‫בעזרת ה' יתבר

‫סיכו הספר‬

‫'תורת המל' ‪ -‬דיני נפשות בי ישראל לעמי‬

‫הרבני יצחק שפירא ויוס אליצור‬

‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬הדברי מסוכמי בסגנו לשוני מוב ופשוט יותר‪ ,‬א רוח הדברי‪ ,‬ובדאי עיקרי התוכ‪ ,‬נשמרו‪.‬‬
‫‪ .2‬דברי המובאי בסוגריי מרובעי הנ תוספות והערות מהרהורי לבי ואי לה בהכרח על מה‬
‫שיסמוכו ויש להתייחס אליה בחשדנות ובזהירות‪.‬‬
‫‪ .3‬משפטי המובאי בגרשיי )'כגו כ'( הנ ציטוטי מדוייקי מהספר שנראו מרכזיי להבנת‬
‫העניי )כאשר לא היה טע לנסות לנסח אות מחדש‪ ,‬או כאשר יש חשיבות להבאת מושגי‪$‬יסוד‬
‫בלשו המקורית(‪.‬‬
‫‪ .4‬מושגי מרכזיי מודגשי כאשר ה מופיעי לראשונה או בהקשר חשוב מאוד‪ ,‬לאחר מכ ה‬
‫עשויי להופיע עוד מספר פעמי בגרשיי‪.‬‬
‫‪ .5‬הסיכו ערו לפי סימני הספר ולא לפי עמודי הספר‪ ,‬פרט למקומות מסויימי בה חלק מסויי‬
‫משתרע על פני מספר רב של עמודי ואז יש צור לציי עמודי ספציפיי‪.‬‬
‫‪ .6‬לא כל הערות השוליי נכנסו לסיכו‪ ,‬שכ חלק פותחות דיוני צדדיי או מביאות מקורות‬
‫להרחבה שאינ הכרחיי להבנת העניי‪ .‬כאשר מסוכמת הערת שוליי היא מצויינת בנפרד‪.‬‬
‫‪ .7‬סיכו זה נכתב לתועלת ציבור הלומדי והחוקרי ולמטרות מחקר ולימוד‪ ,‬ואי בו כדי להעניק‬
‫פרשנות לטקסט‪ ,‬להביע דעה‪ ,‬לפסוק הלכה וכל כיוצ"ב‪.‬‬
‫‪ .8‬כל הדברי הנכוני ה של הקב"ה‪ ,‬וכל הטעויות ה שלי‪.‬‬

‫הסכמות‬
‫הרב יצחק גינזבורג‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬שמח לראות את הספר‪ .‬יש לפעול מתו רוח של תורה‪.‬‬
‫‪ o‬מכוו את ארבעת הפעמי של הכלל ליכא מידי ]יוסבר בהמש[ כנגד ארבעת‬
‫אותיות ה'‪.‬‬
‫‪ o‬מדגיש את הבדלת ישראל מהעמי‪.‬‬

‫הרב יעקב יוס‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ o‬לרבי מבני ישראל חסר הידע ההלכתי בתחומי אלו ולכ הספר תור תרומה‬
‫חשובה‪.‬‬

‫הרב זלמ נחמיה גולדברג‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ o‬משבח את מעלת הכותבי ומבר אות על הוצאת הספר ומקווה לכרכי‬
‫נוספי בהמש‪.‬‬

‫הרב דב ליאור‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ o‬חושב שאי עוד חיבור כזה שאוס את כל החומר למקו אחד‪.‬‬
‫‪ o‬משבח את הספר וחושב שהוא ראוי לעלות של שולחנות הפוסקי הגדולי‪ ,‬כדי‬
‫להראות כיצד התורה מדריכה את האד ה בחיי האזרחיי וה בשעת‬
‫מלחמה‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫הקדמה‬
‫יש להכניס את הרצונות התקיפי לתו כלי מתוקני של המציאות‪.‬‬ ‫•‬
‫הכותבי עוסקי בבירור התוכ שבי ישראל לעמי כבר שני רבות במכו התורני‪,‬‬ ‫•‬
‫ומזמיני את הקוראי לקרוא ולהגיב‪.‬‬
‫רשימת תודות‪.‬‬ ‫•‬

‫פרק ראשו
– איסור הריגת גוי‬
‫א‪ .‬שפיכות דמי בי גויי‬
‫‪ .1‬אחת משבע המצוות היא האיסור לשפו ד‪.‬‬

‫ב‪' .‬לא תרצח'‬

‫‪ .1‬המצווה 'לא תרצח' מתייחסת א ורק ליהודי שהורג יהודי‪ ,‬ולא ליהודי שהורג‬
‫גוי או לגוי שהורג גוי‪.‬‬
‫‪ .2‬את האיסור לרצוח גויי ]שהנו חמור כאיסור תורה לכל דבר[ לומדי מפסוק‬
‫אחר מספר בראשית‪.‬‬
‫‪ .3‬בהערות השוליי מאריכי המחברי לגבי ההבדל בי ישראל לגויי בקבלת עול‬
‫המצוות‪ ,‬ומסבירי לפי הגמרא שמשו דחיית מצוות בני נח ע"י הגויי נשתנו‬
‫ג דיני הממונות שלה‪.‬‬

‫ג‪ .‬העונש‬
‫‪ .1‬יהודי ההורג גוי אינו חייב במיתת בית‪%‬די‪ .‬ג א הגוי הנו 'גר תושב'‪.‬‬
‫‪] .2‬גר תושב‪ :‬גוי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח‪ ,‬אבל לא התגייר לגמרי והוא איננו‬
‫יהודי‪ .‬זה המעשה המצופה מכלל הגויי‪ ,‬ולא שיתגיירו‪ .‬עליו לקבל את שבע‬
‫המצוות בפני בית‪%‬די מישראל‪ ,‬ואז הוא נחשב ל'חסיד אומות העול'[‪.‬‬
‫‪] .3‬שבע מצוות בני נח‪:‬‬
‫א‪ .‬איסור שפיכות דמי‪.‬‬
‫ב‪ .‬איסור גזל‪.‬‬
‫ג‪ .‬איסורי עריות‪.‬‬
‫ד‪ .‬איסור אכילת אבר מ החי‪.‬‬
‫ה‪ .‬איסור עבודה זרה‪.‬‬
‫ו‪ .‬איסור לבר )לקלל ח"ו( את הש‪.‬‬
‫ז‪ .‬חובה להקי בתי‪%‬די ולנהל חברה על‪%‬פיה[‪.‬‬
‫‪ .4‬יש הבדל בי גר תושב לעבד כנעני שנחשב ליותר חלק מע ישראל ואפילו חייב‬
‫בחלק מהמצוות‪.‬‬
‫‪ .5‬בכל מקרה מי שהרג גוי חייב בדיני שמי והדבר אסור‪.‬‬

‫ד‪ .‬דברי הרמב" בהלכות עבודה זרה‬

‫‪ .1‬ישנ שלוש דרגות של גויי‪:‬‬
‫א‪ .‬גר תושב – מצוה להחיותו ובודאי שאסור להרגו‪.‬‬
‫ב‪ .‬גוי שאינו עושה עמנו מלחמה – אסור להצילו ממיתה ואסור להרגו‪.‬‬
‫ג‪ .‬גוי שעושה עמנו מלחמה‪.‬‬
‫‪ .2‬עמ' כב הערה יד‪ :‬מובאת המחלוקת הא יש להחיות גר תושב שאיננו גמור‪,‬‬
‫כלומר שלא קיבל את מעמדו בזמ שהיובל נוהג )תנאי לקבלת המעמד(‪ ,‬ויש‬
‫אומרי שכ ויש אומרי שלא‪.‬‬
‫‪ .3‬כעת צרי לברר מה המקור לאיסור הריגת גוי שאיננו גר תושב‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫ה‪ .‬גדר האיסור‬
‫‪ .1‬אנו מוזהרי על שפיכות דמי של גויי לפני מת תורה ואחריו‪ .‬כלומר‪ ,‬אסור‬
‫ליהודי להרוג גוי אחרי מת תורה‪ ,‬כמו שאסור היה לגוי להרוג גוי לפני מת‬
‫תורה‪.‬‬
‫‪' .2‬גוי חייב מיתה על הריגת גוי‪ ,‬אבל יהודי אינו נהרג על זה'‪ .‬זאת משו שיהודי‬
‫חייב בתרי"ג מצוות וכדי להרוג אותו צרי מעשה חמור במיוחד‪.‬‬
‫‪ .3‬שוב חוזרת המסקנה‪' :‬יהודי שהורג גוי אינו חייב מיתה בידי אד ו"דינו מסור‬
‫לשמי"'‪.‬‬
‫‪' .4‬לא תרצח' הנו איסור מיוחד שנוס ליהודי‪ ,‬הוא לא מבטל את האיסור 'שופ‬
‫ד האד באד ישפ'‪.‬‬

‫ו‪' .‬ליכא מידי שלישראל שרי ולגוי אסור'‬

‫‪ .1‬משמעות המשפט היא שאי לומר שיהיה משהו שיהיה מותר לישראל ואסור לגוי‬
‫]כלומר לא יתכ שהתורה תקל ע יהודי ותחמיר ע גויי‪ ,‬א כי ההיפ‬
‫אפשרי וקורה במקומות רבי[‪.‬‬
‫‪ .2‬כלומר‪ :‬ג יהודי חייבי בקיו שבע מצוות בני נח‪.‬‬
‫‪ .3‬שבע המצוות ה התחלת התורה‪ ,‬ומשה הוסי עליה בהשלמת קבלת התורה‬
‫אבל מבלי לבטל את המצוות שהיו בהתחלה ]ראו בנספח לפרק הרביעי דיו‬
‫מפורט בעניי[‪.‬‬

‫ז‪ .‬שיקולי נוספי‬

‫‪ .1‬האיסור להרוג גוי הנו חמור ג משו חילול הש שבדבר‪ ,‬כלומר משו שרצח‬
‫של גוי בידי יהודי עשוי לצייר את היהודי כפחות מוסרי למשל וכ לגרו לגויי‬
‫לחשוב שהתורה עצמה‪ ,‬או אפילו ה' יתבר עצמו חלילה‪ ,‬אינ מוסריי‪.‬‬
‫‪ .2‬מפני דרכי שלו‪ :‬יש להחמיר באיסור הריגת גוי בשל החשש ליצירת איבה בי‬
‫הגויי ליהודי ובכדי ליצור שלו‪.‬‬
‫‪ .3‬הכותבי מדגישי‪' :‬ודאי שבסוגיית הריגת גוי חייבי להתחשב ג בטעמי‬
‫אלו בהתא למציאות'‪.‬‬

‫נספח א' – 'ליכא מידי שלישראל שרי ולגוי אסור'‬

‫בנספח זה מסבירי הכותבי לעומק רב את העיקרו לפיו לא יתכ שיהיה משהו שמותר‬ ‫•‬
‫לישראל ואסור לגוי‪.‬‬
‫עמ' כח‪ :‬הגמרא מסנהדרי )נט ע"א( העוסקת בשאלה באילו מצוות מחוייבי יהודי‬ ‫•‬
‫ובאילו גויי‪ ,‬לפני ואחרי מת תורה‪.‬‬
‫כט‪ :‬שני מקורות נוספי לסברה לפיה לא יתכ שמשהו יהיה מותר לישראל ואסור לגוי‪.‬‬ ‫•‬
‫המקור הראשו עוסק באיל שנעבד עבודה זרה‪ ,‬והשני עוסק בביאה על אשה שלא‬
‫כדרכה‪ ,‬הא הדבר מותר או אסור‪.‬‬
‫ל‪ :‬מקור רביעי ממסכת חולי )לג ע"א( העוסק בהלכות שחיטה וכשרות הבשר‪ ,‬ויש דעה‬ ‫•‬
‫שאומרת שסוג מסויי של בשר מותר לישראל ואסור לגוי‪ .‬א להלכה דעה זו נדחית ושוב‬
‫אי כא מקרה בו משהו מותר לישראל ואסור לגוי‪.‬‬
‫לא‪ :‬מובא מקור מסנהדרי )עב ע"ב( לפיו עולה בבירור שהתורה לא פטרה את היהודי‬ ‫•‬
‫מדיני הנפשות המחייבי את הגויי אחרי מת תורה‪ ,‬אלא רק החמירה עליה עוד יותר‬
‫במקרי מסויימי‪ .‬כ ג לגבי האיסור להתאבד‪ ,‬שתק לגויי ויהודי כאחד‪.‬‬
‫לב‪ :‬פסיקת הרמב" לפיה 'הפסוקי האוסרי רציחה בבני נח נכוני ג אצל ישראל'‪.‬‬ ‫•‬
‫לג‪ :‬מקו נוס בו למדי איסור לבני ישראל ממה שאסור לבני נח הנו בדי הריגת עובר‪.‬‬ ‫•‬
‫בסו העמוד כתוב שישנ עוד מקורות רבי בספרות ההלכה המסתמכי על הכלל הזה‪.‬‬ ‫•‬
‫לד‪ :‬כעת מובאי מקרי בה הכלל 'ליכא מידי' איננו נכו באופ מוחלט‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬לא כל דבר שאסור לגוי אסור אוטומטית ג לישראל‪ ,‬וכא המקור עוסק באבר‬
‫מ החי )ספרי על דברי יב‪:‬כג(‪ .‬אבל בפועל האיסור זהה אלא שעבור ישראל‬
‫למדי אותו מפסוק אחר בתורה ]בדומה לאיסור רציחה שעבור יהודי נלמד‬
‫מפסוק אחר אבל הוא לא פוטר אות מאיסורי הגויי[‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪ o‬לה‪' :‬א התורה כתבה במפורש שאנחנו צריכי לעשות משהו שהגויי אסורי‬
‫לעשותו הרי שיש כא דבר שמותר לישראל ואסור לגויי'‪ .‬הדוגמה המובהקת‬
‫לדבר הנה שמירת שבת‪ ,‬שהנה חיוב על ישראל ואיסור על גויי )'גוי ששבת חייב'‪,‬‬
‫סנהדרי נח ע"ב(‪.‬‬
‫‪ o‬נסכ ונאמר שהכלל 'ליכא מידי' נכו באפ כללי א יש לו כמה חריגי ספורי‪.‬‬
‫לסיכו‪' :‬ועל כל פני לא מצאנו מקור בהלכה לכ שאי איסור מהתורה להרוג גוי‬ ‫•‬
‫)שאינו עובר על שבע מצוות('‪.‬‬

‫נספח ב' – הסברא ב'ליכא מידי'‬

‫נספח זה בא לתת ביאור פנימי )כלומר‪ ,‬על דר החסידות והקבלה(‪.‬‬ ‫•‬
‫עמ' מ‪ :‬הסברא שמה שאסור לגויי אסור ג לישראל איננה מובנת מאליה כלל שכ‬ ‫•‬
‫ישראל נשתנו באופ מהותי מהגויי לאחר שקיבלו את התורה‪ .‬כמו כ על ישראל לעסוק‬
‫בעבודת הבירורי ולכ נדרש שיהיו לה פחות איסורי‪.‬‬
‫הערת שוליי מז‪ :‬בתלמוד הירושלמי לא נמצאת סברת 'ליכא מידי' א ישנו דיוק ופלפול‬ ‫•‬
‫בעניי ויכול להיות שהירושלמי כ מקבל את הסברא הזו‪.‬‬
‫מא‪ :‬יש דברי שהנ מצווה על ישראל ואסורי לגוי‪ ,‬כגו שמירת שבת‪.‬‬ ‫•‬
‫על היהודי לדעת את ה' בכל דרכיו‪ ,‬וא הוא עושה משהו לש שמי אז אפילו א זה‬ ‫•‬
‫אסור לב נח אזי אצל היהודי זו מצוה‪.‬‬
‫מב‪ :‬להל ינתנו שלושה הסברי לסברה זו בהקבלה ל'הכנעה‪ ,‬הבדלה‪ ,‬המתקה' –‬ ‫•‬
‫]שלישיית מושגי מתורת הבעש"ט ש'הוחייתה' ע"י הרב גינזבורג ומשמשת מודל‬
‫להתבוננות כללית ופרטית כמעט בכל תהלי במציאות‪ ,‬בעיקר בתהליכי נפשיי אבל‬
‫לא רק )כמו במקרה שלפנינו([‪:‬‬
‫‪ o‬הסבר ראשו‪:‬‬
‫‪ o‬לא יצאנו לגמרי מכלל היותנו גויי‪ ,‬שכ עדיי לא כל מה שאנחנו עושי‬
‫הנו מצווה אלא יש לנו ג 'דברי רשות' שאינ אסורי אבל שייכי‬
‫ל'קליפת נגה' שעדיי זקוקה לבירורי‪.‬‬
‫‪ o‬מג‪ :‬בחטאינו‪ ,‬ובכ שאנחנו מתייחסי ברצינות ג לעול שמנותק‬
‫מהקב"ה‪ ,‬אנחנו נותני כח וחיות לעול הקליפות ולכ ג בנו דבוק‬
‫שמ‪ ,‬של 'גויות'‪ ,‬כי איננו מתאמצי לתק את הגויי שאינ מחוברי‬
‫לקדושה‪.‬‬
‫‪ o‬מד‪ :‬זו הבנה של 'הכנעה' שכ אנחנו נאלצי להודות שעדיי רוב העול‬
‫נשאר רע ולא הצלחנו לשנות את זה‪.‬‬
‫‪ o‬הסבר שני‪:‬‬
‫‪ o‬חילול הש‪ .‬אנחנו משני כמה דברי מהתורה כדי שה יתקבלו על‪%‬‬
‫ידי הגויי‪ .‬ומובאות מספר דוגמאות לדבר מדיני ממונות‪.‬‬
‫‪ o‬מה‪ :‬אנחנו מביני שמה שאסור לגויי לא אסור ליהודי כי ה שוני‪,‬‬
‫אבל מאחר והעול הגויי לא מבי את זה 'נוצר חילול הש ]מכיוו[‬
‫שנראה כאילו כאילו בגלל שאנחנו קרובי לה' – לא איכפת לנו מקלקול‬
‫והשחתת העול'‪.‬‬
‫‪ o‬זהו הסבר של 'הבדלה'‪ ,‬שכ הוא מכיר בכ שבאמת אי קשר בי‬
‫היהודי לגויי‪ ,‬אבל דווקא בגלל המרחק מה עלינו להחמיר על עצמנו‬
‫בכמה דברי כדי שה לא יתפסו את התורה שלא כהלכה‪ ,‬ואנחנו‬
‫רגישי לכ שה' לא יחולל על ידינו‪.‬‬
‫‪ o‬הסבר שלישי‪:‬‬
‫‪ o‬אנחנו אסורי באיסורי הגויי כדי ליצור חיבור בינינו לבינ‪.‬‬
‫‪ o‬מצד עצמנו אנחנו מובדלי מהגויי‪ ,‬אבל מאחר ואנחנו מצווי על‬
‫תיקו העול כולו ולהיות אור לגויי עלינו להישאר ג מחוברי אליו‪.‬‬
‫‪ o‬זהו הסבר של 'המתקה' כי הוא מכיר בייחודיות ישראל )שלילת ההסבר‬
‫הראשו(‪ ,‬לא מתחשב ב'מה יגידו הגויי' )שלילת ההסבר השני( ובוחר‬
‫בהטלת איסורי הגויי על היהודי מתו בחירה חופשית כדי לעסוק‬
‫בבירור העול הגויי ובתיקונו‪.‬‬
‫נפקא מינה‪ :‬לדיו זה יש משמעות מבחינת שאלת הענישה של יהודי שעבר על הכלל 'ליכא‬ ‫•‬
‫מידי'‪ .‬ג כא העונש מתחלק לפי שלושת המדרגות שהוסברו לעיל‪ ,‬ובעמ' מז יש ג‬
‫הקבלה לשלושת המצבי של ע ישראל‪:‬‬

‫‪4‬‬
‫‪ o‬הכנעה גלות‪ :‬היהודי נענש כי הוא בכל‪%‬זאת דבוק בגויות אלא שהוא מרשה‬
‫לעצמו לעבור על מה שאסור לגויי‪.‬‬
‫‪ o‬הבדלה – תחילת הגאולה‪ :‬היהודי נענש מכיוו שהוא חילל את הש‪.‬‬
‫‪ o‬המתקה – גאולה שלמה והפצת דבר ה' בעול‪ :‬היהודי נענש משו שהוא ביטל‬
‫מצוות עשה לתיקו העול‪.‬‬

‫פרק שני – הריגת גוי שעובר על שבע מצוות‬

‫א‪ .‬גוי נהרג בעד אחד ובדיי אחד‬
‫‪ .1‬מספיק עד אחד ודיי אחד כדי להרוג גוי על עבירה שביצע‪ ,‬והוא נהרג בסי‬
‫)בחרב(‪.‬‬

‫ב‪ .‬עד נעשה דיי‬

‫‪ .1‬אצל בני נח העד עצמו יכול להיעשות לדיי‪ ,‬להכריע את הדי ולהרוג את הפושע‪.‬‬
‫‪ .2‬הרמב" מסביר ששמעו ולוי הרגו את אנשי שכ משו שה עברו על מצוות‬
‫דיני‪.‬‬
‫‪ .3‬אצל הגויי אי הגבלה לעריכת די בלילה כמו אצל יהודי‪ ,‬וג אי צור‬
‫בשלושה דייני או בדייני מומחי‪.‬‬
‫‪ .4‬אצל ישראל יש חיוב להביא את הפושע למשפט בפני דייני‪ ,‬להפ בזכותו‬
‫והעדי עצמ לא יכולי להיות הדייני‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' נג הערה ח‪ :‬אכ מצב זה קשה‪ ,‬שכ לדברי ה'מחנה חיי' יכול להיות מצב בו‬
‫כל אחד הורג את חבירו וטוע שזה משו שהוא ראה אותו מבצע עבירה‪ .‬א‬
‫משיבי המחברי‪:‬‬
‫א‪ .‬א מדובר במדינה שפרוצה בעבירות אז מה זה משנה‪ ,‬הרי ממילא ה‬
‫לא ישמעו לנו א לרצוח אחד את השני או לא ומתי‪.‬‬
‫ב‪ .‬א מדובר במדינה ששומרת שבע מצוות בני נח אז למה שה ירצחו‬
‫לחינ‪ ,‬הרי ה שומרי שבע מצוות‪.‬‬
‫ג‪ .‬אבל‪ ,‬ג במדינה מתוקנת יתכנו רוצחי ואז‪' :‬במצב מתוק המלכות‬
‫יכולה לקבוע שלא דני לבד אלא דני על פי בתי הדיני המתוקני‬
‫שקיימי ואז מי שד שלא על פי בתי הדיני הללו – יכולה המלכות‬
‫להרגו'‪.‬‬
‫ד‪] .‬כלומר‪ ,‬נית להפקיע את המצב שנוצר לכתחילה ולאסור על 'עד נעשה‬
‫דיי'‪ ,‬וכ אכ נעשה במדינות העול כיו‪ .‬ההבדל היחידי הוא שאצל‬
‫ישראל ג לכתחילה אסור לנהוג במצב הכאוטי הנ"ל‪ ,‬ויש להקי בתי‪%‬‬
‫דיני‪ ,‬אבל בפועל המצב זהה בשני המקומות אלא שמערכות המשפט‬
‫שונות ולגויי יש חופש רב יותר בעיצוב מערכת המשפט שלה[‪.‬‬

‫ג‪ .‬לא מעלי ולא מורידי‬

‫‪ .1‬איסור העלאה‪ :‬אסור לרפא או להציל גויי‪ ,‬ובהמש יוסבר באיזה סוג של גויי‬
‫מדובר‪.‬‬
‫‪ .2‬איסור הורדה‪ :‬אסור להרוג במכוו גויי‪.‬‬
‫‪] .3‬הכוונה הנה לגויי שאינ שומרי שבע מצוות בני נח ולכ איננו מחוייבי‬
‫להחיות‪ ,‬אבל נראה שג אסור לנו להורג )ראו הקושיה בסעי הבא(‪ .‬לגבי‬
‫גויי ששומרי שבע מצוות )'גר תושב'( כבר הובהר שאסור להורג ומצווה‬
‫להחיות )ראו סעי ד' בפרק הקוד‪ ,‬עמ' כב([‪.‬‬

‫ד‪ .‬הקושיא‬
‫‪ .1‬מדוע אסור להרוג גוי שאיננו שומר שבע מצוות )איסור הורדה( א ראינו לעיל‬
‫שכל מי שרואה גוי שעובר על שבע מצוות יכול לדו אותו ולהרגו?‬
‫‪ .2‬להל יובאו ארבעה תירוצי לקושיא זו מהראשוני‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫ה‪ .‬שיטת הרמב"‬
‫‪ .1‬א אכ מדובר בגוי שאנחנו יודעי שהוא עובר על שבע מצוות אזי אכ מותר‬
‫לדו ולהרוג אותו‪.‬‬
‫‪ .2‬א סת גוי שאיננו מכירי אותו‪ ,‬אי‪%‬אפשר להחליט שהוא אכ עובר על שבע‬
‫מצוות ואוסר לדו אותו להרגו‪.‬‬

‫ו‪ .‬שיטת הריטב"א‬

‫‪ .1‬בעיקרו מותר להרוג גוי שאיננו שומר שבע מצוות‪ ,‬אבל בפועל משו שהדבר‬
‫יצור איבה בי הגויי ליהודי אסור לעשות זאת‪.‬‬
‫‪ .2‬על‪%‬פי הברייתא במסכת עבודה זרה )כו ע"א( שעליה מסתמ הריטב"א עולה כ‪:‬‬
‫א‪ .‬כשאי איבה – מותר וג צרי להרוג גויי שאינ שומרי שבע מצוות‪.‬‬
‫ב‪ .‬כשיש איבה – אסור להרוג בידיי אבל נמנעי מהצלה כדי שיהרג הגוי‬
‫כי אפשר לתר‪ ,‬את מותו להימנע מאיבה‪.‬‬
‫‪ .3‬החזו אי"ש מקשה כא על הריטב"א משו שלדבריו יוצא שאי הבדל בי מיני‬
‫לגויי‪ ,‬וא כ מדוע הברייתא מחלקת ביניה?‬
‫‪ .4‬התירו‪ ,‬של המחברי הוא שלברייתא היה חשוב להדגיש את הצור והמצווה‬
‫להרוג מיני‪ ,‬בניגוד לגויי שעוברי על שבע מצוות שאיננו מצווי להורג אות‬
‫)לפחות כל עוד ה לא תחת ידינו(‪.‬‬

‫ז‪ .‬שיטת רבינו יונה )והט"ז(‬

‫‪ .1‬אמנ מהתורה מותר לדו ולהרוג גוי שעובר על שבע מצוות‪ ,‬אבל מדרבנ אסור‬
‫לעשות זאת ולכ נפסק ש'לא מורידי'‪.‬‬
‫‪ .2‬עמ' סב הערה כז‪ :‬לדעת המחברי האיסור הנ"ל מדרבנ תק רק במצב בו אי‬
‫ידינו תקיפה על הגויי והריגת תוביל לאיבה ולא תועיל‪.‬‬

‫ח‪ .‬מחלוקת הב"ח והט"ז‬

‫‪ .1‬הט"ז מסכי בתחילת דבריו ע רבינו יונה‪ ,‬אבל לאחר מכ מחדש שמכיוו שזהו‬
‫איסור דרבנ אזי הוא חל רק על הריגה ישירה ולא על מניעת הצלה‪.‬‬
‫‪ .2‬בכ הוא חולק על הב"ח )חמיו( שכתב שג 'סיבוב מיתה' כגו על‪%‬ידי נטילת‬
‫הסול מבור שנפל לתוכו גוי הנו אסור משו שזה נחשב כאילו המיתו בידיי‪.‬‬

‫ט‪ .‬סיכו ביניי‬

‫לא מורידי‬ ‫נהרג בעד אחד ובדיי אחד‬

‫בסת‪ ,‬כאשר לא ראינו‬ ‫כשיודעי שעבר עבירה‬ ‫רמב" )וש" (‬
‫אותו עובר עבירה‬
‫במקו איבה‬ ‫לא במקו איבה‬ ‫ריטב"א‬
‫אסור מדרבנ‬ ‫היתר מ התורה‬ ‫רבינו יונה )וט"ז(‬
‫)כנראה משו איבה(‬

‫י‪ .‬דברי הרמב" והבית יוס‬

‫‪ .1‬לפי הרמב" אסור להרוג גוי שעובד עבודה זרה‪ ,‬מכיוו שאיננו במלחמה איתנו‪.‬‬
‫אבל ג אסור להצילו א הוא טובע בנהר וכדומה‪.‬‬
‫‪ .2‬אבל מוסרי ישראל‪ ,‬עובדי עבודה זרה מישראל והמרעי לישראל מצווה לאבד‪.‬‬
‫א יכול להורג בידיו יעשה זאת‪ ,‬וא לא יסבב לה מיתה‪.‬‬
‫‪ .3‬יש מחלוקת לאיזו מ השיטות דלעיל נית להתאי את דברי הרמב" מכיוו‬
‫שהיא לא מסתדרת לגמרי ע א‪%‬אחת מה‪.‬‬
‫‪ .4‬ה'בית יוס' מבי שהרמב" מתכוו לכ שהמילי 'לא מורידי' משמעות שאי‬
‫חיוב להוריד‪ ,‬אבל יש רשות לדו גוי שעובר על שבע מצוות ולהרוג אותו‪.‬‬
‫‪ .5‬א תירו‪ ,‬זה סותר את הגמרא מסנהדרי שהובאה לעיל לפיה 'לא מורידי' הנו‬
‫איסור גמור ולא רשות‪ .‬ג הרמב" פוסק שאסור להרוג בידיי את הגוי‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫יא‪ .‬ביאור דעת הבית יוס ודעימיה‬
‫‪ .1‬נקדי ונאמר שישנו הבדל מהותי בי חיוב מיתה אצל יהודי לבי חיוב אצל‬
‫גויי‪:‬‬
‫א‪ .‬לגוי ניתנת האפשרות לחזור בתשובה על מעשיו ולקבל על עצמו שבע‬
‫מצוות בני נח מעתה ואיל ובכ להינצל מעונש מוות‪.‬‬
‫ב‪ .‬על יהודי מחמירי יותר ולאחר שביצע את המעשה תשובתו כבר איננה‬
‫מועילה בדיני אד ]ואולי משו כ הפרודצורה לקביעת עונש מוות‬
‫ליהודי הנה מסובכת וקשה יותר‪ ,‬מכיוו שאי ממנה דר חזרה‪ ,‬ואילו‬
‫אצל גוי תשובתו מצילה אותו[‪.‬‬
‫‪ .2‬בעמ' סט מובאות כמה הוכחות מ הכתובי לאמור לעיל לגבי קבלת מצוות‬
‫מעתה ולהבא אצל גויי‪ .‬עמוד לאחר מכ מובהר שג בימינו א הגוי קיבל על‬
‫עצמו שבע מצוות אי להרוג אותו על מה שעבר עד כה‪ ,‬ואפילו א חזר בתשובה‬
‫רק בינו לבי עצמו ולא בפני בית‪%‬די מישראל‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' ע‪' :‬עדי שהגוי יחזור בתשובה‪ ,‬ולא שנהרוג אותו‪ .‬א אנחנו מגיעי לגוי‬
‫שאינו שומר שבע מצוות ויש אפשרות להסביר לו את חשיבות קיומ כ שהוא‬
‫יחזור בתשובה – נעדי לבחור בדר הזו‪ ,‬ולא לדו ולהרוג אותו'‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' ע הערה מב‪ :‬זה חלק מהחיוב לקרוא לגויי לשלו לפני יציאה למלחמה‬
‫נגד‪.‬‬
‫‪ .5‬גוי שעובר על שבע מצוות איננו 'בר קטלא'‪ ,‬וגוי שהורג אותו איננו פטור‪.‬‬
‫‪ .6‬א ההריגה היתה לש מצוות דיני אז היא מותרת בגוי שאיננו שומר שבע‬
‫מצוות בני נח‪ ,‬אבל א היתה אפשרות כלשהי לתק את הגוי ולהחזירו בתשובה‬
‫אזי 'אי כא קיו מצות דיני אלא הריגה והשחתת העול‪ ,‬ואי היתר להריגה‬
‫הזו'‪.‬‬
‫‪ .7‬לכ במצב שאנו בגלות אי שו די בהריגת גויי שעוברי על שבע מצוות‪.‬‬
‫‪ .8‬לדוגמה מביאי עבד גוי עובד עבודה זרה שנקנה בשוק‪ ,‬וליהודי אסור ליהנות‬
‫ממנו כי אסור ליהנות מעבודה זרה‪ ,‬אבל אסור לו להרוג אותו בגלל זה הרי ג כל‬
‫הגוי שסביבו עובדי עבודה זרה‪.‬‬
‫‪ .9‬עמ' עד‪ :‬מיישבי את דברי הרמב" כ‪:‬‬
‫א‪ .‬אי מצוה להרוג גוי אפילו א ידוע שהוא עובר על שבע מצוות‪.‬‬
‫ב‪ .‬א ההורג הורג את הגוי העבריי בגלל עבירותיו הרי שהדבר איננו אסור‬
‫)אבל ג לא מצוה(‪.‬‬
‫ג‪ .‬א ההורג מתכוו סת להשחתה וקלקול הרי זה אסור‪.‬‬
‫ד‪ .‬ולכ אי‪%‬אפשר לומר ששפיכות דמי של ישראל כלפי גוי מותרת‪.‬‬
‫ה‪ .‬במקו אחד אוסר הרמב" שפיכות דמי זו‪ ,‬ובמקו אחר הוא עושה‬
‫חלוקה בי סוגי רשעי ואת חלק מותר להרוג‪.‬‬

‫יב‪ .‬אנשי שכ – דעת הרמב"‬

‫‪ .1‬לדעת הרמב" אנשי שכ נתחייבו הריגה ע"י שמעו ולוי מכיוו שלא קיימו‬
‫מצוות דיני ולא דנו את שכ ב חמור שגזל את דינה‪.‬‬
‫‪ .2‬הרמב" מקשה ואומר שהרי אנשי שכ עברו עוד עבירות רבות אז למה להרוג‬
‫אות פתאו דווקא על העבירה הזו?‬
‫‪ .3‬מכא מדגישי המחברי שאסור להשתמש בהיתר להרוג גוי שעובר על שבע‬
‫מצוות כדי להשיג רווח אישי‪ ,‬כגו להרוג גוי רשע ועשיר כדי לקחת את אחוזתו‪.‬‬
‫הדבר מותר רק במסגרת קיו מצוות דיני כנגד הרשעי‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' עח‪ :‬כאשר גוי עובר עבירה שקרובה אלינו עלינו לדו אותו אחרת זה יתפרש‬
‫כהסכמה למעשיו‪ .‬א על עבירות רחוקות איננו רודפי אחרי הגויי‪.‬‬

‫יג‪ .‬אנשי שכ – דעת הרמב"‬

‫‪ .1‬יש קושי בדברי הרמב" שהר" מסביר אותו כ‪' :‬מותר היה לבני יעקב להרוג‬
‫את אנשי שכ על היות רשעי שעוברי על שבע המצוות‪ .‬יעקב חשב שא על‬
‫פי שהדבר מותר – אי לעשות אותו‪ ,‬כי אי בכוח של בני יעקב המועטי‬
‫להתמודד ע התוצאות של המעשה שיקוממו עליה את כל יושבי האר‪.',‬‬
‫‪ .2‬כלומר‪ ,‬מותר לפגוע בכל גוי שעובר על שבע המצוות א יש צור בכ לישראל‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫‪ .3‬א ג כא א קיי סיכוי שהגוי יחזור בתשובה ויקבל על עצמו שבע מצוות בני‬
‫נח אי להרוג אותו‪ ,‬ועל כ כעס יעקב על בניו בסו ימיו שכ היה סבור שאנשי‬
‫שכ באמת התכוונו לעשות תשובה על מעשיה‪.‬‬
‫‪ .4‬כמו‪%‬כ שוב חוזרת הנקודה לפיה במקרה בו גוי מסויי איננו מפריע לקיו‬
‫המצוות ואנחנו רוצי להרוג אותו לצור טובה אישית כלשהי הדבר אסור‪.‬‬
‫‪ .5‬סיכו הדעות‪:‬‬

‫מדוע נהרגו אנשי שכ?‬ ‫בעל הדעה‬

‫ה נידונו על עבירות שנוגעות לבני יעקב‬ ‫רמב"‬
‫ה נידונו על מעשיה כי כדי לתק עדי שלא‬ ‫רמב"‬
‫לצפות שיחזרו בתשובה‬ ‫לפי האפשרות הנוספת‬
‫ה חייבי מיתה בגלל עבירותיה‪ ,‬ומותר להרוג‬ ‫רמב" לפי הר"‬
‫גויי כאלו בכל צור שמתעורר )מכיוו שמ הסת‬
‫ה לא יחרו בתשובה(‬

‫יד‪ .‬הריגת מי שחזר בתשובה‬

‫‪ .1‬הסברנו שלגוי אי חיוב מיתה מוחלט על עבירותיו ]בשונה מיהודי[ והוא יכול‬
‫לחזור בתשובה ולהינצל מהעונש‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי הרמב" יעקב כעס על שמעו ולוי ג בסו ימיו מכיוו שהיה סיכוי שאנשי‬
‫שכ התכוונו באמת ובתמי לשמור את שבע המצוות מעתה ואיל ועדי היה‬
‫לאפשר לה זאת במקו להרוג אות‪' :‬נראה שאי מי שיחלוק על כ שא‬
‫אפשר לנקוט בדר הזו – היא עדיפה'‪.‬‬

‫טו‪ .‬מלכות גויי מתוקנת‬

‫‪ .1‬כאשר יש מדינה סביר מאוד שהיא תקי מערכת מסודרת לדי ומשפט ותשלול‬
‫מהיחידי את הרשות לדו ולבצע עונשי בעצמ‪.‬‬
‫‪ .2‬היהודי אחראי לקיו בתי‪%‬דיני לגרי תושבי בתחומ‪.‬‬
‫‪ .3‬קיו מערכת המשפט בה ליצור ג את האפשרות לדו בסיכוי שהעבריי יחזור‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫‪ .4‬קיו מצוות הדיני ע"י היחיד במצב זו הנו ע"י העברתו את העבריי למערכת‬
‫המשפט‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' פג הערה סו‪ :‬לפי הט"ז מצוות הדיני לא תתקיי כראוי א היא תהיה‬
‫בידי יחידי בזמ הזה‪.‬‬
‫‪ .6‬סיכו‪:‬‬

‫רמב"‬ ‫רמב"‬ ‫רמב"‬ ‫המקרה‬

‫לפי הר"‬ ‫לפי האפשרות הנוספת‬
‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫לדו כדי לתק‬
‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫אסור‬ ‫לדו כהתמודדות ע רשע‬
‫מותר‬ ‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫לדו כדי להרוויח דברי‬
‫אחרי‬
‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫לדו חוזר בתשובה\‬
‫לדו כשיש מלכות‬

‫טז‪ .‬דברי הכנסת הגדולה‬

‫‪ .1‬מובאת תשובה בש ספר 'שיירי כנסת הגדולה' הדנה בשאלה של רופאי‬
‫המטפלי בישמעאלי‪:‬‬
‫א‪ .‬הא צרי לתת לה תרופות לא מועילות?‬
‫ב‪ .‬לטפל בה כרגיל?‬
‫ג‪ .‬או למנוע מה תרופות מועילות?‬
‫‪ .2‬מובאות השיטות השונות ונפסק לבסו ש'שב ואל תעשה עדי'‪ ,‬כלומר בגלל‬
‫מורכבות המצב ושונות הדעות עדי לנהוג כרגיל ואפילו לא למנוע מה תרופות‬
‫המועילות‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫‪ .3‬לבסו נידונה האפשרות של גוי המיצר לישראל‪ ,‬ואז לפי הבית יוס מותר לדו‬
‫ולהרוג אותו‪.‬‬
‫‪ .4‬לפי הט"ז רבנ אסרו עלינו לדו גויי ולכ אסור לדו ולהרוג אותו‪.‬‬

‫נספח – דברי החזו איש‬

‫עמ' פו‪ :‬נספח זה מביא נקודות עיקריות בדברי החזו איש לגבי הדברי שנאמרו בגו‬ ‫•‬
‫הפרק‪.‬‬
‫מאחר והעול כולו פרו‪ ,‬בשמירה על שבע המצוות אי לנו חיוב לדו את הגויי בזמ‬ ‫•‬
‫הזה‪ ,‬ואפילו לא למסור למלכות גוי שראינו שעובר עבירה שג המלכות מענישה בגינה‪.‬‬
‫אלא א כ כבר גדרו עצמ הגויי מאותה עבירה ]למשל א ראינו מישהו רוצח במדינה‬ ‫•‬
‫שידוע שמענישה על רצח[‪.‬‬
‫בכדי שישראל ידו גוי יש צור ג כ בשני עדי מישראל‪.‬‬ ‫•‬
‫ממשי את הקושיה על הריטב"א ששואלת מה ההבדל לשיטתו בי גויי למיני‪.‬‬ ‫•‬
‫לדעת המחברי החזו איש סבור שיש איסור דרבנ בעשיית די בגויי‪ .‬האיסור תק ג‬ ‫•‬
‫כלפי גויי ולכ יש בעיה במת עדות בבית‪%‬די של גויי כנגד גוי שחשוד בביצוע עבירה‪.‬‬
‫במקו אחד יוצא מדברי החזו איש שהאיסור להרוג גוי ללא שני עדי הנו מדאורייתא‪,‬‬ ‫•‬
‫ואילו במקו אחר הוא מסתמ על הט"ז שלפיו איסור זה הנו רק מדרבנ – ומכא שיש‬
‫סתירה בדבריו‪.‬‬
‫דברי החזו איש סותרי דברי ראשוני ואחרוני רבי‪ ,‬ולא ברור מדוע הוא העדי‬ ‫•‬
‫פירוש אחד על משנהו‪.‬‬

‫פרק שלישי – מסירות נפש על רציחה – בי

בני נח‬
‫א‪ .‬חיוב מסירות נפש על רציחה – בישראל ובגויי‬
‫‪ .1‬יהודי מחוייב למסור את נפשו על שלוש עבירות חמורות‪ :‬שפיכות דמי‪ ,‬גילוי‬
‫עריות ועבודה זרה‪.‬‬
‫‪ .2‬ליהודי אסור להרוג נפש מפני נפש‪ ,‬כלומר להרוג יהודי אחר כדי להציל את עצמו‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' פט הערה א‪ :‬המצוות ניתנו ליהודי לצור התקשרות לקב"ה ואילו לגויי‬
‫ה ניתנו לצור ישובו של עול‪.‬‬
‫‪ .4‬לגבי גויי כול מסכימי שאי ה מצווי למסור את נפש על גילוי עריות‬
‫ועבודה זרה )למרות שג ה מצווי על כ(‪ ,‬ואילו לגבי רציחה יש דעות‬
‫)המחלוקת מובאת מה'פרשת דרכי'(‪:‬‬
‫א‪ .‬יש מי שאומר שמותר לגוי להרוג גוי אחר כדי להציל את עצמו פשוט‬
‫משו שה לא נצטוו באותו אופ כמו ישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש מי שאומר שאסור לגוי להרוג גוי אחר כדי להציל את עצמו כי 'מי‬
‫אמר שדמ אדו יותר מד חבר?' )דעת המהר"ל(‪.‬‬
‫‪ .5‬עולה שאלה לגבי מקרה בו אומרי לגוי אחד שיהרוג גוי שני או שיהרגו אותו‬
‫)את הגוי הראשו(‪ ,‬הא הגוי הראשו צרי להיהרג ולא להרוג את חברו‪ ,‬או‬
‫שמא מותר לו להורגו? לדעת המהר"ש יפה מותר‪.‬‬

‫ב‪ .‬הריגת חוס הצלה לפי המהר"ש יפה‬

‫‪ .1‬לפי המהר"ש יפה יוצא שבזמ פיקוח נפש שו מצוה לא תקפה עבור הגוי ולכ‬
‫מותר לו ג לרצוח ]בשונה מיהודי שמחוייב במצוות באופ חמור יותר[‪.‬‬
‫‪ .2‬אי זה משנה א הגוי המונע את הצלת הגוי הראשו נתו תחת אונס או רק‬
‫במקרה חוס את דר ההצלה של הראשו ‪ %‬בכל מקרה מותר לראשו להרוג את‬
‫השני‪.‬‬

‫ג‪ .‬הירושלמי – ראיה לפרשת דרכי‬

‫‪ .1‬לפי הירושלמי גוי שהרג גוי אחר באונס כדי להציל את עצמו לא רק שאינו פטור‬
‫)כדעת המהר"ש( אלא חייב מיתה כמו כל רוצח‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫‪ .2‬לפי הירושלמי אסור לאד אפילו לגנוב מצד שלישי שאיננו קשור לעניי כדי‬
‫להציל את חייו‪.‬‬

‫ד‪ .‬דחיית הראיה על פי הסבר 'מראה הפני'‬

‫‪' .1‬מראה הפני' תמה כיצד הירושלמי אוסר על אד לגזול כדי להציל את חייו‪,‬‬
‫הרי זו אינה אחת משלושת העבירות שיש למסור את הנפש עבור‪.‬‬
‫‪ .2‬הוא מביא ראיה נוספת למסירות נפש על ממו ממסכת כתובת )יט ע"א(‪.‬‬
‫‪ .3‬להלכה נפסק שאי למסור את הנפש עבור ממו‪.‬‬
‫‪ .4‬סברת רב חסדא‪ ,‬הטוע שיש למסור נפש ג על ממו‪ ,‬מוסברת ע"י הכותבי בכ‬
‫שההיתר לעבור עבירות בשביל להציל חיי נובע ממחילת הקב"ה על מצוותיו‪.‬‬
‫‪ .5‬אבל הזולת איננו מחוייב למחול לי ג א חיי עמדו בסכנה ולכ אי לי רשות‬
‫מבחינתו לפגוע בממונו כדי להינצל‪.‬‬
‫‪ .6‬מכא יוצא שבחיוב למסור את הנפש על שפיכות דמי נמצאת ה עבירה כלפי‬
‫שמיא וה עבירה כלפי הזולת‪ ,‬שלא יהיה מוכ למות כדי שאני אחיה‪.‬‬
‫‪ .7‬זו הסיבה שלגויי אסור לרצוח כדי להינצל‪ ,‬משו הפגיעה בזולת ולא משו‬
‫חומרת האיסור מהתורה‪.‬‬
‫‪ .8‬אבל לפי רבא‪ ,‬שדעתו נפסקה להלכה‪ ,‬לא ברור שיש איסור על גוי למסור נפשו‬
‫כדי לא להרוג גוי אחר ולכ לא נסתרו דברי המהר"ש יפה‪.‬‬

‫ה‪ .‬דחיית הראיה על פי חילוק בי ריפוי להצלה – האור שמח‬

‫‪ .1‬הספר 'ארבעה טורי אב' מוצא סתירה בדברי הרמב"‪:‬‬
‫א‪ .‬מצד אחד מי שלא מסר את נפשו על אחת משלושת המצוות החמורות‬
‫לא נענש על העבירה למרות שהדבר אסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬במקו אחר נאמר שמי שהתרפא באמצעות מעבר על אחת משלושת‬
‫המצוות הנ"ל נענש ע"י בית‪%‬הדי‪.‬‬
‫‪ .2‬ה'אור שמח' מיישב את הקושיה על‪%‬ידי יצירת חילוק בי 'הציל את עצמו' לבי‬
‫'נתרפא'‪:‬‬
‫א‪ .‬ברפואה אי‪%‬אפשר לומר שהחולה נאנס לעבור על אחת המצוות כדי‬
‫להתרפא ולכ נית להענישו‪ ,‬וכ יש לו טובת הנאה במעבר על המצווה‪.‬‬
‫ב‪ .‬בהצלה ממוות המעבר על המצוות נכפה על האד ולכ אי מענישי‬
‫אותו‪ ,‬שכ הוא עצמו בכלל לא רצה להיכנס למצב הזה ואי לו רווח‬
‫ממנו‪.‬‬
‫‪ .3‬יוצא שהרמב" סבור שאסור להתרפא בד של מישהו אחר‪ ,‬בי אצל גוי בי‬
‫אצל ישראל‪.‬‬
‫‪ .4‬דברי המהר"ש יפה מוסברי כ שהוא מסכי שאי להרוג גוי אחר כדי להינצל‪,‬‬
‫אבל זה נכו רק במקרה של ריפוי‪.‬‬

‫ו‪ .‬טבלת סיכו‬

‫להתרפא באחר‬ ‫'הרוג את פלוני או שאהרוג אות '‬ ‫חוס דר הצלה‬

‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מהר"ש יפה‬
‫אסור‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫אור שמח‬
‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫)יתבאר בהמש(‬ ‫פרשת דרכי‬

‫ז‪ .‬סיעה‬
‫‪ .1‬כא דני בסוגיה של קבוצת בני‪%‬אד )'סיעה'( שדורשי ממנה לבחוד אחד‬
‫מתוכה שיהרג או שכול יהרגו‪.‬‬
‫‪ .2‬הירושלמי מחלק בי מקרה זה לבי מקרה בו נאמר לקבוצה למסור מישהו‬
‫ספציפי‪ ,‬ואז מותר למסור אותו כדי להציל את כול‪.‬‬
‫‪ .3‬א חולקי ושואלי הא מותר למסור את אותו אחד ספציפי או רק א היה‬
‫רשע וחייב מיתה ממילא‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫ח‪ .‬הבדל בי ישראל לגויי – סברא מול מצות מסירות נפש‬
‫‪ .1‬לפי המהר"ש יפה ברור שמותר למסור גוי אחד להריגה כדי להציל את כול )הוא‬
‫הרי מתיר ג לגוי אחד להרוג את חבירו כדי להציל את עצמו(‪.‬‬
‫‪ .2‬א 'ייחדו אחד' ‪ %‬כלומר דורשי להרוג מישהו ספציפי מהקבוצה – בגויי ודאי‬
‫שמותר להורגו ואצל יהודי יש המחמירי יותר ויש מחלוקת בעניי‪.‬‬
‫‪ .3‬כאשר לא ייחדו אחד אזי תק הטיעו‪' :‬מאי חזית דדמא דיד סומק טפי?' –‬
‫למה למסור דווקא אותי ולא אות כדי להציל את כל הקבוצה?‬
‫א‪ .‬לפי ה'כס משנה' במקרה זה אכ אסור למסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי ה'מנחת חינו' במקרה זה מותר למסור אצל גויי כי אי אצל‬
‫חומרת איסור רציחה כמו אצל יהודי‪ ,‬וממילא א יהרגו כול כי לא‬
‫מסרו אחד מה אז ג ההוא שאמור היה להימסר יהרג‪.‬‬

‫ט‪ .‬גורל‬
‫‪ .1‬מי שאומר שמותר למסור כשייחדו אד אחד מהקבוצה למיתה יתיר למסור ג‬
‫אחד לפי הגרלה כאשר לא ייחדו האנסי מישהו מסויי )לפי ה'תפארת משה'(‪.‬‬
‫‪ .2‬במקרה בו הגויי נאלצי למסור מישהו הכי טוב שיבחרו אותו באמצעות‬
‫הגרלה במקו שכול ימותו‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' קד הערה לא‪ :‬הא מישהו אחד יכול לכפות על הקבוצה גורל או שהמצב‬
‫הוא 'כל דאלי גבר'?‬

‫י‪ .‬ההבדל בסברא בי ישראל לגויי‬

‫‪ .1‬הסברא 'מאי חזית' שונה בי ישראל לגויי‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי רש"י ישראל מחוייבי באופ עקרוני למסור את נפש על כל המצוות‪ ,‬אלא‬
‫שמשו שהמצוות ניתנו כדי לחיות בה ולא למות בה מותר לעבור עליה כדי‬
‫להציל את הנפש‪ .‬אבל במקרה של רצח כדי להציל נפש אחרת לא הרווחנו כלו‬
‫ולכ זה אסור‪.‬‬
‫‪ .3‬לעומת זאת‪ ,‬גויי אינ מצווי על קידוש ה' ]אלא רק על האיסור לקלל את ה'[‬
‫ולכ מותר לה לעבור עבירה כדי להציל את עצמ‪ .‬האיסור על גוי אחד להרוג‬
‫שני כדי להציל את עצמו הנו מ'סברא' שקשורה ליחסי ביניה ולא למצוות‬
‫)שבטלות אצל גויי במקרה של פיקוח נפש(‪.‬‬
‫‪ .4‬לכ יש מקרי בה לגויי יהיה מותר להרוג גוי אחר כדי להינצל בעוד ליהודי‬
‫זה יהיה אסור‪.‬‬

‫יא‪ .‬נפקא מינה בי יהודי לגויי‬

‫‪ .1‬דוגמה‪ :‬ראוב פגע בשמעו ושמעו גוסס וזקוק להשתלת כבד‪ ,‬והוא מעוניי‬
‫להרוג את ראוב ולקחת ממנו את הכבד כדי להציל את חייו‪ .‬אצל יהודי הדבר‬
‫אסור‪ ,‬ואילו אצל גוי הדבר יהיה מותר כי אצל תק רק הטיעו 'מאי חזית' ולא‬
‫השאלה הכללית של חיי האומה‪.‬‬

‫יב‪ .‬הצלה ממזיק – בממונות ובנפשות‬

‫‪ .1‬את סברת 'מאי חזית' נית להחיל ג לדיני ממונות ולשאול מדוע הממו של‬
‫'אדו יותר' מהממו של חבר?‬
‫‪ .2‬כאשר האפשרות היא לקחת מממונו של פלוני או שממוני שלי יפגע – אסור לי‬
‫לפגוע בממו הזולת‪.‬‬
‫‪ .3‬א במקרה בו ממו חברי מזיק לי מותר לי לפגוע בממונו והוא אינו יכול לשאול‬
‫מדוע סברתי שהממו שלי 'שווה יותר' משלו‪ ,‬שכ אני אטע שהממו שלי קוד‬
‫לשלו והממו ומדוע עלי להשלי ע הנזק שממונו גור לי?‬
‫‪ .4‬מובאת ראיה לעניי מדיני שור המזיק לשור של בעלי אחרי‪.‬‬

‫יג‪ .‬המשמעות לעני דיני נפשות של גויי‬

‫‪ .1‬אצל גויי קיימת הקבלה בי דיני ממונות לדיני נפשות – מותר לגוי לפגוע‬
‫בממו\נפש של גוי אחר בטענת 'ממוני\חיי קודמי'‪.‬‬
‫‪ .2‬ליהודי אסור לעשות זאת כי אצלו יש איסור חמור יותר לעניי נטילת נפש‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫‪ .3‬אסור להרוג יהודי כדי להציל את עצמי ג במקרה של אונס‪ ,‬כאשר היהודי השני‬
‫מסכ את חיי שלא מרצונו )כגו כאשר הוא נופל עלי בגלל שהסול נשבר(‪.‬‬

‫יד‪ .‬המקשה לילד‬

‫‪ .1‬לפי המשנה א היולדת עומדת למות הורגי את העובר בבטנה כדי להצילה‪,‬‬
‫אבל א הוא כבר הוציא את ראשו )ולכ נחשב לאד חי( אז לא הורגי אותו כי‬
‫לא דוחי נפש מפני נפש‪.‬‬
‫‪ .2‬המחברי שואלי שאלה מקבילה בדיני ממונות – פרה שמתקשה לילד וכדי‬
‫להצילה יש להרוג את העובר‪ .‬מותר במקרה זה להרוג את העובר‪ ,‬שהנו מזיק‬
‫באונס‪.‬‬
‫‪ .3‬ישנו מקרה בו שור אחד ניזוק משור אחר אבל אי‪%‬אפשר להחשיב את השור‬
‫האחר כמזיק ולכ אסור להורגו‪ ,‬כגו במקרה בו השור הראשו נפל על השני‬
‫וחונק אותו והשור השני פוגע בראשו כדי להינצל‪ .‬אסור לפגוע בשני‪.‬‬
‫‪ .4‬א זה לא תק בדיני נפשות אצל יהודי‪ ,‬ולכ לאשה אסור להרוג את העובר‬
‫)שהוציא את ראשו( למרות שחייה קודמי כי 'יש חומרא בנפשות יותר מאשר‬
‫בדיני ממונות רגילי'‪.‬‬
‫‪ .5‬אצל גויי די האשה המקשה לילד זהה לדי בממונות‪' :‬מותר ג לגויה היולדת‬
‫להרוג את העובר המסכ אותה בטענת "חיי קודמי" '‪.‬‬

‫טו‪ .‬מחלוקת בבלי וירושלמי‬

‫‪ .1‬כא מחדשת הגמרא שישנו 'רוד מאונס'‪ ,‬כגו התינוק שרוד את אמו ועשוי‬
‫להמיתה אבל הוא לא עושה זאת מבחירה אלא מכורח המציאות‪.‬‬
‫‪ .2‬הירושלמי חולק וטוע שבסוגיית היולדת המתקשה אי‪%‬אפשר לדעת מי רוד את‬
‫מי כי ג התינוק נמצא בסכנת חיי‪.‬‬
‫‪ .3‬א רק צד אחד רוד את השני מותר להורגו כמו בדיני ממונות‪.‬‬
‫‪ .4‬לגבי רוד באונס ישנה מחלוקת בי הבבלי לירושלמי‪:‬‬
‫א‪ .‬לפי הבבלי אסור להרוג את הרוד מכיוו שיש חומרה באיסור רציחה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי הירושלמי מותר להרוג את הרוד )אלא שביולדת אי‪%‬אפשר לדעת‬
‫מי רוד את מי(‪.‬‬
‫‪ .5‬אפשר לפרש ג שאי מחלוקת בכלל‪:‬‬
‫א‪ .‬לפי האגרות משה ג הירושלמי מסכי שהתינוק הוא המזיק אלא‬
‫שהוא מזיק באונס ובי יהודי אסור להרוג מזיק באונס ולכ זה נחשב‬
‫כאילו לא יודעי מי הרוד‪.‬‬
‫ב‪ .‬אי מחלוקת בי הבבלי לירושלמי לגבי האיסור להרוג רוד באונס‪ ,‬אלא‬
‫כיצד להסתכל על המציאות של המקשה ללדת – לפי הירושלמי שניה‬
‫רודפי זה את זה ולפי הבבלי התינוק הוא הרוד‪.‬‬
‫ג‪ .‬אפשרות נוספת היא שהבבלי מסכי ע הירושלמי ומתיר להרוג רוד‬
‫באונס‪ .‬אלא שביולדת 'רודפי מ השמי' ואי‪%‬אפשר לקבוע שהתינוק‬
‫רוד‪ .‬לפי אפשרות זו אי הבדל בי יהודי לבי דיני ממונות וגויי‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫‪ .6‬סיכו‪:‬‬

‫הבבלי מודה‬ ‫יש מחלוקת רק‬ ‫הירושלמי מודה‬ ‫מחלוקת בבלי‬ ‫אפשרות ההסבר‬
‫לירושלמי‬ ‫בדיני ממונות‬ ‫לבבלי )הסבר ‪(1‬‬ ‫וירושלמי‬
‫)הסבר ‪(3‬‬ ‫)הסבר ‪(2‬‬ ‫)ההסבר הפשוט‬
‫בגו הפרק(‬
‫אסור להתערב‬ ‫בבלי‪ :‬מותר‬ ‫מותר לבעל הפרה‬ ‫בבלי‪ :‬מותר‬ ‫הדי בעובר פרה‬
‫לבעל הפרה‬ ‫להזיק לעובר‬ ‫לבעל הפרה‬ ‫)ובעובר גוי(‬
‫להזיק לעובר‬ ‫להזיק לעובר‬
‫ירושלמי‪ :‬אסור‬ ‫ירושלמי‪ :‬אסור‬
‫להתערב‬ ‫להתערב‬
‫אסור לפגוע‬ ‫אסור לפגוע‬ ‫אסור לפגוע‬ ‫אסור לפגוע‬ ‫בעובר‬ ‫הדי‬
‫בעובר‬ ‫בעובר‬ ‫בעובר‬ ‫בעובר‬ ‫ישראל‬
‫מותר לניזק‬ ‫אסור )אפילו(‬ ‫אסור )אפילו(‬ ‫בבלי‪ :‬אסור‬ ‫בישראל‬ ‫הדי‬
‫לפגוע בו‬ ‫לניזק לפגוע בו‬ ‫לניזק לפגוע בו‬ ‫לפגוע בו‬ ‫הנופל מ הגג על‬
‫ירושלמי‪ :‬מותר‬ ‫חברו‬
‫לניזק לפגוע בו‬
‫מותר לנפגע‬ ‫מותר לנפגע‬ ‫מותר לנפגע‬ ‫מותר לנפגע‬ ‫הדי בגוי הנופל‬
‫לפגוע בנופל‬ ‫לפגוע בנופל‬ ‫לפגוע בנופל‬ ‫לפגוע בנופל‬ ‫מ הגג על חברו‬

‫טז‪ .‬סיכו‬

‫להתרפא באחר‬ ‫'הרוג את פלוני‬ ‫מזיק באונס‬ ‫חוס דר הצלה‬

‫או שאהרוג‬ ‫מרוצח‬
‫אות '‬
‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מהר"ש יפה‬
‫)בפשטות(‬
‫אסור‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫אור שמח )אולי‬
‫מהר"ש יפה(‬
‫אסור‬ ‫אסור‬ ‫מותר‬ ‫)מותר‪ ,‬יתבאר‬ ‫שיטת הפרשת‬
‫בהמש(‬ ‫דרכי‬

‫יז‪ .‬מזיק באונס בגרמא – חסימת דר פרטית‬

‫‪ .1‬מובאת סוגיה נוספת העוסקת בחפצי של אחד שהונחו בחצר של השני )במזיד‬
‫או באונס‪ ,‬לא ברשות(‪ ,‬וה מפריעי לבעל החצר לעשות את מלאכתו – מותר לו‬
‫לפגוע בחפצי שהונחו ברשותו כדי לא להפסיד ממו בעצמו‪.‬‬
‫‪ .2‬כלומר‪ ,‬מותר לפגוע במזיק באונס‪.‬‬

‫יח‪ .‬חיוב תשלומי בפגיעה בחוס דר ‬

‫‪ .1‬א אד מציל את עצמו בממו חברו )כלומר‪ ,‬פוגע בממו השיי לאד אחד כדי‬
‫להינצל מסכנה‪ ,‬כגו מבעיר שדה כדי להרחיק אויב( – הוא חייב לשל את הנזק‪.‬‬
‫‪ .2‬עמ' קיט הערה נב‪ :‬דני במקרה בו אד מציל אחרי בממו חברו ואז לכאורה‬
‫הוא פטור מתשלו הנזק‪.‬‬
‫‪ .3‬אילו לא היתה כא סכנת נפשות ממילא אסור היה לפגוע בממו החוס‬
‫לכתחילה‪.‬‬

‫יט‪ .‬החילוק בי מזיק לבי חוס‬

‫‪ .1‬הקושיה‪:‬‬
‫א‪ .‬מצד אחד מותר להתגונ מפני ממו שמזיק אותי אפילו א הוא מזיק‬
‫באונס‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצד שני כאשר הממו חוס את דרכי ואני מזיק לו כדי להינצל עלי‬
‫לשל את הנזק‪.‬‬
‫‪ .2‬ההבדל בי המקרי הוא שבמקרה של הממו החוס בעל הממו עושה משהו‬
‫שמותר לו לעשות ע ממונו‪ ,‬אלא שנוצר מצב בו הממו הזה מסכ מישהו אחר‪,‬‬

‫‪13‬‬
‫ולכ הוא מזיק לממו כדי להינצל אבל מאחר ובעל הממו לא פשע חייב הניצול‬
‫לשל לו את הנזק שגר‪.‬‬
‫‪ .3‬א במקרה של ממו שמזיק לממו אחר )כגו שור שתוק שור אחר( עצ‬
‫המעשה הנו אסור‪ ,‬כי אסור לשלוח שור שיפגע בשור אחר‪ ,‬ולכ בעל השור‬
‫המותק רשאי להרוג את השור התוק וג לא חייב לשל את הנזק‪.‬‬
‫‪ .4‬א אנס מאיי לפגוע בממוני א לא אפגע בממונו של חברי אסור לי לפגוע‬
‫בממו החבר כדי להציל את עצמי ]ולא ברור א כ הדי ה בגויי וה בישראל‪,‬‬
‫על כל פני זה מקביל לדיני מסירות נפש בי יהודי[‪.‬‬

‫כ‪ .‬חיוב השבת אבידה בישראל ובגויי‬

‫‪ .1‬נניח מקרה בו שמעו תפס שטח הפקר וכעת ראוב זקוק לשטח הזה כדי להציל‬
‫את ממונו‪ .‬אסור לראוב לפגוע בממונו של שמעו‪ ,‬כי הוא קנה את השטח קוד‪.‬‬
‫אבל הא שמעו חייב להתאמ‪ ,‬כדי לסייע לראוב?‬
‫‪ .2‬בי יהודי שמעו חייב להתאמ‪ ,‬בשביל ראוב מדי של השבת אבידה‪ .‬א אי‬
‫חיוב להפסיד ממו כדי להשיב אבידה‪.‬‬
‫‪ .3‬בגויי אי מצוות השבת אבידה‪ .‬גוי יכול להישאר בשטח שתפס ג א זה יפגע‬
‫בגוי אחר‪ ,‬והוא יכול ג לדרוש תשלו תמורת השימוש בשטחו שיציל את הגוי‬
‫השני‪.‬‬
‫‪ .4‬לפי הדוגמה שבסו הסימ עולה שמותר ג להשתמש בהפקר בכוונה תחילה‬
‫כאשר ברור שזה יפגע בגוי אחר המנסה להציל ממו‪.‬‬

‫כא‪ .‬חסימת דר הצלה בממונות – בגלל אנס )בישראל(‬

‫‪ .1‬א רשע כלשהו כופה על שמעו לחסו את הדר כדי שראוב לא יוכל להגיע‬
‫לשדהו שנשר‪ ,‬הדבר מותר )אצל הגויי(‪.‬‬

‫כב‪ .‬חסימת דר הצלה – בנפשות בגויי‬

‫‪ .1‬גויי אינ מחוייבי במצוה 'לא תעמוד על ד רע'‪ ,‬ולכ א גוי רואה גוי אחר‬
‫בסכנה הוא איננו חייב להצילו‪.‬‬
‫‪ .2‬חוס הדר שפוגע בהצלה של אחר הנו 'מזיק ורוצח בגרמא'‪ .‬הוא לא יכול לטעו‬
‫'מאי חזית' או 'חיי קודמי' כי באפשרותו לקו ולפנות את הדר בקלות‪.‬‬
‫‪ .3‬ג אצל גויי רוצח בגרמא חייב מיתה‪.‬‬
‫‪ .4‬מותר לגוי הנמלט לרצוח את הגוי החוס‪.‬‬

‫כג‪ .‬חסימת דר הצלה – בנפשות ביהודי‬

‫‪ .1‬יהודי שרואה יהודי אחר בסכנת מוות ולא מציל אותו עובר על המצוה 'לא‬
‫תעמוד על ד רע'‪ ,‬אבל הוא איננו בגדר רוד ואסור להורגו בשל כ‪.‬‬
‫‪ .2‬זכויות ממוניות שלי אמנ קודמות לזכויות ממוניות של זולתי‪ ,‬אבל זכויות‬
‫נפשיות של כל אחד קודמות לזכויות הממוניות של כל אחד אחר‪ ,‬ולכ מותר‬
‫לפגוע בממו של הזולת כדי להציל את נפשי‪.‬‬
‫‪ .3‬א אד זקוק לעבור בשטח של חברו כדי להציל את עצמו מותר לו לעשות זאת‪,‬‬
‫ואסור לחבר לחסו אותו‪ .‬א הוא חוס אותו יש לו די של רוד ומותר‬
‫להורגו‪.‬‬
‫‪ .4‬לאחר מעשה על הנמלט לשל לבעל השדה את הנזק שגר לו במנוסתו‪.‬‬
‫‪ .5‬סיכו‪:‬‬

‫הדי בגויי‬ ‫דיני רוד‬ ‫המקרה‬

‫אינ חייבי ב'לא‬ ‫אי היתר להרוג מי‬ ‫'לא תעמוד על ד רע ' –‬
‫תעמוד על ד רע'‬ ‫שנמנע להציל‬ ‫הימנעות מלהציל‬
‫ג גויי אסורי לרדו‬ ‫מותר להרוג את חוס‬ ‫קדימות של חיי‬
‫את חבריה‬ ‫הדר‬ ‫לממונות – חסימת הדר ‬

‫‪14‬‬
 ‫כד‪ .‬חסימת דר הצלה – נפשות בנפשות – 'חיי קודמי'‬
‫‪ .1‬במצב בו שני אנשי נתוני בסכנת חיי ורק אחד יכול להציל את עצמו‬
‫באמצעות משהו שברשותו )כגו מימיה במדבר( הוא לא חייב להציל את חברו כי‬
‫'חיי קודמי לחיי חביר ' )דברי רבי עקיבא(‪.‬‬
‫‪ .2‬ג במקרה של מי שהנ הפקר‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מותר לכל אחד מהשניי לתפוס‬
‫ראשו את המי ובכ לגרו מיתה לחברו‪.‬‬

‫כה‪ .‬חסימת דר הצלה – נפשות בנפשות – נזק לאחר‬

‫‪ .1‬האמור לעיל תק רק במצב בו אתה מציל את עצמ ולא במצב בו אתה פוגע‬
‫באחר‪.‬‬
‫‪ .2‬לכ אסור לעכב את השני מלהגיע למקור ההצלה כדי שאני אגיע ראשו‪ ,‬שכ‬
‫במקרה זה מדובר בהריגה ממש כדי להציל את עצמי‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' קכח הערה סה‪ :‬עיקרו זה תק ג בדיני ממונות‪ ,‬ש אסור למשל להפנות‬
‫את גובה המס למישהו אחר כדי שלא יקח ממני‪.‬‬

‫כו‪ .‬חסימת דר הצלה – במזיד‬

‫‪ .1‬א אד אחד נתו בסכנת חיי וזקוק להצלה מסויימת‪ ,‬אסור לאד שני שאיננו‬
‫בסכנה למנוע ממנו את ההצלה שכ זו הריגה בגרמא‪.‬‬
‫‪ .2‬על הריגה בגרמא אי חיוב מיתת בית‪%‬די ליהודי מהתורה‪ ,‬אבל המל או בית‪%‬‬
‫הדי רשאי להעניש עליה כפי ראות עיניה )ואפילו בעונש מוות(‪.‬‬
‫‪ .3‬גוי שרצח בגרמא חייב מיתה כמו כל רוצח אחר‪ .‬כולל גוי החוס את דרכו של‬
‫חברו מלברוח מפני רוצח‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' קל הערה סז‪ :‬גוי ששלח שליח לרצוח גוי אחר לפי רוב הדעות חייב מיתה ג‬
‫כ‪ ,‬א כי הרמב" לא פסק כ בפירוש ויש לעיי בדבר‪.‬‬

‫כז‪ .‬חסימת דר הצלה – נפשות בנפשות באנס – ביהודי‬

‫‪ .1‬כעת נדו במקרה בו רוצח מכריח אותי לחסו את דרכו של מישהו אחר או‬
‫שהוא יהרוג אותי‪ .‬מצב זה נקרא 'אונס' בהלכה‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי המנחת חינו והחת" סופר האנוס צרי למסור את נפשו ולהיהרג ובלבד‬
‫שלא יהרוג מישהו אחר‪ ,‬כי כא הוא פוגע במישהו אחר ולא רק מציל את עצמו‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' קלב הערה ע‪ :‬לפי המאירי מניעת הצלה בדר של 'שב ואל תעשה' מותרת‪,‬‬
‫כגו כאשר מאיימי על אחד שלא יעלה את השני מ הבור‪ ,‬כאשר הוא נפל לבור‬
‫מסיבה אחרת‪.‬‬
‫‪ .4‬שניי שנמלטי מאותו רוצח – מותר לאחד להציל את עצמו והשני יהרג‪ ,‬כפי‬
‫שראינו בסימ כג דלעיל‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' קלג הערה עא‪ :‬כאשר יש ספק הא הרוצח מתכוו לרצוח או שמא הוא אינו‬
‫מודע לכ שהוא עלול לגרו לרצח – ביהודי יש לדו בעניי ובגויי הריגת‬
‫הרוצח מותרת‪.‬‬
‫‪ .6‬עמ' קלג הערה עב‪ :‬א מישהו נמלט מסכנה טבעית ובכ מונע הצלה מאד שני‬
‫הבורח מרוצח‪ ,‬הדבר מותר‪.‬‬

‫כח‪ .‬חסימת דר הצלה – נפשות בנפשות באנס – בגויי‬

‫‪' .1‬לפי המהר"ש יפה לגויי מותר להרוג אחר בגרמא או בידיי כדי להינצל'‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי הפרשת דרכי‪ :‬אסור לגוי להרוג אחר‪ ,‬אפילו בגרמא‪ ,‬כדי להינצל ‪ %‬כמו‬
‫אצל יהודי‪.‬‬

‫כט‪ .‬השוואת רציחה בגויי להשבת אבידה בישראל‬

‫‪ .1‬ראינו שבדיני ממונות מותר לחסו את הדר ולגרו נזק לאחר ג א הדבר‬
‫נובע מאונס‪ ,‬א בדיני נפשות הדבר אסור ואני צרי למסור את נפשי כדי לא‬
‫לגרו מוות לאחר ג א נאנסתי לכ‪.‬‬
‫‪ .2‬שואלי מדוע ישנו הבדל – לכאורה בממונות הולכי לפי האינטרס של האנוס‬
‫שרוצה להציל את ממונו‪ ,‬ואילו בנפשות הולכי לפי האנס ולא מתחשבי ברצו‬
‫האנוס להציל את עצמו?‬

‫‪15‬‬
 ‫‪ .3‬תירו‪:,‬‬
‫א‪ .‬הסיבה לאיסור גרימת נזק לאחר בדיני ממונות נובעת מדיני השבת‬
‫אבידה‪ ,‬א כאשר יש הפסד למשיב האבידה הוא פטור מהמצווה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בדיני נפשות של גויי חוס הדר נחשב לרוצח ממש‪,‬‬
‫ואיננו יכול לטעו שחייו קודמי‪' .‬עזרה לרוצח באמצעות חסימת דר‬
‫היא הצטרפות למעשה רציחה'‪.‬‬
‫‪ .4‬סיכו‪:‬‬

‫נפשות של גויי‬ ‫ממונות של ישראל‬ ‫המקרה‬

‫אסור‪ ,‬רציחה בגרמא‬ ‫אסור‪ ,‬השבת אבידה‬ ‫חסימת דר השני ללא‬
‫סיבה‬
‫מותר‪' ,‬חיי קודמי'‬ ‫מותר‪ ,‬אבידתי קודמת‬ ‫חסימת דר השני בגלל‬
‫הפסד ממו\נפשות‬
‫אסור‪ ,‬עזרה לרוצח‬ ‫מותר‪ ,‬ממוני קוד‬ ‫חסימת דר השני בגלל‬
‫מוגדרת כרציחה‪ ,‬ואי‪%‬‬ ‫איו של אנס‬
‫אפשר לומר 'חיי‬
‫קודמי' כאשר‬
‫משתתפי ברציחה‬

‫ל‪ .‬השוואת רציחה בגויי לרציחה בישראל‬

‫‪ .1‬אצל יהודי – בכל מקרה בו לא 'נרוויח' נפש של ישראל עדי לשבת ולא לעשות‬
‫כלו‪ ,‬ג א אני עצמי איהרג )כי איסור הרציחה נובע מאיסור איבוד נפש‬
‫מישראל(‪.‬‬
‫‪ .2‬אצל גויי – א אחד נופל על אחר ומסכ אותו מותר לו למנוע את הנזק ג‬
‫במחיר חיי השני )כי איסור הרציחה נובע מטענות שבי אד לחברו‪ :‬מה ראית‬
‫שדמ אדו משלי?(‪.‬‬
‫‪' .3‬כאשר נוכחותו של יפת עוזרת לרוצח לרצוח את ש – מותר לש להרוג את יפת‬
‫ולהינצל' ]בגויי[‪.‬‬

‫לא‪ .‬בני ערובה לסוגיה‬

‫‪ .1‬בסעי זה מובאות דוגמאות לבני ערובה‪ ,‬ונפרט בקצרה‪.‬‬
‫‪ .2‬מותר לש לירות לעבר רוצח המחזיק ב ערובה כ'מג אנושי' ויורה לעבר ש‪ ,‬ג‬
‫א ב הערובה ]הח מפשע[ יהרג‪.‬‬
‫‪ .3‬ח יורה לעבר ש מתו קהל גדול‪ ,‬מותר לש לירות לתו הקהל כדי להרוג את‬
‫ח כי ה מסייעי לרוצח‪.‬‬
‫‪ .4‬הרוצח מבקש מיפת להביא לו תיק ע רובה כדי להרוג את ש‪ ,‬אלא שיפת איננו‬
‫יודע במה מדובר ומביא את התיק לתומו‪ .‬מותר לש להרוג את יפת כדי להציל‬
‫את עצמו למרות שהאונס כא נובע מחוסר‪%‬ידיעה‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' קלח הערה עו‪ :‬המקרה האחרו שונה ממקרה בו מדובר בסכנה טבעית ואד‬
‫שאיננו יודע שעמידתו במקו מסכנת את האחר‪ ,‬ש אסור להרוג אותו כדי‬
‫להינצל‪.‬‬
‫‪ .6‬סיכו‪:‬‬

‫להתרפא‬ ‫'הרוג את‬ ‫מזיק באונס‬ ‫חוס באונס‬ ‫הדעה‬

‫באחר )בי‬ ‫פלוני או‬ ‫דר הצלה‬
‫גויי(‬ ‫שאהרוג‬ ‫מרוצח )בי‬
‫אות ' )בי‬ ‫גויי(‬
‫גויי(‬
‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫מהר"ש יפה‬
‫מסירות נפש‬ ‫מסירות נפש‬ ‫מסירות נפש‬ ‫מסירות נפש‬ ‫)בפשטות(‬
‫בגויי‬ ‫בגויי‬ ‫בגויי‬ ‫בגויי‬
‫אסור‪ ,‬יש בזה‬ ‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫מותר‪ ,‬אי‬ ‫אור שמח )אולי‬
‫סברא לאסור‬ ‫מסירות נפש‬ ‫מסירות נפש‬ ‫מסירות נפש‬ ‫מהר"ש יפה(‬
‫בגויי‬ ‫בגויי‬ ‫בגויי‬
‫אסור‪ ,‬סברת‬ ‫אסור‪ ,‬סברת‬ ‫מותר‪ ,‬מזיק‬ ‫מותר‪ ,‬עוזר‬ ‫שיטת הפרשת‬

‫‪16‬‬
 ‫'מאי חזית'‬ ‫'מאי חזית'‬ ‫אינו יכול‬ ‫לרוצח אינו‬ ‫דרכי‬
‫לטעו 'מאי‬ ‫יכול לטעו‬
‫חזית'‬ ‫'מאי חזית'‬

‫לב‪ .‬סיכו‬
‫‪ .1‬מהר"ש יפה והפרשת דרכי‪ :‬מותר לפגוע במי שהרוצחי נעזרי בה כדי‬
‫לרצוח‪.‬‬
‫‪ .2‬המהר"ש יפה מתיר לגוי להרוג גוי אחר כדי להינצל‪.‬‬
‫‪ .3‬הפרשת דרכי אוסר להרוג גוי אחר כדי להינצל‪ ,‬אבל מותר להרוג את מי שעוזר‬
‫לרוצח‬

‫נספח א' – החילוק בי הצלה לבי ריפוי בסוגיות השונות‬

‫מבוא‬ ‫•‬
‫‪ o‬האור שמח מחלק בי מי שנתרפא בעבירה לבי מי שנאנס לעבור עבירה‪.‬‬

‫א‪ .‬חיוב מסירות נפש על רציחה אצל גויי – לפי האור שמח‬
‫‪ .1‬בסימ ה הסברנו שלפי האור שמח גויי חייבי למסור את הנפש כדי לא להרוג‬
‫גוי אחר במקרה של ריפוי‪ ,‬אבל לא במקרה של הצלת עצמ‪.‬‬
‫‪' .2‬ההיתר להרוג במקרה של הצלה נובע מזה שנוכחות הנהרג גורמת נזק'‪.‬‬
‫‪ .3‬מותר לגוי להרוג גוי אחר כדי להציל את עצמו ג כשהחוס עושה זאת באונס‪.‬‬

‫ב‪ .‬ענישה למי שעבר על ג' עבירות באונס‬

‫‪ .1‬הסתירה בדעת הרמב"‪:‬‬
‫א‪ .‬מצד אחד מי שנתרפא בעוברו על ג' עבירות נענש‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצד שני מי שעבר על ג' עבירות בגלל ציווי של אנס שאיי להרוג אותו‬
‫אינו חייב מיתה‪.‬‬
‫‪ .2‬החילוק הוא שבמקרה הראשו העבריי חפ‪ ,‬בעבירה‪ ,‬אחרת ימות‪ ,‬ובמקרה‬
‫השני הוא איננו חפ‪ ,‬בה‪.‬‬
‫‪ .3‬כ ג לגבי יהודי שהרג יהודי אחר שחס באונס את דרכו להצלת נפשו‪ .‬על‪%‬א‬
‫שהמעשה היה מותר ודאי שהיהודי הראשו היה מעדי לכתחילה להינצל ללא‬
‫צור להרוג יהודי אחר‪.‬‬

‫ג‪ .‬ברכה לאוכל באונס‬

‫‪ .1‬מי שאכל באונס‪ ,‬אפילו א האוכל טעי לו‪ ,‬איננו מבר‪ .‬א מי שאוכל לרפואה‬
‫או מפני הסכנה חייב לבר‪.‬‬
‫‪ .2‬הסוגיה מוסבת על הרצו לגבי המאכל‪:‬‬
‫א‪ .‬היהודי רוצה שיהיה כא מאכל לרפואה ‪ %‬ולכ עליו לבר‪.‬‬
‫ב‪ .‬כאשר יש לסטי האונסי את היהודי לאכול הוא היה מעדי שהמאכל‬
‫כלל לא היה קיי – ולכ אסור לו לבר‪.‬‬
‫‪ .3‬מקרה ביניי‪ :‬יהודי מחזיק מאכל אסור עפ"י בכיסו‪ ,‬ולפתע מגיעי שוטרי‬
‫שהדר היחידה להינצל מה הנה באכילת המאכל‪ ,‬למרות שהוא איננו רוצה‬
‫לאכול אותו‪ .‬ג במקרה זה אי מברכי שכ אי לאד חפ‪ ,‬בקיו המאכל הזה‪.‬‬

‫ד‪ .‬מכירה באונס‬

‫‪ .1‬כאשר מישהו מכר חפ‪ ,‬כלשהו כתוצאה מאונס המכירה בטלה‪ ,‬אבל רק כאשר‬
‫מדובר באונס שנגר מגור חיצוני )'אחריני'(‪.‬‬
‫‪ .2‬כאשר המוכר נאל‪ ,‬למכור מפאת מצבו הכלכלי הדחוק‪ ,‬למשל‪ ,‬אי זה נחשב‬
‫לאונס‪.‬‬
‫‪ .3‬ג כא מוסבת השאלה על רצו המוכר‪:‬‬
‫א‪ .‬א הוא לא רוצה שתהיה לו יכולת להעביר בעלות על החפ‪) ,‬אונס ממש(‬
‫– המכירה בטלה‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫ב‪ .‬א הוא מעוניי שתהיה לו יכולת להעביר בעלות על החפ‪) ,‬מכירה‬
‫לצור פרנסה( – המכירה תקפה‪.‬‬

‫ה‪ .‬סיכו החילוק‬

‫הדי במציאות‬ ‫הדי באונס‬ ‫הדי בריפוי‬ ‫סברא לחילוק‬ ‫הנושא‬

‫אונסת‬ ‫בי ריפוי להצלה‬
‫מותר‬ ‫מותר‬ ‫אסור‬ ‫הא האנוס‬ ‫מסירות נפש על‬
‫מעוניי בקיומו‬ ‫רציחה אצל‬
‫של הנהרג‬ ‫גויי‬
‫פטור‬ ‫פטור‬ ‫חייב‬ ‫הא האנוס‬ ‫ענישת ישראל‬
‫מעוניי בקיומה‬ ‫שעבר באונס‬
‫של העבירה‬
‫לא מבר‬ ‫לא מבר‬ ‫מבר‬ ‫הא האנוס‬ ‫ברכה לאוכל‬
‫מעוניי בקיומו‬ ‫באונס‬
‫של המאכל‬
‫אי מקרה כזה‪ ,‬כי‬ ‫אינו מכור‬ ‫מכור‬ ‫הא האנוס‬ ‫מכירה באונס‬
‫העברת בעלות הנה‬ ‫מעוניי בקיומה‬
‫עניי אנושי ותיתכ‬
‫כא רק כפייה‬ ‫של העברת‬
‫אנושית ולא‬ ‫בעלות‬
‫מהמציאות הטבעית‬
‫)לפי הערה עט(‬

‫ו‪ .‬מוסר ממו באונס‬

‫‪ .1‬לפי השולח ערו‪ :‬א מאיימי על מישהו שיביא ממו השיי לחברו או שיהרג‪,‬‬
‫מותר לו להביא את הממו של חבירו כדי להציל את נפשו‪ ,‬אבל לאחר מכ הוא‬
‫יצטר לשל את הנזק שנגר לחברו‪.‬‬
‫‪ .2‬הש" חולק‪ :‬כאשר האנס התכוו לממו מסויי והאנוס נאל‪ ,‬לקחת אותו בגלל‬
‫פיקוח נפש‪ ,‬אי‪%‬אפשר לחייב את האנוס‪.‬‬
‫‪ .3‬הדיו כא איננו הא המעשה מותר‪ ,‬שכ לכל הדעות מותר משו ש'אי ל דבר‬
‫שעומד בפני פיקוח נפש'‪ .‬השאלה הנה מי צרי לשאת בתוצאות לנזק הממוני‬
‫שנגר‪.‬‬
‫‪ .4‬לפי הש" כאשר האנס דורש ממו מסויי של אד מסויי האונס איננו על‬
‫הלוקח אלא על מי שהדבר נלקח ממנו ולכ אי לחייב את האנוס‪ .‬אי בדברי‬
‫הש" כדי לרמוז לכ שמותר לעבור את עבירת האונס‪.‬‬
‫‪ .5‬א כפי שהוסבר בגו הספר‪ ,‬כאשר הנמלט מזיק לממו של צד שלישי במנוסתו‬
‫כדי להציל את עצמו – הדבר מותר לכתחילה אבל הנמלט חייב לשל את הנזק‬
‫לאחר מכ‪.‬‬
‫‪ .6‬בשונה מארבעת המקרי הקודמי‪ ,‬השאלה במקרה זה של 'מוסר מאונס' איננה‬
‫הא האנוס מעוניי בקיו הממו‪ ,‬אלא על מי נופל האונס‪ :‬על האנוס עצמו או‬
‫על מי שהדבר נלקח ממנו‪.‬‬

‫ז‪ .‬סיכו‬
‫הדי במציאות‬ ‫הדי באונס‬ ‫הדי בריפוי‬ ‫סברא לחילוק בי‬ ‫הנושא‬
‫אונסת‬ ‫ריפוי להצלה‬
‫מותר לגוי‬ ‫אסור לגוי‬
‫מותר‬ ‫להרוג אחר כדי‬ ‫להרוג אחר‬
‫להינצל‬ ‫הא האנוס מעוניי‬ ‫המקרי‬
‫פטור‬ ‫אנוס פטור‬ ‫מי שעבר‬ ‫במעשה‬ ‫הראשוני‬
‫מעונש‬ ‫ונתרפא חייב‬
‫מי שנאנס‬ ‫מי שאוכל‬
‫אינו מבר‬ ‫לאכול אינו‬ ‫איסור לצור‬
‫מבר‬ ‫ריפוי מבר‬
‫חייב לשל‬ ‫פטור מלשל‬ ‫חייב לשל‬ ‫על מי נפל האונס‬ ‫לקיחת כס‬
‫באונס‬

‫‪18‬‬
 ‫נספח ב' – הסבר דברי הרמ"א על חמור המקפ) בספינה‬
‫עמ' קמח‪ :‬לפי הגמרא )בבא קמא קטז ע"ב( א באו גנבי לשיירה או במקרה של ספינה‬ ‫•‬
‫העומדת לטבוע בי משלמי את הכופר )או משליכי משא מהספינה( ביחס לממו ולא‬
‫ביחס לנפשות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כל אד צרי לוותר על חלק יחסי זהה מממונו ולא על חלק קבוע ]כמו 'מס יחסי'‬ ‫•‬
‫או 'פרוגרסיבי' לעומת 'מס גולגולת'[‪ .‬כ פסקו ג הרמב" והשולח ערו‪.‬‬
‫בגמרא מובא מעשה של חמור שקיפ‪ ,‬בספינה וסיכ את כולה ואחד המלחי השליכו לי‪.‬‬ ‫•‬
‫רבה פוסק שהמלח פטור מתשלו הנזק כי החמור היה בגדר רוד‪.‬‬
‫עמ' קמט‪ :‬הבית יוס מביא שמי שמחזיק בביתו כלב רע או דבר מזיק אחר שלפי הדי‬ ‫•‬
‫הוא עצמו חייב לסלקו‪ ,‬א באו אחרי וסילקו את זה במקומו ה אינ חייבי לשל‬
‫לו פיצויי )ואפילו עשו מצווה(‪.‬‬
‫עמ' קנ‪ :‬הרמ"א נשאל על כ‪ ,‬שכ במקרה של החמור בעל החמור לא ידע שמדובר בחמור‬ ‫•‬
‫'אויב'‪ ,‬ולכ הוא לא פשע לכתחילה ולכ הוא זכאי לפיצויי על‪%‬א שהחמור סיכ את כל‬
‫הנוסעי‪.‬‬
‫הרמ"א דוחה את הטענה הזו ואומר כ‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬במקרה של שור ת שהרג אד‪ ,‬על‪%‬א שבעליו לא היה חייב לשמור עליו באופ‬
‫מיוחד א בכל‪%‬זאת הוא הרג אד השור יהרג‪ ,‬ולא מפצי את בעל השור על כ‪.‬‬
‫‪ o‬א הרמ"א מוסי ג הסתייגות‪ :‬בספינה די זה איננו נכו‪ ,‬א לא מהטע שציי‬
‫השואל‪ ,‬אלא משו שבעל החמור לא שינה מהמנהג והכניס את החמור לספינה‬
‫כמו כול ולכ הוא איננו אש במעשי החמור ויש לפצותו על זריקת החמור‬
‫לנהר‪.‬‬
‫קושיות המחברי על הרמ"א‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬בתחילת התשובה כתב הרמ"א שג כאשר הבעלי אינו אש מותר להתגונ‬
‫מפני נזקי שורו‪ ,‬וכיצד בחלק השני הוא כותב אחרת לכאורה?‬
‫‪ o‬ראינו שמשלמי לצור הצלת הספינה לפי משא ולא לפי אד‪ ,‬וא החמור הוא‬
‫המשא היחיד המזיק את הספינה ויש להיפטר ממנו אזי כל הנזק צרי ליפול על‬
‫בעל החמור‪.‬‬
‫עמ' קנא‪ :‬ראשית כל נעמוד על ההבדל שבי השיירה לספינה‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬בשיירה מוותרי על רכוש לפי השווי ]בעיני הגנבי מ הסת‪ ,‬אבל בד"כ אי‬
‫הבדל בינ לבי אנשי השיירה[‪.‬‬
‫‪ o‬בספינה מוותרי על רכוש לפי משקל‪ ,‬ויתכ בהחלט שהרכוש שאד אחד יוותר‬
‫עליו יהיה שווה פרוטות בעוד רכוש באותו משקל שאד אחר יוותר עליו יהיה‬
‫שווה הו תועפות ]כגו ‪ 10‬ק"ג חיטה אל מול ‪ 10‬ק"ג יהלומי[‪.‬‬
‫‪ o‬הבדל זה ניכר מפירוש רש"י לסוגיה‪ ,‬מדברי הרב משה מרוטנבורק ומדברי‬
‫מהרשד"‪.‬‬
‫עמ' קנב‪ :‬לכ מותר לזרוק לי משא שגור נזק לספינה‪ ,‬בלי קשר לערכו הממוני עבור‬ ‫•‬
‫הבעלי וא‪%‬על‪%‬פי שהבעלי אנוס ]הוא לא ידע שהחמור 'אויב' ומסוכ[‪.‬‬
‫א הבנת הסוגיה לפי דיני נזיקי קשה בשל מספר סיבות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬הברייתא אומרת שהולכי לפי מנהג הספני‪ ,‬והרי דבר זה איננו נהוג בדיני‬
‫ממונות‪.‬‬
‫‪ o‬לפי הירושלמי חלוקת הנטל לפי משא תקפה ג במקרה שאיננו סכנת נפשות‬
‫ממש‪ ,‬ומכא יוצא 'שהחישוב לפי משאוי אינו קשור לדיני נזיקי – אלא לאומד‬
‫דעת של חלוקת הנטל במקרה של פתרו בעיה משותפת'‪.‬‬
‫‪ o‬עמ' קנג‪ :‬בעל ממו שמזיק איננו חייב לפגוע בעצמו בממונו כדי להפסיק את‬
‫הנזק‪ ,‬ואילו בספינה הוא עצמו מחוייב לזרוק ממשאו ואינו יכול לומר לאחרי‬
‫שיזרקו משלו א ה רוצי‪.‬‬
‫‪ o‬בספינה כול מזיקי זה לזה‪ ,‬ויהיה זה חידוש לומר שלכל אחד מותר להתגונ‬
‫מחברו 'רק לפי היחס של הנזק שהשני גור לו'‪.‬‬
‫מכל זה לומדי שהחלוקה לפי משא איננה מדי נזיקי אלא מדי פתרו בעיה משותפת‬ ‫•‬
‫ואותו מבצעי לפי 'דעת בני אד'‪.‬‬
‫עמ' קנד‪ :‬דעת בני אד היא לחלק את ההשתתפות בפיתרו באותו יחס של הרווח שיזכו‬ ‫•‬
‫לו מהפיתרו )ולכ החלוקה שווה בשווה כי נפשות כול ניצלות בויתור על אותו משקל(‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫א במקרה בו הממו ג גור נזק ממש ]ולא רק מכביד על הספינה כמו כל המשאות[‬ ‫•‬
‫דעת בני אד היא לחלק את ההשתתפות בפיתרו לפי החלק היחסי של הנזק שגור‬
‫הממו‪ ,‬ולא לפי הרווח שיצמח לזה מבעלי הממו השוני‪.‬‬
‫עמ' קנד‪ :‬כלומר‪' :‬מי שגור נזק ישל יותר‪ ,‬למרות שאי זה נזק בדיני נזיקי הרגילי'‪.‬‬ ‫•‬
‫דוגמאות נוספות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬הבתי הסמוכי לחומה משלמי יותר על בנייתה כי בגלל היא מתארכת יותר‬
‫)למרות שאי זה נזק(‪.‬‬
‫‪ o‬ספינה הנדרשת לקרוא לספינה אחרת כדי להינצל מטביעה והדבר עולה ממו רב‪,‬‬
‫התשלו יתחלק שווה בשווה בי כל עולי הסיפו מכיוו שהרווח בהצלת הנפשות‬
‫שווה לכול‪.‬‬
‫‪ o‬החמור מתחיל לקפ‪ ,‬בגלל מלחמה ע שודדי ולכ הוא נזרק לי‪ .‬יש לשל‬
‫לבעל החמור כי הנזק נגר בשל המלחמה ע השודדי ולא בגלל בעיה בחמור‬
‫עצמו )ומתחלקי שווה בשווה בתשלו הנזק ]ויש לשאול הא בעל החמור עצמו‬
‫משתת בתשלו הנזק‪ ,‬כלומר מדבר על חלק מדמי החמור כי ג הוא ניצל?[(‪.‬‬
‫לסיכו‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬כאשר הגור לנזק הנו רכוש )משא( – מחלקי את התשלו לפי מה שכל אחד‬
‫מזיק‪.‬‬
‫‪ o‬כאשר הגור לנזק הנו סכנה אחרת – כול מתמודדי יחד ובשווה‪.‬‬
‫כעת ברורי דברי הרמ"א‪ :‬אי‪%‬אפשר לטעו שבעל החמור הוא המזיק‪ ,‬אלא הי הוא זה‬ ‫•‬
‫שמזיק כי הוא גר לחמור להשתגע‪ .‬לכ‪ ,‬כמו במקרה השודדי‪ ,‬חלוקת התשלו תהיה‬
‫לפי נפשות‪.‬‬
‫מחלוקת הרמ"א והבית יוס היא כיצד להסתכל על החמור המקפ‪ ,‬בספינה‪ :‬הא הוא‬ ‫•‬
‫גור את ההפסד או שמא הוא קורב של הנסיבות‪.‬‬

‫פרק רביעי – נפש יהודי מול נפש הגוי‬

‫חוזרי על הנקודה לפיה יהודי מחוייב למסור את נפשו על שלוש עבירות חמורות‪:‬‬ ‫•‬
‫שפיכות דמי‪ ,‬גילוי עריות ועבודה זרה‪.‬‬
‫א אומרי לראוב להרוג את שמעו או שיהרגו אותו על ראוב למסור את נפשו ולא‬ ‫•‬
‫להרוג את שמעו )אצל יהודי(‪.‬‬
‫לדעת המהר"ש יפה לגוי מותר להרוג את חבירו כדי להציל את עצמו‪.‬‬ ‫•‬
‫לדעת הפרשת דרכי הדי זהה אצל גויי ויהודי וג לגוי אסור להרוג את חבירו כדי‬ ‫•‬
‫להציל את עצמו‪.‬‬
‫כעת נשאל מה הדי כאשר אומרי ליהודי להרוג כדי להציל את עצמו‪.‬‬ ‫•‬
‫בהערה ב מסבירי שלפי המהר"ש יפה כלל אי שאלה כי א לגוי מותר להרוג גוי אחר‬ ‫•‬
‫כדי להציל את עצמו אז ודאי שג ליהודי מותר‪.‬‬

‫א‪ .‬דברי הירושלמי‬

‫‪ .1‬במסכת שבת בירושלמי )סו פרק יד( מבואר שישראל בגוי מותר‪ ,‬כלומר מותר‬
‫לישראל להרוג את הגוי כדי להינצל‪.‬‬
‫‪ .2‬א יתכ שהירושלמי מדבר רק על גוי שאינו גר תושב‪.‬‬
‫‪ .3‬בחלק מהמקרי לא אוסרי רק את העבירה אלא ג את 'אביזריה'‪ ,‬ולכ יש‬
‫מקו לומר שלישראל אסור להרוג גר תושב במקרה אונס כהנ"ל משו שפיכות‬
‫דמי ולא משו איסור רצח‪.‬‬
‫‪ .4‬א לאור הראיה של די העובר )שמותר להורגו כדי להציל את אמו( מוכח שלא‬
‫צרי למסור את הנפש על שפיכות דמי ג של גר תושב‪.‬‬

‫ב‪ .‬הוכחה מדברי רש"י והרמב"‬

‫‪ .1‬ג אצל רש"י והרמב" רואי שהדי למסירות נפש נכו רק בי יהודי ליהודי‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי רש"י במקרה של יהודי מול יהודי ממילא תאבד נפש יהודית ויתבטלו‬
‫המצוות )שה העיקר( ולכ יש חיוב למסירות נפש‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫‪ .3‬אצל הגוי המצוה למסירות נפש נדחית מפני פיקוח נפש )של הגוי עצמו(‪.‬‬
‫‪ .4‬ג מדברי הרמב" נראה שיש חיוב למסור את הנפש רק עבור ישראל‪ ,‬אבל זה‬
‫לא מוכח בפירוש‪.‬‬
‫‪ .5‬לפי הפרי‪%‬מגדי ברור שמותר להרוג גוי כדי להציל ישראל‪.‬‬

‫ג‪ .‬הוכחה מדי פיקוח נפש‬

‫‪ .1‬פיקוח נפש של יהודי דוחה את כל התורה כולה ואילו פיקוח נפש של גוי איננו‬
‫דוחה איסורי תורה‪.‬‬
‫‪ .2‬ג על גר תושב לא מחללי את השבת )לפי הרמב" ואור החיי(‪ ,‬אלא א כ‬
‫מדובר באיסורי דרבנ )לפי הביאור הלכה(‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' קסא הערה ח‪ :‬בימינו הדי שונה שכ יש חשש איבה ולכ ומתחשבי רבות‬
‫בשיקול זה והלכה למעשה מתירי חילול שבת ג כדי להציל גוי‪.‬‬
‫‪ .4‬איסור רציחה לא נדחה מפני פיקוח נפש ולכ אסור ליהודי אחד להרוג יהודי‬
‫אחר כדי להציל את עצמו‪.‬‬
‫‪ .5‬לסיכו‪:‬‬
‫א‪ .‬ליהודי אסור להרוג יהודי אחר כדי להציל את עצמו מכיוו שממילא‬
‫תאבד נפש מישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ליהודי מותר להרוג גוי כדי להציל את עצמו מכיוו שפיקוח נפש דוחה‬
‫את כל התורה כולה ]וכש שלגוי מותר להרוג גוי אחר כדי להציל את‬
‫עצמו[‪.‬‬
‫‪ .6‬עמ' קסב הערה ט‪ :‬לכאורה נית לומר לאור כל זאת שלמעשה חיי יהודי שווי‬
‫פחות מחיי הגוי‪ ,‬כי הוא מחוייב למסור את נפשו עבור חברו וכ הוא נהרג על‬
‫הרבה יותר מצוות מאשר הגוי ]כגו חילול שבת[‪ .‬א המחברי מסבירי שאי‬
‫זה העניי אלא שפשוט חומרת העבירות אצל היהודי גדולה הרבה יותר מאשר‬
‫אצל הגוי ולכ ג עונשיו חמורי הרבה יותר‪.‬‬

‫ד‪ .‬דברי התוספות בעניי "ליכא מידי"‬

‫‪ .1‬התוספות אומרי שיש סייגי לכלל 'ליכא מידי'‪ ,‬לדוגמה‪ :‬לגוי אסור לשמור‬
‫שבת‪ ,‬ואילו ליהודי 'מותר'‪ ,‬ולכאורה יש כא משהו שאסור לגוי ומותר לישראל‪.‬‬
‫אלא שמאחר ויש מצוה מפורשת על כ ליהודי היא גוברת על הכלל 'ליכא מידי'‪.‬‬
‫‪ .2‬כ ג בעובר‪ :‬ליהודי מותר להרוג עובר שהוציא את ראשו כדי להציל את אמו‪,‬‬
‫ואילו אצל גויי הדבר אסור‪ .‬ומכא כותבי התוספות שאולי בעצ ג לגויי‬
‫מותר‪.‬‬
‫‪ .3‬במצב של נפש יהודי מול נפש גוי היהודי מקיי מצוות הצלת נפש מישראל‬
‫שגוברת על הכלל 'ליכא מידי' )ובהערה י מוסיפי שכא האיסור להריגת גוי‬
‫הותר ולא נדחה(‪.‬‬
‫‪' .4‬בכל מקו בו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל – מותר להרגו )ג א מדובר‬
‫בחסיד אומות העול והוא לא אש בכלל במצב שנוצר('‪] .‬כלל זה נכו ג עבור‬
‫גוי מול גוי‪ ,‬ואילו במקרה של יהודי מול יהודי מחמירי יותר על היהודי[‪.‬‬

‫ה‪ .‬המחלוקת בריפוי עובר – והשוואתו לגוי‬

‫‪ .1‬מותר להרוג עובר שעדיי לא הוציא את ראשו כדי להציל את היולדת‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי רש"י יוצא שמותר להרוג את העובר ג א הוא לא מקור הסכנה הישיר‬
‫)כגו להשתמש בחומרי שבגופו כדי לייצר תרופה לחולה הנוטה למות(‪.‬‬
‫‪ .3‬א לפי הרמב" ההיתר להרוג את העובר הנו א ורק משו שהוא עצמו רוד‪.‬‬
‫ויש החולקי ויש המסכימי לדעה זו ברמב"‪.‬‬
‫‪ .4‬מותר להתרפא בגוי כדי להציל את ישראל‪ ,‬לפי דיוק בלשו הרמב" למרות‬
‫שהדבר לא נאמר בפירוש‪.‬‬
‫‪ .5‬כש שדוחי שבת מפני פיקוח נפש של יהודי דוחי שבת כדי להציל עובר של‬
‫א יהודיה‪.‬‬
‫‪' .6‬חיי עובר חשובי יותר מחיי גוי‪ ,‬ואפילו גר תושב‪ ,‬כיוו שלהצלת חייו מחללי‬
‫שבת'‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫השיקול 'ליכא מידי' איננו תק במקו מצוה ולכ מותר להרוג גוי כדי להציל‬ ‫‪.7‬‬
‫את ישראל‪.‬‬
‫במקרה של עובר ]שהציא את ראשו[ יש מצוות סותרות‪:‬‬ ‫‪.8‬‬
‫א‪ .‬הצלת היהודי ע"י הריגת העובר‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצילי עובר אפילו ע"י חילול שבת‪.‬‬
‫ולכ האיסור להרוג את העובר נותר על מכונו‪.‬‬
‫עמ' קסח הערה טו‪ :‬האיסור להרוג גוי קשור לעניי 'דר אר‪ ',‬וכשיש מצוה‬ ‫‪.9‬‬
‫לישראל שחשובה יותר מדר אר‪ ,‬וישובו של עול מותר להרוג את הגוי ]א‬
‫כיצד זה מסתדר ע 'דר אר‪ ,‬קדמה לתורה'?[‪.‬‬
‫עמ' קסט הערה טז‪ :‬על‪%‬א שלכאורה מותר ליהודי להתרפא באמצעות הריגת גוי‬ ‫‪.10‬‬
‫ישנ כמה סייגי‪:‬‬
‫א‪ .‬לגוי מותר להתגונ בפני שק להורגו בכל מקרה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא בטוח שהיהודי חייב לעשות זאת‪ ,‬ומותר לו לוותר על הארכת חייו‬
‫כדי לא להרוג‪.‬‬
‫ג‪ .‬יתכ שכש שאי חיוב על האד להוציא את כל ממונו כדי להציל את‬
‫עצמו )ובפרט כאשר מדובר רק על הארכת חיי מוגבלת ולא הצלה של‬
‫ממש( כ ג אי חיוב מוחלט על האחרי לעשות זאת ]ולא ברור הא‬
‫מדובר על חיוב להוציא מהחולה הנוטה למות את כל ממונו שלו‬
‫בכפייה‪ ,‬או חיוב עליה להוציא את כל ממונ שלה כדי להציל אותו[‪.‬‬
‫ד‪' .‬יש סברות לאסור את העני מצד איבה שתגרו לפיקוח נפש'‪.‬‬
‫ה‪ .‬מותר לגוי להתנדב ולמסור את נפשו כדי להציל יהודי )כגו ע"י תרומת‬
‫לב(‪.‬‬

‫נספח – היחס שבי שבע מצוות לתרי"ג מצוות‬

‫אד הראשו הצטוו בשבע מצוות ולאחר מכ הצטוו בני ישראל בתרי"ג מצוות במעמד‬ ‫•‬
‫הר סיני‪ .‬מהו היחס לשבע המצוות אחרי מעמד הר סיני?‬

‫א‪ .‬החלפת שבע המצוות בתרי"ג‬

‫‪ .1‬אי מצוה שנאמרה לגויי ולא נאמרה לישראל‪.‬‬
‫‪ .2‬יש פרטי שנאמרו בשבע המצוות ולא נאמרו לישראל‪ ,‬וה מתחלקי לשתי‬
‫קבוצות‪:‬‬
‫א‪ .‬פרטי שאסורי לגויי א מותרי לישראל בפירוש )למשל‪ :‬לגוי אסור‬
‫לשבות וליהודי מותר; לגוי אסור לאכול מבהמה מפרכסת וליהודי מותר‬
‫א היא נשחטה כהלכה(‪.‬‬
‫ב‪ .‬פרטי שנאמרו בשבע המצוות אבל לא נאמרו מחדש בתרי"ג המצוות‬
‫)כגו‪ :‬איסור הריגת עובר ואיסור התאבדות(‪ .‬דברי אלו אסורי ג‬
‫לישראל לפי הכלל 'ליכא מידי'‪.‬‬

‫ב‪ .‬החילוק שבי התאבדות והריגת עובר לבי הריגת גוי‬

‫‪ .1‬המקרי בה אי התייחסות של תרי"ג המצוות לדברי שנאמרו בשבע המצוות‬
‫מתחלקי א ה לשני סוגי‪:‬‬
‫א‪ .‬איסור הריגת עובר ואיסור התאבדות‪ :‬העתקה של ההתנהגות בי גוי‬
‫לגוי להתנהגות בי ישראל לישראל‪ .‬חייו של אד אינ בידו ואסור לו‬
‫להרוג אפילו את עצמו ואפילו עובר שבמעיו‪.‬‬
‫ב‪ .‬הריגת גוי‪ :‬אמנ כש שלגוי אסור להרוג גוי כ ג לישראל אסור‬
‫להרוג ישראל‪ ,‬א יש מקו לדחות את סברת 'ליכא מידי' במקרה של‬
‫ישראל מול גוי‪.‬‬
‫‪ .2‬יש להקשות על העניי מסוגיית אשת יפת תואר‪ ,‬המתירה לישראל לקחת אשה‬
‫שנכבשה בזמ שאצל הגויי הדבר אסור‪ .‬א המהרש"א מסביר שאי להקשות‬
‫כא מטע הכלל 'ליכא מידי' כי ישראל בישראל אסורי באשת יפת תואר‪.‬‬
‫‪ .3‬איסור הריגת עובר חמור יותר מאיסור הריגת גוי‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫ג‪' .‬ראה ויתר גויי'‬
‫‪ .1‬מהגמרא בבבא קמא )לח ע"א( עולות מספר נקודות מרכזיות‪:‬‬
‫א‪ .‬הסיבה שמותר לישראל לגזול מגוי הנה שהגויי לא קיבלו את שבע‬
‫המצוות ולכ הקב"ה התיר את ממונ לישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אי‪%‬קבלת התורה פטרה את הגויי משבע המצוות‪ ,‬אבל לא במוב של‬
‫אי‪%‬חיוב בה אלא במוב שהשכר שה יקבלו ג כאשר כבר יקיימו אות‬
‫יהיה קט יותר‪.‬‬
‫ג‪ .‬אפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככה גדול‪.‬‬
‫ד‪ .‬אצל יהודי העוסקי בתורה שכר גדול יותר כי 'גדול המצווה ועושה‬
‫יותר ממי שאינו מצווה ועושה'‪.‬‬
‫‪ .2‬הקב"ה כביכול התייאש משיח ע הגויי וממת משמעות לחייה על‪%‬ידי‬
‫המצוות‪ ,‬בדומה לבעלי החיי‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' קעד הערה כד‪ :‬גוי יכול לתק את המצב חלקית על‪%‬ידי הפיכה לגר תושב ואז‬
‫הוא יוצא מהמעמד הנ"ל על‪%‬ידי הסתפחותו לע ישראל‪.‬‬
‫‪ .4‬החיוב בשבע המצוות הוא שהפ את חיי האד ליקרי יותר מחיי בעלי‪%‬החיי‬
‫ולכ הויתור עליה מוריד מער החיי ]כש שאצל יהודי מעבר על חלק‬
‫מהמצוות החמורות מחייב את הריגת[‪.‬‬
‫‪ .5‬באיסורי הריגת עובר והתאבדות אנו למדי על יוקר חיי ישראל מיוקר חיי גויי‬
‫בינ לבי עצמ‪.‬‬
‫‪ .6‬איסור הריגת גוי נלמד מכ שאיננו רוצי להתיר לישראל משהו שאסור לגויי‪.‬‬
‫‪ .7‬גוי לא אמור להישאר כפי שהוא אלא להפו לגר תושב ]כש שיהודי אמור‬
‫להפו לצדיק[‪.‬‬

‫ד‪ .‬הסבר לזה שהריגת עובר והתאבדות אינ כלולות בתרי"ג‬

‫‪ .1‬ע זאת‪ ,‬איסורי הריגת עובר והתאבדות אינ רציחה גמורה שכ ההורג עובר‬
‫איננו חייב מיתה וכ מותר להרוג עובר כדי להציל את אמו‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי המהר"ל הגויי קיבלו מצוות הקטנות ב בכמות וה באיכות‪' ,‬מצוות‬
‫גולמיות' בלשו חז"ל‪ ,‬שאינ כוללות דיני טומאה וטהרה ואת כל החילוקי‬
‫וההסברי שיש בתורה‪.‬‬
‫‪ .3‬הדבר מתאי לדברי המפרשי שאומרי ששבע המצוות נועדו לשמור על ישוב‬
‫העול ולמנוע את השחתתו )ולפי הרב קוק ישוב העול הנו מצוה עבור הגויי(‪.‬‬
‫‪ .4‬שמירת העול הנו החלק 'הגולמי' של קיומו‪ ,‬החומר של העול‪.‬‬
‫‪ .5‬לכ לאיסור הריגת עובר )חיי גולמיי( אי התייחסות בתרי"ג המצוות אלא‬
‫דווקא בשבע המצוות שמתייחסות לחיי הגולמיי‪.‬‬
‫‪ .6‬ג איסור התאבדות מתייחס לתשתית הקיו‪ ,‬כחומר ללא צורה‪ ,‬ולכ תרי"ג‬
‫המצוות לא מתייחסות לאיסור זה שכ עניינ הוא הצורה‪.‬‬
‫‪ .7‬בהתייחסות לתשתית הקיו יש צד חמור וצד קל‪:‬‬
‫א‪ .‬הצד החמור‪ :‬זה הבסיס עליו עומד הכל‪.‬‬
‫ב‪ .‬הצד הקל‪ :‬העיקר איננו ההתעסקות בבסיס הגולמי אלא בצורה‪.‬‬
‫‪ .8‬כאשר יש התנגשות בי תרי"ג מצוות לז' המצוות יד התרי"ג על העליונה‪ ,‬כי‬
‫העיקר הוא התייחסות לצורה הקיימת ולא לחומר הגולמי‪.‬‬
‫‪ .9‬לכ מותר להרוג עובר שנוכחותו מסכנת את ישראל‪.‬‬
‫‪ .10‬לכ ג אבידת הרב קודמת לאבידת האב‪ ,‬כי הרב נות צורה ותורה לקיו‪ ,‬ואילו‬
‫האב מספק רק את הבסיס והחומר‪.‬‬

‫ה‪ .‬הכנעה‪ ,‬הבדלה‪ ,‬המתקה‬

‫‪ .1‬ישנ שלושה סוגי התייחסות לשבע המצוות אל מול התרי"ג‪:‬‬
‫א‪ .‬באיסור הריגת גוי מאמצי את האיסור שקיי אצל גויי אבל זהו‬
‫איסור חיצוני ולכ חיי גוי נדחי מפני ישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬איסורי שבע המצוות מתבררי אצל ישראל ביתר פירוט ולכ עומדי‬
‫כמערכת עצמאית ושונה‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫ג‪ .‬שבע המצוות מתייחסות לחיי הגולמיי ולעצ הקיו ]ולא לצורת‬
‫ותוכנ[‪.‬‬
‫‪ .2‬נסכ את הדברי לפי המבנה החסידי של הכנעה‪%‬הבדלה‪%‬המתקה‪:‬‬
‫א‪ .‬הכנעה – הריגת גוי‪ :‬כל זמ שלא תוק העול אנחנו נכנעי בפני‬
‫כשלוננו לתקנו ושומרי על המצב הקיי ולכ יש תוק לאיסור הריגת‬
‫גוי ג כאשר לא קיבל עליו שבע מצוות ולא נהיה גר תושב )עמ' קעט‬
‫הערה מא‪ :‬ולפי הרמב" איו חיוב לכפות על העול כולו את שבע‬
‫המצוות‪ ,‬ולכ מותר לשעבד את מי שלא בוחר להיות גר תושב(‪.‬‬
‫ב‪ .‬הבדלה – תרי"ג מצוות‪ :‬ישראל מובדלי מהגויי באמצעות המצוות‬
‫שקיבלו‪.‬‬
‫ג‪ .‬המתקה – הריגת עובר והתאבדות‪ :‬יחס מומתק לשבע המצוות‬
‫והתחייבות בה‪ ,‬לא משו ש'אי ברירה' אלא משו שה מלמדות אותנו‬
‫על פרטי שהנ קדומי וגולמיי ולא לא באו לידי ביטוי בשבע‬
‫המצוות‪' .‬בפרטי אלו יש צד גבוה וקדו לתרי"ג מצוות' )עמ' קפ הערה‬
‫מב‪ :‬מעלת אד הראשו בטלה אחרי חטא ע‪ ,‬הדעת‪ ,‬ואילו מעלת‬
‫התורה נשארה ג אחרי חטא העגל‪ ,‬כ יש ג מעלה לתרי"ג על השבע‬
‫והיא שהתרי"ג יציבות וחזקות יותר(‪.‬‬

‫פרק חמישי – הריגת גויי במלחמה‬

‫א‪ .‬רוד‬
‫‪ .1‬הסברה הפשוטה ביותר להתרת הריגת גוי במהל מלחמה הנה שהוא רוד אותנו‬
‫כדי להורגנו‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי הרמב" הורגי את הרוד אפילו א הוא עדיי לא הרג את הנרד כדי‬
‫להציל מבעוד מועד‪.‬‬
‫‪ .3‬דברי אלו נאמרו לגבי יהודי הרוד יהודי‪ ,‬וישנו סייג‪ :‬א אפשר להפסיק את‬
‫הרדיפה ע"י פגיעה באיבר מאיברי הרוד זה עדי מאשר הריגתו‪.‬‬
‫‪ .4‬אסור להימנע מהצלת יהודי כאשר הדבר אפשרי‪ ,‬ג בדוגמאות מורכבות יותר‬
‫מאשר רדיפה של ממש )כגו חשיפת קנוניה‪ ,‬פיוס הרוד לעתיד וכיוצ"ב(‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' קפג הערה ד‪ :‬דיני רוד תקפי ג לגבי גויי‪ ,‬כלומר מותר לגוי להרוג גוי‬
‫שרוד אחרי גוי שלישי‪.‬‬

‫ב‪ .‬המסייעי לצבא‬

‫‪' .1‬די רוד קיי ג כאשר הרוד אינו מאיי להרוג באופ ישיר אלא באופ‬
‫עקי'‪.‬‬
‫‪ .2‬הורגי את מי שמוסר ממו של ישראל לגויי‪ ,‬מכיוו שמסירת הממו מובילה‬
‫לסכנת נפשות‪.‬‬
‫‪ .3‬מותר להרוג את הרוד בכל מקו ובכל זמ‪ ,‬ג בזמ הזה שאיננו דני בו דיני‬
‫נפשות‪.‬‬
‫‪' .4‬כל מי שעוזר לצבא הרשעי בכל אופ שהוא מחזק רוצחי ונחשב רוד' )כולל‬
‫חיילי עורפיי ופועלי אזרחי במפעלי לייצור נשק(‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' קפד הערה ו‪ :‬במדינה שנלחמת ג נגד מדינות רשעות אחרות ופועליה‬
‫מייצרי נשק בשגרה לכל המלחמות‪ ,‬יכולי הפועלי לטעו שאי זו אשמת‬
‫שהמל הרשע שלה מנצל את מעשיה הטובי ג לצרכי רעי‪ ,‬ואז ה ידונו‬
‫במסגרת כלל אזרחי המדינה )כפי שיתבאר בהמש(‪.‬‬

‫ג‪ .‬תמיכה ועידוד‬

‫‪ .1‬אזרח המעודד את המלחמה ובכלל מחזק את צבא האויב נחשב לרוד ומותר‬
‫להורגו‪.‬‬
‫‪ .2‬מי שמחליש בדיבור או במעשה את המלכות שלנו נחשב ג כ לרוד ומותר‬
‫להורגו )עמ' קפה הערה ז‪ :‬ולכ מותר להרוג חייל שלנו הבורח מ המערכה‬
‫ומחליש את הצבא‪ ,‬לפי סוטה מד ע"ב ]וכ הדבר ג בחוקי המדינה כיו[(‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫‪ .3‬מובאת דעת המהר"ל לגבי ההיתר להרוג את בלע מכיוו שייע‪ ,‬כיצד להרע‬
‫לישראל‪.‬‬
‫‪ .4‬מובאת דעת הרב שאול ישראלי לגבי כפרי ערבי בה מתחבאות כנופיות בחסות‬
‫האוכלוסיה האזרחית‪ ,‬והוא פוסק שמותר לפגוע בכפר כולו מדי רוד‪.‬‬

‫ד‪ .‬רבי רודפי וצרי‪...‬‬

‫‪ .1‬במקרה של רודפי רבי‪ ,‬כאשר הריגת אחד מה לא תסייע לעצירת האויב‪,‬‬
‫יכול לכאורה לטעו כל אחד מהרודפי שאי סיבה להרוג דווקא אותו‪.‬‬
‫‪ .2‬הכותבי דוחי טענה זו שכ ההימצאות של כל אחד מהרודפי מסכנת את‬
‫חיינו שלנו ולכ יש היתר להרוג כל אחד מה ואי זה משנה מאיפה נתחיל‪.‬‬

‫ה‪ .‬מוחזק להיות רוד‬

‫‪ .1‬אי להרוג רוד לאחר שהפסיק לרדו ובתנאי שאי סכנה שימשי לרדו בעתיד‪.‬‬
‫‪ .2‬א קיימת חזקה על הרוד שימשי לרדו בעתיד מותר להרוג אותו ג א כרגע‬
‫איננו רוד בפועל‪.‬‬

‫ו‪ .‬חשד על שפיכות דמי‬

‫‪ .1‬נפסק להלכה שהגויי חשודי כשופכי דמי ולכ צרי להיזהר מפניה‪.‬‬
‫‪ .2‬במצבי מסויימי מותר להרוג גויי מכיוו שה רודפי ומסכני אותנו‪,‬‬
‫לדוגמה כאשר יהודי הורגי שודדי שתקפו אות וגויי אחרי היו עדי‬
‫לאירוע – מותר להרוג את העדי משו שה ילשינו על היהודי‪.‬‬
‫‪ .3‬אנטונינוס קיסר רומי היה מגיע לבקר את רבי יהודה הנשיא‪ ,‬ובכל פע היה הורג‬
‫את השומרי שליוו אותו כדי שלא ילשינו עליו‪ ,‬ולכ הדבר מותר‪ ,‬ומותר היה לו‬
‫להגיע למצב זה מחדש כל פע מכיוו שביקוריו אצל רבי היו צור קיומי‪.‬‬
‫‪ .4‬בשו"ת יד אליהו כתוב‪ ,‬לפי המעשה הנ"ל‪ ,‬שמותר ליהודי להרוג גוי שראה אותו‬
‫בסכנת חיי מידי גוי אחר ובחר 'לשבת על הגדר' ולא לעזור לרוד ולא לנרד‬
‫)ג מחשש פ ילשי עליו הגוי(‪.‬‬
‫‪ .5‬עמ' קפט‪' :‬כמה סופרי כתבו שכיו אי צור להזהר הלכות אלו‪ ,‬מפני שה‬
‫נאמרו דוקא ביחס למציאות מסויימת'‪.‬‬
‫‪ .6‬עמ' קצ‪ :‬יכולה להיות התקדמות ומצב בו אומות או קבוצות מסויימות גודרות‬
‫עצמ מעבירות כגו רצח )וא מענישות על כ( ולכ ההלכה משתנה לגביה‪.‬‬
‫‪ .7‬יש הבדל בי שלושת העבירות החמורות‪:‬‬
‫א‪ .‬עבודה זרה הנה בעיקר עניי של מנהג אבות והרגל‪ ,‬ולכ קל יותר להגיע‬
‫להגדרה של אומה שאיננה עובדת עבודה זרה‪.‬‬
‫ב‪ .‬גילוי עריות מגיע מיצר הלב ולא ממנהג‪ ,‬אבל עדיי במקרי מסויימי‬
‫התרבות השלטת מונעת מעשי מסויימי עפ"י רוב )כגו רביעת בהמה‬
‫שנחשבת לדבר נתעב באומות המתוקנות(‪.‬‬
‫ג‪ .‬שפיכות דמי מגיעה ג היא מיצר הלב‪ ,‬אבל מצד שני כלפי יהודי‬
‫מעורבת בה ג שנאת ישראל והרי ידוע שהאומה הגרמנית נחשבה‬
‫למתורבתת ומתקדמת ועדיי פעלה כחיית טר‪.‬‬
‫‪ .8‬עמ' קצא‪ :‬הקלת החשד כלפי שפיכות דמי תקפה רק בשגרה ולא בזמ מלחמה‪.‬‬
‫‪ .9‬במלחמה מלכות הגויי איננה מענישה על הרג היהודי אלא להיפ‪ ,‬ולכ רוב‬
‫מוחזקי כרודפי ולכ תק ההיתר להורג‪ .‬ג מהטע של 'הבא להרג ‬
‫השכ להרגו'‪.‬‬

‫ז‪ .‬עוברי על רציחה וגזל‬

‫‪ .1‬כעת נתייחס לגויי שעוברי על שבע מצוות‪.‬‬
‫‪ .2‬גויי הנלחמי נגדנו חייבי מיתה‪ ,‬ובכלל זה המסייעי לה וג אחרי‬
‫המלחמה )משו שה חייבי ג על גרימת מיתה בגרמא(‪.‬‬
‫‪ .3‬סיבה נוספת לחיוב המיתה של הגויי האויבי הנה שה גוזלי את רכושנו‪,‬‬
‫ובפרט א מדובר באר‪%,‬ישראל‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫ח‪ .‬עוברי על שבע מצוות‬
‫‪ .1‬בנוס‪ ,‬הגויי הנלחמי בנו עוברי על שבע המצוות ולכ יש עניי נוס לדו‬
‫ולהרוג אות‪.‬‬
‫‪ .2‬עמ' קצד הערה כא‪ :‬אומה השומרת שבע מצוות ממילא לא היתה נלחמת בנו‬
‫וממילא הדבר אסור‪ .‬כאשר יש בודדי בתו אומת האויב השומרי שבע מצוות‬
‫ה פחות מוחזקי להרע לנו‪.‬‬
‫‪ .3‬בדר‪%‬כלל איננו פוגעי בכל גוי העובר על שבע מצוות ונקרה בדרכנו‪ ,‬א במצב‬
‫מלחמה אי‪%‬שמירתו על שבע המצוות מצטרפת לסיבות ההיתר להורגו‪.‬‬
‫‪ .4‬דחיית טענות בדבר האיסור לדו ולהרוג גויי שאינ שומרי שבע מצוות כפי‬
‫שהובאו בתחילת הספר‪:‬‬
‫א‪ .‬הריטב"א טוע ש'לא מורידי' גויי שאינ שומרי שבע מצוות משו‬
‫איבה – א בשעת מלחמה אי חשש לאיבה כי האיבה ממילא קיימת‪.‬‬
‫ב‪ .‬רבינו יונה טוע שחז"ל אסור עלינו לדו ולהרוג גויי העוברי על שבע‬
‫מצוות כדי לא להביא להשחתת העול‪ ,‬אלא שבמצב מלחמה ג טענה‬
‫זו אינה תקפה כי ההשחתה מתרחשת ממילא‪.‬‬
‫ג‪ .‬הט"ז טוע שיש איסור מדרבנ לדו גויי שאינ שומרי שבע מצוות‪,‬‬
‫א הוא מסתמ על הרמב" שכותב בפירוש שכ זה רק ע גויי שאי‬
‫לנו מלחמה אית ולכ ממילא ג טענה זו נדחית בשעת מלחמה‬
‫והאיסור לדו ולהרוג בטל‪.‬‬

‫ט‪ .‬עבירה על מצות דיני‬

‫‪ .1‬לפי הסבר הבית יוס לרמב" )בפרק השני של הספר( אי לדו גוי משו שהוא‬
‫עובר על שבע מצוות א יש לנו סיבה צדדית לדו אותו שאיננה טיפול בבעיה הזו‪.‬‬
‫‪ .2‬א ג לשיטה זו נית לדו גויי שנלחמי עמנו‪.‬‬
‫‪ .3‬הרמב" חולק על הרמב" )בהקשר לאנשי שכ( ואומר שאי‪%‬אפשר לחייב את‬
‫אנשי הממלכה משו שלא מרדו כנגד המל שלא שופט אות בהתא לשבע‬
‫המצוות‪ ,‬ולכ ג ה נמצאו עוברי עליה‪.‬‬
‫‪ .4‬ג לפי המהר"ל אנשי שכ היו פטורי ממצוות דיני כי היו אנוסי על‪%‬ידי‬
‫נשיא‪.‬‬
‫‪ .5‬הסבר דברי הרמב" לפי הכותבי‪:‬‬
‫א‪' .‬כל אחד מאנשי שכ חייב לדו את מי שעושה עבירות בסביבתו‪ ,‬וא‬
‫הוא לא יכול – בודאי שאסור לו להפריע לאחרי שמעונייני לעשות די‬
‫בעוברי עבירות'‪.‬‬
‫ב‪ .‬אנשי שכ היו מפריעי לשמעו ולוי לקיי את מצוות הדיני בשכ‬
‫ובבנו ולכ הותר לה להרוג אות ג כ‪.‬‬
‫‪ .6‬במקרה של חברה של רשעי המונעת עשיית די ברשעי הספציפיי מותר לפגוע‬
‫בחברה כולה משו שהיא מחפה על הרשעי )א לא בחברות מרוחקות שרק‬
‫יוצרות אוירה של מעבר על שבע המצוות‪ ,‬ראו עמ' קצה הערה כו(‪.‬‬

‫י‪ .‬אנוסי ששותפי לאויב‬

‫‪ .1‬כעת נעסוק במי ששות לאויב מאונס )כגו חייל המכריחי אותו להשתת‬
‫במלחמה‪ ,‬בכל פעילות שהיא כולל פעילות עורפית(‪.‬‬
‫‪ .2‬הדברי תקפי ה למלחמה של גויי לבי עצמ וה למלחמה של גויי כנגד‬
‫יהודי‪.‬‬
‫‪ .3‬א החייל משתת במלחמה בגלל איומי ממו הוא רשע גמור ואי הדבר מתיר לו‬
‫לרדו אותנו ומותר להרוג אותו‪.‬‬
‫‪ .4‬א החייל משתת במלחמה מכיוו שמאיימי על חייו‪:‬‬
‫א‪ .‬לפי המהר"ש יפה מותר לו להשתת במלחמה מכיוו שגויי אינ‬
‫מצווי על מסירות נפש כדי לא לרצוח‪ .‬א כש שמותר לו להרוג‬
‫אחרי מותר לאחרי להרוג אותו כדי להתגונ מפניו‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי הפרשת דרכי אסור לו להשתת במלחמה ג במחיר הקרבת חייו‪,‬‬
‫וא הוא משתת בכל‪%‬זאת הוא רשע ורוד ומותר להורגו‪.‬‬

‫‪26‬‬
 ‫יא‪ .‬חוסמי דר ‬
‫‪ .1‬כעת נדו בנזקי הנגרמי ב'שב ואל תעשה'‪ ,‬כלומר אנשי שלא שייכי בהכרח‬
‫לצבא הרשעי ואיתרע מזל )למשל( לגור ליד מפעל נשק צבאי ]שעלינו להפצי‪,‬‬
‫כדי להג על עצמנו[‪.‬‬
‫‪ .2‬א האזרחי נשארי במקו מרצונ‪ ,‬או משו אונס ממו‪ ,‬ובכ חוסמי את‬
‫הדר להפצצת המפעל ה רודפי ]ומותר להורג[‪.‬‬
‫‪ .3‬א האזרחי נשארי במקו משו שמאיימי על חייה ה אינ חייבי‬
‫לעזוב את המקו אבל עדיי מותר להפצי‪ ,‬אותו ג א חלק יהרגו בשל כ‪:‬‬
‫א‪ .‬לפי המהר"ש יפה מותר להרוג אחרי כדי להינצל ואי אצל גויי חיוב‬
‫למסור את הנפש כדי לא לרצוח ולכ ג ליהודי מותר להרוג גויי‬
‫כאלו כדי להינצל‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי הפרשת דרכי מי שנוכחותו עוזרת לרוצח )ג באונס( נחשב למזיק‬
‫ומותר לפגוע בו כדי להפסיק את הזקתו‪.‬‬
‫‪ .4‬אפילו א האזרחי נקשרו למקו בעל‪%‬כורח מותר להורג‪ .‬כ ג א מדובר‬
‫בתינוקות החוסמי את הדר באונס גמור‪.‬‬
‫‪ .5‬במצב של 'ערפל'‪ ,‬כאשר לוחמי האויב מעורבבי באוכלוסיה אזרחית שחלקה‬
‫תומכת באויב וחלקה לא – מותר לירות לתו הקהל ג א יפגעו אזרחי‬
‫שאינ תומכי באויב מכיוו שנוכחות מסייעת לרציחתנו‪.‬‬

‫יב‪ .‬ריפוי בהריגת חפי מפשע מהאויב‬

‫‪ .1‬יכולי להיות מצבי בה נרצה לפגוע בחפי מפשע לכתחילה ג כשאינ‬
‫מפריעי ישירות למלחמה באויב‪ ,‬שכ הפגיעה בה תכאיב לאויב ואולי תגרו‬
‫לו להפסיק להילח בנו‪.‬‬
‫‪ .2‬בדברי המהר"ש יפה נית למצוא שתי דעות‪:‬‬
‫א‪ .‬מותר לפגוע בחפי מפשע במצב זה כדי להמעיט את הרצח של המל‬
‫הרשע‪.‬‬
‫ב‪ .‬הדבר מותר רק כאשר נוכחות הנהרג מזיקה‪.‬‬
‫‪ .3‬הפרשת דרכי אוסר את הדבר שכ לשיטתו 'אסור לגוי להרוג גוי כדי להינצל'‪.‬‬
‫‪ .4‬לסיכו‪ :‬הדבר אסור‪.‬‬

‫יג‪ .‬חיי יהודי מול חיי גוי‬

‫‪ .1‬ישנה עדיפות לחיי ישראל על חיי גוי ולכ יש סיבה נוספת להתיר הריגת גויי‬
‫)ראו בפרק הרביעי(‪.‬‬
‫‪ .2‬במלחמה בי גויי ליהודי מותר לכל הדעות להרוג את הגויי כדי להינצל‪,‬‬
‫כולל ניצול תינוקות חפי מפשע כדי לפגוע בהוריה‪.‬‬
‫‪ .3‬עמ' קצט הערה ל‪ :‬כאשר שני גויי נלחמי אי היתר לגוי שלישי להתערב כדי‬
‫להציל אחד מה‪ ,‬ואילו במצב בו ישראל נלח בגוי מותר לישראל אחר להתערב‬
‫כדי להציל את הישראל שנלח‪.‬‬

‫יד‪ .‬סיכו הסיבות להריגת האויב במלחמה‬

‫‪ .1‬חמש סיבות לפגיעה באויבי במלחמה‪:‬‬
‫א‪' .‬היות רודפי מצד שותפות במלחמה'‪.‬‬
‫ב‪' .‬היות רודפי בגלל שה חשודי על שנאת ושפיכת דמי ישראל'‪.‬‬
‫ג‪' .‬היות עוברי על שבע מצוות'‪.‬‬
‫ד‪' .‬היות עוזרי לרוצח א א באונס'‪.‬‬
‫ה‪' .‬ההיתר להרוג גוי כדי להציל את ישראל'‪.‬‬
‫‪ .2‬נפרט את היחס בי הסיבות‪:‬‬
‫א‪ .‬הרדיפה עצמה הנה הסיבה הברורה ביותר להתיר את הריגת הרודפי‬
‫ולהציל חיי ישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬כאשר יש צור בפיקוח נפש מותר להרוג ג גויי שאינ רודפי‬
‫ישירות כדי להציל חיי ישראל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ג לגוי מותר להרוג גוי אחר שעוזר לרוצח‪ ,‬ואפילו באונס‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫ד‪ .‬באופ פשוט נעדי להרוג את הרודפי מאשר להרוג גויי שאינ‬
‫רודפי‪ .‬סברה זו מותנית בשתי סיבות נוספות‪:‬‬
‫‪ .1‬הגויי חייבי מיתה בגלל מעבר על שבע מצוות בני נח ולכ‬
‫מותר להרוג אות א יש צור בדבר )כולל לצור נקמה(‪.‬‬
‫‪ .2‬אי לקוות מגויי שנלחמי בנו שיחזרו בתשובה ואז לא‬
‫יתחייבו מיתה‪ ,‬ובפרט לא בשעת מלחמה‪.‬‬

‫טו‪' .‬טוב שבגוי הרוג בשעת מלחמה'‬

‫‪ .1‬כעת פונה הספר לביאור הדברי לאור דברי חז"ל מפורשי‪.‬‬
‫‪ .2‬במסכת סופרי נאמר‪' :‬הטוב שבגויי בזמ מלחמה – הרוג'‪.‬‬
‫‪ .3‬בשעת מלחמה מצוה להוריד את הגויי ולגרו לה מיתה‪ ,‬וזו 'עצה טובה' ולא‬
‫רק היתר )לפי עמ' רא הערה לז זו ממש מצוה(‪.‬‬
‫‪ .4‬הכותבי דוחי את שתי האפשרויות הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬מדובר על גויי צדיקי שמסייעי לרשעי באונס‪.‬‬
‫ב‪ .‬מדובר על גויי רודפי או שעתידי לרדו )במצב זה ה לא היו‬
‫מכוני 'טוב שבגויי'(‪.‬‬
‫‪ .5‬האפשרות הנכונה היא שאלו גויי שהיינו יכולי לחשוב שה טובי ולכ‬
‫להימנע מהריגת‪ ,‬אלא שבשל רשעות חז"ל מזהירי שיש להורג בכל‪%‬זאת‪.‬‬
‫‪ .6‬לפי פירוש 'זה ינחמנו' דווקא מהגויי הקרובי אלינו ונדמי כטובי צרי‬
‫להיזהר ולהרוג אות בשעת מלחמה כי באופ טבעי נזהרי מה פחות‪.‬‬
‫‪ .7‬פירוש ה'באר אברה' מדגיש את עניי ריצו‪ ,‬המח‪.‬‬
‫‪ .8‬פירוש 'האורה' כותב שה' ידע שג הטובי שבמצרי בעצ דאגו רק לממונ‬
‫ולא יראו את ה' באמת ובסתר ליב התכוונו להרע ולכ ג ה טובעות בי‪.‬‬
‫‪ .9‬המהר"ל‪ ,‬בפירוש 'גור אריה'‪ ,‬מדגיש שאי כוונת המימרה להתיר הריגת גוי כשר‬
‫סת‪ ,‬אלא א ורק בזמ מלחמה ש אי לרח על האויב כי ג הוא לא ירח‬
‫עלינו )כ ג לפי המשנה בסוטה ח ע"א המובאת בהמש(‪ .‬הכותבי מפרשי‬
‫מימרה זו כ‪' :‬אי לצפות מגויי שאנחנו במלחמה אית להשלמה ולתשובה'‪.‬‬
‫‪ .10‬עמ' רצד הערה מא‪ :‬משוח המלחמה נאל‪ ,‬להתריע על עניי זה כי היהודי‬
‫בטבע רחמני אלא שרחמנות על האויב בשעת מלחמה הנה מעשה מטופש‬
‫ומסוכ‪ ,‬ויש להכניע את יצר הרע להרוג יהודי בתקיפות ולא ברחמנות‪.‬‬
‫‪ .11‬מובאת הדוגמה של דוד שהרג את כל העמי שכבש בזמ היותו אצל אכיש מל‬
‫גת כדי שלא יוותר מה מישהו שיספר לאכיש כנגד מי הוא נלח באמת‪.‬‬
‫‪ .12‬לסיכו‪' :‬בשעת מלחמה נפגע בכל מי שיש חשש שהוא מסכ אותנו )עכשיו או‬
‫בהמש(‪ ,‬כי החשש גדול ואי איסור בהריגתו שהרי הוא לא שומר שבע מצוות'‪.‬‬

‫טז‪ .‬ט‬
‫מצד אחד תינוקות וילדי הנ חפי מפשע מכיוו שאי לה דעת‪ ,‬אי‪%‬אפשר‬ ‫‪.1‬‬
‫לייחס כוונת זדו לעבירותיה ואי‪%‬אפשר לדו אות בשל מעבר על שבע מצוות‬
‫בני נח‪.‬‬
‫מצד שני יש חשש מפני מעשיה כשיגדלו‪ .‬למשל‪ ,‬אסור להניק ב של גויה שכ‬ ‫‪.2‬‬
‫הוא עתיד להמשי את מעשי משפחתו ולעבוד עבודה זרה‪.‬‬
‫א זה רק איסור הצלה ואי כא היתר להרוג‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫לפי ישעיה יד‪:‬כא )ופירוש רד"ק‪ ,‬רש"י ותרגו יונת ש( היה על ישראל הרוג ג‬ ‫‪.4‬‬
‫את הקטני שבבבל כי כשיגדלו ה יעשו מעשי רעי כאבותיה‪.‬‬
‫לפי רבינו בחיי בהריגת תינוקות שבעת העממי הרשעי יש עשיית נזק קט כדי‬ ‫‪.5‬‬
‫למנוע נזק גדול מכיוו שאי סיכוי שה יחזרו בתשובה‪.‬‬
‫לפי הכותבי ‪ %‬לגבי עמי אחרי יש לבחו הא יש חשש שהקטני יגדלו‬ ‫‪.6‬‬
‫למעשי אבותיה הרשעי ועד כמה החשש ממשי‪.‬‬
‫לסיכו‪ :‬יש סברה להתיר פגיעה מכוונת בט א ברור שה יגדלו כדי לפגוע בנו‪.‬‬ ‫‪.7‬‬

‫‪28‬‬
 ‫פרק שישי – פגיעה מכוונת בחפי מפשע‬
‫א‪ .‬הריגת חפי מפשע ממלכות הצדיקי – הצגת השאלה‬
‫‪ .1‬המקרה הראשו של הריגת חפי מפשע במלחמה הנו הריגת אנשי המלכות על‪%‬‬
‫ידי המלכות עצמה – בכ שהיא שולחת אות למלחמה לסכ את חייה‪.‬‬
‫‪ .2‬עמ' רח הערה א‪:‬‬
‫א‪ .‬לשוטרי יש להרוג כל עריק‪ ,‬בלי לבדוק עד כמה היה בסכנה לפני שערק‪.‬‬
‫ב‪ .‬מותר למלכות גויי לצאת למלחמה אפילו א יהרגו עד שישית מאנשי‬
‫הממלכה‪.‬‬
‫ג‪ .‬מותר למל ישראל לצאת למלחמת רשות ג במחיר אובד חיי יהודי‪.‬‬
‫ד‪ .‬למלחמת מצוה מותר לצאת ג בלי בקשת רשות מבית הדי אצל‬
‫ישראל‪ ,‬וקל וחומר שמותר ג אצל גויי ומותר לכפות על הע לצאת‬
‫למלחמה‪.‬‬
‫ה‪ .‬מותר למל להשתמש בריגה כעונש הרתעתי וא להרוג ישירות כדי‬
‫למנוע הרג רב יותר בהמש‪.‬‬

‫ב‪ .‬הצור במלכות‬

‫‪' .1‬ניהול מלחמות בצורה תקיפה הוא צור הכרחי לטובת בני האד כול'‪.‬‬
‫‪ .2‬ללא מוראה של מלכות כל אחד היה בולע את מי שקט ממנו‪ .‬הקמת המלכות‬
‫מאפשרת הגנה על החלש מפני החזק ועל הצדיק מפני הרשע והגזל‪.‬‬
‫‪ .3‬לש כ יש לספק למלכות כח כפייה‪ ,‬הענשה והרתעה‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' רי הערה ב‪ :‬מובאי דברי חז"ל לפיה ישנ שיקולי מוסריי מוטעי‬
‫ולכ אסור לעשות טוב לרע‪ ,‬כדי של עצמ לא יאונה רע‪.‬‬
‫‪ .5‬הרמב" כותב שיש הכרח לבני האד להתקיי כקבוצה ולקבוצה חייב להיות‬
‫מנהיג המאז את פעולות חברי הקבוצה‪.‬‬
‫‪ .6‬א יוטלו מגבלות על דר המלחמה של האנשי הצדיקי אזי עשויי לנצח‬
‫הרשעי במלחמת ולכ יש לאפשר ניהול מלחמה תקיפה כולל שימוש באזרחי‬
‫שלנו וסיכו חייה‪.‬‬
‫‪ .7‬אי‪%‬אפשר לבסס את מסגרת המלכות הכשרה רק על התנדבות וללא כפייה‪.‬‬
‫‪ .8‬א המל לא יכול לכפות על אנשיו לסכ את חייה לצור קיו המלכות סביר‬
‫להניח שהמלכות כולהלא תחזיק מעמד כנגד הרשעי הנלחמי נגדה ואינ‬
‫חוששי לפגוי בנפשות למע נצחונ‪.‬‬

‫ג‪ .‬סיעה ומלכות‬

‫‪ .1‬האזרחי נדרשי להקריב כמה מה כדי להינצל מכליו כול במידה והרשעי‬
‫ינצחו‪ .‬מצב זה דומה למצב שנידו לפני‪%‬כ בספר‪' :‬תנו לנו אחד מכ או שנהרוג‬
‫את כולכ' )פרק ג'‪ ,‬ח‪%‬ט(‪.‬‬
‫‪ .2‬הסברה במקרה של גויי הנה להקריב את המיעוט ההכרחי על‪%‬ידי הגרלה‪.‬‬
‫‪ .3‬אצל גויי מותר לעשות 'בנק השתלות' בו חולי סופניי תורמי את איבריה‬
‫לטובת הכלל‪ ,‬ואילו אצל יהודי הדבר אסור‪ .‬מובאות דוגמאות נוספות למצבי‬
‫כאלו והמסקנה מכול היא שהמלכות דומה להגרלת מיעוט שיקריב את חייו‬
‫למע הכלל‪ ,‬כאשר מצב זה עדי מאשר אי‪%‬קיומה של מלכות ואז כלל הציבור‬
‫יעמוד בסכנה‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' ריד הערה ח‪ :‬במלכות ישראל הדברי קצת שוני ויש לדו בעצ ההיתר‬
‫לצאת למלחמה ולסכ יהודי‪ ,‬א נושא זה לא ידו בספר זה‪.‬‬

‫ד‪ .‬הריגת האויב כהריגת אנשינו‬

‫‪ .1‬במלחמה של צדיקי כנד רשעי ההנחה היא שניצחו מלכות הרשעי תפגע‬
‫בסופו של דבר בכול‪ ,‬ג באזרחיה שלה עצמה‪.‬‬
‫‪ .2‬לכ מותר להרוג ג מאזרחי מלכות הרשע כש שמותר להרוג מאזרחי מלכות‬
‫הצדק כדי להציל את הכלל ]של שני העמי[ – 'כי כולנו בצרה משותפת ובמצב‬
‫כזה מותר להרוג מעטי כדי להציל את הרבי'‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫‪' .3‬סברה זו מתירה לפגוע ג בתינוקות ובחפי מפשע גמורי באופ מכוו‪ ,‬א זה‬
‫נצר למלחמה ברשעי'‪.‬‬

‫ה‪ .‬ריפוי – סיכו הסיבות להיתר‬

‫‪ .1‬נסכ את הסיבות להיתר לפגיעה בחפי מפשע‪:‬‬
‫א‪ .‬מותר לישראל להתרפא בחיי גוי‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי המהר"ש יפה מותר לגוי להתרפא בגוי )מכיוו שה אינ מחוייבי‬
‫במסירות נפש זה על זה(‪ ,‬ולפי פירוש אחר בדבריו מותר להרוג גוי אחר‬
‫רק כדי להינצל ממש‪.‬‬
‫ג‪ .‬לפי הפרשת דרכי שני הדברי אסורי מכיוו שגויי כ מחוייבי‬
‫במסירות נפש זה על זה‪.‬‬
‫ד‪ .‬למלכות מותר לפגוע ולהתרפא בחלק מהאנשי כאשר זה מועיל לכול‪,‬‬
‫ה באנשיה שלה וה באנשי האויב‪.‬‬

‫ו‪ .‬סדרי עדיפויות‬

‫‪' .1‬עיקר המלחמה היא נגד הרודפי עצמ או מי שעוזר לה במזיד'‪.‬‬
‫‪ .2‬נלחמי ג במי שחשודי בסיוע מרושע לרוצחי‪ ,‬וממילא ה חייבי מיתה‬
‫משו שה עוברי על שבע מצוות‪.‬‬
‫‪ .3‬במידת הצור פוגעי ג בחפי מפשע שמסייעי לרוצחי‪ ,‬ואפילו באונס‪.‬‬
‫‪ .4‬במלחמה בי גויי‪ ,‬לפי הפרשת דרכי‪ ,‬יש לשקול ד כנגד ד והצלת מעטי‬
‫ממלכות הצדיקי איננה מתירה פגיעה בחפי מפשע רבי במלכות הרשעה‪.‬‬
‫אלא שיש לשקול ג את חוזק מלכות הצדיקי בכלל‪.‬‬
‫‪ .5‬במלחמה בי גויי ליהודי נעדי להרוג גויי כדי להציל יהודי‪ ,‬שכ חייה‬
‫עדיפי וה המתקני את העול ומביאי את דבר ה' לעול כולו )ובכלל זה‬
‫שבע מצוות בני נח(‪.‬‬

‫ז‪ .‬נקמה‬
‫‪' .1‬כדי לנצח את הרשעי צרי להתנהג אית בדר של נקמה ומידה כנגד מידה'‪.‬‬
‫‪ .2‬האב‪%‬עזרא לקהלת ח‪:‬יא מסביר שבהיעדר נקמה גובר הרוע מכיוו שאי הרתעה‬
‫כנגד מעשי מרושעי‪.‬‬
‫‪' .3‬כגודל הרשעות כ גודל המעשה הדרוש נגדה'‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' ריז הערה טו‪ :‬כש שיש 'חו' של רשעות צרי להיות 'חו' של צדיקות‬
‫הפועל מידה כנגד מידה לביעור הרוע‪.‬‬
‫‪ .5‬בעמ' ריח מוסבר העניי שוב דר פסוק מפרק נח בתהלי ופירוש רש"י‪.‬‬
‫‪ .6‬עמ' ריח הערה יז‪ :‬מיהודי מצפי לשוב בתשובה ולתק את מעשיה ולכ יש‬
‫פחות מקו לנקמה בה‪ ,‬ואילו כש שלא מצפי מגויי לרחמי כ לא מצפי‬
‫מה לתיקו מעשיה ויש צור בנקמה‪.‬‬
‫‪ .7‬על‪%‬פי דברי הרמב" במורה נבוכי עושי לעתי מעשי אכזריי כדי ליצור‬
‫מאז אימה ולהפו את הרשעות לבלתי‪%‬משתלמת‪ .‬לפי הערה כא )עמ' ריט(‬
‫נוקמי ג באומה ומשפחה שלמה כדי להטיל מורא על כל השאר‪.‬‬
‫‪ .8‬לכ נהרגו הט במלחמת מדי – כנקמה וכדי למנוע את המש המלחמה‪.‬‬
‫‪ .9‬לפי סיפורי לכידת אדוניבזק‪ ,‬שיסו אגג מל עמלק‪ ,‬נקמת דוד במואב ועמו‬
‫ופסוקי ודוגמאות נוספות עולה שכש שהגויי נוהגי באכזריות כ עלינו‬
‫לנהוג בה באכזריות מידה כנגד מידה‪.‬‬
‫‪ .10‬לפי דברי הרב קוק כאשר האויב נוהג בפחות אכזריות אז ג מצידנו יש פחות‬
‫צור בהתנהגות שכזו‪.‬‬
‫‪ .11‬עמ' רכג הערה כט‪' :‬האויב הערבי דהיו ידוע במעשי אכזריי ופרועי‪ ,‬וחוסר‬
‫במידה כנגד מידה כלפיה רק מגדיל את אכזריות'‪.‬‬
‫‪ .12‬עמ' רכד הערה ל‪ :‬הרב קוק מזהיר ג מפני רשעות המסתתרת מאחורי תדמית‬
‫של 'טוב' ו'מוסריות'‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫ח‪ .‬דברי המהר"ל‬
‫‪ .1‬המהר"ל כותב שמותר לפגוע בכל המלכות במקרה שהיא פוגעת בנו‪.‬‬
‫‪ .2‬הוא לא מסביר מדוע היה היתר לפגוע בכל אחד ואחד מאנשי המלכות‪ ,‬כפי‬
‫שעושי הרמב" והרמב"‪ ,‬אלא טוע שאנשי המלכות היו שותפי לעבירה של‬
‫המל ולכ המלכות כולה חייבת מיתה‪.‬‬
‫‪' .3‬המלכות היא ישות אחת'‪.‬‬
‫‪ .4‬עמ' רכד הערה לא‪ :‬דיו ארו לגבי קריאה לשלו ומלחמה כנגד הרשעי‪ ,‬לבסו‬
‫נאמר ש'הרשעות אינה סיבה לפטור מקריאה לשלו במקרה הזה'‪.‬‬
‫‪ .5‬ג לפי הספרי )דברי ר‪:‬י‪%‬יא( מתייחסי לכל אנשי העיר כאל יחידה אחת‬
‫ובמידה והעיר מסרבת לקריאת השלו מותר לצור עליה ולהביא למות כל אנשיה‬
‫)כולל היחידי שרצו להשלי(‪.‬‬
‫‪ .6‬עמ' רכו הערה לה‪ :‬יתכ והתורה מדריכה אותנו שלא להסכי להיענות חלקית‬
‫לשלו כי זה מאפשר לאויב להתחמק ולרמות‪.‬‬
‫‪ .7‬לכ‪ ,‬לפי המהר"ל‪ ,‬מותר לפגוע בכל האומה ג כאשר רק חלק ממנה פגע בנו כש‬
‫שאנו פוגעי בכל גו הרשע למרות שרק היד שלו פגעה בנו ישירות‪.‬‬
‫‪ .8‬עמ' רכז הערה לו‪ :‬לא צרי החלטה רשמית של אומה אחת כדי לפגוע באומה‬
‫השניה‪ ,‬וג יחידי מהאומה הנפגעת יכולי להחליט לפגוע המלכות הפוגעת‪.‬‬
‫‪ .9‬עמ' רכז הערה לז‪ :‬יש לעיי מה דינ של מבקרי מע שלישי שרק לעת עתה‬
‫נמצאי בקרב הע שפגע בנו – הא מותר לפגוע ג בה אגב הפגיעה באומת‬
‫האויב‪.‬‬

‫‪31‬‬