‫‪ -‬ליוגאוויטש‬ ‫אוצר החסידים‬ ‫‪-‬‬ ‫ספרי׳‬

‫קונץ‬
‫שער‬ ‫שלשלת האור‬ ‫ריכל‬
‫רכיעי‬ ‫תשיעי‬

‫נ נ ס ח‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ה ג ד ה‬
‫עם‬

‫??וטי טעמים ומנהגים‬

‫ידי‬ ‫ע ל‬ ‫ו נ ע ר ך‬ ‫ג ל ק ט‬

‫כבוד קדושת‬

‫מנחפ מענדל‬ ‫ארמו״ר‬

‫זצוקללה״ה נגג׳׳מ זי״ע‬
‫שניאורסאהן‬

‫מליובאוויטש‬
‫ו נ י ת ו ס פ ו בו‬
‫פיענוח המדאי מקומות והציונים‬
‫ע״י ח ב ר ה מ ע ר כ ת‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪w.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״יחייםתשס״ז‬

‫מערכת‬ ‫לאור ע ל ידי‬ ‫יוצא‬

‫החסידים"‬ ‫״אוצר‬

‫ברוקלין‪ ,‬גי‪.‬‬ ‫סניף אה״ק ו ל ו ‪ .‬כפר‪-‬חב־ד‬ ‫איסטערן פארקןןי‪,‬‬ ‫‪770‬‬

‫שנת חמשת אלפים שבע מ א ו ת חמשים ושבע לבריאה‬

 ‫מפתח כללי‬

‫‪3‬‬ ‫פ ת ח דבר‪.‬‬

‫א‬ ‫הגדה ש ל פ ס ח עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫הוספות‪:‬‬

‫צד‬ ‫מנהגי ח ה ״ פ‬

‫קד‬ ‫מילואים לליקוטי טעמים ומנהגים‬

‫נא‬ ‫פיענוח המראי מ ק ו מ ו ת וציונים‬

‫‪K E H O T Publication Society‬‬

‫‪770 Eastern Parkway‬‬ ‫‪brooklyn N.Y. 11213‬‬
‫‪4000‬־‪ (718) 774‬־ ‪tel: (718) 493-9250‬‬
‫‪Printed in israel‬‬
‫‪ 1996‬־ ‪5756‬‬
‫‪Order Department:‬‬
‫‪291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York 11213‬‬
‫‪(718) 778-0226 / FAX (718)1 778-4148‬‬

‫בהזמטת לפנות אל‪:‬‬

‫הוצאת ס‪3‬וי‪ 0‬קוז״ת‬
‫כפר חב״ד‪ ,‬ת״ד ‪ ,3‬טלי ‪ 03-9606725‬־ ‪9606018‬־‪03‬‬
 ‫‪3‬‬ ‫הגדה של פ ס ח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגיס‬

‫ד ב ר‬ ‫פ ת ח‬

‫ל ק ר א ת חג ה פ ס ח הבעל״ט‪ ,‬הננו מו׳׳ל ב ה ו צ א ה ח ד ש ה א ת ה׳׳הגדה ש ל‬

‫פ ס ח ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ומנהגים״ ש נ ל ק ט ו נ ע ר ך ע׳׳י כ״ק א ד מ ר ׳ ר נ ש י א‬
‫דורנו‪.‬‬
‫ב ס ו פ ו ה ו ס פ נ ו פ י ע נ ו ח ה מ ר א י מ ק ו מ ו ת ו ה צ י ו נ י ם ‪ -‬ע״י ח ב ר מ ע ר כ ת י ‪ .‬ע׳׳פ‬
‫ר ו ב פ ו ע נ ח ו ר ק ה צ י ו נ י ם ש ב ה ם נ כ ת ב ״ ע י י ף ״ראה״ וכיריב‪ ,‬מ ל ב ד ב מ ק ו מ ו ת‬
‫א ח ד י ם ש ב ה ם פ ו ע נ ח ו גם ש א ר צ י ו נ י ם ‪.‬‬
‫ו פ ש ו ט א ש ר לקיטת ועריכת פיענוחים אלו הוא על אחריות‬ ‫מובן‬
‫המלקטים והעורכים בלבד‪.‬‬

‫מ ע ר ב ת ״ א ו צ ר ההסידים״‬

‫י״א נ י ס ן היתשנ״ו‬
‫כ פ ר חב״ד‪ ,‬אה״ק‬

‫ו( נ ל ק ט ו ע׳׳י ח ב ר י מ ע ר כ ת ״ מ ר א י מ ק ו מ ו ת ״ ש ע ״ י מ ו ס ד ח י נ ו ך ׳ ׳ א ה ל י ת ו ר ה ׳ ׳ ב ב ר ו ק ל י ן ‪ ,‬ה ר ה ׳ ׳ ת ‪ :‬ר ׳‬

‫מ נ ח ם מ ע נ ד ל א ז י מ א ו ו ‪ ,‬ר׳ ד ו ב ע ר ) ב ד ״ מ ( ל ב ר ט ו ב ‪ ,‬ר׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל )ברחשז׳׳ב( ל י פ ס ק ע ר ‪ ,‬ר׳ מ נ ח ם‬
‫מ ע נ ד ל )בריא( ל י פ ס ק ע ר ‪ ,‬ר׳ מ נ ת ם מ ע נ ד ל )ברשד׳ב( פ ע ו ו ז נ ע ר ‪ ,‬ר׳ א ב ר ה ם י ה ו ש ע ה ע ש י ל ש ט ר נ ב ר ג‬
‫ו ר ׳ מ נ ח ם מ ע נ ד ל ש מ ו ט ק י ן י ח י ו ‪ .‬ו נ ע ר ך ע־׳י ה ר ה ׳ ׳ ת ר' צ ב י ה י ר ש ש י ׳ נ א ט י ק ‪.‬‬
‫י׳׳ל ב ח ו ב ר ת ב פ נ י ע צ מ ה ‪ ,‬ב ש נ ת ת ש מ ׳ ׳ ז ‪ ,‬ב ל י ה ה ג ד ה ‪ -‬ב ש ו ל י ה ג ל י ו ן ש ל ה ״ ל י ק ו ט י ם ״ ע צ מ ם ‪.‬‬
‫ו ל ת ו ע ל ת ה מ ע י י נ י ם צ י ר פ נ ו ב ה ו צ א ה זו א ת ה׳׳פיענוחים׳׳ ב ס ו ף ה ה ג ד ה ‪.‬‬
‫ב ת ו ר ה ו ס פ ה ‪ -‬ב א ו ש ם כ מ ה פ י ע נ ו ח י ם ‪ ,‬ש מ פ נ י ה א ר י כ ו ת ש ב ה ם ל א נ כ ל ל ו ב ש ו ל י הגליון הליל‪.‬‬
‫ונדפסו כאן לאחרי הפיענוחים‪.‬‬
 ‫הגדה של פ פ ח ‪ -‬עם לקוטי מעמים ומנהגים‬ ‫‪4‬‬

‫ג״ה‪.‬‬
‫פתח דבר‬
‫הננו מו״ל בזה — בהוצאה‬ ‫לכבוד יום הבהיר‪ ,‬י״א ניסן שנה זו‪,‬‬
‫חדשה — את ה״יהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים״ שנלקט ונערך‬
‫על ידי כ״ק אדמו״ר שליט״א‪.‬‬

‫שונה הוצאה זו מההוצאות הקודמות‪ :‬א( ה״לקוטי טעמים ומנהגים*‬

‫באים בהעמוד של גוף ההגדה )בהתאמת כל קטע )או התחלתו( של ה״לקוטים״‬
‫להפיסקא או לד׳ענין שאליו שייך(‪ .‬ב( ההוספות וההשמטות )שבאו בההוצאות‬
‫הקודמות במדור בם״ע בסוף ההגדה( הוכנסו כל אחת במקומה המתאים•‬
‫ג( בהוצאה זו תוקנו טעויות הדפום שהיו בהוצאות הקודמות‪.‬‬

‫ה‪1‬ספה • מנהגי חה״פ וכר מ״ספר המנהגים — מנהגי חב״ד״‪) ,‬ברובם‬

‫מקורם בה״לקוטי טעמים ומגהגים״ שבהגדה זו(‪.‬‬

‫ש י ח ו ת‬ ‫ל ה פ צ ת‬ ‫ו ע ד‬

‫נ‪.‬‬ ‫בדילןלין‪,‬‬ ‫היתשל־״ו‪.‬‬ ‫הגאולה‬ ‫‪J‬׳‪ ,!0‬זזן<‪(1‬‬ ‫דיו!‬

 ‫‪5‬‬ ‫הגדה של פםח ‪ -‬עם לקומי מעמים ומנהגים‬

‫ב״ח‬

‫פתח דבר להוצאת תשנ״ה‬

‫ב א ש ר ה ה ו צ א ו ת ה ק ו ד מ ו ת ד ״ ח ג ד ח של פ ס ח ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם ״ כ ב ר‬

‫אזלו מן השוק‪,‬‬

‫הננו מ ו ״ ל ב ז ה ה ו צ א ה ח ד ש ה ‪ ,‬ע ם ה ו ס פ ו ת ‪ ,‬שהן‪:‬‬

‫‪-‬‬ ‫המנהגים‬ ‫בספר‬ ‫נכללו‬ ‫שלא‬ ‫מנהגים‬ ‫ההגדה ‪-‬‬ ‫שבסוף‬ ‫פסח‬ ‫במנהגי‬ ‫א(‬

‫חב״ד‪ ,‬ר ו ב ם נלקטו מאגרות קודש ורשימות שנתפרסמו לאחרונה‪.‬‬

‫אלה‬ ‫)מילואים‬ ‫קודש‬ ‫מאגרות‬ ‫‪-‬‬ ‫ומנהגים‬ ‫טעמים‬ ‫לליקוטי‬ ‫מילואים‬ ‫ב(‬

‫כ ב ר נ ד פ ס ו בהגדה של פ ס ח ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם מ נ ה ג י ם וביאורים השלם(‪.‬‬

‫ועד להפצת שיחות‬

‫כ־־ה א ד ר ש ד ח ש ד ה‬
‫נ ר ו ק ל י ן ‪ .‬ו‪..‬י‪.‬‬
 ‫ב״ה‪,‬‬

‫פתח דבר‬
‫לכבוד יום הבהיר‪ ,‬יום עשתי עשר לחודש ניסן)חודש הגאולה(‪ ,‬נשיא‬
‫לבני אשר‪ ,‬אשר ״הוא יתן מעדני מלך״‪ ,‬יום הולדת השמונים וחמש של כ״ק‬
‫אדמו״ר שליט״א‪ ,‬לאורך ימים ושנים טובות‪ ,‬ולקראת חג הפסח הבעל״ט —‬

‫הננו מוציאים לאור‪ ,‬ע׳׳פ הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א‪ ,‬את ה״לקוטי‬
‫טעמים ומנהגים״ להגדה של פסח שנלקט ונערך ע״י כ״ק אדמו״ר שליט״א‪,‬‬
‫וניתוםפו בו‪ ,‬בשוה״ג‪ ,‬פיענוח המראי מקומות והציונים‪.‬‬

‫ע״פ רוב פוענחו רק הציונים שבהם נכתב ״עייך ״ראה״ וכיוי׳ב‪ ,‬מלבד‬
‫במקומות אחדים שבהם פוענחו גם שאר ציונים‪.‬‬

‫בתור הוספה באו כמה פיענוחים שמפני האריכות שבהם לא נעתקו‬

‫בשוה״ג‪.‬‬

‫פיענוחים אלו נלקטו ע׳׳י חברי מערכת ״מראי מקומות״ שע׳׳י מוסד‬
‫חינוך ״אהלי תורה״ בברוקליו‪ ,‬הת׳‪ :‬מנחם מענדל אזימאוו‪ ,‬דובער )בר״מ(‬
‫לברטוב‪ ,‬מנחם מענדל )ברשד״ב( ליפסקער‪ ,‬מנחם מענדל )בר״א( ליפסקער‪,‬‬
‫מנחם מענדל )ברשד״ב( פעווזנער‪ ,‬אברהם יהושע העשיל שטרנברג ומנחם‬
‫מענדל שמוטקין שיחיו‪ ,‬ונערך ע״י הרה״ת ר׳ צבי הירש שי׳ נאטיק‪.‬‬

‫מובן •ופשוט‪ ,‬אשר לקיטת ועריכת פיענוחים אלו הוא על אחריות‬

‫המלקטים והעורכים בלבד‪.‬‬

‫ויהי רצון‪ ,‬שיתזק השי׳׳ת בריאות כ״ק אדמו״ר שליט״א‪ ,‬ויתן לו אריכות‬
‫ימים ושנים טובות‪ ,‬ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬

‫מערכת ״אוצר החסידים״‬

‫•ץ ד ם ! ת ה א זי ש י ח מ ש י ח‬
‫רדיקל•!‪ ..! ,‬י‪.‬‬
 ‫‪oouooooouuuuouooooooooooo‬‬

‫פ ס ח‬ ‫ש ל‬ ‫ה ג ד ה‬
‫ו<\ענוי‪1‬ך‬ ‫ג ז ב ר ו ת‬ ‫גדנוזגיצז‪,‬‬ ‫דיניצז‪,‬‬

‫פ ד ר כ ד י ק ת וכיעור ח‪0‬ץ‬

‫המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק‪ .‬ועל פי הקבלה יש‬
‫להניח עשרה פתיתין‪ .‬וקודם שיתחיל לבדוק יברך‪:‬‬

‫ברוך אתה ‪r‬־‪ rrt‬אלהיגו מלןי העולם א‪#‬ר קךענו ןמצותיו‬

‫וכיעור חמץ‬ ‫כדיקת‬ ‫הל׳ פפח‬
‫ה ו ז ו ת ג ר ה ו י ז ו ‪ \ 3‬ז י \ ר וונזןו ב ו י ‪1‬ץ\רנו‬ ‫&\^ר‪3‬לז\ מ ש ו ״ ע‬ ‫ה ר • ‪NU\ .WRA‬הי׳ \ \ \ ־ ‪» H‬‬
‫ה ב ד י ן ה ‪ .‬מ ע י ק ר ה ד י ז אי‪ 1‬צ י י ר כ ל ל ל ה נ י ח ‪,‬‬ ‫ר ב ג ו הזסן )ע״י ב נ י ו ‪ ,‬שקלןיוו‪ ,‬ת ס ע ״ נ ( ‪ ,‬והן‬
‫בי הטצוה לחפש א ח ר החמץ‪ ,‬ו נ ם א ם לא‬ ‫ג ם הראשונות )ביחד ע ם ה ל ׳ ציצית( שגבתבו‬
‫מ צ א כ ב ר סייס ה ט צ ו ה כ ת י ק ו נ ה )שבלי ה ל ק ט‬ ‫ו נ ג מ ר ו ע׳׳י ר ב ה ״ ז ע ו ד ״ ב ה י ו ת ו י ו ש ב ב ש ב ת‬
‫הגאונים‪ ,‬בלבו בשם‬ ‫סי׳ רו בשם שו״ת‬ ‫במעזריטש )הקדמת אדהאט״צ‬ ‫תחכטוני"‬
‫הסנהנ להניחן‬ ‫רה״נ(‪ .‬א ב ל כ ב ר נ ת פ ש ט‬ ‫להשו״ע‪ ,‬ה ס ד מ ת ה ר ב נ י ם ב נ י הגאון ה מ ח ב ר‬
‫וסנהנ ישראל תורה ה י א )שו״ע אדה״ז םו״ם‬ ‫ז׳׳ל(‪ — .‬ה ל ׳ ת ״ ת ) ו ס ד ר ב ר ה ״ נ ( — נ ד פ ס ו‬
‫‪5‬‬
‫ת ל ״ ב ( ‪ .‬ר א ה ב ח ס י ע ק ב מ ע מ י ס נ ה נ ז ה ‪ .‬וי׳‪«5‬‬ ‫ע ״ י אדה״ז‪ ,‬א ב ל בעני! כ פ ״ ע ו ל א כחלס‬
‫יוכל‬ ‫היום‬ ‫שבביטול‬ ‫להוסיף ט ע ם ‪ :‬כדי‬ ‫מהשו״ע‪.‬‬
‫ל ו מ ד כ ל ח מ י ר א ו ח מ י ע א דזזגזיתיי‪ ,‬ו נ ם ש ל א‬
‫ישכח ח ו ב ת ביעור ולא יצטרך לשרוף הכלי‬ ‫ש כ ת הגדול‬
‫שלקח לבדיקה כמ״ש סו״ט תמ״ה‪.‬‬
‫נסרא כ ך מ פ נ י ש נ ע ש ה ב ו נ ס גדול‬
‫יתפרר )שו״ע‬ ‫גזגזץ ‪5‬ט\וי‪ .‬כ ד י ש ל א‬ ‫י‬
‫) ת ו ר ״ ה ו א ו ת ו ש ב ת פ ז ‪ ,‬ב‪ .‬ט ו ש ו ״ ע ר ״ ס‬
‫שתל״ב(‪.‬‬ ‫ג‬
‫תל( ‪ — .‬ב מ ח ז ו ר י ש ן כ ת ״ י נ מ צ א ר ג ם ש ב ת‬
‫ו ט י י פ ה ק ב ל ה י»י ל ה ו י ז ז <»מרה ‪ 3‬ה י \ ז י \ ‪.‬‬
‫שלפני שבועות נקרא שה״ג‪ ,‬וכן ש ב ת שלפגי‬
‫חסידים‪ ,‬ס י ׳ האריז״ל( ב ס ׳ ברית‬ ‫)משנת‬
‫ר׳׳ה ) כ ת ר ש ם ט ו ב ח״נ(‪ .‬וי״ל ש ק ר א ו ש ם‬
‫הלוי למהר׳׳ש אלסבץ כ ת ב שמרומז בגמרא‬
‫ז ה ל ש ב ת ו ת א ל ו ‪ ) ,‬א ף ד ל א שייך• ב ה ם ה ט ע ם‬
‫) פ ס ח י ם י‪ ,‬א ( ה נ י ח ע ש ר כ ו ׳ ) ש ע ר ה כ ו ל ל ( ‪.‬‬
‫הג״ל(‪ ,‬מ פ נ י הדמיון ל ש ב ת ש ל פ נ י ה פ ס ח ‪,‬‬
‫במהומות‬ ‫מניחים‬ ‫וזוהג ג י ת ה ר ג ‪.‬‬ ‫ש ג ם ה ם באים לפני יו״ט‪.‬‬
‫ש ו נ י ם כ ב י ת ע ש ר ה פ ת י ת י חמיז ס ש ה ‪ ,‬כ ל‬
‫א ח ד מ ה ם ב ר י ר ב פ י ס ת נייר — ב כ ת ר ש ״ ט‬ ‫ש ב ת הגדול ש ח ל להיות בערב פ ס ח‬
‫ח ״ נ כ ו ת י א ש ר כן הוא נ ם מנהג הספרדים‬ ‫— ורק א ז — מםטירין וערבה )באה״ט ס ת ״ ל‬
‫כאה״ק םוריא תונרמא ומצרים‪ .‬והטעם כדי‬ ‫הביאו‬ ‫סק״א(‪ ,‬לפי שבאותה פרשה כתוב‬
‫ועדמ״ש בשו״ע םתל״ב‪— .‬‬ ‫שלא יתפרר‪.‬‬ ‫ה מ ע ש ר א ל ב י ת האוצר‪ ,‬וערב פ ס ח )של שגה‬
‫ל א ו ר נ ר ש ל ש ע ו ה )שו׳׳ע‬ ‫בודקים‬ ‫רביעית ושביעית לשמיטה( ה ו א זמן ביעור‬
‫נ‬
‫סתא״נ( וע״י נ ו צ ת ע ו ף ‪ .‬הבודס מגיח ה ח מ ץ‬ ‫מ ע ש ר ו ת )שו״ע א ד ה ״ ז ס ״ פ ת ״ ל עיי״ש(‪.‬‬
‫בנסר הכריסה‬ ‫ש מ ו צ א ב ש ק ס ט ן ש ל נייר‪.‬‬
‫אומרים‬ ‫מנחה‬ ‫אחר‬ ‫הגדול‬ ‫בשבת‬
‫מ נ י ח ש ק זה הגוצה ושירי ה נ ר — א ם ישנם‬
‫עבדים היינו ע ד לספר על ב ל עוגותיגו‪ ,‬לפי‬
‫— בקערורית בף־עץ‪ ,‬מ ע ט ר ה כ ל בנייר )אבל‬
‫ש א ז ה י ת ה ה ת ח ל ת ה ג א ו ל ה ו ה נ ס י ם )שו׳׳ע‬
‫ל א יד הכף‪ ,‬שנשאר בלתי מעוטף(‪ ,‬ומהדק‬
‫‪ 0‬״ ס ת״ל( וכן נוהגים )ודלא כ ט ״ ש בשער‬
‫ע ״ י ח ו ט שבורכו ס ב י ב הגייר ב מ ה פ ע מ י ם‬
‫הכולל(‪*.‬‬
‫והושרו‪.‬‬
 ‫טעמים ומנהגים‬ ‫ה ג ד ה ׳טל פ ם ח ‪ -‬ע ם ?קוטי‬ ‫~ד‪1‬ז~~י~״‬

‫וצונו על בעור חמץ‪:‬‬

‫וצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות גם בסדקים שבקרקע‪ .‬ולא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה‬
‫אפילו מעניני הבדיקה‪ .‬ונכון שלא ישיח‪ ,‬שלא מעניני הבדיקה‪ ,‬כל זמן בדיקתו‪ .‬ויעמיד מבני ביתו‬
‫אצלו לשמוע הברכה‪ ,‬שיבדקו איש במקומו‪ ,‬ולא ישיחו בינתים‪ .‬ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך‬
‫למקום ששמעו הברכה‪ ,‬ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר‪ .‬ואחר הבדיקה יזהר‪ ,‬בחמץ‬
‫שמשייר להצניעו למחר לשרפה או לאכילה‪ ,‬לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה‪ ,‬שלא יתפרר ויתגרר‬
‫ממנו על ידי תינוקות או עכברים‪ .‬וגם צריך לבטל אחר הבדיקה ויאמר‪:‬‬

‫כ ל חמיךא וחמיעא ךאבא בךשותי ךלא חמיתיה וךלא בעךתיה‬

‫י ודלא ידענא ליהילבטל ולהוי הפקר כעפרא רארעא‪.‬‬

‫משניהם‪ ,‬חמץ או ש ‪ 8‬ו ר ‪ ,‬מבטל צ ״ ל ‪ :‬כ ל‬
‫חסירא \ נ ל חמיעא‪ .‬וי״ל ד ת י ב ת בל עצמה‬
‫מורה ‪ nvtai‬אופן שיהי׳ — מ ב ט ל ‪ .‬ו ר א ה‬
‫בסי׳ קול יעקב רמזי ת י ב ת וזזוזיט־א ב ו א ״ ו ‪" .‬‬
‫וגזוזימא‪ ,‬אף שחמירא כולל נם ח מ ץ ‪,‬‬
‫ראוי לכל מדקדק ב מ ע ש י ו ל ה ז כ י ר ו ב פ י ר ו ש‬
‫)ב״ח‪ ,‬שו״ע אדה׳׳ז םתל״ד ס ״ ט ( ‪.‬‬
‫‪1‬לא וזמייהי׳ כ״ה בסי׳ ש ל ״ ה ‪ ,‬ס י ׳‬
‫קול יעקב ועוד‪ .‬ודלא כ ה ב ״ ח ‪ ,‬ח ״ י סי' ה ר ״ ש‬
‫ראשקוב שכתבו רלא גזגיוזי׳ ) ו ה ב א ה ״ ט ל א‬
‫דק בהעתיקו לשון ה ב ״ ח ( ו ר א ה ב ס י ׳ ק ו ל‬
‫יעקב הטעם ע״פ סור‪".‬‬
‫ודלא ‪ muv‬ליי‪ ,‬כי החמץ שמצניע‬
‫למחר אינו מבטל )ב׳׳ח םתל״ר(‪.‬‬
‫ב<\‪9‬רא !ארעא‪ ,‬ממעט זהב שנקרא‬
‫זה הוא תקנת חכמי הנמרא‪ ,‬כדי שיהי׳ לו ג״כ עפר‪ ,‬כמו שנאמר )איוב כח‪ ,‬ו( ועפרות‬
‫זהב לו ) ח ״ י ‪ ,‬שו״ע ארה״ז םתל״ד ם״ז(‪.‬‬
‫ב ו י ן ת ודווץ‪ .‬א ד מ ו ״ ר ה ז ק ן ה ל ך ל מ ע ז ־‬
‫ריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ״ר ושהה‬
‫שם ובפיעגז ההיא( עד ל פ נ י ח ה ״ פ ת ק כ ״ ה ‪.‬‬
‫כשחזר לביתו — ביום י״ג ניסן בשנה ההיא‬
‫ל א א כ ל )לא ה ת ע נ ה שהרי א ס ו ר ב ת ע ג י ת ‪,‬‬
‫אלא ש ל א א כ ל ( כ י ה י ׳ ט ר ו ר ב ה כ נ ה ל ב ד י ק ת‬
‫חמץ‪ ,‬א ש ר בל הכוונות שקיבל בטעזריטש‬
‫בעני! ב ד י ק ת ח מ ץ יבוא כן ב ה ג ד י ק ה בפועל‪.‬‬
‫הבדיקה נ מ ש כ ה כ ל הלילה‪ ,‬ולא היי לו אז‬
‫רק ח ד ר א ח ד )שיחות ב ״ ק מו״ח אדמו״ר‬
‫חה״פ תרח״ץ(‪.‬‬
‫אז פירש רבנו המשנה )ריש פסחים(‪:‬‬
‫אור ל א ר ב ע ה ע ש ר ב ו ד ק י ן א ת ה ח מ ץ ל א ו ר‬
‫ה נ ר — יג׳ בגימט׳ א ח ד ‪ ,‬ה ו א ענין ה ד ע ת ‪,‬‬
‫ב ז ה אי! שייר )צריך?( בדיקה‪ .‬ירי הוא‬
‫ע ג י ן ה מ ר ו ת )זי מ ד ו ת ד ג ם ה ״ א ו ר ג ה ״ ב ( ש ם‬ ‫ואימא עד דהוו כולהו א״ל על על ה פ ם י ס‬
‫צ ״ ל בורקין את ה ח מ ץ ‪ ,‬ו ה ב ר י ק ה ה י א ל א ו ר‬
‫ברוך ב ד טל ביטור זזוזץ )פסחים ז‪,‬‬
‫ב( ואע״פ שכשעה זו אינו מבערו עדיין‪,‬‬
‫מ ״ מ כיין שאי[ הבדיקה תכלית המצוה‬
‫ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל‬
‫החמץ שנשאר ולא מצאו‪ ,‬הרי ביטול זה‬
‫נקרא ביעור‪ .‬ונם ביעור שביום יד׳ נפטר‬
‫בברכה זו )טור וב״י‪ .‬שו״ע אדה״ז סתל״ב(‪.‬‬
‫צל בי»\ר‪ ,‬ולא ובער ראה ר מ כ ״ ם הל׳‬
‫י‬
‫ברכות פי״א ה ט ״ ו י ו ב נ ״ כ הש״ס שם‪.‬‬
‫וצריג להפטי ל‪\».‬ך הנר מפני שאור הנר‬
‫יפה לבדיקה )פסחים ח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫\‪vi\v‬־\ לברוס וזהלה בוזדר ה<ז*ז\‪.‬ך‬
‫למ?\גז טשנזטו הברבה‪ .‬לפי שהליכה מ ב י ת‬
‫לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית‬
‫המצוה )שו״ע אדה״ז םתל״ב ס״ח(‪.‬‬
‫גירי! לבמל אוזר הבריאה‪ .‬בטול בזמן‬
‫זמן ק ב ו ע ‪ . . .‬ובדורות האחרונים הוסיפו‬
‫לבטלו גם ביום )שם םתל״ד םי״נ(‪.‬‬
‫בל וומיירא‪ .‬בירושלמי )פסחים פ ״ ב‬
‫ה״ב(‪ ,‬גוםח הביטול הוא בלשון הקודש‪ ,‬א ב ל‬
‫הגאונים תיקנוהו בלשון ארמי מ פ נ י ע מ י‬
‫הארץ )ר״מ‪ ,‬שו״ע אדה״ז תל״ד ם״ח(‪ .‬ת מ צ א‬
‫— בשינוימ — ברש״י )פסחים ו‪ ,‬ב(" רי״וי‬
‫)שם נ‪ ,‬א(‪ ',‬רא״ש )שם פ״א‪ ,‬ס ״ ט ^ ב ה ״ נ ; ׳‬
‫גי‬
‫ו י ט ר י ״ י ו צ ר לשבת ה ג ד ו ל ו ע ו ד ‪.‬‬ ‫מחזור‬
‫נוסח רבינו מדוייק עפמ״ש הב״ח ס ת ל ״ ד‬
‫שער‬ ‫בסי׳‬ ‫בח״י — וכ״ה‬ ‫— הובא‬
‫ב ב ״ ח ושעה״ש‬ ‫השמים להשל״ה‪ .‬והנה‬
‫כ ת ב ו ‪ :‬כל חמירא ובל וזנזיגוא‪ ,‬א ב ל רבינו‬
‫העתיק כל חמירא וגזוזיטא וכ״ה ב ח ״ י‬
‫ובאה״ט )שם( בסי' האריז״ל בסי׳ יעב״ץ‬
‫ועוד‪ ,‬ולכאורה ע״פ מרז״ל )מו״ק כ ו ‪ ,‬א (‬
‫הענין‪ ,‬נם כאן‪ ,‬כיון שנם אם ישנו רק א ח ד‬
 ‫ג‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ביום י״ד בשעה ה׳ יעשה לו מדורה בפני עצמו וישרפנו ויבטלנו‪ .‬ובביטול היום יאמר‪:‬‬

‫כ ל חמיךא וחמיעא ךאבא בךשותי דחךתיה וךלא חזיתיה‬

‫ךחמיתיה וךלא חמיתיה ד^עךתיה וךלא בעךתיה לבטל‬
‫ולהוי ת*ר ר בעפרא ךאךעא‪.‬‬ ‫(‬

‫ויש לשרוף עשרה פתיתין ובשעת שריפת החמץ יאמר זה‪:‬‬

‫יהי רצון מל‪#‬יןז ‪ nyr‬אלהיט ואלהי אבותיט)ישם ‪#‬א‪3‬י ?בער ח‪9‬ץ מביתי וםךעותי‬
‫יכך תב?ר את בל החיצונים ואת רוח ד‪$‬קאה תעביר ‪ p‬האךץ ואת יצרנו הרע‬
‫ת§בירהו'סאתנו וחתן לט לב בשר לע^ןקז ?אקח וכל םטךא אחךא וכל הפןלפות וכל‬
‫הרשעה ‪1‬יעשן ת?לה ותגביר ‪9‬ק!שלת זדון ‪ p‬הארץ וכל המעיקים ל*?וכינה תבעךם‬
‫‪ nyrfin‬בימים ההם ובזמן‬ ‫ברוחיבעריוברוח משפט <י‪#‬ם ‪#‬בפךת את מ^רים ואת‬
‫הזה אסן סלה‪:‬‬
‫<‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪JTJT‬‬ ‫ן‬

‫הכולל על יה״ר כ ו ׳ מעזי‬ ‫ב ׳ ע ע ר‬ ‫ש‬‫״‬ ‫מ‬ ‫ו‬

‫והבדיקה היא‬ ‫הגר‪ ,‬נ ר ה׳ נ ש מ ת א ד ם ‪.‬‬
‫פ נ י ם ש ה ט ע ם מפני ש א י נ ו בצבור — צ ״ ע‬
‫בחורין ובםדקין שלכן צ ״ ל לאור הנר‪ ,‬כי‬
‫שהרי נם י ה ״ ר דביעור ח מ ץ אינו בצבור‪.‬‬ ‫מדורה היא בחי׳ אצילות ושם הרי לא‬
‫הכלה וכ״ה בתפלות ר״ה ויוהכ״פ‬ ‫ע ו ר ך רע‪ ,‬אבוקה היא בבריאה ואור ה נ ר —‬
‫— ב ב י ״ ת ‪ ,‬וכל׳ ה כ ת ו ב )תהלים לז‪ ,‬כ( כלו‬ ‫יצירה‪ ,‬כ י ע ש י ׳ ה י א ב ח י ׳ ח ו ש ך ‪) ,‬שם‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫בנוש\ כלו‪.‬‬ ‫ועיינ״כ של״ה מ ס י ש ב ת — קלו‪ ,‬ב! קה״י‬

‫ברווז בנור וברוגז ו ז י י נ ו ‪ .‬לשון ה כ ת ו ב‬
‫)ישעי׳ ר ‪ ,‬ד ( ה ו א ברוח מ ש פ ט וברוח בער‪.‬‬
‫ו מ ה ש ש י נ ו ו ה ק ד י מ ו בער ל מ ש פ מ סובן‪,‬‬
‫דלענין ה ד ח ה וזיכוך ע ו נ ו ת בנות צ־ו!‬
‫ש ב כ ת ו ב ‪ ,‬ידיח ברוח מ ש פ ט ד א י ה ו רחמי‪ ,‬כמי‬
‫שפירש׳׳י ביםורין‪ ,‬ש ז ה ו כ ס ו א ב המייסר א ה‬
‫‪2 5‬‬
‫בנו )ראה בזה א נ ה ״ ק לרבינו הזקן ם׳ כב( ‪.‬‬
‫ו מ ה ש י ש א ר בלי בירור יבער מן העולם ברוח‬
‫בער‪ .‬א ב ל כאן‪ ,‬לענין ה ח י צ ו נ י ם ו ה ק ל י פ ו ת‬
‫ה מ ע י ק י ם לשכינה‪ ,‬יבער ברוח ב ע ר ‪ ,‬ו כ ל‬
‫ניצוצי ה ק ד ו ש ה ש ה ח י צ ו נ י ם יונקים מ ה ם )עיין‬
‫פ ע ״ ח ש ע ר ח ה מ ״ צ ‪ :‬פ " א ( " י ר י ח ברוח מ ש פ ט‬
‫לזככם )שער הכולל(‪.‬‬
‫ביוזינז ההנז זבזוזז הזה‪ .‬ו כ ״ ה בסי'‬
‫ה ר ש ׳ ׳ ר ‪ .‬ו צ ״ ע ד ב כ ל ה ת פ ל ו ת ה נ ו ס ח הוא‬
‫‪..‬בזוז\״ ו ל א נ מ צ א ב מ ״ א ״ ו ב ז מ ן ״ ב ת ו ס פ ת‬
‫וא״ו‪ .‬ובםי׳ קול יעקב כ א ן ה ו א לנכון ב ת ז \‬
‫בלא וזז׳׳ו‪.‬‬
‫בינוור \ז‪1‬זץ‪ .‬מ א ן ד א כ י ל ח מ ץ ב פ ס ח כ מ א ן‬
‫) ז ח ״ ב ק פ ב ‪ ,‬א ( ‪• .‬האריז״ל‬ ‫לבו״ם‬ ‫רפלח‬
‫‪8‬‬
‫מ ע ׳ אבוקה‪ ".‬ד ״ ה א ו ר ליד׳ ה׳ש״ת(‪' .‬‬
‫ביונז י״ ר ב ש ט ח וזי‪ .‬ראה ש ו ״ ע ם ת מ ‪ -‬נ‬
‫א י ך משערין ש ע ו ת אלו‪".‬‬
‫מ ר ו ו ה בפני גוצוזז )טור ם י ׳ ת מ ״ ה ‪.‬‬
‫מ ה ר ש ״ ל ‪ ,‬מהרי״ל‪ ,‬מ ״ א ( ‪ ,‬רנזרינן א ט ו שורפו‬
‫לאחר זמן א י ס ו ר ה נ א ת ו )ב״י(‪.‬‬
‫רהזיהי׳ כוי ת ז ו ז י ה ״ ‪ .‬א פ ״ ל ‪ :‬ח ו ז י ת ״‬
‫ב ש ע ת הבדיקה‪ .‬גזגיהי׳ — מעולם ) ב ״ ח‬
‫סתל״ד(‪.‬‬
‫גיש לשרוף עשרה פ ה י ת י ן ‪ .‬כפי‪ :‬עוד‬
‫הפעם ע ״ ד י׳ פ ת י ת י ן ‪ ,‬כי הן בבדיקה והן‬
‫בשריפה צ ״ ל י׳ פ ת י ת י ן )עיין בפעייה ש ח ה מ ״ ץ‬
‫־‬
‫ם פ ״ ד ״ ו ב מ ״ ח שם(!‬
‫בסידור האריז״ל‪ ,‬ושם‬ ‫יהי רצו\‪.‬‬
‫הוא ״ ד ׳ אלקי ואלקי אבותיי׳ בלשון יחיד‪.‬‬
‫ואולי הטעם ד ש י נ ה ללשון רבים ״אלוקינו‬
‫ואלקי א ב ו ת י נ ו " ש מ ת ו ך כ ך ה ת פ ל ה נ ש מ ע ת‬
‫)ברכות ל‪ ,‬א " ש ו ״ ע א ר ה ״ ז א ו ״ ח ם ק ״ י ם ״ ר ( ‪.‬‬
‫ו ב פ ר ט ש ש א ר כל תפלה ז ו ה י א נ ״ כ בלשון‬
‫‪2‬‬

‫כ ת ב ה נ ז ה ר מ מ ש ה ו ח מ ץ ב פ ס ח מ ו ב ט ח לו‬ ‫רבים‪ .‬וראה מ ״ א ״ ו א ח ר ו נ י ם ״ א ו ״ ח ריש ס ׳ מו‪.‬‬

‫שלא יחטא כל השנה )באה״ט רםתמ״ז(‪— .‬‬ ‫וצע״ק ד ב ת פ ל ת י ה ״ ר כ ו ׳ מעזי פנים כו׳‬
‫ואולי הכוונה ש ל א יאונה לו כ ל און בשוננ‪,‬‬ ‫ובסוף ס ד ר קרוש לרנה נם נ ו ס ח רבינו הוא‬
‫ש ה ר י ב ו ד א י בעל ב ח י ר ה ה ו א נ ם א ז ‪.‬‬ ‫בלשון י ח י ד ו כ ״ ה בסי׳ ש ל ״ ה )ובסי׳ ר ש ״ ר ‪:‬‬
‫יה״ר כוי מעזי פנים הוא בל״ר(‪.‬‬
 ‫של פ פ ח ־ ע ם לקוטי ט ע מ י ם ומנהגים‬ ‫הגדה‬
‫‪oaaoo‬‬
‫סדר קרבן עסח‬
‫״ונשלמה פרים שפתינו״ ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין־הערבים‪ ,‬ובזמן שבית המקדש‬
‫היה קיים‪ ,‬היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין־חערבים‪ .‬כן ראוי לעסוק בסדר קרבן־פסח אחר‬
‫תפלת המנחה‪ ,‬ויאמר זה‪:‬‬
‫י ך ב ן ‪$‬םח מביא מן ה?ב׳ןדם או סן העזים זכר ןן ‪ #‬ה ושוחטו בעזרה גיכל מקום‬
‫אחר חצות אתיןה ןף‪$‬ר ךץקא ואחר שחיסת תמיד ‪ #‬ל בץ העךבים ואחר‬
‫הטבת גרות <ןזל בין העחטם‪ .‬ואין שוחטין את הןסח על החןןץ‪ .‬ואם שחט קודם‬
‫לחסיד‪1 ,‬י‪#‬ר‪ ,‬ובלבד שזזא אחר ‪99‬רם בדם הןסח ניך ‪#‬לא יקרש עד שמרקו‬
‫דם התמיד‪ ,‬ואחר כך לןךקו דם ה‪$‬םח זריקה אחת ‪$‬גד ודסוד‪ .‬וכיצד עו׳^ין? <^חט‬
‫השוחט וקבל הכדזן ד׳ו־אשון ^גידא*ש השורה וןתן לחברו‪ ,‬וחברו ל‪30‬רו‪ ,‬והכהן הקריב‬
‫א‪$‬ל המזבח זורקו זריקה אחת ני^ר־ היסוד‪ ,‬וחוזר ה?לי ריקן לחברו‪ ,‬וחברו לחברו‪,‬‬
‫ומקבל בלי הטלא תחלה ואחר כך מחזיר הריקן‪ ,‬והיו שורות ‪ £‬ל ביבי ‪95‬ף ושורות‬
‫‪ #‬ל בדכי זהב‪ .‬ולא היו למיכץ שולים ^ א יגיחם ויקךש תים‪ .‬אחר כך תולין‬
‫את ה‪$‬םח וטן^דטץ אותי ?לו וקוךעץ אותו וקמדק את קרביו עד ׳?!צא ה‪$‬־ש‬
‫יםוציאק את האימוךם והם החלב קזעל הקרב ףוחךת הכבד וב׳ ויליות והח?ב ‪$#‬ליהן‬
‫והאלןה לעומת העץה‪ ,‬ןניתןם ב?לי שרת ומולחם ומקטיךם הכוזן על ‪53‬י הטןבח כל‬
‫אחד לבדו‪ .‬והשחיטה ןהזריקה ימחוי קרביו והק^ר ח?ביו דזךוין את השבת‪ ,‬ושאר‬
‫ענעיו אינם דוחק את ה‪?#‬ת• וכן אין מוליכין את ה§סח לבית ק‪#‬חל ?שבת אלא‬
‫‪ rrffii‬י ^ ת לה בחיל‬ ‫כת האחת הם מתעכבים עם ?‪09‬יהם ‪1‬יהר הבית והכת‬
‫והשלישית במקומה ‪ .reps‬ח*?כה‪ ,‬עאו וצלי פקוחיהם‪ .‬ב^לשה כתות ה‪$‬סח נ^וחט " ‪L‬‬
‫ואין כת פחותה ‪#0‬לשים אנ‪#‬ים‪ .‬נ?נםה פת הראשונה נ ך ^ א ה העזרה נועלין אותה‪.‬‬
‫‪o‬‬
‫"ל ד א פ י מ את״ל דאי! הםשטו‬ ‫ישבת‪.‬‬ ‫פדר קרבן פפח‬
‫בשבת כהפשטו בחול )ראה נ״כ הרמב״ם הל׳‬
‫ס״פ פ״א הי״ד("הרי אין השינוי אלא באו‪\3‬‬ ‫ווטילוזה פרינו כוי )בשינוי לשון ק צ ת ‪:‬‬
‫ההפשטה ולא נחית לפרטים כאלו‪ .‬ד[ כתב‬ ‫שלייה מס׳ פסחים בתחלתו‪ ,‬סידור האריז״ל(‪.‬‬
‫בפשיטות שהאלי׳ קריבה ולא התנה שזהו‬ ‫קרב\ נינוה כוי וה\ הטוי\ כוי )לשו!‬
‫בכבש‪ ,‬כי עז אין אליתה הריבה‪ — .‬וי״ל‬ ‫סדר היום הועתק שם(‪ .‬בסי' יעבץ הקשה על‬
‫דאין זה מצוי‪ ,‬כי רוב פםחיהם היו מן‬ ‫סדר זה כמה קושיות וכתב לאומרו בנוסח‬
‫הכבשים‪ ,‬וכתירוץ הראשון נול ‪2‬ונ«יא \זגוי\ ו ו‬ ‫אחר‪ .‬וכדי שלא יוקשה מה שרביגו הביא‬
‫‪2‬‬
‫בתוד״ה מאלי׳ )פסחים נ‪ .‬ב(! ועדיין צ״ע‪.‬‬ ‫בכל זה לשון םדה״י‪ ,‬י״ל בתירוץ קושיות‬
‫ה[ נשמטו פרטי צליית הפסח נהורו ואכילתו‪,‬‬ ‫היעבץ‪:‬‬
‫— וי׳׳ל מפני שאין כל זה נוגע להקרבת ק ״ פ ‪,‬‬ ‫א| שלא הזכיר זמן ההקרבה ביחוד וקדימתו‬
‫ונם אינו בזמן אמירת סדר ק״פ‪ ,‬לכן לא‬ ‫בחל ער״פ להיות בע״ש — י״ל דכיון‬
‫הזכירם אלא בכללות‪ .‬וא״ו[ לא נזכר ע״ד‬ ‫דאמירת סדר ק״פ הוא משום ונשלמה פרים‬
‫חנינת יד׳‪ — .‬וי״ל‪ ,‬וכמו שרמז ביעב׳ו גופא‪,‬‬ ‫שפתינו‪ ,‬ולא ‪.‬חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק‬
‫שנשמט מפני שהחנינה אינה אלא רשות‪,‬‬ ‫בשעה שהיו מקריבי! את הק״פ בפועל ודיו‬
‫ואינה באה בשבת במרובה ובטומאה )פסחים‬ ‫שיהי׳ בזס! שהקרבת ק״פ כשרה‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫סט‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לעני! תפלת מנחה‪ ,‬לא רצו להזכיר בנוסח‬
‫ווזקבל כלי הוזלא הוזלה גאוז״כ נזוזזיר‬ ‫זה שהיי הפסח קרב בשמונה ומחצה כוי‪,‬‬
‫הריס\ מפני שאי! מעבירין על המצות )פסחים‬ ‫כיו! דע״פ רוב לא יוכל לכוו! אמירתו לזמן‬
‫סר‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ויהי׳ כסותר א״ע‪ .‬ב[ לא פרט על מי מוטל‬
‫‪\5‬ראי\ א ה ההלל — הלוים ) ת ו ס פ ת א‬ ‫חיוכו — וי״־ל דלא רצו לפרוט בזה דהוא‬
‫פסחים‪ ,‬ספ״ד(‪.‬‬ ‫להניע לירושלים‬ ‫דוקא בטהורים ויכולים‬
‫ה\‪5‬טי\ — הכהנים בחצוצרות )במדבר‬ ‫בשעת שחיטת הפסח‪ ,‬דא״כ הוא סותר לעני!‬
‫י‪ ,‬ח — י ‪ .‬תמיד &"ז‪ ,‬מ״ג(‪.‬‬ ‫ונשלמה כו׳ וכנ״ל‪ .‬נ( לא פרט שנוי הפשטו‬
 ‫ש ל פ ס ח ‪ -‬ע פ לגןוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫הגדה‬
‫ו^עוד ?והם *פזיחהין יסקדכין את האיםירים קוךאין את ההלל‪ .‬אם ג‪$‬רו אותו קודם‬
‫י ק ר י ב ו כולם שונים אוחו׳ ואם *?ט ןשלשי‪ .‬על ?ל קריאה תוקעין ג׳'י‪1‬קיע‪1‬ת רוקיןך‪,‬‬
‫תריןזז תקי?ה‪ n $ .‬להקריב פותחין הןנןךה‪£.‬אד‪ 5 ,‬ת ךאשוןה גמקה §ת‪#‬יה'ני?לץ‬
‫דלתות הןוזךה‪ .‬ן^רו‪ ,‬פותחין‪£.‬אה בת ‪#‬ל־י ‪ W‬־ ‪ -‬בת ^ י ^ ת ימןושה מלן שרן‪.‬‬
‫ואד״־ ‪ * #‬א ו מלן החצין הןנןךה ואםילו גיש‪$‬ת מ‪#‬י ל?לוןד תים ?ידה בי׳• וכיצד ד׳יחה‬
‫הךדקיה? א?ןת המים הןתה ‪ rrgia‬ןןזרה והלז לה ?וקום לצאת מ מ ה ׳ ול׳ןזרוצין‬
‫?הדיח את ה!־‪$¥‬ה‪ ,‬םוד^ין ?קום‪:‬ציאתה ןהיא מתמלאת על'?ל ןןדודגיה ‪ rise‬ימפה‬
‫עד ?המים עולים חןפים מ?אן ומ?אן י‪9‬ק‪3‬ץ א ל ה ?ל ךם ו?ל ל?לקד <ןזז‪7‬ה ‪$‬נןךה‬
‫ואחי־ ‪9‬ך *?חין ?ןקום לציאתה והבל ייצא עד ‪ ? #‬א ר ד׳רץ^ה מקד• !?^היזהי ?בוד‬
‫ל׳בלת‪ .‬ואם הןסח ^ א ‪$‬ריוןה‪ ,‬לא ןלה לו עד ?©נ־יא אחר‪:‬‬
‫זהו העניו בקיצור גדול‪ .‬וצריו־ האדמ הירא וחרד על דבריה׳ לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו‬
‫במקום הקרבתו‪ ,‬וידאג על ‪ yymy‬הבית ויתחנן לפני ה׳ בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו‬
‫אמן‪:‬‬
‫סדר הגדה‬
‫יסדר על שולחנו קערה בג׳ מצות מונחימ זה על זה‪ ,‬הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן‪ .‬ועליו לימין‬
‫הזרוע‪ ,‬וכנגדו לשמאל הביצה‪ ,‬תחתיהם באמצע המרור‪ ,‬ותחת הזרוע החרוסת‪ ,‬וכנגדו תחת הביצה‬
‫הכרפס‪ ,‬ותחת המרור החזרת שעושין כורך‪:‬‬ ‫‪00001‬‬

‫ב נ ס ת ר כי שורש הקדושה א ח ד הוא‪,‬‬ ‫ה•׳‬ ‫\‪1‬זה‪1‬יגז כ נ ר א ה ה ו א ט ה ״ ד ו צ ״ ל ו נ ו ת נ ם‬

‫כללות‬ ‫הייתה‬ ‫במצרים‬ ‫אבותינו‬ ‫וכשהיו‬ ‫ו כ ״ ה ב כ מ ה ד פ ו ס י ם ‪] .‬בדפוס זה נתקן[‪.‬‬
‫ה ק ד ו ש ה ט ב ו ע ה ב ט ו מ א ת מ צ ר י ם ו א פ חייו‬
‫כ ל ל ו ת ה ק ד ו ש ה נ ט ב ע אין ת ר ו פ ה‬ ‫הייתה‬ ‫פדר הגדה‬
‫והצלת העיקר נונעת נם לענפים‬ ‫לענפים‬
‫)אור החיים ב מ ד ב ר שם(‪.‬‬ ‫נ י ד ו ה ג ו ה ‪ .‬פ ע ם א מ ר לי א א מ ו ״ ר ‪ :‬י ו ס ף‬
‫יצחק ם׳דארף טראכטען — )במשך הסדר(‬
‫— ב פ ס ח י ם ) ס ט ו ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫הט״ז ‪ ,‬ה ג ר ה ״‬
‫— א ף זיין ‪ 8‬מ ע נ ט ש ו ו ע ט ד ע ר א ו י ב ע ר ־‬
‫ה ג ד ה ע ״ ש ו ה ג ר ת ל ב נ ך ‪ ,‬ו י ״ מ ה נ ד ה ש ה ו א ל׳‬
‫בפרט בעת פתיחת הרלת‪.‬‬ ‫שטער העלפן‪.‬‬
‫הודאה ושבח ל ה ס ב ״ ־ על שהוציאנו מ א ר ט ״ צ‬
‫נ י ט ב ע ט קיין נ ש מ י ו ת ב ע ט ר ו ח נ י ו ת ) ש י ח ו ת‬
‫כ ס ו ש מ ת ר ג ם בירושלמי הגדתי ה י ו ם לד׳‬
‫חה״פ תש״ב(‪.‬‬
‫ש ב ח י ת י ו מ א דין‪ .‬ובן ת ר ג מ ו ר ׳‬ ‫אלסיך‬
‫גזור ההגרה‪ .‬ר א ה ב מ ש ג ה פ ס ח י ם פ״י‪,‬‬
‫סעדי׳ בערב־ )אבוררהם(‪ .‬ויש גורםי! א ג ד ה‬
‫מכילתא ם׳ בא‪ ,‬תלמוד בבלי וירושלמי שם‬
‫באל״ף )ראה ר״ם לפסחים ס ט ו — ס ט ז ״ ת ו ד ״ ה‬
‫ן ג‬

‫י‬ ‫וכוי‪ .‬ס ד ר ה נ ד ה כ צ ו ר ה ק ב ו ע ה נ מ צ א כ ב ר‬

‫א מ ר ע ״ ז מ ה ‪ ,‬א‪ .‬ו ב כ מ ה ר א ש ו נ י ם ( "‬
‫בסידור ר׳ ע מ ר ם גאון‪ ,‬סי' רס״נ‪ ,‬ב ר מ ב ״ ם ‪,‬‬
‫בפע״ח״וסי'‬ ‫טל טיולהוז בוי‪,‬‬ ‫יסדר‬ ‫מחזור ויטרי ועוד‪ ,‬הביאור ע ״ ד ה ס ו ד ב פ ע ״ ח‬
‫האריז״ל״בשינוי לשון קצת‪ .‬וראה ג ״ כ ש ו ״ ע‬ ‫וסי׳ האריז״ל‪.‬‬
‫ררינו סי׳ תע״נ םכ״ו‪".‬‬ ‫יהא כ ל א ד ם ח ר ד ב א י מ ה לקיים מ א מ ר‬
‫י ס ד ר ט ל ט‪\1‬לווז\ ? ט ר ה ‪ .‬ב ט ו ר ו ש ו ״ ע‬ ‫חכמים שתקנו מ צ ו ת הסדר והגדה‪ ,‬ולא יהא‬
‫)סי׳ ת ע ״ נ ס ״ ד ( מ ב ו א ר ש נ ם ע ת ה מ כ י א י ן‬ ‫ה ד ב ר קל בעיניו‪ ,‬א ף א ם כ מ ה ד ב ר י ם יש‬
‫ורק‬ ‫הקערה רק א ח ר ש ת י ת כוס ראשון‪,‬‬ ‫שנראה בעיני ה א ד ם שאין הקפדה‬ ‫בסדר‬
‫ש ו ל ח נ ו יהי׳ ע ר ו ך מ ב ע ו ד יום )ר״ס תע״ב(‪.‬‬ ‫בהם‪ ,‬ישכיל ב ר ע ת ו לקיים שאין ש ו ם דבר‬
‫י ע ק ב " מ ש מ ע ד ה ק ע ר ה יסדר על‬ ‫בסי׳ קול‬ ‫ריק בהן )מהרי׳׳ל(‪.‬‬
‫וקודם‬ ‫לביהכנ״ם‬ ‫הליכתו‬ ‫קודם‬ ‫השולחן‬ ‫יש מ ק ו ם הומר שאי; ה נ ר חייב בפסח‬
‫אמירת סדר קרבן פסח‪ .‬וכ״מ קצת בשל״ה‬ ‫ש י א ה י ׳ לא ה ו א ולא א ב ו ת י ו ב מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫לפי‬
‫ריש מם׳ פסחים‪ ".‬אבל בסי' הרש״ר כ ת ב ‪:‬‬ ‫ר ו מ ה ל מ א מ ר ם נר א י נ ו ק ו ר א ש א י נ ו י כ ו ל‬
‫״כשיבוא לביתו )אחר ת פ ל ת ערבית( ישמח‬ ‫ל ו מ ר נ ש ב ע ה ׳ ל א ב ו ת י נ ו ) ב כ ו ר י ם פ״א ם ״ ר ‪.‬‬
‫כוי ותכין ה ק ע ר ה עם ה מ צ ו ת כנ׳׳י‬ ‫ויאמר‬ ‫אבי עיי; ר מ ב ״ ם ש ם ( " ל ז ה א מ ד ) ב מ ד ב ר ט ‪,‬‬
‫סידורו"‪.‬‬ ‫יד( ו ב י מור א ה ב ם נ ר ו ע ש ה פ ם ח ‪ ,‬א ת כ ם ה ו א‬
‫וכ; א נ ו נוהג־! ל ס ד ר ה ק ע ר ה ב ל י ל ה ו ק ו ד ם‬ ‫כ א ח ד ממנו ויציאתנו ממצרים הייתה גאולת‬
‫קידוש‪ ,‬ו כ ר מ ו כ ח נם מסידור רבינו ש כ ת ב ע״ר‬ ‫עולם נם לנפש הנר‪ ,‬הגם ש ל א הי׳ בנגלה‬
 ‫טעמים ומנהגים‬ ‫ע ם לקוטי‬ ‫של פסח ‪-‬‬ ‫הגדה‬ ‫ו‬
‫י נ י י י כוי היע\ו*ל ועריו נ י ‪ /‬״אצלנו‬ ‫הקערה בין סדר ק״ם לקידוש‪ .‬ו כ ״ כ נם‬
‫ב פ ר מ ״ נ מ ש ״ ז םתפ״ו‪ .‬ו מ ״ ש במשנה )פסחים הסדר ישראל לוי כהן‪ ,‬יל״ר ‪ -‬ורומו ג״כ‬
‫_ ולא‬ ‫בעבודתו‬ ‫מהלך‬ ‫כבר‬ ‫קיד‪ ,‬א( מזגו לו כוס א ׳ בו׳ הביאו לפניו מטבל ש ה ו א‬
‫כוי‪ ,‬י״ל כפירוש ר״ח )הובא שם בתום׳( כי״י‪ .‬ב כ ל ל ‪ :‬ה מ צ ו ת — רומזים לכלים‪ ,‬מה‬
‫דהיינו הביאו א ת השלחן‪ ,‬וזהו דוקא בימי ש מ נ י ח י ם על ה מ צ ו ת — לאורות‪ .‬ולכן נוהגים‬
‫ח כ מ י ה ש ״ ם ש ה י ו להם שלחנות קטנים לפני לקחת מ צ ו ת כ פ ו פ ו ת ‪ - -‬ב י ת קבול שזהו‬
‫כ א ו ״ א ולא היו מביאין השלחן ע ד א ח ר עני! כלי ה א מ י ת י " ) ש י ח ו ת פ ס ה תרח״ץ(‪.‬‬
‫הנורה ווהוזלק&י ‪ •.‬בסידור האריז״ל הסדר‬ ‫קדוש מ ש א ״ כ בדורות האחרונים‪ .‬ועיי; ת ו ד ״ ה‬
‫‪58‬‬

‫‪ - -‬׳ל׳׳ך‪ .‬בפע׳׳ח ש ח ה מ ״ צ פ ״ ו — כל״י‪.‬‬ ‫שאין )פסחים ק‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫כלים ו ש ש ת ה מ י נ י ם‬ ‫גזור הגרה‪ .‬יגזרי על טיזלזזוז‪ .‬הי׳ אצלנו עפ׳׳י ה נ ״ ל ש ה מ צ ו ת‬
‫בירושה הכום לקידוש של רבנו הזקן ובו — אורות‪ ,‬יש ל ב א י ג״כ מה שרבים נ ח ח ב ט ו‬
‫שיורי היי! )שנקרשו( שקידש בו לאחרונה‪ .‬להבין הםרר ש ה מ י נ י ם צ ״ ל מ ו נ ח י ם על ה מ צ ו ת‬
‫והיו מעמידים אותו על השלח! בעת הסדר‪ ,‬דוקא וכוי‪.‬‬
‫הזרוע כ ד ה ב י צ ה ‪ .‬כי צ ״ ל שני תבשילי;‬ ‫עד שעל פי סיבה נאבד‪ .‬כן קערת הכסף‬
‫שהיא עתה על השלחן היא של רבנו הזקן‪ .‬א ח ר זכר ל פ ס ח ו א ח ד זכר לחנינה )פסחים‬
‫קיר‪ ,‬ב( ואמרינ! בירושלמי ש מ נ ה ג ל ק ח ת זרוע‬ ‫בדרך כלל לא הי׳ בבית ר ב ה ״ ז עשירות‬
‫בלשו! ארמי( כלומר ב ע «‬ ‫ככלי כסוי‪ .‬אי! די טיעפע יארע! פו! רבי׳סטווע וביצה ) כ י ע א‬
‫)לאחרי שכבר נהנ בנשיאות כו״כ שנים(‪ ,‬ר ח מ נ א למיפרק י ת נ א בררעא מ ר מ ס א )כל‬
‫אספו החסידים ביניהם סכום מסוים‪ ,‬מכל בו ה ו ב א ב ב ״ י ‪ ,‬אבוררהם(‪ .‬יש ש כ ת ב ו‬
‫משפחה לקחו לא יותר ממטבע פולנית ששווי' דלוקחים ביצה מ ש ו ם ש ע ו ש י ם זכר ל א ב י ל ו ת‬
‫ד ח ו ד ב ן כיהמ׳יק‪ .‬וצע״ק ד ט ו כ ח ב מ ש נ ה‬ ‫הי׳ בערך נ׳ ערשי )שעורות?( כסוי ובזה קנו‬
‫ובירושלמי דנם בזמ! ב ה מ ״ ס היו לוקחים שני‬ ‫מתנה לרבנו הזק; קערה זו וכ! מנורה‪.‬‬
‫כ; ה י ׳ לרבנו הזק! ״הדם״ שנתן לו הרב תבשילי! ואז לא עשו וכר לאבלות‪ .‬ו א ״ כ‬
‫נצטרך לומר א ש ר מ א ו ת ש נ י ם לקחו מין‬ ‫מתנה פו; רבי'; — הבעש״ט‬ ‫הסניד‬
‫אחר לזכר ה ח נ י נ ה ואחר ה ח ו ר ב ן ש י נ ו מ נ ה ג‬ ‫מיט וריח לו כלבנון"‪.‬‬
‫נם קופסת־טאבאק של כסו* הייתה אצל זה‪.‬‬
‫הזרוע‪ .‬נוהני! לקחת חלק מ צ ו א ר <ו\\>‬ ‫ר ב ה ״ ז מ ת נ ת בעל תשובה א ח ד )איי שבכלל‬
‫לא קבל רבה״ז מתנות(‪ .‬ויאמר‪ :‬אבר אחר כ! מדקדקין שלא לאכול הזרוע א ח ״ כ — כל‬
‫ישנו באדם ואינו בעל תאוה ונם אותו רוצים זה ה ר ח ק ה שלא יהא כל דמיון לקרב! פ ס ח‬
‫להלעיטו )אן שטאפז( תאוה י ויפריד א ת ו מ ט ע ם זה הנה כ ב ו ד ק ד ו ש ת מ ו ״ ח א ד מ ו ״ ר‬
‫הקופסא‪ ,‬שהייתה כסוי מלומש‪ ,‬מסיר כ מ ע ט כל הבשר מעל ע צ מ ו ת ה״זרוע״‪.‬‬ ‫מכסה‬
‫הביצה‪ .‬מ ב ו ש ל ת עד ש ת ת ק ש ה "‬ ‫והשתמש בה בתור ס י א ה לבוו; התפלין'‬
‫נם כ ש ח ל ע״ש ב ש ב ת לוקחים ה ב י צ ה‬ ‫שתהיינה מונחות במקומ; *שיחות וזה״*‬
‫‪2‬‬
‫זכר לחנינה )ודלא כ מ ״ ש ב א ב ו ד ר ה ם ( ' א ף‬ ‫ת ש ״ ב(‪.‬‬
‫כוס קידוש הנ״ל ושיורי היי! שבו — הם שלא קרבה חנינה אז ) ת ו ד ״ ה א ח ר פ ס ח י ם‬
‫שקידש ר ב ה ״ ז בשבת האחרונה בכפר פיענא קיר‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הגזהיהני באוזצע הנזרזר‪ .‬לכאורה הי׳‬ ‫)שיחת י׳ אייר תרצ״א(‪.‬‬
‫?ערה‪ .‬בבית הרב מסדרי! המצות על צ ״ ל המרור בקו ש מ א ל כי הוא ב ח י ׳ גבורות‪.‬‬
‫מפה ולא על קערה‪ .‬מלבד האדמו״ר המסדר א ך הוא מ פ נ י ש ה מ ר י ר ו ת מעורר ה מ ש כ ת‬
‫רחמים רבים‪ ,‬כ א ש ר ת ש ת פ ך במר נפשו ויבוא‬ ‫המצות על ט ס של כסף‪.‬‬
‫בגי נוצות‪ .‬שאלו אנשי קירואן למר לירי מרירות נדולה א י ך ש ה ו א רחוק מ א ל ק ו ת‬
‫רב שרירא נאון למה לוקחי! נ׳ מ צ ו ת בלילי ע י ״ ז מ ע ו ר י ב ח י ׳ ר ח מ י ם רבים )לקו״ת ש ה ״ ש‬
‫פסחים לא פ ח ו ת ולא יותר‪ ,‬והשיב להם רמז ד ״ ה קול דודי‪ ,‬ם״ב(‪.‬‬
‫זכר ל ט י ט ש נ ש ת ע ב ד ו בו‬ ‫ההרוםיוז‪.‬‬ ‫מן התורה הוא לנ׳ סאי! שאמר אברהם לשרה‬
‫לעשות מ ה ם ענות כוי‪ ,‬ונמירי אותו זמן •פסח א ב ו ת י נ ו ‪ .‬ונותנין בה דבר של קיוהא )פסחים‬
‫היי‪ ,‬ו י ״ א זכר לני הררי עולם אברהם יצחק קטז‪ ,‬א( זכר ש ה י ו ש י נ י ישראל ק י ה ו ת מ ק ו ש י‬
‫ה ש ע ב ו ד )ב"ח סתע״ג(‪ .‬ועושין א ו ת ה מ פ י ר ו ת‬ ‫ויעקב )מעשה רוקח טז‪ ,‬נח(‪.‬‬
‫ה י ט ר א ל ועליז הלזי ב ד ‪ .‬ראה הביאור ש נ מ ש ל ה בהם כ נ ס ת י ש ר א ל ) ת ש ו ב ו ת ה נ א ו נ י ם‬
‫‪40‬‬
‫ב פ ע ״ ח " וסי׳ האריז״ל‪ .‬ונוהגי! להפסיק ה ו ב א ו ב ת ו ד ״ ה צריך שם( ו א ח ״ כ מרככין‬
‫י מ פ ה ב י ! מ צ ה למצה‪ ,‬ו ה ט ע ם מבואר בסי׳ א ו ת ה ב מ ש ק ה א ד ו ם זכר לדם מ כ ה ה ר א ש ו נ ה‬ ‫]‪4‬‬

‫קול יעקב!" וכ״ה ג״כ ב ת פ א ״ י סוף מ ס כ ת )ירושלמי פ ס ח י ם ם ״ י סה״ג(‪ — .‬וכל דב־י‬

‫שטובל•; בו ק־־וי ח ר ו ס ת )מחזור ויטרי(‪.‬‬ ‫פ ס ח י ם ) ת ו ס פ ו ת חיים(‪.‬‬
 ‫ז‬ ‫ש ? ‪ - NES‬ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫הגדה‬

‫סימן סדר של פםח‬

‫קחט‪ .‬ורחץ‪ .‬כרפס‪ .‬לחץ‪© .‬גיד‪ .‬ךחצה‪ .‬מוציא‪ .‬מצה‪.‬‬
‫מרור‪ .‬בורך‪ .‬שלחן עורך‪ .‬צפון‪ .‬ברך‪ .‬הלל‪ .‬נרצה‪:‬‬
‫‪OOOCII‬‬
‫נוהגי! י י ק ח ח ז ר ת )םאלאט( ו ת ם כ א ) ח ר ״ ז (‬ ‫םי׳ אל ה ח ר ו ס ת ‪ :‬ח ר ו ש ת א ג \ ח ר ו ש ת‬
‫שויהח־הן למרור וה! לכורך‪.‬‬ ‫נוץ בלשון א ש כ נ ז ‪ :‬א י פ ״ ל בארי"! נים"!‬
‫אין א נ ו נוהני! ללבוש קיטל להסדר‪ .‬וכ!‬ ‫איננב״ר צימרנ״ד‪ ,‬ובלה״ק‪ :‬תפוחים אנסים‬
‫אין מקפירי! לאיזה רוח יהי׳ מקום מושבו‪.‬‬ ‫קירה א נ ו ז י ם וקנמון ) פ ע ״ ח ש ח ה מ ״ צ פ״ו(‪.‬‬
‫פימן פדר של פסח‬ ‫אבל זה מ כ מ ה ש נ י ם אשר מ נ ה נ נ ו גא ל ק ח ת‬
‫קירה וקנמון מ ח ש ש ת ע ר ו ב ת חמץ‪.‬‬
‫נזיח\ ס ו ר ע\ל ‪5‬לזח ?רעי כוי‪ .‬ב מ ח ז ו ר‬ ‫נקרא ש מ ו ח ר ו ס ת — זכר ללבינה ש ה י א‬
‫ויטר• סי׳ םה ה ו ב א ו ס י מ נ י ם אלו ב״םרר ערוך‬ ‫מ ע ש ה ח ר ס י ת )מרדכי לפסחים סדר הנדה‬
‫ש ס י ד ר ר׳ ש ל מ ה בר יצחק זצ״ל" — רןן״י‬ ‫הקצר — בשם הירושלמי(‪.‬‬
‫)וי״א כ׳ א ח ד מבעלי ה ת ו ס פ ו ת ר' ש מ ו א ל‬
‫הנופיס‪ .‬נוטריקון ס׳ פרך כלומר ם׳‬
‫מ פ י ״ ז א — מפלייש — ה ו ב א באור זרוע סי׳‬
‫רבוא ע ב ד ו ע ב ו ר ת פרך )אבודרהם‪ .‬מהרי״ל(‪.‬‬
‫ד נ ״ ו — חבר ה ס י מ ן קדש ורחץ כוי‪ .‬שר״ל‬
‫ואנו נוהגי; ליקה בצל^ )או ת פ ו ח ארמה(‪.‬‬
‫בשם כת״י(‪ .‬ובפרדס ל ר ש ״ י ״ ב ה נ מ ״ י י ) ע ל סדר‬
‫ועיי; מ ״ א ם ת ע ״ נ ם ״ ד ״ ו ב א ח ר ו נ י ם ‪.‬‬
‫הנדה ש ב ר מ ב ״ ם ( ו ב א ב ו ד ר ה ם ה ו ב א ו עור‬
‫ו ה ח ה החרור ה ה ו ר ה עיעועיי\ בורג‪,‬‬
‫ס י מ נ י ם ש ״ פ ב נ ו ס ח א ו ת שונות‪ .‬א ב ל ב פ ע ״ ח‬
‫מ ח מ ת שינוי הלשון‪ ,‬ד ב ת ח י ל ה קורא א ו ת ו‬
‫)ישער ח ה מ ״ צ פו״ז(‪ ,‬ב מ ״ ח ו ב ס י ' ה א ר י ז ״ ל‬
‫מרור ואחייב ח ז י ת ) ו כ ״ ה נ ״ כ ב פ ע ״ ד ‪ ,‬מ ״ ח ‪,‬‬
‫מ ב א ר סדרו ש ״ פ ע ״ פ הסימן קדש ורחץ כוי‪.‬‬
‫י‪5‬‬ ‫‪50‬‬ ‫םי׳ סול •עקב‪ ,‬סי׳ הרש״ר(‪ ,‬יש נוהנ־ן שלא‬
‫ו ה א ל ש י ך ח י ד ׳ ׳ א ו ע ו ד פי׳ ע ״ ד המוסר‪.‬‬
‫ליקה מי; א ח ד למרור ולכורך‪ ,‬ואפילו ב מ ק ו מ ו ת‬
‫ורוזץ ת י ב ה זו ב ת ו ס פ ו ת ו א ״ ו — למען‬ ‫ש נ מ צ א ם א ל א ט אינם עושים הכל מ; סאלאט‪,‬‬
‫שיהיו כל ה ת י ב ו ת ש ב ס י מ ן זה‪ .‬׳בני ש ת י‬ ‫ו ט ע מ ם אולי אי; בקיאי; ב ח מ ש ה מ י נ י ם‬
‫ת נ ו ע ו ת ‪ .‬ובסי׳ ה ר ש ״ ר וקול יעקב א י ת א רחץ‬ ‫‪44‬‬
‫ש ב מ ש נ ה )פסחים לט‪ ,‬א( לכן יוצאים א כ י ל ת‬
‫בלא ו א ״ ו ‪ ,‬ואולי מ נ ק ד י ם רחץ בשני פ ת ח י ן ‪.‬‬ ‫מרור בירק מר‪ .‬ולא דקו ד א ״ כ יש לאבלו‬
‫ע ו י ״ ל ת ו ס פ ת ה ו א ״ ו להרניש ש צ ״ ל קרש‬ ‫בלא ברכה‪ ,‬ו כ ס ״ ש בשו׳׳ע א ד ה ״ ז ם׳ ת ע ״ נ‬
‫‪45‬‬
‫ז א ח ״ כ רחץ א ף למי ש א י ן גוהנ כן בשאר י מ ו ת‬ ‫ם ל ״ א ‪ .‬אבל ב א מ ת מצור‪ ,‬להדר א ח ר ח ז ר ת‬
‫ה ש נ ה ) ו כ ד ע ת ה ט ״ ז ו ח ״ י ר״ם תע׳ינ(‪ ,‬או‬ ‫)פסחים שם(‪ ,‬דהיינו ס א ל א ט ‪ ,‬שעיקר ה מ צ ו ה‬
‫ש א ף ש ר ו ח ץ קורם קדש ) כ ד ע ת ה ב ״ ח שם(‬ ‫בה ) ש ו ״ ע ם ת ע ״ נ ם׳׳ל( ואין חילוק בין מרור‬
‫חוזר ורוחץ ) ש מ ה ״ ר ( ‪.‬‬ ‫לכורך‪ .‬והא ד ש י נ ה בלשונו הוא כי א ם הי׳‬
‫מ א ב א מארי ז״ל ש מ ע ת י ״ ע ׳ ׳ ר ה ס ו ד‬ ‫כ ו ת ב ו ת ח ת המרור ה מ ר ו ר שעושי! כורך‬
‫‪46‬‬

‫לבאר דיוק הוא׳׳ו ועוד שינוי ש י ש נ ו ב ש ת י‬ ‫) ו ע ד מ ״ ש ב ש ו ״ ע א ד ה ״ ז ס כ ״ ו ( ה י ו טועים‬

‫ת י ב ו ת אלו‪ ,‬אשר רק הם נ א מ ר ו בלשו׳ ציווי‬ ‫שלכורך יותר ט ו ב ליקח המין‬ ‫לומר‬
‫ולא סיפור‪ ,‬כ׳ קדש ורחץ רוסזין על נ״ר‬ ‫ובאמת מצוה‬ ‫מרור‪,‬‬ ‫במשנה‬ ‫הנקרא‬
‫ד ח כ מ ה )קרושה( ודייר ד ב י נ ה )טהרה‪ ,‬ר ח י צ ה (‬ ‫והתירוץ תמוה‪,‬‬ ‫)שער הכולל(‪.‬‬ ‫בחזרת‬
‫שלא הי׳ בהם פירוד ושבירה‪ ,‬כי לקחם עתיק‬ ‫לטעות‪,‬‬ ‫מקום‬ ‫יש‬ ‫עתה‬ ‫נם‬ ‫דא״כ‬
‫לחלקו‪ .‬מ ש א ״ כ י ״ נ בחי׳ ה נ ש א ר ו ת מהם‪.‬‬ ‫ד ל ח ו ג ר יותר ט ו ב ליקח מרור ש ב מ ש נ ה ‪.‬‬
‫וזהו א ש ר קרש ורחץ בא ב ו א ״ ו החיבור‪.‬‬ ‫ולהוציא מכל ט ע ו ת ה ו ל ״ ל ‪ :‬״ ת ח ת י ה ם ב א מ צ ע‬
‫ונם רק הם ב א י ם בלשון ציווי — רמז רמזו‬ ‫החגרוז ו ת ח ת כו׳ ו ת ח ת ה ח ז ר ת ה ח ו ו ה‬
‫לקדש ולרחוץ מ ה ב ח י ׳ העליונות א ת שאר ־׳׳נ‬ ‫שעושי! כורך"‪ .‬ואולי יש לתרץ שינוי הלשון‪,‬‬
‫בחי'‪ ,‬ה נ ר מ ז ו ת ב י ״ נ ה ס מ נ י ם ‪ :‬כרפס כוי‬ ‫כי הנה ה ת ב ו ת ״מרור"‪ ,‬״ ח ז ר ת " כ מ ה רמזים‬
‫נרצה‪.‬‬ ‫ע ״ ד ה ס ו ד ב ה ם — ו כ מ ״ ש ב פ ע ״ ח וקהלת‬
‫רחיצה‪ .‬יש שרצו להני׳ רחץ )בשני‬ ‫יעקב — ורמזי ת י ב ת ו ו ו ו ו שייכים יותר‬
‫פתחין(‪ ,‬אבל ב מ ח ז ו ר ויטרי‪ ,‬אבודרהם‪ ,‬פ ע ״ ח‬ ‫ל ב ח י נ ת מרור שעל הקערה ורמזי ת י ב ת ה ו ר ה‬
‫מ ״ ח ‪ ,‬סי׳ האריז״ל‪ ,‬סי׳ שלה‪ ,‬סי׳ יעבץ וכו‬ ‫— לכורר‪ .‬ולכ! ב ש ו ״ ע א ר ה ״ ז ש ה ו א יותר‬
‫א י ת א רחצה‪ ,‬וראה ב פ ע י ׳ ח ״ ט ע ם הדבר‪.‬‬ ‫ע ״ ר הננלה לא קפיר לשנות‪ ,‬וצ״ע‪ — .‬ו א נ ו‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪m^m-m‬‬

‫קידוש‬
‫סעוךתא ךמלכא עלאה ךא היא סעוךתא ךקח־עא‬ ‫אתקעו‬
‫בךןד הוא ו^בינתיה‪:‬‬
‫קדש‬
‫כשחל יו״ט בשבת אומרים תחלה "יום השש״'‪:‬‬

‫יום ה‪##‬ד‪ :‬וןכלו ך‪#,‬מים ! ‪ p » 7‬וכל צבאם‪ :‬ויכל אלהים‬

‫ביום הטביעי מלאכתוא‪#‬ר ע^ה ו^מבת ביום הטביעי‬

‫?רש‪ .‬בכל •ו״מ חייב בקדוש מדברי‬ ‫קידוש‬

‫סופדים‪ ,‬וכשחא בשבת הרי יש או ג״כ עיקר‬ ‫וראה‬ ‫הרש״ר‬ ‫)סי׳‬ ‫אגז?יוו )זעזוזזא‪.‬‬
‫‪54‬‬

‫מן התורה — מוסיף עליהם באיאה זה‪ ,‬שהוא‬
‫אחד מארבעה כוסות שה; מצוה מד״ם באיא‬
‫פסח‪ .‬ואכן ‪ :‬א( אינו מקדש עא הפת‪ .‬ב(‬
‫אי; אחר מוציא אותו ידי חובתו )שו״ע‬
‫רבינו םתע״ב םכ״ב(‪ .‬נ( דוחק עצמו אשתות‬
‫ד' כוסות אף שמזיקו או שצריך אמכור כסותו‬
‫)נדרים מט‪ ,‬ב‪ .‬פסחים צם‪ ,‬ב(‪ .‬ד( אינו מקדש‬
‫אאא באיאה ממש ואא בתוספות יו״ט )תה״ד‬
‫םקא״ז(‪ ,‬כי תקנו חכמים ד׳ כוסות בזמן‬
‫הראוי לאכילת מצה )שו׳י־ע רבינו שם ם״ב(‪.‬‬
‫ה( יש אחוש ארעת אאו האומרים שמצוה‬
‫אשתות כא הכוס ועכ״פ רובו )שם םי״ט(‪.‬‬
‫ר׳ כז<זזגז — מצוה מדברי סופרים‪ .‬ואף‬
‫נשים חייבות בה‪ ,‬שאף הן היו באותו הנס‬
‫של יציאת מצרים )תוד״ה היו פסחים קח‪,‬‬
‫ב(‪ .‬ואין מברכים עליהם ברוך כוי וצונו‬
‫לשתות ד׳ כוסות‪ ,‬לפי שהם מופסקים )כאבו‪,‬‬
‫רוקח(‪.‬‬
‫ותקנום כנגד ד׳ אשונות שא נאואח‪:‬‬
‫והוצאתי והצלתי ונאלתי ואקחתי )שמות ו‪,‬‬
‫ו—ז( — שהן כננד ר׳ נזירות שנזר עליהם‬
‫‪57‬‬
‫מוזנ לעצמו — צ״ע‪ ,‬כי פשיטא דנם ביינות‬
‫פרעה )שמ״ר םפ״ו(‪".‬כננד שבירת ר׳ קליפות‬
‫‪58‬‬
‫)תולעת יעקב( — כננד ר׳ כוסות של פרעה‬
‫)בראשית מ‪ ,‬יא—ינ( שנרמזה באותו חלום‬
‫!‬
‫גאולת; של ישראל כררז״ל בב״ר פ׳ פ ״ ח '‬
‫כננד ר' מאכיות‪ ,‬כננד ר׳ כוסות של פורעניות‬
‫שהקב״ה משקה את או״ה וכנגדן משקה את‬
‫ישראא ד׳ כוסות שא נחמה )ירושלמי פסחים‬
‫פ״י ה״א(‪ ,‬כננד ד׳ א ו ת י ו ת שם הוי׳ )סי׳‬
‫שאייה‪ .‬ועיי״ש מזהר ח״נ צה‪ ,‬ב(‪".‬‬
‫כשגזל יו״‪0‬י בשבזז אזזזרינז זזזגלה יומ‬
‫הששי )פסחים קו א ותוד״ה זוכרהו(‪.‬‬
‫מתחילי! יום הששי )ולא מ״ויכולו"( כי יום‬
‫הששי ויכולו השמים ר״ת הוי׳‪ .‬וכשמתחיל‬
‫ית! עיניו בנרות ובשעת ברכת הקידוש בכוס‬
‫זח״ב פ״ח א״ושם(‪.‬‬
‫?רש‪) .‬משנה פסחים קיר‪ ,‬א( ואנו‬
‫נוהגי! אקדש מעומד ה; בשויו״ט הן בפסח‬
‫)כ״ה בפע״ח שי״ח פי״ד ושכ״א פ״ו‪ ,‬סי'‬
‫האריז״א מ״ח‪ .‬ועיין שו״ע או״ח םרע״א‬
‫ס״י״ונ״כ("‬
‫?רטג‪ .‬בכל התיבות שא הסימן קדש ורחץ‬
‫הביא אדה״ז בכאו״א במקומה נם פירוש‬
‫התיבה וכמו זרזגץ ונט״י ואינו מברך וכה״נ‪,‬‬
‫מאבד בתיבת קרש \זלל ורצה‪ .‬וי״א הטעם‬
‫מפני שאין כא חדוש בפירוש תיבות אאו‪.‬‬
‫ואף שבשו״ע שאו )ריש סי׳ תע״נ( העתיק‬
‫מ״ש ברמ״א )שם( וכתב ״ואם אפשר טוב‬
‫שלא ימזוג הבעה״ב בעצמו אלא אחר ימזוג‬
‫לו שיהא לו כמשרתו‪ ,‬כלומר דרך חירות‬
‫ושררות זכר איצ׳׳מ״‪ ,‬י״ל רכיו! שאי! זה אלא‬
‫אנז אפשר אא העתיקו בסידורו )ומה שתירץ‬
‫בשעה״כ דרין אחר מוזג לו הוא דוקא בייגות‬
‫חזקים שטרחא רבה בדבר כי צריך להביא‬
‫מים למזינה משא״כ ביינות שלנו כאו״א‬
‫שלנו אם אחר ימזונ לו ה״ז ענין של עשירות‬
‫וא״כ ה״ז דרך חירות ושררות זכר ליצי״מ‬
‫ומני! אנו אחלק בזה ? ועוד דא״כ למה לא‬
‫אשתמיט בנ״כ השו״ע ובשו״ע ארה״ז לכתוב‬
‫דביינות שלנו כאו״א מוזנ לעצמו וכמו‬
‫שחילקו דין יינות שאנו בסי׳ רד‪ ,‬רעב תעב(‪.‬‬
‫מנהנ בית ה ר ב ‪ :‬מוזנין הכום‪ ,‬ואי!‬
‫מדקדקין שימזוג אחר‪ .‬לוקחו בימינו‪ ,‬מוסרו‬
‫לשמאלו‪ ,‬מעמידו‪ ,‬דרך הורדה מלמעלה למטה‪,‬‬
‫על כף ידו הימנית‪ ,‬כשהיא כפופה קצת כעי!‬
‫בית קבול‪ ,‬ד׳ אצבעותיו מונבהות והנוהל‬
‫מושכב מן הצד‪ .‬ומקדש מעומד‪ ,‬והכום מונבה‬
‫למעאה משאשה טפחים מעא נבי השולחן —‬
‫וכ״ז הוא נם בשאר ימות השנה‪.‬‬
 ‫הגדה ש ל פ פ ח ‪ -‬ע ם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪300‬‬

‫מכל מלאותו א^ר ע&ה‪ :‬רבךך ‪£‬לד‪,‬ים את יום ל&ביעי ךקד‪#‬‬

‫אתויכי בו עבת סכל מלאכתו'א^ר בךא ‪$‬לד\ם לע&ות‪:‬‬
‫בחול מתחילין כאן‬
‫™™ ברוך אתה לדה אלהיט ‪9‬לןד העולם בורא פרי הןפן‪:‬‬ ‫‪P‬‬

‫בתך* אתה ידמה אלהינו מלך העולם אקר בחר‬

‫בנו מבל עם ודמינו מבל לשון וקדשנו‬
‫במלותיו‪ .‬ותתן לנו יהוד‪ .‬אלדדנו באהבה ) ל ש ב ת ^ ב ת ו ת‬

‫?‪w‬־‪ 0 ,‬מועדים ל&שחה חגים וזמנים לששון את יום‬

‫)לשבת ה ‪ #‬ב ת הזה ו א ת יום(‬

‫חג המצות הזה‪.‬‬

‫ואת יום טוב מקרא קדש הזה‬
‫זמן חרותנו‬
‫מקרא קךש זכר ליציאת מצדים‪ .‬בי בנו‬ ‫^‬
‫בחרת ואותנו קדקת מבל העמים‪< .‬ף‪!2‬בת> ומועד‬
‫קךשך **״?*מה ובךצון( בשמחה ובששון הנחלתנו‪:‬‬
‫‪ r a m‬ישראל והזמנים‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫״ ברוך אתה ידמה מקדש‬
‫‪JQ00P‬‬
‫)עטרת‬ ‫ש ה נ ה י ג ו ה ש ם חה׳יפ — ז כ ר ל מ ס ד ש‬ ‫)רמ״א םי׳ רע״א ס״י(‪ .‬אין להתחיל מ ת ח י ל ת‬
‫ב‬ ‫ו‬ ‫ט‬
‫זקנים(‪.‬‬ ‫ה מ ק ר א וירא אלסים כ ו ׳ מ ש ו ם דררז"*‬
‫ו א ת י ג ״ מ מ ס ר א ‪ unq‬הווי כ ן ה ו א ב מ ס ׳‬ ‫מ א ד ז ה ה מ ו ת ) ש ו ״ ת ח ת ״ ם ח א ו ״ ח ם״י(•‬
‫ס ו פ ר י ם פ י ״ ט ‪ ,‬ב ס י ׳ רב ע מ ר ם ג א ו ן ‪ ,‬ב ם ׳ ה ת פ ל ה‬ ‫מברי מ ר ז \ ‪ .‬כ צ ״ ל ו ל א י ו ת ר ) ס י ׳ יעבץ(‬
‫‪4 5‬‬ ‫ל ה ר מ ב י ׳ ם ו ב ס ו ף הל׳ ש ב ת ‪ ,‬א ב ו ד ר ה ם ‪ ,‬ם י ׳‬ ‫בי ה ם משלימין מספר ת י ב ו ת שבקדוש‪ .‬הטעם‬
‫ה ר ש ״ ר ו ע ו ד ‪ .‬ו ר א ה ש ו ״ ע ריש ס י מ ן ת פ ׳ ׳ ז‬ ‫ל א מ י ר ת ס ״ מ — שו׳׳ע א ד ה ״ ז ם ״ ס קע״ד‪".‬‬
‫וג״כ‪".‬‬ ‫ובאבודרהם הגיא עוד טעמים‪".‬‬
‫ב ש ב ת ב א ה ב ה מ ? ר א סרטו‪ .‬כ י מ ק ר א‬ ‫גזברי מ ר ז \ ב ת ק ו נ י ז ו ה ר ת י ׳ כ ״ ד ו צ ר י ר‬
‫ק ד ש ד ש ב ת קבלו י ש ר א ל ב א ה ב ה ‪ ,‬ב מ ר ה ‪ ,‬א ב ל‬ ‫ל מ י מ ר ס כ ר י מרגו ו ע ד ״ ז ה ו א ב ת נ ח ו מ א ר ״ פ‬
‫של י ו ״ ט ה י ׳ ע ״ י ש כ פ ה ע ל י ה ם ה ר כ ג י ג י ת‬ ‫פקודי‪ ,‬בלקוטי ש ו ״ ת הגאונים ש ב ם ו ״ ס כלבו‬
‫בסיני )לבוש ס׳ ת פ ״ ז מ ט ה מ ש ה א״ר(‪.‬‬ ‫ובטור םקע״ר ב ש ם אביו )בתוד״ה הואיל —‬
‫ומועדי‬ ‫אומרים‬ ‫בחול‬ ‫ומזגורי נם‬ ‫כרא״ש‬ ‫ב ר כ ו ת מ ג ‪ ,‬א — ו ע ו ר ‪ :‬ס כ ר י מגרי‬
‫‪2‬‬
‫כ ו א ״ ו ‪ ,‬ו כ מ ו ש א ו מ ר י ם זשבהי ב ו א ״ ו ‪.‬‬ ‫™"*‪J‬‬ ‫א ה‬
‫ב ר כ ו ת ש ם — ס ב ר י רבוהי‪ (.‬י י‬
‫סמוך‬ ‫החתימה‬ ‫מעין‬ ‫גמזנגרי !ןרשר‬ ‫ש י ״ ח פ ט ״ ז ביאור לשון זה דוקא ע ״ ד הםוד•‬
‫ל ח ת י מ ה ) פ ס ח י ם ק ״ ד ‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫י\לז ו ז ג ה מ צ ז ת ‪ .‬כ ן נ ק ר א ב כ ל ה ת ו ר ה ‪ ,‬ו א נ ו‬
‫סד‪,‬‬ ‫)פסחים‬ ‫מקרש ישראל זהזמגימ‬ ‫קורין א ו ת ו פ ס ח — כ י השי״ת ט כ « רש ב ח !‬
‫ב( ו א י ן א ו מ ר י ם ו ה מ ו ע ד י ם כ ל ש ו ן ה כ ת ו ב‬ ‫ש ל ישראל ש ל א •התמהמהו ו ל א א מ ר ו ת י א ר‬
‫לפי ש כ ל ה מ ו ע ד י ם ת ל ו י ם ב ז מ נ י ם ‪ :‬פ ס ח ב ז מ ן‬ ‫נ צ א ל מ ד ב ר ואנו מ ס פ ר י ם ש ב ח ו ש ל השי״ת‬
‫ה א ב י ב כ ו ׳ )בחיי ם ״ פ ב א ( ‪.‬‬ ‫)קדושת ל ו י ‪ ,‬פ ׳ ב א ( ‪ .‬וי״א‬ ‫א ש ר פ ס ח גו׳‬
‫‪Doaoooooaooo‬‬ ‫‪0000000000‬‬ ‫לקוטי מעמים ומנהגים‬

‫ברוך אתה יהוד‪ ,‬אלהיט מלך העולם ^דדויט וקימט ודגיענו‬

‫לזמן הזה!‬
‫במוצאי שכת מקדשיו יקנה״ז‪ .‬יץ‪ .‬קידוש‪ .‬נר‪ ,‬הבדלה‪ .‬זמן‪:‬‬

‫ברוך אתה יהוה אלהיט מלך העולם בורא מאורי האש‪:‬‬

‫ב ת ך אתה יהוה" אלהינו' סלך העולם המבדיל בין‬
‫קךש לחול‪ .‬בין אור לחשך‪ .‬בין ישראל לעמים‪.‬‬
‫בין יום השביעי לששת ימי המעשה‪'.‬בין'קךשת‬
‫שבת לקךשת יום טוב הבדלת‪ .‬דאת יום השביעי‬
‫מששת ימי המעשה קדשת‪ .‬הבדלת וקדשת את‬
‫‪1‬‬
‫עסך ישראל בקךשתך‪ :‬ברוך אתה יהדה המבדיל‬
‫בין קדש לקךש‪ :‬שהחייט‬

‫שותה הכוס בישיבה בהסיבת שמאל דרך חירות‪.‬‬

‫ונוטל ידיו ואינו מברך •‬ ‫ורחץ‬

‫הבדלה גקושה‪ .‬ב׳ ה ב ד ל ו ת ‪ :‬בין כהנים‬ ‫שההייזז כוי בוזוצש״? יןוה״ז )פסחים‬
‫ללוים‪ ,‬ולוים לישראלים )תום׳ שם(‪.‬‬ ‫ק ״ נ ‪ ,‬א( נוסח ברכת שהחינו במשנה )ברכות‬
‫מ נ ז ה שוהה הכונו‪ .‬כולו )ב״ח םתע״ב(‬ ‫)רפ״ט(‪ .‬ג״פ שהחיינו וקיימנו ו ה נ י ע נ ו — כנגד‬
‫ו ב ב ת א ח ת )מ״א שם( — מנהג בית הרב‪.‬‬ ‫הללי נפשי א ת ד׳ אהללה ד' בחיי אזמרה‬
‫וכן בשאר נ׳ כוסות‪.‬‬ ‫לאלקי בעורי )רוקח שעי׳א‪ .‬וראה נ ״ כ סי'‬
‫‪67‬‬
‫בהסיבה שהאל‪ .‬כי הסיבת ימין‪ ,‬על‬ ‫האריז״ל ברה״נ(‪.‬‬
‫פניו‪ ,‬או על נביו אין זו הסיבה )פסחים קח‪,‬‬ ‫אין מברכים ברכת שעשה נסים‪ ,‬לפי‬
‫א וכפי׳ הרמב״ם הל׳ חומ״צ פ״ז ה״ח(‪.‬‬ ‫שעתיד לאומרו בהנדה )מחייו‪ .‬ר״י טוב‬
‫עלם ביוצר אלקי הרוחות‪ .‬רוקח( למי‬
‫הסיבה‪ .‬ויסב אלקים א ת •העם מכאן אמרו‬ ‫שעשה לנו כל הנסים ה א ל ו ) ס י ׳ רע״ג‪ .‬שבייה(‪.‬‬
‫רבותינו אפילו עגי שבישראל לא יאכל‬ ‫וי״א מפני שאין מברכי; ברכה זו אלא על‬
‫עד שיסב שכך עשה להם הקב״ה )שם״ר‬ ‫מצוה דרבנן )מהרי״ל(‪.‬‬
‫ם״כ‪ ,‬יה(‪ .‬מהו ויסב שהרביצם כדרכי‬
‫לווז\ הזה הלמד בחירק וכ״ה בסי׳‬
‫המלכים רבוציו על מטוחיהם )במדב״ר‬ ‫שלייה‪ .‬רש״ל מ ט ״ מ מנ״א ר״ם תרע״ו‪.‬‬
‫פ״א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הבילה‪ .‬מנהנ בית ה ר ב ‪ :‬בהבדלת‬
‫מוצש״יק שחל ביו״ט אי! מקרבין הנרות ואין‬
‫ורחץ‬
‫מאחרי! השלהבת שלהם‪ ,‬וכן אי! מביטים‬
‫גרגזץ זוגו״ י זאיזז מ ב ר ג כי הבא לאכול‬ ‫בצפרנים‪ .‬ורק‪ ,‬בעת ברכת בורא מאורי‬
‫דבר שטיבולו במשקה צריך נט״י תחלה‬ ‫האש‪ ,‬מסתכל בנרות כמו שהם כ״א בפ״ע‪.‬‬
‫)פסחים סטו‪ ,‬א( בלא ברכה כי ספק ברכות‬ ‫מאגרי האש‪ .‬כי הרבה מאורות )אדומה‬
‫להקל )שו״ע רביגו סי׳ קנח ס״נ(‪ .‬ואף מי‬ ‫וירקרקת( יש באור )ברכות נא‪ ,‬ב‪ .‬נב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫שאינו נזהר בזה כל השנה — גט״י והוא‬ ‫‪68‬‬
‫וראה ג׳׳כ ת״ז תי׳ כא(‪.‬‬
‫כאחד משאר שנויים שעושי! בליל זה כדי‬ ‫המבדיל בגי )פסחים סד‪ ,‬א ובתוד״ה‬
‫שישאלו )ח״י םתע״ג ססכ״ח(‪.‬‬ ‫בעי שם(‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ ויברך‬

‫ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם בורא ןרי האדמה‪:‬‬

‫‪T‬‬
‫יכוין להוציא גם המרור בברכה יו‪:‬‬

‫|‬ ‫י ח ץ ויקח מצה האמצעית ופורסה לשנים‪ ,‬חלק אחד גדול מחבית‪ .‬וחלק הגדול יניח לאפיקומן‪,‬‬
‫והקטן מניח בין הבי מצות‪:‬‬
‫ו צ י י נ ה שתהיי בין ב׳ מצות השלימות )ברכות‬
‫לט‪ ,‬י ( כ־ ב ־ ב ת המוציא שהיא קורמת‬
‫כרפס‬
‫לברכת עי אכילת מצה היא על השלמה‬ ‫נו‪9‬נז זגנול כו׳ כרי י ה ת מ י ׳ התינוקות‪.‬‬
‫)תוד״ה הכל שם וכן עיקר — שו״ע רבינו‬ ‫שיאי; עויטים כזה ב י ל ימות השנה )פסחים‬
‫סהע״ה ם״ה וס״ז( ומשום אין מעבירין על‬ ‫קי״ד‪ ,‬א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫המצות צריכה השלמה להיות למעלה‪.‬‬ ‫גיהגח הכזיה כי נם זה דיו י ה ת מ י ׳‬
‫ופורם־; המצה כשהיא בתוך המפה‪,‬‬ ‫התינוקות‪ ,‬ואז לכל הריעות לא יתחייב לברר‬
‫אחריו ב נ ״ י )שו״ע אדה״ז סתע״נ םט״ו‬
‫מכוסה‪.‬‬
‫וסי״ח(‪.‬‬
‫גזל? נרגל יניח לאביי‪5‬ג‪1‬ז\ כי הוא מצוה‬
‫גינגבגל — ואח״כ — גיברך‪ .‬כדי לתכוף‬
‫חשובה שהוא לנו במקום הפסח )מהרי״ל‬
‫ה י ־ כ ה יהאכילה י כ ל מה דאפשר )ח״י‬
‫ב״ה(‪ .‬ונוהנ־ן לכרכו במפה )ראה זח״ב קנ״ח‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫םתע״ה סק״ה(‪ .‬והא דבסעודת כל השנה‬
‫ב ׳ ״ ט ו ש ו ״ ע םתע״נ(‪ °‬זכר למשארותם צרורות‬
‫מברך המוציא גאה״ נ ט ו ב י במלח‪ ,‬הוא משום‬
‫בשמלותם )דאה רוקח‪ ,‬ב״י( ולהניחו בין‬
‫ד מ ב ־ ך קידם שפורס )בדי שיברר על הגדולה(‪.‬‬
‫הכרים )המנהיג( שלא יבא לאכלו ב ת ו ך‬
‫בוזי הלה אג הגגזץ‪ ,‬תור״ה מ ט י ל ) פ ס ח י ם‬
‫הסעודה )סי׳ יעבץ(‪.‬‬
‫קיר‪ ,‬א( כ ת י בחומץ או במים ומלח א י ל בסי׳‬
‫כ״ק ארמו״ר )מהורש״ב( נ״ע —‬
‫של״ ה ויעב״ץ בגזי גזלה אג בהגהץ‪ .‬אבל לא‬
‫)ומובן אשר כן עשה גם בנו כ״ק מו״ח‬
‫בחרוסת‪ ,‬רביו; רבטיבול שני חרוסת מצוד!‬
‫אדמו״ר( הי׳ שובר א ת האפיקומן לחמש‬
‫— לאחד שמילא כריסו ממנו • י י א נ ה למצוד!‬
‫חתיכות‪ — .‬פעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות‬
‫א ת מ ה ה )רא״ש שם(‪.‬‬
‫— והניח א ח ת הצרה‪ — .‬ביאר אשר מצה‬
‫יכ\ו\‪ .‬לכאורה כצ״י בשני וואוי״ן‪ ,‬ולא‬
‫האמצעית היא כננד יצחק‪ .‬וצ״ל שבירה‬
‫בוא״ו יו״ד‪ .‬וכן בכ״מ‪.‬‬
‫ובה׳ חתיכות — המתקת ה׳ גבורות דיצחק‬
‫ינוי\ להוציא גנז הנזרגר‪ .‬כי אי; אמירת‬
‫באפיקו מן‪ ,‬השפעת מזון‪ ,‬ח ס ד דאבדהם‬
‫ההגדה ובו׳ חשובים הפסק והיסה הרעת‬
‫)שיחות תרח״ץ(‪.‬‬
‫)שו״ע רכינו םתע״ד(‪ .‬ומכוון להוציא נם‬
‫אפיקגוזן )פסחים קיט‪ ,‬כ( מצה הנאכלת‬
‫המדור של כורך‪.‬‬
‫באחרונה זכר לפסח נקראת אפיקומן )שו״ע‬
‫רבינו םתע״ז ם׳׳נ(‪ .‬פי׳ אפיקומן כלומר‬ ‫בברפם לא ציין אם יאכלנו בהםיכה או‬
‫הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השלח;‬ ‫בלא הסיבה )כמש״כ במרור(‪ .‬וי״ל דדינו כמו‬
‫)שם ם ״ ב וכ״ה בם׳ הפרדס לרש״־ הל׳ פסח(‪.‬‬ ‫שאר הסעודה דלילה זה דהרשות בידו שלא‬
‫בתשבי ובמוסף הערוד‪ :‬אפיקומן בלשון יוני‬ ‫להס־ב והמיםב ה״ז משובח )שו״ע רבינו סי׳‬
‫— דברים הנאכלים א ח ר הסעודה‪.‬‬ ‫תע״ב םי״ד( ולא ציין אלא במקום שהחיוב‬
‫יש נוהגי! שהתינוקות ״חוטפי!״ א ח‬ ‫או הפטור הוא מוחלט‪ .‬ונוהגי! לאכלו שלא‬
‫האפיקומן )ופודין אותו ט ה ם ת מ ו ר ת איזו‬ ‫בהסיבה‪.‬‬
‫מתנה(‪ .‬ואומרים ‪ vnvmva‬כל׳ רז״ל‪ :‬חוט&ין‬ ‫לדעת רוב הפוסקים כרפס א צ הסיבה‬
‫מצה בלילי פסחים כשביל התינוקות שלא‬ ‫)שבלי הלקט‪ ,‬מט״מ‪ ,‬ברכ״י‪ ,‬ועוד‪ .‬ודלא‬
‫יישנו )פסחים קט‪ ,‬א‪ .‬חק יעקב טתע״ב‬ ‫כדעת הבית דוד(‪.‬‬
‫םק״ב(‪ .‬כ״ק מו״ח !אדמו״ר סיפר איך שפעם‬ ‫לאחר כר‪3‬וז לא ראיתי מחזירי! הנשאר‬
‫״חטפה״ בתו הבכירה של אדמו״ר מהר״ש‬ ‫מהכרפם על הקערה ובמילא מכאן ולהלן אי!‬
‫האפיקומן שלו‪ ,‬והי׳ זה בןמוזגזה‪ .‬ובנראה‬ ‫על הקערה אלא ה׳ דברים‪.‬‬
‫שהי׳ זה מקרה יוצא מן הכלל‪ ,‬ואיו נוהגי!‬
‫בחטיפת האפיקומן בבית הרב‪ .‬ולהעיר‬
‫יחץ‬
‫מ מ ר ד ל בתר גנבא גנוב וטעמא מעיס‬ ‫קורם‬ ‫המצה‬ ‫לפרום‬ ‫מקרים‬ ‫כג׳‬ ‫גיסזז‬ ‫יהץ‬
‫)ברכות ‪.‬ה‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫הנדה ןר״ן בשם ר׳ האי גאון(‪ ,‬כי ההנדה צ״ל‬
‫על מצה הראוי׳ לצאת בה ירי חובתו דהיינו‬
‫גה?<ז\ וזגיה בי\ הב• מצגת כי עלי׳‬
‫לחם עני — פרוסה )פסחים קטו‪ ,‬ב ושם(‪.‬‬
‫אומרים ההנרה כנ״ל‪.‬‬
 ‫‪xxnooaooooo‬‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫ויאמר‪1D‬‬ ‫ומגביה הקערה שיש בה המצות‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫ה א לחטא עדא די אכלו אבהתנא באךעא ךמצרים‪.‬‬

‫כל דבפץ דתי ויכול‪ .‬כל דצריך ייתי ויפסח‪.‬‬
‫השתא הכא‪ .‬לשנה הכאה כארעא דישראל‪ .‬השתא‬
‫־ ־•‪T:T‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עבדין לשנה הבאה בני חורין‪:‬‬

‫מסלקין הקערה עם המצות לצד אחר‪ ,‬ומוזגין לו בוס בי‪ ,‬וכאן חבו שואל מה נשחגה‪:‬‬

‫נ ש ת נ ה ברי שיבינו הניטים והקטנים ויש‬ ‫מגיד‬

‫לועזים אף עברים ומנהנ יפה הוא כוי בי‬ ‫וזוגבי׳ הסגורה )רא״ש סוף פ ס ח י ם ‪,‬‬
‫״‬

‫מה הועיל ה ב נ ת השאלה אם לא ירעו‬
‫התשובה‪.‬‬
‫וליישב מנהננו אשר אין לועזים כי אם‬
‫מה נשתנה — ראה לקמן —‬
‫י״ל בפשיטות שמדקרקין אשר עכ׳׳פ‬
‫האומר הפסקא יבין א ת הנאמר על ידו‪ .‬ומה‬
‫טוש״ע‪ .‬אבל מ״ש בפסחים קטו‪ ,‬ב — קאי‬
‫בסילוק הקערה שאנו עושי; א ח ר אמירת הא‬
‫להמא‪ ,‬ודלא כמ״ש בשעה״כ("בבית הרב אין•‬
‫מגביהי; הקערה ורק מניין מקצת המצות‪.‬‬
‫ה א — בצירי )מ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל עיי״ש‬
‫ד‪,‬טעם( ונמצ‪.‬א בכתוב בנקוד זה )בראשית מז‪,‬‬ ‫‪75‬‬

‫נשתנה הר־ שואלי; התינוקות‪.‬‬ ‫כג‪ .‬יחזקאל טז‪ ,‬מג‪ .‬דניאל ב‪ ,‬מנ(‪ ,‬אבל שם‬
‫נ ר רצריג ייהי זיגינזח‪ .‬כלומר יבוא‬ ‫פירושו הוה‪ ,‬ולא זה‪.‬‬
‫ויעשה סדר הפסח היינו מצה של מצור‪ ,‬ד׳‬ ‫הא לחחא כ; הוא בסידור ר׳ עמרם נאון‬
‫כוסות וכוי ועדמ״ש רז״ל )תענית כ‪ ,‬ב( ר׳‬ ‫יוצר י ש ב ת הנרול לר״י טוב עלם )הובא‬
‫הונא כי הוה ב י ר ריפתא הוה פ ת ח לבבי׳‬ ‫י ת ו ד ״ ה למה פסחים קטי‪ ,‬ב( מחזור ויטרי‪,‬‬
‫ואמר כיי מאן רצריך ל־תי וליכול )אבודרהם(‪.‬‬ ‫שה״ל ס׳ רי״ח‪ ,‬רמב״ם סוף הל׳ חו״מ‪,‬‬
‫אבודדהם ועור‪ .‬ואף שאי; זה אותו הלחם‬
‫לטזה הבאה בוי הבאה‪ .‬אאמו״ד א מ ר‬
‫ממש אלא דונמת הלחם — לישנא רקרא‬
‫הראשון — מלעיל‪ ,‬השני — מלרע )שיחות‬
‫‪76‬‬ ‫הוא )שמות טז‪ ,‬לב( למע; יראו א ת הלחם‬
‫תרצ״א(‪ —- .‬ראה רש״י בראשית כט‪ ,‬וא׳׳ו‪.‬‬ ‫י‬
‫‪78‬‬ ‫אשר האכלתי )מ״א ם ת ע ׳ ׳ נ םקכ״ר עיי״ש(‪1‬‬
‫זח״א רסה‪ .‬א ״ ר מ ב ׳ ״ ם הל׳ ת ש ו ב ה ם ם ״ ח ‪.‬‬
‫והתקינו זה המאמר בל׳ ארמי כדי שיבינו‬
‫חגזלסיז הסגורה )פסחים קטו‪ ,‬ב( כדי‬ ‫גם עמי הארץ כ• נתקן בעת שרברו כולם‬
‫קא‬ ‫עדיין לא‬ ‫שיתמה התינוק וישאל‪:‬‬ ‫ארמית אבל לטונה הבאה בוי ח \ ר י \ בלשון‬
‫אכלינ; א ת ו קא מיעקרי תכא מ־קמ! ומתוך‬ ‫הקודש כדי שלא יבינו הבבלים ויחשבוס‬
‫כך יבוא לשאול שאר הדברים )שם תוד״ה‬ ‫למורדים במלכות )כלבו‪ ,‬וראה בשל״ה ביאור‬
‫כדי(‪.‬‬ ‫‪7 5‬‬
‫ב״ז ע״ד הסוד( ‪ .‬ואין להקשות משאר ההנרה‬
‫ווזווגט רו כוס ‪1‬׳ \ ב א \ ה ב ז טיזאל )משנה‬ ‫שהיא בלה״ק‪ ,‬ובפרט מזה רמה נשתנה שהוא‬
‫פסחים קטז‪ ,‬א( כאן‪ ,‬במזינת כ ו ס שני‪ ,‬הב;‬ ‫שאלת התינוקות הוא נ ״ כ בלה״ק ‪ - -‬כי חלק‬
‫שואל מה נשתנה עכשיו שמתנין כ ו ס שני‬ ‫הנדה זה הי׳ כבר בזמן הבית כמובא במשנה‬
‫קודם אכילה )רש״י ורשב״ם שם( ומתוך כך‬ ‫)פסחים קטז‪ ,‬א(‪ ,‬ולהעיר אשר בסי׳ רם״נ‬
‫ישאל ג״כ שאר השאלות ולכן מוזני! הכוס‬ ‫כל הפיסקא היא בלשון ארמי )אלא שהתחלת‬
‫קודם אמירת ההנדה אף שאין צריך לאחזו‬ ‫הפיםקא ״הא לחמא — דמצרים" אינה שם(‬
‫)שו׳׳ע רב־נו‬ ‫בידו עד שיניע ללפיכר‬ ‫וברמב״ם רק לטונה ה ב א ה )הראשון( ה ו א‬
‫ס ת ע ״ נ ם״מ(‪.‬‬ ‫בלה״ק והשאר — ארמית‪.‬‬
‫זחזגגי\ לו‪ .‬ת י ב ת לו — טעות הדפוס‪,‬‬ ‫בסוף הפיםקא‬ ‫ובמחזור ו ו י ט ר י מ ו ס י ף‬
‫ובסידור סאפוםט הראשון שהגיהו אדה״ז‬ ‫נשתנה —‬ ‫בסוף מה‬ ‫לחמא וכן‬ ‫דהא‬
‫אינה וכן השמיטה בשו״ע שלו )שער הכולל‪,‬‬ ‫כמנהג‬ ‫מזכיר זה‬ ‫המנהיג‬ ‫וגס׳‬ ‫‪ 51‬ו ע ז ‪.‬‬
‫וראה לעיל פיםקא סרטי‪.(,‬‬ ‫וז״ל‪ :‬ו מ ה שנהגו ללעז‬ ‫שנתקבל כבר‪.‬‬
‫ה ב \ טיזאל‪ .‬זה שהתינוק דוקא שואל‬ ‫שני המקראות הראשונים משום הכר ולפרסם‬
‫למעלה העניו דכי נער ישראל‬ ‫מעורר‬ ‫הנס‪ .‬ובכל ב ו ‪ :‬יש לועזים ה א ל ח מ א ו מ ה‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫מ ה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות‪ .‬שבכל הלילות‬
‫אין אנו משבילין אפילו פעם אחת‪ .‬הלילה הזה‬
‫שתי פעמים‪ :‬שבכל הלילות אנו אוכלן חמץ או מצה‪.‬‬
‫הלילה הזה בלו* מצה‪ :‬שבבל הלילות אנו אוכלין‬
‫שאר יךקות‪ .‬הלילה הזה מרור‪ :‬שבבל הלילות אנו‬
‫אובלץ בין יושכין ובין מסכין‪ .‬הלילה הזה בלנו‬
‫מםבץז‬
‫האריז״ל‪ ,‬מ׳׳ח ועור‪ .‬וכ״ה בהגדה הראשונה‬
‫שבדפוס )שונצינו ‪ .(1485‬וזהו מ ת א י ם ׳יסדרם‬
‫בליל זה ‪ :‬טיבול )עכ״פ הראשון שהוא אינו‬
‫אלא להתמי' א ת התינוקות(‪ ,‬מצה‪ ,‬מרור‪,‬‬
‫וקושית וזוזזביז אינה בכלל הנ״ל‪ ,‬כי נתוםפה‬
‫זמן רב אחרי קושיות הראשונות‪ ,‬היינו‬
‫כשחדלו מלאכול בהסיבה כל השנה‪ .‬ולכן לא‬
‫נזכרה במשנה ונמרא )הנר״א‪ .‬ופירושו צע״נ‪,‬‬
‫כי ברמב״ם הל׳ חו״מ פ ״ ח ה״ב הביא‬
‫קושית מסובין ונם קוש־ת כולו צלי‪ ,‬הר•‬
‫דהיו שואלים מסובין נם בזמן ביהמ״ק( ולכן‬
‫באה נ״כ כסוף כל הקושיות לכל הדעות‪ .‬ועיין‬
‫־‬ ‫כפע״ח אשר ם‪,‬״ר הנ״ל מתאים לסדר ה ע ו ל מ ו ת‬
‫‪8‬‬
‫מלמטה למעלה‪ :‬עשי׳ יצירה בריאה אצילות'‬
‫למה‬ ‫הרמב״ם‬ ‫לנוסח‬ ‫א״כ‬ ‫להקשות‬
‫לא נזכרה קושית מ ס ו ב י ן ב ש ״ ס — ואינה‬
‫נשנית‬ ‫שלהרמב״ם‬ ‫!ונגדיר‬ ‫שהדי‬ ‫קושיא‪,‬‬
‫בגמרא(‬ ‫או‬ ‫במשנה‬ ‫מסובין ) א ם‬
‫— שהרי לא י ח ד ש מ ע צ מ ו ב נ ו ס ח ש ה י ו‬
‫‪,‬‬
‫א ו מ ר י ם — מה ש ל א ה ו ב א ב ט ו נ י ג ז ר ו נ ו ‪.‬‬
‫ו ע ו ד י״ל ב כ ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ב ה ק ד ם — ש ב מ ה‬
‫שינוים ישנם בכת״י הש׳׳ס — ל א רק בהסדר‪,‬‬
‫כ״א נ ם במנין הקושיות ]יש שהושמטה‬
‫ק ו ש י ת ו ז ר ו ר ‪ ,‬א ו צלי ) א פ י י ב ז מ ן ש ב י ה מ ״ ק‬
‫סיים([‪.‬‬
‫ו ה מ ע ם י׳׳ל‪ ,‬ב י » ־ ‪ 3‬י י \ א י ן מ ע כ ב ל ו מ ר‬
‫בדוסא כ ל הסושיות‪ ,‬ואפילו לא לכתחילה‬
‫)פסחים ס ט ו ‪ ,‬ב ‪ \HTOS :‬לומר(‪,‬‬
‫ולכן ה י ׳ ב ז ה מ ל כ ת ח י ל ה שינויי מ נ ה נ י ם ‪,‬‬
‫א ו ש ל א הי׳ מנהנ סבוע בכלל‬
‫הי׳‬ ‫ע ד ש ל א ח ר י זמן )בזםן שביהמ׳׳ס‬
‫סיים — ב ד מ ו כ ח מ ה ר מ ב ״ ם ( איחדו המגהגים‬
‫ותיקנו לומר בל ח ס מ הקושיות ב כ ל מסוס‬
‫״שיהיו כ ל •שראל ע ו ש י ם מ ע ש ה א׳׳׳‪,‬‬
‫ב א ת ס י ן ר' א ב ו ה ו ב נ ו ג ע‬ ‫הפי׳‬ ‫וע״ד‬
‫‪8 2‬‬
‫ל ת ס ״ ש )רה׳׳נ ב ב ״ י א ו ׳ ׳ ח סתס״צ(‪.‬‬
‫‪1;»,»,XMA.-‬־‪onm‬‬
‫בזמן דיצי״מ )שיחות‬ ‫ואוהבהו‪ ,‬כתוב המרב‬
‫חה׳׳פ תש״ד(‪.‬‬
‫\ז‪ \1‬טוזאל נזוז זשוזוה‪ ,‬בסי׳ הישנים הי׳‬
‫נ״כ נירםא ‪ :‬זזב\ טוזאל נזוז )שיחות חה״פ‬
‫תש״נ א ו ת ה(‪.‬‬
‫זבז״ח תיקונים שבסופו )קיב‪ ,‬ד ( ‪ :‬בליל‬
‫ש י מ ו ר י ם ‪ . .‬כד ייתי ליל פורסנא דילה‬
‫]דשכינתא[ אנהיר לה פרה דאיהו שמא‬
‫מפרש בההוא זימנא בן שואל לאביו ב ד ה ׳‬
‫נשתנה הלילה הזה כוי‪ .‬עיי״ש‪".‬‬
‫מנהננו אשר השואל מקרים לאמירתו‬
‫מה נשתנה ‪ :‬טאטע איר וועל בא ריר פרענען‬
‫פיר קשיות‪.‬‬
‫— ונם אם אין לו א ב אומר כן —‬
‫אין‬ ‫וממשיך‪:‬‬
‫מה נשתנה בו׳ הלילות‪ .‬וואם איז‬
‫אנדעדש די נאבט פו! פ ס ח פון אלע נעכט‬
‫קושית‬ ‫פון א נאנץ יאר‪ .‬די ערשטע קשיא איז‬
‫שבכל הליגות אי! אנו כוי שתי פעמים‪ ,‬אלע‬
‫נעכט פו! א נאנץ יאר כ ר צוויי מאל איין‬
‫מאל כרפס אין זאלץ וואסער רעם צווייטען‬
‫מאל מדור אין חרוסת‪ .‬די צווייטע קשיא‬
‫איז שבכל הלילות וכוי‪.‬‬
‫לאחר אמירת מה נשתנה כנ״ל ע״י‬
‫הסטן שבמםובים — נהג כ״ק מו״ח אדמו׳יר‬
‫לחזור ולאמור — בלחש — מה נשתנה כוי‬
‫)עם הקדמה הנ״ל( והעתקתה‪.‬‬
‫וזו! וטווזווז נז׳ )משנה פסחים קטז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אוז‪ .‬האל״ף קמוצה‪.‬‬
‫נזגוביליז‪ ,‬וזצה‪ ,‬וזרזר‪\ ,‬ז‪1‬זובי\‪ ,‬בסדר זה הוא‬
‫במשנה שבירושלמי רי״ף ורא״ש )אבל‬
‫שתי קושיות האחרונות חסרות שם‪ .‬והגהת‬
‫ברי״ף‪ °‬צ״ע( בסי׳ רע״ג )בכת״י‬‫־‬
‫הב״ח‬
‫ב״מ( בסי׳ רם״ג‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬טור‪ ,‬אבוררהם‬
‫)מדמסדימין פי׳ קושית וזגיביליז לפי׳ טואר‬
‫ירןזזז‪ (.‬זבח פ ס ח למהר״י אברבגל‪ ,‬פע״ח‪ ,‬סי׳‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪jouuaxcooco‬‬
‫ומחזירין הקערה ומגלין מקצת הפת‪ ,‬ואומרים עבדים וכוי‪:‬‬

‫?‪ CTD2‬היינו לפרעה במצרים ויוציאנו יהוה אלהינו‬

‫משם ביד חזקה ובזרע נטרה‪ .‬ואלו לא‬
‫הוציא הקדוש בתך הוא את אבותינו ממצרים הרי‬
‫אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו לפךעה במצרים‪.‬‬
‫ואפילו בלנו חכמים בלנו נבונים בלנו יודעים את‬
‫מרז״ל אשר אלקינז מורה על מ ר ת הדין )ב״ר‬
‫ס פ י ״ ב ( ווזזט היינו יד ש מ א א )ברכות ו'‪ ,‬א‬
‫נזיר נ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫מ י ך קשה — בהצרינז‬ ‫לפרטה‬
‫שאא הי׳ ע ב ד יכול לבר! ה מ ש ם )יא״ש רמז‬
‫רסט(‪.‬‬
‫ב כ ת ו ב נ א מ ר ההצריה‪ .‬ו צ ״ ע‬ ‫העוה‬
‫ט ע ם השינוי‪.‬‬
‫הרי א ו ו נוי הטוזטבריגז הייוז לפרטה‪.‬‬
‫כ מ ו ב ן אין ה כ ו נ ה אפרעה ש ב י מ י משה‪ ,‬אאא‬
‫שבא מלכי מצרים נקראו בשם כאאי‪ :‬פרעה‬
‫)רש״י תהלים א״ד‪ ,‬א(‪ .‬ואף ש ב י מ י ה מ ש נ ה‬
‫וסדור ההגרה כבר בטא מ נ ה נ זה )וכקושית‬
‫האבודרהם‪ .‬ואכן ה ש מ י ט ת י ב ת לפרטה ב נ ו ס ח‬
‫זההזיריז הקטרה והגליז ה ק צ ה הפה‪ ,‬כ•‬
‫ההגדה( י״ל — י ת ר ץ נוסח שאנו — ש ב ט ל‬
‫מ פ נ י ש ב י צ י ״ מ ירדה מצרים מגרואתה‪ .‬ו א ח ״ כ‬
‫ה י ת ה בעליות וירידות ונם נ כ ב ש ה ע ״ י אחרים‪.‬‬
‫אבי" אלו לא ה ו צ י א הקובייה א ה א ב ו ה י ו ו‬
‫ההצרינז ה־תה נ ש א ר ת בתוקפה )אהעיר‬
‫מיא׳יש רמז ר ל ‪ :‬כ ש י צ א ו ישראל מ מ צ ר י ם‬
‫ג;‬
‫‪OOOQ‬‬
‫ש ה י פטה־ה אף ש מ ט ב י ל י ן נ ״ פ —‬
‫ט ב י י ת המרור ו ה ח ז י ת כורך י א ח ד חשיב•‬
‫)ט״ז ם ת ע ״ ה ( ‪.‬‬
‫הלילה הזה וזרור‪ .‬אינו א ו מ ר כלו מרו‪,‬־‬
‫מ פ נ י שאוכאים שאר ירקות‪ ,‬בטבול ראשון‬
‫) ת ו ד ״ ה האיאה פ ס ח י ם שם(‪.‬‬
‫שבכל הלילות אנו אוכלי! בשר צלי‪ ,‬שלוק‬
‫ו מ ב ו ש ל הלילה הזה כולו צ י י ) מ ש נ ה שם(‬
‫כ! הי׳ שואל בזמן ש ב י ה מ ״ ק היי קיים‪.‬‬
‫אינו שואל על ה ח י ו ב ל ש ת ו ת ר׳ כ ו ס ו ת —‬
‫בי הוא מררבנ! אנמרי ואי! בו דבר מ! התורה‪,‬‬
‫מ ש א ״ כ ה ס י ב ה ש ח י ו ב ה במצה‪ ,‬ומטבילי! —‬
‫שטיביא השני הוא במרור )מהר״א(‪.‬‬
‫הנרה צ ״ ל על ה מ צ ו ת ‪ ,‬לחם עוני שעוני! עליו‬
‫דברים הרבה )פסחים קטי‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫טבריה ה י י ו ז כי מ ת ח י ל בננות מ א י בננות‬
‫רב א מ ר מ ת ח י א ה עע״ז ו ש מ ו א ל א מ ר עבדים‬
‫היינו )פסחים קטז‪ ,‬א( ו ה א י ד נ א עבדינן‬

‫בטלה מאבות! שא מצרים כוי פרעה שואט‬ ‫כתרווייהו )רי״ף ורא״ש‪ .‬ועיי״ש פ י ' ר ״ ח‬
‫‪8‬‬

‫מ ס ו ף העולם ועד סופו כוי בשביל כבור! שא‬ ‫אבוררהם("‪ .‬וי״נ רב )סי׳ רע״ג( א ו רבא‬
‫ישראל( וכא ה נ י מ ו ס י ם ו מ נ ה נ י המלוכה היו‬ ‫) ה ה ״ מ הא׳ ח ו מ ׳ ׳ צ ם״ז ה״ד‪ .‬ועיין ב ר ״ ם‬
‫‪85‬‬
‫ו ע ״ כ צ ״ ל כ! אתרץ מה ש ה י ו‬ ‫נשמרים‪.‬‬ ‫לפםחים( אומר עבדים היינו ו א ״ כ א ת י שפיר‬
‫׳־ נם אפי נ ו ס ח האבוררהם ־¬‬ ‫אומרים‬ ‫מ נ ה ג נ ו כי הלכתא כרב באיסורי ו ה ל כ ת א‬
‫מ ש ו ע ב ד י ם היינו בהצריגז‪ ,‬אף בזמן שבטאה‬ ‫כרבא ) ו מ ש ״ פ בם׳ אמרי שפר ל ה נ צ י ״ ב —‬
‫מאכות מציים‪.‬‬ ‫פיסקא מ ת ח ל ה ע ע ״ ז " — ת מ ו ה ‪ ,‬ש ה ו א סותר‬
‫ל מ ״ ש ברי״ף‪ ,‬ר ״ ח ‪ ,‬א ב ו ד ר ה ם ו ר א ״ ש הנ״ל‪.‬‬
‫ואפילו כולוו ה כ ה י ם כוי וראי' אזה ‪ :‬הטטוה‬
‫ו ע כ ״ פ הי׳ או להזכירם(‪ ,‬ולכן הקדים מסדר‬
‫ברבי אליטור כוי‪.‬‬
‫ה ה ג ד ה טבריה היינז א ף כי ענין המסופר‬
‫כולוו ו ב ו נ י ה כולנו ׳זרטינז ואין אומרים‬ ‫בפיסקא מ ת ח ל ה ע ו ע ״ ז היו א ב ו ת י נ ו קדם‬
‫בולוג זקניה‪ ,‬ו כ ״ כ בשבאי הלקט ה ו ב א ב ת נ י א‬ ‫אמאורע שא ע ב ד י ם היינו )אבודרהם(‪.‬‬
‫רבתי‪ .‬ובברית האוי אמהר״ש אאקבץ‪ ,‬א ף‬ ‫טבריה היינו גז‪ -‬אלקיזז גז׳ זבזרזט ונזזי׳‪,‬‬
‫ש מ י י ש ב ב׳ ה נ ו ס ח א ו ת " א ע פ ״ כ בהנדה שלו‬ ‫מיוסר עא ה כ ת ו ב )דברים ו‪ ,‬כא( ו ב ה ו ס פ ו ת‬
‫ה ש מ י ט כולנו וקניה )שעה״כ(‪ .‬וכן אין ת י ב ו ת‬ ‫‪ \ 7‬י • ובזרוע זמיזי׳ ש א י נ ם בקרא‪.‬‬ ‫י‬ ‫א י ‪5‬‬
‫התיבות‬
‫אלו נם ב ם ה מ ״ צ ל ה ר מ ב ״ ם מ ״ ע ק נ ״ ז ) מ ש א ״ כ‬ ‫וראה ב פ ע ״ ח מ ״ ח וס;׳ ה א ר י ז ״ א ״ ה ב י א ו ר —‬
‫בהגדה שבחיבורו(‪ ,‬בזבח פ ס ח ל מ ה ר ״ י‬ ‫ע ״ ר ה ס ו ד ובסי׳ רבינו״ז״ל נ ת ב א ר ע ״ פ ר א ״ ח ‪.‬‬
‫אברבגא‪ ,‬פ ע ״ ח ‪ ,‬מ ״ ח ‪ ,‬סי׳ קוא יעקב‪ ,‬הגר״א‪.‬‬ ‫ושייכות ובזרוע זניז״ לאלקיזז מוב! נם ע ״ פ‬
 ‫הגדה של פפח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגיפ‬

‫התוךה מ‪$‬זה עלינו לספר כיציאת מצרים‪ .‬וכל‬

‫המרבה לספר ביציאת מצרים ח ד זה משבח‪:‬‬
‫והגדת לבנך אע״פ‬ ‫להרמב״ם מ ״ ע קנז כ ׳ ‪:‬‬ ‫נזצווז ע ל י נ ו לגזפר ב י צ י ״ ו ז ) מ כ י ל ת א ס ו ף‬
‫בזמן‬ ‫ש ו א ל ך כו׳ אין לי א ל א‬ ‫שאינו‬ ‫זח״ב מ א ‪ ,‬א " — א ב ל אין מוכרח ש ם‬ ‫בא‪.‬‬
‫מנין‬ ‫אחרים‬ ‫לבין‬ ‫ש י ש לו בן * בינו‬ ‫על ליל פ ס ח דוקא — רמב״ם הל׳ ח ו ״ מ‬ ‫דקאי‬
‫ת ״ ל כ ו י ‪ .‬א ב ל ב מ כ י ל ת א ד ר ש ב ״ י כ ׳ ‪. :‬בינו‬ ‫םמ״ג מ ״ ע מ ״ א ‪ .‬ם׳ החינוך מ׳ כ״א‪.‬‬ ‫רפ״ז‬
‫ל ב י \ עצנזו ב י נ ו לבין א ח ר י ם * * ס נ י ! ת ״ ל‬ ‫ב ר י ש ה ל ׳ פ ס ח ועוד(‪.‬‬ ‫רבינו‬
‫כ ו י ( ‪ — .‬ד( ס פ ו ר י ^ ״ מ ר פ ם ח נ י מ נ ה ב מ נ י !‬
‫ו א ף נשים חייבות כמצוה זו )מדאורייתא‬
‫וכנ״ל )ולהעיר א ש ר הרם״ג בה״ג‬ ‫המצות‬
‫— לדעת החינוך ולר״י ב ת ו ד ״ ה ש א ף מ נ י ל ה‬
‫״‬

‫ור״ש בן גבירול ל א מנוהו במנין העשין‬

‫ר‪ .‬א ‪ .‬ועיין ת ו ד ״ ה מ י ס ו כ ה ל ״ ח ‪ ,‬א " — א ו‬
‫סהמ״צ‬ ‫בביאור על‬ ‫ועיין ב ז ה‬ ‫שלהם‪.‬‬
‫מדרבנן‪ .‬ר א ה ברכי יוסף ס ת ע ״ נ ם ״ ק ט׳׳ו‬
‫לרי״ם פערלא מ ״ ע ל״נ( מ ש א ״ כ‬ ‫להרם״ג‬
‫‪, 0‬‬
‫ובשבח פםח״בארוכה‪ ,‬וכן מ ש מ ע ד ע ת רבינו‬
‫הזכירה דכ״י‪ ,‬ונפ״מ לדינא )ראה מ נ ״ ח שם'‬
‫בשו״ע שלו סי׳ ת ע ב סכ״ה‪ ".‬וגם ב ם ׳ בית‬
‫צל״ח ברכות שם‪ .‬ערוך השולחן או״ח םו״ם‬
‫ז ס י‬
‫ד ו ד דקס״ד דפטורים — וכן ם ״ ל להמג״ח —‬
‫אינה‬ ‫דכ״י‬ ‫זכירה‬ ‫ועור(‪ — .‬ה(‬ ‫ם״ז‬
‫‪1 0‬‬
‫חזר בו בספרו ל ח ם הפנים‪ .‬ר א ה ס ׳ מגיד‬
‫ל י מ ו ה ״ מ ל ד ע ת ב ן ז ו מ א ) ב ר כ ו ת י ״ ב ‪ ,‬ב(‬
‫ד ב ר י ו ם ׳ מ״ב(?'‬
‫ולכ״פ )ראה נ״כ המשנה שם( הלכה כמותו‪.‬‬
‫ואין מברכין ע ל מ צ ו ה זו‪ ,‬ו כ מ ה ט ע מ י ם‬
‫— ו( ב ל י ל פ ס ח ה מ צ ו ה ה י א ב מ ש ך כ ל‬
‫באמירת‬ ‫יצא‬ ‫כבר‬ ‫כי‬ ‫בזה‪:‬‬ ‫נאמרו‬
‫הלילה )או ע ד ח צ ו ת — לראב״ע( א ף ש כ ב ר‬
‫מפני‬ ‫שבקדוש‪,‬‬ ‫מצרינו‬ ‫ליציאוו‬ ‫וכר‬
‫ס פ ר ב ת ח ל ת הלילה‪ ,‬מ ש א ״ כ ב כ ״ י — ר א ם‬
‫לפני׳‬ ‫שמברכין‬ ‫בקריאת ש מ ע‬ ‫שנפטרת‬
‫הזכיר פ ״ א לא מציגו מצוה )וגם מדרבנן(‬
‫ולאחרי׳‪ ,‬מפני שאין לה שעור ואפילו ב ר ב ו ר‬
‫ל ה ז כ י ר ע ו ד ‪ .‬ועדיין צ ״ ע ‪.‬‬
‫בעלמא יוצא‪ ,‬מפני שכולה ברכה ושבח ובפרט‬
‫סיפר כ״ס‬ ‫‪1‬זצ\\ז מ ל י ו ו ל מ ‪ 3‬ר ב י ג ו י ־ נ ז ‪.‬‬ ‫ש ת ק נ ו ב ה ב ר כ ת א ש ר נאלנו ואין מ ת ק נ י ן‬
‫מ ו ״ ח אדםו׳׳ר‪ :‬בהיותי קטן שאלני א ב י למה‬ ‫ברכה לברכה‪ ,‬מפני שעושה המצוה בהפסק —‬
‫אין מברכים על סיפור יצי״מ? ולא ידעתי‪.‬‬ ‫א כ ו ״ ש וכוי — ואין מברכי! בכנון זה ו כ מ ״ ש‬
‫ואמר לי כ י ג ם ה ו א גשאל ע ״ ז מ א ב י ו‬ ‫לעני! ד ׳ כ ו ס ו ת )רי״ף‪ ,‬ש ב ל י הלקט‪ ,‬ר ש ב ״ א ‪,‬‬
‫) א ר מ ו ״ ר מ ה ר ״ ש ( ו ל א י ד ע ‪ ,‬וא״ל א ב י ו כ י‬ ‫מ ע ״ נ ל ש ״ פ ( ועוד טעמים‪.‬‬
‫נ ם ה ו א נשאל ע״ז מאביו )אדמו״ר הצ״צ(‬ ‫ו א ף שמצור‪ ,‬מ ן ה ת ו ר ה להזכיר י צ י ״ מ‬
‫ו ל א י ד ע ‪ ,‬וא״ל א ב י ו כ י ג ם ה ו א נ ש א ל‬ ‫י ב ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫)ברכות‬ ‫ובלילה‬ ‫ביום‬ ‫בכל יום‬
‫ולא‬ ‫הזקן(‬ ‫)אדםו״ר‬ ‫זקנו‬ ‫מאביו‬ ‫ע״ז‬ ‫שו״ע רבינו‬ ‫רמב״ם הל׳ ק ״ ש פ ״ א ה״נ‪.‬‬
‫ידע‪ ,‬ודודו )אדמו״ר האמצעי( שהי׳ ב א ו ת ו‬ ‫לחלק ביניהם‪,‬‬ ‫או׳׳ח ר׳׳ס ם ״ ז ועוד( יש‬
‫יצא‬ ‫הרי״ף כי כבר‬ ‫השיב ד ע ת‬ ‫מעמד‬ ‫נם‬ ‫יוצא‬ ‫דבכ״י‬ ‫א(‬ ‫מדאורייתא‪:‬‬ ‫ונם‬
‫ב ב ר כ ת הקידוש שנזכר ב ו יצי״מ‪ ,‬ויש תירוץ‬ ‫מנילה‬ ‫בעלמא )ראה‬ ‫בזכירה ב ל ב ובעיון‬
‫הרשב״א להיות כי מםפיסה זכירה כ ל דהו‪.‬‬ ‫די״ל רכן‬ ‫םו״ם י״נ‬ ‫יח‪ ,‬א‪ .‬ובשאנ״א‬ ‫‪, 6‬‬

‫ו א ד ה ״ ז ה ק ש ה ע ״ ז כ י ב ל י ל פ ס ח ה ר י צ״ל‬ ‫ה ו א ד ע ת ה ס פ ר א ‪ ,‬ואפילו ל ש ״ ם דילן ש ק ו ״ ט‬

‫וסיפור‪ .‬ותירץ כי ה ו א ע ״ ד שאין‬ ‫הנדה‬ ‫תירוצים ל א ננעלו‪ ,‬וי״ל דרס‬ ‫ש ם ‪ ,‬ושערי‬
‫מברכי! על ברהמ״ז ״לברך ברהמ׳׳ז״ )שיחות‬ ‫ואכמ״ל(‪,‬‬ ‫ברבור‪.‬‬ ‫בכ״י‬ ‫חייבוהו‬ ‫מדרבנן‬
‫חה״פ תרצ״ז(‪.‬‬ ‫מ ש א ׳ ׳ כ ב ל י ל פ ס ח ש נ א מ ר ווזגרוז ל ב נ ך ‪ .‬הייה‬
‫ג ב ל הוורבוז‪ .‬ואפילו כ ה נ י ם ולוים ש ל א‬ ‫ב ד ב ו ר ד ו ק א ) ר א ה מ נ ׳ ׳ ח שם(!'־— כ( ב כ ״ י ד י‬
‫וגרים‪ ,‬וראי׳ ל ז ה ‪ :‬ט ע ש ה בר״א־‬ ‫נשתעבדו‬ ‫וברטב״ם‪:‬‬ ‫המשנה‪.‬‬ ‫בעלמא וכל׳‬ ‫בזכירה‬
‫ו ר ׳ י ה ו ש ע )לוי( ו ר א ב ״ ע )כה!( ורע׳׳ס )ב!‬ ‫מצוה להוכיר יצי״מ‪ ,‬מ ש א ״ כ ב פ ס ח שצ״ל‬
‫ו ר ״ ט )כה!( ) ש מ ח ת ה ר ג ל ( ‪.‬‬ ‫גרים(‬ ‫ספור )מעשה נסים‪ ,‬ש ב ח פ ס ח ‪ ,‬סי׳ מהרי״ד‪,‬‬
‫מ ל ב י ״ ם ב א יג‪ ,‬ח ו ע ו ד ‪ .‬א ב ל ל ״ מ כן ב ר י ״ ף‬
‫ו ר ש ב ״ א ו כ מ ״ ש ב מ ע ״ נ ו מ נ ״ ח ש ם ( ‪ — .‬ג(‬
‫הוספה לאחר זמז‪:‬‬ ‫י ״ מ ש ב פ ס ח נ ו ס ף ש צ ״ ל ב ד ר ך ת ש ו ב ה לבן‬
‫ד ר ש ב ־ ־ < נ ש ר ‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬ ‫והמנילחא‬ ‫הרנזנ־ם‬ ‫נן הוא בס‬ ‫•(‬
‫א ו לאחר )מנ״ח‪ ,‬ש״פ‪ ,‬וכ״מ ק צ ת בס׳‬
‫)שבהם הוא‬ ‫כ ב מ נ ד ל עוז וסי ה מ נ י ח ה‬ ‫ה ׳ ת ש ־ ג ( ע ׳ ‪ ND‬ו ד ל א‬
‫במדרשב־י( — שמזכירם שס‪ — .‬וקרוב לומר שזוהי‬ ‫מ ־ מ מ ן‬ ‫החינוך״״ועיין ג ״ כ שו׳׳ת הרא־׳ש בלל כ ״ ד‬
‫ה ו מ ב ־ ם ‪1‬ו!מבדר־ש(‪.‬‬ ‫הז‪3‬וס נסי‬ ‫השממה‬ ‫ברי״ף‪ ,‬רשב״א‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬שו״ע‬ ‫ס״ב״״אבל‬
‫‪0 5‬‬
‫ד ל ג י ר ס א זו צע־ג‪ :‬לאחרי ש א ו מ ר ‪.‬בינו לבין עצמי־‪,‬‬ ‫••(‬ ‫רבינו ועור ל ״ מ ן ‪ — .‬ואולי א פ ״ ל שתלוי‬
‫כ‬

‫מיותר‪.‬‬ ‫לבין אחרים־‬ ‫‪.‬בינו‬ ‫בשתי הנדסאות‪ :‬במכילתא שהביא בסהמ״צ‬

 ‫‪ U-U-U-U-L‬ב‬ ‫הגדה של פסח ־‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫מןגשה בדבי אליעןר ודבי יהושע ודבי אלעזר בן‬
‫עזתה ודבי עקיבא ודבי טךפון שהיו מסבים‬
‫בבני ברק‪ .‬והיו מספרים ביציאת מצרים בל אותו‬
‫הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמת להם רבותינו‬
‫הגיע ןמן קריאת שמע של שחרית‪:‬‬
‫אמר דבי אלעזר ‪ p‬ןגזךיה הרי אני בבן שבעים‬
‫שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות‬
‫עד שדרשה בן זומאי שנאמר למען תזכר את‬
‫ן^ום צאתך מאךץ מצדים כל ימי חייך‬
‫ש ה י ׳ בלוד‪ ,‬ו א ״ כ לא ה י ׳ קרב! פ ס ח אז‪ ,‬ב כ ״ ז‬
‫עסקו בההכות ה פ ס ח כל הלילה‪.‬‬
‫ד ח ש י ב ) כ ת ו ב ו ת ק ״ ה ‪ ,‬א( ו ד ״ ה א מ ר )ע״ז‪,‬‬
‫כל א ו ה ו וזלילה נם ר ״ א ו ר א ב ״ ע א ף ר ס ״ ל‬
‫)מכילתא ס ״ פ ב א ו פ ס ח י ם ק ״ כ ‪ ,‬ב( ד א כ י ל ת‬
‫ה פ ס ח ה ו א רק ער חצות‪ .‬וראה א מ ר י שפר‬
‫שהאריך‪ .‬ב מ כ י ל ת א ס ״ פ ב א ‪ :‬ר׳ אליעזר‬
‫אומר ‪ . .‬צריבין לעסוק בהל׳ פ ס ח ע ד חצות‪.‬‬
‫ב ר ״ א ו י י ״ וראגי״צו ור<\״‪3‬ו ור״מ ‪ .‬מקדים‬
‫א מ ר ר א ב ״ ט )ברכות יב‪ ,‬ב ועור(‪ .‬יש‬
‫נורםיז )ירושלמי ברכות פ ״ א ה ״ ו ‪ .‬שבלי‬
‫ה י ק ט השהם ס ' רי״ח‪ .‬הגדה ש ב ר מ ב ״ ם ‪,‬‬
‫מ ה זרי י ו מ א ( א מ ר ל ה מ ר א ב ״ ע ו א ״ כ‬
‫ה י א ה מ ש ך פ־םקא ה ק ו ד מ ת — ואפילו‬
‫ל נ י י ס ת נ ו נ ״ כ ‪ ,‬יש לפרש שהיי זה ב מ ס י ב ת‬
‫בני ברק‪ — ,‬ומוב! ב פ ש י ט ו ת מ ה שסידרו‬
‫מ ש נ ה זו בהנדה‪ ,‬א ף ש מ ד ב ר ת ב פ ׳ צ י צ י ת‬
‫ש א ו מ ר י ם א ו ת ה בכל יום‪.‬‬
‫כ ב \ טובטימ עונה ולא זקן מ מ ש ‪ ,‬כי ב א ת‬
‫עליו ש י ב ה ביום ש מ י נ ו ה ו נשיא ו ה ו א בן‬
‫ש מ ו נ ה עשרה ש נ ה )ברכות כח‪ ,‬א(‪ ,‬ולפי‬
‫הירושלמי )ברכות פ ״ ד ס ו ף ה׳יא( בן ש ש‬
‫ג‬‫ע ש י ה ש נ ה ‪ .‬ולנירםת ה א ב ו ד ר ה ם _ בן ‪ ,‬״‬
‫שנה‪ ) .‬א כ ל נ מ צ א בטוי זה נם ב מ כ י ל ת א‬
‫ל ש מ ו ת •נ‪ ,‬ב‪ .‬ו ב י ל ״ ש שם כבן פ ׳ שנה‪.‬‬
‫ושניהם בר׳ יהושע(‪,‬‬
‫כ ב \ ט׳ טינה‪ ,‬ש ה ש ת ד ל ת י עם א נ ש י‬
‫ה ח כ מ ה לא וכיוזי לדעת הרמז לחיוב א מ י ר ת‬
‫ב ו ׳ ) פ י ה ״ מ שם(‪ .‬או ו כ י ה י — נ צ ח ת י‬
‫)הרע״ב(‪.‬‬
‫ל מ ט \ וזוכור )דברים טז‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫^‪ooaoqeoaoc‬‬
‫מ ט ש ה ‪.‬כר‪1‬י אליטור‪ .‬פיסקא וו י ע נ ה כבר‬
‫בסדר הנדר שה רע״ג ונזכרת בתוד׳׳ה‬
‫מ ״ ה ‪ ,‬א(‪ .‬ו ב ת ו ם ׳ מציין מ ק ו מ ה לאגדוז‬
‫וימזזז‪ .‬ו י ע ״ ע לא מ צ א ת י ׳ ב ש ו ם מדרש‪ .‬וראה‬
‫ת ו ס פ ת א ספ״• ד פ ם ח י ם מ ע ש ה כעין זי בדייג‬
‫ב י ו ד שעסקו בהלכות ה פ ס ח כ י ההילה כוי‪'":‬‬
‫‪,‬‬
‫י א ב ״ ע הרע״ק מפנ־ ש ה י ׳ מ מ ש פ ח ה מ י ו ח ס ת‬
‫ונשיא )תום׳ כ ת י ב ו ת שם(‪ .‬וי״ל ד ה א ש מ ק ד י ם‬
‫רע״ק ל ד ״ ט )וכקושית ה ת ו ם ׳ ב ע ״ ז שם( הוא‬
‫מ פ נ י שאירע זה בבני ברק שרע׳׳ק ה ו א מרא‬
‫ד א ת י א שם )םנהדדיז לב‪ ,‬ב(‪ .‬ו ב כ ״ ז א י נ ו‬
‫מ ק י י מ ו ל י ׳ יהושע‪ ,‬ומכה ש כ ן לר״א‪ ,‬כי‬
‫־ ״ י הי׳ רבו ש י י ע ״ ק ‪ ,‬מ ש א ״ כ ר ״ ט ש א ף‬
‫ש ה י ׳ ־ ב ו א ב ל א ח ״ כ )כן י״ל‪ .‬ובזה יובן‬
‫בטוב ה ש ״ ם כ ת ו ב ו ת פ״ר‪ ,‬ב('"נעשה חברו‬
‫)ראה ם ה ״ ד מ ע י ד ״ ט י ו ש ״ נ ( ‪.‬‬
‫לואחר זמן מצאתי י״ט הסדד ע״פ‬
‫מרדל )ברבות מו‪ ,‬ב ותוספתא שם(‬
‫סדר הסיבה גדול ב א מ צ ע שני לו למעלת‬
‫ה י מ נ ו שלישי צו למטה ה י מ נ ו ‪ .‬ועפ״ז‬
‫הסיבו כאן הנשיא ב א מ צ ע ר"א ור״י —‬
‫רבותיו של י ע ״ ק — למעלה מ ה נ ש י א ‪ ,‬ורע״ק‬
‫ו ר ״ ט למטה הימנו‪ .‬ומזכירם בהגרה כסדר‬
‫שהיו מ ס ו ב י ם )מאיר עי! על הנש״פ(‪.‬‬
‫בבני ירק ש ם עיר )יהושע יט‪ ,‬מה(‬
‫ו‪-‬״ל ד מ ז כ י ־ ש ם העיר ש ע י ״ ז מ ו ב ן הסדר‬
‫ש מ ו נ ה א ו ת ם וכנ״ל‪ — .‬ו ב ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ה נ ״ י‬
‫מזכיר ש ה י ׳ בלוד• וי״ל — ל ה ש מ י ע נ ו ש א ף‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ימי חייך הימים‪ .‬כל ימי חייך להביא הלילות‪ .‬וחכמים‬

‫אומרים ימי חייך העולם הזה‪ .‬כל ימי חייך להביא‬
‫לימות המשיח‪:‬‬
‫ב ח ך המקום‪ .‬בתך הוא‪ .‬בתך שנתן תוךה לעמו‬
‫ישךאל‪ .‬בתך הוא‪ .‬כןגד ארבעה בנים דברה‬
‫תוךה‪ .‬אחד חכם‪ .‬ואחד ף‪2‬ע‪' .‬ואחד תם‪ .‬ואחד שאינו‬
‫יודע לשאול‪:‬‬
‫ח כ ם מה הוא אומר מה העד־ת והדוקים והמשפטים‬
‫אע‪5‬ר צוד‪ ,‬יהןה אלהינו אתכם ואף אתה אמור‬
‫לו בהלכות הןסח אין מ‪$‬טידין אחר ה‪$‬סח אפיקומן‪:‬‬
‫‪000‬י‬
‫‪once‬‬
‫ובירושלמי ״נופש״ במקום ״הגז״ ועוד במה‬
‫להביא הלילגה בגליון כתב יד מינכען של‬
‫שינוים‪.‬‬ ‫הש״ס הנירםא ״כל להביא הלירות״‪ .‬ובשום‬
‫ה נ ס ‪ ,cn ,uan ,‬ט‪1‬אי!ן יורע לשאול‪ .‬סדר‬ ‫מ״א לא מצאתי לע״ע ״כי ימי חייך להביא‬
‫המקראות אינו כתיב כך‪ ,‬ומזכירם כדרך‬ ‫הלירות״‪.‬‬
‫חכמתם ‪ :‬חכם ואחריו רשע שגם הוא חכם‬ ‫ו ה כ ״ א וחולקין על בן זומא ום״ל דאין‬
‫מזכירין יצי״מ בלילות )ראה נ״כ המשנה‪ "*.‬ומתוך זדון לבו מרשיע ואחריו תם שיש בו‬
‫קעת חכמה לשאול )אבודרהם(‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫^ ׳ ח שער חהמ׳יצ פ ״ ו ( " ויש מפרשים‬
‫וזנ־מ מ ה \ז\א — אומר כ\• רטוט הה הוא‬ ‫דחכמים מוסיפים על כ״ז ויכ״ע מזכירי!‬
‫— אומר כר רמז‪ :‬האדם מה הוא ומהותו‬ ‫יצי״מ בלילות )זבח פסח‪ ,‬של׳׳ה‪ ,‬צל״ח ועוד(‬
‫הוא מנלה באמירתו )שיחות כ״ק מו״ח‬ ‫ולכאורה נס לפירוש זה מחולקים הם‪ ,‬רלבן‬
‫אדמו״ר‪ ,‬בחה״פ(‪.‬‬ ‫זומא הם ב׳ חיובים ‪:‬אחד ביום ואחד בלילה‪,‬‬
‫מ ה הטרגה — צ ו \‪ <v‬אלקינו אהיבנו‬
‫ה‬
‫וכמו ק״ש‪ .‬אבל לחכמים הוא חיוב א׳ שזמנו‬
‫)דברים ו‪ ,‬כ( אתכם כלומר אתם שיצאתם‬
‫ביום וכלילה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ממצרים שהי׳ הדבר אליכם אבל‪ ,‬על כרחך‪,‬‬
‫שאיגו מוציא עצמו מן הכלל‪ ,‬כיון שאומר‬ ‫בסי׳‬ ‫הגירםא‬ ‫היא‬ ‫)כן‬ ‫כוי‬ ‫ברוך המהום‬
‫אלקיוו )מחזור ויטרי(‪.‬‬ ‫׳טל״ה‪ ,‬יעב״ץ‪ ,‬הרש״ר( עתה הוא מתחיל‬
‫ולהעיר אשר בירושלמי‪ ,‬מכילתא‬ ‫לדרוש פסוקים‪ ,‬ואומר ברוך המקום כוי‪,‬‬
‫ורמב״ם הגירםא כאן אוהוו במקום אוזנה‪.‬‬ ‫כאדם הדורש ואומר ״בשם ה׳ ״ ואח״כ‬
‫וכן הוא בהגדה הראשוגה שבדפוס‪.‬‬ ‫מתחיל לדרוש )אבודרהם(‪ .‬הרי כאן ד׳‬
‫ואף אהה אוור נו־ — מלבד מה שכתוב‬ ‫ברבור‪ .‬כננר ד׳ פסוקים הכתובים במצות‬
‫בפרשה‪) .‬עבדים היינו — שכבר הובא בהגדה‬ ‫ההנדה‪ ,‬שהיא מצות עשה וטעונה ברכה‪ ,‬אלא‬
‫לעיל(‪ ,‬אמר לו אתה עוד שאר הלכות הפסח‪,‬‬ ‫שנפטרת בק׳׳ש שמברכין לפני׳ ולאחרי'‪,‬‬
‫ער הידבר האחרון שבו‪ ,‬שהוא אין מםטירי?‬ ‫ומתוך חיבתה רמזו עלי׳ אלו ד׳ ברכות‬
‫כו׳ )זבח פסח(‪.‬‬ ‫)שבל• הלקט(‪.‬‬
‫אי\ מ‪3‬״גוירי\)פסחים קיט‪ ,‬ב( אין נפטרי!‬ ‫המקום‪ .‬מפני מה מכני! שמו של הקב״ה‬
‫מן הסעודה‪ ,‬לאחר שאכל הפסח‪ ,‬באכילח‬ ‫וקוראי! אוחו מקום ? שהוא מקומו של עולם‬
‫קנוח סעודה )הרע״ב(‪.‬‬ ‫ואין עולמו מסוסו )ב״ר פם״ח‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫להעיר אשר בירושלמי תשובה זו היא‬ ‫כוגר ר׳ כוי‪) .‬ע״פ הירושלמי פסחים פ״י‬
‫ה״ד‪ ,‬מכילתא ס״פ בא( כ״ה בהנדת הרםב׳׳ם‪ ,‬לבן תם‪ .‬בשמחה׳׳ר מביא נוסח שזהו‬
‫זבח פסח‪ ,‬סי׳ של״ה‪ ,‬יעבץ‪,‬הרש״ר ועוד‪ .‬תשובת בן רשע‪.‬‬
 ‫הגדה ש? פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגיס‬ ‫‪:‬‬
‫יח‬

‫ךשע מה הוא אומר מה העבוךה הזאת לכם‪ .‬לכם‬

‫ולא לו‪ .‬ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל‬
‫כפר כעקר‪ .‬ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו‬
‫בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים‪ .‬לי ולא‬
‫־•‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪-:‬‬ ‫‪-‬‬

‫לו אלו היה שם לא היה נגאל‪:‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ת ם מה הוא אומר מה זאת‪ .‬ואמרת אליו בחזק‬

‫יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים‪:‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫וקאינו יודע לשאול את פתח לו שןאמר והגךת‬

‫לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה‬
‫יהוה לי בצאתי ממצרים‪:‬‬
‫יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא אי ביום‬
‫ההוא יבול מבעוד יום תלמוד לומר בעבור‬
‫זה‪ .‬בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬־‬ ‫‪- • V‬‬

‫‪aaaor‬‬
‫אאא‬ ‫מר״ח(‪ — .‬אין זר‪ ,‬מ! האמירה אהבן‪,‬‬ ‫ה ה ה ט ב ז ז ה )שמות יב‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫עאיו‬ ‫מכיוז שהזכיר הפסוק הביא דרז״א‬ ‫ו א ף א ה ה — מאבד התשובה שבפרשה‬
‫שגם‬ ‫בעניני הנדה ש״ם )אבודרהמ(‪ .‬וי״א‬ ‫שביד ‪ -‬הקהה נ ו ׳ )זבח פסח(‪.‬‬
‫)ז״פ‪,‬‬‫זה מן האמירה אהאינו יורע אשאוא‬ ‫בטבור זה )שמות ינ‪ ,‬ח(‪ .‬כתוב בפרשת־‬
‫מע״נ(‪.‬‬ ‫שאינו יודע אשאוא‪ ,‬אבא בו ודרשות רק‬
‫הראש הדש‪ .‬וכמו שגם מרע״ה ספר‬ ‫התיבות בעבור זה‪ ,‬אבא ״לי ואא או" ורש‬
‫אבנ׳׳י מר״ח )שם(‪.‬‬ ‫ברשע וכאאו אומר אם אינו עני! אשאינו‬
‫הבעור יוה‪ .‬שאז הוא זמן עבודת הפסח‬ ‫י״א תנהו עני! ארשע )זבח פסח‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬
‫שהזכיר בכתוב אפני זה )שם(‪.‬‬ ‫רי זרא רו‪ .‬במביאתא הוא באשו! נוכח‪:‬‬
‫זה נו• ווצה זהרור‪ .‬ואין אומר דמדבר‬ ‫ולא לך אאו היית כוי‪ .‬וכנראה מפני כבוד‬
‫בפסח אבד וא״כ הוא מבעוד יום‪ ,‬דא״כ‬ ‫המסובין עשה מסדר ההנדה שינוי זה‪.‬‬
‫י‬‫התיבות בעבור גה או התיבות ביזה ההזא —‬ ‫ה ה זאה — עבריה )שמות ינ‪ ,‬יר(‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫מיותרות )ומתורצת הקושיא שבסי׳ שעה״ש( ‪'.‬‬ ‫אוז ‪3‬זחז רז‪ ,‬נדא צער האב‪ ,‬ובראותו‬
‫הצה ווזרזר הווהיה‪ .‬בזמן הפסח היו‬ ‫שאין מענה בפי בנו‪ ,‬תשש כחו כנקבה‪ ,‬עא‬
‫‪7‬‬

‫אומרים ‪ :‬שפםח מצה ומרור מונחים אפגיך‬ ‫דרך דרז״א )ע״פ ואם ככה א ת עושה‪" .‬שמחת‬
‫)שבה״א‪ .‬ועיי! פרש״י עה״ת('‪".‬אבא עכצ״א‬ ‫הרגא(‪.‬‬
‫שגם א ח ר מהם די אחייבו בספור יצי״מ‪,‬‬ ‫‪ 9‬ה ה רז‪ .‬מא׳ ה כ ת ו ב )משאי אא‪ ,‬ח(‬
‫שהרי הנדה בזמה״ז דאורייתא אף שאינו‬ ‫פ ת ח פיך אאאם‪.‬‬
‫אפסח‪ ,‬ומרור הוא רק דרבנו )פסחים קכ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫והגרה לבנך )שמות יג‪ .‬ח‪.(.‬‬
‫ג‬
‫ועיי״ש קטז‪ ,‬ב(! '‬ ‫יכזל ה ר ״ ה )כ״ה בבא הנוסחאות‪ .‬אבא‬
‫במכיאתא — ש מ ו ת שם — גרים טזוהע אגי‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ומרור מנחים לפניך‪:‬‬

‫מתחלה עובדי עבוךה זךה היו אבותינו ועכשו‬
‫קרבנו המקום לעבךתו‪ .‬שןאמר דאמר‬
‫יהושע אל בל העם בה אמר יחוד! אליהי ישראל בעבר‬
‫הנהר ישם אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי‬ ‫ז‬

‫נחור ויעבדו אלהים אחרים‪:‬‬

‫״ ־‬ ‫ד־י‬ ‫‪:‬־‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ - -‬די‬ ‫‪T‬‬

‫ואהח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ןאילך‬

‫אותו בכל ארץ כנען ואךכ* את זךעו ןאתן‬
‫לו את יצחק‪ :‬ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן‬
‫לעשו את הר שעיר לךשת אותו ויעקב ובניו‪:‬רדו‬
‫מצרים‪:‬‬
‫ברוך שומר הבטחתו לישראל‪ .‬ברוך הוא שהקדוש‬
‫א כ ז ה י ז ז ‪ .‬בימי תרח ומלפניו )רמב״ם‬ ‫זזזזהיה להזיך‪ .‬ר״י בשעה שאכילת‬
‫הל׳ ח ו ׳ ׳ מ פ״ז ה״ד(‪.‬‬ ‫מצה ומרור היא מצוה‪ ,‬שע״ז אומר הכתוב‬
‫יש כותבי! טכשיז ביו״ר‬ ‫זטכשז‬ ‫כטבזר זה‪ ,‬שאקיים מצותיו אלו‪ ,‬עשה ה׳‬
‫ואינו צריך )תשבי( — הקיריב הי׳ בימי‬ ‫יי‪ .‬ולא כשהניחם מבעוד יום )ע״פ תרוה״ר‬
‫גי‬
‫אאע״ה‪ ,‬א ב י מכיון שהפעולה נמשכת גם‬ ‫סי׳ קלז‪ .‬וראה שו״ע רבינו םתע״נ ם״נ(!‬
‫עתה‪ ,‬ולכן מחוייבים גם אנחנו להודות ע׳יז‪,‬‬ ‫במכילתא ובמדרש שכל טוב‬ ‫לפניך‪.‬‬
‫אומר וטכשז‪ ,‬ולא ז א ה ״ כ ‪) — .‬ולהעיר מזח״נ‬ ‫יש נייםא לפניך טל שזלהזך‪ ,‬וכ״מ במאמר‬
‫רח׳׳צ‪ ,‬ב("'‬ ‫החמץ להרשב״ץ‪ .‬ו־״ל דלפי נירםא זו יודעים‬
‫ויאוור יהושט כוי כה אוזר רי‪) .‬יהושע‬ ‫אנו מיתור הלשון דשני תנאים יחייב בספור‬
‫כד‪ ,‬ב—ד(‪ .‬וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא‬ ‫יצי״מ‪ :‬בשעה שמחוייב במרור או מצה‪,‬‬
‫וכ״ש יהושע‪ ,‬אלא כו׳ )זח״נ צח‪ ,‬ב״יענין‬ ‫כשיש אציו מרור או מצה‪ .‬משא״כ לפי‬
‫הטובה יפי פי׳ הזוהר — מבואר במק״מ‬ ‫נירםתנו‪.‬‬
‫שם״ובםי׳ האייז״ל״בהגדה(‪.‬‬ ‫והנה בביאור םהמ״צ להרם״נ )שם(‬
‫וארב — וזמר ה ״ א — אזז ורמו‪ .‬כמד!‬ ‫האריך בזה ומסיק דלדעת כמה ראשונים א ם‬
‫ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את‬ ‫אי; יו מצה פטור מספור יצי״מ‪ .‬וצ״ע ד‪1,‬רי‪,‬‬
‫יצחק )ירושלמי פ ס ח י ם פ״י ה״ה(‪.‬‬ ‫יכמה דעות‪ ,‬מה שאין מברכי; על ההנרה‬
‫הוא מפני שיצא כבר באמירת זכר ליצי״ה‬
‫הובאה פיםקא זו בסי׳‬ ‫ברוך שזהר‪.‬‬
‫שבנוסח הקידוש‪ ,‬כמובא לעיל‪ .‬והקידוש הוא‬
‫אבל‪ ,‬לע״ע‪ ,‬לא מצאתי׳‬ ‫רע״נ‪ ,‬רם״נ ו ב ו ׳ ;‬
‫בשעה שאי! מצה ומרור מונחים לפניו‪ ,‬כי‬
‫בשום מדרש‪.‬‬
‫לא היו מביאין השולחן עד לאהר שקידש‬
‫הנזנוזזהז‪ .‬בזמנים ש ו נ י ם ‪ :‬לאאע״ה ע״ד‬ ‫ובנ״ל‪ .‬ונם אייו הנותנים טעם אחר למה שאין‬
‫נלות מצרים‪ ,‬ולנביאים ע״ד הקמים בכל דור‬ ‫ההגדה טעונה ברכה‪ ,‬אין קושיא זו ס י ב ת‬
‫ודור‪ ,‬והיא שעמדה לאבותינו וכוי‪.‬‬ ‫מחלוקותם‪ .‬ודוחק לומר בזה כל הראוי לבילה‬
‫לישראל‪ .‬יל״פ ‪ :‬א( שומר לישיראל מת‬ ‫אין בייה מ ע כ ב ת בו‪ .‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫שהבטיח לאביהם ולנביאים‪ .‬ב( לישראל כמו‬ ‫הההלה טזט״ו נזכר בפסחים קטז‪ ,‬א‬
‫טייר ישראל‪.‬‬ ‫ובירושלמי שם‪.‬‬
‫* וארבה קרי‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עפ לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ברוך הוא חשב את הקץ לעשות במה שאמר לאברהם‬

‫אבינו כברית בין הבתרים‪ .‬שןאמר ויאמר לאבדם‬
‫‪:‬דע תדע כי גר יהיה זךעך באךץ לא להם ועבדום‬
‫וענו אותם ארבע מאות שנה‪ :‬וגם את הגוי אשר‬
‫‪:‬עבדו ךן אנכי ואחרי כן יצאו בןכוש גדול‪ :‬י‬
‫צריך להגביה הכוס ולכסות הפת‪ ,‬כן כתב האר״י ז״ל‪:‬‬
‫‪OQQQ‬‬

‫מנהג בית ה ר ב ‪ :‬מכסי! א ת הפת ורק‬
‫אחייב מגביהין את הבום‪ ,‬מתאים אמה‬
‫שאומר בסיום פיםקא ז ו ‪ :‬יעמיד הכוס ויגאה‬
‫הפת‪ .‬וכן בפיסקא אפיכך — מקדים כסוי‬
‫הפת אהנבהת הכום‪ — .‬והטעם •״א‪ ,‬דכיוון‬
‫הכיסוי הפת הוא כרי שאא יראה בושתו‬
‫כדאקמן‪ ,‬נכון שאא יראה גם הגבהת הכום‪.‬‬
‫ובפרט שאא נמצא טעם אדחות כסוי הפת‬
‫אאח״כ‪ .‬וזכר אדבר — סדר קרוש שויו״ט‪,‬‬
‫שהפת מכוסה בעת ההגבהה‪ .‬ומה שכתב‬
‫כ א ן ‪ :‬למגבי‪ -‬כוי ולכסות‪ ,‬הוא כי כאן בא‬
‫אהשמיענו ההירועי ש כ ת ב האריז״א וכדאסמז‪,‬‬
‫והחידוש הייה הגבהה הכום )אאא טיבהילא‪,‬‬
‫עי״ז צריך אכםות הפת( ואכן הקדימו‪.‬‬
‫ויאהר לאברם )בראשית טו‪ ,‬ינ•—יד(‪,‬‬
‫והתיבות ו ל כ ס ו ת ה פ ה הם מאמר המוסגר‪.‬‬
‫שאל ר ׳ ייסא זעירא רטן‬
‫להגבי׳ א ת הבוס‪ .‬ע״ש כוס ישועות‬
‫אשא )עפמ״ש בשא״ה ויעבץ שם(‪ .‬בשעה״כ‬
‫מבאר שייכות פיסקא זו אהכוס מפני שאין‬
‫אומרים שירה אאא עא היין )ברכות אה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫והוא תמוה כי אין פיסקא זו שירה ושבח‬
‫אאא ספור דברים‪ ,‬ואכן רק יטו נוהגין אאחוז‬
‫הכום‪ ,‬משא״כ כשמניע אאפיכר כוי ל ה ו ו ו ה‬
‫כוי כ״ע גוהנין )כדיוק הא׳ בשו״ע רבנו(‪.‬‬
‫אאא הטעם הוא טי• ר הקבלה‪ .‬ובאשו! הרוקח‬
‫הובא בשא״ה ריש מם׳ פסחים שאו‪.‬‬
‫\לבס\ה הפה‪ .‬שאא יראה בושתו )אגור‪.‬‬
‫שו׳יע רבינו שם(‪ .‬אף שהטור בסי׳ רע״א ‪6‬י׳‬
‫עניו בושת הפת‪ ,‬כשמקדש עא היי!‪ ,‬מפני‬
‫שהפת מוקדם אברכה אגבי יין‪ ,‬וכאן הרי אין‬
‫מקום ברכה — מ ״ מ גם כאן הוי בושת אפת‬
‫כשאומר חאק זה מההגדה עא היין בה בשעה‬
‫כשכאאות ההגדה צ״א נ א מ ר ח עא המצה‬
‫דוקא‪ ,‬שאכן נקראת אחם עוגי‪ ,‬ואא עא היין‪.‬‬
‫כ\ כ ת ב האריו״ל‪ .‬מה שהעתיק רבינו‬
‫ג״ז‪ ,‬אף שאין דרכו בסי' אציין המקורים‪ ,‬י״א‬
‫שהוא ע״פ הנ״א‪ ,‬אהודות שאינו רק ע״ד‬
‫הקבאה‪ ,‬כי אין זה שירה כמו הפיםקא לפיכך‪.‬‬
‫הטיב‪ .‬ואא גרסינן םתטיב‪ ,‬בי חשבון זה‬
‫כבר עבר )אבוררהם‪ ,‬וכ״ה בשא״ה‪ ,‬יעבץ‪,‬‬
‫סי׳ האריז״א(‪ .‬אבא בשבה״א‪ ,‬סי׳ רם״ג‪,‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬ז״פ הנוםחא םתטיב‪.‬‬
‫לטעיות‪ .‬נמשד אמטה )שבה״א‪ ,‬ז״פ(‪.‬‬
‫ויש מפרשים — אמעאה )מהר״א‪ ,‬סי׳ קוא‬
‫יעקב(‪.‬‬
‫״בברית״ ב י \ הבתרים‪ .‬כ״ה במח״ו‪,‬‬
‫ז״פ‪ ,‬סי׳ האריז״א‪ ,‬שא״ה‪ ,‬יעבץ )משא״כ‬
‫בשבה״א‪ ,‬םי׳ רס״נ‪ ,‬רמב״ם הנירסא לא״א‬
‫בי\ הבתרים‪ .!,‬והוא כאשון הס״ע )הובא‬
‫ביא״ש רמז עז(‪ .‬וניחא יותר‪ ,‬כי ה ב ט ח ת ידוע‬
‫תדע נאמרה קודם שעבר בין הבתרים‪.‬‬
‫ואתרי כ\ יצאו‬
‫חבריא מרשב״י האי רקב״ה מדבר להון‬
‫לישראל בכל א ת ר ואתר הוצאתיך מארץ‬
‫מצרים מאי ר ב ו ת א אוליף הבא‪ ,‬ת נ * ה שלים‬
‫הוא ו«ח״כ יצאו‪ .‬איל חא חזי ברי ‪rvap‬‬
‫לא אתני עם אברהם א ל א דיפיק ית ישראל‬
‫מן גלותא דמצרים ולא מ י ד שעבודא חדחלא‬
‫אחרא‪ .‬ישראל במצרים הוו שראן ת ח ו ת מ״ט‬
‫חילי דטסאבנתא‪ ,‬ו‪0‬ב״ה אפיק יתהון‪ ,‬ועור‬
‫דאעיל יתהוו כמ׳׳ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון‪.‬‬
‫ובנין כ ך ת ש כ ח באורייתא חמשי! זמנין‬
‫יצי״מ‪ .‬ודא איהו ר*ינן טגן להו טיו״ט דפסחא‬
‫יומי ושבועי כי בכל יומא אפיק ל! מחילא‬
‫רמםאבו ואעיל לן בחילא ררכיו )זהר חדש‬
‫ר״פ יתרו בקיצור לשון‪ .‬ועיין בת׳׳ו תל״ב("'‬
‫מ ״ מ ג׳ פעמים שהוזכרה יצי״מ בתורה‬
‫— ראה פרדס להרמ״ק שער השערים‬
‫בתחלתו‪'".‬‬
‫צריך להגכ״ — האריו״ל‪ .‬כ״כ בסי׳‬
‫השא״ה ויעבץ — וכן נוהגים — אף כי‬
‫במ״ח‪ ,‬סי' האריז׳׳א ושו״ע רבינו סתע״ג‬
‫ם מ ״ ר כתבו‪:‬׳ יקת ןיאתוו‪ 1.‬הכום בידו‪.‬‬
‫‪:‬א‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם למוטי טעמים ומנהגים‬

‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י־*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬

‫עלינו לבלותנו אלא שבבל דור ודור עומדים‬

‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪r : V‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪" T‬‬

‫ברוךהפת‪:‬הוא מצילנו מ‪:‬ךם‪:‬‬ ‫עלינו לבלותנו‪ .‬והקדוש‬

‫יעמיד הכוס ויגלה‬

‫צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב‬

‫אבינו‪ .‬שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן‬
‫בקש לעקור את הבל‪ .‬שןאמר ארמי אבד אבי דךד‬
‫מצרימה דגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עצום ורב‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫וירד מצרימה אנוס על פי הדבור‪ .‬דגר שם מלמד‬

‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪ -‬־‬ ‫־־‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫״ ׳‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫שלא‪:‬דד לעקב אבינו להשתקע במצרים אלא‬

‫לגור שם‪ .‬שנאמר ףאמרו אל פרעה לגור באךץ‬
‫ה(‬
‫כבד הרעב‬
‫)דברים כו‪,‬‬
‫באנו בי אין מךעה לצאן אשר לעבךיך בי‬
‫ארמי אבר אבי‬ ‫והיא — ההבטחה — היא טיטהדה‪ .‬ראה‬
‫ו ב ת ר ג ו מ ו ‪ :‬לבן ארמאה בעא לאוברא ית‬ ‫פיםקא הבטחתו‪.‬‬ ‫יע‬
‫אבא‪ .‬ובספרי ) ש ם ( ‪ :‬מלמד שלא ירד יעשב‬ ‫אהד כו־ לכלותינו‪ .‬בסי׳ רס״נ‪ ,‬רמב״ם‪,‬‬
‫לארם אלא להאבר‪.‬‬ ‫ת י ב ת לכלוהיוו‬ ‫השמיטו‬ ‫שבה״י־ וז״פ‬
‫וירד הצרימה כו‪ -‬וגם אז הצילגו‬ ‫)הראשונה(‪ .‬והטעם לפי טיהאהר כ־ון בו אל‬
‫הקב״ה‪.‬‬ ‫פרעה ויא היתה כונתו לעקור את הכי )ז״פ(‪.‬‬
‫אווה‪ ,‬כמרז״ל )שבת פט‪ ,‬ב( ראוי הי׳‬ ‫וי״ל טעם הנוםחא ש ל נ ו ) ו ב ״ ה בסי׳ האריז׳יל‪,‬‬
‫יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של‬ ‫שי״ה‪ ,‬יעבין(‪ ,‬כי אף ש ב ת ח י ה לא נזר אלא‬
‫ברזל — טייפ וזרבור — דנזרת נר יהי׳‬ ‫ע י הזכרים‪ ,‬הרי א ח ״ כ אמר אריק חרבי‬
‫זרעך‪.‬‬ ‫תורישמו ידי שבקש לעקור א ת הכל וכמ״ש‬
‫לספר איך היחה‬ ‫ובמאמר זה בא‬ ‫מ ה ר ״ י וכ״מ ב ת ״ א ״ ו ת ״ י י ע ה ״ ת שם‪.‬‬
‫הירידה‪ ,‬אבל לא שלומר זה מן הכתוב )ולכן‬ ‫צא ולהר כוי‪ .‬ע״פ מ״ש במשנה )פסחים‬
‫אינו א ו מ ר ‪ :‬נזלנזר שירד אגום( כי אדרבה‪:‬‬ ‫קטז‪ ,‬א( ודורש מארמי אובד אבי עד שינמור‬
‫וירד — ולא הורד — ברצון הטוב משמע‪.‬‬ ‫כי הפרשה‪ ,‬הוא דורשה עתה כדאיתא בספרי‬
‫ובספרי ובהגדת הרמב״ם דרשה זו — אי^ה‪.‬‬ ‫)אבודרהם(‪.‬‬
‫וי״ל הטעם‪ ,‬כיון דבפועל הרי ירד יעקב‬ ‫צא ולהר‪ .‬בטוי זה אף שאין יציאה‬
‫ברצונו הטוב‪.‬‬ ‫במקום — נמצא נם בקדושין לז‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין‬
‫\יגר טימ — ר צ ״ ג טרי׳ טי באת״ ב )ספרי‬ ‫פו׳ א‪ .‬חילי! םנ‪ ,‬א‪ .‬ובב״מ במדרשים‪.‬‬
‫שם בשנוים קלים(‪.‬‬ ‫ובז״פ מ פ ר ש ‪ :‬צא מעגין מצרים שעתה עוסק‬
‫ויאמרו גו־ )בראשית מז‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫בו ולמר מספורי לבן ויעקב‪.‬‬
‫כי כבד הרטב — אבל כעבור הרעב‬ ‫ולהד — שהקב״ה מציינו מיד הקמים‬
‫להשתקע‬ ‫ירדו‬ ‫שלא‬ ‫הרי‬ ‫יחזרו לכנען‪,‬‬ ‫עלינו — טילב\ ב‪5‬טי לטקור א ת הכל —‬
‫)שבה״ל‪ ,‬מח״ו(‪.‬‬ ‫שבה״ל‬ ‫)מח״ו‪,‬‬ ‫לולא שהצילם הקב״ה‬
‫אבודרהם(‪.‬‬
 ‫‪xmomooo‬‬ ‫הגדה ש? פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪*•w^j.‬‬

‫באךץ כנען ועתה ‪.‬ישבו נא עבדיך באךץ גשן‪:‬‬

‫במתי מעט במה שןאמר בשבעים נ‪$‬ש יךדו אבותיך‬

‫ז‬

‫מצרימה ועתה שמך יהןה אלהיך ככוכבי‬

‫השמים לרב‪ :‬ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצינים‬
‫שם‪ :‬גדול‪ ,‬עצום כמה שןאמר ובני ישראל פרו וישךצו‬
‫וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם‪ :‬וךב‬
‫במה שנאמר ואעביר עליך ואראך מתבוססת בדמיך‬
‫ו^מר לך בךמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי‪ :‬רבבה‬
‫בצמח השךה נתתיך ןתךבי ותגדלי ותבואי מדי‬
‫עדיים שדם נבנו ושערך צמח ואת ערם ןעוץה‪:‬‬

‫רבו״ י )שמות א‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫בההי העני כהה שואהר — ונתבאר‬

‫ורב נהי• ש גאטבגר גו• ר ג ב ה גג• )יחזקאל‬ ‫בקרא בפרטיות‪ .‬וכן להלן יש אשר רס זוהי‬
‫טז‪ ,‬ו—ז(‪.‬‬ ‫כוונת מסדר ההגדה באמרו כגוה טיואנור‪.‬‬
‫גאטבגר עליך‪ .‬פסוק זה קבעוהו מסדרי‬ ‫ובזה מתורצות כמה מקושיות המפרשים‪.‬‬
‫ההגדה באמצע הגדת ליל פ ס ח )שעה״כ עני!‬ ‫בשבטינו )דברים י‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫פ ס ח סוף ד״א‪ .‬פע״ח שעחהמ״צ פ״א‪ .‬ם ״ ח ‪.‬‬ ‫וטתה שהך גוי‪ .‬קשה למה הביא הסיום‬
‫סי׳ האריז״ל — ותימה על היעביז שכותב‬ ‫דפםוק זה )ובספרי אינו(‪ ,‬ועור דהי׳ לו להביא‬
‫שהוא ואביו‪ ,‬החכם צבי‪ ,‬היו אומרים פסוק‬ ‫מבראשית )מו‪ ,‬כז( כל הנפש ל ב י ח י ע ק ב‬
‫נ‪1‬‬

‫זה אבל לא נמצא בשום ספר(‪ .‬והנה במה‬
‫נ ו ס ח א ו ת ישנם ב ז ה ‪ :‬א( גאטבגר טליך בא‬
‫אחרי גהנזלא הארץ אווזה‪ ,‬קורם דרשת ורב‬
‫כהש״נ )מ״ח‪ .‬סי׳ הרש״ר(‪ .‬ב( אחרי »ירוה‬
‫וגורי׳ )סול יעקב‪ ,‬יעבץ(‪ .‬נ( נ ו ס ח ת רבינו‬
‫)וכ״ה גם בהגדות הספרדים בח״ם ומגי״ד(‬
‫ובשמחה״ר כ ת ב שכז היא נ ו ס ח ת האריז״ל‪.‬‬
‫והטעם לסדור רבינו י״ל‪ ,‬ע״פ דרך‬
‫ה פ ש ט ‪ :‬א( ואעבור גו׳ אין לו שייכות לדרשת‬
‫נרול עצום‪ .‬וגם לא מצינו שיביא בעל ההגדה‬
‫פסוקים ממקומות שוויה בדרשה א ח ת ‪ .‬ב(‬
‫סידר הפסוקים כמו שהם כתובים בסרא‪.‬‬
‫והספור ואגגבור )גליך מבאר עניז ורב‪ ,‬כמו‬
‫שמסיים בדמיך חיי‪ ,‬וכמש״נ )שמות א‪ ,‬יב(‬
‫וכאשר יענו אותו כן ירבה‪.‬‬
‫הבאה מצרימה שבעים )מע״נ‪ .‬ותירוצו צ״ע(‪.‬‬
‫וי״ל דהכתוב בשבעים נפש נו׳ עיסרו בא‬
‫להרגיש איך שמועטים היו בירידתם למצרים‬
‫ועל כוונה זו מורה סיום ה כ ת ו ב ‪ :‬ועתה שמך‬
‫נוי‪ .‬ולכן הביא בעל ההנדה פסוק זה דוקא‬
‫ונם סיומו ועתה שמך גוי‪.‬‬
‫ויהי שה לגוי הלהר‪ .‬במח״ו‪ ,‬אבודרהם‪,‬‬
‫׳על״ה‪ ,‬יעבץ קו״י נרים כאן לנוי גרול‪ ,‬אבל‬
‫בסי׳ רם״נ‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬מהר״ל‪ ,‬סי׳ הרש״ד‬
‫נשמטה ת י ב ת גדול‪ .‬והטעם י ״ ל ‪ :‬הציון הלז‬
‫נדרש על מלת נוי בלבד‪ .‬ועוד דרש המגיד‬
‫על מלת גדול מה שאמר הכתוב ובני ישראל‬
‫נו׳ )ז״ם(‪ .‬וכיו! שאין מלת גדול נדרשת כאן‬
‫— לדעת אלו — השמיטוה‪.‬‬
‫גז‪1‬יגיויה — מםומנין‪ ,‬שלא שינו א ת‬
‫שמם לשונם דתם ומלבושיהם )ז״פ(‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫וירעו אתנו המץךים ויענונו ףתנו עלינו עבדה כןעה‪ :‬ףךעו‬

‫אותנו המגרים במה ענאמר הבה נתרגמה לו ןן ירבה‬
‫והיה בי תקךאנה מלחמה ונוסף נם הוא על ?‪?$‬אינו ונלחם בנו‬
‫ועלה מן הארץ‪ :‬ויענונו במה שנאמר ו^ימו עליו שרי מסים‬
‫למען ענתו בסבלתם ויבן' עךי מסבנות לפךעה את פרט ואת‬
‫ךעמסס‪ :‬ויףעו עלינו עבדה'קשה כמה שנאמר ויעבדו מ?רים‬
‫אתי בני י^ךאליבפךך‪ :‬ךמךרויאת־חיד׳ם בעבדה קשה בחמר‬
‫ובלבנים ובבל־עבז־ה בשדה את כל־עבדתם איטר עבדו בהם‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬ ‫‪T‬‬ ‫ד־ ‪v‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ד‬ ‫‪-7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫ד‪v‬‬ ‫־‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫\‬ ‫‪.‬‬

‫ןן^עק אל יתזז אלהי אבתינו וישמע יהןה את קלנו‬

‫ודא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו‪ :‬ונצעק‬
‫אל יהוה אלדד אבתינו במה שןאמר ויהי בימים‬
‫הרבים ההם רמת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל‬
‫מן העברה דזעקו ותעל שןעתם אל האלהים מן‬
‫העבידה‪:‬‬
‫ו י ר ע ו א ו ו ז ו ו ) ד ב ר י ם כ ו ‪ ,‬ו( — ה מ ש ך‬
‫להםפור איך שנתנו על ישראל עבודה‬ ‫וכשבא‬
‫הדרשה ב פ ר ש ת א ר מ י א ו ב ד אבי‪ .‬וכן לסמן‬
‫דוימררו‪,‬‬ ‫בכתוב‬ ‫ביאורו מפורש‪,‬‬ ‫הרי‬ ‫קשה‪,‬‬
‫ב פ ם ו ס י ם ‪ :‬ונצעס‪ ,‬ויוציאנו‪.‬‬
‫נם‬ ‫בו‬ ‫ומובא‬ ‫ואופנה‪,‬‬ ‫זו‬ ‫עבודה‬ ‫היתה‬ ‫מה‬
‫וירעו — רלכאורה מה בא להוסיף על‬
‫ה ב ט ו י ! ו ב ו ר ו ! קטוה‪ .‬ו ב ו ד א י ה ב י א ו ב ע ל ה ה ג ד ה‬
‫ויענונו‪ .‬וע״כ פירוש וירעו שכל כוונת ה מ צ ר י ם‬
‫ולא היי מ ס ת פ ק ב ס ר א דויעבידו‪ ,‬ש א י ן ב ו א ל א‬
‫)ולא ר ס מ ה ש ש מ ו ע ל י ו ש ר י מ ס י ם ( ה י ת ה‬
‫בפרך‬ ‫היתה‬ ‫שהעבודה‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫נלליוז‬ ‫הודעה‬ ‫למצוא עצה א י ך להרע לישראל‪ .‬וע״ז מביא‬
‫ובפרט א ש ר ״בפרך״ וה‪ ,‬ר׳ אלעזר מ פ ר ש‬ ‫—‬ ‫ראי׳ כוזש״ג הבה‪.‬‬
‫אין‬ ‫ולפי״ז‬ ‫ב(‪,‬‬ ‫יא‪,‬‬ ‫)סוטה‬ ‫רך‬ ‫בפה‬ ‫אותו‬
‫ה ב ה ו ת ה כ ם ה ) ש מ ו ת א ‪ ,‬י(‪.‬‬
‫)ודברי‬ ‫כלל‬ ‫קשה‬ ‫בעבודה‬ ‫זה‬ ‫כתוב‬ ‫מדבר‬ ‫ויגטיםו ע ל י ו ) ש ם א ‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫ולכאורה‬ ‫צע״ג‬ ‫זו"—‬ ‫בפיסקא‬ ‫שפר‬ ‫האמרי‬ ‫ו י ע ב י ד ו גוי ו י ה ד ר ו גוי ) ש מ ו ת א ‪ ,‬י נ —‬
‫ג ם ס ו ת ר ד ב ר י עצמו(‪ .‬ו מ ה ש ג ש מ ט פ ס ו ק זה‬ ‫יד(‪ .‬פ ס ו ק ו י נ ז ר ר ו ל א מ צ א ת י ל ע ״ ע ‪ ,‬ב ש ו ם‬
‫כת״י‬ ‫סופרי‬ ‫י׳׳ל‪:‬‬ ‫הנוסחאות‪,‬‬ ‫בשאר‬ ‫גוםח הגדה אחר‪ .‬מלבד בסי׳ תפלה למשה‬
‫רשמו‬ ‫)והספרי(‬ ‫ההגדה‬ ‫של‬ ‫הראשונים‬ ‫להרמ׳׳קי״משמע דגם ה ו א גרים לי׳ ב ה ג ד ה‬
‫וכוונתם‬ ‫בפרך‪.‬‬ ‫ה צ ר י ם גוי‬ ‫ויעבירו‬ ‫בקיצור‬ ‫בשינויי ג י ר ס א ו ת ה ס פ ר י ‪ ,‬כי‬ ‫לברר‬ ‫ואין‬
‫שבסוף פסוק‬ ‫על ת י ב ת ״בפרך" הטוו״‬ ‫היתה‬ ‫המדפיסים‪ ,‬ה ת ח ל מ ד פ ו ס הראשון ויניציא‬
‫צרכו‬ ‫בל‬ ‫שמש‬ ‫שלא‬ ‫מעתיק‬ ‫ובא‬ ‫ויהדרו‪.‬‬ ‫ש׳׳ו‪ ,‬ה ש מ י ט ו מ ן ה ס פ ר י )וכן מ ן ה י ל ״ ש (‬
‫—‬ ‫הראטוווה‬ ‫״בפרך״‬ ‫תיבת‬ ‫עד‬ ‫וכשהעתיק‬ ‫פי׳‬ ‫עם‬ ‫הנדפס‬ ‫ההגדה‪ — .‬בספרי‬ ‫כל‬
‫ובה הפםוק‬ ‫נדפסה נם ההנדה‬ ‫המלבי״ם‬
‫שלאחריו‬ ‫פסוק‬ ‫שגם‬ ‫לבו‬ ‫שם‬ ‫ולא‬ ‫עמד‪.‬‬
‫ויהדרו‪ ,‬א ב ל איני יודע מי הוא המצווה לעשות‬
‫זו‪.‬‬ ‫בתיבה‬ ‫מסתיים‬
‫זה‪ — .‬א ב ל נ ו ס ח ת ר ב י נ ו מ ו כ ר ח ה היא‪,‬‬
‫ו נ צ ע ק ו ד ב ר י ם כ ו ‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫דהנה כוונת בעל ההנדה בדרשוחיו היא‪ ,‬לבאר‬
‫בג(‪.‬‬ ‫ויהי ב י ה י ם ) ש מ ו ת ב‪,‬‬ ‫ולפרט יותר א ח הענינים ע״פ מש׳׳נ במס״א‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫וישמע יהןה את קלט נימה שנאמר וישמע אלהים את נאקתם‬

‫ויזבר אלהים את ?ךתו* את אברד׳ם את יצחק ואת יעקב‪:‬‬
‫וירא את ענינו זו פרישות דרך אךץ במה שנאמר וירא אלהים‬
‫את ‪$‬ני ישראל וידע אלהים‪:‬‬
‫ואת עמלנו אלו הבנים במה'שנאמר בלי הבן הילוד היאירה‬
‫תשליכוהו ובל הבת'תחיוןגיואת לחצנו זה הךךוק כמה‬
‫שנאמר ונם ךאיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם‪:‬‬
‫ויוציאנו יהוה ממצרים בח־ חזקה וקרוע נטדה ו?מךא נדול‬
‫ובאתת ובמפתים‪ :‬ויוציאנו יהוה ממצרים לא על יךי‬
‫מלאך ולא יעל ידי שרף ןלא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך‬
‫הוא ‪1‬י‪$‬בודו ובעצמו‪".‬שןאמר ועבךתי באךץ מצדם בלילה הזה‬
‫והכיתי כל ?בורי גיאךץ מצרים מאךם ועד ‪3‬המה ובכל אלהי‬
‫! מצרים אעשה שפטים אני יהוה‪ :‬ועברתי ?אךץ מצרים אני ולא‬
‫‪aaocJ‬‬
‫מעשה ידיו שא האדם הוי אוסר בניו ובנותיו‬ ‫ז י ש ה ט אל‪5‬ימ )שם ב‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫)שבה׳־א(‪.‬‬ ‫טויזו זו הרישזת דרך ארץ‪ .‬ענינו מי"‬
‫כהש״ נ כל ה ג ז )שסות א‪ ,‬בב( — ראי'‬ ‫עינוי‪ ,‬ופרישות ד״א קרוי׳ ענוי )בראשית‬
‫עא העני! )ואא עא הפי׳(‪ ,‬שנזרו עא הבנים‪.‬‬ ‫אא‪ ,‬נ‪ .‬י ו מ א עד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫להצוו זה הרוזק‪ .‬מאת אחין תאמר עא‬ ‫פ ר י ש ז ה ד״א‪ .‬כי נם אזה נתכוון פרעה‬
‫מעיכה נופנית‪ ,‬ועא אונם וננישה בעשית איזה‬ ‫בנזרתו ובספור רז״א )שמ״ר פ״א‪ ,‬יב״וראר‪,‬‬
‫דבר וזהו הנקרא בדבריהם ז״א דוות!‪ .‬ואומר‬ ‫נ ״ כ ם׳ האקוטים ע״פ וכאשר יענו אותו("‬
‫שכא! הוא בפירוש השני‪ ,‬שאא די שהעבידו‬ ‫כהש״ו וירא )שמות ב‪ ,‬כה( במה‬
‫אותם אאא שנם אא היו נותנים אהם מנוחה‬ ‫מפרשים הקשו שאין מפסוק זה שום ראי'‪,‬‬
‫בעבודתם וכמש״נ )שמות ה‪ ,‬ינ( והנונשים‬ ‫ותרצו באופנים ורמזים שונים‪ — .‬ואכאורה‬
‫אצים )ז״פ(‪.‬‬ ‫כוונת הדורש מ ו ב נ ת בפשיטות‪ ,‬כי היאי׳‬
‫וגה ראיה׳ )שמות נ‪ ,‬ט( — ראה אעיא‬ ‫כמש״ ו מתייחסת אתיבת זירא‪ ,‬ואא אדרשת‬
‫פיסקא רהטי״ ז זירא‪.‬‬ ‫זז כירישוה דרך ארץ‪ ,‬שהיא אינה באה אאא‬
‫ו י ו צ י א נ ו ה׳ )דברים כו‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫במאמר המוםנד‪ .‬ובאאו אמר ‪ :‬וירא א ה טנינז‬
‫הלאך‪ ,‬שרף‪ ,‬שליה‪ .‬חיאוק מדריגות ארו‬ ‫כהטו״ו וירא אלקיה גוי‪ ,‬אאא שדרך אגב‬
‫גי‬ ‫מפרש מהו טויוו‪ .‬ועד״ז הוא נ״כ אקמן במ״ש‬
‫ר א ה ‪ :‬רמב״ן" ובחיי״‪/‬שמות יב‪ ,‬יב(‪ ,‬ז ״ פ '‬
‫נ‬ ‫זאה להצוו זה הרה‪ 5‬כהש״ו כז׳ ובנזורא גדול‬
‫מהר״א! אאשיר' סי׳ קוא יעקבךיעבץךהנר״א‪'".‬‬
‫זה גילוי שכינה כהש״ו כוי — שאין הראי'‬
‫באקו״ת ד״ה אהבי! מ״ש בהגדה ס ״ ג ‪ :‬מאאר‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫עא פירוש התיבות להץ‪ ,‬זבהזרא גדזל‪ ,‬אאא‬
‫שרף‪ ,‬שאיח — עשי'‪ ,‬יצירה‪ ,‬בריאה‪".‬‬
‫עא העגין )ועי״ז םרו תמיהות המפרשים שם(‬
‫ולא ט״ י שליה‪ .‬בסי׳ רם״נ יש בא!‬ ‫— ופי' התיבות בא במאמר המוסגר‪ .‬ואין‬
‫הוספה ‪ :‬לא ט״ י הובר‪ ,‬אלא נוי‪ .‬וצע״ק מזהר‬ ‫אהקשות דא׳׳כ הי׳ או אהביא בפםקא זו רק‬
‫)ח״א קיז‪ ,‬ב("'‬ ‫התיבה זירא‪ ,‬ואעשות פסקא בפ״ע טויוז זז‬
‫בכבודו ובטצהז )כן הוא בסי׳ האריז״א‪,‬‬ ‫בירישזה ד״« — די״א ד ת י ב ת וירא בפ״ע‬
‫אבודרהם‪ ,‬ז׳׳פ‪ ,‬סי׳ שא״ה‪ ,‬יעבץ( — הלכזוז‬ ‫הוא דבור מקוטע‪.‬‬
‫דאין סוף זטצהזה דא״ס שאפני הצמצום‬ ‫טהלוז אלז הגויה‪ .‬שהם כחו ואונו שא‬
‫)כתבי כ״ק אדמו״ר נ״ע(‪.‬‬ ‫האדם וכמש״נ )בראשית סט‪ ,‬נ( כחי וראשית‬
‫וטברהי )שמות יב‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫אוני )סח״ו(‪ .‬ודרז׳׳א )שבת אב‪ ,‬ב( איזה הן‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫כה‬
‫מלאך‪ .‬והכיתי כל בבור &*ךץ מצדים אני ולא שרף‪ .‬ובכל‬
‫אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח‪ .‬אניייהוה‪ .‬אני‬
‫הוא ולא אחר‪:‬‬
‫ביד סזקה זה הדבר נימה שנאמר הנה יד יהןה הדה במק^ך‬
‫אשר בשךה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר‬
‫כבד מאד‪ :‬ובזרע נטרה זו החרב כמה שנאמר וחרבו שלופה‬
‫בח־ו נטרה על ירושלים‪ .‬ובמךא גיל יזה גלוי שכינה כמה שנאמר‬
‫או הנסה אלהים לבא לקחת לו נוי מקךב נוי במסת באתת‬
‫ובמופתים ובמלחמה ובד־ חזקה ובזרוע ‪3‬טדה ובמוךאים נדולים‬
‫בבל אשר עשה ל?ם יה‪1‬ה אלהיבם במצרים לעיניך‪ :‬וגאתות זה‬
‫המטה ‪5‬מה ש!‪$‬מר ןאת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה‬
‫בו את האחת‪ :‬ובמופתים זה הדם כמה שנאמר ונתתי מופתים‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪- j .‬‬ ‫־‬ ‫‪V! T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫! ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬ ‫‪Y‬‬ ‫י י‬ ‫‪S‬‬ ‫*‬ ‫•‬

‫ב‪#‬מלם ובאךץ‬
‫באמירת דם ואש וחסרות עשן‪ ,‬ישפוך ג׳ שפיכות‪ .‬ואין ליטול באצבע לשפוך כי אם בכוס עצמו‬
‫וישפוך לתוך כלי שבור )ויכוון‪ ,‬שהכוס הוא סוד המלכות‪ ,‬ושופך מחייו שבתוכו סוד האף וחזע•‬
‫שבה על ידי כח הבינה לתוך כלי שבור סוד הקליפה שנקראת ארור(‪:‬‬

‫ב ו ו ש ״ ו א ו ה ו נ ז ה ) ד ב ר י ם ד‪ ,‬לד( —‬ ‫ו ט ב ר ה י ב א ר ה ״ גו א ו י ו ל א כ ו י ו ל א או‪,‬יר‪.‬‬
‫ה ר י שהי׳ מ ו ר א גדול‪ .‬ו ת י ב ו ת ז ה גילו־ ‪ M‬׳ ‪m‬‬ ‫ב ר מ כ ״ ם א י נ ו וכן ב ש ב ה ״ ל כ ת ב ש ר ב ו ל א‬
‫תמיהת‬ ‫מאמר המוםנר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וסרה‬ ‫הם‬ ‫א מ ר ו א ב ל נ מ צ א ה ו א ‪ ,‬לגירסתנו‪ ,‬ב ס פ ר י וכ;‬
‫המפרשים‪.‬‬ ‫בסי׳ האריז״ל‪ ,‬ז״פ‪ ,‬מהר״ל‪ ,‬אלשיר‪ ,‬של״ה‪,‬‬
‫ו א ו ! ה ה נ ו ה ) ש מ ו ת ד ‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫יעבץ‪.‬‬
‫הראשונה‬ ‫מכה‬ ‫ז ה וידנו‪.‬‬ ‫ובהזפהינז‬ ‫— הובא ונתבאר בזהר‬ ‫אוי ולא ה ל א ך‬
‫מעשר המכות‪ ,‬שמונה אותם בסמוך — כ״פ‬ ‫) ח ״ א ק י ז ‪ ,‬א(‪".‬י‬
‫לא‬ ‫מפרש‪:‬‬ ‫הכלבו‬ ‫אבל‬ ‫המפרשים‪.‬‬ ‫רוב‬ ‫א ו י ה ו א ו ל א א ה ר — )כ״ה ב ב ל הנ׳׳ל‪,‬‬
‫מ כ ת היאור קאמר‪ ,‬א ל א מ א ש ר היו המים‬ ‫לבד מספרי שאינו שם( — מה בא ל מ ע ט עור‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫ל ד ם ב י ב ש ת כ א ש ר ע ש ה ה א ו ת ו ת לע־ני העם‪,‬‬ ‫‪ :‬מהו‪-‬״ל? אלשיר‪ ,‬י ע ב ץ ד ל ק ו ״ ת ש ם ! "‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬

‫שע״י א ו ת ו ה א ו ת האמינו בו כל ישראל‪— .‬‬ ‫וה ה ד ב ר כוי ו ו ה ה ר ב כוי ו ה ה ד ה ‪ .‬ה ק ש ו‬

‫ובתפלה למשה פ י ׳ ‪ :‬הוא הדם שהי׳ יוצא‬ ‫ה מ פ ר ש י ם למה ייחד ופרט נ׳ מ כ ו ת אלו ובסדר‬
‫מ ג ו פ ם )של ה מ צ ר י י ם ( ב מ ו ת ם ‪ — .‬ו ל ש נ י פ י ׳‬ ‫זה ד ו ק א — ו ל פ ע נ ״ ד י״ל ד מ ב א ר ה ג ד ו ל ו ת‬
‫אלו צ״ע‪ ,‬ד א ״ כ הי׳ לו‪ ,‬לבעל ההגדה‪ ,‬לפרש‬ ‫א ש ר עשה ‪ :‬ה ר נ א ת מ מ ו נ ם )מקניהם(‪ .‬גדולה‬
‫כווגתו‪.‬‬ ‫מ ז ו — הרג א ת ב כ ו ר י ה ם )חרב(‪ .‬ועוד גדולה‬
‫ו ו ז ז ו ז י ה ו פ י ו ו י ה — ט ט י \ ) י ו א ל ג‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫— גם באלקיהם עשה שפטים‪ ,‬שלקה‬ ‫מזו‬
‫ב א נ ו י ר ו ז ך נ ז — א ר ו ר ‪ . ( .‬ב א ו ו י ר ו ן טטיר‬ ‫)שמ״ר‬ ‫שהיו ע ו ב ד י ם לו כ מ ר ז ״ ל‬ ‫היאור‬
‫— י ו ס י ף יי\‪ .‬ל ש ו ! ה מ ״ ת — ב ש ג ו י י ם ק ל י ם ‪.‬‬ ‫פ׳׳ט‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫יןז‬ ‫ה ס‬ ‫ש י י ך •> •׳ —‬
‫עש‬ ‫שאינן‬ ‫שמה‬ ‫אלא‬ ‫ה ו ה י ד ) ש מ ו ת ט ‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫בחצע״ג‪.‬‬ ‫כ ה ט י ״ ו ו ה ר ב ו ) ד ה ״ א כ א ‪ ,‬טז( — ה ר י‬
‫באלף(‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫)בה״א‬ ‫״טובה״‬ ‫והוטה‬ ‫מ צ י נ ו לשון נ ט ו י ׳ ב מ כ ת ח ר ב )שבה״ל‪ .‬ז״פ(‪,‬‬
‫ה ה ט ו ה ה לבג‪ ) (,‬ג ם ת י ב ת ל ב ך מ ו ק פ ת (‬ ‫ו ה י א ה ח ר ב ש ה ר ג ב ה א ת ה ב כ ו ר ו ת )ז״פ‪.‬‬
‫כ״ה בכמה דפוסים‪ .‬ולפענ״ד כצ״ל‪.‬‬ ‫—‬ ‫שמחה״ר(‪.‬‬
‫וצע״נ מפני מה לא כ ת ב שצריך להמיף‬ ‫ז ב ז ז ו ר א ג ר ו ל — )לשון מ ר א ה ‪ .‬וכ] ת ׳ ׳ א‬
‫ב א מ י ר ת ר צ ״ ך טר״טי ב א ה ״ ב ‪ ,‬ו כ מ ״ ש ב ש ו ״ ע‬ ‫ו ת ״ י ובחזוגא רבא( — ו ה גלוי טיניוה —‬
‫)תעג ס״נ( וסי׳ ש ל ״ ה ובן ה ו א ה מ נ ה נ ‪ .‬ואי;‬ ‫בעת מבת בבורות וגאולת ישראל‬ ‫בלילה‬
‫ל ו מ ר דנכלי־ ב מ ״ ש ב א ה י ר ה טט\ר ויכוה• —‬ ‫אכודרהם(‪.‬‬ ‫)שבה״ל‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪ooooooooo‬‬

‫ךם ואש ותמרות עשן‪:‬‬

‫דבר אחר בח־ דמקה שתים‪ .‬ובזרוע נטרה שתים‪ .‬ובמוךא נדול‬
‫שתים‪ .‬ו^אתות שתים‪ .‬ובמופתים ‪#‬תים‪:‬‬
‫אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים‪.‬‬
‫ואלי הן ‪5‬‬
‫באמירת עשר מכות‪ ,‬ישפוך עשר שפיכות מהכוס עצמו כנזכר לעיל )ויכוון בשפיכה גם כן כנ״ל(‪.‬‬
‫ומה שנשאר בכוס )נעשה סוד יין המשמח(‪ ,‬לכך לא ישפוך אלא יוסיף יין‪:‬‬

‫דם‪ .‬צפרדע‪ .‬בנים‪ .‬ערוב‪ .‬דבר‪ .‬שחין‪ .‬ברד‪ .‬ארבה‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V*|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪--‬״;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪f‬‬
‫חשך‪ .‬מבת בבורות‪:‬‬
‫רבי יהודה היה נותן בהם סמנים‪:‬‬
‫ךצ״ך‪ .‬ער׳ש‪ .‬באח״ב‪:‬‬
‫ךבי יוסי חילילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים‬
‫עשר מכות ועל הים לקויחמשים מכות‪ .‬במצרים מה הוא‬
‫אומר וייאמרו ח־ךטמים אל פךעה אצבע אלהים היא‪ .‬ועל הים‬
‫‪IQOOO‬‬

‫ובאוזזזת — לשון רכים‪ .‬ה״ז — טיזזינו‪.‬‬ ‫יטהר׳ מסיים עטור עופיבזרו‪ ,‬ו א ״ ת כנ״א‪ ,‬הי׳‬
‫ר״ י וזי׳ *\זז\ בהם ‪0‬־וזוים‪ .‬לדעת סדר‬ ‫או אומר יג טוג״בזוז )ובמ״ח אין התיבות‬
‫המכות‪ .‬כי בתהאים )עח‪ ,‬קה( לא נמנו בסדר‬ ‫עטור טיפיבווו וי״א כנ״ל(‪.‬‬
‫ואיז ליגיול באצבע 'לטופוך נ ״ א בבזגז זה‪ .‬ותאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬עא‬
‫טצזזו )פעייה שחהמ״צ פ״ו‪ .‬מ״ח‪ .‬סי' כ! בא להודיענו סדרם )שבה״א ואבודרהם‪.‬‬
‫ועיי״ש עוד טעמים״וראה מ נ ח ו ת — צו‪ ,‬א —‬ ‫האריז׳יא‪ .‬שאייה‪ .‬ש״פ(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר״י אומר שלא תטעה כו׳ (‪.‬‬ ‫זינו\\‪ .‬אדמו״ר בסידורו אין דרכו אבאי‬
‫דצ״ך טר״טו באוז״ב‪ .‬באמידת ת י ב ו ת‬ ‫מה שיכוון‪ ,‬ומה שביאר כאן‪ ,‬נ״א שהוכרח‬
‫בזה‪ ,‬מפני שארז״א )ברכות נא‪ ,‬ב( אין אאו ישפוך נ׳ שפיכות‪ ,‬ורק א ח ״ כ מוסיף יין‬
‫״‪,‬‬ ‫מברכי; ע^ כוס שא פורעניות ובכי פסח בכוס‪.‬‬
‫ב‪0‬י׳ קוא יעקב העתיק מכתהאריז״א‬ ‫מעובי; )הובא בח״י ם׳ תע״נ םקא״ז( כתב‬
‫י‬
‫סור ת י ב ו ת אאו" ראה בתוי״ט א ב ו ת )פ״ה‬ ‫דיש שופכין היין הנשאר ושוטפי; הכום‬
‫מ״ד׳ן״וםי׳ יעבץ״פי׳ התיבות ע״ר הדרוש‪.‬‬ ‫משום שנזכר שם המכות‪ .‬וראה בד׳י׳מ הובא‬
‫גיקוד ת י ב ו ת אאו שוה בבא הביסחאות‬ ‫בשו״ע רבינו )תע״נ ס״נ( אשד טז׳ השפיכות‬
‫הם כננד חרבו שא הקב״ה מאאך הממונה שראיתי‪ .‬ועדיין אא מצאתי טעם אניקוד זה‬
‫עא הנקמה )יעויין בזה מעבר יבק מ״ג פייט(״'' דוקא‪.‬‬
‫" הגלילי‪ ,‬ר׳ אריטזר‪ ,‬ר׳ טקיבא‬ ‫י‬ ‫ך‬
‫ולהוציא מכא הנ״א צריך אכוו! שהפורעניות‬
‫)מכילתא בשלח יד‪ ,‬לא(‪ .‬בהגדת הרמב״ם‬ ‫י י > י‬ ‫״‬ ‫י ‪,‬״ ‪, ,‬‬
‫‪M‬‬

‫ליתא‪ .‬אבל ישנם בסי׳ דע״ג‪ .‬רם״נ‪ ,‬מח״ו‪,‬‬ ‫״ ^ ' ? ‪ ' , ,‬״ י ־<‬ ‫״‪-‬‬
‫ה י א‬ ‫ה כ י ם‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה ש ב ו ר‬
‫"י ז״פ‪ ,‬סי׳ האריז״ל ו ב ו ‪/‬‬ ‫‪ .‬״?•*י " י י‬ ‫׳‬
‫ר׳ אברהם כנו שא הרמב״ם כותב‬ ‫המשמח )•עוייז שעה״כ(‬
‫זטיופך בוי עי״ בזז הביזה‪ .‬הפירוש‪.‬׳‬
‫)הועתק בם׳ מעשה רוקח( אשר הרמב״ם‬
‫שבתוכו‬ ‫ע״י כח הבינה‪ ,‬מהיין‬ ‫ושופך‪,‬‬
‫לא הביא הנ״א בנוסח ההנדה אפי שהוא‬
‫)שיחות כ״ק מו״ח אדמו״ר(‪.‬‬
‫בלתי מפורסם ככא המרינות ולא הכרחי‪,‬‬
‫אבא ״אמירת זה מנהננו ומנהנ קרמונינו‬ ‫ר״א ביר — ס ת ם מורה ל כ ה ״ פ ‪ :‬מכה‬
‫אבא מארי ז״ל והסורמין או וחכמי המערב״‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬כשהוסיף — וזזקה ‪ -‬ה׳׳ז — טיזזיה‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫מה הוא אומר ויךא ישראל את היד הןדולה אשר עשה יהוה‬
‫במצרים וייךאו העם את יהוד׳ ויאמינו ביהוה ובמשה ע^דו‪:‬‬
‫כמה לקו באצבע עשר מכות‪ .‬אמור מעתה נימצרים לקו עשר‬
‫״ מכות‪ .‬ועל הים לקו המשים מכות‪:‬‬
‫רבי אליעזר אומר מנין'שכל מכה ומכה שהביא‬
‫הקדוש ברוך הוא על המצרים כמצרים היתה‬
‫של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה‬
‫וזעם וצרה משלחת מלאכי חגים‪ :‬עברה אחת‪ .‬וזעם‬
‫זי‬ ‫‪:‬‬
‫שתים‪ .‬וצרה שלש‪ .‬משלחת מלאכי ךעים ארבע‪.‬‬
‫אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות‪ .‬ועל הים‬
‫לקו מאתים מכות‪:‬‬
‫רבי עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא‬
‫הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים היתה‬
‫של חמש מכות‪ .‬שןאמר ישלח בם לזדון אפו עברה‬
‫וזעםיוצרה משלחת מלאכי ךעים‪ .‬חרון אפו אחת‪.‬‬
‫עברה שתים‪ .‬וזעם שלש‪ .‬וצרה ארבע‪ .‬משלחת‬
‫מלאכי ךעיים חמש‪ .‬אמר מעתה במצרים לקו המשים‬
‫מכות‪ .‬ועל הים לקו דומשים ומאתים מכות‪:‬‬
‫‪aooof‬‬
‫)שטות יד‪ ,‬לא(‪.‬‬ ‫וידא יטוראל‬ ‫ז ׳ ה ב ז ה ‪ ,‬ר• ה ב ז ה ‪ ,‬ר ״ ו ה ב ו ז ז ‪ .‬א ב ל‬
‫״ » ו כ ל ו ז ב ה ״ ב ו י ה י ה ה טיל די צזכווז כ\•‬ ‫כולם היו מ ע ש ר ה המינים ה ר ם א ש ר ירדו‬
‫ה ׳ ה כ ו ה ‪ .‬ו י ״ ל ד א י ן ר י ה ״ נ ח ו ל ק ע ל י ה ם ‪ ,‬כמו‬ ‫ב מ צ ר י ם ‪ ,‬ו נ ח ל ק ו ל מ י נ י ם ר ב י ם על ה י ם )פיה״מ‬
‫ש א י ן ר ״ א ו ר ״ ע ח ו ל ק י ם ע ל י ו ‪ .‬ו מ צ י נ ו לשון ר ׳‬ ‫א ב ו ת פ ״ ה מ״ד(‪ .‬וא״כ אינו חולק על מ ״ ש‬
‫פ ל ו נ י א ו מ ר א ף ש א י ן מ ח ל ו ק ת בדבר וכמ״ש‬ ‫באדר״נ פל״נ )ולנוסחא א ח ת כ ״ ה נם במשנה‬
‫ב ת י ו ״ ט ) ב כ ו ר י ם פ ״ נ מ״ו("ו'עוד‪.‬‬ ‫א ב ו ת פ ״ ה ( ר ט ט ו ר מ כ ו ת ה ב י א ע ל המצרים‬
‫ב י ם )ז״פ(‪.‬‬
‫לכאורה תיבת‬ ‫טל ה ה צ ר י ה ״בהצריגז״‪.‬‬
‫בם׳ תפלה למשה מפרט החמשים מכות‪,‬‬
‫בהצריגז אינה בדוקא‪ ,‬שהרי גם מ כ ה שעל הים‬
‫ה י ת ה ש ל ד )או הי( מ כ ו ח ‪ ,‬ו כ מ ו ש מ ס י י ם ‪.‬‬ ‫ר׳ ור״ן מכות‪'".‬‬
‫ו א ו ל י נ כ ת ב ה מ פ נ י שהכתוב שעליו נשען מדבר‬ ‫אף‬ ‫ז י א ה ר ו ה ה ר ג ו ז ה י ם )שמות ח‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫ב מ כ ו ת שכמצרים‪ .‬ודוחק‪.‬‬ ‫ש נ א מ ר ב מ כ ת כ נ י ם ‪ ,‬א ב ל ‪ ,‬פ ש ו ט ו ש ל מקרא‬
‫הוא‪ ,‬ש מ ז ה נוכחו החרטומים‪ ,‬א ש ר בל הזוכות‬
‫טט(‪.‬‬ ‫יטולה ב ה ) ת ה ל י ם ע ח ‪,‬‬
‫א צ ב ע א ל ק י ם היא ) ז ״ פ ( ‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫כךן ‪ouucxiownoc‬‬

‫כמה מעלות טובות למקום עלינו‪:‬‬

‫ייני;‬ ‫אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בדם שפטים‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו עשה בהם ‪#‬פטים ולא יעשה באלהידט‬
‫‪,‬‬
‫דעו‪.‬‬ ‫אלו עשה באלהיהם ולא ההנ את בכוריהם‬
‫ךץנוג‬ ‫אלו ה ת את בכוריהם ולא נתקלנו י את ממונם‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו נתן לנו את ממונם'ולא יקרע לנו את ר\ם‬
‫יינו‪:‬‬ ‫אלי קרע לנו את הים ולא העביךנו ?תוכו בחרבה‬
‫והכיתי כל בכור וזה מסבב אשר ובכל אלסי‬ ‫בהה העלוה בוי מל אהוז בנוה‪ .‬ברמב״ם‬
‫מצרים אעשה שפטים‪ .‬ועד״! בכתוב השני‬ ‫ליתא אבל ישנם בכהנ״ל בפיםקא ריה״ג‪ ,‬ולא‬
‫אבל זט! עשית השפטים והריגת בכור בהמה"‬ ‫מצאתים‪ ,‬לע״ע‪ ,‬בשום מדרש אבל בז״פ‬
‫הי׳ קודם להריגת בכוריהם‪ — .‬וכן מובן‬ ‫משמע דזהו םיום מאמר רע״ס א ו מ ר ! " '‬
‫נם מהמכילתא )שטות יב‪ ,‬כט(‪ :‬וכל בכור‬ ‫אלו כוי׳ ריוו‪ .‬איו מפסיקין באמירת‬
‫בהמה שלא יאסרו יראתנו הביאה עלינו‬ ‫הארבעה עשר דינו‪.‬‬
‫את הפורענות‪ .‬וכ״מ גם ממרז״ל )סוכה‬ ‫ב מ ״ ח כ ת ב ‪ :‬רייוו מספרו יסוד וחמשה‬
‫כט‪ .‬א(‪ :‬חסה לוסה סימז רע לעכו״ם ‪,‬כו׳‬ ‫עשר דיינו כו׳ )וער״ו הוא בסי׳ הרש״ר(‪.‬‬
‫ואי! ל ו כל אומה ואומה שלוקה שאין‬ ‫— כנראה‪ ,‬מפני שהיו״ד דגושה‪ ,‬לכן חשוכה‬
‫אלסי' לוקה עמה שנאמר וככל אלקי מצרים‬ ‫לשנים‪ .‬והנה לפי נוםחא שלנו אינם אלא יד‬
‫‪0‬‬
‫אעשה שפטים )עיי״ש בחדא״ג( " וכ״ה‬ ‫וי״ל—בדוחק—שהבונה על המעלות—שבהם‬
‫בפירוש בזהר )ח״ב יח‪ ,‬א ושם‪ — .‬י בשמות‬ ‫דינו‪ .‬שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הנירסא‬
‫רבה פכ״א‪ ,‬ה מדובר ע״ד ‪\8‬ר האומה(‪.‬‬ ‫היא ‪ :‬אלו הכניסנו לא״י ולא ב נ ה לנו את‬
‫וכ! בנתינת הממון — הכוונה לםה‬ ‫ב י ת המקדש )היינו שילה וגוב ונבעו!( דינו‪.‬‬
‫ששאלו ממצרים כלי כס‪ *1‬וכלי זהב ובו׳‬ ‫אלו ב נ ה לנו א ת נ י ה מ ״ ק ולא ב נ ה לנו א ת‬
‫והוחלט זה לרשות כנ״י כשנודע שאי! הם‬ ‫ב י ת הבחירה )ביהמ״ק שבירושלים( דינו‪.‬‬
‫חוזרים לטצרים‪.‬‬ ‫וכ״ה גם בדפוס ראשון של ההגדה לפסח‬
‫ובט! ושנת — י״ל שהוא לדעת האוטר‬ ‫כ‬ ‫״‬ ‫ו א‬ ‫מ ת ו ך מחזור שונצינו — ה׳ רם״ן‪_ . .‬‬
‫באלוש ניתנה שכת )ירושלטי ביצה ם״ב‬ ‫— לפי נוסח זה — הם ט ו דינו‪ .‬ובשים לב‬
‫ה׳׳א‪ ,‬דברים רכה רפ״ג‪ .‬וראה מכילתא‬ ‫אשר בעהמ״ס מ ש נ ת חסידים חי באיטליא‬
‫לשמות טו‪ ,‬כה(‪ .‬או ע׳׳פ המפרשים )ריב״א‬ ‫מקום בעהמ״ס שבלי הלקט ודפומ‬
‫לשטות טז‪ ,‬א( דאו* שניתנה במרה שכח‬ ‫שונצינו •— קרוב לודאי‪ ,‬אשר נם הוא אחז‬
‫משה להזהירם עד שבאו לאלוש‪.‬‬ ‫בנוםחא שלהם ולכן כותב אשר טו דינו הם‪.‬‬
‫" י * י ר גו י י ו *ווו היה‪ .‬ואז לא היי‬ ‫א ב ל בסי' הרש״ר }ו״ע‪.‬‬
‫הקב״ה מצוום לשוב ולהגות על הים ו י ח כ ו ת‬ ‫אילו נוטה ‪.‬באלקיהמ ולא הרג אוז בבוריהה‪.‬‬
‫לפרעה‪ ,‬ולא הי׳ מחזק לב פרעה לרדוף‬ ‫סדר‬ ‫שאין זה ע*&‬ ‫צ׳׳ע‬ ‫לכאורה‬
‫אחריהם‪ ,‬כ׳ כ״ז נעשה בשביל נם דקרי״ם‬ ‫המאורעות‪ ,‬וכםש״נ והכיתי כל בכור גו׳‬
‫וכמש״נ בתחלח פרשת בשלח )וסרו קושיות‬ ‫ובבל אלקי מצרים אעשה שפטים )שמות‬
‫‪1AV‬‬ ‫המפרשים—‬ ‫יב‪ ,‬יכ( וה׳ הכה כל בבור גו׳ וכל( בכור‬
‫ולא הגובירוו ‪.‬כוזובו ״גוורבה״ _ ‪^ ,‬‬
‫א‬ ‫א‬
‫בהמה )שם יב‪ ,‬כט‪ .‬ובמכילתא וחנחומא‬
‫במעט מים או טיט דינו )ז״פ׳ אבודרהם‬ ‫דבהמה לקחה — שהיתה ע״ז שלהם(‪.‬‬
‫מהר״ל(‪ .‬וצ״ע דהי׳ צ״ל ‪.‬ביבשה — במסום‬ ‫וכן לאח״ז‪ :‬הרג את בכוריהם‪ ,‬נתן‬
‫בזזרבה‪ •.‬א( כלשון הכתוב‪ .‬ב( יבשה מורה‬ ‫לנו את מסוגם‪ ,‬סרע לנו את הים — ג״כ איגו‬
‫שיבשה לגמרי‪ ,‬משא״כ חרבה‪ .‬וכמש״נ‬ ‫על הסדר‪.‬‬
‫)בראשית ח‪ ,‬יג—יד( בראשון גו׳ חרבו פני‬ ‫וב! האכילנו את המן — באלוש —‬
‫האדמה ובחדש השני בבז׳ יום לחדש יבשה‬ ‫נתן לגו את השבת — במרה שלפני׳‪.‬‬
‫האר׳ו‪.‬‬ ‫וי׳׳ל אשר כתובים הנ׳׳ל פירושם‪:‬‬
 ‫כט‬ ‫הגדה של פפה ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו השביתו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו ?תוכו‬
‫אלו שקע יצרינו בתוכו ולא ספק צךכנו בטךבר אךבעים שנה ולנו‪:‬‬
‫אלו ספק צרכנו בטךבר אךבעים שנד׳ ולא האכילני את הטן חנו‪:‬‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו האכילנו את הפן ולא נתן לנו את השבת‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו נתן לנו את השבת ולא קךבנו לפני הר סיני‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו קךבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התוךה‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו נתן'לני את התודה ולא הכניסני לארץ ישראל‬
‫אלו הכניסנו ל א ח ישראל ולא מ ה לנו את ביית הבחיךה דינו‪:‬‬
‫על אחת כמה ובמה טובה כפולה ומכפלת למקום עלינו‪.‬‬
‫שהוציאנו ממצרים‪ .‬ןעשה בהם שפטים‪ .‬ועשה באלהיהם‪.‬‬
‫והדג את בכוריהם'‪ '.‬ונתן' לנו את ממונם‪ .‬וקךיעילט את הים‪.‬‬
‫והעביךט בתוכו בחרבה‪ .‬ושיקע צרינו בתוכו‪ .‬וספק צךבנו במךבר‬
‫ארבעים שנה‪ .‬והאכילט את המן‪ .‬ונתן לט את השבת‪ .‬וקךבט‬
‫לפני הר סיני‪ .‬ונתן לט את התוךה‪ .‬ןהבניסט לארץ ישראל‪.‬‬
‫ובנה לט את ביית הבחירה לכפר על כל עונותינו‪:‬‬
‫ד־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪- .‬‬ ‫ץ‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪v‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ךבן גמליאל היה אומר כל קלא אמר ‪rrcw‬‬

‫דברים אלו כפפה לא יצא די חובתו‪ .‬ואלו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־־‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫הן‪ :‬פסח‪ .‬מצה‪ .‬ומרור‪:‬‬

‫פסח שהיו אבותיט אוהלים בזמן שבית המקדש קים על שום‬
‫מה‪ .‬על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫— ו ו א נ ז ר לגיויו ה ל ל ו י‬ ‫רב\ גהליאל‬ ‫והיינו‬ ‫—‬ ‫בנודגר‬ ‫צרכוו‬ ‫ה‪59‬‬ ‫ולא‬
‫)משנה פ ס ח י ם קטז‪ ,‬א — ב ‪ .‬ולהרמב״ש נירסא‬ ‫וע״ד‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫אומות‬ ‫מתנרי‬ ‫צרכנו‬ ‫קונים‬
‫א ח ר ת ש ם ולב! נ ״ א לו נ ם בהגדה(‪.‬‬ ‫דינו‪.‬‬ ‫ב("—‬ ‫)עד‪,,‬‬ ‫יומא‬ ‫מרז״ל‬
‫טעמן‬ ‫פירש‬ ‫— שלא‬ ‫אהר‬ ‫כ ל טילא‬
‫)רשב״ם(‪.‬‬ ‫— שעל זה‬ ‫א ל ו ‪3‬רבוו ל‪3‬וי ה ר סיני‬
‫ל א י צ א ידי ה ו ב ה ו — ב ר א ו י ‪ ,‬א ב ל י צ א‬ ‫ת כבודו ואת‬ ‫נ א מ ר ‪ :‬הן ה ר א נ ו ד ׳ א ל ק י נ ו א‬
‫מ ן ה ה ו ר ה )ר״ן פ ס ח י ם ש ם ‪ .‬ו כ ״ מ ד ע ת ה ר י ״ ף‬ ‫מוסף ר״ה‪:‬‬ ‫גדלו ) ד ב ר י ם ה‪ ,‬כא(‪ .‬ו ב נ ו ס ח‬
‫רשב״א אבודרהם ועוד — שכתבו שבדיבור‬ ‫סיני — ולא‬ ‫א ת ה נגלית בענן כ ב ו ד ך על הר‬
‫בעלמא יוצא מ ״ ע ש ל סיפור יצי״מ‪ .‬ר א ה‬ ‫ו ת \ כו• דיוו‪.‬‬
‫לעיל פ י ס ס א ה צ ו ה ט ל י ו ו לנופר(‪.‬‬
‫ט ו ה י ו א ב ו ה י ו ו א ו כ ל י ם ב\י ט י א ו ו א ו כ ל י ה‬ ‫עוד י ״ ל ‪ :‬א ל ו ?רגג\ לפני ה״נז — והיו‬
‫כו‪ -‬כ ל זה א י נ ו ב מ ש נ ה ו ה ו א ה ו ס פ ה מ מ ס ד ר‬ ‫שומעים נ״ב עשרת הדברות — ולא ו ה \ לוו‬
‫ההגדה )וכבר ה ק ש ה ב ש מ ח ה ״ ר על ה ר ש ב ״ ץ‬ ‫א ת ה ה ו ר ה — א ח ״ כ ‪ ,‬היינו ה ל ו ח ו ת ו ה ת ו ר ה‬
‫ש כ ת ב אחרת(‪'".‬‬ ‫— ריוו‪.‬‬ ‫והמצוה‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם למוטי טעמים ומנהגים‬

‫שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי ?ני‬
‫ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתיט הציל ויקד העם‬
‫וישתחוו‪:‬‬
‫נוטל הפרוסה בידו ויאמר •‬

‫מצה זו שאנו אוכלים על שום מה‪ .‬על שום שלא הספיק‬

‫בצקת של אבותינו להחמיץ עד שעלה עליהם מלך‬
‫מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ו^אלם‪ .‬שןאמר ויאפו את‬
‫הבצק אשר הוציאו ממצרים ענות מצות כי לא חמץ כי גךשו‬
‫ממצרים ולא י?לי להתמהמה וגם צךה לא עשו להם‪:‬‬ ‫ז‬

‫נוטל המרור בידו ויאמר‪:‬‬

‫מרור זה שאנו או?לים על שום מה‪ .‬על שום שמךרו המצרים‬

‫את חיי אבותינו במצרים‪ .‬שנאמר וימררו את חייהם‬
‫בעבדה קשה ?חכ!ר ובלבנים ובכל לנבךה בשדה את כל עבדתם‬
‫אשר ‪ r q s‬בהם ?פרך‪:‬‬

‫לא היו נגאלים לעולם — ועםי״ז מובן ג״כ‬ ‫ו א ה ר ה ם ו כ ה )שמות יב‪ ,‬כז(‪.‬‬
‫מח שמדגיש במכילתא )שמות יב‪ ,‬מ א ( ‪:‬‬ ‫נוהל הפרוסה ‪1‬יר\ כוי ווגיל ההרור‬
‫שמכיון שהזמן הניע לא עכב! ה כ ת ו ב כהר\>‬ ‫גזירו‪ ,‬בפסחים קטז ‪,‬ב הל׳ להגביי‪ .‬אבל בסי׳‬
‫ניי\‪.‬‬ ‫רש״י ובמח״ו כתב ‪ :‬כשמגיע למצה זו־ מרור‬
‫זה הויה ידו עליהם )ואולי נ״א הי׳ להם‬
‫מל שונו שלא הנו‪9‬יק‪ .‬אף שנצטוו על‬
‫ומנהנ בית הרב לאחוז המצות‪,‬‬ ‫בש״ס(‪.‬‬
‫המצות קודם לזה )שמות יב( — הקב״ה‬
‫השני׳ והשלישית )ע״י המפה שעליהם(‬
‫ציום לעשות המצה לזכרו! הפלא שהוא עתיד‬
‫ולהוייז ידיו על המרור ץ ^ ו ך _‪ ..‬ע ‪•23‬‬
‫לעשות להם‪ .‬וכ! נצטוו ב פ ס ח — ע״ש ופסח‬ ‫ד‬

‫ד׳ כנ״ל — קודם מעשה הגס )ז׳׳פ‪ ,‬שבה״ל‬
‫אבודרהם‪ .‬לקו״ת םד״ה להבי! מ״ש בהגדה(‪.‬‬
‫נזל! וזלכי ההלכים‪ .‬מלכים — שלמטה‬
‫בעוה״ז‪ .‬מלכי המלכים — שרים העליונים‬
‫שבצבא המרום במ״ש )דניאל י‪ ,‬ינ( ושר‬
‫מלכות פרס‪ .‬והקב״ה נקרא מלך על מ ה ״ מ‬
‫)לקו״ת שם(‪.‬‬
‫נוגווז וזגוווז כי לא ההץ כי גורשו םםצרים‬
‫ולא יכלו לההםהםה‪ .‬שאלו יכלו להתמהמה‬
‫היו אופים חמץ כי פסח מצרים לא נהג אלא‬
‫לילה ויום )ר״ן‪ ,‬שבה״ל‪ ,‬לקו״ת שם(‪.‬‬
‫ויאפו אוז הב!ו‪) 5‬שמות יב‪ ,‬לט(‪.‬‬
‫וינזררו )שמות א‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫שונו השני‪.‬‬
‫‪1‬ז‪5‬וה וו כוי גול שום שלא הנזפיק כוי‪.‬‬
‫כמשנה ')שם( הוא בקיצור ‪ :‬על שום שנגאלו‬
‫ובעל ההנדה מפרש‬ ‫אבווזיוו הםצרים‪,‬‬
‫ומבאר ‪ :‬על שום שננאלו ועל א \ פ \ הנאולה‪,‬‬
‫ש ה י ת ה במהירות כל כך עד שלא הספיק כוי‬
‫‪ - -‬א ש ר ר ק בזה יובן מה שגאולת א ב ו ת י נ ו‬
‫מחייבת לאכול מצות‪.‬‬
‫וי״ל אשר ב׳ הדברים — עצם הנאולה‬
‫ואופנה — א ח ר הם ע״פ מ״ש בספרים )סי׳‬
‫הרש״ר וקוי״י כאן‪ .‬צרור המור — ה ו ב א‬
‫שמחה״ר‬ ‫בשל׳׳ה פיםקא עבדים היינו ‪-‬‬
‫שם( שאם היו שוהים ישראל עוד רנע במצרים‬
 ‫לא‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫בכל דור ודור חיב אדם לךאות את עצמו כאלו הוא ןצא‬
‫ממצחם‪ .‬שנאמר והגךת לעןל ביום ההוא לאמיר בעבור‬
‫זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים‪ :‬לא את אבותינו בלבד גאל‬
‫הקדוש בר^י הוא ממצרים אלא אף אותנו גאל עמהם‪ .‬שנאמר‬
‫ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ א‪#‬ר‬
‫נשבע לאבותיט‪:‬‬
‫יכסה את הפת‪ ,‬ויגביה את הכוס ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו‪:‬‬

‫לפיכך אנחנו חיכים להודות להלל לשבח לפאר‬

‫לרומם להדר לברך לעלה ולקלס‪ .‬למי‬
‫שעשה לאבותינו ולנו את בל הנסים האלו‪ .‬הוציאנו‬
‫מעבדות לחרות‪ .‬מיגון לשמחה‪ ,‬ומאבל ליום טוב‪.‬‬
‫ומאפלה לאור גדול‪ .‬ומשעבוד לגאלה‪ .‬ונאמר לפניו‬
‫הללדה‪:‬‬
‫»‬ ‫‪oooJ‬‬
‫מנהנ בית הרב )להרוה מ״ש בהגהות‬ ‫בכל ר\ר ודור‪ — .‬ובכל דור ודור —‬
‫‪6‬‬
‫ארמו״ר נ״ע שבסי' תורה אור ע׳ רלנ( '‬ ‫בכל יום ויום ובאילו הווא יצא היונז ממצרים‬
‫להגבי׳ הכום ואוחזו עד שמסיים וואוזר לפניו‬ ‫‪164‬‬
‫)תניא ר״פ מז‪ .‬עיי״ש(‪.‬‬
‫הללוי• — הובא מגהנ זה בהגמ״יי —‬
‫והגךה לבנך ביוה ההוא וגוי עשה ך׳‬
‫ומעמידו על השולחן וחוזר ומגבי׳ לברכת‬
‫״ליי )שמות יג‪ ,‬ח( — הרי שצ״ל לי אף ביוה‬
‫אשר גאלנו )וכ׳׳כ בערוך השולחן(‪.‬‬
‫ההוא‪ ,‬היינו נם כמה דורות אחרי יצי״מ‬
‫י כ ה ה א ו ז ה פ ר ו — שלא יראה בשתו •—‬ ‫)מהרש״א פסחים שם(‪.‬‬
‫ו ־ נ ב י ׳ א \ ז ה כ ו ה — כ י אין אומרים שירה אלא‬ ‫לא א ה אבוהיוו‪ .‬הוספת מסדר ההגדה‪,‬‬
‫על היין )ראה לעיל פיסקא צריך להגבי׳‪.(,‬‬ ‫וכפל הדבר כדי לחזקו‪ .‬ובמשנה אינו‪.‬‬
‫ואותנו הוציא )דברים ז‪ ,‬כג(‪ .‬בפסחים‬
‫לפיכך — שהוציא א ו ה ו ו ונאלנו —‬ ‫)קטז‪ ,‬ב ( ‪ :‬יצריך שיאמר ואותגו הוציא גוי‪.‬‬
‫א ו ה ו ו הייביה להודוה כו׳ — ט' שבחים‬ ‫גאלנו‪) .‬טור‬ ‫ויגבי׳ בוי‬ ‫יכהה כו•‬
‫)כ״ה לנירםתנו במשנה שבבבלי‪ .‬מח״ו‪.‬‬ ‫ושו״ע(‪ .‬וצ״ע דחי׳ לו לומר — כלשון הגמ״יי‬
‫מהר״ל‪ .‬מ ט ״ מ בשם הרוקח‪ .‬תויו״ט פ ס ח י ם‬ ‫— ער שיברך בפה״ג ושותה‪ .‬ואולי הטעם‬
‫שם‪ ,‬סי׳ הרש׳׳ר( — לפניו הללו״ — שבח‬ ‫מפגי שלברכת בפה״ג אין צריך אלא א ה י ו ה‬
‫עשירי‪ ,‬כנגד עשר לשונות של שבח שאמר‬ ‫הכום‪ ,‬ולא הגבהה‪.‬‬
‫דוד בתהלים וגדול בכולם הללוי׳ שכולל שס‬ ‫יכהה א ה הפוז כוי‪ .‬בסי׳ תורה אור )דף‬
‫ושבח ב ב ת א ח ת )פסחים קיז‪ ,‬א‪ .‬מח״ו(‪.‬‬ ‫קפ״ח ע״ב( העתיק הגהת הצ״צ על ז ה ‪:‬‬
‫ויאחזנו בידו ער שיחתום גאל ישראל‪.‬‬
‫וואהר לפניו הללוי• )כ״ה במשגה‪.‬‬ ‫והטעם מבואר בטור״בשם המדרש‪ — .‬מזה‬
‫רי׳׳ף‪ .‬רמב״ם‪ .‬שבה״ל‪ .‬אבודרהם — דעת‬ ‫מוכח אשר ה ת י ב ו ת ואוהוו כוי גאלנו לא היו‬
‫עצמו‪ .‬מהר״ל‪ .‬סי׳ יעבץ(‪.‬‬ ‫בסידורו‪ .‬וכ! אינם בסי' קול יעקב‪ ,‬של״ה‪,‬‬
‫יעבץ‪.‬‬
 ‫הנדה של פסח ‪ -‬עט למוטי טעמים ומנהגים‬ ‫לב‬

‫ייהללרה הללו עבד יהוה הללו את שם יהוה‪ :‬בי־הי‬

‫שם יהוד! מברך מעתה ועד עולם‪ :‬גממזךח‬
‫שמש עד מבואו מהלל שם יהוה‪ :‬יךם על בל גויסו‬
‫יהוה על ה^מים כבודו‪ :‬י‪.‬סי ביהוד‪ ,‬אלהינו המגכיהי‬
‫לשבת‪ :‬יהמשפילי לדאות ב^מים ובאךץ‪ :‬׳מקימי‬
‫מעפר דל מאשפת ירים אביון‪ :‬״להושיבי עם נדיבים‬
‫עם נדבי עמו‪ :‬מושיבי עקרת הבית אם הבנים‬ ‫ט‬

‫שמחה הללויה‪:‬‬
‫«?צאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז‪:‬‬
‫היתה יהוךה לקךשו ישראל ממשלותיו‪:‬‬ ‫ב‬

‫גהים ראה דנב הירדן יסב לאחור‪ :‬יההרים רקדו‬

‫באילים ‪$‬בעות בבני צאן‪ :‬י‪.‬מה לך הים בי תנוס‬
‫הירדן תסב לאחור‪ :‬יההדים תרקדו באילים ןבעות‬
‫בבני צאן‪: :‬מל‪$‬ני אדן חולי ארץ מלפני אלוה יעקב‪:‬‬
‫״החפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים‪:‬‬
‫ברוך אתה יהוד! אלז־־דנו מלך העולם אשר!אלנו וגאל‬
‫ה ג א ו ל ה ו א כ י ל ת ה מ צ ה שבל ז ה ז כ ר א י צ י ״ מ ‪.‬‬ ‫תינו )תהלים‬ ‫תללוי׳ תלל\ — לנזטינו‬
‫והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיר לבוא‬ ‫שאמרו ישראל‬ ‫קיג—קיר(‪ — .‬יאמר הלל כ ש ם‬
‫)פסחים שם( ב א י ם א ח ר י הסעודה‪ ,‬כי ה ם‬ ‫פ ס ח י ם קיז‪ ,‬א‬ ‫כשיצאו ממצרים כמרז׳׳ל —‬
‫עני ן ב פ ״ ע )ז״פ(‪.‬‬ ‫— ב י ת הלל‬ ‫)מחייו(‪ .‬ע ד היכן ה ו א א ו מ ר‬
‫ב ר ו ג בוי אטיר גאלור ) מ ש נ ה פ ס ח י ם‬ ‫מים )פסחים‬ ‫עד חלמיש למעינו‬ ‫אומרים‬
‫קטז‪ ,‬ב כ ר ע ת רע״ק ו כ ג י ר ס ת הרי״וי ה ר א ״ ש‬ ‫ב(‪.‬‬ ‫קטז‪,‬‬
‫— ב ר כ ה זו ה י א‬ ‫וכוי‪ .‬ר א ה ב ד ״ ם שם(‬ ‫אין מ ב ר כ י ! ע ל ה ל ל זה‪ .‬ר׳ צ מ ח גאון‬
‫ב מ ק ו ם ב ר כ ת ש ע ש ה נ ס י ם )רש>'י ב ס ׳ ה א ו ר ה ‪.‬‬ ‫זצ״ל פי׳ לפי שמפסיקי! ב ו בסעודה ורה״ג‬
‫א ב ו ד ר ה ם ו ר א ה ל ע י ל ם י ם ק א טי\זוזיי‪.0‬‬ ‫זצ׳׳ל פ י ׳ ש א י נ ו א ל א כ ק ו ר א ב ת ו ר ה )או׳׳ז‬
‫ח ״ א ר ״ ס מג(‪.‬‬
‫— כנ״ל אשר אלו לא הוציא‬ ‫גאלוו‬
‫אנו‬ ‫הרי‬ ‫ממצרים‬ ‫אבותינו‬ ‫את‬ ‫הקב״ה‬ ‫ובלילה זה קורי! א ו ח ו אפילו מיושב‪,‬‬
‫מ ש ו ע ב ד י ם ה י י נ ו ‪ .‬ו א ״ ב א נ ו נזרגיטוינז ה ג א ו ל ה ‪.‬‬ ‫א ע ״ פ ש מ צ ו ת ק ר י א ת הלל מעומד‪ ,‬לפי ש כ ל‬
‫ולכן מ ק ד י ם גאלוו לגאל א ת א ב ו ת י נ ו שזה‬ ‫הוא ד ר ך חירות )שו״ע‬ ‫לילה זה‬ ‫מעשה‬
‫אינו אלא מ ה שאבותינו ספרו לנו‪ .‬משא׳׳כ‬ ‫אדה׳׳ז סתע׳׳ג ם׳ מז—מח(‪.‬‬
‫בפיםקא לפיכר א ו מ ר ‪ :‬שעשה לאבווזיוו —‬ ‫המדברים‬ ‫ובצאת‬ ‫הללוי׳‬ ‫הפרקים‬
‫ו א ח ״ כ — ו ל נ ו א ו ז הולוינז — כ י ה א ב ו ת ר א ו‬ ‫א(‪,‬‬ ‫ו מ ״ ת )פסחים קיח‪,‬‬ ‫קרי׳׳ם‬ ‫ביצי״מ‬
‫וקרובים אל הנסים )חתם סופר(‪.‬‬ ‫לשעבר‪ ,‬םפסיקין בהם ותקנו אחריהם ב ר כ ת‬
 ‫‪xxxxxxxxo‬‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪^rmrrrmn‬‬

‫את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאבל־בו‬

‫מצה ומהר‪ .‬כן יהוד! אמדנו ואחד אבותינו!גיענו‬
‫למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום‬
‫שמחים כבנין עירך וששים בעבוךתך ונאכל שם מן‬
‫הזבחים ומן הפסחים) צאי ת מן הפסחים ‪ p‬הזבחים( א‪#‬ר‬ ‫ש ב‬ ‫במו‬

‫‪.‬יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונוךה לך שיר חדש‬

‫על גאלתנו ועל פ ח ת נ‪$‬שנו‪ :‬בתך אתה יהוד! גאל‬
‫ישראל‪:‬‬
‫ומברך ושותה בהסיבה‪:‬‬
‫ברוך אתה יהיוה אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן‪:‬‬
‫רחצה‬
‫ואחר כך נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים‪:‬‬

‫מוציא ויקה המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות‪ ,‬ויאחזם בידו ויברך‪:‬‬
‫ברוך אתה יהיוה אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן ה א ^‬
‫נ פ ט ר ב ב ר כ ת השני‪ .‬א ב ל לענין ב ר כ ה א ח ר ו נ ה‬ ‫להוזורים — ר ״ ה ויוהכ״פ — ולרגליה‬
‫— אפילו ה י ס ח ה ד ע ת א י ן טזקיה ל ב ר כ ה זו‬ ‫— פ ס ח ש ב ו ע ו ת וסוכות )שבה״ל‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬
‫ו ש ת י ‪ /‬ויכול‬ ‫האכילה‬ ‫נזיד א ח ד‬ ‫שתהיי‬
‫)הבאה קודם‬ ‫ת \ הזבזזיגז — חגיגה‬
‫להמתין ער שיהא נמלך לאכול א ו לשתות‬
‫הפסח כדי שיהא נאכל על השובע‪ .‬פסחים‬
‫א ח ר י ה ם ו י פ ט ו ר ג ם א ת ז ו )שו׳׳ע‬ ‫ויברך‬
‫ע‪ ,‬א ( ו א ח ״ כ — ו ת ו ת מ ז ת י ת ‪.‬‬
‫א ד ה ״ ז ס ו ״ ס ת ע ״ ד וש״ג(‪.‬‬
‫ב ת ז צ א י ט ב ת — )שאין החגיגה ב א ה‬
‫רחגה‬ ‫בערב פ ס ח ש ח ל להיות בשבת‪ .‬פסחים סט‪,‬‬
‫ב( נ א כ ל ש ם — ת \ ה מ ז ת י ת ו ת \ וזובוזימ —‬
‫ר ו ז צ ה ‪ .‬ו א ת ר כך‪ .‬צ ״ ע מ פ נ י מ ה ל פ ע מ י ם‬
‫התגיגה ש ת ב ו א ל ת ת ר ת ו )שו״ע א ד ה ״ ז ח ע ״ נ‬
‫מוסיף ה ת י ב ו ת ואת״כ‪ ,‬ולפעמים לא‪.‬‬
‫סמ״ט(‪.‬‬
‫מוציא כמנה‬ ‫ק י ר ת ז ב ת ך ‪ .‬לשון ה כ ת ו ב )ויסרא א‪,‬‬
‫מוציא ואח״כ מצה‪ ,‬כי חדיר ושאינו‬ ‫טו(‪ .‬ו צ ״ ע מ ה ש ש י ג ה כ א ן ד ו ק א ל ה ב י א ל׳‬
‫ת ד י ר ת ד י ר ס ו ד ם ) ר א ה ב ר כ ו ת נ ״ א ‪ ,‬ב("‬ ‫ז ה ‪ .‬ו ב ס י ׳ יעניז פ י ' עייר ה ס ו ד ״ י ו ר א ה ז ח ״ א‬
‫דאפיס‬ ‫לסב״ה‬ ‫דםילתא לברוכי‬ ‫ואורחא‬ ‫‪8‬‬
‫) ר כ ח ‪ ,‬ב(‪' .‬י‬
‫*חטא מן ארעא והדר לברוכי על מצה‬
‫)מכילתא‪.‬‬ ‫זכר‬ ‫לשון‬ ‫—‬ ‫תר»ו‬ ‫שיר‬
‫ר ם ת ע נ י ד ט י נ ה מ צ ו ה )סי׳ רע״ג(‪.‬‬
‫ב(‪.‬‬ ‫פסחים קמז‪,‬‬ ‫ונאמר‬ ‫בתור״ה‬ ‫הובאה‬
‫ו א י ! ב ע ר כ י ן ש ה ח י י נ ו ‪ 90‬מ צ ו ת מ צ ה ‪,‬‬
‫כ י ד י לו ב ב ר כ ת ו והגיענו הליאח ה ז ה לאכול‬ ‫זנולזל ה כ ו נ ו ב י ד ו ‪ .‬ת י ב ו ת א ל ו ה ם ט ה ״ ד‬
‫נ ו מ צ ה וטרור‪ .‬א י נמי נ ב ר א ס ר ו בקידוש‬ ‫) ש ע ה ״ כ ( ‪] .‬בדפוס זה נתקו(‪.‬‬
‫וטעם השני‬ ‫ברכ״י םתע״נ(‪.‬‬ ‫)אבודרהט‪.‬‬ ‫ותברך‪ .‬מברכי! על כל כ ו ס וכוס מארבע‬
‫צע״נ‪ ,‬ד א ״ כ צריך הי׳ ל מ ו ן בשהחיינו דסדוש‬ ‫הכוסות ברבה ראשונה‪ — ,‬א ב ל אין סברכין‬
‫גם על מצה‪ ,‬וע״ר שהחיינו דסריאת מגלה‬ ‫ב ר כ ה א ח ר ו נ ה כ׳׳א א ח ר י האחרון )רב שרירא‬
‫ש צ ר י ך לכוו! ע ל מ ש ל ו ח מ נ ו ת והסעודה‪,‬‬ ‫ו ר ב ה א י גאון(‪ .‬ו ה ס ע ם ‪ :‬כ ל א ח ד ס א ר ב ע‬
‫וכמש׳׳כ השל״ה ומנ״א ר ״ ס תרצ״ב‪.‬‬ ‫ה כ ו ס ו ח ח ש ו ב ם צ ו ה ודרד ח ר ו ת ב ס ״ ע ואין‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬ע פ ילקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪ nmuu‬ן‬ ‫לד‬
‫ולא יבצע מהן‪ ,‬אלא יניח המצה השלישית להשמט מידו‪ .‬ויברך על הפרוסה עם העליונה‬ ‫מצה‬
‫טרם ישברם‪ ,‬ברכה זו‪ .‬ויכוין לפטור ג• כן אכילת הכריכה שממצה השלישית‪ ,‬וגם אכילת‬
‫האפיקומן יפטור בברכה זי ז‬

‫אתר‪ ,‬יהוד‪ ,‬אלהינו מלך העולם אשר קרענו במצותיו‬ ‫ברוך‬

‫‪80000‬‬ ‫מונו על אכילת מצה‪:‬‬ ‫י‬
‫י ך ׳זיזי•׳‬
‫מהפכים לרוחניות )שיחות חה״פ ת ש ״ ב ( ‪.‬‬ ‫ה צ ה ‪ .‬גם בזמה׳יז דאורייתא )פסחים‬
‫)וראה ז ח ״ ב ספג‪ ,‬ב ‪ .‬ז ח ״ ב מא‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת צו‬ ‫קך‪ ,‬א(‪ .‬הן אנשים הן נשים )שם מנ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ינ‪ ,‬ד(‪'.‬״‬ ‫וחידש הכתוב בליל• פ ס ח ‪ ,‬אף שגם בשאר‬
‫הפרומה בי\ טוהי הטוליהוה‪ .‬כי‪ ,‬כ מ ו‬ ‫יו״ט חייב לאכול פת‪ ,‬שאינו יוצא במצה‬
‫בכל יו״ט‪ ,‬חייב לבצוע על אחם משנה )שו״ע‬ ‫עשירה )ר״ן פ׳ הישן(‪ .‬וי״א שחיוב פת‬
‫או״ח סתהכ״ט( ודרז״ל שבפסח‪ ,‬הומי\>‬ ‫ביו״ט אינו אלא מדברי סופרים — )שו״ע‬
‫עליהן עוד מצה פרוסה משום לחם עוני‬ ‫דבינו סתקכ״ט ס ״ ה ״ י וראה רמכ״ם הל׳‬
‫י‪7‬י‬

‫)רא׳׳ש‪ .‬מרדכי‪ .‬שו״ע ארה״ז תע״ה ס״נ(‪.‬‬ ‫יו״ט פ״ו הט׳׳ו‪ — .‬וצע״ק ממ״ש רבינו‬
‫‪7‬‬

‫ויאהוס גירו ד ר ו ך ‪ ,‬כי כל דבר שמברך‬
‫כשהוא‬ ‫לאחזו בימינו‬ ‫עליו לאכלו צריך‬
‫ראה שם במיו׳׳ט* — משום שמחה‪ .‬אבל‬
‫מברך )שו״ע ם־׳ רו ס״ד(‪ ,‬וכאן י״א ר ב ר כ ת‬
‫אין שמחה בליל יו״ט הראשון ה ה ״ ה —‬
‫המוציא היא על השלמה וכרבת על אכילת‬
‫שאג״א סי׳ סח באריכות _ וא״כ נם לדבריו‬
‫מצה על הפרוסה )רש״י‪ ,‬רשב׳׳ם‪ ,‬ר״י ורא״ש‬
‫בפסחים קטז‪ ,‬א‪ .‬וכן עיקר(‪ ,‬וי״א להיפך‬
‫)םמ״נ‪ .‬ראבן‪ .‬תום׳ ושאר נאונים כמ״ש‬
‫בהנמ״יי סוף הל׳ חו״מ(‪ ,‬ולצאת ידי שניהם‬
‫אוחז שתיחם כידו )שו״ע רבנו פתע" ה ם״ה‪.‬‬
‫ידי‬
‫וראה בפמ״נ מש״ז םק״ב(‪.‬‬
‫ילא י ב צ ע הה\‪ .‬כדי שתהא ברכה על‬
‫השלימה‪.‬‬
‫׳ ו י ה ה ה צ ה הגי להטיהגו וזירו ויברך‬
‫)מהרי״ל(‪ .‬אף שמכוון לפטור בברכה זו נם‬
‫אכילת מצה הנ'‪ ,‬וכמו שמסיים‪ .‬וי״ל — כרי‬
‫להראות שבכ״ז עיקר שייכות ברכה זו היא‬
‫למצה א׳ ובי‪ ,‬ואפילו לרעת הלל וכנ״ל פיםקא‬
‫נ־ורך‪ .‬ויותר נ״ל שהוא כדי שלא יטעה ויבצע‬
‫שמצניע‬ ‫שמצינו‬ ‫הנ'‪ ,‬וכמו‬ ‫גם ממצה‬
‫האפיקומן מפני טעם זה )ראה לעיל פיםקא‬
‫הלס הגדול(‪.‬‬
‫ניכויו לפגוור ג״ כ אכילה הכריכה‪ .‬ולכן‬
‫מהרין בינתיים משיחה שלא מעין הסעודה )ר׳‬
‫יחיאל אחי בעה״ט‪ .‬אבן הירחי(‪.‬‬
‫לפוזור רו׳ אכילה ה א פ י ‪ 5‬ו ה \ — )של״ה(‬
‫— וחומרא יתירה הוא )שו״ע רבינו םתע״ה‬
‫סי׳ יח(‪ .‬ולכן בזה אין נזהרין בהפסק שיחה‬
‫— מנהני בית הרב‪.‬‬
‫״»ל״ אכילה הצה כוי הרור — ולא‬
‫לאכול מצה כו׳ מרור )פרדס לדש״י‪ .‬די״צ‬
‫ניאות בשם רע״ג‪ .‬ר מ ב ״ ם וכוי( מפגי שמוציא‬
‫נם אחרים השומעים )הה״מ הל׳ חו״מ פ ״ ח‬
‫הי״ב‪ .‬וראה מנדול עוז פי״א מהלי ברבוח‬
‫‪,78‬‬
‫הט״ו(‪.‬‬
‫בסי׳ רמ״ב ס״א במוםנר! יודעת ר״י‪ ,‬ברא"ש‬
‫ברכות שם םכ״גי״משמע שהוא מה״ת —‬
‫‪7‬‬
‫לא הוי אז אלא מד״ם‪ .‬מלבר ליל א׳‬
‫דחה״ם( — לבר ליל א׳ דחה״ס דילפינ!‬
‫ממצה דחה״פ‪) .‬ומ״ש בשו״ת רעק״א ס״א‬
‫רק ליל פסח‪ ,‬ושם בהשמטות כ׳ בפשיטות‬
‫דאין פת שייך לשמחה — צע״ק( ואכמ״ל‪.‬‬
‫מצה‪ .‬א מ ק ו ב ל ׳ ר י ק ע ר ו ו א ר ט ‪:‬‬
‫מ צ ה ש מ ו ר ה ווערט גערופען בשני ש מ ו ת‬
‫ופנימיים‪ :‬מיכלא ד מ ה י מ נ ו ת א און‬ ‫עצמיים‬
‫מיכלא דאסוותא‪ ,‬ע ם ניט ‪ 8‬חיזוק אין דעת‪.‬‬
‫דאס א י ז ד ע ר ‪ 6‬נ י מ י נ ק ו ד י ע צ מ י ו ו א ר ט‬
‫וואט מורנו הרב המגיד ממעזריטש האט‬
‫מ ק ב ל געווען מ מ ו ר ו ה ק ד ו ש מ ו ר נ ו ה ב ע ש ״ ט‬
‫מ ו ר ו ה ב ע ל ח ״ י ו מ ס ר ו ל ה ו ד כ׳׳ק‬ ‫בשם‬
‫ת ל מ י ד ו ה מ ק ב ל פ נ י מ י ר ב נ ו הזקן ו ב א ב י ח ו ד‬
‫וביאור מרבי לרבי‪.‬‬
‫כ ל א ח ד ו א ח ד מ ה ו ד כ׳׳ק א ב ו ת י נ ו ר ב ו ת י נ ו‬
‫הק׳ זי״ע בדורו חזר מ ס ר וביאר א ת ה״נסודה‬
‫ו ו א ר ט ״ ה א מ ו ר ) ש י ח ת י׳׳א ניסן ת ש ״ ט ‪ ,‬ב ס י‬
‫ה מ א מ ר י ם ה׳חש׳׳ט(‪.‬‬
‫אדמו״ר הזקן א מ ר ‪ :‬מיכלא‬ ‫מצה‪.‬‬
‫ךטהימנוחא—לילה הראשון‪ .‬מיכלא דאסותא‬
‫— לילה השני‪ .‬והסביר אדטו״ר האמצעי‬
‫כ ש ה ח פ ו א ה מ ב י א ה לאמונה‪ ,‬הרי‬ ‫החילוק‪:‬‬
‫הי׳ חולה א ל א ש א ח ״ כ נתרפא ומודה לה׳‬
‫על ר פ ו א ת ו ; ה ר פ ו א ה ה ב א ה ע ״ י ה א מ ו ג ה‬
‫— היינו ש מ ל כ ת ח י ל ה א י נ ו ב א לידי חולי‪.‬‬
‫ו ה ו ס י ף ‪ :‬כן ה ו א ב ג ש מ י ו ת וברוחניות‪ ,‬כי‬
‫בבג״י הגשמיות איגה גפרדת מן הרוחניות‪,‬‬
‫והגשמיות‬ ‫בהגשמיות‬ ‫גמשך‬ ‫מהרוחגיות‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי מעמים ומנהגים‬

‫ואחר כך יבצע כזית מכל אחד משתיהן‪ ,‬ויאכלם ביחד ובהסיבה‪:‬‬

‫ואחר כך יקח כזית מרור‪ ,‬ויטבל בחרוסת‪ ,‬וינער החרוסת מעליו כדי שלא יתבטל טעם‬ ‫מרור‬
‫המרירות‪ ,‬ויברך ברכה זו‪:‬‬

‫אתה יהוד‪ .‬אלהינו מלך העולם אשר קךשנו במצותיו‬ ‫ברוך‬

‫וצמו על אכילת מרור‪ :‬י י‬
‫ויאכלנו בלי הסיבה‬
‫ואחר כך יקח מצה הגי וחורת עמה כשיעור כזית‪ ,‬ויטבול בחרוסת ויכרכם ביחד ויאמר זה‬ ‫כורך‬
‫‪GQQQK‬‬

‫חייב עלי׳ ברה״ו‪ .‬והא ראי! מברכי! על‬ ‫ואה״ כ יבצוז כזיה ם ב ״ א — כיון‬
‫מצותה הוא מפני שהיא טפלה למרור וגפטרת‬ ‫שאכילת מצה צ״ל בכזית‪ ,‬וי״א שזהו ממצה‬
‫בברכתה )אבודרהם( — ועל כרחך כונתו‬ ‫הא׳ וי״א שזהו ממצה הבי‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫עיםצוהה טפלה למצות מרור‪ .‬ויש לבאר‬ ‫ויאכלם‪ .‬ואינו טובל במלח מפני חיבוב‬
‫עפמ״ש מהר״ל‪ ,‬וז״ל‪ :‬חרוסת מצוה‪ ,‬מפני‬ ‫מצוה שלא יהא תערובות טעם אחר כלל‬
‫שלא נזכר במרור ר? שמררו א ת חייהם‬ ‫)מהרי״ל‪ .‬שו״ע רבינו םתע״ה ם״י( — וכן‬
‫בעבורה קשה‪ ,‬ויש מרירות לארם בעבודה‬ ‫הוא מנהנ בית הרב )וצ״ע שהרי כתב השלייה‬
‫קשה‪ ,‬אבל אינו מרירות נמור‪ .‬לכן עושי! זכר‬ ‫שע״פ כתהאריז״ל יטבול במלח‪ .‬ולהעיר‬
‫לטיט ואין דבר יותר קשה מן מלאכת הטיט‬ ‫מלקו״ת ביאור לד״ה ולא תשבית ס״ח(‪'.‬״‬
‫שכן אמרז״ל שמ״ר )פ״א‪ ,‬כז(‪.‬‬ ‫דהיינו שיכניסם לפיו בב״א‪.‬‬ ‫ביהר‪.‬‬
‫ברוך *וזוז כו׳ נזרור‪ .‬ל׳ הכתוב נורורינו‬ ‫והטעם שלא יהא הפסק בין הברכה דאכילת‬
‫)וראה פסחים לט׳ א("וכ! !הוא ב נ ו ט ח הברכה‬ ‫מצה לאכילת כזית השייך לה שהוא ממצה‬
‫אשר ברמב״ם )הל׳ חומ׳״צ פ י ח היו‪ ,‬ה״ב‪.‬‬ ‫הא׳ או ממצה הב׳ כנ״ל )טושו״ע שם(‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫וראה ג״כ ירושלמי פ ס ח י ם ט‪ ,‬ג‪ ".‬יויד‪ ,‬ה!‬ ‫מרור‬
‫— אבל בל׳ יחיד ברסב״ם שם ה״ר‪ ,‬ה״ח‪,‬‬
‫הי״ב‪ .‬ועיינ׳יכ השינוים ב נ ו ס ח ההגדה שלו ‪:‬‬ ‫הרור‪ .‬בזמה״ז שאין פסח אינו אלא‬
‫הלילה הזה מרור כו׳ מרורים אלו שאנו‬ ‫מדרבנן )פסחים קר‪ ,‬א(‪ .‬ונם נשים חייבות‬
‫אוכלים‪ .‬וצ״ע(‪.‬‬ ‫בזה כשאר מצות שבליל־ זה )שו״ע רבינו‬
‫םתע׳׳ב םכ״ה(‪,‬‬
‫כורד‬
‫זיםבול — ואחר כך — ויברך‪ .‬כרי‬
‫כורך )פסחים קטו‪,‬א(‪ .‬לדעת הלל הזקן‪:‬‬ ‫לתכוף הברכה לעשיית המצוה כנ״ל פיםקא‬
‫בזמן שיש פסח אינו יוצא אלא א ״ כ כורך פ ס ח‬ ‫ויםבזל‪.‬‬
‫מצה ומרור ואוכלן ביחד‪ .‬בזמ! שאין פסח‬
‫וינובול בהרוםה‪ .‬וקודם הטבילה מרכך‬
‫אינו יוצא ירי חובת מצה — שהוא מן התורה‬
‫החרוסת ביין שבתוך כלי )שו״ע רבינו םתע״ג‬
‫— אלא אם אוכלה בם״נו‪ .‬ואינו יוצא ידי‬ ‫סל״ב—ד(‪ .‬ואין משקע כל הכזית בחרוסת‪,‬‬
‫חובת מרור — שתקנוהו חכמים וכד לםןרטו‬ ‫לפי שעתה אין מצוי קפא )מין תולעת(‬
‫‪ -‬״ א א ״ כ כורכו עם מצה ואוכלן ביחד )במו‬ ‫במרור כמו בימי הש״ם‪ ,‬ואין מטבילי!‬
‫שעשה בזמן ביהמ״ק(‪ .‬נמצא יש עליו‪ ,‬בזטה״ז‪,‬‬ ‫בחרוסת אלא משום מצוה זכר לטיט )פר״ח‪.‬‬
‫חיוב מצה »‪1‬ני מדרבנן‪ ,‬לדעת הלל‪ .‬ולא נפסקה‬ ‫שו״ע רבינו סתע״ה סי׳ יא( — תויי\י שלא‬
‫הלכה לא כהלל ולא כחבריו וצריך לצאת ידי‬ ‫לשקוע כולו‪ ,‬כדי שלא לבטל טעם המרירות‪,‬‬
‫‪85‬י‬
‫׳ טז—יח‬ ‫ט‬ ‫שניהם‪) .‬שו״ע רבנו םתע״ה‬ ‫כן אפ״ל‪.‬‬
‫ובאחרונים ובם׳ שבח פ ס ח האריכו(‪.‬‬
‫ויםבזל כו׳ זבהםיבה‪ ,‬כיון שאגו עושי;‬ ‫זיזנור ההרזםה )עפמ״ש פסחים קטו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫זכר למקדש כהלל‪ ,‬והוא הי׳ טובל ומיםב‬ ‫זיברך‪ .‬צ״ע מפני מה לא העתיק מ״ש‬
‫)שו״ע רביגו םתע״ה ס׳ יט—כ(‪.‬‬ ‫בשו״ע שלו )תע״ה סי׳ יח( — וכן מנהננו‬
‫זיםבול בזזרונזוז — רק החזרת ולא‬ ‫— שצריך לכוון לפטור בברכה זו נם מרור‬
‫המצה‪ .‬והמדקדקין בזהירות ממצה שרוי'‪ ,‬אין‬ ‫שבכורך‪.‬‬
‫טובלי! ורק גותגין מעט חרוסת יבשה על‬ ‫ברכה וו‪ .‬לכאורה יתור לשון הוא‪.‬‬
‫החזרת ומגערין אותה א ח ״ כ ממגה‪ .‬וכ״ה‬ ‫ואולי מרמז דרך אגב‪ ,‬שהי׳ מקום נם לברכה‬
‫מנהג בית הרב‪.‬‬ ‫^ ח ר ת והיא ברכת הםצווז על החרוסת‬
‫‪,8‬‬
‫זיאהר זה‪ .‬לכאורה זה יתור לשון הוא‪.‬‬ ‫)ראה פיה׳ימ להרמב״ם פסחים פ״י מ״ג‪°‬‬
‫י‪8‬י‬
‫ואולי מדגיש שיאמר רוקא בנוסחא וו‪ .‬היינו‬ ‫ולח״מ להל׳ חו״מ פ״ז הי״א(‪ ,‬או« שאייז‬
 ‫הגדה ש? פסח ‪ -‬עט לקוטי מעמיס ומנהגים‬

‫מ עשה הלל בזמן שבית המ^דש היה ‪ op‬היה כורך פסח‬

‫מצה ומרור ואוכל ביחד‪ .‬כמו שנאמר על מצוד; ומרוךים‬
‫יאכלהו‪:‬‬
‫ואוכלס ביחד )ובהסיבה‪ .‬טוש״ע סימן תעייה‪ .‬הגהה מסדור אדמו״ר בעל צ״צ ז״ל[‪:‬‬
‫ואחר כך אוכל ושותה כדי צרכו‪ .‬ויכול לשתות יין בין כוס ב׳ לג‬ ‫שלח] עורך‬
‫ג( כורך פ ס ה הצה ונזרור — רלדעת‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫״‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ך‬ ‫‪5‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ב‬

‫המפרשים )מלבר הרמב״ם בהל׳ ח ו ״ ט פ״ח‬ ‫התיבה פסה‪.‬‬

‫‪>,‬־י‬
‫ה״ו‪ .‬אבל עיי״ש בלח״מ( כן עשה הלל‪.‬‬
‫ואם ישמימ פסה‪• ,‬דבר שקרים בספורו‪— .‬‬
‫ומה שהקשה בח״י‪ ,‬דא״כ איך יאמר ‪ :‬כ\ עשה‬
‫הלל‪ ,‬ואין פסח בידנו‪ .‬י״ל‪ ,‬ר ת י ב ת כ\ נמשכת‬
‫להסה‪ ,‬והיא ה ה ה ל ה ענין‪ :‬כ! עשה הלל‬
‫‪,‬‬
‫כאשר יספר‪ .‬ולא הוצרך ?סיים ו ב ר י כ ת זכר‬
‫לזה )אף שאינו דומה ממש(‪ ,‬בי מבואר הוא‪,‬‬
‫וכג״ל שממעטין בדיבור בין הברכה להכריכה‪.‬‬
‫או י״ל כץ — כמו שאני כורך המרור ואיני‬
‫אוכלו עתה בפ״ע‪ ,‬כן — עשה הלל‪ ,‬לכרוך‬
‫המרור‪ — .‬ובפרט‪ ,‬שלשיטת אדה״ז‪ ,‬הכורך‬
‫עיקרו בא בשביל ח ו ב ת אכילת מרור‪.‬‬
‫עשה הלל בוריו שביהה״ק וזי׳ קייה‪ .‬כל‬
‫ימי הלל היו בפני הבית — וא׳׳כ‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫ה ת י ב ו ת בוה\ כו׳ מיותרות‪ .‬ובש״ם אינם‪.‬‬
‫ואולי אפ״ל שהוא להדגיש‪ ,‬שרוקא מפני‬
‫שביהמ״ק הי׳ קיים עשה כן‪ ,‬משא״כ בזמה״ז‬
‫לא •צא י״ח מצה בכריכה‪.‬‬
‫על הצ\ה )במדבר ט‪ ,‬יא( והוא כתוב‬
‫בפסח שני‪ .‬ולא הביא ממ״ש בפםח ראשון‬
‫)שמות יב‪ ,‬ח( ואכלו א ת הבשר נו׳ ומצות‬
‫על מרורים יאכלוהו‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬מיתור ת י ב ת‬
‫יאכלוהו שבפסוק זה ילפינן דאוכל פסח אף‬
‫שאין לו מצה ומרור )מכילתא שם(‪ ,‬ונם‬
‫פשוטו של מקרא זה משמע כמ״ש הרמב״ן‬
‫שם‪ ,‬כי מצות נמשך למעלה‪ ,‬ואכלו את הבשר‬
‫ומצות‪ ,‬וחזר וצווה עם מרורים יאכלוהו‬
‫לבשר‪ .‬וא״כ אין ראי׳ שצריך לכרוך גם עם‬
‫מצה‪ ,‬לולא שבא ה כ ת ו ב בפ״ש וממנו נלמוד‬
‫־‬
‫נם לפ״ר )ראה רש״ש שם(' — אבל הרשב״ם‬
‫משמע דנרים בש״ם הפסוק דפ״ר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫‪88‬‬
‫בהנחות הר״ב מרנשבורג‪' .‬‬
‫ע ל ח ן עודך‬
‫אוכלי! שלא‬ ‫מנהגנו‪:‬‬ ‫שלה\ עורך‬
‫הלילות —‬ ‫מתחילי! — בשני‬ ‫בהסיבה‪.‬‬
‫באכילת הביצה )שעל הקערה( וטובלה במי‬
‫המלח — והוא זכר לאבלות חורבן ביהמ״ק‪,‬‬
‫שכשהי׳ קיים היו מקריבי! ואוכלי! פ ס ח‬
‫)שו״ע רבינו םו״ס תע״ו(‪.‬‬
‫כ\ עשה כוי ה ״ ק ״ ה כוי פ ס ה כוי‪ .‬כ״ה‬
‫כםי׳ קול יעקב‪ .‬וכ״כ גם בח״י‪ ,‬ב א ה ״ ט‬
‫ומשנה ברורה )וע״פ הוספת הט״ז( אלא שהם‬
‫השמיטו ת י ב ת היי )הראשונה( וכן אינה‬
‫בשו״ע רבינו םתע״ה סי׳ יח‪ .‬וראה לקמן‬
‫בזה‪.‬‬
‫וי״ל בדיוק נוסחא ז ו ‪ :‬א( אין אומרים‬
‫וכר להקדש כהלל‪ ,‬כמו שא״א באכילת מרור‬
‫וכר להקוש‪ — .‬ובפרט״נ )םתע״ר‪ ,‬מש״ז‬
‫םק״ז( מפרש האמירה — להודיע שהוא רק‬
‫זכר להקדש אבל בוהה״ ו אין יוצאין בכריכה‪.‬‬
‫וכיון שאוסרים זה אחרי שכבר אכל מצח‬
‫ומרור ויצא י״ח‪ ,‬ע״כ ש כ ו נ ת הפרמ״נ —‬
‫שההודעה היא להזהיר שלא יטעה לשגה‬
‫הבאה לומר שהלכה כהלל‪ ,‬ויטעה שהלל ס״ל‬
‫שגם עתה יוצא בכריכה‪ ,‬וישבח שאשתקד אכל‬
‫מקודם מצה‪ ,‬ויזכור שאמר זכר למקדש‪ .‬והוא‬
‫דוחק גדול‪ — .‬ובפרט שבכורך הוא כפל לשון‬
‫קצת‪ ,‬דמיד א ו מ ר ‪ :‬כן עשה הלל בזמן‬
‫שבהה״!ז כו׳‪ .‬ובין הברכה והכריכה אי!‬
‫להפסיק במה שא״צ‪ ,‬כנ״ל )ובמשנה ברורה‬
‫םתע״ה ם״א בבה״ל רוצה לדחות כל האמירה‬
‫לאחר שיאכל — מטעם זה(‪ .‬וביחור לדעת‬
‫ארה״ז‪ ,‬שלהלל לא יצא ירי ח ו ב ת מרור אלא‬
‫בכורך‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫עוד זאת שע״י אמירה זו יבוא לטעות‬
‫שאי! הבריכה אלא לזהר‪ .‬ו ב א מ ת — רק עתה‬
‫יוצא י״ח מרור להלל‪ ,‬וצריך לצאת נם לרעתו‪,‬‬
‫כנ״ל )משא״כ להפרמ״ג‪ ,‬דהוא לשיטתו‬
‫שבזה״ז גם להלל יוצא י״ח מרור כשאוכלו‬
‫בפ׳יע‪ .‬וא״כ לא הוי אלא לזכר(‪.‬‬
‫ב( שביהה״ק הי• קייס‪ .‬וכ״ה בסי׳ קול‬
‫יעקב‪ ,‬הרש״ר‪ ,‬שמחה״ר‪ .‬אבל לרבינו צ״ע כיון‬
‫שבאמירת פ׳ הקטורת הנוםחא שלו ה י א ‪:‬‬
‫א ת ה הוא כו׳ בזמן שביהמ״ק קיים‪ .‬וכ״כ‬
‫לעיל‪ :‬פ ס ח שהיו כוי שביהמ״ק קיים‪.‬‬
‫אבל בסי׳ קו״י והרש״ר — בכל הנ״ל‬
‫איתא ‪ :‬היי קיים‪ — .‬בסי׳ יעבץ ושל״ה אין‬
‫ל ת י ב ת היי בכל ג׳ מקומות אלו‪.‬‬
 ‫לז‬ ‫הנדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪aooaaoooaoac‬‬
‫צ‪ ]1£‬ואחר כך יקה האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו‪ ,‬לכל אחד כזית‪ .‬ויזהר שלא ישתה אחר‬
‫אפיקומן‪ .‬ויאכל בהסיבה‪ .‬וצריך לאכלו קודס חצות‬
‫‪0008‬‬

‫רק מכשיר הפסח )פסחים צ‪ ,‬א( ואינו מצוה‬
‫בפ״ע )רמב״ם הל׳ חומ״צ רפ״ז( — כי ישנו‬
‫חיוב למרור נם אם אין מחוייבים בקרבן‬
‫פ ס ח )עיין פסחים צא‪ ,‬בי״קידושי! לז‪ ,‬ב‪".‬‬
‫תוספתא פסחים ס פ ״ ב ״ ״ צ פ נ ת פענח עי‬
‫ד‬
‫הרמב״ם שם(‪" .‬‬
‫אפיקוהז‬ ‫אוזר‬ ‫ישהה‬ ‫שיא‬ ‫ויזהר‬
‫)רי״ף ‪ --‬כ״כ כח״י ו ב מ ״ מ בשו״ע רבינו‬
‫םתע״ח‪ .‬אב^ צ״ע וכמ׳׳ש בפרמ״נ בא״א‬
‫רםתע״ח(!" שלא יבטל טעם האפיקומן )כן‬
‫משמע מהב״• ורמ״א ר״ם תפ״א(!'י‬
‫לאחר זמ! מצאתי ‪ :‬יש נוהגים שלא לואבול‬
‫לכאורה צ״ע ‪ :‬א( הו״ל להזהיר שלא‬
‫ובפרט שאכילה‬ ‫האפיקומן‬ ‫יאבל אחר‬
‫חמורה מן השתי'‪ ,‬כמ״ש בטושו״ע ונ״כ‬
‫סי׳ תע״ח ותפ״א‪ .‬ב( הול״ל ואסור לשהווז‪,‬‬
‫או זאי\ לשהזה א ח ר אפיקומן‪ ,‬וכמ״ש כל‬
‫הפוסקים‪ .‬ומהו פי׳ ויזהר שלא ישהה‪ .‬נ(‬
‫אזהרה זו הו״ל לכתוב א ח ר נמר דיני אכילת‬
‫האפיקומן‪ ,‬כיו; שזמנה אח״ז‪.‬‬
‫פירוש זיזהר שלא ישתה‪,‬‬ ‫וי״ל‪:‬‬
‫היינו ע״י שישתדל שלא יהי׳ צמא‪.‬‬
‫הוצרך‬ ‫א( לא‬ ‫כהנ״ל‪:‬‬ ‫מובן‬
‫להזהיר על אכילה‪ ,‬כיון דבלאה״כ האפיקומן‬
‫צ״ל נאכל טל השובט‪ .‬ב( לא בא להשמיענו‬
‫דין איסור אכו״ש אחר האפיקומן‪ ,‬כי מקום‬
‫הדיגים הוא בשו״ע ולא בסידור‪ .‬ורק הגהגות‬
‫זוםדר קמ״ל‪ ,‬שישתה‪ ,‬באופן שלא יצמא‬
‫אח׳׳כ‪ .‬ג( מובן שזהירות זו זמגה היותר‬
‫אחרו! הוא ס ה ו ך לאכי<ת האפיקומן זקורה‬
‫לה‪ ,‬ולכ! כ ת ב ה ס מ ו ך וקורס ל ת י ב ו ת ויאכל‪.‬‬
‫— באו״א קצת י ״ ל ‪ :‬אם לא ישתדל שלא‬
‫יצמא‪ ,‬ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו‬
‫לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר‬
‫משקי! )םתפ״א ם״א‪ ,‬בשו״ע רביגו( ולכן‬
‫מזהיריז ע״ז‪ ,‬משא״כ באכילה‪.‬‬
‫שלא ישהה — מרםתם דבריו מ ש מ ע ‪:‬‬
‫א(שמכל שתי׳ יזהר‪ ,‬ואפילו מים )ר״ש‬
‫מאוירא במרדכי ם״פ ע״ם(‪ .‬ב( שגם בלילה‬
‫השגי צריר ליזהר )שבה״ל(‪ .‬וב\ וזהני\‪.‬‬
‫ויזהר טילא ישוזה אוזר א ‪ 3‬י ק ו ה \ ‪.‬‬
‫מעיקר הרין אי! איסור כו׳ והאוכל ושו‪.‬תה‬
‫)בליל בי( אי! עליו כלום אלא שגמצא הוציא‬
‫טצהז זזבלל הההדריז זטובר טל דברי זזבווימ‬
‫טיאנורו לטזלס אל יוציא א ד ה טצהו ה\ הבלל‬
‫)אדה׳׳ז בשו׳׳ע סתפ׳׳א סום׳׳א — משבה״ל‬
‫גזהרין ב מ ת ר ממצה שרוי׳ ) ד א ה ש ו * ת‬
‫־‬
‫־י‬
‫אהה״ז ס״ו‪ '.‬וראה שע״ת םוםת״ס(?"' ולכן‬
‫המצות שעי ה ש מ ח ; מכוסות‪ .‬שמא יפלו‬
‫עליהם מים‪ .‬קודם ששופכין מים‪ ,‬או משקין‬
‫שמים מעורבים בהם‪ ,‬לבוס או קערה בודקי!‬
‫שלא יהיו בכלי פירורי מצה‪ .‬למים אמצעים‬
‫ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו‪) .‬וכ!‬
‫כל ז׳ ימי הפסח‪ ,‬משא״כ אחש״פ שההרריז‬
‫יישרות(‪ .‬התחל מבקר ע״פ עד אחרי כייר של‬
‫סדר השני אין אוכלין מכל המינים הנכנסים‬
‫ב ח ־ ו ם ת ומרור‪.‬‬
‫חזרת קודם הפסח וכ! הי׳ נוהנ הרשב״א‬
‫)ר׳ ירוחם נחיב ה׳ ח״יד(‪.‬‬
‫להעיר אשר י״א שבזמן שביהמ״ק קיים‬
‫הי׳ אוכלין כיי הסעודה )בברכת המוציא על‬
‫מיני בצקת וכוי( ק ו ד • הסדר ואח״ז הי׳ בא‬
‫הסדר ואכילת מצת מצוה מרור ופסה )מרדכי‬
‫סוף פסחים‪ .‬ופלינ בזה עי הרמב״ם הי"‬
‫חו״מ פ״ח(‪'".‬‬
‫אוכל ושוהה כ ו י צרכו‪ .‬בפע״ח ‪ :‬ואובל‬
‫ז י צרבו‪ .‬ועד״ז הוא בטור ומ״ח‪ .‬בסי׳ יעבץ‪:‬‬
‫ובזה‬ ‫אזכליז ושוהיז כל צרכ\‪ .‬וי״ל דמשמיענו‬
‫ש ת י ם ‪ :‬א( שיאכל די צרכו‪ .‬כדי שיאכל‬
‫האפיקומן על השובע‪ ,‬כיון שהוא זכר לפסח‬
‫שהי׳ נ א כ י עי השובע‪ .‬ב( שיא יאכל יותר‬
‫מכרי צרכו‪ ,‬כרי שלא תהא א כ י י ת האפיקומן‬
‫אבייה נסה‪.‬‬
‫צפון‬
‫בשו׳׳ע )הע״ז ם״נ(‬ ‫צפו\ כוי כ ר ה‬
‫כ ת ב ‪ :‬ו י כ ת ח י י ה טוב לאכוי שני זיתים‪,‬‬
‫א ח ד זכר י פ ס ח ואחד זכר יימצה ה נ א כ י ת עם‬
‫הפסח‪ .‬וכ׳׳ה מנהנ בית הרכ‪.‬‬
‫פי׳ ישנן שתי ר י ע ו ת ‪:‬‬
‫שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח או שהוא‬
‫זכר למצה שנאכלת )עם הפסח( על השובע‪,‬‬
‫ולצאת ירי שתיהן טוב לאכול ב׳ זיתים‪.‬‬
‫]וי״ל שאם קשה עליו שאז אוכל רק כזית‬
‫אי‪ ,‬עליו להתנות שהוא זכר ע״פ הרעה‬
‫שהלכה כמותה[ — ולא תקנו לריעה השני׳‬
‫זכר נם למרור הנאכל על השובע‪ ,‬כיון שבזמן‬
‫שאי; פ ס ח חיובו רק מדרבנן )ראה ב״ח‬
‫םתע״ז‪ .‬דו״פ שם(‪.‬‬
‫— אי! לומר הטעם על אי־תקנה זו‪,‬‬
‫כי כל עיקר המרור — מן התורה — הוא‬
 ‫הגדה של פמח ‪ -‬עם למוטי טעמים ומנהגים‬

‫המזון‪2‬‬ ‫‪ p‬״ ואחר כך מוזגין כוס שלישי ואומר עליו ברכת‬

‫אשיר המעלות ?שוב יהוד‪ -‬את־שיבת ציון היינו כחלמים‪ :‬באז‬

‫ימלא שחוק פינו ולשוננו ת ה אז יאמרו בגוים הנדל‬
‫יהוד‪ .‬לעשות עם אלה‪ :‬נךעדיל יהוד‪ .‬לעשות עמנו היינו שמחים‪:‬‬
‫ישובה' יתד‪ .‬את שביתנו כאפיקים בנגב‪ :‬ד‪ ,‬הזרעים בךמעה‬
‫?רנה יקצרו‪ :‬והלוך ‪.‬ילך ובכה נשא משך־ד׳זרע באץבא ב!־‪3‬ה‬
‫נשא אלמתיו‪:‬‬
‫א ל ב נ י קרח מזמור שיר ןסוךתו בד‪.‬ךרי־קךש‪ :‬ב אהב יהוד‪ .‬שערי‬
‫ציון מ ב ל משכנות יעקב‪ :‬ג נכבדות מךבר בך עיר האלהים‬
‫סלה‪ :‬י אזכיר רהב ובכל לייךעי הנה פלשת וצור עם־בוש זה‬
‫ילד־שם‪ :‬יי ולציון‪.‬יאמר איש ואיש ילד־בה ןהוא יכוננה עליון‪:‬‬
‫ו יהוד׳ יספר בכתוב עמים זה ילד־שם סלה‪ :‬ז ושרים כחללים כל‬
‫'‬ ‫‪S‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ r‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪X V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪%‬׳ ־־‬ ‫‪v‬‬ ‫‪• -‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעןני בך‪:‬‬
‫א ב ך כ ה את־יהןה ןכל־עת תמיד תהלתו בפי‪ :‬סוף דבר הכל‬
‫נשמע את האלהים יךא ןאת־מצותיו שמור כי־זה כל‬ ‫ה‬

‫האדם‪ :‬תהלת יהוד‪ .‬ידבר פי ויברך כל־בשר שם קךשו לעולם‬

‫ועד‪ :‬ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪~ i‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫'‬ ‫‪y‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪V X‬‬

‫קודם מים אחרונים יאמר פסוק זה‪:‬‬

‫זה חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל‪:‬‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬־־‬ ‫‪:‬‬ ‫" ! * ‪* * .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫|‬ ‫‪V‬‬ ‫״‬

‫ואחר מים אחרונים יאמר פסוק זה‪:‬‬

‫וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהוה‪:‬‬

‫וםפ״ב דמנילה(‪ .‬אבא אין מרקדקי! בזה בבית‬ ‫וכוי(‪-.. .‬ס״ ר ברור עד כמה מחוייב כאו״א‬
‫הדי‪.‬‬ ‫בהידור מצוה אפילו כשאינו מעיקר הדין‬
‫י א ק עליו כלום!‬
‫כיד‬
‫וזים אזזרווינז‪ .‬ג ש א ל אדמו״ר הזסז‬ ‫־‬
‫ויאבל גויס־בה )רא״ש פ׳ ע׳׳פ םי׳ ב ״ ו ‪° °‬‬
‫מבגו )אדמו׳׳ר ה א מ צ ע י ( ‪ :‬מה י ה י ׳ עגין מים‬ ‫ודלא כמשמעות‬ ‫םתע״ז ם״א‪.‬‬ ‫ומושו״ע‬
‫־‬ ‫‪2‬‬
‫אחרונים לעח׳׳ל כשיסוים מש״ג א ת רוח‬ ‫ה ר מ ב ״ ם הל׳ ח ו מ ״ צ פ״ז ה ״ ח ״ ו פ ״ ח ה״ט‪° .‬‬
‫הטומאה אעביר מן הארץ‪ .‬ויענהו‪ :‬ענינם‬ ‫עיין הנמ״יי שם ו מ ״ מ לשו״ע רבינו תע״ז‬
‫א ז י ה י ׳ ב נ ו נ ע ל א ל ה ש ע ס ק ו בעניני עולם‬ ‫ם״ב(‪.‬‬ ‫‪204‬‬

‫בטהרה ) ש י ח ו ח ח ה ״ ם ח ש ׳ ׳ ב ( ‪.‬‬ ‫?ורמי וזצווז )תוד״ה לאתויי מגילה כא‪,‬‬

‫ב ר ! ‪ .‬כל מ ע י נ י ‪ -‬ב ב ר ה מ ״ י כל בחול״ם‪.‬‬ ‫ית‬
‫י״י ‪-‬‬ ‫? ‪ 5‬ד‬ ‫א‬
‫׳‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫>‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ה י‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫א‬

‫אוחזי! הכום בידו‪ ,‬מונבה‪ ,‬עד סוף בונה‬ ‫בשו״ע שלו כ ת ב ‪ ,‬שלכתחילה טוב לגמור‬
‫ברחמיו ירושלים אמן‪ .‬מעמידו אח״כ‪ ,‬וחוזר‬ ‫א ת ההלל נ״כ קודם חצות ) ר ״ ! ם ״ פ ע״פ‬

‫א( תהלים קבו‪ .‬בו שם פז‪ .‬ג( שם לד ב‪ .‬ד( קהלת יב יג‪ .‬ה( תהלים קמה כא‪ .‬ו( שם קטו יח‪ .‬ו( איוב כ כט‪ .‬ח( יחזקאל מא כב‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫א ם מברכיו בזימון אומר המברך‪:‬‬

‫הב לן ונבריןי‪:‬‬
‫)או בל״א רבותי ?זיר וועלץ בןנסשין>‪:‬‬
‫ועיניו המסיבים יהי שם יהוה מברך מעתה ועד עולם‪:‬‬
‫המברך אומר‪ :‬כרשות טחנן ורבנן ורבותי נברןל שאכלנו משלו‪:‬‬
‫שאכלנו משלו ובטובו חיינו‪:‬‬ ‫המסומן‪:‬ברוך‬ ‫‪W3V‬‬

‫ו מ י ש ל א א כ ל ע מ ה • ע מ ה ‪ :‬ב ר ו ך ומבךך שמו תמיד לעולם ועד‪:‬‬

‫™ אומר המברך‪:‬נברך אלהינו שאכלנו משלו‪:‬‬ ‫ואם‬ ‫‪D‬‬ ‫‪n‬‬

‫יעוניוהמסובין‪:‬ברוך אלהיט שאכלנו משלו ובטובו חייט‪:‬‬

‫ומי שלא אבל <» ברוך אלהיט ומברך שמו חסיד לעולם ועד‪:‬‬ ‫‪:n‬‬

‫ב ת ך אתה יהוד‪ ,‬אלהינו סלך העולם הזן את העולם‬

‫בלו בטובו כחן ?חסד וברחמים הוא נותן‬
‫לחם לכל בשר כי לעולם חסדו‪ :‬ובטובו הגדול‬
‫עמנו תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון לעולם‬
‫ועד‪ .‬בעבור שמו הגדול כי הוא אל זן ומפרנס לכל‬
‫ומטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא‬
‫באמור פותח את‪:‬דך ומשביע לבליחי רצון‪ :‬ברוך‬
‫אתה יהוה הזן את הבל‪:‬‬
‫נידה לך יהוה אלהיט על שך^חלת לאבותיט ארץ חמדה טובה‬
‫ורחבה ועל שהוצאתט יהוד‪ ,‬אלהיט מ‪$‬ךץ מצדים ופךתט‬
‫מבית עבדים ועל ןדיתך שחתמת בבשךט ועל תוךתך שלמךתנו‬
‫ועל חכןיך שהורעתט ןעל חיים חן וחסד שחו^תט ועל אכילת‬
‫מזון שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום ובכל עת ובכל‬
‫שעה‪:‬‬
‫‪I T‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עט לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ועל הכל יהןה אלהינו אנחנו מודים לך ומבךבים‬

‫אותך יתברך שמך כפי כל חי תמיד לעולם‬
‫ועד‪ :‬ככתוב ואכלת'ושבעת וברכת את יהוה אל־היך‬
‫על הארץ הטובה אשר נתן לך‪ :‬ברוך אתה יהוה‬
‫על הארץ ועל המזון‪:‬‬
‫ר ח ם יהוה אלהינו על ישךאל עמך ועל ירושלים‬
‫עירך ועל ציון משכן כבוךך ועל מלבות בית‬
‫דוד משיחך ועל הבית הנדול והרךוש שנקףא שמך‬
‫עליו‪ :‬אלהינו אבינו רוענו זוננו פרנסנו וכלכלנו‬
‫והרדחנו והרוח לנו יהוה אלהינו מהרה מכל צרותינו‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫־־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ונא אל תצריכנו יהוה אלהינו‪ :‬לא לידי מתנת בשר‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫!‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה‬

‫‪T‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫|‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫~‬ ‫׳־‬ ‫־‬ ‫‪XT‬‬

‫הקדושה והרחבה שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד‪:‬‬

‫בשב״‪ :‬רצה והחליצט יהוד׳ אלהינו במצותיןז ובמצות יום השביעי‬
‫השבת הגדול והקדוש הזה בי יום זד׳ גדול וקדוש‬
‫הוא לפ^יןד‪ .‬לשבת בו ולנוח בו באהבה !מצות ךצונןז‪ .‬יהךצוןך‬
‫הניח לנו יהוד׳ אלהיגו שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו‪.‬‬
‫והךאנו יהוד׳ אלהינו בנחמת ציון עירך‪ .‬ובבנין ירושלים עיר‬
‫קךשך כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות‪:‬‬

‫אלהינו ואלהי אבותינו‪.‬יעלה רבא‪ .‬ויניע ויךאד׳ ויךצה‪ .‬וישמע‬

‫ויפקד ויזכר‪ .‬זכרוננו ופקדוננו‪ .‬חברון אבותינו‪ .‬חברון‬
‫משיח בן דוד עבךך‪ .‬חכרון ירושלים עיר קךשך‪ .‬וזכרון כל‬
‫עטך בית ישראל לפניך‪ ,‬לפליטה לטובה‪ .‬לחן'ולחסד ילךחמים‬
‫ולחיים טובים ולשלום‪ .‬ביום תג המצות הזה‪ .‬ביום טוב‬
‫‪ )000000000‬מא‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לכןוטי מעמים ומנהגים‬ ‫‪~~-< ..‬‬ ‫‪F‬‬

‫מקךא ב§־‪ #‬הזה‪ .‬זכךט יהוד‪ .‬אלהיט בו לטובה‪ .‬ופכךט בו‬

‫לברכה והושיענו בו'לחיים טובים‪ :‬ובךבר ישועה וךחמים חוס‬
‫וחננו והחם עליט והושיעט כי אליך עיניט‪ .‬כי אל מלך חטן‬
‫ורחום אתה‪:‬‬
‫ובנה ירושלים עירי הקחט'במהרה בימינו‪ .‬בתך‬
‫אתה יחדו בנה ברחמיו ירושלים‪P> .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ב ת ך אתה יהוד‪ .‬אלהינו מלך העולם האל‪ .‬אבינו‬

‫מלבנו‪ .‬אדירנו בוראנו גואלנו יוצתו‪ .‬קדושנו‬
‫קדוש לעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב‬
‫לכל בכל יום ויום‪ .‬הוא היטיב לנו‪ .‬הוא מטיב לנו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הוא ייטיב לנו‪ .‬הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לעד‪ .‬לחן ולחסד ולרחמים‪ .‬ולרוח הצלה והצלחה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪—.‬‬ ‫~‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫״ }‬ ‫•י‬ ‫~‬ ‫־‬

‫ברכה וישועה‪ .‬נחמה פרנסה וכלכלה ורחמים וחיים‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬

‫ושלום ובל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו‪:‬‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬

‫הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד‪ :‬הרחמן הוא‬

‫|‬ ‫ז‬ ‫ד־‬ ‫ז ־‬ ‫‪v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪ T‬־ •‬ ‫\‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫ך‬ ‫ד ־‬

‫יתברך בשמים ובארץ‪ :‬הרחמן הוא ישתבח לדור‬

‫דודים דתפאר בנו לעד ולנצח נצחים דתהדר בנו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ * :‬־ י‬ ‫־ י ־‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫! •‬

‫לעד ולעולמי עולמים‪ :‬הרחמן הוא יפתסנו בכבוד‪:‬‬

‫הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צואתו והוא‬
‫י•‬ ‫־ ז‬ ‫־־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫)‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫יוליכנו קוממיות לארצנו‪ :‬הרחמן הוא ישלח ברבה‬

‫מרבה בבית זה ועל שלחן זה שאכלנו עליו‪ :‬הרחמן‬
‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪N‬‬ ‫‪:‬‬

‫הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר‬

‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫י־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫‪T‬‬

‫ישועות ונחמות‪ :‬הרחמן הוא‬‫טובותה מ ב ר ך‬ ‫בשותת‬

‫ביעלה ויבוא ‪:‬‬
‫|‬ ‫ז‬
‫ונוטלו לנו‬
‫לברכת כ פ ה ״ נ ‪.‬‬
‫ד‬ ‫ז ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬
‫עוני; א מ ן א ח ר י ‪ :‬לטובה‪ ,‬לברכה‪ ,‬טובים‪.‬‬ ‫מ נ כ י ׳ מ ע ט קולו ב א מ י ר ת זכרנו כו׳ בו‬
‫ה נ ו ס ח ‪ :‬נזלך חנון ורחום אתה‪ .‬אין עוני!‬ ‫) ב י ״ ת דנושה( למובה כו׳ בו ) ב י ״ ת רפויי(‬
‫אמן אחר יוזסרוו‪ .‬כ א ו ״ א א ו מ ר א ב י מורי‬ ‫לברכה כו׳ לחיים ט ו ב י ם — וכל ה מ ס ו ב י ן‬
 ‫ה ג ד ה ש ל פ ס ח ‪ -‬ע ם למוטי ט ע מ י ם ומנהגים‬

‫יברך את אבי מורי בעל הבית הזה דאת אמי מידתי‬

‫בעלת הבית הזה‪ .‬אותם ואת ביתם ואת זךעם ואת‬
‫בל אשר להם אותנו ואת כל אשר לגו‪ :‬במו שברך‬
‫את אבותינו אברהם יצחק דןגקב בכל מכל בל כן‬
‫יברך אותנו)בניברית( בלנו יחד בברכה שלמה ונאמר‬
‫אמן‪:‬‬
‫ממרום ילמדו עליו ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום ונשא‬
‫ברכה מאת יתד׳ וצךקה מאלהי ישענו ונמצא חן ושכל‬
‫טוב ?עיני אלד׳ים ואדם‪:‬‬
‫‪w‬״«־ הרחמן הוא ינחילנו ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים‪:‬‬
‫הרחמן'הוא ינחילנו ליום שכלו טוב‪:‬‬
‫דךםמץ הוא יזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא• מנדל‬
‫ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לחד ולזרעו עד‬
‫עולם‪ :‬עשה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל‬
‫ישראל ואמרו אמן‪:‬‬
‫יראו את יהוד׳ קדשיו כי אין מחסור ליראיו‪ :‬כפירים רשו ורעבו‬
‫ז ‪:T-‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫ף‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫\‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪X‬‬ ‫}‪IV:‬‬ ‫‪X‬‬

‫ודרשי יהוד׳ לא יחסרו כל טוב‪ :‬הודו ליהוד! כי טוב כי‬

‫לעולם חסדו‪ :‬פותח את יךך ומשביע לכל חי רצוץ‪ :‬ברוך הנבר‬
‫אשר יבטח ביהוד‪ ,‬והיד׳ יהיוה מבטחו‪:‬‬
‫‪r :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪r‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ד־‬

‫ומברך על הכוס ושותה בהסיבה‬

‫ברוך אתה יהיוה אלהינו מלך העולם בורא פרי חנפן‪:‬‬

‫ערל לא יאכל בו )הר״מ חאניז בס׳ ברכת‬ ‫בעה״ב הזה‪ ,‬או>‬ ‫הזה ואת א ״ מ‬ ‫בעה״ב‬
‫אליהו(‪ .‬ויש להמתיק זה עפמש״כ )שמ״ר‬ ‫אורח או מי שאין לו או״א — כ ״ ז נוהנין‬
‫פי״ט‪ ,‬ה( שבלילה זה מלו ישראל עצמם‬ ‫כך גמ בכל השגה‪.‬‬
‫]ואוי שאין מלין אלא ביום — ובמו שהקשו‬ ‫נונזו עול אליי )ח״י‪ .‬שו״ע רבינו‬
‫ע״ז בכמה ספרים — י״ל בפשיטות‪ ,‬רהדין‬ ‫ס ״ ם ת פ ( ‪ .‬מזיגת בוס זה א ח ר ברהמ״ז )חוץ‬
‫דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום —‬ ‫מזמנים ידועים — שיחת חה״פ תש״נ(‪ .‬כ״ק‬
‫נתחדש לאחר מ ״ ת )תוד׳׳ה מר‪ ,‬יבמות עב‪,‬‬ ‫מו״ח אדמו״ר הי׳ מדקדק ימזוג בעצמו כוס‬
‫ב([‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ומדור לדור דקרקו האדמורי״ם בזה‪.‬‬
‫א ב ל קשה רלטעם זה הי׳ צריך למזוג‬ ‫טעם כוס זה — כי אלי׳ הוא המעיד‬
‫כוס זה ב ת ח ל ת הסדר‪ ,‬ועכ״פ לפגי אכילת‬ ‫שישראל מקיימים מצות מילה )עפמש״כ‬
‫האפיקומן שהוא זכר לפסח‪.‬‬ ‫‪05‬‬
‫בפדר״א פכ״ט( ‪3‬מעכבת בפסח כמש״נ וכל‬
‫א( שמואל ב כב‪,‬נ‪ .‬ב( תהלים לד‪ ,‬ג( שם לד‪ ,‬יא‪.‬ד> שם קלו‪ ,‬א‪ .‬ה( שם קמה‪ ,‬טז‪ .‬ו( ירמי׳ יז‪ ,‬ז‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמימ ומנהגים‬
‫מוזמן כוס ד׳ ופותחין הדלת ואומר‪:‬‬

‫שפוך חמתך אל הגויים אשר לא יךעוך‪ .‬ועל משליכות‬

‫א‪#‬ר כ‪#‬מך לא קראו‪ :‬כי אכל את לעקב ואת‬
‫נוחו השמו‪ :‬שפך עליהם זעמך ולורון א‪$‬ך ‪.‬ישיגם‪:‬‬
‫תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה‪:‬‬
‫הלל נרצה‬
‫אלא לנו יהוד‪ ,‬לא לנו בי לשמך תן כבוד על חקוךך על אמתך‪:‬‬
‫בלמה* יאמרו'הנוים אל־‪ ,‬נא אלהיהם‪ :‬נואלהינו בשמים‬
‫‪3‬ל אשרי חפץ יעשה‪ :‬ד עצביהם* כסף וזהב מעשר‪ ,‬יךי אדם‪:‬‬
‫‪10000‬‬
‫את‬ ‫א מ ו נ ה זו י ב ו א מ ש י ח ו י ש פ ו ך ה ק ב ״ ה‬ ‫ה ו ו ג י \ כ ו ס כו־ ט ו פ ו ך גו־‪ .‬צ ע ״ ק ש ח ל ק‬
‫ח מ ת ו על הגוים )שו״ע ר ב י נ ו שם(‪.‬‬ ‫ה נ ד ה זה א י נ ו נ כ ל ל ב ס י מ ן ק ד ש כ ו ׳ ‪ ,‬כי פ י ס ק א‬
‫ש י כ ג ס א ל י ה ו כו׳ כי‬ ‫הדלה‬ ‫פוההי\‬ ‫ב ר ך כבר נגמרה‪ ,‬והלל נ כ ת ב ה אח״ז‪ .‬ובסי׳‬
‫א כ ל א ת יעקב נו׳ ויעקב גמל מ א ל י ה ו משכו!‬ ‫קו״י נכתב הסימן הלל קודם שפור‪.‬‬
‫א ו ת ה ו א ״ ו ש י ב ו א ו י ב ש ר ג א ו ל ת בניו )סי׳‬ ‫ה \ ו ג י \ כ ו ס רי‪ .‬ק ו ד ם א מ י ר ת ש פ ו ך ח מ ת ך‬
‫מהרי״ד(‪.‬‬ ‫)סי׳ ר ע ״ ג ‪ .‬ר״ן ר ״ פ ע ״ פ ‪ .‬ב ח י י פ ׳ ו א ר א ‪.‬‬
‫ש פ ו ך ג ד כי א כ ל גו־ ) ת ה ל י ם ע ט ‪ ,‬ו—ז(‪.‬‬ ‫אבודרהם(‪ .‬כי ד׳ כ ו ס ו ת ה ם כגגד ד׳ כ ו ס ו ת‬
‫ט י פ ך גוי ) ש ם ס ט ‪ ,‬כ ה ( — ו ז ר ר ו \ « ג ו •‬ ‫_‬ ‫של פורעניות שעתיד הקב״ה להשקות א ת‬
‫— כן ה ו א ב ס י ׳ ה א ר י ז ״ ל ‪,‬‬ ‫)איכה נ׳‪ ,‬סו(‬ ‫— ואנו‬ ‫— ירושלמי פ ס ח י ם רפ״י‬ ‫או״ה‬
‫יעב־ז ) ב ס י ׳ ר ע ״ נ ה ״ פ א י ן כ ״ א ש ג י‬ ‫של״ה‬ ‫ב ז ה ה כ ו ס ה נ נ ו מ ש ל י מ י ן המצוד•‬ ‫אומרים‪:‬‬
‫ה פ ס ו ק י ם ש פ ו ך נו׳ כי א כ ל נ ו ‪ /‬ב מ ח ״ ו מוסיו•‬ ‫לכן ע ש ה מ ה ש ה ב ט ח ת נ ו ו ש פ ו ך ח מ ת ך נוי‬
‫כ מ ה פסוקים על ג ו ם ח א שלגו(!‬ ‫)שם(‪.‬‬
‫אנחנו‬ ‫שאין‬ ‫ואע״פ‬ ‫—‬ ‫ג\•‬ ‫טופוך‬ ‫וצ״ע מפני מה לא ביארו‪ ,‬שהוא ע״פ‬
‫לטהך‬ ‫— ל א ל ו ו ר׳ ל א ל ו ו כ ׳ אנו‬ ‫ראויים‬ ‫ד ב ר י ר׳ ל ו י ב י ר ו ש ל מ י ש ם ‪ ,‬ש ר ׳ כ ו ס ו ת ה ם‬
‫)ז״פ(‪.‬‬ ‫גוי‬ ‫וא״כ בום ר׳ הוא רמז‬ ‫כננד ד׳ מלכיות‪.‬‬
‫לנלות ונאורה ה א ח ר ו נ ה ‪ ,‬ולכן א ז ד ו ק א א ו מ ר י ם‬
‫גמה‬ ‫הלל‬ ‫ש פ ו ך )וסרה ק ו ש י ת ד ד ש ב ״ ץ ער ט ע ם הא׳‬
‫הלל נרצה‪ .‬פי׳ ורצה — א ם עשה כ ס ד ר‬ ‫ולא‬ ‫ד'‬ ‫בכוס‬ ‫דוקא‬ ‫אומרים‬ ‫מה‬ ‫מפני‬
‫הזה ה ו א מ ר ו צ ה ל ש מ י ם )של״ה(‪ .‬ו צ ״ ע ר ס י מ ן‬ ‫באחרים(‪.‬‬
‫בס^> ה ס ד ר ‪ ,‬ו ל א כ א ן ‪.‬‬ ‫מקומו צ״ל‬ ‫נרצה‬ ‫ופ\ההי\ הדלה‪ .‬מנהנ בית הרב ‪) :‬כשחל‬
‫ה ר ש ״ ר ושל״ה כ ת ב ו ה ו לכסווי‪.‬‬ ‫בחול לוקחים מ נ ו ר ת נרות דולקים ו(הולכים‬
‫פי׳ רבנו הזקן‪ :‬הלל — הוא לשון‬ ‫הלל‪.‬‬ ‫ל פ ת ו ח כל ה ד ל ת ו ת שבין ה ח ד ר ש ב ו עורכים‬
‫ש ב ח ו נ ם ל ש ו ן ב ה י ל ו נ ר ו ) ת ו ״ א ל‪ ,‬א ( ‪ .‬ו ב כ ל‬ ‫ו ר ה ״ ר )או החצר(‪ ,‬ו א ו מ ר י ם ש פ ו ך‬ ‫הסרר‬
‫ש ת ק נ ו ל ו מ ר הלל‪ ,‬ה ו א זטן ה ת נ ל ו ת‬ ‫זמן‬ ‫השלוחים אומרים אותו אצ‪ :‬הדלת‪ .‬קרה‬
‫א מ ת ה׳ שמלמעלה למטה‪ ,‬שהוא — להיות‬ ‫ואדמו״ר בעצמו‪ ,‬בלוית א׳ מבני ביתו‪ ,‬הלך‬
‫מ ה ש ל מ ט ה נקרא אין‪ ,‬ושלמעלה — נקרא‬ ‫לפתוח הדלת ואז נם הוא א מ ר ש פ ו ך ח מ ת ך‬
‫בחי׳ יש )לקו״ת רד״ה ביום השמע״צ —‬ ‫גו׳ א צ ל ה ד ל ת — כ ח ז י ר ת ה ש ל ו ח י ם מ ת ח י ל י !‬
‫השלישי(‪.‬‬ ‫ל א לגו‪.‬‬
‫ל א ל נ ו גו־ א ה ב ו ז י נ ו • ה ל ל ו ג ו • ה ו ר ו ג ו •‬ ‫וא״צ‬ ‫בישיבה‪,‬‬ ‫הההך‬ ‫טופוך‬ ‫אמירת‬
‫) ת ח ל י ם ק ט ו — ק י ח ( — מ ש נ ה פ ס ח י ם )סיז‪,‬‬ ‫לעמוד‪.‬‬
‫ב(‪ :‬רביעי גומר עליו א ת ההלל‪.‬‬ ‫ה ד ל ה ‪ .‬כדי לזכור ש ה ו א ליל‬ ‫ופווזהי\‬
‫מתיראין משום דבר ובזכות‬ ‫ואי!‬ ‫שמורים‬
 ‫‪Dooooooou‬‬ ‫הגדה של פפה ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪^ m r m r r‬‬

‫הפה להם ולא יתירו עינים להם ולא יךאו‪ :‬יאזנים להם ולא‬
‫ישמעו אף להם ולא יךחון‪' :‬זיךיהם ולא למישיון דנליהם ולא‬
‫יהלכו לא יהגו בגרונם‪ :‬ח כמוהם"יהיו עשיהם כל אשר בטח‬
‫בהם‪ :‬מישראל בטח ביהוד‪ ,‬עזךם ומעם הוא‪ :‬י בית אהרן בטחו‬
‫ביהוד‪ ,‬עזרם ומגנם הוא‪':‬יאיראי יהוהיבטחו ביהוד‪ ,‬עזךם ומגנם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬י !‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪t:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫י ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫הוא‪:‬‬
‫יביהוה זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך‬
‫את בית אהרן‪< :‬ברך יראי יהןה הקטנים‬
‫עם הןדלים‪ :‬יייסף יהוה עליכם עליכם ועל בניכם‪:‬‬
‫טי ברוכים אתם ליהוה עשה שמים ואךץ‪ :‬השמים‬
‫טז‬

‫שמים ליהוה והארץ נתן לבני אדם‪ :‬הלא המתים‬

‫יהללויה ולא כל ירדי דומה‪ :‬י״ואנחנו נברך יה מעתה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪T"|T:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ל‬

‫ועד עולם הללדה‪:‬‬

‫אאהכתי כי ישמעו יהוה את קולי תחנוני‪ :‬בכי הטה אזנו לי‬
‫ובימי אקךא; גאפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני‬
‫צרה רגון אמצא‪ :‬י ובשם יהוה אקךא אנה יהוה מלטה'נפשי‪:‬‬
‫המיז יהיי׳ וצדיק ואלהיט מרחם‪! :‬שמר פתאים יהוד‪ ,‬דלותי ולי‬
‫יהושיע‪ :‬ז שובי נפשי למנוחיכי כי יהוד‪ ,‬גמל עללכי‪ :‬חכי חלצת‬
‫נפשי ממות את עיני מן דמעה את רנלי'מךחי‪':‬טאתהלןז לפני‬
‫יהוד‪ ,‬בארצות החיים‪ :‬יהאמןתי כי אדבר אני עניתי מאד‪ :‬יא אני‬
‫‪8‬‬
‫אמךתי בחפזי כל האדם כזב‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫יבמה אשיב ליחה כל תגמולוהי עלי‪ :‬יגבום ישועות‬
‫אשא ובשם יתזז אקרא‪ :‬יינדרי ליודה אשלם‬
‫נגדה נא לכל עמו‪ :‬מייקר בעיני יהוה חמותה לחסידיו‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז |‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪X‬‬ ‫יי‬

‫־״אנה ידווה כי אני עכךך אני עבדך בן א^תך‬

‫פתחת למוסרי‪ :‬יולד אזבח זבח תודה ובשם יהוה‬
‫‪T‬‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ V‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪J :‬‬ ‫״ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫אקרא‪ :‬״•נדרי ליהוה אשלם נגדה נא לכל עמו‪:‬‬

‫* האל״ף נעלם והחיריק נקראת תחת היד״ד‬
‫מה‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪oooooooooooc-‬‬

‫יטכחצרות בית יהוה בתוככי ירושלים הללדה‪:‬‬

‫«הללו את יחיה כל גוים שכחוהו כל האטים‪ :‬בכי‬
‫נכר עלינוןחסדו ואמת יהוד! לעולם הללדה‪:‬‬
‫חםרו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫א הודו ליהוה כי טוב‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫ביאמר נא ישראל‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫ניאמרו נא כית אהרן‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫ייאמרו נא יךאי יהוה‬
‫המן המצר קראתי לה ענני כמךחב יה‪ :‬ויהןד‪ .‬לי‬
‫‪¥‬‬

‫לא אירא מה יעשה לי אדם‪\ :‬הוה לי בעזרי‬

‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫י־‪:‬־־•‪*.‬‬ ‫־־‬ ‫‪T‬‬

‫ואני אראה בשנאי‪ :‬טוב לחסות ביהוד! מבטח באךם‪:‬‬ ‫ח‬

‫־־טוב לחסות ביהוד• מבטח בנדיבים‪ :‬יכל נוים סבבוני‬

‫בשם יהוה כי אמילם‪ :‬יא סבוני גם סבבוני בשם יהוה‬
‫כי אמילם‪ :‬יבסבוני כדברים דעכו כאש קוצים בשם‬
‫יחוד׳ כי אמילם‪* :‬דחו! דחיתני לנפל דחוה עזתי‪ :‬י י ע ך‬

‫וזמרת לה ויהי לי לישועה‪ :‬״קול רנה וישועה באהלי‬

‫צדיקים ימין יהוד‪ ,‬עשה חיל‪< :‬מין יהןה רוממה ימין‬
‫יהוה עשה חיל‪ :‬י לא אמות כי אחיה ואספר מעשי‬ ‫ז‬

‫יה‪ :‬י ח י ס י ר יסרני יה ולמות לא נתנני‪ :‬י־־פתחו לי שעדי‬

‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫צדק אבא בם אודה יה‪ :‬זה השער ליהוה צדיקים‬ ‫כ‬ ‫ז‬

‫יבאו בו‪ :‬באאידך כי ןגניתני ותהי לי לישועה א ו ד ך‬ ‫ז‬

‫ר‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ץ‬ ‫ש‬ ‫א י‬ ‫ה ג‬

‫)די‬ ‫ביאמרו‪ ,‬אגא ה׳‬ ‫גו׳ י א מ ר ו גוי‪ .‬וכן‬ ‫ייי < " "‬ ‫וזודו לדי ג י •‬
‫גו׳‬ ‫יאמרו‬ ‫הפסוקים‬ ‫אחרי‬ ‫—‬ ‫פעמים(‬ ‫ה ו ד ו ג ו י \כל ח ט ם ו ב י ז‬ ‫השגה( מקריא‬ ‫ימות‬
‫?‬ ‫״‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫״‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ג ו‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫נ ו‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫א‬
‫כל״ח‪.‬‬ ‫הורו גו׳‬ ‫— אומרים •‬ ‫י‬ ‫'•‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫עוגיז‬
‫הודו‬ ‫אחריו‪:‬‬ ‫גו׳ ועוני!‬ ‫יאמר‬ ‫ומקריא‪:‬‬
 ‫הגדה של פפה ‪ -‬עם לכןוטי טעמים ומנהגים‬ ‫טו‬

‫לראש פנה אבן‪ :‬מ מ א ת‬ ‫בכאבן מאסו הבונים היתה‬

‫יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו מאת‪ :‬מזה היום‬
‫עשה יהוה נגילה ונשמחה בו זה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪X‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כד‪,‬אנא יהוה הושיעה נא‪ :‬אנא יהוד‪ ,‬הושיעה נא‪:‬‬

‫‪T‬‬ ‫ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אנא יהוה הצליחה נא‪:‬‬

‫*‬
‫אנא יהוד‪ ,‬הצליחה נא‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬ ‫•ן‬ ‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬

‫ב ת ך הבא בשם יהוה כדכנוכם מבית יהוד‪ ,‬ב ר ו ך ‪:‬‬ ‫כי‬

‫מ א ל ו יהוה ויאר לנו אסרו חג בעבתים עד‬

‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קךנות המזבח אל‪ :‬כחאלי אתה ואודך אלדד ארוממך‬

‫אלי‪ :‬הודו ליחה בי טוב בי לעולם חסדו הודו‪:‬‬ ‫כט‬

‫יהללוך יהוד‪ ,‬אלהינו)על( בל מעשיך וחסיךיך צדיקים עושי‬

‫ךצונך ובל עמך בית ישראל בו־נה יודו ויבךמ וישבחו‬
‫ויפארו וירוממו ויעריצוךקךישו ]ימליכו את שמך מלכנו‪ .‬כי לך‬
‫טוב להודות ולשמך נאה לזמר כי מעולם ועד עולם אתה אל‪:‬‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬
‫‪T‬‬
‫כי‬ ‫א הודו ליהוה כי טוב‬ ‫‪T‬‬

‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫בהודו לאלהי האלהים‬

‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫נ הודו לאדני האדנים‬
‫‪QQQQ,‬‬ ‫חסדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫י לעשה נפלאות גדלות לבדו‬
‫נ*׳ז‪0‬״י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪,‬‬
‫בי לטולגו וזהרו‪ .‬צריך להתיז כל״ח‬ ‫יהללוג נ ד הורו לדי גוי וטגזוז ב ו‬
‫)ירושלמי ברכות פ׳׳ב ה״ר( דלא לישתטע‬ ‫ו ב ב \ יעיהגה בוי יהיר הי הגוולהימ‪ .‬משנה‬
‫כלעולם‪ ,‬ונם ם׳ של חסדו )רש״י ברי״ףי שם(‪.‬‬ ‫וגמרא שם‪ .‬הדעות בפי׳ הגמרא ובנוסח‬
‫ד‬
‫א‬ ‫ר‬ ‫‪ ) .‬ל ‪ 0 ,‬קלן( _‬
‫ק‬ ‫נ‬ ‫‪,‬‬ ‫ת ה‬ ‫ההגדה גקבצו בפרמ״ג אשל אברהם ר״ם ת״פ‪*° .‬‬
‫ג ץ‬ ‫ל ך‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ה‬

‫הלל הגדול‪.‬‬ ‫ונוםחת רבינו היא כמ״ש הרא׳׳ש והטור‬

‫— )הלל ס ת ם נקרא הלל המצרי —‬ ‫)ע״פ פירוש המ״ז ם״ם תפ״ו(‪ ,‬וכ״כ הלבוש‬
‫ברכות נו‪ ,‬א( —‬ ‫בס׳ תפ״ו‪ ,‬חק יעקב ובה״ט םת׳׳פ‪ ,‬סי׳ יעביז׳‬
‫ח י י א‬
‫— ולמה‪ ,‬מפני דכתיב בי׳ נותן לחם‬ ‫‪°1‬־‬
‫‪D>5‬‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫נ ז כ ר‬ ‫ה ל י ג ו‬
‫לכל בשר והיינו דבר נדול )פסחים קיח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫׳ •‬ ‫•‬ ‫‪s‬‬ ‫‪e‬‬
‫ל‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫‪v w‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ה‬
‫וראה ברכות ד‪ ,‬ב(‪ ,‬יש בו כ״ו פסוקים של‬ ‫? ' ' י י ™ • י**‪-.‬‬ ‫'‬
‫נ ה ת‬
‫הודאה לשם יתברר כנגד מנין שם המיוחד‬ ‫״ יי‪,‬‬
‫ע ל‬
‫!״‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪) T , T‬יכ‪1‬‬ ‫ס י י‬ ‫צ‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫י מ י‬ ‫א‬

‫כו׳ ואפשר כי מזה הטעם נקרא בדרז״ל הלל‬ ‫"^‪K‬‬ ‫‪iJ‬־־‪J‬״‪,2‬‬

‫»‪6‬‬ ‫״״‪-‬‬ ‫ו ד ז‬ ‫‪«.‬‬ ‫‪,,‬״‪,‬״ ״‪,‬‬ ‫מנילה וחנוכה פ״ג ה״י‪ ,‬אבודרהם‪ ,‬סי‬
‫ייי‬

‫"‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫«‪i‬‬ ‫‪L«,™«,‬״‬ ‫‪,V‬‬ ‫יעבץ ועוד‪ .‬והיא ע״פ ה כ ת י ב )תהלים קטי׳׳י(‬
‫נ ת נ י בי טעם א ח ר דגרפינן בפ ע פ כו‬ ‫יודיד ד׳ כל מעשיך )אבודרהם(‪.‬‬
‫טז‬ ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם למוטי טעמים ומנהגים‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לעשה השמים כתכונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫לרוקע האךץ על המים‬ ‫ו‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫לעשה אודם גדלים‬ ‫ז‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫ח את השמש לממשלת ביום‬

‫כל״ח‪:‬‬ ‫כלילה‬ ‫את הירח וכוכבים לממשלות‬ ‫ט‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫למכה מצדם בבכוריהם י‬

‫ז‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫דוצא ישראל מתוכם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫יא‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫ביד חזקה ובזדע נטרה‬ ‫יב‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫לגזר !ם סוף לגןדם‬ ‫יג‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫והעביר ישךאל בתוכו‬ ‫יד‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫ונער פרעה וחילו כים סוף ה‬ ‫טו‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫למוליך עמו במדבר‬ ‫טז‬

‫כי לעולם חסדו‪:‬‬ ‫למכה מלכים גדלים‬ ‫יז‬

‫חסדו‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫יח‬
‫כי לעולם‬ ‫דהרג מלכים אדידם‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫יט‬
‫כי לעולם‬ ‫לסיחון מלך האמדי‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫כ‬
‫כי לעולם‬ ‫ולעוג מלך הבשן‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫בא‬
‫כי לעולם‬ ‫ו‬ ‫ונתן ארצם לנחלה‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫כב‬
‫כי לעולם‬ ‫נחלה לישראל עבדו‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫נג‬
‫בי לעולם‬ ‫שבשפלנו זכר לנו‬
‫חסדו‪:‬‬
‫כי לעולם‬ ‫ס­ ויפףקנו מצדנו‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫ם­!‬
‫כי לעולם‬ ‫נותן לחם לכל בשר‬
‫חסדו‪:‬‬ ‫ט‬
‫כי לעולם‬ ‫ה‬ ‫הודו לאל השמים‬
‫ב ה ״ א כ ו ׳ ) פ ע ״ ח ש ׳ ה ש ב ת פי״ט(‪ .‬ו כ נ ר א ה‬ ‫)אבודרהם( — וראה בזה בסי׳ של״ה )שחרית‬
‫‪,‬‬ ‫‪2 0‬‬
‫כ ו ו ג ה זו ש י י כ ת ל ר ב י ם ‪ ,‬מ ר ה כ ג י ם ר ב י נ ו‬ ‫בדבי‬ ‫מ׳׳ב‬ ‫אשר‬ ‫שם‬ ‫לשבת(! ומסיים‬
‫בסידורו ה א ו ת י ו ת יו״ר‪ ,‬ה״א כו׳ מול פסוקים‬ ‫שזהו הלל הגדול של מלאכי‬ ‫המקובלים‬
‫הנ׳׳ל ) ב ת פ ל ת שבת(‪ ,‬א ף ש ב כ ל ל לא כ ת ב‬ ‫השרת‪.‬‬
‫ה כ ו ו נ ו ת ב ס י ד ו ר ו ‪ ,‬כיוון ש ה ו א ש ו ה ל כ ל נ פ ש ‪.‬‬ ‫מ ה ו ד ו ועד ויוצא י ש ר א ל יכוון ב י ו ״ ד‬
‫של ש ם הוי׳ ומפסוק ויוצא ישראל ע ד למוליר‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם ?מוטי טעמים ומנהגים‬

‫נשמת בל חי תברך את שמך יהוה אלהיט‪ .‬ורוח בל בשר‬

‫תפאר ותרומם זגנךך מלבנו תמיד‪ .‬מן העולם ועד העולם‬
‫אתה אל! *ומבלעדיך אין לנו מלך'נואל ומושיע פוךה ומציל‬
‫ומפךנס ועונה ומרחם בבל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא‬
‫אתה‪ :‬אלהי הראשונים והאדורונים אלוה כל בריות אדון כל‬
‫תולדות המהלל ‪1‬ירב התשבחות‪ ,‬המנהנ עולמו בחסד ובריותיו‬
‫בתחמים‪ .‬ויהוה הנה לא ינום ולא יישן‪ .‬המעורר ישנים והמקיץ‬
‫נךךמים והמשיח אלמים והמתיר אסורים והסומך נופלים ןהזוקף‬
‫כפופים‪ .‬לך לבךך אנחנו מודים‪ .‬אלו פינו מלא שיךה כים‬
‫ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותיט שבח במךמני ךקיע ועינינו‬
‫מאירות כשמש וכירח דדינו פרושות ?נשרי שמים ןרנלינו קלות‬
‫באילות‪ :‬אין אנו מספיקים להודות לך יהוה אלהיט ואלהי‬
‫אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי‬
‫ךבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו ועם־אבותינו‬
‫מלפנים‪ :‬ממצרים נאלתט יהוד\אלהיט‪ .‬מבית עבדים פדיתנו‪.‬‬
‫ברעב זנתט ובשבע כלכלתנו מחךב הצלתט ומךבר מלמתט‬
‫ומחלים רעים ונאמנים דליתנו‪ :‬עד הנה עזרוט רחמיך ולא עזבונו‬
‫חסך־ןז‪ .‬ואל תואשט יהוה אלהיט לנצח‪ :‬על כן אברים שפלנת‬
‫בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפיט‪ :‬הן‬
‫הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו רעךיצו ךקךישו וימליכו‬
‫את שמך מלכט‪ :‬כי כל פה לך יוךה וכל לשון לך תשבע‪ .‬וכל עין‬
‫לך תצפה וכל בךך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה‪ .‬ןכל‬
‫הלבבות ייךאוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך‪ .‬כךבר שכתוב‬
‫כל עצמותי תאמךנה ןהוה מי כמוך‪ .‬מציל עני מחזק ממט‬
‫ועני ואביון מקלו‪ :‬מי יךמה לך ומי ישוה לך ומי‪.‬יערך לך•‬
‫האל הנדול הנבור והנוךא אל עליון קנה שמים ו‪#‬ךץ‪ :‬נהללך‬
‫ונשבחך ונפאךך ונבךך' את שם קךשך‪ .‬באמור לחד בךכי‬
‫נפשי את יהוה ובל קךבי את שם קךשו‪:‬‬

‫ש‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫ב‬

‫‪ -‬וראה זהר ח ״ ב‬ ‫ושמת )פי׳ סדור כרכו(‬ ‫& יי*‬ ‫״‪ nnu‬כל וזי )נזכר‬
‫יינ‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ך‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫‪«/‬ינ‬ ‫א‬ ‫‪n‬‬ ‫)^‬
‫‪p‬‬ ‫ששמעו! בן שטח יסד אותו ורמז שמו למפרע‪:‬‬
‫טווכן עד‪ ,‬וזי ידמה‪ ,‬עד הנה‪ ,‬ואלו פינו‬
‫‪ yxouaoouu‬מש‬ ‫ומנהגים‬ ‫טעמים‬ ‫ע ם לקוטי‬ ‫‪-‬‬ ‫פסח‬ ‫של‬ ‫הגדה‬ ‫‪~~rr-‬״‬ ‫‪f‬‬

‫ה א ל ?העצמות עזןז‪ .‬הגדול בכבוד שמך‪ .‬העיור לנצח והנורא‬

‫י‬
‫בטךאותיך‪ .‬המלך היושב על כסא ךם ונשא‪:‬‬
‫שוכן עד מרום וקדוש שמו‪ .‬וכתוב רנט צדיקים ביהוה ליטרים‬
‫נאוה תהלה‪? :‬פי ישרים תתרומם‪ .‬ובשפתי צדיקים‬
‫תהברך‪ .‬י ובאמון' חסידים תתקךש‪ .‬ו?קךב קדושים תתהלל‪:‬‬
‫ובמקהלות רבבות עמך בית'ישראל ברנה יתפאר שסך מלבנו‬
‫בבל דור ודור שכן חובת בל היצורים‪ .‬לפניך יהוה אלהיט ואלהי‬
‫אבותיט להודות להלל לשבח'לפאר לרומם להדר י לברך לעלה‬
‫ולקלס על כל דברי שירות ות^?חות דוד בן לשי עבךך משיחך‪:‬‬
‫ובכן ישת?ח שמך לעד מלכט האל המלך הגדול והקדוש‬
‫בשמים ו ב א ש כ י לך נאה יהוה אלהיט ואלהי אבותינו‬
‫לעולם ועד שיר ושבחה הלל וזמרה עז וממשלה נצח גךלה‬
‫וגבורה תהלה ותפארת קדשה ומלכות‪ .‬ברכות והודאות לשמך‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫; •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪W‬‬ ‫!‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪x i:‬‬

‫הגדול והקדוש ומעולם עד עולם אתה אל‪ :‬ברוך אתה יהןה‬

‫אל מלך גדול ומהלל ?תשבחות אל ההוךאות אדון הנפלאות‬
‫בורא כלי הנשמות רבון בל המעשים‪ .‬הבוחר בשירי זמרה‪.‬‬
‫' ‪X I‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬ ‫־־־‬ ‫‪T‬‬

‫מלך יחיד חי העולמים‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫״|‬ ‫‪V‬‬
‫ה נ ו ה ג י ם ל ו מ ר פ ז מ ו נ י ם ‪ ,‬א י ן ל ה פ ס י ק ב ה ם בין ב ר כ ה ז ו ובין ב ר כ ת ה כ ו ס ‪ ,‬א ל א מ י ד א ח ר כ ך י ב ר ן‬
‫ע ל כ ו ס ד׳‪:‬‬

‫ברוך אתה יהוד‪ .‬אלהיט מלך העולם בורא ‪9‬רי הגפן‪:‬‬

‫ושותה בהסיבה‬

‫ב ר כ ה א ח ר ו נ ה על הגפן‪:‬‬

‫ברוך אתה יהוה אלהיט מלך העולם על הנפן ועל פרי הנפץ‬
‫ועל ו^טבת השךה ועל ‪$‬ךץ חמדה טובה וו‪-‬הבה שרצית‬
‫והגחלת לאבותיט לאכול מפךיה ולטבוע מטובה רחם נא יהוה‬
‫ס״נ(‪.‬‬ ‫םת״פ‬ ‫)שו״ע רביגו‬ ‫כוס ד׳‬ ‫כ ב י ת הרב אי!‬ ‫לונזר פווזווינז‪.‬‬ ‫וזוווזגינז‬
‫אינו‬ ‫לכאורה‬ ‫יברך‪.‬‬ ‫אזז״כ‬ ‫נזיר‬ ‫אלא‬ ‫לאסרם‪.‬‬ ‫נוהגי!‬
‫מפני‬ ‫הטעם‪:‬‬ ‫שמדניש‬ ‫וי׳׳ל‬ ‫כ פ ל לשון‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫ל ו נ ז ר ‪9‬זגזוני‪1‬ז א י ו ‪ 1‬ה מ ז י ן ב ו ז נ ן‬ ‫הווהגיה‬
‫שכך‬ ‫נזיד‪,‬‬ ‫לברך‬ ‫צריך‬ ‫להפסיק‪ ,‬כי‬ ‫אין‬ ‫מה‬ ‫ב״ח‬ ‫מ נ ה ג )רש״ל‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫שאינם‬ ‫לפי‬ ‫כוי‬ ‫ביו‬
‫כנ׳׳ל‪,‬‬ ‫כוי‪,‬‬ ‫לגמור‬ ‫חכמים‬ ‫היתה תסגת‬ ‫ותקגת‬ ‫האריז״ל‪ ,‬יעבץ(‬ ‫סי׳‬ ‫םח״פ‪.‬‬ ‫וט׳׳ז‬
‫והפזמונים אינם מהתקנה‪.‬‬ ‫לגמור הלל ו ב ר כ ת השיר על‬ ‫היתה‬ ‫חכמים‬
 ‫הגדה של פסח ‪ -‬עם למוטי מעמיס ומנהגים‬

‫אלהיט על ישראל ע§ך ועל ירושלים עיךןז ועל ציון מ‪#‬כן)יבוך־ד‬

‫ועל מזגיחך 'ויעל היכלך‪ .‬ובנה* ירושלים עיר הקדש בסהךה‬
‫בימינו'והעלנו לתוכה‪ '.‬ושכחנו בה ונבךכך בקדשה מנטהרה‪.‬‬
‫‪ w‬־ ורצה והחלטנו ביום השבת הזה>‪ :‬ח?ךט לטובה ביום‬
‫חנ המצות ה!ה‪ .‬כי אתה יהןה טוב ומטיב ל‪3‬ל ונוךה לך על‬
‫האךץ ועל פרי הנפן‪ :‬ברוך'אתה יהוד׳ על ל׳אךץ ועל פרי הגפן‪:‬‬
‫ברכת בנייר על שאר משקין‪:‬‬

‫ברוך אתה יהוה אלהיט מלך העולם בורא ונפשות רבות וחסרונן‬
‫על נל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי‪ .‬ברוך חי העולמים‪:‬‬
‫ואחר כך יאמר‪:‬‬

‫לשנה הבאה בירושלים‪:‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪aaao‬‬

‫דער ו ב י — רבגו \זגןן\ — ‪m nijn‬‬ ‫ואה״ כ יאגזר לטיוה — רס פעם א ח ת‬

‫ארייוגעעיגועלגי אי\ הידור ‪1$1‬ג דער הגרה ו י‬ ‫)סי׳ האריז״ל‪ ,‬יעבץ‪ .‬ולא כמ״ש בסי׳ של״ה—‬
‫ווגורגוער ״הגזל הידור ‪3‬הה״‪ ,‬ווייל ב א הב״ ד‬ ‫נ״פ(‪.‬‬
‫טוויגנו ו י ג ויגו דער ‪3‬הה‪ ,‬ו‪»$‬ר ער ווער‪1‬ז‬ ‫מנהג בית ה ר ב ‪ :‬אחר אמירת לטיוה‬
‫והגטך טמעודיג‪.‬‬ ‫הבאה ביווטילימ‪ ,‬האדמו״ר מחזיר ושופך‬
‫באהוז־ — ה א ר ה בל הווועריה גואירה‬ ‫היי! טכוסו של אליהו להבסבוס‪ ,‬וכל‬
‫בכל יזה‪ ,‬ו ‪ $‬ר הג הפגזה ווערוז והטו! טי&יעו־‬ ‫המסובי! מנננים בשעה זו הננו! שעל‬
‫ריג ועויוזוה הה״פ היוזטי״ג הב״ ‪ 5‬וזו״ ה‬ ‫א־לי א ת ה ואודך — מעשרן!‬ ‫הפסוק‪:‬‬
‫א דהו״ ‪•11‬‬ ‫הגנונים של רבינו הזקן‪.‬‬
‫נא‬
‫פיענוח המראי מקומות והציונים‬
‫ביעור לשעבר ואם בירך כך לא יצא‪ .‬ומה שחלקו במטבע‬
‫ברכות יש מהן שת־קנו נעל ייש מהן שתיקנו בלמיד רית‬
‫זיל היי נותן טעם לדבר דכל מצות דנעשות מיד שייך‬
‫לברד עליהן על כגון על מקרא מגילה על הטבילה על‬
‫נטילת •דים על הפרשת תרומה על אכילת מצה על‬
‫אכילת מרור‪ ,‬אבל להניח תפילין להתעטף בציצית ולישב‬
‫בסוכה יש בהו שיהוי ‪ . .‬וריב־א היי מחלק דמצוה‬
‫דאפשר לעשות ע ״ י שליח מברר על אבל מציה שהוא‬
‫בעצמו צריד לעשותה צריר לברך בלמ־ד‪.‬‬
‫וזיל ה י י ן ‪ :‬אני נוהגיו לברד בקצת המצות בעל‪,‬‬
‫כמילה ושחיטה ולולב וקצתן — בלמ״ד‪ ,‬כתפילין‬
‫וציצית‪ ,‬יצייר טעם למה‪ ,‬והכי הוא תידוצא דמילתא‪• ,‬ש‬
‫לנו שני מיני מצות‪ ,‬מציה שעל כרחי יש לו לקיימה‬
‫בעצמי ואי אפשר להפטר ממנה עיי אחרים כתפילין‬
‫יציצית יישיבת סיכה ידימיהם יבאלי יבדימיהם הכל‬
‫מידים שצריך לביד עליהם בלמיז לפי ששמוש הלמד‬
‫מירה שהמציה מיטלת עליי‪ . .‬ייש מציה אחרת שאע׳׳פ‬
‫שמיטלת עליו אפשר להפטר ממנה עיי אחר כביעיר‬
‫חמץ ומילה ופדיין הבן ידימיהן‪ .‬ימצית הללי כשהן‬
‫נעשות על ידי אחר הכל מודים שאותו אחר מברך עליהן‬
‫בעל ‪ . .‬על מה נחלקו על המצות הללו המוטלות עליו‬
‫חיבה ואפשר לעשית ע־י אחר כשהיא בעצמו עושה אותו‬
‫כיצד מברר דמר אמר לבער דכיון דחייבא עליי רמיא‬
‫ואע״פ שאפשר להפטר ממנה על ידי אחר מצי אמר‬
‫לבער יאילו אמר בהנ׳ על כיון דאפשר למימר בהו לבער‬
‫משמע מעיקרא ‪ . .‬ומר סבר דכביעור וכיוצא בו ליכא‬
‫לברוכי בלמיד כיון שאפשר להתקיים ע״י אחר‪ ,‬יהלכך‬
‫כי מברך עליי בעל להבא משמע ועדיף טפי מלברוכי‬
‫בלמ״ד‪.‬‬
‫‪ ( 8‬כל חמירא דאיכא בביתא הדיו ליבטל‪.‬‬
‫‪ (9‬כל חמירא דאיכא ברשיתי דלא חמית״ ולא‬
‫ביערתי• ליבטיל וליהוי כעפרא‪.‬‬
‫‪ (10‬כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזית״ ולא‬
‫בערתי׳ ליבטיל ולהשיב כעפרא דארעא‪.‬‬
‫‪ (11‬כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביי‬
‫לבטיל ולהוי כעפרא‪.‬‬
‫‪ ( 1 2‬כל חמירא דאית בהדא דירה דלא חמיתי׳‬
‫ידלא ביערתי׳ ליבטיל יליהיי כעפרא‪ .‬יאית דאמרי כל‬
‫חמירא דאיכא בביתא הדין דחמית״ ודלא חמיתי׳‪,‬‬
‫ביערתי׳ ודלא ביערת״ ליבטיל וליהו כעפרא‪ .‬ובהלכות‬
‫גדולות כתי בלשון זה ‪ . .‬וכן עיקר‪.‬‬
‫‪ ( 1 3‬כל חמירא דאכא בהדא דירה‪ ,‬דלא חמיתי׳‬
‫ידלא בערת״ לבטל ולהוי כעפרא‪.‬‬
‫‪ ( 1 4‬וחמיעיא בגי׳ סמא־ל עם ה׳ איתיות והכולל‪,‬‬
‫והמבטלי הוא קי״ל יעקב שהיא בקרישה לעימתי בגי׳‬
‫‪ (1‬קוריו איתי שבת הגדול לפי שנעשה בו נם גדול‬
‫כדאמרינן במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שבת‬
‫נתקבצו בבירית אומית העילם אצל ישראל ישאליס למה‬
‫היי עישיז כך אמרי להן זבח פסח לה׳ שיהרוג בכירי‬
‫מצרים הלכי אצל אביתיהם יאל פרעה לבקש ממני‬
‫שישלחי ישראל ילא רצי ועשי בכירית מלחמה והרגי‬
‫מהן הרבה הה׳׳ד למכה מצרים בבכיריהם‪.‬‬
‫‪ (2‬דל ה ט ו ר ‪ :‬קיריו איתי שכת הגדול יהטעם לפי‬
‫שנעשה בו נס גדול‪ ,‬שפסח מצרים מקחו בעשור ‪. .‬‬
‫ולקחו להם כל אחד שה לפסחו יקשר איתי בכרעי מטתי‬
‫ישאלים המצריים למה זה לכם יהשיבי לשחטו לשם פסח‬
‫במצות השם עלינו והיו שיניהם קהית על ששיחטיז את‬
‫אלהיהן ילא היי רשאין לומר להס דבר ועל שם אותי‬
‫הנס קירין איתי שבת הגדיל‪.‬‬
‫‪ (1‬ניהגיו במדינית אלי כששבת הגדיל היא ע״פ‬
‫מפטירין בו במלאכי וערבה וגוי ‪ . .‬שבעיפ של שנה‬
‫הרביעית שבשמיטה ובעיפ של שנה שביעית שבשמיטה‬
‫חייב כל אדם להוציא מביתו כל המעשרות שהפריש‬
‫מתביאתו כל הג׳ שנים שעברו מהשמיטה והיו המעשרות‬
‫שהפריש מונחים בביתו ובע״פ זה מחייב להביאו לבית‬
‫הלו•)ואע׳׳פ שי״א שזמן הביאיר איני בעייט הראשין של‬
‫פסח אלא בעי״ט האחרין של פסח וכן עיקר כמ׳׳ש בי״ד‬
‫סי׳ שליא מכל מקים נתפשט המנהג עיפ סברא ראשינה(‪.‬‬
‫‪ (4‬בשויע אדמי״ד סימן תיל כתיב בשם הרמיא‬
‫שנוהגיז במדינות אלו לאמר כשבח הגדול במנחה עבדים‬
‫היינו אבל בסידור השמיט זה )כי לא צייו כמי בשאר‬
‫סידורים ע״כ אימרים בשבת הגדול(‪ .‬גם בפעייה ומשנת‬
‫חסידים יסדיר האריז״ל ליתא‪ ,‬יכן הגר״א ז״ל בבאורי‬
‫כתב שלא לאימרי משים שבמכילתא סיף פ׳ בא כתיב‬
‫יכול מד״ח כו׳ אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים‬
‫לפניך‪.‬‬
‫י( ימהר״• ס״ קצ‪-‬ג כ׳ הטעם שמניחין שלא ישכח‬
‫לבטל למחר משא׳׳כ כשיש לי חמץ נזכר בזמן הביעיר‬
‫לבטל עכ׳׳ל‪ ,‬ול״נ טעם המנהג שאם יבדוק ולא ימצא זמז‬
‫מה יתרשל שוב ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד‬
‫היטב לכד מניחין לו פתיתים שעי״ז שימצא חמץ •תן לבי‬
‫לבדוק היטב אולי ימצא עוד וק״ל‪.‬‬
‫‪ (6‬המברך אחר שעשה מברך על העשי׳ ‪ . .‬וכך‬
‫הוא מברך על ביעור חמץ ‪ . .‬שמשעה שגמר בלבו לבטל‬
‫נעשית מצית הביעור קודם שיבדוק‪.‬‬
‫‪ (7‬וזיל ה ק ו מ י ‪ :‬יהלכתא על ביעיר חמץ‪ ,‬יכול היא‬
‫לומר כן שאף זה הלשון משמע להבא‪ ,‬או שמא י וקא על‬
‫ביעור חמץ ויש טעם בברכות‪.‬‬
‫וזיל ה ר א ־ ש ‪ :‬ולכך נהגו לברר על ביעור חמץ‬
‫לאשמעינן דגם זה להבא משמע ושלא יטעו לומר דעל‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עמ לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫נב‬
‫חמץ‬ ‫מהשתל• דעייז ה ו א ביעור‬ ‫שלמעלה‬ ‫ההמשכה‬ ‫הוא‬ ‫י ח מ י ע ״ א ע ״ ה ו ה ם ס ו ד ה׳׳ח ש ה ם ה׳ הוויי״ת בגי׳ ק ״ ל ע ם‬
‫‪ . .‬וזהו א ו ר ל א ר ב ע ה ע ש ר בודקיו א ת ה ח מ ץ ‪ ,‬מקום שאיז‬ ‫החמ״ץ‬ ‫בטול‬ ‫נרמז‬ ‫קי״ל הרי‬ ‫בגי׳‬ ‫והכולל‬ ‫כוללים‬ ‫ה׳‬
‫שהיא‬ ‫מקים‬ ‫בדיקה‪ ,‬ש י ש‬ ‫צריך‬ ‫איני‬ ‫בי ח מ ץ‬ ‫ניכנ־פיו‬ ‫וחמיע״א‪.‬‬ ‫כמלת‬
‫הלב‬ ‫נקודת‬ ‫שהוא‬ ‫באלקית‬ ‫דנשמה‬ ‫עצמי‬ ‫ההתקשרית‬ ‫בסוד‬ ‫ה ש כ י נ ה נקי כ׳יה‬ ‫האריז״ל‬ ‫‪-‬זח׳ ח י ה‪ .‬ז י ל‬ ‫‪,=,‬׳;‬
‫אבל‬ ‫בדיקה‪,‬‬ ‫צריד‬ ‫•במילא איני‬ ‫שאי! מכניסי! בו ח מ ץ‬ ‫ה ל י ל ה כו׳‬ ‫כחצות‬ ‫כתיב כ י ה א מ ר ה׳‬ ‫יהנה‬ ‫כיה‬ ‫יברכו‬
‫ה מ ד ר י ג ו ת צריכים ב ד י ק ה ל י ד ע מ ה ו ח מ ץ ברוחני׳‪,‬‬ ‫שאר‬ ‫ג ב ו ל ה מ ! ז י פ יב״ק ש ה ם בגי׳ ח ת ־ ם ב ס ו ד ש י מ נ י‬ ‫שלבש׳‬
‫שהוא‪ ,‬ש ג ם א ם ה ו א איזה‬ ‫במשהו‪ .‬ד מ ה‬ ‫איסורו‬ ‫יהחמץ‬ ‫הנטוי׳ על‬ ‫זרועך וזהו זרוע‬ ‫על לבר כחותם על‬ ‫כחותם‬
‫והבדיקה היא אור‬ ‫קלה ה״ה חמץ כמו ראי מה‪,‬‬ ‫מציאות‬ ‫שעי״ז ה ״ בטול‬ ‫חמית״ה‬ ‫חתים בג״‬ ‫והנה כיה‬ ‫מצרים‪.‬‬
‫הנה״א‬ ‫כחות‬ ‫הם‬ ‫עשר‬ ‫דארבעה‬ ‫עשר‪,‬‬ ‫לארבעה‬ ‫ומצרים‪.‬‬ ‫פרעה‬ ‫נ ח‬
‫י־ד‬ ‫מספרם‬ ‫שבכללותם‬ ‫הנה״ב‬ ‫בכחית‬ ‫המתלבשים‬ ‫משל‬ ‫האביק׳ כי ד ר ך‬ ‫שהיא אור‬ ‫הבריא׳‬ ‫איר‬ ‫‪(16‬‬
‫בדיקת‬ ‫לארבעה ע ש ר ‪ .‬אמנם זהו‬ ‫אור‬ ‫והבירור הוא ב כ ה‬ ‫והודלק‬ ‫שיעור‬ ‫גדולה בלי‬ ‫מדורה‬ ‫הוא אור‬ ‫האצילו׳‬
‫בהשגה‬ ‫טו״ד‬ ‫שע״פ‬ ‫העבודה‬ ‫שהוא‬ ‫לבד‬ ‫החמץ‬ ‫עולם‬ ‫והוא‬ ‫נר‬ ‫נדלק‬ ‫האבוק׳‬ ‫האבוקה ומן‬ ‫מהמדורה‬
‫בנה״ב‪,‬‬ ‫והביטול‬ ‫הכפ״‬ ‫שפועל‬ ‫שעי׳יז ה ו א‬ ‫והתבוננות‬ ‫העש״‪.‬‬ ‫עולם‬ ‫שהוא‬ ‫האפל‬ ‫בבית‬ ‫מאיר‬ ‫והוא‬ ‫יצירה‬
‫בבח״‬ ‫לגמרי מכל וכל‬ ‫שמתבטל‬ ‫ביעור ח מ ץ ה ו א‬ ‫אבל‬ ‫ונ״ל‬ ‫לעיל(‪.‬‬ ‫)נעתק‬ ‫בשליה‬ ‫כ״כ‬ ‫‪. .‬‬ ‫אבוקה‬ ‫‪(17‬‬
‫עבידה‬ ‫שהיא‬ ‫‪. .‬‬ ‫רעו״ד‬ ‫ע״י‬ ‫דוקא‬ ‫שזהו‬ ‫אתהפכא‬ ‫לבאר בזה מ א מ ר ם זיל רפ״ב ד ש ב ת ת י ר ןכל[ אלו שאמדי‬
‫עשר‬ ‫בארבעה‬ ‫שבדיקת ח מ ץ הוא‬ ‫מטי־ד‪ ,‬וזהי‬ ‫שלמעלה‬ ‫אין מדליקי! ב ה ם א ב ל עושים מ ה ם מדורה בין להתחמם‬
‫במדר״‬ ‫שזהו‬ ‫החסרון‬ ‫מילוי‬ ‫מחסורי‪,‬‬ ‫ד׳‬ ‫יי‪,‬‬ ‫ד׳‬ ‫בחי•‬ ‫הוא‬ ‫עפמ״ש דנר‬ ‫ה ד ל ק ת ]הנר[ נ־ל‬ ‫]כוי[ ה נ ה‬ ‫כנגדה‬
‫מ ש ר ש ו ומקורו‪ ,‬והיינו דעי״‬ ‫שהמילוי הוא‬ ‫ההשתלשלות‬ ‫ביצירה ו ש ם ט ו ב ו ר ע מ ח צ ה ט ו ב ו מ ח צ ה ר ע ‪ . .‬והנה עיז‬
‫וביעור‬ ‫סט׳׳א‪,‬‬ ‫דאחגפיא‬ ‫‪-‬צי״מ ה י א‬ ‫נחי׳‬ ‫המוחי!‬ ‫גילי׳‬ ‫ג״‬ ‫שביצירה הוא ש ם מ י ה‬ ‫מדליקין‪ ,‬נודע‬ ‫במה‬ ‫ארז״ל‬
‫שלמעלה‬ ‫ח מ ץ ה ו א מ ב ח ״ י׳׳ה ה י י נ י מ ב ח ״ פ נ י מ י ׳ א ו א י ס‬ ‫במה‬ ‫וז״ש‬ ‫בליעל‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫ייש‬ ‫דקדושה‬ ‫אדם ויש אדם‬
‫הראשון‬ ‫דניים‬ ‫ראשו!‬ ‫בחי׳‬ ‫וזהו‬ ‫השתל׳‪,‬‬ ‫יפקוד‬ ‫משרש‬ ‫ב ל י ע ל אי!‬ ‫ובמיה סוד אדם‬ ‫דקדושה‬ ‫מדליקי! סוד א ד ם‬
‫עיקרו‬ ‫ולכו‬ ‫הכתר‪,‬‬ ‫פנימי׳‬ ‫ו ה י א בחיי‬ ‫בגימט׳ נ ת ר‬ ‫היא‬ ‫בעליי!‬ ‫ורמז‬ ‫בתחתון‬ ‫דברו‬ ‫בחכמתם‬ ‫ודז״ל‬ ‫מדליקי!‪,‬‬
‫עשר‬ ‫לארבעה‬ ‫יזהו א ו ר‬ ‫ה׳ ‪. .‬‬ ‫ב ח י י •׳‬ ‫עשר‬ ‫בחמשה‬ ‫השמנים‬ ‫שבאלו‬ ‫הקדושה‬ ‫בחכמתם‬ ‫שידעו‬ ‫אחד‬ ‫יהכל‬
‫במשהו‬ ‫ה ח מ ץ לידע מ ה י ח מ ץ ‪ ,‬וחמץ איסורו‬ ‫בודקי! א ת‬ ‫והפתילות יש אחיזה לס״א ב ה ם וע״כ אסרו להדליק בהם‪,‬‬
‫שהוא בבל יראה ובבל ימצא‪ ,‬והבדיקה היא ע״י אור הנר‬ ‫שלהבת יה של‬ ‫הקדוש‬ ‫האור‬ ‫י ר ש ש מ א יטה ר״ל שיטה‬
‫דאתכפיא‪ ,‬ואין מ ס פ י ק‬ ‫דנר ה׳ נ ש מ ת אדם‪ ,‬והיא העבודה‬ ‫ש ב ת ק ו ד ש י ט ה א ו ת ו ל צ ד ס ׳ ׳ א ח י ו ע״י פ ת י ל ו ת ו ש מ נ י ם‬
‫העבודה דרעו״ד להיות אתהפכא‬ ‫ביעור ח מ ץ שהיא‬ ‫יציל‬ ‫א ל ו ש י ש ל ס ״ א נ ג י ע ה בד‪ .!,‬יכ״ז ב נ ר ש ה ו א ב י צ י ר ה ש ש ם‬
‫ל‬
‫נהורא‪.‬‬ ‫חשיכא‬ ‫מחצה רע‪ ,‬ויש אחיזה לםיא אבל מנורה אור גדול שהוא‬

‫ח מ ץ מ י ׳ ש ע ו ת ו ל מ ע ל ה ב י ו ם יי׳ד א ס ו ר ב ה נ א ה‬ ‫!׳! ׳‬ ‫באצילות ש ם אי! ר ע כ ל ל ל א יגור במגורך ר ע ע ״ כ עושי!‬

‫‪ . .‬ו א ס ר י ה י ח כ מ י ם ב׳ ש ע ו ת ק ו ד ם דהיינו מ ת ח י ל ת ש ע ה‬ ‫מ נ ו ר ה כוי‪.‬‬ ‫מהם‬

‫גס‬ ‫אסרוהו‬ ‫ולמעל׳‬ ‫ששית‬ ‫ומתחילת שעה‬ ‫‪, ,‬‬ ‫חמישית‬ ‫כללות עני! המצות ‪ . .‬ה נ ה יש ענינים בעבודה‬ ‫‪(18‬‬
‫הארבע‬ ‫ארוך אלו‬ ‫שהיום‬ ‫העיבור‬ ‫ובשנת‬ ‫הגה‪,‬‬ ‫בהנאה‪.‬‬ ‫הנר‬ ‫לאוד‬ ‫ובדיקת ח מ ץ הוא‬ ‫האדם ‪. .‬‬ ‫בנפש‬ ‫ברוחניות‬
‫ש ע ו ת ל פ י עני! היום ו מ ו ת ר ל א כ ו ל ח מ ץ ע ד ש ל י ש היום‪.‬‬ ‫דילפינ! מציאה ‪ . .‬מ מ צ י א ה ‪ . .‬ומציאה ‪ . .‬ה ו א עיי‬ ‫־•יא‬
‫משערי! אות!‬ ‫שעות הללו‬ ‫אדהיז ש ם סיד‪:‬‬ ‫יבשו״ע‬ ‫נשמת אדם‬ ‫דוקא‪ ,‬וחיפוש ה ו א בנר שנאי נ ר ה ו ״‬ ‫חיפוש‬
‫ל פ י עני! היום כגון ב ש נ ת העיביר שהיום ארוך נ ח ש ב כל‬ ‫הנה‬ ‫וביעור ח מ ץ‬ ‫בדיקת ח מ ץ‬ ‫חדרי בט! ‪. .‬‬ ‫כל‬ ‫חופש‬
‫ש ע ה מ ש ע ו ת הללו ש ע ה ורביע מ ש ע ו ת בינונית ש ה ן כ״ד‬ ‫ש נ י ה ם ה ם ע׳׳י ג י ל ו • א ו ר ‪ . .‬ב ד י ק ת ח מ ץ ה ו א ע י י ה ג י ל ו י‬
‫שקיעת‬ ‫החמה עד‬ ‫דהיינו מ נ ץ‬ ‫שהיום‬ ‫ל ע ת לפי‬ ‫למעת‬ ‫אור ‪ -‬א ר ב ע ה ע ש ר ‪ , .‬וביעור ח מ ץ ה ו א ע ״ הגילוי ד ב ח ״‬
‫ה ח מ ה ה ו א נ ח ש ב ל ע ו ל ם לי׳־ב ש ע ו ת ב י ו ש ה ו א א ר י ך ב י ן‬ ‫אלא‬ ‫עשר‬ ‫חמשה‬ ‫שהוא כמו‬ ‫עשר‬ ‫שבארבעה‬ ‫ראשון‬
‫שהוא ק צ ר ולפיכך אין לאכול ח מ ץ א ל א ע ד שליש היום‬ ‫דארבעה‬ ‫והעני! בזה ה ו א‬ ‫הארבעה עשר‪.‬‬ ‫ביים‬ ‫שהוא‬
‫ה ע י ב ו ר ואין‬ ‫בשנת‬ ‫חצות‬ ‫ומחצה קודם‬ ‫שעות‬ ‫דהיינו ב׳‬ ‫מספרו ״ ה ‪ ,‬ד״‪-‬ד הוא רק‬ ‫וחמשה עשר‬ ‫עשר מספרו ״ ד‬
‫לגו• א ל א ע ד ש ע ה ו ר ב י ע ק ו ד ם ח צ ו ת היום ו א ס‬ ‫למכרו‬ ‫החסרון בלבד‪ ,‬ובמו די מחסרו א ש ר יחסר לו שנא׳‬ ‫מילוי‬
‫לא מכרו עד״! ויש הפסד מרובה יש לו שחוח למכרו עד‬ ‫מספר‬ ‫מספר ״ ה הוא‬ ‫מ ד ר ״ עני ‪ . .‬א ב ל‬ ‫שזהו‬ ‫בצדקה‬
‫שעות הללו‬ ‫שאומר דב׳‬ ‫חצות לפי שיש מי‬ ‫קודם‬ ‫שעה‬ ‫השלם‪ ,‬דה׳ ה ו א מדרי׳ עשיר‪ ,‬דמילוי החסרוו ה ג ם שהוא‬
‫לעני! ח מ ץ דהיינו חמישית וששית משערי! אות!‬ ‫שאמרו‬ ‫ומקור‬ ‫משרש‬ ‫אלא‬ ‫אינה‬ ‫ההמשכה‬ ‫אבל‬ ‫המשכה‪,‬‬
‫הפסד‬ ‫ובמקום‬ ‫למעת לעת‬ ‫כ׳יד‬ ‫בינוניות ש ה !‬ ‫בשעות‬ ‫ביה‬ ‫אואיס‬ ‫מעצמות‬ ‫המשכה‬ ‫הוא‬ ‫ועשיר‬ ‫ההשתל׳‪,‬‬
‫דבריי‪.‬‬ ‫לסמיר על‬ ‫יש‬ ‫מרובה‬ ‫אלא‬ ‫דהנה איו עני‬ ‫ההשתל׳‪,‬‬ ‫ומקור‬ ‫משרש‬ ‫שלמעלה‬
‫פתיתי חמץ‬ ‫עשרה‬ ‫הביעור‬ ‫צריך להניח קודם‬ ‫‪!20‬‬ ‫הוא‬ ‫בדעת‬ ‫דעני‬ ‫‪. .‬‬ ‫בדעת‬ ‫אלא‬ ‫עשיר‬ ‫ואיו‬ ‫בדעת‬
‫ה ע ו ל ם ‪ ,‬נ ג ד י׳ כ ת ר י !‬ ‫ולכו שורפי! ומבטלי! מ!‬ ‫לבערם‪,‬‬ ‫השתל׳ דהוא די מחסורו אבל עשיר‬ ‫רק מסדר‬ ‫ההמשכה‬
‫גג‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫דאד־־‬ ‫ייבא‬ ‫ג מ ס מ א •הא א ב ״‬ ‫״•ם‬ ‫יאמיי‬ ‫דע־י־‪.‬‬ ‫דמסאביתא‪.‬‬

‫•תיי־צי‬ ‫•דית‬ ‫ייא‬ ‫י־שי‬ ‫בפסיק‬ ‫י״‪:‬׳‬ ‫דידה‬ ‫תי״״די‬ ‫ל א ר ב ע ה ע ש ר ד ח ד ש ז ה יניח ע ש י פתיתי‬ ‫אור‬ ‫‪(21‬‬
‫החזה‬ ‫ליבנו דו‬ ‫דאפילי‬ ‫דשדע‬ ‫בבי״ עיכ‪.‬‬ ‫•יי•‬ ‫דשי־־‬ ‫עשר‬ ‫לבעים ירם‬ ‫י־וציאם מ ש ם‬ ‫הבית ‪. .‬‬ ‫ח מ ץ בזויות‬
‫י א י ל י ־יא ה ״ מ פ ש י ט ב ״ ׳ ד ד ח י ל ח י י ת ב ש ב ת א ל א ב ב ר ז י‬ ‫דמסאב־תא‪.‬‬ ‫בתר־‬
‫מהיב‬ ‫׳התימה‬ ‫יחיתד‪,‬‬ ‫ידפשיט‬ ‫יקית‬ ‫בחתיבייז‬ ‫ביולי‬ ‫צבייא‪,‬‬ ‫בהדי‬ ‫נפש״‬ ‫איניש‬ ‫לישתה‬ ‫אבי•‬ ‫אמר‬ ‫‪22‬׳‬
‫ש ב ת ב די־בינו דיל פ ס ק ד ל א כ י ״ ־ ב׳‬ ‫ק א ר י ••־י‬ ‫ד ה ׳ —‬ ‫אלהיני‪.‬‬ ‫מלפניד ה׳‬ ‫רציו‬ ‫נימא יהי‬ ‫היכ׳‬
‫ו ל ב י כיזב דפש־טיי א ת כילו‪ ,‬דא־כ ת־קשי דאמא•‬ ‫ביירא‬ ‫בטול‪.‬‬ ‫בתירתי ביה‬ ‫שתרג־לנ־‬ ‫רצון ‪. .‬‬ ‫י־ה׳‬ ‫׳‪!2‬‬
‫נאמר‬ ‫ואפ״‬ ‫בביז׳‪,‬‬ ‫שקול‬ ‫׳אילי‬ ‫יחזה‬ ‫לא כתב דדו‬ ‫כ מ ־ ש ס ״ קי״ ס״ד‪.‬‬ ‫שצ״ל לשון רבים‬ ‫יבספר א י ח כ ת ב‬
‫דיב־ני י״ל ד ״ ש ב א ו ה י א בחיל א ב ל כ ש ח ל להיית בשבי‪,‬‬ ‫ר א ה ‪ ,‬ל ד ו ג מ א ‪1! ,‬ה‪1‬ך ה ש ל ה ! ‪ :‬ו י ש ש א ו מ ר י ם כ ל‬ ‫‪(21‬‬
‫ב­‬ ‫כי״י‬ ‫יפסק‬ ‫החזה‪,‬‬ ‫דפשיט־ד א ל א ע ד‬ ‫דאיו‬ ‫לעילב‬ ‫•דבקנ־‬ ‫בתירתך‬ ‫שתרגילני‬ ‫יחיד‬ ‫בלשוו‬ ‫רצוי‬ ‫היה־‬
‫פייש‬ ‫ד י ה ר י ־ ״ ק ז״ל‪ ,‬מייד ק ש ה ד ל א‬ ‫ידלא בה־ב‬ ‫בי­רה‬ ‫במצית־י ו א ל תביאניוכר‪ ,‬ויש שאומר שטיב יותר לימד‬
‫יבינ־ י״ל כ ל ל בי״ד ש ח ל ל ח י י ת ב ש ב ת א ל א א ד ר ב ה ס ת ם‬ ‫בתפלת‬ ‫תביאנו כ מ י‬ ‫שתרגילנו ודבקנו ואל‬ ‫יבים‬ ‫בלשיו‬
‫בשבת‪ .‬יאיל־ י ש ל ת ר ץ‬ ‫מעשרו‬ ‫בחיל ב ל‬ ‫במעשהי‬ ‫יכיב‬ ‫ה ך ר ר ב ם ״ קי״‪ ,‬א ב ל בעור הגירסא בלשון יחיד וכי עיקר‬
‫י‬
‫י״י ש ל א א ד י ב ג ד ל א ב ו א ל א מ פ נ י ד א י ד א ה ד ר י‬ ‫•ל‪:‬־‪:‬־‬ ‫יחיד‬ ‫בלשיי‬ ‫הברכה‬ ‫יתחלת‬ ‫יחיד היא‬ ‫ברכת‬ ‫שהר־‬
‫ד־פשט‬ ‫יבנו לעילם דסבר׳‬ ‫•שדעאל אבל‬ ‫ל־ב׳‬ ‫הביי־א‬ ‫ה מ ע ב י ר ש נ ה מעיני‪ ,‬ובז כ ל ב ר כ י ת ה ש ח ר ב מ י ש ע ש ה לי‬
‫יפסק‬ ‫השיבי‬ ‫ישמעאל‬ ‫•ליב׳— דיי‬ ‫•בשבת ד י ר ‪,‬‬ ‫בחיל‬ ‫ש נ ת ק נ ה בלשיי רבים‪,‬‬ ‫הדרך‬ ‫כ ל צרכי‪ ,‬ו ל א ד מ י ל ת פ ל ת‬
‫ילבי כ ת ב•‪:‬־‪ :,‬במעשה־ בחיל ב י מ ע ש ה י בשבת‪.‬‬ ‫ביב‪:‬־‬ ‫נדפס בלשון רבים וכן ההרגל ב פ י רעילם ‪. .‬‬ ‫יבסידידים‬
‫י א ״ ד ע ־ ‪ ,‬ה ר י ס ׳ י ״ כ* ב י י ש פ ׳ א ל י י ב י י ם ‪ ,‬־ מ ״ מ ב י י נ ה‬ ‫בלשון‬ ‫כילה‬ ‫ב י כ ה זי‬ ‫ורמב״ם וטור‬ ‫בגמרא‬ ‫עכ״פ‬ ‫מיהו‬
‫אפשי י ; י היא‪.‬‬ ‫י‪:‬־‪:‬־ ״ ל‬ ‫יבים‪.‬‬ ‫בלשון‬ ‫בסידירים‬ ‫נדפס‬ ‫יצ״ע ל מ ה‬ ‫יחיד‪,‬‬

‫אליתי‬ ‫דגד׳ איו‬ ‫אע״ג‬ ‫קםפי לד‪,‬‬ ‫מ־‬ ‫מאלי׳‬ ‫‪o‬‬ ‫כ • א ת אעיר • א ה ב ה ׳ וכוי‪ .‬י כ ד • א ב ה י ח ד • ר ב ב‬ ‫יי‪-:.‬‬
‫טלה‪.‬‬ ‫פסחיהם ד ״‬ ‫קר־בה‪ .‬י ־ ב‬ ‫ה כ א ו ת ״ כ א ה ב ה ל ט י ב ־" בל‬ ‫המכה בני ‪ . .‬לסביל‬ ‫יצדיק‬

‫וקורא‬ ‫עצמו‬ ‫מביא ה ג ר‬ ‫הלכה‬ ‫שפסק‬ ‫«׳! אלא‬ ‫ב א ה ב ה ה י א ע צ ת ר ׳ בפ־‬ ‫היעיצר לקבל‬ ‫יעצה‬ ‫הימים ‪. .‬‬
‫‪1‬‬

‫המון גיים‬ ‫לאברהם כי אב‬ ‫השי״‬ ‫שאמר‬ ‫זה ל מ ה‬ ‫וסמכו‬ ‫מיר‪-‬ק‬ ‫הצריכיז‬ ‫עינית‬ ‫י י מ צ א יי׳‬ ‫במעשיי‬ ‫לפשפש‬ ‫חז׳״‬

‫ל ש ע ב י ר ״ ת א ב לארם עכשיוא ת ה א ב לכל‬ ‫אמרי‬ ‫נתתיך‬ ‫השורה‬ ‫המקלקלת‬ ‫גידל א ה ב ת י אליו‬ ‫״ ר א ה לעין‬ ‫׳סורים‬

‫נשבעת‬ ‫לומר א ש ר‬ ‫יכול כ ל ג ר‬ ‫ימפנ׳ זה‬ ‫כילי‪,‬‬ ‫העילם‬ ‫כ מ ש ל ד ל ר גדיל ינודא ה ר ו ח ץ בכבודו ובעצמו צואת בני‬

‫שהוא‬ ‫העולם לפי‬ ‫שאברהם ה ״ אב לכל‬ ‫לאביתיני לפי‬ ‫ד ר י ב א ה ב ת י כ מ ״ ש א ס ר ח ץ ה ׳ צ י א ת ב נ י ת צ י י ן כוי‬ ‫יחידי‬

‫אמינה‪.‬‬ ‫למדם‬ ‫מ ש פ ט כ ״ ‪ ,‬וכמים הפנים א ל פנים תתעירר האהבה‬ ‫בריח‬

‫ב ל ב בל משכיל ימבין יקר מהית א ה ב ת ה׳ א ל התחתינ־ם‬
‫מצ־יו ש ם ‪ ,‬ש ב כ ״ מ בגמ׳ ש ם ש נ ז כ ר ״ ה ג ד ה ״ —‬ ‫‪(!0‬‬
‫א ש ר ה י א •קלה יטיבהמ כ ל ח ״ ר ע י ל ד י ם בילם ‪• . .‬אז גם‬
‫‪,,‬האגדה״‪.‬‬ ‫איתה‬ ‫ה נ ה בכת״•‬
‫אשי‬ ‫מגילה‬ ‫אהבה‬ ‫בבחי‬ ‫אליי‬ ‫פניי‬ ‫ויאי‬ ‫הטוב‬ ‫ה׳ •ת־‬
‫ר״ט‬ ‫לפני‬ ‫הפסח ר״ע‬ ‫נאגיר‬ ‫מזכיר‬ ‫דבמי בו‬ ‫ו!(‬
‫תחלה מליבשת ימסיתית בתוכחה מגילה ״ ת ד י ר י‬ ‫ריחה‬
‫ש ד ״ יבי‪.‬‬
‫הדינ־ו נס״י‪.‬‬ ‫ויתבטלו‬ ‫בש־שו‬ ‫הגבייית‬
‫ר א ה ‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הידני לפסחיםקיז‪ ,‬םע״א‪ :‬ןעד‬ ‫‪, s:‬‬
‫למעיינו‬ ‫חלמיש‬ ‫אומרים[ ע ד‬ ‫וב־ה‬ ‫אימר ‪. .‬‬ ‫היכן ה י א‬ ‫פגב‬ ‫יעישיז‬ ‫למטה‪,‬‬ ‫פוגמים‬ ‫כשישראל‬ ‫לעולם‬ ‫י׳‪>2‬‬

‫קודם‬ ‫חצי׳‬ ‫ואומרים‬ ‫האגדה‬ ‫חילק־ו‬ ‫ד י ם ‪ ,‬יילכד אנו‬ ‫החיצינים‬ ‫על״נים‪ ,‬ה נ ה‬ ‫ב א י ז ה מ ד ר ח ס וישלים י ם ם י ר י ת‬

‫האכילה כדי שיאמרו ש ב ח ע ל כל‬ ‫לאחר‬ ‫•חציי‬ ‫הסעודה‬ ‫• ו נ ק י ם מ ש ם ‪ .‬י ב י י ת א ח ז י כ ו ל ם ‪ .‬י ז ה ס י ד ג ל י ת מ צ ר י ם ‪ ,‬ב­‬

‫חצי‬ ‫קידוש ו ע ל הבי‬ ‫אומר‬ ‫הראשון‬ ‫יכוס‪ ,‬ש ע ל‬ ‫כוס‬ ‫שלהם ‪. .‬‬ ‫הדעת‬ ‫והטומאה שלהם היי מ צ ד‬ ‫מצרים‬ ‫יניקת‬

‫האז י ה י ע ל ה ג י ב ר כ ת ה מ ז ו ן ו ע ל ה ד ׳ ח צ י ה א ח ר ש נ ש א ר‬ ‫ילהוציא‬ ‫לתקן ה ב ל‬ ‫העליוו‬ ‫המאציל‬ ‫כשרצה‬ ‫אמנם‬

‫מ ו ימיי‪.:‬‬ ‫בזעיר‬ ‫גדול‬ ‫גדלות‬ ‫להביא‬ ‫הוצלה‬ ‫ממצרים ‪. .‬‬ ‫ישראל‬

‫ומוחין עליונים מ א ד מ א ד כ ד • שיתבטלו החיצונים‬ ‫אנפיז‬
‫מצות‬ ‫ה ק ע ר ה ל י לפ ס ח ‪ ,‬ת ק ח הגי‬ ‫סידור‬ ‫סדר‬ ‫‪(!1‬‬
‫בארוכה(‪.‬‬ ‫)ע״״ש‬ ‫ולהתאחז ש ם‬ ‫להתדבק‬ ‫•לא ׳יכלו‬
‫ממנו‬ ‫למטה‬ ‫והלו׳‬ ‫למעלה‬ ‫הכהו‬ ‫ותניח‬ ‫שמורה‬ ‫מ צ ה‬
‫ח ב י ד )ם״א ג׳ מוחין(‬ ‫ל מ ט ה ממני‪ ,‬ו ה ם ג׳ בחי׳‬ ‫והישראל‬ ‫את‬ ‫ימסש־טיו‬ ‫ותולין‬ ‫ומ״ש‬ ‫כ ס ף וישו י ‪:‬‬ ‫וז״ל‬ ‫‪(27‬‬
‫וביצה‬ ‫וזרוע‬ ‫וכפרס‬ ‫מרור‬ ‫אח״כ ת ק ח‬ ‫עילאה‪,‬‬ ‫דאבא‬ ‫נראה שכתב זה לאפיקי מ י ״בנו ש ל ר ״ בי בריקא‬ ‫כולו‪,‬‬
‫ותניח ע ל הגי מצית‪ ,‬יהזריע הרומז ל ח ס ד מ צ ד ימיו ש ל ך‬ ‫היי‬ ‫בשבת לא‬ ‫להיות‬ ‫בתוספתא פיד‪ ,‬״יד ש ח ל‬ ‫דאמל‬
‫מבריח מן‬ ‫שמאל ש ל ד ומריר הרומז לתית‬ ‫יהביצה ב צ ד‬ ‫החזה‪.‬‬ ‫מקום‬ ‫מפשיטו א ל א ע ד‬
‫ב א מ צ ע בין הזרוע ו ה ב י צ ה) ס ״ א כ י ת ־ ת‬ ‫הקצה אל הקצה‬ ‫ה ל ה ט חשה־‪ :-‬ו מ ם ש י ט י ו א ת כ ו ל ו ו כ ו י ‪ .‬ב פ ר ק כ ל‬ ‫וז״ל‬
‫בקי‬ ‫הזרוע‬ ‫והחרוסת ב צ ד ימין ת ח ת‬ ‫חו״ג(‬ ‫מכריע ביו‬ ‫קט״ז( ת ״ י ״ י ד ש ח ל ל ה י ו ת ב ש ב ת מ פ ש י ט י ו א ת‬ ‫כתבי)דר‬
‫תחת‬ ‫תניח‬ ‫להוד‬ ‫הרומז‬ ‫והכרפס‬ ‫בנגד נ צ ח‬ ‫יהוא‬ ‫ימיו‬ ‫ישמעאל בנו ש ל ר״י בז ברוקה‬ ‫ע ד החזה דבר• ר׳‬ ‫הפסח‬
‫מן‬ ‫למטה‬ ‫תניח‬ ‫והחזרת‬ ‫שמאל‬ ‫שמאל בקו‬ ‫הביצה מ צ ד‬ ‫ל״‬ ‫אהדרי‬ ‫ואמרי ש ם מאי‬ ‫כולו‪,‬‬ ‫מפשיט־ו א ת‬ ‫וחכ״א‬
‫המרור ב ק י אמצעי ל ע ש ו ת בו אח״כ בורד והוא נ ג ד יסוד‪,‬‬ ‫קאמרי‬ ‫ברוקה הבי‬ ‫ישמעאל בנו ש ל ר״י בי‬ ‫הבייא ליי‬
‫המלכות‪.‬‬ ‫כולם נגד‬ ‫הכילל‬ ‫בעצמה‬ ‫‪-‬הקערה‬ ‫ל ״ א ם מציליו ת י ק ה ס פ ר ע ם ה ס פ ר ל א נפשיט א ת הפסח‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫נד‬

‫פעטערזיל״ן‪ ,‬ואפשר דם־ל שע״י הבשר‬ ‫ליקח‬ ‫במדינתינו‬ ‫על‬ ‫דעת‬ ‫סוד‬ ‫ישראל‬ ‫)המצות(‬ ‫אותן‬ ‫יסדר‬ ‫!‪{.!.‬‬
‫מ ש ב י ח ׳ ! כ מ ש ״ ש ‪ ,‬ו ל פ י מ ש ״ ש ב ש ם תר׳׳י ד ו ק א כ ש א י ן‬ ‫הם‬ ‫ו ע ל י י ליי ס ו ד ב י נ ה ו ע ל י ו כ ה ן ס ו ד ח כ מ ה ו ה ם ג׳‬ ‫הקערה‬
‫כ ל ל חייו מ ב ר ך ש ה כ ל א ב ל כ ש נ א כ ל ׳ ! חיי־ א ע ״ פ‬ ‫נאכל׳!‬ ‫בחי׳‬ ‫זרוע‬ ‫לימינך‬ ‫תניח‬ ‫הכהן‬ ‫ועל‬ ‫חב׳׳ד‪,‬‬ ‫דאבא‬ ‫מוחי!‬
‫בפה״א‪,‬‬ ‫ח״!‬ ‫כשה!‬ ‫מברי‬ ‫מ״מ‬ ‫מבישלים‬ ‫•יחי‬ ‫שטיבים‬ ‫באמצע‬ ‫גבורה ותחחיהו‬ ‫ל ש מ א ל ב י צ ה בחי׳‬ ‫וכנגדו‬ ‫חסד‬
‫י מ ״ מ ד ע ת י ח י כ ד ב ז ה ל מ ה ב ח ר ו ב ד ב ר ש י ש בו‬ ‫א ש‬ ‫א־כ‬ ‫העשויין מתפוחי! ואגוויס יקדה‬ ‫בחי׳ ח י ת ו ח ר ו ס ת‬ ‫מרור‬
‫ש ש א ר ירקות איו‬ ‫ואפשר‬ ‫ל־קח ירק אחר‪.‬‬ ‫ה״ל‬ ‫פליגתא‬ ‫ביצה‬ ‫תחת‬ ‫וכנגדו‬ ‫נצח‬ ‫בח״‬ ‫הזרוע‬ ‫תחת‬ ‫יניח‬ ‫וקנממ‬
‫ירק‬ ‫דבגמרא נזכר‬ ‫משום‬ ‫הפסח‪ ,‬א־נ‬ ‫בימ־‬ ‫ב״כ‬ ‫מצויים‬ ‫תחת המרור‬ ‫והחורת שעושין עמו כורך‬ ‫בחי׳ ה ו ד‬ ‫כרפס‬
‫כמו‬ ‫נאכל‬ ‫איו‬ ‫שלנו‬ ‫והירק‬ ‫לפת‬ ‫נקראו‬ ‫דברים‬ ‫ישאר‬ ‫י״ס‬ ‫כל‬ ‫הכוללת‬ ‫מלכות‬ ‫בחיי‬ ‫עצמה‬ ‫וקערה‬ ‫יסוד‬ ‫בחיי‬
‫יבטיר וגמ׳‬ ‫מצוי בפסח‪.‬‬ ‫כבוש וזה אינו‬ ‫אאיכ‬ ‫חי‬ ‫שהיא‬ ‫ת צ ט ד לעבור‬ ‫י‬
‫והזהר שיהיו מסודרים באופו שלא‬ ‫דאבא‪,‬‬
‫ש ל ה ם היי‬ ‫שגם על מרור מברך בפה״א‪ ,‬יצ־ל ש מ ד ו ר‬ ‫איי‬ ‫ת ח י ל ה וכוי‪.‬‬ ‫בכפרם‬ ‫ותפגע‬ ‫המצות‬ ‫על‬
‫עס״ה‪.‬‬ ‫לטי״ד‬ ‫במי‬ ‫לאכול ח׳‬ ‫ראיי‬
‫מתייחס‬ ‫כי‬ ‫הטעמים‪,‬‬ ‫גם‬ ‫נעתקו‬ ‫‪4‬־!‪s‬‬ ‫]בהערות‬
‫ואלו ירקות ש א ד ם יוצא בה! ידי חובתו בפסח‪,‬‬ ‫‪(44‬‬ ‫ועליו‬ ‫״הישראל‬ ‫ד־ה‬ ‫קטע‬ ‫הגדה״‬ ‫ב‪.‬סדר‬ ‫להל!‬ ‫אליהם‬
‫ובמרור‪.‬‬ ‫ובעלושין‬ ‫ובחרחבינא‬ ‫בתמכא‬ ‫בחזרת‬ ‫כ ר ״ ן‪.‬‬ ‫הליי‬
‫י ר ק מה(‬ ‫איזה‬ ‫יקח‬ ‫מרור‬ ‫אפי•‬ ‫לו‬ ‫אי!‬ ‫‪ s 4‬ו א ם‬ ‫אלו‬ ‫דברים‬ ‫כל‬ ‫עם‬ ‫הירקות‬ ‫לפניו‬ ‫כשמביא‬
‫נקרא‬ ‫לאכילה‬ ‫שראוי‬ ‫מר‬ ‫ירק‬ ‫שכל‬ ‫שי׳א‬ ‫לפי‬ ‫שירצה‬ ‫כמ״ש‬ ‫תבשילי!‬ ‫וב׳‬ ‫והחרוסת‬ ‫והמרור‬ ‫המצות‬ ‫)דהיינו‬
‫עליהם‪.‬‬ ‫לא יברך‬ ‫ומ״מ‬ ‫תורה ‪. .‬‬ ‫בלשון‬ ‫מרור‬ ‫ב ק ע ר ה בעני! ש ל א‬ ‫שיסדרם לפניו‬ ‫סעי׳ כיד( טוב‬ ‫לעיל‬
‫למטה מעט ‪. .‬‬ ‫והמרור‬ ‫הכהן ‪. .‬‬ ‫מ ס ד ר י ו ע׳׳ג‬ ‫י>‪(4‬‬ ‫סמוכין‬ ‫ש ה י ר ק ו ת יהיו‬ ‫דהיינו‬ ‫המצות‬ ‫על‬ ‫לעבור‬ ‫יצטרך‬
‫מעט‪.‬‬ ‫למטה‬ ‫כריכה‬ ‫של‬ ‫יהמרור‬ ‫והחרוסת‬ ‫וחרוסת‬ ‫המרור‬ ‫והמצה מן‬ ‫המצה‬ ‫•ותר מ!‬ ‫לו‬
‫בסדר תיקון הפסח‬ ‫אדם‬ ‫לא ישגה‬ ‫למען‬ ‫מ״כ‬ ‫‪(47‬‬ ‫הידוע‬ ‫מטעם‬ ‫הנוהגים‬ ‫סומכים‬ ‫וע״ז‬ ‫תבשילין ‪. .‬‬ ‫ב׳‬ ‫מן‬
‫ר ב ו ת י נ ו י ג ר ו ם ל ו מ ס ו ר ו ת ה ל ל ו מ ט ע ם ר• ה ג ד ו ל ‪.‬‬ ‫כתיקון‬ ‫לאחר‬ ‫דהיינו‬ ‫המצה‬ ‫ע־ג‬ ‫אלו‬ ‫דברים‬ ‫בל‬ ‫לסדר‬ ‫להב‬
‫ענייא‬ ‫ביצוע‬ ‫טיבל‬ ‫אדמה‬ ‫ירקות‬ ‫נטילה‬ ‫קידוש זמן‬ ‫גפן‬ ‫מ ל מ ע ל ה ולוי‬ ‫כסדרן כהו‬ ‫הקערה‬ ‫המצות בתוך‬ ‫שסדרו‬
‫מצה‬ ‫אכילת‬ ‫ופרוס‬ ‫מוציא‬ ‫שלימה‬ ‫נטילה‬ ‫ונשתנה‬ ‫כסא‬ ‫וישראל תחתיו מסדרי! ע״ג הכה! הזרוע ש ל ט ל ה‬ ‫תחתיו‬
‫ונוטל‬ ‫מפטיר‬ ‫בשובע‬ ‫וסעד‬ ‫כרך‬ ‫טבל‬ ‫מרור‬ ‫חסא‬ ‫עמה‬ ‫משמאל והמרור למטה מעט כנגד אמצעם‬ ‫יהביצה‬ ‫מימין‬
‫למזון ורביעי להלל‪ .‬בד איקלע יו־ט אפוקי שבת‬ ‫שלישי‬ ‫משמאל‬ ‫והכרפס‬ ‫מימין‬ ‫החרוסת‬ ‫ואחייב‬ ‫םגו״ל‬ ‫כעין‬
‫ירקות‬ ‫נטילה‬ ‫זמן‬ ‫הבדלה‬ ‫נר‬ ‫קידוש‬ ‫גפן‬ ‫הכי‬ ‫איתקרי‬ ‫של כריכה ל מ ט ה מ ע ט כנגד א מ צ ע ם כעין סגו״ל‬ ‫והמרור‬
‫כ ס א וכר‪.‬‬ ‫ענייא‬ ‫בצע‬ ‫טובל‬ ‫אדמה‬

‫ז ה ו י ס ו ד ס ד ר מ׳׳ו מ ה ר י ם ז׳׳ל‪ :‬ע ל ה ג פ ן ק י ד ו ש‬ ‫‪(48‬‬ ‫לערוך‬ ‫הטבילה‬ ‫אחר‬ ‫מיד‬ ‫ליזהר‬ ‫צריך‬ ‫בע־׳פ‬ ‫‪1 !6‬‬
‫במוצאי ש ב ת יקנהיז סימנה‪ ,‬ואחר כך מעיו ש ל ש‬ ‫בזמנה‪,‬‬ ‫‪ .‬ו־קח ק ע ר ה ג ד ו ל ה ויניח מ פ ה י פ ה ע ל ה ק ע ר ה‬ ‫השלח!‪.‬‬
‫בטבול ברכה‬ ‫אדמה‬ ‫וידיו י ר ח ץ ויברך כתיקונה‪,‬‬ ‫טעונה‪,‬‬ ‫שיהא‬ ‫צריך‬ ‫מבהכ״נ‬ ‫בבואך‬ ‫‪. .‬‬ ‫מצות‬ ‫ג׳‬ ‫על•׳‬ ‫ויניח‬
‫ק ע ר ה וירון‬ ‫נתונה‪ ,‬וירים‬ ‫למשמרת‬ ‫ו ב ו צ ע שניי‬ ‫הגונה‪,‬‬ ‫כבר‪.‬‬ ‫כ ל צרכיו כמ׳׳ש‬ ‫עם‬ ‫ערוך‬ ‫השלח!‬
‫שנית‬ ‫ומוזגיו‬ ‫אבהתנא‪,‬‬ ‫דאכלו‬ ‫עניא‬ ‫לחמא‬ ‫הא‬ ‫ברנה‪,‬‬ ‫הקידוש‬ ‫לסדר‬ ‫הצריכים‬ ‫בדברים‬ ‫אח״כ יעסוק‬ ‫‪(!7‬‬
‫על‬ ‫ובוצע‬ ‫נוטל‬ ‫אינה‪,‬‬ ‫ולסוף‬ ‫היין‬ ‫ברכת‬ ‫נשתנה‪,‬‬ ‫במה‬ ‫מ ב ע ו ד יום כדי‬ ‫ערוך‬ ‫שולחנו‬ ‫ויה״‬ ‫מבעוד יום‬ ‫להכינם‬
‫מרור‬ ‫וכזית‬ ‫תחתונה‪,‬‬ ‫שהיא‬ ‫השני׳‬ ‫וכורך‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫כשתחשד‪.‬‬ ‫מיד‬ ‫לאכול‬
‫ו מ צ ו ת ו מ ר ו ר י ם כ ז י ת ר ע נ נ ה ‪ ,‬ל א יהי•‬ ‫ישקענה‪,‬‬ ‫בחרוסת‬ ‫ייתר‬ ‫גדולים‬ ‫שהם‬ ‫שלנו‬ ‫שולחנות‬ ‫יעכשיי‬ ‫‪!!8‬‬
‫לאחרונה‪.‬‬ ‫שיה״‬ ‫עם‬ ‫זכרון‬ ‫להם‬
‫ו ק ש ה להביאם א ח ר קידיש אנו רגילי! ל פ ר ו ס מ פ ה‬ ‫מדאי‬
‫קדש‬ ‫מצאתי סימז לסדר הפסח‪:‬‬ ‫החרוזים‬ ‫אלו‬ ‫‪(t<4‬‬ ‫ולקדש‪.‬‬
‫ל ע י ל ה ע י ‪.) i‬‬ ‫בהנעתק‬ ‫ראה‬ ‫‪,: !4‬‬
‫אחר‪ ,‬ק ד ש ותתקדש טבול ופרוס‪ ,‬ודרשת רחץ‬ ‫ועוד‬ ‫»‪.‬‬ ‫ל ע י ל הע־‬ ‫בהנעתק‬ ‫יאה‬ ‫‪: 111‬‬
‫סתרך‪,‬‬ ‫שמור‪ ,‬מרור אכול וכורך ולחם‬ ‫מצה‬ ‫וחוק‬ ‫ובצע‬ ‫בשבת‬ ‫הפסק במפה לא כמו‬ ‫יביי ב ל מ צ ה יהי׳‬ ‫‪ 11‬׳‬
‫על כל כוס יהללד גמור‪ .‬ועוד אחר‪ ,‬יקדש יטהר‬ ‫ומזונך‬ ‫לכוונה‬ ‫ורומזים‬ ‫אחד‬ ‫מצוה‬ ‫ככרות‬ ‫הי״כ‬ ‫כל‬ ‫בשבת‬ ‫כ•‬
‫וכורך‬ ‫ומרור‬ ‫ומצה‪,‬‬ ‫ללחם‬ ‫ונוטל‬ ‫ודורש‬ ‫וחצה‪,‬‬ ‫וכרפס‬ ‫מ צ ו ה ב פ ׳ ׳ ע וכ׳־א‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫מצות‬ ‫ע ת ה הג׳‬ ‫משא״כ‬ ‫אחד‬
‫פרוסה‪ ,‬ונקי יזמן יהלל בדיצה‪ .‬ועוד אחר‪ ,‬ק ד ו ש‬ ‫ואובל‬ ‫לכיינה מ י ו ח ד ת לכ! צריר ה פ ס ק בי! כ ל א ח ד ואחד‪.‬‬ ‫רומו‬
‫יציאת מצה‪ ,‬מרור‬ ‫בגפן יד‬ ‫בצעו‪ ,‬יגיד‬ ‫וטבול‬ ‫אדם‬ ‫ידי‬ ‫ב ש ב ת אין צריך‬ ‫בניסן‬ ‫ש ח ל ל ה י ו ת •״ד‬ ‫יבזמן‬ ‫‪!42‬‬
‫מ צ ה ידי מזון ו ה ל ל יצא‪ .‬ועוד‬ ‫םעוד‪,‬‬ ‫כריכה‬ ‫גם‬ ‫וטבול‬ ‫ש ה ו א זכר‬ ‫המבושל‬ ‫ולא‬ ‫לפסח‬ ‫שהוא זכר‬ ‫הצלי‬ ‫אם‬ ‫כי‬
‫קדש בכוס ראשון ובירק גנך טבל‪ .‬והגדה בכוס שני‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫באותו‬ ‫שבת‬ ‫דוחה‬ ‫היתה‬ ‫שלא‬ ‫לחגיגה‬
‫ובבריכה דבר‬ ‫לחם ועל מצה ועל מרור‬ ‫ברר עלי‬ ‫אמור‬ ‫׳שהוא‬ ‫כרפס‬ ‫ליקח‬ ‫נוהגי!‬ ‫מהרי״ל‬ ‫כתב‬ ‫‪(15‬‬
‫לאחרי׳‬ ‫תפטיר‬ ‫ומצתך ופן‬ ‫סעודתך‬ ‫ואכול‬ ‫גמור‪,‬‬ ‫הלל‬ ‫פרד‪.‬‬ ‫עבודת‬ ‫עבדו‬ ‫ריבוא‬ ‫ס׳‬ ‫כלומר‬ ‫פרך‪,‬‬ ‫ס׳‬ ‫נוטריקון‬
‫ברך‬ ‫צורך‬ ‫מזונך‬ ‫על‬ ‫שלישי‬ ‫וכוס‬ ‫שמור‪,‬‬ ‫אפיקומן‬ ‫ה״ מסופק אם מותר ליקה פעטרזל״ן ופעטרושקאן‬ ‫ואביו‬
‫פסחך‬ ‫את‬ ‫תעשה‬ ‫בציון‬ ‫לחי‬ ‫גמור‪,‬‬ ‫הלל‬ ‫זכור‬ ‫וברביעי‬ ‫ש ה ו א טוב יותר מ ב ו ש ל מ ח י וא״כ אי! מ ב ר כ י ז עליו‬ ‫מפנ־‬
‫א ח ר ‪ :‬קנ׳׳ר‬ ‫סימן קטן‬ ‫ק נ ה ומור‪.‬‬ ‫הנעצוץ‬ ‫מקום‬ ‫בעלות‬ ‫נהיגי‬ ‫למה‬ ‫תמה‬ ‫ואני‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫י״ה‬ ‫סי׳‬ ‫במ׳׳ש‬ ‫יפה׳׳א‬
‫נה‬ ‫המראי מקומות והציונים‬
‫אשר יראה בעיניו כי שלט ביצרו ופירש פרישות גמורה‬
‫מחטאתו אשר חטא‪ ,‬ואחר זה יתקן אשר עיוות זאת‬
‫לפנים בסיגופים ותעניות כאשר יוכל שאת‪ ,‬והי יגמור‬
‫בעדו‪...‬‬
‫וזהו הרמז קדש‪ ,‬כלומר פרוש‪ ,‬כי טרם כל ריש‬
‫מילין ראשית כל פרוש‪ ,‬וקדש אותיות שקד‪ ,‬כי צריך‬
‫לפרוש ולשקוד בפרישות זמן רב עד שימצא עצמו פרוש‬
‫מאהבת ויראת ה׳ כדחזי‪ ,‬ונמצא כי רמז גדול הוא קדיש‬
‫פרוש שק־ד בשקידה והתמדה‪.‬‬
‫ורחץ‪ :‬אחר שישקוד ויתמיד בפרישות כדאמרן אז‬
‫ורחץ‪ ,‬יראה לרחוץ כתמי גלוליו אשר פגם בשרשי‬
‫נשמתו למעלה ואשר בקרבו‪ ,‬ויקבל על עצמו סיגופים‬
‫ותעניות ככל אשר יוכל שאת‪ ,‬וגם רמז שירחץ בדמעות‬
‫עיניו על מצחו לטהר רשומי חטאתיו אשר נחקקו שם‪.‬‬
‫עוד רמו ורחץ בוי״ו יתירה לומר שאם עבר עבירה ושנה‬
‫בה לא די בסיגוף ותקין פעם אחת על כל הפעמים‬
‫שעבר‪ ,‬אלא יעשה התקין פעם אחרת על אשה שנה‬
‫בחטא‪ .‬ועוד ירמוז תיבת ורחץ ביייי יתירה‪ ,‬דיהיה מישך‬
‫עצמו ואחרים עמו ויהיה זוכה ומזכה‪ ,‬כי תקון גדול יתר‬
‫מאד הוא מאן דמזכי לחייבא כמו שהאריכו בזהר‪ ,‬על כן‬
‫נאמר ירחץ י־״י מוסיף אחרים עמו‪.‬‬
‫כ ר פ ס ‪ :‬הנה זה בא ללמד דעת עיקר גדול ונורא‪,‬‬
‫להיות עניו ושפל בעיניו ענוה אמיתית ‪ . .‬וזה רמז כרפס‬
‫שהוא ירק רך ללמד שיחשיב עצמו כירק עשב שפל‬
‫ואפל‪ ,‬דזמן מועט הלא הוא כמ״ש יבש חציר‪ .‬ועוד כרפס‬
‫קרי ביה כרפש שיהיה נבזה בעיניו נמאס כרפש וטיט‬
‫וזוכה לכל המעלות האמורות ויותר מהמה ‪ . .‬ועוד יש‬
‫לרמוז כי תיבת כרפס הוא אות רייש ואותיות כסף‪ ,‬רמז‪,‬‬
‫כי עם ריש שהוא עני ורש יתן לו כסף שיעשה צדקה‬
‫לעני‪ ,‬כי היא תקין גדול לבעל תשובה כי הצדקה מכפרת‬
‫גם על המזיד‪.‬‬
‫יחץ‪ :‬ירמוז לקום בחצות לילה להתאונן על חרבו‬
‫הבית ולעסוק בתורה ‪ . .‬ואל זה רמז יחץ ליזהר בקימת‬
‫חצית אשרי כל חיצ״ ה׳ אמר אליו בני אתה וכאב את בו‬
‫ירצה‪...‬‬
‫מ ג י ד ‪ :‬רמיז על האריש להזהיר על עסק התירה כי‬
‫היא בית חיינו‪ ,‬וזהו מגיד בהיה‪ ,‬ני בעל תשיבה יגיד‬
‫יחזה בתורה תדיר‪ ,‬ועל ידי התורה מתבטל היצהיר‬
‫כמשז״ל יחיא מכפרת כקרבנות והתורה אגוני מגנא‬
‫ואצולי מצלא ‪ . .‬יעוד אפשר לרמוז כי תיבת מגיד‬
‫פירושה כמו נהר די נור נגד ונפק‪ ,‬ונגד לשון המשכה‪,‬‬
‫והבונה להזהיר לשב שיהי׳ ממשיך עניניו הטובים ולא‬
‫ובזה יהי׳ ש ל ח ן ע ו ר ך בעוהיז יתנחיל טיב בעוה״ב‪ ,‬צ פ ו ן‬
‫יהי׳ להם הפסק ‪ . .‬שאם יפסיק מאד יקשה עליו לחזור‬
‫ולנהוג כמנהגו‪ .‬ועוד ירמוז מגיד ממשיך שיכויו להמשיד‬
‫עליו קדושה מן השמים‪.‬‬
‫עבדית שהוא יפה דנת וכוי‪ ,‬נ ר צ ה המעשה הוא רצוי לפני‬
‫ר ח צ ה ‪ :‬יורה דעה להיות מאדי דחושבנא ולילה‬
‫ללילה יבא חשבון מעשה וסדר היום שעבר לאט לאט‪ ,‬ואם‬
‫המצא ימצא שנתרשל בעבודה או איזה חטא תיכף ישוב‪,‬‬
‫ויכוין לרחוץ אותו הפגם מיד עד שלא יעלה קרום ייוסיף‬
‫עליו ואז יותר קשה להעביר הכתם‪ ,‬לזה רחצה מקור‪,‬‬
‫שישתדל לרחוץ תדיר דבר קטון או גדול‪.‬‬
‫פיענוח‬
‫יהנ״ה‪ ,‬ממ״ר שמיה‪ .‬פירוש קידוש‪ ,‬נטילה‪ ,‬כרפס‪ ,‬יבצע‪,‬‬
‫הגדה‪ ,‬נטילה‪ ,‬המוציא‪ ,‬מצה‪ ,‬מרור‪ ,‬כריכה‪ ,‬שמורה‪ ,‬מזון‪,‬‬
‫הלל‪.‬‬
‫‪ ( 5 0‬קדש ירחץ כרפס וכוי‪ .‬לרמיז כי כל איש אשר‬
‫חנני ה׳ דעת יבי שיג לי יהשיג יד שכלי כי לא מהיר היא‬
‫ודברי עונות גברו מנו ויחשוב מחשבית להביט אל‬
‫האלקים אשר בראו‪ ,‬כי טרם החילו לסגוף עצמו תחת‬
‫תענוגי רשעתו יתחיל בקל תחלה‪ ,‬הלא הוא‪:‬‬
‫ק ד ש ‪ ,‬לקדש עצמך במיתר לך‪ ,‬ואח״כ ראוי לך‬
‫שתרחץ מכל אשמת דבר‪ ,‬יזהי ו ר ח ץ ‪ ,‬כמי דאת אמר‬
‫רחצו הזכו בכל תמרוקי תשובה הראוים‪ ,‬יאחר שתרחץ‬
‫מטומאתד קנה מדות קניינות טובות‪ ,‬ובל תרדוף אחר‬
‫המיתרית כי טיב ארוחת ירק בחומץ באהבת ה‪ ,‬ווהו‬
‫כ ר פ ס ‪ ,‬הוא שאר ירקות מצסמק ויפה לך‪ .‬והיי הרמז‬
‫בכרפס יותר מבשאר ירקות לרמז כי לעצמך תצמצם אך‬
‫לא לדל‪ ,‬בי תמלא כדו ובצדקה תכונן‪ ,‬ווה רמז באותיות‬
‫אלו כ ־ ף ר י ״ ש ‪ ,‬כלומר תמלא כ ף בעל ר י ש ועוני‪ ,‬יגם‬
‫תפייסהו בדברים כי הנותן לרש מתברך בשש ברכות‬
‫והמפייסו בי־א ברכות שהוא לסמוך לבו‪ ,‬וזהו פ ־ א ס נ ז ־ ך ‪,‬‬
‫לימר כי אחרי מלאך כף הדיש גם ב פ ה תסמכהו כי‬
‫תפייסהו‪ .‬ושמא תאמר מה תעשה יאין ידך משגת‪ ,‬איו זה‬
‫עיכיבא כי הלא פרוס לרעב לחמך‪ ,‬וזהו י ח ץ שהוא פרוס‬
‫המצה אשר לך חצי׳ לשמור לאחר המזין יחצי׳ לאכיל‬
‫כעת‪ ,‬והוא רמז פרום לרעב‪ ,‬שמה שפורס לו הוא לשמור‬
‫לעוה־ב הזכות אחר הנתינה ואחר שקדשח עצמך‬
‫מטומאתר ונתת צדקה להעזר מן השמים‪ ,‬גם הי׳ מ ג י ד‬
‫ה ח צ ה ‪ ,‬ליום שירחצו מטומאותיהם וישובו גם הם עד ה׳‬
‫שתהיי זיכה ימזכה‪ ,‬ואח״כ עיי כן תהיי מ ו צ י א מ צ ה ‪ ,‬כי‬
‫היצר טוב שהוא כטמין לפני היצהיר יצא בגבורתו‬
‫בעזרת תשובה ימעשה הצדקה‪ ,‬יזהו מוציא מצה כי תהיי‬
‫מוציא היצ״ט שנקרא מצה‪ ,‬כמיש חכמי האמת הפך‬
‫החמץ שהיא היצהיר‪ ,‬יכן היא‪ ,‬כי אין בין זה לזה אלא‬
‫נקודה אחת‪ ,‬כי אותיות דדין כאותיית דדין אלא שבזה ה׳‬
‫ובזה ח׳‪ ,‬כי היא כרעי• תלוי רמז לבעלי תשובה שנכנסים‬
‫לשם כמיש חזיל שהעולם הזה נברא בהיא כאכסדרא‬
‫וכר‪ .‬אד המחזיק ביצהיר סותם בין ירך הה״ה וגגה ונועל‬
‫דלת התשובה‪ ,‬וזהו ה׳ של חמץ שבו שאור שבעיסה‬
‫המחמיץ ומעפש העיסה‪ .‬ואחר צאת היציט בגבורתו את‬
‫ה מ ד ו ר ‪ ,‬הוא היצהיר כי מר הוא ותשקע אותו בטיט‬
‫ואחיכ תוסיף כי יהי׳ כ ו ר ך ‪ ,‬המרור עם המצה‪ ,‬והוא כי‬
‫היציט תכריך עם היצה״ר שגם בו תענוד את ה׳ בעניו‬
‫שנאמר בכל לבבך בשני יצריך שיהי׳ נגרר אחר היציט‪,‬‬
‫כדיא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‪ ,‬ואתה ב ר י תברך‬
‫מאת ה׳‪ ,‬ה ל ל של חירות היפך הלל מגיהנם שהוא של‬
‫אלקים‪.‬‬
‫‪ (51‬הבעל תשיבה לא ימהר יחיש לקבל סיגופים‬
‫יתעניית ביים טהרתו אשר נשאו לבו לעשות תשובה‪ ,‬כי‬
‫לא ז ו הזרד הנכון‪ .‬רק ראשית בכורי כל‪ ,‬יעזיב רשע‬
‫דרכו ויפרוש ממעשיו הרעים ויתנהג בה זמן רב‪ ,‬עד‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לק וטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬

‫שלא‬ ‫לנחש‬ ‫ומועיל‬ ‫השלחו מגז‬ ‫ל נ ח ש כי‬ ‫אותיות‬ ‫שלחו‬ ‫ומצות‬ ‫בתורה‬ ‫מ נ ת ו‬ ‫שכל‬ ‫שמענו‬ ‫אזהרה‬ ‫יא‪:‬‬ ‫״ צ‬ ‫נ‬

‫ישכנו‪...‬‬ ‫הקדושה‬ ‫ניצוצות‬ ‫לאור‬ ‫מוציא‬ ‫להיות‬ ‫יהי׳‪,‬‬ ‫יסיגופים‬

‫ותעניותיו יעריך‬ ‫שבסיגופיו‬ ‫הארש‬ ‫על‬ ‫י‪ :‬ר ו מ ז‬ ‫ע‪!:‬‬ ‫בין ה ק ל י פ י ת ב כ ל ל ו פ ר ט ‪ .‬ו מ ו צ י א מ ש מ ע ל ע ב ר‬ ‫״נטמעים‬
‫הצומו׳‬ ‫נימי‬ ‫לאכול‬ ‫לו‬ ‫שהיי‬ ‫סעודתו‬ ‫ודמי‬ ‫לחם‬ ‫ערד‬ ‫ולחבר‬ ‫מפיהם‬ ‫בלעם‬ ‫להוציא‬ ‫פרי‬ ‫כל‬ ‫יזה‬ ‫יהוה‪,‬‬ ‫עתיד‬
‫לעניים‪ ,‬וכמשזיל כי ת ע נ י ת אותיות ת ת עני ואמרו‬ ‫ייתננו‬ ‫באמנה‪.‬‬ ‫היתה‬ ‫כאשר‬ ‫הקדושה‬
‫דתעניתא צדקתא‪ .‬ואפשר לרמוז כי בתיבת תענית‬ ‫אגרא‬ ‫יה״‬ ‫יגם‬ ‫באכילתו‪,‬‬ ‫‪-‬דקדק‬ ‫שלא‬ ‫דע׳‬ ‫ילמד‬ ‫יזצה‪:‬‬
‫לעני‬ ‫לתת‬ ‫שצריך‬ ‫לרמוז‬ ‫תת‬ ‫תיבת‬ ‫באמצע‬ ‫עני‬ ‫תיבת‬ ‫‪-‬גם‬ ‫להחמיץ‪,‬‬ ‫בצקם‬ ‫הספיק‬ ‫שלא‬ ‫המצה‬ ‫כדרר‬ ‫בחפזון‬
‫שיקובל תפלתו‬ ‫התענית ואחריו‪ ,‬לפני התענית כדי‬ ‫לפני‬ ‫ל ח ם עיני והוא רמז ליצר הטוב‪ ,‬וזה עיקר גדול שלא‬ ‫היא‬
‫ב צ ד ק א ח ז ה פניך‪ ,‬ואחריו לו‬ ‫במ״ש אני‬ ‫הצדקה‬ ‫יד‪-‬‬ ‫על‬ ‫מתיר‬ ‫אלא‬ ‫מ צ ״‬ ‫יצהיר‬ ‫בי אין‬ ‫ישר‪.‬״‬ ‫באכילה‬ ‫להתענג‬
‫עליו‬ ‫נגזרה‬ ‫אם‬ ‫דאף‬ ‫אפשר‬ ‫עוד‬ ‫סעודתו‪.‬‬ ‫דמי‬ ‫בו‬ ‫ירי׳‬ ‫ושתי‪ . , .‬ובזוהר הקדיש קראי ש ם ל מ צ ה מיכלא‪,‬‬ ‫אכילה‬
‫תמות הנה‬ ‫ד ת ע נ י ת תיו‬ ‫ראשונה‬ ‫מ ו ת י ז ה ר מ ׳ ׳ ז ת•‬ ‫גזרת‬ ‫דאסוותא‬ ‫מיכלא‬ ‫אכילתו‬ ‫שתהיי‬ ‫מצה‬ ‫בתיבת‬ ‫רמז‬ ‫׳זהי‬
‫ו צ ד ק ת ו תהי׳ תיו תחי׳ ו צ ד ק ה ת צ י ל ממות‪ .‬וזהו‬ ‫בתעניתו‬ ‫מבוא ליצה׳׳י‬ ‫ש ל א ל‪-‬תן‬ ‫הנפש כדי‬ ‫גופו וקיום‬ ‫לרפואת‬
‫ביעקב‬ ‫ולחלקם‬ ‫סעודתו‬ ‫להעריך דמי‬ ‫עורך‬ ‫שלחן‬ ‫הרמז‬ ‫מ ת ח י ל י ! והיי‬ ‫בכלכליה‬ ‫הסט״א וחלק״‬ ‫ד‪-‬לה‪ ,‬בי‬ ‫וגונדא‬
‫ואומללים וכמשז׳׳ל שהיי ע ו ש ה ד ו ד ה ע י ה כ מ ש י ה‬ ‫הדלים‬ ‫אצבעותיו‬ ‫בעשר‬ ‫ויגע‬ ‫הכרס‬ ‫סברת‬ ‫יסבור‬ ‫אשר‬ ‫האיש‬
‫הכינותי‪.‬‬ ‫בעניי‬ ‫ואני‬ ‫לפומי׳‬ ‫טבא‬ ‫כסא‬ ‫לפומא‬ ‫טבא‬ ‫קופרא‬ ‫לבר״ס‬ ‫ידות‬ ‫שת•‬
‫זכור‬ ‫עורך‬ ‫שלחן‬ ‫כורך‬ ‫מרור‬ ‫לרמוז‬ ‫אפשר‬ ‫עוד‬ ‫ינוחו ה ס ט י א והיצה״ר כי ה ו א ח ל ק ם ויכן לו בית בתי‬ ‫שם‬
‫כ׳ בעונותינו ח ר ב בית ה מ ק ד ש ושלחנו מ ל א ושלחן‬ ‫יזכור‬ ‫המנוגעות ומי המרים ‪ . .‬ו מ א ח ר עלות כל‬ ‫באבנים‬ ‫הנפש‬
‫מרור‬ ‫הרמז‬ ‫וזה‬ ‫פשעינו ‪. .‬‬ ‫רוב‬ ‫על‬ ‫והכל‬ ‫ריקם‬ ‫גבוה‬ ‫א ש ר ראו עיניך ודאי נ א מ ר ל ב ע ל ת ש ו ב ה ל מ ע ט‬ ‫הדברים‬
‫מ א ד כשכורך מלשון כרכי רפתא‪ ,‬כי אדם‬ ‫יתמרמר‬ ‫כורך‬ ‫עולה‬ ‫שיה״‬ ‫עליי‬ ‫יקפיד‬ ‫לא‬ ‫המעט‬ ‫אותו‬ ‫ואף‬ ‫באכילתו‪,‬‬
‫ריקם‪.‬‬ ‫רבו‬ ‫ושלחן‬ ‫עורך‬ ‫שלחן‬ ‫להבל‬ ‫לקיום‬ ‫אוכל‬ ‫הוא‬ ‫אשר‬ ‫הלחם‬ ‫אם‬ ‫מלכים‪ ,‬כי‬ ‫שלחן‬ ‫על‬

‫עניני‬ ‫בל‬ ‫כי‬ ‫תשובה‪,‬‬ ‫לבעל‬ ‫שמענו‬ ‫אזהרה‬ ‫צה!‪::‬‬ ‫נפשו‪.‬‬ ‫לשובע‬ ‫אוכל‬ ‫צדיק‬ ‫בי‬ ‫הנפש‬

‫יהי׳ צ פ ו נ י ם ו נ ס ת ר י ם ש ל א י ד ע ם א ד ם ‪ . .‬כ י אין‬ ‫תשובתו‬ ‫לשב‪,‬‬ ‫גדול‬ ‫תקוו‬ ‫מצה‬ ‫מוציא‬ ‫בתיבות‬ ‫רמז‬ ‫ועוד‬
‫העין‪.‬‬ ‫בסמיי מן‬ ‫אלא‬ ‫שירה‬ ‫הברכה‬ ‫השלום‪,‬‬ ‫למדת‬ ‫חיי‬ ‫גרם פירוד‬ ‫פשעו‬ ‫בעון‬ ‫אשר‬ ‫דכלפ׳‬
‫ומצותיו‬ ‫תורתו‬ ‫שניצוצי‬ ‫שישתדל‬ ‫רימז‬ ‫יין‪:‬‬ ‫לאשתו‪,‬‬ ‫איש‬ ‫יבין‬ ‫לחבירו‬ ‫אדם‬ ‫בין‬ ‫שלום‬ ‫ירבה‬ ‫עתה‬
‫הקדש‬ ‫מקום‬ ‫אל‬ ‫עלה‬ ‫גם‬ ‫יעלה‬ ‫סט״א‬ ‫ביד‬ ‫הצפונים‬ ‫איקרובי לב ולב קרבי־ת יחפצו‪ ,‬וזה שמו‬ ‫משום‬ ‫וישתדל‬
‫זה‬ ‫ב ר כ ו ה׳‪ ,‬כי כ ל‬ ‫אשר‬ ‫שדה‬ ‫במסילת‬ ‫עליונה‬ ‫הברכה‬ ‫]כמיש‬ ‫מחלוקת‬ ‫מצותא‬ ‫לשון‬ ‫מצה‬ ‫מוציא‬ ‫יקראו‬ ‫אשר‬
‫להשיב נדחיו‬ ‫תשובה‬ ‫משמעות תיבת‬ ‫התשובה והוא‬ ‫פרי‬ ‫פ נ ח ס ד ף ר נ י א ע־ב[ כי ה ו א יוציא כ ל ה‬ ‫ה ק ד י ש פ׳‬ ‫נזהר‬
‫להתברך‬ ‫ארור‬ ‫מכלל‬ ‫ולראות ויצאו‬ ‫לעלות‬ ‫ישובו‬ ‫עוד‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫וידבר‬ ‫ישקיט ריב‬ ‫המחלוקת‬ ‫יגרש‬ ‫גרש‬
‫צפון ברך‪.‬‬ ‫ה ; וזהו‬ ‫בשם‬ ‫אשר‬ ‫הדברים‬ ‫אלה‬ ‫כל‬ ‫יוסיף אומץ‪ ,‬כי א ח ר‬ ‫הרי!״‪:‬‬
‫בשמחה‪,‬‬ ‫הכל‬ ‫לקבל‬ ‫העבודה‬ ‫דמתנאי‬ ‫יימוז‬ ‫הלל‪:‬‬ ‫ושמח‬ ‫מעשיו‬ ‫את‬ ‫האלקים‬ ‫רצה‬ ‫כבר‬ ‫כי‬ ‫יבטח‬ ‫לא‬ ‫עשה‬
‫חייב ה א ד ם ל ב ר ך ע ל ה ר ע ה כ ש ם ש ה ו א מ ב ר ך על‬ ‫וכמ׳יש‬ ‫נדחיי‪ ,‬אי!‬ ‫והשיב‬ ‫פזוריו‬ ‫וקבץ‬ ‫מעוותו‬ ‫תקן‬ ‫אשר‬ ‫בלבו‬
‫בשמחה‬ ‫לקבלינהו‬ ‫צריכא אלא‬ ‫לא‬ ‫ואמרו בש׳׳ס‬ ‫הטובה‪.‬‬ ‫מלכי‬ ‫מלך‬ ‫את‬ ‫הכעיס‬ ‫אשר‬ ‫על‬ ‫במרירות יאנח‬ ‫רק‬ ‫זאת‬
‫‪ . .‬וזהו ר מ ז הלל‪ ,‬כ ׳ ע ל כ ל ה ב א לו הן ל ט ו ב והן ל מ ו ט ב‬ ‫ה ג ב ו ה כ מ ה זמז‪ ,‬וזה רמז‬ ‫מרשות‬ ‫הקב״ה ויצא‬ ‫המלכים‬
‫דגם‬ ‫ודאי‬ ‫נרצה‪,‬‬ ‫הלל‬ ‫יעשה‬ ‫כה‬ ‫ואם‬ ‫בשמחה ‪. .‬‬ ‫יקבל‬ ‫לומר כי מ ר יגע א ל לבו ב ה ו ה ויקיים ו ח ט א ת י נגדי‬ ‫מרור‬
‫באהבה‬ ‫מקבל חיסורים‬ ‫ממנו‪ ,‬בי ה ו א‬ ‫מרוצה‬ ‫הדיו‬ ‫מדת‬ ‫ו א ל יתן ד י מ ה ל ו מ ר י ר ליבי׳ כ ח פ א ‪ .‬ו ב ח ו ״ ם י ע מ ו ד‬ ‫תמיד‬
‫והגבורות‬ ‫והדפים‬ ‫הקשים‬ ‫הדינים‬ ‫מתמתקין‬ ‫ידי זה‬ ‫ועל‬ ‫לסליח‪...‬‬ ‫ירבה‬ ‫אלקינו כי‬ ‫אל‬ ‫מטו‬ ‫מבקש‬
‫באו א ל קרבנה א ה ב ת ח ס ד ‪ . .‬עוד א פ ש ר לרמוז‬ ‫החזקות‬ ‫קדושה‬ ‫אחר‬ ‫קדושה‬ ‫ולכרוך‬ ‫לחבר‬ ‫יעיר אזן‬ ‫<יי!‪:‬‬
‫התורה‬ ‫שכל‬ ‫רמז‬ ‫שם‬ ‫עוזנו‬ ‫שכינת‬ ‫אדני‬ ‫גי•‬ ‫הלל‬ ‫כי‬ ‫וילך‬ ‫ובמצות ‪. .‬‬ ‫בתורה‬ ‫ליום‬ ‫ולילה‬ ‫ללילי‬ ‫יום‬ ‫לחבר‬
‫עם‬ ‫ולחברה‬ ‫לשכינה‬ ‫עילוי‬ ‫לעשות‬ ‫בונתו‬ ‫יהי׳‬ ‫יהמצוה‬ ‫המדרש ומבית המדרש‬ ‫אל חיל מבית ה כ נ ס ת לבית‬ ‫מחיל‬
‫וכל‬ ‫וכמ״ש‬ ‫ועניניו‬ ‫דבריו‬ ‫בכל‬ ‫מגמתו‬ ‫יהי׳‬ ‫יזה‬ ‫דודה‪,‬‬ ‫והמצור‬ ‫התורה‬ ‫יחבר‬ ‫כי‬ ‫באופו‬ ‫וביוצא‬ ‫חולים‪,‬‬ ‫לבקר‬
‫שמים‪.‬‬ ‫לשם‬ ‫יהיו‬ ‫מעשיר‬ ‫שבכתב עם‬ ‫הכורך דבר בדבר גם הוא יחבר תורה‬ ‫כאדם‬
‫אפשר לרמוז דאחר שיקנה כל מעלות המדות‬ ‫!רצה‪:‬‬ ‫אחרים‬ ‫גם יכרור עמו‬ ‫לאחדים‪.‬‬ ‫פ ה והיו‬ ‫בעל‬ ‫של‬ ‫תורה‬
‫המעביר‬ ‫כי‬ ‫מדותיו‪,‬‬ ‫על‬ ‫להעביר‬ ‫די‬ ‫שלא‬ ‫מאד‬ ‫ישתדל‬ ‫באורייתא‪ .‬וזה ר מ ז כורך ל ג ד ל ולחזק‬ ‫בהו ועםיק‬ ‫מיכרך‬
‫הקפידא‬ ‫דמצאה‬ ‫אפשר‬ ‫וגם‬ ‫ומעביר‬ ‫בקפידא‬ ‫מרגיש‬ ‫ק ד ו ש ה ע ם קדושה‪ ,‬ת ו ר ה ומצוה‪ ,‬יום ולילה‪ ,‬הוא‬ ‫ולכרוך‬
‫שעות ואח׳כ מעביד‬ ‫רגעים או‬ ‫רגע או‬ ‫כמו‬ ‫לנוח‬ ‫מקום‬ ‫הדרי״ם לדור‬ ‫ל ה א י י על הארץ ולדרים וישת לו‬ ‫ואחרים‬
‫דאין‬ ‫כן‪,‬‬ ‫על‬ ‫יתר‬ ‫גדולה‬ ‫מעלה‬ ‫יש‬ ‫אך‬ ‫מדותיו‪.‬‬ ‫על‬ ‫דודים‪.‬‬
‫יכעיסוהו‬ ‫באשר‬ ‫רגע‪ ,‬כי‬ ‫כ ל ל אפיי‬ ‫לנוח‬ ‫מקום‬ ‫לקפידא‬ ‫תורה‬ ‫בדברי‬ ‫השלח!‬ ‫לעטר‬ ‫מהכא‬ ‫אזהרת״‬ ‫;‪;11‬׳!!!‪:‬‬
‫ה כ ע ס לןמר שאין חיילות כלל‬ ‫לשעבר קודם‬ ‫נרצה‬ ‫כבר‬ ‫בסומכי‬ ‫והיו‬ ‫בית‬ ‫יביא‬ ‫תורה‬ ‫ולומדי‬ ‫מרודים‬ ‫ועניים‬
‫קדמתה‪ ,‬והוא עיקר‬ ‫מקדם‬ ‫הוא‬ ‫ו כ ע ם כי נ ר צ ה‬ ‫להקפדה‬ ‫שלחנו‬ ‫ויהי׳‬ ‫שבכפרות‬ ‫המיוחדת‬ ‫אחת‬ ‫זהו‬ ‫כ׳‬ ‫שלחנו‪,‬‬
‫גדול‪.‬‬ ‫מחזיק‬ ‫התורה‬ ‫לומדי‬ ‫שמחזיק‬ ‫ידי‬ ‫ועל‬ ‫כפרה ‪. .‬‬ ‫מזבח‬
‫לקוטי‬ ‫ספר‬ ‫וביניהם‬ ‫ספריו‪,‬‬ ‫נדפסו‬ ‫לאח״ז‬ ‫‪;52‬‬ ‫והרמז‬ ‫כמשז״ל‪.‬‬ ‫הנחש‬ ‫רגל‪-‬‬ ‫ומקצץ‬ ‫דקדוש׳‬ ‫ברכיים‬
 ‫המראי מקומות והציונים‬
‫גז‬
‫שלימתא דזרעא קדישא דישראל די מהימנותא עלאה‬
‫דהא דילהון היא ולא דעמיז עעכוים‪.‬‬
‫‪ (55‬ויוכל לעמוד בשעת הקידוש‪ ,‬ויותר טוב לישב‬
‫)כל בו(‪ ,‬ונוהגים ל־שב אף בשעה שאומר ויכלו רק‬
‫כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם‪ ,‬כ• מתחיליו יום‬
‫הששי ויכלו השמים ונרמז השם ברית‪.‬‬
‫‪ (56‬ראה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬א ש ל א ב ר ה ם )להגה״צ‬
‫מבוטשאטש(‪ ,‬וזיל‪ :‬בשו״ע אריח כתב שטוב יותר לישב‬
‫בשעת הברכה דהקידוש‪ ,‬ורשום בשם הבל בו ע‪-‬ה‪,‬‬
‫יאיננו כעת לפני‪ .‬ובד״מ ע״ה לא כתב רק מה שנוהגים‬
‫לעמוד בויכולו בתחלה‪ ,‬ובמשנת חסידים ובז בסי׳‬
‫האריד־ל ע׳׳ה בדפוס כתב להדיא לעמוד עד סוף הקידוש‬
‫ויושבים בעת השתי׳‪ ,‬כן ראיתי בשני דפוסים‪ .‬ונראה‬
‫שאין קפידא בזה‪ ,‬דטעמי׳ דהכל בו ורמ״א ע״כ הוא מצד‬
‫מה שאמרו חז׳ל )מגילה כא‪ ,‬סע‪-‬א( קשות מיושב‪ ,‬שע׳י‬
‫ישיבה יש ישוב הדעת וכוונה ביותר‪ ,‬ולזה מי שמבחין‬
‫בעצמו שסגנון שלו מצד רגילותו לכבד הש״ת לעמוד‬
‫בכל תפלה דמיושב ברכות קריש וקר׳׳ש שמתכויז ביותי‬
‫באמרו שבח השי״ת מעומד אין קפידא עליו כלל בזה‪,‬‬
‫וטוב יותר לו לעמוד בכל הקידוש כשאינו יגע יעיף על‬
‫רגליו‪ ,‬וכולי עלמא מודים בזה שראוי לעשות בזה כמ״ש‬
‫ע״ה‪.‬‬ ‫האר״י‬
‫‪ (57‬והוצאתי אתכם מתחת סכלות מצרים‪ ,‬ד׳‬
‫גאולות יש כאז‪ ,‬והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי‪ ,‬כנגד‬
‫ד• גזירות שגזר עליהן פרעה )גזירה א׳ של עבודת פרך‪,‬‬
‫גזירה ב׳ להרוג הזכרים ע ״ י המילדות‪ ,‬גזירה ג׳ להשליר‬
‫הבנים ליאור‪ ,‬גזירה ד׳ שלא לתת תבן‪ — .‬פי׳ מהרדו‬
‫לעיל פ״א‪ ,‬יב(‪ ,‬וכנגדן תקנו חכמים ד׳ כוסות בליל‬
‫הפסח‪ ,‬לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא ובשס ה־‬
‫אקרא‪.‬‬
‫‪ s 5‬ט ע ם ארבע כוסות ‪ . .‬כשגלו ישראל למצרים(‬
‫נפלו תחת הערלה‪ ,‬ודע כי הערלה ההיא יש לה ארבע‬
‫קליפות קשות ‪ . .‬וכשהגיע עת הגאולה הוצרך הקב־ה‬
‫לשבר הקליפות ההם כדי להוציא את ישראל לחירות‪,‬‬
‫וזהו וה׳ הכה כל בכור ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים‪,‬‬
‫ולפיכך צוה הקב־ה למול את בנ׳׳י לצאת מתחת הערלה‪,‬‬
‫וכשנבדלו מן הערלה מיד יצאו לחירות ‪ . .‬וכנגד שבירת‬
‫הארבע קליפות נאמר ד• לשונות של גאולה בפרשת‬
‫וארא כדי להוציא את ישראל מתחת שעבודם‪ ,‬ונגדם‬
‫נצטוינו לשתות ארבע כוסות ובהסיבה דרך חירות והבן‪,‬‬
‫כי היין המשומר בענביו הי׳ סבת גאולתן של ישראל‬
‫ממצרים מתחת הערלה בעלת ד׳ קליפות הנזכרות‬
‫במרכבתו של יחזקאל הנביא‪.‬‬
‫‪ (59‬ויספר שר המשקים והנה גפן לפני‪ ,‬אלו‬
‫ישראל‪ ,‬שנאמר גפן ממצרים תסיע‪ ,‬ובגפן שלשה‬
‫שריגים‪ ,‬משה ואהרן ומרים‪ .‬היא כפורחת‪ ,‬הפריחה‬
‫גאולתו של ישראל‪ .‬עלתה נצה‪ ,‬הנצה גאולתן של‬
‫ישראל‪ .‬הבשילו אשכלותי׳ ענבים‪ ,‬גפן שהפריחה מיד‬
‫הנצה‪ ,‬ענבים שהנצו מיד בשלו‪ .‬וכוס פרעה בידי‪ ,‬מכאן‬
‫קבעו חכמים ז׳ כוסות של לילי פסח‪ .‬א־ר הונא בשם ר׳‬
‫בניי׳ כנגד ד׳ גאולות שנאמרו במצרים‪ ,‬והוצאתי והצלתי‬
‫פיענוח‬
‫לוי׳׳צ אגרות‪ ,‬וזיל שם ע• רצט‪:‬‬
‫מצה מיכלא דמהימנותא המגיע בחב׳ מוחין דאבא‬
‫‪ . .‬וכוסות יין המגיע בבינה‪ ,‬כי יין הוא בבינה‪ .‬ומניחים‬
‫ג׳ מצות‪ ,‬וכוסות ישנם די‪ ,‬אשד קרוב מאז לומר שזה‬
‫מגיע בבחי׳ היותר עליונות דחו׳ב‪ ,‬כי הרי ידוע שגאולת‬
‫מצרים הוא מחויב ‪ . .‬ומההכרח לומר שגאולת מצרים‬
‫הוא מעצמות אוא״ס ממש דהיינו מעתיק ‪ . .‬ששם לא הי׳‬
‫שום פגם כלל‪ ,‬וא׳ב איך הוא מחויב‪ .‬ולזאת ׳״ל שהוא‬
‫מג״ר דחכ• ודיר דבינה שלקחם עתיק לחלקו‪ ,‬שהבחינות‬
‫הללו דחו״ב עלו לעתיק‪ ,‬ולכן המצות הם גי‪ ,‬גיר דחכ׳‬
‫והכוסות ד׳ דיר דבינה‪ ,‬ונשארו ז׳ בחיי מחכ׳ וששה בחי•‬
‫מבינה שבהם בחי׳ ביטול‪ ,‬הנה עיי ההמשכה מהבחי׳‬
‫עליונית דחו״ב שעלו לעתיק מסתלק כל ענין הביטול גם‬
‫מהי״ג בחיי דחויב‪ .‬והיינו הט״ו סימנים דםדר ליל פסח‬
‫קדש ירחץ כרפס כוי עד נרצה‪ ,‬שבהשנים הראשונים יש‬
‫ו• החיבור‪ ,‬ובי״ג האחהונים איו ו׳ החיבור‪ .‬הפירוש כך‬
‫הוא‪ ,‬קדש ורחץ קאי על חויב‪ ,‬כי קדושה היא בחב׳‬
‫ורחיצה‪ ,‬טהרה‪ ,‬הוא בבינה כמ־ש אם רחץ כוי‪ ,‬וקדש‬
‫ורחץ הוא ציווי היינו שתקדש ותרחץ את כרפס כו׳ עד‬
‫נרצה‪ .‬והיינו קדש ורחץ הוא ההמשכה מהבחינות‬
‫העליונות דחו״ב שעלו לעתיק ששם הם בחיבור יחדו‬
‫בשם‬ ‫לגמרי‪ ,‬משאיכ בהי״ג בחיי שלא עלו והיי בהם ביטול‪,‬‬
‫הרי יש בזה כמו ענין פירוד ‪ . .‬זהו שבהי״ג אין ו׳‬
‫החיבור‪ ,‬והציווי הוא שתקדש ותרחץ מהבחי׳ העליונות‬
‫דחו״ב‪ ,‬את שארי הייג בחי׳‪ ,‬ואז הכל יהי׳ נרצה‪.‬‬
‫‪ (53‬ר ח צ ה ‪ :‬יכויו ביו״ד היי דסיג‪ ,‬שמכים זה בזה‬
‫ועולים ש׳‪ ,‬ובי אותיות השורש הנשארים בבינה דזיא‪,‬‬
‫ורחץ הנשאר‪ ,‬נשאר בגופו דזיא‪ .‬והנה לכן אמר כאן‬
‫רחצה בה׳‪ ,‬שהוא נגד בינה דזיא‪ ,‬ולעיל אמר ורחץ שהוא‬
‫נגד חכמה דזיא שהוא זכר‪.‬‬
‫‪ (54‬רבי שמעון אמר האי מאן דאשלים תלת‬
‫סעודתי בשבתא קלא נפיק ומכרזא עלי׳ אז תתענג על ה‬
‫דא סעודתא חדא לקבל עתיקא קדישא דכל קדישין‪,‬‬
‫והרכבתיד על במתי ארץ דא סעודתא תניינא לקבל‬
‫חקלא דתפוחין קדישין‪ ,‬והאכלתיך נחלת יעקב אביך‪ ,‬דא‬
‫הוא שלימו דאשתלים בזעיר אפין‪ ,‬ולקבלייהו בעי‬
‫לאשלמא סעודתי׳ ובעי לאתענגא בכלהו סעודתי ולמחדי‬
‫בכל חד וחד מנייהו משום דאיהו מהימנותא שלימתא‪.‬‬
‫רב אבא )נ״א רב המנונא סבא( כד הוה יתיב בםעודתא‬
‫דשבתא הוי חדי בכל חד וחד והוה אמר דא היא סעודתא‬
‫קדישא דעתיקא קדישא סתימא דכלא‪ ,‬בסעודתא אחרא‬
‫הוה אמר דא היא םעודתא דקודשא ביה ובו נכלהו‬
‫סעודתי‪ . .‬רבי שמעון כד הוה אחי לםעודתא הוה אמר‬
‫הכי אתקינו סעודתא דמהימנותא עלאה אתקינו סעודתא‬
‫דמלכא‪ ,‬והוה יתיב וחדי‪ . .‬אמר רבי אלעזר לאבוי אליו‬
‫סעודתי היד מתקניו‪ ,‬אמר לי׳ ליליא דשבתא ‪ . .‬סעודתא‬
‫דמטרוניתא‪ ,‬ביומא דשבתא בסעודתא תניינא ההיא‬
‫שעתא אתגליא עתיקא קדישא וסעודתא דילי׳ הוא ודאי‪,‬‬
‫בסעודתא תליתאי דשבחא ‪ . .‬דא היא סעודתא דזעיר‬
‫אפיז דהוי נשלימותא ‪ . .‬ונע׳ בר נש למחדי בסעודת״‬
‫ולאשלמא אלין סעודתי דאינון סעודתי מהימנותא‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י פ‬ ‫נח‬

‫השמים וסלחת‪,‬‬ ‫תשמע‬ ‫ואתה‬ ‫ש מ ש ם כ ח המזון‪ ,‬וכן א מ ר‬ ‫כנגד ארבע‬ ‫שמואל בר נחמן א מ ר‬ ‫ולקחתי‪ ,‬רבי‬ ‫וגאלתי‬

‫אחרונה‬ ‫כנגד ה׳‬ ‫חמתך‬ ‫שפוך‬ ‫עליו‬ ‫שאומר‬ ‫כ ו ס רביעי‬ ‫כוס‬ ‫ונתת‬ ‫וגוי‪,‬‬ ‫בידי‬ ‫פרעה‬ ‫וכוס‬ ‫שנאמרו כאז‪,‬‬ ‫כוסות‬

‫חייב‬ ‫לשתות‬ ‫הדין‪ ,‬ו א ס א מ ר ש ל א‬ ‫שהיא מ ד ת‬ ‫שבשם‬ ‫וגוי‪ .‬ר ב י ל ו י א מ ר כ נ ג ד ד ׳ מ ל כ י ו ת ‪ .‬ר ב י י ה ו ש ע בן‬ ‫פרעה‬

‫עכ״ל‪.‬‬ ‫מדעתו‬ ‫למבין‬ ‫ושוחה‪ ,‬ודי בזה‬ ‫מדרבנן‬ ‫מלקות‬ ‫משקה את‬ ‫ל ו יא מ ר כ נ ג ד ד׳ כ ו ס ו ת ש ל ת ר ע ל ה ש ה ק ב ״ ה‬

‫ל כ ת ח ל ה א י ן לנהוג ב ך שיברך א׳ לכולם בתוך‬ ‫יא(‬ ‫כוכבים‪.‬‬ ‫עובדי‬

‫דעתם‬ ‫ואין‬ ‫פנוי‬ ‫הבליעה‬ ‫שאיו בית‬ ‫משום‬ ‫הסעודה‬ ‫ר׳‬ ‫יוחנן ב ש ם ר׳‬ ‫כוסות רבי‬ ‫לארבעה‬ ‫מניין‬ ‫‪(60‬‬
‫הברכה מ פ י המברך‪ ,‬י ג ם ל א יוכלו לענות אחריו‬ ‫לשמוע‬ ‫גאולה‬ ‫לשונות ש ל‬ ‫)ארבע‬ ‫גאולות‬ ‫ארבע‬ ‫כנגד‬ ‫בנייה‬
‫בסעודה ש מ א יקדים‬ ‫בברכתו כי אין משיחין‬ ‫א מ ו שיצאו‬ ‫פני‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫גאולת‬ ‫ע ל‬ ‫כשנתבשרו‬ ‫בפרשה‬ ‫שהוזכרו‬
‫ק נ ה לוושט ונמצא בא לידי סכנה‪ ,‬לפיכך א ם אומר להם‬ ‫‪ .‬ר ב י יהושע בן לויא מ ר כנגד א ר ב ע ה כוסות של‬ ‫משהן‪.‬‬
‫ידי‬ ‫לצאת‬ ‫לברכה‬ ‫דעתכם‬ ‫תני‬ ‫בלומר‬ ‫מינו‬ ‫סברי‬ ‫נ ת ב ש י יוסף‬ ‫המשקים‬ ‫שבאותו חלום ש ל ש ר‬ ‫פרעה )לפי‬
‫ויתנו‬ ‫אכילתם‬ ‫ויניחו‬ ‫הבליעה‬ ‫שיפנו בית‬ ‫כדי‬ ‫חובתכם‬ ‫לפני‬ ‫והנה גפו‬ ‫מקרא‬ ‫חזיל‬ ‫כדרש‬ ‫הגאולה‬ ‫על‬ ‫הצדיק‬
‫וכן‬ ‫לכולם‬ ‫מברך‬ ‫ויענו א מ ן א ׳‬ ‫הברכה‬ ‫לשמוע‬ ‫דעתם‬ ‫מלכיות‪,‬‬ ‫ארבעה‬ ‫כנגד‬ ‫ו כ ר ‪,‬פ נ י מ ש ה ( ‪ . .‬ר ב י ל ו י א מ ר‬
‫שמברכין‬ ‫מקום‬ ‫המנהג בכל‬ ‫נתפשט‬ ‫ומטעם זה‬ ‫נוהגיז‪.‬‬ ‫עתיד‬ ‫שהקביה‬ ‫אמרי כנגד ד׳ כוסות ש ל פורענות‬ ‫ירבנז‬
‫ע ל היין כגון ב ק י ד ו ש ו ה ב ד ל ה ‪ ,‬א ם א׳ מ ב ר ך ל כ ו ל ם ל צ א ת‬ ‫הקב״ה‬ ‫עתיד‬ ‫וכנגד!‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫אומות‬ ‫א ת‬ ‫להשקות‬
‫שלא‬ ‫מרנן כדי‬ ‫ברשות‬ ‫מרנן ילא‬ ‫סברי‬ ‫אומי‬ ‫בבי־כתו‬ ‫נחמות‪.‬‬ ‫כוסות ש ל‬ ‫ארבעה‬ ‫ישראל‬ ‫א ת‬ ‫להשקות‬
‫הסעודה‬ ‫בשעת‬ ‫מברכיו ש ל א‬ ‫ב ב י כ ת היין ב י ן א ם‬ ‫לחלוק‬ ‫א ש ת כ ח בהאי‬ ‫קדישא‬ ‫ז ״ ל הזהר‪ :‬ה ו א י ל ו ז ו ו ג א‬ ‫‪!61‬‬
‫הסעודה‪.‬‬ ‫בתור‬ ‫יבין •יו ה ב א ל ה ם‬ ‫דאינו! ד׳‬ ‫קשרי!‬ ‫בארבע‬ ‫וזווגא ה ו א‬ ‫סטרי!‬ ‫ליליא ב כ ל‬

‫אומרים‬ ‫הטעמים יש‬ ‫מינן רבו‬ ‫סכרי‬ ‫עניו‬ ‫ו‪«,‬‬ ‫דרגי! ו ל א מ ת פ ר ש • ד א מ ! ד א כ ד זווגא ד א א ש ח כ ח ואנו‬

‫ש ה ט ע ם ע ל ש ם דאמרינו בסנהדרין ב פ ר ק נגמר הדיו היו‬ ‫דמא!‬ ‫זכינא ב ה ו‬ ‫בגין ד ה א‬ ‫אתערנא‬ ‫דלהין‬ ‫בחדוותא‬

‫חי‬ ‫אותו כ ו ס ש ל יין‬ ‫משקין‬ ‫והיו‬ ‫לסקלו‬ ‫אותו‬ ‫מוציאי!‬ ‫אשתני ליליא ד א מ כ ל שאר‬ ‫דאחיד ב ד א זכי בכלא‪ ,‬וע״ד‬

‫לבונה כ ד י ש ת ט ר ף ד ע ת ו עליו‪ ,‬פירוש ו ל א ירגיש‬ ‫בקורטי‬ ‫ליליא‬ ‫בהאי‬ ‫ולמחדי‬ ‫בכלא‬ ‫למעבד ש מ א‬ ‫ובעינן‬ ‫לילוון‬

‫היש‬ ‫בלומר‬ ‫רבנן‬ ‫סבר׳‬ ‫אומר‬ ‫הסקילה ‪ . .‬ע ל כן‬ ‫בעניו‬ ‫דחדוותא ה ו א לעילא יתתא‪ .‬ועוד א מ ר ד א ר ב ע אלין‬ ‫בגין‬

‫לברכה‬ ‫למות‬ ‫ורבותי ש ז ה הכוס לחיים ו ל א‬ ‫מורי‬ ‫בדעת‬ ‫דרגא בתראה‬ ‫גאולות קרינ! ל ה ו ‪,‬מ ״ ט ‪ ,‬בגין ד ה א י‬ ‫ארבע‬

‫ו ל א ל ק ל ל ה ו ל א יהי׳ כאותו ש נ ג מ ר דינו‪ ,‬ו ה ם עוניו לחיי‬ ‫ה מ ל א ך הגואל‪ ,‬ו ל א אקרי גואל א ל א ע ל ידא‬ ‫אתקרי‬ ‫גואל‬

‫יהי׳ ו ל א ל מ ו ת ‪ .‬ע ו ד ש מ ע ת י ט ע ם א ח ר ו א ת י א כ מ א ן‬ ‫לחיים‬ ‫לא‬ ‫ונהיר לה‪ ,‬ו ד א‬ ‫דקיימא ע ל ה‬ ‫עלאה‬ ‫אחרא‬ ‫דדרגא‬

‫ולפיכך‬ ‫הראשון ג פ ן הי׳‬ ‫ממנו אדם‬ ‫שאכל‬ ‫עץ‬ ‫דאמר‬ ‫באינו!‬ ‫דרגין )ס״א‬ ‫תריז‬ ‫באלי!‬ ‫נהורא א ל א‬ ‫י ה‬ ‫אפיק‬

‫היש‬ ‫מרנן‪,‬‬ ‫סברי‬ ‫אומר‬ ‫ולכן ה ו א‬ ‫מיתה‪,‬‬ ‫עליו‬ ‫נקנסה‬ ‫גאולות נינהו‪.‬‬ ‫דארבע אליו א ר ב ע‬ ‫אשתכח‬ ‫דעלי׳‬ ‫דרגי!(‬

‫בדעתכם ש ז ה הכוםה ו א לחייםולא למות כאותו ש ל אדם‬ ‫הזהר הניל‪ ,‬כתב‪,‬‬ ‫ש? יה א ח ר י ש ה ע ת י ק א ת ל •‬ ‫ובסי׳‬
‫ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ו ה ם עוני׳ לחיי ל ח י י ם יהי׳ ו ל א יהי׳ ל מ ו ת ‪ .‬ויש‬ ‫והנה מ ת ח ל ה ביאר ר ב ייבא )בזהר לפנינו‪ :‬ר ב ייסא‬ ‫וזיל‪:‬‬
‫אומרים ט ע םא ח ר וכנ״ל בשו״ע אדה״׳(‪ . .‬ג ם יתכן לומר‬ ‫כלומר‬ ‫אשתכח‪,‬‬ ‫קדישא‬ ‫יזוגא‬ ‫הואיל‬ ‫ואמר‬ ‫סבא(סבא‬
‫נוטל רשות מ ן היושבים א ם ישתה תחלה‪:‬ו כ ך הוא‬ ‫שהוא‬ ‫אז‬ ‫והלך‬ ‫‪.‬המעוול כ ל ה‬ ‫והחומץ‬ ‫הקליפה‬ ‫שהלך‬ ‫מאחר‬
‫רבות־‬ ‫ובדעתבם‬ ‫ברשותכם‬ ‫בלומר‪,‬‬ ‫סכרי מרנן‪,‬‬ ‫הפירוש‬ ‫אשתכח‪ ,‬והוא בארבע קשרי האמונה דהיינו ח כ מ ה‬ ‫הזיווג‬
‫לחיי‬ ‫עוניו‬ ‫תחלה‪ ,‬והן‬ ‫ואשתה‬ ‫הגפן‬ ‫בורא פ ר י‬ ‫שאברך‬ ‫ד׳‬ ‫כולו כי ה ם‬ ‫האצילות‬ ‫ומלכות והם סוד‬ ‫ותית‬ ‫ובינה‬

‫תחלה‪.‬‬ ‫הז ש ת ה‬ ‫בלומר‬ ‫ד׳‬ ‫אח׳יכ כ י‬ ‫ייבא ס ב א‬ ‫כנודע‪ ,‬ע ו ד א״ר‬ ‫יהויה‬ ‫אותיות‬
‫רומזים ל ד ׳ גאולות ש ה ם מ ל כ ו ת יסוד נ צ ח ה ו ד כי‬ ‫ט ס ו ת‬
‫סו־ י י מ ו ח ‪ :‬ס ב ר • ג י ׳ י י ׳ ׳ ד ה ו י ו ת פ ש ו ט י ם ‪ ,‬ש ה ם‬ ‫‪(64‬‬
‫סביר‪,‬‬ ‫כ ו ל ל י ם ש ל ה׳׳ח וה׳׳ג ה ר י‬ ‫ה׳׳ח ה ״ ג ה ם ר׳׳ס‪ ,‬ו כ ׳‬ ‫שהוא‬ ‫ונקראת כן עיי יסוד‬ ‫הגואל‬ ‫המלאך‬ ‫נקרא‬ ‫מלכות‬
‫ל ת פ ל ה ו א ז איו‬ ‫גאולה‬ ‫סמיכות‬ ‫רז״ל‬ ‫כמ״ש‬ ‫ס ו ד גאולה‬
‫ולנוקבא‪.‬‬ ‫לזכר‬ ‫וה״ג‪ ,‬ש ה ם י׳‬ ‫כללות ה״ח‬ ‫סברי‬ ‫ג ם י׳‬
‫מ ס פ ר ר פ י ח ניצוצי‪ ,‬ע ם ב ״ ן ד פ נ י ם כ נ ו ד ע ‪ .‬מ ר נ ן גי׳‬ ‫מרנן‪:‬‬ ‫בגלות‪ ,‬וכן כתיב אמרו צדיק כ י ט ו ב והוא יסוד‬ ‫השכינה‬

‫ישראל‪.‬‬ ‫שביארנו ב ש ם ש ל ש מ ע‬ ‫ש ם ‪ ,‬ופי׳ כ מ י‬ ‫שעליו‬ ‫והוד‬ ‫בהשפעת נצח‬ ‫יגאלך ט ו ב ‪ ,‬וזהו‬ ‫דכתיב א ם‬
‫החירות‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫היובל‬ ‫הבינה ס ו ד‬ ‫מסיד‬ ‫נמשך‬ ‫והכל‬
‫המצותהזה אח‬ ‫ותתןלנו ה׳ אלקינו א תיום חג‬ ‫‪(65‬‬
‫ס ע י ף גי(‪.‬‬ ‫ק ו ד ש ה ז ה )ע״ל סי׳ ת ״ צ‬ ‫מקרא‬ ‫יוםטוב‬ ‫תית‬ ‫ךהיינו‬ ‫מלכות‬ ‫ת׳׳ת ע ם‬ ‫הזיווג‬ ‫ובעני! ז ה ה ו א ס ו ד‬
‫והוד‬ ‫ונצח‬ ‫יסוד‬ ‫שהיא‬ ‫המעור‬ ‫ברית‬ ‫זריעותיו ע ״‬ ‫עם‬
‫חג‬ ‫לומר א ת יום‬ ‫ומנהגינו‬ ‫יעקב‪:‬‬ ‫החק‬ ‫ז״ל‬ ‫‪(66‬‬
‫ליציאת‬ ‫קודש זכר‬ ‫מקרא‬ ‫חירותינו‬ ‫הזה זמן‬ ‫המצות‬ ‫והמלכות‬ ‫אחרים‬ ‫במקומות‬ ‫כמבואר‬ ‫דדוכר׳‬ ‫ביעי!‬ ‫תריו‬

‫מצרים‪.‬‬ ‫אלו‬ ‫גאולות‬ ‫כוסות נגד ד׳‬ ‫היא האשה‪ .‬ה ר י לפי זה ד׳‬
‫סבא‬ ‫ייבא‬ ‫ולפי מ י ש רב‬ ‫מלכד‪,‬‬ ‫יסוד‬ ‫והוד‬ ‫שהם נצח‬
‫אומרים‬ ‫בספרד‬ ‫סק״ב כ ת ב ‪:‬‬ ‫םת״צ‬ ‫)מיז(‬ ‫‪rm‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪:‬‬
‫תפ״ז‪,‬‬ ‫כבסי׳‬ ‫קודש‬ ‫מקרא‬ ‫יו״ט‬ ‫המצות א ת‬ ‫חג‬ ‫ביו׳׳ט‬ ‫בס׳‬ ‫יהו״ה‪ .‬ו כ ן ה ו א‬ ‫אותיות‬ ‫כוסות ה ם ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫בראשונה‬

‫ומנהגינו‬ ‫ביו‪-‬ט‪.‬‬ ‫קודש כ ל ל‬ ‫מקרא‬ ‫יו״ט‬ ‫א״א‬ ‫ובאשכנז‬ ‫יזיל ב ו ם ראשון ש ל ק י ד ו ש כ נ ג ד •ו״ד ש ה ו א ק ד ש‬ ‫המוסר‬
‫ההגדה‬ ‫שאומרים עליו‬ ‫ידיכם ק ד ש ‪ ,‬כ ו ס ב׳‬ ‫שנאמר שאו‬
‫ביויט‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫מקרא‬ ‫ש ל א לומר יויט כ ל ל ר ק‬
‫סוד‬ ‫וקיימנו‪ ,‬ובו‬ ‫שהוא חי‪,‬‬ ‫ביסוד‬ ‫שהחיינו‬ ‫‪!67‬‬ ‫הגיסים‬ ‫נמשניז‬ ‫שמשם‬ ‫הגיסים נ ג ד א ו ת ה׳‬ ‫ובו סיפור‬

‫והגיענו לזמן‬ ‫המקיימים א ת האדם‪,‬‬ ‫העומדים‬ ‫נויה ש ה ם‬ ‫ואיו‬ ‫כנגד אות‬ ‫המזון‬ ‫ברכת‬ ‫שלישי ש ל‬ ‫והמכות‪ ,‬כ ו ס‬

‫הזמנים‪.‬‬ ‫הזה ה י א מ ל י ס ו ד‬ ‫השמים‬ ‫שנאמר הנני ממטיר ל ב ם ל ח ם מ ן‬ ‫שמים‬ ‫שנקרא‬

‫‪:‬ט‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ממצרים כאשר‬ ‫לגמרי‪ ,‬א ם ל מ ט ה שהרי עדיין ה י ו יראים‬ ‫נ ר איהי הי‪ ,‬ח מ ש גיינין נהירין ב ה יאינון חיור‬ ‫‪(68‬‬
‫ר ד פ ו א ח ר י ה ם ע ד י ו ם ז׳ ש ל פ ס ח ‪ ,‬ו א ם ה ח י ר ו ת ש ל‬ ‫באמת‬ ‫יתכלת‪.‬‬ ‫ואוכם‬ ‫ירוק‬ ‫סומק‬
‫עדיין ל א היי נגמר לגמרי ע ד ח ג ש ב ו ע ו ת ז מ ן מתן‬ ‫מעלה‬ ‫לאפיקומן‬ ‫המפה‬ ‫חצי׳ ת ח ת‬ ‫דאתפליג‬ ‫מ צ ה‬ ‫‪(69‬‬
‫נמצא בפסח א ף שבחר בנו ורוממנו מ כ ל לשון‬ ‫תורתינו‪,‬‬ ‫סעודה‪.‬‬ ‫קודם‬ ‫למצוה‬ ‫ב ת ר ס ע י ד ה וחציי‬
‫ל א היי ב ע צ ם ע ד מ ת ן ת ו ר ה והיינו א ז ב ס ו ד ה ת ר ג ו ם ולא‬ ‫ייבצענה‬ ‫האמצעית‬ ‫ייקח מ צ ה‬ ‫הטנה‪:‬‬ ‫זיל‬ ‫‪(70‬‬
‫בלשונות הגוים‬ ‫מעורבים‬ ‫גאולה ר ק גוי בקרב גוי‬ ‫היתה‬ ‫לאפיקומן‪,‬‬ ‫לשימרה‬ ‫לאחד מ ן המסובין‬ ‫ייתן חציי‬ ‫לשנים‬
‫התרוממות מ כ ל לשוןמ מ ש דהיינו‬ ‫ע ד מ ת ן תורה אז הי׳‬ ‫צרורות‬ ‫למשאריתם‬ ‫המפה זכר‬ ‫אותה ת ח ת‬ ‫ונותנין‬
‫תאמר‬ ‫במכילתא כ ה‬ ‫לשון קודש‪ ,‬וזהו מ י ש‬ ‫בסוד‬ ‫נכנסו‬ ‫בשמלותם‪.‬‬
‫לשון‬ ‫באיי ואז‬ ‫התורה‬ ‫ועיקר‬ ‫קודש ‪. .‬‬ ‫בלשון‬ ‫להם‬ ‫א מ ר ר ב שימי ב רא ש י מ צ ה לפני כאו״א מרור‬ ‫‪(71‬‬
‫וגלו‬ ‫כשחטאו‬ ‫ואודכ‬ ‫הקדושה‬ ‫בארץ‬ ‫בעצם‬ ‫הקודש‬ ‫את‬ ‫עוקרין‬ ‫ואין‬ ‫כאו״א‪,‬‬ ‫לפני‬ ‫וחרוסת‬ ‫כאו״א‬ ‫לפני‬
‫ירדו‬ ‫לגמרי ר ק‬ ‫נדחו‬ ‫הקודש מ ״ מ לא‬ ‫מלשון‬ ‫ונטרדו‬ ‫אומר‬ ‫ה־נא‬ ‫הגדה‪ ,‬רב‬ ‫שאומר‬ ‫לפני מי‬ ‫אלא‬ ‫השולחן‬
‫ל ס ו ד ה ת ר ג ו ם ‪ . .‬וכתב ה ר מ ב ״ ם בנוסח ה ה ג ד ה כי‬ ‫לבבל‬ ‫הונא‪.‬‬ ‫והלכתא כרב‬ ‫הגדה‪,‬‬ ‫שאומר‬ ‫כולהו נמי לפני מ י‬
‫הא‬ ‫ה מ ק ד ש ל א היו אומרים נוסח פ ס ק א זו ש ל‬ ‫בזמן ב י ת‬ ‫השולחן‪ ,‬אמרי ד ב י ר׳ ינאי כ ד י שיכירו‬ ‫ל מ ה עוקהין א ת‬
‫מא״י אמר‬ ‫כשרצה לדבר‬ ‫אחיכ‬ ‫כשגלו ‪. .‬‬ ‫ל ח מ א כו׳ ר ק‬ ‫וישאלו‪.‬‬ ‫תינוקות‬
‫הקודש‬ ‫לשון‬ ‫הבאה‪ ,‬כי א ״ י ה ו א‬ ‫לשנה‬ ‫הקודש‬ ‫בלשון‬
‫דיה‬ ‫תום׳‬ ‫קט־ו ע״ב‬ ‫)פסחים‬ ‫הקערה‬ ‫ומגביה‬ ‫‪(72‬‬
‫בארעא דישראל בלשון תרגום כי ז ה נתקו‬ ‫ואמר‬ ‫בדפ־׳‪,‬‬
‫ל מ ה עוקריז(‪.‬‬
‫לגמרי‬ ‫לאיי ל א הי׳‬ ‫שחזרו‬ ‫בבבל‪ ,‬ו א ף‬ ‫שהיו‬ ‫בעיש נ ה‬
‫דוקא‬ ‫השולחן‪:‬‬ ‫עוקריו א ת‬ ‫התוס׳ ש ם ‪ :‬ל מ ה‬ ‫ןיז״ל‬
‫הקודש כ י ל א ח ז ר לא־תנו לתיקונו הראשון כ מ ־ ש‬ ‫לשון‬
‫טורח‬ ‫איכא‬ ‫גדולים‬ ‫שלנו ש ה ו‬ ‫קטנים‪ ,‬א ב ל‬ ‫שלהן שהן‬
‫ואכבד• ח ס ר ה׳ כ י ה׳ דברי׳ ח ס ר ו בבית שני‪ ,‬אח״כ‬ ‫רז״ל‬
‫דליהוי‬ ‫הקערה לצד א ח ד‬ ‫לסלק‬ ‫נהגו‬ ‫בעקירתו‬ ‫גדיל‬
‫חורין‬ ‫הבאה בני‬ ‫לשנה‬ ‫עבדי‬ ‫השתא‬ ‫הבבא‬ ‫זה‬ ‫נתוסף‬
‫שולחן(‪.‬‬ ‫כעקירת‬
‫משחוררים‬ ‫חורין‬ ‫נהי׳ ב נ י‬ ‫שלעתיד‬ ‫המקדש‬ ‫על‬ ‫שהוא‬
‫הא‬ ‫שדימה‬ ‫פרוסה‬ ‫המצה‬ ‫המיה‪ :‬ו ע ל‬ ‫ויל‬ ‫!‪(7‬‬
‫ה ק ו ד ש כ י א ז יהי•‬ ‫הדיבור כולו בלשון‬ ‫ואמר‬ ‫לגמר• ‪. .‬‬
‫ב צ ו ר ת ד ״ י א ו מ ר י ם ה א לחמ׳יא‪ ,‬ופירושו ה א מ מ ש בנקוד‬
‫הקודש‪.‬‬ ‫ע צ ם לשון‬
‫ש מ מ נ ה יוצא‬ ‫ציי׳ ת ח תההא‪ ,‬והא זאת היא סוד המילה‬
‫באל״ף‬ ‫הטעם‬ ‫הצאן‪,‬‬ ‫והנה ר ח ל ב ת ו ב א ה ע ם‬ ‫‪(76‬‬ ‫הראוי להוליד שכחו תלוי באותהא‪ .‬ומפני ש ח ת מ ה‬ ‫הזרע‬
‫אתיא‪ .‬ורחל ב א ה ה ט ע ם ל מ ע ל ה בבי״ת ותרגומו‬ ‫ותרגומו‬ ‫שימולו‬ ‫עליהם‬ ‫שגזר‬ ‫ב מ צ ר י ם בציווי ה א ל כ ם ז ר ע‬ ‫•וסף‬
‫עשתה‪.‬‬ ‫והשני לשון‬ ‫עושה‬ ‫לשון‬ ‫אתת‪ .‬הראשון‬ ‫הכולל שבו‬ ‫מזל״א ע ם‬ ‫שמספרו‬ ‫לחמיא‬ ‫עצמם גרם‬ ‫א ת‬

‫‪ • (77‬ש ב ר ׳ ב ר כ י ׳ ו ד ר ש ‪ ,‬מ א י ה א י ד ק א א מ ר י נ ו כ ל‬ ‫שרחמי‬ ‫מצרים‪ ,‬א ל א‬ ‫בגלות‬ ‫עני״א‬ ‫שיה״‬ ‫הבנים‬ ‫תליי״‬

‫הבא‬ ‫העולם‬ ‫קאמר‪,‬‬ ‫ידעינן מ א י‬ ‫העולם ה ב א ולא‬ ‫יומא‬ ‫גאלנו מ ש ם ברי״ו אותיות ד ש ם ע ״ ב ה י ד ו ע ש ה ו א‬ ‫המקום‬

‫עלה‬ ‫העולם‬ ‫שנברא‬ ‫שקודם‬ ‫מלמד‬ ‫עלמא דאתי‪,‬‬ ‫מתרגם‬ ‫ל ח מ י א עני״א‪.‬‬ ‫מספר היא‬

‫לברואא ו ר גדול להאיר‪ ,‬ונברא אור גדול שאין‬ ‫במחשבה‬ ‫היא‬ ‫האריז״לה ו א בנ״ל במ״ח‪ ,‬ומנקד תיבת‬ ‫)בסידור‬
‫יבוליו‬ ‫שאינן‬ ‫הקב׳׳ה‬ ‫לשלוט בו‪ ,‬צ פ ה‬ ‫יכולה‬ ‫כל בר״‬ ‫‪,,‬הא‬ ‫שהוסיף‪:‬‬ ‫)כבמיח‬ ‫בפירוש‬ ‫בצירי‪ ,‬א ב ל ל א כ ת ב ז ה‬
‫גנזי‬ ‫והשאר‬ ‫במקומו‬ ‫שביעי• ו ש ם ל ה ם‬ ‫לקח‬ ‫לסובלו‬ ‫ההא״(‪.‬‬ ‫צירי ת ח ת‬ ‫מ מ ש בניקוד‬
‫השביעי‬ ‫בזה‬ ‫יזכו‬ ‫א ם‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬א מ ר‬ ‫לצדיקים‬ ‫י ש שאיו י ו צ י ז ל ו מ ר ה א ל ח מ א מ ש ו ם דאין זה‬ ‫‪(74‬‬
‫דכתיב‬ ‫והיינו‬ ‫אחרון‪.‬‬ ‫לעולם‬ ‫אתן להם וה‬ ‫יישמרוהו‬ ‫הלחם מ מ ש שאכלו ישראל‪ ,‬ולכו מביא ר א ״ דכתיב‬ ‫אותי‬
‫בראשית‪.‬‬ ‫מקודם ש ש ת ימי‬ ‫שכבר בא‬ ‫העולם הבא‬ ‫ה א כ ל ת י ו ג ר והרי אין‬ ‫הלחםאשר‬ ‫למען •ראו א ת‬ ‫בקרא‬

‫העולם ה ב א לא מפני‬ ‫שקראו אותו חכמים‬ ‫זה‬ ‫‪(78‬‬ ‫אלא‬ ‫אכליהו‬ ‫שאכלו כ ב ר‬ ‫שהרי אותו‬ ‫שאכלו‬ ‫הלחם‬ ‫זה‬

‫אותו‬ ‫יבוא‬ ‫ואחייב‬ ‫אובד‬ ‫העולם‬ ‫מצו• ע ת ה ו ז ה‬ ‫שאינו‬ ‫ה ל ח ם ‪ ,‬ה ״ נ ד ו ג מ ת ה ל ח ם ‪ .‬ו מ י ה ו א י ן ז ה ראי• ד ה ת ם‬ ‫דוגמ׳‬

‫שנאמר‬ ‫הדבר בו‪ ,‬א ל א ה ר י ה ו א מצוי ועומד‬ ‫עולם‪ ,‬איו‬ ‫אשר‬ ‫הלחם‬ ‫לומר זאת‬ ‫שפיר‬ ‫שייך‬ ‫ל ק ח צנצנת מן א״כ‬

‫הבא‬ ‫עילם‬ ‫פעלת וגו; ולא קראוהו‬ ‫ליראיך‬ ‫א ש ר צפנת‬ ‫ההוא‪ ,‬א ב ל ה ב א א נ ו אופיז‬ ‫מזמז‬ ‫נשתייר‬ ‫האכלתי ד ה א‬

‫ש א ו ת ן החיים באין ל ו ל א ד ם א ח ר ח י י ה ע ו ל ם‬ ‫א ל א מפני‬ ‫ח ד ש ו ת ואין שייך ל ו מ ר ה א ל ח מ א וכוי‪ ,‬ל כ ו ה א ו מ ר‬ ‫מצות‬

‫בגוף ונפש‪.‬‬ ‫קיימים בו‬ ‫ה ז ה שאנו‬ ‫הפסיד‪.‬‬ ‫לחמא ל א‬ ‫כלחמא או כ ה א‬ ‫הא‬

‫ד א ת מ ר ביי‬ ‫לאחואה דתמו קבור בגלותא ההוא‬ ‫‪(79‬‬ ‫פיסקא זו נתחברה בלשון תרגום ‪ . .‬ה נ ה לבאר‬ ‫‪(75‬‬
‫ה׳א‪,‬‬ ‫ואיו‬ ‫יויד ה י א‬ ‫שמיו מיה‪ ,‬ודא‬ ‫ליי מ י ה‬ ‫יאמרו‬ ‫ישראל‬ ‫שנכנסו‬ ‫א׳ ש א ף‬ ‫הקדמות‪,‬‬ ‫אקדים שני‬ ‫זאת‬
‫בלי״ל‬ ‫בחושבן‬ ‫דהיינו ע ״ ב‬ ‫שמורים‬ ‫בליל‬ ‫ד־לי׳‬ ‫ושלימו‬ ‫בקדושה‬ ‫לגמרי‬ ‫נתקשרו‬ ‫עדיין ל א‬ ‫הפסח‬ ‫לקדושה בחג‬
‫קבורה‬ ‫בגלותא דאיהו‬ ‫מפרש‬ ‫דאיהו ש מ ה‬ ‫ביי נהיר מ י ה‬ ‫ימי‬ ‫הסופרת‬ ‫באשה‬ ‫הספידו׳ ש ה ם‬ ‫שספרו ימי‬ ‫עד אחר‬
‫והתקשרות דהיינו ק ב ל ת התורה‬ ‫יאח״כ ה ״ הזיווג‬ ‫ליבון‬

‫נב‬ ‫ח״‬ ‫הבהיר‬ ‫מספר‬ ‫והוא‬ ‫שלפנינו‪.‬‬ ‫בוהה‬ ‫כייר‪,‬‬ ‫‪c‬‬ ‫זיל‬ ‫האלהי האר״י‬ ‫ה ק ד מ ה ב׳ ה ו א מ י ש‬ ‫הזוהר ‪. .‬‬ ‫כמ״ש‬

‫שביעית‬ ‫הבהיר שם‪:‬‬ ‫מ ר ג ל י ו ת ס ט ‪ .‬א(‪ .‬ובס׳‬ ‫•בהיצאת‬ ‫בי אונקלס ה ג ר שתירגם נשמתו מ צ ד נוגה שהיא קליפה‬

‫י ו נ י ה ב ר ק א נ ט י נ י א ש י ת יד‪ .‬א( ש ם נ ע ת ק ק ט ע זה מ ס פ ה‬ ‫ללשון‬ ‫קרוב‬ ‫התרגום‬ ‫‪ . .‬לכר‬ ‫להקדושה‬ ‫המתקרבת‬

‫ה ג נ ת לה‬ ‫ממנו־ — אור‬ ‫חלל! היי‬ ‫יסירחןן•‬ ‫חנה•י־‪/‬‬ ‫לחירות‬ ‫ייצאו‬ ‫ישראל‬ ‫כשנגאלי‬ ‫יובן‬ ‫ומזה‬ ‫‪. .‬‬ ‫הקודש‬
‫‪:‬נדי‪.‬‬ ‫הורי־‬ ‫מ ה ק ל י פ ו ת ל א היי חירות‬ ‫למעלה חירות‬ ‫ודוגמתו‬ ‫למטה‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עפ ?קומי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ס‬ ‫‪D‬‬

‫רב א מ ר כ י ! ו נ א א מ ר כ ר ‪ :‬אבי׳ א מ ר כ ו י ו ר נ א‬ ‫איתא‬ ‫מיה‬ ‫אנהיר לה‬ ‫דילה‬ ‫פורקנא‬ ‫ייתי ליל‬ ‫וכד‬ ‫דשכינתא‪,‬‬

‫א מ ר וביי‪.‬‬ ‫מה‬ ‫לאביו‬ ‫שואל‬ ‫זמנא בן‬ ‫בההוא‬ ‫מפרש‪,‬‬ ‫שמא‬ ‫דאיהו‬

‫ולפי‬ ‫המשנה‬ ‫לשון‬ ‫על‬ ‫איתא‬ ‫דקט״ז‬ ‫בגמרא‬ ‫‪(86‬‬ ‫ה ב י ט ה׳‬ ‫משמים‬ ‫הלילות דבי׳‬ ‫הלילה הזה מ כ ל‬ ‫נשתנה‬

‫מתחיל בגנות ומסיים בשבח‪,‬‬ ‫ש ל בז אביו מ ל מ ד ו ‪,‬‬ ‫דעתו‬ ‫י ת מ ה מ ה ח כ ה לו‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ואם‬ ‫ראה את כל בני‬

‫אמר‬ ‫ושמואל‬ ‫עובדי ע״ז‪,‬‬ ‫מתחלה‬ ‫בגנות רב א מ ר‬ ‫מאי‬ ‫שאחרי קושיית מ צ ה — מוסיף‪ :‬שבכל הלילות‬ ‫‪(80‬‬
‫ה י י נ ו ‪ ,‬א י ל ר־׳נ ל ד ר י ע ב ד י ׳ ב ו י פ ת ח ו א מ ר ע ב ד י ם‬ ‫עבדים‬ ‫ה ל י ל ה ה ז ה מ ר ו ר כוי‪.‬‬ ‫ירקות‬ ‫אוכלים ש א ר‬ ‫אנו‬
‫לומר כן‬ ‫ההגדה‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫דפליג• בנוס׳‬ ‫משמע‬ ‫היינו‪,‬‬ ‫אב״ע‬ ‫עולמות‬ ‫ד׳‬ ‫נגד‬ ‫בכאן‬ ‫רמזו‬ ‫כ־‬ ‫ודע‬ ‫‪(81‬‬
‫ע ב ד י ם היינו‪,‬‬ ‫ב א י ס ו ר י ו ה ר י ר׳׳נ פ ת ח‬ ‫הלכה כרב‬ ‫דא״כ‬ ‫הלילית אין אנו מטבילין‬ ‫שבכל‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫מלמטה‬
‫שמחולק׳!‬ ‫מ ק ו ב ל הי׳ א ל א‬ ‫א ל א ודאי לכ״ע הנוס׳ שלנו‬ ‫קראם‬ ‫ולכן‬ ‫ש א י ן ש ם זיווג‬ ‫פעם אחת‪ ,‬נגד עש״‬ ‫אפילו‬
‫דתנו‬ ‫היינו ה ו א‬ ‫עבדים‬ ‫דמאמר‬ ‫ם׳׳ל‬ ‫רב‬ ‫המשנה‪,‬‬ ‫בפי׳‬ ‫ובליל פ ס ח הוא הארה גדולה כ י ב שאפילו ש ם יש‬ ‫לילות‪,‬‬
‫דעתו ש ל בו אביו מלמדו‪ ,‬דבזה ה מ א מ ר ע ד מ ת ח ל ה‬ ‫ולפי‬ ‫ואחר כד אמר‬ ‫ה ל י ל ה ה ז ה ב׳ פ ע מ י ם ‪.‬‬ ‫זווג ‪ . .‬ל כ ן א מ ר‬
‫השגתו‪. .‬‬ ‫ותשובות לכ״א לפי‬ ‫עניו א ר ב ע ה בנים‬ ‫מבואר‬ ‫הרימז‬ ‫אוכליו ח מ ץ או מ צ ה ‪ ,‬ח מ ץ‬ ‫הלילות אנו‬ ‫שבכל‬
‫מתחלה‬ ‫בגנות היינו‬ ‫מתחיל‬ ‫התשובה‬ ‫עניו‬ ‫שגמר‬ ‫ואחר‬ ‫בגבורה ‪ . .‬או מ צ ה מ צ ד חסדים‪ ,‬והוא נגד יצירה‪ ,‬ש ש ם‬
‫עבדים‬ ‫שמתחיל‬ ‫דהתשובה הוא קודם‬ ‫וכר‪ ,‬ושמואל ס״ל‬ ‫י ש זיווג מ ח מ ץ ‪ ,‬ו ה ם ה ״ ג ‪1‬׳ מ ה ם מ מ ו ח ק ו ת ובי ב ל י מ ת ו ק ‪,‬‬
‫ועבדים‪.‬‬ ‫שפלים‬ ‫שהיינו‬ ‫בגנות‬ ‫מתחיל‬ ‫וזהו‬ ‫היינו‪,‬‬ ‫דחמץ ר מ ז לה״ג‬ ‫וזהו ח מ ץ ‪ :‬ה״ג‪ ,‬ה׳ הויות‪ ,‬גי׳ ק ״ ל ‪ ,‬וח׳‬

‫עבדים היינו ל פ ר ע ה במצרים‪ ,‬ר ״ ל במעי אמו‪,‬‬ ‫‪(87‬‬ ‫אנו‬ ‫הלילות‬ ‫שבכל‬ ‫כנ*ל‪ ,‬א ח ר כ ך א מ ר‬ ‫ממותקים‬ ‫וגי‬

‫כ ש ה ״ ז״א בסוד קטנות המוחין ש ל י יונקים מ ש ם אלקים‪,‬‬ ‫אוכלי! ש א ר ירקות‪ ,‬ר מ ז ל מ ה שאנו נהנין משיורי ירקות‪,‬‬

‫ב מ צ ר י ם ר ־ ל ב מ ע י א מ ו ב מ י צ ר מי‪ ,‬ש ה ו א בינה‪ ,‬והי׳‬ ‫והיא‬ ‫ש ה ם הזווג ה נ ע ש י ם ביצירה‪ ,‬ש ש ם מ ק נ ו ז־א ה נ ק ר א ירוק‪,‬‬

‫בצער‬ ‫שהוא‬ ‫במעי אמו‬ ‫שהוא‬ ‫הולד‬ ‫בגלות‪ .‬כ מ ו‬ ‫זאת‬ ‫נקראו ה כ ל ירקות‪ ,‬א ב ל בלילה ה ז ה אינו כן‪ ,‬כולו‬ ‫ומצדו‬

‫יעקב(‬ ‫וישראל )א־מ צ״ל‬ ‫ובדוחק‪ ,‬כ ך הי׳ זו״!‬ ‫ובסוהר‬ ‫גימטריא‬ ‫והכולל‬ ‫מרור‪ ,‬כי אהיה פ ע ם אהיה וד׳ אותיות‬

‫היו‬ ‫ובדוחק ולא‬ ‫בצער‬ ‫ה״‬ ‫ג׳׳כ‬ ‫ש ל ז״א‬ ‫בפנים‬ ‫היוצא‬ ‫בה‬ ‫בבריאה‪ ,‬כ׳‬ ‫בכורסייא‬ ‫מקננא‬ ‫בינה‬ ‫יידוע כי‬ ‫מרור‪,‬‬

‫ל צ א ת ל א זי׳־ז י ל א י ש ר א ל ו ל א ע י ב ו ר א ב א י א י מ א ‪.‬‬ ‫יבוליו‬ ‫אנו‬ ‫הלילות‬ ‫שבבל‬ ‫עוד אמר‪,‬‬ ‫אהיה‪.‬‬ ‫השמות‬ ‫רומזי!‬

‫וייציאני ה׳ אלקיני מ ש ם ‪ ,‬ש ה י א אויא‪ ,‬ב י ד ח ז ק ה ובזרוע‬ ‫אור‬ ‫הדיו ש ל‬ ‫מסובין‪ ,‬ביו מ צ ד‬ ‫יושביו בין‬ ‫בין‬ ‫אוכלי!‬

‫ליד‬ ‫המירים‬ ‫הזריעית ש ל א״א‬ ‫בהתלבשית‬ ‫ר־ל‬ ‫נטוי‪,‬‬ ‫הרחמים‬ ‫מסובין מ צ ד‬ ‫בבריאה‪ ,‬בי!‬ ‫חשמל‬ ‫שהוא‬ ‫פניאל‪,‬‬

‫נטו״‪.‬‬ ‫יזריע‬ ‫חזקה‬ ‫האצילות הרמוז‬ ‫‪ . .‬א ב ל הלילה ה ז ה כילני מסובין‪ ,‬מ צ ד‬
‫ע ב ד י ם ה י י נ י ‪ ,‬א נ י בנ׳׳י ה נ א ח ז י ם ב פ נ י ם ד א ר י ך‬ ‫‪(88‬‬ ‫חיריח‬ ‫אהיה‪ ,‬ישם‬ ‫שהוא‬ ‫שבבינה‪,‬‬ ‫חכמה‬ ‫קם־א‪,‬‬ ‫כשם‬
‫בעירף אריך‬ ‫לפרעה האוחז‬ ‫ש ש ם אותיות א ל ה מאלקים‪,‬‬ ‫חירות‪.‬‬ ‫עולם‬ ‫דיודיו‪,‬‬ ‫אהיה‬ ‫שהוא‬ ‫שבבינה‪,‬‬
‫וזהו‬ ‫דאלקים‪,‬‬ ‫מ׳‬ ‫באותיות‬ ‫הגיון‬ ‫מצד‬ ‫אחורי‬ ‫שהוא‬
‫נ ש א ל יבינו האיי וכי ע ד ש ב א ר׳ אבהי ותיקו‬ ‫‪(82‬‬
‫השפע‬ ‫מ צ י ר ״ ם ‪ ,‬כי ק י ד ם צ א ת א ו י א היי מ ע כ ב‬ ‫במציים‬
‫תיקעין ת ש י ״ ת ת ש ״ ת תר׳׳ת ל א היו י ש י א ל יוצאים‬ ‫שיהיו‬
‫ב מ צ ר ח י ט ה ש ד ר ה לז׳׳א ש ה ו א י ש ר א ל והי׳ מ ח ז י ר י‬ ‫היורד‬
‫קדמונים‬ ‫מימים‬ ‫הדבי‬ ‫ו ה ש י ב כ ך הי׳‬ ‫תקיעת שופר‪,‬‬ ‫ידי‬
‫אלקינ־י‬ ‫יייציאנ״י ה׳‬ ‫ע ב ד י ם אליי‪.‬‬ ‫הייני‬ ‫ואנו‬ ‫לאחוריו‬
‫עושים‬ ‫ומהם‬ ‫תרועה ‪. .‬‬ ‫עושים‬ ‫ישראל מ ה ם‬ ‫בכל‬ ‫מנהג‬
‫ש ה ם אי׳׳א ש י צ א ו י ה ל ב י ש ו ה ז ר ו ע ו ת דא״א‪ ,‬ו ז ה ה ו א בי״ד‬
‫נראה‬ ‫הדבר‬ ‫יוצאים י״ח ‪ . .‬והי׳‬ ‫ואלי יאלו‬ ‫שברים‪,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫ה ש פ ע יורד‬ ‫נטוייה כי ע ל ידיהם ל א ה ״‬ ‫ובזרו״ע‬ ‫חזק׳׳ה‬
‫אבהי ר א ה לתקן ת ק נ ה שיהיי כל‬ ‫‪ . .‬י כ ש ב א ר׳‬ ‫כחלוקה‬
‫•ורדים‬ ‫לאחוז בו א ל א‬ ‫פרעה‬ ‫שיוכל‬ ‫אחוריו‬ ‫עוד דרר‬
‫דבר‬ ‫ביניהם‬ ‫יראה‬ ‫ולא‬ ‫א׳‬ ‫מעשה‬ ‫עושים‬ ‫ישראל‬
‫גר״ן‬ ‫שמספרם‬ ‫דאלקים‬ ‫מוחין‬ ‫השלשה‬ ‫הגרון‬ ‫מלפני‬
‫כחליקה‪.‬‬ ‫אותו‬ ‫ריאיס‬ ‫שהדיוטות‬
‫עוד‪.‬‬ ‫לעכבם‬ ‫פ ר ע ה •כול‬ ‫דזיא ולא הי׳‬ ‫בחב׳׳ד‬ ‫ובאים‬
‫מתחלה‬ ‫רבא‬ ‫בגנות‪ ,‬מ א י היא‪ ,‬א מ ר‬ ‫מתחיל‬ ‫!־‪(8‬‬
‫בשם‬ ‫דעש״‬ ‫מעורף א״א‬ ‫יינק‬ ‫פ ר ע ה היי‬ ‫הנה‬ ‫‪(89‬‬
‫ע ב ד י ם היינו‬ ‫אבותינו‪ ,‬ר ב יוסף א מ ר‬ ‫כוכבים היו‬ ‫עובדי‬
‫בגרון נקר•‬ ‫שמקומה‬ ‫הבינה‬ ‫במקום‬ ‫שבחיצוניות‬ ‫אלקימ‬
‫כתרויייהו‪,‬‬ ‫עכדינ!‬ ‫והאידנא‬ ‫לפרעה‪.‬‬
‫התפשטות‬ ‫א י ׳ א וזי״ן‬ ‫מצרים‬ ‫•ציאת‬ ‫מינע‬ ‫והי׳‬ ‫מצרים‬
‫מתחלה‬ ‫אביי א מ ר‬ ‫גנות‪,‬‬ ‫בגמרא מאי‬ ‫פליגי‬ ‫‪(84‬‬
‫ונתלבשו‬ ‫א׳׳א‬ ‫זרועות‬ ‫שנתפשט‬ ‫והקב״ה ע ש ה‬ ‫זרועות‪,‬‬
‫מתחלה‬ ‫אמר‬ ‫ורכא‬ ‫אבותינו‪,‬‬ ‫היו‬ ‫זרה‬ ‫עבודה‬ ‫עובדי‬
‫ודיבור‬ ‫בסוד קול‬ ‫ההיא‬ ‫הגרון‬ ‫זו״ז מ ן‬ ‫להוציא‬ ‫באו׳׳א‬
‫במצרים‪ .‬ר ב א ס ב ר כיון ש כ ל עני!‬ ‫לפרעה‬ ‫היינו‬ ‫עבדים‬
‫לחירות‪.‬‬ ‫והוציאנו‬
‫היום ה ו א יציאת מצרים אי! לנו להזכיר גנות א ח ר כי א ם‬
‫אנו‬ ‫במצרים‪ ,‬פי׳‬ ‫לפרעה‬ ‫היינו‬ ‫עבדים‬ ‫וזהו‬ ‫)«>(‬
‫ע ב ד י ת ש ל מצרים‪ ,‬יאביי ס ב ר כיון שבידינו להזכיר‬ ‫אותו‬
‫ד ל ע י ל א ב ח ״ ה מ ד י ת דאצילות היינו עבדים ל פ ר ע ה‬ ‫בנ״י‬
‫מצרים להודיע כ מ ה שבחו ש ל מקום כי‬ ‫ושבח של‬ ‫גנות‬
‫פרעה‬ ‫יניקת‬ ‫שורש‬ ‫שמשם‬ ‫דא־א‬ ‫עורף‬ ‫בחינת‬ ‫בשרשו‬
‫ירים אביו!‪ ,‬י ש ל ו ל ה ז כ י ר ג נ ו ת כ י אבותינו היו‬ ‫מאשפות‬
‫ה א ר ת פנים‬ ‫מבח״‬ ‫נמשך‬ ‫למטה כנ״ל ‪ . .‬ואז לא‬ ‫הגשמי‬
‫של‬ ‫מגנות‬ ‫וגדול הוא‬ ‫)כע״ז!‬ ‫גנות‬ ‫עכו־ם‪ ,‬ואי!‬ ‫עובדי‬
‫ב י ש ר א ל כ מ י י א ר ה׳ פניי אליך א ל א ה ם ה מ ק ב ל י ן‬ ‫דא׳׳א‬
‫ורכא‬ ‫ואב־י‬ ‫לעבודתו‪.‬‬ ‫המקום‬ ‫קרבנו‬ ‫ואעפ׳׳כ‬ ‫עבדות‪,‬‬
‫שמשם‬ ‫דא׳־א‬ ‫דעורף‬ ‫אחוריים‬ ‫בחינת‬ ‫ושפע עיי‬ ‫יניקה‬
‫כרבא ‪ . .‬ילפי ש ה ל כ ה כרבא ‪ • -‬ל כ ד מ ח ב ר הגדה‬ ‫הלכא‬
‫ל מ ע ל ה יע״כ ה ו א בגלות לקבל יניקה‬ ‫יניקת פ י ע ה‬ ‫שורש‬
‫כאביי‪.‬‬ ‫ואח״כ‬ ‫ברבא‬ ‫תחלה‬ ‫זו ח ב ר‬
‫הגשמי ל מ ט ה ולא עוד א ל א שהיו עבדים לפרעה‬ ‫מפרעה‬
‫וכוי‬ ‫הש״ס‬ ‫ודפוסי‬ ‫כ ת ״‬ ‫שבכמה‬ ‫מציין שם‪,‬‬ ‫‪(85‬‬
‫בניי ‪ . .‬וזהו ענין ע ב ד י ם היינו ל פ ר ע ה ב מ צ ר י ם ב מ צ ר ים‬
 ‫פא‬ ‫המראי ו קומות והציונים‬ ‫פיענוח‬
‫‪ (92‬פקודא בתר דא לספר נשבחא דיציאת מצרים‬ ‫דתבמה בבינה שהמדות בבחי׳ עיבור באימא כניל‪ ,‬כידוע‬
‫דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי כראי שנחא לעלמין‪.‬‬ ‫דשרש בני ישראל בבחי׳ דא דאצילות וכאשר בחיי‬
‫‪ (93‬מי שהי׳ עבד ואשה‪ ,‬משמע כאז דאשה פטורה‬ ‫המדות לאצילות המה כלולים באור אבא דאצילות כוולד‬
‫מהלל דסוכות וכן דעצרת‪ ,‬וטעמא משוס דמצוה שהזמן‬ ‫בבטן כוי אז נקרא מצר ים ואז בחיי פרעה שהוא בחיי‬
‫גרמא היא‪ .‬אעיג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק‬ ‫עורף מושל על ישראל‪ ,‬והטעם דהנה כאשר ישראל הם‬
‫ערבי פסחים דמחייבי בד׳ כוסות ומסתמא לא תיקנו ד׳‬ ‫בבחי׳ מוחין דגדלות אזי מקבלים בבחי׳ פביפ מבחי׳‬
‫כוסות אלא כדי לימד עליהם הלל ואגדה‪ ,‬שאני הלל‬ ‫פנימיות הרצון במ״ש יאר הוי• פניו אליך כנ״ל באריכות‪,‬‬
‫ד‪9‬שח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס‪ ,‬אבל כאז לא‬ ‫אבל כאשר ישראל המה בבחי׳ קטנות כנ״ל אינם מקבלים‬
‫על הנס אמור‪.‬‬ ‫מבח״ פנים דא״א רק בבחי׳ אחוריים דהיינו מבחי׳ עורף‬
‫‪ (94‬נעתק להלן בהוספות )והובאו בו גם תוכן‬ ‫‪ . .‬שהוא כאשר השפע נמשך דרך אגב כוי ‪ . .‬וזהו‬
‫דברי הברכ׳ יוסף(‪.‬‬ ‫ויוציאנו ה׳ אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי׳ כוי‪ ,‬פי׳‬
‫‪ (95‬וכן בשאר כל מצות הנוהגת בלילה זה איו‬ ‫ויוציאנו כמ־ש בצאת ישראל ממצרים ממיצר מיי דבינה‬
‫חילוק בין אנשים לנשים‪ ,‬שאף שהנשים פטורות מכל‬ ‫שהוא בחי׳ מים סתומה כנ״ל והוא בהיות המדות דאצ״‬
‫מיע שהזמן גרמא בין של תורה בין של דיס‪ ,‬אעפיכ‬ ‫שרש ישראל דלתתא בבחי׳ עיבור והעלם באימי עילאה‬
‫חייבו אותם חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי‬ ‫עד״מ הנ׳׳ל ‪ . .‬וצייד שיבואו לבחי׳ גילוי מן ההעלם הוה‬
‫שאף הן היו באותו נס של יציאת מצרים‪.‬‬ ‫הנק׳ בחי׳ לידה וזהו הנק׳ יציאת מצרים בכלל והוא מיש‬
‫בצאת ישראל דלעילא כבח״ לידה מן ההעלם לגילוי‬
‫‪ {%‬נדפס באזמיר‪ ,‬תרמ׳א‪ .‬והיות ואין הספר מצוי‪,‬‬
‫מבחי׳ בינה שנק׳ מצרים דחכמה כנ״ל והיינו ג״כ‬
‫העתקנו סי• זה להלן בהוספות )והובאו בו גם תוכן דברי‬
‫ויוציאנו ה׳ אלקינו כר‪ .‬אר באיזה כח היי סיבה לבחי׳‬
‫הבית דיד(‪.‬‬
‫לידה זו מו המיצר הסתר הזה‪ ,‬הנה לזה אמר ויוציאנו‬
‫‪ (97‬נעתק להלן הערה ‪.100‬‬
‫אנחנו בניי זיא כו׳ ה׳ אלקינו בחיי אבא ואמא ביד חזקה‬
‫‪ (98‬קראה על פה לא יצא וכר‪ .‬מנלז‪ ,‬אמר רבא‬
‫וזרוע נטוי׳ שהם בחי׳ ב׳ זרועות דא״א כניל ‪ . .‬ובכיז‬
‫אתיא זכירה זכירה‪ ,‬כתיב הבא והימים האלה נזכרים‬
‫ייבן עניז ויוציאנו ה׳ אלקינו שהן אויא שמלבישיו‬
‫וכתיב התם כתב זאת זכרון כספר‪ ,‬מר‪ ,‬להלן בספר אף‬
‫לזרועות דאיא שנק׳ יד החזקה וזורע הנטוי• ודש ביד‬
‫כאן בספר‪ .‬וממאי ד האי זכירה קריאה היא דילמא עיון‬
‫חזקה כוי‪ ,‬כי הנה מפני שישראל היו בשרשם למעל׳‬
‫בעלמא‪ ,‬לא סלקא דעתך )דכתיב( זכור‪ ,‬יכול בלב‪,‬‬
‫בבחי׳ עיבור דקטנות באימא כנ״ל אם הי׳ בחי׳ גילוי אור‬
‫כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור‪ ,‬הא מה‬
‫לאו־א רק מבח״ מזלות דא״א בבחי׳ דילוג הערר כנ״ל‬
‫אני מקיים זכור בפה‪.‬‬
‫לא הי• באפשרי להיות נחי׳ לידה כניל שהוא יציאו׳‬
‫‪ (99‬נעתק להלן בהוספות‪.‬‬ ‫המדיח דאצי׳ מן המצר דבינה כמיש למעלה בפי׳ בצאת‬
‫‪ (!00‬הנה מעולם תמהו‪ ,‬על מה לא תיקנו ברכה‬ ‫ישראל ממצרים כו׳‪ ,‬אך ע ״ בחי׳ הלבשה דאו״א לזרועו׳‬
‫על סיפור יציאת מצרים בלילה הזה‪ ,‬להיותו מצות עשה‬ ‫דא־א שבחי׳ זרועות דא״א הם נמשכים בבחי׳ גילוי‬
‫והגדת לכנר‪ .‬ואורב מצאתי‪ ,‬שעמדו בזה הקדמונים‪ ,‬היה‬ ‫וקירוב גמור באור רב ועצר לבחי• או״א אז הי׳ בכח‬
‫הרי‪-‬ף והרשביא‪ ,‬הרייף תירץ כי במה שאמר בקידוש‬ ‫להיות בחי׳ לידה דז״א מו המיצר דבינה כו׳ לפי שעיי‬
‫זכר ליציאת מצרים יצא‪ ,‬והרשביא תירץ משום שהוא‬ ‫בחי• תיס׳ גילוי אוי יב הזה דיד החזקה כו׳ נמצא כח‬
‫מצוה שאין לה קצבה ידועה ובדיבור אחד סגי‪ .‬ואף‬ ‫לליד׳ לצאת מבחי׳ הקטנות דהדבור כר‪ ,‬וז״ש ויוציאנו ה׳‬
‫שאיני כדאי לפלפל בדבריהם‪ ,‬כיש לחלוק עליהם‪ ,‬מימ‬ ‫כו׳ ביד חזקה ובזרוע נטוי׳ שהן בחי׳ חו״ג דא״א דהיינו‬
‫תורה היא וכוי‪ .‬ולפעניד נראה דבלילה זה סיפור מעליא‬ ‫כחי• ‪-‬מיז מקרבי ושמאל מחה שכשס״ה ל״ת ורמיח מ״ע‬
‫בעינו ולא יצא בדיבור אחד‪ ,‬כמו שכתבו הם זיל‪ ,‬זדיבור‬ ‫)ע•‪ (!:-‬ו א ר ו נ ה ( ‪.‬‬
‫אחד בכלל זכירה הוא‪ ,‬וזכירה בכל לילה ולילה נצטוינו‬
‫כדברי ר׳ אלעזר כן עזריה ומה חידשה התורה בלילה זה‬ ‫‪ (91‬ועניו חכמים ונבונים ויודעים את התורה וכוי‪,‬‬
‫יותר אלא ודאי דבלילה זה סיפור מעליא מכל מה‬ ‫מלבד בי לישנא ד־רא נקט הבו לכם אנשים חכמים‬
‫שאירע מראש ועד סוף בעינן‪ .‬דאפילו בנס אחשורוש‬ ‫ונבונים ויודעים וכוי‪ ,‬עוד נראה בעיני כי החכמה תודע‬
‫בעינן סיפור כל מה שאירע מראש ועד סוף וכשמחםר‬ ‫או מדברים אשר נלמד מהחוש או מדברים אשר נשכילם‬
‫דבר אחד לא יצא‪ ,‬כמבואר במם׳ מגילה‪ ,‬ואס בנס זה‬ ‫אפי• שלא נראם ‪ . .‬או הדברים אשר נקבלם עיפ‬
‫אשר לא נצטוינו בזכירתו בכל יום ולילה‪ ,‬מצוויו אנחנן‬ ‫הנבואה‪ ,‬כנגד האי אמר חכמים היא חכמה קנוי׳ וכעניו‬
‫לספר ביום שנעשה בו הנס כל המאורעות שהיו לצודד‬ ‫שאמרו אין חכם כבעל הנסיון‪ ,‬ועל הנ׳ אמר ונבונים כי‬
‫הנס‪ ,‬בניםא דיציאת מצרים אשר גדול ערכו בעיני‬ ‫היא המבין דבר מתיר דבר וזה מפעל השכל‪ ,‬ועל הג׳‬
‫השי״ת עד שצוה לזכור אותו בכל יום ולילה‪ ,‬אינו דין‬ ‫אמר יודעים את התורה‪ .‬ויש שגורסים זקנים וכן גריס‬
‫שנספר ביום שנעשה בו הנס‪ ,‬וכן הלשון דוהגדת לבנו‬ ‫הרמב״ם זיל‪ ,‬ונכון הוא כי זה יקנה דברים מהנסיון‬
‫שיעור רב‪.‬‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬ע מ ל וטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פג‬
‫כי א ם י ש ר א ל יה״ שמך‪ ,‬ל א ש י ע ק ר י ע ק ב מ מ ק ו מ ו‬ ‫•עקב‬ ‫המשכה‬ ‫מלשון‬ ‫דהגד‬ ‫והסיפור‪,‬‬ ‫הדיבור‬ ‫המשכת‬ ‫מורה‬
‫ה ק ב י ה י ע ק ב א ח ר זאת‪ ,‬רש״י(‪ ,‬א ל א‬ ‫מצינו שקראו‬ ‫)שהר־‬ ‫כ מ ״ ש ה א ל ש י ר ב פ ס ו ק ויגידו לו ל א מ ר ע ו ד יוסף חי‪,‬‬ ‫היא‪,‬‬
‫ט פ ל ובר‪.‬‬ ‫ויעקב‬ ‫עיקר‬ ‫ישראל‬ ‫ש ס בדבריו‪ .‬ימה ש נ י א ה ל ת ת ט ע ם ב מ ה ש ל א תיקנו‬ ‫עיין‬
‫ולא‬ ‫וזיל‪:‬‬ ‫שם‪,‬‬ ‫ירש‬ ‫תיס׳‬ ‫לדוגמא‪,‬‬ ‫ראה‪,‬‬ ‫)>‪(10‬‬ ‫ברכה בגוף‬ ‫שתיקנו‬ ‫בכל דבר‬ ‫הרואות‬ ‫כי עינינו‬ ‫ברכה‪,‬‬
‫ד י ־ מ כז‪.‬‬ ‫]כתב[‬ ‫בערוך‬ ‫גם‬ ‫נצחת׳‪.‬‬ ‫לא‬ ‫הר״ב‬ ‫פי־‬ ‫זכיתי‪,‬‬ ‫כי‬ ‫המצות‬ ‫העשיית‬ ‫צוותו‬ ‫על‬ ‫ברכה‬ ‫תיקנו‬ ‫לא‬ ‫המצוה‬
‫בקטע‬ ‫)נעתק‬ ‫לחכמים‬ ‫ל ה ו בן זומא‬ ‫אמר‬ ‫תניא‬ ‫ובהש״ס‬ ‫בדין לתקן ברכה על ברכה‪ ,‬ד ה א ב ר כ ת המזון ג ם כן‬ ‫אינו‬
‫משמע‬ ‫י מ י ם יגו׳‬ ‫דהנה‬ ‫דקרא‬ ‫פשט״‬ ‫ולפי‬ ‫‪. .‬‬ ‫שלפנ׳־ז(‬ ‫ע ש ה דאורייתא היא ולק תיקנו לברד אקב״ו לברך‬ ‫מצית‬
‫שנויא‬ ‫רבנן‪,‬‬ ‫ל״‬ ‫דמשנו‬ ‫דאעיג‬ ‫נצחם‪,‬‬ ‫בזה‬ ‫זומא‪.‬‬ ‫כבן‬ ‫שמברכיז‬ ‫ביון‬ ‫שכתבתי‬ ‫מטעם‬ ‫ודאי‬ ‫אלא‬ ‫המזון‪.‬‬ ‫על‬
‫דהתם‬ ‫דשאנ׳ קרא דיעקב‬ ‫על״‪,‬‬ ‫היא ולא סמכי׳‬ ‫בעלמא‬ ‫ברכה‬ ‫על‬ ‫ברכה‬ ‫לתקן‬ ‫בדין‬ ‫אינו‬ ‫המצות‪,‬‬ ‫בגוף‬ ‫השי״ת‬
‫המכילתא‬ ‫מו‬ ‫לדברי‬ ‫וראי׳‬ ‫כנ״ל‪.‬‬ ‫בפירוש‪,‬‬ ‫קרא‬ ‫הדר״‬ ‫כרכה‬ ‫תיקנו‬ ‫שכבר‬ ‫כאן כיון‬ ‫גיכ‬ ‫תיקנו‬ ‫לא‬ ‫זה‬ ‫ומטעם‬
‫ב י ל ק ו ט פ־ ב א ש ל א ה ב י א ל ד ב ר י ח כ מ י ם ש ה ש י ב ו‬ ‫שהובא‬ ‫עוד‬ ‫תיקנו‬ ‫לא‬ ‫גאלנו‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫ברכת‬ ‫והוא‬ ‫הגאולה‪,‬‬ ‫אגיף‬
‫ש ת ע ק ר וכר‪ ,‬ומזה ה ט ע ם ד ב ת ר פ ש ט ״ ד ק ד א אזלינן‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ע ל זה‪.‬‬ ‫אחרת‬ ‫ברכה‬

‫דמשנו ל״‬ ‫בתויי״ט‪ :‬ו ל א ז כ י ת י כוי ד א ע ״ ג‬ ‫מיש‬ ‫יעל‬ ‫בהוספות‪.‬‬ ‫להלן‬ ‫נעתק‬ ‫!‪(10‬‬
‫דגם‬ ‫‪\ow‬׳ מ ו ס * ש ם ‪ ,‬ו ז ״ ל ‪ :‬י ה ר מ ״ ז כ ׳‬ ‫ר ב נ ן בוי‪ .‬כ׳ ב ״ ח י י ז‬ ‫אחרים חייב‬ ‫ע צ מ ו א ם אין‬ ‫ביני לביו‬ ‫ואפילו‬ ‫‪(102‬‬
‫מ ה ״ ת ואיו‬ ‫שהרי היא מצוה‬ ‫תעקר יצ״מ‬ ‫דלא‬ ‫סובר‬ ‫ביז‬ ‫הדברים בפיו כדי שיתעורר לבו בדבר כי בדבור‬ ‫להוציא‬
‫רשאי ל ח ד ש דבר‪ ,‬אלא עיקר טעמי׳ משום ד כ ל קאי‬ ‫נביא‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫יתעורר‬
‫חייך ובעינן דלהוי ה א ד מ י להא‪ .‬ואיא ב ש ל מ א ד כ ל‬ ‫אימי‬ ‫ו ש ש א ל ת למה א ץ מני־כין על סיפור ההגדה‪,‬‬ ‫‪am‬‬
‫עיקר‬ ‫ללילות הוי דומיא דמי חייך דתרווי־הו בזה״ז‬ ‫אתי‬ ‫ליצי״מ ואיו אנו‬ ‫לעשות זכר‬ ‫הקב״ה‬ ‫צוה‬ ‫דברים‬ ‫הרבה‬
‫ה מ ש י ח טפל‪ ,‬א ב ל לבנן לא הוי כ ל דאיירי ב ט פ ל ה‬ ‫לימות‬ ‫המעשה‬ ‫לעשות‬ ‫הקביה‬ ‫שצוה‬ ‫אלא‬ ‫ע ל י ה ם ובי׳‬ ‫מברב־ן‬
‫נצחת‬ ‫ד ־ מ י ח י י ד ד מ י י ר ׳ ב ע י ק ר ב ע ו ה ״ ז ‪ ,‬ו ת ש ו ב ה זו‬ ‫דימיא‬ ‫אלא‬ ‫הגדה בפה‬ ‫בך אני זוכרין יצ״מ‪ ,‬ולאו ד ו ק א‬ ‫ומתוך‬
‫מזכיריז •צ״מ לימות‬ ‫בברייתא יכי‬ ‫ב״ז‬ ‫מיש‬ ‫ולפ״ז‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫שזוכרין יציאת‬ ‫לצד‬ ‫ההגדה‬ ‫מ פ ר ש י ו לו‪ ,‬וזהו‬ ‫ישאל‬ ‫אם‬
‫טפלה‬ ‫בתורת‬ ‫שמזכירין‬ ‫ידע‬ ‫היא‬ ‫שגם‬ ‫אה״נ‬ ‫המשיח‪,‬‬ ‫בסיפור יצי״מ‬ ‫מדבריו זיל דליכא מ צ ו ה‬ ‫)ומבואר‬ ‫מצרים‬
‫בדבריהם‪,‬‬ ‫החכמים‬ ‫את‬ ‫לתפוש‬ ‫כדי‬ ‫אלא‬ ‫כך‬ ‫שאל‬ ‫ולא‬ ‫לג(‪.‬‬ ‫מ״ע‬ ‫לרס״ג‬ ‫פערלא‬ ‫— ר״יפ‬ ‫הבן‬ ‫שאלת‬ ‫ע״פ‬ ‫אלא‬
‫י ד ע ש י ש י ב ו ל ו ל א ש ת ע ק ר י צ ״ מ וכוי‪ .‬י ה נ ה מ מ י ל א‬ ‫דכבר‬ ‫מצור להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר‬ ‫‪(104‬‬
‫מיידי‬ ‫חייך‬ ‫דימ׳‬ ‫דכיון‬ ‫לדבריי‪,‬‬ ‫סייעתא‬ ‫הוי‬ ‫תשובתם‬ ‫לבנך‪.‬‬ ‫והגדת‬
‫בללות‬ ‫דמ״ר•‬ ‫צ״ל‬ ‫נמ׳‬ ‫כל‬ ‫א״כ‬ ‫עיקר‬ ‫דיצ״מ‬ ‫בעוה״ז‬ ‫התורה אפילו‬ ‫מ״ע מן‬ ‫שהיא‬ ‫ההגדה‬ ‫אמירת‬ ‫‪0 05‬‬
‫מ״ל‪.‬‬ ‫אהדדי‬ ‫דמי‬ ‫דאל״כ לא‬ ‫עיקר‬ ‫שיצ״מ‬ ‫יזה־ז‬ ‫לבנך ביום‬ ‫והגדת‬ ‫שנאמר‬ ‫הבו כלום‬ ‫שאל אותו‬ ‫לא‬ ‫אם‬

‫מסובין‬ ‫שהיי‬ ‫וזקנים‬ ‫גמליאל‬ ‫ברבן‬ ‫מעשה‬ ‫‪(110‬‬ ‫וגוי‪.‬‬ ‫ההוא‬

‫הפסח(‬ ‫בהלכות‬ ‫ב י ת ו ס בן זונ־ן ב ל ו ד ‪ ,‬ו ה י ו ! ע ם י ק י ן‬ ‫בבית‬ ‫בהוספות‪.‬‬ ‫להלן‬ ‫נעתק‬ ‫‪(106‬‬

‫ינועדי‬ ‫מלפניהם‬ ‫הגביהו‬ ‫הגבר‪,‬‬ ‫קרות‬ ‫עד‬ ‫הלילה‬ ‫בל‬ ‫יצי״מ‬ ‫זכירת‬ ‫מנאי‬ ‫לא‬ ‫המצות‬ ‫שמוני‬ ‫ימה‬ ‫‪(107‬‬
‫המדרש‪.‬‬ ‫לבית‬ ‫]להן[‬ ‫יהלכו‬ ‫המצות‪ ,‬נ־ל משוס דבתורה כתיב למען תזכור את‬ ‫בכללי‬

‫כר״ע מחבירו‬ ‫הלכה‬ ‫סבר‬ ‫בהא קמיפלגי‪ ,‬מר‬ ‫‪!1‬׳!(‬ ‫צ א ת ך וגר‪ ,‬ו ל א כ ת י ב ב ל ש ו ן ציווי ז כ ו ר א ת יום וגו׳‬ ‫יום‬

‫אימא‬ ‫ואיבעית‬ ‫מרבו‪.‬‬ ‫ה ל כ ה אפיי‬ ‫סבר‬ ‫ימר‬ ‫מרבו‪,‬‬ ‫ילא‬ ‫שבפסוק שם‪,‬‬ ‫הקודמים‬ ‫הדברים‬ ‫גלל‬ ‫היא‬ ‫הזכירה‬ ‫אלא‬

‫בהא‬ ‫יהכא‬ ‫מרבו‪,‬‬ ‫ילא‬ ‫מחבירו‬ ‫כר״ע‬ ‫הלכה‬ ‫דכ״ע‬ ‫במנין המצות‪.‬‬ ‫התורה היא אינה נכנסת‬ ‫א ם כ• מ ו‬ ‫ולכן‬

‫ח ב י ת הוה‪.‬‬ ‫מ י ס ב ר רבי טרפון רב• הוה ו מ י ם‬ ‫קמיפלג־‬ ‫הלילות‪,‬‬ ‫לכל‬ ‫פסח‬ ‫ליל‬ ‫ביו‬ ‫ההפרש‬ ‫שזהו‬ ‫יי‬ ‫ויראה‬

‫הגלילי‬ ‫יוסי‬ ‫ש ל ר׳‬ ‫רבו‬ ‫ה״‬ ‫טרפון‪[...‬‬ ‫|רי‬ ‫‪(!12‬‬ ‫כיון ד ג ם בלילה חיובא דזכירת יצי״מ א״כ איזה‬ ‫דלכאורה‬

‫בהגדת פסה‬ ‫שמזכירו‬ ‫רי׳ע )תום־ ע ״ ז מ ה ‪ ,‬א‪ .‬א ע ״ פ‬ ‫ושל‬ ‫עצמי‬ ‫ד ש ם ה ו ה חיוב‬ ‫ההפרש‬ ‫מיש‬ ‫לפי‬ ‫אבל‬ ‫יש‪,‬‬ ‫הפרש‬

‫רי״ט( א ב ל ב ס ׳ ה א ש ה ב י ב מ ו ת ו ב פ י ה כ ו ת ב ב כ ת ו ב ו ת‬ ‫קודם‬ ‫מ״ע גמורה ומנאוה בכל המצות‪ .‬ועוד הפרשים יש‬ ‫והיא‬

‫)בגמרא( אם הוא רבו או חבירו של ר״ע‬ ‫מסתפק‬ ‫ב‬ ‫פד‪,‬‬ ‫הוא כ ל היום‬ ‫דיציימ דיום‬ ‫)חיובא‬ ‫אחר‬ ‫במקום‬ ‫ומבואר‬

‫של ר״ט )והלכה‬ ‫חבירו‬ ‫הדא״ש כר״ע כי הוא‬ ‫שם‬ ‫ופסק‬ ‫עה״ש‬ ‫עד‬ ‫דלילה‬ ‫וחיובא‬ ‫מזכירה‬ ‫בבהש״מ‬ ‫נזכר‬ ‫ואם‬

‫רבי‬ ‫ר״ע‬ ‫אמר‬ ‫שבספרי‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬ ‫מחבירו( ‪. .‬‬ ‫בר׳׳ע‬ ‫בזה(‪.‬‬ ‫שהאריך‬ ‫עשג״א‬

‫א מ ר ל ה ם ב ו ז ו מ א ל ח כ מ י ם ו כ י מוכירין(‬ ‫ה ב ר כ ה‪ s 1 0‬ת נ י א‬ ‫ש נ ו ת ח י י ס פי ו ז א ת‬ ‫ובס׳‬ ‫ד ב ר אי‪.‬‬ ‫לומר‬ ‫הרשני‬

‫בדבר אי ר״ט רבי‬ ‫מגמגם‬ ‫כה״ג‬ ‫רע״ב( כתב‪ :‬בס׳‬ ‫)ר״ח‬ ‫נאמר הנה ימים‬ ‫מצרים לימות המשיח והלא כבר‬ ‫יציאת‬
‫איל‬ ‫ב ת ״ כ פ׳ ויקרא‬ ‫מפורש‬ ‫מצאתי‬ ‫חבירו‪,‬‬ ‫ר״ע או‬ ‫של‬ ‫ה ע ל ה א ת בני‬ ‫נ א ו ם ה׳ ו ל א י א מ ר ו ע ו ד חי ה׳ א ש ר‬ ‫באים‬
‫ע ק י ב א כו• א י ל ת ר ש נ י ל ו מ ר מ ה ש ל מ ד ת נ י ‪ ,‬ה ר י ש ה ״‬ ‫ר״ט‬ ‫ואשר‬ ‫העלה‬ ‫אשר‬ ‫חי ה׳‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫מצרים‬ ‫מארץ‬ ‫ישראל‬
‫ממ״ש‬ ‫ועוד‬ ‫עקיבא‬ ‫שקראו‬ ‫ממה‬ ‫חדא‬ ‫לריס‬ ‫תלמיד‬ ‫הארצות‬ ‫ומבל‬ ‫צפונה‬ ‫מארץ‬ ‫ישראל‬ ‫זרע בית‬ ‫את‬ ‫הביא‬
‫תרשני‪.‬‬ ‫מצרים‬ ‫יציאת‬ ‫שתעקר‬ ‫ה ד ח ת י ם שם‪ .‬א מ ר י לו‪ ,‬ל א‬ ‫אשר‬

‫ל ה ר ב ו ת בספור "ימ יותר מזמן החיוב‪.‬‬ ‫אפשר‬ ‫‪(113‬‬ ‫ויציאת‬ ‫עיקר‬ ‫מלכיות‬ ‫שעבוד‬ ‫שתהא‬ ‫אלא‬ ‫ממקומה‬

‫עד‬ ‫מצה‬ ‫אכילת‬ ‫מצות‬ ‫ס״ל‬ ‫יראב״ע‬ ‫ר״א‬ ‫שהר•‬ ‫תדע‬ ‫ט פ ל לו‪ ,‬ביוצא בו א ת ה אומר לא יקרא ש מ ד עוד‬ ‫מצרים‬
 ‫פג‬ ‫המואי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ה ע מ ד ה‬ ‫מה‬ ‫בניכס‬ ‫אליכם‬ ‫יאמרו‬ ‫כי‬ ‫והיי‬ ‫‪(116‬‬ ‫רא‪-‬א מנין‬ ‫בא‬ ‫ש ל ה י פ׳‬ ‫במכילתא‬ ‫דתניא‬ ‫יה־ינו‬ ‫חצות‪,‬‬

‫לכס‪ ,‬ואמרתם זבח פ ס ח הוא לה׳ א ש ר פ ס ח ע ל בתי‬ ‫הזאת‬ ‫ש א ם היתה ח ב ו ר ה ש ל ח כ מ י ם או ת ל מ י ד י ם שצריכים‬ ‫א״א‬

‫כמצרים בנגפו א ת מצרים ואת בתינו הציל‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫העדות‬ ‫מה‬ ‫ה פ ס ח עד חצות‪ ,‬לכך נאמר‬ ‫בהלכות‬ ‫לעסוק‬

‫ואם‬ ‫סו(‪:‬‬ ‫) ב ה ע ל ו ת ך יא‪,‬‬ ‫עה״פ‬ ‫פרשי י‬ ‫ראה‬ ‫‪(117‬‬ ‫חצות‬ ‫עד‬ ‫מצה‬ ‫דאכילת‬ ‫לטעמי׳‬ ‫דר״א‬ ‫משום‬ ‫והוא‬ ‫וכוי‪,‬‬

‫כשהראהו‬ ‫א ת ע י ש ה לי‪ ,‬ת ש ש כ ח ו ש ל מ ש ה כ נ ק ב ה‬ ‫בכה‬ ‫ספור י״מ או ה ל כ ו ת‬ ‫מצות‬ ‫מש״ה‬ ‫ב ר כ ו ת פ ר ק א׳‪,‬‬ ‫כדאי׳‬

‫ע ל זאת‪.‬‬ ‫עליהם‬ ‫להביא‬ ‫עתיד‬ ‫שהוא‬ ‫הפורענות‬ ‫הקביה‬ ‫המגיד‬ ‫שהביא‬ ‫במעשה‬ ‫הרי‬ ‫ומכ״מ‬ ‫חצות‪,‬‬ ‫עד‬ ‫הפסח‬

‫בעבור‬ ‫רק‬ ‫לכתיב‬ ‫לא‬ ‫קיצור‬ ‫מקשים‬ ‫העולם‬ ‫א‪11‬ן‬ ‫גם ה מ ה כ ל הלילר‪ ,‬ואפי׳ ר ״ ע ד ס ״ ל מ צ ו ת א כ י ל ת‬ ‫עסקו‬

‫דמיותר‬ ‫לאמר‬ ‫תיבת‬ ‫לתרץ‬ ‫שרצה‬ ‫לתרץ‬ ‫ונראה‬ ‫זה‪.‬‬ ‫פסחים‬ ‫שלהי‬ ‫בתוספתא‬ ‫תניא‬ ‫ומש״ה‬ ‫הלילה‪,‬‬ ‫כל‬ ‫מצה‬

‫לעיל‬ ‫שכתבתי‬ ‫על פי‬ ‫אף‬ ‫והגדת‬ ‫שאמר‬ ‫מאחר‬ ‫בפסוק‪,‬‬ ‫אדם ל ס פ ר י״מ כל הלילה‪ ,‬מכ״מ אין החיוב אלא ע ד‬ ‫חייב‬

‫לתושי׳‬ ‫כפלים‬ ‫מקום‬ ‫מכל‬ ‫שמתורץ‬ ‫איר‬ ‫בנים‬ ‫ד׳‬ ‫בעניז‬ ‫השחר‪ ,‬והר־ עסקו עד שהגיע זמן ק״ש ש ל ש ח ר י ת‬ ‫עמוד‬

‫פ ס ח הי׳ ע ס ק‬ ‫ערב‬ ‫מ ב ע ו ד יום היינו‬ ‫והעניו‬ ‫אמת‪,‬‬ ‫והכל‬ ‫משום‬ ‫ודאי‬ ‫אלא‬ ‫אמות‪,‬‬ ‫בד׳‬ ‫חבירו‬ ‫את‬ ‫משיראה‬ ‫שהיא‬

‫כתות‬ ‫בתות‬ ‫בישראל‬ ‫גדולה‬ ‫אסיפה‬ ‫פסח‬ ‫בקרבן‬ ‫גדול‬ ‫ל ט ע מ י ׳ ד ס ״ ל ב ר כ ו ת פ ״ א פ ע מ י ם ש א ד ם ק ו ר א ק׳׳ש‬ ‫דר״ע‬

‫זה‪,‬‬ ‫מה‬ ‫לאביו‬ ‫ושואל‬ ‫מתמי•‬ ‫הבז‬ ‫והיי‬ ‫עוסקים‪,‬‬ ‫והרבה‬ ‫שיראה א״ח ‪ . .‬וא״כ ה־ז‬ ‫ע ה ״ ח פי׳ ק ו ד ם‬ ‫שיעלה‬ ‫לאחר‬

‫ט ר ד י ת העוסקים איו פנאי ל ה א ב להשיב לבנו ע ל‬ ‫ומחמת‬ ‫מעשה‬ ‫שה בי א ה מ ג י ד ראי׳ מאותו‬ ‫ו מ ש ו ב ח והיינו‬ ‫מרבה‬

‫על כן א מ ר ה תורה והגדת לבנך ביום ההוא‪ ,‬כלומר‬ ‫נכון‪,‬‬ ‫י ס מ י ר ליי ה א ד א ר א ב ״ ע ל א ו כ י ת י ש ת א מ ר י׳׳מ ב ל י ל ה כו׳‬

‫ש ת א מ ר לו העניו‬ ‫כששיאלך מ ה זה תגיד לו‬ ‫יום‬ ‫מבעוד‬ ‫ישוב ע ל הא שסיפר ׳״מ יותר מ ח צ ו ת משום דיש‬ ‫ללמדנו‬

‫כשיהיי מ ו נ ח י ם לפנינו מ צ ה ו מ ר ו ר ואז נהי׳ פנוים‬ ‫בלילה‬ ‫מיהת‪.‬‬ ‫זכירה‬ ‫חיוב‬

‫אף מענייני קרבן‬ ‫העניינים‬ ‫כל‬ ‫לד‬ ‫אומר‬ ‫אני‬ ‫מהעסקים‬

‫)בהמשר‬ ‫שם‬ ‫יניס‬ ‫תוס׳‬ ‫לדוגמא‪,‬‬ ‫ראה‪,‬‬ ‫‪(114‬‬
‫פסח‪.‬‬
‫במשנה‬ ‫סידר‬ ‫‪ ,(109‬ו ז ״ ל ‪ :‬ו ר ב י ל א‬ ‫הערה‬ ‫לעיל‬ ‫להנעתק‬
‫שאקיים מצותיו כגון פ ס ח‬ ‫בעבור‬ ‫בעבור זה‪:‬‬ ‫‪(119‬‬ ‫שבין בן זומא ל ח כ מ י ם בלבד‪ ,‬א ב ל‬ ‫ה ת ח ל ת הויכוח‬ ‫אלא‬
‫הללי‪,‬‬ ‫ומרור‬ ‫מצה‬ ‫וחכמים‬ ‫מאמר‬ ‫שמע‬ ‫לא‬ ‫שראב״ע‬ ‫לומר‬ ‫נראה‬ ‫איו‬
‫מלומר‬ ‫פטור‬ ‫סומא‬ ‫יעקב‬ ‫בר‬ ‫אחא‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫‪(120‬‬ ‫ועייו‬ ‫חולק‪,‬‬ ‫שאין‬ ‫כיון‬ ‫ניצוח‬ ‫כאן‬ ‫אין‬ ‫דא״כ‬ ‫אומרים‪,‬‬
‫מה‬ ‫בננו זה‪,‬‬ ‫התם‬ ‫וכתיב‬ ‫זה‬ ‫בעבור‬ ‫הכא‬ ‫כחיב‬ ‫הגדה‪,‬‬ ‫והרמב״ם מפרשו לשון זכות ש ל א וכה ל ד ע ת הרמז‬ ‫לקמן‪.‬‬
‫זה‬ ‫)מדכתיב‬ ‫לסומיז‬ ‫פרט‬ ‫כאן‬ ‫אף‬ ‫לסומא‬ ‫פיט‬ ‫להלו‬ ‫ב כ ת ו ב ל ח י ו ב ז ה וכוי‪ ,‬ג ם ב ע ר ו ך פ י ר ש ל ש ו ן ז כ ו ת ‪,‬‬ ‫שנרמז‬
‫והאמר‬ ‫איני‪,‬‬ ‫רשב״ם(‪.‬‬ ‫העיז‪,‬‬ ‫בראיית‬ ‫שיכרוהו‬ ‫משמע‬ ‫עד‬ ‫זומא‪.‬‬ ‫כבן‬ ‫הרמבים‬ ‫פסק‬ ‫ק״ש‬ ‫מהלכות‬ ‫בפ״א‬ ‫ומ״מ‬
‫אגדתא‬ ‫שאלתינו לרבנו דבי ר ב יוסף‪ ,‬מאן ד א מ ר‬ ‫מרימר‬ ‫כו׳‬ ‫שנתמנה‬ ‫היום‬ ‫באותו‬ ‫הר״ב‬ ‫פי׳‬ ‫זומא‪,‬‬ ‫בן‬ ‫שדרשא‬
‫בי רב ייסף? א מ ר ו ‪ :‬רב יוסף‪ ,‬מ ״ ד א ג ד ת א בי רב‬ ‫וההגדה(‬ ‫השחר‬ ‫תפלת‬ ‫בגמ׳ פ׳‬ ‫מדאמר‬ ‫ונ־ל שפי׳ כן‬ ‫וכפירש״י‪,‬‬
‫ש ש ת מאורי עינ־ם‬ ‫ש ש ת )רב יוסף ורב‬ ‫אמרי‪ :‬רב‬ ‫ששת?‬ ‫בו ביום ש נ ת מ נ ה וכוי ל א ה י ת ה ה ל כ ה ש ה י ת ה תלוי׳‬ ‫)כח(‬
‫יוסף‪,‬‬ ‫ורב‬ ‫ששת‬ ‫)רב‬ ‫רבנן‬ ‫קסברי‬ ‫רש״(‪.‬‬ ‫היו‪,‬‬ ‫וסומין(‬ ‫לעיל‬ ‫למ״ש‬ ‫וגם מ ז ה ראי׳‬ ‫ש ל א פירשוה‪.‬‬ ‫המדרש‬ ‫כבית‬
‫יעקב‬ ‫אחא בר‬ ‫מכלל דרב‬ ‫בזמן הזה דרבנו‪,‬‬ ‫מצה‬ ‫רש״׳(‬ ‫ח כ מ י ם נ ש מ ע ו ל ר א ב ״ ע כיון ש כ ל ה ל כ ו ת התלויות‬ ‫דדברי‬
‫יעקב‬ ‫אחא בר‬ ‫רב‬ ‫דאורייתא‪ ,‬והא‬ ‫הזה‬ ‫בזמן‬ ‫מצה‬ ‫סבר‬ ‫הסותר‪.‬‬ ‫חלקי‬ ‫כל‬ ‫נאמרים‬ ‫שיהיו‬ ‫ראוי‬ ‫פירשם‬
‫ד א מ ר ו ב פ ו פ א ד ה א י פ י ר ק א ) ד ף קכ‪ ,(.‬ר ש ב ״ ם ( מ צ ה‬ ‫הוא‬
‫פסק‬ ‫ק״ש‬ ‫מהלכות‬ ‫בפ״א‬ ‫בתויו״ט ״ומ״מ‬ ‫מ״ש‬ ‫ועל‬
‫דאורייתא‬ ‫כל דתקון רבנן כעין‬ ‫הזה דרבנו‪ ,‬קסבר‬ ‫בזמן‬
‫שם‪ :‬כ ו ו נ ת ו פ ש ו ט ה ‪,‬‬ ‫כ ב ן ז ו מ א ״ כ ת ב ב ו ז ו ס ׳ אנשי‬ ‫הרמב״ם‬
‫לרב ש ש ת ילרב יוסף נמי הא ודאי כל דתקון רבנן‬ ‫תיקון‪,‬‬
‫הו״ל‬ ‫לחכמים‬ ‫נצח‬ ‫לא‬ ‫דב״ז‬ ‫ה ר מ ב ״ ם כיון‬ ‫על‬ ‫שהקשה‬
‫מדהוה‬ ‫התם‬ ‫בשלמא‬ ‫השתא‪,‬‬ ‫דאורייתא תיקוו‪ .‬הכי‬ ‫כעין‬
‫כחכמים‪ .‬אמנם ד ע ת הצל״ח בהיפך‪ ,‬דלפי׳ רמב״ם‬ ‫לפסוק‬
‫לסומיו‬ ‫פרט‬ ‫ש״מ‬ ‫וכתיב בננו זה‬ ‫הוא‬ ‫בננו‬ ‫למיכתב‬ ‫לי׳‬
‫בעיקר‬ ‫מחלוקת‬ ‫ל ח כ מ י ם אין ביניהם שום‬ ‫לא נצח‬ ‫דב־ז‬
‫דאתא‪ ,‬אבל הבא א׳ לאו בעבור זה מאי לכתוב‪ ,‬אלא‬ ‫הוא‬
‫מאמר‬ ‫הוא‬ ‫בלילות‬ ‫יצ״מ‬ ‫מזבירין‬ ‫דקתני‬ ‫ורישא‬ ‫הדין‪,‬‬
‫דאתא‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫ימרוד‬ ‫מצה‬ ‫בעבור‬
‫אלא שראב״ע רצה לעמוד על הדבר מאיזה קרא‬ ‫מוחלט‪,‬‬
‫מ ׳ ש ש כ ח ל ו מ ר ה ה ג ד ה אין לו תשלומיו ביום‬ ‫‪(121‬‬ ‫דבל ימי‬ ‫מקרא‬ ‫ש ד ר ש ה ב״ז‬ ‫עד‬ ‫לזה‬ ‫זכה‬ ‫ולא‬ ‫למדוהו‬
‫בשעה‬ ‫ב ע ב ו ר ז ה יגו׳ ב ע ב ו ר ז ה ל א א מ ר ת י א ל א‬ ‫שנאמר‬ ‫•חכמים נחלקו ע״ו ד מ ש ם איו ראי׳ אבל עכ־פ הדין‬ ‫חייד‪,‬‬
‫מ צ ה ומרור מונחי׳ לפניך ל ש ם חובה דהיינו בלילה‬ ‫שיש‬ ‫אמת‪ .‬וא״כ שפיר פ ס ק הר״מ‪ .‬ומה שהביא ש ם מ ק ר א‬ ‫דיו‬
‫רשות‪.‬‬ ‫היא‬ ‫מצה‬ ‫אכילת‬ ‫ואילד‬ ‫מכאז‬ ‫אבל‬ ‫הראשון‬ ‫הקרא‬ ‫הביא‬ ‫רק‬ ‫דסובר כב״ז‬ ‫משום‬ ‫חייך לאו‬ ‫ימי‬ ‫דכל‬

‫אתר‬ ‫באז‬ ‫לחולקי׳‬ ‫נסב‬ ‫דקוביה‬ ‫עמא‬ ‫והאי‬ ‫‪(122‬‬ ‫יציימ‬ ‫סיפור‬ ‫מצות‬ ‫דעיקר‬ ‫להזכיר יצי״מ‬ ‫שמצוה‬ ‫לראי׳‬

‫ובתוהו יליל ישימון‬ ‫מדבר‬ ‫בארץ‬ ‫ימצאהו‬ ‫—‬ ‫ליי‬ ‫אשכח‬ ‫קרא נלמד‪.‬‬ ‫מהך‬

‫את‬ ‫אביכם‬ ‫א ב ר ה ם וגוי‪ ,‬ו א ק ח א ת‬ ‫אבי‬ ‫תרח‬ ‫דכתיב‬ ‫וגו׳‬ ‫לרבות‬ ‫חייך‬ ‫ימי‬ ‫כל‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫זומא‬ ‫בן‬ ‫ובא‬ ‫‪(115‬‬

‫ודרא‬ ‫דרא‬ ‫בכל‬ ‫לישראל‬ ‫להו‬ ‫דבר‬ ‫ומהכא‬ ‫וג״‪,‬‬ ‫אברהם‬ ‫בעשי׳‪ ,‬וחכמים ל א רצו בזה‪ ,‬כי אפילו בליל פ ס ח‬ ‫הלילות‬

‫א ת פ ר ש מינייהו‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בלילות‪.‬‬ ‫מצרים‬ ‫‪ . .‬אין מזכירין י צ י א ת‬

 ‫ה ג ד ה ׳‪8‬ל פסח ‪ -‬עם לקוטי מ ע מ י ס ו מ נ ה ג י ם‬
‫ארדוף בתר עמא בני ישראל תרע יתהוו שריין על גיף‬
‫ימא ומםדרא לקובליהון סדדא קדבא תקטול בהון קטול‬
‫רב וסגי‪ . .‬וכד תתמלי נפשי מן דס קטוליהון מן נתר‬
‫כדין אשלוף חרבי ואישיצי יתהון ביד ימיני‪.‬‬
‫‪ (130‬ובהתרת כל זה נאמר‪ ,‬דדרך של המגיד הוא‬
‫כך‪ ,‬דהי׳ קשה לו הקרא ומביא מקרא אחר ליישב‬
‫הקושיא‪ ,‬והי׳ קשה לו בכאן דכתיב וירד מצרימה ויגר‬
‫שם במתי מעט‪ ,‬דמשמע שכל הגירות הי׳ במתי מעט‪,‬‬
‫ובאמת לא היתה רק הירידה במתי מעט דהא לא מת‬
‫יעקב עד שראה ששים רבוא יוצאי ירכו‪ ,‬וכך היתה לו‬
‫לכתוב וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם ויהי שם לגוי‬
‫וגוי‪ ,‬לזה מביא קרא )דבשבעיס נפש ‪ . .‬לרוב( שהוא גיכ‬
‫קשה מאד‪ ,‬מאי ועתה שמך דמשמע שעכשיו הושמו והא‬
‫כבר בהיותם במצרים הושמו ואדרבה עכשיו נתמעטו‬
‫ע״ד חלק חמשים עלו ממצרים כדכתיב וחמושים עלו‬
‫בפרשת בשלח עיש ברש״י‪ ,‬והיי לו לכתוב ושמך ה׳ וגוי‪,‬‬
‫וע״כ צ״ל דהנה רשיי בפי שמות כתב וזיל ואלה שמות‬
‫אע״פ שמנאם בחייהם וכר להודיע חיבתם שנמשלו‬
‫לכוכבים שמוציאם ומכניסם במספר וכר‪ ,‬וא״כ במצרים‬
‫לא היו אצלו ית׳ כולם בבחינת כוכבים להיות נמנין כל‬
‫אחד ואחד במספר רק השבעים נפש שהיו צדיקים‬
‫גמורים כמלך שאוהב לאחדים ואגבן מתרצה לבני‬
‫משפחתם שאינו מונה רק האהובים אצלו‪ ,‬עכשיו שקבלו‬
‫התורה הושמו כולם אצלו ככוכבים להמנות בפרטות‬
‫לכל אחד ואחד‪ .‬ווהו שנאמר כאן ג׳כ ויגר שם נמתי‬
‫מעט‪ ,‬שנכל הגירות לא הי׳ חשונ אצלו ית׳ רק למתי‬
‫‪ (125‬ויש בזה סוד גדול וכבוד אלקים הסתר דבר‪,‬‬
‫מעט שלא נמנו אצלו נפרסות עד אחר שיצאו וקבלו‬
‫כי מה הי׳ צריר יהושע לומר כה אמר ה׳ מה שתינוק׳‬
‫התורה נמנו כ״א ואחד נפרסות וכיא נחשב ונמנה אצלו‬
‫דבית רבן יודעים זה‪ .‬והנני ארמוז לך ברמז‪ .‬כתיב ונהר‬
‫לגוי‪.‬‬
‫יוצא מעדו להשקו׳ את הגו ובמקו׳ שאין הנה• יוצ׳ נקרא׳‬
‫‪ (131‬ונאמרו כפרך וימררו את חייהם רמז לנו‬
‫שהיו מנקשי׳ להגעיל לנפשם מאכלם ומשתיהם נמה‬
‫שהיו צריכי׳ לאכול פתם מטונף בטיט כמו שאמרו נסי‬
‫הזוהר‪ .‬ולי אפשר לומר שמגעילי׳ היו מאכלס במה‬
‫שבשעת אכילתם של ישראל היו מצוים להם לקנח‬
‫ילנקות ביביהם‪ .‬וזה רמוז בר״ת בני ישראל בפרך ר״ת‬
‫בי״ב‪ ,‬וסמיך לי׳ וימררו את חייהם כלוי מה שהיי מקיימם‬
‫חיים‪ ,‬הוא המאכל‪ ,‬הי׳ להם מר נשכיל הריח דע שקדם‬
‫להם מהביב כאמור‪.‬‬
‫‪ (132‬דתנו עלינו עבודה קשה נמשינ ויעבידו וגר‪,‬‬
‫העלה המגיד שלא נפרש עבודה קשה שהיא נצרכת לכח‬
‫רב מנח אנוש הרגילה‪ ,‬אלא מצד שאיו יד העונד מסוגל‬
‫לה‪ ,‬והיא עבודה המסוגלת לנשים והיא נמסרת לאנשים‪,‬‬
‫ולהיפך‪ .‬וזהו בפרך‪ ,‬היינו פריכת הגוף וכח הסבל קשה‬
‫בעשייתה‪ .‬והנה דעת המגיד כרשבינ בסוטה דמפדש גס‬
‫האי קרא ויענידו מצרים וגו׳ נפרד נפריכה‪ ,‬ולא בריא‬
‫דמפרש האי קרא נפה רך‪ ,‬ורק מקרא השני את כל‬
‫עבודתם אשר עבדו בהם בפרך מודו כיע דמשמעו‬
‫פד‬
‫‪ (123‬הני קראי אית לאסתכלא בהו וכי כל ישראל‬
‫לא היי ידעי דא וכ״ש יהושע ‪ . .‬אלא ודאי סתימא דמלה‬
‫טיבו סג־ עבד קב׳׳ה בישראל דאתרעי בהו באבהתא‬
‫ועניד לון רתיכא קדישא עילאה ליקרי׳ ואפיק לון מגו‬
‫נהרא עילאה יקירא קדישא בוצינא דבל נוציניז נגיז‬
‫דיתעטר בהו‪ ,‬הה׳׳ד כה אמר ה׳ בעבר הנהר ישבו‬
‫אבותיכם מעולם‪ ,‬הנהר‪ ,‬ההוא נהר דאשחמודע ואתידע‪.‬‬
‫מעולם מאי קא בעי הכא‪ ,‬אלא לאחואה חכמתא מעבר‬
‫הנהר מעולם‪ ,‬אלא ההוא נהר עולם אקרי ועל דא בעבר‬
‫הנהר ישבו אבותיכם מעולם לאחזאה טיבו וקשוט דעבז‬
‫קב״ה לישראל‪ .‬ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר‬
‫מאי קא מיירי‪ ,‬אלא אברהם לא אתדבק בי׳ בההוא נהר‬
‫כמו יצחק דאתדבק ביי בסטרי׳ לאתתקפא‪.‬‬
‫‪ (124‬ההוא נהר דאשתמודע‪ ,‬פי׳ יסוד דאימא‪ .‬אלא‬
‫ההוא נהר עולם איקרי‪ ,‬נ׳״ב יסוד הבינה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ושיעור‬
‫הכתוב בעבר הנהר שהוא נקרא מעולם דהיינו יסוד‬
‫הבינה שם ישבו אבותיכם שהם חג״ת‪ .‬וע״ד בעבר הנהר‬
‫ישבו אבותיכם‪ .‬נ״ב שםוד העיבור ג׳ כלילן בגי ואז אין‬
‫ניכר רק חג״ת בבטן האם‪ .‬כמו יצחק דאתדבק בי׳ בסטר״‬
‫לאתתקפא‪ ,‬נ״ב ודיבקתי אברהם בחכמה ויצחק הנחתי‬
‫דבוק בנהר בינה שהוא קו הגבורה עכ״ל‪ .‬ור״ל שאברהם‬
‫שהוא חסד בקו החכמה ולא בקו הבינה‪ .‬ולבד אמר‬
‫הזוהר אברהם לא אתדבק בי׳ בההוא נהר‪ ,‬אבל יצחק הוא‬
‫דבוק בבינה שהוא קו הגבורה ולב״א הזוהר כמו יצחק‬
‫דאתדבק בי׳ בסטרי׳ לאתתקפא‪.‬‬
‫מעב׳ הנה׳ והיו החסדי׳ סתומי׳ במיצר הגרון‪ .‬ומעול׳‬
‫הוא בסוד מעול׳ ועד עולם‪ ,‬והאור הי׳ יוצא דרר העורף‬
‫יזהי עבודת אלקים אחרים‪.‬‬
‫‪ !126‬א״ר אלעזר יבי מאן דאית לי׳ עבדא ואפיק‬
‫ל״ לחירי משעבוד״‪ ,‬אית לי׳ לרבוני׳ לשבחא גרמי•‬
‫במפקנות׳ לחירו לעבדי־‪ ,‬וכי קב־׳ה דאמר לאברהם כ׳ גר‬
‫יה״ יגי׳ אית לשבח׳ גרמי׳ כמה זמנין אשר הוצאתיד‬
‫מארץ מצרים‪ .‬א״ל ר׳ שמעון הכי הוא ודאי‪ ,‬אבל הכא לא‬
‫משבח קניה גרמי׳ דאפיק לון מן גלותי‪ ,‬אלא חמשיו‬
‫זמנין אדכיר באוריית• יציאת מצרים לאשתמודע׳ בדרג׳‬
‫דאפיק לוז דאיהו יובל׳ דאתמר בי׳ יובל היא שנת‬
‫החמשים שנה‪ ,‬ואינון חמשין תרעין דבינה דאתמסדו‬
‫למשה מסיני בר חד דלא אתמסר ל״‪ ,‬ובג״ד אדכיר‬
‫חמשין ומניו באוריית׳ יציאת מצרים‪.‬‬
‫‪ > ;27‬נעתק להלן בהוספות‪.‬‬
‫‪ ( 1 2 8‬אשלוף חרבי תשיצינון ידי )היינו שמתרגם‬
‫תורישמו — לשון כליון(‪.‬‬
‫‪ (129‬דהיה אמר פרעה רשיעא סנאה ובעל דבבא‬
 ‫פה‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ה פ ל א הזה ד ר ש ו ע ב ר ת י כ א ר ץ מ צ ר י ם ע ל בני י ש ר א ל‬ ‫נ פ ר י כ ת הגוף‪.‬‬

‫ב מ כ ת ב כ ו ר ו ת ‪ ,‬והשלישי‬ ‫ו ה פ ל א השני‬ ‫אמצעי‪.‬‬ ‫מבלי‬ ‫ג ז ר ו צ ו ה ל נ ו ג ש י ן שיהיו ד ו ח ק י ז ב ה ן כדי‬ ‫‪(133‬‬
‫האלהיות‪...‬‬ ‫במשפט‬ ‫שיהיו עושין ה ס כ ו ם ש ל ה ן ‪ ,‬ו ל א יהיו ישניו ב ב ת י ה ם ‪ ,‬ו ה ו א‬
‫ו ד ר ך ה מ ק ו ב ל י ם בזה באופן א ח ר ‪ ,‬ש ה ם פ י ר ש ו ל א‬ ‫מ ת ח ־ שאינו ישמין‬ ‫אמר‬ ‫ל מ ע ם ן מ פ ר י ׳ ורבי׳‪,‬‬ ‫חשב‬
‫עיי מ ל א ך ע ל מ ל א ך ה ר ח מ י ם מ מ ל א כ י ע ל י ו נ י ם ה מ י ו ח ס י ם‬ ‫ב ב ת י ה ם אינן מולידין‪.‬‬
‫ע ל מ מ ש ל ת ה מ י ם ו ה ר ח מ י ם ה ו א מ י כ א ל ‪ ,‬ו ל א עיי ש ר ף‬ ‫ע ל ה נ ש י ם ש ל א יטבלו‪,‬‬ ‫שומרים‬ ‫כי שמו‬ ‫‪(134‬‬
‫היא מ מ ד ת הדין ה מ י ו ח ס ל מ מ ש ל ת האש‪ ,‬ו ר א ש ה כ ת‬ ‫ו ה ש ״ ת ס ל ק מ ה ם ד ר ד הנשים‪ ,‬ו ל א ה ו צ ר כ ו ל ט ב י ל ה ‪ ,‬וזה‬
‫ה ז א ת הוא ג ב ר י א ל ‪ ,‬ו ש ל י ח ה ו א כ ו ל ל ב א ו י ר ו ב א ר ץ ש ה ם‬ ‫ג ר ם הריבוי‪.‬‬
‫א מ צ ע י ם בין ה מ י ם והאש‪ ,‬ו ה ו א ש ר ה פ נ י ם א ש ר ק ר א ו‬ ‫ו מ ד ר ש ח כ מ י ם ‪ . .‬ו ע ב ר ת י ב א ר ץ מצרי׳ ‪. .‬‬ ‫‪(135‬‬
‫אותו מטטרון ששמו כשם רבו ה כ ו ל ל כ ל ה מ ע ל ו ת והוא‬ ‫אני הוא ו ל א א ח ר ‪ ,‬ופירושו‪ ,‬כ י ב ע ב ו ר ש ה פ ר ש ה ד ב ר‬
‫ה מ מ ו נ ה ע ל ה ת ח ת ו נ י ם ‪ ,‬א ל א ה ק נ י ה ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו הוא‬ ‫מ ש ה ע ם י ש ר א ל היי ראוי ש י א מ ר ו ע ב ר ה־ ב א ר ץ מצרי׳‬
‫נ ק ר א כ ב ו ד ה׳ ושמו ה מ פ ו ר ש ‪ ,‬כ ע נ י ן ש א מ ר ו וה׳ הוא‬ ‫ו ה כ ה כ ל ב כ ו ר ‪ .‬ו ל כ ד ידרשו כ ׳ ו ע ב ר ת י אני ב ע צ מ י לא‬
‫ובית דינו‪.‬‬ ‫עיי מ ל א ך ש ל ו ח מ א ת ו ב מ ג פ ו ת ב ע נ י ו ב ד ו ד ו ב ס נ ח ר י ב ‪,‬‬
‫ו ה א ד צ ר י ד לכאו״א מ י ע ו ט נ פ ׳ ע ‪ ,‬פ י ר ו ש ד ב ר‬ ‫‪(138‬‬ ‫ו ה כ י ת י כ ל ב כ ו ר אני ו ל א שרף‪ ,‬כ ל ו מ ר כי ג ם ה מ כ ה ת ה י ׳‬
‫ח ל ק י ם או‬ ‫זה כי ה פ ע ל א ש ר הוא ב ע ו ל ם נ ח ל ק לב׳‬ ‫ע ל י ד ה ק ב י ה ל א כ מ ל ד שיעשה נ ק מ ה בשונאיו ל פ נ י ו עיי‬
‫ש ה פ ע ל הוא ב ד ר ך ה ט ב ע ו כ מ נ ה ג ו ש ל ע ו ל ם ‪ ,‬או שהוא‬ ‫ס פ ק ל ט ו ר ש ל ו ש ה ם ה ש ר פ י ם ש מ ה ם ת צ א אש ש ו ר פ ת‬
‫פ ו ע ל נסיי‪ .‬ו פ ו ע ל נסיי נ ח ל ק לבי‬ ‫בטבע והוא‬ ‫שלא‬ ‫באויביו כ ע נ י ן א ל י ה ו ב ש ר י ה ח מ ש י ם ‪ ,‬ו ב כ ל א ל ק י מ צ ר י ם‬
‫ה א ח ד או שהוא פ ו ע ל הויה ו ע י י א ו ת ה הויה‬ ‫חלקים‪,‬‬ ‫א ע ש ה ש פ ט י ם ‪ ,‬ו ל א עיי ה ש ל י ח ה ש ל ו ח מ א ת ו ית׳ ל כ ל‬
‫נ ע ש ה מ ה ש י ר צ ה ‪ . .‬או ש ה ו א פ ע ל ב ה פ ס ד ‪ . .‬ו ה ר י ל ך‬ ‫הנקרא‬ ‫הגדול‬ ‫המלאד‬ ‫והוא‬ ‫בארץ‪,‬‬ ‫הנעשי׳‬ ‫המעשי׳‬
‫ב ע נ י ו זה ג׳ ד ב ר י ם ‪ .‬ויציאת י ש ר א ל ש ל א עיי הקב״ה‬ ‫ב ע ב ו ר כן מ ט ט ר ו ן ‪ ,‬בי פי׳ ה מ ל ה מ ו ר ה ה ד ר ך ‪ . .‬וכן‬
‫ל ו מ ר עיי ג׳ אלו‪ ,‬או שהי׳ ה מ ל א ך מוציא א ת‬ ‫אפשר‬ ‫ש מ ע ת י כי ש ל י ח ב ל ש ו ן יון מ ט ט ו ר ‪ ,‬ו ד ר ש ו אני הי אני‬
‫י ש ר א ל ביד ח ז ק ה והי׳ פ ו ע ל ה ג א ו ל ה ‪ ,‬או שהי׳ מ ח ר י ב‬ ‫הוא ו ל א א ח ר ‪ ,‬ש ה ו א א ח ד ואין א ל ק י ם ע מ ו ל מ ח ו ת ע ל‬
‫ו ש ו ר ף א ת מ צ ר י ם ו ב ש ב י ל כ ד יצאו‪ ,‬א ו שהי׳ זה עיי‬ ‫ידו‪ .‬וזהו עניו ה מ ד ר ש הזה‪.‬‬
‫ה ט ב ע דהיינו ע ל ידי מ ע ר כ ת ש מ י ם ו ד ב ר זה ט ב ע י ‪ .‬ו כ נ ג ד‬ ‫ולאח״ז‬ ‫הניל‪,‬‬ ‫הרמבין‬ ‫לשון‬ ‫את‬ ‫מעתיק‬ ‫‪(136‬‬
‫ה ר א ש ו ן א מ ר ל א ע ל ידי מ ל א ד ‪ ,‬ש פ ע ל ה י צ י א ה ע ל ידי‬ ‫ממשיד‪ :‬ו ב א ו ר ד ב ר י ו ‪ ,‬כי אילו ה י ת ה מ כ ת ב כ ו ר ו ת ע ל ידי‬
‫פ ו ע ל הויה‪ ,‬ו ל א עיי ש ר ף ל פ ע ו ל ה י צ י א ה ע ל ידי ה פ ס ד‬ ‫הדיו‬ ‫במדת‬ ‫המכה‬ ‫תהי׳‬ ‫הגדולים‬ ‫ומשרתיו‬ ‫שלוחיו‬
‫מ צ ר י ם ‪ ,‬ו ל א עיי ה ש ל י ח שהוא ט ב ע מ נ ה ג ו ש ל ע ו ל ם‬ ‫מ ת ו ח ה אפילו ב י ש ר א ל מ פ נ י ש ל א היו ר א ו י ס ל ה צ ל ה ‪ ,‬ו ע ל‬
‫א ו מ ה א ח ת ש פ ל ה ע ו ל ה ‪ ,‬וזה נ ק ר א שליח‪,‬‬ ‫שלפעמים‬ ‫בן הי׳ הדין ע ל ידי ה ק ב ״ ה ב ע צ מ ו ו כ ב ו ד ו ‪ ,‬ו ה י א ה ש כ י נ ה‬
‫ש ה ט ב ע הוא ש ל י ח של ה ק ב י ה ל פ ע ו ל ב ע ו ל ם הזה ב ל‬ ‫שהיא כ ל ו ל ה ב מ ד ת הדין ו ב מ ד ת ר ח מ י ם כ ד י שינצלו‬
‫ד ב ר ‪.. .‬‬ ‫ישראל‪ .‬ו ו ה ו ל ש ו ן ה ח כ מ י ם ו ל א ע ל ידי ה ש ל י ח ‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫א מ נ ם יש בזה ע ו ד ד ב ר נ פ ל א ו ע מ ו ק ‪ .‬ד ע כי ה מ ל א ד‬ ‫לבדו‪ ,‬אלא ה ק נ י ה בעצמו ובכבודו‪.‬‬
‫הזה הוא מ י ב א י ל ב ג י מ ט ר י א מ ל א כ י י כ כ ת ו ב ה נ ה מ ל א כ י‬ ‫במלת‬ ‫ומורה‬ ‫מ צ ר י ם וגוי‪,‬‬ ‫בארץ‬ ‫ועברתי‬ ‫‪(137‬‬
‫י ל ד ל פ נ י ד ו כ ת י ב כי אם מ י כ א ל ש ר כ ם ‪ ,‬ו ש ר ף זה הוא‬ ‫‪ .‬ו ע ב ר ת י ״ ש ע ם היום ה מ ע ר כ ה ה ע ל י ו נ ה מ ח י י ב ת ש ל א‬
‫ג ב ר י א ל ‪ ,‬ואלו שני ה מ ל א כ י ם מ י כ א ל של מ י ם ו ג ב ר י א ל של‬ ‫יצאו י ש ר א ל מ מ צ ר י ם ‪ ,‬ו ב כ י ז תעבור ה ה נ ה ג ה ה ה ש ג ח י ת ‪,‬‬
‫אש ו ל פ י כ ד נ ק ר א שרף‪ .‬ו ה נ ה ה מ י ם ו ה א ש ה ם שני ה פ כ י ם‬ ‫ה מ ע ר כ ה ויצאו ל ח י ר ו ת ‪ .‬ו ל כ ן ד ר ש ו ח ז י ל ע ל‬ ‫ותשדד‬
‫ב פ ע ו ל ת ו ‪ . .‬ויש פ ע ו ל ו ת ב ע ו ל ם נ מ ש כ ו ת מן מ ד ת ה מ י ם‬ ‫ה ב ח י נ ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬עניו ה ה ע ב ר ה ‪ ,‬אני ו ל א מ ל א ה ל פ י‬
‫ויש מן מ ד ת האש‪ ,‬ו ל א ת מ צ א כ ח ה כ ו ל ל ה כ ל ז ו ל ת ה ש ם‬ ‫ש ה מ כ ו ו ן ב ה הוא ל ש ד ד כ ח ה מ ע ר כ ה כי אי א פ ש ר ל ה‬
‫י ת ב ר ד ‪ ,‬כי כ ל ה מ ל א כ י ם זה מ מ ו נ ה ע ל וה וזה מ מ ו נ ה ע ל‬ ‫ל ע מ ו ד כ״א ב ר צ ו נ ו ה פ ש ו ט ו ב י כ ו ל ת ו י ת ׳ ‪ . .‬ו ל פ י ש ה כ א ת‬
‫זה א ב ל ה ש ם י ת ב ר ר הוא ה כ ל ‪ . .‬נ מ צ א כ י מ ל א ר ו ש ר ף‬ ‫הנבורות לא היתה בדרד טנעי נענין הקדחת השורפת‬
‫נבדלים לגמרי מן הבורא הפועל‪ ,‬כי כ ל א ח ד פ ו ע ל רק‬ ‫ה מ ת ח ד ש ו ת נ ע ו ל ם ‪ ,‬ל כ ן ד ר ש ו עיז אני ו ל א‬ ‫והמגפות‬
‫ד ב ר פרטי‪ .‬ו ה ע נ י ן השלישי שהוא ה מ ל א ר שאינו פ ר ט י‬ ‫שרף‪ ,‬ו ה ו א ת ו א ר ל ח ו ם ה ז ר ה מ מ י ת נ מ ח ל ו ת נ ס ד ר ט נ ע י‬
‫ו א מ נ ם כ ח ו קטן ב פ ע ו ל ה ‪ ,‬ו ל פ י כ ד נ ק ר א ש ל י ח ‪ ,‬כי שלוחו‬ ‫כפי ה מ ע ר כ ה ‪. . .‬‬
‫כ מ ו ת ו בענין ה כ ל ל ו ת ‪ ,‬א ב ל מ פ נ י ש ה ו א ש ל ו ח ו הוא קטן‬ ‫ובמאמר ע ט ר ת וקנים אשר חברתי נ ב ח ר ו ת י פירשתי‬
‫ב מ ד ר ג ה ‪ .‬ש ה ג ד י ל ש ו ל ח א ת הקטן‪ ,‬ו א צ ל ה ח כ מ י ם י ד ו ע‬ ‫ו ע נ ד ת י נ א ר ץ מ צ ר י ם אני ו ל א מ ל א ר נ א ו פ ן א ח ר ‪ ,‬ו ה ו א‬
‫כי השליח הזה מ ט ט ר ו י ן ש מ ו ב ג י מ ס ר י א ש ד י י ‪ . .‬ו ק ר א ו‬ ‫ש ע ש ה ה ק נ י ה נ ל י ל ה הזה שלש פ ל י א ו ת ‪ ,‬ה א ח ת ‪ . .‬היא‬
‫א ו ת ו ה ח כ מ י ם ש ד י י קטן ‪ . .‬ו ל פ י כ ך א מ ר ו ע ב ר ת י בארץ‬ ‫ל ה ד נ ק ה ה ש ג ח ה האלקית ה פ ר ט י ת נ א ו מ ה מ נ ל י אמצעי‬
‫מ צ ר י ם אני ו ל א מ ל א ד ש ל א ה י ת ה היציאה ב כ ח ח ל ק‬ ‫בהיותם נ מ צ ר י ם ‪ ,‬עם ה ע ת ט נ ע הארץ מונע גדול לזה‬
‫ה א ח ד מ מ ד ת המים‪ ,‬ו ל א ע ל ידי ש ר ף ב כ ח ח ל ק השני‬ ‫וכמו ש א מ ר ו חז״ל ש ה י ת ה מ צ ר י ם מ ל א ג ל ו ל י ם ‪ . .‬ו ע ל‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עפ למוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פו‬
‫עילה‬ ‫השתלשלות‬ ‫נ מ ש ך ע׳׳י‬ ‫ש מ ב ח י ׳ זו‬ ‫ההשתלשלות‪.‬‬ ‫כללי‬ ‫שהוא ג״נ‬ ‫השליח בכח‬ ‫האש‪ ,‬ולא ע ל ידי‬ ‫ממדת‬
‫ו מ ת ל ב ש בנהי׳ מ ל א ך א ו ש ר ף כר‪ ,‬ל א כ! ה ה מ ש כ ה‬ ‫ועלול‬ ‫הכולל‬ ‫בעצמו‬ ‫הקב״ה‬ ‫בקטנות‪ ,‬כי א ם ע ל ידי‬ ‫אבל כחו‬
‫להיות‬ ‫המלאך יוכל‬ ‫ה ה ש ת ל ש ל ו ת איז‬ ‫מסדר‬ ‫שמלמעלה‬ ‫ה כ ל ) ה מ ש ד ה פ י ר ו ש ב ע נ י ! ‪,,‬אני ה ׳ א נ י ה ו א ו ל א א ח ר * —‬
‫כ ל י י ש ל י ח לגילוי ב ח י נ ה זו כוי‪ ,‬וזהו עניו א נ י ו ל א מ ל א ך‬ ‫‪.(146‬‬ ‫הערה‬ ‫להלן‬ ‫נעתק‬

‫ביו‬ ‫ה׳‬ ‫שהפלה‬ ‫מ ה‬ ‫א(‬ ‫ענינים הם‪:‬‬ ‫שלשה‬ ‫‪9‬ו‪(1‬‬

‫הבא‪.‬‬ ‫בקטע‬ ‫בהנעתק‬ ‫ראה‬ ‫‪(144‬‬ ‫יאחזום‬ ‫לבניו ל ב ל‬ ‫ומתלווה‬ ‫מתחבר‬ ‫שהש־״ת‬ ‫מצרים‪,‬‬

‫מ ל א ך וגו׳ אי‬ ‫מצרים אני ילא‬ ‫בארץ‬ ‫ועברתי‬ ‫‪(145‬‬ ‫ועבדתי‬ ‫ריתחא וילקו ג ם ה ם ‪ ,‬וזהו‬ ‫בעידן‬ ‫חיצינים‬ ‫כחור‪.‬‬

‫דתפש‬ ‫למצראי דלא דמי מאן‬ ‫סגיאה הוא‬ ‫יקרא‬ ‫הכי‬ ‫הכאת‬ ‫ה א נ ש י ם ‪ .‬ג(‬ ‫הכאת‬ ‫ב ל י ל ה ה ז ה ‪ .‬ב>‬ ‫מצרים‬ ‫בארץ‬

‫מזוהמת‬ ‫הדיוטא‪ .‬ועוד אין ל ך אומה‬ ‫דתפש‬ ‫למאן‬ ‫מלכא‬ ‫מצרים‪ .‬וידוע כי כ ל מלאך ס ת ם האמור בתורה הוא‬ ‫אלהי‬

‫מלאך‬ ‫להקב״ה‬ ‫המצרים ‪ . .‬וכי ל א הי׳‬ ‫בכל טומאה כמו‬ ‫כבודו‬ ‫הדעת נוטה לפי‬ ‫מטטרון ‪ . .‬והנה הי׳‬ ‫הפנים‬ ‫שר‬

‫המצרים‬ ‫ב מ צ ר י ם ‪ . .‬כ׳׳ש‬ ‫לעשות נקמה‬ ‫שליח לשגר‬ ‫או‬ ‫הגדול‬ ‫מלאכו‬ ‫שישלח‬ ‫הראשון ה ״ די‬ ‫הענין‬ ‫י ת ׳ כי ע ל‬

‫מלאך‪,‬‬ ‫ואמר אני ולא‬ ‫אומה‬ ‫יותר מ כ ל‬ ‫מזוהמים‬ ‫ש ה ם‬ ‫יתדבקו‬ ‫יספיק ש ל א‬ ‫והוא‬ ‫מלאכו סתם‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫הנודע‬

‫א ל א א מ ר ר ב י י ה ו ד ה מ כ א ן ל מ ד נ ו כ ח ג ב ו ר ת ו ש ל הקב׳־ה‬ ‫בעצמי‬ ‫השי״ת‬ ‫שיכנס‬ ‫ולא‬ ‫בישראל‪,‬‬ ‫חיצונים‬ ‫כהות‬

‫של‬ ‫א ו מ ה זו‬ ‫הקב״ה‬ ‫גבוה ע ל הכל‪ ,‬א מ ר‬ ‫שהוא‬ ‫ומעלתו‬ ‫ש מ ל א גלולים‪ ,‬ועל הדבר השני ישלח ש ר ף שהוא‬ ‫במקום‬

‫ולא‬ ‫מלאך‬ ‫לשגר‬ ‫ראוי‬ ‫ואיז‬ ‫ומטונפת‬ ‫מזוהמת‬ ‫מצרים‬ ‫משפטים‬ ‫לעשות‬ ‫השלישי‬ ‫והדבר‬ ‫הדין‪,‬‬ ‫מלאכי‬ ‫מסוג‬

‫מטונפים א ל א אני‬ ‫ארורים‬ ‫רשעים‬ ‫ק ד ו ש בין‬ ‫שרף דבר‬ ‫ישלח‬ ‫מהבל לא‬ ‫עביות טומאה יותר‬ ‫מצרים שהן‬ ‫לאלה׳‬

‫לעשות מלאך ו ל א ש ר ף ולא שליח‪,‬‬ ‫מ ה שאין יכול‬ ‫עושה‬ ‫קדושה ר ק יפגיע ב ה ם ב ח טומאה יותר גדולה‪ ,‬כמ״ש‬ ‫כח‬

‫אומר ממקום קדושתי י ה א כ ך ומיד נ ע ש ה מ ה שאין‬ ‫שאני‬ ‫הזהר ע ל נגע הבית ש כ ח הטומאה נכנס ודוחק א ת‬ ‫בספר‬

‫עיי‬ ‫נ ק מ ה זי‬ ‫נעשית‬ ‫ולפיכך ל א‬ ‫לעשותו‪,‬‬ ‫יכול‬ ‫המלאך‬ ‫ממשלחת‬ ‫שהוא אחד‬ ‫נקרא שליח‬ ‫האחדו!‬ ‫ה ר א ש י ! ‪ ,‬וזד‪,‬‬

‫ולהראות גדולתו של‬ ‫המצרים‬ ‫ושליח בשביל קלון‬ ‫מלאך‬ ‫חז״ל‬ ‫אותו‬ ‫שקוראים‬ ‫המות‬ ‫מלאד‬ ‫ע״ד‬ ‫רעים‪,‬‬ ‫מלאכי‬

‫הדרך‬ ‫קדוש‪ ,‬ועל‬ ‫ביניהם ד ב ר‬ ‫שיכנסו‬ ‫מקום ש ל א רצה‬ ‫חיבתו‬ ‫להודיע כי מרוב‬ ‫הכתוב‬ ‫דברייתא‪ .‬ע י כ ב א‬ ‫שליח‬

‫הזה נאמר אני ו ל א מלאך‪ ,‬אני יכול לעשותו ו ל א מלאך‪.‬‬ ‫מלאך והכת׳‬ ‫ועברתי אני ולא‬ ‫ל א ע ש ה כן‪ ,‬ר ק‬ ‫לישראל‬

‫שפטים אני ולא‬ ‫אעשה‬ ‫אני ולא ש ר ף ובכל אלהי מצרים‬

‫נפלא‬ ‫עניו‬ ‫אני ה׳ אני הוא ולא א ח ר הוא‬ ‫‪(146‬‬
‫יתברך‪.‬‬ ‫בידו‬ ‫כ״א הכל‬ ‫השליח‪,‬‬
‫שרמז בכאן על אלהים אחרים ש ל א היתה ההוצאה‬ ‫למבין‬
‫השם‬ ‫כלומר הוא‬ ‫ו א מ ר א נ י ה׳‪,‬‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫אלהים‬ ‫על ידי‬ ‫שביצירה‪ ,‬ולא ע ל ידי ש ר ף‬ ‫לא ע ל ידי מלאך‬ ‫‪!140‬‬
‫אחר‬ ‫הפנימי‪ ,‬ולא‬ ‫שעיר‬ ‫מקריבין‬ ‫שאליו היו‬ ‫המייחד‬ ‫ת״ת‬ ‫שליח של‬ ‫מט׳׳ט ס ו ד‬ ‫שליח‬ ‫ולא ע ל ידי‬ ‫שבבריאה‪,‬‬
‫לעזאזל‬ ‫הגורל‬ ‫עליו‬ ‫שעלה‬ ‫השעיר‬ ‫מקריבי!‬ ‫שאליו‬ ‫כנודע‪.‬‬ ‫לבי״ע‬ ‫והו‪ -‬כולל‬
‫להוציא‬ ‫וה ה כ ח‬ ‫השיי‬ ‫שברא‬ ‫אחרים‪,‬‬ ‫אלהיט‬ ‫שנקרא‬ ‫דבריאה‪ ,‬ולא עיי שרף‬ ‫לא עיי מלאך מיכאל‬ ‫‪(!41‬‬
‫בכלל‬ ‫ואינם‬ ‫זרות‪,‬‬ ‫פעולות‬ ‫ולפעול‬ ‫הדיו‬ ‫גזירת‬ ‫לפועל‬ ‫ד ע ש י ‪ /‬א ל א ע״י‬ ‫מ ט י ט ש ר הפנים דיצירה‪ ,‬ולא ע״י שליח‬
‫אין‬ ‫והשדים אשר‬ ‫המזיקים‬ ‫העולם כמו‬ ‫מציאות‬ ‫סדר‬ ‫ובעצמו‪.‬‬ ‫בכבודו‬ ‫הקב״ה‬
‫המציאות‪.‬‬ ‫לסדר‬ ‫נמשכת‬ ‫פעולתם‬ ‫שליח‬ ‫עולמות‬ ‫והיינו נ ג ד ג׳‬ ‫שליח זה מ ש ה‬ ‫‪(!42‬‬
‫חש‬ ‫הכוונה כי‬ ‫ה׳ אני הוא ולא אחר‪,‬‬ ‫אני‬ ‫‪(147‬‬ ‫לא‬ ‫הגאולה‬ ‫בבריאה ועיקר‬ ‫ושרף‬ ‫ביצירה‬ ‫ומלאך‬ ‫בעשי׳‬
‫ה ש ״ ת ש מ א יטעו לומר כמאמר הזקנים שאמר ל ה ם אותו‬ ‫מאלו הג׳ וכלומר ש ל א ש ל ח א׳ מ ה ם להוציא‬ ‫הי׳ ע י י א׳‬
‫האדון‪ ,‬א ם הקב״ה שונא העיז ל מ ה אינה מ ב ט ל ה ? והשיבו‬ ‫לו‬ ‫שלחו ולא צוה‬ ‫לא‬ ‫יבינו ע־ה‬ ‫ואפי׳ מ ש ה‬ ‫אותם‪,‬‬
‫צריכין‬ ‫העולם‬ ‫עובדים א ל א ל מ ה שאין‬ ‫לו‪ ,‬אילו ל א היו‬ ‫עשו‬ ‫ביחד‬ ‫ישראל‬ ‫הגאולה‪ ,‬י ק כ ל‬ ‫מאומה בעת‬ ‫לעשות‬
‫ל ש מ ש ולירח‪ ,‬וכי‬ ‫עובדים ג ם‬ ‫מבטלם‪ ,‬אבל הם‬ ‫לו‪ ,‬הי׳‬ ‫ומרור‪,‬‬ ‫ומצה‬ ‫בפסח‬ ‫ה׳‬ ‫מצות‬
‫ה ש א ר ויניח‬ ‫השוטים! א מ ר ל ה ם יכטל‬ ‫עולמו מפני‬ ‫יאבד‬ ‫ולא‬ ‫אני‬ ‫מצרים‬ ‫בארץ‬ ‫ועברתי‬ ‫כתיב‬ ‫הנה‬ ‫)‪(14‬‬
‫אלו‪ ,‬א י ל כדי ש ל א יאמרו כי אלו שהניח יש ב ה ם ממש‪.‬‬ ‫מ ל א ך ו ל א ש ר ף כו׳ ש ה ם בחי׳ בי״ע‪ ,‬ו כ ן באצי׳ ע צ מ ה יש‬
‫י א מ ר א נ י ה• א נ י ה ו א ‪ ,‬ש ל א י ע ל ה ע ל ר ו ח כ ם ב ע ש ו ת‬ ‫ובזה‬ ‫הם‬ ‫ובינה‬ ‫וחגית‬ ‫שבאצי׳‬ ‫עשי•‬ ‫ש ה מ ל ׳ נק•‬ ‫בי״ע‬ ‫בחי־‬
‫השאר ש י ש ב ה ם מ מ ש ‪ ,‬לא‬ ‫מצרים והניח‬ ‫באלה׳‬ ‫שפטים‬ ‫ובריאה דאצ״‪ .‬וזהו ג ״ כ פ ״ א נ י ו ל א מלאך‪ ,‬ש ה מ ל ׳‬ ‫יצירה‬
‫כ ן ה ו א ב י א אני ה׳ ו ל א א ח ר כ י אין זולתי‪.‬‬ ‫המשכת‬ ‫שהוא עיי‬ ‫דוקא‬ ‫המלאך בר‪ ,‬אלא אני‬ ‫נ ק ׳ ג׳׳כ‬
‫שהי׳‬ ‫אע״פ‬ ‫תאמר‬ ‫אני הוא ולא אחר‪ ,‬ש ל א‬ ‫‪(148‬‬ ‫שבאצילות ‪ . .‬לפי‬ ‫החכמה שהוא אצילות‬ ‫אור אבא מקור‬
‫האכזרית‬ ‫ההכאה‬ ‫הקב״ה בעצמו מ ״ מ לא ע ש ה פועל‬ ‫ש ם‬ ‫להיות‬ ‫דוקא‬ ‫והוצרך‬ ‫טומאה‬ ‫מקום‬ ‫מצרים הי׳‬ ‫שארץ‬
‫הודיעך‬ ‫אחרא‪ ,‬ל כ ך‬ ‫סטרא‬ ‫אכזרי ה ו א‬ ‫מלאך‬ ‫כ״אע״י‬ ‫כאורה‪,‬‬ ‫ובחשכה‬ ‫יחשיך‬ ‫עליונה ש ג ם ח ש ך ל א‬ ‫המשכה‬
‫זאת‪.‬‬ ‫בעצמו ע ש ה‬ ‫דוקא הוא‬ ‫יתירא כי‬ ‫אני ה׳‬ ‫במיש‬ ‫ש נ מ ש ך ע׳׳י‬ ‫והיינו א ו ר א ב א ו ל א א י מ א כוי‪ ,‬והיינו כ י מ ה‬
‫דמכיי!‬ ‫להבי! מ ״ ש אני הוא ולא אחר‪,‬‬ ‫אך‬ ‫‪(149‬‬ ‫והמלאך הוא‬ ‫שהכל ממנו ית׳‬ ‫היות‬ ‫שליח עם‬ ‫או‬ ‫מלאך‬
‫ע״׳‬ ‫מלאך ולא עיי שרף ולא‬ ‫עיי‬ ‫ולא‬ ‫פירש‬ ‫שכבר‬ ‫עכ״ז‬ ‫בידו יחי‪ ,‬א ך‬ ‫היוצר הוא‬ ‫וכחומר ביד‬ ‫שליח‬ ‫רק‬
‫שיצטרר לומר ע י ז ע ו ד אני‬ ‫האחר‬ ‫השליח‪ ,‬איב מי הוא‬ ‫הנמשך ע״י מלאר ושליח היא ממקור סדר‬ ‫והשפע‬ ‫האור‬
‫סז‬ ‫פיענוח המראי מהומות והציונים‬
‫כבשן וזרקו מ ש ה ה ש מ י מ ה ‪ ,‬ו ל פ י זה ה ט ע ם ע ו ל ה ה ס י מ ן‬ ‫ו ל א א ח ר ‪ .‬והענין הוא כי ה נ ה ב א ל ו ל ו ע ד יוה״כ מזכיריו‬
‫דצ״ר עיי אהרן‪ ,‬עדש״ב ע ר ו ב ד ב ר ב ב ו ר ו ת עיי הקב״ה‪,‬‬ ‫מדות הרחמים להיות שהם המשכות עליונות ‪. .‬‬ ‫י״ג‬
‫שחיו ה י ת י ר ה ע י י כ ו ל ם ‪ ,‬אח״ב עיי מ ש ה א ר ב ה ח ש ך ב ר ד ‪,‬‬ ‫ו ה נ ה שם נ א מ ר ו י מ ה ר מ ש ה ויקוד א ר צ ה וישתחו‪ ,‬כי א ר ד‬
‫ש ב ר ד ו ב כ ו ר ו ת ר א ש ה ת י ב ה ש ל ה ם ב׳ איו אנו‬ ‫וכיון‬ ‫יניקה‬ ‫ש ל א יהי׳‬ ‫וכדי‬ ‫כוי‪,‬‬ ‫לרשעים‬ ‫אף‬ ‫ראה‬ ‫אפים‬
‫ל ש נ ו ת ה ס י מ ן ש ה ר י ה ס י מ ן ד צ ״ ר ו ס י מ ן בא״ח‬ ‫צריכיו‬ ‫ל ח י צ ו נ י ם ג׳׳כ זה הי׳ ב ק ש ת מ ש ה ו נ פ ל י נ ו אני ו ע מ ד ביקש‬
‫עולה יפה‪ ,‬וכן ע י ד ע ו ל ה י פ ה ו מ פ נ י אות א ח ת ל א נ ש ת נ ה‬ ‫ש ל א ת ש ר ה ש כ י נ ה ]באוה״ע[ ‪ . .‬ל פ י ש ה ו א ית׳ בל י כ ו ל‬
‫הסימן‪.‬‬ ‫ו ב ח ש כ ה כ א ו ר ה כוי ג ם ח ש ר כוי‪ ,‬ו מ ש ם הי׳ י נ י ק ת פ ר ע ה‬
‫ה א ט ד ו ה ם ‪ :‬ל כ ך ח ל ק ו בלשון הזה‪ ,‬ל פ י ש ד צ ״ ד‬ ‫וזיל‬ ‫ב א ח ו ר י ה ע ו ר ף מ ק ו ם ג ב ו ה כוי ו ל כ ו ע ב ד י ם היינו ל פ ר ע ה‬
‫באחיב מכות‬ ‫ועד״ש מ כ ו ת מ ק ר י ו ת‬ ‫הארץ‬ ‫מכות‬ ‫הם‬ ‫ב מ צ ר י ם כיי• א ד ב צ א ת ם מ מ צ ר י ם ב ע ב ו ר זה ב ש ע ה שיש‬
‫האויר‪ ,‬ו ש ת ף מ כ ת ב כ ו ר ו ת ע מ ה ן ל פ י שאין ל ו זוג א ך‬ ‫ה מ ש כ ת מ ו ח י ן ד א ב א ש מ ל מ ט ה ב א ת ע ד ל ״ ת שהיא‬ ‫מצה‬
‫ח ל ק ‪ . . .‬ד״א ד צ י ך נ ע ש ה עיי א ה ר ן ש ה מ י ם‬ ‫התשעה‬ ‫עשיית ה מ צ ו ה ‪ ,‬הי• א ו ר א ב א נ מ ש ד לי ב פ נ י מ י ת בבחי׳‬
‫ו ה א ר ץ ל א ל ק ו ע ־ י משה‪ ,‬עד״ש עיי מ ש ה ‪ ,‬ב א ח ׳ ב עיי‬ ‫י ש ר א ל ו ל א נ מ ש ל לחיצונים‪ .‬וזהו לי ו ל א לו‪ ,‬אילו היי שם‬
‫הקב״ה‪ ,‬ש א ר ב ע מ כ ו ת א ל ו איו א ד ם י כ ו ל ל ע ש ו ת ו א ל א‬ ‫ל א הי נ ג א ל ‪ ,‬ו ל א כ א ש ר מ ת ח ל ה שהיינו ע ב ד י ם ל פ ר ע ה‬
‫כתובים‬ ‫היו‬ ‫שכך‬ ‫אומר‬ ‫ובירושלמי‬ ‫בכבודו‪.‬‬ ‫הקביה‬ ‫שהיי לו יניקה מ א ו ר א ב א מ א ח ו ר י י ם כו׳ וזהו ולא א ח ר ‪.‬‬
‫במטה‪ ,‬וזהו ) ש מ ו ת ד‪ ,‬יו( א ש ר ת ע ש ה בו א ת ה א ו ת ו ת ‪,‬‬ ‫פ ס ו ק כי מ ל א כ י ו יצוה ל ד כי הוא מ ס ו ג ל מ א ד‬ ‫‪(150‬‬
‫ב ת נ ח ו מ א )וארא ט( ש ה מ ט ה ש ל ס נ פ ר י נ ו ן הי׳‬ ‫ואמרינן‬ ‫‪ . .‬ו ס ו פ ו ד׳ ת י ב ו ת א ל ה ה ם יוה״ד‪ ,‬ו ה ו א ס ו ד י״ו פ י ו ת‬
‫ו כ ת ו ב בו דצ״ד עד״ש באח״ב‪.‬‬ ‫שיש ל ח ר ב ו של הקב״ה ו ב ה ם הוא מ כ ה וזהו יוה״ד י״ו‬
‫אלו ה ס י מ נ י ם בגי׳ א ש י ר וזהו ש נ י ב א פ ר ע ה‬ ‫‪( J‬‬ ‫‪15‬‬ ‫היד‪ ,‬ילכו ת ק נ ו ל ה נ צ ל מ ה ם י״ו בני א ד ם ש י ע ל ו ל ס י ח‬
‫ו ל א י ד ע מ ה ניבא ש א מ ר מ• ה׳ א ש י ר א ש מ ע בקולי‪ ,‬ר״ל‬ ‫ב מ נ ח ה ושלשה‬ ‫בשבת שחרית שלשה‬ ‫שבעה‬ ‫בשבוע‪,‬‬
‫כשיבואו ה מ כ ו ת ש ה ם א ש י ר אז א ש מ ע בקולו‪ .‬ו ה נ ה א ש י‬ ‫בשני • ש ל ש ה בחמישי‪.‬‬
‫בגי׳ א י ד בך• פ ש ו ט ה ו כ ת י ב א ך ט ו ב ל י ש ר א ל ש ה מ כ ו ת הי׳‬ ‫והדי כ ו ס ו ת ה ל ל ו נ ק ר א י ם כ ו ס ו ת של ב ר כ ה ‪.‬‬ ‫‪(151‬‬
‫מ כ ה ל מ צ ר י ם י ר פ א ל י ש ר א ל כ מ ״ ש ב ק ו נ ט ר ס של ה א ר ־ י‬ ‫וכיון ש א ם ש ת ה ה כ ו ס ו ל א א מ ר ע ל י ו ד ב ר י ה ג ד ה ל א‬
‫זיל‪.‬‬ ‫יצא‪ ,‬ל כ ו ב כ ד י ש ל א יהי׳ בו ה א ף ו ה ז ע ם של מ צ ר י ם ויהי׳‬
‫ומ־ש !ברע״ב[ ד צ י ד עד״ש ב א ח י ב ‪ ,‬ש כ ד הי׳‬ ‫‪(154‬‬ ‫אומר‬ ‫שאינו‬ ‫דעתו‬ ‫יכוין‬ ‫לכן‬ ‫פורעניות‬ ‫של‬ ‫בוס‬
‫נותן ב ה ם רבי י ה ו ד ה ס י מ נ י ם כ מ ו ש ה ו א ב ה ג ד ת ל י ל פ ס ח ‪,‬‬ ‫ע ל היין ש ב ת י ד ה כ ו ס ‪ ,‬ר ק ע ל מ ה ש ש ו פ ר‬ ‫הפורעניות‬
‫בדרוש‬ ‫לפיק‬ ‫בקראקיא‬ ‫פה‬ ‫הגדול‬ ‫בשבת‬ ‫זי‬ ‫ובשנה‬ ‫ל ת ו ר ה כ ל י ש ב ו ר ס ו ד ה א ף ו ה ז ע ם ‪ ,‬ויכוין ד ע ת ו ו כ ו ו נ ת ו‬
‫ש ד ר ש ת י בבית ה כ נ ס ת ה ק ש י ת י שאיו ב ת י ב ו ת אלו שום‬ ‫ש מ ה ש נ ש א ר ב כ ו ס הוא יין ה מ ש מ ח ‪ ,‬ל כ ן י ו ס י ף יין שיהי׳‬
‫מ ש מ ע ו ת ‪ .‬ולכן נ י ל ל ק ר ו ת ן ז » ד ע ז ש ? א ח נ ‪ ,‬ו מ ש מ ע ו ת ן‬ ‫לקדושה‬ ‫שנאמרו‬ ‫דברים‬ ‫מהעשרה‬ ‫ג״כ‬ ‫שהוא‬ ‫מלא‬
‫חרב‪.‬‬ ‫באבחת‬ ‫כשאדוש‬ ‫שמחתר‬ ‫אומר‬ ‫הקב״ה‬ ‫כאילו‬ ‫וטהרה היפוד הפוהעניות‪.‬‬
‫שעיין ואל״ף מ ת ח ל פ י ן ‪ ,‬וכן שתי א ו ת י ו ת ב ת י ב ה א ח ת כ מ ו‬ ‫ליתן‬ ‫ל א ב א ר׳ י ה ו ד ה א ל א‬ ‫שבה׳ ל‪:‬‬ ‫דל‬ ‫‪(152‬‬
‫ש מ ל ה ש ל מ ה כ ב ש כ ב ש ‪ ,‬ו ע ד ש ע ל שם פ ס ו ק ב ח ב ק ו ק ג׳‬ ‫ה ס י מ ן ש ל חשבון ה מ כ ו ת ש ל ק ו ע ל הים‪ ,‬ש ר ׳ יוסי הי׳‬
‫י״א‪ ,‬באף ת ד ו ש גוים‪ .‬ו ב א ח ב ‪ ,‬ע י ש פ ס ו ק ב י ח ז ק א ל כ י א ב׳‬ ‫א ו מ ר ח מ ש י ם מ כ ו ת ור׳ א ל י ע ז ר א ו מ ר מ א ת י ם ור׳ ע ק י ב ה‬
‫ח ר ב ו פ י ר ש י י שהתי״ו א י נ ה י ס ו ד ו ל א ב א ה א ל א‬ ‫אבחת‬ ‫א ו מ ר מ א ת י ם ו ח מ ש י ם ‪ ,‬ובין כ ו ל ם ע ו ל י ם ח מ ש מאות‪ ,‬ו ע ל‬
‫לסמיכה‪.‬‬ ‫זה א מ ר ר׳ י ה ו ד ה ה ס י מ ן ד צ ״ ד עד״ש ב א ח י ב ש ע ו ל ה‬
‫ר ״ הי׳ נותן ס י מ נ י ם ע ם ש כ ר ד ר כ ו ו מ נ ה ג ו ‪,‬‬ ‫‪(155‬‬ ‫ח מ ש מ א ו ת ו א ח ת ‪ ,‬ו ב ג מ ט ר י ׳ ל א ק פ ד י נ ן ע ל א ח ת ח ס ר או‬
‫ש א מ ר ב ל ח ם ה פ נ י ם ג י כ [ מ נ ח ו ת צו[‪ ,‬ו ל פ י שאין ה ת ו ר ה‬ ‫יתר‪ ,‬ויש מ פ ר ש י ו א ח ת י ת י ר ה ב נ ג ד א צ ב ע א ל ק י ם הוא‬
‫נ ק נ י ת א ל א בסימנים‪ .‬מ״מ צריד ל ד ע ת מ ה נ״מ ב י ד י ע ת‬ ‫שנאמר במצרים‪ .‬ו ל כ ד נתן הסימן להודיע שבכולו לקו‬
‫ס ד ד ז של מ כ ו ת ‪ .‬״ מ ט ע ם ה ס י מ נ י ם ‪ ,‬ד ם צ פ ר ד ע היו ע״י‬ ‫‪ . .‬ואחי ר׳ בנימין נר״ו כ׳ ל פ י ש ה מ כ ו ת יש מ ה ן שהיו‬
‫התראה תחלה‪ ,‬כנים בלא התראה‪ ,‬ערוב דבר בהתראה‪,‬‬ ‫ויש מ ה ן שהיו ש ל א ב ה ת ר א ה ‪ ,‬ל פ י כ ר בא ר׳‬ ‫בהתראה‬
‫ב ה ת ר א ה ‪ ,‬חושד בלא‬ ‫ארבה‬ ‫ברד‬ ‫התראה‪,‬‬ ‫בלא‬ ‫שחיו‬ ‫י ה ו ד ה ו נ ו ת ן ס י מ נ י ו ה ל ל ו ל ח ל ק ו ל ה ו ד י ע אי זה מהן היו‬
‫ה ת ר א ה ‪ ,‬ו נ ש א ר ה ה א ח ר ו נ ה יחידית ב ה ת ר א ה ו צ ר פ ה ל א ל י‬ ‫ב ה ת ר א ה ואיזה מ ה ן היי ב ל א ה ת ר א ה ‪ ,‬ל כ ד ה פ ל י ג ת י ב ת‬
‫מ פ נ י שאין ל ה ם זוג‪ 1 .‬ר א כ ץ פ י ר ש ד צ י ר היו עיי א ה ר ן‬ ‫ב ה ת ר א ה ד׳ ב ל א ה ת ר א ה ‪ ,‬ו כ ן עד ״ש ע י ד‬ ‫ד״צ‬ ‫דצ״ד‬
‫עד״ש עיי מ ש ה ש ל א ב מ ט ה ‪ ,‬ב א ח ״ ב ע י י מ ש ה‬ ‫במטה‪,‬‬ ‫ב ה ת ר א ה ש׳ ב ל א ה ת ר א ה ‪ ,‬באח״ב ב י א ב ה ת ר א ה ח׳ ב ל א‬
‫דאות‬ ‫משום‬ ‫הכי‬ ‫להו‬ ‫דנקיט‬ ‫פירש‬ ‫וויב׳א‬ ‫במטה‪.‬‬ ‫ה ת ר א ה ב׳ א ח ר ו נ ה ב ה ת ר א ה ‪ .‬ו ע ו ד כ ת ב ט ע ם א ח ר דצ״ר‬
‫שלישית של ה ס י מ נ י ם ‪ ,‬דהיינו כ נ י ם שחיו ח ש ד ‪ ,‬כ ל א׳ הי׳‬ ‫ש ל ש ת ם היו עיי א ה ר ן ‪ . .‬ע ד י ש ע ר ו ב ד ב ר ל א ע י י זה‬
‫מ ש מ ש ע ם ח ב ר ו ‪ ,‬כ ש ה י ו ה כ נ י ם היו ע מ ו ח ש ד ושחין א ל א‬ ‫ו ל א עיי זה‪ ,‬שחין עיי ש נ י ה ם ‪ ,‬כאח״ב בא״ח ע י י מ ש ה ‪. .‬‬
‫שהיו כ נ י ם ע י ק ר ה מ כ ה ‪ ,‬וכן כ ו ל ם ‪ .‬ת ד ע ש ק ש ו ר י ן זה בזה‪,‬‬ ‫ב• מ כ ת ב כ ו ר ו ת ל א עיי זה ו ל א עיי זה‪ ,‬נ מ צ א ת ס ד ר‬
‫כ ש ת כ ת ו ב זע״ז כ נ ם שחיו ח ש ד ו ת ק ח א ו ת י ו ת ר א ש ו נ ו ת‬ ‫ה מ כ ו ת ש ל ש ה עיי ה ק נ י ה ש ל ש ה עיי א ה ר ן ש ל ש ה עיי‬
‫מהג• יהי׳ ח ש ד ושניות ש ח ן ו ש ל י ש י ו ת כ נ ם ‪ .‬ו ר ־ ה פ י י ש‬ ‫מ ש ה ו א ח ת עיי ש ל ש ת ן ‪ ,‬שחין ק ח ו ל כ ם מ ל א ח פ נ י כ ם פ י ח‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ־ עפ לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פח‬
‫ה ע ו ל ם מוכרין ל ה ן מן מפיגן‪.‬‬ ‫ב ס ד ר זה היו קורי! מביאי ב י כ ו ר י ם )לא י ד ע ת י ב ו נ ת ו ( ו ל א‬
‫שלשה‬ ‫שאמר‬ ‫גמליאל‬ ‫רבן‬ ‫הרשב־יץ‪:‬‬ ‫ז־ל‬ ‫!‪(16‬‬ ‫ב ס ד ר ש כ ת ו ב ב ת ה ל י ם יא‪ ,‬ל פ י ש כ ל ה מ ח ל ה א ש ר גי׳ הכי‬
‫ד ב ר י ם אלו אינו רבן ג מ ל י א ל הזקן שהי׳ בזמן ה ב י ת ‪. .‬‬ ‫היא )דיל ע ם ה א ו ת י ו ת ( ע ם כ ל הי׳ מ כ ו ת ‪ .‬ואני ב י א ר ת י‬
‫וזה הי׳ בן בנו והי׳ אחר ה ח ר ב ן ‪ . .‬ובזמן ד י ג זה ח ר ב‬ ‫דצ״ר עד״ש באח״ב ] ע ם הגי ת י ב ו ת [ ע י ל ה בגי׳ א ל ף ד׳‪,‬‬
‫ה ב י ת ‪ . .‬ובוודאי כי זה ר ב ן ג מ ל י א ל ר א ה ה ב י ת בבניינו‬ ‫כ מ נ י ו א ב ר ה ם י צ ח ק ו י ש ר א ל ע ם ה כ ו ל ל )וכן א מ ר ו ז׳׳ל‬
‫ובימיו היו עושין פ ס ח ‪ . .‬א ב ל מ ש נ ה זו נ ש נ י ת א ח ר‬ ‫] ש י ר פטיו[ שיי מ כ ו ת היו כ נ ג ד י׳ נ ס י ם ש נ ע ש ו ל א ב ר ה ם‬
‫ה ח ר ב ז ‪ ,‬ע ל בז ] א מ ר [ פ ס ח שהיו אוכלי? א ב ו ת י נ ו בזמן‬ ‫אבינו( הכ״ף ב ח ש ב ו ן ג ד ו ל ‪ ,‬בי ל כ ן נ כ ת ב ה כ י ף פ ש ו ט ה ‪,‬‬
‫ש ב י ת ה מ ק ד ש קיים‪.‬‬ ‫ג ס אל״ף פ ל א ‪ ,‬כ ת ר עליון‪ ,‬ע ו ד אל״ף ל מ י ד פ י ה גי• א ל‬
‫ו ב ש מ ח ה י ׳ ר כ ת ב ע״ז‪ :‬ו ק ש ה ד נ ס ח ת ה מ ש נ י פ׳ ע ר ב י‬ ‫ר ם ‪ .‬ב כ ת ר ‪ ,‬שבו הי׳ ה נ ס כ נ ז כ ר ‪ ,‬וכן הוא גי׳ ר א י ש ע ם‬
‫אבותינו‬ ‫בתי‬ ‫על‬ ‫שפסח‬ ‫שום‬ ‫על‬ ‫פסח‬ ‫היא‬ ‫פסחים‬ ‫האותיות ועוד עם הכולל‪ ,‬לפי שנעשו בכח כ ת ר ראש‬
‫ב מ צ ר י ם ו ת ו לא ואינו נ ז כ ר שהיו א ב ו ת י נ ו א ו כ ל י ם בזמן‬ ‫האצילות‪ .‬ב ח י י ט פ י ה ד א ב ו ת כ ת ב ג׳׳כ ר מ ז ‪ . .‬ג ם לפי‬
‫שבית ה מ ק ד ש קיים‪ .‬ובלשון ה מ ש נ ה כ ת ב ה מ ר ב י ם פ״ז‬ ‫לאיד ופיד‬ ‫)כלפי י ש ר א ל ש ש מ ח י ם‬ ‫הכי נימא‬ ‫דבריי‬
‫הוא ש ה ר ח י ב ה ד ב ר י ם ו א ־ כ אין צ ו ר ך‬ ‫והמגיד‬ ‫דחמץ‬ ‫מעבידיהם(‪ ,‬דצ״ך ש מ ח ת ך ת נ ה ו ג ב ש ת י ק ה ‪ ,‬זהו ע ד י ש‬
‫לומר דמשנת ערבי פסחים נשנית אחר החרבן‪.‬‬ ‫)כמו טובי׳ ד ש מ ע ואדיש‪ ,‬חלפי׳ ב י ש ת א מ א ה ] ס נ ה ד ר י ן‬

‫ו ה נ ה ב כ ל ד ו ר ו ד ו ר י כ ל יום ויום חייב א ד ם‬ ‫‪(161‬‬ ‫ז[( ג פ מ ל ש ו ן ע ד ש ה כ מ ש מ ע ו ‪ ,‬כ ע ד ש ה זו שאי! ל ה פ ה‬

‫ל ר א ו ת ע צ מ ו כ א י ל ו הוא יצא היום מ מ צ ר י ם ‪ ,‬והיא יציאת‬ ‫והיא מ א כ ל א ב ל וכן צ״ל ב ל י ל ה הזה ע ת ה ב ג ל ו ת שעושי!‬

‫נ פ ש ה א ל ק י ת מ מ א ס ר ה ג ו ף מ ש ב א ד ח ו י א ל י כ ל ל ביחוד‬ ‫ג ם סימני א ב ל ו ת ‪ ,‬ו א ס ו ר ל נ ו ל מ ל א ש ח ו ק פ י נ ו בעה״ז‪ ,‬עד‬

‫א י י א״ס ב׳׳ה עיי ע ס ק ה ת ו ר ה ו ה מ צ ו ת ב כ ל ל ‪ ,‬ו ב פ ר ט‬ ‫ש ת ג י ע עת ג א ו ל ה ש ל מ ה אז י מ ל א ש ח י ק פיני‪ ,‬א ד ע ת ה‬

‫ב ק ב ל ת מ ל כ ו ת ש מ י ם ב ק ׳ ש ‪ ,‬ש ב ה מ ק ב ל ו מ מ ש י ך עליי‬ ‫באח״ב ב א ה ב ה ו ח ב ה ת ס ב ו ל ע ו ל ג ל ו ת ו ת ק י י ם מ צ ו ת ה׳‬

‫יחודו ית׳ ב פ י ר ו ש ב א מ ר ו ה׳ א ל ק י נ ו ה׳ א ח ד ‪ . .‬והיא בחי׳‬ ‫כ ח ו ב ה עליך‪ ,‬זהו באח״ב‪ ,‬והוא עניו נ א ה בלי ס פ ק ‪.‬‬

‫יציאת מ צ ר י ם ו ל כ ן ת ק נ ו פ׳ יציאת מ צ ר י ם ב ש ע ת ק י ש‬ ‫נעתק להלן בהוספות‪.‬‬ ‫‪!156‬‬

‫דווקא‪ ,‬אף שהיא מ צ ו ה ב פ נ י ע צ מ ה ילא מ מ צ ו ת ק י ש‬ ‫מ צ א ת י ה ר ב ה ששנויים בל׳ מ ח ל ו ק ת ו ל א באו‬ ‫‪(157‬‬

‫כ ד א י ת א ב ג מ ר א ו פ ו ס ק י ם א ל א מ פ נ י שהן ד ב ר א ח ד ממש‪,‬‬ ‫אלא לפרש‪.‬‬
‫ובו בסוף פ׳ יציאת מ צ ר י ם מ ס י י ם ג י כ אני ה׳ א ל ק י כ ם‬
‫השלם‬ ‫מעלות טובות ‪. .‬‬ ‫כמה‬ ‫ח י ל שם‪:‬‬ ‫‪(158‬‬
‫והיינו גם כן כמש״ל‪.‬‬
‫ה א ל ק י רבי ע ק י ב א ב מ א מ ר ו היקר הזה‪. . .‬‬
‫ו נ ו ה ג י ב א ש כ נ ז כ ש מ ג י ע י ן ע ד ל פ י כ ך מגבי׳!‬ ‫‪s06‬‬ ‫ש כ ו ת ב שם‪ , :‬כ א ן ט״ו דיינו ש ה ם או״א ש מ ה ם‬ ‫‪(159‬‬
‫כ ל א ח ד כ ו ס ו ואוחזו בידו ע ד סיום ב ר כ ת א ש ר ג א ל נ ו ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫באים המוחין ו ה ם ט״ו י ס ו ד ו ת ש ב ה ם ה׳ פ ר צ ו פ י ן ד א צ י ל‬
‫והכי איתא ב מ ד ר ש ש ו ח ר ט ו ב כ ש מ ג י ע ל ל פ י כ ך אוחז‬ ‫)א״א או־א זו״נ( ו ב כ ל י ס ו ד יש ח צ ה ו א מ צ ע י ופנימי‬
‫כוסו בידו כדי ל ו מ ר ש י ר ה ע ל היין‪.‬‬ ‫בא מ כ ו ל ם ״ ‪ ,‬א ב ל ב נ ו ס ח א ש ל ו נ ז כ ר ו ר ק י­ז­‬ ‫והשפע‬
‫וכ״כ א א מ ו ״ ר ז צ ו ק ל ל ה ״ ה הי׳ מגבי׳ בידו א ת‬ ‫‪(166‬‬ ‫דיינו‪.‬‬
‫ה כ ו ם מ! ה ש ל ח ן ו א מ ר ל פ י כ ך והי׳ אוחזו בידו עד ו נ א מ ר‬ ‫ואין ל ך כ ל אומה כו• שאין א ל ה י ה ל ו ק ה ע מ ה‬ ‫‪1160‬‬
‫ל פ נ י ו הלליי׳ י מ ע מ י ד י ‪ ,‬י ל ב ר כ ת ב פ ה י ג הי׳ נ י ט ל ו ע ל ידו‬
‫כי׳ ‪ . .‬נ ר א ה ל פ ר ש ד ק א י א ד ל ע י ל ד ח מ ה ל ו ק ה סימן ר ע‬
‫ובירך בי׳‪.‬‬
‫לעובדי כוכבים‪ ,‬לפי שהם מאמינים בשמש כמ״ש וראית‬
‫על‬ ‫הזהר‬ ‫בס׳‬ ‫מבואר‬ ‫סודו‬ ‫מזבחך‪,‬‬ ‫קיר‬ ‫‪067‬‬ ‫א ת ה ש מ ש וגו׳ א ש ר ח ל ק ה׳ א ל ק י ך א ו ת ם ל כ ל ה ע מ י ם גו׳‬
‫ויסב פניו א ל ה ק י ר היא שיי ע ו ל מ ו ת ל צ ד י ק‬ ‫הפסוק‬ ‫דהיינו ל א ל ה י ת ש ל א מ נ ע ו מ ל ט ע י ת א ח ר י ה ן כ מ פ ו ר ש פ׳‬
‫) כ מ ס פ ר קי״ר(‪.‬‬ ‫ר׳׳י‪ ,‬וע׳׳כ א ס ה א ו מ ה ל ו ק ה ג ם ה ח מ ה ל ו ק ה ע מ ה ש נ א מ ר‬
‫קיר ד א הוא אדון כ ל הארץ ו ד א ש כ י נ ת א‬ ‫‪068‬‬ ‫ו ב כ ל א ל ה י מ צ ר י ם וגוי‪ ,‬וע״ז א מ ר ובזמן ש י ש ר א ל עושין‬
‫כ ד ־ א הנה ארון ה ב ר י ת אדון כ ל ה א ר ץ ‪ ,‬ק י ר כ ד ״ א מ ק ר ק ר‬ ‫רצונו של מ ק ו ם אין ל ה ם ל י ר א מ א ו ת ו ת ה ש מ י ם שלא‬
‫קיר ושיע‪ ,‬ק ר ק י ר א י נ ה י מ א ד ק י ר ד א י ה ו א ד ו ן כ ד א ת ח ר י ב‬ ‫נ ת נ ו ל ה ם ל א ל ה ו ת ‪ ,‬א ב ל יש ל ה ם ל י ר א מ ע ו נ ו ת י ה ם אם‬
‫בי מ ק ד ש א כד״א ר ח ל מ ב כ ה ע ל בניי ו ה א א ו ק י מ נ א ובגין‬ ‫אין עושין ר צ ו נ ו ש ל מ ק ו ם ‪ ,‬והיינו ע״ד ה ג ו י ם שעושין‬
‫כ ד ייסב חזקיהו פניו א ל הקיר‪.‬‬ ‫ל ה ם צבא ה ש מ י ם ל א ל ה ו ת א ל ת ל מ ד ו ל ע ש ו ת כ מ ע ש י ה ם‬
‫האותיות‬ ‫עם‬ ‫א ו ר ו ת שם‪ :‬ר ח ״ ל מ ב כ י ה‬ ‫׳בניציצי‬ ‫בי הם י ח ת ו ש ע ו ב ד י ם אותן ו א ל ה י ה ן ל ו ק ה ע מ ם ‪ ,‬ואין‬
‫שעתיד‬ ‫וז־ש‬ ‫האותיות‪,‬‬ ‫עם‬ ‫קי״ר‬ ‫בגימטריא‬ ‫והכולל‬ ‫י ש ר א ל י ח ת ו כי ה׳ הוא א ל ק י ה ם ‪.‬‬
‫ה ק ב ״ ה ל ה נ ח י ל ל כ ל צדיק שיי ע ו ל מ ו ת ב ג י מ ט ר י א קייר‪.‬‬ ‫שם ] ב מ ר ה [ ש ם לו ח ק ו מ ש פ ט ח ק זה ה ש ב ת ‪.‬‬ ‫‪> !61‬‬
‫אימ הבונה ד כ ל התורה והמצוה ליחדא השכינה שהיא‬ ‫שנבלע‬ ‫לחם‬ ‫אבירים ‪, .‬‬ ‫לחם‬ ‫רבנן‬ ‫תנו‬ ‫‪062‬‬
‫קיר ע ם ד ו ד ה כמ״ש ו פ ו ע ל צ ד ק ו ל כ ן ש כ ר ו ש״י כ מ ס פ ר‬ ‫ב מ א ת י ם ו א ר ב ע י ם ו ש מ ו נ ה א ב ר י ם )אינו יוצא מן המעיים‪,‬‬
‫ק״׳ר ויש ל ר מ ו ז כי ר ח ל א י ד ע ם ה א ו ת י ו ת ג י מ ט ר י א קייר‪.‬‬ ‫א ל א מ ה אני מ ק י י ם ו י ת ד תהי׳ ל ך ע ל אזניך‬ ‫יש׳״‪/‬‬
‫ת נ ו ר ב נ ן ‪ ,‬ד ב ר י ם שביו ב י ש ו ב י ה ב ס ע ו ד ה‬ ‫‪069‬‬ ‫)ויצאת ש מ ה חיץ( ד ב ר י ם ש ת ג ר י א י מ ו ת ה ע ו ל ם מ ו כ ר י ן‬
‫ב״ש א ו מ ר י ם מ ב ר ך ע ל היום ו א ח ״ כ מ כ ר ך ע ל היין ‪, .‬‬ ‫אותן ל ה ם ‪ ,‬ר״א בן פ ר ט א א ו מ ר אף ד ב ר י ם ש ת ג ר י א ו מ ו ת‬
 ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ט ע ם ר ק מאמין ה א מ ת ב א מ ו נ ה ה ט ה ו ר ה ‪ ,‬ו נ מ ש ך בחיי זו‬ ‫י ב י ה א ו מ ר י ם מ ב ר ך ע ל היין ו א ח י כ מ ב ר ך ע ל היום ‪. .‬‬

‫ע״י מ צ ו ת א כ י ל ת מ צ ה ‪ ,‬ו ה ו א ע י ז ש נ ד ל ע י ל‬ ‫בנשמה‬ ‫תדיר‬ ‫הייז ת ד י ר ה י ב ר כ ת היים א י נ ה ת ד י ר ה ‪,‬‬ ‫ברכת‬
‫מ מ ש ל ש ה ל ח ם מחי׳ א ת ה א ד ם ו ה ו א ע י ד מ ־ ש רז״ל שאיו‬ ‫ושאינו ת ד י ר ת ד י ר ק ו ד ם ‪ ,‬ו ה ל כ ה כ ד ב ר י ביה‪.‬‬
‫התינוק יודע ל ק ר ו ת אבא עד שיטעום כר‪ .‬ד ה נ ה ידיעת‬ ‫והעונג‬ ‫שהכבוד‬ ‫רמיב‬ ‫נ ת ב א ר בסי׳‬ ‫וכבר‬ ‫‪(170‬‬
‫ה ת י נ ו ק ל ה י ו ת ק ו ר א א ב א ש נ מ ש ך ו נ ת ח ד ש בו ע״י ש ט ע ם‬ ‫]איזה עונג זה ש א מ ר ו ח כ מ י ם ש ח י י נ א ד ם ל א כ ו ל ב כ ל ייט‬
‫ט ע ם ל ח ם ‪ ,‬אין י ד י ע ה זו א צ ל ו בבחי׳ ה ב נ ה ו ט ע ם ו ד ע ת‬ ‫נ ׳ ס ע י ד ו ת ‪ . .‬ו ע י ק ר ה ס ע ו ד ה היא ה ל ח ם א ש ד ה ו א א ו כ ל ‪,‬‬
‫ג מ ו ר ‪ ,‬שהרי אינו י ו ד ע איך הוא אביו ו ל מ ה צ ר י ך ל א ה ו ב‬ ‫לפיכך צריך להזהר שיאבל בכל סעודה פ ת ייתר מכניצה‬
‫ה ק ר י א ה הוא‬ ‫ו ע כ י ז הוא ק ו ר א אביו‪ ,‬ו נ מ צ א זו‬ ‫אותו‬ ‫— ל ע י ל ס״ג־ד[ הן מ צ ו ת מ ד ״ ס ו מ פ ו ר ש י ן ע ״ י‬ ‫מעט‬
‫ה ה ת ק ש ר ו ת ש ל ו ב א ב י ו ש ל א עיי ט ע ם ו ד ע ת ה מ ו ש ג א צ ל ו‬ ‫הנביאים‪.‬‬
‫כ״א ב נ ח ״ ה כ ר ה ב ל ב ד ‪ ,‬והיא בחי״ ק ט נ ו ת מ א ד ל מ ט ה מן‬ ‫ט ה י ד ‪ ,‬וצ״ל‪ :‬ה ט י ז ‪ .‬וזיל‪ :‬כ ש ם שמצור‪ ,‬ל כ ב ד‬ ‫‪(171‬‬
‫ח ז ק מ א ד עד‬ ‫ההתקשרות ההוא‬ ‫ודעת‪ ,‬ומ״מ‬ ‫הטעם‬ ‫ו ל ע נ ג ה ‪ ,‬כ ך כ ל ימים טובים ש נ א מ ר ל ק ד ו ש ה׳‬ ‫שבת‬
‫ש נ פ ש ו ק ש ו ר ה מ א ד ב נ פ ש אביו‪ ,‬והיינו מ פ נ י ש ה ד ע ת‬ ‫מ כ ו ב ד ‪ ,‬ו כ ל י מ י ם ט ו ב י ם נ א מ ר ב ה ן מ ק ר א קדש‪ .‬י כ ב ד‬
‫ב ת י נ ו ק עיי ט ע ם ל ח ם ש ר ש ו מ ש ר ש‬ ‫שנתחדש‬ ‫ההוא‬ ‫ב א ר נ ו ה כ י ב ו ד י ה ע י נ ו ג ב ה ל כ ו ת שבת‪.‬‬
‫ה ל ח ם שהוא מ ע ו ל ם ה ת ה ו שהוא בחיי ש ל מ ע ל ה מ ה ד ע ת‬ ‫א ב ל ה ע נ ג י ה ש מ ח ה ביויט ב מ א כ ל ו מ ש ת ה‬ ‫‪(172‬‬
‫כ נ י ל ל מ ע ל ה מ ה ח כ מ ה כ ר ‪ ,‬ו ל כ ן נ מ ש ך בבחי׳‬ ‫המושג‬ ‫היא מן ה ת י ר ה ‪ ,‬כ מ י שית׳ בסי׳ ת ק כ י ט ‪.‬‬
‫ש ל מ ט ה מ ה ד ע ת ה מ ו ש ג כוי ו ע י כ ה ה ת ק ש ח ו ת ח ז ק מאד‪.‬‬ ‫נראה לרניני יהידה דחיינ אדם לאכיל פ ח‬ ‫‪(173‬‬
‫בעניו א כ י ל ת מ צ ו ה ד מ צ ה שנק׳ ב ז ה ר מ י כ ל א‬ ‫וכמ״כ‬ ‫נ י ו י ט משום ש מ ח ה ‪ ,‬מ ש ו ם ח ל ק ה י חציי ל א נ י ל ה י ע י ק ר‬
‫ד מ ה י מ נ ו ת א ש ה א מ ו נ ה הוא ה ה כ ר ה ו ה ד ע ת ו ה ה ת ק ש ר ו ת‬ ‫א כ י ל ה הוא ל ח ם ‪.‬‬
‫בהקב״ה‪ ,‬ו כ ל י ש ר א ל מ א מ י נ י ם ש ה ו א ל ב ד ו הוא כ מ ו שהי׳‬ ‫דחייב ל א כ י ל פ ת ביו״ט מ ש ו ם ש מ ח ה כ ר )ל׳‬ ‫‪(174‬‬
‫ק ו ד ם ש נ ב ר א ה ע ו ל ם מ מ ש כ ד כ ת י ב אני הוי׳ ל א שניתי כו׳‬ ‫הרא־ש(‪ .‬י ה א ד א מ ר י נ ן איו ש מ ח ה א ל א ב ב ש ר ‪ ,‬כ ל י מ ר‬
‫‪ . .‬ו ה מ ש כ ה זו הוא מבחי׳ ד ע ת עליון‪ ,‬כ י א״ס ב י ה הוא‬ ‫ד ב ב ש ר הוי ש מ ח ה ‪ ,‬א ב ל ידאי ד פ ת בעי בהדי׳ כ ד מ ס י ק‬
‫ל מ ע ל ה מ ה ח כ מ ה כו• ו ל כ ן נ מ ש ך ו מ ת ל ב ש בבחי׳ א מ ו נ ה ‪.‬‬ ‫ד ע י ק ר א כ י ל ה היא ל ח ם ‪ ,‬י ב ה כ י ל א קשיא ד ב ר ״ פ ד ל ע י ל‬
‫ו ל כ ך ה מ צ ה היא מ י כ ל א ד מ ה י מ נ ו ת א ש ה ר י ה ל ח ם ש ר ש ו‬ ‫)דף ל י ה ס י ף ע״ב(‪ ,‬יכו ב פ ר ק ה ר י א ה )דף פ״ז ע״א( ן סי•‬
‫מ נ ח י ׳ זו כנ״ל מ ע נ י ו י ד י ע ת ה ת י נ ו ק ל ה י ו ת ק ו ר א א ב א ע״י‬ ‫טיי[ ל ח ד שינייא איו ה פ ת מ ש מ ח ‪ ,‬א ל א כ ד א מ ר ן ד ע י ק ר‬
‫שנמשך‬ ‫נ ה ש כ ל ת עניו ע ו ה י ז‬ ‫אלא שזהו‬ ‫כר‪,‬‬ ‫הלחם‬ ‫שמחה בבשר א ב ל עם הפת‪.‬‬
‫הגשמיות‪ ,‬אמנם כלחם‬ ‫הנמשך מארץ‬ ‫גשמי‬ ‫מהלחם‬
‫נ פ ק י ישראל(‬ ‫בפסח‬ ‫ב‪:‬‬ ‫קפג‪.‬‬ ‫נזח״נ‬ ‫‪ s 1 7‬ד ל‬ ‫נ פ ס ח נמשך ו מ ת ל נ ש הכח מנחי׳ ארץ עליונה‬ ‫דמצה‬
‫ש מ מ נ ה יצא ל ח ם ה מ מ ש י ך נ ח י ׳ זו נ א ל ק ו ת מ מ ש ש י ד ע‬ ‫דזנו‬ ‫השביעית[‬ ‫השתא ]בחג‬ ‫חמץ‬ ‫דאתקרי‬ ‫מנהמא‬
‫ל ק ר ו ת א ת א נ י ו ש נ ש מ י ם נ ו ׳ נ ה ת ק ש ר ו ת ח ז ק ה ע ד מיצוי‬ ‫י ש ר א ל ל נ ה מ א ע י ל א ה יתיר — ל א יאית היה ל א ת ב ט ל א‬
‫ה נ פ ש כ ר א ף שאינו מ ש י ג נ ש כ ל ו ה ש ג ה מ מ ש ‪ .‬וזהו נ ח י ׳‬ ‫חמץ ו ל א א ת ח ז י א כ ל ל יאמאי ק ר ב נ א ד א ]שהי ה ל ח ם [‬
‫ניטול‪ ,‬ומוה נ מ ש ד גיכ נחי׳ נ ט ל רצונך ונחי׳ ש פ ל ו ת‬ ‫ח מ ץ הוה ‪ . .‬א ל א ] מ ש ל ל מ ה ה ד ב ר ד ו מ ה [ ל מ ל כ א ד ה ו ה‬
‫ונפשי כ ע פ ר ל כ ל ת ה י שזהו נ ח נ ח י א ר ץ ש מ מ נ ה יצא‬ ‫ליי ב ר יחידאי י ח ל ש ‪ ,‬יומא ח ד ה ו ה ת א י ב ל מ י כ ל ‪ ,‬א מ ר י‬
‫ל ח ם ‪ . .‬הנ‪-‬ל‪.‬‬ ‫ייכיל ברי• ד מ ל כ א א ס י י ת א ) ס י א מ י כ ל א ד א ס ו ו ת א ( דא‬
‫י ע ד דייכול ליי ל א י ש ת כ ח מ י כ ל א ו מ ז ו נ א א ח ר א בביתא‪,‬‬

‫ה נ ה ב ב ר ב ר ל״ט נ ׳ ה״מ נ פ ס ח מ נ י ח פ ר ו ס ה‬ ‫‪(177‬‬ ‫ע ב ד ו הכי‪ .‬כיון ד א כ ל ה ה ו א א ס ו י ת א א מ ר מ כ א ן י ל ה ל א ה‬

‫ב ת ו ך שלימד‪ .‬ו ב ו צ ע ‪ ,‬ויש ש ל ש ה פ י ר ו ש י ם ‪ ,‬א׳ הרא״ש‬ ‫־יכול כ ל מ ה דאיהו ת א י ב ו ל א יכיל ל נ ז ק א לי׳‪ .‬כ ך כד‬

‫פ ס ח י ם קי״ו א׳ ד ע ל ה ש ל י מ ה ה מ ו צ י א ד ב ע י ל ח ם מ ש נ ה‬ ‫ורזא‬ ‫עקרא‬ ‫ידעי‬ ‫הוו‬ ‫לא‬ ‫ממצרים‬ ‫ישראל‬ ‫נפקו‬

‫ע ם השלישית ו ע ל ה פ ר ו ס ה א כ י ל ת מ צ ה כ ד ר כ ו ש ל עני‪,‬‬ ‫א מ ר קב״ה יטעמון י ש ר א ל א ס ו ו ת א ועד‬ ‫דמהימנותא‪,‬‬

‫ו ל פ י ו צ ר י ד ש ל ש ה מ צ ו ת ‪ .‬ושיטה הב׳ ב ה ג מ י י י ב ש ם ס מ י ג‬ ‫דייכלון א ם ו ו ת א דא ל א א ת ח ז י ל ה ו ן מ י כ ל א א ח ר א ‪ ,‬כיון‬

‫דהמוצי׳ ע ל ה פ ר י ס ה כ ע נ י ‪ ,‬ואין ל ע ש ו ת מ צ ו ת ח ב י ל ו ת‬ ‫ברזא‬ ‫ולמנדע‬ ‫למיעל‬ ‫אסוותא‬ ‫דאיהי‬ ‫מצה‬ ‫דאכלו‬

‫ח ב י ל י ת יאין ראיי ל ב ר ך ב׳ ב ר כ י ת ע ל ה פ ר י ס ה ‪ ,‬מ ב ר ר‬ ‫ד מ ה י מ נ ו ת א ‪ ,‬א מ ר ק נ י ה מ כ א ן ו ל ה ל א ה א ת ח ז י לון ח מ ץ‬

‫א כ י ל ת מ צ ה ע ל ה ש ל י מ ה ‪ . .‬ש ט ה הגי י ר א ה ד ה ו א שיטת‬ ‫וייכליו לי׳ ד ה א ל א י כ י ל ל נ ז ק א לון‪.‬‬

‫הרייף ז י ל נ ע ״ פ ד ע ל ה פ ר ו ס ה מ ב ר ך ב׳ ב ר ב ו ת ה מ ו צ י א‬ ‫ב ו ח י ב מא‪ ,‬א‪ :‬פ ק ו ד א ד א ל א כ ו ל מ צ ה נ פ ס ח‬ ‫ודל‬

‫ו א כ י ל ת מ צ ה ‪ ,‬ו כ י כ ה ר י ן ש ם ועי תום׳ פ ס ח י ם שם ד י ה‬ ‫נ ג י ן דאיהי ד ו כ ר נ א ל ד ר י ד ר י ן ע ל ר ז א ד מ ה י מ נ ו ת א ‪ ,‬והא‬
‫מ ה ‪ ,‬ילפ״ו מ י ש ה ר י י ף נ פ ס ח נ צ ע ע ל ח ד א י פ ר ו ס ה ה י פ ‪,‬‬ ‫איקמיה דישראל נפקי נ ה ה י א זמנא מרזא דטעיין אחרו‬
‫מ נ י ח פ ר י ס ה ע ל ה ש ל י מ ה כ ד א מ ר נ נ ר כ י ת ה״מ נ פ ס ח‬ ‫ועאלי נ ר ז א דמהימניתא‪.‬‬
‫ש מ נ י ח פ ר ו ס ה ת ו ך ה ש ל י מ ה היינו מ י נ ח ת ע ל ה ש ל י מ ה ‪,‬‬ ‫דמהימנותא‬ ‫מיכלא‬ ‫נזהר‬ ‫המצה‬ ‫נק׳‬ ‫‪(176‬‬
‫היינו ת ו י ד ‪ ,‬ע־ ביי‪ ,‬כדי שיהי׳ נ ר א ה ד נ ו צ ע ע ל ה ש ל י מ ה ‪,‬‬ ‫ש ה א מ ו נ ה הוא ג ‪ -‬כ נ ח י ׳ נ י ט ו ל ש מ נ ט ל ש כ ל ו ואינו מ נ ק ש‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עמ לקוטי ט ע מ י ם ומגזזגים‬ ‫ע‬

‫שכתב‪.‬‬ ‫ממה‬ ‫כאן‬ ‫שחזר‬ ‫ונראה‬ ‫במותו‪,‬‬ ‫מ ״ מ ב׳ ב ר ב ו ת ק א י ע ל ה פ ר ו ס ה ל ה ר י ״ ף זיל‪ ,‬ו ל ר י ״ ף‬ ‫אבל‬

‫בר רב חנין לאבי־ א י מ א מ ר ו ר חד‬ ‫רבה‬ ‫איי‬ ‫‪2‬או!‬ ‫פריסה‪,‬‬ ‫יא׳‬ ‫שלימה‬ ‫חדא‬ ‫מצות‬ ‫שתי‬ ‫כ״א‬ ‫א׳יצ‬ ‫והגמ״י׳‬

‫כתיב‪,‬‬ ‫מרורים‬ ‫ודי(‪,‬‬ ‫י י ק ו ת ביי‪,‬‬ ‫מהנר‬ ‫הוא‬ ‫‪:":‬א‬ ‫׳ייו‬ ‫ופרוסה‬ ‫משנה‬ ‫לחם‬ ‫שלימות‬ ‫ב׳‬ ‫מצות‬ ‫שלש‬ ‫ילדידן‬

‫ד מ צ ה מ ה מ צ ה מיניו ה ר ב ה אח מ ר ו ר‬ ‫־‪.‬־•‪ ,‬ד י מ י א‬ ‫•א־מא‬ ‫מ ס פ י ק א אי המוציא עלי׳ או א כ י ל ת מ צ ה ויעשה‬ ‫באמצע‬

‫ריבה‪,‬‬ ‫ל‪-:-‬׳‬ ‫ב ש ע ת המוציא יאחז שלשתן בידו ואחינ‬ ‫באיר‪ .‬א׳‪,‬‬ ‫כמ־ש‬

‫־־‪,‬״׳־ ע ל מ צ ו ת י ם י י י ״ ש י א כ ל ו ה ו ‪ ,‬א י ו י ״ ך ד ב ר‬ ‫‪1‬‬

‫וא‪ :‬׳‬ ‫על‬ ‫מצה‬ ‫אכילת‬ ‫ויברך‬ ‫מידו‬ ‫תחתונה‬ ‫השלישית‬ ‫׳שמט‬

‫בלבד‬ ‫מצות ומרירים‬ ‫מעכבו אלא‬ ‫קיפ ‪1‬‬ ‫מ ג ו פ י ‪:‬שלי‬ ‫״יץ‬ ‫מספק‪.‬‬ ‫ועליונה‬ ‫פריסה‬ ‫שתיהן‬

‫בכלל‬ ‫הכל‬ ‫ופרט‬ ‫כלל‬ ‫אמר‬ ‫ישמעאל‬ ‫•שמעאי* דלי‬ ‫־כ׳־׳‬ ‫שהמברד אחר‬ ‫מכאן אתה למד‬ ‫‪:::‬‬ ‫‪ t‬ז י ל •י־ יי‪:‬‬ ‫‪>17.‬‬
‫מצות‬ ‫על‬ ‫ת"י‬ ‫איתי‬ ‫מעבביי‬ ‫רדב־־ים‬ ‫כל‬ ‫־‪.‬ה־‬ ‫‪-‬ביד‬ ‫ב־עול‬ ‫על‬ ‫מביר‬ ‫היא‬ ‫‪-‬בך‬ ‫העש־׳ ‪. .‬‬ ‫על‬ ‫רביד‬ ‫כי״שה‬
‫אלא‬ ‫מעכבי‬ ‫מגיסו‬ ‫חיץ‬ ‫דבר‬ ‫ל־‬ ‫׳אכליהי איי‬ ‫׳מרירים‬ ‫שמשעה‬ ‫לאחיים‪,‬‬ ‫שבדק‬ ‫בין‬ ‫לעצמו‬ ‫שבדק‬ ‫כיי‬ ‫חדי;‬
‫בלבד‪.‬‬ ‫ימייי־ב‬ ‫מציה‬ ‫שיבדוק‬ ‫קודם‬ ‫הביעוי‬ ‫מצות‬ ‫נעשית‬ ‫יבטל‬ ‫בלבי‬ ‫׳•לגמי־‬
‫אלו‬ ‫דברים‬ ‫א מ ר ג׳‬ ‫שלא‬ ‫כל‬ ‫אומר‬ ‫ה*־‬ ‫־׳ג‬ ‫‪M‬׳‪I‬‬ ‫!‪ ,‬וז״ל‪ :‬י ב י ן כ ך ו כ ר ק ש י א ל• ע ל‬ ‫ו ה ש י ג ע ל י י •‪•:‬־או‬ ‫•ביי‪.‬‬
‫ומרורים‪.‬‬ ‫מצה‬ ‫פסח‬ ‫ל א ־צא י״ח‪,‬‬ ‫כפפה‬ ‫‪ m‬י ד י‪;:‬־׳‪:‬‬ ‫מ צ ה י ע ל א כ י ל ת מ ר ו ר כוי‪ .‬וע׳־ז כ ו ת ב י‬ ‫אכילת‬
‫ולעסו‬ ‫מרור‬ ‫מ צ ה וכז־ת‬ ‫כזית‬ ‫אדם‬ ‫כרך‬ ‫אם‬ ‫‪::!HS‬‬ ‫לאחת‬ ‫אחת‬ ‫יאשון‬ ‫ראשו׳‬ ‫על‬ ‫משיב‬ ‫הנני‬ ‫אימד‬ ‫יאנ־‬
‫שהיא מד״ס‬ ‫שהמרור‬ ‫בזמן הזה ל א •צא י״ח‪,‬‬ ‫יאכלו‬ ‫•הד‬ ‫כללו‬ ‫לפי‬ ‫כאז‬ ‫שכתב‬ ‫מה‬ ‫ומעתה‬ ‫‪. .‬‬ ‫חשבון‬ ‫למצוא‬
‫את ט ע ם ה מ צ ה שהיא מן התורה‪ .‬אבל בזמו שבית‬ ‫מבטל‬ ‫נ א ח ד א ם הי׳‬ ‫המציה לו ולאחרים‬ ‫עשה‬ ‫לו יזיל‬ ‫המקובל‬
‫קי־ם ש ה מ ר ו ר הוא ג״ב מ ן ה ת ו ר ה ‪ ,‬י צ א ידי ח ו ב ת‬ ‫המקדש‬ ‫ומזה‬ ‫עב״ל‪. . .‬‬ ‫העשי׳‬ ‫על‬ ‫מברך‬ ‫חיבה‬ ‫שאינה‬ ‫מציה‬
‫מ ב ט ל ו ת זו‬ ‫ש מ צ ו ת ש ל ת ו ר ה אינו‬ ‫יי ח ‪ ! :‬י י י ‪ ,‬ל פ י‬ ‫מצה‬ ‫לאכול‬ ‫המובחר‬ ‫מן‬ ‫מצוה‬ ‫שעיקר‬ ‫ימיוי‬ ‫מצה‬ ‫יתבאר‬
‫ששקולין הן כ א ח ת שבולו קיים מצותיו ש ל הקב״ה‬ ‫א ת יו‬ ‫ומרורים‬ ‫מצות‬ ‫על‬ ‫כדכת־ב‬ ‫ימרור־ם‪,‬‬ ‫מצית‬ ‫על‬ ‫הפסח‬
‫הז‪ • .‬ל א ע י ד א ל א ש ל פ י ד ע ת ה ל ל ה ז ק ן א י ן א ד ם י ו צ א י״ח‬ ‫איש לפי‬ ‫בדכתיב‬ ‫ובחבורה‬ ‫השובע‬ ‫על‬ ‫ינאכל‬ ‫יאכלוהי‪.‬‬
‫הת‪-‬רה אא״כ בירך כזית פ ס ח וכזית מ ר ו ר וכזית מ צ ה‬ ‫מי‬ ‫תכוסו ע י השה‪ ,‬וכ״כ י ״ מ ז״ל פ״ח דה׳ קרבז פסח‪.‬‬ ‫אבלו‬
‫ומרורים‬ ‫מצות‬ ‫על‬ ‫שנאמר‬ ‫מה‬ ‫לקיים‬ ‫ב־חד‪,‬‬ ‫ואבלי‬ ‫מ ב י ך ב ע ל ואע׳׳פ‬ ‫כתבת• מלשיני שלהוציא אחי־ם‬ ‫יבבי‬
‫־אכליהו‪.‬‬ ‫הוא מיציא עצמי ל כ ד ה ם התקינו כן לגלויי ט ע מ א‬ ‫שגם‬

‫מדברי‬ ‫אלא‬ ‫ש ם ר ו י אינו‬ ‫הזה‬ ‫בזמן‬ ‫יאה‬ ‫•זי‪(.‬‬ ‫יבעיר‬ ‫הברכה‬ ‫שתהי־‬ ‫עד‬ ‫ברבים‬ ‫שמצותה‬ ‫מ־לתא‬ ‫יפרסימ׳‬

‫ימצה הוא מן התירה‪ ,‬ואם כרכז ביחד ואכלן אינו‬ ‫סיפרים‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫להוציא‬ ‫עיקרה‬ ‫במברך‬

‫־״ח או׳ ל פ י ד ע ת ה ל ל ‪ ,‬יא״כ חייב ה ו א ל א כ ו ל כ ז י ת‬ ‫ייצא‬ ‫הפוסקים שלא‬ ‫מ צ ה כ׳‬ ‫ו ה נ ה לפ׳־ז צ ״ ל ד ג ב י‬ ‫!•יד!(‬
‫מצה מו התורה‪,‬‬ ‫ב ל ב ד ה ב ל א מ ר ו ר כדי ל צ א ת י״ח‬ ‫מצה‬ ‫מ ל ח ב פ ת ב פ ס ח כ מ ״ ש ב ט ו ש ״ ע סי׳ •תנ״ה‪ .‬ו ל כ א ו ר ה‬ ‫ייתן‬
‫אינו ייצא י״ח מ ר ו ר לפי ד ע ת ה ל ל אא״כ נ ו ט ל ע ו ד‬ ‫מ״מ‬ ‫מובן ל פ מ ש נ ״ ת ל מ ע ל ה ש ו ר ש עניו ה מ ל ח מ ד ו ע יהי׳‬ ‫אינו‬
‫שהרי‬ ‫ביחד‪,‬‬ ‫ואוכלו‬ ‫מרור‬ ‫כזית‬ ‫עם‬ ‫•מצה •יבורכו‬ ‫כזית‬ ‫דע״ט‬ ‫דשבת‬ ‫בגמרא פ״ח‬ ‫וכמ״ש‬ ‫מלח‬ ‫י א יהי׳‬ ‫שבמצה‬
‫אז‬ ‫שהי׳‬ ‫למקדש‬ ‫זכר‬ ‫חכמים‬ ‫תקנוהו‬ ‫הזה‬ ‫בזמן‬ ‫מריר‬ ‫מ צ ה כ מ ש מ ע ו ד ל א מליח כר‪ .‬ובטו״ב ס ״ תנ״ה כ ת ב‬ ‫ע״א‬
‫מו ה ת ו ל ה ‪• ,‬בזמן ש ב י ת ה מ ק ד ש קיים אינו יוצא ידי‬ ‫חייבי‬ ‫מספיק‬ ‫זה‬ ‫ואיו‬ ‫כוי‪,‬‬ ‫הדין‬ ‫שורש‬ ‫הוא‬ ‫המלח‬ ‫בי‬ ‫לפי‬
‫עם‬ ‫כורכו‬ ‫אא״כ‬ ‫הלל‬ ‫דעת‬ ‫לפי‬ ‫התורה‬ ‫מן‬ ‫מרור‬ ‫חובת‬ ‫הוא מיתוק הדינים כניל• א ד העניו מבואר בת״ז‬ ‫דאדרבה‬
‫מצה‪,‬‬ ‫עם‬ ‫צריך לכורכו‬ ‫עכשיו‬ ‫לפיכך גם‬ ‫המצה‪,‬‬ ‫ס ״ ט ד ק ״ ח ע ״ א ל ח ם ע ו נ י ב ל א מ ל ח א כו־ בגין ד א י ה ו‬ ‫תקיז‬
‫פ ר י ס ה בי׳ ע ד ד ת ה א ש ל י מ ה ל א צ ר י ך ל ק ר ב א ע ל ה‬ ‫מצה‬
‫הלל‬ ‫על‬ ‫חבריו‬ ‫עליו‬ ‫שחולקין‬ ‫ולפי‬ ‫יח‪>:‬‬ ‫וסעיף‬
‫תחלת‬ ‫שהוא‬ ‫מצה‬ ‫אכילת‬ ‫חיוב‬ ‫בעניו‬ ‫וע״ב‬ ‫‪. ,‬‬ ‫מלוז‬
‫שבית‬ ‫התורה כזמן‬ ‫לכירכם כלל‪ ,‬לא מו‬ ‫שא״צ‬ ‫ואומרים‬
‫צ י י ל ח ם עוני ד ו ק א ש ה ו א בחיי א מ ו נ ה ואתכפיא‬ ‫העבודה‬
‫אם‬ ‫דבריהם‬ ‫ולפי‬ ‫הוה‪,‬‬ ‫בזמו‬ ‫מדים‬ ‫ולא‬ ‫קיים‬ ‫המקדש‬
‫שהמלח‬ ‫מלח‪,‬‬ ‫בה‬ ‫ו ד ע ת ‪ .‬וע־־כ א י ו ל י ת ו‬ ‫טעם‬ ‫שים‬ ‫בלי‬
‫כלבדה ואח״כ אוכל כזית מרור‬ ‫מצה‬ ‫בתחלה כזית‬ ‫אובל‬
‫גיליי‬ ‫שהיא‬ ‫ודעת‬ ‫טעם‬ ‫בחיי‬ ‫להיות‬ ‫טעם‬ ‫ביתו‬ ‫הוא‬
‫לפי‬ ‫מרור‬ ‫חובת‬ ‫ידי‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫מצה‬ ‫כו־ת‬ ‫עם‬ ‫בכריכה‬
‫לחם‬ ‫בביד׳‬ ‫צ״ל‬ ‫העבודה‬ ‫וראשית‬ ‫ה ת ו ר ה כוי‪,‬‬ ‫פנימיות‬
‫מ צ ה ש ב כ ר י כ ה ה י א י ש ו ת ואיו ב ה ש ו ם מ צ ו ה לפי‬ ‫שכזית‬
‫דוקא‪.‬‬ ‫עיני‬
‫שבכריכה‬ ‫המרור‬ ‫טעם‬ ‫את‬ ‫מבטל‬ ‫הוא‬ ‫והיי‬ ‫דבריהם‪,‬‬
‫יחד‪ ,‬אבל לפי ד ע ת ה ל ל ש ה מ צ ה שבכריכה היא‬ ‫כשליעסן‬ ‫לדעתו‬ ‫מצוה‬ ‫חרוסת‬ ‫אומר‬ ‫צדיק‬ ‫בן‬ ‫יר״א‬ ‫ו»!ן‬
‫שהוא ג״כ‬ ‫המרור‬ ‫טעם‬ ‫את‬ ‫מבטלת‬ ‫אינה‬ ‫מדים‬ ‫חיבר‬ ‫אדם לברך אקב״ו על אכילת חרוסת‪ ,‬ואינה הלבה‪.‬‬ ‫שחייב‬

‫א ת זה‪ .‬וכיון‬ ‫מבטלין זה‬ ‫כ ז ה ואינו‬ ‫מ ד ״ ס והן זה‬ ‫חיבה‬ ‫הו וזב י ם ‪ :‬ה ח ר ו ס ת מ צ ו ה מ ד ״ ס ז כ ר ל ט י ט‬ ‫זיל‬ ‫‪cim‬‬

‫הלבה לא כהלל ולא כחבריו לפיכך‪ ,‬לצאת‬ ‫נפסקה‬ ‫שלא‬ ‫כ ת ב הלח״נז‪ :‬כ א ז פ ס ק ב ר ׳ א ל י ע ז ר ב ״ ר צ ד ו ק‬ ‫וע״ז‬ ‫יכו־‪.‬‬

‫שניהם צריך אדם שיאכל כזית מ צ ה בלבד בלא מרור‬ ‫יד•‬ ‫כתב‬ ‫המשנה‬ ‫ובפירוש‬ ‫המגיד‪,‬‬ ‫הרב‬ ‫וכדכתב‬ ‫)פסחים(‬

‫מן‬ ‫י״ח‬ ‫ייצא‬ ‫הוא‬ ‫זה‬ ‫שבבזית‬ ‫מצה‪,‬‬ ‫אכילת‬ ‫על‬ ‫ויברר‬ ‫ואמר ש ם דלדברי ר״א ב י צדוק צ י י ד לומר א ש ר‬ ‫בהפך‬

‫א ף לפ• ד ע ת הלל‪ ,‬יאח״כ צריך שיאכל כזית מרור‬ ‫התירה‬ ‫הלכה‬ ‫ואין‬ ‫חרוסת‬ ‫אכילת‬ ‫על‬ ‫וציינו‬ ‫במצותיו‬ ‫קדשנו‬
 ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫בה‬ ‫ה ק ד ו ש ה ! ואת כ ל א ש ר‬ ‫!גלילת ידו‬ ‫״או! גי ה‬ ‫שבכזית זה הוא‬ ‫בלבד ב ל א מ צ ה ויברך ע ל אכילת מרור‪,‬‬

‫אודה‬ ‫הספר‬ ‫לאמר ע ב‬ ‫בקצרה‬ ‫יבאת׳‬ ‫•יריתי‬ ‫ראית‪-‬‬ ‫מצה‬ ‫דבר־ חבריו‪ ,‬ואח״כ ׳בריר כזית‬ ‫יוצא ׳ ״ ח מ ר ו רל פ י‬

‫ב א מ ת כ• ג ם שאינו א י ס י י‬ ‫בישול ל צ ה •‪:‬־נתפרדה‪.‬‬ ‫א־סוי‬ ‫יברך‬ ‫כ ה ל ל ‪.‬ו ל א‬ ‫למקדש‬ ‫ביחדזבד‬ ‫ייאכלו‬ ‫מרור‬ ‫וכזית‬

‫לי‬ ‫ואיני‬ ‫תע״ב‪.‬‬ ‫המחמיר‬ ‫לד‪-‬נא מ ״ מ‬ ‫•בריי‬ ‫גליי‬ ‫שמא‬ ‫ה מ י ו י‬ ‫ברכת‬ ‫המצהו ל א‬ ‫ברכת‬ ‫ע ל כריכה זו ל א‬

‫טעמא‬ ‫חומיאב ל אכ ע בא ל א‬ ‫ל א מ ר כ• ה י א‬ ‫המתמ‪-‬ה־י‬ ‫מציה‪.‬‬ ‫ב כ ר י כ ה זוש ו ם‬ ‫ואין‬ ‫כחבריו‬ ‫הלכה‬

‫דאורייתא לפ׳׳ד‬ ‫איסיר‬ ‫מ ח ש ש‬ ‫ליזהר‬ ‫במלתא‬ ‫י ב א איבא‬ ‫ימריר‬ ‫כורך מ צ ה‬ ‫ואחר כ ך‬ ‫הרחב״ם‪:‬‬ ‫זיל‬ ‫אא!(‬
‫שם‬ ‫הפל״ח‬ ‫תסיא ובזפ ס ק‬ ‫היבאי בי״ ס ״‬ ‫יי־״ל‬ ‫במ״ק‬ ‫מצה‬ ‫ב ח ר ו ס ת ו מ ב ר ך ‪ . .‬ואוכלן‪.‬ו א ם א כ ל‬ ‫ומטבל‬ ‫כאחת‬
‫יס״בי> ב ק מ ח ש נ ק ל ה ד ח ״ ש י נ ו ש מ א ל א ב ש י י • ש פ י י ‪ .‬י ה נ ה‬ ‫עצמו‬ ‫בפני‬ ‫מברך ע ל זה‬ ‫עצמו‬ ‫בפני‬ ‫ומרור‬ ‫עצמה‬ ‫בפני‬
‫אחר‬ ‫עליהם מ ע ט ק מ ח‬ ‫מ צ י תש י ש‬ ‫בהרבה‬ ‫ריאות‬ ‫עינינו‬ ‫דהיא‬ ‫כיון‬ ‫הלוזיוו‪:‬ק ש ה‬ ‫וע״זכ ת ב‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫בפני‬ ‫ו ע לז ה‬
‫עיסהק ש הילא נילושה יפה‬ ‫מחמת שהיתה‬ ‫אפייה •יהב א‬ ‫קייב‬ ‫שביהמ״ק‬ ‫בזמן‬ ‫ודחכמים‪ ,‬א י רכ ת ב‬ ‫ח ש ש לדהלל‬
‫הייני‬ ‫דבדיעבד ש ר י‬ ‫תנ״ט‬ ‫בט״ז)סיף( סי׳‬ ‫־פה‪ ,‬ימ״ש‬ ‫דליעבד‬ ‫לומר‬ ‫עושהזה‪ ,‬ה ״ ל ו‬ ‫ר צ ר ע ו ש ה ז הו א םר צ ה‬
‫ססי׳‬ ‫המ־א‬ ‫מסתפק‬ ‫במיק‬ ‫לשום‬ ‫לחיד״ה־ א ב ל‬ ‫המצית‬ ‫יהתימא ה ז ה ה ו א גדיל‬ ‫מ ס פ י ק א כ מ ו בזמןה ז ה ‪,‬‬ ‫לתרוייהו‬
‫הפסקת‬ ‫משום‬ ‫להחמיל‬ ‫דמס־ק‬ ‫בדיעבד‪ .‬י א ף‬ ‫תס״ג א פ ״‬ ‫י ו ת י ע ל ד ב ר י הייה ז ״ ל ש כ ת ב ו ב ג מ ר א ח ש ש ו ל ד ב ר י ה ל ל‬
‫שע״ג‬ ‫בקמח‬ ‫יהאוי •הבא ל א שייך ה ־ ט‬ ‫הקמח‬ ‫ה מ צ ה ב־ז‬ ‫דיעשה‬ ‫לומי‬ ‫דא״כ ה ״ ל ו‬ ‫ר ב י נ וו כ ר ‪,‬‬ ‫ולזהכ ת ב‬ ‫וכוי‪.‬‬
‫לפ״ד‬ ‫ב מ ״ אא ב ל‬ ‫והימב״ם ש ם‬ ‫ישי״‬ ‫לפ״ד‬ ‫היינ־‬ ‫המצה‪,‬‬ ‫זיל‬ ‫יבינו‬ ‫דבר־‬ ‫להקשית ע ל‬ ‫כדפר־שת‪.‬ע ו ד •ש‬ ‫שניהם‬
‫ה מ צ ה נ מ י איכא‬ ‫בקמח שע״ג‬ ‫כסמ״ק ׳ר״יי‬ ‫שפסק‬ ‫הפי״ח‬ ‫הלל‬ ‫דהלל ה א‬ ‫םפיקא‬ ‫מידי‬ ‫לצאת‬ ‫רוצה‬ ‫דהוא‬ ‫דכייו‬
‫קמח‬ ‫לחלקביו‬ ‫שהפר״חס י ל‬ ‫בדיעבד‪.‬י א ״‬ ‫ל מי ח שא פ י‬ ‫׳המריר‬ ‫יהמצה‬ ‫הפסח‬ ‫י‬
‫כ י ר‬ ‫בגמ׳ ) ד ף קט״ו( ד ה ״‬ ‫משמע‬
‫ס״ל‬ ‫הישד׳׳םד ל א‬ ‫יחולק ע ל‬ ‫העוגה‬ ‫שע״פ‬ ‫למעט‬ ‫הרבה‬ ‫אח״‬ ‫לכותבו‬ ‫ומרור ה ״ ל י‬ ‫ובירר מ צ ה‬ ‫י ח ד‪ . .‬ו א ״ כ ה ר‬
‫גב‬ ‫תע״בד ה א‬ ‫כהרשד״ם‬ ‫שהמחמיר‬ ‫פשיטא‬ ‫חיליק זר‪,‬‬ ‫ימריי‬ ‫וכורך פ ס ח מ צ ה‬ ‫והיל״ל ש ם‬ ‫החגיגה‪,‬‬ ‫אכילת‬
‫אבל‬ ‫בדיעבד‬ ‫נ ס ת פ קא ל א‬ ‫חילוק זהד ל א‬ ‫ה מ ״ א ל אס ״ ל‬ ‫באומרו‬ ‫הראב־דדיל‬ ‫שהשיגו‬ ‫שזהו מ ה‬ ‫ו כ ו י ‪ .‬ובייל‬ ‫וכורך‬
‫ל־ת׳‬ ‫שבמצה‬ ‫ב ק מ חמ ע ט‬ ‫אפילי‬ ‫דאםור‬ ‫מידה‬ ‫לכתחלה‬ ‫ו מ ״ מ ל א ד ״ ק ז ה ה ס ד ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר ה ו א ר צ ה ל צ א תי ד י ה ל ל‬
‫יעיד‬ ‫תניס‬ ‫ה מ ״ א םס״י‬ ‫ומ־ש‬ ‫ם מ ״ ר יר־״י‪.‬‬ ‫לפיד‬ ‫ב מ י ל‬ ‫אחר‬ ‫הפסח‬ ‫וכורךי ח ד ע ם‬ ‫לומר ז ה‬ ‫י ל א דייק‪,‬ש ה ״ ל ו‬
‫שבין‬ ‫והימב״ם‪ ,‬יאף‬ ‫יש״י‬ ‫לפ־ד‬ ‫נקלה כוי‪ ,‬ה י א‬ ‫דוזא‬ ‫נתבאר‬ ‫ו ה י ה ז ״ לכ ת בש ל א‬ ‫שזכרתי‪.‬‬ ‫וכמו‬ ‫הזבח‬ ‫אכילת‬
‫הן‬ ‫שהקולות‬ ‫כ־יו‬ ‫להקל‪.‬מ ״ מ‬ ‫להפר״ח יש‬ ‫יבין‬ ‫להמ״א‬ ‫זה‪.‬‬ ‫שטעמוה ו א‬ ‫ול״נ‬ ‫ט ע ם הראב״ד‪.‬‬
‫כמ״ש‬ ‫בדאורייתא‬ ‫מצטרפין‬ ‫אינן‬ ‫חלוקיב‬ ‫טעמים‬ ‫מב׳‬
‫‪7‬‬ ‫>‬ ‫הבשל‬ ‫אדפי ב א יאכליא ת‬
‫ו ה פ ר ־ ח מ״י׳‬ ‫דהמ״א‬ ‫בפסח‪,‬ו א ף‬ ‫יכ־ש‬ ‫רמ״ב‬ ‫הש״י ס ״‬
‫על‬ ‫דמשם ל א מוכחא ל א‬ ‫ג י ימצית ע ל מרורים •אכלוהו‪,‬‬
‫ייאית‬ ‫שעינינו‬ ‫שמערבים‪,‬בידיםמ ״ מ כ י ״‬ ‫בקמח מ מ ש‬
‫פ ס ח ומריר ביחד‪ ,‬א ב ל מ צ ה ל א שמעינן מינה‪• ,‬מקרא זה‬
‫אחר‬ ‫לעין‬ ‫נראה‬ ‫שמצי־ ב ה ם ק מ ח מ ע ט‬ ‫ריבה‬ ‫מצית‬
‫לראשון‪.‬‬ ‫וה־ר‬ ‫בפ״ש‬ ‫יגל׳ ל ן‬ ‫שלשתן‬ ‫שפיר ע ל‬ ‫משמע‬
‫זה‬ ‫הזבירי‬ ‫החוש‪ ,‬ו מ ה ש ל א‬ ‫להכחיש‬ ‫א ״ א‬ ‫האפי״‬
‫נ״ל‬ ‫הלשינימ‬ ‫שיני•‬ ‫וטעם‬ ‫ובתום׳ ש ם ‪.‬‬ ‫ע י " לעיל צ י י‬
‫בעיסה‬ ‫מצייכ ל לא ל א‬ ‫איני‬ ‫משים ש ז ה‬ ‫הייני‬ ‫הפיסקיכ‬
‫כמי‬ ‫במצה‬ ‫עושהפ ס חמ ״ מה ״ ב‬ ‫שאינו‬ ‫דבפי׳ר א ף מ ׳‬
‫שיהיז‬ ‫הראשונים היו‬ ‫ובדירות‬ ‫נילישה י פ ה‬ ‫ק ש ה ש ל א‬
‫את‬ ‫יאכלו‬ ‫כתיב‬ ‫להבי‬ ‫מבילתיו ‪. .‬‬ ‫בסיר‬ ‫לרבא‬ ‫בזה־ז‬
‫ש מ ק י י ב יה‬ ‫בלישה וגלגול ע ד ש ה ״ נילושי פ ה ע ד‬ ‫הלבה‬
‫מצית‪,‬‬ ‫׳אכלי‬ ‫הבשרו ג ם‬ ‫דיאכלי‬ ‫ימצית‪,‬י פ ״‬ ‫יגו׳‬ ‫הבשל‬
‫בישראל‬ ‫זו‬ ‫והייית‬ ‫נתפשטה‬ ‫ייתר‬ ‫או‬ ‫ש נ ר‬ ‫עשיים‬
‫אלא‬ ‫חיבה‬ ‫מריל אינו‬ ‫תריי״הי ‪. .‬א ב ל‬ ‫דיאכלי ש ב ע ל‬
‫ב ל י ש ה ואיו לשין י פ הי פ ה ילכו‬ ‫למהר מ א דמ א ד‬ ‫קדושים‬
‫כתיב‬ ‫מדרבנ־ ‪. ,‬לבז‬ ‫דבזה׳׳ז אינו א ל א‬ ‫וכדחזינן‬ ‫לפסח‪,‬‬
‫בחוש‬ ‫כנראה‬ ‫עיסהק ש ה‬ ‫במצות ש ל‬ ‫נמצא ק מ חמ ע ט‬
‫בפ״ע איו‬ ‫לפסח‪,‬א ב ל מריר‬ ‫פירוש‬ ‫יאכלוהי‬ ‫ע ל מרורים‬
‫המצה‬ ‫שע״פ‬ ‫בעין‬ ‫מ ש ה וק מ ח‬ ‫והנה‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫למדקדקים‬
‫ב ו ח י ב ה כ ל ל ‪ .‬א ו ל ם ב פ ״ ש ד ג ם מ צ ה ב פ ״ עא י ן מ צ ו ה כ ל ל‬
‫לתוך‬ ‫המצה‬ ‫כשמפררים א ת‬ ‫במרק‬ ‫שמתחמץ‬ ‫למעלה‬
‫כן‬ ‫בגללפסח‪ ,‬ע ל‬ ‫באים‬ ‫ימרוד‬ ‫דמצה‬ ‫שחייכם י ״ ל‬ ‫י ק‬
‫ב ש ב ת י ש ב ז הח ש ש איסור ד א ו ר י י ת א ב י איו‬ ‫בנהוג‬ ‫המרק‬
‫למדתי מדברי‬ ‫•אכלוהוו ו ה‬ ‫ומרורים‬ ‫מצות‬ ‫כתוב ש ם ע ל‬
‫ממנה‬ ‫שעושים‬ ‫טחונה‬ ‫במצה‬ ‫כאו תערובות כלל‪ ,‬א ב ל‬
‫בא‪.‬‬ ‫רמב׳ו פ׳‬
‫רברב׳‬ ‫באשלי‬ ‫ותלי׳‬ ‫תערובות‬ ‫לדוןבזה דין‬ ‫עגולים י ש‬

‫בלח‬ ‫תערובתיבש‬ ‫ב י ו ־ ד ס ״ק ״ ד ג ב י‬ ‫הפוסקים‬ ‫מחליקת‬ ‫כורכן‬ ‫שהיי‬ ‫עליו ע ל ה ל ל‬ ‫אמרו‬ ‫הנני׳‪:‬‬ ‫‪8‬א‪ (1‬ז ־ ל‬

‫ימגודל ט ד ד ת י ל א אוכל להאריךבזה‪ .‬ימ״מ‬ ‫ע״ש בפי״ח‪.‬‬ ‫יאכלוהו‪.‬‬ ‫ומרורים‬ ‫מצות‬ ‫שנאמר ע ל‬ ‫ואוכלן‬ ‫ב ב ת א ח ת‬

‫מה‬ ‫ה מ ק י ל י ם כיוןש י ש ל ה ם ע ל‬ ‫בהמין ע ם‬ ‫איו למחית‬ ‫מדלא כתיב‬ ‫עצמי‬ ‫!נושב״ם ש ם ‪ :‬יאכלוהו‪ :‬כ ל א ח ד בפני‬

‫לפמ״ש‬ ‫והימב״ם‪ .‬א ב ל‬ ‫יש״י‬ ‫והעיקד ע ״ ד‬ ‫שיסמוכו‬ ‫לעיל‬ ‫דכתיב‬ ‫דאפסח קאי‬ ‫ידענא‬ ‫ואנא‬ ‫) א ו ת ו —(‬ ‫יאכל־‬

‫שיש‬ ‫פשיטא‬ ‫בפסח‬ ‫החומרות‬ ‫כ ל‬ ‫להחמיי‬ ‫האריז״ל‬ ‫שם‪(:‬‬ ‫רנשבורג‬ ‫מהרב״ש‬ ‫)יבהגהות‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫א ת‬ ‫ואכלי‬

‫המיקל‬ ‫האחרון‬ ‫בי״ט‬ ‫ומ״מ‬ ‫שבפר״ח‪,‬‬ ‫כהישד״ם‬ ‫להחמ‪-‬י‬ ‫תיבות‬ ‫נמחקו‬ ‫יאכלוהו‪.‬‬ ‫ומרורים‬ ‫מציה‬ ‫לימד ע ל‬ ‫תלמיד‬

‫דאין‬ ‫פשיטא‬ ‫פירות‬ ‫יבמי‬ ‫רפסיד‪.‬‬ ‫שמחת ״ ט ל א‬ ‫משום‬ ‫כצ״ל‬ ‫מרורים[‬ ‫ע ל‬ ‫]מצות‬ ‫וניב‬ ‫ומרורים‬ ‫מצית‬ ‫ע ל‬

‫ודו״ק‪.‬‬ ‫והבן‬ ‫יאכלוהו‬ ‫בד״ה‬ ‫להרשב״ם‬

 ‫ה נ ד ה של פ ס ח ־ עם למוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫עב‬
‫ד מ צ ה דוקא שהיא דאורייתא אוכליז באחרונה לשם חובה‬ ‫להחמיר כ ל ל כ ל ה פ ס ח ‪.‬‬
‫י ב י לאכילת מ צ ה הנאכלת עם ה פ ס ח אבל מרור וחרוסת‬ ‫ע צ מ ם ואיו‬ ‫יש אנשי מ ע ש ה שמחמיריו על‬ ‫״‪(19‬‬
‫דרבנו איו חייב ל א כ ל ה ב א ח ר ו נ ה כ ל עיקר אה‬ ‫שהוא‬ ‫שום מ צ ה שרויה או מבושלת במים שחיששין‬ ‫אוכלים‬
‫פרשב״ם‪.‬‬ ‫לדעת‬ ‫ש מ א נשאר בה מ ע ט קמח שלא נילוש ויתחמץ עכשיו ע ״‬
‫י ש ״ ורשבים‬ ‫שם‪ :‬עיין בפי׳‬ ‫י‪.‬יד״‪0‬ד‪.‬‬ ‫י״ל‬ ‫‪( m‬‬ ‫או ה ב י ש י ל כ ד ל ק מ ן ס ״ ת ס ׳ ׳ ג ש כ ת ב ה מ ג ־ א ד ל א‬ ‫השר״‬
‫קל״ט‬ ‫דף‬ ‫ייש‬ ‫היא״ש‬ ‫ובפסקי‬ ‫קי״ט‬ ‫דח‬ ‫סוף‬ ‫בע״פ‬ ‫ב ז ה מ ה ש נ ק ל ה ב א ו ר ד ה מ צ ה מ פ ס ק ת ביו ה א ו ר‬ ‫מהנ׳‬
‫שם‬ ‫שמואל‬ ‫אמד‬ ‫יהודה‬ ‫יב‬ ‫בני״ש‬ ‫המה‬ ‫דמחילקים‬ ‫ה ק מ ח ‪ .‬ואמנם לעיל ס ״ תנ״ט ס״ק ״ ו מ ש מ ע דלא‬ ‫יבין‬
‫דפייש״י‬ ‫אפיקומן‪,‬‬ ‫מצה‬ ‫אחד‬ ‫מפטיי־ן‬ ‫איו‬ ‫בגמיא‬ ‫ליה שהרי שם כ ת ב ש ה ק מ ח נקלה באור ומכל‬ ‫ברירה‬
‫ורשב״ם ד מ צ ה שאנו אוכלין סוף ה ס ע ו ד ה היא זכר ל מ צ ה‬ ‫מקום ג ם ש ם כ ת ב לעניו אם הוסיף ק מ ח ישמור ה מ צ ו ת‬
‫ה נ א כ ל ת עם ה פ ס ח ב כ ר י כ ה ואנו אוכליז א ו ת ם ע׳׳ש ח ו ב ה‬ ‫ש ל א •תנם תוך ד ב ר לח‪ ,‬יעייז ש ם ש כ ת ב ב ש ם מ ה ר י ״ ו‬
‫‪ . .‬ואחר אותה מ צ ה של חובה דאוכלין באחרונה קאמר‬ ‫הפסקת‬ ‫מפני‬ ‫יפה‬ ‫נאפה‬ ‫העיסה‬ ‫שאיי‬ ‫דס״ל‬ ‫דמשמע‬
‫איו מ פ ט י ר י ו מ מ נ ה ל א כ ו ל ד ב ר א ח ר ש ל א ל ש ב ח ט ע מ ה ‪,‬‬ ‫ו ע י י ן ל ק מ ן סי׳ ת י ס ‪ ,‬ו ל פ י ז ה א ם ה י י נ ו ח י ש ש י ן‬ ‫הקמח‬
‫ע כ ״ ל י ש ״ ו ר ש ב ״ ם ‪ .‬ו כ ת ב ע ל י ו הרא־׳ש ז י ל ‪ ,‬ו ל פ י ז ה ה י ה‬ ‫ש מ א ה ק מ ח ל א נילוש יפה ה י ה ה ח ש ש ב מ צ ה עצמה‪ .‬אך‬
‫ד צ י י ד ל א כ ו ל ע מ ה מ ר ו ר ו ח ר ו ס ת כיון ש ה ו א זכר‬ ‫נראה‬ ‫יעקב‬ ‫וחק‬ ‫המג־א‬ ‫בשם‬ ‫י״א‬ ‫ס •ק‬ ‫לקמן‬ ‫מיש‬ ‫לפי‬
‫צייר לעשות‬ ‫ב כ י י כ ה וא׳׳כ‬ ‫הפסח‬ ‫הנאכלת עם‬ ‫למצה‬ ‫ד ב ז ר ע ו נ י ם ב ד י ע ב ד שרי‪ ,‬א ם ב ן פ ש י ט א ד ק מ ח ל ז ר ע ו נ י ם‬
‫כמו בזמן ה מ ק ד ש שהיו אוכלין ה כ ל ביחד ה ל ל וסיעתו‪,‬‬ ‫איצ‬ ‫טעמא‬ ‫מהאי‬ ‫המחמיר‬ ‫דאף‬ ‫נראה‬ ‫ד מ י ‪ .‬ועכ״פ‬
‫ו א ף ל י ב נ ו מ צ ו ה ל א ו כ ל ן ב י ח ד כ ל ו מ ר זה א ח ר זה ב ס מ ו ך ‪.‬‬ ‫ל ה ח מ י ר שלא ל ט ב ל מ צ ה א פ ו ״ במים או ב מ ש ק ה אם נותן‬
‫תמהני ל מ ה עושין כ י י כ ה ב ת ח ל ה יספיק בכריכה‬ ‫אמנם‬ ‫מ י ד ל ת ו ך פיו ד פ ש י ט א דאין בזה ש י ע ו ר ל ה ח מ י ץ כ ל ל וכן‬
‫א ח ר ו נ ה זכר ל מ ק ד ש ‪ .‬ה י ל כ ך נ״ל ד א ו ת ה מ צ ה אינה ל ש ו ם‬ ‫מדברי מגיא לקמן ס״ תס״ו עיש‪ ,‬ומכיש לטבל‬ ‫מבואי‬
‫על‬ ‫נאכל‬ ‫שהיה‬ ‫לפסח‬ ‫אותה זכר‬ ‫אלא אוכלין‬ ‫חובה‬ ‫ב ת ו ר יין ש ה ו א מ ־ פ י ר ו ת ‪ ,‬ע י י ן ל ק מ ן סי׳ תס׳״ב ל ע נ י ן יין‬
‫ב א ח י ו נ ה ולפי ש ה ו א זכר ל פ ס ח יש לו ליתו ל ה‬ ‫השובע‬ ‫ועיין ש ם ל ע נ י ן מ י ד ב ש ש מ ס ת פ ק ה מ ג י א אם‬ ‫צמוקים‬
‫מיוי‬ ‫עמה‬ ‫פ ס ח ש ל א ל א כ ו ל א ח ר י ה וא״צ ל א כ ו ל‬ ‫דיי‬ ‫דיני כ מ י פירית‪.‬‬
‫עכ״ל הרא״ש‪.‬‬ ‫יחריםת‪,‬‬
‫כאחת ‪. .‬‬ ‫ומרור‬ ‫מצה‬ ‫כירך‬ ‫ואחייב‬ ‫יזיל‪:‬‬ ‫‪(191‬‬

‫אוכלין‬ ‫וכתב‬ ‫הרא״ש‬ ‫כדעת‬ ‫התחיל‬ ‫רב־ני‬ ‫והנה‬ ‫י א ח ר כ ך נמשך בסעודה ואוכל ב ל מה שהוא‬ ‫יאיכלו‪,‬‬

‫מ מ צ ה ה ש מ ו ר ה זכר ל פ ס ח ו ל א יברך אחריו‪ ,‬ר ״ ל מן הדיו‬ ‫לשתות‬ ‫רוצה‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫ושותה‬ ‫לאכול‬ ‫רוצה‬

‫ה ו א ש א י ן ל ב ר ך א ח ר י ו כ י ו ן ש א י נ ה ל ש ם ח ו ב ה א ל א זכר‬ ‫א ו כ ל מ ב ש ר ה פ ס ח א פ י ל ו כזית ואינו ט ו ע ם‬ ‫ובאחרונה‬

‫ל פ ס ח ‪ ,‬ואחייב ד ע ת ר ש ״ ו ר ש ב י ם ב ש ם י״א‪ ,‬ו ה ״ כ מ ש ו ם‬ ‫מ צ ה ואינו טועם‬ ‫הזה אוכל כזית‬ ‫יבזמו‬ ‫כלל‪,‬‬ ‫אחריו‬

‫בתב נ״ל ד ע ו ש י ן ג״כ כ ר י כ ה ל א ו כ ל ו ב מ ר ו ר‬ ‫דהרא״ש‬ ‫אחריה כלים‪.‬‬

‫ורש״‬ ‫ליה‪,‬‬ ‫כדאית‬ ‫אחד‬ ‫לכל‬ ‫ולהלל‬ ‫לרבנו‬ ‫וחרוסת‬ ‫הסעודה‬ ‫כל‬ ‫גמר‬ ‫ולאחר‬ ‫שב כ ת ב ‪:‬‬ ‫ניטור‬ ‫‪(192‬‬
‫ל א כ ת ב ו ז ה ב ה ד י א ל כ ו כ ת ב ד ע ת ם בל׳ י״א‪,‬‬ ‫ורשב׳׳ם‬ ‫אוכלי! מ מ צ ה ה ש מ ו ר ה ת ח ת ה מ פ ה ב א ח ר ו נ ה זכר ל פ ס ח‬
‫ומסיק ד ע ת הרא״ש משום ש ד ח ה דבריהם‪ .‬אלא שק״ל על‬ ‫הנאכל על השובע ‪ . .‬יייא שצריך ל כ ר כ י במרור ולטבלו‬
‫״ א שיאכל כזית מ צ ה אחריו לבדו‬ ‫בדעת‬ ‫רבעו‬ ‫מ״ש‬ ‫ולאכול אחריו כזית מ צ ה לבדה‪ .‬וא״א הרא־ש‬ ‫בחרוסת‬
‫שזהי לא נזכר בדבר• רש״י ורשב״ם וגם בדברי הרא״ש‬ ‫‪ v t‬כ ת ב שא׳׳צ א ל א ביית א ח ד לבדו‪ .‬וע״ז כותב י‪,‬ב״וז‪:‬‬
‫מ ו כ ר ח ל ו מ ר שס״ל הכי‪ ,‬ו א ד ר ב ה לפי ה ס ב ר א‬ ‫שיהיה‬ ‫וי״א ש צ ר י ך ל ב ר כ ו ב מ ר ו ר ו כ ר ‪ ,‬בז נ ר א ה מ מ ״ ש‬ ‫ומ־ש‬
‫נ ל ע י ד לפי ד ע ת רש״י ורשב״ם ד כ ז י ת מ צ ה ב א ה ב מ ק ו ם‬ ‫)נעתק ל ה ל ן ב״דרישה״( ‪ . .‬ו מ ש י ה כתב רבינו‬ ‫הראיש‬
‫הנאכלת עם ה פ ס ח במרור וחרוסת להלל ולרבנן‬ ‫מצה‬ ‫די״א ש צ ר י ך ל ב ר כ ו ב מ ר י ר ו ל ט ב ל ו ב ח ר ו ס ת היינו זכר‬
‫ל כ ל חד כ ד א י ת ליה איני רשאי ל א כ ו ל אחריו שום דבר‬ ‫ל מ ק ד ש כ ה ל ל ו ל א כ ו ל א ח ר י ו כ ז י ת מ צ ה ל ב ד ה ה י י נ ו זכר‬
‫ש ל א היו א ו כ ל י ו א ח ר ה פ ס ח ל ה ל ל ש ו ם ד ב ר א ף‬ ‫כמי‬ ‫ל מ ק ד ש כרבנן דאע״ג דכבד אכלו ביחד מ י מ מאתר דאתי‬
‫ע ם ה פ ס ח ו ב מ צ ה ג׳׳כ מ ר ו ר ו ל ר ב נ ו א כ ל מ ר ו ר‬ ‫שאבלי‬ ‫דרבנן ומבטל למצות חובה דאורייתא צריך לחזור‬ ‫מרוד‬
‫מצות ומרורים‬ ‫על‬ ‫שמ״ש‬ ‫לומר‬ ‫שדוחק‬ ‫הפסח‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫מ צ ה ל ב ד ה ‪ ,‬א ב ל מ ר ו ר ל ב ד ו אין צריך דכיו!‬ ‫ילאכול‬
‫ומרור‬ ‫מצה‬ ‫עם‬ ‫פסח‬ ‫יאכל‬ ‫מתחלה‬ ‫שר״ל‬ ‫יאכלוהו‬ ‫לא‬ ‫שוב‬ ‫המצה‬ ‫עם‬ ‫אכלו‬ ‫וכבר‬ ‫מדרבנן‬ ‫אלא‬ ‫דאינו‬
‫ו ל ב ס ו ף י א כ ל פ ס ח ל ב ד ו או מ צ ה ל ב ד ו ב ל א מ ר ו ר ‪ ,‬ש ו ה ו‬ ‫ע ל י ה טפי‪ ,‬כ ך הבי! רבינו מ ד ב ר י ה ר א י ש לפי‬ ‫מחמדינו‬
‫לא נזכר‪ ,‬ואף ש נ א מ ר ב ע ר ב ת א כ ל ו מצות‪ ,‬ה א ק א מ ר שם‬ ‫ומנהגינו ליקח חלק הגדול לאפיקומן כאשר‬ ‫פרשב״ם‪,‬‬
‫ד ף ק־ב ע״א ד ק א ה ד ר ר ח מ נ א ק ב ע ו ח ו ב ה א ף‬ ‫בגמרא‬ ‫כ ש ע ו ר ב׳‬ ‫בסימן תע״ג ואוכלין ממנו‬ ‫למעלה‬ ‫נתבאר‬
‫בזמן הוה ד ל י כ א פ ס ח ב ה ד ה ע־ש‪ ,‬ואי מ ש ו ם ש א מ ר ו אין‬ ‫ז ת י ם א׳ ו כ ר ל פ ס ח כ א ש ר ב ת ב ה ר א י ש ואי ו כ ר ל מ צ ה‬
‫אחר מצה‪ ,‬לק״מ לפי פירושם דמצינו למימר‬ ‫מפטיר־ז‬ ‫ה פ ס ח כ א ש ר פרשב״ם ואיו בורכין אותו‬ ‫עם‬ ‫הנאכלת‬
‫במקום מ צ ה ש נ א כ ל עם ה פ ס ח קמיירי ואז ה י ה נ א כ ל ג״כ‬ ‫במרוד וחרוסת ודלא כ מ ה שהבין הרא״ש מפירושו וה״ט‬
 ‫עג‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫הב״‪ :‬כ ת ב א ״ א ז י ל‬ ‫‪0‬״ם ת פ ״ א [ ‪ ,‬ו ז י ל‬ ‫ןכנצ״ל‬ ‫»׳!(‬ ‫וצ־ע‪.‬‬ ‫יכמ״ש‬ ‫כדאית ליה‬ ‫לכל מר‬ ‫עמה!‬ ‫וחרוסת‬ ‫מרור‬
‫ל ש ת ו ת א ח ר ד׳‬ ‫שאסור‬ ‫עלם‬ ‫מדבר־ רב ייסר טוב‬ ‫יראה‬ ‫)לילה‬ ‫בראשו!‬ ‫ומרור‬ ‫ומצה‬ ‫פסח‬ ‫ת״ר‬ ‫»יו(‬
‫יבי׳ ע ד ס ו ף ה ס י מ ו ה כ ל ב פ ס ק י ה ר א ־ ש פ ר ק ע״פ‪,‬‬ ‫כוסות‬ ‫רש־•( ח ו ב ה מ כ א ן י א י ל ד ר ש ו ת ‪ ,‬ר׳ ש מ ע ו ן א ו מ ר‬ ‫הראשון‪,‬‬
‫לשתות‬ ‫שיבינו יחיאל היה מתיר‬ ‫בפ״י‬ ‫הגמ־י כ ת ב י‬ ‫וגפ‬ ‫חובה ובנשים רשות‪ .‬אהייא קאי אילימא אפסח‪.‬‬ ‫באנשים‬
‫והעולם נהגו כדברי הר״ף‪ .‬ומ״מ לדיה מותר לשתות‬ ‫״ו‪,‬‬ ‫כ ל ש ב ע ה מי איכא‪ .‬ואלא א מ צ ה ומרור אימא סיפא‪,‬‬ ‫פסח‬
‫לשתות ״י‬ ‫דאסר‬ ‫דלמאן‬ ‫משקין נראה‬ ‫שאי‬ ‫ומיהי‬ ‫מים‪.‬‬ ‫ובנשים רשות‪ ,‬לית ליה לרבי‬ ‫חובה‬ ‫באנשים‬ ‫אומר‬ ‫י־ש‬
‫מאוייא היה‬ ‫שמואל‬ ‫יהמידכ‪ -‬כתב שהיי‬ ‫א מ י בהו‪.‬‬ ‫ה״נ‬ ‫ד א ד א מ ר רב• א ל ע ז ר נשים חייבות ב א כ י ל ת מ צ ה‬ ‫שמעיו‬
‫הגהות‬ ‫ע צ מ י י ל א היד‪ .‬ש ו ת ה אפיי מ י ם ו כ ״ כ‬ ‫על‬ ‫מחמ־י‬ ‫ימים‬ ‫שכעת‬ ‫המץ‬ ‫עליי‬ ‫תאכל‬ ‫לא‬ ‫שנאמר‬ ‫יורה‬ ‫דבר‬
‫בו‪.‬‬ ‫נהגי‬ ‫פ״י •לא‬ ‫מ״מין‬ ‫עליו מ צ ו ת כ ל שישנו בבל ת א כ ל ח מ ץ ישני בקום‬ ‫תאכל‬

‫אדבע‬ ‫אחר‬ ‫בשו״ע‪:‬‬ ‫למ־ש‬ ‫]בהגהתו‬ ‫היה א‬ ‫‪1‬‬

‫•ז־"‬ ‫מ צ ה והני נשים הואיל וישנן בבל ת א כ ל ח מ ץ ישנו‬ ‫אכול‬

‫המשקים‬ ‫יכל‬ ‫מים[‪:‬‬ ‫אלא‬ ‫י ש ת י ת יין‬ ‫רשאי‬ ‫איני‬ ‫כיסית‬ ‫בראשון‬ ‫ומרור‬ ‫מצה‬ ‫פסח‬ ‫אימא‬ ‫אלא‬ ‫מצה‪.‬‬ ‫אכיל‬ ‫בקוס‬

‫כיי׳‪,‬‬ ‫דינז‬ ‫באנשים‬ ‫פסח‬ ‫שמעון אומר‬ ‫ר ש ו ת ר׳‬ ‫ואילך‬ ‫מכא!‬ ‫חובה‬

‫ב״י‪ . .‬כ ד ב ר י הרייף‪ .‬ולדידי׳‬ ‫ן יד־ ר ׳ ‪ -‬ש ם כ ת ב ‪ :‬כ ת ב‬ ‫רשות‪.‬‬ ‫בנשים‬ ‫חובה‬

‫יבמהרי״ו כתב‪ ,‬ודוקא מים כמו‬ ‫משקים נמ׳ אסוי‪.‬‬ ‫שאיי‬ ‫)בכל‬ ‫ומרור‬ ‫מצה‬ ‫גבי‬ ‫רחמנא‬ ‫דכתב‬ ‫מושב‬ ‫‪(1-15‬‬
‫הההוא‬ ‫טיאנ״ק‬ ‫עפי״ל‬ ‫כגון‬ ‫שנתמדו‪,‬‬ ‫מים‬ ‫״לא‬ ‫שהם‬ ‫איצטי־ך‪,‬‬ ‫לי‪,‬‬ ‫למה‬ ‫יש״(‬ ‫מצות‪,‬‬ ‫תאכלו‬ ‫מישביתיכם‬
‫י ג י ע מיין‪ .‬ע״כ• יכ״כ ב ד ר כ י מ ש ה שם[‪.‬‬ ‫•־‪ :‬ייי‪ .‬י י ׳ ו מ • י י ״‬ ‫בזמן‬ ‫יאכלוהו‪,‬‬ ‫ומהורים‬ ‫מצית‬ ‫על‬ ‫וכתיב‬ ‫הואיל‬ ‫סד״א‬

‫בעי‬ ‫ומצה‬ ‫שם‪:‬‬ ‫וזיל‬ ‫ב״ח‪.‬‬ ‫סי‬ ‫צ״ל‬ ‫מ ל א ה‬ ‫‪(200‬‬ ‫פ ס ח לא‪ ,‬קמ״ל‪.‬‬ ‫דליכא‬ ‫בזמן‬ ‫פ ס ח איו‬ ‫דאיבא‬

‫אפיקומן‪.‬‬ ‫של‬ ‫ראשיו וכזית‬ ‫בכז־ת‬ ‫הסיבה‬ ‫ןהדאשון‬ ‫יו״ט‬ ‫לילי‬ ‫והפסח‬ ‫והמצה‬ ‫החורת‬ ‫‪(116‬‬

‫כזית‬ ‫אכילת‬ ‫בשעת‬ ‫הסיבה‬ ‫צריכין‬ ‫יאימת־‬ ‫‪(201‬‬ ‫חובה‬ ‫לאנשים‬ ‫אומר‬ ‫ריש‬ ‫ישות‪.‬‬ ‫הימים[‬ ‫ישאר‬ ‫חיבה‬

‫האלו‪.‬‬ ‫כוסות‬ ‫ארבעה‬ ‫יבשתיית‬ ‫מצה‬ ‫דנשים‬ ‫ר״ש‬ ‫מודה‬ ‫ובמצה‬ ‫קאי ‪. .‬‬ ‫ואפסח‬ ‫רשות‬ ‫לנשים‬

‫ובאחרונה אוכל מ ב ש ר ה פ ס ח אפילי כזית ‪. .‬‬ ‫‪(202‬‬ ‫ו ה פ ס ח אין‬ ‫ח י י ב ו ת בוי‪ ,‬מ נ ח ת ב כ ו י י ם ן ‪ . .‬ה ח ז ר ת ו ה מ צ ה‬

‫מצה‪.‬‬ ‫איבל כזית‬ ‫הזה‬ ‫ובזמן‬ ‫ז ה א ת זה‪.‬‬ ‫מעכבין‬

‫בכזית‬ ‫הסיבה‬ ‫לעשות‬ ‫שצייר‬ ‫כתוב‬ ‫ומצאת‪-‬‬ ‫!‪120‬‬ ‫א כ י ל ת מ י י ד א י נ ה מ צ ו ה כוי‪ .‬ו ה נ ה ב פ ס ח י ם ד׳‬ ‫‪«7‬ו(‬

‫באכילת‬ ‫מ צ ה וגם‬ ‫כ ש מ ב י י על אכילת‬ ‫היאשונה‬ ‫אכילה‬ ‫ביאשון‬ ‫פסח‬ ‫למ״ד‬ ‫אף‬ ‫נשים‬ ‫דמ״מ‬ ‫מבואי‬ ‫ע״ב‬ ‫צ״א‬

‫טובל‪.‬‬ ‫מצה‬ ‫ישם‬ ‫דתרי״הו‬ ‫אפיקומן‬ ‫חייבית במייל‪ ,‬יא״כ לפי־ז לדידי׳ גם עכשיו נשים‬ ‫ישית‬

‫לאבלי‬ ‫צייך‬ ‫האפיקומן‬ ‫א ד ה ־ ו נ‪:‬ש‪1‬״<‪:1‬‬ ‫ז־י‬ ‫‪!201‬‬ ‫דאמי שם מושב‬ ‫יעייו קדישיו ד ל״ז ע י ב‬ ‫מה־ת‪.‬‬ ‫ביריי‬

‫ס ע י ף אי(‪,‬‬ ‫ןסתע״ז[‬ ‫טוש״ע‬ ‫דא״ש‬ ‫שם‪:‬‬ ‫)!נמה‬ ‫בהסיבה‬ ‫יצ״ל‬ ‫בתוס׳‪.‬‬ ‫ע־ש‬ ‫ל״ל‬ ‫ומרור‬ ‫מצה‬ ‫גני‬ ‫רחמנא‬ ‫דכתב‬

‫ו י ״ א )‪:,‬׳ ‪n‬׳ ח ש ם ‪ :‬מ ש מ ע ו ת ר מ ב ״ ם ש ם ] פ ״ ח ה ״ ט [ ( ש א ״ צ ‪.‬‬ ‫ב־ו ז מ ן ב י ה מ ״ ק כ ח ו ץ ל א ר ץ בין ב ו ה ־ ז ‪ ,‬ועיין ת י ס ׳‬ ‫דנ״מ‬

‫מ ש ״ כ רבינו ז״ל ב ס פ ר‬ ‫ע־ב וכ״מ‪ ,‬יעיין‬ ‫דף כיח‬ ‫פסחים‬
‫שנחלקו‬ ‫עד‬ ‫למול‬ ‫נוהגיו‬ ‫ישראל‬ ‫היי‬ ‫וכך‬ ‫‪1205‬‬
‫י ב ת י ס פ ת א כאו סיף פ״ב יתום־ זבחים ד ף נ״י ע״ב‬ ‫המצית‬
‫המילה‪,‬‬ ‫את‬ ‫מהם‬ ‫מנעו‬ ‫אפרים‬ ‫ומינית‬ ‫ממלכות‪.‬‬ ‫ישת׳‬
‫ע״ש‪.‬‬ ‫פסח‬ ‫מכשירי‬ ‫ד ק ר א לי׳‬ ‫ע״א‬ ‫ד ף צ׳‬ ‫יפסח־ם‬
‫השמים‬ ‫על‬ ‫ונשבע‬ ‫גדולה‬ ‫קנאה‬ ‫יקנא‬ ‫אייהי ז״ל‬ ‫יעמד‬
‫עמ״א‬ ‫דבר[‬ ‫שים‬ ‫לאכיל‬ ‫איו‬ ‫אפיקומן‬ ‫]אחר‬ ‫‪(98‬‬
‫יבקשד‬ ‫ו ש מ ע ה איזבל‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫טל ומטר‬ ‫להיר־ד‬ ‫שלא‬
‫‪,‬‬
‫ת פ ״ א יבב״ [‪.‬‬ ‫ס״‬ ‫ל ש ת ו ת ‪ ,‬עיי ב ט ו ר‬ ‫דאםור‬ ‫וה״ה‬ ‫!וזיל‪:‬‬
‫ונמלט‬ ‫ישראל‬ ‫מארץ‬ ‫אליהי וברח‬ ‫עמד‬ ‫איתי ‪. .‬‬ ‫להריג‬
‫יהח״י א׳ כ ת ב ש ז ה ד ע ת ה ר י ״ ף ו י ל ‪ . .‬ע כ י ל ‪ .‬ו ל א מ צ א ת י‬
‫נ ג ל ה ע ל י י רקבי׳ה י א מ ־ לי‬ ‫יישתה‪,‬‬ ‫ייאכל‬ ‫י־קם‬ ‫שנאמר‬
‫בתר‬ ‫ומ״ש‬ ‫אפיקומן‪,‬‬ ‫לשתות אחר‬ ‫דאסור‬ ‫כיי״ף‬ ‫מבואי‬
‫הקב״ד‬ ‫א מ ל ‪-‬י‬ ‫קנאתי‪,‬‬ ‫א מ י לו קנא‬ ‫אליהי‬ ‫לל פה‬ ‫מה‬
‫ר ש ו ת למשתי‪ ,‬היינו ב ת ר ד׳ כוסות‪ .‬והר־ן ז״ל‬ ‫יית‬ ‫הכי‬
‫א ת ה מ ק נ א ק נ א ת בשיטים ע ל גלי• ע ר י י ת ש נ א מ ר‬ ‫לעילב‬
‫כ ן ‪ ,‬ד מ ש ו ם מ צ ה ה א כ ב ר ש ת ה ב׳ כ ו ס ו ת א ח ר י ם ‪,‬‬ ‫בפירוש‬
‫ישראל‬ ‫שאי‪:‬‬ ‫ח״ר‬ ‫מקנא‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫יבא!‬ ‫אלעזי‬ ‫בן‬ ‫פנחס‬
‫לתפיא אם‬ ‫מקום‬ ‫הראה‬ ‫שהב״י בכאן‬ ‫שם‪ .‬ואמנם‬ ‫יעוייו‬
‫ב י י ת מ י ל ה ע ד ש א ת ה ר ו א ה בעיניה‪ .‬מ כ א ן התקינו‬ ‫עישין‬
‫ל ש ת י ת א ח ר כזית מ צ ה באחרונה‪ ,‬ועסי׳ ת ע ״ ט בט״ז‬ ‫אסיר‬
‫שנאמר‬ ‫הביית‬ ‫למלאד‬ ‫מושב כבוד‬ ‫עושי!‬ ‫שיה״‬ ‫חכמים‬
‫בי‪ ,‬ו ה י א מ י ר י ש ל מ י ב י ן ג ׳ ל ד ׳ ל א י ש ת ה ש ל א י ש ת כ ר י ל א‬
‫וגי׳‬ ‫בא‬ ‫הנה‬ ‫חפצים‬ ‫אתם‬ ‫אשי‬ ‫הברית‬ ‫ימלאד‬
‫ש״מ‬ ‫אפיקומן‪,‬‬ ‫משום‬ ‫דאסור‬ ‫ליה‬ ‫ותיפוק‬ ‫דלל‬ ‫יאמר‬
‫טירת•‬ ‫תה•‬ ‫מוסיף‪:‬‬ ‫גוי‬ ‫שפד‬ ‫הפסוק‬ ‫אחרי‬ ‫‪(206‬‬ ‫ועא״ר א ו ת א׳ ה ק ש ה מ מ ״ ש ה ט ״ ז א ו ת ג׳ ד א ם א כ ל‬ ‫דשר׳‪,‬‬
‫רוח‬ ‫לפני‬ ‫כמוץ‬ ‫יהיו‬ ‫יושב‪,‬‬ ‫יהי‬ ‫אל‬ ‫באהליהם‬ ‫נשמה‬ ‫דאםור‪ .‬ותי׳‬ ‫משמע‬ ‫ל ש ת ו ת באין‪,‬‬ ‫בביתו אסור‬ ‫אפיקומן‬
‫ו מ ל א ד ה׳‬ ‫וחלקלקות‬ ‫חושך‬ ‫דרכם‬ ‫דוחה‪ .‬יהי‬ ‫ה׳‬ ‫ומלאך‬ ‫ה א י ר יין‬ ‫דהוה כשני מקומות יע׳ש‪ .‬ואמנם ל מ י ש‬ ‫דה״ק‬
‫כ מ ע ש ה ידיהם‬ ‫מעלליהם‬ ‫בפעלם וכרוע‬ ‫תו להם‬ ‫רודפם‪,‬‬ ‫בירושלמי‬ ‫איש‬ ‫משקים שרי‪,‬‬ ‫שאר‬ ‫הא‬ ‫מצה‬ ‫טעם‬ ‫מפיג‬
‫•פלו‬ ‫אלקים‬ ‫האשימם‬ ‫להם‪,‬‬ ‫גסילם‬ ‫השב‬ ‫להם‬ ‫ת!‬ ‫המשכרים‬ ‫ישתכר ולא יאמר הלל‪ ,‬אף שאר משקים‬ ‫שלא‬
‫ב ר ו ב פ ש ע י ה ם ה ד י ח מ ו כי מ ר י בר‪ .‬ת! ל ה ם ‪,‬‬ ‫ממועצותיהם‬ ‫יבואר‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ואייה‬ ‫אסור‪,‬‬
 ‫ה ג ד ה של פשח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫עד‬
‫בשבת‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫אומרים‬ ‫ולפיכך‬ ‫העליון‬ ‫לשבת‬ ‫היא רמז‬
‫צומקים‬ ‫ושדים‬ ‫משכל‬ ‫רחם‬ ‫תן להם‬ ‫—‬ ‫התז‬ ‫מה‬
‫שהוא‬ ‫מצרים‬ ‫ויציאת‬ ‫העולם‬ ‫חידוש‬ ‫בשבח הזה‬ ‫והזכיר‬
‫‪.‬‬ ‫תרדיר‪.‬‬
‫העולם‪ ,‬והשבת מורה ע ל ה כ ל ‪ ,‬ואח״כ‬ ‫חידיש‬ ‫על‬ ‫עדית‬
‫אחר‬ ‫בדבר‪ ,‬י״א‬ ‫מחלוקת‬ ‫מעתה ד׳‬ ‫אמיד‬ ‫‪(207‬‬
‫לנו‬ ‫שבשפלנו זכר‬ ‫הארץ‪ ,‬א ח ר כ ד אומר‬ ‫•רושת‬ ‫מזכיר‬
‫נשמת‬ ‫ואחר‬ ‫בתשבחות‬ ‫מהולל‬ ‫יחותמין‬ ‫•הללור‬ ‫יהלל!‬
‫ויפרקנו‬ ‫שאמר‬ ‫השנית‪ ,‬ו מ ה‬ ‫הגאולה‬ ‫אולי ה ו א ר מ ז ע ל‬
‫דעת‬ ‫יזה‬ ‫בתשבחות‪,‬‬ ‫מהילל‬ ‫שנית‬ ‫וחותם‬ ‫ישתכח‬
‫ההוא‬ ‫הזמן‬ ‫העתיד‪ /‬ועל‬ ‫הגאול׳‬ ‫רומז ע ל‬ ‫יה•׳‬ ‫מצרינו‬
‫והרא״ש‬ ‫חיים כ ה ן‬ ‫ורבינו‬ ‫ברא־ש שם‪,‬‬ ‫ז״ל‬ ‫הרשב״ם‬
‫א מ ר נותן ל ח ם ל כ ל ב ש ר והוא ה ד ע ת א ת ה׳ ה ו א הכתוב‬
‫מסיימין‪,‬‬ ‫ואין‬ ‫יהללוך ע ד אתר‪ ,‬א ל‬ ‫סוברים א ח ר ה ל ל‬
‫כ ׳ א ז א ה פ ו ך א ל ע מ י ם ש פ ה ברור׳ ל ק ר ו א כ ו ל ם ב ש ם ה׳‬
‫מ ע ת ה ו ע ד עולם‪ ,‬ויסיים באי״‬ ‫נשמת וישתבח ע ד‬ ‫ואח״כ‬
‫ו ל ע ב ד ו ש כ ם אי‪ ,‬ו מ ״ ש א ח ״ כ ה ו ד ו ל א ל ה ש מ י ם ה ו א ר מ ז‬
‫מ ל ך מ ה י ל ל ב ת ש ב ח ו ת ש ה ו א ג ־ כ ס י י ם ב י כ ת ה ל ל ‪ ,‬יכ־׳ה‬
‫נרתקו‬ ‫יתעל׳ ה כ ל א ל‬ ‫התח״ שאז‬ ‫שאחר‬ ‫לעולם הבא‬
‫ד ע ת הטור ו ה ר א ״ ש כ מ ״ ש הבית בת״פ י ת פ ״ א ותפ״ו‪ .‬אבל‬
‫לחי‬ ‫ומנוחה‬ ‫שכלו ש ב ת‬ ‫העולם‬ ‫והוא‬ ‫לבדו‬ ‫ה־‬ ‫ונשגב‬
‫שאומר יהללוך‬ ‫והטור‬ ‫הרא״ש‬ ‫שדעת‬ ‫בתפ״י‬ ‫ד ע ת הט״ז‬
‫לאל‬ ‫ר׳׳ל‬ ‫השמים‬ ‫הודו ל א ל‬ ‫שאמר‬ ‫והוא‬ ‫העולמים‪,‬‬
‫וישתב׳‬ ‫נשמת‬ ‫ואומר‬ ‫עולם א ת ה א ל‬ ‫מעולם ו ע ד‬ ‫עד‬
‫ההוא‬ ‫לעולם‬ ‫ירמוז‬ ‫שהשבת‬ ‫ולפי‬ ‫והעלו׳‪,‬‬ ‫הריממות‬
‫הטור‬ ‫ימ״ש‬ ‫בישתב׳‪,‬‬ ‫זמרה כמו‬ ‫בשירי‬ ‫הבוחר‬ ‫ומסיים‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫בשבת‬ ‫השבח הזה‬ ‫אומרים‬ ‫לפיבך‬
‫לעיל‬ ‫הטור‬ ‫דנוסחת‬ ‫בתשבחות‪,‬‬ ‫מהולל‬ ‫מלך‬ ‫וחותם‬
‫ה ת ו ו י ה ה א ר ‪r -‬־‪ ) 7‬ה ו ב א ל ה ל ן ב ל ק ו ט י ט ע מ י ם‬ ‫וז״ל‬ ‫אל‬ ‫בתשבחות‬ ‫מהולל‬ ‫בא־״ מ ל ך‬ ‫בישתבח‬ ‫‪:‬״ד‬ ‫ישימו‬
‫מ פ ע ״ ח ( ‪ ,‬ו י ש ב ו כ׳׳ו פ ס ו ק י ם כ נ ג ד ש ם ה ה ו י ״ ה‬ ‫ומנהגים‪,‬‬ ‫נקים‬ ‫הברכה‬ ‫וריש‬ ‫זמרה‬ ‫בשירי‬ ‫הביחר‬ ‫כיי‬ ‫ההודאות‬
‫מהודו ע ד וייצא ישראל ביוד ש ל ש ם הוי״ה‪,‬‬ ‫ייבויו ב ה ם‬ ‫מעתה‬ ‫וישתבח ע ד‬ ‫נשמת‬ ‫וי״א שיאמי• א ח ר ה ל ל‬ ‫יע״ש‪.‬‬
‫השם‪,‬‬ ‫באות ה׳ ש ל‬ ‫למוליך‬ ‫ישראל ע ד‬ ‫ויוצא‬ ‫ומפסוק‬ ‫ב ת ש ב ח ו ת זהו‬ ‫מהולל‬ ‫יים״ם‬ ‫יהללוך‬ ‫ויתחיל‬ ‫ועד עולם‬
‫השם‪,‬‬ ‫ב א ו ת ו׳ ש ל‬ ‫לישראל‬ ‫נחלה‬ ‫למוליך ע ד‬ ‫ימפסוק‬ ‫ערמאה‬ ‫ב י כ ת ה ל ל ‪ ,‬וכ׳׳כ ה ב ״ ב ת פ ״ ו ב ש ם ה ר ׳ מ א י ר ן׳‬
‫שבשם‬ ‫אחרונה‬ ‫השמים ה׳‬ ‫הודו ל א ל‬ ‫נחלה ע ד‬ ‫ומפסוק‬ ‫ברכת‬ ‫דאומר‬ ‫בעיני ה ב ״ ז״ל והיינו‬ ‫דבריו‬ ‫דיל והיטיבו‬
‫עכ״ל‬ ‫ומעתה י ש לנהוג או‬ ‫ה ל לג ״ ב וכאמור וזה ד ע ת ו כ א ן ‪. .‬‬
‫הגדול‪,‬‬ ‫נקרא ה ל ל‬ ‫המזמור‬ ‫הודו‬ ‫חהוודק‪,‬‬ ‫וזיל‬ ‫הרא״ש‬ ‫כדעת‬ ‫בתפ״א או‬ ‫כ א ן י י ה ד ע ת הט׳׳ז‬ ‫כהמהבר‬
‫טמון מאוד פסוקיו ה ם כ״ו כנגד ש ם יהו־ה וכולם‬ ‫יסודו‬ ‫שיאמר‬ ‫דהיינו‬ ‫המ״א‬ ‫וכמ״ש‬ ‫דהב־׳ח‬ ‫ואליבא‬ ‫יהסדר‬
‫העליון‬ ‫שבבתד‬ ‫יהו׳׳ה‬ ‫והיינו ס ו ד ש ם‬ ‫בחסד‪,‬‬ ‫חותמיו‬ ‫נשמת‬ ‫ואח״כ‬ ‫עולם א ת ה א ל‬ ‫מעולם ועד‬ ‫עד‬ ‫יהללוך‬
‫מקורות‬ ‫הספירות והם‬ ‫המלבין כ ל‬ ‫עם הכל‬ ‫המתיחד‬ ‫סידורי‬ ‫ובקצת‬ ‫בתשבחות‪,‬‬ ‫מהולל‬ ‫וחיתם מ ל ך‬ ‫וישתבח‬
‫כנגד כ ל השם‪,‬ל כ ך ה ם ביו פסוקים כ״ו תקינים‬ ‫ותיקונים‬ ‫ובקצת‬ ‫ייפה עשו‪,‬‬ ‫המחבר‬ ‫כדעת‬ ‫נרשם‬ ‫ואלקווא‬ ‫דפוס‬
‫תיקונים‬ ‫בביאור כ י ו‬ ‫והאריך‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫המכרה כיו‬ ‫שבשם‬ ‫מעולם ועד‬ ‫יהללוך ע ד‬ ‫נרשם‬ ‫אמשטרדם‬ ‫דפוס‬ ‫סידורי‬
‫ועולה‬ ‫בתיבת ח ס ד‬ ‫מסיים‬ ‫פסוק‬ ‫פסוקיםא ל ה ‪ .‬כ ל‬ ‫בכיו‬ ‫עולם א ת ה א ל ואח״כ נ ש מ ת וישתב׳ וחותם הבוחר בשירי‬

‫הו״ה ויה״י׳‪.‬‬ ‫הייה‬ ‫כמנין‬ ‫הט״ז‬ ‫בפירו׳‬ ‫החיי כאן‬ ‫עפ״י ד ע ת‬ ‫העולמים‬ ‫ח־‬ ‫זמרה‬
‫והוא ד ר ךח ד ש ובפי הנראה או כ ה מ ח ב ר ש ג ם הטיז‬ ‫בטור‬
‫מלין‬ ‫א ת ע ר ו בי׳‬ ‫חברייא‬ ‫נשמת כל חי הא‬ ‫‪(2111‬‬
‫וכאמור‪.‬‬ ‫והביח‬ ‫כמיא‬ ‫פוסק כן או‬
‫דפרחא‬ ‫נשמתא‬ ‫לאדכרא האי‬ ‫לן‬ ‫אבל אית‬ ‫דקשיט‪,‬‬
‫כל‬ ‫נפקן‬ ‫דמני׳‬ ‫דילי׳‬ ‫דאיהי‬ ‫ובגין‬ ‫העולמים‬ ‫הי‬ ‫מההוא‬ ‫ולמה נקרא ש מ ו ה ל ל הגדול‪,‬א ״ ר יוחנן מפני‬ ‫‪(208‬‬
‫נשמתא‬ ‫ישריין בי׳ והוא אשקי ומברך ל ת ת א ה א י‬ ‫ברכאן‬ ‫י ו ש ב ברומו ש ל ע ו ל ם ו מ ח ל ק מזונות ל כ ל ברי'‪,‬‬ ‫שהקב״ה‬
‫דא‬ ‫להאי אתר‪ ,‬ועל‬ ‫לברכא‬ ‫דנפקא מ נ ״ אית ל ה דשו‬ ‫א״ר יהושע בו ליי הני עשרים וששה הודו כנגדמי‪ ,‬כנגד‬
‫נשמתין‬ ‫שבתא‪ ,‬אינון‬ ‫במעלי‬ ‫מההוא חי‬ ‫נשמתין‬ ‫פרחיו‬ ‫ב־ו דורות שברא הקב״ה בעולמוולא נ ת ן ל ה ם תורה חן‬
‫פרחאן‪ ,‬מ מ ש מברכיו להאיא ת ר דאק׳ ש ם מתתא‪,‬‬ ‫דאינון‬ ‫בחסדי‪.‬‬ ‫אותם‬
‫שם‬ ‫והאי‬ ‫לעילא‬ ‫מ ב ר ר לי׳‬ ‫מני•‬ ‫דנפקי‬ ‫א ת ר‬ ‫וההוא‬ ‫תורה‬ ‫בבני א ד ם‬ ‫היתה‬ ‫והטעם כי ל א‬ ‫ונאבוזדהוו‪:‬‬
‫סטריו‪,‬‬ ‫ואתכלילת מ כ ל‬ ‫ומעילא‬ ‫מתתא‬ ‫ברכאו‬ ‫מקבלא‬ ‫ו א ע פ ״ כ זן‬ ‫תורה איו ק מ ח‬ ‫כדתנא א ם אין‬ ‫אותם‪,‬‬ ‫שיזוז‬
‫דקא‬ ‫נשמתין‬ ‫משאר‬ ‫ברכאן‬ ‫מקבלא‬ ‫איהי‬ ‫דחול‬ ‫ביומי‬ ‫בל‬ ‫קבלוה‪,‬‬ ‫לבדם‬ ‫שהתורה ישראל‬ ‫בחסדו‪ .‬יאע־פ‬ ‫אותם‬
‫ברבאז‬ ‫מקבלא‬ ‫איהי‬ ‫דשבת‬ ‫ביומא‬ ‫מתתא‪,‬‬ ‫לה‬ ‫מברכיו‬ ‫כמו‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫שקבלו‬ ‫ישראל‬ ‫בשביל‬ ‫עומד‬ ‫הוא‬ ‫העולם‬
‫בארבעין וחמש‬ ‫מברכאן ל ה‬ ‫עלאין ד ק א‬ ‫נשמתין‬ ‫מאינון‬ ‫לרמוז לנו‬ ‫בששי‬ ‫הוסיף ה ־ א‬ ‫הששי‬ ‫ביום‬ ‫רז״ל‬ ‫שדרשו‬
‫והאחרונים‬ ‫עד‬ ‫תי‬ ‫כ ל‬ ‫)מנשמת‬ ‫בחושבו מ ״ ה‬ ‫תיביו‬ ‫יום‬ ‫תלייים ע ד‬ ‫כולכם‬ ‫בראשית‬ ‫למעשה‬ ‫הקב׳׳ה‬ ‫שאמר‬
‫ז״ל‬ ‫גאלאנטי‬ ‫מהר״א‬ ‫החסיד‬ ‫כתוב ב ש ם ה ר ב‬ ‫!ומצאתי‬ ‫ישראל‬ ‫תורה‪ ,‬א ם‬ ‫למתן‬ ‫המוכן‬ ‫בסיון‬ ‫השש׳ הוא ש ש ה‬
‫ה ר מ ״ ק ש ה ש א ר ע ד יאלו פינו יסדוהו א ח י כ מ ש ו ם‬ ‫תלמיד‬ ‫א ו ת ה מ ו ט ב ו א ם ל א ו אחזיר א ת כ ם ל ת ו ה ו ובוהו‪.‬‬ ‫מקבליו‬
‫‪,‬‬
‫דחמשין תיבין‬ ‫יברזא‬ ‫אורות[()ס׳׳א‬ ‫מ ע ש ה ש ה י ‪ ,‬נצוצ•‬ ‫ועשרים‬ ‫יעקב‪ ,‬י ש ב ו ש ש ה‬ ‫תודעת‬ ‫»>‪ (2‬ז י ל‬
‫יברזא מ״י‪ ,‬דא‬ ‫דאוקימנא ברוא מ ״ ה‬ ‫בחושבו מ״י( כ מ ה‬ ‫פ ס ו ק י ם ש ל ה ו ד א ה ל ש ם ה ג ד ו ל ה ע ו ל ה ]כ״ו[‪ ,‬ו ל ז ה נ ק ר א‬
‫עד‬ ‫נשמת כ ל חי )ס״א‬ ‫תתאה‪.‬‬ ‫עלמא‬ ‫עלאה ודא‬ ‫עלמא‬ ‫ה ל ל הגדול בדברי רז״ל כי גדול ה ׳ ו מ ה ו ל למ א ד ‪ .‬יהנה‬
 ‫עה‬ ‫ה מ ר א י מ ק ו מ ו ת ודוציוניש‬ ‫פיענוח‬

‫ת ש ל ו מ א )ס״א ה ה ו א ש ל י מ א עלאה(‪ ,‬ו כ ל ש ב ח א דא ו כ ל‬ ‫ה א ח י י נ י ם ( מ״ה‪ ,‬ומן ואילו פ י נ ו מ ל א שירה ע ד ו מ ל פ נ י ם‬

‫מ ל י ו אליו כ ל ה ו שייפיו י ד י ע ו ב ח ו ש ג נ א ל ת ש ל ו מ א ד ש ב ת‬ ‫ס ל ק א ת ו ש ב ח ת א א ח ר א חמשיו תיבין‪ ,‬יאע״ג ד ל א קיימא‬
‫ו ל א ש ת ל מ א מנייהו כ ד ק א חזי‪ .‬זכאה ע מ א ד י ד ע י ל ס ד ר א‬ ‫ימתמז‬ ‫חושבנא רזא מיי‬ ‫סלקא‬ ‫בחישבנא‬ ‫מלא‬ ‫תמו‬
‫ש ב ח א ד מ ר י ה ו ן כ ד ק א יאות‪.‬‬ ‫תושבחתא אחרא לחשבון )מיה( מאה‬ ‫סלקא‬ ‫ולהלאה‬
‫מפני האריכות נעתק להלן בהוספות‪.‬‬ ‫ו!‪(2‬‬ ‫תיכיי ת ש ל ו מ י ן ד כ ל א ו ח ד ר ת י כ א ע ל מ ה ד ש ר י א דאיהו‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬ע ם ? ק ו מ י ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬

‫הוספות‬

‫שבח פסח‬
‫בעניו חיוב נשים ב ס י פ ו ר ה ה ג ד ה‬
‫— שייך ל ה ע ר ה ‪94‬‬

‫ל ע נ י ן ס י פ ו ר ה ה ג ד ה ובז בדין‪ ,‬ד ו ד א י ס י פ ו ר ה ה ג ד ה לא‬ ‫חייבות בסיפור‬ ‫הנשים‬ ‫שאף‬ ‫אצלי‬ ‫פשוט‬ ‫הדבר‬
‫ג ר ע מ מ צ ו ת ד• כ ו ס ו ת ד א מ ר י נ ן בפ׳ ער״פ ד ף ק״ח ד נ ש י ם‬ ‫ה ה ג ד ה ו ה ה ל ל אף ש ה ו א מ״ע ש ה ד ג ‪ ,‬וזה מ ש ו ם שאף‬
‫חייבות בד׳ כ ו ס ו ת שאף הן היו ב א ו ת ו ה נ ס ‪ ,‬ואין ל ו מ ר‬ ‫שאין ל נ ו ל מ ו ד לחייבו ב ה ג ד ה כ מ ו שיש ל י מ ו ד לחייבו‬
‫ד ש א נ י ד׳ כ ו ס ו ת ד ח י ו ב ם מ ד ר ב נ ן ו מ ש ו ם ה כ י ה ס א מ ר ו‬ ‫כ א כ י ל ת מ צ ה מ פ ס ו ק ל א ת א כ ל עליו ח מ ץ ש ב ע ת ימים‬
‫ו ה ם א מ ר ו ש ג ם הנשים חייבות‪ ,‬משא״כ ב ס י פ ו ר ה ג ד ה‬ ‫ת א כ ל עליו מ צ ו ת ‪ ,‬כ ל שישנו ב ב ל ת א כ ל ח מ ץ ישנו ב ק ו ם‬
‫שהיא מ ד א ו ר י י ת א ד ל י ת א ‪ ,‬ד א ט ו מ ש ו ם ד ה ו י ד א ו ר י י ת א‬ ‫א כ ו ל מצה‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר ו ב פ ס ח י ם ד ף מ י ג ו ד ף צי‪ ,‬וא״כ הי׳‬
‫• ג ר ע מ א ל ו הוי ד ר ב נ ן ‪ ,‬ה ל א ה ס ב ר א נ ו ת נ ת ל ה פ ך מק״ו‬ ‫מ ק ו ם ל ו מ ר שלענין ה ה ג ד ה ח ז ר נ ו ל כ ל ל נ ו ש מ צ ו ת ע ש ה‬
‫ד א ם א פ י ל ו ב מ צ ו ת ע ש ה ד ר ב נ ן ש ה ד ג חייבו ל נ ש י ם היכא‬ ‫נשים פ ט ו ר ו ת ‪ ,‬ע כ י ז א״א ל ו מ ר כו ש ה ר י כ ת ב ו‬ ‫שהדג‬
‫ב א ו ת ו ה נ ס כ מ ו בד׳ כ ו ס ו ת הנ״ל‪ ,‬וכן‬ ‫ה ם היו‬ ‫דגם‬ ‫התום׳ בריש מ ג י ל ה ד ף ד׳ ד י ה שאף הן היו באותו ה נ ס‬
‫ב מ ג י ל ה כ מ ו ש א מ ר ו ב ר י ש מ ג י ל ה ד ף ד׳ ו ב ח נ ו כ ה בפ״ב‬ ‫וז״ל יש מ ק ש י ם ל מ ה לי היקשא ד כ ל שישנו ב ב ל ת א כ ל‬
‫ד ש ב ת ד ף כ״ג עיש‪ ,‬כש״כ ב מ צ ו ת ע ש ה ד א ו ר י י ת א ש ה ד ג‬ ‫ח מ ץ ת י פ ו ק לו מ ש ו ם שאף הן היו ב א ו ת ו ה נ ס ‪ ,‬וי״ל‬
‫ד ח מ י ר א ט פ י ד ה י כ א ש א ף ה ם היו ב א ו ת ו ה נ ס ‪ ,‬דיש ל א מ ר‬ ‫ד מ ש ו ם האי ט ע מ א ל א חייבי א ל א מ ד ר ב נ ן אי ל א ו היקשא‪,‬‬
‫ד ח י י ב ו ת מ ד ר כ נ ו מ י ה א וכן מ ו כ ר ח מ ד ב ר י התום• ד מ ג י ל ה‬ ‫וריי איש י ר ו ש ל י ם ת י ר ץ ד ס ד י א ל מ י פ ט ר ה מגז״ש ד ט ־ ו‬
‫הנ״ל וכמו ש כ ת ב ת י לעיל‪.‬‬ ‫ט ׳ ו ד ח ג ה ס ו כ ו ת כ ד פ ר י ך בפי א״ע )ודע ד מ ל ת ב ד פ ר י ך‬
‫והן א מ ת ד ל כ א ו ר ה ק ש ה ע״ז מ מ ה ש א מ ר ו ב ס ו כ ה ד ף‬ ‫הוא טייפ וצ״ל כ ד פ ר י ש י ת בפ׳ א״ע ד ש ם פ י ר ש ו התום׳ כן‬
‫ב״ח דנשים פ ט ו ר ו ת מ ס ו כ ה ‪ ,‬ויליף לי מ ק ר א ד ב ל ה א ז ר ח‬ ‫עיש ב ד ף מיג;‪.‬‬
‫להוציא א ת הנשים‪ ,‬ו פ ר י ר ד ת י פ ו ק ל ה ד ה ו י א מ״ע ש ה ד ג‬ ‫ה ד ב ר פשוט‪ ,‬ש ח י י ב ו ת ה נ ש י ם‬ ‫לתירוץ ר ״ י‬ ‫והנה‬
‫פ ט ו ר ו ת ‪ ,‬ומשני פ ד ״ א נ־לף מט״ו ד ח ג ה מ צ ו ת‬ ‫דנש־ם‬ ‫ב ס י פ ו ר ה ה ג ד ה מ ד א ו ר י י ת א כ מ ו ה א נ ש י ם ‪ ,‬כיון ש א ף הן‬
‫ה ר ״ י הנ״ל ד א י ך‬ ‫ע״ש‪ .‬ומזה ת ק ש ה ל כ א ו ר ה ל ת י ר ו ץ‬ ‫ב ע ל מ א חייבות‬ ‫ב א ו ת ו ה נ ס )דא״ל דאע״ג ד ל ר ״ י‬ ‫היו‬
‫ס ל ק א דעתי׳ ל ו מ ר ד מ ש ו ם ד מ ״ ע ש ה ד ג נ ש י ם פ ט ו ר ו ת ‪,‬‬ ‫הנשים במ״ע ש ה ד ג היכא ד א ף הן היו ב א ו ת ו הנס‪ ,‬עכ״ז‬
‫ה ת ם נ מ י איכא ט ע מ א ד ג ם ה ם היו ב א ו ת ו ה נ ס‬ ‫והלא‬ ‫ה נ א אין מ ק ו ם ל ח י י ב ם ב ס י פ ו ר ה ה ג ד ה מ ט ע ם זה‪ ,‬מ ש ו ם‬
‫ד ע נ נ י הכבוד‪ ,‬וא״כ ש פ י ר א צ ט ר ך ק ר א ל מ י ל ף ד א פ י ל ו‬ ‫דט־ו ט״י ד ח ה ״ ס איכא ל מ י ל ף ד פ ט ו ר ו ת כ מ ו‬ ‫דמכח‬
‫הכי נשים פ ט ו ר ו ת ‪ ,‬ו ג ם מזה ת ק ש ה אף ל ת י ר ו ץ ה ר א ש ו ן‬ ‫ד פ ט ו ר ו ת כמ״ש ב ס ו כ ה דף כ״ח‪ ,‬ד ל י ת א דכיון‬ ‫בסוכה‬
‫ש ל התום׳ הנ״ל‪ ,‬ד ה א מ ד ק ת נ י ס ת מ א ד נ ש י ם פ ט ו ר ו ת‬ ‫ד י ל פ י נ ן מ ק ר א ד ח י י ב ו ת ב א כ י ל ת מ צ ה ‪ ,‬א ם כן ע כ צ ״ ל ד ה ך‬
‫ד פ ט ו ר ו ת א פ י ל ו מ ד ר ב נ ן ואמאי ה כ א נ מ י נימא‬ ‫משמע‬ ‫ג־ש לא א ת א ל פ י ט ו ר א ו ד ו ד א י כי היכא ד ח י י ב ו ת ב א כ י ל ת‬
‫ד ח י י ב ו ת מ ד ר ב נ ן מ י ה א מ ט ע ם ד א ף הן היו ב א ו ת ו ה נ ס‬ ‫מ צ ה ה״נ חייבות ב ס י פ ו ר ה ג ד ה ‪ ,‬ד מ א י שנא האי מ ה א י‬
‫באופן ד מ ו ה ת ק ש ה ל כ ל הבי ת י ר ו צ י ם של ה ת ו ס ׳ ד מ ג י ל ה‬ ‫ד מ א ח ר ד א ף ה ם היו ב א ו ת ו ה נ ס א״א ל ח ל ק ביניהם‪ ,‬וא״כ‬
‫למ״ש מהר״ם‬ ‫מגיעים‬ ‫דהדברים‬ ‫ולענ״ד‬ ‫וק״ל‪.‬‬ ‫הנ־ל‬ ‫שבקי׳ ל ק ר א ד א י ה ו ד ח י ק ו מ ו ק י ם אנפשי׳ ד מ נ ״ ל ד ה ג י ש‬
‫ב ת ש ו ב ה סי׳ תע״ג ד כ ת ב ש ם ד ל א שייך‬ ‫מרוטינבערג‬ ‫לא אתא ל ל מ ד פיטור מ ס ו ב ה ל פ ס ח אלא א ד ר ב ה אתא‬
‫ט ע מ א שאף הן היו ב א ו ת ו ה נ ס א ל א ע ל נ ס שהיו ב ס כ נ ה‬ ‫ל ל מ ו ד חיוב א כ י ל ה ב ס ו כ ה ב ל י ל ראשון‪ .‬כי היכא דחייב‬
‫ו נ מ ל ט ו דומיא ד מ ג י ל ה ודי כ ו ס ו ת ו נ ר ח נ ו כ ה ע״כ‪ ,‬וא״כ‬ ‫ב ל י ל א׳ ש״פ כמ״ש ב ס ו כ ה ד ף כ׳׳ז ע״ש ו ד ו ק‬ ‫במצה‬
‫לא ק ש ה מ י ד י מ מ צ ו ת ס ו כ ה דשניא ה ה י א ד ל א היו ה ע נ נ י‬ ‫מיהא‬ ‫דמדרבנן‬ ‫נראה‬ ‫הראשון‬ ‫לתירוץ‬ ‫ואף‬ ‫היטב(‪,‬‬
‫כ ב ו ד ה מ ל ט מן ה ס כ נ ה א ל א ל ת ו ע ל ת ו ה ג נ ה ב ע ל מ א ש ל א‬ ‫ד ה ר י כ ת ב ו דאי לאו היקשא לא הוו מחייבי‬ ‫חייבות‪,‬‬
‫יכם ש ר ב ושמש כ מ ו ש א מ ר ו ז י ל ‪ ,‬ו מ ש י ה ק א מ ר הש״ס‬ ‫ד א ף הן היו ב א ו ת ו ה נ ם א ל א מ ד ר ב נ ן ‪ ,‬א ל מ א‬ ‫מטעם‬
‫ב ס ו כ ה ד ל א א צ ט ר ך ק ר א ל מ פ ט ר י נ ה ו א ל א כ י היכי ד ל א‬ ‫חייבות‬ ‫היו‬ ‫הנשים‬ ‫דאף‬ ‫פשיטא להו‬ ‫מיהא‬ ‫מדרבנן‬
‫נ י ל ף ט״י ט״ו מ ח ג ה מ צ ו ת ‪ ,‬ו מ מ י ל א ל ק י מ ל ת י ר ו ץ ר־י‬ ‫ב א כ י ל ת מ צ ה מ ט ע ם זה‪ ,‬וא״כ אף אנו ב ד י ד ן נ י מ א הבי‬
 ‫עז‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫בדי כ ו ס ו ת ‪ ,‬ו מ ס ת מ א ל א ת ק נ ו ד׳ כ ו ס ו ת א ל א כ ד י ל א מ ר‬ ‫הנ״ל ו מ מ י ל א ג ם ל ת י ר ו ץ ה ר א ש ו ן לק״מ‪ ,‬באופן ד ע כ ׳ פ‬

‫ע ל י ה ם ה ג ד ה ו ה ל ל ‪ ,‬שאני ה ל ל ד פ ס ח ד ע ל ה נ ס בא ואף‬ ‫מ ד ר ב נ ן מ י ה א אף הנשים ח י י ב ו ת ב ס י פ ו ר יציאת‬ ‫לכ״ע‬
‫הן היו יכו׳ א ב ל כאו ל א ע ל ה נ ס א מ ו ר ע״כ‪ .‬ו ל ע נ י ד‬ ‫מ צ ר י ם וכנ״ל‪.‬‬
‫ד ד ב ר י ה ם אזלי ב ש י ט ת ה ת ו ס ׳ ד פ ס ח י ם ה נ ״ ל ו מ ש ו ם הכי‬ ‫ואיברא ד מ ד ב ר י ה ת ו ס ׳ דפי ע ר י פ ד ף ק״ח ע״ב אין‬
‫ל א חייבו הנשים ב ה ג ד ה א ל א מ ט ע ם הדי כ ו ס ו ת ‪ ,‬הרי‬ ‫נ ר א ה כן‪ ,‬ד כ ת ב ו שם ב ד י ה היו ב א ו ת ו ה נ ס ו ז י ל ו ה א‬
‫הנשים מדרבנן‬ ‫חייבות‬ ‫התוס׳‬ ‫דעת‬ ‫לפי‬ ‫גם‬ ‫דעכ״פ‬ ‫ד א מ ר י נ ן ה פ ט ו ר ו ת מ ס ו כ ה אע״ג ד א ף הן היו ב א ו ת ו ה נ ס‬
‫ב ה ג ד ה ו ב ה ל ל ד ל י ל פ ס ח א ג ב די כ ו ס ו ת ודו״ק‪.‬‬ ‫ב ס ו כ ו ת ה ו ש ב ת י ‪ ,‬ה ת ם ב ע ש ה ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬א כ ל בד׳‬ ‫כי‬
‫וראיתי ל ה ר ב ה מ ו ב ה ק ב ע ל ב ר כ י י ו ס ף נר״ו בסימן‬ ‫כ ו ס ו ת ד ר ב נ ו ת י ק נ ו ג ם ל נ ש י ם כיון שהיו ב א ו ת ו ה נ ס ע י כ‬
‫ת ע י ג ס ־ ק ט״ו ש ה ב י א ד ב ר י ה ר ב בית ד ו ד סי׳ רנ״ו ד כ ת ב‬ ‫פי׳ ד ב ר י ה ם ד מ ה ש ״ ס ד ס ו כ ה ד ף ב״ח הנ״ל מ ו כ ח ד ל א‬
‫שם ד נ ש י ם פ ט ו ר ו ת מ ס י פ ו ר ה ה ג ד ה ד ל י ל פ ס ח ‪ ,‬ו פ י ר ש‬ ‫א צ ט י ר ק ר א ד ה א ז ר ח ל מ ע ט נ ש י ם א ל א בי היכי ד ל א נ‪£‬יף‬
‫מ״ש רמ״א שם ב ה ג ה ״ ה ס״ו דר״י מ ל ו נ ד ר א ע ש ה ה ה ג ד ה‬ ‫ט׳׳ו ט״ו מ ח ג ה מ צ ו ת כנ׳׳ל‪ .‬ו ק ש ה ד ת י פ ו ק ליי ד א צ ט ר ר‬
‫בלשון ל ע ז כדי שיבינו ה נ ש י ם ו ה ק ט נ י ם ‪ ,‬ד ל א ו מ ש ו ס‬ ‫ק ר א מ ש ו ם ד א ף הו היו ב א ו ת ו ה נ ס ו א ה א ת י ר צ ו ד ה ת ס‬
‫ה ה ג ד ה ע ש ה זה‪ ,‬א ל א מ ש ו ס‬ ‫בסיפור‬ ‫חייבות‬ ‫דנשים‬ ‫במ״ע דאורייתא‪ ,‬ד ל ג ב י זה ל א מ ה נ י ט ע מ א ד א ף הן היו‬
‫חיובא דידו ד א נ ו חייבים ל ס פ ר ל ה נ ש י ם ו כ ר ע י כ ‪ ,‬ו ה ר ב‬ ‫ב א ו ת ו הנס‪ ,‬משא״כ ב מ י ל י ד ר ב נ ן ד מ ה נ י האי ט ע מ א ‪ .‬הרי‬
‫ב ר כ י יוסף נר״ו א מ ר שהביא ראי׳ ל ד ב ר י ו מ ד ב ר י התופי‬ ‫ד ל א ס י ל ה ח י ל ו ק ש ל מ ה ר י ם הנ״ל‪ ,‬וא״כ ה ד ק ״ ל אמאי‬
‫ד פ ס ח י ם ד ף ק ־ ח ה נ ־ ל ח ז ר ו ה ק ש ה עליו ד ה י כ ׳ פ ס ק כן‬ ‫לא א מ ר י נ ו ד נ ש י ם חייבות ב ס ו כ ה מ ד ר ב נ ן מ ט ע ם ד א ף הן‬
‫ב פ ש י ט ו ת כ א י ל ו הוי מ י ל ת א פ ס י ק ת א ‪ ,‬ו ה ר י ה ד ב ר ת ל ו י‬ ‫היו באותו הנס‪ ,‬א ל א צ״ל ד ס ״ ל ל ה ת ו ס ׳ ד ב מ ״ ע ד א ו ר י י ת א‬
‫ב מ ח ל ו ק ת ‪ ,‬ד ה א ל פ י מ י ש התום׳ ב מ ג י ל ה ד ף ד׳ ה נ י ל ‪ ,‬אי‬ ‫ל א מ ה נ י כ ל ל ה ט ע ם ד א ף הן היו ב א ו ת ו הנש אפילו‬
‫ל ת י ר ו ץ ה ר א ש ו ן חייבות מ ד ר ב נ ן ואי ל ת י ה ו ץ ה ר י י חייבות‬ ‫לחייבו מ ד ר ב נ ן ‪ ,‬ו ל א מ ה נ י האי ט ע מ א א ל א ד ו ק א ל ע נ י ו‬
‫מ ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬ו ה ב י א ע ו ד ד ב ר י הר״ב ה ח נ י ך פ׳ בא ד כ ת ב‬ ‫לחייבו במילי ד ה ו ו מ ד ר ב נ ן ‪ ,‬וא״כ לפ״ז נ ר א ה ד ל פ י ד ע ת‬
‫ג ם הוא ד א ף הנשים חייבות ב ס י פ ו ר ה ג ד ה מ ד א ו ר י י ת א‬ ‫ד פ ס ח י ם הנ״ל כי היכא ד א מ ר י נ ן ב מ צ ו ת ס ו כ ה‬ ‫התום•‬
‫למר‬ ‫בהגדה‪,‬‬ ‫חייבות‬ ‫הנשים‬ ‫פנים‬ ‫כל‬ ‫דעל‬ ‫באופו‬ ‫ד ה ו י מ׳׳ע ד א ו ר י י ת א ד ל א מחייבינן הנשים א פ י ל ו מ ד ר ב נ ן‬
‫ד א ו ר י י ת א ו ל מ ר ד ר ב נ ו ‪ ,‬ו ד נ ן מ ש מ ע מ ד ב ר י ה ט ו ר והש״ע‬ ‫ה־נ נימא ל ע נ י ו ס י פ ו ר ה ג ד ה ‪.‬‬
‫ס ־ ס ת ע ־ ב ד כ ת ב ו ס ת ם ד נ ש י ם חייבות בדי כ ו ס ו ת ו ב כ ל‬
‫א ל א שאף ל פ י ד ע ת וה עכצ״ל ד א ף ה נ ש י ם חייבות‬
‫ה מ צ ו ת ה נ ה ו ג ו ת בוה ה ל י ל ה ד מ ש מ ע ג ם ה ה ג ד ה ‪ ,‬ו ד ל א‬
‫דמאחי‬ ‫משוס‬ ‫וזה‬ ‫מט״א‪,‬‬ ‫מדדבנן‬ ‫ההגדה‬ ‫בסיפור‬
‫כ ד ע ת הר״ב ב י ת ד ו ד ‪ ,‬ע כ ת ‪ -‬ד ד פ ח ‪ -‬ח ‪ .‬ו ה נ א נ י ש כ ו ו נ ת י‬
‫ד ח י י ב ו ת בדי כ ו ס ו ת עכצ״ל ד ח י י ב ו ת ג״כ ב ס י פ ו י ה ג ד ה ‪,‬‬
‫מקום‬ ‫הקטן‬ ‫לי‬ ‫שהניח‬ ‫אלא‬ ‫דברים‪,‬‬ ‫בקצת‬ ‫לדעתו‬
‫ו כ מ ו ש כ ת ב ו ה ת ו ס ׳ כ ה ד י א בפ״ג ד ס ו כ ה ד ף ל ״ ח ב ד י ה מי‬
‫ל ה ת ג ד ר בו ב ב י ר ו ר ה ע נ י י נ י ם כ א ש ר י ר א ה המעיין‪ ,‬ועדייו‬
‫שהי׳ ע ב ד וכר‪ ,‬מ ש מ ע מ כ א ן ד א ש ה פ ט ו ר ה מ ה ל ל ד ם ו כ ו ת‬
‫ה״ לי ל ה א ר י ך בזה א ך א ע וה מ ק ו מ ו ו ש ע ת ו ואייה א ש נ ה‬
‫וכן ד ע צ ר ת ד ט ע מ א מ ש ו ם ד מ ״ ע שהו״ג נשים פ ט ו ר ו ת ‪,‬‬
‫פ ר ק זה ב מ ק ו ם א ח י ‪.‬‬
‫ואע״ג ד כ ה ל ל ד ל י ל י פ ס ח י ם מ ש מ ע בפי ע ר י פ דמחייבי‬

‫מגיד דבריו‬
‫בעניז חיוב נשים ב א מ י ר ת ה ה ג ד ה בליל פ ס ח‬
‫— שייך ל ה ע ר ה ‪— 96‬‬

‫ל ה ג י ד ל נ ש י ם ל כ ך צ״ל בלשון שיבינו הן ש א ל י כ אין כאז‬ ‫אם נשים חייבות ב א מ י ר ת ה א ג ד ה ב ל י ל פ ס ח‬ ‫רב‪.‬‬

‫א ג ד ה ו ה ו ד ע ה ו ל כ ך כ ת ב שצ״ל ב ל ש ו ן שיבינו וכוי‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬
‫ו ה י ה מ ו ה י ד חיד״א זיעיא בס׳ ב ר כ י י ו י ל ע מ ד ע״ד‬
‫אלו‪ ,‬ו ר ב ת נ א פ ל י ג עלי׳ ו ס י ל ד נ ש י ם ח י י ב ו ת ב ק ר י א ת‬
‫ה א ג ד ה מ ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬ו ה כ ר י ח ה ד ב ר מ ד ב ר י התום• והר״א‬
‫זיל בס• ה ח י נ ו ך ד ס ״ ל ד נ ש י ם חייבות‪ ,‬יעיש‪ .‬ועיין עוד‬
‫ל ה ר ב הנז׳ בסי מ ח ב י ר ו ב ק י א שם ד ל כ ל ה ד ב ר ו ת ו ל כ ל‬
‫ה א מ י ר ו ת ש י ר ה מ ס כ י י ם ד ח י י ב ו ת כ מ ו שיע״ש‪.‬‬
‫ואנכי ה צ ע י ר ח י ר ג א דיומא ר א י ת י ע ו ד ל ת מ ו ה ע ל‬
‫כ מ ו האנשים או״ל‪ ,‬עיין ל ה ״ ה ב י ד ז י ל ב א י ח הל׳ פ ס ח סי׳‬
‫ר נ י ו שנשא ו נ ת ן ב ע נ י ו זה ו ה ס כ י ם ד א י נ ו ח י י ב ו ת מ ט ע ם‬
‫ד ה ו י א מ״ע ש ה ז י ג ד ה נ ש י ם פ ט ו ר ו ת ואין כ ח ביד ח ז י ל‬
‫מ ט ע ם שאף הן היו ב א ו ת ו ה נ ס ‪ ,‬ש מ ט ע ם זה‬ ‫לחייבן‬
‫ה ו צ ר כ ו ל פ ר ש כ מ י ש מ ו ר י ם ז י ל ש ם בסי׳ ת ע י ג ו י א מ ר ו‬
‫בלשון ש מ ב י נ י ם הנשים ו ה ט ף וכוי איו ה ט ע ם‬ ‫האגדה‬
‫מ פ נ י שהנשים ח י י ב ו ת ב ק ר י א ת ה א ג ד ה א ל א מ ש ו ם חיובא‬
‫דידן ד ח ל ע ל י נ ו ח ו ב ת ו ה ג ד ת ל ב נ ך ש ה ג ד ו ל י ם חייבים‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לקוטי מ ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫עח‬

‫מ ב ע י א הנשים א ל א ג ם האנשים ד ה ו ו בני חיובא מ צ ד‬ ‫ס ת ר א י י נינהו‪,‬‬ ‫דל‪ ,‬דדבריו‬ ‫הרביד‬ ‫שגדול‬ ‫מי‬ ‫דברי‬
‫עכ־ז יוצאיו י״ח ב ש מ י ע ת ה מ ג י ל ה ב ל ה י ק ה ג ם‬ ‫עצמם‬ ‫ד א י ה ו גופי׳ בס׳ ל ח ם ה פ נ י ם חיי ע ל ה א ג ד ה ד״א ב פ ס ק ת‬
‫ד ט פ ש כ ח ל ב ל ב ם שאינם מ ב י נ י ם מ ה ש ה ם ש ו מ ע י ו כ מ י ש‬ ‫הא ל ח מ א עניא הביא ל ד ב ר י מ ו ר י ם ו״ל ה ל ל ו ו י א מ ר ו‬
‫מרן ו י ל ב ש י ע א י ח סי׳ ת ר י ץ ס״ח וזיל‪ ,‬ה ל ו ע ז ש ש מ ע א ת‬ ‫ו כ ת ב וז״ל‪ ,‬ומ״ש כ ד י‬ ‫שמבינים ו כ ר ‪,‬‬ ‫בלשון‬ ‫האגדה‬
‫ה כ ת ו ב ה ב ל ה ־ ק ו ב כ ת ב י ה ק ד ש א ע פ ׳ י שאינו‬ ‫המגילה‬ ‫שיבינו הנשים ו ה ט ף נ ר א ה דאין ש נ י ה ם מ ט ע ם א ח ד א ל א‬
‫י ו ד ע מ ה ה ם א ו מ ר י ם יצא י״ח וכר‪ ,‬ע״כ‪ ,‬וכן פ ס ק ו כ ל‬ ‫הנשים הוא מ ט ע ם שהן חייבות ב מ צ ו ת ה א ג ד ה לפי שאף‬
‫הפוס׳ זיל ע״ע‪ ,‬ווו אינה צ ר י כ ה ל פ נ י ם ד מ י ל ת א ד פ ש י ט א‬ ‫הן היו ב א ו ת ו ה נ ס ו ל כ ו צ״ל בל׳ ש מ ב י נ ו ת כ ד י שיצאו י״ח‬
‫היא ד ה ״ ה ל נ ש י ם ה ח י י ב ו ה במ״ע שיוצאות ב ש מ י ע ת ה מפי‬ ‫ב ש מ י ע ה ‪ ,‬ו ה ט ף מ ט ע ם שאנו חייבים ל ה ג י ד ל ה ם וכוי‪,‬‬
‫ה ק ו ר א ב ל ה ״ ק ה ג ם שאיו בהן ד ע ת ו ל א ת ב ו נ ה ל ה ב י ו‬ ‫עכ־ל‪ .‬והרואה יראה כ מ ה קשים דבריו אחרי המחי״ר‬
‫ו ל ה ש כ י ל אפי• פ ש ט י ה מ ל ו ת ‪ .‬ו א י כ ל נ ו ל ד ע ת מ ה נ ש ת נ ה‬ ‫א ה ד ד י ממ״ש בס׳ ב״ד‪ ,‬ד ה כ א ק א פ ס י ק ו ת נ י‬ ‫וסתרי‬
‫קריאתה כדי‬ ‫ש צ ר י כ ו ת הנשים ל ה ב י ן‬ ‫האגדה‬ ‫קריאת‬ ‫ד ח י י ב ו ת ב ק ר י א ת ה א ג ד ה מ ט ע ם ד א ף הן היו ב א ו ת ו הנס‪,‬‬
‫שיצאו י־ח מ א ח ר ד ש נ י ה ם שוו בשיעורייהו ו ח ד ט ע מ א‬ ‫יבס׳ ב׳׳ד ד ח י ל ה ד ל א א ל י ם כ״כ הד ט ע מ א לחייבן כ״א‬
‫אית ל ה ו שאף הו היו באותו ה נ ס ‪ ,‬ו כ ע ת לא י ד ע ת י ‪. . .‬‬ ‫ד ר ב נ ן כ מ ו ד׳ כ ו ס ו ת וביוצא אד ב ו א ת‬ ‫במצוה‬ ‫בזאת‬
‫ב מ צ ו ה ד א ו ר י י ת א ד כ ל ל מ ס ו ר בידינו מ״ע שהז״ג נשים‬
‫שכן איך ה ר ב זיל ה ש מ י ע נ ו כ ז א ת מ ל ת א‬ ‫ומאחי‬
‫פ ט ו ר ו ת אין כ ח ביד ח ד ל ל ח י י ב ם מ ה ם ט ע מ א ‪ ,‬ו ה א ד י ר‬
‫ח ד ת א גבי א ג ד ה ש ל א יצא י״ח א ס לא הבין א ו ת ה ‪ ,‬ד ל ע ״ ד‬
‫ל ה ו כ י ח במישור ס ב ר א הלזו ב מ ו שיראה ה ר ו א ה ‪ .‬מ ב ו א ר‬
‫אחרי ניו״ק נ ר א ה ש ל א כו ה ד ב י ‪ ,‬והדאי׳ ש ה ב י א מ ס פ י ד ת‬
‫ד ד ב ר י ה ר ב ז״ל פלג״ו בהדייהו מ ה כ א ל ה ת ם וכמ״ש‪ ,‬א ס‬
‫ה ע ו מ ר שאם אינו מבין בלה״ק ל א יצא י״ח‪ ,‬נר• ל ע ״ ד‬
‫לא ש נ א מ ר דס׳ ל ח ם ה פ נ י ם ח י ב ר ו ה ר ב ד ל א ח ר חיבור‬
‫שיש ל ד ח ו ת ו ל ו מ ר דשאני ה ת ם ב ס פ י ר ה ד ה ק ר א ק פ י ד‬
‫ה נ ו ר א ס׳ ב״ד ו ח ז ר בו מ ס ב ר ת ו ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬ו א פ ש ר דהן‬
‫ו ס פ ר ת ם ל כ ס ו ק א מ ר בש״פ וכ״פ כ ל ה פ ו ס ׳ זיע־א שיהא‬
‫בל יקר ר א ת ה עינא ד ש פ י ר חזי כ ל ה ר א י ו ת ש ה ב י א ה״ה‬
‫ל כ ל א ח ד ו א ח ד ואיו ה א ד ם יוצא י״ח ב ס פ י ר ת‬ ‫ספירה‬
‫חיד־א ז״ל ד מ ש ם באר״ה ד ג ם הנשים ח י י ב ו ת ו ה ד ר ביי‬
‫ו מ ש י ה ה ם א מ ר ו שאם אינו מביו מ ה ש מ ו נ ה‬ ‫חבירו‪,‬‬
‫מ מ ש נ ת ו ה ר א ש ו נ ה ו ל א ה י צ י ר ל ה ז כ י ר א ת ע צ מ ו ממ״ש‬
‫ס פ י ר ת ת פ א ר ״ ת מאי א ה נ י לו ד ה ו ״ ל כ מ י ש ל א מ נ ה כ ל ל ‪,‬‬
‫כס׳ ב־ד דיל‪.‬‬
‫מ ש א ־ כ ה כ א גבי ס י פ ו ר יצ״מ‪ .‬ומ״ש ה כ ל ב ו ש י ל מ ו ד א ו ת ה‬
‫בלשון ש מ ב י נ י ם ה נ ש י ם ו ה ק ט נ י ם היינו כ ד י שהוא ע צ מ ו‬ ‫ואח‪-‬ז יצא ל א ו ר ס׳ מ ע ו ד ל כ ל חי ל ע ט ״ י מיה״ר אור‬
‫יקיים ק ר א כ ד כ ת י ב ו ה ג ד ת ל ב נ ך ביום ה ה ו א ‪ ,‬ו ח ד ט ע מ א‬ ‫החיים נר״ו‪ ,‬ו ש ם ראיתי בסי׳ כ׳ א ו ת כ׳ ב ה ד מ ל ת א‬
‫אית להו‪.‬‬ ‫ת ש י ם לעניו מ צ ו ת א מ י ר ת א ג ד ה ‪ ,‬ו כ ת ב ו ד ל ‪ ,‬ועיין נמי‬
‫ד ל יע״ש‪ ,‬ולא ד א ה‬ ‫בס׳ ח ק ת ה פ ס ח מ״ש ע ל ה ר ב ־ ד‬
‫באמירת‬ ‫חייבות‬ ‫נשים‬ ‫ד י נ א אי‬ ‫דהאי‬ ‫ובעיקרא‬
‫ל ח ם ה פ נ י ם ח ז ר בו מ ס ב ר ת ו ה ר א ש ו נ ה שבו‬ ‫שבספרו‬
‫ה א ג ד ה ‪ ,‬עיין ל ה ר ב בית י צ ח ק ז״ל בהל׳ חומ״ץ פ״ז ה״ה‬
‫ראוי ל ה י ו ת ח ו ז ר כיע״ש‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ל ד ב ר י הראייה ז״ל בס׳ ה ח י נ י ר ש כ ת ב דנשים‬ ‫שהביא‬
‫ל ד ב ר י ה״ה חיד־א ז״ל ה״ו נ מ צ א ס י י ע ת א‬ ‫ועכ״פ‬
‫חייבות‪ ,‬ו ה ר ב ז״ל הביא ם י י ע ת א בסי הרא״ה מ ד ב ר י ה ש ־ ס‬
‫ג ד ו ל ה ל ד ב ר י י ד ה ר ב ״ ד ז׳׳ל ד ה ו א ניהו מ א ר י ד ש מ ע ת ת א‬
‫ד פ ס ח י ם ד ק ט ־ ז ע־ב‪ ,‬א מ ר מ ר י מ ר ש א ל ת י נ ה ו ל ר ב נ ו דבי‬
‫ד ה ו ה ס״ל ד נ ש י ם חייבות‪ ,‬איהו גופיי ה ד ר בי׳ מ ש מ ע ת ת י ׳‬
‫י״י מאז א מ ר א ג ד ת א בי ר״י א מ ר ו ר״י‪ ,‬מאן א מ ר א ג ד ת א‬
‫ימטי ל מ ו ד י ם ד ג ם הנשים חייבות‪ ,‬ו פ ו ק חזי כ מ ה ר ב‬
‫בי י״׳ש א מ ר ו ר״ש‪ ,‬ומן ה ס ת ם ודאי נ ר א ה ש כ ל עיקר‬
‫ג ו ב ר ״ ו ר ב חילי׳ ג ב ר א דמארי׳ סייעי׳ ו ע ל י ו נ א מ ר מ ק ר א‬
‫ש א ל ת ם אינו א ל א ב ע ד נ ש ו ת י ה ם מי הוציא אותן י״ח‬
‫ד ה ׳ ד ו ד ל כ ל דרכיו מ ש כ י ל יה׳ ע מ ו ש ה ל כ ה‬ ‫שכתוב‬
‫ו מ ו כ ר ח ה ד ב ר שהו חייבות מ ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫כ מ ו ת ו ב כ י מ ודוק‪.‬‬
‫ילפי הנר׳ מ ש מ ע שהיא ראי׳ שאין עלי• תשו׳‪ ,‬ו מ ו כ ח‬ ‫ובהיותי ע ס ו ק ב ד ב ר י ה ר ב ל ח ם ה פ נ י ם ד ל ה ל ל ו עם‬
‫שפיר מ ד ב ר י ה ש ״ ס שגם הנשים חייבות ב א מ י ר ת ה א ג ד ה ‪.‬‬ ‫בני וישר הי״ו‪ ,‬ה׳ ב ר ח מ י ו יזכני ל ר א ו ת ו ת*ח כ ש ר ויר״ש‬
‫וזה קצ״ת בעיני ל פ י מ י ע ו ט ידיעתי‪ ,‬ע״ד מי ש ג ד ו ל ה״ה‬ ‫ל ע ש ו ת נח״ר ל פ נ י ו ית״ש כע״ל‪ ,‬ה ר ג י ש ב ד ב ר י ה ר ב ד ל‬
‫חיד״א ז״ל בסי ברכ״י סי• תע״ג ש ע מ ד ע ־ ד ה ב י ד ז״ל‬ ‫ש כ ת ב ש ה ט ע ם שצריד ל ק ר ו ת ה א ג ד ה ב ל ש ו ן שמבינים‬
‫ל ה פ ר ו ס ״ ל ה פ ט ו ר ו ת ‪ ,‬ו ה ר ב ז״ל ה ו כ י ח ב מ י ש ו ר‬ ‫דקאי‬ ‫הנשים ה״מ כ ד י שיצאו י״ח ב ש מ י ע ה מכיון ש ה ם חייבות‬
‫ל ה פ ך כ מ ו ש י ר א ה ה ר ו א ה ‪ ,‬ו ל א זכר ש״ר ל ד ב ר י הש״ס‬ ‫בכל התורה כולה ק״״ל שומע כקורא וסתמא‬ ‫דהלא‬
‫ה ל ל ו ד מ ש ם ב א ר ״ ה הכי כ ד ב ר י ה ר ב ב י ת י צ ח ק ה נ ד ‪ ,‬וזו‬ ‫ד מ י ל ת א מ ש מ ע ש ה ג ם ש ל א י ד ע מאי ק א מ ר ואינו מבין‬
‫היא שקי בעיני ד ש ם ב א ו ת ו סי• א ו ת ט״ז ע ל ד ב ר י ר ב י נ ו‬ ‫ה ד ב ר י ם ‪ ,‬ומאי שנא ק ר י א ת ה א ג ד ה ש צ ר י ר שיבינו הנשים‬
‫ש כ ת ב ד ס ו מ א פ ט ו ר מ ל ו מ ר א ג ד ה א ת א ואייתי‬ ‫ירוחם‬ ‫כדי שיצאו י״ח‪ ,‬זה תו׳־ד הי״ו יל״א‪.‬‬
‫ד ה ת ם ק א י איד לא‬ ‫ל ד ב ר י הש״ס ה נ ד ‪ ,‬ו מ א ח ר‬ ‫בידיי‬ ‫ואנכי ה צ ע י ר ר א י ת י ל ה ג ד י ל הקו׳ י ו ת ר מ מ ה שעינינו‬
‫הביאם ל ה ו כ י ח ב מ י ש ו ר ד ל א כ ה ר ב י ד זיל‪.‬‬ ‫ראינו ב מ ק ר א מ ג י ל ה שגם הנשים חייבות ב ק ר י א ת ה מ ה ד‬
‫ו א ח ר ע ב ו ר זמו ה ג י ע לידי ב ד ר ך ש א ל ה ס׳ ה נ ח מ ד‬ ‫ט ע מ א ג ו פ ה ל פ י שאף הו היו ב א ו ת ו ה נ ס ו ל א חזינא כי‬
‫ש ב ח פ ס ח ע ל ה א ג ד ה ‪ ,‬ו ש ם דאיתי ב ס ד ר ק ד ש ו ר ח ץ בתיי‬ ‫האי ס י מ נ א ש ה צ ר י כ ו ח ד ל ל ה ב י נ ם ק ר י א ת ה מ ג י ל ה כדי‬
‫מ ג י ד א ו ת נ׳ ש נ ש א ו נ ת ן ב ה ר מ י ל ת א אי נשים חייבות‬ ‫שיצאו י״ח ו כ ל ש ק ר א א ו ת ה ב ל ה ־ ק יוצאין י״ח‪ ,‬ולא‬
 ‫עט‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ש ה ו כ י ח ה ר ב ב י ת יצחק‪ ,‬ו כ מ ד ו ב ר ‪ .‬ועיין ל ה ר י ל מ ו ד י ה׳‬ ‫האגדה‪ ,‬והוכיח במישור שחייבות ל ח ד מ י ד‬ ‫באמירת‬

‫ל י מ ו ד קצ״א ד י ץ ע י א ש ע מ ד ע י ד ה ר ב י ד ז י ל ה א מ ו ר י ם ‪,‬‬ ‫דאוריי׳ ו ל מ י ד ד ר ב נ ן ‪ ,‬והביא ל ד ב ר י ה י ה ב ר כ י י עיש‪ .‬ו ג ם‬
‫עיש‪ ,‬ועיין ל ה ר ב א ש ד ו ת ה פ ס ג ה ז י ל ב ס ד ר ה פ ס ח ד״ח‬ ‫עליו י פ ו ל ה ת י מ א א ח ה מ י ר א ד ל א ז כ ר ש י ר ו ג ד ו ל כ מ ו ה ו‬
‫עיב‪.‬‬ ‫ל ד ב ר י הש״ס ה ל ל ו ד מ ש ם ב א ר י ה ש ח י י ב ו ת הנשים‪ ,‬ו כ מ ו‬

‫מנחת חינוך‬
‫מצוה כא‪ ,‬ס י פ ו ר יציאת מצרים‬
‫— שייך ל ה ע ר ו ח ‪— 106 ,101‬‬

‫מצוה‬ ‫דעיקר‬ ‫כיון‬ ‫אך‬ ‫הלילות‪.‬‬ ‫לשאר‬ ‫שוה‬ ‫בעצמו‬ ‫זיל ה ח י נ ו ך ‪ :‬ל ס פ ר בענין יציאת מ צ ר י ם ב ל י ל מ י ו‬
‫ה מ ח ו ד ש ת ל ס פ ר ל א ח ר א״כ ל מ ה הביא ה ר ׳ מ פ ס ו ק זה‬ ‫בניסן‪ ,‬כ״א כ פ י צ ח ו ת לשונו‪ ,‬ו ל ה ל ל ו ל ש ב ח ל ש י י ע ל כ ל‬
‫ככל הלילות מפסוק למען‬ ‫תפיל דחייב כמו‬ ‫דזכור‪,‬‬ ‫ה נ ס י ם ש ע ש ה ל נ ו ש פ ש נ א מ ר ו ה ג ד ת ל ב נ ך ‪ • ,‬כ ב ר פי׳‬
‫ת ז כ ו ר כ מ ו ש ד ר ש ו בש״ס מ פ ס ו ק זה ו מ ב י א ו ה ו א ב ע צ מ ו‬ ‫ה ג ד ה זו היא ב ל י ל ט״ו ב נ י ס ן ב ש ע ת‬ ‫דמצות‬ ‫חכמים‬
‫בה׳ ק י ש כ מ י ש עיש‪ ,‬ו א פ ״ ל ד ז כ י ר ו ח י צ י מ ב ל י ל ו ת כיון‬ ‫א כ י ל ת מ צ ה ‪ ,‬ו מ ה ש א מ ר ה כ ת ו ב ל ב נ ך לאו ד ו ק א בנו א ל א‬
‫ד ל א דרשינן אלא מריבויא ד ב ל איכ ל י ה אלא מ ד ר ש א‬ ‫אפילו עם כ ל ב ר ״ ‪. . .‬‬
‫ח ל ש ב ו ע ה עליו א פ נ ש ב ע ש ל א יזכור או שיזכור‪ ,‬א ב ל‬ ‫ו ב מ נ ח ת ח י נ נ ן ‪ :‬ל ס פ ר ו כ ר וכוי‪ ,‬מ צ ו ה זו ע ר ״ מ פ י ו‬
‫ב ל י ל ט״ו הוא ע ש ה מ פ ו ר ש ת במבין ת ר י י ג ‪ ,‬א י כ איו ח ל‬ ‫מהחו״מ ו מ ב י א מ פ ס ו ק ז כ ו ר א ת היום הזה א ש ר י צ א ת ם‬
‫ש ב ו ע ה א ל א ב כ ו ל ל ו ב ש א ר ל י ל ו ת כיון ד ה ו י מ ר י ב ו י א ד כ ל‬ ‫מ מ צ ר י ם וכוי‪ ,‬ומניו ש ב ל י ל ט י ו ש נ א מ ר ו ה ג ד ת ל ב נ ך‬
‫הוי כ מ ו ח י ש ו ח ל ש ב ו ע ה ער״מ פ י ה מהי ש ב ו ע ר ותום׳‬ ‫ה פ ס ו ק י ם מ ש ל י מ י ם דיו‬ ‫ו ב א מ ת שני‬ ‫זה וכוי‪.‬‬ ‫בעבו‪-‬‬
‫סוגיא ד כ ו ל ל ו ה ו ב א כ י פ בח‪-‬ז‪ ,‬א ך ב א מ ת ל פ י ו ז כ י ר ת‬ ‫ה מ צ ו ה דאי מ פ ס ו ק ז כ ו ר ה י א כ מ ו ד כ ל יום מזכיריז י״מ‬
‫יצ״מ ביום הוי עשה‪ ,‬ול״מ ל ר ״ מ ו ה ר ה מ י ח ו מ ו נ י ה מ צ ו ת‬ ‫בפ״ע ואינו מ ו ד י ע ל ב נ ו ה״נ ב ל י ל ט״ו‪ ,‬ואי מ פ ס ו ק ו ה ג ד ת‬
‫שימנו ל מ י ע ז כ י ר ת יצ״מ ב ש ו ם פ ע ם ‪ ,‬ע׳ ה׳ ק י ש כ ל ל‬ ‫ה״א ד ו ק א אם יש ל ו בן או א ח ר ע מ ו ל ס פ ר א ב ל אם הוא‬
‫יצ״מ ב מ י ע ד ק י ש ר ק ל י ל ט י ו מ נ א ו ל מ צ ו ה ב פ י ע ‪ ,‬וצ״ע‬ ‫ביחידי אינו מצוה‪ ,‬ע״כ הביא ה פ ס ו ק ד ז כ ו ר ד ג ם ב פ ״ ע‬
‫ל מ ה כיון ד י ל פ י נ ן מ ק ר א ל מ ה ל א נ מ נ ה ל מ צ ו ה כ כ ל‬ ‫ב פ ס ו ק זה‬ ‫להזכיר‪ ,‬והההמ־ח כ ל ל כ ל הדינים‬ ‫מצוה‬
‫ה מ צ ו ת ‪ .‬ו מ צ א ת י ב פ מ י ג ב פ ת י ח ה ה כ ו ל ל ת ה׳ ק י ש כ׳ כ כ ל‬ ‫ו ה ג ד ת ל ח ו ד ואין נ׳׳מ כ״כ ל א ר א י ת י ל ה א ר י ך בזה‪.‬‬
‫מיש‪ ,‬ו ג ם ב צ ל ״ ח ב ר כ ו ת ה ק ש ה זה ל מ ה ל א מ נ ו מוני‬
‫ו ה נ ה ל כ א ו ר ה צ״ע ע ל הר״מ ד מ ו נ ה ה מ צ ו ה ל ס פ ר‬
‫ז כ י ר ת י צ י מ ב כ ל יום ל מ י ע בפ״ע‪ ,‬וכי ד נ פ ק ׳‬ ‫המצות‬
‫ב ל י ל ט״ו‪ ,‬מאי מ ע ל י ו ת א ד ל י ל זה מ כ ל ה ל י ל ו ת ‪ ,‬הא מ צ ו ה‬
‫מ פ ס ו ק ל מ ע ן ת ז כ ו ר ו ל א נא׳ בלשון ציוי ז כ ו ר א ל א קאי‬
‫ל ה ז כ י ר יצ״מ ב כ ל יום ו ב כ ל ל י ל ה ‪ ,‬ע׳ ב ר כ ו ת י״ב‪ ,‬מזכיריז‬
‫ל א כ ו ל פ ס ח ו מ צ ה שעייז ת ז כ ו ר א ף ד מ מ י ל א‬ ‫אדלעיל‬
‫ב ל י ל ו ת ‪ ,‬אף ד ל כ א ו ר ה ח כ מ י ם פ ל י ג י מ״מ ר ה י פ‬ ‫יצ״מ‬
‫ש מ ע י נ ן ד מ צ י ה ל ז כ ו ר מ״מ אין נ מ נ ה ל מ צ ו ה ב פ י ע עיש‪.‬‬
‫מ כ ל ל ם פ״א מה׳ ק י ש ה״ג פ ס ק ו כ ב י ו ד מ צ ו ה‬ ‫והר״מ‬
‫ו ל כ א ו ר ה ק׳ ל מ ה ל א נ פ ק י ל ה ו ל ר ב ו ת י נ ו מ פ ס ו ק זה‬
‫ל ה ו כ י ר יצימ ביום ו ב ל י ל ה ש נ א מ ר ל מ ע ן ת ז כ ו ר א ת יום‬
‫ד כ ת י ב זכור א ת היום ו ה ו א ב ד ר ך ציוי‪ ,‬וצ״ל‬ ‫בפרשה‬
‫צ א ת י מ א ר ץ מ צ ר י ם ב ל ימי חייך עיש‪ ,‬וי״מ ביום ו ב ל י ל ה‬
‫ד ק י ם ל ה ו ד פ ס ו ק זה מיידי מ ל י ל ט״ו כ מ ב ו א ר כאן בר״מ‬
‫הוא מ ד א ו ר י י ת א ע• ב ר כ ו ת כ״א ס׳ א מ ר א מ ת ויציב ח ו ו ר‬
‫ו מ כ י ל ת א ואין ה מ כ י ל ת א ת י י ‪. . .‬‬
‫ו ק ו ר א ‪ ,‬די״מ ד א ו ר י י ת א אף ל מ א ן ד ס ו ב ר ק״ש ד ר ב נ ן ‪ .‬א י כ‬
‫עכ׳׳פ ב מ צ ו ה ד א נ ז בי׳ ד ב ל י ל ט״ו הוא מ״ע מ ה ״ ת‬ ‫מאי נ ת ו ס ף ב ל י ל טיו‪ ,‬ו ע פ ר י ח ה׳ ק י ש ה א ר י ך בענינים‬
‫לכ״א מ י ש ר א ל ל ה ז כ י ר ו ג ם ל ה ג י ד ל ב נ י ו או ל א ח ר א ס יש‬ ‫ו ג ם א י ל ד ת מ י ד די ב ה ר ה ו ר ד כ ת י ב ת ז כ ו ר עיין‬ ‫אלו‪.‬‬
‫וגם אפשר ל ה ד ר קצת באריכות נסים ונפלאוח‪,‬‬ ‫עמו‬ ‫ב מ ג י ל ה ‪ ,‬וכאן ד כ ת י ב ו ה ג ד ת צ ר י ך ה ג ד ה ב פ ה ‪ ,‬זה איינו‪,‬‬
‫ועפמ״ג ה״פ‪.‬‬ ‫שאינו יייח‬ ‫לברר‬ ‫האריך‬ ‫ש א ג י א ה׳ יצ״מ‬ ‫שו״ת‬ ‫ע׳‬
‫ו ה נ ה להר׳׳מ ד פ ו ס ק ד א כ י ל ת מ צ ה כ ל ה ל י ל ה ודאי‬ ‫ב ה ר ה ו ר ‪ ,‬ו ל ו מ ר ד ב כ ל יום די ב ה ז כ ר ת יצ״מ ל ח ו ד ב ל א‬
‫מ צ ו ה זו כ ל ה ל י ל ה ד ק ר י נ ן בזמן שיש מ צ ה ו מ ר ו ר מ ו נ ח י ם‬ ‫ס י פ ו ר וכאז צריך ס י פ ו ר ה נ ס י ם ו נ פ ל א ו ת ש ע ש ה ע מ נ ו‬
‫היינו בזמן שמצווים ע ל מ צ ה ו מ ר ו ר דז״פ ד מ צ ה ו מ ר ו ר‬ ‫השי״ת‪ ,‬כ נ ר א ה מ ה ר ״ מ ו ה ר ה מ ״ ח כאן ומס• פ ס ח י ם עיש‪,‬‬
‫אינו מ ע כ ב ה ס י פ ו ר ו ל א מ צ י נ ו זה ד מ צ ו ה זו יהי׳ ת ל ו ״‬ ‫ד א פ ש ר ד ג ם ב ל י ל פ ס ח יוצא ב ה ז כ ר ה ל ח ו ד ‪ ,‬ו ע פ ר ״ ח ם ״‬
‫ב מ צ ה ו מ ר ו ר ‪ .‬אד ד ה ת ו ר ה ק ב ע ה זמן ל י ל ט״ו המצווים‬ ‫תע״ג ד ב ה ז כ ר ת יצ״מ ב ק י ד ו ש יצא וער״נ שכ• ד ב ל שלא‬
‫ע ל מצה‪ ,‬א״כ כ ל ה ל י ל ה מ ח ו י ב ב מ צ ו ה וו‪ ,‬א ב ל ל ש י ט ת‬ ‫א מ ר ג׳ ד ב ר י ם א ל ו ב פ ס ח ל א יי״ח היינו מן ה מ ו ב ח ר‬
‫ה פ ו ס ק י ם ש פ ס ק ו כראב״י ו כ ר ב א ד א כ ל מ צ ה א ח ר ח צ ו ת‬ ‫כראוי‪ ,‬וראי׳ מ ס ו כ ה א ב ל יצא י״ח מ ה י ת ‪ ,‬ו ל פ מ ״ ש א פ י ל‬
‫ל א י ״ ח ‪ ,‬א־כ מ צ ו ה ג״כ ע ד ח צ ו ת ד ה ו י בזמן שיש מ צ ה‬ ‫ל ב נ ו וכאז‬ ‫ולא להגיד‬ ‫בפ״ע‬ ‫להזכיר‬ ‫המצוה‬ ‫דתמיד‬
‫א ב ל א ח ר ח צ ו ת הוי כ מ ו כ ל ה ש נ ה ו כ ל ה פ ס ח דאין עליו‬ ‫ה מ צ ו ה ל ס פ ר ל ב נ ו א ב ל א ם איו ע מ ו א ח ר ה מ צ ו ה ל ה ז כ י ר‬
 ‫ח ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ח ג י פ‬ ‫פ‬

‫ס ת ם ש ל א י ז כ ו ר יצ־מ ב ל י ל ה זו כיון ד ח ל ע ל ה ח י ו ב שיש‬ ‫חיוב מ י ע זו‪ ,‬ועי ב ר א ש ו נ י ם ה ח מ י ר ו ל ו מ ר ה ל ל ק ו ד ם‬

‫בזו ה ל י ל ה כ מ ו ב כ ל ה ל י ל ו ת ‪ ,‬א י ב ח ל ג ם כ ן ע ל ה ח י ו ב‬
‫ה פ ר ט י מ כ ח כ ו ל ל א ו ד ל א מ ש ב ח ר ו ו ח א כ ל ל ל ח ו ל כיון‬
‫ד א ם יזכור ק צ ת יוצא ]ואם[ ל א יזכור כ ל ל ל ־ ש כ ו ל ל ‪,‬‬
‫עיו״ד ו ש ב ו ע ו ת גבי ת נ י א עיפא‪ ,‬א ך ל ר א ב ״ י ח ל ב כ ו ל ל‬
‫ל א ח ר ח צ ו ת ד ח י י ל עליו דאז אינו מ צ ו ה ר ק כ כ ל ה ל י ל ו ת ‪,‬‬
‫אד אם נ ש ב ע ר ק ע ד ח צ ו ת ל א ח ל ‪ ,‬ואם כ ל ל ע ו ד ל י ל ה‬
‫או ב ל ל ג ם א ח ר ח צ ו ת ל כ א ו ר ה ח ל ד ה ו י ב ו ל ל‬ ‫אחת‬
‫ו א כ ־ מ ל ה א ר י ך ו ל ע ו ר ר באתי‪ ,‬ע• אהע״ז גבי נ ש ב ע שלא‬
‫ל ח ל ו ץ ושלא לייבם ויו״ד ור־מ‪.‬‬
‫כמו נשבע שלא יאכל מצה‪ ,‬ולכאורה אפשר אם נשבע‬
‫חצות‪ ,‬ואפי׳ ל ה ת ו ס ׳ מ ג י ל ה כ י א ש כ ת ב ו דאין ל ה ח מ י ר‬
‫ב ה ל ל כיון ד ה ו א ד ר ב נ ו היינו ב ס י פ ו ר יצ״מ ר ק ה ה ל ל‬
‫בודאי הוא ד ר ב נ ן ‪ ,‬א ב ל ו״פ לראב״י א ח ר ח צ ו ת ביון דאין‬
‫נ ו ה ג מ צ ו ת מ צ ה ה י נ א י ח ב מ צ ו ה זו ר ק א ם ל א הזכיר‬
‫כ ל ל חיוב עליו ל ה ז כ י ר ב מ ו ב ^ א ר ל י ל ו ת א ב ל לא מ ח מ ת‬
‫מ ־ ע זו ו ד פ ‪ .‬ו ג ם אם א י ח ר ל א קיים ה מ צ ו ה ל ר א ב י י וז״פ‪.‬‬
‫ו ל פ מ ״ ש ד ת מ י ד ח ל ש ב ו ע ה ע ל יצ״מ ב ל י ל ה כיון ד ל א‬
‫מ פ ו ר ש ר ק מ מ ד ר ש ער״מ ויויד סי׳ רל״ו ר ל ״ ט ‪ ,‬ו ע ל ל י ל ה‬
‫זו ל א ח ל ה ש ב ו ע ה א ם נ ש ב ע ש ל א י ס פ ר ב י צ ׳ מ ב ל י ל ה זו‬

‫פרדס שער יג )שער השערים( פ״א‬

‫בענין נ׳ פ ע מ י ם שהוזכרה יצי׳׳מ ב ת ו ר ה‬
‫— שייך ל ה ע ר ה ‪— 127‬‬

‫ט‪ 1‬א ת ב ס פ ר ל א ת ת ן כו׳ אני ה׳ א ל ק י כ ם א ש ר‬ ‫ו כ א ש ר באנו ל מ נ ו ת פ ס ו ק י התור׳ בענין יציאת מצרי׳‬

‫ה י צ א ת י א ת כ ם מ א ר י מ ‪ ,‬בהר‪.‬‬ ‫מ צ א נ ו ם י ו ת ר ע ל נ׳ חשבון א ח ד עשר‪ .‬ואלו הן ה ח מ ש י ם‬
‫טי כי ע ב ד י ה ם א ש ר ה ו צ א ת י א ו ת ם מ א ר ץ מ צ ר י ם לא‬ ‫שערים ואחד עשר היתרים‪:‬‬
‫י מ כ ר ו מ מ כ ר ת ע ב ד ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫א ו י ד ע ת ם כי ה׳ הוציא א ת כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם דפי‬
‫יי בי לי בני י ש ר א ל עבדי׳ ע ב ד י ה ם א ש ר הוצאתי‬ ‫בשלח‪.‬‬
‫א ו ת ם מא״מ בוי‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫נ ל מ ע ן יראו א ת ה ל ח ם א ש ר ה א כ ל ת י א ת כ ם ב מ ד ב ר‬
‫•ח אני ה׳ א ל ק י כ ם א ש ר ה ו צ א ת י א ת כ ם מ א ״ מ מ ה י ו ת‬ ‫בהוציאי א ת כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ל ה ם עבדיי‪ ,‬בחקותי‪.‬‬ ‫ג כ• הוציא ה׳ א ת י ש ר א ל מ מ צ ר י ם ב פ ס ו ק ו י ש מ ע‬
‫ל מ ה וה יצאנו מ מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫יט ו ת ב כ ו ל פ נ י ו ל א מ ר‬ ‫יתרו‪.‬‬
‫בהעלותך‪.‬‬ ‫י אנכי ה׳ א ל ק י ך א ש ר ה ו צ א ת י ך מ א ר ץ מצרי׳‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ו ש מ ע ו מ צ ר י ם כי ה ע ל י ת ב כ ח ך א ת ה ע ם הזה‬ ‫נ‬ ‫ה א ת חג ה מ צ ו ת ת ש מ ו ר וגוי כי בו י צ א ת ממצרי׳‪,‬‬
‫מ ק ר ב י ‪ ,‬שלח‪.‬‬ ‫משפטים‪.‬‬
‫הוצאתי א ת כ ם מארץ‬ ‫אלקיכם אשר‬ ‫אני ה׳‬ ‫נא‬ ‫‪ 1‬וידעו כ׳ אני ה׳ א ל ק י ה ם א ש ר ה ו צ א ת י א ו ת ם מ א ר ץ‬
‫מ צ ר י ם כר‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫מ צ ר י ם וגר‪ ,‬תצוה‪.‬‬
‫נ נ וישלח מ ל א ך ויוציאנו מ מ צ ר י ם ‪ ,‬ח ק ת ‪.‬‬ ‫! ל ך ר ד כי ש ח ת ע מ ך א ש ר ה ע ל י ת מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪,‬‬
‫כ ג ו ל מ ה ה ע ל י ת נ ו מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫תשא‪.‬‬
‫א ל מ ו צ י א ם מ מ צ ר י ם כ ד ‪ ,‬ב ל ק כג‪.‬‬ ‫נו‬ ‫ח ל מ ה ה׳ י ח ר ה א פ ך ב ע מ ך א ש ר ה ו צ א ת מ א ר ץ‬
‫י ה א ל מוציאו מ מ צ ר י ם כר‪ ,‬ב ל ק כ ד ‪.‬‬ ‫מ צ ר י ם וגר‪ ,‬שם‪.‬‬
‫נ! א ל ה מ ס ע י בני י ש ר א ל א ש ר יצאו מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫העלית מארץ‬ ‫‪ n‬לך עלה מזה א ת ה והעם אשר‬
‫שם‪.‬‬ ‫מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫כ ו מ מ ח ר ת ה פ ס ח יצאו בניי וגוי‪.‬‬ ‫י א ת חג ה מ צ ו ת ת ש מ ו ר ו ג ר כי ב ח ו ד ש ה א ב י ב י צ א ת‬
‫הברזל‬ ‫מכור‬ ‫אתכם‬ ‫ל ק ח ה׳ ויוציא‬ ‫ואתכם‬ ‫נח‬ ‫מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ממצרים‪ ,‬ואתחנן‪.‬‬ ‫יא כי אני ה׳ ה מ ע ל ה א ת כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬שמיני‪.‬‬
‫נ ט ויוציאך בפניו ב כ ח ו ה ג ד ו ל מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫י נ מאזני צ ד ק ו ג ר אני ה׳ א ל ק י כ ם א ש ר ה ו צ א ת י‬
‫ל א נ כ י ה׳ א ל ק י ך א ש ר ה ו צ א ת י ך מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫א ת כ ם מא״מ‪ ,‬קדושים‪.‬‬
‫לא ה ש מ ר ל ך פ ן ת ש כ ח א ת ה׳ א ש ר ה ו צ י א ך מ א ר ץ‬ ‫יג ה מ ו צ י א א ת כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ל ה י ו ת ל ב ם ל א ל ק י ם‬
‫מ צ ר י ם מ ׳ ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫בר‪ ,‬א מ ו ר ‪.‬‬
‫במצרים‬ ‫לפרעה‬ ‫ע ב ד י ם היינו‬ ‫לבנך‬ ‫ואמרת‬ ‫לנ‬ ‫־ד ל מ ע ן י ד ע ו ד ו ר ו ת י כ ם וגוי בהוציאי א ו ת ם מ א ר ץ‬
‫ויוציאנו ה׳ מ מ צ ר י ׳ כוי‪ .‬שם‪.‬‬ ‫מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫פא‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫פ ע מ י ם יציאת מ צ ר י ם ‪ ,‬א ב ל מ צ א נ ו ם י ו ת ר מ ח מ ש י ם ‪ ,‬ו ה ם‬ ‫ל ג ויתו ה׳ א ו ת ו ת ו מ ו פ ת י ם ו ג ר י א ת נ ו היציא מ ש ם ‪,‬‬

‫אלי אשר נ ז כ י ר ע ת ה ‪ ,‬ו ה ם א ח ד ע ש ר ה י ת ר י ם ‪:‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫א י ח ד ש השלישי ל צ א ת בני י ש ר א ל מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫ל י כ׳ מ א ה ב ת ה׳ וגו׳ הוציא ה׳ א ת כ ם ביד ח ז ק ה‬
‫•תרו‪.‬‬ ‫ו י פ ד ך מ ב י ת ע ב ד י ם מיד פ ר ע ה מ ל ך מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫כ בשנה ה ש נ י ת ל צ א ת ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬ב מ ד ב ר ‪.‬‬ ‫ה ג ד ו ל ו ת וגו׳ א ש ר‬ ‫המסות‬ ‫ת ז כ ו ר וגו׳‬ ‫זכור‬ ‫לה‬
‫ו ב מ ד ב ר סיני ב ש נ ה ה ש נ י ת ל צ א ת ם מ א ר ץ מ צ ר י ם‬ ‫הוציאך ה׳ א ל ק י ך ‪ ,‬עקב‪.‬‬
‫וגר‪ ,‬בהעלותך‪.‬‬ ‫ל! ו ר ם ל ב ב ך ו ש כ ח ת א ת ה׳ א ל ק י ך ה מ י צ ־ א ך מ א ר ץ‬
‫ד ה נ ה ע ם יצא מ מ צ ר י ם ה נ ה כ ס ה א ת עין הארץ‪,‬‬ ‫מ צ ר י ם בוי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫בלק‪.‬‬ ‫ל! ויאמר ה׳ אלי ק ו ם ר ד מ ה ר מ ז ה כי ש ח ת ע מ ך‬
‫י! ה נ ה ה ע ם היוצא מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫א ש ר ה ו צ א ת מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫י ו י ע ל א ה ד ו ה כ ה ן ו ג ר ב ש נ ת ה א ר ב ע י ם ל צ א ת בני‬ ‫לח אל ת ש ח ת ע מ ך ו נ ח ל ת ך אשר פדית ב ג ד ל ד אשר‬
‫י ש ר א ל וגר‪ ,‬מסעי‪.‬‬ ‫ה ו צ א ת מ מ צ ר י ׳ כוי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫י א ל ה ה ע ד ו ת ימי א ש ר ד ב ר מ ש ה א ל בני י ש ר א ל‬ ‫ל ט פ ו י א מ ר ו הארץ א ש ר ה ו צ א ת נ ו מ ש ם מ ב ל י י כ ו ל ת‬
‫בצאתי מ מ צ ר י ם ‪ ,‬ואתחנן‪.‬‬ ‫ה׳ כוי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫״ ב ע ב ר ה י ר ד ן וגוי ובני י ש ר א ל ב צ א ת ם מ מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫מ והם ע מ ך ו נ ח ל ת ך אשר הוצאת בכחך הגדול‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫ת א ו ה נ ב י א ה ה ו א וגו• ה מ ו צ י א א ת כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם‬
‫״ ל מ י היים א ש ר י צ א ת מ א ר ץ מצרי׳ ע ד ב ו א כ ם עד‬ ‫ו ה פ ו ד ך בוי‪ ,‬ר א ה ‪.‬‬
‫המקו׳ הזה‪ ,‬עקב‪.‬‬ ‫וזב ו ס ק ל ת ו באבנים ו מ ת וגו• ה מ ו צ י א ך מ א ר ץ מ צ ר י ם‬
‫את אשר עשה לך ע מ ל ק ב ד ר ך ב צ א ת כ ם‬ ‫זכור‬ ‫כוי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫מ מ צ ר י ם ‪ ,‬תצא‪.‬‬ ‫ו ז כ ר ת בי ע ב ד היית בארץ מ צ ר י ם ו י פ ד ך ה׳‬ ‫מג‬
‫יא ו א מ ר ו עיי א ש ר עזבי א ת ב ר י ת ה׳ א ל ק י א ב ו ת ם‬ ‫א ל ק ־ ך וגר‪ ,‬שם‪.‬‬
‫א ש ר כ ר ת ע מ ם בהוציאו א ו ת ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬נצבים‪.‬‬ ‫כי ב ח ד ש האביב הוציאך ה׳ א ל ק י ך מ מ צ ר י ם‬ ‫מד‬
‫וראינו מ פ ר ש א ח ד ש ה ע ת י ק ה פ ס ו ק י ם ה א ל ה ו ח ל ק ם‬ ‫לילה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ש ה ע ת ק נ ו ם ל מ ע ל ה ‪ ,‬ו ת ר ץ א ל י״א ה י ת ר י ם וזיל‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫מ ה ל א ת א כ ל עליו ח מ ץ וגו• כי ב ח פ ז ו ו י צ א ת מ א ר ץ‬
‫נ ר א ה כי הנו״ו פ ע מ י ם ה ו ה ע י ק ר א ל ה י ס ו ד מ ו ס ד ל ז כ ו ר‬ ‫מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫מ צ ר י ם ב ע ב ו ר ה נ ס ה ג ד ו ל ‪ ,‬א ב ל ה נ ש א ר י ם אין‬ ‫יציאת‬ ‫מ ‪ 1‬ל מ ע ן ת ז כ ו ר א ת יום צ א ת ך מ א ר ץ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫הבונה בהם אלא לזכור המאורע שאירע באותו‬ ‫עיקר‬ ‫מז כ ב ו א ה ש מ ש מ ו ע ד צ א ת ך מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫פלונית מיציאת‬ ‫פ ל ו נ י מ י צ י א ת או ב ש נ ה‬ ‫ביים‬ ‫הזמן‬ ‫מ ח ו ז כ ר ת כי ע ב ד היית ב מ צ ר י ם ‪ ,‬שם‪.‬‬
‫מ צ ר י ם או ל ז כ ו ר ה ע ם שיצא מ מ צ ר י ם ‪ ,‬שאיו ה כ ו ו נ ה ב ה ם‬ ‫מ ט ויוציאנו ה׳ מ מ צ ר י ם ביד חזקה‪ ,‬ת ב א ‪.‬‬
‫לזכור את הנס‪ ,‬אבל בהחמשים הבונה בהם ו ע ק ר ם לזכור‬ ‫נ יזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם‬
‫הנס‪ .‬וזהו ו י ד ע ת ם וגוי‪ ,‬ל מ ע ן י ד ע ו ד ו ר ו ת י כ ם ו ג ו מ ר ‪ ,‬זכור‬ ‫מ א ר ץ מ צ ר י ם ד פ ר ש ת בחקותי‪.‬‬
‫ת ו כ ו ר וכן כ ו ל ם ‪.‬‬ ‫אלו ה ם חמישים ש ע ר י בינה ה נ ר מ ז י ם ב ת ו ר ה בנ׳‬

‫סידור תפלה למשה להרמ״ק‬

‫פירוט ה ח מ ש י ם מ כ ו ת ‪ ,‬ר׳ ור״נ מ כ ו ת‬
‫— שייך ל ה ע ר ה ‪— 156‬‬
‫ה מ ש ח י ת ששמי אף ע ש ה א ת שלו‪ ,‬ו ל פ י זה לר׳ עקיבא‬ ‫המצרים‬ ‫על‬ ‫הקב־׳ה‬ ‫שהביא‬ ‫מניח‬ ‫עשה‬ ‫אלי‬
‫ח מ ש כ ת י ת של מ ל א כ י ח ב ל ה היי י כ ל א ח ד ה כ ה ב כ ל כ ח ו‬ ‫ב מ צ ־ י ם ‪ .‬ואלו הן‪ .‬פ י ר ו ש אלו ה ם ע ש ר מ כ ו ת א ב ו ת ל כ ל‬
‫מ כ ה מ ש ו נ ה מ ח ב ר ו ‪ .‬ילר• א ל י ע ז ר מ ל א ך א ח ד הי׳ ו מ כ ה‬ ‫ה מ כ ו ת שהביא ה ק נ י ה ע ל המצרי׳ במצרי׳ ו ל כ ל א׳ יש ל ה‬
‫אותם על בל מכה ארבע מכות‪ ,‬ונבא אל פרטם‪:‬‬ ‫ת ו ל ד י ת ‪ ,‬כ מ י ש ה י כ י ח ו ר׳ א ל י ע ז ר ור׳ עקיבא‪ ,‬זה או׳ שהיי‬
‫ה ו א י ל יר־ א ל י ע ז ר אינו מ ח ש י ב א פ ו ל מ כ ה‬ ‫דם‪:‬‬ ‫ל ה ש ל ש ת י ל ד י ת יזה א י מ ר א ר ב ע ‪ ,‬ה צ ד ה ש ו ה ש ב ה ם‬
‫נ ט פ ל א ו ת ה ב מ כ ה זו ל א ח ר ו נ ה ‪ .‬ע ב ר ה ב ת ח ל ה‬ ‫פרטית‬ ‫ש כ ל מ ה היי ל ה ת י ל ד ה י ת י ל ד י ת י ׳ כיוצא בה‪ .‬ו א פ ש ר שרי‬
‫משהי׳ ה מ צ ר י שואב מ י ם ל ש ת ו ת הי׳ נ ה פ ך ב פ י ו ל ד ם ‪,‬‬ ‫א ל י ע ז ר ל א ה ח ש י נ א פ י ל מ כ ה פ ר ט י ת ‪ ,‬אילי סביר׳ לי׳‬
‫וכשהיו ה מ צ ר י ו ה י ש ר א ל י ש ו ת י ם כ א ח ד ב ב ל י א ח ד הי• ג ם‬ ‫שמידו ש ל האף נ א ו כ ל ה מ נ י ת א ל ה מ צ ר י י ם ‪ ,‬כ ל י מ ר‬
‫ה מ צ ר י ש י ת ה מים‪ ,‬ו ה מ כ ה ה י ת ה ש ל א היי ה מ צ ר י י כ ו ל‬ ‫נ ש ת מ ש הוא י ת נ ר ף ל ה ע נ י ש ם כ פ ש ט י ׳ ד ק ר א‬ ‫שממנו‬
‫ל ש ת ו ת א ל א ב ש ע ה ש ה י ש ר א ל י צ מ א ו י ר צ ה ל ש ת ו ת עמו‪.‬‬ ‫י ש ל ח נ ם ח ר ו ן אפי‪ ,‬ור׳ ע ק י נ א ס כ ר כי כ ש ם ש מ ש ל ח ת‬
‫ז ע ם כשהי• ה מ צ ר י צ מ א ה ר ב ה ו ל א היי מ ו צ א י ש ר א ל י‬ ‫מ ל א כ י רעיי היא מ כ ה פ ר ט י ת ה נ א ה מ י ד ם כ ך ה מ ל א ך‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פב‬

‫ואמרו‬ ‫הצפרדעים‪.‬‬ ‫יעלו‬ ‫ובעמר‬ ‫ובכה‬ ‫כדכתיב‬ ‫בגופם‬ ‫לשתית ה ״ כיפהי לשתות כי כן הורגלו ל ה ש ת ר ר‬ ‫שירצה‬
‫ש ה י ת ה ק ש ה ל ה ם מהבל‪ ,‬וע״ז חילה פ ר ע ה ל מ ש ה‬ ‫חכמים‬ ‫הייתם‬ ‫יעשה ש ע ם‬ ‫זעמי •ת׳ ח ר ה ב ה ם‬ ‫יע׳׳כ‬ ‫עליהם‪,‬‬
‫הצפרדעים‬ ‫ייסר‬ ‫שנאמר‬ ‫ממנו‬ ‫להסיר‬ ‫א ל ה׳‬ ‫שיתפלל‬ ‫ש ו ת י ם י ח ד ה״ ה מ צ ר י ש ו ת ה ד ם י ה י ש ר א ל י מ י ם ו ה ו צ ר כ ו‬
‫מסרםרים‬ ‫הצפרדעים‬ ‫שהיו‬ ‫מ״ ר‬ ‫מש מזח‬ ‫ומעמי‬ ‫ממני‬ ‫ממלאים‬ ‫תחלה היו‬ ‫במדרש‬ ‫אמרו‬ ‫בדמ״‪ .‬וכן‬ ‫לקנותה‬
‫אותם‪ ,‬ש כ ז א מ ר א ס ף יישלח ב ה ם ערוב ויאכלם וצפרדע‬ ‫והישראלי‬ ‫המצרי‬ ‫ספלים‬ ‫בלומר שני‬ ‫ביחד‬ ‫הספלים‬
‫ביציהם ‪...‬‬ ‫שימט״ם‬ ‫ותשחיתם‬ ‫יפרש׳׳י‬ ‫ותשחיתם‪,‬‬ ‫ה״‬ ‫ומוכרח‬ ‫ולמצרי ד ם ‪,‬‬ ‫בספל‬ ‫לישראלי מים‬ ‫ונמצא‬

‫הארץ‬ ‫ה ש ל י ש י ת ‪ .‬אפי כ ל ע פ ר‬ ‫המכה‬ ‫היא‬ ‫כניס‪:‬‬ ‫לשתות ע ם הישראלי‪ ,‬וחוזרים והיו ממלאים מים‬ ‫המצרי‬

‫אותם‬ ‫דורסים‬ ‫בהליכתם‬ ‫נמצאו‬ ‫כנים‪,‬‬ ‫בגובה א מ ה היו‬ ‫ביחד‬ ‫ואתה‬ ‫אני‬ ‫נשתה‬ ‫לישראל‬ ‫אומר‬ ‫המצרי‬ ‫יה״‬

‫ובבהמה‬ ‫באדם‬ ‫הכנים‬ ‫שהיו‬ ‫עורר‪:‬‬ ‫ענבים בגת‪.‬‬ ‫בדורם‬ ‫חוזרים‬ ‫שהיו‬ ‫משמע‬ ‫ממלאיו‬ ‫והיו‬ ‫חיזרין‬ ‫מדקאמר‬

‫א ו ת ם כמחטים‪ .‬ו ב מ ד ר ש א ר ב ע ה ע ש ר מיני כניס‬ ‫ועוקצים‬ ‫ש כ ש ש ו ת י ס י ח ד היו שניהם שותיםמ י ם ‪ .‬ו ע ל כן‬ ‫ללימודם‬

‫תרנגולת‬ ‫כביצת‬ ‫שבהם‬ ‫קטנה‬ ‫הקב״ה‪,‬‬ ‫עליהם‬ ‫הביא‬ ‫כאשר‬ ‫ואתה יחד‬ ‫נשתה אני‬ ‫לישראל‬ ‫אומר‬ ‫המצרי‬ ‫ה ״‬

‫להודיעם‬ ‫מינים‬ ‫והיו י״ד‬ ‫אווז‪,‬‬ ‫כביצת‬ ‫שבהם‬ ‫גדולה‬ ‫פיהם‬ ‫נותנים‬ ‫שניהם‬ ‫עתה• אד ע ם כי‬ ‫עושים ע ד‬ ‫הייני‬

‫אלקים‬ ‫אצבע‬ ‫החרטומים‬ ‫שאמרו‬ ‫שאינה מ כ ה ק ל ה כמו‬ ‫ב ס פ ל הי׳ הישראלי ש ו ת ה מ י ם והמצרי ד ם ‪ ,‬י כ ן א מ ר רבי‬

‫מדכתיב כ ל עפר‬ ‫עשתהל ה םזאת‪ .‬ע ו ד‬ ‫היא‪ ,‬א ל א ״ ד ה׳‬ ‫אותם‬ ‫לוקחיו‬ ‫שיתיז היי‬ ‫המצרים‬ ‫שהיי‬ ‫המיס‬ ‫כל‬ ‫אביו‬

‫ה א ר ץ הי׳ כנים‪ ,‬ה ו ד י ע ל נ י כ־ ה י ו הכנים שורצים מגופם‬ ‫ב ד מ י ם ו כ ן ה ע ש י ר ו י ש ר א ל ‪ .‬צרה ה י ת ה מ ה ש כ ת ו ב ו ה ד ג ה‬

‫שהיו‬ ‫ו ע פ ר ‪ .‬זעם‬ ‫מחובר מ א ש ריח מים‬ ‫האדם‬ ‫מ מ ש כי‬ ‫בדגים‬ ‫מחייתם היתה‬ ‫המצרים‬ ‫א ש ר ביאור מ ת ה כ י ר ו ב‬

‫היו‬ ‫שחיו כ ל כ ר‬ ‫הביא ל ה ם כ מ ו‬ ‫והחיכוך‬ ‫מתחככים‬ ‫ואנו‬ ‫הכתוב‬ ‫שאומר‬ ‫לסתירה‪ ,‬כ מ י‬ ‫למאכלם יהן‬ ‫הן‬

‫שאמרו‬ ‫ראותם כ מ ו‬ ‫מחליש‬ ‫בשרם‪! ,‬צרי ש ה ״‬ ‫משרטים‬ ‫ואבלו כ ל משליכי ביאור ח כ ה וגר‪ ,‬יבישי עיבדי‬ ‫הדייגים‬

‫מ ע ל ה שחין‪.‬‬ ‫דלבושי‬ ‫עיבובי‬ ‫מעוירא‪,‬‬ ‫דרישא‬ ‫ערבוביא‬ ‫היתה‬ ‫מלאכתם‬ ‫חורי‪ ,‬ה נ ה כ י‬ ‫ואורגים‬ ‫שריקות‬ ‫פשתים‬

‫משלחה ח‪-‬ר ש ה י ו ה כ נ י ם נ כ נ ס י ם ב ק ד ר ו ת ו ב ק ע ר י ת ו ב כ ל‬ ‫הדגה‬ ‫זכרנו א ת‬ ‫למאכלם כתיב‬ ‫דגים‪ ,‬וכן‬ ‫ולציד‬ ‫לאחיז‬

‫מעיהם‪.‬‬ ‫ומקיאים בנ־‬ ‫ונמאסים‬ ‫מאכלם‬ ‫נמצא שם‬ ‫במצריםחנם‪ ,‬כי מרוב ה ד ג ש ה ״‬ ‫א ש ר נאכל‬
‫בחנם‪ ,‬ובמכה‬ ‫ממנה‬ ‫והכל אוכלים‬ ‫לכלום‬ ‫נחשב‬ ‫ל א ה ״‬
‫הדובי׳ והאריות היו‬ ‫ה מ כ ה ר ב י ע י ת ‪ .‬אפי‬ ‫ערוב‪ :‬ה י א‬
‫רעיני‬ ‫מלאני‬ ‫משלחת‬ ‫מחייתם‪.‬‬ ‫וניטל מ ה ם‬ ‫מ ת‬ ‫הואת‬
‫ו ה ו ר ג י ם מ ה ם ‪ .‬עברה א מ ר י ׳ י א ש ״ ל מ ה נ ק ר א‬ ‫משחית״‬
‫רעה‪,‬‬ ‫היתה מ כ ה‬ ‫והיא‬ ‫היאור‬ ‫ובאש‬ ‫שכתוב‬ ‫היא מ ה‬
‫חשד‬ ‫ה מ א ו ר ו ת ‪ ,‬ו ל א הי•‬ ‫עליהם א ת‬ ‫שהעריב‬ ‫ש מ ו ערוב‬
‫רקחים‬ ‫ומיני‬ ‫בבשמים‬ ‫מתענגים‬ ‫שהיו‬ ‫לאותם‬ ‫ובפרט‬
‫האויר מעיו‬ ‫החשיך‬ ‫העופית‬ ‫ה ח ש ך א ל א רבוי‬ ‫כמומ כ ת‬
‫כדרכו ש ל בעלי זימה שהמצרים היו שטופים בה‪ ,‬ועכשיו‬
‫מ ה ש ע ש ה הארבה‪ .‬אינמי ב ל כ דהיו מבוהלים במרוצתם‬
‫הי׳ ס ר ח ו ן ה ע ו ל ה מו היאור ג ו ב ר ע ל ה מ ר ק ח י ם ו מ צ ע ר ם‬
‫שהיי נופלים כ מ י שהילד ודרבי‬ ‫מפני פ ח ד החיות‪,‬‬ ‫לנוס‬
‫ו ל ר ב י ע ק י ב א ש מ ח ש י ב אפו ל מ כ ה פ ר ט י ת ה י א מ ה‬ ‫הרבה‪.‬‬
‫בבתיהם מפני פ ח ד החיות‬ ‫שנסגרו‬ ‫ח ש ד וחלקלקות‪ ,‬ועם‬
‫ובאבנים‪ ,‬לא‬ ‫ובעצים‬ ‫מצרים‬ ‫והי׳ ד ם ב כ ל א ר ץ‬ ‫שכתוב‬
‫נשרים‬ ‫עליהם‬ ‫הביא‬ ‫הקב״ה‬ ‫הועיל ל ה ם כי‬ ‫לא‬ ‫רעות‬
‫הי׳‬ ‫שהדם‬ ‫להודיע‬ ‫ובאבנים‬ ‫בעצם‬ ‫ואבו א ל א‬ ‫אמר עץ‬
‫החלונות‬ ‫ונכנסים ד ר ר‬ ‫רבים‬ ‫עופית‬ ‫ימיני‬ ‫ועורבים‬
‫הוא‬ ‫יושבים‪ .‬וזה ל פ י ש כ ל ד ב ר‬ ‫שהיו‬ ‫המקומות‬ ‫בכל‬
‫הערוב ולא‬ ‫ו ה ו ר ג י ם ב ה ם ‪ .‬יצרה כ ש נ ס ת ל ק‬ ‫והאכסדראות‬
‫המים‬ ‫וחלק‬ ‫יסודות א ש ר ו ח מים ע פ ר ‪,‬‬ ‫מארבע‬ ‫מחובר‬
‫נשאר מ ה ם ע ד א ח ד ‪ ,‬אפיי אותן שהרגו ועבדו עורותיהן‬
‫בגדיהם‬ ‫נהפרל ד ם ‪ ,‬יבזה‬ ‫א ש רב כ ל מקום שהיו יושבים‬
‫נד!‬ ‫משלחת‬ ‫מהמכות‪.‬‬ ‫יהנו‬ ‫חיו יהלכו ל ה ם כ ד י ש ל א‬
‫לבנים‬ ‫בגדי ש ש‬ ‫לבושים‬ ‫שהיו‬ ‫השרים‬ ‫יבפרט‬ ‫מטנפים‬
‫בה‬ ‫ועשו‬ ‫ברגליהן‬ ‫הארץ‬ ‫השחיתו‬ ‫כשהלכו ל ה ם‬ ‫החיות‬
‫נמאסים‪.‬‬ ‫בגדי ש ש ‪ ,‬היי‬ ‫וילבש אותי‬ ‫ביוסף‪,‬‬ ‫כמ״ש‬
‫שהיו‬ ‫עד‬ ‫ובבתים‬ ‫בדרכים‬ ‫וחפירות‬ ‫ונעיצים‬ ‫חריצין‬
‫הניר״ ומחרישית‪ ,‬שנא׳‬ ‫קלקלו‬ ‫ובשדות‬ ‫להליד‪,‬‬ ‫טורחים‬ ‫להם‬ ‫ש נ י ה ‪ .‬אפו ה ו א ש ל א ה ״‬ ‫המכה‬ ‫צפרדע‪ :‬היא‬
‫הערוב‪.‬‬ ‫הארץ מפני‬ ‫תשחת‬ ‫הדוחה‪ ,‬ואילו‬ ‫להליר שנאמר וירא פרעה כי היתה‬ ‫מקים‬

‫ד ג ר ‪ :‬ה י א ה י א ה מ ב ה ח מ ש י ת ‪ .‬ה ח מ ש מ כ ו ת ש ב ה היו‬ ‫אותה‬ ‫היתה ל ה ם‬ ‫לא‬ ‫שימותי‬ ‫מתפלל מ ש ה‬ ‫ה ״‬ ‫לא‬

‫בקר‬ ‫גמלים‬ ‫חמורים‬ ‫סוסים‬ ‫בהמות‪,‬‬ ‫מיני‬ ‫שהמית ח מ ש‬ ‫כי‬ ‫פרעה‬ ‫בראות‬ ‫הרבה כי הרי‬ ‫מיצר ל ה ם‬ ‫יהי׳‬ ‫הדוחה‪,‬‬

‫מכות‬ ‫לחמש‬ ‫ולפיכד‬ ‫שמתו זה אחר זה‪,‬‬ ‫ואפשר‬ ‫וצאן‪.‬‬ ‫ברצונו‬ ‫ועלה‬ ‫נתרכך‬ ‫הכביד לבי א ש ר‬ ‫ה׳ ל ו‬ ‫הרחיב‬

‫דקשה‬ ‫הזאת ה נ ה י ד ה׳ הויה‪,‬‬ ‫במכה‬ ‫ולזה כתיב‬ ‫יחשבו‪,‬‬ ‫ל ע ש ו ת מ ה ש צ ו ה ו השי״ח‪ .‬עביה ש ה י ו מ ק ר ק ר י ם ו ל א היו‬

‫איר‬ ‫אצבע א ח ד‬ ‫אינם א ל א‬ ‫מכות‬ ‫העשרה‬ ‫ש כ ל‬ ‫מאחי‬ ‫דכתיב ועלו ובאו‬ ‫ו ל ד ב ר זה ע ם זה‪ ,‬והייני‬ ‫לישו‬ ‫יכולים‬

‫אלו‬ ‫מינין‬ ‫שהכה ח מ ש‬ ‫כתיב ב ה יד‪ ,‬א ל א ל פ י‬ ‫מ כ ה זו‬ ‫לשים‬ ‫כשהיי‬ ‫זעם‬ ‫מטתך‪.‬‬ ‫משכבך ועל‬ ‫ובחדר‬ ‫בביתך‬

‫יצחק‪.‬‬ ‫תולדות‬ ‫בספר‬ ‫יחשבו‪ ,‬וכן כ ת ב‬ ‫מכות‬ ‫לחמש‬ ‫העיסה‬ ‫לתוך‬ ‫ויורדים‬ ‫הצפרדעים‬ ‫באם‬ ‫היי‬ ‫הקמח‬

‫אדם‬ ‫אפו ש ל א ה ״ ש ו ם‬ ‫ששית‪.‬‬ ‫המכה‬ ‫שחין‪ :‬ה י א‬ ‫כדי‬ ‫התנור‬ ‫להחם‬ ‫ממהרים‬ ‫ממנה ו ה ם היו‬ ‫ואוכלים‬

‫במצרים ש ל א ל ק ה בשחין‪ ,‬ש נ א מ ר והי׳ ל א ב ק על‬ ‫יבהמה‬ ‫התנור ומצננים‬ ‫נכנסים בתוך‬ ‫והצפרדעים‬ ‫לאפות הפת‪,‬‬

‫כ ל א ר ץ מצרים באדם ובבהמה‪ ,‬והואיל ו כ ל א׳ הי׳ כואב‬ ‫תחלה‬ ‫ומדכתב‬ ‫ובמשארותיר‪.‬‬ ‫ובתנוריר‬ ‫שנאמר‬ ‫אותו‬

‫ב ש ל י ל א יכול ל ח ב ש י ל ש י ם רטי׳ ע ל מ כ ו ת חברו‪ .‬עברה‬ ‫להם‬ ‫היתה‬ ‫שצרה‬ ‫מלמד‬ ‫במשארותיך‬ ‫ואחיכ‬ ‫בתניריך‬

‫ד ר ר ה ש ח י ז ה ו א ל ה י ו ת כ מ ו ח ט ט י ן ש ב נ ת ק ל ב ד ‪ ,‬ו ז ה הי׳‬ ‫לאכול‬ ‫במשארותם‬ ‫רדתם‬ ‫והוא‬ ‫התנורים‪,‬‬ ‫צינון‬ ‫מלבד‬

‫השחין הזה‪,‬‬ ‫ה ט ב ע הי׳‬ ‫ג ס כ ן ב ו א ב ע ב ו ע י ת ‪ .‬יזעם כ י נ ג ד‬ ‫עיסתם‪ .‬צ ד ה שהיו נכנסים חיים בתוך מ ע י ה ם ומקרקרים‬
‫פג‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיעגוח‬

‫מ ת י ם ב ס ב ת ם ‪ .‬מ ש ל ח ת נזיר ל א נ ש א ר א ר ב ה א ח ד ב כ ל‬ ‫ו ה ו א כי ד ר ך ה א ב ע ב ו ע ו ת ה ב א י ם מ פ נ י ה ג ר ב ו ה י ל פ ת הוא‬

‫מ צ ר י ם ‪ ,‬א פ י ל ו ה מ ל ו ח י ם ו ה מ ב ו ש ל י ם שהיו ל ה ם‬ ‫גבול‬ ‫הליחה‬ ‫וכשמסירים‬ ‫הבשר‪,‬‬ ‫בעור‬ ‫נראה‬ ‫שהאבעבוע‬
‫ק ו ד ם בא ה מ כ ה ה ל כ ו ל ה ם ‪.‬‬ ‫נ ר א י ת ה ב ש ר ה ח י כי ה ל י ח ה א י נ ה א ל א ר ע מ ע ו פ ש שבין‬
‫חשך‪ :‬היא ה מ כ ה ה ת ש י ע י ת ‪ .‬א פ ו ל א ר א ו איש א ת‬ ‫ע ו ר ל ב ש ר ‪ ,‬ו כ א ו א ח ר י שהיו מ ת ח כ כ י ם ב צ פ ו ר נ י ה ם ע ל‬
‫אחיו ש ל ש ת ימים א ב ל יושב י כ ו ל ל ע מ ו ד ע ו מ ד י כ ו ל‬ ‫מוצאים‬ ‫ע ל י ו נ ה היו‬ ‫הקליפה‬ ‫ומסירים‬ ‫היבש‬ ‫השחיז‬
‫לישב‪ .‬ע ד ו ה ל א ק מ ו איש מ ת ח ת י ו ש ל ש ת י מ י ם א ח ר י ם ‪.‬‬ ‫תחתיי א ב ע ב ו ע ב ל א ל י ח ה ‪ ,‬וזהו ש א מ ד ה כ ת ו ב שחין פ ו ר ח‬
‫ו ל א היו י כ ו ל י ם ל א כ ו ל‬ ‫צמאים‬ ‫גם‬ ‫רעבים‬ ‫היו‬ ‫זעם‬ ‫א ב ע ב ו ע ו ת ‪ .‬וכן א מ ר ו ב פ ר ק מ ר ו ב ה א מ ר ר׳ י ה ו ש ע בז לוי‬
‫צ ר ה ש ל א א ב ד ו ח ו ש י ה ם א ל א ב ד ע ת ם היו‪.‬‬ ‫ולשתות‪.‬‬ ‫ה מ צ ר י י ם ל ח מ ב פ נ י ם ויבש‬ ‫הקב״ה על‬ ‫שהביא‬ ‫שחין‬
‫ומחפשים‬ ‫הולכים‬ ‫הישראלים‬ ‫שומעים‬ ‫ח׳ ה‬ ‫משלחה‬ ‫מ ב ח ו ץ ש נ א מ ר ויהי שחיו פ ו ר ח א ב ע ב ו ע ו ת ‪ .‬ו צ ר ה ל א‬
‫ב ב ת י ה ם ויראים ש מ א י ג נ ב ו מ ה ם כ ל מ מ ו נ ם ‪.‬‬ ‫ה ח ר ט ו מ י ם ל ע מ ו ד ל פ נ י מ ש ה ‪ ,‬ו ה ב ו ש ה שנתביישו‬ ‫יכלו‬
‫מ כ ת בכורות‪ :‬היא ה מ כ ה ה ע ש י ר י ת ‪ . .‬ו נ ב א א ל פ ר ט‬ ‫מ פ נ י ו צ ר ה ג ד ו ל ה ה י ת ה ל ה ם ‪ ,‬והיינו ד כ ת י ב ילא יכלי‬
‫הבכורות‬ ‫שהרגו‬ ‫אפו‬ ‫בה‪.‬‬ ‫הכלולות‬ ‫מכות‬ ‫החמש‬ ‫ל ע מ ו ד ל פ נ י מ ש ה ‪ ,‬וכי ל פ נ י מ ש ר ל א היו‬ ‫החרטומים‬
‫באבותיהם‪ ,‬כמו שאמרו במדרש שהלכו אצל אבותיהם‬ ‫יכולים ל ע מ ו ד א ב ל ל פ נ י פ ר ע ה י כ ו ל י ם ל ע מ ו ד א ל א י ו ת ר‬
‫ו א מ ר ו ל ה ם ש ל ח ו א ת ה ע ב ר י ם ה ל ל ו ו א ם ל א ו הרי הם‬ ‫צ ע ר היו מ צ ט ע ר י ם שיהי׳ מ ש ה ר ו א ם מ מ ה שהיו מ פ נ י‬
‫מתים‪ ,‬והם משיבים אותם ואומרים אפילו הם מתים כ ל ם‬ ‫המכות משמשות‬ ‫מ ש ל ח ת מ י ה כי מ ה ששאר‬ ‫השחין‪.‬‬
‫איו אנו מ ש ל ח ם ‪ ,‬ה ל כ ו א צ ל פ ר ע ה ו א מ ר ו ל ו כן ו א מ ר ו‬ ‫ש ב ע ה ימים או ש ל ש ש ב ו ע ו ת ל ד ב ר י ה א ו מ ר מ כ ה זו לא‬
‫ק פ ח ו ר ג ל י ה ם ש ל אלו‪ ,‬מיד ח ג ר ו ה ב כ ו ר ו ת ח ר ב ם ע ל‬ ‫ס ר ה מ ה ם ע ד יום מ ו ת ם ‪ ,‬והיינו ד כ ת י ב גבי ש ח י ו א ש ר לא‬
‫למכה‬ ‫שנאמר‬ ‫רבוא‪,‬‬ ‫ששים‬ ‫באבותיהם‬ ‫והרגו‬ ‫ירכם‬ ‫ת ו כ ל ל ה ר פ א ‪ ,‬וכן א מ ר ו ב פ ר ק י ר׳ א ל י ע ז ר ‪.‬‬
‫מצרים בבכוריהם‪ .‬ע ב ר ה מיתת הבכורות‪ .‬זעם פ ר ע ה קם‬ ‫ברד‪ :‬היא ה מ כ ה שביעית‪ .‬א פ ו ק ו ל ו ת ו ב ר ק י ם שהיי‬
‫ב ח צ ו ת ל י ל ה ו ח ג ר ח ר ב ו ו ה ר ג שריו ו ע ב ד י ו שיעצוהו‬ ‫מ פ ש ט י ם ע ק מ י מ ו ת ה ל ב והי׳ מ י צ ר ל ה ם ‪ ,‬שכן פ ר ע ה א מ ר‬
‫שלח את העם ‪ . .‬צרה שגם האשה המעוברת‬ ‫לבלתי‬ ‫ל מ ש ה ה ע ת י ר ו א ל ה׳ ו ר ב מ ה י ו ת ק ו ל ו ת ו א ש ל ח א ת כ ם ‪,‬‬
‫מ ת ה ב כ ו ר ו ג ם א מ ה ‪ ,‬ו ה כ י איתא ב מ ד ר ש ר ב ה‬ ‫מבכור‬ ‫ה נ ה בי מ פ ח ד ו א ש ר פ ח ד נ ת פ ש ט ע ק מ י מ ו ת לבי‪ .‬ע ב ר ה‬
‫ו ע ב ר ה׳ ל נ ג ו ף א ת מ צ ר י ם איו נ ג ו ף א ל א נ פ י ל ת א ש ה‬ ‫מטר כבד שכל ט פ ה היתה שיעור מקוה ארבעים סעה‪.‬‬
‫ע ו ב ר ה ש נ א מ ר וכי ינצו א נ ש י ם ו נ ג פ ו א ש ה ה ר ה ויצאו‬ ‫והראי׳ כי מ ה ש נ ש א ר ב ר פ י ו ן ד כ ת י ב ו מ ט ר ל א נ ת ר א ר צ ה‬
‫ב כ ו ר היי מ ת ה ג ד ו ל ש ב כ י ת ‪.‬‬ ‫ובית שאין שם‬ ‫ילדיה‪.‬‬ ‫הן הן היו אבני א ל ג ב י ש ש י ר ד ו בימי י ה ו ש ע ש נ ק ש ר ו מ כ ח‬
‫מ ש ל ח ה מ־‪.‬־ ש א ו ת ם ש ל א היו ר ו צ י ם שיצאו י ש ר א ל ג ם‬ ‫ס ע ר ה ‪ ,‬ו ש ע ר ו ם ח כ מ י ם שהיו מ ש א א ר ב ע י ם סאה‪,‬‬ ‫רוח‬
‫ה ם מתו‪ ,‬ו ה כ י א י ת א ב מ ד ר ש מ ש ל ל מ ל ר ש ע ש ה ש מ ח ה‬ ‫ב ד ב ר י ה ם זיל‪ ,‬ו ז ע ם ב ת ח ל ה היי מ ט ר ש נ א מ ר‬ ‫כמפולש‬
‫ל ב נ ו ו כ ר מ ד ר ש ר ב ה פ ר ש ה י״ח ע ד ה כ ש ר י ם ש ב מ צ ר י ם‬ ‫ו י מ ט ר ה׳‪ ,‬ו מ כ ח ה ר ו ח נ ע ש ה ב ר ד ש נ א מ ר ר ו ח ם ע ר ה‬
‫באו ועשו פ ס ח ע ם י ש ר א ל ו ע ל ו ע מ ה ם ש נ א מ ר וגם ע ר ב‬ ‫עישר דברי‪ .‬ו צ ר ה ואש מ ת ל ק ח ת ב ת ו ר ה ב ר ד והי׳ ה ב ר ד‬
‫ר ב ע ל ה א ת ם ‪ ,‬ו כ ל מי ש ר צ ה ש ל א י ג א ל ו מ ת ע ם ה ב כ ו ר י ם‬ ‫מ ש ב ר ה א י ל נ י ת יהאש שירף לחיתי ימיבש׳‪ ,‬יזהי ש א מ ר י‬
‫שאותם‬ ‫ואפשר‬ ‫במצרים‪.‬‬ ‫גדולה‬ ‫צעקה‬ ‫ותכ׳‬ ‫שנאמר‬ ‫ר ב ו ת י נ י ז״ל י ה ח ט ה י ה כ י ס מ ת ל א נ כ י כי איילית ה נ ה‬
‫היו מ ש א ר א ו מ ו ת ש ה ר י ה מ צ ר י ם כ ל ם ל א היו‬ ‫שמתו‬ ‫פלאי פ ל א ו ת נ ע ש ה ל ה ם ‪ .‬כי ל כ א ו ר ה אינו נ י כ ר ה פ ל א כ־‬
‫ריצים שיצאו‪ ,‬י ה ם מ ע י ו א ו ת ם שיצאו‪ ,‬ש ל א היו מ צ ר י י ם‬ ‫א פ ש ר ש ל ה י ו ת ם ר כ י ם ע מ ד ו ב פ נ י ק ש ה ‪ ,‬א ך ה פ ל א הי׳‬
‫א ל א מ ש א ר א ו מ ו ת ‪ ,‬י ע ל כן ם מ כ ם זה ל ז ה ‪.‬‬ ‫בהיית האש מ ע י ר ב ב ב ר ד ו מ י ב ש ה א י ל נ ו ת בדין הי׳ שיבש‬

‫אלו ה ם ה ח מ ש י ם מ כ ו ת ש ל ק ו ה מ צ ר י י ם ב מ צ ר י ם ‪,‬‬ ‫ה ח ט ה י ה כ י ס מ ת א ל א פ ל א נ ע ש ה בהם‪ ,‬יכייצא בזה כ ת ב‬

‫ש ל מ ב ו ת א ח ר ו ת בונו ר׳ א ל י ע ז ר יר׳‬ ‫כ׳ א פ ש י‬ ‫והגם‬ ‫ב ע ל ס פ ר ת ו ל ד י ת יצחק‪ .‬מ ש ל ח ת ח י ה א מ ר י ב מ ד ר ש כיון‬

‫עקיבא כ ש א מ ר ו זה א ר ב ע י ם זה וזה ח מ ש י ם ‪ ,‬ה א מ ח יורה‬ ‫ה ב ר ד נ ע ש ו ב כ ו ת ל ב פ נ י הצאן הוי ו י ס ג ר ל ב ר ד‬ ‫שבא‬

‫ש מ ה ש כ ת ב נ ו ל ק ו ב ה ם ה מ צ ר י י ם ו כ ל ן הן מ כ ו ת‬ ‫דיכו‬ ‫ב ע י ר ם ו ל א היו יכולים ל ה ל ו ך ‪ ,‬והי• ה מ צ ר י א ו מ ר אוי לו‬

‫ר ח מ נ א ליצלז מ ה ו ו מ כ י ו צ א בהן‪ .‬ו א ח ר י שזיכני‬ ‫רעות‪,‬‬ ‫ל א ו ת ־ איש מ ה ע י ש ה נ ו ט ל ה ו ש ו ח ט ה ל ה א כ י ל א ת בניי‬

‫השי־ת ל מ צ ו א מ ס פ ר ה ח מ ש י ם נ ב ק ש מ מ נ ו ע ז ר ל מ צ ו א‬ ‫מ מ נ ה ‪ ,‬כיון ש ש ח ט ה הי• נ ו ט ל א ו ת ה ע ל כ ת פ ו יהי׳ ה ע י ף‬

‫ד ר ל ל פ ר ט מ ס פ ר ה ח מ ש י ם ו מ א ת י ם ש ל ק ו ע ל הים‪ ,‬ויסיר‬ ‫לרשפים‬ ‫ומקניהם‬ ‫שנאמר‬ ‫כתפו‬ ‫מעל‬ ‫וחוטפה‬ ‫•ורד‬

‫ה ע ו ר ו ן מעיני א ר נ ־ ו ‪ ,‬ולשון א ל ם תרוו‪:‬‬ ‫ש נ א מ ר ובני ר ש ף יגביהו עוף‪.‬‬

‫בא ר׳ יוסי ל ה ו ד י ע לנו‪ ,‬ש ה ח ר ט ו מ י ם ה ו ד ו ש כ ל מ ה‬ ‫היא ה מ כ ה השמינית‪ .‬א פ ו ש כ ס ה א ת עי״‬ ‫ארבה‪:‬‬

‫מ ש ה הי׳ מ א ת ו ית׳ ו ל א ע־י כ ש ו ף כ מ ו שהיי‬ ‫שעשה‬
‫חושבים עד ה ה י א ש ע ת א ‪ ,‬ו מ ה ש א מ ר ו א צ ב ע א ל ק י ם היא‪,‬‬
‫א מ ר ו ה ו ע ל מ כ ת ה כ נ י ם ב ל ב ד א ל א כיוונו ל ו מ ר‬ ‫לא‬
‫ש ה פ ו ר ע נ ו ת ה ב א ע ל י ה ם הוא א צ ב ע א ל ק י ם ‪ ,‬ו ה ם לא י ד ע ו‬
‫א ל א מ ה ש ע ה י ד י ז ל ל ק ו ת ב מ צ ר י ם ‪ ,‬ו ע ל כן ש פ י ר מצי‬
‫ל מ ד ר ש מ ה ש ד ר ש ש ע ל הים ל ק ו ח מ ש י ם מ כ ו ת ‪ ,‬ו מ מ נ ו‬
‫ל מ ד ו ר• א ל י ע ז ר י־׳ עקיבא ל ו מ ר ש כ ש ם ש א ב ו ת ה מ כ ו ת‬
‫רארץ‪ ,‬יפירשי בי שהי׳ כ ל כ ך ב ר ב ו י ע ד ש ה מ ק ו ם היי צר‬
‫באיפן ש ל א היי יכילים ל ר א י ת א ת הארץ‪.‬‬ ‫מלהכילם‬
‫שלא היו ג ם כו יכילים ל ר א י ת האייר יזהי עי־‬ ‫עבו י‬
‫הארץ והיו נ כ ש ל י ם ב ה י ל ו כ ם ‪ .‬ז ע ם א כ ל כ ל ע ש ב האר־ז‬
‫י כ ל פ ר י העץ‪ .‬צ ר ה א ח ר שלא הי׳ ה א ר ב ה מ ו צ א מ ה‬
‫ל א כ י ל ה•׳ א י כ ל א ת ב ש ר מ צ ר י ם ‪ ,‬ילז״א פ ר ע ה ה ע ת י ר ו‬
‫לה׳ א ל ק ־ כ ם י י ס ר מ ע ל י ר ק א ת ה מ י ת ה ז ה מ כ ל ל שהיו‬
 ‫ה ג ד ה ש? פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פד‬

‫בני ישראל א ת עיניהם והנה מצרים נוסע א ח ר י ה ם‬ ‫וישאו‬ ‫ד׳‬ ‫ארבעים‬ ‫ותולדותיהם‬ ‫עשרה‬ ‫היו‬ ‫במצרים‬ ‫שלקו‬
‫היותו‬ ‫שראו‬ ‫השר‬ ‫הוא‬ ‫נוסע‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫אומר‬ ‫אינו‬ ‫נוסעים‬ ‫המכות שלקו‬ ‫אבות‬ ‫שהוכחנו‪ ,‬כך‬ ‫כמו‬ ‫אב‬ ‫לכל‬ ‫תולדות‬
‫כשעה‬ ‫במקומם‬ ‫עמדו‬ ‫המצרים‬ ‫אחריהם‪ ,‬כי‬ ‫ורודף‬ ‫נוסע‬ ‫מ ח מ ש ‪. . .‬‬ ‫כלולה‬ ‫מהן‬ ‫ו כ ל א׳‬ ‫חמשים‪,‬‬ ‫היו‬ ‫הים‬ ‫על‬
‫ידיהם‪ ,‬דאי לא תימא‬ ‫ונתרשלו‬ ‫המראה‬ ‫תמהים מן‬ ‫חדא‬ ‫שלקו‬ ‫המכות‬ ‫אבות‬ ‫החמשים‬ ‫פרט‬ ‫אל‬ ‫ינבוא‬
‫היו‬ ‫לא‬ ‫למה‬ ‫הים‬ ‫על‬ ‫חונים‬ ‫אותם‬ ‫שהשיגו‬ ‫כיון‬ ‫הכי‬
‫המצרים‪:‬‬
‫שיסעו‬ ‫הקב״ה‬ ‫רצה‬ ‫שלא‬ ‫מלמד‬ ‫אלא‬ ‫אותם‪,‬‬ ‫הורגים‬
‫בני‬ ‫אחרי‬ ‫וירדוף‬ ‫פרעה‬ ‫לב‬ ‫את‬ ‫ויחזק ה׳‬ ‫כתיב‬ ‫א‬
‫אליהם‬ ‫סמוכים‬ ‫המצרים‬ ‫שהיו‬ ‫עד‬ ‫ממקומם‬ ‫ישראל‬
‫עליו א ס לרדוף‬ ‫ורש״י ב ת ב ל פ י שהי׳ לבו חלוק‬ ‫ישראל‪,‬‬
‫המצרים‬ ‫שהשיגום‬ ‫כיון‬ ‫‪. .‬‬ ‫באלו‬ ‫אלו‬ ‫נוגעים‬ ‫וכמעט‬
‫ויש‬ ‫לרדוף‪.‬‬ ‫לבו‬ ‫את‬ ‫ה׳‬ ‫ויחזק‬ ‫כן‬ ‫על‬ ‫לרדוף‬ ‫שלא‬ ‫אם‬
‫בראות יראתם שהיו בוטחים בה שנשברה‪ ,‬ויעמדו‬ ‫נבהלו‬
‫עמו‬ ‫את‬ ‫שהסית‬ ‫אחרי‬ ‫לרדוף‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫ראה‬ ‫ומה‬ ‫לשאול‬
‫ישראל‪ ,‬ואחרי‬ ‫נסעו בני‬ ‫ל ע ש ו ת ואז‬ ‫מה‬ ‫שלא ידעי‬ ‫שם‬
‫ל ה ם מ ה זאת עשינו כי שלחנו א ת י ש ר א ל מעבדנו‪,‬‬ ‫ואמר‬
‫את‬ ‫ורודף‬ ‫לפניהם‬ ‫הולך‬ ‫שריהם‬ ‫עוזא‬ ‫המצרים‬ ‫שראו‬
‫המלכים‬ ‫שאר‬ ‫כדרך‬ ‫עמכם‬ ‫אתנהג‬ ‫לא‬ ‫ואני‬ ‫אתי‬ ‫לכו‬
‫וירדפום‪.‬‬ ‫ממקומם‬ ‫ויסעו‬ ‫נתחזקו‬ ‫ישראל‬
‫בתחלה‬ ‫אני‬ ‫אלא‬ ‫המלחמה‪,‬‬ ‫פני‬ ‫אל‬ ‫עבדיהם‬ ‫לשלוח‬
‫ישראל‬ ‫מחנה‬ ‫לפני‬ ‫ההולך‬ ‫האלקים‬ ‫מלאך‬ ‫ויסע‬ ‫ג‬ ‫בשוה‪ ,‬ואסר א ת רכבו‬ ‫שלל שוה‬ ‫אחלק‬ ‫גס‬ ‫אשיג‬ ‫ארדוף‬
‫למצחים‬ ‫חשך‬ ‫הלילה‪,‬‬ ‫את‬ ‫ויאר‬ ‫והחשך‬ ‫הענו‬ ‫ויהי‬ ‫ובר‬ ‫שהוזויק‬ ‫אלולא‬ ‫בו‬ ‫חוזר‬ ‫היי‬ ‫הטורח‬ ‫כל‬ ‫ואחרי‬ ‫בידו‪,‬‬
‫מצרים‬ ‫של‬ ‫החשך‬ ‫מעיו‬ ‫ה ז ה הי׳‬ ‫החשך‬ ‫לישראל‪,‬‬ ‫ואור‬ ‫ארור‬ ‫בו‬ ‫שנתקיים‬ ‫מלמד‬ ‫אלא‬ ‫לרדוף‪,‬‬ ‫לבו‬ ‫את‬ ‫הקב״ה‬
‫שמשו‬ ‫המכות‬ ‫שכל‬ ‫אמרו‬ ‫א ת אחיו‪ ,‬ובז‬ ‫איש‬ ‫ראו‬ ‫שלא‬ ‫חכמים‬ ‫אמרו‬ ‫הרדיפה‬ ‫למהר‬ ‫הנה‬ ‫כי‬ ‫בצאתך‪.‬‬ ‫אתה‬
‫ש ש ה ימים‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫במצרים‬ ‫שמש‬ ‫לא‬ ‫והחשך‬ ‫ימים‬ ‫שבעה‬ ‫זכרים והיו‬ ‫סוסים נקבות לפני סוסים‬ ‫במרכבות‬ ‫שקשרו‬
‫א ת אחיו ושלשה לא קמו איש‬ ‫לא ראו איש‬ ‫מהם‬ ‫שלשה‬ ‫מבקשים להשיג הנקבות והנקבות מ ב ק ש ו ת לנוס‪,‬‬ ‫הזכרים‬
‫היו‬ ‫לא‬ ‫ובו‬ ‫הים‪,‬‬ ‫שעל‬ ‫זה‬ ‫הוא‬ ‫השביעי‬ ‫ויום‬ ‫מתחתיו‪,‬‬ ‫העיר‬ ‫מן‬ ‫הרחיקו‬ ‫לא‬ ‫המה‬ ‫כחן‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫רצים‬ ‫היו‬ ‫וכלן‬
‫זה א ת וה אבל היו רואים א ת י ש ר א ל כי כן היושב‬ ‫רואים‬ ‫מ ה מ ר ב ב ו ת א ל ו היו נגופים‬ ‫נשברו‬ ‫המרוצה‬ ‫חוזק‬ ‫שמפני‬
‫היושב באור‪ ,‬והיו זורקים ל ה ם חצים ואבני‬ ‫רואה‬ ‫בחשך‬ ‫כליהם‬ ‫נופלים‬ ‫היו‬ ‫לאלו‬ ‫בחבריהם‪,‬‬ ‫יאלו‬ ‫במרכבות‬
‫והענן מ ק ב ל ם ‪ ,‬היינו כשהיו מ ג י ע י ם ל ע נ ן היו‬ ‫בלסטראות‬ ‫היו‬ ‫ניחוש‬ ‫בעלי‬ ‫כי‬ ‫רע‬ ‫לסימן‬ ‫להם‬ ‫זה‬ ‫והיי‬ ‫מעליהם‬
‫י א פ ש ר ש ע ל כי ל א היו רואים זה א ת‬ ‫ונופלים‪,‬‬ ‫מתחלשים‬ ‫כלם‬ ‫בלב‬ ‫ועלה‬ ‫יאשמו‪,‬‬ ‫עתה‬ ‫לבם‬ ‫חלק‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫בנודע‪,‬‬
‫החשך לא‬ ‫שמפני‬ ‫תאמר‬ ‫היו הורגים זה א ת זה‪ ,‬ש מ א‬ ‫זה‬ ‫וירדוף‬ ‫פרעה‬ ‫לב‬ ‫את‬ ‫הי‬ ‫ויחזק‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫לאחור‪.‬‬ ‫לחזור‬
‫מ מ ק ו מ ם ת׳׳ל ולא ק ר ב זה א ל ז ה כ ל ה ל י ל ה נוסעים‬ ‫נסעו‬ ‫ביד רמה‪,‬‬ ‫ישראל יוצאים‬ ‫בראותו בני‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫בני‬ ‫אחרי‬
‫היו‬ ‫הואיל ולא‬ ‫המציאות‬ ‫וטבע‬ ‫ל א קרבו יחד‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫היו‬ ‫מלכם‬ ‫את‬ ‫המצרים‬ ‫ומשראו‬ ‫וקצף‪,‬‬ ‫א צ ל ו כ ד י בזיון‬ ‫והי׳‬
‫ה ד ר ד ש ד ו ר כ י ם ב ה היו נכשלים איש באחיו באופן‬ ‫רואים‬ ‫היתה‬ ‫זו‬ ‫אחריהם‪.‬‬ ‫לרדוף‬ ‫הם‬ ‫גם‬ ‫בחרו‬ ‫לפניהם‬ ‫הולד‬
‫הנהרגים‬ ‫מפני‬ ‫מצרים‪ ,‬אם‬ ‫במחנה‬ ‫גדולה‬ ‫צעקה‬ ‫שותהי‬ ‫ה ר א ש ו נ ה ואיו ס פ ק ש כ ל ו ל ה ה י ת ה יותר מ ח מ ש ‪ ,‬כי‬ ‫המכה‬
‫קרב‬ ‫ולרז׳ל ולא‬ ‫באחיו‪.‬‬ ‫כשלון איש‬ ‫ואם מפני‬ ‫והמוכים‬ ‫בלבולים‬ ‫כמה‬ ‫לו‬ ‫הגיע‬ ‫שלא‬ ‫מהם‬ ‫אחד‬ ‫שוס‬ ‫הי׳‬ ‫לא‬
‫שירה‪.‬‬ ‫לומר‬ ‫קרבו‬ ‫לא‬ ‫המלאים‬ ‫הלילה‪,‬‬ ‫כל‬ ‫זה‬ ‫אל‬ ‫זה‬ ‫כדרכם‪ .‬ולפי‬ ‫שלא‬ ‫המרכבות‬ ‫במרוצת‬ ‫ונזקים‬ ‫וטלטולים‬
‫אלי‬ ‫זה‬ ‫אמר‬ ‫דאת‬ ‫כמה‬ ‫זה‬ ‫אל‬ ‫זה‬ ‫לומר‬ ‫עוד‬ ‫ואפשר‬ ‫מצינו מ ד ר ש י ם יודיעו לנו המאורעות שאירעו להם‪,‬‬ ‫שלא‬
‫לילה‬ ‫שבכל‬ ‫מה‬ ‫הגואל‪ ,‬כי‬ ‫המלאך‬ ‫ומלאך הוא‬ ‫ואנוהו‪,‬‬ ‫המתיישבות‬ ‫יכולתי ל פ ר ט כל התולדות אלא ב מ ק צ ת ם‬ ‫לא‬
‫לא‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫נקרבו‪,‬‬ ‫לא‬ ‫ההוא‬ ‫בלילה‬ ‫ומתיחדים‬ ‫קרבים‬ ‫ע ד ה׳ יתן ח כ מ ה ‪.‬‬ ‫לגמור‬ ‫המלאכה‬ ‫השכל‪ ,‬ולא עלינו‬ ‫אל‬
‫שירה והבן‪.‬‬ ‫השרת‬ ‫מלאכי‬ ‫אמרו‬
‫פרעה‬ ‫רכב‬ ‫סופ‬ ‫בל‬ ‫הים‬ ‫על‬ ‫חונים‬ ‫אותם‬ ‫וישיגו‬ ‫נ‬
‫הלילה‪,‬‬ ‫כל‬ ‫עזה‬ ‫קדים‬ ‫ברוח‬ ‫הים‬ ‫את‬ ‫ה׳‬ ‫וירלך‬ ‫י‬ ‫ע ל פ י ה ח י ר ו ת ל פ נ י ב ע ל צ פ ו ן ‪ ,‬מ ס ר ה ב ע ל צ פ ו ן ‪ ,‬ב׳‬ ‫וחילו‬
‫אנה‬ ‫יודעים‬ ‫היו‬ ‫שלא‬ ‫עד‬ ‫ישעממם‬ ‫בלבלם‬ ‫הזה‬ ‫הרוח‬ ‫לפני בעל‬ ‫החירות‬ ‫וישובו לפני פי‬ ‫הראשון‬ ‫ובענין‬ ‫חסר‬
‫ב מ ס ו ר ת ויולך‬ ‫ארבעה‬ ‫סומים‪ ,‬ויולך‬ ‫וכאילו היו‬ ‫הולכים‬ ‫נפל‬ ‫הזה‬ ‫האליל‬ ‫מגיד כי ג ס‬ ‫וישיגו‬ ‫של‬ ‫והשני זה‬ ‫צפן‪,‬‬
‫אלישע‬ ‫גבי‬ ‫שומרונה‬ ‫אותם‬ ‫ויולך‬ ‫וחד‬ ‫הים‪,‬‬ ‫את‬ ‫ה׳‬ ‫לבעלי‬ ‫חיים‬ ‫לעין‬ ‫רמז‬ ‫שהוא‬ ‫הואו‬ ‫חסר‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫שכב‪,‬‬
‫מצרים‬ ‫שגם‬ ‫לומר‬ ‫בסנורים‪,‬‬ ‫ארם‬ ‫מלך‬ ‫לעבדי‬ ‫כשהכה‬ ‫ידענו‬ ‫וכבר‬ ‫שכב‪.‬‬ ‫ובגי׳‬ ‫החיות‬ ‫חסר‬ ‫נשאר‬ ‫והוא‬ ‫הסוד‪,‬‬
‫שנכנסו‬ ‫החזקתי לא הרגישו עד‬ ‫בסנורים‪ ,‬וכן כ ת ב‬ ‫הוכו‬ ‫המצריים‬ ‫להטעות‬ ‫לפניי‬ ‫ויחנו‬ ‫שישובו‬ ‫רצה‬ ‫שהש״״ת‬
‫אחרי ישראל‪ ,‬ומדמדמי להו לעבדי מ ל ך ארם מ ש מ ע‬ ‫בים‬ ‫שפטים‬ ‫עשה‬ ‫אלקיהם‬ ‫שבכל‬ ‫יראתה‬ ‫קשה‬ ‫כמה‬ ‫שיאמרו‬
‫שאמרנו כי ה ת ם‬ ‫לא בא להם מפני ה ח ש ך‬ ‫הזה‬ ‫שהעורון‬ ‫ו ל א היי ב י י כ ו ל ת ל ה כ נ י ע ז ה ‪ ,‬ו ב ב ט ח ו נ ו ה י ו ר ו ד פ י ם א ח ר י‬
‫היום‬ ‫משהאיר‬ ‫אף כאן‬ ‫כן‬ ‫ואם‬ ‫באור היום‪,‬‬ ‫היו‬ ‫הולכים‬ ‫עליהם‪,‬‬ ‫המדבר‬ ‫הזאת‬ ‫היראה‬ ‫סגר‬ ‫אמרו‬ ‫כי‬ ‫ישראל‪,‬‬
‫היו זה א ת זה א ב ל היו מ ש ו ב ש י ם מ ח מ ת ה ר ו ח ע ז ה‬ ‫רואים‬ ‫בכמה‬ ‫נשבר‬ ‫נפל‬ ‫שכב‬ ‫והנה‬ ‫אותה‬ ‫וראו‬ ‫שם‬ ‫וכשהגיעו‬
‫תמהון‬ ‫עורון‪,‬‬ ‫מכות‬ ‫כמה‬ ‫כוללת‬ ‫מכה‬ ‫כאז‬ ‫הרי‬ ‫הנזכר‪,‬‬ ‫בח‬ ‫להם‬ ‫ו ל א היי׳‬ ‫פניהם‬ ‫נפלו‬ ‫האלוקות‪,‬‬ ‫כשאר‬ ‫שברים‬
‫ולא תצליח א ת ד ר כ ך ואחרים‪.‬‬ ‫לבב‬ ‫וכראות פרעה‬ ‫מ ת א ב ל י ם עליו‪.‬‬ ‫ועמדו שם‬ ‫ממקומם‬ ‫לזוז‬

‫כהו‬ ‫שפתי‬ ‫ספר‬ ‫בעל‬ ‫כתב‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫וירדפו‬ ‫ר!‬ ‫ל מ ל ח מ ה שרו‬ ‫ח ס ר סיוע אלוק• ז ה ה ו צ ר ד ל ה ק ר י ב‬ ‫היותו‬

‫היו‬ ‫ולא‬ ‫ישראל‬ ‫את‬ ‫להשיג‬ ‫כחם‬ ‫בכל‬ ‫רצים‬ ‫שהיו‬ ‫ועל כו סמר ופרעה הקריב ד מ ד ל א אמר קרב דרשו‬ ‫עוזא‪,‬‬

‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫בראותם‬ ‫הרבה‬ ‫ומצטערים‬ ‫יכולים‪,‬‬ ‫נגד‬ ‫טענותיו‬ ‫לסדר‬ ‫השיית‬ ‫לפני‬ ‫שדו‬ ‫שהקריב‬ ‫רד־ל‬

‫להשיגם‪,‬‬ ‫יכולים‬ ‫ואינם‬ ‫רצים‬ ‫והם‬ ‫לאט‬ ‫הולכים‬ ‫ה ל ל ו עע׳׳ז ו ה ל ל ו עע־׳ז ו כ ר‬ ‫רבש״ע‬ ‫ועמד ואמר‬ ‫ישראל‪,‬‬
‫פה‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫באצטגנינית שלי‪ ,‬והשיגם‬ ‫אשיג בודאי כ׳ כו י א ה‬ ‫ארדיף‬ ‫ולא‬ ‫לפניהם‪,‬‬ ‫ולהמצא‬ ‫הדרך‬ ‫להם‬ ‫לחתיד‬ ‫היי‬ ‫וחפצים‬

‫הים‪.‬‬ ‫על‬ ‫חונים‬ ‫ומשמאלם‪,‬‬ ‫מימינם‬ ‫לחומה‬ ‫להם‬ ‫היי‬ ‫המים‬ ‫כ׳‬ ‫‪-‬כלי‬

‫ניה‬ ‫שמלבד‬ ‫מיבה‬ ‫כל‬ ‫מלת‬ ‫ביעה‪.‬‬ ‫שים‬ ‫‪,‬‬

‫ב־‬ ‫י‬ ‫אלה‬ ‫בכל‬ ‫ידע‬ ‫לא‬ ‫כי מי‬ ‫אחריהם‪,‬‬ ‫ויבאו‬ ‫כתיב‬ ‫ילפייי‬

‫ראשו‬ ‫שצפו מים על‬ ‫מהם‬ ‫ע י ד ־יכל א ח ד‬ ‫ני־אה‬ ‫שאמדני‬ ‫הולכים‬ ‫היי‬ ‫יצונם‬ ‫ונגד‬ ‫כדחם‬ ‫שעל‬ ‫להידיע‬ ‫בא‬ ‫אלא‬

‫ה י א נ ט ב ע ‪ .‬י ז ה כ• ד י ר ה ס י ב י ם ל ש י ט ע ל פ נ י ה מ י ם‬ ‫ישגם‬ ‫דיא־ם כספם‬ ‫להם להייתם‬ ‫א ח ר היי‬ ‫צעי‬ ‫יעיד‬ ‫אתייהב‪.‬‬

‫הריכב‬ ‫למים‪ ,‬יאם‬ ‫מ ג ב י ה י ם י־אשיהם חייו‬ ‫שטיב‬ ‫׳כשהם‬ ‫מ ב י י א ת שלי‪ ,‬י ל א היי יכולים‬ ‫אתם יכל אחד ה״‬ ‫יזהבב‬
‫י‬
‫המים‬ ‫הסוס מן‬ ‫בצאת‬ ‫סיסי ילא יפחד‪.‬‬ ‫על‬ ‫מתחיל‬ ‫עליי‬ ‫דמז לזה כל סיס פרעה‬ ‫ש ל ה ם מ ת ח ת ידיהם‪,‬‬ ‫את‬ ‫להציל‬
‫‪,‬‬
‫יא‬ ‫למים‬ ‫הסיס חיץ‬ ‫לאש‬ ‫הל־אה‬ ‫היא •צא עמי‪ ,‬יכל‬ ‫גם‬ ‫הכספים‬ ‫כ ל י ל י ויבא׳ א ח ר י ה ם בשב•־‬ ‫ת־ב‪-‬ת כ ס ח‬ ‫לאש‪-‬‬

‫אבד‬ ‫נ ט ב ע אז‬ ‫ב א ש י •ראה היותי כלי‬ ‫אד‬ ‫תהיתי‪.‬‬ ‫תאבד‬ ‫על‬ ‫יניפליס‬ ‫במייצתם‬ ‫נכשלים‬ ‫היו‬ ‫עיד‬ ‫להם‪.‬‬ ‫שנטלי‬

‫אפילי‬ ‫פרעה‬ ‫סיס‬ ‫שכל‬ ‫הכתוב‬ ‫כאו‬ ‫אלי‬ ‫יעל כי‬ ‫שביי‪,‬‬ ‫פ נ י ה ם ‪ .‬כ־ ה נ ה ל י ש י א ל נ ע ש ה ה י ם כ ד ר ר ס ל י ל ה ‪ .‬ש נ א מ ר‬

‫וכשיאו‬ ‫ופרשיו‪,‬‬ ‫רכבו‬ ‫יכמי כן‬ ‫ה י י הים‪,‬‬ ‫אל‬ ‫בא‬ ‫ראשי‬ ‫מארץ‬ ‫גביה‬ ‫היא‬ ‫כמדבר‪ ,‬יזה כי הים‬ ‫בתהימית‬ ‫ויוליכם‬

‫יאימיים‬ ‫לפרער‬ ‫לצעיק‬ ‫התחילו‬ ‫נטבעי‬ ‫ד י י טבע‬ ‫היותי‬ ‫הקירא ל מ י הים וישפכם ע ל פני הארץ‪ ,‬יגם הוא‬ ‫שנאמל‬

‫כ• ב א י מ י ם ע ד נ פ ש ‪ ,‬ה צ י ל נ ו כ מ י ש ה ב ט ח ת נ ו ‪ ,‬ו א ז‬ ‫הצילנו‬ ‫ילפ׳ זה החלק הגבוה גבה ונעשה כאהל‬ ‫במצילה‪.‬‬ ‫עמיק‬

‫כתיב‬ ‫ה״‬ ‫כאשר‬ ‫כשפים‬ ‫לעשות‬ ‫יחיטימיי‬ ‫היא‬ ‫התחיל‬ ‫י א ש פרדי‪ ,‬ובו ראשי תיבות יישם‬ ‫במט״‬ ‫נקבת‬ ‫שנאמר‬

‫יזה רליז ב י ־ ת םום פ ר ע ה יכבו !פרשיו ש ה ו א‬ ‫בספי־הפ‪,‬‬ ‫ל ח ר ב ה ה י א אהל‪ ,‬והיי מים ש ל א נקפא־‪ ,‬י ת ח ת ־ ת‬ ‫ים‬ ‫•׳ת‬

‫ספי־י‪.‬‬
‫י‬
‫להומס‬ ‫היתה‬ ‫ה׳‬ ‫•ד‬ ‫כ•‬ ‫להם‬ ‫שוה‬ ‫לא‬ ‫זה‬ ‫וכל‬ ‫קפאי‬ ‫שנאמר‬ ‫ונקפא כמו‬ ‫נקרש‬ ‫ה ד ד‬ ‫שיה אל‬ ‫עד‬ ‫הים‬

‫מקללים‬ ‫היו‬ ‫להם‬ ‫מיע־ל‬ ‫ה״‬ ‫•שלא‬ ‫יבראיתם‬ ‫ילאבדם‪,‬‬ ‫מן‬ ‫מים‬ ‫להב‬ ‫היי‬ ‫שלישראל‬ ‫נמצא‬ ‫ים‪.‬‬ ‫בלב‬ ‫תהומית‬

‫בשד‬ ‫יאוכלים‬ ‫שערותיהם‬ ‫יתילשים‬ ‫יאלקיהם‬ ‫מלכם‬ ‫כדרך‬ ‫גליד‬ ‫של‬ ‫יצפה‬ ‫יתחתיהן‬ ‫גביהי‪,‬‬ ‫יעל‬ ‫הצדדין‬

‫הכתובים‬ ‫מהדברים‬ ‫שהוא‬ ‫מלבד‬ ‫לזה‬ ‫ורמז‬ ‫יייעיתיהם‪,‬‬ ‫לחתימת‪ .‬ובלכת‬ ‫הגליד‬ ‫נשבי‬ ‫•שיאל‬ ‫ימשעביי‬ ‫סלילה‪,‬‬

‫ה ם בגי׳ אי״ש‬ ‫ופישיו‬ ‫יכבו‬ ‫פיעה‬ ‫מלית‬ ‫הנה‬ ‫בתוכחות‬ ‫ימשתביים‪,‬‬ ‫הגליד‬ ‫באבני‬ ‫נוגפים‬ ‫היו‬ ‫עליהם‬ ‫המצי־ם‬

‫כ מ ה לקי‬ ‫וחשוב‬ ‫צא‬ ‫האות״ת‪.‬‬ ‫עם‬ ‫זייע״י •אכל״י‬ ‫בש״ל‬ ‫י צ י ם ילא היי •בולים‬ ‫מכית‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫ביללת‬ ‫מכה‬ ‫בא־‬ ‫היי‬

‫להם‬ ‫נשאי‬ ‫לא‬ ‫פתאום‬ ‫בפתע‬ ‫להם‬ ‫בביא‬ ‫יביש‬ ‫יי‬ ‫במכה‬ ‫ל א היי ׳כ־ל־ם ל ח ת ו ך ל ה ם הדרך‪ ,‬י י א י ם מ מ ו נ ם‬ ‫להג־עב‪,‬‬

‫הכשפים‪.‬‬ ‫תליי‪.‬‬ ‫׳משתברים‪.‬‬ ‫נופל־ם‬ ‫במי־צתם‪,‬‬ ‫נכשלים‬ ‫כנילי‬

‫והנד‬ ‫עיניהם ודאו‬ ‫נפקחו‬ ‫הביקי‬ ‫באשמירת‬ ‫״ה־‬ ‫״‬ ‫ב י ע ה ׳פרשיו א ל תור הים‪ ,‬ע ל כרחיו צריכין‬ ‫ב־כ‬

‫ביבשה בתול הים‪ ,‬וזה כי הקב״ה י מ ז לים וחזר‬ ‫היי‬ ‫בלם‬ ‫אחריי ויט‬ ‫שהרי כתיב‬ ‫המים‬ ‫בתור‬ ‫ש ל א היי‬ ‫לילי‬ ‫אנו‬

‫מצייס‬ ‫מחנה‬ ‫אל‬ ‫י י ש ק ף הי‬ ‫לזה‬ ‫ילמז‬ ‫לפניהם‪,‬‬ ‫ליבקע‬ ‫ההיא שעתא‬ ‫דעד‬ ‫א ת ‪-‬די ע ל הים יישב וכי׳ מ כ ל ל‬ ‫לשה‬

‫ולפיכך‬ ‫ליבקיע‪,‬‬ ‫ה״׳ם‬ ‫חז״י‬ ‫בג־מטר־א‬ ‫מצי־־ם‬ ‫מחנ״ה‬ ‫היי‬ ‫כאלי‬ ‫להם‬ ‫נראה‬ ‫שה״‬ ‫לומר‬ ‫ריצה‬ ‫א״כ‬ ‫חיל‪.‬‬ ‫לא‬

‫על הים וישובו‬ ‫מ ש ה נטה ידך‬ ‫אל‬ ‫אחייב י י א מ ל הי‬ ‫כתיב‬ ‫בתחילה‬ ‫ש נ א מ ר בע־־״י‪ .‬י ז ה כ י‬ ‫הדרך‬ ‫על‬ ‫בים‪,‬‬ ‫נטבעים‬

‫הלכו‬ ‫שכבד‬ ‫מכלל‬ ‫וישוכו‬ ‫מדקאמי‬ ‫מצליס‬ ‫על‬ ‫המים‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫שהילכים‬ ‫כדרר‬ ‫ביבשה‬ ‫שהילכים‬ ‫היי‬ ‫יידע־ם‬

‫פ ע ם א ח י ה ‪ ,‬ואז ה מ צ ר י ם ש מ ח י כי ישתוקו‪ ,‬א ך לא‬ ‫עליהם‬ ‫המחנה‬ ‫כל‬ ‫יבמי‬ ‫המים‬ ‫ששבי‬ ‫ל כ ל א׳‬ ‫נלאה‬ ‫הי׳‬ ‫יאח״ב‬
‫י‬
‫מציים‬ ‫מחנה‬ ‫אל‬ ‫לרעה‬ ‫וישקף ה׳‬ ‫כ׳‬ ‫שמחתם‬ ‫נמשכה‬ ‫השא״‬ ‫יכל‬ ‫ביבשה‬ ‫נשאל‬ ‫לבדי‬ ‫שהיא‬ ‫ה״נ‬ ‫ללנ‪-‬‬ ‫חיץ‬

‫העמיד •ירד ועישה אותו כטיט‬ ‫ה״‬ ‫מכילתא‪.‬‬ ‫אש‪,‬‬ ‫בעמיד‬ ‫פרעה‬ ‫סיס‬ ‫כל‬ ‫אחר־הם‬ ‫י־באי‬ ‫דכתיב‬ ‫יה־־נו‬ ‫נטבלים‪,‬‬

‫משתמטית‪ ,‬ימבחר‬ ‫האש מית‪-‬חי‪ ,‬יטלפות סיסיהם‬ ‫יעמיד‬ ‫מייתר‬ ‫היא‬ ‫הים‬ ‫תיד‬ ‫אל‬ ‫הים כ־‬ ‫תיל‬ ‫אל‬ ‫יפישיי‬ ‫יבבי‬

‫טיבעו ע ל ים סוף היינו ס מ י ך ל ש פ ת י מ ק י ם שאיו‬ ‫שליש״‬ ‫שהיא מ ת י י ר אל מ ה שכתיב לפני־ ב ל ב ד או לפני‬ ‫לדייש‬

‫לים‬ ‫גבול‬ ‫חול‬ ‫שמתי‬ ‫אשר‬ ‫כדכתיב‬ ‫חיל‬ ‫אלא‬ ‫טיט‬ ‫שם‬ ‫ייבא•‬ ‫שיאולר‬ ‫הקודם‬ ‫אל‬ ‫נטפל‬ ‫סיעה‬ ‫סיפ‬ ‫יכל‬ ‫פניי‪.‬‬

‫ה ב ע א־ א פ ש י ל ט ב ו ע ש ם ‪ ,‬יכן כ ת ו ב ב ת נ ח י מ א ‪ ,‬ע ו ד‬ ‫ידיד‬ ‫נמצאת‬ ‫יכמיהפ‪,‬‬ ‫•שיאל‬ ‫של‬ ‫אחייהם‬ ‫כלימי‬ ‫אחייהם‬

‫את‬ ‫שוימררו‬ ‫אמרו רז־ל לפי‬ ‫בטיט‪ .‬יכו‬ ‫כלליהם‬ ‫נטבעו‬ ‫ישיאל‬ ‫ה״ נראה שהיא לבדי בא אחיי‬ ‫לפרעה‬ ‫כ־‬ ‫אימי‬

‫ב ח ו מ י לפיכך ד ר כ ת בים סוסיך חומר‪ ,‬א ך לא מתו‬ ‫חייהם‬ ‫׳ פ י ש י י היי בתוך הים‪ ,‬יבי ל ר כ ב ו נ ר א ה‬ ‫ישיכב•‬ ‫ביבשה‪,‬‬

‫שנצטערו שם הרבה‬ ‫אחר‬ ‫להם כח‬ ‫הקב״ה נחו‬ ‫אלא‬ ‫שם‬ ‫באו‬ ‫ילזה‬ ‫נצילים‪.‬‬ ‫יהם‬ ‫הים‬ ‫בתיך‬ ‫היי‬ ‫שפישיי‬ ‫להם‬

‫שטלפות‬ ‫וחם‬ ‫טיט‬ ‫מכות‪.‬‬ ‫חמשה‬ ‫כי‬ ‫הרי‬ ‫משם‪,‬‬ ‫ייצאי‬ ‫ב מ ל ת פ ר ע ה יש זקף‬ ‫פיט יפיס‪,‬‬ ‫מפסיקים בכל‬ ‫הטעמים‬

‫שלישיו טבעי במקום שאיו טיט‪,‬‬ ‫מבחר‬ ‫נישיות‪,‬‬ ‫סיסיהב‬ ‫ו ה ש א ר היי‬ ‫אחייהם כנזכר‬ ‫למלת‬ ‫דבוק‬ ‫לאילו הוא‬ ‫קטן‬

‫ליעה‪.‬‬ ‫עליהם‬ ‫גם‬ ‫״ ש ק ף ה׳‬ ‫ביבשה‬ ‫הילכים‬ ‫רגלים‬ ‫הים בנזכי‪ ,‬יבמלת י כ ב ו יש ה ט י ח א ש ג ם הוא ט ע ם‬ ‫בתוך‬
‫י ת ח כ י ל מ ל ת פ ר ע ה ל ה י ו ת ו ביוצא בו‪ ,‬ובו‬ ‫׳כאלו‬ ‫מפסיק‬
‫ב ע מ ו ד א ש וענו‪ ,‬הענן ה ״ כ ל כ ך ע ב ו כ ב ד ש ח ש ב ו‬ ‫ה‬
‫שלא‬ ‫על‬ ‫פיעה‬ ‫ודייים‪,‬‬ ‫מצטעדים‬ ‫יכלם‬ ‫בנזכי‪,‬‬ ‫פ י ש ״‬
‫להולכי‬ ‫יארע‬ ‫וישאב׳‪ ,‬ובו‬ ‫עליהם‬ ‫שירד‬ ‫יגע‬ ‫אל‬ ‫מרגע‬
‫מ מ צ י י ם ‪ ,‬והיי א ו מ י‬ ‫במאורעות שאירעו לו מצאתו‬ ‫ניחש‬
‫עב‬ ‫מפני‬ ‫היום‬ ‫עליהם אור‬ ‫׳חשד‬ ‫בפתע‬ ‫שכאשר‬ ‫דרכים‬
‫בשביל•‬ ‫מתו‬ ‫יפישים‬ ‫היכב‬ ‫חיפת׳ והנה כל‬ ‫איליד‬ ‫אנה‬
‫ה ם מ פ ח ד י ם פו יבולעו‪ ,‬ו ה ע נ ן ה ה ו א ל א הי׳ לו ע ר ר‬ ‫הענן‬
‫מ ה ש א מ ר הכי׳ה ל ס נ ח ר י ב ולפיכך כ ש נ י צ ו ל מן הים‬ ‫מעיז‬
‫ש מ צ י ר ף אליו היו קולות וברקים ורוח ים חזק‬ ‫ספק‬ ‫ואיו‬
‫מפני‬ ‫מצרי׳‬ ‫לשוב‬ ‫לבו‬ ‫אל‬ ‫נתן‬ ‫לא‬ ‫נשאי‬ ‫לבדו‬ ‫שהוא‬
‫ב ע ת כזה‪,‬‬ ‫בדרך‬ ‫מקיים יעים יארעו לנמצא‬ ‫ובמה‬ ‫מאד‪,‬‬
‫ה״‬ ‫מצטעיים‬ ‫יילד ניניה ימלד שם‪ ,‬וחילו ורכבו‬ ‫הבישה‪,‬‬
‫דוגמתו‪.‬‬ ‫אידע לי‬ ‫אחד‬ ‫שפעם‬ ‫עד‬ ‫יאנכ‪-‬‬
‫להם‬ ‫יאמר‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫אחרי‬ ‫לרדוף‬ ‫פרעה‬ ‫אל‬ ‫ששמעו‬
‫י ויהם א ה מ ח נ ה מצרים‪ ,‬הממו‪ ,‬ערבבו‪ ,‬נטל סגניות‬
 ‫ה ג ד ה ש? פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פו‬

‫יראה‬ ‫ברחו‪ ,‬יען‬ ‫בכבדות ב ע ל‬ ‫להנהיגו‬ ‫והוצרך‬ ‫עמה‪,0‬‬ ‫היי‬ ‫בתחלה‬ ‫עושים‪ .‬פי׳‬ ‫יודעים מ ה ה ם‬ ‫שלהם ולא היו‬

‫לשרם ש ל מצרים‪ ,‬וישא ק ל וחומר‬ ‫יעשה‬ ‫השפטים א ש ר‬ ‫באמצע‪,‬‬ ‫סגניהם‬ ‫בראשם‬ ‫שריהם‬ ‫המחנות‬ ‫בדרך‬ ‫הולכים‬

‫שכתוב‬ ‫כעניו‬ ‫יעבור כ ו ס‬ ‫עליו‬ ‫לעתיד‪ ,‬ש ג ם‬ ‫עצמי‬ ‫ע ל‬ ‫עכשיו‬ ‫ושלישים ע לכלו‪,‬‬ ‫בפשט הכתוב‬ ‫הסדר‬ ‫ע ל‬ ‫ובלם‬

‫צער‬ ‫זה‬ ‫והי׳‬ ‫נפלאות‪,‬‬ ‫אראנו‬ ‫ממצרים‬ ‫צאתך‬ ‫כימי‬ ‫הכבוד‬ ‫ונטל‬ ‫בערבוביא‪,‬‬ ‫הולכים‬ ‫שהיו‬ ‫וערבבן‬ ‫הממן‬

‫בטחונם בו כ ׳איו מלבות נוצחת‬ ‫למצרי בי ש מ ו‬ ‫מתחולל‬ ‫עושים‬ ‫ובלם ל א היו יודעים מ ה ה ם‬ ‫והסגנים‬ ‫מההאשים‬

‫א ל א מ כ ח ש ר ו ש ל ע ש וה ו אס ־ מ ה ר ש ע זה ונתקיים בהם‬ ‫מכות‪,‬‬ ‫לרדוף בל• ס ד ר ‪ ,‬ה ר י כ א ן ח מ ש‬ ‫לשוב א ס‬ ‫אם‬

‫בחכם‪,‬‬ ‫לריק‬ ‫עזכם ו ת ם‬ ‫גאוו‬ ‫ושברתי א ת‬ ‫שכתוב‬ ‫מ ה‬ ‫ונכשלים‪.‬‬ ‫בורחים‬ ‫שלהם‪,‬‬ ‫סגניות‬ ‫ערבבו‪ ,‬נ ט ל‬ ‫הממן‪,‬‬

‫כאלו‪,‬‬ ‫ידברים‬ ‫הואתג ר ם ל ה ם מורךלבב‪ ,‬ומצורף אל‬ ‫המהומה‬ ‫•א‬

‫השוקים‪ .‬מלבד‬ ‫הכרכים ועל‬ ‫•••• ל ק י ב ש ח י ן ר ע ‪ .‬ע ל‬ ‫שבא‬ ‫הלילה צנן ד מ ם עד‬ ‫באותה‬ ‫שנשב‬ ‫יחזק‬ ‫קר‬ ‫הריח‬

‫מותם‬ ‫נתרפאו ע ד יום‬ ‫מצרים ש ל א‬ ‫הנקרא שחין‬ ‫השחין‬ ‫כי‬ ‫וידוע‬ ‫הקדחת‪,‬‬ ‫קודם‬ ‫החולים‬ ‫השחפת ה ב א א ל‬ ‫להם‬

‫כן‬ ‫שאילו ל א‬ ‫מוכרח‪,‬‬ ‫נרפאו ווה‬ ‫שאותו יום‬ ‫יאפשר‬ ‫האצטומכא‬ ‫הקיא וכאב‬ ‫מעורר‬ ‫לקצת בני א ד ם‬ ‫השחפת‬

‫משתברים‬ ‫להיות‬ ‫כאמור‬ ‫מרכבותיהם‬ ‫אופו‬ ‫משהוסר‬ ‫מתפרקין ובכלו‬ ‫עצמותיו‬ ‫מהקור‬ ‫מרעיד‬ ‫ובעודו‬ ‫יהבטו‪,‬‬

‫במרכבות ה ״ל ה ם לירד ולילך ברגלים‪,‬‬ ‫בלכתם‬ ‫בגופיהם‬ ‫שבכל מקום הוא‬ ‫כמלת א ת מחנה מצרים‬ ‫לקו‪ ,‬וזה נרמז‬

‫על‬ ‫בשחין וה‬ ‫מוכים‬ ‫להיותם‬ ‫יכולים א ל א‬ ‫היו‬ ‫אילו‬ ‫מדבר­‬

‫מוכרחים‬ ‫קדקדס‬ ‫רגלם עד‬ ‫השוקים מ כ ף‬ ‫הכרכים ו ע ל‬ ‫ויסר א ת אופו מרכבותיו‪ .‬ר ב י יהודה אומר מ ח מ ה‬ ‫ו‬
‫ה מ ר כ ב ה היי מ צ ד א ח ד‬ ‫במקומם‪ ,‬ולפי שהליך‬ ‫היו לעמוד‬ ‫מוטות‬ ‫והיו‬ ‫הגלגלי׳ ש ל מ ט ה ‪,‬‬ ‫נשרפו‬ ‫מעלה‬ ‫א ש ש ל‬
‫אל‬ ‫בידיהם‬ ‫לאחוז‬ ‫מוכרחים‬ ‫נמוך היו‬ ‫ומצד א ח ר‬ ‫גבוה‬ ‫טעונות כלי‬ ‫שהיו‬ ‫ברחו כים‬ ‫ונכנסות ע ל‬ ‫רצים‬ ‫מרכבות‬
‫ה מ ר כ ב ה ו ל א היו יכולים ל ה ת ח כ ך ו מ צ ט ע ר י ם יותר‪.‬‬ ‫צדדי‬ ‫וזהב‪ ,‬אבנים טובות ומרגליות שאיו ל ך כ לס ו ס וסוס‬ ‫כסף‬
‫השחין בשחין בארבע מקומות במו‬ ‫ה י יבאו ח מ ש מכות‪,‬‬ ‫ש ל א הי׳ טעון ע ש ר ת רבוא ב ד י שיטלו ישראל א ת הביזה‪,‬‬
‫מצינו‬ ‫החיכוך‪ ,‬כי כן‬ ‫לארבע‪ ,‬כ א ב‬ ‫נמנע‬ ‫שבתוכחות‬ ‫י ׳ נחמי׳ אומר מ כ ל ר ע ם ש ל מ ע ל ה נתזי צנורות מ ל מ ט ה‬
‫כפני‬ ‫להתגרד היא מ כ ה‬ ‫ליקח לי ח ר ס‬ ‫שהוצרך‬ ‫באייב‬ ‫שנאמר ק ו ל ר ע מ ר בגלגל האירו ברקים תבל‪ ,‬והיו מוטות‬
‫עצמה‪.‬‬ ‫לשעבר‬ ‫בדחן‬ ‫ונכנסות בים ב ע ל‬ ‫מעצמו‬ ‫רצות‬ ‫מרכבות‬

‫״ח ה ר ג ל י ם ר י ב ו ב ט ח ו ר י ם ‪ .‬ב ׳ ב ר ד י ד ה ו ל כ י ד ר כ י ם‬ ‫המרכבות רצות‬ ‫המרכבות‪ ,‬ועכשיו‬ ‫היי הפרדית מושכות‬

‫הירכים‬ ‫כמין ג ר ב יבש בין‬ ‫בא ל ה ם‬ ‫החמה‬ ‫בימות‬ ‫שבירת‬ ‫מכות‪,‬‬ ‫הפרדות‪ .‬הרי כאן ש ל ש‬ ‫א ת‬ ‫ומושכות‬

‫הירכים‬ ‫בלבד ביו‬ ‫הרבה‪ ,‬ו ה ם הוכו ב ז ה י ל א‬ ‫ומצטערים‬ ‫שהיו‬ ‫ממונם‬ ‫ואיבוד‬ ‫ברחו‬ ‫ב ע ל‬ ‫הליכתו‬ ‫המרכבות‪.‬‬

‫נסמכה‬ ‫טחורים‪ ,‬ו ע ל כן‬ ‫ונעשה‬ ‫הטבעת‬ ‫א ל א ע ד פי‬ ‫ויסר‬ ‫וישרוף א ל א‬ ‫כתיב‬ ‫דמדלא‬ ‫יל״נ‬ ‫עמהן‪.‬‬ ‫נושאית‬

‫כי‬ ‫ואיו ס פ ק‬ ‫ובחרם‪,‬‬ ‫ובגרב‬ ‫מצרים‬ ‫שחיו‬ ‫א ל‬ ‫בתוכחות‬ ‫צ ו ר ת האופן ש ד ר כ ו ל ה י ו ת ע ג ו ל ש ע ל בן‬ ‫שהפיר‬ ‫משמע‬

‫ותלך‬ ‫דרכים‪,‬‬ ‫הולכי‬ ‫טבעי א ל‬ ‫שהוא ד ב י‬ ‫רגל‬ ‫בצקה‬ ‫א ו פ ן ל פ י ש כ ל א פ י א שויו‪ ,‬היינו מ כ ל פ ן ו פ ו ה ו א א׳‬ ‫נקרא‬

‫אמרו‬ ‫מגפה‪ ,‬וכן‬ ‫לשיעור‬ ‫וגדל עד כי ג ד ל‬ ‫הלוך‬ ‫המכה‬ ‫או‬ ‫מרובע‬ ‫ועשאו‬ ‫צורתו‬ ‫הסיר‬ ‫עכשיו‬ ‫ק ר י בי׳ א ׳ פ ן‬

‫מגפה‬ ‫הממה אלא‬ ‫מחנה מצרים אין‬ ‫ויהס א ח‬ ‫במכילתא‪,‬‬ ‫בכחו‬ ‫שהיכולת‬ ‫מעלה‬ ‫של‬ ‫מ נ ח ה א ש‬ ‫וזה‬ ‫משולש‪,‬‬

‫גרב‬ ‫השמדם הרי כאן‬ ‫גדולה ע ד‬ ‫מהומה‬ ‫יהמם‬ ‫שנאמר‬ ‫המים ולחתור העצים כאילו ה ם ש ל מתכת‪ ,‬ועל‬ ‫להקפיא‬

‫נפתחים ויש‬ ‫טבעת ויש מ ה ם‬ ‫טחורים בפי‬ ‫בין הירבים‪,‬‬ ‫שאינו‬ ‫להנהיג ד ב ר‬ ‫שהקשה‬ ‫בכבדות‪ ,‬ב מ י‬ ‫וינהגו‬ ‫כן‬

‫בצקה‬ ‫מבפנים ויש מבחוץ ובכלםלקו‪,‬‬ ‫מ ה ם סתומים‪ ,‬י ש‬ ‫ויסר‬ ‫מדכתיב‬ ‫יצחק‬ ‫תולדות‬ ‫עגול‪ .‬ע ו ד כ ת ב ב ע ל ס פ ר‬

‫המגפה‪.‬‬ ‫רגלם‪ ,‬מ כ ת‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫אופן‬ ‫הסיר א ל א‬ ‫משמע ש ל א‬ ‫אופני‬ ‫א ת אופו ולא‬

‫אופן‬ ‫כ ת ב‬ ‫עוד‬ ‫בלכתם‪.‬‬ ‫יותר‬ ‫משתברים‬ ‫היו‬ ‫ובזה‬

‫המהומה ואת‬ ‫המארה ואת‬ ‫• • כתיב ישלח ה׳ ב ך א ת‬
‫של‬ ‫לעזור א ת רה׳׳ב ש ר ו‬ ‫הרשע שבא‬ ‫סמאל‬ ‫בגימטריא‬
‫צרעת ממארת‬ ‫חסרוו ב ש ר כ מ ו‬ ‫ופרש״ מארה‬ ‫המגרעת‪,‬‬
‫מממשלתו‪.‬‬ ‫והסירי‬ ‫מצרים‬
‫היו‬ ‫שאילו‬ ‫ע ד‬ ‫הוכבדו‬ ‫הללי‬ ‫שהמכות‬ ‫מלמד‬ ‫היא‪,‬‬
‫המת‬ ‫מחתר בשר‬ ‫האומן‬ ‫ל ח ב ש ם הי׳‬ ‫ויכולים‬ ‫בבתיהם‬ ‫מלמד‬ ‫וינהגום‬ ‫כתיב‬ ‫מדלא‬ ‫בכבדית‪.‬‬ ‫י־נהגהו‬ ‫‪r‬‬

‫שגוש קולות ב ה ל ו ת ואלו היו‬ ‫מ ה ו מ ה זו‬ ‫שבהן‪ .‬ע ו ד ב ת ב‬ ‫מצרים‬ ‫המחנה‬ ‫שנהג‬ ‫עליון‬ ‫המנהיג‬ ‫חוזר א ל‬ ‫שוינהגהו‬

‫ויגער‬ ‫שכתוב‬ ‫מגרעת הוא‬ ‫הרעמים‪,‬‬ ‫קולות‬ ‫ל ה ם מלבד‬ ‫וטלטול‬ ‫חמימות ה א ש‬ ‫שמחמת‬ ‫דהיינו‬ ‫ראש‬ ‫בכבדות‬

‫שנשארו דוממים‬ ‫הפחידם ע ד‬ ‫ההיא‬ ‫הגערה‬ ‫בים סוף‪ ,‬כי‬ ‫והואיל‬ ‫עליהם‪,‬‬ ‫וראשם כבד‬ ‫הקדחת‬ ‫בא ל ה ם‬ ‫הדרך‬

‫כאלמים‪.‬‬ ‫בתוכחות ד ל ק ת וחרחורש ה ם מיני קדחות משונות‬ ‫יכתוב‬

‫כתיב‬ ‫מדלא‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫מפני‬ ‫אנוסה‬ ‫מצרים‬ ‫יה ייאמר‬ ‫מקדחתס ת ם ושמה מוכיח‬ ‫ש ד ל ק ת ה י א ק ד ח ת ח מ ה יותר‬

‫היי‬ ‫מצרים הוא‬ ‫הנקרא בשם‬ ‫אפשר כי ש ר ם‬ ‫ויאמרו‬ ‫לו‬ ‫ואין‬ ‫מינים‬ ‫משני‬ ‫מחובר‬ ‫אולי‬ ‫וחרחור ה ו א‬ ‫עליה‪,‬‬

‫עם‬ ‫האומר כן אנוסה מפני ישראל ס ב א כי ה׳ נלחם ל ה ם‬ ‫עליו‬ ‫ישמו מוכיח‬ ‫שמועיל ל ז ה מזיק לזה‬ ‫תרופה כי מ ה‬

‫כלומר‬ ‫מצרים‬ ‫בשביל‬ ‫במצרים‬ ‫בעזרתי‪.‬‬ ‫שבאו‬ ‫אותם‬ ‫קדחת‬ ‫וידוע כ י מ י ש י ש לו‬ ‫מחרחרריב‪,‬‬ ‫מלשין‬ ‫חרחור‬

‫הכתוב נלחם ל ה ם בשבילי להניח להם‬ ‫בשבילי ו ל א כ ת ב‬ ‫ב ע צ מ ו כ מ ה מיני כאבים ו ב ל ש כ ן בהיות לו‬ ‫א ח ת מרגיש‬

‫היו‬ ‫ובמכילתא‪,‬‬ ‫שנדרשו בו‪,‬‬ ‫הדרשות‬ ‫לשאר‬ ‫מקום‬ ‫כנזכר‪.‬‬ ‫שונות‬ ‫קדחות‬ ‫כ מ ה מיני‬

‫אומרים מפני ישראל דווים וסחופים א ל ו י ש לנו‬ ‫הרשעים‬ ‫‪ -‬י ע ו ד וינהגהו נ כ ב ד ו ת חוור א לס ״ מ ה ר ש ע הנזכר‪,‬‬

‫מצטערים היו בכפלים מהיותם מוצרכים‬ ‫לברוח‪ ,‬ה נ ה כ ׳‬ ‫מממשלתו ל א ה ״ רוצה להלוך עוד‬ ‫שהסירוהו‬ ‫כרשע‬ ‫כי‬
‫פז‬ ‫המראי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫דרכים‬ ‫להם‬ ‫מניח‬ ‫נ ג ד ם ‪ ,‬והיי‬ ‫שבאים‬ ‫במים‬ ‫פוגעים‬ ‫ל ב ר ו ח מ פ נ י י ש ר א ל ‪ ,‬ל פ י ש נ ר א ה ל ה ם שאינו ל פ י כ ב ו ד ם ‪.‬‬
‫פ ת ו ח י ם ל נ ו ס ש י ח ש ב ו ל ה נ צ ל בהן‪ ,‬ו ב ל כ ת ם בה המים‬ ‫ע ו ד א מ ר ו ל מ ה יש ל נ ו ל ב ר ו ח מ פ נ י ה ם כאילו ח ט א נ ו‬
‫מ ס ב ב י ם ובאים נ ג ז ם ‪.‬‬ ‫ל ה ם ‪ ,‬פ ר ע ה ה ו א ש ח ס א ש צ ו ה ל ש ע ב ד ם ‪ ,‬ו ה ו א י ל ואנו‬
‫את‬ ‫כמנער‬ ‫מכילתא‪.‬‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫את‬ ‫ה׳‬ ‫וינער‬ ‫כו‬ ‫על‬ ‫הוספנו‬ ‫הלואי‬ ‫מפניהם‬ ‫לנוס‬ ‫ומוכרחים‬ ‫לוקים‬
‫ה ק ד ר ה תחתונים ל מ ע ל ה ועליונים ל מ ט ה ל ה ר ב ו ת צערם‪.‬‬ ‫שעבודם‪ .‬עוד אנוסה מפני ישראל מ ל מ ד ש ב ר א ו ת ם פני‬
‫עוד שם וינער נתן ל ה ם כ ח נ ע ר ו ת כדי ל ק ב ל הפורענות‪,‬‬ ‫איש א ח ד מ י ש ר א ל היו מ ה פ ח ד י ם מ ה ם כ מ פ נ י ארי׳ מ ד ה‬
‫ו ל א ב מ כ ה זו ב ל ב ד א ל א ב כ ל ה מ כ ו ת כ ד י ש ל א י מ ו ת ו‬ ‫כ נ ג ד מ ד ה ‪ ,‬כ ש ם ש ה ם היו מ ר א י ם ע צ מ ם ל י ש ר א ל כ ד ו ב י ם‬
‫מ ס ר ם ביד מ ל א כ י ם נ ע ר י ם ו א כ ז ר י ם‬ ‫דבר אחר‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫היו‬ ‫הם‬ ‫הוא‬ ‫נהפוך‬ ‫עכשיו‬ ‫למעלה‪,‬‬ ‫כנזכר‬ ‫ואריות‬
‫ומלאך אכזרי אשלח בם ואומר ת מ ו ת בנוער‬ ‫שנאמר‬ ‫ב כ ם שונאיכם‬ ‫מישראל‪ ,‬ונתקיים בהם ורדו‬ ‫מתיראין‬
‫נ פ ש ם ‪ ,‬ו ב ס פ ר מ נ ח ה ב ל ו ל ה כ ת ו ב ל פ י שהיו ב ה ם יודעים‬ ‫ו נ ס ת ם ואין ר ו ד ף א ת כ ם ‪ ,‬ו צ ע ר ה י ו ת ם נ ס י ם מ פ נ י י ש ר א ל‬
‫ל ש ו ט ‪ ,‬ניער א ו ת ם ו ה פ כ ם ר ג ל י ה ם ל מ ע ל ה ו ר א ש ם ל מ ט ה‬ ‫דוויים ו ס ח ו פ י ם ו צ ע ר ש נ ר א ה שהי׳ ע ל ל א ח מ ס ב כ פ ם ‪,‬‬
‫כדי ש ל א יוכלו לשוט‪ .‬ואני כ ת ב ת י ש ל ק ח מ ק צ ת מ ה ם‬ ‫ו צ ע ר שלא היו יכולים ל ב ה ו ח ‪ ,‬ו צ ע ה ה ג ר א ש ר ב ק ר ב ך‬
‫יניער ק צ ת ם ‪ ,‬הא כ י צ ד פ ר ע ה ל ק ח ש ש מ א ו ת ר כ ב ב ח ו ר‬ ‫י ע ל ה ע ל י ך וכר‪.‬‬
‫הגדול‬ ‫הים‬ ‫של‬ ‫כחות‬ ‫ע ם הרי״ו‬ ‫ללחום‬ ‫מהם‬ ‫רי״ו‬ ‫יט בי ה׳ נ ל ח ם ‪ ,‬היא ה י ת ה ק ש ה ל ה ם ‪ ,‬כי א מ ר ו אילו‬
‫היוצאים מ פ ס ו ק י י י ס ע ו י ב א ויט ש ה ם רי׳׳ו א ו ת י ו ת ו ש פ י ד‬ ‫היי ש ר ם ש ל י ש ר א ל שר א ח ד מ ש ר י מ ע ל ה מ ע י ן שרנו‪,‬‬
‫ש מ ס פ ר ו ש פ י ה ‪ ,‬מ ה ע ש ה ה ו א ית׳‬ ‫עם השם‬ ‫ללחום‬ ‫הי־ ל נ ו ק צ ת ב ט ח ו ן אולי י נ צ ח ש ל נ ו ל ש ל ה ם ‪ ,‬כי ר ב י ם‬
‫ר א ש ו נ ה ה ר ג שרו ש ל מ צ ר י ם כ ד כ ת י ב ס ו ס ו ר ו כ ב ו ר מ ה‬ ‫עוזריו כ א ש ר א מ ר נ ו ‪ ,‬ו כ ל שכן ל ה י ו ת אז י ש ר א ל נ ד ו נ י ם‬
‫בים לשון יחיד‪ .‬ב ת ח ל ה ר מ ה אותו ו ה ע ל ה ו ל מ ע ל ה מ ע ל ה‬ ‫מ ה ב י ת דיו ש ל מ ע ל ה אם ל ה נ צ ל או ל י א ב ד ‪ ,‬והב״ד הם‬
‫ו א ח י כ י ר ה א ו ת ו בים ע ד ה ת ה ו ם ‪ ,‬ה נ ה ש מ ר י י ו נ ש א ר ו‬ ‫ה ם ה ש ב ע י ם ש ר י ם ש ל ה א ו מ ו ת ‪ ,‬ו כ ל ם היו כ נ ג ד י ש ר א ל‬
‫רט״ו ו כ ו ל ם י ח ד ט ב ע ם בים סוף‪ ,‬והיינו ד כ ת י ב מ ר כ ב ו ת‬ ‫עכשיו ב ר א ו ת ם כי ה׳ נ ל ח ם ל ה ם ב מ צ ר י ם‬ ‫בטענותיהם‪,‬‬
‫פ ר ע ה וחילו י ד י ה בים‪ ,‬נ ש א ר ו ה ש פ י ד ק ר י ביי ש פ ו ד‬ ‫כ מ ה ת כ ל י מ ט ו להו‪.‬‬
‫ח ב ר ם י ח ד ו ע ש א ם כמין ש פ ו ד ו נ י ע ר ב ה ם א ת‬ ‫כלומר‬ ‫ל ה ם לאותם שבאו ל ל ח ו ם בארץ‬ ‫נ‪ :‬נ ל ח ם ל ה ם ‪,‬‬
‫הרייו ה נ ו כ ר ב ת ו ך הים‪ ,‬הוא ש כ ת ו ב ו ס כ ס כ ת י מ צ ר י ם‬ ‫מ צ ר י ם כי הוא ית׳ ב ס י ו ע ם ‪ .‬וזה כ י כ ש ר א ו ה א ו מ ו ת א ש ר‬
‫ב מ צ ר י ם ‪ ,‬מ צ ר י ם ע ם ה א ו ת י ו ת ב ג י מ ט ר י א שפ״ד כ ל ו מ ר‬ ‫ס ב י ב ו ת מ צ ר י ם היות ה מ צ ר י ם נ ר ד פ י ם מ ה מ ע ר כ ו ת נ א ס פ ו‬
‫ב ל ב ל ו ע ר ב ב ה ר י י ו ע ם השפ״ד ו ב כ ן נ א ב ד ו כ ו ל ם ‪.‬‬ ‫ובאו ל ב ו ז א ת ה ע י ר ‪ ,‬ונתקיים עלי׳ ישא ה׳ ע ל י ך גוי‬
‫כ ה וינער ה׳ א ת מ צ ר י ם ל ת ו ך הים‪ .‬א מ ר י נ ו ב מ ד ר ש‬ ‫מ ר ח ו ק ‪ ,‬ו נ ק ר א ר ח ו ק ע ם היותו ק ר ו ב ל פ י שהי• ע ד ע ת ה‬
‫שהיו ה מ צ ר י ם עישים כ ש פ י ם ו ע ו ל י ם מן הים ויוצאים‬ ‫ר ח ו ק מ ד ע ת זה‪ ,‬ו א כ ל פ ר י ב ה מ ת ו ‪ ,‬ד ג ן ת י ר ו ש ויצהר‪,‬‬
‫ל י ב ש ה ו ה ק ב ־ ה נ ע ר ם ל ת ו ך הים‪ .‬ע ו ד כ ת ב ב ע ל ס פ ר כ ל י‬ ‫ש ג ר אלפיו ו ע ש ת ר ו ת צאנו‪.‬‬
‫ח מ ד ה כי היו ה מ צ ר י ם מ ת ד ב ק י ם ב י ש ר א ל ו א ו מ ר י ם א ם‬ ‫מ ל מ ד שהוכו‬ ‫נ ל ח ם ל ה ם במצרים‪ .‬מכילתא‪.‬‬ ‫כא‬
‫כמו‬ ‫מנערם‬ ‫הקב״ה‬ ‫נצולים‪ ,‬והיי‬ ‫ה ם כ ו אנו‬ ‫ינצלו‬ ‫א ו ת ם ב מ צ ר י ם כ מ ו א ל ו ש ע ל הים‪ ,‬והגבי• הקב״ה א ר ץ‬
‫ש מ נ ע ר י ם א ת ה ט ל י ת מ ו ה א ב ר שבו ו ב ז ה נ ו פ ל י ם א ל ת ו ך‬ ‫מ צ ר י ם ע ד שהיו רואיו א ל ו א ת אלו‪ ,‬והיי כ ל א ח ד כ ו א ב‬
‫הים‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה ד י ב ו ר שהיו מ ד ב ק י ם ב ה ם ל א היי ב פ ו ע ל‬ ‫האבות‬ ‫על‬ ‫שלו ו ע ל ש ל ח ב ר ו ‪ ,‬ה ב נ י ם‬ ‫על‬ ‫ומצטער‬
‫א ל א ע ־ י כשור‪ ,‬ע ו ד ה פ ש י ר ם ו נ מ ם ע ו והיו ל מ י ם ‪ ,‬ובזה‬ ‫על בעליהן והבעלים על‬ ‫ע ל ה ב נ י ם ‪ ,‬הנשים‬ ‫והאבות‬
‫מים במים‪ ,‬והיינו ד כ ת י ב אח״כ וישובו המים‬ ‫נתערבו‬ ‫נשיהן ו כ ל ב כ ל ה ק ר ו ב י ם ‪.‬‬
‫ויכסו ו ג ר ב ל ח י ל פ ר ע ה ל א נ א מ ר א ל א ל כ ל ח י ל פ ר ע ה‬ ‫ראותן‬ ‫מצער‬ ‫מפילות‬ ‫היו‬ ‫מעוברות‬ ‫הנשים‬ ‫כב‬
‫כ ל ו מ ר ה ר כ ב ו ה פ ר ש י ם שהיו מ י ם כ ס ו ל כ ל חיל פ ר ע ה ‪ ,‬כי‬ ‫ב ע ל י ה ן נ ט ב ע י ם ו מ ו כ י ם ב כ ל מיני מ כ ו ת ‪ ,‬ו נ ת ק י י ם ב ה ם‬
‫עליהם‬ ‫גבהו‬ ‫כך‬ ‫בחייהם‬ ‫עליהם‬ ‫ראשים‬ ‫שהיו‬ ‫כשם‬ ‫פ ר י ב ט נ ך ‪ ,‬ו ג ם בניך ו ב נ ו ת י ך נ ת ו נ י ם ל ע ם א ח ר‬ ‫ארור‬
‫שעושים‬ ‫מה‬ ‫מעיו‬ ‫לבריאותם‬ ‫אחיכ‬ ‫וחזרו‬ ‫במותם‪,‬‬ ‫ועיניך ר ו א ו ת ו כ ל ו ת א ל י ה ם ‪ .‬ו ה ם ח מ ש ה מ כ ו ת ‪ ,‬ה א ש ה‬
‫ל ט ־ ט ו ס שחיק ט מ י א ש ב כ ל יום ויום יוצרים א ו ת ו מ ח ד ש‬ ‫עצמה כואבת‪ ,‬מחבלי לידה‪ ,‬וגדולים הם כשהם קודם‬
‫ושורפין אותו ו נ ע ש ה א פ ר ‪.‬‬ ‫זמנו‪ .‬ו מ פ ל ת ‪ ,‬ובניה׳ ובנותיה׳ הולכי׳ בשבי ועיניה׳ ב ל ו ת‬
‫כו וישובו ה מ י ס ו י כ ס ו ש מ ע ת י ש ה ס ו פ ר י ם כ ו ת ב י ם‬ ‫א ל י ה ם ואין ל ה ם מושיע‪.‬‬
‫אותו בריש ד פ א ל ר מ ו ז ש א ו ת ם ה מ י ם ע צ מ ם ש נ ש ת מ ש ו‬ ‫כ ג ו מ צ ר י ם נ ס י ם ל ק ר א ת ו ‪ .‬מ כ י ל ת א ‪ .‬כ ל מ ק ו ם שהיו‬
‫מ ה ם ל ה מ י ת ב נ י ה ם ש ל י ש ר א ל ה ם מי נ י ל ו ס א ו ת ם המים‬ ‫נ ס י ם ה מ י ם באים נ ג ד ם ‪ ,‬פי׳ א ל ת ח ש ו ב ש ה י ו מ ש ו ג ע י ם‬
‫ע צ מ ם ח ו ר ו ע ל י ה ם ל ה ע נ י ש ם ל ק י י ם מ ה ש א מ ר ו כי ב ד ב ר‬ ‫ו מ ב ו ה ל י ם ו ב מ ק ו ם שהי• ל ה ם ל ב ר ו ח חוץ מ ה י ם היו נ ס י ם‬
‫א ש ר זדו ע ל י ה ם ב ק ד ר ה ש ב ש ל ו ב ה נ ת ב ש ל ו ‪ .‬ו ב מ ד ר ש‬ ‫ו ר צ י ם ל ת ו כ ו ‪ ,‬א ל א ב ד ע ת צ ל ו ל ה היו‪ ,‬כי כן ה ע מ י ד ם הוא‬
‫וישב ה מ י ם אינו א ו מ ר א ל א וישובו מ כ א ן ש כ ל‬ ‫רבה‬ ‫ית׳ ל מ ע ן ירגישו י ו ת ר ב כ א ב ה מ כ ו ת ‪ ,‬ו נ ס י ם היו חוץ מן‬
‫שבעולם חזרו על המצריים‪ .‬ועיקר מוצאם הם‬ ‫מימות‬ ‫מסבבים ובאים כנגדם‪,‬‬ ‫א ב ל ה מ י ם היו‬ ‫בראוי‪,‬‬ ‫היום‬
‫א ר ב ע ה נ ה ר ו ת פישון הוא נילוס‪ ,‬גיחון‪ ,‬ח ד ק ל ‪ ,‬פ ר ת ‪ .‬ומי‬ ‫ו א פ ש ר כי ל א פ ע ם א׳ ב ל ב ד היי ל ה ם כ ך כ ל ו מ ר מ צ ד א׳‬
‫הים שהיו בתוכו‪ ,‬ה ר י כאן ח מ ש מ י מ ו ת ו כ ל א ח ת מ ש ו נ ה‬ ‫ב ל ב ד ‪ ,‬א ל א מ כ ל צ ד ו צ ד שהיו פ ו נ י ם היו פ ו ג ע י ם כ מ י ם ‪,‬‬
‫מ ח ב ר ת ה ‪ .‬א ל י ב ח מ י מ ו ת ‪ ,‬ו א ל ו ב ק ר י ר ו ת ‪ ,‬אלו בשטף‪ ,‬ו א ל ו‬ ‫נ ס י ם ל צ ד מ ז ר ח ה מ י ם באים כ נ ג ד ם ח ו ז ר י ם ל א ח ר י ה ם‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עפ לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫פח‬

‫ממעיה‬ ‫איתי‬ ‫שומטי־‬ ‫הצער‬ ‫מעליה‬ ‫ולהקל‬ ‫במעיה‬ ‫מיבדל‬ ‫גורמת צער‬ ‫במליחה‪ ,‬וכל א ח ת‬ ‫יאלי‬ ‫בעכירות‬
‫ממנה‪.‬‬ ‫אותו‬ ‫ונוטליז‬ ‫הילד ה ו א חי‬ ‫ברצונה‪ ,‬א ל א‬ ‫לקו‪.‬‬ ‫ובכלן‬ ‫מחברו‪,‬‬

‫א׳‬ ‫מלמד ש כ ל‬ ‫מצרים מת‪,‬‬ ‫ישראל א ת‬ ‫וירא‬ ‫לי‬ ‫המור כתב‪,‬‬ ‫ה פ ר ש י ם צרור‬ ‫הרבב ואת‬ ‫י! ויכסו א ת‬

‫על‬ ‫ומכהו‬ ‫מנעלו‬ ‫שולף‬ ‫ניגשו והיה‬ ‫מכיר‬ ‫מישראל היה‬ ‫שבו‬ ‫ועתה‬ ‫המים‬ ‫צפים ע ל פני‬ ‫הסוסים‬ ‫ע ד ע ת ה היו‬

‫מי‬ ‫באבני׳‪ ,‬ו י ש‬ ‫במקלות ויש‬ ‫אותו‬ ‫שמכה‬ ‫פניי‪ .‬י י ש מ י‬ ‫והיה יכול‬ ‫פרעה‬ ‫מדכתיב ל כ ל חיל‬ ‫ייכסים‪ .‬ע ו ד‬ ‫המים‬

‫שערו ה כ ל בפי‬ ‫ממנו‬ ‫תולש‬ ‫משי׳ ח צ ץ בפיי‪ ,‬י י ש‬ ‫שהיה‬ ‫תגבורת‬ ‫והפרש״‬ ‫שהרכב‬ ‫מלמד‬ ‫פרעה‬ ‫לומר וכל חיל‬

‫היו‬ ‫מצרים מ ת ‪ ,‬מ ה‬ ‫ישראל א ת‬ ‫וירא‬ ‫עוד שם‪,‬‬ ‫רצונם‪.‬‬ ‫הפבום ע ל כ לח י ל פ ר ע ה מעין מ ר שאמרנו כשהיו‬ ‫המים‬

‫עושי׳ היי כ ל א ׳ ואי מ י ש ר א ל נוטל א ת כ ל ב ו יהולר ונותן‬ ‫יהיינו ד כ ת י ב י נ ת ת י פ ג ר י כ ם ע ל פגרי גלוליכם ה ם‬ ‫המים‪,‬‬

‫ר ג ל ו עיי צ ו א ר ו ש ל מ צ ר י ו ה י ה א ו מ ר ל כ ל ב ו א כ ו ל מ ן ה י ד‬ ‫הרגלים‪ ,‬א תו א ת לרביתשני דברים אחרים שבסי כ ל חיל‬

‫חסו‬ ‫הללו ש ל א‬ ‫הזרועות‬ ‫אכיל מ!‬ ‫ש נ ת ע ב ר ה בי‪,‬‬ ‫הזה‬ ‫פרעה‪.‬‬

‫בדם‬ ‫רגלך‬ ‫תמחץ‬ ‫למען‬ ‫שנאי‬ ‫שהוא בו‬ ‫עלי‪.‬ת ד ע ל ר‬ ‫כייל א נ ש א ר ב ה ם ע ד א ח ד מ ה ם ל א נ א מ ר א ל א ב ה ם‬

‫מנהו‪.‬‬ ‫מאויבי׳‬ ‫כלביך‬ ‫לשון‬ ‫ומדקאמר עד‬ ‫מ ל מ ד ש ל א נ ש א ר ב ה ם א ב ר א׳ ש ל אל ק ה ‪,‬‬

‫משונות‪,‬‬ ‫מיתות‬ ‫מצרים מ ת‬ ‫ישראל א ת‬ ‫וירא‬ ‫?׳>‬ ‫שלקית‬ ‫לימר‬ ‫נשאר ב ה ם א׳ בא‬ ‫לימר לא‬ ‫א־ ו ה י ה י כ ו ל‬

‫ח מ ו ר ו ת ז ומ ז ו ‪ ,‬מ כ י ל ת א ד ב ר א ח ר א ת מ צ ר י ם מ ת ‪,‬‬ ‫מיתות‬ ‫שישארו‬ ‫באופו‬ ‫תחלה‬ ‫הראשיים‬ ‫לא היה א ל‬ ‫האיברים‬

‫מ ת ו ל א מ ת בעניו שנא׳ ויהי ב צ א ת נ פ ש ה ב ימ ת ה ה א מ ו ר‬ ‫ה מ כ ו ת א ל א ל ק ו ב ב ל א׳‬ ‫מרגישים כאב‬ ‫ובלתי‬ ‫מעולפי׳‬

‫ב ר ח ל ש ל א מ ת ה ל ג מ ר י ש ה ר י ק ר א ה ש ם ב נ ה בז אוני‪ ,‬כך‬ ‫חיות‬ ‫תלוי‬ ‫המיוחד שבי‬ ‫האבר‬ ‫המכה א ל‬ ‫הגיע‬ ‫יא׳ ע ד‬

‫הרבה‬ ‫מצטערי•‬ ‫מתים ו ל א מתים כ ד י שיהיו‬ ‫המצר״ היו‬ ‫פרעה‬ ‫ש נ ש א ר ב ה ם א׳ ה ו א ה י ה‬ ‫דרשו‬ ‫וחכמי׳‬ ‫האדם‪,‬‬

‫אבודים כן‬ ‫ישראל ולא יאמרו כ ש ם ש ה ם‬ ‫בכבוד‬ ‫י־־א־‬ ‫ל מ ע ן י ר א ה כ ח ו •ת׳‪ .‬א י נ מ י ל פ י ש י כ ה ש ה ש י ״ ת‬ ‫שנשאר‬

‫והיו‬ ‫כגוסס‬ ‫המיתה‬ ‫שהיה ל ה ם צ ע ר‬ ‫באופן‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫ש ל חל ו שליחי ה ו א מרעיה‪ .‬ו מ ט ע ם ז ה נשאר מ כ ל בכורי‬

‫וכמה דיניו‬ ‫ישראל‬ ‫בכבודו ש ל‬ ‫ולראות‬ ‫להבחין‬ ‫בדעתם‬ ‫בכורות‪.‬‬ ‫במכת‬ ‫מצרים‬

‫ובכלן לקו‪.‬‬ ‫ההוא‬ ‫בשעה‬ ‫האדם‬ ‫על‬ ‫עיברין‬ ‫פעם‬ ‫נכתב‬ ‫ביבשה‪ ,‬ד ב ר זה‬ ‫הלכו‬ ‫ישראל‬ ‫יכני‬ ‫רט‬

‫ה׳‬ ‫הגדולה א ש ר ע ש ה‬ ‫ישראל א ת היד‬ ‫יירא‬ ‫לו‬ ‫כפל‬ ‫יטעכ‬ ‫ביבשה‬ ‫בתור הים‬ ‫ישראל‬ ‫ויבאו בני‬ ‫אתית‬

‫במצרים‪ ,‬ג ם אחרי ש פ ל ט םה י ם ‪ ,‬כ י ה נ ר ה ם היו מתי׳ ולא‬ ‫בים‬ ‫נטבע״‬ ‫המצרי״‬ ‫היות‬ ‫לימר ש ע ם‬ ‫היא‬ ‫אמירתו‬

‫ב צ א ת ך היינו‬ ‫שאמרנו ונתקי״ ב ה ם ארור א ת ה‬ ‫מתיי כ מ ו‬ ‫ימתגלגלי׳ מ כ ח המים עכיז היי ריאים ישראל‬ ‫ימחהפכ״‬

‫ב ת ו כ ח ו ת יולך ה׳‬ ‫שכתוב‬ ‫מ ו הים‪ ,‬כי לקו ב מ ה‬ ‫בצאתך‬ ‫למען‬ ‫ביבשה כ׳ ה י א ית׳ נ ת ן ל ה ם ה כ ח הזה‬ ‫הילבים‬

‫א ת מ ל כ ך א ל גוי א ש ר ל א ידעת‪ ,‬כלוי שראו פ ר ע ה ניצול‬ ‫ממה‬ ‫אצלו ית׳ ייבושו‬ ‫ישראל‬ ‫ויראו ח ב ת‬ ‫ייתר‬ ‫יצטערו‬

‫ומצטערי׳ מ ז ה להיות נראהל ה ם שראוי ליאבד ה ו א יותר‬ ‫ודה‬ ‫בישראל‬ ‫מורים‬ ‫שהיו‬ ‫הדברים‬ ‫ובכלל‬ ‫שעשו להם‪.‬‬

‫ואמר להם‬ ‫לרדוף אחרי ישראל‬ ‫בדברי•‬ ‫משכם‬ ‫מ ה ם ‪ ,‬כ־‬ ‫היו‬ ‫במכילתא‬ ‫אמרו‬ ‫ושותים וכן‬ ‫אוכלים‬ ‫היי‬ ‫שישראל‬

‫הכתוב והיית‬ ‫א ח ל ק ש ל ל ‪ ,‬ו כ ן נתקיי׳ ב ה ם‬ ‫אשיג‬ ‫ארדוף‬ ‫איכלים ושותים ישמתים והוציאל ה ם הקב״ה מים‬ ‫ישראל‬

‫לכל‬ ‫לזעוה‬ ‫והיית‬ ‫העמים‬ ‫ולשנינה ב כ ל‬ ‫למשל‬ ‫לשמה‬ ‫ואין‬ ‫מסלע‬ ‫נוזל״‬ ‫ויוצא‬ ‫שנא׳‬ ‫מלוחים‬ ‫מתיך‬ ‫מתוקים‬

‫אחז‬ ‫ירגוון ח י ל‬ ‫עמים‬ ‫שמעו‬ ‫שנא׳‬ ‫הארץ כמו‬ ‫ממלכות‬ ‫חייט‪,‬‬ ‫מעיו ג נ ״ ב א ר מ י ם‬ ‫שנא׳‬ ‫חיים‬ ‫נוזל״ א ל א מ י ם‬

‫פלשת‪.‬‬ ‫יישב׳‬ ‫ו א ו מ י ש ת ה מ י ם מ ב ו ר ך וניזלי׳ מ ת י ך בארך‪ ,‬ישיתיו ת ב ל י‬

‫אכיל‪.‬‬ ‫והוא ל א‬ ‫אכיל‬ ‫חבריה‬ ‫דשמע קל‬ ‫מ ט ו למאן‬
‫׳‪,‬י‪ ,‬נ ת ק י י ם ב ה ם ה ג ר א ש ר ב ק ר ב ך י ע ל ה ע ל י ך מ ע ל ה‬
‫מצרי״היו‪ ,‬וראו אותם שעלו‬ ‫הערב רב ש ל א‬ ‫מעלה‪ ,‬ה ם‬ ‫למעלה‬ ‫למצרים כמוזכר‬ ‫והמים ל ה ם חומהל ה ם‬ ‫?‬

‫במעלה‪ ,‬ו ה ם יורד״ מ ט המ ט ה ‪ ,‬י כ ו נתקיים ה ו א ילוך קר•‬ ‫לעכב ל ה ם הדיד‪ ,‬ע ו ד א ל תקרא חומהא ל א חימה כי כל‬

‫הוא‬ ‫הקבר‪ ,‬וכן‬ ‫אותם א ל‬ ‫שלוו‬ ‫לויה‬ ‫מלשון‬ ‫ב י ה ילווך‬ ‫ימשמאל׳‬ ‫מימיני‬ ‫אומרו‬ ‫עמהם יזה‬ ‫המימית היו לוחמי׳‬

‫ת א ר ס ואיש א ח ר ׳שכבנה‪ ,‬כי‬ ‫ל ר א ש וכי׳ ו ג ם א ש ה‬ ‫יהיה‬ ‫היי‬ ‫עכשי‬ ‫בזכות‬ ‫להפר‬ ‫שדרכם‬ ‫המיימינ״‬ ‫אפיי‬ ‫כלומר‬

‫המצרי״ הלכו אחרי ישראל ורבים היו שנשאו‬ ‫במעט כ ל‬ ‫נגדם‪.‬‬ ‫כלם בחומה‬

‫נשים ו ל א כנסים עדיין ו מ ת ו ו ל א נשאום‪ ,‬ויותר מ ז ה היו‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫ישראל מ י ד‬ ‫ההוא א ת‬ ‫ביום‬ ‫ויושע ה׳‬ ‫לא‬

‫ישכבנה‪.‬‬ ‫שאיש א ח ר‬ ‫בעיניהם‬ ‫רואים‬ ‫הפרה‬ ‫שמצטערת‬ ‫פירוש‬ ‫הפרה‪,‬‬ ‫ממעי‬ ‫העובר‬ ‫כשומט‬

‫ל י ה ו ש ע ב ן נון‬ ‫מצינו‬ ‫תבנה ו ל א ת ש ב בו‪,‬‬ ‫לי בית‬ ‫ל פ י ש ה ו ל ד עדייוה י א דבוק ב מ ע י ה ו כ ן י ש ר א ל עדייו היו‬

‫״סדנה‬ ‫בבכורו‬ ‫שאמר‬ ‫ירחו‬ ‫יבנה‬ ‫א ת א ש ר‬ ‫כשקלל‬ ‫ל ש ל ח ם והוא‬ ‫ש מ ט ע ם ז ה ל א ה י ו רוצי׳‬ ‫במצרים‪,‬‬ ‫דבוק״‬

‫יציב דלתיה‪ ,‬ולפי ד ע ת יל מ ד ה ק ל ל ה הואת מ מ ה‬ ‫ובצעירו‬ ‫יכו‬ ‫מ ק ר ב גוי‪,‬‬ ‫לקחת לו גוי‬ ‫שאומי לבא‬ ‫הבתוב‬ ‫דייק‬

‫בהיות׳‬ ‫ועכשו‬ ‫בתיה׳‪,‬‬ ‫בבנות‬ ‫למצרים‬ ‫שאירע‬ ‫שראה‬ ‫ש א מ ר ויושע ה׳ ביום ה ה ו א א ת י ש ר א ל מיד‬ ‫משמע מ מ ה‬

‫להם‬ ‫שמתו‬ ‫מהבנ״‬ ‫לישב ב ה ם נוכרי׳‬ ‫טבועים ו ל א יכלו‬ ‫ישראלא ל א מגיד שהיו‬ ‫מצרים‪ ,‬כ י ד־ שיאמר ייושע א ת‬

‫יעקב‬ ‫מעיו מ י ש‬ ‫באילו כ ל ם מ ת ו אז‪.‬‬ ‫ונדמה ל ה ם‬ ‫כבר‬ ‫יברשיתם‪ ,‬והישיעם ינטלם ב ע ל כרחם‬ ‫המצר״‬ ‫עדיין ביד‬

‫בנימיו ע ם אחיו ע ל י היו כלנה ד ו מ ה ע ל י שבלו‬ ‫כששלח‬ ‫זמנו כ׳‬ ‫קודם‬ ‫הולד‬ ‫הוצאת‬ ‫מכות‬ ‫מידם‪ ,‬באו היו כ מ ה‬

‫מ ת ו עכשו‪.‬‬ ‫מגזרת וענו אותם‪,‬‬ ‫מאות ש נ ה‬ ‫הארבע‬ ‫נשלמו‬ ‫עדיין ל א‬

‫יגיעד‬ ‫אדמתך וכל‬ ‫תחללנו‪ ,‬פ ר י‬ ‫ח ב ר ם ת ט ע ולא‬ ‫ע ש י נ ו וכוי ו ש ה י ה‬ ‫באימרם מ ה זאת‬ ‫הנמשך ממני‬ ‫וצער‬

‫כל‬ ‫ורצוץ‬ ‫עשוק‬ ‫והיית ר ק‬ ‫ידעת‪,‬‬ ‫ע ם א ש ר לא‬ ‫יאכל‬ ‫שמת‬ ‫מולד‬ ‫גדול‬ ‫באשה שיש ל ה כאב‬ ‫בעל כרחם לא‬
‫פג׳‬ ‫המדאי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ה ר ב ה כאילו‬ ‫‪, ,‬‬

‫פ צ ע י ם ו ה ב ו ר ו ת והיי נוגפי׳ ב ה ם ו מ צ ט ע ר‬ ‫הימים‪ ,‬והיית מ ש ג ע מ מ ר א ה עיניך א ש ר ת ר א ה ‪ ,‬כ ל ם‬
‫מתים‪ .‬אי נמ׳ י ר ד ו ב מ צ ו ל ו ת כ מ ו אבן כ מ ש מ ע ו‬ ‫הם‬ ‫נ ת ק י י מ ו ב ה ם כי עד א ו ת ה ש ע ה סבורי׳ היו ל ה נ צ ל ל פ י‬
‫שירדו ל ת ה ו ם ב מ ר י צ ה ‪ ,‬א׳ נמי נ ע ש ה ג ו פ ם ק ש ה כאבן‪.‬‬ ‫שהשי •ת נתז ב ה ם חוזק ל ס ב ו ל ה מ כ ו ת כ ס ב ו ר י ם ש ט ב ע ם‬
‫אי נמ־ כ נ י ש ת א ד א ב נ א אי נ מ י כחוות׳ ד א ב נ א ‪ ,‬ו א פ ש ר‬ ‫חוקם‬ ‫ובריאים‪ ,‬אי נמ׳‬ ‫חזקים‬ ‫להיותם‬ ‫מסייעם‬ ‫היה‬
‫ד ב ל ה ו הוו בהו‪.‬‬ ‫ש כ מ ר י ם יהיה הוא ה מ ו ש י ע ס ‪ ,‬אי נ מ י ה כ ש פ י ם ש ע ש ו יהיו‬
‫ח ד ימינך ה׳ ת ר ע ץ אויב‪ ,‬ת ר ע ץ פי׳ מ ל ש ו ן ש ב י ר ה‬ ‫עכשו‬ ‫חיותם‬ ‫היו ש ה ח ז י ר ו ל ה ם‬ ‫להם‪ ,‬שהם‬ ‫מועיל״‬
‫שהיו נופלי׳ ע ל ה ג ל י ד י פ ע ם היו נשברי׳ ב ר א ש ם ‪ ,‬ו פ ע ם‬ ‫ה י ו ת ם מ ת י ם נ ש ת ג ע ו מ מ ר א ה עיניהם ו א ב ד‬ ‫שמרגיש״‬
‫היו‬ ‫ועדייו‬ ‫ירכיהם‪,‬‬ ‫ופעם‬ ‫שוקיהם‪,‬‬ ‫ופעם‬ ‫ברגליהם‬ ‫ו ב ט ל םכויים‪ .‬ע ד ע ת ה ס ד ר נ ו ה מ כ ו ת על ס ד ר‬ ‫שברם‬
‫ה א י ב ר י ם יחד‪ ,‬אח״כ היו נ ה ר ס י ׳ כמ״ש ו ב ר ו ב‬ ‫קשורים‬ ‫ה פ ס ו ק ״ ו ע ל כ ו ל א באו ע ל ס ד ר הווייתם‪ ,‬מ כ א ן ואילר‬
‫ג א ו נ ך וכוי‪.‬‬ ‫נזכיר אותו ה ר מ ו ז ״ ב ש י ר ת הים‪.‬‬
‫ו ב ר ו ב ג א י נ ר ת ה ר ו ס קמיך‪ ,‬ה ר י ס ה נ א מ ר ע ל‬ ‫מה‬ ‫ל ח ס ו ס ו ר ו כ ב ו ר מ ה בים‪ ,‬מ ד ק א מ ר ס ו ס ו ר ו כ ב ו ולא‬
‫ה ע ו מ ד ע ל ת ל ו ו נ פ ר ק כ ד כ ת י ב ה מ ה יבנו ואני‬ ‫דבר‬ ‫ס ו ס ״ ו ר ו כ ב י ה ם א מ ר ו ש ע ל ש ר ם נ א מ ר ‪ ,‬ו א פ ש ר ג״כ ש ע ל‬
‫א ה ר ו ס ‪ ,‬כ ך ה ם נ ה ר ס ו מ ד י נ פ ל ם ו נ ת פ ר ק ו א ב ר י ה ם זה‬ ‫פ ר ע ה נ א מ ר כי הוא ה ב ט י ח ם ל ה צ י ל א ו ת ם ‪ ,‬ו ע כ ש ו ר א ו ה ו‬
‫מזה בכמה פעמי׳ נמצאו מוכים ב מ כ ה א ח ת כ מ ה מכות‪.‬‬ ‫שראוהו‬ ‫כתבנו‬ ‫ואם‬ ‫ידיה׳‬ ‫ונתרשלו‬ ‫לטובעי׳‬ ‫ראשון‬
‫מ• מ ש נ ת פ ר ק ו א י ב ר י ה ם היו כ ק ש צפי׳ ע ל פני ה מ י ם‬ ‫שניצול‪ ,‬כ ב ר א מ ר נ ו ג״כ ש מ ת ו ו ח ז ר ו וחיו ו ח ז ר ו ל מ ו ת‬
‫ו ב ש ר ם נ ק ל פ ת מ ע ל ע צ מ ו ת ם ‪ ,‬והיינו ד כ ת י ב ת ש ל ח ח ר ו נ ך‬ ‫כ מ ה פעמיי‪ ,‬ובשחיו נ ש ת נ ה ר א ו ת ם מ ד ב ר ל ד ב ר ‪ ,‬עוד‬
‫׳ א כ ל מ ו כקש‪ .‬והש״׳ת נ ת ו ב ה ם חיות ל ה ר ג י ש ב מ כ ו ת ‪.‬‬ ‫ר מ ה בים הוא מ ל ש ו ן ל מ ה ר מ י ת נ י ‪ ,‬כי ה ק ב ״ ה ר מ ה א ו ת ם‬
‫ו ב מ כ י ל ת א א מ ר ו • א כ ל מ ו כ ק ש כ ל העצי׳ כ ש ה ן דולקי׳ אין‬ ‫הים ס ו ס י ו ת‬ ‫גלי‬ ‫מ ר כ ב ת ו היות‬ ‫שהראה לסוסי‬ ‫במה‬
‫ק ו ל ו נ ש מ ע א ב ל ה ק ש כ ש ה ו א ד ו ל ק ו ה ו ל ד נ ש מ ע קולו‪,‬‬ ‫מ ל ש ו ן וירם‬ ‫ע ו ד וירם‬ ‫במדרש‪,‬‬ ‫שאמרו‬ ‫כמו‬ ‫נקבות‬
‫כ ד ה ״ קולז ש ל מ צ ר י ם ה ו ל ך ו נ ש מ ע מ פ נ י ה פ ו ר ע נ ו ת ‪ ,‬כל‬ ‫תולעי׳ ויבאש‪ ,‬היינו ל ו מ ר ש ב ש ד ם ה מ ו כ ה שחין י ב ש א ר‬
‫העצי׳ כ ש ה ן ד י ל ק י ו יש בהו מ מ ש א ב ל ה ק ש כ ש ה ו א ד ו ל ק‬ ‫ב ת ו ר מים‬ ‫היותם‬ ‫עם‬ ‫הצמיח תולעי׳ ויבאש‪,‬‬ ‫המכות‬
‫אין בו מ מ ש כ ך המצרי׳ כ ש ה י ו ד ו ל ק י ן לא היה ב ה ם מ מ ש‬ ‫מלוח״ המעמיד״ את הבשר שלא תסריח‪ ,‬והמ״ מלוחים‬
‫מ פ נ י ה פ ו ר ע נ ו ת ‪ ,‬אח״ב ל ה י ו ת המים מ ל ו ח י ם נ מ ח ה ב ש ר ם‬ ‫היו מ כ א י ב ״ ל ה ם ה מ כ ו ת בלי ס פ ק ‪.‬‬
‫ו נ ע ש ה כ ע י ן ה ר ס נ א וזהו ש א מ ר ת ה ר ו ס ק מ י ד‬ ‫לגמרי‬ ‫ל‪1‬ו ס ו ס י ר ו כ ב ו מ ל מ ד שהיו ק ש ו ר ״ זה בזה ו ל א היו‬
‫כ ס א ד ה ר ס נ א ‪ ,‬אח׳־כ נ מ ח ו ל מ י ם כ מ ו ש כ ת ב נ ו‬ ‫מלשון‬ ‫י ב ו ל ״ ל ה ת פ ר ד ו כ מ ד ו מ ה ל ה ם ש א ם היו י כ ו ל ״ ל י ר ד היו‬
‫תחלה‬ ‫מיש‬ ‫הכתובים‬ ‫בסדר‬ ‫יקשה‬ ‫ואולם‬ ‫למעלה‪,‬‬ ‫נ צ ו ל ״ ב ה י ו ת ם ש ט ״ ע ל פני המים‪ ,‬או ב כ ש ו פ י ה ם ‪ ,‬עוד‬
‫ש נ ע ר צ ו ו נ ה ר ס ו ואח״כ אוי א מ ר אויב א ר ד ו ף אשיג שאם‬ ‫ל מ ר ו ם היינו‬ ‫עול״‬ ‫מ ל מ ד שהיו‬ ‫ר מ ה בים‬ ‫בתנחומא‬
‫כ ב ר מ ת י איד יוכלו ל ר ד ו ף ‪ ,‬א ך ה א מ ת הוא ש ח ו ר ה ק ב י ה‬ ‫ש ה ג ל ״ מ ג ב י ה ״ א ו ת ם ו א ח ר כ ר נופלי׳ ע ל פ נ י המים וזה‬
‫ויצר אותם מ ח ד ש כ מ ו ש כ ת ב נ ו ו ה ם ח ש ב ו ש ל א מ י ד ה׳‬ ‫פ ע מ י ם רבות‪.‬‬
‫ה י ת ה זאת ו ב ט ח ו ע ל ע צ מ ם ו א מ ר ו מ ע ת ה א ל ק י י ש ר א ל‬ ‫מ מ ר כ ב ו ת פ ר ע ה ו ח י ל ו י ר ה בים‪ ,‬מ ל מ ד שהיו יורדי׳‬
‫ל א יכול ל נ ו ו ע ל כן א ר ד ו ף אשיג בודאי‪.‬‬ ‫ב ת ו ר הים ע ד ה ת ה ו ם ‪ ,‬ד ב ר א ח ר מ ל ש ו ן י ו ר ה כחץ שהיו‬
‫ח! ו ב ר ו ח א פ ר נ ע ר מ ו מים‪ ,‬הוא ר א י ה ל מ ה ש א מ ר נ ו‬ ‫מ ש פ ת הים ל א מ צ ע י ת ו פעמיי ר ב ו ת ו כ ל פ ע ם‬ ‫נורק״‬
‫וצברס יחד‬ ‫הוא ית׳‬ ‫חזר‬ ‫למים‬ ‫גופן‬ ‫שהיה‬ ‫שאחרי‬ ‫ב צ ע ר משונה‪.‬‬
‫כ ע ר י מ ה זו‪ ,‬ו ה ק פ י א א ו ת ם מ ח ד ש ונעשו חזקי׳ וקיימי׳‪,‬‬ ‫מא נתקיים בהם והיתה נ ב ל ת ך מ א כ ל לעוף השמים‪,‬‬
‫חשבו‬ ‫שהמצרי׳‬ ‫ולפי‬ ‫ערימות‪,‬‬ ‫עשאו‬ ‫במכילתא‬ ‫וכן‬ ‫ה ם ה ד ג ״ שהיו ב ו ל ע ״ א ו ת ם ו מ ד ק א מ ר ל כ ל עוף מ ל מ ד‬
‫שכשםיהם הועיל להם‪ ,‬מ ה עשה הקב״ה נתן ערמימות‬ ‫ש ד ג א ח ד ג ד ו ל מ ה ר א ש ו ן ב ו ל ע ו ו נ מ צ א ה ד ג ראשון מ ת‬
‫ל מ י ם והיו ל ו ח מ י ם ע מ ה ם ב כ ל מיני מ ל ח מ ו ת ו פ ו ר ע נ ו ת‬ ‫ב ת ו ך השני‪ ,‬ו ה מ צ ר י מ צ ט ע ר ב ת ו כ ו כ א י ל ו הוא בגיהנ•‬
‫וזהו ש א מ ר נ ע ר מ ו מים מ ל ש ו ן ע ר מ ה ‪ ,‬וזה היה כ נ ג ד מ ה‬ ‫כ מ ו שמצינו ב י ו נ ה ש א מ ר מ ב ט ו ש א ו ל שואתי‪ ,‬ו ה י ה ל פ י‬
‫ש א מ ר ו ה ב ה נ ת ח ב מ ה לו כ ד א מ ר ו ב מ כ י ל ת א ‪.‬‬ ‫ש מ ת ה ד ג ש ב ל ע ו כ מ ו ש א מ ר ו חכמי׳‪ ,‬ו כ מ ה יסוריז ממיני׳‬
‫‪,‬‬
‫מ ח נצבו כמו נד נוזלי היתה נ פ ש ם של מצרים‬ ‫שוני• ס ו ב ל ב ה ה י א ש ע ת א ‪ ,‬ו ק ר א ם עוף ל פ י שיש ל ה ם‬
‫צ ר ו ר ה ב ה ם ו ל א ה י ת ה י כ ו ל ה ל צ א ת ‪ ,‬והיו מ ע ו ל פ י ׳ מ ר י ח‬ ‫ס נ פ י ר ״ ‪ ,‬ושמי׳ יהי׳ נ ו ט ר י ק ו ן שם מ י ם ו כ מ י ש ב מ ע ש ה‬
‫הים שני י ר ת י ח כ ס י ר מ צ ו ל ה וגוי‪ ,‬ו י ש ר א ל נ ע ש ה ל ה ם‬ ‫בראשית‪.‬‬
‫מיני בשמי׳ שנאי ים ישי׳ כ מ ר ק ח ה ‪ ,‬ו נ א מ ר עורי צפון‬ ‫תהומות יכסיומו מכילתא מ ל מ ד ש ח פ ה עליהם‬ ‫מב‬
‫ובואי ת י מ ן ה פ י ח י גני יזלו בשמיו‪ .‬ק פ א ו ת ה ו מ ו ת ב ל ב ים‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫את הרקיע והקדיר עליכם הכוכב ׳‪ ,‬נפקא ליה מדקאמ׳‬
‫עשאן כמין ק ו פ ה ב ל ב ים היאך ל ב ו ש ל א ד ם נ ת ו ן משני‬ ‫העליון‬ ‫תהומות‬ ‫שני‬ ‫דמשמע‬ ‫תהום‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫תהומות‬
‫חלקי׳ ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬כ ך ק פ ה עלי׳ הים מ ש נ י ח ל ק י ׳ ו ל מ ע ל ה ‪,‬‬ ‫ו ה ת ח ת ו ן שנא׳ ת ה ו ם א ל ת ה ו ם ק ו ר א ל ק ו ל צ נ ו ר ך ‪ .‬ו א ם‬
‫הים איו לו ל ב ו נ ת ן לו ל ב ע ד כ א ן ב מ כ י ל ת א ו ב ת נ ח ו מ א‬ ‫ה ת ה ו ם עליון כ ס ה א ו ת ם ג ם ה כ ו כ ב ״ ק ד ר ו ע ל י ה ם ואין‬
‫ק פ א ו עשאן כמין כ י פ ה ב ל ב ים היכן ל ב ו ש ה א ד ם נחון‬ ‫ר ח ו ק שהיו ג׳׳נ מים ו ב ר ד יורדי׳ ע ל י ה ם ‪.‬‬
‫מ ש נ י חלקי׳ כ ד ק פ א ע ל י ה ם הים מ ש נ י ח ל ק י ם ‪ ,‬ו א פ ש ר‬ ‫מ נ ירדו ב מ צ ו ל ו ת כ מ ו אבן‪ .‬ל פ י ש א מ ר ו ו ר א י ת ם ע ל‬
‫ה ה פ ר ש ש ב ץ ק ו פ ה ל כ י פ ה ‪ ,‬ל מ א ן ד א מ ר כמין‬ ‫לפרש‬ ‫ה א ב נ י ם ל פ י כ ר נ ע ש ה ל ה ם ה מ י ם כ א ב נ י ם ו ה ם היו מ ל א י ם‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬

‫המצרים נתוסף‬ ‫של‬ ‫ש ה ו חסי־ין‪ ,‬כ ר ג ו פ ם‬ ‫המתכות‬ ‫שאר‬ ‫הים‬ ‫שנעשה‬ ‫המצריים‬ ‫של‬ ‫הפורענות‬ ‫לרמוז‬ ‫הוא‬ ‫קופה‬

‫מי ש צ ב ה ירכו שאינו יכול להרימה‪ ,‬ובו נעשו כגוון‬ ‫מעיו‬ ‫שאמרו‬ ‫לפולטפ כמו‬ ‫שלא היה רוצה‬ ‫לקבלם‬ ‫קופה‬ ‫כמין‬

‫העופרת‪.‬‬ ‫את‬ ‫להציל‬ ‫הוא‬ ‫כיפה‬ ‫כמין‬ ‫שהיו‬ ‫דמאר‬ ‫ולמאן‬ ‫במדרש‪.‬‬

‫כמו שכתבנו שנעשו המים להם כאהל על ראשם‪.‬‬ ‫ישראל‬

‫הים זורקם‬ ‫מגיד שהיי‬ ‫תבלעמו ארץ‪.‬‬ ‫נטית ימינך‬ ‫‪•:‬‬
‫בפניהם‬ ‫שלל‬ ‫אחלק‬ ‫אשיג‪,‬‬ ‫ארדוף‬ ‫אויב‬ ‫אמר‬ ‫חט‬
‫יהיבשה לים‪ ,‬יכו כ מ ה פ ע מ י ם ע ד ש א מ ר ה היבשה‬ ‫ליבשה‬
‫תמלאמו נפשי‬ ‫לצערם‪ ,‬ואח״כ‬ ‫אותם כד־‬ ‫שאהרוג‬ ‫קודם‬
‫ה ב ל שהוא יחידי‬ ‫דמו של‬ ‫אלא‬ ‫קבלתי‬ ‫שלא‬ ‫בשעה‬ ‫ימה‬
‫ש ב ל א־ ו א ׳‬ ‫מלמד‬ ‫ידי‬ ‫תורישמו‬ ‫חרבי‬ ‫אריק‬ ‫בהריגתם‪,‬‬
‫ה א ד מ ה ע ת ה איד אוכל לקבל דמן‬ ‫ל׳ ארור אתה מו‬ ‫נאמר‬
‫יתז‬ ‫מי‬ ‫אומר‬ ‫שהיה‬ ‫ישראל‬ ‫כך‬ ‫כל‬ ‫שונא‬ ‫היה‬ ‫מהמצר״‬
‫מעמידה‬ ‫ש נ ש ב ע לה הקב׳׳ה שאינה‬ ‫אוכלסיו אלו‪ ,‬עד‬ ‫של‬
‫מ ה ם נ פ ש י ויהיו כ ל ם בקרבי ובבטנ• שהייתי מריק‬ ‫ואמלא‬
‫נ ש ב ע ה׳ ימינו‪,‬‬ ‫ונאמר‬ ‫נטית ימינך‬ ‫שנאמר‬ ‫עליהם‬ ‫בדיו‬
‫על דרך מה‬ ‫את כלם‪,‬‬ ‫להרוג‬ ‫עצמי כדי‬ ‫את‬ ‫והורג‬ ‫חרבי‬
‫שהי׳‬ ‫כתבנו‬ ‫שכבר‬ ‫במקצת‪,‬‬ ‫חיים‬ ‫עדייו‬ ‫שהיו‬ ‫ספק‬ ‫ואיו‬
‫בי‬ ‫היה‬ ‫ונהפוך‬ ‫פלשתי׳‬ ‫עם‬ ‫נפשי‬ ‫תמות‬ ‫שמשון‬ ‫שאמר‬
‫ע ל פניי‪ ,‬ולפי‬ ‫במנעלו‬ ‫ומכה אותו‬ ‫נוגשו‬ ‫מכיר‬ ‫אחד‬ ‫כל‬
‫יתברך הרגם‪ .‬ובמכילתא מ ש ל לליםטי׳ שהיה עומד‬ ‫חרבי‬
‫רמה ותולעה אוכלים אותם‬ ‫שאולה‪ ,‬ואולי‬ ‫י י ד ו חיים‬ ‫זה‬
‫א ח ר פלטיז ש ל מ ל ך א ו מ ר א ם א מ צ א כו ה מ ל ך אני‬ ‫ומנאץ‬
‫חיים‪ ,‬או א פ ש י ש ע ו ש י ם ת ש ו ב ה ‪ ,‬מעיז מ ה ש כ ת ב נ ו בעניו‬
‫פרעה‬ ‫כך‬ ‫משונה‪,‬‬ ‫מיתה‬ ‫וממיתו‬ ‫וצולעו‬ ‫והורגו‬ ‫תופסו‬
‫במקומו‪.‬‬ ‫עיין‬ ‫קרח‬
‫הקדש‬ ‫ורוח‬ ‫שלל‪,‬‬ ‫אחלק‬ ‫אשיג‬ ‫ארדוף‬ ‫ואמר‬ ‫ונאץ‬ ‫עמד‬

‫כל‬ ‫המושכות‬ ‫ראשיות‪,‬‬ ‫מכות‬ ‫חמשים‬ ‫לפנינו‬ ‫הנה‬ ‫הים‬ ‫חזר‬ ‫ים‬ ‫כסמו‬ ‫בייחר‬ ‫נשפת‬ ‫ואומרת‬ ‫עליו‬ ‫מלעגת‬

‫המצרים‬ ‫ובכלם לקו‬ ‫חמשה‪,‬‬ ‫א ר ב ע ה או‬ ‫עמהן‬ ‫מהן‬ ‫אחת‬ ‫מכאוביהם‬ ‫ס פ ק כ־ רבו‬ ‫א ו ת ם ונאבדו לגמרי‪ ,‬ואיו‬ ‫וכפה‬

‫הים‪ .‬ואם ל א יישר בעיני ה ק ו ר א א ת פ ר ט ם י ח ד ש גם‬ ‫על‬ ‫אדירים‪,‬‬ ‫במים‬ ‫כעופרת‬ ‫צללו‬ ‫כתוב‬ ‫שכן‬ ‫שעתא‬ ‫בההיא‬

‫ומיני ומיני׳‬ ‫לפניו‬ ‫ששמתי‬ ‫מהדרך‬ ‫וישתמש‬ ‫חלקו‬ ‫הוא‬ ‫מתרבה‬ ‫שהוא‬ ‫הזה‬ ‫בעופרת‬ ‫גופם‬ ‫שנעשה‬ ‫דהיינו‬

‫עילאה‪.‬‬ ‫תתקלם‬ ‫ב ע מ ד ו ת ח ת ה ע פ ר ‪ ,‬ו ע ל כן נ ק ר א ע ו פ ר ת לא כו‬ ‫במשקלו‬

‫אבודרהם‬
‫ביאור ת פ ל ת ״נשמת כ ל חי כר‬
‫— שייך ? ה ע ר ה ‪— 211‬‬

‫רו״ל‬ ‫ובדברי‬ ‫למרחב‪,‬‬ ‫ויוציאנו‬ ‫מלשון‬ ‫הרקיע‬ ‫כמרחבי‬ ‫בל‬ ‫ע״ש‬ ‫אלהינו‬ ‫ש מ ר י״י‬ ‫את‬ ‫תברר‬ ‫חי‬ ‫בל‬ ‫נשמת‬

‫ע׳׳ש‬ ‫מאירות‬ ‫ועינינו‬ ‫והילד‪.‬‬ ‫עצמו‬ ‫מרחיב‬ ‫היה‬ ‫הרקיע‬ ‫יהללויה‪.‬‬ ‫המתים‬ ‫לא‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫כל חי‬ ‫ת ה ל ל יה‪.‬‬ ‫הנשמה‬

‫זבולה‬ ‫עמד‬ ‫שמש ירח‬ ‫ע׳׳ש‬ ‫וכירח‬ ‫כשמש‬ ‫עיני‪.‬‬ ‫האירה‬ ‫א ת ש מ ד ע׳׳ש ב ר כ י נ פ ש י א ת הי‪ .‬ו ר ו ח כ ל ב ש ר ע ל‬ ‫תברד‬

‫ע ל העולם‪ .‬וידינו פ ר ו ש ו ת כ נ ש ר י ש מ י ם‬ ‫מתפשטים‬ ‫שהם‬ ‫תפאר על שם אשר בך אתפאי‪.‬‬ ‫ב ש ר איש‪.‬‬ ‫ורוח כל‬ ‫שם‬

‫הולכים בכל‬ ‫הנשיים‬ ‫ש ם וכפיו פ י ו ש ו ת השמים‪ ,‬וגם‬ ‫על‬ ‫ע ל ש ם ויתרומם ויתגדל ע ל כל אל‪ .‬וכרך מלכנו‬ ‫ותרומם‬

‫ברגליו‪,‬‬ ‫קל‬ ‫ועשאל‬ ‫ע״ש‬ ‫כאילית‬ ‫קלית‬ ‫ויגליני‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫שמך‬ ‫ואברכה‬ ‫ש מ ך הי‪ .‬ת מ י ד ע ״ ש‬ ‫בלילה‬ ‫שם זכרתי‬ ‫על‬

‫אם‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫מספיקיז‬ ‫ק ל י ת לריץ‪ .‬אין אנו‬ ‫הן‬ ‫שהאילית‬ ‫ועד‪ .‬ואומר בתהלה תברר‪ .‬מן העולם ועד העולם‬ ‫לעולם‬

‫הרבה‪.‬‬ ‫הלשין‬ ‫בזה‬ ‫נשתמשי‬ ‫ירז״ל‬ ‫שומרון‪,‬‬ ‫עפר‬ ‫יספוק‬ ‫אל‪,‬ואומר‬ ‫אתה‬ ‫עולם‬ ‫ועד‬ ‫מעולם‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫אל‪,‬‬ ‫אתה‬

‫ל ד ה• א ל ה י נ ו י ל ב י ר א ת ש מ ד מ ל כ נ ו ע ״ ש ה ו ד ו‬ ‫להודות‬ ‫ע ל מ א דאנן‬ ‫עד‬ ‫דלא היינן ביה‬ ‫עלמא‬ ‫תלים מן‬ ‫במדרש‬

‫ריבי‬ ‫יריב‬ ‫אלפים‬ ‫אלפי‬ ‫מאלף‬ ‫אחת‬ ‫על‬ ‫שמי‪.‬‬ ‫ברכו‬ ‫לו‬ ‫ו מ ב ל ע ד י ר איו לנו מ ל ד ג ו א ל ו מ י ש י ע ע ״ ש יאיו ע ו ד‬ ‫ביה‪.‬‬

‫ישראל‪.‬‬ ‫אלפי‬ ‫רבבות‬ ‫ה׳‬ ‫שובה‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫פעמים‬ ‫רבבות‬ ‫מ ב ל ע ד י ‪ ,‬וע״ש ו מ ו ש י ע איו ב ל ת י ו כ ת י ב ה׳ מ ל כ נ ו‬ ‫אלקים‬

‫דבבי‬ ‫כמו‬ ‫ריבי‬ ‫אחיו‪.‬‬ ‫לרוב‬ ‫ורצוי‬ ‫מלשון‬ ‫הוא‬ ‫ורוב‬ ‫עיש‬ ‫ומציל‬ ‫א ו ת י הי‪.‬‬ ‫פדית‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫פודה‬ ‫יישיענו‪.‬‬ ‫היא‬

‫רובי‬ ‫קוריו‬ ‫העם‬ ‫והמון‬ ‫הכפל‪.‬‬ ‫לחסרון‬ ‫הבית‬ ‫ודגשות‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫ומרחם‬ ‫ענני ה׳ ענני‪.‬‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫ועונה‬ ‫ה׳‪.‬‬ ‫ויצילם‬

‫אבותינו‬ ‫עמנו ועם‬ ‫שעשית‬ ‫הטובות‬ ‫וטעות הוא‪.‬‬ ‫בשורק‬ ‫ע״ש ותצילמ‬ ‫ע ת צרה וצוק‬ ‫בכל‬ ‫רחמתיד‪.‬‬ ‫עולם‬ ‫ובחסד‬

‫כנסת‬ ‫אמרה‬ ‫וארוממנהו‬ ‫אבי‬ ‫במכילתין אלהי‬ ‫כדאמרינן‬ ‫ר ב ו ת ע ת י ם ‪ .‬א י ן ל נ ו ע ו ז ר ע ״ ש ו י ע ז ר ם הי‪ .‬י ת ו מ ד‬ ‫ברחמיר‬

‫הנסים‬ ‫על‬ ‫לא‬ ‫עולם‬ ‫של‬ ‫רבונו‬ ‫הקב״ה‬ ‫לפני‬ ‫ישראל‬ ‫אנחנו‬ ‫ילד‬ ‫ואחיה•‬ ‫כחסדך‬ ‫סמכני‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫אתה‬ ‫אלא‬

‫עמי אומר לפניד שבח וזמרה אלא אף על הנסים‬ ‫שעשית‬ ‫להי‪.‬‬ ‫הודו‬ ‫שנאמר‬ ‫מודים‬

‫ע ם אביתינו‪ .‬והולד י מ פ ר ש ה ט י ב ו ת ש ע ש ה עמנו‪,‬‬ ‫שעשית‬ ‫שיר‬ ‫בפי‬ ‫ייתן‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫כים‬ ‫שירה‬ ‫מלא‬ ‫פיני‬ ‫יאלי‬
‫מ מ צ ר י ם ג א ל ת נ י ה׳ אלהינו ע י ש ויגאלם מ י ד צר‪.‬‬ ‫מלפנים‬ ‫ימלא ש י ר ה כים ע ל ש ם יהים אינני מלא‪ .‬ילשינני‬ ‫חדש‪.‬‬
‫ברעב‬ ‫עבדים‪.‬‬ ‫מבית‬ ‫ייפיר‬ ‫ע״ש‬ ‫פדיתנו‪.‬‬ ‫עבדים‬ ‫מבית‬ ‫ע׳׳ש י ת ר ו ן ל ש י ן אלם‪ .‬כ ה מ י ו גליו ע ״ ש מ ש ב י ח שאון‬ ‫רנה‬
‫ע׳־ש ו ל ח ם מ ש מ י ם נ ת ת ה ל ה ם ל ר ע ב ם ‪ .‬ו כ ת י ב ו נ פ ש‬ ‫זנתנו‬ ‫שפתי ישבחינך‬ ‫עיש‬ ‫ישפתיתיני שבח‬ ‫שאיו גליהם‪.‬‬ ‫ימים‬
‫צא‬ ‫הטיאי מקומות והציונים‬ ‫פיענוח‬

‫ו ה ק ר ב י ם ע״ש ו כ ל ק ר ב י א ת שם קדשו‪ .‬ו ה כ ל י ו ת ע ־ ש‬ ‫ר ע ב מ ל א טוב‪ .‬ו ב ש ב ע כ ל כ ל ת נ ו ש נ ת ת ל נ ו ר י ו ח ב ש נ ת‬

‫י ס ר ו נ י כליותי‪ .‬י ז מ ר ו ל ש מ ד ע י ש י ז מ ר ו ל ש מ ו ‪ .‬כ ד ב ר‬ ‫השבע‪ ,‬כ ד א מ ר ר׳ יוחנן נ ה י ר נ א כ ד ה ו ו א ר ב ע סאיו ב ס ל ע‬
‫ש נ א מ ר כ ל ע צ מ ו ת י ו ג ר ועניו ואביון בויו ב ת ח ל ה ‪ .‬ש ו ע ת‬ ‫והוו נפישי נ פ ו ח י כ פ ו ב ט ב ר י א מ ד ל י ת איסרי‪ .‬ו ה מ ו ן ה ע ם‬
‫עניים א ת ה ת ש מ ע ע״ש ו י ש מ ע א ל ה י ם א ת נ א ק ת ם ו כ ת י ב‬ ‫ק ו ר י ו ו ב ש ו ב ע כ ל כ ל ת נ ו ו ה ח כ ם רבי א ב ר ה ם בן עזרא ו י ל‬
‫ו ש ו ע ת י האזינה‪ .‬צ ע ק ת ה ד ל ת ק ש י ב ו ת ו ש י ע ע י ש ו י צ ע ק ו‬ ‫כ ת ב כי ה א ו מ ר ו ב ש ו ב ע ת ו ע ה הוא כי ש ו ב ע הוא שם‬
‫א ל ה׳ ב צ ר ל ה ם ו מ מ צ ו ק ו ת י ה ם יושיעם ו כ ת י ב ויקשב ה׳‬ ‫ה פ ו ע ל א ב ל ש ב ע הוא שם כ מ ו ר ע ב ‪ .‬מ ח ר ב ה צ ל ת נ ו ע ל‬
‫וישמע‪ .‬ו כ ת י ב ר נ נ ו צדיקים בה׳ וגר‪.‬‬ ‫שם ויצילני מ ח ר ב פ ר ע ה ‪ .‬מ ד ב ר מ ל ט ת נ ו ע י ש י ש ל ח ד ב ר ו‬
‫וירפאם וימלט משחיתותם‪ .‬מחלאיס רעים ורבים ש א מ ר ת‬
‫בפי ישרים ת ת ר ו מ ם ו ב ד ב ר י צדיקים ת ת ב ר ל ו ב ל ש ו ן‬
‫ל ה ב י א ב ת ו כ ח ו ת י ר והוא ע ל שם ו ח ל א י ם ר ע י ם‬ ‫בתורה‬
‫חסידים ת ת ק ד ש ו ב ק ר ב קדושים ת ת ה ל ל ‪ .‬ת מ צ א בראשי‬
‫ונאמנים‪ .‬ד ל י ת נ ו ע י ש א ר ו מ מ ר ה׳ כי ד ל י ת נ י ‪ .‬ע ד ה נ ה‬
‫חסידים קדושים‪,‬‬ ‫צדיקים‬ ‫ר ב ק ה ‪ .‬ישרים‬ ‫יצחק‬ ‫תיבות‬
‫ע ז ר ו נ ו ר ח מ י ך ע י ש ע ד ה נ ה ע ז ר נ ו הי‪ .‬ו ל א ע ז ב נ ו ח ס ד י ר‬
‫יצחק‪ .‬ת ת ר ו מ ם ת ת ב ר ר ת ת ק ד ש ת ת ה ל ל ‪ ,‬ר ב ק ה ‪ .‬וייא כי‬
‫ע י ש ו ב ר ח מ י ר ה ר ב י ם ל א ע ש י ת ם כ ל ה ו ל א ע ז ב ת ם ‪ .‬ע ל כן‬
‫ה ח כ ם ש ח ב ר זה היה ש מ ו י צ ח ק ו ש ם א ש ת ו ר ב ק ה ו ע ש ה ו‬
‫א י ב ר י ם ש פ ל ג ת בנו מ ל ש ו ן כי בימיו נ פ ל ג ה ה א ר ץ כ ל ו מ ר‬
‫ל כ ב ו ד יצחק אבינו ו ר ב ק ה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם‪.‬‬
‫בנו א ב ר א ב ר ל כ ל צד‪ .‬ו ר ח ו נ ש מ ה ש נ פ ח ת‬ ‫שחלקת‬
‫ע ל שם ב מ ק ה ל ו ת ב ר כ ו א ל ה י ם ‪ .‬ר ב ב ו ת‬ ‫במקהלות‬ ‫באפינו שנאי ו י פ ח ב א פ י ו נ ש מ ת חיים ו כ ת י ב כ ל א ש ר‬
‫ע מ ך בית י ש ר א ל ע ל שם ש ו ב ה ה׳ ר ב ב ו ת א ל פ י ישראל‪.‬‬ ‫נ ש מ ת ר ו ח חיים באפיו‪ .‬ולשון א ש ר ש מ ת ב פ י נ ו שלא‬
‫שכן ח ו ב ת כ ל ה י צ ו ר י ם ל פ נ י ך ה׳ א ל ה י נ ו ל ש ו ן ח כ מ י ם‬ ‫יובל הפה ל ד ב ר בלא הלשון ש ה פ ה מ ד ב ר והלשון מ ח ת ך‬
‫שחובה על כל‬ ‫כלומר‬ ‫עלינו‪,‬‬ ‫חובה‬ ‫ככל מקום‬ ‫הוא‬ ‫ה ד ב ו ר ‪ .‬הן ה ם יודו ו י ב ר כ ו ו כ ר ‪ .‬ו ת מ צ א כי הן ה ם ע ו ל ה‬
‫להודות ולהלל ולשבח על שירות ותשבחות‬ ‫הנבראים‬ ‫למנין מ א ה ל ר מ ו ז ש מ נ ר כ י ן א ו ת ו ב מ א ה כ ר כ ו ת ב כ ל יום‪.‬‬
‫ד ו ד ה מ ל ך ‪ .‬ו א מ ר ה י צ ו ר י ם ע ל שם ע ם זו י צ ר ת י לי ת ה ל ת י‬ ‫כ י כ ל פ ה ל ך י ו ה ה ע ל ש ם ופי יגיד ח ה ל ת ך ‪ .‬ו כ ל ל ש ו ן ל ך‬
‫כ ל ו מ ר כיוו ש י צ ר ת י ם ח ו ב ה ע ל י ה ם שיהללוהו‪,‬‬ ‫יספרו‪.‬‬ ‫ת ש ב ע ע ל שם ולשוני ת ה ג ה צ ד ק ך ‪ .‬ו כ ל עין ל ך ת צ פ ה‬
‫רקיעים‪ .‬והם‬ ‫כ נ ג ד ז׳‬ ‫כאז ש ב ע עניני ש ב ח‬ ‫ומזכיר‬ ‫ע י ש עיניו בגוים ת צ פ נ ה ו כ ת י ב ב ק ר א ע ר ו ך ל ך ואצפה‪.‬‬
‫להודות ל ה ל ל ל ש ב ח ל פ א ר ל ר ו מ ם ל ה ד ר ולקלס‪ .‬על כ ל‬ ‫כ ל ב ר ר י ד ת כ ר ע ע ל שם כי לי ת כ ר ע כ ל ב ר ך ‪ .‬ו כ ל‬
‫שירות ו ת ש ב ח ו ת ד ו ד בו ישי ע ל שם ב ע ב ו ר ד ו ד ע ב ד ד‬ ‫ק ו מ ה ל פ נ י ד ת ש ת ח ו ה ‪ .‬ה ש ת ח ו י ה היא מ ל א ק ו מ ת ו ב פ ש ו ט‬
‫א ל ת ש ב פ נ י מ ש י ח ר ‪ ,‬ו כ ת י ב ק ר ן משיחו‪.‬‬ ‫ידים ו ר ג ל י ם ‪ .‬ו ה ל ב ב ו ת ייראור ע י ש ל ב י י ח י ל בקרבי‪.‬‬
‫צג‬

‫הוספות‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫צד‬

‫מנהגי שבת הגדול ‪1‬עדב חחי׳ פ חזה" פ‬

‫ש ב ת הגדול ש ח ל להיות בערב פ ס ח ‪ -‬ורק אז ־ מפטירין וערבה לפי שבאותה‬
‫פרשה כתוב הביאו המעשר א ל בית האוצר‪ ,‬וערב פ ס ח ) ש ל שנה רביעית ושביעית‬
‫לשמיטה( הוא זמן ביעור מעשרות‪.‬‬
‫ב ש ב ת הגדול אחר מ נ ח ה א ו מ ת ם עבדים היינו עד ל כ פ ר ע ל כ ל עונותינו‪ ,‬לפי‬
‫שאז היתה ה ת ח ל ת הגאולה ונסים)שו״ע ס״ס ת״ל( וכן נוהגים‪.‬‬
‫בבית ר ב ע ו נוהגים שלא לעשות א ת הרב למורשה‪ ,‬אלא למכור ל ו את החמץ‬
‫ובערב קבלן‪.‬‬

‫ב ד י ק ת חמץ‬
‫בדיקת חמץ אחר ת פ ל ת ערבית‪.‬‬
‫מנהג ב י ת הרב‪ .‬מניחים ב מ ק ו מ ו ת שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה‪ ,‬כל‬
‫אחד מהם כרוך ב פ י ס ת נייר‪.‬‬
‫בודקים לאור נר של ש ע ו ה ) ש ו ״ ע סתל״ג( וע״י נוצת עוף‪ .‬הבודק מניח החמץ‬
‫שמוצא בשק קטן ש ל נייר‪ .‬בגמר הבדיקה מניח שק זה הנוצה ושירי הנר ־ אם‬
‫ישנם ־ בקערורית כף־עץ‪ ,‬מ ע ט ף ה כ ל בנייר )אבל ל א יד הכף‪ ,‬שנשאר בלתי‬
‫מעוטף(‪ ,‬ומהדק ע״י ח ו ט שבורכו סביב הנייר כ מ ה פעמים וקושרו‪.‬‬

‫ה ת ח ל מ ב ק ר ע״פ ע ד אחרי כורך ש ל סדר השני אין אוכלים מ כ ל המינים ‪-‬‬

‫הנכנסים בחרוסת ומרור‪ - .‬ל א ח ר זמן מצאתי‪ :‬יש נוהגים שלא לאכול חזרת קודם‬
‫ה פ ס ח וכן הי׳ נוהג הרשב״א‪.‬‬

‫נזנהגי‪ ..‬ח ג ה‪9‬שז‪ :‬ר ו ב ם נ ע ת ק ו מ ה ג ש ״ פ ע ם ל ק ו ט י מ נ ה ג י ם ו ט ע מ י ם )נדפס לעיל(‪ .‬עיי״ש‬

‫בארוכה‪.‬‬
‫ט ב ת ה ג ז ו ל ‪ ,‬ן ע ר נ ה ‪ . .‬עבדי‪ 0‬היינו‪ :‬ל ע י ל ע ׳ א ‪.‬‬
‫ב ב י ת ר ב י נ ו ‪ . .‬ו ב ע ר ב ק ב ל ן ! ה י ו ם י ו ם ]י׳׳ד גיסן( ע ׳ מ ה ‪.‬‬
‫ב ד י ק ת ח מ ץ ‪ :‬ל ע י ל ע ׳ א ‪ ) .‬ה י ו ם י ו ם ]י׳׳ד נ י ס ן [ ע ׳ מ ה ( ‪.‬‬
‫מ ״ ל ב ז ה כ מ ה ט ע מ י ם ‪ .‬ו ה מ ח ו ו ר ב ע י נ י ד ל ש י ס ת י • ג ״ כ י ש )י״ל?( כ א ן ‪ .‬כ י מ ג ה ג ג ו ל ה א ר י ך‬
‫ביותר בבדק״ו! ‪ -‬ו ל א ה ע ת ק ת י ג ״ ז כהי״י כ י ל א ש מ ע ת י ב ז ה שעור מסוים‪ .‬וראה בשד׳׳ח מע׳‬
‫ח ו ״ מ סקט׳׳ז שהביא מ מ ג ן ה א ל ף ל ה ל ׳ פ ס ח ס ׳ ט ו ״ ב ש ש ק ו ״ ט בדברי אדה״ז בהנ׳׳ל בקו״א‬
‫לאו״ח םתל״א)אג־ק ח״בע׳ שדמ‪.‬‬
 ‫הוספות‬

‫מ ת ק נ ת כ״ק אדמו׳׳ר שליט״א‪ ,‬להשתדל‪ ,‬ובפרט רב‪ ,‬שו״ב כו׳ וכל עוםקי‬
‫בצ״צ ל ש ל ו ח ל ח ג ה ״ פ למכיריהם ־ עכ״פ להסדרים ־ מצות עגולות אפויות‪-‬יד‪,‬‬
‫ודוקא ־ מצות שמורה‪ ,‬וכן ב מ ק ו מ ו ת שמסדרים סדרים כלליים )כמו במלונים‬
‫וכדומה( יסדרו זה המסדרים‪.‬‬

‫א פ י י ת ה ש מ ו ר ה ע״פ‬
‫באפיית השמורה ערב פ ס ח אחר חצות הי׳ כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע‬
‫נוכח‪ ,‬ואומר ג׳׳כ הלל‪ ,‬והי׳ מפסיק ‪ -‬גם באמצע פרק ‪ -‬להורות בהנוגע להלישה‪,‬‬
‫אפי׳ וכה״ג‪.‬‬
‫כ״ק אדמו״ר שליט״א נוהג ל ח ל ק מצה שמורה ערב חה״פ אחרי מנחה‬
‫כשהוא לבוש בבגד משי של ש ב ת ויו״ט ובחגירת אבנט‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ש ב ת ש ח ל ביו׳׳ט או ב ח ו ה ״ מ אומרים ב ק ב ל ת שבת‪ :‬גם בשנזחה ובצהלה‪.‬‬
‫יו״ט או חוה״מ ש ח ל ב ש ב ת אומרים קודם הסעודה‪ :‬שלום עליכם‪ ,‬אשת חיל‪,‬‬
‫מזמור לדוד‪ ,‬דא היא םעודתא ‪ -‬בלחש‪.‬‬
‫פעם נכנם כ״ק הר׳ חיים אברהם )בן רבינו הזקן( אל אדמו״ר האמצעי ב ח ג‬
‫ה פ ס ח לאמר גוט יום טוב‪ .‬וספר אז ־ הרח״א ‪ -‬שרבינו הזקן אמר‪ :‬פ ס ח דארף‬
‫איינער דעם אנדערען ניט מ כ ב ד זיין באכילה ושתי׳‪ ,‬אבער נעמען אליין מעג מען‪.‬‬

‫ליל ב׳ דחהמ״צ ק ש ע ה מ ״ ט כמו ב כ ל יו״ט‪.‬‬

‫סדר הגדה‬
‫מנהג בית הרב‪ ,‬ב ק ב ל ה מדור דור‪ ,‬ל ה ת ח י ל סדר הראשון תיכף אחר ת פ ל ת‬
‫ערבית ושלא להאריך בו‪ ,‬כדי לאכול האפיקומן קודם חצות לילה‪ .‬לא כן הסדר‬
‫השני‪ ,‬אשר עורכים אותו בשעה מ א ו ח ר ת בלילה והאדמו׳׳ר מאריך בביאור‬
‫ההגדה ובעניני תורה והתעוררות לעבודה‪.‬‬

‫מתקנת כיק אז־ש‪ :‬משיחת שבת מברכים ניסן תשי״ד )נמצאת בשלימותה בלקו׳־ש ח׳׳א ע־‬
‫‪.243‬‬
‫באפיית השמורה‪ :‬היום יום ]י״ד ניסן[ ע׳ מה‪.‬‬
‫כ ־ ק ‪ . .‬אבנם‪ :‬כך נהג גם כ׳׳ק ארמו״ר)מהוריי־׳צ( נ׳יע)בשנים האחרונות לחייו בעלמא רץ(‪.‬‬
‫ש ב ת ‪ . .‬בלחש‪ :‬היום יום)תשי׳׳ז( ]י״ט גיסן[ ע׳ מו‪.‬‬
‫פעס נכנס כ־ק‪ :‬היום יום ]כ׳ גיסן[ ע׳ מז‪.‬‬
‫ליל ב• דחהמיצ‪ :‬היום יום ]טז ניסן[ ע׳ מה‪.‬‬
‫מנהג בית הרב‪ :‬הקדמה ללקו״ד לקוט כג‪ .‬היום יום ןט׳׳ו ניסן[ ע׳ מה‪.‬‬
 ‫הגז־ד! ש ל ‪03‬דו ‪ -‬ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ו מ ב ד‪ .‬ג י ם‬ ‫צו‬

‫קערה‬
‫בבית הרב מסדרין המצות ע ל מ פ ה ולא ע ל קערה‪ ,‬מ ל ב ד האדמו״ר המסדר‬
‫המצות על ט ס של כסף‪.‬‬
‫נוהגים ל ק ח ת מצות כ פ ו פ ו ת ‪ -‬בית קבול‪ ,‬שזהו ענין כלי האמיתי ונוהגין‬
‫להפסיק ב מ פ ה בין מצה למצה‪.‬‬
‫הזרוע‪ .‬נוהגים ל ק ח ת ח ל ק מצואר עוף‪ .‬כן מדקדקין שלא לאכול הזרוע אח״כ‬
‫־ כ ל זה הרחקה שלא יהא כ ל דמיון לקרבן פ ס ח ‪ ,‬ומטעם זה הנה כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר מסיר כמעט כ ל הבשר מ ע ל עצמות ה״זרוע״‪.‬‬
‫הביצה‪ .‬מ ב ו ש ל ת עד שתתקשה‪.‬‬
‫גם כ ש ח ל ע״פ ב ש ב ת לוקחים הביצה זכר לחגיגה‪ ,‬אף שלא קרבה חגיגה אז‪.‬‬
‫חרוסת‪ .‬מ כ מ ה שנים מנהגינו לא ל ק ח ת קידה וקנמון מ ח ש ש תערובת חמץ‪ ,‬רק‬
‫תפוחים אגסים ואגוזים‪.‬‬
‫הכרפס‪ .‬נוהגין ליקח ב צ ל ) א ו ת פ ו ח אדמה(‪.‬‬
‫מרור‪ .‬חזרת‪ ,‬נוהגין ליקח חזרת )סאלאט( ותמכא )חריין( שניהם ־ הן למרור‬
‫והן לכורך‪.‬‬
‫אין לובשין קיטל להסדר‪ ,‬וכן אין מקפידין לאיזה רוח יהי׳ מקום מושבו‪.‬‬
‫נוד‪.‬גץ לקדש מעומד הן ב פ ס ח והן בשויו״ט‪.‬‬
‫קידוש‪ ,‬מנהג בית הרב‪ :‬מוזגין הכוס‪ ,‬לוקחו בימינו‪ ,‬מוסרו לשמאלו‪ ,‬מעמידו‪,‬‬
‫דרך הורדה מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה ‪ ,‬על כף ידו הימנית כשהיא כפופה קצת כעין בית‬
‫קבול‪ ,‬ד׳ אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד‪ .‬ומקדש מעומד‪ ,‬והכוס‬
‫מוגבה ל מ ע ל ה מ ש ל ש ה ט פ ח י ם מעל גבי השלחן‪.‬‬
‫ומועדי גם ב ח ו ל אומרים ומועדי בוא״ו וכמו שאומרים ושבת בוא״ו‪.‬‬
‫הבדלה‪ ,‬מנהג ב י ת הרב‪ :‬ב ה ב ד ל ת מוצש״ק ש ח ל ביו״ט אין מקרבין הנרות‬
‫ואין מאחדין ה ש ל ה ב ת שלהם‪ ,‬וכן אין מביטים בצפרנים‪ .‬ורק‪ ,‬בעת ברכת בורא‬
‫מאורי האש‪ ,‬מ ס ת כ ל בנרות כמו שהם כ״א בפ״ע‪.‬‬

‫קערה‪ :‬ל ע י ל ע ׳ ו ‪ .‬ואולי ר ק ע ל ש ו ל ח ן ה א ד מ ו ״ ר י ש ל ע ש ו ת כ ן ‪ ,‬א ב ל ב כ ״ מ צ ״ ל ק ע ר ה כ י ו ן‬

‫ש ה י א ) כ כ ת ה א ר י ז ״ ל ( ״ ב ח י ׳ מ ל כ ו ת ה כ ו ל ל ת כ ו ׳ ״ ‪ -‬ראה ב מ ד ב ״ ר ) פ י ״ ג ‪ ,‬י ד ( ‪ :‬ק ע ר ה כ נ ג ד ה י ם ‪.‬‬
‫מ א ו ״ א מ ע ׳ ק ע ר ה ) ר ש י מ ת כ׳׳ק א ד מ ו ״ ד שליט״א(‪.‬‬
‫הזרוע‪ :‬ו י ש ל ה מ ת י ק מ ה ש ה ו ר א ה ז ו ש ל א ג ד מ ה ו ל ק ׳ ׳ פ ה י א ד ו ק א ע ׳ ׳ י העדר אכילה ‪ -‬כ י ש ו ג ה‬
‫פ ס ח מ כ ל הקרבגות ב מ ה שהאכילה ב ו היא עיקר ו ל א ר ק פ ר ט משאר הפרטים כ מ ו בשאר‬
‫הקרבנות‪ ,‬וכמרז״ל פ ס ח י ם עו‪ ,‬ב ‪ :‬ש ל א ב א מ ת ח ל ת ו א ל א לאכילה‪ .‬ובפרש״י ש ם כשגצטווה עיקר‬
‫״ ס ח ל א כ י ל ה ג צ ט ו ו ה ו ל כ ן כ ש מ ד ק ד ק י ן ש ל א ל א ו כ ל ו ה ר י ש ו ל ל י ן ענין ה ע י ק ר י ש ב ק ׳ ׳ פ ) א ג ״ ק ח׳׳ב‬
‫ע׳ קל‪.‬‬
 ‫צז‬ ‫חושפות‬

‫ב פ ס ח שותה הכוס‪ ,‬כולו‪) ,‬ב״ח םתע״ב( ו ב ב ת א ח ת )מ״א שם(‪ .‬־ מנהג בית‬
‫הרב‪ .‬וכן בשאר ג׳ כוסות‪.‬‬
‫כרפס‪ .‬נוהגין ל א כ ל ו שלא בהסיבה‪ .‬ולאחר כרפס לא ראיתי מחזירין הנשאר‬
‫מ ה כ ר פ ס ע ל ה ק ע ר ה ) ו ב מ י ל א מכאן ולהלן אין על הקערה אלא ה׳ דברים(‪.‬‬
‫יחץ‪ .‬פורסין המצה כשהיא בתוך המפה‪ ,‬מכוסה‪.‬‬
‫כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע ‪) -‬ומובן אשר כן עשה גם בנו כ״ק מו״ח‬
‫אדמו׳׳ר( הי׳ שובר את האפיקומן ל ח מ ש חתיכות ‪ -‬פעם נזדמן שנשבר לשש‬
‫חתיכות ־ והניח א ח ת הצדה‪.‬‬
‫אפיקומן‪ .‬אין נוהגין ב ח ט י פ ת האפיקומן בבית הרב‪.‬‬

‫מגיד‪ ,‬בבית הרב אין מגביהין הקצרה ורק מגלין מקצת המצות‪.‬‬
‫הא לחמא‪ ,‬הא ‪ -‬בצירי‪.‬‬
‫לשנה הבאה כו׳ הבאה‪ ,‬כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע ‪ -‬אמר הראשון ‪-‬‬
‫מלעיל‪ ,‬השני ‪ -‬מלרע‪.‬‬
‫מה נשתנה‪ .‬מנהגנו אשר השואל מקדים לאמירתו מה נשתנה‪ :‬ט א ט ע איך‬
‫וועל בא דיר פרעגן פיר קשיות‪.‬‬
‫‪ -‬וגם אם אין ל ו אב אומר כן ־ וממשיך‪:‬‬
‫מ ה נשתנה כו׳ הלילות‪ .‬וואס איז אנדערש די נאכט פון פ ס ח פון אלע נעכט‬
‫פון א גאנץ יאר‪ .‬די ערשטע קשיא איז שבכל הלילות אין אנו כו׳ ‪ -‬אנו‪ .‬האלף‬
‫קמוצה‪ .‬־ שתי פעמים‪ ,‬אלע נעכט פון א גאנץ יאר כו׳ צוויי מ א ל איין מ א ל כרפס‬
‫אץ זאלץ וואסער דעם צווייטען מ א ל מ ת ר אין חרוסת‪ ,‬די צווייטע קשיא איז‬
‫שבכל הלילות וכר‪.‬‬
‫ל א ח ר אמירת מה נשתנה כנ״ל ע׳׳י הקטן ש ב מ ס ו ב י פ ‪ -‬נהג כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫לחזור ולאמור ־ ב ל ח ש ‪ -‬מ ה נשתנה כ ו ׳ ) ע ם הקדמה הנ״ל( והעתקתה‪.‬‬
‫צריך ל ה ג ב י ה הכום כ ו ׳ ) ו ה י א שעמדה(‪ .‬מנהג בית הרב‪ :‬מכםין את ה פ ת ורק‬
‫אח״כ מגביהין את הכום‪ ,‬מתאים ל מ ה שאומר בסיום פםקא וו‪ :‬יעמיד הכום ויגלה‬
‫הפת‪ .‬וכן בפיםקא לפיכך ‪ -‬מקדים כסוי ה פ ת ל ה ג ב ה ת הכוס‪.‬‬

‫ל ש נ ה ‪ :iron . .‬ראה גם א‪1‬״ק חי״א ע׳ קעה‪.‬‬

‫וגם א ס ‪ . .‬א ב ‪ :‬מ ״ ש ‪ . .‬שקודם ״מה נשתגה״ מנהג בית הרב לומר גם מי שאין לו אב ׳ ט א ט ע‬
‫איך וועל בא ריר כוי״ ‪ -‬לא שמעתי בזה לא טעם ולא מקור‪.‬‬
‫ומה שנ״ל‪ ,‬שהוא מפגי שמכבדו בחייו מכבדו במותו‪ ,‬וכנפסק הדין בשו״ע יו״ד סר״מ)וראה‬
‫ג״ב זח״ג ס״פ בדווקוחי ובמקומות ‪ p r o‬בנצוצי זהר שם(‪) .‬אג״ק ח״ב ע׳ רמ‪.‬‬
‫וראה עוד ביאור בזה ‪ -‬שיחת י״א ניסן תשמ״ג‪.‬‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עם ?קומי מ ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫צח‬

‫ז צ י ך עד״ש באח״ב‪ .‬באמירת תיבות אלו ישפוך ג׳ שפיכות‪ ,‬ורק אח״כ מוסיף‬
‫יין בכוס‪.‬‬
‫נוטל הפרוסה בידו ויאמר‪ :‬מצה זו כו׳ מרור זה כו׳ מנהג בית הרב לאחוז‬
‫המצות‪ ,‬השני׳ והשלישית)ע״י ה מ פ ה שעליהם( ולהניח ידו ע ל המרור והכורך ‪-‬‬
‫עד ע ל שום השני‪.‬‬
‫יכסה א ת ה פ ת כו׳ בסי׳ תורה אור )דף ק פ ״ ח ע״ב( העתיק הגהת הצ׳׳צ על‬
‫זה‪ :‬ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל כו׳‪.‬‬
‫מנהג בית הרב להגבי׳ הכוס ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללוי׳‪,‬‬
‫ומעמידו ע ל השלחן וחוזר ומגבי׳ ל ב ר כ ת אשר גאלנו‪.‬‬
‫ממנהגי בית הרב‪ ,‬שאין נזהרין ב ה פ ס ק שיחה בין ברכת ‪ -‬ואכילת ־ מצה‬
‫ואכילת כורך ‪ -‬לאכילת האפיקומן‪ ,‬הגם שבשעת ברכת אכילת מצה מכוונים‬
‫ל פ ט ו ר ג׳׳כ האפיקומן‪.‬‬
‫ואח״כ יבצע כזית מכ׳׳א ‪ -‬כיץ שאכילת מצה צ״ל בכזית‪ ,‬וי״א שזהו ממצה‬
‫הא׳ וי״א שזהו מ מ צ ה הב׳‪.‬‬
‫ואינו טובל במלח‪ .‬וכן הוא מנהג בית הרב‪.‬‬
‫ויאכלם ביחד‪ ,‬דהיינו שיכניסם לפיו בב״א‪ .‬והטעם שלא יהא הפסק בין‬
‫הברכה דאכילת מצה לאכילת כזית השייך לה שהוא מ מ צ ה הא׳ או ממצה הב׳‬
‫)טושו״ע(‪.‬‬
‫מרור‪ .‬ויטבול בחרוסת‪ ,‬ויטבול ־ ואח״כ ‪ -‬ויברך‪ ,‬כדי לתכוף הברכה לעשיית‬
‫המצוה‪ .‬ועדיף שלא לשקוע כ ו ל ו ) ב ח ר ו ס ת ( ‪ ,‬כדי שלא י ב ט ל טעם המרירות‪.‬‬
‫ויברך ע ל א כ י ל ת מרור ‪ -‬מנהגנו שצריך לכוון לפטור בברכה זו גם מרור‬
‫שבכורך‪.‬‬
‫כורך‪ ,‬ויטבול בחרוסת ־ רק החזרת ולא המצה‪ ,‬ו ה מ ד ק ד ק ץ בזהירות מ מ צ ה‬
‫שרוי׳‪ ,‬אין טובלין ורק נותנין מ ע ט חרוסת יבשה ע ל החזרת ומנערין אותה אח״כ‬
‫ממנה‪ ,‬וכ״ה מנהג בית הרב‪.‬‬

‫שלחן עורך‪ .‬מנהגנו‪ :‬אוכלין שלא בהסיבה‪ ,‬מתחילין ‪ -‬בשני הלילות ־‬

‫באכילת ה ב י צ ה ) ש ע ל הקערה( ו ט ו ב ל ה במי ה מ ל ח ‪.‬‬

‫ואח־כ יבצע ‪ . .‬ואינו טובל נ מ ל ח ‪ :‬לעיל ע׳ לה‪) .‬וצ׳׳ע שהרי כתב השלייה שע׳׳פ כתבי‬
‫האריז׳׳ל יטבול במלח‪ .‬ולהעיר מלקו׳׳ת ביאור לד׳׳ה ולא תשבית ס׳׳ח ‪ -‬הערת כ״ק אדמו׳׳ר‬
‫שליט״א ‪ -‬שם(‪.‬‬
‫מרור‪ .‬ויטבול בחרוסת ‪ . .‬ויברך‪ :‬לעיל שם‪) .‬צ״ע מפני מה לא העתיק אדה׳׳ז זה בסידורו‪,‬‬
‫שצריך לכוון לפטור בברכה זו גם מרוד שבכורך בנ־ל הגם כי כך כתב בשו׳׳ע שלו ‪ -‬תע״ה פעי­‬
‫יה ‪ -‬הערת כ״ק אדמו׳׳ר שליט״א ־ שם(‪.‬‬
‫ן נ ט‬ ‫הוספות‬

‫נזהרין ביותר ממצה שרוי׳‪ .‬ולכן המצות שעל השלחן מכוסות‪ ,‬שמא ת פ ו ל‬
‫עליהם ט פ ת מים‪ ,‬וכן שלא יפול מפירורי השמורה במים או במרק‪ .‬קודם‬
‫ששופכץ מים‪ ,‬או משקין שמים מעורבים בהם‪ ,‬לכוס או לקערה‪ ,‬בודקין שלא‬
‫יהיו בכלי פירורי מצה‪.‬‬
‫כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע לא הי׳ אוכל מצה שמורה ביחד עם דגים או‬
‫בשר מ צ ד ח ש ש שרוי׳‪ ,‬רק עם יין‪.‬‬
‫למים אמצעים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו‪) ,‬וכן כ ל ז׳ ימי הפסח‪,‬‬
‫משא״כ אחש״פ שמהדרין לשרות(‪.‬‬
‫צפון‪ .‬בשו׳׳ע )תע׳׳ז ס״ג( כ ת ב ‪ :‬ולכתחילה ט ו ב ל א כ ו ל שני זתים‪ ,‬אחד זכר‬
‫פ ס ח ואחד זכר ל מ צ ה הנאכלת עם ה פ ס ח ‪ .‬וכ״ה מנהג בית הרב‪.‬‬
‫י״ל שאם ק ש ה עליו ל א כ ו ל שני זתים שאז אוכל רק כ ד ת א׳‪ ,‬עליו להתנות‬
‫שהוא זכר ע׳׳פ הדעה שהלכה כמותה‪.‬‬
‫ויזהר שלא ישתה אחר האפיקומן‪ .‬־ מדסתם ד ב ר י ו ) א ד ה ״ ז בסידור( משמע‪:‬‬
‫א( ש מ כ ל שתי׳ יזהר‪ ,‬ואפילו מים‪ .‬ב( שגם בלילה השני צריך ליזהר וכן נוהגין‪.‬‬
‫אין מדקדקין בבית הרב לגמור גם את ה ה ל ל קודם חצות )כמו האפיקומן‬
‫בסדר הראשון(‪.‬‬
‫ב ר ו ‪ ,‬אוחזין הכום על כף היד‪ ,‬מוגבה והאצבעות זקופות‪ ,‬עד סוף בונה‬
‫ברחמיו ירושלים אמן‪ ,‬ואז מעמידו על השלחן‪ ,‬ו ח ת ר ונוטלו לברכת בפה״ג‪.‬‬
‫ברצה דברהמ״ז אומרים ״בעל הישועות״ ‪ -‬בית דגושה ו״בעל הנחמות״ ־‬
‫בית רפוי׳‪.‬‬
‫בר״ח וביו״ט ביעלה ויבוא‪ :‬המברך מגבי׳ מ ע ט קולו באמירת זכרנו כוי‪ ,‬בו‬
‫)בית דגושה( ל ט ו ב ה וכוי‪ ,‬ב ו ) ב י ת רפוי׳( לברכה כו׳ לחיים טובים ‪ -‬ו כ ל המסובין‬
‫עונין אמן אחרי‪ :‬ל ט ו ב ה ‪ ,‬לברכה‪ ,‬לחיים טובים‪.‬‬
‫הנוסח‪ :‬מ ל ו חנון ורחום אתה‪.‬‬

‫אוחזי‪ 1‬הכום ו כ ו י ‪ :‬לעיל ע׳ לח‪ .‬שצריך להגביה הכוס ־ כ׳׳ה בטושו״ע או׳׳ח סי׳ קפג ם׳׳ד‪.‬‬
‫שו׳׳ע אדה׳׳ז שם סייח‪ .‬ושם‪ :‬טפח‪ .‬ומגהגגו ‪ -‬הובא בליקוטי מנהגים שבהגדה ‪ -‬שיהי׳ גבוה מן‬
‫השלחן ג׳ טפחים‪ .‬ואולי הוא לכתחילה ולהידור‪ .‬ועפ״ז מתיישב בפשיטות‪ ,‬מש״כ בזח״ב)קפט‪,‬‬
‫ב( שצ‪-‬ל גבוה זרח)שפי׳ גם כאן ג׳ טפחים ‪ -‬וכמש״כ בספר אור החמה‪ .‬ודלא כמש״כ בעיטור‬
‫סופרים(‪ ,‬אם שבכ״מ‪ ,‬וגם בזהר גופא)ח׳׳ב רמה‪ ,‬א רעג‪ ,‬ב(‪ ,‬איתא שמםלקו טפח‪ - .‬ומה שמיישב‬
‫באוה׳׳ח דוחק‪ ,‬כמובן‪ - .‬ובפרט שהכוס דרז׳׳ל גבוה לערך ג׳ אצבעות)פסחים קט‪ ,‬א( ולא טפח‪.‬‬
‫ואכ״מ‪) .‬הערת כ׳׳ק אדמו׳׳ר שליט׳׳א ־ ‪ p v‬מכחבים תהלים‪ ,‬ע׳ די‪ .‬וראה גם אג׳׳ק חכ״ג ע׳‬
‫תלה‪ ,‬ובהערה שם(‪.‬‬
‫ברצח דבוהמיז‪ :‬היום יום ]ה׳ גיסן[ ע׳ מב‪.‬‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫ה‬

‫אין עונין אמן אחר י ח ס ר נ ו ‪.‬‬

‫כאו״א אומר אבי מורי בעה״ב הזה ואת א״מ בעה״ב הזה‪ ,‬אף אורח או מי‬
‫שאין ל ו או״א‪.‬‬
‫כמה מהחסידים נוהגין לומר בסדר דהרחמן‪ :‬הרחמן הוא יברך את אדוננו‬
‫מורנו ורבנו‪.‬‬
‫כ ו ס ו ש ל אלי׳‪ .‬מזיגת כוס זה אחר ב ר ה מ ״ ז ) ח ו ץ מזמנים ידועים(‪ .‬כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר הי׳ מדקדק למזוג בעצמו כוס זה‪ ,‬ומדור לדור דקדקו האדמורי״ם בזה‪.‬‬
‫ו פ ו ת ח י ן ה ד ל ת ‪ ,‬מנהג בית הרב‪) :‬כשחל ב ח ו ל לוקחים מנורת נרות דולקים‬
‫ו(הולכים ל פ ת ו ח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורה״ר )או החצר(‪,‬‬
‫ואומרים שפוך ־ השלוחים אומרים אותו אצל הדלת‪ .‬קרה ואדמו״ר בעצמו בלוית‬
‫א׳ מבני ביתו‪ ,‬הלך ל פ ת ו ח ה ד ל ת ואז גם הוא אמר שפוך ח מ ת ך גו׳ אצל הדלת ‪-‬‬
‫בחזרת השלוחים מתחילין לא לנו‪.‬‬
‫אמירת ש פ ו ר ח מ ת ו בישיבה‪ ,‬וא״צ לעמוד‪.‬‬
‫ה ו ד ו לד׳ גו׳‪ ,‬גדול ה ב י ת ) א ו הש״ץ ב ה ל ל ‪ -‬בשאר ימות השנה( מקריא הודו‬
‫גו׳ וכל המסובין עונין אחריו הודו גו׳ יאמר גוי‪ .‬ה ג ד ו ל ) א ו מ ר ביתד עם המסובין‬
‫הודו גו׳ ואח׳יכ( מקריא‪ :‬יאמר גו׳ ועונין אחריו‪ :‬הודו גו׳ יאמרו גר‪ .‬וכן ביאמרו‬
‫השני‪ .‬אנא ה ׳ ) ד ׳ פעמים(‪.‬‬

‫א י ו ע ו נ י ו ‪ . .‬י מ ס ר נ ו ‪ :‬אם יש לענות אמן בברכת המזון אחר‪ ,‬אל יחסינו‪ ,‬הנה שאלתי פעם את‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר‪ ,‬וענה שהוא אינו עונה‪ ,‬ולא עוד אלא שאחד ממקורבי כ׳׳ק אדמו׳׳ר‬
‫)מוהרש׳׳כ( הי׳ עונה בפניו ‪ -‬אמן‪ ,‬אחר אל יחסרנו ‪ -‬כקול רם‪ ,‬ואדמו׳׳ר חייך ולא אמר מאומה‪.‬‬
‫ואולי שסומכים על סוף הברכה‪ ,‬ונאמר אמן‪ ,‬אף שגם בזה לא ראיתי שהשומעים ידייקו לענות אז‬
‫אמן)אג׳׳ק ח׳׳ו ע׳ רכח(‪.‬‬
‫כ א ו י א א ו מ ר א ב י מ ו ר י ‪ . .‬ו א ת א ־ מ ‪ :‬להעיר מתוכן מכתב כ״ק אדמו״ר)מהוריי׳׳צ( נ״ע מח״י‬
‫טבת תרפ׳׳ב)אג״ק ח״א ע׳ רג{‪ ,‬המועתק בזה‪:‬‬
‫‪ . .‬בתשובה על שאלחו אם מי שאין לו אב ואם צריך לומר הרחמן הוא יברך את אבי כוי‪ .‬כל‬
‫אחד ואחד צריך לומר כגדפס בסידור‪ ,‬והטעם הוא לפי שגוסח הרחמן הוא מכוון לעשר ספירות‬
‫כזה‪ ,‬הרחמן הוא ימלוך ‪ -‬מלכות‪ ,‬הרחמן הוא יתברך בשמים ובארץ ־ יסוד‪ ,‬הרחמן הוא ישחבח‬
‫כו׳ ויתהדר בנו ‪ -‬הוד‪ ,‬הרחמן הוא יפרנסגו ‪ -‬גצח‪ ,‬הרחמן הוא ישבור עול גלות ‪ -‬גבורה‪ ,‬הרחמן‬
‫הוא ישלח לנו ברכה ־ תפארת‪ ,‬הרחמן הוא ישלח לגו את אליהו ‪ -‬הסד‪) ,‬גם אופן השגי‪ ,‬כי‬
‫שבירת הגלות הוא מצד בחי׳ התסד ע׳׳ד ימיגך תרעץ אויב‪ ,‬והגאולה מצד ספירת הגבורה( הרחמן‬
‫הוא יברך את אבי‪ ,‬אמי‪ ,‬אב ואם ‪ -‬חכמה וביגה‪ ,‬ממרום ילמדו עליו ועליגו זכות ‪ -‬כ ת ר ‪) . .‬הובא‬
‫מכתב זה גם בס׳ פסקי הסידור בתחלתו(‪.‬‬
‫כ מ ה מ ה ח ס י ד י ם ‪ . .‬ה ר ח מ ן ‪ :‬הערת כ״ק אדמו׳׳ר שליט׳׳א קוגטרס צט ע׳ קז)סה׳׳מ קוגט׳ ת׳׳ג‬
‫ע׳ כג(‪ .‬וראה גם אג׳׳ק חט׳׳ו ע׳ קפז‪.‬‬
‫כ ו ס ו ש ל א ל י ה ו ‪ :‬לאחרוגה ‪ -‬גהגו כן)למזוג לפגי ברכת המזון( בכל פעם)סה״ש תשמ׳׳ט ח״א‬
‫ע׳ ‪ 301‬בשוה״ג(‪.‬‬
 ‫קא‬ ‫הוספות‬

‫מהודו ועד ויוצא ישראל יכוון ביו״ד של שם הוי׳ ומפסוק ויוצא ישראל עד‬
‫למוליך בה״א כו׳‪.‬‬
‫בבית הרב אין נוהגין לומר פזמונים)המובאים בשאר סידורים והגדות ש״פ(‪.‬‬
‫מנהג בית הרב‪ :‬א ת ר אמירת ל ש נ ה ה ב א ה ב י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬האדמו״ר מחזיר ושופך‬
‫היין מ כ ו ס ו של אליהו להבקבוק‪ ,‬ו כ ל המסובין מנגנים בשעה זו הנגון ש ל הפסוק‪:‬‬
‫א‪-‬לי אתה ואודך ־ מעשרת הנגונים של רבינו הזקן‪.‬‬
‫אין אומרים ח ס ל סידור פ ס ח ‪.‬‬

‫שביעי ‪1‬אוזרון של פסח‬

‫ש מ ח ת שביעי ש ל פ ס ח ואחש״פ גדולה משאר ימי הפסח‪.‬‬
‫בליובאוויטש הי׳ נעורים בליל שביעי של פ ס ת ‪ -‬גם בליל שבועות והושענא‬
‫רבה‪ .‬וצריכים להתעסק בלימוד כ ל הלילה‪.‬‬
‫ב ע ת קריאת השירה ‪ -‬עומדים‪.‬‬
‫בסעודת ליל אחש״פ נוהגין לאכול שרוי׳‪ ,‬וכן בסעודת יום אחש״פ‪ .‬במים‬
‫אחרונים ש ו ב מעבירין המים ע ל השפתים‪.‬‬
‫ב י ו ם א ח ש ״ פ ‪ :‬מהדרין לקדש‪ ,‬אח״כ מתפללין ת פ ל ת ה מ נ ח ה ואח״כ סעודת‬
‫יו״ט‪.‬‬
‫הבעש״ט הי׳ אוכל ג׳ סעודות באחש״פ‪.‬‬
‫סעודת אחרון של פ ס ח ]השלישית[ היתה נקראת ־ אצל הבעש״ט ‪ -‬משיח׳ס‬
‫סעודה‪.‬‬

‫שמחת ‪ . .‬הפסח‪ :‬ראה ספר השיחות קיץ ה׳ש״ת ע׳ ‪ .71‬לקו״ש כרך כ־ ע׳ ‪ .545‬כרך ד׳ ע׳‬
‫‪.1298‬‬
‫בליובאוויסש‪ ..‬ששיפ‪ :‬היום יום ןכא ניסן[ ע׳ מה‪.‬‬
‫בטת קריאת הטזירה‪ :‬כנ׳׳ל‪.‬‬
‫בסעודת ‪ . .‬שרוי־‪ :‬כך נהג כ״ק אדמו״ר )מהורריי׳׳צ( נ׳׳ע )בכדי לעשות היכר בין ז׳ ימים‬
‫הראשוגים ויום השמיגי‪ .‬ע׳׳ד שאין מברכים לישב בסוכה בשמ׳׳ע אף שמנהגנו לאכול אז ‪ -‬כל‬
‫היום ‪ -‬בסוכה(‪) .‬וראה בארוכה לקו׳׳ש חלק כ״ב ע׳ ‪ 30‬ואילך‪.‬‬
‫ביוח אחש״פ‪ ..‬סעודת אחש‪-‬פ‪ :‬היום יום ןכב ניסן[ ע׳ מז‪.‬‬
‫משיח־ם סעודה‪ :‬להעיר אשר בהפטרה אחש׳׳פ)ישעי׳ סי׳ י( מדובר ע״ר משיח‪ - .‬ראה לקו״ש‬
‫שם‪.‬‬
‫בשגת תרס׳׳ו אכל כ׳׳ק אדמו׳׳ר)מהורש׳׳ב( ג״ע סעודת אחש׳׳פ ביחד עם התלמידים‪ ,‬וציווה‬
‫לתת לכל תלמיד ד׳ כוסות‪ ,‬ואמר אז‪ :‬דאס איז סעודת משיח‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שההוראה היתה לא רק עבור שגה ההיא‪ ,‬כי אם‪ ,‬עבור כל השנים )היום יום ןכב גיסן[‬
‫ע׳ מז‪ .‬לקו׳׳ש כרך ד׳ ע׳ ‪) 1299‬לקמן ע׳ תקס ואילך(‪ .‬ח׳׳ז ע׳ ‪ 272‬ואילך עיי׳׳ש בארוכה(‪.‬‬
‫עייר החילוק בץ סעודת משיח לסעודתא רדוד מלכא משיחא בכל מוצאי שבת ‪ -‬ראה‬
‫בארוכה סה׳׳ש תשמ׳׳ח חייב ע׳ ‪ 384‬ואילך‪.‬‬
 ‫ה ג ד ה של פסח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫קכ‬

‫הוספות‬

‫יש להזהר מאכילת מצה ל׳ יום לפני הפסח‪.‬‬

‫ע״פ נוסח אדמוה״ז בשטר מכירת חמץ מוכרים גם כלים חמוצים‪ ,‬ואעפ״כ‬
‫אי׳׳צ טבילה אחר ה פ ס ח ‪.‬‬
‫מנהג חסידים שלא למכור ל ג ד ח״ו משקה או שיריים וכו׳ ש ק ב ל מהרבי‪ ,‬ולכן‬
‫אוכלים ושותים אותם קודם חג הפסח‪.‬‬
‫אין מוסרים ה מ פ ת ח בעת מכירת חמץ‪.‬‬
‫פשוט שצריך לסדר מכירת חמץ בעיר שאפשר שכמה מ א ל ה שימכרו יטלו‬
‫מ ה ח מ ץ בתוך ה פ ס ח ‪.‬‬
‫זמן בדיקת חמץ כשמתפללים ערבית ביחידות‪ ,‬ראיתי מנהג כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר שהי׳ בודק בין מ נ ח ה למעריב ו מ ת פ ל ל ערבית לאחרי הבדיקה‪.‬‬
‫לפי ה מ צ ב עתה‪ ,‬שאין היכולת והאפשריות לשנות )ולבנות( ל פ י הדרוש‬
‫ל ה ק ר ב ת ק״פ וכו׳ ‪ -‬אין מקום שלא להיות בער׳׳פ או בי״ד אייר קרוב לירות״ו‪.‬‬
‫כ׳׳ק מו״ח אדמו״ר התענה בערב פ ס ח ואף עשה סיום בעצמו וגם הי׳ שומע‬
‫סיום מאחר‪.‬‬
‫כשערב פ ס ח ח ל בשבת‪ ,‬ולא התענה ביום ה׳ שלפניו‪ ,‬יום דתענית בכורים‪ ,‬אין‬
‫צריך להתענות ביום ו׳‪.‬‬
‫כשערב פ ס ח ח ל בשבת‪ ,‬ותענית הבכורות נדחה ליום ה׳‪ ,‬יש מקום לומר‬
‫שקטן שהגדיל ביום י׳׳ד ניסן‪ ,‬יתתייב להתענות ביום ה ׳ ) י ״ ב ניסן( בתור הכשר‬
‫לחיובו שיחול עליו בתור ג ד ו ל ) ב י ו ם י״ד(‪.‬‬

‫יש להזהו‪ :‬אג״ק ח״ח ע׳ שיט‪.‬‬

‫טיפ נוסח‪ :‬לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 364‬ואילך‪ .‬וש׳׳נ‪.‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫‪4U‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ס י ד י ם א ג ״ ק חכ״ג ע׳ פח‪ .‬לקו״ש חט״ז ע׳‬
‫איו מוסרים‪ :‬אג׳׳ק חי׳׳ג ע׳ מג‪ .‬וראה גס שרית צ״צ חאו״ח סי׳ מד וסי׳ מה סייג‪.‬‬
‫‪3‬שומ‪ :‬אג״ק חי״ט ע׳ רמו‪ .‬ועיי״ש בארוכה התועלת בזה‪ ,‬ונוסח שטר מכירת‬
‫חמץ‪.‬‬
‫זמ! בדיקת‪ :‬לקו״ש חי״ז ע׳ ‪.434‬‬
‫ביחידות‪ :‬ראה מג׳׳א סתל׳׳ב סק׳׳ה‪ .‬שו׳׳ע אדה׳׳ז ש‪ 0‬ס׳׳ו‪.‬‬
‫לפי המצב‪ :‬לקו׳׳ש חי״ב ע׳ ‪ 216‬ואילך‪.‬‬
‫כ־ק ‪ra‬־‪ n‬אזמי־ד‪ :‬סה׳׳ש תשנ״ב חייב ע׳ ‪ 490‬הערה ‪.140‬‬
‫עיי׳׳ש בארוכה‪.‬‬ ‫כשערב ‪ . .‬ביומ ו־‪ :‬לקו״ש חי׳׳ז ע׳ ‪.66‬‬
‫דתענית בכורים‪ :‬רמ׳׳א או״ח סת׳־ע ם״ב‪ .‬שו״ע אדה׳׳ז שם ס״ז‪ .‬ואיגו בעש׳׳ק לפי שמשום‬
‫כבוד השבת אין קובעין לכתחילה תעגית בע״ש)ראה מג׳׳א שם סק׳־א‪ .‬שם סרמ׳׳ט סק׳׳ז)ושו׳׳ע‬
‫אדה״ז שם סי׳׳ב(‪ .‬סתרפ״ו סק׳׳ג(‪.‬‬
‫כשערב ‪ . .‬י־ד(‪ :‬לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ .68‬עיי״ש בארוכה‪.‬‬
‫גיוס ה•‪ :‬ולפ״ז אביו א׳׳צ ל ה ת ע מ ת במקומו‪.‬‬
 ‫קג‬ ‫הוספות‬

‫פשוט דמותר ל צ א ת ידי ח ו ב ת מצה במצה שעברה עלי׳ י״ב חודש או יותר‪.‬‬

‫אין ל ת ת לילדים קטנים לאכול מצה שנאפתה ע״י מכונה‪.‬‬

‫כדאי ביותר להכין עבור התינוקות ״הגדות״ חדשות מ ש ל ה ם וכמובן שהגדות‬
‫אלו צריכות להיות עם ציורים ובצורה נאה כדי להמשיך את לבם‪.‬‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר סיפר בנוגע להנהגת אביו כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( נ״ע‬
‫שבליל הסדר אף אחד לא הי׳ מ ו ס ב בשלחן הסדר ‪ p n‬מן המוזמנים וכן נהג כ״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר‪.‬‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר הי׳ אומר ההגדה בקול רם‪.‬‬
‫אנו נוהגין לסדר הקערה בלילה וקודם קידוש‪.‬‬
‫כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נהג ליקח האפיקומן של בני ביתו אליו ומצניעם ביחד‬
‫עם שלו‪.‬‬
‫קודם הטבילה בחרוסת יש לרכך את ה ח ר ו ס ת ביין‪ .‬כ״ל‪ ,‬מו״ח אדמו״ר הי׳‬
‫נוהג ל ת ת מ ע ט חרוסת בתוך ה צ ל ח ת שבתחתית הכוס שבה נמצא היין שנשפך‬
‫מהד׳ כוסות‪.‬‬
‫ע״פ הוראת כ״ק מו״ח אדמו״ר ‪ -‬אומרים ״ולקתת סולת״ גם בשבת חוה״מ‬
‫פסה‪.‬‬

‫ו ר א ה ש ם ע׳ מ‬ ‫פשוס דםותד‪ :‬אג״ק חי׳׳א ע׳ כ ג‬

‫ש ע ב ר ה ע ל י ־ כ ו ־ ‪ :‬א( ד ר ו א י ם ב מ ו ח ש ש ר א ו י ל א כ י ל ת א ד ם ו ל א ג ש ת ג י ת כ ל ל ‪ .‬ב ( מ נ ה ג י ש ר א ל‬
‫) ש ת ו ר ה היא( ה ו ב א ג ״ כ ב ס י ד ו ר ו ש ל ר ב י נ ו ה ז ק ן ־ ש מ ע ר ב י ן ב מ צ ה ב ע ר ב פ ס ח ל כ ל ש ב ת ו ת ה ש נ ה‬
‫עד פ ס ח ה ב ע ל ״ ט ‪ ,‬ש א פ י ל ו ב ש ב ת הגדול גיתר בעירוב זה‪.‬‬
‫אי‪ 1‬ל ת ת ‪ :‬ר א ה ש י ח ת י׳׳ג נ י ס ן ת ש י ״ א ‪.‬‬
‫כ ד א י ב י ו ת ר ‪ :‬ר א ה ש י ת ת פ ו ר י ם ח ש מ ׳ ׳ ז ‪ .‬ס ה ״ ש ח ש מ ״ ח ח ״ א ע ׳ ‪.343‬‬
‫כ־ק ‪ ..‬סיפר כו׳‪ :‬מ ש י ח ת ליל ב׳ ד ח ה ״ פ תשכ׳׳ט‪.‬‬
‫כ־ק ‪ . .‬רם‪ :‬ר א ה ש י ח ת ל י ל ב׳ ד ח ג ה פ ס ח תשי״ב‪ .‬תשט־׳ו‪ .‬תשט״ז‪.‬‬
‫ה ה ג ד ה ‪ . .‬ר ם ‪ :‬ר א ה ל ק ו ״ ש ח כ ״ ב ע ׳ ‪ 179‬ה ע ר ה ‪ .40‬ו ש ״ נ ‪.‬‬
‫אנו מ ה נ ץ ‪ :‬הגש׳׳פ ע׳ ה‪.‬‬
‫כ י ק א ד מ ו ־ ר ‪ :‬ר ש י מ ו ת כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ח ו ׳ ה ׳ ע ׳ ‪ 9‬ו ש ם ע ׳ ‪ :21‬ב א ר נ ט י ל ת ו ה א פ י ק ו מ ן ש ל ב ־ כ‬
‫והצניעו ע ם שלו‪ ,‬׳׳שמעתי שהוא כ מ ו תכוסו ע ל השה‪ ,‬שיעשו קרבן פ ס ח ביחד‪.‬‬
‫קודם הסבילה‪ :‬ראה ש י ח ת ש״פ אחרי תשמ״ו‪.‬‬
‫ע״פ הוראת‪ :‬ר א ה ש י ח ח ש ״ פ א ח ר י ת ש מ ״ ו ‪.‬‬
 ‫הד‬

‫מילואים לליקוטי טעמים ומנהגים‬

‫דברי‬ ‫לתרץ‬ ‫מחוייבים‬ ‫והנה‬ ‫ש ב ת ה ג ד ו ל )ע׳ א(‬

‫שהם‬ ‫לנו‬ ‫נראה‬ ‫אם‬ ‫גם‬ ‫הראשונים‪,‬‬ ‫בעניו השם ש ב ת ה ג ד ו ל ‪ ,‬יעוין ב ת ו ר ה‬

‫למרז׳׳ל מ פ ו ר ש ‪ .‬אכל‪ ,‬כד״א‬ ‫בסתירה‬ ‫_ שציין‬ ‫מ‬ ‫ש ל מ ה כ ר ך יא ובמילואים‬
‫ש‬

‫ד ע ת הראשון‪ ,‬משא״כ‬ ‫שזהו‬ ‫כשברור‬ ‫ל כ מ ה ס פ ר י ם המדיינים בזה‪.‬‬

‫כ ש ס ם ק ב ד ב ר ‪ ,‬ואדרבה‪.‬‬ ‫)ממכתב י״ט מיו! תשט״ן‬
‫ובנדר׳ד כיון ש ה ס ת י ר ה על דיעה זו‬ ‫— ל ק ד ש חי״ז ע׳ ‪(449‬‬
‫מ ה ת ו ס פ ת א כ ת ר ה נלפענ״ד ש מ ע ו ל ם‬ ‫א ת ה ה ל ל )ע׳ ד(‬ ‫קוראץ‬
‫לא נתכוון רש״י ל ד ע ה זו‪ .‬ו כ ו ו נ ת רש ״י‬
‫היא פ ש ו ט ה — ד ה נ ה במשנה )פסחים‬ ‫‪ . . .‬מ ע י ר ‪ ,‬ע ל מ ה ש כ ת ב ת י בלקוטי‬
‫שם( מ ב א ר כ ל ס ד ר ק׳׳פ ‪11‬ד מ ד ר א של‬ ‫ה ה ג ד ה ״קוראיו א ת ה ה ל ל — הלוים״‪,‬‬
‫״כמעשה‬ ‫ומסיים‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫כת‬ ‫שאין זה פ ש ו ט כ״כ‪ ,‬כי ל ד ע ת רש״י‬
‫ה ר א ש ו נ ה כ ך מ ע ש ה הב׳ והשלישית‬ ‫) פ ס ח י ם ס ד ‪ ,‬א‪ ,‬ס ו כ ה נד‪ ,‬ב( ישראל‬
‫ה ה ל ל אם ג מ ר ו כר״‪.‬‬ ‫את‬ ‫קראו‬ ‫קראו את ההלל‪ — .‬והנה מה שכתבתי‬
‫ובשטחיות הלימוד מ ש מ ע דאינו מ ד ב ר‬ ‫הוא ל׳ ס ד ר ק׳״פ של היעב״ץ‪ ,‬ואני לא‬
‫א ל א ב כ ת ב׳ וגי‪ ,‬ד א ם גם כ ת א׳ ק ר א ה‬ ‫מדילי‪ ,‬א ל א ציון ה מ ק ו ר‬ ‫הוספתי‬
‫את ה ה ל ל ‪ ,‬הו״ל ל ש נ ו ת זה ב ס ד ר כ ת א׳‬ ‫לתוספתא‪.‬‬
‫במקומו‪ .‬ו ל כ ן מ פ ר ש רש״י ״ א ב ל ה כ ת ו ת‬ ‫ובגוף הדבר — כבר פ ס ק הרמב״ם‬
‫קאי״‪ .‬והוא מ כ ו ו ן ל מ ה ש נ ו ג ע ברש״י‬ ‫)הל׳ ק״ם פ״א הי״א( שהלויים קוראיו את‬
‫ל פ ר ש ב ס ו כ ה שם ד ״ כ ל כ ת קוראה״‪,‬‬ ‫ה ה ל ל ‪ ,‬ולע״ע‪ ,‬לא מ צ א ת י פ ו ס ק ח ו ל ק‬
‫דאיו נפ״מ בסוגיא שם אם הלוים‬ ‫ב פ י ר ו ש ע ל ד ע ה זו )וגם ב ד ע ת רש״י‬
‫קוראים או ג ם הישראלים‪ ,‬כמובן —‬ ‫ר א ה לקמן(‪ .‬וידוע א ש ר רש״י מ פ ר ש הוא‬
‫)ומה שלא שנה ״קוראיו א ת ההלל״‬ ‫ולא פ ו ס ק ובפירושיו ר ג י ל ל פ ר ש יותר‬
‫ב ס ד ר כ ת א ‪ /‬י׳׳ל משום דנפישיו מילי‪,‬‬ ‫ק ר ו ב ל פ ש ו ט ו אע״ג ד ל י ת ה ל כ ת א הכי‬
‫דפליג ר״י( — ורש״י אינו מ ד ב ר אלא‬ ‫)ביד מ ל א כ י כ ל ל י רש״י המקורים‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫כ ז מ ן א מ י ר ת ה ה ל ל ‪ ,‬שהוא ג ם בזמן‬
‫עוד זאת‪ :‬מ ה שהביא ד ע ת רש״י‪,‬‬
‫ה ק ר ב ת כ ת הא׳‪ ,‬ובזה מ ד ב ר ת ה מ ש נ ה‬
‫כ נ ר א ה נ ג ר ר בזה אחרי ל׳ התום׳ ב ס ו כ ה‬
‫ל פ ר ש מי הוא הקורא‪,‬‬ ‫ג״כ‪ .‬א ב ל לא‬
‫שם בשטחיותו‪ ,‬ו ד ע ת המנ״ח מ צ ו ה שצד‪.‬‬
‫כמו שלא פיר ש מי הוא התוקע‪ ,‬כי ג ם‬
‫א ב ל א״ת שרש׳׳י בא ל ו מ ר ו ל ח ד ש בפי׳‬
‫המגי‪ •;!.:‬אינה ע ו ס ק ת בזה‪.‬‬
‫שהישראלים ג״כ ק ר א ו את ה ה ל ל ‪ ,‬כ מ ה‬
‫ועי׳׳ז ס ר ו כ ל הדיוקים הנ״ל ועוד‪.‬‬ ‫קושיות בדבר‪ :‬א( ל מ ה לא פי׳ ב״תקעו״‬
‫מי היו התוקעין‪ .‬ב( הול״ל ״אכתות קאי״‬
‫וגם בתום׳ ס ו כ ה )נד‪ ,‬סע״א(‪ ,‬י״ל שלא‬
‫ו ת י ב ת ״כל״ מ י ו ת ר ת ‪ .‬ג( והוא העיקר‪:‬‬
‫בא א ל א ל ב א ר ל׳ רש״י‪ ,‬שלא נ ט ע ה‬
‫ד ע ה זו היא היפך מיש ב ת ו ס פ ת א ‪,‬‬
‫ל ו מ ר ד כ ל א נ ש י ה כ ת קראו‪ ,‬ולא הביא‬
‫וכמ״ש ב ת ו ס פ ו ת ס ו כ ה שם‪ .‬ו ג ם את׳׳ל‬
‫זה התום׳ בל׳ של קושיא ופירכא‪ .‬ו ד ל א‬
‫שכיון שאין כאן יין גם י ש ר א ל מ ו ת ר‬
‫כפי׳ המנ״ח ב ד ב ר י ה ר ע ״ ב ‪. . .‬‬
‫!וזוזכחב צום השביעי יהפך לשש!!‪ ,‬תש״זז(‬ ‫בשירה זו‪ ,‬ועדמ״ש במנ״ח שם‪ ,‬עדיין‬
‫צ״ע מה ה כ ר י ח ו לרש״י ל ח ל ו ק על‬
‫ה ת ו ס פ ת א ואיפוא ה מ ק ו ר לזה‪.‬‬
‫הה‬ ‫הגש״פ ‪ /‬מ י ל ו א י ם‬

‫מוכח ״שאין זה עבודה של קרבן אלא‬ ‫בעניו אמירת הלל בשחיטת הפסח ‪...‬‬
‫דין מיוחד‪ ,‬וישראל הם שאומרים כמו‬ ‫הנני להדגיש עוה״פ במה שכבר כתבתי‬
‫בלולב׳*‪ .‬וכנראה ראיתו בשתים‪ :‬א(‬ ‫במכתבי הקודם‪ ,‬אולי בלי הדגשה‬
‫שכיון שאיו וה עבודה אינו שייר ללוים‪.‬‬ ‫הנחוצה‪ ,‬והוא‪ :‬בעניו זה מצאנו מפורש‬
‫ב( כמו שבלולב אמרו גם ישראלים‪ ,‬כן‬ ‫בתוספתא על אחר‪ ,‬וכיה בתום׳ ורמב״ם‪,‬‬
‫צ׳׳ל גם בפסח‪.‬‬ ‫שהלוים הם האומרים את ההלל‪ .‬והנה‬
‫רוצים לחדש פלוגתא ודעה דרש״י חולק‬
‫וי״ל א( כיון דזה דין בקרב! הרי שייך‬
‫על כהנ״ל וס״ל דכל ישראל אמרו את‬
‫כאו דיו לוי׳ — )ולהעיר מהטעם‬
‫ההלל‪ .‬וע״ז כתבתי דהיםוד לומר דרש׳׳י‬
‫שפרש״י — צה‪ ,‬ב ד״ה אפשר — דכיון‬
‫פליג מצאתי לע״ע רק לשון רש״י‬
‫דדבר מצוה הוא טעון הלל‪ .‬וכנראה‬
‫בפסחים וסוכה ולשון התום׳ בסוכה‪,‬‬
‫כונתו ש נ ו ס ף טל שמחה שבדבר יש כאן‬
‫והיסוד אינו מכריח ומספיק ב ל ל ו כ ל ל‬
‫מצוה‪ ,‬והמצוה היא ה ק ר נ ת קרבן‪.‬‬
‫לחדש מ ח ל ו ק ת ודעה מוזרה‪ .‬ולא עוד‬
‫ועצ׳׳ע(‪ .‬ב( מי הם האומרים‪ .‬י*ל‬
‫אלא שבלשון רש״י זה גופא ניחא יותר‬
‫דלצדדין קתני‪ :‬בלולב כאו״א אומר‪,‬‬
‫לומר שאין זה כוונת רש״י‪ ,‬וכמ׳׳ש כבר‪.‬‬
‫ובפסח — הלוים‪ .‬וזה מתאים לענין‬
‫והנה כותב במכתבו שברשיי פסחים המצוה‪ ,‬אשר נטילת הלולב שהיא מצוה‬
‫נכון לומר שלא נתכוון רש״י לפרש שגם שבגופו וכאו״א נוטל‪ ,‬ולכו על כאו״א‬
‫הישראלים אמרו את ההלל‪ ,‬אבל לומר את ההלל‪ ,‬משא״כ בשחיטת הפסח‬
‫בפרש״י סוכה קשה לומר כן‪ .‬והגע דאינו שוחט אלא אחד )קדושין מא‪ ,‬ב(‬
‫ע צ מ ה לפ״ז הרי בפסחים‪ ,‬ששם הוא בשליחות‪ ,‬לכן גם אמירת ההלל היא ע״י‬
‫מקום דיו זה‪ ,‬לא נחית רש״י לבאר את הלוים שהם נתונים נתונים מבנ״י‪.‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬ובסוכה‪ ,‬ששם הובאה המשנה רק )וצע״ק במ״ש בס׳ מעשה נסים להר״א‬
‫להודיענו מ ס פ ר התקיעות שתקעו בעת מימון סימן א׳ הובא בפי׳ סהמ״צ‬
‫שחיטת הפסח ולזה נחוץ לדעת ר ק זה להרס״ג להרב פערלא מ״ע נט־ם‪— (.‬‬
‫ששלש כתות אמרו את ההלל ג״פ‪ ,‬יפרש ופשוט שאין רצוני לקשר זה לפלוגתא‬
‫רש״י הדין אם הישראלים אומרים אותו! אם כהני שלוחי דרחמנא וכו׳ —‬
‫— וכבר כתבתי שגם ל׳ התום׳ בסוכה‬
‫הערה דרד אגב‪ :‬אליבי׳ דמ״ד הנ״ל‬ ‫יש לתרץ‪ ,‬ואף את״ל שהוא תירוץ‬
‫דאפשר ישראלי שוחטיו כו׳ — הרי מי‬
‫בדוחק‪ ,‬הנה דוחק הרבה יותר לומר‬
‫שלא נזדמן לו לולב עד לאחר התפלה‬
‫שרש״י ברמז )ובפירושו שלא במקומו‪,‬‬
‫צ״ל הלל עוה״פ!‬
‫כסוכה‪ ,‬כפי דברי כת״ר( חולק על דעת‬
‫שו׳׳ת צפנח פענח ח״ב ום׳ חוקת‬ ‫התוספתא המפורשת על אתר‪ ,‬ובלי‬
‫הפסח אין תחיי‪.‬‬ ‫הוראת מקור‪.‬‬
‫ולהעיר מתיאור סדר קיפ המובא‬ ‫עוד כותב שיש ‪.‬תלמוד עדור שכמעט‬
‫בסדה״ד )שנת ב״א תתקל״ה( שכותב‪.‬‬ ‫מפורש שישראל אמרו׳‪ — ,‬אבל הרי על‬
‫שהנהנים אמרו את ההלל‪ .‬ובנוסח‬ ‫כרחו יתרץ מאמר זה אליבי׳ דתוס׳‬
‫סיפור זה שבסי׳ יעבץ שגם בעל הקרבן‬ ‫ורמב״ם וא״כ ה״ה לרש״י‪.‬‬
‫אמרו‪ .‬והם׳ שבט יודא‪ ,‬שממנו העתיקו‬
‫בגוף ראיתו דממרז״ל )פסחים צה‪ ,‬ב‬
‫הנ״ל‪ ,‬אין תחיי להשוות‪.‬‬
‫וקיז‪ ,‬א(‪ :‬אפשר ישראל שוחטין את‬
‫)ממכתב חי מרחשו! תשיח(‬
‫פםחיהן ונוטלין את לולביהן וא״א הלל‪,‬‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬ע ם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬
‫אנוס ע״פ מרז״ל ללמד זכות על‬
‫כאו״א מבני ישראל‪ ,‬אפשר שלא כתב‬
‫להנ״ל שהנ״ל הם דברי כ״ק אדמו״ר‬
‫מוהרש״ב ולכן כתב מה שכתב‪.‬‬
‫כו מ״ש אשר ישנם מקובלים כשמגי­‬
‫עים לאיזה דבור מהחברים שבפע״ח‬
‫מדלגים‪ ,‬הנה פשיטא שלא כן קבלתנו‪,‬‬
‫והרי מובא ענינים מהחברים וכו׳ בדא״ח‪,‬‬
‫ומהם בלקו״ת וכו׳‪ .‬נוסף על המובא‬
‫בדא״ח בכ״מ ‪ -‬קבלת הרמ׳׳ק וקבלת‬
‫הר״י סרוג וכו‪ /‬דלא ככמה ממקובלים‬
‫הספרדים‪ .‬ויש לבאר העניו אשר‬
‫האחרונים לא רצו להכנס במקום הספק‪,‬‬
‫משא״כ הבעש״ט הה״מ ורבנו הזקן ומ״מ‬
‫‪ -‬שהיתה להם בזה קבלה איש מפי איש‬
‫‪ -‬והבעש״ט מאחי׳ השילוני )שהי׳‬
‫ממקבליו ‪ -‬אלי׳ הנביא( ‪ -‬ידעו באיזה‬
‫ענינים יש לסמור‪ .‬וכידוע ג״כ שמפני זה‬
‫סמכו עמ״ש בעמק המלר )וראה לקו״ת‬
‫שה״ש כז‪ ,‬א‪ :‬ובע״ח לא הוזכר כלל‪.‬‬
‫ובמקומות שנסמנו במפתחות לתו׳׳א‬
‫מחלוקת המקובלים וכיו״ב(‪...‬‬
‫)ממכתב טיו סיון‪ ,‬וזשט׳׳ו(‬
‫הזרוע כו׳ הביצה)ע׳ ‪0‬‬
‫‪ . . .‬מקשה במכתבו‪ ,‬במה שכתבתי‬
‫בלקוטי הגדה ‪ . .‬״דמוכח במשנה ובירו­‬
‫שלמי דגם בזמן כיה״ק היו לוקחים ב׳‬
‫תבשיליו״ וכותב ע״ז ״דאין שום משמעות‬
‫במשנה ובירושלמי‪ ,‬א״א שתהי׳ משמעות‬
‫כזאת‪ ,‬פשוט דנתקנו אחר החורבן״‪.‬‬
‫והנה‪ :‬א( ק״ק לי שיחשבני לטועה‬
‫כ״כ‪ ,‬שאכתוב ‪ -‬ובדפוס ‪ -‬ד מ ו כ ח‬
‫במקום ש״א״א שתהי׳ גם משמעות‪,‬‬
‫ופשוט״ להיפר‪ ,‬ובפרט כשציינתי גם‬
‫המקור לדברי‪.‬‬
‫ב( לא הייתי מאמין שיכתוב מ ״ ל מבלי‬
‫שיראה מקודם‪ ,‬עכ״פ בהעברה בעלמא‪,‬‬
‫במשנה ובירושלמי על אחר‪.‬‬
‫קו‬
‫יסדר בו׳ הישראל ועליו כו׳)ע׳ ‪0‬‬
‫‪ . . .‬מ״ש הנ״ל אשר מפורש איתא‬
‫בכתבי האריז״ל כי המצות הן מוחין‬
‫דאבא ולא כלים‪ ,‬אין לזה הבנה‪ ,‬ולא‬
‫הוצרך להביא ממרחק לחמו כי הרי‬
‫בדא״ח דנשיאינו הק׳ הועתק זה ו ב ה ר ח ב‬
‫הביאור‪ :‬בלקו״ת‪ ,‬בסידור‪ ,‬בדרך מצותיך‬
‫כו׳ וכר‪ .‬ואעפ׳׳כ הרי אמר כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר בשם כ״ק אביו אדמו״ר‬
‫מוהרש״ב‪ ,‬אשר המצות רומזים לכלים‪,‬‬
‫ועכצ״ל שאיו בוה כל סתירה‪.‬‬
‫ובאמת אין הבנה לקושיתו של הנ״ל‪ :‬א(‬
‫במוחין דאבא עצמן הרי ישנם אורות‬
‫וכלים‪ .‬ב( המצות‪ ,‬כמו כל עניני התורה‬
‫והמצות‪ ,‬רומזים לכמה ענינים בב״א‪ .‬והרי‬
‫ידוע שהמצות הם מוחין דאבא‪ ,‬ובכ״ז הם‬
‫כנגד האבות היינו כנגד חג״ת‪ ,‬וביחד עם‬
‫זה הרי הם במלכות לחם עוני כו׳ וכו׳‬
‫כמובא בכתבי האריז״ל‪ ,‬ואפילו בזהר‬
‫ובתקו״ז‪.‬‬
‫וה״ה למ״ש שאין מקור בהאריז״ל לומר‬
‫שמה שמניחים על המצות ‪ -‬רומזים‬
‫לאורות ‪ -‬הוא ג״כ מ״ל‪ :‬א( בהענינים‬
‫הנרמזים בשש הדברים שמניחים על‬
‫המצות ישנם הן אורות והן כלים‪ .‬ב( גם‬
‫בששת דברים אלו נרמזים כמה ענינים‪,‬‬
‫ומ״ל‪ .‬ואין הזמו פנוי עתה לחפש בכתבי‬
‫האריז״ל מקום הנ״ל‪ ,‬אבל יעוין במאו״א‪,‬‬
‫קה״י וכו׳ בערכם‪.‬‬
‫אבל א( ברור שאי אפשר שתמצא שם‬
‫סתירה ‪ -‬כיון שהנ״ל נאמר מפי כ״ק‬
‫אדמו״ר מוהרש״ב‪ .‬ב( קרוב לודאי שיש‬
‫למצוא מקור בכתבי האריז״ל ואפשר גם‬
‫בתקונים להג״ל‪ .‬ומה שהרב הנ״ל מסיים‬
‫במכתבו שבאם יצאו דברים אלו מפי‬
‫אדמו״ר הוקן היו חשובים ומקובלים עליו‬
‫כמו מפי האריז״ל הנה כדאי הוא אדמו״ר‬
‫מוהרש״ב ‪ -‬ממלא מקום רבנו הזקן וכו׳‬
‫‪ -‬לסמוך עליו בכגון דא וברברבתא מדא‪.‬‬
 ‫קז‬ ‫הגש״פ ‪ /‬מ י ל ו א י ם‬
‫ואם יש להביא איזה ראי׳ מהברייתא‬
‫לזמן אמירת המשנה ה״ז‪ ,‬אדרבה‪,‬‬
‫שנאמרה המשנה — וכן הברייתא —‬
‫בזה״ב‪ ,‬מדקאמר ובגבוליו — ולא‬
‫הוסיף‪ :‬ובזמן הזה בכ״מ‪ .‬וראי׳ גמורה‬
‫איננה‪ ,‬כי זמה״ז אתי במכש״כ מגבולין‬
‫בזה״ב ולא הוצרר לפרטו‪ .‬ופשוט‪.‬‬
‫ובגוף הדבר‪ :‬א( פשוט שמחוץ‬
‫לירושלים לא היו מביאים גופו של פסח‪.‬‬
‫וא״כ מה שכתב במשנה במקדש היו‬
‫מביאין כו׳ אינו מדבר אלא בירושלים‬
‫ובזה״ב‪ .‬ב( פשוט שאחר החורבן בכ״מ‬
‫ובזה״ב מחוץ לירושלים היו מביאין ב׳‬
‫תבשיליו וכמ״ש בפי׳ בירושלמי ולא‬
‫נמצא חולק ע״ז בבבלי‪.‬‬
‫אלא שאגי רצוני לומר שהמשנה‬
‫השנוי׳ ב ס ת ם מבארת דין כל הזמנים‬
‫וכל המקומות וכל האישים‪ ,‬ומ״ש‬
‫במשנה שמביאים ב׳ תבשילין הוא דין‬
‫כ כ ל הזמנים וכל המקומות לבד‬
‫מהמבואר בסיפא ובמקדש היו מביאין‬
‫כר‪ .‬וכת״ר אומר‪ :‬לא‪ ,‬המשנה מדברת‬
‫בדין ירושלים בזה׳׳ב ובדין כ״מ בזה״ז‪,‬‬
‫ומדלגת על דין חוץ לירושלים בא׳׳י‬
‫ובכל חו״ל )ששם הי׳ ר‪1‬נ האומה(‬
‫בזה״ב‪ ,‬אף שדינם שווה לזמה״ז!‬
‫ואבוא עתה לקושיותיו על פירושי‪ :‬א(‬
‫״כלום יתכן שהמשנה תדבר על היוצא‬
‫מן הכלל ועל הטפל )חולים‪ ,‬וחו״ל(‬
‫ואח״כ תאמר ובמקדש כו׳״‪.‬‬
‫ואיני מבין‪ ,‬כי לפי פירושי‪ ,‬אדרבא‪,‬‬
‫רישא דמתני׳ מדברת בכל הזמנים ובכל‬
‫המקומות ובכל האישים מלבד טהורים‬
‫בריאים שנמצאו בירושלים בזה״ב ונמנו‬
‫על ה&סח )איברא דעדיין צע״ק אם‬
‫בירושלים וא״א שיביאו‬ ‫הנמצאים‬
‫לפניהם גופו של פסח צ״ל זכר‪ .‬אבל‬
‫מפשטות הלשון משמע דמביאין לפניו‬
‫אחת משתי אלו‪ :‬ב׳ תבשילין או ק״פ(‪.‬‬
‫וז׳׳ל המשנה בבבלי במקומו )פסחים‬
‫קיד‪ ,‬אד‪ .‬הביאו לפניו מצה וחזרת‬
‫וחרוסת ושני חכשילין ‪ . .‬ו ב מ ק ד ש היו‬
‫מביאין לפניו גופו של פסח‪.‬‬
‫ודיל הירושלמי במקומו )פסחים פ״י‬
‫סוף ה״ג(‪ :‬יכגבולץ צריכין ב׳ תבשיליו‬
‫אחד זכר כ ו י ‪. . .‬‬
‫ינזווכחנ ציס השכיסי יהפך לששון‪ ,‬תש״ח(‬
‫מקפיד עלי על שחשדתיו שלא עיין‬
‫במשנה ובירוש׳‪ ,‬אבל מה אעשה וז״ל‬
‫במכתבו הראשון‪ :‬״פשוט שניתקנו אחר‬
‫החורבן ‪ . .‬ובירוש׳ אין שום משמעות‬
‫שגם כזה־־ב לקחו ב׳ תבשיליו וא״א‬
‫שתהיי משמעות כזאת״‪ .‬ובמכ׳ השני גם‬
‫הוא עצמו כותב‪ :‬משם )הירוש׳( משמע‬
‫שבזה״ב ‪ . .‬הביאו ב׳ תבשילים‪ — .‬ולא‬
‫עוד אלא שגם במכ׳ השני‪ ,‬לא ידעתי מה‬
‫אדון בכגון זה‪ .‬כי לאחר דשקויט במכ׳‬
‫במה שבירוש׳ הביאו הברייתא תני‬
‫ובגבולין צריכין ב׳ תבשילין‪ ,‬מסיק‬
‫״ונראה שזהו שהוסיפו כפירוש על‬
‫המשנה‪ ,‬שהמשנה עוסקת רק בזמה״ז‪,‬‬
‫ולכן אמרו תני שגם בגבולין כו״‪,‬‬
‫בה בשעה שהברייתא בירוש׳ מובנת‬
‫בפשיטות למעיין במשנה שם‪ ,‬כי‬
‫בגירסת הירוש׳ במשנה לא הוזכר שם‬
‫המנהג שצריך להביא ב׳ תבשיליו‪ ,‬ולכו‬
‫מודיעה הברייתא עד״ז‪ .‬ולכן אין מקום‬
‫לברייתא זו בבבלי‪ .‬ולכן א״א לומר‬
‫שכונת הברייתא היא לומר שגם בגבולין‬
‫ולא רק בזמה״ז היו מביאין ב׳ תבשילין‪.‬‬
‫דעדיין לא שמענו למנהג ב׳ תבשיליו כל‬
‫עיקר‪.‬‬
‫— וראה בתוד״ה תירום בכורות כב‪,‬‬
‫ב ועוד מחלוקת בין ש״ס בבלי וירושלמי‬
‫בגירסות המשנה —‬
 ‫ה ג ד ה של פ ס ח ‪ -‬עם ליקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫קח‬

‫של פסח‪ .‬בכ״ה ישבו במקדש‪ ,‬במקום‬ ‫— ולכאורה‪ ,‬הרי גם את״ל שהמשנה‬
‫דאפשר לישב‪ ,‬ובמילא מבואר פי׳ תיבת‬ ‫נאמרה בזה״ב )אף שאיו נלפענ״ד( ל״ק‪,‬‬
‫במקדש‪.‬‬ ‫כי רוב האומה היי נמצא בחו׳׳ל‪ .‬ראה‬
‫שקלים ספ״ג —‬
‫— מ״ש במכתבו ד״הפסחים אכלו רק‬
‫בכל העיר ולא במקדש׳׳‪ ,‬צ״ע אם יש‬ ‫בלבד‬ ‫ב( ״איפה מצינו שירושלים‬
‫איסור באכילת פסחים במקדש‪ .‬ומ״ש‬ ‫תקרא מקדש״‪.‬‬
‫יצאו וצלו את ססחיהם‪ ,‬הוא משום רוב‬ ‫הוא בשקלים פ״א מ״ג‪ :‬בם״ו בו‬
‫העם שאכלו הפסח בבתיהן‪ .‬אבל גם‬ ‫שולחנות )ופירש״י — מגילה כט‪ ,‬ב —‬
‫במקדש מותר לאכול‪ ,‬כיון דקרבן הוא‬ ‫שולחנות‪ .‬בעלי מטבעות( כו׳ בב״ה ישבו‬
‫ולא חולין‪ .‬ורק בהיכל צריך קרא מיוחד‪,‬‬ ‫ב מ ק ד ש ‪ .‬וראה בירושלמי פסחים ספ״ה‬
‫דהיכל אינו מקום אכילה כלל‪ ,‬לולא‬ ‫דישיבה שבמשנה פי׳ ישיבה ממש ולא‬
‫הכתוב דבקה׳׳ק תאכלנו‪ ,‬דאין אדם אוכל‬ ‫עכבה‪ .‬וא״כ א״א שתהי׳ במקדש ממש‪,‬‬
‫במקום רבו — זבחים סג‪ ,‬א‪ .‬וצ״ע אם‬ ‫אלא בהר הבית ובירושלים‪ .‬ולבבלי‬
‫האוכל בעזרה היו מביאין לפניו גופו של‬ ‫)סוטה מ‪ ,‬ב( גם בעז״נ שהיא ״חול כשאר‬
‫פסח בלבד או גם חזרת כו׳ ויש סברות‬ ‫הר הבית״)רש״י שם(‪ .‬והא דכלים)א‪ ,‬ח(‬
‫לומר דאתינן לפלוגתת רש״י ותום׳‬ ‫הוא רק גזירה דרבנן‪ .‬וה״ה בעניננו‪.‬‬
‫)מנחות כא‪ ,‬ב ועוד(‪ ,‬או דלכ״ע מביאין‪,‬‬ ‫)ולא נעלם ממני מש״פ הרע״ב ועוד‬
‫או דלכ״ע אין מביאין‪ — .‬ואז א׳׳ש מפני‬ ‫בשקלים שם‪ .‬ועכצ״ל שמפרשים דגם הר‬
‫מה לגירסת הירושלמי במשנתנו לא‬ ‫הבית — מחנה לוי׳ — בכלל מקדש‬
‫קאמר ובמקדש היו מביאיו א ף גופו של‬ ‫לפירש״י! או שיפרשו יושביו — על‬
‫פסח — ואכמ״ל‪...‬‬ ‫השלחנוח ולא על השלחנין ודלא‬
‫)ממכתב ח׳ מרחשון תשיח(‬ ‫כסרש״י‪ .‬ואין אני אחראי לתויר כל דברי‬
‫המפרשים לדעה אחת(‪ .‬וכן הוא גם‬
‫קיש )ע׳ ח(‬ ‫בפיה״מ ר״ה רפ״ד ״מקדש ת ק ר א‬
‫ירושלים כולה״‪ .‬וכוונתו כפשוטו‪,‬‬
‫כ ו ס ש ל ב ר כ ה ט ע ו ן ה ג ב ה ה ט פ ח מ!‬
‫דירושלים נ ק ר א ח מקדש‪ ,‬ולא שדין‬
‫השלח!•‪ :‬טושו״ע או״ח סקם״ג ם״ד‪— .‬‬
‫ירושלים הוא כדינו של ביהמ״ק‪— .‬‬
‫ומנהגנו — הובא בלקוטי מנהגים‬
‫ולהעיר ג״כ מתפא״י רפ״ד דר״ה‪.‬‬
‫שבהגדה)קה״ת‪ .‬ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪ — (.‬שיהי׳‬
‫ומה שכת״ר ר״ל בפשיטות דשייכת גבוה מן השולחן ג׳ טפחים‪ .‬ואולי הוא‬
‫לכאן פלוגתת רש״י ורמב״ם בר״ה רפ״ד לכתחילה ולהידור‪ .‬ועפ״ז מתיישב‬
‫בפי׳ מקדש — הנה זה מכבר הי׳ בפשיטות‪ ,‬מש׳כ בזחיב )קפט‪ ,‬ב( שצ״ל‬
‫מפני הקושיות שהביאו גבוה זרת )שפי׳ גם כאן ג׳ טפחים —‬ ‫נלפענ״ד‪,‬‬
‫וכמש״כ בספר אור החמה‪ ,‬ודלא כמש״כ‬ ‫לא‬ ‫כאן‬ ‫דעד‬ ‫הדיעות‪,‬‬ ‫ב׳‬ ‫על‬ ‫המפרשים‬
‫נחלקו אלא במקום ש ל א ביארה המשנה בעיטור ספרים(‪ ,‬אם שבכ״מ‪ ,‬וגם בזהר‬
‫עצמה את דברי׳‪ .‬ולכן המשנות דמע״ש גופא‪) ,‬ח״ג רמה‪ ,‬א‪ .‬רעג‪ ,‬ב(‪ ,‬איתא‬
‫פ״ג מ״ד‪ ,‬עירובין ספ״י וכו׳ אין שייכות שמסלקו טפח‪ — .‬ומה שמיישב באוה״ח‬
‫בפלוגתא זו‪ .‬ועי״ז סרו עוד כמה דוחק‪ ,‬כמובן‪ — .‬ובפרט שהכום דרזיל‬
‫קושיות‪ .‬והיה למשנותינו‪ ,‬דהתנא עצמו‬
‫מבאר דבריו‪ :‬במקדש היו מביאין כר‪,‬‬
‫•( כ י ב ב ר ש י מ ת ב י ק א ד מ ו י ר )מהוריי״צ( נ י ע‬
‫מ י ו ם א׳ א ל ו ל ‪ ,‬ת ר נ י ם ‪ .‬ה נ ז ו ־ ל ‪.‬‬
‫ר״ל במקדש‪ ,‬ד א פ ש ר ‪ ,‬היו מביאין גופו‬
 ‫הנש׳יפ ‪ /‬מ י ל ו א י ם‬
‫קט‬

‫גבוה לערר ג׳ אצבעות )פסחים קט‪ ,‬א(‬

‫בהשגחה תמידית מד׳ אלקינו מראשית‬
‫ולא טפח‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫שנה עד אחרית שנה‪ ,‬תמידית ומיוחדת‬
‫עניז טפח — ראה לקו״ת דברים )ס‪ ,‬שזה תלוי באם אין הולכים בקרי כ״א‬
‫בחקתי תלכו‪ .‬ולכן כשאומר ומחליט‬ ‫ג(‪ .‬כרשימות הציצ תהלים לט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫)מרשימת אייר‪ ,‬היחשייג( לשנה הבאה כארעא דישראל _ ב י‬
‫ד ו‬

‫להעשות כר על אתר וגם שעה אחת‬

‫קודם משא״כ להעשרת בני חורין היינו‬ ‫לזמן הזה )ע׳ י(‬
‫‪ ...‬במה שמעיר בעניו‪.‬לזמן״ שכתבתי להשתחרר משעבודים‪ ,‬הרי‪ ,‬כמו בדין‬
‫שכן הוא בסידור של״ה‪ ,‬ובדפוס שלו הנגלה צריך לשטר שיחדור או לענינים‬
‫מצא נקוד בפת״ח‪ .‬הנה כוונתי היתה מעיו זה‪ ,‬וברוחניות ה״ז כמה שנאמר‬
‫להוצאה הראשונה‪ ,‬כי אח״כ הי׳ תלוי שרק הקב״ה שוחטו ליצה״ר שאז נעשים‬
‫ענינים בני חוריו‪ ,‬וכדדז״ל אל תקרי חרות אלא‬ ‫כמה‬ ‫ששינו‬ ‫בהמדפיסים‪,‬‬
‫בהתפלות עצמם‪ ,‬ונקרא סידור של״ה רק חירות‪.‬‬
‫ע״ש הפירוש‪ ,‬ובפרט בעניו שלא ידעו‬
‫שיש באן דיוק‪.‬‬
‫ר‬‫במש״כ לעיל בפי׳ ״הבאה• _ ל י‬
‫ה ע‬
‫)ממכתב כ־ז וים! חשי״ג‬
‫מזהר ח״א רסה‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ תשובה‬ ‫‪,‬‬
‫— לקדש חכ״ב ע ‪(291‬‬
‫םפ׳׳ח‪.‬‬
‫)ממכתב י־ט סיו! חשמ־ו‬
‫— לק ויש וד־ו ע׳ ‪(449‬‬
‫במ״ש בנוסח ברכת שהחיינו שהובא‬
‫בהגדה הוצאת קה״ת לאמר לזמן‪ ,‬הנה‬
‫מוציא מצה )ע׳ לג(‬
‫זוהי הוראת נשיאנו‪ ,‬וכמדומה מקורה‬
‫‪ . . .‬מ ה שצע״ג לפענ״ד בטעם הב׳‬ ‫מרבינו הזקן בעל התניא והשו״ע‪.‬‬
‫)ממכתב י־ג ניסו תשי־ד דאבודרהם — הוא לא שלא יצא )שע״ז‬
‫— לקדש חי־ד ‪u‬׳ ל‪ (22‬העיר מבדיקת חמץ דיוצא בשהחינו‬
‫שלאח״ז‪ .‬ועדיפא הול״ל מברכת המצות‬
‫בסוכה )או״ח סו״ס תרל״ט((‪ ,‬אלא —‬ ‫לשנה הבאה כ י )ע׳ יב(‬
‫במה שכ״ק אדמו״ר )מוהרש״ב( נ״ע שצריר לכוון‪ .‬וזה הרי לא שייר בבדקיח‬
‫הי׳ אומר השתא הכא לשנה הבאה וסוכה — דאין מקום לכוונה על מאי‬
‫בארעא דישראל‪ ,‬הבאה‪ ,‬מלעיל‪ ,‬היינו דהוי כבר )וגם איא לברר על הטפל(‪.‬‬
‫במש״כ בענין שהחינו דמשלוח מנות‬ ‫לשון עבר• ושיאל איר יפרשו זה‪ .‬הנה‬
‫אף שלא שמעתי בפירוש‪ ,‬נראה לי לומר — בסי׳ יעב״ץ כ׳ דיכוון בברכת זמן גם‬
‫שפירושו כפשוטו‪ ,‬שזה ת ק ו פ ה שכבר על מש״מ כו׳ ומי שאין לו מגילה ג״כ‬
‫התחילה‪ ,‬בשנת פסח זה עצמה‪ ,‬ולשנה יברר זמן‪.‬‬
‫)ממכתב י־א ניסו‪ .‬תשי״ח‬ ‫הבאה מ ל ר ע — בני חוריו‪ ,‬היינו בעתיד‪.‬‬
‫ולהוסיף גם בהבנת הדברים ובפרט‬
‫ברוך אתה כר מרור )ע׳ לה(‬ ‫ברוחניותם‪ .‬כי לשנה הבאה בארעא‬
‫מה שרוצה לפרש לחילוק הלשונות‬ ‫דישראל תלוי רק בהאדם עצמו‪,‬‬
‫שבחירה חפשית לו ובפרט ברוחניות ברמב״ם‪ ,‬שלפעמים כתב מרורים ל׳‬
‫הדברים‪ ,‬אשר ארץ ישראל הוא שנמצא רבים ולפעמים מרור ל׳ יחיד‪ ,‬אשר‬
 ‫ה ג ד ה ש? פ ס ח ‪ -‬עם לקוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫קי‬

‫כוסו של אליהו )ע׳ מנ(‬ ‫מרורים הוא בזמן שבית המקדש הי׳‬
‫קייס ומרור ל׳ יחיד לאחר החורבן‪— .‬‬
‫מה שהעיר אשר הכתוב דהלימוד‬
‫הנה כדי לשלול פירוש זה — שהי׳‬
‫ביום השמיני הוא לאחר מ״ת‪ ,‬קשור זה‬
‫הקס״ד שלי‪ ,‬ציינתי להרמב״ם הלי חמץ‬
‫בהסוגיא אם מצות מילה רק נשנית‬
‫ומצה פ״ח הלכה ד׳ שכתב מרור ל׳‬
‫בסיני‪ — .‬הנה לא כן הוא לדעתי‪ ,‬ולכן‬
‫יחיד‪ ,‬ובסדר הגדה שלו שבמקום א׳ כתב‬
‫ציינתי דווקא לתוספת ולא להסוגיא‬
‫מרורים — שהם בסתירה לפירוש הנ׳׳ל‪.‬‬
‫דשבת‪ ,‬כי הענין דנשנה בסיני הוא במה‬
‫)ממכתב ״ ט סיון חשט־ו‬
‫שנאמר קודם מ״ת‪ ,‬ובמצות מילה‬
‫— לקדש חייז ע׳ ‪(450‬‬
‫בהענינים הנלמדים מפ׳ לך לך‪ ,‬משא״כ‬
‫וביום השמיני — שהוא בפרשה‬
‫שנאמרה לאחר מית‪.‬‬ ‫ןנפק )ע׳ לז(‬

‫מה שהביא פירוש היפה תואר שנמולו‬ ‫מה שרוצה לפרש בדברי התוספתא‬
‫ביום דערב פסח ולא בלילה‪ ,‬וגדולה‬ ‫וכו׳ — יעיין בצפנת פענח המצויין ג*כ‬
‫מזה נמצא בריב״א )פ׳ בא(‪ ,‬שגמולו‬ ‫בהוספה‪.‬‬
‫מבעשור לחדש‪ — .‬הנה אין לפרש כזה‬ ‫)ממכתב ייט סיו! תשנדו‬
‫בשמו״ר שציינתי שם‪ ,‬כי שם כתוב‬ ‫— לקדש חי־ז שם(‬
‫בפירוש שרק לאחר שהריחו ריח צלי‬
‫הפסח שצלה משה נמולו‪ .‬ובהנ״ל י״ל‬ ‫ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן )ע׳ לז(‬
‫שזהו מדרשות חלוקות‪ ,‬או שכתות כתות‬ ‫במ״ש בהגדה עם לקוטי מנהגים‬
‫היו‪ .‬וקושיתו איד נמנו על הפסח ואכלו‬ ‫וטעמים — שמקום הדינים הוא בשו״ע‬
‫אותו וכר‪ ,‬ורוצה לדמות זה לגר‬ ‫ולא בסידור — ומקשה שכמה דינים‬
‫שנתגייר כו׳ — לא נראה לי הדמיון‪,‬‬ ‫כתב אדהיז בסידורו‪ :‬הנה הרי סיימתי‬
‫כיון שבמצרים נצטוו בפסח כולם‬ ‫שם ‪,‬ורק הנהגות הסדר קמיל* — כן‬
‫להקריב קרבן פסח‪ .‬ומה שאכלו בפסחו‬ ‫בההלכות שבסידור שני סוגים ישנם‪ :‬א(‬
‫של משה י״ל שמנה את כלם מהים על‬ ‫שלמים שחיבר אדהיז‬ ‫קונטרסים‬
‫פסחו הוא‪ ,‬והרי זכין לאדם בכגון דא‪,‬‬ ‫להכניסם בסידור כ ח ט י ב ה בפני עצמה‪.‬‬
‫ובפרט בפסח מצדים שכמה ענינים‬ ‫והם פם״ד בקיצור נמרץ בענינים‬
‫מחודשים בו‪ ,‬וקשור בהגאולה והצלה‬ ‫הרגילים ושווים לכל נפש וצ״ל מצויים‬
‫ממכת בכורות‪ ,‬וכהלשון ופסח ד׳‪ ,‬שבזה‬ ‫גם תחיי זה שאין השו׳׳ע באותו שעה על‬
‫כולם שווים‪.‬‬ ‫שולחנו‪ .‬ונק׳ בשם ס ד ר )כמ״ש בשעה״כ‬
‫פיא סיד(‪ ,‬או הלכות‪ .‬וי״ל שגם הל׳‬
‫ברכות כהנים בכלל זה‪ .‬ב( ה נ ה ג ו ת )ולא‬
‫במשיכ בהוספה — ונזכר לעיל —‬ ‫דינים( בודדות השייכות לאמירת תפלה‬
‫שמלו בלילה מפני שלא נאמרה עדייו פ׳‬ ‫או ברכה פרטית‪) .‬עיין בשעה״כ שכל‬
‫כי תזריע מצאתיו עתה בהרש״ש‬ ‫הל׳ קיש צ״ל נדפסים בראש הס׳ ביחד(‪.‬‬
‫לשהש״ר א‪ ,‬יבי‪.‬‬
‫והנה בהגדה לא כתב אדהיז קונטרס‪,‬‬
‫)ממכתב י״ט סיון תשטיו‬
‫כיא הביא בס׳ הנהגות הנחוצות לדעת‬
‫— לקו־ש חי״ז ע־ ‪(450‬‬
‫בשעת מעשה‪ ,‬וע״ז מיוסד מה שכתבתי‬
‫בלקוטי‪.‬‬
‫*( בענין זה ‪ -‬ראה לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ 125‬ואילך‪,‬‬ ‫)ממכתב ט״ז אייר תשיח(‬
‫קיא‬ ‫הנש״פ ‪ 7‬מ י ל ו א י ם‬

‫לאכילה נצטווה‪ .‬ולכן כשמדקדקיז שלא‬
‫לאוכלו הרי שולליז ענין העיקרי שכק״פ‬
‫)מה שאין זה בהוראה ע״י שיאכלוהו‬
‫לאחר זמנו שכתב במכ׳(‪.‬‬
‫ל א ל ת ר לתשובה ל א ל ת ר‬
‫לגאולה‪.‬‬
‫)ממכתב ייג א״ר חש־ו‬
‫— לקו׳־ש חכ־ז)‪1‬׳ ‪(321‬‬
‫ס י מ נ י ס ד ר ) ע ׳ ז(‬
‫שסימני הסדר הם בחרוזים‪ .‬וכנראה‬
‫שבזה מסייע לגירםתנו רחצה‪ .‬ולכאורה‬
‫הוספות‬
‫ילאחמיתי׳)»׳ב(‬
‫מ״ש דבבבלי רגיל הבטוי חזי ובירוש׳‬
‫חמי כ״כ בערכי מדרש לג^ר ובערוך‬
‫השלם סוף ע׳ חם גי‪ .‬וראה שם כמה‬
‫בברכת‬ ‫דוגמאות‪ .‬אבל לפענ״ד יותר מחילוק זה‬
‫יש כאן‪ ,‬כי חזי הוא ל״מ‪ :‬מחזה אחזה‪.‬‬
‫ולהעיר ג״כ ממ״ש בלקו״ת פ׳ מטות ד״ה‬
‫עיני כל פ״א‪.‬‬
‫)ממכחב כיח חמת תשיח‬
‫— לקו״ש זזכ״ז ע׳ ‪(323‬‬
‫ס ד ר ה ג ד ה ) ע ׳ ר(‬

‫אדרבה זהו סיוע לגירםת רחץ‪ ,‬כי אז גם‬ ‫דהגדה הוא ע״ש והגדת לבנך ‪ -‬ציינתי‬
‫ברך ונרצה נחרזים‪:‬‬ ‫בהגדה עם הלקוטים שכ״כ באבוד׳ ועוד‪.‬‬
‫מרור בורר‬ ‫קדש ורחץ‬ ‫ואת״ל דהגדה ש״פ פירושו מדרש ש׳׳פ‬
‫שולחן עורף‬ ‫כרפס יחץ‬ ‫א״כ אין בכלל זה אלא חלק הגדתנו‬
‫‪,‬‬
‫צפון ברך‬ ‫מגיד רחץ‬ ‫מעבדים היינו עד ונאמר לפניו הללו ׳‪.‬‬
‫הלל נרצה‪.‬‬ ‫מוציא מצה‬ ‫ולכאורה לא כן משמע בש״ם וראשונים‪.‬‬
‫)ממכתב כ־ח תמוז תשיח‬ ‫)ממכתב כיח תמוז תשיח‬
‫— לקויש חכ־ז ע׳ ‪(323‬‬ ‫— לקו׳־ש חכ־ז ע׳ ‪(323‬‬

‫ב ש ב ת ב א ה ב ה מ ק ר א ק ו ד ש ) ע ׳ ט(‬ ‫ז ר ו ע ) » ׳ י(‬

‫במענה על מכתבו מה שכתבתי בהגדה‬
‫הטעם שבשבת אומרים באהבה מקרא‬
‫קדש‪ ,‬כי מקרא קדש דשבת באהבה קבלו‬
‫עליהם ‪ -‬הנה ציינתי שם המקור שכ״כ‬
‫הלבוש וכר‪.‬‬
‫ומה שהעיר שא׳׳כ יתחלף פי׳ התיבות‬
‫מ ק ר א ק ד ש בחול מבשבת‪ ,‬הנה אין כאן‬
‫חילוף אלא הוספה‪ ,‬שכשחל בשבת קאי‬
‫מ ק ר א קדש הן ע ל ‪ ,‬ח ג פלוני״ הן על ״יום‬
‫השבת הזה״ משא״כ בחול‪ .‬אלא שתיבת‬
‫באהבה לצדדין קתני דלא קאי אלא‬
‫אשבת‪ .‬ואין כאן תימה כי עד״ז הוא גם‬
‫לקמן שאומר‪ :‬ב א ה ב ה וברצון וקאי רק‬
‫מה שכתבתי שנמנעים מלאכול הזרוע ‪-‬‬
‫הבאתי בזה‪ ,‬כמו בשאר המנהגים‪ ,‬מנהג‬
‫בית הרב היינו כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫)שליט״א(‪ .‬והוא גם פירש לי הטעם שהוא‬
‫כדי שלא יהא כל דמיון לק״פ )וצריכין‬
‫להרחקה שלזכרו הוא בא(‪.‬‬
‫דש להמתיק מה שהוראה זו שלא נדמהו‬
‫לק״פ היא דוקא ע״י ה ע ד ר אכילה ‪ -‬כי‬
‫שונה פסח מכל הקרבנות במה שהאכילה‬
‫בו היא עיקר ולא רק פרט משאר הפרטים‬
‫כמו בשאר הקרבנות‪ ,‬וכמרז״ל פסחים עו‪,‬‬
‫ב‪ :‬שלא בא מתחילתו אלא לאכילה‪.‬‬
‫ובפירש״י שם‪ :‬כשנצטווה עיקר פסח‬
 ‫ה ג ד ה שלי פ ס ח ‪ -‬ע ם לנןוטי ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬ ‫סיב‬

‫קודש״ כי קבלת מצות יו״ט הי׳ רק ע״י‬
‫שכפה עליהם הר ‪ -‬דא׳׳כ א( איך אומרים‬
‫ותתן לנו ה״א באהבה כו׳ גם ביו״ט‪.‬‬
‫והחילוק לפענ״ד פשוט‪ ,‬כי באהבה‬
‫הראשון נמשך למעלה‪ ,‬לתיבת ותתן‪,‬‬
‫שאתה ה״א נ ת ת באהבה‪ .‬ובאהבה השני‬
‫נמשך למטה‪ ,‬שהמקרא קדש קוראים אותו‬
‫בנ־י באהבה שלהם‪.‬‬
‫ב( איר מתאים מרז״ל כפה עליהם כו׳‬
‫מכאן מודעה רבה לאורייתא)שבת פח‪ ,‬א(‬
‫עם העני׳ נעשה ונשמע)ומלכותו ברצון‬
‫קבלו עליהם ‪ -‬מדבר בשעת קרי״ס ולא‬
‫בקבלת עול תומ״צ(‪.‬‬
‫היפר פשט הפסוק ופי׳ אדה׳׳ז כנ״ל‪ ,‬הרי‬
‫וביאור פנימיות הפשט בזה הוא‪:‬‬
‫מוכח מכמה דרז״ל שביום השבת הכתוב‬
‫האפשריות שלא לקבל התוהמ״צ ישנה רק‬
‫מדבר)ראה תר׳כ במקומו ‪ -‬הובא באדרת‬
‫כ״ז שאינו מכיר בהכרה גמורה בשכל‬
‫אלי׳ עה״ת להגר״א‪ :‬קדושין לז‪ ,‬א תוד״ה‬
‫וברגש ובמוחש שהם רק הם תכלית הטוב‬
‫והעדרם תכלית הרע‪ ,‬וכל מה שמתקרב‬
‫להכרה זו מתמעטת האפשריות שלא יקבל‬
‫את התוהמ״צ‪ .‬והנה במעמד ה״ס עברו רק‬
‫נ׳ יום מיצי׳׳מ‪ ,‬שהיתה ערות הארץ במדות‬
‫מושחתות וכוי כידוע ועדיין לא הי׳ שהות‬
‫שיבואו בנ״י להכרה כזו שהוא מן הקצה‬
‫אל הקצה לגבי מצבם הקודם‪ .‬אלא‬
‫שמלמעלה ״כפו עליהם״ הכרה זו ע״י‬
‫שהופיע עליהם אור הכרת האמת עד כדי‬
‫כר שראו במוחש שהתוהמ״צ הם תכלית‬
‫הטוב)גם בגשמיות( ובאם לאו אין חייהם‬
‫חיים)גם בגשמיות(‪ .‬ולכן אמרו בכל לב‬
‫ונפש נעשה ונשמע‪ .‬אבל כיון שלא באו‬
‫להכרה זו מעצמם ובהדרגה‪ ,‬כ״א בדרך‬
‫מתנה והברקה מלמעלה‪ ,‬הרי אחרי מעמד‬
‫ה״ס לא נשאר מכ״ז אלא רושם בהעלם‪.‬‬
‫ולכן מכאן ואילף יש מודעה לאורייתא‪,‬‬
‫כי באותו המצב שבו עליהם לקיים‬
‫התוהמ״צ בפו״מ‪ ,‬עבודה גדולה וקשה‬
‫היא‪.‬‬
‫אשבת ולא איו״ט‪ ,‬ואח״כ‪ :‬בשמחה ובששון‬
‫וקאי איר׳ט ולא אשבת‪.‬‬
‫ומה שהקשה דשבת נקי קדש ולא מקרא‬
‫קדש וכמ״ש בלקו״ת ד״ה להבין מ״ש‬
‫בהגדה ‪ -‬הנה מקרא מפורש הוא דגם‬
‫שבת נק׳ מק״ק‪ ,‬וכמש״נ)ויקרא כג‪ ,‬ג(‬
‫וביום השביעי שבת שבתון מ ק ר א קדש‪.‬‬
‫וכמ״ש רבנו הזקן בשולחנו)חאו׳׳ח ר״ס‬
‫רמ״ב( שהשבת הוא בכלל מקראי קדש‪.‬‬
‫איברא דבנתינה לגר מביא בשם חדא״ג‬
‫מהרש״א והגר״א דמפרשים וביום השביעי‬
‫שבפסוק זה ביוהכ״פ)וששת ימים שקודם‬
‫לו בשאר יו״ט ור״ה( ‪ -‬אבל מלבד שהוא‬
‫והרי; חולין קא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫והנה שלא יקשה אלקו״ת הנ׳יל ממקרא‬
‫זה‪ ,‬אפשר הי׳ לתרץ דשם כונתו בעיקר‬
‫הוא דידט לא אקרי קדש‪ ,‬משא״כ בשבת‬
‫הרי בכלל מאתים)שנקרא קדש( מ נ ה ) ‪-‬‬
‫מקרא קדש(‪ .‬אבל בזח״ג)צה‪ ,‬א‪ .‬הובא‬
‫בסידור שער המועדים( אי אפ״ל כן‪ ,‬כי‬
‫כתב‪ :‬בגיני כך שבת כו׳ ואקרי קדש ו ל א‬
‫מקרא קדש‪.‬‬
‫ואולי אפ״ל דהנה מקרא קדש כמה פי׳‬
‫בו‪ :‬קבוץ להקרבת קרבנות מוסף‪ ,‬איסור‬
‫עשיית מלאכה‪ ,‬כסות נקי׳ ואכו״ש‪ ,‬דזמין‬
‫קדש‪ .‬ומ״ש בזהר ולא מקרא קדש אין‬
‫כונתו שבכתוב לא נק׳ מק״ק‪ ,‬אלא שמפרש‬
‫הדבר שלענין זמין קדש אין השבת נקרא‬
‫מק״ק‪ - .‬ועד״ז נמצא במ״מ בשו״ע אדה״ז‬
‫שם לעניו חה״מ‪ .‬ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫)ממכתב יג אייר ‪ram‬‬
‫— ללןו־ש חכיז ע• ‪(321‬‬

‫בקצרה‪ :‬במעמד ה״ס היו כל בנ״י בדרף‬ ‫בשולי מכתבו שואל במה שהעתקתי פי׳‬
‫מתנה מ ל מ ע ל ה קרוב או ממש כנביא בעת‬ ‫הלבוש בזה שביו״ט א״א ״באהבה מקרא‬
 ‫קיג‬ ‫הנש״פ ‪ /‬מילואים‬

‫אין שואלין על ד׳ כוסות)ע׳ יד(‬ ‫הנבואה)ראה זח״ב צד‪ ,‬א‪ .‬מו״נ ח״ב פל״ב‬
‫‪ . . ,‬ות״ח כפולות אם אפשר להמציא לי‬ ‫ואברבנאל שם‪ .‬עבוה״ק ח״ד פכ״ט‪ .‬עקרים‬
‫גם דפרקים הקודמים של הערות כב׳ על‬ ‫מ׳׳ג פי״א‪ .‬ועוד ואכ״מ(‪ ,‬שרואה מראות‬
‫ה ה ג ד ה ‪ . .‬ולהעיר בחפר במ׳׳ש בהערותיו‬ ‫אלקים‪ ,‬ומובן שאמרו בחפץ לב ורצון‬
‫שם שלכן אין שואלין על הד׳ כוסות כי‬ ‫נעשה ונשמע‪ .‬אבל כסור הנבואה‪ ,‬איו‬
‫עדיין לא שתו אותם משא׳׳כ שאר‬ ‫לתבוע שיוציאו לפועל כל מה שקיבלו‬
‫הקושיות וע״פ מ״ש במרדכי סוף פסחים‬ ‫ע״ע כ ס ת הנבואה‪.‬‬
‫שבזמן שביהמ׳׳ק הי׳ קיים אוכלין הסעודה‬ ‫וראה תורה אור מג״א ד״ה חייב אינש‬
‫קודם הסדר )וכ׳׳כ בהגדה הנ׳׳ל)ע׳ לז(‬ ‫)דרוש השני( פ״ד‪.‬‬
‫שאין כן דעת הרמב״ם( ולפענ״ד אאפ׳׳ל כן‬
‫)ממכחב כיח תמוז תשיח‬
‫כי גם הפסח מצה מצוה ומרור אכלו רק‬
‫— לקרש חכי! ע־ ‪ ;323‬זזכ״ו ע׳ ‪(424‬‬
‫אחר שאילת הקושיות דמטבילין ו צ ל י ‪. . .‬‬
‫)ממכתב י־ג ניסן השיח‬ ‫לזמן הזה)ע׳ י(‬
‫— לקו״ש חכיז ע׳ ‪(322‬‬
‫‪ . . .‬במ״ש אודות אמירת לזמן בחיריק‪,‬‬
‫הנה כן נוהגים כל אנ״ש‪ ,‬וכמדומה ברור‬
‫שכן שמעתי אומר כ״ק מו״ח אדמו״ר‬
‫ד׳ בניס)ע׳ יח(‬
‫זצוקללה״ה נבג״מ ד״ע‪ ,‬ושאלתי היתה אם‬
‫‪ . . .‬פסוקי החכם ותם הם׳ בל׳ יחיד‬ ‫ידוע לכהדר״ג איזה מקור או מסורה בזה‪.‬‬
‫אבל אותו המדבר ברשע בל׳ רבים‪.‬‬ ‫ומה שמקשים מכללי הדקדוק וכותבם ג״כ‬
‫אולי אפ׳׳ל הטעם כי הסוג דרשע כולל‬ ‫במכתבו‪ ,‬הנה בד״א שצריר להיות בפת״ח‬
‫מינים חלוקים בידיעותיהם‪ :‬חכם‪ ,‬תם‬ ‫כשמקצר הה״א הידיעה‪ ,‬אבל אם תיבת‬
‫ואפילו מי שאינו יודע לשאול‪ ,‬אשר הצד‬ ‫זמן היא מלכתחילה בלא ה״א הידיעה הרי‬
‫הלמ״ד יכול להיות בחיריק גם ע״פ‬
‫השווה שבהם היא הרשעות‪ .‬ובמילא נוסח‬
‫דקדוק‪ ,‬אלא שבכ״ז הנני מחפש מקור על‬
‫שאלתם ג״כ שווה‪ :‬מה העבודה הזאת‬
‫זה אף שלע״ע לא מ צ א ת י ו ‪. . .‬‬
‫לכם‪.‬‬
‫)ממכתב ה־ סיון‪ ,‬תשי־ד(‬
‫‪ -‬וראינו במוחש‪ ,‬כי הטוענים בחוזק‬
‫ביותר מה העבודה הזאת לכם‪ ,‬הם דווקא‬
‫אלו שגם לשאול אינם יודעים‪- .‬‬ ‫מהנשתגזזןע׳יג(‬

‫)אלא שלכאורה א״כ הי׳ ״אחד רשע׳׳‬
‫צ״לבא לבסוף‪.‬וי״ל(‪.‬‬
‫״טאטע אין־ ודל בא דיר כו׳״ ‪ -‬לא שמעתי‬
‫הרב חדקוב שי׳ העירני שיל״פ טעמו‬
‫של חילוק הנ״ל‪ ,‬כי רשעים כשמדברים או‬
‫שואלים ה״ז בבלבול הסדר ובערבוביא‬
‫)וע״פ פרש״י דברים א‪ ,‬כב( וכ״א נפרד‬
‫ומחולק גם עם חברו )וע״פ פרש״י‬
‫בראשית מו‪ ,‬בז(‪.‬‬
‫)ממכתב כיח תמוז תשיח‬
‫— לקדש חכיז ט• ‪(323‬‬
‫‪ . . .‬מ״ש בקובץ שקודם ״מה נשתנה״‬
‫מנהג בית הרב לומר גם מי שאין לו אב‬
‫בזה לא טעם ולא מקור‪.‬‬
‫ומה שנ״ל‪ ,‬שהוא מפני מכבדו בחייו‬
‫מכבדו במותו‪ ,‬וכנפסק הדין בשו״ע ידז־‬
‫םר״מ )וראה ג״כ זח״ג ס״פ בחוקותי‬
‫ובמקומות שציין בנצוצי זהר שם(‪.‬‬
‫)ממכתב שלהי תש־!‬
‫— לקדש זזבין ע׳ ‪(322‬‬