‫"לשון הרע"‬

‫כוחו הנורא של הדיבור‬

‫מעשה באדם שהפיץ שמועה מסוימת על אדם אחר‪ .‬מאוחר יותר הוא התחרט על מעשיו והחליט לגשת אל רב הקהילה‪ ,‬בכדי לשאול‬
‫אותו כיצד הוא יכול לכפר על כך‪" .‬לך לחנות המכולת הקרובה וקנה לך שק מלא זרעים"‪ ,‬אמר לו הרב‪" .‬אחר כך‪ ,‬קח את השק‬
‫שקנית לשדה גדול ופתוח ופזר את כל הגרגרים ברוח הנושבת‪ .‬עשה כדברי וחזור אלי בעוד שבוע‪ ,‬בכדי לספר לי מה קרה"‪.‬‬
‫האיש מילא באופן מדויק אחר הוראותיו של הרב וחזר אליו כעבור שבוע‪ ,‬בכדי לשמוע מה עוד עליו לעשות‪" .‬כעת"‪ ,‬אמר לו הרב‪,‬‬
‫"חזור אל אותו השדה הפתוח ואסוף בחזרה את כל הזרעים שפיזרת שם"‪.‬‬
‫"אבל הרב"‪ ,‬מחה האיש בבלבול רב‪" ,‬הגרגרים התפזרו על פני שטח גדול ורחב ביותר! לעולם לא אצליח למצוא את כל הגרגרים‬
‫שפיזרתי‪ .‬אני גם בטוח שחלק מהם כבר הצמיחו שורשים באדמה ואפילו החלו כבר לנבוט בעצמם!"‪.‬‬
‫"בדיוק!" הסביר לו הרב‪" .‬כעת אני רואה‪ ,‬שאתה באמת מבין‪ .‬כאשר אנחנו מדברים לשון הרע על אדם אחר‪ ,‬ההשפעה של המילים‬
‫שלנו היא גדולה ורחבה‪ .‬מדובר בנזק שלעולם לא ניתן לגמרי לתקן ולכפר עליו"‪.‬‬

‫כוחו של הדיבור‪" :‬חיים ומוות ביד הלשון"‬

‫אם ניזכר בסיפור בריאת העולם נגלה‪ ,‬שהכלי היחידי בו השתמש הקב"ה בעת הבריאה‪ ,‬היה הדיבור‪ .‬לדיבור כוח עצום‪ ,‬יש לו‬
‫יכולת לבנות ולברוא דברים שונים ואפילו את העולם כולו‪ .‬יש לנו את היכולת לשבח‪ ,‬לעודד ולהעניק לחברינו בטחון עצמי – וכל‬
‫זאת‪ ,‬רק בעזרת הדיבור‪ .‬כאשר אנו גורמים לאדם אחר להרגיש חשוב‪ ,‬אנו למעשה בונים אותו‪ ,‬בונים את הביטחון והאמונה שלו‬
‫בעצמו‪ .‬זה כאילו שאנו אומרים לו‪" :‬הקיום שלך בעולם חשוב וחיוני‪ ".‬באמירה שכזו טמון כוח אדיר‪ ,‬כוח המעניק חיים וחשיבות‬
‫ומכניס משמעות רבה לחייו של האדם‪.‬‬
‫אולם מצד שני‪ ,‬עלינו לזכור‪ ,‬שלדיבור שלנו יש גם כוח להרוס עולמות‪ .‬למחשבות ולמילים שלנו יש כוח אדיר ומחשבה או דיבור‬
‫שלילי על אדם יכולים‪ ,‬מבלי שנבין או אפילו נתכוון‪ ,‬להשפיע על המציאות שלו ולהזיק לו‪ .‬בכוח המילים שלנו להחריב אדם אחר‪,‬‬
‫לפגוע בתא המשפחתי שלו‪ ,‬בפרנסתו‪ ,‬בדימויו עצמי‪ ,‬במעמדו החברתי וכו‪ .‬רבים יכולים להעיד שמילה אחת פוגעת יכולה להכאיב‬
‫יותר ממאה דקירות סכין ומכות בגוף‪ ,‬ולהיפך – מילת עידוד וחיזוק יכולה לפוגג מועקות ולהחיות נפשות‪ .‬כפי שאומר שלמה המלך‪:‬‬
‫"מוות וחיים ביד הלשון" )משלי י"ח‪ ,‬כ"א(‪ .‬חז"ל אמרו‪" :‬שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו"‪" ,‬מילה שווה זוז ושתיקה תרי‬
‫)שניים("‪" ,‬המתכבד בקלון חברו – אין לו חלק בעולם הבא" ו"המדבר לשון הרע חמור מהורג נפש" – מי שרוצח הורג רק את הגוף‪,‬‬
‫אבל מי שמדבר לשון הרע עלול לפגוע בעולם הפנימי של מי שמדבר עליו‪ .‬הגמרא )במסכת ערכין‪ ,‬דף ט"ו ע"ב( מסבירה‪ ,‬שדיבור‬
‫שלילי אפילו חמור יותר מחרב חדה‪ ,‬משום שבשונה מהחרב‪ ,‬הדיבור מסוגל לחסל אנשים רבים‪ ,‬אפילו כאשר הם נמצאים‬
‫במרחק רב מאד מה"לשון" שמדברת עליהם‪.‬‬
‫על כוחו של הדיבור ניתן ללמור מן הסיפור הבא‪ :‬כאשר היה צריך נח להכניס את בעלי החיים לתיבה מפני המבול מספרת לנו‬
‫התורה שגם בעלי חיים שאינם טהורים נכנסו לתיבה‪ ,‬כמה שנאמר "מן הבהמה אשר איננה טהורה"‪ .‬חז"ל התייחסו לפסקה זו‬
‫בגמרא ולמדו ממנה דבר מאוד חשוב ‪ .‬וכך הם אמרו "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו"‪ .‬התורה הרי יכלה לכתוב בקיצור‬
‫בהמה טמאה ובמקום זה כותבת התורה את המשפט "איננה טהורה" אע"פ שאין דרכה של תורה להוסיף סתם אותיות מיותרות‬
‫אלא כדי ללמדנו שעלינו לדבר בלשון נקיה ומכובדת‪.‬‬
‫בספר משלי לשון הרע מתואר כחץ מחודד שפוגע ברחוקים‪ ,‬וכרעל שמרעיל את האווירה החברתית‪.‬‬
‫שׁ ֶקר" )משלי כ"ה‪ ,‬י"ח(‬
‫" ֵמפִיץ ְוח ֶֶרב ְוחֵץ שָׁנוּן‪ִ ,‬אישׁ עוֹנֶה ב ְֵרעֵהוּ עֵד ָ‬
‫מפיץ‪ = :‬מפץ‪ ,‬מין פטיש גדול‪ ,‬אחד מכלי מלחמה בשעת מצור‬
‫אדם המעיד עדות שקר נגד שכנו פוגע וכואב כמו פגיעת חץ או דקירת חרב‪ .‬עדות שקר הורסת אופי ומזיקה כמו פגיעה של כלי‬
‫נשק‪ .‬למשל‪ ,‬בבוא משורר התהלים לקונן על הימצאו בין דוברי שקר‪ ,‬מדמה הוא את לשון הרע כחץ‪:‬‬
‫הקבה ]לשר של[ גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו‬
‫"אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר "‬
‫שנאמר 'חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים‪) '.‬תהלים ק"כ ד'( אין חץ אלא לשון שנאמר 'חץ שחוט לשונם מרמה דבר ואין גבור‪"'.‬‬
‫)ירמיהו‪ ,‬ט' ז'(‪.‬‬
‫וכבר הסבירו חז"ל דימוי זה לצדדיו השונים במדרש שוחר טוב ק"כ‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫"נמשל הלשון לחץ ולמה? שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חברו הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים – מתנחם ההורג‬
‫ומחזיר החרב לנדנה‪ .‬אבל החץ – כיון שירה אותו והלך אפילו מבקש להחזירו אינו יכול להחזיר‪.‬כך אין אדם יכול להחזיר לשון הרע‬
‫שהפריח לעולם‪ ,‬והדברים הולכים מפה לפה וחודרים ללב ולמוח ורעלם תוסס והולך‪".‬‬
‫ושוב מסבירים רבותינו דימוי זה של לשון הרע לחץ באמרם במדרש" שוחר טוב "שם‪:‬‬
‫וכן הרשע הזה הורג בני אדם בלשון‪ .‬כשם שהחץ הזה – אינו יודע בו עד שהגיע אליו‪ ,‬אף לשון הרע אינו יודע בו‪ ,‬עד שחיציו של‬
‫אדם רשע פוגעין בו‪.‬‬

‫אין דבר קשה מן הלשון הרעה‪ ,‬שאין לאדם אלא שמו הטוב!‬
‫‪...‬האוטובוס פילס את דרכו באיטיות ברחובות העמוסים של ירושלים‪ .‬שתי נשים צעירות העבירו את הזמן בשיחה על מכרה‬
‫שהתארסה זה עתה‪" .‬בעצם‪ ,‬קצת קשה להבין מה הקשר בין השניים" אמרה האחת לרעותה‪ .‬בת שיחה הסכימה בכל ליבה והוסיפה‬
‫גם משהוא מחכמתה היא‪" :‬היא יותר מדי שקטה בשבילו‪ ,‬הוא נראה עליז‪ ,‬תוסס ומלא שמחת חיים‪ .‬איך בדיוק הם ינהלו שיחה‬
‫ביניהם? הוא בטח ידבר עם עצמו‪ ...‬ובכלל‪ ,‬החיים לימדו אותי שהשקטות הכי מסוכנות!" "אני מתערבת איתך שהיא למדה חינוך‬
‫רק בגלל שלא התקבלה למשהוא אחר"‬
‫"באמת אינני מבינה‪ ,‬אני מופתעת שהמשפחות הסכימו לשידוך הזה‪ ".‬לפתע הרגישה הדוברת הראשונה טפיחה נמרצת בכתפה‪ .‬היא‬
‫פנתה לאחור והבחינה בפנים הכעוסות של האשה שמאחוריה‪ ,‬גברת מרשימה בגיל העמידה‪.‬‬
‫"צר לי לפלוש לשיחתכן"‪ ,‬החלה הגברת המבוגרת בדבריה‪" ,‬אבל לא יכולתי שלא לשמוע אתכן‪ .‬אני רק רוצה לומר לכן עד כמה‬
‫אני אסירת תודה לשתיכן‪ .‬הנה‪ ,‬באמת מנעתן טרגדיה אמיתית בטרם תתרחש"‪.‬‬
‫כל אחת מן המשוחחות ניסתה לזכור במהירות את כל הדברים שנאמרו ולהבין מה מתוך שיחתן הסתמית היה יכול למנוע טרגדיה‪.‬‬
‫"אני במקרה אמא של הבחור שדברתן עליו"‪ ,‬אמרה האשה המבוגרת‪" ,‬ועלי להודות שלמרות שבררנו הרבה על השידוך הזה‪ ,‬לא‬
‫היה לי מושג שארוסתו של בני כל כך לא יוצלחית‪ .‬אתן צודקות בהחלט‪ ,‬מישהיא כמוה אינה מתאימה לבני‪ .‬אני שמחה שגיליתי זאת‬
‫בשלב שבו עדיין אפשר להפסיק את הכל"‪.‬‬
‫דברי האישה צרבו בליבן של שתי הנשים הצעירות שנותרו המומות ובאלם פה‪ .‬מה ביכולתן לומר בכדי לתקן את הנזק? הן כמעט‬
‫לא ידעו דבר על איש מן הצדדים השותפים לשידוך‪ .‬הן פשוט חזרו על דברים שהגיעו לאזניהן ואפילו דברים אלו היו רק מכלי שני‬
‫– במקרה הטוב‪.‬‬
‫בעודן מתחבטות‪ ,‬כל אחת לעצמה‪ ,‬למצוא את המילים שתבטלנה את השפעת דבריהן הקודמים‪ ,‬עצר האוטובוס באחת התחנות‬
‫והאישה המבוגרת קמה ממושבה כדי לרדת‪ .‬אחת הנשים הצעירות ניסתה לעצור בעדה‪ ,‬ולו לרגע קט‪ ,‬רק כדי לנסות ולומר משהו‪,‬‬
‫מלה כלשהי‪ ,‬אשר תקל במעט על הנזק‪ .‬אך בטרם נגעה ידה במעילה של האשה המבוגרת‪ ,‬פנתה אם החתן אחורנית לרגע‪ ,‬הביטה‬
‫ישירות בשתי הנשים הצעירות שעדיין ישבו המומות במקומן ואמרה להן‪":‬אינני אם החתן‪ .‬אבל‪ ,‬כידוע לכן‪ ,‬בהחלט יכולתי‬
‫להיות‪."...‬‬
‫"כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו )מלדבר לשון הרע(‪ ,‬זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער‪"...‬‬
‫)הגאון ר' אליהו )הגר"א( מוילנא(‬
‫על פי הקבלה‪ ,‬כל הברואים מחולקים לקטגוריות הבאות‪ :‬דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ .‬האדם‪ ,‬שנחשב לנזר הבריאה‪ ,‬מובדל משאר בעלי‬
‫החיים? ביכולתו לדבר‪ .‬גם פרה ברפת וסוס בשדה אוכלים‪ ,‬ישנים‪ ,‬מתרבים ולבסוף מתים‪ .‬במה נבדל האדם מהם? ביכולתו לדבר‬
‫ובכך לתת ביטוי לעולם רגשי ומחשבתי שלא קיים לאף יצור אחר‪ .‬ברגע שאנחנו משתמשים ביכולת הייחודית הזו לכיוונים‬
‫שליליים אנחנו חוטאים למטרת בריאתנו ובמובנים מסוימים אף פחותים בדרגתנו משאר בעלי החיים‪ ,‬אשר לפחות לא מנצלים את‬
‫המתנות שקיבלו לזריעת הרס‪ .‬כל דיבור רע על יחיד או רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים‪ ,‬או היכול לפגוע בהם או‬
‫להעליבם אסור‪ ,‬על פיההלכה‪ ,‬משום ההיזק שעלול להגרם למי שדיברו עליו רע‪.‬‬
‫אחד האיסורים החמורים בתורה נוגע לעניין איסור רכילות ולשון הרע‪ ,‬אך נראה כי היום כל הגבולות של הטעם הטוב נחצו‪ ,‬אנשים‬
‫מדברים לשון הרע בלי הכר‪ ,‬ואף גרוע מכך – כבר שכחו שזה שלילי ומזיק‪ .‬זו הזדמנות מצוינת לדון באחת מתכונות הנפש היותר‬
‫בעייתיות שקיימת אצל כולנו ושממנה חכמינו זיכרונם לברכה הורו לנו לברוח כמו מאש‪ .‬בהרצאה זו אנסה לחזור ולהזכיר מהו‬
‫דיבור סרה‪ ,‬מה הנזק שבאמירתו ובדרכים שלימדו אותנו חז"ל להימנע ממנו‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫לשון הרע – מהי?‬

‫לשון הרע הוא כל דיבור רע שנאמר על יחיד או על רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים של אותם האנשים‪ ,‬או היכול לפגוע‬
‫בהם או להעליבם )כגון רכילות‪/‬השמצה‪/‬הקנטה‪/‬המעטה ביכולתו של הזולת‪/‬הטלת ספקות בכישוריו וכוונותיו‪ ,‬וכו(‪ .‬עיקרו של‬
‫האיסור הוא הנזק אשר עלול להיגרם למי שדיברו עליו רע‪.‬‬

‫שלט במאה שערים המפציר בעוברים ושבים ובמדביקי המודעות לא לפרסם דברי לשון הרע‪.‬‬
‫מדוע לשון הרע היא דבר שלילי? הנה כמה סיבות‪:‬‬
‫היא עלולה לגרום נזק לאנשים שמדברים עליהם‪.‬‬ ‫
‬
‫היא עלולה לסכסך בין אנשים‪.‬‬ ‫
‬
‫היא עלולה לחשוף דברים שאנשים אינם רוצים שידעו עליהם‪.‬‬ ‫
‬
‫היא עלולה לעוות את המציאות או ליצור שמועות לא נכונות ולהפיץ אותן‪.‬‬ ‫
‬
‫חז"ל חידדו את הנושא לאמר שגם אם אנחנו "סתם" מרכלים על אדם ולדעתנו אין שום סיכוי שהוא יידע או ישמע על כך‪ ,‬או‬
‫שמישהו בסביבתו‪ ,‬שעלול להזיק לו‪ ,‬ישמע על כך – אפילו אז אנחנו פוגעים בו וגורמים לו לרע‪.‬‬
‫לשון הרע מתפצל למספר סוגים‪:‬‬
‫לשון הרע האסור מן התורה הוא סיפור על אדם או קבוצת אנשים דבר אמיתי שהוא רע או מזיק לאדם‪ .‬אין צורך‬ ‫
‬
‫ששני התנאים יתמלאו כדי שדיבור ייחשב לשון הרע‪ .‬למשל‪ ,‬סיפור שאדם הוא מכוער למרות שזה לא מזיק לו נחשב‬
‫לשון הרע‪ .‬כמו כן‪ ,‬סיפור על אדם שהוא ג'ינג'י למעביד השוקל להעסיק אותו ושונא ג'ינג'ים הוא לשון הרע‪ ,‬למרות שאין‬
‫כל רע בלהיות ג'ינג'י‪.‬‬
‫רכילות – סיפור דבריו או מעשיו של אחר כלפי השומע‪ .‬למשל "יוסי אמר עליך שאתה מעתיק במבחנים"‪.‬‬ ‫
‬
‫אבק לשון הרע – דברים אשר עלולים להביא לידי כך שאנשים ידברו לשון הרע‪ .‬מקובל שאיסור אבק לשון הרע הוא‬ ‫
‬
‫מדרבנן )תקנת חז"ל(‪ ,‬אם כי יש החולקים וסוברים שהוא מדאורייתא )מן התורה(‪ .‬דוגמאות לאבק לשון הרע‪:‬‬
‫‪ o‬רמיזות שיש משהו רע למרות שלא מספרים אותו‪ .‬לדוגמה‪" :‬יותר טוב שלא נדבר על שמעון"‪.‬‬
‫‪ o‬דיבור דברי שבח על אדם בפני שונאיו‪ ,‬בשל העובדה שהוא עלול להוביל להתנגדות של השומעים ולדיבור‬
‫בגנותו של האדם‪.‬‬
‫‪ o‬דברים מותרים שהשומע עלול לפרשם לרעה‪.‬‬
‫הוצאת שם רע או הוצאת דיבה – המספר לשון הרע על חברו ובתוך סיפורו מערבב ומוסיף מעט דברי שקר – מכונה "מוציא שם‬
‫רע"‪ .‬הוצאת שם רע לא נכללת באיסור לשון הרע והיא חמורה ממנו ועוונו אף חמור מ"סתם" לשון הרע ורכילות‪.‬‬
‫היתרים‬
‫למרות שאיסור לשון הרע נחשב לחמור ביותר על פי ההלכה‪ ,‬קיימים מצבים חריגים בהם ישנו היתר לספר לשון הרע‪ ,‬זאת כאשר‬
‫הסיבה בגינה עושים זאת הינה צורך עניני להסיר מכשול ובכך למנוע נזק העלול להיגרם לאחרים‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫תועלת‪ :‬מותר לספר לשון הרע כאשר יש תועלת מעשית מהדבר‪ .‬למשל לספר על נוכל שמתחזה לעני‪ ,‬בכדי שלא יקבל‬ ‫
‬
‫צדקה מאיש‪ .‬לספר על אדם שיש לו בעיות חמורות בפני מי שחושבת להתחתן איתו‪ .‬במידה שאדם נשאל למגרעות של‬
‫אדם שהינו מכיר לצורך בירור התאמתו לעבודה או תפקיד‪ .‬וכן להעביר ביקורת על אישי ציבור במטרה להרחיק‬
‫מהתנהלות בעייתית‪.‬‬
‫על עצמו‪ :‬מותר לאדם לספר לשון הרע על עצמו )הל' לשון הרע כלל ב סעי' יג; ועי' כלל א סעי' ט( אולם‪ ,‬סיפור מפורסם‬ ‫
‬
‫על ה"חפץ‪-‬חיים"‪ ,‬על פיו אסור לאדם לספר לשון הרע אפילו על עצמו סותר דעה זו בתכלית‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬
‫חיים‪ ,‬שהיה מגדולי הדור ורב חשוב ומפורסם‪ ,‬לתת הרצאה בעיר הסמוכה‪ .‬בקרון פנה אליו נוסע‬
‫יום אחד נסע ברכבת "החפץ "‬
‫חיים בכבודו ובעצמו‪ ,‬וסיפר לו שהוא נוסע לשמוע הרצאה של הרב הגדול והמכובד"החפץ‬
‫אחר‪ ,‬מבלי שידע שמדובר "בחפץ "‬
‫חיים שמע את דבריו וענה לו שלדעתו לא מדובר באדם כל כך גדול‪ ,‬כמו‬
‫חיים ושהוא מאוד נרגש לקראת המאורע‪" .‬החפץ "‬‫"‬
‫שהוא חושב‪ ,‬אלא ביהודי פשוט כשאר האנשים‪ .‬אותו אדם שמע את דבריו‪ ,‬כעס על מה שפירש כזלזול ברב והפליא בו‬
‫במכותיו‪.‬‬
‫חיים הוא לא אחר מאשר אותו יהודי‬
‫כשהגיע אותו יהודי אל מקום הכינוס‪ ,‬התקרב אל הבמה וראה שהדובר – "החפץ "‬
‫חיים פנה אליו ברוך מעל הבמה ואמר לו שלא‬
‫מהרכבת‪ .‬מיד פניו שינו את צבעיהן והוא רצה להיקבר במקום חי‪" .‬החפץ "‬
‫יחשוש ואף הודה לו מקרב לב על שלימד אותו כלל גדול – גם על עצמך אין לדבר לשון הרע!"‬
‫תּוֹרה הוּא‬ ‫רשע‪ :‬החפץ חיים בהלכות לשון הרע ח'‪ ,‬ה' כותב‪" :‬וְכָ ל זֶה הָ אִ סוּר שֶׁ ל לָ שׁוֹן הָ ָרע הוּא דַּ ְוקָא עַ ל אִ ישׁ‪ ,‬שֶׁ עַ ל פִּ י דִּ ין ָ‬ ‫
‬
‫פִּיקוֹרסוּת‪ ,‬מִ צְּ וָה לְ גַנּוֹתָ ם‬
‫ְ‬ ‫כִּירם‪ ,‬שֶׁ יֵּשׁ בָּ הֶ ם אֶ‬‫תּוֹרה וּבְ מִ צְּ וֹת‪ ,‬אֲ בָ ל אוֹתָ ן הָ אֲ נָשִׁ ים‪ ,‬שֶׁ מַּ ָ‬ ‫עֲ דַ יִן בִּ כְ לַ ל עֲ מִ יתֶ ָך דְּ הַ יְנוּ עַ ם שֶׁ אִ תְּ ָך בַּ ָ‬
‫תּוֹרה שֶׁ בְּ עַ ל פֶּ ה‪ ,‬וַאֲ פִ לּוּ הוּא אוֹמֵ ר‪ ,‬כָּ ל‬
‫תּוֹרה וּבַ נְּבוּאָה מִ יִּשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬בֵּ ין בַּ תּוֹ ָרה שֶׁ בִּ כְ תָ ב וּבֵ ין בַּ ָ‬
‫יקוֹרס ִנק ְָרא הַ כּוֹפֵ ר בַּ ָ‬ ‫וּלְ בַ זּוֹתָ ם‪ ...‬וְאֶ פִּ ֵ‬
‫תּוֹרה מִ ן הַ שָּׁ מַ יִם‪ ,‬חוּץ מִ פָּ סוּק אֶ חָ ד אוֹ קַל וָח ֹמֶ ר אֶ חָ ד אוֹ ְגּז ֵָרה שָׁ וָה אֶ חָ ת אוֹ דִּ קְדּוּק אֶ חָ ד‪ ,‬גַּם הוּא בַּ כְּ לָ ל הַ זֶּה‪".‬‬ ‫הַ ָ‬
‫מאידך‪ ,‬היה אומר על זה הרב צבי יהודה כי יש להצטער שהחפץ חיים כתב זאת‪ ,‬כיון שכיום מרבים להשתמש בהיתר זה‬
‫יותר מדי‪ .‬רבנים רבים טוענים‪ ,‬למשל‪ ,‬שאין ההיתר שייך ביחס לציבור החילוני‪ ,‬כיון שהם נחשבים תינוק שנשבה‪.‬‬
‫לעומתם הרב משה צוריאל כותב‪" :‬החפץ חיים התיר לדבר לשון הרע על האפיקורסים‪ ,‬ולא הוציא מכלל זה תינוק שנשבה‪".‬‬

‫אנשים רבים טועים לחשוב‪ ,‬שהאיסור של התורה על דברי לשון הרע‪ ,‬חל רק על דברי שקר הנאמרים על הזולת‪ .‬אולם האמת‬
‫היא‪ ,‬שהאיסור הרבה יותר רחב‪ .‬האיסור לומר דברי שקר קיים למעשה במקום אחר לגמרי‪" :‬לא תענה ברעך עד שקר" )שמות כ'‪,‬‬
‫י"ג(‪ ,‬ו"מדבר שקר תרחק" )שמות כ"ג‪ ,‬ז'(‪.‬‬

‫לעומת האיסורים הללו‪ ,‬איסור לשון הרע מתייחס‪ ,‬לכל אמירה העשויה לגנות או להשפיל את הזולת – אפילו כאשר הדברים הם‬
‫אמיתיים ונכונים לגמרי!‬

‫לעיתים קרובות‪ ,‬אדם המדבר לשון הרע‪ ,‬יבחר לעטוף את דבריו במעטה עבה של הסברים "מוצדקים" ו"הגיוניים"‪ .‬הוא ינסה לספק‬
‫הסברים שונים‪ ,‬שמטרתם להצדיק את האמירות המכוערות שלו‪ .‬אולם זה ממש לא משנה אם המילים שנאמרו‪ ,‬נאמרו בצורה בוטה‬
‫וישירה‪ ,‬או בצורה מרומזת ועקיפה‪ .‬אם קיימת אפשרות להבין את הדברים בצורה שלילית‪ ,‬הרי שמדובר בלשון הרע‪.‬‬

‫עמדת המקרא בנושא לשון הרע‬

‫סוגי ַת לשון הרע‪ ,‬פרטי דיניה ואיסוריה – שרשים קדומים לה במסורת המשפט העברי‪.‬‬
‫ספרי התנ"ך מדגישים חזור והדגש את איסור לשון הרע ואת הנזק שהוא גורם לכולם וכך כתוב בתורה בעניין זה‪ֹ" :‬לא תֵ לֵ ְך ָרכִ יל‬
‫בְּ עַ מֶּ יָך ֹלא תַ עֲ מ ֹד עַ ל דַּ ם ֵרעֶ ָך אֲ נִי יְהֹוָה" )ויקרא י"ט‪ ,‬ט"ז(‪.‬‬
‫באמצע המהלך ההיסטורי האדיר של יציאת מצרים ומתן תורה בהר סיני מוקדשת פרשה שלמה – פרשת משפטים – לדינים וחוקים‬
‫שבין אדם לחברו‪ .‬פרשנים רבים למדו מכך על החשיבות הגדולה שנותנת התורה ליחסים הנכונים והבריאים שביננו‪ ,‬ולכן מצאה‬
‫לנכון דווקא בעיתוי נשגב זה לדון בנושאים אלה‪ .‬אחד הצווים בפרשה הוא האיסור לשמוע לשון הרע )"לא תישא שמע שווא" –‬
‫שמות כ"ג‪ ,‬א'(‪.‬‬
‫את הקללה במעמד עיבל וגריזים‪" ,‬אָרוּר מַ כֵּ ה רֵ עֵ הוּ בַּ סָּ תֶ ר וְאָמַ ר כָּ ל הָ עָ ם אָמֵ ן" )דברים פרק כ"ז‪ ,‬כ"ד( ייחסו חז"ל לאמירת לשון‬
‫הרע‪ ,‬שהיא במובן מסוים הכאתו של אדם בסתר‪ ,‬וחכמי המשפט העברי לתקופותיו השונות ראו בלשון הרע "עוון גדול וגורם להרוג‬
‫נפשות רבות מישראל" )רמב"ם‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק ז'‪ ,‬הלכה א'(‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫רש"י‪ ,‬הנחשב לגדול פרשני המקרא מפרש כי כוונת הכתוב"מכה רעהו בסתר" פירושו לדבר לשון הרע על אדם אחר מאחורי גב‪" :‬על‬
‫לשון הרע הוא אומר" )פירוש רש"י על דברים כ"ז‪ ,‬כ"ד(‪ .‬ההקבלה פה בין לדבר בשליליות על אדם אחר ולהרוג אותו ברורה‪ .‬מי‬
‫שמדבר לשון הרע למעשה עובר על מספר מצוות נוספות מהתורה כמו "ואהבת לרעך כמוך" ו"לשפוט לכף זכות"‪ ,‬שכן סביר להניח‬
‫שאף אחד מאיתנו לא היה שמח לדעת שישנם אנשים אחרים שמדברים עליו בצורה שלילית‪ ,‬מרכלים עליו ומשמיצים אותו‪.‬‬
‫בפרט‪ ,‬מספרת התורה שני סיפורים על אנשים שדיברו סרה על אחרים‪:‬‬
‫יוסף הצדיק – התורה מספרת על יוסף שהביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם‪ ,‬דבר שקומם עליו את האחים‪.‬יוסף היה‬ ‫א‪.‬‬
‫רועה צאן עם אחיו‪ ,‬ואחר כך היה מספר ליעקב אביהם מה עשו או אמרו האחים‪ַ " :‬ויָּבֵא יוֹסֵף אֶ ת דִּ בָּ תָ ם ָרעָ ה אֶ ל אֲ בִ יהֶ ם"‬
‫)בראשית לז‪.(2 ,‬‬
‫מרים הנביאה – מרים‪ ,‬אחותו של משה‪ ,‬אמרה לאחיה אהרון דברים רעים על משה‪" :‬וַתְּ דַ בֵּ ר מִ ְריָם וְאַהֲ רֹן בְּ מֹשֶׁ ה‪ ,‬עַ ל‪-‬א ֹדוֹת‬ ‫ב‪.‬‬
‫הָ אִ שָּׁ ה הַ כֻּ שִׁ ית אֲ שֶׁ ר לָ קָח‪ ,‬כִּ י‪-‬אִ שָּׁ ה כֻ שִׁ ית‪ ,‬לָ קָח" )במדבר יב‪ .(1 ,‬אלוהים נוזף בה על דבריה‪ ,‬והיא נענשת במחלת הצרעת‪.‬‬
‫הוצאת דיבה‪ ,‬שהיא המקור של דין מוציא שם רע‪ ,‬קיימת גם היא בדין המקראי שבו עונשים בקנס חתן שמעיד לשקר לאחר ליל‬
‫הכלולות‪ ,‬כי לא מצא לאשתו בתולים‪" .‬וְעָ נְשׁוּ א ֹתוֹ מֵ אָה כֶ סֶ ף ְונָתְ נוּ לַ אֲ בִ י הַ נַּעֲ ָרה כִּ י הוֹצִ יא שֵׁ ם ָרע עַ ל בְּ תוּלַ ת יִשְׂ ָראֵ ל וְלוֹ תִ הְ יֶה לְ אִ שָּׁ ה‬
‫ֹלא יוּכַ ל לְ שַׁ לְּ חָ הּ כָּ ל יָמָ יו" )דברים כ"ב‪ ,‬י"ט(‪.‬‬
‫גם בספרי הנביאים והכתובים הועמדו חטאים אלה שבדיבור פה כנוראים ביותר‪ ,‬כחותרים ביותר תחת קיומה של החברה‬
‫האנושית‪.‬‬
‫הנביא ישעיה זועק כי חטאות העם יוצרים מחיצה עבה בינם לבין הקב"ה‪ ,‬וכי חטא לשון הרע נחשב בעיני הקב"ה‬ ‫
‬
‫כשפיכות דמים‪" :‬הֵ ן ֹלא קָצְ ָרה יַד יְהֹוָה מֵ הוֹשִׁ יעַ וְֹלא כָ בְ דָ ה אָזְנוֹ מִ שְּׁ מוֹעַ ‪ :‬כִּ י אִ ם עֲ וֹנ ֹתֵ יכֶ ם הָ יוּ מַ בְ דִּ לִ ים בֵּ ינֵכֶ ם לְ בֵ ין אֱ ֹלהֵ יכֶם‬
‫וְחַ טֹּאותֵ יכֶ ם הִ סְ תִּ ירוּ פָ נִים מִ כֶּ ם מִ שְּׁ מוֹעַ ‪ :‬כִּ י כַ פֵּ יכֶ ם נְג ֹאֲ לוּ בַ דָּ ם וְאֶ צְ בְּ עוֹתֵ יכֶם בֶּ עָ וֹן שִׂ פְתוֹתֵ יכֶם דִּ בְּ רוּ שֶׁ קֶ ר לְ שׁוֹ ְנכֶם עַ וְלָ ה‬
‫תֶ הְ ֶגּה" )ספר ישעיה פרק נ"ט‪ ,‬א'‪-‬ג'(‪.‬‬
‫שהנביא ירמיהו‪ ,‬בבואו לתנות שחיתות בני דורו זועק מרה כי לשון הרע משחית כל חלקה טובה בחייו של הדובר לשון הרע‪" :‬כֻּ לָּ ם‬
‫סוֹר ִרים ה ֹלְ כֵי ָרכִיל נְחשֶׁ ת וּבַ ְרזֶל כֻּ לָּ ם מַ שְׁ חִ יתִ ים הֵ מָּ ה" )ירמיהו ו'‪ ,‬כ"ח(‪ .‬הוא רואה את איסור לשון הרע בחומרה כה רבה‪ ,‬עד כי‬ ‫סָ ֵרי ְ‬
‫גרמה לסיאוב חברתי ולמצב שאדם חשש מחבירו הקרוב‪ .‬מצב זה הוביל בסופו של דבר לחורבן בית המקדש‪" :‬אִ ישׁ מֵ ֵרעֵ הוּ הִ שָּׁ מֵ רוּ‬
‫וְעַ ל כָּ ל אָח אַל תִּ בְ טָ חוּ כִּ י כָ ל אָח עָ קוֹב יַעְ ק ֹב ְוכָל ֵרעַ ָרכִיל יַהֲ ֹלְך" )ירמיה ט'‪ ,‬ג'(‪.‬‬

‫הקשר בין לשון הרע לצרעת‬

‫אחד החלקים הכי קשים להבנה בתורה כולה‪ ,‬נמצא בפרשת "מצורע"‪ .‬שתי פרשות בתורה‪" ,‬תזריע" ו"מצורע" עוסקות בצרעת‬
‫אשר חז"ל והפרשנים מקשרים כבא בעיקר כתוצאה של אמירת לשון הרע‪ .‬עובדה זו מעידה על החשיבות שמעניקה התורה לנושא‬
‫זה‪.‬‬

‫הצרעת היא מחלת עור קשה‪ ,‬שאינה דומה כלל ועיקר לצרעת המודרנית‪ .‬הצרעת שעליה מדברת התורה‪ ,‬היא ביטוי פיזי לפגם‬
‫מסוים בנפש‪ ,‬בצד הרוחני שלנו‪ .‬הגמרא )מסכת ערכין דף ט"ז( אומרת‪ ,‬שמחלת הצרעת הנה תוצאה ישירה של לשון הרע‪ ,‬שדיבר‬
‫האדם על חברו ויש הדורשים את המילה "מצורע" – מוציא שם רע‪ :‬אמר ריש לקיש‪" :‬מאי דכתיב‪' :‬זאת תהיה תורת המצורע' –‬
‫זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע"‪ .‬אך מהו הקשר בין דיבור שלילי – כמו דברי רכילות על אדם אחר – לבין מחלת העור‬
‫הקשה הזו?‬

‫שתי ראיות לכך מובאות מן התורה עצמה‪ .‬הראשונה בעונש שנענש משה‪ :‬חז"ל הראונו‪ ,‬שהצרעת שלקתה בה ידו של משה ולו גם‬
‫רק לאות לבני ישראל – לא לחינם היתה‪ ,‬אלא אזהרה ועונש על דברו לשון הרע בבני ישראל‪:‬‬

‫" ַויַּעַ ן מ ֹשֶׁ ה‪ ,‬וַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬וְהֵ ן ֹלא‪-‬יַאֲ מִ ינוּ לִ י‪ ,‬וְֹלא יִשְׁ מְ עוּ בְּ ק ֹלִ י כִּי י ֹאמְ רוּ‪ֹ ,‬לא‪-‬נ ְִראָה אֵ לֶ יָך יְהוָה‪ .‬וַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָ יו יְהוָה‪ ,‬מזה )מַ ה‪-‬זֶּה( בְ יָדֶ ָך;‬
‫אַרצָ ה ַויְהִ י לְ נָחָ שׁ; ַו ָיּנָס מ ֹשֶׁ ה‪ ,‬מִ פָּ נָיו‪ .‬וַיּ ֹאמֶ ר יְהוָה‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֹשֶׁ ה‪ ,‬שְׁ לַ ח יָדְ ָך‪ ,‬וֶאֱ חֹז בִּ זְנָבוֹ;‬‫אַרצָ ה‪ַ ,‬ויַּשְׁ לִ כֵ הוּ ְ‬ ‫וַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬מַ טֶּ ה‪ .‬וַיּ ֹאמֶ ר הַ שְׁ לִ יכֵהוּ ְ‬
‫ַויִּשְׁ לַ ח יָדוֹ ַויַּחֲ זֶק בּוֹ‪ַ ,‬ויְהִ י לְ מַ טֶּ ה בְּ כַ פּוֹ‪ .‬לְ מַ עַ ן יַאֲ מִ ינוּ‪ ,‬כִּ י‪-‬נ ְִראָה אֵ לֶ יָך יְהוָה אֱ ֹלהֵ י אֲ בֹתָ ם אֱ ֹלהֵ י אַבְ ָרהָ ם אֱ ֹלהֵ י יִצְ חָ ק‪ ,‬וֵאֹלהֵ י יַעֲ ק ֹב‪ .‬וַיּ ֹאמֶ ר‬
‫יְהוָה לוֹ עוֹד‪ ,‬הָ בֵ א‪-‬נָא יָדְ ָך בְּ חֵ יקֶָך‪ַ ,‬ויָּבֵ א יָדוֹ‪ ,‬בְּ חֵ יקוֹ וַיּוֹצִ אָ הּ‪ ,‬וְהִ נֵּה יָדוֹ מְ צ ַֹרעַ ת ַכּשָּׁ לֶ ג‪ .‬וַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬הָ שֵׁ ב יָדְ ָך אֶ ל‪-‬חֵ יקֶָך‪ַ ,‬ויָּשֶׁ ב יָדוֹ‪ ,‬אֶ ל‪-‬חֵ יקוֹ‬
‫וַיּוֹצִ אָ הּ‪ ,‬מֵ חֵ יקוֹ‪ ,‬וְהִ נֵּה‪-‬שָׁ בָ ה‪ ,‬כִּ בְ שָׂ רוֹ"‪) .‬שמות ד' א'‪-‬ו'(‬

‫ופרשו חז"ל והביא דבריהם רש"י‪:‬‬

‫‪5‬‬
 ‫"ויהי לנחש"‪ :‬רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל )באמרו‪" :‬לא יאמינו לי"( ותפש אומנותו של נחש‪.‬‬

‫"מצורעת כשלג"‪ :‬אף באות זה רמז שלשון הרע שלשון הרע סיפר ‪,‬באמרו‪" :‬לא יאמינו לי"‪ ,‬לפיכך הלקהו בצרעת‪ ,‬כמו שלקתה‬
‫מרים על לשון הרע‪.‬‬

‫ואם תשאל מניין להם לרבותינו ‪ ,‬שכאן מדובר בעונש למשה – והרי לכאורה ניתנו אותות אלה למשה כאמצעי שכנוע לישראל‬
‫וכתשובה לטענתו‪" :‬והן לא יאמינו לי?" הרמב"ן פקח עינינו להבין דברי רש"י אלה הנראים לכאורה רחוקים מן הפשט‪:‬‬

‫"ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה"‪ :‬לא הבינותי למה עשה האותות למשה‪ ,‬כי מאמין היה משה שהקדוש ברוך‪-‬הוא מדבר‬
‫עמו‪ ,‬והיה ראוי שיאמר‪ :‬המטה אשר בידך תשלך ארצה לפניהם והיה לנחש‪ ,‬וכן באות השני‪ ,‬כאשר אמר בשלישי‪":‬וְהָ יָה‪ ,‬אִ ם‪ֹ-‬לא‬
‫יַאֲ מִ ינוּ לָ ְך‪ ,‬וְֹלא יִשְׁ מְ עוּ‪ ,‬לְ ק ֹל הָ א ֹת הָ ִראשׁוֹן‪--‬וְהֶ אֱ מִ ינוּ‪ ,‬לְ ק ֹל הָ א ֹת הָ אַחֲ רוֹן‪ .‬וְהָ יָה אִ ם‪ֹ-‬לא יַאֲ מִ ינוּ גַּם לִ שְׁ נֵי הָ א ֹתוֹת הָ אֵ לֶּ ה‪ ,‬וְֹלא יִשְׁ מְ עוּן‬
‫לְ ק ֹלֶ ָך‪--‬וְלָ קַ חְ תָּ מִ מֵּ ימֵ י הַ יְא ֹר‪ ,‬וְשָׁ פַכְתָּ הַ יַּבָּ שָׁ ה; וְהָ יוּ הַ מַּ יִם אֲ שֶׁ ר תִּ קַּח מִ ן‪-‬הַ יְא ֹר‪ ,‬וְהָ יוּ לְ דָ ם בַּ יַּבָּ שֶׁ ת‪) ".‬שמות ד' ח'‪-‬ט(‬

‫ולכן נאמנו דברי רבותינו‪ ,‬שהיה לו הראשון )הפיכת המטה לנחש( רמז שסיפר עליהם לשון הרע )שלא יאמינו(‪ ,‬והשני )היד‬
‫שנצטרעה( להענישו בו‪.‬‬

‫בהמשך‪ ,‬אנו רואים מה אירע לאחותו של משה מרים הנביאה ‪,‬שהיתה גדולה ממנו בשנים‪ ,‬גדלה אותו על ברכיה וסיכנה בעצמה‬
‫להצילו מן הים‪ ,‬אך דיברה לשון הרע כאשר אמרה לאחיה אהרון דברים רעים על משה‪" :‬וַתְּ דַ בֵּ ר מִ ְריָם וְאַהֲ רֹן בְּ מ ֹשֶׁ ה‪ ,‬עַ ל‪-‬א ֹדוֹת‬
‫הָ אִ שָּׁ ה הַ כֻּ שִׁ ית אֲ שֶׁ ר לָ קָח‪ :‬כִּ י‪-‬אִ שָּׁ ה כֻ שִׁ ית‪ ,‬לָ קָח‪ .‬וַיּ ֹאמְ רוּ‪ ,‬הֲ ַרק אַ ְך‪-‬בְּ מ ֹשֶׁ ה דִּ בֶּ ר יְהוָה הֲ ֹלא‪ ,‬גַּם‪-‬בָּ נוּ דִ בֵּ ר; ַויִּשְׁ מַ ע‪ ,‬יְהוָה" )במדבר י"ב‪,‬‬
‫א'‪-‬ב'(‪.‬‬

‫ומרים לא דיברה ב גנ ותו ‪,‬אלא טעתה שהשוות אותו לשאר נביאים‪ .‬ואילו משה לא היה מקפיד על כל אלו הדברים שנאמר " ְו ָה ִאישׁ‬
‫שׁר עַל‪ְ -‬פּנֵי ָה ֲאדָ ָמה" )במדבר י"ב‪ ,‬ג'(‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬אלוהים נוזף בה על דבריה‪ ,‬ומיד לאחר מכן‬ ‫מֹשֶׁה‪ָ ,‬ענָו מְא ֹד מִכּ ֹל‪ ,‬הָאָדָ ם‪ ,‬אֲ ֶ‬
‫מרים נענשה בצרעת‪ַ " :‬ויִּחַ ר‪-‬אַף יְהוָה בָּ ם‪ַ ,‬ויֵּלַ ְך‪.‬וְהֶ עָ נָן‪ ,‬סָ ר מֵ עַ ל הָ א ֹהֶ ל‪ ,‬וְהִ נֵּה מִ ְריָם‪ ,‬מְ צֹרַ עַ ת כַּ שָּׁ לֶ ג; ַויִּפֶ ן אַהֲ רֹן אֶ ל‪-‬מִ ְריָם‪ ,‬וְהִ נֵּה מְ צ ָֹרעַ ת‪".‬‬
‫)במדבר י"ב‪ ,‬ט'‪-‬י'(‪.‬‬

‫גם בספר דברים מוזהרים בני ישראל להישמר בנגע הצרעת ומיד אחר כך‪" :‬הִ שָּׁ מֶ ר בְּ ֶנגַע‪-‬הַ צָּ ַרעַ ת לִ שְׁ מ ֹר מְ א ֹד ‪ ...‬זָכוֹר‪ ,‬אֵ ת אֲ שֶׁ ר‪-‬עָ שָׂ ה‬
‫יְהוָה אֱ ֹלהֶ יָך לְ מִ ְריָם‪ ,‬בַּ דֶּ ֶרְך‪ ,‬בְּ צֵ אתְ כֶ ם מִ מִּ צְ ָריִם" )דברים כ"ד‪ ,‬ח'‪-‬ט'(‬

‫לדעת הרמב"ן – רבי משה בן נחמן‪ ,‬אין הכתוב שלפנינו בא בבחינת סיפור ועצה בלבד כדי להינצל מן הנגעים הבאים בעוון לשון‬
‫הרע‪ ,‬אלא זאת מצוה מכלל תרי"ג המצות שנתנו לעם ישראל בסיני‪ ,‬וזו לשון הרמב"ן בפרושו‪" :‬לפי דעתי‪ ,‬היא )זכירת מעשה‬
‫מרים‪ ,‬שדברה על משה( 'מצות עשה' ממש‪ ,‬כמו 'זכור את אשר עשה לך עמלק' )דברים "כה‪" ,‬יז(‪ ,‬וכן 'זכור את היום הזה אשר יצאתם‬
‫ממצרים' )שמות י"ג‪" ,‬יג(‪ ,‬והיא אזהרה מלדבר לשון הרע‪ .‬וזאת כדי שנזכור ב'מצות עשה' את העונש הגדול שעשה ה' למרים הנביאה‪,‬‬
‫שהייתה צדקת‪ ,‬ושדברה רק באחיה משה‪ ,‬אשר אהבה אותו כנפשה ובכל מאודה‪ ,‬ולא דברה בפניו כדי שלא יתבייש בפני הרבים ‪,‬אלא‬
‫רק בינה לבין אהרון אחיה‪ ,‬בצנעה‪ .‬וכל מעשיה הטובים וצדקותיה לא הועילו לה למלט נפשה מעונש הצרעת‪ ,‬על השמעת לשון הרע‪".‬‬

‫אם כן מה נאמר אנו? מה נדבר ומה נצטדק ביום הדין? שהרי אנו נכשלים כמעט מידי יום בעוון זה! וכתוב זה בא להזהירנו אזהרה‬
‫גדולה‪ ,‬להימנע מלשון הרע‪ ,‬בין בגלוי ובין בסתר‪ ,‬בין במתכון להזיק ולבזות‪ ,‬ובין שאינו מתכון להזיק כלל‪ ,‬ולקבל על עצמנו‬
‫להשמר מכל דיבור אסור ובטל )ויש לזכור שגם המספר בגנות חברו ‪,‬אפילו עובדות אמת – לשון הרע הוא(‪.‬‬

‫והאם באמת שמירת הלשון שקולה כנגד הכל? יש לומר‪ :‬הן הלשון‪ ,‬כוח הדיבור‪ ,‬הוא מותר האדם מן הבהמה‪ .‬פילוסופים‪,‬‬
‫פסיכולוגים ומשוררים תיארו‪ ,‬ניתחו והסבירו את כוחו‪ ,‬ערכו ותפארתו של כלי זה שניתן לאדם לבטא עצמו‪ ,‬להוריש ערכיו לדורות‬
‫הבאים‪ ,‬לקשר יחידים לחברה! ואם ישתמש בכלי זה להפריד בין הבריות )זהו מעשהו של המספר לשון רע‪ ,‬של המוציא שם רע(‬
‫כבר הוציא עצמו מן החברה‪.‬‬

‫כעת אנו מסוגלים להבין את פרשת "מצורע"‪ .‬התורה אומרת‪ ,‬שכאשר מישהו אובחן כלוקה במחלת הצרעת‪ ,‬היה עליו לצאת אל‬
‫מחוץ לגבולות המחנה )העיר(‪ .‬חכמינו מצאו קשר של מידה כנגד מידה בין חטא לשון הרע ובין ישיבת החוטא מחוץ למחנה‪,‬‬
‫כמאמרם בערכין טז‪ ,‬ע"ב‪" :‬אמר ר' יהודה בן לוי‪ :‬מה נשתנה מצורע שאמרה תורה‪' :‬וְהַ צָּ רוּעַ אֲ שֶׁ ר‪-‬בּוֹ הַ נֶּגַע‪ .... ,‬בָּ דָ ד יֵשֵׁ ב‪ ,‬מִ חוּץ‬
‫לַ מַּ חֲ נֶה מוֹשָׁ בוֹ‪) '.‬ויקרא "יג‪ ,‬מ"ה‪-‬מ"ו(? אם אדם מלבה מחלוקות בתוך החברה בה הוא חי‪ ,‬סופו לסבול מנידוי חברתי בקרב אותה הקהילה‬
‫ממש‪ .‬לפיכך אמרה תורה‪' :‬בדד ישב‪"'.‬‬

‫‪6‬‬
‫ואכן‪ ,‬אף על מרים הנביאה נאמר‪" :‬וַיּ ֹאמֶ ר יְהוָה אֶ ל‪-‬מ ֹשֶׁ ה‪ ,‬וְאָבִ יהָ יָרֹק י ַָרק בְּ פָ נֶיהָ הֲ ֹלא תִ כָּ לֵ ם שִׁ בְ עַ ת יָמִ ים; תִּ סָּ גֵר שִׁ בְ עַ ת יָמִ ים‪ ,‬מִ חוּץ‬
‫לַ מַּ חֲ נֶה‪ ,‬וְאַחַ ר‪ ,‬תֵּ אָסֵ ף‪ .‬וַתִּ סָּ גֵר מִ ְריָם מִ חוּץ לַ מַּ חֲ נֶה‪ ,‬שִׁ בְ עַ ת יָמִ ים‪ ,‬וְהָ עָ ם ֹלא נָסַ ע‪ ,‬עַ ד‪-‬הֵ אָסֵ ף מִ ְריָם‪) ".‬במדבר י"ב‪ ,‬י"ד'‪-‬ט"ז(‪.‬‬

‫"וְצִ וָּה‪ ,‬הַ כּ ֹהֵ ן‪ ,‬וְלָ קַח לַ מִּ טַּ הֵ ר שְׁ תֵּ י‪-‬צִ פֳּ ִרים חַ יּוֹת‪ ,‬טְ ה ֹרוֹת; וְעֵ ץ אֶ ֶרז‪ ,‬וּשְׁ נִי תוֹלַ עַ ת וְאֵ ז ֹב‪ .‬וְצִ וָּה‪ ,‬הַ כּ ֹהֵ ן‪ ,‬וְשָׁ חַ ט‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ צִּ פּוֹר הָ אֶ חָ ת אֶ ל‪-‬כְּ לִ י‪-‬חֶ ֶרשׂ‪,‬‬
‫עַ ל‪-‬מַ יִם חַ יִּים‪ .‬אֶ ת‪-‬הַ צִּ פּ ֹר הַ חַ יָּה ִיקַּח א ֹתָ הּ‪ ,‬וְאֶ ת‪-‬עֵ ץ הָ אֶ ֶרז וְאֶ ת‪-‬שְׁ נִי הַ תּוֹלַ עַ ת וְאֶ ת‪-‬הָ אֵ ז ֹב‪ ,‬וְטָ בַ ל אוֹתָ ם וְאֵ ת הַ צִּ פּ ֹר הַ חַ יָּה‪ ,‬בְּ דַ ם הַ צִּ פּ ֹר הַ שְּׁ חֻ טָ ה‪,‬‬
‫עַ ל‪ ,‬הַ מַּ יִם הַ חַ יִּים‪ .‬וְהִ זָּה‪ ,‬עַ ל הַ מִּ טַּ הֵ ר מִ ן‪-‬הַ צָּ ַרעַ ת שֶׁ בַ ע פְּ עָ מִ ים; וְטִ הֲ רוֹ‪ ,‬וְשִׁ לַּ ח אֶ ת‪-‬הַ צִּ פּ ֹר הַ חַ יָּה עַ ל‪-‬פְּ נֵי הַ שָּׂ דֶ ה‪) ".‬ויקרא י"ד‪ ,‬ד'‪-‬ז'(‪.‬‬

‫שׁנִי תוֹ ַלעַת ְו ֵאז ֹב' מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו‬

‫תּוֹרת הַ מְּ צ ָֹרע‪ ,‬בְּ יוֹם טָ הֳ ָרתוֹ" )ויקרא י"ד‪ ,‬א'( – "'◌ְ עֵץ ֶא ֶרז‪ ,‬וּ ְ‬
‫רש"י מפרש‪ ,‬מתוך " ַ‬
‫מגאוותו כתולעת וכאזוב‪ ".‬שהעניין הוא לקבוע בנפשו של מצורע‪ ,‬שאם היה – טרם בוא עליו החולי – גבה לב כארז‪ ,‬שהוא אילן‬
‫גבוה‪ ,‬ישפיל עצמו כאזוב‪".‬‬

‫לאמר‪ :‬עץ ארז ואזוב‪ ,‬הגדול והקטן ביותר במערכת הצומח‪ ,‬מסמלים את כלל העולם הצומח‪ ,‬כשם ששני תולעת – צמר צבוע בדם‬
‫תולעת )"היונק והרמש"( הגדול והקטן מסמלים את מושג החיים האורגאניים של הצומח והחי בשדה‪ .‬אשר נגזר על הנגוע לשבת בו‬
‫עד הנה‪ ,‬מפאת אופיו הבלתי סוציאלי‪.‬‬

‫רק לאחר מכן פונה הכהן לטהר את המצורע על ידי שתי ציפורים שהם כחיות ממש "צִ פֳּ ִרים חַ יּוֹת‪ ,‬טְ ה ֹרוֹת"‪ .‬לפי שהנגעים באים על‬
‫לשון הרע‪ ,‬שהוא מעשה פטפוטי דברים‪ ,‬לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים רעשניות שמפטפטות תמיד בצפצוף קול כדי לסמל את חטא‬
‫הדיבור‪.‬‬

‫האופי הבלתי סוציאלי המסומל על ידי ציפור הדרור‪ ,‬החיה על פי האינסטינקט ושאינה מקבלת מרות ‪,‬מתבלט כאן כניגוד לאופי‬
‫הסוציאלי של מי שברצונו לשוב‪ ,‬להיכנס ולהיצמד לחברה האנושית המושתתת על יסודות סוציאליים! זהו הניגוד בין "בהמת‬
‫השדה" לבין "אדם מן היישוב‪ ".‬כניסה זו לחברה הסוציאלית מותנית בקיום הציווי‪" :‬ושחט את הצפור" ‪",‬פרושו של דבר‪ ,‬שעל‬
‫האדם לשעבד בכל מאודו את בהמיותו הבלתי מרוסנת לקבלת הרצון האנושי התקיף במוסריותו‪.‬‬

‫"ועוד אמרו חכמים‪ ,‬שלושה לשון הרע הורגת – האומרו‪ ,‬והמקבלו‪ ,‬וזה שאומרין עליו; והמקבלו‪ ,‬יותר מן האומרו‪) ".‬משנה תורה‬
‫לרמב"ם‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק ז'‪ ,‬הלכה ד'(‬

‫האומרו – על שהוציא דבר מגונה מפיו‪.‬‬ ‫
‬

‫המקבלו – על שקיבל לשון הרע על חבירו ולא מיחה‪.‬‬ ‫
‬
‫והנאמר עליו – על שגרם בעקיפין לחבירו שידבר עליו לשון הרע‪.‬‬ ‫
‬

‫לפיכך‪ ,‬על השומע להשתיק את הדובר ולא לשמוע את דבריו‪ .‬במילים אחרות אסור לשמוע דברי לשון הרע‪ ,‬ובודאי לא להאמין‬
‫למה ששומעים‪ .‬גם השמיעה לדברי לשון הרע הינה עבירה כמו לשון הרע‪.‬‬

‫משום כך על כל העבירות ה' מכפר כשהאדם חוזר בתשובה‪ ,‬חוץ מעוון לשון הרע‪ .‬כי כל המספר לשון הרע על חברו‪ ,‬צריך לרצותו‬
‫ולבקשו שימחל לו בפני חברו ששמע ממנו את סיפור לשון הרע‪ .‬רק לאחר מכן תתקבל תשובתו לפני ה'‪ .‬ואם לא עשה כך‪ ,‬ה' מודיע‬
‫לו שחטא ולא חזר בתשובה על ידי נגעים בגופו‪ .‬כפי שקרא לגחזי ששיקר לאלישע הנביא‪ ,‬ולא חזר בתשובה‪ .‬לכן קילל אלישע‬
‫אותו ואת זרעו בנגע הצרעת‪ .‬שנאמר‪:‬‬

‫"וַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָ יו אֱ לִ ישָׁ ע‪ ,‬מאן )מֵ אַיִן( גֵּחֲ זִי; וַיּ ֹאמֶ ר‪ֹ ,‬לא‪-‬הָ לַ ְך עַ בְ דְּ ָך אָנֶה וָאָנָה‪ .‬וַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָ יו ‪...‬הַ עֵ ת לָ קַחַ ת אֶ ת‪-‬הַ כֶּ סֶ ף‪ ,‬וְלָ קַחַ ת בְּ גָדִ ים‪ְ ,‬וזֵיתִ ים‬
‫וּכְ ָרמִ ים וְצ ֹאן וּבָ קָר‪ ,‬וַעֲ בָ דִ ים וּשְׁ פָ חוֹת‪ .‬וְצָ ַרעַ ת נַעֲ מָ ן תִּ דְ בַּ ק‪-‬בְּ ָך‪ ,‬וּבְ ז ְַרעֲ ָך לְ עוֹלָ ם; ַויֵּצֵ א מִ לְּ ָפנָיו‪ ,‬מְ צ ָֹרע ַכּשָּׁ לֶ ג‪) ".‬מלכים‪-‬ב'‪ ,‬ה'(‪.‬‬

‫איסור לשון הרע בעיני חז"ל‬

‫בהיותם חכמים המבינים את נפש האדם‪ ,‬הבינו חז"ל היטב את מאמר הכתוב בתורה‪" :‬כי יצר לב האדם רע מנעוריו" )בראשית ח'‪,‬‬
‫כ"א(‪ ,‬ולאור זאת הרחיבו את איסור לשון הרע‪ ,‬ועד כדי כך חמור חטא לשון הרע עד שהתשלום עליו יהיה גם בעולם הזה וגם‬

‫‪7‬‬
‫בעולם הבא‪ .‬דעה זו מופיע בתלמוד הירושלמי שקודם בזמן לתלמוד הבבלי‪ ,‬ושנכתב על ידי אמוראי ארץ ישראל בעיקר במאה‬
‫הרביעית‪.‬‬

‫אף שעל לשון הרע אין עונש בידי אדם‪ ,‬מכיוון שדיבור לא נחשב מעשה‪ ,‬הורו האמוראים בתלמוד הבבלי כי אין הבדל כלל וכלל‬
‫בין חטא רצח )שפיכות דמים( לחטא שנאת חינם הנובע מלשון הרע ומרכילות‪" :‬על שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין‬
‫לו חלק לעולם הבא‪ ,‬עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ‪ -‬ולשון הרע כנגד כולם‪) .‬תלמוד ירושלמי‪ ,‬מסכת פאה‪ ,‬פרק א'‪ ,‬הלכה‬
‫א'( וכן זה שנאמר‪" :‬מות וחיים ביד לשון" )משלי‪ ,‬י"ח‪ ,‬כא(‪" .‬הכל תלוי בלשון‪ ,‬זכה לחיים זכה למוות‪ .‬עסק בתורה בלשונו זכה‬
‫לחיים‪ ...‬ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות‪ ,‬שקשה לשון הרע כשפיכות דמים" )מדרש תנחומא‪ ,‬מצורע‪ ,‬ב'(‪.‬‬

‫מהיכן לקח המדרש את ההשוואה שבין לשון הרע לשפיכות דמים!? נראה‪ ,‬כי יסוד הדברים בדברי הגמרא ביומא ט'‪" :‬מקדש ראשון‬
‫מפני מה חרב ‪ -‬מפני ג' דברים שהיו בו‪ :‬עבודה זרה‪ ,‬וגילוי עריות ושפיכות דמים‪ ...‬אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות‬
‫וגמילות חסדים מפני מה חרב ‪ -‬מפני שהיתה בו שנאת חינם‪ ,‬ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות"‬

‫השל"ה הקדוש הוא ר' ישעיהו בן אברהם הורוביץ נקרא "של"ה" על שם ספרו "שני לוחות הברית"‪ .‬בספר מרתק וחשוב זה הוא‬
‫מקדיש מקום נרחב לאיסור לשון הרע‪ .‬בין יתר דבריו הוא כותב שאיסור לשון הרע מכוון גם למצב שבו כבר יצא על אדם שם רע‪,‬‬
‫ומשהוא מזכיר זאת לפני אנשים‪ ,‬גם בהזכרה זאת יש משום לשון הרע )של"ה‪ ,‬שער האותיות(‪.‬‬

‫הרמב"ם‪ ,‬הנחשב לאחד מגדולי חכמי ישראל בכל הזמנים‪ ,‬הוא שהציג‪ ,‬לראשונה‪ ,‬הסבר שיטתי למהות האיסור על לשון הרע‪.‬‬
‫הרמב"ם דיבר בשני סוגים של לשון הרע‪ :‬אמירת דברי שקר על חברו )הוצאת שם רע( והפצת רכילות אף שהיא אמת )לשון הרע(‪.‬‬
‫לשיטתו של הרמב"ם גם לשון הרע שהיא אמת אסורה‪.‬‬

‫הרמב"ם אמר שאדם שמרכל‪ ,‬גם אם דבריו הם דברי אמת‪ ,‬הרי הוא "מחריב את העולם"‪" .‬איזה הוא‬
‫רכיל – זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני‪ ,‬כך וכך שמעתי על פלוני‪ .‬אף על‬
‫פי שהוא אומר אמת‪ ,‬הרי זה מחריב את העולם"‪).‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק‬
‫ז'‪ ,‬הלכה ב'(‬

‫הרמב"ם רואה בעוון לשון הרע עבירה כה חמורה‪ ,‬עד שקבע כי הדובר לשון הרע נחשב כאילו הוא‬
‫כופר בעיקר )בקדוש ברוך הוא(‪ ,‬והן הדובר לשון הרע‪ ,‬והן השומע לשון הרע‪ ,‬שניהם ימותו‬
‫בעוון זה‪ ,‬והשומע לשון הרע מחברו חטאו אף חמור יותר מן הדובר‪" :‬ועוד אמרו חכמים כל המספר‬
‫בלשון הרע כאילו כופר בעיקר שנאמר‪' :‬אֲ שֶׁ ר אָמְ רוּ לִ לְ שֹׁנֵנוּ ַנגְבִּ יר שְׂ פָ תֵ ינוּ אִ תָּ נוּ מִ י אָדוֹן לָ נוּ' )תהלים‬
‫י"ב‪ ,‬ה'(‪.‬‬

‫חכמי התלמוד הבבלי טוענים כי מאז חורבן בית המקדש אין תפילות ישראל מתקבלות בקלות בשמים בגין לשון הרע שמדברים‬
‫האנשים האחד על השני‪" :‬מִ יּוֹם שֶׁ נֶּחֱ ַרב בֵּ ית הַ מִּ קְדָּ שׁ‪ ,‬חוֹמָ ה שֶׁ ל בַּ ְרזֶל מַ פְ סֶ קֶת בֵּ ין יִשְׂ ָראֵ ל לַ אֲ בִ יהֶ ם שֶׁ בַּ שָּׁ מַ ִים בְּ שֶׁ ל לָ שׁוֹן הָ רָ ע" )תלמוד‬
‫בבלי‪ ,‬מסכת ברכות ל"ב‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬

‫ספרות המדרשים שנכתבה גם היא על ידי תנאי ואמוראי ארץ ישראל ובבל מחרה מחזיקה אחרי הדברים המופיעים בתלמוד‬
‫ומדגישים כי בעוון לשון הרע החריב הקב"ה את בית המקדש וסילק את שכינתו מתוך עם ישראל‪" :‬א ָ◌מַ ר הַ קָּדוֹשׁ בָּ רוְּך הוּא‪ ,‬בָּ עוֹלָ ם‬
‫הַ זֶּה עַ ל יְדֵ י שֶׁ הָ יָה לָ שׁוֹן הָ ָרע בֵּ ינֵיכֶ ם ‪ -‬סִ לַּ קְתִּ י שְׁ כִ ינָה מִ בֵּ ינֵיכֶ ם" )מדרש רבה דברים‪ ,‬פרשת תצא‪ ,‬ו'‪ ,‬י"ד(‪.‬‬

‫רבי אלעזר בן פרטא תולה את עונש שנים עשר המרגלים בגלל שהוציאו דיבה על עצים ואבנים‪ ,‬ולומד מכאן קל וחומר לעונשו של‬
‫מי שמדבר לשון הרע על חבירו‪ .‬ורבה מביא אסמכתא לדבריו מהמקרא‪" ,‬וימותו האנשים ‪ -‬מוציאי דבת הארץ רעה" )במדבר י"ד(‬
‫על דבת הארץ שהוציאו‪.‬‬

‫איסור אבק לשון הרע בעיני חז"ל‬

‫חז"ל הגדישו כי לא רק שאסור לדבר לשון הרע על אדם‪ ,‬אלא אסור להגיד דבר "אבק לשון הרע"‪ ,‬כלומר דבר שממנו משתמע‬
‫לשון הרע‪ .‬למשל‪:‬‬

‫‪8‬‬
‫האומר‪" :‬מי מסכים ללכת לשמעון ולהגיד לו שהוא לא בסדר"? )מאמירה כזו אפשר להבין ולהאמין ששמעון באמת אינו‬ ‫
‬
‫בסדר‪ ,‬אף על פי שיתכן שהוא בסדר(‪.‬‬
‫האומר‪" :‬שמעתי דברים על שמעון‪ ,‬אבל לא כדאי שאגיד את מה שאני יודע עליו"‪) .‬מאמירה כזו משתמע כי יש מידע חמור‬ ‫
‬
‫על שמעון‪ ,‬ומתקבל רושם רע עליו‪ ,‬אף על פי שיתכן שהוא חף מפשע‪ ,‬מה גם ששמעון לא נמצא שם כדי להגן על שמו‬
‫הטוב(‪.‬‬

‫גם כשאדם מדבר טובות על חברו לפני אנשים‪ ,‬עליו לחשוב טוב טוב לפני מי הוא מדבר‪ ,‬שכן דבריו עלולים לגרום נזק לאדם‪ .‬בכך‬
‫שיספר בטובת חברו בפני שונאיו של החבר‪,‬הוא גורם להם שיספרו בגנותו‪ .‬על תופעה זו ודברים אלו אמר שלמה המלך‪" :‬מְ בָ ֵרְך‬
‫ֵרעֵ הוּ בְּ קוֹל גָּדוֹל בַּ בֹּקֶר הַ שְׁ כֵּ ים קְלָ לָ ה תֵּ חָ שֶׁ ב לוֹ" )משלי כ"ז‪ ,‬י"ד( שמתוך טובתו‪ ,‬בא לידי רעתו‪ .‬לאור זאת מפרש רש"י‪" :‬מברך‬
‫רעהו – יש משבח את חבירו יום יום והברכה נהפכת לקללה‪ ,‬שאומרים עליו שהוא וותרן בממונו ועשיר‪ ,‬והכל באין ושואלין ממנו‪,‬‬
‫והמלכות מתגרת בו לגבות ממון" )פירוש רש"י על תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ערכין טז‪ ,‬ע"א(‪.‬‬

‫מצב כזה נחשב ל"אבק לשון הרע"‪ ,‬ועל כך כותב בכאב גדול הרמב"ם‪" :‬והנוהגים כך הם בעלי לשון הרע‪ ,‬שאסור לגור בשכנותם‪,‬‬
‫להתפלל עימם‪ ,‬וכל שכן לישב עימהם ולשמוע דבריהם‪ .‬ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע" )משנה תורה‬
‫לרמב"ם‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק ז'(‪.‬‬

‫ציפור קטנה לחשה לי‪ ...‬אז מדוע אנשים מרכלים וחוטאים בלשון הרע?‬

‫מה גורם לאדם אחד לומר דברים שליליים אודות אדם אחר?‬

‫אם נבחן בכנות את הסיבות לכך שאנחנו מדברים לשון הרע איש על רעהו נגלה שפעמים רבות זה משום שאנחנו בטבענו יצורים‬
‫השוואתיים ובעלי צורך לרומם את עצמנו ולהרגיש טוב עם מי שאנחנו‪ .‬כאשר אדם מרגיש את עצמו חלש ושפוף‪ ,‬עומדות בפניו‬
‫שתי דרכים בעזרתן יוכל לשפר את הרגשתו‪:‬‬
‫לעשות מאמץ גדול בכדי לבנות ולשפר את עצמו‬ ‫
‬
‫להפחית מהאחר או להשפיל את הסובבים אותו‬ ‫
‬
‫הסיבה לכך שיש אנשים המעדיפים את הדרך השניה נובעת מהתחושה השקרית‪ ,‬שאם הוא מצליח להפחית מערכם של הסובבים‬
‫אותי‪ ,‬אזי לעומתם‪ ,‬הוא כבר לא נמצא במקום כל כך נמוך ושלילי! אולם זוהי הדרך הקלה‪ .‬זו השיטה שמביאה אותנו ל"התרוממות‬
‫נפשית" מהירה ו‪...‬רגעית‪.‬‬
‫על כך אמרו חז"ל שמי שרוצה לרומם עצמו שיבנה לו גבעה ולא יחפור לחברו בור‪.‬‬
‫נקודה נוספת היא שמרוב שהתרגלנו לרכל‪ ,‬נראה לנו שכבר כמעט ואי אפשר להעביר שיחה רגילה מבלי להכניס "ירידה" או‬
‫"עקיצה" כזו או אחרת על מישהו‪ .‬נראה שפשוט כמעט ואין לנו על משהו אחר לשוחח עליו‪ .‬הרבה אנשים מתוך הרצון להשתלב‬
‫בחברה ולא להיות חריגים נגררים לשיחות מעין אלה‪ ,‬למרות שבתוכם הם מרגישים שזה לא נכון וראוי‪.‬‬

‫לדון כל אדם לכף זכות‬

‫ה"חינוך העצמי" עליו מדברת היהדות בא ונותן לנו כלים כיצד להימנע מדברי לשון הרע‪ ,‬להתעלות ולהיות אנשים טובים יותר‪.‬‬
‫היהדות מלמדת בראש וראשונה להכיר בחולשות האישיות שלנו‪ ,‬להקדיש פחות תשומת לב לחולשות ולכישלונות של הזולת‬
‫ולהשתדל להתמקד יותר בהצלחות ובמעלות שיש לכל אחד סביבנו‪ .‬כאשר אדם מבין‪ ,‬כי הוא האחראי היחיד לכל הכישלונות שלו‪,‬‬
‫הוא יהיה באופן אוטומטי יותר סובלני ופחות ביקורתי כלפי הסובבים אותו‪ .‬אדם שמכיר בחוסר המושלמות שלו‪ ,‬בדרך כלל לא‬
‫יצפה מחברו להיות כזה וישאף לשפר עצמו‪.‬‬
‫אז מה קורה כאשר אנו שומעים בטעות‪ ,‬ללא כל כוונה‪ ,‬דברי לשון הרע? הגמרא אומרת‪ ,‬שאסור להאמין באופן אוטומטי וגורף לכל‬
‫מה ששמענו‪ .‬במקום זאת‪ ,‬הכלל הוא – כל אדם הוא חף מפשע‪ ,‬עד שתוכח אשמתו‪.‬‬
‫ישנו סיפור מפורסם על החכם התלמודי הגדול הרש"ש )רבי שמואל שטרשון‪ ,‬חי במאה ה‪ 19-‬בוילנה(‪ .‬מסופר עליו‪ ,‬שהייתה‬
‫בבעלותו קרן מיוחדת‪ ,‬שממנה נהג להלוות כספים לעניים שנזקקו לכך‪ .‬יום אחד‪ ,‬בזמן שהרב ישב ללמוד גמרא‪ ,‬נכנס אליו החייט‬

‫‪9‬‬
‫המקומי בכדי להחזיר לו חוב של ‪ 10,000‬רובל‪ .‬הרב היה כל כך שקוע בלימוד הגמרא‪ ,‬שדחף את הכסף אל בין דפי הספר ושכח‬
‫ממנו לגמרי‪.‬‬
‫כעבור שבוע‪ ,‬עבר הרב על פנקס ההלוואות שלו והבחין‪,‬שישנו סכום עצום של ‪ 10,000‬רובל‪ ,‬שעדיין לא הוחזר לו‪ .‬הוא קרא‬
‫לחייט וביקש ממנו לשלם לו את הסכום הנ"ל‪" .‬אבל שילמתי לך בשבוע שעבר"‪ ,‬אמר החייט‪" .‬אם כך‪ ,‬אז תראה לי את הקבלה‬
‫שקיבלת ממני"‪ ,‬ענה לו הרב‪ ,‬שלגמרי שכח שקיבל את הכסף מהחייט‪" .‬היית עסוק בלימוד גמרא ולא רציתי להפריע לך‪ ,‬לכן לא‬
‫ביקשתי קבלה"‪ ,‬ענה לו החייט‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב והשמועה אודות הדין ודברים בין הרב לבין החייט התפשטה בקרב כל תושבי העיירה‪" .‬איזו חוצפה יש לחייט הזה!‬
‫כיצד הוא מעז שלא להחזיר את ההלוואה?"‪ ,‬אמרו כולם‪ .‬שמו הטוב של החייט נהרס לגמרי‪.‬‬
‫עברה שנה תמימה והרב שוב הגיע בלימודו לאותו העמוד בגמרא‪ ,‬כשלפתע הוא נתקל במעטפה שהכילה סכום של ‪ 10,000‬רובל‪.‬‬
‫באותו הרגע הוא הבין בדיוק מה קרה! הוא קרא מייד לחייט והתנצל בפניו מעומק הלב‪" .‬אבל ההתנצלות שלך כלל אינה עוזרת לי"‪,‬‬
‫אמר לו החייט בעצב‪" .‬השם הטוב שלי כבר נהרס לגמרי!"‬
‫"אל תדאג"‪ ,‬ענה לו הרב‪" .‬אני אנאם בפני הציבור כולו בבית הכנסת ואודיע לכולם שאני הייתי זה שטעה בויכוח בינינו‪ .‬אני אכריז‬
‫שעשיתי טעות חמורה"‪.‬‬
‫"אבל גם זה לא יעזור"‪ ,‬ענה לו החייט‪" .‬כולם יחשבו שאתה רק אומר את זה משום שאתה מרחם עלי"‪.‬‬
‫הרב הקדיש מחשבה ארוכה ורצינית לכל העניין‪ ,‬עד שצץ בראשו רעיון חדש לפתרון הבעיה‪" .‬לך יש בת ולי יש בן"‪ ,‬הוא אמר‪.‬‬
‫"בוא נחליט ששניהם יינשאו זה לזו‪ .‬כך‪ ,‬שכשזה יקרה‪ ,‬כולם יהיו בטוחים שאתה אדם אמין וישר מאד‪ ,‬שהרי אם לא היה כך‪,‬‬
‫לעולם לא הייתי מסכים לשידוך הזה ביניהם"‪ .‬לאחר שסידרו את כל ענייני החתונה‪ ,‬כל הנזק שנגרם – היה כלא היה‪.‬‬

‫אבל יש לזכור שלא תמיד זה כה פשוט‪...‬‬

‫כיצד להימנע מלהוציא לשון הרע?‬

‫"שלוש המסננות"‬

‫אדם אחד בא לסוקרטס ואמר ‪ " :‬האם שמעת כבר מה שמספרים על הידיד שלך?"‬
‫"לא" ‪ ,‬ענה סוקרטס ‪ " ,‬אבל ‪ ,‬לפני שאתה מספר ‪ ,‬תגיד לי ‪ :‬האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?"‬
‫"אילו מסננות?" שאל האיש‪.‬‬
‫"הראשונה – מסננת האמת‪ .‬האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר על ידידי אמת?"‬
‫האיש היסס‪" :‬בעצם‪ ,‬אני לא בטוח‪ .‬אני רק שמעתי את הסיפור מפי מישהו אחר‪ .‬ומה המסננת השנייה?"‬
‫"המסננת השנייה" ‪ ,‬אמר סוקרטס‪" ,‬היא מסננת הטוב‪ .‬האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?"‬
‫"להיפך" ‪ ,‬אמר האיש‪" ,‬זה משהו איום ונורא‪ .‬והשלישית?"‬
‫"השלישית היא המסננת של הנחוץ" ‪ ,‬המשיך סוקרטס‪" ,‬האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי‪ ,‬שספק אם הוא אמת?"‬
‫אחרי הפסקה נאנח ואמר האיש‪ " :‬לא‪ ,‬אין זה נחוץ כל – כך" ‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אז כדאי שתשתוק"‪ ,‬אמר סוקרטס‪.‬‬
‫מוטב‪ ,‬אם כך‪ ,‬יהיה לכולנו אם נזכור שמה שלא אמיתי‪ ,‬לא מביא עימו טוב ולא נחוץ – אין לנו שום סיבה לספר אותו משום‬
‫שכנראה זה לשון הרע והנזק של הדברים גדול!!‬

‫השיניים והשפתיים שלנו בנויות כמו "שערים"‪ ,‬המשגיחים על כל מה שיוצא לנו מהפה‬

‫הגמרא אומרת‪ ,‬שגוף האדם בנוי מלכתחילה באופן‪ ,‬שאמור לעזור לו להימנע מלשון הרע‪ .‬השיניים והשפתיים שלנו בנויות כמו‬
‫"שערים"‪ ,‬המשגיחים על כל מה שיוצא לנו מהפה ואילו הלשון מונחת בצורה מאוזנת בתוך פינו‪ .‬יותר מכך‪ ,‬לכל אדם יש שתי‬
‫עיניים‪ ,‬שתי אוזניים ושני נחיריים – אבל רק פה אחד‪ .‬עובדה זו אמורה להזכיר לנו לצמצם את כמות הפטפוטים היוצאים לנו‬
‫מהפה‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫הגמרא מוסיפה ושואלת‪ ,‬לשם מה ברא הקב"ה את תנוכי האוזניים שלנו? האם לא היה מספיק בחורים פשוטים בצדי הראש?‬
‫הגמרא מסבירה‪ ,‬שאם נמצא את עצמנו במצב בו אנשים סביבנו מדברים לשון הרע‪ ,‬נוכל בקלות לסתום לעצמנו את האוזניים‬
‫בעזרת התנוכים ולא לשמוע מילה ממה שנאמר סביבנו!‬

‫להלן מספר דוגמאות לאמירות נפוצות‪ ,‬שכולנו צריכים להיזהר מהן‪ ,‬משום שהן עלולות לנסות ולהצדיק דיבורים של לשון הרע‪:‬‬

‫"אבל זאת האמת‪ ,‬זה באמת מה שקרה!"‬ ‫
‬

‫"אבל אפילו לא הזכרתי אותו בשמו!"‬ ‫
‬
‫"חוץ מזה‪ ,‬כולם כבר יודעים את מה שסיפרתי עליו!"‬ ‫
‬
‫"אני מוכן גם לומר את זה מולו!"‬ ‫
‬
‫"אני רק מדבר בצחוק"‬ ‫
‬
‫)לא לומר מילה במצב מסוים‪ ...‬אבל לגלגל עיניים בצורה מלאת משמעות הפוכה(‬ ‫
‬
‫"יתכן שאני גולש פה ללשון הרע‪ ,‬אבל‪"...‬‬ ‫
‬
‫"נו‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬אתה יכול לספר לי הכל‪"...‬‬ ‫
‬

‫כל האמירות הללו נחשבות לשון הרע ממש‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬קיים מקרה אחד‪ ,‬היוצא מן הכלל בנושא זה‪ .‬מותר לנו לומר או להקשיב למידע שלילי אודות אדם מסוים‪ ,‬אך ורק‬
‫כאשר אנחנו בטוחים‪ ,‬שהדבר נעשה למטרות מועילות‪ ,‬כלומר‪ ,‬כאשר זה בא למנוע נזק אפשרי‪ .‬אבל‪ ,‬לפני שממהרים‬
‫להשתמש ב"פירצה" הקטנה הזו בגדר‪ ,‬כדאי לוודא‪ ,‬שכל התנאים הבאים מתקיימים‪:‬‬

‫המידע חייב להיות נכון באופן אובייקטיבי‪ ,‬ללא קשר לדעה האישית בעניין‪.‬‬ ‫
‬
‫המידע חייב היה להגיע אליכם ממקור ראשון ולא דרך איזו שמועה סתמית‪.‬‬ ‫
‬
‫חייבים קודם לתת ל'נאשם' את זכות התגובה להאשמות המוטחות כלפיו‪.‬‬ ‫
‬
‫אסור שיהיה מניע נסתר או רווח אישי ממה שעומדים לומר‪.‬‬ ‫
‬
‫עד כמה שהדבר אפשרי‪ ,‬יש להימנע מלהזכיר שמות‪.‬‬ ‫
‬

‫"החפץ חיים"‬

‫אחד מהרבנים המפורסמים ביותר שהתייחס לסוגית לשון הרע היה רבי ישראל מאיר המכונה "החפץ חיים"‪ .‬בשלהי שנות‬
‫השישים של המאה הי"ט‪ ,‬בא רבי ישראל מאיר הכהן לכלל מסקנה כי איסורי לשון הרע ורכילות‬
‫הם נושא זנוח בספרות ההלכתית‪ ,‬בחינת מצווה שאין לה הופכין‪ ,‬והוא קשר את התארכותה של‬
‫הגלות בעבירה על איסורים אלה‪ .‬לדעתו‪ ,‬בהעדר ספר המרכז את ההלכות בנושא זה‪" :‬נתמוטט‬
‫העניין מכל וכל‪ ,‬כי ממילא הורגל האיש לדבר כפי שיזדמן שיצא מפיו‪ ,‬ולא להתבונן בו מתחילה פן‬
‫דבר זה נכנס בכלל איסור רכילות ולשון הרע" )הקדמה לספר "החפץ חיים"(‬

‫על כן חיבר – בראשונה בעילום שם ורק לאחר שנים הרבה בשמו – את ספר ההלכה "החפץ חיים"‪,‬‬
‫בבקשו לרמוז למקרא‪" :‬מִ י הָ אִ ישׁ הֶ חָ פֵ ץ חַ יִּים‪ ,‬א ֹהֵ ב יָמִ ים לִ ְראוֹת טוֹב‪ .‬נְצור לְ שׁוֹנְָך מֵ ָרע‪ ,‬וּשְׂ פָ תֶ יָך מִ דַּ בֵּ ר‬
‫מִ ְרמָ ה" )תהלים ל"ד‪ ,‬י"ג‪-‬י"ד(‪ .‬הספר‪ ,‬יצא לאור לראשונה בשנת תרל"ה ‪.‬כעבור שנים אחדות כתב‬
‫את ספרו "שמירת הלשון"‪ ,‬ברמזו לדברי המקרא‪" :‬שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" )משלי כ"א‪ ,‬כ"ג(‪ ,‬שעניינו דברי חז"ל‬
‫בתחום זה‪ .‬ספר "החפץ חיים" הפך לספר יסוד על הלכות לשון הרע‪ ,‬ועל‪-‬שמו קיבל הרב את כינויו "החפץ חיים"‪ .‬מאז נכרך שמו‬
‫של החפץ חיים במאבק בלשון הרע‪ .‬הוא האמין באמונה שלמה כי מצוות לא ניתנו אלא אם אפשר לקיימן‪ .‬לכן‪ ,‬עם כל הקושי‬
‫העצום הנובע מטבע אנוש‪ ,‬ביקש ללמד שניתן לנצח את הנטייה הטבעית של האדם לדבר לשון הרע‪ ,‬או לפחות לצמצם אותה וקבע‬
‫כללים לענין זה‪:‬‬

‫הוא קבע שאי אפשר להתעלם מהחובה לומר אמת ולמנוע נזק מהחבר‪ .‬סיפוק מידע אמיתי הוא חובה שאינה פחותה מחובת‬
‫ההשמרות מלשון הרע‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יש הכרח לשמור על הלכות לשון הרע‪ .‬על כן הוא קבע שורת "מבחנים" שיעצבו את הדיבור‪.‬‬
‫קודם שיספר אדם רע על הבריות הוא צריך לשאול את עצמו שאלות כגון‪:‬‬

‫‪11‬‬
 ‫האם המידע נחוץ‬ ‫א‪.‬‬
‫האם אפשר להשיג את אותו הישג בלי לומר לשון הרע‬ ‫ב‪.‬‬
‫האם הוא מקפיד לומר רק את מה שצריך‬ ‫ג‪.‬‬
‫האם הוא מדייק ולא מנפח וכדו'‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫מוטלת חובה על האדם להביא את שני העקרונות לידי ביטוי‪ .‬להקפיד לומר אמת ולספק מידע‪ ,‬יחד עם הזהירות המרובה שלא‬
‫להרחיב ולא להגזים‪ ,‬שלא לקלקל ולא לנפח‪ .‬כל דרך אלטרנטיבית חייבת להיבחן קודם שיפתח האדם את פיו ויאמר רעות‪ ,‬אפילו‬
‫אם הן אמת !‬

‫עצותיו של "החפץ חיים" ושל גדולי ישראל האחרים מלווים אותנו ורלוונטיים אלינו גם כיום‪.‬‬

‫"חוק איסור לשון הרע"‪ ,‬התשכ"ה‪1965 ,‬‬

‫חוק איסור לשון הרע עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו‬
‫ולבזותו‪ .‬תוקף החוק נגזר מכבוד האדם ומזכותו לקניין – זכויות יסוד‪ ,‬המוגנות בחוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחרותו‪ .‬החוק מגן גם על‬
‫הפרטיות‪ ,‬זאת משום שפרסום משפיל הנוגע לחיים הפרטיים הוא פרסום שבדרך כלל אין בו עניין ציבורי‪.‬‬
‫על פי "חוק איסור לשון הרע"‪ ,‬התשכ"ה‪ ,1965-‬לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –‬
‫)‪ (1‬להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה‪ ,‬לבוז או ללעג מצדם;‬
‫)‪ (2‬לבזות אדם בשל מעשים‪ ,‬התנהגות או תכונות המיוחסים לו;‬
‫)‪ (3‬לפגוע באדם במשרתו‪ ,‬אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת‪ ,‬בעסקו‪ ,‬במשלח ידו או במקצועו;‬
‫)‪ (4‬לבזות אדם בשל גזעו‪ ,‬מוצאו‪ ,‬דתו‪ ,‬מקום מגוריו‪ ,‬גילו‪ ,‬מינו‪ ,‬נטייתו המינית או מוגבלותו;‬
‫בתי המשפט הכירו בקשת רחבה של פרסומים כ"לשון הרע"‪.‬‬
‫פרסום המייחס עבירות פליליות לאדם ולעשותו אדם מטרה לשנאה או לבוז בעיני הבריות‪.‬‬ ‫
‬
‫הטלת דופי במקצועיות אדם בתחום עיסוקו – פרסום העלול לפגוע במשרתו של אדם‪ ,‬בעסקו‪ ,‬במשלח ידו או במקצועו‬ ‫
‬
‫מהווה לשון הרע‪.‬‬
‫כך לדוגמה‪ ,‬נפסק בפסק הדין איירמק נגד אליאב כי פרסום בו נאמר כי חברה יצרנית מסוימת אינה אמינה מהווה לשון‬
‫הרע )ת"פ )ת"א( ‪ 3895/82‬חברת תעשיות איירמק נ' חברת אליאב‪ ,‬פ"מ תשמ"ט)ב( ‪.(79 ,65‬‬
‫גידופים ותיאור אדם כבעל תכונות שאינן מחמיאות הוכרו בפסיקה כלשון הרע‪.‬‬ ‫
‬
‫כך לדוגמה‪ ,‬פסק בית המשפט בפסק הדין קליין נגד רונן‪ ,‬כי תיאורו של קליין בין היתר כ"גוץ‪ ,‬שחור זקן‪ ,‬אדום פנים‬
‫וחבוש כיפת משי גדולה" וכ"קטן ומרושע" מרמז על תכונות שליליות שיש בהן כדי להשפיל‪ ,‬לבזות‪ ,‬או לפגוע באדם‬
‫בעיני הבריות )ת"א )ב"ש( ‪ 45/87‬שלמה קליין נ' גיל רונן‪ ,‬נב)‪.(521 ,515 (2‬‬
‫לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו‪ ,‬דינה כדין לשון הרע על אדם חי; יחד עם זאת‪ ,‬אין בה עילה לתובענה אזרחית‬ ‫
‬
‫או לקובלנה‪ ,‬ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה אלא אם ביקש זאת בן זוגו של המת או אחד מילדיו‪ ,‬נכדיו‪ ,‬הוריו‪ ,‬אחיו או‬
‫אחיותיו‪.‬‬
‫במסגרת החוק נקבעו הגנות )היתרים(‪ ,‬שהעיקריות בהן הן הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב‪ .‬כך שיש פרסומים‪ ,‬שלמרות שהם‬
‫עונים על הגדרת "לשון הרע" הם מותרים‪:‬‬
‫פרסומים לגיטימיים באופן מיוחד – כגון הכנסת‪ ,‬ח"כ‪ ,‬הממשלה וחבריה‪ ,‬פרסום מבקר המדינה‪ .‬כמו כן‪ ,‬מותרים פרסום‬ ‫
‬
‫דברי בתי משפט‪ ,‬פרסום דברי עורכי דין ופרסום בוררויות‪ .‬ההגיון המסתתר הוא חופש הביטוי‪ .‬כלומר‪ ,‬שלא יהיה פחד‬
‫להגיד כל דבר שעשוי להשפיע על חקר האמת‪ .‬אי לכך חופש הביטוי במקרים אלו גובר על לשון הרע‪.‬‬
‫אמת הפרסום‪ :‬אם הדבר שפורסם היה אמת ושהיה בפרסום ענין ציבורי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש להדגיש כי בפרסום לשון הרע יש‬ ‫
‬
‫להבחין בין טענת עובדה להבעת דעה‪ .‬טענת עובדה‪ ,‬שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי‪ ,‬תהא מוגנת בלי קשר למניעיו של‬
‫המפרסם‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫תום לב‪ :‬אם הפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות האלו‪ :‬טענת עובדה‪ ,‬שלא הוכח לגביה שהיא אמת; או שלא הוכח‬ ‫
‬
‫העניין הציבורי שבה; וכן הבעת דעה‪ ,‬שאי אפשר לסווגה כאמת או כשקר – עשויות להיות מוגנות אלא אם כן מוכיח‬
‫התובע אחת משלוש החלופות‪:‬‬
‫‪ o‬הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;‬
‫‪ o‬הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;‬
‫‪ o‬הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬אם התובע טען שנפגע וביקש מהנתבע או הנאשם לפרסם תיקון או הכחשה והנתבע או הנאשם לא עשו כן‪ ,‬לא‬
‫תעמוד להם בכל מקרה הגנת תום הלב‪.‬‬
‫החוק מספק מענה לנפגע בגין פרסום לשון הרע נגדו בכל אמצעי התקשורת‪ ,‬כגון‪ :‬פרסום כתבה בעיתון‪ ,‬משלוח מכתב‪ ,‬ראיון‬
‫טלוויזיוני‪ ,‬לרבות שימוש בטכנולוגיות שונות כגון האינטרנט‪ .‬במקרים אלה‪ ,‬ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע‪–.‬‬
‫האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו‬ ‫
‬
‫עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום‬ ‫
‬
‫ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת‬ ‫
‬
‫זה המקום לעבור לדיון בנושא ‪...‬‬

‫איזון הערכים בין חופש ביטוי ללשון הרע‪ :‬התקשורת‬

‫עיקרון זכות הציבור לדעת‪ ,‬ויותר מכך – חובת הציבור לדעת קודם שהוא מחליט החלטות‪ ,‬הם מיסודות המדינה הדמוקראטית‪ .‬אי‬
‫אפשר לקיים חיים עם אחריות פרטית לגורלה של המדינה‪ ,‬אי אפשר להצביע ולהפגין – בלי מידע‪ .‬מידע זה כולל בתוכו גם ידיעות‬
‫על אנשים‪ ,‬ביעור שחיתות‪ ,‬בירור חולשותיהם וכדו'‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬שימוש מופרז בחופש הביטוי בתקשורת עלול ליצור לעתים‬
‫התנגשות בין זכות המפרסם לחופש הביטוי לבין זכות האדם מושא הפרסום לשמירת שמו הטוב גבולות רבים נפרצים‪ ,‬ועקרון אי‬
‫הפגיעה בצנעת הפרט נדחה מפני רצון העיתון להרוויח יותר כסף‪ .‬לשם פתרון ההתנגשות נדרש איזון בין הערכים המתחרים‪.‬‬

‫נזכיר את שאמר ה"חפץ חיים"‪ :‬הוא קבע שסיפוק מידע אמיתי הוא חובה שאינה פחותה מחובת ההשמרות מלשון הרע‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬מוטלת חובה על האדם להביא את שני העקרונות לידי ביטוי ולשמור אל איזון מתמיד ביניהם‪ .‬האיזון נדרש מאחר ששיטת‬
‫המשפט הישראלית מכירה הן בחופש הביטוי והן בשם הטוב כזכויות יסוד הנגזרות מחוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪ .‬בין‬
‫זכויות יסוד אלו קיים מתח מתמיד‪ ,‬שכן הגשמה מלאה של הזכות האחת תוביל בהכרח לפגיעה ברעותה‪ .‬וכדברי השופט אהרון ברק‪:‬‬

‫"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם‪ .‬הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר ‪.‬מקורות היהדות מציינים כי לשון‬
‫הרע הורגת‪ ,‬וכי כל המלבין פני חברו ברבים )כלומר‪,‬פוגע בו בפומבי( כאילו שופך דמים‪".‬‬
‫כאשר אנו עוסקים בסוגיה זו‪ ,‬חשוב לזכור שמדובר בחיי אדם ממש‪ .‬לפני מספר שנים סערה הארץ סביב לטרגדיה שבה התאבד‬
‫בכיר בחברת מע"צ בעקבות תחקיר שפורסם כנגדו בערוץ ‪:2‬‬
‫מעצ התאבד אחרי תחקיר נגדו‬
‫בכיר "‬
‫יצחק הרשקוביץ שם אתמול קץ לחייו לאחר שחדשות ערוץ ‪ 2‬שידרו תחקיר חריף נגדו‪ .‬שר התחבורה שטרית‪":‬התקשורת צריכה ללמוד‬
‫מהמקרה‬
‫"‬ ‫לקח‬
‫דני ברנר ואלי לוי‬
‫‪16:32 20/11/2004‬‬
‫מעצ‪ ,‬שם קץ לחייו סמוך לביתו שבנצרת‪-‬עלית הבוקר‪,‬‬
‫התחקיר נגמר בהתאבדות‪ :‬יצחק הרשקוביץ‪ ,‬מהנדס מחוזות תל אביב והצפון של "‬
‫שישי של ערוץ ‪.2‬‬
‫"‬ ‫ככל הנראה בעקבות תחקיר נגדו ששודר אמש בתוכנית"אולפן‬
‫מעצ‪ ,‬שהעלה טענות קשות כנגד הרשקוביץ והציג שורה של מחדלים לכאורה במהלך עבודתו כבכיר‬ ‫אתמול שודר בערוץ ‪ 2‬תחקיר מקיף על "‬
‫במועצה‪ .‬בין השאר נאמר בכתבה שעל אף שנגד הרשקוביץ הוגש כתב אישום בפרשת תאונת האוטובוס הקטלנית בטיול הפנויים והפנויות‪ ,‬לא‬
‫במעצ ואף קיבל מינוי נוסף של מהנדס מחוז תל‪-‬אביב‪ .‬בתאונה שארעה באוקטובר ‪ 1999‬נהרגו ‪ 17‬בני‬
‫הרחק מצומת גולני‪ ,‬הוא המשיך בעבודתו "‬
‫אדם‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫לאחר האירוע פרץ ויכוח סביב השאלה האם תחקירים כאלה אכן פוגעים באנשים ללא כל פרופורציה‪ ,‬או שמא הם חלק מעבודתה‬
‫החשובה של העיתונות ככלב השמירה של הדמוקרטיה‪:‬‬
‫בפרק זה נבחן את ההגדרות של לשון הרע בתקשורת‪ ,‬ואת האיזון הדק בין חופש הביטוי והחשיבות שיש בידיעות ובתחקירים‬
‫שבהם עוסקת התקשורת לבין זכויותיו של הפרט והרצון למנוע פגיעה בלתי רצויה בכבודו ובשמו של אדם‪.‬‬
‫אם אכן חוק לשון הרע מחמיר בפגיעה בפרטיות‪ ,‬כיצד העיתונאים יכולים לבצע את תפקידם?‬
‫אמת דיברתי! עניין ציבורי!‬
‫החוק בישראל מאפשר לעיתונאי מספר הגנות בפני תביעת לשון הרע‪ .‬כאשר תנאים אלה מתמלאים הדברים אינם נחשבים בגדר‬
‫לשון הרע‪:‬‬
‫אמת דיברתי ‪:‬כאשר העובדות שהעיתונאי מפרסם הן אמת‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫בנקודה זו נחלקו השופטים‪ :‬האם אנו מצפים מהעיתונאי להוכיח בבית משפט‪ ,‬עם ראיות משפטיות‪ ,‬שהעובדות שהוא‬
‫פרסם היו אמת‪ ,‬או שמא מספיק שהעיתונאי האמין בתום לב ולאחר בדיקה סבירה כי הפרסום אכן משקף את העובדות‬
‫שידועות לו ‪,‬ללא כוונה לשקר או לפגוע – גם אם בדיעבד התברר כי הוא טעה?‬

‫לרוב בית המשפט פוסק כי בתביעת דיבה כנגד עיתונאי‪ ,‬שהיא בגדר לשון הרע‪ ,‬הוא חייב להוכיח כי העובדות שהוא‬
‫פרסם הן אמת מוחלטת‪ ,‬אפילו שמדובר בהוכחה קשה‪.‬‬

‫יחד עם התנאי של "אמת דיברתי" חייב להתמלא התנאי הנוסף של "עניין לציבור"‪.‬‬
‫עניין לציבור‪ :‬גם אם הפרסום הוא אמת‪ ,‬מוכרחה להיות חשיבות ציבורית בידיעה המתפרסמת‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫כך למשל‪ ,‬ידיעה על אדם פרטי שלא היה נאמן לאשתו – אין בה עניין לציבור‪ ,‬ואם שמו של האדם יפורסם בעיתון‪ ,‬אפשר‬
‫לתבוע את העיתונאי בתביעת דיבה‪ ,‬גם אם מדובר בידיעה שהיא אמת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ידיעה כזו על איש ציבור‪ ,‬שמפלגתו‬
‫חורטת על דגלה את ערכי היושר והמשפחה‪ ,‬ממלאת ללא ספק את התנאי של עניין לציבור‪ .‬ולכן אם ידיעה זו אמיתית –‬
‫אין בה לשון הרע‪.‬‬

‫כך גם מגונן החוק על פרסום עבירות של אדם אשר נעשו לפני שנים רבות ‪,‬למשל עבירות שעבר אדם מבוגר בעת היותו‬
‫קטין‪ .‬פרסום כזה לרוב איננו חשוב לציבור‪ ,‬ולכן יוכל להיחשב כלשון הרע‪.‬‬

‫תום לב ‪:‬עיתונאי רשאי לטעון שהדברים שהוא פרסם נכתבו בתום לב‪ .‬טיעון זה נוגע בעיקר לדעות של עיתונאים‪ ,‬ולא‬ ‫ג‪.‬‬
‫לעובדות שהעיתון צריך להוכיח‪.‬‬

‫כך רשאי עיתונאי לקטול סרט קולנוע‪ ,‬או להביע את עמדתו על עצלנותו של שר בממשלה‪ ,‬אם הדבר נעשה בתום לב‬
‫ומתוך חובה חברתית )שלא ילכו לראות את הסרט( או חובה מוסרית )שלא יבחרו באותו אדם לממשלה(‪ .‬מאחר שמדובר‬
‫בדעה ‪,‬אין צורך בהוכחה ובאימות הדברים‪ .‬אך גם כאשר עיתונאי כותב טור דעה בעיתון‪ ,‬הוא איננו יכול להשתלח‬
‫ולהכפיש בלי סוף‪ .‬הגנת תום לב בהבעת עמדות יכולה להועיל רק כאשר מדובר בביקורת סבירה‪ ,‬או עם זכות תגובה‬
‫הוגנת‪ .‬במקרים מסוימים בית המשפט אינו מקבל את הגנת תום לב‪ ,‬ומחשיב גם הבעת דעה של עיתונאי כלשון הרע‪.‬‬

‫שימו לב למשל כיצד דוחה השופט את הטיעון של העיתונאי שמדובר בדעה )ולא בעובדה( שזכאית להגנה של תום לב‪– :‬‬

‫תא בכדורגל זכה בתביעת דיבה נגד עיתון" "‬

‫העיר‬ ‫יור מכבי "‬
‫"‬
‫ביהמש המחוזי בתל אביב גזר על רשת שוקן לשלם ללוני הרציקוביץ' חצי מיליון שקל לאחר שכינו אותו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בכתבה‪:‬‬
‫"‬
‫רע‬
‫"לורד אנגלי‪ ,‬שגופו מפיץ ריח "‬
‫ורד לוביץ'‬
‫‪02.05.02, 10:56‬‬
‫היור והבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי "תא‪ ,‬חצי מיליון שקל והוצאות משפט בסכום של ‪ 60‬אלף‬
‫רשת שוקן תשלם ללוני הרציקוביץ'‪" ,‬‬
‫שקל‪ ,‬כך קבע הבוקר בית‪-‬המשפט המחוזי בתל‪-‬אביב‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫העיר‪ ,‬ונגד עורך העיתון‪ ,‬אמנון רבי‪ ,‬עורך מדור הספורט‪ ,‬שאול ביבי והעיתונאי איתן בקרמן‪,‬‬
‫הרציקוביץ' הגיש תביעה דיבה נגד עיתון" "‬
‫בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון באוגוסט ‪ '99‬תחת הכותרת"העכבר הוא עירום"‪ .‬בכתבה כונה הרציקוביץ'"לורד אנגלי‪ ,‬שגופו מפיץ‬
‫אחרונות‪ ,‬לפיהם כלי התקשורת הם"עכברים‬
‫"‬ ‫מתעוותים והיא פורסמה בעקבות דברים שאמר הרציקוביץ ל"ידיעות‬
‫"‬ ‫ריח רע‪ ,‬ואיברי גופו‬
‫המפיצים רעל ושטנה לכל עבר"‪.‬‬
‫עוד נכתב בכתבה‪ ...":‬בעוד הלורד מגלגל על פיו את המילים‪ ,‬החלו לפתע אוזניו לגדול ולהתעקל‪ ,‬ומישבנו החל לצמוח לו זנב‬
‫ארוך כחבל‪ ,‬ולא חלף זמן רב עד שהלורד כולו הפך לעכבר ענק שעיר וחום‪ .‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא שהלורד‪-‬עכבר משוטט בעיר‪,‬‬
‫מקושט בחליפתו המהודרת‪ ,‬והיה ניגש אל התושבים ובמיוחד אל הנערים הצעירים‪ ,‬ולוחש על אזנם דברים אודות בעלי מקצוע בעירם‪.‬‬
‫דברי רעל היו אלה דברים מכוערים שהנייר לא יכירם"‪.‬‬
‫היטב‬
‫השופט סטרשנוב‪":‬מסע נקם מתוכנן ומבוצע "‬
‫השופט אמנון סטרשנוב כתב בהכרעת הדין כי לא נותר לו ספק כי הדברים שנכתבו מהווים לשון הרע והוצאת דיבה לשמה‪".‬כל אדם‬
‫ממוצע הקורא את הכתבה‪ ,‬יתרשם כי אכן מדובר בכתבה מלאת דברי בלע‪ ,‬השמצה והכפשה כנגד התובע‪ ,‬וזאת כ'מסע נקם' מתוכנן‬
‫ומבוצע היטב‪ ,‬על כך שהתובע הרהיב עוז בנפשו לצאת בדברי ביקורת כוללנים למדי לגבי התקשורת"‪.‬‬
‫"הנתבעים מנסים לעטוף את תביעתם בעטיפה של מאמר פובליציסטי ספרותי ואמנותי‪ ,‬ואני דוחה טענה זו‪ .‬לא מטאפורה בפנינו ולא ולא‬
‫אלגוריה מצדנו‪ ,‬והכל ניסיון לטשטש את מטרתו האמיתית של המאמר‪ ,‬והוא הכפשתו והשמצתו של התובע‪ ...‬מטרתם האחת‬
‫והיחידה‪ ,‬ודומה שהם הודו בכך בחצי פה‪ ,‬הייתה לבוא עם התובע חשבון ולהגיב להתבטאותו בה גינה את אנשי התקשורת‬
‫וכינה אותם ‪ -‬שומו שמיים ‪ -‬בכינוי של עכברים שיצאו מחוריהם ‪."...‬‬
‫סטרשנוב מדגיש כי אין ברשימה שנכתבה דבר וחצי דבר עם ביקורת לגיטימית ועניינית‪ ,‬על התנהגותו או פועלו של הרציקוביץ'‪".‬זכותה‬
‫של התקשורת להעביר ביקורת‪ ,‬להתריע ולהוקיע‪ ,‬גם בצורה נוקבת וחריפה‪ ...‬זוהי לא רק זכותה של התקשורת אלא אף‬
‫מחובתה‪ .‬מאידך‪ ,‬זכותו של אדם שגם אם יבקרו בו קשות וחריפות‪ ,‬אין דמו מותר בשערי העיר ואין לצלוב אותו על עמוד‬
‫הקלון בראש חוצות"‪.‬‬
‫השופט גם דחה את טענתם כי פעלו בתום לב‪ ,‬וכותב‪":‬חוסר תום הלב של הנתבעים ניכר בכך שלא טרחו לבקש מן התובע‬
‫התנצלות על דבריו‪ ,‬לא שיגרו לו מכתב התרעה‪ ,‬ואף לא הגישו תביעה נגדו‪ .‬כל שעשו הוא לנצל את העט המושחז והבמה שעמדה‬
‫לרשותם‪ ,‬ו'להיכנס' בתובע בצורה בוטה ומרושעת כדי ללמדו לקח על כי העיז פנים אל מול התקשורת"‪.‬‬
‫תביעה פלילית‬
‫בחוק "לשון הרע" נקבע כי פרסום לשון הרע באוזני אדם אחד לפחות אינו רק עוולה פלילית‪ ,‬אלא גם עוולה אזרחית‪ .‬משמעות‬
‫הדבר היא היכולת של הנפגע להגיש תביעת פיצויים נגד הפוגע ‪,‬אם נגרם לו נזק‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬בתביעת דיבה אזרחית הנפגע חייב להוכיח כי בעקבות הפרסום נגרם לו נזק ממשי‪ .‬הוכחה זו איננה פשוטה וזו‪ ,‬לדעת‬
‫רבים הסיבה לכך שעיתונאים אינם נרתעים מפרסום כתבות ותחקירים ללא בדיקה מקפת‪ ,‬הפוגעים בשמם הטוב של אזרחים‪,‬‬
‫לעתים תמימים לחלוטין‪ .‬תביעת הדיבה היא תהליך ארוך ומתיש‪ ,‬שבו האזרח נאלץ להתמודד מול סוללת עורכי דין מובחרים‬
‫המועסקים על ידי תאגיד התקשורת‪ .‬מבחינה כלכלית עדיף לעיתון לפרסם ידיעות "צהובות"‪ ,‬אשר גורפות רייטינג גבוה‪ ,‬גם‬
‫אם הדבר יגרום לספיגת כמה תביעות דיבה בודדות מדי שנה‪.‬‬
‫דילמות עיתונאיות‬
‫כפי שניתן להבין‪ ,‬הגבול הדק שבין זכות לבין פגיעה מעלה דילמות חוקיות ומוסריות רבות‪ .‬נציג מקרה בו הואשם עיתונאי בהוצאת‬
‫דיבה‪ ,‬ונבחן האם אכן מדובר בעבירת לשון הרע‪ ,‬או שמא מדובר באמירה לגיטימית במסגרת הזכות לחופש ביטוי‪.‬‬
‫"פני הדור כפני הכלב"‪ :‬ארקדי גאיידמק נגד חבר הכנסת יוסי שריד‬
‫בשנת ‪ 2006‬פרסם שר החינוך לשעבר יוסי שריד טור דעה חריף כנגד איש העסקים ארקדי גאיידמק‪ .‬בטור הזה הביע שריד את‬
‫דעתו כלפי )חוסר( יושרו המוסרי של גאיידמק ‪,‬וכן הזכיר מספר עובדות באשר למעורבותו לכאורה בסחר נשק עם מדינות עולם‬
‫שלישי‪.‬‬
‫גאיידמק הגיש תביעת דיבה כנגד יוסי שריד‪ ,‬בטענה שחופש הביטוי איננו יכול להפוך לחופש הביזוי‪.‬‬
‫גאידמק תובע מהארץ ומיוסי שריד ‪ 45‬מיליון שקלים‬
‫המיליארדר ארקדי גאידמק תובע מהארץ ומיוסי שריד ‪ 45‬מיליון שקלים‪ ,‬בשל כתבה שפורסמה בסוף השבוע בעיתון ונכללו בה ביטויים‬
‫מעליבים נגדו רונאל פישר‪ ,‬עורך דינו של המיליארדר‪ :‬חופש הביטוי לא כולל את חופש הביזוי‬
‫?‪ ,‬כך נפתחה ביום שישי האחרון )‪ (29.9.06‬כתבתו של‬
‫"האם לדור יש בכלל פנים? ואם יש לו‪ ,‬האם אלה פני הכלב או פניו של ארקדי גאידמק "‬
‫יוסי שריד במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫גאידמק עצמו שפתח באחרונה חזית מתוקשרת מול ראש אגף החקירות במשטרה‪ ,‬ניצב יוחנן דנינו‪ ,‬פותח כעת חזית מול הארץ ומול יוסי שריד‬
‫ותובע מהשניים ‪ 45‬מיליון שקלים בשל עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהכתבה ‪.‬‬
‫בתא‪ ,‬כי עיתון הארץ יפרסם‬
‫ההון בסניף בנק הפועלים "‬
‫עוד דורש המיליארדר‪ ,‬שבימים אלה יוחלט האם להגיש נגדו כתב אישום בפרשת"הלבנת "‬
‫בעמודו הראשון מודעת התנצלות בפניו‪.‬‬
‫בכתבה מפרי עטו של שריד נכתב עוד‪ ,‬כי"מפעל החיים של גאידמק הוא מפעל מוות‪ .‬את הונו העצום ‪ -‬מי יעריך את שיעורו ‪ -‬עשה בעסקות של‬
‫נשק ויהלומים באנגולה‪ ,‬ואיזו מהעסקות מלוכלכת יותר‪ .‬היהלומים מוגדרים בעולם 'יהלומי הדמים'‪ ,‬שפירנסו ועדיין מפרנסים את מלחמות האזרחים‬
‫האיומות באפריקה כולה וגם באנגולה‪".‬‬
‫עוד כתב שריד‪ ,‬כי"כאות הוקרה על תרומתו לשפיכות הדמים‪ ,‬ניתן לגאידמק דרכון דיפלומטי של אנגולה‪ ,‬שבו הוא מחזיק עד היום‪ ,‬ובעזרתו הוא‬
‫מצליח לנוע בעולם למרות צו המעצר הבינלאומי שהוציאה נגדו ממשלת צרפת‪ ,‬ואשר בגינו הוא חושש להגיע למערב‪".‬‬
‫עוד רונאל פישר‪ ,‬כי כתבתו של שריד אינה אלא‬
‫בתא‪ ,‬כותב בא‪-‬כוחו של גאידמק‪" ,‬‬
‫בכתב התביעה שהוגש )ה'‪ (5.10.06 ,‬לבית המשפט המחוזי "‬
‫"כתב שטנה ‪,‬רצוף הכפשות ודברי בוז על התובע‪ ,‬מר ארקדי גאידמק‪".‬‬
‫עוד מבהיר עו"ד פישר ‪ -‬עיתונאי בעברו ‪ -‬כי"תביעה זו אינה מוגשת מתוך חוסר סובלנות כלפי העיקרון החשוב בדבר חופש הביטוי‪ .‬תביעה זו‬
‫מוגשת מתוך חוסר סובלנות כלפי עיקרון חופש הביזוי‪ .‬לא כל דעה ראוי לה שתישמע‪ ,‬ולא כל פרסום זכאי להגנה‪".‬‬
‫פישר טורח להכחיש נמרצות את העובדות שנטענו בכתבתו של שריד‪".‬גאידמק אינו סוחר נשק‪ .‬הוא גם אינו עבריין‪ ,‬שכן איש לא הרשיע אותו‬
‫יהלומים‪ ,‬נטען בכתב התביעה‪.‬‬
‫"‬ ‫בדבר‪ ,‬ולדרכון הדיפלומטי שקיבל מממשלת אנגולה אין דבר וחצי דבר עם סחר‬
‫עוד טוען פישר‪ ,‬כי"'עובדות' אלה המוזכרות בפרסומים‪ ...‬הינן בלתי נכונות בעליל‪ ,‬מכוערות ומבישות גם יחד‪".‬‬
‫כתב התביעה ממשיך וטוען‪ ,‬כי"אין מידה ואין שיעור למידת הפגיעה והעלבון שגרם הפרסום לתובע‪ .‬אך יותר מכך‪ ,‬גרם הוא לנזק בלתי הפיך לשמו‬
‫הטוב כאיש עסקים לגיטימי אשר עשה את הונו ביושר‪ ,‬וזקוק כאוויר לנשימה לדימויו הרציני והראוי על‪-‬מנת להתערות בכלכלה הישראלית ולהפוך‬
‫לדמות מובילה בה‪".‬‬
‫היות שכך‪ ,‬תובע גאידמק מעיתון הארץ ומיוסי שריד לפצותו בסך של לא פחות מ‪ 45 -‬מיליון שקלים‪ .‬כמו כן‪ ,‬דורש המיליארדר כי עקב עגמת‬
‫הנפש המרובה שנגרמה לו‪ ,‬יפרסם העיתון התנצלות מובלטת בעמודו הראשון ‪.‬‬
‫הדילמות‪ :‬האם יכולים דבריו של שריד להיכלל בגדר לשון הרע? האם התנאים המשפטיים של אמת דיברתי‪ ,‬עניין לציבור או תום‬
‫לב יכולים להוות הגנה מפני תביעת הדיבה?‬
‫מניעה מוקדמת של לשון הרע‬
‫גם כאשר עומדת להתפרסם כתבה המכפישה את שמו של אדם באופן ודאי‪ ,‬בדרך כלל בית המשפט יימנע מלהוציא צו איסור פרסום‬
‫על אותם הדברים‪ .‬התערבות מניעתית‪ ,‬לדעת בג"צ‪ ,‬היא פגיעה אנושה בחופש הביטוי‪ .‬ולכן ‪,‬גם אם מדובר בלשון הרע‪ ,‬וגם אם‬
‫הנפגע יזכה בתביעת דיבה באופן כמעט ודאי‪ ,‬בית המשפט לא יתערב בשלב של קדם הפרסום כדי למנוע את הפרסום עצמו‪.‬‬
‫עיקרון זה נקבע בבג"צ "אבנרי נגד שפירא"‪ ,‬כאשר בית המשפט עיכב הדפסתו של ספר שנכתב על השר אברהם שפירא‪ .‬הקביעה‬
‫של בג"צ שלא ניתן למנוע מראש את הוצאת הספר‪ ,‬גם אם יש בו דברים שהם בגדר לשון הרע הייתה חריפה אף יותר‪ ,‬שכן בג"צ‬
‫מתח ביקורת על שופט בית המשפט המחוזי על כך שרצה לקרוא את הספר לפני הפסיקה‪.‬‬

‫לשון הרע בעידן האינטרנט‬

‫כיום יותר מבעבר הפגיעה בשמו הטוב של אדם יכולה להיעשות גם בעזרת טכנולוגיה‪ .‬בפרט‪ ,‬זכותו של אדם לשמור את שמו‬
‫מפגיעה ומהכפשה הופכת בעייתית עוד יותר כאשר דנים ברשת האינטרנט‪ .‬מצד אחד‪ ,‬האינטרנט מהווה את שיא המימוש של חופש‬
‫הביטוי הדמוקרטי‪ .‬מצד אחר‪ ,‬בשל מאפייני המרחב המקוון האינטרנט נחשב במידה רבה לעולם מגוון ורב דעות המעניק תחושה‬
‫שהכל מותר ושהרשת סובלת הכל‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬האינטרנט מאפשר לגולשים מרחב ביטוי אנונימי באופן כמעט חסר גבולות כאשר‬
‫הפגיעה בשמו של אדם בעילום שם או תחת שמות בדויים בבלוגים‪ ,‬בתגובות‪ ,‬באמצעות אתרים אנונימיים וברשתות חברתיות –‬
‫נעשית קלה‪ ,‬מוחשית‪ ,‬פוגענית יותר ונגישה לקהל רחב ולעיתים יוצאת ממעגל סגור ואינטימי של "חברים" ללא אפשרות אכיפה‬
‫משמעותית‪ .‬השליטה‪ ,‬הפיקוח והבקרה על התכנים קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרית‪.‬‬
‫החוק מספק מענה לנפגע בגין פרסום לשון הרע נגדו בכל אמצעי‪ ,‬כגון‪ :‬פרסום כתבה בעיתון‪ ,‬משלוח מכתב‪ ,‬ראיון טלוויזיוני‬
‫לרבות שימוש בטכנולוגיות שונות כגון האינטרנט‪ .‬אלא שככל הנוגע לאחריות עקיפה‪/‬תורמת לפרסום לשון רע )כגון אחריות‬
‫מנהלי אתרים‪ ,‬ספקים וכד'(‪ ,‬קיימת לאקונה בחוק‪ .‬חוק איסור לשון הרע קובע אחריות עקיפה על כתפי אלה אשר סייעו לפרסום‬
‫לשון הרע באמצעות "אמצעי התקשורת"‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬החוק מגדיר "אמצעי תקשורת" כשידורי רדיו‪ ,‬טלוויזיה ועיתונות‬

‫‪16‬‬
‫ומאחר שהאינטרנט לא מצוין בחוק כאמצעי תקשורת‪ ,‬לכאורה לא לא ניתן להטיל אחריות עקיפה על גורמים שסייעו לפרסום‬
‫לשון הרע בעקיפין כגון‪ ,‬שירותים שונים באינטרנט‪ ,‬לרבות פורומים‪ ,‬חדרי שיחות‪ ,‬דואר אלקטרוני וכיוצא בזה‪.‬‬
‫נכון לשנת ‪ ,2006‬קיים פסק דין אחד שתומך בהכנסת האינטרנט להגדרת "אמצעי תקשורת" ושני פסקי דין אחרים ודעה של שופט‬
‫בית המשפט העליון שהגיעו למסקנה כי לא ניתן להחיל את החוק גם על האינטרנט‪ .‬סוגיות אלו עודן מצויות בדיונים משפטיים‬
‫מורכבים‪ .‬נציג מספר דילמות בנושא‪ ,‬מתוך שדה האינטרנט הישראלי‪:‬‬
‫ויקיפדיה‪ :‬אנציקלופדיה או צהובון?‬
‫הסופר אמנון ז'קונט‪ ,‬המוכר גם כבעלה של אשת התקשורת ורדה רזיאל‪-‬ז'קונט‪ ,‬הופתע לגלות שבערך האנציקלופדי שנכתב עליו‬
‫באתר "ויקיפדיה" הוזכרה באופן בולט במיוחד עבירה חוקית שעבר לפני עשרות שנים‪ ,‬וכן מספר עובדות אשר לטענתו אינן‬
‫נכונות‪:‬‬
‫תביעת דיבה ראשונה נגד וויקיפדיה העברית?‬
‫אמנון ז'קונט נדהם ממה שכתבו עליו באנציקלופדיה הפתוחה והעביר את הטיפול לעורך דינו; הוא ומפורסמים אחרים עומדים בלב ויכוח‬
‫אידאולוגי שחושף את המאבק על פניה של וויקיפדיה‬
‫עידו קינן‬
‫‪14:19 9/8/2004‬‬
‫אמנון ז'קונט מוכר כסופר‪ ,‬כיועץ לניהול יחסים ואולי יותר מכל כבעלה של ורדה‬
‫קונט‪ ,‬כי האיש"הורשע‬
‫אותו רזיאל‪-‬ז'קונט‪ .‬אולם מי שיחפש באנציקלופדיה העברית הפתוחה וויקיפדיה יקרא‪ ,‬בפיסקה השניה בערך"אמנון ז' "‬
‫"תזרקי "‬
‫בעבירות של החזקת סכומים גבוהים של מטבע זר בתקופה שבה היה הדבר אסור‪ ,‬וכן עבירות מכס הנוגעות לתמריצי יצוא ועבירות מס‬
‫הכנסה‪ ,‬שאותן ביצע במהלך עסקיו בשנת ‪ ,1972‬ובשל כך הוטל עליו עונש מאסר‪ .‬הוא נתפס כאשר המטען בגינו ביקש תמריצי יצוא התגלה‬
‫קונט בגוגל(‪.‬‬
‫אבנים )בעת פרסום הכתבה‪ ,‬הערך בוויקיפדיה הוא התוצאה הראשונה בחיפוש המחרוזת"אמנון ז' "‬
‫"‬ ‫כשק‬
‫הפירוט הזה‪ ,‬פיסקה שלמה מתוך חמש פיסקאות הערך‪ ,‬הצית ויכוח לוהט בקהילת הוויקיפדיה על רלוונטיות של עבירות ישנות כל כך לביוגרפיה‬
‫של אדם‪ ,‬ההבדל בין ערך אנציקלופדי וידיעה צהובונית והסכנה של תביעות דיבה‪ .‬בעקבות פניית ‪ ,]RG‬נדהם ז'קונט לקרוא את הדברים והעביר‬
‫את הטיפול בעניין לעורך דינו‪.‬‬
‫אנציקלופדיית החפיף‬
‫מהותה של הוויקיפדיה‪ ,‬שגירסתה העברית חגגה בחודש שעבר שנה לפעילותה‪ ,‬היא היעדר עורך ראשי – כל גולש יכול לתרום לה ערכים‪ ,‬ולערוך‬
‫ערכים קיימים לפי ידיעותיו ודעותיו‪ .‬בכל ערך יש תיעוד של השינויים שנעשו בו‪ ,‬ודף שיחה בו ניתן לקיים דיון על השינויים הללו‪.‬‬
‫קונט‪ ,‬הגיב משתמש בשם"אמנון ז'קונט"‪":‬נראה שהערך אודותי בויקיפדיה חושף את מלוא ערוותה של‬ ‫בעמוד השיחה של הערך"אמנון ז' "‬
‫אנציקלופדיית החפיף‪ .‬במקום לספק מידע מלא אודותי )למשל‪ :‬העובדה שאני בעל תואר שני בהיסטוריה‪ ,‬שעד לאחרונה לימדתי‬
‫לאהבה‪,‬‬
‫"‬ ‫היסטוריה וכתיבה באוניברסיטת תל אביב ועתה אני מלמד כתיבה במסגרת פרטית משלי‪ ,‬שכתבתי עוד מספר ספרים ‪ -‬כמו"מבוא‬
‫"ן ועוד ועוד( ‪ -‬בחרתם להתמקד בנקודה סנסציונית של עונש מאסר שהוטל עלי לפני ‪33‬‬ ‫שמאחרי קריירה בשוק ההון‪ ,‬הביטוח והנדל‬
‫שנה!!!!‪ ,‬תוך התעלמות מכל הקורות אותי מאז‪ .‬לעניין הסיבות להרשעתי‪ :‬עברתי עבירות של אחזקת סכומים גבוהים של מטבע זר‬
‫בתקופה בה היה הדבר אסור וכן עבירות מכס הנוגעות לתמריצי יצוא ועבירות מס הכנסה‪ .‬עניין 'ייצוא האבנים' הוא עלילה מטופשת‪ .‬אני‬
‫מצפה מעורכי הויקיפדיה לתקן את הערך לאלתר"‪.‬‬
‫קונט ספק בוויקיפדיה כולה‪":‬עדיין יש בי ספק באשר למידת התועלת הגלומה באנציקלופדיה שהיא לגמרי אנארכית‪ .‬ישנם כנראה‬ ‫בהמשך הטיל"ז' "‬
‫ערכים שאכן נבדקים בידי מספר רב של קוראים‪ ,‬אך אינטואיטיבית נראה לי שישנו מספר רב יותר של ערכים שאינם נבדקים כלל‪ .‬נסה להכניס‬
‫לערך זנוח כלשהו‪ ,‬העוסק‪ ,‬נניח‪ ,‬במשכיל מגליציה בן המאה ה‪ ,19-‬את המשפט 'בשנת ‪ 1858‬כתב את ספרו הבלתי נשכח 'יוליסס'‪ ,‬שהפרק‬
‫האחרון בו מהווה דוגמא ומפות לכתיבה בשיטת 'זרם התודעה''‪ ...‬מי אחראי לכך שתלמיד תיכון כלשהו לא יעתיק זאת אל עבודותיו‪ ,‬ומורתו –‬
‫שהשכלתה אולי לא מספיק מעמיקה ומקפת – גם תקבל זאת? אני ער לכך שאנו נכנסים לויכוח שימיו כימי תורתם של סוקרטס ואפלטון‪ ,‬ושיש ערך‬
‫רב לדמוקרטיזציה של הידע והמידע‪ ,‬אך נראה שגם לכך נחוצים גבולות"‪.‬‬
‫בשיחה היום עם ‪ ]RG‬אמר ז'קונט‪":‬מה שהיה זה חמור מאוד‪ .‬נדהמתי לגבי הקלות שכל אחד יכול להכניס זבל לשם‪ .‬העניין נראה לי מסוכן – זה‬
‫סוג של שלטון ההמון‪ ,‬על פניו‪ .‬אני מרגיש חוסר אונים והעברתי את העניין לטיפול עורך דין‪ .‬הוא מטפל בזה מול וויקימדיה ]הקרן המנהלת את‬
‫פרויקט וויקיפדיה העולמי – "עק["‪.‬‬
‫קונט הוא בעיה נוספת של מערכת פתוחה שאינה מאמתת את זהות חבריה‪ .‬אתמול אמר ז'קונט ל‪ ]RG-‬כי‬ ‫וידוא זהותו של המגיב"אמנון ז' "‬
‫הוא לא יודע במה מדובר‪ .‬היום סירב ז'קונט‪ ,‬בהוראת עורך דינו‪ ,‬לאשר או להכחיש שהוא כתב את הדברים‪ ,‬אך אמר שבכל הנוגע לפיקוח על‬
‫המידע שמוזן לוויקיפדיה‪",‬מה שכתוב שם הוא מאוד נכון"‪.‬‬
‫הדילמות‪ :‬האם ניתן להאשים את עורכי" ויקיפדיה" בלשון הרע? האם הפרטים שפורסמו אכן אינם בעלי עניין לציבור? כיצד ניתן‬
‫להקפיד על שמירה מרבית ומניעת פגיעה בשמו הטוב של אדם באתר המאפשר חופש ביטוי ללא גבולות כמו" ויקיפדיה?"‬

‫‪17‬‬
 ‫תפילה על שמירת‪-‬הלשון )"חפץ‪-‬חיים"(‬

‫וּרכִ ילוּת וּמִ קַּבָּ לָ תָ ם‪ .‬וְאֶ זָּהֵ ר‬ ‫ִרבּוֹנוֹ שֶׁ ל עוֹלָ ם‪ ,‬יְהִ י ָרצוֹן מִ לְּ פָ נֶיָך‪ ,‬אֵ ל ַרחוּם וְחַ נוּן‪ ,‬שֶׁ תְּ זַכֵּ נִי הַ יּוֹם וּבְ כָ ל יוֹם לִ שְׁ מוֹר פִּ י וּלְ שׁוֹנִי מִ לָּ שׁוֹן‪-‬הָ ָרע ְ‬
‫מִ לְ דַ בֵּ ר אֲ פִ לוּ עַ ל אִ ישׁ יְחִ ידִ י‪ ,‬וְכָ ל שֶׁ כֵּ ן מִ לְ דַ בֵּ ר עַ ל כְּ לַ ל יִשְׂ ָראֵ ל אוֹ עַ ל חֵ לֶ ק מֵ הֶ ם‪ .‬וְכָ ל שֶׁ כֵּ ן מִ לְּ הִ תְ ַרעֵ ם עַ ל מִ דּוֹתָ יו שֶׁ ל הַ קָּדוֹשׁ‪-‬בָּ רוְּך‪-‬הוּא ‪.‬‬
‫סוּרים‪ְ .‬וזַכֵּ נִי שֶׁ ֹּלא לְ דַ בֵּ ר כִּ י‪-‬אִ ם‬
‫וְאֶ זָּהֵ ר מִ לְּ דַ בֵּ ר דִּ בְ ֵרי שֶׁ קֶר‪ ,‬חֲ נֻפָּ ה‪ ,‬לֵ צָ נוּת‪ ,‬מַ חֲ ֹלקֶת‪ ,‬כַּ עַ ס‪ ,‬גַּאֲ וָה ‪,‬אוֹנָאַת‪-‬דְּ בָ ִרים‪ ,‬הַ לְ בָּ נַת‪-‬פָּ נִים‪ְ ,‬וכָ ל דְּ בָ ִרים אֲ ִ‬
‫דָּ בָ ר הַ צָּ ִריְך לְ עִ ְנ ָינֵי גוּפִ י אוֹ נַפְ שִׁ י ‪.‬וְשֶׁ יִּהְ יוּ כָּ ל מַ עֲ שַׂ י לְ שֵׁ ם שָׁ מַ יִם‪.‬‬

‫‪18‬‬