כלכליות). שהרי, אף אם אכן ירדו עלויות הייצור, כפי שסוברת רשות החשמל, לאחר בדיקות שערכה, אין בכך כדי לרפא, או לשנות, את המשאבים הרבים שהושקעו עד למועד ההחלטה על ידי היזמים על מנת להבטיח את עמידתם באבני הדרך, שהוכתבו על ידי הרשות (ואשר לא שונו או הוקלו במסגרת ההחלטה החדשה בהתאמה). למותר לציין, כי השקעה זו נעשתה על רקע החלטתה המקורית של הרשות ותוך שהיזמים מכלכלים את צעדיהם ומשנים את מצבם לרעה, בהסתמך על החלטה זו ובפרט, על צפי רווחיהם כפועל יוצא מהתעריף המובטח.
אין ספק, כי החלטת הרשות על הפחתת כה חדה בתעריף באופן רטרואקטיבי מהווה מכת מוות על עקרון הוודאות. אם הרשות משנה החלטותיה "תוך כדי תנועה" מדוע היזם צריך בכלל להיכנס להרפתקה זו ולהשקיע משאבים בתחום?
ברי, כי החלטת רשות החשמל מעוררת שאלות משפטיות ושאלות של התנהלות ציבורית ראויה ונכונה, העומדת מאחורי התחייבויותיה לפרטים בציבור, הנסמכים על החלטותיה כחוזה לכל דבר ועניין בינם לבין הרשות, וזאת על אף שלרשות גמישות מסוימת בשינוי החלטותיה, ככל שטובת הציבור מחייבת זאת. אולם, תחושת אי הנוחות מתעצמת, כאשר בוחנים את ההצדקות הציבוריות בשינוי ההחלטה, ובפשטות - מה עשוי להרוויח הציבור הרחב? אין ספק, כי על מנת לעודד יזמות בתחום החשמל הפרטי נדרשת רמה גבוהה של וודאות. ייזום פרויקטים בתחום החשמל דורש אורך רוח ומשאבים עצומים. יזם אשר נכנס לייזום פרויקט בתחום, יודע כי הוא יידרש לחודשים רבים ולהשקעות כבדות, קודם שיכול להתחיל בבניית הפרויקט ולא כל שכן בהפעלתו. לכן, לא יכול היזם לצאת לדרך קודם שידע באופן ברור שאם ישקיע את הזמן הנדרש ואת המשאבים הנדרשים, ויגיע לשלב בו ניתן לצאת לדרך, הוא זכאי למכור את החשמל בתעריף ידוע, אשר יעניק לו תשואה הולמת על ההון שהשקיע. אין גם ספק, כי החלטת הרשות על הפחתת כה חדה בתעריף באופן רטרואקטיבי מהווה מכת מוות על עקרון על זה. אם הרשות משנה החלטותיה "תוך כדי תנועה" מדוע היזם צריך בכלל להיכנס להרפתקה זו ולהשקיע משאבים בתחום?