‫חסידות‬

‫מאמר ד"ה‬
‫וירד העיט‬
‫מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק‬
‫[נדפס באור התורה פ' לך לך ע' תשז]‬

‫מכ"ק אדמו"ר שלמה זלמן‬
‫[נדפס במגן אבות ח"ב בהוספות פ' לך לך ג‪ ,‬ג]‬

‫ומכ"ק אדמו"ר הרש"ב‬
‫[נדפס בספר המאמרים תרנ"ח פר' לך לך ע' יז]‬

‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‬
‫נערך ע"י עקיבא שבריק‬
‫י' מרחשון תשע"ו‬
‫‪aShavrick@gmail.com‬‬

‫מאמרי הצ"צ והרש"ב שייכים לקה"ת‬
‫מאמר וירד העיט‬
‫מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק‬
‫וירד העיט וישב אותם אברם‪ .‬הנה כתיב נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬והנה בגמרא סנהדרין‬
‫ק"ט וברבות דק"ע ויקרא פ"ה פי' דקאי על שלוות סדום ועמורה קודם שנחרבה‪.‬‬
‫ובת"ז סוף תיקון כ"ב דס"ג ע"א פי' כתר עליון‪ ,‬דא איהו שלימו דחמשין שע"ב‪ ,‬ודא‬
‫איהו דלא אתייהיב למשה‪ ,‬דעלי' אתמר נתיב לא ידעו עיט באיוב סי' כ"ח ז'‪ ,‬וע"ז‬
‫ארז"ל במופלא ממך אל תדרוש‪ ,‬והובא בפרדס שער י"ג פ"ז וריש תיקון למ"ד דע"ו‬
‫ע"א פי' נתיב קדמאה‪ ,‬עלי' אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה‪ ,‬מאן עין‬
‫איה‪ ,‬אלא אינון מלאכין דאמרין איה מקום כבודו להעריצו‪ ,‬כד איהו בהאי נתיב‪ ,‬לית‬
‫לון ידיעה בה‪ ,‬דאיהו סתירא מחיוון דמרכבה עכ"ל‪ ,‬ובכ"מ שם פי' כד איהו בהאי‬
‫נתיב‪ ,‬שם פי' היינו כשהמל' עולה בחכ' בנתיב העליון‪ ,‬מח' ששרשה בחכ' כו'‪.‬‬
‫ולכאורה אפשר לפרש דמיירי בל"ב נתיבות שבמל'‪ ,‬שבה יש ג"כ ל"ב נתיבות‪ ,‬ולכן‬
‫נק' לב כמ"ש בפרדס בעה"כ ערך לב וערך כבוד‪ ,‬ועמ"ש במ"א בדרוש אבנט של‬
‫כה"ג שהי' ארכו ל"ב אמה והמצנפת י"ו אמה‪ ,‬לפי שהאבנט חגור על הלב‪ ,‬ששם‬
‫בהלב מאירי' ל"ב נ"ח‪ ,‬שהם מבחי' חו"ב‪ ,‬ודעת המתחלק לשני מוחי' חו"ג‪ ,‬נמצא‬
‫הם ד' מוחי'‪ ,‬ובכ"א יש שמונה נתיבות שהם ח' אותיות הוי' אד' כו'‪ .‬והנתיב הראשון‬
‫שבנתיבות אלו דמל' נק' ג"כ נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬וכן משמע סוף תיקון י"ח דל"ז ע"א‬
‫דהאי נקודה גניזה דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי איוב כ"ח‪ ,‬ועלי' אתמר נתיב לא‬
‫ידעו עיט‪ ,‬וכ' בכ"מ שם דקאי על מל'‪ ,‬והיינו יסוד דנוק'‪ ,‬שכאמה בתה‪.‬‬
‫ובאמת י"ל שהכל עולה לקנה א'‪ ,‬כי הנה הכתר נק' קד"ק‪ ,‬שאפי' מבחי' חכ' הנק'‬
‫קדש הוא ג"כ מובדל‪ ,‬בסוד כי גאה גאה כמ"ש במ"א ע"פ שבת שבתון באריכות‪,‬‬
‫והנה מבואר באדר"ז דרצ"ו ע"ב שבחי' היכל קד"ק שבביהמ"ק שהוא עיקר בחי'‬
‫ציון‪ ,‬כי שם צוה ה' את הברכה‪ ,‬ופי' בסהפ"מ קדש הקדשים הוא מקום הארון‪ ,‬רומז‬
‫ליסוד דמל'‪ ,‬והיינו לפי שלשם נמשך הטפה ששרשה ממו"ס דא"א הנק' קדה"ק‪ ,‬ולכן‬
‫נא' ע"ז ולא שזפתו עין איה‪ ,‬שהרי נא' וכל אדם לא יהי' באוה"מ‪ ,‬ואמרו בירושלמי‬
‫פ"ה דיומא דקאי אפילו על המלאכים שנא' בהם ופניהם פני אדם כו'‪ ,‬והיינו להיות‬
‫המשכה זו באה מבחי' שלמעלה מגדר עלמין שזהו פי' קדה"ק‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫והנה ידוע שלהיות המשכה זו מכתר עליון במל'‪ ,‬תחלה נמשכה בחו"ב‪ ,‬ואח"כ‬
‫נמשכה משם ליסוד ז"א‪ ,‬ומשם ביסוד דמל'‪ ,‬וכמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י‬
‫בענין ג"פ קדוש‪ ,‬ולכן מבואר ג"כ בזח"ג פ' אחרי דס"א סע"ב דיחוד פנימי' דאו"א‬
‫זהו בחי' נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬יען כי המשכה זו נמשך מאא"ס ב"ה ממש מבחי' שלמע'‬
‫גם מסוכ"ע ונק' קדה"ק‪ ,‬וזש"ש כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן‪ ,‬האי נהרא‬
‫כו' בזיווגא שלים כו'‪ ,‬בההוא נתיב לא אתיידע לעילא ותתא‪ ,‬כד"א נתיב לא ידעו עיט‪,‬‬
‫ופי' במק"מ שם‪ ,‬יסוד דאבא‪ ,‬והיינו כמ"ש פ' בלק דקצ"ג ע"ב ע"פ כי עשית פלא‪,‬‬
‫פלא דא הוא חד דרגא מאינון פלאות חכ'‪ ,‬ומאי ניהו‪ ,‬דא נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬ונ"ב‬
‫מהרח"ו‪ ,‬יסוד דאבא‪.‬‬
‫ובסה"מ סי' קע"ד דק"ג ע"א כ' שנקודת ציון העליונה שבבינה נק' נתיב לא ידעו עיט‪,‬‬
‫והנתיב והשביל הנכנס שם נק' דעת‪ ,‬פטר כל רחם כו'‪ ,‬והוא ד"ע כו'‪ ,‬ובסי' קצ"ה‬
‫דצ"ה ע"ב פי' שע"י נתיב זה הוא יחוד פנימי דאו"א לחדש נשמות חדשים‪ ,‬משא"כ‬
‫להחיות העולמות זהו יחוד חיצוני' דאו"א‪ ,‬וכ"כ שם די"ו ע"ב סי' מ"ה‪ ,‬ויש לקשר‬
‫דבריו עם מ"ש הת"ז דנתיב לא ידעו עיט זהו שעה"נ‪ ,‬כי שעה"נ הוא המחבר חו"ב‬
‫כמ"ש בביאור ע"פ וספרתם לכם חמשים יום‪ .‬ועמ"ש ע"פ ולא ידע איש את קבורתו‬
‫כו' דהיינו בחי' שעה"נ‪ ,‬וזהו"ע נתיב לא ידעו עיט‪.‬‬
‫ובפרדס שער הנתיבות פ"ג‪ ,‬הנתיב הא' כו' מורכב מב' בחי' של ב' ספי' שהם כתר‬
‫וחכ' כו'‪ ,‬ובד"ה הנתיב השני כ' שהנתיב הא' נק' אין‪ ,‬ובד"ה הנתיב הג' כ' שהנתיב‬
‫הא' נדמה למאציל‪ ,‬והנתיב השני דומה אל הכתר‪ ,‬והשלישי דומה אל החכ' כו'‪ .‬ויש‬
‫להעיר לענין נתיב זה שהוא הבחי' היותר עליונה שבחכ'‪ ,‬ממ"ש בביאור שני דיונתי‬
‫בענין ראשית תבואתה עבמ"ח‪ ,‬דהיינו הבחי' העליונה שבחכ' מה שמקבלת מהכתר‪,‬‬
‫שהוא למעלה מבחי' התורה דמחכ' נפקת‪ ,‬שהוא השפעת הח"ס כו'‪.‬‬
‫עוד יש להעיר ממ"ש בפע"ח שער הק"ש פט"ו דפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק‪ ,‬שזהו‬
‫כעין מ"ש הפרדס על נתיב הראשון נדמה למאציל כנ"ל‪ .‬ובס' עמה"מ שער א'‬
‫פנ"ב פי' נתיב הוא ב"פ רל"א שערים פנים ואחור של עולם המלבוש‪ ,‬וזהו"ע‬
‫גליף גליפו בטה"ע כו'‪ ,‬ומשם שרש השעשועי' של הצדיקים עם הקב"ה בג"ע‪ .‬ובשער‬
‫עולם התהו פס"ז דל"ח ע"א פי' ג"כ נתיב זה על יחוד פנימי' או"א שע"י מס"נ‪ ,‬וא"כ‬
‫שרש יחוד והמשכה זו הוא המשכת אור חדש ממש‪ ,‬שזהו נמשך מאא"ס ממש‪ ,‬אשר‬
‫בו לבד הכח לחדש אור חדש כו'‪ ,‬וכמ"ש בלק"ת פ' וירא‪ ,‬וע' בעה"מ שער או"א פי"ב‬
‫שער קרית ארבע פ' ס"ד‪ .‬והנה המשכה זו הנמשך מאא"ס ממש ע"י הכתר עליון‬
‫לחו"ב‪ ,‬הוא נמשך אח"כ ע"י יחוד זו"ן ליסוד שבמל' כנ"ל‪ ,‬וז"ש ברע"מ פ' פנחס‬

‫‪2‬‬
‫דרנ"ו סע"ב באבא יסד ברתא‪ ,‬ואיהו נתיב לא ידעו עיט דכליל ל"ב נתיבות‪ ,‬וע' ס"פ‬
‫משפטים דקכ"ג תחלת ע"א‪.‬‬
‫והנה עיט הוא עוף הפורח‪ ,‬ויש בחי' זו בקדושה כמ"ש בפרקי דר"א פכ"ח בענין‬
‫וירד העיט‪ ,‬ואין עיט אלא בן דוד‪ ,‬שנא' העיט צבוע נחלתי לו‪ ,‬והיינו לפי שהוא בחי'‬
‫בעתה אחישנה‪ ,‬דפי' אחישנה ל' מהירות‪ ,‬שההמשכה נמשך ממקום עליון מאד‪ ,‬שלכן‬
‫נמשך במהירות כדלעיל‪ .‬גם בענין כי יקרא קן צפור שהוא בחי' משיח‪ ,‬כי קן צפור‬
‫בינה שכינתא עילאה‪ ,‬והנשמות מיחוד או"א הם בחי' עופין‪ ,‬גם ע"ד מ"ש ואשא אתכם‬
‫על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי‪ ,‬וכתי' כנשר כו' ישאהו על אברתו כו' ה' בדד ינחנו‪.‬‬
‫אך כמו"כ יש בחי' זו גם בקליפה כמ"ש בת"י באיוב סי' כ"ח ז' ע"פ נתיב לא ידעו‬
‫עיט‪ ,‬שביל אילן חיי ולא חכמי' ס"מ דפרח האיך עופא‪ ,‬והיינו ע"ד אם תגביהי כנשר‪,‬‬
‫שמגביהי' א"ע לינק מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כו' כמ"ש בד"ה ויאבק איש‪.‬‬
‫גם יש מפרשי' עיט מלשון עצה כמ"ש רש"י בישעי' סי' מ"ו ט' ע"פ קורא ממזרח‬
‫עיט‪ ,‬ויש בחי' עצה זו בקדושה‪ ,‬וכמ"ש לי עצה ותושי' כו'‪ ,‬וכמ"ש ברבות ע"פ מעמק‬
‫חברון מעצה עמוקה כו'‪ ,‬שהו"ע חכ' סתימאה כמ"ש במ"א‪ .‬וכמו"כ יש בחי' זו‬
‫בלעו"ז‪ ,‬והו"ע בעטו של נחש‪ ,‬שהו"ע הנחש השיאני‪ ,‬ופירש"י בשבת פ' במה בהמה‬
‫דנ"ה ע"ב בעטיו‪ ,‬בעצתו‪ .‬וזהו שביקש דוד‪ ,‬סכל נא את עצת אחיתופל ש"ב סי' ט"ו‬
‫י"ו‪ ,‬וזהו עצה של הנחש להגביה א"ע לינק מבחי' ואם צדקת מה תתן לו‪ ,‬וכענין עצת‬
‫דור הפלגה‪ .‬גם העצה לפתות לאתתא ע"י ק"נ כו'‪ ,‬וזהו ענין בא נחש על חוה כו' גם‬
‫זהו בחי' עיט‪ ,‬כי עוף הוא בחי' יסוד שממשיך ג"כ השפע במהירות מהמוח להיות‬
‫יורה כחץ‪ ,‬ולכן עוף גי' יוסף בחי' יסוד‪.‬‬
‫ופי' נתיב לא ידעו עיט לפמש"ל דקאי על כ"ע‪ ,‬היינו כי הגם שיניקתו מבחי' שלמעלה‬
‫מהשתלשלות‪ ,‬זהו רק מחיצוניו'‪ ,‬אבל מהפנימי'‪ ,‬אין להם שום יניקה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬משם‬
‫אורידך וכמ"ש במ"א‪ ,‬שלכן בברכת המינים איתא בכהאריז"ל לכווין שם הוי' בניקוד‬
‫קמץ שהוא בכתר‪ ,‬וכמ"ש במ"א כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים‪ .‬וז"ש הת"י שביל‬
‫אילן חיי‪ ,‬שהוא בחי' כתר‪ ,‬כמ"ש בת"א פ' בראשית ד"ה הן האדם כו'‪ ,‬עז"נ לא‬
‫ידעו עיט כי אם תגביהי כנשר אזי משם דוקא אורידך‪ .‬גם לפמ"ש דנתיב זה הוא בחכ'‬
‫ושעה"נ דבינה‪ ,‬הנה או"א נק' דרור‪ ,‬עלמא דחירו‪ ,‬שאין שם יניקת החיצוני'‪ ,‬וע'‬
‫בזח"ב תצוה ק"ג א' ובפרדס ערך דרור וערך חירות‪ ,‬וכמ"ש במ"א ע"פ הללויה הללי‬
‫נפשי‪ ,‬שרק מז"ת יש יניקה לחיצוני'‪ ,‬שבז"ת הי' שבה"כ‪ ,‬משא"כ בג"ר‪ .‬וע' בדרוש‬
‫הנגעים בענין ימותו ולא בחכמה‪ ,‬שאור אבא דוחה יניקת החיצוני'‪ ,‬והו"ע שביל‬
‫אילנא דחיי‪ ,‬היינו בחי' מפתחות הפנימי' כו'‪ .‬ועמ"ש בד"ה כי תצא למלחמה על‬
‫אויביך‪ ,‬פי' על אויביך היינו בחי' סוכ"ע‪ ,‬שמשם אין להם יניקה‪ ,‬כי למטה יש זה‬
‫‪3‬‬
‫לעו"ז‪ ,‬עת אשר שלט האדם באדם‪ ,‬אבל בבחי' סוכ"ע לא שייך לעו"ז ח"ו‪ ,‬לכן משם‬
‫דוקא מפלתן כו'‪ .‬גם עפמש"ל דנתיב לא ידעו עיט שייך ג"כ במל'‪ ,‬היינו כמ"ש גן‬
‫נעול אחותי כלה‪ ,‬שאין לנחש ח"ו שום יניקה מיסוד דמל' דאצי'‪ ,‬ולכן נק' כנס"י‬
‫בתולה‪ ,‬ויניקתן רק מבחי' החיצוני'‪ .‬ולפמש"ל דבחי' עיט בקדושה הוא אברהם‬
‫או ב"ד‪ ,‬י"ל נתיב לא ידעו עיט היינו פנימי' התורה שתתגלה רק לע"ל‪ ,‬והו"ע פנימי'‬
‫ע"י‪ ,‬וע' בהרמ"ז פ' תצא דרע"ו בענין אראנו נפלאות‪.‬‬
‫ועתה נבוא לענין וירד העיט על הפגרים‪ ,‬כי הנה פגרים נק' הגוף שנסתלק ממנו רוח‬
‫החיים‪ .‬ודוגמת בחי' זו למעלה הו"ע ז' מלכין דתהו‪ ,‬שהכלים נשברו ונפלו למטה‪,‬‬
‫והאור נסתלק מהם למעלה‪ .‬והנה ידוע מבחי' ניצוצי' אלו שנפלו בשבה"כ הוא עיקר‬
‫חיות החיצוני'‪ ,‬ועבודת נש"י הוא לברר ניצוצי' אלו‪ ,‬שע"ז אמר ע"פ וזרעתיה לי‬
‫בארץ‪ ,‬לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים‪ ,‬ומבואר במ"א בפי' והיתה נבלתך‬
‫למאכל לעוף השמים‪ ,‬נבלתך לשון נובלות‪ ,‬היינו מה שנשבר ונפל בשבה"כ‪ ,‬ילקטוהו‬
‫נשמות הצדיקים הנק' עוף השמים כו'‪ .‬ועד"ז יש לפרש פי' וירד העיט דקדושה על‬
‫הפגרי'‪ ,‬לברר הניצוצי' הנ"ל שזהו"ע הקרבנות‪ .‬וכמו"כ הפי' להיפוך‪ ,‬וירד העיט‪,‬‬
‫היינו הקליפה כנ"ל בשם הת"י‪ ,‬שיורד על הפגרים הנ"ל‪ ,‬לבלתי יבררו אותם נש"י‪,‬‬
‫וזהו"ע חורבן בהמ"ק וביטול הקרבנות כו'‪.‬‬
‫וברבות פמ"ד נראה שמפ' על הפגרים קאי על ישראל‪ ,‬וז"ל וירד העיט‪ ,‬א"ר אסי נסיב‬
‫אברהם מכותא והוה מכיש להון ולא הוון מתכשתין‪ ,‬אעפי"כ וישב אותם אברם‬
‫בתשובה‪ ,‬וא"ר עזרי' לכשיעשו בניך פגרים בלא גידי' ועצמות‪ ,‬זכותך עומד' להם‬
‫עכ"ל‪ .‬ומה שנק' פגרים‪ ,‬י"ל בב' פנים‪ ,‬הא' להיותן בתכלית העוני והדוחק‪ ,‬וע"ד מ"ש‬
‫ברבות פ' אמור פ"ל ע"פ ועם נברא נטויים למיתה‪ ,‬אלא שהקב"ה בורא אותם ברי'‬
‫חדשה‪ ,‬וזהו וישב אותם אברם‪ .‬גם י"ל באופן אחר‪ ,‬כי מה שנק' פגרים היינו בזמן‬
‫שאין בהם חיות‪ ,‬שעסק התומ"צ הם חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ונק' בחי' לכו לחמו‬
‫בלחמי‪ ,‬בחי' לחם ומזון וחיות כמ"ש ע"פ ראשי המטות‪ ,‬אבל כשמבטלין מן התו' ואין‬
‫בהם חיות‪ ,‬אז נק' פגרים‪ ,‬וכמו שבבחי' שינה נק' ג"כ פגרים‪ ,‬שהרי מברכי' בכל בוקר‬
‫המחזיר נשמות לפגרים מתים‪ ,‬ובזמן שאין בהמ"ק קיים הוא בבחי' שינה בנש"י‪,‬‬
‫וכמ"ש בת"א פ' וישב בד"ה ש"ה כו' היינו כחולמים‪ ,‬ומבחי' שינה הוא עיקר‬
‫החיצוני' כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח‪ ,‬וזהו וירד העיט על הפגרים‪.‬‬
‫וזהו"ע שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חבריך‪ ,‬והראב"ע בשה"ש כ' שיש מפרשי' כעוטי'‬
‫מלשון ויעט בהם בש"א סי' כ"ה ששם פירש"י מל' עיט‪ ,‬והיינו שמקבלת ונמשכת‬
‫אחרי עדרי חבריך‪ ,‬שהם בני עשו וישמעאל הנק' עיט‪ ,‬וא"כ הוא בחי' כעוטיה‪ ,‬וכ"ז‬
‫בבחי' שינה שהיינו כחולמים‪ ,‬אכן ע"י התשובה‪ ,‬וישב אותם אברם‪ ,‬כי הנה עיקר‬
‫‪4‬‬
‫היניקה הוא בבחי' שינה‪ ,‬ע"י שכמו"כ נעשה למעלה בחי' סליק לעילא לעילא כו'‬
‫אבל ע"י התשובה ממשיכים הגילוי כו'‪ ,‬וזהו תשוב ה' עילאה‪ ,‬וגם תשוב ה'‬
‫תתאה מירידתה למטה‪ ,‬ועוד שע"י התשובה ממשיכי' מבחי' נתיב לא ידעו עיט‪,‬‬
‫שהוא מבחי' כתר‪ ,‬כנודע מענין אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך‪ ,‬ב"פ אנכי‪ ,‬הם ב'‬
‫בחי' שבכתר‪ ,‬עתיק וא"א‪ ,‬אשר בחי' הא' הוא האו"מ המסמא עיני חחיצוני'‪,‬‬
‫והבחי' הב' למלאות הפגמים‪ ,‬וזהו וישב אותם אברם‪ ,‬ע"י המשכת בחי' המקיף‬
‫המסמא כו'‪ ,‬וישב לשון ישב רוחו תלי' קמ"ז‪ ,‬רוח ה' נשבה בו ישעי' מ'‪ ,‬והראב"ע כ'‬
‫שהוא כמו ינשב‪ ,‬והוא מענין משיב הרוח‪ ,‬ורוח שייך לתשובה כמ"ש והרוח תשוב כו'‬
‫כמ"ש בד"ה האזינו השמים‪ ,‬גם כמ"ש ברבות בראשית ספ"ב ורוח אלקים זה רוחו‬
‫של משיח‪ ,‬המד"א ונחה עליו רוח ה'‪ ,‬מרחפת ע"פ המים‪ ,‬בזכות התשובה שנמשלה‬
‫כמים‪ ,‬שנא' שפכי כמים לבך‪ ,‬וז"ש ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה'‬
‫בש"א סי' ז' ות"י ושפכון לבהון בתיובתא כמיא קדם ה'‪ ,‬הרי הרוח עליון נמשך ע"י‬
‫התשובה‪ ,‬וזהו"ע וישב אותם אברם‪ ,‬שע"י התשובה נמשך מבחי' רוח ה'‪ ,‬כמ"ש אם‬
‫ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף‪ ,‬ועי"ז ממילא הפריח העיט כו' כמוץ אשר‬
‫תדפנו רוח‪ .‬וע' בזח"א ויחי דרי"ז מענין וירד העיט כו'‪ ,‬ובז"ה שם‪ ,‬שהעופות הנ"ל‬
‫הם הם תרין צפרין הנז' שם בזהר דרי"ז ע"ב שהם חו"ב דק"נ‪ ,‬וע' מזה בלק"ת פ'‬
‫מצורע ונת' בע"ח קרוב לסופו באריכות‪ .‬ומכ"ז יובן ענין וישב אותם אברם‪ ,‬כי כל‬
‫יניקתם משערות דנוק'‪ ,‬אבל ע"י תשובה מתגלין י"ג מדה"ר‪ ,‬שערות דת"ד כו'‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫מאמר וירד העיט‬
‫מכ"ק אדמו"ר שלמה זלמן מקאפוסט‬
‫וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם‪ ,‬כתיב (איוב כ"ח ז') נתיב לא ידעו עיט ולא‬
‫שזפתו עין איה‪ ,‬ויש בזה ב' פירושים בת"ז‪ ,‬במקום א' איתא שנתיב לא ידעו עיט הוא‬
‫שעה"נ דבינה‪ ,‬דאיתא שם (סוף תיקון כ"ב) כ"ע איהו שלימו דחמשין שע"ב‪,‬‬
‫(ר"ל שמשלים את שעה"נ דבינה)‪ ,‬עלי' כתיב נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬ובמקום אחר בת"ז‬
‫(תיקון ל') פי' דקאי על נתיב העליון מל"ב נ"ח שהוא נתיב הל"ב מלמטלמ"ע‪ ,‬זהו‬
‫נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬ואיתא שם (בתיקון כ"ב) עלי' כתיב במופלא ממך אל תדרוש‪ ,‬ועוד‬
‫שם (בתיקון ל') כד איהי (פי' המל) בהאי נתיב כו' דאיהו סתירא מחיון דמרכבה‪ ,‬וזהו‬
‫ולא שזפתו עין איה‪ ,‬דר"ל המלאכים שאומרים איה מקום כבודו‪.‬‬
‫ושני הפירושים אין סותרים זא"ז‪ ,‬כידוע שחו"ב הם תרדל"מ‪ ,‬והרי זהו אפי' מה שנק'‬
‫סתם חו"ב‪ .‬ונתיב הל"ב דחכ' הוא עיקר פנימיות חכ'‪ ,‬ושעה"נ דבינה הוא עיקר‬
‫פנימיות בינה‪ ,‬ובבחי' הפנימיות הם בודאי אחדות והתכללות אחד ביותר‪ ,‬ולכן יתפרש‬
‫הפסוק על ב' הבחי'‪ .‬ומעלת נתיב זה הוא מפני התגלות הכתר שבו‪ ,‬וכדאי' שם בת"ז‪,‬‬
‫כ"ע איהו שלימו כו'‪ ,‬ובחי' הכתר הוא סדכ"ס‪ ,‬ולכן גם הנתיב לא ידעו עיט כו'‪.‬‬
‫ובפרד"ס (שער הנתיבות ספ"א) איתא בשם הגאונים‪ ,‬שנתיב זה הוא מורכב מב' ספי'‬
‫חכ' וכתר‪ ,‬ואינו לא חכ' ולא כתר‪ ,‬והוא נדמה למאציל‪ .‬ויובן זה ע"פ מה שידוע‪,‬‬
‫שבכל ספי' יש ג' בחי'‪ ,‬בחי' התחתונה שבה שמשפיע לשלמטה הימנה‪ ,‬ועצם הספי'‬
‫כמו שהיא לעצמה‪ ,‬ובחי' העליונה שבה שדבוקה בשרשה ומקורה לקבל שפע‬
‫לעצמה‪ .‬וכמו"כ הוא בספי' החכמה‪ ,‬יש ממנה בחי' היותה משפיע לשלמטה הימנה‪,‬‬
‫שזהו"ע אורייתא מחכ' נפקת‪ ,‬ונמשכת בבחי' מדות ודיבור תושב"כ ותושבע"פ‪ ,‬ועצם‬
‫ספי' החכ' בבחי' היותה לעצמה‪ ,‬ובחי' העליונה שבה שדבוקה בבחי' הכתר כו'‪ ,‬וזהו‬
‫נתיב העליון מהל"ב נ"ח‪ ,‬שהוא מורכב מחכ' וכתר‪ ,‬ואינו לא חכ' ולא כתר‪ ,‬כי הוא‬
‫למעלה מהחכמה ולמטה מן הכתר‪ .‬וגם הוא נדמה למאציל ממש‪ ,‬היינו שלבד מה‬
‫שיש בו התגלות הכתר שהוא בחי' שרש וראש הנאצלים‪ ,‬דהיינו בחי' א"א‪ ,‬עוד זאת‬
‫שהוא נדמה גם למאציל היינו בחי' עתיק‪ ,‬שהוא בחי' תחתונה שבמאציל‪ ,‬כי זהו עיקר‬
‫פנימיות החכ' אשר הוא חשוב כמו פנימיות עתיק כמ"ש בע"ח‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫ומ"ש בת"ז כד איהי בהאי נתיב כו'‪ ,‬אפ"ל דקאי על המל' דעצמה ג"כ‪ ,‬והיינו כי בבחי'‬
‫המל' יש ג"כ ל"ב נתיבות‪ ,‬שלכן נק' המלכות לב‪ ,‬כמ"ש (שה"ש ד' ט') לבבתני אחותי‬
‫כלה‪ .‬והענין‪ ,‬שבלב מתגלים המוחין‪ ,‬שהם ד' מוחין‪ ,‬חו"ב‪ ,‬ודעת הנחלק לחו"ג‪ ,‬ובכל‬
‫מוח יש ח' נתיבות הוי' אד'‪ ,‬זהו"ע ל"ב נתיבות שבמל' שנק' לב‪ ,‬וזהו"ע ל"ב אלקים‬
‫שבמע"ב‪ ,‬וזהו שהאבנט של כה"ג שהי' חוגר על הלב הי' ארכו ל"ב אמה‪ .‬וכמו‬
‫שבחכ' בנתיב העליון יש התגלות הכתר‪ ,‬כן גם במל' בנתיב העליון שבה יש התגלות‬
‫הכתר‪ ,‬ולכן כד איהי בהאי נתיב כו'‪ .‬ויש ראי' ע"ז ממ"ש בזה"ק בסיום האד"ז‪,‬‬
‫שעיקר בחי' קה"ק הוא מדרגת ציון‪ ,‬כי שם צוה ה' את הברכה חיים (תלים קל"ג)‪,‬‬
‫והטעם כי ציון הוא לשון סימן‪ ,‬כמ"ש (ירמי' ל"א כ"א) הציבי לך ציונים‪ ,‬והוא‬
‫פנימיות יסוד דמל'‪ ,‬שנרשם ונחקק בו כל האורות מכל הספי' העליונות ז"ת וגם ג"ר‬
‫בבחי' עצמי' ממש‪ ,‬וזהו שנק' ציון‪ ,‬לשון סימן‪ ,‬שהוא בחי' סימן על כל הבחי'‬
‫ומדרגות עליונות‪ ,‬ולא ככל הספי' שהם רק בבחי' א' פרטי'‪ ,‬וזהו"ע ציון‬
‫המצוינת קדה"ק‪ ,‬קדשים הם חו"ב‪ ,‬שמובדלים מחיות העולמות‪ ,‬שהוא רק מז"ת‪,‬‬
‫רחמיך וחסדיך כי מעולם המה‪ ,‬וקה"ק הוא בחי' הכתר‪ .‬הרי שיש במל' התגלות אור‬
‫הכתר ג"כ‪ ,‬וזהו במל' מצ"ע‪ ,‬וגם מצד היחוד עליון שנמשך בה‪ ,‬שהמשכת מ"ד שרשו‬
‫ממו"ס וכתר בחי' סדכ"ס‪ ,‬וא"כ בנתיב העליון מהל"ב נתיבות שבמל' שהוא עיקר‬
‫בחי' פנימיות המל'‪ ,‬יש בודאי התגלות הכתר‪ ,‬ולכן יתפרש עליו ג"כ מ"ש נתיב‬
‫לא ידעו עיט‪ ,‬וכדין איהי סתירא מכל חיון דמרכבה‪ ,‬זהו כמ"ש (ויקרא ט"ז י"ז) וכל‬
‫אדם לא יהי' באהל מועד‪ ,‬וידוע הפי' מרז"ל (ירושלמי יומא פ"א הלכה ה') שפי' וכל‬
‫אדם‪ ,‬אפי' מאותן שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם‪ .‬הנה נת' ענין הנתיב בג' פנים‪,‬‬
‫או שהוא נתיב העליון מהל"ב נתיבות חכ"ע‪ ,‬או שעה"נ דבינה‪ ,‬או נתיב העליון‬
‫מהל"ב נתיבות דמל'‪ ,‬והכל במכוון אחד מפני התגלות הכתר שבהם‪.‬‬
‫ועתה יש להבין פי' לא ידעו עיט‪ ,‬הנה עיט יש בו שני פירושים‪ ,‬הא' שהוא עוף‬
‫הפורח במהירות‪ ,‬כמ"ש בירמי' (סי' י"ב) העיט צבוע נחלתי לי‪ ,‬והפי' הב' עיט הוא‬
‫לשון עצה‪ ,‬כמ"ש בדניאל (ב' י"ד) עטה וטעם‪ ,‬אתייעטו כל סרכי מלכותא (שם ו' ח')‪,‬‬
‫ובישעי' (סי' מ"ו) קורא ממזרח עיט‪ ,‬פירש"י שקאי על אברהם שקראו הקב"ה לימלך‬
‫בעצתו‪ .‬ושני הפירושים האלו יתפרשו בעיט בקדושה וגם בלעו"ז‪ ,‬כי זלעו"ז עשה‬
‫האלקים‪ .‬ותחלה י"ל ב' הפירושים בקדושה‪ ,‬הנה אי' בפדר"א (פכ"ח) אין עיט אלא‬
‫בן דוד‪ ,‬שנאמר העיט צבוע נחלתי לי‪ ,‬ומה שנק' משיח צדקנו בשם עיט‪ ,‬שהו"ע עוף‬
‫הפורח במהירות‪ ,‬הוא כמ"ש בעתה אחישנה‪( ,‬דלכאורה תמוה‪ ,‬כיון שבעתה‪ ,‬מהו‬
‫אחישנה‪ ,‬ורז״ל פי' זכו אחישנה כו'‪ ,‬אבל פשוטו של מקרא‪ ,‬שביאת משיח בעתה הוא‬
‫ג"כ אחישנה)‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫והענין כידוע שכל המשכה שממקום עליון ביותר היא באה במהירות‪ ,‬שאין מתעכב‬
‫בשום עולם‪ ,‬ולא כהמשכה שע"פ סדר השתל'‪ ,‬שיש דין בכל עולם‪ ,‬ולפעמים אין‬
‫נמשך בגשמיות כלל כידוע‪ .‬והנה נשמת משיח היא בודאי קדושה עליונה מאד‪,‬‬
‫כי משיח יזכה לבחי' יחידה דא"א דאצי'‪ ,‬שזהו למעלה מההשתלשלות דאבי"ע‪ ,‬וה"ה‬
‫בודאי במדרגה זו שבאה במהירות‪ ,‬וה"ה למטה כמו למעלה‪ ,‬וע"כ התגלותו מרום‬
‫מעלה למטה מטה יהי' במהירות עצומה‪ ,‬ולכן נאמר ע"ז אחישנה‪ ,‬וזהו שנק' עיט‬
‫שהוא עוף הפורח במהירות‪ ,‬וזהו שאיתא שהיכל המשיח הוא היכל קן צפור‪.‬‬
‫וזהו ג"כ מה שהנשמות הנמשכים מיחוד או"א שהם אחים ורעים למקום נק' עופין‪,‬‬
‫היינו שכמו עוף פורח מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט במהירות‪ ,‬כן נשמות אלו‪ ,‬לפי‬
‫שבירידתם למטה בעוה"ז‪ ,‬אין משתנים להיות דבר נפרד מאלקות‪ ,‬ואין העוה"ז‬
‫מסתיר להם כלל‪ ,‬ע"כ העליות נשמה שלהם הוא במהירות‪ ,‬דהיינו מתחלה ההפשטה‬
‫מגשמיות הגוף‪ ,‬דהיינו להפריד הכח המתאוה מכל הרצונות גשמיים לגמרי‪ ,‬שהו"ע‬
‫שפיכת הנפש המבואר במ"א ע"פ ואשפוך את נפשי כו'‪ ,‬הוא אצלם בקל ובמהירות‪,‬‬
‫וגם ההפשטה מכל החושים גשמיים‪ ,‬הכל במהירות עצומה‪ ,‬שזהו בנקל אצלם‪ ,‬שאין‬
‫שוהים בזה כלל‪ ,‬וכן אח"כ בעולמות הרוחניים‪ ,‬ההעלאה מלמטלמ"ע מעולם ועד‬
‫עולם‪ ,‬בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות‪ ,‬הם עולים במהירות עצומה בלי שום עיכוב‪,‬‬
‫שבוקע כל אוירים‪ ,‬ואין מפסיק את הרצוא שלהם שום גילוי שבעולם היותר עליון כו'‪,‬‬
‫כ"א הרצוא שלהם הוא לעצמות אוא"ס ב"ה לבד‪ ,‬שלמעלה מגדר עלמין‪ ,‬ולא כמ"ש‬
‫בראובן וימצא דודאים בשדה‪ ,‬והפי' שהגיע בעולם המלאכים ונתעכב שם‪.‬‬
‫וגם אח"כ‪ ,‬החזרתם מלמעלה למטה להתלבש בגוף כו'‪ ,‬הכל הוא במהירות‪ ,‬כמו עוף‬
‫שפורח הגבה למעלה‪ ,‬וכרגע שב למטה‪ ,‬כן בנשמות אלו‪ ,‬אעפ"י שיש בהם תוקף‬
‫הרצוא לעצמות אוא"ס ב"ה‪ ,‬מ"מ הם שבים ג"כ בבחי' שוב לאחד‪ ,‬להמשיך‬
‫מלמעלמ"ט‪ ,‬ולא כבני אהרן בקרבתם לפני הוי' וימותו כו' כידוע‪ .‬וכמו"כ בבחי'‬
‫ההמשכה מלמעלמ"ט אין מתעכב ומתעלם בשום ספי' והיכל‪ ,‬שבוקע כל אוירים כו'‪,‬‬
‫וגם הגילוי למטה כמו למעלה‪ ,‬לפי שאין בא בדרך התלבשות כו'‪ ,‬כ"א דרך מעבר‬
‫לבד‪ ,‬וכשמקבל הגילוי בנפשו‪ ,‬נעשה בריה חדשה ממש‪ ,‬כי הרי נמשך בו מוחין‬
‫דגדלות ואהוי"ר היותר גבוהים וחדשים ממש‪ ,‬שאין כמוהם בכל ס' ההשתל'‪ ,‬ובבחי'‬
‫זו אין עניני עוה"ז מפסיק כלל ההתקשרות והדביקות באלקות‪ ,‬וכמו יוסף הצדיק כו'‬
‫כמ"ש במ"א‪ .‬ולכן נק' נשמות אלו עופין כו'‪.‬‬
‫וכמו"כ מצינו בתורה‪ ,‬שהרוממות והגבהה במהירות‪ ,‬נמשל לפריחת עוף‬
‫במהירות‪ ,‬כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי‪ ,‬כי מצרים היא ערות‬
‫הארץ‪ ,‬וישראל בגלות מצרים היו מושקעים שם במ"ט שע"ט דנוק' דקליפה‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫ובחמשים יום נתעלו ונתרוממו‪ ,‬שזכו לקבל תורה ולשמוע הדיבור אנכי‪( ,‬שהי' מדבר‬
‫עם כאו"א)‪ ,‬שהי' גילוי אנכי‪ ,‬שהוא כ"ע כתר תורה‪ ,‬שעה"נ דקדושה‪ ,‬ה"ז עילוי שלא‬
‫בהדרגה כלל‪ ,‬מעומק תחת לעומק רום במהירות עצומה‪ ,‬במשך קטן רק נ' יום‪ ,‬וע"כ‬
‫נק' ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ ,‬שהנשר הוא הפורח במהירות והגבה למעלה יותר‬
‫מכל העופות‪ ,‬וכן כתיב כנשר כו' ישאהו כו' הוי' בדד ינחנו‪ ,‬פי' הוי' בדד‪ ,‬הוא כמו‬
‫אתה הוי' לבדך‪ ,‬ונשגב הוי' לבדו כו'‪ ,‬ולע"ל יתעלו נש"י בבחי' זו‪ ,‬לכן נאמר ע"ז‬
‫כנשר כו' ישאהו על אברתו כו'‪.‬‬
‫היוצא מזה‪ ,‬שעיט הוא ההעלאה וההמשכה שבמהירות ובבחי' דילוג כו'‪ .‬ועפ"ק בחי'‬
‫עיט זהו בחי' יסוד ז"א דאצי'‪ ,‬כי עוף גימט' יוסף‪ ,‬שהוא בחי' וצדיק יסו"ע‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי ע"י היסוד נעשה העלאה והמשכה במהירות‪ ,‬כי היסוד נק' סולם מוצב ארצה וראשו‬
‫מגיע השמימה‪ ,‬שאעפ"י שמוצב ארצה‪ ,‬מל'‪ ,‬אעפ"כ וראשו מגיע השמימה‪ ,‬והיינו‬
‫שכשהמל' מעלה מ"ן לבחי' יסוד‪ ,‬אזי מעורר היסוד בבחי' דעת‪ ,‬ובחי' דעת מקשר‬
‫חו"ב עם המדות‪ ,‬וחו"ב נק' שמימה לגבי ז"א‪ ,‬כי שמימה הוא כמו שמי השמים‪,‬‬
‫שהוא כתר‪ ,‬ות"ת דבינה נעשה כתר לז"א‪ ,‬שהו"ע כותרת ומקיף כמו שמים מקיפים‬
‫כו'‪ ,‬ות"ת דאבא נעשה עתיק לז"א‪ ,‬מקיף למקיף‪ ,‬זהו שמי השמים‪.‬‬
‫וז"ש מי יעלה לנו השמימה‪ ,‬ר"ת מילה‪ ,‬וכתיב ותשב באיתן קשתו‪ ,‬וזהו הכל בדרך‬
‫העלאה‪ ,‬דהיינו שמעלה הענג דהעלאת מ"ן דמל' שנק' ארץ במהירות עצומה לבחי'‬
‫שמימה‪ ,‬שיתעורר מזה ענג למעלה באוא"ס ב"ה‪ .‬ואח"כ גם המשכת מ"ד‬
‫שמלמעלמ"ט הוא ג"כ במהירות עצומה‪ ,‬כמ"ש (משלי י"ח) מגדול עוז שם הוי' בו‬
‫ירוץ צדיק‪ ,‬וכתיב (תלים י"ט) והוא כחתן ישיש כגבור לרוץ אורח‪ ,‬ענין הריצה‬
‫במהירות‪ ,‬היינו שהמשכת פנימיות שפע המ"ד שמבחי' שמימה לבחי' ארץ‪ ,‬נמשך‬
‫במהירות עצומה‪ ,‬שכמו שהגילוי למעלה בחו"ב דאצי'‪ ,‬כן יומשך הגילוי למטה‬
‫בבי"ע כמו למעלה ממש כו'‪ ,‬ומטעם זה נק' היסוד ז"א דאצי' עיט‪ ,‬כמו עוף הפורח‬
‫כו'‪.‬‬
‫והפירוש הב'‪ ,‬עיט לשון עצה‪ ,‬הנה על התורה כתיב (משלי ח') לי עצה ותושיה‪,‬‬
‫וכתיב (ישעי' כ"ח כ"ט) הפליא עצה הגדיל תושיה‪ ,‬פי' עצה הו"ע ובחי' חכ'‪ ,‬ותושיה‬
‫הו"ע חריפות השכל והפלגת החכ'‪ ,‬ונק' ג"כ ערמה‪ ,‬שהו"ע עצה עמוקה ותעלומות‬
‫חכמה‪ ,‬וז"ש (משלי א' ב') לדעת חכ' ומוסר כו'‪ ,‬ואח"כ כתיב (שם פסוק ד')‬
‫לתת לפתאים ערמה‪ .‬ובמדרש (משלי והובא בילקוט רמז תתקכ"ט) מפרש זה הפסוק‬
‫על שלמה המלך ע"ה‪ ,‬שאמר זה כנגד עצמו‪ ,‬פתי הייתי‪ ,‬והקב"ה נתן לי ערמה‪,‬‬
‫(וחכמת שלמה הוא חריפות השכל והפלגת החכ'‪ ,‬כמ"ש ותרב חכמת שלמה כו'‪,‬‬
‫ונאמר ע"ז ערמה)‪ ,‬וזהו ג"כ מ"ש (משלי כ"ב ג') ערום ראה רעה ויסתר‪ ,‬והפי'‪ ,‬שמי‬
‫‪9‬‬
‫שמעמיק בחכמה ויראת ה'‪ ,‬ראה רעה‪ ,‬שרואה מקודם עונש העבירה שעתיד‬
‫להיות ביום הדין‪ ,‬ומפני זה הוא נמנע מלעשותה‪ ,‬משא"כ מי שאינו ערום ביראת ה'‪,‬‬
‫אינו רואה עונש העתיד‪ ,‬כ"א ההנאה ההוה‪ ,‬וז"ש (שם ח' י"ב) אני חכ' שכנתי ערמה‪,‬‬
‫(עי' בהגהות לד"ה בחדש השלישי האריכות בזה יעו"ש)‪.‬‬
‫וא"כ‪ ,‬חכמה היינו סתם חכמה‪ ,‬זהו ח"ע דאצי'‪ ,‬אבל תושיה‪ ,‬שהוא ערמה‪ ,‬הפלגת‬
‫החכ'‪ ,‬תעלומות חכמה‪ ,‬זהו בח"ס דא"א שלמעלה מחכ' דאצי'‪ ,‬וזהו לי עצה ותושיה‪,‬‬
‫היינו עצה עמוקה שנמשכת מח"ס כו'‪ .‬ובמדרש מפרש פסוק זה (אני חכמה) על‬
‫הקב"ה‪ ,‬שהערים מדה"ד והציל את נח ובניו מן המבול‪ ,‬ופי' וענין שמערים מדה"ד‪,‬‬
‫הו"ע כפיית הדינים‪ ,‬ונת' במ"א שעיקר ושרש כפיית הדין הוא מבחי' גבורה דעתיק‬
‫המלובש במו"ס‪ ,‬שהוא חכמה הנעלמה דא"ס ב"ה‪ ,‬וזהו ג"כ מ"ש (משלי י"ב כ"ג)‬
‫אדם ערום כוסה דעת‪ ,‬ופרש"י שאפי' בחכמתו הוא צנוע‪ ,‬והכוונה צנוע בחכמה‪,‬‬
‫הו"ע תעלומות חכמה‪ ,‬ולמעלה זהו מו"ס כנ"ל‪ .‬והנה בגמ' (סנהדרין דכ"ו ע"ב) אי'‬
‫פי' תושי' מענין יסוד‪ ,‬דאי' שם היכא אשכחן צדיקים דאיקרו שתות‪ ,‬דכתיב כי לה'‬
‫מצוקי ארץ וישת כו' (ש"א ב' ח')‪ ,‬ושתות הוא יסוד‪ ,‬כמ"ש (תלים י"א ג') כי השתות‬
‫יהרסון אבן שתי'‪.‬‬
‫וצ"ל לפמשנת"ל שתושיה הוא עצה עמוקה דמו"ס‪ ,‬מה שייך זה לפי' הב' דתושי'‬
‫לשון יסוד‪ .‬ויובן זה‪ ,‬כי הנה היסוד של כל דבר הוא שרשו של הדבר‪ ,‬ולמעלה אינו‬
‫כמו למטה‪ ,‬שהיסוד והשרש הוא למטה כו'‪ ,‬ולמעלה היסוד הוא למעלה‪ ,‬והו"ע יסוד‬
‫ומל'‪ ,‬שהמל' היא שם והארה כידוע‪ ,‬ויסוד הוא השרש והעצמיות של זו ההארה‪,‬‬
‫וכנ"ל שיסוד ממשיך במל' ממהו"ע המוחין דחו"ב אוא"ס השורה בחכ"ע‪ ,‬שנק' בחי'‬
‫מהותו ועצמותו‪ ,‬לגבי בחי' מל'‪ ,‬ע"כ נק' יסוד לגבי המל'‪ .‬אך כח השפעה זו ביסוד‬
‫(שיומשך על ידו השפעת עצמות ח"ע לבחי' מל') צ"ל נמשך מלמעלה מהחכ'‪ ,‬דהיינו‬
‫מח"ס‪( ,‬כמשנ"ת ההסבר ע"ז בביאור דאלה מסעי יעו"ש)‪ ,‬עד"מ‪ ,‬יש מי שהוא חכם‬
‫לעצמו‪ ,‬ומ"מ לא יוכל להסביר לזולתו‪ ,‬ומי שהוא חכם גדול ביותר‪ ,‬יוכל להסביר‬
‫עומק חכמתו גם לזולתו ע"י אותיות ומשלים‪ ,‬והוא מפני שמשיג עומק נקודת החכ'‪.‬‬
‫כמו"כ הכח הזה ביסוד‪ ,‬להמשיך גילוי עצמיות ח"ע במל'‪ ,‬א"א להיות מהחכ' בעצמה‪,‬‬
‫כ"א מבחי' עומק החכ' דהיינו מו"ס דעתיקא‪( ,‬וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר‬
‫ואתחנן‪ ,‬ומשירותא וממשיכותא דמו"ס דעתיקא אשתכח ד' מוחין כו')‪ .‬וז"ש‬
‫ביוסף (ויחי מ"ט כ"ד)‪ ,‬ותשב באיתן קשתו‪ ,‬איתן הוא בחי׳ משכיל כו' כמ"ש במ"א‪,‬‬
‫וזהו"ע פי' הב' דתושיה שהיא עצה עמוקה של המאציל מבחי' תעלומות חכמה‪,‬‬
‫דהיינו מח"ס‪ ,‬שיהי' נמשך שפע הפנימיות ע"י היסוד גם במל' מקור בי"ע‪ ,‬וזהו‬

‫‪10‬‬
‫שהתורה משבחה עצמה‪ ,‬לי עצה ותושיה‪ ,‬דהנה התורה היא למעלה מבחי' בריאת‬
‫העולמות‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי יש מעשה מרכבה ומע"ב‪ .‬מע"ב‪ ,‬זהו סדר השתלשלות שבע"ח‪ ,‬ממל' דא"ס‬
‫עד מל' דעשיה‪ ,‬והתקשרות העולמות זע"ז‪ ,‬שהוא ע"י בחי' חיצוניות שבעליון שנמשך‬
‫בתחתון‪ ,‬נה"י דאבא נעשים מוחין לאימא כו'‪ ,‬עד נה"י דמל' שנעשים מוחין בעולם‬
‫הבריאה‪ ,‬וכן מבריאה ליצירה כו'‪ ,‬אבל פנימיות עליון‪ ,‬אין נמשך ומתגלה לתחתון‬
‫כלל‪ ,‬וז"ש (שמות ל"ג) ופני לא יראו כו'‪ .‬אבל מעשה מרכבה שלמעלה ממע"ב‪ ,‬הו"ע‬
‫הרכבת הכחות‪ ,‬שהו"ע יחודי וזווגי המדות והספירות‪ ,‬שיתאחדו ויתכללו זה בזה‬
‫ממש‪ ,‬והיחוד הוא השפעה מעצמיות ממש‪ ,‬דהיינו שעצמי' ופנימיות העליון יומשך‬
‫ויתגלה לתחתון ממש‪ ,‬ויחוד זה הוא על ידי יסוד‪( ,‬היסודות שבכל פרצופי המשפיעים‬
‫שבס' השתל')‪ ,‬וזהו לי עצה ותושיה‪ ,‬דהיינו עצה עמוקה שיהי' יוכל לימשך‬
‫ולהתגלות גם פנימיות עליון לתחתון‪ ,‬וזהו (מאמר כנס"י) כי שמחתני ה' בפעלך‪( ,‬זהו‬
‫מעשה מרכבה)‪ ,‬במעשה ידיך ארנן‪ ,‬זהו מע"ב‪ ,‬כי בריאת העולמות נק' עשיה‪ ,‬מלאכתו‬
‫אשר עשה‪ ,‬ששת ימים עשה ה'‪ ,‬וזהו על כל שבח מעשי ידיך‪ ,‬ידי יסדה ארץ כו'‪,‬‬
‫(כללות הבריאה)‪.‬‬
‫ובהמ"ק נק' פעולה‪ ,‬מכון לשבתך פעלת‪ ,‬תיקון העשיה‪ ,‬והיינו כי בהמ"ק הוא להיות‬
‫יחוד עליון‪ ,‬מקדש אד' כוננו ידיך‪ ,‬התחברות הב' ידות חו"ג‪ ,‬והוא ענין תיקון ומיתוק‬
‫הגבורות על ידי יחודי וזווגי המדות‪ ,‬ע"כ נק' זה פעולה ותיקון דמעשה בראשית כו'‪,‬‬
‫לכן גבי פעלך כתיב שמחתני‪ ,‬ע"ד שמחה בצפרא‪ ,‬שמחה פשוטה בלי שום‬
‫תערובות מרירות‪ ,‬ונק' מה נעמת אהבה בתענוגים‪ ,‬ובמעשה ידיך ג"כ ארנן‪ ,‬פי' ע"י‬
‫גילוי החיות בכל נברא כו'‪ ,‬הוא בבחי' ביטול ועלי' בשיר‪ ,‬וזהו"ע כל פרק שירה‪ ,‬ברן‬
‫יחד כל כוכבי בוקר כו' וצדקתך ירננו כו'‪ ,‬וזהו במעשה ידיך ארנן‪ ,‬על המשכת חיות‬
‫העולמות שהו"ע מע"ב‪ ,‬אבל הוא רק רננא ברמשא‪ ,‬מדת לילה‪ ,‬שיש גם תערובות‬
‫מרירות לפיכך ופני לא יראו כו'‪ ,‬ואח"כ מפרש ומבאר הכתוב ענין השמחה והרננה‪,‬‬
‫באמרו מה גדלו מעשיך מאד עמקו מחשבותך‪ ,‬גדולה הוא התפשטות החיות בבחי'‬
‫א"ס‪ ,‬כמ"ש בר"ח‪ ,‬ומה גדלו מעשיך הוי'‪ ,‬שגם מע"ב‪ ,‬מה שחיצוניות עליון‬
‫נעשה פנימיות לתחתון‪ ,‬ג"כ גדלו‪ ,‬שהו"ע התפשטות החיות בבחי' א"ס ממש להחיות‬
‫עולמות ונבראים עד אין קץ ותכלית‪ ,‬שהוא מבחי' מל'‪ ,‬שהיא ג"כ בבחי' בל"ג כו'‪,‬‬
‫אך מאד עמקו מחשבותיך‪ ,‬מח' הוא חשב מ"ה‪ ,‬כמו חכמה כח מה‪ ,‬ועמקו מחשבותיך‬
‫הו"ע עומק החכ'‪ ,‬דהיינו מו"ס דעתיקא‪ ,‬שהיא העצה עמוקה דמעשה‬
‫מרכבה‪ ,‬שיומשך גילוי פנימיות אוא"ס ב"ה בעולמות‪ ,‬זהו יותר גבוה מאד עמקו כו'‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫ועתה יש להבין ב' הפי' בעיט בלעו"ז‪ ,‬הנה בת"י ע"פ נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬גלה קבלה‬
‫עמוקה‪ ,‬וז"ל שביל אילן חייא דלא חכמי' ס"מ דפרח היך עופא כו'‪ ,‬שביל אילן חייא‬
‫הוא שביל עץ החיים‪ ,‬ועה"ח העיקר הוא בחי' כתר בחי' לבנון כו'‪ ,‬ופי' דלא חכמי'‬
‫ס"מ דפרח היך עופא‪ ,‬הו"ע מ"ש (עובדיה א' ד') אם תגביהי כנשר כו'‪ ,‬וכתיב (משלי‬
‫ל' י"ט) דרך הנשר בשמים‪ ,‬והיינו כי נשר הוא מדה"ר (זח"ב פ' ע"ב) שהיא מדתו של‬
‫יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח עד קצה השמים דלעילא‪ ,‬והס"מ שהוא הלעו"ז‬
‫של יעקב‪ ,‬כמ"ש (בראשית ל"ה כ"ה) ויאבק איש עמו כו'‪ ,‬הוא מגביה א"ע כנשר הזה‪,‬‬
‫לקבל מבחי' הרוממות‪ ,‬לפי ששם כחשיכה כאורה‪ ,‬ולכן נק' עיט‪ ,‬שהוא עוף הפורח‬
‫במהירות הגבה למעלה‪.‬‬
‫והפי' הב' עיט ל' עצה‪ ,‬יש ג"כ בלעו"ז‪ ,‬כמ"ש (בראשית ג' י"ג) הנחש השיאני‪ ,‬שהפי'‬
‫יעצני‪ ,‬וכמארז"ל (שבת נ"ה ב') בעטיו של נחש‪ ,‬פי' בעצתו סכל עצת אחיתופל‪ ,‬וגם‬
‫יש ערמה דקליפה‪ ,‬כמ"ש והנחש הי' ערום (שם)‪ ,‬ויובן עפמ"ש (ישעי' כ"ט ט"ו) הוי‬
‫המעמיקים מהוי' לסתיר עצה‪ ,‬פי' שמעמיקים בעצה עמוקה שלהם לסתיר העצה של‬
‫המאציל ב"ה‪ ,‬איך שיומשך שפע הפנימיות בקדושה‪ ,‬וגם שיהי' יחודי וזווגי המדות‪,‬‬
‫שהו"ע עת רצון‪ ,‬מיתוק הגבו' בחסדים‪ ,‬וברשעים נאמר והי' במחשך מעשיהם (שם)‪,‬‬
‫ורשעים בחשך ידמו (ש"א ב' ט')‪ ,‬שאין חפצים בבחי' בוקר שהוא מדת החסד וקו‬
‫הימין‪ ,‬להגביר על קו השמאל‪ ,‬כ"א שחפצים בבחי' חשך צמצום והסתר אלקות כו'‪,‬‬
‫וכמו שאמר עשו‪ ,‬ולמה זה לי‪ ,‬וכן המן אמר וכל זה איננו שוה לי כו'‪ ,‬וע"כ הם‬
‫מעמיקים מהוי' לסתיר עצה כו'‪ ,‬עי' בד"ה יבא ארי' באריכות מענין זה‪.‬‬
‫ובפ' אחרי ע"פ זמה היא‪ ,‬תרגומו עצת חטאין כו'‪ ,‬והיינו שעיקר לסתיר עצה דבחי' לי‬
‫עצה ותושיה‪ ,‬שהו"ע יחוד מדותיו‪ ,‬ושמאלא אתכלל בימינא‪ ,‬הוא ע"י עצת חטאין‬
‫דזנות‪ ,‬דהיינו מה שמטיל הרהורי עבירה באדם‪ ,‬ויש בזה כמה מדרגות‪ ,‬יש הרהורי‬
‫עבירה שאין אדם ניצול בכל יום (ב"ב קס"ד ע"ב)‪ ,‬אך זהו רק לשעה‪ ,‬שיכול לדחותם‬
‫תיכף‪ ,‬ואין מניחה רושם אח"כ‪ ,‬אבל יש הרהורי עבירה באש זר מאד‪ ,‬עד שמלביש‬
‫ומקיף את כל מוח האדם‪ ,‬עד שאינו יכול לפשוט א"ע ממנה‪ ,‬והו"ע עבירה מלפפתו‬
‫(סוטה ג' ע"ב)‪ ,‬ועז"א (יומא כ"ט א') הרהורי עבירה קשים מעבירה כו'‪ ,‬שע"י מח'‬
‫כזו‪ ,‬עוקר את כל הנפש מקדושה לסט"א בפעם א' במהירות‪ ,‬וזהו"ע העיט דקליפה‪,‬‬
‫לשון עוף ולשון עצה‪ ,‬דהיינו כמו עוף הטורף מזונו ומפריחו במהירות עצומה מאד‪,‬‬
‫כך ע"י עצת חטאין הנ"ל‪ ,‬ה"י‪ ,‬הוא עוקר הנשמה ומבריחה מקדושה לסט"א‬
‫במהירות‪ ,‬ה"י‪ ,‬ובזה יובן משי"ת בסוף הדרוש בפירוש וירד העיט על הפגרים דוקא‪,‬‬
‫דהיינו כשאין חיות מתומ"צ‪ ,‬אזי יכול להיות וירד העיט ע"ד הנ"ל‪ ,‬ולכן וישב כו'‪,‬‬
‫ע"י תשובה‪ ,‬שהמשיך כח התשובה בכאו"א להיות וישב כו')‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ועתה יובן ענין נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬ויבואר תחלה על העיט דלעו"ז‪ ,‬והיינו כי אעפ"י‬
‫שמגביה א"ע כנשר‪ ,‬לקבל מבחי' הרוממות שלמעלה מהשתלשלות‪ ,‬אך זהו רק מבחי'‬
‫חיצוניות שבשם‪ ,‬אבל לא בבחי' הפנימיות כלל וכלל‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬שבבחי'‬
‫פנימיות שלמעלה מהשתלשלות‪ ,‬כתיב (בשלח ט"ו א') כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה‬
‫בים‪ ,‬וכתיב (ישעי' כ"ו א') רמה ידך בל יחזיון‪ ,‬תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתון‬
‫(מיכה ה' ח')‪ ,‬וזהו שבברכת המינין הכוונה בשם הוי' בניקוד קמץ‪ ,‬שהוא בכתר‪,‬‬
‫שמשם נמשך להכרית יניקת החיצונים‪ ,‬וגם כפי מה שנת"ל בפי' נתיב כו' שקאי על‬
‫המל'‪ ,‬והרי ארז"ל (שבת קמ"ו א') בא נחש על חוה‪ ,‬שהוא מל' דקדושה מ"מ יתכן‬
‫נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬כי הרי נת' שזהו נתיב העליון מהל"ב נתיבות שבמל'‪ ,‬שהוא עיקר‬
‫בחי' פנימיות המל'‪ ,‬ומה שבא נחש כו'‪ ,‬הוא רק בבחי' פרצוף החיצון דמל'‪,‬‬
‫כמ"ש (משלי ל' י"ט) דרך נחש עלי צור‪ ,‬שהו"ע קטנות ושמות אלקים‪( ,‬עד"ה ואם‬
‫בשדה)‪ ,‬אבל בבחי' הגדלות דהוי'‪ ,‬סלעי כו'‪ ,‬אין שם שום אחיזה ויניקה‪ ,‬ועז"א‬
‫(שה"ש ד' י"ב) גן נעול אחותי כלה כו'‪.‬‬
‫ויובן ג"כ בנפש בעבודה‪ ,‬שכשמתבונן באלקות בתפלה‪ ,‬ואין נתפס ומתקבל היטב‬
‫במוח‪ ,‬לפי שהוא רק ע"י יגיעת נפש כו'‪ ,‬ואין המוח כלי לאלקות‪ ,‬וכמו"כ הוא בבחי'‬
‫המדות‪ ,‬שהוא רק לעשותה לאהבה כו'‪ ,‬אזי יכול הרע ג"כ להתאחז אחר התפלה כו'‪.‬‬
‫אבל כשהוא בבחי' שמחה ותענוג מאלקות‪ ,‬לפי שאלקות הוא עצמיות אצלו‪ ,‬אין‬
‫הרע יכול ליקרב וליגע כלל אל האדם‪ .‬ולמעלה זהו"ע נתיב הל"ב דמל'‪ ,‬כנס"י‪ ,‬שבו‬
‫התגלות הכתר ובחי' עתיק‪ ,‬שהו"ע תענוג ושמחה בכנס"י‪( ,‬והיינו שבבחי' זו המל'‬
‫היא במדרגת הבינה‪ ,‬כאמה בתה‪ ,‬אשר אם הבנים שמחה כו')‪ ,‬ולכן נתיב זה לא ידעו‬
‫עיט‪ ,‬ולא חכמי' ס"מ כו'‪.‬‬
‫ולפירוש עיט בקדושה‪ ,‬יובן ענין נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬ע"פ מה שארז"ל (במד"ר בא‬
‫ספט"ו)‪ ,‬העוה"ז דומה לאירוסין‪ ,‬העוה"ב דומה לנשואין‪ .‬ולכאורה א"ז מובן‪ ,‬איך נק'‬
‫כללות העוה"ז רק אירוסין‪ ,‬הרי מ"ת הוא ביום חתונתו‪ ,‬ובבהמ"ק הי' גילוי‬
‫היחוד תמיד‪ ,‬כמ"ש בכרובים ופניהם איש אל אחיו‪ ,‬ובימי שלמה קיימא סיהרא‬
‫באשלמותא‪ ,‬וגם אפי' עכשיו הרי יש יחוד עליון בשבתות ומועדים ור"ח ובכל יום‬
‫בעמידה דשחרית‪ ,‬אך הענין‪ ,‬כי ההמשכת מ"ד נק' יקר‪ ,‬היפך ממה שבלעו"ז הוא קרי‪,‬‬
‫וז"ש (תלים ל"ו) מה יקר חסדך‪ ,‬פי' חסדך הוא היחוד‪ ,‬כמ"ש ואיש כי יקח את אחותו‬
‫חסד הוא‪ ,‬וזהו ג"כ מ"ש (מגילת אסתר ח') ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר‪,‬‬
‫אורה ושמחה זהו ב' בחי' מהמל'‪ ,‬וששון ויקר זהו ב' בחי' מהיסוד‪ ,‬והענין‪ ,‬כי‬
‫ההמשכה הוא מל"א נתיבות ח"ע‪ ,‬ובכל נתיב יש ע"ס‪ ,‬ויו"ד פעמים אל גימט' יקר‪,‬‬
‫אבל נתיב הל"ב דחכ' אין מתגלה עכשיו כלל‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ושרש הענין הוא כדאיתא בכהאריז"ל‪ ,‬שכל הגילויים לעכשיו הוא רק מפנימיות א"א‬
‫וחיצוניות עתיק‪ ,‬אבל פנימיות עתיק אין מתגלה עכשיו (ונת׳ הטעם במ"א)‪ ,‬כ"א‬
‫לע"ל‪ ,‬בימוהמ"ש ותחה"מ‪ ,‬יהי' גילוי פנימיות עתיק‪ .‬ונתיב הל"ב דחכ'‪ ,‬שהוא עיקר‬
‫פנימיות החכ'‪ ,‬שחשוב כמו פנימיות עתיק‪ ,‬א"א ג"כ להתגלות עכשיו‪ ,‬וז"ש כימי‬
‫צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬נ' פלאות‪ ,‬שעה"נ דבינה כו'‪ ,‬והיינו לפי שכל‬
‫הגילויים דעתה הוא רק מ"ט שע"ב‪ ,‬ול"א נתיבות חכמה‪ ,‬וזהו שהיחוד דעכשיו שנק'‬
‫יקר‪ ,‬שהוא רק מל"א נתיבות חכמה‪ ,‬אעפ"י שבאמת נק' זה עתה נשואין ויחוד‪ ,‬שהוא‬
‫השפעה פנימיות ועצמיות ממה שאפשר להתגלות עכשיו‪ ,‬מ"מ לגבי הגילוי שיהי'‬
‫לע"ל מפנימיות חכמה ופנימיות עתיק‪ ,‬שהוא בחי' יקירא דיקירותא‪ ,‬נק' רק אירוסין‪,‬‬
‫שאינו יחוד כלל‪ ,‬וז"ש והי' ביום ההוא לא יהי' עוד אור יקרות כו'‪ ,‬לפי שאז יהי' גילוי‬
‫בחי' יקר על יקר כו'‪ ,‬וזהו שנתיב הל"ב דח"ע לא ידעו עיט‪ ,‬פי' לא ידעו‪ ,‬הוא כמ"ש‬
‫והאדם ידע‪ ,‬ור"ל שאין מתגלה בבחי' היחוד דעכשיו‪ .‬ומ"ש אח"כ ולא שזפתו עין‬
‫איה‪ ,‬ור"ל המלאכים שאומרים איה מקום כבודו‪ .‬וקשה לכאורה‪ ,‬כיון שאפי' העיט לא‬
‫ידעו‪ ,‬ממילא פשיטא שלא ישיגהו עין איה‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כמ"ש כי לא יראני האדם וחי‪,‬‬
‫והפי' האדם הוא האדה"ע שעל הכסא‪ ,‬וחי‪ ,‬הוא חיות הקדש (מד"ר נשא ספי"ד)‪,‬‬
‫והרבותא הוא‪ ,‬שאפי' המלאכים שהם בחי' מרכבה להגביה ולהעלות את האדם שעל‬
‫הכסא‪ ,‬לבחי' כי לא אדם‪ ,‬מ"מ הוא רק בפנימיות א"א וחיצוניות עתיק כנ"ל‪ ,‬ולכן כי‬
‫לא יראני כו'‪ ,‬וכמו"כ יובן בפי' נתיב לא ידעו עיט כו'‪.‬‬
‫ועתה נבוא לביאור הפסוק וירד העיט על הפגרים‪ ,‬ויש להבין מהו פגרים‪ .‬הנה למטה‬
‫בגשמיות כשמסתלק רוח החיים‪ ,‬אזי נק' הגוף פגר‪ ,‬וא"כ למעלה זהו בחי' ז' מלכין‬
‫קדמאין‪ ,‬שהם ז' מדות דתהו‪ ,‬והמדות נק' גופין‪ ,‬וכשנסתלק מהם האורות ולא‬
‫נשאר בהם כ"א ניצוצות‪ ,‬שהו"ע הבלא לגרמי‪ ,‬אזי נק' פגרים‪ .‬ופי' זה מכוון עם מ"ש‬
‫רש"י ז"ל ע"פ זה וירד העיט כו'‪ ,‬זה דוד המלך ע"ה שרצה לכלות את כל האומות‪,‬‬
‫ולא הניחו הקב"ה‪ .‬וידוע שהע' אומות והשרים שלהם‪ ,‬אחיזתם ויניקתם הוא משבה"כ‬
‫מז' מלכין קדמאין דתהו‪ .‬ופי' וירד העיט כו'‪ ,‬להפי' עיט בקדושה שנת'‪ ,‬שזהו‬
‫בחי' יסוד‪ ,‬ה"ז ענין בירור הניצוצות ושבה"כ דתהו ע"י העיט‪ .‬והיינו כידוע שיש ב'‬
‫בחי' בירור‪ ,‬תחלה הוא בירור שם ב"ן מל'‪ ,‬ואח"כ הוא בירור אמיתי דשם מ"ה‪,‬‬
‫שהו"ע ההמשכת מ"ד שע"י יסוד‪ ,‬ועיקר הרמז הוא על זמן ביהמ"ק‪ ,‬שאז הי' בירור‬
‫הניצוצות ע"י הקרבנות‪ .‬והכוונה וירר העיט‪ ,‬הו"ע המשכת שם מ"ה דחכמה ביסוד‪,‬‬
‫לברר לגמרי הניצוצות ושבה"כ דתהו בשלימות בזמן בהמ"ק‪ ,‬וישב אותו אברם‪ ,‬לפי‬
‫שגמר ושלימות בירור כל הניצוצות א"א להיות עד ביאת משיח בב"א‪ ,‬עד דמטו רגלין‬
‫ברגלין‪ ,‬וז"ס לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם כו'‪ ,‬וזרעתיה לי בארץ כו'‬
‫(פסחים פ"ז ע"ב)‪ ,‬אבל בזמן בהמ"ק ע"י קרבנות לבד‪ ,‬אעפ"י שהעיט הי' בכחו‬
‫‪14‬‬
‫לברר הכל‪ ,‬אבל לא הי' השלימות בזה כ"כ‪( ,‬ר"ל כמו מצד הבירור דהעמ"נ)‪ .‬וזהו ג"כ‬
‫הכוונה מה שדוד רצה לכלות את כל האומות‪ ,‬ולא הניחו הקב"ה‪.‬‬
‫ולפי' עיט בלעו"ז‪ ,‬המכוון בהיפך‪ ,‬וירד העיט למנוע בירור הניצוצות‪ ,‬כנ"ל בפי'‬
‫לסתיר עצה כו'‪ ,‬ועל ידי מה שרגליהם לרע ירוצו‪ ,‬וישב אותם אברם כמשי"ת‪.‬‬
‫ובמד"ר (בראשית פמ"ד) יש פי' לפגרים קאי על ישראל בגלות‪ .‬והענין‪ ,‬שכשהאדם‬
‫אינו מקבל חיות מתומ"צ‪ ,‬שהם בחי' חיים‪ ,‬התורה היא עץ חיים וחיי עולם כו'‪,‬‬
‫והמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ז ה')‪ ,‬והוא אין לו חיות מעסק‬
‫התומ"צ‪ ,‬והיינו כמארז"ל (שבת ס"ג ע"א‪ ,‬פ"ח ע"ב) למשמאילים בה כו'‪ ,‬כמו שמאל‪,‬‬
‫יד כהה‪ ,‬חלישות‪ ,‬כן העסק בתומ"צ הוא בבחי' שמאל וחלישות‪ ,‬שמבטל כו'‬
‫או שמתרשל לעיין היטב ולייגע בתורה‪ ,‬היפוך ממ"ש בזה"ק (ח"א ק"ל ב') ע"פ יעשה‬
‫למחכה לו‪ ,‬אלין דדחקין כו' ודייקין למלין דאורייתא כו'‪ ,‬וכמו"כ מעהמ"צ הוא‬
‫בקרירות‪ ,‬ומצות אנשים מלומדה‪ ,‬אזי אינו מקבל חיות מהתומ"צ‪.‬‬
‫ועוד יש בחי' גרוע מזה‪ ,‬והוא מה שארז"ל (ברכות די"ח ע"ב) רשעים בחייהם כו'‪ ,‬כי‬
‫לרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כו' (תלים נ')‪ ,‬כמ"ש במ"א באריכות‪ .‬וגם אפי'‬
‫בכל אדם שייך מצד הגלות להיות נק' פגרים‪ ,‬כמו שאומרים בברכת אלקי נשמה כו'‪,‬‬
‫המחזיר נשמות לפגרים מתים‪ ,‬וקאי על עת השינה שהוא הסתלקות המוחין כו'‪ ,‬ולא‬
‫נשאר כ"א כח המדמה‪ ,‬שזהו"ע החלום‪ ,‬שיכול להרכיב שני הפכי' כאחד‪.‬‬
‫לפי שכשהשכל בגילוי‪ ,‬הוא מבחין ומפריד בין הפכיי'‪ ,‬אבל בשינה‪ ,‬שמסתלק השכל‪,‬‬
‫ולא נשאר כ"א כח המדמה‪ ,‬אזי הוא החלום‪ .‬וכמו"כ יובן שהגלות נמשל לשינה‬
‫כידוע‪ ,‬וכתיב היינו כחולמים‪ ,‬היינו שאעפ"י שמתבונן בתפלה באלקות‪ ,‬וגם מתעורר‬
‫באהבה לה'‪ ,‬מ"מ לאחר התפלה הוא משיג ורואה גשמיות העולם כו'‪ ,‬והוא מפני שזה‬
‫שמבין ומשיג באלקות בתפלה‪ ,‬הוא רק כמו כח המדמה‪ ,‬ואין זה עצמיות כלל אצלו‬
‫כו'‪ ,‬ולכן נאמר על זמן הגלות היינו כחולמים‪ ,‬וזהו שנק' ישראל בגלות שנמשל לשינה‬
‫כו' בשם פגרים‪.‬‬
‫וירד העיט‪ ,‬הוא לטרוף אותם לגמרי כנ"ל‪ ,‬וישב אותם אברם בתשובה‪ ,‬כי‬
‫ע"י התשובה ממשיכים מבחי' נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬כמ"ש (ישעי' מ"ג) אנכי אנכי הוא‬
‫מוחה פשעיך‪ ,‬ב' פעמים אנכי‪ ,‬בשביל ב' דברים‪ ,‬תיקון הפגמים ומילוי החסרונות‪.‬‬
‫וצ"ל תחלה תיקון הפגמים מבחי' אנכי דעתיק‪ ,‬להפריד אחיזת החיצונים‪ ,‬ע"י המשכת‬
‫בחי' מקיף עליון‪ ,‬ואח"כ יכול להיות מילוי החסרונות‪ ,‬מבחי' אנכי דא"א‪ ,‬שרש‬
‫הנאצלים‪( ,‬כמשנ"ת באריכות בהדרוש ראה הארוך יעו"ש)‪ ,‬וכל זמן שלא יהי' תיקון‬
‫הפגמים‪ ,‬א"א להיות מילוי החסרון‪ ,‬שלא יהיה יניקה יותר כו' כמ"ש במ"א‪ .‬וזהו וישב‬
‫כו'‪ ,‬כמו ישב רוחו יזלו מים‪ ,‬וכתיב ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים‪ ,‬וארז"ל (במד"ר‬
‫‪15‬‬
‫בראשית פ"ב) רוח אלקים‪ ,‬זה רוחו של מלך המשיח‪ ,‬ע"פ המים‪ ,‬בזכות‬
‫התשובה שנמשלה למים‪ ,‬שפכי כמים לבך (איכה ב')‪ .‬וזהו ונתתי רוחי בכם וחייתם‪,‬‬
‫מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו (יחזקאל ל"ז)‪ ,‬והיינו כי רוח הוא‬
‫בחי' עליונה מאד‪ ,‬בחי' אויר שלמעלה גם מבחי' אור‪ ,‬וע"י רוח תשובה‪ ,‬והרוח תשוב‬
‫אל האלקים כו'‪ ,‬אזי מתגלה רוח העליון‪ ,‬בחי' אחת רוח אלקים חיים (ספר יצירה)‪,‬‬
‫שעז"נ ונתתי רוחי בכם וחייתם‪ ,‬והו"ע המחזיר נשמות לפגרים מתים ותחה"מ שיהי'‬
‫בב"א‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫מאמר וירד העיט‬
‫מכ"ק אדמו"ר הרש"ב‬
‫וירד העיט כו' וישב אותם אברם‪ .‬ואי' בפדר"א פכ"ח ואין עיט אלא בן דוד שנמשל‬
‫לעיט‪ ,‬שנא' העיט צבוע נחלתי לי‪ .‬ולהבין זה מה שב"ד נק' עיט‪ ,‬צלה"ק תחלה‪ ,‬דהנה‬
‫כתי' נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין אי'‪ ,‬ואי' בת"ז סוף תי' כ"ב דס"ז ע"א שהוא‬
‫בחי' כתר עליון‪ ,‬דאיהו שלימו דחמשין תרעין דבינה‪ ,‬ודא איהו דלא אתייהב למשה‪,‬‬
‫דעלי' אתמר נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬וע"ז אמרז"ל במופלא ממך אל תדרוש כו'‪.‬‬
‫ולכאו' אינו מובן‪ ,‬והלא ידוע דהל"ב נתיבות הן בחכ'‪ ,‬וכמ"ש בס"י בל"ב נתיבות‬
‫פליאות חכ' כו'‪ ,‬ואיך מפרש דהנתיב הל"ב הוא כתר‪ .‬וי"ל דהנה ידוע דבחכ' יש ב'‬
‫מדרי'‪ ,‬כח ומ"ה‪ ,‬שז"ע חכמה‪ ,‬כח מ"ה‪ .‬ואי' בפרדס דכח דחכ' הוא בחי'‬
‫התקרבותה אל הבינה‪ ,‬והיינו מה שהחכ' נעשה מקור לבינה‪ ,‬וכמא' ביו"ד נברא‬
‫העוה"ב‪ .‬וידוע דעוה"ב הוא בחי' בינה‪ ,‬וביו"ד דחכ' נברא העוה"ב‪ ,‬וכל בריאה‬
‫הוא מאין ליש‪ ,‬והיינו דבינה הוא בחי' יש‪ ,‬וכמ"ש להנחיל אוהבי יש‪ ,‬דבינה הוא בחי'‬
‫השגה‪ ,‬שבא האור האלקי במורגש כו' כמ"ש במ"א‪ ,‬וכן התענוג דעוה"ב‪ ,‬מה‬
‫שצדיקים נהנין מזיו השכינה‪ ,‬הוא בחי' עוגג הבא במורגש כו'‪ .‬ובחי' חכ' הוא בחי'‬
‫אין‪ ,‬להיותו למע' מהשגה‪ ,‬שגם בחי' גילוי החכ' הוא למעלה מהשגה דבינה‪ ,‬וכמו‬
‫בריקת וסקירת השכל‪ ,‬שאם היותו גילוי אור‪ ,‬מ"מ אינו בבחי' תפיסא והשגה‪ ,‬שהרי‬
‫בהברק המבריק אינו יודע עדיין איך ומה הוא‪ ,‬כ"א שהוא בחי' גילוי אור בבחי' נקודה‬
‫כללית עדיין כו'‪ ,‬ולכן נק' החכ' אין‪ ,‬שהוא למעלה מבחי' היש דהשגה דבינה‪.‬‬
‫אבל הוא מקור להשגה דבינה‪ ,‬שהרי הוא בחי' גילוי אור חכ' עכ"פ‪ .‬וכמו הברק‬
‫המבריק‪ ,‬ה"ה גילוי אור שכל ולא למעלה מהשכל (כמו ענין הרצון ואמונה)‪ ,‬וגם לא‬
‫בחי' שכל הנעלם כו'‪ ,‬אלא בחי' שכל גלוי‪ ,‬שהרי קודם שנפל לו הברק המבריק‪ ,‬לא‬
‫הי' כאן גילוי אור שכל כלל‪ ,‬ואח"כ נתגלה ענין שכל‪ ,‬אלא שהוא למעלה מהשגה‬
‫ממש בבחי' יש‪ ,‬לכן נק' אין‪ ,‬אבל מ"מ ה"ה מקור לבחי' השגה דבינה‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫אמנם בחי' מ"ה דחכ'‪ ,‬הוא בחי' התדבקותה אל הכתר‪ ,‬והיינו שהוא בחי' אין בעצם‪,‬‬
‫לא שנק' אין לגבי השגה דבינה‪ ,‬אלא שהוא בחי' אין בעצם‪ ,‬כי הוא למעלה מעלה‬
‫מבחי' שכל גלוי‪ ,‬וא"כ אינו בערך השגה כלל‪ ,‬היינו שאינו גם מקור להשגה‪ ,‬והוא‬
‫בחי' אין דכתר כמו שנמצא בחכ'‪ .‬דכתר הוא בחי' עה"ע‪ ,‬דלית מחשבה תב"כ‪ ,‬ובחי'‬
‫מ"ה דחכ' הוא בחי' האין דכתר כמו שנמצא בחכ'‪ ,‬והוא מה שלא ניתן ליהנות בו כו'‪.‬‬
‫ועז"נ והחכ' מאין תמצא‪ ,‬שגם בחי' החכ' היא אין‪ .‬והגם דממ"ש מאין תמצא‪ ,‬הוא‬
‫רק שנמצא מאין כו'‪ ,‬אך הענין דיש לדקדק מ"ש תמצא‪ ,‬ולא אמר נתהווה או נברא‪.‬‬
‫אך הענין הוא עד"מ המוצא מציאה‪ ,‬כמו איזה חפץ שאבד אחד‪ ,‬והשני מצאו‪ ,‬הנה לא‬
‫נתחדש בו דבר כלל‪ ,‬כ"א שינוי רשות בלבד‪ ,‬אבל עצם החפץ הוא כמו שהי' תחלה‪.‬‬
‫ועד"ז יובן למעלה מ"ש והחכ' מאין תמצא‪ ,‬שהוא ע"ד מציאה‪ ,‬והיינו שהוא בחי'‬
‫האין דכתר‪ ,‬אלא שהוא נמצא בבחי' חכ' כו'‪.‬‬
‫אמנם לכאו' צ"ל‪ ,‬מאחר שהוא בחי' אין דכתר ממש‪ ,‬א"כ מהו הפעולה מה שנמצא‬
‫בחכ'‪ ,‬מאי נפ"מ בזה‪ ,‬מאחר שהוא בחי' האין דכתר כו'‪ .‬וי"ל בד"א‪ ,‬כמו בכללות ענין‬
‫אצי'‪ ,‬דאי' בפרדס שכח המאציל בנאצל‪ ,‬ולא נתחדש דבר בהאצי' כו'‪ .‬ולכן נק' אצי'‬
‫קנין‪ ,‬וכידוע בענין ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך‪ ,‬שהם נגד ד'‬
‫עולמות אבי"ע‪ ,‬דאצי' הוא בחי' קנין‪ ,‬והיינו כמו הקונה חפץ מחבירו‪ ,‬הרי לא נתחדש‬
‫דבר בגוף החפץ‪ ,‬שאותו הדבר ממש שהי' ברשות המוכר‪ ,‬הוא עתה ברשות הלוקח‪,‬‬
‫ורק שיצא מרשות לרשות לבד כו'‪ .‬כמו"כ אצי' הוא בחי' קנין‪ ,‬שלא נתחדש בו דבר‬
‫כלל‪ ,‬שהוא כח המאציל כו'‪ .‬ומ"מ‪ ,‬אינו דומה אצי' לא"ס המאציל‪ ,‬שהרי אצי' הוא‬
‫בחי' התלבשות אורות בכלים‪ ,‬ובא"ס המאציל אינו שייך ענין הכלים כו'‪ .‬גם אצי' הוא‬
‫ממוצע בין המאציל לנבראים‪ ,‬דבכדי שיוכל להיות התהוות הנבראים מא"ס המאציל‪,‬‬
‫הוא ע"י אמצעית האצי' כו'‪ ,‬וא"כ הרי אצי' אינו דומה לא"ס המאציל‪.‬‬
‫ומאחר שהוא בחי' כח המאציל ולא נתחדש דבר עד שנק' קנין כו' כנ"ל‪ ,‬א"כ מפני‬
‫מה חלוק האצי' מן המאציל‪ ,‬עד שהוא בבחי' התלבשות אורות בכלים ובבחי׳ ממוצע‬
‫כו'‪ .‬אך הענין יובן כמ"ש בתו"א ד"ה פחח אלי'‪ ,‬כתיב‪ ,‬ל' אצי' בלה"ק הוא ל' ירידה‬
‫והשפלה ממדרי' העליונה‪ ,‬להשפיל א"ע כאילו הוא במדרי' פחותה‪ ,‬וכמו ואצלתי מן‬
‫הרוח דגבי משה‪ ,‬דלפי שאמר מאין לי בשר‪ ,‬שהי' מדרי' במעלה העליונה‪ ,‬ולא הי'‬
‫יכול להשפיל א"ע בהמשכת בשר גשמי‪ ,‬לכך אמר לו הקב"ה‪ ,‬אספה לי שבעים איש‪,‬‬
‫שהם במדרי' הפחותה‪ ,‬ורק שלא הי' מתגשמים ממש‪ ,‬אלא ואצלתי מן הרוח שעליך‪,‬‬

‫‪18‬‬
‫פי' שארד ואמשיך בחי' שלך‪ ,‬שיהי' למטה ממדריגתך‪ ,‬ושמתי עליהם‪ ,‬שיהי' יניקה‬
‫גם להם ממדרי' זו כו' עכ"ל‪.‬‬
‫ונמצא לכאו' יש כאן ב׳ דברים‪ ,‬ירידת אורו של משה למטה ממדריגתו‪ ,‬שז"ש ואצלתי‬
‫מן הרוח שעליך‪ ,‬והב'‪ ,‬ושמתי עליהם‪ ,‬שיהי' להם יניקה ממדרי' זו‪ .‬והנה היניקה מה‬
‫שהם יונקים ממדריגתו של משה‪ ,‬זהו בחי' הארה לבד‪ ,‬שמקבלים מבחי' רוחו של‬
‫משה‪ .‬אבל ענין אצי' רוחו של משה‪ ,‬שהוריד והמשיך בחי' שלו שיהי' למטה‬
‫ממדריגתו‪ ,‬י"ל לפה"נ ממ"ש בתו"א שהוא בחי' רוחו של משה ממש שנשפל למטה‬
‫ממדריגתו‪ ,‬ואז יוכלו הזקנים לינק מבחי' רוחו של משה כו'‪ ,‬אבל כמו שהוא‬
‫במדרי' העליונה‪ ,‬אינם יכולים לינק כלל משם‪ ,‬כ"א כאשר נשפל אור העצמי‬
‫למטה ממדריגתו‪ ,‬אז יוכלו לינק כו'‪.‬‬
‫וכמו"כ הוא בענין האצי'‪ ,‬שהוא בחי' ירידת האור העצמי דא"ס המאציל‪ ,‬להיות נמשך‬
‫ממנו הארה לע"ס דאצי' כו'‪ .‬ועמ"ש בפרד"ס שער אבי"ע פ"ב‪ ,‬דבאצי' יש ג'‬
‫בחי'‪ ,‬בחי' א"ס‪ ,‬ובחי' העצמות (היינו האור המתפשט מן העצמות ומתלבש‬
‫בי"ס)‪ ,‬ובחי' עצמם‪ .‬וכ"ה בהקדמת פע"ח בשם האריז"ל‪ ,‬ע"ש ד"ה לשון מורינו‬
‫האריז"ל‪ ,‬האצי' הוא עם הספי'‪ .‬וי"ל דהיינו כנ"ל‪ ,‬דבחי' הא' הוא בחי' ירידת‬
‫העצמות‪ ,‬והאור המתפשט הוא בחי' הב'‪( ,‬והוא כדוגמת היניקה של הזקנים מרוחו‬
‫של משה‪ ,‬שהוא הארה כו')‪ ,‬ובחי' הג' הוא הכלי' כו'‪ .‬ועד"ז י"ל בבחי' מ"ה דחכ'‪,‬‬
‫שהוא בחי' אין דכתר ממש‪ ,‬אלא שנמצא בין הנאצלים‪ ,‬והו"ע ירידת האור העצמי‬
‫להיות נמצא בין הנאצלים‪ ,‬וה"ז התחלת האצי' דע"ס‪ .‬דכאשר ירד ונשפל כבי' האור‬
‫העצמי למטה בין הנאצלים‪ ,‬יכול להיות ממנו בחי' התפשטות האור כו'‪ ,‬כנ"ל בענין‬
‫ואצלתי כו' ושמתי כו'‪ ,‬אבל מ"מ הוא בחי' האור העצמי‪ ,‬ולכן בו עצמו לא ניתן‬
‫ליהנות‪ ,‬שאינו בגדר השגה כלל‪ ,‬רק בחי' האור המתפשט ממנו‪ ,‬הוא שנעשה מקור‬
‫להשגה כו'‪.‬‬
‫ולכן בענין הממוצע דאצי'‪ ,‬היינו מה שאצי' הוא ממוצע בין א"ס המאציל לנבראים‪,‬‬
‫הרי כל ממוצע צ"ל כלול מב' המדרי' כידוע‪ ,‬וב' המדרי' באצי'‪ ,‬היינו בחי' ח"ע וח"ת‪,‬‬
‫כמ"ש בתו"א ד"ה כי אברהם לא ידענו‪ .‬הרי ח"ע הוא בחי' התחתונה שבמאציל‪,‬‬
‫ובחכ' גופא העיקר הוא בחי' מ"ה דחכ'‪ ,‬שהוא בחי' תחתונה שבמאציל כו'‪ .‬וזהו מ"ש‬
‫בפע"ח שער הק"ש פט"ו‪ ,‬דפנימיות אבא הוא פנימיות עתיק‪ ,‬והיינו בחי' מ"ה דחכ'‪,‬‬
‫שהוא בחי' פנימיות החכ'‪ ,‬הוא פנימיות עתיק‪ ,‬דהיינו בחי' אין דכתר כו'‪ .‬ובחי' זו י"ל‬
‫שהוא ג"כ ענין נתיב הל"ב דחכ'‪ ,‬דהיינו בחי' אין דכתר שנמצא בחכ'‪ ,‬ולכן נק' נתיב‬
‫‪19‬‬
‫לא ידעו עיט‪ ,‬שהוא למעלה מבחי' חכ' וידיעה‪ ,‬להיותו בחי' אין דכתר‪ ,‬אלא‬
‫שנמצא בחכ'‪ ,‬שהוא בחי' ירידת האור העצמי שממנו נמשכים הנתיבות‪ ,‬שהם‬
‫בחי' התפשטות וגילוי אור כו'‪ .‬וכמ"ש בפרדס שער הנתיבות פ"ג וז"ל‪ ,‬ואין‬
‫ספק שהנתיב הזה הוא עצם החכ' בעצמה‪ ,‬ר"ל עצמותה של חכ'‪ ,‬משא"כ‬
‫בשאר הנתיבות‪ ,‬שהן ענפים המתפשטים מחכ' כו' עכ"ל‪.‬‬
‫ועמש"ש בד"ה הנתיב הג'‪ ,‬שהנתיב הא' נדמה למאציל‪ ,‬והנתיב הב' דומה לכתר‪,‬‬
‫והנתיב הג' דומה לחכ'‪ .‬והיינו דנתיב הא׳ (שהוא נתיב הל"ב מלמטלמ"ע) הוא בחי'‬
‫פנימיות הכתר כנ"ל‪ ,‬שהוא בחי' פנימיות עתיק‪ ,‬והב' דומה לחיצוניות הכתר‬
‫כו'‪ .‬ולפ"ז י"ל מ"ש נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬הוא כענין לא ידע ולא אתיידע כו'‪ .‬ונמצא‬
‫מובן מהנ"ל‪ ,‬דנתיב הל"ב הוא בחי' פנימיות הכתר‪ ,‬ומה שהוא בחכ'‪ ,‬היינו בחי' אור‬
‫הכתר שבחכ' כו'‪ .‬וז"ש בפרדס שם בד"ה הנתיב הא'‪ ,‬שהוא מורכב מב' בחי' של ב'‬
‫ספירות‪ ,‬שהם כתר וחכ'‪ ,‬ולכן נק' מושכל קדמון‪ .‬מושכל מצד החכ'‪ ,‬וקדמון מצד‬
‫הכתר‪ ,‬והיינו כנ"ל‪.‬‬
‫ועמש"ש דנתיב הא' הוא בחי' הדעת כו'‪ .‬והנה ידוע דדעת הוא בחי' התקשרות‪ ,‬ולכן‬
‫מקור כל הגילויים הוא מהדעת‪ ,‬שגם גילוי הרצון הוא ע"י הדעת‪ ,‬וכמ"ש במ"א‬
‫שגילוי כל הכחות תלוים ברצון‪ ,‬כמו גילוי השכל שתלוי ברצון דוקא‪ ,‬וכמא'‬
‫לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ כו'‪ ,‬וכן גילוי כל הכחות תלוים ברצון‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫בכדי שיהי' גילוי הרצון‪ ,‬הוא ע"י הדעת‪ ,‬דהיינו ההתקשרות שמקשר א"ע‬
‫להענין‪ ,‬ועי"ז הוא רוצה בו כו'‪ .‬והדעת עצמו אינו גילוי‪ ,‬כ"א הוא המשכת‬
‫הנפש והתקשרותו להענין כו'‪( ,‬ולכן ענין הדעת יכול להיות בהכרח ג"כ‪,‬‬
‫משא"כ הרצון‪ ,‬א"א להיות בהכרח‪ ,‬כ"א כשהוא רוצה כו'‪ ,‬והיינו לפי שהרצון‬
‫הוא גילוי מהנפש‪ ,‬משא"כ הדעת אינו גילוי הנפש‪ ,‬כ"א המשכת העצמית לקשר א"ע‬
‫באיזה ענין כו')‪.‬‬
‫וכמו"כ י"ל למעלה‪ ,‬מה שהנתיב הל"ב הוא בחי' הדעת‪ ,‬היינו בחי' המשכת וירידת‬
‫העצמות לקשר א"ע כבי' בענין הנאצלים‪ ,‬ולכן נמשך משם כל גילוי אורות הנאצלים‬
‫כו'‪ .‬ונמצא עכ"פ מובן ממ"ש בת"ז דנתיב הל"ב הוא בחי' כתר‪ ,‬דבאמת כ"ה‪ ,‬דעיקר‬
‫בחי' זו הוא בחי' הכתר‪ ,‬ובחכ' הוא בחי' אור הכתר שבחכ' כו'‪( ,‬וי"ל דבכתר עצמו‬
‫אינו נק' נתיב עדיין‪ ,‬להיות דמעצמות המאציל קודם שירד בבחי' אצי'‪ ,‬א"א להיות‬
‫משם המשכת אורות הנאצלים‪ ,‬וכמ"ש באד"ר‪ ,‬דח"ס לא אתפתחא לל"ב נתיבות‪ ,‬כ"א‬
‫כאשר ירד האור בבחי' חכ'‪ ,‬אז נק' בשם נתיב‪ .‬דהגם שהוא בעצם למעלה מבחי' גילוי‪,‬‬
‫‪20‬‬
‫מ"מ לאחר שירד האור העצמי ונמצא בין הנאצלים‪ ,‬יהיו ממנו גילוי אורות הנאצלים‬
‫כו'‪ ,‬וכנ"ל בענין ואצלתי כו' ושמתי כו'‪ ,‬ובענין בחי' הדעת כו')‪.‬‬
‫ומ"ש בת"ז דאיהו שלימא דחמשין תרעין בבינה‪ ,‬הענין‪ ,‬דהנה ידוע דשעה"נ דבינה‬
‫הוא הממוצע המחבר חו"ב‪ ,‬וכל ממוצע הוא למעלה מב' הבחי'‪ ,‬לכן בכוחו לקשרם‬
‫ולחברם כו' כמ"ש במ"א‪ .‬וא"כ שעה"נ שמחבר חו"ב‪ ,‬הוא למעלה מחו"ב‪ ,‬והיינו‬
‫דשרשו בכתר כו'‪ ,‬ובחי' זו לא אתייהב למשה‪ ,‬דכתי' ותחסרהו מעט מאלקים‪ ,‬דרק‬
‫מ"ט שערים נתגלו למשה‪ ,‬אבל שעה"נ לא נתגלה לו‪ ,‬רק בעת הסתלקותו‪ ,‬אז זכה‬
‫לבחי' שעה"נ דבינה‪ ,‬וז"ש ולא ידע איש את קבורתו‪ ,‬דקבורתו של משה הוא‬
‫שנתעלה ונכלל בבחי' שעה"נ‪ ,‬שהוא בחי' הכתר‪ ,‬והוא בחי' נתיב לא ידעו עיט כו'‪.‬‬
‫ובתי' למ"ד בהתחלתו דע"ו ע"א כ'‪ ,‬נתיב קדמאה‪ ,‬עלי' אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא‬
‫שזפתו עין אי'‪ ,‬מאן עין אי'‪ ,‬אלא מאינון מלאכין דאמרין אי' מקום כבודו להעריצו‪,‬‬
‫כד איהו בהאי נתיב‪ ,‬לית לון ידיעה בה כו'‪ ,‬ופי' בכ"מ שם‪ ,‬כד איהי בהאי נתיב‪ ,‬היינו‬
‫כשהמל' עולה לחכ' בנתיב העליון שבחכ' ששם שרשה כו'‪ .‬ולבאר‪ ,‬אפשר לפרש‪,‬‬
‫דמיירי בל"ב נתיבות שבמל'‪ ,‬שבה יש ג"כ ל"ב נתיבות‪ ,‬ולכן נק' לב כמ"ש בפרדס‬
‫בעה"כ ערך לב‪ ,‬ונק' ג"כ כבוד‪ ,‬שהוא גימ' ל"ב‪ ,‬ע"ש הל"ב נתיבות שמקבלת‬
‫המל' מחכ'‪ ,‬וכמ"ש בפרדס ערך הנ"ל וערך כבוד יעו"ש‪ ,‬וכמ"ש במ"א בענין אבנט‬
‫של כה"ג שהי' ל"ב אמה‪ ,‬וחוגרו על הלב‪ ,‬אשר שם בהלב מאירים ל"ב נתיבות חכ'‪.‬‬
‫ועיקר מספר ל"ב נתיבות הוא בלב דוקא‪ ,‬כי ידוע דמספר הל"ב נתיבות הן מבחי'‬
‫חו"ב‪ ,‬ודעת שנחלק לחו"ג‪ ,‬נמצא הן ד' מוחין‪ ,‬ובכל א' יש ח' אותיות‪ ,‬ד' אותיות הוי'‬
‫וד' אותיות אד'‪ ,‬והן שמונה נתיבות‪ ,‬וד"פ ח' הוא ל"ב‪ .‬אבל כ"ז הוא כשנעשה בבחי'‬
‫ד' מוחין‪ ,‬שזהו ע"י הדעת שהוא נחלק לחו"ג‪ ,‬דבחו"ב עצמן אין בהם הטי' לחו"ג‪,‬‬
‫ולכן אנו רואין דשכל וטעם א' יכול להטותו לחסד וגם לגבו'‪ ,‬וכמו הטעם שיצר לב‬
‫האדם רע מנעוריו‪ ,‬שחייב את המבול‪ ,‬הוא עצמו הטעם שחייב שלא יוסיף עוד לקלל‬
‫את האדמה כו'‪ .‬והטיית השכל הוא ע"י הדעת‪ ,‬שנק' דעת נוטה כלפי חסד‪ ,‬ודעת נוטה‬
‫כלפי גבו'‪ ,‬דדעת כלול מחו"ב ומחו"ג‪ ,‬והוא מטה את השכל לחסד ולגבו' כו'‪ .‬וז"ש‬
‫ובדעת חדרים ימלאון‪ ,‬שע"י הדעת יתמלאו החדרים‪ ,‬הם בחי' הל"ב נתיבות‪ ,‬שנק'‬
‫ל"ב אידרין‪ ,‬והיינו שלאחר שנחלקו לד' מוחין חו"ב וחו"ג‪ ,‬אז מתחלקים כ"א לח'‬
‫חדרים‪ ,‬והוא לפי שבכ"א מהם יש בחי' התכללות דחו"ג‪ ,‬שכלולים במוח הדעת כו'‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫אבל בעצם המוחין דחו"ב‪ ,‬הם במספר י"ו לבד‪ ,‬ב"פ ח'‪ ,‬ולכן הי' המצנפת י"ו אמה‪,‬‬
‫להיות על הראש‪ ,‬ודוקא האבנט שעל הלב הוא ל"ב אמה‪ ,‬להיות שבכאן דוקא מתגלים‬
‫הל"ב נתיבות‪ .‬ובהעלם יש בחי' הל"ב נתיבות בחו"ב‪ ,‬שהרי יש בהם חו"ג‪ ,‬ונחלק‬
‫כ"א לח'‪ ,‬שהם ד' אותיות הוי' אד' כו'‪ ,‬אלא שהוא בהעלם‪ ,‬כי החו"ג דשם אינם‬
‫ניכרים עדיין בבחי' התחלקות‪ ,‬כ"א ע"י הדעת‪ ,‬וכנ"ל שהשכל בעצם יוכל להיות שכל‬
‫א׳ בב' הטיית הפכים כו'‪ ,‬ולכן עיקר גילוי הל"ב נתיבות הוא בלב דוקא‪( ,‬ושם מפרשי'‬
‫לב שהו"ע המדות‪ ,‬וצ"ל דכמו"כ הוא בבחי' מל'‪ ,‬דכשם שז"א כלול מחו"ג‪ ,‬כמו"כ‬
‫מל' כלול ג"כ מחו"ג‪ ,‬וכידוע מענין מלך במשפט יעמוד ארץ והוכן בחסד כסאו כו'‪,‬‬
‫אלא שז"א עיקרו בחי' חסדי'‪ ,‬והמל' עיקרה גבו'‪ ,‬ושרשם הוא בחי' חו"ג שבדעת‬
‫כו')‪.‬‬
‫והנתיב הראשון שבנתיבות דמל' נק' ג"כ נתיב לא ידעו עיט‪ .‬וכן משמע בתי' סוף תי'‬
‫י"ח דל"ז ע"א‪ ,‬דכ'‪ ,‬דהאי נקודה גניזא דאתמר ונעלמה מעיני כל חי‪ ,‬ועלי' אתמר נתיב‬
‫לא ידעו עיט‪ ,‬וכ' בכ"מ שם‪ ,‬דקאי על מל'‪ ,‬והיינו בחי' יסוד דנוק' כו'‪ .‬ובאמת י"ל‬
‫שהכל עולה בקנה אחד‪ ,‬כי הנה ידוע דכתר נק' קדש קדשים‪ ,‬שאפי' מבחי' חכ' הנק'‬
‫קדש‪ ,‬הוא ג"כ מובדל‪ ,‬בסוד כי גאה גאה‪ .‬ועז"נ ולא נערוך אליו קדושתו‪ ,‬שגם בחי'‬
‫קדש‪ ,‬אין ערוך אליו כו'‪ .‬והנה מבואר באדר"ז דרצ"ו ע"ב על בחי' מל'‪ ,‬ומתברכא‬
‫באתר דאיקרי קדה"ק דלתתא‪ ,‬כמד"א כי שם צוה ה' את הברכה‪ ,‬והיינו ציון כו'‪ .‬ופי'‬
‫בסהפ"מ‪ ,‬קה"ק הוא מקום הארון‪ ,‬רומז ליסוד דמל'‪ ,‬והיינו לפי שלשם נמשך‬
‫הטפה‪ ,‬ששרשה ממו"ס דא"א הנק' קה"ק‪ .‬וכבר נת"ל מהת"ז דיסוד דנוק' הוא בחי'‬
‫נקודה גניזא‪ ,‬דעלי' אתמר נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬והיינו בחי' קדה"ק דלתתא‪ ,‬בחי' נקודת‬
‫ציון כו'‪.‬‬
‫ולכן נא' ע"ז‪ ,‬ולא שזפתו עין אי'‪ ,‬הם אינון מלאכין דאמרין אי' מקום כבודו כו' כנ"ל‬
‫מהת"ז‪ ,‬שהרי נא' וכל אדם לא יהי' באהל מועד‪ ,‬ואמרו בירושלמי פ"ה דיומא‪ ,‬דקאי‬
‫אפי' על המלאכים‪ ,‬שנא' בהם ודמות פניהם פני אדם‪ ,‬והיינו להיות שהמשכה זו באה‬
‫מבחי' שלמעלה מגדר עלמין‪ ,‬שזהו פי' קה"ק‪ ,‬שהוא קדוש ומובדל מבחי' קדש ג"כ‪,‬‬
‫דגם קדש הוא ל' הבדלה‪ ,‬והיינו מה שחכ' נק' קדש‪ ,‬מלה בגרמי'‪ ,‬והוא בחי' סוכ"ע‬
‫בכלל‪ ,‬ובחי' קה"ק הוא שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע‪ ,‬להיות דסוכ"ע יש לו איזה ערך‬
‫לעלמין עכ"פ‪ .‬אבל בחי' קה"ק הוא שאינו בערך עלמין כלל‪ ,‬והוא בחי' פנימיות הכתר‬
‫שנק' עתיק‪ ,‬שנעתק ונבדל לגמרי מעולמות כו'‪ .‬ובחי' מל' שנק' קה"ק‪ ,‬היינו שמקבלת‬
‫מבחי' פנימיות הכתר‪ ,‬שז"ע המשכת הטפה דמל' מבחי' מו"ס כנ"ל‪ ,‬דידוע דבחי'‬
‫‪22‬‬
‫מו"ס הוא בחי' פנימיות הכתר כו' כמ"ש במ"א‪ .‬ולכן בבחי' זו‪ ,‬לא שזפתו עין אי'‪,‬‬
‫מאחר שאינו בערך העולמות והנבראים כלל כו'‪ .‬ולכן כד איהי בהאי נתיב‪ ,‬בחי'‬
‫גילוי קדה"ק‪ ,‬אומרים מאלכי'‪ ,‬אי' מקום כבודו כו'‪ .‬עמ"ש בפרדס שער הנתיבות פ"ג‬
‫ד"ה נתיב הא'‪ ,‬ועמ"ש בפע"ח שער השבת פ"כ‪.‬‬
‫והנה ידוע‪ ,‬שלהיות המשכה זו מבחי' כ"ע במל'‪ ,‬תחלה נמשכה בחו"ב‪ ,‬ואח"כ‬
‫נמשכה משם ליסוד ז"א‪ ,‬ומיסוד למל'‪ ,‬וזהו בחי' יחוד פנימי דאו"א‪ ,‬שהוא ג"כ ענין‬
‫נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דס"א סע"ב יעו"ש‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה‬
‫ההפרש בין יחוד פנימי דאו"א‪ ,‬ליחוד חיצוני דאו"א‪ ,‬אי' בע"ח וכ"ה בלקו"ת‬
‫בהביאור דונקדשתי‪ ,‬דיחוד חיצוני דאו"א הוא שנמשך האור מחו"ב עצמן‪,‬‬
‫ויחוד פנימי דאו"א הוא שנמשך האור מלמעלה מהחכ' בחו"ב כו'‪ .‬אמנם מ"ש דיחוד‬
‫חיצוני הוא מחו"ב עצמן‪ ,‬אין הכונה שהוא מחו"ב לבד‪ ,‬דבאמת כל הגילוי' בחו"ב‬
‫הם מהכתר‪ ,‬אלא דבחי' יחוד חיצוני הוא ההמשכה מבחי' חיצוניות הכתר‪ ,‬ובכלל הוא‬
‫מבחי' חיצוניות אאו"ס השייך לעולמות‪ ,‬אבל בחי' יחוד פנימי דאו"א‪ ,‬הוא שנמשך‬
‫האור מבחי' פנימיות הכתר‪ ,‬בחי' קדה"ק‪ ,‬שקדוש ומובדל לגמרי מגדר עלמין‪ ,‬עד‬
‫שרשו הראשון בעצמות אוא"ס‪ ,‬הוא בחי' פנימיות עצמותו שאינו שייך לעולמות כלל‬
‫כו'‪ ,‬כמ"ש מזה בד"ה שמח תשמח ובד"ה והוא כחתן‪ ,‬רנ"ז‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬מבחי' יחוד פנימי דאו"א נמשך הולדת הנשמות‪ ,‬דיחוד חיצוני הוא להחיות‬
‫העולמות לבד‪ ,‬והיינו לפי שהוא מבחי' האור השייך לעולמות‪ ,‬אבל הולדת הנשמות‪,‬‬
‫שהו"ע גילוי אור חדש‪ ,‬הוא מבחי' יחוד פנימי דאו"א‪ ,‬שהוא המשכת אור חדש‬
‫מבחי' פנימיות ועצמיות אוא"ס כו'‪ ,‬כמ"ש כ"ז באורך בד"ה הנ"ל‪ .‬והמשכת‬
‫האו"ח שנמשך מפנימיות הכתר לחו"ב‪ ,‬הנה נמשך אח"כ ע"י יחוד זו"נ למל'‪,‬‬
‫ובבחי' זו נק' המל' קדש הקדשים כו'‪ .‬ונמצא‪ ,‬דבחי' נתיב לא ידעו‪ ,‬עיקרו הוא בבחי'‬
‫אור הכתר‪ ,‬היינו בבחי' פנימיות הכתר‪ ,‬ובחו"ב הוא בחי' נתיב הל"ב ושעה"נ‪ ,‬שהוא‬
‫בחי' אור הכתר שבחו"ב‪ ,‬והו"ע יחוד פנימי דאו"א‪ ,‬ומאו"א נמשך האור ע"י יסוד‬
‫למל' בבחי' יסוד שבה‪ ,‬שהוא בחי' נקודא טמירא וגניזא כו'‪ .‬ולפ"ז‪ ,‬בפי' כד איהי‬
‫בהאי נתיב‪ ,‬הן שנפרש דקאי על עליית המל' בנתיב הל"ב דחכ'‪ ,‬והן שנפרש דקאי על‬
‫מל' גופא בבחי' נתיב הל"ב שבה כו'‪ ,‬הכל הכוונה על בחי' אור פנימיות הכתר שבחכ'‬
‫ומל' כו'‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫והנה ענין עיט הוא עוף הפורח‪ .‬ויש בחי' זו בקדושה כמ"ש בפדר"א פכ"א‪ ,‬ואין‬
‫עיט אלא בן דוד שנמשל לעיט‪ ,‬שנא' העיט צבוע נחלתי לי‪ .‬והענין‪ ,‬דהנה משיח זכה‬
‫ליחידה‪ ,‬ובחי' גילוי היחידה דמשיח שיתגלה לע"ל אי' בלקו"ת סוף שה"ש בהביאור‬
‫דכי כאשר השמים החדשים בשם ס' הגלגולים‪ ,‬שהוא בחי' פנימיות עתיק שיתגלה‬
‫לע"ל‪ .‬וא"כ‪ ,‬ה"ה ענין בחי' נתיב לא ידעו‪ ,‬שנת"ל שהוא בחי' פנימיות עתיק כו'‪ .‬ומה‬
‫שנק' עוף הפורח‪ ,‬הענין הוא דכתי' בעתו אחישנה‪ ,‬ופי' אחישנה‪ ,‬הוא ל' מהירות‪,‬‬
‫והיינו כאשר השפע נמשך ממקום עליון מאד‪ ,‬אז ה"ה נמשך במהירות ובמרוצה‪,‬‬
‫וכמ"ש בלקו"ת פ' קרח ד"ה והנה פרח מטה אהרן‪ ,‬דלהיות דאהרן הוא בחי' רב חסד‬
‫דא"א‪ ,‬לכן משם נמשך האור במהירות‪ .‬וכמו"כ יובן כאן‪ ,‬דלהיות בחי' נתיב לא ידעו‬
‫הוא בחי' פנימיות עתיק‪ ,‬לכן משם הוא אחישינה‪ ,‬שנמשך האור והשפע במהירות‪,‬‬
‫וזהו"ע עוף הפורח כו'‪.‬‬
‫גם הנשמות מבחי' יחוד דאו"א הם בחי' עופין‪ .‬וי"ל כנ"ל‪ ,‬דבחי' יחוד פנימי דאו"א‬
‫הוא בחי' המשכת אור פנימי ועצמי דאוא"ס כו'‪ ,‬לכן הנשמות הנמשכים משם הם‬
‫בחי' עופין כו'‪ .‬ועמ"ש בדרוש כי יקרא קן צפור דרוה"ג פ"ט בס' תרט"ו‪ ,‬ובמאו"א‬
‫מע' ע' אות כ'‪ ,‬כ'‪ ,‬עוף נק' היסוד‪ ,‬ולכן עוף בגימ' יוסף‪ ,‬והיינו לפי שהיסוד ממשיך‬
‫ג"כ השפע מהמוח במהירות‪ ,‬להיות יורה כחץ כו'‪ .‬ולפ"ז י"ל דכללות הנשמות נק'‬
‫עופין כו'‪ ,‬וזהו בחי' עוף דקדושה‪.‬‬
‫אך בלעו"ז יש ג"כ בחי' עוף הפורח‪ ,‬וכמ"ש בתרגום ע"פ נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬שביל‬
‫אילן חיי דלא חכמי' ס"מ דפרח היך עופא‪ .‬והיינו ע"ד אם תגביהי כנשר‪,‬‬
‫שמגביהים א"ע לינק מלמע' מהשתל'‪ ,‬להיות דשם‪ ,‬אם צדקת מה תתן לו כו'‪,‬‬
‫וכחשיכה כאורה כו'‪ ,‬ולכן גם הם יכולים לינק משם‪ .‬וזהו"ע עוף הפורח‪ ,‬דדרך הנשר‬
‫בשמים לינק מהמקיף עליון כו'‪ ,‬והיינו בחי' עוף הפורח דלעו"ז‪.‬‬
‫עוד יש פי' בעיט‪ ,‬ל' עצה‪ ,‬כמ"ש רש"י בישעי' סי' מ"ו ט' ע"פ קורא ממורח עיט‪ ,‬ל'‬
‫עצה וטעם‪ .‬ויש בחי' זו בקדושה‪ ,‬כמ"ש לי עצה ותושי'‪ ,‬שהוא בחי' חכ' דתורה‪ .‬גם‬
‫כמ"ש במד"ר ע"פ וישלחהו מעמק חברון‪ ,‬להשלים אותה עצה עמוקה כו'‪ ,‬שהו"ע‬
‫בחי' ח"ס כמ"ש במ"א‪ .‬וכמו"כ יש בחי' זו בלעו"ז‪ ,‬והו"ע בעטיו של נחש‪ ,‬ופרש"י‬
‫בשבת דנ"ה ע"א בעטיו‪ ,‬בעצתו‪ .‬וזהו שביקש דוד‪ ,‬סכל נא עצת אחיתופל‪ ,‬שהוא‬
‫העצה דלעו"ז‪ .‬והעצה של הנחש הוא להגביה א"ע לינק מבחי' ואם צדקת כו'‪ ,‬וכמו‬
‫עצת דור הפלגה‪ ,‬דכתיב הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים‪ ,‬לקבל מבחי' המקיף‬

‫‪24‬‬
‫כו'‪ .‬אך ע"ז כתי' נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬דבחי' נתיב זה‪ ,‬לא ידעו עיט דלעו"ז‪ ,‬שאינו‬
‫יכול לינק משם‪.‬‬
‫דלפמש"ל דקאי על כתר עליון‪ ,‬היינו כי הגם שיניקתו מבחי' שלמע' מהשתל'‪ ,‬זהו רק‬
‫מהחיצוניות לבד‪ ,‬דשם כחשיכא כאורה‪ ,‬אבל בבחי' הפנימיות‪ ,‬יאר ה' פניו אליך‬
‫דוקא‪ ,‬שנמשך דוקא לנש"י‪ .‬אבל הסט"א‪ ,‬אין להם מקום שם כלל‪ ,‬וכמ"ש ואוהב את‬
‫יעקב ואת עשו שנאתי‪ ,‬דמבחי' הפנימיות‪ ,‬אדרבה‪ ,‬משם אורידך וכמ"ש במ"א‪ ,‬שלכן‬
‫בברכת האפיקורסים‪ ,‬אי' בכתהאריז"ל לכוין בש' הוי' בניקוד קמץ‪ ,‬שהוא בכתר‪,‬‬
‫שמשם נמשך דולמלשינים אל תהי תקוה וכל אויבי עמך מהרה יכרתו כו'‪ .‬וז"ש‬
‫התרגום‪ ,‬שביל אילן חיי דלא חכמי' ס"מ‪ ,‬דעה"ח שרשו בבחי' פנימיות הכתר‪ ,‬וכמ"ש‬
‫בזהר ע"פ ועץ החיים בתוך הגן‪ ,‬במציעת גינתא‪ ,‬והו"ע קו האמצעי שעולה עד הכתר‪.‬‬
‫וידוע הפי' מה שקו האמצעי עולה עד הכתר‪ ,‬היינו בפנימיות הכתר‪ ,‬שבזה חלוק קו‬
‫האמצעי מב' קוין שמגיעים ג"כ בכתר‪ ,‬אלא שהוא בחיצוניות הכתר‪ ,‬וקו האמצעי‬
‫עולה בפנימיות הכתר‪ ,‬כמ"ש מזה בד"ה וידבר כו' כה"ד‪ ,‬רנא‪ ,‬ומשם אינו יכול לינק‪,‬‬
‫אדרבה‪ ,‬משם אורידך כו' כנ"ל‪.‬‬
‫גם לפמש"ל דנתיב זה הוא בחכ' ושעה"נ דבינה‪ ,‬הנה בחו"ב כתי' וקראתם דרור‪ ,‬בחי'‬
‫עלמא דחירו‪ ,‬שאין שם יניקת החיצונים‪ ,‬וכתי' ימותו ולא בחכ'‪ ,‬שלא הי'‬
‫שם השבירה‪ ,‬וממילא אין להם יניקה משם‪ ,‬שרק מז"ת יוכל להיות יניקת החיצונים‪,‬‬
‫שבז"ת הי' השבירה‪ ,‬משא"כ בג"ר כו'‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אור אבא דוחה יניקת החיצונים‪,‬‬
‫וכידוע בענין הנגעים‪ ,‬דסיבת הנגע הוא מפני שנסתלק אור אבא‪ ,‬כמ"ש בזהר‪ ,‬והעצה‬
‫לזה‪ ,‬והובא אל הכהן‪ ,‬דכהנים הם מבחי' אבא‪ ,‬ולכן ע"י וראה הכהן‪ ,‬ירפא הנגע כו'‪,‬‬
‫דאור אבא דוחה יניקת החיצונים כו'‪ ,‬וכמ"ש מזה באריכות בלקו"ת ד"ה קא מיפלגי‬
‫במתיבתא דרקיע‪ ,‬ובד"ה זאת תהי' תורת המצורע‪ .‬וזהו משארז"ל יעקב אבינו לא מת‪,‬‬
‫דיעקב הוא בחי' יו"ד עקב‪ ,‬והיינו בחי' יו"ד דחכ' גם כמו שיורד בעקב בסוף המדרי'‪,‬‬
‫לא יש שם ענין המיתה‪ ,‬שדוחה יניקת החיצונים כו'‪ .‬וזהו ג"כ מ"ש בתרגום שביל‬
‫אילן חיי דלא חכמי' ס"מ‪ ,‬כדאי' בלקו"ת מהאריז"ל ובע"ח‪ ,‬דחכ' הוא בחי' עה"ח כו'‪.‬‬
‫גם עפמש"ל דנתיב לא ידעו עיט‪ ,‬שייך ג"כ במל'‪ ,‬היינו כמ"ש גן נעול אחותי כלה‪,‬‬
‫שנק' בחי' מל'‪ ,‬גן נעול‪ ,‬והיינו שנועלת פתחה בפני החיצונים‪ ,‬שאין לנחש שום יניקה‬
‫ח"ו מיסוד דמל' דאצי'‪ .‬ולכן נק' כנס"י‪ ,‬בתולת ישראל‪ .‬ויניקתן הוא רק מבחי' שערות‬
‫דנוק'‪ ,‬שהוא בחי' חיצוניות‪ ,‬אבל בבחי' יסוד דמל'‪ ,‬אין להם ח"ו שום יניקה כלל וכלל‬
‫כו'‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ועתה צ"ל ענין וירד העיט על הפגרים‪ .‬הנה פגרים נק' הגוף שנסתלק ממנו הרוח‬
‫החיוני‪ .‬ודוגמא בחי' זו למעלה הו"ע זמ"ל דתהו‪ ,‬דכתי' בהו וימלוך וימת‪ ,‬והיינו‬
‫שהכלים נשברו ונפלו למטה‪ ,‬והאור נסתלק למעלה‪ .‬והנה מבחי' ניצוצות אלו שנפלו‬
‫בשבה"כ‪ ,‬הוא עיקר חיות החיצונים‪ .‬ועבודת נש"י הוא לברר נצוצים אלו‪ ,‬שע"ז‬
‫אמרז"ל ע"פ וזרעתי' לי בארץ‪ ,‬לא גלו ישראל אלא בכדי להוסיף עליהם גרים‪ .‬דלכאו'‬
‫צ"ל‪ ,‬והלא כלום אדם זורע קב‪ ,‬אלא כדי להוציא ממנו כמה כורין‪ ,‬והרי אינם נמצאים‬
‫כ"כ גרים‪ ,‬וגם אמרז"ל קשים גרים לישראל כו'‪ .‬אך הענין הוא דאין הכוונה גרים‬
‫ממש‪ ,‬אלא הכוונה על בירור וליקוט הנצוצות כו'‪ .‬דהנה כתי' יצב גבולות עמים‬
‫למספר בנ"י‪ ,‬שיש ע' שרים נגד ע' נפש דיעקב‪ ,‬והע"ש‪ ,‬שרשם מזמ"ל דתהו‪ ,‬דעשר‬
‫פעמים ז'‪( ,‬י"ל כמ"ש במ"א דגם בתהו הי' התכללות עשר מעשר פ"א) הוא ע'‪.‬‬
‫ובהע"ש מלובש בהם הניצוצות דתהו שנפלו‪ ,‬ונגדם יש ע' אומות וע' מדינות‪ ,‬אשר‬
‫כל מדינה יש לה שר מיוחד מהע"ש‪ ,‬וכל הדצח"מ של המדינה ההיא מקבלים‬
‫השפעתם ע"י השר ההוא‪ ,‬ולכן יש חלוקים בהדצח"מ של מדינה זו‪ ,‬להדצח"מ של‬
‫מדינה אחרת‪ ,‬כי לפי אופן השר של המדינה ההיא‪ ,‬כ"ה הדצח"מ כו'‪.‬‬
‫ועז"א‪ ,‬לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים‪ ,‬דכאשר ישראל נתונים תחת‬
‫השר‪ ,‬ומקבלים חיות מהדצ"ח של השר ההוא‪ ,‬ובכח החיות הזה הם עוסקים בתומ"צ‪,‬‬
‫ה"ה מבררים את הנצוצות של השר ההוא‪ ,‬ומעלים אותו לשרשו כו'‪ .‬וזהו שאמרו‪,‬‬
‫א' מהם גולה לברברי'‪ ,‬וא' מהם לאספמי'‪ ,‬היינו כשאוכל את המאכל שצומח‬
‫במקום ההוא‪ ,‬ומברך עליו תחלה וסוף‪ ,‬ולומד ומתפלל בכח האכילה ההיא‪ ,‬ה"ה‬
‫מעלה את הניצוץ דתהו לשרשו כו'‪ .‬וזהו וירד העיט על הפגרים‪ ,‬עיט הוא בחי'‬
‫הנשמה כנ"ל‪ ,‬שזהו"ע עיט דקדושה‪ ,‬ופגרים הם שבה"כ דתהו‪ .‬וירידת העיט‬
‫על הפגרים‪ ,‬הו"ע ירידת הנשמה לברר הנצוצות דתהו‪ ,‬וכמ"ש במ"א בפי' והייתה‬
‫נבלתך מאכל לעוף השמים‪ ,‬נבלתך הוא ל' נובלות‪ ,‬והיינו מה שנשר ונפל בשבה"כ‪,‬‬
‫יהי' זה מאכל לעוף השמים‪ ,‬הם נשמות הצדיקי'‪ ,‬ובכלל נשמות שנק' עופין‪ ,‬הם ילקטו‬
‫את הנצוצות שנשרו כו'‪ .‬ועד"ז הו"ע וירד העיט על הפגרים‪ ,‬שהו"ע ירידת הנשמה‬
‫למטה בגוף ותחת ממשלת הע"ש‪ ,‬בכדי ללקט הנצוצות ולהעלותם לשרשם כו'‪.‬‬
‫ובמד"ר פמ"ד נר' שמפרש על הפגרים על ישראל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וירד העיט על הפגרים‪ ,‬אר"א‪,‬‬
‫נסיב אברהם מכושה והווה מכיש לון ולא הוון מתכנשין‪ ,‬אעפ"כ וישב אותם‬
‫אברם בתשובה‪ .‬א"ר עזרי'‪ ,‬לכשיעשו בניך פגרים‪ ,‬בלא גידים ועצמות‪ ,‬זכותך עומדת‬
‫להם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וי"ל בב' אופנים‪ ,‬הא' מה שנק' פגרים‪ ,‬להיותן בתכלית העוני והדוחק‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫וע"ד מ"ש ברבות פ' אמור פ' ל' ע"פ ועם נברא‪ ,‬כ"ו הדורות הללו כו' נטוים למיתה‪,‬‬
‫והקב"ה בורא אותנו ברי' חדשה‪ ,‬וזהו וישב אותם אברם‪ ,‬מה שהקב"ה בורא אותנו‬
‫ברי' חדשה‪.‬‬
‫גם י"ל באופן אחר‪ ,‬מה שנק' פגרים‪ ,‬היינו בהעדר עסק התומ"צ‪ .‬דתומ"צ הוא חיינו‬
‫ואורך ימינו‪ ,‬והתורה נק' לחם‪ ,‬כמ"ש לכו לחמו בלחמי‪ ,‬שהוא בחי' לחם ומזון וחיות‬
‫לנפש‪ ,‬אבל כשמבטלי' מן התורה ואין בהם חיות‪ ,‬נק' פגרים‪ ,‬וכמו שבחי' שינה נק'‬
‫ג"כ פגרים‪ ,‬וכמו שאנו מברכים בכל בקר‪ ,‬המחזיר נשמות לפגרים מתים‪ .‬ובזמן שאין‬
‫בהמק"ד קיים‪ ,‬הוא בחי' שינה‪ ,‬וכמ"ש היינו כחולמים כו'‪ ,‬וכמ"ש מזה בתו"א פ'‬
‫וישב‪ .‬ומבחי' שינה הוא עיקר יניקת החיצוני' כו'‪ ,‬וזהו וירד העיט כו'‪ .‬אכן ע"י‬
‫התשובה‪ ,‬וישב אותם אברם‪ .‬כי הנה עיקר היניקה בבחי' שינה‪ ,‬הוא ע"י שכמו"כ‬
‫למעלה קוב"ה סליק לעילא לעילא כו'‪ ,‬אבל ע"י תשובה‪ ,‬ממשיכים גילוי אלקות‪,‬‬
‫וממילא אינו שייך יניקה כו'‪ ,‬וכידוע המשל דאדם בעת השינה‪ ,‬לא איכפת לי' כשזבוב‬
‫הולך על פניו‪ ,‬אבל בעת שהוא ער‪ ,‬הרי איכפת לי'‪( ,‬קען ער דאס ניט פאר נעמען) כו'‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שע"י תשובה ממשיכים מבחי' נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬בחי' הכתר‪ ,‬וכמ"ש אנכי‬
‫אנכי הוא מוחה פשעיך‪ ,‬ב"פ אנכי‪ ,‬שהם ב' בחי' שבכתר‪ ,‬בחי' עתיק וא"א‪ ,‬אשר‬
‫בחי' הא' הוא אור מקיף לסמא עיני החיצונים‪ ,‬ודחי' החיצונים הוא למלאות הפגמי'‪,‬‬
‫כמ"ש מזה בהביאור דכי המצוה הזאת‪ ,‬ובהגהות לשם בס' רל"ח‪ .‬א"כ‪ ,‬הרי ע"י‬
‫התשובה נעשה דחיית החיצונים‪ ,‬וזהו וישב אותם אברם בתשובה‪ ,‬שהאו"מ מסמא‬
‫עיני החיצונים כו'‪ ,‬וזהו וישב אותם‪ ,‬מל' ישב רוחו‪ ,‬ורוח שייך לתשובה‪ ,‬כמ"ש והרוח‬
‫תשב כו'‪ ,‬וזהו הרוח מלמטלמ"ע‪ ,‬ועי"ז נמשך בחי' רוח מלמעלמ"ט‪ ,‬והוא בחי' רוחו‬
‫של משיח‪ ,‬וכמ"ש במד"ר בראשית ספ"ב‪ ,‬ורוח אלקי'‪ ,‬זה רוחו של משיח‪ ,‬מרחפת‬
‫ע"פ המים‪ ,‬בזכות התשובה שנמשלה למים‪ ,‬שנא' שפכי כמים לבך כו'‪ ,‬והיינו שע"י‬
‫והרוח תשוב מלמטלמ"ע‪ ,‬נמשך מלמעלמ"ט בחי' רוחו של משיח‪ ,‬שהוא בחי' עיט‬
‫דקדושה‪ ,‬והוא דוחה את העיט דלעו"ז‪ ,‬כמ"ש כמוץ אשר תדפנו רוח כו'‪ .‬וזהו‬
‫שהפריח את העיט דלעו"ז כו'‪.‬‬
‫וזהו וירד העיט על הפגרים‪ ,‬דבקדושה‪ ,‬העיט הוא בן דוד‪ ,‬וכן הנשמות נק' עיט‪ ,‬דשרש‬
‫הנשמות הם מבחי' נתיב לא ידעו כו'‪ .‬והפגרים‪ ,‬הם שבה"כ דתהו‪ .‬וענין וירד העיט‬
‫על הפגרי'‪ ,‬הו"ע ירידת הנשמה לברר וללקט הנצוצות כו'‪ .‬ולפ"ז צ"ל ענין וישב אותם‬
‫אברם‪ ,‬י"ל שיש בענין הבירורים ב' אופנים‪ ,‬הא' בחי' בירור לאט לאט בסדר והדרגה‪,‬‬
‫והיינו בירור דברים המותרי'‪ ,‬אבל בירור דברי' האסורי'‪ ,‬הוא בדרך דחי'‬
‫‪27‬‬
‫לגמרי‪ ,‬והעיקר ע"י התשובה‪ ,‬שהרע נהפך לטוב כו'‪ .‬וזהו וירד העיט כו' וישב אותם‬
‫כו'‪ ,‬הם ב' בחי' הבירורי' הנ"ל‪ .‬וענין וירד העיט דלעו"ז‪ ,‬הוא שע"י השינה‪ ,‬מגביהים‬
‫א"ע לינק מלמעלה מהשתל'‪ ,‬וישב אותם אברם בתשובה‪ ,‬שע"י והרוח תשוב‪,‬‬
‫ממשיכים בחי' רוח ה'‪ ,‬עיט דקדושה‪ ,‬בן דוד שנמשל לעיט‪ ,‬ועי"ז הפריח את העיט‬
‫דלעו"ז‪ ,‬שהו"ע כמוץ אשר תדפנו רוח‪ ,‬דאו"מ מסמא עיני החיצוני'‪ ,‬ונמשך להיות‬
‫יאר ה' פניו אליך לנש"י‪.‬‬

‫‪28‬‬