‫משולחנו של‬

‫יונתן שלונסקי‬

‫הבדידות מקרבת אותנו‬

‫בתו של המשורר אברהם שלונסקי מבכה על כך ששוכחים את אביה‬
‫ומספרת על הבית רוחש התרבות‪ ,‬על האב אוהב הילדים‪ ,‬על נשותיו‬
‫ועל מסירותו ליצירה‬
‫מאת יעקב בר‪-‬און‬

‫רותי אשל‪ .‬צילום‪ :‬יעקב בר‪-‬און‬

‫"שוכחים את אבא!" ‪ -‬טוענת בפסקנות ובאכזבה רותי אשל‪ ,‬בתו של אברהם שלונסקי‪ ,‬עם‬
‫הופעת "המאסטרו"‪ ,‬הספר המקיף והיסודי שכתבה עליו ועל יצירתו פרופ' חגית הלפרין‪.‬‬
‫הספר ראה אור בימים אלה ב"הקיבוץ המאוחד ‪ -‬ספרית פועלים"'‪ ,‬בשיתוף עם "מרכז קיפ"‬
‫באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬

‫יש לה דוגמה להוכחת הטיעון שלה‪" :‬בפינה שהוקדשה ברדיו לדליה רביקוביץ הוזכר בקשר‬
‫אליה נתן אלתרמן ‪ ,‬ואף מילה על אבא‪ ,‬שפירסם אותה ראשון והיא הייתה מאוד מקורבת אליו‪.‬‬
‫וכשהועלתה הצגה על "כסית" התעלמו משלונסקי כאילו בכלל לא היה שם‪ .‬זה כואב‪ ,‬וגם לאבא‬
‫היה איכפת שעזבו אותו והוא כביכול לא קיים יותר‪ .‬משום מה לא מלמדים אותו בבתי‪-‬ספר‪ .‬אם‬
‫כבר‪ ,‬מה שכתב בעקבות השואה וזהו‪ ,‬למרות שהיו צדדים רבים ואחרים לכתיבה שלו"‪.‬‬

‫כיצד משורר כה נערץ ואהוב מאבד חלק ניכר ממניותיו בקרב הציבור?‬

‫"אולי העובדה שבחר לכתוב בלשון גבוהה הייתה בעוכריו‪ .‬אבל לעומת זאת‪ ,‬יש המון שירים‬
‫של אלתרמן שאני אוהבת אותם והם הולחנו והם מושרים; אבל אם תשאל אותי מה נאמר בהם‬
‫לא בטוח שאדע לענות"‪.‬‬

‫אשל שוללת אפשרות שהיה בהתנהלותו של שלונסקי משהו שהרחיקו מקוראיו‪" .‬ההפך מכך‬
‫היה נכון"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬אבא היה איש מאוד‪-‬מאוד חם‪ ,‬ידידותי וחברתי‪ .‬הדבר ניכר בבתי‬
‫הקפה שבהם ישב‪ .‬כשהעתיק את פעילותו הביתה‪ ,‬הבית היה הומה אדם‪ .‬מ‪ 5 -‬אחרי הצהרים‬
‫היו מתחילים להגיע כל מיני אנשים‪ ,‬שותים קפה‪ ,‬מפטפטים‪ ,‬זולגים לארוחת‪-‬ערב‪ ,‬מדברים‬
‫ונשארים עד מאוחר"‪.‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]1‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫לדבריה‪ ,‬כילדה תל‪-‬אביבית לא הבחינה מיד שהיה לה אבא לא רגיל‪" .‬חשבתי שמה שקורה‬
‫בבית שלנו קורה בכל בית"‪ ,‬היא מפליגה אל ילדותה‪" .‬שום דבר לא נראה לי חריג‪ .‬הפעם‬
‫הראשונה שהרגשתי את זה‪ ,‬לאו דווקא בצורה נעימה‪ ,‬הייתה בכיתה ג'‪ .‬המורה הייתה מרוצה‬
‫מחיבור שלי וקראה אותו לפני התלמידים‪ .‬אחד מהם אמר – 'חכמה‪ ,‬אבא שלה כתב את זה'‪.‬‬
‫פתאום הבנתי שיש לי בעיה…"‪.‬‬

‫התותחים והמוזה‬
‫אשל‪ ,‬הילדה של אז‪ ,‬בת ‪ .74‬לה ‪ 3‬ילדים ו‪ 6 -‬נכדים‪ .‬היא חברת קיבוץ שער הגולן מאז‬
‫שהכירה בסמינר הקיבוצים את בעלה‪ ,‬אילן אשל‪ ,‬והלכה אחריו למשקו‪ .‬במרוצת השנים עסקה‬
‫בחקלאות ובהוראת ספרות – "לא את יצירותיו של אבא!" – ובפיתוח חשיבה יוצרת‪ .‬לאחר‬
‫צאתה לגימלאות שימשה כספרנית של המשק‪.‬‬

‫"כילדה‪ ,‬הוריי היו לוקחים אותי לבתי הקפה שבהם ישבו והייתי מסתובבת בין רגלי המסובים‬
‫שם"‪ ,‬היא משחזרת‪" .‬ביניהם היו אלתרמן‪ ,‬אביגדור המאירי‪ ,‬לאה גולדברג‪ ,‬שאותה אני‬
‫זוכרת בחיבה‪ ,‬וכמובן אברהם חלפי‪ ,‬אהוב לִבי‪ .‬הוא ואחותו היו חברים של אמא שלי‪ .‬תמיד‬
‫היה משחק איתי ועם אחותי‪ ,‬דנה (הבמאית דנה כוגן‪ ,‬בתה של מירה‪ ,‬אמה של אשל‪,‬‬
‫מנישואיה הראשונים‪ .‬יב"א)‪ .‬כשהייתי חולה‪ ,‬חלפי היה בא לבקר‪ .‬לימים‪ ,‬אחרי שאמא נפטרה‬
‫ב‪ ,1970 -‬הוא היה מופיע כמעט כל יום אצל אבא ונהג לומר – 'אנחנו יושבים לבדנו‪ ,‬החושך‬
‫יורד והבדידות מקרבת אותנו'‪ .‬אני זוכרת אותו כמי שצער העולם היה מוטל על כתפיו‪ .‬הכרתי‬
‫גם את אלכסנדר פן שהיה שכן שלנו‪ .‬בתו סינילגה ואני היינו באות זו אל זו"‪.‬‬

‫איזה אב היה לך שלונסקי – מחבק‪ ,‬מפנק‪ ,‬עושה איתך מעשי‪-‬קונדס?‬

‫"הוא היה אבא מחבק ומנשק‪ .‬אהב לשחק איתי בחרוזים‪ ,‬כשהיה מציע מילה ועליי הוטל‬
‫להתאים לה חרוז‪ ,‬כמו מלון וחלון‪ .‬אבא‪ ,‬שאוזנו הייתה כרוייה לשיח הילדים‪ ,‬אהב לספר‬
‫בדיחות ולדפדף במחברת השירים שלי‪ .‬פעם לקח אחד מהם ופירסם ב'משמר לילדים'‪ .‬לא‬
‫אומר שהוא עודד אותי לכך במיוחד‪ ,‬אבל זה יצא טבעי‪ .‬הבית היה מלא תמיד בספרים ואמא‬
‫הייתה קוראת המון‪ ,‬ב‪ 3 -‬שפות‪.‬‬

‫"זכור לי שהוא היה כותב בקפה 'קרלטון'‪ .‬אל השולחן הקבוע שלו שם נהגו לגשת משוררי הדור‬
‫הצעיר ולהתייעץ איתו‪ .‬אהבתי להביט בו בשעת הכתיבה‪ ,‬במיוחד כשעסק בתרגום וחיפש איזו‬
‫מילה או משפט‪ .‬אז הוא היה עוצם את עיניו ועושה תנועה עם הידיים‪ ,‬כאילו זימן אליו את מה‬
‫שחיפש"‪.‬‬

‫אמה‪ ,‬מירה‪ ,‬ניסתה מספר פעמים להתקבל לתיאטרון 'אהל'‪" .‬היא רצתה להיות שחקנית יותר‬
‫מששיחקה"‪ ,‬מציינת אשל‪" .‬לחם לא יצא מזה‪ .‬היא עבדה כסייעת‪-‬שיניים‪ ,‬מה שלא הפריע לה‬
‫לשחק ב'המטאטא'‪ .‬לפעמים הייתה לוקחת אותי לחזרות ב'גן רינה' ואני הייתי משתעממת שם‪.‬‬
‫כשהבמאי היה קורא 'רותי‪ ,‬שקט!'‪ ,‬ידעו שאני שם"‪.‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]2‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫אביך נהג לומר ש"שירה נכתבת מתוך התרוממות‪-‬רוח"‪ ,‬והוא כתב פחות בתקופת מלחמת‬
‫העולם‪ .‬שמת‪  ‬לב לכך?‬

‫"אכן‪ ,‬הוא אמר שכשרועמים התותחים אין מוזה‪ .‬היה לו חשוב לתרום את חלקו למאמץ הכללי‪.‬‬
‫הוא היה מתרגם שירים פטריוטיים‪ ,‬כולל את המנון הפרטיזנים"‪.‬‬

‫החמיר עם עצמו‬
‫הליכה לסרטים הייתה חלק מההווי המשפחתי אצלם‪" .‬הרבה פעמים סרטים רוסיים‪ ,‬כמו הסרט‬
‫'פוטיומקין' של סרגיי אייזנשטיין‪ ,‬שראיתי באותה תקופה עם דברי הסבר על הרקע"‪ ,‬זוכרת‬
‫אשל‪" .‬הייתה אצלנו הרבה תרבות רוסית‪ ,‬וגם תרבות צרפתית‪ ,‬מה שלא הפריע לאבא לאהוב‬
‫גם את שקספיר"‪.‬‬

‫שאותו תרגם מ… רוסית?‬

‫"לא בדיוק‪ .‬הוא היה יושב עם הצרפתית‪ ,‬הרוסית‪ ,‬הגרמנית והתרגום הישן לעברית ומכל זה‬
‫בנה יחד תרגום חדש לעברית‪ .‬ברוסית היה מערב את אמא שהייתה קוראת מהמקור‪ .‬לא פעם‬
‫היה מכניס לתמונה את ט‪ .‬כרמי‪ ,‬משורר שהיה גם מתרגם‪ ,‬כדי להיות בטוח לגבי המקור‬
‫באנגלית‪ .‬אבא היה מאוד פדנט בעשייה"‪.‬‬

‫הפדנטיות הזאת בעריכה קוממה עליו סופרים ומשוררים מהדור הצעיר שנהגו להתלונן‬
‫ששינה להם את הטקסט‪.‬‬

‫"זה נכון‪ .‬לדעתי‪ ,‬הוא לא נתן חופש יצירה לאלה שהוא ערך אותם‪ .‬בדרך כלל היה מורה‬
‫שידפיסו לו את החומר הערוך‪ .‬כך היה מחזיר‪ ,‬לא בכתב‪-‬יד‪ ,‬כדי שלא ישימו לב לתיקונים‪ .‬הוא‬
‫החמיר גם עם עצמו‪ .‬כשהיה מוציא מהדורה חדשה של תרגום שלו‪ ,‬היה חוזר ועורך ומתקן‪.‬‬
‫'אלוהים אדירים‪ ,‬יבגני אונייגין כבר בהוצאה רביעית‪ ,‬מה יש כבר לתקן?'‪ ,‬שאלתי אותו"‪.‬‬

‫חייו ושירתו של שלונסקי היו כרוכים זה בזה‪ .‬הפרק "בין שתי נשים" בספרה של פרופ' הלפרין‬
‫מעורר סקרנות‪ .‬המשורר‪ ,‬שלפחות בחלק משירתו הביא משב‪-‬רוח מרענן של הומור מבריק‪ ,‬חי‬
‫כ‪ 20 -‬שנה בצילה של פרשת‪-‬אהבים שהעיבה על חייו‪ .‬כנער בן ‪ 15‬הוא התאהב באוקראינה‬
‫בשכנתו‪ ,‬לוסיה‪ ,‬שהייתה מבוגרת ממנו בשנתיים‪ .‬בגיל ‪ ,21‬לאחר טלטולים ונדודים‪ ,‬עלה עמה‬
‫ארצה‪ .‬הגם שהייתה שחקנית בתיאטרון 'אהל'‪ ,‬היא לא התערתה כאן והתמכרה לטיפה המרה‪.‬‬

‫בעודו נשוי ללוסיה‪ ,‬ומבלי שינטוש אותה חרף פרשיות האהבים שלה‪ ,‬התאהב במירה‪ ,‬אשתו‬
‫של חברו הטוב‪ ,‬הסופר יעקב הורוביץ‪ .‬זו‪ ,‬אמה של הבמאית דנה כוגן‪ ,‬התגרשה למענו מאישּה‬
‫והביאה לעולם את רותי‪ ,‬בתו היחידה‪ .‬שלונסקי תמרן תקופה ארוכה בין ‪ 2‬הבתים‪ .‬כשלוסיה‬
‫טבעה באדי האלכוהול‪ ,‬כבר עשה המשורר את הבחירה שלו והיה כולו של מירה‪ ,‬בעוד שלוסיה‬
‫עברה לחיות עם שחקן 'אהל'‪ ,‬שמחה צחובל‪.‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]3‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫קפצה משלוש קומות‬

‫"אצלנו התנהגו באופן חופשי וטבעי; זה לא היה סיפור"‪ ,‬טוענת אשל‪" .‬אני ידעתי על קיומה של‬
‫לוסיה‪ .‬ראיתי אותה‪ .‬היא לא התאקלמה עם אבא בחבורה של האמנים שניסתה לבנות בארץ‬
‫משהו‪ .‬זה היה הדבר הכי חשוב בשביל אבא‪ .‬הם התאהבו באוקראינה‪ ,‬היא הלכה אחריו אל‬
‫הארץ הלא תרבותית שאליה הוא שם את פעמיו – וזו אף פעם לא הייתה עולמה‪ .‬לוסיה‬
‫הקריבה קרבן ענק למענו‪ .‬בעוד שסבתי‪ ,‬ציפה‪ ,‬או ציפורה‪ ,‬שהייתה מהפכנית שמאלנית‬
‫באוקראינה‪ ,‬ידעה קצת עברית בבואה הנה‪ ,‬לוסיה‪ ,‬חוץ מכמה מילים לא דיברה בשפה הזאת‪.‬‬
‫אם לסבתא ציפה היו ילדיה ונכדיה‪ ,‬מה היה ללוסיה? – רק בובי‪ ,‬הכלבלב שלה…‬

‫"מבחינתי‪ ,‬לוסיה הייתה ברקע"‪ ,‬מוסיפה אשל‪" .‬ראיתי אותה כמה פעמים כשהייתה שיכורה‪.‬‬
‫כשאבא לקח אותה לשנת גמילה‪ ,‬ידעתי שהיא בשווייץ‪ .‬על כל פנים‪ ,‬אלינו הביתה היא לא‬
‫באה"‪.‬‬

‫שנים אחדות לאחר שהתאבדה לוסיה בקפיצה מדירתה‪ ,‬כתב שלונסקי בשירו 'נאום פלוני על‬
‫שכונתו' – "בית‪-‬מגוריי הוא בן ‪ 5‬קומות‪ /,‬זו שקפצה מן החלון שכנגד‪ /‬נסתפקה ב‪ 3-‬בלבד…"‪.‬‬
‫את ‪ 17‬השנים הבאות הקדיש במלואן למירה‪ ,‬אמה של אשל‪.‬‬

‫היכן הוא היה בתש"ח? בעוד שאלתרמן היה מגויס למלחמה ונראה מצולם עם הלוחמים‪,‬‬
‫אין עדויות כאלה לגבי אביך‪.‬‬

‫"אני זוכרת את אותה שנה בצורה מאוד מעורפלת‪ .‬חלק מהזמן הוא היה עם לוסיה בשווייץ‪.‬‬
‫אחותי הגדולה‪ ,‬דנה‪ ,‬הייתה מגויסת בפלמ"ח‪ .‬הקשר שלנו למלחמה היה דרך יצחק שדה שגר‬
‫לידינו‪ .‬הוא היה מבאי ביתנו ואנחנו היינו מבאי ביתו‪ .‬הבת שלו הייתה כמעט בגילי‪ .‬חבר'ה שהיו‬
‫באים אליו‪ ,‬כמו חיים חפר‪ ,‬היו מביאים אלינו דרישת שלום מאחותי"‪.‬‬

‫פרט תמוה‪ ,‬העולה מהספר‪ ,‬קשור למעצרו של אביך בעקבות תמיכתו במרד הימאים‬
‫ב‪.'51-‬‬

‫"פתאום שמענו צפירה של אוטו‪-‬משטרה שנבלם בחריקה"‪ ,‬משחזרת אשל‪" .‬זה קרה לאחר‬
‫שאבא נשא דברים בהפגנה שלהם‪ .‬הם לקחו אותו לחקירה והחזירו אותו בו‪-‬בערב‪ ,‬אם אני‬
‫זוכרת נכון‪ .‬נראה שכל הסיפור לא היה אלא אקט הפגנתי של המשטרה"‪.‬‬

‫מבן סורר לבן יקיר‬

‫ב‪ '67 -‬הועטר שלונסקי בפרס ישראל ונכתב עליו שהבן המורה והסורר הפך לבן יקיר‪ .‬בעקבות‬
‫מלחמת ששת הימים באותה שנה‪ ,‬למרות האופוריה ששטפה את המדינה‪ ,‬נותר שלונסקי‬
‫בעמדותיו בעוד משה שמיר ואלתרמן היו ממייסדי תנועת 'ארץ ישראל השלמה' וש"י עגנון‬
‫וחיים הזז היו בין מצדדיה‪.‬‬

‫באחרית ימיו היו לשלונסקי השגות על דרך ההתנהלות של 'ספרית פועלים' ושל 'צוותא'‪ ,‬שניים‬
‫מהגופים שהיה מעורב בהקמתם‪" .‬אבא לא צדק כשהסתייג מהפיכת צוותא לאולם הצגות‪ .‬הוא‬
‫היה בעד אירועים ערכיים"‪ ,‬אומרת אשל‪.‬‬
‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬
‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]4‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫ככל שהתקדם הזמן‪ ,‬פקד פחות את בתי הקפה‪" .‬באיזשהו שלב אבא חזר הביתה"‪ ,‬היא‬
‫נזכרת‪" .‬הבית היה הומה אדם‪ .‬לא פעם כשהייתי מגיעה מהקיבוץ אל אבא‪ ,‬מיטת האורחים‬
‫שלי הייתה תפוסה מאחר שלאחד מאורחיו בדיוק לא היה היכן לישון והוא הלין אותו אצלו"‪.‬‬

‫זה היה שלונסקי‪ ,‬אדם עם לב פתוח‪ .‬אישית‪ ,‬עמדתי על כך לפני ‪ 40‬שנה‪ ,‬בפעם היחידה‬
‫שהגעתי לביתו‪ ,‬בגורדון ‪ 50‬בתל‪-‬אביב‪ .‬אז הועלה ארצה מגיאורגיה במצב קשה דב גפונוב‪,‬‬
‫מתרגם יצירת המופת הגרוזינית 'עוטה עור כנמר' מאת שותא רוסתוולי‪ ,‬ותוך שנה נפטר בגיל‬
‫צעיר‪ .‬שלונסקי סיפר לי על האיש ועל חשיבות התרגום שלו‪ ,‬שאותו דאג להוציא קודם הבאתו‬
‫הנה ב'ספרית פועלים'‪.‬‬

‫ולא רק גפונוב ויוצרים אחרים מברית המועצות של אז‪ .‬אם נדמה כיום‪ ,‬בעידננו הציני‪,‬‬
‫שהסיפורים על טוב‪-‬לבו של שלונסקי ועל להיטותו להושיט יד ליוצרים צעירים אינם אלא אגדה‬
‫אורבנית‪ ,‬שמעתי לפני חודשים אחדים עדות אישית על אנושיותו של שלונסקי‪ .‬בראיון לעיתוננו‬
‫סיפרה המשוררת והסופרת לילדים שלומית כהן‪-‬אסיף‪ ,‬כלת פרס ביאליק‪ ,‬כיצד הגיעה‬
‫כעיתונאית צעירה בראשית דרכה למעונו של המשורר כדי לראיין אותו לעיתון‪-‬ילדים‪.‬‬

‫בסיום הראיון השאירה אצלו מחברת שירים לעיונו‪ .‬לדבריה‪ ,‬היא ירדה במדרגות ובטרם הגיעה‬
‫לכביש קרא לה שלונסקי לשוב אליו‪ .‬כשעשתה כן‪ ,‬אמר שהספיק לעיין בשירים ולדעתו הם‬
‫ראויים לפרסום‪ .‬כעבור זמן‪-‬מה זומנה לה הפתעת‪-‬חייה‪ .‬כששמעה את צלצול הפעמון בדלת‬
‫ביתה וניגשה לפתוח‪ ,‬לתדהמתה ניצב לפניה המשורר הדגול ועִ מו רעו אברהם חלפי‪ .‬שלונסקי‪,‬‬
‫מתברר‪ ,‬נסע במונית מיוחדת לחולון כדי למסור למשוררת אלמונית את גיליון 'על המשמר' ובו‬
‫הפרסום הראשון לשיריה‪" .‬כל חיי לא אשכח זאת לשלונסקי"‪ ,‬מבטיחה כהן‪-‬אסיף‪.‬‬

‫אשל איננה מופתעת לשמוע את הדברים‪" .‬כזה היה אבא"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬היה לו חשוב לשמור‬
‫על קשר עם הדור הצעיר‪ .‬לא רק שסייע למשוררים צעירים ואירח אצלו דוקטורנטים שביקשו‬
‫את עזרתו‪ .‬אני זוכרת אותו נענה זמן קצר לפני מותו להזמנה להרצות באוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫אז ראיתי את גיל ‪ ,73‬שכבר עברתי אותו בעצמי‪ ,‬כנורא זקן‪ .‬שאלתי אותו למה לו המאמץ הזה‪.‬‬
‫'כשמזמינים אותי‪ ,‬אני בא'‪ ,‬אמר"‪.‬‬

‫שלונסקי חש שהוא בסוף דרכו‪ ,‬וכתב בשיר 'העץ הוא כל גיליו' ב'ספר הסולמות'‪ ,‬ספרו האחרון‪:‬‬
‫"איני יודע מה יאמרו עלי ההם שעוד יבואו‪ /.‬חוששני‪ :‬הם יטעו בי לא פחות מבני דורי‪ /.‬הם‬
‫ינגחוני בפסוקיי ‪/‬ומן המילאת‪ /‬ומן הבהו – ‪ /‬יראו אותי בכתיב ולא יראו בקרי"‪.‬‬

‫אשל ליוותה את אביה בתהפוכות חייו‪ .‬לדבריה‪ ,‬הפעם היחידה שבה ראתה אותו מתקשה‬
‫לחזור ליצירה הייתה ב‪ ,'70 -‬כשהמשורר בן ה‪ 70 -‬התקשה לעכל את מותה של אִ מה‪ ,‬רעייתו‬
‫האהובה‪" .‬רק אז ראיתי אותו מכריח את עצמו ליצור"‪ ,‬היא מסיימת‪" .‬אפשר להבין את גודל‬
‫המשבר שהוא נקלע אליו‪ .‬הם יצאו לבלות באיזשהו מקום עם חברים‪ ,‬חזרו הביתה‪ ,‬שתו כוס‬
‫תה והלכו לישון‪ .‬אמא מתה בשנתה‪ .‬כשאבא התעורר‪ ,‬היא כבר לא הייתה בחיים‪ .‬זאת הייתה‬
‫בשבילו טראומה קשה מנשוא‪ .‬הוא נאחז בעבודה כמפלט‪.‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]5‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫"יד הגורל הייתה שגם הוא מת ככה‪ ,‬כעבור ‪ 3‬שנים‪ .‬אבא הלך עם חברים לאירוע‪ ,‬חזר הביתה‪,‬‬
‫שתה תה‪ ,‬הלך לישון ולא קם עוד…"‪.‬‬

‫את שירו האחרון‪' ,‬עפעפי‪-‬ערב'‪ ,‬סיים כך‪" :‬הו נצח‪ /‬הו נצר‪-‬משורש‪ /‬הו רגע‪-‬שאין‪-‬לו‪-‬סוף"‪.‬‬
‫יומיים לפני מותו התקשר אל המביא‪-‬לדפוס וביקש להוסיף שתי שורות לשיר‪" :‬עצום‬
‫עפעפי‪-‬ערב‪/‬עצום עפעפיי"‪ .‬ועיניו נעצמו לנצח‪.‬‬

‫נועד לספר על המאה העשרים‬

‫חגית הלפרין כתבה ביוגרפיה מלאת חידושים על המשורר‪ ,‬שלמד יחד‬
‫עם הרבי מלובביץ' ונהג לכסות על רגישותו בשנינות‪ .‬שיחה עם‬
‫החוקרת‬
‫זה היה בשנת ‪ ,1970‬לפני ‪ 41‬שנה בדיוק‪ .‬בתום אירוע ב'צוותא' תל‪-‬אביב לציון מלאת ‪ 70‬שנה‬
‫לאברהם שלונסקי‪ .‬הסופר‪ ,‬המסאי והמבקר ישראל כהן הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם‬
‫צאת המאסטרו אל מאחורי הקלעים כדי לברך את ידידו הוותיק‪ ,‬ואגב כך הציג בפניו את בתו‪.‬‬
‫"שלונסקי ראה מולו אשה צעירה‪ ,‬בת של ידידו‪ ,‬חיבק אותי ונתן לי נשיקה" ‪ -‬נזכרת‬
‫הפרופסורית לספרות חגית הלפרין‪ ,‬המוצגת לפני שלונסקי ‪" -‬באותו זמן לא ייחסתי לכך‬
‫משמעות מיוחדת‪ ,‬אבל ייתכן שבאופן סמלי זה היה הצעד הראשון לקראת כתיבת הביוגרפיה‬
‫שלו‪ ,‬גם אם אני לא בטוחה שזה רציני לקשור בין הדברים…"‪.‬‬

‫‪ 630‬עמוד יש ב'המאסטרו'‪ ,‬ספרה החדש של פרופ' הלפרין על שלונסקי‪ ,‬שלו הקדישה לפני‬
‫שנים את הספר 'מעגבניה עד סימפוניה'‪ ,‬על שירתו הקלה‪.‬‬

‫לפני שנה פירסמה בצוותא עם גליה שגיב ספר נוסף על המשורר‪ .‬אל 'המאסטרו' ואל 'צבע‬
‫החיים'‪ ,‬הספר המקיף שפירסמה לפני ‪ 4‬שנים על אלכסנדר פן‪ ,‬ניגשה מאותה נקודת‪-‬מוצא‪,‬‬
‫כשכמנהלת ארכיוני הסופרים באוניברסיטת תל‪-‬אביב טיפלה באמצע שנות ה‪ 70 -‬בארכיוני ‪2‬‬
‫המשוררים‪.‬‬

‫בפתח ספרה כותבת פרופ' הלפרין על המיפגש הראשון שלה עם חדר העבודה של שלונסקי‪,‬‬
‫הגדוש בספרי קודש וחול‪ ,‬בכתבי‪-‬יד‪ ,‬בפיסות‪-‬נייר עם חידודי וחידושי‪-‬לשון ובשלל‬
‫קטעי‪-‬עיתונים‪" .‬זה היה מרגש לשבת ליד שולחן הכתיבה של המשורר‪ ,‬ממש השולחן שעליו‬
‫הוא כתב את השירים שלו‪ ,‬ולעבור על מה שהותיר אחריו"‪ ,‬היא מציינת‪" .‬הופתעתי לגלות אצלו‬
‫את ספריית אביו‪ ,‬טוביה שליונסקי‪ ,‬עם ספרי הקודש שבה‪ .‬לא פחות מפתיע היה להיתקל שם‬
‫בתיק משרדי חום שעליו היה כתוב 'שירי‪-‬בוסר' ובו שירים שכתב מ‪ 1912-‬עד ‪ ,1920‬שירים‬
‫שמעולם לא התפרסמו"‪.‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]6‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫מדוע שלונסקי גנז אותם?‬

‫"רבים משירי הבוסר ההם היו 'ביאליקאים'‪ ,‬עם השפעה עזה‪ ,‬עד כדי ציטוטים מדוייקים‪ ,‬משיריו‬
‫של ביאליק‪ .‬זוהי עובדה ששלונסקי ציין בכל הזדמנות את 'הרכב'‪ ,‬שהתפרסם ב‪ ,'1922 -‬לאחר‬
‫עלייתו ארצה‪ ,‬כשיר הראשון שלו ולא את 'בדמי‪-‬יאוש' שפרסם בגולה שנתיים וחצי קודם לכן"‪.‬‬

‫בספר יש לא מעט גילויים לגבי שלונסקי הצעיר‪ .‬לדברי פרופ' הלפרין‪ ,‬היו סיבות לכך שהפרטים‬
‫התגלו מאוחר‪" :‬האיש היה אדם סגור‪ ,‬שלא רק שלא רצה אלא גם לא יכול היה להתחלק עם‬
‫הזולת ברגשותיו‪ .‬הוא כיסה על זה הרבה פעמים בהומור ובצחוק‪ .‬גם בשעת כאב הוא היה‬
‫מסוגל לשבת בחברת ידידים‪ ,‬להתלוצץ ולספר אנדוקטות תוך כדי הפגנת שנינויות הלשון‬
‫המפורסמות שלו‪ .‬במכתביו הירבה לכתוב ברמזים וצריך לדעת לפענח מה מסתתר מאחוריהם‪.‬‬
‫ניכרת אצלו השקפת‪-‬חיים ולפיה המשורר כגבר צריך לאצור את דמעותיו פנימה"‪.‬‬

‫איזה הסבר יש לכך שבניגוד למשוררים אחרים‪ ,‬דוגמת אלתרמן‪ ,‬שלונסקי נמנע לחלוטין‬
‫מלכתוב על עניייני השעה?‬

‫"עד מלחמת העולם השנייה שלונסקי היה סבור‪ ,‬שחייבים להפריד את הספרות מהפוליטיקה‪.‬‬
‫דווקא בדור שרצה לשעבד את הספרות לצורכי השעה‪ ,‬אולי כתוצאה ממורשת המהפכה‬
‫הרוסית ולפיה הספרות חשובה אם היא משרתת את המשטר‪ ,‬או במקרה שלנו – את הציונות‪,‬‬
‫שלונסקי התנגד לכך וטען שהוא לא רוצה לכתוב על הפרה בגלבוע‪  .‬לדבריו הוא כתב על דורו‪,‬‬
‫כולל הציונות והארץ‪ ,‬אבל כשהחוויה מותכת ולא תוך כדי אמירה קונקרטית כלשהי‪ .‬אגב‪,‬‬
‫בשנים הראשונות גם אלתרמן חשב כך‪ ,‬כמו אחרים‪ ,‬עד שלאט‪-‬לאט נפרדו הדרכים"‪.‬‬

‫עד כמה השפיעה עובדת הולדתו בשנת ‪ ,1900‬בפתח מאה חדשה‪ ,‬על מהלך חייו?‬

‫"שלונסקי ראה בכך פתיחת עידן חדש‪' .‬לא במקרה נולדתי ב‪ ,1900 -‬הוא כתב‪' .‬אני המשורר‬
‫שנועד לספר על המאה ה‪ 20 -‬שבראשיתה נולדתי'‪ .‬בשירו 'היה זה כה פשוט'‪ ,‬בעל הסממנים‬
‫האוטוביוגרפיים‪ ,‬הוא השווה את לידתו בצורה רמוזה ואנלוגית ללא פחות מאשר לידת משה‬
‫ולידת ישו‪ ,‬שכל אחד מהם פתח עידן בתרבות וראה עצמו כנושא באחריות לעולם"‪.‬‬

‫שיגעון‪-‬גדלות?‬

‫"כן‪ ,‬אין ספק‪ .‬לשלונסקי הייתה תחושת ערך עצמי והוא ראה עצמו כשליח‪-‬ציבור בדומה‬
‫לנביאים שמהם הזדהה במיוחד עם הנביא ירמיהו‪ .‬לזכותו ייאמר שהוא גם עשה בשביל זה‬
‫משהו‪ .‬שלונסקי פרע את השטר כשכונן בחייו מפעלי‪-‬תרבות‪ ,‬לא רק דיבר מילים גבוהות"‪.‬‬

‫זה מה שהביא אותו להניף את נס המרד נגד ביאליק?‬

‫"עם תחושת השליחות שמילאה אותו‪ ,‬הוא חשב שהגיע הרגע לחוליה חדשה בתרבות העברית‬
‫שתתחבר לחוליה הקודמת‪ .‬אבל אם זו תסרב לרדת מבמת ההיסטוריה – והוא סבר כך‬
‫כשביאליק עדיין היה חי‪ ,‬קיים ובועט – יש להורידה בכוח משום שלדעתו זמנה תם‪ .‬למרות‬
‫המרד‪ ,‬יש לציין שהוא המשיך להעריך את ביאליק"‪.‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]7‬‬

 ‫משולחנו של‬
‫יונתן שלונסקי‬

‫פרופ' הלפרין כה מצוייה ביחסי ‪ 2‬משוררים אלה‪ ,‬עד שייעצה מאחורי הקלעים למחזאית עדנה‬
‫מזי"א ולבמאי עמרי ניצן כשהם העלו על במת 'הקאמרי' את הצגת 'היה או לא היה'‪ ,‬שבה‬
‫דרמת היחסים בין שני המשוררים תפסה מקום נכבד‪.‬‬

‫הטרגדיה של שלונסקי הייתה בכך שמה שעולל לביאליק‪ ,‬כעבור שנים עוללו לו; הלוא כן? הרי‬
‫כינוי ההערצה 'המאסטרו' הושמע בהמשך גם בנימת לעג‪.‬‬

‫"נכון מאוד‪ .‬זהו משחק ההיסטוריה‪ .‬כאדם צעיר ומלא כוח‪ ,‬כפי ששלונסקי היה בשנות ה‪,20-‬‬
‫עם לא מעט חוצפת‪-‬נעורים‪ ,‬היה לו קל להסתער ולדרוש לעצמו את מקומו של ביאליק‪ .‬לאחר‬
‫זמן‪ ,‬באו אנשי‪-‬ספרות צעירים ממנו ועוללו לו אותו דבר‪ .‬מה שהפתיע אותי הוא שכאן לא‬
‫מדובר רק בנתן זך ובחבריו מ'דור המדינה' אלא גם בבני‪-‬טיפוחיו של שלונסקי מ'דור תש"ח'‪,‬‬
‫כמו משה שמיר‪ ,‬אמיר גלבוע‪ ,‬ע‪ .‬הלל ובנימין גלאי‪ .‬דווקא הם‪ ,‬מעריציו עד שעה קצרה קודם‬
‫לכן‪ ,‬שכביכול הצטיירו כ'יסמנים'‪ ,‬יצאו נגדו בצורה בולטת"‪.‬‬

‫עד כמה השפיע עליו‪ ,‬משורר השמאל‪ ,‬היסוד החב"די שהיה טמון בו?‬

‫"החינוך החב"די שספג‪ ,‬בין השאר תוך כדי לימודיו בחדר ביקטרינוסלב עם קרובו‪ ,‬מנחם מנדל‬
‫שניאורסון‪ ,‬לימים הרבי מלובביץ'‪ ,‬טבע בו את חותמו למרות היותו משורר השמאל‪ .‬יש אצלו לא‬
‫מעט שירים עם יסודות אמוניים‪ ,‬כמו 'שבת' ("עטוף‪-‬נא‪ ,‬ריבוני‪ ,‬את נפשי בטלית ‪ /‬וזמר בקול‪:‬‬
‫'בואי‪ ,‬כלה!")‪ .‬יש מקום שבו התבטא שהלוואי שהיה כמו סבו‪ ,‬שהיה מאמין תמים והיה לו קשר‬
‫ישיר עם אלוהיו‪ ,‬בעוד שהוא השמים סגורים בפניו‪ .‬דומה שבקיאות כשלו במקורות ניתן היה‬
‫למצוא רק אצל ביאליק"‪.‬‬

‫מה גילתה לך חשיפת ארכיונו של טוביה שליונסקי על בנו‪ ,‬אברהם שלונסקי?‬

‫"זה עזר לי אפילו נפשית לכתוב את הביוגרפיה הזאת‪ .‬שכן ככל שהיו ברשותי חומרים ציבוריים‬
‫רבים‪ ,‬חסרו לי חומרים אישיים שבלעדיהם אי אפשר לכתוב ביוגרפיה של ממש‪ .‬הארכיון הזה‬
‫חשף את הרקע של משפחתו ואת יחסיו של שלונסקי איתה‪ .‬לבד מכך אין כיום מי שיספר על‬
‫אבי המשפחה שנפטר ב‪ 1928 -‬פרט לנכדתו האחת שעודה בחיים‪ .‬האב היה איש משכיל‪,‬‬
‫שידע ‪ 5‬שפות והיה בקשר עם אחד העם‪ ,‬איש מעשה שניהל את עסקיהם של גבירים חב"דיים‬
‫וגם מוזיקאי‪ .‬שלונסקי היה היחיד מילדיו שלא ידע לנגן"‪.‬‬

‫מבחינת סיפור‪-‬חייו של שלונסקי הספר מגיע עד ‪ '37‬והשאר מתומצת בפרק סיום קצר‬
‫יחסית‪ .‬יהיה חלק ב'?‬

‫"אני בהחלט חושבת על חלק ב'‪ .‬כרגע אני עובדת על היומן של צבי פרגרזון‪ ,‬אחרון כותבי‬
‫העברית בברית המועצות‪ ,‬שישב בגולאג‪ .‬משהו שונה לגמרי‪ .‬אבל אני מרגישה מחויבת‬
‫להשלים את המשימה לגבי שלונסקי"‪.‬‬

‫[המאמר פורסם במוסף 'שבת'‪' ,‬מקור ראשון'‪ ,‬ה' באדר ב' תשע"א‪]11.3.2011 ,‬‬

‫רח' ישעיהו הנביא ‪ 18/75‬מודיעין ‪71723‬‬

‫‪shlonsky3@gmail.com‬‬ ‫טל' ‪ ,08-9265573‬פקס ‪ ,08-9265574‬נייד ‪052-8126335‬‬

‫הבדידות מקרבת אותנו ‪ -‬רותי עם צאת המאסטרו [‪]8‬‬