‫עין משפט‬

‫מסורת הש״ם‬ ‫זבחים‬ ‫כל הזבהים שקבלו דמן פרק שני‬ ‫טו‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ל ע י ל יג‪ (3 ,.‬ן עי׳ מל״מ‬ ‫ה א צריך לאמטוייה‪ .‬דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי ט ע ם ‪.‬‬ ‫ז ר ואונן‪ .‬הא דלא תנא בעל מ ו ס ושתרי יין ופרועי ראש יח! משוס‬ ‫א א מיי׳ ס ״ ט מהל׳ ניאת‬
‫פ י ״ ג מהל׳ פ ש ה ״ מ הלכה טן‪,.‬‬ ‫מקלש הלכה א והלכה ט ו ‪:‬‬
‫וש״נן‪,.‬‬ ‫קטי‪:‬‬ ‫ג( ן שנת‬
‫מחלוקת ר׳ אליעזר ורבנן)י( במתני׳‪ :‬ב ח ו ן ‪ .‬להלן מן המזבח והכניסו‬ ‫דכתיב בהן חילול בהדיא '>‪ :‬ט ב ו ל יום‪ .‬אח״כ תני ט מ א‬ ‫נ ב מיי׳ פ ״ ב שם הלכה ו ז‬
‫ד( סגהדרין פ נ ‪ .‬ן מנחות ו‪ :‬ן‪,‬‬ ‫בפנים ־‪ 1‬לצד המזבח‪ :‬והוציאו לחון‪ .‬כלומר ריחקו מן המזבח‪ .‬הנך‬ ‫וזו ואין צ ד ך לומר זו קתני ומשוס דאיכא תרי קראי תני תרריהו והא‬ ‫ו ס ״ ט הלנה ט ו ‪:‬‬
‫ה( ן עי׳ תישי לקמן כ ג ‪ :‬ל ״ ה‬ ‫נ ג מיי׳ פ ״ ל שה הלכה ל׳‬
‫חוץ ופנים כולהו בעזרה‪ :‬ה א צריך לאמטוייה‪ .‬לכשיחזוריאו ויקריבנו‬ ‫דלא תני ט מ א ב ד ש א דניחא ליה למימני ט מ א בהדי ערל כדאשכחן‬ ‫ו פ ״ ט הלכה ט ו ‪:‬‬
‫ערל ן‪ (1 ,‬יומא נח‪ (1 ,.‬ן ע י י ת ו ס ׳‬
‫לקמן קי‪ .‬ל ״ ה מין במינון‪,‬‬ ‫לצד המזבח אס ת ה א אותה הולכה‬ ‫בפרק הערל ף נ מ ו ת ד ף ע ‪ ( .‬ובחגיגה‬ ‫־ ד מיי׳ ס ״ ה מהל׳ ביאת‬
‫ח( מנתות י‪ .‬ולקמן כל‪.‬ן‪,‬‬ ‫מקדש הלכה ה ]צ״ל פ׳׳ד‬
‫ט( ולקמן מ ה ‪ :‬מנחות כה‪,!.‬‬
‫במחשבה פסולה יפו‪ :‬לאו כ ה י ל ו ך הצריך‬ ‫לאמטוייה אמר ליה רב ירמיה א! לרב אשי הכי‬ ‫) ד ף ל ‪ > :‬ועוד י( איכא תנא דמרבי ליה‬
‫הלכה ל ה! ו פ ״ ט ה ט ״ ו ‪:‬‬
‫ל ט ב ו ר ה ד מ י ‪ .‬הואיל ושלא לצורך הוציאו‬ ‫לערל ט ט מ א ומיהו סוגיא ד ג מ ׳ דלא‬
‫י( ן יעי׳ ה י ט נ תוס׳ מנחות ו‪.‬‬
‫ל ״ ה שקמצן ן‪ ,‬כ( ש ם ו ש ם‬
‫אמר רב ירמיה מדיפתי הא צריך לאמטוייה‬ ‫־ ה מיי׳ ס״י מהל׳ כלי מקלש‬
‫הלכה ל ופייט מהל׳ ביאת‬
‫על •גו חנם הוצרך לחזור ולהכניסו‪ :‬אי‬ ‫א‬ ‫כוותיה מדמצרכי ליה ת ד קראי ו ט‬
‫ןבינמותוחגיגה‬ ‫ולקמןכב‪(),:‬‬
‫ת נ י א ‪ .‬דמודה בה ר׳ אליעזר תניא‬
‫מחלוקת רבי <* אליעזר ורבנן >דתנן ר״א‬ ‫מימא ד א צ ט ד ך לערל בקרבן צבור‬
‫מקלש הלכה ט ״ ו ‪:‬‬
‫שפן‪ ,.‬מ( ל ״ מ ש ם ו א י ת א ל ק מ ן‬ ‫־ ו מיי׳ פ׳׳ה מהל׳ ניאת‬
‫לג‪,:‬נ(ויקרא יט‪,‬ם(לקמןיז‪,:‬‬ ‫ואין מחלוקת בין ר״א לת״ק •לו אלא‬
‫אומר המהלך במקום שצריך להלך מחשבה‬ ‫דאילו ט מ א שרי ד ה א •י‪-‬־‪ 1‬כי מרבי‬ ‫מקלש הלכה א ופייט‬
‫ע( צ ״ ק מ ״ ז ‪ (& ,‬י ו מ א כד‪.‬‬
‫אר״ש אבוה קאי ופלינ‪:‬‬ ‫פוםלת מקום שאין צריך להלך אין מחשבה‬ ‫> ר ״ ע לערל ט ט מ א היינו בזב ־[‬ ‫ל‬
‫הט׳׳י‪:‬‬
‫ז ז מיי׳ ס ״ י שם הלכה ח ופייט‬
‫פוםלת ואמר רבא הכל מודים קבלו בחוץ‬ ‫ומצורע ד מ ה ה ו א קרא דריש דכתיב‬ ‫הלכה נ ד ו ‪:‬‬

‫הגהות הב״ח‬ ‫הדרן עלך כל הזבחים‬ ‫והכניסו בפנים זהו הילוך שצריך להלך קבלו‬ ‫איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב‬
‫ח ח מיי׳ פ ״ ל שם הלכה א‬
‫ופייט הלכה נ ד ו ‪:‬‬
‫)א( גפי מחלוקת רני א ל ע ז ר‬
‫נסמוך וברש״י‪:‬‬ ‫כצ״צ וכן‬
‫ה ז ב ח י ם ‪ .‬אונן‪ .‬כל זמן שלא‬ ‫כל‬ ‫בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך‬ ‫ואותה ט ו מ א ה לא הותרה בצבור‪:‬‬ ‫ט ט י מיי׳ פ ״ ה שס הלכה יז‬
‫ופייט ה ט ״ ו ועי׳ א ״ ח שימן‬
‫נ(‬
‫)ב( ב מ ש נ ה כל הזכחיס ש ק ב ל‬ ‫ט ב ו ל י ו ם ‪ .‬דשרץ‬ ‫נקבר ה מ ת ‪:‬‬ ‫להלך לא נחלקו אלא כשהכניסו וחזר‬ ‫א ל א למעוטי עובדי כוככיס ה ש ת א‬
‫צח שעיף ל ‪:‬‬
‫ציין ל א מרצה‪ .‬הקשה הרב‬
‫למן זר אונן טנול יוס מ ח ו ס ר‬
‫נגלים מ ח ו ס ר כסוריס שלא‬
‫ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו‬ ‫והוציאו & מר סבר הא צריך לאמטוייה ומ״ס‬ ‫י פ מיי׳ פייה שפ הלכה יח‬
‫ופייט הלכה ט ו ‪:‬‬
‫רבי יום טוב דהכא מ ש מ ע דהאי בני‬
‫ר ח ו ץ כצ״ל יאות י׳ נמחק ג׳‬ ‫לקרבן‪ :‬מ ת ו ס ר כ פ ו ר י ם זב ומצורע‬ ‫לאו בהילוך הצריך לעבודה דמי איתיביה‬ ‫ישראל לא אתא למעוטי עובדי כוכבים‬
‫ל מיי׳ פ ״ ו מהלכות ביאת‬
‫פעמיס‪) :‬נ( גט' ו מ ה נעל מוס‪:‬‬ ‫שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו‬ ‫מקלש ה ״ א ‪:‬‬
‫)ל( ‪-‬ש״• ד״ה הא צריך וכי׳‬ ‫אביי ר״א אומר המהלך מקום שצריך להלך‬ ‫ולקמן א מ ד נ ן בפרק ב״ש ! ד ף מ ה ‪( .‬‬
‫כפרתן‪ :‬מ מ ו ס ר ב ג ד י ם ‪ .‬כהן גדול‬
‫נממני׳ ה ו א הס״ל‪:‬‬ ‫מחשבה פוסלת כיצד קבלו בחוץ והכניסו‬ ‫קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם‬
‫ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט‬ ‫תורה אור השלם‬
‫בפחות מ ד ׳ ‪ :‬ושלא ר ח ן ידים ו ר ג ל י ם ‪.‬‬
‫לפנים זהו הילוך שצריך להלך קבלו בפנים‬ ‫משוס נותר דילפינן חילול באו מ ט ו מ א ה‬
‫שינויי נוסחאות‬ ‫מן ה ט ו ר ‪ :‬ע ר ל ‪ .‬כהן שמתו אחיו‬ ‫והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך לילך‬ ‫ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עובדי‬
‫בניו‬ ‫אהרן ואל‬ ‫דבר א ל‬
‫מ ק ך ש י בני י ש ך א ל ו ל א‬
‫‪.‬‬
‫ויינזרו‬
‫אן ככתה״י ונש׳׳מ רבינא לרב‬
‫א ש י ‪ :‬ב[ נ״א ניסך וחזר‬
‫ה (‬
‫מ ח מ ת מילה ‪ :‬יושב או ע ו מ ד ע ל גבי‬ ‫והא ‪ u‬חזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא‬ ‫כוכבים ואין לומר דמבני ישראל דכתיב‬ ‫יחללו א ת ש ם קדשי א ש ר ה ם‬
‫מ ק ד ש י ם לי אני יהוה‪:‬‬
‫ג‬
‫א״ל >אי תניא תניא‪:‬‬ ‫גבי אכילת קודש בטומאה ק ד ד ש שזהו‬
‫והכניסו ‪.‬׳נייח‪ .:‬נ״א לא נ ח ל ק ו‬ ‫כ ל י ם ‪ .‬שיש חציצה בין רגליו לרצפה‪.‬‬ ‫ויקרא כב‪ ,‬ב‬
‫א ל א כ ש ה ו צ י א ו וחזר והכניסו‬ ‫פסוק שני לו בפרשת אמור אל הכהניס‬
‫וכולהו יליף בגמ׳ דפסלי בעבודה‪:‬‬
‫!מ‪-‬נ ווא׳״ט׳‪ .‬וכן הגיה המל״מ‬
‫פי״ ג מ פ ס ה ״ מ ה ״ ט ע״ ש‪ .‬יעי׳‬ ‫גמ׳ ויגזרו מקדשי וגוי‪ .‬גבי מקריבים‬ ‫הדרן ע ל ך כ ל הזבחים‬ ‫דלא מ ש מ ע ה ט בתורת כהגיס ובדש‬
‫רש״ש ותי״ק למרש״י משמע‬ ‫תמורה < ל ף ג ‪ ( .‬דמייתי ה ת ם בהדיא‬ ‫מוסף רש״י‬
‫בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש‬ ‫ג‬ ‫‪:‬‬ ‫א‬
‫להליא לגרס כלפנינו‪ .‬וע׳ קר״א‪:‬‬
‫אשר יקרב מכל זרעכם‪( :‬למעוטי‬
‫כ ל הזבחים « שקבלו דמן זר אונן טבול‬ ‫קרא דוינזרו ועוד דגבי וינזרו כתיב‬ ‫שממו מוטל לפניו‪,‬‬ ‫אוגן‪.‬‬
‫ג| תינת ו ה א נמחק ;)‪m-u‬‬ ‫ה‬ ‫כלאמרינן בשחיטת קלשים נפרק‬
‫וההמשך וחזר והכניסו כו׳ הוא‬ ‫מאי) ט• ו ב נ י ישראל ל מ ע ו ט י מאי‪.‬‬
‫יום י ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים יו‬ ‫חילול ולא גבי אכילת קודש בטומאה‬ ‫טניל יום איוהי אונן כל ומן שלא‬
‫ח‬ ‫ה‬
‫ג ״ נ מ ל ב ד ר״א‪ ,‬ומיישנ קו•‬
‫‪,‬‬
‫קר״א‪ .‬ובכמה׳׳ ולפ״י יסריל ה א‬ ‫קרבן של מי הוא מ מ ע ט מלהזהיר כהנים‬ ‫־שלא רחץ ידים ורגלים >יערל טמא ־־יושב‬ ‫ר״ל דקרא דוינזרו מ י י ד בכל שימוש‬ ‫נקבר ! פ ס ח י ם צ‪ :‬ו יכמכית ח‪:‬‬
‫פירש״׳ אונן‪ ,‬ייס מיתת מתי‪.‬‬
‫בלי וא״ו‪ :‬דן בפי׳ המשניות‬ ‫על ה ט ו מ א ה ‪ :‬אילימא ל מ ע ו ט י ב נ ו ת‬ ‫י׳יעומד על גבי כלים על גבי בהמה ״על גבי‬ ‫בין בכהן ט מ א ששימש בין בזר ששימש‬ ‫ןיע״ע ברכוה טו‪ :‬ל״ה קסגר‪.‬‬
‫להרמנ״ס איתא מתיסר בגליס‬
‫רגלי חברו פסל קבל בשמאל פםל ר״ש‬ ‫מ>כ‬ ‫וגס א י י ד בכל ט ו מ א ה בין באכילת‬ ‫ולקמן ק‪ :‬ר״ה ואמריהה‪ ,‬ועי׳‬
‫קולס מחוסר כפורים ]וכ׳׳ה‬
‫ישראל‪ .‬קרבן נשים שלא הוזהרו‬ ‫טי״א מגיגה כ׳ ע״א[‪ :‬ע ו מ ד‬
‫‪1‬‬ ‫קדשים בטומאה בין בטמא ששימש‬
‫בל״ין‪ ,‬וכן משמע מלפי׳ הגמ׳‬ ‫כהנים מלהקריבו ב ט ו מ א ה ‪ :‬ק ר ב ן‬ ‫מכשיר‪ :‬גמ׳ זר מנלן דתני לוי דבר אל אהרן‬ ‫ופשיטא ליה דלמעוטי קדשי עובדי‬
‫ע ל ג ב י כ ל י ם ‪ .‬לתנא לבי ר׳׳י‬
‫הואיל ורצפה מקלשת וכלי שרת‬
‫ממוסר נגלים בלף יז ומחוסר‬
‫כפורים נ ל ף יט •‪:‬הגרי‪-‬ג‪.‬‬
‫נשים ב ט ו מ א ה ק ר ב ‪ .‬בתמיה וכי יש‬ ‫ואל בניו לאמר ־! וינזרו מקדשי בני ישראל‬ ‫כוכבים מאכילה בטומאה לחודיה לא‬ ‫מקלשיס‪ ,‬מה כלי שרת לא יהא‬
‫כח בקרבן נשים לדחות ה ט ו מ א ה ‪:‬‬
‫והתוי״ט כתנ להגי׳ שלנו נר׳‬
‫ייתר‪ .‬ועי• רש׳׳ש‪ :‬חן תיבת‬
‫וגו׳ בני ישראל יו למעוטי מאי אילימא למעוטי‬ ‫אתא דמבני ישראל דכתיב בתריה גבי‬
‫לכר מוצץ כיני וכין כלי שרמ אף‬
‫רצפה צא יהא לנר מיצן נינו צבין‬
‫אלא למעוטי קרבן עובדי כוכבים‪.‬‬
‫ל א מ ר ליתא בכל כתה׳׳י ילםה״י‪,‬‬
‫עובד כוכבים ששילח עולתו שיו כדתניא‬
‫נשים קרבן נשים בטומאה קרב אלא י! למעוטי‬ ‫א ט ל ה בטומאה נ פ ק א ואתא למידרש‬ ‫הרצפה ויומא נח‪ .!:‬ינעירינין קר‬
‫ונשתרבנ כטעית‪ :‬ו ן תיניח בני‬ ‫ע״א גכי מלת ע ״ ג הכנש פרש׳׳י‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬ליתא נ ט ״ ר ופרי״ל‪ ,‬וכן‬ ‫בהכל שוחטין ) ח ו ל י ן י ג ‪ ( :‬איש איש‬
‫עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצה דאמר‬ ‫זר מבני ישראל ולא יחללו ובאטלת כב!‬ ‫הא קא ה ד חציצה כין רגליהם לככש‬
‫ט‬
‫מחקן הש״מ יעי רש״י‪ :‬ין ואלא‬
‫‪:‬כי־צ‪ ::‬ח[ נ״א ב ט ו מ א ה הגוף‬ ‫לרבות את העובדי כוכבים שנודרים‬ ‫מר י ובעובדי כוכבים בין בשוגג בין במזיד‬ ‫לאשמועינן‬ ‫דכתיב הכא‬ ‫טומאה‬ ‫יחציצה ט האי גיונא פסילה‪ ,‬לחנן‬
‫כל הונחיס וכי׳ ועומל ע״ג כלי‬
‫י ה א קרב ‪ ,‬כ ‪ -‬ק וכייר נרנו״׳!‪:‬‬ ‫נדרים ונדבות כישראל‪ :‬השתא לין לא‬ ‫לא הורצה בטומאה ‪ m‬קרב אלא הכי קאמר‬ ‫דכתיב ביה חילול ל א ג מ ו ד אנותר‬ ‫פסול‪ :‬ע ו מ ד ע ׳ ׳ ג כ ל י ם ‪ .‬עומל‬
‫וא״ת א״כ ב מ כ ו ת ) ל ף י ל ‪ * 1 :‬ו ב ש ב ו ע ו ת‬ ‫על הכלי או ע ״ ג רגל חנירו פסול‬
‫ט[ מ ״ א נוסף ל י מ ד ע ל זר‬
‫גליו! ‪:‬‬ ‫שחילל‬ ‫שעבד‬
‫מ ר צ ה ‪ .‬על ט ו מ א ת עולין שבקרבנו‬ ‫וימרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו נ־ו דבי‬ ‫לכעינן לעמול לשרח ואין זה‬
‫) ל ף ז‪ (.‬ובפרק הערל‬
‫•ן נכחה״י יש״מ בפנים כלומר‬
‫קרבו ל צ ד ה מ ז ב ח הש״ל ומה״ד‬
‫כגון נטמא הדם או החלב כדרך‬ ‫רבי ישמעאל תנא אתיא בק״ו מבעל‬ ‫)ינמומ ל ף עה‪(.‬‬

‫אמאי דחק ר׳ יוחנן כגן אזהרה לאכילת‬

‫עמילה ו פ ס ח י ם סה‪ ::‬ו ב ע ו ב ד י‬
‫כ ו כ ב י ם בין ב ש ו ג ג ובין‬
‫ל‬
‫והוציאו‪:‬‬ ‫בפנים‬ ‫קיבלו‬
‫שמרצה על של ישראל‪ :‬ד א מ ר מ ר ‪.‬‬ ‫מום »> מה בעל מום שאוכל אם עבד חילל‬ ‫קודש בטומאה תיפוק לן מהכא רש‬ ‫ב מ ז י ד ‪ .‬עכו״ס ששלח קרבנו‬
‫שיחזור‪ .‬נ״א‬ ‫יא[ בכי״ס‬ ‫במנחות בהקומץ רבה <דף כ ה ‪ : ( .‬לא‬ ‫ונטמא הלם‪ ,‬לאמרינן נפרק אלו‬
‫ל א מ ט ו י ה לחזור ולהכניסה‬ ‫לומר משוס דהאי קרא ה ר לאו שבכללות דאתא נמי לטמא ששימש‬ ‫מנחות איש איש מנית ישראל אשר‬
‫הורצה‪ .‬דכתיב לרצון להם ן ש מ ו מ כ ח ! ולא לעובדי כוכבים‪ :‬ב ט ו מ א ת הגון!‬
‫לכשיחזור‬ ‫המזבח‬ ‫לצד‬ ‫מיהו קשה בפרק אלו הן ה נ ש ר פ י ן ) ס נ ה ד ר י ן ל ף פ ג ‪ ( .‬דיליף ט מ א ששימש‬ ‫יקרינ קרננו מה מ״ל לרנוח את‬
‫ויקריכנו ל מ ז כ ה א פ ת ה א כוי‬ ‫נדחת‪:‬‬ ‫לא‬ ‫דישראל‬ ‫יחיד‬ ‫קרבן‬ ‫אצל‬ ‫]אפילו[‬ ‫והלא‬ ‫בממיה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫הענו״ס שנולרין נרריס ונלנומ‬
‫‪,‬שחני‪ : -‬יכ| נכתה״י פוסלת‪.‬‬ ‫במיתה מחילול חילול מתרומה ו פ ד ך לילף חילול חילול מנותר לבכרת‬ ‫טשראל ל א ה ו ה צ ה ‪ .‬לכהיב והיה‬
‫א ל א ה כ י ק א מ ר וינזרו מקדשי‪ .‬יתרחקו בטומאה י! ו מכל קדשים‪:‬‬
‫נ״א פ ס ו ל ה פסול‪:‬ש־ר ‪• :‬ג[ ו ע ל‬ ‫ולא במיתה ומשני חילול דרבים עדיף ולא יחללו מלא יחללו אבל נותר‬ ‫על מצחי ממיל לרצין להם ילא‬
‫חנם ! כ ה ה ״ ‪• : ,‬ד[ נ״א ותייק‬ ‫על‬ ‫לימד‬ ‫יחללוס‬ ‫שלא‬ ‫כדי‬ ‫ינזרו‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫אף‬ ‫והזרים‬ ‫יהללו‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ישראל‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫לעונלי כוככיס ונונחות כה‪ .‬כה‪:!:‬‬
‫אלא אדר• ש מ ע ו ן קאי ופליג‪.‬‬ ‫כתיב <> כי את קדש ה ׳ חילל בל׳ יתיד והשתא אכתי הוה ליה למילף מאכילת‬
‫זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלס‪ :‬ב ע ל מ ו ם שאוכל‪ .‬את קדשי‬
‫יהש״ד כי״־י• נ״א לתייק בחזר‬ ‫ט ו מ א ה דבכרת דבהאי קרא גופיה ועוד ט ו ן ד מ ח ד קרא נפקי נקיש‬
‫והכניסו א ל א ר׳ אלעזר‬ ‫קדשים דכתיב )יקרא נא( מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל‪:‬‬
‫חילול דשימוש לחילול דאכילה ועוד דלקמן שילהי פ ׳ בית ש מ א י » ל ף מ ו ‪( .‬‬
‫א ד ר ״ ש אבוה קאי ופליג ד ר ״ ש‬ ‫א ם ע ב ד חילל‪ .‬דכתיב מ ו ס בו ולא יחלל את מקדשי ) ש ס > ‪:‬‬
‫ק א מ ר דאין מ ח ש ב ה פ ו ם ל ת‬ ‫א מ ד נ ן ולא יחללו בשני חלולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫בהילוך כ ל ל ‪:‬מלא־ש בשב הרניא‬ ‫א ל א כשהכניסו ו ה ו ‪ -‬והוציאו‬
‫דיל וע״ש‪ .‬׳כעי״! בשמכ׳ י ומי כ ן‬ ‫מיתה‬ ‫גבי‬ ‫בתרומה‬ ‫דכתיב‬ ‫מחילול‬ ‫במיתה‬ ‫ששימש‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫דיליף‬ ‫וי״ל‬ ‫יחללו‬ ‫ולא‬ ‫דרבים‬ ‫חילול‬ ‫איכא‬ ‫נמי‬ ‫בנותר‬ ‫כן‬ ‫אס‬ ‫אהדדי‬ ‫ומקשי‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫פסול‬ ‫וחזר והבנ־םו‪ .‬ונאומי‬
‫ן לפי כי״י לל״ג אכוח אתי שפיר‬ ‫הולכה אמרונה פליגי‪] .‬׳[לאו דוקא ומתו בו כי יחללוהו ] ו י ק ר א כ כ ן ו פ ד ך נילף כרת מחילול מ ו ת ר דכתיב גבי כרת ט את קדש ה ׳ חלל ונכרתה ולכך משני היינו חילול דיחיד אבל לא יחללו‬
‫קו׳ רש״ש ימלה״ר ע״שן‪:‬‬ ‫הנדסו למשמע דקנל נחוץ"! דהא‬
‫דקרא דרנזרו א ע ״ ג דמיירי בטמא שאכל וגס בנותר ההוא חילול לא כתיב עונש בהדיה‪ .‬ז״ה עיקר ברו״ך‪ .‬ועוד י״ל דבהאי קרא דלא‬
‫טון נכי״י ובל״ו איתא מה‬ ‫אפיי לקינל נפנים נמי‪ .‬אלא לרנומא‬
‫שבסוגריים‪ ,‬אך כ ט ״ פ ליתא‪ ,‬וע׳‬ ‫לכך‬ ‫דבכרת‬ ‫ונותר‬ ‫קודש‬ ‫לאטלת‬ ‫או‬ ‫דבמיתה‬ ‫לזר‬ ‫אי‬ ‫נקיש‬ ‫מינייהו‬ ‫להי‬ ‫ידעינן‬ ‫ולא‬ ‫ונותר‬ ‫קודש‬ ‫ואטלת‬ ‫ששימש‬ ‫וזר‬ ‫ששי״מש‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫יחללו‬ ‫נקני דכנר עשה הולכה מ״מ הילין‬
‫אות ו‪ :‬טין עולתו לעזרה‬
‫אחרון חשיב ׳חהר״״ס‪ ::‬קבלו בחוין‪ .‬צ ד ך ג״ש ומיהו קשה לתנא דבי ר׳ ישמעאל דלא נפקא לן זר מהאי קרא ועוד קשה אדנפקא לן ליה כר! בעל מ ו ס ששימש במיתה מ ט מ א ששימש‬
‫יש‪-‬נז!‪• :‬ז| ב ט ו מ א ת ן בתה״י‬ ‫הא־ נחין ר״ל נעורה ןור״ל מן‬
‫וט׳־מ״‪• :.‬ה| הצ״ק מחק תינות‬ ‫המונח ולחון‪ ,‬והיינו רחוק מן נילף מאכילת קודש דבכרת וחילול דרבים בהו וקשה לרבינו זצ״ל דלקמן ן ל ף מ ה ‪ .‬ן דיליף דאין חייבין על קדשי עובדי כוכבים על עון דנותר דיליף מחילול‬
‫ופרועי ראש‪ .‬ואינו מוכרח לפי‬ ‫חילול ד ט ו מ א ה דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים הלא ההוא קרא גופיה בנותר מישתעי כדתני לוי בשני חילולין הכתוב מדבר ועוד קשה‬ ‫ור״ל‬ ‫המזנמ‪ .‬ונפניס ר״ל נעזרה[‪,‬‬
‫המביאר מדנר־הס בסוף העמי‬ ‫מן המזנח ולפנים‪ ,‬יהיינו קרונ‬
‫עיי״ש ״רש״״ש• יכ״כ קר״א ע״ש‪.‬‬ ‫וחילול‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫חילול‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫חילולין‬ ‫בשני‬ ‫לקרא‬ ‫מוקי‬ ‫בשמעתין‬ ‫גופיה‬ ‫לוי‬ ‫הלא‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫וחילול‬ ‫נותר‬ ‫חילול‬ ‫חילולין‬ ‫שני‬ ‫דדריש‬ ‫ללוי‬ ‫מנלן‬ ‫לי‬ ‫למונח !םהו‪-‬פו‪-‬ל‪ ::‬א ׳ תניא תניא‬
‫יע״ע ט ה ״ ק שהאריך‪• :‬ט[ צ״ל‬ ‫והו— ני‪ .‬ופ״ה אי מניא דמידה זרות י״ל כיון דטומאה וזרות כתיב בקרא אפילו לא כתיב אלא חד חילול ממילא הוה קאי אפרריהו ותימה לי הא אצטריך חילול לשון רבים‬
‫ה א •ש״מ‪ ::‬ב| צ״ל כזב ש״מ׳‪:‬‬ ‫ר״א‪ .‬מניא‪ ,‬ואץ מחלוקמ נין ד׳א‬
‫בא[ ח י ל ו ל חילול כנלצ״ל‪:‬‬
‫ל א ג מ ו ד מיתה בטמא ששימש סרק ה נ ש ר פ י ן ) ש נ ה ל ר י ! ל ף פ ג ‪ . ! .‬ברו״ך‪:‬‬ ‫ותייק אלא אדאבוה קאי ופליג‪.‬‬
‫כ כ | ואכילת ק ו ד ש ב ט ו מ א ה‬ ‫ומעיקרא סייד דת״ק פסיל בהולכה א ת י א בקל וחומר מבעל מום‪ .‬מיושב שאוכל לא מצי למילף ד מ ה ליושב שכן פסול לעדות כדקאמר בסמוך וממחוסר בגדים ושלא‬
‫כתיב ה כ א ל א ש מ ו ע י נ ן דאית‬ ‫ןכה״גן מדלא מפרש מיד‪ ,‬ור״א נא‬
‫רחוץ ידים ורגלים נמי דהני לא פסלי אלא » מ ט ע ם זרות אבל קשה לנילף בק״ו משתויי יין )דלקמן( ופרועי ראש & )ועומד על‬ ‫לחלוק עליו‪ ,‬וגי מחלוקות נדנד‪ .‬ילא‬
‫ביה ח י ל ו ל לאגמורי כצ״ל‬
‫ש״מ!‪ :‬בנ[ ר• יוחנן ו ר ש ב ״ ל‬ ‫סייד שנא לפרש דנרי רבנן לפליט גבי כלים( ביו ]וי״ל[ דלא קשיא מידי משתויי יין דלקמן ף ז ‪ [ :‬מסיק שתרי יין דחילל מחוקה חוקה ממחוסר בגדים ומחוסר בגדים לא נפקא לן דחילל‬
‫ל א ש כ ו ח י אזהרה כצ״ל ‪:‬ש״מ‪::‬‬ ‫עליה דר״ש ‪:‬מהי״״פ ז‪-‬לו‪:‬ומה‪1‬םר אלא מ ט ע ם ח ר ו ת וזר אכתי לא קמ״ל וגס מפרועי ראש לא קשיא מידי דשילהי פ ר ק שני דסנהדרין < ל ף נ נ ‪ ! :‬א מ ד ג ן דפרועי ראש למיתה‬
‫בדן חיבת ליה נמחק נ ״ נ ״ ‪:‬‬ ‫ב*—ם‪ .‬יא״ח מדקאמר מחוסל‬
‫כ ה ן תיבות ו ח י ל ו ל דרבים אין‬ ‫כפורים מחלל ענודה‪ ,‬נ״ש טנוי״ ג מ י ד אבל למיחל לא ג מ י ד ואפילו למאן דאמר ה ת ם דמחלל היינו משוס דאיתקש לשמרי יין דמחלי מ ט ע ם זרות וצ״ע אמאי לא יליף‬
‫להם הכנה‪ ,‬למאי נ ע ו התיס׳ בזה‬ ‫שאינה עבודה מ מ ה ומחללי כל שכן פרועי ראש דבמיתה דמחללי‪ .‬ברו״ך‪:‬‬ ‫& (‬
‫דגע׳ העלב שמש נמ׳ ומחוסר כפרה‪ .‬מ ק ״ ו ליושב דאינו במיתה וגס זר דאינו במיתה בקבלה לפי‬
‫ע י ש ‪ :‬כין תינית המוקפות‬ ‫יי״ל דטכי״י מייד בטני״־ דשרן‬
‫ר״ל ללאי לוקא הכניסו וחור והיציאו ל ה ״ ה אס קבל נפנים יהיציאו‬ ‫נמחקו ע״י צ״ק‪ .‬ובש״מ גריש ליה עיי בסוף העמי‪ .‬ועיי ח״נ מ״ש בזה‬ ‫דאין צדך כפרה‪ .‬וא״מ אמאי נקט טמא‪ ,‬ןיהא[ מדקאמר טבול יום כל שכן טמא‪ .‬יי״ל הוא־ל ומני ערל תני טמא דבכל מקים דתני ערל תני טמא‬
‫לחון ואה״כ חור והכניסו ג״כ סליגי •גל‪-‬ו!״‪:‬‬ ‫ובהרבה מקומימ‪ .‬וא״ח יטמא דקחני סיפוק ]ליה מטעם[ שהוא מטמא את הכלי והכלי מטמא אמ הדם‪ .‬וי״ל דאי־ד‬ ‫כדאשכחן נפרק הערל!׳נמית דן‪.‬‬
‫נטמא שרן שהוא ראשו! ואיני מטמא אח הכלי‪ .‬ולא חשינ נעל מוס ושחדי יין משום דכתינ נהו חילול גהדיא‪ .‬בעל מום דכמינ לא יגש ולא ימלל וי‪-‬קלא‬
‫נא‪ !r ,‬ושמייי ״ן דכתינ וצהנדל נין הקודש ונין החול ושס י‪ .!• .‬אנל פריעי ראש דלא מחיל ענודה צא חשיב דלא משיב אלא הני דאי עניד חילל‪ .‬יאפילו למ״ד דמחיל ענודה ‪:‬לועלס <•‪ .:‬י״ל דלא קחני להו משוס דמווהריס משעת כיאה ולא קמני אצא ה‪:‬׳ ־אינן מיזהדן משעת ניאה‪ .‬וטמא דמשינ‪ ,‬כשנטמא‬
‫נעורה ומהי״פ‪ ::‬על נב• רנל׳ חברו‪ .‬ע״ נמיס׳ לקמן ויף קי‪ .‬ד״ס מי! מתיו‪ :‬ויגזרו סקדש• בני •טדאל‪ .‬וה״ק רנזרו מקדשי ננ׳ ישראל ולא ימללו הא אס עבדי יחללו ‪ ::9•™:‬א ת י א בק״ו טבע״ט ןיכוין‪ .‬וא״מ טמא נקרב! צנור וכה״ג אונן ״כיח דאינן אוכלי! ׳אפייה ה! עונד׳]‪ .‬וי״ל דאיכא למיפרך מה‬
‫להנך שנן אינן מתהדן מאמר נזר שכן מוזהר‪ .‬דלעולס היא יידע שיש אוהרה לור ולא מבעיא ליה ]אלא אס[ ממלל‪ .‬יא׳׳ת נילף מיושב דאוכל ואס עבד חילל‪ .‬יי״ל מה ליושב שנן פסול לעדות‪ .‬׳ממחיסר נ ג ד ם לא יליף דמחיסר נגדים לא פסול אלא משוס זר‪ .‬ילא •ליף משתי״ יין יפריע ראש‪ ,‬דשמייי יין לא‬
‫שעיגן אלא מממוסר כגלים ושלא רמון ידו‪ ,‬ופרועי ראש משחדי יי]‪ .‬א״נ איכא למיפרך שנן מוזהדן נשעת ניאה‪ .‬יא״מ ול־פסצ גזלן ק״ו מנע״מ ומה נע״מ שכשר לעליח אס ענד חילל גזלן שפסול לעדומ איני דין שאם ענד מילל‪ .‬יי״ל משוס דאיכא למיפרן מה לנע״מ שכן מווהר תאמר נגזל! שאיני מווהר‪.‬‬
‫מזהו‪-‬פ!‪ :‬רש״׳ דייה אם עבד כיי דכתיב ב־ םום בו‪ .‬גליון‪ ,‬מימה אמאי לא פ״ הכא כדמפיק בפרק !האומר[ ואלמנה! בסיסי וק‪-‬ד‪-‬ש־!• סי‪ !:‬מנדת׳ שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר‪ .‬ינ״ל דעיקר כדפי׳ הכא‪ .‬ישלם אצטריך לנודע שהיא גע״מ באמצע ןהענידהן לבזה מייד המס‪ :‬תיד״ח י־‪ .‬משים לכתיב‬
‫בהן חילול בהד‪-‬א‪ .‬אך ק״ל בשלהי פרקי] דלעיל ננדימא דקא משיב בע״מ‪ ,‬לחשוב שמדי י ן ופרועי ראש‪ .‬אלא ידאי י״ל דלא משיב פרועי ראש משיש ]ללא[ ממיל ענודה כדאמד׳ סיף אלו הן הנשרפין גנ־ פרועי ראש ט נמיד למיתה לאמיל׳ עבודה מ־ גמיד‪ .‬ישחו״ ־ין נמ־ טון דלא ‪-‬ליף דמ־חל כי אם‬
‫מממיסר נגדים שהוא )טעם( ןמטעס[ זר וחרדיהו קחשיב‪ ,‬לא מש להוטד ׳חוסי תיצחיות מ‪-‬כ״‪ :‬דייה אתיא‪ .‬רהנ• לא פםל• אלא הטעם ורות‪ .‬כדאמר״ לקמן אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והי״ל זרים ושלא דמון ידים ורגלים גמר חקה חקה ממחיסר נגדים‪ .‬אנל קשה דנילף משתי״ י־ן יפרוע־‬
‫ראש ועומד ע״ג כלים ע״כ ‪..‬זוס״ ״זיצתיוה ס־בי‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ביאת‬ ‫מיי׳ פ ״ ט מהלכות‬
‫מקדש הלכה א ‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ונלוו עליך ו ש מ ר ו א ת‬
‫משמרת א ה ל מועד לכל‬
‫ע ב ך ת ה א ה ל וזר ל א יקרב‬
‫במדבר יח‪ ,‬ד‬ ‫אליכם‪:‬‬
‫‪ .2‬ב ע ת ה ה ו א ה ב ד י ל י ה ו ה‬
‫א ת ש ב ט הלוי ל ש א ת א ת ארון‬
‫ברית ידץה ל ע מ ד לפני י ה ו ה‬
‫ל ש ר ת ו ולברך ב ש מ ו ע ד היום‬
‫דברים י‪ ,‬ח‬
‫‪ .3‬ומן ה מ ק ך ש ל א ח נ א ו ל א‬
‫הזה‪:‬‬
‫י ח ל ל א ת מ ק ד ש א ל ה י ו כי נזר‬
‫ש מ ן מ ש ח ת א ל ה י ו עליו אני‬
‫ויקרא בא‪ ,‬יב‬ ‫יהיוה‪:‬‬
‫‪ .4‬ןיךבר א ה ה ן א ל מ ש ה הן‬
‫היום הקריבו א ת ח ט א ת ם ו א ת‬
‫ע ל ת ם לפני י ה ו ה ו ת ק ר א נ ה‬
‫אחי באלה ואכלתי חטאת‬
‫היום הייטב בעיני יוזוה‪:‬‬
‫ויקרא י‪ ,‬יט‬
‫שיטה מקובצת‬
‫ו פ א ן ליטא לן ביי‪ .‬לכחינ ימן‬
‫המקדש צא יצא ולא יחלל‬
‫ולייקינ! הא אחר שלא יצא חילל‪,‬‬
‫וליקא במקדש כדקאמר קרא אנל‬
‫ננמה לא‪ .‬וא״ת והיט ס״ל ה ט‬
‫לאונן אפור ננמה והא מן המקלש‬
‫כתיב בקרא‪ ,‬דייל דס״ל משוס רניתא‬
‫דכה! גלול נקטיה ללא יצא אפילו מן‬
‫המקדש אבל לעולם ה״ה ננמה‪.‬‬
‫וא״ת והא מדלא תני ליה לקמן ‪:‬דף‬
‫יןנ‪ (.‬גני חילוק דנמה גדולת לקטנה‬
‫אלמא אסור ננמה‪ ,‬ד״ל דתנא ושייר‪,‬‬
‫ובית מאי שייר דהאי שייר‪ ,‬שייר יושנ‬
‫ינזהו‪-‬פז‪ :‬אונן פנל•• סנהדרין דף‬
‫פ״ד ע״א‪ :‬טי כתיב הא אחד שלא‬
‫יצא חילל‪ .‬וא״ת מאי קאמר‪ ,‬אס‬
‫אימא דאחר נמי לא מילל הד ליה‬
‫למכחנ ג ט כהן הדיוט ולא גני כהן‬
‫גלול‪ ,‬ד״ל דאי כחמה גני כהן הדיוט‬
‫הד אמינא הא כה״ג אס ענל חילל‬
‫למחיך משיכיח היא נפסל נקל ימחלל‬
‫הקינטרס‪:‬‬ ‫הענידה‪ .‬כך פי׳‬
‫ק פ ב ר שפני טוםאה‪ .‬שנגעה נה‬
‫נשרפה‪ ,‬ילא החכר שס אנינומ לענין‬
‫שריפה‪ .‬יכ״ת יהלא אמח היה שהיי‬
‫אמני! )ד״ל> יא״כ אפילי בלא טימאה‬
‫היתה נשרפת‪ .‬ןר׳׳ל[ דאה״נ שהיי‬
‫אינני! אבל מכל מקום כשטל זה לא‬
‫היתה נשטפה‪ .‬לקסנר כמ״ל אנינות‬
‫לילה לאו לאורייתא הלכך נהי ללא‬
‫היו יכולים לאיכלה כל היוס נשכיל‬
‫אנינית מ״מ כלילה היו יכולים‬
‫לאוכלה להוא נאכל ליוס ולילה‪ ,‬ואי‬
‫מחמת ההקרכה שהיחה נאנינית‬
‫משים ה ט לא מיפסלא‪ ,‬ימסני מה‬
‫שרפיה מפני שאירעה נה טימאת‬
‫נתוך כך כאינס ילא היי יכיליס‬
‫לאוכלה גס נלילה‪ pi .‬הא לקאמר‬
‫אהרן ותקראנה איתי כאלה שגם אני‬
‫וכיתה( ןהייתי[ אונן הייטכ כעיני ה׳‬
‫אס היינו אוכלים איתה טוס שהיו‬
‫אינניס על אחיהם יגס אני אוע‪ ,‬הלכך‬
‫לא אכליה לאינן אסיר כקלשיס כל‬
‫הייס‪ ,‬יפנמס ננד לא היה יכיל צאיכצה‬
‫לפנחס לא נתכהן ער שהרג לומרי‪,‬‬
‫וכלילה היי יכולים לאכיל אי לאי מפגי‬
‫טומאה שאירעה‪ .‬והשתא ר׳׳ל הן‬
‫הייס נניחוחא‪ ,‬והא רקאתר הן היום‬
‫אינו נמו הן הקטנו ונא לומר ו ט‬
‫הס הקריכו‪ ,‬אלא הן כמו הנה וה״ק‬
‫הן הקטנו הייס אימס שהיה לו‬
‫ליקרנ נייס נלומר והלא ה מ ו‬
‫אסירים לאכיל נקדשיס על הערנ‬
‫מחמת אניניח שאסיר כקדשים ולא‬
‫ממממ הקרנה‪ ,‬ימה ששרפיה מפני‬
‫הטימאה שאירעה‪ .‬יא׳׳ח אס ק למה‬
‫דחיק ל מ ק מפני הטימאה נשרפה‬
‫]שלאן החנל נססיק‪ ,‬לימא לעילס‬
‫מפני אנינית נשרפה יקסנר אניטת‬
‫צילה דאוטיתא‪ ,‬והן הקטנו ננימותא‬
‫כמי הנה ה ק ט נ ו כלפי׳‪ ,‬ולא ת ז י ק‬
‫מכלל לאינהו הקטנו וכוי‪ ,‬ר״ל לא״כ‬
‫ן מאין היום דקאמר‪ ,‬לע״כ ר״ל היוס‬
‫ממש לאפוקי לילה או לומר היום‬
‫שהיה יוס שמיני למילואים ועכולת‬
‫היוס ככהן גלול‪ ,‬להא משוס אטלת‬
‫אנינות לא קאמר‪ ,‬לאסול כין טיס‬
‫ונין כלילה‪ .‬ןועול הא נפקאן לן‬
‫מלכתינ נחר ה ט ואכלתי סטאת‬
‫סייס לאניניח לילה לאי לאורייתא‪,‬‬
‫הלכך צטך לימר למפני אנינית לילה‬
‫לא שרפיה אצא מפני שאירעה כה‬
‫טומאה‪ ,‬ור״ל הן היום הלא יום היא יאנינית יום אסור כקדשים ולכך לא אכלמה טוס וכתוך כך נא הטומאה ילנך שרפוה‪ .‬אנל למ׳׳ד מ פ ד אנינות‬
‫נשרפה מיידי קרא צענין הקרבת אנינות‪ ,‬והן היום נחמיה ו ט הן הקטבו‪ ,‬ומתשובתו של אהרן אתה למד מה אמר לו משה מלוע לא אכלתם וגוי שמא‬
‫נניך הקטני נאמנות שהיו אונניס ופסלוה ולכך נשרפה‪ ,‬ואמר ליה אהרן וט הס הקטנו שה! הדיוטים ומחללי! ענודה כשהן אונמס‪ ,‬אני הקרכתי שאני כהן גדול ומותר לשמש באנינות‪ ,‬ולכך קאמר הן היום הקטנו כלימר הייס ושה]( )שהיא[ שמיני למיליאיס יהעכודה היכררה ט כמו שאמרת לי קרב אל‬
‫המזבח‪ ,‬והאמת מפני אנינות נשרפה שלא היו לה אוכלים לקסנר אנינות ציצה דאוטיתא היא‪ :‬פפנ־ טומאה נשרפה‪ .‬וקשה דמשמע לאם לא הימה טימאה הימה נאכלת‪ ,‬והלא הם היו אוננים ואינן אסיר נקלשיס‪ ,‬יי״ל דהיו יכולים לאכול נצילה וקסנר לאנינות לילה איני אלא מדרננן‪ .‬ומיהו קשה היאך אט‬
‫יכולים לומד דנשניל טימאה נשרפה‪ ,‬הא משמע מקרא כפירוש דמפני אנינות נשרפה מדכתיכ ותקראנה אותי כאלה‪ .‬ןד״ל דהטומאהן אירעה להם נערנ יהיינו לקאמר אהרן היום לא היינו יבולים לאכול נשניל האנינות‪ ,‬אנל בלילה היה פשוט לו למשה שלא היו יכולים לאכול נשטל הטומאה והיה שואל למה‬
‫לא אכלו ניוס נאנינות כמי שאכלו את המנחה‪ ,‬ואהרן אמר צו ואכלתי חטאת היום כלומר אס אמרו כקדשי שעה יאמרו כקדש׳ דורות‪ .‬וא״ת דנהי נמי מפני טימאה נשרפה מ״מ אין אנו יניל־ס לממיק את הפסוק )למשמע ה!( ןדה)[ הקטנו למשמע הא אי ק ט נ י איגהו שסיר אישתרוף‪ ,‬יי״ל לס״ל להן הקטנו‬
‫איני נחמיה אצא ה! ןכמי[ הנה ובניחותא‪ ,‬כלומר ה! עטי! היה יוס ונזרקו( ןנזטקמ[ דמה והייני אסוטס לאכיל בקדשים ער הערב ובתוך כך אירעה טומאה‪ .‬ועול יש מפרשים ןה! הקטכו כתמיה[ כלומר אמ הקרנתי‪ ,‬ןולא[ משים לאס הקטנו אומו בניו שיהיה פסול‪ ,‬אלא היה אומר לו האמת ותקראנה‬
‫אותי כאלה שהיו ננ״ אונניס וגס אני היימי אונ! כמו כן ולכך לא אכלנוה דאינן אסיר נקדשיס‪ ,‬יכלילה היינו יכיליס לאכול ליל• מפני הטימאה שאירעה כה‪ .‬יא״ס למה דחק עצמי לימר כוי = ‪ i‬דא״כ מאי היום דקאמר דמשמע דוקא ייס‪ ,‬כשלמא אי אמטנן מפני הטומאה נשרפה היינו דקאמר היוס כלומר עדיין‬
‫״ ס הוא ואנינות יוס אסור נקדשיס ׳נשכיל כך לא אכלנו ונתוך כך נאה הטומאה ונגעה ני‪ ,‬אנל אי מפני אנינימ נשרפה אי! אנו יכולים ליישכ ןהיוס לקאמרן כך ד ט קאמר מפני אנינוח נשלפה ל״ל ולא היה נו דבר אחר רק מפני אנינות ובשביל כך הניחו לאכול אפילו כלילה‪ .‬וא״ת ואידך דקאמר מפני אנינות‬
‫נשרפה היאך מפרש ן להן הקטני[‪ ,‬יי״ל דדריש ליה ה ט וט הס הקטנו נממיה‪ .‬יממשונתו של אהרן וטי =נ ת!כ• בסגוו! א ח ו ‪ : :‬תיד״ה בה ליישב כוי‪ .‬משמע מהנא דיישנ פסול לעדיח וא״כ צטך כיי ד ט היט דאי! כי׳ ה״נ אי! עיכונא כעמידת העדיס טו! דתרריהו מחד קרא נפקא‪ .‬לכך י׳׳ל דפטך ה ט‬
‫מה ניישב שכן פסול לעדות לכחחלה ‪.‬־נזהי־פו‪ :‬ר״ה טיישנ‪• .‬בכפר• דדריש עומד פ ק ־ א וכי' אסמכתא היא‪ .‬אנל מכל מקים קשה דאיכא למיפרך מה ליושנ ת״ח שכן פסול לכתחלה הואיל והיא פ ט ן מלכחחלה כדפי׳ לעיל ומהר‪-‬פ!‪:‬‬
‫טז‪.‬‬ ‫כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני זבחים‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫א‬ ‫ז ר שאינו אובל בוי‪ .‬ואין לומר ל ט מ א כקרבן צכור»> וכהן גדול אונן י(‬ ‫ז ר שאינו אוכל‪ .‬בקדשי קדשים‪ :‬שכן ע ש ה בו ק ר ב כ מ ק ר י ב ‪ .‬ה מ ו ס‬ ‫א ( ]קידושין כא‪.‬וש״צ[‪ ,‬נ ( עי׳‬
‫ירויש׳ פ ס ח י ם ם פ ״ ה ‪ ,‬י ו מ א פ׳׳ג‬
‫יוכיח שאינן אוכלין ועובדים ד מ ה להנך שכן אינן מ ו ז ה ד ס‬ ‫פוסל בקרבן כדרך שפוסל בכהן‪ :‬ט מ א יוכיח‪ .‬שלא עשה בו קרב‬ ‫ה ״ ב ‪ ,‬ס ו ט ה פ ״ ז ה״ד‪ ,‬נ ( עיי‬
‫תאמר בזר דמוזהר‪ :‬מ ה ל ט מ א ש כ ן מ ט מ א ‪ .‬לא מצי למיפרך‬ ‫כמקריב שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים כשם שהכהן ט מ א מחיים‬ ‫ב ל י ק ו ט י ם ב ע ״ ב ו ( ]לקמן‬
‫קא‪ [.‬ירוש׳ פ ס ח י ם פ ״ ז ה ״ ט‬
‫שכן עשה בו קריביס כמקריביס ]כדפי׳ בקונטרסן‪:‬‬ ‫וכתיב וינזרו ולא יחללו אלמא ט מ א שעבד מילל‪ :‬שמוזהרין‪ .‬שלא‬ ‫עיי״ש‪,‬ה(שםכאכא‪,‬ו(גדעון‬
‫א ן ‪ 6‬אני א ב י א זר שמוזהר כר‪.‬‬ ‫לעבוד ט מ א מוינזרו בעל מ ו ס > מולא‬ ‫ה‬
‫‪ -‬ש ו פ ט י ם ו כד‪ ,‬מ נ ו ח ‪ -‬ש ם‬
‫יג י ט ‪ ,‬ש מ ו א ל ‪ -‬ש ״ א ז ט‪ ,‬י( ע ״‬
‫לכך צריך לטעמא דאזהרה‬ ‫יגש‪ :‬ה י כ א מ ו ז ה ר ‪ .‬זר‪ :‬אי נ י מ א זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה‬ ‫צ״ק יעי׳ ברמביץ נחימש פרשת‬
‫משוס דלא תימא ט מ א בקרבן צבור‬
‫מוינזרו‪ .‬דרשת נו ליה להאי קרא בני לבעל מום שכן עשה בו קרב כמקריב טמא‬ ‫שמיני ויקרא י ו‪ ,‬ח ( ש ם ט ז‪,‬‬
‫נ ו ( פ ס ח י ם ע ו ‪ , :‬י ( ל ק מ ן צט‪,.‬‬
‫וכהן גדול אונן יוכיח כדפרישית‬
‫ומהאי ט ע מ א נמי צריך לקמן י( בערל‬
‫לעיל‪ :‬יוכיח מה לטמא שכן מטמא בעל מום יוכיח‬ ‫ישראל להזהיר זריס כדאמר‬
‫תילול ב ג ו פ י ה כ ת י ב ‪ .‬וק״ו למה לך‪:‬‬
‫]יע״עתו׳יומא‬ ‫כ(דףכב‪,:‬ל(‬
‫כה‪ .‬ד ״ ה אי][‪ ,‬מ ( ק י ד ו ש י ן ל ב ‪, :‬‬
‫הלכתא גמירי לה דלא ט•[ אתי ג ק ״ ו ‪:‬‬
‫ה ״ ג מ ה להצר כוי שכן ל א ה ו ת ר ה ל! איוחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה‬ ‫)( ס ו ט ה מ א ‪ (D , :‬דברים רצ‪,‬‬
‫ה י כ ן מוזהר‪ .‬תימה גימא מוהקריבו‬ ‫ב ב מ ה ‪ .‬בבמת יחיד )בבמה( בשעת כראי זה הצד השוה שבהן שמוזהרין ואם‬ ‫»( ן ו ע ״ ע תו׳ יבמות קג‪ .‬ד ״ ה‬
‫נין ע ו מ ל ותו׳ שבועית ל‪ .‬ל ״ ה‬
‫בני אהרן דדרשי׳ ) ל ק מ ן לף‬ ‫היתר הבמות דתנן בס׳ במרא !לקמן עבדו חיללו אף אני אביא זר שהוא מוזהר ואם‬ ‫מציה!‪ ,‬פ ( עי׳ צ״ק מ ה שהניא‬
‫ל נ ‪ ( .‬מקבלה ואילך מצות כהונה מיהו‬ ‫קיג‪ >.‬הזמן והנותר ו ה ט מ א שרן בזה עבד חילל מנלן א! דמוזהר אי מוינזרו חילול‬ ‫נשם שי״ת אמונת שמואל‪,‬‬
‫צ( ] ו ע ׳ ה י ט ‪ 3‬ת ו ׳ י י מ א כ ה ‪ .‬ל ־ ׳ ה‬
‫עדיסא משני לאו גמור מוכל טי! זר לא‬ ‫ובזה ובברייתא תניא <> עלה ד ב ד ס בגופיה כתיב ביה אלא ‪1‬א מוזר לא יקרב אליכם‬ ‫ג‬
‫אין יפי׳ שוטה מ ‪ :‬ל ״ ה יהאמר‪,‬‬
‫ועיין רש״י שנהלרין ק א ‪ :‬ל ״ ה‬
‫יקרב‪ :‬ה ג ״ ה ד ל מ א שרי בבמה‪.‬‬ ‫ששוותה במה קטנה לבמה גדולה דס איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן לא‬ ‫גמירי כו׳ הלכה למשה משיני!‪:‬‬
‫והאי דלא משיב אונן לקמן בסוף‬
‫מתיר ומפגל ומימין תאמר בזר שכשר הותרו בבמה לא תימא טמא יוכיח אלא אימא‬
‫מטלמין )לף ק י ג ‪ ( .‬בדברים שבין במה‬
‫גדולה לבמה ק ט נ ה כדחשיב כיהון‬
‫שביןס אונן יוכיח מה לאונן שכן אסור במעשר ]בעל‬ ‫בבמה כדתנן ה ת ם אלו דברים‬
‫במה גדולה לבמה קטנה וקתני ה ת‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫‪6‬‬
‫ובגדי שרת דילמא תנא ושייר דשייר‬
‫ט ה ו ן ובגדי שרת ו ק ר א י י( נמי מוכחי מום[ יוכיח יוחזר הדין לא ראי זה כראי זה ב!‬ ‫‪8‬‬
‫) א ( גמ׳ ו מ ה יישב‪ ) :‬נ ( י־ש״י‬
‫נמי יושב‪ :‬ו מ ה יושב שאוכל‪.‬‬ ‫בגדעון ומנוח ושמואלשהקריבובבמההו‪ :‬הצד השוה שבהן שמוזהרין כו׳ ה״נ לפרוך מה‬ ‫ל״ה ה ״ ג מה יכו׳ תניא עלה‪.‬‬
‫נ ״ נ שיף המשכת ו ע ״ ש ‪ ( j ) :‬ד״ה‬
‫ל‬
‫כגון במורם מקדשים ־‪ > 1‬ובכור‪:‬‬ ‫אונן‪ .‬ילפינן לקמן מקראי אס עבד להצר השוה שבהן שכן לא תותרו בבמה‬ ‫קשנר יכי׳ יה! ה י ו ם ה ק ט נ ו ‪:‬‬
‫ליושב שכן פסול לעדות‪.‬‬ ‫מ ה‬ ‫חילל‪ :‬שכן א ס ו ר ב מ ע ש ר ‪ .‬דכתיב לא מתקיף לה רב םמא בריה דרבא ומאן לימא‬
‫צריך ליזהר שלא לדון ע׳׳פ‬ ‫אכלתי באוני )לנריס כ ו ( ‪ :‬אונן מוזהר לן דאונן אסור בבמה דלמא שרי בבמה רב‬ ‫בליון הש״ם‬
‫עדות דמיושב ובגט אשה צריך ליזהר‬ ‫שלא יעבוד דכתיב בכהן גדול ומן משרשיא אמר נ>אתיא ק״ו מיושב <* מה יושב‬ ‫]רש״י ר״ה ה״נ ט ה להצר וכוי‬
‫יותר ושמא דיעבד אין לחוש דאמר‬
‫המקדש לא יצא ולא יחלל ה א אחר שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין‬ ‫וק־אי נפי פוכחי בגדעון ומנוח‬
‫ושמואל שהקריבו בכפה‪ .‬עי׳‬
‫בירושלמי פ ׳ ד ׳ מיתות ן ה ״ ח [ גבי מברך‬
‫את השם והדיינין עומדין על רגליהם‬
‫יושב‪ .‬שאם עבד חילל ג>מה ליושב שכן פסול‬ ‫שלא יצא חילל‪ :‬ד ל מ א שרי ב ב מ ה‬
‫דגבי אונן כתיב ומן ה מ ק ד ש ‪:‬‬
‫מנתות רף ו ע ״ נ נתוה׳ ד״ה יכי‬
‫תימא מ נ מ ה וני׳ן‪:‬‬
‫מיכן לדיינין שקבלו עדות מ ע ו מ ד‬
‫א ם ע ב ד חילל‪ .‬לקמן ילסינן לה לעדות מיושב ת״רו מה לשם יושב שכן פסול‬
‫שדנין על פי עדותן ומשמע התם‬ ‫בפירקין נלף כ ג ‪ : 1 :‬שכן פ ס ו ל ל ע ד ו ח ‪ .‬לעדות שם יושב לא פריך ואם ת״ל פריך‬
‫דכי ה י ט דאין עכובא בישיבת הדיינין‬ ‫דאמרי׳ במס׳ שבועות ןלף ל‪ >.‬ועמדו אתיא מיושב ומחדא מהנך ויושב דכשר‬ ‫מוסף רש״י‬
‫מ ה ליושב שכן פהול לעדות‪.‬‬
‫א ע ״ פ שיש להם לישב מן התורה ה ״ נ‬ ‫שני האנשים בעדים הכתוב מדבר‪ :‬בבמה מנלן אמר קרא ‪ 2‬לעמוד לפני ה׳‬ ‫דנתינ ט יקום עד תמש באיש‬
‫אין עכובא בעמידת העדים א ע ״ פ שיש‬ ‫ומשני מיושב ת ל מ י ד ת כ ם ‪ .‬הכא יו לשרתו לפני ה׳ ולא לפני במה‪ :‬אונן‪:‬‬ ‫יסמין ליה יעמלו ו ש ב ו ע ו ת ל‪ :.‬ו מ ן‬
‫ה מ ק ד ש לא יצא ולא יחלל‪.‬‬
‫להם לעמוד מן התורה‪ .‬הקשה ה ״ ר‬ ‫מייתי לה דכשר לעדות כדאמרי׳ ה ת ם מנלן דכתיב ‪ 3‬ומן המקדש לא יצא ולא‬ ‫וללשינן לה נ מ ת אניו יאמי שאיני‬
‫אפרים כהן גזלן יהא פסול לעבודה‬
‫) ש ם ( שבית דין חולקים לו כבוד יחלל הא אחר שלא יצא חילל רבי אלעזר‬ ‫צריך לצאח מקלושמו כצל להיות‬
‫עומל ומקרינ‪ ,‬ט לא מילל ענורתו‬
‫קל וחומר מבעל מ ו ס שכשר לעדות‬
‫ואס עבד חילל ולייתי מבעל מוס‬
‫לעדות׳‪ 1‬אמר מהכא ‪ 4‬הן הקריבו אני הקרבתי‬ ‫ומושיבים אותו‪ :‬נ ש ם יושב[‪ .‬מצינו‬
‫שם ״! יושב בעלמא שפסול‬
‫נכך‪ ,‬ומינה ילפינן הא כהן הליוט‬
‫שלא יצא חילל י י ו מ א י ג ‪ : .‬מ י כ ת י ב‬
‫וממד מהגך ולאו קושיא היא ד ט ו ן‬
‫משוס שס יושב תאמר בשם זר שאינו מכלל דאי אינהו אקריב שפיר אישתרוף‬ ‫ה א א ח ר ש ל א י צ א ח י ל ל ‪ .‬מי‬
‫דגזלן אינו מוזהר לא אתי מינייהו‬ ‫נפסל לעדות משוס שס זרות‪ :‬שם ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מומן‬ ‫כחינ נכה! ה ד ו ט גופיה חיליל‪,‬‬
‫מכלל למכה! גלול לכחינ ניה אונן‬
‫כדפרישית לעיל‪:‬‬ ‫יושב לא פ ר י ך ‪ .‬הואיל וההוא יושב המקדש לא יצא אמר לך מי כתיב הא אחר‬ ‫אינו מחלל הוא לקא א מ י ) ס נ ה ד ו י ‪1‬‬
‫טומאה‬ ‫מפני‬ ‫‪3‬ג‪ :‬פ ד ! ‪:‬‬
‫תלמיד חכם‪ .‬א ״ כ הא‬ ‫מיושב‬ ‫ת׳׳ח דמיימי מיניה לק״ו כשר לעדות‪ :‬שלא יצא חילל ואידך מ״ט לא אמר מהן‬ ‫שנגע נ ה טימאה‬ ‫גשרפה‪.‬‬
‫ל‪>:‬‬ ‫דאמרי׳ ) ש ט ע ו ת לף‬ ‫ו מ ה ד מ מ ך ‪ .‬אונן או ט מ א או בעל הקריבו קסבר יימפני טומאה נשרפה דבי רבי‬ ‫נחטאת של שעיר ראש חלש‬
‫שקרבה נ ו ניוס שהיקס ה מ ש ק‬
‫דתלמיד חכם לא ליזל אסהודי לקמיה‬ ‫מ ו ס ‪ :‬ויושב ד כ ש ר ב ב מ ה מ נ א לן‪ .‬ישמעאל תנא אתיא בק״ו מבעל מום ומה‬ ‫בראש חלש ניסן‪ ,‬יהיא היה שמיני‬
‫דזוטר מיניה לאו משוס דצריך לעמוד‬ ‫דלא נפרך שכן לא הותרו בבמה דהא‬ ‫למלואיס‪ ,‬ושלשה שעיריס קרנו נו‬
‫נייס‪ ,‬שעיר נחשון ושעיר ראש חלש‬
‫אלא משוס זילותא ד ה א אי אזיל‬ ‫מדשבקיה רב משרשיא לקל וחומר‬
‫ישעיר שנא לשעה‪ ,‬כלכחינ קחי‬
‫לאסהודי)מנפשיה( יחו מעיד מיושב ותו דאמרינן בפרק שבועת ה ע ד ו ת‬ ‫דלעיל דאונן וטמא ובעל מ ו ם ונקט יושב משוס הני טו פ י ר ט שבקיה דלא‬ ‫שעיר עזים לחטאת‪ ,‬ישל ראש חלש‬
‫משכחת היתר בבמה בהדיא לחד מינייהו הכא מנליה‪ :‬ל ע מ ו ד לפני הי‪.‬‬ ‫נשרפה כלאמרינן לקמן ‪:‬־רקמו‬
‫) ש ס > הני מילי לממונא אבל לאיסורא ילך להעיד אין מכמה ואין תבונה‬
‫לנגד ה ׳ ותימה בסנהדרין ף ט ‪ ( .‬דאמרו לו לינאי ע מ ו ד על רגליך רעידו‬ ‫במקלש הוא לבעי׳ ע מ י ד ה ‪ :‬אונן מגלן‪ .‬דפסול כדקתני מתני׳‪ :‬ומן‬
‫בך והא מלך עדיף מתלמיד חכם דמלך אין יכול למתול על כבודו‬ ‫ה מ ק י ש וגוי‪ .‬לעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא ובכהן גלול משמעי‬
‫ותלמיד חכם יכול למחול וי״ל דלא ד מ י ד ט ע מ א דמחיל תלמיד חכם‬ ‫וסמיך ליה ומן המקלש וגו׳ כלומר אף ביום שמתו אביו ואמו אין צריך‬ ‫שינויי נוסחאות‬
‫משוס לתורה לידיה היא אבל מלך כתיב שתהא אימתו עליך אין‬ ‫לצאת מן המקלש אלא עומל ומקריב ולא ימלל שאין הקלשיס מתחללין‬ ‫א[ נ״א היכן מוזהר אילימא‬
‫‪:‬־ש־מ וכיה ברש־׳‬ ‫מהנזרו‬
‫מ‬
‫זה שלו אלא של אתרים ואין יכול למתול > זה ולגבי מצות יכול‬ ‫בכך הא הליוט שלא יצא ועבל תילל‪ :‬הן ה ק ר י ב ו ‪ .‬הן היום הקריבו‬ ‫וחוזר‪ :•:‬ב | זה כו• ה צ ד כצ״ל‬
‫למחול > ד א ס מוחל על כבודו יטו בשביל כך לא יניח שלא תהא‬ ‫וגו׳‪ .‬מתשובתו של אהרן אתה לומל מ ה א מ ר לו משה מ ל ו ע לא אכלתם‬
‫נ‬
‫וש־מו‪ :‬נ[ ד ד ר ש ת ליה ל ה א י בני‬
‫(‬ ‫ישראל כצ״ל והשאר נמתק‬
‫אימתו עליך ועוד יש לומר דעובדא דינאי דיני נפשות ה ו ה ובדיני‬ ‫כו׳ שמא בניך הקריבוה באנינות ' שהיו אונניס על נלב ואביהוא‬
‫כי־פ•‪:‬‬ ‫הותרו‬ ‫ש־מ•‪ :‬ר[‬
‫נפשות אפילו תלמיד חכם עומד ואס מאמר ה י ט גמר מיושב‬ ‫ופסלתיה •ו ולכך נשרפה אמר לו אהרן ו ט הן הקריבו והלא הליוטות‬ ‫ה[ נש״מ נוסף שהיו זרים‪:‬‬
‫ח (‬
‫הן ופסולין לעבולה אני הקרבתי שאמרת לי ו ע ש ה את קרבן ה ע ם וגו׳‬ ‫י[ תיבת ה כ א נמחק ש״מ‪ .:‬נ״א‬
‫תלמיד חכם מ ה ליושב תלמיד חכס שכן פסול לחליצה דתליצה‬
‫ה ת ם ‪ .‬ג ל י ו ו ‪ : :‬י[ כ ל ו מ ד מציגו‬
‫בעי מ ע ו מ ד כדאמר שילהי מצות חליצה ר נ מ ו מ ק ו ‪ ( .‬בתי עמודי ו ט ע מ א‬ ‫ואני כהן גדול ומקריב אונן מכלל דאי אינהו אקרוב דשפיר אשתרוף‬ ‫•יש־מ‪ ,‬בי״׳!‪ :‬ה[ מ צ י נ ו ביושב‪.‬‬
‫משוס דכתיב ועמד ואמר ומיהו =‪ 1‬ט ע מ א על כרחין דחליצה מ ע ו מ ד‬ ‫ולא היה משה אומר להם מ ד ו ע לא אכלתם‪ :‬מי כ ת י ב ה א א ח ר‬ ‫וכן צהל] נ מ ק ו ס בשם זר גריק‬
‫בזר ו כ ת ה ״ ! ‪ :‬ט[ ה ך פידכא כצ״ל‬
‫לאו משוס ו ע מ ד ואמר דמי כתיב ר ע מ ד ר א מ ר כדדייק פ ׳ בתרא‬ ‫כוי‪ .‬דלמא אחר נמי לא חילל ובדידיה איצטריך ליה למישרייה דלא‬ ‫ש־מ!‪ :‬י[ ו פ פ ל ו ה ו*ש־‪:•:0‬‬
‫ד מ ו ע ד ק ט ן )לף כ א ‪ .‬ן גבי קריעה אלמא ט ע מ א משוס ד ה ר כמו דין‬ ‫תימא מתוך חישובו יא! וקדושתו יתירא הוא פסול אונן‪ :‬ק ס ב ר מ פ נ י‬ ‫•א[ חשיבותו ‪:‬ש״מ‪ ::‬״ב[ צ״ל‬
‫ואנו וגליו!•‪• :‬נ[ ל א ב ו ל בקדשים‬
‫ויכול תלמיד חכם לישב ובדיעבד ‪ :‬א ! א ס חלצה מיושב כשרה ת ד ע‬ ‫ט ו מ א ה ‪ .‬שנגע בה נשרפה ולא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה והן ‪w‬‬ ‫•כ־־פ>‪• :‬ד[ צ״ל ובתוך ‪:‬ש״מ‪:•:‬‬
‫ד ה א תניא חלצה בין עומד בין יושב בין מ ו ט ה כשרה ואי מקרא‬ ‫הקריבו ה ״ ק הן היום הלא עדיין יוס הוא והיינו •נ! אסולין בקדשים יג[‬ ‫ט ו ן צ ״ ל ו ל א ‪:‬צ‪-‬ק•‪ :‬טי[ מוזר לא‬
‫יקדכ כצ״ל ‪:‬ש־מר‪ .‬יי[ מ ק ד ש י ם‬
‫ד ו ע מ ד ואמר בעינן מ ע ו מ ד אס כן ליהוי עכובא מקרא דככה אלא‬ ‫לאכול ע ד הערב וממוך ׳־ו כך אירע בה ט ו מ א ה באונס‪ .‬ואיכא תנאי‬
‫קלים ובכור ד א י בשאר קדשים‬
‫מ ט ע ם דין ה ד כדפרישית ובספרי מ דדריש ע ו מ ד מקרא ד ו ע מ ד ואמר‬ ‫דפליגי לקמן <לף קא‪ >.‬בהא חד אמר מפני טומאה נשרפה וחד אמר‬ ‫שאינם נאכלים א ל א בעזרה ה א‬
‫אסור ל י ש ב בעזרה‪ .‬א ״ נ אפילו‬
‫אסמכתא הוא >‪ :‬ה ג ה ״ ה ואס תאמר מ ה ליושב שכן אסור‬ ‫ע‬
‫מפני אנינות נשרפה שלא היו יכולין לאוכלה אפילו לערב לקסבר‬
‫בקדשי קדשים איירי וצורך‬
‫בעזרה כדאמר ) י ו מ א דף כ ה ‪ ( .‬אין ישיבה בעזרה אלא למלט בית‬ ‫אנינות לילה נמי אסור ואפילו נקבר ה מ ת ולפי שלא היו לה אוכלין‬ ‫קרבן שאני דכתיב ל מ ש ח ה‬
‫דוד ושמא אינו מן התורה ת ד ע דאי דאורייתא אמאי צריך קרא‬ ‫נשרפה וכדר׳ יוחנן בן ברוקה דאמר בפסחים <דף פג‪ (.‬גבי נטמאו‬ ‫נתתיו לך ודדשינן ל ק מ ן כדרך‬
‫ש ה ש ד י ם אוכלים אותה כצ״ל‬
‫לקמן <דף כ ג ‪ 0‬ליושב למצוה תיפוק ליה דאסילו בלאו עבודה‬ ‫בעלים של פ ס ח אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין ואין טעון עבור צורה‪:‬‬ ‫‪:‬ש־מ‪ .:‬ועי׳ פסקי תיקי‪• :‬ח[ עיי‬
‫ם‬
‫אין ישיבה ומיהו > איצטדך קרא לעובד בהשתחוואה ל(‪:‬‬ ‫הגירסא‪:‬‬ ‫שמקיים‬ ‫טה״ק‬
‫שאינו‬
‫• ט | כבודו מ פ נ י ה מ ק ו ם כצ״ל‬
‫ק ם ב ר מפני ט ו מ א ה נשרפה‪ .‬ה ו ה מצי למימר כדבסמוך לתנא דבי רבי ישמעאל דקסבר מפני אנינות נשרפה והן הקריבו אמי לאזהרה‬ ‫יש‪-‬מ‪ :.‬ב[ ומיהו ד ל מ א ט ע מ א‬
‫ד ח ל י צ ה כצ׳יל והשאר נמחק‬
‫מוקף נש״מ בחצאי לבנה‪ :‬בבן השלמת הלבר־ס נמצא בש״מ בקטע הקידס ע״ש‪:‬‬ ‫•ש־מו‪ :‬כא[ מ ח י נ ה ובדיעבד על תינת ה ג ה‬
 ‫מסורת הש״ם‬
‫‪] (6‬קידושין לף כא‪ .‬וש״נ[‪,‬‬
‫‪] (3‬לקמן קא‪ .‬פשתים סג‪1:‬‬
‫ירושלמי פסחים פ״ז ה״ט‪,‬‬
‫ג( ל כ ד י ם כ ו יל‪ ,‬ד( פ ס ח י ם עז‪,.‬‬
‫ה( ל ק מ ן קיג‪ ,.‬ו( ע׳ ל ק מ ן ק‪,:‬‬
‫‪ (t‬ש מ ו ת כ ח ל ח ‪ ,‬ח( פ ס ח י ם‬
‫ע ו ‪ , :‬מ( ש ם צב‪ .‬י( שייך ל ד ף‬
‫שאחר זה‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נ מ ה א ו מ ה טומאה‪:‬‬
‫שינויי נוסתאות‬
‫א[ מום עובר ‪ :‬כ י ״ צ ‪ : :‬ב[ הותרו‬
‫‪:.‬כי־מ ו כ ־ ה ב ר ש ״ ‪: :‬‬ ‫מכללן‬
‫נ[ צ״ל רבה ) ש ‪ -‬ר ‪ : :‬ד[ יצא ח י ל ל‬
‫!‪.‬ש־מ׳‪ :‬ה( ל א ו ק ״ ו ה ו ה כצ״ל‬
‫‪ :‬ש י מ נ ה נ ר י ־ ב ; ‪ .‬אמנם ג נ ה ״ י‬
‫יגתוס׳ וכש״מ ל״ה מפני‪,‬‬
‫כלפנינו‪ .‬וע׳ תו׳ בריש העמי שכ׳‬
‫לאונן ממיל ע מ ל ה מקרא‬
‫א ח ר י נ א ‪ :‬ו( צ׳׳ל אדרבה ‪ :‬ש ״ מ ! ‪:‬‬
‫ו[ בקרבן י ח י ד כצ״ל‪:‬דייו ר פ ־ נ ‪: :‬‬
‫ח( בו כך ‪ -‬כ ת ה ׳ י ! ‪ :‬ם( צ״ל י ח ל ל‬
‫ד ע ב ‪ -‬ץ ! ‪ .‬ועפ׳׳י רש״י יש לגרוס‬
‫ו מ י ה ו לא יליף ח י ל ו ל מיניה‬
‫ו כ ו י ‪ :‬י| תנאי ד ה ת פ דרשי קראי‬
‫ל פ י וכו׳ עבוהה וילפינן מקרא‬
‫אחרינא א ב ל וכו• אחהינא מ ה ך‬
‫לא ה ו ה כו׳ וצייקי‪• :‬א[ היו‬ ‫קרא‬
‫ל ה א ו כ ל ץ כצ״ל‪:‬ש״מ‪ .:‬נ״א היו‬
‫יכולין ל א כ ו ל כ ל היום ולילה‬
‫ש ל א ח ר י ו ע ד ל מ ח ר ת ו והיו‬
‫שורפין בו ביום כו• ו צ ״ ק ׳ ‪:‬‬
‫•כ[ ביום ולכן תשרף בלא כצ״ל‬
‫י ש י מ ו ‪• :‬ג| הקרבתוה ו פ ס ל ח ו ה‬
‫‪ :‬ש ״ מ ׳ ‪ | ~ :‬גמי אמר ל ה ם ש מ א‬
‫באנינות כצ״צ‪:‬ש״מ!‪ :‬םו| ו א מ ר‬
‫לו אהרן וכי ה ן הקריבו‬
‫דאסוהים להקריב אונניפ אני‬
‫שאני כ ה ׳ ׳ ג הקרבתים שאין‬
‫אגיגות פ ו ס ל ת בי פך פי׳ בוי‬
‫‪1‬ש״מ>‪ :‬םו( ד מ ה ד מ ש מ ע ה א‬
‫אם ה ו ב א ד מ ה פ ס ו ל ה ‪ .‬והיכי‬
‫דריש ליה ד ל מ א כו׳ כצ״ל‬
‫׳‪:‬ש״מ‪ ::‬יי[ ש מ א עברת ע ל‬
‫ה א ז ה ר ה ו ט ע י ת כו־ ‪1‬ש״מ‪::‬‬
‫•ח[ נדצ׳יל ל מ ש ה להזכיר‪:‬‬
‫•ם| עון נמתק ! ש ‪ -‬ח ‪ : :‬ב[ מ כ ל ל ו‬
‫ל פ י ׳שהותרו ב ב מ ה ‪:,‬שיימ‪::‬‬
‫בא[ צ״ל האימודין י ש ־ מ ; ‪ :‬בב[ זי‬
‫גי׳ נה״ז‪ .‬יטה׳׳ק גר׳ כס״י לאו‬
‫דאורייתא‪ .‬יפי מהרמ״ש יו כ‬
‫לתול״ה שרפה‪ :‬כנ[ בש״מ ציסף‬
‫ו ע ו ד הרבה איכא ל מ י פ ר ך ע ל‬
‫וחמורים‪:‬‬ ‫קלים‬
‫כד[ דברים ב ע ל מ א !שיוו‪:.‬‬
‫כה[ צ״ל מ ט מ א !בר‪,‬׳! ו צ ק ! ‪:‬‬
‫כי[ והיא תירין של הר׳ חיים‬
‫נתיס׳ םיל״ה והיכן ‪:‬גליו!‪::‬‬
‫בי[ כויגמו לקו׳ תי׳ נ ס ל ״ ת היכן‬
‫מוזהר וכו׳ והר״ח תי' לאנינות‬
‫לא אמר לי משה וכי' על שפיר‬
‫אישמריף ע״ש ׳ ו ל י ו ‪: ! :‬‬
‫שיטה מ ק ו ב צ ת ) ה מ ש ך (‬
‫ואינו כן ללא היה לכס לש ירפה כשניצ‬
‫וה דאין כי אלא אוהרה‪ .‬דאל״כ‬
‫תיקשי מה עני! זה אצל וה טין דאינו‬
‫מ ״ ט רק כאוהרה יקרא )משמעו‬
‫כשטפה נמי אייד‪ .‬יא״מ א״כ ]לעיל[‬
‫ט פטך מאי טעמא לא יליף מהן‬
‫הקטנו ימשני קסנר מפני טימאה‬
‫נשרפה‪) ,‬והן( ]והלא ה!( הקטנו לא‬
‫אחיא לחילול אלא לאוהרה כמפורש‬
‫הכא‪ .‬וי״ל דעליפא מיניה משני‬
‫דמשמע טפי לענין ן מלול[ דעל ידי‬
‫כא שריפה ]ולפיכך פירש דקרא‬
‫כחילול[ מ״ר׳ דהיינו מממח טומאה‪.‬‬
‫ומ״ה קשה דנפ׳ טצד צולין כו׳ עד‬
‫דילמא ה״ק שמא ענרתס על אוהלה‬
‫]להניא[ פנימה יטעימס לשורפה על‬
‫כן מדרשיק גני אנינות‪ ,‬דייל‬
‫דאנינימ לא אמר !כוי[ עד ]שפיל[‬
‫אשתרוף‪ .‬וא״ת היא גופיה קשיא מה‬
‫לי היכא שאמר משה כפירוש )ומה‬
‫לין)או מה! שלא אמר כפירוש‪ ,‬טון‬
‫דמ״מ אמת שמשה אמרה‪ ,‬שכך אמה‬
‫למד מתשובתי של אהרן‪ .‬י״ל דטעס‬
‫כהא איכא ןלמימרן דלעולס אי] לנו‬
‫לומר שיחלה משה הדבטם כטעוח‬
‫אא״כ הימה הוכחה קצח מתוך‬
‫משיכתי שהיו טועים‪ ,‬הילכן ננ־‬
‫אנינית שלא דינר לו משה מתחילה‬
‫רק מטאח דם לפנים דצא חין ימשוך‬
‫תשונחו של אהרן אנו למטן מה אמר‬
‫לי משה‪ ,‬דטון דאמר לו משה מפני‬
‫מה שרפתה אומה ומדוע צא אכלתם‪,‬‬
‫והשינ אהרן מפני אנינות נשרפה‪,‬‬
‫הילכך אמר לו משה שמא טעיתם‬
‫לומר לאנינות מחלל הענודה מפני‬
‫שיש נו אזהרה‪ ,‬וחלה הדנר נטעומ לפי שיצא מסי אהרן מפני אנינות נשרפה‪ ,‬והשינ לו אהד! ו ט הן הקרינו נתמיה כלומר יכי הן שהיי הטיטוח שהן‬
‫מוזהטן להקטנ אומים והיו טועים‪ ,‬אני הקרנתי שאיני ממהר ונוה לא היינו טועים‪ ,‬אלא מפני שאין לה אוכלים שרפוה‪ .‬אלא נהנאמ דם לפנים שאמר‬
‫להס משה נתחילה הן לא הינא דמה‪ ,‬למה נאמר שהיה משה תולה הדכר נטעופ אס לא היה פסול גמור‪ ,‬ומה שמע מהם שהיה סונר משה שהיו טועים‪.‬‬
‫והר״ר מרדט הלד אמר דכתינ!י־קלא י‪ r ,‬ן הן לא הונא את דמה אל הקדש פנימה[ אכל מאכלו איחה כקודש‪ ,‬אלמא משמע הא אס הונאה דמה לפנים‬
‫אפורה באטלה‪ ,‬ולאו מחממ טעות אמר זה ‪:‬מהר״ פ ד ל ‪: .‬‬
‫כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני זבחים‬ ‫טז‪:‬‬ ‫תורה אור‬
‫שאינו אוכל‪ .‬ד כ ת י ב « לא אכלתי באוני‪] :‬אין לו ה ק נ ה [ ‪ .‬ואונן יש לו‬ ‫שאמר להם משה שמא עברתם על איסור הקרבת אנינות וטעיתס‬ ‫א ה ק א ל מ ש ה הן‬ ‫ויד ב ר‬ ‫‪.‬‬
‫היום הקריבו א ת ח ט א ת ם ו א ח‬
‫תקנה למחר‪ :‬ב ט ל מ ו ם ‪ .‬יש לו ת ק נ ה כשיעבור מ ו מ ו ‪ :‬חילול ב ג ו פ י ה‬ ‫מ מ מ ת כך לשורפו ומיהו לא יחול ט! כדפי׳ בקונטרס בסמוך וסוגיא זו‬ ‫ותקראנה‬ ‫יהוה‬ ‫לפני‬ ‫‪;.‬לתם‬
‫כ ת י ב ‪ .‬כיון ללייקת הא אחר שלא יצא דו רך ו תו למה לך‪ :‬י ק ם ב ר מ פ נ י‬ ‫לא כחד מהנך תנאי ד פ ׳ טבול יוס ) ל ק מ ן קא‪ (.‬ואין לתמוה על זה‬ ‫חטאת‬ ‫ואכלתי‬ ‫כאלה‬ ‫•זתי‬
‫היום ה ״ ט ב בעיני יהוה‪:‬‬
‫א נ י נ ו ת נ ש ר פ ה ‪ .‬שלא היו לו אוכלין וכלפרישית וכשאמרו לו מפני‬ ‫דהנהו תנאי יו דרשי קראי ד ה מ ס לפי ה א מ ת דקי״ל דאונן מחיל עבודה‬
‫אנינות שרפנוה ט ע ה כסבור שהקריבוה‬ ‫מקרא אחרינא אבל אי לאו דנסקא‬
‫אונניס ואמר להס שמא באנינות‬ ‫בעל מום שאוכל אם עבד חילל אונן שאין‬ ‫לן מקרא אחרינא מ ה מ ס לא הוה‬
‫מוסף רש״י‬
‫הקריבוה ומיהו חילול לא יליף ר׳‬ ‫שמעינן דהוה דרישנא לקרא ט הכא‬
‫אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה לבעל‬ ‫א ו נ ן ש א י ן א ו כ ל ‪ .‬שלא הותרת‬
‫ישמעאל מיניה דאי לאו הו )קרא‬ ‫וכדמפרש ליה בקונטרס‪:‬‬
‫אחרינא( הוה אמינא האי דאמר להו‬
‫מום שכן עשה בו קריבין כמקריבין זר יוכיח‬ ‫מוזהר כו׳ א ל א מהן‬ ‫והיכן‬
‫כאן אלא ענולה‪ ,‬יקלשיס אסירי!‬
‫נאונן ק ״ ו ממעשר הקל שאמרה‬
‫שמא באנינות הקרבתם אותו לאו‬
‫מה לזר שכן אין לו תקנה בעל מום א! יוכיח‬ ‫מפני‬ ‫וקסבר‬ ‫הקריבו‬ ‫הירה לא אכלתי נאיני מ מ נ י ) י ו מ א‬
‫א‬
‫למימרא דאי עביד הכי שפיר אשתרוף‬ ‫>וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה‬ ‫אנינות נשרפה‪ .‬שלא היו יאו אוכלין‬
‫י ‪ : ! . .‬מ פ נ י אנינות נ ש ר פ ה ‪.‬‬
‫רטאת לאהרן שהיו אוננין יאסירץ‬
‫אלא כשאמרו לו מפני אנינות שרפנוה‬ ‫כראי זה הצד השוה שבהן שהן מוזהרין ואם‬ ‫כל היום ולילה שאחרי כן ולמחרתו‬ ‫לאכול כקלשיס‪ ,‬רכתינ לא אכלתי‬
‫נאונ׳ ממני‪ ,‬יאתי קלשיס כק״י‬
‫אמר להם שמא עברתם על האזהרה‬ ‫עבדו חיללו אף אני אביא אונן שמוזהר ואם‬ ‫יהיה ]נותר[ ונשרף בו ביום יב! בלא‬ ‫ל מ ע ש ר ; פ ס ח י ם פב‪ .::‬שלא הימרה‬
‫והקרבתם אוננין ואמר לו אהרן וכי‬ ‫עבד חילל היכן מוזהר אילימא מומן המקדש‬ ‫עבור צורה דקסבר אנינות לילה נמי‬ ‫להםאניטת לנונייס ‪ :‬ל ק מ ‪ 1‬ק א ו‪:‬‬
‫הן הקריבו לאסולים להקריב אוננין‬ ‫לא יצא חילול בנופיה כתיב ביה אלא •מהן‬ ‫אסור ואפי׳ נקבר ה מ ת י( וכשאמר לו‬
‫אני הקרבתי שאין אנינות פוסל בי‪:‬‬ ‫ג‬ ‫אהרן מפני אנינות נשרפה ט ע ה משה‬
‫הקריבו וקםבר >מפני אנינות נשרפה איכא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫לא ה ו ת ר ו מכללן‪ .‬זר ובעל מ ו ס מכלל‬ ‫שלא הבין מפני אנינות דקאמר אהרן‬
‫איסורן שנאסרו במקרש לא הותרו‬
‫למפרך מה להצר השוה שבהן שכן לא‬ ‫שזהו שלא היו רארין לאכול מ ח מ ת‬
‫ד פ ב ר מפני אנינות נשרפה‪ .‬שלא‬
‫היי לה אוכלין‪ ,‬וקשנר‬
‫אצל שוס קרבן ולא אצל שוס אדם‬ ‫הותרה ב[ מכללו טמא יוכיח מה לטמא שכן‬ ‫שהקריבו‬ ‫קסבר‬ ‫אלא‬ ‫אנינותם‬ ‫איינומ לילה לאיטיתא‪ .‬ימיהו לא יליף‬
‫מ א מ ר באונן שהותר מכללו אצל כהן‬ ‫מטמא הנך יוכיחו וחזר הדין כו׳ הצד השוה‬ ‫אונניס ואמר להו משה שמא באנינות‬
‫ן‪-‬ילולו ר׳ ישמעאל ]חילול! מיגיה‬
‫דאי לאו קרא אמטנא כו׳ ‪1‬כנתונ‬
‫גדול‪ :‬ט מ א יוכית‪ .‬שהותר מכללו‬ ‫שבהן שמוזהרין כו׳ ולפרוך מה להצר השוה‬ ‫הקרבתוה •נו ומיהו חילול לא יליף ר׳‬ ‫נרש״י דייה קשכרן ל ש ח זוי־ו־*‪:‬‬
‫פ‪1‬ני אנינות נשרפה‪ .‬וא״ת חילול‬
‫אצל קרבן צבור דכמיב במועדו י> ואפילו‬ ‫שבהן שכן לא הותרו מכללן אצל כהן גדול‬ ‫ישמעאל מיניה דאי לאו קרא אתרינא‬ ‫נרי כנופיה כחינא כדאמר לעיל הא‬
‫בטומאה ואס עבד בקרבן יחיד חילל‪:‬‬ ‫בקרבן יחיד שם טומאה מיהא אישתראי רב‬ ‫הוה אמינא ד ט נמי יד! דאמר להם‬ ‫אקטנו אינהו שפיר אשחרוף‪ .‬ןד״ל‬
‫דרי[ לאו קרא אחטנא הד אמינא‬
‫ו ל פ ר ו ך מ ה להצד השוה‪ .‬שבשלשתן‬ ‫משרשיא אמר אתיא בקל וחומר מיושב‬ ‫באנינות אקרבתוה לא למימר דאי‬ ‫הר דאמ־ להי שמא נאמנות‬
‫שכן לא הותרו בקרבן יחיד אפי׳ אצל‬ ‫עבוד ה ט שפיר אשתרוף אלא כשאמרו‬
‫ומה יושב שאוכל אם עבד חילל אונן שאינו‬ ‫הקרנחס אותה לאו למימרא דאי‬
‫ע נ ט ה ט שסיר אשחריף כוי כפייה‪.‬‬
‫כ ״ ג אבל אונן הותר‪ :‬שם ט ו מ א ה‬ ‫לו מפני אנינות שרפנוה אמר להם‬
‫מ י ה א ה א אישתראי‪ .‬כגון בצבור הלכך‬
‫אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה ליושב‬ ‫שמא עברתם על אזהרה והקרבתם‬
‫יא •ח נפרק התערונח נו׳ ןכנחונ‬
‫נמיד״ה והיכן[‪ .‬דייל דלא דמי‬
‫לאו פירכא היא‪ .‬ואי קשיא למה לי‬ ‫שכן פםול לעדות מיושב תלמיד חכם מה‬ ‫אונניס ואמר » ו אהרן וכי הן הקריבו‬ ‫לאימת‪! !-‬דלאן אמר משה בפירוש‬
‫למימר ט מ א יוטח בזר נמי משכחת‬ ‫לשם יושב שכן פםול לעדות שם יושב לא‬ ‫כך פי׳ בקונט׳ וקצת צריך להוסיף על‬
‫אלא מתוך תשובתו של אהרן כדפי;‬
‫אכל הן לא הובא אח דמה כחינ‬
‫ה‬
‫לה דהותר שס זרות בבמה > אין זה‬ ‫פריך ואם תימצי לומר פריך אתיא מיושב‬ ‫פירושו דכשאמר להם שמא עברתס‬ ‫בפירוש משמע בהטא הא אס הובא‬
‫שפיר אשתלוף תוספית בסגנון אחר‪:.‬‬
‫הותר מכללו שהרי לא נאסר שם‬ ‫ומחדא מועך‪ :‬אונן פםול‪ :‬אמר רבאי־( לא שנו‬ ‫על אזהרה והקרבתם אומים רוצה‬ ‫ישב; רא הותר םכללו‪ .‬וא״ח היי‬
‫מעולם אבל אונן הותר מכללו שהרי‬ ‫אלא בקרבן יחיד אבל בקרבן צבור מרצה‬ ‫לומר וטעיתס לשורפה על כך דאי‬ ‫הותר מכללו בבמה‪ ,‬ה״ל להואיל ישם‬
‫לא נאסר מעולס אי! וה הותר מכללו‪,‬‬
‫נאסר במקדש אצל כהן ןהדיוט[‪:‬‬ ‫קל וחומר מטומאה»« מה טומאה שלא הותרה‬ ‫לאו הכי מ ה ענין זה אצל )זה(‬ ‫דמכללי משמע ממקום שנאסר‬
‫מתקין* ל ה ר ב א ב ר אהילאי‪ .‬אדרבא ו[‬ ‫שריפה ועל זה השיב אהרן הן‬ ‫יכפ־ה‪ .‬והקשה הר׳׳ר חיים כה! כו׳‬
‫פריך דפשיטא ליה ד ט ו מ א ה לא הומרה‬
‫מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד הותרה‬ ‫]ככתוב נחוד״ה שנן[‪ .‬ת״ל דה״פ‬
‫הקריבו אני הקרבתי ומפני אנינות‬
‫לכהן גדול בקרבן יחיד מדלא אשכחן‬
‫אצל הדיוט בקרבן צבור אנינות שהותרה‬ ‫שאמרתי לא מפני הקרבתם באנינות‬
‫מה לזר שנן לא הימר ננממ צבור‬
‫תאמר באונ! שנן היתר מכללו ננמח‬
‫דאישמראי אלא בצבור ופשיטא ליה‬ ‫מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד אינו דין‬ ‫אלא מפני שלא יכולנו לאכול מפני‬
‫צבור מהר״פ‪ ::‬א ת י א בקי •תום‪-‬‬
‫פ־ושב‪ .‬לא נא רכ משרשיא למלוק‬
‫דהותרה בצבור אפילו אצל כהן הדיוט‬ ‫שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור‬ ‫אנינות וא״ת בפ׳ כיצד צולין ן פ ס ח י ס פ ג ‪! .‬‬ ‫על ד נ ט רני ישמעאל שהוא תנא‪,‬‬
‫ס מ מ א ופשיטא ליה‬ ‫מדאישתראי‬ ‫מתקיף לה רבא בר אהילאי לא תותר אנינות‬ ‫ולקמן בפרק התערובת נ ל ף פ כ ‪1 :‬‬
‫אלא תנא דני רבי ישמעאל אמר‬
‫דנטו בקיצור אחיא מקל ומומר ולא‬
‫דאנינות הותרה אפילו בקרבן יחיד‬ ‫אצל כהן גדול בקרם יחיד מקל וחומר ומה‬ ‫דדרשינן חטאת שנכנס ד מ ה לפנים‬ ‫אמר יומר‪ ,‬ופי׳ המלמיל לעיל מבעל‬
‫מום )או מאונן! ןואינןן‪ ,‬ורב‬
‫אלו‬
‫אצל כהן גדול מדאשתראי ס ת מ א‬ ‫טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בצבור לא‬ ‫פסולה מהן לא הובא את ד מ ה טיו היכי‬ ‫משרשיא פי׳ מיושב‪ .‬ייש לחמיה על‬
‫ובאיסור אנינות אצל כהן הליוט בא‬ ‫דריש ליה דלמא הכי ק א מ ר ליה שמא ‪ir‬‬
‫הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד אנינות‬ ‫הסוגיא‪ ,‬דלעיל אמר למנא דגי ד‬
‫•שמפאל קאמי ו־ מאונן ונעל מיס‪,‬‬
‫לחלק על ידי ק״ו ולומר לא נאסר‬ ‫ט ע י ת לשורפה מפני שנכנס ד מ ה‬
‫אלא ביחיד ולא אמרי׳ ס ת מ א איתסר‬
‫שלא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור‬ ‫לפנים וי״ל דלא דמי דלמה היה לו‬
‫דקאמר אונן ייטח‪ ,‬אלמא פשיטא ליה‬
‫לאונן מחלל •יתר מור‪ .‬יהכא פשיט‬
‫אם במה שלא חלקו הכתובים אתה‬
‫אינו דין שלא תותר אצל כהן גדול בקרבן‬ ‫להזכיר למשה יח[ הנך ססולין דיוצא‬ ‫אונן מנעל מוס וור )אלאן ]אלמאן‬
‫בא לחלק על ידי קל וחומר אמאי‬ ‫יחיד ותותר טומאה אצל כ״ג בקרבן יחיד‬ ‫ונכנס ד מ ה לפנים דבשלמא גבי‬
‫‪:‬שיני ליה דור מחלל יומר מאונן‪.‬‬
‫•אמר מורי דתנא דלעיל מייט לפי‬
‫פשיטא לך בהנך דלעיל יש לך לדרוש‬ ‫מק״ו ומה אנינות שלא הותר אצל כהן הדיוט‬ ‫אנינות היה סבור שמא ט ע ה לפי‬ ‫איחה שיטה דקיפ לן דאינן מחלל‬
‫ענודה מקרא דה! הקטנו או מן‬
‫קל וחומר חילוף ולהחליף את כולן‪:‬‬ ‫בקרבן צבור הותרה אצל כהן גדול בקרבן‬ ‫שאמר לו אהרן מפני אנינות נשרפה‬ ‫החקדש כו׳ תא אחר שלא יצא ני׳‪,‬‬
‫לא ח ו ת ר א נ י נ ו ח אצל כ ה ן גדול‬ ‫יחיד טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן‬ ‫וה״ר חיים תירץ דאנינות לא אמר לו‬ ‫אכל זר לא נפקא לן ממורו דלא‬
‫מייט כלל כזרית אלא כטומאה‪ ,‬והכא‬
‫ביחיד‪ .‬ו ט שרייה בצבור שרייה‪:‬‬ ‫צבור אינו דין שהותרה אצל כ״ג בקרבן יחיד‬ ‫משה בפירוש אלא מתוך תשובתו של‬ ‫חייט לפי אומה שיטה דור ממלל‬
‫ענודה מרנזרו ולא נפקא לן אונן לא‬
‫כוי‪.‬‬ ‫מק״ו ו מ ה ט ו מ א ה ש ה ו ח ר ה‬ ‫אהרן אבל הן לא הובא את ד מ ה‬
‫ולא תותר טומאה אצל כהן הדיוט בקרבן‬ ‫מהן הקרינו ולא ןמןימן המקדש לא‬
‫דהא ס ת מ א אישתרי‪ :‬לא ה ו ח ר ה כוי‪.‬‬ ‫אמר משה בסי׳ מ ש מ ע בהדיא דאס‬
‫ד ה א לא אשכחן דאישתראי ביחיד‬
‫צבור מקל וחומר ומה אנינות שהותרה אצל‬ ‫הובא שפיר אישתרוף‪ :‬ש כ ן ל א‬
‫יצא ‪..‬ניחריפ‪ ::‬א ־ י א ןנק״ון מיושב‬
‫בוי‪ .‬יא״ת מה ל־ושכ שכן לא הוסר‬
‫דלא כתיב במועדו אלא בצבור‪ ,‬אנינות‬
‫כ״ג בקרבן יחיד לא הותרה אצל כהן הדיוט‬ ‫הותרו מכללן‪ .‬פירש בקונטרס וזר‬
‫ג־כללו כמקדש אצל נה״ג נקרנן יחיד‬
‫תאמר נאינן כוי‪ ,‬ו־״ל דהד פירכא‬
‫ו ת ו ת ר ט ו מ א ה כוי‪ .‬כלומר‬ ‫כר‪:‬‬ ‫בקרבן צבור טומאה שלא הותרה אצל כהן‬ ‫דהותר בבמה אין זה הותר מכללו‬ ‫כל דהו ופ־רכא כל דהו לא פרטנן‬
‫אי נמי דריש הכי ותותר ט ו מ א ה אצל‬ ‫גדול בקרבן יחיד אינו דין שלא תותר בכהן‬ ‫שהרי לא נאסר שם מעולס והקשה ה ״ ר‬
‫על חדא מחדא !חילי! יף קט‪ .!.:‬ומיהו‬
‫לגפיף דקאמר אתיא מ־ושנ וחד‬
‫כ״ג ביחיד ׳! ואוקי איסורא בכהן‬ ‫הדיוט בקרבן צבור )ולא תותר ולא תותר‬ ‫חיים דבהקומץ רבה ) מ נ ח י ת כ ה ‪ ( .‬קרי‬ ‫מהנן קשה דאיכא צמיפרך מה להצל‬
‫השוה שנהן שכן לא הותרו מכללן‬
‫הדיוט‪ :‬ולא ח ו ח ר ט ו מ א ה אצל כהן‬ ‫אנינות וטומאה טומאה יחיד ויחיד ציבור סימן(‬ ‫עון יט( יוצא הותר מכללו בו בבמה‬ ‫נמקדכ‪ .‬דייל דשם טומאה מיהא‬
‫ה ד י ו ט כוי‪ .‬כלומר א״נ החליף‬ ‫ותירץ דשאגי גבי ציץ דכתיב י> לרצון להם‬ ‫א־שתראי יניצף מיישב ומטמא‬
‫ודרוש בו ח! נמצא מסולק מכולן ולא‬ ‫בכל מקום שמרצה ועוד י״ל דאסילו‬ ‫‪ 1‬ו ו־ נ• ‪ :‬אבל בקרב‪ :‬צבו־ פרצה‪.‬‬
‫ת ד ע מ ה תדרוש אלא אל תחלוק במה שלא פירשו לך הכתובים‪:‬‬ ‫מיקרי הותר מכללו מ ״ מ פ ר ט נ ן הכא שפיר שכן לא הותרו מכללן במקום‬ ‫שימה הא מדבמיב ה! היום הקריבו‬
‫משמע אי אקרניה שפיר אשתרוף‪,‬‬
‫דאיכא‬ ‫שנאסרו‪ :‬ש ם ט ו מ א ה מ־הא אישתראי‪ .‬וא״ת מ ה להנך זר בעל מוס‬ ‫והתם קרנן צנור הר‪ ,‬יי״ל מ ה י‬
‫ט מ א שכן במיתה תאמר באונן וכו׳ ר״ל דסבר לה כרבנן ד א מ ר י ) ס נ ה ד ר י ן פ ג ‪ ( .‬בעל מוס ששימש באזהרה ולא כרבי ]דאמר[ במיתה וא״ת מ ה להנך‬ ‫דמרצה מ״מ איט נאכל דדיו לנא מן‬
‫הדין ןלהייר‪ !,‬כנדון דמטומאה‬
‫שכן פסולין בפרה בעל מ ו ס זר יטמא תאמר ב א ו נ ן ) ל ק מ ן ל ף ‪ cr‬ד״ל טבול יום יוכיח‪ :‬א ת י א בק״ו מיושב‪ .‬תימה מ ה ליושב שכן לא הותר‬ ‫נמדנן לה והתם אינו נאכל אע״ג‬
‫מכללו‪ :‬א ב ל בקרבן צבור מרצה‪ .‬מימה הרי ח ט א ת דאהרן דהיינו שעיר דר״ח דקיימא לן פרק טבול יום ) ל ק מ ן ק א ‪ ( .‬ובשמעתין דאס‬ ‫למרצה‪ .‬ומיהו קשה דלא דמי‬
‫לטומאה להמם הא לאיני נאכל היינו‬
‫הקריבוה באנינות פסולה וי״ל ט ו ן דלא ילפינן אלא מ ט ו מ א ה דינו כטומאה דאינו מרצה אלא באימורין בא( אבל הקרבן אינו נאכל ועוד דבלאו הכי‬ ‫משוס דנטמא הנשר כשהוא ;יגע נה‬
‫סמר ליה שפיר להאי ק ״ ו ‪ :‬ו מ ה ט ו מ א ה ‪ .‬מימה אי אנינות לילה דאורייתא כבו איכא למיפרך מ ה לטומאה שכן הותרה בפסח הבא בטומאה‬ ‫הלכך אע״ג למרצה הנשר !טמאוהו‬
‫!טמא[‪ ,‬אנל נאנינית לא שייך למימר‬
‫ח‬
‫באכילה > תאמר באנינות שלא הותר »>‪ :‬ו ל א ת ו ת ר אנינות כו׳‪ .‬תימה מ ה לטמא שכן מ ט מ א ע ( רש לומר דאינו ק ״ ו גמור אלא סתירת דבריםכדו‪:‬‬ ‫הכי‪ .‬לכך נראה דרכא שנר מפני‬
‫י > כ ל חרא וחרא תיקום בדוכתיה‪ .‬צ״ע ס ״ ק דחולין < ל ף כ נ ‪ > :‬גבי ק״ו דכשר בתורים פסול בבני יונה וגבי כשר שבפרה פסול בעגלה < ש ס כ ג ‪ > :‬וגבי‬ ‫טומאה‪:‬שרפה ימה שלא אכלוה הייס‬
‫מפני שהיו אונניס ולא היי להם‬
‫רהיו כל הכלים מקבלין ט ו מ א ה מאוירן מ ק ״ ו ) ש ם כ ה ‪ ( .‬ובפי ואלו מ נ ח ו ת ) מ נ ח ו ת ע ה ‪ > .‬גבי חלות ורקיקים וכן פ׳ כל המנחות < ש ס ל ף ס ב ‪ > :‬גבי שלמי יחיד‬ ‫איכליס‪ ,‬אנל ידא׳ אס היי שם כהגים‬
‫שטעונין סמיכה ובפי השוכר את הפועלים < ב ״ מ פ ח ‪ ( :‬גבי שור אוכל במחובר ובפרק טצד הרגל < ב ״ ק כ ה ‪ > :‬ד ק א מ ר ותהא שן חייבת ברשות‬ ‫שלא ה״ אומים היו מומטס לאכול‬
‫אף על ס׳ שהאינניס הקטנוה טין‬
‫הרבים מ ק ״ ו ובפ״ק דקדושין ) ל ף י ל ‪ ( .‬ותהא יבמה יוצאה בגט מקל וחומר ובנזיר פרק שלשה מינין ) ל ף מ ל ‪ ( .‬גבי ט מ א כהו כמיטמא ובסוף‬
‫דקרנן צנור הוה וחילול ענידה דאינן‬
‫יש מותרות ר ג מ ו מ פ ז ‪ 0‬דנעשה מתים כחיים מ ק ״ ו צריך לדקדק בכולן אמאי לא אמר כל חדא וחדא תיקום בדוכמיה ושמא שאני הכא משוס‬ ‫נפקא ליה לרנא מלא ימלל וסנירא‬
‫ליה דאלינות לילה לאו דאוטיסא‬
‫והייני!הן[ הייס כלפי׳ לעיל‪ .‬וחלע לאי קסנר אנינות לילה דאוטימא א״כ היכא יליף דתוחר אנינות מטימאה‪ ,‬הא איכא למיפרך מה לטימאה שכן הותר‬
‫מכללו אצל אטלת פסחים מהו״ס״‪ ::‬רש״• דיה וקפנ־ כוי שסא עברתם והקרבתם אונני;‪ .‬כליון‪ ,‬כלומר וטעיתס לשורפה על כך לאי! ני אלא אזהרה‪:‬‬
‫תוד״ה !מעמי הקודם( קסנר מפני הטומאה כוי דהוה דטשנא לקרא ט הכא ונדמסרש ליה נקונטרס‪ .‬ולפי גירסת הקונטרס נפרק טכול יום היה‬
‫(‬ ‫ראוי לנריס כאן קסנר מפני אנינות נשרפה‪ ,‬דמ״ד מפני טומאה ע״כ לטש הן הקטנו אני הקרנתי‪ .‬ע״כ ‪:‬חנם׳ תיצוניית ס ־ נ ‪ : :‬ה״ה ר״ה והיכן מוזה­‬
‫בי׳ דכשאםר ‪-‬יחם שטא עברתם כוי ר״ל וטעיתם לשו־פה על בך‪ .‬והייתם סיבטס דכמי שיש אזהרה להקטכה באנינות !כמי כן[ יש לשורפה נכך‪,‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוד!‬
‫יז‪.‬‬ ‫כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני זבחים‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫א‬
‫' א א מיי׳ פ ״ ב מהלכות ביאת‬ ‫דהני ק׳׳ו סתרי אהדדי מ ה שאין כן כהנהו ו ה ט ע ם ים! כמו שפירש‬ ‫ד א י כ א ה! ל מ י פ ר ך ה כ י כוי‪ .‬יש י! לדון י > כו׳ ויש להחליף ולא נ ד ע איזה‬ ‫א ( סנהלרין פ ג ‪ , :‬נ ( ן ע ׳ תו׳‬
‫מקדש הלכה ו‪:‬‬ ‫לקמן כת‪ :‬ל ״ ה משתבראן‪,‬‬
‫בקונט׳ משוס דגכתבו הכתובים ס ת ס דכשהותרה אנינות לכ״ג ס ת ס‬ ‫נדרוש הלכך כל תדא תיקו בדוכתה ככתיבתה ס ת ם כשהותרה אנינות‬ ‫ג ( פ ס ח י ם צ ‪ , :‬ד ( ]יעי ה י ט נ‬
‫בין ביחיד בין בצבור הותרה וכשנאסרה להדיוט בין ביתיד בין בצבור‬ ‫לכ״ג ס ת ס בין ביחיד בין בצבור הותרה וכשנאסרה להדיוט בין ביחיד‬ ‫תו׳ מנחות ס נ ‪ :‬ל ״ ה י ה י ו ולף‬
‫נט‪ .‬ל ״ ה ונתת יחולק כ ג ‪ :‬ל ״ ה‬
‫תורה אור השלם‬ ‫נאסרה וכשהותרה ט ו מ א ה לצבור הותרה אף לכהן הדיוט וכשנאסרה‬ ‫בין בצבור נאסרה וכשהותרה ט ו מ א ה בצבור הותרה אף לכהן הדיוט‬ ‫ותהא!‪ ,‬ה ( ויקרא כ ב ז‪ (1 ,‬ד ף‬
‫‪ . 1‬ק ד ש י ם יהיו לאלךדיוזם ו ל א‬ ‫בקרבן יחיד נאסרה אף לכ״ג ואס‬ ‫וכשנאסרה בקרבן יחיד נאסרה אף‬ ‫י ט ‪ , :‬י( עי׳ בתלושי מהרש״א‬
‫את‬ ‫א ל ה י ה ם כי‬ ‫שב‬ ‫יחללו‬ ‫פ ג ‪ :‬יעיין צ״ק‪,‬‬ ‫נסגהלדן‬
‫הם‬ ‫אלהיהם‬ ‫א ש י יהוה ל ח ם‬
‫במה שלא חלקן כו הכתובים נדון לחלק‬ ‫אלא איכא למיפרך הכי ואיכא למיפרך הכי‬ ‫לכ״ג‪ :‬קדושים יהיו‪ .‬גבי ט ו מ א ה‬ ‫ח ( ו ש ם דייה ואי‪.‬‬
‫על ידי ק ״ ו אמאי פשיטא בהאי ט פ י‬ ‫א‬ ‫כתיב באמור ולא יחללו וגו׳ כי את‬
‫ויקרא כ א ‪ ,‬ו‬
‫מ ק ר י ב ם והיו קדש‪:‬‬
‫כל חדא וחרא תיקו בדוכתיה‪ :‬טבול יום‪:‬‬
‫מבהאי דיש לדרוש חלוף ולהחליף את‬ ‫אשי ה ׳ לחם וגו׳ בחילול קדשים‬
‫א ה ר ן ו א ל בניו‬ ‫‪ .2‬ד ב ר א ל‬
‫כולן הלכך אמרינן כל חדא וחדא‬
‫מנלן אידתניא רבי םימאי אומר רמז לטבול‬ ‫הכתוב מדבר‪ :‬ד נ פ ק א ליה מוינזרו‪.‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ועזרו מ ק ר ש י בני י ש ך א ל ולא‬ ‫‪1‬‬
‫יחללו א ת ש ם קךשי א ש ר הם‬ ‫תיקום י( בדוכמיה =א‪ :1‬ט ב ו ל יום‬
‫יום שאם עבד חילל מנין ת״ל קדושים יהיו‬ ‫דכתיב ביה חילול‪ :‬ונימא ת נ ה ו‬ ‫)א( ־שי" ל ״ ה לאיכא יכו׳ יש‬
‫מ ק ד ש י ם ל י א נ י יוזודז‪:‬‬
‫ויקרא כב‪ ,‬ב‬ ‫מ נ א לן‪ .‬תימה תיפוק לי מדכתיב גבי‬ ‫ולא יחללו אם אינו ענין לטמא תפיק‬ ‫טנין וכוי‪ .‬דמינייהו סליק לא יקרתו‬
‫ללון כך ״ ש ‪ ) :‬ב ( ד״ה למה לי‬
‫וכי׳ לקמן ד ף י ט ע ״ ב ו ט‬
‫‪2‬‬
‫טבול יום י> ובא השמש וטהר מכלל שהוא‬ ‫מוינזרו תנהו ענין לטבול יום אימא תנהו‬ ‫קרחה וסמיך ליה קדושים יהיו‪ :‬אלא‬ ‫מינע׳ יכו׳ קמינעיא ל י ה הס״ל‪:‬‬

‫ט מ א כדדריש לקמן י> מחוסר כפורים‬ ‫ענין לקורח קרחה ולמשחית פאת זקן טבול‬ ‫עבד‬ ‫טבול יום ד א ם‬ ‫גרס יו‪:‬‬ ‫לא‬
‫מוםף רש״י‬ ‫מדכתיב וטהרה מכלל שהיא ט מ א ה‬ ‫יום דאם עבד במיתה מנא לן תמר חילול‬ ‫שינרא הוא כלומר לא‬ ‫במיתה‪.‬‬
‫ד ג פ י ק מ ו י נ ז ר ו ‪ .‬גני מקרינים‬ ‫שינויי נוסחאות‬
‫ותירץ ה ״ ר חיים דגבי טבול יוס איכא‬ ‫חילול מתרומה ״דפםיל בתרומה מחיל‬ ‫מצית למיתני חן תנהו ענין לקורח‬
‫כטומאה כתינ‪ ,‬לםמיך ליה כל איש‬ ‫א[ צ״ל פ ו ס ל וכן להלן פוסלים‬
‫למידרש וטהר ט ה ר יומא כבו כדדרשינן‬ ‫קרחה דמיתה גבי טבול יום שעבד טו‬
‫אשריקרכ מכל ז ר ע כ ם ‪ :‬ל ע י ל ט!•‪::‬‬
‫עבודה דלא פסיל בתרומה לא מחיל עבודה‬ ‫בתרומה ‪ : nrm‬ב| נ״א תרוייהו‬
‫ל א אתו מיניה נ י ב ו נ ‪ [ ; : :‬נ״א‬
‫בשמעתא קמייתא דברכות )לף כ‪(:‬‬ ‫ילפינן לה בסנהדרין באלו הן‬
‫אבל וטהרה לא שייך למידרש הכי‬
‫אמר רבה למה לי דכתב רחמנא טמא‬ ‫הנשרפין <דף פ ג ‪ ( :‬וגמר־ו חילול חילול‬
‫ווא־נו‪::‬‬ ‫!נייר‬ ‫מחדא‬ ‫חדא‬
‫שמכ­­‬ ‫ד[ ליה ט ו מ א ת ו כצ״ל‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ואע״ג דבפ׳ הערל ) י ב מ ו ת ע ד ‪ > :‬דרשי׳‬ ‫וטבול יום ומחוסר כפורים צריכי דאי כתב‬ ‫מתרומה ומחילול דהאי קרא יליף‬ ‫איכא‬ ‫צ״צ‬ ‫ה[‬ ‫נוש״י‪:‬׳‪:‬‬ ‫ונ­ה‬
‫בל חרא וחרא תיקו ברוכת״‪.‬‬
‫כלומר אס נאת לחלק נכתוניס‬ ‫וטהרה »! לטבולת כי־ו יום ארוך ההיא‬ ‫רחמנא טמא שכן מטמא בטבול יום מחוסר‬ ‫לה נאמר כאן חילול ונאמר בטמא‬
‫ש״מ‪ ::‬י[ כלומר י ש ל ד ר ו ש‬
‫ו ל ה ח ל י ף ולא נ ד ע כצי׳ל ‪:‬צ־ק!‪:‬‬
‫ולומר דלא מיירי נכל ענין א״כ‬ ‫מחוסרת כפרה היא ועל ידי מכלל‬ ‫כפורים לא אתי מיניה שכן פםול א! בתרומה‬ ‫וטבול יוס שאכלו תרומה חילול ומתו‬ ‫י[ גרס ו ה ״ ג ט ב ו ל יום כוי‬
‫תעשה קלים וממורים להוציא מהם‬ ‫כמיתה מ נ א לן‪ ,‬ושגויא הוא‬
‫לכריש שאינם‪ ,‬אלא וראי אין להוציא‬
‫שהיא ט מ א ה לא אתי מיניה טבול יוס‬ ‫במחוסר כפורים טבול ב[ יום לא אתי מיניה‬ ‫בו ט יחללוהו מ ה להלן במיתה כו׳‬ ‫*שמנ״י‪:,‬‬ ‫כוי כצ״ל והל״א‬
‫ולגרוע על המפורש כנתינים‪ ,‬והא‬
‫לשרי רתמנא אונן ןנכה״ג[ אין לחלק‬
‫גרידא ומיהו קשה דאיכא קרא‬ ‫שכן מחוסר מעשה מחדא ‪ u‬לא אתי תיתי חדא‬ ‫והלכך הואיל והאי קרא לג״ש מתרומה‬ ‫ה[ נל״ו למיתביה‪ .‬ונש״מ לא‬
‫מצית ל א ו ק מ י ב א ס אינו ענין‬
‫אמרינא בקדשים לא יאכל ע ד אשר‬ ‫מתרתי בהי לא לכתוב רחמנא לא‬ ‫אתא ולא מפרש ביה במאי קאי לא‬
‫נין קרנן צניר נין קרנן ימיל ינשאסר‬ ‫לקורה כ ו י ‪ :‬ם[ ש ע ב ד מינה‬
‫יטהר דמוקמיגן בפרק הערל ) ש ס ו‬ ‫תתנהו ענין אלא לפסולין לתרומה יא!‬
‫רחמנא אונן כהן הליוט נכל ענין‬
‫אסרו בין בקרנן יחיל נין בקרבן‬
‫לכתוב במחוסר כפורים ותיתי מהנך מה‬ ‫ילפינן כצ״ל וש‪-‬מ‪ ::‬י[ צ״ל דגמר‬
‫ש מ!‪• :‬א[ בש״מ ציסף היינו‬
‫בזב בעל שתי ראיות דלאו בר קרבן‬ ‫דילפי׳ מיניה לפסול בתרומה מחיל‬
‫צבור‪ ,‬וקרבן צבור לשר־ רחמנא‬
‫הוא ולענין תרומה ונימא מכלל‬
‫להנך שכן פסולים בתרומה אלא לא‬ ‫עבודה יבו כו׳‪ :‬ל מ ה לי ד כ ת ב ר ח מ נ א‬
‫ט ב ו ל י ו ם ‪ :‬יב[ ע ב ו ד ה ומינה‬
‫ןנטימאהן בין בכהן גלול ונין ככהן‬ ‫ד ל א פסיל בתרומה ל א מ ח י ל‬
‫הדיוט‪ ,‬וכשאסר רחמנא קרנן יחיל‬ ‫שהוא ט מ א ויש לומר דרבי סימאי‬ ‫לכתוב רחמנא בטבול יום ותיתי מהנך‬ ‫ט מ א ו ט ב ו ל י ו ם כוי‪ .‬א ט מ א לא‬ ‫ע ב ו ד ה כצ״ל ותינת כוי נמחק‬
‫נטימאה כין ככהן גדול יכץ ככהן‬
‫הדיוט כל חד יחד נלינחיה ‪ .‬ח ה ו י פ ‪: :‬‬ ‫דדריש הכא טבול יום מקרא אמרינא‬ ‫דמאי פרכת מה לחנך שכן מחוסרים‬ ‫קמיבעיא ליה דאי לאו כתב ט מ א לא‬
‫‪,‬שימי‪• :‬נ[ ל ט מ א ה ו א דילפינן‬
‫!שיח!‪:‬‬ ‫ביה‬ ‫‪.‬ש־מ!‪[ T :‬‬ ‫כצ״ל‬
‫בל חרא וחדא‪ .‬עיין מנחות דף נט‬ ‫סבר לה כתנא !דפליג ה ת ם אתנא[‬ ‫מעשה סוף סוף קלישא לה יו טומאתן‬ ‫ה ו ה אתי לן ח ד מנייהו שיחלל עבודה‬ ‫םי| ק מ י ב ע י א ליה כצ״ל‪ .‬ומה״ד‬
‫ע״א ןתיל״ה ינחחן‪ ,‬ידף סנ ע״נ‬ ‫‪.‬ש מ ‪:‬‬ ‫במחוסר‬ ‫ה״ג‬
‫ןתוד״ה דהיון‪ :‬דפםיל כתרומה‬
‫דבי רבי ישמעאל דמוקי ליה התם‬ ‫ד ה א טבול יוס באס אינו ענין לטמא עו‬ ‫פי[ מ ח ו ס ר מ ע ש ה ד ש מ ש א‬
‫ביי‪ .‬תימה הרי )טבול יומן !ממוסר‬ ‫בזב בעל שלש ראיות ומאי ע ד אשר יטהר ע ד דמייתי כפרה ומיהו‬ ‫ילפינן ואי לא ה ו ה כתב ט מ א ברנזרו ה ו ה אוקימנא לקדושים יהיו‬ ‫מ מ י ל א ערבא ו ט מ א ליכא בו־‬
‫כיפורים[ ללא פסיל בתרומה ימחיל‬ ‫טה״ק‪:‬‬ ‫ועי׳‬ ‫כצ״ל !ש‪-‬ט!‪.‬‬
‫קשה דגבי נגיעת כהו כלי כ ת י ב ! ו י ק ר א י א [ במים יובא וטמא ע ד הערב‬ ‫בטמא וכן מחוסר כפורים נמי לא כתב בה ידו חילול אלא מדאיקרי ט מ א‬
‫העבודה‪ ,‬וי״ל דלא קאמר לכל ללא‬ ‫•ז[ בש״מ נוסף לענין ק ד ש י ם ‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫פסיל לא מחיל העגולה‪ ,‬דאה״נ דאס‬ ‫וטהר ]מכלל שהוא ט מ א [ כ־ו וצריך לומר דאי לאו קרא דר׳ סימאי‬ ‫ילפינן ליה לקמן <> ו ט מיבעי ליה לרבה טבול יוס ומחוסר כפורים‬ ‫•ח| ל ה צ ד וכוי מינייהו כמי‬
‫נוכל להיטח מפסוק דממלל ענודה‬ ‫ושמניין‪:‬‬ ‫כצ״ל‬ ‫שאינו‬
‫דהכא דדריש טבול יום מולא יחללו לא הוה דרשינן מחוסר כפרה‬ ‫קמיבעיא י‪-‬יו‪ :‬ב מ ח ו ס ר כ פ ו ר י ם ט ב ו ל י ו ם לא אחי מיניה שכן מ ח ו ס ר‬
‫שפיר ניחא אפ״נ דלא פסיל נתרימה‪,‬‬ ‫ים! ש ה ט ע ם כ א ן כ מ ו כצ״ל‬
‫אנל הכא ה״ק לא ידעינן במאי מייט‬ ‫מ ו ט ה ר ה מכלל שהיא ט מ א ה ולא טבול יום מ ו ט ה ר מכלל שהוא ט מ א‬ ‫מ ע ש ה ‪ .‬הבאת קרבן‪ .‬תאמר בטבול יום שאינו מחוסר ‪ -‬ו הבאת קרבן‬ ‫ש ״ מ ‪ .‬ובמעיל שמיאל תיקן‬
‫קרא רק נאם אינו עני! הלכך ליח ל;‬ ‫משוס דקלישא טומאתייהו אבל מ ט ו ן דאשכחן קרא בהדיא לטבול יום‬ ‫ושימשא ממילא ערבא « בטמא ליכא למימר דלא אתיא מיני׳ ד ה א איהו‬ ‫ו ע י ״ ל ׳שהטעם כ מ ו ‪ :‬כ[ ח ל ק ו‬
‫לאוקמ׳ ולא יחללו רק כמא! דפסיל‬ ‫יכ״ה ברש־י׳‪ :‬בא[ בש״מ נוסף‬
‫נמזומה טון דנפקא לן שזה שנא‬ ‫ו א ע ״ ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן שפיר מ ו ט ה ר ה מחוסר כפרה‬ ‫נמי מחוסר טבילה ועוד ד ט מ א לא קמיבעיא ליה מדלא ק א מ ר בסיפא‬ ‫בכתיבתה סתם‪ .‬יהיא ע פ ״ י‬
‫נאם אינו עני! <זהן ןהרן במיתה‬ ‫ותימה « ו במים יובא וטמא הלא מפורש בהדיא לטבול יום דאיקרי‬ ‫דמילתא לא לכתוב ט מ א ותיתי מהנך דתו לא הוה ליה לשנויי עלה מידי‪:‬‬ ‫רש״י‪ :‬בבן נש״מ נוסף ו ל א קאי‬
‫מחילול תילול דמרומה‪ ,‬ולא נקירח‬ ‫ו ט ה ר אגברא‪ :‬כג[ צ״ל ט ה ר ה‬
‫קרחה דצא פסיל נחרומה יאע״נ דלא‬
‫ט מ א וי״ל דצריך קרא גבי עבודה דלא בהו יחללו דשמעתין וגבי א ט ל ת‬ ‫קלישא ליה ט ו מ א ת ו ‪ .‬דמחוסר כפורים יי! שהרי העריב שמשו ותו ליכא‬ ‫קרא‬ ‫יהיינו‬ ‫‪ ,‬פ ״ מ ורש״ש‪,:‬‬
‫סליק ]אלא[ מיניה ‪:‬יזהו‪-‬פ‪::‬‬ ‫תרומה וקדשים קרא אחרינא בסרק ה ע ר ל ) ש ס > ולא ילפינן מהדדי אבל‬ ‫פירכא ד מ ה הצד יה[ דהוה ליה ח ד מינייהו נמי שאינו מחוסר מ ע ש ה ‪:‬‬ ‫דבמלאת ימי ט ה ר ה ‪ :‬כר[ ל ט ב ו ל‬
‫ה״ג לפה ל• ‪ -‬כ ת ב רחמנא סבול‬ ‫יום שהיא ט ב ו ל ת יום ארוך‬
‫״ ם וםחוםה כפויים‪ .‬ול״ג טמא‪,‬‬
‫וטהרה דכתיב גבי יולדת דרשיכן מ!‪ 1‬מיניה מחוסר כפורים דאסור‬ ‫קסבר‬ ‫וכו• כפרה נמי ה י א כ ו ׳ נצ״ל‬
‫דאי לא כתינ טמא כו׳ ןככמונ נרש״י‬ ‫בקדשים פרק הערל וגבי דמחלל עבודה לקמן בפרקין ף ט ‪ [ :‬דאשה כשרה לשחוט קדשים כדתנן ריש כל הפסולין ] ל ק מ ן ל א ‪ [ :‬א״כ שייך בה חילול עבודה‬ ‫‪.‬ש־מ!‪ :‬בה[ ש״א תרומה ככלי‬
‫ליה למה לי[ יווהר״פ‪ ::‬פ ו ף םוף‬ ‫יש״מ‪ ::‬בו[ המוקף ליתא נשי״‬
‫קי־שא כ"‪ .‬ותימה ללעיל קאמר‬
‫ותימה דגבי זב וזבה ובעל קרי ושכבת זרע כתיבי כמה פ ע מ י ס ] ו י ק ר א ט ו ! ורחץ במים וטמא ע ד הערב אלמא טבול יום איקרי ט מ א בין לעבודה‬
‫נתיש׳ סנהלטן‪ .‬ונש״מ הישיפו‪.‬‬
‫נמחיסר כפוטם טבול ייס לא אתי‬ ‫בין לקדשים דקראי ס ת מ א כתיבי ואיקרי ט מ א לכל מילי ועוד קשה דבפ׳ שלשה מינין ) נ ז י ר מ ה ‪ ( .‬ובפי אלו הן הגולין ) מ ט ת לף ח‪ >:‬אמרינן‬ ‫ועיי ט ה ״ ק שמיישב הגירשא‬
‫מיניה שנן מחוסר מעשה‪ ,‬ואמאי לא‬ ‫הישנה‪ :‬בי[ ותימה כוי על שה״ל‬
‫ט מ א יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש והשתא ל״ל קרא הא איקרי ט מ א לענין עבודה‬
‫קאמר למ״מ קלישא ליה טומאתו‬ ‫היא הגייה ‪ :‬ש ‪ -‬מ ‪ :‬בהן צ״ל ו ל א‬
‫דמחישר כפיטס ד ה ט קאמר ליה‬ ‫ולאכילת קלשים וכי תימא ללא נילף ביאת מקדש מנייהו )יעוד( קשה שהרי קרא דורחץ במים וטמא ע ד הערב ס ת מ א כתיב דטבול יום‬ ‫שמבי•‬ ‫דדדשינן‬ ‫בם[‬ ‫ש־מי‪:‬‬
‫השתא אע״ג דמן הצד הוא יכ״ש‬ ‫איקרי ט מ א לכל מילי ואפי׳ לביאת מקדש ועוד תימה כיון דדרשי׳ טבול יום מ ט מ א יהיה למה איצטריך תו עול טומאתו למחוסר כפורים‬ ‫ו כ ־ ״ ‪ ! : :‬׳ ‪ : :‬לן גי׳ צ״ק ןיכעי״ז‬
‫חלא ממלא‪ ,‬ר״ל ללא למי ]לןלעיל‬ ‫נתיס׳ סנהדרין[ וצריך נמי קרא‬
‫גבי מחופר כפורים ר״ל מחוסר‬ ‫תיפוק לי מוכפר עליה הכהן וטהרה כדדרשינן לקמן בפירקין מכלל שהיא ט מ א ה לעגין עבודה ובפי הערל ף נ מ ו ת ל ף ע ל ‪ :‬ן לענין אכילת קדשים‬ ‫לרבות ט ב ו ל יום ד מ ש מ ע אבל‬
‫ז‬
‫מעשה שמחוסר כפרה ומהו( ]מה[‬ ‫נדרוש נמי לענין ביאת מקדש לקרא בכל מילי מ י י ד שהיא ט מ א ה קודם כפרה > ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד רבויא ה ו ה מוקמינא‬ ‫וכו׳ והשאר נמחק‪ .‬ימהרש״א‬
‫שאיני כן נטנול יום‪ ,‬אנל הכא מחוסר‬ ‫כסנהדרין כ׳ לחלק נין הכא להתס‬
‫מעשה דקאמר אינו ר״ל ממוסר‬ ‫ליה במחוסר כפורים משום דמחוסר מעשה ולא בטבול יום משוס דשמשא ממילא ערבא דאס כן ה ו ה ליה למימר איפכא ט מ א יהיה‬ ‫והניח גירסא לידן על מכונה‪.‬‬
‫כפרה דהא טמא לאו ממוסר כפרה‬ ‫לרבות מחוסר כפורים עול טומאתו בו לרבות טבול יום ונראה לתרץ ללענין ביאת מקדש לא ה ו ה דרישנא מחוסר כפורים מ ו ט ה ר ה‬ ‫ונצ״ק כתב לדתות דבריי ע־״ש‪:‬‬
‫היא כגון טמא שרן וטמא מח ומנע‬ ‫לא[ נדצ״ל ד ה ״ א והיא ר״ת‬
‫דזנ‪ ,‬אלא ר״ל שכן מחוסר מעשה‬
‫מכלל שהיא ט מ א ה משום לבכרת ל ט ו מ א ת מקלש כתיב איש אשר יטמא ולא יתחטא נ נ מ ל נ ר י ט ו למיירי בטומאת מ ת אבל מחוסר כפרה ללא שייך‬
‫להיה אמינא‪ .‬ועי׳ מהר״ם שי״ף‬
‫יומר מטביל יום דשמשא ממילא‬ ‫במת לא ליהוי בכרת לו ועוד י״ל דצריך קרא לרבות טבול יום ]משוס דבכרת דטומאת מקדש כתיב ולא יתחטא[ ל מ ש מ ע אבל נתחטא‬ ‫ז״ל יגל ק ה י ! ‪ :‬לכ| גוונא איכא‬
‫ערבא‪ ,‬הלכך קאמר שפיר דקלישא‬ ‫בפרק ‪:‬ש־מ׳‪ :‬לג[ א ש ב ח נ א‬
‫שהזה ושנה וטבל דלאו מחוסר מעשה הוא כגון טבול יום לא ה ר בכרת ומהני ט ע מ י אתי שפיר דליכא למימר למה לי קרא ה א איתקש‬
‫טומאחי דמחוסר כפוטש טון שטבל‬ ‫כצ״ל‪ ,‬ותינח בחני נמחק שי‪:‬ז ‪:‬‬
‫והעטב שמשי לא מקרי ממוסר‬ ‫קדש למקדש ד ה א לאו קרא דביאת מקדש מישתעי לסטורא וקרא ובא השמש וטהר איצטריך משוס דכתיב בשרץ דקיל ט פ י מ נ ד ה ושכבת זרע‪:‬‬ ‫לד[ גי׳ ח״נ ןוכעי״ז כתיש׳‬
‫מעשה אלא מחוסר כפרה מיקרי‬
‫וטמא לאו מחוסר כפרה הוא הלכן‬
‫ולמאי דפרישית ד מ ו ט ה ר ה מכלל שהיא ט מ א ה לא הוה מרבינן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן טבול יום מקרא דרבי סימאי קצת קשה‬ ‫הג״ה‬ ‫נסנהלריןן ומיהו ל א יתכן כ ל ל‬
‫דלענין תרומה מ מ ע ט י ט ב ו ל‬
‫לא שייך למסרן מ י ט !!זהר־פ ד ל ‪:‬‬ ‫ה א דקאמר בסמוך דאי כתב רחמנא במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה ה א לא אתי לן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחנא קרא בטבול‬ ‫גופא‬ ‫דהיא‬ ‫ששימש‬ ‫יום‬
‫תוד״ח םנ־ל יום כוי ומיהו קשה‬ ‫יום וי״ל שרוצה לומר אי כתב רחמנא מחוסר כפורים בפירוש וכי האי גוונא לבו בפרק כיצד ) י ב מ ו ת לף ‪ .‬ח> גבי שפחה ונכרית ומיהו קשה‬ ‫מתרומה ילפא לא ממעטינן‬
‫(‬ ‫כג‬
‫דנב־ נגיעת בל־ כתיב ב ו ׳ ‪.‬יםהר‪.‬‬ ‫דיה ל כ ן ; ר א ה ד ה ״ ה ו כ ו י ‪:‬‬
‫מכלל שהיא טמא‪ ,‬אצמא דטניל יוס‬ ‫אי להאי אתיא א ״ כ ניכתוב רחמנא טבול יום ומחוסר כפורים בהדיא ולא ליכתוב ט מ א וי״ל דכיון דלא משכחת •לגו צריכותא בהני לא חש לדקדק‪:‬‬ ‫ל ה ן עבודה כ ד נ פ ק א לן ש״מ‬
‫איקר־ טמא‪ ,‬יי״ל לאי לאי קרא דרט‬ ‫חילול חילול מתרומה‪ .‬הקשה ה ״ ר חיים‬ ‫דגמר‬ ‫למבול יום שאם ע ב ד חילל מנין‪ .‬ה ו ה מצי למילף מיושב או מבעל מ ו ם וחד מהנך‪:‬‬ ‫רמז‬ ‫^הורין‪:‬‬ ‫כתום‬ ‫וכייר׳‬
‫שימאי דדריש ה ט דטנול יום מחלל‬ ‫ל ו | דגמרינן מ ת ר ו מ ה דהוי‬
‫ענודה‪ ,‬ממה דטניל ייס א ק ט טמא‬
‫ט ו ן לטבול יום יליף מ ת ר ו מ ה אס כן טבול יום שאכל תרומה יהא במיתה ובפי ה נ ש ר פ י ן ) ס נ ה ד ר י ן פ ג ‪ ( .‬לא חשיב טבול יום ושמא הוא הדין‬ ‫כמיתה כו׳ כצ״צ והשאר גממק‬
‫לא נפקא ליה‪ ,‬דאינא למימר דקלישא‬ ‫א״נ כי היכי ד מ מ ע ט י ה ת ם < ל ף פ ל ‪ > .‬רבנן בעל מ ו ס ששימש מדכתיב בו ולא בעל מום ה ״ ה ומתו בו לכתיב בתרומה בו ולא בטבול יום ומיהו‬
‫טומאמיה לענין שלא •מלל העמדה‪.‬‬
‫ט מ א ששימש אין ל מ ע ט מדכתיב בו דלהכי אהני גז״ש דחילול חילול וכן טבול יום ששימש נמי הוי במיתה כדאיתא הכא והתם והיינו ט ע מ א‬
‫יכ״ת יהלא מסיסר טפוריס נפקא לן‬
‫למחלל ענידה מוטהרה מכלל שהיא‬ ‫דדמי לטמא ט פ י מבעל מ ו ס לה! ונראה דה׳׳ה לתרומה דלא ממעטינן טבול יום וכן פירש בקונטרס בהליא למבול יום שאכל תרומה‬
‫טמאה ולא אמרינן דקלישא טומאה‪,‬‬
‫במיתה ויש ליפן ט ע ם דלא חשיב ליה ה ת ם משום ד ט מ א וטבול יום מ ח ד קרא נפקי ד ה ט כתיבי קראי בפרשת אמור אל הכהניס ובא‬
‫ר״ל דלאמר דגל־ לן ר׳ סימאי מקרא‬
‫ללא ימללו דטנול ייס ממלל ענידה‬ ‫השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וגו׳ והדר כתיב ולא ישאו עליו ח ט א ומתו בו ט יחללוהו וקצת תימה היכי יליף ה ת ם בסנהדרין‬
‫אע״ג לקלישא נוי ‪:‬ע״נ לשו! ה ו י פ ‪: :‬‬ ‫מחוסר כפורים ששימש במיתה משוס לאיקרי ט מ א וטמא ילפינן חילול חילול מתרומה נימא לפסול בתרומה במיתה ודלא פסול‬
‫בתרומה לא כלאמרינן הכא לפסול בתרומה מחיל עבולה כו׳ רש לומר כיון למחיל עבולה לה! מ ט ע מ א ל נ פ ק א לן מוינזרו ולא יחללו‬
‫כל דאיקרי ט מ א ]סברא היא דגמריגן[ ליו בגזירה שוה דחילול חילול מתרומה פ ר ק הנשרפין דהוי במיתה א ע ״ ג ד ט ה ו ר לתרומה‪:‬‬