‫יתרו‬

‫תשעח‬
‫א"ש‬
‫ברוקלין‬
 ‫שבת והגר‬

‫ׇּל־מלַאכְ תֶ ךָ֒׃‬
‫שוֹ׃ שֵׁ֣֤שֶ ת יָמֵׁ֣֤ים֙ תַ ֲע ֹ ֹ֔בד֮ וְ עָ שֵׁ֣֤יתָ כ ְ‬ ‫ָזכ֛ ֹור֩ אֶ ת־י֥֨וֹם הַ שַ בָ ָּ֖֜ת לְ קַ ְד ֽׁ֗‬
‫ׇּל־מ ָלא ָ ָּ֖֜כָ֡֜ה אַ תָ ֵׁ֣֤ה ׀ ּובנְךֵׁ֣֤־‬ ‫וְ י֙ ֹום֙ הַ שְ ביעָֹּ֖֔֜י שַ בָ ֵׁ֣֤ת ׀ ל ָ‬
‫ַיהֹוֵׁ֣֤ה אֱֹלהֶ ֽׁ֗יך ֹלֵׁ֣֤א־תַ עֲשֶ ֵׁ֣֤֥֨ה כ ְ‬
‫ּוּ֠בתֶ ֽׁ֗ך עַ בְ ְדך֥֨ וַ אֲמָ תְ ךָּ֖֜֙ ּובְ הֶ ְמתֶ ֹֽׁ֔֗ך ְוג ְרך֙ ֲא ֶשֵׁ֣֤ר ב ְש ָע ֶרֹ֔יך׃ כֵׁ֣֤י ששֶ ת־יָמים֩ עָ שָ ֥֨ה‬
‫יְהֹ ָוָּ֖֜ה אֶ ת־הַ שָ מַ ֵׁ֣֤ים וְ אֶ ת־הָ אָ ֶֽׁ֗רץ אֶ ת־הַ ָים֙ וְ אֶ ת־כׇּל־אֲשֶ ר־בָ ֹ֔ם וַ ָינַח בַ יֵׁ֣֤וֹם‬
‫הַ ְשביעי עַ ל־כֽׁ֗ן ב ַרְַ֧ך יְהֹ ָו֛ה אֶ ת־יוֹם הַ שַ בָ ת וַ יְקַ ְדשהּו׃‬

‫ׇּל־מ ָלא ָ ָּ֖֜כָ֡֜ה‬

‫ֹלֵׁ֣֤א־תַ עֲשֶ ֵׁ֣֤֥֨ה כ ְ‬
‫אַ תָ ֵׁ֣֤ה ׀‬
‫ּובנְךֵׁ֣֤־ּוּ֠בתֶ ֽׁ֗ך‬
‫עַ בְ ְדך֥֨ ַואֲמָ תְ ךָּ֖֜֙‬
‫ּובְ הֶ ְמתֶ ֹֽׁ֔֗ך וְ ג ְרך֙ אֲשֶ ֵׁ֣֤ר ב ְשעָ ֶרֹ֔יך׃‬
‫א) גר צדק שאל את הדברי יחזקאל משיניוב זצ"ל סתירה למה בשבת התורה‬
‫משווה גר לבהמה‪ ,1‬והלא כתיב ואהבתם את‬
‫הגר‪?2‬‬
‫והרב תירץ לו‪ ,‬שצריך לדייק בניגון‬
‫אַ תָ ֵׁ֣֤ה ׀ צריך לדאוג בשמירת שבת על בנְךֵׁ֣֤־ּוּ֠בתֶ ֽׁ֗ך‬
‫עַ בְ ְדך֥֨ ַואֲמָ תְ ךָּ֖֜֙ ּובְ הֶ ְמתֶ ֹֽׁ֔֗ך עד כאן אתה חייב בשמרת‬
‫שבת‪( .‬טעם עליון מפסיק ברביעי)‬
‫וְ עוד גם ג ְרך֙ אֲשֶ ֵׁ֣֤ר ב ְשעָ ֶרֹ֔יך׃ ג"כ חייב לשמור את‬
‫השבת‪.‬‬
‫וכן עיין בתרגום גר זו גר צדק‪.‬‬

‫‪ 1‬סנהדרין צד‪ .‬ויחד יתרו נעשה בשרו חידודין חידודין (=קמטין קמטין‪ ,‬רש"י) מיצר (=מצטער מאוד) על אבוד‬
‫ּיֹורא עַ ד ֲע ָש ָרה ָד ֵרי (גֵר עד עשרה דורות) ל ֹא‬
‫(=מפלת) מצרים‪ ,‬היינו ְּדאָ ְּמ ֵרי ִאינְּ ֵשי (= זה מה שאומרים אנשים) גִ ָ‬
‫ְּתבַ זֵי אֲ ַר ָמאה ְּבאַ פֵ יה (=לא תבזה גוי‪ ,‬נוכרי בפניו‪ ,‬כי עדיין יש לו רגש וסימפטיה לגויים כגוי לשעבר)‪.‬‬

‫פרשת עקב י‪-‬יט‬ ‫ץַמַַצַַַרַַיַםַ׃‬

‫םַבַַַאַַרַ ַַַ‬
‫יתַ ַַַ‬
‫יםַהַַיַַַַ‬
‫ַַַַַרַַ ַַַ‬
‫י־ג‬
‫ַַרַכַ ַ‬
‫ת־הַגַ ַַַַ‬
‫םַאַ ַַַ‬
‫‪ַ2‬וַַאַַהַַבַַַתַ ַַַ‬
‫רמב"ם שנצטוינו לאהוב הגרים‪ ,‬כלומר שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר‪ ,‬אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם‬
‫חסד כפי הראוי והיכולת‪ .‬והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות שהניח דתו ונכנס בדתנו‪ ,‬ועליהם נאמר‬
 ‫שבת והגר‬

‫ב) אבל עדיין צ"ע למה צריך להזהיר על גר בנפרד שהרי גר כישראל לכל התורה‬
‫כולה‪?3‬‬
‫וברמב"ן פירש בתחילה ע"פ דרך הפשט שהפסוק מדבר בגר תושב [כמו שדרשו‬
‫ֹמ ֹכֹרֹֹֹ‬
‫ֹאֹכֹלֹֹּהֹ ֹֹאֹוֹֹ ֹ ֹֹ‬
‫ֹתֹ ֹתֹנֹנֹֹהֹ ֹוֹֹ ֹ‬
‫ֹאֹ ֹשֹרֹ ֹ ֹֹבֹ ֹשֹ ֹעֹֹרֹ ֹיָךֹ ֹ ֹ‬
‫ֹבֹלֹֹהֹ ֹ ֹלֹגֹֹרֹ ֹ ֹ‬ ‫בפרשת ראה ֹלֹאֹ ֹ ֹ ֹ ֹ‬
‫ֹתֹאכֹלּוֹֹ ֹכֹֹלֹ ֹנֹ ֹ‬
‫ֹכֹֹרֹיֹ חולין קיד‪ :‬לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה]‬ ‫לֹנֹ ֹ‬
‫אבל עדיין מה בא לומר שגר תושב חייב בשמירת שבת‪ ,‬גוי ששבת חייב מיתה?‬

‫אלא י"ל שאסור להשכיר לגוי [אשר בשעריך בשבת] את בהמה שלך שמא יעבוד בה‪,‬‬
‫והרי בהמתך חייבת בשביתת שבת‪.4‬‬

‫יתַםַ"‪ .‬ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל‪ ,‬שנאמר עליו‬

‫יםַהַַיַַ ַ‬
‫ַַגַַרַַ ַַ ַ‬
‫ַרַכַיַ‬
‫תַהַגַ ַַ ַ‬
‫ַאַ ַַ ַ‬
‫ַאַ ַהַ ַבַ ַתַםַ ַ ַ‬
‫(דברים י‪ ,‬יט)‪" :‬וַ ַ‬
‫ואהבת לרעך ‪ ,‬שהרי גר צדק בכלל רעך הוא‪ ,‬הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו‪ .‬וכמו כן הדבר במניעה‬
‫מלרמות אותו‪ ,‬שאף על פי שהיה בכלל ולא תו נו איש את עמיתו‪ ,‬הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיוחדת לו באמרו‬
‫וגר לא תונה ‪ ,‬ואמרו בגמרא (ב"מ נט‪ ,‬ב) שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו'‪ ,‬ומשום וגר לא תונה‪ ,‬וכמו כן‬
‫מבטל מצות ואהבת לרעך‪ ,‬ומצות ואהבתם את הגר‪.‬‬

‫משרשי המצוה‪ .‬כי השם בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם‪ ,‬ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה‬
‫והחמלה‪ ,‬והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם‪ ,‬ויאמרו עם ה' אלה‪ .‬וכמה היא‬
‫דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו ויבא לחסות תחת כנפי‬
‫אומה אחרת באהבתו אותה וב בחירתו באמת ושנאת השקר‪ ,‬ובהיותנו זוכים למדות טובות הללו תחול טובת האל‬
‫עלינו ותדבק בנו‪ ,‬ושום דבר לא תמנענו ממנו‪ ,‬כי הטובה תתפשט בטובים והפכה ברעים‪.‬‬

‫מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (שם נח‪ ,‬ב) שלא יאמר אדם לגר זכור מעשיך הראשונים‪ ,‬ומה שאמרו (סנהדרין צד‪,‬‬
‫א) גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באנפיה‪ ,‬וכל זה שלא לצערו בשום ענין‪ .‬והפלגת האהבה שהפליגו בהם‬
‫עד שאמרו שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת המקום‪ ,‬שבהם נאמר ואהבתם‪ ,‬ובאהבת המקום ואהבת‪ ,‬כמו‬
‫שכתבתי בסדר משפטים לא תעשה ו'‪ .‬ויתר פרטיה במדרשות ובמקומות כגמרא‪.‬‬

‫ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬בזכרים ונקבות‪.‬‬

‫ועובר עליה ומצער אותם או שמתרשל בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם‬
‫עוזר באומה‪ ,‬ביטל עשה זה‪ .‬ועונשו גדול מאד‪ ,‬שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם‪ .‬ויש לנו ללמוד מן‬
‫המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאי נה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו‪ ,‬ולא נעביר עליו‬
‫הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו‪ ,‬כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר‪,‬‬
‫ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך‪ ,‬וברכות שמים ינוחו על ראשנו‪ .‬והכתוב רמז טעם הציווי‬
‫באמרו כי גרים הייתם בארץ מצרים‪ ,‬הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו‬
‫בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה‪ ,‬ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו‬
‫משם‪ ,‬יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן‪.‬‬

‫‪ 3‬גרַשהתגייר הרי הוא כישראל גמור לכל דבריו (יבמות מז‪ ):‬וחייב מצוות כישראל ושווה בכל דיניו לישראל‪,‬‬
‫שנאמר (במדבר טו‪ ,‬טו )‪" :‬הַ ָק ָהל חֻ ָקה אַ חַ ת לָ כֶם וְּלַ גֵר הַ גָר" (רמב"ם פ י"ב מהל' איסורי ביאה הי"ז; רמב"ן ויקרא‬
‫כג‪ ,‬מב)‪ .‬ואם‪ ,‬חלילה‪ ,‬חזר לסורו דינו כישראל מומר (יבמות מז‪ :‬בכורות ל‪ :‬וכ"פ הרמב"ם פי"ג מהל' איסורי ביאה‬
‫הי"ז והטושו"ע יו"ד סי' רסח סוף סע' ב ויב)‪.‬‬

‫‪ 4‬שולחן ערוך אורח חיים רמו ג‬

 ‫שבת והגר‬

‫ׇּל־מ ָלא ָ ָּ֖֜כָ֡֜ה‬

‫וזה כוונת הכתוב ֹלֵׁ֣֤א־תַ עֲשֶ ֵׁ֣֤֥֨ה כ ְ‬

‫אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לאינו יהודי כדי שיעשה בה מלאכה בשבת שאדם‬
‫מצווה על שביתת בהמתו‪[ :‬מ"ב על שביתת בהמתו ‪ -‬דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו' ואע"ג‬
‫דהשכיר הבהמה לא"י הא קי"ל דשכירות לא קניא והו"ל בהמתו של ישראל ומצווה על שביתתה וי"א‬
‫דלחומרא אמרינן דשכירות קניא וע"כ אם ישראל שכר בהמה מא"י מצווה על שביתתה ונכון להחמיר‬
‫כיון דהוא איסור דאורייתא ואם שכרה מא"י וחזר והשכירה לא"י שרי ממה נפשך‪ .‬ואם קנה בהמה מא"י‬
‫או מכר לא"י במשיכה לחוד או בכסף לחוד הוי ספיקא דדינא ואזלינן לחומרא לענין שביתת בהמה‬
‫[תו"ש]‪]:‬‬

‫הגה ‪:‬אבל יכול להשכירה או להשאילה ולהתנות שיחזירנה לו קודם השבת‬

‫אבל לא מהני אם מתנה עם האינו יהודי שתנוח בשבת כי אין האינו יהודי‬
‫נאמן על כך (סמ"ג וסה"ת ומרדכי פרק קמא דשבת)‪:‬‬

‫ואם השאילה או השכירה לאינו יהודי והתנה עמו להחזירה לו קודם השבת ועיכבה‬
‫בשבת יפקירנה בינו לבין עצמו קודם השבת או יאמר בהמתי קנויה לאינו יהודי כדי‬
‫שינצל מאיסורא דאורייתא‪:‬‬
‫[מ"בַיפקירנה‪ :‬וזהו דוקא בדיעבד שכבר התנה עמו ועיכבה בשבת אבל לכתחלה אסור להשכירה ע"ד‬
‫שכשיגיע יום השבת שיפקירנה ואפילו אם יפקירנה בפני שלשה שאין הכל יודעים מן ההפקר ואתי לידי‬
‫חשדא שיאמרו בהמתו של ישראל עושה מלאכה בשבת ואף במכירה אין היתר אלא כשמוכר בהמתו‬
‫לא"י במכירה גמורה על כל ימי השבוע ולא כשמוכר לו על יום השבת לחוד מפני חשדא וכנ"ל והב"ח‬
‫מתיר לכתחלה להשכיר ע"ד שיפקירנה בפני ג' דכיון דג' ליודעים מיפרסמא מילתא ולא יבא לידי חשדא‬
‫ובשעת הדחק אפשר שיש לסמוך על דבריו ובסוף הסימן נבאר אי"ה‪ :‬בינוַלביןַעצמוַ‪ -‬שאז אינו מצווה‬
‫על שביתתה כיון שאינו שלו שכבר הפקירה ואע"ג דהפקר בעינן שיהיה בפני שלשה זהו מדרבנן אבל‬
‫מדאורייתא אפילו בינו לבין עצמו סגי והכא שכבר השכירה והתנה עמו שיחזירנה ועיכבה די בזה כדי‬
‫להנצל מאיסורא דאורייתא ועיין בב"י שיש פוסקים שסוברין דגם בכאן אף שהוא דיעבד בעינן דוקא‬
‫תלתא וע"כ טוב ליזהר בזה לכתחלה אם יש באפשרי ועכ"פ יזהר להפקירה בפני אחד דרבים מגדולי‬
‫הפוסקים סוברים דאף דאורייתא אינה הפקר עד שיפקירה עכ"פ בפני אדם אחד ואפילו בפני אחד‬
‫מאנשי ביתו די בזה‪]:‬‬

‫הגה ‪:‬ואם רוצה יכול להפקירה לפני ג' בני אדם כדין שאר הפקר ואפילו הכי‬
‫אין שום אדם יכול לזכות בה דודאי אין כוונתו רק כדי להפקיע מעליו איסור‬
‫שבת (טור) ודוקא בשבת אבל ביום טוב אין אדם מצווה על שביתת בהמתו‬
‫ביום טוב (בית יוסף סימן ש"ה בשם שבלי הלקט)‬
‫שבת והגר‬

‫חייב‬ ‫אַ תָ ֵׁ֣֤ה ׀‬

‫לדאוג על בנְךֵׁ֣֤־‬
‫ּוּ֠בתֶ ֽׁ֗ך הקנים‬
‫עַ בְ ְדך֥֨ ַואֲמָ תְ ךָּ֖֜֙‬
‫ּובְ הֶ ְמתֶ ֹֽׁ֔֗ך‬
‫אֲשֶ ֵׁ֣֤ר‬ ‫וְ ג ְרך֙‬
‫תושב‬ ‫ב ְשעָ ֶרֹ֔יך‬
‫בהמה‬ ‫השוכר‬
‫שלך׃‬
 ‫שבת והגר‬

‫ג) או יאמר כוונת הכתוב‪ :‬שצריך אתה לדאוג שיהיו‬

‫כל צרכי שבת בשבלך ובעבור האנשים הגרים‬
‫בשעריך‪.‬‬

‫שביתת בהמתו‬
‫שבת והגר‬