‫הריחות של ספר הזהר‬

‫מאת מיכאלה מט‬
‫מוטיב הריח בספר הזהר מגלם בתוכו את יסוד האחדות והשאיפה לייחוד שמאפיין את תורת הסוד של בעל הזהר‪.‬‬
‫בשל כך השימוש במטאפורות של ריח אהוב ביותר בידי הזהר‪ .‬הזהר משתמש במטאפורה של ריח טוב כדי לאפיין את הצדיק‪,‬‬
‫את זיהוי הצדיק‪ ,‬את פעולת המצוות‪ ,‬ואת מעשה איחוד עליונים ותחתונים‪ .‬בכל השימושים שלו‪ ,‬הריח הטוב מסמל איחוד‬
‫וקישור של מרכיבים שונים במציאות לתוך המקור שלהם באחד‪ .‬הביטוים של הריח בזהר מבוססים הרבה על מקורות חז"ל‪,‬‬
‫אך הזהר כמו במקרים אחרים מפתח את הרעיון החז"לי של ריח כדבר המגשר על הפער שבין גשמי ורוחני וטוען שבריח נמצא‬
‫סוד הייחוד שעליו מושתת סוד עבודת הבורא‪ ,‬הבריאה כולה והאלוהות עצמה‪ .‬אין זו הפתעה שהחיבור הזוהרי‪ ,‬שמגמתו‬
‫המרכזית באה לידי ביטוי בסיסמא 'כולא חד'‪ ,‬מצוי בתוך בסיפור אהבה מרתק עם ריחות‪ ,‬המסוגלים לגשר פערים בין הגשמי‬
‫לרוחני‪ ,‬האנושי לאלוהי‪ ,‬והזמני לנצחי‪ .‬ממוטיב הריח ניתן ללמוד לא רק על האיפיון של הזהר של חוש זה‪ ,‬אלא גם על‬
‫התפיסה המהפכנית של הזהר על הגשרים הקיימים בין עליונים ותחתונים ועל האמונה העמוקה שלו ביכולת האדם להתגבר על‬
‫סדקים במציאות בין האדם לבין האל‪.‬‬
‫ריח והצדיק‬
‫המוטיב הראשון שנחקור הוא הייחוס של ריח טוב לצדיק בספר הזהר‪ 1.‬גם בחז"ל ישנם צדיקים המעלים ריח טוב‪,‬‬
‫ובזהר ריחותיהם מתפשטים ומתעמקים‪ .‬בבראשית רבה ל"ט‪ ,‬ב‪ ,‬אברהם נמשל לצלוחית של אפופילסימון‪ ,‬כאשר מסעותיו‬
‫מאתר לאתר גורמים להתשפטות ריח טוב‪ ,‬כמשל להגדלת כבוד שמו ושם אלוהיו בעולם‪ .‬למה חז"ל עושים שימוש דווקא‬
‫בחוש הריח במדרש זה? על התפשטות הריח כנודע קשה לשלוט‪ ,‬ואחד מהמאפיינים של התקופה המודרנית הוא השתלטות‬
‫האדם על ריחות הטבע‪ ,‬וטיהור המרחב העירוני מריחות בלתי‪-‬רצויים‪ 2.‬בניגוד לחושי הראיה והשמיעה‪ ,‬שניתן לחקור בצורה‬
‫מדויקת עד לאן האדם רואה או שומע‪ ,‬לאדם אין כלים רבים בכדי לקבוע טווח ההתפשטות של ריחות‪ .‬גם בהלכה‪ ,‬אין מברכין‬
‫ברכה אחרונה על הריח‪ ,‬וסיבה אחת לכך היא כי קשה לקבוע מתי חוית הריח מסתיים‪ 3.‬הערפל סביב לשליטה של האדם‬
‫בריחות רק מוסיף לתכונה המיסטית שלו‪ ,‬שמתבטא גם בקושי להגדיר ריח מסוים‪ ,‬או ליצור ריחות מדויקות‪ .‬בנוגע לדברנו‪,‬‬
‫היחס האינהרנטי בין הריח לבין התפשטות טבעית ומאסיבית עומד מאחורי המדרש המדמיין את אברהם ומסרו כריח חזק‬
‫שטבעו להתפשט בכל תבל‪ ,‬מבלי לשנות דבר חוץ מלהיטיב‪.‬‬
‫הזהר מאמץ את האיפיון הריחני של אברהם במדרש‪ ,‬ומפרט שמהות ריחו הטוב של אברהם היתה האמונה שהוא ייצג‬
‫ושהוא הביא לעולם‪ .‬ההגיון הפנימי של האמונה כפי שנראה בהמשך הוא ייחוד של כל הרמות השונות הבונות את המציאות‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫באיסוף קטעי הזהר על הריח נעזרתי רבות בספרה של מלילה הלנר‪-‬אשד‪ ,‬ונהר היוצא מעדן‪ ,‬עם עובד )תל‪-‬אביב‪ ,(2005 ,‬ובשיחות עם אבי דני מט‬
‫ועם דניאל אבראמס‪.‬‬
‫קלסן‪ ,‬קונסטנס ואחרים‪ ,‬ארומה‪ ,‬רוטלדג' )לונדון‪ (1994 ,‬עמ' ‪.78-84‬‬
‫שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬סימן רטז סעיף ב‪" :‬ואין בריח רק ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה‪ ,‬דהנאה מועטת היא‪ ,‬כלומר דכל ברכה אחרונה צריכה‬
‫שיעור כזית או רביעית‪ ,‬ובריח לא שייך זה‪”.‬‬

‫והתגלמות העליון בתחתון‪ .‬אכן המדרש הזהרי הקודם לקטענו משבח את יכולתו של אברהם ליחד את הכל לנקודה העליונה‬
‫)ח"א פ"ג ע"א(‪.‬‬
‫חד‬
‫ואתרשים‬
‫בעציבני‬
‫כל‬
‫על‬
‫שלימתא‬
‫במהימנותא‬
‫ואתרשים‬
‫דסליק‬
‫לתפוח‬
‫ליה‬
‫אברהם‬
‫בעצי‬
‫כתפוח‬
‫שהוא‬
‫דריהזהו‬
‫היער'‬
‫'כתפוח‬
‫אחר‪:‬‬
‫אחדדבר‬
‫תרגום‪:‬‬
‫דורו‪,‬ע"א‪,‬‬
‫ריחיןפ"ה‬
‫)ח"א‬
‫אברהם‪.‬‬
‫באמונההיה‬
‫דדמיאחד‬
‫דכתיב‬
‫לתתא‬
‫היערחד‬
‫ואתרשים‬
‫לעליא‬
‫אברהםהיה‬
‫ככתוב 'אחד‬
‫למטה‪,‬‬
‫אחד‬
‫ונצטיין‬
‫למעלה‬
‫ונצטיין‬
‫בני‬
‫כל‬
‫שלמה על‬
‫ונצטיין‬
‫המעלהדאריח‬
‫לתפוח‬
‫דומה‬
‫אברהם'(‪.‬‬

‫האמונה של אברהם עשה רושם על כל בני דורו‪ ,‬והבחינה של התאחדות המציאות עם מקורו האלוהי התפשט ועשה‬
‫רושם לא רק למטה‪ ,‬אלא גם למטה‪ .‬ברושם – או יותר מדויק‪ ,‬בריח – שעשתה אמונתו המהפכנית של אברהם למעלה‪ ,‬טמון‬
‫אחד מהרעיונות הכי עוצמתיות של ספר והזהר‪ ,‬שתפסה מקום חשוב אף בספרות החסידית היונקת ממנו‪ .‬לאדם יש כח לא רק‬
‫להוריד קדושה מהספרה האלוהית לעולם‪ ,‬אלא גם להשפיע על העולמות העליונים ולעשות חידוש בעולם העליון‪ .‬החידוש‬
‫שהאדם מסוגל לעשות באמצעות כח הבחירה שלו ומודעותו העצמאית‪ ,‬הוא דבר המייחד את הבריאה ואת העולמות גם במצב‬
‫של לאחר ההשתלשלות‪ .‬בראשית – או לפני בראשית – הכל היה מיוחד במקורו‪ ,‬באחדות פשוטה‪ .‬לאחר ההשתלשלות‪ ,‬נוצרה‬
‫רק אשליה של ריבוי‪ ,‬אך האמת העמוקה היא שעדיין הכל אחד‪ .‬החידוש שהאדם יכול לעשות ושהוא מיועד לעשות הוא‬
‫הקפיצה התודעתית מהריבוי לאחדות – ודבר זה מתאפשר רק על ידי בשר ודם‪ ,‬הלכוד באשליה הכמעט עוטפת‪-‬כל שהריבוי‬
‫הוא יש בפני עצמו עם ממשות שקשה להכחישה‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬החידוש של הזהר ביחס לחז"ל הוא הקשר האינהרנטי בין המסר שהתפשט ע"י אברהם לבין סוד הריח‪ .‬הריח‪,‬‬
‫כפי שנראה בהמשך‪ ,‬מסמל את התאחדות הרמות השונות של המציאות והתכללות תחתונים בעליונים‪ .‬השימוש של הזהר‬
‫במטפורה של ריח ממחיש את הדרך שבה התפשט מסרו הייחודי של אברהם‪ ,‬וגם מבטא בעצמו את מהות המסר שלו –‬
‫שהעולם וכל הביטוים השונים שלו נכללים באחד‪ .‬מסר זה לא רק בישם עולמות תחתונים אלא גם את העולם העליון‪ .‬היכולת‬
‫של אברהם לזהות את האחדות מאחורי הריבוי בעולם הגשמי‪ ,‬ולזהות ולחפש אחרי מקור הכל‪ ,‬התפרסם במהירות בעולם‬
‫ובשמים ע"י ריח טוב של תפוח טרי ובשל מעמקי היער‪.‬‬
‫ריח טוב גם מיוחס ליצחק בנו האהוב של אברהם‪ ,‬כאשר הוא מונח על המזבח ומעלה ריח טוב כריח הקורבנות‪ 4.‬על‪-‬‬
‫פי התורה‪ ,‬יצחק הוא ללא ספק בן האהוב והנבחר של אברהם‪ ,‬אבל הדברים נראים אחרת בדור שלאחריו‪ .‬באתגר שעומד בפני‬
‫יצחק לזהות את בנו הבכור‪ ,‬הריח תופס מקום חשוב כבר בתורה‪ .‬בפרשת תולדות‪ ,‬כאשר יצחק מבקש מבנו להתקרב לפני‬
‫הברכה‪ ,‬כתוב‪“ :‬וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪) ”.‬בראשית כז‪ ,‬כז( לאחר‬
‫שיצחק מריח ריח של שדה מבורך ביעקב בנו )שלפי הפשט נדמה לו שמדובר בעשו(‪ ,‬יצחק מברך אותו‪ .‬מכאן‪ ,‬על‪-‬פי הפשט‬
‫ההרחה היא מעין בדיקה של מוכנותו לקבל ברכה‪ ,‬ולא ברור אם עשו האמיתי היה עובר מבחן זה‪ ,‬או אם הריח הטוב מציין‬
‫לאביו שמדבור בבכור‪ ,‬והתחלפו הריחות על דרך נס‪ .‬על‪-‬פי רש"י‪ ,‬יעקב היה אמור לשאת ריח של שטף עזים מהשדה‪ ,‬אבל על‬
‫דרך נס "נכנסה עמו ריח גן עדן"‪ 5.‬ריח גן עדן הוא מוטיב חשוב בזהר‪ ,‬שנעמוד עליו בהמשך‪ .‬על הפירוש "כריח שדה אשר‬
‫ברכו ה'‪ ”,‬רש"י מציע שמדובר בשדה תפוחים‪ ,‬סמל שאין מקובל שלא יקפוץ עליו בהתלהבות וביצירתיות דרשנית‪ .‬בזהר שדה‬
‫התפוחים הוא משל מרכזי לשכינה‪ ,‬וריח אינו דבר שולי כלל בחוויה המטפארוית הזאת‪.‬‬
‫הזהר גם מתיחס לשאלה של הריח הטוב שעולה מהבגדים של עשו שאותם לובש יעקב‪" .‬ד"א וירח את ריח בגדיו‬
‫ויברכהו דכיון דאלביש לון סליקין ריחין בההיא שעתא ועד דלא ארח ארח ריחין דלבושיה לא ברכיה‪) ".‬זהר ח"א קמ"ב ע"ב‪,‬‬
‫‪ 4‬זהר ח”א ק”כ ע”ב‬
‫‪5‬‬

‫פירוש רש"י על בראשית כ"ז כ"ז‬

‫תרגום‪ :‬וירח את ריח בגדיו ויברכהו כאשר לבש אותם העלו ריחת באותה שעה‪ ,‬ועד שלא הריח ריח לבושיו לא בירך אותו(‪.‬‬
‫עפ"י הזהר‪ ,‬הבגד של עשו העלה ריח אחר על יעקב מאשר שהוא העלה על עשו! כאן מתעצם הקשר הזוהרי בין ריח טוב‬
‫לקדושה של בן אדם‪ ,‬קשר המסוגל להתגבר על ריחות ולבטלם מעל דרך הטבע‪.‬‬
‫בזהר ויחי‪ ,‬בסוגיה שדנה בלבושים של האדם לאחר יום מותו‪ ,‬הזהר מציע פירוש נוסף‪ ,‬המתבסס על התיבה 'בגדיו'–‬
‫כלומר‪ ,‬הבגדים שלו‪ ,‬של יעקב עצמו‪" .‬וירח – כלומר‪ ,‬אסתכל להלאה וארח ריחא דלבושי דההוא עלמא כדין ברכיה" )זהר‬
‫ויחי רכ"ד ע"ב‪ ,‬תרגום‪ :‬וירח – כלומר‪ ,‬הסתכל הלאה והריח ריח הלבושים של ההוא עולם ולכן בירך אותו(‪ .‬להריח משמעו‬
‫לרכוש מידע מהעולם העליון אודות מעלותיו האמיתיות של אדם‪ .‬בזהר‪ ,‬הבגד הנשמתי של האדם בעולמות העליוניים עשוי‬
‫ממעשיו בעולם הזה‪ ,‬ומעשים אלו הם הם המעניקים לגן עדן העליון את ריחו הטוב‪ 6.‬הרעיון הזה של הריח כדבר המסוגל‬
‫לזהות את רמה הרוחנית האמיתית של אדם מובא גם בספר ישעיה בתיאור של המשיח‪" :‬והריחו ביראת יהוה ולא למראה עיניו‬
‫ישפוט"‪ 7.‬אצל הנביא‪ ,‬תכונה זו מיוחסת למשיח העתידי‪ .‬בזהר‪ ,‬בציפיה המשיחית הדינמית שלו‪ ,‬התכונה מיוחסת ליצחק אבינו‪,‬‬
‫ע"י מהלך דרשני מתוחכם‪ ,‬שהרי יצחק מגשים את דברי הפסוק 'ולא למראה עיניו' באופן היפר‪-‬ליטרלי‪ .‬הסגולה של הריח‬
‫לזהות את התכונה האמיתית של האדם תתפוס מקום מרכזי בזהר‪ ,‬ואין להתעלם מהמוטיב המשיחי שבסגולה זו‪ .‬הריח‪,‬‬
‫וה'הסתכלות הלאה'‪ ,‬מאפשר לאדם לחדור לעולם שאין בו סכנה של הטעיה בשיפוט מידותיו האמיתיות של האדם‪ .‬הריח של‬
‫אדם‪ ,‬חפץ או מקום‪ ,‬מגלם את אופיו האמיתי‪ ,‬לעומת החושים האחרים‪ ,‬שמרוב גסותם יכולים להטעות את האדם להאמין‬
‫שהכשר פסול ושהפסול כשר‪ .‬העולם המוחשי תמיד יישא מימד של אשליה‪ ,‬פיתוי לרע‪ ,‬וערבוב של אמת ושקר‪ .‬בכתבי‬
‫האריז"ל‪ ,‬פרשן הזהר של המאה ה‪ ,16-‬חוש הריח הוא החוש היחיד שלא השתתף בחטא הקדמון של האכילה מעץ הדעת‪,‬‬
‫ובשל כך לא התקלקל כדרך שאר החושים‪ .‬סיפור בראשית אם כך מגלם הסתייגות קדומה מזיהוי של הריח עם החטא‪ .‬הריח‬
‫מסוגל לחדור לעולם מעל לחושים‪ ,‬מעבר למידע המטעה של העולם‪ ,‬ולחשוף את הדברים כפי שהם באמת‪ .‬על‪-‬פי הפשט‪,‬‬
‫העיוורון של יצחק הוא המביא לבלבול בין הבכור לבין יעקב‪ .‬אך על דרך הסוד‪ ,‬העיוורון החושי הוא רק מסווה‪ ,‬ואף מקפצה‪,‬‬
‫לכשרון שלו לראות ולהריח את האופי הנצחי‪ ,‬את הבגדים של האדם כפי שהם בגן‪-‬עדן‪ .‬ובכך בהיפוך מפתיע ואופייני לזהר‪,‬‬
‫יצחק מברך את יעקב לא בדרך של בלבול אלא במעין רוח הקודש‪ ,‬עפ"י הנתונים הכי אמיתיים שניתנים לאדם בעולם הזה‪.‬‬
‫באשר החושים האחרים היו דנים את יעקב על‪-‬פי שורת הדין – שהוא מחליף את עשו כנגד ציווי אביו – הריח משליך את‬
‫הסיפור כולו למימד שאין שום מדידה של צדק אלא על‪-‬פי האמת לאמיתה‪ ,‬הנגישה על‪-‬ידי כושר ההרחה של הצדיק והריח‬
‫הטוב של צדיק אחר‪.‬‬

‫הדמות האחרונה שנדון בה בסוגיה של הריח והצדיק בא לנו מדור אחר‪ ,‬והוא אלישע‪ ,‬תלמידו של אליהו הנביא‪.‬‬
‫בסיפור התנכי‪ ,‬אישה שונמית שמה לב לאלישע הנודד ומזמינה אותו אל תוך ביתה לאכול מדי פעם ואף לישון אצלה‪ .‬על‬
‫אלישע האישה מספרת לבעלה‪" :‬הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא"‪ 8.‬הזהר שואל את השאלה התבקשת‪:‬‬

‫‪ 6‬זהר ח"ב קכ"ז ע"ב‬
‫‪ 7‬ישעיה י"א ג‬
‫‪ 8‬מלכים ב ד‪,‬ט‬

‫דקאמרי‬
‫מ"דוהאי‬
‫בצפרא‬
‫דאקים‬
‫ובשעתא‬
‫דשכיב‬
‫בשעתא‬
‫ערסיה‬
‫הכידהיא‬
‫בערסיהבגין‬
‫ולא אחרא‬
‫ידעה‬
‫ידעה?‪...‬היא‬
‫במה‬
‫בה‬
‫ע"א‪,‬דנאים‬
‫שופיפא‬
‫מערסיה‬
‫דגנתאנש‬
‫בליליא בר‬
‫דאקים‬
‫כיון‬
‫דעלמא‬
‫דארחא‬
‫מתקנתידעה‬
‫ובה‬
‫הוה‪,‬‬
‫ליה‬
‫והאיזריקת‬
‫חוורא‬
‫דשושיפא‬
‫שסדיןבמה‬
‫תרגום‪:‬‬
‫שעליוח"ב‬
‫)זהר‬
‫עדן‪.‬‬
‫כריחין‬
‫ריחין‬
‫סליק‬
‫הוה‬
‫מערסיה‬
‫שושיפא‬
‫בסלקת‬
‫בשעתא‬
‫מנוולא‬
‫ריחא‬
‫סליק ומה‬
‫בבוקר‪.‬‬
‫שקם‬
‫ובשעה‬
‫בשעה‬
‫מטתו‬
‫את‬
‫מסדרת‬
‫היתה‬
‫שהיא‬
‫אחרובוכיון‬
‫ידעה‬
‫ידעה?‪...‬היא‬
‫שאמרו‪ ,‬וזה‪,‬‬
‫ריח מזוהם‪,‬‬
‫ישן‬
‫הסדין‬
‫בלילהעולה‬
‫ששכבבבקר‬
‫ממיטתו‬
‫אדם קם‬
‫כאשר‬
‫העולם‬
‫ההואדרך‬
‫כי‬
‫ידעה‪,‬‬
‫ולאהיה‬
‫במטתו כן‬
‫הטילה‬
‫לבן‬
‫עדן(‪.‬‬
‫ריחות גן‬
‫ריחות‬
‫מעלה‬
‫היה‬
‫ממטתו‪,‬‬
‫סדין‬
‫אותו‬
‫שהעלתה‬
‫בשעה‬

‫'סדין לבן הטילה במטתו כן היה ובו ידעה' נאמר ביחס להצעה הראשונה של החברים לשלאה 'במה ידעה'‪ ,‬המציעה‬
‫שלא ראתה בסדיניו קרי‪ ,‬שנדחתה משום שרבים היו יכולים לראות כך‪ ,‬ולמה היא הצטיינה בזיהויו? הזהר מקבל את הסימן של‬
‫סדין לבן‪ ,‬אלא מדיק שהסימן שסימן הסדין היה לא העדרות קרי אלא ריחו‪ ,‬ריח של עולם הבא‪ .‬כמו בסוגיה של בגדי יעקב‪ ,‬גם‬
‫פה הריח מסוגל להוריד מידע ממימד אחר ולהצביע על קדושה של אדם מעבר למידע המוכן לחושים‪ .‬גם בחושים אחרים‬
‫יכולים לעיתים לחדור מימדים עליונים‪ ,‬כמו בת קול או חזיונות עליונים‪ .‬אך בהרחה של גן עדן מסתבר שהאדם מריח את גן‬
‫עדן ממש ולא רק ביטוי מגושם של העליונים‪ .‬כיצד האדם מסוגל לזהות ריח גן עדןן? כנראה מדובר בקטגוריה אחרת של ריח‪,‬‬
‫לא רק ריח טוב‪ ,‬אלא ריח המסמל מימד אחר של המציאות‪ ,‬מימד שטמון עמוק בתוך האדם‪ ,‬שהוא מסוגל לזהות‪ ,‬אך לא ליזום‬
‫בעצמו‪ .‬כמו בסיפור של יעקב‪ ,‬הריח של גן‪-‬עדן הוא הסימן האולטימטיבי‪ ,‬האבסולוטי‪ ,‬להיות האדם שייך למימד של קדושה‬
‫מעבר לעולם הזה ולהיותו נבחר ע"י האל‪.‬‬
‫הריחות הטובים של מייסד ומבשר האמונה‪ ,‬הבכור האמיתי המובדל מהבכור הרשע‪ ,‬והנביא הנסתר בתחילת דרכו‬
‫ממחישים יסודות מרכזיים באיפיון מוטיב הריח בזהר‪ .‬אצל אברהם‪ ,‬הזהר מדייק שהאמונה החדשה שבישר אברהם היא היא‬
‫מקורו של הריח הטוב שהביא עמו לכל מקום‪ ,‬ומתבהר הקשר בין הריח לאחדות החובקת כל‪ .‬עם יעקב‪ ,‬הריח מאפשר ליצחק‬
‫לגלות את הזהות האמיתית של יעקב מעולם הנשמות ובכך לחשוף את מוכנותו לברכה‪ .‬באופן דומה‪ ,‬האישה השונמית מסיקה‬
‫את קדושתו של אלישע לא ממעשיו ולא ממראהו ולא משמו הגדול אלא מהריח שמעלים סדיניו תוך כדי עבודת הבית שלה‪.‬‬
‫ניתן לסכם שבקטעים על צדיקים וריחות‪ ,‬הריח מחבר בין התנהגות האדם בעולם הזה לבין נשמתו הנצחית בעולם העליון‪,‬‬
‫וכתוצאה מכך‪ ,‬הריח בכוחו לגלות נתונים אמיתיים על האדם שבדרך כלל מאפיינים רק דין אמת של עולם הבא‪ .‬על‪-‬פי הזהר‪,‬‬
‫'לית עלמא מתקיימא אלא על הריח'‪ :9‬הריח כביכול מוציא את העולם לכף זכות‪ ,‬בהיותו חושף בעולם מימד אמיתי ובתרומתו‬
‫כגשר בין העולם למקורו‪.‬‬

‫ריח ותורה‬
‫הזהר הוא פירוש אינטימי של התורה – היורד עד הפרטים הכי קטנים של אותיות‪ ,‬צליליהן וצורותיהן – ועולה‬
‫לניתוחים הכי מפוארים ‪ -‬דמויות התנ"ך והסימבוליקה רבת‪-‬השכבות שאותה הן מייצגות‪ .‬הזהר בעצמו מגדיר את דרשותיו‬
‫כחשיפה של מימד ה'סוד' של התורה‪ ,‬כעלמה יפה המגלה את פניה לאוהבה מאחורי צעיף דק‪ ,‬ולעיתים אף פנים אל פנים‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫בסוגיה הקודמת התברר שלריח סגולה בעלת מטען משיחי לחשוף את הסוד של הזהות האמתית של האדם‪ .‬בסוגיה הנוכחית‬
‫הקשר בין הריח למימד הסוד מתעצם באמצעות תיאורים של גילוי הרובד הכי עמוקו של התורה באמצעות במטפורות של ריח‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫זהר ח"ג ל"ה ע"ב‬

‫‪ 10‬סבא דמפשפטים‪ ,‬זהר ח"ב צ"ט ע”א‪-‬ע”ב‬

‫נושא מרתק ביותר בזהר הוא אמירותיו הארס‪-‬פואטיות על המפגש של המקובל עם מימד הסוד ועל הפעולה הדרשנית‬
‫עצמה‪ .‬בזהר לך לך בעל הזהר חושף‪" :‬וכד אנן קיימין בצפרא ריחי חקלא ונהרי מיא נהרין לן אורייתא ואתיישבת בלבן‪) ”.‬זהר‬
‫ח"א צ"ד ע"ב‪ ,‬תרגום‪ :‬וכשאנו קמים בבוקר ריחות השדה ונהרות מים מאירים לנו תורה‪ ,‬ומתיישבת בלבנו(‪ .‬הריחות הטובות‬
‫העולות מעשבי השדה וממי הנהר הנוצצים מכניסות את האדם למודעות המורחבת הנדרשת לגשת לסוד‪ .‬הריח הוא חוש‬
‫קומוניקטיבי‪ ,‬הנושא בתוכו תכנים דקים עד למאוד‪ .‬אמנם הסודות תמיד יוצאים וחוזרים אל אותיות התורה‪ ,‬אך הדרך מהמילה‬
‫לדרשות החדשניות של הזהר צולל אל העולם התת‪-‬הכרתית‪ ,‬מעבר למילים‪ .‬פסוקי התורה נושאים בתוכם תוכן רוחני‬
‫שמתקשר דוקא עם מקומות הכי עומקים‪ ,‬תת‪-‬הכרתיים‪ ,‬ואף ניתן להגיד‪ ,‬חושניים של האדם‪ .‬הריח סגולה לחויה מיסטית‪ ,‬חויה‬
‫שבעולם הזהרי מתבטא בעיקר כחויה של פרשנות‪ .‬בין הריח לבין אותיות התורה קיים קשר אינטימי‪ :‬האותיות מגלמות דקויות‬
‫פרשניות עד אין חקר‪ ,‬והאדם מנצל את כוחן של האותיות לברוא את עולם התורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬המעביר ומשמר את המהלך‬
‫הדרשני מדור לדור‪ .‬אך המקובלים מזכירים לנו שקים קשר יותר מידי בין מימד הסוד של התורה לבין מימד הסוד בתוך האדם‪,‬‬
‫הבא לידי ביטוי במטפאורה של הריח‪ ,‬המסוגל להעביר‪ ,‬לקודד ולשמור סודות‪ ,‬כהכנה לפעילות הדרשנית המילולית‪.‬‬
‫במדע המודרני על הריח‪ ,‬ניתן למצוא מקבילות לאינטואיציות של הזהר על הקשר בין תת‪-‬ההכרה והסוד לבין חוש‬
‫הריח‪ .‬בשנת ‪ ,2004‬ריצ'רד אקסל ולינדה באק קיבלו בפרס נובל בפיסולוגיה ורפואה למחקרם על הניורולוגיה של חוש‬
‫הריח‪ 11.‬לפי גילויים‪ ,‬כאשר האף מזהה ריח‪ ,‬הסנסורים על פתחי האף שולחות את המידע קודם דרך האמיגדלה‪ ,‬החלק של‬
‫המוח שמעבד רגשות‪ ,‬ורק אחר‪-‬כך מידע זו מגיע לקורטקס הגבוה‪ ,‬שבה מתרחש חשיבה מודעת‪ 12.‬חוש הריח הוא אף החוש‬
‫היחידי שהתגובה הרגשית והתת‪-‬הכרתית תקדים את התגובה המחשבתית והמודעת‪ .‬הריח פותח חלון לחוות את תת‪-‬ההכרה‬
‫לכמה רגעים ללא הצנזורה של ההכרה‪ 13.‬בדרכם להכרה‪ ,‬המסרים של חוש הריח גם עוברים דרך ההיפוקמפוס‪ ,‬מרכז הזיכרון‬
‫והלמידה של המוח‪ ,‬ודבר זה גורם לכך שריחות מעלים אצל האדם זכרונות חזקים שלעיתים נעלמות עם בוא ההכרה‪ .‬כאשר‬
‫האדם נתקל בריח חדש‪ ,‬המוח כבר עסוק בלקשר אותו לאדם‪ ,‬חפץ‪ ,‬מקום‪ ,‬או אפילו רגע‪ ,‬וקשר זה מקודד במוח לכל חייו‪ .‬כך‬
‫ריח של כלור יעלה אצל האדם אסוציאציה של בריכה‪ ,‬וריח של ורד – זכרון של טקס‪-‬סיום‪ ,‬או להבדיל‪ ,‬לויה‪ .‬כל אדם‬
‫והאסוציאציה שלו‪ ,‬לפי מהלך החיים‪ .‬הקשר שבין הנשמה לגוף‪ ,‬שרק מתחיל לבוא תחת עין המדע המודרני‪ ,‬הוא נושא אהוב‬
‫ביותר של בעל הזהר‪ ,‬ואין פתע שהזהר רואה בריח גשר בין התודעה הנורמטיבית של האדם לבין רבדים של סוד בעולם‬
‫ובתוכו גם כן‪.‬‬
‫הקשר שבין הריח לסוד מתפתח במימדים ספרותיים וציוריים יוצאי‪-‬דופן בסוגיה הזהרית הנפלאה המוכנה בשם 'רב‬
‫מתיבתא'‪ ,‬המופיע בזהר על פרשת שלח לך‪ 14.‬בסוגיה זו החברים עולים לישיבה של מעלה‪ ,‬ופוגשים שם ישויות שמימיות‬
‫המלוים אותם מדרגה לדרגה של העולם העליון‪ ,‬כאשר בכל דרגא מתרחש לימוד תורה של דור אחר מהמסורת היהודית‪.‬‬
‫לענינינו‪ ,‬העליה מדרגה לדרגה מתאפשרת ע"י מבחן מיוחד במינו – הרחה של ורדים ותפוחים‪ .‬לפי הפירוש של הרמ"ק לסוגיה‬
‫זו‪ ,‬הריח מחזק את הנשמה מעל הגוף‪ ,‬וכך מכשיר את המקובל לעלות לדרגה עליונה יותר‪ .‬כך הריח מטהר את הנשמה ומאפשר‬
‫לה גילוי סוד ברמה גבוהה יותר ממה שהיתה מסוגלת קודם לכן‪ .‬לפי המחקר של נתן ומירב וולסקי בחטיבה זו‪ ,‬הארומה של‬
‫‪Howard Hughes Medical Center: Richard Axel and Linda Buck Awarded 2004 Nobel Prize in Physiology or Medicine,11‬‬
‫‪October 2004, http://www.hhmi.org/news/2004nobel.html‬‬
‫‪James Vlahos, 'Scent and Sensibility', The New York Times, September 9, 2007 12‬‬
‫‪ 13‬כך קיים קשר בין הריח לבין חלומות‪ ,‬שאף הם אהובים ע"י בעל הזהר‪ ,‬ואף הם עשירים בריחות בתרבויות שונות‪ .‬ראה קלאסן‪ ,‬ארומה‪ ,‬עמ ‪155-‬‬
‫‪158‬‬
‫‪ 14‬ח"ג קט"ז ע"ב – קע"ד ע"א‬

‫התפוחים והוורדים מעניקה לחברים את הידע הנחוץ לעבור לשלב הבא‪ .‬כלומר‪ ,‬יש ידע העובר בעל‪-‬פה‪ ,‬ויש ידע יותר דק‬
‫העובר רק ע"י ריח‪ ,‬כפי שראינו במקור לעיל‪ .‬המוטיב של תפוח שמגלם בתוכו סוד מזכיר גם את עץ הדעת של גן עדן‪ ,‬שפריו‬
‫הכיל את הידע הסודי האולטימטיבי‪ 15.‬לפי הסיפור המקראי‪ ,‬פרי עץ הדעת סימל את הפער שבין תודעת האדם לבין הידיעה‬
‫האלוהית השלמה‪ ,‬והרכישה של ידע זה מתבצע ע”י אכילה‪ .‬הרחה של תפוח היא פעולה פחות גסה ויותר דקה ורוחנית מאשר‬
‫אכילה‪ ,‬השייך למצווה בישיבה של מעלה‪ ,‬לעומת איסור בגן‪-‬עדן של עולם העשיה‪ .‬הרחת התפוח והורד גם יכול להתפרש‬
‫כמעין מבחן הבודק את הרמה הרוחנית של המקובל‪ ,‬אם הוא ראוי לרמה יותר עמוקה של סוד‪ .‬אך מבחינה ספרותית‪ ,‬מכיון‬
‫שבסיפור הם 'עוברים' את המבחן כל פעם‪ ,‬מוטיב ההרחה מצביעה כנראה גם על סגולה מסוימת‪ ,‬של העברת ידע או טהרה‬
‫רוחנית‪.‬‬
‫בנוסף לפירושים אלו‪ ,‬ניתן למצוא גם קשר מפורש בין הזכרון לבין הרחות אלו‪ ,‬המתבטא בתפקיד שהריח משמש‬
‫לשמר סודות‪ ,‬כפי שראינו למעלה‪ .‬הריח‪ ,‬בהיותו חוש לימינאלי‪ ,‬יכול להכיל סוד עליון במקום שניתן להיעזר בו גם אחרי‬
‫החויה המיסטית‪ .‬ואכן ניתן לראות זאת במפורש בזהר‪ ,‬בפעם האחרונה שהחברים מצווים להריח‪:‬‬
‫ואמר‬
‫לון‬
‫ויהב‬
‫אחד‬
‫הריחותפוח‬
‫מנייהו‬
‫אפיק חד‬
‫למשמע‪,‬‬
‫יתיר‬
‫רשותא‬
‫לית‬
‫פוקו!‬
‫פוקו‪,‬‬
‫לשמוע‪,‬ינוקי‬
‫לאאינון‬
‫אמרו‬
‫אליך‬
‫דשמעו‬
‫כיון‬
‫הנערים‬
‫אמרו‬
‫הדברים‪,‬‬
‫שני‬
‫אותו‪.‬את‬
‫שמעו‬
‫כאשר‬
‫תרגום‪:‬‬
‫ע"א‪,‬‬
‫קס"ב‬
‫ח"ג‬
‫)זהר‬
‫נפקו‪”.‬‬
‫כלום‪,‬‬
‫אנשו‬
‫מיליןדחמו‬
‫תריןומכל‬
‫ונפקו‬
‫תצאו‪,‬ארחו‬
‫בדא‬
‫ארחולא‬
‫שראו‬
‫שנימה‬
‫מכל‬
‫ויצאו ו‬
‫אותו‬
‫תריחו‬
‫ואמר‬
‫להם‬
‫והביא‬
‫לכואחד‬
‫תפוח‬
‫מהם‬
‫אחד‬
‫הוציא‬
‫יותר‬
‫רשות‬
‫לכם‬
‫ביהאין‬
‫תצאו!‬
‫יצאו‪(.‬‬
‫כלום‪.‬‬
‫שכחו‬

‫הריח הוא מעין מצלמה רוחנית‪ ,‬המשמש כמנהרה מעולם לעולם‪ ,‬בתוכן שההכרה לא יכולה לתפוס‪ .‬בהסטוריה‬

‫התרבותית של הריח‪ ,‬למדים כי בתקופה המודרנית הריח הורד לדרגה נחותה בין החושים דוקא על‪-‬פי ריחוקו מהחשיבה‬
‫האובייקטיבית שהמהפכה המדעית העדיפה‪ ,‬המצטיינת החוש הראיה‪ .16‬אם כך ניתן לראות בזהר שייכות לזרם התרבותי שאינו‬
‫מפלה נגד הריח בהיותו חוש יותר קרוב לעולם החושני והרגשי של האדם‪ .‬אדרבה‪ ,‬הזהר מעלה את הריח לפסגת החויה‬
‫החושית של האדם‪ ,‬בהיותו מסוגל להתגבר על תעתועי החושים ועל החשיבה המודעת‪ ,‬שיכולים להוות חוצץ בין תוכן העולמות‬
‫העליוניים לעולם הזה‪ .‬על התפקיד שהריח משמש בגישור עולמות עליונים ותחתונים נרחיב בפרק הבא‪ ,‬שבה נדון ביסודות‬
‫האחדותיים והמאחדים שטמונים באופי הפרדוקסאלי של חוש זה‪.‬‬
‫הריח כבעל כח לאחד ולקשר‬
‫ֿחוש הריח נושא בתוכו הפכיות פורייה לחשיבה המסטית‪ :‬הריח הוא אחד מהחושים הגשמיים המאפיינים את חיי‬
‫האדם בעולם הזה‪ ,‬אך חוש זה מופיע בעולמות העליוניים ואף מיוחס לנשמה‪ ,‬לקדושה ולדברי תורה‪ .‬לפי הגישה הדואליסטית‬
‫שבאה לידי ביטוי בזרם האפלטוני של המחשבה היוונית‪ ,‬מונח הפרדה אונטולוגית בין החומר לבין הרוח‪ ,‬וכל צעד של ניתוק מן‬
‫החושים הגשמיים נחשב כעליה רוחנית לקראת נצחון של הנשמה מעל הגוף‪ .‬מוטיב זה אף קיים בקביעת הרמב"ם במשנה‬
‫תורה‪ ,‬המסכם דברי חז"ל על העולם הבא‪“ :‬העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש‪ ,‬אלא צדיקים יושבין‬
‫ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה‪ 17”.‬אבל‪ ,‬גם אצל חז"ל‪ ,‬חוש הריח אינו נעדר במפורש מעולם הבא‪ ,‬והוא מתפקד‬
‫כמקשר בין החומר לבין הרוח גם בחיי האדם בעולם הזה‪ .‬הכח הרוחני של חוש הריח בעולם הזה‪ ,‬והתוכן החושני שהוא מעניק‬
‫לחיי הנשמה‪ ,‬מהווה תשתית פורייה לבעל הזהר‪ ,‬שנוטש את ההבדלה האפלטונית בין גוף לנשמה‪ ,‬ושואף למצב של אחדות‬
‫‪Nathan Wolski and Merav Carmeli, 'Those Who Know Have Wings: Celestial Journeys ith the Masters of the 15‬‬
‫‪.Academy', Kabbalah: Journal for the Study of Mystical Texts 16 (2007), p. 91, note 28‬‬
‫‪ 16‬קלסן‪,‬ארומה‪ ,‬עמ' ‪89-90‬‬
‫‪ 17‬רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכת תשובה‪ ,‬פרק ח' הלכה ב'‬

‫הפכים‪ ,‬איחוי קצוות‪ ,‬וזיווג של עליונים ותחתונים‪ .‬בסוגיה זו נדון בדברי הזהר המצביעים על הקשר העמוק בין ריח לבין‬
‫הבאת המציאות למצב של אחדות‪ .‬לשם כך‪ ,‬יש להקדים את הדברים בהתיחסות לתפיסה הזוהרית של היווצרות העולם‪ ,‬כפי‬
‫שמתבטא בתהליך ההאצלה ובמערכת הספירות‪.‬‬
‫על‪-‬פי פירוש הזהר החדשני לסיפור הבריאה‪ ,‬העולם נוצר ע"י תהליך ההאצלה‪ ,‬השתלשלות השפע האלוהי מהאחדות‬
‫הפשוטה דרך מדרגות הספירות האלוהיות עד העולם שלנו התחתון‪ ,‬המזוהה עם ספירות מלכות‪ ,‬קצה מערכת הספירות‪ .18‬בגוף‬
‫הזהר הספירות מצטיירות כגוונים‪ ,‬נהרות‪ ,‬אורות‪ ,‬וסמלים שונים‪ ,‬אך בריבוי הופעותתיהם הם מבאטים את המעבר מהאחדות‬
‫הפשוטה לריבוי המאפיין את הבריאה‪ 19.‬האינסוף הוליד רצון‪ ,‬המזוהה עם ספירת כתר‪ ,‬שהוליד נקודה‪ ,‬המזוהה עם ספירת‬
‫ראשית‪ ,‬או חכמה‪ ,‬ששאיפתה לחזור למקורה לא בא לידי מילויה והופנתה להיכל של בינה‪ ,‬המסומלת בדימויים של רחם‪.‬‬
‫ספירת בינה מולידה את ששת הספירות המרכזיות‪ ,‬הנקראות גם מידות או ענפים‪ ,‬שבהם מתרחשת רוב הדרמה הזהרית‪ .‬ספירת‬
‫היסוד מרכז בתוכו את הפעילות של המעכרת כולה ומעביר אותה לספירת מלכות‪ ,‬הנזקקת ודלה כלשעצמה‪ ,‬והכלולת‪-‬כל‬
‫בקיבול השפע מעליה‪ .‬מלכות אם כן משמשת כספירה לימנלית בין הישות האלוהית לבין העולם הזה‪ ,‬המחפש אחרי זיווג עם‬
‫תפארת‪ ,‬מקורה העליון‪ 20.‬אם כן הפער בין העולם שלנו לבין האחדות הפשוטה נובע ממרחק ההשתלשלות‪ ,‬אך אין ביניהם‬
‫לרגע אחד ניתוק טוטאלי‪ .‬אמנם המעברים בין האינסוף מעל הכל לספירת הכתר‪ ,‬בין ספירת הכתר הנשגבה לבין הנקודה‬
‫הראשונה של ראשית‪ ,‬או בין ספירת המלכות האלוהית למלכות המזוהית עם העולם התחתון‪ ,‬הם מעברים הגושרים על פערים‬
‫עמוקים שאין המחשבה יכולה לתפוס אותם בקלות בלי להניח שניות של אל ועולם‪ .‬אמנם תהליך ההאצלה ומערכת הספירות‬
‫מניחה מעבר בשלב מסוים בין האחדות המכונסת בתוך עצמה לפעולה של נביעה החוצה‪ ,‬אך המסר של המערכת כולה היא‬
‫שמעבר זה הוא מעבר של המשכיות ורציפות‪ ,‬ולא קפיצה‪ ,‬אף אם הדבר מתחמק מהמוח האנליטי‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫אם כך בתוך העולם מצוי חוט שדרכו ניתן לחזור לאחדות‪ ,‬והאדם בכוחו לגרום לזיווג הדרגות התחתונות עם הדרגות‬
‫העליונות‪ ,‬ע"י קיום המצוות‪ ,‬תפילה ועיסוק בתורה‪ .‬זיווג זה הינו התפקיד המרכזי והחיוני של האדם‪ ,‬שאף לכך נברא‪ .‬יש לציין‬
‫שאין הכוונה לשיחזור של המעכרת וביטול תהליך הבריאה ותופעת הריבוי‪ ,‬אלא גילוי וחשיפת האחדות בתוך הריבוי‪ .‬שלמות‬
‫המערכת מתבטאת בהיכרות העולם את מקורה האלוהית‪ ,‬התכללות העולם ברצון העליון‪ ,‬ובחשיפת התכלית האלוהית בתוך‬
‫הבריאה עצמה‪ .‬למטרה זו נדרשת התגברות על היסוד המטעה של המציאות המטעטעת את האדם להניח שהעולם קיים בכוחות‬
‫עצמו‪ ,‬ולגלות את האלוהות הטמונה בתוך ההסתרה עצמה‪.‬‬
‫הריח משמש תפקיד מרכזי בשאיפה של הזהר לחבר עליונים ותחתונים‪ .‬היסוד המאחד של הריח נובע מהיותו שייך‬
‫לחושים הגשמיים והרוחניים בבת אחת‪ ,‬ובנזילות וגמישות שלו לעבור בין שני מימדים אלו‪ ,‬כפי שהזהר בעצמו אף הוא אוהב‬
‫לעשות‪ .‬בהקדמתו לשיעור קומה‪ ,‬הרמ"ק מסכם את הגישה של הזהר לריח‪ ,‬ומציע הסבר למשותף בין הריחות השונות של‬
‫הזהר‪ .‬לדברי הרמ"ק‪ ,‬הריח הוא הדבר הדק ביותר במציאות התחתונה‪ ,‬ולכן למרות היותו חוש גשמי הוא מיוחס לנשמה‪,‬‬
‫כבדברי חז"ל "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו הוי אומר זה הריח"‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫כך הרמ"ק מסביר את הקשר שבין הברכה של יצחק‪,‬‬

‫‪ 18‬כפי שמתואר בזהר ח"א ט"ו ע"א‪ ,‬ח”א א ע”ב‪ ,‬ותיקוני זהר י"ז ע"א‪-‬ע"ב‬
‫‪ 19‬ראה תשבי )המסכם את ג' שלום(‪ ,‬משנת הזהר ח"א )ביאליק‪ ,‬ירושלים ‪ (1961‬עמ' ‪ .101-107‬תשבי טוען שההכללה של שניות ואחדות במערכת‬
‫הספירות משקפת את ההתמודדות של הזהר עם החשיבה הפילוסופית של זמנו‪ .‬לדעתי אין בזהר התלבטות בין 'אלהי אריסטו' ל'אלהי אברהם' אלא‬
‫טענה חדשה וחסרת‪-‬תקדים שהאלוהות מכילה הפכים‪.‬‬
‫‪ 20‬תשבי‪ ,‬משנת הזהר ח"א‪ ,‬עמ' ‪137-143‬‬
‫‪ 21‬ראה תשבי‪ ,‬משנת הזהר ח"א‪ ,‬עמ' ‪ 107-117‬על התפיסות השונות של הזהר על הקשר שבין אינסוף לספירת כתר‬
‫‪ 22‬תלמוד בבלי‪ ,‬ברכות מ"ג ע"ב‬

‫מעשים טובים של האדם ויראת ה' של הצדיק‪ :‬כאשר האדם מזדכך ומתעלה דרך מדרגות הסולם ועולה עד המדרגה העליונה‪,‬‬
‫ההתעלות עצמה משולה לריח‪ ,‬משמע‪ :‬דבר גשמי שמפשיט את גשמיותו ומסוגל להעלות "ריח" רוחני‪ .‬הריח‪ ,‬בהיותו גובל על‬
‫החומר והנשמה‪ ,‬מסמל את היכולת של המציאות גם היא להתחיל בחומר ולזנוק אל האלוהות‪ ,‬מהריבוי אל האחדות‪ ,‬ומהגס אל‬
‫המזוכך‪ .‬ובכן‪ ,‬בכל המצוות כולן טמון סוד זה של ייחוד‪ ,‬כאשר המצווה מצרפת חפץ גשמי כגון לולב‪ ,‬או שפתי המתפלל או‬
‫הלומד‪ ,‬עם כוונת האדם המקיים את המצווה‪ ,‬ובשל היותה כולל גם רבדים גשמיים וגם רבדים רוחניים‪ ,‬היא מקשרת ומחברת‬
‫בין המדרגות של השתלשלות‪ .‬כל דבר המתחיל את דרכו בגשמי ועולה אל המדרגות הכי עליונות‪ ,‬רוחניות ודקות נמשל לריח‪,‬‬
‫המגלם את היסוד הזה בעצם מהותו‪.‬‬
‫דברי הרמ"ק באים לידי ביטוי במובהק בתיאור מעמד הקטורת בזהר‪ .‬בזהר ח"ב רי"ט ע"א‪-‬ע"ב בעל הזהר משווה בין‬
‫עבודת הקטרת לעבודת התפילה‪:‬‬
‫דאבער זוהמא‬
‫איהו?‬
‫מכלא‪.‬‬
‫נהירנהירו יתיר‬
‫ועביד‬
‫וקשרין‬
‫מתקין‬
‫ואתקשרעביד יתיר‬
‫דקטרת‪...‬קטרת‬
‫לעובדא‬
‫חזי מה בין‬
‫תא‬
‫בה'‬
‫אתחבר‬
‫ומאןוד'‬
‫זוהמא‪.‬‬
‫ואעבר‬
‫קשירו‬
‫כחדא‪...‬קטרת‬
‫סליקוואתתקן‬
‫צלותאאתנהיר‬
‫משכנא‪.‬‬
‫ואידרי‬
‫)אתעביד( חד‬
‫קשירו‬
‫כלא‬
‫והוי‬
‫ס‬
‫דא"‬
‫נהירורעותא‬
‫סליק‬
‫וכלא‬
‫קשיר'‪.‬‬
‫עלאהבי‬
‫אתנהיר‬
‫ס ה'‬
‫דאיהו'‪.‬‬
‫בה‬
‫וכלא'‬
‫בו'‪ .‬ו‬
‫אתחבר‬
‫וה'‬
‫אתקשרא‬
‫דכלא‬
‫כיון‬
‫ולהלאה‬
‫ומכאן‬
‫דכלא‪.‬‬
‫קשרא‬
‫חדא‬
‫ברזא‬
‫קשירו‬
‫חד‬
‫ואתעביד‬
‫ועלמין‬
‫סטרין‪.‬‬
‫בכל‬
‫ואתעטר‬
‫אתנהיר‬
‫קדישא‬
‫דשמא‬
‫ורזא‬
‫ומזונין"‬
‫ואתעטר דא‬
‫ברזא‬
‫כלא‬
‫אתעטר‬
‫קשרא‬
‫בהאי‬
‫‪.‬‬
‫דקטרת‬
‫ברזא‬
‫וכלא‬
‫עלמין‬
‫בכל‬
‫אשתכחו‬
‫וברכאן‬
‫בוצינין‬
‫ואתנהירו‬
‫בחדוה‬
‫כלהו‬
‫ועושה אור‬
‫קישורים‬
‫מתקן‬
‫יותר‪,‬‬
‫עושה‬
‫המשכן)‪.‬קטרת‬
‫‪...‬‬
‫הקטרת‬
‫תפילה‬
‫אורבין‬
‫מה‬
‫וראה‪,‬‬
‫בא‬
‫מקשר‪:‬‬
‫תרגום‬
‫)‬
‫קטרת‬
‫כאחד‪...‬‬
‫ומתקשר‬
‫ומתתקן‬
‫מואר‬
‫והכל‬
‫ומטהר‬
‫זוהמה‬
‫שמעביר‬
‫הוא?‬
‫קשרומה‬
‫מהכל‪.‬‬
‫יותר‬
‫ומתטער‬
‫עולה‬
‫בו'‪ .‬ו'‬
‫מתחבר‬
‫וה'‬
‫מתקשר'‬
‫יחד( בה‬
‫נעשה‬
‫מתחבר‬
‫אינסוף'‬
‫למעשהוד‬
‫זוהמה‪.‬‬
‫ומעביר‬
‫ומאיר‬
‫האחד‬
‫בסוד‬
‫אחד‬
‫קשר‬
‫ונעשה‬
‫נקשר‬
‫והכל‬
‫רצון‬
‫מעלה‬
‫והכל‬
‫בי'‪.‬‬
‫מואר‬
‫אינסוף'‬
‫שהואה‬
‫'‪.‬‬
‫בה‬
‫בסוד‬
‫הכל‬
‫מתעטר‬
‫קשר‬
‫בההוא‬
‫שהכל‬
‫מכל כיון‬
‫ולהלאה‬
‫ומכאן‬
‫הקדושהכל‪.‬‬
‫של‬
‫העליון‬
‫הקשר‬
‫הנרות‬
‫ומוארים‬
‫בשמחה‬
‫כולן‬
‫והעולמות‬
‫‪.‬‬
‫הצדדים‬
‫ומתעטר‬
‫מואר‬
‫השם‬
‫וסוד‬
‫ומזון וברכות נמצאים בכל העולמות‪ ,‬והכל בסוד הקטרת(‪.‬‬

‫הזהר לא נמנע מאף לשון של שבח בדבריו על חיונוית עבודת הקטרת‪ .‬החיבור הזהרי‪,‬‬
‫המושתת על שני העמודים של השאיפה לייחוד וערך הסוד‪ ,‬רואה בקטרת את המפתח לחיבור‬
‫וקישור של כל העולמות בסוד העליון‪ .‬הדרך אל האחד מתואר כאן במטאפורה של קשירת‬
‫קשרים‪ .‬ניתן לדמיין חוט ארוך שנמתח מהשמים אל הארץ‪ ,‬שמתיחותו מבטאת את הכאב של‬
‫פירוד עליונים ותחתונים‪ .‬על‪-‬ידי קשירת קשרים‪ ,‬מתיחות החוט מתרפית‪ ,‬וככל שיתרבו הקשרים‪,‬‬
‫הקצה התחתון יתקרב לקצה העליון‪ .‬כל גילוי תחתון נקשר לגילוי מעליו‪ ,‬עד למעלה‪ .‬בצורה‬
‫רחבה יותר‪ ,‬יצירת קשר היא מציאת דמיון וחיבור הפנימי בין שני דברים שונים‪ .‬הקטרת פועלת‬
‫פעולה של התעוררות הקשר בין השלבים‪ ,‬כמו תמצית ריחנית המעוררת תשוקה ארוטית‪ .‬ריח‬
‫הקטרת מזכירה לכל רובד במציאות את הקשר שלה לרמה שמעליה ומתחתיה‪ ,‬וכך מתגברת על‬
‫הפירוד השולט‪ .‬הריח אינו שומר את החוקים הסטנדרטים של ניתוק הגוף והנשמה‪ ,‬של ההבדלה‬
‫בין הגשמי והרוחני‪ ,‬והאלוהי והאנושי‪ ,‬אלא הוא מעורר את הרבדים הכי מגושמים להיזכר‬
‫במקומם ברצון האלוהי העליון‪ ,‬ומביאה את המעכרת כולה על כל דרגותיה להבין שהמצב האמיתי‬
‫של כל שכבה בפני עצמה היא הקשר שלה לכלל‪.‬‬
‫חיבור רמות המציאות זו בזו מתבטא גם כן בייחוד האותיות של השם המפורש‪ ,‬שם הויה‪.‬‬
‫במקומות רבות בזהר‪ ,‬הזיווג העליון והזיווג התחתון בספירות מתרחשות גם כן באותיות של שם ה'‪,‬‬
‫כאשר כל אות מסמלת ספירה אחרת‪ ,‬וה‪-‬י' – או קצה ה‪-‬י' – בפסגת המערכת‪ .‬בתחילת‬
‫המהלך‪ ,‬כאשר הפירוד בין עליונים לתחתונים הוא השולט‪ ,‬ה‪-‬ה' האחרונה של שם השם‪,‬‬
‫המזוהית עם ספירת מלכות‪ ,‬נמצאת במצב של ד'‪ ,‬המסמל דלות‪ ,‬עוני‪ ,‬קטנות‪ .‬כל עוד שהשכינה‬
‫אינה בזיווג עם תפארת‪ ,‬היא אינה מקבלת את השפע מלעמעה לה והיא אינה מאירה בכל כבודה‪.‬‬

‫שלמות ואיזון המערכת בנויה על איזון וחיבור בין כל הכוחות‪ ,‬ולא בידוד של כל ספירה בעצמה‪.‬‬
‫הבידוד הכי מזיקה לשכינה‪ ,‬שלעומת הספירות האחרות‪ ,‬לית לה מגרמי כלום‪ ,‬וכל הדרה באה‬
‫לידי ביטוי דוקא בהדדיות וביכולתה לכלול ולגלם את הכל‪ ,‬אם יהיה האנרגיה מופנית אליה‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫מצב זה בספירות ובאותיות הוא משל למצב שבו העולם מנותק ממקורו האלוהי‪ ,‬ואינו משקף את‬
‫הרצון העליון הטמון בו‪ .‬כאשר השכינה מתחברת עם תפארת‪ ,‬המסומלת ע"י אות ו'‪ ,‬העמוד‬
‫המרכזי של שש הקצוות‪ ,‬הד' נהפך לה' וה‪-‬ה' מתחבר עם ה‪-‬ו‪ .‬ספירת התפארת שעתה מיוחדת‬
‫עם השכינה עולה למעלה למקורה בבינה‪ ,‬הרחם של המערכת‪ ,‬המסומלת ע"י ה‪-‬ה' הראשון של‬
‫שם ה'‪ .‬ה‪-‬ה' אם כן מוארת ב‪-‬י'‪ ,‬באות הראשונה של שם השם‪ ,‬המסמלת את ספירת חכמה‪,‬‬
‫שבאה לידי ביטוי בנקודה הראשונה של ההויה‪ ,‬המשולה לאות יוד‪.‬‬
‫בשלבים של ייחוד שם השם‪ ,‬האותיות השונות והספירות שהן מסמלות אינן 'נבלעות'‬
‫ברמה מעליהן‪ ,‬ואף אינן 'חוזרות' למקורן‪ .‬אמנם‪ ,‬כאשר הנקודה התפשטה לקו לכיון ספירת‬
‫בינה‪ ,‬היתה זו תוצאה של רצון עז של הנקודה לשוב למקורה של בא לידי סיפוקו‪ 24.‬אך פרט‬
‫לכך‪ ,‬אין אנו מוצאים הרבה ביטוים בזהר של שאיפת המערכת להבלע בחזרה אל האינסוף‬
‫ולהתבטל לגמרי‪ ,‬אלא השתוקקות לזיווג וחיבור בין הכוחות השונות‪ .‬כל ספירה טבעה לערוג‬
‫לשיא הארתה ונביעתה‪ ,‬וחיזוק הקשרים בין הספירות מגביר את עוצמתה של כל ספירה וספירה‪.‬‬
‫הקשרים המרכזיים הם הזיווג העליון של אהבת נעורים המרגשת ומתוחה בין שכינה ותפארת‪,‬‬
‫והזיווג העליון הנצחי בין האם‪ ,‬בינה לאב‪ ,‬חכמה‪ .‬כמו בחיי אנוש‪ ,‬ככל שהאהבה בין בני‪-‬זוג ובין‬
‫הורים לילדים תהיה חזקה יותר‪ ,‬היא לא תבטל את עצמאות הישויות של הקשר‪ ,‬אלא תרבה את‬
‫העצמיות של כל צד‪ ,‬ואת הפאן של הישות שרק יכול לבוא לידי ביטוי בחיבור‪ 25.‬האהבה היא‬
‫מטאפורה שמניחה שתיים‪ ,‬ואין סוף לאהבה שיכולה לחבר שתיים ולפירות היוצאות מאהבה זו‪.‬‬
‫אם כך השימוש של הזהר בלשון של זיווג מרמז לנו שהמערכת אינו מתאלפת מול האור המסונוור‬
‫של האחדות‪ ,‬אלא מתעצמת בקשרים שבין כוחות השונות‪ ,‬מקורן ותכליתן‪ .‬ניתן לראות כך גם‬
‫במונחים בספקה לעיל‪" :‬וד' מתחבר )נעשה( בה' וה' מתחבר בו'‪ .‬ו' עולה ומתטער בה'‪ .‬ה'‬
‫מואר בי'‪ ”.‬החל מלמעלה‪ :‬הזיווג העליון גורם לבינה להאיר יותר באור החכמה‪ .‬התפארת‬
‫מתעטרת – מקבלת הדר וחן – בקשר המחודש עם האם‪ ,‬בינה‪ .‬השכינה מתחברת עם התפארת‪.‬‬
‫אמנם השכינה היא הספירה היוצאת דופן בכך שהחיבור שלה למערכת כן נושא בתוכו פאן של‬
‫הבלעות‪ ,‬מכיון שזהותה כרוכה באופן עמוק עם היותה כלי קיבול לספירות האחרות‪ .‬אך מצד שני‪,‬‬
‫החיבור שלה עם תפארת מפעיל עליה את השינוי הכי קיצוני‪ ,‬והכי מיטיב – האות ד' הדלה‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬

‫בתיאור על הדרמה של השכינה בזהר נעזרתי רבות בהרצאות של רות קניאל באוניברסיטה העברית בירושלים‪.2010-2011 ,‬‬
‫תשבי‪ ,‬משנת הזהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪139‬‬
‫בתיאור על שאיפת הזהר למצב של זיווג ולא בידוד נעזרתי רבות בניתוח של מלילה הלנר‪-‬אשד‪ ,‬במיוחד על פירוש הזהר למקושש העצים של ספר‬
‫במדבר‪ ,‬אביב ‪.2010‬‬

‫מתחלפת באות ה' העשירה‪ .‬אם כך‪ ,‬העניות והדלות אינן טבעיות למערכת עצמן‪ ,‬אלא מבטאות הן‬
‫מצב של צמאון לשלמותה‪ ,‬ומיד עם שרשרת של הזיווג הם מתבטלים למלאות של ה‪-‬ה'‪,‬‬
‫הנמצאת בחיבור עם ה‪-‬ו' של תפארת‪ .‬בצורה זו‪ ,‬האידיאל של הזהר אינה אחדות המבטלת את‬
‫הניאונסים של הישויות השונות‪ ,‬אלא העמצת הקשר בין החלקים‪ ,‬והארת הצד העליון בצד‬
‫התחתון‪ ,‬דבר שמביא להתפארות התחתון בפני עצמו‪.‬‬
‫בשלב האחרון 'הרצון העליון' מעלה את הכל‪ .‬הספירה העליונה‪ ,‬כתר‪ ,‬הנקראת גם כן‬
‫רצון‪ ,‬גובלת על המעבר בין אינסוף לבין מערכת הספירות‪ ,‬ואף לעיתים מזוהית עם האינסוף מעל‬
‫המערכת כולה‪ ,‬כמו בביטוי לעיל 'רצון אינסוף'‪ .‬בראש המערכת‪ ,‬מוצאים אנו לא מופשטות‬
‫אפלטונית‪ ,‬אלא עוצמה של רצון‪ .‬אם כך התכללות הכל וחיבור הכל משמעו שהכל נכלל ברצון‬
‫העליון – הכל מוצא את המקומו בתוך הרצון האלוהי‪ ,‬במחשבה תחלה שמניעה את כל הבריאה‪.‬‬
‫לכל דבר יש מקום ברצון העליון כי משם יצא‪ ,‬ושם היא תכליתה‪ .‬אם כך התוצאה המפורשת של‬
‫הייחוד היא הארת הרצון העליון בהויה עצמה‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי במסר שאברהם בישר בעולם‪.‬‬
‫כאשר התכלית האלוהית באה לידי ביטוי בעולם‪ ,‬הדבר משול לריח טוב‪ ,‬כי הריח מרמז על‬
‫היכולת של הגשמי להכיל אף הוא את הרוחני‪.‬‬
‫מבחינה פנומנולגית‪ ,‬קיים קשר נוסף בין 'סוד האחד' לבין חוית הריח‪ .‬כאשר האדם מריח‬
‫ריח‪ ,‬הוא נזרק כולו לריח הזה ולזכרונות‪ ,‬תחושות ותגובות עדינות שהריח מעלה‪ .‬ברגע החולף‬
‫כהרף עין‪ ,‬האדם חווה ים של חוויות מתחת לפני השטח‪ ,‬ואם הוא רוצה להיזכר או להגדיר את‬
‫תגובתו לריח מסוים‪ ,‬הוא חייב לצייר במוחו את רצף הזכרונות ב‪ , slow-motion-‬ולהיכנס לרובד‬
‫תודעתי מעל הזמן שבו רגע אחד דעלמא יכול להכיל שטף של חויות ותחושות המאחדות הרבה‬
‫תקופות ומקומות שונות בחייו‪ .‬התודעה הנורמטיבית של האדם נבנית רגע‪-‬רגע בצורה לינארית‪,‬‬
‫אך ריבוי רשמי האסוציאציות‪ ,‬רגשות ותחושות שהריח משאיר אחריו אינן נקלטות על‪-‬ידה‪ ,‬ואף‬
‫מאיימות הן על התפיסה הלינארית של הזמן‪ .‬בדומה לתחושה של דה ז'וו‪ ,‬האדם חש בצורה‬
‫עמוקה שהכל קשור‪ :‬הריח של הרחוב בטיול בצרפת פתאום מזכירה לו את הבית של חבר‬
‫מהילדות‪ ,‬ואת האוכל שאמא שלו היתה מכינה‪ ,‬ואת השמחה שהיה לו להשאר ער עד מאוחר‬
‫אצלו‪ ,‬ואת החושך והקור שהיה בחוץ‪ .‬לפתע הוא מוצא את עצמו שוב בצרפת‪ ,‬ולכמה שניות‬
‫הרשמים החזקים של הזכרונות והתחושות מתגברות על העובדות הקשות שים של זמן ויבשות‬
‫מבדיל בין כל החויות הללו‪ ,‬ולחישוב הקר של השכל שמה שהיה לא יהיה‪ .‬הזכרון שולח את‬
‫האדם לעולם שמבינת הזמן הכל אחד‪ ,‬והריח בכוחו לעורר להיזכר חויה עמוקה של אחדות זאת‪,‬‬
‫תוך כדי חויה חושנית בעולם הזה‪ .‬כמו שהארומה של הקטרת מתחילה בעשבים ועולה עד‬
‫השמים‪ ,‬ריחות מתחילות בחוש ומפעילות את הצדדים הכי ערטילאים של האדם – עולם הרגשי‬
‫ועולם הזכרונות‪ ,‬הנחבאות תחת המחשבה וההכרה הרגילה ומעבר לציר הזמן הלינארי‪ .‬יסוד‬

‫האחדות של חוש הריח שואב מהיותו חוש המגשר בין רבדים כמוסים לבין רבדים גלויים של‬
‫המציאות‪ ,‬ובשל כך הוא מהווה משל לתכלית המצוות כולן‪ ,‬להזדככות האדם ולתורת הסוד של‬
‫הזהר עצמו‪ ,‬שכולן חותרות לגלות את הנתסר ולהאיר את הגלוי‪.‬‬
‫שאיפת הזהר לגלות בתוך העולם את התכלית האלוהית‪ ,‬בלי לשלול את מציאות העולם‬
‫הזה‪ ,‬אלא להעצים ע"י חיבורה לאלוהות את אורה‪ ,‬בא לידי ביטוי בצורה מוחשית בסיפור השני‬
‫של הזהר על היציאה של ר' שמעון בר יוחאי ובנו מהמערה‪ ,‬שעל פי המסורת בה כתבו את‬
‫החיבור הזוהרי‪ .‬הפעולה המיסטית של רבי שמעון והחברים אינה מוגבלת למודעות בלבד‪ ,‬אלא‬
‫בכוחה להפעיל שינוי של ממש בתוך המציאות עצמה ולגלות בתוכה את מקורה באלוהות‪" :‬קמו‬
‫ואזלו בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין‪ .‬אמר ר' שמעון שמע מנה דעלמא מתברך בגינן‪ .‬והוו‬
‫נהירין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהון‪) '.‬זהר ח"ג רמ"ד ע"ב‪ ,‬תרגום‪ :‬קמו‬
‫והלכו‪ .‬בכל אתר שהיו מסתכלים עלו ריחות‪ .‬אמר ר' שמעון למד מכך שהעולם מתברך בגללנו‪.‬‬
‫והפנים שלהם האירו ולא היו יכולים העולם להסתכל עליהם(‪ .‬בפעם הראשונה שיצאו ר' שמעון‬
‫ובנו מהמערה‪ ,‬האמת שאליה הגיעו הכחישה את העולם עד כדי כך שכל מקום שאליו הסתכלו‬
‫היה עולה באש‪ .‬הפעם‪ ,‬לדברי מלילה הלנר‪-‬אשד‪ ,‬הריח שעולה מכל דבר שאליהם מביטים‬
‫מצביע על "השקה של מציאות האל עם מציאות האדם"‪ .26‬עת עתה‪ ,‬הפעילות המסטית דנה את‬
‫העולם לכף זכות‪ ,‬כאשר במקום להדגיש את הפער שבין הרצון האלוהי לבין העולם התחתון‪ ,‬הם‬
‫גילו את הרצון העליון המסותרת בתוך הבריאה עמצה‪ ,‬על דרך 'נטל אמת והשליכו לארץ'‪.27‬‬
‫הריבוי של העולם אינו מתבטל בפני האחדות החובקת‪-‬כך‪ ,‬אלא העולם עצמו נשאר כמו שהוא‪,‬‬
‫אלא רק שבעקבות הפעולה שהמהלך התודעתי משפיע עליה‪ ,‬מעלה היא ריח טוב‪ ,‬המרמז על‬
‫חיבורו מחדש למקור‪ .‬לא מדובר בשחזור למצב טרום‪-‬בריאה של אחדות כפשוטו‪ ,‬אלא בזיווג‬
‫השומר על שנים שנפגשים שוב זה עם זה‪ ,‬ופוגשים זה את זה בענג שרק יכול לבוא מההתגברות‬
‫על פער‪.‬‬
‫הצדיק‪ ,‬התורה וסוד הייחוד‬
‫בהקדמתו לשיעור קומה‪ ,‬הרמ"ק מציע מכנה משותף לריחות שונים בספר הזהר‪ .‬כל‬
‫תהליך של הזדככות והתעלות מהגשמי לרוחני‪ ,‬וכל התגלמות של האלוהי והתכליתי בתוך האנושי‬
‫והחומרי‪ ,‬הוא פעולה שדומה לריח‪ ,‬שגם הריח מגלם‬

‫ייחוד זה‪ ,‬ובשל כך תופעות שונות של‬

‫הזדככות והתעלות יתוארו בלשון של ריח והעלאת ריח טוב‪ .‬במוסר‪ ,‬דבר זה מתבטא בתהליך שבו‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬

‫מלילה הלנר‪-‬אשד‪ ,‬ונהר יצא מעדן‪ ,‬עמ' ‪361‬‬
‫בראשית רבה ה' ה'‬

‫האדם מזכך את תכונותיו ונטיותיו עד שמגלה בתוכו רמה עליונה של קדושה וטהרה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫האדם מכיל בתוכו לא רק תכונות של העולם הגשמי אלא גם פוטנציאל של קדושה המשקף את‬
‫הרובד האלוהי‪ .‬הטרנספורמציה המהפכנית של האדם מטבע בשר ודם לטבע אלוהי מקשר בין‬
‫הקצוות של החמר והרוח שעליהם מושתתת ההפרדה לכאורה בין העולם למקורו‪ .‬המאמץ של‬
‫האדם לזכך את תכונותיו מעלה ריח טוב‪ ,‬כסמל של התגלמות הרצון העליון בעולם‪ ,‬ובדמותו‬
‫המרכזית – האדם‪.‬‬
‫בנוסף להערת הרמ"ק על הקשר בין הצדיק לבין ריח‪ ,‬ניתן גם להעיר על התוכן הספציפי‬
‫שאליו מיוחס ריח טוב‪ ,‬גם בחז"ל וגם בזהר‪ .‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬ריח טוב מיוחס דוקא לאמונה באל‬
‫אחד שפירסם אברהם בנידודיו בעולם‪ .‬אברהם ידע לחבר את הכל לנקודה העליונה‪ ,‬ולגלות‬
‫בתוך העולם את החכמה האלוהית מאחורי הכל והתכלית האלוהית שאליו הכל עורג ומיחל‪ .‬אם‬
‫כך האמונה באל אחד‪ ,‬כפי שמופיע בזהר‪ ,‬אינו רק חויה פאסיבית של איבחון עובדה אובייקטיבית‪,‬‬
‫אלא פעולה אקטיבית שמתרחשת עמוק בתוך התודעה של האדם האינדיבידואלי‪ ,‬שכוחה ליצור‬
‫שינוי של ממש בתוך המציאות‪ .‬כלומר‪ ,‬כל עוד שהתודעה של האדם אינה מתעלה מעל הריבוי‬
‫המשתקף כלפי חוץ‪ ,‬האלהות אינה נמצאת בייחוד העליון‪ .‬לאמונה באל אחד יש בכחה לייחד את‬
‫האל‪ ,‬בגילוי של אחדות המציאות בפועל‪ .‬החיוניות של אמונת האדם לייחוד האלוהות באה לידי‬
‫ביטוי בדרשה של הזהר על הקשר שבין האמונה להארת הירח לעתיד לבוא‪:‬‬
‫מנה‬
‫אסתלק‬
‫ושמשא‬
‫שמשא‪,.‬‬
‫מן‬
‫אתנהירת‬
‫וסיהרא‪ ,‬לא‬
‫נהורא‬
‫אתחשך‬
‫מקדשא‬
‫וליתבי‬
‫דאתקריב‬
‫ולבתר‬
‫זמטי‬
‫ישכיל זמנא‬
‫ובההוא‬
‫דאתמר‬
‫כמה‬
‫וכאבין‬
‫וצערין‬
‫לווין‬
‫ביה‬
‫שלטא‬
‫מהדלא‬
‫יומא‬
‫לך‬
‫אתנהרא‪,‬‬
‫ולא‬
‫דא‬
‫עבדי‬
‫אתמר‬
‫דסיהרא‬
‫עליה‬
‫עזדי‬
‫ישכיל‬
‫הנה‬
‫כתיב‬
‫זמנא‪,‬‬
‫לאתנהרא‬
‫דסיהרא‬
‫לאתערא‬
‫הנהואתי‬
‫ריחא‬
‫דארח‬
‫כמאן‬
‫לעילא‬
‫אתעורתא‬
‫שאתער‬
‫הלבנה‪,‬‬
‫ישכיל‬
‫הנה‬
‫דמהימנותא‪.‬‬
‫זמנארזא‬
‫הוא‬
‫יאות‬
‫כדקא‬
‫לסיהרא‬
‫לה‬
‫לאנהרא‬
‫עלאה‬
‫אתערותא‬
‫הוא‬
‫בריך‬
‫קודשא‬
‫יתער‬
‫ובההוא‬
‫‪...‬‬
‫ולאתכלא‬
‫‪".‬‬
‫הימים‬
‫שבעת‬
‫כאור‬
‫שבעתיים‬
‫יהיה‬
‫החמה‬
‫ואור‬
‫החמה‬
‫כאור‬
‫אור‬
‫והיה‬
‫‪,‬‬
‫אמר‬
‫שאת‬
‫כמה‬
‫מן‬
‫מואר‬
‫אינו‬
‫והירח‬
‫האור‬
‫נחשך‬
‫המקדש‬
‫בית‬
‫שנחרב‬
‫ולאחר‬
‫‪:‬‬
‫תרגום‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫"‬
‫ע‬
‫‬‫א‬
‫"‬
‫ע‬
‫א‬
‫"‬
‫קפ‬
‫א‬
‫"‬
‫ח‬
‫זהר‬
‫)‬
‫וכאבים‪.‬‬
‫בו‬
‫שולטים‬
‫שאין‬
‫יום‬
‫ובאלך‬
‫ואין‬
‫מואר‬
‫ואינו‬
‫למעלהממנו‬
‫מסתלק‬
‫השמש‬
‫ובאותה‪,‬‬
‫השמש‬
‫ישכיל'‬
‫וייסורים‪' .‬‬
‫האמונה‬
‫סוד‬
‫זה‬
‫עבדי'‬
‫ישכיל‬
‫הנה‬
‫כתוב? '‬
‫מה‬
‫להאיר‬
‫הלבנה‬
‫זמן‬
‫שמגיע‬
‫שעה‬
‫הנהה‬
‫הקב"‬
‫יעיר‬
‫קללותזמן‬
‫ובאותו‬
‫‪...‬‬
‫ולהסתכל‬
‫להתעורר‬
‫ריח‬
‫שמריח‬
‫כמי‬
‫התעוררות‬
‫שקמה‬
‫החמה‬
‫ואור‬
‫החמה‬
‫כאור‬
‫הלבנה‬
‫אור‬
‫והיה‬
‫שנאמר '‬
‫כמו‬
‫כראוי‪,‬‬
‫ללבנה‪,‬‬
‫להעיר‬
‫עליונה‬
‫התעוררות‬
‫הימים‪(.‬‬
‫שבעת‬
‫כאור‬
‫שבעתיים‬
‫יהיה‬

‫בזמן הגלות‪ ,‬כאשר השכינה נמצאת בקטנות ובפירוד מתפארת‪ ,‬שלמות המערכת האלוהית‬

‫מסתמכת על סוד האמונה של האדם‪ ,‬שרואה את האור בתוך החושך‪ ,‬ומאמין בעתיד הירח להאיר‪,‬‬
‫כלומר בעתיד של המציאות לגלם את מקורה ולחשוף את האלוהות בעצמה‪ .‬האמונה של האדם‬
‫משולה לריח‪ ,‬שמעורר את העולמות העליונים למלא את חסרון השכינה‪ ,‬ולהאיר אותה באור‬
‫העליון‪ .‬הארת הלבנה בעוצמה יתירה מהחמה‪ ,‬שהיתה מקור אורה עד כה‪ ,‬מבטאת גם את הרעיון‬
‫שהוסבר לעיל‪ ,‬שהזיווג של הכוחות ביחד מביאה לעוצמת החלקים‪ .‬האמונה המקשרת בין העולם‬
‫לבין מקורו באלוהות גם גורמת לעולם להזדהר בפני עצמה‪ ,‬ולהאיר את הכח האלוהי הטמון בה‬
‫והמשתקף רק על‪-‬ידה‪ .‬אמונה זה בכחה להשפיע גם על העולמות העליונים‪ ,‬הנהנים מרובד של‬
‫חידוש שיכול לנבוע רק ממצב של 'ירידה לצורך עלייה' – האור שבא דווקא לאחר החשך‪.‬‬
‫כוחו המשיחי של הריח לאבחן באדם הגון מצביע על יכולתו לחשוף רובד של אמת‬
‫לאמיתה שקיימת בדרך‪-‬כלל רק בעולם הבא ובבית דין של מעלה‪ .‬ריחות גן עדן של צדיקים‬
‫שונים גם מבטאות את האפשרות של חדירת ריחות שמימיים אל העולם הזה ע"י דמויות‬
‫המצטיינות במעלתם הרוחנית‪ .‬בגילויי אמת ונתוני עולם הבא בתוך הרובד הארצי‪ ,‬הריח פותח‬

‫פתח לעולם הזה לשקף את העולם האמיתי למעלה‪ ,‬ומצמצם את הפער בין התעתוע לבין האמת‪.‬‬
‫אמנם רק אנשים מיוחדים מזהים את הריח‪ ,‬אבל עצם העובדה שבעולם הזה ניתן לאבחן במצב‬
‫אמיתי ונצחי מוציא את העולם לכף זכות ופותח פתח לדין של אמת בעולם הזה‪ ,‬המחבר את‬
‫העולם עם מקורו גם כן‪ .‬הקשר בין הריח לבין האמת גם משתקף במעמד הקטרת‪ ,‬כאשר הריח‬
‫מעורר בכל שלב להיזכר שהמצב האמיתי שלה היא הקשר שלה למערכת בכללה‪.‬‬
‫בעולמות העליונים‪ ,‬הריח מבטא את סוד הייחוד בזיכוך שהוא פועל על החברים המכשיר‬
‫אותם לקבל סודות תורה‪ ,‬וביכולת של הריח להכיל סודות אלו‪ .‬הגשמיות היתירה של האדם ושל‬
‫העולם מסתירים את הרצון עליון השורר בכל‪ ,‬והריח‪ ,‬כחוש לימינאלי‪ ,‬מזכך את האדם עד‬
‫שגשמיותו הופך לכלי להחזיק את הסודות‪ .‬החידוש שהזהר חותר לו הוא לא ביטול הגשמיות‬
‫והיבלעות הכל בתוך האלוהות‪ ,‬אלא ביטוי של האחדות בתוך הרמות התחותונות גם כן‪ .‬הריח‬
‫מיוחד בכך שהוא מכשיר את האדם להבין את הסוד‪ ,‬וגם משמר את הסוד שהאדם יוכל להיזכר בו‬
‫גם בחזרתו לעולם הגשמי‪ .‬סודות התורה הכי נעלמות אינן יכולות להיקלט ע"י התודעה הרגילה‪,‬‬
‫ונדרש להם חוש העוקף את התודעה הלינראית של האדם‪ ,‬ומאפשר רובד של אחדות‪ .‬אם כך‬
‫הריח מעלה אצל האדם תודעה רחבה ויותר‪ ,‬אך גם מאפשר גשר בין תודעה זו לבין תודעתו‬
‫הרגילה‪ ,‬הנובע מטבעו של חוש הריח‪ ,‬הקים ברובד הגשמי וברובד הסוד בו‪-‬זמנית‪ .‬בסיפור‬
‫היציאה מן המערה‪ ,‬הריח גם מאפשר תקשורת בין החויה המיסטית של רבי שמעון ובנו לבין‬
‫העולם מבחוץ‪ ,‬שנמנעה מקודם לכן בשל מצב של דין קשה‪ ,‬והתאפשרה לעת עתה בשל חשיפת‬
‫האמת האלוהית בתוך העולם באופן ששומרת על מציאותה‪ ,‬גילוי שמבושרת בנעימות ובריחות‬
‫טובים‪.‬‬
‫כדברי הזהר‪' ,‬לית עלמא מתקיימא אלא על ריחא' – קיום המציאות הינו סוד הטמון‬
‫במהות הריח‪ ,‬ביכולתו לגשר בין הרובד הרוחני לרובד הגשמי‪ ,‬בצורה שמזכירה את הקשר בין‬
‫העולמות לאלוהות תוך כדי המחשת הפלא שבבריאה‪ .‬הריחות העולות מן המעשים הטובים‬
‫שבעולם הזה‪ ,‬ריח השדה הפותחת את שערי התודעה לסודות הכי עמוקות של עולם הבא‪ ,‬וריח‬
‫הקטרת המסוגל לייחד את אותיות השם המפורש – כל אלו מונחות על היסוד הפראדוכסאלי של‬
‫חיבור החומר הגבולי לנשמה האינסופי הטמון בריח‪ .‬טהרת הלב‪ ,‬מעשים טובים וסודות התורה‪,‬‬
‫המשולות לריח והמתעצמות בעצמן ע"י ריחות טובים‪ ,‬שואבות את כוחן מהחיבור של הרבדים‬
‫הגלוים והכמוסים של המציאות‪ .‬הריח מחובר באופן עמוק למגמה של ספר הזהר בכללה‪ ,‬והיא‬
‫להביא לייחוד הרבדים השונים במציאות‪ ,‬ולהביא למצב שהעולם מהווה כלי איתן לאור העליון‪.‬‬
‫התגלמות האמת האלוהית בתוך עולם העשיה‪ ,‬בדרך שאינה מחריבה את העולם‪ ,‬ואינה מתפשרת‬
‫עם ההסתר השורר בה‪ ,‬היא התכלית החמקמקת של המציאות‪ ,‬אך לא בשמים היא‪ .‬האיפיון‬
‫המקראי של המשיח כדמות המסוגל להשתמש בכח של הריח להשיג רובד של אמת במציאות‬

‫העולם הזה‪ ,‬מפותח בספר הזהר בכל פינה‪ :‬הזהר מזמין אותנו להתבונן במציאות עם עיניים‬
‫משיחיות‪ ,‬ולגלות אנשים‪ ,‬מקומות‪ ,‬סודות וסיפורי תורה המעלים ריח ניחוח – ריח חד‪-‬משמעי של‬
‫טוב‪ ,‬המבשר על אחדות המנצחת את כל מגרעותיה‪.‬‬