‫‪1‬‬

‫דברים באזכרה לנופלים במלחמת שלום הגליל‬

‫הר הרצל ‪ 7‬ביוני ‪2009‬‬

‫משפחות שכולות‪,‬‬

‫הורים‪ ,‬אחים ואחיות‪,‬‬

‫אלמנות וילדים‪,‬‬

‫קרובי משפחה‪,‬‬

‫חברים לנשק‪,‬‬

‫קהל יקר‪,‬‬

‫חלפה שנה ושוב אנחנו כאן‪ ,‬בחלקה‬

‫הצבאית בהר הרצל‬

‫בצלם של עצי הברוש העצובים‪,‬‬

‫עומדים ליד מצבות האבן ששמות‬

‫יקיריכם חקוקים בהן‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫עוד שנת עצב עברה לה‪,‬‬

‫השנה ה‪ 27-‬מאז פרצה מלחמת לבנון‬

‫הראשונה‬

‫והגב שחוח יותר ואין אתה יודע אם‬

‫מטען השנים כופף אותו או נטל היגון‬

‫והצער‪.‬‬

‫צער שאין לו ניחומים על נפילת‬

‫הבן ‪,‬האח‪ ,‬הבעל ובן המשפחה‬

‫שנעקר כמו עץ על שורשיו ואיננו‬

‫עוד‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫אנחנו פוקדים את המצבות הדוממות‬

‫שלכם‪ ,‬הנופלים‬

‫ובקושי מוציאים מלה מהפה‪.‬‬

‫הגרון חנוק מדמעות ואתם לא‬

‫עונים‪.‬‬

‫ואנחנו מביטים בכם‪ ,‬הטמונים‬

‫באדמה ושואלים‪:‬‬

‫מה נספר לכם על השנה שהיתה?‬

‫על מי שנולד?‬

‫על מי שאיננו עוד אתנו?‬

‫המלחמה שבה נפלתם‪ ,‬לצערנו לא‬

‫תמה‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫רק היו בה הפוגות‪.‬‬

‫לפני שלוש שנים שוב פרצה‬

‫שלהבת בלבנון וספתה את טובי‬

‫בנינו‪.‬‬

‫שוב ידענו כאב ושכול‪.‬‬

‫מעגל האלימות והשנאה עדיין מקיף‬

‫אותנו‪.‬‬

‫ואנחנו נושכים שפתיים וממשיכים‪ ,‬כי‬

‫ככה צוויתם לנו‪.‬‬

‫כשנפלתם למען שלום הגליל –‬

‫שלום לא היה פה‬

‫והוא עדיין לא פה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫אלא שהיום אתם המתים כבר‬

‫רחוקים ולא מעורבים במתרחש כאן‪,‬‬

‫כי הלכתם לבלי שוב‪.‬‬

‫נותרתם כפי שאתם בתמונות‪.‬‬

‫צעירים ויפים‪ ,‬רק רוח חיים אין בכם‪.‬‬

‫הגעגועים אליכם אינם פוסקים‪.‬‬

‫געגועים שרק הולכים ומתעצמים עם‬

‫חלוף הזמן‪.‬‬

‫הייתם בנים נפלאים‪.‬‬

‫מעולם לא התאוננתם ‪,‬‬

‫מעולם לא שאלתם מה המדינה‬

‫יכולה לתת לכם‪ ,‬אלא אמרתם‪:‬‬

‫‪6‬‬

‫אנחנו ניתן הכול למען שמירת‬

‫ביטחון הגליל ולמען המשך קיום‬

‫המדינה‪.‬‬

‫נפלתם בארץ אויב‪.‬‬

‫מצאתם את מותכם על אדמת לבנון‪.‬‬

‫אולם למעשה‪ ,‬נפלתם בפתח הבית‬

‫שלכם‪.‬‬

‫בשער הצפוני של ישראל‪.‬‬

‫מלחמת שלום הגליל הותירה אצלנו‬

‫צלקת עמוקה‪.‬‬

‫המחיר היה כבד‪ ,‬כבד מנשוא‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫ביום זה של דמעה ועצב‪,‬‬

‫חשוב שנזכיר לעצמנו מדוע יצאו‬

‫הבנים לקרב‪.‬‬

‫נזכור את הרצח בבית הילדים‬

‫במשגב עם‪.‬‬

‫נזכור את הטרור בכפר יובל‪.‬‬

‫נזכור גם את טבח הילדים במעלות‪,‬‬

‫את הרצח הנורא בנהרייה ובאביבים‪.‬‬

‫ביום זיכרון זה נזכור את קריית‬

‫שמונה וישובי אצבע הגליל שחיו‬

‫תחת מטר הקטיושות‪,‬‬

‫‪8‬‬

‫את מפעלי התעשייה ששותקו ואת‬

‫תלמידי בתי הספר שישבו‬

‫במקלטים‪.‬‬

‫יישובי הצפון היו חשופים לטרור‪.‬‬

‫טרור שכל מטרתו ללבות אש‬

‫ולהגביר את השנאה בין שני עמים‬

‫שכנים‪.‬‬

‫טרור שלא רצה להניח לפלח הערבי‬

‫מעבר לגבול ולאיכר היהודי מעברה‬

‫של גדר הגבול לחרוש את שדותיהם‬

‫‪9‬‬

‫ולקטוף את פירות העצים המבשילים‬

‫כבכל קיץ במטע‪.‬‬

‫ביקשנו אז ואנחנו מבקשים גם היום‪:‬‬

‫אנחנו מבקשים שהחיים בגליל‬

‫ימשיכו לזרום כשטף המים הזורמים‬

‫בערוץ נחל דן ובאפיק החצבני‪.‬‬

‫רצינו שעמך ישראל ימשיך לנהור‬

‫לגליל ולבקר באתריו היפים‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫ישראל עושה ותעשה הכול כדי‬

‫להגיע לפתרון של שלום עם שכנתה‬

‫לבנון‬

‫והקניית ביטחון לתושביה‪.‬‬

‫זו היתה שליחות הבנים‪.‬‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬

‫עוד מעט תשובו אל בתיכם‪ ,‬אל פינת‬

‫הזיכרון הריקה‪.‬‬

‫אל הפנים המחייכות אליכם מהתמונה‬

‫הדהויה משהו על הקיר‪.‬‬

‫אתם תשובו לזיכרונות‪,‬‬

‫‪11‬‬

‫לכאב שלעולם לא ייתם‪.‬‬

‫לגעגועים הנצחיים‪.‬‬

‫"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו") ירמיהו‬

‫ל"א י"ט(‬

‫אני מייחלת ליום שבו ללוח הזיכרון‬

‫לנופלים‬

‫לא יתווסף עוד שם חדש‪.‬‬

‫אני מתפללת שהשורה הקיצונית‬

‫בבית העלמין הצבאי‬

‫תהיה גם השורה הסופית והאחרונה‪.‬‬

‫יהי זכר הנופלים ברוך‪.‬‬

12