‫סמסטר אביב ‪ ,‬תשס"ה‬ ‫הטכניון – מוסד טכנולוגי לישראל‬

‫הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול‬

‫מבוא לסטטיסטיקה‬
‫פתרון תרגיל בית ‪10‬‬
‫שאלה ‪1‬‬
‫לכל אחת מהטענות הבאות רשום "נכון" או "לא נכון" ביחד עם הסבר קצר לתשובתך‪.‬‬
‫במפעל נלקח מדגם של ‪ n‬פריטים ונמצא ש‪ 8%-‬מהפריטים פגומים‪ ,‬כך שהאומדן ל‪ p-‬פרופורצית הפגומים‬
‫באוכלוסייה‪ ,‬הוא ‪pˆ = 0.08‬‬
‫‪H 0 : p = 0.10‬‬ ‫חוקר ‪ 1‬בדק‬
‫‪H 1 : p ≠ 0.10‬‬
‫וקיבל‪p-value=0.07 :‬‬
‫‪H 0 : p = 0.10‬‬ ‫חוקר ‪ 2‬בדק‬
‫‪H 1 : p < 0.10‬‬
‫‪H 0 : p = 0.10‬‬ ‫חוקר ‪ 3‬בדק‬
‫‪H 1 : p > 0.10‬‬
‫א‪ .‬חוקר ‪ 1‬ידחה את ‪ H 0‬ברמת מובהקות ‪α = 0.05‬‬
‫הטענה אינה נכונה‪ ,‬כי ‪ α‬יותר קטנה מ‪.p-value-‬‬
‫ב‪ .‬חוקר ‪ 2‬ידחה את ‪ H 0‬ברמת מובהקות ‪α = 0.05‬‬
‫הטענה נכונה כי במקרה זה ‪ p-value‬יהיה שווה ל‪ 0.035-‬וזה קטן ממש מ‪0.05-‬‬
‫ג‪ .‬חוקר ‪ 3‬ידחה את ‪ H 0‬ברמת מובהקות ‪α = 0.05‬‬
‫הטענה אינה נכונה כי ה‪ p-value-‬במקרה זה שווה ל‪0.965-‬‬
‫לו היו נבדקים ‪ 2n‬פריטים במקום ‪ n‬והיה מתקבל ‪ , pˆ = 0.08‬אזי‪:‬‬
‫ד‪ .‬ה‪ p-value-‬של חוקר ‪ 1‬היה קטן יותר‪.‬‬
‫הטענה נכונה‪ ,‬כי הסטטיסטי החדש גדול יותר בערך מוחלט מהסטטיסטי הישן פי שורש ‪.2‬‬
‫ה‪ .‬התשובות לסעיפים ב' וג' לא היו משתנות‪.‬‬
‫הטענה נכונה כי ‪ p-value‬של חוקר ‪ 2‬יהיה עוד יותר קטן )חצי מה‪ p-value-‬של חוקר ‪.(1‬‬
‫ו‪ p-value-‬של חוקר ‪ 3‬יהיה עוד יותר גדול‪.‬‬

‫שאלה ‪2‬‬
‫מדגם מיקרי של ‪ 25‬חולים במחלה ‪ X‬לקחו תרופה מסוימת ונזקקו בממוצע ל‪ 65-‬מ"ג עם סטיית תקן‬
‫מדגמית של ‪ 5‬מ"ג עד להחלמתם‪ .‬מדגם מקרי של ‪ 15‬חולים במחלה ‪ Y‬טופלו באותה צורה ונזקקו לכמות‬
‫ממוצעת של ‪ 68‬מ"ג עם סטיית תקן מדגמית של ‪ 8‬מ"ג עד להחלמתם‪.‬‬
‫א‪ .‬בדוק את ההשערה כי השונות בכמות התרופה למחלה ‪ Y‬גדולה מהשונות בכמות התרופה למחלה‬
‫‪ ,X‬ברמת מובהקות של ‪.5%‬‬
‫ב‪ .‬כיצד הייתה מסקנתך משתנה אם רמת המובהקות הייתה ‪ 10%‬וההשערה הייתה משתנה‬
‫להשערה דו צדדית? השתמש ברווח סמך כדי לענות על השאלה‪.‬‬

‫תשובה‪:‬‬
‫נתונים‪:‬‬
‫‪nY = 15‬‬ ‫‪n X = 25‬‬
‫‪Y = 68‬‬ ‫‪X = 65‬‬
‫‪SY = 8‬‬ ‫‪SX = 5‬‬

‫‪H 0 : σ X2 = σ Y2‬‬ ‫א‪.‬‬

‫‪H 1 : σ X2 < σ Y2‬‬

‫‪α = 0.05‬‬
‫סמסטר אביב ‪ ,‬תשס"ה‬ ‫הטכניון – מוסד טכנולוגי לישראל‬
‫הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול‬

‫‪S X2 25‬‬
‫=‪F‬‬ ‫=‬ ‫‪= 0.390625‬‬ ‫סטטיסטי מבחן‪:‬‬
‫‪S Y2 64‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪Fα( n X −1,nY −1) = F0(.05‬‬
‫) ‪24,14‬‬
‫=‬ ‫) ‪( 24 ,14‬‬
‫=‬ ‫‪= 0.471‬‬ ‫ערך קריטי‪:‬‬
‫‪F‬‬‫‪0.95‬‬ ‫‪2.12‬‬
‫)‪( n X −1, nY −1‬‬
‫‪ .F< Fα‬ולכן דוחים את ‪ , H 0‬כלומר השונות של החולים‬ ‫נדחה את ‪ H 0‬כאשר‬

‫במחלה ‪ X‬קטנה מהשונות של החולים במחלה ‪.Y‬‬

‫ב‪ .‬נעזר ברווח סמך כדי לענות על השאלה‪α = 0.1 .‬‬

‫‪S X2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪σ X2 S X2 ( nY −1,n X −1‬‬

‫≤‬ ‫≤‬ ‫‪F1−α / 2‬‬
‫‪S Y2 F1(−nαX/−21,nY −1) σ Y2 S Y2‬‬
‫‪F0(.95‬‬
‫) ‪24 ,14‬‬
‫‪= 2.35‬‬

‫‪F0(.14‬‬
‫‪95‬‬
‫) ‪, 24‬‬
‫‪= 2.12‬‬

‫‪σ X2‬‬
‫‪0.2918 ≤ 2 ≤ 0.828‬‬
‫‪σY‬‬
‫‪σ X2‬‬
‫ניתן לראות ש ‪ 2 = 1‬אינו נמצא ברווח סמך לכן ברמת מובהקות זו נדחה השערת ‪.0‬‬
‫‪σY‬‬

‫שאלה ‪3‬‬
‫תהי ‪ X‬תוצאת הטלת קוביה בעלת התפלגות ‪ f‬ויהיו ‪ f 0 , f 1 , f 2 , f 3 ,‬התפלגויות שונות של ‪ ,X‬נתונות‬
‫בטבלה הבאה‪:‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪f0‬‬ ‫‪1/6‬‬ ‫‪1/6‬‬ ‫‪1/6‬‬ ‫‪1/6‬‬ ‫‪1/6‬‬ ‫‪1/6‬‬
‫‪f1‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.05‬‬ ‫‪0.05‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.6‬‬
‫‪f2‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.05‬‬ ‫‪0.025‬‬ ‫‪0.025‬‬ ‫‪0.05‬‬ ‫‪0.75‬‬
‫‪f3‬‬ ‫‪0.5‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.1‬‬ ‫‪0.1‬‬

‫אם רוצים לבדוק ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד } ‪ H 1 : f ∈ { f1 , f 2‬ברמת מובהקות של‬ ‫א‪.‬‬

‫‪ ,1/6‬האם קיים מבחן בעל עצמה מקסימלית במידה שווה? אם כן‪ ,‬מהו?‬
‫אם רוצים לבדוק ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד } ‪ H 1 : f ∈ { f1 , f 2 , f 3‬ברמת מובהקות‬ ‫ב‪.‬‬
‫של ‪ .1/6‬האם קיים מבחן בעל עצמה מקסימלית במידה שווה? אם כן‪ ,‬מהו?‬
‫פתור את ב' עם רמת מובהקות של ‪.1/3‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫תשובה‪:‬‬
‫א‪ .‬המבחן בעל עצמה מקסימלית במידה שווה ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪,6‬‬
‫אחרת קבל את ‪. H 0‬‬
‫‪α = PH ( X = 6) = 1 6‬‬
‫‪0‬‬

‫הסבר‪:‬‬
‫סמסטר אביב ‪ ,‬תשס"ה‬ ‫הטכניון – מוסד טכנולוגי לישראל‬
‫הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול‬

‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f1‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ ,6‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) = 0.6‬‬
‫‪1‬‬

‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f 2‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ ,6‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) = 0.75‬‬
‫‪1‬‬

‫ב‪ .‬לא קיים מבחן בעל עצמה מקסימלית במקרה זה‪ ,‬כי‬
‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f1‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ ,6‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) = 0.6‬‬
‫‪1‬‬

‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f 2‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ ,6‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) = 0.75‬‬
‫‪1‬‬

‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f 3‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ ,1‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) = 0.5‬‬
‫‪1‬‬

‫המבחן בעל עצמה מקסימלית במידה שווה ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ 6‬או ‪,1‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫אחרת קבל את ‪. H 0‬‬
‫‪α = PH ( X = 6) + PH ( X = 1) = 2 6 = 13‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫הסבר‪:‬‬
‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f1‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 2/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ 6‬או ‪ ,1‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה‬
‫ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) + PH ( X = 1) = 0.7‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f 2‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ 6‬או ‪ ,1‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה‬
‫ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) + PH ( X = 1) = 0.85‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫אם בודקים השערה ‪ H 0 : f = f 0‬כנגד השערה פשוטה ‪ H 1 : f = f 3‬אזי המבחן בעל עצמה‬
‫מקסימלית ברמת מובהקות ‪ 1/6‬הוא‪ :‬דחה ‪ H 0‬אם יצא ‪ 6‬או ‪ ,1‬אחרת קבל את ‪ . H 0‬ועצמתו שווה‬
‫ל‪:‬‬
‫‪π = PH ( X = 6) + PH ( X = 1) = 0.6‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫שאלה ‪4‬‬
‫בבית חולים מסוים נערך ניסוי בו לכל אחד מהנבדקים מדדו רמת סוכר בדם לפני מתן תרופה ואחרי מתן‬
‫התרופה‪ .‬להלן תוצאות המדידה‪:‬‬

‫‪X: Pre‬‬ ‫‪Y: Post‬‬ ‫‪d‬‬

‫‪120‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪134‬‬ ‫‪135‬‬ ‫‪-1‬‬
‫‪145‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪0‬‬
‫סמסטר אביב ‪ ,‬תשס"ה‬ ‫הטכניון – מוסד טכנולוגי לישראל‬
‫הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול‬

‫‪171‬‬ ‫‪171‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪160‬‬ ‫‪157‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪210‬‬ ‫‪208‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪234‬‬ ‫‪230‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪275‬‬ ‫‪270‬‬ ‫‪5‬‬
‫א‪ .‬מצא ‪ P-value‬עבור מבחן ההשערה ‪ E(d)=0‬כאשר האלטרנטיבה דו צדדית‪.‬‬
‫ב‪ .‬בנה רווח סמך עבור ‪ µ1- µ2=δ‬ברמת בטחון ‪0.95‬‬
‫ג‪ .‬נניח שהמדגמים ב"ת עם שונויות שוות לא ידועות‪ .‬מצא ‪ P-value‬עבור מבחן ההשערה‬
‫‪ E(d)=0‬כאשר האלטרנטיבה דו צדדית‪.‬‬

‫א‪ .‬תשובה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪d = X − Y = (3 − 1 + 0 + 0 + 3 + 2 + 4 + 5) = 2‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1 8‬‬ ‫‪2‬‬
‫= ‪sd‬‬ ‫‪∑i=1 (d i − d ) = 2.14‬‬
‫‪7‬‬
‫‪sd‬‬ ‫‪2.14‬‬
‫= )‪SE (d‬‬ ‫=‬ ‫‪= .76‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪d‬‬ ‫‪2.14‬‬
‫=‪T‬‬ ‫=‬ ‫‪= 2.64‬‬
‫‪SE ( d ) .76‬‬

‫‪Pvalue=.033‬‬
‫בהתפלגות ‪ t‬עם ‪ 7‬דרגות‬ ‫‪ P-value‬הוא השטח שנמצא מימין לערך ‪ 2.64‬ומשמאל לערך ) ‪( -2.64‬‬
‫חופש‪.‬‬
‫ב‪ .‬תשובה‪:‬‬
‫‪d −δ‬‬
‫≤ )‪t (αn −1‬‬ ‫)‪≤ t ( n −α1‬‬
‫‪sd‬‬ ‫‪1−‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪n‬‬
‫לכן עבור ‪α = .05‬‬

‫‪2−δ‬‬
‫‪t .(025‬‬
‫)‪7‬‬
‫≤‬ ‫‪≤ t .(975‬‬
‫)‪7‬‬
‫‪.76‬‬

‫לפי הטבלאות‬

‫‪t .(975‬‬
‫)‪7‬‬
‫‪= 2.365‬‬

‫לכן‬
‫‪2−δ‬‬
‫≤ ‪− 2.365‬‬ ‫‪≤ 2.365‬‬
‫‪.76‬‬
‫ומכאן ברמת בטחון ‪.95‬‬
‫‪.213 ≤ δ ≤ 3.79‬‬
‫סמסטר אביב ‪ ,‬תשס"ה‬ ‫הטכניון – מוסד טכנולוגי לישראל‬
‫הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול‬

‫כצפוי‪ ,‬הערך ‪ 0‬נמצא מחוץ לאינטרבל עבור ‪ δ‬ולכן ברמת מובהקות ‪ 05‬נדחה את ההשערה שהתוחלות‬
‫שוות‪.‬‬

‫ג‪ .‬תשובה‪:‬‬

‫‪X−Y‬‬
‫=‪T‬‬
‫‪1 1‬‬
‫‪sp‬‬ ‫‪+‬‬
‫‪n n‬‬
‫כאמור‬
‫‪d =X−Y‬‬

‫‪ ,‬כמו שקבלנו עבור‬ ‫ולכן המונה של ‪ T‬יהיה שווה לערך ‪2‬‬

‫‪d‬‬
‫=‪T‬‬
‫‪sd‬‬
‫‪n‬‬
‫אבל המכנה שונה‪:‬‬

‫‪2‬‬
‫‪sp‬‬ ‫‪= 26.55‬‬
‫‪n‬‬
‫ולכן‬
‫‪2‬‬
‫=‪T‬‬ ‫‪= 0.08‬‬
‫‪26.55‬‬
‫עבור ערך כה נמוך ל‪) T-‬קרוב מאד לאפס( בכל רמת מובהקות סבירה לא ניתן לדחות את ‪ H 0‬למעשה‬

‫‪P-value = .94‬‬
‫)מאד קרוב ל‪(! 1-‬‬
‫נזכיר שערך גבוה ל‪ P-value-‬אומר שתחת ‪ H 0‬סבירות התוצאה גבוהה ואין שום סיבה לדחות את‬
‫ההשערה‪.‬‬