‫הקרב בשדות הקאטאלאוניים‬

‫הניצחון האחרון של הרומאים‬

‫ זיו יופה‬:‫מאת‬
2019

Battle of the Catalaunian Plains

The last victory of the Romans
By Ziv Yoffe
2019
 ‫הקדמה‪:‬‬

‫אחרי שהשפיל את קונסטנטינופול והמזרח בשנת ‪ ,449‬אטילה ההוני החל להביט לכיוון מערב‪ .‬ניצחונותיו‬
‫הרבים והפחד שזרע ברחבי שתי האימפריות נתנו לו כבר בשלב זה את האפשרות לבוא בדרישות גם‬
‫כלפי האימפריה המערבית‪ .‬במהלך הזמן אטילה הלך והגדיל את דרישותיו עד לשלב בו ביקש את‬
‫ה שליטה על מחצית מהאימפריה המערבית‪ .‬בקשה זו באה עקב קשריו עם הונוריה (‪ ,)Honoria‬אחותו‬
‫המרדנית של האימפראטור ואלנטניאנוס (‪ )Valentinian‬ה‪ ,3-‬אשר ביקשה להתחתן עם אטילה במקום‬
‫הסנטור שאליו הייתה מאורסת כנגד רצונה‪ ,‬ובכך לתת לבעלה ההוני חזקה על מחצית האימפריה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫בשנת ‪ 450‬פחתה השפעתם של ההונים על אירופה עקב מדיניותו הלוחמנית של מרקיאנוס (‪,)Marcian‬‬
‫האימפראטור החדש של המזרח‪ ,‬אשר ביקש להפסיק את התשלומים לאטילה‪ ,‬ועקב עלייתה של מדיניות‬
‫אנטי‪ -‬הונית במערב‪ .‬השלטונות המערביים הודיעו לאטילה שלא יוכל להתחתן עם הונוריה ולקבל את‬
‫השליטה אותה ביקש להשיג‪ ,‬וכן החלו להיווצר בריתות אנטי‪-‬הונית עם שבטים גרמניים שונים‪ .‬כתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬פתח אטילה במערכה צבאית‪ ,‬אותה כנראה היה מבצע בכל מקרה‪ .‬מסיבה שאינה ברורה‪ ,‬ושעליה‬
‫ישנן השערות רבות אותן לא נוכל לפרט כאן‪ ,‬המערכה הופנתה דווקא כנגד האימפריה המערבית ולא‬
‫כנגד מרקיאנוס‪ .‬בתחילת ‪ 451‬יצאו ההונים מפָנֹוניה‪ ,‬חצו את הדנובה‪ ,‬ומסיבה שגם היא אינה מובנת‪,‬‬
‫פלשו לגאליה ולא לאיטליה‪ .‬מול אטילה עמד פלאביוס אטיוס (‪ ,)Aëtius‬המפקד העליון ( ‪magister‬‬
‫‪ )militum‬של הצבאות הרומיים באימפריה המערבית‪ ,‬אשר עד לשלב זה הפגין תמיד יחס חיובי להונים‪.‬‬
‫אטיוס חשד שהמטרה האולטימטיבית של אטילה היא כל מערב אירופה ולא רק גאליה או הויזגותים‪ ,‬או‬
‫שפחד מאפשרות של ברית ויזגותית‪-‬הונית‪ ,‬ולכן יצא לטולוז על‪-‬מנת להגיע להסכם עם תאודוריק‬
‫(‪ )Theodoric, Theodorid‬הראשון‪ ,‬מלך הויזגותים‪ .‬למרות יחסי האיבה בין השניים‪ ,‬אשר התקיימו‬
‫עשרות שנים‪ ,‬הצליחו הרומאים בסופו של דבר לשכנע את תאודוריק לשתף איתם פעולה ולא לעמוד לבד‬
‫מול הפולשים‪ .‬בינתיים‪ ,‬כבר הספיק אטילה לשרוף לא מעט ערים גאליות ופשט על בלגיה‪ .‬בתחילת‬
‫אפריל בזזו ההונים את מץ ואחר‪-‬כך את ריימס‪ .‬ייתכן שההונים גם הגיעו להסכם עם סנגיבנוס‬
‫(‪ ,)Sangibanus‬מלך האלאנים‪ ,‬כדי שיבגוד באטיוס וייתן לאטילה את השליטה על אורליאן במידה ויבוא‬
‫לכבוש אותה‪ ,‬אך הדבר אינו ברור‪ .‬כך או כך‪ ,‬בסוף אפריל או תחילת מאי הטיל אטילה מצור על‬
‫אורליאן‪ .‬אטיוס התעכב באיטליה עקב רעב כבד שפקד את האזור‪ ,‬רעב אשר השאיר אותו עם כמה חילות‬
‫עזר בלבד‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הרומאים חצו את האלפים‪ ,‬נפגשו עם תאודוריק ויצאו להציל את אורליאן‪.‬‬
‫כנראה שההונים כבר היו בתוך העיר כאשר הרומאים והויזגותים הגיעו‪ ,‬אך‪ ,‬בדרך שאינה מובנת‪ ,‬הכוחות‬
‫המערביים הצליחו לגרש את הפולשים מהעיר‪ .‬כוחותיו של אטילה נסוגו כ‪ 150-‬קילומטרים לכיוון צפון‪-‬‬
‫מערב‪ ,‬לאזור "השדות הקאטאלאוניים" (‪ ,)Catalaunian‬שם נפגשו עם כוחותיו של אטיוס‪ ,‬וניהלו את‬
‫הקרב ההיסטורי‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫פרק א‪ :‬מיקום גיאוגראפי‪ ,‬עדויות ארכיאולוגיות ותיארוך‪:‬‬

‫המיקום המדויק של הקרב אינו ידוע ולא נמצא עד היום‪ .‬למרות שמספר מקורות מדברים על האזור‪ ,‬הם‬
‫לא מכוונים לנקודה גיאוגרפית מסוימת‪ ,‬דבר שהוביל לויכוח במחקר בדבר המקום המדויק‪.‬‬
‫נבדוק עתה את דברי המקורות‪:‬‬
‫יורדנס (‪ ,)Jordanes‬שחי במאה השישית ונותן לנו את העדות העיקרית של הקרב‪ ,‬מתאר את האזור כך‪:‬‬
‫[הצדדים] נפגשו בשדות הקאטאלא וניים‪ ,‬אשר נקראים גם [השדות] המאוריקיים (‪,)Mauriac‬‬
‫המשתרעים על ‪ 100‬מידות מרחק לאורך‪ ,‬כפי שמכנים זאת הגאלים (‪ ,)leuva‬ו‪ 70-‬לרוחב‪ .‬כיום‪,‬‬
‫מידה גאלית היא ‪ 1,500‬צעדים (‪.)Jord. Geti. 36.192‬‬
‫הידאטיוס (‪ ,)Hydatius, Idatius‬שחי בין ‪ 400‬ל‪ ,460-‬ואשר נותן את העדות השנייה בחשיבותה על‬
‫הקרב‪ ,‬מוסר עדות צנועה יותר‪ :‬בשדות הקאטאלאוניים‪ ,‬לא רחוק מהעיר מץ‪ ,‬אותה הם בזזו‪ ,‬ההונים‬
‫הובסו (‪.)Hyda. CH. 28‬‬
‫תוספת לקודקס הוינסיס ( ‪ )Havinesis‬של פרוספר טירו (‪ )Prosper Tiro‬מאקוויטניה‪ ,‬שחי בין ‪ 390‬ל‪-‬‬
‫‪ ,465‬נותנת את התיאור המפורט ביותר‪ :‬הקרב התנהל ליד אבן המיל החמישית מטרּואה‪ ,‬במקום‬
‫‪1‬‬
‫הנקרא מאוריקה (‪ ,)Maurica‬הנמצא בשמפניה‪.‬‬
‫עדות נוספת מגיעה ממקור אנונימי‪ ,‬שנקרא על‪-‬ידי תיאודור מֹומסן כ"כרוניקה גאליקה"‪ ,‬המתאר אירועים‬
‫‪2‬‬
‫עד שנת ‪ .511‬למרות שהוא תמציתי‪ ,‬המקור אומר במפורש שהקרב התנהל ליד טרואה‪.‬‬
‫גם גרגוריוס מטור‪ ,‬שחי בין ‪ 538‬ל‪ ,594-‬נותן תיאור תמציתי‪[ :‬אטילה] נמלט [מאורליאן] לשדות‬
‫מאוריקה והתכונן לקרב (‪.)Greg. Tur. HF. 2.7‬‬
‫יורדנס והידאטיוס נתנו לקרב את שמו המוכר וכן את השמות "לוקוס (מקום) מאוריקוס" ו"קאמפוס‬
‫מאריאקוס" ‪ ,‬אך שמות אלו גרמו לקשיים ובלבול בניסיון להתחקות אחר המיקום המדויק‪ .‬בשלב המוקדם‬
‫של המחקר חשבו חוקרים רבים שהכוונה היא לשאלון (‪ Châlons-en-Champagne ,Châlons‬של‬
‫היום ו‪ Châlons-sur-Marne-‬עד ‪ ,)1998‬הנמצאת בצפון‪-‬מזרח צרפת‪ .‬אולם‪ ,‬בסוף המאה ה‪ 19-‬ערער‬
‫הֹודג'קין על תפיסה זו‪ 3 ,‬והציע פרוש חדש למקורות‪ :‬לדעתו‪ ,‬הידאטיוס כלל לא התמצא בגיאוגרפיה של‬
‫צפון‪-‬מזרח גאליה ולכן אין לסמוך על עדותו‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מכיוון שכיום קיימת עיר הנקראת מרי‪-‬סור‪-‬סין‬
‫(‪ ,)Méry-sur-Seine‬היא יכולה‪ ,‬עקב הדמיון בשם‪ ,‬לייצג את המאוריק הקדום‪ ,‬ולמרות שהיא נמצאת כ‪-‬‬
‫‪ 32‬קילומטרים מטרואה‪ ,‬ייתכן ויישבה על מישור הנקרא "קאמפוס מאוריאקנסיס" (‪,)Mauriacensis‬‬
‫אשר יכול היה להיות רחב מספיק כדי להגיע למרחק של חמישה אבני מיל מטרואה‪ .‬הדבר נתמך על‪-‬ידי‬
‫כך שהאזור שמגדיר יורדנס הוא מאוד רחב‪ ,‬ויכול לכסות פרובינציה שלמה‪ ,‬וכן על‪-‬ידי העובדה ששאלון‬
‫נמצאת במרחק של יומיים מטרואה‪ .‬בשלב הראשוני הדעה של הודג'קין התקבלה במחקר‪ .‬קברו של לוחם‬
‫שנמצא ב‪ 1842-‬בפואן (‪ ,)Puan‬כ‪ 16-‬קילומטרים ממרי‪-‬סור‪-‬סין‪ ,‬נתפס אף הוא כשייך לקרב ההיסטורי‪.‬‬

‫‪in Hodgkin, Italy and Her Invader, p. 144 1‬‬

‫‪Bury, History of the Later Roman Empire, p. 293 n.1 2‬‬
‫‪Hodgkin, Italy and Her Invader, pp. 138-45 3‬‬

‫‪3‬‬
‫השלד נמצא עם חרב קצרה וחרב בעלת להב כפול‪ ,‬שתיהן מעוטרות בזהב‪ ,‬וכן נמצאו קישוטי זהב‬
‫נוספים‪ ,‬כאשר אחד מהם הייתה טבעת בעלת הכתובת "‪ ,"Heva‬אשר אולי הייתה שמה של אשתו‪ ,‬סמל‬
‫מלכות ‪ ,‬ראשי תיבות‪ ,‬כישוף או כל דבר אחר ‪ .‬הממצא הרב גרם לחוקרים רבים לחשוב שמדובר בקבורתו‬
‫של תאודוריק‪ ,‬אשר נהרג בקרב ונקבר במקום כדי שמאוחר יותר ניתן יהיה להעביר את גופתו בשלמות‬
‫לקבורה נאותה יותר בטולוז‪ .‬אולם‪ ,‬לאחר שהקוברים נהרגו גם כן‪ ,‬איש לא ידע היכן נמצאת גופתו‪ ,‬ולכן‬
‫לקחו את גופתו של הרוג אחר‪ 4 .‬עם השנים דעה זו נפסלה על‪-‬ידי רוב החוקרים‪ .‬ברי‪ ,‬בספרו מ‪,1923-‬‬
‫הסביר שבעקבות העדות העולה מהכרוניקה גאליקה והמרחק הרב מדי בין מרי‪-‬סור‪-‬סין מטרואה‪ ,‬כפי‬
‫שמופיע אצל פרֹוספר‪ ,‬אין ספק שלמרי‪-‬סור‪-‬סין ולשלד שנמצא בפואן אין שום קשר לקרב‪ 5 .‬למרות שעד‬
‫היום קיימת אי הסכמה‪ ,‬מרבית החוקרים אכן מקבלים את העובדה שהקרב התרחש במקום כלשהו כ‪8-‬‬
‫קילומטרים מטרואה‪ ,‬במרחק של חמישה אבני מיל‪ ,‬כנראה בין טרואה לשלון‪ .‬נציין שקיימת טענה‬
‫שבכרוניקה ההונגרית של סימון מקזה (‪ )Keza‬מהמאה ה‪ 13-‬יש רמיזה למקום הנמצא בעמק האוב‬
‫(‪ 40 ,)Aube‬קילומטרים מזרחית לטרואה‪ ,‬כמקום הקרב‪ ,‬מידע שאולי הועבר על‪-‬ידי אבירי המסדר‬
‫הטווטוני המקומי‪ 6 .‬חוסר הוודאות גורם לרבים מתושבי אזור טרואה לחפש את מיקום הקרב‪ ,‬וידית‬
‫ברונזה של קדירה הונית באורך של ‪ 12‬סנטימטרים ורוחב של ‪ 18‬סנטימטרים שלכאורה נמצאה בתחילת‬
‫שנות השבעים ליד העיר‪ 7 ,‬האיצה רבים‪ ,‬כגון היסטוריונים מקומיים ויוצאי צבא‪ ,‬לצאת לחיפושים‪ 8,‬אך‬
‫ללא הצלחה‪.‬‬

‫בדומה למיקום הקרב‪ ,‬גם התאריך אינו לגמרי ברור‪ .‬למרות מחלוקות מחקריות‪ ,‬מסתמנת הסכמה על כך‬
‫שהקרב התקיים במהלך חודש יוני‪ .‬ברי‪ ,‬לאחר שבדק את החיבור חיי אניאנוס הקדוש (‪,)Vita Aniani‬‬
‫הגיע למסקנה שההונים גורשו מאורליאן ב‪ 14-‬ביוני‪ ,‬ומכיוון שהדהירה לטרואה נמשכה כשבוע‪ ,‬הקרב‬
‫התרחש סביב ה‪ 20-‬ביוני‪ 9 .‬ככלל‪ ,‬מרבית החוקרים נמנעים מלציין תאריך קונקרטי‪ ,‬ומסתפקים בציון‬
‫התאריך שנתן ברי או לפחות את בסוף יוני‪.‬‬

‫‪Ibid, pp. 140-1 4‬‬

‫‪Bury, History of the Later Roman Empire, p. 293 n.1 5‬‬
‫‪Maenchen-Helfen, The World of the Huns, p. 131 n.620 6‬‬
‫‪ 7‬ראו נספח א‪.‬‬
‫‪Maenchen-Helfen, The World of the Huns, pp. 131, 318 8‬‬
‫‪Bury, History of the Later Roman Empire, p. 292 n.5 9‬‬

‫‪4‬‬
 ‫פרק ב‪ :‬מהלך הקרב‪:‬‬

‫לא ברור מדוע התרחש הקרב דווקא בשדות הקאטאלאוניים‪ .‬הדעה הרווחת במחקר אומרת שאטילה בחר‬
‫לעצור בנקודה זו מכיוון שהיה זה אזור חשוף ופתוח‪ ,‬ללא עצים או מכשולים‪ ,‬דבר שנתן אפשרות רבה‬
‫להפעיל את טקטיקת הלחימה של הפרשים ההוניים‪ .‬דעה זו בעייתית‪ .‬ראשית כל‪ ,‬יורדנס מספר שכבר‬
‫בלילה שקדם לקרב הייתה התנגשות בין הפרנקים‪ ,‬אשר נלחמו לצידו של אטיוס‪ ,‬לבין אנשי שבט‬
‫הגפידים (‪ ,)Gepid‬שנלחמו לצידו של אטילה (‪ .)Jord. Geti. 41.217‬העובדה ששני צבאות נלחמו אחד‬
‫כנגד השני בצורה אקראית בחשכת הלילה נראית מוזרה‪ ,‬ולכן סביר להניח שהפרנקים לקחו חלק במרדף‬
‫של אטיוס‪ ,‬ותחת החשכה נתקלו במקרה בגפידים‪ .‬כך‪ ,‬נראה הגיוני שצבאות המערב השיגו את אטילה‬
‫והכריחו אותו לקיים את הקרב דווקא במקום זה‪ .‬שנית‪ ,‬האזור לא היה חשוף‪ .‬יורדנס מספר ששדה הקרב‬
‫היה מישור העולה במדרון חד ויוצר רכס (‪ .)Jord. Geti. 38.197‬למרות שניתן לומר שאטילה לא‬
‫הבחין במדרון זה תחת חשכת הלילה‪ ,‬ספק אם היה בוחר באזור הלחימה לפני שראה את כולו‪ ,‬במיוחד אם‬
‫הייתה עדיין אפשרות להמשיך לנוס‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יורדנס מזכיר גם פלג אשר עבר בין הגדות הנמוכות‬
‫לאורך המישור (‪ ,)Jord. Geti. 40.208‬פלג אשר קרוב לוודאי היה מתגלה על‪-‬ידי חיילי הצבא ההוני‬
‫במהלך הלילה‪ .‬שלישית‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬הפרשים ההוניים היו סגורים באגפים על‪-‬ידי בעלי בריתם‪,‬‬
‫ולכן בכל מקרה לא היו מסוגלים לתמרן על‪-‬פני שטח רב‪ .‬בנוסף לעובדות אלו‪ ,‬צריך לזכור שבשלב זה‬
‫ההונים נסוגו לאחר שניהלו מערכה צבאית כבר מספר חודשים‪ ,‬היו באמצע מצור כאשר החלו לסגת‪,‬‬
‫סחבו איתם שלל רב‪ ,‬אספקה ואולי גם שבויים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הם לא היו מאורגנים‪ ,‬מכיוון שכפי שעוד‬
‫נראה‪ ,‬הנסיגה כלל לא הייתה מתוכננת‪ .‬הכוחות המערביים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התארגנו זמן מה לפני כן‪ ,‬והגיעו‬
‫רק על‪-‬מנת להילחם‪ ,‬ללא ציוד מיותר‪ .‬לכן ‪ ,‬סביר להניח שצבאו של אטילה‪ ,‬אשר היה עייף ממערכה‬
‫ארוכה‪ ,‬לא היה מצליח לברוח לאורך זמן רב‪ ,‬דבר שהגביל במידה רבה את האפשרות להגיע ולבחור‬
‫מקום לחימה אידיאלי‪ .‬אם כן‪ ,‬בהתחשב בכל העובדות שהוזכרו לעיל‪ ,‬המסקנה המתבקשת היא שאטיוס‬
‫ובני בריתו כפו על ההונים לקיים את הקרב במקום זה‪ ,‬ואין עדות ממשית שלהונים היה יתרון טופוגרפי‬
‫כלשהו‪.‬‬
‫עובדות אלו מעלות שאלה חשובה יותר‪ :‬האם אטילה בכלל תכנן או רצה להילחם? לגבי עובדה אחת לא‬
‫יכול להיות שום ספק‪ :‬אטילה הופתע מהגעתם של אטיוס ותאודוריק לאורליאן‪ ,‬וכלל לא התכוון או‬
‫התכונן להילחם נגדם באותו היום (‪ .)Greg. Tur. HF. 2.7; Jord. Geti. 37.195‬בנוסף לכך‪ ,‬אין ספק‬
‫שאטילה לא ציפה שהכוחות המערביים יגיעו מאוחדים‪ .‬בהיותו דיפלומט פיקח‪ ,‬לאורך כל שלטונו‬
‫השתמש אטילה בשיטת "הפרד ומשול"‪ .‬הוא ידע לנצל היטב את המתחים בין הגותים‪ ,‬הרומאים‬
‫והפרנקים‪ ,‬והיה מודע לאיבה הגדולה שבין אטיוס לתאודריק‪ .‬אכן‪ ,‬כאשר יורדנס מתאר את תחילת‬
‫פלישתו של אטילה לאיטליה ב‪ ,452-‬הוא במפורש אומר שאטילה תפס את ההזמנות שבה עקב‬
‫פרישתם של הויזגותים‪ ,‬לאחר שהבחין במה שתמיד השתוקק לו – אויביו היו מפולגים ( ‪Jord.‬‬
‫‪ .)Geti. 42.219‬יתר על כן‪ ,‬יורדנס במפורש מדבר על רצונו של אטילה לגרום לאיבה בין הגותים‬

‫‪5‬‬
‫לרומאים עוד לפני פלישתו לגאליה (‪ .)Jord. Geti. 36.185‬גם העובדה שבכרוניקה מינורה (‪)Minora‬‬
‫מצוין שהפלישה ההונית לאיטליה באה כנקמה על הכישלון בגאליה‪ ,10‬יכולה לרמוז שהצטרפותו של‬
‫אטיוס לויזגותים הייתה בעלת חשיבות קריטית למאורעות הקרב‪ .‬לכן‪ ,‬סביר להניח שכאשר פלש אטילה‬
‫לגאליה‪ ,‬מכל סיבה שהיא‪ ,‬הוא היה בטוח שבמידה ויצטרך להילחם‪ ,‬יעשה זאת רק כנגד הויזגותים‪ .‬כאשר‬
‫אטיוס שיתף פעולה עם תאודריק‪ ,‬הבין אטילה שקיימת אפשרות שיובס‪ ,‬דבר שיכול להסביר את הנסיגה‬
‫מאורליאן ואת הקרב הלא רצוי בשדות הקאטאלאוניים‪.‬‬
‫כאשר אנו באים לבחון את כלל העימותים שבין ההונים לרומאים‪ ,‬מתקבלת תמונה מעניינת‪ :‬במשך‬
‫עשרות שנים התרחשו ביניהם מעט קרבות פתוחים‪ .‬נראה שהאינטרסים הראשיים של ההונים היו‬
‫פלישות לצורכי שלל‪ ,‬דבר שאותו עשו בהצלחה בעזרת הפרשים המצוינים שלהם‪ ,‬ואפילו אטילה עצמו‪,‬‬
‫בהיותו מנהיג פיקח‪ ,‬הבין שלצורכי אחידות ויציבות שלטונית ישנו צורך בלתי פוסק לספק שלל לאנשיו‪.‬‬
‫ההצלחה ההונית כנגד האימפריה המזרחית נבעה בעיקר מהעובדה שלא היה צבא סדיר שיכול היה לבלום‬
‫‪11‬‬
‫וההונים שדדו ובזזו ערים רבות‪ .‬למרות שבקרב אוטוס (‪ ,)Utus‬שהתרחש ב‪ 447-‬בבולגריה‪,‬‬ ‫אותה‪,‬‬
‫ההונים אומנם ניצחו את כוחות האימפריה המזרחית‪ ,‬אמיאנוס מארקלינוס (‪)Ammianus Marcellinus‬‬
‫מציין שרבים מהאויבים נהרגו ‪ ,12‬וככלל‪ ,‬היה זה הניצחון האחרון של ההונים על הרומאים‪ .‬גם כנגד‬
‫הגרמנים להונים לא הייתה הצלחה רבה בקרבות פתוחים‪ :‬אטילה שוב הפסיד לויזגותים לאחר שיצא‬
‫מאיטליה ב‪ ,) Jord. Geti. 43.227( 452-‬ויורשיו נכשלו בבלימת המרד של האוסטרוגותים והגפידים‬
‫בקרב נדאו (‪ )Nedao‬שבפנוניה ב‪ , 454-‬דבר שיורדנס ראה כהפתעה נוכח נוכחותם של כוחות הוניים‬
‫גדולים (‪ .) Jord. Geti. 50.261-262‬הקרב היחידי של ההונים שניתן לומר עליו שהיה הצלחה בקרב‬
‫פתוח כנגד הרומאים היה קרב חרסונסוס (‪ )Chersonesus‬שבחצי האי קרים ב‪ ,443-‬אשר היה תוצאה‬
‫ישירה של דרישות מס מצד אטילה‪ .‬בקרב זה ניצחו ההונים את הצבא הסדיר של תאודוסיוס השני‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬יש לזכור כי הייתה זו תקופה של חולשה צבאית של המזרח‪ 13,‬וההונים הגיעו מוכנים לקרב‪ .‬לאחר‬
‫קרב זה‪ ,‬כוח הוני גדול ואיתן אשר הופרד מהצבא ובזז את אסמוס (‪ )Asemus‬הובס על‪-‬ידי התושבים‬
‫הלא לוחמים של עיר זו‪ ,‬אשר יצאו מהעיר ותקפו במפתיע‪ 14 .‬לאחר הניצחון‪ ,‬כוחותיו של אטילה לא היו‬
‫מספיק חזקים על‪-‬מנת לבזוז את קונסטנטינופול‪ ,‬אולי כתוצאה מכך שהיה זה ניצחון פירוס‪ ,‬או‪ ,‬מצד שני‪,‬‬
‫שמום שכל אשר עניין אותם היה הכופר אשר תאודוסיוס שילם בתמורה לעצירת האגרסיביות‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬כאשר ההונים הצליחו לכבוש ערים‪ ,‬הדבר התאפשר פעמים רבות רק עקב עזרה פנימית מצד‬
‫התושבים שמאסו בשלטונות המקומיים‪ 15 .‬על‪-‬מנת לסכם את הדברים‪ ,‬ניתן לומר שבראש מעייניהם של‬
‫ההונים היו פלישות לצורכי ביזה‪ ,‬שלל וכפיית תשלום מסים ‪ ,‬הם העדיפו להימנע מקרבות פתוחים‪ ,‬בהם‬
‫התקשו‪ ,‬במיוחד במקרים שהקרב נכפה עליהם‪ ,‬וכן העדיפו לנהל את הלחימה בתנאים המתאימים להם‪.‬‬
‫תופעות דומות ניתן לראות גם בפלישה לאיטליה ב‪ ,452-‬שנה בה אטיוס לא הצליח להקים צבא מסודר‪,‬‬

‫‪in Thompson, The Huns, p. 300 n.72 10‬‬

‫‪Maenchen-Helfen, The World of the Huns, p. 117 11‬‬
‫‪in Thompson, The Huns, p. 293 n.123 12‬‬
‫‪Nicolle, Romano-Byzantine Armies, p. 6 13‬‬
‫‪Thompson, The Huns, p. 93 14‬‬
‫‪Ibid, pp. 60-1 15‬‬

‫‪6‬‬
‫וש בה ההונים זכו להצלחה לאחר שפשטו ובזזו את האזור‪ .‬המצור הממושך והקשה על אקוויליאה‬
‫(‪ )Aquileia‬מלמד שלמרות אבדות ודילול האספקה‪ ,‬היה חשוב להשיג את השלל הרב של העיר‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬למרות שלא ברור מה גרם לפגישתו של אטילה עם האפיפיור בסוף הפלישה‪ ,‬כפי שגם לא ברור מה‬
‫הוסכם בה‪ ,‬דפוס הפעולה ההוני יכול לרמוז שהרומאים העבירו תשלומים מסוימים בתמורה להפסקת‬
‫הלחימה‪ 16 .‬נציין שלמרות שעקב זאת ניתן לשאול מדוע הרומאים עצמם לא ייזמו מערכות צבאיות רחבות‬
‫כנגד האימפריה ההונית ‪ ,‬התשובה לכך נעוצה בחוסר יכולת כלכלית ולוגיסטית‪ 17,‬וכן בחוסר יכולתם של‬
‫הצבאות הרומאים להצליח באזורים הגיאוגרפיים הרחבים של האימפריה ההונית‪ ,‬אזורים אותם ההונים‬
‫הכירו היטב‪.‬‬

‫כך‪ ,‬נראה שביססנו את העובדה שההונים‪ ,‬שלא ציפו לקרב‪ ,‬בוודאי שלא נגד רומאים‪ ,‬פרנקים וויזגותים‬
‫יחדיו ‪ ,‬נסוגו‪ ,‬הושגו באזור השדות הקאטאלאוניים‪ ,‬ואולצו לקיים קרב אליו לא היו מוכנים‪ ,‬לא ארגונית‬
‫ולא מבחינת תנאי השטח הטופוגרפיים ‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬גרגוריוס מטור מציין במפורש שהכוחות המערביים‬
‫הביסו את הצבא ההוני מיד לאחר הגעתו לאורליאן‪ ,‬עוד לפני שאטילה החל לסגת לשדות הקאטאלוניים‬
‫(‪ ,)Greg. Tur. HF. 2.7‬וגם אצל יורדנס אנו מוציאים פגיעה במורל של אטילה לאחר שהלה לא הצליח‬
‫לבזוז את העיר (‪ .) Jord. Geti. 37.195‬לכן‪ ,‬ייתכן שכאשר אטילה הגיע לשדות הקאטאלאוניים‪ ,‬צבאו‬
‫היה במנוסה לאחר שכבר ספג תבוסה מסוימת ליד אורליאן‪ ,‬ולכן הוחלש עוד לפני הקרב ההיסטורי‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬שני הצבאות נעמדו אחד מול השני בשדות הקאטאלאוניים‪ ,‬חיכו לשחר‪ ,‬והתכוננו לקרב‪ .‬יורדנס‬
‫מספר שאטילה החל את הקרב בלב משתוקק בשעה התשיעית של היום ‪ 18‬על מנת שהחושך המתקרב‬
‫יוכל לבוא לעזרתו במידה והתוצאה תהיה הרת אסון ‪ .)Jord. Geti. 37.196( 19‬אפשר לדון רבות האם‬
‫זאת הייתה הסיבה האמיתית שאטילה החל את הקרב בשלב המאוחר של היום‪ ,‬אך השאלה האמיתית‬
‫שעולה מהמשפט של יורדנס היא מדוע דווקא אטילה הוא שהחליט על תחילתו של הקרב? מצד אחד‪ ,‬ניתן‬
‫לטעון שההונים היו מאוד להוטים להיל חם ולכן אטיוס בכוונה דחה את תחילת הקרב על מנת לפגוע‬
‫מוראלית בצבאו של אטילה ולגרום לו להתפרץ מתוך זעם ולא מתוך שיקולים טקטיים‪ 20.‬אבל‪ ,‬מצד שני‪,‬‬
‫אטילה היה מפקד מנוסה וספק אם היה נופל בתכסיס כזה‪ .‬ייתכן ונוכל למצוא את התשובה לשאלה זו‬
‫בבדיקת בעיה אחרת העולה מהתיאור של יורדנס‪ :‬על‪-‬פי יורדנס‪ ,‬השלב הראשון של הקרב‪ ,‬אשר כאמור‬
‫החל לאחר הצהריים‪ ,‬היה ניסיונם של שני הצדדים לתפוס את פסגת המדרון שאותו הזכרנו לעיל ושניתן‬
‫להגדירו כ"פסגה" ‪ ,‬מכיוון שהלחימה באזור מוגבה היוותה יתרון (‪ .)Jord. Geti. 38.197, 201‬גם‬
‫וגטיוס (‪ )Vegetius‬מסוף המאה הרביעית או תחילת החמישית נותן תיאור רחב על היתרונות של מקום‬

‫‪ 16‬ייתכן שאטילה ביקש לסיים את המערכה בגלל בעיות של רעב‪ ,‬מחלות ומחסור בכוח אדם ( ‪Thompson, The Huns, pp.‬‬
‫‪ ,)161-3‬אך ספק אם היה עוזב את איטליה ומקיים את הפגישה ללא קבלת תשלומים כלשהם‪ ,‬ולכן סביר להניח שהבעיות רק‬
‫הקדימו את עזיבתו‪.‬‬
‫‪Thompson, The Huns, pp. 218-9 17‬‬
‫‪ 18‬כלומר ב‪ 3-‬בצהריים‪ ,‬כ‪ 3-‬שעות לפני השקיעה (‪.)Dahmus, Seven Decisive Battles of the Middle Ages, p. 49‬‬
‫‪ 19‬הערה זו מרמזת שכבר בשלב זה אטילה הבין שהמצב לרעתו‪ ,‬ולכן תכנן את בריחתו‪.‬‬
‫‪Wess, Leadership Secrets of Attila the Hun, p. 91 20‬‬

‫‪7‬‬
‫מוגבה (‪ .)Vege. DRM. 3.13‬אטיוס ותורסימונד (‪ ,)Thorismund‬בנו של תאודריק‪ ,‬הגיעו ראשונים‬
‫לגבעה זו והדפו את ההונים‪ .‬הבעיה בתיאור זה עולה מהעובדה שלא סביר ששני הצבאות חיכו למחצית‬
‫היום לפני ששלחו בו זמנית כוחות לכיבוש פסגה זו‪ .‬ההיגיון אומר ששני הצדדים שלחו כוחות מיד‬
‫כשהבחינו בגבעה בעלות השחר‪ .‬הפרשים ההונים תמיד דאגו לבדוק את הפסגות לפני תחילתו של הקרב‬
‫‪21‬‬
‫אי לכך‪ ,‬המסקנה המתבקשת היא שיורדנס אינו מדייק בכך שאינו מפריד בין‬ ‫בניסיון להטמין מארבים‪.‬‬
‫הקרב על הגבעה והקרב המרכזי‪ 22 .‬אם נחזור לשאלה בדבר היוזמה של אטילה להתחיל את הקרב‪ ,‬כעת‬
‫נוכל להבין שמכיוון שאחד האגפים המערביים שלט על הגבעה‪ ,‬לאטיוס ותאודריק היה יתרון טופוגרפי‪,‬‬
‫אותו יכלו לנצל רק במקרה שהכוח ההוני היה יוצא ממקומו ומגיע להילחם בשטח של הרומאים‬
‫והויזגותים‪ .‬כך‪ ,‬אטיוס בחר שלא ליזום את ההתקפה וחיכה לאטילה‪ .‬ההונים‪ ,‬מצידם‪ ,‬לא יכלו לנסות‬
‫לברוח מכיוון שתוך כדי מנוסה היו יכולים להיות טרף קל לרודפיהם‪ ,‬ולכן לאטילה לא הייתה ברירה אלא‬
‫ליזום את הקרב‪ ,‬כאשר כן הייתה לו את האפשרות להחליט מתי להתקיף‪.‬‬
‫ישנו דבר נוסף שמחז ק את העובדה שהיה משך זמן ארוך בין שני העימותים‪ :‬על‪-‬פי יורדנס‪ ,‬כאשר‬
‫ההונים נכשלו בניסיונם לתפוס את הגבעה‪ ,‬הם נכנסו לכאוס‪ ,‬ולכן דאג אטילה לאספם ולשאת נאום ארוך‬
‫שבעזרתו החדיר מורל חדש בחייליו‪ ,‬אשר מצידם אכן חזרו לשדה הקרב לאחר הנאום ( ‪Jord. Geti.‬‬
‫‪ .)39.202-206‬ברור שאטילה לא יכול היה לשאת נאום ארוך בעיצומו של הקרב‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יורדנס‬
‫אינו מסביר למה התכוון כאשר אמר שההונים "נכנסו לכאוס"‪ .‬כל הצבא ההוני לא יכול היה להיכנס‬
‫לבלבול עקב אירוע זה‪ ,‬וגם לא נראה הגיוני שרובו נשלח למשימה זו‪" .‬כאוס" רציני יכול היה להיגרם רק‬
‫במקרה והיה קרב יותר רחב אשר פגע ברוב צבאו של אטילה‪ ,‬דבר המתנגש עם העובדה שהנאום ניתן‬
‫‪23‬‬
‫לפני הקרב המרכזי‪ .‬כמובן שניתן לבקר את אמינותו של הנאום‪ ,‬בו קיימות לא מעט סתירות פנימיות‪,‬‬
‫אבל אם נצא מנקודת הנחה שהדברים אכן נאמרו‪ ,‬כבר צוין לעיל שנאום כזה לא יכול היה להינתן‬
‫בעיצומו של קרב‪ ,‬ולכן סביר להניח שלא מדובר כאן על כאוס ארגוני של כל הצבא‪ .‬בניסיוננו להבין את‬
‫ה"כאוס" שנוצר לאחר הניסיון הכושל לכבוש את הגבעה‪ ,‬ניתן להניח שהכוונה היא לפגיעה מוראלית‬
‫בלבד‪ ,‬פגיעה שנוצרה לאחר אירוע זה‪ ,‬ולפני קרב המרכזי‪ .‬ההונים התאכזבו לא רק מהכישלון‪ ,‬אלא גם‬
‫מכיוון שהבינו שעתה הם בנחיתות טקטית נוספת‪.‬‬

‫לפני תיאור הקרב‪ ,‬מפרט יורדנס את מבני הלחימה ששני הצבאות העמידו אחד מול השני‪ :‬הרומאים‬
‫והויזגותים איישו את אגפי הכוח המערבי‪ ,‬ודאגו שהאלאנים יוצבו במרכז מכיוון שלא סמכו על מלכם‪,‬‬
‫סנגיבנוס‪ ,‬ובכך שסגרו עליו משני הצדדים והציבו אותו בחזית לא השאירו לו הרבה ברירה אלא להילחם‬
‫למענם (‪ .)Jord. Geti. 38.197‬אטיוס והרומאים הוצבו באגף השמאלי של הכוח‪ .‬על‪-‬פניו‪ ,‬מכיוון‪ ,‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬שאטיוס ותורסימונד נלחמו וכבשו ביחד את הגבעה‪ ,‬מתקבל הרושם שתורסימונד הוצב באגף של‬

‫‪Lindner, 'Nomadism, Horses and Huns', p. 11 21‬‬

‫‪ 22‬זאת רק אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שניתן להאמין לעדותו בדבר תחילתו של הקרב ב‪ 3-‬בצהריים‪ .‬במידה ויורדנס אינו‬
‫מדייק לגבי עובדה זו‪ ,‬ניתן לומר ששני האירועים התרחשו בו זמנית לאחר השחר‪ ,‬אך הדבר אינו סביר מכיוון שידוע שהקרב‬
‫נמשך אל תוך הלילה‪ ,‬וספק אם היה נמשך זמן כה רב‪ .‬רוב הקרבות נמשכו ‪ 2‬או ‪ 3‬שעות בלבד (‪.)Vege. DRM. 3.9‬‬
‫‪ 23‬לדוגמא‪ :‬אטילה לועג לרומאים המשתמשים בגבעה כפחדנים (‪ ,)Jord. Geti. 39.204‬לאחר שבעצמו ניסה להשיג יתרון זה‪.‬‬
‫כמובן שהדבר גם מוכיח שהדברים נאמרו רק לאחר הכישלון‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫אטיוס‪ ,‬עובדה אותה נבקר בהמשך‪ .‬תאודריק והויזגותים הוצבו באגף הימיני‪ .‬לכאורה‪ ,‬קיים הסבר ברור‬
‫להסדרים אלו‪ :‬בהצבתו של תורסימוד לידו באגפו‪ ,‬הבטיח אטיוס שתאודריק לא יחליף צדדים או ייסוג‬
‫במהלך הקרב‪ ,‬ובכך שנתן לתאודריק לפקד על האגף הימני המכובד חיזק עוד יותר את נאמנותו של המלך‬
‫הויזגותי‪ 24 .‬אולם‪ ,‬ישנם מספר אלמנטים נוספים שצריך להתחשב בהם‪ :‬האגף השמאלי (לפי נוכחותו של‬
‫אטיוס ) היה גם האגף שהשתלט על הגבעה‪ ,‬ולאטיוס לא הייתה את הזכות הבלעדית בהחלטת ההחלטות‪.‬‬
‫אטיוס עשה מאמצים רבים על‪-‬מנת לשכנע את תאודריק להצטרף אליו (דבר שבוודאי ידע מניסיונו שיפגע‬
‫בהונים) ולא הייתה לו זכות לקבוע היכן להציב את תורסימונד‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬תאודריק עצמו יכול היה‬
‫לדרוש את האגף הימני‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬לא ניתן לקבוע בוודאות אם החלוקה לאגפים החלה עוד במהלך‬
‫הלילה ולפני כיבוש הגבעה‪ ,‬אבל אם נצא מנקודת ההנחה שתורסימונד לא הוצב באגף השמאלי כנגד‬
‫רצונו‪ ,‬ניתן להגיע למסקנה הבאה‪ :‬כאשר בעלות השחר התגלתה הגבעה‪ ,‬הכוחות הקרובים אליה (כנראה‬
‫שבעיקר הפרשים)‪ ,‬הבינו את חשיבותה ומיהרו לכובשה‪ .‬כך קרה שאטיוס ותורסימונד הגיעו במקרה‬
‫ביחד וכבשו אותה ‪ .‬אולם‪ ,‬אין שום עדות שתורסימונד נשאר על הגבעה עד תחילתו של הקרב המרכזי‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בין כיבוש הגבעה והקרב המרכזי‪ ,‬תורסימונד יכול היה להיות מוחלף על‪-‬ידי כוחות רומיים ולעבור‬
‫לאגף הימני עם אביו ‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הגבעה הפכה לחלק מהאגף השמאלי‪ ,‬כאשר ברור שלא כל הכוח הרומי‬
‫היה עליה‪ ,‬אלא גם לידה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הכוחות הרומיים בתקופה זו לא היו יותר חזקים מהויזגותים‪ ,‬במיוחד‬
‫במקרה והתייצבו בכוחות חלקיים‪ ,‬ולכן היה נכון מבחינה טקטית לתת לאטיוס וכוחותיו את יתרון הגבעה‪.‬‬
‫הדבר מראה גם שמבנה הלחימה הורכב‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬לאחר כיבוש הגבעה‪ .‬אין שום אזכור‪ ,‬לא בהרכב‬
‫מבנה הלחימה ולא לאחר הקרב‪ ,‬לפרנ קים או לבעלי הברית האחרים של הכוח המערבי‪ .‬אין לכך הסבר‬
‫וודאי‪ ,‬וניתן להציע שלא הייתה להם השפעתם קריטית או ש שימשו רק ככוח רזרבי‪ .‬בין אותם בעלי‬
‫הברית הנוספים יורדנס מזכיר את הארמוריקים‪ ,‬ליטיקיאנים (‪ , )Liticia‬בורגונדים‪ ,‬סקסונים‪ ,‬וליבריונים‬
‫(‪ ,)Olibrion‬ומספר שבטים קלטיים או גרמנים נוספים (‪ .)Jord. Geti. 36.191‬לכל אלו אין שום עדות‬
‫נוספת‪ ,‬ולא ברור האם בכלל נוכחו בעימות‪ .‬אכן‪ ,‬למעט הרומאים‪ ,‬הויזגותים והאלאנים‪ ,‬רק הפרנקים‬
‫מוזכרים במפורש ככוח נוסף‪ ,‬הן לאורך תיאורו של גרגוריוס מטור‪ ,‬והן ככוח שנלחם בעימות הלילי‬
‫שקדם לקרב ‪ ,‬אך‪ ,‬כפי שכבר צוין‪ ,‬לא הייתה להם השפעה מכרעת‪ .‬אין שום אזכור במהלך הקרב גם‬
‫לתאודריד (‪ ,)Theodorid‬הבן השני של תאודריק‪ ,‬אשר‪ ,‬על‪-‬פי יורדנס‪ ,‬הגיע עם אביו ואחיו לשדות‬
‫הקאטאלאוניים (‪.)Jord. Geti. 36.190‬‬
‫מהעבר השני‪ ,‬אטילה חילק גם הוא את מבנהו לכוח אמצעי ולאגפים‪ ,‬אך לעומת אטיוס ותאודריק‪ ,‬הציב‬
‫את בעלי בריתו באגפים‪ ,‬ואת עצמו וחייליו הנאמנים במרכז‪ .‬בהיותו מוקף בחייליו הנאמנים והמוכשרים‬
‫ביותר דאג לביטחונו האישי (‪ .) Jord. Geti. 38.198‬בין בעלי הברית של אטילה‪ ,‬מציין יורדנס יותר‬
‫מהכול את האוסטרוגותים‪ ,‬תחת פיקודם של האחים ואלמיר ( ‪ ,)Valamir‬תיודימר (‪)Thiudimer‬‬
‫ווידימר ( ‪ ,)Vidimer‬ואת הגפידים‪ ,‬תחת פיקודו של ארדאריק (‪ ,)Ardaric‬בהם יכול היה אטילה לבטוח‬
‫בלחימתם כנגד קרוביהם הויזגותים (‪ .)Jord. Geti. 38.199-200‬כבר ראינו את הסיבות להרכבת מבנה‬

‫‪Dahmus, Seven Decisive Battles of the Middle Ages, p. 49 24‬‬

‫‪9‬‬
‫הלחימה של הכוח המערבי‪ ,‬ולכן ניתן לומר שהמבנה של אטילה הורכב כתגובה למבנה של כוח זה‪ .‬בנוסף‬
‫לכוחות אלו‪ ,‬סידוניוס אפולינריס (‪ ,)Sidonius Apollinaris‬שחי בין ‪ 430‬לעשור האחרון של המאה‬
‫החמישית‪ ,‬נותן רשימה ארוכה יותר של עמים אשר נלחמו לצידו של אטילה‪ :‬רוגיאנים (‪( )Rugi‬אזור‬
‫פומרניה)‪ ,‬ג'לונים (‪( )Geloni‬אזור הוולגה)‪ ,‬סקיריאנים (‪( )Sciri‬האזור הבלטי או הים השחור)‪,‬‬
‫בורגונדים‪ ,‬בלונותים (‪ ,)Bellonoti‬נוריאנים (‪( )Neuri‬אזור אוקראינה)‪ ,‬באסטארניאנים (‪)Bastarnae‬‬
‫(אזור אוקראינה)‪ ,‬טורינגיאנים (‪( )Thuringi‬אזור בוואריה)‪ ,‬ברוקטרים (‪( )Bructeri‬אזור נהר הווסר‬
‫בגרמניה) ופרנקים (‪ .) Sido. Apol. Carm. 7.321-325‬תומסון‪ ,‬אשר בדק את הרשימה של סידוניוס‪,‬‬
‫הגיע למסקנות הבאות‪ :‬האימה מההונים גרמה לסידוניוס לכלול ברשימתו עמים שכבר לא היו קיימים‬
‫מכיוון שהבאסטארניאנים‪ ,‬ברוקטרים‪ ,‬ג'לונים ונוריאנים נעלמו מאות שנים לפני הפלישה של אטילה‪.‬‬
‫הבלונות ים מעולם לא היו קיימים‪ .‬העובדה שסידוניוס מציין בורגונדים היא מעניינת מפאת העובדה‪ ,‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬שיורדנס מציב אותם לצידו של אטיוס‪ .‬תומסון מאמין שכנראה שלא כל הבורגונדים נמלטו‬
‫מערבית לריין אחרי תחילת הפלישה‪ ,‬ואלו שנשארו ממזרחו‪ ,‬בשלב מסוים הובסו ונוספו לצבא של‬
‫אטילה‪ .‬גם במקרה של הפרנקים‪ ,‬ייתכן שכאשר עבר אטילה בגאליה באזורים של הפרנקים הריפואריים‪,‬‬
‫הוא הצליח להביס ולספח קבוצות מסוימות לתוך צבאו‪ .‬לגבי שאר העמים המופיעים אצל סידוניס‪,‬‬
‫תומסון מאמין שאין סיבה לפקפק שאכן נלחמו לצידו של אטילה‪ 25.‬יורדנס אכן מזכיר שהיו לאטילה בעלי‬
‫ברית נוספים‪ ,‬אך הוא מתייחס אליהם בזלזול‪ ,‬הן מפאת כוחם‪ ,‬הן מפאת העובדה שלחמו לצידו כעבדים‬
‫ולא כבעלי ברית (‪ .)Jord. Geti. 38.200-201‬אבל‪ ,‬בדומה לעמים הנוספים שנלחמו בצד הכוחות‬
‫המערביים‪ ,‬אין שום עדות נוספת שעמים אלו אכן נוכחו בקרב‪ .‬טענתו של תומסון שחלק מהעמים שמזכיר‬
‫סידוניוס יכלו להשתתף בקרב הינה בעייתית‪ .‬במידה וסידוניוס מזכיר עמים רבים ללא ביסוס‪ ,‬אין סיבה‬
‫שאזכור עמים ש"יכלו להיות" היה גם ללא ביסוס כלשהוא ‪ ,‬ולכן יש להתייחס למקור זה בספקנות רבה‪.‬‬
‫רק לגבי ההונים‪ ,‬האוסטרוגותים והגפידים ניתן להיות בטוחים‪ .‬יורדנס אינו מזכיר אלו כוחות הוקצו‬
‫לאגפים של אטילה‪ ,‬אבל‪ ,‬כאמור‪ ,‬ציין שהמלך ההוני יכול היה לסמוך על האוסטרוגותים והגפידים‬
‫שילחמו כנגד הויזגותים‪ ,‬מה שיכול לרמוז ששני הצבאות הללו הוצבו באגף השמאלי‪ .‬אולם‪ ,‬הדבר אינו‬
‫סביר‪ .‬הצלחתם הסופית של הויזגותים‪ ,‬כפי שעוד נראה‪ ,‬גם כנגד כל האגף השמאלי וגם כנגד האגף‬
‫המרכזי של ההונים בשלב מאוחר יותר ‪ ,‬אינה סבירה במקרה שהאגף השמאלי היה מאויש הן על‪-‬ידי‬
‫האוסטרוגותים והן על‪-‬ידי הגפידים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לא סביר שאטילה היה משאיר אגף שלם לכוחות שהוא‬
‫אינו סומך עליהם‪ ,‬כלומר אותם העמים שמזולזלים על‪-‬ידי יורדנס‪ .‬האוסטרוגותים היו בעלי הברית‬
‫החזקים ביותר של אטילה‪ ,‬ולכן סביר להניח שאכן הוצבו באגף השמאלי‪ ,‬ככוח שקול לויזגותים‪ ,‬אשר‬
‫מצידם היו הכוח החזק ביותר בצד הצבא המערבי‪ .‬הדבר נתמך גם על‪-‬ידי האפשרות‪ ,‬אותה מעלה יורדנס‪,‬‬
‫שתאודריק נהרג על‪-‬ידי אוסטרוגותי (‪ .)Jord. Geti. 40.209‬יש להניח‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהגפידים הוצבו באגף‬
‫הימני‪ .‬כאמור‪ ,‬אין שום אזכור במהלך הקרב או בפירוט חילוקי הכוחות לאותם עמים נוספים שיורדנס‬

‫‪Thompson, The Huns, pp. 148-50 25‬‬

‫‪10‬‬
‫מזלזל בהם‪ ,‬ולכן גם במקרה זה ניתן להציע שהשפעתם לא הייתה קריטית‪ ,‬ששימשו ככוח רזרבי‪ ,‬או‬
‫שאולי כלל לא נוכחו‪.‬‬
‫הקרב המרכזי‪ ,‬אם כן‪ ,‬החל ב‪ 3-‬בצהריים‪ .‬קיימת מעט מאוד עדות על מהלך הקרב‪ ,‬רובה מיורדנס‪ ,‬וגם‬
‫עדות זו מאוד תיאורית ואינה מספקת מידע רב‪ .‬מה שכן ברור ללא ספק זאת העובדה שהקרב היה עקוב‬
‫מדם וזוועתי לשני הצדדים‪ :‬יד ביד הם [ההונים] נכנסו אל תוך הלחימה‪ ,‬והקרב הלך והתעצם‪ .‬מבלבל‪,‬‬
‫זוועתי‪ ,‬קשוח – קרב כמותו לא נראה בתקופות העתיקות‪ .‬בוצעו בו כאלו מעשים שאדם אמיץ אשר‬
‫החמיץ את המחזה האדיר הזה לא היה יכול לצפות לראות דבר כה מדהים במשך כל חייו הארוכים‬
‫(‪ .)Jord. Geti. 40.207‬אין עדויות העוזרות להבין האם היה זה קרב טקטי‪ ,‬או התנגשות חזיתית פשוטה‬
‫בלבד‪ .‬קרב זה לא היה סטנדרטי‪ ,‬אלא נוהל על‪-‬ידי בריתות של עמים‪ ,‬כאשר מקורו היה בכך שצד אחד‬
‫רדף אחר צד אחר והכריח אותו לקיים את ה קרב בעל כורחו‪ .‬לא ברור האם היה שיתוף פעולה בין אגפים‬
‫מסוימים כנגד אגפים אחרים‪ .‬לא פחות חשוב‪ ,‬לא ברור מספר רגלים אל מול מספר הפרשים‪ ,‬מספר חיילי‬
‫רגל בכל כוח‪ ,‬וכמה מבין חיילי הרגל היו בפועל קשתים‪ .‬אין ספק שלפרשים וחיילי הרגל הייתה טקטיקה‬
‫שונה‪ ,‬והפרשים הגרמנים אף נהגו לעלות ולרדת מהסוס פעמים רבות במהלך הקרב‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הרומאים‬
‫בדרך‪-‬כלל בחרו את הטקטיקה בהתחשב באויב שמולו נלחמו‪ ,‬ולכן הפעילו טקטיקה שונה מקרב לקרב‪.‬‬
‫מול ההונים ‪ ,‬למשל‪ ,‬הפרשים הרומיים העדיפו תקיפה בעזרת מבנה בצורת משולש‪ 26.‬אבל‪ ,‬לא ברור האם‬
‫באיזשהו שלב של קרב זה הרומאים תקפו את ההונים‪ ,‬כיצד השתמשו בחיילי הרגל‪ ,‬איזו טקטיקה העדיפו‬
‫כנגד הגפדים‪ ,‬ומה הייתה תפקידה של הגבעה‪ .‬ככלל‪ ,‬ישנם משתנים רבים מדי ומידע מועט מדי במקורות‬
‫על‪-‬מנת שנוכל לשחזר את אירועי הקרב‪ .‬נוכל לשחזר בעיקר רק את העולה מהמקורות עצמם‪ ,‬ואת המעט‬
‫שבכל זאת ניתן להבין מהידוע על הטקטיקות של הצבאות‪.‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬כפי שביססנו לעיל‪ ,‬הצבא של אטילה יזם את ההתקפה‪ ,‬ולכן המגע הראשון של הקרב היה‬
‫שלושת אגפיו שתקפו את שלושת האגפים המערביים‪ .‬הרומאים ולויזגותים יכלו בהצלחה רבה לבלום‬
‫תקיפה זו בעזרת טכניקת "קיר המגנים" ("‪ ,)"Shieldwall‬שיטה שהייתה מאוד נפוצה‪ ,‬הפכה לעוד יותר‬
‫מוכרת במשך מרבית ימי הביניים‪ ,‬ואף מופיעה על רקמת באיה‪ .‬בטכניקה זו חיילי הרגל (או פרשים‬
‫שירדו מסוסיהם) איישו את השורות הראשונות והפנו כלפי האויב שורה של מגנים צמודים‪ ,‬ובכך חסמו‬
‫את החצים והכידונים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לרומאים והויזגותים היו סוגים שונים של קלעים‪ ,‬כידונים וחניתות‬
‫שניתן היה לזרוק לכיוון האויב לפני קרב המגע‪ ,‬וכן היו גם קשתים‪ ,‬אותם יורדנס מזכיר במפורש ( ‪Jord.‬‬
‫‪ .)Geti. 40.213‬באשר לאגף האמצעי‪ ,‬תיאורטית‪ ,‬ההונים היו עדיפים על האלאנים‪ ,‬ולכן מרבית‬
‫החוקרים מאמינים שהבריחו אותם בשלב מאוד מוקדם ותקפו את הויזגותים מהצד‪ .‬דעה זו הינה בעייתית‬
‫מכיוון‪ ,‬כאמור‪ ,‬שלא היה זה קרב סטנדרטי‪ .‬הטקטיקה של הקשתים‪-‬פרשים ההוניים הייתה נסיגה‪ ,‬עיקול‪,‬‬
‫חזרה‪ ,‬ירי (דבר שאותו ביצעו בדיוק רב) ושוב נסיגה‪ .‬אבל‪ ,‬במצב לא רגיל זה בו ההונים לא היו מוכנים‬
‫לקרב‪ ,‬לא בחרו את השטח‪ ,‬והיו סגורים בצדדיהם על‪-‬ידי בני בריתם‪ ,‬בוודאי שלא ניתן היה להצליח‬

‫‪MacDowall, Late Roman Cavalryman, p. 23 26‬‬

‫‪11‬‬
 ‫‪27‬‬
‫למעט הקשתות‪,‬‬ ‫לבצע את טקטיקת "הנסיגה המזויפת"‪ ,‬טקטיקה אשר הצריכה מרחב פעולה רב‪.‬‬
‫הפרשים ההוניים יכלו להילחם גם בעזרת חרבות ברזל‪ ,‬רשתות ופלצורים‪ ,‬אך במצב כזה לא היה להם‬
‫יתרון בולט כלשהו על פני הפרשים האחרים‪ .‬מהצד ה שני‪ ,‬הפרשים האלאנים היו בעלי יכולת מצוינת‬
‫בקרב מגע‪ .‬באכרך אכן מאמין שהאלא נים הוצבו במרכז לא מכיוון שלא סמכו עליהם‪ ,‬אלא מכיוון שהיוו‬
‫כוח לחימה מתאים כנגד הפרשים ההוניים‪ 28 .‬אכן‪ ,‬למרות שלאלאנים היו גם פרשים‪-‬קשתים‪ ,‬עיקר כוחם‬
‫‪29‬‬
‫ואולי בתקופה זו הם היו גם משוריינים היטב‪ ,‬כפי שנרמז בקרב נדאו‬ ‫היה בתקיפות עם הרמחים‪,‬‬
‫(‪ .)Jord. Geti. 50.261‬עדות נוספת שיכולה לתמוך בכך שהאלאנים היו משוריינים בצורה כבדה‬
‫ונלחמו עם רמחים היא מציאתה של מצבת אבן שיש המתוארכת למאה השלישית‪ ,‬בטאנאיס (‪)Tanais‬‬
‫שעל נהר הדון‪ ,‬אזור שבתקופה זו היה שייך לאלאנים‪ ,‬עליה מופיע פרש עם שריון כבד‪ ,‬קסדה ורומח‬
‫ארוך‪ 30 .‬יתר על כן‪ ,‬גם וגטיוס מרמז שהפרשים האלאנים היו בעלי שריון (‪ .)Vege. DRM. 1.20‬קשה‬
‫להניח שהויזגותים היו מצליחים לבדם להדוף את האוסטרוגותים בחזית‪ ,‬ובו הזמן גם את ההונים בצד‬
‫השמאלי‪ .‬הרומאים תמיד ניסו לחזק עד כמה שאפשר את האגפים‪ ,‬דבר שמראה שהיו פגיעים במיוחד‪ .‬כך‪,‬‬
‫סביר להניח שהכוחות המערביים הצליחו לבלום את ההתקפה הראשונית‪ ,‬כולל האלאנים‪ ,‬אשר היוו כוח‬
‫לחימה הולם כנגד ההונים‪.‬‬
‫השלב הבא שבו אנחנו מקבלים עדות כלשהיא מיורדנס הוא כבר שלב מתקדם של הקרב‪ ,‬שלב שבו‬
‫יורדנס מספר על מותו של תאודריק‪ :‬תאודריק נפל מסוסו ונרמס תחת רגליהם של אנשיו‪ ,‬או‪" ,‬כפי‬
‫שאחרים מספרים"‪ ,‬נדקר למוות על‪-‬ידי חניתו של אוסטרוגותי (‪ .)Jord. Geti. 40.209‬במקרה זה‪,‬‬
‫הגיוני שבמידה ותאודריק נפל מסוסו‪ ,‬מכל סיבה שהיא‪ ,‬הוא נדרס תחת פרסות הפרשים הויזגותיים‪ .‬בזמן‬
‫שמרבית הגרמנים‪ ,‬פרשים או חיילי רגל‪ ,‬נהגו להילחם לבדם‪ ,‬המפקדים הבכירים בדרך‪-‬כלל הנהיגו‬
‫קבוצות צפופות של כ‪ 300-‬חיילים‪ ,‬כאשר החיילים המצוידים והטובים ביותר לחמו ליד המפקד בחלק‬
‫הקדמי של הכוח‪ 31 .‬מבנה זה נקרא "ראש חזיר בר"‪ ,‬ולכן סביר מאוד להניח שתאודריק היה מוקף באנשיו‬
‫כאשר נהרג‪ ,‬ונדרס תחת סוסיהם‪ .‬בהמשך‪ ,‬ניתן להבין שהויזגותים הצליחו להביס את האוסטרוגותים‪,‬‬
‫מכיוון שיורדנס מספר שבשלב כלשהו הויזגותים תקפו את ההונים וכמעט הרגו את אטילה עצמו ( ‪Jord.‬‬
‫‪ .) Geti. 40.210‬סביר להניח שרק לאחר שהדפו את הכוח מולם‪ ,‬יכלו הויזגותים להתפנות לכוח אחר‪,‬‬
‫כוח אשר כבר הוחלש על‪-‬ידי האלאנים‪ .‬אטילה נסוג והתבצר במחנה המאולתר שהקים‪ ,‬ובשלב זה הקרב‬
‫בעצם כבר הוכרע‪ .‬מחנה זה היה סגור על‪-‬ידי עגלות בצורה מעגלית‪ ,‬אך מכיוון שצבא הוני המבקש‬
‫לעשות פשיטות וביזה על‪-‬פני שטחים גדולים לא היה מביא איתו עגלות כבדות‪ ,‬היו אלו עגלות עץ קלות‬
‫בעלות שני גלגלים‪ 32 ,‬אשר בוודאי לא יכלו לתת הגנה מרבית‪ .‬גם יורדנס מזלזל בהגנה זו ( ‪Jord. Geti.‬‬

‫‪ 27‬אין ספק שרק עקב העובדה שהקרב נכפה עליו הקים אטילה מחוסר ברירה מבנה לחימה אשר לא התאים לדרך לחימתו‪,‬‬
‫דבר שבפירוש נעשה בתגובה למבנה שהוקם בצד הכוחות המערביים‪.‬‬
‫‪Bachrach, A History of the Alans in the West, p. 66 28‬‬
‫‪Brezinski and Mielczarek, The Sarmatians, p. 16 29‬‬
‫‪ 30‬ראו נספח ב‪.‬‬
‫‪MacDowall, Germanic Warrior, pp. 32, 47-52 31‬‬
‫‪Maenchen-Helfen, The World of the Huns, p. 215 32‬‬

‫‪12‬‬
‫‪ .) 40.210‬לכן‪ ,‬אין ספק שאטילה נקט באמצעים נוספים כגון הצבת קשתים לאורך העגלות וחפירת‬
‫תעלות מסביב למחנה‪.‬‬
‫חשוב לשים לב כי לא קיימת שום עדות באשר למה שהתרחש באגפים של אטיוס וארדאריק‪ .‬הגפידים‬
‫כלל לא מוזכרים פעם נוספת ‪ .‬העדות היחידה שיש לנו אומרת שלאחר ירידת החשכה‪ ,‬אטיוס‪ ,‬שחיפש את‬
‫הויזגותים‪ ,‬רכב בטעות אל תוך שטחו של האויב‪ ,‬אך הצליח לחזור בשלום למחנהו ( ‪Jord. Geti.‬‬
‫‪ .)40.212‬העובדה שאטיוס עזב את עמדתו באגף השמאלי והחל לעסוק בעניינים אחרים מראה ששני‬
‫האגפים הללו כבר לא נלחמו‪ .‬לא ניתן לדעת בוודאות את תוצאות העימות הזה‪ ,‬אבל חוסר אזכור נוסף של‬
‫הגפידים יכול לרמוז שיתרון הגבעה אכן שיחק לטובתם של הרומאים‪.‬‬
‫יורדנס מספר שגם תורסימונד הגיע בטעות עד לקווי האויב במחשבה שהגיע למחנהו‪ ,‬כמעט נהרג‪ ,‬אך‬
‫ניצל בזכות אנשיו (כנראה אנשי מבנה "ראש חזיר בר") שלקחו אותו למחנה הכוחות המערביים ( ‪Jord.‬‬
‫‪ .) Geti. 40.211‬רצונו של תורסימונד להגיע למחנה מראה שבשלב זה הקרב אכן נגמר‪ ,‬לא עקב תבוסתו‬
‫של אטילה‪ ,‬אשר עדיין לא היה מובס אלא סגור במחנה‪ ,‬אלא עקב ירידת החשכה‪ ,‬כפי שגם אומר‬
‫הידאטיוס (‪ .)Hyda. CH. 28‬אכן‪ ,‬קשה להניח שבשלב בו הלחימה לא הייתה רק בין האגפים‪ ,‬תחת‬
‫חשכת הלילה ניתן היה להבחין בין אויב לבעל ברית‪ ,‬בעיקר בקרב בו השתתפו עמים כה רבים‪.‬‬

‫בשחר ה יום שלמחרת‪ ,‬כאשר הרומאים ראו שהשדות התמלאו בגופות וההונים לא המשיכו‬
‫להתקיף‪ ,‬הם חשבו שהניצחון בידיהם‪ ,‬אבל ידעו שאטילה לא יברח מהקרב אלא אם כן יתרחש אסון‬
‫נוראי (‪ .) Jord. Geti. 40.212‬דרישות האספקה של הצבא ההוני היו עצומות‪ ,‬ולכן הכוחות המערביים‬
‫בחרו שלא להתקיף את המחנה המאולתר‪ ,‬אלא לחכות עד שמצבו יהיה נואש‪ ,‬ולא תהיה לו ברירה אלא‬
‫להיכנע‪ .‬אטילה עצמו‪ ,‬מספר יורדנס‪ ,‬כלל לא התכוון ליפול לידי האויב‪ ,‬והכין מדורות אליהן התכוון‬
‫לקפוץ במקרה של התקפת האויב (‪.)Jord. Geti. 40.213‬‬
‫באותו הזמן גילו הויזגותים את גורל מלכם‪ ,‬מצאו את גופתו‪ ,‬בצעו טקס הלוויה‪ ,‬והכתירו את תורסימונד‬
‫למלך החדש‪ .‬יורדנס מספר שגופתו נמצאה במקום בו היו מעט גופות‪ ,‬מכיוון שהיה אמיץ ונלחם לבדו‬
‫(‪ . )Jord. Geti. 41.214‬ליורדנס‪ ,‬בתור אדם ממוצא גותי‪ ,‬היה חשוב להציג את בני עמו בצורה חיובית‪.‬‬
‫הוא נותן כיבודים רבים למנהיגים הגותיים שנלחמו לצידו של אטילה‪ ,‬וכן מציג את תאודריק ותורסימונד‬
‫כאנשים אמיצים‪ .‬בפועל‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬לא סביר שתאודריק היה נלחם לבדו ללא שום עזרה‪ ,‬וגופתו‬
‫נמצאה כנראה עקב כך שלמלך היה בגד וציוד מיוחד‪ .‬הויזגותים‪ ,‬לעומת גותים אחרים‪ ,‬אימצו לעצמם את‬
‫הציודים השונים של הרומאים‪ 33 ,‬אבל כל לוחם היה חייב לצייד את עצמו‪ ,‬ואין שום ספק שלמלך היה את‬
‫הציוד וסממני ביגוד נוספים שלפיהם ניתן היה למצוא את גופתו בין גופות הקרב‪.‬‬
‫אחרי טקס ההלוויה‪ ,‬תורסימונד רצה לנקום באטילה וההונים על מות אביו‪ .‬אבל‪ ,‬גרגוריוס מטור ויורדנס‬
‫מספרים שאטיוס ייעץ למלך הטרי לחזור לטולוז ולבסס את שלטונו מכיוון שאחיו יכולים לתפוס את‬
‫כתרו‪ ,‬דבר שיוביל למלחמת אזרחים בין הויזגותים (‪Greg. Tur. HF. 2.7; Jord. Geti. 41.215-‬‬

‫‪MacDowall, Germanic Warrior, p. 19 33‬‬

‫‪13‬‬
‫‪ .)216‬גרגוריוס מטור אף מוסיף באותה הפסקה שאטיוס שכנע גם את מנהיג הפרנקים (כנראה מרוויוס‬
‫[‪ )]Meroveus‬לעזוב את שדה הקרב ולחזור לביתו‪ ,‬אולי בכך שהזהיר אותו שאטילה עשוי לתקוף את‬
‫ביתו‪ ,‬אשר נמצא על דרך החזרה למזרח ‪ .34‬שני המחברים נותנים סיבות שונות לאינטרס של אטיוס לנהוג‬
‫כך‪ ,‬ובזמן שגרגוריוס מטור מרמז שאטיוס ביקש לקחת את השלל הרב שנשאר בשדה הקרב ( ‪Greg.‬‬
‫‪ , )Tur. HF. 2.7‬יורדנס טוען שבשמירה על ההונים‪ ,‬ביקש אטיוס לשמור על מאזן הכוחות‪ ,‬ובכך לא‬
‫להביא לנחיתות צבאית של הרומאים מול הברברים האחרים (‪ .)Jord. Geti. 41.216‬בפועל‪ ,‬אף אחד‬
‫ממחברי המקורות לא יכול היה לדעת בוודאות מה עבר בראשו של אטיוס‪ ,‬ובמחקר המודרני קיימות דעות‬
‫שונות ומגוונות לגבי האינטרסים ה"אמיתיים" של המצביא הרומי‪ .‬אין זה המקום לפרט את הדעות‬
‫השונות‪ ,‬אך ניתן להצביע על כמה נקודות ברורות‪ :‬ראשית כל‪ ,‬הדבר בוצע מצידו של אטיוס ללא תכנון‬
‫מוקדם‪ ,‬שכן אין ספק‪ ,‬גם במידה ונאמין לסיבת הצלחת השכנוע של המקורות‪ 35,‬שהאופציה לשכנע את‬
‫הויזגותים התאפשרה רק עקב מותו של תאודריק‪ .‬בוודאי שאטיוס לא יכול היה לחזות מראש את מותו של‬
‫המלך הויזגותי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לפני הוודאות מותו של תאודריק‪ ,‬הכוחות המערביים‪ ,‬כזכור‪ ,‬הטילו מצור על‬
‫המחנה ההוני וחיכו לדילול באספקתו‪ .‬נראה שגם אטיוס היה שותף מלא למצור זה‪ ,‬כפי שמרמז יורדנס‬
‫(‪ .)Jord. Geti. 40.213‬לא ידוע האם אטיוס יכול היה למנוע את טבח ההונים מצד הויזגותים במידה‬
‫והמצור היה נמשך‪ ,‬אך בכל מקרה‪ ,‬כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬אטילה עצמו לא היה נתפס חי‪ ,‬עובדה שאטיוס‬
‫יכול היה להיות מודע לה‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן לומר שאטיוס היה אופורטוניסט ‪ ,‬ועקב אינטרס שהיה ידוע רק לו‪,‬‬
‫החליט לנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקו‪ .‬שאלה נוספת‪ ,‬עליה אין תשובה‪ ,‬היא מדוע אטילה לא תקף את‬
‫אטיוס לאחר שהויזגותים והפרנקים עזבו? ברור שב‪ , 452-‬כאשר אטילה פלש לאיטליה‪ ,‬הוא לא הרגיש‬
‫‪36‬‬
‫כעס עליו על כך שהצטרף לויזגותים ב‪,451-‬‬ ‫מחויבות כלשהיא כלפי אטיוס על כך שהשאירו בחיים‪,‬‬
‫ולכן סביר להניח שכך היה גם בסוף הקרב בשדות הקאטאלאוניים‪ .‬בנוסף‪ ,‬אטילה‪ ,‬כדיפלומט חכם‪ ,‬יכול‬
‫‪37‬‬
‫אם כן‪ ,‬ההסבר ההגיוני הינו שאטילה‬ ‫היה ללא ספק להבין את העובדה שאטיוס זקוק לו כנגד הגרמנים‪.‬‬
‫לא היה מספיק חזק מבחינה צבאית על‪-‬מנת לתקוף‪ .‬צבאו ספג אבידות כבדות במהלך הקרב‪ ,‬כה כבדות‬
‫שגרמו לו לסגת ולהסתגר במחנה‪ .‬בנוסף‪ ,‬כפי שכבר צ וין‪ ,‬אטילה לא היה מוכן לקרב‪ ,‬והשטח לא בהכרח‬
‫התאים לו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בהיותו סגור במחנה‪ ,‬לאטילה היה צורך בזמן רב על‪-‬מנת לצאת ולהתארגן לקרב‬
‫נוסף‪ ,‬אחרי שכבר הייתה פגיעה מוראלית קשה בחייליו‪ ,‬דבר שהיה קריטי ללוחמים ההוניים‪ ,‬ואטיוס יכול‬
‫היה בקלות להביסו ברגע שהלה היה מנסה לצאת מהמחנה‪ .‬כך‪ ,‬אטילה‪ ,‬אחרי שנשאר זמן מה בתוך‬
‫המחנה‪ ,‬אסף את ציודו וחזר למזרח ‪ .‬כאשר וידאו זאת‪ ,‬אטיוס והרומאים אספו את ציודם‪ ,‬וחזרו לאיטליה‪.‬‬

‫‪Thompson, The Huns, p. 156 34‬‬

‫‪ 35‬תורסימונד נרצח על‪-‬ידי אחיו שנתיים מאוחר יותר‪ .‬הדבר בהחלט מוכיח שלאחר מותו של תאודריק הייתה אי יציבות‬
‫במסגרת השלטונית של הויזגותים‪ ,‬ולכן הגיוני הוא שאטיוס יכול היה לנצל חוסר יציבות זו על‪-‬מנת להשפיע על דעתו של‬
‫תורסימונד‪.‬‬
‫‪Thompson, The Huns, p. 157 36‬‬
‫‪ 37‬אכן‪ ,‬הסיבה שנותן יורדנס לגבי האינטרסים של אטיוס נראית הגיונית מכיוון שהזיכרון על אלאריק (‪ )Alaric‬הראשון‬
‫והפשיטה על רומא היה עדיין צרוב היטב במוחם של הרומאים‪ ,‬והכיבוש האוסטרוגותי של עיר זו ‪ 25‬שנים מאוחר יותר‬
‫בהחלט מרמזים שברוח התקופה היה בהחלט ביסוס לאינטרס זה של אטיוס‪ ,‬כפי שמציג זאת יורדנס‪ .‬אך שוב‪ ,‬הדבר הינו בגדר‬
‫השערה בלבד‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫בדומה למרבית הקרבות ההיסטוריים‪ ,‬מספר ההרוגים‪ ,‬כמו גם גודל הצבאות‪ ,‬אינו ברור‪ .‬על‪-‬פי יורדנס‪,‬‬
‫מספר הנופלים‪ ,‬בשני הצדדים‪ ,‬היה ‪ ,165,000‬לא כולל ‪ 15,000‬נוספים‪ ,‬אשר נהרגו בעימות בין‬
‫הגפידים לפרנקים בלילה שלפני הקרב (‪ .)Jord. Geti. 41.217‬הידאטיוס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מדבר על‬
‫‪ 300,000‬הרוגים בשני הצדדים (‪ .) Hyda. CH. 28‬כל המספרים הללו מוגזמים ואינם ריאליים‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬אין ספק שמספר ההרוגים היה רב‪ .‬כבר ראינו שיורדנס תיאר שבשחר היום שלאחר הקרב הלוחמים‬
‫ראו מספר רב של גופות בשדה הקרב‪ ,‬וכן שהקרב היה זוועתי וקשה כפי שמעולם לא נראה‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫הוא נותן תיאור נוסף אשר מדגיש עוד יותר נקודה זו‪ :‬מכיוון שאם נאמין לזקנינו‪ ,‬הפלג שעבר בין‬
‫הגדות הנמו כות לאורך המישור התמלא בצורה אדירה בדמם של הפצועים וההרוגים‪ .‬הוא לא הוצף‬
‫על‪-‬ידי גשמים‪ ,‬כפי שהפלגים בדרך‪-‬כלל מוצפים‪ ,‬אלא תפח על‪-‬ידי זרם מוזר והפך למבול בגלל‬
‫הכמות הרבה של הדם‪ .‬אלו שפצעיהם דחפו אותם לשתות את המים על‪-‬מנת להקל על הייבוש‪ ,‬שתו‬
‫את המים המעורבבים עם דם קרוש‪ .‬בצרתם האומללה שתו את מה שחשבו שהיה דמם שנשפך‬
‫מפצעיהם (‪ .)Jord. Geti. 40.208‬אכן‪ ,‬הטבח היה רב‪ ,‬וגם דאמאסקיוס (‪ )Damascius‬מסוף המאה‬
‫החמישית וראשית המאה השישית נותן את התיאור הבא‪ :‬אף אחד משני הצדדים לא שרד למעט‬
‫המנהיגים ומספר תומכיהם‪ .‬אבל‪ ,‬הרוחות ש ל הנופלים המשיכו להילחם במשך שלושה ימים‬
‫‪38‬‬
‫ולילות‪ ,‬בצורה אלימה כאילו שהיו עדיין בחיים‪ .‬נקישת נשקיהם בהחלט נשמעה‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬מספר החיילים שנלחמו בקרב לא מאפשר מספר כה רב של הרוגים כפי שמציגים זאת יורדנס‬
‫והידאטיוס‪ .‬יורדנס מספר שניתן לומר בהסתייגות‪ ,‬שלפני תחילת המערכה בצבא של אטילה היו‬
‫‪ 500,000‬חיילים (‪ .)Jord. Geti. 35.182‬נראה שיורדנס עצמו מטיל ספק במספרים שמציגים‬
‫מקורותיו‪ .‬מספר זה נבע מהפחד הרב שהיה קיים מההונים בתקופות פלישתם‪ .‬מרבית הצבאות ה"גדולים"‬
‫של תקופה הורכבו מכמה עשרות אלפי חיילים‪ .‬תומסון אף טען שאינו מאמין שאטילה יכול היה להאכיל‬
‫צבא של ‪ 30,000‬חיילים‪ 39 .‬אכן‪ ,‬לא סביר שלמערכה שנעה על‪-‬פני שטחים גדולים‪ ,‬עם דרישות אספקה‬
‫עצומות‪ ,‬כאשר יש צורך לנוע במהירות ולחלק את השלל בין הלוחמים‪ ,‬אטילה היה מביא איתו יותר‬
‫מכמה עשרות אלפי לוחמים‪.‬‬
‫את גודל הצבאות המערביים לא ניתן אפילו להעריך‪ .‬לפי סידוניוס אפולינריס‪ ,‬אטיוס יצא מאיטליה עם‬
‫מספר חילות עזר ללא חיילי קבע (‪ ,)Sido. Apol. Carm. 7.329-331‬אך ללא מידע נוסף לא ניתן‬
‫לומר בכמה חיילים מדובר‪ .‬כנראה שהויזגותים היו נוכחים בכוחות מאוד גדולים‪ ,‬ובנוסף אליהם היו‬
‫לרומאים גם בעלי ברית נוספים‪ ,‬אך לא ידוע אלו בעלי ברית אכן נוכחו‪ ,‬או באיזה כוחות‪ .‬ידוע שלאטיוס‬
‫הייתה קבוצה של בוקלארי (‪ ,)bucellarii‬כלומר קבוצת חיילים שהועסקו אישית על‪-‬ידי המצביא‬
‫הצבאי‪ 40 ,‬ולכן הגיוני מאוד שקבוצה זו נכחה בשדות הקאטאלאוניים‪ .‬עקב כל המשתנים הללו‪ ,‬ברור שגם‬
‫העיון בנוטיטיה דיגניטאטום (‪ ,)Notitia Dignitatum‬רשימת נושאי התפקידים של שתי האימפריות‬

‫‪in Thompson, The Huns, p. 155 38‬‬

‫‪Thompson, The Huns, p. 300 n.65 39‬‬
‫‪Southern and Dixon, The Late Roman Army, p. 72 40‬‬

‫‪15‬‬
‫המתוארכת לתחילת המאה החמישית‪ ,‬אינו יכול לעזור בפתרון בעיה זו‪ .‬כך‪ ,‬אין שום אפשרות לדעת את‬
‫גודל הכוחות‪.‬‬
‫כמובן שכאשר ארגן את כוחותיו לפני הגעתו לאורליאן‪ ,‬אטיוס היה מודע לכך שיצטרך להילחם בצבאו‬
‫של אטילה‪ ,‬ולכן הגיוני שדאג מראש שמספר כוחותיו לא יהיו קטנים מהנדרש‪ .‬אטיוס עשה שימוש רב‬
‫בשכירי חרב הוניים בעבר‪ ,‬ואין ספק שהכיר את חולשתם‪ .‬אטילה לעומתו‪ ,‬כפי שכבר ציינו‪ ,‬כלל לא‬
‫ציפה שיצטרך להילחם בברית של עמים‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן להעריך שמספר החיילים המערביים היה גדול מזה‬
‫של ההונים‪ ,‬או‪ ,‬גם במקרה והיה קטן יותר‪ ,‬זה לא היה בהרבה‪ ,‬אלא הייתה זו הכמות הדרושה לניצחון‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫פרק ג‪ :‬משמעות הקרב‪:‬‬

‫אין ספק שלפלישות ההוניות היו השלכות משמעותיות על ההיסטוריה המערבית ועל נפילתה של‬
‫האימפריה המערבית‪ .‬אולם‪ ,‬לקרב בשדות הקאטאלאוניים‪ ,‬העימות המוכר ביותר של האימפריה ההונית‪,‬‬
‫לא הייתה השפעה רבה על ההתפתחות ההיסטורית‪ .‬האימפריה המערבית לא עברה שום שינוי משמעותי‬
‫בשום רמה בעקבות הניצחון‪" .‬זעם האל" אומנם הובס ומיתוס ה"בלתי מנוצח" נשבר‪ ,‬אך הדבר לא שינה‬
‫מאומה לגבי המערכה ההונית לאיטליה ב‪ , 452-‬מערכה שהסתיימה בהסדר ולא עקב הצלחה צבאית של‬
‫הרומאים‪ .‬גם במידה ואטיוס אכן רצה לשמור על כוחם של ההונים על מנת לשמור על האיזון מול‬
‫הגותים‪ ,‬הדבר לא שינה הרבה‪ :‬לאחר התמוטטותה של האימפריה ההונית עמים גרמניים רבים קיבלו שוב‬
‫את עצמאותם‪ ,‬איימו על האימפריה‪ ,‬הויזגותים התחזקו‪ ,‬וב‪ 476-‬האוסטרוגותים הדיחו את האימפראטור‬
‫הרומי האחרון‪.‬‬
‫להפסד לא היו השלכות גם על האימפריה ההונית‪ .‬תומסון אומנם האמין שעקב הקרב בשדות‬
‫הקאטא לאוניים כוח האדם ההוני היה דל בזמן המערכה באיטליה‪ 41,‬אך בפועל כוחם של ההונים לא נפגע‬
‫בצורה משמעותית וכאמור במערכה לאיטליה ב‪ 452-‬היו להם הצלחות רבות‪ .‬הגבולות והיציבות של‬
‫האימפריה ההונית נשארו ללא שינוי‪ .‬מעמדו השלטוני של אטילה נשאר יציב‪ ,‬ורק למותו ב‪ 453-‬הייתה‬
‫השפעה מכרעת על האימפריה ההונית והתמוטטותה‪.‬‬

‫הניצחון המערבי שימר את המצב הקיים‪ ,‬למעט מצבם של הויזגותים‪ ,‬אותו נציין בהמשך‪ .‬ישנן אין ספור‬
‫דעות באשר להתפתחות ההיסטורית במקרה ותוצאת בקרב הייתה שונה‪ .‬אין זה המקום לפרט דעות אלו‪,‬‬
‫אך נשאלת השאלה האם ניצחון הוני היה בכלל משנה רבות? כפי שכבר צוין לעיל‪ ,‬בראש מעניינם של‬
‫ההונים היו ביזה‪ ,‬שלל וקבלת מסים‪ .‬בשונה מהמונגולים מאות שנים מאוחר יותר‪ ,‬כיבוש השטחים היה‬
‫בחשיבות משנית‪ ,‬והם לא נשארו באזורים שאותם בזזו‪ .‬למרות שסיבת הפלישה לגאליה לא לגמרי‬
‫ברורה‪ ,‬במשך מספר חודשים עד הקרב‪ ,‬ההונים אכן עסקו בעיקר בביזה‪ .‬כך‪ ,‬ספק אם ההונים ביקשו‬
‫להמשיך ולכבוש את גאליה‪ ,‬ובמידה ואטילה היה מעוניין בכיבושים ‪ ,‬אין סיבה שלא היה פולש לאיטליה‪,‬‬
‫מוקד האימפריה והעושר המערבי‪ ,‬ו אזור שלא היה הרבה יותר חזק מבחינה צבאית מהויזגותים בגאליה‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬צבא המבוסס על פרשים לא יכול היה להמשיך במערכה עוד זמן רב מכיוון שבסוף יוני הייתה‬
‫תקופה בעלת פחות מספוא מאשר באפריל‪ ,‬ולכן ספק רב אם ההונים תכננו לנהל עימות רציני עם‬
‫הויזגותים בהמשך אותה השנה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אחרי מערכה של מספר חודשים‪ ,‬כוחותיו של אטילה כבר‬
‫סחבו שלל רב‪ ,‬היו עם מספר מסוים של אבדות‪ ,‬עם פחות אספקה‪ ,‬ובוודאי שהיו גם עייפים‪ ,‬דבר שמחזק‬
‫את העובדה שההונים לא התכוונו להשאיר לסוף המערכה את העימות עם הויזגותים‪ .‬ספק רב גם אם‬
‫אחרי שבמשך מספר חודשים בזזו רק את צפון‪-‬מזרח גאליה‪ ,‬ההונים היו מתחילים את המסע הארוך‬
‫מאורליאן לטולוז בסוף יוני‪ .‬מעל לכל‪ ,‬חשוב להבין את החשיבות שבמותו של אטילה‪ .‬גם אם אטילה היה‬

‫‪Thompson, The Huns, p. 161 41‬‬

‫‪17‬‬
‫חוזר בשנה שלאחר מכן וכובש את גאליה או מספח את הויזגותים לצבאו‪ ,‬צריך לזכור שמותו הביא בסופו‬
‫של דבר לשחרורם של העמים המסופחים לאימפריה ההונית במערב‪ ,‬וספק אם כיבוש גאליה‪ ,‬או אפילו‬
‫איטליה‪ ,‬היו מונעים את העימותים הפנימיים ואת ההתמרדויות המוצלחות של העמים הכבושים של‬
‫האימפריה ההונית‪.‬‬

‫החשיבות היחידה שניתן להצביע עליה‪ ,‬כאמור‪ ,‬נמצאת אצל הויזגותים‪ .‬קודם כל‪ ,‬קיימת חשיבות מסוימת‬
‫למותו של תאודריק‪ .‬מלך זה היה יותר מתון כלפי הרומאים מאשר יורשיו‪ ,‬אך בפועל‪ ,‬מותו רק הקדים‬
‫את אשר היה מתרחש בכל מקרה תוך מספר שנים או פחות‪ .‬מותו הפתאומי יצר מתח בין חמשת בניו‪,‬‬
‫אשר במהלך השנים עסקו בלרצוח איש את רעהו ויצרו חוסר יציבות שלטונית מסוימת‪ ,‬אך הדבר לא היה‬
‫קריטי לגבי מדיניות החוץ של הויזגותים‪ .‬כך‪ ,‬למותו של תאודריק הייתה חשיבות מסוימת‪ ,‬אך לא רבה‪.‬‬
‫החשיבות האמיתית לגבי הויזגותים הייתה בכך שהשתתפותם בקרב החזירה אותם למרכז הפוליטיקה‬
‫האימפריאלית‪ ,‬וכאשר אטילה מת והרומאים לא יכלו לנצל את ההונים על‪-‬מנת לבלום את העמים‬
‫‪42‬‬
‫הגרמניים‪ ,‬הויזגותים נשארו עם כוח פוליטי רב‪.‬‬

‫את חשיבותו של הקרב בשדות הקאטאלאוניים ניתן להשוות עם קרב אדריאנופוליס (‪)Adrianople‬‬
‫בשנת ‪ .378‬קרב אדראינופוליס חשף בפני הברברים השונים מעבר לריין ולדנובה את החולשה הצבאית‬
‫של שתי האימפריות הרומיות‪ ,‬דבר ששינה לתמיד את מאזני הכוחות‪ .‬יותר ויותר ברברים‪ ,‬אשר הבינו‬
‫שניתן ל תפוס את השטחים הרומיים‪ ,‬החלו לפלוש לשטחי האימפריות בשנים שלאחר הקרב‪ .‬לקיסרים‬
‫הרומיים לא הייתה ברירה אלא לשכור או לשלב עוד ועוד גרמנים והונים בתוך צבאותיהם מכיוון שלא‬
‫הייתה להם תועלת רבה מהחיילים הרומיים‪ .‬למרות שהיו אלו הצבאות של האימפריה המזרחית אשר‬
‫הובסו בקרב זה ‪ ,‬המערב הוא שהרגיש את השפעת הקרב לטווח הארוך מכיוון שהקיסרים המזרחיים‬
‫פעמים רבות העסיקו קבוצות ברבריות המסוכנות להם‪ ,‬והפנו אותן כנגד האימפריה המערבית‪ .‬במידה‬
‫והגותים היו מפסידים בקרב זה‪ ,‬ספק אם האימפריה המערבית הייתה מקבלת זעזוע כה חזק‪ ,‬נבזזת ב‪-‬‬
‫‪ ,410‬ואף נופלת עד סוף המאה החמישית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הכנסתם של הברברים לתוך הצבאות הרומיים‬
‫הביא לשינויים צבאיי ם מרחיקי לכת‪ ,‬בהם הצבאות הרומיים החלו עוד יותר לקבל את הצורה האופיינית‬
‫‪43‬‬
‫יותר לצבאות של ימי הביניים מאשר ללגיונות הקלאסיים‪.‬‬
‫אין ספק שלקרב בשדות הקאטאלאוניים לא הייתה חשיבות רבה כזאת‪ .‬כמובן שניתן לטעון שההבדל‬
‫העיקרי בין הקרבות נעוץ בכך שהרומאים הובסו באדריאנופוליס‪ ,‬אבל‪ ,‬כפי שכבר ציינו‪ ,‬גם במקרה של‬
‫ניצחון הוני לא היו לכך השפעות מרחיקות לכת‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬במידה ולא היו השלכות צבאיות‪ ,‬פוליטיות‪ ,‬כלכליות וחברתיות רבות‪ ,‬מדוע הקרב בשדות‬
‫הקאטאלאוניים זוכה להתייחסות היסטוריוגרפית כה רחבה‪ ,‬והוא נתפס כלא פחות חשוב מהקרב‬
‫באדריאנופוליס? אין ספק שהקרבות האחרים‪ ,‬אשר צוינו לעיל בהם השתתפו ההונים היו בעלי השלכות‬

‫‪Heather, The Goths, pp. 187-8 42‬‬

‫‪MacDowall, Adrianople AD 378, pp. 89-90 43‬‬

‫‪18‬‬
‫גדולות יותר מאשר קרב זה‪ .‬ניתן לומר שהסיבה העיקרית לתפיסות אלו נעוצה בטבח הרב שהתרחש‬
‫בקרב‪ .‬התיאורים הזוועתיים של יורדנס ודאמאסקיוס‪ ,‬מספר ההרוגים הרב שמציין הידאטיוס וכן הנרטיב‬
‫המורחב של יורדנס בהחלט מראים שגם שנים רבות לאחר הקרב הוא נזכר בקונוטציה של הרג רב‪.‬‬
‫הקרבות האחרים של ההונים לא זכו לתיאורים מסוג זה‪ .‬לכן‪ ,‬המסקנה המתבקשת היא שהסיבה שהקרב‬
‫כה מוכר גם כיום היא לא עקב חשיבותו‪ ,‬אלא עקב התוצאות המיידיות והזיכרון שלהן‪ ,‬דבר שבהחלט‬
‫התבטא במקורות‪ .‬בפועל‪ ,‬קרב אדריאנופוליס היה הקרב החשוב ביותר לקראת סופה של האימפריה‬
‫המערבית והמעבר לימי הביניים‪.‬‬

‫הקרב בשדות הקאטאלאוניים היה לא מתוכנן על‪-‬ידי אטילה‪ ,‬והוא נגמר עוד לפני שהתחיל‪ ,‬כלומר כאשר‬
‫אטיוס ותאודריק הופיעו במפתיע‪ ,‬יחדיו‪ ,‬באורליאן‪ .‬כנראה שכבר בשלב זה הכוחות המערביים נחלו‬
‫ניצחון כלשהוא והדפו את אטילה לשדות הקאטאלאוניים‪ ,‬שם הכריחו אותו לקיים קרב אליו לא היה מוכן‬
‫או מסוגל לנהלו בתנאים שהתאימו לו‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬היה זה‪ ,‬כפי שתיאר זאת גיבון‪" ,‬הניצחון האחרון‬
‫שהושג בשם האימפריה המערבית" ‪.44‬‬

‫‪Gibbon, The Decline and Fall of the Roman Empire, p. 493 44‬‬

‫‪19‬‬
 ‫נספח א‪:‬‬

‫ידית ברונזה של קדירה הונית‪ .‬לכאורה מאזור טרואה‪Maenchen-Helfen, The World of the ( .‬‬
‫‪.)Huns, p. 322 Fig. 50‬‬

‫‪20‬‬
 ‫נספח ב‪:‬‬

‫מצבת אבן שיש מהמאה השלישית המוקדשת ל"טריפון"‪ .‬נמצאה בחורבות טאנאיס שבקצה‬
‫המערבי של נהר הדון‪ ,‬ליד ים אזוב‪ ,‬אזור אשר היה בתקופה זו תחת שליטה אלאנית‪Brezinski ( .‬‬
‫‪.)and Mielczarek, The Sarmatians, p. 9‬‬

‫‪21‬‬
 :‫ביבליוגרפיה‬

Bachrach B.S., A History of the Alans in the West: From their First Appearance in
the Sources of Classical Antiquity through the Early Middle Ages, Minneapolis:
University of Minnesota Press, 1973.
Brzezinski R. and Mielczarek M., The Sarmatians, 600 BC – AD 450, Oxford:
Osprey Publishing, 2002.
Bury J.B., History of the Later Roman Empire: From the Death of Theodosius I. to
the Death of Justinian, vol. 1, New York: Dover Publications, 1958.
Dahmus J.H., Seven Decisive Battles of the Middle Ages, Chicago: Burnham Inc.
Pub., 1983.
Gibbon E., The Decline and Fall of the Roman Empire, ed. J.B. Bury, vol. 3,
London: Fred de Fau and Co., 1909.
Heather P.J., The Goths, Oxford: Wiley-Blackwell, 1998.
Hodgkin T., Italy and Her Invaders, vol. 2, Oxford: Clarendon Press, 1892.
Lindner R.P., 'Nomadism, Horses and Huns', Past and Present 92, (1981) pp. 3-
19.
MacDowall S., Adrianople AD 378: The Goths Crush Rome's Legions, Oxford:
Osprey Publishing, 2001.
- -, Germanic Warrior, 236-568 AD, London, Auckland, Melbourne, Singapore
and Toronto: Osprey Publishing, 1996.
- -, Late Roman Cavalryman, AD 236-565, Oxford: Osprey Publishing, 2002.
Maenchen-Helfen O., The World of the Huns: Studies in their History and Culture,
Berkeley: University of California Press, 1973.
Nicolle D., Romano-Byzantine Armies, 4th-9th Centuries, London: Osprey
Publishing, 1992.
Southern P. and Dixon K.R., The Late Roman Army, New Heaven: Yale
University Press, 1996.
Thompson E.A., The Huns, ed. P.J. Heather, Oxford: Wiley-Blackwell, 1999.
Wess R., Leadership Secrets of Attila the Hun, New York: Warner Books, 1985.

22