‫בראשית – סיפורי הבריאה‬

‫פרק א' – ב' ‪ – a4‬סיפור הבריאה הראשון‬

‫הפרקים הראשונים של ספר בראשית‪ ,‬פרקים א' – י"א‪ ,‬עוסקים בראשית התפתחותו של העולם בכלל‪,‬‬
‫והאנושות כולה בפרט‪ .‬הדבר מעיד על כוונת המחברים שהתנ"ך יהיה ספר אוניברסלי‪ ,‬ולא רק לאומי בלבד‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬ברור שהם משמשים כפתיחה מיוחדת לתולדות עם ישראל‪ :‬ההיסטוריה של האנושות כולה משמשת‬
‫פתיחה להיסטוריה של עם אחד קטן‪.‬‬

‫שני סיפורי בריאה ‪ :‬כאשר באים לבחון ולנתח יצירה ספרותית‪ ,‬שהיא חלק מיצירה גדולה יותר‪ ,‬יש קודם כל‬
‫לתחום את גבולותיה‪ .‬מניתוח הסיפור בפרק א' עולה בברור שהסיפור איננו מסתיים בפס' ‪ .31‬יש חוקרים‬
‫הטוענים כי הסיפור מסתיים בפרק ב' ‪ ,3‬ביום השבת‪ .‬חוקרים אחרים‪ ,‬טוענים שהסיפור נגמר באמצע פס' ‪4‬‬
‫במשפט‪" :‬אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם"‪ .‬זוהי כנראה ההשערה העדיפה‪ ,‬מכיוון שמשפט זה מהווה‬
‫מעין סיכום לסיפור כולו‪ ,‬שהתחיל במשפט פתיחה המכיל גם הוא את המילים "ארץ"‪" ,‬שמים" ואת הפעל‬
‫"ברא"‪ ,‬אבל בסדר כיאסטי‪ .‬משפט זה יוצר לסיפור מסגרת ספרותית‪ .‬נימוק נוסף המחזק דעה זו הוא שכל‬
‫הסיפור הראשון בנוי על כפולות של המספר הטיפולוגי שבע‪ .‬לדוגמא‪ ,‬השורש ב‪.‬ר‪.‬א מופיע בסיפור שבע‬
‫פעמים‪ ,‬אם אנחנו תוחמים את הסיפור בהתאם להצעה זו‪ .‬ולבסוף‪ ,‬הנימוק החזק ביותר הוא‪ ,‬שהחל מהמשפט‬
‫השני בפס' ‪ 4‬משתנה שמו של האל הבורא (עד כאן – אלוהים‪ ,‬מכאן ואילך – ה' אלוהים) והשורש הוא "עשה"‬
‫ולא "ברא"‪.‬‬
‫המחקר המקראי קובע כי מכאן ואילך מתחיל סיפור נוסף על בריאת העולם‪ ,‬שונה מאד מהראשון‪ ,‬ועל כך‬
‫בהמשך‪.‬‬

‫חלוקת התנ"ך לפרקים‪ :‬הסיבה לכך שפרק א' מסתיים ביום השישי מעניינת‪ :‬חלוקת התנ"ך לפרקים נעשתה‬
‫על‪-‬ידי הכומר הבריטי לנגדון‪ ,‬בראשית המאה ה – ‪ .13‬על מנת "לנתק" את השבת מסיפור בריאת העולם‪,‬‬
‫ולהמעיט בחשיבותה ובקדושתה‪ ,‬הוא סיים את פרק א' בפסוק ‪ .31‬חלוקה זו מנוגדת לכל הגיון‪ ,‬מכיוון שכל‬
‫הפרק הראשון בנוי סביב המספר שבע וכפולותיו‪ ,‬והשבת‪ ,‬שהיא היום השביעי‪ ,‬היא שיא הבריאה‪ ,‬וחלק בלתי‬
‫נפרד ממנה‪ .‬במקורה‪ ,‬נעשתה החלוקה על מנת לאפשר לנוצרים התמצאות טובה יותר בתנ"ך‪ ,‬במהלך‬
‫הויכוחים התאולוגיים עם היהודים שנערכו בתקופה זו בספרד‪ .‬לנגדון חילק את התנ"ך לפרקים וברוב המכריע‬
‫של המקומות החלוקה מדויקת להפליא‪ .‬המעניין‪ ,‬ואולי המוזר‪ ,‬הוא שהיהדות קיבלה את חלוקתו של לנגדון ללא‬
‫ערעור!‬

‫"יש מאין" או "יש מיש"? פסוק ‪ 1‬מהווה מעין פתיחה חגיגית‪ ,‬תמצית הכל‪ .‬אלוהים לא נברא‪ .‬הוא היה מאז‬
‫ומעול ם‪ ,‬הוא‪ ,‬ורק הוא בלבד יצר את העולם‪ .‬כל מה שקורה בעולם אינו מקרי‪ ,‬אלא נובע מרצון האל‪.‬‬

‫האם העולם נברא "יש מיש" או "יש מאין"? כלומר‪ ,‬האם אלוהים ברא את העולם מחומרים שכבר היו קיימים‪,‬‬
‫או שמא אלוהים יצר את העולם מלא כלום? שאלה פילוסופית קשה זו העסיקה רבות את חכמי ימי הביניים‪.‬‬
‫זאת מכיוון שאם התשובה היא "יש מיש" הרי המסקנה היא שמישהו כבר ברא את החומרים מהם נוצר העולם‪,‬‬
‫עוד לפני אלוהים‪ .‬על‪ -‬פי פתיחת פרק א' נראה שהעולם נברא דווקא "יש מיש"‪ ,‬מה שהציק מאד לפרשנות‬
‫המסורתית‪.‬‬
 ‫סיפור הבריאה ‪ :‬על‪-‬פי המסורת היהודית "העולם נברא במאמר"‪ ,‬כלומר בכל הפרק‪ ,‬הבריאה היא באמצעות‬
‫אמירה בלבד‪ .‬אין שום תיאור ממשי של עצם הבריאה‪ .‬ביום הראשון ברא אלוהים את האור‪ .‬יש לשים לב‬
‫שהחושך הוא מצב של היעדר אור‪ ,‬ואינו יצירה של אלוהים‪ .‬חז"ל טוענים כי אלוהים ברא קודם כל את האור‪,‬‬
‫משל לבנאי שהביא חומרי בניין‪ ,‬וכדי להתחיל בבנייה הוא מביא זרקור שיאיר את המקום‪.‬‬

‫סיפור הבריאה בנוי בצורה תבניתית ומתחלק לשבעה חלקים‪ .‬בכל חלק יש נוסח קבוע‪" :‬ויאמר אלהים ‪..‬וירא …‬
‫כי טוב…‪ .‬ויהי ערב ויהי בוקר"‪ .‬למבנה זה יש משמעות רעיונית‪ :‬הבריאה אינה מקרית‪ ,‬אלא מתוכננת‪ .‬תחילה‬
‫היסודות הדוממים והמוצקים‪ .‬לאחר מכן הצומח‪ ,‬החי וכנקודת השיא נברא האדם‪ .‬כל סטייה מהמבנה יש לה‬
‫משמעות ומטרה ספרותית‪ .‬הרעיון המרכזי הוא הסדר‪ .‬העולם היה במצב של תוהו ובוהו ואלוהים ארגן אותו‬
‫למסגרת הרמונית אחת‪.‬‬

‫השמש והירח‪ ,‬בניגוד למסופר בדתות אחרות‪ ,‬ממלאים את פקודת האל ואין להם קיום עצמאי‪ .‬הם אמנם‬
‫מושלים ביום ובלילה‪ ,‬אך שלטונם מוגבל בזמן והם סרים למרות האל שבראם‪ .‬יש לשים לב שהמאורות נבראו‬
‫רק ביום הרביעי‪ ,‬והאור‪ ,‬עליו מסופר ביום הראשון‪ ,‬הוא אור אלוהי‪ ,‬והוא איננו אור השמש‪.‬‬

‫בניגוד לכל שאר בעלי החיים‪ ,‬התנינים נזכרים כאן במפורש‪ .‬זאת במסגרת תהליך הדה‪-‬מיתולוגיזציה (מאבק‬
‫כנגד המיתוסים הקדומים) שעבר סיפור הבריאה‪ .‬בניגוד למיתוסים הקדומים במזרח‪ ,‬המתארים מאבק אלים בין‬
‫האל הבורא ויצורי ענק ימיים‪ ,‬שעל גוויותיהם נבראו היבשות‪ ,‬הרי כאן אלוהים יצר את התנינים לבדו‪ ,‬ללא כל‬
‫מאבק‪.‬‬

‫גם תאור בריאת השמש והירח קשור לרעיון זה‪ .‬בעוד אצל עמים אחרים הייתה סגידה לגרמי השמים השונים‪,‬‬
‫הרי כאן אלוהים ברא את השמש‪ ,‬הירח והכוכבים והם אינם אלים‪ ,‬ואין להם כוח‪ ,‬או רצון משלהם‪.‬‬

‫בריאתו של האדם מיוחדת משאר הברואים‪ .‬רק לבריאת האדם קדמו מחשבה ותכנון אלוהיים‪ .‬הוא נברא "בצלם‬
‫אלהים"‪ ,‬מקבל ברכה מיוחדת‪ ,‬נועד לשלוט בשאר בעלי החיים‪ ,‬ורק עליו מסופר שנברא "זכר ונקבה"‪ .‬מעמד‬
‫האישה בסיפור זהה למעמד האיש‪ ,‬והמילה "אדם" מתארת את שניהם‪.‬‬

‫"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – בפסוק זה שני קשיים‪ :‬הראשון‪ ,‬קושי לשוני – אמוני‪ :‬מדוע מדבר האל בלשון‬
‫רבים? השני‪ ,‬קושי אמוני‪ :‬הרי האל הוא ישות מופשטת‪ ,‬וכיצד אפשר לייחס לו "צלם" או "דמות"? לקושי‬
‫הראשון שתי תשובות מקובלות‪ :‬אלוהים מדבר בלשון כבוד‪ ,‬או לחילופין הוא מדבר אל הפמליה של מעלה‪.‬‬
‫לבעיית ה"צלם" ניתנו תשובות רבות‪ .‬אחת המקובלות שבהן‪ :‬אין מדובר כאן בדמות פיסית ממש‪ ,‬אלא שהאדם‬
‫ניחן‪ ,‬יותר משאר בעלי החיים‪ ,‬ביכולת לחשוב וביכולת לבחור בין חלופות שונות‪ .‬חופש הבחירה הוא ערך חשוב‬
‫ביותר במחשבה הפילוסופית היהודית‪ .‬חשוב לציין כי לאדם יש אמנם חופש בחירה‪ ,‬אבל האחריות לבחירה‬
‫מוטלת עליו‪ ,‬והוא איננו רשאי לגלגל את האחריות הזו לפתחם של אחרים‪.‬‬

‫לאחר כל ההתייעצויות והתכנונים אלוהים בורא את האדם‪ .‬חשוב לזכור כי המילה "אדם" כאן איננה שם פרטי‪,‬‬
‫אלא שם כללי לכל בני המין האנושי (על מקור המילה "אנוש" נלמד בהמשך)‪ .‬עוד פרט חשוב ביותר הוא שהגבר‬
‫והאישה נבראו כאן יחד‪" :‬זכר ונקבה ברא אותם" ומכאן גם שהמילה "אדם" כוללת בתוכה הן את הגבר והן את‬
 ‫האישה (מה שהביא את חז"ל לומר באחד המדרשים‪ ,‬על סמך הפסוק הזה‪ ,‬כי גבר ללא אישה – איננו כלל‬
‫אדם!)‬
‫לאחר בריאת האדם רואה אלוהים "את כל אשר עשה והנה טוב מאד" ובכך מסתיים היום השישי‪.‬‬

‫יש לשים לב כי בסיפור זה‪ ,‬המתאר עולם הרמוני ומושלם‪ ,‬האדם וגם שאר בעלי החיים ניזונים אך ורק מצמחים‪,‬‬
‫ואין בעל חיים אחד ניזון מבשרו של בעל חיים אחר‪ .‬רק לאחר המבול התיר אלוהים לנח ובניו לאכול בשר‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הסיפור מסתיים עם בוא השבת‪ ,‬המהווה את שיאה של הבריאה האלוהית‪.‬‬

‫סיפור הבריאה בפרק א' הוא פילוסופי‪ ,‬נטול פרטים "פיקנטיים" ומיועד כנראה לשכבה המשכילה יותר של‬
‫הקוראים‪.‬‬
 ‫בריאת העולם – הסיפור השני‬
‫בראשית ב' ‪ –b4‬ג'‪ :‬סיפור הבריאה השני וסיפור גן העדן‬
‫פרשני המקרא המסורתיים טוענים כי בריאת העולם מתוארת בפרק א' באופן כללי‪ ,‬ואילו פרק ב' יורד לפרטים‪.‬‬
‫לדבר יהם‪ ,‬בעוד שבפרק א' הרחיב הכתוב בסיפור בריאת העולם וצמצם בתיאור בריאת האדם‪ ,‬הרי בפרק ב'‬
‫הדגש הוא על בריאת האדם‪ ,‬ואילו תיאור הבריאה הקוסמית – מצומצם‪ .‬לאור תפיסה זו מנסים הפרשנים‬
‫המסורתיים להסביר את ההבדלים המשמעותיים שבין שני הסיפורים‪.‬‬
‫למחקר המודרני קשה לקבל תפיסה זו‪ ,‬מכיוון שבין שני הסיפורים הבדלים רבים ביותר‪.‬‬
‫להלן ההבדלים העיקריים בין תיאורי הבריאה בפרק א' ובפרק ב'‪:‬‬
‫פרק ב'‬ ‫פרק א'‬
‫שם הבורא‪ :‬ה' אלהים‬ ‫שם הבורא‪ :‬אלהים‬
‫האדם נברא ראשון‪ ,‬והאישה לבסוף‬ ‫זכר ונקבה באדם נבראו בבת אחת‬
‫לפני בריאת האדם לא הייתה צמחיה‬ ‫הצמחים נבראו ביום השלישי‪ ,‬האדם – בשישי‬
‫בעלי החיים נבראו לאחר בריאת האדם‬ ‫בעלי החיים נבראו לפני האדם‬
‫האל בתוך הסיפור‪ ,‬יורד לארץ‪ ,‬משתתף בבריאה‬ ‫האל טרנסצנדנטלי‪ .‬נמצא מחוץ לעולם‬
‫האדם נברא מאדמה‬ ‫האדם נברא בצלם אלוהים‬
‫תפקיד האדם‪ :‬לעבוד בגן העדן ולשמור עליו‬ ‫תפקיד האדם‪ :‬לשלוט בשאר הברואים‬
‫אלה הם רק מקצת מן ההבדלים‪ .‬ההבדל היסודי והמהותי הוא כמובן בסיפור בריאת האדם‪ .‬בפרק ב'‪ ,‬זהו סיפור‬
‫שונה לחלוטין מזה המסופר בפרק א'‪ .‬מעמד האישה בפרק א' שווה למעמד הגבר‪ .‬הם נוצרו בו זמנית‪ ,‬ואילו‬
‫בפרק ב'‪ ,‬האישה נוצרה כחלק מגופו של הגבר‪ ,‬נוצרה למענו‪ ,‬כדי שלא יישאר לבדו‪ ,‬ועל כן מעמדה נחות יותר‪.‬‬
‫כיצד ניתן להסביר הימצאות שני סיפורים כה שונים זה ליד זה? ההסבר המקובל‪ :‬בישראל היו (לפחות!) שתי‬
‫גרסאות ספרותיות שונות לבריאת העולם‪ .‬עורכי ספר בראשית לא רצו לוותר על אף אחת מן הגרסאות והכניסו‬
‫לספר את שתיהן‪ .‬הסיפור הראשון נוצר כנראה על‪-‬ידי השכבה המשכילה‪ ,‬החוכמתית‪ ,‬המיוצגת על‪-‬ידי‬
‫הכוהנים‪ .‬הסיפור בפרק ב' עממי יותר‪ ,‬ופונה לרגש ולדמיון‪.‬‬
‫נהרות גן עדן– ההרגשה היא שזהו מקום דמיוני‪ ,‬ואין אפשרות למצאו או לשחזרו‪ .‬זהו אידיאל נכסף‪ ,‬שאליו‬
‫אפשר לשאוף‪ ,‬אך לא ניתן להגיע‪ .‬ואולי כל העולם היה יכול להיות גן‪-‬עדן‪ ,‬לולא בני האדם קלקלוהו במו ידיהם‪.‬‬
‫עץ הדעת טוב ורע– בניגוד למחשבה המקובלת‪ ,‬שם העץ האסור אינו "עץ הדעת"‪ ,‬אלא "עץ הדעת טוב ורע"‪.‬‬
‫(גם טעמי המקרא תומכים בגרסא זו) זאת במסגרת הפולמוס עם הנצרות‪ ,‬שנתנה לסיפור גן העדן משמעות‬
‫מינית‪-‬סקסואלית ("החטא הקדמון") בעוד שהיהדות מוצאת בסיפור משמעות ערכית‪-‬פילוסופית‪ :‬הידיעה‬
‫והיכולת להבחין בין טוב ורע‪( .‬עוד על הויכוח – בסוף הסיפור)‪.‬‬
‫פס' ‪ –18‬רק לאחר שה' שם את האדם בגן העדן‪ ,‬וציווה עליו שלא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬הוא מבין‬
‫שלא טוב שלאדם לא תהיה בת זוג‪ .‬ה' יוצר את האישה מצלע שנלקחה מגופו של האדם‪ .‬הפועל היוצא מבריאת‬
‫האישה בדרך זו היא שבעוד בפרק א' האישה נבראה עם האדם‪ ,‬והיא שווה לו במעמדה‪ ,‬הרי כאן היא נחותה‬
‫ממנו ותלויה בו‪.‬‬
‫פס' ‪ – 20 – 19‬האדם נותן שמות לבעלי החיים‪ ,‬מה שמסמל את שליטתו בהם‪ .‬יש כאן חפיפה למתואר בפרק‬
‫א'‪ ,‬גם שם נאמר כי האדם נועד לשלוט בבעלי החיים‪.‬‬
‫פס' ‪ –24 – 23‬סיפור אטימולוגי על מקור שמה של האישה "כי מאיש לוקחה" וסיפור אטיולוגי המסביר מדוע‬
‫הגבר עוזב את בית הוריו ויוצא להקים משפחה עם האישה שבחר‪.‬‬
‫יסוד איטיולוגי ‪ :‬סיפור קצר הבא להסביר תופעה קיימת בטבע או בחברה‪ .‬בפרק ג' יסודות איטיולוגיים רבים‪:‬‬
‫מדוע החל האדם להתלבש‪ ,‬מדוע הנחש זוחל‪ ,‬מדוע הלידה כרוכה בכאבים‪ ,‬מדוע יש לעמול כה קשה כדי‬
‫להשיג אוכל‪ ,‬מדוע האדם לא חי לנצח וכו'‪.‬‬
‫יסוד אטימולוגי‪ :‬משפט קצרצר המסביר את מקור השם של אדם‪ ,‬מקום וכו'‪ .‬לדוגמא‪ :‬חווה – אם כל‬
‫חי‪.‬‬
 ‫פרק ג' – הפיתוי והגירוש מגן העדן‬
‫הפרק בנוי משש תמונות‪ ,‬כשבכל תמונה שני משתתפים‪ .‬הנחש אמנם מתואר כאן כ"ערם מכל חית השדה"‬
‫אבל לדעת חוקרים רבים‪ ,‬במסגרת המאבק במיתוס‪ ,‬המספר מדגיש כי הנחש נמנה על חיות השדה‪ ,‬ואיננו אל‬
‫כלשהו‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם הנחש נברא על‪-‬ידי האל‪ ,‬כפי שנבראו כל יתר בעלי החיים ואין לו כוחות עצמאיים‪.‬‬
‫בסצנת הפיתוי מגזים הנחש בכוונה באיסור האלוהי "מכל עץ הגן"‪ ,‬וכדי להביא את האישה לידי חטא הוא מוריד‬
‫את דבריו של ה' ממדרגת צו אלוהי למדרגה של אמירה בלבד‪ .‬גם חוה מגזימה באיסור‪ ,‬וטוענת שנאסר עליה ועל‬
‫האדם אפילו לגעת בעץ‪ ,‬אולי כדי להראות שהצו קשה ובלתי ניתן לביצוע‪ .‬זאת ועוד‪ .‬הצו של אלוהים הוא ברור‬
‫ומוחלט‪ :‬אכילה מפרי העץ תגרור עונש מוות‪ .‬האישה מפקפקת בעניין זה ואומרת לנחש כי המוות אינו ודאי‪" :‬פן‬
‫תמותון"‪ ,‬ואילו הנחש מודיע לאישה באופן פסקני‪ :‬לא מות תמותון"‪ .‬הוא מסביר לחווה את העונש החמור בכך‬
‫כי האכילה תביא אותה ואת האדם למדרגתו של אלוהים‪ ,‬היודע להבחין בין הטוב והרע‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬מסתבר‬
‫כי צדק הנחש הערום באמירתו כי האכילה מפרי העץ לא תביא למותם של אדם וחווה‪ .‬ניתן אולי להסביר‬
‫בדיעבד‪ ,‬כי כוונת אלוהים הייתה שאכילה מפרי העץ תהפוך את האדם לבן‪-‬תמותה‪ ,‬ולאו דווקא תביא לעונש‬
‫מוות מיידי‪.‬‬
‫האישה שהתפתתה בקלות מרובה לאכול מהפרי האסור‪ ,‬משתפת בחטא גם את בעלה‪ ,‬והוא אוכל ללא כל‬
‫מחאה‪ ,‬מה שמלמד על דמותו הפסיבית בסיפור‪.‬‬
‫פס' ‪ – 7‬מיד לאחר האכילה נפקחות עיני אדם וחווה‪ .‬הם מגלים כנראה את היצר המיני‪ ,‬מתביישים במערומיהם‬
‫ומתכסים בעלי תאנה‪.‬‬
‫שרשור זהו אמצעי אמנותי מקובל בספרות הקדומה‪ .‬סדר הפעולות בחטא הוא ‪ :‬נחש – אישה – אדם‪ .‬סדר‬
‫הפעולות בחקירה הוא הפוך‪ :‬אדם – אישה – (נחש)‪ .‬סדר העונשים שמטיל אלוהים על גיבורי הסיפור הוא שוב‬
‫הפוך‪ :‬נחש – אישה – אדם‪ .‬סדר זה המתהפך מדי שורה‪ ,‬כאשר החוליה האחרונה בשורה הופכת לראשונה‬
‫בשורה שלאחריה נקרא שרשור‪.‬‬
‫העונשים שהוטלו על גיבורי הסיפור (פס' ‪ –)19 – 14‬מבחינה ספרותית נהוג לומר כי כל אחד מגיבורי הסיפור‬
‫קיבל שני עונשים‪:‬‬
‫הנחש‪ :‬יהפוך להיות זוחל ויתחיל מעתה ללכת על גחונו‪ ,‬ושנאה תמידית תהייה בינו לבין האדם‪.‬‬
‫האישה‪ :‬הלידה תהייה כרוכה בכאבים‪ ,‬והיא תהייה נשלטת על‪-‬ידי בעלה וכנועה לו‪.‬‬
‫האדם‪ :‬יצטרך לעבוד קשה מאד על מנת להשיג את מזונו‪ ,‬והוא יהפוך מעתה מבן אל‪-‬מוות לבן תמותה‪.‬‬
‫כל העונשים שקיבלו גיבורי סיפור גן העדן הם בבחינת מידה כנגד מידה‪ ,‬ובכולם‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬יסודות‬
‫אטיולוגיים‪ ,‬כלומר הסברים ספרותיים לתופעות שכבר היו קיימות בטבע ובחברה‪.‬‬
‫רעיונות ומסרים בסיפור גן העדן – "דעת טוב ורע" על‪-‬פי החוקר קאסוטו‪ ,‬אין הכוונה לשיפוט ערכי בין טוב ורע‪,‬‬
‫אלא לידיעה אובייקטיבית של כל הדברים הטובים והרעים‪ .‬לפני האכילה מן הפרי האסור דומים אדם וחווה‬
‫לתינוקות חסרי כל ידע‪" .‬טוב ורע" זהו מריזם – שני קצוות המכילים את המכלול (כמו מכף רגל ועד ראש‪ ,‬מקטן‬
‫ועד גדול וכו')‪ .‬האיסור על אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע נבע מתוך אהבתו ודאגתו של האל לאדם‪ .‬הוא רצה‬
‫לחסוך ממנו את ידיעת העולם‪ ,‬על הטוב והרע שבו‪ .‬לאדם ניתן חופש הבחירה‪ .‬הוצע לו שלא לאכול מפרי העץ‪,‬‬
‫כדי להקטין את סבלותיו‪ ,‬אך הוא בחר באכילה‪ ,‬ועליו לשאת בתוצאות‪.‬‬
‫השורש המנחה בסיפור הוא א‪.‬כ‪.‬ל – יש קשר הדוק בין אכילה לבין חיים ומוות‪.‬‬
‫יש לשים לב שמלכתחילה‪ ,‬לא נאסר על האדם לאכול מעץ החיים (מכיוון שנועד לחיות לנצח!)‪ .‬עתה‪ ,‬משנענש‬
‫לחיות מספר שנים קצוב‪ ,‬אם יאכל מפרי עץ החיים יפר את העונש שקיבל‪ ,‬ועל כן מגורשים אדם ואשתו מגן‬
‫העדן‪.‬‬
 ‫בפולמוס בין הנצרות והיהדות במהלך הדורות‪ ,‬התעקשו היהודים לראות בסיפור גן העדן את העניין הערכי –‬
‫מוסרי‪ :‬ההבחנה בין הטוב והרע‪ .‬לכן התאימו חכמי המסורה את טעמי המקרא כך שהעץ יקרא "עץ הדעת טוב‬
‫ורע"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הנצרות רואה בסיפור זה את "החטא הקדמון" – גילוי היצר המיני‪ ,‬יצר שמביא הרבה רוע‬
‫ושחיתות לעולם‪ .‬על‪-‬כ ן מי שחפץ‪ ,‬בפלגים מסוימים של הדת הנוצרית‪ ,‬להקדיש את חייו לעבודת האל נאלץ‬
‫להקריב את חיי המשפחה ונאסר עליו להתחתן! צריך להודות כי הטיעון הנוצרי איננו משולל יסוד‪ .‬הסיפור‬
‫מתחיל בקביעת עובדה שהאדם איננו מכיר ביצר המיני‪( .‬ב' ‪ )25‬רק לאחר האכילה נפקחות עיני הגיבורים להבין‬
‫שהם עירומים‪ ,‬ומיד בפתיחת פרק ד' נאמר‪" :‬והאדם ידע את חוה אשתו"‪ ,‬כלומר בסמוך לגרושו מגן העדן‪ ,‬או‬
‫מיד לאחר מכן‪ ,‬גילה האדם את מיניותו‪ ,‬ולכן גם מתעקשים הנוצרים לקרוא לעץ "עץ הדעת"‪ ,‬כאשר הפועל‬
‫"לדעת" בתנ"ך פירושו לקיים יחסי מין‪.‬‬
 ‫בראשית ד' סיפור קין והבל – התפתחות התרבות האנושית‬
‫הפרק פותח בתיאור המשפחה האנושית הראשונה‪ .‬התמונה איננה מעודדת‪ ,‬היות והראשון מבני האדם שנוצר‬
‫בדרך הביולוגית והמוכרת לנו‪ ,‬ולא בידי האלוהים‪ ,‬קם על אחיו ורוצח אותו‪ .‬בהמשך מספר לנו הפרק את‬
‫קורותיה של אותה משפחה‪ ,‬וכיצד הציביליזציה האנושית הולכת ומתפתחת‪.‬‬
‫פס' ‪ – 16 – 1‬קין רוצח את הבל‬
‫פסוק ‪ – "1‬והאדם ידע את חוה אשתו" רש"י מסביר‪" :‬קודם שחטא ונטרד (גורש) מגן העדן וכן ההיריון‬
‫והלידה‪ ."..‬כלומר לפי רש"י‪ ,‬המעשה אירע בעבר הרחוק‪ ,‬עוד לפני סיפור גן העדן‪ .‬רש"י מעוניין לבטל את‬
‫הפירוש המיני של הסיפור‪ ,‬כנגד הפירוש הנוצרי‪ ,‬המקשר בין האכילה לבין הידיעה המינית‪.‬‬
‫פסוק ‪" - 4‬וישע ה' אל הבל ואל מנחתו…"ההבדל היה כנראה באישיותו של המקריב ולא בטיב הקרבן‪ .‬רש"י‬
‫מסביר "מפרי האדמה"‪" :‬מן הגרוע" ואילו הבל הביא מן המובחר‪ .‬על‪-‬פי פירוש זה קין יוצא ידי חובתו ואילו הבל‬
‫משקיע מאמץ‪ .‬ונימוק נוסף‪ :‬נאמר ש "הבל הביא גם הוא‪ "..‬כלומר לא הייתה לו חובה להביא קרבן‪ ,‬מכיוון‬
‫שחובת הקרבן חלה רק על האח הבכור‪ ,‬בעבור המשפחה כולה‪ .‬יש לנו כאן דוגמא יפה כיצד מסתבכים‬
‫הפרשנים המסורתיים בניסיונם להסביר בצורה לוגית‪-‬הלכתית עניין שיש לו אך ורק הסבר ספרותי‪ .‬הרי קין והבל‬
‫לא היו יהודים כלל‪ ,‬ולא צריך להכיל עליהם את דיני הקורבנות שהיו נהוגים אלפי שנים מאוחר יותר‪( .‬יש כאן רמז‬
‫לזמן הכתיבה המאוחר של הסיפור!)‬
‫פסוק ‪" 7‬הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב‪ "..‬בפסוק יש קושי תחבירי‪ :‬האם לפנינו שני משפטי תנאי‬
‫מנוגדים‪ ,‬ואחרי כל משפט תנאי משפט התוצאה שלו (אם תעשה א' אז ‪ x‬ואם לא תעשה א' אז ‪ ) y‬או שמא‬
‫לפנינו שני תנאים מנוגדים ותוצאה אחת לשניהם (בין אם תעשה א' ובין אם לא תעשה – יהיה ‪.)x‬‬
‫על‪-‬פי רש"י‪" :‬שאת" פירושו "יסלח לך" ו"לפתח חטאת רובץ" פירושו "לא יסלח לך‪ ,‬חטאך ייזכר לך עד יום‬
‫מותך‪ ,‬עד לפתח קברך"‪.‬‬
‫על‪-‬פי הפירוש השני‪ :‬כוונת הפסוק היא‪ :‬בין אם תיטיב להתנהג‪ ,‬ובין אם לא תיטיב – תמיד ירבץ יצר הרע לפתח‬
‫ביתך‪ ,‬להסיט אותך מדרך הישר‪ .‬אתה אמנם תגלה תשוקה כלפיו‪ ,‬אך תהיה מסוגל לשלוט בו‪.‬‬
‫לפי הפירוש הראשון הפיתוי של יצר הרע מתגבר רק כאשר האדם הוא חלש אופי‪ ,‬או בעל מוסריות לקויה‪ .‬רק‬
‫כאשר האדם הוא שלם מבחינה מוסרית – אין יצר הרע שולט בו‪ .‬חשוב לציין כי הפסוק מופיע לפני ביצוע הרצח‪,‬‬
‫בשלב ההתמודדות עם הפיתוי‪ .‬קין מקבל חופש בחירה‪ ,‬ונכשל!‬
‫פסוק ‪" – 9‬אי הבל אחיך"? שאלה רטורית שבאה להעמיד את קין על חומרת חטאו‪ ,‬ולעורר את מצפונו‪ .‬בדומה‬
‫לשאלה "איכה" שנשאל האדם בפרק ג'‪ ,‬קין עונה כאילו זו שאלה אינפורמטיבית‪ ,‬ובכך הוא משתמט מן‬
‫ההתמודדות עם מעשהו ולמעשה מתכחש למעשהו‪.‬‬
‫פסוק ‪" - 13‬גדול עווני מנשוא" אפשר לקרוא זאת כהודאה של קין בחומרת חטאו‪ .‬רש"י‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬קורא זאת‬
‫כמשפט שאלה‪ .‬קין שואל את ה'‪ :‬האם הוא חושב שחטאו כה חמור עד שאינו ניתן לסליחה?‬
‫על קין נגזרת גלות‪ ,‬אבל הוא חושש שבשעת נדודיו יהרגוהו‪ ,‬וכך יוחמר עונשו מעבר לכוונתו המקורית של ה'‪.‬‬
‫על כן ה' נותן לו אות להגנתו‪.‬‬
‫פסוק ‪ – 16‬לקין נאמר שיהיה נע ונד‪ ,‬כיצד הוא מתיישב בארץ נוד? הרמב"ן פותר את הקושי באומרו שקין נע‬
‫ונד באזור של ארץ נוד‪ ,‬ארץ הנוודים‪.‬‬
‫חלק מהחוקים רואים בסיפור זה סיפור אטיולוגי על המאבק בין רועי צאן לעובדי אדמה‪.‬‬

‫פס' ‪ 26 – 17‬תחילת הציביליזציה האנושית – מכאן אנו לומדים על התפתחות התרבות האנושית ‪.‬‬
‫פסוק ‪ – "17‬וידע קין את אשתו" מאין הגיעה אשתו של קין? הרי בעולם רק אדם‪ ,‬חוה וקין!‬
‫חנוך‪ ,‬בנו של קין‪ ,‬בונה את העיר הראשונה‪ .‬בניו של למך‪ ,‬הנושא לו שתי נשים‪ ,‬מסמלים את שלושת הענפים‬
‫המרכזיים של התרבות האנושית‪:‬‬
 ‫יבל – אבי כל יושב אוהל ומקנה‪ ,‬כלומר ראשית החקלאות והמרעה‪.‬‬
‫יובל – אבי כל תופס כינור ועוגב‪ ,‬כלומר מוסיקה‪ ,‬או באופן כללי‪ ,‬התרבות הבלתי חומרית‪.‬‬
‫תובל קין – לוטש כל חורש נחושת וברזל – חרושת העץ והמתכת‪ ,‬ומאוחר יותר – התעשייה‪.‬‬
‫פס' ‪ 24 – 23‬שירת למך ‪ -‬מופיעה השירה הראשונה בתנ"ך‪ .‬כמו בסיפור קין והבל‪ ,‬גם כאן חסרים לנו פרטים‪.‬‬
‫אין אנו יודעים על איזה מאורע שר למך את שירו‪ .‬בכל אופן‪ ,‬ההתדרדרות האנושית נמשכת והולכת‪ .‬בעוד קין‬
‫הצטער על מעשהו‪ ,‬הרי למך מתפאר בכך שהרג אדם‪ .‬הוא עושה דין לעצמו‪ ,‬לא פונה כלל לאל‪ ,‬ומשלה את‬
‫עצמו שהכוח והאלימות הם פתרון לכל‪.‬‬
‫האמצעים האומנותיים בשירת למך – בשירת למך אמצעים אומנותיים האופייניים לכל השירה המקראית‪.‬‬
‫האמצעי הראשי בשירה המקראית היא התקבולת‪ .‬ישנם מספר סוגים של תקבולת‪ :‬משלימה‪ ,‬נרדפת‪ ,‬ניגודית‪.‬‬
‫כל זאת מבחינת התוכן‪ .‬ואילו מבחינת הצורה מבחינים בתקבולת כיאסטית (מוצלבת‪ ,‬כמו ‪ ,) x‬תקבולת חסרה‬
‫ועוד‪ .‬בשירת למך‪ ,‬התקבולת הראשונה‪ :‬נרדפת‪ .‬השתיים האחרות‪ :‬נרדפות – חסרות‪.‬‬
‫סוף דבר‪ :‬כדי לסגור את סיפור המשפחה הראשונה‪ ,‬יולדת חוה בן שלישי‪ ,‬במקום הבל שנרצח‪ ,‬וקוראת לו שת‪.‬‬
‫שת מוליד את אנוש‪ ,‬שמשמו נגזר המושג "אנושות"‪ :‬כולנו בני אנוש‪ ,‬ולא בניו של קין הרוצח!‬

‫פרק ו' ‪ - 22 – 5‬סיפור המבול‬

‫אין כמעט תרבות עתיקה בעולם שאין לה מסורת כלשהי‪ ,‬או סיפור על מבול שהחריב את העולם‪ ,‬והשמיד את‬
‫כל אשר על פניו‪ .‬כנראה שבתקופה קדומה נמסו קרחונים בקטבים והעלו את פני הימים בכמה עשרות מטרים‪,‬‬
‫דבר שהביא להצפות נרחבות בכל העולם‪ ,‬ולקורבנות רבים‪ .‬אשר לסיפורי המבול במזרח הקדום‪ ,‬בעשרות‬
‫השנים האחרונות הועלתה השערה‪ ,‬על‪-‬פי ממצאים שונים בים השחור (כפרים שלמים שנמצאו בעומק של‬
‫‪ 300 – 200‬מטר מתחת לפני הים!) כי בשלב כלשהו של ראשית האלף השלישי לפנה"ס‪ ,‬או סוף האלף הרביעי‪,‬‬
‫פרץ לו הים התיכון דרך מיצרי בוספורוס אל תוך היבשת‪ ,‬והמים ששטפו את כל אשר בדרכם הביאו ליצירת הים‬
‫השחור‪ ,‬ולאוסף עצום של אגדות וסיפורים על מבול שכיסה את כל הארץ‪.‬‬
‫גם התנ"ך מביא את סיפור המבול‪ .‬כמו בסיפור הבריאה‪ ,‬גם כאן ישנן שתי גרסאות לסיפור המבול‪ ,‬אך פה הן‬
‫משולבות זו בזו‪ ,‬כנראה מעשה עורך‪ ,‬ששילב שני מקורות ספרותיים‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬שברא עולם מושלם והרמוני‪ ,‬רואה בכאב לב את יצירת כפיו הולכת ונשחתת‪ .‬תחילה חטאו של האדם‬
‫בגן העדן‪ ,‬לאחר מכן הרצח של הבל‪ .‬בהמשך‪ ,‬למך לא רק שהורג ילד‪ ,‬הוא גם מתפאר בכך ועכשיו הגדישו בנות‬
‫האדם את הסאה‪ ,‬במגען עם בני האלים‪ .‬תגובתו של ה' אנושית מאד‪ .‬הוא מתחרט על כי יצר את האדם ומחליט‬
‫להשמיד אותו‪ ,‬ובעקבות כך את כל היצורים על פני הארץ (התפיסה היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬שבעלי החיים נוצרו עבור‬
‫האדם‪ ,‬ובלעדיו גם להם אין זכות קיום?) ולהתחיל "דף חדש" עם אדם אחד‪ ,‬שנראה לו טוב מכל האחרים‪.‬‬
‫(טעות נוספת של האל?)‬
‫פס' ‪..: "9‬נח‪ ,‬איש צדיק‪ ,‬תמים היה‪ ,‬בדורותיו…" חז"ל חלוקים בדעותיהם אם הדברים נכתבו בזכות נח‪ ,‬או‬
‫בגנותו‪ .‬אפשר להסביר זאת לטובתו‪ :‬על רקע הדור המושחת של זמנו‪ ,‬התבלט נח בצדיקותו‪ .‬אבל המילה‬
‫"בדורותיו" יכולה גם לבוא לשם צמצום‪ :‬נח היה צדיק רק בדורו‪ ,‬ואילו היה חי בדור אחר‪ ,‬היה נחשב לצדיק קטן‬
‫מאד‪ .‬דרך אגב‪ ,‬המשך הסיפור תומך דווקא בפירוש השני!‬
‫נח מצטווה לבנות תיבה‪ .‬לכל המנסים לתת לסיפור משמעות היסטורית‪ ,‬לשונו‪ ,‬אפשר לומר כי מידות התיבה‬
‫הנדרשות הן בערך ‪ 160‬מטר באורכה‪ 26 ,‬מטר ברוחבה‪ ,‬ו – ‪ 18‬מטר גובהה‪ .‬כבר חז"ל הבינו את העניין‪ ,‬כי לא‬
‫מדובר כאן בהיסטוריה ממש‪ .‬אחת האגדות מספרת כי נח בנה את התיבה במשך ‪ 120‬שנה‪ ,‬כדי למשוך את‬
‫תשומת לב בני דורו‪ ,‬אולי יחזרו בהם מדרכם הרעה‪ ,‬ואלוהים יוותר על תכניתו‪.‬‬
 ‫מקורות ספרותיים שונים ‪ -‬כמו שראינו בסיפור הבריאה‪ ,‬שהוא מורכב משני סיפורים שונים זה מזה‪ ,‬שמוצאם‬
‫משני מקורות ספרותיים שונים‪ ,‬גם סיפור המבול מורכב משני מקורות ספרותיים שונים‪ ,‬אך בניגוד לסיפור‬
‫הבריאה‪ ,‬כאן הסיפורים משולבים זה בזה‪ .‬עניין זה יצר חזרות רבות על אותו פרט‪ ,‬וכן גם סתירות בלתי מוסברות‬
‫בין חלקי הסיפור השונים‪ .‬הנה מספר דוגמאות‪ :‬פעמיים מצווה אלוהים על נח להכניס את משפחתו וכן בעלי‬
‫החיים לתיבה (ו' ‪ ,21 – 18‬לעומת ז' ‪ ,)3 – 1‬המבול מתחיל פעמיים‪ :‬פעם אחת בפסוק ז' ‪ ,6‬ופעם נוספת בפס'‬
‫‪ .12 – 10‬נח נכנס פעמיים לתיבה (פס' ‪ , 9 – 7‬לעומת ‪ ,)15 – 9‬המבול נמשך‪ ,‬על‪-‬פי גרסה אחת ‪ 40‬יום (ז' ‪,4‬‬
‫‪ )12‬ועל‪-‬פי הגרסה האחרת ‪ 150‬יום (ז' ‪ )24‬ודוגמא אחרונה‪ :‬פעמיים נצטווה נח להכניס בעלי חיים לתיבה‪ .‬על‪-‬‬
‫פי הגרסה האחת – זוג מכל מין (ו' ‪ ,20 – 19‬ז' ‪ )10 – 8‬ואילו על‪-‬פי הגרסה השנייה מן הבהמה הטהורה שבעה‬
‫מכל מין‪ ,‬ואילו מן הבהמה הלא טהורה שניים מכל מין‪.‬‬
 ‫הסיפור על מגדל בבל בראשית‪ ,‬י"א ‪9 – 1‬‬
‫כאשר אלוהים הביא את המבול על הארץ‪ ,‬הוא חשב שבכך יתקן את העולם‪ .‬עד מהרה הוא נוכח כי טעה טעות‬
‫מרה‪ .‬בפרק ט'‪ ,‬במשפחתו של נח הצדיק נתגלו כמה סטיות‪ .‬הסיפור ממשיך בתיאור ההידרדרות האנושית‪ .‬בני‬
‫האדם מנסים למרוד באלים‪ .‬מוטיב זה והמוטיב ההפוך‪ :‬קנאת האלים בבני האדם‪ ,‬הם מוטיבים ידועים בכל‬
‫הספרות של העולם העתיק‪.‬‬
‫פס' ‪ – 4 – 1‬מעשי הדור שלאחר המבול‬
‫כמה וכמה דורות לאחר המבול‪ ,‬בני האדם השתייכו לאותה המשפחה ודיברו באותה השפה‪ .‬הם מוצאים להם‬
‫מקום נח להתיישב בו ומתחילים בפיתוח התרבות החומרית‪ ,‬לטובת חיי היום‪-‬יום‪ .‬לאחר זמן הם "משתכרים"‬
‫מכוחם ומנסים לבנות מגדל שראשו יגיע לשמים‪ .‬לא ברור אם הכוונה "לשמים" ממש‪ ,‬או שמדובר במטאפורה‬
‫המתארת את גאוותם ויהירותם של בני האדם‪ ,‬המנסים להידמות לאלוהים בשמים‪.‬‬
‫"ונעשה לנו שם" – ההישג הטכנולוגי של בניית מגדל כה גבוה‪ ,‬תאדיר את שמם של בני האדם‪.‬‬
‫יש ח וקרים הטוענים כי הבבלים נהגו לבנות מגדל גבוה בכל עיר גדולה‪ ,‬שדרכו היו עולים האלים לשמים‪ .‬זהו גם‬
‫מקור השם בבל‪ :‬באב אל‪ ,‬שער האל‪ .‬וראה גם בראשית‪ ,‬כ"ח ‪ :17‬יעקב‪ ,‬שראה בשנתו את מלאכי האלוהים‬
‫עולים ויורדים בסולם אומר‪ :‬מה נורא המקום הזה‪ ,‬אין זה כי אם בית אלוהים‪ ,‬וזה שער השמים"‬
‫"פן נפוץ‪ "..‬על ידי בניית המגדל‪ ,‬מנסים בני האדם לסכל את ברכת ה' לאדם ולנח‪" :‬מלאו את הארץ"‪ .‬הם‬
‫מבינים שהאיחוד והליכוד נותנים להם כוח‪ ,‬בעזרתו יוכלו להשתלט על העולם‪ .‬ונשאלת השאלה מדוע אלוהים‬
‫רואה באחדותם חטא? לדעת חז"ל מדובר באחדות להרע‪ ,‬במרד נגד האלוהים‪ ,‬וכל כן נענשו בעונש של מידה‬
‫כנגד מידה‪ :‬אלוהים מפזר אותם בעולם ובמקום "שפה אחת" אלוהים בלל את שפתם‪ ,‬ומעתה ואילך התקשורת‬
‫בין בני האדם תהיה קשה הרבה יותר‪.‬‬
‫פס' ‪ - 9 – 5‬תגובת אלוהים‪" :‬וירד ה'" כמו בסיפור הריסת סדום‪ ,‬אלוהים‪ ,‬הרוצה לשפוט משפט צדק‪" ,‬יורד‬
‫לשטח" כדי לבדוק במו עיניו האם נעשו כאן עבירות כלשהן‪.‬‬
‫"הבה נרדה ונבלה‪ "..‬כמו בבראשית א' ‪ ,26‬ה' מדבר בלשון רבים‪ .‬הפתרונות לקושי – זהים שם וכאן‪.‬‬
‫שיטת העונש – מידה כנגד מידה – כל העונשים שבהם נענשים בני האדם בסיפור זה נגזרים משיטת הענישה‬
‫הקרויה מידה כנגד מידה‪" .‬כל הארץ" התרכזה במקום אחד‪ ,‬ועכשיו היא מתפזרת על‪-‬פני "כל הארץ"‪ .‬כל בני‬
‫האדם דיברו באותה השפה‪ ,‬מעכשיו "לא ישמעו איש שפת רעהו"‪ .‬בני האדם מעודדים איש את רעהו‪" :‬הבה‬
‫נלבנה‪ ..‬הבה נבנה…" והעונש‪" :‬הבה נרדה ונבלה"‪ .‬בני האדם חוששים "פן נפוץ" והעונש הוא‪" :‬ויפץ ה'‬
‫אותם"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בני האדם החליטו לרכז את כוחם על מנת להידמות לאלוהים‪ ,‬ואולי להשתלט במקומו על העולם‪.‬‬
‫כעונש על כך אלוהים מפזר אותם על פני כל הארץ‪ ,‬ו"מבלבל" את שפתם‪ ,‬כך שלא יוכלו לתקשר בקלות‪ ,‬ולא‬
‫יוכלו עוד להתאחד על מנת להרע‪.‬‬
‫בסיפור על מגדל בבל יסוד אטימולוגי – מקור השם בבל‪ ,‬וכמה יסודות אטיולוגיים‪ :‬מדוע נפוצים בני האדם על כל‬
‫הארץ ואינם יושבים במקום אחד‪ ,‬מדוע קיימות שפות שונות ומדוע ישנם עמים שונים‪.‬‬
‫במסורת היהודית נקרא דורו של נח דור המבול" ואילו הדור של בני האדם שרצו לבנות את מגדל בבל נקרא "דור‬
‫הפלגה"‪ ,‬על שום הפילוג שפלג ה' את בני האדם‪.‬‬
‫מבנה הסיפר – מבנה כיאסטי – האות האנגלית ‪ X‬נקראת ביוונית "כי" (כ' רפויה) ועל‪-‬כן סיפור‪ ,‬או שיר‪ ,‬שבו‬
‫מילה שמופיעה אחרונה בחלק הראשון של הסיפור‪ ,‬מופיעה ראשונה בחלק השני‪ ,‬מילה שמופיעה לפני‬
‫האחרונה – מופיעה שנייה וכן הלאה‪ ,‬הוא סיפור‪/‬שיר במבנה כיאסטי‪.‬‬
 ‫הסיפור על מגדל בבל בנוי במבנה כיאסטי‪ ,‬כאשר שמות ופעלים שמופיעים ראשונים בחלק העוסק בחטא‪,‬‬
‫מופיעים אחרונים בחלק העוסק בעונש‪( .‬לדוגמא‪" :‬כל הארץ" פס' ‪ 1‬ו – ‪ .8‬לעומת זאת "עיר ומגדל" פס' ‪ 4‬ו –‬
‫פס' ‪ 5‬וכו')‪.‬‬
‫למבנה הכיאסטי יש גם משמעות רעיונית‪ :‬המבנה משרת את שיטת הענישה של מידה כנגד מידה‪.‬‬