‫לאמא שלי הייתה רק עין אחת,‬

‫שנאתי אותה, היא הייתה כזאת מבוכה‬ ‫עבורי.‬

‫היא בישלה עבור תלמידים ומורים‬ ‫כדי לתמוך במשפחה כלכלית.‬

‫היה יום אחד, במהלך בית ספר,‬ ‫שבו אמא שלי באה לבקר אותי.‬

‫הייתי כל כך מובך.‬ ‫איך היא עשתה לי את זה??‬

‫התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט‬ ‫שנוא וברחתי משם.‬

‫יום למחרת,‬ ‫אחד מחברי הכיתה צחק:‬ ‫"אאאא, לאמא שלך יש רק עין‬ ‫אחת!!"‬

‫רציתי לקבור את עצמי,‬ ‫רציתי גם שאמא שלי תעלם.‬

‫כשבאתי הביתה,‬ ‫התעמתי איתה ואמרתי:‬ ‫"אם את רוצה שאני אהפוך‬ ‫לבדיחה מהלכת, למה שפשוט‬ ‫תמותי וזהו?!"‬

‫אמא שלי לא הגיבה.‬

‫לא עצרתי לשנייה לחשוב מה‬ ‫אמרתי כי הייתי מלא זעם.‬

‫הייתי עיוור לרגשות שלה.‬

‫כל מה שרציתי היה לצאת מהבית‬ ‫הזה ושלא יהיה לי שום קשר‬ ‫איתה.‬

‫אז למדתי מאוד קשה וקבלתי‬ ‫הזדמנות ללמוד בסינגפור.‬

‫הייתי מאושר עם החיים שלי ועם‬ ‫הילדים שלי.‬

‫יום אחד, אמא שלי באה לבקר‬ ‫אותי.‬

‫היא לא ראתה אותי שנים ולא‬ ‫פגשה כלל את הנכדים שלה.‬

‫היא עמדה ליד הדלת והילדים‬ ‫שלי צחקו עליה. אני צעקתי עליה‬ ‫על שבאה בלי הזמנה.‬

‫צרחתי עליה:‬ ‫"איך את מעזה לבוא לבית שלי‬ ‫ולהפחיד את הילדים???‬ ‫לכי מכאן! עכשיו!!"‬

‫לנוכח מה שאמרתי,‬ ‫אמא שלי הגיבה: " אוי, אני‬ ‫מצטערת,‬ ‫בטח קיבלתי כתובת שגויה."‬ ‫אמרה ונעלמה.‬

‫אחרי תקופה הגיעה לבית שלי‬ ‫בסינגפור מכתב בנוגע לנשף‬ ‫מחזור.‬

‫אז שיקרתי לאשתי ואמרתי לה‬ ‫שאני נוסע לרגל עסקים.‬

‫אחרי הנשף, הלכתי לבית של‬ ‫אמא שלי, מתוך סקרנות.‬

‫השכנה אמרה לי שהיא מתה.‬

‫לא הזלתי ולו דמעה.‬

‫נתנו לי מכתב שהיא רצתה‬ ‫שאקבל לאחר מותה.‬

‫"בני היקר,‬ ‫אני חושבת עליך כל הזמן. אני‬ ‫מצטערת שבאתי לסינגפור‬ ‫והפחדתי את הילדים.‬

‫שמחתי ששמעתי שאתה מגיע‬ ‫לנשף .‬

‫אבל כנראה שאני לא אוכל‬ ‫לראות אותך.‬

‫אני מצטערת שהייתי עבורך‬ ‫מבוכה מתמדת בילדות.‬

‫תבין... כשהיית קטן, היית מעורב‬ ‫בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת,‬

‫בתור אמא, לא יכולתי לסבול את‬ ‫המחשבה שתצטרך לגדול עם עין‬ ‫אחת, אז...‬

‫נתתי לך אחת משלי.‬

‫כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול‬ ‫היה לראות עולם שלם, במקומי,‬ ‫עם העין הזאת.‬

‫עם הרבה אהבה,‬

‫אמא שלך".‬