.

‫ ומטבעות ברכותיהן‬,‫בירור מצות ש מ ב ר מ ן על עשייתן‬

‫מנ?נל‬

‫ריט עתיקים והדשים‬1‫בהוצאת בית מסחר כ‬

ISakiadem ksi^garni R. Marguliesa Lwow, Kazimierzowska 35.
Odbito w drukarni ,,Renoma" Lwow, Rzeznicka 16.
 ‫&מר משה בר נחמן ז״ל‪.‬‬
‫פן יחשדני שומע בהזכירי מקצת דברים שלא בשם אומרן‪ ,‬כעוסק בהן‬
‫שלא לשמן‪ ,‬אני מנצל את עצמי כי לא כוונתי לסתמן ולהעלימן‪ ,‬שמן הידוע‬
‫שדברי דברי ריותל ואנא דמן ואורייתא דמן ודבריהם בפי כדבש למתוק‬
‫ולמן‪ ,‬ואף באשר לבי מגמגמן‪ ,‬ידעתי כי נמוקן עמן‪ ,‬אבל יש אשר קלמום‬
‫הראשונים סתמן‪ ,‬ועתה נעלם טעמן‪ ,‬מעיני תלמידי הזמן‪ ,‬וחכמים הצרפתים‬
‫אספו רוק אל עמן‪ ,‬הם המורים‪ ,‬הם המלמדים‪ ,‬הם המגלים לנו נטמן‪ ,‬ואף גם‬
‫זאת יש צריכות עוד נגר והולם להלמן‪ ,‬ומעשי ידי אומן‪ ,‬והצריכות לפי דעתי‬
‫אל אמץ‪ ,‬אספתי אותן כפי יכולתי אל מקומן‪ .‬ויש לנו בזה•׳ תועלת לה‪1‬עיל‬
‫תועלת גדולה או קטנה‪ ,‬כי אם לא יחיה בדברינו רק השנות הדברים לא‬
‫הפסדנו טרחתינו ועמלנו אצל היודע ועד הנאמן‪ ,‬אולי יישר בעיניו וימצא‬
‫בהם דבר בכרן או מזומן‪ ,‬כי טוב ומטיב הוא רחמן‪ .‬יזכני ברוב רחמיו לספק‬
‫צרכן ולהשלימן‪ ,‬וישים חלקנו עמ העומקים במצותיו ובתורתו לשמן‪ ,‬אמן‬
‫ואמן‪.‬‬
‫]הקדמת מרן הרמבץ לקונטרס דינא דגרמי[‪,‬‬

‫‪BI11IIMIH‬‬
 ‫מקרר ה ב ר כ ה‬
‫א‪.‬‬
‫לבינו אליהו הגאון מווילנא בבאורו לש״ע או״ח םי׳ ח׳ רשם‬
‫בקצרה כללי ברכת המצות שעל ידם נדע על איזה מצוד‪ .‬מברכיץ בעשייתן‬
‫ועל איזה מצוה לא תקנו ברכה‪ ,‬ואבוא על כדר דבריו לברר הלכה עמומה‬
‫זו‪ ,‬וזה החלי בם״ ד‪:‬‬
‫נראה לתת טעם למה בקצת מצות אין מברכין‪ /‬א׳ כל‬
‫מצות שאין בה מעשה כגון השמטת כספים ‪ -‬בזה נבין אשר אין‬
‫מברכין על מ״ע א׳ להאמין במציאות ד‪ /.‬ב׳ אמונת אחדותו‪ ,‬ג׳ לאהוב את‬
‫הי‪ ,‬ד׳ לירא מלפניו‪ ,‬כ״א לירא מן המקדש‪ ,‬צ״ב שהנזיר יגדל שער‪ ,‬קל״ד‬
‫השמטה בשביעית‪ ,‬קל״ה להשבות שמיטה‪ ,‬קנ״ד לשבות בשבת‪ ,‬קנ״ט ק״ס‬
‫קס״ב קס״ג קס״ה קס״ו וקס״ז לשבות במועדים‪ ,‬קפ״ד להתענות ביוה״כ ועוד‬
‫כמוהן‪ ,‬לאשר אין מעשה ופעולה בקיום מצות אלו‪.‬‬
‫וכעין זה כתב מרן חבית יוסף באו״ח סי׳ תל״ ב שלכן אין מברכין על‬
‫ב י ט ו ל חמץ לפי שאין מברכין על המחשבה‪ ,‬וגדולה מזו מציגו כי מצוד‪,‬‬
‫שיוצאין ידי חובתה במחשבה לבד אפי׳ כשעושה מעשה שהוציא בפח לא‬
‫נחשבה עקימת שפתיו לשוויה מעשה‪ ,‬ואין מברכין על עשייתה כיון שגם בלי‬
‫עשיה זו היה ייצא ידי חובתו‪ ,‬ובזה הסביר הפרי מגדים באר׳ ח סי׳ תע״ד‬
‫במשב״ז אשר אין מברבין על אמירת ההגדה בליל פסח אם שאז מ״ע לספר‬
‫ביציאת מצדים א ‪ /‬ובפתיחה כוללת סוף הל׳ תפלה הסביר בזה אשר אין‬
‫מברכין על התפלה אקב״ו להתפלל ואקב״ו לקרות ק״ש ב(‪ ,‬שזהו לאשר‬
‫בדיעבד יוכל לצאת ידי חובתן גם בהרהור‪ ,‬ובכן נחשבה מצוד‪ ,‬זו בסוג‬

‫מצרים‬ ‫יציאת‬ ‫ספור‬ ‫מצות‬ ‫יוצאין‬ ‫אץ‬ ‫שבאמת‬ ‫בסי׳ י״ג‬ ‫ארי׳‬ ‫השאגת‬ ‫א( ולשיטת‬
‫ה ז כ י ר ו ת שבת מריש‬ ‫דבש לפי מערכת ז׳ אות כ ״ א » ב ל‬ ‫והגתיד״א בספרו‬ ‫לבד‪,‬‬ ‫במחשבה‬
‫אין מברכין עליתן‪ ,‬טעם‬ ‫שמטעם אתר‬ ‫לומר‬ ‫בפה‪ ,‬מוכרחים אנו‬ ‫להיות‬ ‫ומחיית עמלק צריכות‬
‫ב ‪ /‬וששאלתם למה אין מברכין על סיפור ההגדה ף‬ ‫כעין שכתב הרא״ש בתשובה כלל כ ״ ד סי׳‬
‫כגון פרשת‬ ‫אנו מבדכיץ עלימן‪,‬‬ ‫ואין‬ ‫מערים‬ ‫ליציאת‬ ‫זכר‬ ‫ילעשות‬ ‫הרבה דבריפ עוד‪ ,‬הקב״ד‪,‬‬
‫ליציאת‬ ‫זכר‬ ‫אותו‬ ‫עושין‬ ‫שאנו‬ ‫בכורים‬ ‫בהפרשת‬ ‫להזכיר‬ ‫צריך‬ ‫וכל המועדים שאין‬ ‫בכורים‬
‫יצ״מ‪ ,‬ולא דוקא הגדה של‬ ‫ומתוך כך אנו זוכרים‬ ‫ממעשה‬ ‫מצרים‪ ,‬אלא שצוה הקב״ ה לעשות‬
‫צ ״ ע דחא מחויב‬ ‫האחרונים‬ ‫ודבריו‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הרא״ש‬ ‫לו עב״ל‬ ‫אלא אם ישאל מפרשין‬ ‫פסח‬
‫עמו הוא שואל לעצמו• פסחים קט״ז ע ״ א‬ ‫איש‬ ‫אין‬ ‫ואם‬ ‫ביצ״מ אפי׳ בינו לבין עצנלו‬ ‫למפר‬
‫הוי כמצוה התלוי׳ באחרים‪ ,‬ובם׳ בשמים ראש‬ ‫ממכילתא ולא‬ ‫מגדול עוז הל׳ חו״מ פ ״ ז‬ ‫ועיין‬
‫סיפור ההגדה‬ ‫מברכין על‬ ‫אין‬ ‫מדוע‬ ‫ששאלני‬ ‫מה‬ ‫במ׳ ק צ ״ ו ‪:‬‬ ‫להרא״ש הובא‬ ‫לו‬ ‫המיוחם‬
‫הברכות והתשבחות‪,‬‬ ‫ל ג ר ך ע?‬ ‫שאר מצות‪ ,‬לא‪ ,‬יעלה על הדעת‬ ‫כ ד ר ך י ש מ ב ר כ י ן צל‬ ‫בליל פםח‬
‫י‬
‫גא?נ‬ ‫ו ב ר כ ת אשר‬ ‫ותשבחות‬ ‫קלוםץ‬ ‫כולה‬ ‫וההגלד‪,‬‬ ‫ברהמ״ז‪,‬‬ ‫פמו שאין מ ב ר ב ץ שצונו לברך‬
‫על מצות שתיית‬ ‫מברכין‬ ‫אין‪,‬‬ ‫לך מדוע‬ ‫תמיישב‬ ‫ובזה‬ ‫בו׳‬ ‫עליה‬ ‫גמורה היא עםומביט‬ ‫ברלה‬
‫‪,‬‬
‫נשוב לדבר מזה‪,‬‬ ‫ב ו ראה שם‪ ,‬ועוד‬ ‫כוסות שכולם קבועים על הברכות חנאמרים‬ ‫ארבע‬

‫בשם רב עמרם שהמקדימים להתפלל ערבית הוי ק״ש‬ ‫סי׳ ר ל ״ ה הביא‬ ‫הטור ב א ו ״ ח‬ ‫ב(‬
‫אך‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬ ‫ד‬
‫מצות שמקיימים במחשבה ואין מברכין גם כשעשה מעשה‪ ,‬דוגמת שאמרו‬
‫בכריתות ד׳ רע״א שאני מגדף הואיל וישגה בלב לכן גם עקימת שפתיו לא‬
‫מיחשבא מעשה‪ ,‬וכעין זה בסנהדרין ם״ה ע״ב בענין עדים זוממים‪.‬‬
‫כן •נוכל להטעים אשר אין‪ .‬מברכין אקב״ו לברך ברכת המזון‪ ,‬לאשר‬
‫בדיעבד יצא בהרהור ראה אשל אברהם או״ח סי׳ קפ״ה‪ ,‬וגם בקידוש היום‬
‫של שבת אין מברכין לפניו אקב״ו לקדש‪ ,‬כי לא עדיף משאר זכירות שיוצאין‬
‫במחשבה לבד ג( אבל על קריאת ההלל והמגילה אם שהן מצות שקיומן‬
‫באמירה לבד על כל זה מברכין עליהן לאשר עיקר תקנתן ל א ו מ ר ם ב פ ה‬
‫ואינו יוצא בהרהור עיין פמ״ג משב״ ז םי׳ ת עי״ ד ז״(‪.‬‬
‫י והנה ימצאו עיר מצות התלויות בפה‪ ,‬כמו קריאת המלך פרשת הקהל‪,‬‬
‫שקריאה זו אינה תקנת משה או עזרא רק מ״ע גמורה מפורשת בתורה‪ ,‬וברור‬
‫בי לפני קריאתו בירך המלך ברכה מיוחדת על הקריאה ההיא במטבעת‬
‫אקב״ו ה(‪ ,‬כי ברכת התורה שאנחנו מכרכים אינה ברכת המצוד! 'אך ברכת‬
‫הודאה ו(‪.‬‬
‫וגם המביא מעשרותיו שמ״ע מן התורה שיתודה בערתי הקודש גו‪/‬‬
‫בודאי שבירך מקודם אקב״ו להתודאות ודרי מעשר‪ ,‬וכן לפני ודוי בכורים ז(‪ ,‬לפי‬

‫לפני‬ ‫בה מה שקורא‬ ‫יוצא‬ ‫שאדם‬ ‫הקריאה‬ ‫ועיקר‬ ‫דברי וזורה‪,‬‬ ‫אך כדי לעמוד בתפלה מתוך‬
‫עכ״ל‬ ‫שמע‬ ‫קריאת‬ ‫על‬ ‫בא״י * אמ״ה א ק ב ״ ו‬ ‫עליי‬ ‫לברך‬ ‫צריך‬ ‫ולכן‬ ‫מטתו‪,‬‬
‫א ק ב ״ ו על ק״ש‬ ‫״‬ ‫זו‬ ‫מטבעת ברכה‬ ‫שהובאה‬ ‫נ״ז‬ ‫להגאונים סי׳‬ ‫הטור‪ ,‬ויעויין בשערי תשובה‬
‫לברך ברכת‬ ‫הו״ל‬ ‫בשחר‬ ‫גם‬ ‫הטור‬ ‫הסברת‬ ‫זו לפי‬ ‫צ״ע דלשיטה‬ ‫באהבה׳‪ /‬אמנם‬ ‫ולהמליכו‬
‫הרמב״ן‬ ‫אולם מצאתי בחדושי‬ ‫'ב׳ ע״א םד״ה מאימתי‪,‬‬ ‫ברכות‬ ‫המצוה על הק״ש‪ ,‬ועיין בתום׳‬
‫היא‬ ‫שתוכנה‬ ‫ור״ל‬ ‫לק״ש‪,‬‬ ‫המצוה‬ ‫ברכת‬ ‫היא‬ ‫רבה‬ ‫אהבה‬ ‫י ד ו ע שברכת‬ ‫שכתב ‪:‬‬ ‫לברכות‬
‫במצותיו וקרבנו להודות לו וליחדו באהבה‪.‬‬ ‫ארוכה הודאה על אשר קדשנו‬ ‫במטבעה‬

‫לעשותיה‬ ‫ג( ראה חינוך פ׳ בהר מצוה ש״ל ש כ ת ב ‪ :‬על זכירת מצרים באתנו הקבלה‬
‫שבפרשת כי תצא‬ ‫יפ?א‬ ‫אמנם‬ ‫לבד‪,‬‬ ‫הלב‬ ‫בזכירת‬ ‫בהם‬ ‫ושאר הזכירות די לנו‬ ‫בפה‬
‫מבואר‬ ‫ו ב פ ה ‪ ,‬ומצאתי‬ ‫בלב‬ ‫חיא‬ ‫עמלק‬ ‫מהיית‬ ‫שזכירת‬ ‫תר״ג‬ ‫במצוה‬ ‫עצמו‬ ‫כתב החינוך‬
‫א׳‪.‬‬ ‫בחקותי שזכירות צרייך להיות בפה‪ ,‬וראה בס׳ דבש לפי שהבאתי בהערה‬ ‫ר״פ‬ ‫בתו״ב‬
‫ל ש מ ו ע מגילה במטבעת ברכת שופר‪,‬‬ ‫טבעו‬ ‫ולא‬ ‫ולכן נטבע על מ ק ר א מגילה‪,‬‬ ‫ד(‬
‫גיסא ברוב עם ראה או״ח םי׳ ת ר צ ״ ד‬ ‫פרםומא‬ ‫היא בצבור‬ ‫המגילה‬ ‫לאשר עיקר חובת קריאת‬
‫נפש חי׳ שם‪.‬‬ ‫ובספרי‬
‫לקרות ו ג ו ׳‬ ‫אחריו וצונו‬ ‫עבדו ובזרעו‬ ‫בדוד‬ ‫אמ״ה שבתר‬ ‫ה( יתכן שמטבעתה‪ ,‬בא״י‬
‫ראה הלאה בברכות הכהנים‪.‬‬
‫ראה ברכות כ ״ א ע״א ורמב׳׳ן בם׳ המצות‬ ‫ברכת התורה שלנו היא עצמה דאורייתא‬ ‫ו(‬
‫דמשטיצ שגם ב ר ב ו ת כל המצות הן‬ ‫ט״ו ה״ א‬ ‫מצוה ט ״ ו ‪ ,‬ויעוין בירושלמי ברכו‪-‬ת‬ ‫םוף העשין‬
‫מצות כוי‪ ,‬אבל באמת היא רק‬ ‫אף‬ ‫ברבה‬ ‫טעונה‬ ‫תורה‬ ‫מה‬ ‫דמקשינן תורה למצות‬ ‫דאורייתא‬
‫ו ב מ ק נ א הארכתי‪.‬‬ ‫אסמכתא‬
‫מ ק ו ם שקורא‬ ‫בשום‬ ‫מציגו‬ ‫לא‬ ‫שכתב כי‬ ‫במגילה ג׳‬ ‫ז( ‪ .‬לפלא על הטורי אבן‬
‫מפורשת במקומה בבכורים פ ״ ב •מ״ב‬ ‫למקרא בקורים ודוי אלא מקרא בכורים‪ ,‬והרי היא משנה‬
‫כ ו ‪ /‬הרי‬ ‫ו ד ו י‬ ‫וטעונים‬ ‫מקום‬ ‫טעונים י הבאת‬ ‫בתרומה‬ ‫ובבכורים משא״כ‬ ‫יש במעשר‬
‫הדמב״מ‬ ‫שכתב על הטו׳׳א‬ ‫תר״ו‬ ‫מצות‬ ‫חינוך‬ ‫במנחת‬ ‫קרי לה‪ ,‬ועיין‬ ‫כי מקרא בכורים ודוי‬
‫מכנה‬
‫ה‬ ‫הנדכה‬ ‫מקור‬
‫תקנו‬ ‫במחשבה‬ ‫יוצאין‬ ‫שאין‬ ‫ב פ ה ח( ולמצור‪.‬‬ ‫ציינה להיות‬
‫׳שהוידוי‬
‫‪.‬ברכה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והנה ביו״ד סי ש״ו מצעו שאף שבכור בהמה קדושתו מרחם מ״מ‬
‫מצוה להקדישו‪ ,‬ולכאורה הו״ל לירך מקודם שהרי חיא מצוד‪ .‬חיובית להקדיש‬
‫•הבכור‪ ,‬אמנם להאמור יובן כי לאשר הקדש מ ה נ י ב ל ב דכתיב כל נדיב‬
‫לב ראה שבועות כ״ו ע״ב לכן גם כשמוציא בשפתיו אייו מברך‪.‬‬
‫אולם לכאורה יפלא איך מברכים על הפרשת תרומה‪ ,‬הן מגי במחשבה‬
‫‪,‬‬
‫ש נ ו ת ן ע י נ י ו ו מ פ ר י ש ראה׳ דמב״ם הל תרומות פ״ד הט״ז‪ ,‬והנד‪ .‬מרן‬
‫‪.‬הגאון ר׳ יצחק שמעלקים בספרי שו״ת בית יצחק אהע״ז ח״א סי׳ ו׳ אות י״ב‬
‫כתב שבאמת א י נ ו מברך כשמפריש במחשבה‪ ,‬אבל להאמיר יוקשה אפי׳‬
‫כשמפריש בפועל לא יברך כ י ו ן שאפשר במחשבה‪ ,‬מלבד מה שמצאתי‬
‫׳שבאמת גם כשמפרש במחשבה מברך ראה רא״ש עבודה זרהיפ״ד סי׳ ט ‪/‬‬
‫והרי היא מצור; שיוצאין בהרהור‪ ,‬והנה בשאלתות ‪s‬׳ צו שאילתא ע״ג כתב‬
‫כי אחרי ההפרשה יקרא לה שם ויאמר תהוי חלה תהוי תרומה‪ ,‬והובא גט‬
‫‪,‬‬
‫בראב״ד ה ל בכורים פ״ה היי־׳א‪ ,‬אמגם יפלא מאד לומר שע״י אמירה זו‬
‫טבעו לה ברכה אחרי שלכל הדיעות אמירה זו א י נ ה מ ע כ ב ת ‪ ,‬וכבר העיר‬
‫הגרי״ב בשאילת שלום שם אות ע״ט כי בש״ע נשמט כל ענין קריאת שפ‬
‫וראה בהעמק שאלה שם טעם ההשמטה‪ ,‬אולם נראה שלכן מברכין על ה״רשת‬
‫‪,‬‬
‫תרומה ומעשר לאשר בהן נחשבה מחשבה • כ מ ע ש ה ראה תמורה ג ע׳‪-‬׳ב‬
‫במימר משום דבדיבורו עביד מעשה מיחשב כמעשה‪ ,‬ובתום׳ גטי־] ם״ז סע״א‬
‫ד״ה דבורא אמרי מעשה לא קעבדי מ ׳ כיון דהתם ע״י דבורא נגמר הדבר‬
‫•שע״י כך ניסת לשוק מעשה גמור חשיב לי‪ /‬ובתום׳ קדושין ני׳ט רע״ב ד״ה‬
‫מידי מחשבה מיהא תיפוק‪ ,‬תימא ליפרוך נמי גבי תרומה וכו׳ וי״ל דמחשבה‬
‫דתרומה היה יודע דכמעשה דמי דכתיב )במדבר י״ד!( ונחשב לכם והוי כאלו‬
‫‪•.‬תרם בידים וכו‪ /‬ובגמ׳ פסחים ל״ד סע״ב אר״י ענבים קאמרת הכא בענבים‬
‫של תרומה עסקינן •דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמיא וכו׳ ויעוץ בשרית‬
‫מהרי״ט ח״א סי׳ קס״ז‪ ,‬וראה בכסף משנה הל׳ תרומות פ״ד ה״ט ובשאגת‬
‫ארי׳ ס״ם נ״ו ומש״כ בספרי נפש חיה אז״ח סי׳ תל״ד סע׳ ד ‪/‬‬
‫הנחה זו תאיר לנו למה מברפץ על ספירת ה ע ו מ ר ‪ .‬ואין מברכק על‬
‫•ספירת נקיים ט ‪ /‬לאשר מצות ספירת העומר אינו יוצא בהרהור ראה או״ח‬
‫מי׳ תפ׳יט יעוד שספירת נקיים אינה צריכה להיות בפה דוקא עיין חינוך‬

‫ו ו י כ ו ‪ /‬ולפלא שגם‬‫ד‬ ‫מ ק ו ם דנקרא‬ ‫באיזה‬ ‫מצא‬ ‫ומסתמא‬ ‫נלבנה אותה כאן בשם ודדי‬
‫ועיין בתשבי עדך ו ד ו י ש כ ת ב ‪ :‬לשון ודוי לא נופל דק‬ ‫הוא לא העיד על משנה מ‪2‬ורשת זו‪,‬‬
‫הודאת חטא והעין‪ ,‬ונעלם ממנו מקרא מלא בדהי״ב ל׳ כ ״ ב מזבחים זבחי שלמים ומתודאים‬ ‫על‬

‫־‬ ‫ילה׳ אלהי אבותיהם ראה רש״י שם‬

‫בפה עכ״ז איבו מברך על וידול‬
‫בפ׳ אמור כ ״ ג ט״ז‬ ‫הרמב׳ץ‬
‫שהרי אם רצו עומדים בטומאתם‬
‫אמנם‬
‫צריך להתודאות‬ ‫שהוא‬ ‫ח( והמתודה על חטאו אע״פ‬
‫זו‪ ,‬והטעם ראה הלאה פרק ג׳‪.‬‬
‫ט( ועוד טעם ריאה בשו״ר‪ .‬הרדב״ז ח ״ ד מיי ב״ז וקדמו‬
‫וספרה לה דזבין‬ ‫וספר לו‬ ‫ושעם וספרתם לבם בוי ואין כן‬
‫וצוד נשוב לדבר מזה‪.‬‬ ‫בו‪/‬‬
 ‫הברכה‬ ‫מה‪1‬ר‬
‫מצוה ש״ל י(‪ ,‬אבל על ספירת קביעת ההדשים והשבים מברכים הבית די‬
‫כמבואר בתום׳ מנחות ס״ה ע״ ב ד״ה והפרתם וכתובות ‪1‬״ב ע״ א ד״ ה וספרה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבאור הראב׳׳ד והר״ש משאנץ לתו״כ פ י בהר הובאה מטבעת ברכה זו‬
‫במטבעת כל ברכות המצות באקב״ו יא(‪ ,‬ולפלא על האבודרהם בשער הברכות‬
‫ג׳ שכתב על קריאת המועדים מ א ן ל י מ א לן דלא מברכין ב״ד על קביעתן‬
‫ולא העיר כלל ע״ד רבותינו בעלי התום׳ הנזכרים שמבואר בהדיא שמברכין‪,‬‬
‫ובזה נדחה מעי׳כ בס׳ ברכת אהרן מאמר ר ם״ ה שלכן אין י״ ד מברכין‬
‫על הדין לפי שאין לכל אחד מהם אלא כשליש מצוד״ שהרי רואים אנחנו‬
‫בברכת הקביעות עימברכין הבי״ד או המופלא שבהם להוציא כולם‪ ,‬בי והו‬
‫כענין זה אינו יכול וזה אינו יכ‪1‬ל רק שלשתם יחד שנקראה המצוד‪ .‬על שמ‬
‫כל אחד מנהם כאלו קיים אותה בשלימותה ראה שבת צ״ב ע״ב וברמב״ס הל׳‬
‫נזקי ממון פ״ו ה״ד‪ .‬ומש״כ בספרי י נפש חיה או״ח סי׳ תקנ״א סעי׳ י׳ בענין‬
‫הנמנה לחבורה מטיימי הש״ס‪ ,‬ומעתה גם בדין היה להבי״ד הדנים דין תורה‬
‫לברך‪.,‬אך טעם אחר מונע אותם מלברך ועוד נשוב הלאה לדבר מזה‪.‬‬

‫ב־‬
‫הגר״א‪ :‬ב׳ שאינה תלויה כולה ביד העושה׳ כגון צדקה‬
‫שמא לא יקבלנו וכן משפט שמא לא יקבלו בעלי דינים וכיוצא‪-‬‬
‫כעין זה כתבו התוס׳ ברכות י״א ע״ב ד״ה שכבר שלכן אין מברבין על השינה‬
‫בסוכה משום שמא לא ישן‪ ,‬ובכתובות ע״ב ע״א אשר אין מברכין על ספירות‬
‫‪,‬‬
‫נקיים שמא תראה ותסתור יב(‪ ,‬ועיין בבאור הגר״א יו״ד סי י״ט אות ד׳‬

‫ו ס י י ם ‪ :‬וכץ נהגת‬ ‫י( אמנם השל״ה בשער האותיות )ק״ ו ע״א( כתב שמחוייבת למנות‪,‬‬
‫יום א׳ לספירת ל ב ו נ י‬ ‫היום‬ ‫החמה‬ ‫שקיעת‬ ‫קודם‬ ‫ערב‬ ‫כל ימי וצויתי לאשתי שתספור לעת‬
‫מצאתי‬ ‫גם לברך‪ ,‬אבל בהגה שם כתב ‪ :‬ובמק״א‬ ‫ולפ״ז היה לה‬ ‫היום יום ב׳ ו כ ו ׳ וכן כולם‪,‬‬
‫ויובל כל ישראל שוימ בזמנה‬ ‫עומר‬ ‫בקיים דבשלמא‬ ‫ס‪3‬ידת‬ ‫על‬ ‫אחד למה אין מברכין‬ ‫תירוץ‬
‫לספור היום ובשים אחרות כבר טבלו או‬ ‫זו מתהלת‬ ‫נ ד ו ת אשה‬ ‫וזמן אהד לכולם אבל ספירת‬
‫ב ש ו ה עכ״ל‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫כל‬ ‫שעו שין‬ ‫במצות‬ ‫אלא‪.‬‬ ‫ברכה‬ ‫ואין עייך‬ ‫עתה‬ ‫בטמאו‬
‫ג ב ר א אם תגיע לידו ואינה שוד‪ ,‬בזמן‬ ‫הן חיובי‬ ‫הרבה מצות‬ ‫יפלא לי מאד שהרבה‬ ‫וכלל זה‬
‫דברי התום׳ כתובות ע ״ ב ע ״ א ד ״ ה וספדה שכתבו טעם דאין‬ ‫ונודעים‬ ‫מבדכין‪,‬‬ ‫ואעפ״כ‬ ‫לכל‬
‫תסתור‪ ,‬אמנם התוי״ט בדברי חמודות שעל ההא׳׳‪#‬‬ ‫תראה‬ ‫כיון שאם‬ ‫מבדכין על ם פ י ר ת נקיים‬
‫פ ״ ט כתב באות ל*ה &ני תמי׳ מי הגיד להם שאינה מברכת‪ ,‬ומה שעכשיו אינה מברכת לפי‬ ‫נדה‬
‫יעויץ בנודע ביהודא מ ה ״ ת‬ ‫אולם‬ ‫דת׳ זירא‪,‬‬ ‫בתומרהא‬ ‫זבה ודאית מכיון שהחמירו‬ ‫שאין לנו‬
‫וכתב הגאון הקדוש הזה ל ד ו ב קדושת חסידותו נתקיים ב ו‬ ‫על השל״ה‬ ‫י ו ״ ד סי׳ ק ב ״ ג שהשיג‬
‫אותב מצות לא ישבצ מצות כו׳ דאה דבריו שם ובהגהת בן ה מ ת י ר ‪.‬‬
‫אשר גידל כר׳‬ ‫ב ר כ ת הודאה המובאה במם׳ סופדים פי״ח הי״ ט בא״י אמ״ה‬ ‫יא( מלבד‬
‫אשר בעגילה כולה כ ו ׳ ראה בהגהותי » ם ‪.‬‬ ‫ואחריו‬
‫א ק י ״ ו כו׳ כ* אלמלי כן היה‬ ‫בדיך רחמ‪;•:‬‬ ‫ה׳ לומר‬ ‫עצה לנגד‬ ‫יב( מוכח מזה שאין‬
‫בכפרי נפש חיה א ו ״ ח ס י ׳ ת כ ״ ו‬ ‫הארכתי בם״ד‬ ‫ר ח מ נ א ‪ . ,‬וראה א^טר‬ ‫להם לתקן לומר ב ב ד י ך‬
‫סע׳ ג׳‪.‬‬
‫ודאה‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬

‫בענין ברכת השחיטה אם יש ריעותא‪ ,‬ובקצות החושן חו״מ סי׳ ש״ו פק״ז אי‬
‫הברכה חשובה כשכירות כשנתבלה הבהמה‪ ,‬וראה בקובץ שעל הרמב״ם הל׳‬
‫ברכות פ״ י ה״ה שכתב כי לכן השמיט הדמב״ם הא דילדה אשתו זכר מברך‬
‫הטוב והמיט ב משוב! שאין האב יידע אפ הנולד הוא בן קיימא יג(‪ ,‬הרי כי‬
‫במקום אשר חיישינן שמא תהיה הברכה לבטלה אין מברכין‪ ,‬ובכן גם בשני‬
‫בני אדם נותן ומקבל חיישינן שמא יאמר המקבל לא בעינא הרי ל י ת א‬
‫ל ע ש ה לכן אין לברך‪ ,‬ויונה אשר לא מבעו ברכה למ״ע קצ״ט הענקת עבד‬
‫עברי‪ ,‬קצ״ז להלוות לעני‪ ,‬ר״ט לכבד ת״ח‪ ,‬ר״י לכבד אם ואם‪ ,‬וכאלו‪ ,‬עיין‬
‫בקצוה״ח ר״ם צ״ז‪ ,‬כן גם לא טבעו ברכה על הגירושין דאפי׳ אם זינת ה‬
‫כשאמר לא ‪.‬בעינא לגרשה רק שלא לשמש עמה רשאי עיין תום׳ זבחים פ׳‬
‫ע״ ב ד״ד‪ .‬סתמ אשה‪.‬‬
‫וכעין זד‪ ,‬הביא בס׳ דרך פקודיך מצוה א׳ חלק הדיבור אות ו׳ בטעם‬
‫שאין מברכין על ט״צ דפו״ר יד(‪ ,‬משום ד א ס ו ר ל כ ו ף האשה‪ ,‬והנה כתב‬
‫שם עוד טעם לפי שאי אפשר בלי הנאה גופנית‪ ,‬ופ״כ בספרו אגרא דפרקא‬
‫אות קצ״ז ובהומפותיו לס׳ םור מרע ועשה טוב אות ל״ג‪ ,‬ועיין במדרש ויק״ר‬
‫פי״ד ה׳ אפי׳ חסיד שבחסידים וכו‪ /‬אולם לפ״ז צ״ע למה מ ב ר כ י ן על‬
‫ביאת יבמה שמובא באהע״ז םי׳ קפ״ז סע׳ ט‪ ./‬ומזה תשובה גם לטעם שהביא‬
‫המגיד משנה בהל׳ אשות פ״ג הכ״ג לפי שאץ ראוי לברך משום ולא יראה‬
‫בך ערות דבר וכוי‪ ,‬ועיין בתשב״ץ ח״ב סי׳ מ״ג׳ שהביא מירושלמי ברכות‬
‫פ״ט ה״ב כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הקדושין בבעילה‬
‫ופי׳ הרמב״ז ז״ל ח׳י׳ט לפי שאין לברך על המצוה אלא כשהוא מזומנת לפניו‬
‫לעשותה ובאותה שעה הרי הוא ערום וכו‪ /‬והרי רואים אנחנו ש ת ק נ ו ברכה‬
‫בביאת יבמה‪,‬־ ועיין באה׳צ״ז םי׳ ם״ג ב ר כ ת אשר צג אגוז ]אותיות ״זוגא״[‬
‫בגן עדן כו‪ /‬וראה בזוהר חי שעל הזוהר פ׳ מצורע נ״ד ע״ב שבעידן‪ .‬מצוד‪,‬‬
‫ה כ ל נכלל בקדושה‪ ,‬ועיין בזוה״ק פ׳ פיחס רב״ו סע״א ברע׳ימ זכאץ אינן‬
‫איברים דמתקדשי בשעת תשמיש דאינון עצי העולה דאחידון כוי‪ ,‬ובאו״ח סי׳‬
‫ע״ ג פע׳ ב׳ אס היה ישן פו׳ הרי שלא נחשב ערות דבר‪ ,‬וכיון שאשתו‬
‫אגידה בי׳ וקצת מצוד‪ ,‬לה עיין מג״א סי׳ קנ״ג םק״ט‪ ,‬שפיר היה לברך כמו‬
‫בנשיאת כפים שהכהן מברך לפי שמצוה על הישראלי להתברך עיין הפלאה‬
‫כתובות כ״ד ע״י‪ ,‬וכמו שהאב מברך על כדיון הבן אחרי שיתרצה הכהן‬
‫לקבל דמי פדיונו בשאלו במה בעית טפי כו׳ יו״ד מי ש״ה )ראה שערי‬

‫הרוב לומר ר י ב בשים‬ ‫הומכץ על‬ ‫אין‬ ‫שבברכה‬ ‫ט׳‬ ‫טעי׳‬ ‫יג^ וראה באו״ה כי׳ ח׳‬
‫מעליא ילדן‪.‬‬ ‫וולד‬

‫ובשטר• צריך לברך‬ ‫שהעלה שהמקדיש בכסף‬ ‫אות כי׳ה‬ ‫ק׳יש‬ ‫זרוע הל״‬ ‫יד( עיין באור‬
‫בטירדא דמצות כ ד )ועי‬ ‫דכריר‬ ‫בביאה משום‬ ‫כשמקדש‬ ‫א ש ד ‪ ,‬ולא‬ ‫קדועי‬ ‫על‬ ‫אקביו‬
‫שהבאתי הלאה‬ ‫יבמה‬ ‫מברכת‬ ‫צ*ע‬ ‫דבריו‬ ‫אמבט‬ ‫םי׳ קימ(‪,‬‬ ‫עוד ־שם בהל׳ ברכו; המוציא‬
‫ע ר ו ב ג י א ו ת שבעולם•‬ ‫ביוץ‬ ‫והעיב‬ ‫)היא' ם ״ ק?״ז(‬ ‫קטנות‬ ‫הלכות‬ ‫שנשאל בזה בעל‬ ‫ומצאתי‬
‫שמוא מזיק לגוף במש׳׳ב‬ ‫נ‪/‬יעלם‬ ‫זה‪8 ,‬ינ‬ ‫על‬ ‫ברבה‬ ‫לא רצו לתקן‬ ‫הם • ב א י ס ו ר ובאפקרותא‬
‫שאם יהיה בישעת רצון ויטהר‬ ‫וטיים‪ .‬אפשר‬ ‫על הקלקלה‪,‬‬ ‫מברבין‬ ‫בהל׳ דיעות ואין‬ ‫הרמבים‬
‫עוד המנייה‬ ‫ועמש׳׳ב שם‬ ‫ועליו תבוא ברכת טוב‪,‬‬ ‫שיברך‬ ‫עצמו וינקה היטב במקום קדוש‬
‫יעוץ‬
 ‫הברכה‬ ‫מקרר‬ ‫ח‬

‫תשובת שם אות י״ב(‪ ,‬ובן בהמדובר אחרי שאין קדושין בלא שדובין‬
‫ולמדין דרך ארץ מתרנגול עירובין ק׳ םע״ב‪ ,‬וכמו שמברכין על א כ י ל ת‬
‫קדשים‪ .‬ו א כ י ל ת מצה ופסח אע״פ שיש גם הנאה גופנית‪ ,‬ועיין בבני יששכר‬
‫מאמר השבתות ג׳ אות א׳ שגס על אכילת המן ברכו בשבת אקב״ו ל א כ ו ל‬
‫ס ע ו ד ת שבת‪.‬‬
‫אמנם אשר באמת אין מברכין זהו מטעמא אחרינא שהביאו לאשר א י ן‬
‫ע ש י י ת ה ג מ ר מ צ ו ת ה ‪ ,‬שהעונה היא אך הכשר מצות פו״ר והמצוה‬
‫כשיוליד בן ובת ראה רמב״ם הל׳ ברכות פי״א‪ ,‬אבל יבו• אף שתכלית‬
‫המצוה היא להקים שם לאחיו עב״ז הן גם אם לא ילדה יבמתו הימנו קיים‬
‫מצותו ולא פגע חלילה באיסור אשת אח‪ ,‬הרי שהכניסה כשהיא לעצמה מצויה‪,‬‬
‫ועיין בגמ׳ייבמות כ׳ ע״ב גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שביה וברש״י שם‬
‫שמוכח שהכניסה עצמה מיחשבד‪ ,‬ג מ ר מצותו ולכן שפיר יברך ט‪.0‬‬
‫והנה בהגהות מיימוני הל׳ אישות פ״ג כתב שלכן מברכין ברכת‬
‫אירוסין א ח ר י האירוסין שמא לא תתרצה‪ ,‬וכ״כ האבודרהמ בשער ג׳ בברכת‬
‫להכניסו שמברך א ח ״ כ‪ ,‬ועיין באהע״ז סי׳ קס״ו סעי׳• ט׳ שהבא על יבמתן‬
‫‪7‬‬ ‫צריך לברך אח״כ‪ ,‬וזהו משום שאין היבמה גמ‪1‬רה ליבם עיין נדרים ע״ד ע״א‬
‫ולפ״ז הן גם בצדקה וכמות מצוה שקיומה תלוי גם בדעת אחרים שלא יוכל‬
‫לברך מקודם למה לא תקנו שיביך אח״כ‪ ,‬אמנם הן תכלית אירוסין ונשואין‬
‫להקים שפ בישראל והוי עוד עובר לעשייתן קצת טז(‪ ,‬ובן ברכת להכניס!‬
‫כל ע ו ד ש ל א פ ר ע כיון דמל ולא פרע כאלו לא כל ייז׳‪ .‬ולכן היה‬
‫האריז״ל מזכה העירוב אחר ברכתו )עיין מג׳יא ס״ס שס״ו( בכדי שיהיה עוד‬
‫כעין עיבר לעשייתה‪ ,‬וראה בהק יעקב עה״ל פסח טי׳ תל״ב םק״ה בברכת‬
‫בדיקת חמץ כל עוד שלא סיים הבדיקה שעודנו עפוק בה‪ ,‬ובטו״ז סי׳ תרמ״ג‬
‫סק״ב בברכת לישב בסוכה‪ ,‬אבל בצדקה ‪.‬שקודם שנותן לא יוכל לברך‬

‫ה׳ שהביא תשובת אבן פלאה שאי‬ ‫הערה‬ ‫מהראג״ד‬ ‫לס׳ האשכול‬ ‫יעוין במבוא‬ ‫טו(‬
‫אין האשה מברכת על חליצה‬ ‫ובן‬ ‫עשה דיבום‬ ‫על‬ ‫דעבר‬ ‫על החליצה דמהב״ע היא‬ ‫ברכין‬ ‫מ‬

‫שעיקרה איבה‬ ‫מברבין על מצוה‬ ‫הטעם שאין‬ ‫כתב‬ ‫הרשב״א‬ ‫א פ ד ר ‪ ,‬אבל‬ ‫דלא מיפקדא‬ ‫ויבום‬
‫פו״ר ובו׳ 'שמעתי מקשים‬ ‫על‬ ‫מצווה‬ ‫איבה‬ ‫והיא‬ ‫פו״ר‬ ‫בחליצה ויבום שהעיקר משום‬ ‫מצוה‬
‫המצוה‬ ‫איבה מצווה על פ ד ר אפיי מצווה במי כיון ־שעיקר‬ ‫היה צריך להוםיף עוד והיא‬ ‫שלא‬
‫בישדת‬ ‫הגאון בעל קרבי ראם‬ ‫וגם‬ ‫באה אחריה אין מברבין על הראשונה ובו׳ עיי״׳יש שהאריך‪,‬‬
‫אורגשטיין בישועות יעקב שהוכיח מדברי‬ ‫על הגרמ״ז‬ ‫השיג שש‬ ‫תועפות ראם אהע״ז סי׳ פ׳ד‬
‫להו כי בתשובות‬ ‫ואישתמיט‬ ‫דבריו‪,‬‬ ‫וסתר‬ ‫דיבים‬ ‫בעשה‬ ‫מצווה‬ ‫הרשב׳׳א אלו שהאשה איבה‬
‫פ ד ר ‪ /‬ובכלל‬ ‫על‬ ‫איבה מצווה‬ ‫הסיום ‪-‬והיא‬ ‫באמת‬ ‫המיוחסות לרמב׳ין סי׳ קפ״ט ליתא‬ ‫הרישב״א‬
‫קיים‬ ‫הן גם אם‬ ‫פדר‬ ‫היא‬ ‫שעיקר המצוה‬ ‫על יבום משום‬ ‫צ״ע שיטת הרשב״א דאין מברכין‬
‫אהעיז‬ ‫בטור‬ ‫ועיי‬ ‫מצותו‪,‬‬ ‫קיים‬ ‫הוליד‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫וגב‬ ‫זו‬ ‫במצוה‬ ‫מחויב‬ ‫פדר‬ ‫בבר‬
‫סי׳ קםיו‬
‫פ״א י״ב ־שברכות‬ ‫בכתובות‬ ‫אישות ב‪-‬״ג • והרא״ש‬ ‫הראביד בהל׳‬ ‫ויותר נראה כדברי‬ ‫טז(‬
‫הל׳ ת פ ל ת‬ ‫אח׳ב עיין כ״מ‬ ‫לברך גם‬ ‫שיוכל‬ ‫ברכות ה'ש ב ד‪:‬‬ ‫אירוסין איבן ברבות המצוה אך‬
‫ויעוין בנודע ביהודא אהע״ז מי׳ ם*ו והתם םופד אויה סי׳ ב״ד‪.‬‬ ‫ה״ג‪,‬‬ ‫פיז‬
‫ם‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫יז‬
‫שמברך אחרי החיתוך בראה כ״‬ ‫אדם‬ ‫על‬ ‫ומברכתו‬ ‫קיא‪,‬‬ ‫י ' רםיייי‬ ‫״ר יי'‬ ‫צייו‬ ‫(‬
‫מד‪. ,‬‬
‫ט‬ ‫הברכה‬ ‫מקור‬
‫פן לא ירצה העני לקבל זאח״כ הן אינו עסוק עוד במצות זו‪ ,‬והוי במצוד‪,‬‬
‫שקיים זה כבר שאין עוד מקום לברכה עליה עיין ש״ ך יו״ד סי׳ י״ט‬
‫סק״ג‪.‬‬
‫אמנם להאמור היה נראה שהנותן לקופת צדקה לעניים שיברן‪ /‬אחרי‬
‫שעניים משכח שכיחי ולא מימנעו כולם‪ ,‬אבל נראה שהנתינה לקופה אינה‬
‫גמר מצותו כל עוד שלא תבא נדבתו ליד העני‪ ,‬ואפי׳ נתן ליד הגבאי הן‬
‫בני עיר רשאין לשנותה עיין יתום׳ ערכין ו׳ סע״א ד״ה ומשבאת‪.‬‬
‫ועוד נראח שביחוד בצדקה מטעם אחר אין לברך‪ ,‬לאשר ה י י ש י ג ן‬
‫ל ר מ א י ם שיש להט יותר ממאתים זוז י שמהדין אין להם לקחת מקופת צדקה׳‬
‫והגם שאנחנו נחזיק ט‪1‬בה לרמאיץ )כתובות ס״ח רע״א( בכל זאת הן מבואר‬
‫שבנתינתו לרמאי אינו מקיים מצות צדקה ראה ב״ק ט״ז םע״ב אפי׳ בשעה‬
‫שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כ ד י ש ל א י ק ב ל ו‬
‫ע ל \ ה ן ש כ ר ‪ ,‬ובבראשית רבא פ ״ע‪ :‬אם בא אדם אצלך שחרית תן לו‬
‫ערבית תן לו‪ ,‬שאין אתה יודע א י ז ה ו ה ק ב ״ ה מ כ ת י ב ע ל י ך ז ה או‬
‫ז‬
‫ה‪ ,‬הרי כי אם שהנותן מכוון לקיים המצוה אין הקב״ה מכתיב אותה לו‬
‫לצדקח ואינו‪ .‬מקבל שכר אם מנע ה׳ ממנו דרונא לזכות לעני הגון ע׳‪.‬‬
‫בזוהר פ׳ וירא ק״ד ע״א‪ ,‬ויקהל קצ״ח ע״ א )ובס׳ הישר המיוחס לר״ת שער‬
‫י״ג בשם מאמר החכם(‪ ,‬וכיון שאין אדם יודע מה במטמנותו של חבית משום‪,‬‬
‫לא פלוג לא תקנו ברכה על הצדקה‪.‬‬
‫אולם נודעת קושיית האחרונים למה אין מברכי־ על מצות משלוח‪.‬‬
‫מנות‪ ,‬ואי‪ .‬משום שמא לא ירצה לקבל כמו גבי צדקה הן בהל׳ פורים םי׳‬
‫תרצ״ד‪ ,‬סע׳ ד׳ כתב הרמ״א שאפי׳ כשחבירו אינו רוצה לקבל או מוחל לו‬
‫יצא א״כ הרי ודאי קיים המשלח מצותו והו״ל לברך כמו שמברבין על פדיון‬
‫־‬
‫הבן אע״ג שתלוי בלקיחת הכהן ולא נאמר אולי לא יתרצה לקבל כיון שגם '‬
‫בנתינה בעל כרחו של כהן יצא עיין קצוה״ח םי׳ רמ״ג אות ד׳ ובכן גם על‬
‫מצות משלה מנות היה להמשלח לברך‪ ,‬אמנם הנה' המג״א בם• תרצ׳־־ה סק״א‬
‫כתב שאגי׳ מי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על שילוח מנות כיון שזהו‬
‫דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו״ט שלא תקנו עליהם ברכה כלל‪ ,‬מוכה‪.‬‬
‫שלכן אין מברכין עליה לאשר לא מינכר שעושה כן לקיים מצותו‪,‬רק דרך‬
‫ריעות חונן ונותן כשטוב לבו עליו‪ ,‬עיין בגמ׳ •ביצה י״ד ע״ב אין שולהין‬
‫ביו״ט אלא מנות‪ ,‬וגם אצל הנכרים יש שנהגו כן עיין עבודה זרה ו׳ ע״כ‪.‬‬
‫ההיא מינאה שדר דינר לר״י נשיאה ביום אידו‪ ,‬שמטעם זה אין מברכי! על‬
‫מצוה שבאכילה במקום שלא מינכר שאוכל ביתרון הכשר )כקדשים ומצד‪ (,‬כמו‬
‫על סעודת שבת וי״ט דאמרינן היינו אורחי ולא מברכינן עלי׳ סנהדרין מ״ב‬
‫ע״א ועוד ‪.‬נשוב לדבר מזה•‪.‬‬

‫להבנתה השטהית־ בעוד‪-‬‬ ‫אמר ה׳ לאברהם במשמעות הברכה‬ ‫שמל את בנו אינו מפני ישכן‬ ‫מה‬
‫פהמ׳׳ש להדניבים‬ ‫מ ש ה עלץ‬ ‫לנו לעשות שום מצוה רק מפני שבן צוה ה׳ א ת‬ ‫אץ‬ ‫שבאמת‬
‫הכריעה‬ ‫מוכח שעוד לא קיים המצוה כתקינה היא עם‬ ‫חולין ‪.‬כפ״ז‪ .‬אמנם מברכתו אחרי החיתוך‬
‫המצוד‪ .‬לאשר בץ צוד‪ ,‬ה׳ את משה‬ ‫שעושה‬ ‫משתמע‬ ‫שפיר‬ ‫ובכן‬ ‫לאברהם‪,‬‬ ‫כלל‬ ‫ניתנה‬ ‫שלא‬
‫להכניס‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬

‫ז•‬
‫ו*•‬

‫• הגד״א‪ :‬ג׳ מצוה הבאה ע״י עבירה כגון ה ש נ ת גדלה שלא‬

‫צוני לגזול בכדי ל ה ש י ר ‪ -‬ב ז ה יונח אשד לא תקנו‪.‬ברכה להשב מחטאו‬
‫ומתודה עליו שודוי זו היא מ״ע דאורייתא נעמש״כ לעיל פרק א׳ הערה ח׳‪/‬‬
‫וכן המגרש אשתו שמקיים ‪.‬הוא‪ .‬בפעולה זו מצוה עיין באה״ט אהע״ז סי׳‬
‫קי׳יז סק״א‪ ,‬וראה באבודרהט שפרט עוד כמה ‪.‬מ״ע מסוג זר; שאין מברכין‬
‫עליהן‪ ,‬והי־שב״א בתשובה מנה גפ שילוח הק‪ :‬למ״ע שאין מברכין עליה‬
‫)וראה מה שאכתוב להלן מזה( וכתב שהיא כבאה ע״ י עבירה שלוקח האם כדי‬
‫לחזור ולשלוח אותה‪ ,‬ובשו״ת בנין ציון החדשות סי׳ י״ד כתב שלא יקה‬
‫האם רק' יפריחד‪ .‬דאל״כ עובר בלאו מיד כשילקחנה‪ ,‬אמנם דבריו נפלאים‬
‫מגמרא ערוכה בחולין קמי׳א ע״א •שמבואר דכשנטלו על מנת לשלחו ליכא‬
‫לאו ועיין בחרדים פ״ה אות מ ״ב‪.‬‬

‫הגר״א‪ :‬וכן ע ל מיתות ב״ד שה׳ חם על בריותיו ואינו חפץ‬

‫וכוי וכמ״ש אין מ ב ר מ ן על הפורעניות ומה״ט אין מברכין על‬
‫‪,‬‬
‫מים אחרונים ‪ -‬ע ת ו ס חולין ק״ה ע״א םד״ה מים אחרונים שלק אין מברכין על‬
‫ק״ש שעל המטה‪ ,‬ויונח אשר אין מברכיןיעל הריגת החוטאים והשמדת אנשי עיר‬
‫הנדחת‪ ,‬אמנם עלי עקירת עבודה זרה עצמה כתב המהרש״א בברכות ‪3‬״ז‬
‫ע״ב שצריך לברך א ק ב ״ ו ל ע ק ו ר ע ״ ו מ א ר צ י נ ו‪ ,‬ולכאורה צ״ע להאמור‬
‫שאין מברכץ על מציה הבאה ע״י עבירה‪ ,‬והנה אלמלא עבדוה ליתא לעשה‬
‫ו־צקירת ע׳־׳ז ואיך יברכו־ על זה‪ ,‬אולם מהב״ע היינו רק בחד גברא שאותו‬
‫האיש עושה המצוד‪ .‬ע״י שעבר מקודם עבירה אבל לא בתרי גברי ולכן‬
‫העוקר שפיר מברך‪ ,‬אבל על הריגת העובד ע־‪-‬׳ז אין מברכין כאמור שאין‬
‫מברכיץ על הפורעניות‪.‬‬
‫ויצוין כתומים חו״מ סי׳ צ״ז שכתב כעין זה בטעם שאין מבדכץ על‬
‫הצדקה משום שבתורה כתוב ואתה לא תליה ואפס כי לא יהיה בך אביון•‬
‫ועונינו הטו כי לא יחדל אביון שמוכרחים לעשות עמו צדקה‪ ,‬וכ״כ האבודרהם‬
‫שאין מברכין על מצות שיש קלקול לאחרים שנראה כמודה על הקלקלה‪,‬‬
‫וכזה יובן מה שאין מברכין על השבת עבוט‪ ,‬קריעה על המת‪ ,‬תנחומי‬
‫אבלים ובקור חולים‪ ,‬וכמו הם הרבה‪ ,‬ויתכן שזהו גם טעם שלילת הברכה‬
‫•בלקט ופאה שאין מברכין על פעולות שסיבתם מציאת נגזל ונעלב והרבה מ״ע‬
‫נכנסות גם תחת סוג זה‪ ,‬ויעוץ בם׳ מטבע הברכות מהגרצ״ח סי׳ יו״ד שכתב‬
‫כי לבן אין מ ירכין על עריפת המור משום דהוי צער בעל חיים‪ ,‬אמנם העיר‬

‫דמי׳ט‪,‬‬ ‫פי‬ ‫יויד'‬ ‫מופר‬ ‫חתם‬ ‫עיין‬ ‫אבינו‬ ‫אבו־המ‬ ‫של‬ ‫בבריתו‬ ‫ישראל‬ ‫ילדי‬ ‫להכניס‬
‫שתי ברבות אקב״ו ע ל המילה ואקב״ו ‪.‬להכניסו‬ ‫שמברכין עליה‬ ‫מילה‬ ‫מצוד‪,‬‬ ‫מיוחדת‬ ‫‪.‬ובילל‬
‫ריס ביה‪ ,‬ומש״ב להלן‪.‬‬ ‫אויה‬ ‫וזגרי‪8‬‬ ‫ביאור‬ ‫עיין‬ ‫אחרת‬ ‫מצוה‬ ‫בשופ‬ ‫בן‬ ‫מ ה שלא טצינו‬
‫תערה מי‪.‬‬
‫»צויץ‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬
‫שלפ״ז יפלא אשר מברכינן על השחיטה ועל המילה ונדחק בזה‪,‬‬
‫ובאמת שבעריפת חמור יש‪ .‬טעמא אחרינא ראה מש״כ הלאה פרק ז׳‬
‫הערה ל ‪/‬‬

‫ד‪.‬‬
‫הגר״א‪ :‬ומתנות כהוגה דלא איהי יהיב דמשלחן גבוה זכו‬
‫ועל חלה וכיוצא מברמן על הפרשתה ‪ -‬עיי! טו״ז יו״ד סי׳ שכ״א‬
‫םק״ז ופרי מגדים שם סי׳ ס״א משבצות סק״ז ובהגהותי שם‪ ,‬ובזה יונח אשר‬
‫נותנים מתנות אפי׳ לכהן קטן ופודים בכור מכהן קטן )רי״ט אלגזי בכורות‬
‫פ״ח אות פי(‪ ,‬משוט שעיקר המצוד‪ .‬היא ההפרשה יה(‪ ,‬ויובן שאם כי אמרו‬
‫‪,‬‬
‫בפדיון חבן חמש ולא הצי המש אפי׳ הבי אותן החמש סלעים מותר ליתץ אפי‬
‫לעשרה כהנים כמפורש בבכורות נ״א והובא להלכה ברמב״ם חל׳ בכורים פ״א‬
‫ובש״ע יי־״ד סי׳ ש״ד‪ .‬סע׳ ה׳ יטג ועיין באבודרהם שכתב‪ :‬ועל נתינת השקל‬
‫מהדין היה שלא יברכו כי לה׳ האיץ ומלואה‪ ,‬וראה מה שהאריכו׳ בזה הגר״ז‬
‫מרגליות ביד אפרים יו״ד סי׳ ס״א הגר״צ חיות במטבע הברכות םי׳ ט׳‬
‫והגרש״מ מבערזאו בספרו גילוי דעת ר״ס ס״א‪.‬‬
‫והנה בכהנים עצמם שיש להם מצות יתירות מצעו להם ברכות מיוחדות‬
‫עיין רמב״ם תרומות פט״ו הכ״ב ‪ :‬כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל‬
‫ואח״כ מברך אשר קדשנו ב ק ד ו ש ת ו של א ה ר ן וצונו‪ .‬למאכל זה וזה‬
‫ב(‪ ,‬ובכלל זה חן מ״ע פ״ח לאכול שיירי מנחות פ״ט לאכול קדשים וכאלו‪,‬‬
‫אמנם צריך לי עיון בתרומה שניתנה גם לסיכה וחדלקח‪ ,‬וגם עבדי הכהן‬
‫ואשתו הישראלית אוכלים בתרומה‪ ,‬ואיך יברכו ‪ ,‬ועיין בפסחים ע״ב סע״ב‬
‫שאכילת תרומה קריאה עבודה וראה בתום׳ גטין י״ב ע״ב ד״ה חשבתני ובפהמ״ש‬
‫להרמב״ם שם‪.‬‬

‫ם‬
‫כלל‪,‬‬ ‫חיוב במינה‬ ‫היעלים‬ ‫על‬ ‫שאין‬ ‫ק ״ ח שכתב‬ ‫דמ״ג‬ ‫סי׳‬ ‫בנתיבות הו׳׳מ‬ ‫יח( יעוין‬
‫י ב מ‬ ‫ל ‪ ,‬א‬ ‫ל י‬ ‫ח‬ ‫‪J‬‬ ‫ב ה י‬ ‫ב ת י ב‬ ‫נ ת י נ ה‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫י צ‬
‫ק ״ א הארכתי‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ו ו‬ ‫'‪V‬‬ ‫‪,‬ז‬ ‫'‬
‫שלכן כתבה תורה‬ ‫במדבר ג׳‬ ‫שכתב בפ׳‬ ‫פנים יפות‬ ‫על מרן בעל‬ ‫יט( ופליאה עצומה‬
‫והלכה‬ ‫מפורשת‬ ‫גמרא‬ ‫נגד‬ ‫זה‬ ‫והרי‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫׳שצריך ליתן יל ב ה ן‬ ‫להורות‬ ‫חמשת )דבוק(‬
‫פסוקה‪.‬‬
‫קדשנו בקדושת‬ ‫‪,‬אשר‬ ‫טבעו‬ ‫אהרן ולא‬ ‫בקדושתו ״של״‬ ‫אשר קדשנו‬ ‫וטבעו לומד‬ ‫כ(‬
‫אחריו‬ ‫מקדושת בל בהן גדול שהיה‬ ‫אהרן גדולה מקדושת בל כהן‪ ,‬וגם‬ ‫אהרן׳ משום שקדושת‬
‫הקודש לפני ולפנים עיין שמו״ד פי״ח ויקיר‬ ‫עת אל‬ ‫בבל‬ ‫ליכנס‬ ‫יכול היה‬ ‫־שמצינו שאהרן‬
‫?!ל אהרן‪ ,‬ראה‬ ‫היא‬ ‫טבעו שהקדומה‬ ‫ושפיר‬ ‫נאצלה‪,‬‬ ‫ידו‬ ‫ביניו אך על‬ ‫קדושת‬ ‫פכ״א‪ ,‬וכל‬
‫ובעיקר מטבעת‬ ‫כו‪/‬‬ ‫פתילת הבגד‬ ‫של בגד מהו‬ ‫ליתני פתילה‬ ‫עיג‬ ‫שבת כיט‬ ‫בגמ׳‬ ‫ךוגמהה‬
‫קדשנו במצותיו וצובר בקדושתו‬ ‫אשר‬ ‫אמית‬ ‫באיי‬ ‫'שנקט‬ ‫שעיח‬ ‫מצוה‬ ‫זו יעוין בחינוך‬ ‫ברכה‬
‫בתב‬ ‫סוף מצוד‪ ,‬זו‬ ‫חינוך 'שם‬ ‫המנחת‬ ‫באהבה‪ ,‬והנד‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫ל ב ד ך את עמו‬ ‫‪ #‬ל אהדן וצו נו‬
‫שאלמא‬ ‫בשאלתות פ ׳ בהעלותך‬ ‫גאון‬ ‫ר׳׳ע‬ ‫בסדור‬ ‫זו‬ ‫מטבע‬ ‫זזלבאה‬ ‫אמנם באמת‬ ‫טייס‪,‬‬ ‫דהיא‬
‫ל״ו‪ .‬וצ״צ‬ ‫דקנט סי׳‬ ‫ובפסקי‬ ‫סי׳ שכ״ג‬ ‫ברקת‬ ‫םי' ט״ו‬ ‫קכ״ה ברש׳י מגילת כיז םע׳׳ב ביראים‬
‫שאין מזכירים‬ ‫המצוה‬ ‫מאופני‬ ‫כפרט‬ ‫שזהו‬ ‫‪,‬באהבה‬ ‫להיות‬ ‫צריבה‬ ‫אשר נטבע בה שהברכה‬
‫‪.‬בברכה‬
 ‫הנדכה‬ ‫מקור‬
‫וראיתי במשגה למלך‪ .‬הל׳ מעשי הקרבנות פ״א ה״א שכתב כי •על כל‬
‫עבודה מסדר הקרבנות כיציקה בלולה פתיתה' מליקה ודכוותייהו כהן מברך על‬
‫כל עשיה בפגי עצמה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעשות כך וכך‪,‬‬
‫נמצא שבקרבן עולה אהד הוי מספר הברכות כמספר העבודות‪ ,‬ומעתה תרבנה‬
‫ברכות הנהנים‪ ,‬ומלבד זה יפלא בכל אותן מ״ע מל״ט עד נ״א הקרבת תמידין‬
‫מוםפין חביתין שתי הלחם׳ ועבודת יוה״כ‪ ,‬ומ״ע ס ״ ג ‪ -‬ם ״ ז הקרבת עולה חטאת‬
‫אשם שלמים ומנחה‪ ,‬וכן במ״ע קי״ג עשיית פרה אדומה וכאלו‪ ,‬מתי יברכו‬
‫׳הברכה הכוללת על הקרבת התמיד וכדומה אחרי שמברכין בפרטות על כל‬
‫עבודה שבה‪ ,‬ועיין בבבלי סוכה מ״ו ע״א היו לפניו מצות הרבה אומר אקב״ו‬
‫על המצות יי״א מברך על כל• אחת ואחת‪ ,‬ובירושלמי דמאי פ״ ה ה״ב הרוצה‬
‫להפריש תרו־מה ותרומת מעשר והלה כד צריך לברך חמש ברכוית תני ר״ח‬
‫•כוללות ברכה אחת‪,‬‬
‫כן מציגו עוד ברכות יתירות לכהנים המ״ע ב״ד לרחוץ ידיהם )יעוין‬
‫בסידור רב עמרם גאון סדר ליל פסח סי׳ פ״ג שכתב שמא כשהיו הכהנים‬
‫דוחצין היו מברכין ע ל ‪ .‬ר ח י צ ת ‪ .‬י ד י ם ו ר ג ל י ם שנאמר ורחצו ממנו אהרן‬
‫וגו׳ וברמב״ם הל׳ ביאת מקדש פ״ה ה״ח קידש בלילה כו׳ ומש״כ בס׳ נפש‬
‫יחיה או״ה סי׳ ד׳ פעי׳ י״ד(‪ ,‬ב״ה להדליק הנרות‪ ,‬כ״ו נשיאת כפים )יעוץ‬
‫בהפלאה כתובות כ״ב ע״ב ובריטב״א סוכה ל״א ע״ב ובהעמק שאלה העל‬
‫חשאלתות פ׳ בהעלותך שאילתא קכ״ה אות י״א‪ ,‬ומש״כ בהגהרתי ״אור לשמים״‬
‫שעל השו״ת מן השמים מרבינו יעקב ממרוש סי׳ ל״ח ובחהוספות שבמהדורא‬
‫תנינא שם(‪ ,‬כ״ז לשום להם הפנים‪ ,‬כ״ה להקטיר קטורת‪ ,‬כ״ט להבעיר אש‬
‫על המזבח ל׳ להסיר הדשן‪ ,‬ל״א לשאת הארון בכתף‪ ,‬ל״ה לעשות שמן‬
‫המשחה‪ ,‬נ״ט לתקוע במקדש‪ ,‬ס״ב להקריב מלח לקרבן‪ ,‬ויעוין ברקח סי׳שם״ו‬
‫שהביא ברכת להזות אפר חטאת‪.‬‬
‫ויעוי; באבודרהם שכתב כי מברכין גם על ה ס מ י כ ה ויתכן שהנשים‬
‫אע״פ שאינן‪ .‬מחייבות אעפ״כ ‪.‬יוכלו לברך כבכל מ״ע שהזמ״ג שמברכות‬
‫כשרוצות )עיין בהגהותי לשו״ת מן השמים סי׳ מ׳(‪ ,‬ובכן אלן הבדל ‪ .‬בין‬
‫סמיכת אנשים לסמיכת נשים עיין תוס׳ הגיגה ט״ז םע״ב ד״ה לעשות נחת‬
‫רוח לנשים וש״נ‪ ,‬ובזה יהישב מה שהצ״ע הגרצ״ח בספרו מטבע הברכות םי׳‬
‫יו״ד בא(‪ ,‬ודאד‪ .‬בחכם צבי סי׳ קכ״ח׳ שהביא כי התורם את הלשכה צריך‬

‫אהבת הבחן המברך‬ ‫־שזהו לאשר‬ ‫ונראה‬ ‫י ד ד סי׳ כיח סקיג וסי׳ ‪.‬ק״ב סק״ה‪,‬‬ ‫עיין טריז‬ ‫בברכה‬
‫וישא‬ ‫תקכ״ג עה״פ‬ ‫שמיני רמז‬ ‫המתברכים היא עיקר המצוה ושרשה יעוין בילקוט פ ׳‬ ‫לישראל‬
‫ולדורותיו‬ ‫ולנשיאת כטיט לו‬ ‫את ידיו אל העם ויברכם באותה שעה זכה למתנות כהונה‬ ‫•אהרן‬
‫שמוכח כ ׳‬ ‫בסיד(‬ ‫בהגהותי‬ ‫שם‬ ‫ומיש״ב‬ ‫תתשם״א‬ ‫סי׳‬ ‫חסידים‬ ‫)יעוץ בס׳‬ ‫המתים‬ ‫שיחיו‬ ‫עד‬
‫ולברך את‬ ‫הראשונה ליישא כפיו‬ ‫בפעם‬ ‫מעצמו‬ ‫אהרן‬ ‫קדוש התעורר‬ ‫מגודל אהבת ישראל עם‬
‫כי ב ד ו ר‬ ‫בזה‬ ‫עוד‬ ‫ואעיר‬ ‫שמו‪,‬‬ ‫מזכירים‬ ‫ברכה‬ ‫בבל‬ ‫ולכן‬ ‫ולדורותיו‬ ‫ישראל ועי״־ •בה לו‬
‫ר ׳ יוסי‬ ‫אשר אמר‬ ‫הברכות‪ .‬ויונח‬ ‫בכל‬ ‫כמו‬ ‫חבירו‬ ‫יבול להוציא‬ ‫בה‬ ‫המחויב‬ ‫שגם בברכה זו‬
‫עיין תום׳‬ ‫עולה‬ ‫הייתי‬ ‫לדוכן‬ ‫עלה‬ ‫חבירי‬ ‫לי‬ ‫אומרים‬ ‫אם‬ ‫בהן‬ ‫'שאיני‬ ‫בעצמי‬ ‫אני‬ ‫יודע‬
‫שם שהיה שומע הברכה מכהן ואכמ׳׳ל‪.‬‬
‫מעשר בהמה וכי׳ ולא ידע הל עשיר‪,‬‬ ‫והרי‬ ‫ע״א דיה‬ ‫נ׳‬ ‫עירובץ‬ ‫וראה רש״י‬ ‫בא(‬
‫והי‬
‫יג‬ ‫מקור הברכה‬
‫׳לברך‪ ,‬ועיין במרפא לנפש שעל ההובת •הלבבות״ בשער עבודת האלהים םפ״ג‬
‫שפרט עשרים וארבע עבודות כהונה כב(‪ ,‬ומצאתי עוד ברכה מיוהדת במקדש‬
‫לבל הבא בעזרה ראה בם׳ כבוד חכמים נעל מצות קבלת פני הרב ברגל(‬
‫בפרק ה׳ שהביא גם !;?ם׳ זכר למקדש שכל הבא לעזרה בירך אקב״ו על מצות‬
‫ראיה‪ ,‬והעיר שפ שלכאורה הוי המצוד‪ ,‬שאין "לה קבע שאמרו בריש פאר!‬
‫•שהראיון אין לה שיעור והאריך לישב‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫הגר׳יא‪ :‬ועיין באבודרהם הלי ברכות כף‪ /‬יעוץ בשאלת הר׳‬

‫אברהם ב״ר יצחק להר״י בי פלט שם שהעיר עוד שיש לומר כללא שאי!‬
‫מברכין על מ״ע שיש בה אזהרה כשאינו מקיים העשר‪ ,‬כגון לא תקח האט על‬
‫הבנים שלח תשלח כג(‪ ,‬לא תכלה תעזוב אלתמ‪ ,‬לא תראה חמור שונאך עזוב‬
‫•תעזוב עמו‪ ,‬לא תראה את שור אחיך ‪:‬השב תשיבם‪ ,‬לא תשא עליו חטא הוכה‬
‫תוכיח‪ ,‬אל ירע ‪-‬לבבכם נתן תתן‪ ,‬חליצה ויבום לא תהיה אשת המת החוצה‬
‫והרבה שדומין לאלו‪ ,‬והנה לדברי הרשב״א המובאים בטורי אבן ראש השנה‬
‫ט״ו םד׳יה ותיקין שכתב כי כל המבטל מ״ע עובר בבל תגרע א״כ צ׳ ע להאי‬
‫•כללא האיך מברכיו על אחת מכל המצות הלא אם לא יטול הלולב בחג‬
‫יעבור על בל תגרע‪ ,‬ומה שהקשה ׳עליו הטוי׳א שם שלפ״ז למ״ד לאו שאין‬
‫בו מעשה לוקץ עליו ילקה כל המבטל מ״ע ולא אישתמיט חד תנא למימר‬
‫הכי‪ ,‬יש לדחות כי משום הכי לא לקי לאשר בל תגרע הוי לאו שבכללות‬
‫וכמו שכתב הרמב״ן בפי משפטים כ״ג י״ג פס׳ ובכל אשר אמרתי אליכם‬

‫התנופה‬ ‫בעי תרווייהו ת נ ו פ ה וסמיכה ובי׳ ולבי אומר לי דאינו ‪:‬לברך על‬ ‫הי י״א שנקרא עשירי‬
‫להראב׳יד‬ ‫דעים‬ ‫ועיין בתמים‬ ‫‪:‬וכו׳‬ ‫דבודאי מברך ע? •התנופה ועל הסמיכה‬ ‫מוכה‬ ‫הסביכה‪,‬‬ ‫ועל‬
‫‪7‬‬
‫•סי קעיט‪.‬‬
‫שפרש‬ ‫נ ק ב י ת בביד‪,‬‬ ‫שהכהונה‬ ‫•שאמרו‬ ‫ד ק נ ץ תורה‬ ‫הברייתא‬ ‫תפורש‬ ‫כב( ועפ״ז‬
‫״הכהונה ולא‬ ‫הלא הן זכיות‬ ‫מאד שמתנות כהונה‬ ‫מ ת נ ו ת כהונה‪ ,‬וזהו מפליא‬ ‫המבארים ב״ד‬
‫שמחויב הכהן‬ ‫כיד ע ב ל ד ו ת‬ ‫על‬ ‫יכוון‬ ‫הכהונה ב י ק ‪ :‬י ת ‪ ,‬ולהאמור‬ ‫ידן‬ ‫•יתכן לומר שעל‬
‫מלך( אמרם‬ ‫בערוך עדך‬ ‫)ומקורו‬ ‫שם‬ ‫הגר״א‬ ‫׳שפירש‬ ‫כעץ‬ ‫וזהו‬ ‫•יותר מכל אדם מישראל‪.‬‬
‫לחומר‬ ‫למלך‪ .‬כן נראה‬ ‫יתירות‬ ‫מצות‬ ‫שלשים‬ ‫שפרט‬ ‫כשלשים‪,‬‬ ‫‪:‬קנית‬ ‫שהמלכות‬
‫ה נ!ו שיא‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫סי‬ ‫הרישביא בתשובה‬ ‫ע ל שילוח הקן בשיטת‬ ‫מברכין‬ ‫שאין‬ ‫בפשטות‬ ‫רבעו‬ ‫•בג( בקט‬
‫‪7‬‬
‫שמברבץ על‬ ‫מבואר‬ ‫הרישביא חי ג סי׳ רפ״א‬ ‫בתשובות‬ ‫קפ״ט‪&. ,‬בל‬ ‫ורמב״ן במיוחסות ס י‬ ‫י׳ ח‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫שטיו ורבייו בתיי‬ ‫סי‬ ‫ו ס י קע״ט וברוקח‬ ‫םי' קיא‬ ‫בתמים דעים להראב״ד‬ ‫הקן‪ ,‬וכיה‬ ‫שילוח‬
‫‪7‬‬
‫אמנם‬ ‫חיובית‬ ‫מצוה‬ ‫היא‬ ‫שיללת הקן‬ ‫כי‬ ‫שכתב‬ ‫תוות יאיר' סי ׳ ם׳׳ח‬ ‫בישדת‬ ‫תצא )ועיין‬ ‫פ׳‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫מתויב לשלחה(‪/‬‬ ‫אינו‬ ‫הבנים‬ ‫לקהת‬ ‫רוצה‬ ‫אינו‬ ‫רישות שאם‬ ‫דהוי‬ ‫כתב‬ ‫ק‬ ‫סי‬ ‫התת״ם באו״ת‬
‫מבלי שנחשוש ־שמא ת פ ר ו ה י ב נ ת י י ם מאליה‪,‬‬ ‫על השילוח‬ ‫יברך‬ ‫אימת‬ ‫הזכרתי שבבלל‪..‬צי׳ע‬ ‫וכבר‬
‫‪7‬‬
‫‪yin‬‬ ‫מוזרות‪,‬‬ ‫ימצאו הבצים‬ ‫שמא‬ ‫כי‬ ‫לברך‬ ‫שאין‬ ‫שכתב‬ ‫ט‬ ‫ב ש ר ת ; ת ו ר ת נתנאל סי׳‬ ‫וע׳׳ע‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫סי' פיו‬ ‫וגם הן בסתם אין להוש לכך ראה יו״ד‬ ‫אפרוחים‪,‬‬ ‫תמוד‪ .‬שלפי‪ -‬היה ל ב ד ך במצאו קן‬
‫‪7‬‬
‫הקן שם‪.‬‬ ‫ש ל א ‪ -‬ה ו ז כ ר ה ברכה בשילוח‬ ‫רציב‬ ‫•סע ‪ ,‬חי׳ ‪.‬ויעוץ ביריד םי׳‬

‫למובת‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬ ‫יד‬
‫תשמרון כד(‪ ,‬וא״כ הדרא קושיא איך מברבץ בכלל על כל אחת מהמצות‪.‬‬
‫אמנם המעמיק בהסברה זו ימצא כי חז״ל תקנו ברכה אך בשביל‬
‫אדם העושה המצות רק בשביל אהבת ח׳ ויראתו ושמח על אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצובר עליהן ניעוין בס׳ מאור ושמש פ׳ פנחס שהביא טעם שלכן‬
‫אי! מברבין על הצדקה לפי שרוב בני אדם אינם ‪,‬נותנים בשמחה‪ ,‬ויתכן‬
‫שלכן שואל הכהן לאב הפודה בנו לפני הברכה במאי בעית טפי עיין פת״ש‬
‫‪,‬‬
‫יריד סי ש״ה ס״ק י״ב[‪ ,‬אבל כל שאם נמנע יש עליו עונש ב י ד י א ד ם‬
‫שוב לא תקנו לו ברכה דלא מוכחא מילתא שמרצונו הוא עושה כך‪ ,‬וזהו‬
‫שהביא שאי! להקשות מפסה ומילה דמברכין אצ״פ שענוש כרת כשאינו מקיים‬
‫לפי שאינו באזהרה ר״ל שאינו נלקה ע״ז עיין מל״מ הל׳ סנהדרין פי״ז ה״ז‬
‫והל׳ מלכים פ״ל ה״ט‪ ,‬ולכן מברביץ על ביעור חמץ אף שיש ל״ת דבל יראה‬
‫משום שעל חמץ כזה שמבער החמץ שברשותי לפני החג אפי׳ אם לא היה‬
‫מבער אותו לא היה נלקה עליו דהוי לאו שאין[! בו מעשה‪ ,‬ואף שודאי כופץ‬
‫על קיום‪ .‬כל מ״ע ואפ״ה מברבין‪ ,‬הנה כפי׳ על קיום מ״ע אינה עונש רק‬
‫הסרת המונע עד שיאמר רוצה אני ראה רמב״ם גירושין פ״ב ה״כ אבל כל‬
‫שיש עונש א ח ר י כן אין מברכין‪.‬‬
‫ובזה בבין טעם הרבה מצות שלא תיקנו עליהן ברכה‪ ,‬אחרי שיש לאו‬
‫במניעתן כד‪ ,(,‬ומה שיש להעיר משחיטה כבר סילקו האבודרהם שם‪ ,‬ועיין‬
‫בפמ״ג יו״ד סי׳ י״ט משב״ז סק״א בענין ברכה שעל השחיטה למ״ד שזביחה‬
‫אינה מ״ע רק תיקון הלאו שאין מברכין על כיוצא בה כמו ניקור החלב‪ ,‬ולא‬
‫תקנו מטבעה אקב״ו על הנבילות והתיר לנו את חשחיטות כסגנון ברכת עריות‪,‬‬
‫וראיתי למרן הגאון ראי״ה קוק הי״ו שכתב טעם שמברכין על חשחיטד‪ ,‬לפי‬
‫שכוללת ג״כ שחיטת קדשים שהיא מ״ע גמורה‪ ,‬וכידוע השוו רבותינו מטבעת‬
‫הברכה בכל מה דאפשר‪.‬‬
‫והנה האבודרהם נשאר בצ״צ למה מברבין צל צשי־ית מעקה בעוד שיש‬
‫לאו במניעתה ולא תשים דמים בביתך‪ ,‬ולפי הסברתי יונח לפי שאין לוקין‬
‫על ל״ת זו שהיא לאו שאין בה מעשה )וכמה מ״ע שכלל בסוג זה באמת‬
‫מטעמא אחרינא אין מברכין עליהן(‪ ,‬ועיין במקנה קדושין ל״ג לתוד״ה מעקה‬
‫מש״כ בזה‪ ,‬ובריטב״א לקדושין ל״ב הביא בשם הרמב״ן דמעקה וגילוח הקן‬
‫אע״ג דאית בהו ל״ת בעיקרים אי בהם אלא המעשה שבמעקה כתיב ועשית‬
‫מעקה לגגיך ובו הרצון והכוונה ואח״כ ולא תשים דמים בביתך כלומר לא‬
‫תעכב מעשות מצוה זו‪ ,‬וכן בשילוח הקן כו׳ עיין בו‪.‬‬
‫אמנם עדיין מצד אחר בןכת מצקה צריכה טןגמא‪ ,‬דהן אין מברכין על‬
‫דבר שהוא להסיר הסכנה עיין רמב״ם הל׳ ברכות פי״א ה״ד‪ ,‬ובאמת הרקה‬

‫בפתיחה כוללת היא אות ל״ז עיין ב ו ‪ ,‬שהן כל חמצות‬ ‫כד( ומוכח דלא כהפרי מגדים‬
‫תוךת‬ ‫וע״ע במהדשיא עידובין ק׳ ע״א‬ ‫לאו שבכללות‪,‬‬ ‫בפני עצמן ואפ׳׳ה נקט דהוי‬ ‫מבוארות‬
‫ל‪/‬ת דבל תוסיף וכו׳ ואכימ‪.‬‬ ‫ד ׳ וכו׳ הימ להקשות ליתי עשה ול״ת דבל ת ג ר ע ולידתי‬ ‫מתן‬
‫על הצדקה אף שמתן שכרך‪ ,‬בצדה‬ ‫בענין שבופין‬ ‫סק*ט‬ ‫כת( ועיין בקצוה״ה סי׳ ציז‬
‫ב כ ת ו ב ו ת מיט תוד׳ה אכפי׳ כ ו ׳‬ ‫מדברי התפלאה‬ ‫ויש להעיר‬ ‫כו‪/‬‬ ‫משום ישיש בה נמי לאו‬
‫מפני עשה עיי״ש‪.‬‬ ‫שבצדקה ב ׳ לגוווי ואין נךתין‬
‫ואע ר‬
‫טף‬ ‫הברכה‬ ‫מקור‬
‫והמאירי במגילה רפ״ג כתבו שאין לברך על עשיית‪ ,‬מעקר״ ולמ״ד שמברמן‬
‫יתכן שאך אשר יעשה האדם להםיר המכנה מעצמו שזה אעו עושה מפאת‬
‫ציוי ה׳ לכן אין מברכין אבל על עשי׳ להציל אחרים מסכנה יתכן לברך‬
‫‪.‬ועיין בהעמק שאלה פ׳ עקב שאילתא קמ״ה אות י״ז‪.‬‬
‫ויעוץ במחנה אפרים הל׳ שלוחין סי׳ י״א שכתב כי המתקן מעקה ע״י‬
‫אומן נכרי יוכל לברך ויעוץ במג״א או״ח סי׳ רם״ג סע׳ י״א באשה שהדליקה‬
‫נר שבת ע״י נכרי כשחשכה והיא תברך‪ ,‬והנה הרשב׳יא בתשובה פי׳ שג״ז‬
‫כתב בענץ מיתת ב״ד שאין לומר לעכו״פ ליתן פתילה של אבר לתוך פיו של‬
‫החייב שלא מצינו שיוכל לקיים מ״ע ע״י נכרי‪ ,‬אמנם יעוין מש״כ בתשובותיו‬
‫ח״ג סי׳ רנ״ט בענץ טבילת כלים ע״י נכרי ובטר׳ז יו״ד פי׳ ק״כ ס״ק י״ז‬
‫וזהב מזוקק שמ‪ ,‬וע״ע בשעה״מ הל׳ עכו״ם ‪9‬י״ב לטעם המלך הל׳ חמץ ומצה‬
‫פ״א ה״ג וברי״ט אלגזי בכורות פ״ד אות נו״‪.‬‬

‫ו‪.‬‬
‫והנח מרן השל״ה בשער האותיות י״ג עיקרים כתב‪ :‬נראה בעיני כי‬
‫מי שבא לידו קידוש ה׳ ומקיים מ״ע דונקדשתי בתוך בני ישראל שמפורסם‬
‫לעשרה מישראל אז קודם שיהרגוחו יברך בשמחה בא״י אמ״ה א ק ב ״ ו‬
‫ל ק ד ש שמו ב ר ב י ם כדין הרבה מ״ע שמברבין על קיומן ופו‪ /‬ואף שיש‬
‫הרבה מ״ע שאין מברכין עלייהו כבר נ^מרו בהם טעמים ואין טעמים אלו‬
‫שייכים במ״ע זו דונתקדשתי ועיין באבידרהם וכו‪ /‬ובראשית עיוני הייתי רוצה‬
‫לומר טעם אחר מלבי למה אין מברכץ על כמה מ״ע ומכה זה הטעם ג״כ לא‬
‫יברכו על מ״ע דקידוש ה ‪ /‬שאין מברבין אלא על מ״ע שמחויב האדם להדר‬
‫אחריה ולעשו־תה כגון' תפילין מילה סוכה וכו׳ משא״כ במ״ע שאינו מחויב‬
‫להדר אחריהן כגון לקט שכחה פאה וכן ושפטתם צדק אין מחויב להדר להיות‬
‫דייי וכו׳ נמצא לפ״ו שלא לברך על קידוש ה׳ כי אינו מחויב להביא עצמו‬
‫לידי זה ואדרבא אם יוכל לבר‪1‬ח יברח‪ ,‬אמנם חזרתי דיש לחשב על טעם זה‬
‫דצדקח תוכיח שמצוח להדר אחריה ואין מכרכץ אם לא שנרכיב שני הטעמים‬
‫שלענץ צדקה נשאר טעמי האבודרהם ובשאר מ״ע פעם שלי וזה דחוק‪ ,‬ועוד‬
‫דמצינו בהדיא בקידוש ה׳ להדר עלי׳ כיאמר ר״ע כל ימי הייתי מצטער כיו׳‬
‫ע״ב פשוט בעיני לברך‪ ,‬לא מבעיא לתוספות ומנהג אשכנזי שמברכין בא״י‬
‫מקדש את שמך ברבים שנתקנה ע״פ הירושלמי שגזרו שמד שלא לקרות שמע‬
‫!קרעו הגזירה וחביב לנו זח שאנחנו מברכים עליו אע״פ שלא בא לידינו‬
‫אנחנו היום פה מכ״ש מי שמקדש השם בפועל‪ ,‬אחרי כותבי זה מצאתי כן‬
‫בהדיא בתשובת המקובל רבינו מנחם רקנט כי׳ ע׳ ו־ז״ל המקדישים את השם‬
‫חייבים לברך על קידוש השם הנכבד והנורא כיון שהיא מ״ע דאורייתא‪ ,‬ושמחתי‬
‫בי כוונתי לדעת הגדול וכו׳ עכ״ל השל״ה‪.‬‬
‫והנה מה דנקט רבעו שלכן אץ מברלין בלקט שכחה ופאה מפני שאינו‬
‫מחויב להדר שתהיה לו שדה יפלא דא״כ למה • מברכין יעל הפרשת תרומת‬
‫ומעשרות והלח שכמו כן לא יחויב שתהיה לו שדה ותבואה או לעשות‪ ,‬עיסה‪,‬‬
‫וכן ברכות על פדיון חבן ופדיון פטר חמור עיין רמב״ם הל׳ בכורים פי״א‬
‫ח״ ה‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬ ‫טז‬
‫ה״ח מע״ש פ״ד ה״ג ויו״ד סי׳ שכ״א סע׳ ו ‪ /‬וכן לדעת הגי רבוותא• שמברכיך‬
‫על מעקה אמ כי אינו מחויב לבנות לו בית ולעשות עלי׳ גג שטוח ולא‪:‬‬
‫בשפוע‪ ,‬אלא וודאי כיון שע״כ ישנם אנשים שיש להם שדות וזורעים ועושים־‬
‫עיסות ושכיח כי הבן הבכור שיולד חוא פטר רחם ומצוי כתדיר‪ ,‬לכן אותם‬
‫בני אדם יברכו‪ ,‬א״כ מהאי טעמא היח לברך גם בלקט שכחה ופאה שאע״פ•‬
‫שהוא אינו מחויב להדר לקנות שדה אבל הן ע״כ יהיה בעל לשדה ולאותו‬
‫בעל צ ותה תורה‪ ,‬וכמו בקר בנות שאע״פ שאין הכהן מחויב להדר שהוא יקריב‬
‫חטאת או אשם זה «צפ״כ ‪ m‬יקריב יברך כיון שע״כ יקרב ע‪:‬״י כהן‪ ,‬אמנם‬
‫אשר באמת אין מברכין ‪.‬על לקט שכחה רפאה זחו מטעם אחר לפי שאיבר‬
‫עושה שום מעשה שבלקט אין •הבעה״ב עושה שום עשי׳ של מצוח‪ ,‬וב״ש‬
‫בשכחה‪ ,‬וכן בפאר‪ ,‬שהיא בשב ואל תקצור‪ ,‬ועוד טעם משום שאין מברבין על‬
‫מצוה שיש בה קלקיל לאחרים שימצא עני מקבל כאשר הבאתי לעיל פרק ג‪./‬‬
‫וגם מה שכתב השל״ה לדחות מצדקה לאשר דוחק לומר דתרי טעמיי‬
‫איתנייהו‪ ,‬מאוד יפלא שהרי ודאי •הרבה כללים ישנם‪ ,‬ובאלו הטעמים גם‬
‫שניהם לא יתישב עוד מה שאין מברכין על הרבה מ״ע‪ ,‬ולנכון כתב האבודדהם‬
‫בראש המשובה דלא תליין בהד טעמא לחוד אלא כמה טעמי אית בהו‪/‬‬
‫כהטעמים שכבר הבאתי וכמוהם שאביא‪ .‬בהפרקים הבאים‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫רבינו הגדול הרמב״ם בהל׳ ברכות פי״א כלל ‪ :‬שאין מברכין א( על‬
‫דבר שאין עשייתה גמר מצותה‪ ,‬ב( על אשר עושה לסלק הסכנה כמו על‬
‫נטילת מים אחרונים מ(‪.‬‬
‫האור זרוע בהל׳ ברכות המוציא פי׳ ק״מ כלל ‪ :‬שאין מברכין רק על‬
‫מצוד‪ .‬שיש לה עת קבוע כמו ציצית ותפילין וכו‪ /‬וכן ברכות התורה יש עת‬
‫קבוע דכיון שקרא ק״ש שחרית וערבית קיים לא ימיש‪ ,‬אבל מצוה שאין לה‬
‫עת קבוע כמו ביקור חולים וצדקה שאין להן הפסק וזמן פטור לעולם אין‬
‫לברך ר*וה שם 'באריכות‪.‬‬
‫וכעין זה כתב המג״א בסי׳ ק״ו סק״ד שאין לברך על התפלה מפני שאין‬
‫לה קבע‪1 ,‬יתכן שזה הטעם מה שאין מברכין על ספור יציאת מצרים בליל פסה‬
‫ובכלל על כל הזכירות אף למ״ד דבעינן בפה דוקא )עמש״כ לעיל פרק א׳(‬
‫מ ש ו ם ש א י ן ל ה ן ק ב ע דכל המרבה לספר הרי זח משובח‪ ,‬ואע״פ‬
‫שאמרו במכילתא ומובא בהה״מ הל׳ שבת פכ״ט( זכור מת יום השבת לקדשו‬
‫זכרהו בברכה‪ ,‬הן מדאורייתא ?;־ין קבע לברכה כז(•‬

‫ברא״ש ב ל ב ו ת פ י ע םי׳‬ ‫משנתו ״עוין‬ ‫שחרית בקימז!‬ ‫כו( ואשר מברבין על נטילת ידיש‬
‫ו ׳ אות ד׳ ומג׳׳א שם סיי­‬ ‫כי׳‬ ‫ארח‬ ‫כי• ג שהיא משום ה ת פ ו ח ‪ ,‬ועיין בדרבי מישת שצל הטור‬
‫ד׳ ם־׳ק י״ב‪.‬‬

‫ויעוין ברכינו ירוחם נתיב ה׳ ח״ד 'שכתב אין מברכין על קריאת ההגדה כמו במגילה;‬ ‫כז(‬
‫אע׳פ שהיא מצוה וכתב רבינו פרץ לפי שבבר אמר בקידוש זכר ליציאת מצרים עביל‬
‫עיין‬
‫ין‬ ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מקור‬
‫והבית יוםף באו״ח םי׳ מ״ז הביא מתשובת הרשב״א טעם שאין מברכין‬
‫ברכה אחרונה על לימוד התורה משום שאין מברבין על המצוות לאחריהן‬
‫וראייתו מנדה נ״א םע׳׳ב‪ ,‬וכתב ע״ז ה ב״י שבלא״ה אין לברך אחרי קיום‬
‫המצוה כיון שאין לה קבע ועוד לא גמר מצותה‪ ,‬והנה לפ״ז גם ל ‪ a‬נ י• ה‬
‫לא היה לברך לפי שהיא מצוד‪ .‬שאין לה קבע‪ ,‬ונראח שר׳ יוחנן שאמר‬
‫בברכות כ״א ע״א למדנו ברכות התורה לאחריה וכו׳ לשיטתו אזיל שבאמירת‬
‫ק״ש שחרית וערבית קיים והגית בה עיין מנחות צ״ט ע״ב‪ ,‬וכיון שיש קבע‬
‫לעיקר קיום חמצוח שפיר מברכין לפניח אבל לא לאחריה כבשאר כל מ״ע‪,‬‬
‫ויתכן שלפי שדבר זה אסור לאמרו בפני ע״ה וא״א לגלות ברבים שבקריאת‬
‫הפרשה זו כבר יצא יד״ח לא טבעו כלל לפניה ברכת המצוה שמטבעתה‬
‫אקב״ו לעשות כך וכך אך טבעו סגנון ברכת הודאה כח(‪ ,‬ולכן מברכין גם‬
‫לאחריה כשעולין לתורח ואפי׳ בפרשת זכור‪ ,‬וכן חתימת ההלל ואשר הניא‬
‫אחרי קריאת המגילה כולן ברכות חודאח‪ ,‬וכן ברכות אירוסין נטבעו אשר‬
‫אסר לנו את העריות כו׳ לאשר היא ברכת חשבה כאשר הבאתי‪ ,‬ויונח מה‬
‫שטבעו ברכה זו בעוד שאין מברכין על הפרשה מאיסור כעל ניקור הגיד וחלב‬
‫והגעלה‪ ,‬וראה הלאה מש״כ בענין ברכת עירובי תחומין‪.‬‬
‫והרבינו בחיי בספרו על התורה פרשת שלח ובכד הקנ?ת אות ציצית‬
‫הביא שחכמי האמת תקנו לנו ברכות אך למצות מקובלות ולא למצותן מושכלות‬
‫לפי שהמקובלות הן הם עיקר הקדושה ובהם אנו נקראים קדושים משאר האומות‬
‫וע״כ תקנו בהם ברכה לומר אקב״ו‪ ,‬וכן מבואר ברקח סי׳ שם״ו‪, ,‬ויש להביא‬
‫סעד מגמרא מנחות מ״ב ע״א כל מצוה שכשירה בנכרי ישראל אין צריך לברך‬
‫כו‪ /‬ובזה היה נראה להטעים אשד אין מברכין על הדינים לפי שגם בני נח‬
‫נצטוו על הדין‪ ,‬ואשר מברכין אקב״ו על העריות בעוד שגם בי׳נ נצטוו על‬
‫העריות שזהו מז׳ מצות‪,‬יתכן כי זהו לאשר אם שגם ב״י נצטוו על העריות‬
‫זהו אך על שאר בשר שהדעת נוטה כי חסד הוא והוי מהמצות השכליות ראה‬
‫יומא מ״ז ע׳׳ב‪ ,‬אבל ישראל הוזהרו גם על קרובי חיתון בחמותו וכלתו שהן ממצות‬
‫ההקיות עיין בפ״ו משמונה פרקים להרמב״ם כט>‪ ,‬אמנם לפ״ז היה לברך גם‬
‫על הדינים אחרי שלא נצטוו לדון כפי דין התורה אך להושיב שופטים מהם‬
‫שלו דיני גמירי אך דנים כפי נמוםיהם ודעתם הארכתי בחקר משפטי גר‬
‫תושב עמוד עי׳ג‪ ,‬וכיון שדין ישראל מקודש שהוא מהמקובלות היה לפ״ז לברך‬
‫על הדין‪ ,‬אולם כבר הבאתי שברכת אקב״ו על העריות אינה ברכת המצוד; אך‬
‫מברכות השבח וההודאה‪ ,‬ולפי זה יתכן שלא טבעו ברכה למצוד! שבני נח‬
‫נצטוו עליהן אפי׳ רק בעיקרם‪ .‬ויעוץ בחולין צ״ב ע״א שבני נח קבלו עליהם‬

‫כת( עיין במשי סופרים פי״ג הייה שהובא בלשון זה‪ :‬כשהו« משכים לקרוא אומר בא״י אמ״ה‬
‫אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי ייולמימ ממרומים י א ״ י נותן התורה וכו׳‬

‫חוקיות‬ ‫מצות‬ ‫בסוג‬ ‫כ״ט( יעוץ בגהע״ס יומא שפ שהגר״י ברלין העיר על שעריות ‪:‬תשבו‬

‫והניח בצ״ע ולהאמור יונח‪.‬‬

‫יצוין‬
 ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬ ‫יח‬
‫ש ל ש י ם מצות ל( והרמ״ע מפאבו בעשרה מאמרות חקור דין מאמר ג׳‪.‬פכ״א‬
‫עמד על המנץ ופרט בל השלשים מצות‪ ,‬ומעניין שגם על אחת מהן לא‬
‫נתקנה ברכה לישראל דוק ותשכח‪.‬‬
‫ונודעים דברי הירושלמי בברכות ‪3‬״ו ה״ז ר׳ חגי ור׳ ירמי' םלקין לבי‬
‫קפץ ר׳ חגי ובירך וכו׳ ורצ״ה במטבע הברכות פי׳ ד׳ האריך‬ ‫ח נ ו ת א‬
‫בביאור דברי ירושלמי אלו‪ ,‬והחרדים בכאורו כתב כי בי חנותא היא שהיו‬
‫חוזרים לפקח בחניות על מדות ומשקלים וקפץ ר׳ חגי ובירך אקב״ו על תיקון‬
‫המידות והמאזנים עיין בו‪ ,‬ובאהבת ציון וירושלם שם ובירושלמי הוצאת רא״מ‬
‫לונץ הביאו נוסחאות שונות‪ ,‬ובכלל נראה כי לכן לא תקנו ברכה לדין‬
‫אחרי שכבר אמר ר׳ שמעון בן יוחאי בריך רחמנא דליכא חכים מירון ירושלמי‬
‫סנהדרין פ״ א ה״א ואנן ימה נענד‪ .‬בתרי׳‪.‬‬
‫וראה בראב״ד הל׳ עירובין פ״ו הכ״ד שהעיר על מה שכתב הרמב״ם שם‬
‫כשם שמברכץ על עירובי הצירות ושתופי מבואות כך מברכין על עירובי‬
‫תחומין‪ :‬אמר אברהם‪ ,‬היכן צונו לערב תחומין‪ ,‬בשלמא עירובי הצירות ושתופי‬
‫מבואות יש בהם היכר לשבת שלא להוציא מרה״ד אלא חא קולא נפקא מיני׳‬
‫לשבת ולא חומרא וכו׳ ובכן לא יתכן לברך אקב״ו לעשותה‪ ,‬ובזה אפשר ליתן‬
‫טעם על שאין מברכץ על ביטול חמץ‪ ,‬משום שהאזהרה היא שלא ימצא‬
‫החמץ ברשותו ומה שמבטל החמץ הרי זהו אך קולא שגם אם ימצא חמץ‬
‫ברשותו אינו עובר לכן אין לברך‪ ,‬אמנם חכ״מ שם כתב שעירובי תחומין חיא‬
‫כנט״י ושחיטה שמברכין ועיין במרדכי ביצה פ״ב בשם חירושלמי‪ ,‬ויתכן עוד‬
‫שלפי שאין מערבין אלא לדבר מצוד‪ .‬חוי במצוד‪ .‬לחייח עירוב‪ ,‬ויונח גם‬
‫להסברת חרש׳׳ ש בעירובין פ״ב ע״א עיין בו ובחתם סופר או״ח סי׳ צ״ט‪,‬‬
‫ויעוין תוספתא עיו ובין פ״ב אות ה׳ אר״מ לא נמנעו בנות ישראל מלשלוח‬
‫עירובין ביד בניהן וביד בנותיהן חקטנות‪ ,‬ב כ ד י ל ח נ כ ם ב מ צ ו ת ‪.‬‬
‫וראה במנחת בכורים שם דבעירובי תחומין איירי ומוכח שחנחת עירובי‬
‫ב י ט ו ל חמץ כבר הב*־תי‬ ‫תחומין ד‪ ,‬וי מצוח‪ ,‬ואשר אין מברכין על‬
‫ב י ע ו ר חמץ מברכין עמש״כ בנודע ביה ודא מה״ת‬ ‫בפרק א׳ ועל‬
‫או״ח ר״ס ם׳‪.‬‬
‫והאבודרהם בסדר ליל פסח כתב מה שאין מברכין על שתייה ארבע‬
‫כוסות זהו לפי שאין מברכין אלא על מצוד‪ .‬הנעשית בבת אחת אבל הד׳‬
‫כוסות מצוה אחת הן ונמשכה זמן מרובד‪ .‬לכן אין לברך‪ ,‬ובזח יונח אשר אין‬
‫מברכין על מ״ע של כתיבת ס״ת שמרן החתם סופר בתשובותיו חלק או״ח סי׳‬
‫נ״ב כתב שזהו לפי שאין אנו בקיאים בחסידות ויתירות‪ ,‬והנה לפ״ז איך יוכל‬
‫לברך כל עולד‪ .‬לקרות בתורד‪ .‬חן ס״ת חםירד‪ .‬אות אחת פסולה‪ ,‬ולשיטה זו‬

‫מצות‬ ‫ש ל ש י ם‬ ‫םצדי׳ גאון מנה‬ ‫ל( יצוין בתשובות הגאונים )ליק תדכ״ד( םי׳ כ׳ שרב‬
‫למשמע מדברי הגאון‪*.‬לו להרבה מצות‬ ‫שהאנשים הייבים והנשים ‪3‬שורות‪ ,‬וכמה הלכתא רבוותא איכא‬
‫ם״ת‬ ‫בתיבת‬ ‫בשאגת ‪8‬ריי מי׳ ל׳׳ה במצות‬ ‫שנסתפקו גדולי האחרונים אם בשים חייבות עיין לדוגמא‬
‫ובמנחת חינוך בדוכתי טובי‪.‬‬
‫בבאורי‬
 ‫ה נ ד כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬
‫כולהו איתנייהו בהאי םפיקא ובכן הרי אין לברך‪ ,‬וביחוד אחרי שהברכות איבן‬
‫מעכבות הקריאה‪ ,‬וכבר העיר כן רצ״ח במטבע הברכות ‪0‬י׳ י ‪ /‬וראה במהר״ם‬
‫שיק יו״ד סי׳ רב״ד שכתב דחלילה לנו לומר כן דא״כ איך נברך על התפילין‬
‫ומזוזה והארכתי בזה הרבה בספרי המקרא והמסורה‪ ,‬ומצאתי בהדושי אבשי‬
‫שם שעל חמרז־כי הלכות קטנות פי׳ תתקמ״ח אות א׳ שכתב כי לכן אין‬
‫מברמן על כתיבת ס״ת הואיל שאינו מחויב לכתוב בעצמו‪ ,‬ויש להעיר מהרבה‬
‫מ״ע שישנן בשליחות ועכ״ז כשהוא עושה מברך‪ ,‬אמנם להאמור יונח מה‬
‫שאין מברמן כי הן ע״ב יש המשך זמן עד גמר המצוה ובנתייט ימים שבחן‬
‫הכתיבה אסורה לכן אין לברך אפי׳ כשכותב התיבה האחרונה כמו שאין‬
‫מברכין על כוס רביעי של ארבע כופות לפי שיש הפסק ביניהם בעוד‬
‫שאריעתם מצוה אחת לא(‪.‬‬
‫וראה במנחת חינוך מצרה כ״ג שכתב שאף שעריפת חמור מצוה בפני‬
‫עצמה מ״מ אין מברכין עלי׳ משום שלא תקנו ברכה רק על מצות חביבות‬
‫והבא הן פדיה חביבה יותר מעדיפה לכן לא תקנו ברכה על ‪•.‬האינח חביבה‪,‬‬
‫וכן אין מברכין על החליצה כיון שיבום עדיף לב(‪ ,‬ואשר הובא בסוף סדר‬
‫חליצה ברוך אשר קדשנו במצותיו וחוקיו של אברהם אבינו מפורש שם‬
‫שהרב הוא המברך לא החולץ‪ .‬ויש להעיר ממ״ש בירושלמי דמאי פ״א ה״ד‬
‫פ ד י ו ן מ ע ש ר ש נ י וכו׳‬ ‫כיצד הוא מברך אם היו פירות ע ל‬
‫ועיין בתום׳ מגילה י׳ ע״א םד״ה דכ״ע מד‪ ,‬שהביאו מהשאלתות‪ ,‬אמנם‬
‫‪,‬‬
‫המנחת חינוך במצוה תנדב העלה שאכילת מעשר שני אינה מצוה כל‪ ,‬לג(‬
‫ולא מצינו ברכה על אכילת מעשר שני‪ ,‬והרמב״מ לא מנאה בכלל המצות‪,‬‬
‫ועיין ברמב״ן בסהמ״צ סוף העשין מצוה א׳ ששבח הרב ובהגהותי שם‪ ,‬א״כ‬
‫שפיר לא אדיפא וחביבה מהפדיון‪.‬‬
‫ויתכן שזו היא כוונת הירושלמי מעשר שני פ״ד ה״ג מערימין על‬
‫מעשר שני כו׳ ר׳ אבין אמר איתפלגון ר׳ ל ע ז ר ור׳ יופי ב״ר חנינא‬
‫חד אמר למה מערימין עליו מפני ש כ ת ו ב בו ב ר כ ח וחרנא אמר‬
‫למה פודין אותו בשער הזול מפני ש כ ת ו ב בו ב ר כ ה לד(‪ ,‬כי‬
‫ל פ ד ו ת המע״ש בכדי שיהיה בידו שכר ב ר כ ה ‪,‬‬ ‫באמת השתדלו רק‬

‫לא( בבחורי להחגדה של פסח כתבתי עוד טעם שלכן א ץ מכרכין על ד׳ כוסות לפי שלא מינכר‬
‫גם בשאר הסיבות נחגו בארבעה כוסות כאשר הוכחתי שם‪.‬‬ ‫כי עושה בזה מצותו לאשר‬

‫מבדכיץ על‬ ‫מאה קשיכה פרק פ׳ ובמק״א הארכתי בעגין אי‬ ‫לב( ועמש״כ הרמ״ע מפאנו בס׳‬
‫שבות‬ ‫ובשו״־ת‬ ‫בתפילין‬ ‫ם‪-‬׳ם ל״ג‬ ‫או״ת‬ ‫טו״ז‬ ‫מצוה שמקיימה באופן שאך בשעת הדחק יצא עיין‬
‫יעקב ח״א סי׳ א׳‪.‬‬

‫פלאי‬ ‫וזהו‬ ‫שני‪.‬‬ ‫מעשר‬ ‫לטמאות‬ ‫גם‬ ‫לג( יעוין בפני יהושע פסחים ל״ח שכתב כי מותר‬
‫תרומה‬ ‫בכל קודש לא הגע לרבות התרומה היא‬ ‫מבואר בירושלמי שבת פט״ז ה״ג‬ ‫ש ה ה י פ ו ך‬
‫עיי״ש‪,‬‬ ‫ש נ י‬ ‫מ ע ש ר‬ ‫ה י א‬

‫לד( בספרי שם עולם ח״פ אות ד״ן הבאתי מירושלמי שם פ״א הי״ז אבל מקדשין בגידין כוי‬
‫ב ר כ ה עיי״ש‪.‬‬ ‫בו‬ ‫ש כ ת ו ב‬ ‫מפני‬ ‫ל ע ז ר‬ ‫א״ד‬
‫ולפי‬
 ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬ ‫כ‬
‫כי על האכילה עצמה לא בירך כי אם על פדיונה לה‪ /.‬ואך בזמן הבית‬
‫ב כ ד י לעטר‬ ‫התקינו בכרם רבעי שלא לפדותם ואך להעלותם לירושלים‬
‫שוקי ירושלים בפירות ביצה ח׳ ע״א‪ ,‬אבל אחר החורבן אמרו אך לפדות‬
‫ולא להעלות עיין תוספתא מע״ש שם‪ ,‬ויונח סגנון המשנה כ׳ במע״ש פ׳יה‬
‫כרם רבעי כו׳ ומשרבו הפירות ה ת ק י נ ו שיהא נפדח סמוך לחומה שכל‬
‫המפרשים התחבטו בבטוי ״התקינו״ ולהאמור יובן שזהו נחשב לתיקון משום‬
‫שברכות נכספו‪ .‬אמנם ראיתי בהגהות שער הציונים שמ שכתב לתרץ קושית‬
‫חצל״ה למה התקינו להעלות רק בכרם רבעי ולא במע״ש לאשר פדיון מע״ש‬
‫מבואר בקרא ויש בו עשה אבל כרם רבעי אסור אך מטעם ערלה והוי בלאו‪,‬‬
‫ולפ״ז צ״ע ברכת על פדיון כרם רבעי המובאת באבודרהם שער התשיעי והיא‬
‫משאלתות שאילתא ק׳ בה״ג הל׳ ערלה וםמ״ק פי׳ רע״ח‪ ,‬אולם בספרו הגדול‬
‫של הר׳אש מ׳דברים ב׳כל מ׳קוט לא מצאתי ברכה זו‪ ,‬ויעוץ בברכי יוסף יו״ד‬
‫פי׳ של״ב אות כ״ו שהביא שלכן אין מברכין על פדיון מעשר שני לאשר לא‬
‫נדע איזו שבה היא שנת מעשר ‪ ,‬ש נ י ואיזו של מעשר ע נ י ‪ ,‬כי כנודע‬
‫לא הוכרע שנת שמיטה אימת היא‪.‬‬
‫בררנו איפה בזה כי הרבה תנאים למצוד‪ .‬שיברכו עליה ואם באחת‬
‫מהנה אין כל הסגולות הנדרשות אין מברכין עליה‪ ,‬והדריגן‪ ,‬לכללא שאך על‬
‫אותן המצות מברכין שודאי ישנם אנשים שמחויבים לעשותן ואלמלא הם היה‬
‫חעולם חרב כמו מצות התלויות בארץ ובית שהזכרתי‪ ,‬עליהן וכמוהן טבעו‬
‫ברבה‪ ,‬אבל מצות שאפשר ששום אדם לא יתחייב בהן שלא תהיה חמציאות‬
‫שתסבב חיוב האי עשה כמו טהרת טמאים שהתורה צותה אך שאם נתרמה‬
‫שנטמא יתחייב בהאי עשה לכן אין לברך על עשה כזו‪ ,‬ומתעסקי המתים‬
‫שנטמאו הן הוי קלקלה שכבר בארתי שאין מברכין על כזו‪.‬‬

‫והקמעות‬ ‫קנד־ו ע״ב הברכות‬ ‫בספר )עיין שבת‬ ‫כ ת ו ב ו ת‬ ‫היו‬ ‫לה( ‪1‬לפי ; ש ה ב ר כ ו ת‬
‫כ ת י ב‬ ‫ו ה א‬ ‫פ׳ פגהם רל״ו ע״א‬ ‫בזוהר‬ ‫ובד( לכן נקטו לפעמים עלייתו סגנון ״דבתיב״• עיין‬
‫אתה‬ ‫עניים‬ ‫שועת‬ ‫ד כ ת י ב‬ ‫רמ״ז‬ ‫פי׳‬ ‫ושפתותינו שבה כמרחבי הרקיע‪ ,‬וברמב״ם וטור אדיח‬
‫ו כ ן‬ ‫פס׳ ונתתי שלום בארץ מגיד שהשלום שקול כנגד הכל‬ ‫תשמע‪ ,‬וכזה בתורת כהניפ פ׳ בתקותי‬
‫בברכות י״א‬ ‫שם כ״ו ו׳ וראה‬ ‫וברשי׳י‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫את‬ ‫ובורא‬ ‫שלום‬ ‫עושה‬ ‫א ו מ ר‬ ‫ה ו א‬
‫)ט״ו‬ ‫זוהר‬ ‫התקוני‬ ‫ע״ב ובמתנות כהונה למדרש רבא פ׳ נשא פי״א ז' דייה אנו אומרים ובהקדמת‬
‫זבהים‬ ‫להדמב״ם‬ ‫יראה בפיהמ׳־ש‬ ‫ועינינו מאירות כשמש וכירח‪,‬‬ ‫ב ה ו ן ‪.‬‬ ‫ד א י ת מ ר‬ ‫עי׳א(‬
‫כי לא יטוש ה׳ את‬ ‫פי״ד באו לירושלים שנקט שנאמר כי בחר ה׳ בציון גוי כי יעקב בתר לו יה גוי‬
‫אדונינו‬ ‫על‬ ‫לומר‬ ‫וזתלתי‬ ‫עמו וגוי‪ ,‬וכתב על זה הגרש״ש בהגהותיו שמ קי״ט ע״א בזה״ל יראתי‬
‫אחר זה‬ ‫יהי כבוד זה‬ ‫עטרת ראשנו הרמב״ם זלה״ה דלפי ששגור היה בפיו סדור הג׳ כתובים בנוסח‬
‫םבר שכן המת סדורים בכתוב ובאמת לא קרב זה אל זה וכו״׳ ושפיר עביד דמםתפי שהדמב״ם לא טעה‬
‫)וראה‬ ‫שהבאתי‬ ‫נשמת‬ ‫כבמטבעת‬ ‫לסבור שהמה מסודרים כן בכתוב ‪:‬אך דרש סמיכתם בסדר התפלה‬
‫דייה‬ ‫צ״ב‬ ‫ברכות כ׳‬ ‫בנוםתא אחרת(‪ ,‬ועיין בתום׳‬ ‫ברבינו בתיי פ׳ ראה שהביא דברי חרמב״ם אלו‬
‫ביומא‬ ‫לבבלי‬ ‫כתבתי בהגהותי‬ ‫על בריתך שחתמת בבשרינו״ ו‪$‬שר‬ ‫ד כ ת י ב‬ ‫מ ש ו ם‬ ‫נשים‬
‫ל״ד ע״א‪.‬‬

‫אמנאם‬
 ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬

‫ח‪.‬‬
‫והנה בתום ברכות יי׳ד ע״א ד״ה ימים כתבו בעבין חביטת ערבה שהיא‬
‫‪,‬‬

‫׳מנהג נביאים ואין מברמן על מנהג לו(‪ .‬והקשה החכם צבי בתשובה לי׳ג למה‬
‫פסק מרן הב״י באו״ח םי׳ תכ״ב שאין מברכין על הלל בראש חודש מטעם‬
‫דלא הוי אלא מנהגא‪ .‬וכסי׳ תרע״ג פסק שמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית‬
‫הכנסת אף דלא הוי אלא מנהגא‪ ,‬ולהאמור יובן ההבדל שביניהם כי בר״ח‬
‫•אין חיוב כלל לומר הלל וכל עיקר אמירא זו לא הוי אלא מנהגא לכן‬
‫לשיטתייהו אין לברך‪ ,‬אבל בנר חנוכה דעשי׳ של מצוה היא מברכין גם‬
‫במקום שההדלקה היא אך ממנהגא כדברי הרדב״ז בח״ה סי׳ ג׳ אלפים ר״ט‬
‫בטעם ברכת נשים שנוהגות להדלק בערב יוה״כ‪ ,‬ובכלל כאשר הנשים מברכות‬
‫על כל מ״ע לאשר עשי׳ של מצוד‪ .‬היא לגברים )ראה בהגהותי לשו״ת מן‬
‫השמים סי׳ א׳ ובמלואים שבמהדורא תנינא שם(‪ ,‬ועיין ביו״ד סי׳ קצי׳ד סק״ב‬
‫שנסתפק אי תברך אשה על טבילה שאחרי דם טוהר דלא• הוי אלא‬
‫ממנהגא לז(‪.‬‬
‫ואשר מברכין על יו״ט שני של גליות אם שאינו רק משום הזהרו‬
‫ממנהג אבותיכם ביצה ד׳ ע״ב‪ ,‬כבר אמרו בשבת כ״ג ע״א על מה שאמר‬
‫א מ י כי לכן אין מברכין על הדמאי משום שודאי דבריהם בעי ברכה ספק‬
‫דבריהם לא בעי ברכה והקשו והא י״ט שני דספק דבריהם ובעי ברכה לח(‬
‫ומשני כי היכי דלא ליתי לזלזולא בה‪ ,‬ולכן אף דלא הוי רק מנהגא אעפ״כ‬
‫מברמן‪ ,‬ובזה תי׳ הלח״מ בהל׳ חנוכה פ״ד ה״ג אשר לא הביא הרמב״ם טעמו‬
‫של רבא משום שרוב ע״ה מעשרין חן שמוכח שבכל מקום בשחספק שקול‬
‫מברמן אע״ג שאין לחוש לזלזול־ רק נקט טעמו של אביי משום דאכתי צריכים‬

‫לו( אמנם היראים בם׳ קכ״ד והתניא סי׳ פ״ו פירשו מנהג נביאים חיא‬
‫שלא לברך‪ ,‬ויעוין בכל בו סי׳ ע״א שהביא דמנהג נביאים שנהגו לעצמם כן‬
‫ואחרים למדו ממנם ולא נתקן בעד הצבור לכן־ לא תקנו לזה ברכה אבל! מה‬
‫שקבעו בשביל הצבור כהלל שפיר תקנו גם ברכה‪ ,‬ויעוין במ׳ "הישר לר״ת‬
‫<מ״ג ע״א( וברדב׳׳ז ח״ג סי׳ תתקי״ד והלכות קטנות ח״ב סי׳ י״ח‪.‬‬
‫ע ל‬ ‫לז( ובהגהותי ליו״ד הערתי שאחרי שנשי דידן נוהגות לברך‬
‫עיין‬ ‫ט ב י ל ה ‪ • ,‬מטבע זו יכולות לברך גם אחרי טבילה כזו‬ ‫מצות‬
‫בטו״ז שם ובחתם סופר יו״ד סי׳ קצ״א‪.‬‬
‫לח( אם כי כל עיקר קידוש ביו״ט הוא דרבנן )עיין מג״א פי׳ ר ע ״ א‬
‫פסק״א( אעפ״כ תקנו גמ ביו״ט ב׳ ליקדש שחוא ספק דבריחם ולא אמרו כמו‬
‫בסוכה בשמיני דמיתב יתבינן וברוכי לאמברכינן סוכה מ״ז ע״א‪ ,‬הרי שאין‬
‫הברכה נחשבת לחלק המצוה לומר שאם באנו לצאת ידי ספק דאורייתא לישב‬
‫'בסוכה יהיה זלזול דרבנן אם לא נברך על ישיבה זו‪ ,‬לאשר ישיבה וברכה‬
‫לאו חדא מילתא היא‪,‬‬
‫ולכן‬
 ‫ה נ ד כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬
‫לכל‬ ‫טוב‬ ‫שיום‬ ‫אנו לטעמו דלא ד״וי אלא מנהגא ולא ליתי לזלזולא ׳אחרי‬
‫מסור לנ‪ 0‬לא בן דמאי שתלמיד חכם הוא המפריש‪.‬‬
‫והנה חלח״מ שם נתקשה בישוב שיטת הרמב״ם •בענין אם מברכין על‬
‫מצוד‪ .‬דרבנן וראה בתשובת הרמב״ם המועתקת בכ״מ הל׳ מילה פ״ג ה״ו‪,‬‬
‫והעולה מדבריו שבמצות דרבנן‪.‬ישנן שלשה םוגים‪.‬‬
‫א‪ .‬תקנות שעיקרן דרבנן כמו נר חנוכה מקרא מגילה עירובין ונט״י‪,‬‬
‫וכמו כן נר של שבת יו׳יט ויוה״כ עיין דדב״ז ח״ה םי׳ ב׳ אלפים ר״ט )ובהן‬
‫עשו חכמים חמוק לדבריהם י ו ת ר משל תורה כי היכי דלא ליתי•‬
‫לזלזולא בהו(‪.‬‬
‫ב( דברים שהוסיפו חכמים בכדי לעשות סיג וגדר לדאורייתא‪ ,‬כמו לולב‬
‫במדינה כל שבעה תרומות ומעשרות במוריא וכאלו‪ ,‬שנקראו ודאי דבריהם‬
‫)ובהם עשו חכמים חיזוק לדבריהם כ ע י ן של תורה שלא יהיה הסייג‪.‬‬
‫חמור מן העיקר‪ ,‬ויתישב בזה אשר הקשה היד מלאכי בכלל רפ״ו עיין בו(‬
‫ג‪ .‬מה שתקנו חכמים משום ספק )ובהם אין לדמות גזירות החכמים זו‬
‫לז‪ ,0‬וישנם בסוג זה שני מינים א׳ דברים שאף שכל עיקר תקנתם היה‬
‫משום ספק בכל זאת קבעום חז״ל כודאי דדבריחים‪ ,‬כמו יו׳יט שני של גליות‪.‬‬
‫שאפי׳ כשנודע לבני חוץ לארץ אימת חל רי׳ח בכל זאת עושים ב׳ ימים יו״ט‪,‬‬
‫וכן אנחנו כהיום אעי׳פ שאין ספק בידינו איזה יום עיקרי של חג נצטווינו•‬
‫באל תטוש תורת אמך והיא תקנה קיימת מדאי דד בריחם מ(‪ ,‬וכמו אשר־‬

‫לט( ולכן נוהגות הנשים לברך גם על טבילת דם טוהר‪ ,‬ויעוין ביד‬

‫מלאכי סי׳ רצ״ה שתמה לפי דברי הטו״ז שבל שהיתר מפורש בתורה לא אסרו‬
‫חכמים מטעם סייג‪ ,‬והנה היי מבואר בתורה שאינה נטמאת בדם טוהר ואיך‬
‫נוהגין בו איסור‪ ,‬ובמק״א חארכתי בדברי חטו׳׳ו אלו וחוכחתי קדמות המנהג‬
‫שלא לבעול על דם טוהר ממשנה ריש יומא שמפרישין כה״ג מביתו שמ‪$‬‬
‫תמצא אשתו ספק נדה ולא‪.‬אישתמיט חד תנא לחלק שאם ילדה אשתו כשבוע‬
‫או שבועיים קודם יוה״כ שיחול יוה׳׳ב בימי טוהר וא״א שתטמא לנדתה לא•‬
‫יוצרכו לחפרישו מביתו‪ ,‬מוכח שגם לפנים נהגו בזה איפור‪ ,‬וזהו המקור‬
‫להמנהג שהיולדות אינן טובלות תוך מ׳ לזכר ופ׳ לנקבה )שהרמב״ם בחל׳ א״ב‬
‫פי״א ה״ט קרא תגר על מנהג זה ועיין פסיקתא זוטרתא פ׳ תזריע פס׳ ואם‬
‫לא תמצא ידה( דמון שאם תטבול ותראה אח״כ לא יוכלו חכמים לאפור כיוך‬
‫שמפורש בתורה ההיתר לכן הנהיגו שלא לטבול כלל כעין שבנות ישראל‬
‫ההמירו על עצמן כו׳ במגילה מ׳ח ע״א ‪ .‬והארכתי שם׳ לברר שרש׳׳י ס״ל‬
‫כהטו״ז והרמב״ם פליג ועוד חזון למועד ברצ׳ייה‪.‬‬
‫מ( יעוין בתשובות הגאונים )הוצאת מק״ג ליק( םי׳ א ‪ /‬והנה זהו כאשר‬
‫צותה תורה להקריב אשם תלוי כשמסתפק אם עבר‪ ,‬שהן כהן המקריב אותו‬
‫אשם הרי זה מקיים מצוה דאורייתא ממש אף שכל עיקר הקרבן בא על הספק‪.,‬‬
‫ובזה נפלאים לי דברי מרן השאגת ארי׳ בסי׳ ל״ז שהמציא כי הכהן יחויב‬
‫בתפילין של ראש ולא בשל יד כשמקריב חטאת העוף שבא על הספק עיין בו‬
‫והרי הקרבת קרבן חטאת העוף זו היא דאורייתא ממש‪ ,‬ויעוץ בגטין כ׳׳דנ‪.‬‬
‫ע״ב אבל חטאת העוף מםפיקא לא ליע‪1‬ל חולין בעזרה ק נ י ״ ל ‪,‬‬
‫ועיין‬
 ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬
‫׳׳גזרו לבלתי תקוע בשבת משום שמא יעבירנו‪ ,‬והנה אב אחד תקע בשבת אף‬
‫שלא העביר בכל זאת עבר על דרבנן‪ ,‬וכמו כן כל אשר צוו בכדי לעשות‬
‫•סיג לתורה נעשה כודאי דרבנן‪ ,‬המין הב׳ היא גזירה אשר לו היינו יודעים‬
‫ולא היה ספק בידינו לא היה בזה גזירה כמו דמאי שאם ידענו •שהע״ה עישר‬
‫סירותיו תו אין להפריש‪ ,‬וכל כזה יקרא ספק דדבריהם‪ .‬והנה בהשני םוגים‬
‫הראשונים כיון שהם תקנות קבועות יש עליהם ברכה‪ ,‬וגם במין א׳ שבסוג‬
‫‪.‬ג׳ עשו חכמים דבריהם כודאי שיקדשו יו״ט שני כי היכי דלא ליתי לזלזולא‬
‫בי׳ מא(‪ .‬אבל בכל ספיקות שגזרו רבנן עליהן לא תקנו ברכה עיין ברא״ש‬
‫חולין ר״פ כסוי הדם‪.‬‬
‫וראח בתבואות שור סי׳ י״ג סק״ט שכתב כי אמרם באו״ח סי׳ תרע״א‬
‫יםע׳ ח׳ במדליק נר חנוכה בשני פתחים שאינו ‪.‬מברך על השני זהו לאשר חיא‬
‫•מימרא דרב הונא מסברא דנפשי׳‪ ,‬ולכן‪ .‬אף שצריכים לנחוג כדבריו מ״מ אינו‬
‫בסוג מצוד‪ .‬דרבנן ולא עדיף ממנהג נביאים שאין לברך עליו‪ ,‬אבל על‬
‫שחיטת בן פקועה שנשנה במשנה שזהו מתקנות הבית דין הגדול שבא״י‬
‫שגזירתם קיימת על כל ישראל• אם כי הם גזרו מפני מראית עין בכל זאת‬
‫דינה כודאי דדבריהם ויש לברך עליו‪ ,‬וכוון לדברי הכוזרי מאמר ג׳ אות ל״ט‬
‫שכתב תורתינו קשורה בהלמ״מ או מן חמקום אשר יבחר ה׳ כו׳ וידבק בהם‬
‫זזענין האלהי בלי ספק בין בנבואה בין באומץ והודעה כאשר היה בבית שני‬
‫•כוי ובזה נתחייבנו במצות מגילת ופורים ומצות חנוכה כו׳ ואלו היה חקינו‬
‫ה י י נ ו‬ ‫‪-‬יוצאים א ח ר ה ג ל י ת לא היו נקראים מצות ו ל א‬
‫ל ב ר ך ע ל י ח ם אך‪ ,‬היו אומרים בחם שחם תקנח או‬ ‫ח י י ב י ם‬
‫מנהג וכו‪ /‬אמנם לכאורה צ״ ע מגמ׳ סוכה מ״א ע״א מ ש ח ר ב ביהמ״ק‬
‫ריב״ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש‪ ,‬ושם מ״ו‬ ‫ה ת ק י ן‬
‫ע״א דכל שבעה ב ע י ב ר כ ה 'ע״ש וי״ל‪.‬‬

‫־ ט‪:‬‬
‫עתה נעמוד על מטבעת הברכה כשהיא לעצמה‪ ,‬שנודע כי קצת מהן‬
‫•נטבעו בסגנון בא׳׳י אמ״ה אקב״ו ל ע ש ו ת כך וכך‪ ,‬וקצת נטבעו בסגנון‬
‫‪.‬אקב״ו ע ל ע ש י ר ‪ .‬זו וזו‪ ,‬ונפרט אותן'אחת לאחת‪.‬‬
‫א‪ .‬להניח תפילין‪ ,‬רמב״ם הלי תפילין פ״ד ה״ד‪ ,‬ויעוץ בב״י או״ח סי׳‬
‫כ״ה אודות מטבעת אקב״ו לשמור את התפילין כשממשמש בהם‪ ,‬ואקב״ו לשמור‬
‫‪:‬חוקיו כשמסירם‪.‬‬
‫ב‪ .‬לחתעטף בציצית‪ ,‬ציצית פ״ ו ח״ח‪ ,‬ועיין במג״א סי׳ י״ט סק״א שאם‬
‫היד‪ .‬לבוש ונפסקו לו וחטיל בטליתו ציציות אחרות מברך אקב״ו לעשות‬
‫‪.‬ציצית ומש״כ בספרי נפש חיה שם‪.‬‬

‫מא( ועיין במג״א סי׳ תע״ג סק״א שאם לא בירך שהחיינו ביו״ט שני‬
‫מברך כל שבעה‪ ,‬ואם לא היה הקידוש ביו״ט שני כי אט כמנהג הלא אז‬
‫אחרי שכבר עבר זמנו לא היה עליו שום חיוב תשלומין ברור איפה שנקבע‬
‫בודאי דבריהם‪.‬‬
‫יעוץ‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬ ‫כד‬
‫ג‪ .‬להדליק נר של שבת‪ ,‬שבת פ״ה ה״א‪ ,‬אחדים מרבותינו הקדמונים‬
‫הביאו מטבעת ברכה זו בשם הירושלמי‪ ,‬אבל כבר בתקופת הגאונים לא‬
‫איתאמרה בהדיא בדרז״ל עיין תשובות הגאונים ״)ליק( סי' פ״ב‪ ,‬ויעוין בתוס׳•‬
‫שבת ב״ה ע״ב ד״ה חובה וברא״ש שם סי׳ י״ה די״א שאין לברך על הדלקת‬
‫נר בשבת ודייק מדקרי לי׳ חובה כדאמרינץ מים אחרונים חובה‪ ,‬אמנם במק״א‬
‫בררתי שאם נקטו ״חובה״ הרי זה חמור מדרבנן גרידא עיין סוטח מ״ ד ע״ב‬
‫חולין ק״ה ע״א ושש ק״ו ע״א‪ ,‬וחכ״א העיר שמה שתקנו ברכה על נר שבת היא להוציא‬
‫מלבן של צדוקים יושבי חושך בלילי שבתות כעין שהביא בתשובות הגאונים פי׳‬
‫‪7‬‬
‫ל״ד ובמאור שבת פ״ג בענץ הטמנת חמין‪ ,‬ויעוץ באור זרוע חל׳ שבת סי‬
‫י״ א שהביא מטבעת הברכה‪ :‬להדליק נר לכבוד שבת ולכבוד יו״ט‪ ,‬ועיין‬
‫בהעמק שאלה לשאלתות ר״פ בהעלותך אות ג׳ וחכם צבי םי׳ צ ‪/‬‬
‫ד‪ .‬לחדליק נר של חנוכח‪ ,‬חנוכה פ״ג ה״ד‪ ,‬ועיין באו״ח סי׳ תרע״ו‬
‫שנקטו להדליק נר הנוכח‪ .‬בלי מלת ״של" ויעוץ בבבלי שבת כ״ט ע״ ב‬
‫פתילת הבגד ליתני פתילה של בגד וכו׳‪ ,‬ובירושלמי םוכה פ״ג ה״ד הובאה‬
‫נוםהה על מצות הדלקת נר חנוכה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ה‪ .‬לקרוא את ההלל‪ ,‬ולגמור את ההלל עיין או״ח סי׳ תכ״ב סע׳ ב‬
‫וסי׳ תפ״ח סע׳ א׳ ובמקורות‪.‬‬
‫ו‪ .‬לשמוע קול שופר‪ ,‬שופר פ״ג ה״י‪ ,‬ועיין בשאלתות פ׳ ברבה‬
‫ל ת ק ו ע בשופר ואשר החיינו ובשאילת שלום‬ ‫שאילתא קע״א שהביא‬
‫ה ר ב י נ ו תם‬ ‫והעמק שאלה שם‪ ,‬ויעוין ברא״ש פפחימ שהביא בשם‬
‫לשמוע קול שופר משום שיש בו שיהוי שעיקר מצות שופר על סדר הברכות‪,‬‬
‫אמנם בפ׳ בתרא דד״ה הביאו בשם ר ב י נ ו ת ם על תקיעת שופר‪ ,‬וראה‬
‫בשלטי הנבורימ סוף ד״ה‪ ,‬וע״ע ברא״ש ר״ח פ״ד מי׳ ו׳ שהביא בשם ב ה י׳ ג‬
‫שמברכץ לשמוע קול שופר‪ ,‬ואינו לפנינו בהלכות גדולות‪ ,‬וברור שצ״ל ו ח י י ג‬
‫ור״ל רב האי גאון‪ ,‬שכן מובא בשמו בהעיטור ח״ ד מ״ג ע״ב עיי״ש‪.‬‬
‫ז‪ .‬לישב בסוכה‪ ,‬סוכה פ״ו היי׳ב‪.‬‬
‫ה‪ .‬למול ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו מילה פ״ג ה״׳א‪.‬‬
‫ט‪ .‬למול את הגר ולהטיף ממנו דמ ברית‪ ,‬שם שם ה״ה‪ ,‬ועיין בחדושי׳‬
‫הרמב״ן שבת קל״ה עי׳א שכתב כי אפי׳ המוכרים שאבי הבן מברך על המילה‬
‫מודי שבעברו צריך לומר למול‪ ,‬כיון שהוא גדול וממציא את עצמו הו״ל‬
‫כאלו מל את עצמו‪ ,‬ובזה יתיישב אשר הקשה הקרין נתנאל בשבת פי׳ט אות‪.‬‬
‫כ״ט עיין בו‪ ,‬מב(‪.‬‬

‫מב( יעוין בטור יו״ד סי׳ רם״ז שהביא בשם רב יהודאי גאון שהמל׳‬
‫מברך אקב״ו על המילה וקוניו מברכין למול את העבדים כ ו ל ל במקום‬
‫להכניסו‪ .‬והנה מלת ״כולל״ אעה מובנת עיין מד‪ .‬שנדחק הב״ח שם‪ ,‬אמנם‬
‫המעיין בתשובות הגאונים פי׳ מ״ה ימצא הנוסחה מברכיו למול את העבדים כלה‬
‫ר״ל כו׳ היינו שגומר ״ולהטיף ממנו ד• ברית״ ועיי• במלחמות ה׳ שבת‬
‫פי״ט שכתב טעם מה שלא הוצרכו לפרט כן בברכת המילה של כל בן ישראל‪,‬‬
‫ויעוין בשו״ת דבר אברהם מהגרא״ד כהנא שפירא ח״ב סי׳ כ״ה‪ .‬שהאריך‬
‫בזה והביא מרמב״ן שברכת מילת גרים הו רק ברכת השבח ומילת עבדים מ״ע‪.‬‬
‫גמורה עיי״ש באריכות‪.‬‬
‫כה‬ ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬
‫י‪ .‬לקבוע מזוזה‪ ,‬מזוזה פ״ה ה״ז‪ ,‬ועיין במג״א סי׳ י״ט סק״א שאם קבע‬
‫בו מזוזה קודם שדר בתוכו מברך כשנכנס לדור בתוכו אקב״ו ל ד ו ר‬
‫ש י ש ב ו מ ז ו ז ה ‪ .‬ויעוץ בברכי יוסף שם שהעיר דברכה‬ ‫ב ב י ת‬
‫זו לא נזכרה בתלמוד וכוון לדברי הרא״ש בקדושין פ״א סי׳ מ״א‪ .‬אמנם הן‬
‫על מצוה זו תקנו ברכה וכמו מטבעת על נקיות ידים שהביא הרא״ש עצמו‬
‫בסוף ברכות לאשר היא במקום על נטילת ידים כשיש לו מים‪ ,‬ויעוין בירושלמי‬
‫ברכות פ״ג ה״ג שהובאה הנוסחא ״לעשות מזוזה״ וראה בשאלתות פ׳ שלה‬
‫שאלתא קכ״ו העמק שאלה אות ז׳‪.‬‬
‫יא( לעשות מעקה‪ ,‬ברכות פי״א ה״ה‪ ,‬אמנם בה״ג ברה״ל מזוזה‬
‫ובשאלתות פ׳ עקב שאילתא קמ״ה כד עביד מעקה אומר אקב״ו ״על המעקה״‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בהעמק שאלה שם אות י״ז‪ ,‬ויעוץ בחו״מ סי תכי׳ו דלאן דוקא בגג «לא‬
‫בכל מקום ‪.‬שיש בו סכנה כגון בור בחצירו‪ ,‬ובהגהותי שם‪.‬‬
‫יב‪ .‬לחפריש תרומות מעשרות וחלה‪) ,‬חנח הר״ש בחלה פ״ב מ״ג נקט‬
‫מטבעת הברכה להפרש חלה מ ן ח ע י ם ה‪ ,‬אמנם חטו״ז ביו״ד סי׳ כ״ח‪.‬‬
‫שאין צורך לפרט בברכה פרטי המצוה‪,‬‬ ‫סק״ג ומי׳ ק״כ פק״ה הביא‬
‫ה ע י ס ה נקראה כך‬ ‫ואשר טבעו להפריש ״ ח ל ה ״ בעוד שכל‬
‫חלת לחם‪ ,‬זהו פמטבעת לקבוע ״מזוזה״ ויעוץ בבאור חגר״א יו״ד סי׳ שכ״ה‪.‬‬
‫אות ב׳ שכתב כי נכון לברך בלשון מקרא להפרש תרומה‪ ,‬ומנהגינו אינו כן‬
‫כ״א חלה כדנקט הרי״ף בפסחים פ״ק( וכן מברכין בבל מצוה שבהפרשה עיין‬
‫רמב״ם הל׳ מעשר שני פ״א הט״ז בכורים פ״ה הי״א ועוד‪ ,‬ועיין בכריתי‬
‫ופליתי סי׳ י״ט •שהביא ברכה על הפרשת הלשכה‪ ,‬ובחכם צבי סי׳ קכי׳א על‬
‫הפרשת תרומה שקלים מירושלמי שקלים פי׳ג ראה במפרשים שם‪.‬‬
‫יג‪ .‬הבהנים י בעבודתם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצובו‬
‫לעשות כך וכך )ראה לעיל פרק ד׳ הערה כ( ועיין ברמב״ן בסה״מ שורש י״ב‪,‬‬
‫רש״י עירובין כ׳ ומל״ט מעה״ק פ״א ה״א‪ ,‬והרקה בסי׳ שס׳יו הביא ברכה‬
‫להזות מי חטאת‪.‬‬
‫יד‪ .‬לברך את עמו ישראל באהבה‪ ,‬נ״כ פי״ד הי״ד ועיין ימג״א סי׳ קכ״ח‬
‫ס״ק י״ח ומש״כ לעיל הערה כ‪/‬‬
‫טו‪ .‬לאכול תרומה קדשים וכמוהם אכילות של קדושה‪ ,‬תרומות פט״ו•‬
‫הכי׳ב‪ ,‬בכורים פ״א ה״ב‪.‬‬
‫טז‪ .‬הבעלים בהביאם קרבנותיהם גלברכים אקב״ו לשחוט הפסה או‬
‫החגיגה ובדומה‪ ,‬ברכות פי״א הי״ב‪ ,‬ולפלא שנעלמו ממרן הלחם משנה בהל׳‬
‫חמץ ומצה פ׳׳׳ג ה״ ו דברי הרמב״ם אלה‪.‬‬
‫יז‪ .‬באכילת בעלים בשר קודש מברכים איקב׳יו לאכול הזבח‪ ,‬עיין‪ .‬רש״י‬
‫ברכות מ״ח ע״ב ד״ה כי הוא יברך חזבה‪.‬‬
‫יח‪ .‬ברכת הנהרג על קידוש השם שמברך אקב׳יו לקדש את השם‪ ,‬של״ה‬
‫שער אותיות‪.‬‬
‫חי •ברכות אלו מצאנו מפורש בספרי רבותינו בלמ״ד‪ ,‬לעומת אלו‬
‫הובאו ברכות הרבה ב ע ל‪ ,‬והן‪. :‬‬
‫א‪ .‬על מצות תפילין‪ ,‬רמב״ם הל׳ תפילין פ״ד ה״ד‪.‬‬
‫ב‪ .‬על מצות ציצית‪ ,‬בטלית קטן‪ ,‬עיין ב״י או״ח סי' צ״ה‪.‬‬
‫ג‪ .‬על ביעור חמץ‪ ,‬חמץ ומצה פ״ג ה״ו‪.‬‬
 ‫ה נ ד כ ה‬ ‫מ ל! ו ד‬ ‫כר‬

‫ד‪ .‬על אכילת מצה‪ ,‬שם פ״ח ה״ו‪ ,‬וראה להלן‪.‬‬

‫ה‪ .‬על אכילת מרור‪ ,‬שם‪ ,‬אמנם בפרדם לרש״י סי׳ ג״ב מובא ״לאכול את‬
‫•המרור״ ויעוין בם׳ קרבן חגיגה םי׳ כ״ב שהביא מרמב״ן דמרור אינו טעון‬
‫ברכת המצוה כלל אפי׳ בזמן שבהמ״ק היה קיים מכ״ש בזמן הזה‪ ,‬ויעוץ‬
‫תח״ד ח״ב סי׳ רמ״ה‪.‬‬
‫ו‪ .‬על ‪-‬ספירת העומר תמידין ומוםפין פ״ז הכ״ה‪• .‬‬
‫ז‪ .‬על נטילת לולב‪ ,‬לולב פ״ז ה״ו‪ ,‬ויעוין בשו״ת הרשב״א זד א פי׳‬
‫קנ״ז‪ ,‬ובלבוש או״ח מי׳ תרנ״א בענין שאין מברכיך בלשון הכתוב על לקיחת‬
‫לולב ומש״כ בספרי נפש חיה או״ח םי׳ מ״ו סע׳ א ‪/‬‬
‫ח‪ .‬על מקרא מגילה‪ ,‬מגילה פ״א ה״ג‪ ,‬וראה בפסיקתא ריש פםקא מני‬
‫אפרים שהובאה הנוסהא אקב״ו על מצות קריאת מ ג י ל ת א ‪ e‬ת ר מג(‬
‫ט‪ .‬על נטילת ידים‪ ,‬ברכות פ״ו ה״ב‪.‬‬
‫י‪ .‬על מצות עירוב‪ ,‬עירובין פ׳׳א הי״ז יו״ט פ״ו ה״ח ועיין טו״ז יו״ד‬
‫םי׳ כ״ה םק״ג וסי׳ ק״כ םק״ה‪.‬‬
‫יא‪ .‬על הטבילה‪ ,‬ברכות פי״א הי׳ז‪.‬‬
‫יב‪ .‬על טבילת כלים‪ ,‬יו״ד סי׳ ק״כ םע׳ ג׳‪.‬‬
‫יג‪ .‬על המילה‪ ,‬מילה פ״ג ה״א וראה למעלה סוג מטבע שבלמ״ד אות ח׳‬
‫יד על פדיון הבן‪ ,‬בכורים פי״א ה״ה ועיין בשו״ת הריב״ש סי׳ קל״א‪.‬‬
‫טו‪ .‬על פדיון פטר חמור‪ ,‬יו״ד מיי‪ .‬שכ״א םע׳ ו׳‪,‬‬
‫טז‪ .‬על פדיון מעשר שני‪ ,‬מע״ש פ״ד ה״ג‪.‬‬
‫יז‪ .‬על פדיון הכרם‪ ,‬שאלתות פ׳ קדושים שאילתא ק׳ וראה העמק שאלה‬
‫שם אות י״א‪.‬‬
‫יח‪ .‬על השחיטה‪ ,‬שחיטה פ״א ה״ב‪.‬‬
‫יט‪ .‬על כסוי הדם שם פי״ד ה״א ובטוש״ע יו״ד פי׳ כ״ח הובא על כסוי‬
‫הדם ב ע פ ר ‪ ,‬ובטו״ז שאין צריכים לומר בברכה פרטי המצוה‪ ,‬ואשר‬
‫טבעו על כסוי הדם ולא בקצרה על הכסוי כמו על השחיטה וכדומה נראה‬
‫זהו לפי שיש עוד מצות כפוי• ראה ם׳ המצות להרמב״ם מ״צ קצ״ג מפס׳‬
‫ויתד תהי׳ לך על אזנך וחפרת וכסית‪ ,‬לזאת הדגישו על כסוי ה ד ם ‪.‬‬

‫מג( הנה מנהגינו לברך ״על מקרא מגילה״ סתם י ולכאורה למה לא‬
‫יברר לכתחילה שם המגילה כבברכת חפירות שאע״פ שאם בירך על פירות‬
‫האילן בורא פרי האדמה יצא בכל זאת לכתחילה צריך לפרט‪ ,‬זחו לאשר אץ‬
‫‪.‬אנחנו קוראים בצבור שום מגילח אחרת )ועמש״כ בספרי נפש חיה או״ח פי׳‬
‫תרצ״ב(‪ ,‬ובאמת כשקורא גם אחת משאר המגילות לפני הצבור אית מ״ד‬
‫שיברך עיין מס׳ סופרים פי״ד ה״ג שמבואר ברות ובשה״ש באיבה ובמגילת‬
‫‪.‬אסתר צריך לומר על מקרא מגילה )ולא הוזכר קהלת כי מתחילה בקשו לגנזו‬
‫ונהי דאח״כ לא צוו לגונזו מ״מ לא צוו לקרותו מהר״י בר ונא בתשובה סי׳‬
‫‪-‬ס״ו( ועיין מג״א ר״ס רפ״ד וס״ס ת״צ ובהגמ׳׳י מנהגי ת״ב‪.‬‬
‫וראה‬
‫ם‬ ‫מ ק יו ר ד! נ ד כ ה ־‬
‫כ‪ .‬על אכילת הזבח'הפסח וכן בשאר אכילות קדשים‪ ,‬חמץ ומצה פ״ח‬
‫ה״ז ועוד‪ ,‬וזהו דלא במטבעה שהובאה ברש״י ציינתי לעיל בסוג ברכות‬
‫שבלמ״ד אות י״ז‪ .‬וגם הרמב״ם עצמו נקט בפיהמ״ש סוף פסחים לאכול הזבח;‬
‫לאכול הפסח וכ״ה בתוספתא‪ ,‬וראה רשכי־׳ם פםחיט קב״א ומש״כ בפרק הבא•‬
‫סתירות בשיטת הר״מ במטבעה הברכות‪.‬‬
‫כנוםת‬ ‫ולא‬ ‫נ״ג‬ ‫כא‪ .‬על קידוש השם‪ ,‬קרבן נתנאל פסחים פ׳׳א אות‬
‫השל״ה הבאתי בםוג למ׳יד אות י״ח‪.‬‬
‫כב‪ .‬על ביאת יבמה ראה שו״ת שבות יעקב ח״ג סי׳ קל״ו ובאגרת ב׳‬
‫מהפרי מגדים בראש או״ה‪.‬‬
‫אלה הן מטבעות ברכות המצות שמצאתי נוםחא מבוארת בראשונים‬
‫ופוסקים‪ .‬ובכמה מהן ישנם עוד שינויים שונים‪.‬‬

‫והנה רבעו אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה בראשית ב׳ ט״ז כתב בי‬
‫מלת צווי• עם ״עלי׳ יורה מצות לא תעשה‪ ,‬וזהו מפליא שכבר הבאתי הרבה‬
‫מטבעות מצות עשה אקב״ו על זה וזה‪ .‬ולא מצעו ברכה לל״ת אקב״ו למנוע‬
‫ו י צ ו ע ל י ה ם לאמר כה‬ ‫מעשות זה וזה וראה בדה״י ב׳ י״ט כ׳‬
‫ת ע ש ו ן ביראת ה׳ גו‪ /‬מד(‪ ,‬ועיין בירושלמי סובה פ״ג ה״ד הכל מודים‬
‫ביו״ט הראשון שהוא אומר על נטילת לולב מה פלגינן בשאר כל הימים‬
‫רי״א על נטילת לולב‪ ,‬ריב״ל אומר ע ל מ צ ו ת זקנים‪.‬‬
‫מ׳דברים ב׳כל מ׳קום בהל׳ ברכות פי״א נחת לומר‬ ‫ורבעו הגדול ר׳אש‬
‫ואימת בלמ״ד‪ .‬ותוכן דבריו שאם מברך עובר‬ ‫כללא אימת מברכץ בעל‬
‫עצמו מחויב בה אז מברך בלמ״ד כמו המל את בנו‬ ‫לעשייתה על מצוה שהוא‬
‫מעקה לגגו מפריש מעשרותיו שוחט פסחו וחגיגתו‪,‬‬ ‫קובע מזוזח לפתחו עושח‬
‫ל פ נ י •נוטלו אותו אומר אקב״ו ליטול לולב מח‬ ‫בן כשמברך על חלולב‬

‫מד( וראה הסברת הרז״ו היידנהיים בבאורו למערבית יום ב׳ של פסח‬

‫וגם היא אינה מספקת עיי״ש‪ ,‬ובם׳ שערי רחמים כולל מנהגי הגר״א מווילנא‬
‫כתב מה שחילקו בברכות יש מהן בעל ויש מהן בלמ״ד‪ ,‬מה שמעלמא עלאי‬
‫בלמ״ד‪ ,‬מעלמא תתאי בעל‪ ,‬כמ״ש אלה יעמדו ל ב ר ך ואלה יעמדו ע ל‬
‫ה ק ל ל ה לכבוש את הקללה וכו‪ /‬ולא זכיתי לעמוד בסודו‪.‬‬
‫מה( ואשר נקט הרמב״ם בפ״ז מהל׳ לולב גפ בעובר לעשייתה הנוסחה‬
‫על נטילת לולב כתב הכ״מ שם שלא הקפיד רבעו שם על מטבעת הברכה‪,‬‬
‫ועיין בתשב״ץ ח״ב סי׳ רע״ז ורדב״ז ח״ג סי׳ תקמ״ה‪ ,‬וכן נוכרח לומר גם‬
‫באשר נקט הר״מ בהל׳ תפלה פ״ז ה״י אקב״ו על דברי תורה‪ ,‬שלפי שיטתו‬
‫יותר נכונה הנוסחה לעסוק בד״ת בלמ״ד‪ ,‬וכ״ה בגמ׳ ברכות י״א ע״א‪ ,‬אולם‬
‫יעוץ ברבעו יונה שם שנראה שהיתה לפניו גירסא אחרת‪ ,‬ויעוץ‪ .‬עוד ברמב״ם‬
‫הל׳ ברכות פי״א ה״ג שנקט בעירובין ונט״י מטבעת לעשות בלמ״ד והרי‬
‫שוב אי דיוק בסגנון לדברי הכ״מ‪.‬‬
‫וצריכים‬
 ‫הברכה‪.‬‬ ‫מקור‬ ‫יכה‬
‫אבל מה שעושה בשביל אחרים כמל בנו של חברו קובעי מזוזה לבית חבירו‬
‫מעקח לגג חבירו או מפריש מעשרותיו של חבירו אז מברך בעל‪ ,‬על קביעת‬
‫מזוזה )ראה גם בהאשכול להראב״ד ה״ב הל׳ מזוזד‪ .‬צד ע״ח‪ ,‬על עשיית‬
‫מעקה )עיין בשאלתות פ׳ עקב שאלתא קמ״ה' שנקט על המעקה ובהעמק שאלה‬
‫אות י״ז>‪ ,‬על הפרשת תיומה )ועיין בשאלתות צו ע״ג על התרומה(‪ ,‬י על‬
‫המילה מ‪.0‬‬
‫כן תקנו לברך בעל כשמברך אחרי עשיית המצוה כמו בלולב אחרי‬
‫שנטלו‪ ,‬וגם בייעור חמץ מברך בעל לפי כשגמר בלבו לבטל כבר נעשה‬
‫מצות ביעור‪ ,‬וכן מברך על הטבילה לפי שמברך אחר טבילתו )וצ״ע לשיטת‬
‫רבעו בשאר טמאים שמברכים לפני טבילתם עיין יו״ד םי׳ ר׳ א׳ מברכין‬
‫לטבול או לא פלוג(‪ ,‬וזהו רק במצוה חיובית‪ ,‬אבל ברשות כמו ברכת השחיטה‬
‫אפי׳ לפניה מביך על השחיטה על כסוי הדם על נט״י ועל מצות עירוב‬
‫עכת״ד הרמב״ם‪,‬‬
‫אמנם לפ״ז תמוה מטבעת ברכת על מצות ציצית שע״כ הרי נחשב אותה‬
‫חובה כי כן ראינו שמברכין גם להתעטף‪ .‬אולם הנה מברכין כך רק על טלית‬
‫קטן שאין יוצאין בו והוי כברכת הודאה עיין טו״ז או״ח פי׳ ח׳ סק״ז‪ ,‬וכן‬
‫יונח גם ^שר בברכת על מצות תפילין כתב רבינו לברך כשאינו מניח רק‬
‫חשל ראש‪-‬זזזחו לפי שאינו יוצא יד״ח מצוד‪ .‬בתקונה‪ ,‬ואשר אנחנו מברכים על‬
‫מצות גם כשמניח את השל יד הטעם לפי שהברכה מוסבת גם על השל יד‬
‫שכבר חניח עיין תום׳ ברכות מ׳ ע׳יב ד׳׳ח אקב״ו‪.‬‬
‫אולם הראב״ד בהשגותיו תמה לפי שיטת הרמב״ם למה מברכין ע ל‬
‫מ ק ר א מגילה )וראה ברמ״א או״ח סי׳ תרפ׳׳ט סע׳ ב׳ שהביא בשם‬
‫המרדני מגילה פ״א שאם חאשח קוראת לעצמה מברכת ל ש מ ו ע מגילה‬
‫אמנם הנה במרדכי שם סי׳ תשע״ט מפורש ע ל מ ש מ ע מגילה(‪ ,‬וכן‬
‫מברכין על אכילת מצה ועל אכילת מרור והלא חיובי ‪.‬גברא הן וצריך היה‬
‫לברך בלמ״ד מ!( ומרן הכ״מ לא מצא מענה ועוד הוסיף להפליא מברכת‬
‫על אכילת הזבח והפסח שהביא הר״מ‪ ,‬וכן תמוה עוד מטבעת ברכות על‬
‫ספירת העומר ועל פדיון הבן )ועיין בריב״ש פי׳ קל״א(‪ ,‬וגם בלולב אקבעה‬
‫הלכתא בטוש״ע או׳׳ח סי׳ תרנ׳׳א סע׳ ה׳ שגם בעובר לעשייתה מברך על‬

‫מ‪ 0‬וצריכים לומר כי אפי׳ המברך להכניסו כשאין האב היינו שאומר‬
‫אקב״ו על הכנסת ילדי ישראל בבריתו של א״א‪ ,‬ועיין ברא״ש פסחים‬
‫פ״ק ובטו״ז או״ה פי׳ ח׳ סק׳׳ז ויעוין בתום׳ שבת קל״ז עי׳ב ד״ה אבי הבן‪,‬‬
‫ובשו׳׳ת מחר״ם אלשקר סי׳ י״ח שמברכין להכניסו‪ .‬בעוד שאביו 'אוחז הרך‬
‫הנמול בין זרועותיו עיי׳יש‪ ,‬ובזה יונח חסרון הנושא כלומר שלא נטבע אקבי׳ו‬
‫להכניס ״בני״ בבריתו של א״א‪ ,‬שזהו משום שאוחזו על זרועותיו עמש״כ‬
‫בספרי נפש חיה או״ח סי׳ קי״ט בענין הזכרת שפ החולה בתפלה‪,‬‬
‫מז( ועד כמה נדחוק וניזל שגם בכל חני לא דק הר״מ בברכותיו של‬
‫אדם‪ ,‬ומה נם אחרי שבגמ׳ פסחים קט״ו םע״א מפורש ב ע ל ‪,‬‬
‫עיין‬
 ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬
‫נטילת לולב ועיין בירושלמי ברכות פ״ט ה״ג התורם והמעשר אומר אקב״ו‬
‫להפריש תרומה ומעשר‪ ,‬לאחר‪ ,‬תרומה ומעשר לשמו‪ ,‬וכן נפרטו שם הרבה‬
‫ברכות בץ לעצמו בין לאחרים בלמ״ד‪.‬‬
‫וגם חר׳׳ן בפסחים פרק א׳ )לדף ז׳ ע״י( חולק על הרמב״ם מח( ומיים‬
‫להלכה שגם אבי הבן מברך על המילה ולא למול‪ ,‬ולהיפוך באכילת הפסח‬
‫מברך בלמ״ד ולא בעל‪ ,‬וטעמו לאשר צריכים לחלק בין שני סוגי מצות‪ ,‬ישנן‬
‫‪ / /‬י‬
‫אחר‬ ‫מצות שע״ב על חאדם לקיימן בעצמו ואי אפשר לצאת יד״ח ע‬
‫כתפילין ציצית ישיבת סובה ודומיהן שעליהן מברך עובר לעשייתן בלמ״ד‪,‬‬
‫לאשר זה יורה כי המצות מוטלת עליו‪ .‬אבל ישנן מצות שאע״פ שמוטלות‬
‫עליו בכל זאת אפשר שיקיימו אותן ע״י אחר כביעור י חמץ מילה ופדיון הבן‬
‫מט(‪ ,‬והנה זה השליה הכל מודים שמברך יעל‪ ,‬אבל כשהוא בעצמו מקיים‬
‫מצותו מבער חמצו או מל את בנו איפלגו בגמרא במטבעת ברכתו ואסקו‬
‫ש א פ ש ר לקיים אותה'•ע״י‬ ‫ה ו א י ל‬ ‫שגם הוא צריך לברך בעל‬
‫שליח ואין לשנות מטבעת הברכה בינו לבין שליחו‪.‬‬
‫אולם הקשה הר״ן לפי כללא דין למה מברכין בנר חנוכה להדלק‬
‫ובהפרשת תרומה ומעשר להפרש הרי אפשר לקיים ע״י שליח נ(‪ ,‬ולהיפוך‪$.‬מה‬
‫מברכין ע ל ספירת העומר‪ ,‬וכתב חילוקים שונים ותוכן דבריו ‪ -‬בתו&פת‬
‫באור ‪ -‬המה‪ ,‬שדבר אשר אם לא ימלא הוא את יד השליח לעשותו ‪.‬אך‪.‬איש‬
‫אחר מעצמו יעשה עשיה של מצוה זו בעדו יצא הוא ידי חובתו‪ ,‬במצוה' כזו‬
‫מברך בעל‪ ,‬לאשר זהו האות שהעיקר היא שתעשה הפעולה ההיא ולא •מיחשבא‬
‫עליה דידיח רמיא‪ ,‬אבל מצוח שאם אחר עושה אותר‪ .‬לשמו בלא שליחותו לא‬
‫יצא‪ .‬על •כזו מברכין בלמ״ד‪ ,‬שמצוה כזו נחשבה עלי׳ רמיא‪ ,‬שאע״פ שיוכל‬
‫לעשותח ע״י שליח חן מוכרח הוא לעשות שליח ובכן אשר ימלא ידי השליח‬
‫מיחשבא מעשה‪ ,‬ומעתה יונח אשר במילה ביעור חמץ ושחיטח שאם אחר שוחט‬
‫מל בגו ומבער חמצו של חברו בלי שליחותו הרי נעשתה המצוד‪ ,‬לכן אפי׳‬
‫כשעושה בעצמו מברך בעל‪ ,‬משא״כ בנר חנוכה והפרשת תרומה ומעשרות שאם‬
‫אינו אומר לאחר שידליק בשבילו ואינו ממלא את ידיו להפריש תרומתו‬
‫ומעשרותיו לא מהני לי׳ מעשה האחד כלל‪ ,‬וכן כשאינו עושה שליח שישחט‬
‫עליו פסח אפי׳ כשאחר שחט •עליו בלא ידיעתו הרי לא יצא עיין מנ״ח‪ .‬סוף‬
‫מצוד‪ ,‬ו׳ לכן שפיר מברך בלמ״ד כמו במצוד! שאי אפשר לקיימה ע״י שליח‪.‬‬

‫מה( עיין בשאגת ארי׳ פי׳ כ״ו‪.‬‬

‫מט( יעוץ ביו״ד סי׳ ש״ה סע׳ יו״ד בהג״ה ובש״ך שם ם״ק יי׳א‬
‫שהביא דב״פ מ ה ר ש ״ ל בשם מהר״מ ובו׳ דיכול לפדות ע״י שליח‪ ,‬ובחגחותי•‬
‫שם העדתי שהמעיין בים של שלמה קדושין אות נ׳*ד ימצא מבואר דס״ל‬
‫שאינו יכול לפדות ע״י שליח‪ ,‬אולם בגמ׳ בכורות נ׳יע״א שנינו דרב אשי‬
‫ש ד ר לי׳ שבסר זוזי לרב אחא ברי׳ דרבינא בפדיון'הבן ובו׳‪.‬‬
‫‪ (2‬ולא הקשח מברכות לקבוע מזוזה ולעשות מעקה לאשר לשיטתו באמת‬
‫מברכין עליהם בעל כדעתו בברכת המילה שלא כשיטת הרמב״ם‪,‬‬
‫יעוץ‬
 ‫ה ב ר כ ה‬ ‫מ ק ו ר‬ ‫ל‬
‫ומה שמברכין על פדיון הבן בעוד שמפקינן שאין האב יכול לפדות ע״י‬
‫שליח ע׳ יו״ד סי׳ ש״ה םע׳ י׳ בהגה‪ ,‬הבה הטו״ז והש״ך שם חולקים וגדולה‬
‫מזו כתב ׳הטו״ז שט שאחר יכול גם לתת משלו ולפדות ומלבד זה הן אפשר‬
‫למצוה זו שתתקיים ע״י הבכור עצמו כשיגדיל‪ ,‬ומצוה שעל אביו היא אך‬
‫שיפדבי מיד אבל עכ״פ הרי אפשר למצוד‪ ,‬זו שתתקיים ע״י אחר לכן שפיר‬
‫מברכין בעל‪ ,‬וכן פדיון פטר‪.‬חמור יוכל לקיים ע״י אחר שאם פדה אחר פטר‬
‫חמור של חבירו הוא פדוי לכן מברכין בעל‪.‬‬
‫אמנם כל זה הוא רק כשמברך עובר לעשייתה‪ ,‬אבל בטבילה שיש גם‬
‫טבילת גר שאינו יכול לירך אקב״ו לפני הטבילה תקנו שכל הטובלים יברכו•‬
‫בעל נא(‪ .‬וכן תקנו לירך על ביאת יבמה לאשר מברך אח״כ עיין ‪.‬ב״ש‬
‫אהע״ז סי׳ קם״ו ס׳־׳ק י״א‪ .‬וכן בספירת העומר טבעו ״על״ לאשר מונים לעומר‬
‫שהובא כבד ביום ראשון ממחרת הפסח )ועיין טו״ז סי׳ י תפ״ט סק״ג(‪ .‬ומה גם‬
‫שבספירת העומר אי אפשר מטבע אחרת‪ ,‬לספור העומר הוי משמע למנות את‬
‫העומר ובאמת הן אין העומר נמנה רק ימי העומר‪ ,‬ולטבוע לספור ימי העומר‬
‫אי אפשר שמצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי מנחות פ״ו‪ ,‬ולתקן לספור‬
‫ימי ושבועי העומר אי אפשר אחרי שאם מנה שבועי או יומי לבד הרי יצא‪.‬‬
‫אבל עדיין לא נושענו שהר״ ן לא ביאר האיך יברך במצה ומרור‪ .‬ואך‬
‫הרא״ש בפסחים פ״א סי׳ י׳ בהביאו שיטת ה ריב״ א שהיא כעין שיטת הר״ןי‬
‫כתב מפורש שצריכים לברך ״לאכול מצה״ ״לאכול מרור״ וכ״כ בסידור רב‪:‬‬
‫עמרם גאון בהגדש״פ ובי וצר לשבת הגדול‪ ,‬ועיין העמק שאלה שעל השאלתות‪:‬‬
‫פ׳ צו שאילתא י ע״ו אות ו׳‪ ,‬אולם בכל תפוצות ישראל נוהגים לברך ״עלי‬
‫אכילת מצה״ ״על אכילת מרור״ כמפורש בגמ׳ פסחים קט״ו‪ ,‬והנה זה לא••‬
‫יתכן בין לטעמו של הרמבי׳ם בין לטעמו של הר״ן‪ ,‬והנה בחעמק שאלה שם‪,‬‬
‫ב ח ב ו ר ה )עיין רא״ש פ׳ ערבי־‬ ‫הביא שכיון שמצור‪ ,‬לאכול הפסח‬
‫ל ה ו צ י א אחרים‪,‬‬ ‫פסחים אות ל״ב ממדרש תהליט( לכן הוי כברכה‬
‫ויונח שלכן מברך בעל־ ויעוין בחק יעקב סי׳ תל״ב םק״ב שכתב שנטבע‬
‫בלה״כ ע ל מצות ומרורים יאכלוחו ובמק״א הארכתי‪.‬‬
‫קל״ט שחילק בין מצוות‬ ‫וראה באור זרוע הל׳ ברכת המוציא אות‬
‫כמו על הטבילה על נט״י‬ ‫מ י ד שעליהן תקנו לברך בעל‬ ‫הנגמרות‬
‫שיש בהן שיהוי‬ ‫על הפרשת תו״מ על אכילת מצה ומרור‪ ,‬אבל במצות‬
‫זמן היותו מעוטר בתפילין‬ ‫מברכין בלמ״ד כמו להניח תפילין שמוםית על כל‬

‫נא( יעוין בכ״מ הל׳ אה״ט פ״ו שהטמא לא יטוהר כי אם ב ע ל ו ת ו‬

‫מן המקוה‪ ,‬וגר אך כשטבל ו ע ל ה הרי הוא בישראל‪ ,‬א״כ כל עוד שלא‬
‫צלה הטמא הוי עוד קצת עובר לעשייתו‪ ,‬וצ״ע לפ״ז אימת יברך הגר אם‬
‫כשעודו בתוך המים אוואחר עלייתו‪ ,‬ויעויץ מש״כ בהגהותי לס׳ חסידים םי׳׳‬
‫שצ״ד מקור חםד הצרה ב׳ ובגמ׳ חגיגה י״מ ע״א עודהו רגלו אחת תוך המים‬
‫וכו׳ ואכמ״ל‪.‬‬
‫וראה‪.‬‬
‫ל‪8‬‬ ‫ר כ ח‬ ‫נ‪:‬‬ ‫ה‬ ‫מ ק ו ר‬
‫שבכל רגע מקיים מציתה וכן ברכה לישב במוכה עיין רוקה סי׳ שם״ו‪ ,‬ומה‬
‫שיש להעיר על זה כבר מילק הרבינו תם עיין ברא׳׳ש פסחים שפ ובאבודרתם‬
‫שער ג׳ וחכם צבי ם׳ צ ‪ /‬ומה גם על מצוה שכבר התחיל בעשיתת אז בודאי‬
‫‪,‬מברכין בעל כמו בכסוי חדם שצריך ליתן מקודם עפר תחוח מתחת וברכתו‬
‫‪:‬אומר בזמן שנותן חעפר שלמעלה‪.‬‬
‫והנה מדברי הרמ״א ביו״ד &י׳ רם״ה סע׳ ב׳ מוכח שאם באחת הברכות‬
‫<מלבד מילד‪ (.‬שעה מטבעתה לומר בעל במקום שנתקן בלמ״ד או להיפוך‬
‫•ל א י צ א ‪ ,‬וכן מבואר בקרבן נתנאל פסחים פ״א אות צ ‪ /‬וראה ברמב״פ‬
‫הל׳ ברכות פ״א ה״ה כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים וכו׳ ובב״מ שם‬
‫•ובה״ו‪ ,‬אמנם יעוין ברא״ש ספי׳ק דברכות שכתב כי בדבר שתקנו הגאונים‬
‫• ו ל א נ ז• כ ר ב ג מ ר א לא נקרא משנה ממטבעת הברכה‪ ,‬ויעוין‬
‫בגמ׳ ברכות ט״ו ע״ב הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו כו׳ מחלוקת בק״ש‬
‫‪,‬דכתיב שמע ישראל אבל ב ש א ר מ צ ו ת דברי הכל יצא‪ ,‬וכתב רש״י‬
‫‪.‬׳בשאר מצות‪ ,‬בכל הברכות‪ ,‬לברכת תקרא מצוה‪ ,‬ובזה יפורשו דברי התוספתא‬
‫‪.‬ברכות פ״ד הנהנה מן העוה״ז בלא ברכה מעל עד שיתירו לו סל ה מ צ ו ת‬
‫שהכוונה כל חברכות‪ ,‬ויעוץ ירושלמי סוף ברכות אין לך אחד מישראל שאינו‬
‫ב ר כ ו ת‬ ‫עושה מאה מ צ ו ת בכל יום וכו׳ ובבבלי מנחות מ״ג מאה‬
‫בכל יום וכו׳‪.‬‬
‫ושנעו בברכות ל״ה סע״א ר׳ לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב‬
‫הארץ נתן לבני אדם‪ ,‬לא קשיא כאץ קודם ברכה כאן לאחר ברכה‪ ,‬דבריהם‬
‫‪.‬הקדושים אלו יובלו להאמר גם על ברכות המצות‪ ,‬שאם כי הן חיובי גברא‬
‫לעשות המצות בפועל בכל זאת מי הקדמבי ואשלם אמר ה׳ כלום עושה אדם‬
‫‪.‬מעקה טרם נתתי לו בית וכי עושה ציצית טרמ נתתי לו טלית הרי כי גם‬
‫‪:‬המעשה של מצוד‪ .‬לה׳ שהוא הנותן כה לעשות חיל‪ ,‬ובל עיקר התיחםות המצוה‬
‫להאדם היא רק השמחה שבלב‪ ,‬שאין המצוה עלינו לטורה ]ואדרבא שמחים‬
‫אנחנו ומודים לה׳ על אשר הבדיל אותנו מן התועים קידש אותנו במצותיו‬
‫׳לעשות פעולות 'אלו חנרצות לפניו‪ ,‬שמחה של מצוה זו היא נחלת האדם‬
‫‪:‬ושכרו אתו ופעולתו לפניו נב( לאחר ברכה הארץ נתן לבני אדם‪.‬‬

‫נ ם ראה בס׳ האמונה ותבטחון המיוחס לרמב״ן <עמש״כ בספרי תולדות‬

‫הרמב״ן פרק ה׳ חערח כ״ב( ספ״ז שכתב חנפש מתענגת ןושמחה במעשיה‬
‫המקובלים לפני הבורא בהנאת הגוףבאכילה וכו׳ וכמו שיש אכילה שצריכה‬
‫ברכח לפניח ולא לאחריח כגון פחות מכזית‪ .‬ויש שטעונה לפניה ולאחריה כך‬
‫•יש מצות שטעונות ברכה לפניהן ולא לאחריחן ויש שטעונות לפניהן ולאחריהן‬
‫לכו‪ /‬ובמשנת ר׳ אליעזר שעל המד״ר בפתיחתא לאיכא רבתי ע״פם על מה‬
‫׳אבדה ארץ כו׳ כתב טעם הברכה משום דאםור לתנות מעוה״ו בלא ברכה‬
‫ופקודי ה׳ ישרים משמהי לב וכיון שלא ברכו בזה הראו שאין שמחה במענה‬
‫פיהם ואין להם הנאה מדברי תורד‪ .‬וכו׳ ועמש״כ במקור חסד לס׳ חסידים סי׳‬
‫ד״י אות א׳ ועוד חזון למועד ברצייה‪..‬‬
 ‫הברכה‬ ‫מקור‬ ‫לב‬
‫י ו מ ף‬ ‫וילקט‬
‫ה״ה ידידי הרב הגאון צמ׳׳ם בקי נפלא מוהר״ר יוסף הכהן שווארץ הי״ל‬
‫מח׳׳ס שו׳׳ת גנזי יוסף‪ ,‬ויצבר יוםף‪ ,‬הדרת קודש ועוד‪.‬‬
‫בדבר שאין מברכין על מ״ע לספר בנסים ונפלאות שגעשו לאבותינו‬
‫במצרים בליל ט׳׳ו בניסן ראיתי שהביא כ׳׳ג נ׳׳י שיטות הראשונים מש׳׳כ‬
‫בזה‪ ,‬והגה בספרי גנזי יוסף מי׳ ג׳ אות ג׳ הבאתי מס׳ שפת אמת ]הובא בקו״א‬
‫לכלי חמדח ח״ח אות ו[ כיון דמצד השכל ג׳׳כ חייבים להודות ולהלל למי‬
‫שעשה לנו הנסים האלה כמש׳׳א עבדא דמפיק לי׳ מארי׳ לחירות ויהבי לי׳‬
‫כםפא ודהבא אית לי׳ לשבחא וכו׳ ולכן לא שייך ע״ז לברך אקב״ו כיון דגם‬
‫בלא צווי אנחנו חייבים לעשות מאח״כ ראיתי שכ״כ גם בשו׳׳ת עולת‬
‫שמואל סי׳ כ״א וע׳ שו״ת קרן לדוד סי׳ פ״א אות ח׳ ובס׳ קס״א שהאריך‬
‫ג״ב בזה וע״ע שו״ת קנאת פנחס סי׳ י״ב(‪ ,‬אולם לדעתי קשה לומר כן מלבד‬
‫כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה‪ ,‬עוד זאת הלא גם המצות‬
‫שכליות צריכים לקיים רק מחמת ציוי ה׳ ולא מצד חיוב השכל מעמש״ב‬
‫בס׳ קדושת יו״ט קכי׳ג ע ״ ב בשם הייטב לב‪ ,‬בס׳ גבורי ישראל פ׳ בהר‪ ,‬ובסי׳‪-‬‬
‫טל חיים ם״פ ראה‪ ,‬בשו״ת שערי רצון ח ״ י מ״מ ע״ג‪ ,‬ובלוח ארז החדש פ׳ ויקהל‬
‫עה״פ וכל חכם לב בכם יראו ויעשו את אשר ויוה ה׳( וא״ב שפיר היו צריכים לברך‪..‬‬
‫אמנם מצאתי עוד תי׳ נכון בס׳ נגיד ומצוה עפמ״ש בש״ע או״ח סי׳‬
‫נ״א ס״ד צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל בברוך שאמך עד סוף שמ״ע‪,‬‬
‫ובהג׳יה ואפי׳ לצורך מצויה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח‪ ,‬והטעם משום‬
‫שיש ברכה לפני׳ ולאחרי׳ ע ״ כ אין להפסיק‪ ,‬וע׳ מג״א שט‪ ,‬וה״ה בהלל אין‬
‫להפסיק עיין חי׳יא כלל קי״ח מק״ט ולפ״ז אחר כי יש ברכה בספור •הגדה‬
‫לאחרי׳ היינו אשר גאלנו ואם היה גם ברכה לפני׳ הי׳ אסור להפסיק ע״כ לא‪.‬‬
‫תקנו ברכה לפני׳‪.‬‬
‫ועי״ל עפמ״ש בםופ״ק דברכוח לא שיעקר יצי׳מ אלא שיהי׳ שעבוד‬
‫מלכיות עיקר ויצי׳ימ טפל‪ ,‬נמצא אם היינו זכאים הי׳ עיקר הספור שיצאנו‬
‫לחירות משיעבוד מלכיות ויצ״מ הי׳ טפל רק עונותינו הטו דאין אנו יכולים‬
‫לספר מגאולת שעבוד מלכיות ע״כ לא תקנו ברכה אקב״ו לספר ביציאת מצרים‬
‫דעיקר רצונו של השי׳׳ת היא שנזכה לספר מגאולתינו השלימה ב״ב‪.‬‬
‫ועוד טעם י״ל עפמש״יכ בשו״ת מהר״ם שיק או״ח פ״ם של״ו על הא‬
‫דאין מברכין על מ״ע של זכירת מחיית עמלק משים דעל קלקלה אין מברכין‬
‫שהק״בה אינו שגית במפלתן של רשעים נימש״א רז׳יל מעשי ידי טובעים בים‬
‫וכו׳‪ ,‬לק־ לא תקנו ברבה על ניפור גפלאות ה׳ וידו החזקה נגד פרעה‬
‫ומצרים‪ .‬אך על הנפ עצמו טבעו ברכת אשר גאלנו‪ .‬וע״ע תל תלפיות תר״צ‬
‫סי׳ מ־׳א מליצי'אש ניסן בהשמטות אות שס״ח בשם ם׳ בית משולם‪ ,‬בילקוט‬
‫דגיאל מע׳ ה׳ את ט׳ ובס׳ עיר מבצר עמ״ם מגילה ח״ב אות י״ח‪ .‬וע״ע‬
‫בהגדש״פ ע״פ מעשי ידי יוצר מהגרש״ק ז״ל מה שהשיב ע״ד מרן החות דעת‬
‫בפי׳ מעשה נמים שעל ההגדש״פ‪ ,‬ואשר השיב ‪.‬עליו במחנה חיים או״ה ח״ג‬
‫מ״ס כ״ח‪ ,‬ויעוין בשו״ת התן מופר או״ח כי׳ ע״ט ובהלל נרצה שעל ההגדש״פ‬
‫מהגר״מ רב חיפדא זל״ה מש״כ‪ ,‬ובכלל בענין ברכות המצות ימוין בשו״ת‬
‫קול ארי׳ מי׳ ה׳ פני מבין או״ח מ״ו‪ ,‬לחם שלמה סי׳ כ״א‪ ,‬ובר״ם מי באר­‬
‫מים ‪0‬יים עמ״ם ברכות'באריכות‪.‬‬