‫פרק ‪3‬‬

‫‪ – Perception, movement and action‬תפיסה‪ ,‬תנועה ופעולה‬

‫הקדמה‪.‬‬
‫ישנן ‪ 2‬גישות עיקריות שמנסות להסביר את "התפיסה הויזואלית" בבני אדם‪:‬‬
‫הגישה הבלתי ישירה‪ ,‬לפיה התפיסה הויזואלית כוללת ייצוגים פנימיים עם תהליכי ‪Top-‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Down‬‬
‫הגישה הישירה לפיה התפיסה הויזואלית נוצרת כתוצאה מאינטראקציה של האדם עם‬ ‫‪‬‬
‫הסביבה שלו‪ ,‬ללא ייצוגים פנימיים עם תהליכים ‪ .Bottum-Up‬רוב החוקרים תומכים בגישה‬
‫זו‪ ,‬למשל החוקר גיבסון‪.‬‬

‫הגישה הקונסטרוקטיבית היא גישתו של חוקר בשם הלמהולץ‪ .‬הלמהולץ טען שהמידע שמגיע‬
‫מהחושים הוא חלקי ושהמוח משלים את המידע החסר בתהליך התפיסה‪ .‬הוא כינה תהליך זה‬
‫כ"הסקה בלתי מודעת" (‪ .)unconscious inferences‬גישתו מונע מספר עקרונות‪:‬‬
‫התפיסה היא תהליך אקטיבי וקונטרוקטיבי (בנייתי) הכולל התרחשויות בין גירויים לחוייה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫התפיסה היא תוצר של תהליך אינטר‪-‬אקטיבי‪ :‬התפיסה כוללת ציפיות‪ ,‬היפותזות פנימיות‬ ‫‪.2‬‬
‫וידע קיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא מושפעת מגורמים כגון רגש ומוטיבציה‪.‬‬
‫ההיפותזות הפנימיות והציפיות לא תמיד נכונות ומובילות לתפיסה שגוייה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫החוקר גרגורי טען שקלטים ויזואליים חוברים למידע ישן ונוצרת התפיסה (כלומר‪ ,‬תפיסה=קלט‬
‫ויזואלי‪+‬מידע ישן)‪.‬‬

‫על פי תומכי גישה זו‪ ,‬מידע קונטקסטואלי (הקשרי) משפיע על זיהוי אובייקטים‪ .‬מתואר ניסוי בו‬
‫החוקרים סיפרו למשתתפים סיפור ולאחריו הציגו להם אובייקטים שקשורים או לא קשורים לסיפור‪.‬‬
‫פריטים שהיו קשורים לסיפור זוהו מהר יותר מאלו שלא היו קשורים אליו‪ .‬כלומר‪ ,‬הקונטקסט‬
‫(הסיפור) השפיע על זיהוי הפריטים‪ ,‬השפיע על התפיסה‪.‬‬

‫דוגמא נוספת להשפעה של דעות קדומות על התפיסה‪ .‬ניסוי בו הציגו למשתתפים קלפי משחק‬
‫ובינהם לב שחור (כאשר לב הוא בדרך כלל אדום)‪ .‬אחר כך המשתתפים התבקשו לקבוע מה היה‬
‫צבע הסדרה והם אמרו בורדו או חום‪ .‬כלומר‪ ,‬מידע סנסורי על לב שחור התערבב עם מידע ישן על‬
‫לב אדום‪ ,‬והתשובה היתה שגוייה‪.‬‬

‫מוטיבציה ורגש‪.‬‬

‫גורמים כגון רגש ומוטיבציה יכולים להשפיע על התפיסה‪ .‬בניסוי אחד צויירו קווים על עיגול כך שנוצרו‬
‫‪ 2‬פרצופים אמורפיים והמשתתפים עברו אימון חיובי מחזק לפרצוף אחד ושלילי לפרצוף אחר‪.‬‬
‫התוצאה‪ :‬אחוז זיהוי הפרצוף שעבר התנייה חיובית היה גבוה יותר‪ .‬ביקורת על הניסוי‪ :‬ידוע שהתניות‬
‫אופרנטיות משפיעות על תשובותיהם של המשתתפים‪ .‬לכן‪ ,‬ייתכן שתגובת המשתתפים הושפעה ולא‬
‫התפיסה שלהם‪.‬‬

‫במחקר מוטיבציה נוסף‪ ,‬התבקשו ילדים עניים ועשירים לאמוד את גודלם של מטבעות‪ ,‬ומצאו שילדים‬
‫עניים נטו להפריז בגודל המטבע‪ .‬ביקורת על הניסוי היתה‪ :‬שילדים עשירים מורגלים בשימוש‬
‫במטבעות ולכן נתנו אומדן טוב יותר‪ .‬בעקבות הביקורת ערכו את הניסוי מחדש‪ ,‬והפעם הפנטו‬
‫מבוגרים בני אותו המעמד להאמין שהם עניים או עשירים‪ .‬גם כאן התוצאה היה זהה‪" ,‬העניים" נטו‬
‫להפריז בגודל המטבע‪.‬‬
 ‫אשליות ויזואליות‪.‬‬
‫ע"פ גרגורי‪ ,‬רוב האשליות הויזואליות הקלאסיות נובעות משימוש מוטעה בידע קודם על עצמים תלת‬
‫מימדיים בתפיסת תמונה דו מימדית‪ .‬ע"פ גרגורי‪ ,‬עקרון קביעות הגודל מפורש בצורה לא טובה ויוצר‬
‫אשליה‪ .‬עקרון קביעות הגודל ‪ -‬אנחנו תופסים את גודלו של אובייקט מסויים באופן קבוע יחסית‪,‬‬
‫אפילו אם גודל האובייקט על הרשתית משתנה (כלומר‪ ,‬תפיסת גודל האובייקט נשארת זהה אפילו‬
‫אם גודל האובייקט על פני הרשתית משתנה‪ .‬למשל במצבים בהם אנחנו מביטים באובייקט שנמצא‬
‫רחוק מאיתנו – הוא נראה כעצם קטן על גבי הרשתית ועדיין אנחנו מודעים לגודלו האמיתי)‬

‫ע"פ גרגורי‪ ,‬שימוש לא נכון בעקרון קביעות הגודל יכול להסביר מגוון של אשליות אופטיות‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬אשליית החיצים של מולר‪-‬לייר‪ .‬הקו השמאלי נתפס כארוך יותר על אף שהם‬
‫באותו הגודל‪ .‬ע"פ גרגורי‪ ,‬הימני נתפס כפינה בולטת של בניין והשמאלי כפינת חדר (מבט‬
‫מבפנים)‪ .‬אם מצמידים לזה את עקרון קביעות הגודל‪ ,‬הרי שהקו הימני יתפס כגדול יותר‪.‬‬
‫בעיה שעולה מהטיעון של גרגורי היא שהתמונה היא דו מימדית‪ ,‬אז למה שהעיבוד שלה יהיה תלת‬
‫מימדי? גרגורי ענה שרמזי עומק מעובדים בתורה אוטומטית‪ ,‬בין אם התמונה היא דו מימדית או תלת‬
‫מימדית‪.‬‬

‫הסבר חלופי לקיומן של אשליות ויזואליות היא תיאוריית ההשוואה השגוייה (‪incorrect comparison‬‬
‫‪ ) theory‬שאומרת שאשליה נובעת משיפוט לא נכון של חלקי התמונה‪ .‬בדוגמא שלנו‪ ,‬שיפוט לא נכון‬
‫של הקווים האנכיים בגלל השתייכותם לקומפלקס גדול יותר‪ .‬תמיכה ניסויית לתיאורייה זו היא‬
‫שכאשר הקווים האלכסונים הם בצבע שונה מהקו עצמו‪ ,‬הנטייה לטעות קטנה‪.‬‬

‫הרבה אשליות נעלמות כשהמשתתפים נדרשים לבצע פעולה מוטורית לקראת העצם מושא האשליה‬
‫(למשל לנסות ולאחוז בו)‪ .‬באופן מפתיע‪ ,‬תנועות הידיים תואמות דווקא את המצב האמיתי ולא את‬
‫התפיסה האשלייתית‪.‬‬

‫התפיסה הישירה‪.‬‬

‫תיאוריית התפיסה של גיבסון נותנת דגש על המידע שמגיע מהחושים ובאופן זה מאופיינת כ‬
‫‪ . bottom-up‬גיבסון ראה בתנועת האדם בסביבתו כפקטור שמשפיע על התפיסה‪ .‬הוא הגדיר את‬
‫התיאוריה כגישה אקולוגית – תפקידה הראשוני של התפיסה הוא לאפשר לאדם להתמודד עם‬
‫הסביבה שלו‪ .‬מספר הנחות עיקריות לגישה‪:‬‬
‫תבנית האור שפוגעת בעין היא מערך אופטי‪ ,‬מבנה שמכיל את כל המידע האופטי שמגיע‬ ‫‪.1‬‬
‫מהסביבה לעין‪.‬‬
‫המערך האופטי מכיל מידע חד משמעי על האובייקטים‪ :‬טקסטורה‪ ,‬שטף אופטי וכדומה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫התפיסה היא איסוף המידע מתוך השטף האופטי תוך מינימום עיבוד בדרך‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫גבסון השתמש במושג שטף אופטי‪ .‬טייס שמנחית מטוס רואה את כל שדה הנחיתה מתחתיו ובמרכז‬
‫השדה נקודה – מרכז המיקוד שלו‪ .‬שאר הפריטים בתמונה נראים כמתרחקים מהנקודה ככל‬
‫שהמטוס מתקדם‪ .‬כלומר‪ ,‬ככל שאובייקט רחוק יותר ממרכז הפוקוס‪ ,‬כל מהירות ההתרחקות שלו‬
‫מהפוקוס היא מהירה יותר‪ .‬שינוי במרכז הפוקוס מעיד על שינוי בכיוון תנועת המטוס‪.‬‬
‫ע"פ גבסון‪ ,‬שדות של שטף אופטי מספקים לטייס מידע חד משמעי אודות מהירות‪ ,‬גובה וכיוון‪.‬‬

‫מושג ‪ 2‬שגבסון דיבר עליו הוא הגרדייאנט טקסטורה (למשל מסילת רכבת שנמשכת אל האופק‪.‬‬
‫הטקסטורה שנוצרת ע"י פסי הרכבת שהופכים לקטנים וצמודים יותר ככל שמתרחקים‪ ,‬מספקת‬
‫לצופה מידע אודות עומק)‪ .‬הוא טען שגרדייאנט זה מספק מידע אינפורמטיבי בתפיסת עומק‪.‬‬
 ‫ישנם גורמים בתמונה אופטית שלא זזים כאשר הצופה נע במרחב ועוזרים לצופה לאמוד את‬
‫הסביבה‪ .‬למשל נקודת הפוקוס במבטו של הטייס‪ .‬או למשל היחס בין גובה של אובייקט לבין מרחק‬
‫הבסיס שלו מקו האופק (‪ – )horizon ration relation‬יחס זה לא משתנה גם אם מרחקו של‬
‫האובייקט מהצופה כן משתנה‪.‬‬

‫משמעות‪ :‬שימושים ‪Meaning: affordances‬‬

‫גבסון טען שלרוב האובייקטים יש יותר משימוש אחד‪ ,‬והשימוש תלוי במצבו הפסיכולוגי של האדם‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אדם רעב יתפוס תפוז כאובייקט שיש לאכול אותו‪ ,‬בעוד שאדם כועס יתפוס תפוז כאובייקט‬
‫שיש לזרוק אותו‪ .‬בנוסף‪ ,‬גיבסון אמר שעל האדם ללמוד במהלך חייו איזה שימוש מתאים לכל מטרה‪,‬‬
‫ולזהות את המאפיינים המתאימים לשימוש בסביבתו הויזואלית‪ .‬נושא זה של "השימושים" מדגיש את‬
‫החשיבות שנותן גבסון לקשר בין התפיסה והפעולה‪.‬‬

‫רזוננס‪ ,‬תהודה‪.‬‬
‫גבסון טען שמידע על אופני השימוש באובייקט לא מאוכסן בזכרון לטווח ארוך אלא נובע מהתפיסה‬
‫של האובייקט‪ .‬כמו שקלט רדיו קולט שידורי תחנות‪ ,‬כך המוח קולט שימושים של אובייקט כשהוא‬
‫מכוון לאובייקט‪( .‬וואט דה פאק)‪.‬‬

‫אינטגרציה תיאורטית‪.‬‬
‫אחד ההבדלים בין התיאוריה הקונסטרוקטיבסטיות לגישתו של גבסון היא בחשיבות תהליכי ‪top-‬‬
‫‪ down‬מול ‪ .bottom-up‬אך למעשה חשיבות כל אחד מהתהליכים תלוי בגורמים רבים‪ ,‬שאחד מהם‬
‫הוא תנאי הראיה‪ .‬בתנאי ראיה טובים רב התפיסה הויזואלית שלנו היא ‪ bottom-up‬ובתנאי ראיה‬
‫גרועים היא ‪ . top-down‬מסיבה זו גבסון התמקד בתנאי ראיה טובים ואילו הקונסטרוקטיבים ברעים‪.‬‬

‫הבדליים מרכזיים בין התיאוריות הישירות מול הבלתי ישירות‪.‬‬

‫בלתי ישרות טוענות לקיומם של ייצוגים פנימיים‪ ,‬גבסון לא חייב אותם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הבלתי ישירים טענו שלזכרון לטווח ארוך יש חלק חשוב בתפיסת העולם‪ ,‬גבסון התנגד‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הבלתי ישירים טענו שיש להתייחס ליחסים שבין העיבודים ברמות שונות של תפיסה‪ .‬גבסון‬ ‫‪‬‬
‫דיבר על רמה פיזיולוגית ואקולוגית והתמקד באקולוגית בלבד‪.‬‬

‫עניין ההיפותזות והציפיות לא נתפס כהבדל בין הגישות מאחר וחלק מתומכי הגישה הבלתי ישירה‬
‫לא ייחסו להיפותזות אלו חשיבות‪.‬‬

‫הגישה הבלתי ישירה בד"כ יותר מתאימה לרוב התפיסה הויזואלית של בני האדם (תפיסה של‬
‫אובייקטים כגון‪ :‬אנשים‪ ,‬חפצים מוכרים וכו')‬

‫התפייסות‪Reconciliation ,‬‬
‫הבדל נוסף בין הגישות הוא שלכל גישה מטרה אחרת‪ .‬נפריד בין תפיסה לשם זיהוי לבין תפיסה לשם‬
‫פעולה‪ ,‬כאשר קיימות ראיות נוירולוגיות להפרדה מסוג זה‪ :‬כאשר המסלול הונטרלי מתעסק בעיקר‬
‫עם תפיסה לשם זיהוי והמסלול הדורסלי עם תפיסה לשם פעולה‪ .‬רוב התיאורטיקנים התמקדו בזיהוי‬
‫לעומת גבסון שהתמקד בפעולה‪.‬‬

‫גישה משחזרת (‪)reconstructive‬‬ ‫גישה התנהגותית‬

‫ייצוגים פנימיים הינם מרכזיים‬ ‫פעולות מונחות ויזואלית הינן מרכזיות‬
‫נשלט בידי המסלול הונטרלי‬ ‫נשלט בידי המסלול הדורסלי‬
‫תפיסה לשם זיהוי‬ ‫תפיסה לשם פעולה‬
‫יש מידה רבה של תקשורת ושיתוף פעולה בין שתי המערכות‬
 ‫ניתן לומר ש ‪ 2‬הגישות האלו לא מתנגשות זו בזו‪ ,‬אלא מתמקדות בצדדים שונים של התפיסה‬
‫הויזואלית‪ .‬חשוב להזכיר שקיומם של ‪ 2‬מסלולים לא מעיד על ‪ 2‬מערכות עצמאיות‪ ,‬אלא ‪ 2‬שקשורות‬
‫ותלויות זו בזו‪.‬‬

‫תנועה‪ ,‬תפיסה ופעולה‪.‬‬

‫בעבר‪ ,‬רוב המחקרים בנושא תפיסה ויזואלית עסקו בצופה סטטי המביט אל הסביבה‪ ,‬מצב שלא‬
‫מדמה את המציאות בה הצופה בד"כ לוקח חלק מהתרחשויות‪ .‬את הדיון נתחיל בנושא תנועות‬
‫עיניים‪ .‬מערכות התפיסה שלנו טובות‪ ,‬הן מבחינות בין תנועות של הגוף‪ ,‬תנועות של אנשים סביבנו‬
‫ותנועות עיניים‪ ,‬על אף שבשלושת המקרים יש הבדל בתמונה המתקבלת על הרשתית‪ .‬נושא מרכזי‬
‫לבדיקה הוא האם גבסון צדק בהנחתו כי אנשים תופסים את הסביבה הויזואלית שלהם בצורה ישירה‬
‫תוך שימוש בגורמים קבועים (כמו שטף אופטי וגרדיינט טקסטורה)‪.‬‬

‫תנועות עיניים מתרחשות ‪ 3-4‬פעמים בשניה‪ .‬ולמרות זאת הסביבה נתפסת לנו כיציבה ולא משתנה‪.‬‬
‫נשאלת השאלה כיצד? הסבר אחד הוא שהמידע שמגיע מהשרירים האוקולומוטוריים‪ ,‬אלו שמזיזים‬
‫את גלגל העין‪ ,‬מעובד באופן כזה שמתוך כל התמונות ברשתית מתקבלת תמונה כללית של הסביבה‪.‬‬
‫עם כך הדבר‪ ,‬הרי שהמידע האוקולומוטורי צריך להגיע לפני המידע הויזואלי או לפחות באותו זמן כדי‬
‫שהעיבוד היה מוצלח‪ .‬ולא בטוח שכך הדבר‪.‬‬

‫הלמהולץ הציע הסבר ‪ ,Outflow theory ,2‬לפיו לא המידע החוזר מהשרירים האוקולומוטוריים‬
‫משתתף בעיבוד‪ ,‬אלא הפקודות המוטוריות שיוצאות אל השרירים מהקורטקס‪ .‬לראיה תומכת ניתן‬
‫להתייחס למצב בו לוחצים על גלגל העין מבחוץ והעולם נראה כאילו הוא מוטה קצת הצידה‪ .‬במקרה‬
‫זה יש שינוי בתמונת הרשתית אבל אין מידע מוטורי שיאזן אותה ולכן נתפסת תנועה של הסביבה‪.‬‬

‫ניסוי שבדק את ההסבר‪ ,‬בו נתנו למשתתפים סם משתק כך שהם רוצים להזיז את העין אך לא‬
‫יכולים‪ .‬במצב הזה‪ ,‬התמונה על הרשתית לא השתנתה אבל המידע המוטורי מהקורטקס כן – נתפסה‬
‫תנועה‪ .‬ניסויים באונה הפריאטלית של קופים איששו הסבר זה‪ .‬החוקרים הראו שכבר בזמן תכנון‬
‫הסקאדה נערכה התאמה של תמונת הרשתית החדשה שהתקבלה לאחר ביצוע הסקאדה‪.‬‬
‫בעיה עם התיאוריה היא שמתרחשת התאמה לא רק לתנועות העיניים אלא גם לתנועות הראש‪.‬‬
‫נדמה כי ההסבר הטוב ביותר הוא שכשכול תמונת הרשתית נעה‪ ,‬הדבר נתפס כתנועת עין\ראש\גוף‪,‬‬
‫וכשהאובייקט נע ביחס לאחרים נתפסת תנועה‪ .‬כמו כן‪ ,‬קיימות ראיות כי המידע אודות תנוחת הראש‬
‫מעובד באונה הפריאטלית‪ ,‬בדומה למידע של תנועות העיניים‪.‬‬

‫פעולות מונחות ויזואלית‪.‬‬

‫רוב הפעולות שלנו בעולם מושפעות מהסביבה הויזואלית שלנו והתפיסה מכווינה את הפעולות באופן‬
‫שמאפשר לנו לתפקד ולשרוד בעולם‪ .‬לדוגמא‪ ,‬מצב בו אנחנו נמנעים מהלפגע ע"י מכונית כשאנחנו‬
‫חוצים את הכביש‪.‬‬

‫תבניות של שטף אופטי‪.‬‬

‫בהליכה לקראת אובייקט יש לשלוט על כיוון התנועה‪ .‬גבסון טען שהשליטה נעשית באמצעות שטף‬
‫אופטי‪ :‬נקודת הפוקוס (שמצוייה במרכז התמונה ובכיוון שבו אנחנו זזים) נשארת נייחת ושאר העולם‬
‫נראה כמתרחק מנקודה זו‪ .‬נמצאו נוירונים באיזור הסופריור מדיאל טמפורלי שמגיבים לתנועת‬
‫נקודות שמדמה שטף אופטי‪ ,‬וייתכן שזהו הבסיס הפיזיולוגי לתפיסה של השטף‪.‬‬

‫המחקרים הראשונים שבדקו את מידת דיוק קביעת כיוון התנועה על בסיס שטף אופטי הראו סטייה‬
‫של ‪ 5-10‬מעלות‪ ,‬סטייה גדולה מידיי שמפריכה את הסברה שכיוון התנועה נסמך על השטף‪.‬‬
‫מחקרים מאוחרים יותר הראו סטייה של ‪ 1.2‬מעלות‪ ,‬תוצאה הולמת יותר‪.‬‬
 ‫נעיר‪ ,‬שמלבד השטף אופטי שמתקבל ממבט על מרכז כיוון התנועה‪ ,‬יש את זה שמתקבל ממבט על‬
‫כיוונים שונים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כשמביטים לצדדים בנסיעה ברכבת‪ ,‬אובייקטים קרובים נראים כאילו הם זזים‬
‫מהר יותר ואובייקטים רחוקים ככאלו שזזים לאט יותר‪ .‬גם סוגים כאלו של סטף אופטי עוזרים לתפוס‬
‫ולשלוט בכיוון התנועה‪.‬‬

‫‪Time to contact‬‬
‫כדי לחשב כמה זמן יקח לנו להגיע ממקום אחד לאחר עלינו להתחשב במרחק היעד ובמהירות שלנו‪.‬‬
‫אח"כ עלינו לחלק את המרחק במהירות ולקבל את הזמן‪ .‬החישוב הזה הוא מסובך ומועד לטעות‪.‬‬
‫החוקר לי (‪ ) lee‬הציע הסבר חלופי‪ ,‬לפיו ניתן להתייחס לקצב ההתפשטות של תמונת האובייקט על‬
‫הרשתית כמדד לקצב ההתקרבות לאובייקט – ‪ .T‬המספר ההופכי לו ‪ T/1‬מייצד את הזמן שייקח עד‬
‫להתנגשות עם האובייקט‪ .‬ההסבר של לי מסתדר עם ההסבר של גבסון – מידע על הסביבה נתפס‬
‫בצורה ישירה מהקלט הויזואלי‪ .‬המדד ‪ T‬מתייחס גם לעצם שאנו נעים לקראתו וגם לעצם שנע‬
‫לקראתנו‪.‬‬

‫מחקרים על נהגי מכוניות מצאו שקצב התפשטות האובייקט ‪ T‬הוא לא הגורם המרכזי בהערכת הזמן‬
‫אלא דווקא המהירות והמרחק‪ .‬עם זאת‪ ,‬מחקרים על טייסים הראו שאלו שידעו להנחית מטוב בצורה‬
‫הטובה ביותר‪ ,‬היו כאלו עם רגישות גבוהה ל ‪.T‬‬

‫הליכה וריצה‪.‬‬
‫פעולות כמו הליכה והריצה דורשות עיבוד ויזואלי‪ .‬מחקרים הראו שבעת הליכה במקום חשוך‪ ,‬קודמת‬
‫לכל תנועת עיניים מציאת מיקום מתאים להנחת כף הרגל‪ .‬במחקרים שבוצעו על אתלטים נמצא‬
‫שבקביעת צעדים בעת הריצה הם עושים שימוש ב ‪.T‬‬

‫נהיגה במכונית‪.‬‬
‫מיומנות שמפתחים בגיל מאוחר יחסית‪ .‬בין הגורמים שמשפיעים על בלימה ניתן למצוא את מהירות‬
‫הנסיעה‪ ,‬המרחק המשוער מהמכונית שלפנינו ואת מידת התפשטות תמונת המכונית שמלפנים על‬
‫גבי הרשתית‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמצא שכשנהגים עומדים לבצע פנייה‪ ,‬הם מתמקדים בקצה הפנימי של הפניה‬
‫באופן לא מודע‪ .‬ההסבר לזה הוא שהנהג מחשב את הזווית בין המשיק לקצה הפנימי של הפניה לבין‬
‫כיוון הנסיעה ומשתמש במידע זה כדי לדעת עד כמה לסובב את ההגה‪.‬‬

‫ריצה לשם תפיסה‪.‬‬

‫כאן מדובר על מצב בו גם האדם וגם האובייקט נמצאים בתנועה‪ .‬נבחן מקרה בו האדם רץ לתפוס‬
‫כדור והכדור לאו דווקא נע לכיוון שלו (בדומה לבייסבול)‪ .‬לאדם שרץ יש מידע רק על המסלול של‬
‫הכדור שנתפס מהכיוון שלו‪ ,‬מושג שנקרא ‪ .Optical trajectory‬בנוסף‪ ,‬הסיכוי לתפוס את הכדור עולה‬
‫עם האדם רץ לכיוון הכדור במקום לעמוד ולחכות לו‪.‬‬

‫חוקרים רצו לבחון איזה מידע מושג לרצים מעצם תנועתם לכיוון הכדור‪ .‬הם גילו שהתופסים רצים‬
‫באופן כזה שקצב השינוי בטנגס זווית ההגבהה נשמר קבוע (טנגס‪ :‬היחס בין המרחק האופקי‬
‫מהכדור לגובה הכדור)‪ .‬המידע הזה לא מאפשר לתופסים לדעת איפה או מתי הכדור ינחת‪ ,‬אבל עוזר‬
‫להם להיות במקום הנחיתה של הגכדור בזמן‪.‬‬

‫זהו מצב בו הכדור נע ישירות אל התופס‪ .‬פתרון כללי יותר לתפיסת הכדור‪ :‬התופסים ירוצו במסלול‬
‫מעוקל כך שה ‪ Optical trajectory‬ישר ישר ככול האפשר‪ .‬נעיר‪ ,‬שבאופן פרדוקסלי‪ ,‬כאשר הכדור נע‬
‫ישירות אליך יותר קשה לתפוס אותו כי יש פחות מידע על עקמומיות מעוף הכדור‪.‬‬
 ‫מערכות המה והאיפה‪.‬‬
‫ישנן עדויות מקופי מקק על קיומן של ‪ 2‬מערכות נפרדות במוח‪:‬‬
‫מסלול ונטרלי מהקורטקס הויזואלי הראשי ל ‪ .inferior temporal cortex‬מסלול ה "מה"‬ ‫‪.1‬‬
‫מסלול דורסלי מהקורטקס הויזואלי הראשי ל ‪ .posterior parietal cortex‬מסלול ה"איפה"‪.‬‬ ‫‪.2‬‬