‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

www.hebrewbooks.org
‫ע ״ י היים ת ש ס ״ ז‬

HAGGADAH
Copyright \ 9 A 6 by

KEHOT PUBLICATION SOCIETY

770 Eastern Parkway, Brooklyn 13, N . Y.

0 5 0 7
Tel. PRcstdcnt 4 -
1866

rulNTID IN T H E U.S.A. BY
SHULSTNCER. EROS. L I N O T Y P I N G & PUBLISHING C O .
‫ג‬2 EAST 4 T H S T R L Z T , N E W Y O R K 5, N . Y .
 ‫פסח‬ ‫של‬ ‫הגדה‬
‫מ א ו ד י ם ג ט־ ט־ מי י ‪1‬ז‬ ‫נזינהגים‪,‬‬ ‫רינינז‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫טדאותזאוז\‬ ‫ו ו ט ר ך ט ׳ י הר‪.‬ב ווווזנו‬ ‫ולקגץ‬

‫הל׳‬ ‫רמב״ם‬ ‫ראה‬ ‫לגמר‬ ‫ולא‬ ‫‪1‬יטור‪.‬‬ ‫נול‬ ‫הגדוד‬ ‫נזבת‬

‫שם‪.‬‬ ‫הש״ם‬ ‫ובל׳כ‬ ‫הט״ו‬ ‫פי״א‬ ‫ברכות‬
‫פסח‬ ‫בערב‬ ‫להיות‬ ‫שחל‬ ‫הגדול‬ ‫שיבת‬
‫הנר‬ ‫שאור‬ ‫הור מפני‬ ‫לאור‬ ‫לוז‪3‬ש‬ ‫וצריך‬
‫)באה״ט םת״ל‬ ‫וערבה‬ ‫— סםטירין‬ ‫ורק אז‬ ‫—‬
‫א(‪.‬‬ ‫ח‪,‬‬ ‫)פסחים‬ ‫לבדיקה‬ ‫יפה‬
‫הביאו‬ ‫כתוב‬ ‫פרשה‬ ‫שבאותה‬ ‫לפי‬ ‫[ק״א(‪,‬‬
‫ן\זגז‪1‬ז\ך‬ ‫ביזור‬ ‫וזוזלוז‬ ‫ל‪1‬דג‪5‬‬ ‫גיווזרו‬
‫‪1‬‬
‫שנה‬ ‫)של‬ ‫פסח‬ ‫וערב‬ ‫האוצר‪,‬‬ ‫בית‬ ‫אל‬ ‫זמעשר‬
‫מבית‬ ‫בהליכה‬ ‫יפי‬ ‫וזברכוז‪.‬‬ ‫ששוזטו‬ ‫לוז^ומ‬
‫ביעור‬ ‫זמן‬ ‫הוא‬ ‫לשמיטה(‬ ‫ושביעית‬ ‫־ביעית‬
‫עיריית‬ ‫לתהלת‬ ‫הברכה‬ ‫ה פ ס ק ביו‬ ‫חשובה‬ ‫לבית‬
‫עיי״ש(‪.‬‬ ‫ת״ל‬ ‫ס״ם‬ ‫ארה״ז‬ ‫)שו״ע‬ ‫בעשרות‬
‫ם״ח(‪.‬‬ ‫םתל״ב‬ ‫אדה״ו‬ ‫)׳טו״ע‬ ‫המצוה‬
‫אומרים‬ ‫מנחה‬ ‫אחר‬ ‫הגדול‬ ‫בשבת‬
‫בוטן‬ ‫בטול‬ ‫ה‪.‬נרי?וז‪.‬‬ ‫אגור‬ ‫ל‪.‬במל‬ ‫צריג‬
‫לפי‬ ‫עונותינו‪,‬‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫לכפר‬ ‫עד‬ ‫היינו‬ ‫‪1‬בדים‬
‫לו‬ ‫׳טיהי׳‬ ‫כרי‬ ‫הנמרא‪,‬‬ ‫הכם׳‬ ‫תקנח‬ ‫הוא‬ ‫זה‬
‫)ש־ו״ע‬ ‫והנסים‬ ‫הנאולה‬ ‫התחלת‬ ‫היתה‬ ‫טאז‬
‫הוסיפו‬ ‫האחרונים‬ ‫וברורות‬ ‫ק ב ו ע ‪. . .‬‬ ‫זכי!‬
‫בשער‬ ‫כם״ש‬ ‫)ודלא‬ ‫נוהגים‬ ‫וכן‬ ‫ת״ל(‬ ‫‪":‬ס‬
‫ס ת ל ׳ ׳ ר םי׳׳ג(‪.‬‬ ‫)יטם‬ ‫ביום‬ ‫גם‬ ‫לבטלו‬
‫זכולל(‪.‬‬
‫פ״ב‬ ‫)פסהים‬ ‫בירושלמי‬ ‫יזווירא‪.‬‬ ‫כל‬
‫אבל‬ ‫הקודש‪,‬‬ ‫בלשון‬ ‫הוא‬ ‫הביטול‬ ‫נוסח‬ ‫ה״ב(‪,‬‬
‫עסי‬ ‫מפני‬ ‫ארמי‬ ‫בלשון‬ ‫תיקנוהו‬ ‫הגאונים‬
‫‪:‬דיקת ובייעור חמץ‬
‫ונמצא‬ ‫ם״ח(‪.‬‬ ‫)ר״מ‪ .‬שו״ע א ר ה ״ ז ת ל ״ ר‬ ‫הארץ‬ ‫קץדגז‬ ‫כוי‬ ‫וזוזץ‬ ‫פוזיתי‬ ‫להויוו‬ ‫הווווזג‬
‫רי״!ז‬ ‫ב(‪,‬‬ ‫ו‪,‬‬ ‫)פסחים‬ ‫ברש״י‬ ‫—‬ ‫בשינוים‬ ‫—‬ ‫להניה‪,‬‬ ‫כלל‬ ‫צריך‬ ‫אין‬ ‫הדין‬ ‫מעיקר‬ ‫לבויהוז‪.‬‬
‫בה״נ‪,‬‬ ‫ס׳׳ט(‪,‬‬ ‫פי׳א‪,‬‬ ‫)שם‬ ‫רא״ש‬ ‫א(‪,‬‬ ‫נ‪,‬‬ ‫)שם‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫ונם‬ ‫החמץ‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫להפש‬ ‫המצוה‬ ‫י‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫הגדול‬ ‫לשבת‬ ‫יוצר‬ ‫ויטרי‪,‬‬ ‫מחזור‬ ‫הלקט‬ ‫)שבלי‬ ‫כחיקונה‬ ‫המצוה‬ ‫כבר קיים‬ ‫יצא‬
‫םתל״ד‬ ‫הב״ח‬ ‫עפמ״ש‬ ‫מרוייק‬ ‫רבינו‬ ‫נוסח‬ ‫ישם‬ ‫כלבו‬ ‫הגאונים‪,‬‬ ‫שו״ת‬ ‫בשם‬ ‫רו‬ ‫וי׳‬
‫שער‬ ‫בסי'‬ ‫וכ״ה‬ ‫—‬ ‫בה״י‬ ‫הובא‬ ‫—‬ ‫להניחן‬ ‫המנהג‬ ‫נ ת ג ש ט‬ ‫כבר‬ ‫אבל‬ ‫ה״ג(‪.‬‬
‫ויטעה״ש‬ ‫בב״ה‬ ‫והנה‬ ‫להיטל״ה‪.‬‬ ‫השמים‬ ‫סו״ס‬ ‫ארה״ז‬ ‫)שו״ע‬ ‫היא‬ ‫תורה‬ ‫ישראל‬ ‫מנהג‬
‫רבינו‬ ‫אבל‬ ‫וזוזיטא‪,‬‬ ‫וכל‬ ‫המירא‬ ‫כל‬ ‫כתבו‪:‬‬ ‫ויש‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מנהנ‬ ‫טעמי‬ ‫יעקב‬ ‫בחק‬ ‫ראה‬ ‫‪,‬ל״ב(‪.‬‬
‫בח״י‬ ‫וכ״ה‬ ‫ווזוויט^‬ ‫חמירא‬ ‫כל‬ ‫העתיק‬ ‫יובל‬ ‫היום‬ ‫שבביטול‬ ‫כדי‬ ‫טעם‪:‬‬ ‫הוסיף‬
‫יעכ״ץ‬ ‫בסי׳‬ ‫האריז״ל‬ ‫בסי׳‬ ‫)שם(‬ ‫ובאה״ט‬ ‫שיא‬ ‫ונם‬ ‫דוזוזיוזי׳‪,‬‬ ‫וחמיעא‬ ‫חמירא‬ ‫כל‬ ‫ומר‬
‫א(‬ ‫כו‪,‬‬ ‫)מו״ק‬ ‫מרז״ל‬ ‫ע״פ‬ ‫ולכאורה‬ ‫ועוד‪,‬‬ ‫הכלי‬ ‫לשרוף‬ ‫יצטרך‬ ‫ולא‬ ‫ביעור‬ ‫חובת‬ ‫טבח‬
‫הפסיק‬ ‫על‬ ‫על‬ ‫א״ל‬ ‫כולהו‬ ‫דהוו‬ ‫ער‬ ‫ואימא‬ ‫תמ״ה‪.‬‬ ‫םו״ם‬ ‫כמ״ש‬ ‫לבדיקה‬ ‫!לקח‬
‫א ח ד‬ ‫רק‬ ‫ישנו‬ ‫אם‬ ‫שנם‬ ‫כיון‬ ‫כאן‪,‬‬ ‫נם‬ ‫הענין‪,‬‬ ‫)שו״ע‬ ‫יתפרד‬ ‫שלא‬ ‫כדי‬ ‫‪.™a‬‬ ‫חיוזץ‬
‫כל‬ ‫צ״ל‪:‬‬ ‫מבטל‬ ‫שאור‪,‬‬ ‫או‬ ‫חמ־ז‬ ‫משניהם‪,‬‬ ‫תל״ב(‪.‬‬
‫עצמה‬ ‫בל‬ ‫רתיבת‬ ‫וי״ל‬ ‫חמיעא‪.‬‬ ‫וכל‬ ‫חמירא‬ ‫פ\זיוזי\‪.‬‬ ‫טשרוז‬ ‫להויוז‬ ‫יש‬ ‫ה^בלוז‬ ‫וט״ני‬
‫‪,‬‬
‫וראה‬ ‫מבט '‪.‬‬ ‫—‬ ‫שיהי'‬ ‫אופן‬ ‫רראיזה‬ ‫מורה‬ ‫בריח‬ ‫בסי‬ ‫האריז״ל(‬ ‫םי׳‬ ‫חסידים‪,‬‬ ‫‪?:‬׳טנת‬
‫בוא״ו‪.‬‬ ‫\ו\וזיטא‬ ‫חיבת‬ ‫רמזי‬ ‫יעקב‬ ‫קול‬ ‫בסי׳‬ ‫בנמרא‬ ‫שמרומז‬ ‫כתב‬ ‫אלקבץ‬ ‫למהר״ש‬ ‫לוי‬
‫חמץ‪,‬‬ ‫נם‬ ‫כולל‬ ‫שחטירא‬ ‫אף‬ ‫ווווזינוא‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫היולי (‪.‬‬ ‫)שער‬ ‫בו׳‬ ‫עיטר‬ ‫הניח‬ ‫א(‬ ‫י‪,‬‬ ‫?סחים‬
‫בפירוש‬ ‫להזכירו‬ ‫במעשיו‬ ‫מדקדק‬ ‫ייבל‬ ‫ראוי‬ ‫ז‪,‬‬ ‫;פסחים‬ ‫זז\זץ‬ ‫!‪inr‬‬ ‫טל‬ ‫‪•n‬‬ ‫בךוך‬
‫ם״ט(‪.‬‬ ‫םחל״ר‬ ‫אדה״ז‬ ‫ש ו" ע‬ ‫)ב״ח‪,‬‬ ‫עדיין‪,‬‬ ‫מבעדו‬ ‫אינו‬ ‫זו‬ ‫שבשעה‬ ‫ואע״פ‬ ‫(‬
‫םי׳‬ ‫של״ה‪,‬‬ ‫בםי׳‬ ‫כ״ה‬ ‫וווזיוזיי‪.‬‬ ‫רלא‬ ‫המצוה‬ ‫חכלית‬ ‫הבריקה‬ ‫שאין‬ ‫כיו[‬ ‫"מ‬
‫הר״ש‬ ‫ח״י סי׳‬ ‫בהב״ח‪,‬‬ ‫ודלא‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫יעקב‬ ‫קול‬ ‫כל‬ ‫ומפקיר‬ ‫מבטל‬ ‫הוא‬ ‫מיד‬ ‫הבריקה‬ ‫יאחר‬
‫לא‬ ‫)והבאה״ט‬ ‫וזזיוזי•‬ ‫רלא‬ ‫שכתבו‬ ‫ראשקוב‬ ‫זה‬ ‫ביטול‬ ‫הדי‬ ‫מצאו‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫שינשאר‬ ‫חמץ‬
‫קול‬ ‫בסי׳‬ ‫וראה‬ ‫הב״ה(‬ ‫לשון‬ ‫בהעתיקו‬ ‫דק‬ ‫נפטר‬ ‫יד׳‬ ‫׳טביום‬ ‫ביעור‬ ‫ונם‬ ‫ביעור‪,‬‬ ‫־רא‬
‫סוד‪.‬‬ ‫ע״פ‬ ‫הטעם‬ ‫יעקב‬ ‫םתל״ב(‪.‬‬ ‫אדה״ז‬ ‫שו״ע‬ ‫וב״י‪.‬‬ ‫)טור‬ ‫זו‬ ‫ברכה‬

‫—‬ ‫‪3‬‬ ‫—‬

 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫הדר ב ד י ק ת וכיעור חמץ‬

‫ר‪0‬נ» ללרח פוז‪-‬יד חמן י‪,‬זה ומן מה יץלם הנדקה נדי ‪ oftJnx‬הטלק ועיש הקבלה יש <‪rro‬‬
‫פשרה פתיחין‪ .‬וקולס שיתחיל לנדוק יניד‪:‬‬
‫אתה ‪ ntr‬אאדני מלך ןתעולם א‪#‬ר כ‪/‬ך^ני ‪$‬מ*ותיו‬ ‫ברוך‬
‫וציני _על‪3‬עור חמץ‪:‬‬
‫וידיך לחסש לל(ור הנר נכל המחטאות גם נסלקים שנקוקמ‪ 1.M‬ידנו נין הנרנה לחחלת הנליקה‬
‫אשילו מעניר הנדקה ונכון שלא ישיח שלא מערר הנדרץ‪ :‬כל זמן בלייןתו ףפמיל מנ׳׳נ אצלי לשמוע‬
‫מרכה שינדקו א־ש במקומו ולא ישיחו נינח־ם וזהרו לבלוק וזחלה נחלל הסמוך למקים ששמעו‬
‫הנרנה ולא •לנו לנדיק חיק־ אחר מרכה ליזלר אחר‪ .‬ואחר הנליקה *!?ר נממן שמשייר להצניעו‬
‫למחי לשרפה או לאכילה לשמח פלא •ול־כוהו אנה ואנס שלא יחפור ויהגוו ממט ע״• י״־טקוה או‬
‫עכברים‪ ,‬ונם צדן לנש‪ 1‬איזו הבדיקה ויאמר‪:‬‬
‫כל־חמירא והמ;עא ךאןא בדפוסי ךלא ךומיתיה וךלא בערתיה‬
‫י‬
‫וךלא ןךענא ליה לבטל ןילהוי ה?לץ‪.3‬ע‪9‬יא ךארעא‬
‫נ׳ום •׳׳ל נשעה ה׳ ׳עש? לו מדורה נהניעצמי רשרפט וינסלט ובנ־פול היו‪• 0‬אמר‪:‬‬
‫כל־חמיךא ותמ;עא ךאכא בנטותי ךףזיתיה וךלא חזיתיה‬
‫דהמיתיה וך^א המיתיה דבערר‪/‬יה וךלא בעךתיהלבטל ולהוי‬
‫ך^כךכעפרא ךארעא‪:‬‬
‫רש לשריף עשרה סתיחין ונשעיז שריפין החמן יאמר »ה‪:‬‬
‫»ךץ רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אנותינו כ ס ס שאגי כ נ ע ר חסין ם נ י ת י‬
‫וטיעותי כך תבער א ת כל החיצונים ואת רוח הפוסאה תעביר םן הארץ ואת‬
‫י*מ‪ 1‬ו ד ע תעבירהו סאתנו ותת; לנו לב בשר לעבדך באטתובל ם״א וכל הקליפות‬
‫ובל הרשעה כעשן תכלה ותעביר טטשלת זדון מן הארץ וכל הבעיקיב לשכינה‬
‫נבערס ברוח בער וברוח טשפט כשם שכערת א ח םצרים ואת אלה־הם ג־ט־ס‬
‫ההס ו מ ס ן הזה אטן שלה‪:‬‬

‫סדר קרבן פסח‬

‫ונ‪1:‬מה ;ריס ששחיס וח;למ מנחה היא נמי\כ חמיל בל נין הערבים ובזמן שנהמי׳ק היה קייס היה‬
‫השכח ג‪:‬תס אחר יזמ־ד של נץ הערבים נן ראי' לעסוק כסלר קרנן שפח אחר חפלוז מינהב ויאמר יה‪:‬‬
‫מרבן פסח טביא סן הכבשים או כן העזים זכר כן שנה ושוחטו בעזרה בכ״מ‬
‫אחר חצות ארבעה עשר דוקא ואחר שחיטת תםיד של בין הערבים ואחר‬
‫ה ט ב ת נרות של בין הערבים ואין שוחטין א ת הפסח על החמץ ואם שהט קודם‬
‫‪1,‬‬
‫תביר ישר ובלבד ש־הא אחר מסרס בדם הפטח כרי שלא יק־ש עד שיזרקו דם‬
‫התמיד ואח״ב יזרקו רס הפסח זייקה אחת כנגד היסוד וכיצד עושין שחט השורש‬
‫וקבל הכהן הראשון שבראש חשודה ונתן לחבירו וחבירו לחבירו והבחן הקרוב‬
‫אצל רםזבח זורקו זריקה אחת כ ע ד היסוד וחוזר הכלי רימן לחבירו וחבירו לחבית‬
‫וםקבל כלי הטלא תח‪5‬ה ואח׳יכ םהזיר הריקן וחיו ש ו מ ת של מיבי כפח ו ש ו מ ת‬
‫של בזיני זהב ולא חיו לכזיכין שיליס שמא וניחס ויקרש חרם אח״כ תוליז א ת הפסח‬
‫זספשיטץ אותו כולו וקורעץ אותו וםטח־ן א ת קרביו עד שיצא הפרש ובוציאין‬
‫א ת הא־סור־ס והס החלנ שעל הקרב ויותרת הכבד וני בליות וחחלב שעליחן והאליה‬
‫לעומת‬
 ‫פ ס ה‬ ‫שד‬ ‫ה ג ד ה‬

‫ואייו‪ .‬ו נ ס י ' קול י‪/‬נקב כ א ן ה ו א ל נ כ ו ן ג ז ו ז \‬ ‫שימצניע‬ ‫י ד נ ו ו א ליי‪ ,‬כ י ה ח מ ץ‬ ‫וולא‬

‫בלא וא״ו‪.‬‬ ‫למהר אינו מבטל )ב״ח םתל״ר(‪.‬‬
‫מ מ ע ט זהב שנקרא‬ ‫דארט«‪,‬‬ ‫כטפרא‬
‫סדר קדבן פסח‬ ‫נ ״ כ עפר‪ ,‬ב מ ו ש נ א מ ד ) א י ו ב כ ח ‪ ,‬ו( ו ע פ ר ו ת‬
‫ו ו ע י ל ו ו ה פירים כ ו י ) י ׳ ט י נ ו י ל ש ו ן ק צ ת ‪:‬‬ ‫ז ה ב לו ) ח ״ י ‪ ,‬ש ו ״ ע א ר ה ״ ז ם ת ל ״ ד ם ״ ז ( ‪.‬‬
‫של״ה פסי פסחים בתחלתו‪ ,‬םידור האריז״ל(‪.‬‬ ‫‪.‬ביובז ״ י ד ב ע י ט ה הי‪ .‬ר א ה ש ו ״ ע ם ת ס ״ ג‬
‫‪\3‬־‪ o‬פינזוז ב ו י ו ה ו ה ט ו י \ כ ו י ) ל ש ו ן‬ ‫איך משערין •טעות אלו‪.‬‬
‫ם ר ר ה י ו ם ה ו ע ת ק שים(‪ .‬ב ם י ' י ע ב ץ ה ק ש ה ע ל‬ ‫וזוורה ‪131‬׳ טצוזו )טור סי' ת מ ״ ה ‪.‬‬
‫ס ד ר זה כ מ ה ק ו ש י ו ת ו כ ת ב ל א ו ס ר ו ב נ ו ס ח‬ ‫מ ה ר ש ״ ל ‪ ,‬מהרי״ל‪ ,‬מ ״ א ( ‪ ,‬רנזרינן א ט ו שורפו‬
‫וכרי שלא יוקשה מה שרבינו הביא‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫לאחר זמן איסור ה נ א ת ו )ב״י(‪.‬‬
‫בכל זה לשון ס ר ח ״ י ‪ ,‬י״ל ב ת י ר ו ץ ק ו ש י ו ת‬ ‫דוזויתי• כוי ו ה ו ז י ו ז ״ ‪ .‬א פ ״ ל ‪ :‬ו ז ו ו י ת ״‬
‫היעבץ‪:‬‬ ‫)ב״ח‬ ‫זזוית״ — מעילם‬ ‫הבדיקה‪.‬‬ ‫בשעת‬
‫א[ ש ל א הזכיר זמן ה ה ק ר ב ה ב י ח ו ד ו ק ד י מ ת ו‬ ‫םתל״ד(‪.‬‬
‫רכיון‬ ‫בע״ש — י״ל‬ ‫להיות‬ ‫בהל ער״פ‬ ‫ויטו ל ג ו ר ו ף ט ט ר ה פ ו ז י ו ז י \ ‪ .‬כ פ ל ע ו ר‬
‫ר א מ י ר ח סדר ק ״ פ ה ו א פיטום ונ׳טלמה פרים‬ ‫ה פ ע ם ע ״ ר י׳ פ ת י ת י ן ‪ ,‬כי ח; ב ב ד י ק ה וחן‬
‫‪1‬‬
‫ש פ ת י נ ו ‪ ,‬ולא ח י י ב ו ה ו לכוון • אומרו בדיוק‬ ‫ב ש ר י פ ה צ ״ ל י׳ פ ת י ת י ן )עיין ב פ ע ״ ח ש ח ה מ ״ ץ‬
‫ביטעה ש ה י ו מקריבין א ת ה ק ״ פ ב פ ו ע ל ודיו‬ ‫ם פ ״ ד ו ב מ ״ ח שים(‪.‬‬
‫שיהי' בזמן ש ה ק ר ב ה ק״פ כשרה‪ ,‬וכמו שהוא‬ ‫ושם‬ ‫האריו״ל‪,‬‬ ‫בסידור‬ ‫ר‪1‬וו\‪.‬‬ ‫יהי‬
‫לענין ת פ ל ת מ נ ח ה ‪ ,‬לא רצו להזכיר ב נ ו ס ת‬ ‫הוא ״ ד ' אלקי ואלקי אבותיי׳ בלשון יהיר‪.‬‬
‫זה ש ה י ׳ ה פ ס ה קרב ב ש מ ו נ ה ו מ ח צ ה כוי‪,‬‬ ‫ו א ו ל י ה ט ע ם ר ש י נ ה לליטון ר ב י ם ״ א ל ו ק י נ ו‬
‫כיון ר ע ״ פ דוב לא יובל לכוון א מ י ר ת ו לזמן‬ ‫ואלקי א ב ו ת י נ ו ״ ש מ ת ו ך כך התפלה נ ש מ ע ת‬
‫ז ה ‪ ,‬ו י ה י ' כ ס ו ת ר א ״ ע ‪ .‬ב [ לא פ ר ט ע ל מ י מ ו ט ל‬ ‫) ב ר כ ו ת ל‪ ,‬א ‪ .‬ש ו ״ ע א ר ה ׳ י ז א ו ״ ח ס ק ״ י ם ״ ר ( ‪.‬‬
‫חיובו — וי״ל דלא רצו לפרוט בזה ד ה ו א‬ ‫ו ב פ ר ט ש ש א ר כ ל ת פ ל ה זו ה י א ג ״ כ ב ל ש ו ן‬
‫לירושלים‬ ‫להניע‬ ‫רוקא בטהורים ויכולים‬ ‫ר ב י ם ‪ .‬ו ר א ה מ ״ א ו א ח ר ו נ י ם א ו ״ ח ריש׳ ם ׳ מ ו ‪.‬‬
‫ב׳טעת ש ח י ט ת ה פ ס ח ‪ ,‬ד א ״ כ הוא סותר לענין‬ ‫ד ב ת פ ל ת י ה ״ ר כוי מ ע ז י פנים כוי‬ ‫וצע״ק‬
‫ו נ י ט ל מ ה כ ו י ו ב נ ״ ל ‪ .‬ג[ ל א פ ר ט ש נ ו י ה פ י ט ט ו‬ ‫ו כ ס ו ף ס ד ר קדויט ל ב נ ה נם נ ו ם ה ד י י נ ו ה ו א‬
‫כשבת‪ — .‬׳״ל האפילו א ת ״ ל דאין הפשטו‬ ‫בלשון יחיד וכ״ה בסי׳ ש ל ״ ה )ובסי׳ ר׳ט״ד ‪:‬‬
‫ב ש ב ת יהפ־טטו בחול )ראה נ ״ כ ה ד מ ב ״ ם הלי‬ ‫י ה ״ ר כוי מ ע ד פ נ י ם הוא בל״ר(‪.‬‬
‫ק׳׳פ פ ״ א ה י ״ ד ( ‪ ,‬הדי אין היטינוי א ל א ב א \ ‪\ 9‬‬ ‫ומ״־ט ביטער הכולל על י ה ״ ד כוי מ ע ז י‬
‫ה ה פ ׳ ט ט ה ולא נ ח י ת לפרטים כאלו‪ .‬ד[ כ ת ב‬ ‫פנים ׳טהטעם מפני ׳״אינו בצבור — צ״ע‬
‫ב פ ש י ט ו ת ׳טהאלי׳ קריכה ולא ה ת נ ה שזהו‬ ‫׳טהרי נם י ה ״ ר ד ב י ע ו ר חמין א י נ ו ב צ ב ו ר ‪.‬‬
‫כ׳ עז אין א ל י ת ה ק ר י נ ה ‪ — .‬וי״ל‬ ‫בכבש‪,‬‬ ‫בנוש\ וזבלה ו כ ״ ה ב ת פ ל ו ת ר ״ ה ו י ו ה כ ״ פ‬
‫היו מן‬ ‫דאין זה מצוי‪ ,‬כי רוב •פכהיהם‬ ‫— ב ב י ״ ת ‪ ,‬ו כ ל י ה כ ת ו ב ) ת ה ל י ם לז‪ ,‬כ( בלו‬
‫ה ב ב י ט י ס ‪ ,‬ו ב ת י ר ו ץ ה ר א י ט ו ן נול ק ו ש י א ו ז ט י \ ו ו‬ ‫בטטו\ בלו‪.‬‬
‫ב ת ו ד ״ ה מ א ל י ׳ ) פ ס ח י ם נ‪ .‬ב ( ‪ .‬ו ע ד י י ן צ ״ ע ‪.‬‬ ‫‪.‬ברווז ב ט ר ו ב ר ו ו ז ‪1‬זט‪1‬נ>נו‪ .‬ל ש ו ן ה כ ת ו ב‬
‫ה[ נ ׳ ט מ ט ו פ ר ט י צ ל י י ת ה פ ס ח ב ק ו ר ו ו א כ י ל ת ו ‪,‬‬ ‫) י ש ע י ׳ ד‪ ,‬ד ( ה ו א ב ר ו ח ס י ט פ ט ו ב ר ו ח ב ע ר ‪.‬‬
‫— ו י ״ ל מ פ נ י ש א י ן כ ל ז ה נ ו נ ע ל ה ק ר ב ת ק״פ‪,‬‬ ‫לפ׳טפט מובן‪,‬‬ ‫׳טשינו והקדימו בער‬ ‫ומה‬
‫ונם א י נ ו בזמן א מ י ר ת ס ד ר ק״פ‪ ,‬ל י ן לא‬ ‫ציו!‬ ‫בנוח‬ ‫עונות‬ ‫וזיכוך‬ ‫דלענין ה ר ח ה‬
‫ה ז כ י ר ם א ל א ב כ ל ל ו ת ‪ .‬ו א ״ ו [ לא נ ז כ ר עייר‬ ‫ש ב כ ת ו ב ‪ ,‬יריח ברוח מ׳טפט דאיהו רחמי‪ ,‬כמו‬
‫ח נ י נ ת ירי‪ — .‬ו י ״ ל ‪ ,‬ו כ מ ו ש ר מ ז ב י ע ב ץ נ ו פ א ‪,‬‬ ‫׳ ט פ י ר ׳ ט ״ י ב י ס ו ר י ן ‪ ,‬שיזהו כ מ ו א ב ה מ י י ס ר א ת‬
‫•טניטמט מ פ נ י ש ה ה נ י נ ה א י נ ה אלא ריטות‪,‬‬ ‫בנו )ראה בזה א ג ה ״ ק לרבינו הזקן ס׳ כב(‪.‬‬
‫ו א י נ ה ב א ה ב־טבת ב מ ר ו ב ה ו ב ט ו מ א ה ) פ ס ח י ם‬ ‫ו מ ה ש י ש א ר בלי ב י ר ו ר יבער מ; ה ע ו ל ם ב ר ו ח‬
‫ס ט ‪ ,‬בי(‪.‬‬ ‫בער‪ .‬א ב ל כאן‪ ,‬לענין ה ח י צ ו נ י ם והקליפות‬
‫ו ו ז ק ג ל כ ל י ה ו ז ל א וזוולוז ו א ת ״ ב ו ח ז ו י ר‬ ‫בער‪ ,‬וכל‬ ‫המעיקים ליטכינה‪ ,‬יבער ברוח‬
‫הדיס\ מפני ׳טאין מעבירין על ה מ צ ו ת ) פ ס ח י ם‬ ‫נ י צ ו צ י ה ק ר ו ש ה ש ה ה י צ ו נ י ם יונקים מ ה ם )עיין‬
‫ס ד ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫פ ע ״ ח •טער ח ה מ ״ צ פ ״ א ( י ד י ח ב ר ו ח מ י ט פ ט‬
‫קוראיו אוז ההלל — הלוים ) ת ו ס פ ת א‬ ‫לזככם )שער הכולל(‪.‬‬
‫פסחים‪ ,‬ספ״ד(‪.‬‬ ‫וכ״ה בסי'‬ ‫ב י ו ז י ם הה‪1‬ז ו ‪ 1‬ו ו ז \ ה ו ה ‪.‬‬
‫ו‪1‬וקעי\ — ה ב ח נ י ם ב ח צ ו צ ר ו ת ) ב מ ד ב ר‬ ‫הוא‬ ‫דבכל התפלוח הנוסח‬ ‫הרש״ר‪ .‬וצ״ע‬
‫י‪ ,‬ח — י ‪ .‬ת ס י ד פ ״ ז ‪ ,‬מ ״ נ ( ‪.‬‬ ‫״בוווך־ ולא נ מ צ א ב מ ״ א ״ ו ב ז מ ן " ב ת ו ס פ ת‬

‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫—‬

 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫לעוסת העצה וגוועים בכלי שרת ומולחם וטקטית! ה נ ק על גבי המזבח כל •וחד‬
‫לבדו והשחיטה והזריקה וטהוי קרביו והקטר חלביו חחין א ת ה ש ב ת ושאר עגיניו‬
‫אינט דוחין את חשבת וכן אין טוליכין א ת הפסח לבית כשחל בשבת אלא כ ת‬
‫האתת הס מתעכבים עם פההיהם בהר הבית והכת השניה יושבת לח בחיל והגי‬
‫במקומה עומדת חשכה יצאו וצלו פםהיהס ‪ .‬בשלשה כתות הפסח נשחט ואץ‬
‫ב ת פחותה משלשים אנשים גכנםה כת הראשונה גתטלאה העזרה גועלי] אותה‬
‫ובעוד שהט שוחטין ומקריבין א ת האימוריש קודאין אח החלל אם נ ס מ אותו קודם‬
‫שיקיייו כולם שונים אותו ואם שנו ישלשו על כל כןיאח תוקעין ג׳ תקיעות תקיעה‬
‫תרועה תקיעה נכרו להקייב כותחין העזרה יצאה כ ת ראשונה גבנכה כת שניה‬
‫נועלין דלתות העזרה נסרו פותחין יצאה כת שניה נכנסה כ ת שלישית ומעשה‬
‫כולן ש ק ואחר שיצאו כול; מחצין העזרה ואפילו כ ש ב ת מפגי לכלוך הדם שהית‬
‫בה וכיצד היתד‪ ,‬הרחיצה אמת המים היתה עוברת בעזרה והיה לה מקום לצאת‬
‫ממגח ונשיוצין להדיח את הרצפה כיתכין מקים יציאתה והיא מתמלאת על כל‬
‫גדותיה מפח ובפה עד שחצים עילים וצפיש מבא; ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל‬
‫לכלוך שהיה בעזרה ואח׳׳‪ :‬פית־וץ מקיש יציאתה והכל יוצא עד שנשאר הרצפה‬
‫מנוקה ובשופה זהו כבוד הכית ואם הפכה נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר‬
‫‪ VTT‬העני! ניןיצוו גדול־ וצריך האדם הירא וחרד עצ לנר ה' לקמח אוחו נזמט שתעלה קריאתו‬
‫נמקים הקרבי;• וידא‪ :‬על חורק הבית ויחח‪ ;:‬לפ<׳ ה' נירא עולש שיננה אותו במהרה בימינו אמן‪:‬‬

‫סדר הגדה‬
‫יסדר על שולחני קערה מ׳ מציח מידזיס זה על ז‪ .:‬הישראל ועליו הליי ועליז הכהן ועליו לימין הזרוע‬
‫וכננדי לשמאל הניצה הח־זיהם באמצע המרור וחחת ?זרוע לחריסח ונעלו תחח הניצה מרפש ותחת‬
‫המרור החורת שעישין טרך ‪:‬‬

‫סימן םרר של פסח‬

‫קדש י ודחץ •ק־פס״‪.‬יחץ ״ מגיד* ךךוצה * מוגייא •‬
‫מצה* מרור* כוךףיישלחן ערדןד* צפון ינגדך*‬
‫הלל ׳'נרצה‪:‬‬
‫קידוש‬
‫סעוךתא ךמלכא עלאה ךא היא סעוךו^א דקודשא‬ ‫אתקינו‬
‫י‬ ‫‪T T‬‬
‫•י' י"‬ ‫י‬ ‫בדיך הוא ושכינתיה ‪:‬‬
‫קדש‬
‫כשחל יו"ס נשנת אומרים תחלה יום הששי;‬
‫יום הישגיי‪>:‬׳ ויכלו השמ‪:‬ם והארץ וכל־צבאם‪ :‬כ רכל אלהיס‬
‫‪:‬‬
‫ביום השביעי מלאכתו א&ר &‪?:!nt‬זבת ביו• ה ^;עי‬
‫מכל‬
‫—‬ ‫‪6‬‬ ‫—‬
 ‫פ פ ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫על‬ ‫המצות‬ ‫מםררין‬ ‫הרב‬ ‫בבית‬ ‫!!טרה‪.‬‬ ‫ונותנם‬ ‫וצ״ל‬ ‫טה״ר‬ ‫הוא‬ ‫כנראה‬ ‫ווווזויוז‬
‫המסדר‬ ‫האדטו״ר‬ ‫מלבד‬ ‫קערה‪.‬‬ ‫על‬ ‫ולא‬ ‫מפה‬ ‫דפוסים‪.‬‬ ‫בכמה‬ ‫וכ״ה‬
‫של כ ס ף ‪.‬‬ ‫על ם ס‬ ‫המצות‬
‫למר‬ ‫קירואן‬ ‫אנשי‬ ‫שאלו‬ ‫ווגיווו‪.‬‬ ‫‪.‬בגי‬
‫סדר הגדה‬
‫בלילי‬ ‫מצות‬ ‫ג׳‬ ‫לוקחין‬ ‫למה‬ ‫נאון‬ ‫שרירא‬ ‫רב‬
‫פ״י‪,‬‬ ‫פסחים‬ ‫במ׳טנה‬ ‫ראה‬ ‫ההגרה‪.‬‬ ‫מור‬
‫רמז‬ ‫להם‬ ‫והיטיב‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫פחות‬ ‫לא‬ ‫פסחים‬
‫שם‬ ‫וירושלמי‬ ‫בבלי‬ ‫תלמוד‬ ‫בא‪,‬‬ ‫פ'‬ ‫מכילתא‬
‫א ב ר ה ם ליטרה‬ ‫שאמר‬ ‫לג׳ ס א י ן‬ ‫התורה הוא‬ ‫מן‬
‫כבר‬ ‫נמצא‬ ‫קבועה‬ ‫בצורה‬ ‫הנדה‬ ‫סדר‬ ‫וכוי‪.‬‬
‫פסח‬ ‫זמן‬ ‫אותו‬ ‫ונמירי‬ ‫ע נ ו ת כוי‪,‬‬ ‫מהם‬ ‫לעיטות‬
‫ברמב״ם‪,‬‬ ‫רם״נ‪,‬‬ ‫סי'‬ ‫נאון‪,‬‬ ‫עמרם‬ ‫ר'‬ ‫בסידור‬
‫יצהק‬ ‫אברהם‬ ‫עולם‬ ‫הררי‬ ‫לג׳‬ ‫זכר‬ ‫וי״א‬ ‫היי‪,‬‬
‫בפע״ח‬ ‫הסוד‬ ‫ע״ד‬ ‫הביאור‬ ‫ועור‪,‬‬ ‫ויטרי‬ ‫מחזור‬
‫נח(‪.‬‬ ‫טז‪,‬‬ ‫רוקח‬ ‫)מע׳טה‬ ‫ויעקב‬
‫האריז״ל‪.‬‬ ‫וסי׳‬
‫הביאור‬ ‫ראה‬ ‫נוי‪.‬‬ ‫הלוי‬ ‫וטליו‬ ‫הישראל‬
‫להפסיק‬ ‫ונוהני!‬ ‫האריז״ל‪.‬‬ ‫וסי׳‬ ‫בפע״ח‬ ‫מאמר‬ ‫לקיים‬ ‫באימה‬ ‫חרר‬ ‫אדם‬ ‫כל‬ ‫יהא‬

‫בסי'‬ ‫מבואר‬ ‫והטעם‬ ‫למצה‪,‬‬ ‫מצה‬ ‫בין‬ ‫במפה‬ ‫יהא‬ ‫ולא‬ ‫והנדה‪,‬‬ ‫הסדר‬ ‫מצות‬ ‫׳טתקנו‬ ‫חכמים‬

‫מ ס כ ת‬ ‫סוף‬ ‫בחפא״י‬ ‫נ״כ‬ ‫וכ״ה‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫קול‬ ‫י׳ט‬ ‫דברים‬ ‫כמה‬ ‫אם‬ ‫אף‬ ‫בעיניו‪,‬‬ ‫קל‬ ‫הדבר‬

‫חיים(‪,‬‬ ‫)תוספות‬ ‫פםחים‬ ‫הקפהה‬ ‫שאין‬ ‫האדם‬ ‫בעיני‬ ‫שנראה‬ ‫בסדר‬

‫חבשילין‬ ‫שני‬ ‫צ״ל‬ ‫הביצה‪ .‬כי‬ ‫בוי‬ ‫הורוט‬ ‫דבר‬ ‫שום‬ ‫•טאין‬ ‫לקיים‬ ‫ברעתו‬ ‫ישכיל‬ ‫בהם‪,‬‬

‫)פסחים‬ ‫לחנינה‬ ‫!כר‬ ‫ואחד‬ ‫לפסח‬ ‫זכר‬ ‫אחד‬ ‫)מהרי״ל(‪.‬‬ ‫בהן‬ ‫ריק‬

‫לקחת זרוע‬ ‫בירויטלמי ש מ נ ח נ‬ ‫ב( ו א מ ר י נ ן‬ ‫קיר‪,‬‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫)קטו‪,‬‬ ‫בפסחים‬ ‫—‬ ‫״הגרה״‬ ‫העומ‬

‫‪.‬בטא‬ ‫כלומר‬ ‫ארמי(‬ ‫בליטון‬ ‫)ביעא‬ ‫וביצה‬ ‫ל׳‬ ‫שהוא‬ ‫הנדה‬ ‫וי״מ‬ ‫לבנך‪,‬‬ ‫והנדת‬ ‫ע״׳ט‬ ‫הנדה‬

‫)כל‬ ‫מרממא‬ ‫!‪turn‬‬ ‫יחנא‬ ‫למיפרק‬ ‫רחמנא‬ ‫מארמי׳צ‬ ‫להקב״ה על ׳טהוציאנו‬ ‫ושבה‬ ‫הודאה‬

‫שיכתבו‬ ‫יש‬ ‫אכודרהם(‪.‬‬ ‫בב״י‪,‬‬ ‫הובא‬ ‫בו‬ ‫לר'‬ ‫היום‬ ‫הגרתי‬ ‫בירושלמי‬ ‫שמתרגם‬ ‫כמו‬

‫לאבילות‬ ‫זכר‬ ‫שעושים‬ ‫מיטום‬ ‫ביצה‬ ‫הלוקחים‬ ‫ר'‬ ‫תרגמו‬ ‫וכן‬ ‫דין‪.‬‬ ‫יומא‬ ‫•טבחית‬ ‫אלקיך‬

‫במיטנה‬ ‫דמוכח‬ ‫וצע״ק‬ ‫ביהמ״ק‪.‬‬ ‫רהורבן‬ ‫אנדה‬ ‫נורםי[‬ ‫ויש‬ ‫)אבודרהם(‪.‬‬ ‫בערבי‬ ‫סעדי'‬

‫ל ו ק ח י ם ׳טני‬ ‫ב ה מ ״ ק היו‬ ‫בזמן‬ ‫דנם‬ ‫ובירושלמי‬ ‫תור״ה‬ ‫הטו—קט!‪.‬‬ ‫לפסחים‬ ‫)ראה דיים‬ ‫באל׳יף‬

‫וא״כ‬ ‫לאבלות‪.‬‬ ‫זכר‬ ‫עשו‬ ‫לא‬ ‫ואז‬ ‫תבשילי!‬ ‫דאיטונים(‪.‬‬ ‫ובכמה‬ ‫א‪.‬‬ ‫מה‪,‬‬ ‫ע״ז‬ ‫אמר‬

‫מין‬ ‫לקחו‬ ‫•טנים‬ ‫מאות‬ ‫איטר‬ ‫לומר‬ ‫נצטרך‬ ‫וסי׳‬ ‫בפע״ח‬ ‫בו־‪,‬‬ ‫גניולוזוו‬ ‫טל‬ ‫יסדר‬
‫מנהנ‬ ‫שינו‬ ‫החורבן‬ ‫ואחר‬ ‫החנינה‬ ‫לזכר‬ ‫אהר‬ ‫ג״כ שו״ע‬ ‫וראה‬ ‫קצת‪.‬‬ ‫לשו!‬ ‫ביטינוי‬ ‫האריז״ל‬
‫!ה‪.‬‬ ‫םכ״ו‪.‬‬ ‫תע״נ‬ ‫סי'‬ ‫דבינו‬
‫טוף‪.‬‬ ‫מצואר‬ ‫הלק‬ ‫לקחת‬ ‫נוהנין‬ ‫הורוט‪.‬‬ ‫ויטו״ע‬ ‫בטור‬ ‫קטרה‪,‬‬ ‫טיולודוו‬ ‫טל‬ ‫יסדר‬
‫כל‬ ‫—‬ ‫אחייב‬ ‫הורוט‬ ‫לאכול‬ ‫•טלא‬ ‫מדקרקין‬ ‫כן‬ ‫מביאין‬ ‫עתה‬ ‫שנם‬ ‫מבואר‬ ‫ם״ד(‬ ‫תע״נ‬ ‫)סי׳‬
‫פסח‪.‬‬ ‫לקרב[‬ ‫דמיון‬ ‫כל‬ ‫יהא‬ ‫•טלא‬ ‫הרחקה‬ ‫זח‬ ‫ורק‬ ‫ראשון‪,‬‬ ‫כוס‬ ‫ש ת י ת‬ ‫אחר‬ ‫רק‬ ‫הקערה‬
‫•טליט׳יא‬ ‫ארמו׳יר‬ ‫מו״ח‬ ‫כ״ק‬ ‫הנה‬ ‫זה‬ ‫ומטעם‬ ‫חע״ב(‪.‬‬ ‫)ר״ס‬ ‫יום‬ ‫מבעוד‬ ‫ערוך‬ ‫יהי'‬ ‫שולחנו‬
‫ה״ןרוע״‪.‬‬ ‫עצמות‬ ‫מעל‬ ‫הכשיר‬ ‫כל‬ ‫כמעט‬ ‫מסיר‬ ‫על‬ ‫יסדר‬ ‫דהקערה‬ ‫מ׳טמע‬ ‫יעקב‬ ‫קול‬ ‫בסי׳‬
‫׳טתחק׳טה‪.‬‬ ‫עד‬ ‫מבויטלת‬ ‫הביצה‪.‬‬ ‫וקודם‬ ‫לביהכנ״ם‬ ‫הליכתו‬ ‫קודם‬ ‫השולח!‬
‫היי‬ ‫לכאורה‬ ‫הוזרור‪.‬‬ ‫באוזצט‬ ‫תוזוזיהגז‬ ‫בשל״ה‬ ‫קצת‬ ‫וכ״מ‬ ‫פסח‪.‬‬ ‫קרבן‬ ‫סדר‬ ‫אמירת‬
‫נבורות‪.‬‬ ‫בחיי‬ ‫הוא‬ ‫כ׳‬ ‫שימאל‬ ‫בקו‬ ‫המרור‬ ‫צ״ל‬ ‫כ ת ב ‪:‬‬ ‫הרש״ר‬ ‫בסי'‬ ‫אבל‬ ‫פסחים‪.‬‬ ‫מס׳‬ ‫־׳ש‬
‫המיטכת‬ ‫מעורר‬ ‫׳טרמיייות‬ ‫מפני‬ ‫הוא‬ ‫אך‬ ‫ייטמח‬ ‫ערבית(‬ ‫תפלת‬ ‫)אחר‬ ‫לביתו‬ ‫״כשיבוא‬
‫ויבוא‬ ‫במר נפשו‬ ‫תשתפך‬ ‫באשר‬ ‫רבים‪,‬‬ ‫רחמים‬ ‫כנ״ל‬ ‫המצות‬ ‫עם‬ ‫הקערה‬ ‫ותכין‬ ‫כוי‬ ‫ייאמ־‬
‫מאלקות‬ ‫רחוק‬ ‫איך ׳טרוא‬ ‫נדולה‬ ‫מרירות‬ ‫לירי‬ ‫םידורו"‪.‬‬
‫)לקו״ת שה״׳ט‬ ‫רבים‬ ‫רהמים‬ ‫בחי׳‬ ‫מעורר‬ ‫עי״ז‬ ‫וקוהם‬ ‫בלילה‬ ‫חקערח‬ ‫לסדר‬ ‫נוהגין‬ ‫אנו‬ ‫וכן‬
‫ם״ב(‪.‬‬ ‫דורי‪,‬‬ ‫קול‬ ‫ד״ה‬ ‫מסידור רבינו ׳טכחב ע״ד‬ ‫וכדמוכח נם‬ ‫זירוש‪,‬‬
‫בו‬ ‫שנשתעבדו‬ ‫לטיט‬ ‫זכר‬ ‫ההרוסיץץ‪.‬‬ ‫גם‬ ‫וכ״כ‬ ‫לקידו׳ט‪.‬‬ ‫קי׳פ‬ ‫סדר‬ ‫בין‬ ‫קקערה‬
‫)פסחים‬ ‫קיוהא‬ ‫של‬ ‫דבי‬ ‫בה‬ ‫ונותנין‬ ‫אבותינו‪.‬‬ ‫)פסחים‬ ‫במיטנה‬ ‫ומ״ש‬ ‫מ־ט״! םתפי׳ו‪.‬‬ ‫‪:‬פרמ״נ‬
‫ק י ר ו ת מקויטי‬ ‫ייטראל‬ ‫ז כ ר שיהיו ׳טיני‬ ‫א(‬ ‫קטז‪,‬‬ ‫מטבל‬ ‫הביאו לפניו‬ ‫א( מ ז נ ו לו כ ו ס א ׳ כ ו י‬ ‫זיר‪,‬‬
‫מפירות‬ ‫אותה‬ ‫סתע״נ(‪ .‬ועושי[‬ ‫)ב״ח‬ ‫השעבוה‬ ‫בתוס׳(‬ ‫שם‬ ‫)הובא‬ ‫ר״ ח‬ ‫כפירוש‬ ‫י״ל‬ ‫‪:‬וי‪,‬‬
‫הגאונים‬ ‫כנסת ישראל )תיטובות‬ ‫בהם‬ ‫׳טנכ״טלה‬ ‫בימי‬ ‫דוקא‬ ‫וזהו‬ ‫היטלחן‪,‬‬ ‫את‬ ‫הביאו‬ ‫־היינו‬
‫מרכבי[‬ ‫ואה״כ‬ ‫שים(‬ ‫צריך‬ ‫בתוד׳׳ה‬ ‫הובאו‬ ‫לפני‬ ‫קטנים‬ ‫׳טלתנות‬ ‫להם‬ ‫שהיו‬ ‫הש״ם‬ ‫קכמ־‬
‫הראשונה‬ ‫מבה‬ ‫לרם‬ ‫זכר‬ ‫אדום‬ ‫במיטקה‬ ‫אותה‬ ‫אחד‬ ‫עד‬ ‫השלחן‬ ‫מביאין‬ ‫היו‬ ‫ולא‬ ‫‪:‬או״א‬
‫דבר‬ ‫וכל‬ ‫—‬ ‫םה״נ(‪.‬‬ ‫פ״י‬ ‫פסחים‬ ‫)ירו׳טלמי‬ ‫תור״ה‬ ‫מ י ט א ״ כ ב ד ו ר ו ת ה א ח ר ו נ י ם ‪ .‬ועיין‬ ‫!דוש‬
‫ויטרי(‪.‬‬ ‫)מחזור‬ ‫חרוסת‬ ‫קרוי‬ ‫בו‬ ‫שטובלין‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫ק‪,‬‬ ‫)פסחים‬ ‫טאין‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ד‪ ,‬ג ד ה‬

‫?וכל־מלאכתו א‪#‬רזג&הג נ ולברך אלודם את־יום ה^בי‪.‬עי ‪#381‬‬

‫אתו'בי בו ‪ r d b‬מכל־מלאכתו אש^ברא אלדךם לעשות‪:‬‬
‫ני«‪ I ' l ' t i m 5‬כאן‬
‫פניי יתן ברוך אתהןהוה אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן‪:‬‬
‫ב ח ך אתה לקוה אלחינו מלך העולם אשר בחר­­‬
‫מ ו מכל־־עם ורחמנו מכל־־ל^ון ןקךעןנד‬
‫‪5‬מצותיו * ור^ךלנו‪.‬יהוה אלהיני ?אסןה ^ <ש?ח‪1‬ת‬
‫למוהרי מועדים' לשמחה״"חגים וזמנים לעזשון‬
‫ס ^ ב ת ה ז ה ןאת־יום(‬ ‫את־יןימ‬
‫סנקטצות‬

‫הזה י ואת־יום טוב מקרא הליש הזה‬

‫‪*9‬ד?*> מקראקךש זכר ליציאת מצרים״ בי בנר‬

‫?קלס ואותנו יקרנית מפל־העמים י' ״ ף ? ב ת ( ומ‪1‬ן‪$‬לי‬
‫קךישף נל״« ! י א ך ג ה ו?דציז> בשקזחה ובששון הנהלתנו ג‬
‫ברוך אתה יהוה מקדשי <ס?ט?ת) ישראל והזמנים ‪:‬‬
‫(‬

‫אתה‪:‬הןה אלהינו מלך העולם ‪#‬ההעו וקימנו והגיעו‬ ‫ברוך‬

‫י‬ ‫לזמן הזה‪:‬‬
‫הבדלה‪: p^.‬‬ ‫ננטצאי שנת מקמץ ׳קנה׳׳ו • יין‪ .‬קידוש ‪ .‬נ י ‪.‬‬
‫ב ח ך אתה יהוה אלודנו מלך העולם בורא מאורי האש‪:‬‬

‫ברוף אתה יהוה אלקונו מלך העולם המבדיל בץ‬

‫קךש לחול* בין אורלח^ךיביןישראל‬
‫לעמים* בין יום הטביעי לששת ןמיהמ עשה״ בין‬
‫‪:‬‬

‫קדשת‬

‫—‬ ‫‪8‬‬ ‫—‬

 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫האריז״ל‬ ‫ובסי׳‬ ‫במ״ח‬ ‫פו״ז(‪,‬‬ ‫חהמ״צ‬ ‫)שיעד‬ ‫ס׳‬ ‫כלומר‬ ‫פרך‬ ‫ם'‬ ‫נוטריקון‬ ‫הכרפגז‪.‬‬
‫ו ר ח ץ כוי‪,‬‬ ‫קדש‬ ‫ע״פ הםימן‬ ‫ש״פ‬ ‫סדרו‬ ‫מבאר‬ ‫מהרי״ל(‪.‬‬ ‫;אבודרהם‪.‬‬ ‫פרך‬ ‫עבודת‬ ‫עברו‬ ‫רבוא‬
‫חמוסר‪.‬‬ ‫ע״ר‬ ‫פי׳‬ ‫ועור‬ ‫חיר״א‬ ‫והאל׳טיך‪.‬‬ ‫ארמה(‪.‬‬ ‫תפוח‬ ‫)או‬ ‫בצל‬ ‫ליקה‬ ‫נוהנין‬ ‫ואנו‬
‫ובאחרונים‪,‬‬ ‫ם״ר‬ ‫םתע״נ‬ ‫מ״א‬ ‫ועיין‬
‫למען‬ ‫—‬ ‫וא״ו‬ ‫בתוספות‬ ‫זו‬ ‫תיבה‬ ‫ו\־הץ‬
‫שתי‬ ‫בני‬ ‫זה‬ ‫שבסימן‬ ‫התיבות‬ ‫כל‬ ‫ש• י ה י ו‬ ‫כורך‪,‬‬ ‫שטושי\‬ ‫הוזוו־וז‬ ‫הוורוד‬ ‫והוזה‬
‫רחץ‬ ‫איתא‬ ‫יעקב‬ ‫וקול‬ ‫הרש״ד‬ ‫ובס־׳‬ ‫תנועות‪.‬‬ ‫אותו‬ ‫קורא‬ ‫דבתחילה‬ ‫הליטון‪,‬‬ ‫שינוי‬ ‫מחמת‬
‫פתחין‪.‬‬ ‫בשני‬ ‫רחץ‬ ‫מנקדים‬ ‫ואולי‬ ‫ואייו‪,‬‬ ‫בלא‬ ‫מ״ח‪,‬‬ ‫בפע״ח‪,‬‬ ‫נ״כ‬ ‫)וכ״ח‬ ‫חזרת‬ ‫ואח״כ‬ ‫מרור‬

‫שצ״ל קרש‬ ‫להדגיש‬ ‫הוא״ו‬ ‫תוספת‬ ‫עוי״ל‬ ‫יטלא‬ ‫נוהנין‬ ‫״ט‬ ‫הרש״ר(‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫יעקב‪,‬‬ ‫קול‬ ‫סי׳‬

‫בשאר ימות‬ ‫נ ו ה ג כן‬ ‫נ ר ח ץ או־ ל מ י ש א י ן‬ ‫ואח״‬ ‫במקומות‬ ‫ולכורך‪ ,‬ואפלו‬ ‫אחד למדור‬ ‫מי!‬ ‫ליקה‬

‫או‬ ‫חע״ג(‪,‬‬ ‫ר״ס‬ ‫וח״י‬ ‫הט״ז‬ ‫)וכדעת‬ ‫השנה‬ ‫סאלאט‪,‬‬ ‫הכל מן‬ ‫עושים‬ ‫אינם‬ ‫םאלאט‬ ‫שנמצא‬
‫מינים‬ ‫בהמיטה‬ ‫בקיאין‬ ‫אין‬ ‫אולי‬ ‫וטעמם‬
‫שם(‬ ‫הב״ח‬ ‫)כרעת‬ ‫קדש‬ ‫קודם‬ ‫שרוחץ‬ ‫שאף‬
‫אכילת‬ ‫יוצאים‬ ‫לכן‬ ‫א(‬ ‫יט‪,‬‬ ‫)פסחים‬ ‫שכמיטנה‬
‫)שסה״ר(‪.‬‬ ‫ורוחץ‬ ‫חוזר‬
‫לאכלו‬ ‫ייט‬ ‫דא״כ‬ ‫רקו‬ ‫ולא‬ ‫מר‪.‬‬ ‫בירק‬ ‫מרור‬
‫הסוד‬ ‫עייר‬ ‫שמעתי‬ ‫ז״ל‬ ‫מארי‬ ‫מאבא‬
‫תע״נ‬ ‫ם'‬ ‫אהה״ז‬ ‫בש־ו״ע‬ ‫ובמ״ש‬ ‫ברכה‪,‬‬ ‫ברא‬
‫בשתי‬ ‫שישנו‬ ‫שינוי‬ ‫ועור‬ ‫הוא״ו‬ ‫דיוק‬ ‫יבאר‬
‫חזרת‬ ‫אחר‬ ‫להדר‬ ‫מצוה‬ ‫באמת‬ ‫אבל‬ ‫םל״א‪.‬‬
‫ציווי‬ ‫בלשו!‬ ‫נאמרו‬ ‫הם‬ ‫רק‬ ‫אשר‬ ‫איו‪,‬‬ ‫תיבות‬
‫המצוה‬ ‫שעיקר‬ ‫סאלאט‪,‬‬ ‫דהיינו‬ ‫שם(‪,‬‬ ‫)פסחים‬
‫נייר‬ ‫על‬ ‫רומזין‬ ‫ורחץ‬ ‫קדש‬ ‫כי‬ ‫סיפור‪,‬‬ ‫ולא‬
‫סדור‬ ‫בין‬ ‫חילוק‬ ‫ם״ה( ואין‬ ‫םתע״נ‬ ‫)שו״ע‬ ‫יה‬
‫)טהרה‪ ,‬רחיצה(‬ ‫דבינה‬ ‫ור״ר‬ ‫)קדושה(‬ ‫דחבמה‬
‫הי׳‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫הוא‬ ‫בליטונו‬ ‫דיטינה‬ ‫והא‬ ‫לכורך‪.‬‬
‫עתיק‬ ‫לקחם‬ ‫כי‬ ‫ושבירה‪,‬‬ ‫פירוד‬ ‫בהם‬ ‫הי׳‬ ‫שיא‬
‫כורך‬ ‫שעושי!‬ ‫המרור‬ ‫המרור‬ ‫ותחת‬ ‫כותב‬
‫מהם‪,‬‬ ‫הנשארות‬ ‫בחי׳‬ ‫י״ג‬ ‫משא״כ‬ ‫לחלקו‪.‬‬
‫טועים‬ ‫היו‬ ‫םכ״ו(‬ ‫ארה״ו‬ ‫בשו״ע‬ ‫)וערמ״ש‬
‫החיבור‪.‬‬ ‫בוא״ו‬ ‫בא‬ ‫ורחץ‬ ‫קרש•‬ ‫אשר‬ ‫וזהו‬
‫המין‬ ‫ליקח‬ ‫טוב‬ ‫יותר‬ ‫שלכורך‬ ‫לומר‬
‫רמזו‬ ‫רמז‬ ‫—‬ ‫ציווי‬ ‫בלשון‬ ‫באים‬ ‫הם‬ ‫רק‬ ‫ונם‬
‫ש א ר ׳״נ‬ ‫א ת‬ ‫העליונות‬ ‫מהבחי׳‬ ‫ולרחוץ‬ ‫לקדש‬ ‫מצוה‬ ‫ובאמת‬ ‫מרור‪,‬‬ ‫במ׳טנה‬ ‫הנקרא‬

‫כוי‬ ‫כרפס‬ ‫הסמנים‪:‬‬ ‫י־״ג‬ ‫הנרמזות‬ ‫בה׳׳‪,‬‬ ‫תמוה‪,‬‬ ‫וחתירוץ‬ ‫הבולל(‪.‬‬ ‫)יטער‬ ‫בחזרת‬

‫נרצה‪.‬‬ ‫לטעות‪,‬‬ ‫מקום‬ ‫יש‬ ‫עתה‬ ‫נם‬ ‫דא״כ‬

‫•טבמ׳טנה‪,‬‬ ‫מיוד‬ ‫ליקח‬ ‫טוב‬ ‫יותר‬ ‫ו־לוורור‬
‫)בשני‬ ‫רהץ‬ ‫להגי׳‬ ‫שרצו‬ ‫יש‬ ‫רוזצה‪.‬‬
‫באמצע‬ ‫״תהתיהם‬ ‫מבל טעות הול״ל ‪:‬‬ ‫ולהוציא‬
‫א ב ו ר ר ה ם ‪ ,‬פעייה‬ ‫ב מ ח ז ו ר ויטרי‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫פתחי!(‪,‬‬
‫הוזורוד‬ ‫החזרת‬ ‫ותחת‬ ‫כוי‬ ‫ותחת‬ ‫הוזזרה‬
‫וכוי‬ ‫יעבץ‬ ‫םי'‬ ‫•טלה‪,‬‬ ‫םי׳‬ ‫האריז״ל‪,‬‬ ‫םי'‬ ‫מ״ח‪,‬‬
‫חלשון‪,‬‬ ‫שינוי‬ ‫לתרץ‬ ‫יש‬ ‫ואולי‬ ‫בורך"‪.‬‬ ‫שעושין‬
‫הדבר‪.‬‬ ‫טעם‬ ‫יפע״ח‬ ‫וראה‬ ‫רחצה‪,‬‬ ‫א־תא‬
‫רמזים‬ ‫כמה‬ ‫״חזרת"‬ ‫״מרור"‪,‬‬ ‫התבות‬ ‫הנה‬ ‫‪:‬י‬
‫וקהלת‬ ‫בפע״ח‬ ‫ובמ״ש‬ ‫—‬ ‫בהם‬ ‫הסוה‬ ‫עייר‬
‫קידוש‬ ‫יותר‬ ‫שייכים‬ ‫ווו־ור‬ ‫תיבת‬ ‫ורמזי‬ ‫—‬ ‫יעקב‬

‫וראה‬ ‫הריט״ר‬ ‫)סי׳‬ ‫גוטורהא‪.‬‬ ‫אהקיוו‬ ‫וזורה‬ ‫תיבת‬ ‫ורמזי‬ ‫הקערה‬ ‫מ ר ו ר שיעל‬ ‫״בחינת‬

‫ושס(‪.‬‬ ‫א‬ ‫פ״ח‬ ‫זח״ב‬ ‫יותר‬ ‫שהוא‬ ‫ארה״ז‬ ‫בשו״ע‬ ‫ויכן‬ ‫לכורך‪.‬‬ ‫—‬

‫ואנו‬ ‫אי(‬ ‫קיר‪,‬‬ ‫פםח־ם‬ ‫)משינה‬ ‫קרעו‪.‬‬ ‫ואנו‬ ‫—‬ ‫וצ״ע‪.‬‬ ‫ליטנות‪,‬‬ ‫קפיר‬ ‫לא‬ ‫הננלה‬ ‫‪1‬״ר‬

‫יפסח‬ ‫רן‬ ‫ביטויו״ט‬ ‫הן‬ ‫מעומד‬ ‫לקריט‬ ‫נוהנין‬ ‫)חריין(‬ ‫ותמכא‬ ‫)םאלאט(‬ ‫חזרת‬ ‫ליקח‬ ‫;והנין‬

‫סי׳‬ ‫פ״ו‪,‬‬ ‫ושב״א‬ ‫פי״ד‬ ‫שי״ח‬ ‫יפע״ח‬ ‫)כ״ה‬ ‫לכורך‪.‬‬ ‫והן‬ ‫למרוד‬ ‫טויהם־הן‬

‫םרע״א‬ ‫או״ח‬ ‫שי״ע‬ ‫ועיין‬ ‫מ״ח‪.‬‬ ‫האריז״י‬

‫וכן‬ ‫להסדר‪.‬‬ ‫קיטל‬ ‫לליויט‬ ‫נוהנין‬ ‫אנו‬ ‫אין‬
‫ונ״כ(‪.‬‬ ‫ס״י‬
‫מו׳טבו‪.‬‬ ‫מקום‬ ‫יהי׳‬ ‫רוח‬ ‫לאיזה‬ ‫מקפידין‬ ‫•}ין‬
‫ורחץ‬ ‫קדש‬ ‫הסימן‬ ‫התיבות של‬ ‫בבל‬ ‫קרש‪.‬‬
‫פירוש‬ ‫גם‬ ‫במקומה‬ ‫בכאו״א‬ ‫ארה"!‬ ‫הביא‬
‫וכה״נ‪,‬‬ ‫מברך‬ ‫ואינו‬ ‫ונט״י‬ ‫ורוזץ‬ ‫ובמו‬ ‫התיבה‬
‫סימן סדר של פסח‬
‫הטעם‬ ‫וי״ל‬ ‫ורצח‪.‬‬ ‫הלל‬ ‫קיטו‬ ‫בתיבת‬ ‫מלבד‬ ‫במחזור‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫קרש‬ ‫‪5‬סוז‬ ‫של‬ ‫גורר‬ ‫גזיוז\‬
‫אלו‪.‬‬ ‫תיבות‬ ‫בפירושי‬ ‫חדויט‬ ‫כל‬ ‫׳טאין‬ ‫מפני‬ ‫ב״סדר ערוך‬ ‫סימנים אלו‬ ‫הובאו‬ ‫םה‬ ‫סי׳‬ ‫־יטר׳‬
‫העתיק‬ ‫תע״נ(‬ ‫םי׳‬ ‫(ריש‬ ‫שלו‬ ‫שב׳טו״ע‬ ‫ואף‬ ‫ריט״י‬ ‫—‬ ‫זצ״ל"‬ ‫יצחק‬ ‫בר‬ ‫שלמה‬ ‫ר׳‬ ‫טסידר‬
‫טוב‬ ‫אפיטר‬ ‫״ואם‬ ‫ובחב‬ ‫)יטם(‬ ‫ירמ״א‬ ‫מ״יט‬ ‫•טמואל‬ ‫ר׳‬ ‫התוספות‬ ‫מבעלי‬ ‫אהד‬ ‫כי‬ ‫)וי״א‬
‫ימזוג‬ ‫אחר‬ ‫אלא‬ ‫בעצמו‬ ‫הבעה״ב‬ ‫ימזונ‬ ‫•טלא‬ ‫זרוע סי'‬ ‫באור‬ ‫הובא‬ ‫—‬ ‫מפליי־ט‬ ‫—‬ ‫מפלייזא‬
‫חירות‬ ‫דרך‬ ‫כלומר‬ ‫במשרתו‪,‬‬ ‫לו‬ ‫שיהא‬ ‫לו‬ ‫שד״ל‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫ורחץ‬ ‫קד׳ט‬ ‫הסימן‬ ‫הבר‬ ‫‪- -‬‬ ‫־נ״ו‬
‫אלא‬ ‫זה‬ ‫ל י צ ״ מ " ‪ ,‬י ״ ל הביון •טאין‬ ‫זבד‬ ‫ושיירות‬ ‫בהנמ״יי)על סדר‬ ‫ו ב פ ר ד ס לריט״י‪,‬‬ ‫‪:‬־טם כת׳'•(‪.‬‬
‫שתירץ‬ ‫)ומה‬ ‫בסידורו‬ ‫העתיקו‬ ‫יא‬ ‫א‪1‬ט\ך‬ ‫אלן‬ ‫עוד‬ ‫הובאו‬ ‫ובאבוהרהם‬ ‫ש־ברמב״ם(‬ ‫הנדה‬
‫ביינות‬ ‫דוקא‬ ‫הוא‬ ‫מ ו ז נ לו‬ ‫אחד‬ ‫דדין‬ ‫ביטעה״כ‬ ‫בפע״ח‬ ‫א י ל‬ ‫•טונות‪.‬‬ ‫בנוסחאות‬ ‫ם־ט״פ‬ ‫סימני‬

‫— ‪— 9‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫קלשת ^ ב ת לקלשת יום טוב הבדל‪1‬ת* ןאת־יוס‬

‫ל׳ישביעי מששת ''למי המעשה קדשת * הבדלי;‬
‫מן^יה! את־ןןטןד י ^ ך א ל ‪? :‬דיך אתהלהוה‬
‫המבדיל ‪ 1‬י י | ק י ש לקן־־ש ; שהחוט‬ ‫י י‬
‫לרן•)‪: Tint‬‬ ‫ו ‪u‬־• שותה הכיס נישינה נהםינת שמאל‬
‫וכומל ידו ואינו מנרך‪:‬‬ ‫ורחץ‬
‫טפל פחות מכוית כרפס ויסטל נמי מלח או חומן וינרך‪:‬‬ ‫‪0‬״פס‬
‫ברוך אההןהיוה אלד׳ינו• מלך העולם ב־וךא ?די האך^ה;‬
‫יגיין )הוציא נם המריר ננרכה וו ‪:‬‬
‫רקח מצה האמצעית ופילסה לשנים חלק אחל נל‪1‬ל מחנירו וחלק מליל יניח לאפיקומן‬ ‫יחי ן‬
‫וכקמן מניח נין הגי מצזח ;‬ ‫י‬
‫• ; ץ ־ ומגניה כקערה שיש נה המלוח ויאמר‪:‬‬

‫ה א ללוסאעניאךיאכלואגהתנא ?ארעא ךמצךום‬

‫כלרכפץ‪.‬ייתי ריכול•י ללתיריךיניתי'ועסחי‬
‫השתא הכא י לישנה הבאה בארעא'ךישראל יי הש^א‬
‫י י עבריין לש‪:‬ה הבאה בני חורין‪:‬‬
‫מסלקין הקערה עס המצוי! לצד אחר ומוזנין לי כיס נ' וכאן הק שואל סח נשהנה‪:‬‬

‫מ ה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות י שבבל הלילות‬

‫אין אנו מנ‪1‬בילץ אפילו פעם אחת'• הלןלה הזה‬
‫קתיפעמים‪?# :‬כל הלילות אנו אוכלין חמץ' או מצה‬ ‫י‬

‫הל‪:‬לה חזה בלו מצה; שבכל הלילות אנו אוכלין שאר‬

‫‪,‬ירקות הלילה הזה מרור \ שבכל הלילות אנו אוכלי;‬
‫בין יושבי; ובי; ?מיץ הלילה הזה ?לנו"הקבין י‪:‬‬
‫)מחזירי; הקערה ימגלין מקצת הפת ואומרים עבדים וכוי‪:‬‬

‫ע ב ד י ם דדינו לפרעה במצך‪:‬ם !יוציאנו ןהוה אלהינו‬

‫משם ב‪:‬ר חזקה' ובזרע נטוידד ןאלו• לא‬
‫הוציא‬

‫— ‪—10‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫ע ל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫זוכדהו(‪.‬‬ ‫ותוד״ה‬ ‫א‬ ‫קו‬ ‫)פסחים‬ ‫השפוי‬ ‫להביא‬ ‫צריך‬ ‫כי‬ ‫ברבר‬ ‫רבה‬ ‫שטרחא‬ ‫חזקים‬
‫יום‬ ‫כי‬ ‫מ״ויכולו"(‬ ‫)ולא‬ ‫השעי‬ ‫יום‬ ‫מתחילי!‬ ‫כאו״א‬ ‫שלנו‬ ‫ביינות‬ ‫משא״כ‬ ‫למזינח‬ ‫מים‬
‫וכשמתחיל‬ ‫הוי׳‪.‬‬ ‫ר״ת‬ ‫השמים‬ ‫ויבולו‬ ‫חששי‬ ‫ביינות‬ ‫רגם‬ ‫פשייטא‬ ‫כי‬ ‫צ״ע‪,‬‬ ‫—‬ ‫לעצמו‬ ‫מוזג‬
‫בכוס‬ ‫הקידוש‬ ‫ברכת‬ ‫ובשעת‬ ‫בנרות‬ ‫עיניו‬ ‫יתן‬ ‫עשירות‬ ‫של‬ ‫ה״ז עני!‬ ‫ימזונ לו‬ ‫אחר‬ ‫אם‬ ‫שילנו‬
‫מתחילת‬ ‫להתחיל‬ ‫ם״י(‪ .‬אין‬ ‫רע״א‬ ‫סי'‬ ‫)רמ״א‬ ‫ליצי״מ‬ ‫זכר‬ ‫ושירות‬ ‫חייות‬ ‫דרך‬ ‫ה״ז‬ ‫וא״כ‬
‫טוב‬ ‫דדרז״ל‬ ‫משום‬ ‫כוי‬ ‫אלקים‬ ‫וירא‬ ‫המקרא‬ ‫לא‬ ‫למה‬ ‫דא״כ‬ ‫ועוד‬ ‫בזה ?‬ ‫לחלק‬ ‫לנו‬ ‫ומנין‬
‫ס״י(‪.‬‬ ‫חאו״ח‬ ‫חח״ם‬ ‫המות )שו״ת‬ ‫זה‬ ‫מאד‬ ‫לכתוב‬ ‫אדה״ז‬ ‫ובשיו״ע‬ ‫השו״ע‬ ‫בנ״כ‬ ‫אשתמיט‬
‫ץ‬
‫)ם ' י ע ב י ז (‬ ‫יותר‬ ‫כצ״ל ולא‬ ‫וורו\‪.‬‬ ‫וזבדי‬ ‫וכמו‬ ‫לעצמו‬ ‫מוזג‬ ‫כאו״א‬ ‫שלנו‬ ‫דביינות‬
‫הטעם‬ ‫שבקדוש‪.‬‬ ‫מספר תיבות‬ ‫הם משלימין‬ ‫כ׳‬ ‫תעב(‪.‬‬ ‫רעב‬ ‫רד‪,‬‬ ‫בסי'‬ ‫שלנו‬ ‫יינות‬ ‫דין‬ ‫שחילקו‬
‫קע״ד‪.‬‬ ‫ם׳׳ם‬ ‫ארה״ז‬ ‫שו״ע‬ ‫—‬ ‫ס״מ‬ ‫לאמירת‬ ‫ואין‬ ‫הכום‪,‬‬ ‫מוזנין‬ ‫הרב‪:‬‬ ‫בית‬ ‫מנהג‬
‫טעמים‪.‬‬ ‫עוד‬ ‫הביא‬ ‫ובאבוררהם‬ ‫מוסרו‬ ‫בימינו‪,‬‬ ‫לוקחו‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫שימזונ‬ ‫מדקדקי!‬
‫וצריך‬ ‫כ״ד‬ ‫יוהד תי׳‬ ‫בתקוני‬ ‫‪1‬זרו\‬ ‫וזברי‬ ‫למטה‪,‬‬ ‫מלמעלה‬ ‫מעמידו‪ ,‬דרך הורדה‬ ‫לשמאלו‪,‬‬
‫ר״ש‬ ‫בתנחומא‬ ‫הוא‬ ‫וער״ז‬ ‫ם ב ר י וז\־ו\‪,‬‬ ‫למימי‬ ‫כעין‬ ‫קצת‬ ‫כפופה‬ ‫בשיהיא‬ ‫הימנית‪,‬‬ ‫ידו‬ ‫כה‬ ‫על‬
‫כלבו‬ ‫שבסו״ם‬ ‫הנאונים‬ ‫שו״ת‬ ‫בלקוטי‬ ‫פקודי‪,‬‬ ‫והגורל‬ ‫מוגבהות‬ ‫אצבעותיו‬ ‫ר'‬ ‫קבול‪,‬‬ ‫בית‬
‫—‬ ‫הואיל‬ ‫)כתוד״ה‬ ‫אביו‬ ‫בשם‬ ‫סקע״ר‬ ‫ובטור‬ ‫ומקדש מעומד‪ ,‬והכום מוגבה‬ ‫הצד‪.‬‬ ‫מן‬ ‫מושכב‬
‫ברא״ש‬ ‫וזורי‪.‬‬ ‫םברי‬ ‫ועור ‪:‬‬ ‫—‬ ‫מג‪ ,‬א‬ ‫ברבות‬ ‫—‬ ‫השולחן‬ ‫גבי‬ ‫מעל‬ ‫טפחים‬ ‫משלשה‬ ‫למעלה‬
‫בפעייה‬ ‫וראה‬ ‫יבוהי!‪.‬‬ ‫םברי‬ ‫—‬ ‫שם‬ ‫ברכות‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ימות‬ ‫בשאר‬ ‫גם‬ ‫הוא‬ ‫וכ״ז‬
‫הסוד‪.‬‬ ‫ע״ר‬ ‫רוקא‬ ‫זה‬ ‫לשו!‬ ‫ביאור‬ ‫פט״ז‬ ‫שי״ח‬ ‫מדברי‬ ‫בקדוש‬ ‫קייב‬ ‫יו״ט‬ ‫בבל‬ ‫קיש‪.‬‬
‫במס׳‬ ‫הוא‬ ‫ה ז ה כן‬ ‫קרש‬ ‫יו״נג ‪1‬זקרא‬ ‫זאת‬ ‫עיקר‬ ‫ג״כ‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫הרי‬ ‫בשיבת‬ ‫ובשהל‬ ‫סופרים‪,‬‬
‫החפלה‬ ‫פי״ט‪ ,‬בםי׳ רב ע מ ר ם גאון‪ ,‬בם׳‬ ‫סופיים‬ ‫זה‪ ,‬״‪.‬׳הוא‬ ‫בלילה‬ ‫עליהם‬ ‫מוסיף‬ ‫—‬ ‫התורה‬ ‫מן‬
‫סי׳‬ ‫אבודרהם‪,‬‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫הל׳‬ ‫ובסוף‬ ‫להרמב״ם‬ ‫בליל‬ ‫מד״ס‬ ‫מצוה‬ ‫שה;‬ ‫כוסות‬ ‫מארבעה‬ ‫אחד‬
‫תפ״ז‬ ‫סימן‬ ‫דיש‬ ‫שו״ע‬ ‫וראה‬ ‫ועור‪.‬‬ ‫הרש״ר‬ ‫ב(‬ ‫הפת‪.‬‬ ‫על‬ ‫מקהש‬ ‫אינו‬ ‫א(‬ ‫ויכן‪:‬‬ ‫פסה‪.‬‬
‫ונ״כ‪.‬‬ ‫)שו״ע‬ ‫חובתו‬ ‫ידי‬ ‫אותו‬ ‫מוציא‬ ‫אחר‬ ‫אין‬
‫מקרא‬ ‫כי‬ ‫קוטי‪.‬‬ ‫וזקרא‬ ‫באהבה‬ ‫בשבת‬ ‫לשתות‬ ‫עצמו‬ ‫דוחק‬ ‫נ(‬ ‫םב״ב(‪.‬‬ ‫םתע״ב‬ ‫דבינו‬
‫אבל‬ ‫במרה‪,‬‬ ‫באהבה‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫קבלו‬ ‫רשבת‬ ‫קדש‬ ‫כסותו‬ ‫למנוי‬ ‫כ ו ס ו ת א ף שימזיקו א ו שיצריך‬ ‫ד׳‬
‫כגיגית‬ ‫הר‬ ‫עליהם‬ ‫שבפה‬ ‫ע״י‬ ‫הי׳‬ ‫יו״ט‬ ‫של‬ ‫ד( א י נ ו מ ק ר ש‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫פסחים צכ‪,‬‬ ‫מ ט ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫)נדרים‬

‫א״ר(‪.‬‬ ‫משה‬ ‫מטה‬ ‫תפ״ז‬ ‫ם'‬ ‫)לבושי‬ ‫בסיני‬ ‫)תה״ד‬ ‫יו״ט‬ ‫בתוספות‬ ‫ולא‬ ‫ממש‬ ‫בלילה‬ ‫אלא‬

‫ומועדי‬ ‫אומרים‬ ‫בחול‬ ‫נם‬ ‫ווווטי׳‬ ‫בזמן‬ ‫כוסות‬ ‫ד׳‬ ‫חכמים‬ ‫תקנו‬ ‫כי‬ ‫סקל״ז(‪,‬‬

‫בוא״ו‪.‬‬ ‫וטובת‬ ‫שאומרים‬ ‫וכמו‬ ‫בוא״ו‪,‬‬ ‫ם״ב(‪.‬‬ ‫שם‬ ‫רכינו‬ ‫)שיו״ע‬ ‫מצה‬ ‫לאכילת‬ ‫הראוי‬
‫שמצוה‬ ‫האומרים‬ ‫איו‬ ‫לרעת‬ ‫לחוש‬ ‫יש‬ ‫ז(‬
‫סמוך‬ ‫ההחימח‬ ‫מעין‬ ‫קרטוך‬ ‫ווזוטי׳‬
‫םי״ט(‪,‬‬ ‫)שים‬ ‫רובו‬ ‫ועכ״פ‬ ‫הכוס‬ ‫כל‬ ‫לשתות‬
‫א(‪.‬‬ ‫ק״ד‪,‬‬ ‫)פסהים‬ ‫לחתימה‬
‫קר‪,‬‬ ‫)פסחים‬ ‫והוווויגז‬ ‫יטוראל‬ ‫וזק רעו‬ ‫ואף‬ ‫סופדים‪,‬‬ ‫מדברי‬ ‫— מצוה‬ ‫בונזוה‬ ‫ר׳‬
‫הכתוב‬ ‫כלשון‬ ‫והמועדים‬ ‫אומרים‬ ‫ואין‬ ‫ב(‬ ‫הנם‬ ‫באותו‬ ‫היו‬ ‫הן‬ ‫שאף‬ ‫בה‪,‬‬ ‫חייבות‬ ‫‪:‬שים‬
‫בזמן‬ ‫פסח‬ ‫בזמנים ‪:‬‬ ‫חלוים‬ ‫המועדים‬ ‫שבל‬ ‫לפי‬ ‫קח‪,‬‬ ‫פסחים‬ ‫היו‬ ‫)תור״ה‬ ‫מצדים‬ ‫יציאת‬ ‫טל‬
‫בא(‪.‬‬ ‫ס״פ‬ ‫)בחיי‬ ‫בו׳‬ ‫האביב‬ ‫וצונו‬ ‫בו׳‬ ‫ברוך‬ ‫עליהם‬ ‫מברכים‬ ‫ואין‬ ‫‪.(:‬‬
‫)פסחים‬ ‫יקוה״ו‬ ‫בוזוגוטו״ןן‬ ‫כוי‬ ‫שהוו״וו‬ ‫)בלבו‪,‬‬ ‫מופסקים‬ ‫שהם‬ ‫לפי‬ ‫כוסות‪,‬‬ ‫ד׳‬ ‫רשתות‬
‫)ברכות‬ ‫במשנה‬ ‫שההינו‬ ‫ברבת‬ ‫נוסח‬ ‫א(‬ ‫ק״ג‪,‬‬ ‫‪,‬־וקה(‪.‬‬
‫ינגר‬ ‫—‬ ‫והניענו‬ ‫וקיימנו‬ ‫שהחיינו‬ ‫נ״פ‬ ‫רפט(‪,‬‬ ‫גאולה ‪:‬‬ ‫של‬ ‫לשונות‬ ‫ר׳‬ ‫כננד‬ ‫ותקנים‬
‫אזמרה‬ ‫בחיי‬ ‫ד׳‬ ‫אהללה‬ ‫ד׳‬ ‫אח‬ ‫נפשי‬ ‫הללי‬ ‫ו‪,‬‬ ‫)שימות‬ ‫ולקהת׳‬ ‫ונאלח־‬ ‫והצלתי‬ ‫׳הוצאתי‬
‫סי'‬ ‫ג״כ‬ ‫וראה‬ ‫שנ״א‪.‬‬ ‫)רוקה‬ ‫בעורי‬ ‫יאלק׳‬ ‫עליהם‬ ‫שימר‬ ‫נזירות‬ ‫ר'‬ ‫כנגר‬ ‫שהן‬ ‫—‬ ‫•—ז(‬
‫ברה״נ(‪.‬‬ ‫האריז״ל‬ ‫קליפות‬ ‫ש ב י ר ת ד׳‬ ‫כנגד‬ ‫)שמ״ר םפ״ו(‪.‬‬ ‫*דעה‬
‫לפי‬ ‫נסים‪,‬‬ ‫שעשה‬ ‫ברבת‬ ‫מברכים‬ ‫אין‬ ‫פרעה‬ ‫של‬ ‫כוסות‬ ‫ד'‬ ‫כנגר‬ ‫—‬ ‫יעקב(‬ ‫תולעת‬
‫טוב‬ ‫ר״י‬ ‫)מחייו‪.‬‬ ‫בהנדה‬ ‫לאומרו‬ ‫שעתיר‬ ‫חלום‬ ‫באותו‬ ‫שנרמזה‬ ‫יא—ינ(‬ ‫מ‪,‬‬ ‫בראשית‬
‫למי‬ ‫רוקח(‬ ‫היוהות‪.‬‬ ‫אלק׳‬ ‫ביוצר‬ ‫עלם‬ ‫פ״ח‪,‬‬ ‫פ'‬ ‫י י ״ ר‬ ‫בדיז״ל‬ ‫ישראל‬ ‫של‬ ‫אולתן‬
‫)מיי ר ע ״ נ ‪ ,‬ש ב ״ ה ( ‪.‬‬ ‫לנו כל הנסים האלו‬ ‫שעשה‬ ‫כוסות של פורעניות‬ ‫כ נ ג ד ד'‬ ‫ד׳ מלכ־ות‪,‬‬ ‫‪:‬נגר‬
‫על‬ ‫אלא‬ ‫זו‬ ‫ביכה‬ ‫מברכי!‬ ‫שאין‬ ‫מפני‬ ‫וי״א‬ ‫א ת‬ ‫משיקה‬ ‫וכננדן‬ ‫או״ה‬ ‫א ת‬ ‫משקה‬ ‫טהקב״ה‬
‫)מהרי״ל(‪.‬‬ ‫דרבנן‬ ‫מצוה‬ ‫פסחים‬ ‫)ירושלמי‬ ‫נהמה‬ ‫של‬ ‫כוסות‬ ‫ד׳‬ ‫שדאל‬
‫בסי׳‬ ‫וכ״ה‬ ‫בחירק‬ ‫הלמד‬ ‫הוה‬ ‫לו‪1‬ז\‬ ‫)סי׳‬ ‫הוי׳‬ ‫שם‬ ‫אותיות‬ ‫ר׳‬ ‫כנגד‬ ‫ה״א(‪,‬‬ ‫־״י‬
‫של״ה‪.‬‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫צה‪,‬‬ ‫ח״ג‬ ‫מוהר‬ ‫ועיי״ש‬ ‫‪:‬׳ל״ה‪.‬‬
‫בהבדלת‬ ‫הרב‪:‬‬ ‫בית‬ ‫מנהנ‬ ‫הבילה‪.‬‬ ‫יום‬ ‫וזהלה‬ ‫אווזר־וז‬ ‫בשבוז‬ ‫י ו ״ נו‬ ‫כטזזל‬

‫— ‪— 11‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬
‫ומכוון להוציא‬ ‫)שו״ע הבינו םתע״ד(‪.‬‬
‫המרור של כורך‪.‬‬
‫בברםס לא ציין אם יאכלנו בהסיבה >‪.,‬‬
‫בלא הסיבה )כמש״ב במרור(‪ .‬וי״ל דהינו כ‪:‬‬
‫שאר הסעודה דלילה זה רהרשות בידו ‪cp‬‬
‫להםיב והמיסב ה״ז משובח )שו״ע רבעו כ־‬
‫הע׳יב סי״ד( ולא ציין אלא במקום שהחי‪:‬‬
‫או הפטור הוא מוחלט‪ .‬ונוהגי! לאבלו ׳;•‪-‬‬
‫בהסיבה‪.‬‬
‫לאחר בדגים לא ראיתי מחוירין המ!א־‬
‫מהכרפם על הקערה ובמילא מבא! ולהלן «׳‬
‫על הקערה אלא ה׳ דברים‪.‬‬
‫ובבח אחת )מ״א שם( — מנהג בית הרב‪,‬‬
‫יחץ‬
‫יה? ויקוו בוי מקרים לפרום המצה קוו‪.‬‬
‫הגרה )ר״! בשם ר׳ האי גאון(‪ ,‬כי ההגדה צי‬
‫על מצה הראוי׳ לצאת בה יהי הובתו רה״‬
‫לחם עני — פרוסה )פסחים קטו‪ ,‬ב ושב‬
‫וצריכה שתהיי בין ב' מצות השלימות )ברב!‬
‫לט‪ ,‬ב( כי ברכת המוציא שהיא סודמיו‬
‫לברכת על אכילת מצה היא על השלפ־‬
‫)תור״ה הכל שם וכן עיקר — שו״ע ריינ‬
‫םתע״ה ם״ה ום״ז( ומשיום אין מעבירין ן!‬
‫המצות צריכה השלמה להיות למעלה‪.‬‬
‫ופורםין המצה כשהיא בתוך המפר‬
‫מכוסה‪.‬‬
‫הלק גדול יויוז לאפיקוה\ כי הוא מצו;‬
‫חשובה שהוא לנו במקום הפסה )מהרי*‬
‫ב״ח(‪ .‬ונוחנין לכרכו במפה )ראה !ח״ב קנ״ו‬
‫בי‪ .‬טושו״ע םתע״נ( זכר למשארותם צרורו־‬
‫ב׳טסלותם )ראח רוקח‪ ,‬ב״י( ולהניחו בי‬
‫רכרים )המנהיג( שלא יבא לאבלו מזון‬
‫הסעודה )םי' יעבין(‪.‬‬
‫א‪5‬יקוס\ )פסחים קיט‪ ,‬ב( מצה הנאייו‬
‫באחרונה זבד לפסח נקראת אפיקומן )׳‪:‬יו׳׳;‬
‫רביגו םתע״ז ם״נ(‪ .‬פי' אפיקומן כלוי!•‬
‫הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השלח‪:‬‬
‫)שם ם״א וכ״ה בם׳ הפרדס לרש״י הל׳ פםת(‬
‫בתיטבי ובמוסף הערוך‪ :‬אפיקומן בליטון יוני‬
‫— דברים הנאכלים אחר הסעודה‪.‬‬
‫‪,,‬‬
‫והקנו\ וזויה בי\ הבי וזצוה כי עי!‬
‫אומרים ההנדה כנ״ל‪.‬‬
‫׳טרייה ויעב״ץ בסי סלה או בהוסץ‪ .‬אבל לא‬
‫מגיד‬
‫ווזנב״ האגורה )רא׳׳׳ט סוף פסחי‪:‬‬
‫טו׳ט״ע‪ .‬אבל מ״׳ט בפסחים קטו‪ ,‬ב — הא‬
‫בסילוק הקערה שאנו עושין ‪*1‬הר אמירת ה>‬
‫יחמא‪ ,‬ודלא כמ״יט בשעה״כ(‪ .‬בבית הרב א־‬
‫מנביהין הקערה ורק מנלין מקצת המצות‬
‫ה‪ — 11‬כצירי )מ״ח‪ ,‬סי' האריז״ל עיי"?‬
‫— ‪— 12‬‬
‫ה ג ד ה‬
‫מוציט״ק שחל ביו״ט אין מקרבין הנרות ואין‬
‫מאחרין היטלהבת שלהם‪ ,‬וכן אין מביטים‬
‫בצפינים‪ .‬ורק‪ ,‬בעת ברכת בורא מאורי‬
‫האש‪ ,‬מסתכל בנרות י מ ו שיהם כ״א בפ״ע‪.‬‬
‫וזאוו׳ האש‪ .‬כי הרבה מאורות )אדומה‬
‫וירקרקת( יש כאור )ברכות נא‪ ,‬ב‪ .‬נב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ודאה נ״כ ת״ז תי׳ כא(‪.‬‬
‫הוובדיל בוי )פםהים קד‪ ,‬א ובתוד״ה‬
‫בעי שם(‪.‬‬
‫הברלוז וקדשה‪ .‬ב׳ הבדלות‪ :‬בין כהנים‬
‫ללוים‪ ,‬ולוים לישראלים )תום' יטם(‬
‫בפמוז ננווהה הבוס‪ .‬כולו )ב״ח םתע״ב(‬
‫וכן ב׳טאר נ' כוסות‪.‬‬
‫בהסיבה שוזאל‪ ,‬כי הסיבת ימין‪ ,‬על‬
‫פניו‪ ,‬או על נביו אין זו הסיבה )פסחים קח‪,‬‬
‫א וכפי׳ הרמב״ם הלי הומ״צ פ״ז ה״ח(‪.‬‬
‫ורחץ‬
‫ודהץ ו ו מ ״ י ואיוו ‪ v a n‬כי הבא לאכול‬
‫דבר שטיבולו במיטקה צריך נט״י תחלה‬
‫)פסהים קטו‪ ,‬א( בלא ברכה כי ספק ברכות‬
‫להקל )שו״ע רבינו סי׳ קנח ם״ג(‪ .‬ואף מי‬
‫׳טאינו נזהר בזה כל ה׳טנה — נט״י והוא‬
‫כאחר מיטאר שנויים שעושין בליל זה כדי‬
‫שישאלו )ח"׳ סתע״נ םקכ״ח(‪,‬‬
‫בדפיס ווסל כוי כרי להתמ׳' התינוקות‪,‬‬
‫שיאיו עושים כזה בכל ימות השנה )פסחים‬
‫קי״ר‪ ,‬א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫פוזזה וויויוו כי נם זה דיו להחמי׳‬
‫התינוקות‪ ,‬ואז לכל הריעות לא יתחייב לברך‬
‫אחריו בנ״ר )שו״ע אדה״ז םתע״נ םט״ו‬
‫וסי״ח(‪.‬‬
‫ויסבול — ואח״כ — ויברר‪ .‬כדי לתכוף‬
‫הברכה להאכילה בכל מה ראפיטר )ח״י‬
‫סתע״ה םק״ה(‪ .‬והא רבםעודת כל השנה‬
‫מברך המוציא ואה״ ב טובי במלח‪ ,‬הוא משום‬
‫דמביך קודם שפורס )בדי שיברך על הגדולה(‪.‬‬
‫גסי סלה או הוסץ‪ ,‬תור״ה מטבל )פסחים‬
‫קיר‪ ,‬א( כתב בחומץ או במים ומלח א י ל בסי׳‬
‫בחרוסת‪ ,‬דכיון דבטייול שני חרוסת מצוה‬
‫— לאחר שמייא כריסו ממנו יביאנה למצוה‬
‫אתמהה )יא״יט שם(‪.‬‬
‫י‬
‫בה\‪ ,‬לכאורה כצ״ל ביטני וואוי״ן‪ ,‬ולא‬
‫בוא״ו יו״ר‪ .‬וכן בב״מ‪.‬‬
‫יכ\י\ להוציא גנז הסרור‪ .‬כ׳ אין אמידת‬
‫ההגדה ובו׳ חיטובים הפסק והיסח הדעת‬
 ‫פ ס ח‬
‫ואוהבהו‪ ,‬כתוב המדבר בוטן ריצי״מ )שיחות‬
‫חה״פ תש״ד(‪.‬‬
‫הב\ גטואל ווה ושהוה‪ ,‬בסי׳ הישנים הי׳‬
‫נ״ב גירםא ‪ :‬הב\ שואל וזוז )שיחות חה״ם‬
‫תש״נ אות ה(‪.‬‬
‫וזה ושתוה כוי )משנה פסחים קטז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אוו‪ .‬האל״ף קמוצה‪.‬‬
‫וזנובילי\‪ ,‬וזצה‪ ,‬וזו ו ר‪ .‬ו‪1‬יגזובי\‪ ,‬בסדר זה הוא‬
‫במשנה שבירושלמי רי״ף ורא״ש )אב?‬
‫שתי קושיות האחרונות הסרות שם‪ .‬והגהת‬
‫הב״ה ברי״!־ צ״ע( בסי' רע״נ )בכח״י‬
‫ב״מ( בסי׳ רם״נ‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬טור‪ ,‬אבודרהם‬
‫)מרמקדימין פי׳ קושית ווגזבילי\ לפי' שאר‬
‫ירקוה( זבח פסח למהד״י אברבנל‪ ,‬פע״ח‪ ,‬סי'‬
‫האריז״ל‪ ,‬מ״ח ועוד‪ .‬וכ׳׳ח בהגדה הראשונה‬
‫שבדפוס )שונצינו ‪ .(1485‬וזהו מתאים לסדרם‬
‫בליל זה ‪ :‬טיבול )עב״פ הראשון שהוא אינו‬
‫אלא להתמי' את התינוקות(‪ ,‬מצה‪ ,‬מדור‪,‬‬
‫וקושית ‪1‬זנזובי\ אינה בכלל הנ״ל‪ ,‬כי נתוםפה‬
‫זמן רב אהרי קושיות הראשונות‪ ,‬היינו‬
‫כשחדלו מלאכול בהסיבה כל השנה‪ .‬ולבן לא‬
‫נזכרה במשנה וגמרא )הנר״א‪ .‬ופירושו צע״ג‪,‬‬
‫כי ברמב״ם הל׳ חו״מ פ" ח ח״ב הביא‬
‫הושית מסובין ונם קושית בולו צלי‪ ,‬הרי‬
‫דהיו שואלים מסובין גם בזמן ביהם״ק( ולב!‬
‫באה ג״כ כסוף כל הקושיות לכל הדעות‪ ,‬ועיין‬
‫בפע״ח אשר סדר הנ״ל מתאים לסדר העולמות‬
‫מלמטה למעלה‪ :‬עשי׳ יצירה בריאה אצילות‬
‫שתי פטוזינז‪ .‬אף שמטכילין נ״פ —‬
‫טבילת המרור והחזרת דכורך כאחד חשיבי‬
‫)ט״ז םחע״ה(‪.‬‬
‫הלילה הוה וורוד‪ .‬אינו אומר כלו מרור‬
‫מפני שאוכלים שאר ירקות‪ ,‬בטבול ראשון‬
‫)תוד״ה הלילח פסחים שם(‪.‬‬
‫יטב כל הלילות אנו א ו כל י ן ביט ר צלי שלוק‬
‫ומבושל הלילה הזה כולו צלי )מיטנה שם(‬
‫כן היי שיואל בזמן שביהמי׳ק הי׳ קיים‪.‬‬
‫אינו •טואל על ההיוב ל־טתות ד׳ כוסות —‬
‫כי הוא מדרבנן לנמרי ואין בו רבד מן התורה‪,‬‬
‫מיטא״כ הסיבה •טחיובה במצה‪ ,‬ומטבילין —‬
‫שטיבול השני הוא במרור )מהר״ל(‪.‬‬
‫ווזהוירט הקערה \ווגלי\ הקצת הפית‪ ,‬כי‬
‫הגדה צ״ל על המצות‪ ,‬להם עוני שעוני! עליו‬
‫דברים הרבה )פסחים קטו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫טבריה וזייוו כי מתחיל בננוח מאי בגנות‬
‫רב אמ־ מתחילה עע״ז ושמואל אמד עברים‬
‫היינו )פסהים קטז‪ ,‬א( והאירנא עברינן‬
‫יתריו״הו )רי״ף ורא״ש‪ ,‬ועיי״יט פי׳ ר״ח‬
‫אבודרהם(‪ .‬וי״נ רב )סי׳ דע״נ( או י ב א‬
‫— ‪— 13‬‬
‫ע ל‬ ‫ה ג ד ה‬
‫הטעם( ונמצא בכתוב בנקוד זה )בראשית מו‪,‬‬
‫כנ‪ ,‬יחזקאל טז‪ ,‬מנ‪ .‬הגיאל ב‪ ,‬מג(‪ ,‬אבל שם‬
‫פירויטו הוה‪ ,‬ולא וה‪.‬‬
‫הא לההא כן הוא בסידור ר' עמרם גאון‬
‫יוצר ישבת הנדול לר״י טוב עלם )הובא‬
‫כתור״ה למה פסחים קטי‪ ,‬ב( מחזור ויטרי‪,‬‬
‫שה״ל ס' רי״ח‪ ,‬רמב״ם סוף הלי חו״מ‪,‬‬
‫אבורדהם ועוד‪ .‬ואף שאין זה אותו הלחם‬
‫ממיט אלא דוגמת הלחם — לישנא דקרא‬
‫הוא )שמות טז‪ ,‬לב( למען יראו את הלחם‬
‫איטר האכלתי )מ״א סתע״ג םקכ״ד עיי״ש(‪.‬‬
‫והתקינו זה המאמר בלי ארמי בדי שייבינו‬
‫נם עמי הארי! כי נתק! בעת שדברו כולם‬
‫ארמית אבל לשוה הבאה בוי הוריו בליטון‬
‫הקודש כדי יטלא יבינו הבבלים ויחשבום‬
‫למורדים במלכות )כלבו‪ ,‬וראה בשל״ה ביאור‬
‫כ״! ע״ד הסוד(‪ .‬ואין להק׳טות משאר ההנדה‬
‫שהיא בלה״ק‪ ,‬ובפרט מזה המה נשתנה שיהוא‬
‫שאלת התינוקות הוא נ״כ בלה״ק — כי חלק‬
‫הנדה זה הי׳ בבר בזמ! הבית כמובא במ׳טנה‬
‫)פסחים קטז‪ ,‬א(‪ ,‬ולהעיר אשר כסי׳ רם״ג‬
‫כל הפיםקא חיא בל׳טון ארמי )אלא שחתחלח‬
‫הפיםקא ״הא לחמא — רמצרים" אינה שם(‬
‫וברמב״ם רק לשוה הבאה )הרא׳טון( הוא‬
‫בלה״ק והשאר — ארמית‪.‬‬
‫בל רצדיג ״ ה י וינינזה‪ .‬כלומר יבוא‬
‫ויע׳טה סדר חפםח היינו מצה של מצוה ר'‬
‫כוסות וכוי ועדמ״ש רז״ל )תענית כ‪ ,‬ב( ד־‬
‫הונא כי הוה כרך ריפתא הוה פתח לבבי׳‬
‫ואמר בל מאן דצריך ליתי וליבול )אבוררהם(‪.‬‬
‫וונזלקיז הקטרה )פסחים קטו‪ ,‬ב( כרי‬
‫עדיין לא קא‬ ‫שייתמה התינוק וישאל‪:‬‬
‫אכלינ; אתו קא מיעקרי תבא מיקמן ומתוך‬
‫כך יבוא ליטאול יטאר חדברים )שם תוד״ה‬
‫כדי(‪.‬‬
‫והוזני\ לו כוס ב׳ גכמ\ הבז שואל )משנח‬
‫פסחים קטז‪ ,‬א( כאן‪ ,‬במזיגת בום שיני‪ ,‬הבן‬
‫שואל מה נשתנה עכשיו שמוונין כום שני‬
‫קורם אכילה )רש״ י ודשב״ם שם( ומתוך כך‬
‫ישאל נ״כ שיאר השאלות ולכן מוזגין הכום‬
‫קורם אמירת ההגהה אף שיאין צריך לאחזו‬
‫בידו עד שיגיע ללפיכך )שיו״ע רבינו‬
‫םתע״ג ם״א(‪.‬‬
‫ווזווגי\ לו‪ .‬תיבת לו — טעות הדפום‪,‬‬
‫ובסידור קאפוםט הראשיו! שהגיהו אדה״ז‬
‫אינה וכן השמיטה בשיו״ע שלו )שער הכולל‪,‬‬
‫וראה לעיל פיכקא קיש(‪.‬‬
‫הב\ שואל‪ .‬זה שהתינוק רוקא שואל‬
‫מעורר למעלה העני! דכי נער ישראל‬
‫ה‪1‬ציא הפךו^ ברוך הוא את־אבותיני ממ*ימם סרי‬
‫אנו ובנינו ובני בנינו ל ע ב ד י ם תינו לפךעה במצרים*‬
‫ואפילו' בלנו חכמים ב מ ו נבונים נילויו יוךעים אוד‬
‫התוךה מצוה עלינו ^ספר ביציאת מצרלם* ןכל‬
‫ז‬

‫המחנה ?ספר ביציאת מןירים חדי‪.‬זה'?ן'ש?ח ‪:‬‬

‫מ ע ^ ה ברבי אליעזר ולבי‪,‬יהושע ולבי א ל ע ך ‪5‬ן‬
‫עזךה ורבי;נקיבא ולבי טךפוןישהיוימסבים‬
‫בבני ברק יי והיו מספרים ביציאת בוגרים כל אותו‬
‫ה?|;לה_עד ^'באו'תלמידיהם ‪ np$‬לחם לבושינו‬
‫הגיע זמן קליאת ^ מ ע ‪#‬ל עחרית‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫א מ ר לביאלעזרבןעזףהחלי אניהבן שבעים שנה‬

‫ןלא זכיתי שתאמר יציאת מצר‪:‬ם בלילות עד‬
‫^ךךשה בן זומא י ‪#‬נאמר למען תזכיר את־יום צאתך‬
‫מאלץ מיצרלם כל ימי דדך* ימי ס;יןד" ד\‪£‬ים * ל ל‬
‫ןבד חייך להביא הלילות י י וחכמים אובדים‪:‬מי חנ;ך‬
‫ד־׳עולם ה!ה י כל למי חייך להביא לימות המשיחי‪:‬‬
‫ב ת ף המקום י ברוך הוא ברוך‪5#‬תן תורה לעמו‪.‬‬
‫לאראלי ?רוך הוא מ נ ד אךבעה בנים דיברה‬
‫תורה י אחד חכם י ואחד ר)צע י"ואחד ת ם י ואחד‬
‫‪#‬אינו;ודע ל‪#‬אול‪:‬‬
‫חכם מה הוא אומר מה הערת והחקים והמשפטים‬
‫א‪#‬ר צוה‪:‬הוה אלהינו את?ם ואף'אר<ה אמור‬
‫לו בהלכות הפסה אץ"מפטירץ אחר הפסה אפיקומן‪:‬‬
‫ףמןן*‬ ‫« י ל ‪.‬‬ ‫»> י נ ו ־ ‪ 0‬ש> ג ‪ .‬ב(‬
 ‫‪ s‬ם ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫להרמב״ם מ״ע תנ״ז)טיט א״ כ‬ ‫בםהמ״צ‬ ‫גם‬ ‫אלו‬ ‫בד״ס‬ ‫ועיין‬ ‫ה״ד‪.‬‬ ‫פ״ז‬ ‫חום״צ‬ ‫הל׳‬ ‫)הה״מ‬
‫למהר״י‬ ‫פסח‬ ‫בזבח‬ ‫׳טבהיבורו(‪,‬‬ ‫בהגרה‬ ‫•טפיר‬ ‫אתי‬ ‫וא״כ‬ ‫היינו‬ ‫עבדים‬ ‫אומד‬ ‫לפסחים(‬
‫הגר״א‪.‬‬ ‫יעקב‪,‬‬ ‫קול‬ ‫סי׳‬ ‫טייח‪.‬‬ ‫פע׳׳ח‪,‬‬ ‫אברבנל‪,‬‬ ‫והלכתא‬ ‫באיסורי‬ ‫כרב‬ ‫הלכתא‬ ‫כי‬ ‫מנהננו‬
‫סוף‬ ‫)מכילתא‬ ‫ביצי״וז‬ ‫טליוו למפר‬ ‫וזצוה‬ ‫—‬ ‫להנצי״ב‬ ‫יטפר‬ ‫אמרי‬ ‫בם׳‬ ‫)ומיט״פ‬ ‫כרבא‬
‫יטם‬ ‫מוכרח‬ ‫אין‬ ‫אבל‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫מא‪,‬‬ ‫זח״ב‬ ‫בא‪.‬‬ ‫סותר‬ ‫׳טהוא‬ ‫תמוה‪,‬‬ ‫—‬ ‫עע״ו‬ ‫מתחלה‬ ‫פיםקא‬
‫חו״מ‬ ‫ר מ ב ״ ם הל׳‬ ‫—‬ ‫פסח דוקא‬ ‫על ליל‬ ‫דקא׳‬ ‫חנ״ל‪,‬‬ ‫ורא״׳ט‬ ‫אבודרחם‬ ‫ר״ח‪,‬‬ ‫ברי״ף‪,‬‬ ‫לם״יט‬
‫כ״א‪.‬‬ ‫מ'‬ ‫החינוך‬ ‫ס׳‬ ‫מ״א‪.‬‬ ‫מ״ע‬ ‫םמ״ג‬ ‫רפ״ז‬ ‫מסדר‬ ‫הקרים‬ ‫ולב!‬ ‫להזכירם(‪,‬‬ ‫לו‬ ‫הי'‬ ‫ועכ״פ‬
‫פ ס ח ועור(‪.‬‬ ‫הל׳‬ ‫בר״ט‬ ‫רבינו‬ ‫המסופר‬ ‫ענין‬ ‫כי‬ ‫אף‬ ‫הייוו‬ ‫טבריגו‬ ‫ההנדה‬
‫זו)מדאורייתא‬ ‫במצוה‬ ‫חייבות‬ ‫ניטים‬ ‫ואף‬ ‫קרם‬ ‫אבותינו‬ ‫היו‬ ‫עוע"!‬ ‫מתחלה‬ ‫בפיםקא‬
‫מגילה‬ ‫יטאף‬ ‫בתור״ה‬ ‫ולר״י‬ ‫החינוך‬ ‫לרעת‬ ‫—‬ ‫)אבודרהם(‪.‬‬ ‫היינו‬ ‫עבהים‬ ‫•טל‬ ‫למאורע‬
‫או‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫ל״ח‪,‬‬ ‫סוכה‬ ‫מי‬ ‫תוה׳׳ה‬ ‫ועיי;‬ ‫א‪.‬‬ ‫ר‪.‬‬ ‫ובודוט ופיו״‪,‬‬ ‫ה ״ ו ו גוי א ל ק י ו ו ג ו י‬ ‫טברינז‬
‫ט״ו‬ ‫ם״ק‬ ‫םתע״נ‬ ‫יוסף‬ ‫ברכי‬ ‫ראה‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫ובהוספות‬ ‫בא(‬ ‫ו‪,‬‬ ‫)דברים‬ ‫הכתוב‬ ‫על‬ ‫מיוסר‬
‫רבינו‬ ‫דעת‬ ‫מיטמע‬ ‫וכן‬ ‫בארוכה‪,‬‬ ‫פסח‬ ‫וב׳טבח‬ ‫בקרא‪.‬‬ ‫•טאינם‬ ‫וגוו״‬ ‫ובורוט‬ ‫אלקיוו‪.‬‬ ‫התיבות‬
‫בית‬ ‫בס׳‬ ‫ונם‬ ‫םב״ה‪.‬‬ ‫תעב‬ ‫סי׳‬ ‫•טלו‬ ‫ב׳טו״ע‬ ‫—‬ ‫הביאור‬ ‫האדיו״ל‬ ‫וסי'‬ ‫מ״ת‬ ‫בפע״ח‬ ‫וראה‬
‫—‬ ‫להמנ״ח‬ ‫ם״ל‬ ‫— וכן‬ ‫רפטורים‬ ‫דקם״ד‬ ‫דור‬ ‫רא״ח‪.‬‬ ‫הסוד ובסי' דיינו !"ל נ ת ב א ר ע ״ פ‬ ‫ע״ר‬
‫מגיד‬ ‫ם׳‬ ‫ראה‬ ‫הפנים‪.‬‬ ‫לחם‬ ‫בספרו‬ ‫כו‬ ‫חזר‬ ‫ע״פ‬ ‫גם‬ ‫מובן‬ ‫לאלקיוו‬ ‫ונוו״‬ ‫ובורוט‬ ‫ויטייכוח‬
‫מ״ב(‪.‬‬ ‫ם׳‬ ‫דבריו‬ ‫)ב״ר‬ ‫הרין‬ ‫מרת‬ ‫על‬ ‫מורה‬ ‫אלקימ‬ ‫איטר‬ ‫מרו״ל‬
‫טעמים‬ ‫וכמה‬ ‫זו‪,‬‬ ‫מזווה‬ ‫על‬ ‫מברכין‬ ‫ואין‬ ‫א‬ ‫ו'‪,‬‬ ‫)ברכות‬ ‫׳טמאי‬ ‫יד‬ ‫היינו‬ ‫וורוט‬ ‫םפי״ב(‬
‫באמירת‬ ‫יצא‬ ‫כבר‬ ‫כי‬ ‫בזה‪:‬‬ ‫נאמדו‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫ג‪,‬‬ ‫נזיר‬
‫מפני‬ ‫׳טבקרויט‪,‬‬ ‫וזלוו־ינו‬ ‫לילייאוו‬ ‫ונר‬ ‫—‬ ‫בוו‪1‬ריגן‬ ‫—‬ ‫קיטה‬ ‫מלך‬ ‫—‬ ‫לפרווה‬
‫לפניי‬ ‫׳טמברכין‬ ‫יטמע‬ ‫בקריאת‬ ‫׳טנפטרת‬ ‫דמו‬ ‫)יל״׳ט‬ ‫מיטם‬ ‫לבר! ה‬ ‫יכול‬ ‫עבד‬ ‫היי‬ ‫יטלא‬
‫כדבור‬ ‫ואפילו‬ ‫יטעור‬ ‫לה‬ ‫מ פ נ י •ט א י ן‬ ‫ולאחרי'‪,‬‬ ‫רסט(‪.‬‬
‫ובפרט‬ ‫יוצא‪ ,‬מפני יטכולה ב ר כ ה ויטבח‬ ‫בעלמא‬ ‫וצ״ע‬ ‫הוזצרימ‪.‬‬ ‫נאמר‬ ‫בכתוב‬ ‫—‬ ‫הגטם‬
‫מתקנין‬ ‫ואין‬ ‫נאלני‬ ‫איטר‬ ‫ברכת‬ ‫בה‬ ‫׳טתקנו‬ ‫היטינוי‪.‬‬ ‫טעם‬
‫—‬ ‫בהפסק‬ ‫המצוה‬ ‫ל ב ר כ ה ‪ ,‬מ פ נ י ׳טעו׳טה‬ ‫ברכה‬ ‫לפרטה‪.‬‬ ‫הייוו‬ ‫ווטוטבריס‬ ‫כוי‬ ‫אוו‬ ‫הדי‬
‫ובמ״יט‬ ‫זה‬ ‫בכגון‬ ‫מברכיו‬ ‫— ואין‬ ‫וכוי‬ ‫אכו״־ט‬ ‫אלא‬ ‫מיטה‪,‬‬ ‫׳טבימי‬ ‫לפרעה‬ ‫הבונה‬ ‫אין‬ ‫כמובן‬
‫ריטב״א‪,‬‬ ‫הלקט‪,‬‬ ‫׳טבלי‬ ‫)רי״ף‪,‬‬ ‫כוסות‬ ‫ד'‬ ‫לעני!‬ ‫פרעה‬ ‫כללי‪:‬‬ ‫ביטם‬ ‫נקראו‬ ‫מצרים‬ ‫מלכי‬ ‫׳טבל‬
‫טעמים‪.‬‬ ‫ועוד‬ ‫•ט״פ(‬ ‫מע״נ‪,‬‬ ‫המ־טנה‬ ‫׳טכימ־‬ ‫ואף‬ ‫א(‪.‬‬ ‫ל״ד‪,‬‬ ‫תהלים‬ ‫)ריט״י‬
‫יצי״מ‬ ‫להזכיר‬ ‫התורה‬ ‫מ!‬ ‫•טמצוה‬ ‫ואף‬ ‫)וכקויטית‬ ‫זה‬ ‫מנהנ‬ ‫בטל‬ ‫כבי‬ ‫ההנרה‬ ‫וסדור‬
‫ב‪.‬‬ ‫יב‪,‬‬ ‫)ברכות‬ ‫ובלילה‬ ‫ביום‬ ‫יום‬ ‫בכל‬ ‫בנוסח‬ ‫לפרטה‬ ‫תיבת‬ ‫היטמיט‬ ‫ולכן‬ ‫האבודרהם‪.‬‬
‫רבינו‬ ‫•טו״ע‬ ‫ה׳׳נ‪.‬‬ ‫פ׳׳א‬ ‫ק״יט‬ ‫הל׳‬ ‫רמב״ם‬ ‫׳טבטל‬ ‫—‬ ‫׳טלנו‬ ‫נוסה‬ ‫לתרץ‬ ‫—‬ ‫י״ל‬ ‫ההנדה(‬
‫ביניהם‪,‬‬ ‫לחלק‬ ‫ייט‬ ‫ועור(‬ ‫ס״ז‬ ‫ר״ס‬ ‫או״ח‬ ‫מגדולתה‪ .‬ואחייב‬ ‫מצרים‬ ‫׳טביצי״מ ירדה‬ ‫מפני‬
‫גם‬ ‫יוצא‬ ‫דבכ״י‬ ‫א(‬ ‫מדאורייתא ‪:‬‬ ‫ונם‬ ‫אהרים‪.‬‬ ‫בעליות ויריהות ונם נכב־טה ע״י‬ ‫היתה‬
‫מנילה‬ ‫)ראה‬ ‫בעלמא‬ ‫ובעיון‬ ‫ביב‬ ‫בזכירה‬ ‫אבותיוו‬ ‫א ה‬ ‫הקב״ה‬ ‫הוצי‪11‬‬ ‫לא‬ ‫אלו‬ ‫אבל‬
‫רכן‬ ‫הי״ל‬ ‫י״ג‬ ‫סו״ם‬ ‫וב־טאג״א‬ ‫א‪.‬‬ ‫יה‪,‬‬ ‫)להעיר‬ ‫בתוקפה‬ ‫ניטארת‬ ‫היתה‬ ‫הוזצדינז‬
‫׳טקו״ט‬ ‫דיל!‬ ‫ליט״ם‬ ‫ואפילו‬ ‫הספרא‪,‬‬ ‫רעת‬ ‫הוא‬ ‫ממצרים‬ ‫י־טיאל‬ ‫כיטיצאו‬ ‫יל‪:‬‬ ‫דמו‬ ‫מיל׳״ט‬
‫דרק‬ ‫וי״ל‬ ‫ננעלו‪,‬‬ ‫לא‬ ‫תירוצים‬ ‫ויטעדי‬ ‫יטם‪,‬‬ ‫׳טולט‬ ‫פרעה‬ ‫כוי‬ ‫מצרים‬ ‫׳טל‬ ‫מלכותן‬ ‫בטלה‬
‫ואבמ״ל(‪,‬‬ ‫ברבור‪.‬‬ ‫בכ״י‬ ‫חייבוהו‬ ‫מדרבנן‬ ‫יטל‬ ‫כבודן‬ ‫ביטביל‬ ‫כוי‬ ‫סופו‬ ‫ועד‬ ‫העולם‬ ‫מסוף‬
‫הייה‬ ‫לבנך‪.‬‬ ‫והגרה‬ ‫•טנאמד‬ ‫פסח‬ ‫בליל‬ ‫מיטא״ב‬ ‫היו‬ ‫המלוכה‬ ‫ומנהגי‬ ‫הנימוסים‬ ‫וכל‬ ‫ייטיאל(‬
‫בכ״י די‬ ‫ב(‬ ‫—‬ ‫יטם(‪.‬‬ ‫מנ״ח‬ ‫)ראה‬ ‫רוקא‬ ‫ברבור‬ ‫׳טהיו‬ ‫מה‬ ‫לתרץ‬ ‫כ;‬ ‫צ״ל‬ ‫וע״כ‬ ‫ניטמ־ים‪.‬‬
‫וברמב״ם‪:‬‬ ‫המיטנה‪.‬‬ ‫ובל׳‬ ‫בעלמא‬ ‫בזכייה‬ ‫—‬ ‫האבוריהם‬ ‫נוסח‬ ‫לפי‬ ‫נם‬ ‫—‬ ‫אומדים‬
‫•טצ״ל‬ ‫בפסח‬ ‫מיטא״כ‬ ‫יצי״מ‪,‬‬ ‫להוכיר‬ ‫מצוה‬ ‫•טבטלה‬ ‫בזמן‬ ‫אף‬ ‫בוזצוי^‪,‬‬ ‫היינו‬ ‫מיטועבד־ם‬
‫מהדי״ה‪,‬‬ ‫סי'‬ ‫פסח‪,‬‬ ‫•טבח‬ ‫נסים‪,‬‬ ‫)מע־טה‬ ‫ספוד‬ ‫מצדים‪.‬‬ ‫מלכות‬
‫ברי״ף‬ ‫בן‬ ‫ר״מ‬ ‫אבל‬ ‫ועור‪.‬‬ ‫ח‬ ‫ינ‪,‬‬ ‫בא‬ ‫מלבי״ם‬ ‫וזטטוה‬ ‫כולוו הבוזינו בו׳ וראי' לזה ‪:‬‬ ‫ואפילו‬
‫ג(‬ ‫—‬ ‫יטם(‪.‬‬ ‫ומנ״ח‬ ‫במע״נ‬ ‫וכמי״ט‬ ‫וריטב״א‬ ‫בוי‪.‬‬ ‫אליטור‬ ‫ברבי‬
‫לבן‬ ‫תיטובה‬ ‫בדרך‬ ‫׳טצ״ל‬ ‫נוסף‬ ‫׳טבפסח‬ ‫׳״מ‬ ‫אומרים‬ ‫בולוו יודטיגו ואין‬ ‫ובווים‬ ‫כולוו‬
‫בס׳‬ ‫קצת‬ ‫וביים‬ ‫יט״פ‪,‬‬ ‫)מנ״ח‪,‬‬ ‫לאח־‬ ‫או‬ ‫בתניא‬ ‫הובא‬ ‫הלקט‬ ‫ביטבלי‬ ‫וכ״כ‬ ‫וקויבו‪,‬‬ ‫בולוו‬
‫כ״ר‬ ‫כלל‬ ‫הדא״יט‬ ‫•טו״ת‬ ‫ג״ב‬ ‫ועיין‬ ‫החינוך‪.‬‬ ‫אף‬ ‫אלקבץ‪,‬‬ ‫למהד״יט‬ ‫הלוי‬ ‫ובברית‬ ‫רבתי‪.‬‬
‫׳טו״ע‬ ‫רמב״ם‪,‬‬ ‫ריטב״א‪,‬‬ ‫ברי״‪•,‬־‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫ם׳׳ב‪.‬‬ ‫׳טלו‬ ‫בהנרה‬ ‫אעפ״ב‬ ‫הנוסחאות‪,‬‬ ‫ב׳‬ ‫׳טמיייטב‬
‫׳;׳תלוי‬ ‫אפ״ל‬ ‫ואולי‬ ‫—‬ ‫בן‪.‬‬ ‫ל״מ‬ ‫ועוד‬ ‫רבינו‬ ‫חיבות‬ ‫אין‬ ‫וקוים )יטעה״ב(‪ .‬וכן‬ ‫בולוו‬ ‫היטמיט‬

‫— ‪— 15‬‬
‫ך ש ע מה הוא אומר מה העבודה הזאת ל‪5‬ס* להם‬
‫ולא לו * ולפי להוציא את״ע*ימו מן הכלל‬
‫‪1‬‬
‫כפר בעקר ואף' אתה הקהה את־^ניו)אמר לו‬
‫בעבור זה עשה יהוהלי בצאתי ממצרים * ליי ולא לו‬
‫אלו היה ‪#‬ס לא היה נגאל‪:‬‬
‫•‪TJ‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬
‫תם מה הוא אומר מה זאת‪/‬ואמרת אליו ‪1‬י^)זק;ד‬
‫הוציאנו יהוה ממצרים מבית'עבדים‪:‬‬
‫״ ‪•T‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫־ • ‪ :‬־‪• 1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪IT‬‬

‫ולאינו יודע לשאול אי] ג*תח לו שנאמר ררזגךרן‬

‫לבנןז ביום ההוא לאמיר בעבודזהעשה;הוה‬
‫לי בצאתי ממהרים ג‬
‫;כול מראשי הליש תלמוד לומר ביום ההוא אי ביום‬
‫ההוא יכול מבעוד יום תלמוד לומר בעבור זה *‬ ‫ז‬

‫בעבור זה לא אמךתי אלא ב‪$‬עה ע!‪:‬ש מצה ומרור‬

‫יי מנחים לפניןז‪:‬‬
‫מ ^ ח ל ה עובלי עבורה זרה היו אבותינו ועכשו‬
‫קרבנו המקום לעבךתו •י שנאמר ו^מר‬
‫‪,‬יהושע אל־כל־העם כרר־אמר והודי אלהי‪.‬יעזךאל‬
‫בעבר הנהר יקבואבותיבם מעולם תרח אבי אברהם‬
‫ואבי;חור ר ע ב ת אלהים אחרים‪:‬‬
‫ו א ק ח את־אביבם את־אבךהם מעבר הנהר ואולןז‬
‫אותו בכל־ארץ בנען וארב את־זלעו ואתן"לו‬
‫אתל^חק‪ :‬ואתן לי?חק אתדעקב' ואת־ע^ו ואת!‬
‫לעעןי‬ ‫* י ״ י נ ״ קי״‬
‫( י ‪ K‬שש ג‬ ‫נ‪.‬‬ ‫‪ ecw‬נ ו‬ ‫ן ( מ « י ו • י ( « ‪ 0 :‬י ו ‪ -‬ה(‬ ‫א( ‪• 5PW‬נ © ‪ • 66 (1 .‬נ » ו ‪.‬‬
‫ו( ‪ cc DC‬ד‬

‫— ‪— 16‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫יצ ל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫שברמב״ם‪,‬‬ ‫הנדה‬ ‫רי״ח‪.‬‬ ‫ם׳‬ ‫השלם‬ ‫הלקט‬ ‫בםהמ״צ‬ ‫שהביא‬ ‫במכילתא‬ ‫הגרסאות‪:‬‬ ‫בשתי‬
‫וא״כ‬ ‫ראב״ע‬ ‫להנז‬ ‫אמר‬ ‫רומא(‬ ‫מחזור‬ ‫אע״פ‬ ‫לבנך‬ ‫והגרת‬ ‫כ'‪:‬‬ ‫קנז‬ ‫מ״ע‬ ‫להרמב״ם‬
‫ואפילו‬ ‫—‬ ‫הקודמת‬ ‫פיסקא‬ ‫המשך‬ ‫הוא‬ ‫מנין‬ ‫אהרים‬ ‫לבי;‬ ‫בינו‬ ‫בוי‬ ‫שואלך‬ ‫שאינו‬
‫במסיבת‬ ‫זה‬ ‫שהיי‬ ‫לפרש‬ ‫יש‬ ‫נ״כ‪,‬‬ ‫לגידסתנו‬ ‫ביוו‬ ‫כ'‪:‬‬ ‫דרשב״י‬ ‫במכילתא‬ ‫אבל‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫ת״ל‬
‫שסידרו‬ ‫מה‬ ‫בפשיטות‬ ‫ומובן‬ ‫—‬ ‫ברק‪,‬‬ ‫בני‬ ‫כוי(‪.‬‬ ‫ת״ל‬ ‫מנין‬ ‫אהדים‬ ‫לבין‬ ‫בינו‬ ‫טלווזיו‬ ‫לבי\‬
‫ציצית‬ ‫בם׳‬ ‫שמדברת‬ ‫אף‬ ‫בהנהה‪,‬‬ ‫זו‬ ‫משנה‬ ‫במני!‬ ‫נימנה‬ ‫רפסה‬ ‫יצי״מ‬ ‫ספור‬ ‫ד(‬ ‫—‬
‫יום‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫אותה‬ ‫שאומרים‬ ‫בה״ג‬ ‫הרם״נ‬ ‫אשר‬ ‫)ולהעיר‬ ‫וכנ״ל‬ ‫המצות‬
‫באת‬ ‫מ מ ש ‪ ,‬כי‬ ‫זקן‬ ‫טובטיגי טווה ו ל א‬ ‫כב\‬ ‫העשין‬ ‫במנין‬ ‫מנוהו‬ ‫לא‬ ‫נבירול‬ ‫ב;‬ ‫ור״ש‬
‫בן‬ ‫והוא‬ ‫נשיא‬ ‫שמינוהו‬ ‫ביום‬ ‫שיבה‬ ‫עליו‬ ‫םחמ״צ‬ ‫על‬ ‫בביאור‬ ‫בזה‬ ‫ועיי!‬ ‫שלהם‪.‬‬
‫ולפי‬ ‫א(‪,‬‬ ‫כת‪,‬‬ ‫)ברבות‬ ‫שנה‬ ‫עשרה‬ ‫שמונה‬ ‫משא״ב‬ ‫י״נ(‬ ‫מ״ע‬ ‫פערלא‬ ‫לרי״פ‬ ‫להרם״נ‬
‫שש‬ ‫בן‬ ‫ה״א(‬ ‫סוף‬ ‫פ״ד‬ ‫)ברכות‬ ‫הירושלמי‬ ‫שם‪,‬‬ ‫מניית‬ ‫)ראה‬ ‫לדינא‬ ‫ונפ״מ‬ ‫רכ״י‪,‬‬ ‫הזכירה‬
‫י״נ‬ ‫בן‬ ‫—‬ ‫האבודרהם‬ ‫ולנירםת‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫עשרה‬ ‫סו״ס‬ ‫או״ח‬ ‫השולחן‬ ‫ערוך‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ברבות‬ ‫צל״ח‬
‫במכילתא‬ ‫גם‬ ‫זה‬ ‫בטיי‬ ‫נמצא‬ ‫}אבל‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫אינה‬ ‫דכ״י‬ ‫זכירה‬ ‫ה(‬ ‫—‬ ‫ועור(‪.‬‬ ‫ס״ז‬
‫שנה‪.‬‬ ‫פ׳‬ ‫כנן‬ ‫שם‬ ‫וביל״ש‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ינ‪,‬‬ ‫לשמות‬ ‫ב(‬ ‫י״ב‪,‬‬ ‫)ברכות‬ ‫בןיזומא‬ ‫לדעת‬ ‫לימוה״מ‬
‫יהושע(‪,‬‬ ‫בר׳‬ ‫ושניהם‬ ‫כמותו‪.‬‬ ‫הלכה‬ ‫שם(‬ ‫המשנה‬ ‫נ״כ‬ ‫)ראה‬ ‫ולב״פ‬
‫בל‬ ‫במשך‬ ‫היא‬ ‫המצוה‬ ‫פסח‬ ‫בליל‬ ‫ו(‬ ‫—‬
‫אנשי‬ ‫עם‬ ‫שהשתדלתי‬ ‫טווה‪,‬‬ ‫ט׳‬ ‫בב\‬
‫שכבר‬ ‫אף‬ ‫לראב״ע(‬ ‫—‬ ‫חצוח‬ ‫עד‬ ‫לאו‬ ‫דלילה‬
‫אמירת‬ ‫לחיוב‬ ‫הרמז‬ ‫לדעת‬ ‫וביתי‬ ‫לא‬ ‫ההבמה‬
‫דאם‬ ‫—‬ ‫בכ״י‬ ‫משא״כ‬ ‫הלילה‪,‬‬ ‫בת־לת‬ ‫ספד‬
‫נצהתי‬ ‫—‬ ‫וביתי‬ ‫או‬ ‫שם(‪.‬‬ ‫ופיה״מ‬ ‫כוי‬
‫מדרבנן(‬ ‫)ונם‬ ‫מצוה‬ ‫מצינו‬ ‫לא‬ ‫פ״א‬ ‫הזכיר‬
‫)ררע״ב(‪.‬‬
‫צ״ע‪.‬‬ ‫ועדיין‬ ‫עור‪.‬‬ ‫להזכיר‬
‫נ(‪.‬‬ ‫טו‪,‬‬ ‫)דברים‬ ‫תובור‬ ‫לויט\‬
‫ישנה כבר‬ ‫ב ר ב י א ל י ט ו ר ‪ .‬פ י ס ק א זו‬ ‫העשה‬
‫של‬ ‫םינכען‬ ‫יר‬ ‫כתב‬ ‫בגליו!‬ ‫הלילות‬ ‫להביא‬
‫בתור״ה‬ ‫ונזכרת‬ ‫רע״ג‬ ‫של‬ ‫הנדה‬ ‫בסדר‬
‫ובשום‬ ‫הלילות"‪.‬‬ ‫להביא‬ ‫״כי•‬ ‫הגירכא‬ ‫הש״ס‬
‫)ע״ו‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫וד״ה‬ ‫א(‬ ‫ק״ה‪,‬‬ ‫)כתובות‬ ‫דחשינ‬
‫להביא‬ ‫חייך‬ ‫ימי‬ ‫״כר‬ ‫לע״ע‬ ‫מצאתי‬ ‫לא‬ ‫מ׳יא‬
‫לאגרת‬ ‫מקומה‬ ‫מציין‬ ‫ובתום׳‬ ‫א(‪.‬‬ ‫מ״ה‪,‬‬
‫הלילות״‪.‬‬
‫ודאה‬ ‫מדרש‪.‬‬ ‫בשום‬ ‫מצאתי׳‬ ‫ולע״ע לא‬ ‫הפנוה‪,‬‬
‫דאין‬ ‫ום״ל‬ ‫זומא‬ ‫בן‬ ‫על‬ ‫וחולקין‬ ‫והב״א‬ ‫בר״ג‬ ‫זו‬ ‫כעין‬ ‫מעשיה‬ ‫דפםחים‬ ‫םפ״י‬ ‫תוספתא‬
‫המשנה‪.‬‬ ‫נ״ב‬ ‫)דאה‬ ‫בלילות‬ ‫יצי׳׳מ‬ ‫מזכירי!‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫הלילה‬ ‫כל‬ ‫הפסח‬ ‫בהלכוח‬ ‫שעסקו‬ ‫בלוד‬
‫מפרשים‬ ‫ויש‬ ‫פ״ו(‬ ‫חהמ״צ‬ ‫שע־‬ ‫פע״ה‬
‫מקדים‬ ‫ו ר ט ״ ק ור״וץ‪,‬‬ ‫וראבי‪-‬ט‬ ‫ודיי‬ ‫בר״ א‬
‫מזכידין‬ ‫ולב״ע‬ ‫ביין‬ ‫על‬ ‫וזוגזיבייגז‬ ‫דהימים‬
‫מיוחסת‬ ‫ממשפהה‬ ‫שהי׳‬ ‫מפני‬ ‫לרע״ק‬ ‫ראב״ע‬
‫ועור(‬ ‫צל״ח‬ ‫של״ה‪,‬‬ ‫פסח‪,‬‬ ‫)זבח‬ ‫בלילות‬ ‫יצי״מ‬
‫שמקדים‬ ‫שם(‪ .‬וי״ל ד ה א‬ ‫)תום' כ ת ו ב ו ת‬ ‫ונשיא‬
‫דלבן‬ ‫הם‪,‬‬ ‫מחולקים‬ ‫זה‬ ‫לפירוש‬ ‫גם‬ ‫ורבאורה‬
‫הוא‬ ‫שם(‬ ‫בע״ז‬ ‫התום׳‬ ‫)וכקושית‬ ‫לר״ט‬ ‫רע׳יק‬
‫ואחד בלילה‪,‬‬ ‫ביום‬ ‫חיובים ‪:‬אחר‬ ‫ב׳‬ ‫הם‬ ‫זומא‬
‫מרא‬ ‫הוא‬ ‫שדעי׳ק‬ ‫ברק‬ ‫בבני‬ ‫זה‬ ‫שאירע‬ ‫מפני‬
‫ח י ו ב א ' ׳‪:‬יזמנו‬ ‫הוא‬ ‫לחכמים‬ ‫אבל‬ ‫ק"שי‪.‬‬ ‫ובמו‬
‫אינו‬ ‫ובכ״ז‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫לב‪,‬‬ ‫)סנהדרין‬ ‫שם‬ ‫דאהרא‬
‫ואב״מ‪.‬‬ ‫ובלילה‪.‬‬ ‫ביום‬
‫כי‬ ‫לר״א‪,‬‬ ‫שב!‬ ‫ומבל‬ ‫יהושע‪,‬‬ ‫לר׳‬ ‫מקדימו‬
‫בסי'‬ ‫הנירםא‬ ‫היא‬ ‫)ין‬ ‫בוי‬ ‫הוזקונו‬ ‫בדור‬ ‫שאף‬ ‫ר״ט‬ ‫משא״כ‬ ‫רע״ק‪,‬‬ ‫של‬ ‫רבו‬ ‫היי‬ ‫ר״י‬
‫מתהיל‬ ‫הוא‬ ‫עתה‬ ‫הדש״ר(‬ ‫יעב״ין‪,‬‬ ‫של״ה‪,‬‬ ‫יובן‬ ‫ובזה‬ ‫י״ל‪.‬‬ ‫)כן‬ ‫את״כ‬ ‫אבל‬ ‫רבו‬ ‫שהי׳‬
‫כוי‪,‬‬ ‫המקום‬ ‫ברוך‬ ‫ואומר‬ ‫פסוקים‪,‬‬ ‫לדרוש‬ ‫חברו‬ ‫נעשיה‬ ‫ב(‬ ‫פ״ד‪,‬‬ ‫כתובות‬ ‫הש״ס‬ ‫בטוב‬
‫ואח״כ‬ ‫ה׳ ״‬ ‫״בשם‬ ‫ואומר‬ ‫הרויש‬ ‫באדם‬ ‫וש״נ(‪,‬‬ ‫ר׳׳ט‬ ‫מעי‬ ‫סה״ד‬ ‫)ראה‬
‫ד׳‬ ‫באן‬ ‫הרי‬ ‫)אבוררהם(‪.‬‬ ‫לדרוש‬ ‫מתחיל‬ ‫מה(‪.‬‬ ‫יט‪,‬‬ ‫)׳הושיע‬ ‫עיר‬ ‫שם‬ ‫בדק‬ ‫בבוי‬
‫במצות‬ ‫חבתובים‬ ‫פסוקים‬ ‫ר'‬ ‫כנגד‬ ‫ברבור‪.‬‬ ‫הסדר‬ ‫מובן‬ ‫שיעי״ו‬ ‫העיר‬ ‫שים‬ ‫רמזייר‬ ‫וי״ל‬
‫אלא‬ ‫ברכה‪,‬‬ ‫וטעונה‬ ‫עשה‬ ‫מצות‬ ‫שהיא‬ ‫ההגרה‪,‬‬ ‫הנ״ל‬ ‫ובתוספתא‪,‬‬ ‫—‬ ‫וכנ״ל‪.‬‬ ‫אותם‬ ‫שמונה‬
‫ולאחרי'‪,‬‬ ‫לפניי‬ ‫שמברבין‬ ‫בק״ש‬ ‫שנפטרה‬ ‫ש־אף‬ ‫להשמיענו‬ ‫—‬ ‫וי׳׳ל‬ ‫בלוד‪.‬‬ ‫שהי׳‬ ‫מזכיר‬
‫כרכות‬ ‫ר'‬ ‫אלו‬ ‫עליי‬ ‫רמזו‬ ‫חיבתה‬ ‫ומתוך‬ ‫בב״ז‬ ‫פ ס ח אז‪,‬‬ ‫קרבן‬ ‫הי׳‬ ‫וא״כ לא‬ ‫בלוד‪,‬‬ ‫שהי׳‬
‫חלקט(‪.‬‬ ‫)שבל־‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫כל‬ ‫הפסח‬ ‫בהלכות‬ ‫עסקו‬

‫הקב״ה‬ ‫של‬ ‫שמו‬ ‫מ ה מבני[‬ ‫מפני‬ ‫הוזקוגו‪.‬‬ ‫דס״ל‬ ‫אף‬ ‫וראב״ע‬ ‫ר״א‬ ‫נם‬ ‫הלילה‬ ‫אותו‬ ‫כל‬
‫עולם‬ ‫של‬ ‫מקומו‬ ‫שהוא‬ ‫מקום?‬ ‫אותו‬ ‫וקוראי!‬ ‫דאכילת‬ ‫ב(‬ ‫ק״כ‪,‬‬ ‫ופסחים‬ ‫בא‬ ‫ס״פ‬ ‫)מבילחא‬
‫ט(‪.‬‬ ‫פס״ח‪,‬‬ ‫)ב״ר‬ ‫מקומו‬ ‫עולמו‬ ‫ואי!‬ ‫שפר‬ ‫אמרי‬ ‫וראה‬ ‫חצות‪.‬‬ ‫עד‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫הפסח‬
‫פ״י‬ ‫פסחים‬ ‫הירושלמי‬ ‫)ע״פ‬ ‫כוי‪,‬‬ ‫ד׳‬ ‫בוגר‬ ‫שהאריך‪.‬‬
‫הרמב״ם‪,‬‬ ‫בהנדת‬ ‫ב״ה‬ ‫בא(‬ ‫ס״פ‬ ‫מכילתא‬ ‫ה״ד‪,‬‬ ‫יש‬ ‫ועוד(‪.‬‬ ‫ב‬ ‫יב‪,‬‬ ‫)ברכות‬ ‫ר^ב״ט‬ ‫אוזר‬
‫ועור‪.‬‬ ‫יעבץ‪,‬הרש״ר‬ ‫שלייה‪,‬‬ ‫סי'‬ ‫פסח‪,‬‬ ‫זבח‬ ‫׳טבלי‬ ‫ה״ו‪.‬‬ ‫פ״א‬ ‫ברכות‬ ‫)ירושלמי‬ ‫גודםי;‬

‫— ‪— 17‬‬
 ‫פ ס ה‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫לעשו את״סר שעיר לר'שת אותו רעקיב מאיזו‬

‫ירתמצרלם‪:‬‬
‫ברוך שומר הבטחתו ל‪.‬ישךאל י ברוןלי הוא 'שהקדוש‬
‫ב ח ך הוא השב את־הקץ לעשות כמה שאמר‬
‫לאברהם אבינו ב ב ר ת בין הבתרים י ‪/‬צנאמרו;א?‪1‬ר‬
‫^אבךם יךעימדעגכי נר_‪.‬יחיה‪.‬זר עף בארץ לא להם‬
‫‪:‬‬

‫נקביהם ועני ‪ DJJK‬ארבע מאותישנה‪ :‬וגס את־הגוי‬

‫אשר‪.‬יעבדו• דןיאניכי ואחרי כן‪,‬יצאו• ברכוש גדול‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬דך למטה הטס < לנהות הסח כן כחנ האר״ ו״ל‪:‬‬

‫ןןןיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד ע מ ד‬

‫עלןנו לכלותנו'אלא'שבכל־דור ודור עומדים‬
‫עלינו לבלותנו י ןחקדוש ברוןזהוא מצילנו מידם‪:‬‬
‫•עמיל הכיש ויגלה ההת;‬

‫צ א ולמד מדרבקש לבן הארמי לעשות לנעקב‬

‫אבינו י שפרעה לאי ג‪1‬ר'אלא על הזכרים ולבן‬
‫בקש לעקור את־הכל׳'שנאמר ארמי'^בד אבי‬
‫גירד^צרןמהעגרשם בשתי מעט ויחי שם לגוי גדול‬
‫עצום ורבי‪:‬‬
‫ו ד ד מ^רלמה אנוסעל פי" הדבור י דגר שם מלמד‬
‫ש'<&‪:‬רד לעקב אבינו להשתקעבמצ‪:7‬ם אלא‬
‫לגור שם י שנאמר ויאמרו אליפרעהילגור בארץ‬
‫באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיף כי כבד הרעב‬
‫ז‬
‫בארץ בנען ועתה‪.‬לשבו נא עבדיןז בארץ ג'שן‪:‬‬
‫ב מ ת י מעט כמה שנאמר בשבעים"'נפש י י ר ת‬
‫אבותיך‬ ‫־ ‪°‬י י • י ' י י •‬
‫מ‬ ‫נד‪6‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ת‬ ‫גי&‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬
‫״ י י" '‪ °‬״ • י'‬ ‫‪r‬‬ ‫־ פ‬
‫יי ^‬ ‫‪TO‬‬
‫"י‬

‫‪is‬‬
 ‫פ ם ח‬ ‫של‬
‫יבול ‪1‬זך״ חי )נ״וז בבל הנוסחאות‪ .‬אבל‬
‫במכייתא — שמות שם — נריס שוהט אני‬
‫מר״ה(‪ — .‬אין זה מן האמירה להבן‪ ,‬אלא‬
‫מניו! שהזכיר הפסוק הביא ררז״ל עליו‬
‫בעניני הנדה ש״פ )אכוררחם(‪ .‬וי״א שגם‬
‫זה מן האמירה להאינו יורע לשאול )ז״פ‪,‬‬
‫מע״נ(‪.‬‬
‫וזיאש הדש‪ .‬וכמו שינם מרע״ה ספר‬
‫לבנ״י מ‪,‬־״ ח ;שם(‪.‬‬
‫וובטגר יונו‪ .‬שאז הוא ומן עבודת הפסח‬
‫שהזכיר בכתוב לפני זה )שם(‪.‬‬
‫וה כוי גזצה והיגר‪ .‬ואי[ לומר דמדבר‬
‫בפסח לבר וא״כ הוא מבעור יום‪ ,‬דא״כ‬
‫התיבות בטבור ווז או התיבות ביוגז ההוא —‬
‫מיותרות )ומתודצת הקושיא שבסי' •טעה״יט(‪,‬‬
‫גוצה גגורור וזיוזוינו‪ .‬בזמן הפסה היו‬
‫אומרים ‪ :‬שפסה מצה ומרור מונחים לפניך‬
‫)שבה״ל‪ .‬ועיין פדש״י עה״ח(‪ .‬אבל עבצ״ל‬
‫שנם אחד מהם די יחייכו בספור יצי״מ‪,‬‬
‫״טהרי הגדה בזמה״ז דאורייתא אף שאינו‬
‫לפסה‪ ,‬ומדור הוא רק דרבנן )פסחים קב‪ ,‬א‪.‬‬
‫וע״״ש קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ווגווזים לפויך‪ .‬ד״ל בשעה שאכילת‬
‫מצה ומדור היא מצוה‪ ,‬שע״ז אומר הכחוב‬
‫בטבור גוז‪ ,‬שאקיים מצוחיו איו‪ ,‬עשיה ה'‬
‫יי‪ .‬ולא כשהניחם מבעוד יום )ע״פ תדוה״ד‬
‫סי׳ קלז‪ .‬וראה שו״ע רבינו םתע״ג ם״נ(‪.‬‬
‫לפויך‪ .‬במכילתא וכמרריט שבל טוב‬
‫יש־ נירסא לפוין טל שגלתוך‪ ,‬וכי׳מ במאמר‬
‫ההמ־ו להרשב״ין‪ .‬וי״ל דלפי נידםא זו יודעים‬
‫אנו מיחוד הלשון ד׳טני חנאים לחייב בספור‬
‫י צ י ״ מ ‪ :‬בשעה שמחריב במרור או מצה‪,‬‬
‫ואף אהוז — מלבד התשובה שבפרשה‬
‫בשייט אצלו מ־ור או מצה‪ ,‬משא״כ לפי‬
‫ני רש תנו‪.‬‬
‫בטבור וה )שימות יג‪ ,‬ח ( ‪ ,‬כתוב בפרשת‬
‫והנה בביאור םהמ״צ להרס״ג )שם(‬
‫שאינו יודע ליטאול‪ ,‬אבל בו ו י ר ש ו ה רק‬
‫האריך בזה ומסיק דלרעת כמה ראשונים אם‬
‫אין לו מצה פטור מספור יצי״מ‪ .‬וצ״ע דהרי‪,‬‬
‫לבמה דעות‪ ,‬מה שאין מברכי[ על ההנדה‬
‫הוא מפני שיצא בבר באמירת ונר ליצי״וז‬
‫שיבנוםח הקידוש‪ ,‬כמובא לעיל‪ .‬והקידוש הוא‬
‫בשעה שאין מעה ומרור מונחים לפניו‪ ,‬כי‬
‫לא היו מביאי; ה׳טולחן עד ראגזר •טקיר׳ט‬
‫וכנ״ל‪ .‬ונם אלו הנותנים טעם אחר למה שאי!‬
‫ההנרה טעונה ביכה‪ ,‬אי! קושיא זו סיבת‬
‫מחלוקותש‪ .‬ודוחק לומר בזה כל הראוי לכילה‬
‫אין בילה מעכבת בו‪ .‬ואבמ״ל‪.‬‬
‫וזתהלה נווטי• ו נזכר בפסחים קטז‪ ,‬א‬
‫ובירושלמי יטם‪,‬‬
‫אבותיוו‪ .‬בימי תרח ומלפניו )רמב״ם‬
‫הל׳ חו״מ פ״ז ה״ר(‪.‬‬
‫— ‪— 19‬‬
‫ה ג ד ה‬
‫ובירושלמי ״נופש״ במקום ״וזוז״ ועוד כמה‬
‫׳טינוים‪.‬‬
‫גזכגז‪ ,‬רשט‪ ,‬תם‪ ,‬שאיוו יגוט לטז«\ל‪ .‬סדר‬
‫המקראות אינו כתיב כך‪ ,‬ומזכירם כדרך‬
‫חכמתם ‪ :‬חכם ואחריו רשע ׳טנם הוא חכם‬
‫ומתוך זדון לבו מרשיע ואחריו תם שיש בו‬
‫קצת חכמה לשאול )אבוררהם(‪.‬‬
‫הבוז וזה הגא — אווזר בוי רשט וזה הוא‬
‫— אומר בגי רמז‪ :‬האדם מה הוא ומהותו‬
‫הוא מנלה באמירתו )שיחות כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר שליט״א בחה״פ(‪.‬‬
‫‪1‬זה הערגה — צגה הי אלקיוג אהבם‬
‫)רבדים ו‪ ,‬ב( אתכם כלומר אתם שיצאתם‬
‫ממצרים שהיי הדבר אליכם אבל‪ ,‬על כרחך‪,‬‬
‫שאינו מוציא עצמו מן הכלל‪ ,‬כיון שאומר‬
‫אלקיוו )מחזור ויטרי(‪.‬‬
‫מכילתא‬ ‫בירושלמי‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫ולהעיר‬
‫ורמב״ם הנירסא באן אוהוו במקום אהבם‪.‬‬
‫וכן הוא בהגדה הראשונה שברפום‪.‬‬
‫ואן• אהה אוזר נוי — מלבר מה שכתוב‬
‫בפריטה‪) ,‬עברים היינו — שכבר הובא בהגדה‬
‫לעיל(‪ ,‬אמד לו אתה עוד שיאה הלכות הפסח‪,‬‬
‫ער הדבר האחרון שבו‪ ,‬שהוא אין מפטירין‬
‫כוי )זבח פסח(‪.‬‬
‫אי\ ‪1‬זפ‪0‬יירי\)פסחים קיט‪ ,‬ב( אי! נפטיי!‬
‫מן הסעודה‪ ,‬לאחד שיאכל חפםח‪ ,‬באכילת‬
‫קנוח כעורה )הרע״ב(‪.‬‬
‫להעיר א ש י בירושלמי חיטובד‪ ,‬זו היא‬
‫לבן חם‪ .‬ב׳טמחה״ר מביא נוסה שזהו‬
‫תשובת בן רשע‪.‬‬
‫וזה הטבויה )שמות יב‪ ,‬בו(‪.‬‬
‫שם — הקהה בו׳ )זבח פסה(‪.‬‬
‫התיבות בטבור וה‪ ,‬אבל ״לי ולא לו" ירש‬
‫ברשע וכאלו אומר אם אינו ענק לשאינו‬
‫י״ל הנהו עני; לרשע )זבח פסח‪ .‬אבודדהם(‪.‬‬
‫לי ולא לו‪ .‬במכילתא הוא בלשו; נוכח‪:‬‬
‫ול*‪ 1‬לך אלו היית בוי‪ .‬וכנראה מפני כבור‬
‫המסובין עיטה מסדר ההגרה •טינוי זה‪.‬‬
‫וזה גאה — טברים )׳טמות ינ‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫אה פהגז לו‪ ,‬נדל צער האב‪ ,‬ובראותו‬
‫שאי; מענה בפי בנו‪ ,‬תשיש כהו כנקבה‪ ,‬על‬
‫דרך דדז״ל )ע״פ ואם בכה את עושיה‪ .‬שימחת‬
‫הרנל(‪,‬‬
‫‪ nvra‬רו‪ ,‬מלי הכתוב )מיטלי לא‪ ,‬ח(‬
‫פתח פיך לאלם‪.‬‬
‫והגית לבור )שמות ינ‪ ,‬ח‪,(.‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫אביתיך מצרימה ועתה ש?‪7‬ך ןהוה אלהץז בכוכבי‬

‫השמןם לריב‪ :‬רהי שם לגוי קזלמד ‪#‬קף ‪.‬ישראל‬
‫סצינים'שם‪ :‬גדול עצום במה ש^אמר ו ‪ 5‬נ י ‪ :‬ש ך א ל‬
‫פרו ףשרצו וירבו רעצמו ביזאדמ^ד ותמלא הארץ‬
‫&תם‪':‬וךב כמה שנאמר ואעביר עליך ואךאך‬
‫מתבוססת בךמ‪:‬ך ו^מר לך בדמ‪:‬ך תי ואמר ל ך‬
‫בדמיך מי‪':‬ת־בה בצמח השרי׳ ?‪ TW‬נ ס ר ב י‬
‫ותגךלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכינו ושערך צמח‬
‫'ואת ערם ועריה‪:‬‬
‫ףךעו אתנו המצרים ויענונו וןד‪1‬נו ןגלינו עבדה ך ‪#‬ה‪ :‬וירעו‬
‫(‬

‫אתני המגרים ןמה ענאמר הבה נתחבמה לו פן‪.‬ירבה‬

‫ןדדה בי תיראנה מלחמה ונוסף גם הוא על־לנאינו ונלחם בנו‬
‫‪ rf?jn‬מן הארץ‪. :‬ויענונו כ^ה ‪#‬נאמר דעלימו זנליו ע‪1‬ךי מסים‬
‫למען ענתו בסבלתםידבן‪/‬גרי מקטנות לפךעחאת־פתם ואת־‬
‫רעט‪0‬ש‪:‬דתנו‪,‬עלינו עבריה קעזהבמה ענאמר ויעבדו מצריש‬ ‫ז‬
‫ח‬
‫את־־בני ל^ךאל בפךך'‪ :‬וימררו^חן\הם בעכדהיכןעה בחמר‬
‫ובלב;יס ובבל־־עבדה בשידה את כל־־עבדתם "א^ר עבדו‬ ‫‪T‬‬
‫''‪T‬‬ ‫— ‪v‬‬ ‫‪ • :‬ד ד‬ ‫»‬ ‫•י‬ ‫־ זי‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪* :‬‬ ‫״‬ ‫• ‪j‬‬

‫בהם ב פ י ך ‪:‬‬
‫ו נ צ ע ק אלץהוה אלהי אבותינו ישמע ןהוה את־‬
‫כןלנו ררא את־עמנו ואת־עמלנו ואת־לחצנו‪:‬‬
‫מזיעק אלץהוה אלתי אבותינו כמה ש^אמר דהי‬
‫ב;מים הרבים החם רמת מלך מצריןם וייאנחו בני‬
‫‪:‬‬
‫‪^:‬ךאל ‪ p‬העבדה רזעקו ותעל ישועתם אלהאלהיס‬
‫מן העברה‪:‬‬
‫ו י ש מ ע ף ע ה אתיקולנובמה ‪#‬נאמרד^מע אלוץם אידנאקתם‬
‫? ‪ .‬וו( ‪W‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ר ‪. c ( .‬׳‪ hn‬־ ו (‪•ftK.1{BK‬‬ ‫‪ « ffrp‬־ ה ו י ^ י מ י ‪ .‬ר( ‪. CC: 0r‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( }‬
‫‪i 1‬‬ ‫‪ .0‬י ל ‪ ( B E‬שש נ נ ‪ . 1‬י(‬

‫— ‪— 20‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫שויו״ט‪,‬‬ ‫קרוש‬ ‫סדר‬ ‫—‬ ‫אדבר‬ ‫יוכר‬ ‫לאח״ב‪.‬‬ ‫ביו״ד‬ ‫טכשיו‬ ‫כותביו‬ ‫יש‬ ‫—‬ ‫וטכשו‬

‫שכתב‬ ‫ומה‬ ‫ההגבהה‪.‬‬ ‫בעת‬ ‫מבוםה‬ ‫שהפת‬ ‫בימי‬ ‫הי׳‬ ‫הקירוב‬ ‫—‬ ‫)תשבי(‬ ‫צריך‬ ‫ואינו‬

‫בא‬ ‫כאן‬ ‫כי‬ ‫הוא‬ ‫ולכסות‪,‬‬ ‫כוי‬ ‫להגבי׳‬ ‫באן ‪:‬‬ ‫נם‬ ‫נמשכת‬ ‫שהפעולה‬ ‫מכיון‬ ‫אבל‬ ‫אאע״ה‪,‬‬

‫וכדלקמן‪,‬‬ ‫האריז״ל‬ ‫שכתב‬ ‫ההיווש‬ ‫להשמיענו‬ ‫ע״ז‪,‬‬ ‫להודות‬ ‫אנחנו‬ ‫נם‬ ‫מחוייבים‬ ‫ולבן‬ ‫עתה‪,‬‬

‫שבווילא‪,‬‬ ‫)אלא‬ ‫הכום‬ ‫הגבהה‬ ‫ה״ה‬ ‫והתירוש‬ ‫מזה״נ‬ ‫— )ולהעיר‬ ‫ו א ה ״ כ‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫וטכשו‪,‬‬ ‫*‪,‬ומר‬

‫הקדימו‪.‬‬ ‫ולכן‬ ‫הפת(‬ ‫לכסות‬ ‫צריך‬ ‫עי״ז‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫‪-‬ח״צ‪,‬‬

‫המוסנר‪.‬‬ ‫מאמר‬ ‫הם‬ ‫הפיוז‬ ‫ולכסות‬ ‫והתיבות‬ ‫)יהושע‬ ‫וי‪.‬‬ ‫אוזר‬ ‫בה‬ ‫כוי‬ ‫׳הושט‬ ‫ויאוזו‬
‫ישועות‬ ‫בום‬ ‫ע״ש‬ ‫הכוס‪.‬‬ ‫א ת‬ ‫להגבי׳‬ ‫דא‬ ‫ידעי‬ ‫הוו‬ ‫לא‬ ‫ישראל‬ ‫כל‬ ‫וכי‬ ‫ב—ר(‪.‬‬ ‫בד‪,‬‬
‫כשעה״כ‬ ‫שם(‪.‬‬ ‫ויעבץ‬ ‫בשל׳׳ה‬ ‫)עפמ״ש‬ ‫אשא‬ ‫ענין‬ ‫ב‪.‬‬ ‫צח‪,‬‬ ‫)זח״נ‬ ‫כו׳‬ ‫אלא‬ ‫יהושע‪,‬‬ ‫ובייש‬
‫שאין‬ ‫מפני‬ ‫להבום‬ ‫זו‬ ‫פיסקא‬ ‫שייכות‬ ‫מבאר‬ ‫במק״מ‬ ‫מבואר‬ ‫—‬ ‫הזוהר‬ ‫פי'‬ ‫לפי‬ ‫הטובה‬
‫א(‪.‬‬ ‫לה‪,‬‬ ‫)ברכות‬ ‫היין‬ ‫על‬ ‫אלא‬ ‫שירה‬ ‫אומרים‬ ‫בהנדה(‪.‬‬ ‫האריז״ל‬ ‫ובסי׳‬ ‫שם‬
‫ושבח‬ ‫שירה‬ ‫זו‬ ‫פיםקא‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫חמוה‬ ‫והוא‬ ‫כמה‬ ‫זוטו‪.‬‬ ‫א ת‬ ‫—‬ ‫ה״ א‬ ‫הנזר‬ ‫—‬ ‫ואוב‬
‫לאחוז‬ ‫נוהנין‬ ‫יש‬ ‫רק‬ ‫ולכן‬ ‫דברים‪,‬‬ ‫ספוד‬ ‫אלא‬ ‫א ת‬ ‫לו‬ ‫נחתי‬ ‫שלא‬ ‫ער‬ ‫עמו‬ ‫עשיתי‬ ‫ריבים‬
‫להודות‬ ‫בו׳‬ ‫ללפיכך‬ ‫כשמניע‬ ‫משא״כ‬ ‫הכום‪,‬‬ ‫ה״ה(‪,‬‬ ‫פ״י‬ ‫פסחים‬ ‫)ירושלמי‬ ‫יצחק‬
‫רכנו(‪.‬‬ ‫בשו״ע‬ ‫הל׳‬ ‫)כדיוק‬ ‫נוהני!‬ ‫כ״ע‬ ‫כוי‬ ‫בםי׳‬ ‫זו‬ ‫פיסקא‬ ‫הובאה‬ ‫טוווזך‪.‬‬ ‫ברוך‬
‫הרוקח‬ ‫וכלשון‬ ‫ההבלה‪.‬‬ ‫ט״ י‬ ‫הוא‬ ‫הטעם‬ ‫אלא‬ ‫מצאחי'‬ ‫לא‬ ‫לע״ע‪,‬‬ ‫אבל‪,‬‬ ‫וכוי;‬ ‫רם״נ‬ ‫רע״נ‪,‬‬
‫שלו‪,‬‬ ‫פסחים‬ ‫מסי‬ ‫ריש‬ ‫בשל״ה‬ ‫הובא‬ ‫מדרש‪.‬‬ ‫בשום‬
‫)אגור‪.‬‬ ‫בושחו‬ ‫יראח‬ ‫שלא‬ ‫הג^ת‪.‬‬ ‫ולכסות‬ ‫ע״ר‬ ‫לאאע״ה‬ ‫שונים ‪:‬‬ ‫בזמנים‬ ‫הבמיהתו‪.‬‬
‫פי׳‬ ‫רע״א‬ ‫בסי'‬ ‫שהטור‬ ‫אף‬ ‫שם(‪,‬‬ ‫רבינו‬ ‫שו״ע‬ ‫דור‬ ‫בכל‬ ‫הקמים‬ ‫ע׳יה‬ ‫ולנביאים‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫גלות‬
‫מפני‬ ‫היין‪,‬‬ ‫על‬ ‫כשמקדש‬ ‫הפת‪,‬‬ ‫בושת‬ ‫ענין‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫לאבותינו‬ ‫שעמדה‬ ‫והיא‬ ‫ודור‪,‬‬
‫אין‬ ‫הרי‬ ‫וכאן‬ ‫ל נ ב ׳ יין‪,‬‬ ‫לברכה‬ ‫מוקדם‬ ‫שהפח‬ ‫מת‬ ‫לישראל‬ ‫שומר‬ ‫א(‬ ‫יל״פ ‪:‬‬ ‫לישראל‪,‬‬
‫לפת‬ ‫בושת‬ ‫הוי‬ ‫כאן‬ ‫מ ״ מ נם‬ ‫—‬ ‫ברכה‬ ‫מקום‬ ‫כמו‬ ‫לישואל‬ ‫ב(‬ ‫ולנביאים‪.‬‬ ‫לאברהם‬ ‫שהבטיח‬
‫בשעה‬ ‫בה‬ ‫היין‬ ‫על‬ ‫מההנרה‬ ‫זה‬ ‫חלק‬ ‫כשאומר‬ ‫׳טיואל‪.‬‬ ‫ט״ ד‬
‫המצה‬ ‫על‬ ‫נאמרת‬ ‫צ״ל‬ ‫ההנדה‬ ‫בשכליות‬
‫זה‬ ‫חשבון‬ ‫כי‬ ‫וזהשב‪.‬‬ ‫נרסינן‬ ‫ולא‬ ‫השב‪.‬‬
‫היין‪.‬‬ ‫על‬ ‫ולא‬ ‫עוני‪,‬‬ ‫להם‬ ‫נקראת‬ ‫שילבן‬ ‫דוקא‪,‬‬
‫יעבין‪,‬‬ ‫בשל״ה‪,‬‬ ‫וכ״ה‬ ‫)אבודרהם‪,‬‬ ‫עבר‬ ‫כבר‬
‫רבינו‬ ‫שהעתיק‬ ‫מה‬ ‫ת א ר י ו ־ ל‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫כ\‬ ‫רס״נ‪,‬‬ ‫סי'‬ ‫בשבה״ל‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫האריז״ל(‪.‬‬ ‫סי'‬
‫י״ל‬ ‫המקורים‪,‬‬ ‫ב ס י ' לציין‬ ‫דרכו‬ ‫שאין‬ ‫אף‬ ‫נ״ז‪,‬‬ ‫תהשב‪.‬‬ ‫הנוסהא‬ ‫ז״פ‬ ‫רמב״ם‪,‬‬
‫עייר‬ ‫רק‬ ‫שאינו‬ ‫להורות‬ ‫הנ״ל‪,‬‬ ‫ע״פ‬ ‫שהוא‬
‫ז״פ(‪.‬‬ ‫)שבה״ל‪,‬‬ ‫למטה‬ ‫נמשך‬ ‫לטשות‪.‬‬
‫לפיכך‪,‬‬ ‫הפיסקא‬ ‫במו‬ ‫שירה‬ ‫זה‬ ‫בי אין‬ ‫הקבלה‪,‬‬
‫קול‬ ‫סי׳‬ ‫)מהר״ל‪,‬‬ ‫למעלה‬ ‫—‬ ‫מבישים‬ ‫ויש‬
‫ראה‬ ‫טיטוזוה‪.‬‬ ‫— היא‬ ‫ההבטחה‬ ‫—‬ ‫והיא‬ ‫יעקב(‪.‬‬
‫הבטחתו‪.‬‬ ‫פיםקא‬ ‫לעיי‬ ‫במח״ו‪,‬‬ ‫כ״ה‬ ‫הבתויס‪.‬‬ ‫בי\‬ ‫״בבוית״‬
‫רמב״ם‪,‬‬ ‫רם״נ‪,‬‬ ‫בסי׳‬ ‫לכלותיוו‪.‬‬ ‫כוי‬ ‫אהד‬ ‫)משא״כ‬ ‫יעבץ‬ ‫של״ח‪,‬‬ ‫האריז״ל‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫ז״פ‪,‬‬
‫לכלותיוו‬ ‫חיבח‬ ‫השמיטו‬ ‫וז״פ‬ ‫שבה״י‬ ‫לא״«‬ ‫הנירםא‬ ‫דמב״ם‬ ‫רם״נ‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫ישבה״ל‪,‬‬
‫אל‬ ‫בו‬ ‫ביון‬ ‫שהאתר‬ ‫לפי‬ ‫והטעם‬ ‫)הראשונה(‪.‬‬ ‫)הובא‬ ‫הם״ע‬ ‫כלשון‬ ‫והוא‬ ‫הבהוינו(‪,‬‬ ‫ביו‬
‫)ז״פ(‪.‬‬ ‫הכל‬ ‫א ת‬ ‫יעקור‬ ‫בונתו‬ ‫היחה‬ ‫ויא‬ ‫פרעה‬ ‫ה ב ט ח ת ידוע‬ ‫יוחד‪ ,‬כי‬ ‫וניחא‬ ‫עז(‪.‬‬ ‫רמז‬ ‫ביל״ש‬
‫האריז״ל‪,‬‬ ‫)וכ״ה בסי׳‬ ‫הנוםחא שלנו‬ ‫טעם‬ ‫וי״ל‬
‫הבתרים‪.‬‬ ‫בין‬ ‫שיעיד‬ ‫קודם‬ ‫נאמרה‬ ‫תרע‬
‫אלא‬ ‫נזר‬ ‫יא‬ ‫שבתחלה‬ ‫אף‬ ‫כי‬ ‫יעבץ(‪,‬‬ ‫של״ה‪,‬‬
‫ינ—יד(‪.‬‬ ‫טו‪,‬‬ ‫)בראשית‬ ‫לאבוס‬ ‫ויאסו‬
‫חרבי‬ ‫א־יק‬ ‫אמד‬ ‫אח״כ‬ ‫הרי‬ ‫הזכרים‪,‬‬ ‫על‬
‫בסי'‬ ‫כ״כ‬ ‫האריו״ל‪.‬‬ ‫—‬ ‫להגב״‬ ‫צריג‬
‫וכמ״ש‬ ‫היל‬ ‫אח‬ ‫יעקור‬ ‫שבקש‬ ‫ידי‬ ‫תודישמו‬
‫כי‬ ‫אף‬ ‫—‬ ‫נוהגים‬ ‫ובן‬ ‫—‬ ‫ויעני!‬ ‫השלייה‬
‫שם‪,‬‬ ‫עה״ת‬ ‫ות״י‬ ‫בת״א‬ ‫וכ״מ‬ ‫מהר״ל‬
‫סתע״נ‬ ‫רבינו‬ ‫ושו״ע‬ ‫האריז״ל‬ ‫סי׳‬ ‫במ״ה‪,‬‬
‫)פסחים‬ ‫במשנה‬ ‫מ״ש‬ ‫ע״פ‬ ‫ו ל ה ר כוי‪.‬‬ ‫צא‬
‫בידו‪.‬‬ ‫הבום‬ ‫ןיאוזוו^‬ ‫יקת‬ ‫כתבו‪:‬‬ ‫םט״ד‬
‫שינמור‬ ‫עד‬ ‫אבי‬ ‫אובר‬ ‫מא־מי‬ ‫ודורש‬ ‫א(‬ ‫קטז‪,‬‬
‫ורק‬ ‫הפת‬ ‫א ת‬ ‫מבסין‬ ‫הרב‪:‬‬ ‫בית‬ ‫מנהנ‬
‫בספרי‬ ‫בראיתא‬ ‫עתה‬ ‫דו־שה‬ ‫הוא‬ ‫הפ־שה‪,‬‬ ‫בל‬
‫למה‬ ‫מתאים‬ ‫הבוס‪,‬‬ ‫א ת‬ ‫מגביהי!‬ ‫אח״כ‬
‫)אבוד־הם(‪.‬‬
‫ויגלה‬ ‫הכום‬ ‫יעמיד‬ ‫זו‪:‬‬ ‫פיםקא‬ ‫בסיום‬ ‫שאומר‬
‫בסנהדרין‬ ‫נ״ב‬ ‫נמצא‬ ‫זה‬ ‫בטוי‬ ‫ולווו‪.‬‬ ‫צא‬ ‫כסוי‬ ‫מקרים‬ ‫—‬ ‫לפיכך‬ ‫כפיסקא‬ ‫וכן‬ ‫הפה‪.‬‬
‫מצרים‬ ‫מענין‬ ‫צא‬ ‫מפרש‪:‬‬ ‫ובז״פ‬ ‫א(‪.‬‬ ‫)פו‪,‬‬ ‫דייוו!‬ ‫•"ל‪,‬‬ ‫והטעם‬ ‫—‬ ‫הבוס‪.‬‬ ‫להגבהת‬ ‫הפת‬
‫ויעקב‪,‬‬ ‫לבן‬ ‫מספורי‬ ‫ולמד‬ ‫בו‬ ‫עוסק‬ ‫שעתה‬ ‫בושתו‬ ‫ידאה‬ ‫שלא‬ ‫כרי‬ ‫הוא‬ ‫חפת‬ ‫רביסוי‬
‫הקמים‬ ‫מיד‬ ‫מצילנו‬ ‫שהקב״ה‬ ‫—‬ ‫ולווו־‬ ‫הבוס‪.‬‬ ‫הגבהת‬ ‫נם‬ ‫יראה‬ ‫שילא‬ ‫נכון‬ ‫כדלקמן‪,‬‬
‫—‬ ‫הכל‬ ‫א ה‬ ‫לט!\ור‬ ‫ב נ ן עי‬ ‫שלב\‬ ‫—‬ ‫עלינו‬ ‫הפת‬ ‫כסוי‬ ‫לדחות‬ ‫טעם‬ ‫נמצא‬ ‫שלא‬ ‫ובפיט‬

‫— ‪— 21‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫ךזכר אלהיס אתיבךיתו את־אנךדט אתץןנחק ןאת־י‪/‬נקב ‪:‬‬

‫]ירא את־ענינ^זו פרישות דרך ארץ במה שנאמר י ר א אלהיס‬
‫את־בני יעזךאל וידע אלהים‪:‬‬
‫ןאת־עמלנ^אל^ המיס כמה שנאמר בל הבן ד\לור ה‪&:‬רה‬
‫‪:‬‬
‫" י תשליכוהו ובל־־הבת תחיון'‪ *:‬ואתילחצנו זה הךחקיבמה‬
‫^נאמר וגם' ראיתי את־הלחץ א‪#‬ר מןי^ם לוחצים אתם‪:‬‬
‫יירוה ממצרים ביד חזכןה ובזרוע '?טרה ויבמךא גדול‬ ‫!יוציאנו‬
‫ובאתרו ובמפתים‪' :‬ויוציאנו' יהוה ממצרים לא על ירי‬
‫‪:‬‬

‫מלאך ולא על ידי־ שרף ולא על ידי שליה אלא ה ק ד ‪ #‬ברוך הוא‬
‫י‬
‫בכבודו ובעצמו* ‪#‬נאמר;עברתי'‪.‬בארץ מאירים ב^ילההזה‬
‫והכיתי כל־בכור בארץ' מצרים מאדם'ועד ‪$‬המה ובכל‪-‬אלהי‬
‫מצרלם אעשה שפטים אני יה‪1‬ד‪ :,‬ועברתי בארץ מגירים אני ‪1‬לא‬
‫מלאך * 'והכיתי בל בבור"בארץ מצרים אני ולא שיךף״ יבכל־‬
‫אלתי מצרים אעשה י שפטים י אני ולא השליח • אני יהוד‪ *,‬א}י‬
‫ה‪1‬א ולא אחר‪:‬‬
‫ביד חזכך‪ ,‬זה הדבר כמה שנאמר הנה יד יה‪1‬ה הדה במקנך‬
‫יאשר בע^ךה בסוסים בחמרים בגמלים' בברך ובצאן דבר‬
‫‪12‬‬
‫כבד מאד‪ :‬ובזרע נטי;ה זו החרב כמה שנאמר ™‪ l‬עלופה‬
‫ביךו ?ט‪.‬י;ה על ירושלים״ ובמראי גדיל זה גלוי שכינה במה ‪#‬נאמר‬
‫או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מכךב גוי במכת באתת‬
‫ובמופתים ובמלחמה וב;ד חז קה ובזרע נטיוןה ובמוראים גדולים‬ ‫ז‬

‫ככל אשר‪,‬עשיה לכם יהוה אלהיבם במצרים לעיניך‪ :‬ובאתות‬

‫זה המטה קמה ^נאמי־ ןאת־המטד‪ ,‬הזיה תקח ב;רך א(‪1‬זר‬
‫תןגשידרבו ^ידהארצת ‪ :‬ובמופתים זה הדם כמה שנאמר ונתתי‬
‫ובארץ י‬ ‫מפתים‬ ‫ביומים‬
‫גאמ־ליזדם ו א ש ו ה מ ר ו ח עשן ׳שפין ג׳ סס‪-‬כות ואי! ליפול גאצנע לש‪<0‬ר נ ׳ א נ נ י ס ‪ m'.o‬י ‪ « : -‬ן‬
‫לתוך נל׳ שניר )מיין׳ שבכיס הוא פול מזלטין ושיהו מה״ן שנתוני סיד האף ‪ csrn‬שנס ע*• כח מ י נ ם‬
‫לתוך נל׳ שניר כ י ל כקל־סה שנקראי[ אריר( ‪:‬‬

‫דם ואיש ותמרות עישן‪:‬‬

‫י ( ‪ :‬י ז ״ ז ‪ < 1‬ז ‪ .‬ג ( ‪ b t :‬מ ‪ .‬ג( ‪ re‬נ ז ‪ .‬י( זנ<‪ 0-‬ני י ׳ ‪ .‬י(‪:‬י!ית י ג ) ‪ .‬ו ( ; ‪ ; t c‬י( לי‪.‬־•( ‪n f<3‬‬
‫‪ « h x s‬י ‪ . T A ,‬ו‪ 6‬ו;וי(‬ ‫‪ (n‬ו נ ו ס י ל ו ‪ .‬צו( { ׳ ‪ n‬ר • י ‪ ,‬־( • י ^ ‪ i‬ג ) ‪5‬‬

‫— ‪— 22‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬
‫ורב כוז״נט ואעבוד גוי רבבה ‪u‬׳ )יחזקאיל‬
‫טו׳ ו—ז(‪.‬‬
‫ואעבוד טליג‪ .‬פסוק זה קבעוהו מסדרי‬
‫ההנדה באמצע הגדת ליל פסח )שעה״כ עני!‬
‫פסח סוף ר״א‪ .‬פע״ח שיעחהמ״צ פ״א‪ .‬מ״ח‪.‬‬
‫סי׳ האריז״ל — ותימה על היעבץ שכותב‬
‫יטהוא ואביו‪ ,‬החכם צבי‪ ,‬היו אומרים פסוק‬
‫זה אבל לא נמצא ביטום ספר(‪ .‬והנה כמה‬
‫נוסחאות י׳טנם בוה ‪.‬־ א‪ (.‬ואעבור גוליך בא‬
‫אחרי והוזל« הארז אוהפי‪ ,‬קורם רר׳טת \דב‬
‫בחט״ ו )מ׳יה‪ .‬סי' הריט״ר(‪ .‬ב( אחרי )וירוס‬
‫וטרי׳ )קול יעקב‪ ,‬׳עב־ו(‪ .‬נ( נוסחת רבינו‬
‫}וכ״ה נם בהנדות הספרדים בח״פ ומני״ר(‬
‫וב׳טמחח״ר כתב יטב) היא נוסחת האריז״ל‪.‬‬
‫והטעם לסדור רבינו י״ל‪ ,‬ע״פ דרך‬
‫הפשט ‪ :‬א( ואעבור נוי אין לו שייכות לדרשת‬
‫נרול עצום‪ .‬ונם לא מצינו שייביא בעל ההנדה‬
‫פסוקים ממקומות טווויס בדר׳טה אחת‪ ,‬ב(‬
‫סידר הפסוקים כמו שהם כתובים בקרא‪.‬‬
‫והספור ואטבוו טליך מבאר ענין ורב‪ ,‬כמו‬
‫שמסיים בדמיך חיי‪ ,‬וכמש״נ )שימות א‪ ,‬יב(‬
‫וכאשר יענו אוחו כן ירבה‪,‬‬
‫וירטו אוהוו )דברים כו‪ ,‬ו( — המשך‬
‫הדריטה בפריטת ארמי אובר אבי‪ .‬וכן לקמן‬
‫בפסוקים ‪ :‬ונצעק‪ ,‬ויוציאנו‪,‬‬
‫וידטו — דלבאורה מה בא להוסיף על‬
‫ויענונו‪ .‬וע״כ פירוש וירטו שכל כוונת המצרים‬
‫<ולא רק מה שישימו עליו ׳טרי מסים( חיתה‬
‫למצוא עצה איך להרע ?ישראל‪ .‬וע״ז מביא‬
‫ראי׳ נסעו״ ו הבה‪.‬‬
‫הבוז וההכסה )שמות א‪ ,‬י(‪.‬‬
‫ויטיוזג טליו )יטם א‪ ,‬יא(‪,‬‬
‫ויטבירו גוי ויוזדרו גוי )שמות א‪ ,‬י נ ­‬
‫יד(‪ .‬פסוק ויהדרו לא מצאתי לע״ע‪ ,‬בשום‬
‫נוסח הנדה אחר‪ .‬מלבר בםי׳ תפלה למיטה‬
‫להרמ׳יק מ־טמע רגם הוא גדים לי׳ בהגרה‬
‫ואין לבדר בשינויי ג־רםאות הספרי‪ ,‬כי‬
‫המדפיסים‪ ,‬התחל מדפוס הראשון ויניציא‬
‫שי״ו‪ ,‬השמיטו מן הספרי )וכן מ; היל״ש(‬
‫יל ההנדה‪ — .‬בכפרי הנדפס עם פי׳‬
‫המלבי״ם נדפסה גם ההגדה ובה הביסוס‬
‫ויסררג‪ ,‬אבל איני יורע מי הוא המצווה לעשות‬
‫זה‪ — .‬אבל נוסחת רבינו מוכרחה היא‪,‬‬
‫רהנה כוונת בעל ההגרה ברריטותיו היא‪ ,‬לבאר‬
‫ולפרט יותר אח הענינים ע״פ מ׳ט״נ במק״א‪,‬‬
‫וכשבא להספור איך שנתנו על ישראל עבורה‬
‫קשה‪ ,‬הרי ביאורו מפורש׳‪ ,‬בכתוב דוימררו‪,‬‬
‫מה היתה עבורה זו ואופנה‪ ,‬ומובא בו נם‬
‫הבטוי טבווה ‪5‬שה‪ .‬ובודאי הביאו בעל ההגרה‬
‫ולא הי׳ מסתפק בקרא דויעבידו‪ ,‬שאין בו אלא‬
‫ה ג ד ה‬
‫שבה״ל‬ ‫)מחייו‪,‬‬ ‫הקב״ה‬ ‫לולא שהצילם‬
‫אבוררהם(‪.‬‬
‫אווזי א ב ו אבי )דברים בו‪ ,‬ה(‬
‫ובתרגומו‪ :‬לבן ארמאה בעא לאובדא ית‬
‫אבא‪ .‬ובספרי )יטם(‪ :‬מ י מ ד שילא ירד יעקב‬
‫לארם אלא להאבר‪.‬‬
‫וירו ווצריוזה כוי ונם אז הצילנו‬
‫הקב״ה‪.‬‬
‫או\ס‪ ,‬כמרו״ל )שבח פט‪ ,‬ב( ראוי הי׳‬
‫יעקב אבינו לירד למצרים ב׳טליטלאות •טל‬
‫ברזל — טייפ הובור — דגזרת נר יהי'‬
‫זרעך‪.‬‬
‫ובמאמר זה בא לספר איך היתה‬
‫הירידה‪ ,‬אבל לא •טלומר זה מן הכתוב )ולכן‬
‫אינו א ו מ ר ‪ :‬סלוור שירד אנוס( כי אדרבה‪:‬‬
‫ץיוו — ול*ו הובר — ברצון הטוב מיטמע‪.‬‬
‫ובספרי ובהנדת הרמב״ם דר׳טה זו — אינה‪.‬‬
‫וי״ל הטעם‪ ,‬כיון דבפועל הרי ירד יעקב‬
‫ברצונו חטוב‪.‬‬
‫ויגר שס — ר צ ״ ג טר״ש ב א ה ״ ב )ספרי‬
‫שם ביטנוים קלים(‪.‬‬
‫ויאסרו גגי )בראשית מ!‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫כי כ ב ו הרטב — אבל כעבור הרעב‬
‫יחזרו לכנען‪ ,‬הרי שלא ירדו להשתקע‬
‫)שבה״ל‪ ,‬מח״ו(‪.‬‬
‫בוזהי ווטגו כסה שואסר — ונתבאר‬
‫בקרא בפרטיות‪ .‬וכן להלן י׳ט אשר רק זוהי‬
‫כזונת מסדר ההגרה באמרו מ ז ה טוו^סו‪.‬‬
‫ובזה מתורצות במה מקושיות המפריטים‪.‬‬
‫בטיבטיגז )רבדים י‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫וטהה ט ס ו גוי‪ ,‬קשה למה הביא הסיום‬
‫רפסוק זה )ובספרי אינו(‪ ,‬ועור ההי׳ לו להביא‬
‫מבראשית )מו‪ ,‬כז( כל הנפ׳ט לבית יעקב‬
‫הבאה מצרימה שבעים )מע״נ‪ .‬ותירוצו צ״ע(‪.‬‬
‫וי״ל דהכתוב בשבעים נפש נו׳ עיקרו בא‬
‫להדגיש איך שמועטים היו בירידתם למצרים‬
‫ועל כוונה זו מורה סיום ה ב ה ו ב ‪ :‬ועתה שמך‬
‫נוי‪ .‬ולכן הביא בעל ההנהה פסוק זה רוקא‬
‫ונם סיומו ועתה שמך נוי‪.‬‬
‫ויהי שס לגוי סלסד‪ .‬במת״ו‪ ,‬אבוררהם‪,‬‬
‫שלייה‪ ,‬יעבץ קו״י נרים כאן לגוי גוול‪ ,‬אבל‬
‫בסי׳ רס״נ‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬מהר״ל‪ ,‬םי׳ הריט״ר‬
‫ניטמטה תיבת נרול‪ .‬והטעם י ״ ל ‪ :‬הציון הלז‬
‫נדרש על מלח גוי בלבד‪ .‬ועוד דרש המניד‬
‫על מלת נדול מה שאמד הכתוב ובני ישראל‬
‫נו׳ )ז״פ(‪ .‬וכיון שאין מלת נדול נדרשת באן‬
‫— לדעת אלו — השימיטוה‪.‬‬
‫סצויגיס — מסומנין‪ ,‬שלא שינו את‬
‫שמם לשונם דתם ומלבושיהם )ו״פ(‪.‬‬
‫ובו״ י )שימות א‪ ,‬ז(‪.‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫הגדוז‬

‫דבר אחר ב;ד חזקה עות‪:‬ם • ובזרוע ?טויוזעידם * ולמורא‬

‫‪:‬‬ ‫‪pf':n‬‬ ‫ם'•דול^רדם"ובאתות ‪#‬ת‪:‬ם‬
‫ז^נשר מכות ^הביא הפןדוע ברוך הוא'‪.‬על המצרים‬ ‫אלו‬
‫‪.‬במצרים * ואליהן *‬
‫‪ rrnto‬טשר מטת •שטן עשר ש ט נ ת מ כ מ ה עצמו כנ״צ)ייטין נששיכה נס כן כניל(!מה שנשאר נטס‬
‫)נעשה סור ״ן המשמח( לכך לא ישפוך אלא יוסיף יץ ‪:‬‬
‫ךם י צפךדע י כנים י ערוב* דבר י ^ך‪/‬ין • ?רד‬
‫י ארבה י חשך * מבת בכורות‪:‬‬
‫רבי יהודה היה נותן בהם סמנים ‪:‬‬
‫ךצ״ך*עד'ש*קאתב;‬
‫ך ב י יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר ^לקו המצרים ?מצרים‬
‫עשיר מכות ועל ה;ם' ?קויחמעףם מכות * במיצים מהי הוא‬
‫אומר ויאמרו החרטמיםאל־פר?גהאצבע אלהים היא * ועל הים‬
‫יהוה‬ ‫‪rhy‬‬‫מה הוא אומר רךא י^ךאל את־היד דלדולה אי&ר ‪t‬‬
‫במצר‪:‬ם וייראו העס את־יהוה דאמינויביהוה יבמ'םה‪/‬ע?ד‪:1‬‬
‫כמה ילקו באצבע עשר מכות * אמור מעתהיבמצד^םלר^שר‬
‫מכות ״ ועלה;ם לקו חמ‪/‬טיםמכות‪ :‬י‬
‫ך‪1‬יי אליעזר אומר מניץשכל־מכה ומכה שהביא‬
‫הפןדוש ברוך הואילי המצרים במ^ךןם״הלתה‬
‫‪#‬ל אךבע מכות ש^אמר ןשלחבם מדון אפו‪.‬עברה‬
‫‪1‬‬
‫העם וצרה משלחתמלאביךעים ‪ :‬עברה אחת'׳ העם‬ ‫ז‬
‫שת‪:‬ם•יוצרה שלשי משלחת מלאכי רעים ארבע‬
‫אמור מע^ה במצך‪:‬ם לקוי ארבעים מכות י ןעל הים‬
‫לקו מאודם מכות‪:‬‬
‫רבי עקיבא אומר מנלן' שכל־מכה ומכה שהביא‬
‫הקדוש ברוך הוא על המצרים בנ^תס'ח;תה‬
 ‫פ ם ח‬ ‫•צזל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫להגווו יה הדסק‪ .‬מלת לה׳‪,‬׳ תאמר על‬ ‫הודעה כללית בלבד‪ ,‬שהעבודה היתה בפרך‬
‫מעיכה גופנית‪ ,‬ועל אונם ונגישה ב עש י ת איזה‬ ‫— ובפרט אשיר ״בפרך" גה‪ ,‬ר' אלעזר מפרש‬
‫הבר וזהו הנקרא בהבריהם \"ל רוגז?‪ .‬ואומר‬ ‫אותו בפה רך )סוטה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬ולפי״ז אין‬
‫שכאן הוא כפירוש השני‪ ,‬שלא רי שהעבירו‬ ‫מרבד כתוב זה בעבודה קשה כלל )ודברי‬
‫אותם אלא שנם לא היו נותנים להם מנוחה‬ ‫האמרי שפר בפיסקא זו — צע״ג ולכאורה‬
‫בעבודתם וכמש״נ )שימות ה‪ ,‬יג( והנונשים‬ ‫גם סותר דברי עצמו(‪ .‬ומה שנש־מט פסוק זה‬
‫אצים )י״פ(‪.‬‬ ‫י ״ ל ‪ :‬סופרי כת״י‬ ‫בשיאד הנוםהאות‪,‬‬
‫וגס ראיתי ושמות ‪ ,:‬ט( — ראה לעיל‬ ‫הראשונים של ההנדה )וחםפרי( רשמו‬
‫פיםקא כסש״ו גיריי‪.‬‬ ‫בקיצור ויטבירו סגוריס גוי בפרג‪ .‬וכוונתם‬
‫ויוציאוו וזי )דברים בו‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫היתה על תיבת ״בפרך" השוי׳ שבסוף פסוק‬
‫ויסדרו‪ ,‬ובא מעתיק שלא שמש כל צרכו‬
‫וולאג‪ ,‬שד\•‪ ,‬טוליס‪ .‬חילוק מדריגות אלו‬
‫וכשהעתיק ער תיבת ״ י פ ר ך ״ הדאשווה —‬
‫ראה‪ :‬רמכ״ן ובחיי )שמות יב‪ ,‬יב(‪ ,‬ז״פ‪,‬‬
‫מהר״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬םי׳ קול יעקב‪ ,‬יעכץ‪ ,‬הגד״א‪.‬‬ ‫עמד‪ .‬ולא שם לבו שנם פסוק שלאחריו‬
‫בלקו״ת ד״ה להבין מ״ש בהנרה ם ״ נ ‪ :‬מלאך‪,‬‬ ‫מסתיים בתיבה זו‪.‬‬
‫שרף‪ ,‬שליה — עשי'‪ ,‬יצירה‪ ,‬בריאה‪,‬‬ ‫ווצטנ* )־דברים כו‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ולא ט״ י שליוו‪ .‬בסי׳ רם״ג יש כאן‬ ‫ויהי ביסיס )שמות ב‪ ,‬כנ(‪.‬‬
‫הוספה ‪ :‬לא ט ״ י גזרבך‪ ,‬אלא בוי‪ .‬וצע״ק מזהר‬ ‫וישווט אלזזיס )שם ב‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫)ה״א קיז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫טויוו וו גידישות ורך ‪«.‬רץ‪ .‬ענינו סל׳‬
‫עינוי‪ ,‬ופרישות ד״א קרוי' ענוי )בראשית‬
‫בכבודו ובטצסו )בן הוא בסי׳ האריז״ל‪,‬‬
‫לא‪ ,‬נ‪ .‬יומא עד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫אבוררהם‪ ,‬ז״פ‪ ,‬סי׳ שלייה‪ ,‬יעבין( — הלבות‬
‫דאין סוף וטצסוה דא״ם שלפני הצמצום‬ ‫פרישות ר״א‪ ,‬כי נם לזה נתכוון פרעה‬
‫בנזרתו ובספור רז״ל )שמ״ר פ״א‪ ,‬יב‪ .‬וראה‬
‫)כתבי כ״ק ארמו״ר נ״ע(‪.‬‬
‫ג" כ ס׳ הלהוטים ע״פ וכאשר יענו אותו(‪.‬‬
‫וטברתי )שמות יב‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫כסש״ו וידא )שמות ב‪ ,‬כה( כמה‬
‫וטברתי בארס״צ אוי ולא כוי ולא אוזר‪.‬‬ ‫מפרשים הקשו שאין מפסוק זה שום ראי'‪,‬‬
‫ברמב׳ים אינו ובן בשבה״ל כתב שרבו לא‬ ‫ותרצו באופנים ורמזים שונים‪ — .‬ולכאורה‬
‫אמרו אבל נמצא הוא‪ ,‬לנירםתנו‪ ,‬בכפרי ובן‬ ‫כוונת הדורש מובנת בפשיטות‪ ,‬כי הראי'‬
‫בסי׳ האריז״ל‪ ,‬ז״פ‪ ,‬מהד״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬של״ה‪,‬‬ ‫כסש״ו מתייחסת לתיבת וירא‪ ,‬ולא לדרשת‬
‫יעבץ‪.‬‬ ‫וו פרישות דרג ארץ‪ ,‬שיהיא אינה באה אלא‬
‫אוי ולא תראך — הובא ונתבאר בזהר‬ ‫במאמר המוםנר‪ .‬וכאלו א מ ר ‪ :‬וירא את טויוו‬
‫כסש״ו וירא אלז!יס גוי‪ ,‬אלא שדרך אנב‬
‫)ח״א ק־ז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מפרש מהו טויוו‪ .‬וער״ז הוא נ״כ לקמן במ״ש‬
‫אוי הוא ולא אחר — )ב״ה בכל הנ״ל‪,‬‬ ‫ואת להצוו וה הות^ כווש״ו כו• ובסורה גדול‬
‫לבד מספיי שאינו שם{ — מה בא למעט עור‪,‬‬ ‫וה גילוי שכיות כוזש״ו כוי — שאין הראי׳‬
‫ראה ; מהר״ל‪ ,‬איש•ך‪ ,‬יעי•}‪ ,‬לקו״ת שם‪.‬‬ ‫על פירוש התיבות לתץ‪ ,‬ובוזורא גדול‪ ,‬אלא‬
‫וה הדבר כוי וו הסרב כוי וה הרס‪ .‬הקשו‬ ‫על העני; )ועי״ז סרו תמיהות המפרשים שם(‬
‫המפרשים למה ייחד ופרט ג׳ מכות אלו ובסדר‬ ‫— ופי' התיבות בא במאמר המוסגר‪ .‬ואין‬
‫זה דוקא — ויפענ״ר י״י דמבאר הנרולות‬ ‫להקשות דא״כ הי׳ לו להביא בפםקא זו רק‬
‫אשר עשה ‪ :‬הרג את ממולם )מקניהם(‪ .‬גדולה‬ ‫התיבה וידא‪ ,‬ולעשות פםקא בפ״ע טויוו וו‬
‫מזו — הרג את בכוריהם )הרב(‪ .‬ועור גדולה‬ ‫פרישות ר״א — די״ל רתיבת וירא בפ״ע‬
‫מזו — גם באלקיהם עשה שפטים‪ ,‬שלקה‬ ‫הוא דבור מקוטע‪.‬‬
‫היאור שהיו עובדים לו כמרז׳׳ל )שט״ר‬
‫טוולגו אלו הבויס‪ .‬שהם כחו ואונו של‬
‫פ״ט‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫האדם וכמש״נ )בראשית מט‪ ,‬נ( כחי וראשית‬
‫הוה יר )שמות ל‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אוני )מח״ו(‪ .‬וררז״ל )שבת לב‪ ,‬ב( איזה הן‬
‫כסש״ן והרבו )דה״א כא‪ ,‬טז( — הרי‬ ‫מעשה ידיו של האדם הוי אומר בניו ובנותיו‬
‫מצינו לשון נטוי׳ במכת חרב )שבה״ל‪ .‬ז״פ(‪,‬‬ ‫)שבה״ל(‪.‬‬
‫והיא החרב שהדג בה את הבכורות )‪r‬״פ‪.‬‬ ‫כסט״ג כל הב\ )שמות א‪ ,‬כב( — ראי׳‬
‫שמחה״ר(‪.‬‬ ‫על הענין )ולא על הפי׳(‪ ,‬שנזרו על הבנים‪.‬‬
‫— ‪— 25‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫שלחמ^ מכותי שנאמר ‪:‬שלח בס חרון אפו‪.‬עכךה‬

‫)!עםוצרה מ^לחת מלאכיי רעים י חרון אפו אחת י‬
‫;גברה שת‪:‬ם * י העם ש ל ש י יוצרה אךבע * משלחת‬
‫‪1‬‬
‫מ?אכי רעים חמש י אמור מע^ה במצר‪:‬ס ל ק‬
‫‪&3‬שים מכות ץעלה;ם‪9‬קוסמשים ומאתים מכות‪:‬‬
‫כמה מןנלות טובות למקום עלינו‪:‬‬
‫דעו‪:‬‬ ‫אלו הוציאנו ממצרים ולא עש'ה בהם שפטים‬ ‫ז‬

‫דעו‪:‬‬ ‫אלו ‪,‬עעזהיבהם עפטים ו ל א י ב ה באלהיהם‬

‫‪:‬‬
‫י״ני‬ ‫אלו *ע&ה באלהיהם ולא הרג את־־בכוךיהם‬
‫דעו‪:‬‬ ‫אלו הרג את־בכוריהםןלאנתןלנואת־ממונם‬
‫‪:‬‬
‫דיני‬ ‫אלו נתן לנו את־ממונם ולא ר רע לנו את־הים‬ ‫(‬
‫‪:‬‬
‫דינו ‪:‬‬ ‫אלו רךע'לנוי את רדם ולא העבירנו בתוכו בהרבה‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא ‪#‬קע צרינו' בתוכו‬
‫אלו &פןע צרינויבתוכוולאספרןצר^נו במך^ר אךבעים^נתךעו;‬
‫אלו ספק צרכנו במדבר ארבעים ^נהולאהאמלנואת־המן דעו;‬
‫‪v‬‬
‫י דינו ;‬ ‫אלו האכילנויאת־המן ללא‪/‬תן לנו את־ה&בת‬
‫דעו ‪i‬‬ ‫^לא‪£‬ךב‪5‬לפניה^ס^י‬
‫ךץי‪:‬‬ ‫אלו רךבנו לקני הר־סיני ולא;תן לנו את־התוךה‬
‫דעו‪:‬‬ ‫אלו נתן לנו את־התוךה ו‪ *6‬הכניסנו ‪$‬אךץ ישראל‬
‫אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנהלנואת־בית־הבחירה דעו ‪:‬‬
‫־־ •‪r‬‬ ‫• ־ ג י ד‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫‪TIT‬‬ ‫;‬

‫על־אחת כמת וכמה טובה ?פו?ד‪ ,‬ומכפלת למקום‪,‬עלינו *‬

‫להוציאנו ממצרי‪.‬ם * ו ע^ה בהם שפיטים* ו ^ ה באלהיהם•‬ ‫ז‬
‫י‬
‫ןהרג את־בכוךיהם •י ונתן לנו את־ממ^ם• ור^לנו'את־היס י‬
‫;העבירנו י בתוכו בהרבה ״ ו^קעצרינו בתוכו ״ וספק צרכנו‬
‫במךבר ארבעים עינה״ והאכילנו את־המן •יונתן לנו את־ה&נת *‬
‫וקרמו לפנן ח־־סיני*'{נתן לנויאת־התורה•'והכניסנו לארץ‬
‫‪I‬‬ ‫; ״ ‪Y‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫;‪I -IT‬‬ ‫•‬ ‫׳‪1‬‬ ‫‪.‬‬

‫ף^ראל״ ובנה לנו את־בית־סבהץה לכפרעלכל־^ונותינו‪:‬‬

‫ך ךן‬ ‫‪WW‬‬ ‫‪ (H‬סכ)י‪0‬‬

‫— ‪— 26‬‬
 ‫פ פ ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫האף והזעם הוא על היי; ע ש ופך לתוך בלי‬
‫השבור‪ ,‬ויזה שנשאר כתוך הבוש הוא יין‬
‫המשמח )׳עויין שעה״י(‪,‬‬
‫ושופר בגי נו״ י כוו הביות‪ ,‬הפירוש‪•,‬‬
‫ושופך‪ ,‬ע״׳ כה הבינה‪ ,‬מהיי; שבתוכו‬
‫)שיחות כ״ק מו״ח אדמו״ר ש״ליט״א(‪.‬‬
‫דיי*ז ביר • ‪ -‬סחם מורה לכה״פ‪ :‬מכה‬
‫אהת‪ .‬כשהוסיף — זזו‪5‬ה ‪ -‬ה״ז — טוהיס‪.‬‬
‫וב^ווזווז — לשון רביס‪ .‬ה״ז — טותיס‪-‬‬
‫ר״ י היי ‪1‬ות\ בה מ נגסויגז‪ .‬לרעת סדר‬
‫המכות‪ .‬כי בתהלים )עה‪ ,‬־!־‪ 1‬יא נמנו בסדר‬
‫זה‪ ,‬ותאמר אי! מוקרם ומאוחר בהו־ה‪ ,‬על‬
‫כן בא להודיענו סדרם )שבה״ל ואבודרהם‪.‬‬
‫ועיי״ש עוד טעמים‪ .‬וראה מנחות — צו‪ ,‬א—‬
‫ד״י אומר שלא תטעה כוי(‪.‬‬
‫ובתפלה למיטה פי'‪.‬׳ הוא הרם שהי׳ יוצא‬
‫יצייר טר״ש גאוו״ב‪ .‬באמירת חיבות‬
‫אלו ישפוך נ' שפיכות‪ ,‬ורק א ח ״ כ מוסיף יין‬
‫בבום‪.‬‬
‫בסי' קול יעקב העתיק מכתהאריז״ל‬
‫סוד תיבות אלו‪ .‬ראה בתוי״ט אבות )פ״ה‬
‫מ״ד( וסי׳ יעבץ פי׳ התיבות ע״ר הדרוש‪.‬‬
‫ניקו״ תיבות אלו שיוה בבל הנוסחאות‬
‫שראיתי‪ .‬ועדיין לא מצאתי טעש לניקוד זה‬
‫רוקא‪.‬‬
‫ד ״ י הגלילי‪ ,‬ר׳ אליטגר‪ ,‬ד• ט‪\1‬יבא‬
‫)מכילתא בשלח יד‪ ,‬לא(‪ .‬בהנדת הרמב״ם‬
‫ליחא‪ .‬אבל ישנם יםי׳ רע״נ‪ ,‬דס״נ‪ ,‬מחייו‪,‬‬
‫ריפ‪ ,‬סי׳ האדיז״ל וכוי‪.‬‬
‫‪1‬׳ הכוה‪ ,‬ר• וויכוה‪ ,‬ר״ ו וזבווד‪ ,‬אבל‬
‫בולם היו מעיירה המיני• הדם אשר ירדו‬
‫לומר דנכלי ימ״יט ב א ת י ו ת טשי וזכות —‬
‫במצרים‪ ,‬ונחלקו למינים רבים על הים )פיה״ם‬
‫יטהר׳ מסיים משר טופיכות‪ ,‬וא״ת לנ״ל‪ ,‬היי‬
‫אבות פ״ה מ״ר(‪ .‬וא׳׳כ אינו חולק על מ״ש‬
‫יו לומר יג לניפיכוה )ובמ״ח אי; התיבות‬
‫באדד״נ פל״נ )ולנוםחא אתת ב״ה נם במשנה‬
‫אבות פייה( רטטור מכות הביא על המצרים‬
‫בים מ״פ(‪.‬‬
‫בם׳ תפלה למיטה מפרט הוזמשים מכות‪,‬‬
‫ר׳ וד״ן מכות‪,‬‬
‫ויאסרו ההרנווסיס )שמוח ח‪ ,‬גזו(‪ .‬אף‬
‫•טנאמר במבת בנים‪ ,‬איל‪ ,‬פ־טוטו יטל מקרא‬
‫הוא‪ ,‬שימזח נוכחו החרטומים‪ ,‬איטר בל הוזכווז‬
‫א צ י ע אלקים היא )!׳ים(‪.‬‬
‫מעובין )הובא בח״י ם' תע״נ סקל״!( כתב‬
‫וירא ישראל )שמות י ד ‪ ,‬לא(‪.‬‬
‫״שכל הכה״ כוי היווה של די הכווו כוי‬
‫ת׳ וזבות‪ .‬ו י" ל דאין ד י ד‪,‬״ ג חולק עליהם‪ ,‬כמו‬
‫שאין ר״א ור״ע חולקים עליו‪ .‬ומצינו לשון ר'‬
‫פלוני אומד אף ש׳אין מחלוקת בדבר וכמ״ש‬
‫בתיו״ט )בכורים פ״נ ם"ו( ועזד‪.‬‬
‫ובסוד* ברול — )לשון מראה‪ .‬וכן ת׳יא‬
‫ות״י ובחזונא רבא( — ות גלוי גוכיגה —‬
‫בלילה בעת מכת בכורות ונאולת ישראל‬
‫)׳טבה״ל אבודרהם(‪.‬‬
‫כסש״ו ‪11‬ו הונזת )דברים ד‪ ,‬לד( —‬
‫הרי שהי׳ מורא גדול‪ .‬ותיבות וה גילוי טוביווז‬
‫הם מאמר המוסנר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וסרה ת ט י ה ת‬
‫המפריטים‪.‬‬
‫ואת התסה )׳טמות ד‪ ,‬יו(‪.‬‬
‫ובוזופתים וה הרם‪ .‬מכה הראשונה‬
‫מעיטר המכות‪ ,‬שימונה אותם בסמוך — כ״פ‬
‫רוב המפדיטים‪ .‬אבל הבלבו מפריט‪ :‬לא‬
‫מבת היאור קאמר‪ ,‬אלא מאשר היו הסים‬
‫לדם ביבשת באיטר עשה האותות לעיני העם‪,‬‬
‫ש־ע״י אותו האות האמינו בו בל ישראל‪— .‬‬
‫מגופם )שיל המצריים( במותם‪ — .‬וייטני פי׳‬
‫אלו צ״ע‪ ,‬רא״כ הי׳ לו‪ ,‬לבעל ההגדה‪ ,‬לפרש‬
‫כוונתו‪.‬‬
‫וותתי סופתיס — טט‪) \1‬יואל נ‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫באהירת דם — ‪.‬ערוד‪ ,(,‬באסירה טשר‬
‫— יוםי\• יי\‪ .‬לשון חמ״ח — ייטנויים קלים‪.‬‬
‫אלא שמה שאינו שייך לעש׳׳ — הסיף‬
‫בחצע״ג‪.‬‬
‫והוטס ״שבה״ )בה״א ולא באלף(‪.‬‬
‫הסטוסה יכ‪.‬ו‪) 1,‬נם תיבת לבג מוקפת(‬
‫— כ״ה בכמה דפוסים‪ .‬ולפענ״ד כצ״ל‪.‬‬
‫וצע״נ מפני מה לא כתב שיצריך להטיף‬
‫באמירת ר‪4‬י״ך טר״ש באוז״ב‪ ,‬וכמ״׳ט בשו״ע‬
‫)תענ ם״נ( וסי' ש י ״ ה ובן הוא המנהנ‪ .‬ואי;‬
‫טשר נטפיכות וי״ל כנ״ל(‪.‬‬
‫ואי\ ליבגור ב^צבט לשפוך ב״^ו בבוס‬
‫טצתו )פעייה שחהמ״צ פ״ו‪ .‬מ״ח‪ .‬סי׳‬
‫חא־יז״ל‪ .‬של״ה‪ .‬ש״פ(‪.‬‬
‫ויכו\\‪ .‬אדטו׳׳ר בסידורו אין דרבן לבאר‬
‫מה שימו!‪ ,‬ומה שביאר כאן‪ ,‬נ״ל שהוכרח‬
‫בזה‪ ,‬מפני ׳טארז״ל )ברכות נא‪ .‬ב( אין‬
‫מברכין על כוס של פורעניות ובסי פסה‬
‫ריש שופכין היי; הנ׳טאר ויטוטפין הכום‬
‫מיטום שנזכר שם המכות‪ .‬וראה בר׳יימ הובא‬
‫בשו״ע רבינו )תע״נ ם״נ( אש־ ט!' השפיבות‬
‫הם מ נ ד חרבו של הקב״ה מלאך הממונה‬
‫על הנקמה )יעויי; בזה מעבר יבק מ״נ פייט(‪,‬‬
‫ולהוציא מכל הנ״ל צריך לכוון שהפורעניות‬

‫— ‪— 27‬‬
 ‫פ פ ה‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫רבן גקןליאל היה אומר כל־שלא אבןר ‪ #‬ל ‪ #‬ה ך ? ד ם‬

‫>{'לוב§סח לא;צא ידי חו^תו י ןאלו־ ך‪,‬ן‪ :‬פסח *‬
‫מ^ה ״"ומרור‪:‬‬
‫פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שביתץזמקך‪ #‬ר‪;,‬םעל־‪#‬ום‬
‫מה•;על־&ום ‪#‬פפה המקוםעל־בתי אבותינו במצחם *‬
‫שנאמר ואמרתם זבח פסה ר‪1‬א ליהוד‪ ,‬אשר פסח‪,‬על"־בתי בני‬
‫ף&ךאל במצחם בעפו' את־־מצרים ןאת״בתיגו הןייל ו ק ר‬
‫העם וישתחוו‪:‬‬
‫יומצ כ‪MFI'10‬יוסס‪: • T O‬‬

‫‪£‬צה זו ‪#‬אנו אוכלים על־עום מה • ‪.‬עליישום עלא הקפיק בצלן!‬

‫שלי אבותינו ‪.:6‬חמיץ עד ‪ #‬ע ל ה זגליהם מלך מלכי*‬
‫ךטלכים הקדוש'ברוך' הוא וגאלם ״ ‪3#‬אטד וי^ו״את־היצק‬
‫אישר הוציאו ממצחם עגות מצות כי לא חמץ ?י גירשו ממצרים‬
‫(לא יכלו'להתמהמה וגם צדה לא ע^ו להם;‬
‫סמרור גילו ו־&‪:‬סר‬ ‫‪pu5‬‬

‫מרור זה ‪#‬אנו אובלים_על־‪#‬ום מה‪/‬על־עום שמךרו המצרים‬

‫את־חייאטתינו במצחם • ‪ #‬נ א מ ר וימךת את״חייהס‬
‫'??לכבודה'‪ irfoi‬את כל*‬ ‫בעברה‪/‬ק^ה ‪3‬חמר ובלומים‬
‫‪V I‬‬
‫י‬ ‫?!בדתם אשר עבדו" בהם בפרך;‬
‫‪,‬‬ ‫‪V‬‬ ‫>‪T‬‬ ‫ן־‬ ‫‪»I‬‬ ‫‪VIT‬‬

‫בכל־דוד ודור ד\ב אדם לראות את־עצמו באלו הוא יצא‬

‫?מצרים י עזנאמר והןלת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור‬
‫זח ן‪&3‬היה‪1‬וז ליןצאתי ממצחם; לא את־אבותיני בלבד גאל‬ ‫‪:‬‬

‫הקרוע ברוך הואי ממצחם אלא אף אותנו גאל עמהש * ‪#‬נאמר‬

‫ןאותנו הוציא מ‪#‬ם ל מ ק הן‪:‬יא אותנו ?תת' לנו אוד־האךץ‬
‫א ‪ #‬ר נ ‪ #‬ב ע לאבותינו‪:‬‬
‫נ‪)6‬ס ‪:‬‬ ‫יכטה ציז ‪ nw‬רנניכ ‪6‬ת כסם ‪ tmifo‬נידו על ‪ cvp‬ניגיז‬

‫^ י ? ך אטתני ס‪:‬בים להודות להלל ל^בח לפאר‬

‫לרומם להדר ל?רף לעלה ולקלס* ‪ #‬י‬
‫שעשה‬ ‫‪ r mcc(u‬ט‪ .‬ב( ‪ oe k‬ל<ו‪ .‬ג( ‪ . r A oc‬י> ‪• a‬ג גו‪ .‬י‪-< (.‬י ‪,‬‬
‫ס‬ ‫מ‬

‫— ‪— 28‬‬
 ‫‪s‬׳‪n:‬‬
‫נ א מ ד ‪ :‬ה! הראנו ד' אלקינו את כבודו ואת‬
‫נרצו )דברים ה‪ ,‬בא(‪ .‬ובנוסח מוסף ר״ה ‪:‬‬
‫אתה נגלית בענן כבודך על הר םי;י — ןלא‬
‫ווז\ כוי דיור‬
‫עור י ״ ל ‪ :‬אלו קדבוו לפוי ה ״ פ — והיו‬
‫שומעים נ״כ עשרת הדברות — ולא ו ה \ לוו‬
‫את התודה — אחייב‪ ,‬היינו הלוחות והתורה‬
‫וחמצוח — דיוו‪.‬‬
‫רב\ גויליאל — וואוזר לפויו הללו״‬
‫)משנה פסחים קטז‪ ,‬א—ב‪ .‬ולהרמבייס נ־רםא‬
‫אחרח שם ולכן נ״א לו נס בהנרה(‪.‬‬
‫כל שלא אוזר — שלא פירש טעמן‬
‫)רשב״ם(‪.‬‬
‫לא י ‪ 1‬א ידי הורתו — כראוי‪ ,‬אבל יצא‬
‫מן התורה )ריין פסחים שם‪ .‬וכ״מ דעת הרי״ף‬
‫רשב״א אבוררהם ועוד — שכתבו שבדיבור‬
‫בעלמא יוצא מ״ע של סיפור יצי״מ‪ .‬ראה‬
‫לעיל פיםקא הגיות טל‪-‬וו לנופר(‪.‬‬
‫שהיו אבוהיוו אוכלימ כוי שאוו אובליפ‬
‫כוי כל זה אינו במשנה והוא הוספה ממםרר‬
‫ההנדח )וכבר הקשה בשמחה״ר עי הרשב״ץ‬
‫שיכתב אהדת(‪.‬‬
‫וב״ה נם בדפוס ראשון של ההנרה לפסח‬
‫ואתרהפ ובה )שמות יב‪ ,‬בו(‪.‬‬
‫ווגול הפרונוה בידו כוי ווגול ההדור‬
‫בידו‪ ,‬בפסחים קטז ‪,‬ב הלי לתגביי‪ .‬אבל בסי׳‬
‫רש" י ובמח״ו כתב ‪ :‬כשמניע למצה זו פרור‬
‫זה וזוית ירו עליהם )ואולי נ״א הי׳ להם‬
‫בש״ס(‪ .‬ומנהנ בית הרב לאהוז המצות‪,‬‬
‫השני׳ והשלישית )ע״׳ המפה שעליהם(‬
‫ולהגיה ידיו על המרור והבורר — עד טל‬
‫שום השני‪.‬‬
‫הקב״ח מצוום לשוב ולחנות על הים ולחכות‬
‫פצה וו בג• טל שונו שלא הגופיף כוי‪,‬‬
‫במשנח )יטב( הוא בקיצור ‪ :‬טל שונו שוגאלו‬
‫אבוהיוו וזיהצריפ‪ .‬ובעל ההנרה מפרש‬
‫ומבאר ‪ :‬עי שום שננאלו ועל אופ\ הנאולה‪,‬‬
‫שהיתה במהירות כל כך עד ש‪-‬לא הספיק כוי‬
‫— אשד רק בזה יובן מה שנאולת אבותינו‬
‫מחייבת לאכול מצות‪.‬‬
‫וי״? אשר ב' הרבדים — עצם הגאולה‬
‫ואופנה — אחד הם ע״פ מ״ש בספרים )סי'‬
‫הרש־"‪,‬־ והו״י באן‪ .‬צרוד המור — הובא‬
‫בשל״ה פיסקא עבדים היינו — שמהה״ר‬
‫שם( שאם היו שוהים ישראל עוד רגע במצרים‬
‫לא היו נגאלים לעולם — ועפי״ז מובן נ״כ‬
‫מה שמרגיש במכילתא )שימות יב‪ ,‬מ א ( ‪:‬‬
‫שמכיו! שהזמ; הניע לא עכבן הבהוב נהד\>‬
‫טי\‪.‬‬
‫— ‪— 29‬‬
‫של‬ ‫ה ג ד ה‬
‫טל הפצריפ ״בתצריה״‪ .‬לכאורה תיבת‬
‫בפאריס אינה בדוקא‪ ,‬שהרי גם מכה שעל ה־ם‬
‫היחה של ד )או חי( מכות‪ ,‬וכמו שמסיים‪.‬‬
‫ואולי נכתבה מפני שהכתוב שעליו נשען מרבד‬
‫במבות שמבצרים‪ .‬ודוחק‪.‬‬
‫ישלה בפ )תהלים עח‪ ,‬מט(‪.‬‬
‫בוזה הטלות כוי טל א ה ת כווה‪ .‬ברמב״ם‬
‫דיתא אבל ישנם בכהנ״ל בפיםקא דיה״ג‪ ,‬ולא‬
‫מצאתים‪ ,‬לע״ע‪ ,‬בשום מדרש אבל בז״פ‬
‫משמע דוהו סיום מאמר רע״ק אומר י‬
‫אלו כוי׳ ריוו‪ .‬אין מפםיקי! באמירת‬
‫הארבעה עשר דינו‪.‬‬
‫במ״ת כתב ‪ :‬דייוו מספרו יסוד וחמשה‬
‫עשר דיינו כוי )וער״ז הוא בסי׳ הרש״ר(‪.‬‬
‫— כנראה‪ ,‬מפני שהיו״ד הנושה‪ ,‬לכן חשיבה‬
‫לשנים‪ .‬והנה לפי נוסחא שילנו אינם אלא י י‬
‫וי״ל—בדוהק—שהבונה על המעלות—שבהם‬
‫דינו‪ .‬שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הנירסא‬
‫היא‪ :‬אלו הכניסנו לא״י ולא בנה לנו את‬
‫בית המקדש )היינו שילה ונוב וגבעון( דינו‪.‬‬
‫אלו בנה לנו את גיהמ״ק ולא בנה לנו את‬
‫בית הבחירה )ביהמ״ק שבירושלים( דינו‪.‬‬
‫מתוך מחזור שונצינו — ה' רמ״ו‪ — .‬וא״כ‬
‫— לפי נוסח זח — חם טו דינו‪ .‬ובשים לב‬
‫אשר בעהמ״ס משנת חסידים חי באיטליא‬
‫— מקום בעהמ״ם שבלי חלקט ורפוס‬
‫שונצינו — קרוב לודאי‪ ,‬אשר נם הוא אחז‬
‫בנוסחא שלהם ולכן כותב אשר טו דינו הם‪.‬‬
‫אבי בסי׳ הרש״ר ע״ע‪.‬‬
‫ולא קרט רוו א ת הימ‪ .‬ואו יא היי‬
‫לפרעה‪ ,‬ולא חי׳ מחזק לב פרעה לרדוף‬
‫אחריהם‪ ,‬כ׳ כ״ז געשה בשביל נס דקרי״ם‪,‬‬
‫ובמש״נ ב ח ח י ח פדשח בשלח )וסרו קושיות‬
‫הטפרשים( — ךיוו‪.‬‬
‫ולא הטבירוו בתוכו ״בתרבה״ — אלא‬
‫במעט מים או טיט דינו )ז״פ׳ אבוררהם‪,‬‬
‫מדר״ד(‪ .‬וצ״ע דהי' צ״ל ביבשה — במקום‬
‫בהרבה‪ •.‬א( בלשון הכתוב‪ .‬ב( יבשה מורה‬
‫שיבשה לגמרי‪ ,‬משא״ב חרבה‪ ,‬וכמש״נ‬
‫)בראשית ח‪ ,‬ינ—יד( בראשון נו׳ חרבו פני‬
‫האדמה ובחדשי חשני בבז' יום לחרש יבשה‬
‫האד׳!‪.‬‬
‫ולא נופק גירבוו ‪.‬בהרבר — והיינו‬
‫קונים צרכנו מתגרי אומות חעולם‪ ,‬וע״ר‬
‫מ־זי׳ל יומא )עה‪ ,‬י ( — ריוו‪.‬‬
‫אלו ןרבוו לפגי הר פ ע י — שעל זה‬
‫שעשה לאבותינו ולנו את־כל־ה^סיםהאלו • הוציאני‬
‫׳מןס־ית'לחרות * ‪ pap‬לשמחה י שאבל ליום טוב •‬
‫ומא‪$‬לה לאור גדול• ומשעבוד לנאלהיונאמר‬
‫* לפניו הללוןה‪:‬‬
‫* הללויה ו הללו'‪.‬עבדי ןהוה הללו את־שם יהוה‪:‬‬
‫ב יהישם ידדה סבךןימעתהןעד־עולם‪:‬‬
‫ג ממזךדדשבוש_ע^בובראו ‪*£‬חלל שם ןהוח‪ :‬י ךם על־‬
‫גיל״גוים ו יה\^ע^‪1‬מ‪:‬ם בבורו‪ :‬ה מי ביהוד‪ .‬אלהינו‬
‫;‬

‫המגביהי <ל‪#‬בת‪ :‬י המשפילי לראות בשכןים ובארץ‪:‬‬

‫» מקימי קע<*ר ןיל מאישפת;רים אביון‪ ':‬ח להושיבי‬
‫עםץדיבים עם ?ריבי עמו‪ :‬מ מושיבי ו עקרת הבלת‬
‫אם־־ה^ים שמחה הללויה‪ :‬י‬
‫» ?צאת‪.‬ישראלי ממצוץם בית'מ‪1‬נןב מעם לעז ז‬
‫ב רדתה ןהוךהילכןדשו^יאל כקשלותיו‪:‬‬
‫ג הים ראה ועס היךדן‪.‬יסב לאחורי‪ :‬י ההרים ר ק ת‬
‫באילים גבעות כ^י־צאן‪ :‬לי מה־לןז הים כי תנוס הירךן‬
‫תסב לאחור‪ :‬י חהרים תרקדו כאילים ג^עות כבני־‬
‫צאן‪ :‬ז מלפני אדון חולי ארץ מל?ני אלוה ‪2‬ק'ב‪:‬‬
‫ח הה^כי הצור אגם־מלם חלממט למעינדמלם‪:‬‬
‫ב ח ף אתה ןהוה אלהינו מלן־ העולם אשר גאלנו‬
‫וגאל את־אבותינו ממצרןם* והגיענו האלה‬
‫‪,‬‬
‫חזה לאכל־בו מצה ומרור כן';הוה אלחינו ואלדד‬
‫אבותינו לגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים‬
‫לקראתנו לשלוםקזמהים "בבנלן עירך וששים‬
‫בעבורתר‬

‫— ‪— 30‬‬
 ‫‪ 8‬ע• ח‬
‫)כ״ה לנירםתנו כמשנה שבבבלי‪ .‬מח״ו‪.‬‬
‫מהר״ל‪ .‬מ ט ״ מ בשם הרוקח‪ .‬תויו׳יט םםחים‬
‫שם‪ ,‬סי׳ הרש״ר( — לפניו הללי״ — שבח‬
‫עשירי‪ ,‬בננה עשר לשונות שי שבח שאמר‬
‫דור בתהלים ונדול בכולם הללוי׳ שכולל שם‬
‫ושבח בבת אחח )פסהים קיו‪ ,‬א‪ .‬מח׳׳ו(‪.‬‬
‫וואסר לפניו הללו״ )כ״ה במשנה‪.‬‬
‫רי״ף‪ .‬רמב״ם‪ .‬שבה׳׳ל‪ .‬אבוררהם — רעת‬
‫עצמו‪ .‬מהד״ל‪ .‬םי׳ יעכץ(‪.‬‬
‫הללו״ הללו — לסטיוו וויה )תהלים‬
‫קינ—קיר(‪ — .‬יאמר הלל כשם שאמרו ישראל‬
‫כשיצאו ממצרים כמחייל — פסחים קיז‪ ,‬א‬
‫)מח״ו(‪ .‬עד היכן הוא אומר — בית הלל‬
‫אומרים עד חלמיש־ למעינו מים )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫אין מברכי! על חלל זה‪ .‬ר׳ צמח גאון‬
‫וצ״ל פי׳ לפי שמפסיקין בו בסעודה ודה״נ‬
‫זצ״ל פי׳ שאינו אלא כקורא בתורה )או״ז‬
‫ח״א ר״ם מנ(‪.‬‬
‫ובלילה זה קודי! אותו אפילו מיושב‪,‬‬
‫אע״פ שמצות קריאת הלל מעומר‪ ,‬לפי שכל‬
‫מעשה לילה זה הוא דרך חירות )שו״ע‬
‫אדה״ז םתע״נ ם' מז—מח(‪.‬‬
‫ובצאת המרבדים‬ ‫הללוי׳‬ ‫הפרקים‬
‫ביצי״מ קרי״ס ומ״ת )פסחים קיה‪ ,‬א(‪,‬‬
‫לשיעבר‪ ,‬מפםיקין בהם ותקנו אהדיהם ברכת‬
‫הגאולה ואכילת המצה שכל זה זכר ליצי״מ‪,‬‬
‫והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיר לבוא‬
‫)פסחים שם( באים אחרי הסעודה‪ ,‬בי הם‬
‫עבי ן בפ״ע )ז׳׳פ(‪.‬‬
‫ברוך כוי אטור מזלנו )משנה פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב בדעת רע״ק וכנירסת הרי׳יף הראי׳ש‬
‫וכוי‪ .‬ראה בר׳ים שים( — ברכה זו היא‬
‫במקום ברבת שעשה נסים )רש״י בס׳ האורה‪.‬‬
‫אבודרהם וראה לעיל פיסקא טוההינו‪.(.‬‬
‫גאלוו — כנ״ל אשר אלו לא הוציא‬
‫הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו‬
‫משועבדים היינו‪ .‬וא״כ אנו סרגישיס הגאולה‪.‬‬
‫ולכן מקדים גאלוו לגאל אוז אבותיוו שזה‬
‫אינו אלא מה שאבותינו ספרו לנו‪ .‬מ ש א ״ כ‬
‫בפ־סקא לפיכך אומר ‪ :‬שעשה לאבגתיוו —‬
‫ואה״ב — ולוו אוו הומיה — בי האבות ראו‬
‫וקרובים אל הנסים )חתם סופ־(‪.‬‬
‫לתוטדיס — ר״ה ויוהכ״פ — ולדגלינן‬
‫— פסח שבועות וסוכות )שבה"ל‪ .‬אבוררהם(‪.‬‬
‫ס\ הובתיס — הגינה )הבאה קורם‬
‫הפסה כדי שיהא נאכל על השובע‪ .‬כסחים‬
‫ע‪ ,‬א( ואח״כ — ווו\ וזפסהיס‪.‬‬
‫— ‪— 31‬‬
‫של‬ ‫ה ג ד ה‬
‫טל שוס של« תספיק‪ .‬אף שנצטוו על‬
‫חמצות קורם לוח )שמות יב( — הקב״ה‬
‫ציום לעשות המצה לוברון הפלא שהוא עתיד‬
‫לעשות להם‪ .‬וכן נצטוו בפסח — ע״ש ופסח‬
‫ד׳ כנ׳׳ל — קודם מעשה הנם )זי׳פ‪ ,‬שבה״ל‬
‫אבוררהם‪ .‬לקו״ת סד״ה להבין מ״ש בהנרה(‪.‬‬
‫פלך הלכי הסלכיס‪ .‬מלכים — שלמטה‬
‫בעוה״ז‪ .‬מלכי המלכים — שדים העליונים‬
‫שבצבא המרום כמ״ש )דניאל י‪ ,‬ינ( ושד‬
‫מלכות פרם‪ ,‬והקב״ה נקרא מלך על מ ה ״ מ‬
‫)לקו״ת שם(‪.‬‬
‫טגווז תצות ני ‪ M‬ההץ ני גורטוו ססגירים‬
‫ולא יכלו לההווההה‪ .‬שאלו יכלו להתמהמה‬
‫היו אופים חמץ כי פסח מצרים לא נהג אלא‬
‫לילה ויום )ריין‪ ,‬שבה״ל‪ ,‬לקו״ת שם(‪.‬‬
‫ויאפו א ה הבצק )שמות יב‪ ,‬לט(‪.‬‬
‫ויסרדו )שמות א‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫והנדה לבון• ביום ההוא וגו• טשה ר׳‬
‫״לי״ )שמות יג‪ ,‬ח( — הרי ש־צ״ל לי אף ביופ‬
‫ההוא‪ ,‬היינו גם כמה דורות אחרי יצי״מ‬
‫)מהדשי׳א פסחים שם(‪.‬‬
‫לא אה אבוהיוו‪ .‬הוספת מסדר ההנרה‪,‬‬
‫וכפל הדבר בדי לחזקו‪ .‬ובמשנה אינו‪.‬‬
‫ואוהוו הוציא )דברים ז‪ ,‬כנ(‪ .‬בפסחים‬
‫)קטז‪ ,‬ב ( ‪ :‬צריך שיאמר ואותנו הוציא גוי‪.‬‬
‫יכסה כוי ויגבי־ כוי גאלוו‪) .‬טור‬
‫ושו״ע(‪ .‬וצ״ע דהי׳ לו לומר — כלשון הנמ״יי‬
‫— עד שיברך בפה״ג ושותה‪ .‬ואולי הטעם‬
‫מפני שלברכת בפה״ג אין צריך אלא אהיות‬
‫הבוס‪ .‬ולא הגבהה‪.‬‬
‫יכסה א ת הפה כוי‪ .‬בסי' תורה אור )דף‬
‫קפ׳׳ח ע״ב( העתיק הגהת הצ״צ על זה ‪:‬‬
‫ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל‪.‬‬
‫והטעם מבואר בטור בשם המדרש‪ — .‬מזה‬
‫מוכח אשר התיבות ואותו! כוי גאלוג לא היו‬
‫בסידורו‪ .‬ובן אינם בסי׳ קול יעקב‪ ,‬של״ה‪,‬‬
‫׳עבי‪,‬׳‪.‬‬
‫מנהנ בית הרב )להרות מ״ש בהנהות‬
‫אדמו״ר נ״ע שבסי' תודה אור ע' רלג(‬
‫להנבי׳ חבום ואוחזו עד שמסיים וואתר לפניו‬
‫הללו״ ‪ —-‬הובא מנהנ זה בהנמ״יי —‬
‫ומעמידו על השולחן וחוזר ומנבי׳ לברכת‬
‫אשד גאלנו )וב״כ בערוך השולחן(‪.‬‬
‫יכפת « ה ה פ ה — שלא יראה בשחו —‬
‫ויגביי אה הכום—כ׳ אין אומדים שירה אלא‬
‫על היין )ראה לעיל פיםקא ‪1‬וריג להגבי׳(‪.‬‬
‫לפיכך •— נטהוצי« אותוו וגאלנו —‬
‫אווווו סייביפ להודות בו׳ — ט׳ שיבחים‬
 ‫פ ם ח‬ ‫של‬ ‫דו ג ד ה‬

‫בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים וסן תןסחים‬

‫־«מןס‪$5‬וס‪#‬ומ^ אשר יניע דמם ‪.‬על קיר‬
‫מזבחף לרצון ונודה לןל שיר דוךש על גאלתנו ןעל‬
‫י ג‪$‬דות נגןשנו‪ :‬בחף אתה ןהוה ‪$‬אל לשךאל‪:‬‬
‫ו מ נ י ו ושותה נ ה פ כ ה ‪:‬‬

‫ברוף אתת;הוה ‪£‬לל\ט ?ןלןל העולם בוךא ?ריהגג?[‪:‬‬

‫ואחר כך <ת‪1‬צ ׳ ‪ n‬ו מ נ י ו על נשילת יליס ‪:‬‬ ‫רחצה‬
‫ויקח המצית כ ס י ר שמיחס הפרוסה נין שת* השלימות ויאחזם נירו ו י נ ד ו ‪:‬‬ ‫מוציא‬
‫ברוף אהה;הוה ולקינו ^ ל ך העולם הסון!יא לחם מן ל׳ארץ‪:‬‬
‫וצא •&ע מה] אצא יניח המצה השצישית להשמנו מ י ח ויברך על ההריסה <‪1‬ס העליונה שר‪0‬‬ ‫מןיף‪,‬‬
‫ה נ ר ס נדכה ז י ‪ .‬רכרן לסמור ג״כ אכילת הכריכה שממצה השלישית ונס אכילת האפ־קןמן‬
‫•קעור נ נ ר כ ה ‪m‬‬

‫קךשנו עצותיו ןץןנו על‬ ‫ב ר ו ך אתהןהוה אלהינו ‪$‬לך העולם‬

‫^ י ל ת ‪£‬צה‪:‬‬
‫ואחד ‪ *p‬יבצע כזית מכל אחל משתיהן ויאכלם ניחר ו נ י פ נ ה ‪:‬‬

‫ואחי כך יקיז לזיון מרור רשנל בחרוסת וינער ה ח ח ס ח מפליו נדי שלא יתבשל סע‪0‬‬ ‫מרור‬
‫המרירות ויברך נרכה ‪: u‬‬
‫‪V‬‬
‫‪W0‬צו‪:‬ו‪,‬על‬ ‫^ קךעןני‬ ‫‪11‬־רוךאהה ז ע ה הלחינו קלך העולם‬
‫ויאכל‪ !:‬גלי הסינה‬ ‫‪:‬‬ ‫^ י ל ת מריר‬
‫כורך‬
‫ואחי׳נ יקח מצה הנ׳ וי׳זדת עמה כשיעור כזית יימניצ בחרוסת ויכרכם ניחר ויאתר וה ‪:‬‬

‫כן <!שה הלל ?זמן שבית המקדש ד\ה_ק;םהיה בורך פשח מצה ומרור‬
‫)אוכל ב_יחד * ?מו יטנא&ר על מצות וטיורים יאכלהו‪":‬‬
‫ואוכלם ביתי ] ו נ מ ז ג ה ‪ .‬סוש״ע םימ; תש״?‪ .‬הנהה מסדור אלנזי׳׳י נעל צ"* זיל[‪:‬‬

‫ואתר כ־ אוכל ושיחה נלי צרט ו יטל לשחות ״ן נין כוס נ׳ לגי‪:‬‬ ‫שלחן עורך‬
‫צ פ ן י ואח׳כ •קח האפ־קיק ייחלקו לנל מ ׳ ביתי לכל אחל כזית ו־׳הר שלא ישתה אחר אשייץמו‬
‫׳ יאכל בהסיבה<‪5‬רץ צאכלו קודם חצות‪:‬‬

‫• ‪ , • - . • - . - -‬׳ ־ ‪.‬‬ ‫־‬ ‫ו א ח ‪ /‬קוזנין ט ס שלישי ואומר עליו נמ׳״'‬ ‫ברך‬

‫שיר‬

‫— ‪— 32‬‬
 ‫פ * ה‬
‫הפרופה בי\ טיהי הטזליהוה‪ .‬כי‪ ,‬כ ס ו‬
‫בכי יו״ט‪ ,‬חייב לבצוע עי ייחם משנה )שו״ע‬
‫א ו ״ ח סתקכ״ט( וררז״ל שבפסח‪ ,‬וווםי^‬
‫עליהן עוד מצח פרוסה משום יחם עוני‬
‫)רא״ש‪ .‬מרדכי‪ .‬שו״ע אדה״ז תעייה ם״ג(‪.‬‬
‫ויאהוה ב י ו ו ויברך‪ ,‬כי כ י דבר שמברך‬
‫עליו לאבלו צריך יאחזו בימינו כשהוא‬
‫מברך )שו״ע םי׳ דו ם״ד(‪ ,‬וכאן י״א דברכת‬
‫המוציא היא על השלמה וברכת עי אכילת‬
‫מצה על הפרוסה )רש״י‪ ,‬רשב״ם‪ ,‬ר״י ודא"ש‬
‫בפסחים קטז‪ ,‬א‪ .‬וכן עיקר(‪ ,‬וי״א להיפך‬
‫)םמ״נ‪ .‬ראבן‪ .‬תום׳ ושאר גאונים כמ״ש‬
‫בהנמ״יי סוף הל׳ חו״מ(‪ ,‬ולצאת ירי ׳שניהם‬
‫אוחז שתיהם בידו )שו״ע רבנו םחע״ה ם״ה‪.‬‬
‫וראה בפמ״נ מש״ז סק״ב(‪.‬‬
‫ולא יבצט ויהו‪ .‬בדי שחהא ברכה על‬
‫השלימה‪.‬‬
‫י ד ה הוזצה הגי להטותנו חיוו ויבדן‬
‫)מהרי״ל(‪ .‬אף ׳שמכוון לפטור בברכה זו גם‬
‫אכילת מצה הגי‪ ,‬וכמו ״שמסיים‪ .‬וי״ל — בדי‬
‫להראות שבכ״ז עיקר שייכות ברבה זו היא‬
‫למצה א' ובי‪ ,‬ואפייו לדעת הלל וכנ״ל פיםקא‬
‫כורך‪ .‬ויותר נ״ל •שהוא כדי ׳שלא יטעה ויבצע‬
‫נם ממצה הנ'‪ ,‬ובמו שימצינו ״שמצניע‬
‫האפיקומן מפני טעם זה )ראה לעיל פיםקא‬
‫זול!! הגדול(‪.‬‬
‫וידויו לפטוד ג״ב אכילוד הכריכה‪ .‬ולכן‬
‫נזהרין בינתיים משיחה שלא מעין הסעודה )ר'‬
‫יחיאל אחי בעה״ט‪ .‬אבן הירחי(‪.‬‬
‫לפטור כוי אכילה האפיקווז\ — )שלייה(‬
‫— וחומרא יתירה הוא )שו״ע רביגו םתע״ה‬
‫םי׳ יה(‪ .‬ולכן בזה אין נזדיין בהפסק שיהק‬
‫— מנהנ׳ בית הרב‪.‬‬
‫״טל״ אכילה פצה כו• פרור — ולא‬
‫לאכול מצה כוי מרור )פרדס ירש"י‪ .‬רי״צ‬
‫ניאות בשם רע״נ‪ .‬רמב״ם ובו׳( מפני שמוציא‬
‫נם אחרים השומעים ןהה״מ הל׳ חו״מ פ״ח‬
‫הי״ב‪ ,‬וראה מגדול עוז פי״א מחל׳ ברכות‬
‫הט״ו(‪.‬‬
‫ואה״כ יבצט בויהי וזכ״א — כיון‬
‫•שאכילת מצה צ״ל בכזית‪ ,‬וי״א שזהו ממצה‬
‫הא׳ וי״א שיזהו ממצה הבי‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫ויאכלפ‪ .‬ואינו טובל במלה מפני חיבוב‬
‫מצוה שלא יהא תערובות טעם אחר כלל‬
‫)מהרי״ל‪ .‬שו״ע רב־נו םתע׳׳ה ס״י( — ובן‬
‫הוא מנהנ בית הרב )וצ״ע שהרי כתב השלייה‬
‫שע״פ כתהאדיז״ל יטבול במלה‪ .‬ולהעיד‬
‫מלקו״ת ביאור לר״ה ולא ת־שבית ס״ח(‪.‬‬
‫— ‪— 33‬‬
‫של‬ ‫הגדור‬
‫בוזוצאי טובה — )שאין החנינה באה‬
‫בערב פסח שיחל לחיות בשיבת‪ .‬פסחים סט‪,‬‬
‫ב( נאכל שם — וו\ הפפהיה ווז\ הובוזיפ —‬
‫הוזניגה שהבוא לווהרהו )שו״ע אדח״ו חע״נ‬
‫םמ״ט(‪.‬‬
‫סיד הובהג‪ .‬לשון הכחוב )ויקרא א‪,‬‬
‫טו(‪ .‬וצ״ע מה שישינה כאן דוקא להביא ל׳‬
‫זה‪ .‬ובסי' יעבץ פי׳ ע׳׳ד הסוד‪ .‬וראה זח״א‬
‫)רכח‪ ,‬בי(‪.‬‬
‫וטיר הרעי — לשון זכר )מכילתא‪,‬‬
‫הובאה בתור״ה ונאמר פסחים קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ווופל הבופ בידו‪ .‬תיבות אלו הם טה״ר‬
‫)שעה״כ(‪.‬‬
‫והברך‪ .‬מברכין על כל כוס וכוס מארבע‬
‫הכוסות ברכה דאישונה‪ — ,‬אבל אין מבדכין‬
‫ברבה אחרונה כ״א אחדי האחרון )רב שרירא‬
‫ורב האי נאון(‪ .‬והטעם ‪ :‬כל אחר מארבע‬
‫הבוםות חישוב מצוח ודרך חרות בפ״ע ואין‬
‫נפטד בברכת השני‪ .‬אבל לענין ברכה אח־ונה‬
‫— אפילו היסח הרעת אין מזקיק לברכה זו‬
‫שתהיי וזיר אחר האכילה ושתי'‪ ,‬ויכול‬
‫להמתין עד שיהא נמלך לאכול או לשתות‬
‫ויברך אחריהם ויפטור נם את זו )שו״ע‬
‫ארח״ו םו״ס ח ע ״ ד וש״נ(‪.‬‬
‫יחצה‬
‫דחצה‪ .‬ואהר כך‪ .‬צ״ע מפני מר‪ .‬לפעמים‬
‫מוסיף החיבוח ואה״כ‪ ,‬ויפעמים לא‪.‬‬
‫צוציא מצה‬
‫פצה‪ .‬נם בזמה״ז דאורייתא )פסחים‬
‫קך‪ ,‬א(‪ .‬ה; אני״ים הן נשים )ישם מג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫והירש הכתוב בלילי פסח‪ ,‬אף שנם בשאר‬
‫יו״ט חייב לאכול פח‪ ,‬״שאינו יוצא במצה‬
‫עשירה )ר״ ן פ׳ הישן(‪ .‬וי״א שיחיוב פח‬
‫ביו״ט אינו אלא מדברי סופרים — )שו״ע‬
‫דבינו ס ח ק י ״ ט ם״ה‪ .‬וראה רמב״ם הלי‬
‫יו״ט פ״ו חט״ו‪ — .‬וצע״ק מ מ ״ ש רבינו‬
‫בסי׳ רמ״ב ם״א במוםנר‪ .‬ורעת ר״י‪ ,‬ברא״ש‬
‫ברכות שים סכ״נ‪ ,‬משמע שהוא מחיית —‬
‫ראה •שם במיו״ט — משום ישמחה‪ .‬אבל‬
‫אין ישמחה כליל יו״ט הראישון פ ה ״ ה —‬
‫שאג״א סי' סח באריכות — וא״כ נם לדבריו‬
‫לא חו• אז אלא מר״ס‪ .‬מלבד לי? א׳‬
‫ד־ה״ס( — לבר ליל א׳ רחה״ם דילפיגן‬
‫ממצה דחה״פ‪) .‬ומ״ש בשיו״ת רעק״א ם״א‬
‫יק ליי פסח‪ ,‬ושם בהשמטות כ׳ בפשיטות‬
‫דאי! פת שייך לשמחח — צע״ק( ואכמ״ל‪.‬‬
 ‫פ ע ת‬ ‫ש ל‬
‫חובת מרור — שתקנוהו חכמים גבר לסקרש‬
‫— א א ״ כ כורכו עם מצה ואוכלן ביחר )כמו‬
‫שעשה בזמן ביהמ״ס(‪ .‬נמצא יש עליו‪ ,‬בזמה״ז‪,‬‬
‫חיוב מצה טווי מדרבנן‪ ,‬לדעת הלל‪ .‬ולא נפסק‪-‬‬
‫הלכה לא כהלל ולא כחבריו וצריך לצאת ידי‬
‫שניהם‪) .‬שו״ע רבנו סחע״ה ם׳ ט!—י ח‬
‫ובאחרונים ובם׳ שבח פםח האריכו(‪.‬‬
‫וזרוך‪ .‬בזמה״ז שאין פסח אינו אלא‬
‫ויסבול כוי ובו‪ :‬גז יבוז‪ ,‬כיו! שאנו עושין‬
‫זכר למקדש כהלל‪ ,‬והוא הי׳ טובל ומיסי‬
‫)שו״ע רבינו סתע״ה ם׳ יט—כ(‪.‬‬
‫ויסבול בוורגסוז — רק החזרת ולא‬
‫ויטבול — ואחד כך — ויברך‪ .‬כרי‬
‫המצה‪ .‬והמרקדקי! בזהירות ממצה שרוי'‪ ,‬אין‬
‫לתכוף הברכה לעשיית המצוה כנ״ל פיסקא‬
‫טובלין ורק נותנין מעט חרוסת יבשה עי‬
‫החזרת ומנערי! אותה אחייב ממנה‪ .‬וכ״ה‬
‫מנהג בית הרב‪.‬‬
‫ויאוזו זה‪ .‬לכאורה וה יתור לשון הוא‪.‬‬
‫ואולי מרניש שיאמר דוקא בנוסחא וו‪ .‬היינו‬
‫בהשמטת התיבות ובר לוזקרטו בהלל‪ ,‬ובהוספת‬
‫התיבה פסון‪.‬‬
‫כ\ טטה בוי ה ״ קייס בו• ססוז בוי‪ ,‬כ״ה‬
‫בסי' קול יעקב‪ .‬וכ״כ גם בח״י‪ ,‬באה״ט‬
‫ומשנה ברורה )וע״פ הוספת הט״ז( אלא שהם‬
‫השמיטו תיבת היי )הראשונה( וכן אינה‬
‫בשו׳יע רבינו סתע״ה סי׳ יח‪ .‬וראה לקמן‬
‫בזה‪.‬‬
‫וי״ל בדיוק נוםחא זו ‪ :‬א( אין אומדים‬
‫ובר לסקרטי כהלל‪ ,‬כמו שא"א באכילת מרור‬
‫וכר לסקרש‪ — .‬ובפרמ״נ )סתע״ה מש״ז‬
‫םק״ז( מפרש האמירה — להודיע שהוא רק‬
‫זכר לסקדש אבל בווזוי״ז אין יוצאין בכריכה‪,‬‬
‫וכיון שאומרים זה אחרי שיכבד אבל מצה‬
‫ומדור ויצא י״ח‪ ,‬ע״כ שכונת הפרמ״נ —‬
‫שההודעה היא להזהיר שלא יטעה לשנה‬
‫הבאה לומר שהלבה כהלל‪ ,‬ויטעה שהלל ם״ל‬
‫שנם עתה יוצא בכריכה‪ ,‬וישכח שאשתקד איל‬
‫מקורם מצה‪ ,‬ויזכור שאמר זכר למקדש‪ .‬והוא‬
‫דוהק גדול‪ — .‬ובפרט שבכורך הוא כפל לשון‬
‫קצת‪ ,‬רמיד א ו מ ר ‪ :‬כן עשה הלל בזמן‬
‫שבוזס״ק כוי‪ .‬ובין הברכה והכריכה אין‬
‫להפסיק במה שא״צ‪ ,‬כנ״ל )ובמשנה בדודה‬
‫םתע״ה ם״א בבה״ל רוצה לדחות כל האמירה‬
‫יאחר שיאכל — מטעם זה(‪ .‬וביחיד לדעת‬
‫אדה״ז‪ ,‬שלהלל לא יצא ידי חובת מרור אלא‬
‫בכורך‪ ,‬כנ׳׳ל‪.‬‬
‫עוד זאת שיעי׳ י אמירה זו יבוא לטעות‬
‫שאין הכריכה אלא לזבד‪ .‬ובאמת — רק עתה‬
‫יוצא •״ח מדור להלל‪ ,‬זצריך לצאת נם לרעתו‪,‬‬
‫כנ״ל )משא״כ להפרמ״נ‪ ,‬רהוא לשיטתו‬
‫שכזה״ז גם להלל יוצא י״ח מדור כשאוכלו‬
‫בפ״ע‪ .‬וא״ב לא הוי אלא לזב־(‪.‬‬
‫— ‪— 34‬‬
‫ה ג ו ה‬
‫ביוזו‪ ,‬דהיינו שיכניסם לפיו בב״א‪.‬‬
‫והטעם שלא יהא הפסק בין הברכה דאכילת‬
‫מצה לאכילת כזית הישייך יה ׳שהוא ממצה‬
‫הא׳ או ממצה הב׳ בנ״ל )טושו׳׳ע שם(‪.‬‬
‫מרור‬
‫מדרבנ! )פסחים קך‪ ,‬א(‪ ,‬ונם נשים חייבות‬
‫בזה כשאר מצוח שבלילה זה ;שו״ע רבינו‬
‫מתע״ב םב״ה(‪.‬‬
‫\יגובגל‪.‬‬
‫ויסבול בוזדוםס‪ ,‬וקודם הטבילה מרכך‬
‫החרוסת ביין שבתוך כלי )שו״ע רבינו םתע״נ‬
‫סל״ב—ר(‪ .‬ואין משקע כל הכזית בחרוסת‪,‬‬
‫לפי שעתה אין מצוי קפא )מי! תולעת(‬
‫במדור כמו בימי הש״ם‪ ,‬ואין מטבילי[‬
‫בחרוסת אלא משום מצוה זבד לטיט )פר״ח‪.‬‬
‫שו״ע רבינו םתע״ה סי׳ יא( — וטדי\י שלא‬
‫לשקוע כולו‪ ,‬כרי ״שלא לבטל טעם המרירות‪,‬‬
‫כ! אפ״ל‪.‬‬
‫ויוטר וזסרונזוז )עפמ״ש פסחים קטז‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫ויברך‪ .‬צ״ע מפני מה לא העתיק מ״ש‬
‫בשו״ע שלו )תעייה סי׳ יח( — וכן מנהגנו‬
‫— ׳;•צריך לכוון לפטור בברכה זו נם מרור‬
‫שבכורך‪.‬‬
‫ברכוז וו‪ .‬לכאורה יתור לשון חוא‪.‬‬
‫ואולי מרמז דדך אגב‪ ,‬שהי׳ מקום גם לברכה‬
‫א ה ־ ת והיא ביבת הווצוה על החרוסת‬
‫)ראה פיה״מ יהרמב״ם פסחים פ״י מ׳ינ‪,‬‬
‫ולח״מ רחל׳ חו״מ פ״ז הי״א(‪ ,‬אר שיאי!‬
‫חייב עלי' ברה״ו‪ .‬והא דאין מברכין על‬
‫מצותה הוא מפני שהיא טפלה למרוד ונפטרת‬
‫בברבחה )אבורדהם( — ועל ברחך בינתו‬
‫נטסצווזה טפלה למצות מרור‪ .‬וישי לבאר‬
‫עפמ״ש מ ה י ״ י ‪ ,‬וז״ל; חרוסת מצוה‪ ,‬מפני‬
‫שילא נזבר במרור דק שימררו את הייהם‬
‫בעבורה קשה‪ ,‬ויש מרירזת לאדם בעבורה‬
‫קשה‪ ,‬אבי אינו מרידות נמוד‪ .‬לכן עושין זכר‬
‫לטיט ואין דבר יותר קשה מן מלאבח הטיט‬
‫שכן אמרזי׳ל שמ״ד )פ״א‪ ,‬בז(‪.‬‬
‫בורך‬
‫כורך )פסחים קטו‪,‬א(‪ .‬לרעח הלל הזקן‪:‬‬
‫בזמ; שיש פסה אינו יוצא אלא א״כ כורך פסח‬
‫מצה ומדוד ואוכלן ביחד‪ .‬בזמן שאין פסח‬
‫אינו יוצא ידי חובת מצה — שהוא מן התורה‬
‫— אלא אם אוכלה בפ״ט‪ .‬ואינו יוצא ירי‬
 ‫פ ׳‪ .1‬ח‬
‫נזחדין ביותר ממצה שרוי׳‪ .‬ויכן המצות‬
‫שיעל השולה[ מכוסות‪ ,‬יטמא יפלו עליהם‬
‫מים‪ ,‬קורם ששופכין מיס‪ ,‬או משקי[ שמים‬
‫מעורבים בהם‪ ,‬לכוס או קערה בורקי[ שילא‬
‫יהיו בברי פירורי מצה‪ .‬למים אמצעים‬
‫ואחרונים אי; להעביר ידיו עי •שפתיו‪) .‬ובן‬
‫כל ז' ימי הפסה‪ ,‬משא״ב אהש״פ שההררי\‬
‫לשרות(‪ .‬התחל מבקר ע״פ עד אחיי כורך של‬
‫כדר השני אין אופיין מכל המינים הנכנסים‬
‫בחרוסת ומרוד‪.‬‬
‫להעיד אש״ י״א שבזמן שביהמ״ק קיים‬
‫הי׳ אוכלי[ כל הסעודה )כברבת המוציא על‬
‫מיני בצקת וכוי( קודם הסדר ואח״ז היי בא‬
‫הסדר ואכילה מצת מצוה מרו־ ופסח )מרדכי‬
‫סוף פסחים‪ .‬ופלינ בזד! על הדמב״ם הלי‬
‫חו״מ פ׳׳ח(‪.‬‬
‫אוכל ושוחה כדי *ירבו‪ .‬בפע״ח ‪ :‬ואובל‬
‫וי צרכו ועד״ז הוא בטור ומ״ח‪ .‬בסי' יעביד‪.‬‬
‫אוכליו ושותי\ כל צדב\‪ .‬וי״ל דמשמיענו‬
‫׳שתים ‪ :‬א( ״שיאכל ד׳ צרכו‪ .‬בדי ׳שיאכל‬
‫האפיקומן על השיבע‪ .‬ביון •שהוא זכר לפסח‬
‫־שהי' נאכל על השובע‪ .‬ב( •שלא יאבל יותר‬
‫מכרי צרכו‪ ,‬ברי •שלא תהא אביית האפיקומן‬
‫אכילה נסח‪.‬‬
‫צפון‬
‫צפוו כוי כרת בשו״ע )תע״ז ס״נ(‬
‫בתב‪ :‬ולכתחילה טוב לאכול ישני זיתים‪.‬‬
‫אחר זבי לפסח ואחר זבי ימצה הנאכלת עם‬
‫הפסח‪ .‬וב״ה מנהנ בית הרב‪.‬‬
‫ויותר שלא ׳שתת אתר אפיסות\‬
‫)די״ף — כ״ב בה״י ובמ״מ בישו״ע רבינו‬
‫םתע״ח‪ .‬אבל צ" ע וכמ״ש בפרמ״נ בא״א‬
‫רםתע״ח(‪ .‬שלא יבטל טעם האפיקומן )בן‬
‫משמע מהב"• ורמ״א ר״ס תפ״א(‪.‬‬
‫לכאורה צ״ע ‪ :‬א( הו״ל להזהיר שלא‬
‫יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה‬
‫חמורה מ; השתי'‪ ,‬במ״׳ש בטושו״ע ונ״כ‬
‫סי' תע״ח ותפ״א‪ .‬בו הוי״ל ואמוד לשתות‪.‬‬
‫או ואי\ לטותות אח־ אפיקומן‪ ,‬וכמ״ש בל‬
‫הפוסקים‪ .‬ומהו פי׳ ויותר ט‪1‬לא ישתה‪ .‬נ(‬
‫אזהרה זו הו׳׳ל לכתוב אחר נמר דיני א י י ל ת‬
‫האפיקומן‪ ,‬ביו; •שזמנה אה״ז‪.‬‬
‫פירוש ויותר •שלא ״שתה‪,‬‬ ‫וי״ל‪:‬‬
‫היינו ע״י שישתדל •שלא יהי׳ צמא‪.‬‬
‫א( לא הוצרך‬ ‫ובזה מובן כהי״ל‪:‬‬
‫להזהיר על אבילה‪ ,‬כיון רבלאה״כ האפיקומן‬
‫צ״ל נאכל טל השובט‪ .‬ב( לא בא להשמיענו‬
‫דין איסור א י ו ״ ש אחר האפיקומן‪ ,‬כי מקום‬
‫הדינים הוא ב״יו״ע ולא בסידור‪ ,‬ורק הנהנות‬
‫— ‪— 35‬‬
‫של‬ ‫ה ג ד ה‬
‫ב( שביהה״ס ה ״ סייגו‪ .‬וב״ה בסי׳ קול‬
‫יעקב‪ ,‬הרש״ר‪ ,‬שמחה״ר‪ .‬אבל לרבינו צ״ע כיון‬
‫שבאמירת פ׳ הקטורת הנוםחא שלו היא ‪:‬‬
‫אתה הוא כוי בזמן ש י י ה מ ״ ק קיים‪ .‬וכ״כ‬
‫לעיל‪ :‬פסח שהיו כוי שביהמ״ק קיים‪.‬‬
‫אבל בסי׳ קו״ י והרש״ר — בכל ה נ ״ י‬
‫איתא ‪ :‬היי קיים‪ — .‬בסי' •עב־' ושל״ה אין‬
‫לתיבת היי בכל נ׳ מקומות אלו‪.‬‬
‫נ( כורך פסה וזצה והדוד — דלדעת‬
‫המפרישים )מלבר הרמב״ם בהל' חו״מ פ״ח‬
‫ה״ו‪ .‬אבל עיי״ש בלח״מ( כן עשה הלי‪.‬‬
‫ואם י־שמיט פסה‪ ,‬ידבר שקדים בספורו‪.‬‬
‫ומה שהקשה בה״י‪ ,‬דא״כ איך יאמר ‪ :‬כ\ עשה‬
‫הלל‪ ,‬ואין פסח בידנו‪ ,‬י״ל‪ ,‬דחיבת כ\ נמשכת‬
‫לפטה‪ ,‬והיא התפלת ענין ‪ :‬כן ע׳שה דלל‬
‫כאשר יספר‪ .‬ולא הוצרך יסיים וכריית׳ זבד‬
‫לזה )אף שאינו דומה ממ־ש(‪ ,‬כי מבואר הוא‪,‬‬
‫ובנ״ל שיממעטין בדיבור בין הברכה יהבדיכה‪.‬‬
‫או י״ל כ\ — כמו שאני כורך המדוד ואיני‬
‫אוכלו עתח בפ״ע‪ ,‬כן ‪ -‬עשה היל‪ ,‬לכרוך‬
‫המרוד‪ — .‬ובפרט‪ ,‬שלשייטת אדה״ז‪ ,‬הכורך‬
‫עיקרו בא בשביל חובת אכילת מרור‪.‬‬
‫טשה הלל בוויו שביהה״ס ה ״ סייס גל‬
‫ימ• הלי היו בפני הבית — וא״כ‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫התיבות בזס\ כוי מיותרות‪ .‬וביש״ס אינם‪,‬‬
‫ואויי אפ״ל שהוא להדגיש׳‪ ,‬שדוקא מפני‬
‫שביחמ״ק הי׳ קיים עישה כן‪ ,‬משיא"ב בזמה״ו‬
‫לא יצא י ״ ח מצח בכריכה‪.‬‬
‫טל סצוה )במדבר ט‪ ,‬יא( והוא כחוב‬
‫בפסה •שני‪ .‬ולא הביא ממ״יש בפסח ראשון‬
‫)שמות יב‪ ,‬ח( ואבלו את הבשר נו׳ ומצות‬
‫על מדורים יאכלוהו‪ ,‬בי אדרבח‪ ,‬מיתור תיבת‬
‫יאכלוהו ׳שבפסוק זה ילפינן דאוכל פסח אף‬
‫שאין לו מצה ומרור )מכילתא •שם(‪ .‬ונם‬
‫פישוטו ישל מקרא זה מישמע כמ״יש הרמב״ן‬
‫•שם‪ ,‬כ׳ מצות נמשך למעיה‪ ,‬ואכלו את הבשר‬
‫ומצות‪ ,‬וחזר וצווה עם מרורים יאכלוהו‬
‫לבשר‪ .‬וא״כ אי[ ראי' •שצריך לכרוך נס עם‬
‫מצה‪ ,‬לולא •שבא חכתוב בפ״־ש וממנו נלמור‬
‫נם לפ״ר )ראח ריש״ש שם(‪ — .‬אבל חרשב״ם‬
‫מישמע רגריס ביש״ם הפסוק רפ״ר‪ ,‬ו י מ ״ ש‬
‫בהגהות הר״ב מרנ־שבורג‪.‬‬
‫־•"ו ׳*•יו‬
‫שלת\ טורך מ נ ה ג נ ו ‪ :‬אובלין שיא‬
‫בהסיבה‪ .‬מתחילי[ — בשיני הלילות —‬
‫באבילח הביצה )שעל הקערה( וטובלה במי‬
‫המלח — והוא זכר לאבלות חורבן ביהמ״ק‪,‬‬
‫שישהי׳ קיים היו מקריבי[ ואוכלי[ פסח‬
‫)שו״ע רבינו םו״ם תע״ו(‪.‬‬
 ‫פ ס׳ ח‬ ‫ש ל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫« ‪ #‬י ף המעלות בשוב להוד‪ .‬את״שיבת ציון דדינו ‪$‬חלמים‪:‬‬

‫ב אז ימלא ע‪1‬ה‪1‬ק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו' בכו‪:‬ס‬
‫הגדיל יהוה לעשות עם־יאלה‪ ':‬ג זעךיל‪:‬הוד‪ ,‬לעשיות עמנו‬
‫‪1‬‬
‫היעו ש מחיס ‪ :‬יי עובה ‪.‬יהוד‪ .‬את־שביתנויכאפיכןים בנגב‪:‬‬
‫ה הזירעיםיבדמעה במה‪.‬יקצרו‪ :‬ו הלוך ילך ו ולכד! נעיא מ ‪£‬ך־‬
‫י הזרע בא־יבא 'ברנה נשא אלמתיו‪:‬‬
‫א לבני־קרח מזמור עיר‪.‬יסוךתו בהרךי״כןרש‪ :‬ב **הב יהוה‬
‫עערי ציון מכל משבנות יעקב‪7:‬נכבד‪1‬ת גברברי בך‬
‫‪,‬עירהאלל\ס םלה ‪ :‬י א זכיר!רהב ובבל לירעי הנה ?לשת‬ ‫‪:‬‬

‫וצור עס־־כוע יזה ללד־‪/‬טם"; י׳ ולציון‪.‬יאמר איעיואיע ילר־־בה‬

‫והוא יכוננה עליון‪ :‬י יה‪1‬ה יספר בכתוב עמים זהילד‪^-‬ם סלה‪:‬‬
‫ז וישרים כהללים כל מעעי בך י י‬
‫אבךכה אתץהוה בכל;עת תמיד ר‪.‬הלתו בפי‪ :‬סוף דבר‬
‫הכלינ^מע את־האלהים ירא ואת־מצותיו עמור כיץה‬
‫כל־האךס ‪ :‬תהית‪.‬יהוד‪ ,‬יךבר־פי' ויברך בליבשיר ישם קרעו‬
‫לעולם ועד‪ :‬ואנחנו!?ברך;ה מעתה ועד־עוילם הללדה‪:‬‬
‫קי‪7‬ס מיס אחרונים יאמר ססיי[ זה ‪:‬‬

‫זה ו חלק־אךם רשע האלהים ונחלת אקד־ו מ^ל!‬

‫ו א ח ו מיס אחרונים יאמר ‪r pes‬ה ‪:‬‬
‫!‬
‫ררבר אלי ך‪ .‬הי&לחן ‪ x t$‬לן!ני‪.‬יהוה ‪:‬‬
‫אס מנרכין נזימין אומר ה מ נ ר ך‬
‫הב לן ונבךיך‪:‬‬
‫)אי נצ׳׳א רבזהי סיר וזעליץ בענט׳טין(‪:‬‬

‫״ייייי י״יייי‪,‬יהי ‪ #‬ם ייעד״׳ סבךך ?ןעחה גער עו^ם‪:‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪6‬‬
‫ייז נברךשאכלנו סשלו‬
‫™־‪ r » n » 1‬ברוך ^א^לנו מיטלו' 'ובטובו ן ד נ ו ‪:‬‬
‫״ר ‪<» H 5:6:‬״ עי״ ברוך ו?בךך שסו תמידי לעולם ועד‪:‬‬
‫יי‪-‬י״י ׳־׳ יי נברך אלהינו שאכלנו ?ושלו‪:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬
‫״‬ ‫‪RAMRI‬‬

‫מי<•! מ מ י ז ברוך אלחינו יאכילנו משלו'ובטובו ח;ינו;‬

‫»י ‪ 61:‬אכל י«? ברוך אולרזינו ונתברך שמו תיןיר לעולים \ ע ד ‪:‬‬
‫׳«‪.‬‬ ‫ב( ‪ 11‬ד‪-‬ו‪ .‬נ( « פ ! ‪ .‬י( ‪ c:‬לי ב ‪ -‬י ( ‪• rJrp‬נ י ; ‪ ,‬ץ( ת‪1:‬י‪ 0‬קמה כא ‪ .‬ז( ‪w‬‬
‫ח( יויינ נ נ ז ‪.‬‬
‫ברוך‬
‫— ‪— 36‬‬
‫ב ח ף ארצה ןהוה אלחינו מלך העולם הזן את״‬
‫העולם בלו בטובו בחן בחסדיוברחמיםהוא־‬
‫נותן להם לבל־־בשר כי לעולם חסדו'‪ :‬ובטובו‬
‫חידול עמנו ר;מיר לא־חסר לנו ואליחסר־לנו מזון‬
‫לעולם ועד‪ :‬ב?‪1‬בור שמו הגדול בי ת א אל זן‬
‫ויספךנס לכל ומטיב לכל ומכין מזון לכל־בריותיו‬
‫אישר ברא כאמור פותח את־;ךך'ומשביע לבל־חי‬
‫רצון‪ :‬ברוך אתה יהוה״הזן את־הכל‪ :‬י‬
‫נ ו ל ה לך יתד‪ .‬אלחינו‪.‬על שהנהלת לאבותינו ארץ חמדה טובח‬
‫וךחבה ןעל' ^הוצאתנו'ייהוד‪ ,‬אלו׳ןנו' מארץ מצך‪:‬ם‬
‫ו‪$‬דיתנו מבית* עבדים נעל״בךיחף שחתמת בבשרנו'ועל‬
‫היוךתך עלטךתנו ועל הפןיף י שהודעתנו'ויעל דרים הן וחסד‬
‫עחוננתנו ועל אכילת מזיון עאתה זן ומפרנס אותנו תמיד בכל­‬
‫יום ובבליעת ובכל־עעה‪:‬‬
‫ועל הכלןהוה אלזדנו אנחנו מודים לך ו‪0‬בךכים‬
‫אותך‪:‬תברך ש^ך ביפי כל־חי תמידי לעולם‬
‫‪1‬‬
‫ועד ; ככתוב ;אכלת ושבעת ובדלת את״יחוח‬
‫אלהיך‪.‬על־האךץ הטבה אשר נתךלןז‪ :‬ב ח ך אתת‬
‫יחוה‪.‬על־חארץ געל־ד‪,‬מזון‪* :‬‬
‫רחם ידזוה אלהינו על־ץשראל עמך געלץרושלם‬ ‫ז‬

‫עירך נעל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית‬

‫ךוד משיחך געל־הבלת הנדול והגדוש שנקרא שב^ך‬
‫עליו'‪ :‬אלהי ‪.‬אב; ךע ן!)בשנת ר^ג‪ 0‬זוננו §מפנו‬
‫ז‬
‫נ‬ ‫נו‬ ‫נו‬

‫וכלבלנו" והרןיחנו י ורתח לנו יהרה אלדדנו בוהךה‬

‫מכל־צרותינו‪ :‬ונא' אל־תצריכנו יקוד! אלחיני' יא‬
‫ן י י ך י‬ ‫ו‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬ן‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫• ז‬ ‫"ן‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬
 ‫‪ 12‬ח‬ ‫של‬ ‫ה ג ד ה‬

‫לידי ממנת בשר ודם ולא ל י ד הלואתס כי־ אם‬

‫ל;ךך המלאה הפתוחה הפךושה ןהךחבה שלא נבועז‬
‫ולא נכלם לעולםועד!‬
‫מ ״ רצה והחליצנוןהוהאלךןינובמצותיף ובמצות יום הטביעי‬
‫יי ״ ה&בתיתדול והקדוע הזה כי יום זה גדול ןל‪,‬דו‪#‬‬
‫‪7‬‬
‫הוא לפניף • לעבודבו'ו^נודדבו באהבה ?מןצות ךצונף•‬
‫וברצונך הניח לנו {הוה אלרוינו עליא 'חהא צרה ןיגון ו^נהה‬
‫ביום 'מנוחתנו** והראנו להור‪ ,‬אלוזינ^ בנחמת '^ון‪.‬ע;לף*‬
‫ובבנין* וח&לם ‪.‬עירי ך ךשף*כי אתה הוא בעל ס‪':‬שועות‬
‫(‬

‫ובעל הנחמות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫אלהינו נאאזי יבוקעו _י?‪1‬לה ויבא' רגיע ןגךאחגיחיה • ךש‪3‬ע רפ‪.‬קד‬
‫גיזכר * י ז^רו^נו ו^פןדוגנו * וזכרו( אבווךנוץזהרון ‪#9‬יח‪3‬ךךוד‬
‫;ת‬
‫ךר^לם'עיר^ןזי'וזקר<כל‪/‬ע‪5‬ןז'‪ * * 3‬ל ? ‪W‬‬
‫ל^י^ה לטו?ה • לחן ‪.‬ולחסד ולמדים ויחתים טובים ולשלום י ביום‬
‫חג המצות הזה • 'ביום טוב ‪ Hipp‬כןד־ש הזה׳ זכרנו‪,‬יקה ^ליהינו‬
‫בו לטובה * ופתרנו בו ל‪5‬ןכה והודענו'בו למיס ׳טובים‪ :‬ו?ךבר';שיעה‬
‫ןבסמים תם וחננו ורחם ‪,‬ע^ינו ןהושמןני ?י «ליןד עיגןנו י ‪3‬י ‪W‬‬
‫‪ r£p‬חנק ורחום אמה‪:‬‬
‫ובנה ירושללם עיר הקלש ב‪0‬הרה בימינו * ברוך‬
‫אןוה ןהוה בנה' ברחמיו ‪,‬ירוישלם * אמן‪:‬‬
‫ב ח ף אתה ‪,‬יוזוה אלהינו מלך העולם האל י אבינו‬
‫מלכנו י אדירנו בוךאנו גאלנו יוצרנו י כןדו^נו‬
‫קרוש מגקיב רוענו רועה‪.‬ישראל המלך הטובוחמטיב‬
‫לכל בכל יום ויום י הוא היטיב לנו י' הוא מטיב לבר *‬
‫הוא ייטיב לנו * הוא גמלנו הוא גוקןלנו הוא ןנמלנו‬
‫לעד י לחן ולחסד ולרחמים י ולרוח הצלה והצלחה •‬
‫בךכה וישועה״ נהמהפתחה ובלבלה ולחמים וחלים‬
‫ושלום ןכל־־טוב ומכל־־טוב לעו^םיאלי לחסלנו‪:‬‬
‫הרחמן הוא‪.‬י‪$‬לוך‪,‬עלינו לעולם מגר‪ :‬הרחמן הוא‬
‫יתברך‬
‫— ‪— 3S‬‬
‫‪ :‬ת ב ר ך ב ש מ י ם ו ב א ר ץ ‪ :‬חרסןןן ה ו א ‪ .‬י ש ת ב ח ל ד ו ר‬
‫ר ו מ ם ך מ פ א ר בנו ל ע ד ו ל נ צ ח נ^חים ר ת ה ד ר בנו‬
‫ל ע ד ולעולמי ע ו ל מ י ם ‪ :‬ה ר ח מ ן הוא ?פרנסנו ב כ ב ו ד ‪:‬‬
‫ז‬
‫ה ר ח מ ן הוא‪.‬ישבור ע ו ל ג ל ו ת מ ע ל צוארנו ן ח ו א‬
‫יוליכנו ק ו ס מ י ו ת לאךצנו ן ח ר ח מ ן הוא י ש ל ח ב ר כ ה‬
‫ב ך ב ה בבית‪.‬זה ועל'שלחן‪.‬זה'שאכלנו עליו‪ :‬חרחמן‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ה ו א ‪ .‬י ש ל ח לנו את־אלןדזו הנביא זכור ל ט ו ב ויבשר־‬

‫לנו בעזורותיטובות ןשועות { ג ח מ ו ת ‪ t‬ה ר ח מ ן הוא‬
‫לברך א ת ־ א ב י מורי ב ע ל ה ב י ת מ ה ואת־־אמי מ ו ר ת י‬
‫ב ע ל ת ה ב י ת חזה א ו ת ם ואית־ביתםןאת־זרעם ואת־‬
‫כ ל ־ א ש ר יחם אותנו ןאת־כל־אשר לנו‪ :‬כ מ ו ש ב ר ך‬
‫א ת ־ א ב ו ת י נ ו א ב ר ה ם י?יחק ן‪/‬יעקב ב כ ל מ כ ל כיל כן‬
‫י ב ר ך אותנו )בגי יבריח( כ י נ ו יחד ב ב ר כ ה ש ל מ ה‬
‫ןנאמר א מ ן ‪:‬‬
‫מ מ ר ו ם לל^דו עליו ועלינו ןבותעיוהא למימרת שלום ונשא‬‫ז‬

‫ברכה מאת ירזוהיוצדכה מאלוזי ישענו ונמצא חן ושכל‬

‫טוב בעיני אלהים ואדם‪:‬‬
‫»»! הרחמן ודא‪.‬ינחילנו ליום שכלו ע ב ת ומנוחה לחץ העולמים‪:‬‬
‫הרהמן הוא ינחילנו' ליום שכלו ט ו ב ‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫ה ר ח מ ן הוא יזכנו לימות המישיר‪ .‬ולחץ העולם הבא מגדל‬
‫יעועות מלכו ןןןשה הסר למשיחו לדור ולזרעו‪.‬ער עולם‪:‬עשה‬
‫שלום במרומיו הוא‪.‬יעשה עלום עלינו ןעל כלץשךאל‬
‫ז‬

‫וא^רו אמן‪:‬‬
‫יראו את־יהוה קדעיו כי־אין מחסור ליראיו‪ :‬בפיןים רעו‬
‫ור^בויוררעי' יהוד‪ ,‬לא;יד‪,‬ס'רו כל־טוב‪ :‬הודו ליהוה כי־‬
‫טיוב כי״לעיולם חסדו‪ :‬פותח אתץרך ומשביע לכל־חי רצון‪:‬‬
‫'‪£‬רוךהגבר'א\שריבטחביהוה והיד‪,‬ןהוהמבטחו‪:‬‬
‫ושותה נכסיניז‬ ‫זמנרך על הכוס‬

‫ברוך אתהןהוהאלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן‪:‬‬

 ‫פ ׳‪ £‬ח‬ ‫של‬ ‫זז ג ד ה‬
‫ואימר ‪:‬‬ ‫מוזג׳ן ‪ 0‬ס ל ופוי״יק הד‪5‬־‪1‬‬

‫ל א ‪*.‬המל י ) ע ל‬ ‫&‪\£‬ך חמתך אל־־חגוים‬

‫ממלכות אישר בש^ך לא קראו‪ :‬כי אכל את־‬
‫מנק‪ 3‬ואתעוהו השמו‪^ :‬ך־נגליחם!?מך שרון א‪$‬ך‬
‫‪.‬ישיגם‪ ':‬רזךד־רף גיאף ותלמידם מתחת קזמי;הוה‪:‬‬
‫הלל נרצה‬
‫אלא לנו יהוה לא לנו ‪$‬ילעמף תן כבודעל־חסךףעל־אמתף‪:‬‬
‫בי למה יאמרו״הגדםיאיה־נא אלודהס‪ :‬נ ואלד׳ינו כעמים‬
‫כל אער־חפץ ע״עה‪ :‬י עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אךם ‪:‬‬
‫י פה להם ולאי ידברו עינים להם ולא יךאו‪ :‬ואזניס' להם ולא‬
‫‪0‬‬
‫‪.‬י^מעי אף'לס ולא יריחיון * י ידיהם ו ולא ימישיון רגליהם ולא‬
‫להלכו לא־להנו בגרונם‪ :‬ח ?מוהם יהיו עעיהם כיל אישר־בטח‬
‫בהם י *לעראל בטה ביהוהי^עזרם ומגנם הוא‪ :‬י בית אודן‬
‫בטחו ביהוה‪/‬עזךם ו^ננם הוא‪ :‬י‪/‬יראי'לתה בטחו ביהוד‪!; ,‬זרם‬
‫ומגנם הוא‪:‬‬
‫זפר־נו ןבלך יבדך את־בית לשךאל יברך את־‬ ‫יב‬ ‫ןהוה‬
‫בית ארדין‪ ':‬י‪ :‬ןברך יראי ןהוה הקטנים עם־‬
‫הגדלים‪ :‬יי יסף ןהוה' עליכם ?גליבם ועל־בניכם‪:‬‬
‫מי ברוכים אתם ליהוה עשה ‪#‬מלם וארץ‪ :‬טז השמלס‬
‫‪:‬‬
‫קןמלם ליהוד! והארץ נתן לבני אךם‪ :‬יזלא־המתיס‬
‫יהללרה ןלא כל^יךדי דומה‪ :‬יח ואנחנו ו נברך יה‬
‫מעתהוער־עולםהללרה‪:‬‬
‫« אהבתי כי־לעמע ו להוה את־קולי תחנוני‪ :‬ב כיץזטה אזנו‬
‫לי ובלמי אקרא‪ :‬נ אפפוני ו הבלי־מות ומצרי עאול‬
‫נשצאוני צרה רגון אקי<א‪ :‬י ' וב־ש^‪-‬יהוה אנ^א א‪$‬ה יה!ה‬
‫מלטה נקשי‪ :‬י‪ .‬חנון יהוה וצדיק ואלהינומרתם^^ש^״^אלס‬
‫יןקןך‬ ‫( ‪ . so PD ec‬ר( ‪.'3S‬ו‪ 9‬נ ‪h‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪D‬‬ ‫ו‬

‫— ‪— 40‬‬
 ‫•ט ל ־ ‪ v £‬ח‬ ‫זז‬ ‫ג ד‬

‫אבודרהם(‪ .‬כי ר׳ כוסות הם כנגד ר׳ כוסות‬ ‫הםרר קמ״ל‪ ,‬׳צי׳צתה‪ ,‬באופ! יצלא יצמא‬
‫״!ל פורעניות ׳צעחיד הקכ״ה יה׳צסות א ת‬ ‫אח״כ‪ .‬נ( מובן •צזהירוח זו זמנה היותר‬
‫או״ה — ירו׳צלמי פסחים רפ״י — ואנו‬ ‫אחרון הוא נזוזוך לאכילת האפיקומן וסותז‬
‫אוסרי• ‪ :‬בזה הכוס הננו מ׳צלימין המצוד‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬ולכן כתבה נזוזוך ו?זרמ לתיבות ויאכל‪.‬‬
‫לכן עיצה מה בהבטחתנו רצפוך חםחך גוי‬ ‫— באו״א קצת י ״ ל ‪ :‬אם לא ייצתדל ׳;•לא‬
‫)•צם(‪.‬‬ ‫יצמא‪ ,‬ויתאב הרבה ליצתות הרי יתירו לו‬
‫וצ״ע מפני מה רא ביארו‪ ,‬׳צהוא ע״פ‬ ‫לעבור על רעת קצת פוסקים ול׳צתות ׳;׳אר‬
‫דכרי ר' י ו ׳ בירו׳צלמי •צם‪ ,‬׳;יד׳ כוסות המ‬ ‫מיצקי! )סתפ״א ם״א‪ ,‬ביצו״ע רבינו( ולכן‬
‫כנני ר' סלביות‪ .‬וא״כ כוס ר׳ הוא רמז‬ ‫פזהירי! ע׳׳ז‪ ,‬מ׳צא״כ באכילה‪.‬‬
‫לניוח וגאולה האחרונה‪ ,‬ורכן או דוקא אומרים‬ ‫‪ tarn‬יטווזוז —• מרםתם דבריו מיצמע ‪.‬־‬
‫׳;׳פוך )וסרה הרצית הר•;•‪::‬׳'״ עיי העם הא׳‬ ‫א(׳צמבל ׳;•תי׳ יזהר‪ ,‬ואפילו מים )ר״׳צ‬
‫ספני מה אומרים רולא בבוס ד' ולא‬ ‫ניאוירא במרדכי ס ״ פ ע״פ‪,‬ו‪ .‬ב( •צנם בלילה‬
‫באחדים(‪.‬‬ ‫היצני צריך ליזהר )׳ציה״ל(‪ .‬זכ\ וווזגי\‪.‬‬
‫ויאכל ‪.‬כהוזיבוז )רא״"‪ 1‬פ׳ ע״פ סי׳ כ״ו‬
‫וב״ו\זוזי\ הו־ווז‪ .‬מנהג בית הרב ‪) :‬ב׳צחל‬
‫וטרצו״ע םתע׳׳ו ס״א‪ .‬ורלא כמ־צמעות‬
‫בחול לוקחים מנורת נרות דולה׳• !(הולכים‬
‫״ מ ב י י ם הל׳ חומ״צ פ״ז ה ״ ח ופ״ח ה״ט‪.‬‬
‫יפתוה כל חריתות ׳;•בין החדר •צבו עורבימ‬
‫עיין הנמ״יי •צם ו מ ״ מ ל׳צו״ע רבעו תע״ז‬
‫הסדר ורה״ר )או החצר(‪ ,‬ואומדים ׳״פוך‬
‫ס״ב(‪.‬‬
‫‪ - -‬היצלוחים אומדים אותו אצל חדלת‪ .‬קרר‪.‬‬
‫ואדמו״ר בעצמו‪ ,‬בלוית א׳ מבני ביתו‪ ,‬הלך‬ ‫ןןורנז וזצווז )תוד״וז לאתויי מנילה כא‪,‬‬
‫לפתוח הדלת ואז גם הוא אמר ״‪!.‬פוך חמתך‬ ‫א( כמו הפסח ׳;•לא הי׳ נאכל אלא ער חצות‪.‬‬
‫נוי אצל הריה — כחזירת היצלוחים מתחילין‬ ‫ביצו״ע יצלו כתב‪;• ,‬׳לכתחילה טוב לגמור‬
‫לא לנו‪.‬‬ ‫את ההלל נ" כ קורם חצות )ריין ם״פ ע״פ‬
‫אמירת נטפוך וזוז וזך בי׳ציבה‪ ,‬ו א ״ צ‬ ‫וספ״ב דמגילה(‪ .‬אבל אין כירהדקין בזה בכית‬
‫לעמוד‪.‬‬
‫וניווזוזיז ה ולוז‪ .‬ברי לוכור ״•הוא ליל‬
‫•צמודי• ואין מתיראין מ׳צום רבד וכזכות‬ ‫גיד‬
‫אמונה זו יבוא מיציח וי־צפוך הקב״ה א ת‬ ‫‪,‬כרך‪ .‬כל מעיני—בברחמ״ו כל בחוליים‪.‬‬
‫חמחו על הנוים )״יו״ע רבינו •צם(‪.‬‬ ‫אוחוין הכוס בידו‪ ,‬מונבה‪ ,‬עד םמז לונה‬
‫^\וזוזי\ וזדלוז •;•־כנס אליהו בו׳ כי‬ ‫ברחמיו ירו׳צלים אמן‪ .‬מעמידו אח״כ‪ ,‬וחוזר‬
‫אכל את יוז^ב נו׳ ויעקב נטל מאייחו מיצכון‬ ‫ונוטלו לברכת בפה״ג‪ .‬ביעלח ויבוא ‪ :‬המברך‬
‫א ו ת הוא״ו ׳;־יבוא ויביצ־ גאולת בניו )םי׳‬ ‫רנבי' מעט קולו באמירת זכרנו בו׳ בו‬
‫מר״־י״ד(‪.‬‬ ‫)בי׳ית ת ר צ ח ( לטובה כוי בו )בי״ת רפוי׳(‬
‫צוניוך גוי ב׳ א נ ו גוי )חהליס עם‪ ,‬ו—ז(‪.‬‬ ‫׳'ברכה י ו ׳ לחיים טובים — וכל המסובין‬
‫— שניך גו• )׳;•ם סט‪ ,‬כה( — וזררוף גוי‬ ‫עוני; אמן א ח ר י ‪ :‬לטובה‪ ,‬לברכה‪ ,‬טובים‪.‬‬
‫)איכה ג ‪ /‬סו( — כן הוא בסי׳ האריז״ל‪,‬‬ ‫הנוסח ‪ :‬וזלג חנון ורחום אחה‪ .‬אין עונין‬
‫׳צל״ה‪ ,‬יעב־ן )בסי׳ רע״ג ו!"פ אין ב״א •צני‬ ‫אמן אחר יוזסרוו‪ .‬כאו״א אומד אבי מורי‬
‫הפסוקיים ־צפור נו׳ כי אבל נוי‪ .‬במח״ו מוםיוי‬ ‫יעה׳׳ב הזה ואת א ״ מ בעה״ב הזה‪ ,‬א‪1‬ל‬
‫כמה פסוקים על נוסהא •צלנו(‪.‬‬ ‫אורח או מי ׳;•אין לו או״א — כ״ז נוהנין‬
‫עוניוך גוי — ואע״פ ׳;•אין אנחנו‬ ‫הך נם בכל היצנח‪.‬‬
‫ראויים — לא לוז ר׳ ל‪ v.‬ו ו ו כי א גז לעווזך‬ ‫בונזו טול אליי )ח״י‪• .‬צו״ע רבעו‬
‫גוי )ז״פ'(‪.‬‬ ‫ט״ס חפ(‪ .‬מזינת כוס זה אהל ברהמ״ז )חוי!‬
‫מזמנים ידועים — ׳ציחת וזה״פ תיצ״נ(‪ ,‬כ״ק‬
‫הלל נרצה‬ ‫מו״ח אדמו״ד •צליט״א מדקדק למזוג בעצמו‬
‫הלל ורצוז‪ .‬פי׳ ורצו! — אם ע״־ה כסדר‬ ‫כוס זה‪ ,‬ומדור לדור דקדקו האדמורי״ם בזה‪.‬‬
‫הזה חוא מרוצה ליצמים )יצל״ה(‪ .‬וצ״ע רםימן‬ ‫ווווגיז כונו הוי טוגיוך גוי‪ .‬צע״ק ׳;•חלק‬
‫נרצה מקומו צ״ל בגזץיי הסדר‪ ,‬ולא כאן‪.‬‬ ‫הנדה זה אינו נכלל בסימן קד׳;׳ כוי‪ ,‬בי פיסקא‬
‫הר׳צ״ר ו׳צל״ה כתבוהו לבסוף‪.‬‬ ‫‪ 1‬ו ך כבר ננמדח‪ ,‬והלל נכתבה אח״ז‪ .‬ובסי׳‬
‫לא לזו גו• או!‪.‬ב\זי גוי הללו גו• הורג גג׳‬ ‫קו״י נכתב הםימ; הלל קודם •צפוך‪.‬‬
‫)תהלים קטו—קיח( ‪ -‬מיצנה פסחים )קיז‪,‬‬ ‫וזוזגי\ נ ו ם רי‪ .‬קודם אמירת ׳צפוך חמתך‬
‫ב ( ‪ :‬רביעי גומר עליו את ההלל‪.‬‬ ‫)סי' רע״נ‪ .‬ר״ן ד״פ ע״פ‪ .‬בחיי פ ' וארא‪.‬‬
‫— ‪— 41‬‬
 ‫פ ם ה‬ ‫של‬ ‫הגדה‬

‫ןהוה דלתי ולי להועיע; ז עובי נפעי למנוחןכי בי יד״ןיה!מל‬

‫^יכיי‪ :‬ח ניי חלצתינפעי ממות את;עיני'מךדמעה'את־ך;לי‬
‫מדתי‪ :‬ט אתהלך'לפני יהוהייבאלצות החיים‪' :‬י האמנתי'כי‬
‫י אדבר אני ?נניתי מאד‪ ':‬יא אני אמרתי בחפזי כל־האךם כזב ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ינמרראישיג ליהוה כל תנמולור\עלי‪ :‬יג כוסץישועות‬
‫אשא ובישם ;הוה אקרא‪ :‬יד נדרי ליהוה' אישלס‬
‫ז‬
‫נגרה״נא לבל־;עמו‪ :‬טי'יקר בע^י ‪,‬יחוה חמותה‬
‫ז‬

‫לחסידיו‪ :‬מזי אנה יהוה כי‪-‬אני_עבדך אני‪/‬עבךך בך‬

‫־‬

‫אסתך פתחת למוסרי ן'יז לך אזבח זבח חודה‬

‫ובישם יהוה אקרא‪ :‬יי׳ נ ל ד ליחוה' אשלם נ^דח־נא‬ ‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫לכל־עמו‪ :‬יט בחצרותיו בית יהוה בתוככי ירושלים‬
‫הללויה‪:‬‬
‫* חללו אתץהוה כל־נוים שבחוהו כל־האמים‪ :‬ב כץ‬
‫גבר עלינו ו חסדו ואמת״יהוה לעולם חללויה‪:‬‬
‫ז‬
‫א הודו ליהוה כי־טוב * * <י לעולם ח?דו‪:‬‬
‫כי לעולם חסדו ן‬ ‫נ יאמר־נא ישראל‬
‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫ג יאסרו נא בית־אחרין‬
‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫י יאסרו נא‪:‬ראי;הוה‬
‫י• מךחמצר קראתי;ה ענני במרחב;ה‪ :‬ו;הוה לי‬
‫לא אירא מה־_י?שד\לי אדם‪ :‬ז;הוה לי בעזך‬
‫ואני אראה בש^אי ח טוב לחסות ביהוה מבטיח‬
‫באדם ‪ V‬ט טוב י לחסות ביהוה מבטיח'בנדיבים;‬
‫י בל־נולם סבבוני בשם ;הוה כי אמילם ן יא סבוני‬
‫גם־סבבונייבשם;הוה כי אמילם יב סבוני כדברים‬
‫ד?גכו כאש י קוצים ‪1‬־שם';הוה כי אמילם‪ * :‬דחה‬
‫דחיתני‬

‫— ‪— 42‬‬
 ‫פ ס ח‬ ‫ש ל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫ךחיקני לנ‪£‬ל ויהוה ענזרני‪ :‬יי עזי וזמרת;ה רהי־לי‬

‫ז‬

‫לי'שו עה‪ :‬טי קול ו ךנה וישועה באהלי צךיקים ‪:‬מין‬ ‫ז‬

‫ןהוה עשה היל‪ :‬טז ימין‪:‬הוה רוממה ימין;הוה עשה‬

‫חיל‪ :‬יז לא *אמות כי־אחיח ואספרמעשי־יה‪ :‬יח נסר‬
‫‪:‬סרני;ה ןלמות לא נתנך‪" :‬ע פרזחו־לי ש ערי־צךק‬
‫‪:‬‬

‫אבא־בם' אודה ;ה‪ :‬כ זה־־השערליחוח צדיקים‬

‫יבאו בו‪ :‬נ א אוךןדכי עניתני וסחי־לי לישועה אויר‪•.‬‬
‫‪:‬‬

‫כ נ אבן מאסו היונים ודתה לראש פנה אבן‪ :‬מ מאת‬

‫;הוה היתה זאת היאיניפלאת בעיניה ‪ : RND‬כד ך‪,‬״‬
‫היום עשה יהוה נגילה ו נ ו ס ח ה בו זה‪:‬‬
‫‪:‬‬

‫כה אנאןהודז הושיעה נא‪ :‬אנא'‪:‬הוה הושיעה נא ‪J‬‬

‫אנא;הוה קיליחה נא‪ :‬אנא יהוה הבליחה נא‪:‬‬
‫י י ב ח ך ח ב א ' ב ש ם ;רןה ברבנובכםימבית‬
‫יהוה ברוך‪ :‬כזאל‪ i‬יהוהראר לנו אסרו־חג‬
‫בלבתים‪,‬עדי קרנות המןבה אל‪ :‬כחיאלייאתה ןאודןי‬
‫אלחי ארוממך' אלי‪ :‬כט הודו ליהוה כי״טויב 'סי‬
‫לעולם ךןק!ךו הודי‪:‬‬
‫יהללוך ‪:‬הוה אלהינו עע‪ 6‬כל־־מעשיך והסידיף צדיקים ע‪1‬ע‪1‬י‬
‫רצונך וכל־עטך בית י&ראל ברנה יודו ויברכו וישבחו‬
‫ויפארו וירוממו‪/‬יעריצו ויקדישו ר^ליכואת־שמך מלכנו * כיילף‬
‫טוב להודות ולשמף נאה לזמר'כי'מעולם גער עולם'אהה איי‪:‬‬
‫ז‬ ‫א‬
‫בי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫ת ת ליהוה "כי־טוב‬
‫כ הודו לאלחי האלהים כי־ לעולם חסדו‪:‬‬
‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫ג הודו לאדני האדנים י ״‬
‫י לעשה'נפלאות ן־דלות לבדו כי לעולם חסדו‪:‬‬
‫לעשה‬ ‫‪h• (0‬י‪1‬י‬

‫— ‪— 43‬‬
 ‫פ& ה‬ ‫ש ל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫חסדו *‬ ‫סי ל ע ו ל ם‬ ‫* לעישה ה ש מ ‪ :‬ס ב ת ב ו נ ח‬

‫חסדו‪:‬‬ ‫כי ל ע ו ל ם‬ ‫י ל ר ו ק ע הארץ_על־ח§ים‬
‫חסדו ‪j‬‬ ‫כי ל ע ו ל ם‬ ‫ז ל ע ^ ח אורים גדלים'‬
‫חסדו ן‬ ‫כי ל ע ו ל ם‬ ‫ח א ת ־ ח ש מ ^ ל מ מ ש ל ת ביום‬
‫ט‬
‫בלי׳ח‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫א ת ־ ר ל ר ח ו כ ו כ ב י ם ' ל מ ז ל ו ת בל‪:‬לה‬
‫‪ T‬כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪t‬‬ ‫י למכהמ^רלםבבכוריחם‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫יא ויוצא‪:‬ק*ךאל מ ת ו כ ם י‬
‫ב‬
‫כי לעו^ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫י ב‪:‬ד סזכןה ובןךוע ? ט ר ה‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫* לגזר'ים־סוף לגזרים‬
‫‪1‬‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫יי ו ה ע ב י ר ‪ :‬ש ר א ל ב ת ו כ ו‬
‫« ונערפךעהןחילו'ב‪.‬ים־סוף ‪ 0‬כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬
‫כ י לעו^ם ח ס ד ו ‪t‬‬ ‫» למוליך ע מ ו ב מ ד ב ר‬
‫כי לעולם חסדו ג‬ ‫ח ל מ כ ה ‪0‬לכים לדילים‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫יח נ י ח ת מ ל כ י ם אדירים‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫יט לסיחון מ ל ך ה א מ ך י‬
‫כ י לעולים ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫= ולעוג מ ל ך חבישן‬
‫סי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ן‬ ‫כאןנתן א ך צ ם ל נ ח ל ה‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫« נ ח ל ה ללשראל ע ב ד ו‬
‫כי לעולם ח ס ד ו ;‬ ‫״^בש^לנויזכרלנו‬
‫סי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫כי ויפרכןנו מצרינו י‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫יי נותן ילחם ל כ ל ־ ב ש ר‬
‫כי ל ע ו ל ם ח ס ד ו ‪:‬‬ ‫כ י הודו ל א ל ה ש מ י ם‬
‫נ ש מ ת ‪$‬ל*חי ‪0‬ברך את־ש?!ך ;הוה אלהינו ׳ ורוח כל‪-‬יב^ר‬
‫י^פאר ווזרוסם זט־ןד מלכנו תימיד * מךוזעולם ועד״‬
‫העולם אתה אל׳' וסבל^יף אין ^נו מלך גואל ומודיע פודה‬
‫וכזעיל‬

‫— ‪44‬‬
 ‫כ ש ח‬
‫בה״א נ י ׳ )פע״ח יט׳ היטבת פי״ט(‪ .‬וכנראה‬
‫כוונה זו ׳טייכת לרבים‪ ,‬מרהבניס רבינו‬
‫בסידורו האותיות יו״ר‪ ,‬ה״א כוי מול פסוקים‬
‫הנ״ל )בתפלת ־טבת(‪ ,‬אף שבכלל לא כתב‬
‫הכוונות בסידורו‪ ,‬כיוון ׳טהוא יטיח לכל נפיט‪.‬‬
‫ולגזוז בל ווי )נזכר בפםהים יטם( י״א‬
‫׳טיטמעו! ב! יטטח יסד אותו ורמז ׳ט כיו למפרע‪:‬‬
‫טוכן ער׳ וזי ירווה‪ ,‬ער הנה‪ ,‬ואלו פינו‬
‫ו־טמת )פי׳ סדור כיבו( — ודאה זהי ח״ב‬
‫)קלה‪ ,‬א( ואבודרהם‪.‬‬
‫הגגהגינו רוגזו כיוגזוויגז‪ .‬בבית הרב אי!‬
‫נוהגין לאמרם‪,‬‬
‫וזווהגיוז לוגזו כיווזוגינז אי\ להפגזיזן ב\זגז‬
‫בי\ כו• לפי ׳טאינם אלא מנהנ )דיט״ל‪ ,‬ב״ח‬
‫וט״ו םת״פ‪ .‬סי׳ האריז״ל‪ ,‬יעבץ( ותקנת‬
‫חכמים היתה מ מ ו ר הלל וברכת היטיר על‬
‫כוס ד' )׳טו״ע רבינו סת״פ ם״נ(‪.‬‬
‫אלא וזיו אוז״כ יברג‪ .‬לכאורה אינו‬
‫אלא כפל ליטון‪ .‬וי״ל ׳טמדנייט הטעם‪ :‬מפני‬
‫מה אין להפסיק‪ ,‬כי צריך לברך גויר‪ ,‬יטכך‬
‫היתה תקנת חכמים לגמור כוי‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫והפזמונים אינם מהתקנה‪.‬‬
‫גאזז״כ יאגור לטגה — רק פעם א ח ת‬
‫)סי' האריז״ל‪ ,‬יעבץ‪ .‬ולא כמ״־ט בסי' יטל״ה—‬
‫נ״פ(‪.‬‬
‫מנחנ בית הרב ‪ :‬אחר אמירת ללווווז‬
‫הבאה בירושלינז‪ ,‬האדכיו״ר מחזיר ויטופך‬
‫היין מכוסו יטל אליהו להבקבוק‪ ,‬וכל‬
‫המסובין מנננים ביטעה זו הננו! ׳טעל‬
‫א־לי אתה ואורך — מע־טרת‬ ‫הפסוק‪:‬‬
‫הננונים יטל רבינו הזקן‪.‬‬
‫וגור ו ב י — ובגז הז!ץ\ — גזאני גיבי‬
‫אוייגמועוגווולנו אי\ סירגה וו*ג וווו־ הגוה ו י‬
‫וווורמנור ״וזוזל גזיוגך פסח״‪ ,‬ווייל בא וזב״ ר‬
‫גווריגגי גיך גיגו דוור פנזזז‪ ,‬ו א ו גוו וגנוו‪0‬י‬
‫וגזשו שמנוגוינ‪.‬‬
‫באגזוז — האווז כל הגזוגוריגז גזאיווז‬
‫ב ו ל יוגז‪ ,‬ו א ו וזג האגזוז זווורגז ווזשך פי<ץ‪1‬זג־‬
‫ויג ןעזיוזווז וזה״ פ היחטו״ג ווכ״‪ \1‬גזו״וז‬
‫אווזו״ר גניליטי״א(‪.‬‬
‫—‬
‫ה ג ד ה ‪ .‬ש ל‬
‫ה ו ו ו רו׳ גויי‪ .‬הגוזל )או היש״ץ ב׳טאר‬
‫יכות היטנה( מקריא הורו נו׳ וכל המסובין‬
‫עוני! אחריו הודו נו׳ י«מר גוי‪ .‬וחוזר הגדול‬
‫ומקריא‪ :‬יאמר נו׳ ועוני! אחריו‪ :‬הודו‬
‫נוי יאמרו נוי‪ .‬וכן ביאמרו‪ ,‬אנא ה' )ד׳‬
‫‪:‬עמים(‪ —• .‬אחרי הפסוקים יאמרו נו׳‬
‫— אומרים ‪ :‬חורו גוי כל״ח‪.‬‬
‫יהללג! כוי וזזוו לוי גוי ושבוז! בוי‬
‫ובס ׳שוזבוז כג׳ ׳וזיו וזי הגוגלגזיגז‪ ,‬מיטנה‬
‫ונפרא יטם‪ .‬הדעות בפי' חגמרא ובנוסח‬
‫ההגדה נקבצו בפרמ״ג א׳טל אברהם ר״ס ת״פ‪.‬‬
‫ונוםחת רבינו היא כמ״יט הרא״׳ט והטור‬
‫)ע׳׳ פ פידו׳ט הט״ז סייס תפ״ו(‪ ,‬וכ״כ הלבו׳ט‬
‫‪c:‬׳ תפ״ו‪ ,‬חס יעקב ובה״ט סת״פ‪ ,‬סי' יעבץ‪,‬‬
‫חיי אדם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫׳הללזן ‪ .‬נזכר בגמרא יטם‪.‬‬
‫ה׳ אלסיוג בר גחזגנייך‪ .‬ולא‪ :‬גור כל‬
‫‪:‬עיטיך )וכהנהת אדמו״ר הצ״צ על הסידור‬
‫‪•:‬לו( — וכ״ה בםי׳ רע״ג‪ ,‬רם׳׳ג‪ ,‬רמב״ם הל׳‬
‫‪:‬וגילה וחנוכה פ״נ ה״י‪ ,‬אבודרהם‪ ,‬סי׳‬
‫־;•בץ ועוד‪ .‬והוא ע״ם הכתוב )תחלים קמה‪,‬י(‬
‫יורוך ד׳ בל מע׳טיך )אבוררהם(‪.‬‬
‫כי לוגולגז וזנזרז‪ .‬צריך להתיז כל״ח‬
‫וידרטלמי ברכות פ״ב ה״ד( רלא לי׳טתמע‬
‫‪:‬יעולם‪ ,‬ונם ם׳ ׳טל חסדו )ריט״י ברי״ן! יטם(‪,‬‬
‫וזווג לוי גז־ )תחלים קלו( — נקרא‬
‫־‪?.‬ל הגדול‪.‬‬
‫— )הלל סתם נקרא הלל המצרי —‬
‫‪:‬רבות נו‪ ,‬א( —‬
‫— ולמה‪ ,‬מפני רכתיב י י ' נותן לחם‬
‫;‬
‫‪:‬ל ביטד והיינו דבר גדול )פסחים קיח‪ ,‬א‪.‬‬
‫•יאה ברכות ד‪ ,‬ב(‪ ,‬י׳ט בו כ״ו פסוקים ׳טל‬
‫־‪,‬יראה ל‪-‬טם יתברך כנגד מנין יטם המיוחד‬
‫‪:‬ו׳ ואפ־טד בי מזה הטעם נקרא בררז״ל הלל‬
‫־;רול‪ ,‬ע״יט כי נדול ד׳ ומהולל מאד‪ ,‬ורז״ל‬
‫‪•:‬־״נו בו טעם אחד דגרטינן בפ׳ ע״פ כו׳‬
‫אבודרהם( — וראה בזח בסי׳ יטל״ה )׳טחרית‬
‫־•‪:‬בת(‪ .‬ומסיים יטם איטר מ׳׳כ בדברי‬
‫עיקובלים ׳טזהו הלל הנדול יטל מלאכי‬
‫•־טרח‪.‬‬
‫מהודו ועד ויוצא ייטראל יכוון ביו״ד‬
‫‪:‬ל יטם הוי׳ ומפסוק ויוצא ייטראל ער למוליך‬
‫‪45‬‬ ‫—‬
 ‫פ ע ה‬ ‫ש ל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫ומ*ל ו‪5$‬ךנס ועמה ומרחם בכל־עת צרה וצמןוז אץ לנו מלך‬

‫‪1$‬לא אתה‪ :‬ן‪$‬לוזי דךא ‪#‬ונים'^אחר‪1‬נים אלוה ;ל־בךיות אדון‬
‫כל־ת^דזת המה^ל בריב התשבחות* המנהנ עולמו ביחסד‬
‫;‬
‫ובריותיו בךחמ ם‪/‬ויה‪1‬ה הנה לאי‪/‬ינוס ןלא־‪:‬י'‪#‬ך המעורר ן^יט‬
‫והמקיץ נרדמים והטייס אילמים‪.‬והמתיר אסורים והסומך נופלים‬
‫ןהזורף כפופים״ לך לבדך אנחנו מ‪1‬ךם'* אלו פינו ןןלא';זיךח‬
‫כ‪:‬ם'ולשונו ך‪$‬ה כהמון' גליו ‪*/‬שפתותינו ‪ #‬ב ח במרחבי רקיע‬
‫!עינינו מאירות ‪*3‬נזמע ו‪$‬דת דדינו' קרועות ?נ)ן‪1‬ךי ‪#‬מי‪.‬ם‬
‫יורונו'קלות ?איאתזיאץ }*ני״^״ירןם לד‪1‬ד‪1‬ת לךןהוה‬
‫אלפינו ואלהי אבותינו ולברך את*‪#‬מך על־אחת ‪15‬אלף אל‪$‬י‬
‫אלפים ולבי רבבות פ עמים הטובות ^?ים ונפלאות יעשירו‬
‫י‬

‫עמנו ועם־אבתינו‪$‬לפ?ים‪ :‬ממצר‪:‬םנאלתנו יהוהאלקיט״טבית‬

‫עבךם ‪$‬דיתנו • י‪-‬ךעב זנתנו ובשבע כלכלתנו מחרב הצלרןנו‬ ‫ג‬

‫ומדבר מלטתנו ומרוחם רעים ונאמנים ךליתנו‪ :‬עד״הנה‪:‬עזךונו‬

‫רחמיך ולא־עזבו^ו מסךיף * ואל־ת^^נו יהוה אלהינו ?ינצח;‬
‫על־בן אברים שפלגי! ‪£‬נו ורוח ונשמה ^ןפרות״באפינו ן‪2$‬ון‬
‫א‪/‬צר ?(מת בפינו‪ ':‬הן הס יודו ויברכו וישבחו" ויפארו וירוממו‬
‫ךעריצו' רקךי‪/‬צו ךמליכו את־עזקןך'מלכנו‪5':‬י כל־פה לך יודה‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ןלל ל‪1#‬ן לןי ת‪#‬בע* וכליהן קל הצפה וכל בר}י לך תכרע‬
‫וכל״קומה'לפ^ך ת^ת חוה* ןכל־הלבבות ץךאוך'וכאקרב‬
‫‪:‬‬

‫וכליות תמרו ל^מך*כדיבר לכיתוב ?ל־עצמותי תאמרנה ידץה‬

‫טי כמוךימציל^עני' מחזק ממנו‪/‬עני ואביון מגוזלו‪ :‬מיייךמדרלף‬
‫ומי ^וה־לך ומיי^ךך־לך * האלרגדול הנבור והניךא אל ןגליון‬
‫קנה שמ‪:‬ם וארץ‪ :‬ניזללף ו^יבךוף ונפאךך ונברך את־עם ר דעף״‬
‫(‬

‫‪:‬‬ ‫באמור לדודי ברכי נפ*שי' את־להוה וכל־קיכי את־^ם‬

‫;‬
‫ה א ל במעצמותן;זך הנדולבכבוד'^מךדגבורלנצחוהנורא‬
‫בנוראותיף • המלך היו^ב על כסא רם ונשיא‪:‬‬
‫שוכן עד מרום וקדויש ‪#‬מ‪ * 1‬וכתוב רננו צדיקים בימה ליעזךים‬
‫נאוה חהלה‪ :‬בפי ךשךים תתרומם * ובשפתי צדיקים‬
‫החנק­‬

‫— ‪— 46‬‬
 ‫פ ט ה‬ ‫יטל‬ ‫ה ג ד ה‬

‫חחברך* ובלשון חסידים תתקךע • ובכןרב קרועים התהלל‪:‬‬

‫ובמקהלות ךבבות עמך בית‪:‬עראל ברנה‪.‬יתפאר עזמףמלפני‬
‫ןכלחיור ודורי ^בן חובתבל־הלצורים*'לפניףיהוה אליהינתאלהי‬
‫אבותינו להודות להלל לשבה'לפאר לרומם'להדר לברך לעלה‬
‫ולקלס עלכל־ךברי חירויות ו ת ו ה ו ת דור בףעי_עבדך מעיהך‪:‬‬
‫ו^כן י^תבה עטך לעד מלבנו האל המלך הגדול והקדום בעמי‪.‬ם‬
‫וביאךץ * כי'לך נאה יהוד‪ ,‬אלר\נתאלד\ אבותינו לעולם ועד‬
‫עיר וחברוה הלל וזמרה עז וממישלה נצח לךלה'וגבוךהתד|ה‬
‫‪1‬‬
‫וועארתקךשה ומלכות ברבות והודאות לשימף הנדוה והקדוע‬
‫ומעו^נס עד־עולם אתה אלי‪ :‬ברוןי אתה יהוד‪ ,‬איל מלך גדול ומהלל‬
‫בתעבהותאל ההודאות אדון הנפלאות בוךאכל־הגעמותךבון‬
‫בל־המעעים• הבוחר בעירי זמרה * מלך יחיד חי העולמים‪:‬‬
‫מ ו מ י ם צומר סעגורם אץ להפסיק נ ה ם ‪ p‬נ מ ה מ ונץ נ ר נ ח ה כ ו נ אלא ג י ל ‪6‬ח״כ י נ י ד של כוה ל ׳ ‪:‬‬
‫ושותה נ נ ס י ״‬ ‫ברוך אתהיהוה אלהינו מלך העולם בורא פרי הנפן‪:‬‬
‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪Iv‬זו‬ ‫‪T -‬‬
‫ברכה ו‪1‬חרונס על הגפן‪:‬‬

‫^•ץןז אתה ןהוה אאדנו מלך העולם‪.‬על מפן ועל פרי מפן‬
‫‪.‬ועל חינובת העדה ןעל ארץ חמדה טובה זךהבה שךצית‬
‫ןתחלת לאבותינו לאכול מפריה ולטבוע מטובה'רהםנא‪/‬יהוה‬
‫^לרןינו על;ישךאל עטךגעלץרועליםעירךגעל־ציון מ^זכןבבודך‬
‫מגל־ימזכחף \על־־היכלך*ובנה ירועליםיעיר הקדע במהרה‬
‫בימינו וחעלנו לתוכה•''ןעמחנו ביה ו?בךבךבקךעה ובטהרה•‬
‫)»»» ורצה והחליצנו ביום הישבת הזה(‪ ':‬חברנו לטובהיביום‬
‫חג המצותיהזה ״'כי אתה‪:‬הוה טוב ומטיב לכל ונודה לך על‬
‫הארץ ועל ?ךי הנפן‪ :‬ברוך אתה;הוה _על האךץגעל פרי הגפן‪:‬‬
‫נ ר נ ת נ‪":‬ר פל ש&ר מזקין ‪:‬‬

‫ברוך אתה יהוה אלךץנו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן‬
‫על כל מה־ישבראית להחיות בהם נפש כל־חי * ברוך חי העולמים‪:‬‬

‫לשנה הבאה בירושלים‪:‬‬ ‫׳ ״י‬‫‪6‬‬

 ‫וקונטרסים‬ ‫ס‪£‬רי ‪c‬‬
‫א » י ‪.‬סה\ז־ וול• ‪ •B‬וזכתובת;‬
‫‪"KEHOT", 770 Eastern Parkway, Brooklyn 13, N. Y.‬‬
‫‪TeL PResident 4-0507, 4-1866‬‬
‫"‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ת נ י א — ל א ד ט ו י ר הזק! — ט נ ו ר ר )‪ Jn‬אביב‪ ,‬תש״!(•‬
‫‪w‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ -‬״ • *‬ ‫׳‪:‬סוטי תורת ־ ג? התליןיפ — ב׳פני נרבים מ י ל נ א ‪ ,‬ת ר פ ׳ ׳ ח ( ‪-‬‬
‫ס‬
‫נ ־ ח ־ ־ ־ ‪• &0‬‬ ‫פוקח עורים — לארטו׳׳ר האטצעי — עט ט ג ו א טנ׳׳ס ארסו״ר ?‪51‬יט״א —‬
‫ם‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬
‫•‬ ‫•שרוול‬ ‫& ‪V D‬‬
‫‪•°‬‬ ‫‪00‬‬ ‫קונםרט ר‪,‬תפלת — עם טבוא וקיצורים םכ״ק א ד ט ו ״ ד מלים־•*‬
‫ם‬ ‫(‪1‬‬
‫•‬ ‫<‬ ‫י‪-‬‬ ‫״״‬ ‫ט א ט ר ב א ל ו י תר*־־( — טכ״ק ארטו״ר שלים״א‬
‫ט‬
‫•‬ ‫‪25‬‬ ‫ט א ט ר י ם לר״ה עשי״ת ט ו נ ו ת — קונטרס ס נ — טכ״ק ארםו״ר ׳פליט״א‬
‫‪•°‬‬ ‫^‬ ‫׳שיחת םוריפ ה׳ת׳פ״א — טב״ק ארסוי־ר ?‪51‬יט״א — א י ר י ת א ו א נ נ ‪ 5‬י ח‬
‫ט­‬ ‫ש י ח ת ח י אלול‪ ,‬היתש־־א — מנ׳׳ס א ד ס ו ״ ר ע ל י ם ״ א — א י ר י ת א ו א נ ג ל י ת —‬
‫ס•‬ ‫‪10‬‬ ‫רי רייר — כ־׳ו אדר‪ ,‬היתש״ה — <קוט כר — טכ״ס אדטו״ר ש ל י ם ״ א‬
‫ט­‬ ‫ק ו נ ץ ט נ ח ב י ט — פכ׳־ק ארםו״ר ׳פליט״א‬
‫ט­‬ ‫‪10‬‬ ‫רייר‪ v t(1‬ר ו י ע ו — מ נ ־ ס « ר ט ד ר ש ל י ס ״ א — א י ד י ת א ו א נ נ ‪ 5‬י ת‬
‫‪*1.00‬‬ ‫נ ע ל ׳;ס ט ו נ‬ ‫״‪::‬ראי‪.‬‬ ‫חנטי‬ ‫— ‪ 10‬ס‪.‬‬ ‫י ט כסלו — אידית א ו א נ נ י י ת‬
‫‪ 20‬ם־‬ ‫ס י ד ו ר חורה א ו ר — ‪ cv‬מחוור ‪j.r.o • -‬׳‪ $‬ס ו נ ץ ליובאוויטש — מחיו• חוברת‬
‫י ‪13,00‬‬ ‫ד פ י וזתיםוז לשנה‬
‫־‪JO 2‬‬ ‫ה־־ריאר‪ ,‬ותקרהפה ‪ -‬ירו׳יי ‪, £‬‬
‫ח‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫)‬ ‫ח‬ ‫י‬

‫‪ —Some Aipccu‬אנגלית — העתקת טכתב נ ״ ס ארטו״ר ע ל י ט ״ א עייר ח ס י ד ו ת הנייר‪,‬‬

‫— ‪ &0‬ט‪.‬‬ ‫——•‬ ‫בצירוף ב י ו נ ר פ י א קצרת ס ל ב״ק ארםו״ר ש ל י ט ״ א — ‪.‬‬
‫‪ 25‬ס‪.‬‬ ‫ב י ו נ י פ י א קצרה ש‪ 5‬כ״ק ארטו״ר ׳פליט״א • א ג נ ל י ת‬
‫‪$1.00‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הנרה ש י פשה — עש י ק ו ט י מכהנים וטעםים‬
‫״אוצר ה ח ס י ד י ם ״ ‪:‬‬ ‫כהוצאת‬
‫לסוסי תורח תורת ״שטואל —‬
‫‪ 50‬ט•‬ ‫ת י י נ א ד ם ?ברר — וויל־ח‬ ‫‪ W‬ס‪,‬‬ ‫והחרים — חרל״א‬
‫‪1‬את חנוכת ר ם ו נ ח ‪ ,‬ט צ ת זו‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מיש רבי• — תרי־ו‬
‫גצ‪*1.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יונתי — תר״ם —‬ ‫‪$1.25‬‬ ‫וכנה — חרלייז ‪-‬‬
‫‪*1<.50‬‬ ‫ח ו ר ת ש י ו ם — כ פ ר ה ש י ח ו ת מ ג ״ ק ארסו״ר מ ה ו ר ש ״ כ נ ״ ע — ם י מ י ו נ ר ף ‪ .‬ב כ ו ר ך י פ ה‬
‫‪-‬־ ‪ &0‬ס‪.‬‬ ‫•‬ ‫ת נ ו ד לנןר‬
‫‪*1.00‬‬ ‫קונטרם ו פ ע י ן מ נ י ת ר' — עס ט נ ו א וקיצורים סכ״ק אדסו״ר ש ל י ט ״ א —‬
‫‪ 60‬ם‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ש י ח ו ת ח ג הפסת היתש־׳ג — ם נ ״ ק ארסו״ר ׳פליט״א‬
‫‪ 00‬ם‪.‬‬ ‫ו —‬ ‫קונטרס חי אלול היתש״נ — טנ״ק אדפוי־ר ש ל י ט ״ א ‪— -‬‬
‫ס‪.‬‬ ‫‪0D‬‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬ ‫ביקור ש י ק א נ א — ט א ם ד י ט ו ש י ח ו ת ט נ י ס ארםו׳׳ר ש ל י ט ־ א‬
‫‪ 2 5 -‬ס‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שליט״א‬ ‫אדסו־־ר‬ ‫ה ח ס ירוד‪ — ,‬פנ״ק‬ ‫חורת‬
‫‪, ,‬‬
‫‪ w -‬ט‪.‬‬ ‫א ר ט ו ״ ר ה ‪ .‬צ ט ת ; • ר ז " ותנוסח ה ״ ה ש כ י ה — ם ר ש י ט ו ת כ״ק ארסו״ד שליטי א‬
‫‪*1.00‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫היום יום — זוב•(‬
‫‪ 10‬ם‪.‬‬ ‫תש־ר־תש״ה‪ ,‬חש״ה־תש״ו‪ ,‬תש״ן־חש״ו‪ — .‬כ י *וזר‬ ‫כוויה ש י ע ו ר לשנת‪:‬‬
‫ה ״ מ ר כ ז לענייני ח נ ו ך ״ ‪:‬‬ ‫בהוצאת‬
‫‪W. 40‬‬ ‫ע ס י ד ו ר ״תהלת ה " — ‪ 384‬ע ט ו ד י ט — טכורד‬ ‫‪0X‬‬ ‫אלף ב י ת לטתחילים‬
‫‪ &0‬ם‪.‬‬ ‫•—‬ ‫‪ 60‬ם‪ .‬ת נ ד ה ש ל פ ס ח — ה ו צ א ת רעילותם‬ ‫סםרנו — חלק ר א ש ח‬
‫‪ 20‬ט‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪ BQ‬ט‪ .‬ס ד ר נ ר כ ו ת ותפ‪5‬ות — עם העתקת א ג נ ל י ח‬ ‫ספרנו — חלק שני‬
‫‪ 60‬ם‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪ 11.00‬קשר השנה — סבורר‬ ‫ספרנו — חלק ר ג י ע י‬
‫‪ B‬פ‪.‬‬ ‫‪ «? *1.00‬תשתחוו‬ ‫םפרנו — חלק ח ט י ע י‬
‫‪ 50‬ס‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הטי‪1‬ות —־ א נ נ ל י ח‬ ‫ב י ו ן ע ב ר י ־ א נ נ י י י כ פ ר נ ו ה ל ק א ' — ‪ so‬ס‪.‬‬
‫‪11.00‬‬ ‫•שםועס! פ י ט י י נ נ ט ״ — ירחון ב א י ד י ת ‪ .‬י פ י חתיפר‪5 .‬׳פנה‬
‫&‬ ‫י־‬ ‫י ר ח ח באנגלית ץטחיר ח ו כ ר ת — ־‬
‫‪JJ‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ח ו נ ד ת‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫—‬ ‫«ננ?ית‬ ‫ינוער ‪-‬‬ ‫ר ת — עלון‬ ‫ה‬
‫י ! ל ה _ ' ^ ׳ ע ו ר י לטור‬
‫•כפרי' י ח נ י פ וכוועריט — «;נלית‪:‬‬
‫ג‪ 2‬ם‪.‬‬ ‫כ ו ר י ם — ע פ ציוריט ־‬ ‫א • ח נ ו נ ה — עם * י ו ר י ס — ג ״ כ‪.‬‬
‫— ‪ u1‬ם‪.‬‬ ‫—‬ ‫עם ציירים‬ ‫—‬
‫ב‪ .‬פורמט־כיכ‪ .‬ס י מ נ י סדר ׳פל פסח ‪ . 5‬ס ח ש ר י‬
‫קרוש ותפלות — )ראש ה?ונה—‬ ‫•טיסני • ד ר של פסח — הוצאת ׳‪8‬ני' —‬
‫‪ 10‬ס‪.‬‬ ‫־״״‬ ‫שמחת חורה(‬ ‫• ‪x< 10‬‬ ‫עם !ויוריס‬
‫‪ 10‬ט‪,‬‬ ‫חנוכה — ע פ ציורים ־‬ ‫‪ 5‬ס‪.‬‬ ‫׳ ‪ :‬ב ו ע ו ת — ז ט ! ‪0‬תן תורתנו‬
‫‪ 10‬פ‪,‬‬ ‫פורים — עם ציורים‬ ‫‪ji 6‬‬ ‫ב י ן ד‪,‬ם>ורי‪ — 0‬טווויר‬
‫‪ 3‬ס‪.‬‬ ‫ד י נ י תפלין — א נ נ ל י ח‬ ‫ת מ י י ן — ע פ ציורים — א נ נ ל י ת — ו ע ם‪.‬‬
‫פ‪,0 1‬‬ ‫‪•—.‬‬ ‫שכת — א נ נ י י ת‬
‫‪...-......‬״‪............‬״‪0 _...‬ש ס‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫תירה ו ״ ^ ר א י — א נ ג ל י ת — הוצאה רע־יויזפ‬
‫— — — — ‪,0 20‬‬ ‫‪ —The Runiwiy‬כפור — ס צ ו י ר — א נ נ ‪ 5‬י ת‬
‫‪,0 6 — — — — — -‬‬ ‫‪ —The Soldier‬ס ! ו ר — א נ נ י י ת‬
‫‪ s 2‬ס‪.‬‬ ‫ילקוט י ו ם י — אוצר סרז״ל‪ .‬ס נ ה נ י ט וכוי — א נ ג ל י ת‬
‫‪.0 25‬‬ ‫«לבום — טוכרת פ נ ״ ש ת ‪ .‬ט ט י ב ו ו ו מ כ ת • — * נ ג י י ת — י‬
‫הפרי' י ח נ י פ ו י פ ו ע ד י ט — צרפתית — פורסט נים‪:‬‬
‫‪ 10‬פ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פורים‬ ‫‪ 10‬ם‪.‬‬ ‫ת״‪-‬גיי‬
‫‪ 5‬ס‪.‬‬ ‫י‬ ‫"‪.‬׳‪:‬ועות‬ ‫‪ 10‬ס‪.‬‬ ‫סיפיני כדר של פ ס ח‬
‫‪ 26‬ס‪,‬‬ ‫ת כ נ י ת י ם ו ר י ם י נ ח י םפר‪< (* :‬ג*יים נ ( * ת ר ו ת ־ ‪-‬‬
‫ת‬
‫‪11.60‬‬ ‫‪ -‬־‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫לוח )עלון! לשנת ' * " י — )‪ UK‬ע ז י‬
‫‪ BO‬ם‪.‬‬ ‫‪-‬י•‬ ‫א י ג ז ע ר י ו ך — כ פ ר ל י כ ו ד וקריאה ב א י ד י ת — ח ? ק ר א ש ו [‬
‫‪& 60‬‬ ‫—‬ ‫־־ ‪-‬‬ ‫״‬ ‫יי ״ "יז‬ ‫כ‬
‫יי‬ ‫א י נ ‪1‬‬