Professional Documents
Culture Documents
הגדה של פסח עם לקוטי מנהגים וטעמים שניאורסאהן, מנחם מענדל
הגדה של פסח עם לקוטי מנהגים וטעמים שניאורסאהן, מנחם מענדל
www.hebrewbooks.org
ע ״ י היים ת ש ס ״ ז
HAGGADAH
Copyright \ 9 A 6 by
0 5 0 7
Tel. PRcstdcnt 4 -
1866
rulNTID IN T H E U.S.A. BY
SHULSTNCER. EROS. L I N O T Y P I N G & PUBLISHING C O .
ג2 EAST 4 T H S T R L Z T , N E W Y O R K 5, N . Y .
פסח של הגדה
מ א ו ד י ם ג ט־ ט־ מי י 1ז נזינהגים, רינינז,
,
טדאותזאוז\ ו ו ט ר ך ט ׳ י הר.ב ווווזנו ולקגץ
ר0נ» ללרח פוז-יד חמן י,זה ומן מה יץלם הנדקה נדי oftJnxהטלק ועיש הקבלה יש <rro
פשרה פתיחין .וקולס שיתחיל לנדוק יניד:
אתה ntrאאדני מלך ןתעולם א#ר כ/ך^ני $מ*ותיו ברוך
וציני _על3עור חמץ:
וידיך לחסש לל(ור הנר נכל המחטאות גם נסלקים שנקוקמ 1.Mידנו נין הנרנה לחחלת הנליקה
אשילו מעניר הנדקה ונכון שלא ישיח שלא מערר הנדרץ :כל זמן בלייןתו ףפמיל מנ׳׳נ אצלי לשמוע
מרכה שינדקו א־ש במקומו ולא ישיחו נינח־ם וזהרו לבלוק וזחלה נחלל הסמוך למקים ששמעו
הנרנה ולא •לנו לנדיק חיק־ אחר מרכה ליזלר אחר .ואחר הנליקה *!?ר נממן שמשייר להצניעו
למחי לשרפה או לאכילה לשמח פלא •ול־כוהו אנה ואנס שלא יחפור ויהגוו ממט ע״• י״־טקוה או
עכברים ,ונם צדן לנש 1איזו הבדיקה ויאמר:
כל־חמירא והמ;עא ךאןא בדפוסי ךלא ךומיתיה וךלא בערתיה
י
וךלא ןךענא ליה לבטל ןילהוי ה?לץ.3ע9יא ךארעא
נ׳ום •׳׳ל נשעה ה׳ ׳עש? לו מדורה נהניעצמי רשרפט וינסלט ובנ־פול היו• 0אמר:
כל־חמיךא ותמ;עא ךאכא בנטותי ךףזיתיה וךלא חזיתיה
דהמיתיה וך^א המיתיה דבערר/יה וךלא בעךתיהלבטל ולהוי
ך^כךכעפרא ךארעא:
רש לשריף עשרה סתיחין ונשעיז שריפין החמן יאמר »ה:
»ךץ רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אנותינו כ ס ס שאגי כ נ ע ר חסין ם נ י ת י
וטיעותי כך תבער א ת כל החיצונים ואת רוח הפוסאה תעביר םן הארץ ואת
י*מ 1ו ד ע תעבירהו סאתנו ותת; לנו לב בשר לעבדך באטתובל ם״א וכל הקליפות
ובל הרשעה כעשן תכלה ותעביר טטשלת זדון מן הארץ וכל הבעיקיב לשכינה
נבערס ברוח בער וברוח טשפט כשם שכערת א ח םצרים ואת אלה־הם ג־ט־ס
ההס ו מ ס ן הזה אטן שלה:
לעוסת העצה וגוועים בכלי שרת ומולחם וטקטית! ה נ ק על גבי המזבח כל •וחד
לבדו והשחיטה והזריקה וטהוי קרביו והקטר חלביו חחין א ת ה ש ב ת ושאר עגיניו
אינט דוחין את חשבת וכן אין טוליכין א ת הפסח לבית כשחל בשבת אלא כ ת
האתת הס מתעכבים עם פההיהם בהר הבית והכת השניה יושבת לח בחיל והגי
במקומה עומדת חשכה יצאו וצלו פםהיהס .בשלשה כתות הפסח נשחט ואץ
ב ת פחותה משלשים אנשים גכנםה כת הראשונה גתטלאה העזרה גועלי] אותה
ובעוד שהט שוחטין ומקריבין א ת האימוריש קודאין אח החלל אם נ ס מ אותו קודם
שיקיייו כולם שונים אותו ואם שנו ישלשו על כל כןיאח תוקעין ג׳ תקיעות תקיעה
תרועה תקיעה נכרו להקייב כותחין העזרה יצאה כ ת ראשונה גבנכה כת שניה
נועלין דלתות העזרה נסרו פותחין יצאה כת שניה נכנסה כ ת שלישית ומעשה
כולן ש ק ואחר שיצאו כול; מחצין העזרה ואפילו כ ש ב ת מפגי לכלוך הדם שהית
בה וכיצד היתד ,הרחיצה אמת המים היתה עוברת בעזרה והיה לה מקום לצאת
ממגח ונשיוצין להדיח את הרצפה כיתכין מקים יציאתה והיא מתמלאת על כל
גדותיה מפח ובפה עד שחצים עילים וצפיש מבא; ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל
לכלוך שהיה בעזרה ואח׳׳ :פית־וץ מקיש יציאתה והכל יוצא עד שנשאר הרצפה
מנוקה ובשופה זהו כבוד הכית ואם הפכה נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר
VTTהעני! ניןיצוו גדול־ וצריך האדם הירא וחרד עצ לנר ה' לקמח אוחו נזמט שתעלה קריאתו
נמקים הקרבי;• וידא :על חורק הבית ויחח ;:לפ<׳ ה' נירא עולש שיננה אותו במהרה בימינו אמן:
סדר הגדה
יסדר על שולחני קערה מ׳ מציח מידזיס זה על ז .:הישראל ועליו הליי ועליז הכהן ועליו לימין הזרוע
וכננדי לשמאל הניצה הח־זיהם באמצע המרור וחחת ?זרוע לחריסח ונעלו תחח הניצה מרפש ותחת
המרור החורת שעישין טרך :
על המצות מםררין הרב בבית !!טרה. ונותנם וצ״ל טה״ר הוא כנראה ווווזויוז
המסדר האדטו״ר מלבד קערה. על ולא מפה דפוסים. בכמה וכ״ה
של כ ס ף . על ם ס המצות
למר קירואן אנשי שאלו ווגיווו. .בגי
סדר הגדה
בלילי מצות ג׳ לוקחין למה נאון שרירא רב
פ״י, פסחים במ׳טנה ראה ההגרה. מור
רמז להם והיטיב יותר, ולא פחות לא פסחים
שם וירושלמי בבלי תלמוד בא, פ' מכילתא
א ב ר ה ם ליטרה שאמר לג׳ ס א י ן התורה הוא מן
כבר נמצא קבועה בצורה הנדה סדר וכוי.
פסח זמן אותו ונמירי ע נ ו ת כוי, מהם לעיטות
ברמב״ם, רם״נ, סי' נאון, עמרם ר' בסידור
יצהק אברהם עולם הררי לג׳ זכר וי״א היי,
בפע״ח הסוד ע״ד הביאור ועור, ויטרי מחזור
נח(. טז, רוקח )מע׳טה ויעקב
האריז״ל. וסי׳
הביאור ראה נוי. הלוי וטליו הישראל
להפסיק ונוהני! האריז״ל. וסי׳ בפע״ח מאמר לקיים באימה חרר אדם כל יהא
בסי' מבואר והטעם למצה, מצה בין במפה יהא ולא והנדה, הסדר מצות ׳טתקנו חכמים
מ ס כ ת סוף בחפא״י נ״כ וכ״ה יעקב. קול י׳ט דברים כמה אם אף בעיניו, קל הדבר
חבשילין שני צ״ל הביצה .כי בוי הורוט דבר שום •טאין לקיים ברעתו ישכיל בהם,
)פסחים לחנינה !כר ואחד לפסח זכר אחד )מהרי״ל(. בהן ריק
לקחת זרוע בירויטלמי ש מ נ ח נ ב( ו א מ ר י נ ן קיר, ב(. )קטו, בפסחים — ״הגרה״ העומ
.בטא כלומר ארמי( בליטון )ביעא וביצה ל׳ שהוא הנדה וי״מ לבנך, והנדת ע״׳ט הנדה
)כל מרממא !turn יחנא למיפרק רחמנא מארמי׳צ להקב״ה על ׳טהוציאנו ושבה הודאה
שיכתבו יש אכודרהם(. בב״י, הובא בו לר' היום הגרתי בירושלמי שמתרגם כמו
לאבילות זכר שעושים מיטום ביצה הלוקחים ר' תרגמו וכן דין. יומא •טבחית אלקיך
במיטנה דמוכח וצע״ק ביהמ״ק. רהורבן אנדה נורםי[ ויש )אבודרהם(. בערבי סעדי'
ל ו ק ח י ם ׳טני ב ה מ ״ ק היו בזמן דנם ובירושלמי תור״ה הטו—קט!. לפסחים )ראה דיים באל׳יף
וא״כ לאבלות. זכר עשו לא ואז תבשילי! דאיטונים(. ובכמה א. מה, ע״ז אמר
מין לקחו •טנים מאות איטר לומר נצטרך וסי׳ בפע״ח בו־, גניולוזוו טל יסדר
מנהנ שינו החורבן ואחר החנינה לזכר אהר ג״כ שו״ע וראה קצת. לשו! ביטינוי האריז״ל
!ה. םכ״ו. תע״נ סי' דבינו
טוף. מצואר הלק לקחת נוהנין הורוט. ויטו״ע בטור קטרה, טיולודוו טל יסדר
כל — אחייב הורוט לאכול •טלא מדקרקין כן מביאין עתה שנם מבואר ם״ד( תע״נ )סי׳
פסח. לקרב[ דמיון כל יהא •טלא הרחקה זח ורק ראשון, כוס ש ת י ת אחר רק הקערה
•טליט׳יא ארמו׳יר מו״ח כ״ק הנה זה ומטעם חע״ב(. )ר״ס יום מבעוד ערוך יהי' שולחנו
ה״ןרוע״. עצמות מעל הכשיר כל כמעט מסיר על יסדר דהקערה מ׳טמע יעקב קול בסי׳
׳טתחק׳טה. עד מבויטלת הביצה. וקודם לביהכנ״ם הליכתו קודם השולח!
היי לכאורה הוזרור. באוזצט תוזוזיהגז בשל״ה קצת וכ״מ פסח. קרבן סדר אמירת
נבורות. בחיי הוא כ׳ שימאל בקו המרור צ״ל כ ת ב : הרש״ר בסי' אבל פסחים. מס׳ ־׳ש
המיטכת מעורר ׳טרמיייות מפני הוא אך ייטמח ערבית( תפלת )אחר לביתו ״כשיבוא
ויבוא במר נפשו תשתפך באשר רבים, רחמים כנ״ל המצות עם הקערה ותכין כוי ייאמ־
מאלקות רחוק איך ׳טרוא נדולה מרירות לירי םידורו".
)לקו״ת שה״׳ט רבים רהמים בחי׳ מעורר עי״ז וקוהם בלילה חקערח לסדר נוהגין אנו וכן
ם״ב(. דורי, קול ד״ה מסידור רבינו ׳טכחב ע״ד וכדמוכח נם זירוש,
בו שנשתעבדו לטיט זכר ההרוסיץץ. גם וכ״כ לקידו׳ט. קי׳פ סדר בין קקערה
)פסחים קיוהא של דבי בה ונותנין אבותינו. )פסחים במיטנה ומ״ש מ־ט״! םתפי׳ו. :פרמ״נ
ק י ר ו ת מקויטי ייטראל ז כ ר שיהיו ׳טיני א( קטז, מטבל הביאו לפניו א( מ ז נ ו לו כ ו ס א ׳ כ ו י זיר,
מפירות אותה סתע״נ( .ועושי[ )ב״ח השעבוה בתוס׳( שם )הובא ר״ ח כפירוש י״ל :וי,
הגאונים כנסת ישראל )תיטובות בהם ׳טנכ״טלה בימי דוקא וזהו היטלחן, את הביאו ־היינו
מרכבי[ ואה״כ שים( צריך בתוד׳׳ה הובאו לפני קטנים ׳טלתנות להם שהיו הש״ם קכמ־
הראשונה מבה לרם זכר אדום במיטקה אותה אחד עד השלחן מביאין היו ולא :או״א
דבר וכל — םה״נ(. פ״י פסחים )ירו׳טלמי תור״ה מ י ט א ״ כ ב ד ו ר ו ת ה א ח ר ו נ י ם .ועיין !דוש
ויטרי(. )מחזור חרוסת קרוי בו שטובלין ב(. ק, )פסחים טאין
פ ס ח של ד ,ג ד ה
קדשת
האריז״ל ובסי׳ במ״ח פו״ז(, חהמ״צ )שיעד ס׳ כלומר פרך ם' נוטריקון הכרפגז.
ו ר ח ץ כוי, קדש ע״פ הםימן ש״פ סדרו מבאר מהרי״ל(. ;אבודרהם. פרך עבודת עברו רבוא
חמוסר. ע״ר פי׳ ועור חיר״א והאל׳טיך. ארמה(. תפוח )או בצל ליקה נוהנין ואנו
ובאחרונים, ם״ר םתע״נ מ״א ועיין
למען — וא״ו בתוספות זו תיבה ו\־הץ
שתי בני זה שבסימן התיבות כל ש• י ה י ו כורך, שטושי\ הוזוו־וז הוורוד והוזה
רחץ איתא יעקב וקול הרש״ד ובס־׳ תנועות. אותו קורא דבתחילה הליטון, שינוי מחמת
פתחין. בשני רחץ מנקדים ואולי ואייו, בלא מ״ח, בפע״ח, נ״כ )וכ״ח חזרת ואח״כ מרור
שצ״ל קרש להדגיש הוא״ו תוספת עוי״ל יטלא נוהנין ״ט הרש״ר(, סי׳ יעקב, קול סי׳
בשאר ימות נ ו ה ג כן נ ר ח ץ או־ ל מ י ש א י ן ואח״ במקומות ולכורך ,ואפלו אחד למדור מי! ליקה
או חע״ג(, ר״ס וח״י הט״ז )וכדעת השנה סאלאט, הכל מן עושים אינם םאלאט שנמצא
מינים בהמיטה בקיאין אין אולי וטעמם
שם( הב״ח )כרעת קדש קודם שרוחץ שאף
אכילת יוצאים לכן א( יט, )פסחים שכמיטנה
)שסה״ר(. ורוחץ חוזר
לאכלו ייט דא״כ רקו ולא מר. בירק מרור
הסוד עייר שמעתי ז״ל מארי מאבא
תע״נ ם' אהה״ז בש־ו״ע ובמ״ש ברכה, ברא
בשתי שישנו שינוי ועור הוא״ו דיוק יבאר
חזרת אחר להדר מצוה באמת אבל םל״א.
ציווי בלשו! נאמרו הם רק אשר איו, תיבות
המצוה שעיקר סאלאט, דהיינו שם(, )פסחים
נייר על רומזין ורחץ קדש כי סיפור, ולא
סדור בין חילוק ם״ה( ואין םתע״נ )שו״ע יה
)טהרה ,רחיצה( דבינה ור״ר )קדושה( דחבמה
הי׳ אם כי הוא בליטונו דיטינה והא לכורך.
עתיק לקחם כי ושבירה, פירוד בהם הי׳ שיא
כורך שעושי! המרור המרור ותחת כותב
מהם, הנשארות בחי׳ י״ג משא״כ לחלקו.
טועים היו םכ״ו( ארה״ו בשו״ע )וערמ״ש
החיבור. בוא״ו בא ורחץ קרש• אשר וזהו
המין ליקח טוב יותר שלכורך לומר
רמזו רמז — ציווי בלשון באים הם רק ונם
ש א ר ׳״נ א ת העליונות מהבחי׳ ולרחוץ לקדש מצוה ובאמת מרור, במ׳טנה הנקרא
כוי כרפס הסמנים: י־״ג הנרמזות בה׳׳, תמוה, וחתירוץ הבולל(. )יטער בחזרת
וראה הריט״ר )סי׳ גוטורהא. אהקיוו וזורה תיבת ורמזי הקערה מ ר ו ר שיעל ״בחינת
ושס(. א פ״ח זח״ב יותר שהוא ארה״ז בשו״ע ויכן לכורך. —
ואנו אי( קיר, פםח־ם )משינה קרעו. ואנו — וצ״ע. ליטנות, קפיר לא הננלה 1״ר
יפסח רן ביטויו״ט הן מעומד לקריט נוהנין )חריין( ותמכא )םאלאט( חזרת ליקח ;והנין
סי׳ פ״ו, ושב״א פי״ד שי״ח יפע״ח )כ״ה לכורך. והן למרוד טויהם־הן
— — 9
פ ס ח של ה ג ד ה
— —10
פ ס ח ע ל ה ג ד ה
זוכדהו(. ותוד״ה א קו )פסחים השפוי להביא צריך כי ברבר רבה שטרחא חזקים
יום כי מ״ויכולו"( )ולא השעי יום מתחילי! כאו״א שלנו ביינות משא״כ למזינח מים
וכשמתחיל הוי׳. ר״ת השמים ויבולו חששי ביינות רגם פשייטא כי צ״ע, — לעצמו מוזג
בכוס הקידוש ברכת ובשעת בנרות עיניו יתן עשירות של ה״ז עני! ימזונ לו אחר אם שילנו
מתחילת להתחיל ם״י( .אין רע״א סי' )רמ״א ליצי״מ זכר ושירות חייות דרך ה״ז וא״כ
טוב דדרז״ל משום כוי אלקים וירא המקרא לא למה דא״כ ועוד בזה ? לחלק לנו ומנין
ס״י(. חאו״ח חח״ם המות )שו״ת זה מאד לכתוב אדה״ז ובשיו״ע השו״ע בנ״כ אשתמיט
ץ
)ם ' י ע ב י ז ( יותר כצ״ל ולא וורו\. וזבדי וכמו לעצמו מוזג כאו״א שלנו דביינות
הטעם שבקדוש. מספר תיבות הם משלימין כ׳ תעב(. רעב רד, בסי' שלנו יינות דין שחילקו
קע״ד. ם׳׳ם ארה״ז שו״ע — ס״מ לאמירת ואין הכום, מוזנין הרב: בית מנהג
טעמים. עוד הביא ובאבוררהם מוסרו בימינו, לוקחו אחר. שימזונ מדקדקי!
וצריך כ״ד יוהד תי׳ בתקוני 1זרו\ וזברי למטה, מלמעלה מעמידו ,דרך הורדה לשמאלו,
ר״ש בתנחומא הוא וער״ז ם ב ר י וז\־ו\, למימי כעין קצת כפופה בשיהיא הימנית, ידו כה על
כלבו שבסו״ם הנאונים שו״ת בלקוטי פקודי, והגורל מוגבהות אצבעותיו ר' קבול, בית
— הואיל )כתוד״ה אביו בשם סקע״ר ובטור ומקדש מעומד ,והכום מוגבה הצד. מן מושכב
ברא״ש וזורי. םברי ועור : — מג ,א ברבות — השולחן גבי מעל טפחים משלשה למעלה
בפעייה וראה יבוהי!. םברי — שם ברכות השנה. ימות בשאר גם הוא וכ״ז
הסוד. ע״ר רוקא זה לשו! ביאור פט״ז שי״ח מדברי בקדוש קייב יו״ט בבל קיש.
במס׳ הוא ה ז ה כן קרש יו״נג 1זקרא זאת עיקר ג״כ לו יש הרי בשיבת ובשהל סופרים,
החפלה פי״ט ,בםי׳ רב ע מ ר ם גאון ,בם׳ סופיים זה ,״.׳הוא בלילה עליהם מוסיף — התורה מן
סי׳ אבודרהם, שבת, הל׳ ובסוף להרמב״ם בליל מד״ס מצוה שה; כוסות מארבעה אחד
תפ״ז סימן דיש שו״ע וראה ועור. הרש״ר ב( הפת. על מקהש אינו א( ויכן: פסה.
ונ״כ. )שו״ע חובתו ידי אותו מוציא אחר אין
מקרא כי קוטי. וזקרא באהבה בשבת לשתות עצמו דוחק נ( םב״ב(. םתע״ב דבינו
אבל במרה, באהבה, ישראל קבלו רשבת קדש כסותו למנוי כ ו ס ו ת א ף שימזיקו א ו שיצריך ד׳
כגיגית הר עליהם שבפה ע״י הי׳ יו״ט של ד( א י נ ו מ ק ר ש ב(. פסחים צכ, מ ט ,ב. )נדרים
א״ר(. משה מטה תפ״ז ם' )לבושי בסיני )תה״ד יו״ט בתוספות ולא ממש בלילה אלא
ומועדי אומרים בחול נם ווווטי׳ בזמן כוסות ד׳ חכמים תקנו כי סקל״ז(,
בוא״ו. וטובת שאומרים וכמו בוא״ו, ם״ב(. שם רכינו )שיו״ע מצה לאכילת הראוי
שמצוה האומרים איו לרעת לחוש יש ז(
סמוך ההחימח מעין קרטוך ווזוטי׳
םי״ט(, )שים רובו ועכ״פ הכוס כל לשתות
א(. ק״ד, )פסהים לחתימה
קר, )פסחים והוווויגז יטוראל וזק רעו ואף סופדים, מדברי — מצוה בונזוה ר׳
הכתוב כלשון והמועדים אומרים ואין ב( הנם באותו היו הן שאף בה, חייבות :שים
בזמן פסח בזמנים : חלוים המועדים שבל לפי קח, פסחים היו )תור״ה מצדים יציאת טל
בא(. ס״פ )בחיי בו׳ האביב וצונו בו׳ ברוך עליהם מברכים ואין .(:
)פסחים יקוה״ו בוזוגוטו״ןן כוי שהוו״וו )בלבו, מופסקים שהם לפי כוסות, ד׳ רשתות
)ברכות במשנה שההינו ברבת נוסח א( ק״ג, ,־וקה(.
ינגר — והניענו וקיימנו שהחיינו נ״פ רפט(, גאולה : של לשונות ר׳ כננד ותקנים
אזמרה בחיי ד׳ אהללה ד׳ אח נפשי הללי ו, )שימות ולקהת׳ ונאלח־ והצלתי ׳הוצאתי
סי' ג״כ וראה שנ״א. )רוקה בעורי יאלק׳ עליהם שימר נזירות ר' כנגר שהן — •—ז(
ברה״נ(. האריז״ל קליפות ש ב י ר ת ד׳ כנגד )שמ״ר םפ״ו(. *דעה
לפי נסים, שעשה ברבת מברכים אין פרעה של כוסות ד' כנגר — יעקב( תולעת
טוב ר״י )מחייו. בהנדה לאומרו שעתיר חלום באותו שנרמזה יא—ינ( מ, בראשית
למי רוקח( היוהות. אלק׳ ביוצר עלם פ״ח, פ' י י ״ ר בדיז״ל ישראל של אולתן
)מיי ר ע ״ נ ,ש ב ״ ה ( . לנו כל הנסים האלו שעשה כוסות של פורעניות כ נ ג ד ד' ד׳ מלכ־ות, :נגר
על אלא זו ביכה מברכי! שאין מפני וי״א א ת משיקה וכננדן או״ה א ת משקה טהקב״ה
)מהרי״ל(. דרבנן מצוה פסחים )ירושלמי נהמה של כוסות ד׳ שדאל
בסי׳ וכ״ה בחירק הלמד הוה לו1ז\ )סי׳ הוי׳ שם אותיות ר׳ כנגד ה״א(, ־״י
של״ה. ב(. צה, ח״ג מוהר ועיי״ש :׳ל״ה.
בהבדלת הרב: בית מנהנ הבילה. יום וזהלה אווזר־וז בשבוז י ו ״ נו כטזזל
— — 11
פ ס ח של ה ג ד ה
ומכוון להוציא )שו״ע הבינו םתע״ד(. מוציט״ק שחל ביו״ט אין מקרבין הנרות ואין
המרור של כורך. מאחרין היטלהבת שלהם ,וכן אין מביטים
בברםס לא ציין אם יאכלנו בהסיבה >., בצפינים .ורק ,בעת ברכת בורא מאורי
בלא הסיבה )כמש״ב במרור( .וי״ל דהינו כ: האש ,מסתכל בנרות י מ ו שיהם כ״א בפ״ע.
שאר הסעודה דלילה זה רהרשות בידו cp וזאוו׳ האש .כי הרבה מאורות )אדומה
להםיב והמיסב ה״ז משובח )שו״ע רבעו כ־ וירקרקת( יש כאור )ברכות נא ,ב .נב ,ב.
הע׳יב סי״ד( ולא ציין אלא במקום שהחי: ודאה נ״כ ת״ז תי׳ כא(.
או הפטור הוא מוחלט .ונוהגי! לאבלו ׳;•- הוובדיל בוי )פםהים קד ,א ובתוד״ה
בהסיבה. בעי שם(.
לאחר בדגים לא ראיתי מחוירין המ!א־ הברלוז וקדשה .ב׳ הבדלות :בין כהנים
מהכרפם על הקערה ובמילא מבא! ולהלן «׳ ללוים ,ולוים לישראלים )תום' יטם(
על הקערה אלא ה׳ דברים. בפמוז ננווהה הבוס .כולו )ב״ח םתע״ב(
ובבח אחת )מ״א שם( — מנהג בית הרב,
יחץ וכן ב׳טאר נ' כוסות.
יה? ויקוו בוי מקרים לפרום המצה קוו. בהסיבה שוזאל ,כי הסיבת ימין ,על
הגרה )ר״! בשם ר׳ האי גאון( ,כי ההגדה צי פניו ,או על נביו אין זו הסיבה )פסחים קח,
על מצה הראוי׳ לצאת בה יהי הובתו רה״ א וכפי׳ הרמב״ם הלי הומ״צ פ״ז ה״ח(.
לחם עני — פרוסה )פסחים קטו ,ב ושב
וצריכה שתהיי בין ב' מצות השלימות )ברב! ורחץ
לט ,ב( כי ברכת המוציא שהיא סודמיו ודהץ ו ו מ ״ י ואיוו v a nכי הבא לאכול
לברכת על אכילת מצה היא על השלפ־ דבר שטיבולו במיטקה צריך נט״י תחלה
)תור״ה הכל שם וכן עיקר — שו״ע ריינ )פסהים קטו ,א( בלא ברכה כי ספק ברכות
םתע״ה ם״ה ום״ז( ומשיום אין מעבירין ן! להקל )שו״ע רבינו סי׳ קנח ם״ג( .ואף מי
המצות צריכה השלמה להיות למעלה. ׳טאינו נזהר בזה כל ה׳טנה — נט״י והוא
ופורםין המצה כשהיא בתוך המפר כאחר מיטאר שנויים שעושין בליל זה כדי
מכוסה. שישאלו )ח"׳ סתע״נ םקכ״ח(,
הלק גדול יויוז לאפיקוה\ כי הוא מצו;
חשובה שהוא לנו במקום הפסה )מהרי*
ב״ח( .ונוחנין לכרכו במפה )ראה !ח״ב קנ״ו בדפיס ווסל כוי כרי להתמ׳' התינוקות,
בי .טושו״ע םתע״נ( זכר למשארותם צרורו־ שיאיו עושים כזה בכל ימות השנה )פסחים
ב׳טסלותם )ראח רוקח ,ב״י( ולהניחו בי קי״ר ,א ,ב(.
רכרים )המנהיג( שלא יבא לאבלו מזון פוזזה וויויוו כי נם זה דיו להחמי׳
הסעודה )םי' יעבין(. התינוקות ,ואז לכל הריעות לא יתחייב לברך
א5יקוס\ )פסחים קיט ,ב( מצה הנאייו אחריו בנ״ר )שו״ע אדה״ז םתע״נ םט״ו
באחרונה זבד לפסח נקראת אפיקומן )׳:יו׳׳; וסי״ח(.
רביגו םתע״ז ם״נ( .פי' אפיקומן כלוי!• ויסבול — ואח״כ — ויברר .כדי לתכוף
הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השלח: הברכה להאכילה בכל מה ראפיטר )ח״י
)שם ם״א וכ״ה בם׳ הפרדס לרש״י הל׳ פםת( סתע״ה םק״ה( .והא רבםעודת כל השנה
בתיטבי ובמוסף הערוך :אפיקומן בליטון יוני מברך המוציא ואה״ ב טובי במלח ,הוא משום
— דברים הנאכלים אחר הסעודה. דמביך קודם שפורס )בדי שיברך על הגדולה(.
,,
והקנו\ וזויה בי\ הבי וזצוה כי עי! גסי סלה או הוסץ ,תור״ה מטבל )פסחים
אומרים ההנדה כנ״ל. קיר ,א( כתב בחומץ או במים ומלח א י ל בסי׳
׳טרייה ויעב״ץ בסי סלה או בהוסץ .אבל לא
מגיד בחרוסת ,דכיון דבטייול שני חרוסת מצוה
ווזנב״ האגורה )רא׳׳׳ט סוף פסחי: — לאחר שמייא כריסו ממנו יביאנה למצוה
טו׳ט״ע .אבל מ״׳ט בפסחים קטו ,ב — הא אתמהה )יא״יט שם(.
י
בסילוק הקערה שאנו עושין *1הר אמירת ה> בה\ ,לכאורה כצ״ל ביטני וואוי״ן ,ולא
יחמא ,ודלא כמ״יט בשעה״כ( .בבית הרב א־ בוא״ו יו״ר .וכן בב״מ.
מנביהין הקערה ורק מנלין מקצת המצות יכ\י\ להוציא גנז הסרור .כ׳ אין אמידת
ה — 11כצירי )מ״ח ,סי' האריז״ל עיי"? ההגדה ובו׳ חיטובים הפסק והיסח הדעת
— — 12
פ ס ח ע ל ה ג ד ה
ואוהבהו ,כתוב המדבר בוטן ריצי״מ )שיחות הטעם( ונמצא בכתוב בנקוד זה )בראשית מו,
חה״פ תש״ד(. כנ ,יחזקאל טז ,מנ .הגיאל ב ,מג( ,אבל שם
הב\ גטואל ווה ושהוה ,בסי׳ הישנים הי׳ פירויטו הוה ,ולא וה.
נ״ב גירםא :הב\ שואל וזוז )שיחות חה״ם הא לההא כן הוא בסידור ר' עמרם גאון
תש״נ אות ה(. יוצר ישבת הנדול לר״י טוב עלם )הובא
וזה ושתוה כוי )משנה פסחים קטז ,א(. כתור״ה למה פסחים קטי ,ב( מחזור ויטרי,
אוו .האל״ף קמוצה. שה״ל ס' רי״ח ,רמב״ם סוף הלי חו״מ,
וזנובילי\ ,וזצה ,וזו ו ר .ו1יגזובי\ ,בסדר זה הוא אבורדהם ועוד .ואף שאין זה אותו הלחם
במשנה שבירושלמי רי״ף ורא״ש )אב? ממיט אלא דוגמת הלחם — לישנא דקרא
שתי קושיות האחרונות הסרות שם .והגהת הוא )שמות טז ,לב( למען יראו את הלחם
הב״ה ברי״!־ צ״ע( בסי' רע״נ )בכח״י איטר האכלתי )מ״א סתע״ג םקכ״ד עיי״ש(.
ב״מ( בסי׳ רם״נ ,רמב״ם ,טור ,אבודרהם והתקינו זה המאמר בלי ארמי בדי שייבינו
)מרמקדימין פי׳ קושית ווגזבילי\ לפי' שאר נם עמי הארי! כי נתק! בעת שדברו כולם
ירקוה( זבח פסח למהד״י אברבנל ,פע״ח ,סי' ארמית אבל לשוה הבאה בוי הוריו בליטון
האריז״ל ,מ״ח ועוד .וכ׳׳ח בהגדה הראשונה הקודש כדי יטלא יבינו הבבלים ויחשבום
שבדפוס )שונצינו .(1485וזהו מתאים לסדרם למורדים במלכות )כלבו ,וראה בשל״ה ביאור
בליל זה :טיבול )עב״פ הראשון שהוא אינו כ״! ע״ד הסוד( .ואין להק׳טות משאר ההנדה
אלא להתמי' את התינוקות( ,מצה ,מדור, שהיא בלה״ק ,ובפרט מזה המה נשתנה שיהוא
וקושית 1זנזובי\ אינה בכלל הנ״ל ,כי נתוםפה שאלת התינוקות הוא נ״כ בלה״ק — כי חלק
זמן רב אהרי קושיות הראשונות ,היינו הנדה זה הי׳ בבר בזמ! הבית כמובא במ׳טנה
כשחדלו מלאכול בהסיבה כל השנה .ולבן לא )פסחים קטז ,א( ,ולהעיר אשר כסי׳ רם״ג
נזכרה במשנה וגמרא )הנר״א .ופירושו צע״ג, כל הפיםקא חיא בל׳טון ארמי )אלא שחתחלח
כי ברמב״ם הל׳ חו״מ פ" ח ח״ב הביא הפיםקא ״הא לחמא — רמצרים" אינה שם(
הושית מסובין ונם קושית בולו צלי ,הרי וברמב״ם רק לשוה הבאה )הרא׳טון( הוא
דהיו שואלים מסובין גם בזמן ביהם״ק( ולב! בלה״ק והשאר — ארמית.
באה ג״כ כסוף כל הקושיות לכל הדעות ,ועיין בל רצדיג ״ ה י וינינזה .כלומר יבוא
בפע״ח אשר סדר הנ״ל מתאים לסדר העולמות ויע׳טה סדר חפםח היינו מצה של מצוה ר'
מלמטה למעלה :עשי׳ יצירה בריאה אצילות כוסות וכוי ועדמ״ש רז״ל )תענית כ ,ב( ד־
שתי פטוזינז .אף שמטכילין נ״פ — הונא כי הוה כרך ריפתא הוה פתח לבבי׳
טבילת המרור והחזרת דכורך כאחד חשיבי ואמר בל מאן דצריך ליתי וליבול )אבוררהם(.
)ט״ז םחע״ה(. וונזלקיז הקטרה )פסחים קטו ,ב( כרי
הלילה הוה וורוד .אינו אומר כלו מרור עדיין לא קא שייתמה התינוק וישאל:
מפני שאוכלים שאר ירקות ,בטבול ראשון אכלינ; אתו קא מיעקרי תבא מיקמן ומתוך
)תוד״ה הלילח פסחים שם(. כך יבוא ליטאול יטאר חדברים )שם תוד״ה
יטב כל הלילות אנו א ו כל י ן ביט ר צלי שלוק כדי(.
ומבושל הלילה הזה כולו צלי )מיטנה שם( והוזני\ לו כוס ב׳ גכמ\ הבז שואל )משנח
כן היי שיואל בזמן שביהמי׳ק הי׳ קיים. פסחים קטז ,א( כאן ,במזיגת בום שיני ,הבן
אינו •טואל על ההיוב ל־טתות ד׳ כוסות — שואל מה נשתנה עכשיו שמוונין כום שני
כי הוא מדרבנן לנמרי ואין בו רבד מן התורה, קורם אכילה )רש״ י ודשב״ם שם( ומתוך כך
מיטא״כ הסיבה •טחיובה במצה ,ומטבילין — ישאל נ״כ שיאר השאלות ולכן מוזגין הכום
שטיבול השני הוא במרור )מהר״ל(. קורם אמירת ההגהה אף שיאין צריך לאחזו
ווזהוירט הקערה \ווגלי\ הקצת הפית ,כי בידו עד שיגיע ללפיכך )שיו״ע רבינו
הגדה צ״ל על המצות ,להם עוני שעוני! עליו םתע״ג ם״א(.
דברים הרבה )פסחים קטו ,ב(. ווזווגי\ לו .תיבת לו — טעות הדפום,
טבריה וזייוו כי מתחיל בננוח מאי בגנות ובסידור קאפוםט הראשיו! שהגיהו אדה״ז
רב אמ־ מתחילה עע״ז ושמואל אמד עברים אינה וכן השמיטה בשיו״ע שלו )שער הכולל,
היינו )פסהים קטז ,א( והאירנא עברינן וראה לעיל פיכקא קיש(.
יתריו״הו )רי״ף ורא״ש ,ועיי״יט פי׳ ר״ח הב\ שואל .זה שהתינוק רוקא שואל
אבודרהם( .וי״נ רב )סי׳ דע״נ( או י ב א מעורר למעלה העני! דכי נער ישראל
— — 13
ה1ציא הפךו^ ברוך הוא את־אבותיני ממ*ימם סרי
אנו ובנינו ובני בנינו ל ע ב ד י ם תינו לפךעה במצרים*
ואפילו' בלנו חכמים ב מ ו נבונים נילויו יוךעים אוד
התוךה מצוה עלינו ^ספר ביציאת מצרלם* ןכל
ז
להרמב״ם מ״ע תנ״ז)טיט א״ כ בםהמ״צ גם אלו בד״ס ועיין ה״ד. פ״ז חום״צ הל׳ )הה״מ
למהר״י פסח בזבח ׳טבהיבורו(, בהגרה •טפיר אתי וא״כ היינו עבדים אומד לפסחים(
הגר״א. יעקב, קול סי׳ טייח. פע׳׳ח, אברבנל, והלכתא באיסורי כרב הלכתא כי מנהננו
סוף )מכילתא ביצי״וז טליוו למפר וזצוה — להנצי״ב יטפר אמרי בם׳ )ומיט״פ כרבא
יטם מוכרח אין אבל — א מא, זח״ב בא. סותר ׳טהוא תמוה, — עע״ו מתחלה פיםקא
חו״מ ר מ ב ״ ם הל׳ — פסח דוקא על ליל דקא׳ חנ״ל, ורא״׳ט אבודרחם ר״ח, ברי״ף, לם״יט
כ״א. מ' החינוך ס׳ מ״א. מ״ע םמ״ג רפ״ז מסדר הקרים ולב! להזכירם(, לו הי' ועכ״פ
פ ס ח ועור(. הל׳ בר״ט רבינו המסופר ענין כי אף הייוו טבריגו ההנדה
זו)מדאורייתא במצוה חייבות ניטים ואף קרם אבותינו היו עוע"! מתחלה בפיםקא
מגילה יטאף בתור״ה ולר״י החינוך לרעת — )אבודרהם(. היינו עבהים •טל למאורע
או — א ל״ח, סוכה מי תוה׳׳ה ועיי; א. ר. ובודוט ופיו״, ה ״ ו ו גוי א ל ק י ו ו ג ו י טברינז
ט״ו ם״ק םתע״נ יוסף ברכי ראה מדרבנן. ובהוספות בא( ו, )דברים הכתוב על מיוסר
רבינו דעת מיטמע וכן בארוכה, פסח וב׳טבח בקרא. •טאינם וגוו״ ובורוט אלקיוו. התיבות
בית בס׳ ונם םב״ה. תעב סי׳ •טלו ב׳טו״ע — הביאור האדיו״ל וסי' מ״ת בפע״ח וראה
— להמנ״ח ם״ל — וכן רפטורים דקם״ד דור רא״ח. הסוד ובסי' דיינו !"ל נ ת ב א ר ע ״ פ ע״ר
מגיד ם׳ ראה הפנים. לחם בספרו כו חזר ע״פ גם מובן לאלקיוו ונוו״ ובורוט ויטייכוח
מ״ב(. ם׳ דבריו )ב״ר הרין מרת על מורה אלקימ איטר מרו״ל
טעמים וכמה זו, מזווה על מברכין ואין א ו', )ברכות ׳טמאי יד היינו וורוט םפי״ב(
באמירת יצא כבר כי בזה: נאמדו ב(. ג, נזיר
מפני ׳טבקרויט, וזלוו־ינו לילייאוו ונר — בוו1ריגן — קיטה מלך — לפרווה
לפניי ׳טמברכין יטמע בקריאת ׳טנפטרת דמו )יל״׳ט מיטם לבר! ה יכול עבד היי יטלא
כדבור ואפילו יטעור לה מ פ נ י •ט א י ן ולאחרי', רסט(.
ובפרט יוצא ,מפני יטכולה ב ר כ ה ויטבח בעלמא וצ״ע הוזצרימ. נאמר בכתוב — הגטם
מתקנין ואין נאלני איטר ברכת בה ׳טתקנו היטינוי. טעם
— בהפסק המצוה ל ב ר כ ה ,מ פ נ י ׳טעו׳טה ברכה לפרטה. הייוו ווטוטבריס כוי אוו הדי
ובמ״יט זה בכגון מברכיו — ואין וכוי אכו״־ט אלא מיטה, ׳טבימי לפרעה הבונה אין כמובן
ריטב״א, הלקט, ׳טבלי )רי״ף, כוסות ד' לעני! פרעה כללי: ביטם נקראו מצרים מלכי ׳טבל
טעמים. ועוד •ט״פ( מע״נ, המ־טנה ׳טכימ־ ואף א(. ל״ד, תהלים )ריט״י
יצי״מ להזכיר התורה מ! •טמצוה ואף )וכקויטית זה מנהנ בטל כבי ההנרה וסדור
ב. יב, )ברכות ובלילה ביום יום בכל בנוסח לפרטה תיבת היטמיט ולכן האבודרהם.
רבינו •טו״ע ה׳׳נ. פ׳׳א ק״יט הל׳ רמב״ם ׳טבטל — ׳טלנו נוסה לתרץ — י״ל ההנדה(
ביניהם, לחלק ייט ועור( ס״ז ר״ס או״ח מגדולתה .ואחייב מצרים ׳טביצי״מ ירדה מפני
גם יוצא דבכ״י א( מדאורייתא : ונם אהרים. בעליות ויריהות ונם נכב־טה ע״י היתה
מנילה )ראה בעלמא ובעיון ביב בזכירה אבותיוו א ה הקב״ה הוצי11 לא אלו אבל
רכן הי״ל י״ג סו״ם וב־טאג״א א. יה, )להעיר בתוקפה ניטארת היתה הוזצדינז
׳טקו״ט דיל! ליט״ם ואפילו הספרא, רעת הוא ממצרים י־טיאל כיטיצאו יל: דמו מיל׳״ט
דרק וי״ל ננעלו, לא תירוצים ויטעדי יטם, ׳טולט פרעה כוי מצרים ׳טל מלכותן בטלה
ואבמ״ל(, ברבור. בכ״י חייבוהו מדרבנן יטל כבודן ביטביל כוי סופו ועד העולם מסוף
הייה לבנך. והגרה •טנאמד פסח בליל מיטא״ב היו המלוכה ומנהגי הנימוסים וכל ייטיאל(
בכ״י די ב( — יטם(. מנ״ח )ראה רוקא ברבור ׳טהיו מה לתרץ כ; צ״ל וע״כ ניטמ־ים.
וברמב״ם: המיטנה. ובל׳ בעלמא בזכייה — האבוריהם נוסח לפי נם — אומדים
•טצ״ל בפסח מיטא״כ יצי״מ, להוכיר מצוה •טבטלה בזמן אף בוזצוי^, היינו מיטועבד־ם
מהדי״ה, סי' פסח, •טבח נסים, )מע־טה ספוד מצדים. מלכות
ברי״ף בן ר״מ אבל ועור. ח ינ, בא מלבי״ם וזטטוה כולוו הבוזינו בו׳ וראי' לזה : ואפילו
ג( — יטם(. ומנ״ח במע״נ וכמי״ט וריטב״א בוי. אליטור ברבי
לבן תיטובה בדרך ׳טצ״ל נוסף ׳טבפסח ׳״מ אומרים בולוו יודטיגו ואין ובווים כולוו
בס׳ קצת וביים יט״פ, )מנ״ח, לאח־ או בתניא הובא הלקט ביטבלי וכ״כ וקויבו, בולוו
כ״ר כלל הדא״יט •טו״ת ג״ב ועיין החינוך. אף אלקבץ, למהד״יט הלוי ובברית רבתי.
׳טו״ע רמב״ם, ריטב״א, ברי״•,־, אבל ם׳׳ב. ׳טלו בהנרה אעפ״ב הנוסחאות, ב׳ ׳טמיייטב
׳;׳תלוי אפ״ל ואולי — בן. ל״מ ועוד רבינו חיבות אין וקוים )יטעה״ב( .וכן בולוו היטמיט
— — 15
ך ש ע מה הוא אומר מה העבודה הזאת ל5ס* להם
ולא לו * ולפי להוציא את״ע*ימו מן הכלל
1
כפר בעקר ואף' אתה הקהה את־^ניו)אמר לו
בעבור זה עשה יהוהלי בצאתי ממצרים * ליי ולא לו
אלו היה #ס לא היה נגאל:
•TJ TT 1 TT •
תם מה הוא אומר מה זאת/ואמרת אליו 1י^)זק;ד
הוציאנו יהוה ממצרים מבית'עבדים:
״ •T • - ־ • :־• 1 T : • IT
— — 16
פ ס ח יצ ל ה ג ד ה
שברמב״ם, הנדה רי״ח. ם׳ השלם הלקט בםהמ״צ שהביא במכילתא הגרסאות: בשתי
וא״כ ראב״ע להנז אמר רומא( מחזור אע״פ לבנך והגרת כ': קנז מ״ע להרמב״ם
ואפילו — הקודמת פיסקא המשך הוא מנין אהרים לבי; בינו בוי שואלך שאינו
במסיבת זה שהיי לפרש יש נ״כ, לגידסתנו ביוו כ': דרשב״י במכילתא אבל כוי. ת״ל
שסידרו מה בפשיטות ומובן — ברק, בני כוי(. ת״ל מנין אהדים לבין בינו טלווזיו לבי\
ציצית בם׳ שמדברת אף בהנהה, זו משנה במני! נימנה רפסה יצי״מ ספור ד( —
יום, בכל אותה שאומרים בה״ג הרם״נ אשר )ולהעיר וכנ״ל המצות
באת מ מ ש ,כי זקן טובטיגי טווה ו ל א כב\ העשין במנין מנוהו לא נבירול ב; ור״ש
בן והוא נשיא שמינוהו ביום שיבה עליו םחמ״צ על בביאור בזה ועיי! שלהם.
ולפי א(, כת, )ברבות שנה עשרה שמונה משא״ב י״נ( מ״ע פערלא לרי״פ להרם״נ
שש בן ה״א( סוף פ״ד )ברכות הירושלמי שם, מניית )ראה לדינא ונפ״מ רכ״י, הזכירה
י״נ בן — האבודרהם ולנירםת שנה. עשרה סו״ס או״ח השולחן ערוך שם. ברבות צל״ח
במכילתא גם זה בטיי נמצא }אבל שנה, אינה דכ״י זכירה ה( — ועור(. ס״ז
שנה. פ׳ כנן שם וביל״ש ב. ינ, לשמות ב( י״ב, )ברכות בןיזומא לדעת לימוה״מ
יהושע(, בר׳ ושניהם כמותו. הלכה שם( המשנה נ״כ )ראה ולב״פ
בל במשך היא המצוה פסח בליל ו( —
אנשי עם שהשתדלתי טווה, ט׳ בב\
שכבר אף לראב״ע( — חצוח עד לאו דלילה
אמירת לחיוב הרמז לדעת וביתי לא ההבמה
דאם — בכ״י משא״כ הלילה, בת־לת ספד
נצהתי — וביתי או שם(. ופיה״מ כוי
מדרבנן( )ונם מצוה מצינו לא פ״א הזכיר
)ררע״ב(.
צ״ע. ועדיין עור. להזכיר
נ(. טו, )דברים תובור לויט\
ישנה כבר ב ר ב י א ל י ט ו ר .פ י ס ק א זו העשה
של םינכען יר כתב בגליו! הלילות להביא
בתור״ה ונזכרת רע״ג של הנדה בסדר
ובשום הלילות". להביא ״כי• הגירכא הש״ס
)ע״ו, אמר וד״ה א( ק״ה, )כתובות דחשינ
להביא חייך ימי ״כר לע״ע מצאתי לא מ׳יא
לאגרת מקומה מציין ובתום׳ א(. מ״ה,
הלילות״.
ודאה מדרש. בשום מצאתי׳ ולע״ע לא הפנוה,
דאין ום״ל זומא בן על וחולקין והב״א בר״ג זו כעין מעשיה דפםחים םפ״י תוספתא
המשנה. נ״ב )דאה בלילות יצי׳׳מ מזכירי! כוי. הלילה כל הפסח בהלכוח שעסקו בלוד
מפרשים ויש פ״ו( חהמ״צ שע־ פע״ה
מקדים ו ר ט ״ ק ור״וץ, וראבי-ט ודיי בר״ א
מזכידין ולב״ע ביין על וזוגזיבייגז דהימים
מיוחסת ממשפהה שהי׳ מפני לרע״ק ראב״ע
ועור( צל״ח של״ה, פסח, )זבח בלילות יצי״מ
שמקדים שם( .וי״ל ד ה א )תום' כ ת ו ב ו ת ונשיא
דלבן הם, מחולקים זה לפירוש גם ורבאורה
הוא שם( בע״ז התום׳ )וכקושית לר״ט רע׳יק
ואחד בלילה, ביום חיובים :אחר ב׳ הם זומא
מרא הוא שדעי׳ק ברק בבני זה שאירע מפני
ח י ו ב א ' ׳:יזמנו הוא לחכמים אבל ק"שי. ובמו
אינו ובכ״ז ב(. לב, )סנהדרין שם דאהרא
ואב״מ. ובלילה. ביום
כי לר״א, שב! ומבל יהושע, לר׳ מקדימו
בסי' הנירםא היא )ין בוי הוזקונו בדור שאף ר״ט משא״כ רע״ק, של רבו היי ר״י
מתהיל הוא עתה הדש״ר( יעב״ין, של״ה, יובן ובזה י״ל. )כן את״כ אבל רבו שהי׳
כוי, המקום ברוך ואומר פסוקים, לדרוש חברו נעשיה ב( פ״ד, כתובות הש״ס בטוב
ואח״כ ה׳ ״ ״בשם ואומר הרויש באדם וש״נ(, ר׳׳ט מעי סה״ד )ראה
ד׳ באן הרי )אבוררהם(. לדרוש מתחיל מה(. יט, )׳הושיע עיר שם בדק בבוי
במצות חבתובים פסוקים ר' כנגד ברבור. הסדר מובן שיעי״ו העיר שים רמזייר וי״ל
אלא ברכה, וטעונה עשה מצות שהיא ההגרה, הנ״ל ובתוספתא, — וכנ״ל. אותם שמונה
ולאחרי', לפניי שמברבין בק״ש שנפטרה ש־אף להשמיענו — וי׳׳ל בלוד. שהי׳ מזכיר
כרכות ר' אלו עליי רמזו חיבתה ומתוך בב״ז פ ס ח אז, קרבן הי׳ וא״כ לא בלוד, שהי׳
חלקט(. )שבל־ הלילה. כל הפסח בהלכות עסקו
הקב״ה של שמו מ ה מבני[ מפני הוזקוגו. דס״ל אף וראב״ע ר״א נם הלילה אותו כל
עולם של מקומו שהוא מקום? אותו וקוראי! דאכילת ב( ק״כ, ופסחים בא ס״פ )מבילחא
ט(. פס״ח, )ב״ר מקומו עולמו ואי! שפר אמרי וראה חצות. עד רק הוא הפסח
פ״י פסחים הירושלמי )ע״פ כוי, ד׳ בוגר שהאריך.
הרמב״ם, בהנדת ב״ה בא( ס״פ מכילתא ה״ד, יש ועוד(. ב יב, )ברכות ר^ב״ט אוזר
ועור. יעבץ,הרש״ר שלייה, סי' פסח, זבח ׳טבלי ה״ו. פ״א ברכות )ירושלמי גודםי;
— — 17
פ ס ה של ה ג ד ה
is
פ ם ח של ה ג ד ה
יבול 1זך״ חי )נ״וז בבל הנוסחאות .אבל ובירושלמי ״נופש״ במקום ״וזוז״ ועוד כמה
במכייתא — שמות שם — נריס שוהט אני ׳טינוים.
מר״ה( — .אין זה מן האמירה להבן ,אלא גזכגז ,רשט ,תם ,שאיוו יגוט לטז«\ל .סדר
מניו! שהזכיר הפסוק הביא ררז״ל עליו המקראות אינו כתיב כך ,ומזכירם כדרך
בעניני הנדה ש״פ )אכוררחם( .וי״א שגם חכמתם :חכם ואחריו רשע ׳טנם הוא חכם
זה מן האמירה להאינו יורע לשאול )ז״פ, ומתוך זדון לבו מרשיע ואחריו תם שיש בו
מע״נ(. קצת חכמה לשאול )אבוררהם(.
וזיאש הדש .וכמו שינם מרע״ה ספר הבוז וזה הגא — אווזר בוי רשט וזה הוא
לבנ״י מ,־״ ח ;שם(. — אומר בגי רמז :האדם מה הוא ומהותו
וובטגר יונו .שאז הוא ומן עבודת הפסח הוא מנלה באמירתו )שיחות כ״ק מו״ח
שהזכיר בכתוב לפני זה )שם(. אדמו״ר שליט״א בחה״פ(.
וה כוי גזצה והיגר .ואי[ לומר דמדבר 1זה הערגה — צגה הי אלקיוג אהבם
בפסח לבר וא״כ הוא מבעור יום ,דא״כ )רבדים ו ,ב( אתכם כלומר אתם שיצאתם
התיבות בטבור ווז או התיבות ביוגז ההוא — ממצרים שהיי הדבר אליכם אבל ,על כרחך,
מיותרות )ומתודצת הקושיא שבסי' •טעה״יט(, שאינו מוציא עצמו מן הכלל ,כיון שאומר
גוצה גגורור וזיוזוינו .בזמן הפסה היו אלקיוו )מחזור ויטרי(.
אומרים :שפסה מצה ומרור מונחים לפניך מכילתא בירושלמי, אשר ולהעיר
)שבה״ל .ועיין פדש״י עה״ח( .אבל עבצ״ל ורמב״ם הנירסא באן אוהוו במקום אהבם.
שנם אחד מהם די יחייכו בספור יצי״מ, וכן הוא בהגדה הראשונה שברפום.
״טהרי הגדה בזמה״ז דאורייתא אף שאינו ואן• אהה אוזר נוי — מלבר מה שכתוב
לפסה ,ומדור הוא רק דרבנן )פסחים קב ,א. בפריטה) ,עברים היינו — שכבר הובא בהגדה
וע״״ש קטז ,ב(. לעיל( ,אמד לו אתה עוד שיאה הלכות הפסח,
ווגווזים לפויך .ד״ל בשעה שאכילת ער הדבר האחרון שבו ,שהוא אין מפטירין
מצה ומדור היא מצוה ,שע״ז אומר הכחוב כוי )זבח פסח(.
בטבור גוז ,שאקיים מצוחיו איו ,עשיה ה' אי\ 1זפ0יירי\)פסחים קיט ,ב( אי! נפטיי!
יי .ולא כשהניחם מבעוד יום )ע״פ תדוה״ד מן הסעודה ,לאחד שיאכל חפםח ,באכילת
סי׳ קלז .וראה שו״ע רבינו םתע״ג ם״נ(. קנוח כעורה )הרע״ב(.
לפויך .במכילתא וכמרריט שבל טוב להעיר א ש י בירושלמי חיטובד ,זו היא
יש־ נירסא לפוין טל שגלתוך ,וכי׳מ במאמר לבן חם .ב׳טמחה״ר מביא נוסה שזהו
ההמ־ו להרשב״ין .וי״ל דלפי נידםא זו יודעים
תשובת בן רשע.
אנו מיחוד הלשון ד׳טני חנאים לחייב בספור
וזה הטבויה )שמות יב ,בו(.
י צ י ״ מ :בשעה שמחריב במרור או מצה,
ואף אהוז — מלבד התשובה שבפרשה
בשייט אצלו מ־ור או מצה ,משא״כ לפי
ני רש תנו. שם — הקהה בו׳ )זבח פסה(.
בטבור וה )שימות יג ,ח ( ,כתוב בפרשת
והנה בביאור םהמ״צ להרס״ג )שם(
שאינו יודע ליטאול ,אבל בו ו י ר ש ו ה רק
האריך בזה ומסיק דלרעת כמה ראשונים אם
אין לו מצה פטור מספור יצי״מ .וצ״ע דהרי, התיבות בטבור וה ,אבל ״לי ולא לו" ירש
לבמה דעות ,מה שאין מברכי[ על ההנדה ברשע וכאלו אומר אם אינו ענק לשאינו
הוא מפני שיצא בבר באמירת ונר ליצי״וז י״ל הנהו עני; לרשע )זבח פסח .אבודדהם(.
שיבנוםח הקידוש ,כמובא לעיל .והקידוש הוא לי ולא לו .במכילתא הוא בלשו; נוכח:
בשעה שאין מעה ומרור מונחים לפניו ,כי ול* 1לך אלו היית בוי .וכנראה מפני כבור
לא היו מביאי; ה׳טולחן עד ראגזר •טקיר׳ט המסובין עיטה מסדר ההגרה •טינוי זה.
וכנ״ל .ונם אלו הנותנים טעם אחר למה שאי! וזה גאה — טברים )׳טמות ינ ,יד(.
ההנרה טעונה ביכה ,אי! קושיא זו סיבת אה פהגז לו ,נדל צער האב ,ובראותו
מחלוקותש .ודוחק לומר בזה כל הראוי לכילה שאי; מענה בפי בנו ,תשיש כהו כנקבה ,על
אין בילה מעכבת בו .ואבמ״ל. דרך דדז״ל )ע״פ ואם בכה את עושיה .שימחת
וזתהלה נווטי• ו נזכר בפסחים קטז ,א הרנל(,
ובירושלמי יטם, nvraרו ,מלי הכתוב )מיטלי לא ,ח(
אבותיוו .בימי תרח ומלפניו )רמב״ם פתח פיך לאלם.
הל׳ חו״מ פ״ז ה״ר(. והגית לבור )שמות ינ ,ח,(.
— — 19
פ ס ח של ה ג ד ה
בהם ב פ י ך :
ו נ צ ע ק אלץהוה אלהי אבותינו ישמע ןהוה את־
כןלנו ררא את־עמנו ואת־עמלנו ואת־לחצנו:
מזיעק אלץהוה אלתי אבותינו כמה ש^אמר דהי
ב;מים הרבים החם רמת מלך מצריןם וייאנחו בני
:
^:ךאל pהעבדה רזעקו ותעל ישועתם אלהאלהיס
מן העברה:
ו י ש מ ע ף ע ה אתיקולנובמה #נאמרד^מע אלוץם אידנאקתם
? .וו( W f t ר . c ( .׳ hn־ ו (•ftK.1{BK « ffrp־ ה ו י ^ י מ י .ר( . CC: 0r . ( }
i 1 .0י ל ( B Eשש נ נ . 1י(
— — 20
פ ס ח של ה ג ד ה
שויו״ט, קרוש סדר — אדבר יוכר לאח״ב. ביו״ד טכשיו כותביו יש — וטכשו
שכתב ומה ההגבהה. בעת מבוםה שהפת בימי הי׳ הקירוב — )תשבי( צריך ואינו
בא כאן כי הוא ולכסות, כוי להגבי׳ באן : נם נמשכת שהפעולה מכיון אבל אאע״ה,
וכדלקמן, האריז״ל שכתב ההיווש להשמיענו ע״ז, להודות אנחנו נם מחוייבים ולבן עתה,
שבווילא, )אלא הכום הגבהה ה״ה והתירוש מזה״נ — )ולהעיר ו א ה ״ כ. ולא וטכשו, *,ומר
המוסנר. מאמר הם הפיוז ולכסות והתיבות )יהושע וי. אוזר בה כוי ׳הושט ויאוזו
ישועות בום ע״ש הכוס. א ת להגבי׳ דא ידעי הוו לא ישראל כל וכי ב—ר(. בד,
כשעה״כ שם(. ויעבץ בשל׳׳ה )עפמ״ש אשא ענין ב. צח, )זח״נ כו׳ אלא יהושע, ובייש
שאין מפני להבום זו פיסקא שייכות מבאר במק״מ מבואר — הזוהר פי' לפי הטובה
א(. לה, )ברכות היין על אלא שירה אומרים בהנדה(. האריז״ל ובסי׳ שם
ושבח שירה זו פיםקא אין כי חמוה והוא כמה זוטו. א ת — ה״ א הנזר — ואוב
לאחוז נוהנין יש רק ולכן דברים, ספוד אלא א ת לו נחתי שלא ער עמו עשיתי ריבים
להודות בו׳ ללפיכך כשמניע משא״כ הכום, ה״ה(, פ״י פסחים )ירושלמי יצחק
רכנו(. בשו״ע הל׳ )כדיוק נוהני! כ״ע כוי בםי׳ זו פיסקא הובאה טוווזך. ברוך
הרוקח וכלשון ההבלה. ט״ י הוא הטעם אלא מצאחי' לא לע״ע, אבל, וכוי; רם״נ רע״נ,
שלו, פסחים מסי ריש בשל״ה הובא מדרש. בשום
)אגור. בושחו יראח שלא הג^ת. ולכסות ע״ר לאאע״ה שונים : בזמנים הבמיהתו.
פי׳ רע״א בסי' שהטור אף שם(, רבינו שו״ע דור בכל הקמים ע׳יה ולנביאים מצרים, גלות
מפני היין, על כשמקדש הפת, בושת ענין וכוי. לאבותינו שעמדה והיא ודור,
אין הרי וכאן ל נ ב ׳ יין, לברכה מוקדם שהפח מת לישראל שומר א( יל״פ : לישראל,
לפת בושת הוי כאן מ ״ מ נם — ברכה מקום כמו לישואל ב( ולנביאים. לאברהם שהבטיח
בשעה בה היין על מההנרה זה חלק כשאומר ׳טיואל. ט״ ד
המצה על נאמרת צ״ל ההנדה בשכליות
זה חשבון כי וזהשב. נרסינן ולא השב.
היין. על ולא עוני, להם נקראת שילבן דוקא,
יעבין, בשל״ה, וכ״ה )אבודרהם, עבר כבר
רבינו שהעתיק מה ת א ר י ו ־ ל, כתב כ\ רס״נ, סי' בשבה״ל, אבל האריז״ל(. סי'
י״ל המקורים, ב ס י ' לציין דרכו שאין אף נ״ז, תהשב. הנוסהא ז״פ רמב״ם,
עייר רק שאינו להורות הנ״ל, ע״פ שהוא
ז״פ(. )שבה״ל, למטה נמשך לטשות.
לפיכך, הפיסקא במו שירה זה בי אין הקבלה,
קול סי׳ )מהר״ל, למעלה — מבישים ויש
ראה טיטוזוה. — היא ההבטחה — והיא יעקב(.
הבטחתו. פיםקא לעיי במח״ו, כ״ה הבתויס. בי\ ״בבוית״
רמב״ם, רם״נ, בסי׳ לכלותיוו. כוי אהד )משא״כ יעבץ של״ח, האריז״ל, סי׳ ז״פ,
לכלותיוו חיבח השמיטו וז״פ שבה״י לא״« הנירםא דמב״ם רם״נ, סי׳ ישבה״ל,
אל בו ביון שהאתר לפי והטעם )הראשונה(. )הובא הם״ע כלשון והוא הבהוינו(, ביו
)ז״פ(. הכל א ת יעקור בונתו היחה ויא פרעה ה ב ט ח ת ידוע יוחד ,כי וניחא עז(. רמז ביל״ש
האריז״ל, )וכ״ה בסי׳ הנוםחא שלנו טעם וי״ל
הבתרים. בין שיעיד קודם נאמרה תרע
אלא נזר יא שבתחלה אף כי יעבץ(, של״ה,
ינ—יד(. טו, )בראשית לאבוס ויאסו
חרבי א־יק אמד אח״כ הרי הזכרים, על
בסי' כ״כ האריו״ל. — להגב״ צריג
וכמ״ש היל אח יעקור שבקש ידי תודישמו
כי אף — נוהגים ובן — ויעני! השלייה
שם, עה״ת ות״י בת״א וכ״מ מהר״ל
סתע״נ רבינו ושו״ע האריז״ל סי׳ במ״ה,
)פסחים במשנה מ״ש ע״פ ו ל ה ר כוי. צא
בידו. הבום ןיאוזוו^ יקת כתבו: םט״ד
שינמור עד אבי אובר מא־מי ודורש א( קטז,
ורק הפת א ת מבסין הרב: בית מנהנ
בספרי בראיתא עתה דו־שה הוא הפ־שה, בל
למה מתאים הבוס, א ת מגביהי! אח״כ
)אבוד־הם(.
ויגלה הכום יעמיד זו: פיםקא בסיום שאומר
בסנהדרין נ״ב נמצא זה בטוי ולווו. צא כסוי מקרים — לפיכך כפיסקא וכן הפה.
מצרים מענין צא מפרש: ובז״פ א(. )פו, דייוו! •"ל, והטעם — הבוס. להגבהת הפת
ויעקב, לבן מספורי ולמד בו עוסק שעתה בושתו ידאה שלא כרי הוא חפת רביסוי
הקמים מיד מצילנו שהקב״ה — ולווו־ הבוס. הגבהת נם יראה שילא נכון כדלקמן,
— הכל א ה לט!\ור ב נ ן עי שלב\ — עלינו הפת כסוי לדחות טעם נמצא שלא ובפיט
— — 21
פ ס ח של ה ג ד ה
מלאך ולא על ידי־ שרף ולא על ידי שליה אלא ה ק ד #ברוך הוא
י
בכבודו ובעצמו* #נאמר;עברתי'.בארץ מאירים ב^ילההזה
והכיתי כל־בכור בארץ' מצרים מאדם'ועד $המה ובכל-אלהי
מצרלם אעשה שפטים אני יה1ד :,ועברתי בארץ מגירים אני 1לא
מלאך * 'והכיתי בל בבור"בארץ מצרים אני ולא שיךף״ יבכל־
אלתי מצרים אעשה י שפטים י אני ולא השליח • אני יהוד *,א}י
ה1א ולא אחר:
ביד חזכך ,זה הדבר כמה שנאמר הנה יד יה1ה הדה במקנך
יאשר בע^ךה בסוסים בחמרים בגמלים' בברך ובצאן דבר
12
כבד מאד :ובזרע נטי;ה זו החרב כמה שנאמר ™ lעלופה
ביךו ?ט.י;ה על ירושלים״ ובמראי גדיל זה גלוי שכינה במה #נאמר
או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מכךב גוי במכת באתת
ובמופתים ובמלחמה וב;ד חז קה ובזרע נטיוןה ובמוראים גדולים ז
— — 22
פ ס ח של ה ג ד ה
ורב כוז״נט ואעבוד גוי רבבה u׳ )יחזקאיל שבה״ל )מחייו, הקב״ה לולא שהצילם
טו׳ ו—ז(. אבוררהם(.
ואעבוד טליג .פסוק זה קבעוהו מסדרי אווזי א ב ו אבי )דברים בו ,ה(
ההנדה באמצע הגדת ליל פסח )שעה״כ עני! ובתרגומו :לבן ארמאה בעא לאובדא ית
פסח סוף ר״א .פע״ח שיעחהמ״צ פ״א .מ״ח. אבא .ובספרי )יטם( :מ י מ ד שילא ירד יעקב
סי׳ האריז״ל — ותימה על היעבץ שכותב לארם אלא להאבר.
יטהוא ואביו ,החכם צבי ,היו אומרים פסוק וירו ווצריוזה כוי ונם אז הצילנו
זה אבל לא נמצא ביטום ספר( .והנה כמה הקב״ה.
נוסחאות י׳טנם בוה .־ א (.ואעבור גוליך בא או\ס ,כמרו״ל )שבח פט ,ב( ראוי הי׳
אחרי והוזל« הארז אוהפי ,קורם רר׳טת \דב יעקב אבינו לירד למצרים ב׳טליטלאות •טל
בחט״ ו )מ׳יה .סי' הריט״ר( .ב( אחרי )וירוס ברזל — טייפ הובור — דגזרת נר יהי'
וטרי׳ )קול יעקב ,׳עב־ו( .נ( נוסחת רבינו זרעך.
}וכ״ה נם בהנדות הספרדים בח״פ ומני״ר( ובמאמר זה בא לספר איך היתה
וב׳טמחח״ר כתב יטב) היא נוסחת האריז״ל. הירידה ,אבל לא •טלומר זה מן הכתוב )ולכן
והטעם לסדור רבינו י״ל ,ע״פ דרך אינו א ו מ ר :סלוור שירד אנוס( כי אדרבה:
הפשט :א( ואעבור נוי אין לו שייכות לדרשת ץיוו — ול*ו הובר — ברצון הטוב מיטמע.
נרול עצום .ונם לא מצינו שייביא בעל ההנדה ובספרי ובהנדת הרמב״ם דר׳טה זו — אינה.
פסוקים ממקומות טווויס בדר׳טה אחת ,ב( וי״ל הטעם ,כיון דבפועל הרי ירד יעקב
סידר הפסוקים כמו שהם כתובים בקרא. ברצונו חטוב.
והספור ואטבוו טליך מבאר ענין ורב ,כמו ויגר שס — ר צ ״ ג טר״ש ב א ה ״ ב )ספרי
שמסיים בדמיך חיי ,וכמש״נ )שימות א ,יב( שם ביטנוים קלים(.
וכאשר יענו אוחו כן ירבה, ויאסרו גגי )בראשית מ! ,ד(.
וירטו אוהוו )דברים כו ,ו( — המשך כי כ ב ו הרטב — אבל כעבור הרעב
הדריטה בפריטת ארמי אובר אבי .וכן לקמן יחזרו לכנען ,הרי שלא ירדו להשתקע
בפסוקים :ונצעק ,ויוציאנו, )שבה״ל ,מח״ו(.
וידטו — דלבאורה מה בא להוסיף על בוזהי ווטגו כסה שואסר — ונתבאר
ויענונו .וע״כ פירוש וירטו שכל כוונת המצרים בקרא בפרטיות .וכן להלן י׳ט אשר רק זוהי
<ולא רק מה שישימו עליו ׳טרי מסים( חיתה כזונת מסדר ההגרה באמרו מ ז ה טוו^סו.
למצוא עצה איך להרע ?ישראל .וע״ז מביא ובזה מתורצות במה מקושיות המפריטים.
ראי׳ נסעו״ ו הבה. בטיבטיגז )רבדים י ,כב(.
הבוז וההכסה )שמות א ,י(. וטהה ט ס ו גוי ,קשה למה הביא הסיום
ויטיוזג טליו )יטם א ,יא(, רפסוק זה )ובספרי אינו( ,ועור ההי׳ לו להביא
ויטבירו גוי ויוזדרו גוי )שמות א ,י נ מבראשית )מו ,כז( כל הנפ׳ט לבית יעקב
יד( .פסוק ויהדרו לא מצאתי לע״ע ,בשום הבאה מצרימה שבעים )מע״נ .ותירוצו צ״ע(.
נוסח הנדה אחר .מלבר בםי׳ תפלה למיטה וי״ל דהכתוב בשבעים נפש נו׳ עיקרו בא
להרמ׳יק מ־טמע רגם הוא גדים לי׳ בהגרה להדגיש איך שמועטים היו בירידתם למצרים
ואין לבדר בשינויי ג־רםאות הספרי ,כי ועל כוונה זו מורה סיום ה ב ה ו ב :ועתה שמך
המדפיסים ,התחל מדפוס הראשון ויניציא נוי .ולכן הביא בעל ההנהה פסוק זה רוקא
שי״ו ,השמיטו מן הספרי )וכן מ; היל״ש( ונם סיומו ועתה שמך נוי.
יל ההנדה — .בכפרי הנדפס עם פי׳ ויהי שס לגוי סלסד .במת״ו ,אבוררהם,
המלבי״ם נדפסה גם ההגדה ובה הביסוס שלייה ,יעבץ קו״י נרים כאן לגוי גוול ,אבל
ויסררג ,אבל איני יורע מי הוא המצווה לעשות בסי׳ רס״נ ,רמב״ם ,מהר״ל ,םי׳ הריט״ר
זה — .אבל נוסחת רבינו מוכרחה היא, ניטמטה תיבת נרול .והטעם י ״ ל :הציון הלז
רהנה כוונת בעל ההגרה ברריטותיו היא ,לבאר נדרש על מלח גוי בלבד .ועוד דרש המניד
ולפרט יותר אח הענינים ע״פ מ׳ט״נ במק״א, על מלת נדול מה שאמד הכתוב ובני ישראל
וכשבא להספור איך שנתנו על ישראל עבורה נו׳ )ז״פ( .וכיון שאין מלת נדול נדרשת באן
קשה ,הרי ביאורו מפורש׳ ,בכתוב דוימררו, — לדעת אלו — השימיטוה.
מה היתה עבורה זו ואופנה ,ומובא בו נם סצויגיס — מסומנין ,שלא שינו את
הבטוי טבווה 5שה .ובודאי הביאו בעל ההגרה שמם לשונם דתם ומלבושיהם )ו״פ(.
ולא הי׳ מסתפק בקרא דויעבידו ,שאין בו אלא ובו״ י )שימות א ,ז(.
פ ס ח של הגדוז
להגווו יה הדסק .מלת לה׳,׳ תאמר על הודעה כללית בלבד ,שהעבודה היתה בפרך
מעיכה גופנית ,ועל אונם ונגישה ב עש י ת איזה — ובפרט אשיר ״בפרך" גה ,ר' אלעזר מפרש
הבר וזהו הנקרא בהבריהם \"ל רוגז? .ואומר אותו בפה רך )סוטה יא ,ב( ,ולפי״ז אין
שכאן הוא כפירוש השני ,שלא רי שהעבירו מרבד כתוב זה בעבודה קשה כלל )ודברי
אותם אלא שנם לא היו נותנים להם מנוחה האמרי שפר בפיסקא זו — צע״ג ולכאורה
בעבודתם וכמש״נ )שימות ה ,יג( והנונשים גם סותר דברי עצמו( .ומה שנש־מט פסוק זה
אצים )י״פ(. י ״ ל :סופרי כת״י בשיאד הנוםהאות,
וגס ראיתי ושמות ,:ט( — ראה לעיל הראשונים של ההנדה )וחםפרי( רשמו
פיםקא כסש״ו גיריי. בקיצור ויטבירו סגוריס גוי בפרג .וכוונתם
ויוציאוו וזי )דברים בו ,ח(. היתה על תיבת ״בפרך" השוי׳ שבסוף פסוק
ויסדרו ,ובא מעתיק שלא שמש כל צרכו
וולאג ,שד\• ,טוליס .חילוק מדריגות אלו
וכשהעתיק ער תיבת ״ י פ ר ך ״ הדאשווה —
ראה :רמכ״ן ובחיי )שמות יב ,יב( ,ז״פ,
מהר״ל ,אלשיך ,םי׳ קול יעקב ,יעכץ ,הגד״א. עמד .ולא שם לבו שנם פסוק שלאחריו
בלקו״ת ד״ה להבין מ״ש בהנרה ם ״ נ :מלאך, מסתיים בתיבה זו.
שרף ,שליה — עשי' ,יצירה ,בריאה, ווצטנ* )־דברים כו ,ז(.
ולא ט״ י שליוו .בסי׳ רם״ג יש כאן ויהי ביסיס )שמות ב ,כנ(.
הוספה :לא ט ״ י גזרבך ,אלא בוי .וצע״ק מזהר וישווט אלזזיס )שם ב ,כד(.
)ה״א קיז ,ב(. טויוו וו גידישות ורך «.רץ .ענינו סל׳
עינוי ,ופרישות ד״א קרוי' ענוי )בראשית
בכבודו ובטצסו )בן הוא בסי׳ האריז״ל,
לא ,נ .יומא עד ,ב(.
אבוררהם ,ז״פ ,סי׳ שלייה ,יעבין( — הלבות
דאין סוף וטצסוה דא״ם שלפני הצמצום פרישות ר״א ,כי נם לזה נתכוון פרעה
בנזרתו ובספור רז״ל )שמ״ר פ״א ,יב .וראה
)כתבי כ״ק ארמו״ר נ״ע(.
ג" כ ס׳ הלהוטים ע״פ וכאשר יענו אותו(.
וטברתי )שמות יב ,יב(.
כסש״ו וידא )שמות ב ,כה( כמה
וטברתי בארס״צ אוי ולא כוי ולא אוזר. מפרשים הקשו שאין מפסוק זה שום ראי',
ברמב׳ים אינו ובן בשבה״ל כתב שרבו לא ותרצו באופנים ורמזים שונים — .ולכאורה
אמרו אבל נמצא הוא ,לנירםתנו ,בכפרי ובן כוונת הדורש מובנת בפשיטות ,כי הראי'
בסי׳ האריז״ל ,ז״פ ,מהד״ל ,אלשיך ,של״ה, כסש״ו מתייחסת לתיבת וירא ,ולא לדרשת
יעבץ. וו פרישות דרג ארץ ,שיהיא אינה באה אלא
אוי ולא תראך — הובא ונתבאר בזהר במאמר המוםנר .וכאלו א מ ר :וירא את טויוו
כסש״ו וירא אלז!יס גוי ,אלא שדרך אנב
)ח״א ק־ז ,א(.
מפרש מהו טויוו .וער״ז הוא נ״כ לקמן במ״ש
אוי הוא ולא אחר — )ב״ה בכל הנ״ל, ואת להצוו וה הות^ כווש״ו כו• ובסורה גדול
לבד מספיי שאינו שם{ — מה בא למעט עור, וה גילוי שכיות כוזש״ו כוי — שאין הראי׳
ראה ; מהר״ל ,איש•ך ,יעי•} ,לקו״ת שם. על פירוש התיבות לתץ ,ובוזורא גדול ,אלא
וה הדבר כוי וו הסרב כוי וה הרס .הקשו על העני; )ועי״ז סרו תמיהות המפרשים שם(
המפרשים למה ייחד ופרט ג׳ מכות אלו ובסדר — ופי' התיבות בא במאמר המוסגר .ואין
זה דוקא — ויפענ״ר י״י דמבאר הנרולות להקשות דא״כ הי׳ לו להביא בפםקא זו רק
אשר עשה :הרג את ממולם )מקניהם( .גדולה התיבה וידא ,ולעשות פםקא בפ״ע טויוו וו
מזו — הרג את בכוריהם )הרב( .ועור גדולה פרישות ר״א — די״ל רתיבת וירא בפ״ע
מזו — גם באלקיהם עשה שפטים ,שלקה הוא דבור מקוטע.
היאור שהיו עובדים לו כמרז׳׳ל )שט״ר
טוולגו אלו הבויס .שהם כחו ואונו של
פ״ט ,ט(.
האדם וכמש״נ )בראשית מט ,נ( כחי וראשית
הוה יר )שמות ל ,ג(. אוני )מח״ו( .וררז״ל )שבת לב ,ב( איזה הן
כסש״ן והרבו )דה״א כא ,טז( — הרי מעשה ידיו של האדם הוי אומר בניו ובנותיו
מצינו לשון נטוי׳ במכת חרב )שבה״ל .ז״פ(, )שבה״ל(.
והיא החרב שהדג בה את הבכורות )r״פ. כסט״ג כל הב\ )שמות א ,כב( — ראי׳
שמחה״ר(. על הענין )ולא על הפי׳( ,שנזרו על הבנים.
— — 25
פ ס ח של ה ג ד ה
— — 26
פ פ ח של ה ג ד ה
האף והזעם הוא על היי; ע ש ופך לתוך בלי ובסוד* ברול — )לשון מראה .וכן ת׳יא
השבור ,ויזה שנשאר כתוך הבוש הוא יין ות״י ובחזונא רבא( — ות גלוי גוכיגה —
המשמח )׳עויין שעה״י(, בלילה בעת מכת בכורות ונאולת ישראל
ושופר בגי נו״ י כוו הביות ,הפירוש•, )׳טבה״ל אבודרהם(.
ושופך ,ע״׳ כה הבינה ,מהיי; שבתוכו כסש״ו 11ו הונזת )דברים ד ,לד( —
)שיחות כ״ק מו״ח אדמו״ר ש״ליט״א(. הרי שהי׳ מורא גדול .ותיבות וה גילוי טוביווז
דיי*ז ביר • -סחם מורה לכה״פ :מכה הם מאמר המוסנר ,כנ״ל .וסרה ת ט י ה ת
אהת .כשהוסיף — זזו5ה -ה״ז — טוהיס. המפריטים.
וב^ווזווז — לשון רביס .ה״ז — טותיס- ואת התסה )׳טמות ד ,יו(.
ר״ י היי 1ות\ בה מ נגסויגז .לרעת סדר ובוזופתים וה הרם .מכה הראשונה
המכות .כי בתהלים )עה ,־!־ 1יא נמנו בסדר מעיטר המכות ,שימונה אותם בסמוך — כ״פ
זה ,ותאמר אי! מוקרם ומאוחר בהו־ה ,על רוב המפדיטים .אבל הבלבו מפריט :לא
כן בא להודיענו סדרם )שבה״ל ואבודרהם. מבת היאור קאמר ,אלא מאשר היו הסים
ועיי״ש עוד טעמים .וראה מנחות — צו ,א— לדם ביבשת באיטר עשה האותות לעיני העם,
ד״י אומר שלא תטעה כוי(. ש־ע״י אותו האות האמינו בו בל ישראל— .
ובתפלה למיטה פי'.׳ הוא הרם שהי׳ יוצא
יצייר טר״ש גאוו״ב .באמירת חיבות
אלו ישפוך נ' שפיכות ,ורק א ח ״ כ מוסיף יין מגופם )שיל המצריים( במותם — .וייטני פי׳
בבום. אלו צ״ע ,רא״כ הי׳ לו ,לבעל ההגדה ,לפרש
כוונתו.
בסי' קול יעקב העתיק מכתהאריז״ל
סוד תיבות אלו .ראה בתוי״ט אבות )פ״ה וותתי סופתיס — טט) \1יואל נ ,נ(.
מ״ד( וסי׳ יעבץ פי׳ התיבות ע״ר הדרוש. באהירת דם — .ערוד ,(,באסירה טשר
ניקו״ תיבות אלו שיוה בבל הנוסחאות — יוםי\• יי\ .לשון חמ״ח — ייטנויים קלים.
שראיתי .ועדיין לא מצאתי טעש לניקוד זה אלא שמה שאינו שייך לעש׳׳ — הסיף
רוקא. בחצע״ג.
ד ״ י הגלילי ,ר׳ אליטגר ,ד• ט\1יבא והוטס ״שבה״ )בה״א ולא באלף(.
)מכילתא בשלח יד ,לא( .בהנדת הרמב״ם הסטוסה יכ.ו) 1,נם תיבת לבג מוקפת(
ליחא .אבל ישנם יםי׳ רע״נ ,דס״נ ,מחייו, — כ״ה בכמה דפוסים .ולפענ״ד כצ״ל.
ריפ ,סי׳ האדיז״ל וכוי. וצע״נ מפני מה לא כתב שיצריך להטיף
1׳ הכוה ,ר• וויכוה ,ר״ ו וזבווד ,אבל באמירת ר4י״ך טר״ש באוז״ב ,וכמ״׳ט בשו״ע
בולם היו מעיירה המיני• הדם אשר ירדו )תענ ם״נ( וסי' ש י ״ ה ובן הוא המנהנ .ואי;
לומר דנכלי ימ״יט ב א ת י ו ת טשי וזכות —
במצרים ,ונחלקו למינים רבים על הים )פיה״ם
יטהר׳ מסיים משר טופיכות ,וא״ת לנ״ל ,היי
אבות פ״ה מ״ר( .וא׳׳כ אינו חולק על מ״ש
יו לומר יג לניפיכוה )ובמ״ח אי; התיבות
באדד״נ פל״נ )ולנוםחא אתת ב״ה נם במשנה
טשר נטפיכות וי״ל כנ״ל(.
אבות פייה( רטטור מכות הביא על המצרים
בים מ״פ(. ואי\ ליבגור ב^צבט לשפוך ב״^ו בבוס
בם׳ תפלה למיטה מפרט הוזמשים מכות, טצתו )פעייה שחהמ״צ פ״ו .מ״ח .סי׳
ר׳ וד״ן מכות, חא־יז״ל .של״ה .ש״פ(.
ויאסרו ההרנווסיס )שמוח ח ,גזו( .אף ויכו\\ .אדטו׳׳ר בסידורו אין דרבן לבאר
•טנאמר במבת בנים ,איל ,פ־טוטו יטל מקרא מה שימו! ,ומה שביאר כאן ,נ״ל שהוכרח
הוא ,שימזח נוכחו החרטומים ,איטר בל הוזכווז בזה ,מפני ׳טארז״ל )ברכות נא .ב( אין
א צ י ע אלקים היא )!׳ים(. מברכין על כוס של פורעניות ובסי פסה
מעובין )הובא בח״י ם' תע״נ סקל״!( כתב
וירא ישראל )שמות י ד ,לא(. ריש שופכין היי; הנ׳טאר ויטוטפין הכום
״שכל הכה״ כוי היווה של די הכווו כוי מיטום שנזכר שם המכות .וראה בר׳יימ הובא
ת׳ וזבות .ו י" ל דאין ד י ד,״ ג חולק עליהם ,כמו בשו״ע רבינו )תע״נ ם״נ( אש־ ט!' השפיבות
שאין ר״א ור״ע חולקים עליו .ומצינו לשון ר' הם מ נ ד חרבו של הקב״ה מלאך הממונה
פלוני אומד אף ש׳אין מחלוקת בדבר וכמ״ש על הנקמה )יעויי; בזה מעבר יבק מ״נ פייט(,
בתיו״ט )בכורים פ״נ ם"ו( ועזד. ולהוציא מכל הנ״ל צריך לכוון שהפורעניות
— — 27
פ פ ה של ה ג ד ה
— — 28
s׳n: של ה ג ד ה
נ א מ ד :ה! הראנו ד' אלקינו את כבודו ואת טל הפצריפ ״בתצריה״ .לכאורה תיבת
נרצו )דברים ה ,בא( .ובנוסח מוסף ר״ה : בפאריס אינה בדוקא ,שהרי גם מכה שעל ה־ם
אתה נגלית בענן כבודך על הר םי;י — ןלא היחה של ד )או חי( מכות ,וכמו שמסיים.
ווז\ כוי דיור ואולי נכתבה מפני שהכתוב שעליו נשען מרבד
עור י ״ ל :אלו קדבוו לפוי ה ״ פ — והיו במבות שמבצרים .ודוחק.
שומעים נ״כ עשרת הדברות — ולא ו ה \ לוו ישלה בפ )תהלים עח ,מט(.
את התודה — אחייב ,היינו הלוחות והתורה בוזה הטלות כוי טל א ה ת כווה .ברמב״ם
וחמצוח — דיוו. דיתא אבל ישנם בכהנ״ל בפיםקא דיה״ג ,ולא
רב\ גויליאל — וואוזר לפויו הללו״ מצאתים ,לע״ע ,בשום מדרש אבל בז״פ
)משנה פסחים קטז ,א—ב .ולהרמבייס נ־רםא משמע דוהו סיום מאמר רע״ק אומר י
אחרח שם ולכן נ״א לו נס בהנרה(. אלו כוי׳ ריוו .אין מפםיקי! באמירת
כל שלא אוזר — שלא פירש טעמן הארבעה עשר דינו.
)רשב״ם(. במ״ת כתב :דייוו מספרו יסוד וחמשה
לא י 1א ידי הורתו — כראוי ,אבל יצא עשר דיינו כוי )וער״ז הוא בסי׳ הרש״ר(.
מן התורה )ריין פסחים שם .וכ״מ דעת הרי״ף — כנראה ,מפני שהיו״ד הנושה ,לכן חשיבה
רשב״א אבוררהם ועוד — שכתבו שבדיבור לשנים .והנה לפי נוסחא שילנו אינם אלא י י
בעלמא יוצא מ״ע של סיפור יצי״מ .ראה וי״ל—בדוהק—שהבונה על המעלות—שבהם
לעיל פיםקא הגיות טל-וו לנופר(. דינו .שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הנירסא
שהיו אבוהיוו אוכלימ כוי שאוו אובליפ היא :אלו הכניסנו לא״י ולא בנה לנו את
כוי כל זה אינו במשנה והוא הוספה ממםרר בית המקדש )היינו שילה ונוב וגבעון( דינו.
ההנדח )וכבר הקשה בשמחה״ר עי הרשב״ץ אלו בנה לנו את גיהמ״ק ולא בנה לנו את
שיכתב אהדת(. בית הבחירה )ביהמ״ק שבירושלים( דינו.
וב״ה נם בדפוס ראשון של ההנרה לפסח
ואתרהפ ובה )שמות יב ,בו(. מתוך מחזור שונצינו — ה' רמ״ו — .וא״כ
ווגול הפרונוה בידו כוי ווגול ההדור — לפי נוסח זח — חם טו דינו .ובשים לב
בידו ,בפסחים קטז ,ב הלי לתגביי .אבל בסי׳ אשר בעהמ״ס משנת חסידים חי באיטליא
רש" י ובמח״ו כתב :כשמניע למצה זו פרור — מקום בעהמ״ם שבלי חלקט ורפוס
זה וזוית ירו עליהם )ואולי נ״א הי׳ להם שונצינו — קרוב לודאי ,אשר נם הוא אחז
בש״ס( .ומנהנ בית הרב לאהוז המצות, בנוסחא שלהם ולכן כותב אשר טו דינו הם.
השני׳ והשלישית )ע״׳ המפה שעליהם( אבי בסי׳ הרש״ר ע״ע.
ולהגיה ידיו על המרור והבורר — עד טל
שום השני. ולא קרט רוו א ת הימ .ואו יא היי
הקב״ח מצוום לשוב ולחנות על הים ולחכות
פצה וו בג• טל שונו שלא הגופיף כוי, לפרעה ,ולא חי׳ מחזק לב פרעה לרדוף
במשנח )יטב( הוא בקיצור :טל שונו שוגאלו אחריהם ,כ׳ כ״ז געשה בשביל נס דקרי״ם,
אבוהיוו וזיהצריפ .ובעל ההנרה מפרש ובמש״נ ב ח ח י ח פדשח בשלח )וסרו קושיות
ומבאר :עי שום שננאלו ועל אופ\ הנאולה, הטפרשים( — ךיוו.
שהיתה במהירות כל כך עד ש-לא הספיק כוי ולא הטבירוו בתוכו ״בתרבה״ — אלא
— אשד רק בזה יובן מה שנאולת אבותינו במעט מים או טיט דינו )ז״פ׳ אבוררהם,
מחייבת לאכול מצות. מדר״ד( .וצ״ע דהי' צ״ל ביבשה — במקום
וי״? אשר ב' הרבדים — עצם הגאולה בהרבה •.א( בלשון הכתוב .ב( יבשה מורה
ואופנה — אחד הם ע״פ מ״ש בספרים )סי' שיבשה לגמרי ,משא״ב חרבה ,וכמש״נ
הרש־",־ והו״י באן .צרוד המור — הובא )בראשית ח ,ינ—יד( בראשון נו׳ חרבו פני
בשל״ה פיסקא עבדים היינו — שמהה״ר האדמה ובחדשי חשני בבז' יום לחרש יבשה
שם( שאם היו שוהים ישראל עוד רגע במצרים האד׳!.
לא היו נגאלים לעולם — ועפי״ז מובן נ״כ ולא נופק גירבוו .בהרבר — והיינו
מה שמרגיש במכילתא )שימות יב ,מ א ( : קונים צרכנו מתגרי אומות חעולם ,וע״ר
שמכיו! שהזמ; הניע לא עכבן הבהוב נהד\> מ־זי׳ל יומא )עה ,י ( — ריוו.
טי\. אלו ןרבוו לפגי הר פ ע י — שעל זה
— — 29
שעשה לאבותינו ולנו את־כל־ה^סיםהאלו • הוציאני
׳מןס־ית'לחרות * papלשמחה י שאבל ליום טוב •
ומא$לה לאור גדול• ומשעבוד לנאלהיונאמר
* לפניו הללוןה:
* הללויה ו הללו'.עבדי ןהוה הללו את־שם יהוה:
ב יהישם ידדה סבךןימעתהןעד־עולם:
ג ממזךדדשבוש_ע^בובראו *£חלל שם ןהוח :י ךם על־
גיל״גוים ו יה\^ע^1מ:ם בבורו :ה מי ביהוד .אלהינו
;
— — 30
8ע• ח של ה ג ד ה
)כ״ה לנירםתנו כמשנה שבבבלי .מח״ו. טל שוס של« תספיק .אף שנצטוו על
מהר״ל .מ ט ״ מ בשם הרוקח .תויו׳יט םםחים חמצות קורם לוח )שמות יב( — הקב״ה
שם ,סי׳ הרש״ר( — לפניו הללי״ — שבח ציום לעשות המצה לוברון הפלא שהוא עתיד
עשירי ,בננה עשר לשונות שי שבח שאמר לעשות להם .וכן נצטוו בפסח — ע״ש ופסח
דור בתהלים ונדול בכולם הללוי׳ שכולל שם ד׳ כנ׳׳ל — קודם מעשה הנם )זי׳פ ,שבה״ל
ושבח בבת אחח )פסהים קיו ,א .מח׳׳ו(. אבוררהם .לקו״ת סד״ה להבין מ״ש בהנרה(.
וואסר לפניו הללו״ )כ״ה במשנה. פלך הלכי הסלכיס .מלכים — שלמטה
רי״ף .רמב״ם .שבה׳׳ל .אבוררהם — רעת בעוה״ז .מלכי המלכים — שדים העליונים
עצמו .מהד״ל .םי׳ יעכץ(. שבצבא המרום כמ״ש )דניאל י ,ינ( ושד
מלכות פרם ,והקב״ה נקרא מלך על מ ה ״ מ
הללו״ הללו — לסטיוו וויה )תהלים
קינ—קיר( — .יאמר הלל כשם שאמרו ישראל )לקו״ת שם(.
כשיצאו ממצרים כמחייל — פסחים קיז ,א טגווז תצות ני Mההץ ני גורטוו ססגירים
)מח״ו( .עד היכן הוא אומר — בית הלל ולא יכלו לההווההה .שאלו יכלו להתמהמה
אומרים עד חלמיש־ למעינו מים )פסחים היו אופים חמץ כי פסח מצרים לא נהג אלא
קטז ,ב(. לילה ויום )ריין ,שבה״ל ,לקו״ת שם(.
אין מברכי! על חלל זה .ר׳ צמח גאון ויאפו א ה הבצק )שמות יב ,לט(.
וצ״ל פי׳ לפי שמפסיקין בו בסעודה ודה״נ ויסרדו )שמות א ,יד(.
זצ״ל פי׳ שאינו אלא כקורא בתורה )או״ז והנדה לבון• ביום ההוא וגו• טשה ר׳
ח״א ר״ם מנ(. ״לי״ )שמות יג ,ח( — הרי ש־צ״ל לי אף ביופ
ובלילה זה קודי! אותו אפילו מיושב, ההוא ,היינו גם כמה דורות אחרי יצי״מ
אע״פ שמצות קריאת הלל מעומר ,לפי שכל )מהדשי׳א פסחים שם(.
מעשה לילה זה הוא דרך חירות )שו״ע לא אה אבוהיוו .הוספת מסדר ההנרה,
אדה״ז םתע״נ ם' מז—מח(. וכפל הדבר בדי לחזקו .ובמשנה אינו.
ובצאת המרבדים הללוי׳ הפרקים ואוהוו הוציא )דברים ז ,כנ( .בפסחים
ביצי״מ קרי״ס ומ״ת )פסחים קיה ,א(, )קטז ,ב ( :צריך שיאמר ואותנו הוציא גוי.
לשיעבר ,מפםיקין בהם ותקנו אהדיהם ברכת יכסה כוי ויגבי־ כוי גאלוו) .טור
הגאולה ואכילת המצה שכל זה זכר ליצי״מ, ושו״ע( .וצ״ע דהי׳ לו לומר — כלשון הנמ״יי
והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיר לבוא — עד שיברך בפה״ג ושותה .ואולי הטעם
)פסחים שם( באים אחרי הסעודה ,בי הם מפני שלברכת בפה״ג אין צריך אלא אהיות
עבי ן בפ״ע )ז׳׳פ(. הבוס .ולא הגבהה.
ברוך כוי אטור מזלנו )משנה פסחים יכסה א ת הפה כוי .בסי' תורה אור )דף
קטז ,ב בדעת רע״ק וכנירסת הרי׳יף הראי׳ש קפ׳׳ח ע״ב( העתיק הגהת הצ״צ על זה :
וכוי .ראה בר׳ים שים( — ברכה זו היא ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל.
במקום ברבת שעשה נסים )רש״י בס׳ האורה. והטעם מבואר בטור בשם המדרש — .מזה
אבודרהם וראה לעיל פיסקא טוההינו.(. מוכח אשר התיבות ואותו! כוי גאלוג לא היו
גאלוו — כנ״ל אשר אלו לא הוציא בסידורו .ובן אינם בסי׳ קול יעקב ,של״ה,
הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ׳עבי,׳.
משועבדים היינו .וא״כ אנו סרגישיס הגאולה. מנהנ בית הרב )להרות מ״ש בהנהות
ולכן מקדים גאלוו לגאל אוז אבותיוו שזה אדמו״ר נ״ע שבסי' תודה אור ע' רלג(
אינו אלא מה שאבותינו ספרו לנו .מ ש א ״ כ להנבי׳ חבום ואוחזו עד שמסיים וואתר לפניו
בפ־סקא לפיכך אומר :שעשה לאבגתיוו — הללו״ —-הובא מנהנ זה בהנמ״יי —
ואה״ב — ולוו אוו הומיה — בי האבות ראו ומעמידו על השולחן וחוזר ומנבי׳ לברכת
וקרובים אל הנסים )חתם סופ־(. אשד גאלנו )וב״כ בערוך השולחן(.
לתוטדיס — ר״ה ויוהכ״פ — ולדגלינן יכפת « ה ה פ ה — שלא יראה בשחו —
— פסח שבועות וסוכות )שבה"ל .אבוררהם(. ויגביי אה הכום—כ׳ אין אומדים שירה אלא
ס\ הובתיס — הגינה )הבאה קורם על היין )ראה לעיל פיםקא 1וריג להגבי׳(.
הפסה כדי שיהא נאכל על השובע .כסחים לפיכך •— נטהוצי« אותוו וגאלנו —
ע ,א( ואח״כ — ווו\ וזפסהיס. אווווו סייביפ להודות בו׳ — ט׳ שיבחים
— — 31
פ ם ח של דו ג ד ה
ואחי כך יקיז לזיון מרור רשנל בחרוסת וינער ה ח ח ס ח מפליו נדי שלא יתבשל סע0 מרור
המרירות ויברך נרכה : u
V
W0צו:ו,על ^ קךעןני 11־רוךאהה ז ע ה הלחינו קלך העולם
ויאכל !:גלי הסינה : ^ י ל ת מריר
כורך
ואחי׳נ יקח מצה הנ׳ וי׳זדת עמה כשיעור כזית יימניצ בחרוסת ויכרכם ניחר ויאתר וה :
כן <!שה הלל ?זמן שבית המקדש ד\ה_ק;םהיה בורך פשח מצה ומרור
)אוכל ב_יחד * ?מו יטנא&ר על מצות וטיורים יאכלהו":
ואוכלם ביתי ] ו נ מ ז ג ה .סוש״ע םימ; תש״? .הנהה מסדור אלנזי׳׳י נעל צ"* זיל[:
ואתר כ־ אוכל ושיחה נלי צרט ו יטל לשחות ״ן נין כוס נ׳ לגי: שלחן עורך
צ פ ן י ואח׳כ •קח האפ־קיק ייחלקו לנל מ ׳ ביתי לכל אחל כזית ו־׳הר שלא ישתה אחר אשייץמו
׳ יאכל בהסיבה<5רץ צאכלו קודם חצות:
— — 32
פ * ה של הגדור
הפרופה בי\ טיהי הטזליהוה .כי ,כ ס ו בוזוצאי טובה — )שאין החנינה באה
בכי יו״ט ,חייב לבצוע עי ייחם משנה )שו״ע בערב פסח שיחל לחיות בשיבת .פסחים סט,
א ו ״ ח סתקכ״ט( וררז״ל שבפסח ,וווםי^ ב( נאכל שם — וו\ הפפהיה ווז\ הובוזיפ —
עליהן עוד מצח פרוסה משום יחם עוני הוזניגה שהבוא לווהרהו )שו״ע אדח״ו חע״נ
)רא״ש .מרדכי .שו״ע אדה״ז תעייה ם״ג(. םמ״ט(.
ויאהוה ב י ו ו ויברך ,כי כ י דבר שמברך סיד הובהג .לשון הכחוב )ויקרא א,
עליו לאבלו צריך יאחזו בימינו כשהוא טו( .וצ״ע מה שישינה כאן דוקא להביא ל׳
מברך )שו״ע םי׳ דו ם״ד( ,וכאן י״א דברכת זה .ובסי' יעבץ פי׳ ע׳׳ד הסוד .וראה זח״א
המוציא היא על השלמה וברכת עי אכילת )רכח ,בי(.
מצה על הפרוסה )רש״י ,רשב״ם ,ר״י ודא"ש וטיר הרעי — לשון זכר )מכילתא,
בפסחים קטז ,א .וכן עיקר( ,וי״א להיפך הובאה בתור״ה ונאמר פסחים קטז ,ב(.
)םמ״נ .ראבן .תום׳ ושאר גאונים כמ״ש
ווופל הבופ בידו .תיבות אלו הם טה״ר
בהנמ״יי סוף הל׳ חו״מ( ,ולצאת ירי ׳שניהם
)שעה״כ(.
אוחז שתיהם בידו )שו״ע רבנו םחע״ה ם״ה.
וראה בפמ״נ מש״ז סק״ב(. והברך .מברכין על כל כוס וכוס מארבע
הכוסות ברכה דאישונה — ,אבל אין מבדכין
ולא יבצט ויהו .בדי שחהא ברכה על ברבה אחרונה כ״א אחדי האחרון )רב שרירא
השלימה. ורב האי נאון( .והטעם :כל אחר מארבע
י ד ה הוזצה הגי להטותנו חיוו ויבדן הבוםות חישוב מצוח ודרך חרות בפ״ע ואין
)מהרי״ל( .אף ׳שמכוון לפטור בברכה זו גם נפטד בברכת השני .אבל לענין ברכה אח־ונה
אכילת מצה הגי ,וכמו ״שמסיים .וי״ל — בדי — אפילו היסח הרעת אין מזקיק לברכה זו
להראות שבכ״ז עיקר שייכות ברבה זו היא שתהיי וזיר אחר האכילה ושתי' ,ויכול
למצה א' ובי ,ואפייו לדעת הלל וכנ״ל פיםקא להמתין עד שיהא נמלך לאכול או לשתות
כורך .ויותר נ״ל •שהוא כדי ׳שלא יטעה ויבצע ויברך אחריהם ויפטור נם את זו )שו״ע
נם ממצה הנ' ,ובמו שימצינו ״שמצניע ארח״ו םו״ס ח ע ״ ד וש״נ(.
האפיקומן מפני טעם זה )ראה לעיל פיםקא
זול!! הגדול(. יחצה
וידויו לפטוד ג״ב אכילוד הכריכה .ולכן דחצה .ואהר כך .צ״ע מפני מר .לפעמים
נזהרין בינתיים משיחה שלא מעין הסעודה )ר'
מוסיף החיבוח ואה״כ ,ויפעמים לא.
יחיאל אחי בעה״ט .אבן הירחי(.
לפטור כוי אכילה האפיקווז\ — )שלייה( צוציא מצה
— וחומרא יתירה הוא )שו״ע רביגו םתע״ה
םי׳ יה( .ולכן בזה אין נזדיין בהפסק שיהק פצה .נם בזמה״ז דאורייתא )פסחים
— מנהנ׳ בית הרב. קך ,א( .ה; אני״ים הן נשים )ישם מג ,ב(.
והירש הכתוב בלילי פסח ,אף שנם בשאר
״טל״ אכילה פצה כו• פרור — ולא
יו״ט חייב לאכול פח ,״שאינו יוצא במצה
לאכול מצה כוי מרור )פרדס ירש"י .רי״צ עשירה )ר״ ן פ׳ הישן( .וי״א שיחיוב פח
ניאות בשם רע״נ .רמב״ם ובו׳( מפני שמוציא ביו״ט אינו אלא מדברי סופרים — )שו״ע
נם אחרים השומעים ןהה״מ הל׳ חו״מ פ״ח דבינו ס ח ק י ״ ט ם״ה .וראה רמב״ם הלי
הי״ב ,וראה מגדול עוז פי״א מחל׳ ברכות יו״ט פ״ו חט״ו — .וצע״ק מ מ ״ ש רבינו
הט״ו(. בסי׳ רמ״ב ם״א במוםנר .ורעת ר״י ,ברא״ש
ואה״כ יבצט בויהי וזכ״א — כיון ברכות שים סכ״נ ,משמע שהוא מחיית —
•שאכילת מצה צ״ל בכזית ,וי״א שזהו ממצה ראה •שם במיו״ט — משום ישמחה .אבל
הא׳ וי״א שיזהו ממצה הבי ,כנ״ל. אין ישמחה כליל יו״ט הראישון פ ה ״ ה —
ויאכלפ .ואינו טובל במלה מפני חיבוב שאג״א סי' סח באריכות — וא״כ נם לדבריו
מצוה שלא יהא תערובות טעם אחר כלל לא חו• אז אלא מר״ס .מלבד לי? א׳
)מהרי״ל .שו״ע רב־נו םתע׳׳ה ס״י( — ובן ד־ה״ס( — לבר ליל א׳ רחה״ם דילפיגן
הוא מנהנ בית הרב )וצ״ע שהרי כתב השלייה ממצה דחה״פ) .ומ״ש בשיו״ת רעק״א ם״א
שע״פ כתהאדיז״ל יטבול במלה .ולהעיד יק ליי פסח ,ושם בהשמטות כ׳ בפשיטות
מלקו״ת ביאור לר״ה ולא ת־שבית ס״ח(. דאי! פת שייך לשמחח — צע״ק( ואכמ״ל.
— — 33
פ ע ת ש ל ה ג ו ה
חובת מרור — שתקנוהו חכמים גבר לסקרש ביוזו ,דהיינו שיכניסם לפיו בב״א.
— א א ״ כ כורכו עם מצה ואוכלן ביחר )כמו והטעם שלא יהא הפסק בין הברכה דאכילת
שעשה בזמן ביהמ״ס( .נמצא יש עליו ,בזמה״ז, מצה לאכילת כזית הישייך יה ׳שהוא ממצה
חיוב מצה טווי מדרבנן ,לדעת הלל .ולא נפסק- הא׳ או ממצה הב׳ בנ״ל )טושו׳׳ע שם(.
הלכה לא כהלל ולא כחבריו וצריך לצאת ידי
שניהם) .שו״ע רבנו סחע״ה ם׳ ט!—י ח מרור
ובאחרונים ובם׳ שבח פםח האריכו(.
וזרוך .בזמה״ז שאין פסח אינו אלא
ויסבול כוי ובו :גז יבוז ,כיו! שאנו עושין מדרבנ! )פסחים קך ,א( ,ונם נשים חייבות
זכר למקדש כהלל ,והוא הי׳ טובל ומיסי בזה כשאר מצוח שבלילה זה ;שו״ע רבינו
)שו״ע רבינו סתע״ה ם׳ יט—כ(. מתע״ב םב״ה(.
ויסבול בוורגסוז — רק החזרת ולא
ויטבול — ואחד כך — ויברך .כרי
המצה .והמרקדקי! בזהירות ממצה שרוי' ,אין
לתכוף הברכה לעשיית המצוה כנ״ל פיסקא
טובלין ורק נותנין מעט חרוסת יבשה עי
\יגובגל.
החזרת ומנערי! אותה אחייב ממנה .וכ״ה
מנהג בית הרב. ויסבול בוזדוםס ,וקודם הטבילה מרכך
ויאוזו זה .לכאורה וה יתור לשון הוא. החרוסת ביין שבתוך כלי )שו״ע רבינו םתע״נ
ואולי מרניש שיאמר דוקא בנוסחא וו .היינו סל״ב—ר( .ואין משקע כל הכזית בחרוסת,
בהשמטת התיבות ובר לוזקרטו בהלל ,ובהוספת לפי שעתה אין מצוי קפא )מי! תולעת(
התיבה פסון. במדור כמו בימי הש״ם ,ואין מטבילי[
כ\ טטה בוי ה ״ קייס בו• ססוז בוי ,כ״ה בחרוסת אלא משום מצוה זבד לטיט )פר״ח.
בסי' קול יעקב .וכ״כ גם בח״י ,באה״ט שו״ע רבינו םתע״ה סי׳ יא( — וטדי\י שלא
ומשנה ברורה )וע״פ הוספת הט״ז( אלא שהם לשקוע כולו ,כרי ״שלא לבטל טעם המרירות,
השמיטו תיבת היי )הראשונה( וכן אינה כ! אפ״ל.
בשו׳יע רבינו סתע״ה סי׳ יח .וראה לקמן ויוטר וזסרונזוז )עפמ״ש פסחים קטז ,כ(.
בזה. ויברך .צ״ע מפני מה לא העתיק מ״ש
וי״ל בדיוק נוםחא זו :א( אין אומדים בשו״ע שלו )תעייה סי׳ יח( — וכן מנהגנו
ובר לסקרטי כהלל ,כמו שא"א באכילת מרור — ׳;•צריך לכוון לפטור בברכה זו נם מרור
וכר לסקרש — .ובפרמ״נ )סתע״ה מש״ז שבכורך.
םק״ז( מפרש האמירה — להודיע שהוא רק ברכוז וו .לכאורה יתור לשון חוא.
זכר לסקדש אבל בווזוי״ז אין יוצאין בכריכה, ואולי מרמז דדך אגב ,שהי׳ מקום גם לברכה
וכיון שאומרים זה אחרי שיכבד אבל מצה א ה ־ ת והיא ביבת הווצוה על החרוסת
ומדור ויצא י״ח ,ע״כ שכונת הפרמ״נ — )ראה פיה״מ יהרמב״ם פסחים פ״י מ׳ינ,
שההודעה היא להזהיר שלא יטעה לשנה ולח״מ רחל׳ חו״מ פ״ז הי״א( ,אר שיאי!
הבאה לומר שהלבה כהלל ,ויטעה שהלל ם״ל חייב עלי' ברה״ו .והא דאין מברכין על
שנם עתה יוצא בכריכה ,וישכח שאשתקד איל מצותה הוא מפני שהיא טפלה למרוד ונפטרת
מקורם מצה ,ויזכור שאמר זכר למקדש .והוא בברבחה )אבורדהם( — ועל ברחך בינתו
דוהק גדול — .ובפרט שבכורך הוא כפל לשון נטסצווזה טפלה למצות מרור .וישי לבאר
קצת ,רמיד א ו מ ר :כן עשה הלל בזמן עפמ״ש מ ה י ״ י ,וז״ל; חרוסת מצוה ,מפני
שבוזס״ק כוי .ובין הברכה והכריכה אין שילא נזבר במרור דק שימררו את הייהם
להפסיק במה שא״צ ,כנ״ל )ובמשנה בדודה בעבורה קשה ,ויש מרירזת לאדם בעבורה
םתע״ה ם״א בבה״ל רוצה לדחות כל האמירה קשה ,אבי אינו מרידות נמוד .לכן עושין זכר
יאחר שיאכל — מטעם זה( .וביחיד לדעת לטיט ואין דבר יותר קשה מן מלאבח הטיט
אדה״ז ,שלהלל לא יצא ידי חובת מרור אלא שכן אמרזי׳ל שמ״ד )פ״א ,בז(.
בכורך ,כנ׳׳ל.
בורך
עוד זאת שיעי׳ י אמירה זו יבוא לטעות
שאין הכריכה אלא לזבד .ובאמת — רק עתה כורך )פסחים קטו,א( .לרעח הלל הזקן:
יוצא •״ח מדור להלל ,זצריך לצאת נם לרעתו, בזמ; שיש פסה אינו יוצא אלא א״כ כורך פסח
כנ״ל )משא״כ להפרמ״נ ,רהוא לשיטתו מצה ומדוד ואוכלן ביחד .בזמן שאין פסח
שכזה״ז גם להלל יוצא י״ח מדור כשאוכלו אינו יוצא ידי חובת מצה — שהוא מן התורה
בפ״ע .וא״ב לא הוי אלא לזב־(. — אלא אם אוכלה בפ״ט .ואינו יוצא ירי
— — 34
פ ׳ .1ח של ה ג ד ה
נזחדין ביותר ממצה שרוי׳ .ויכן המצות ב( שביהה״ס ה ״ סייגו .וב״ה בסי׳ קול
שיעל השולה[ מכוסות ,יטמא יפלו עליהם יעקב ,הרש״ר ,שמחה״ר .אבל לרבינו צ״ע כיון
מים ,קורם ששופכין מיס ,או משקי[ שמים שבאמירת פ׳ הקטורת הנוםחא שלו היא :
מעורבים בהם ,לכוס או קערה בורקי[ שילא אתה הוא כוי בזמן ש י י ה מ ״ ק קיים .וכ״כ
יהיו בברי פירורי מצה .למים אמצעים לעיל :פסח שהיו כוי שביהמ״ק קיים.
ואחרונים אי; להעביר ידיו עי •שפתיו) .ובן אבל בסי׳ קו״ י והרש״ר — בכל ה נ ״ י
כל ז' ימי הפסה ,משא״ב אהש״פ שההררי\ איתא :היי קיים — .בסי' •עב־' ושל״ה אין
לשרות( .התחל מבקר ע״פ עד אחיי כורך של לתיבת היי בכל נ׳ מקומות אלו.
כדר השני אין אופיין מכל המינים הנכנסים נ( כורך פסה וזצה והדוד — דלדעת
בחרוסת ומרוד. המפרישים )מלבר הרמב״ם בהל' חו״מ פ״ח
להעיד אש״ י״א שבזמן שביהמ״ק קיים ה״ו .אבל עיי״ש בלח״מ( כן עשה הלי.
הי׳ אוכלי[ כל הסעודה )כברבת המוציא על ואם י־שמיט פסה ,ידבר שקדים בספורו.
מיני בצקת וכוי( קודם הסדר ואח״ז היי בא ומה שהקשה בה״י ,דא״כ איך יאמר :כ\ עשה
הסדר ואכילה מצת מצוה מרו־ ופסח )מרדכי הלל ,ואין פסח בידנו ,י״ל ,דחיבת כ\ נמשכת
סוף פסחים .ופלינ בזד! על הדמב״ם הלי לפטה ,והיא התפלת ענין :כן ע׳שה דלל
חו״מ פ׳׳ח(. כאשר יספר .ולא הוצרך יסיים וכריית׳ זבד
אוכל ושוחה כדי *ירבו .בפע״ח :ואובל לזה )אף שאינו דומה ממ־ש( ,כי מבואר הוא,
וי צרכו ועד״ז הוא בטור ומ״ח .בסי' יעביד. ובנ״ל שיממעטין בדיבור בין הברכה יהבדיכה.
אוכליו ושותי\ כל צדב\ .וי״ל דמשמיענו או י״ל כ\ — כמו שאני כורך המדוד ואיני
׳שתים :א( ״שיאכל ד׳ צרכו .בדי ׳שיאכל אוכלו עתח בפ״ע ,כן -עשה היל ,לכרוך
האפיקומן על השיבע .ביון •שהוא זכר לפסח המרוד — .ובפרט ,שלשייטת אדה״ז ,הכורך
־שהי' נאכל על השובע .ב( •שלא יאבל יותר עיקרו בא בשביל חובת אכילת מרור.
מכרי צרכו ,ברי •שלא תהא אביית האפיקומן טשה הלל בוויו שביהה״ס ה ״ סייס גל
אכילה נסח. ימ• הלי היו בפני הבית — וא״כ ,לכאורה,
התיבות בזס\ כוי מיותרות .וביש״ס אינם,
צפון
ואויי אפ״ל שהוא להדגיש׳ ,שדוקא מפני
צפוו כוי כרת בשו״ע )תע״ז ס״נ( שביחמ״ק הי׳ קיים עישה כן ,משיא"ב בזמה״ו
בתב :ולכתחילה טוב לאכול ישני זיתים. לא יצא י ״ ח מצח בכריכה.
אחר זבי לפסח ואחר זבי ימצה הנאכלת עם טל סצוה )במדבר ט ,יא( והוא כחוב
הפסח .וב״ה מנהנ בית הרב. בפסה •שני .ולא הביא ממ״יש בפסח ראשון
ויותר שלא ׳שתת אתר אפיסות\ )שמות יב ,ח( ואבלו את הבשר נו׳ ומצות
)די״ף — כ״ב בה״י ובמ״מ בישו״ע רבינו על מדורים יאכלוהו ,בי אדרבח ,מיתור תיבת
םתע״ח .אבל צ" ע וכמ״ש בפרמ״נ בא״א יאכלוהו ׳שבפסוק זה ילפינן דאוכל פסח אף
רםתע״ח( .שלא יבטל טעם האפיקומן )בן שאין לו מצה ומרור )מכילתא •שם( .ונם
משמע מהב"• ורמ״א ר״ס תפ״א(. פישוטו ישל מקרא זה מישמע כמ״יש הרמב״ן
לכאורה צ״ע :א( הו״ל להזהיר שלא •שם ,כ׳ מצות נמשך למעיה ,ואכלו את הבשר
יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה ומצות ,וחזר וצווה עם מרורים יאכלוהו
חמורה מ; השתי' ,במ״׳ש בטושו״ע ונ״כ לבשר .וא״כ אי[ ראי' •שצריך לכרוך נס עם
סי' תע״ח ותפ״א .בו הוי״ל ואמוד לשתות. מצה ,לולא •שבא חכתוב בפ״־ש וממנו נלמור
או ואי\ לטותות אח־ אפיקומן ,וכמ״ש בל נם לפ״ר )ראח ריש״ש שם( — .אבל חרשב״ם
הפוסקים .ומהו פי׳ ויותר ט1לא ישתה .נ( מישמע רגריס ביש״ם הפסוק רפ״ר ,ו י מ ״ ש
אזהרה זו הו׳׳ל לכתוב אחר נמר דיני א י י ל ת בהגהות הר״ב מרנ־שבורג.
האפיקומן ,ביו; •שזמנה אה״ז.
פירוש ויותר •שלא ״שתה, וי״ל: ־•"ו ׳*•יו
היינו ע״י שישתדל •שלא יהי׳ צמא. שלת\ טורך מ נ ה ג נ ו :אובלין שיא
א( לא הוצרך ובזה מובן כהי״ל: בהסיבה .מתחילי[ — בשיני הלילות —
להזהיר על אבילה ,כיון רבלאה״כ האפיקומן באבילח הביצה )שעל הקערה( וטובלה במי
צ״ל נאכל טל השובט .ב( לא בא להשמיענו המלח — והוא זכר לאבלות חורבן ביהמ״ק,
דין איסור א י ו ״ ש אחר האפיקומן ,כי מקום שישהי׳ קיים היו מקריבי[ ואוכלי[ פסח
הדינים הוא ב״יו״ע ולא בסידור ,ורק הנהנות )שו״ע רבינו םו״ם תע״ו(.
— — 35
פ ס׳ ח ש ל ה ג ד ה
ובעל הנחמות:
,
אלהינו נאאזי יבוקעו _י?1לה ויבא' רגיע ןגךאחגיחיה • ךש3ע רפ.קד
גיזכר * י ז^רו^נו ו^פןדוגנו * וזכרו( אבווךנוץזהרון #9יח3ךךוד
;ת
ךר^לם'עיר^ןזי'וזקר<כל/ע5ןז' * * 3ל ? W
ל^י^ה לטו?ה • לחן .ולחסד ולמדים ויחתים טובים ולשלום י ביום
חג המצות הזה • 'ביום טוב Hippכןד־ש הזה׳ זכרנו,יקה ^ליהינו
בו לטובה * ופתרנו בו ל5ןכה והודענו'בו למיס ׳טובים :ו?ךבר';שיעה
ןבסמים תם וחננו ורחם ,ע^ינו ןהושמןני ?י «ליןד עיגןנו י 3י W
r£pחנק ורחום אמה:
ובנה ירושללם עיר הקלש ב0הרה בימינו * ברוך
אןוה ןהוה בנה' ברחמיו ,ירוישלם * אמן:
ב ח ף אתה ,יוזוה אלהינו מלך העולם האל י אבינו
מלכנו י אדירנו בוךאנו גאלנו יוצרנו י כןדו^נו
קרוש מגקיב רוענו רועה.ישראל המלך הטובוחמטיב
לכל בכל יום ויום י הוא היטיב לנו י' הוא מטיב לבר *
הוא ייטיב לנו * הוא גמלנו הוא גוקןלנו הוא ןנמלנו
לעד י לחן ולחסד ולרחמים י ולרוח הצלה והצלחה •
בךכה וישועה״ נהמהפתחה ובלבלה ולחמים וחלים
ושלום ןכל־־טוב ומכל־־טוב לעו^םיאלי לחסלנו:
הרחמן הוא.י$לוך,עלינו לעולם מגר :הרחמן הוא
יתברך
— — 3S
:ת ב ר ך ב ש מ י ם ו ב א ר ץ :חרסןןן ה ו א .י ש ת ב ח ל ד ו ר
ר ו מ ם ך מ פ א ר בנו ל ע ד ו ל נ צ ח נ^חים ר ת ה ד ר בנו
ל ע ד ולעולמי ע ו ל מ י ם :ה ר ח מ ן הוא ?פרנסנו ב כ ב ו ד :
ז
ה ר ח מ ן הוא.ישבור ע ו ל ג ל ו ת מ ע ל צוארנו ן ח ו א
יוליכנו ק ו ס מ י ו ת לאךצנו ן ח ר ח מ ן הוא י ש ל ח ב ר כ ה
ב ך ב ה בבית.זה ועל'שלחן.זה'שאכלנו עליו :חרחמן
ז :
וא^רו אמן:
יראו את־יהוה קדעיו כי־אין מחסור ליראיו :בפיןים רעו
ור^בויוררעי' יהוד ,לא;יד,ס'רו כל־טוב :הודו ליהוה כי־
טיוב כי״לעיולם חסדו :פותח אתץרך ומשביע לכל־חי רצון:
'£רוךהגבר'א\שריבטחביהוה והיד,ןהוהמבטחו:
ושותה נכסיניז זמנרך על הכוס
— — 40
•ט ל ־ v £ח זז ג ד
אבודרהם( .כי ר׳ כוסות הם כנגד ר׳ כוסות הםרר קמ״ל ,׳צי׳צתה ,באופ! יצלא יצמא
״!ל פורעניות ׳צעחיד הקכ״ה יה׳צסות א ת אח״כ .נ( מובן •צזהירוח זו זמנה היותר
או״ה — ירו׳צלמי פסחים רפ״י — ואנו אחרון הוא נזוזוך לאכילת האפיקומן וסותז
אוסרי• :בזה הכוס הננו מ׳צלימין המצוד. לה ,ולכן כתבה נזוזוך ו?זרמ לתיבות ויאכל.
לכן עיצה מה בהבטחתנו רצפוך חםחך גוי — באו״א קצת י ״ ל :אם לא ייצתדל ׳;•לא
)•צם(. יצמא ,ויתאב הרבה ליצתות הרי יתירו לו
וצ״ע מפני מה רא ביארו ,׳צהוא ע״פ לעבור על רעת קצת פוסקים ול׳צתות ׳;׳אר
דכרי ר' י ו ׳ בירו׳צלמי •צם ,׳;יד׳ כוסות המ מיצקי! )סתפ״א ם״א ,ביצו״ע רבינו( ולכן
כנני ר' סלביות .וא״כ כוס ר׳ הוא רמז פזהירי! ע׳׳ז ,מ׳צא״כ באכילה.
לניוח וגאולה האחרונה ,ורכן או דוקא אומרים tarnיטווזוז —• מרםתם דבריו מיצמע .־
׳;׳פוך )וסרה הרצית הר•;•::׳'״ עיי העם הא׳ א(׳צמבל ׳;•תי׳ יזהר ,ואפילו מים )ר״׳צ
ספני מה אומרים רולא בבוס ד' ולא ניאוירא במרדכי ס ״ פ ע״פ,ו .ב( •צנם בלילה
באחדים(. היצני צריך ליזהר )׳ציה״ל( .זכ\ וווזגי\.
ויאכל .כהוזיבוז )רא״" 1פ׳ ע״פ סי׳ כ״ו
וב״ו\זוזי\ הו־ווז .מנהג בית הרב ) :ב׳צחל
וטרצו״ע םתע׳׳ו ס״א .ורלא כמ־צמעות
בחול לוקחים מנורת נרות דולה׳• !(הולכים
״ מ ב י י ם הל׳ חומ״צ פ״ז ה ״ ח ופ״ח ה״ט.
יפתוה כל חריתות ׳;•בין החדר •צבו עורבימ
עיין הנמ״יי •צם ו מ ״ מ ל׳צו״ע רבעו תע״ז
הסדר ורה״ר )או החצר( ,ואומדים ׳״פוך
ס״ב(.
- -היצלוחים אומדים אותו אצל חדלת .קרר.
ואדמו״ר בעצמו ,בלוית א׳ מבני ביתו ,הלך ןןורנז וזצווז )תוד״וז לאתויי מנילה כא,
לפתוח הדלת ואז גם הוא אמר ״!.פוך חמתך א( כמו הפסח ׳;•לא הי׳ נאכל אלא ער חצות.
נוי אצל הריה — כחזירת היצלוחים מתחילין ביצו״ע יצלו כתב;• ,׳לכתחילה טוב לגמור
לא לנו. את ההלל נ" כ קורם חצות )ריין ם״פ ע״פ
אמירת נטפוך וזוז וזך בי׳ציבה ,ו א ״ צ וספ״ב דמגילה( .אבל אין כירהדקין בזה בכית
לעמוד.
וניווזוזיז ה ולוז .ברי לוכור ״•הוא ליל
•צמודי• ואין מתיראין מ׳צום רבד וכזכות גיד
אמונה זו יבוא מיציח וי־צפוך הקב״ה א ת ,כרך .כל מעיני—בברחמ״ו כל בחוליים.
חמחו על הנוים )״יו״ע רבינו •צם(. אוחוין הכוס בידו ,מונבה ,עד םמז לונה
^\וזוזי\ וזדלוז •;•־כנס אליהו בו׳ כי ברחמיו ירו׳צלים אמן .מעמידו אח״כ ,וחוזר
אכל את יוז^ב נו׳ ויעקב נטל מאייחו מיצכון ונוטלו לברכת בפה״ג .ביעלח ויבוא :המברך
א ו ת הוא״ו ׳;־יבוא ויביצ־ גאולת בניו )םי׳ רנבי' מעט קולו באמירת זכרנו בו׳ בו
מר״־י״ד(. )בי׳ית ת ר צ ח ( לטובה כוי בו )בי״ת רפוי׳(
צוניוך גוי ב׳ א נ ו גוי )חהליס עם ,ו—ז(. ׳'ברכה י ו ׳ לחיים טובים — וכל המסובין
— שניך גו• )׳;•ם סט ,כה( — וזררוף גוי עוני; אמן א ח ר י :לטובה ,לברכה ,טובים.
)איכה ג /סו( — כן הוא בסי׳ האריז״ל, הנוסח :וזלג חנון ורחום אחה .אין עונין
׳צל״ה ,יעב־ן )בסי׳ רע״ג ו!"פ אין ב״א •צני אמן אחר יוזסרוו .כאו״א אומד אבי מורי
הפסוקיים ־צפור נו׳ כי אבל נוי .במח״ו מוםיוי יעה׳׳ב הזה ואת א ״ מ בעה״ב הזה ,א1ל
כמה פסוקים על נוסהא •צלנו(. אורח או מי ׳;•אין לו או״א — כ״ז נוהנין
עוניוך גוי — ואע״פ ׳;•אין אנחנו הך נם בכל היצנח.
ראויים — לא לוז ר׳ ל v.ו ו ו כי א גז לעווזך בונזו טול אליי )ח״י• .צו״ע רבעו
גוי )ז״פ'(. ט״ס חפ( .מזינת כוס זה אהל ברהמ״ז )חוי!
מזמנים ידועים — ׳ציחת וזה״פ תיצ״נ( ,כ״ק
הלל נרצה מו״ח אדמו״ד •צליט״א מדקדק למזוג בעצמו
הלל ורצוז .פי׳ ורצו! — אם ע״־ה כסדר כוס זה ,ומדור לדור דקדקו האדמורי״ם בזה.
הזה חוא מרוצה ליצמים )יצל״ה( .וצ״ע רםימן ווווגיז כונו הוי טוגיוך גוי .צע״ק ׳;•חלק
נרצה מקומו צ״ל בגזץיי הסדר ,ולא כאן. הנדה זה אינו נכלל בסימן קד׳;׳ כוי ,בי פיסקא
הר׳צ״ר ו׳צל״ה כתבוהו לבסוף. 1ו ך כבר ננמדח ,והלל נכתבה אח״ז .ובסי׳
לא לזו גו• או!.ב\זי גוי הללו גו• הורג גג׳ קו״י נכתב הםימ; הלל קודם •צפוך.
)תהלים קטו—קיח( -מיצנה פסחים )קיז, וזוזגי\ נ ו ם רי .קודם אמירת ׳צפוך חמתך
ב ( :רביעי גומר עליו את ההלל. )סי' רע״נ .ר״ן ד״פ ע״פ .בחיי פ ' וארא.
— — 41
פ ם ה של הגדה
— — 42
פ ס ח ש ל ה ג ד ה
לי'שו עה :טי קול ו ךנה וישועה באהלי צךיקים :מין ז
— — 43
פ& ה ש ל ה ג ד ה
— 44
כ ש ח ה ג ד ה .ש ל
בה״א נ י ׳ )פע״ח יט׳ היטבת פי״ט( .וכנראה ה ו ו ו רו׳ גויי .הגוזל )או היש״ץ ב׳טאר
כוונה זו ׳טייכת לרבים ,מרהבניס רבינו יכות היטנה( מקריא הורו נו׳ וכל המסובין
בסידורו האותיות יו״ר ,ה״א כוי מול פסוקים עוני! אחריו הודו נו׳ י«מר גוי .וחוזר הגדול
הנ״ל )בתפלת ־טבת( ,אף שבכלל לא כתב ומקריא :יאמר נו׳ ועוני! אחריו :הודו
הכוונות בסידורו ,כיוון ׳טהוא יטיח לכל נפיט. נוי יאמרו נוי .וכן ביאמרו ,אנא ה' )ד׳
ולגזוז בל ווי )נזכר בפםהים יטם( י״א :עמים( —• .אחרי הפסוקים יאמרו נו׳
׳טיטמעו! ב! יטטח יסד אותו ורמז ׳ט כיו למפרע: — אומרים :חורו גוי כל״ח.
טוכן ער׳ וזי ירווה ,ער הנה ,ואלו פינו יהללג! כוי וזזוו לוי גוי ושבוז! בוי
ו־טמת )פי׳ סדור כיבו( — ודאה זהי ח״ב ובס ׳שוזבוז כג׳ ׳וזיו וזי הגוגלגזיגז ,מיטנה
)קלה ,א( ואבודרהם. ונפרא יטם .הדעות בפי' חגמרא ובנוסח
הגגהגינו רוגזו כיוגזוויגז .בבית הרב אי! ההגדה נקבצו בפרמ״ג א׳טל אברהם ר״ס ת״פ.
נוהגין לאמרם, ונוםחת רבינו היא כמ״יט הרא״׳ט והטור
וזווהגיוז לוגזו כיווזוגינז אי\ להפגזיזן ב\זגז )ע׳׳ פ פידו׳ט הט״ז סייס תפ״ו( ,וכ״כ הלבו׳ט
בי\ כו• לפי ׳טאינם אלא מנהנ )דיט״ל ,ב״ח c:׳ תפ״ו ,חס יעקב ובה״ט סת״פ ,סי' יעבץ,
וט״ו םת״פ .סי׳ האריז״ל ,יעבץ( ותקנת חיי אדם.
,
חכמים היתה מ מ ו ר הלל וברכת היטיר על ׳הללזן .נזכר בגמרא יטם.
כוס ד' )׳טו״ע רבינו סת״פ ם״נ(. ה׳ אלסיוג בר גחזגנייך .ולא :גור כל
אלא וזיו אוז״כ יברג .לכאורה אינו :עיטיך )וכהנהת אדמו״ר הצ״צ על הסידור
אלא כפל ליטון .וי״ל ׳טמדנייט הטעם :מפני •:לו( — וכ״ה בםי׳ רע״ג ,רם׳׳ג ,רמב״ם הל׳
מה אין להפסיק ,כי צריך לברך גויר ,יטכך :וגילה וחנוכה פ״נ ה״י ,אבודרהם ,סי׳
היתה תקנת חכמים לגמור כוי ,כנ״ל, ־;•בץ ועוד .והוא ע״ם הכתוב )תחלים קמה,י(
והפזמונים אינם מהתקנה. יורוך ד׳ בל מע׳טיך )אבוררהם(.
גאזז״כ יאגור לטגה — רק פעם א ח ת כי לוגולגז וזנזרז .צריך להתיז כל״ח
)סי' האריז״ל ,יעבץ .ולא כמ״־ט בסי' יטל״ה— וידרטלמי ברכות פ״ב ה״ד( רלא לי׳טתמע
נ״פ(. :יעולם ,ונם ם׳ ׳טל חסדו )ריט״י ברי״ן! יטם(,
מנחנ בית הרב :אחר אמירת ללווווז וזווג לוי גז־ )תחלים קלו( — נקרא
הבאה בירושלינז ,האדכיו״ר מחזיר ויטופך ־?.ל הגדול.
היין מכוסו יטל אליהו להבקבוק ,וכל — )הלל סתם נקרא הלל המצרי —
המסובין מנננים ביטעה זו הננו! ׳טעל :רבות נו ,א( —
א־לי אתה ואורך — מע־טרת הפסוק:
— ולמה ,מפני רכתיב י י ' נותן לחם
הננונים יטל רבינו הזקן. ;
:ל ביטד והיינו דבר גדול )פסחים קיח ,א.
•יאה ברכות ד ,ב( ,י׳ט בו כ״ו פסוקים ׳טל
־,יראה ל-טם יתברך כנגד מנין יטם המיוחד
וגור ו ב י — ובגז הז!ץ\ — גזאני גיבי :ו׳ ואפ־טד בי מזה הטעם נקרא בררז״ל הלל
אוייגמועוגווולנו אי\ סירגה וו*ג וווו־ הגוה ו י ־;רול ,ע״יט כי נדול ד׳ ומהולל מאד ,ורז״ל
וווורמנור ״וזוזל גזיוגך פסח״ ,ווייל בא וזב״ ר •:־״נו בו טעם אחד דגרטינן בפ׳ ע״פ כו׳
גווריגגי גיך גיגו דוור פנזזז ,ו א ו גוו וגנוו0י אבודרהם( — וראה בזח בסי׳ יטל״ה )׳טחרית
וגזשו שמנוגוינ. ־•:בת( .ומסיים יטם איטר מ׳׳כ בדברי
באגזוז — האווז כל הגזוגוריגז גזאיווז עיקובלים ׳טזהו הלל הנדול יטל מלאכי
ב ו ל יוגז ,ו א ו וזג האגזוז זווורגז ווזשך פי<ץ1זג־ •־טרח.
ויג ןעזיוזווז וזה״ פ היחטו״ג ווכ״ \1גזו״וז מהודו ועד ויוצא ייטראל יכוון ביו״ד
אווזו״ר גניליטי״א(. :ל יטם הוי׳ ומפסוק ויוצא ייטראל ער למוליך
— — 46
פ ט ה יטל ה ג ד ה
^•ץןז אתה ןהוה אאדנו מלך העולם.על מפן ועל פרי מפן
.ועל חינובת העדה ןעל ארץ חמדה טובה זךהבה שךצית
ןתחלת לאבותינו לאכול מפריה ולטבוע מטובה'רהםנא/יהוה
^לרןינו על;ישךאל עטךגעלץרועליםעירךגעל־ציון מ^זכןבבודך
מגל־ימזכחף \על־־היכלך*ובנה ירועליםיעיר הקדע במהרה
בימינו וחעלנו לתוכה•''ןעמחנו ביה ו?בךבךבקךעה ובטהרה•
)»»» ורצה והחליצנו ביום הישבת הזה( ':חברנו לטובהיביום
חג המצותיהזה ״'כי אתה:הוה טוב ומטיב לכל ונודה לך על
הארץ ועל ?ךי הנפן :ברוך אתה;הוה _על האךץגעל פרי הגפן:
נ ר נ ת נ":ר פל ש&ר מזקין :
ברוך אתה יהוה אלךץנו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן
על כל מה־ישבראית להחיות בהם נפש כל־חי * ברוך חי העולמים: