‫ליל הרכילות הגדול‬

‫"איפה היית כל הלילה?" ‪ -‬שאלה אשתי כשחזרתי ב‪ 06:30 -‬בבוקר ‪-‬‬

‫"כל‪-‬כך דאגתי‪ ,‬והדאגה הייתה לחשד‪ .‬זו פעם ראשונה בחיים‪ ,‬שאתה‬
‫לא בא הביתה לילה שלם"‪.‬‬

‫היא צדקה‪ :‬לא פעמים רבות נעדרתי כל הלילה מהבית‪ ,‬וגם הפעם לא‬
‫היה זה בגלל בגידה‪ .‬לא הייתי עם אשה אחרת‪ .‬הייתי עם שני גברים‪,‬‬
‫בגורדון ‪ , 50‬תל‪-‬אביב‪ .‬ביתו של אברהם‪.‬‬

‫שלושה גברים בדירה אחת‪ :‬אברהם חלפי‪ ,‬אברהם שלונסקי ואני‪.‬‬

‫שני האברהמים היו מאד בודדים‪ .‬אחד‪ ,‬שלא היה נשוי המון שנים וחי‬
‫לבד‪ .‬שני‪ ,‬ששנה קודם לכן נפטרה אשתו מירה‪.‬‬

‫ערבים לא מעטים היה חלפי נוהג לבוא‪ ,‬בתום מילוי תפקידו כשחקן‬
‫בתיאטרון הקאמרי‪ ,‬לביתו של אברהם‪ .‬חברות מיוחדת‪ ,‬שנים רבות‪.‬‬
‫שני משוררים‪ ,‬רגישים‪ ,‬אנשים לבד‪ ,‬זקוקים לחברות הזו‪.‬‬

‫אברהם )שלונסקי( היה ממונה על התה‪ .‬חלפי בא לשוחח‪ ,‬לא להיות‬

‫לבד‪ .‬אני באתי‪ ,‬כמו פעמים רבות אחרות‪ ,‬בימים שאחרי מות אשתו‪,‬‬
‫כאשר ביקש ממני אברהם‪.‬‬

‫הייתה הרגשה מוזרה‪ .‬העיניים של אברהם נראו ממזריות‪ ,‬שובבות‪.‬‬

‫כבר יותר משנה לא ראיתי אותו ככה‪ .‬מה מתבשל ?‬
‫"אתם באתם להתווכח על פוליטיקה? לשמוע על תיאטרון?" ‪ -‬הפר‬
‫אברהם את השתיקה ‪" -‬לא היום‪ .‬הלילה תשמעו מה שלא שמעתם‬
‫ממני כל החיים‪ .‬רכילות‪ ,‬לא כמו במדורי הרכילות בעיתונים‪ .‬רכילות‬
‫כמו שצריך‪ .‬אני אשאל‪ ,‬ואם לא תדעו לענות ‪ -‬אני אפתור לכם את‬
‫החידות‪".‬‬

‫שני אנשים המומים ישבו בפיות פעורים‪ .‬מה הולך האיש הזה לעשות?‬
‫הוא יצא מדעתו?‬

‫"מיהו פובליציסט ידוע בעם ישראל‪ ,‬ידוע מאד‪ ,‬שראש עיר מפורסם‬
‫מאד בישראל תפס עם אשתו הידועה ביופייה בכל ישראל‪ ,‬במיטה של‬
‫ראש העיר‪ ,‬בביתו‪ ,‬לא רק ערומים כביום היוולדם‪ ,‬אלא גם עושים‬
‫בלהט סקס?" ‪ -‬שאל אברהם‪.‬‬

‫שקט מוחלט‪ .‬אני לא הייתי יכול לדעת‪ ,‬וחלפי כנראה לא יכול לדעת‪,‬‬
‫כי כל חייו שקוע היה יותר מדי בתיאטרון ובשירה‪.‬‬

‫רכילות ‪1‬‬
 ‫השקט נמשך‪ .‬הדקות נראו ארוכות כמו שעות‪ .‬התבוננו‪ ,‬חלפי ואני‪,‬‬
‫אחד בשני ‪ -‬ובינינו הוחלפו רק סימני שאלה‪.‬‬

‫אברהם הבין‪ ,‬שהצליח להמם אותנו; וכמו ילד קטן‪ ,‬שניצח ולקח את‬
‫כל הגולות‪ ,‬פתר לנו את החידה‪ ,‬תוך שהוא משחק את הדמויות‪.‬‬

‫"דיזנגוף" ‪ -‬פתח אברהם ‪" -‬כן‪ ,‬ראש העיר המפורסם מאיר‬

‫דיזנגוף‪ .‬הוא תפס את אשתו צינה ואת אחד העם )אשר גינצברג(‬
‫עושים בלהט סקס אצלו במיטה‪ ,‬בחדר השינה אצלו בבית‪.‬‬

‫"דיזנגוף צעק על אחד העם )אברהם מציג את אחד העם הנמוך‪,‬‬

‫השפוף לפנים‪ ,‬הדביל‪-‬למראה‪ ,‬עומד במערומיו(‪" :‬אתה?! אתה מעז‬
‫לעשות את זה עם אשתי מאחורי גבי ? דווקא אתה? האחרון שהייתי‬
‫חושד בו‪ .‬אתה‪ ,‬שקיבלת אצלי את תואר 'האזרח הנכבד' של העיר‬
‫העברית הראשונה? לך מפה‪ ,‬צא בלי הבגדים‪ ,‬שכל תל‪-‬אביב תראה‬
‫מה לך ולנמושה הזה?‬ ‫אותך‪ .‬ואת‪ ,‬הנחשבת ליפה בנשות תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫דווקא הוא מכל הגברים?!"‬

‫ואכן‪ ,‬הפובליציסט הנודע‪" ,‬הפילוסוף המוסרי" ‪ -‬כותב המאמרים‬

‫שרבים מאיתנו למדנו ושיננו בבית הספר ‪ -‬רץ ללא בגדים ברחובות‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,‬רץ מבוהל מגודל המעשה שעשה ונתפס בעיצומו‪.‬‬

‫עד היום אני לא בטוח מאיפה נודע הסיפור לאברהם‪ .‬הרי אחד העם‬
‫נפטר בשנת‬
‫‪ ,1927‬והאם הספיק שלונסקי להיכנס כל‪-‬כך עמוק לעולם הרכילות‬
‫בארץ במשך שש השנים מאז עלייתו? אני חושד‪ ,‬שהסיפור הגיע אליו‬
‫מפיו של משורר מאד‪-‬מאד לאומי‪ ,‬שבניגוד למה שחושבים‪ ,‬הוא מאד‬
‫אהב את אברהם‪.‬‬

‫חלפי ואני היינו זקוקים מאד למשקה מרענן‪ .‬לקח לנו שעה להתאושש‪.‬‬
‫♣‬

‫"אתם מוכנים לסיבוב שני?" ‪ -‬כך אברהם אחרי שנתן לנו זמן‬
‫התאוששות‪.‬‬

‫הורקנו שלושתנו את התה שלגמנו בכמויות‪ ,‬וחזרנו לאיתננו‪ :‬אברהם‬

‫להצגת הרכילות‪ ,‬חלפי ואני ‪ -‬לספת ההקשבה‪.‬‬

‫"מיהו משורר ומספר עברי דגול" ‪ -‬פתח אברהם ‪" -‬שאמור היה למצוא‬
‫בהצגת בכורה חגיגית מאד את אישתו יושבת לידו‪ ,‬אך כשהאור באולם‬
‫נדלק בהפסקה בכל‬

‫רכילות ‪2‬‬
 ‫תפארתו ‪ -‬מצא דבוקה אליו את מנהלת הבית שלו?‪"...‬‬

‫שתיקת המופתעים‪.‬‬

‫"קודם הסיפור או קודם השם?" ‪ -‬קרץ אברהם‪.‬‬

‫הסיפור‪" :‬אשת המשורר‪ ,‬שידעה שהוא‪ ,‬בואו נאמר‪ ,‬עושה סקס עם‬
‫מנהלת הבית שלהם בפריז‪ ,‬החליטה לנקום בו באלגנטיות‪ .‬היא ידעה‪,‬‬
‫שהוא לא מת להופיע איתה בהצגות בכורה של כל המי‪-‬ומי‪ .‬לבקשתו‪,‬‬
‫היא היתה באה רק לאחר כיבוי האורות ומתיישבת לידו‪ .‬בהפסקה ‪ -‬זמן‬
‫המיפגש החברתי החשוב עם אנשי הרוח‬
‫החשובים ‪ -‬היא היתה עומדת לידו זמן קצר‪ ,‬חוזרת לשבת לבדה‬
‫ומשאירה לו את הבמה כולה‪.‬‬

‫"באותו יום‪ ,‬עשתה עצמה אשת המשורר חולה‪ .‬בשקט‪-‬בשקט היא‬

‫הציעה למנהלת הבית‪' :‬קניתי לכבוד האירוע הערב שמלה וכובע חדשים‬
‫‪ ,‬אבל אני מרגישה מאד לא טוב‪ .‬מה דעתך ללבוש את הלבוש החדש‪,‬‬
‫וללכת במקומי?'‬

‫"'ברצון‪ ,‬זה נהדר'‪ ,‬נפלה המנהלת הבית ברשת שנטמנה לה‪ .‬וכמובן‬
‫הסכימה להוראות הכניסה והישיבה ליד האיש אחרי כיבוי האורות‬
‫בתיאטרון‪.‬‬

‫"האורות כבו‪ ,‬המסך עלה ובחושך נכנסה הגברת בבגדי האשה וכובעה‬
‫וישבה ליד המשורר הנודע‪ .‬הוא קיבל אותה בלטיפה קלה‪.‬‬

‫"הפסקה‪ .‬האורות באולם נדלקים בכל הדרם‪ .‬קהל המכובדים יוצא‬

‫להרים כוסית ולשיחות‪-‬של‪-‬רוח‪ .‬המשורר והמספר הנודע ניצב מול כל‬
‫הקהל ומנהלת הבית שלו לצידו‪ .‬היא לא ידעה‪ ,‬כמו אשתו‪ ,‬לחזור‬
‫לאחר כמה דקות לאולם ולחכות לו שם‪ .‬היא עמדה ועמדה לצידו ‪ -‬עד‬
‫שפרחה נשמתו"‪.‬‬

‫חלפי ואני מחכים‪ ,‬שאחרי הצגת הדברים יבוא השם‪ .‬אברהם מתח את‬
‫הסוד עד כמה שניתן‪.‬‬

‫"שניאור‪ .‬זלמן שניאור"‪.‬‬

‫♣‬
‫הבמאי הטוב ביותר לא היה יכול לביים מחזה טוב יותר‪ ,‬דרמה טובה‬
‫יותר‪.‬‬

‫"יום אחד פורסמה מודעה של אל על עם קופירייטינג מיוחד‪ .‬ידעתי מיד‬

‫‪ -‬יד משורר במודעה‪ - .‬המשיך אברהם‪.‬‬

‫רכילות ‪3‬‬
 ‫"למחרת היום הוא בא‪ ,‬ללא אזהרה מוקדמת‪ ,‬וסיפר את הסיפור הבא‪:‬‬
‫טלפון לילה החריד את הבית‪ .‬קפצתי לטלפון‪ .‬חברים של הבת על הקו‪,‬‬
‫מניו‪-‬יורק‪.‬‬

‫"קח את המטוס הראשון ‪ -‬ובוא‪ .‬הבת שלך בהלם"‪.‬‬

‫"הערתי את מנכ"ל אל על" ‪ -‬סיפר המשורר ‪" -‬הספיקה העובדה‪,‬‬

‫שטילפנתי כל‪-‬כך מאוחר בלילה"‪.‬‬

‫"יהיה מוכן לך בנמל כרטיס טיסה במטוס הבא לניו‪-‬יורק"‪ - .‬הוא אמר‬
‫בלי להיכנס לפרטים‪.‬‬

‫בניו‪-‬יורק מצא המשורר את בתו בהלם איום‪.‬‬

‫"היא חזרה מהעיר למלון‪ ,‬פתחה את הדלת ומצאה את בעלה באמצע זיון‬
‫עם כושי" ‪ -‬סיפרו החברים‪.‬‬

‫למה?‬ ‫"שאלנו אותו ‪-‬‬

‫"הוא הסביר‪ ,‬שרצה לנסות פעם אחת בחיים"‪.‬‬

‫המשורר אסף את בתו ושניהם טסו הביתה‪.‬‬

‫השם )שמו של הבמאי( שמור במערכת‪.‬‬ ‫איך אומרים?‬

‫במותו של אברהם החלטתי עם עצמי‪ ,‬שלא אספר דבר ולא אשתתף‬
‫בדר ולא אתן ידי לשום דבר הקשור בשמו של אברם‪ ,‬אלא אם מדובר‬
‫בעולמו הספרותי‪ ,‬בהיותו משורר‪.‬‬

‫עמדתי בדיבורי‪ ,‬למרות כל הפניות שהיו אלי‪.‬‬

‫הפעם‪ ,‬כאן‪ ,‬לא עמדתי במילתי והבאתי רק דוגמית‪.‬‬

‫רכילות ‪4‬‬