‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬

‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫כיצד הופכים להיות טובים‬

‫עבודה זו עוסקת בתיאור תהליך ההתפתחות המוסרית של בני אדם‪ ,‬מגיל צעיר ומצב של בורות לגבי‬
‫ה טוב‪ ,‬ועד להיותם אנשים טובים המקבלים החלטות טובות ומבצעים מעשים טובים‪ .‬שני מאמרים‬
‫נסקרים כאן‪ ,‬באחד בורניט מציג את תהליך ההתפתחות המוסרית כתהליך של היכרות הולכת ומעמיקה‬
‫עם מעשים טובים הגורמים להנאה‪ ,‬שזו מובילה את האדם להמשיך ולהעמיק בתהליך; ובשני קורצר‬
‫מתאר את תהליך ההתפתחות המוסרית כתהליך שאולי יש בו מידה מסוימת של הנאה אך מאופיין בעיקר‬
‫בעזרת כאב וסבל‪ ,‬והרצון להתרחק מהם‪ .‬בורניט וקורצר שניהם מסכימים על התיאור של אריסטו את‬
‫האדם הטוב‪ ,‬ותיאור הקטגוריות המוסרית של האדם‪ .‬בנוסף‪ ,‬שניהם נדרשים לקשר שאריסטו יוצר בין‬
‫הנאה מפעולות ובין המוסריות של הפעולות הללו‪ ,‬והטענה שפעולות מוסריות הינן מהנות בפני עצמן‪.‬‬

‫הטענות של אריסטו בהן נעסוק כאן מגיעות מ"האתיקה הניקומאכית" שלו‪ .‬אריסטו לא מפנה את‬
‫ההרצאות של האתיקה הניקומאכית לקהל הרחב‪ ,‬ולא חושב שהרצאות אלו הן מספיקות להתפתחות‬
‫מוסרית‪ .‬הוא מפנה את ההרצאות שלו לקהל יווני‪ ,‬משכיל‪ ,‬שכבר מסכים איתו לגבי הנחות המוצא שלו‪:‬‬
‫שהאדם רודף אחר ‪ .eudaimonia‬תפקידה של החקירה המוסרית הוא לא להצדיק את הרדיפה הזו‪ ,‬או‬
‫להצדיק מדוע אומץ‪ ,‬נדיבות‪ ,‬מתינות וכן הלאה נחשבות מעלות טובות; תפקידה של החקירה המוסרית‬
‫הוא להסביר מדוע זה המצב‪.‬‬

‫אריסטו דורש מהקהל שלו שכבר ידע להכיר את הטוב‪ ,‬ויהיה מורכב מאנשים טובים בפני עצמם; הוא‬
‫מבסס את ההרצאות שלו על כך שהם כבר מסכימים לגבי מה הוא הטוב‪ .‬האם אריסטו מרצה בעצם למי‬
‫שלא זקוק לו? לא‪ .‬התלמידים של אריסטו מיושבים בדעתם ויכולים לזהות מה הוא הטוב‪ ,‬אבל לא‬
‫יודעים עדיין להסביר מדוע הוא הטוב‪ .‬הם יודעים לזהות את ‪ ,the that‬אבל אינם יודעים לזהות את‬
‫‪.the because‬‬

‫אריסטו‪ ,‬ובוודאי הקהל שלו‪ ,‬מכירים את העמדה של סוקרטס ואפלטון‪ ,‬צורה ספציפית של‬
‫אינטלקטואליזם‪ ,‬הרואה במצוינות פועל יוצא של ידיעה‪ .‬אריסטו מתנגד לכך שלמידה היא מספקת‬
‫להכרת הטוב; הכרת הטוב חייבת לכלול גם פעולה נכונה‪ ,‬ולא רק ידיעה נכונה‪.‬‬

‫‪"As a condition for having a virtue, however, the knowing counts for nothing, or [rather] for only‬‬
‫‪a little, whereas the other two conditions are very important, indeed all-important. And we‬‬
‫"‪achieve these other two conditions by the frequent doing of just and temperate actions.‬‬
‫)‪(1105b2-5‬‬

‫הוא גם לא מאמין שהוראה יכולה להפוך אדם עם קלקלה לאדם עם מעלות טובות; ילד ללא חינוך מתאים‬
‫יהפוך להיות אדם עם הנטיות הלא נכונות‪ ,‬וההוראה של אריסטו לא יכולה לעזור לו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כמובן‬
‫שהמטרה של אריסטו היא ללמד; על כן הוא חייב לבנות תפיסה של התפתחות מוסרית שיש בה מקום‬
‫להוראה‪ ,‬אבל לא מקום עליון ומספיק בפני עצמו‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫על רקע זה אריסטו נותן את ההגדרה שלו למאפייני האדם הטוב כך‪:‬‬

‫‪“For actions in accord with the virtues to be done temperately or justly is does not suffice that‬‬
‫‪they themselves have the right qualities. Rather, the agent must also be in the right state when‬‬
‫‪he does them. First, he must know [that he is doing virtuous actions]; second, he must decide on‬‬
‫‪them, and decide on them for themselves; and, third, he must also do them from a firm and‬‬
‫)‪unchanging state.” (1105a30-33‬‬

‫לפי אריסטו‪ ,‬כדי להיות אדם טוב‪ ,‬לא מספיק לבצע פעולות טובות‪ ,‬אלא יש להיות במצב הנכון כאשר‬
‫עושים זאת‪ .‬המצב הזה כולל ידיעה של הטוב; הפעולות צריכות לנבוע מהחלטה מושכלת לבצע את‬
‫הפעולות הטובות‪ ,‬ובזכות עצמן ולא למען טובה אחרת; ולבסוף‪ ,‬המצב של האדם הטוב‪ ,‬המצב הנכון‬
‫שבו הוא נמצא‪ ,‬צריך להיות מצב יציב ועקבי‪ .‬הרקע להגדרה זו הוא שפעולות טובות נתפסות כפעולות‬
‫נאות וכפעולות מיטיבות; ללא האלמנט הפסיכולוגי של הגדרת האדם הטוב‪ ,‬היותו של אדם טוב הייתה‬
‫מצטמצמת להיותו אדם מוצלח‪ :‬אדם טוב פשוט היה אדם שמבצע פעולות אמיצות‪ ,‬אדם שמצליח להיות‬
‫עשיר‪ ,‬אדם בריא‪ ,‬אדם אהוב שיש לו חברים‪ .‬הגדרה זו מחברת את האלמנט הפעיל‪ ,‬היות אדם טוב‬
‫בעיני אריסטו אדם שפועל בצורה טובה‪ ,‬עם אלמנט פסיכולוגי ועם אלמנט של ידיעה‪ ,‬שהוא התולדה‬
‫של חינוך מוסרי‪ .‬כך אריסטו נותן ערך לחינוך מוסרי‪ ,‬בלי להתדרדר לאינטלקטואליזם‪.‬‬

‫הגדרת אריסטו לאדם הטוב גם נותנת לנו מרכיבים‪ ,‬שהסידור שלהם יכול ליצור עבורנו מסע של‬
‫התפתחות מוסרית‪ .‬כל מרכיב בהגדרה הוא שלב שאנחנו צריכים לפתח‪ ,‬שהרי אריסטו אומר שאנחנו‬
‫לא נולדים אנשים טובים‪ ,‬ואת כל מרכיבים אלו אנחנו צריכים לרכוש‪ .‬החזקה במרכיב אחד או יותר‪,‬‬
‫אבל לא בכולם‪ ,‬נותנת לנו קטגוריות מוסריות של בני אדם שונים‪ .‬כך למשל‪ ,‬אדם הסובל מחולשת רצון‬
‫(‪ )akratic‬הוא אדם שמכיר את הטוב וקיבל החלטה לעשות את הטוב‪ ,‬אך לא ביצע את ההחלטה; ואילו‬
‫אדם בעל רצון מכיר את הטוב‪ ,‬מקבל החלטה לעשות את הטוב ומבצע אותו‪ ,‬אבל נבדל מהאדם הטוב‬
‫בכך שהוא לא פועל מתוך המצב הנכון – שכן אין הרמוניה בין התשוקות שלו ובין הידיעה שלו‪.‬‬

‫בורניט וקורצר מסתכלים על ההגדרה הזו ושואבים ממנה את השלבים להתפתחות מוסרית ואת‬
‫הקטגוריות המוסריות של בני אדם‪ ,‬אבל נבדלים הן בסידור השלבים השונים והן במוטיבציה להתפתח‬
‫משלב לשלב‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫הנאה כמורת דרך‬

‫נקודת הפתיחה של בורניט היא הקהל שאריסטו מכוון אליו את ההרצאות שלו‪ .‬הקהל הזה‪ ,‬אומר בורניט‪,‬‬
‫יודע מה הטוב (הוא יודע ‪ )the that‬אבל הוא לא יודע למה‪ .‬בביקורת על אינטלקטואליזם‪ ,‬שגם בורניט‬
‫שותף לה‪ ,‬השלב הראשון של התפתחות מוסרית הוא לא הוראה מוסרית כמו ההרצאות של אריסטו (או‬
‫להבדיל‪ ,‬הדיאלוגים של סוקרטס) אלא הקניית הידיעה של הדבר שהוא טוב ואצילי; ‪.the that‬‬

‫עבור בורניט‪ ,‬הנקודה שאריסטו אומר שפעולות טובות הן פעולות מהנות שגורמות עונג‪ ,‬היא נקודה‬
‫הכרחית לתהליך‪ .‬בהתפתחות המוסרית לפי בורניט‪ ,‬מדריכים את הילד לבצע פעולות טובות‪ ,‬והילד‬
‫לומר בעצמו שהן גם פעולות מהנות‪ .‬הוא עוד לא מבין שהן טובות‪ ,‬או למה הן טובות‪ ,‬אבל הוא יכול‬
‫לחוש שהן מהנות‪ .‬כאשר הילד מפנים שאלו פעולות מהנות‪ ,‬הוא יחפש לעשות אותן בעצמו‪.‬‬

‫‪“Aristotle is pointing to our ability to internalize from a scattered range of particular cases a‬‬
‫)‪general evaluative attitude which is not reducible to rules or precepts.” (Burnyeat, pg. 72‬‬

‫הילד מפתח‪ ,‬לפי בורניט‪ ,‬לא ידיעה של הטוב‪ ,‬אלא יכולת הערכה כללית שמכוונת אותו אל דברים‬
‫טובים‪ .‬כפי שאריסטו אומר‪ ,‬צעירים מונעים ברגשות; חינוך טוב מקנה להם הנאה מדברים טובים‪ ,‬אז‬
‫הם יחפשו לעשות את הדברים הטובים גם בלי להבין מדוע הם טובים‪ ,‬בגלל שהם מהנים‪ .‬הפנמת ההבנה‬
‫שמעשים טובים הם מהנים מניעה את החיפוש של הילד אחר מעשים טובים‪ ,‬ונותנת לו את ההבנה‬
‫הנדרשת של מה הוא ‪ the that‬שהוא המעשה הטוב והאצילי‪ .‬ההבנה הזו רק מחברת בין התענוגות של‬
‫הילד והדברים הנכונים‪ ,‬היא לא נותנת לו ידיעה שלמה של מה הוא הטוב‪ .‬כפי שבורניט אומר‪:‬‬

‫‪“The child’s sense of pleasure, which to begin with and for a long while is his only motive, should‬‬
‫‪be hooked up with just and noble things so that his unreasoned evaluative responses may‬‬
‫‪develop in connection with the right objects.” -pg. 80‬‬

‫ההבחנה הזו בין ידיעות היא חיונית לתהליך‪ .‬ילד שהפנים שפעולות טובות הן מהנות‪ ,‬מרגיש תשוקה‬
‫לעשות פעולות אלו‪ .‬תשוקה לדבר תלויה בהכרת הדבר; יש אינטנציונליות בתשוקות‪ .‬על כן‪ ,‬בשביל‬
‫שאדם ירצה לעשות פעולות טובות‪ ,‬הוא בוודאי צריך לדעת להכיר אותן ולהעריך אותן כטובות‪ .‬אבל‪,‬‬
‫בורניט מבחין בין יכולת זיהוי כזו‪ ,‬ובין ידיעה של כלל כללי כלשהו שמכווין את ההתנהגות בעוד מקרים‪.‬‬
‫זוהי ידיעה ספציפית‪ ,‬רק לגבי אותו הדבר‪ ,‬שהוא טוב‪ .‬כך יש "סיבה" לפעולה‪ ,‬אבל אין עדיין הבנה‬
‫של ‪ ,the because‬שהיא הדבר שההוראה של אריסטו מקנה‪ .‬ההוראה של אריסטו מעניקה למי שכבר‬
‫אוהב את הטוב‪ ,‬וכבר נהנה מהטוב‪ ,‬את הידיעה כיצד להמנע מטעויות‪ ,‬ולקבל הכוונה טוב יותר למעשיו‪,‬‬
‫ובעצם להקנות לו את החלקים החסרים להיותו אדם טוב‪:‬‬

‫)‪"to become fully virtuous" (ibid. pg. 81‬‬

‫התהליך הזה מקנה לילד את אחת הדרישות להיותו אדם הטוב‪ ,‬היכולת להכיר פעולות טובות‪ ,‬ומעביר‬
‫אותו קטגוריה בקטגוריות המוסריות של בני אדם‪ .‬אבל במצב הזה‪ ,‬פעולות טובות עדיין נעשות לשם‬
‫ההנאה‪ .‬השלב הבא הוא ללמוד לעשות את הפעולות הטובות בזכות עצמן‪ .‬השלב הזה מקנה טבע אצילי‬

‫‪3‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫לילד ומעביר אותו לשלב הבא בהתפתחות המוסרית‪ ,‬ולקטגוריה הבאה‪ .‬בקטגוריה הזו נמצאים אנשים‬
‫שיש להם הכרה של הטוב והם גם מקבלים החלטות נכונות‪ ,‬אבל לא מבצעים אותן‪ .‬בורניט נותן את‬
‫ההסבר האריסטוטלי לאקראסיה‪ ,‬ומתאר את האיש שיודע שני כללים נכונים‪ ,‬אבל פועל לפי זה שפחות‬
‫נכון‪ .‬עבור בורניט אקרסיה בפני עצמה לא צריכה הסבר‪ ,‬כי אם התהליך שבו לומדים להתמודד איתה‬
‫הוא שצריך תיאור‪.‬‬
‫‪“What needs explanation is not so much why some people succumb to temptation as why others‬‬
‫)‪do not.” (Burnyeat, pg. 85‬‬

‫הילד שלומד לעשו ת פעולות טובות למען ההנאה‪ ,‬עושה פעולות טובות‪ ,‬אבל עדיין פועל למען ההנאה‬
‫שלו‪ .‬במצב כזה‪ ,‬הוא עדיין נותן להנאות שלו להניע את קבלת ההחלטות שלו‪ .‬עם ההתפתחות החינוכית‬
‫שלו‪ ,‬מתפתח אצל הילד טבע אצילי‪ ,‬שמקנה לו את היכולת להבחין בין הכלל הפחות נכון לכלל היותר‬
‫נכון; אבל ההתפתחות הזו היא לאורך זמן‪ ,‬כך שאקרסיה מוסברת דרך המצאות בשלב כלשהו לאורך‬
‫התהליך הזה‪ .‬ההוראה המוסרית של אריסטו נחוצה עבור הילד כדי לעבור את השלב הזה וללמוד כיצד‬
‫לקבל את ההחלטות הנכונות באופן עקבי‪ .‬בזמן שהוא לומד את זה‪ ,‬הוא מקבל החלטות נכונות באופן‬
‫לא‪-‬עקבי‪ ,‬קרי הוא סובל מאקרסיה‪ .‬כך שלבי ההתפתחות המוסריים של בורניט הם הקניית הרגלים‪,‬‬
‫שנוטעים בנו תשוקות טובות‪ ,‬הקניית טבע אצילי‪ ,‬ובסוף‪ ,‬חינוך מוסרי נכון‪ ,‬שנותן לנו את הכלים‬
‫להמנע מטעויות‪ ,‬והופך אותנו לאנשים טובים בצורה שלמה‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫המסלול הכואב‬
‫נקודת הפתיחה של קורצר דומה לנקודת בפתיחה של בורניט‪ .‬שניהם מסתכלים על מאפייני האדם הטוב‬
‫של אריסטו כשלבים בהתפתחות מוסרית‪ ,‬ושניהם נשענים על קטגוריות מוסריות של בני אדם‪ .‬קורצר‬
‫נבדל מבורניט בסידור השלבים בהתפתחות המוסרית‪ ,‬ובכוח המניע את האדם להתקדם במסע הזה‪.‬‬

‫בעיני בורניט‪ ,‬הנאה היא הכוח המניע‪ ,‬ובעיני קורצר‪ ,‬זה הסבל; סבל העולה מכאב הענישה והסבל‬
‫הפנימי של הבושה‪ .‬בורניט נשען על האמירות של אריסטו שמעשים טובים עם מהנים‪ ,‬ועל כן חשוב‬
‫לקורצר לטעון נגד בורניט‪ ,‬וחשוב לו להפריך את האמירה המיוחסת לאריסטו שפעולות טובות הן מהנות‬
‫באופן גורף‪ .‬הוא מבצע פרשנות מחודשת של העמדה של אריסטו‪ ,‬פרשנות שהיא לטענתו נכונה יותר‪,‬‬
‫כדי שיוכל לבנות את המהלך שלו בלי לטעון טענה נגדית לעמדה של אריסטו‪.‬‬

‫בורניט מציג את העמדה של אריסטו כאומרת שמעשים טובים הם מהנים בפני עצמם‪ ,‬ועל כן מעשים‬
‫טובים יהיו מהנים גם עבור צעירים הנמצאים בתחילת ההתפתחות המוסרית שלהם‪ ,‬שאינם עדיין אנשים‬
‫טובים עם תשוקות אציליות‪ .‬הוא אומר שהחזרה על המעשים הטובים תעורר בצעירים תשוקה לדברים‬
‫הטובים בזכות עצמם‪ ,‬בגלל ההנאה מהם‪ .‬אבל‪ ,‬אומר קורצר‪ ,‬אריסטו לא טוען את הטענות הללו‪,‬‬
‫ולמעשה נראה שהוא טוען את הדברים ההפוכים‪ .‬כך למשל קורצר מצטט את אריסטו‪:‬‬
‫)‪"We cannot have the just person's pleasure without being just" (1173b29‬‬

‫אם אנחנו צריכים להיות אנשים טובים כדי ליהנות ממעשים טובים‪ ,‬הרי שברור שמעשים טובים עדיין‬
‫אינם מהנים עבור ההמון‪ ,‬או אנשים מתורבתים‪ .‬בנוסף נראה שאריסטו אומר שאסור לסמוך על ההנאות‬
‫של צעירים‪ ,‬והנאות אלו הן מדריך לא טוב להתפתחות‪:‬‬
‫‪“Since we have more of a natural tendency to pleasure, we drift more easily toward‬‬
‫)‪intemperance than toward orderliness.” (1109a14‬‬

‫הנאה היא מורה גרוע‪ ,‬אומר אריסטו‪.‬‬

‫‪“the excellent person is far superior because he sees what is true in each case, being himself a‬‬
‫‪sort of standard and measure. In the many, however, pleasure would seem to cause deception,‬‬
‫)‪since it appears good when it is not.” (1113a32-33‬‬

‫לטענת קורצר‪ ,‬הדברים שהצעירים‪ ,‬שלומדים מה הוא הטוב‪ ,‬ימצאו מהנים‪ ,‬לא יהיו דברים שיובילו‬
‫אותם להמשך מעשים טובים‪.‬‬

‫חשוב מזה‪ ,‬אומר קורצר‪ ,‬אריסטו אפילו לא אומר שמעשים טובים הם מהנים לגמרי עבור אנשים טובים‪.‬‬
‫הרעיון הזה הוא הכרחי עבור בורניט‪ ,‬משום שאם מעשים טובים אינם מהנים אפילו עבור האנשים‬
‫הטובים‪ ,‬הרי שהנאה לא יכולה להיות מדריך להתפתחות מוסרית כמו שבורניט מציע‪ .‬מנגד‪ ,‬ההפרכה‬
‫של הרעיון הזה חיונית לקורצר‪ ,‬כי הוא מעוניין להשתמש בסבל כמדריך‪ .‬קורצר אומר‪:‬‬
‫‪“The thesis that the virtuous always find virtuous acts completely pleasant is incompatible with‬‬
‫‪Aristotle’s account… We want to believe it, and we want to attribute it to Aristotle. Yet in addition‬‬

‫‪5‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫‪to Aristotle's examples, many other commonly painful virtuous acts may be adduced." (Curzer,‬‬
‫)‪pg. 152‬‬

‫קורצר כן מכיר בכך שמעשים טובים הם מהנים; הידיעה שעשיתי משהו טוב יכולה להיות מספקת‪ ,‬ואם‬
‫יש לי "תשוקות אציליות" (‪ ,)noble tastes‬המעשה הטוב מספק אותן‪ .‬בנוסף‪ ,‬מכיוון שהנאה יכולה‬
‫להיות גם חלופה שבה יש פחות כאב‪ ,‬אפשר שהמעשה הטוב פחות מכאיב לאיש הטוב מאשר החלופה‬
‫(‪ .)Curzer, pg. 153, footnote 24‬בנוסף‪ ,‬אם נסתכל על הגדרת ההנאה של אריסטו‪ ,‬שהנאה היא‬
‫פעולה לא מופרעת‪ ,‬לא ברור כיצד פעולה טובה מופרעת יכולה להיות מהנה‪.‬‬

‫כך שקורצר מפרש מחדש את אריסטו‪ ,‬ובמקום לומר שמעשים טובים עם מהנים באופן כללי וגורף‪ ,‬הוא‬
‫אומר שיש הנאות העולות ממעשים טובים‪ ,‬אבל מעשים טובים יכולים להיות גורמי סבל בחשבון אחרון‪.‬‬
‫זה מאפשר לו לראות בסבל כמוביל התפתחות מוסרית‪ ,‬אפילו שיש הנאה מסוימת במעשים מוסריים‪.‬‬

‫מאפייני האדם הטוב של אריסטו כוללים את ההחלטה לעשות את הטוב‪ ,‬כאשר הבחירה בטוב היא בזכות‬
‫עצמו‪ ,‬ולא בזכות תועלת חיצונית‪ .‬בחירה‪ ,‬אומר קורצר‪ ,‬מורכבת מרכיב קוגניטיבי של ידיעה מה טוב‬
‫עבורך‪ ,‬ורכיב פסיכולוגי של תשוקה לדבר הזה‪ .‬התשוקה והידע שניהם הם חלק מן ההחלטה‪ .‬מבחינת‬
‫קורצר‪ ,‬השלב הראשון בהתפתחות מוסרית הוא התשוקה למעשים טובים בזכות עצמם‪ .‬התשוקה הזו‬
‫קודמת להבנה מה הוא הטוב‪ ,‬ובוודאי קודמת לפיתוח המצב הקבוע‪ ,‬ההרמוני‪ ,‬של האדם הטוב‪.‬‬

‫השלב הראשון‪ ,‬אם כך‪ ,‬לפי קורצר‪ ,‬הוא המעבר מהקטגוריה של ההמון (‪ ,)hoi polio‬לקטגוריה של‬
‫‪ .eleutherios1‬אריסטו מבחין בין המתורבתים וההמון בכך שיש להם מעט יותר הבנה לגבי הטוב‪:‬‬
‫‪"Most people virtually agree; for both the many and the cultivated call it happiness, and they‬‬
‫)‪suppose that living well and doing well are the same being happy." (1095a18-19‬‬
‫‪"The cultivated people, those active [in politics], conceive the good as honor, since this is more‬‬
‫‪or less the end [normally pursued] in the political life. This, however, appears to be too superficial‬‬
‫)‪to be what we are seeking" (1095b23-24‬‬

‫אפשר לראות שהמתורבתים עדיפים על ההמון‪ ,‬אבל עדיין אין להם הבנה נכונה של הטוב‪ .‬אבל מבחינת‬
‫קורצר‪ ,‬המתורבתים נבחנים מן ההמון לא בהבנה שלהם‪ ,‬אלא בתשוקה שלהם‪ .‬המתורבתים הם אלו‬
‫שגמלו החלטה בליבם להיות אנשים טובים יותר; שהתחילו לאהוב את הפעולות הטובות לא בזכות הערך‬
‫החיצוני שלהן‪ ,‬לא בגלל החשש מעונש או התועלת‪ ,‬אלא רק בזכות עצמן‪ .‬עבור קורצר‪ ,‬טבעי שהשלב‬
‫הראשון הוא לרצות להיות מוסרי‪ ,‬ולאהוב מעשים מוסריים בזכות עצמם‪ ,‬ולא כמו אצל בורניט‪ ,‬לעשות‬
‫מעשים מוסריים בלי להבין אותם‪:‬‬

‫‪ 1‬קורצר מתרגם קטגוריה זו כנדיבים ברוחם (‪ ,) generous-minded‬ואילו אירוין מתרגם כמתורבתים (‪.)cultivated‬‬

‫‪6‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫‪"I suggest that learners typically make the commitment to the moral life quite early in the moral‬‬
‫‪development process. To desire to perform virtuous acts for their own sake, one need not be‬‬
‫)‪virtuous or even know must about the virtuous life." (Curzer, pg. 156‬‬

‫בכך המתורבתים קנו את אחד הרכיבים של האד ם הטוב בעיני אריסטו‪ ,‬שהם רוצים בפעולות הטובות‬
‫בזכות עצמן‪ .‬עם זאת‪ ,‬זו בינתיים התכונה היחידה שלהם‪ .‬יש להם מחויבות לחיים המוסריים‪ ,‬אבל הם‬
‫עדיין לא יודעים לזהות מעשים מוסריים‪ .‬זו אינה טענה טריוויאלית; נראה שקורצר דורש מהמתורבתים‬
‫שירצו משהו שעדיין אינם יודעים מה הוא‪ .‬גם אריסטו אומר שהתשוקה לעשות מעשים טובים בזכות‬
‫עצמם עולה מהתרגלות‪ ,‬והדבר גם חלק מהטיעון של בורניט; קורצר מראה שיש מקרים שאנחנו רוצים‬
‫במעשה טוב גם בפעם הראשונה שנתקלנו בו‪ ,‬וגם שחזרה על מעשה טוב יכולה לא לעורר תשוקה; הוא‬
‫חושב שהחזרה על מעשים טובים מעוררת תשוקה להם רק בהינתן תמריץ נוסף; הכאב שנדבר עליו‬
‫בהמשך‪.‬‬

‫הקטגוריה הבאה בסידור של קורצר היא האדם האקרטי; הוא נבחן מהאדם המתורבת בכך שיש לו‬
‫תשוקה לטוב‪ ,‬וגם הוא יודע לזהות את הטוב; אם כי חסר לו הרצון‪ ,‬ואחר כך ההרמוניה‪ ,‬להיות אדם‬
‫טוב באמת‪ .‬אם כך‪ ,‬מבחינת קורצר‪ ,‬השאלה כיצד אנשים מתקדמים מלהיות מתורבתים ללהיות‬
‫אקרטיים‪ ,‬זהה לשאלה כיצד הם לומדים לזהות את הטוב; נזכיר שהשאלה הזו היא חיונית‪ ,‬משום‬
‫שאריסטו מזהה את היכולת לזהות את הטוב כתנאי הכרחי מקדים ליכולת לעבור חינוך מוסרי‪:‬‬

‫‪"So the question "How do people acquire the ability to recognize virtuous acts?" is equivalent to‬‬
‫)‪the question, "How do the generous-minded become the incontinent?" (pg. 157‬‬

‫קורצר משרטט תהליך שבו אהבת הטוב בזכות עצמו היא למעשה הפנמת ענישה חיצונית והפיכתה‬
‫לענישה פנימית‪ ,‬היא הבושה (‪ .)Aidōs‬לאחר זמן שבו חבר בהמון נענש על המעשים הרעים שלו‪ ,‬הוא‬
‫לומד להפנים את הענישה ומתחיל להתרחק מן המעשים הרעים מראש‪ ,‬ולהתבייש בהם לאחר מעשה;‬
‫הסבל הפנימי של הבושה הופך להיות מוטיבציה להתרחק מהמעשים הרעים ולרדוף אחר המעשים‬
‫הטובים בלי קשר לשכר ועונש‪.‬‬
‫‪"To internalize punishment is to internalize a certain standard, certain values. People who feel‬‬
‫‪aidōs for not doing certain things, for not living a certain way, believe that they should do these‬‬
‫‪things, should live these way. This is a belief about intrinsic value and thus about ultimate end…By‬‬
‫‪coming to feel aidōs for vicious acts, the many come to desire to perform virtuous acts for their‬‬
‫)‪own sake." (Ibid., pg. 159‬‬

‫בושה גם מסבירה כיצד המתורבתים הופכים להיות אקרטיים; בכך שהם חשים כאב מהמעשים הלא‬
‫טובים‪ ,‬או מכך שנכשלו לעשות מעשים טובים‪ ,‬הם לומדים לחפש אחר ההזדמנויות שהוחמצו‪ ,‬לומדים‬
‫להבחין בבעיות באפשרויות המונחות לפניהם‪ ,‬ולבסוף לומדים לזהות את המעשים הטובים גם במצבים‬
‫חדשים שנתקלים בהם לראשונה (שם‪ ,‬עמ' ‪.)160‬‬

‫‪7‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫מעניין לראות שחלק מהביקורת של קורצר כנגד בורניט נוגע לתפקיד של הוראה מוסרית מול הקניית‬
‫הרגלים‪ .‬גם בורניט וגם קורצר מחויבים לטענה של אריסטו‪ ,‬שהוראה מוסרית כפי שהוא מציע אותה‬
‫נוגעת לאנשים שכבר יודעים להבחין בטוב‪ ,‬ושהידיעה הזו לא נקנית דרך הוראה מוסרית‪ .‬כזכור‪,‬‬
‫אריסטו טוען נגד אינטלקטואליזם ומדגיש את החשיבות של חינוך טוב לצעירים שיקנה להם את היכולת‬
‫לזהות את הטוב‪ ,‬גם אם אין להם הבנה של מה הוא הטוב הזה‪ .‬לפי קורצר‪ ,‬בורניט מבחין בין שתי צורות‬
‫הוראה; להגיד לתלמיד מה צודק‪ ,‬ובכך להקנות לו הרגלים טובים‪ ,‬ולהסביר לו למה זה צודק‪ ,‬שזו‬
‫ההוראה המוסרית שאריסטו מציע‪ .‬אבל‪ ,‬טוען קורצר‪ ,‬לאריסטו אין את ההבחנה הזו‪ .‬עבור אריסטו‪,‬‬
‫שתיהן אופני הוראה ושתיהן לא אמורות להקנות ידיעה של ‪.the that‬‬

‫אבל בעצם גם קורצר עושה הבחנה בין שתי צורות הוראה (עמ' ‪ )157‬כאשר הוא נזקק לכך‪:‬‬
‫”‪“Distinguishing between “properly hearing” and “being encouraged and stimulated by‬‬
‫”‪arguments and lectures.‬‬
‫‪“The only difference between the generous-minded and the many is that the generous-minded‬‬
‫”‪have made the commitment to leading the virtuous life and the many have not.‬‬

‫הוא מכיר בכך שייתכן והמתורבתים‪" ,‬הנדיבים ברוחם"‪ ,‬הונעו לקבלת החלטה להיות אנשים טובים‬
‫יותר‪ ,‬ובעצם התחילו לחשוק במעשים טובים בזכות עצמם‪ ,‬בעקבות דברים ששמעו שעודדו אותם לקבל‬
‫את ההחלטה הזו‪ .‬לא רק זאת‪ ,‬גם הענישה על מעשים רעים היא חלק בלתי נפרד מהטיעון של קורצר‬
‫על התפתחות מוסרית‪ ,‬וקשה לראות כיצד אם להורות לצעיר לבצע מעשים טובים זו הוראה‪ ,‬כיצד‬
‫להעניש צעיר על ביצוע מעשים רעים‪ ,‬איננה הוראה‪ .‬נדמה לי שבשני המקרים‪ ,‬אריסטו לא היה רואה‬
‫בכך הוראה במובן שהוא מתכוון אליה‪ ,‬אלא חינוך של הצעירים‪ ,‬וממילא קשה לדמיין חינוך קוהרנטי‬
‫כלשהו שמורכב אך ורק מהוראות חיוביות או אך ורק מהוראות שליליות‪ ,‬וכל חינוך של צעירים המורה‬
‫להם כיצד לפעול יכלול גם מזה וגם מזה (אפילו אם לא יהיו בו בהכרח ענישות שגורמות כאב)‪.‬‬

‫עבור קורצר‪ ,‬התפתחות מוסרית היא מן ההמון‪ ,‬למתורבתים‪ ,‬לאקרטיים‪ ,‬ואז לבעלי הרצון‪ ,‬ולבסוף‬
‫לאדם הטוב‪ .‬היא מתחילה בתשוקה למעשים טובים בזכות עצמם‪ ,‬עוברת דרך קניית היכולת לזהות‬
‫מעשים טובים‪ ,‬ואז בעזרת הוראה מוסרית‪ ,‬הלימוד כיצד לזהות את הבחירות הנכונות‪ ,‬ולבסוף קניית‬
‫ה דיספוזיציות הנכונות של אדם טוב‪ .‬ההתפתחות הזו מובלת דרך כאב; כאב של ענישה שמופנם לסבל‬
‫פנימי של בושה‪ ,‬שמלמד את האדם לזהות מעשים טובים‪ .‬מכיוון שעשיית מעשים טובים לפי אריסטו‬
‫היא מהנה‪ ,‬חיוני לקורצר להראות שניתן לנתק כך בין הנאה ובין עשיית מעשים טובים‪.‬‬

‫סיכום‪ :‬הבחירה בין הנאה וכאב‬

‫הביקורת של קורצר על בורניט נדמית אפקטיבית‪ ,‬ונדמה שהוא צודק באומרו שמעשים טובים אינם‬
‫מהנים באופן גורף‪ .‬עם זאת‪ ,‬חלק מהביקורת של קורצר תלוי בסוג של "דמיון פילוסופי" (‪147-148‬ת‬
‫‪ )152‬ותלוי בכך שנסכים עם תיאורו של קורצר את המצבים הפנימיים שנהיה בהם בדוגמאות היפותטיות;‬
‫בהקשר הזה נראה לי שעמדתו של קורצר חלשה משל בורניט‪ ,‬שכן אני יכול לדמיין בקלות את ההנאה‬
‫והגאווה שאני מרגיש מביצוע פעולות טובות‪ ,‬ואפילו הנאה מפעולות טובות חלקיות ומופרעות‪ ,‬והייתי‬

‫‪8‬‬
 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית ‪2018‬‬
‫איתי אסף רייזמן‪-‬גרייף ת"ז ‪043163518‬‬

‫אומר שהמניע העיקרי של אנשים להיות טובים יותר הוא בדיוק זה‪ :‬להיות טובים יותר; לא להפסיק‬
‫להרגיש גרועים יותר‪ .‬בנוסף הביקורת של קורצר על תפקידה של ההוראה בהתפתחות המוסרית בתיאור‬
‫של בורניט מתעלם מהתפקיד הדומה עד מאוד של אותו אופן הוראה בהתפתחות המוסרית בתיאור שלו‪.‬‬
‫אם אריסטו היה דוחה את התיאור של בורניט מסיבה זו‪ ,‬הוא בוודאי גם היה דוחה את התיאור של‬
‫קורצר‪ ,‬ונדמה לי שהמצב הוא הפוך; גם ביחס להנאה וגם ביחס לכאב‪ ,‬אריסטו שם דגש גדול על חינוך‪:‬‬
‫‪“For pleasure causes us to do base actions, and pain causes us to abstain from fine‬‬
‫‪ones. That is why we need to have had the appropriate upbringing – right from early‬‬
‫)‪youth” (1104b10‬‬
‫‪“Further, pleasure grows up with all of us from infancy on. That is why it is hard to rub‬‬
‫)‪out this feeling that is dyed into our lives.” (1105a3‬‬
‫החינוך טבוע בנו כמו צבע בצמר ואי אפשר להוריד אותו; אין ספק שאריסטו חשב שהוראה מהסוג‬
‫שהוא מדבר עליה כן הייתה חייבת להיעשות כדי שצעירים יבינו מה הוא הטוב ויתאימו לשבת בהרצאות‬
‫שלו‪.‬‬
‫התיאוריה של אריסטו שהנאה היא פעולה לא מופרעת שמה הנאה במקום אחר ממקומו של כאב כמו‬
‫כאב של רעב‪ ,‬צער‪ ,‬מחלה או בושה; אבל החיבור בין הנאה ובין פחות כאב או העדר כאב נראה שמצביע‬
‫על כך שבמובן מסוים‪ ,‬כאב והנאה מחוברים‪ .‬אני לא רואה סיבה לחשוב שבתפקידם כמורי דרך הם‬
‫חייבים להיפרד‪ .‬התפקיד של כאב העונש וסבל הבושה חשובים כדי להניע את הצעיר החוצה מהקטגוריה‬
‫של ההמון‪ ,‬אבל כדי להדריך אותו בכיוון הנכון‪ ,‬לקטגוריה של המתורבתים החושקים בטוב ושואפים‬
‫להשתפר‪ ,‬ולא לקטגוריה של "המקולקלים"‪ ,‬אלו שאריסטו אומר שיש לגרש (‪ ,)1180a10‬נחוצה ההנאה‬
‫המפתה בעשיית הטוב‪.‬‬

‫‪9‬‬
 2018 ‫עבודה סופית בקורס אתיקה ניקומאכית‬
043163518 ‫גרייף ת"ז‬-‫איתי אסף רייזמן‬

Bibliography
Nichomachean Ethics quotes are from "Nicomachean Ethics", Second Edition, translated by
Irwin, T. Hackett Publishing, 1999
M. Burnyeat, "Aristotle on Learning to be Good", in Rorty (ed) Essays on Aristotle’s Ethics,
Berkeley, 1980
H. Curzer, "Aristotle’s Painful Path to Virtue", Journal of the History of Philosophy 40 (2) 2002

10