‫בה"י‬

‫מאבד עצמו‬

‫מקור הדין והיחס לרצח‬

‫בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) פרשת נח פרשה לד‬
‫(ה) [[אך את דמכם לנפשותיכם]] להביא את החונק עצמו‪ ,‬יכול כשאול ת"ל אך‪ ,‬יכול כחנניה מישאל ועזריה‬
‫תלמוד לומר אך‪.‬‬

‫תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ט הלכה לא‬

‫‪...‬וכשם שחייב על נזקי חבירו כך הוא חייב על נזקי עצמו הוא עצמו שרק וטס בפניו כנגד חבירו מתלש בשערו‬
‫מקרע את כסותו משבר את כליו מפזר את מעותיו בחמתו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שנ' ואך את דמכם‬
‫לנפשותיכם אדרוש‬

‫ר' שמעון בן לעזר אמ' משם ר' חלפאי בן אגרא שאמ' משם ר' יוחנן בן נורי מתלש בשערו מקרע את כסותו‬
‫משבר את כליו מפזר את מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז שאילו אומ' לו יצרו לך ועבוד ע"ז עובד היה שכך‬
‫היא עבודתו של יצר הרע‬

‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב‬

‫‪...‬ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא‪ :‬יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור? ת"ל‪ :‬להרע או להטיב‪ ,‬מה‬
‫הטבה רשות‪ ,‬אף הרעה רשות‪ ,‬אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע! אמר שמואל‪ :‬באשב בתענית‪ .‬דכוותה גבי‬
‫הרעת אחרים להשיבם בתענית‪ ,‬אחרים מי מותיב להו בתעניתא? אין דמהדק להו באנדרונא‪ .‬והתניא‪ :‬איזהו הרעת‬
‫אחרים? אכה פלוני ואפצע את מוחו! אלא תנאי היא‪ ,‬דאיכא למ"ד‪ :‬אין אדם רשאי לחבל בעצמו‪ ,‬ואיכא מ"ד‪ :‬אדם‬
‫רשאי לחבל בעצמו‪ .‬מאן תנא דשמעת ליה דאמר‪ :‬אין אדם רשאי לחבל בעצמו? אילימא האי תנא הוא‪ ,‬דתניא‪ :‬ואך‬
‫את דמכם לנפשותיכם אדרש ‪ -‬ר' אלעזר אומר‪ :‬מיד נפשותיכם אדרש את דמכם; ודלמא קטלא שאני!‬

‫אלא האי תנא הוא‪ ,‬דתניא‪ :‬מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ :‬שמעתי‪ ,‬שהמקרע על המת יותר‬
‫מדאי ‪ -‬לוקה משום בל תשחית‪ ,‬וכ"ש גופו; ודלמא בגדים שאני‪ ,‬דפסידא דלא הדר הוא! כי הא דרבי יוחנן קרי‬
‫למאני מכבדותא‪ ,‬ורב חסדא כד הוה מסגי ביני היזמי והגא‪ ,‬מדלי להו למאניה‪ ,‬אמר‪ :‬זה מעלה ארוכה‪ ,‬וזה אינו‬
‫מעלה ארוכה! אלא האי תנא הוא‪ ,‬דתניא‪ :‬אמר ר"א הקפר ברבי‪ ,‬מה ת"ל‪ :‬וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי‬
‫באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין‪ ,‬והלא דברים ק"ו‪ :‬ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא‬
‫חוטא‪ ,‬המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה‪.‬‬

‫*שו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן רלא‬

‫שאלה מי שעשה עצמו טרפה והתרו בו אם ב"ד ממיתין אותו‪ .‬תשובה דרשו רז"ל (ב"ק צ"א‪ ):‬ואך את דמכם‬
‫לנפשותיכם אדרוש לרבות הממית את עצמו ולמ"ד (חולין מ"ב) טריפה חיה לא קמיבעיא כי אבעיא למ"ד אינה‬
‫חיה (עתוס' סנהדרין ע"ח ד"ה ההורג) בחלק הראשון הוכחתי דמחלוקת זה הוא על הרוב דלמ"ד רוב טרפות חיות‬
‫ולמ"ד רוב מתות ומיעוטם חיות שם תמצאנו בפסק הארוך (עש"ך יו"ד נ"ז סקמ"ח בשם רש"ל ובחיי ארי' סי' נ"ב)‬
‫וכיון דאין הולכין בנפשות אחר הרוב (סנהדרין ס"ט) אפשר דהויא לה התראת ספק דלר"ל לאו שמה התראה ולר'‬
‫יוחנן שמה התראה (שבועות ג'‪ :‬ועתוס' נדה מ"ו‪ :‬ד"ה ר' יוחנן) אמר המני"ח בחלק הראשון שכתב נראה שהוא‬
‫מפסקים וכתבים שלו שעדיין לא זכיתי להם ובח"א של ההלכות קטנות לא מצאתי בהעתקה אפי' רמז לזה (עי'‬
‫לימודי ה' סי' קס"ח)‪:‬‬
 ‫יחס חז"ל וההלכה למתאבד‬
‫מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ב הלכה א‬
‫המאבד את עצמו בדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר‪ ,‬רבי ישמעאל אומר קורין עליו הוי נשלחה הוי‬
‫נשלה‪ ,‬אמר לו רבי עקיבא הנח לו בסתמו‪ ,‬אל תברכהו ואל תקללהו‪ .‬אין קורעין ואין חולצין ואין‬
‫מספידין עליו‪ ,‬אבל עומדין עליו בשורה‪ ,‬ואומרין עליו ברכת אבלים‪ ,‬מפני שהוא כבוד לחיים‪ ,‬כללו של‬
‫דבר כל שהוא לכבוד החיים הרבים מתעסקין בו‪ ,‬וכל שאינו לכבוד החיים אין הרבים מתעסקין בו‪.‬‬

‫מכילתא דרבי ישמעאל בא ‪ -‬מסכתא דפסחא פרשה א‬

‫רבי נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים שנאמר ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים‪ .‬וכן תמצא‬
‫האבות והנביאים‪ .‬היו נותנים עצמם על ישראל‪ .‬במשה מה הוא אומר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא‬
‫מספרך אשר כתבת (שמות לב לב)‪ .‬אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי‬
‫(במדבר יא טו) בדוד מהו אומר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי‬
‫(שמואל ב כד) הא בכל מקום אתה מוצא האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל‪:‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קג עמוד ב‬

‫ההוא יומא דאשכבתיה דרבי‪ ,‬נפקא בת קלא ואמרה‪ :‬כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב‪ .‬ההוא‬
‫כובס כל יומא הוה אתי קמיה‪ ,‬ההוא יומא לא אתא‪ ,‬כיון דשמע הכי‪ ,‬סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית‪ ,‬יצתה בת‬
‫קול ואמרה‪ :‬אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א‬

‫תנו רבנן‪ :‬כשחלה רבי יוסי בן קיסמא‪ ,‬הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו‪ .‬אמר לו‪ :‬חנינא אחי‪( ,‬אחי) אי אתה יודע‬
‫שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו‪ ,‬והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו‪ ,‬ועדיין‬
‫היא קיימת‪ ,‬ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו‪:‬‬
‫מן השמים ירחמו‪ .‬אמר לו‪ :‬אני אומר לך דברים של טעם‪ ,‬ואתה אומר לי מן השמים ירחמו‪ ,‬תמה אני אם לא‬
‫ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו‪ :‬כלום מעשה בא לידך? אמר‬
‫לו‪ :‬מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים‪ ,‬אמר לו‪ :‬אם כן‪ ,‬מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי‬
‫גורלי‪ .‬אמרו‪ :‬לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא‪ ,‬והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד‬
‫גדול‪ ,‬ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו‬
‫בחיקו‪ .‬הביאוהו וכרכוהו בס"ת‪ ,‬והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור‪ ,‬והביאו ספוגין של צמר ושראום‬
‫במים והניחום על לבו‪ ,‬כדי שלא תצא נשמתו מהרה‪ .‬אמרה לו בתו‪ :‬אבא‪ ,‬אראך בכך? אמר לה‪ :‬אילמלי אני‬
‫נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי‪ ,‬עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי‪ ,‬מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני‪.‬‬
‫אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי‪ ,‬מה אתה רואה? אמר להן‪ :‬גליון נשרפין ואותיות פורחות‪ .‬אף אתה פתח פיך ותכנס [בך]‬
‫האש! אמר להן‪ :‬מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו‪ .‬אמר לו קלצטונירי‪ :‬רבי‪ ,‬אם אני מרבה‬
‫בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך‪ ,‬אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו‪ :‬הן‪ .‬השבע לי! נשבע לו‪.‬‬
‫מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו‪ ,‬יצאה נשמתו במהרה‪ .‬אף הוא קפץ ונפל לתוך האור‪.‬‬
‫יצאה בת קול ואמרה‪ :‬רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא‪ .‬בכה רבי ואמר‪ :‬יש‬
‫קונה עולמו בשעה אחת‪ ,‬ויש קונה עולמו בכמה שנים‪.‬‬

‫לבוש יורה דעה סימן שמה‬

‫סעיף א‬

‫המאבד עצמו לדעת עבירה גדולה היא ועונשו גדול מאד‪ ,‬כדכתיב [בראשית ט‪ ,‬ה] ואת דמכם לנפשותיכם אדרוש‬
‫וגו' והרי הוא חוטא בנפשו‪ ,‬לפיכך אמרו רבותינו ז"ל [אבל רבתי פ"ב] כל המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו‬
‫לכל דבר‪ ,‬ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו ולא קורעין ולא חולצין‪ ,‬שכל אלו הם לכבודו‪ ,‬ולכבודו אין עושין‬
 ‫כלום שהוא רשע‪ ,‬אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים‪ ,‬שדברים אלו עושין משום כבוד החיים‬
‫וכל דבר שהוא משום כבוד החיים עושין‪.‬‬

‫ב"ח יורה דעה סימן שמה‬

‫וזה לשון מהרש"ל (בביאורו לטור ד"ה ונופל) ונראה לי אפילו אמר ראו שאני עולה וכו' ולא ראוהו עולה‬
‫אדיבורא לחוד לא סמכינן ואינו בחזקת מאבד עצמו לדעת עכ"ל ודבריו נכונים והכי משמע לישנא דברייתא מביאו‬
‫ב"י עיין שם‪:‬‬

‫שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמו סעיף א‬

‫המאבד עצמו לדעת‪ ,‬א אין מתעסקים עמו לכל דבר‪ ,‬ואין מתאבלין עליו‪ ,‬ואין מספידין אותו‪ ,‬ב (א) ולא קורעין‬
‫ולא חולצין‪ ,‬אבל עומדין עליו בשורה אומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים‪.‬‬

‫הגדרת המתאבד‬
‫מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ב הלכה ב‪-‬ה‬
‫הלכה ב‬
‫איזהו מאבד את עצמו בדעת‪ ,‬לא שעלה לראש האילן ונפל ומת‪ ,‬ולא לראש הגג ונפל ומת‪ ,‬אלא זה‬
‫שאמר הריני עולה לראש האילן או לראש הגג ואפיל עצמי ואמות‪ ,‬וראוהו שעלה לראש האילן ונפל‬
‫ומת‪ ,‬או לראש הגג ונפל ומת‪ ,‬הרי זה בחזקת המאבד את עצמו בדעת‪ ,‬וכל המאבד את עצמו בדעת‬
‫אין מתעסקין בו בכל דבר‪.‬‬
‫הלכה ג‬
‫מצאוהו חנוק ותלוי באילן‪ ,‬הרוג ומושלך על גבי הסייף‪ ,‬הרי הוא בחזקת מאבד עצמו שלא לדעת‪ ,‬וכל‬
‫המאבד עצמו שלא לדעת אין מונעין הימנו כל דבר‪.‬‬
‫הלכה ד‬
‫ומעשה בבנו של גורגיוס שברח מבית הספר‪ ,‬והראה לו אביו באזנו‪ ,‬ונתיירא מאביו‪ ,‬והלך ואיבד עצמו‬
‫בבור‪ ,‬ושאלו לרבי טרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר‪.‬‬
‫הלכה ה‬
‫ושוב מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששיבר צלוחית‪ ,‬והראה לו אביו באזנו‪ ,‬ונתיירא ממנו‪ ,‬והלך ואיבד‬
‫עצמו בבור‪ ,‬ובאו ושאלו לרבי עקיבא‪ ,‬ואמר אין מונעין הימנו כל דבר‪ .‬ומיכן אמרו חכמים אל יראה‬
‫אדם לתינוק באזנו אלא מלקהו מיד‪ ,‬או שותק ולא אומר כלום‪ .‬רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק‬
‫ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת‪.‬‬

‫שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמו‬

‫סעיף ב‬
‫איזהו (ב) מאבד עצמו לדעת‪ ,‬ג כגון שאמר‪ :‬הרי הוא עולה לראש הגג‪ ,‬וראוהו שעלה מיד דרך כעס‪,‬‬
‫או שהיה מיצר‪ ,‬ונפל ומת‪ ,‬הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת‪ .‬אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן‪ ,‬ד או‬
‫הרוג ומושלך על גבי סייפו‪ ,‬הרי הוא בחזקת כל המתים‪ ,‬ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר‪ .‬הגה‪:‬‬
‫ה ב] מי שגנב וגזל ועל ידי זה נהרג בדין מלכות‪ ,‬מתאבלים עליו‪ ,‬ג] אם אין בו סכנה מפני אימת‬
‫המלכות‪ ,‬ולא מקרי מאבד לדעת (מהרי"ו סימן קי"ד)‪.‬‬

‫שו"ת אבן השוהם סימן מד‬

‫שטרים בחודש סיון בשנת ת"מ לפ"ק‪ .‬נשאלתי על מעשה שאירע בשנת הנ"ל בק"ק הנ"ל שהיה דר שם איש אחד‬
‫והלך בתוך מעת הנשואין ועמל ויגע בתורה וסיגף עצמו בסיגופים בתענית ובטבילה‪ ,‬והלך אחר החומרות‬
‫בפוסקים ולפעמים החמיר על עצמו יותר מהמבואר בפוסקים אף שמותר ע"פ הדין החמיר על עצמו‪ .‬ובחודש הנ"ל‬
 ‫האביד עצמו לדעת‪ .‬וגופא דעובדא הוי ביום ה' הלך להטביל‪ ,‬והגיד לאשה אשר דרה שמה אם יבקשוני אז‬
‫תמצאוני בבית הטבילה‪ ,‬והלך ושם שם וחזר לביתו‪ ,‬וביום ו' הלך לביהכנ"ס ואחר חזרת הש"ץ התפלה הלך לביתו‬
‫ואמר לאשתו שתלכה אל השוק לקנות ולהכין לצורך שבת‪ ,‬וכמעט שעברה ממנו מצאוהו שוכב מגואל בדם וסכין‬
‫בידו ופרע בית השחיטה בשחיטת קנה וושט‪ ,‬ומקודם באיזהו ימים השחיז הסכין ושאלו למה השחיז כ"כ והשיב‬
‫שרצה לעשות סכין של שחיטה‪ .‬ועל הכותל היה כתוב בכ"י שתלמידיו נעריו יגידו אחריו קדיש בשלשים ואף שיש‬
‫להם אביהם‪ ,‬ובכל ערב ר"ח ילכו על קברו‪ ,‬וסידור תפילה מונח פתוח על השלחן‪ .‬וכן בבית הטבילה מצאו כתוב‬
‫כהנ"ל‪ ,‬ואמרו רבים שהיה רוצה להטביע עצמו במים‪ .‬והיה השאלה אם להתאבל עליו אם נקרא מאביד עצמו‬
‫לדעת אם לאו‪ .‬ואמרתי הואיל שבא לידי אצדד למצוא פתח בעינים‪.‬‬

‫תשובה‪:‬‬

‫אמרינן בגמ' מסכת אבל רבתי [פ"ג ה"ג] המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין וכו' והובא בטור יו"ד בסימן שמ"ה‬
‫עי"ש‪ ,‬ופירש שם דהיינו הרחוקים אכן הקרובים מספידים כאשר האריך בב"י‪ ,‬והרמב"ם [אבל פ"א הי"א] כתב‬
‫שאין מתאבלין כלל‪ .‬ומשמע בש"ע [שם ס"א] דקרובים מתאבלין דסיים וכל שהוא כבוד חיים עושין‪ ,‬א"כ נסתר‬
‫בזה קושית הב"י דהקשה הלא אין זה עושה מעשה עמך כו' עי"ש‪.‬‬

‫וי"ל דאין עושין בשביל כבוד רק בשביל כבוד החיים‪ ,‬כאשר איתא בסנהדרין [מו ע"ב] הספידא יקרא דחיי או‬
‫יקרא דשכבי יע"ש כל הענין‪ ,‬וכן מוכח גם בש"ע [שם] דגבי מאבד עצמו כתוב אין מתאבלין וגבי פורשין מדרכי‬
‫צבור כתוב [שם ס"ה] ואחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים וכו' ולא כתוב כן גבי מאבד עצמו לדעת‪ ,‬אלא צ"ל‬
‫גבי המאבד עצמו וכו' יש הקרובים מתאבלין‪.‬‬

‫ואף שיש לדייק להיפך דגבי מאבד וכו' רק מבואר בש"ע שמראין קצת אבילות והמה מחויב להספיד‪ .‬וצ"ל‬
‫דהקרובים ונוגעי בעדות נחשבים לקרובים ומפורש שהם מראים קצת אבילות‪.‬‬

‫ובר מן כל דין לפענ"ד אין זה מאביד עצמו לדעת‪ ,‬דאיתא בש"ס [אבל רבתי פ"ב ה"ב] איזהו מאבד עצמו לדעת‬
‫לא שעלה לראש האילן ונפל ומת וכו' אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואמר רואים אותו‬
‫שעלה וכו' ונפל ומת עי"ש‪ .‬ופסק בזה מוהרש"ל [ים של שלמה חולין פ"ז סי' יז] וז"ל ונ"ל אפילו אמר ראו שאני‬
‫עולה וכו' ולא ראוהו עולה‪ ,‬אדיבור לחוד לא סמכינן עכ"ל‪.‬‬

‫ונראה לומר דדיוקו מדכפל בברייתא וראהו עולה לאילן משמע דאדיבור לחוד לא סמכינן‪ ,‬וא"כ אף כאן שיש כמה‬
‫הוכחות שהאביד לא סמכינן אהוכחה‪.‬‬

‫ומה שכתוב שיגידו קדיש י"ל דעלה חולשה בלבו והתיירא שימות‪.‬‬

‫וכן בבית הטבילה י"ל כהנ"ל‪,‬‬

‫ואף שלא היה שום אדם אצלו באותו העת‪ ,‬י"ל בתוך שעה קלה הלך לדרכו או מעשה שטן הצליח ואיזהו שד‬
‫או מזיק הזיק אותו‪ ,‬מאחר שלא אמר ראו שאקח הסכין ולקח הסכין והמה רואים‪ ,‬וא"כ אין זה נקרא מאבד‬
‫עצמו לדעת כפי פסק הרש"ל‪.‬‬

‫ועוד י"ל רוח בלבלתו שעשה מתוך השגעון‪ ,‬ואמרינן המאבד עצמו לדעת משמע בלי שום בלבול ושגעון‪,‬‬
‫וכאשר באמת איזהו חומרות שהיו נחשבים לו לקולות‪.‬‬

‫ובר מן כל דין יש להביא ראיה מאחד שהחזיק בחסידות אף אם היו רואים כל הנ"ל המובא בברייתא אין זה איבוד‬
‫לדעת‪ ,‬דאיתא בגמרא דכתובות [קג ע"א] האי יומא ערב שבת הוי ואפקוהו לבית שערים וכו' ותלו להו יומא וכו'‬
‫עד יצא בת קול כולם מזומנים לחיי עוה"ב חוץ מהאי כובס יע"ש עד ונפל ומת יצא בת קול אף האי כובס מזומן‬
‫לחיי עוה"ב‪,‬‬

‫הקשה בתשובות מהר"י מטראני [בחי' כתובות שם] האיך בת קול דכובס יהא לו עוה"ב הלא אמרינן המאבד עצמו‬
‫לדעת אין לו חלק לעוה"ב‪ ,‬ותירץ דהיה ערב שבת‪ ,‬והעם שהתעסקו בהספדו ובקבורה של רבי אף שהיה קצת‬
 ‫חלול שבת מחל להם הקדוש ברוך הוא מאחר שלא עשאו מלאכה רק לכבוד רבי וטעו‪ .‬אכן האי כובס עשה‬
‫מלאכה ולא הספיד לרבי‪ ,‬א"כ חילל שבת ועונשו בסקילה‪ ,‬לכן סליק לאיגרא לקיים בעצמו מצות סקילה שהיה‬
‫גבוה שתי קומות שקיבל עליו דין מיתה‪ ,‬א"כ אין זה איבוד לדעת ולכן יש לו חלק לעוה"ב כשאר ההרוגי ב"ד‪,‬‬
‫מכל שכן הוא שקיבל מעצמו עי"ש‪ .‬וא"כ ה"נ בנידון דידן דמאחר שהחזיק עצמו בחסידות י"ל דידע שהיה עבר‬
‫איזהו עבירה שחייב עליה מיתה‪ ,‬לכן דן עצמו ואין זה נקרא מאבד לדעת‪.‬‬

‫ואין להקשות מגמרא דע"ז [יח ע"א] גבי רבי חנינא בן תרדיון דאמרו לו מה אתה רואה וכו' עד מוטב שיטלנה מי‬
‫שנתנה ואל יחבל בעצמו‪ ,‬וא"כ קשה הלא המה הוי יודעים שחייבים מיתה כדאיתא בקליר וגם ברקנט‪ ,‬י"ל דהתם‬
‫רבי חנינא בן תרדיון הי' יודע שיהרוג אותו לכן לא רצה לחבל בעצמו‪ ,‬אכן בלאו הכי מותר כהנ"ל מגמרא‬
‫דכתובות ומתירוץ ר"י מטראני‪.‬‬

‫ועוד י"ל דהיה מתירא מן העבירה שיצרו יתקפו עליו‪ ,‬וכה"ג י"ל דמותר‪ ,‬דאיתא בתוס' שם אמר ר"ת אם מתיירא‬
‫פן יעברוהו אחרים לעבירה ע"י יסורין מותר וכדאיתא בש"ס דגיטין [נז ע"ב] יע"ש‪ ,‬וא"כ ה"נ גבי יצר הרע‬
‫שיתקפו עליו‪ ,‬כדאשכחן בכמה דוכתי ריב"ח שכהה לעיניו אף שאין אדם רשאי לחבל בעצמו‪ .‬וכן האי גברא שהיה‬
‫מוחזק בחסידות ובפרישות אין ספק שלא האביד עצמו במזיד‪ ,‬אם לא שהיה שוגג ולמד איזהו היתר לדבר זה‪ .‬וכן‬
‫אשכחן בגמרא דע"ז דף י"ז [ע"א] גבי ר"א בן דורמסקיס שבכה [עד] שיצא נשמתו מתוך התשובה‪.‬‬

‫לכן נראה שעכ"פ אין זה מאבד עצמו לדעת מחמת הני ראיות שהבאתי‪ .‬ומה גם שאר ראיות שיש לי רק הפנאי אין‬
‫מסכים לכתוב‪ .‬מה שנלע"ד כתבתי‪.‬‬
‫נאום אליקום המכונה געץ‬
‫ועפ"ז תרצתי מה שאמר הכתוב לדוד [שמואל ב‪ ,‬כא‪ ,‬א] על שאול ועל בית הדמים‪ ,‬ובגמרא דיבמות [עח ע"א] קא תבעי אל שאול וכו' עד דרשינן על שאול‬
‫שלא נספד כהלכה ועל בית דמים אשר המית הגבעונים‪ ,‬ובגמרא מקשה קא תבעי עד באשר משפטו שם פעלו‪.‬‬

‫ונ"ל דרך פשט ע"פ דברינו הנ"ל‪ ,‬דאיתא בחו"מ [סי' שפח סט"ו] מי שרגיל לעשות מסירה ושלח אותו המשלח חייב אף דאמרינן דאין שליח לדבר עבירה‪.‬‬
‫וידוע דדואג האדומי היה מורגל בכך לומר לשון הרע ומסירות‪ ,‬כאשר מוכח מכמה מקומות מהפסוקים‪ ,‬וא"כ שאול שאמר לדואג להרוג הכהנים‪ ,‬מ"מ הוא‬
‫חייב כדעת חו"מ הנ"ל כי הוא ידע ומכיר אותו‪ ,‬ולכן אמר הפסוק על שאול שלא נספד כהלכה‪ .‬וא"ת הלא האביד עצמו לדעת ואין מספידים אותו‪ ,‬לכן אמר‬
‫ועל אשר המית את הגבעונים‪ ,‬ר"ל דשאול הרג עצמו כדין כי היה חייב מיתה מחמת הגבעונים‪ ,‬ולכן כדין הרג עצמו כהנ"ל כהאי כובס כתירוץ ר"י מטראני‪.‬‬
‫ואף די"ל דלא כדין עשה מאחר שלא עשה כרבי חנינא בן תרדיון‪ ,‬י"ל שלא יעלילו בו אחרים כמבואר בפסוק ודוק‪.‬‬

‫שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שכו‬

‫יהודה עוד ר"ד עם אל ועם קדושים נאמן חכם ככלכל דרדע והימן בקי בטריפות כר' יוחנן ובדיני כרב נחמן ה"ה‬
‫הרב המופלא ומופלג בתורה החו"ש הותיק ומהולל כקש"ת מהו' ארי' ליב אב"ד ור"מ דק"ק ר"ד יע"א‪.‬‬

‫מכתבו הנעים הגיעני יום ש"ק =שבת קודש= העבור ולהיותי אתמול ביום א' טרוד מאוד בעסקי הצבור כנהוג פה‬
‫גלל כן אחרתי מלהשיבו עד היום והנה שאלתו שאלת חכם סובבת על שני דיני' (א') על היתר ההתאבלות ואמירת‬
‫קדיש מפני חשש איבוד עצמו לדעת (ב') היתר העגונה עפ"י העדיות וממילא תלוי גם בזה אבילות ואמירת קדיש‬
‫כידוע והנה האמת כי ידעתיו גם ידעתיו וראיתיו כי ידיו רב לו לבדו ולא צריך לצאת חוצה כלל להיות ארי נעשה‬
‫שואל מדעת אך מרוב ענותנותו ויראת חטאו שלא רצה לסמוך על עצמו והאחרון הכביד מפני העוררי' והנוקפים‬
‫הני אפיקורסא דמצערי רבנן הדוברת על צדיק עתק ומגנים החמה ביפי' קרא בקריאה של חבה להסכים עמו‬
‫בהוראתו ואנן מה נענה בתרי' הנני הנני להטות שכמי ולמטינא שיבא מכשורי הוראתו וכל דילדא אימא כוותי'‬
‫תלד והנה להיות כי היתר העגונה נלפע"ד פשוט מאוד ואין דעתי להאריך בו הרבה ועיקור פקפוקים של המעררים‬
‫הוא שרוצים להטיל דופי שפלוני שלט בנפשו לרע לו על כן נצא לדון תחלה בדין מאבד עצמו לדעת ובשגם אין‬
‫הדין הזה מבואר היטב באחרונים ע"כ צריך קצת ביאור יותר ויש לנו לברר בזה ג' דינים‪.‬‬

‫(א) בגדר מאבד עצמו לדעת גרסי' פ"ב ממס' שמחות איזהו מאבד עצמו לדעת לא שעלה על ראש האילן ונפל ומת‬
‫בראש הגג ונפל ומת אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו‬
‫שעולה לראש האילן ונפל ומת הרי זה בחזקת מאבד עצמו לדעת וכל המאבד עצמו בדעת אין מתעסקי' עמו בכל‬
‫דבר מצאוהו חנוק ותלוי באילן ומושלך על גבי הסייף ה"ז בחזקת המאבד עצמו שלא לדעת ויש לעיין בלשון‬
‫הברייתו' האלו טובא (א') וכי ס"ד שהעולה על האילן ונפל ומת יהי' בחזקת שאבד עצמו לדעת ומה הי' צריך‬
 ‫לומר לא שעלה על ראש האילן וכו' (ב') מצאוהו חנוק ותלוי באילן כו' מה"ת ס"ד שנדון אותו כמאבד עצמו‬
‫ואנחנו לא ראינו ממנו שום דבר אשר יאמר כי הוא זה (ג') הלשון ה"ז בחזקת שאבד עצמו שלא לדעת תמוה‬
‫דהל"ל אינו בחזקת מאבד עצמו לדעת או לכה"פ ה"ל למימר ה"ז בחזקת שלא איבד עצמו לדעת אבל השתא‬
‫דקאמר ה"ז בחזקת שאיבד עצמו שלא לדעת אין לזה שחר בשגם שכל הברייתא נראה מיותר וכי רוכלא חשיב‬
‫ואזיל ולא הי' צריך להשמיענו אלא איזהו מאבד עצמו לדע' זה האומר הריני עולה וכו' ואפיל עצמי וכו' ע"כ נ"ל‬
‫דהבריי' נישנית בדקדוק ע"ד לא זו אף זו ומיירי בבא קמייתא במי שאנו רואין עולין באילן בלי שום סבה‬
‫שיביאהו לעלו' שם כי אין לו שם שום מלאכה ולא שום צורך ומיד נפל ומת אשר לכאורה הוכיח סופו על תחלת‬
‫עלייתו שלשם כך עלה כדי להפיל עצמו אפ"ה אין מונעי' ממנו שום דבר דאפשר שאין אנו יודעים מטמונותיו מה‬
‫הי' רוצה בעלייתו ומי יודע מחשבות בני אדם ולא אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ולא זו בלבד אלא אפי' אמר‬
‫בהדי' הריני עולה על מנת להפיל עצמי וגם ראינוהו עולה אך לא ראינוהו נופל ומת מאותה העלי' על הגג‬
‫אף על גב שאחר זמן מצאנוהו נפל שדוד באותו המקום ממש מ"מ כיון שלא ראינוהו נופל מאותו העלי'‬
‫בעצמה שאמר שיעלה להפיל עצמו לא דיינינן לי' כמאבד עצמו לדעת‬

‫ואל תתמה על זה שכן מצינו בכיוצא בזה בדיני ממונות במס' שבועו' מ"ו ע"א גבי הי' מעידי' אותן שנכנס לביתו‬
‫למשכנו פריך הש"ס ואימר לא משכנו מי לא אר"נ האי מאן דנקיט נרגא ואמר אקטלי' לדיקלי' דפלני' ואשתכח‬
‫דקטיל ושדי לא אמרי' דהוא קטלי' אלמא עביד איניש דגזים ולא עביד ה"נ גזים ולא עביד ומשני אימא ומשכנו‬
‫ומדלא משני הש"ס שאני הכא שכבר התחיל לעשות מעשה לכנס לביתו של חברו בלי רשותו משא"כ גבי אזיל‬
‫ואגדר דקלא דפלניא ליכא אלא דבורו ומקרי איניש ואמר מחמת גיזום אבל מעשה לא עביד ומדלא משני הכא‬
‫ש"מ דאין חלוק אפי' ראינוהו נקיט נרגא ונכנס אצל הדקל ואמר אקטלי' כל שלא ראינוהו קוצץ בידים הרי‬
‫הוא בחזקתו שגזים ולא עביד ומשמע נמי מסתימת הש"ס אפי' לא בפני חברו באופן דא"א לומר שאמר כן רק‬
‫להקניטו ולהכעיסו אפ"ה תלינן שאחר קטלי' ולא מוציאין ממנו ממון וה"נ מצינו במי שאמר איזל ואמסור שאינו‬
‫נפסל לעדות ולא נפיק מחזקת כשרות עי"ז כמו שהוכיח מהרי"ק בשרש קכ"ו בדעת הרמב"ם בראי' ברורה ומשמע‬
‫שם אפי' בשונא ומריב עמו דאל"כ עדיין קשה ה"ל להרמב"ם להביאו שזה אינו ק"ו מגוי ע"ש וק"ל והחולקים על‬
‫הרמב"ם וס"ל דנפסל לעדות לא פליגי אלא בשונא ומריב עמו וניכר מתוך מעשיו שכן הי' דעתו כמבואר בלשון‬
‫הש"ע ח"מ סי' ל"ד סעי' כ' האמת בהגהה שבסי' שפ"ח סעי' ח' לדיעה קמיתא מבואר שאפי' אינו שונא לו כלל‬
‫נמי פסול עדות ולא אמרי' עביד איניש דגזים והנה מה שנרשם שם מרדכי פ' הגוזל בתרא ליתא שם כן אלא‬
‫מסיים שם דמיירי במוחזק לכך דוקא ע"ש ברמז קפ"ח וכן הוא להדי' במרדכי ר"פ כל הנשבעי' וכן הוא בתוס' שם‬
‫בשם הרוקח ומ"מ אף לדיעה הזאת שמבי' הרמ"א היינו משום דאע"ג דאפשר דלא יעשה אשר זמם מ"מ אההיא‬
‫גופי' מיפסל לעדות הואיל שהחציף לומר כן בפרהסי' נעשה רשע ופסול לעדות כמשמע מלשון ר' פלטוי גאון‬
‫שהביא בהגה"מ פי"ב מעדות אות ג' ומביאו הרב"י [וע' לעיל סי' ח'] בח"מ סי' ל"ד מחודש כ"ג יע"ש מ"מ נ"ל‬
‫פשו'‬

‫ומבואר מכל האמור ומלשון בריי' דשמחות הנ"ל דאפי' אמר אעלה על הגג ויפול וימות וגם ראינוהו עולה‬
‫ואחר זמן מצאנוהו שם נפל ומת אמרי' שע"י סבה אחרת נפל ואותה העלי' היתה לגוזמא בעלמא‬

‫אלא מ"מ מדשינה הבריי' בלישנא בסיפי' מרישא דברישא אמרה ואפיל ואמות ולפ"ז הוה לי' למימר בסיפא ועלה‬
‫והפיל עצמו ומת ומדשני ולא אמר והפיל עצמו אלא ונפל ומת משמע שנפל ע"י אותה העלי' ממש אעפ"י‬
‫שא"א לברר שהפיל עצמו לא אמרי' דלמא נכשל בדבר אחר ונפל אלא חזקה שאיבד עצמו לדעת‬

‫ולזה נתכוון הרמב"ן בת"ה שהבי' הב"י והב"ח סי' שמ"ה וז"ל אעפ"י שלא ראו אותו מפיל עצמו כיון שאמר חזקה‬
‫עשה לדעת ר"ל אעפ"י שלא ראינו שההפלה היה ע"י עצמו מ"מ כיון שראינו נופל מאותה העלי' שהבטיח להפיל‬
‫בה א"ע אמרי' חזקה מדעת עשה אבל אי לא ראינו גם ההפלה אעפ"י שמצאנוהו מת באותו המקום פשיטא‬
‫דלא מאבד עצמו לדעת‬

‫ומזה נבין שמ"ש הב"ח בשם מהרש"ל ומביאו גם הש"ך רסי' שמ"ה דאפילו אמר הריני עולה ולא ראינוהו עולה‬
‫אדיבורא לחוד לא סמכי' זהו משנה שאינה צריכה דאפי' ראינוהו עולה כל שלא ראינוהו נופל לא מיחשב‬
‫מאבד עצמו לדעת וצ"ע‪.‬‬
‫ונשוב לפי' הברייתא דלא מבעי' דבדיבורא בלא מעשה לא מיחשב מאבד עצמו לדעת אלא ה"ה נמי במעשה גמור‬
‫כגון שראינוהו חנוק ותלוי באילן על אותו אופן שנראה בודאי שהוא בעצמו תלה א"ע ואירע כן שנמצא תלוי‬
‫בחדר והחדר סגור מבפנים באופן שנראה שהוא סגר בעצמו או נפול על הסייף [וברמב"ם הגי' נפל על סייפו‬
‫נתכוון ג"כ שנראה מהענין שסייפו הוא ר"ל שהוא שלט בעצמו] ה"ז חזקה שאבד עצמו בידו אבל מ"מ שלא מדעת‬
‫היה דתלינן רוח רעה ביעתתו ותונבא נקיט לי' או נתיירא מפני שיעללו בו עכו"ם כשאול וכה"ג סבות המתהפכות‬
‫עד שנשמע מפיו מתוך יישוב הדעת שהוא עולה מחמת כעס או מיצר כמו שדקדק הרמב"ם בלשונו פ"א‬
‫מהל' אבל וזולת זה לעולם אנו תולין או שלא איבד עצמו כלל או א"נ איבד עצמו מ"מ הי' שלא מדעת ובזה‬
‫כל דברי הבריי' מתובלים ומתוקנים למעיי' היטב‪...‬‬

‫ערוך השולחן יורה דעה סימן שמה‬

‫סעיף א‬

‫גרסינן בשמחות ריש פ"ב המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר ר' ישמעאל אומר קורין עליו הוי נתלה‬
‫הוי נתלה א"ל ר"ע הנח לו בסתמו אל תכבדיהו ולא תקלליהו וכו' עכ"ל כלומר דמאבד עצמו לדעת עון גדול הוא‬
‫ואין לו חלק לעולם הבא ויש ראיה לזה מגיטין [נ"ז] ע"ש ולכן ס"ל לר"י שמותר לקללו ולבזותו ואומרים הוי‬
‫עליך שתלית את עצמך וזהו כשאיבד עצמו בתלייה וכן אם איבד עצמו במיתה אחרת מזכירים לו אותה מיתה ור"ע‬
‫סבר לא תכבדו ולא תקללו דמי יוכל לדעת דאולי יצא מדעתו או אנוס היה מפני איזה יראה ופחד לכן יניחו סתם‬
‫לא בכיבוד ולא בבזיון ותמיהני שהפוסקים לא הביאו זה‪:‬‬
‫סעיף ב‬
‫ושנינו שם אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת‬
‫אבלים מפני שהוא כבוד חיים כללו של דבר כל שהוא כבוד חיים מתעסקין בו כל שאין כבוד של חיים אין הרבים‬
‫מתעסקין עמו לכל דבר עכ"ל וכתב הטור האי אין קורעין לרחוקים לכבוד אבל הקרובים הראויים להתאבל קורעין‬
‫עליו עכ"ל וזהו מדברי הרמב"ן בתורת האדם ומדבריהם מבואר שמתאבלים עליו אבל לא כן דעת הרמב"ם פ"א‬
‫[הל' י"א] מאבל וז"ל המאבד וכו' ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו‬
‫ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים עכ"ל הרי שכתב שאין מתאבלין וממילא שאין קורעין עליו ובאמת‬
‫לכאורה דבריו מוכרחים דהא קריעה ואבלות אין זה כבוד החיים כמובן ולהדיא מוכן כן בסנהדרין [מ"ז ב]‬
‫דאבלות הוי רק בשביל כבוד המת [כמ"ש הלח"מ ע"ש] ובדעת הרמב"ן והטור נ"ל שדקדקו ממס' שמחות שם‬
‫שאמרה כל שאין כבוד של חיים אין הרבים מתעסקין עמו לכל דבר עכ"ל דזהו רק לרחוקים יש נ"מ בין מה שהוא‬
‫לכבוד החיים ומה שהוא לכבוד המתים אבל הקרובים עצמם צריכים לקרוע ולהתאבל כעל כל מתים ולא דמי‬
‫להרוגי ב"ד שיתבאר דבשם דנוהו ע"פ התורה אבל המאבד עצמו לדעת דנהי דהרבים הרחוקים כיון שלפי הראות‬
‫היה חייב בזה לכן כל שהוא כבוד המת מרחיקים מזה אבל קרובים מחוייבים בכל דבר ויש להם לדון אולי אינו‬
‫חייב בזה כמו שאמר ר"ע אל תכבדהו ואל תקללהו [כנלע"ד]‪:‬‬

‫סעיף ג‬
‫עוד שנינו שם איזהו המאבד עצמו לדעת לא שעלה לראש האילן ונפל ומת בראש הגג ונפל ומת אלא זה שאמר‬
‫הריני עולה לראש האילן או לראש הגג ואפילו עצמי ואמות ורואין אותו שעלה ונפל ומת ה"ז בחזקת המאבד א"ע‬
‫בדעת ואין מתעסקין עמו וכו' מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף אין זה בחזקת המאבד עצמו‬
‫לדעת ואין מונעין ממנו כל דבר מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתיירא‬
‫מאביו והלך ואיבד עצמו בבור ובאו ושאלו את ר"ט ואמר אין מונעין הימנו כל דבר וכו' מכאן אמרו חכמים אל‬
‫יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום רשב"א אומר יצר תינוק ואשה תהא‬
‫שמאל דוחה וימין מקרבת עכ"ל‪:‬‬
‫סעיף ד‬
 ‫ולמדנו מזה דמאבד עצמו לדעת לא מקרי אלא כשאמר מקודם שבמיתה זו יאבד עצמו וגם ראינו שמיד עשה‬
‫לעצמו מיתה זו [עי' ש"ך סק"ג] אבל עשה ולא אמר או אמר ולא ראינו בעצמינו שעשה אף שנמצא במיתה זו מ"מ‬
‫אולי שגעון נתהוה בו וכן כשעשה מפני יראה אף שהיה לו להבין דמילתא זוטרתי היא יראתו כמו בבן גורגוס‬
‫שהיה לו להבין מה יעשה לו אביו מ"מ היראה בלבלתו והוי כשלא מדעת ואף אם אמר אלך ואתלה עצמי והלך‬
‫מיד ועשה כן אין זה מאבד עצמו לדעת כשעשה מפני היראה [כנ"ל לפרש הך דבן גורגוס דאל"כ בלא טעם יראה‬
‫אינו כמאבד וכו' כיון שלא אמר מקודם ודו"ק]‪:‬‬
‫סעיף ה‬
‫כללו של דבר במאבד עצמו לדעת תלינן בכל איזה תלייה כל שהוא כגון לתלות ביראה או בצער או שיצא מדעתו‬
‫או שסבור היה שזה מצוה לבלי להכשל בעברות אחרות וכיוצא באלו הדברים מפני שזהו באמת דבר רחוק שאדם‬
‫יעשה נבלה כזו בדעת צלולה צא ולמד משאול הצדיק שנפל על חרבו לבלי יתעללו בו הפלשתים וכיוצא בזה מקרי‬
‫אנוס וכ"ש קטן המאבד עצמו לדעת דחשוב כשלא לדעת‪:‬‬

‫פניני הלכה י ח ‪ -‬הלכות רוצח ומתאבד– יחס ההלכה למתאבד‬

‫אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר‪.‬‬

‫יחס ההלכה למעשה ההתאבדות חמור מאוד‪ ,‬וכל ההלכות הנוגעות לכבוד המת אינן נוהגות במתאבד‪ .‬אין קורעים‬
‫עליו בגד כפי שקורעים על שאר המתים‪ ,‬אין מספידים אותו‪ ,‬ואין חולקים לו כבוד‪ .‬אין מבטלים מלאכה כדי ללכת‬
‫להלוויה שלו‪ ,‬וגם אלו שבאים להלוויה אינם באים כדי ללוותו‪ ,‬אלא כדי לכבד את קרוביו‪ ,‬ולעמוד בשורה לנחמם‬
‫בעת צאתם מבית הקברות‪ .‬וכן קוברים את המתאבד רחוק משאר המתים‪ ,‬משום שאין לקבור רשע שכזה אצל‬
‫שאר המתים (אבל רבתי פ"ב ה"א‪ ,‬שו"ע יו"ד שמה‪ ,‬א‪).‬‬

‫שני טעמים עיקריים להלכות הללו‪ .‬הטעם הראשון הוא‪ ,‬שאין ראוי לחלוק כבוד לאדם רשע‪ ,‬שחטא בחטא החמור‬
‫מכל‪ ,‬רצח עצמי‪ .‬ועוד טעם ישנו‪ ,‬כדי להרתיע אנשים בעלי אופי חלש‪ ,‬מלחשוב על האפשרות לברוח מקשיי‬
‫חייהם על ידי התאבדות‪ .‬פעמים שהמתאבד מעוניין לפגוע במשפחתו על ידי התאבדותו‪ ,‬הוא רוצה שיחושו רגשות‬
‫אשמה על מותו ויתאבלו עליו‪ ,‬אבל אם ידע מלכתחילה שאסור יהיה לכבדו ולעשות דברים לזכרו‪ ,‬ובשום אופן לא‬
‫יוכלו על פי ההלכה להבין את מעשהו הרע‪ ,‬יירתע לאחריו ויחפש דרכים מועילות להיטיב את מצבו‪ .‬ידוע‪ ,‬שלאחר‬
‫שמתפרסמת בתקשורת ידיעה אודות אדם שהתאבד‪ ,‬ומסקרים את הרקע לכך בלא ביקורת ראויה על מעשהו –‬
‫מיד לאחר מכן מתפרסמות ידיעות נוספות על עוד אנשים ששמו קץ לחייהם‪ .‬אין ספק שרעיון ההתאבדות השתרש‬
‫בקרבם אחר ששמעו על זה שהתאבד‪ ,‬והתרשמו מן הרעש התקשורתי שליווה את מותו‪ .‬אבל‪ ,‬אם נפגין באופן חד‬
‫משמעי את שאט נפשנו ממעשי ההתאבדות‪ ,‬יצא מליבם של אותם אנשים מרי נפש‪ ,‬הרעיון הקלוקל של‬
‫ההתאבדות‪ .‬לכן אסור לכבד ולהספיד את המתאבד (הגהות מהריק"ש יו"ד שמ"ה‪ ,‬נהר מצרים הל' אבלות מ"ו‪).‬‬

‫זוהי ההתייחסות העקרונית‪ ,‬אבל בפועל‪ ,‬פעמים רבות אין נוהגים בכל החומרה ההלכתית כלפי המתאבדים‪ .‬הסיבה‬
‫לכך‪ ,‬שרק כאשר ברור לחלוטין‪ ,‬שאומנם המוות ארע בכוונה ולא על ידי תאונה – דינו כמתאבד‪ ,‬אבל אם ישנו‬
‫ספק‪ ,‬שמא מת בדרך אחרת‪ ,‬או שביצע את ההתאבדות ברגע של אי שפיות‪ ,‬אין מתייחסים אליו כמתאבד‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬פעמים רבות משום כבוד המשפחה‪ ,‬משתדלים להסתיר את העובדה שקרובם התאבד‪.‬‬

‫אף‪-‬על‪-‬פי כן‪ ,‬היחס העקרוני המופיע בהלכה כלפי המאבדים עצמם לדעת ידוע ומפורסם‪ .‬גם כאשר הציבור רואה‬
‫שנוהגים במתאבד כמנהג שאר המתים‪ ,‬הכל יודעים שזה נעשה או משום שיש איזה ספק שמא לא התאבד‪ ,‬או‬
‫משום כבוד המשפחה‪ .‬אבל היחס היסודי השלילי כלפיו נשאר שריר וקיים‪.‬‬