‫*שי‬ ‫?

‪1‬׳>‬

‫ספר‬

‫מטעמים‬
‫ביבה במהרה ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד‪,‬‬
‫מלוקט מספדי גדולי המורים מפרשי התורה‬

‫א׳‬ ‫חוברת‬
‫ע״ם שמות וארא‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫יוצא לאור‬
‫ב ה ו צ א ת תל ת ל פ י ו ת‬
‫‪ .‬מ א ה שעדים‪ ,‬ירושלים‪.‬‬

‫טבת ־־ תש״ב‬
‫) • • נ י י ו ן ר הניר נקבע מחיר החוברת עעריס מיל(‬

‫דפ וס בית יתומים דיסקין מל‪3711 .‬‬

 ‫קוראים נכבדים!‬
‫‪:‬‬
‫אגו מגישים לפניכם חוברת א׳ של מפעלנו החשוב‬
‫ו כ ם‬
‫י‬ ‫יספר מטעמים״ בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד‪,‬‬
‫מלוקטים מספרי גדולי המורים‪ ,‬מאורי ישראל בכל דור‪ ,‬מפרשי‬
‫‪1‬‬
‫החודה‪ ,‬שהם כעת יקרי המציאות‪ ,‬מאירות עיני חכמים ומשמחוי‬
‫ק ליודעי ספר‬ ‫ד‬ ‫מ ה ם‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫נ פ ו ת‬ ‫את הלב‪ ,‬מנופות בשלש עשרה‬
‫ויש מהם גם בשביל המון בית ישראל‪ ,‬מלומדי הישיבות ועד המעי‬
‫בבית הספר‪ ,‬כל אחד ימצא טעם להגות בו ויתענג על מתיקוי*‬
‫הנועם הצפון בתוה״ק‪.‬‬
‫לע״ע אנו חושבים להוציא חוברת פעמים בחדש וכשיתרבי‬
‫כ ל‬
‫הקונים נוכל להוציאו פעם בשבוע ולהרחיב את הדבור על‬
‫פסוק ופסוק הצריך באוד‪.‬‬
‫גם נבקש שכל מי שיש לו העדות או בקורת שיטיבו להודיע‬
‫לנו ואם נמצא טעם בזה נשתדל לתקנו בעזה״י ונשיב תורה‬
‫להמעוררים•‬
‫בכבוד רב‬
‫הוצאת ״תל תלפיות״‬
‫מאה שערים‪ ,‬חצר שטאדק‪ ,‬ירושלם‪.‬‬
 ‫מטעמים‬ ‫‪,‬‬
‫פ שמות‬
‫א( ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה‪ ,‬את יעסב אי*‬
‫יביתו באו‪ .‬עיקרי הספיקות א‪ .‬למה נשנו הדברים כאן אחדי‬
‫שכל זה מבואר בפרק ויגש? ב‪ .‬למה בא כאן בשני השמות יעקב‬
‫אין לו מובן בפשטות ז‬ ‫ב א ו‬ ‫וישראל‪. .,‬‬
‫ו ב י ת ו‬ ‫א י ש‬ ‫י ע ק ב‬ ‫א ת‬ ‫ג‬
‫ע ל‬
‫ירך קרוב להםשט‪ ,‬יש לומר באם שעכשיו באה ההתחלה‬
‫בתולדות גלות מצרים‪ ,‬מדגישה התורה בהגורמים ובמדת תוקף‬
‫איך להנגל‬ ‫ל ד ע ת‬ ‫ל ה ן ו א ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫הל‬
‫״‬ ‫ן ן א ת‬ ‫ה צ ל ת ה <‬ ‫ן ך ר כ י‬ ‫ות‬ ‫ג‬

‫מתופת הגלות בדורות הבאים‪ .‬ומבארת‪ ,‬אלה שמות בני ‪.‬ישראל‬

‫חכאים מצרימה‪ .‬וידוע כי שם ״ישראל־* יכונה בזמן שעומדים‬
‫ברום המעלות ובמצב מרומם גם אז יש לחול חובת הגלות באם‬
‫לפי מדרגתם נכשלו באבק החטא‪ .‬וכמש״כ וםביביו נשערה מאה‬
‫ובא פירוש מחז״ל כי בםביביו מדקדק הקב״ה כחוט השערה׳‬
‫ולחץ הגלות יביאם להזהר גם מהם‪ .‬ולכן חל חובת גלות יק‬
‫ל ב נ י‬
‫ישראל ולא לבני עשו‪ ,‬שאליהם גם לחץ הגלות לא יביאם‬
‫*יבאו לשלימות האמיתית‪ ,‬ולכן ״את יעקב איש וביתו באו‬
‫זאת אומדת כי מצא הקב״ה לסבך בהגלות גם א יעסב‪ ,‬שירי‬
‫ת‬

‫*מהם׳ יען שהוא בחור שבאבות‪ .‬ואליו נגלה כל תעלומות החכמה‬

‫*בייכי החינוך ושהוא יהיה להם למאורות והוא ילחצם שילכו‬
‫מירכי התורה שיעמוד להם להנצל םרשפי הגלות ומצפרניה‬
‫ייתקיים בהם גזרת הגלות שגילה ד׳ בברית בין הבתרים בזה שיושבי‬
‫ב א ר‬
‫״ ץ לא להם״ אבל בלא עבדות ועינוי‪ ,‬וכשיחזיקו מעמד מאז‬
‫יג‬
‫אלו וישובו לארצם הק׳ ולהתענג בכל טוב‪ .‬אבל באשר משפטי‬
‫י' אפת צדהו יחדיו ולא יעשה שום עול גם לאיש יחידי ולמת גם‬
 ‫פ׳ ש מ ו ת‬ ‫ד‬
‫יאע׳ה יתגלגל בהגלות באם שיעמוד בצדסו ? בא הכתוב והיםיר‬
‫‪.‬את יעקב״ איש וביתו באו ומכנה התורה אותו בשם ״יעקב" נ י‬
‫השם הזה יורה שלא בא בתכונת השליטות בתכלית ני גם בי‬
‫ב‬
‫מצא הקב״ה איזה מגרעת ואבק חטא‪ ,‬כמאמרם ז״ל בשבת י׳ ^‬
‫‪.‬יעקב*‬ ‫ב ש מ‬ ‫ל‬
‫מ כ ו נ ה‬ ‫ובמגילה י״ז ועוד‪,‬‬
‫ה י ‪/‬‬ ‫ב ה ם‬ ‫ש נ כ ש‬ ‫ו ב ז מ ן‬

‫ולא ‪,‬ישראל״ וכאמור‪ ,‬לכן באם שהשתתף בגלות מצרים בא עליר‬

‫התיקון לכן את יעקב איש וביתו באו יען שהיו בטוחים שיעקב‬
‫יהיה להם למגן ומחסה שלא ישלוט עליהם רשפי הגלות בהדרכתם‬
‫בדרכי ד׳ יתברך‪ ,‬וכן נגמר הדבר כפי שמלמדת לנו התודה אחיי‬
‫שמת יוסף ואחיו וכל הדוד ההוא שהיו חניכי יעקב ובניו וגשארי‬
‫דוד יתמי אז התחיל העבדות והעינוי‪:‬‬
‫וכ״ז בהתאם לדברי חז״ל במדרש שסמכו לפסוק זה ואמרי‬
‫הה״ד חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסד‪ ,‬יעקב אבינו ייסר‬
‫׳ עי״ש ג‬ ‫ל‬
‫ת ן כ ו‬ ‫את בניו ורידה אותם ולמדם ד י ן ל ‪,‬‬
‫ב ה ם פ ס ן‬ ‫ה י‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫רכ‬

‫ב( ובספר כתב סופד לפרשה זו כתב בדרך הדרש ח״ל‬

‫ל‬
‫ואלה שמות בנ״י‪ ,‬ובילקוט זש״א כשמך אלהים כן תהלתך׳ נ ״‬
‫כי ידוע דאף דשיתף הקב״ה רחמים בדין מ״מ בצדיקים נשאר‬
‫מדה״ד ולכן כתיב משה איש אלקים וזה תהלה להקבי׳ה שעמיי‬
‫צדיקים‪ ,‬ויכול לדון עמהם בדין ‪ -‬והנה יעקב ירד בעצמו למצרים‬
‫והוצרך להתגולל ממקומו ולא חס עליו הקב״ה כי בהם הולך‬
‫במדה״ד והיינו דמייתי האי קרא לואלה שמות ‪ -‬הבאים עם יעקב׳‬
‫עי״ש והיינו כדברינו! ועוד כתב שם‪ ,‬עה״פ הזה דהוליע לנו גט‬
‫שהיה במצרים לא התערבו בהם ‪ -‬עד מיתתם והיינו אלה שמית‬
‫_ י יציאתן‬
‫ה‬ ‫ו ה‬ ‫ל‬ ‫בנ״י הבאים מצרימה שהי׳ כמו‬
‫מ צ ר י ם‬ ‫ב ו א ם‬ ‫ב ע ת‬

‫מן העולם בביאתם למצרים וזש״א ויהי כל נפש ‪ -‬שבעים נפש‬

‫עפ״י מש״כ דש״י לעיל בעשו כתיב נפשות‪ ,‬וביעקב כתיב נפש‬
‫שהיו עובדים לאלקים אחד ולהכי כתיב כאן נפש כי היה לרימ‬
‫לב אחד לאבינו שבשמים וכר עי״ש‪.‬‬
‫ה‬
‫מטעמים‬
‫ג( ובני ישראל פדו וישרצו ‪ -‬ותמלא הארץ אותם‪ ,‬ולמה‬
‫*א הריבוי לאחד מיתת הדור של יוסף ואחיו ? יש לומד דאחרי‬
‫׳שראו שנשארו דוד יתמי בלא הצדיקים חניכי יעקב ובניו והמה‬
‫במספר מועט נגד המצריים ואין להם מי שיעמוד בראש להורותם‬
‫את הדרך שילכו בה ולהיות בהם למגן ומחסה ע״י מבצר התורה׳‬
‫זבדרך הטבע יהיו להם ההכרח להיות נבלעים בתוך המצריים‬
‫ילהתמעע עמהם שלא יפגעו להם לרעה כדרך המתחכמים‪ ,‬אז‬
‫יתגבר בהם תאות המשגל כדרך השרצים וכדברי הםיפורני כאן‬
‫לכן כתיב וישרצו בכדי שעס״י דרך הטבע יספיק להם' הריבוי עם‬
‫‪ ,‬ולא לקוות שבדרך גסי המלטו‬ ‫נ ג ד ם‬ ‫לעמוד על נפשם ו ל ה ת ק‬
‫ומם‬

‫•מהם יען שעכשיו אינם זוכיםיבעיני‪ :‬הקב״ה שינצלו בדרך גם׳‬

‫לכן ותמלא הארץ אותם‪ ,‬ולא נשארו נבדלים מהם ולשבת בארץ‬
‫גושן שנמסר להם עפ״י הוראת יאע״ה שיהיו נבדלים מהם גם‬
‫בשבתם בארץ מצרים ולא ילמדו ממעשיהם‪ ,‬וההתחכמות הזה חיי‬
‫להם לרועץ ותיכף סבב ד׳ י ׳ ויקם מלך חדש ונתחדשו גזירותיו‬
‫ת‬

‫י*ל ידי זה יהי׳ מקום להמלך לקטרג ולאמר הנה עם בנ״ירב‬

‫יעצום ממנו שהתבוללו והתערבבו עמנו באופן שהנולדים ג״כ‬
‫המה מהמצרים ע״כ הבה נתחכמה פן ירבה והיה כי תקראנה‬
‫מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו באס שמלאה כל הארץ אותם‬
‫והשתמשו להיות לגיים החמישי )כמו שמשתמשים בעלילה זו‬
‫*ובאיגו בימינו(‪ ,‬ורק אז הותחל העבדות והעינוי ועי״ז ימצאו‬
‫תקנתם שלא להתערב בהם שכ״ז הי׳ בהשגחה העליונה וכמ״ש‬
‫יילתו? הפך לבס לשנא אותם ולהתנכל בעבדיו‪ ,‬ובכדי שיעמדו‬
‫*ל טהרתן וקדושתן‪ ,‬והדברים ארוכים ואכ״מ‪.‬‬
‫הבה נתחכמה לו סן ועלה מן הארץ‪ .‬ויש להבין אס התחכם להגביר‬
‫עליהם הגזירות עוד יוסיף שנאה בלבם ? וראיתי לפרש אם אחרי‬
‫*יבשנות הרעב נמכרו המצריים לפרעה עם כל אדמתם והמה עבדי‬
‫את אדמתם תחת ארבע החמישיות תבואה יחלק י־חמישיר‪ .‬נתנו בס‬
 ‫פ‪/‬שמות‬ ‫ו‬
‫להממשלה נמצא כי דק האברים עובדי אדמה היו עבדים לפרעה‬
‫‪.‬אבל רועי הצאן היו בני חורין ולא שלמו שום מס‪ .‬ולכן היתד‪ ,‬העצה‬
‫להכיר לפני פרעה שהמה רועי צאן ולהושיבם בארץ גושן כי באי?‬
‫גושן לא ראוי לעיבוד האדמה וניתנה רק לרועי צאן‪ ,‬וכן אמר פרעה‬
‫ושמתם ״שרי״ מקנה ולא לעבדים‪ ,‬ואח״כ התחכם להעביר את עם‬
‫ישראל בגושן ולתת גם להם אדמה שיעבדו אותה ולשלם המם‬
‫‪.‬כהמצריים וידויח גם בזה שאם ישארו שרי מקנה אז בימי מלחמה‬
‫‪.‬יהי׳ נקל בידם לעלות מן הארץ עם מקניהם וחם על המקנה אבל‬
‫כשיהו עובדי אדמה אם אפילו שיעלו מן הארץ הרי כל רכושם‬
‫‪.‬ישארו בארץ‪ .‬אבל עצת הקב״ה היתה אחרת שביציאתם‬
‫ממצרים ישאלו כלי כסף וזהב שלא על מנת להחזיר כי באם‬
‫שהשדות ונחלתיהם היו שלהם ינתנו במשכנתא את רכושם בקרקע‬
‫ובבתים שהשאירו‪ ,‬ובזה נצח גביהה בן פסיסא את המצריים לפני‬
‫‪.‬אלכםנדרס מוקדון שיתנו להם הכסף והזהב ששאלתם מהם ונצח אותם‬
‫באם שהשדות שעבדנו הי׳ נחלתנו לכן תקבלו מהם תשלומן ואס‬
‫לאו תתנו לנו שכר עבדתינו‪ ,‬עי׳ בסנהדרין צא‪] .‬מחוך ספר מקור ביידז‪.‬‬
‫ועלה מן הארץ‪ ,‬ירצה עפ״י הגמ׳ סוטה י״א ב׳ עה״כ רבבה‬
‫כצמח השדה נתתיך ותראי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים א״ת בעיי‬
‫עדיים אלא בעדרי עדרים‪ ,‬לאחר שהעמיקן הקב״ה להנולדים תוי‬
‫הקרקע לאחד שהולכין המצריים היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה‬
‫וכיון שמתגדלין באו עדרים עדרים לבתיהן ע״כ עי״ש‪ ,‬וזה שאמי‬
‫החכם להרע הזה הבה נתחכמה לו אף כי עתה לא נתרבו כ״כ לעין‬
‫ובנגלה׳ אך פן ירבה בעתיד יותר מאשר הם כעת‪ ,‬בהחילם לבצבז‬
‫ולעלות מן הארץ‪] .‬מספד קהלת יצחק[‪.‬‬

‫וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל‬

‫‪,‬עבודה בשדה‪ ,‬האריכות הזה ילמדנו כי בכדי לענות אותם‬
‫החליפו בכל פעם לעבודה אחרת כי בזמן שיעבוד עבדה‬
‫אחת זמן רב‪ ,‬אם שהיא קשה אבל ד״הדגל בעבודה אחת געשה‬
 ‫מטעמים‬
‫ב‬
‫בעבודה זו החלימו‬ ‫* * מתוך ההרגל אבל עד שלא נתרגל‬
‫]מכתים[‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬‫לעבודה‬
‫ן‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫א ח ר ת‬

‫אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה ‪ -‬ויצו פרעה‬

‫כ‬
‫י ל עמי לאמד כל הבן הילוד היארה וגו׳‪ .‬וכדי להבין למה‬
‫לכתחילה לא גזר להשליכם בנהר וגם למה לא נתן עונש להמילדות‬
‫**ביי על רצונו ועוד ותחיינה את הילדים? ויתבאר מתוך דברי‬
‫ה ג ר‬
‫״ א ז״ל מוילגא שראיתי כתוב משמו כי בתור מלך אין בידו‬
‫מחוק המשפט ולעשות עולה מפורסמת ובגלי‬ ‫יבישותו ל‬ ‫צ א ת‬
‫בי‬
‫י א ת ו שלא תעלה מרידה עליו וכמש״כ מלך במשפט יעמוד‬
‫א ד‬
‫ז ׳ ולכן הי׳ לו החכרת לאמר למילדות בלשון בקשה להורגו‬
‫עוד בבטן אמו שלא תרגיש אמו מזה‪ .‬אבל אם יהרגו אחר שיולדו‬
‫אז יתפרסם לכלם אכזריותו‪ .‬לכן לא נענשו ג״כ ביראו ממני‪ .‬הפרסום‬
‫א ב‬
‫ל אח״כ שהוכיח כי לא יכול למלאות חפצו בזה‪ ,‬אז היו לי‬
‫ההכרח לתת גזרה לכל העם להמיתו בהשליכו ביאור זה תוכן דברו‬
‫י א נ‬
‫' אוסיף בזה‪ ,‬אחרי שנדקדק בלשון הכתוב ויאמר מלך מצרים‬
‫מיליות‪ .‬ובגזירת כל הבן הילוד היארה תשליכהו כתוב ויצו פרעה‬
‫‪ ,‬״ א ״ל י״ל כי ידוע כי‬
‫ז‬ ‫ה ג ר‬ ‫ן ל פ י ד ב ר‬ ‫ולא כתו‬
‫מ צ ף י ם ?‬ ‫מ ל‬ ‫ו י א מ ף‬ ‫ב‬
‫מ‬ ‫ס‬
‫ל עיי שנבחר מהעם ברצונם הטוב‬ ‫״ ״ לך״ מודה ש נ ע‬
‫ך‬ ‫מ‬ ‫ש ה‬
‫ס‬ ‫ו‬
‫ע״י כהו וגבורתו‬ ‫ר ק‬ ‫״ י ו לו את כתר המלוכה‪ ,‬ואם שנעשה ל ך‬
‫מ‬
‫כ‬
‫לא כה העם נקרא אז מושל ]ודיקטטור[ בעל כרחם של העם‪ ,‬לכן‬
‫‪3‬‬
‫* ר מלך הי׳ לו ההכרה להעלים מהעם את גזירתו כאמור‪ ,‬וכשראה‬
‫שבתור מלך לא יכול לבצע מגמתו הרעה‪ ,‬אז העמיד את עצמו בתור‬
‫ויאמר‬
‫מושל וייקטטור ולגזור בפרסום כל ה ב ן ‪ -‬ל לא כתיב כאן ייאמר‬
‫כ ן‬

‫הבנות כתבו‬
‫לך מצרים דק ויצופרעה‪ .‬וד״ל‪ ,‬ולמה דוקא הבנים ולא הבנוי‬ ‫מ‬

‫הספוימי‪..‬״‬
‫לא ינצחם‬ ‫‪ Lm‬קדושתו‬
‫י«»״יי«זיזו ל א‬
‫המפרשים כי באם שידע כי כל‪ .‬זמן שישמרו על‬
‫?' י' אלקיישראל עמהם אבל אם ימית הזכרים ויהי׳ הכרח להנקבות‬
‫להנשא אם המצריים ולהתבולל עמהם אז יפקעו קדושתן ויהיו מסורים‬
‫יק בידו ויעשה בהם מה שלבו חפץ וכמו שישתמשו בזה בימגי‬
 ‫‪.‬פ׳ ש מ ו ת‬ ‫ח‬
‫המושלים והדיקטטרים הרשעים ורוצים לעשות כלה בעם ישראל‬
‫ד״ל אבל לד׳ הישועה‪.‬‬
‫ראה דאיתי את עני עמי ‪ -‬ואת זעקתם שמעתי מםני נוגשיו‪- ,‬‬
‫•תכן כי הכלל מכונה בלשון יחיד והפרטים בשם רבים‪ ,‬ולכן אמר כי‬
‫שמעתי צעקת הפרטים לא שכל אחד צועק על עצמו מפני שהוא‬
‫נלחץ‪ ,‬דק הפרטים צועקים על לחץ האומה בכלליותה וכ״א אינו‬
‫ו*מיזז‬
‫) מ ע ך‬ ‫‪:‬‬ ‫ה‬ ‫ק ל לל ל‬
‫מ‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫כ ב ן ד‬ ‫ל ן ת‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ב פ ר ט ׳‬ ‫ע צ מ ן‬ ‫ע ל‬ ‫ן ן ן ש ש‬

‫ויאמר משה מי אנכי ‪ -‬ויאמר כי אהי׳ עמך וזה לך האות‬

‫כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון ‪ -‬על ההר‬
‫הזה‪,‬״ קישור הכתובים כי משה הי׳ עניו בדעתו יותר מכל האדם ואיל‬
‫בא למדה זו בראותו כי עוד ד׳ ידבר עמדו‪,‬אין זה רק מפני שגדלה‬
‫השגתו באלקות בדברו פנים אל פנים ודבוק תמיד באלקיס אמת‬
‫והוא בטל ממציאותו האנושית כנד בפני אבוקה‪ ,‬ולפי ערך גדלו‬
‫בהשגת אלקות יודע הוא כי הוא אפס ואין‪ ,‬ואין הקב״ה משרה‬
‫שכינתו דק על עניו וקטן בעיניו‪ ,‬ולכן לא השרה שכינתו רק על‬
‫סיגי שחוא הנמוך והקטן מכל ההרים וכמש״א חז״ל בפ״ד דמגילח‬ ‫א‬

‫עי״ש ולכן אמד כי אהי׳ עמך דוקא עי״ז שתאמר מי אנכי ‪ -‬וזה לך‬
‫האות כי מענותנותך יראו הכל שאתה מקושר באלקות כמו שבהוציאך‬
‫‪D‬‬
‫העם ממצרים תעבדון ‪ -‬על ההר הזה הנמוך מכלן‪[ *J :‬‬
‫מה שמו ‪ -‬אהי׳ אשר אהי׳ ‪ -‬אהי׳ שלחני אליכם‪ ,‬והעני!‬
‫כי שם אהי׳ במספר כ״א ושתי פעמים אהי׳ הוא במספר מ״ב ובשם‬
‫אהי׳ שהוא כ״א הוא כנגד כ״א שמות שבתפילין של יד וביחד עם‬
‫תפילין ש״ד הזי שם מ״ב‪ ,‬השם הנורא שהיודעו אימתו מוטלת על‬
‫הבריות‪ ,‬ואם הכבוד הש״י הוא בגלוי ומקויים וראו כל עמי הארץ‬
‫כי שם ד׳ נקרא עליך וידאו ממך‪ ,‬אבל כשההשגחה היא בהסתר פגים‬
‫אז נתגלה דק תפש״י שאינו נראה לרבים כמוש״כ והי׳ לך לאות יל*‬
‫‪,‬‬
‫לאחרים לאות וזה אמר אהי׳ אשד אהי׳ זה שמי בהנהגה גםייו‬
‫‪,‬‬
‫שאז וירא כל עמי הארץ כי שם ד נהרא עליך ובשעה שאיו בג‬
‫—‪14‬‬
‫מ ‪w‬ט ע מ י ם‬ ‫‪IX‬‬ ‫‪J‬‬

‫* יק אהי׳ שלחני שאין נדאית ובתפילין של יד ודו״ק ‪. H‬‬

‫ויאמר ־ אחי׳ אשד אהי׳ ‪--‬פירש שהבוי״ש השגת הויתו‬
‫**חית ובלתי מושגת קדמון ושלם בתכלית השלימות בקדמותו‬
‫האמיתית לא״ס רק משתנה בשמותיו לפי השגת הנבראים וכמאמרם‬
‫ז‬
‫״ל כשאני עישה דין ‪ -‬וכשאני עושה חסד ופעולותיו המה לפי‬
‫*ידך הנמצאים ולפי שלימות הנבראים‪ ,‬ןא״ל למשה התגלות חדשה‬
‫נשם הוי״ה אשר לא נתגלה לאבות‪ ,‬והקדים י לא נמצא אצלי שוס‬
‫כ‬

‫השתנות‪ ,‬ואני ד׳ לא שניתי ולא כהמושגים זולתי וזה תכלית בריאתם‬

‫לפ״׳ש אתהלך לפני ד׳‪ ,‬וז״ש מה שאנכי עתיד להראות כבחור ביום‬
‫קרב בקריעת י״ס! וכזקן ויושב בישיבה במתן תורה ועוד ועוד הנני‬
‫אנכי כעת ולכן כה תאמר לבנ״י אהי׳ פירש שהנני תמיד בלי שום‬
‫‪ .‬״‪ .‬ומאריך בזה י״״‪•1‬‬
‫מ‬ ‫] מ ת ו ך‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫ך‬‫שינוי‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ף‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫ן‬ ‫ח ל י ל ה‬

‫ויש להוסיף ע״ז בדרך הפשטות כי אחרי שלמדו בהשגת‬

‫*לקות שהוא ית״ש לא ישונה וההשתנות בא מצר המקבל וכפי אופן‬
‫המעשה והמעורה‪ ,‬לכן בל יפול לבו בזה שהודיעהו שעומד עליהם‬
‫גלות אחד כמאמרם ז״ל כי אני הויה אהי׳ גם אז ולא הפקירם‬
‫לפגעי הזמן‪ ,‬ובכן אם אנכי הויה בתוכם אשתתף עמהם גם אז במרת‬
‫הרחמים כמו שאתנהג בהם עכשיו ובכלל אם ד׳ ית״ש בתוכנו חל‬
‫הכטחון בו שנתקיים לעד‪ .‬מפני שתמיד הוא ית׳ מלא רחמים כבזמן‬
‫ש‬
‫ל יציאת מצדים ולא ישתנה לנצח‪ .‬דק כעת היא הנהגתו בגלוי‬
‫ז י ב‬
‫א ע״י נסים ונפלאות‪ ,‬אבל בעתיד יהי׳ הנהגתו ית׳ בהעלם‬
‫וההסתר ושיהי׳ מעוטף בטבע‪ .‬וז״ש זה שמי לעלם וזה זכרי לדר‬
‫]םס״ים ‪ h‬כלומר כי‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫״‬ ‫מ‬ ‫דד‪.‬‬
‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ו ב ח ז‬

‫יק עכשיו הנהגתי בגלוי ע״י גסים לצורך השעה‪ ,‬אבל בעתיד תבא‬
‫הנהגתו יתברך בעלם והסתר לז״ש זה שמי לעלם‪ .‬שמי בעתיד יהי‬
‫בהעלם וזכרי לדוד דור כלומר רק זכרי יהיו לדור דור אבל הכל‬
‫נעשה תחת השגחתו ית׳ וכדכתיב נאלמתי לא אפתח פי‪ ,‬יען‪ ,‬כי אתה‬
‫*שית׳ וישמור על קיומנו‪.‬‬
 ‫פ׳ ש מ ו ת‬ ‫י‬
‫וירא והנה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ‪ -‬בזה מובן‬
‫‪,‬‬
‫משא משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ״י מאמ״צי‬
‫ופידש״י באיזהו זכות‪ .‬וקשה הא אמרו חז״ל בזכות ד׳ דברים נגאלו‬
‫ישראל‪ ,‬שלא שינו את שמם ולא לשונם ושלא דברו לה״ד זע״ז׳‬
‫ושלא היו פרוצים בעריות‪ .‬וא״כ למה שאל מרע״ה באיזה זכות ז אכן‬
‫לפי שיצא משה ביום ראשון‪ ,‬וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו׳‬
‫ופירשו חז״ל׳ומובא ברש״י דדאה מה שבבית‪ ,‬וראה מה שבשדה‪,‬‬
‫דהמצרי הוציא את הבעל למלאכתו והוא זינה עם אשתו ומובן שהוא‬
‫מקרה א׳ לכן מפרסמו הכ׳‪ .‬ויצא ביום שני וראה לדתן ואבירם נצים‬
‫ויאמר לרשע למה תכה דעך‪ ,‬והושיבו הלהרגני א״א כאשר הרגת‬
‫את המצרי‪ ,‬ודאה שיש בהם דלטורין ולא ידע שזה היוצא מן הכלל‬
‫ולכן פרסמם הכתוב‪ .‬לכן שאל באיזה זכות‪] .‬רידנ״ז[‪,‬‬
‫והנה בסנה׳ נ״ח אר״ח ב״נ שהכה לישראל ח״ב מיתה שנא׳‬
‫ויפן כה וכה ומשמע דס״ל דמ״ר המיתו רק על מה שעשה בשדה ולא‬
‫על מה שעשה בבית וכן מבואר בפשטות בקרא‪ ,‬ובע״כ מוכרחים‬
‫לאמר דלא ם״ל כהמדרש דהמיתו על מה שעשה בבית‪ ,‬ויש להבין‬
‫במאי פליגי? ולכאורה י״ל דפליגי במחלוקת של הרמב״ם והרמב״ן‬
‫דהנה הרמב״ם פסק בפ״ט מהל׳ מלכים הל׳ י״ד דב״נ שמצווה על‬
‫הדינין ולהושיב דיינים היא רק בשש מצות שלהם‪ .‬והכ״מ כתב שם‬
‫דהרמב״ן עה״ת בפ׳ בשלח חולק עליו וס״ל דנכלל בהדינין גם כמו‬
‫גניבה וגזילה וחבלה ‪ -‬עי״ש לכן ר״ח שס״ל דהמיתו על הכאה ס״ל‬
‫כר״ח וכפשטות הכתוב‪ ,‬והמדרש ס״ל דעל הכאה וחבלה אינו מצווה‬
‫לכן ס״ל שהמיתו על מה שעשה בבית‪ ,‬אבל לל״ה דהרי ר״ח אמר‬
‫אם בן נח הכה לישראל משמע דאם הכה לב״נ חבירו אינו חייב‬
‫מיתה וע״כ גם הוא ס״ל דאינו מחויבים הדינין שבשאר מצות‪ .‬ובדרך‬
‫החידוד י״ל דהנה האחרונים חוקרים אם ישראל יצאו מכלל ב״ג אף‬
‫להקל‪ .‬ואם נימא כשיטת הרמב״ם דמחויבים רק על ששי מצות שלהם‬
‫וא״כ אס ב״ג שהכה לב״נ חבירו אינו חייב ומדמשה הרגו הייני‬
‫י א‬
‫מטעמים‬
‫משום שהכה לישראל ומוכח דישראל יצא מכלל ב״נ אף להקל׳‬
‫והמדרש ס״ל כהדמב״ן דגם מלשאר דינים מחויבים להושיב דיינים‬
‫לכן יש לו ההכרח לדרוש דהמיתו על מה שעשה בבית‪.‬‬
‫וי״ל דר״ח אזיל בשיטתו דלדידי׳ יש ראיה דבל ישראל יצאו‬
‫על אשתו שלא‬ ‫מכלל ב״נ אפילו לקולא‪ ,‬דר״ח אמר שם ב״נ‬
‫ש ב א‬

‫כדרכה חייב מיתה שגאמר ודבק ‪ -‬עי״ש‪ .‬והגה גבי יהודה כתוב‬
‫ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה‪ .‬ואיתא בב״ר יהודה‬
‫התחיל במצות ייבום תחילה‪ ,‬והנה ביבמות קאמר הש״ם ער ואונן‬
‫שלא כדרכן שמשו‪ .‬ואם דישראל קודם מ״ת עמדו כדין ב״נ והרי‬
‫ב״נ שבא שלא כדרכה הרי חייב מיתה כאמור לא קנו תמר לאשה‬
‫יוטיא דחייבי מיתות לדידן‪ .‬ובזה י״ל ג״כ דהא דלקחה יהודה בהיתר‬
‫לקחה ולא נכשל בה משום דלא היה עליה איסור יבמה לשוק אי‬
‫כ‬
‫לתו כי הרי לא חל קדושיהן‪ ,‬אבל קשה למה אמר יהודה שתתייבם‬
‫ת ח ל ה‬ ‫י ב י ם‬ ‫ב מ ג ו ת‬
‫‪w .‬‬ ‫יכני יחז״ל אמרו יהודה התחיל‬
‫ל ל ״ אפילו להקל‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫מ כ‬ ‫י צ א‬ ‫אשת‬
‫ך י ש ר א ל‬ ‫א ל א ן ד א י‬ ‫כ ל ל ן‬ ‫א ח י ן‬

‫‪II‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪,‬‬ ‫י‬
‫ז‬‫י ש ר א ל‬ ‫כ ד י‬
‫יקבי תמר לאשה בביאה שלא כדרכה‬
‫שהכה את ישראל חייב מיתה משא״כ אם הכה לב״נ והמדרש‬
‫ד ס‬
‫״ ל ימשו! המיתו את המצרי על מה שעשה בבית משום עריות‬
‫ל לא יצא מכלל ב נ‬ ‫ד י ש ר א‬ ‫אבל על‬
‫מ ש ו ם‬ ‫מ י ת ה‬ ‫מ ח י י ב‬ ‫ל א‬ ‫ה כ א ה‬

‫ייקל ובזה סליגי ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬

‫בפסוק האחרון ויאמר ׳ אל משה עתה תראה אשר אעשה‬ ‫ד‬

‫לפרעה כי ביד חזקה ישלחם ‪ -‬והנה ייל מדוע לא נתקיים רצונו‬

‫ית׳ מקודם רק עתה ? וי״ל דרצה הקב״ה להוכיח לעס ישראל כי‬
‫ל א‬
‫*״י ההשתדלות של בשר ודם יש לבטוח להחלץ מן המסגר כי‬
‫״יי אחרי שבבינת אדם עשו כל ההשתדלות להצלה כי אחרי שמרע״ה‬
‫^ י ל בביתו של פרעה וחביב והוקיר לו ובכ״ז כל השתדלותו‬
‫יהתאמצותו לשתררס ולגאלם עלתה בתוהו‪ .‬יעמוד להוראה בעת ד‬
‫שכחו ועוצם ידו של בו״ד אין בו ממש רק לבטוח בד׳ ורק אי‬
 ‫פ׳ ש מ ו ת‬ ‫יב‬
‫הבא הישועה ע״י ית׳ לכן אמד ״עתה״ כאשד השתמשו בכל כחם‬
‫להצלה‪ ,‬דק עתה יבא הזמן ההצלה ע״י הבוי״ש להוראה זו שידעו‬
‫לדורות עולמים שלא לבטוח באדם‪ ,‬ובדרכי הטבע‪ ,‬רק לבטוח בד׳‬
‫ורק אז ישועתינו קרובה לבא‪.‬‬

‫פרשת וארא‬
‫וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד׳ פירש״י נאמן לקיים‬
‫הבטחתי‪ ,‬הנה אין ספק שהקכ״ה נאמן וחפץ ויכול ומי ימנעהו‪ ,‬אלא‬
‫שהפילוסופים חושבים שבשבעה שעושה דין א״א לפעול רחמים וע״ז‬
‫הפלא סובב השידה ימינך ד׳ נאדרי בכה‪ ,‬ואותה הימין עצמה‬
‫תרעץ אויב‪ ,‬ע״כ הכא בחזיון א׳ דבר אתו קשות׳ ובאלקים זו דין‬
‫ובאותו חזיון עצמו אמר אליו אמירה רכה ״אני הוי׳ רחמים וכמו‬
‫שגם זה איני מונע ממני כך אני ד׳ נאמן לקיים הבטחתי‪] :‬תורת משה[‬
‫ושמי ד׳ לא נודעתי להם‪ ,‬קשה‪ ,‬הרי גם בהם נזכר כמה פעמים‬
‫השם הוי״ה ב״ה ? והענין כי מצינו אצלו שני כחות מתנגדות זו לזו‬
‫ושניהם המה בתכלית השלימות עד בלי סוף‪ ,‬והם כח הגדולה וכח‬
‫הצמצום וע״ז נקרא שד״י על שאמד לעולם די ינתן לה גבול בכח‬
‫‪,‬‬
‫הצימצום‪ .‬והנה כל הישועות שעשה ד׳ לג אבות היו דק ישועה‬
‫זמנית לצורך השעה‪ ,‬אבל ישועה נצחיית לא ראו והצרות היו‬
‫מתחדשות בכל פעם‪.‬‬
‫וז״ש וארא אל האבות באל שדי כח הצמצום שלי בהצלה‬
‫לפי שעה אבל שמי הויה‪ .‬המורד‪ .‬על פעולה נצחית וכפי׳ הראב״ע‬
‫לא נודעתי להם כי הפעולה הנעשית בכח שם הגדול הוי״ה ב״ה היא‬
‫תהי׳ לעולם‪ :‬נקו? אומר קרא[‪.‬‬
‫וגם הקימותי את בדיתי אתם לתת להם את אד״כ‪ - .‬וגם‬
‫אני שמעתי את נאקת ב״י אשר מצדים מעבידים אותם ־‪ -‬ולקחתי ־־־‬
‫הבאתי ‪ -‬י״ל כי אמדו חז״ל תורה וא״י נקנות ביסודים ]ברנויז"‪I‬‬
‫יג‬ ‫מטעמים‬
‫יז״בת א ח‬
‫יזדי שגתיםרו בנ״י ביסודי גלות ושיעבוד במצרים ראוים‬ ‫ןןיו‬

‫^ ‪ F‬התורה ולכנס לאיי‪ .‬וזה וגם הקימותי את בריתי עם‬ ‫ן ! א‬

‫תת לבגיהם א״י וכבר אגי שמעתי את נאקת בנ״י מתוך‬ ‫^‬
‫^ יישיעבוד אשר מצרים מעבידים אותם‪ .‬לכן והוצאתי אתכם‬ ‫מ‬
‫י ת‬
‫מצרים ולקחתי אתכם לי לעם דקאי על מתן תורה‬ ‫וף‬ ‫״‪3‬אתי‬

‫]תודח משה(‬‫‪:‬‬ ‫ל‬

‫א‬ ‫ר‬ ‫אתכם אל הארץ דהייגו שיכגיםס ל ץ‬
‫ש‬ ‫י‬ ‫א ר‬
‫ה צ א ת י‬
‫‪ -‬כתיב בס׳ שמיגי והייתם קדושים כי קדוש אגי‬ ‫ו ‪,‬‬ ‫י ״ ל‬ ‫גן‬
‫ד ר‬
‫ך דרוש ומוסר ידוע שהקב״ה אמד לאאע״ה ועבדום‬ ‫^‬
‫תם ד׳ מאות שנה‪ ,‬אבל לא הי׳ רק רד״ו שגה והרבה טעמים‬ ‫^‬
‫ב ז ה‬
‫• ולי נראה כי הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד‬ ‫ו ק‬ ‫כ ״ ף‬ ‫ה‬

‫י חקדיש את בנ״י לעצמו ככתוב קדש ישראל לד׳ ראשית‬ ‫^‬

‫״ יהסקיעם מן שעבוד מצרים אבל אם אינם גדורים מעריות‬ ‫ו ‪ 0 0‬א‬

‫ות אסירות וכדומה מחללים קדושתם חזרו בגולה בשעבוד‬ ‫ך ׳‬

‫כיות שמשלים גלות מצרים כידוע‪M .‬‬

‫ה‬
‫י י*אתי ‪ -‬ד׳ לשוגות של גאולה‪ .‬והוצאתי הוא כמש״ד‬ ‫ל ף‬ ‫ע ל‬
‫צ י א‬
‫גוי מקרב גוי_ כעובר מתוך אשה‪ ,‬וזה הוצאה כמו‬ ‫ל‬ ‫ה ן צ י א‬
‫מ ב ט‬
‫‪ 1‬׳ הוא על שהיו משוקעים בע״ז ובדעות משחתות‪.‬‬ ‫יהצ‬ ‫לתי‬
‫ז ה‬
‫על מה שענו אותם לכלותם‪ ,‬וכמו כל הבן הילוד ‪ -‬זה‬
‫‪°‬י המצח‪ ,‬וגאלתי הוא מעבודת עבד להיותם חפשים בלתי‬ ‫מ ״ ן‬

‫ם׳ ילקחתי אתכם לעם — הוא לעס גימוםיי ולאומי במשטר‬ ‫ו ס ד ף‬

‫י׳ עליהם למלך‪ ,‬ןךן״ק‪] .‬משך חכמה[‪,‬‬

‫ח ת י‬
‫? — ר׳ סימאי אומר גאמר ולקחתי אתכם לי ‪ -‬מקיש‬ ‫‪,‬‬ ‫י ג‬

‫ממצרים לביאתו לארץ ‪ -‬שנים מם׳ רבוא ‪ -‬כוונת‬

‫המופלג היא׳ כי כל האותות והמופתים והמכות וקרי״ס‬ ‫^‬
‫^ ביל שיבואו שנים מם׳ רבוא אל המטרה אלקות‪! ,‬וכמו שכ״ז‬ ‫‪ 3‬ע‬
‫ד ב ד‬
‫לתועלת לב׳ אנשים שנשארו מם׳ דבוא‪ ,‬וזולתם‬ ‫ג ^ ^‪°‬‬ ‫א‪3‬ד‬

‫לזה אמד רבא וכן לימות המשיח ‪ -‬ולכן לא ירפה ידי‬

‫ב‬
‫» יאיתי כי אין מי שראוי אל‪.‬המטרה אלקות רק יחידי‬
 ‫פ׳ ו א ר א‬ ‫יד‬
‫סגולה כי משביב אש בהריחו ברוח סוער יאיר כל העולם‪ ,‬כ!‬
‫ההשגחה האלקות בהדבקה ביחידי סגולה אשר יריחו רוח משפט‬
‫וצדק לאור עולם לאש לוהט שלהבת י־ה ודן״ק ]שם[‪.‬‬
‫והוצאתי ‪ -‬ובירושלמי פסחים דחכמים תקנו ד׳ כוסות כנגר‬
‫ד׳ לשונות של גאולה‪ ,‬והנה אנו נוהגים שמוזגים כוס חמישי וקורין‬
‫אותו כוס של אליהו הנביא‪ ,‬הטעם משום דאיכא פלוגתא בגמ׳ אם‬
‫צריכים כוס חמישי ולא איפסקי הלכתא וכשיבא אליהו יתברר‬
‫הספק וע״כ מוזגין הכוס מספק ואין שותין אותו וקוראין אותו כוס‬
‫של אליהו הנביא כי בבואו יתברר גם הספק הזה ]הגר״א זצ״ל(‪.‬‬
‫ובספר הגדת מרדכי שהוצאתי כעת‪ ,‬ראיתי כתוב טעם לכוס‬
‫החמישי‪ ,‬דגרסיגן בב״ב ס׳ משייר אדם דבר מועט ועי׳ בהרמב״ם‬
‫סוף הל׳ תענית ובשו״ע תק״ס ב׳ שפירשו יניח מקום וקערה אחת‬
‫ריקנית זכר לחורבן‪ .‬וביו״ט יש היכר לזה לכן בחג פסח בזמן‬
‫שאנחנו יושבים מסובין כבן חורין מניחין כוס אחד ריק ובב׳ כוסות‬
‫האחרונות שכנגד גאולה העתידה ממלאים אותו אם לסימן התקוח‬
‫של ביאת הגואל עם אליהו הנביא‪ .‬או לפחות בעת שמזכירין‬
‫החורבן ב״שפוך חמתך״ ‪ -‬ואת מהו ‪ -‬ע׳ ד שאה״כ אמלאה החרבה‬
‫‪ -‬לא נתמלאה צור — וכמו שמביא הש״ע בסי׳ תקנ״א לענין רחיצה‬
‫בט׳ באב לאחד חצות לחזק אמונת משיח‪ ,‬וע״כ קורין כוס של אלי׳‬
‫ולא של משיח‪ .‬עפ״י מאמרם ז״ל בעירובין מ״ג א׳ שאין אליהו בא‬
‫בערייט‪ ,‬וב״ד בשבת ויו״ט‪ ,‬אבל אלי׳ יכול לבא בשבת ויו״ט למאן‬
‫דס״ל אין תחומין למעלה מעשרה ‪ -‬ע״כ‪.‬‬
‫וידבר משה ‪ -‬ולא שמעו א״מ מק״ר ומע״ק‪ ,‬פירש כי דרך קשי‬
‫יום רוצים לשמוע רק לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחת עתידות‬
‫ובהצלחות נפלאות‪ ,‬לכן פנה אז לפרעה לשלח ולהוציא אותם‪ ,‬ועוד ייל‬
‫כי ישראל לא שמעו אל משה בכדי שלא יכביד פרעה עוד יותי‬
‫ח‬
‫בעבודה וכמו מקודם בהוספת גזרת התבן‪ .‬לכן כתיב מקוצר ר י‬
‫ומעבודה קשה עוד ביותר בעתיד ולכן בא דבר ה׳ שביצי״פ לא יוציאם‬
 ‫ט‬
‫י‬ ‫מטעמים‬
‫ביגונו הטוב דק והוצאתי אותם ביד חזקה לכן אל יפחדו מזה ויש‬
‫לייאייך יאכ״מ‪.‬‬
‫ואלה דאשי בית אבותם‪ .‬יתכן כי בכדי שלא יהיו מסופקים‬
‫בגאולת מצרים ובביאת הארץ העמיד למשה גם הזקנים אשר יבטיחו‬
‫בהם כי יתקיים יען שהזקן מתרחק מרמאות באשר כי קרוב יום‬
‫סיתתו‪ .‬לכן המה יהי׳ מביטים על משה ואהרן על כל שעל וש»ל׳‬
‫לכן ספר כי בני ראובן פלס ובני שמעון שאול בן הכנענית ובני‬
‫יצי׳י קרח ופנחס אשד כל אלה היו מתנגדים אל משה בכל פיט‬
‫ופנחס עשה מעצמו וקנא ל ׳ ולא נשא פני משה ומבקרים את‬
‫ד‬
‫‪0‬‬
‫״ ״ליו לזה הוא אהרן ומשה אשר אמר ד׳ להם הוציאו את בני‬
‫ש‬
‫י א ל ממצרים כי הם ינחילו את המושפלות האמתיות וידיעת‬
‫*לקות בלא שום פקפוק מורשה לדורות‪ .‬ויש להאריך ואכ״מ•‬
‫אלה ראשי בית אבותם ‪ -‬הוא אהרן ומשה‪ ,‬הרשב״ם מפי*‬
‫*"ס המכילתא אלו ג׳ שבטים שגינה אותם יעקב בעת צוואתו‪ ,‬יחסם‬
‫עתי׳ הכתוב להעיד שחשובים היו‪.‬‬
‫ועיד החדור אפשר לומר שהתורה מיחסת את השבטים עי‬
‫משי״ יבינו ע״ה להודיעך שמשה אשר עלה השמימה והביא את התורה‬
‫הנצחית ־־ הוא בן עמרם ונולד כדרך כל ה א י ץ ­ ­‬
‫וידבר ד׳ אמ״ל אני ד׳ דבל אל פרעה ‪ -‬אשר אני דובי‬
‫ל י ואיך ישמעני פרעה‬ ‫ש פ ע ו א‬ ‫״‬ ‫ל א‬ ‫אליך‪,‬‬
‫ב נ‬ ‫ש מ ש ה‬

‫וזי׳ אחד מעשרה ק״ו שבתורה‪ .‬אולם יש לו פרכא שבנ״י המה בעלי‬
‫נחירה וזה מגבורת השי״ת שאין ידיעתו מכרעת הבחירה אבי‬
‫'יעי‪ .‬מלך מצרים‪ ,‬ולב מלכים ושרים ביד ד שמלכים אינם בעלי‬
‫בחייה וכם״ש אשור שבט אפי מטה זעמי‪ ,‬ואני ד׳ ובידי להטות‬
‫י ׳ הן אני ערל שפתים‬
‫ד‬ ‫ל פ ג‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫לננו ל‬
‫א‬ ‫ן ל ז ח‬ ‫ש א ו צ ן ן י‬ ‫ס ה‬ ‫כ ל‬

‫א ר ת‬
‫י ואיך ישמע אלי פרעה ז וע״ז השיב השי״ת ־־ ואהרן אחיו‬ ‫ף‬
‫י ה‬
‫" נביאך‪ .‬נמ״ן חנ»הן‬
 ‫פ׳ ו א ר א‬ ‫טז‬
‫ואני אקשה את לב פרעה ‪ -‬הענין כי םצרים היה אז‬
‫הממלכה היותר כבודה ומחוכמת ומסודרת‪ ,‬לכן הרבה הש״י אותות‬
‫‪,‬‬
‫ומופתים כדי שידעו מצרים כי אני ד ויפרסמו מציאותו יתברך‬
‫לכל העולם‪ ,‬והוצאתי את בנ״י מתוכם‪ ,‬פירוש‪ ,‬בזה יוציא את‬
‫בנ״י מתוך מצדים בריעות ומדות אשר הן משוקעין בתוך טומאתם‬
‫כי יזדככו ויבאו להשגת היחיד האמיתי וידיעת ד׳ המחויב המציאותי‬
‫ודן״ק‪] .‬משך חכמה[‬
‫ויפן פרעה ויבא אל ביתו‪ .‬והוא דמכת דם לא היה בבית‬
‫פרעה וכמש״א במד״ר דמכות דם העשירו מצרים יעו״ש והמון‬
‫שלקחו במחיר‪ ,‬א״כ רב המחיר אשד נתן פרעה למשה שגדלוחו‬
‫תור ביתו כבני מלכים‪ ,‬לכן מימי ביתו לא נהפכו לדם לכן ל*‬
‫שת לבו גם לזאת‪M .‬‬
‫להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאור תשארנה׳‬
‫השאיר ביאור להורות כי כל אשר נהיה בדבר ד׳ הוא מציאות‬
‫מוחשי ובריאה ממשית קיימת לעולם‪ ,‬כמו כל הנבראים בראשית‬
‫הבריאה‪ ,‬לא כן המתהווים מהחרטומים ע״י שדים וכשוף הוא‬
‫אינו לעד ואינו מתקיים‪ ,‬לכן ישארו ביאור להראות ההבדל‪ ,‬והנה‬
‫החרטומים הביאו צפרדעים אבל לא בבתי פרעה‪ ,‬ומה שעלו ע״י‬
‫שדים היה בכחם להסירם לכן אמר להכרית ממך ומבתיך שאותם‬
‫לא היו יכולים החרטומים להסירם‪] .‬שם[‬
‫ויצעק משה אל ד׳‪ .‬מקשים מ״ט בצפרדע כתיב ויצעק‬
‫ובערוב כתיב ויעתר ז וי״ל דאחז״ל בס״ק דסוכות למה נמשלה‬
‫תפלתן של צדיקים לעתר‪ ,‬מה עתר מהפך התבואה אף תפילתן של‬
‫צדיקים מהפכת מדת הדין לרחמים‪ ,‬והנה בצפרדע לא נהפך לרחמים‬
‫גמורים שהדי מתו הצפרדעים והיה להם למוקש ותבאש הארץ׳‬
‫•לכן כתיב ויצעק‪ ,‬משא״כיבעדוב שהלכו להם לגמרי כתיב ויעתר•‬
‫]תודת משח[‬
‫‪I‬‬
‫§‬ ‫ט‬ ‫מ‬
‫מטעמים‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוי ל י ק‬
‫!‬‫‪I‬‬
‫ן‬ ‫מספרי גדולי המורים מפרשי התורה‬ ‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ן‬ ‫חוברת ב‬ ‫ן‬
‫«‬ ‫ע״ס בא בשלח‬ ‫ן‬
‫|‬ ‫הוצאת תל תלפיות מאה‪-‬שעריס ירושלים ת״ו‬ ‫|‬
‫‪I‬‬ ‫טבת תש״א‬ ‫‪I‬‬

‫פרשת בא‬
‫‪ ,‬י ‪ -‬לא כתיב ואמרת אליו ? וי״ל בא‬ ‫כס( בא ל‬ ‫א נ‬ ‫פ ר ע ה כ‬ ‫א‬

‫*ל סיעה בביאת דברים‪ ,‬כמש״כ והבאת את הדברים לפני ד׳ ומה‬

‫‪ -‬ולמען תספר ‪ -‬התעללת‬ ‫‪,‬‬
‫ב ק ר ב ו‬ ‫היבריס‪ ,‬ל‬
‫א ל ה‬ ‫א ן ת ן ת י‬ ‫ש ת‬ ‫מ ע ן‬
‫גמ‬
‫וקא על מצרים‬ ‫ד‬ ‫ש ב א ן‬ ‫‪_,‬‬
‫ה מ כ ו ת‬ ‫כ י‬ ‫*רים ‪-‬‬ ‫ך‬ ‫א ג י‬ ‫כ י‬ ‫י ד ע ת ם‬

‫י״יי חיזק את לבו לא לשלחם באו‪ ,‬שכולם יכירו במציאות ד׳ ית׳‬

‫ייי׳אמין בו כי באם שבאו המוסתים במדינה אחרת לא היו מופלאות‬
‫‪ ,‬אכן מצרים ל א עוננים ומכשפים‬
‫מ‬ ‫כ״כ׳ שהיו חושבים זאת ל‬
‫כ ש ו ף‬

‫]*ן ספק שהתירו למצוא מקום להנצל מהם ולא יבולו‪ .‬הנה בזה‬
‫יבחנו המופתים הנוראים האלה בהיותן במקום שיש עוררין כבכתוב׳‬
‫עליו ערעור‪ .‬ואעפ״כ‬ ‫ש ק ר א‬ ‫מ ש ט ר‬ ‫כ‪ /‬אץ‬
‫א ל א‬ ‫ן ן ש ט ף‬ ‫א ת‬ ‫מ ק י י מ י ן‬

‫״יחזק כב״ד‪ ,‬הוברר ונודע בלי ק ‪ ,‬וזה שמציין למען שתיאותותי‬

‫ס פ‬

‫אלה ״בקרבי׳ דווקא מהם עדיה‪ ,‬הב׳ למען תספר באזני בנך וב״ב׳‬
‫ע‬
‫״ ״ י יבוא הפרסום בזמן ההוא לדורות׳ דלכן נתן ריוח בין מכר־‬
‫למכה חדש ימים אם שכל מכה הי׳ רק שבוע אחד‪ ,‬כדי שיתפרסם‬
‫כ‬
‫ל מכה בס״ע בכל העולם‪ ,‬וב׳ סיבות אלו הזכירה התורה בפרשת‬
 ‫פ ׳ בא‬
‫בדכה ולא קם ‪ -‬והמופתים אשד שלחו ד׳ לעשות בא״מ‪ ,‬ובמקום‬
‫העודדין‪ ,‬ולכל היד החזקה אשד עשה משה לעיני כל ישראל‪ ,‬י״ל‬
‫המפורסמת לעיני כל ישראל היה זד‪ .‬ברור‪] ,‬קהלת יצחק[‬
‫ועוד יש טעם נכון לפרסם אמונה בד׳ ית׳ דוקא במצרים‪ .‬וגם‬
‫להכותם בעשר מכות אם שבמכות האחרונות חיזק ד׳ את לב פרעה‬
‫שלא לשלחם ואין בו אשם כ״כ‪ ,‬רק אחרי שבמכות הראשונות לא‬
‫נרתע פרעה מעצמו לשלחם ולקיים רצון די‪ .‬לכן ראוי הוא לכל‬
‫העונשין‪ ,‬כן אחרי שפרעה ועמו רצו להטביע בהם דעות משחתות‬
‫וכפירה‪ .‬כמש״א מי ד׳ אשד אשמע בקולו‪ .‬ופרעה הכריחם למעשים‬
‫רעים ולעבוד ע״ז כמש״כ וירעו אותנו המצרים ויענונו‪ .‬לא אמר לני‬
‫דק אותנו‪ .‬יראה שעשו אותנו רעים וחטאים לד׳ והיינו גלות הנפש‬
‫לכן בדין יבא על שכרו זה להלקותו ולהשמידו‪] :‬מפי ספרים[‬
‫ועוד י״ל למה דווקא ע״י מכה זו יזכו להכיר את ד׳ ולספי‬
‫לבניהם אחריהם ? וי״ל כי הרוצה להכחיש בנסי ד׳ יאמר כי משה‬
‫מחכמתו עשה את כל זאת‪ ,‬אבל ליטול את הבחירה מאדם אי אפשי‬
‫בכל חכמות שבעולם‪ ,‬ואם אחרי מכת ברד שנשאר מעט והארבע‬
‫אחריו כל יתר הפליטה‪ ,‬ותרעב כל הארץ כלה איך יעלה על דעה‬
‫לאמד כי הי׳ בדרך הטבע למיאן פרעה לשלוח ישראל מארצו מדעה‬
‫עצמו הלא עבדיו מיחו בו ואמרו עד מתי זה יהי׳ לנו למוקש‪ ,‬וכל עין‬
‫רואה יראה וישפוט כי יד ד׳ הוא שלקח בחירתו וחיזק את לבו׳‬
‫ומזה אגו יודעים כי הכל מאת ד׳ היתה ולא משה מדעת עצמו עשה‬
‫כל המופתים חוץ לטבע׳ לכן רק ע״י מכת ארבה אם שהיא במצרים‬
‫דבר הרגיל אלא שהי׳ ההוכחה ע״י שחיזק ד׳ את לבו‪ ,‬אז יספיו‬
‫לבניהם אחריהם כי כל המכות נעשו ע״י ד׳ ית׳‪] ,‬מדברי כתב סופר[ ••‬
‫ל( לט( ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך‪ ,‬בבנינו ובבנותנו‬
‫בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ד׳ לנו‪ :‬והביאור כי פרעה חשב בי‬
‫באם שרצו להקריב קרבנות ולעבוד את [ד׳ לכבודו של הקב״מ‬
‫ראוי שרק הזקנים הנכבדים יקבלו את‪1‬םני ד׳‪8‬ולעבוד אותו אבל ל*‬
‫י ט‬
‫מטעמים‬
‫לן הקטנים שאינם בני דעת כ״כ‪ ,‬לכן אמר לכו נא הגבריפ ועבדו‬
‫את ד׳ כי אותה אתם מבקשים‪ ,‬כן רצה בזה להצדיק א״ע בטענה זו‬
‫לי להוליכם הבנים הקטנים והטף‪ ,‬יעמוד להם סכנת דרכים ״לכן לא‬
‫אשלח אתכם ואת טסכם דאו כי רעה נגד פניכם״ בזה שתביאו‬
‫למדבר את טפכס ואמר כי לטובתכם תשארו את טסכם במצרים עם‬
‫י נלך כי אצליגו הנוער‬‫ג ו‬ ‫ו ב ז ק נ‬ ‫האמהות‪ ,‬ל‬
‫ב נ ע ר י נ ו‬ ‫א מ ר‬ ‫מ ש ה‬ ‫א ב‬

‫המה העיקר בעבודת ד׳ שהמה מעמידים את האומה בעתיד ורק‬

‫?״י חינוך מסורתי שיחנכו בקטנותם יהיו נאמנים לד׳ ולתורתו‬
‫ו מ ע מ ו שילכו בדרך הזקנים רק אז י ע אל המטרה‪.‬‬
‫נ ג‬

‫כן יש לומי ויקרא סרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ד׳‬

‫יק צאנכם ובקדכס יוצג משא״כ לכל המקנה‪ ,‬כי הסוסים החמורים‬
‫והגמלים מוכרחים בכדי להוליך הטף‪ ,‬בי אינם יכולים לכתת רגליהם‬
‫לירך ארוכה כזו‪ .‬ומשה השיב שגם בצאננו ובבקרנו נלך כי ממנו‬
‫נ‬
‫קח לעבוד את ד״א כי אנחנו מוכנים ומזומנים לעבוד את ד׳ בכל‬
‫נפשנו ומאדנו ובאם שלא יהא לנו צאן ובקר נהי׳ פטורים מקרבנות‬
‫י‬
‫? אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬אבל עבודת ד׳ איננו לנו‬
‫ל ס ש‬
‫א רק להיםך רצוננו להכניס את עצמנו לעבוד את ד׳ בכל‬
‫נפשנו ומאדנו׳ לכן יש לנו ההכרח לקחת אתנו את כל המהנה יען‬
‫ש‬
‫ל א ניע במה לעבוד את ד׳ עד בואנו שמה‪ ,‬וד״ל‪.‬‬
‫ועוד י׳ל כי פרעה הסתפק בדברי מרע״ה שא״ל דרך שלשת‬
‫ימים נלך במדבי וזבחנו לד׳ והי׳ מסופק אם באמת רצונם להקריב‬
‫קימות או שרוצים לברוח ממנו‪ .‬ועשה הבחינה הזו שהצאן והבקר‬
‫ייצגו ואם שרוצים לברוח אזי יוצגו אותם כי הדי האדם כל אשי‬
‫י‬
‫ל יתן בעד נפשו‪ ,‬אבל מרע״ה אס שידע שרוצים לברוח לא קיבל‬
‫את הפשרה הזו‪ ,‬יען שהבין כי עוד לא הגיעה השעה המוכשרת‬
‫לצאת כי ד׳ הבטיח והי׳ כי ת ל לא תלכו ריקם ‪ -‬ונצלתם את‬
‫כ ו ן‬
‫ד י ס‬ ‫ש‬
‫* לכן סייב בזח•‬
‫לא(יז( ויסר מעלי רק את המות הזה‪ :‬מאי רק ז ולפי דבר גי‬
 ‫פ׳ בא‬ ‫כ‬
‫לעיל כי גם הכבדת הלב נחשב למכה היותר גדולה כי אבד בחירתי‬
‫בכדי שילקה במכות וכאמור‪ ,‬לכן אמד שיסד מעליו רק המות הזה•‬
‫עפ״י הגמרא תענית‪ ,‬שאין לבקש רחמים על שני דברים שנאמר׳‬
‫לכן ביקש שיסד ממנו דק המות הזה של מכת ארבה‪ ,‬ואחר כל‬
‫יבקש על אחרת‪] .‬מדברי תורת משה ונופך משלי[‬
‫כן י״ל אם שמבואר במד״ד שעם כל המכה היתד‪ ,‬שוררת‬
‫מכת דבר ומכת ארבה הוא רעב׳ והנה במס׳ תענית ח׳ ב׳ מבי*‬
‫יב‬
‫שם מעשה שהי׳ רעב ודבר ואמרו נבעי רחמי אכפנא ]רעב[‪ ,‬דכי י ה‬
‫שובע לחיי הוא דיהיב‪ ,‬לכן אינו דרוש לבקש רק על העדר הרעב׳‬
‫לכן אמד להםד ממנו דק את המות הזה של ארבה‪ .‬ומכת דבר תסור‬
‫ממילא דכי יהיב שובע לחיי הוא דיהיב‪] .‬מתוך דברי תורה חמימה[‬
‫כא( ויאמר — ויהי חשך וימש חשך ‪ -‬ויהי חשך ואפלה‬
‫ולכל בנ״י הי׳ אוד במושבתם ‪ -‬רבו המפרשים בביאור מכת חשך‬
‫הפלאי שלהמצריים הי׳ שולט חשד ואפילה‪ .‬ולישראל הי׳ איר‬
‫במושבותם אפילו מי ]שעמד עם מצדי ביחד לחד מ״ד בחז״ל‪ ,‬אבל‬
‫לא ראיתי בהם דבר המתקבל‪ ,‬ואפשר לא מד כי הרי מששת ימי‬
‫בראשית נברא שני אורות אוד השמש והלבנה המשמשת בעוה״ז‬
‫ועוד אור רוחני שנגנז להשתמש לצדיקים לע״ל‪ ,‬והאור הגנוז הזה‬
‫הלבישו אותו בנרתיק וגנזו באוד השמש‪ .‬ובמכת חשך הוכנו ישראל‬
‫להשתמש באוד הגנוז לע״ל‪ .‬לכן אין זה בריאה חדשה שהרי הוכנו‬
‫ונבראו מששת ימי בראשית‪ .‬ולגבי המצריים שמש האפילה ׳שחשך‬
‫עיניהם ולהם היה וימש חשך עד שלא הבקיע האור נוגה‬
‫בתוכו‪ .‬וכמו אור השמש משתמש לעטלף לחושך ולא נוגה לו וד״ל•‬
‫לב( יא‪ .‬ב‪ (.‬דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו כלי‬
‫כסף וכלי זהב ‪ -‬ויתן ד׳ את חן בעיני מצרים‪ ,‬כתיב וישאלו איש‬
‫מאת דעהו‪ .‬והרי אין עכו״ם בכלל רעהו כמאמרם ז״ל‪ .‬לכן יש לפרש‬
‫כי ישראל נתבקשו שיקיימו את החסד שישאלו איש מרעהו כלי‬
‫כסף כי הרי עולם חסד יבנה‪ .‬ובזכות החסד שעושים זל״ז יגאלו׳‬
‫מי‬ ‫מטעמים‬
‫י צריים יראו המגהג הטוב שיתחםדו אחד לחבירו‪ ,‬אז ג?ז‬ ‫^‬
‫חגי בפדה טובה זו וישאלו ג״כ לישראל וכדי שיצאו‬
‫דיל‬
‫ז « ק ^ כהבטחת ד׳‪ .‬לכן כתיב ויתן חן העם בעיני מצרים‬ ‫ייפ‬ ‫‪0‬‬

‫^ ס מדת החסה וראוים להתחסד גם המה עמהס‪ ,‬לכן בפי‬ ‫ע‬

‫ת י ב‬
‫ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כ״כ ‪ -‬שבזמ\‬ ‫י‬ ‫ג י א ן ן ס‬

‫ממצרים שאלו מהמצריים וכאמור‪ .‬ובגמרא ויאמר ד׳ למשה‬ ‫^‬

‫‪0 0‬‬
‫י ך אמור להם לישראל וישאלו ‪ -‬שלא יאמר אותו צדיק‬ ‫^‬
‫יענו אותם קיים בהם‪ .‬ואח״כ יצאו בר״ג לא קייס בהם‪ .‬וכבד‬ ‫^‬
‫^ ^ י גס שלא יאמר אותו צדיק ג״כ צריך הקב״ה לקיים דבריו‪,‬‬ ‫ל‬

‫ליקח הון רב צריך בקשה‪ .‬ובשום מצוה בתורה לא נצטוו‬ ‫ג ל‬

‫ש י ז ז‬
‫יי״ל אם כשחי׳ נראה למשה כמו גזל וקצת חילול השם‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫ה ן‬ ‫כ ן‬
‫ר‬
‫ך משה לבקש מהם )נ״א ש״י( או היה הבקשה שלא יעשו‬
‫^ הטמין רק יכוונו לעשות רצונו ית׳ כדי שלא יאמר אותו‬ ‫^‬
‫י )ראשי בשמים( או די״ל כי באמת כאשר ישתמש ה׳ ביכולתו‬ ‫‪ T‬״ ׳‬

‫קחת הבחירה מפרעה כן היו יכלתו לשלות להם רצון שיתנו‬

‫ל‬ ‫ש י‬ ‫י‬
‫״ אם שי״מ שלא נתן ד׳ בלב פרעה לשלחם כדי שלא‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫צ‬
‫י י כ י ם‬
‫להכיר טובה להמצריים לכן מטעם זה לא רצה ד׳‬ ‫ז«י‬ ‫ב ק ש‬

‫מיזנה׳ לכן צוד‪ .‬ד׳ שישאלו‪ ,‬ואת״כ בטביעת הים זכו מן‬ ‫ה‬
‫י ב ע י נ י‬
‫אברהם אין זה רכוש של מתנת בו״ד רק בברכת ד׳‬ ‫וכשי‬ ‫ש ת ן‬

‫ש א מ‬
‫ן‬
‫ב ז ה י‬ ‫י אני העשרתי את א ב ר‬
‫ש מ א‬ ‫הם‬ ‫ן כ י‬
‫י י ת ד‬
‫י״ל כי מה שהבטיח ה׳ שיצאו ברכוש גדול הכוונה‬ ‫היא‬ ‫ע ל‬

‫רכוש רוחני וע״ז שייך לשון רכוש גדול ולא רכוש רב‬ ‫^‬
‫^ רכוש גשמי כסף וזהב והייגו קבלת תורה ומצות ואמוגה‬ ‫^‬
‫^ אבל כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם‬ ‫ק‬ ‫י י ס‬

‫‪ 0< ^,‬בגופם ובאבריהם הגשמיים אשד עבדו בהם בסרך‪ ,‬ואח״כ‬

‫ג‬
‫לא בהם בגופם חלף עבודתם אחד שנתגשמו ע״י עבודתם‬
‫כ נ י ם‬
‫יעריץ לא נטזרו בנפשותם להכיר רק ברכוש‬ ‫דו‬ ‫ת נ י ׳‬

‫ס אברהם בתור אב לבנים רוצה לטובת הבנים גם במצב‬

 ‫‪,‬‬
‫פ‪13N‬‬ ‫ככ‬
‫חומרי וגשמי‪ ,‬לכן אמר דבל _ ]מםרסים[ ונופך משלי•‬
‫ג א‬

‫לכן אח״כ כתיב וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות‬
‫וד׳ נתן חן העם בעיני מצרים וישאילם וינצלו את מצרים‪ ,‬יתכן‬
‫כי באמת בשעת יציאתם גם אם שאלו במתנה לתת להם ג״כ חיי‬
‫נותנים להם‪ ,‬רק הבוי״ש רצה בזה להורותם כי ע״י שקבלו עליהם‬
‫עול מ״ש וקרבו את הפסח מהצאן שישתמשו לאלקים ועשו שפטים‬
‫נם באלהיהם וגמ נלקו ע״י בעשר מכות‪ ,‬אשד לפי שכל האנוש*‬
‫היו צריכים להיות להם לשונאים בנפש‪ ,‬ואחכ״ז השאילום את כל‬
‫‪,‬‬
‫רכושם לא מפני היראה והפחד מפניהם דק בשביל שד נתן חן‬
‫העם בעיני מצדים ועשו זאת מתוך אהבה והוקרה ולא כדעת‬
‫המתחכמים שאומרים שהשנאה מאוה״ע לישראל בא מתוך שנאת‬
‫הדת‪ .‬רק בהיםך בזמן שישמורו ויקיימו את הדת קודש רק אז נעשי‬
‫כאוהבים ויטיבו אתנו ע״י השנחת ד׳ ובאופן פלאי‪ ,‬וכשאנחגי‬
‫מתקרבים ומתדמים להם בכדי שהדת לא יבדילנו מהם‪ ,‬רק‬
‫אז נרדפים אנחנו מהם וזאת מביא מקוד השנאה‪ ,‬ואנחנו להם‬
‫למרמס‪ ,‬וזאת רצה ד׳ להוכיח לנו בזה שנצטוו שישאלו ויתנו כל‬
‫רכושם להם אם שהוא נגד הטבע כי הדי עומדים על הדרך ולצאת‬
‫מארצם ומתי יחזירו להם ואחכ״ז שאלו להם גס אז מצד ומסיבת‬
‫״ל‪] .‬מבית הלוי[‪.‬‬
‫וד‬ ‫חן שהי׳ להם בעיניהם‪ ,‬להוכית את ההודאה זו‬
‫לג( וישאילום וכ׳ בכתב סופר וז״ל כבר נתקשו המפרשים למה‬
‫?‬
‫לא צוה ד׳ שיבקשו ממצרים שיתנו להם או שבע״כ יטלו מהם‬
‫ונ״ל ע״ד דרוש עם״י שראיתי בח״א מ״א מאוד״״ג זצ״ל שכתב‬
‫הא דלא נלחמו בנ״י במצרים‪ ,‬וגדולה הנקמה‪ ,‬ותירץ כיון שגם‬
‫ממונם ניטל מהם והוה מיתה ותשלומין וקלב״מ‪ ,‬לכן הענישם ד׳‬
‫במיתה ע״י עצמו והוי היוב מיתה בידי שמים וממון ע״י אדם‪ ,‬אלי‬
‫דבריו זצ׳״ל‪ ,‬וזה לא כרנבה״ק דם״ל חייבי מיתות בידי שמים פטור‪,‬‬
‫ונ״ל דהא בקלב״מ חייב עכ״פ בידי שמים‪ ,‬ויש פוסקים דם״ל‬
‫דבזה אם תפס לא מסקינן מיני׳‪ ,‬ע״י ש״ך ח״מ סי׳ כ״ח ול״ב‬
‫כג‬ ‫מטעמים‬
‫יעיין ב״מ ע״א וברש״י שם‪ ,‬ולפי״ז י״ל כיון שהיו תפוסים ועומדים‬
‫שהשאילום בעצמם‪ ,‬ובהתידא אתי לידייהו‪ ,‬היו מותדים להחזיק‬
‫כי׳ והיינו דצוה ד׳ דבר נא וישאלו דליתן להם לגמרי לא הי׳‬
‫נאפשר עס״י דין לכן התחכם ה׳ לצוות אותם שישאלו כנ״ל ע״כ‬
‫לד( יב( ה» החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי‬
‫השנה׳ י״ל החילוק בין ראש לראשון‪ ,‬ראש נקרא מי שהוא מוסכם‬
‫מהמון עם להיות זה להם לראש‪ ,‬משא״כ ראשון הוא מי שיש לו‬
‫מעלה מצד עצמו להיות לראש‪ ,‬והנה באמת בגלגל המזלות שהוא‬
‫זגגו‬
‫ל לא שייך בו ראשון או אחרון‪ .‬אך מצד שבבוא השמש למזל‬
‫סלה אשד עולה בחדש ניסן אז צומח הכל מן הארץ והולך וגדל‬
‫הסכימו לקרא זה לראש‪ .‬אמנם לישראל שנעשה בזה החודש גיסים‬
‫ינסלאות ובס בחר ד׳ מאז להיות לעם קרובו‪ ,‬הנה החודש הזה‬
‫קדוש להיות נקרא בעצם ראשון‪ ,‬והיינו החדש שהי׳ עד עכשיו ראש‬
‫חדשים‪ ,‬ראשון הוא יהי׳ ‪-‬לכם• לחדשי השנהי׳י״מג‬
‫לה( בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לב״א שה לבית׳‬
‫באי״ח סי׳ ת״ל איתא דשבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול‬
‫ססני הנם הזה שנעשה במצרים עי״ש‪ ,‬ובסו״ז שם ״ ק א׳ רבים‬
‫ם‬
‫‪,‬‬
‫מקשים למה לא קבעו יו״ט בעשור לחדש גס אם הל בחול ? ותי‬
‫נשם הגאון מו״ה משה חריף‪ ,‬זצ״ל שיחשבו שהיו״ט הוא מחמת נם‬
‫ייייין שיבקע בעשור לחודש‪ .‬לכן קבעוהו בשבת שיום עלייתן‬
‫ד‬ ‫ס ה‬
‫' י ו לא הי׳ בשבת! ובמ״א שם תירוץ דלא רצו לקבוע ביו״י‬
‫לחיש יען שבו מתה מרים והיא תענית צדיקים ע״כ וי״ל דמיני׳‬
‫ימי‬
‫נ י ׳ תסתיים שמעתתא׳ דלתי׳ המובא בטו״ז קשה למה באמת‬
‫ל‬
‫* קכעו גם זכר לנס שנבקע הירדן‪ ,‬וי״ל דלא רצו לקבוע משום‬
‫שמתה בו מרים‪ ,‬ומיתת מרים היתה קודם זמן בקיעת הירדן אין‬
‫ד ז < ו י‬
‫לקבוע בו יו״ט כבתענית ייב א׳ ע״ ש אבל בשבת שידוע‬
‫ש ל א‬
‫הי׳ בקיעת הירדן בשבת מוכח שעה״נ מצרים היו״ט‪ ,‬וגם‬
‫מגרים היתה קודם מיתת מרים והיו״ט קודם ]י׳י״מ[‬
 ‫פ׳ בא‬ ‫כד‬
‫לו( בעשור לחדש הזה ואז נעשה נס בביקור השה לק״פ‪ ,‬וכאמור‬
‫והקשה עיז בת׳ימ אם הי׳ עשור לחדש בשבת והי׳ פסח ביום ה׳‬
‫י‪/‬‬
‫איך ה יום מתן תורה שהוא גון לספירה בשבת הלא בשבי*‬
‫היא כבר יום נ״א‪ .‬ודכ״ע סברי בשבת נתנה תורה‪ .‬ועי׳ במג״א סי׳‬
‫תצ״ד‪ .‬וי״לדקכלתי מאמו״דבעל הפלאה‪ ,‬דבבן נח הלילה הולך אחר‬
‫היום״ ע״ד יום ולילה לא ישבתו ואומד אני כשנצטוו מיד בצאת‬
‫ישראל ממצרים לספוד מ״ט יום והתחילו מליל ב׳ ש״פ היו הם‬
‫מתחילין לספוד בלילה שאחר יום ב׳ ש״פ‪ .‬שלב״נ היא שייכת ליום‬
‫שני ונמצא שביום ו׳ שהי׳ ראוי ליתן בו תורה שהוא נון לספירה‬
‫לא הושלם עדיין עד יום ש״ק שלאחריו שאז ספרו נון לספירה‬
‫ובאמת לפי מספר בנ״י היו נ״א׳יאך הם ספרו כבנ״י כנ״ל ואז‬
‫בשבת ניתנה תורה לישראל נשם[‬
‫ועוד י״ל לפי דברי ד׳ שאמר התקדשו היום ומחר הי׳‬
‫צריך ליתן התורה ביום ו׳ אך משה חידש שהיום כמחד שיהיו עם‬
‫הלילה׳ לכן נדחה מ״ת ליום השלישי והרי חזינן שביום שבת הוריד‬
‫•ד׳ על הר סיני והסכים עם מרע׳׳ה וזה הוכחה כי התורה ניתנה‬
‫לפי הסכמת החכמים ואנחנו הבעלים עה״תונתץ ״לנו״ את התורה לפי‬
‫דעתינו ולא בשמים היא‪ ,‬לכן יום מ״ת נקרא ליום המשים שאז‬
‫קבלנו הוראה זו ולכן נקיא מתן תורה ולא קבלת התורה וד״ל‪.‬‬
‫לז( ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקיף‪ .‬ומשה‬
‫אמר לישראל בהיפך והגעתם אל המשקיף ואל שתי המזוזות וי״ל‬
‫דאחז״ל מהויכוח שבין ישראל לד׳‪ ,‬ד׳ אומר לישראל שובו אלי‬
‫אתם תחילה ואח״כ ואשובה אליכם‪ ,‬אני אסייע אתכם לגמור‬
‫התשובה כי הבא לטהר וכד‪ ,‬והדבר תלוי רק בכם‪ ,‬והנה ישראל‬
‫סובלי אורך הגלות יודעים הם כי הגאולה א״א להיות בלא תשובה‬
‫כמש״כ האלשיך הק׳ סו״פ פ׳ בשלח‪ ,‬ומחמת זה נתארך הגלות‬
‫בעוה״ד‪ ,‬ובע״כ צריך להיות פשר דבר שד׳ יעורר את לב ישראל‬
‫לתשובה‪ ,‬והנה המשקיף הוא רמז אל ד׳ העליון על כל‪ ,‬כמש״כ כי‬
‫קח‬ ‫מטעמים‬
‫השקיף ממרום קדשו וכתיב השקיפה ממעון קדשיך‪-‬ושתי המזוזות‬
‫המחזיקים את המשקוף מרמז לזכות אבות ואמהות‪ ,‬כמש״כ מעונה‬
‫*לקי קדם‪ ,‬ומתחת זרועות עולם‪ ,‬וכ׳ האבות הקדושים שהם מתחת‬
‫למרכבה הם יסודות עולם‪ ,‬וז״ש ד׳ למשה ולקחו מן הדם ונתנו‬
‫י ל שתי המזוזות תחלה ואח״כ על המשקיף‪ ,‬לומר אשר בנ״י‬
‫־יהיו הם המתחילים תחילה ואח״כ אסיים אני‪ .‬ומשה אמד כי אין‬
‫כנו כח להתחיל תחילה דק ד׳ יהי׳ המתחיל ואח״כ נגמור אנחנו‬
‫לז״א תחילה והגעתם מל המשקוף‪ ,‬ואח״כ אל שתי המזוזות ]כל״״[‬
‫לח( י( ולא תותירו ממנו עד בוקר‪ .‬ובפסח שני אמר לא ישאירו‪,‬‬
‫כי בפ״ר שמדינא חייב להביא עמו חגיגה בכדי שיאכל על השובע‬
‫א ז‬
‫בקל יכול לבא לידי נותר כי לא ינעם לנפשו עוד לאכול‪ ,‬לכן‬
‫באה האזהרה בלשון נותר‪ ,‬אבל בפ״ש שאין מביאין עמו חגיגה‪,‬‬
‫והפסח נאכל כשאר מעדני צלי‪ ,‬יוכל להכשל להשאיר בכוונה‬
‫ממנו גם למחרתו כדי לחזור ולהתענג במעדניו עוד הפעם‪ ,‬לכן באה‬
‫•‬ ‫]הכיהיק[•‬
‫מ מ נ ו‬ ‫י ש א ר‬ ‫ל א‬ ‫ל ח ש י ב ת ן‬ ‫הא‬
‫ע ג ם‬ ‫ע ן א ר‬ ‫ב ל ש ן ן‬ ‫ז ה ר ה‬

‫ולפי״ז נכלל שגם העצמות שיש בו מוח שלא יכול לאכול‬

‫המוח דהרי אסור בשבירת העצם לא בעי שריפה שהרי הי׳ נותר‬
‫סא‬
‫ל י ו שהרי אינו עומד לאכילה אבל מ״מ כתבה התורה והנותר‬
‫ממני עד בוקר שהוא נותר מאליו בע״כ מ״מ באש תשרופו משא״כ‬
‫עצמות וגידין שאינם נאכלים' מבואר בפסחים פ״ג דלא בעי שריפה‬
‫אבל צריך עיון‪.‬‬
‫והנה על לאו דנותר מבואר בפסחים שם ובמכות ד׳ ועוד‬
‫ד ל א‬
‫לקו עליו אם מטעם שהיא ניתק לעשה לר״מ ולר״ע משוס‬
‫א‬
‫ייייי לאו שאין בו מעשה ור״י ם״ל־דגם על לאו שאב״מ לוקין ו ל‬
‫ל‬ ‫ס‬
‫" בי״ע עי״ש והקשה בתום׳ שם בד״ה הא‪ ,‬וז״ל וקשה דהא ד״ע‬
‫אמי המקיים כלאים בכרם לוקה‪ ,‬ופי׳ בערוך דהיינו שמגיח אותו‬
‫ב ס‬
‫י ף שדהו כשמצאה זרועה דהוי לשאב״מ‪ ,‬לכך נראה דהמקיימ‬
‫כלאים בכרס היינו שעשה גדר סביב הכלאים ע״כ‪ ,‬ויש לקיים פי׳‬
 ‫פ ׳ בא‬ ‫כו‬
‫הערוך דר״ע לטעמי׳ אזיל דבתמורה ד׳ מקשה הש״ם ור״י האי‬
‫והנותר מאי עביד לי׳ י״ל כדתניא דבי׳ הזקי׳ שאין שריםת קדשים‬
‫דוחה יו״ט׳ סירש״י דם״ד אתי עשה ודוחה ל״ת‪ ,‬אמנם רב אשי‬
‫בפסחים ובכ״ד אמד שבת שבתון עשה ויו״ט עשה ול״ת ואעדל״ת‬
‫ועשה וא״כ מיותר והנותר ממנו עד בוקר‪ ,‬וצ״ל דאתי לניתוק לעשה‬
‫ומדאיצטריך לניתוק לעשה ‪.‬ש״מ דבלא״ה היא דלוקין‪ ,‬ואף דהיי‬
‫לאו שאב״מ אלמא דלשאב״מ לוקין‪ ,‬אך לכאורה י״ל אף דיו״ט הוי‬
‫עשה ול״ת ה״א דדחו משום דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך‬
‫הותרה נמי שלא לצורך וכפי שיטת דש״י בביצה דאמדינן מתוך אף‬
‫שלא לצורך כלל‪ ,‬אמנם ר״ע סבר בפסחים ה׳ דלא אמרינן מתוך‬
‫וא״כ מיותר והנותר ממנו עד הבוקר וצ״ל דאתי לנתקו לעשה‬
‫וש״מ דלאו שאב״מ לוקין‪.‬‬
‫‪-‬לט( יט‪ .‬ו‪ (.‬אך ביום הראשון תשביתו‪-‬מיום הראשון עד יום‬
‫השביעי‪ ,‬מכאן דרשו במכילתא ענשו שבעה ואזהרתו לעולם‪ ,‬ובשם‬
‫הגאון ר׳ בצלאל הכהן מו״ץ בווילנא כתוב דהאי מיום הראשון ־־‬
‫קאי על מ״ע דתשביתו‪ ,‬דעיקד סי׳ אך ביום הראשון תשביתו הוא‬
‫בע״פ כידוע׳ ומפרש המקרא דמכ״מ קאי במ״ע זו מיומ ראשון ־־‬
‫ומשו״ה כתיב הראשן והשבעי חסרים ללמדנו דאע״ג שיש מ״*‬
‫דהשבתה מכ״מ אסור לשרוף בראשון ובשביעי‪ ,‬משוס יו״ט‪ ,‬ומשו״ה‬
‫כתיב מיד וביום הראשון מקרא קודש ע״כ‪ ,‬והגאון הנצי״ב זצ״ל‬
‫הוסיף בהרחב דבר שלו‪ ,‬ומוסיף אפילו לפדש״י בד״ו בד״ה כוסה ־־‬
‫שכתב ומיהו בב״י לא עבר דהא בטולי בטלי‪ /‬דמוכח מזה דאי לא‬
‫בטלי׳ שורסין ביו״ט כדי שלא יעבור בב״מ‪ ,‬מכ״מ לא משום טעם‬
‫מתוך שהותרה הבערה לצורך ‪ -‬אלא משום דעובר בכל רגע על‬
‫מ״ע דתשביתו ול״ת דב״י‪ ,‬וזה דוחה עשה ול״ת דיו״ט שהוא רק‬
‫בשעת מעשה ע״כ‪ ,‬ולי נראה להוסיף דרש״י ס״ל כשיטת הר״א‬
‫ממיץ דכתב בספרו יראים כלל קי״ג דכל עניני מצוה מותרים‬
‫ביו״ט דהוי בכלל אוכל נפש דנשמה איקרי נפש דרק נותר ואיברים‬
‫פ ז ו‬
‫מטעמים‬
‫וסדרים ומילה של״ב דאיכא בהו ג׳ כתובים הב״כ וא״מ ולהכי י״ל‬
‫א״כ אס לא בטלי׳ להחםץ שורפין ביו״ט ונכלל בכלל אוכל נפש‬
‫יי״נשש לא תעונה משו״ה כתיב אך אשר יאכל לכל נפש‪ ,‬ולא כתיב‬
‫א ד ט‬ ‫ל‬
‫׳ וי״ל ואכ״מ‪.‬‬
‫מ( טו( כי כל אוכל חמץ ונכרתה ‪ -‬וראיתי כתוב בשם הגאון‬
‫פוה״ר נתן אדלר ז״ל שבפסוק מרומז כל דברי התום׳ בריש ם״ק‬
‫דשסחים דלכך בעיגן חמץ לבדוק ולבער מן הבית דלמא אתי למיכל‬
‫מיני׳ וחששו בחמץ יותר מבשאר איסורים משום דהוה איסור כרת•‬
‫א דקרא דבבל יראה‪ ,‬והקשנ‬ ‫יהי״ו כתב שם די״ל דזה ג״כ‬
‫ם ע מ‬

‫לחוס׳ מ״ש מחלב ודם דגם המה איסור כרת‪ ,‬ותירצו משוס דלא‬
‫ג ד י‬
‫ל י סיני׳ איגשי כולי שתא משא״כ חלב ודם‪ ,‬ובזה יפורש הקרא•‬
‫אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ‪ ,‬פי׳ כי‬
‫ייכל אוכלים חמץ תמיד ולא בדילי מיני׳ וגם נכרתה ע״כ•‬
‫סא( יז( ושמרתם את המצות כי‪-‬עיקר משמעות מצוד‪ ,‬זו מבואר‬
‫ליברי חז׳׳ל דקאי על מצות מצוד‪ ,‬של הלילה הראשוגה מה שאינו‬
‫לשבעת הימים‪ .‬והכי משמעות סוף המקרא כי בעצם היום הזה‬
‫ושפדתם את היום הזה ‪ -‬אבל הרמב״ם הל׳ חומ״צ ס״ה ה״ח כתב‬
‫לליאור המקרא ושמרתם אה״מ‪ ,‬כלומד הזהרו במצה ושמרו אותר‬
‫סלל עד חימוץ‪ ,‬וא״כ קאי על שבעת הימים ג״כ‪ ,‬וקצת ראיה יש‬
‫להדםב״ם מהמכילתא ושמרתם את המצות אל תקרי את המצות‬
‫א ל‬
‫א את המצוות‪ ,‬ומשמע שהעשה בא לשמור הסצות בכל השנה‬
‫ומה גם לשמור אותם מן החמץ בז׳ ימי הפסח‪ .‬וכתב בם׳ דבש לפי‪.‬‬
‫ייאח אם תשמרו את המצות שיהיו בהכשר אז תהיו בםוחיס‬
‫שתשמרו כל השנה כולה את כל המצוות ולא תחטאו ח״ו‪ ,‬ובכיי‬
‫לה‬
‫ל י ן למה מזהירה התורה לשמור את המצה שלא יחמץ אחר־‬
‫שלבד הזהירה בלית על חמץ וכמו בכה״ת אחר ל לאו שבתורה‬
‫כ‬

‫ל ן ל ן י״ל כפי״מ‬
‫א ו‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ע ב‬ ‫ל‬‫מ‬ ‫ה ש פ ר‬ ‫לא מזהי‬
‫ה פ ע ם‬ ‫ע ן ד‬ ‫ה ת ן ר ה‬ ‫רה‬

‫שראיתי בספר משך חכמה דף ל״ו עה״כ מימים ימימה ובתוך‬

 ‫‪,‬‬
‫בא‬ ‫פ‬
‫דבריו כתב וז״ל דבל״ת העיקר מה שאין אדם עושה ואס עשה‬
‫מחמת אונס או ע״א הפוטרו שוב הוא כמו כל אדם שהעשיר‪ ,‬איני‬
‫נחשב לעשיה ושוב לא עשה כמו זולתו‪ ,‬לא כן במ״ע‪ .‬אף שלא‬
‫־יעשה מחמת אונס‪ ,‬מ״מ לא מיחשב כמאן דעביד דסו״ס לא עשה‬
‫וכמו במת בל״ת דכלאים שמותר ולא נחשב כלועג לרש‪ ,‬דאין‬
‫הלבישה מתיחםת כלל אליו כיון שנעדר ממנו הבחירה והיכולת‬
‫ואין לך אונם גדול מזה‪ ,‬לא כן בעשה סוף סוף לא עשה ולא אמרינן‬
‫כמאן דעביד‪ .‬ע״כ‪ ,‬ולפי״ז י״ל אם דהסשטות דקרא יוכיח דעשה‬
‫ושמרתם אה״מ קאי על לילה הראשונה דהרי אז איכא מ״ע לאכול‬
‫כזית מצה לכן אם לא הי׳ נזהר מכל חשש יאכל חמץ באונם הרי‬
‫לא קיים את המ״ע דבערב תאכלו מצה כי סוף סוף לא אכל מצה׳‬
‫אבל התורה מזהדת גם לשאר ימי הפסח שיש בהם רק איסור לאו‬
‫דלא יאכל חמץ ובעלמא אם ע״י איזה מקרה ואונס דלא שכיח‬
‫ונכשל אינו עובר‪ .‬ובאכילת חמץ הו״א דדמי לשאר לאווין שבתורה‬
‫ונחשב כלא אכל כלל וכאמור‪ .‬לכן מפרש הרמב״ם דכאן מזהירה‬
‫התורה יותר מבשאד לאוין שבתורה לשמור את המצה מכל מיני‬
‫הימוץ גם באופן בלתי רגיל‪ .‬ואיסור חמץ חמוד מכל ל״ת שבתורה‬
‫וזה שלא כדבריו האחרונים עי״ש‪ ,‬ואין להאריך‪.‬‬
‫מב( לח( ובנ״י עשו כדבר משה וישאלו — ומשמע כי רצונם הי׳‬
‫שלא לשאול מהם‪ ,‬ולמה? וכבד כתבתי ע״ז‪ ,‬וראיתי בספר העמק‬
‫דבר כי יותר טוב חיה להם שלא השאילו מהם כי עי״ז חשבו שיוצאים‬
‫ע״מ להחזיר למצרים וישובו את כל מה ששאלו מהם והי׳ להם‬
‫להגיד לחם בפה שיוצאים בהחלט ממצרים‪ ,‬וגס באופן זה הי׳‬
‫נתנם במתנה מצד ההכרח אבל כיון ששאלו זאת הי׳ הגורם שרדפו‬
‫אחריהם כי ראו שלא ישיבו למצרים‪ ,‬רק שאלו לקיים דבר משה‬
‫שאמר להם עפ״י ד׳ ית׳ שישאלו‪.‬‬
‫מג( וישא העם את בצקם טרם יחמץ משארתם צרודות בשמלתם‬
‫על שכמם ובפסוק ל״ט כתיב ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים‬
‫כבז‬ ‫מטעמים‬
‫מצות כי לא חמץ כי גדשו ממצרים‪ .‬הכתוב תלמדנו אם שיצאו'׳‬
‫ס ז ו‬
‫ו אבל שמדו שלא יבא לידי חימוץ לכן משארתם צרורות‪-‬‬
‫ל ת ם‬
‫על שכמם ולא נתנו על העגלות בכדי לעםוק בהם של*‬ ‫^‬ ‫י ח‬

‫צי‪ .‬ומעידה התורה ויאפו את הבצק בסוכות כי לא חמץ‪ .‬כלומר­‬

‫י ד‬
‫לא הספיק להחמיץ כי עשו בהם עסק ומרעמסם לסוכות באו‬
‫עים אחדים וכסרש״י לקיים אה״כ ואשא אתכם על כנפי נשרים‬
‫‪ .‬י׳ לא אפו במצרים אמר הכתוב כי גרשו מצרים ולא הספיקו‬
‫לא‬
‫ס י ת אבל לא גתחמץ‪.‬‬
‫מ‬
‫י ( י( ומושב בנ״י אשר ישבו במצרים ל׳ שנה וד״מ שנה‪ .‬ראיתי‬
‫סר העמק דבר וכתב זז״ל דמשמעות מושב היא הכנה שיהיו‬
‫ים בנ״י לשבת שם את״כ וכבר נתבאר בס׳ ברית בה״ב שמאז‬
‫א‬
‫א״א מאור כשדים היה זה הערה מאת ד׳ שמצא לבבו נאמן‬
‫היציא ממנו אומה הנבחרת שיהי׳ נקראים בני ישראל ועלה אז‬
‫מחשבה קודם שיהיו גבחרים במ״ת יבאו בגלות במצרים ואז באו‬
‫^לאות ד׳ המה מלאכי מעלה להגדיל ולרומם מלוכת מצרים כדי‬
‫הי׳ בזה מושב יפה לב״י אח״כ‪ .‬וע״ז בא מקרא זה‪ ,‬ומושב בנ״י‬
‫שר ישבו אח״כ במצרים רר״ו שנה‪ ,‬אבל המושב היה שלשים שנה‬
‫שאי!)‬
‫* היה בן ע׳ שנה בצאתו מאור כשדים‪ ,‬והיינו שכתוב עוד׳‬
‫א‬
‫י כל צבאות ד׳ הן המה המלאכים שהיו שייך לאותו הכנה של‬
‫^שב בנ״י ועתה יצאו ובטל כל הסדרים והכי תניא במכילתא‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ה ח פ ז ו‬
‫ו שיצאו‪ ,‬אם שלכאורה אין כ״כ מעלה‪ ,‬לכן בביאת הגואל‬ ‫^‬ ‫י א מ‬

‫^ הכתוב כי לאבחפזון תלכוןז וכבר דיברו הספרים‪ ,‬ואפשר לומד‬

‫ען כפי דברי חז״ל היו משוקעים במ״ט שערי טומאה ובאמת‬
‫ש י צ‬
‫א ו ממצרים ארץ נושבת למדבר בלא שום צירה היו‬
‫גד‬
‫‪ V‬י ל וכדברו הכתוב זכרתי לך חסד נעוריך ‪ -‬לכתך אחרי‬
‫ב ר‬
‫בארץ לא זרועה והיה חשש שעוד יתחרטו ולא לעמוד‬
‫ין כזה׳ לכן אז חל החפזון׳ והרי גם בכל המצות החיוב להיות‬
‫ם במצות ולא לאחר אם מפגי חיבת המצות וגם חשש שבעתיד‪.‬‬
 ‫בשלח‬ ‫פ׳‬
‫לא יקיים חייו מצד איזהו סיבה וכן אם שנתרצו לצאת ברגע היה‬
‫החפזון שלא יחזרו‪.‬‬
‫והרי כן מבואר כאן בכתוב דכתיב ויהי בשלח פרעה את‬
‫העם ולא נחס אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ‪ -‬סן ינחם ־־‬
‫לקן כתיב ויהי בשלח סרעה כי ד׳ סיבב פרעה לשלחם בחסזון מפגי‬
‫שגם אז היו חשש שלא יעמדו כולם בנםיון כזה‪ ,‬וכאמור‪.‬‬

‫פרשה בשלח‬
‫מה( ויהי בשלח ‪ -‬כי אמר אלקים פן ינחם — כתיב בשירת‬
‫האזינו כנשר יאיר קנו ‪ -‬ד׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר‪ .‬שהמשיל‬
‫איך שעשה הי׳ב״ה צורה מיוחדת של ישראל שהוא להיות בדד‬
‫ומובדל באוה״ע לכן הוליכם דרך מדבר ולא דדך פלשתים בכדי‬
‫שלא יתעכבו ויתערבו בהם ולהעמידם על צורה המיוחדת שלהם׳‬
‫אמנם לא היה אפשר להסביר לישדאל זה הטעם שירא מהם‬
‫שיתערבו בפלשתים ע״כ מסיים כי אמר אלקים‪. .‬לישראל אמר סן‬
‫ינחם העם_]מו״ך דברי העמ? דבי[‪.‬‬

‫מו( ויסב אלקים את העם דרך המדבר י״ס וחמושים עלו בנ״י‬
‫מאר״מ‪ ,‬ובמדרש י״א אחד מחמשה‪ ,‬וי״א אחד מחמשים ופשוטו‬
‫מזוינים למלחמה‪ ,‬וכדי להבין מש״כ העם וגם ב נ ״ י ‪ ,‬לומד כי להעם‬
‫הי׳ חשש פן ישובו למצרים לכן להם שלח פרעה ובנ״י היינו‬
‫הצדיקים יצאו מזוינים ללחום מפני אהבת ד׳ ולא עלה על דעתם‬
‫לשוב למצרים‪ ,‬לכן אומד כי ארבע חלסים מתו בימי האפילה ואחד‬
‫מחמשה יצאו ומאותן אחד מחמשה יצאו מזוינים אחד מחמשים‬
‫מהם ואלו הס שנתמנו שדי המשים‪ ,‬ובים כתיב ויצעהו בנ״י אל ד׳‬
‫ויאמרו המבלי אין הבדים במצרים וכ׳ הרמב״ן שהיו כתות הצדיקים‬
‫צעקו אל ד׳ בתפילה והעם התרעמו ואמרו המבלי ‪ -‬ולפ״ז כן היו‬
‫<ת*ובת מדע״ה להמתרעמיס אמר התיצבו וראו‪ - ,‬ולהמתוללי•‬
‫לא‬ ‫מטעמים‬
‫ש ה ס‬
‫יצל ללחום בכלי זיינם רק התפללו תחלה אמר ה׳ ילחם לכם‬
‫אתם תחרישון ולא תלחמו ‪1‬תז״מ‪1‬‬
‫(‬
‫מז אל יוציא איש ממקומו ביום השביעי ‪ -‬והגהבעירובין י״ז‬
‫ף הגמ׳ מכאן לאיסור הוצאה בשבת‪ .‬ובשבת צ״ו יליף שם הגמ׳‬
‫•כתוב ויצו משה ויעבירו — וכתבו בתוס׳ שם ב׳ בד״ה פשט‬
‫פסחים ב׳ בד״ח הוצאה‪ ,‬משום דהוצאה מלאכה גרועה לכן בעינן‬
‫^ תי כתובים חד לעני וחד לבעה״ב עי״ש אבל ג״ז צריך ביאור‬
‫ש‪ .‬והרשב״א כתב הוצאה דעני קרי מי שמושך אליו חפץ או כלי‬
‫צ ר י‬ ‫א‬
‫ך לאותו דבר׳ והוצאה דבעה״ב היינו שמושך ממנו חפץ‬ ‫י‬
‫ת נ ו‬
‫לאחר עי״ש‪ ,‬וגם פירושו צריך ביאור ויש לומר דהרי התורה‬
‫סרח רק מלאכה ולא עבודה דמלאכה גקראה שגומרה שמשתמש‬
‫שוב העולם ומשא״כ עבודה‪ ,‬והארכתי בזה בספרי ת״ת על הדרגים‬
‫ג ה ד‬
‫י ן למס׳ שבת עי״ש לכן גבי עני שמקבל נדבה ומשמש לצורכו‬
‫ג‬
‫ק י א מלאכה אבל לגבי בעהיב שהוא מוציא החפץ לטובת זולתו‬
‫א לצורכו נכנס בכלל סתם עבורה לכן בעינן גם באופן זה קרא‬
‫מיוחד‪ ,‬ומשו״ה כתבו התוס׳ דמקרי מלאכה גרועה‪ .‬ולהכי בעינן ע״ז‬
‫שני כתובים‪ .‬ובריש מם׳ שבועות כתבו התוס׳ אפילו מחד קרא מוכח‬
‫**י׳א הוי במשכן ולמה לי קרא‪ ,‬א״ו דהוצאה מלאכה גרועה היא‪,‬‬
‫^גזה יש לבאר דברי הגמ׳ שבת צ״ו דמקשי מכדי זריקה תולדה‬
‫^ןיצאה הוצאה גוסא היכי כתיבא‪ .‬וקשה האיך חל הך קושיא במאי‬
‫ה‬
‫' ? תולדה דהוצאה‪ ,‬וי״ל דהכי פריך מכדי זריקה תולדה דהוצאה‬ ‫ן א פ‬

‫י׳ בעי שיהא במשכן‪ ,‬וע״כ טעמי׳ משום דהוצאה מלאכה גרועה‬
‫י• מנ״ל דמלאכה גרועה היא‪ ,‬ואי משום דכתיב אל יצא איש‬
‫י מ י‬
‫? הא האי קרא גאמר בפ׳ המן קודם צווי המשכן‪ ,‬וא״כ ליכא‬ ‫ד א‬
‫ז‬ ‫ע‬
‫״ ׳ א״ו דאיכא עוד קרא מש״ה אמד א״ק דאל יצא ‪ -‬ולהכי‬
‫ד היכי כתבה אחד קרא דאל יצא ‪ -‬א״ר דא״ק ויצא משה —‬
‫מ‬
‫^ י למה הוצרך מ״ר להזהיר על הוצאה והא כבר גאמר אל יצא‬
‫ממקומו‪ ,‬א״ו מלאכה גרועה היא ואיצטריך להזהיר על הוצא*‬
 ‫פ׳ ב ש ל ח‬ ‫לב‬
‫דבעה״ב‪ ,‬ופריך ממאי דבשבת קאי דלמא בחול קאי משום דשלימא‬
‫עבידתא עי״ש‪ ,‬וא״כ קרא דויצא משה לאו מיותר ואז אף דהוצאה‬
‫דבעה״ב מוכח דאסור בשבת משום דמקרי מלאכה כמש״כ התום׳‬
‫מ״מ הא קשה מנ״ל דהוצאה מלאכה גרועה דעיקר קושיא לא היה‬
‫אלא מג״ל דמלאכה גרועה היא‪ ,‬ולפי״ז יש לקיים הגירסאשמדמקשה‬
‫מגלן דבשבת קאי עיין שם בתום׳ בד״ה וממאי‪ .‬מביא שהר״ח לא‬
‫גדים עי״ש‪ .‬ודו״ק‪.‬‬
‫מה( ד׳ ילחם לכם‪-‬מכלתא לא בשעה זו בלבד ילחם לכם אלא‬
‫לעולם ילחם לכם‪ ,‬כנגדם של אויביכפ‪ ,‬ידצה אם שכעת באים בטענה‬
‫למה הוציא ד׳ אותם ממצרים וע״ז צריך ד׳ מן הדין ללחום בעדם‬
‫אלא לעולם שלא יהי׳ להם טענה ותביעה כמו בימי סיסרא ועוד‬
‫ובעתות העתידות גם אז ילחום כנגד אויביהם של ישראל וז״ש‬
‫ד׳ ילחם לכם בשעה שאתם תחרישון שלא יהי׳ לכם שום תביעה‬
‫על השם ויהי׳ להם בושת פנים לדבר גס אז ד׳ ילחם לכס‪ ,‬נ‪8‬ש״ח[‬
‫מט( ובנ״י יוצאים ביד רמה‪ ,‬ת״א ובנ״י נסקין בדיש גלי‪ ,‬מנהג‬
‫ישמעאלים בחלק אזיא שלא לגלות ראשם אף לפני המלך‪ ,‬ורק‬
‫אם קשרו קשר למרוד בו‪ ,‬אז יסירו הכובע וזאת סימן המרד‪ ,‬והנה‬
‫הרמת יד בלה״ק היא סימן לחירות וסדיקת עול כמש״כ וירם יד‬
‫במלך אבל לא בלשון ארמי לכן תרגם בריש גלי ‪.‬ירצה בראש‬
‫מגולה כי השליכו הכובע מעליהם לסימן החירות‪ ,‬לכן אמרו חז״ל‬
‫כסי ראשך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא ]שבת קנ״י[ והדין הוא‬
‫שאסור לילך ד׳ אמות בראש מגולה תחת אויר הרקיע משום שזה‬
‫גראה כפורק עול מלכות שמים מעליו‪ ,‬והוא חפשי לילך בשרירות‬
‫ש ם‬
‫ל ו ]עי׳ שבת עיז‪ ,‬קדזשין ל״א ובפרש״' [ ‪ ,‬וזה טעם לפריעת ראש‬ ‫ב‬

‫אשד‪ ,‬סוטה כי בםתירתה עם איש אחר‪ ,‬פרקה מעלי׳ מוסרות בריתה‬

‫ח‬ ‫ב ז ב ח י ט ם‬
‫״ [ בבגדי כהונה דמצנפת של‬ ‫עם בעלה‪ ,‬ולכן אמרו חז״ל ]‬
‫כה״ג היה מכפר על גסי הדוח‪] ,‬קוא״ק פ׳ צו[‬

‫דפוס בית יתומים דיס קין ירושלם‬

‫§‬ ‫ספר‬ ‫‪J‬‬
‫‪I‬‬
‫‪1‬‬
‫מטעמיס‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדדוש והחמד מלוקט‬
‫ן‬ ‫ן‬
‫‪%‬‬ ‫מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫ן‬
‫ג‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ח‬
‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬
‫*‬ ‫ע״ם יתרו משסםים‬ ‫^‬
‫ן‬ ‫י ו ״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬

‫יתרו‬ ‫פרשת‬
‫וישמע יתדו ‪ -‬וברש״י מה שמועה שמע ובא‪ ,‬קריעת י״ם‬
‫ימ‬
‫״ע‪ ,‬ותמוה מדוע לא שמע כל הנסים שנעשו ע״י המכות בתוך‬
‫מצרים ז ובאופן פשוט י״ל כי פרעה העלים והסתיר מלפרסם חוץ‬
‫מדינתו את הנסים‪ ,‬אם שהמדינות חוץ‪ ,‬שהשתמשו בהזדמנות זי‬
‫?יי׳ ילחום עמדו ומהרס ומחריב כל היקום במצרים עד שלא יהי׳‬
‫י כח להתגונן נגדם‪ ,‬וגם מגורל רשעתו לא רצה לפרסם הנסים‬
‫ש‬ ‫כ כ ד י‬
‫ל א יתדבקו באלקי ישראל‪ ,‬לכן לא שמע רק ממה שנעשה חוץ‬
‫״גבולי מצרים כמו קרי״ם ומ״ע‪ .‬ובא להעמיד על הבירור‪ ,‬שידוע שכל‬
‫לאמונות באלילים שנתקיימו בעולם בימים הקדמונים‪ ,‬יסודם בא ע״י‬
‫יחידים שהי׳ גוגע להם או ע״י דמיונות כוזבות‪ ,‬וכל העולם לא דאיב‬
‫ניהם את אמיתת כח האליל‪ ,‬ורק היחידים בדו מלבם ועשו תעמולה‬
‫תתפשט אמונת האליל שלהם ברבים עד כמה שידם היתה מגעת‬
‫כ ש‬
‫ל ו הרבים על ידיהם‪ ,‬לכן בא יתרו על המקום לברר המצ‬
‫?יי״ם ומ״ע‪ ,‬ויתברר לי מתוך כל הקהל את אמיתת המצב‪:‬‬
‫וכ״ז מבואר בקרא דכתיב כי הוציא ד׳ את ישראל ממצרים‪ ,‬ז״א‬
‫‪1‬‬ ‫מ ע‬
‫יק היציאה‪ ,‬אבלי הגורם ליציאה שהמה המכות וכ? הנפלאות‬
 ‫פ׳ י ת ר ו‬ ‫לד‬
‫שנתקיימו בתוך מצדים לא שמע‪ ,‬מפני טעם האמור‪ ,‬ומזה למדו‬
‫חז״ל כי רק שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק‪:‬‬
‫כהן מדין חותן משה‪ .‬בזה מרמזת התודה שיתרו גם בהיותי‬
‫במדין הי׳ כופר בכל ע״ז אחדי שנתברר לו שכולם הבלים אין בהם‬
‫ממש‪ ,‬וכמו שכתבו הספדים דלכן הבריחו דועי מדין את בנות יתרו‬
‫במעמד מדע״ה להשקות את צאנו‪ ,‬וגם בגזרת פרעה של כל הילוד‬
‫ע ם‬
‫היאורה ישליכוהו גם יתרו הי׳ באותו מעמד וברח‪ ,‬רק ב ל‬
‫הסכים כמאמרם ז״ל‪ ,‬וגם אז הי׳ מאמין בד׳ מצד החקירה בלבד‬
‫אבל אחדי שהמאמין בד׳ מצד החקירה אינו מתקיים כי הרי צדיק‬
‫דק באמונתו יחי׳‪ ,‬בזה שנתברר לו ע״י מסורת אבות מגדלות הבורא‬
‫ית״ש כמו מיציימ וכדומה‪ .‬לכן רצה יתדו שאמונתו בד׳ ית׳ יתקיים‬
‫גם מצד המופת‪ ,‬וע״ז בא לישראל לדאות בחוש בנפלאות הבוי״ש‬
‫וכאמור‪ ,‬וזאת מרמז הכתוב וכתב כהן מדין חותן משה‪ ,‬ואיך יתכן‬
‫שמדע״ה יתחתן עם בת נכדי שעובד ע״ז‪ ,‬רק באשר כי נתברר לו‬
‫כי יתרו הוא דק עובד ע״ז מאונס ורק בגלוי מיראתו שיתנקמו‬
‫בנפשו אס יעזב את ע״ז‪ ,‬אבל בסתר הי׳ עובד ך׳ אלקי ישראל‬
‫באמת‪ ,‬ולכן כתבו הספדים שגם סיבת ביאתו למדבר הי׳ בשביל זה‬
‫באשד שחשש אם שעובד באונס ובגלוי את ע״ז‪ ,‬אולי לא יצא י״ח‬
‫ואין לו תקנה‪ ,‬רק באשר שמע כי גם עם ישראל עבדו במצרים ע״ז‬
‫ןכקיטדוג המלאכים על קריים‪ ,‬ובכ״ז נתקיים הנס של קרי״ם בשבילם‬
‫יען שעבדו מתוך אונס וטירוף הדעת לכן התנחם בזה כי יש לו תקנה‪:‬‬
‫ואת שני בניה׳ לא אמד בניו‪ ,‬ובכדי לעודד רחמים על בניי‬
‫שיקבלם ז ואולי רצה בזה כי אחרי שיעזוב אותם גם בעתיד ובניי‬
‫יתחנכו י ק עיי אמם וילקה החינוך‪ ,‬כי \ הורים לא נקרא בזד•‬
‫מהולידמ כי עי״ז נקראים הורים גופניים כי רק ההורים גקראי‬
‫*‪ v‬שמעירים ומבריאים את הנפש ומביאים לידי שלימותה‪ ,‬הבי‬
‫י ק סעד חנוך םפורתי ואז יעמידו גס את כה הנפש ויתקיים‪ .‬לכן‬
‫ונפר את ״שני בניה״ ולא בניו אחרי שנעדר מהם ופתיהםים רק על‬
‫לה‬ ‫מטעמים‬
‫ס‬
‫״ אמם שממנה מקבלים את החינוך‪:‬‬
‫ייאמר אל משה אני חתנך יתרו ב״א‪-‬ובחז״ל רי״א אגרת‬
‫ד‬
‫״ א המודעי אומר שלח לו ביד שליח‪ ,‬ולפי פשוטו י״ל‬ ‫ד‬

‫^ יוכיח מקרא בזה דאמר אני חתנך‪ ,‬כמדבר לנכח‪ ,‬ור״א ם״ל‬
‫י יתרי ע״י שלית שיאמר בלשון הזה ושיצא לקראתו יען שאיגם‬
‫ם לכגום תוך עגן הכבוד שהקיפם‪ ,‬וכבםוכה ייא‪ ,‬וי״ל דפלוגתתן‬
‫אם אמירה ע״י הכתב גקרא אמירה וכבגיטין ע״א ומדכתיב‬ ‫^‬
‫׳ אםשהי׳ ע״י הכתב מוכח דחשיב אמידה ]פנים יפויי[ ומאריךבזה‪:‬‬
‫ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ד׳ לפרעה ולמצרים על‬
‫י ש ד א ל‬ ‫ת‬
‫את כל התלאה ‪ -‬ויתבאר עסיי הגמ׳ יבמות מ״ז‪ ,‬גר‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫ב א‬

‫ולהתגייר אומרים לו אי אתה יודע שישראל בזמה״ז המה‬

‫סיס ירויים‪ ,‬והטעם דקשה גרים לישראל כספחת שהגרים באים‬
‫•קיישח שגסלה מחטא עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬רמז לדבר כי בחסר‬
‫^ מהמלה ״דעת״ וכן ממלת ״ערב רב׳״ שהוא כמספר דעת‪ ,‬נשאר‬
‫שד כמלת ׳׳גר״ ואחד הכולל‪ ,‬והוא מה שאמר מי יתן טהור מטמא‬
‫א ח ד‬
‫׳ שהיא אחדות אמתית המברר הטוב מהרע וכיון שמתברר‬ ‫פ ע‬
‫‪0‬‬
‫מעט עד שתשקע ממגו הטומאה לגמרי‪ ,‬ואיגו מתברר אלא‬
‫״ י י ם׳ וכן היו ישראל כשיצאו ממצרים מצאו הרבה תלאות‬
‫^ ‪ 1‬כמו בים סוף מלחמת עמלק ומניעת המזון והמים‪ ,‬וכ״ז הי׳‬
‫^ ברר כדכתיב ויענך וירעיבך למען נ ס ו ת ך ‪ -‬לכן סיפר לו את‬
‫ה‬ ‫א‬
‫כדי לקרבם ויצילם ד׳ ]«״׳[ ומאריך בזה‪ ,‬ומתבאר ביותר‬ ‫ן ‪,,‬‬ ‫מ‬
‫ד ב ד י‬
‫הגר״א ז״ל מווילנא דביאר הכתוב וחםשים עלו בנ״י‬ ‫פ ‪ 0‬ג ף י‬

‫ס׳ וחסשים כתיב חסר בלא וי״ו ומורה חמשים פעמים כתיב‬
‫י' ״י*יאת מצרים״ הייגו עלותם משעבוד לגאולה ‪ -‬ממ״ט שערי‬ ‫‪0‬‬

‫י<׳ ״ ״ י י ביגה‪-» -‬נ‪.‬‬

‫עלתה להם ע״י בירור ההתלאות והיםורים שהיו להם עד‬ ‫‪' *^1‬‬ ‫‪ 7‬ך‬

‫‪3‬‬
‫ש‬ ‫נחפושי‪* ,‬׳ שעדי בינה‪ ,‬ורק אז באו לגאולת הנפש מטומאתה‪ ,‬ו ל ק‬
‫ץ‬ ‫‪ P‬כלומר מזוינים בשערי בעה וקדושה‪ .‬עלו בנ״י םאר‪8£‬‬
 ‫יתרו‬ ‫פ׳‬ ‫לו‬
‫וכ״ז הודיע ליתרו מה שיעמוד לפניו באם שרוצה להתגייר‪ ,‬וכתיב‬
‫ויתד יתדו ובמדרשו שנעשה בשרו חדורין חדודין אם שנעשה‬
‫חדודין ע״י המילה ג״כ שהעביר חדה על בשרו וכמאמרם ז״ל‪ ,‬ובזה‬
‫יתקיים הדרש השני של ויחד יתרו — ושמח‪ .‬ע״ז שהצילם מיד‬
‫מצרים כלומד מטומאת מצרים‪ ,‬ומיד פרעה כלומד מעבדות פרעהי‬
‫אשר הציל את חעם מתחת יד מצרים‪ ,‬שהעם המה הערב רב שהיי‬
‫מהמצרים שלא שעבדם פרעה‪ .‬רק נצלו מיד מצרים מטומאת מצרים•‬
‫מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי דין‬
‫ביחיד אסור דק בקבלו עליו‪ ,‬ודיינים בישיבה ובע״ד בעמידה‬
‫]שבועות ל׳[ אבל אם קבלו מותרים הבע״ד לישב‪ ,‬וז״ש ממ״נ אם‬
‫לא קבלו א״כ צריך שלשה‪ ,‬ואם קבלו הלא מותרים לישב‪ ,‬והוא‬
‫ששאל מדוע אתה יושב‪) ,‬והם בעמידה( ולבדך‪ ,‬ר״ל שאתה דן יחידי‪,‬‬
‫והשיבו כי מה שב״ד היא בשלשה איכא תרי טעמא א׳ דשכינה‬
‫י‬ ‫שדויד‪ .‬ביניהן וכבירושלמי ריש פרק כיצד מברכין‪ ,‬ועוד טעם עפ״‬
‫זה בורר לו אחד וזבל״א והשלישי מכריע כי אין ב״ד שקול‪ ,‬ושני‬
‫הטעמים לא שייך גבי דידי‪ .‬כי לגבי משה שכינה שרויה אף ביחיד‬
‫ובמראה אליו אתודע ‪ -‬וז״ש כי יבא אלי העם לדרוש את אלקים‬
‫פירוש אף ביחיד‪ ,‬והטעם השני מי יתעקש עמדי שאני המלמד תורה‬
‫ן ״ ק ! ך חבמה‪1‬‬
‫מע‬ ‫י‬ ‫וד‬‫המוסר והחוקים‪ ,‬וז״ש והודעתי את חוקי אלקים‪,‬‬
‫ובתורת משה כתב‪ ,‬כי בודאי באחד משני אופנים ראוי׳ שישב‬
‫והעם יעמדו או מחמת גדולת היושב שהוא מלך ונשיא או מחמת‬
‫הדברים היוצאים מפיו דברי אלקים חיים שאפילו קטן המתסלל אסור‬
‫לישב בתוך ד׳ אמותיו מפני קדושת הדברים היוצאים מפיו‪ ,‬ויתרי‬
‫חשב כי אין המשפטים מסיני כ״א מרע״ה בחכמתו מעניני העוה״ז‬
‫חקק להם דינים ככל מחוקקי המדינות‪ ,‬לכן שאל מדוע כי אינו ראוי‬
‫לדקדק בכבוד עצמו והשיב לא כן כי באו אלי לדרוש אלקים׳‬
‫כי גם המה דברי אלקים חיים‪ ,‬וראוים לעמוד מפני דברי אלקים‬
‫והדיין יושב על כסא ד׳ ומחויב לשבת‪:‬‬
 ‫לז‬ ‫מטעמים‬
‫מדיע אתה יושב לבדך ‪ -‬והביאור כי יתדו חשב כי יבאו‬
‫למוד ולשאול רק במשפטים בדיני מפונות וע״ז שאל כי כדי‬
‫י שב עם טרדת הצבור תובתו להעמיד שופטים רבים ויתחלקו‬
‫כ‬
‫ו ל הקהל ז ותשובת מרע״ה כי יש לו תפקידים רבים‪ ,‬א( כי ייבא‬
‫העם לדרוש אלקים כמו בתפלה להתפלל על חוליהם או שאר‬
‫^קרים רעים ר״ל‪ ,‬ולזאת כי יהי׳ להם דבר בא אלי כ״א ביתידות‬
‫‪n‬‬
‫‪ ' ° L‬ל *בירי או בעד ב״ב אם שנפלו למשכב או מקרה אחר ר״ל‪.‬‬
‫ם בהוראת איסור והיתר כ״א פונה אלי‪ ,‬ג( ושפטתי בין איש ובין‬
‫•ו הבאים ביחד לדון בדיני ממונות‪ ,‬ד( גם והודעתי להם את חקי‬
‫קיס ותורותיו להורותם דרכי התורה והעבודה‪ ,‬כי כל התפקידים‬
‫^ ה מוטל הרב מורה הוראה להיות מוכשר לכל אלה המעלות‪,‬‬
‫השיבו יתדו‪ ,‬היה אתה מול אלקים בקשר לתפלה בעדם‪ ,‬והזהרת‬
‫ה ם‬
‫^ את החוקים ואת התורה לעסוק עמהם בתורה ועבודה‪ ,‬והודעת‬
‫הדרך אשד ילכו בה ‪ -‬אבל בעניני ממונות תשתף עמך‬ ‫^‬
‫והמה ימלאו את התפקיד הזה ויקל מעליך את העול‪,‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫י‬
‫ל‬ ‫כ‬ ‫א‬

‫^לג׳ התפקידים לא ניתן למסור לזולתך כי באם שהאדם יראה‬

‫נ י ם‬
‫ייק י י ר א ללבב ומקושר בהשגת רוה״ק והתדבקות בד׳'‬ ‫‪pT1‬‬

‫^ י י ד לא יתמלאו התפקידים האלה כשלימות כמוך‪ ,‬וגם לדון‬ ‫ג‬

‫ממונות דרושה עין חודרת להכיר אם תוכו כברו‪ ,‬לכן ‪,‬אתה‬ ‫^‬
‫‪ J‬ילא אמד אתה תראה‪ .‬כי הלשון תחזה מוסב על דבר רוחני‬ ‫י‬
‫א‬
‫ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים לפי שהשגת אלקים‬ ‫ן ף‬

‫^ ותו שהוא דבר רוחני מתאימה המלה ותחזינה‪ ,‬לכן אמר אתה‬
‫י במה״ק להמציא אנשים אנשי חיל ויד״א‪:‬‬
‫ומשה עלה אל האלקים‪ ,‬ירצה כי הודיע הכתוב שנתעלה משה‬
‫‪£‬י של ישראל אף שבתחלה כתיב ויסתר משה פניו‪ ,‬כה‬
‫כ י ת‬
‫יעקב ובחז״ל אלו הנשים‪ ,‬ותגיד לבנ״י אלו האנשים‪,‬‬ ‫ק‬ ‫ף י ס‬ ‫ז ף ן‬

‫הגשים עפ״י הגמ׳ יבמות כ״ד אשד‪ .‬שגתגיירה לשם איש‬ ‫״‬
‫ג י ה‬
‫י י יאיתא שם אמר הקב״ה לאברהם דלא תיגםב גברי׳‬
 ‫יתרו‬ ‫פ׳‬ ‫לח‬
‫דליזל זרעיך אחריה‪ ,‬וא״כ אם היו אנשים מתגיירים תחלה היי‬
‫גירות גמור מכיון דאם לא נתרצו הנשים להתגייר היו אסורות‬
‫לבעליהן מכיון תולדות כמותה וגם הוי חשש שמתגיירות לשם איש״‬
‫אבל כשהנשים מתרצים בתחלה להתגייר אין שייך באנשים לומר‬
‫בשביל אשה‪ ,‬דאין בזה איסור משום זרע כיון דקיי״ל נכרי שבא‬
‫על בת ישראל הולד כשד ונמשך אחריה‪! .‬פג״יז‬
‫כן י״ל כי האנשים יתפתו בעצת נשותיהם כמו באדה״ר בחטא‬
‫עץ הדעת לכן נצטוה משה לדבר תחלה אל הנשים דברים רכים ול*‬
‫יפתו את בעליהן למונעם מלקבל את התורה‪ ,‬ויוכל אח״כ לדבר אל‬
‫האנשים דברים קשים‪ :‬ותאמר אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים‬
‫יאבל מעתה‪ ,‬אם שמע תשמעו בקולי‪-‬והייתם לי סגולה‪ ,‬ולא אותר‬
‫כלום ומעשיכם יקריבכם ומעשיכם ירחיקכם‪ .‬לכן תראו לדקדק‬
‫במעשיכם‪ ,‬לכן ואתם תהיו לי ממלכת כהניםי כמו הכהנים העוסקים‬
‫תמיד בתודה ועבודה ״וגוי קדוש״ פרוש ומובדל מוזהר ומרוחק מ!‬
‫העבירות‪ ,‬אלה הדברים שהמה דברים קשים כגידין‪• ,‬תדבר אל בני‬
‫ישראל״ נחן טוב ועונג ‪ivoi‬‬
‫ובכדי שלא יאמר האדם אם שמעתה גופל כל האחריות‬
‫בשמירת התוהמ״צ על עצמו‪ ,‬והרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל‬
‫יומ ואינו בטוח שיתגבר על כל המכשולים העומדים על דרכו ואיו‬
‫יוכל לקבל עליו לשמור את כל התורה ולעסוק בה ? מםרש הכתוב‬
‫ואומד ״ועתה״ אם שמעתה נתחדש הנהגתו ית׳ ולא נראה השגחתי‬
‫הנםיית‪ ,‬דק הנהגתו תשמש לך לעינים ולמאורות שראית את גדליי*‬
‫הבוי״ש מהנהגתו אתנו עד הזמן ההוא‪ ,‬והמה יביאך לשמירת התורה‬
‫והמצוה ויעמידוך על קרן אורה אבל בכ״ז מי יודע שאוכל לעמיי‬
‫בזה בעתיד ? התורה תתן לך העצה שתעמוד בזה‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם שמו*‬
‫תשמעו בקולי‪ ,‬ובמכלתא שמע מצוה אחת משמיעים לו מצות רבוה׳‬
‫ז‪ .‬א‪ .‬רק ההתחלה תעלה לך בכבידות‪ ,‬אבל אם תזכ ל ע מצור*‬
‫ש מ ו‬ ‫ה‬

‫אחת ותכניס ראשך ורובך בהם אז‪ .‬המה ימשיכך שתזכה לשמי*‬
‫לט‬ ‫מטעמים‬
‫מוות רבות כי מצוה גוררת מצוה‪ ,‬ומהרגל נעשה טבע ואז יעלוז‬
‫ב י ז י ס‬
‫ך כי לא תוכל לעבור עבירות וישגה אחריתך‪:‬‬ ‫י‬
‫ויאמר ד׳ אל משה רד העד בהם ‪ -‬ויאמר משה אל ד׳ לא‬
‫ה ע ם‬
‫לעלות על ה״ם‪ ,‬והמשא ומתן עומד דבסםוק י׳ גאמר‬ ‫״‬

‫שה נצטוה על ג׳ דברים‪ ,‬וקדשתם ‪ -‬קדושה‪ ,‬והיו גכוגים ‪ -‬הכגה‪.‬‬

‫ת‬
‫־־ הגבלה‪ ,‬ואח״כ כשירד משה מן ההר כתיב ויקדש את‬ ‫י‬
‫ס‬
‫י ־־־ ויאמר ־־ היו גכוגים‪ ,‬ועל מצות הגבלה לא הזהיר אותם‬
‫כי אם הוא ואהרן לא יעלו על ההר גם עם ישראל לא יעלו‬
‫מ ו ח‬
‫י האזהרה בזה‪ ,‬ואח״כ ויאמר ד׳ אל משה רד העד בעם פן‬ ‫י ף‬
‫‪,‬‬ ‫י ס ו‬
‫' ״־ יען שלא אמר מצות הגבלה‪ ,‬ויאמר משה אל ד לא יוכל‬
‫ם‬
‫״* לעלות על הר סיגי כי אתה העדת *בגו״ הגבל ‪ -‬וממילא אס‬
‫נ ו ז נ‬
‫י לא נעלה גם ישראל לא יעלו‪ ,‬ויאמר אליו ד׳ לך דד ועלית‬ ‫א‬
‫ת ה‬
‫יאההן עמך‪ ,‬כלומר לכם מותר לעלות וכן רק אליהם תאמר‬
‫סצות הגבלה‪] :‬הגי״א ז״י[‬
‫יעוד י״ל דמשו״ה התשובה האחרונה הכריעה את המתן‬
‫יה לישראל בזה שאמר‪ ,‬לא יוכל העם לעלות על ה״ם כי אתה‬
‫^ ד ת ה בנו‪ ,‬כלומד אם שהערת להם שלא יעלו‪ ,‬ואזהרותיך יעשו‬
‫׳‪ 0‬רושם עד שאינו מקושר ברצונם‪ ,‬רק בבחינת ״לא יוכל״ כמו‬
‫י א ו ת‬
‫היתה מעכבת להם וכאילו הי׳ ההד מוגדר במחיצת‬ ‫^*‬ ‫‪ 3‬ף‬

‫המעכבת עלייתם‪ ,‬וכמו שאדם לא יכול להמית א״ע אם שהוא‬

‫• ץ באו לידי הכרה שרק התוהמ״צ המה מחיים את בעליהם‬
‫^ חיינו ואורך ימינו ודרוש כאויר לנשימה‪ ,‬והוה בגדר ״לא‬
‫• לכן רק אז זכינו למתן תורה‪ ,‬שבאופן זה בטוחה שיקיימו את‬
‫ה• והגבלת את העם סביב‪ .‬בירצה שההגבלה תבוא ע״י העם‬
‫^ ‪0‬ד מסביב‪ ,‬והמה יגדירו את ההר והמה החוצצים שהקדושה‬
‫ד‬
‫' לא יצא ויבקיע לזולתם וכמו מחיצת ההיכל שבמקדש שרק‬ ‫‪-‬‬
‫ש מבפנים ולא מבחוץ‪] .‬פ״ח[‪.‬‬
‫במשוך היובל המה יעלו בהר‪ .‬כלומר עצם ההר לא נתקדש‬
 ‫פ׳ י ת ר ו‬ ‫מ‬
‫עיי מעלתו׳ לכן במשוך היובל סימן שנעשה חול ויכול להשתמש‬
‫אפילו למעון של חיות‪ ,‬כי רק בזמן שהופיע עליו כבוד וקדושת ד׳‬
‫נעשה המקום קדוש וכשנסתלק נעשה חול‪ ,‬ולא דמי לקדושת המקדש‬
‫שאף בזמן שהן שוממין הן בקדושתן כדאיתא בסוף מגילה‪ ,‬דהתם‬
‫יתקדשו בקדושה עולמית‪ ,‬אבל הר סיגי לא נתקדש רק לשעה‪ ,‬וגם‬
‫לא דמי לתשמישי קדושה דהתם רצון התורה שיתקדשו גם‬
‫תשמישיו אבל משא״כ הכא‪ ,‬ואפשר לומר שה׳ רצה להרחיקם מע״ז‬
‫לכן ניתנה להם דשות לעלות ויוכיחו כי אין שם שום פסל ותמונה‬
‫שםקדש את ההד ונעשה הפלאות ע״י‪) .‬שם( וידבר אלקים את כל‬
‫הדברים האלה לאמר‪ ,‬אינו דומה לשאר לומד שבתורה דהכוונה‬
‫שימסור לישראל‪ ,‬משא״כ‪ ,‬כאן שהיה מדבר עם כל ישראל‪ ,‬לכן נראה‬
‫כמש״כ הרמב״ם שכל עקרי קבלה הם אינם מן המופתים שכל‬
‫המאמין מצד זד‪ ,‬יש• בלבבו דופי‪ ,‬רק שמצד ת״ד אלף אבותינו המה‬
‫עדים נאמנים שהגיעו לתכלית הנבואה וראו כבודו ית׳ ושמעו‬
‫עשרת הדברות לכן נצטוו שכלם ימסרו לבניהם‪ ,‬ובניהם לבניהם‬
‫עד עת קץ הימין מה שראו במעמד הד סיני ועשרת הדברות וכמש״כ‬
‫שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך‪ :‬והגה בעשרת הדברות יש‬
‫להאריך ביותר ואין כאן מקום‪ ,‬וראה בספרי מאודה של תורה על‬
‫שמות וגם בקונטרס מיוחד הנקרא בשם ״הכשרת התורה״ שמבאר‬
‫כמין חומד את כל זה ומבאר טעם ההבדלים והשנויים שבא‬
‫בדברות האחרונות מהראשונות וינעם לך‪.‬‬
‫כבד את אביך וא״א למען יאריכון ימיך ‪-‬ובב״ק נ״ד‪ ,‬שאל‬
‫ר״ח ד״ע לר״ח ב״א‪ ,‬מפני ‪.‬מה בדברות הרהשונות לא נאמר בהם‬
‫סוב‪ .‬ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה‬
‫שואלני למה נאמד בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב שאיני‬
‫יודע ‪ -‬וקשה איך אפשר שלא ידע פסוק ערוך‪ .‬ועוד מ״מ תמה‬
‫על כי טוב• יותר מעל אריכות ימים? לכן נראה‪ ,‬דוודאי לא‬
‫שאל על הלשון דהדבה נשתנו אלא על הענין שלא נאמר העוה׳׳ז‬
 ‫מ טע־מים‬
‫בראשונים‪ ,‬דםירש למען יוטב לך העוה״ז ולמען יאדיכון ימיך הוא‬
‫העוה״ב‪ .‬וע״ז שאל דלמה לא נאמד הבטחה לעוה״ז‪ ,‬וא״ל אינו יודע‬
‫ככלל הבטחה לעוה״ז בתורה‪ ,‬פירש א״י אם נאמר בכלל הבטחה‬
‫דאיהו סבר כר׳ יעקב ]קידושין ל״ט‪ 1‬דדרש הכל לעוה״ב‪ ,‬ור״י א״ל‬
‫א י‬ ‫י‬
‫ק על עוה״ז‪ ,‬ולכן לא נאמר־בהדאשונות כיון שנשתברו ופרחו‬
‫האותיות למעלה לא היה נשאר הטוב בעולם הזה‪ ,‬אבל אריכות ימים‬
‫קאי ודאי בעוה״ב ואף שפרחו נשארו במקומם למעלה‪] :‬הגר״א זיל[‬
‫ובספר פנים יפות מפרש זאת עפ״י דאיתא בסוף פ״ק דקידושין‬
‫א י‬
‫‪ 1‬לך כל מצוה ומצוה שבתורה— שאין תחיית המתים תלוי׳ בה‪,‬‬
‫אלא למאן יוטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם‬
‫שכולו ארוך ‪ -‬והיינו למען ייטב שיחיה בתחה״מ‪ ,‬בעולם שכולו טוב‪,‬‬
‫וכיון שאחז״ל במסי ע״ז אילםלי לא חטאו לא חוי מתו דכתיב אני‬
‫אמרתי אלקים אתם ‪ -‬ולפי״ז יש ליתן טעם דדבדה״ר שהיה קודם‬
‫ה ח ט‬
‫א ולא הי׳ מתים לא היה שייך לומר למען ייטב לך שיחיה‬
‫בתחה״מ‪ ,‬אלא אריכת ימים בעולם התחיה בלבד‪ ,‬משא״כ‪.‬בדבד‪,‬אח״ר‬
‫שהיה לאחר החטא‪ ,‬יתכן בו למען ייטב לך שיחי׳ בתחה״מ‪ ,‬אלא‬
‫דאכתי קשה כיון דכתיב את הדברים האלה דיבר ד׳ ויכתבם על‬
‫שני לוחות אבנים ובלוחות שניות לא היה דיבר עוד הפעם אלא‬
‫כתיבה אחרת‪ ,‬א״כ קשה כיון שהדיבור מפי השי״ת היה קודם החטא‬
‫למה יאמר למען יוטב לך? אלא די״ל כיון דאמרינן שם במם׳ ע״ז‬
‫והרי פרשת יבמין ופ״נ ומשני על תנאי א״כ י״ל דגם למען ייטב‬
‫לך ג״כ נאמר על תנאי והיינו דאמר עד שאתה וכו׳ הי׳ לך לשאול‬
‫אם נאמד מפי השי״ת או לא‪ ,‬ומאריך בזה עי״ש‪:‬‬
‫ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ‪ -‬ויאמר משה אל‬
‫העם' א״ת כי לבעבוד נסות אתכם ‪ -‬והביאור בזה כי רצה הקב״ה‬
‫להטיל אימה ופחד מפחד אלקים בכדי שיעמדו להם בעתיד בזמן‬
‫שיקימו עלינו הרשעים להעבידנו על דת בדורות השמד אזי הפחד‬
‫ז ז נ ו‬
‫י א שאחזו לעם ישראל במעמד הר סיגי יעלו יותר מכל כלי‬
 ‫פ׳ י ת ר ו‬ ‫מב‬
‫חאיגקוויזיציאן שישימו עלינו ויבטל היראה שמטיל עלינו הרשעים‬
‫ע״י כלי הנשק שלהם בכדי להמיר דתינו כי ידוע הכלל כי היראה‬
‫הגדולה תבטל ותכבה את היראה הקטנה וידאת העונש הגדול והנורא‬
‫יראת אלקי יראת המות ממש וז״ש כי לבעבוד נסות אתכם בעתיד‬
‫בא אלקים עתה לפניכם להכשידכם לזה ובעבור תהי׳ יראתו על‬
‫פניכם לבלתי תחטאו בדוד השמד כי היראה הזאת תחליש ותבטל‬
‫מעט יראת האינקוויזיציאן כי ע״י מאביד א״ע בעוה״ז ובעוה״ב‬
‫ולזאת תכלו לעמוד אז בנסיןן‪^] :‬היי[‬
‫לא תעלה במעלות ‪ -‬ירמז על שאחז״ל בברכות ד׳ אר״י ג׳‬
‫דברים ‪ -‬מזכירין עונותיו של אדם וא״מ עיון תפילה ועי׳ בתום׳‬
‫לב׳ בד״ה כל המאריך‪ ,‬והענין כי בחשבו שכיוון כראוי בתפילתן‬
‫ועי״ז מזכירין עונותיו‪ ,‬וזה ירמז ם״ש לא תגלה עדותך עליו שלא‬
‫יבא לבקרו ולםצא עונותיו‪ ,‬אלא יכנע בכל תפילתו כי מה נחשב‬
‫אשד יכונן להתקבל תפילתו לולי חסדו של השי״ ‪] :‬מפ״י[‬
‫ת‬

‫פ׳ מ ש פ ט י ם‬
‫ואלה המשפטים ‪ -‬פידש״י ואלה מוסיף על הראשונים מה‬
‫‪,‬‬
‫הראשונים מסיני אף אלו מסיני דברי ר״י במכילתא‪ ,‬ושם ר‬
‫יהודה אומר דינים במרה נצטוו שנאמר שם שם חק ומשפט ־־‬
‫נראה דלא פליני דאם במרה נצטוו על הדינים כהוראת הכתוב‪.‬‬
‫אלא ד^רושי׳ נאמרה בסיני‪ .‬תדע דהא כתיב ועבדו לעולם ואחז״ל‬
‫לעולמו של יובל והרי לא נאמר ליובל אלא בה״ס כדכתיב בריש‬
‫פ׳ בהר‪ ,‬אלא ששם לא נאמרו אלא דברים ככתבן‪ ,‬ופירושן‬
‫נאמרו בסיני‪ ,‬והייני שאמר לו הקב׳׳ה משה לא תעלה על דעתך‬
‫כמו ששניתי עמך כך תשנה עמהם‪ ,‬אלא תפרש לו הטעמים‬
‫כשפי׳^ לך ונרמז במילת ״לפניהם״ כענין שנאמר פנים בפנים‬
‫דיבר * ד׳ עמכם‪ ,‬וכן גבי משה שנאמר אשר ידעו ד׳ פא״פ‪.‬‬
‫והענין כי פנים מורה על הרצון כדכתיב ישא ד׳ פנים אליך״‬
‫מג‬ ‫מטעמים‬
‫והוא מש״א דהע׳״ה אל תםתר פניך ממני שהיא מניעת הרצון‬
‫כיכתיב ותהי לאהוד ולא לפנים‪ ,‬וכמוה רבות‪ ,‬וז״ש אשד תשים‬
‫לפניהם‪ ,‬שענין משפטים היא הבנת הדברים בטעם וישפיע ברצונו‬
‫בדברים ערובים ומוטעמים בפיהם מתיקת טעמי התורה‪] ,‬פנים יפות[‬
‫כי תקנה‪-‬החל במשפט עבדים לבאר דלפמ״ש בריש עשרת‬
‫הדברות אשר הוצאתיך מבית עבדים ועכשיו נעשו עבד ד כ י על‬
‫מנת זה הוציאם מעבדות מצרים וכתיב עברי הס‪ ,‬לא ימכרו ממכרת‬
‫עבדי ולכן כתיב עבד עברי ולא כתיב עבד ישראל‪ ,‬דמםתמא‬
‫עברי‪ .‬נהעמ‪ ,‬יבר‪1‬‬
‫ש ם‬ ‫ר ק‬ ‫ע ל י ן‬ ‫ן א י ן‬ ‫ב י ן ת ד‬ ‫הוא‬
‫ן פ ש ן ט‬ ‫ן ן ל‬ ‫א ד ם‬

‫כי תקנה ע״ע ‪ -‬שימת המרדכי הובא בשו״ע ח״מ סי׳ ל״ג‬
‫הטעם שפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום היא כי לי בג״»^‬
‫עבדים‪ ,‬מיהו אעם״כ מותר אדם להשכיר עצמו לפועל דלעבד‬
‫אינו יכול למכור א״ע כיון שאינו יוצא קודם זמנו אלא בשש‬
‫וביובל משא״כ פועל‪ ,‬ובתשובת מימונות הקשה הרי הא דפועל‬
‫יכול לחזור ילפינן מע״ע דיוצא בפדיונו מהאדון‪ .‬וא״כ למה‬
‫סותר להשכיר עצמו ולא למכור עצמו כמו עבד? ונ״ל ליישב‬
‫לפי דברי הר״ן בפסחים דמחוםר ממון ל״א הואיל דאי בעי‬
‫לפדותה לפי שהוא מחוסר ממון לזה‪ ,‬והשתא א״ש דבעבד שאני‬
‫משום דצדיך להחזיר הממון לפדיונו א״כ הוי מחוסר ממון לפיכך‬
‫הוא אסור למכור א״ע דמי יימר שיהיו לו כסף לפדות א״ע‪ ,‬אבל‬
‫פיעל שאינו צריך ממון לזה דק האדון אינו צריך לשלם לו לפיכך‬
‫מותר אדם להשכיר א״ן‪ .$‬נתורת משהז‬

‫לחםשי חנם‪ ,‬אם דפשיטא שיצא חנם בלא כסף כי הרי נמכר‬
‫יק לשש‪ ,‬רק משמעו שאם חלה העבד ברשותו אינו יכול לתבעו‬
‫מעות כנגד שכר בטולו או שכר מזונות ושבר הרופא לכן אמר‬
‫חנם בלא מעות‪] .‬כוח״ק[‬
‫או די״ל דהנה משמעות חגם בלא כסף כמש״כ ויצא חנם‬
‫אין כסף או בלא שוס עסק‪ ,‬וכמש״כ אשר נאכל במצרים חנם‬
 ‫פ׳ מ ש פ ט י ם‬
‫ופירשו חנם בלא מצות‪ ,‬וכאן הפירוש חנם שא״צ גט שחרור״‬
‫ול״ד לקנין אשד‪ ,‬לאיש אפילו לזמן צריכה גט כבנדרים כ״ט‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫והטעם דקנין אשד‪ ,‬הוא קדושת הגוף‪ ,‬ולא פקע בכדי‪ .‬וקנין עבד‬
‫עברי אף שגופו קנוי כבקדושין ם״א והרי הוא מתהלל עי״ז להיתר‬
‫ביאה שפחה כנענית‪ ,‬מ״מ לא צריך גט שחרור אבל אינו קנין‬
‫‪.‬מוחלט ]י־ע׳־י[‬
‫ועבדו לעולם‪ ,‬פי׳ עד היובל ]קדושין ס״י[ ולפעמים יקוים‬
‫קרא כדכתיב היינו כמו אם בתוך שש בטלו היובלות כפו בשעה‬
‫שהגלה עשיית השבטים שלא היו כל יושביה עליה שאז אין דין‬
‫ע״ע נוהג ואז נשאר עבד לעולם כל חיי האדון כי מי פקע עבדותו‬
‫ןעי׳ תום׳ עירובין ל״ג בד״ה אלא וברמב״ן גיטין מ״ח‬
‫‪.‬גבי פרוזבול‪[.‬‬
‫או שי״ל דכתיב לא יידע בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך׳‬
‫כי משנה שכר שכיר עבדך ש״ש‪ ,‬פירש״י גם בלילה עבדך שהרי‬
‫היה רשות לרבו למסור לו שפחה כנענית‪ .‬והכוונה אעפ״י שדרך‬
‫עבדים להנחילם לבניהם אחריהם וזה שילחו חפשי אל ירע בעיניך‬
‫שגם זה אתה מנחיל בניו שהוליד לך עיי ש״כ‪ ,‬והרי לך ממנו‬
‫לזכר עולם‪] ,‬י‪/‬וימ[‬
‫וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים׳‬
‫ובמדרש בת היתד‪ ,‬לי ומכרתיה לכם — לא תצא כצאת עבדים‬
‫וכתוב בשם הגאון רבנו ישראל סלנטר זצ״ל שביאר ע״ד המוסר‬
‫בצירוף הכתוב הנה כעיני עכדים על יד אדוניהם — כן עינינו‬
‫אל ד״א עד שיחננו‪ ,‬שמקונן על בוז וקלון ישראל אשר הצדיקים‬
‫ילכדו ויסיפו בעון ישראל לכפרתם‪ ,‬ולא ישוב איש על חטאו בעצמו‬
‫ובזהנדמינו כע״כ ושיכ שיצאו לחירות בשחת האדון את עינם‪ ,‬אם‬
‫ני האדון זהיר בהכותם לשחת עיניהם בכדי שלא יצאו לתירות אבל‬
‫העבד כנעני אשר באוות נפשם ישאפו ליצא לחירות‪ ,‬יתנו כתף סוררות‬
‫ויזדמנו א״ע בעיניהם נגד האגרוף כמש״כ על יד אדוניהם והפכו לו פנים‬
‫מה‬ ‫מטעמים‬
‫א כ‬
‫ל אח״כ יתנחם ע״ז כי הרי נעשה סומא‪ ,‬כן אנחנו אם כי הצדיקים‬
‫קיאיס עיני העדה ובידינו נובילם לטבח לכפר עלינו ולכפרתינו‪,‬‬
‫‪v‬‬
‫ק עינינו אל ד״א בכדי שיחננו וד״ל‪ .‬וזה ביאר המדרש‪,‬‬
‫• ה מצינו שכינה התורה בשם שבויה וכמש״כ עלית למרום שבית‬
‫כי צפונה מסתריה וקבלתה הפנימיות בתוך ארון העשויה‬
‫י כ ר‬
‫׳ והוא התלמידי חכמים בכל דור ודור בכתובות ק״ד עי״ש‬
‫ב‬
‫‪ 1‬ההכרח להוקירם ולכבדם‪ ,‬ולא תצא התורה בשן ועין כי‬
‫יילי התורה הם לנו לעינים‪ ,‬ונהגו בה כבוד‪:‬‬
‫אשר לא יעדה‪ ,‬והקרי אשר לו יעדה‪ ,‬וכדי לקיים הקרי•‬
‫יהכתיב י״ל ״אם רעה בעיני אדוניה״ אשר היה ראוי ״לו״ ליעדה‪.‬‬
‫? י״ לדקדק דאשר לא יעדה משמע לשון עבר והל״ל לשון‬
‫עתיד בשני יודין כמו אם לבנו ייעדנה‪ ,‬ונראה דאתי כרבנן דר״י‬
‫ר‬ ‫‪3‬‬
‫״ יהודא דס״ל בקידושין י״ט מעות הראשונות לקידושין ניתנה‪,‬‬
‫ייייינו תחילת נתינת הכסף הוא לשם קידושין מעכשיו אלא דהרשות‬
‫כ י י ו‬
‫לחזיר בו‪ ,‬והיינו דקאמר ״אשר לו יעדה״ שתחלת המכירה‬
‫י‬
‫' ׳ על דעת שייעדה לעצמו אלא שאח־״כ היא רעה בעיניו וחוזר‬
‫וס‬ ‫כ‬
‫יי ״ ל יש אם למקרא ולר״י בר״י דס״ל דמעות הראשונות לל״נ‬
‫יש אם למסורות‪ .‬ועיי שם בתום׳ בד׳׳ה כיון שפירש טליתו‬
‫ייי״ק ‪1‬ע‪ ,1‬ה ‪.‬י[‬
‫סנ‬

‫לעם נכרי לא ימשול למכרה ‪ -‬פירש״י לא האדון ולא‬

‫כ‬
‫׳ והיינו כר״ש בקידושין י״ת עי״ש‪ ,‬והנה פשטא דקרא קאי‬ ‫^‬
‫ה א ד‬
‫י ן ‪ .‬רק י״ל דע״כ א״צ קרא דהרי אפילו ע״ע לא יכול‬
‫ין למוכרו לאדון אחר וכש״כ א״ע דאיגו עובדת את הבן‬ ‫י‬
‫ט למכרה‪ ,‬ומש״כ לעם אחר לא ימשול — ונתקשה הרמב״ן‬
‫שון זה עי״ש‪ ,‬וי״ל דימשול הוא כמו למשל ולשנינה‪ .‬והענין‬ ‫^‬
‫תבזה בעיניו מחמת מכירתה לדמותה לשיכ וז״ש לעם אחד‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ד ״_‬
‫ד‬ ‫שלא‬
‫•סה לה לעם אחר כלומר ש״כ וכדכתיב‪ .‬מהם תקנה עבד‪:‬‬
‫א ב‬
‫י׳ ל זו עיקר קניתם ליעוד ואין לו רשות למכרה אפילו‬
 ‫פ משפטים‬ ‫‪,‬‬
‫מו‬
‫מדעת אב כג״ל ]»ג״י[‬
‫ויצאה חנם א״כ‪ ,‬רק בסימנים‪ ,‬ובמיכלתא מגיד שהיא יוצאה‬
‫‪.‬בגדעון כסף‪ ,‬וע״ד הסשש דמשמע דמשכחת לה שיוצאה בלא כםף‬
‫וגם לא בחנם והיינו כר״ש דם״ל‪ ,‬דאשה מתקדשת בדינר וסתם‬
‫כסף דאמור בתורה כסף צורי‪ ,‬והיינו דינר‪,‬‬
‫ויאמר כי רק בסימנים יוצאת חנם בלא כסף אבל משכחת‬
‫לה שיוצאת בלא כסף וגם לא בחנם‪ ,‬שמגרע מהכסף דינר שנתן‬
‫לאביה ויקבל האדון המותר לכן נקרא לא בכסף כלומר הדינר‬
‫ונם לא בחנם שמקבל מעט פחות מהדינר כסף שנתן לאביה׳‬
‫חכמח[‬ ‫]מ‪9‬ך‬
‫וכי יזיד ‪ -‬מעם מזבחי תקחנולמות‪,‬‬
‫וראיתי כתוב בשם ד״גר״א ז״ל הנה המשמעות הפסוק הוא‬
‫דמזבח קולט‪ ,‬ובגמ׳ מכות י״ב‪ ,‬ויואב שאחז בקרנות המזבח טעה‬
‫כמש״כ ויחזק בקרנות המזבח ]מלכים א׳ ב׳[ ואיתא בירושלמי‬
‫יואב לא טעה ולא כלום‪ ,‬וכוונתו דכשבא אליו בניהו בן יהוידע וא״ל׳‬
‫כה אמר המלך צא ויאמר לא‪ ,‬כי יואב חשב כי עם״י דת ודין עס״י‬
‫ב״ד איני חייב מיתה‪ ,‬רק המלך אינו רוצה להמיתו עפ״י דיגא‬
‫דמלכותא‪ ,‬והרוגי מלכות קולט‪ ,‬ואח״כ א״ל כי יצא חייב ג& עפ׳׳י‬
‫דת‪ ,‬וא״כ אין המזבח קולטו ולא יצילו‪ ,‬ואעסייכ אמר כי פה‬
‫‪.‬אמות‪ .‬וטעם הדבר כי אמרו חז״ל שרצה יואב להיות מהרוגי בי״ר‬
‫כי הרוגי מלכות נכסיהן למלכות והרוגי ב״ד נכסיהן ליורשים‬
‫לכן לא רצה כלום לשמוע אל המלך‪ ,‬רק שיחי׳ מהרוגי ב״י׳‬
‫אורב אמד המלך אל בניהו עשה כאשר דבר והמיתהו שם כי‬
‫האם לממונו אני צריך‪:‬‬
‫ומקלל או״א מות יומת ופירש״י בסקילה‪ ,‬ובמכה או״א סירשיי‬
‫בחנק‪ ,‬עי״ש והטעם •שום דקדושין לב׳ השווה הנתיב ברכת‬
‫*ו״א לברכת המקום‪ ,‬וכיון בברכת ד״ בסקילה אף מקלל בסקילה‬
‫‪#»1‬ום דנצי אפקום **ש הכאה *כך היק* דינו בחנק‪ ,‬ול•• •שוטי‪,‬‬
‫מז‬ ‫מטעמים‬
‫<י״‬
‫ל דהחמירה התורה בקללה שהוא קלון יותר מהכאה‪ ,‬לכן מפסיק‬
‫התודת בין מכה לקללה עם וגונב איש ומכרו‪ ,‬יען גונב איש‬
‫ימכרו נחשב יותר בזיון כמשמעות הכתוב בפ‪/‬כי תצא כי ימצא‬
‫איש גונב נפש מאחיו מישראל והתעמר בו ‪,‬מכרו‪ ,‬והיינו שביזה‬
‫נפש ישראל שהוא כאחיו לממכר ממכרת עבד שהוא גרוע יותר‬
‫הרבה ממכיהו וכבקדושין כ״ח אקורא לחבירו עבד משמתין אותו‬
‫וכשעשה מעשה למכרו כעבד חייב מיתה‪ .‬וזה עצמו ההפרש בין‬
‫מקה אביו למקלו‪] .‬פניי‪1‬‬
‫]נ״ק ם״י[ ‪ I‬ורבינו םעדיא גאון ז״ל‬
‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬‫‪,‬‬ ‫ע‬ ‫י‬‫עין ת‬
‫מ‬ ‫ד‬ ‫ע י ן‬ ‫ח ת‬

‫הסביר דהרי אם לבהכה עין חבירו וסמה שלישית אור׳ עיניו‪ ,‬איך‬
‫יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוססות ומגרעת אולי יחשוך אוד עיגי‬
‫כ‬
‫לי׳ יע׳ כאן בא״ע ‪ -‬וליקשה באוםן זה איך יתקיים דין כאשר‬
‫ז ס ם‬
‫אילי יעויתו יותר‪ ,‬וכן הרי מיעוט הכתוב לפוטרו בכאשר עשה‬
‫ימטעם גזה״כ‪ ,‬והרי לדבריו יש טעם פשוט ז א״ו התורה מחייבתו‬
‫*ל מעשיהו והדי גם המסמא לא הי׳ בטוח כי ישאר לו מעט אור‬
‫י ל א‬
‫" י ן על התוצאות רק על מעשיהו‪ ,‬ובספרי מאש״ת ארכתי‬
‫גזי• עי״ש‪ ,‬ובשם הגד״א ז״ל כתבו כי נרמז בכתוב גופא לדמי עיני‬
‫*יהיל״ל עין בעד עין‪ ,‬והלשון ״תחת״ מרמזע״ז כי האותיות שבאים‬
‫אחיי האותיות ׳‪-‬עין״ הוא אותיות כסף‪ ,‬אחד אות ע׳ בא אות ס׳‬
‫יאחיי יו״ד כ‪ /‬ואחד אות גון סמך וביחד ״כסף״ ודש בהכה עין‬
‫מביו־ו כפרתו שיתן מה שבא תחת האותיות «עיף והיינו ״כסף״‪.‬‬
‫וכי יכה איש את ‪:‬עין עבדו ־־ נכלל בזה שני דברים האחי‬
‫*™‪ V‬קימת במקומה אלא שנסתמה ובחז״ל שבטל ממלאכתי‬
‫והשניה שאפילו היתד‪ .‬כבר סמויה וחטטה‪ ,‬וז״ש ושחתה ותרגומו‪.‬‬
‫*יתנליגא‪ ,‬וע׳ קדושין כ״ד‪ ,‬והנה בממ׳ ברכות אמרו ופתורתן‬
‫ת ל מ‬
‫י נ י א״ת תלמדנו אלא תלמדני ק״ו פשו״ע‪ ,‬פה שו״ע שהיא‬
‫אחד מאיבריו ש״א עביגיוצא בהן לחירות‪ ,‬יםורין שפפרקין כ י‬
‫* י * * ״ * לא כש״כ ‪ -‬וקשה חיי בעבד ל״י ב״יח רק כשחסרו אבי‬
 ‫פ׳ משפטים‬ ‫מח‬
‫מכ״ד איבריו ואם הכהו אפילו מכת מות ל״י לחירות והרי יםורין‬
‫אין בו חסד אבד ? וצ״ל דודאי ק״ו היא אלא דבב״ד אין עונשיו‬
‫בלא מחוסר אבר אם ביש בו כדי להמית יש דין ק״ו אבל א״ע מן‬
‫הדין‪ ,‬וכסברת המהרש״א בסנהדרין משום אם היא חמור הרבה‬
‫לא סגי העונש לכפרתו ומםסיה דק בעון קל‪ ,‬ועונשו כסוד לשמים‬
‫ק ״ ]עפ״י פנ״י!‬
‫ן״‬ ‫ב‬ ‫אבל למרק עונות אדם שהיא דין שמים ילפיבן‬
‫ש פ י ר‬

‫וכי יגח ‪ -‬ולא יאכל את בשרו ‪ -‬פירש״י ממשמע שנאמר‬

‫סקל יסקל השוד אינו יודע שהיא נבילה ואסורה באכילה ‪ -‬ולכאורה‬
‫קשה דילמא אתא קרא לעבור עליו בשני לאוין וכ״ש לר״י הגלילי‬
‫דס״ל ביוםא דאין לוקין על לאו דנבילה משום דניתק לעשה איכא‬
‫למימר דאתי קרא למלקות ? ונראה עפי״ד התוספות שם דמודה‬
‫ריה״ג בלאו דטריפה דלוקין עליו‪ ,‬וה״נ איכא לאו דטריפה‪ ,‬כדאמרינן‬
‫דבית הסקילה הי׳ גבוה שני קומות‪ ,‬וא״כ איכא ריסוק איברים‬
‫שהיא נפילה משמונה מיני טריפות שנאמרה בסיגי‪ ,‬וממילא ל״ל‬
‫לעבור עליו בשני לאוין דא״נ דאין איסור שוד הנסקל אלא אחר‬
‫שנסקל אינו חל על איסור טריפה הקודם‪ ,‬וי״ל‪] .‬שם[‬
‫ואם שוד גגח — השוד יסקל וגם בעליו יומת‪ ,‬פירש״י בידי‬
‫א‬
‫שמים ‪ -‬רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ‪ -‬וקשה ל״ל קר‬
‫תיפ״ל דע״כ ביד״ש הוא דאי בידי אדם הא כל המתחייב בנפשו פטור‬
‫מממון כבכתובות ל״ו והכא דהשוד יסקל ונפסידו מהנאת השוד הויל‬
‫מיתה וממון׳ ועוד לאביי אליבא דרנב״ה בכתובות ל׳ דם״ל דאפילו‬
‫מיתה בידי שמים הו״ל שני עונשין ז וצ״ל דש״ה דהשור מצד עצמו‬
‫מעשיו גרמו לו לאסור בהנאה והוי כמו שוחט בהמתו לע״ז דחייב‬
‫'מיתה והשוד נאסר בהנאה‪ ,‬וי״ל‪] .‬שם[‬
‫המשך לפי משפטים יבא אייה בחוברת הבאה‬ ‫י‪. .‬‬

‫דפוס ׳בית יתומים דיסקין‬

 ‫מטעמימ‬
‫ספר‬

‫‪1‬‬ ‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד מלוקט‬ ‫|‬

‫‪1‬‬ ‫מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫‪I‬‬
‫|‬ ‫חוברת ד׳‬ ‫|‬
‫^‬ ‫המשך למשפטים ום׳ תרומה תצוה‬ ‫ן‬
‫^‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫^‬ ‫בסיוע של המוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫)המשך מחוברת ג׳(‬ ‫פ' משפטים‬

‫כי יגנב איש שור — חמשה בקר ישלם תחת השוד וד׳ תחת‬
‫י׳ ובמדרש לפי שגנבנו שור ועשינו ענל שלמנו תחתיו שמתו‬
‫י ת י נ ו‬
‫במדבר‪ ,‬והוא פלא דאיך שלמנו עבור חטא העגל דו״ה?‬
‫לקוה״א בשם משנת דר״א עפימ״ש אדם אחד מאלף מצאתי‬ ‫^‬
‫ב כ ל‬
‫י ' ‪ .‬אלה לא מצאתי‪ .‬ובחז״ל בכל אלה היינו אלה אלהיך‬ ‫ל‬ ‫״ ף‬

‫^ • מכאן שהנשים לא טעו בעגל‪ .‬וממילא גם רישא דקרא קאי‬

‫ט א‬
‫" העגל כי רק אדם אחד מצאתי שחטא בעגל‪ ,‬והחשבון‪ .‬באס‬ ‫ש ה י‬

‫ששים רבוא מבנ״י שהם ת״ר אלף וא״כ אחד מאלף עולה שש‬
‫י ה נ ה‬
‫על חטא העגל היו שלשת אלפים כמ״ש ]תשא ל״ב‬ ‫כ״ \‬ ‫ח‬
‫יפו‬
‫י ל מן העם ביום ההוא ג׳ אלפי איש‪ .‬נמצא החשבון מכוון‬ ‫ע‬

‫למי חמשה פעמים‪.‬‬

‫כי יגנב איש‪ .‬לא כתיב אדם ן וי״ל עפימש״כ הרמבי׳ם בפ״א‬
‫^ גנבה הל׳ ז׳ היתה א״א שאין לה לשלם פטורה מלשלם הכפל‬
‫‪,‬‬ ‫ת ג ר ש‬
‫או עד שימות בעלה עי בב״ק ט״ו ופ״ז‪ .‬ומשמע‬ ‫מד ^‬ ‫‪ 3‬ר י‬

‫שגובין ממנה את הקרן ועי׳ בהה״מ שם‪ .‬ומשו״ה כתוב איש‬

 ‫פ׳ מ ש פ ט י ם‬ ‫נ‬
‫לומר דדוקא איש הוא דחייב בודאי דו״ה‪ ,‬אבל באשה לפעמים פטורה‪.‬‬
‫זעוד י״ל עפ״י דברי הרמב״ם שם הל׳ ז׳ קטן שגנב פטור מן הכפל‬
‫עי״ש לכן כתיב איש למעט קטן‪ .‬כן י״ל דאתא למעט אם שותפים‬
‫שגנבו וטבח אחד מהם פטורים מדו״ה וחייבין בכפל ב״ק ע*ח וברמב״ם‬
‫‪.‬הל׳ גנבה הל׳ י׳׳ד׳ משו״ה כתיב איש למעט שותפים שפטורים מדו״ה׳‬
‫אם המצא תמצא בידו הגניבה משור— חיים שנים ישלם‬
‫ודרשי׳ ישלם חיים ולא מתים‪ .‬וברש״י פסחים ליי ב ד״ה איבעי‬
‫דדרשה דישיב לרבות שוד• כסף ככסף אפילו סובין איכא גס בגנבה•‬
‫ובהכרח דקרא רק אסמכתא‪ .‬אבל מצד הסברא יש מקום לפרש‬
‫כמש״פ דש״י כאן‪ ,‬דראיתי כתוב בכלל הטעם לתשלומי כפל הוא‪.‬‬
‫שהוא עונש כעין מש״כ ועשיתם לו כאשר זמם — כי עליו להפסיד‬
‫מה שרצה להפסיד לרעהו והרי הגנב רצה להפסיד להנגנב דבר‬
‫הגנוב ואם ישלם רק הקרן לא‪ ,‬יפסיד הגנב כלום‪ ,‬לכן אמרה תורד•‬
‫כי ישלם שנים ואז יפסיד משלו כאשר זמם להפסיד לחבירו‪ ,‬לכן‬
‫באם שגנב שור חי אזי הדין שישלם הדמים של שור חי כמו שגנב•‬
‫כי יבער—ושלח את בעירה‪ .‬והקרי היא בעירו‪ —:‬וכדי לקיים‬
‫הקרי והכתיב‪ .‬י׳׳ל דבא לרמז דין חדש דאם שור של נכסי מלוג‬
‫שהקרן לאשר‪ .‬והלך והזיק שהיא בעירה‪ .‬אבל גם בעירו כי הפירוח‬
‫לבעל‪ .‬הדין שהבעל ישלם חלקו ול״א קנין פירות לאו כקנין הגיף‬
‫דמי‪ .‬מ״מ מתקנת אושה הרי הוא כלוקח גם בחייה כמו‪ .‬בב״ק‬
‫פיה וצ׳ והוי כשור של שני שותפים‪ .‬וחלקה תשלם כאשר תתגרש‬
‫או תתאלמן כיין אשה שחבלה באחרים‪ .‬ורמזה התורה שישלם‬
‫האיש בעד בעירה של אשתו שהוא גם בעירו‪ .‬ועי׳ ח״מ שמ״י׳‬
‫ובנתיבות שם ס״ק ז‪ /‬ובט״ז סי״ז ובביאור הגר״א ס״ק כ״א‪] .‬כה״צ[‬
‫ומה דכתיב דק כאן‪ ,‬מיטב שדהו ישלם ולא בניזקין האמורים‬
‫למעלה‪ ,‬הטעם פשוט משום דהתם היה ההיזק בבהמה ובמטלטלין דהוי‬
‫מיטב כמש״א מטלטלין כל מילי מיטב הואי אבל הכא הוי ההיזק‬
‫שהזיק קמ״ל‬ ‫ב ה‬ ‫‪,‬‬
‫ו צ א‬ ‫בקרקע דה״א דאין צריך ליתן אלא ק‬
‫כ‬ ‫ד ק ע‬
‫נא‬ ‫מטעמים‬
‫יצריך לשלם עידית ]פנים יפות[ והאריך בזה עי׳׳ש‬
‫כי תצא אש‪ .‬בב״ק ם׳ יתיב ראור״א קמי דרי יצחק גפחא‬
‫מ‬
‫י א״ל לימא מר שמעתתא ומל א״ל לימא מר אגדתא ‪ -‬אמר‬
‫ל ה ו‬
‫אימא לך מילתא דשוי לתרווייהו כי תצא אש ‪ -‬תצא מעצמה‬
‫שלם ישלם המבעיר את הבעירה‪ ,‬אמר הקב׳׳ה עלי לשלם את‬
‫הבערה שביערתי אני הצתי אש בציון שנא׳ ואני עתיד לבנותה באש‬
‫שנאמר ‪ -‬שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו‬
‫ל י מ ד‬
‫לך אשי משו חציו‪ ,‬ולא להאריך בדיוקים שיש בהם במה‬
‫ספ‬
‫יקית‪ ,‬אבל י״ל כי הרי ר׳ אמי ור״א היו תלמידיו של ר׳ יוחנן‬
‫כבחו‬
‫ל י ן קי״א ב׳ ובשבת מ״ה ב׳ ומצינו כמה פעמים שר״י נפחא‬
‫ע‬
‫ליג עליה דר׳ יוחנן כמו בברכות ס״ב‪ .‬יומא מ״ג‪ .‬סנהדרין צ״ו‪.‬‬
‫וגס ראור״א פליגי עליה דר״י נסחא יומא מ״ב ב‪ /‬סוטה ל״ה‬
‫י‬

‫כיבית מ״א‪ .‬ור״י נפחא אמר חידוש דלא כר׳ יוחנן ר בם ולא שביקו‬
‫לי‬
‫• אך בדרש הזה הוא כר׳ יוחנן דס״ל אשו משום חציו כי הרי‬
‫גם האגדה יש שייכות לאשו משום חציו כי הקב״ה ששרף את‬
‫י‪,‬ביד‬
‫׳מ״ק ע״י חציו ועליו לשלם‪ ,‬לכן זה מילתא דשוי לתרווייהו‬

‫ו כ ד י‬
‫לבאר ביותר כי שני הדרשות שבהלכה ואגדה‬ ‫‪0‬‬
‫קושר‬
‫ים יחד דטעם שניהם הוא אשו משום חציו‪ ,‬דידוע שבתי‬
‫ש נחרבו בעונותינו‪ ,‬ולא ד׳ פעל כ״ז‪ ,‬רק אנחנו חטאנו ע״י‬
‫^ '^י״ ובברכות‪ ,‬אלמלא ג׳ מקראות אלו״נתמוטטו רגליהן של‬
‫ישראל — ואחר מהם ואשד הרעותי‪ ,‬ובדש׳׳י אני גרמתי‬ ‫^‬
‫א ת י‬ ‫ש ב‬
‫יצה״ר‪ ,‬והנה הקב״ה אומר בראתי יצה״ר בראתי‬ ‫י‬ ‫ת ן ד ף‬
‫זכ‬
‫י לין כנגדו‪ ,‬התורה שמבטל יצה״ר‪ ,‬בכ׳׳ז נשאר ניצוצי‬ ‫‪^,‬‬
‫‪1‬‬
‫י הנצרכים לקיום המין והעולם‪ .‬ועי׳ ביומא ע׳ ב׳‪ ,‬ועל ידי‬
‫שאור זה נחמצו בנ״י וע״י נחרב הביהמ״ק‪ ,‬והנה אם אשו‬ ‫^‬
‫ולבנותה‬ ‫לשלם‬ ‫ועליו‬ ‫הכל‪,‬‬ ‫עשה‬ ‫ד״קב״ה‬ ‫כאילו‬ ‫נחשב‬ ‫חציו‬
‫ב‪ .‬ו«י —‬
‫ניזוי־ת ‪....‬‬
‫משה[‬
 ‫‪,‬‬
‫פ משפטים‬ ‫נב‬
‫ויש לצרף כאן ביאור על מ״ר שכתוב בספר ברית אברהם‬
‫על המ״ר שמביא בשמו של אבי זקני הגאון הקדוש מהרי״י זצ״ל‬
‫על דרך הנ״ל וז״ל‪.‬‬
‫ף לקלל אה‬ ‫קן ל‬
‫א ו ם י‬ ‫‪,‬‬
‫א‬ ‫״‬ ‫י‬‫במ״ר פ׳‬ ‫א ל‬ ‫ר‬ ‫ן י א מ ר‬ ‫כ‬ ‫ע ה‬ ‫‪m‬‬

‫י ןל אוםיר‬
‫א‬ ‫ו ׳‬ ‫האדמה בעבור האדם כי יצר לב‬
‫מ נ ע ו ר‬ ‫ר ע‬ ‫ה א ד ם‬

‫עוד להכות כל חי כאשר עשיתי‪ ,‬אומר המדרש לא אוסיף‪ ,‬יל*‬

‫אוסיף‪ ,‬להגי ולסגי‪ ,‬ורבנן אמרין לא אוסיף לבני נח ולא אוםיו‬
‫‪1‬‬
‫לדורות‪ ,‬ויש להבין מאי נסק״מ אם לדור נח‪ ,‬אם לשאר דורות‬
‫ועוד כי הטעם כי יצר לב האדם הול״ל א י ל אוסיף השני‬
‫א‬ ‫ח ר‬

‫דהוא טעם גם לשאר דורות? ונראה מתחילה לבאר לשון המשנה‬

‫באבות פ״ו‪ .‬אר״י בן לוי בכל יום ויום ב״ק יוצאת מ ה ״ ח ‪ -‬י י *‬
‫לדייק את המובן של המלה ״להם« ופירש עפ״י לשון המ׳יי‬
‫ם‬
‫באיכה ודל כאשר גלו עשרת השבטים התחיל הקב״ה לומר לרי‬
‫א‬
‫הפסוק הזה אוי להם כי נדדו ממני )הושע ד( וכיון שגלו יהיי‬
‫׳ י׳( ואנ*‬ ‫) י ר מ י‬ ‫‪, ,‬‬
‫ש ב ר י‬‫ובנימין כביכול אמד הקב״ה‬
‫ע ל‬ ‫ל‬ ‫א ו‬

‫דתרביתא בישא ופירש״י היינו מה שברא היצה״ר כמאמרם ז״*‬

‫‪1‬‬
‫במסכת סוכה נ״ב‪ ,‬ד׳ מתחרט עליהם הקב״ה ואחד מהם מה שבי*‬
‫את ד״יצה״ד דכתיב ואשר הרעותי )מיכה ד׳( ונמצא שעכשיו י*‬
‫׳ לו שי*‬ ‫ה י‬ ‫לו‪.‬להאדם החוטא אמתלא‪ ,‬אבל ל י ‪ ,‬״ ל‬
‫א‬ ‫ר‬ ‫צ ה‬ ‫ה‬ ‫ב‬

‫אמתלא‪ ,‬אך איתא בקידושין אמד הקב״ה בראתי יצה״ר בראתי‬

‫זר‬
‫תורה תבלין‪ ,‬וא״כ עכשיו לאחר קבלת התורה נמצא שתלוי ב '‬
‫ו א‬
‫שאם ישראל עוסקים בתורה ומ״מ מתגבר עליהם היצה״ד׳‬
‫שייך לומר אוי להם ובו‪ /‬ובזה מדויק המדרש רבנן אמרין י ל*‬
‫אוסיף לבני נח‪ ,‬היינו קודם נתינת התורה‪ ,‬ואז הי׳ להם אמתלא׳‬
‫ולא אוסיף להכות כל חי גם בשארי דורות לאחר שקבלו התייי‬
‫שאז לא יהי׳ כ״כ אמתלא מכל מקום לא אשפוך חמתי להכיי‬
‫בל חי‪ ,‬ע״כ ודפח״ח‪.‬‬
‫נג‬ ‫מטעמים‬
‫פ׳ תרומה‪.‬‬
‫ייקחו לי תרומה‪ ,‬לא כתיב ויתנו כי אז היה מ״ע וחיוב‬
‫״לתת‪ ,‬ורצון ד׳ שינדבו בנדיבת הלב כדכתיב ״אשר ידבנו לבו״‬
‫ל ק בא הציווי על הגבאים דכל מה שיתנו בנדיבת הלב׳ יקחו‬
‫אי! תרומתי‪ ,‬לא כתרומת אדנים שהי׳ אזהרה העשיר לא ירבה—‬
‫י ג ם‬
‫ייקחו לי ״לשמי״ כפירש״י בלא שום פניה חיצונית‪ ,‬ואז‬
‫״תקחו את תרומתי״ כי לא יהי׳ נתינה רק לקיחה ואלקי הגמולות‬
‫ישלם לו כגמולו‪ ,‬והוי כמתנה ע״מ להחזיר עשרת מונים‪ .‬ולא דמי‬
‫לשאר צדקות אם יתן ע״מ שיחי׳ בני הרי זה צדיק גמור כמאמרם‬
‫ז‬
‫‪.‬״ל׳ שאני התם דתכלית הצדקה למלאות החסרון של המקבל‬
‫שיתפרנס ממנה‪ ,‬אבל הכא באם שהתרומה יעלה לבנין המשכן‬
‫‪ .‬ולהשראת השכינה בתוכנו לטובתינו וכדכתיב ויקחו לי להבוי״ש‬
‫ו‬
‫לא נחסר לו כלום‪ ,‬לכן רק ע״ל נדיבת הלב שהלב מקדש חנתינה‬
‫ויק אז ראוי שבבניין רוחני כזה יהיה משכן ד׳ יתברך למטה בתוכני‪.‬‬
‫לק גם אם יש לו חלק כל שהוא‪ .‬נתקשר ביחד עם כלל ישראל‬
‫‪ -‬ובשכונת עוזו‪ ,‬ונתפשט קדושתו לכ״א שיש לו חלק במקדש ד ‪/‬‬
‫יכזמנני ישמש צדקה זו ע״י שמהנה לתלמיד חכם ובתמיכת הישיבות‬
‫הקדושות כי ע״י יש לו קשר עם התורה הקדושה שעל ידה באה‬
‫השפעה מהקב״ה שטתקשרת בו כי חד הוא‪ ,‬ובמדרש על ויקחו‬
‫‪-‬הדהד״כ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו‪ ,‬כי גם התורה‬
‫עומדת במקום המקדש ואם יש לו בה אחוזה אם עוסק בתורה‬
‫בעצמו ומחזיק לומדי תורה ממציאה ונותנת לו ברכה עד בלי די‬
‫כתרומת שנתנו על המשכן ד ‪ /‬וההוצאה זו הכנסה‪ ,‬לכן תורתי אל‬
‫״עזבי׳ כי היא עומד במקום המשכן‪ .‬וזה ביאור הכתוב ויקחו ״ליייי‬
‫־שמרמזת על התודה שנתנה בארבעים יום וכדכתיב ויהי משה בהר‬
‫‪1‬‬
‫‪ .‬ארבעים יום ״ולי״ במספר ארבעים ואז ״ויקחו״ כי אין זה נתינה‬
‫לקיחה‪ ,‬ואח״כ בא הכתוב ואומר ״וזאת התרומה אשר תקחי‬
‫׳׳־•״*י׳‬
 ‫‪,‬‬
‫פ ת ר ו מ ד‪.‬‬ ‫בד‬
‫‪,‬‬
‫מאתם זהב״ ‪ -‬ז״א כי התורה ניתנה מן השמים‪ ,‬אבי ‪,.‬מאתם* תקזזי‬
‫זהב וכסף להחזיק את הישיבות זה דרוש ״מאתם* ויקחי לי‬
‫תרומה ובמדרש רבה הה״ד תודה צוד‪ ,‬לנו משה ‪ -‬דרש‬
‫ר׳ שמלאי שש מאות ושלשה עשר מצות נתנה לישראל‬
‫אנכי ולא יהיה לך מפי חגבורד‪ ,‬שמענו ותדי״א א״ל משה שנאמר‬
‫תודה צוד‪ ,‬לנו משה‪ .‬ותודה מספר תדי״א‪ ,‬ושייכות המאמר לויקחי‬
‫לי תדומה‪ ,‬הוא‪ ,‬הגאון בעל פנים מאירות מבאר עפ״י מש״ב‬
‫במדרש חזית דיב״ל סבר שני דברות שמעו מפי הקב״ה ורבנן‬
‫סבדי עשרת הדברות שמעו מפי הקב״ה‪ ,‬וטעמא דרבנן דכתיב אחי‬
‫כל הדברות‪ ,‬דבר אתה ונשמעה‪ ,‬מוכח כי כל עה״ד שמעו מפי‬
‫הקב״ה וריב״ל סבר אין מוקדם ומאוחר בתודה־ נמצא דלרבנן‬
‫נאמר על הסדר ור״ש סבר כי אין מוקדם ומאוחד בתורה יל*‬
‫נאמדו על הסדר והמקרא הזה שייך למקורם‪ ,‬והנה גם ממקרא זה‬
‫ויקחו לי תרומה מוכח כריב״ל‪ ,‬דכבד אמרו חדל דזהב של משכל‬
‫בא לכפר על זהב של עגל אף שעדיין לא נכתב מעשה העגל׳‬
‫מוכרחים לומר דאין מוקדם ומאוחר בתודה‪ .‬לכן אמר הה״ד חוררי‬
‫ציה לנו משה‪ ,‬ודרש ר׳ שמלאי תריי׳א מצות שמענו מפי משה‬
‫]בגמטריא תורה[ ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו‪ .‬וקשרי‬
‫ולמה בא הכתוב‪ ,‬דבר אתה ונשמעה‪ ,‬אחר עה״ד‪ ,‬וע״כ צריך‬
‫‪:‬‬
‫לומד כי אין מוקדם ומאוחר בתורה כמו ויקחו לי תרומה ע״ב‬
‫דבר אל בנ״י ויקחו לי תרומה ‪ -‬כתב ר״א הכהן האיתמרי‬
‫דל‪ ,‬כי שמע שהכתוב בא לרמז על ג׳ חלקי הצדקה א׳ הגוהו‬
‫בהיותו בריא לש״ש זה זהב ר״ת ז׳ה ה׳נותן ב׳ריא לש״ש ויש‬
‫מקמץ אך כשרואה סכנה פותח ידו‪ ,‬וזהו כס״ף ר״ת כ׳שרואה•‬
‫ם׳כנה פ׳וחח י׳דו‪ .‬ג ‪ /‬מי שאינו נותן אפילו כשהוא מסוכן י יאמר‬
‫כ‬

‫יאמרי‬ ‫ך‬
‫כ ש ה ר ן פ א י ם‬ ‫א‬ ‫בלבו המחלה תעבור ו ה‬
‫ב י ד ן‬ ‫י ש א ד ן‬ ‫מ ע ו ת‬

‫גואש לחייו וירגיש אפיסת הכהות‪ .‬אז יצוד‪ ,‬לב״ב לתת עבורו‬
‫‪1‬‬
‫איזה' סכום לצדקה‪ ,‬וזה נחש׳״ת ר״ת נ׳תינת חיולה ש׳אומר ה ^‬
‫נה‬ ‫מטעמים‬
‫י‪1‬״ז אפר »תקחו את תרומתי״ ורש״י כתב ״לי לשמי״ וכתב בלח״ת‬
‫״ל כי יש ב׳ מצות צדקה‪ ,‬א׳ שהנותן מכוין לעשר בשביל‬
‫^ •תעשר‪ .‬או כדי להנצל ממות‪ ,‬ובצאתם ממצרים היו עמוסים בכסף‬
‫הב ועושר רב מביזת מצרים וביזת הים‪ .‬ובעת קבלת התורה‬
‫מרו נעשה ונשמע פסקה זוהמת הנחש הקדמוני וכל החולים‬
‫יסאו אז‪ ,‬ופחד המות סר מעליהם‪ ,‬וכמש״כ אני אמרתי אלקים‬
‫ב נ י‬ ‫ם‬
‫י עליון כולכם‪ ,‬וא״כ אז אי אפשר לחשוב שלא לשמה‪ ,‬וז״ש‬
‫י״ד בשעה שאמרו בנ״י נעשה ונשמע אמר הקב״ה למשה ויקחו לי‬
‫תרומה ופירש״י לי לשמי‪ ,‬כי רק אז עמדו במצב כזה לתת רק לש״ש‪:‬‬
‫ועוד י״ל כי העיקר בתרומה נדבת הלב כי הכסף הוא משל‬
‫״?כ*ה כדכתיב לי הכסף והזהב — ולד׳ הארץ ומלאה‪ ,‬לכן האדם‬
‫י‬
‫נו נותן משלו כלום והאדם נותן רק נדבת לבו וז״ש מאת כ״א‬
‫י‬
‫ש ״ייבנו לבו״ תקחו את תרומתי דק מהם אתם לוקחים תרומתי‬
‫‪,‬‬ ‫ייה‬ ‫י‬
‫' * שהיא רצון הלב‪ :‬ויקחו לי פירש״י לשמי וי״ל עפ״י הגמ‬
‫יכית ס״ג א׳ למה נסמכה סר׳ סוטה לפרשת תרומ׳ ל״ל כל שיש‬
‫מ‬ ‫ת ר י‬
‫' ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן ע״י אשתו שנאמר‬ ‫ן א י‬
‫ש‬
‫את קדשיו לו יהיה וסמיך לו איש איש כי תשטה אשתו‬
‫׳׳ש ומבואר באם שלא יתן את תרומתו נתגלגל שיבוא לכהן‬
‫תו שתהי׳ סוטה והרי בסוטה נמחה שם הוי׳ ע״י המים אבל‬
‫יתן תרומתו לא יכשל באשתו שתהיה סוטה והדי אז שם‬
‫״ ׳ יתקיים ולא ימחה ע״י וז״ש ויקחו לי לשמי תרומה שע״י‬
‫ומה יקחו ויתקיים שמי הויה ולא ימחה ח״ו)מפי הרב ר ״ י ם (‬

‫ייקחו לי תרומה‪ ,‬ובת״א ויפרשון קדמי אפרשותא‪ -.‬שלשת‬

‫מות כתובות כאן‪ .‬עי׳ בירושלמי שקלים‪ ,‬וכתב הדמ״ג בזה״ש‬
‫^ ש ר שנרמז כאן שלשת הזמנים שהיו הגבאים גובים‪ ,‬באחד‬
‫י משמיעים על השקלים שיכין כ״א מחצית השקל ותלוים‬
‫^ נם בלבד‪ ,‬וזה היה עד ט״ו באדר‪ ,‬ולזה רמז ויקחו לי תרומה‬
‫הנותניח יחרישוהו ויתנוהו מדעתם‪ ,‬וזהו המצוה המובחרת‬
 ‫תרומה‬ ‫פ׳‬ ‫נו‬
‫ם‬
‫ודש‪ ,‬לי לשמי‪ ,‬ואמר ויקחו לא בלשון נוכח‪ ,‬ד ״ל ויקחו ד׳‬
‫י‬

‫בעצמם ובלא קביעה‪ ,‬ובט״ויבאדר ישבו שולחנות בכל מוינה‬

‫ותובעים בנחת ואין כופין‪ ,‬ולזה רמז תקחו את תרומתי ל״ל תהיו‬
‫אתם התובעים אך בנחת ולזאת נקראת ג״כ תרומתי‪ .‬א ל איננה‬
‫ב‬

‫כ״כ מובחרת ולזאת אינה נקראת ״לי תרומה״‪ ,‬ובכיה באדר ישבו‬
‫א ת‬
‫במקדש ומכאן ואילך כופין וממשכנים‪ ,‬ולזה רמז ואומר ״ ח‬
‫התרומה אשר תקחו מאתם״ אינה נקראת ״תרומתי״ מאחר שהוצרכו‬
‫'לכפיה‪ ,‬רק תרומה‪ .‬ולכן אמר ״מאתם״ שממשכנים ומפץ‪:‬‬
‫ויקחו לי תרומה‪ .‬ובמדרש זשה״כ כי לקח טוב נתתי לך ־־‬
‫ידאה כוונתו שאותיות תורה הם נכללים במילת תרומה‪ ,‬אך עיייז‬
‫המ״ם שבתרומה יתירה‪ ,‬וי״ל לפמ״ש חז״ל בסוף מכות תורה צוי׳‬
‫לנו'משה‪ .‬תורה בגימ׳ תרי״א‪ ,‬אנכי ול׳׳י לך מפי הגבורה שמענו׳‬
‫אלו תדי״ג מצות והגה אחדל במה שאמרה התורה ל״ת כל מלאכה‬
‫והם ל״ט מלאכות הנזכרים במשנה בפ׳ כלל גדול הזורע וכי׳‬
‫ולמדו אילו מלאכות ממלאכת המשכן הם זרעו ואתם לא תזרעי‬
‫—כדאיתא בפ׳ במה טומנין‪ .‬וכיון שככר נצטוו על מלאכות שבה‬
‫במרה‪ ,‬הוצרך משה לפרש להם כל המלאכות‪ .‬שעדיין לא נצטוו‬
‫על מלאכת המשכן לכן איסור מלאכה בשבת נצטוו לק שריי'‬
‫מפרשן הל״ח לאוין במצות שבת ועם אנכי ול״י לך הרי מ״ם של‬
‫‪.‬תרומה‪ :‬ומ״ש כיי לקח טוב נ״ל‪ ,‬משום דקדוק לשון ויקחו ולאו יתנו‬
‫משוס דנתינה לגבוה לקיחה היא‪ ,‬עפ״י הגמ׳ קדושין זו האשד׳‬
‫שאמרה הילך מנה ואתקדשילך אם אדם חשוב הוא מקודשת שלגבי׳‬
‫נחשב הקבלי‪ -‬לנתינה יק״ו ב״ב של ק״ו כביכול הנותן ל ד מתנה‬
‫ק י ]‪Ns‬‬
‫ח ה‬ ‫ק‬
‫ש ה י א‬ ‫ח ו‬ ‫שקבלת שלו נתינה היא משן״ן•‬
‫ו י‬ ‫כ ת י ב‬

‫ויקחו לי וברש״י לשמי‪ ,‬וי״ל עס״י הגמ׳ פסחים סוף‬

‫פ״ד‪ ,‬אמר הקב״ה לא כשאני נכתב אני נקרא‪ .‬נכתב בידד ד׳‬
‫ונקרא בא״ד‪ ,‬ואמדינן בפ׳ אלו נאמרון דבמקדש היו קורין השם‬
‫ככתיבתו‪ ,‬ותרומה זו היתה לעשות מקדש‪ ,‬וזה לי לשמי ר״ל שתוכלי ^‬
‫לקרות שמי ככתיבתו‪ .‬ובשו״ע איה דעדיך לכוון שם הוי׳ במחשבתי•^‬
‫בז‬ ‫מ‪.‬טעמים‬
‫ד י א ו ז ו‬
‫נקרא בא״ד‪ .‬וזפה״כ ממעמקים קראתיך ד‪ ,‬ריל במחשבה‬ ‫^‬
‫ת י‬
‫* ך ד׳ ככתיבתו‪ ,‬אבל איד שמעה בקולי‪ .‬דבקול הוא בשם‬
‫^ ]בםסה״ק[‪ ,‬עוד רמז‪ ,‬״לי« בגמטרי׳ ״מ«‪. .‬ועין יסה א׳ ־ מארבעים‬
‫ח ו‬ ‫י י‬
‫י ק לי א׳ ממ׳׳ם מאת כל איש אשר ידבנו לבו‪ ,‬בעין יפה‪,‬‬
‫פ י‬ ‫״י‬
‫׳ קולתי ד׳ קותה נפשי‪ ,‬שאני מקוה לשם הוי׳‪ .‬ולדברו‬ ‫י‬
‫ח‬
‫י לחי׳ ייל שאני מייחל שאוכל לשם הוי׳ ב״‪ 01‬לדברו‪:‬‬
‫וזאת התרומה אשר תקחו מאתם‪ .‬בנת״ק הביא דבת׳י פ׳‬ ‫י‬
‫קי׳ל כ׳ רעננים הביאו אבני שהם ואבני מלואים מפישון‪ ,‬ואת הבשם‬
‫י* הש‪-‬ץ מג״ע והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ונתפרסם‬
‫^ י שלחם‪ ,‬וז״ש ויקחו לי תרומה‪ ,‬ר״ל שיקחו גם ממני תרומה‬
‫•‪-‬יעי׳ במשנה וברע׳׳ב פ״ז דתמורה ועשו לי מקדש‪ ,‬לי משלי[ וגם‬
‫מ א ת‬
‫כל איש אשר ירבנו לבו ג״ב תקתו את תרומתי‪ ,‬וע״כ‬
‫אח״כ וזאת התרומה אשר תקחו ״מאתם״ זהב וכסף — הכל בוא״ו‬
‫^ ־ ף עד ועצי שטים‪ ,‬ואז הפסיק וכתוב שמן למאור בשמים‬
‫שמן המשחה‪ ,‬בלא וא״ו‪ ,‬להורות דמכאן ולהלן הוא תרומתו ית׳‪:‬‬
‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ .‬י״ל עפ״י התוספתא מנחות‬
‫ז‬
‫יי״א — הה״א וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה‬
‫שי" צוה ד׳ את משה‪ .‬היכן צוהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬
‫^ענין דכל פרטי המשכן מכוונים נגד כל פרטי עולם שברא היוצר‬
‫יהיא שוכן בכלל העולם‪ ,‬וצוה ר׳ שיעשה תואר כל העולם‬
‫נין המשכן וכליו‪ ,‬והראה הקב״ה למשה תואר כל העולם כאשר‬
‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫בואר‬
‫במקרא הסמוך‪ .‬ורק אז הי האפשירות להשכין שכינת ת״ו‬
‫‪ ,‬י ואם חסר גם פדוף אחד להקרם שלו שהמשכן יתקיים גם‬ ‫ש מ ה‬

‫ז‬
‫יי׳ אבל זאת חסר בתואר העולם ואין השכיבה יכול להיות בתוכם‪,‬‬
‫י* ראה משה שלא חסר פרט אהד כאשר צוה ד׳ את משה מדכתיב‬
‫בתוכם‪ ] ,‬ע פ ׳ ׳ י דברי העמק דבר[‪ .‬ועשו ארון עצי שט!ם‪.‬‬ ‫׳‪-‬‬
‫מא כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ״ועשו ארון ע״ש‪ .‬ומשגי כאןבזמן‬
‫" י א ל ע ר ש ״ ם ‪ ,‬וכאן בזמן שישראל אערש׳ימ ובאור יקרות פ׳ חוקת‬
 ‫תרומה‬ ‫פ׳‬ ‫נח‬
‫ביאור דקושית הש״ם דאמאי כתיב ועשית לך ארון עץ דמשמזג‬
‫דא״צ להיות עצ״ש‪ .‬וע״ז משני דכשעושין דש״מ צ״ל של שטים‬
‫והיינו דלכאורה קשה למה צריך עצי שטים כיון דהתורה חסה <ל‬
‫‪1‬מונמ של ישראל והארון היה מצופה מבית ומבחוץ בזהב‪ .‬אך‬
‫דאיתא בגמ׳ דארון אינו מקבל טומאה דהוי כלי עץ העשוי לנחת•‬
‫ופריך הניחא בשעת חנייתן‪ ,‬אבל בשעת נסיעתן מא״ל‪ ,‬ומשני‬
‫‪,‬‬
‫כיון דכתיב עפ״י ד יסעו כמאן דקביע דמיא‪ ,‬ןפריך הא הוי כלי‬
‫מתכת דמצוםה בזהב‪ .‬ומשני דעצי שטים חשיבי ובטל הזהב לגבי‬
‫עץ‪ ,‬ולפי״ז א״ש דחי׳ של שטים דבעץ טמא לא בטל העץ לגבי‬
‫זהב והוי מקבל טומאה‪ ,‬וז״פ כאן דכשעושין רש״מ הי׳ עצי שטים‬
‫דיהי׳ בטל הזהב לגבי עץ‪ ,‬ושלא לקבל טומאה‪ ,‬וכאן כשאין ערש׳ימ•‬
‫וכתיב במעשה העגל הנני שולח מלאך לפניך‪ ,‬ופירש״י בשביל‬
‫שחטאו לד לא הי׳ רוצההקב״ה ליסעעמהם בעצמו‪ ,‬נמצא ל ה עפ״י ד׳‬
‫יחנו ועפ״י ד׳ יםעו משו״ה היה מקבל טומאה אפילו עצי שטים‬
‫לכך היה של עץ פשוט ולא עצי שטים משום דהתורה חסה על‬
‫ממונם של ישראל ע״כ‪.‬‬
‫והיו הכרכים פרשי כנםים‪ -‬ופניהם איש אל אחיו— בב׳׳ב‬
‫צ״ט מקשה מהא דכתיב דה״ב ג׳ ופניהם לבית‪ ,‬ומשני כאן בזמן‬
‫שעושין רש״מ כאן בזמן שלא ערש׳׳מ עי״ש‪ ,‬והקשו המפרשים‬
‫ובתוכם הייטב׳׳א יומא נ״ד‪ ,‬מהא דאמרינן ביומא שם בשעה שנכנסו‬
‫עכדם להיכל מצאו חכרובים מעורין זביז‪ ,‬והלא בשעת החורבן לא‬
‫הי׳ אז עושין רש״מ והאיך היו מעורין ? ע״ש ויש לישב שהוא‬
‫ע״ד הכתוב ונקלה אחיך לעיניך ואחז׳יל כיון שלקה הרי הוא כאחיך‬
‫וכתיב ןתהלים ע״ט[ נתנו את נבלת עבדיך — בשר חסידיך לחיתו‬
‫ארץ‪ ,‬והקשו בגמ׳ סנהדרין מ״ ז ב׳ מאי עבדיך ומאי חסידיך דכיון‬
‫דאיקסלי הוד‪ .‬להו כפרה וקרו להו חסידיך‪ .‬א״כ בשעת חורבן‬
‫שקבלו עונשם ונשפך דמם כמיפ סביבות ירושלים‪ .‬היו אז הכרובים‬
‫‪,‬‬
‫•ניהם איש אל אחיו‪ :‬ובתו״ג כ ליישב עפי״ד התום׳ ישנים שם‬
 ‫מטעמים‬
‫בד״ה ומצאו להן שהן מעורין‪ ,‬שהקשו' אמאי לא חשיב להי בפ״ק‪,‬‬
‫כ״א בהדי ניסי בראי — ונ״ל שאותן שהיו מעורין זב״ז לא חשיב‬
‫נס שכך עשאן שלמה‪ .‬וא״כ עיקר הנם דכרובין הי׳ אז דהפכו סביהם‬
‫אל הבית בשעה שאיערש״מ‪ ,‬אבל בעת שהיו פניהם איש אל אחיו‬
‫לא נחשב לנס דנן עשאם שלמה וכ׳־ז היה מצד קדושת הבית כ״ז‬
‫שהקב״ה השרה שכינתו בתוכו‪ ,‬אמנם בעת החורבן שירדה קדושת‪-‬‬
‫המקדש מקדושתו נשארו הכרובים על מתכונתן כבחחילת עשייתן‬
‫»עורין זה בזה‪:‬‬
‫ועשית שלחן—יש לדקדק מדוע מקדים השלחן קודם למנורה‬
‫יהי״ל לסמוך המנורה לארון כי גם המנורה מורה על התורה‪.‬‬
‫וכתב באמרות ד׳ עפ״י שלהי חגיגה כ״ז שאמרו עה״כ והמזבח‬
‫‪,‬‬
‫גבוה ג ‪ -‬ויאמר אלי זה השלחן אשד לפני ד‪ /‬פתח במזבח וסיים‬
‫כשלחן לומר בזמן שבהמ״ק קיים מזבח מכפר‪ ,‬ובזמן שאין בהביק‪.‬‬
‫קיים שולחנו של אדם מכפר‪ ,‬ונראה בודאי הא דשלחן ש״א מכפר‬
‫היינו דוקא כשאומרים עליו ד״ת‪ ,‬וא״ל הוה זבחי מתים‪ ,‬ולפיכך‬
‫נתבה תורה ציווי ועשית שלחן בין ארון למנורה לגלות דחשיבת‬
‫י׳שלחן דוקא ע׳׳י התורה דרק עי״ז השלחן מקודש‪ ,‬גם י״ל‬
‫דהשלחן הרומז על העושר יש להקדים קודם למנורה‪ ,‬לרמז עלי‬
‫זכותו של זבולון שהוא קודם ליששכר‪ ,‬ולכן הארון המורה על‬
‫גוף התורה הוא בראשונה ואח״כ השלחן הרומז על זבולון בעשרו‬
‫שהחזיק לישכר ואח״כ המנורה הרומזת על לומדי תודה‪ ,‬ודע כי‬
‫הארון נוסף אמה באורך ורוחב משלחן דב׳ אמות וחצי ארכו של‬
‫אדון ואמה וחצי רחבו והוא הכל ביחד ד׳ אמות רמז דאין להקב״ה‬
‫‪,‬‬ ‫‪3‬‬
‫*ולמו אלא ד אמות של הלכה בלבד‪ ,‬משא״כ השלחן דרומז על‬
‫העושר הוה האורך אמתים‪ ,‬ורחבו אמה סך הכל ג׳ אמות‪ ,‬רמז למה‬
‫שאחז״ל לעולם ישליש אדם מעותיו‪] ,‬כה״צ[‪,‬‬
‫בטבעות האדון יהיו הבדים לא יסדו ממנו‪ ,‬בגמ׳ יומא ע״ב‬
‫א‬
‫י ״ א המסיר בדי הארון לוקה שנאמר לא יסורו ע״ש‪ ,‬ויש לדקדק‬
‫מ א י‬
‫?•״ל וי״ייזה טעם והא דליכא בה מלקות ז וכתב־‬
 ‫פ׳ ת ר ו מ ה‬ ‫ס‬
‫ב ש ד ת ד י דלפ״מ דאמרינן בפסחים צ׳׳ה א‪ ,‬דלאו דלא תוציא מן‬
‫‪,‬‬
‫הבית הנאמר גבי פסח הוה ל״ת הניתק לעשר‪ ,‬דאין לוקין ׳ ופירש״‬
‫"דכתיב בבית אחד יאכל לא תוציא — ומשמע דלא לאבלו אלא‬
‫בבית אחד בעמוד והחזר קאי אם הוציאו עי״ש‪ ,‬א״כ ה״נ י״ל‬
‫לדרוש לא יסורו ממנו ואם הסיר בטבעות הארון בעמוד והחזר‬
‫קאי‪ ,‬וא״כ אין לוקין על לאו דלא יסורו ממנו וקמ״ל ר״א דלוקין‬
‫והטעם דבגמ׳ פסחים הנ׳׳ל הוא מסוגיות הפוכות שבש״ם וכמשה״ק‬
‫התוס׳ שם דאיך נאמר דלאו דלא תוציא הוי לאו הניתק לעשה‬
‫והדי הוד‪ ,‬ל״ת שקדמה עשה ואמרינן בסוף מכות דל״ת שקדמו‬
‫;‬

‫עשה לוקין ועיי׳ ברמב״ם בס ט מהל׳ ק״פ הל‪ ,‬א׳‪ ,‬וכן הכא הוד•‬
‫מקודם בטבעות‬ ‫ל״ת דלא יסורו ממנו לאו שד דמה עשה דכתיב‬
‫(‬

‫הארון יהיו הגדים‪ ,‬א״כ לא הוה לאו הניתק לעשה ושפיר שאמר‬
‫ד״א דלוקה‪:‬‬
‫ונועדתי לך שם ודברתי ‪ -‬ו»ת כל אשר אצור‪ ,‬אותך אל‬
‫בנ״י‪ ,‬ודחקו במש״כ ואת כניו‪ ,‬והגאון ר׳ בצלאל הכהן מווילנא ד ל‬
‫אמר עפ״י דברי ר״מ ב״ב י״ד שס״ת היה מונח בארון בצד הלוחות‬
‫ואמר הכתוב לעיל כ״א‪ ,‬ואל הארון תתן את העדות אשר אתן‬
‫אליך ואת כל אשר אצוה‪ ,‬היינו ם״ת בשלימותה הכל תתן אל‬
‫חארון‪ ,‬ומש״כ ונועדתי — הוא כמאמר המוסגר להודיע צורך נתינת‬
‫הלוחות כדי שיקבע עי״ז מקום לדבור באמצעות קדושת הלוחות‬
‫המונחים בק״ק‪ ,‬והג׳ האבי״ב ד ל כתב דיותר נכון לפרש לרעת‬
‫ר״י שם דהלכה כמותו בכ״מ והוא סובר שבדף היה ס״ת מונה‬
‫בצד הארון עי״ש‪ ,‬ויתפרש מבין שני הכרובים אשר על הארון‬
‫העדות ואת כל אשר אצוה‪ ,‬כלומר הסובכים על הארון ועל הספר‬
‫שבצדו ועל נמשך גם למטה‪:‬‬
‫ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים‪ ,‬ביומא פ׳‬
‫•הבא ל״ו עומדים שעמדו אותן דרך גדולתן‪ ,‬נראה הא דלא פרש״י‬
‫־בפשטא שלא יהיו שוכבים זעג״ז‪ ,‬משום שזה ידוע מדאמר שני‬
‫סא‬ ‫מטעמים‬
‫אדנים תחת הקרש אחה ונראה פשוט דה״ה כל העמודים והארון‬
‫ורגלי השלחן והעץ שבמזבח הזהב כולם היו דרך גדולתן‪ ,‬דהא‬
‫יליף שם מיני׳ לכל המצות שיהיו דרך גדולתן ונראה הא דכתיב‬
‫גבי קרשים דוקא‪ ,‬היינו משום דלמ״ד דהיו הקרשים משופעים וכליו‬
‫עד כאצבע הא׳ שיגמרו קרש שהוא גבוה עשר ורחב אמה וחצי‬
‫ועוביו אמה בכל גבהו ויחלקו אוחו בשפוע באלכסון ויעשו ממנו‬
‫שני קרשים‪ ,‬שיהיו כ״א רחב בתחתיתו אמה וכייה עד כאצבע‪,‬‬
‫אבל כיון שצריך להעמידו כדרך גדולתן א״א לעשות כן‪ ,‬וגם למ״ד‬
‫שהי׳ שיין למעלה כלמטה‪ ,‬י״ל שאם יוצא קרש אחד שלא יהי׳‬
‫רחב אמה וחצי כ״א בט׳ אמות אבל באמה י־ העשירית לא יהי׳‬
‫;‬

‫אמה וחצי במלואה ה׳׳א שיהפכו אותו‪ ,‬כיון דבל״ז למטה היו‬
‫הקרשים חרוזים רביע מכל צר‪ ,‬א״כ אין קפידה אפילו אם לא‬
‫היה רחב באמה העשירית‪ ,‬והוצרך להזהיר שיעמדו כדרך גדולתן‬
‫ואפשר בכך ]פנים יפות[‪:‬‬
‫עצי שטים עומדים‪ .‬במדרש עומדים לעד לעולם נ״ ל כי כל‬
‫דבר יש בו מעליוהא‪ ,‬מדומם נעשה צומח ומצמוח חי‪ ,‬ומחי מדבר‬
‫וזה מעצים העושים פירות אבל לא מעצי שטים שאין בהם מאכל‬
‫לכן ציוה ד׳ שיוקח מהם למשכן שבו יהיו השראת השכינה ומעליותא‬
‫גדולה ולמה לפי שהמה עומדים ואינם עולים למדריגה‪ :‬וז״ש‬
‫עומדים לעד לעולם דליכא אופן שילכו למעלה ]כתב סופר[‬

‫פרשת תצרה‬
‫ואתה תצוה‪ ,‬הלשון ואתה תצור‪ ,‬משמע הוא ואחד עמו‪ ,‬פלוני‬
‫יעשה כך ואתה תעשה כך‪ ,‬ירצה אחרי שכל ישראל הביאו כל‬
‫הדרוש למשכן כמו כסף וזהב — ומרע״ה עוד לא הביא כלוב*‬
‫ונצטער על זה וכמש״א במד״ר ויקרא פ״ב שא״ל הקב״ה חייך‬
‫שדבורך חביב עלי יותר מן הכל ע״כ וזה מש״א לו הקב״ה ואתה‬
 ‫פ׳ ת צ ו ה‬ ‫יסב‬

‫הנדבה שלך להמשכץ עומד בזד‪ ,‬שתצוה ויקראו אליך שמן זית זך‬
‫— שתלמוד עמהם באופן עשייתו ובנינו וכל עבודתו בתוך המשכן‬
‫כמו שהורה התורה‪ ,‬זה חביב עלי יותר מכל הנדבות שזהו מקור‬
‫חיים בכל דור כי המשכן נחרב בעוה״ר אבל התורה תתקייפ‬
‫לעד‪ ,‬וביותר ביאור עפ״י דברי הגד״א ז״ל שראיתי כתוב בשמו‬
‫וה׳׳ה בסדרא הזאת יש ק״א פסוקים והסימן הוא מיכאל‪ ,‬והטעם‬
‫‪-‬הוא מפני שהנעלם משם משה ״ק׳׳א״ דהיינו‪ ,‬הנסתר מן ברם הוא‬
‫ג״כ מ׳ דהיינו ארבעים‪ ,‬והנסתר מן שי״ן הוא י״ן דהיינו ששיבש‬
‫והנסתר מן ה׳יא הוא א׳‪ ,‬והם בסך הכל ק״א‪ .‬לרמז שאף על פי‬
‫שהתיצונית של מרעיה דהיינו הגשמיות שלו דהוא גופו הקדוש‪,‬‬
‫נעדר מאתנו מ״מ הפנימיות שלו דהיינו הרוחניות שהוא דומה‬
‫להנםתד מן שמו כאמור שהיא התוה״ק שלימד אותנו וצדקותיו‬
‫הרבות עוד חיים אתנו וכל ימי עולם לא ישבותו‪ ,‬וזש״כ ״ואתה״‬
‫תתן נדבתך בזה שתצוה — ותלמוד עמהם תורת המשכן שהתורה‬
‫תעמוד לעד‪:‬‬
‫הטעם שלא נזכר שמו של מרע״ה בפ׳ זאת כתבו‪ ,‬בשם‬
‫הגר״א ז״ל משום דבז׳ אדר נסתלק )בקידושין ל״ח( עפ״י רוב‬
‫נופל ז׳ אדר בפ׳ תצוה‪ ,‬לכן נעלם שמו בפ׳ זו‪ ,‬לרמז ע״ז ‪ 1‬י‬
‫ואתה תצוד״ — ובמד״ר תורה צוד‪ ,‬לנו משה מורשה‪ ,‬ורצה‬
‫כי מורשה מביא חסרון‪ ,‬היינו באשר שמענו התורה ממרע״ה‬
‫לכן יש שכחה )וכבירושלמי י״נ סוף הלכה בי( אבל אם למדנו‬
‫מהקב״ה לא הי׳ שכחה וכמש״כ השולח אמרתו ארץ עד מהרה‬
‫ירוץ דברו‪ ,‬ר״ל יען כי שלח אמרתו ע״י שליח והוא מרע״ה‪ ,‬לכן‬
‫לכן עד מהרה ירוץ דברו ובורח ממנו משא״כ אם למדנו מהקב״ה‬
‫בעצמו‪ ,‬וכן אמרו אלמלא לא שבר משה את הלוחות לא נשתכחה‬
‫תורד‪ ,‬מישראל‪ ,‬ובכן משה גרם שכחת התורה בהאדם‪ ,‬אם לא‬
‫‪,‬‬
‫נעמול בה הרבה‪ ,‬ומבואר בהוריות י״ג ב דשמן זית זך יפה‬
‫לתלמוד ומשיב למוד של שבעים שנה‪ ,‬לכן אמד ויקחו אליך‪ ,‬ד״ל‬
‫םג‬ ‫מטעמים‬

‫בשבילך שגדמת את השכחה שמן זית זך להעלות נד תמיד שהיא‬

‫סגולה לשכחה‪ ,‬ותשקוד עה״ת תמיה ]מפי הרב ס״ס »ליטיא[‬
‫ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ‪ -‬ובמדרש כשאמר לו‬
‫הקב״ה למשה ואתה הקרב אליך הרע לו למשה‪ ,‬א״ל הקב״*‬
‫תורה שלי היתה ונתתיה לך ע״כ‪ .‬ולהבין הויכוח הזה‪ .‬הוא עפ״י‬
‫מה שאמרו חז״ל כתיב בתורת ד׳ חפצו ולבסוף כתיב ובתודתו‬
‫יחגה ומשני מתחלה נקראת ע״ש הקב״ה‪ ,‬ולבסוף כשמיגע בה‬
‫נקראת התורה על שמו לכן כתיב ובתורתו — ועפי״ז י״ל דהורע‬
‫למשה בזה שאמר הקרב ‪ -‬ואת בניו אתו‪ ,‬והורע לו מדוע לא‬
‫נבחרו גם בניו למשרתו‪ ,‬ובא תשובתו ית׳ כי ענין הירושה בא‬
‫במה שנשאר לבניו מאביהם‪ ,‬והגוף הלך לבית עולמו‪ ,‬ולפי״ז משרת‬
‫אהרן היא עבודת ד׳ שהכהן עוסק בה משא׳׳כ משרת משה היא‬
‫התורה שבאם שיגע בה שנקראת ע״ש וזכה בה קנין הגוף לכן‬
‫כשניתנה לו ולא נקרא תורת ד׳ והגוף לא ניחן בירושה לבן בניי‬
‫של משה לא נחלו משרתו בתורתו כי נסתלקה עם גופו שנקראת‬
‫ע״ש‪ .‬לא נתנה בירושה‪] :‬הרדביז[‬
‫ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה‬
‫תדבר ‪ -‬לקדשו לכ ‪ ,‬לי‪ ,‬וי״ל שבגדי אהרן לגבי העולם המה‬
‫נו‬ ‫ר‬

‫לכבוד ולתפארת אבל הרי היו בהם גם איסור שעטנז צמר ופשתן‬
‫לכן רק אם לקדשו לבחנו לי״ לשמי וילבישם לא מצד הנאתו‬
‫״‬

‫יק לקיום המצוה של לבישת בגדי קדש‪ ,‬ואז ליכא איסור שעטנז‬
‫כ י‬
‫לא יכוין להנאת הגוף רק הנאת מצור‪ ,‬ומצור‪ ,‬ללה״נ וברש״י‬
‫לקדשו להכניסו בכהונה ע״י הבגדים שיהא כהן לי ‪ -‬ויבואר ע פ ״ י‬
‫הגמ׳ שאמרו כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדישתן‪ ,‬מכאן‬
‫יאילך עבודתן מקדישתן ע״כ לכן ועשית ב״ק לאהרן אחיך שאת‬
‫קדושת הבגדים בא רק ע״י משה שמשיחתן בשמן המשחה והמה‬
‫מקדישין את הכהן ובעתיד כשאין שמן המשחה וגם בלא משה אז‬
‫׳יעשו את בגדי אהרן שהם יקדשו את הכהן להכניסו בכהונה ע״י‬
 ‫תצרה‬ ‫פ׳‬ ‫סד‬

‫עבודתו‪ ,‬וגם בעבודתו נתקדשו הבגדים ג״כ ובאים כאחת‪ ,‬כדאיתא‬

‫בירושלמי יומא ס״א ה׳ ואתה הקרב אליך — באשר כי כה התורה‬
‫יותר מכה עבודה וכדאיתא י ביומא בפ׳ בא לו לכן אמר הקרב‬
‫אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו לא מצד עצמם רק מכה‬
‫אביהם אהרן הכהן כי הרי הכהונה באה בירושה וזה טעו נדב‬
‫ואביהו בשעה שהביאו אש זרה כי חשבו שכהונתם בא מצד‬
‫מעלת עצמם כמרע״ה ששימש בז׳ ימים בחלוק לבד‪] .‬העמק רבי[‬
‫והאריך בזה עי״ש‪.‬‬
‫כתית למאור להעלות נר תמיד‪ ,‬כתב לקו״ר בשם תולדות‬
‫יצחק ״בתית״ לרמז על מקדש ראשון שנתקיים ת״י שנה‪ ,‬ולמקדש‬
‫שני ת׳י׳כ שנה‪ ,‬שניהם מספד ״כתיוד ונרמז בלשון זה‪ ,‬יען‬
‫ששניהם עתידים ליחרב ולכתת עי״ז את בנ״י‪ ,‬אבל ביהמ״ק‬
‫העתיד לא יהי׳ לזמן קצוב אך להעלות נר תמיד‪ ,‬כי יהי׳ בנין‬
‫עדי עד‪ ,‬וכמש״כ בפסיקתא )והובא בילקוט ישעי׳ ס׳( עה״כ קומי‬
‫אורי כי בא אורך א״ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה‬
‫בא אחר והדליק את חנר וכבה ובא אחר והדליק את הנר וכבה‬
‫אמד מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר‪ ,‬כך אמרו‬
‫ישראל לפני הקב״ה עשינו לך מנודה בימי משה וכבתה‪ ,‬בימי‬
‫שלמה וכבתה‪ ,‬מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר‬
‫כי עמך מקור חיים באורך נראה אור )רתהלים ל״ו( וכן אמר‬
‫הקב״ה קומי אורי כי בא אורך עכ״ל ודש כתית למאור בזמנים‬
‫הקצובים‪ ,‬אבל יבא הזמן להעלות נר תמיד שלא יכבה עד עולם׳‬

‫דפוס בית יתומים דיסקין‪.‬‬

 ‫ספר‬

‫ן‬
‫§‬
‫מטע מ י מ‬
‫בינה במקרא ע׳׳ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחרוד מלוקט‬
‫‪1‬‬ ‫‪#‬‬
‫‪i‬‬ ‫מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫|‬
‫|‬ ‫ח ו ב ר ת ה׳‬ ‫ן‪,‬‬
‫*‬ ‫ע״ם כי תשא ויקהל־פקודי‬ ‫|‬
‫*‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫ן‬ ‫בסיוע של המוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫פ׳ כי תשא‬
‫כי תשא — ונתנו איש כפר נפשו ‪ -‬בפשטות משמע אם‬
‫מ‬
‫ני תהי׳ הנתינה כופר נפשו ואם לא ימנו לא יתנו כופר‪ ,‬וקשה‬
‫נ‬
‫ז עיקר מצות שקלים בכל שנה‪ ,‬אלא באמת אאל״כ דפ׳ זו כתיב‬
‫_‬ ‫ע ו ד‬

‫תרומות‪ ,‬תרומת אדנים‪ ,‬ותרומת הלשכה‪ ,‬תדע דפליגי במסכת‬

‫^ ? ים אם לוים חייבים בתה״ל‪ ,‬ומפרש בירושלמי דפליגי בפי׳‬
‫י תיב כל העובר על הפקודים‪ ,‬אם משמעו דעבר על ימא או על‬
‫^ נין‪ ,‬וקשה הא בפי׳ כתיב בפ׳ י״ד כל העובד עה״פ‪ — ,‬א״ו‬
‫י תרומות כתיב כאן ופסוק י״ד מיידי בתרומת אדנים אבל‬
‫י מ ה‬
‫הראשונה דלא כתיב הכי‪ ,‬משו״ה מפרשי רבנן כל דעבר‬ ‫י‬ ‫ע ל‬
‫מ א‬
‫׳ ופי׳ הכתוב בזמן ני תשא‪ ,‬אז ונתנו‪-‬שמחויב גם בלא זה‬ ‫^‬
‫ז ׳ י ק ליתנו בשעת המנין כדי שלא יהי׳ נגף‪] .‬העמק חבר[‬
‫ת‬

‫כי תשא 'את ראש — הספיקות מבואר‪ ,‬ונאמר בזה דידוע‬ ‫^‬
‫אחדות ישראל היא יסוד של קיומם וכמאמרם ז״ל ואהבת‬
‫<ר כמיך זה כל התורה‪ ,‬כלומר באם שהאדם לא מקיים כל‬
‫ית אם מצי אותן המצות שאין להם שייכות כמו בזמן הזה‬
 ‫תשא‬ ‫פ׳‬ ‫םו‬

‫במצות קרבנות וכדומה או שנכשל בעצמו‪ ,‬רק באשר נתקשר‬

‫באהבת ד׳ ובאהבת ישראל נחשב כי ברוחו מקושר עם כלל ישראל‬
‫ואז הקיום המצות בכלליות האומה נחשב על כאו״א וכידוע׳‬
‫וז״ש כי תשא את ראש בנ״י כלומר בזמן שלקוים בעבירות ח״י‬
‫ועי״ז נפלו לבידא עמיקתא וכדי שתנשא למעלה במדריגה׳‬
‫אז תתן כופר נפשו מחצית השקל שמחצית השקל מורה‬
‫כ י‬
‫על האחדות ישראל כאשר יבואר להלן ובזה יתוקן‬
‫בזה יתקשר עם כלל ישראל ורק אז יהי׳ לו‪ .‬תקנה‪.‬‬
‫ויותר יבואר עפ״י מאמרם ז״ל )יומא פ״ב( כתיב והי׳ מספר‬
‫בנ״י כחול הים וכתיב אשר לא ימוד ולא יספר‪ ,‬ומשני כאן‬
‫בעושין רצונו של מקובמ כאן באין עושין רש״מ ע״כ‪ ,‬נמצא כי‬
‫הכתוב מיידי באערש״מ ואז יחול המספר ולכן כתיב כופר נפשי‬
‫שהרי אערש״מ יצריך כפרה‪' ,‬וכדי להבין דברי הגמ׳ כי הרי הוא‬
‫נגד המציאות כי לעולם יש מספר‪ ,‬וגם לאוה״ע כשרבו מאתנו‬
‫יש מספר‪ ,‬וגם במה תלוי אם ערש״מ או לאו ? ובדברינו למעלה‬
‫מבואר היטב כי בזמן שערש״מ אם שאנחנו מקושר ונדבק בכםא‬
‫הכבוד ומאחד את עם ישראל ע״י השורש אין כ״א נפרד לעצמו‬
‫שניתן להמנות‪ .‬וגם אז אחדות הלאום מקשר אותנו כגוש אחד׳‬
‫וחביטה אחת בעולם לא שייך כ״א למנות לעצמו וכאמור‪.‬‬
‫ובאופן אחר י״ל עפ״י דברי הגאון בעל נחלת יעקב וז״ל כיון‬
‫שהקב״ה הבטיח לישראל שכאשר יעמוד השמים החדשים והארץ‬
‫החדשה כן יעמוד זרעכם ושמכם‪ ,‬וכיון שהי׳ הבטחתו שישראל‬
‫יהי׳ קיימים לעולם ולנצח נצחים ואפילו שבטא גמירי דלא כלה׳‬
‫א״כ בודאי אין מספד לישראל בכללות מחמת הריבוי שיהי׳ להם‬
‫עד בלתי תכלית‪ ,‬משא״כ באותן שיחי׳ כלים לבסוף‪ ,‬ודאי שיש‬
‫מספד לכללם‪ ,‬כיון שיש להם תחלה ותכלה‪ ,‬וזש״א עושין‬
‫רש״מ אין מספר‪ ,‬והוא מטעם שיזכו לראות זרעם קיים לעולם׳‬
‫משא״כ באותן שאין ערש״מ ערירים ימותו ויכלה זרעם ויש להם‬
‫םז‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫‪1‬‬
‫מספר י»י‬
‫י ‪7‬ן שיש להם קץ וסוף וא״כ אפילו לאיש צדיק שייך‬
‫ע ל י‬
‫י שאין לו מספד שזרעו יקוים לעולם כמו אברהם ע״כ‪,‬‬ ‫]י‬ ‫ת‬

‫א הכתוב כי תשא את ראש‪ ,‬וזה סימן שאערש״מ וזרעו כלה‬

‫כי רק אז יש להם מספר אזי יש לו תקנה בנתינתו את‬
‫מזזצי‬
‫י ז השקל וכאמור‪:‬‬
‫כי תשא כתב הרא״ם פי׳ לשון קבלה _ אבל שאו את‬
‫עדת בנ״י פי׳ לשון הרמה‪ ,‬וכן פירש״י‪ ,‬ונראה כי‪ .‬מניעת‬
‫ו לגלגלותם הוא כי שורש כל ישראל היא האחדות‬
‫י‪ ,‬מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ובבשבת ל׳‪ ,‬ובהיותם‬
‫דית בשורשה אין צריכים שמירה וכשמחלקים לענפים רבים‬
‫כ‬
‫ל ״א שמיוע‪ ,‬וע״י התרומה שיתן כ״נ אז מעלה ומרומם‬
‫לשורש העליון‪ ,‬והיינו דכתיב מחצית השקל ״תרומה לד׳«‬ ‫כ א‬
‫י ז שהיי התחלת המצוה כתוב כי תשא לשון קבלה‪ ,‬שהרמה‬ ‫ד‬
‫י תה אחי‪-‬‬
‫^ « ח ר נתינת הכופר שכתוב אח״כ‪ ,‬אבל גבי שאו את ראש‬
‫כתיב אחרי שצוה ד׳ שיחי׳ המנין עיי השקלים לכן פירש״י‬
‫א ו‬
‫לשין הרמה‪] .‬פנים יפות[‬
‫זה יתנו כל העובד על הפקודים — ובמדרש אר״א כמין‬ ‫^‬
‫של אש הוציא הקב״ה מתחת כסא הכבוד וא״ל כזה יתנו‪,‬‬ ‫^‬
‫מ ה‬
‫לא הראה הקב״ה מראה תפלין וציצית וכן אתרוג‬
‫אך י״ל כי דרכם של בנ״א להשתמט‬‫בתורה ‪ ?1‬אד‬
‫‪1‬‬ ‫יותר ‪ -‬בתורה‬
‫יותר‬ ‫‪«--‬׳‪u‬‬
‫סתומים —‬
‫מלתת צדקה‬
‫באמתלאות שונות ובפרט בהיותם במדבר בלי זרע‬ ‫צדקה‬
‫‪,‬‬
‫לא מו״מ‪ ,‬לכן הראה הקב״ה למרע׳יה מטבע של אש‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫א‬ ‫קציר יובל‬ ‫ב‬

‫שמרנןן ‪,‬‬
‫י על מ»»»י•‬
‫יאשלי על מעשה העגל דכתיב בה דאיל למי זהב ‪ -‬ויתנו לי‬
‫—‬ ‫‪------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫"״יליכדו‬
‫•י באש ויצא העגל הזה‪ ,‬ושם לא השתמטו באמתלאות‬ ‫״‬
‫‪,‬‬
‫^ ^ אך זרקו זהב לאש‪ ,‬ע״ב עליהם לתת גם למשכן ד ובדבריהם‬
‫^ בא כספו וזהבו של משכן ויכפר על כספו וזהבו של עגל׳‬
‫השטן ויאמר כי לע׳יז נתנו‬
‫‪-‬׳ **ו ל היי״יי־ו יחומית יי!י*די השטן‬
‫ש‬ ‫‪1‬‬
 ‫תשא‬ ‫פ׳‬ ‫סח‬

‫הצדקה באומרם כי המצב לא ירשה להם מלתת צדקה כי דחיקא‬

‫להם שעתם‪ ,‬אבל תשובתם בצדה כי יפזרו כסף גם על לא‬
‫הכרחיות וגם ללוקסום בשבילם ובשביל בניהם‪ ,‬וע״ז לא יתבוננו‬
‫כלום לקמץ‪ ,‬ורק על צדקה יבואו בחשבון הזה וזמש״א דהע״ה‬
‫אלה עשיית והחרשתי —"אוכיחך ואערכה לעיניך' ןתהלים נ׳'כ״א!‬
‫י‬
‫ז״יא הי*תי החרשתי אולי צדקה דבריך שאין בכחך לתת צדקי•‬
‫אבל אוכיחך ואערכה*' לעיניך‪ ,‬בי בזה שתפזד" בסף גס ללא‬
‫הכרחיות כאמור זאת העיח לעיניך ועל פניך 'כי סותרים דבריך‬
‫וע״ז' תעמוד עלי המשפט‪.‬‬
‫י ת‬
‫מחצית השקל בשקל הקדש — והנה רבו'הטעמים ב מ ח צ‬
‫‪1‬‬ ‫ה‬
‫ה^קל‪ .‬באלשיך ק ׳ כותב בשם הר״ ש אלקביץ שהוא בא להוריי‬
‫את בנ״י יחוס אחדותם שלא יחשוב האדם שהוא נפרד מחבירו‬
‫שה‬
‫רק כ״א היא מחצית רק בהתחברו עם כאו״א מישראל נ ע ‪. . .‬‬
‫שלם ע״כ כ״א יביא מחצית‪ .‬עוד כ׳ עפי׳׳ד זח?״ ק כי ^הנפשות‪,,‬‬
‫בצאתם מעלה יוצאות׳ זוגות זו״נ‪ ,‬נמצא כי הזכר ‪ $‬ב ד ו _ ה י א‬
‫ח‬

‫מחצית אדם‪ .‬ואחז״ל כי בעגל לא חטאה שום אשה‪ .‬ע״כ צורי ‪.‬‬
‫ד׳יית׳ ליתן מחצה״ש שהוא איש על עצמו ולאי שקל שלםישי&לי״‪-.‬‬
‫ז‬ ‫גם על אשתו‪ ,‬ועוד יבואר עפיה״כ ויקח האיש "נזם זהב ב ק ‪$‬‬
‫משקלו‪ ,‬ופירש״י רמז לשקלי ישראל‪ .‬בקע לגלגולת‪ .‬ועומרי*‬
‫השאלה מה ראה לרמז מצות מחה״ש? וראיתי מי שמבאר‬
‫‪1‬‬
‫בכדי שלא תאמר רבקה מה לי לחתן ת״ח ויר״ש‪ ,‬הלא ליי* ‪,‬‬
‫ו‬
‫;‬ ‫לבדו י ב א ' ע ל שכרו לעוה״ב ויאכל פרי תודתו ועבודתו ב ק ^ ;‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬
‫‪£-‬‬ ‫לזה רמז מחה״ש שהיא פלגא דידי׳ ובהנשאה ‪ ,‬י?״"‪ .‬ל׳ ׳‬
‫י‬ ‫ז‬
‫מחצית מתורתו ומע״ט שלו‪ ,‬וכמש״א הני נשי במאי קיא זכיןז ? ׳ <‬
‫)ברכות י״ז( וכתיב כי 'כחלק היורד למלחמה^ ו ל ח ל ^ ר ׳ י ו ^ ‪ / , .‬־‬
‫‪r‬‬
‫שלי‬ ‫•ד׳ יי‬ ‫'״י*‬ ‫הכלים יחדיו' יחליקו‪:‬‬
‫מ‬
‫\התי^‬ ‫ף״ת זםוף‬ ‫כי‬ ‫רמז‪,‬‬ ‫ובש״ך עה״ת כ ח ב ע״ד‬
‫‪:‬‬
‫‪ V‬ואות צ׳ »םר‬ ‫‪n‬‬ ‫ה י א‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ת‬‫מחצית היא מ׳*ת‪ ,‬ו א מ י‬
‫צ ע‬
‫סט‬ ‫מטעמים‬

‫לרמז‪..‬על צדקה שהוא מקור חי ‪.‬וכמש״כ צ ך ק ה ‪ . .‬ת צ י ל‬

‫^»מות‪ .‬וכתיב ‪,‬רודף צדקה וחסד ימצא חיים‪ ,‬ובלא האמצעלת )קזהיא‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״הציקה הגורמת חיים( נשאר מת ח״ו•‬
‫י• י‪ ,.‬ולקחת את כסף הכפרים ‪ -‬לכפר על ;פשתי^ם — ובקד;׳ת‬
‫נ‬
‫״‪ 1 £$.‬איש כ״ג —כששמע משה כן נתיירא‪ .‬א מ ר ‪.‬עית‪ .‬בעד עור‬
‫«‪ W‬אשר‪ ,‬לוויתן‪.,‬בעד נפשו — א״ל הקב״‪.‬ה‪.. ,‬זה ‪ ,‬יתנו‪. ,‬ובתןס׳‬
‫;‬

‫ל‬
‫»?‪ 1‬ין מ״ב א׳ ד״ה ‪,‬זאת חח• ה — לפי שהי;‪ ..‬משה ח&ה ע?י הדבר‬
‫׳ ״ \ ל יוכל האדם ליתן כ״נ‪ .‬הראהו הקב״ה כמין‪,,.‬מטבע ‪.‬וא״ל זה‬
‫יי‬ ‫״‬ ‫‪ .‬י י‬ ‫יי‪.‬‬ ‫> ‪ ..‬ו‬ ‫״יחיו‬
‫‪-‬י״יי^ע‪.‬כ‪ . .‬ו ק ש ה כי מחה״ש הוא דמי שוןו ש״א? וג‪.‬ם ‪.‬מש״כ‬
‫תרומה ל ד ‪ /‬דמשמע שהוא כמו הפרשת ‪,‬תרומה‪,‬דעלמא״‪,‬ן;הוי‪.%‬‬
‫מחמשים‪ ,‬וראיתי מי שכתב לתרץ עפ״י נ‪/‬ש״ק התגס׳ סוטה ה׳‬
‫ד״ה אדם שאין בו אלא רביעית דם‪, .,‬פירש‪, .‬ר״ח שהןא דם‬
‫‪:‬‬

‫הצ‬
‫• ‪,‬לול‪ .‬שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל ‪.‬כ״ה‪..‬םלעיןן שד\א‬
‫י‬
‫יר? עית הלוג ״ע״כ‪ ,‬ולפי‪.‬דבריו אפ״ל כינן ‪ .‬דדןזינן דנפש‪ .‬ה‪$‬דם‪,‬‬
‫((‪1‬‬

‫ה ו א‬
‫רביעייה ד? אשר חיותו תלוי בזה ומז«‪.‬קל‪ .‬אותו״ הביצית דם‬
‫‪1‬׳יא כ״ה‪,.‬סלן‪$‬ים‪, ,‬ובכן שייך שפיר שיתן‪ .‬כ״^ כנגד ‪,‬משקל דם‬
‫‪,‬הנפש תרומה לדי״״ ומציבו גבי תרומה שמדת עין‪ ,‬י פ ה מ מ ״ ס‬
‫י‬ ‫‪;/‬‬

‫‪.‬יזען‪/‬רןןה א ‪ /‬מ ס ׳ והבינוני א׳ מנו״ן‪ ,‬והרמב״ם כתב בפ״ק דשסלים‬

‫״ יי‬ ‫יי‬ ‫י‬ ‫‪f‬‬ ‫‪I‬‬ ‫יי י‬ ‫‪L‬‬ ‫מ״! ד• ז‬

‫ישקל הנזכר בתורה הוא מה שקורין‪,.‬בלשון‪,‬המ^נח‪ ^,‬וא״כ‬ ‫׳־‪:‬‬

‫שהם משקל רביעית‬ ‫סלביים‬
‫היא ח ל ק ‪,‬א׳ מנו״ן של כ״ה‬
‫־‬
‫ש‬
‫^‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬

‫הנפש וזה תרומה לד׳ שהוא שעור תרומה א׳ מ‪4‬ו״ן וזןז‪,‬כופך‬

‫(‬

‫י לי׳•‪,.‬ולא נטעה שיתן כל כופר נפשו שהוא כ״ה סלעים אמר‬ ‫ן ף‬

‫נ ו‬ ‫י‬
‫‪ V‬ח ‪ — ,‬מחה״ש שהוא שעור תרומה ״בשקל הקןש״ שהוא‬
‫א‬
‫' ^ ‪ ? -‬שקל דרבנן שהוא חצי׳ של שקל הקודש שהוא תרומה‬ ‫ל ך‬

‫׳ ׳‪,1‬יען‪,‬שבא לכפר על נפשתיכם לכן אין חלוק בין עשיר לעני;‬

‫ובזח יאירו דברי התום• התמוהים במגילה ט״ז א׳ ד״ה‬
‫עשרת אלפים ככרי כספא‪ .‬וז״ל שמעתי דעשרת אלפי ככרי‬
‫‪ 1°‬עולים חצי שקל לבל אחד מישראל שהיו ת״ר אלף כשיצאו‬
 ‫תשא‬ ‫פ׳‬ ‫ע‬
‫ממצרים‪ .‬ואמר שיתן לאחשודוש כל פדיונם ודוק ותשכח עכ״ליי‬
‫ל‬ ‫י‬
‫וכבר צוחו קמאי דקמאי להבין עומק דברי התום׳‪ .‬אך ״ '‬
‫כי המן רצה ליתן ״כל פדיונם כשלימות‪ .-‬וא״ת איך יצייי‬
‫אך‬ ‫ב‬ ‫ר‬
‫לשלם בעד כל נפשות אשר לא יערכם בזהב ופז‬
‫לפי דברי רבנו חננאל אפשר לשער כל פדיונם לפי חשביו‬
‫ים‬
‫ששים דבוא כמו שהיו בצאתם ממצרים‪ .‬וכן לעולם ח ו ש ב‬
‫ש‬
‫את בנ״י לששים דבוא לפי שלא יחסרו ממנין‪ ,‬כמש׳״א ב מ ד י‬
‫צ א‬
‫חזית דלעולם אין ישראל ‪ -‬חסרים מששים רבוא‪ ,‬ומעתה‬
‫״ יעלה‬ ‫‪1,‬‬ ‫״‬‫כ‬ ‫״‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫וחשוב פדיון נ‬
‫ע י ם‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ע ו ל ה‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ס ש ן‬

‫החשבון בעד ששים רבוא מישראל עשרת אלפיפ ככרי כםף׳‬

‫משום דכ״ה סלעים הן מנה נמצא מגיע בעד כל אחד מנהי‬
‫והככר הוא ס׳ מנה‪ .‬א״כ ככר אחד הוא פדיון על ם׳ נפשות׳‬
‫י ם‬
‫הדי אלף ככרים הם פדיון ס׳ אלפים נפשות‪ .‬א״כ עשרת א ל פ‬
‫ככרים הם פדיון ס׳ רבוא שהם ת׳ ר אלף שבישראל‪ .‬א״כ החשבון‬
‫ו ש‬
‫מדויק‪ .‬וזה שסיימו תוס׳ בדבריהם שאמר המן ליתן ל א ח ש ו י‬
‫״כל פדיונם׳* ר״ל לא כמו שנתנו ישראל מחצה״ש שחוא אחי‬
‫‪1‬‬
‫מחמשים של שעור כ״ה סלעים‪ ,‬אלא כל פדיונם כנגד רביעיי •‬
‫דם הנפש של כל אחד מהם אשר משקלו כ״ה סלעים‪.‬‬
‫ל‬ ‫ו ז‬
‫*‬ ‫וכן מבואר בדברי התרגום שני דמפרש מקרא זה‪.‬‬
‫על כל חד וחד מנהון אנא יהיב לך מאה זוזי דסכום אבהתהין‬
‫דנפקי ממצרים הן תייר אלף דהוי סכום עשרת אלפים ככדי]‬
‫דכסף דאתקול ויהי מתיהב על ידו‪ ,‬דעבדי מטבעו ע ״ רק סוף‬
‫כ י‬

‫כ א‬
‫ן׳‬ ‫דברי התרגום ע״י דעבדי מטבעו צריכים ביאור‪ ,‬אבל אין‬
‫המקום להאריך ביותר‪.‬‬
‫ראיתי להביא עוד פניגיפ יקרים לכבוד סורים‪.‬‬
‫ראיתי כתוב בשם הגד״א ז״ל על המד״ר < ־ ׳> בשעה‬
‫ז‬ ‫פ‬

‫שנחתמו אותן האגרות ונתני ביד המן‪ ,‬ראה מרדכי ג׳ תנוקוה‬

‫לי פםוקיי‬ ‫שהיו באים מבית הספר ‪ -‬ושאל לאחד מהם פ‬
‫ם ו ק‬
‫עא‬ ‫מטעמים‬
‫* ״ ל אל תירא מפחד פתאום ‪ -‬פתח השני ואמר אני קריתי‬
‫י ו ‪0‬‬
‫־־ עוצו עצה ותופר ־ ‪ -‬והשלישי אמר עד זקנה אני‬ ‫י'‬
‫~־ ואני אסבול ואמלט‪ .‬כיון ששמע מרדכי כך שתק והיה שמח‬
‫שמחה גדולה‪ :‬וכדי להבין מה שנזרקה מהם דוקא פסוקים אלו? וביאר‬
‫משום דמצינו שלש פעמים שבא עמלק ימ״ש על ישראל א'‬
‫כ‬
‫בשלח דכתיב ויבא עמלק להלחם עם ישראל ברפידים‪.‬‬ ‫פ׳‬
‫‪,‬‬
‫•)שמות י״ז ח ( ופעם השני׳ דכתיב וישמע הכנעני — וילחם בישראל‬
‫עמייק —‬ ‫זה‬ ‫•)כמדבר כ״א א׳( ופירש רש״י יושב הנגב‬
‫ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען כדי שישראל יתפללו להקב״ה‬
‫•לתת כנענים בידם‪ .‬והם אינם כנענים‪ .‬ראו ישראל לבושיהם‬
‫בלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען‪ .‬אמרו נתפלל סתם‪ .‬שנאמר‬
‫אם נתין תתן את העם הזה בידי ע״כ והוא ממ״ר תנחומא‪.‬‬
‫עמלק‪ .‬ועל שלש פעמים‬ ‫י ע‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫יהג׳ הוא המן ימ״ש נצר זדון‬
‫אלו רמזו לו התינוקות בנבואותיהם‪ .‬א״ת מפחד פתאום רמז על‬
‫פעם הראשון שבא פתאום וכמש״כ אשר קרך בדרך עפ״י מקרה‪.‬‬
‫והצילנו ד׳ וכן יושיענו עתה‪ .‬והשני א״ל עוצו עצה ותופר‪.‬‬
‫היא נגד פעם השניה שהתחכמו אז כאמור והופרד‪ ,‬עצתם‪ ,‬כן‬
‫יושיענו גם עתה מידו‪ ,‬והשלישי א״ל ועד זקנה אני הוא‪ ,‬הוא נגד‬
‫זמן הנוכחי שאמר המן הרשע ימ״ש על הקב״ה שכבר הזקין‬
‫כ ד‬
‫א י ת א במ״ר בפ׳ הנ״ל עי׳־׳ש‪ .‬לכן א״ל ועד זקנה אני הוא וכחי‬
‫אז כן עתה ואני ד׳ לא שניתי‪ ,‬ואמלט אתכם גם עתה מידו ע׳׳כ‪.‬‬
‫והמאמר הזה יחזקנו גם עתה שקמה עלינו מזרע עמלק ימ״ש‬
‫ויפחדינו‪ ,‬אבל ישועת ד׳ יבא עלינו ויחלצנו מן המצר ונזכה לדאות‬
‫מפלתו׳ אבל דא עקא מרדכי הצדיק היי בטוח בנביאתם של‬
‫התינוקות‪ ,‬באס שלא טעמו טעם חטא ונתחנכו ברוח התורה עד‬
‫שזכו לנבואה שנמסרה לתינוקות כמאמרם ז״ל ודבריהם באו כבטחון‬
‫ב ד‬
‫׳ כי יאמנו דבריהם לכן עי״ז בא ההצלה והישועה‪ .‬אבל בעונה׳׳ד‬
‫עזרני‬ ‫שרבים נתחנכו בחינוך זר ולא ידעו את ד׳‪ ,‬מאין יבא‬
 ‫תשא‬ ‫פ׳‬ ‫עב‬
‫י ו ת‬
‫לכן לכה״פ בזמן זועף כעת יתבוננו האבות את גודל ה א ח ר‬
‫בזה שיחטיאו את הכנים שנותנים להם חינוך הזרה מהתורה ויתנח‬
‫סבא׳‬ ‫למסור אותם לחינוך דתי עפ״י המסורה וברוח ישראל‬
‫ישועתנו קרובה לבוא ונושע תשועת עולמים‪.‬‬
‫א‬
‫עה״כ בהראותו‬ ‫עוד דאיתי כתוב בשם הגר״א ז״ל‬
‫עושר־־ ימים רבים והענין שתתריף אוצרות שהי׳ לנבוכדנצר וטמן‬
‫אותם על נהר פרת גלה הקב״ה לכורש בשביל שפקד לבנות הבית‬
‫וירש אותם אחשורוש‪ .‬וענין המשתה הי׳ כדי להראות את עשי?‬
‫שי‬
‫שיהי׳ לו חן בעניהם‪ .‬אך אין דרך לקרותן כך ולהראותם׳ ו ע '‬
‫כ ל‬
‫משתה‪ .‬ובטוב לבם הלך עמהם והראה אותם ששי‪ ,‬אוצרות ב‬
‫יום כמש״א חז״ל‪ .‬והם המפורשים בפסוק זה עושר כבוד ומלכות‬
‫ויקר תפארת גדולתו הרי ששה אוצרות‪ ,‬נמצא הי׳ צריך שמונים‬
‫ומאת יום ולכך עשה משתה ק״פ ימים וזה פיה״כ בהראותי‬
‫כלומר באותן ימים שהראה אותם את העושר כל הששה אוצרית‬
‫בכל יום ימים רבים‪ ,‬עשה באותן הימים משתה וכמה בין הימים‬
‫ק״פ יום‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫עוד ראיתי כתוב בשם הגריא ד׳ל עה״כ ותאמר אםתי‬
‫אם על המלך טוב יבא המלך והמן היום אל המשתה — ובמגילת‬
‫ט״ו מה ראתה אסתר שזימנה את המן‪ ,‬ר״א אומר פחים טמנת‬
‫ז ז ‪£‬‬
‫ללכדו‪ .‬דבי אומר מבית אביה למדה אם רעב שונאך האכילהו ל‬
‫— ורבנו אמר אילו הויגא התם אמינא אנא ג״כ טעמא מס ראתיי‬
‫י‬ ‫ה‬
‫אסתר שזימנה את המן‪ ,‬כי רז״ ל אמרו )פסחים קי״א( הני בי‬
‫דמצעא לחו אשר‪ .‬נדה‪ ,‬אם בתחלת נדתה היא הורגת אחד מדים׳‬
‫ואם סוף נדתה היא‪ .‬מריבה עושה ביניהן‪ ,‬ובתענית כ״ט‪ ,‬ונמיר‬
‫דכי גזרי גזירתא ומיית חד מינייהו מבטלי לגזירתא‪ ,‬והנה אםתי‬
‫אחז״ל עליה )מגילה ט״ו( ותתחלחל המלכה רב אמר שפירםת‬
‫גדה‪ ,‬ולכן עלה בדעתה להזמין את המן שיהי׳ בביתה עם ‪$‬חיצורי‬
‫מ י ז ם‬ ‫א ז ז י‬
‫והיא תעבור בין שניהם‪ ,‬וממ״נ אם תחלת נדתה תהרוג‬
‫עג‬ ‫מטעמים‬
‫ותתבטל הגזירה‪ ,‬ואש ג״ב בסוף נדתה תעשה מריבה ביניהם‬
‫י ״ ־ ־• * ־ י‬ ‫״‬ ‫ותתבטל ג״ב הגזירה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫־־ וירא העם כי בושש משה — בעניץ׳ חטא העגל י ושבירת‬
‫הלוחות רבו הדברים בהםפרים‪ .‬ואביא כאן רק דברי •• הרמפ״ן‬
‫שמבאר כי לא היתר‪ ,‬הכוונה ח״ו למרות בד׳ ץ׳לא‪ -‬עלה על דעת‬
‫*הדן וישראל לעשות פסל ומסכה ח״ו‪ ,‬אלא שהיו• •סבורים שמשה‬
‫מת‪ ,‬ואמרו שיעשה להם אלהים שיולך אותם ברשות השי״ח כמו‬
‫משה׳ ולא היה המרידה אלא נגד משה ע״כ י ו ‪ 01‬שידע הקב״ה‬
‫מחטא העגל בעוד היותו משה על ההר כדמוכח מקרא‪ .‬בכ״ז נתן‬
‫לי את הלוחות‪ ,‬ומשה יהי׳ הבעלים על התירה וקיי״ל הרב שמחל‬
‫על י כבודו כבודו מחול כי התורה דילי׳ היא‪-‬כבקדושין ל־״ב עי״ש‬
‫ולכן נתן הקב״ה למשה את הלוחות והי׳ בטוח שימחול על כבודו‪.‬‬
‫אבל בראותו• העגל והמחולות חרה אפו ושבר ׳את הלוחות ולעשותם‬
‫כיפנו־ם שלא ישאו האחריות על עברת ההורה‪ ,‬כי דאה־ כי אח״כ‬
‫חטאו נגד ד׳ בלשונם שאמרו אלה אלהיך ישראל כי עבירה גודרת‬
‫עבירה‪ .‬ובזה התנצל אהרן שלא ידע מה שיגרום לזה בסוף וזש״א‬
‫ייאמרו לי — כי זה משה האיש ‪ -‬כלומר • כי חטאו דק נגדיך‬
‫וחשבו כי מת כי הרי הוא רק איש אבל אם הקב״ה ישרה‬
‫שכינתו על מתכת זהב שמתקיים כדאיתא בב״מ כיט ב׳ ולא ידע‬
‫תוצאות הדבר לכן לא מסר נפשו למחות‪ ,‬ואז• בא דבר ד׳־ אל‬
‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬
‫לך רד ‪ -‬סרו מהר כלומר בכדי שיחול זכותו ׳של משה כי‪.‬‬
‫בעודו בשמים ולא אכל ושתה נחשב כמלאך‪.‬אבל כשירד למטה‬
‫היי נחשב כאדם ויחול זכותו על כלל ישראל ולהצילם מכליון‬
‫שמחייב להם מידת הדין‪ ,‬סרו מהר ‪ -‬באשר כי נלכדה בעיז‬
‫יחרי כל העובד ע״ז כעובר על כה״ת כולה א ״ כ ‪ -‬ל א צריך זמן‬
‫לעבור על כה״ת שמקושרים בזמנים ידועים רק• מהר בב״א והדברים‬
‫ארוכים ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫וכליתיך ~ ויתכן‬ ‫עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבכם‬
 ‫תשא‬ ‫פ׳‬ ‫עד‬

‫כי ידוע כי כאשד יזון החולה בבשר שמן יתקרב מיתתו וכמו אנ*‬
‫יזרח הש^זש עלי חלושי ראות יסתמו כמו״כ אם יזרח השפעה‬
‫אלקות על שאינם ראויים ויעלה במעלה העולה בית אל מסתכן‬
‫שאפילו בן זומא הציץ ונפגע ובן עזאי הציץ ומת לכן כאשר רצי‬
‫בהשגתם כבראשונה אמר להם הקב״ה הורד עדיך כלומר שיסלקו‬
‫עדיים מעליהם כי אינם ראוים‪] .‬נחלת יעקב[‬
‫ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא—וי״ל עפ״י פשוטו‬
‫עפ־׳י הכ׳ ויגוף ד׳ את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה‬
‫אהרן‪ .‬ויבואר עפ״י הגמ׳ קדושין מ״ג דאע״ג דאין שלד״ע אפייה‬
‫חייב המשלח בדיני שמים וז״ש ויגוף ה׳ שהיא בדיני שמים‬
‫משום שלא עשו בעצמם אלא ע״י אהרן ולא נתחייבו אלא בדיני‬
‫שמים לכן אחר ששיבר את הלוחות אחרי שהי׳ מקושר בםכ״נ‬
‫ם‬
‫כמו שהרגו לחור כדאיתא בסנהדרין וע״י שבירת הלוחות היו ליי‬
‫דין כבן נח שאין מצוים על הקידוש השם כבסנהדרין ממילא היה‬
‫זה חוב על ישראל ולא על אהרן לכן אמר מחני נא מספרך‬
‫שהוא גדם להם בזה ששיבר את הלוחות לכן אמר חטא העם‬
‫חטאה גדולה עיי‪) .‬עפ״י פנ״י(‬
‫ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת‪ .‬ויתבאר עפ״י הגמ׳‬
‫)ר״ה ע״ז> ג׳ ספרים נפתחים — עי״ש היינו צדיקים גמורים נגמר‬
‫בתחלת דין שהוא רה״ש ששוקלים אם זכיותיו מרובים מעוונותיו‬
‫אז עונשו שנחרץ ביוה׳׳כ שאז הוא יוה״ד‪ ,‬נגזר ברה״ש שיבא על‬
‫עונשו בעודו בחיים‪ .‬ולאחר מיתה יקבל רק שכר על זכיותיו‬
‫יו‪#‬ג>מבין‪ .‬והרשעים ידינו ברה״ש שהעונשין יקבל לאחר מיתה‬
‫נ י‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫״ ן ג״יוה״כ רק לאחר מיתתם‪ ,‬ובינונים תלוים ועומדים‬ ‫והמה‬
‫עד יוה״כ‪ ,‬ואפיקורס׳־? ממושבים הכל כמקרה‪ ,‬אז עונשם שנמסר‬
‫למזלו שממנו בא כל מקרה חובן ולא נענש ע״י השגחתו‪ ,‬וזה‬
‫כ י‬
‫עונש היותר חמור‪ ,‬וזה שביקש יידע״ה מחני נא מספרך‬
‫הרמב״ם כתב שהמזל שומר המין וכל*י‪.1‬־‪ 1‬המין לא נפלה‪ ,‬ואם‬
‫‪:‬‬
‫עדי‬ ‫מטעמים‬
‫העונש בא בהשגחה לפעמים יתחייבו כליה‪ ,‬לכן לכה״פ ישאר‬
‫המין ואז יש לקוות שיעשו תשובה ויקוים בו ואעשה אותך לגוי‬
‫גדול• )נחלת יעקב( ומאריך בזה ע״ש‪.‬‬
‫ויעבור ד׳ על פניו ויקרא‪ ,‬בגמ׳ רה״ש פ״א מלמד שנתעטף‬
‫הקב״ה כ ש ׳ ׳ ץ ‪ -‬והכוונה שבשעה שביקש משה הי׳ מעורר כל י״ג‬
‫מדות של רחמים לרחם על ישראל והיינו שנתעטף כש״ץ‪ .‬כלומר‬
‫שסיבב עצמו בכל המרות בכרי לרחם‪ ,‬והראה למשה כשישראל‬
‫חיטאין שיעשו ג״כ כסדר הזה‪ ,‬כלומר שיסבבו עצמן בכל המדות‬
‫של רחמים לרחם על אחרים ובודאי הקב״ה ג״כ יעשה נס וירחם•‬
‫עליהם‪] ,‬שם[‪,‬‬

‫פ׳ ויקהל‬
‫ויקהל משה‪ ,‬והקשו י למה מלאכת המשכן לא תדחה שבת־‬
‫כמי קרבנות‪ ,‬גם מש״כ תעשה אין מובן ו ה ו ל ל תעשה — מלאכה‬
‫יי״ל כי‪.‬חדא מתורצת בחברתה‪ ,‬דהקרבנות הב מעשי בני אדם‪,‬‬
‫והם חשובים אצל הקב״ה כ׳׳כ עד שדוחה שבת משא״כ מלאכת‬
‫המשכן שהיא מעשה ד׳ בגון המנורה נעשה באש כדכתיב ״העשה‬
‫המנורה וכן כל המשכן כי לא היה בכח האדם לעשותן והקב״ה‬
‫קבע מנוחה לעצמו ביום שבת‪ ,‬ולזה מלאכת המשכן אינו דוחה‬
‫שבת‪ ,‬וזשה״כ ששת ימים ״תעשה״ מלאכה שתעשה מאליה לכך‬
‫ביום השביעי שבת שבתון לד׳ ולכך כל העושה בו מלאכה יומת‬
‫שהרי נעשה שלא ע״י ד׳ כי קדושת המשכן נתקדש יען שנעשה‬
‫הקב״ה‪] ,‬מתוך דברי נ׳׳מ(‬ ‫?"י‬

‫ויקהל משה‪ ,‬וברשיי הקדים להם אזהרת שבת לצווי המשכן‪.‬‬

‫לומר שאין דוחה את השבת‪ ,‬ולעיל בכי תשא באמירת הקנ״יד‬
‫למשי• אך את שבתותי תשמרו פירש״י למעט שאין מלאנו! ״המשכן י‬
‫אזהרת שבת‬ ‫רוחה שבת‪ ,‬וקשה ל״ל קרא יתירא הוליל להקדים‬
‫קודם עשיית המשכן כמו שעשה משה כשאמר ל י ב ר א ל ? והפנים‬
 ‫ויקהל‬ ‫פ׳‬ ‫_‬ ‫עו‬

‫יפות מביא בשם אביו הגאון ז״ל לפי שאחז׳׳ל שאמר משה לבצלאל‬
‫^׳שיעשה ללי‪'5‬ואח״כ משכן — וא״ל בצל אל היית שכוונת _ האמת׳‬
‫‪1‬‬
‫וכןיי׳׳לידלהכי הוצרך לומר אך למעט שבת דאפילוי״במלאצת הבליט‬
‫‪1‬ה״א דבלים ובפרט הארון שקדושתן קדושת עולם דוחה שבח‬
‫י‬
‫ומה שלא הקדים עשיית הארון קורם שבת היינו בשביל _&?־י‪1 .‬‬
‫׳׳לעשות י משכך ואח״כ כלים‪ ,‬אבל משה שאמך ביתחלה* כלים ואודיב‬
‫;‬
‫משכן 'שפ׳־ר* הקדים שבת למלאכת הכלים י וכ^׳׳כ ^משצן לאן!‬
‫קדושתו קדושת עולם ע״כ‪' ,‬והוסיף בנו הגאון ז״ל דהרי באמת‬
‫קיי״ל דאין בנין וסתירה בכלים ואין חיוב עליו אלא משום מכה‬
‫בפטיש כבאו״ח שי״ד ורק מכלים למדו חז״ל האיסור של מכר•‬
‫בפטיש כי הרי אין בנין בכלים‪ ,‬ואם הוי מקדים שבת למלאכת‬
‫'המשכן'ה״א ׳דכלים אין ב־־•ם איסור כלל‪ .‬אבל משה שהקדים כלים‬
‫׳ממילא נלמד ממלאכת המשכן‪ ,‬ועוד דשם משכן בא • בהגמרי‬
‫ד ו ח‬
‫?‬ ‫׳ובהשלמתו‪ .‬והבונה •כ״ש בשבת חייב ולא לרה הי״א ^‬
‫‪; :‬‬
‫הוה ב ע י ד נ ^ אבל גבי כלים דאין איסורי בלנינם ו ^ מ ד _ ח ; א‬
‫‪r‬‬ ‫‪J‬‬ ‫דדחה 'משום 'בעידנא לכן הקדים אזהרת שבת דלא דח־י'‪:‬‬ ‫ז‬

‫‪1‬‬
‫י ‪ • ^ _ .‬ל משה‪ .‬ובילקוט פ׳ זו־ אמרו רבותינו לא" מונינו" נ‪%‬ע]ד•‬
‫;‬
‫שימתהלתיייוילןהל אלא זאת בלבד‪ ,‬אמר הקב״ה למשה י' עישח י ל‬
‫קהלוו* גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כד^״שילמיו‬
‫יוקשה‬ ‫ן והי ^‬ ‫ת‬ ‫ממך דורות ל‪.‬באים ‪ -‬וללמד לבנ״י ״‬
‫ר‬ ‫א ס‬ ‫ת‬ ‫ד‬

‫‪1‬‬
‫דפתח בהל׳ שבת ומסיים באי״ה ? וי״ל כ^ השבת י'ניתנ^ן •־""להתענג‬
‫!‬ ‫‪1‬‬
‫על ד׳ ובתורתו׳ ובימי מדע״ה שלא היו טרודים במ^אכה ־ומו׳מ כן‬
‫;‬

‫המן ירד "לפתחיהן לכן כל דיני התורה למדו בחבורה בכלי ‪bV‬׳‬
‫זבשבת הלכות שבת דחביבה מצוד‪ .‬בשעתה‪ ,‬אבל לדורות שרבים‬
‫‪:‬‬
‫טרודים' בימי_ החול להם הכרח ללמוד בשבת גם דיני יאו״ד‪,‬־הנוגעים‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ג ם לששת ימי המעשה )מכ״ס(‬
‫אפ״ל‬ ‫ו ך ש ׳‬ ‫ק‬ ‫כם‬ ‫׳ ‪1,‬‬ ‫י ה י‬ ‫ששת ימים — וביום השביעי‬
‫לך או לכם שהוא לטובתך ולהנאתך׳‬ ‫ע״ד שאחז״ל בהא דכתיב‬
 ‫עז‬ ‫מטעמים‬

‫וז״ש וביום השביעי יהיה ״לכם״ קודש אפילו באכילה ושתיה‬

‫ומלבוש שהוא לכם להנאתכם יהיו ג״כ קודש לכבוד הש״י‪ .‬״שבת‬
‫שבתון״ כלומר שיוסיף מחול אל הקודש‪ ,‬אבל ״כל העושה‪ ..‬בל״‬
‫מלאכה״‪ .‬כע‪$‬ים ‪,‬היום יומת‪ ,‬אבל לא בתוספות דאז‪ .‬אינו‪ ,‬חייב‬
‫מי^ק‪) .‬הדחיד״א(‬
‫‪ ,‬וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה ד ‪ /‬הנה‬
‫העשירים מתנדבים לפי עשרם‪ ,‬אבל ת״ח שתורתם אומנתם ואין‬
‫להם ‪.‬מה 'לנדב מה יעשו‪ ,‬אך כבר אמר החמכ״א יש זהב ורב‬
‫פנלנים וכלי יקר שפתי דעת‪ ,‬כי שפתי רעת להרביץ תורה וידאת ‪-‬‬
‫ר׳‪ ,‬לקר יותר מזהב ורב פנינים‪ ,‬וז״ש וכל חכם לב בכם יעשו‬
‫ד‪/‬‬ ‫את כל אשר צוד‪ ,‬ד׳ וזה היא נדבתם יותר יקרה בעיני‬
‫יהדחיד״א כתב בשם גאוני קדמאי ״לב בכם יבאו ויעשו״ גמטריא‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•׳••‬ ‫»ילא ערב רב״ לפי שהם גרמו לעשות העגל׳‬
‫ויצאו כל עדת בנ״י ‪,,‬מלפני משה״‪ ,‬ז״א שהיו פניהם למשה‬
‫ילא יצאו מאחוריהם כיומא נ״ג׳‬
‫הר״א כהן האתימרי‬ ‫ויבאו האנשים על הנשים‪ ,‬כתב‬
‫כאן שהנשים לא חטאו‬ ‫שאיעפ״י שהנשים טפלים להאנשיפ‪ ,‬אמנם‬
‫כשעשו המשכן ונתכפר‬ ‫בעגל היו האנשים טפלים להנשים‪ ,‬ולכן‬
‫האנשים על הנשים כי‬ ‫להם עין העגל י אז חזרו למעלתם ויבאו‬
‫האנשים העיקר‪.‬‬
‫ויקחו — והם הביאו אליו נדבה בבקר בבקר‪ ,‬אפ״ל‬
‫עפ״י דברי מהרש׳״ק ז״ל ע״פ ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׳‪.,‬‬
‫בי היו כאלה שחטאו בעגל בפועל‪ ,‬ואותם נהרגו ע״י שבט לוי‬
‫יייקב״ה נגפם; ויש שחטאו בזה שלא מיחו‪ ,‬ובקש ד׳ לכלותם‬
‫והתפלל עליהם מ*זה‪ ,‬ו^מדו במנחות דאין הקב״ה מעניש על מ״ע‬
‫י?״בעיךן ריתחא‪ ,‬וז״ש וביום פקדי ר״ל שיעשו איזהו חטא ויהי׳‬
‫עידן ךיתחא' 'אז (פקז^תי אליהם חטאתם‪ ,‬ובבוקר כועס הקב״ ה‬
‫כבבדכות ז׳ א׳‪" ,‬וחששו שאז יענשו שעברו על מ״ע של הוכח‬
 ‫ויקהל‬ ‫פ׳‬ ‫־עח‬

‫תוכיח לכן הביאו אז נדבת המשכן וינצלו מעונש‪] ,‬כה״צז‬

‫ויעבידו קול במחנה‪ ,‬ולמה ? בכדי שלא יצטערו שנשאר‬
‫נדבתם ואין להם חלק במשכן לכן יצאו כרוז הזה ולהנדבות‬
‫׳‬

‫שנתקבלו עשה ד׳ נס שהי׳ ״דים״ ונכנסו למשכן‪] ,‬בש׳ בעל י ׳ הדי״ס זיל[‬
‫ח‬

‫איש ואשר‪ .‬אל יעשו עוד מלאכה ‪ -‬ולמה הוצרך לפרוט‬

‫בכאן איש ואשד‪ ? .‬וכתב מקר״ד עפ״י מש״כ בתום׳ קדושין ל״ר‬
‫ש‬
‫ד״ה מעקה בסופו בשם י״מ‪ ,‬ומעתה ס״ד דנשים פטורות ממ״ע עי׳'‬
‫שהזמן גרמא וא״כ ליכא אצלם עשה דשבתון ולא הוה שבת אצלם‬
‫אלא ל״ת גרידא ועשה דמלאכת המשכן ידחה לל״ת דשבת‪ ,‬משו״ה‬
‫קמ״ל איש ואשה לא זו אף זו אל יעשו עוד מלאכה משום דהליה‬
‫אלים שכתובה עם עשה‪.‬‬

‫פ׳ פקודי‬
‫שעשו‬ ‫בילקוט‬ ‫אלה פקודי המשכן משכן העדות ומבואר‬
‫משכן שני להניח את לוחות הראשונות שנשברו ומשו״ה כתיב‬
‫משכן משכן ש״פ‪ ,‬ועשו מן המותר שבנדבות שנשארו ב״ב י״ד ב׳‬
‫והטעם כיון שנשברו אין קדושתן חמורה כ״כ כענין שנאמר כל דבר‬
‫שנעשה מצותו אין מועלין בו והאדון הוקדש להניח לוחות האחרונות•‬
‫ויפרש הכתוב אשר פקד עפ״י משה עבודת הלוים ר״ל שהלוים‬
‫לא קבלו שכד עבודתן אם שהיו מותרין לקבל מכסף הנדבות‬
‫וכמו למותר הקטורת שהי׳ נותנין אנתם לאומנין בשכרן שיצאו‬
‫לחולין כי עבדו בחנם וקבלו שכר עבודתן שיצא ל ל י ן יעשו‬
‫ח ו‬

‫הראשונות השבורות ןעפייד פנים יפות[‬ ‫משכן שני להלוחות‬

‫ובצלאל ‪ -‬עשה את כל אשר צוד‪ .‬ד׳ את משה‪ ,‬וברש״י אשר‬
‫צור‪ ,‬אא״כ‪ .‬אלא ״כל« אשר צוד‪ .‬אפילו דברים שלא א׳׳ל רבו־־כי‬
‫משה צוד‪ ,‬לעשות כלים ואח״כ המשכן — עי״ש ותמוה לאיך שינה‬
‫משה וגם בודאי עשו המשכן והכלים ביחד ע״י כ״א מעושי ה!ןלאכה‬
‫עט‬ ‫מטעמים‬
‫״שיעשו לשם ד ‪ /‬ואז מקנה לעצמו דביקות וקדושה בהש״י‪ ,‬וזה דוקא‬
‫אם הוא מעיקר המצוה כמו העיבוד לרצועות‪ ,‬אבל הנים של‬
‫התפילין יכול לעשות למיצר בה זוזי ואח״כ להניח בו תפילין‬
‫י ב ו‬
‫י א י אם אחד רוצה לומר לפועל שני דברים עיקר וטפל אומר‬
‫קודם העיקר‪ ,‬וכשאחד מזמן אצל הסופר לכתוב ם״ת ולעשות ארון‬
‫כאם שהוא בע״מ ג׳יכ ודאי שמזכיר הסופר תורה העיקר‬
‫ואח״כ הארון הטפל‪ ,‬והנה הרי הארון נתקדש בקדושה יותר‬
‫מן המשכן זה לא הי׳ אלא מחמת המשכן אבל מכל מקום‬
‫והמקום הי׳ גורם לכך‪ ,‬וידוע שכל מעשה המשכן הם כנגד‬
‫עולמות העליונים גבוה מעל גבוה‪ ,‬וכשרוצין להשיג בהשגה יתירה‬
‫צריכים לילך'בהדרגה ממטה למעלה לכן יש להזכיר המשכן תחלה‬
‫יאחיכ הארון וק״ק‪ .‬כי המשכן מקנה קדושת הארון‪ .‬וגם שצריך‬
‫לילך בהדרגה‪ ,‬וכ״ז בעשיית המשכן‪ ,‬ולכך משה שכבד הגיע‬
‫להשגה גדולה והי׳ אצלו עיקר קדשי הקדשים‪ ,‬לכן הזכיר הארון‬
‫והכלים תחלה וכמש״א ז״ל יראה לגבי משה מלתא זוטרתא היא‪,‬‬
‫ו כ י‬
‫ו ן שמשה לא הי׳ צריך רק להשגת בית קה״ק ולא הי׳ יכול‬
‫לבא רק עד ויקרא אל משה‪ ,‬שהי׳ משפיע עליו קדושה‪ ,‬לכך‬
‫הוזכר הארון תחלה כמו כתיבת ס״ת ועשיית הארון כאמור‪ ,‬אבל‬
‫ישראל שרק התחילו בהשגה וללכת בהדרגה הי׳ לעשות קודם‬
‫המשכן ולקבל להשגתה ואח״כ לאותו השגה שבית קה״ק מורה עליהם‬
‫ומטעם שאמרו כלים שאני עושה להיכן אכניסם )ברכות נ״ה( פי׳‬
‫כי הכלים א״א לקנות קדושה רק במשכן והוא דרך מבוא השגת‬
‫המשכן להשגת קה״ק‪ ,‬וא״כ ראוי להם להזכיר המשכן תחלה ואח״כ‬
‫קדשי הקדשים וז״ש לו בצל אל היית‪ ,‬כי הרב אלשי״ך פי׳ הכתוב‬
‫בצל שדי יתלונן דהעולם השפל מכונה בצל שדי‪ ,‬וזשה״כ גם כן‬
‫לבצלאל אתה דבצל אל היית דהיינו בעולם השפל צריך אתה‬
‫להזכיר המשכן תחלה בהדרגה ממטה לאעלה משא״כ אחרי שלא‬
‫״‪/‬יו• ח ס י לי רק השגת קה״ק אמדתי האדון תחלה‪ ,‬והקב״ה אמר‬
 ‫פקודי‬ ‫פ׳‬ ‫פ‬

‫י נ נ י‬ ‫ת ח ל ר‬ ‫ל מ ש כ ן‬ ‫ש צ י י כ י ם‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ת ח י ‪ 1‬ה‬ ‫מ ש כ‬ ‫מ ש ה‬
‫' ל '*אני‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫ל‬
‫ל אשר‬ ‫‪.‬״‬ ‫‪,‬‬ ‫כ כ‬ ‫ה‬ ‫‪,‬‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ך‬ ‫ף‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ת ף ן מ ה‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ך ן ן נ ה‬ ‫מ‬ ‫ן י‬

‫מראה אותך— ו ק תעשו‪ .‬והוקשה לרש״י מש״כ וכן תעשו ביא‬

‫ז‬
‫דמשמע שצוהו ־על ב׳ דברים‪ .‬לזה פדש״י וכן ע ש ו לדורות• ^‬ ‫ת‬

‫ש‬
‫שהציווי הי׳ עלי תבנית המשכן וכליו‪ .‬וגם על סדר העשיר‪ .‬ו ב מ‬
‫בצלאל‪ ,‬אבל משה סבר שמש״כ וכן תעשו הוא ציווי לדורות ןאח‬
‫ב א‬
‫ל אל היית׳ י‬ ‫״ל‬ ‫כשא׳׳ל בצלאל מנהג ה ע ו ל ם ‪ -‬ה ו ד ה לן‬
‫ב צ‬ ‫ן א‬

‫האזהרה על הקדומה ]דברי יוסף מהדי״קו‬

‫פ‬ ‫י‬ ‫ב מ‬
‫״‬ ‫ובכדי להבין המשך הכתובים האלה דהנה אחז״ל‬
‫זר מאי העדות׳ אר״׳ש ‪ -‬עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחת‬
‫‪ ,‬״ ן ך׳‪ ,‬לא ה‬ ‫״‬ ‫ך‬ ‫ע‬ ‫ל ףא‪ 9‬״ ן ל‬
‫ה ג מ‬ ‫ע פ ׳ ׳ י‬ ‫ל‬ ‫ן י‬ ‫<‬ ‫ת‬ ‫״‬ ‫ע‬ ‫צ ך י‬ ‫מ ה‬ ‫כ ׳‬ ‫ע‬ ‫יש‬

‫ע‬
‫ישראל ראוים לאותו מעשה ]העגל ן אלא להורות תשובה לרבים‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס מטה שמעון ארכתי בזה‪ .‬לפיכך בא העדות עיי המשכן שנתכפרי‬
‫על עון העגל ובכדי להורות תשובה לרבים דמועיל גם לעין ״ י‬
‫ע‬

‫ובכדי שלא לאמד שאין לישראל חטא בעדן העגל וכמו שהמליך‬
‫א‬
‫מרע״ה לי צוית ולא להם אמנם במ״ר ויקהל פ׳ י״ח אמרו ראו ק ר‬
‫א‬
‫ד׳־ ׳בשם ־בצלאל בן אורי בן חור‪ .‬מה ראה להזכיר א ן חור א ל‬
‫כ‬

‫אני מוגדל‬ ‫שנתן נפשו על הקביה‪ .‬א״ל כל הבנים היוצאים‬

‫ך‬ ‫מ‬ ‫מ‬

‫ע‬
‫שם טוב בעולם שנאמי ראו קרא ד׳ בשם בצלאל ע״כ ואם קבל‬
‫שכרו מוכח‪ .‬דבזה שמסר נפשו עליה הוא כהוגן כי שיטת כמה םוםקי‬
‫‪ ,‬ו צ י נ‬ ‫כ‬
‫דבעבירות שיעבור זאל יהרג אם נהרג ה״ז מתחייב בנפשו ל ז י‬
‫י ך הכת‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬
‫ה ס מ‬ ‫ל‬ ‫ל כ‬ ‫ת ש ן ב ה‬ ‫ע ‪/‬‬ ‫ך ע ג ל‬ ‫ע ן ן‬ ‫ל ה ם‬ ‫ש נ מ ח ל‬ ‫ע ד ן ת‬

‫ובצלאל בן׳אורי־ בן חור והגיע לו בזכות חור ומפרש הכת‬

‫משכן העדות עדות דק לישראל אבל לא להבכורים ששמשו בעבורי‬
‫ו‬ ‫ו י ם‬ ‫‪,‬‬
‫ו ״‬ ‫די ונמסרו ללוים *וכמש״כ אשר פקד עפ׳׳י משה עבודת ה ל '‬
‫א‬ ‫נ ח ו ח‬
‫*‬ ‫לבכורים‪ .‬וכמו שאמח כהן שזבח לעו״ג אין קרבנו ריח‬
‫אס־ שב יהדי הן כבעל־מום‪ .‬דאינו מועיל השובה‪ ,‬ואינו‬
‫לשמש בקודש ובעניני ציבוריות אחדי שסדח ונפגע בימי^]!!^‬
‫‪1‬‬ ‫טי‬
‫ג י ״ י״ומים ויי^ין •‬ ‫ד פ ו ס‬
 ‫מטעמים‬
‫ספר‬

‫‪$‬‬ ‫במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחרוד מלוקט‬ ‫בינה‬ ‫ן‬

‫‪$‬‬ ‫מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫|‬
‫|‬ ‫ח ו ב ר ת ו׳‬ ‫|‬
‫*‬ ‫ע״ס ויקרא־צו‬ ‫^‬
‫|‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫ן‬
‫|‬ ‫בסיוע של המוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫פרשת ויקרא‬
‫הקדמונים נחלקו בטעם הקרבנות‪ .‬המורה אמר כי הוא להרחיק‬
‫^ האדם מע״ז‪ .‬והרמב״ן וסייעתו אמרו כי הוא לקרב כל כוחות‬
‫מ י ת‬ ‫ו‬
‫יהיא ענין חשמלי רוחני‪ .‬אשר בפעולות הכהן יעשה גבוהות‬ ‫'* ‪,‬‬ ‫כ‬

‫^<י מות שונים כידוע‪ .‬ואולי יש להכריע‪ .‬כי קרבנורת במה הם‬
‫‪0‬‬
‫י ק להרחיק ע״ז מלבבות עמו ישראל‪ .‬לכן צוד‪ ,‬כי יקטירו‬ ‫^‬
‫שמים• לא כן קרבנות בהמ׳׳ק המה באים לקרב עולמות ולחבר‬
‫ס ומקור לזה מהא דתנן ריש פרת חטאת‪ .‬אין ריח נחוח בבמה‬
‫נ ה‬
‫^ ׳ הרי דקדשי במה אינם ריח נחוח‪ .‬לכן אמרו הנודר כאילו‬
‫• במה‪ .‬היינו דכמו שהבמה היא לגדור עצמו מע״ז כמ״כ הנודר‬
‫בשביל הגדרה אבל בזמן שבהמ״ק קיים הוא עושה רשע בבונה‬
‫^ ייילא ד׳ בהיכל קדשו ויכול להקריב במקדש‪ ,‬כן הנודר הוא‬ ‫י‬

‫« לגדוד עצמו בנדר ומוסיף פשע שכבר גדרתו התורה באזהרותיה‬

‫ייות עינים‪ .‬ובזה מבואר דעת רבינו חיים במגילה י׳ דכר־זב‬
 ‫פ׳ ו י ק ר א‬ ‫פב‬

‫למ״ד לא קדשה לעתיד לבוא מ״מ בבמה אסור להקריב יעו״ש‬

‫משום דאנשי כנה״ג בטליגהו ליצרא דע״ז‪ .‬א״כ שוב אין צורך‬
‫להקריב בבמה לגדור העם מע״ז שאינם לריח נ ח ו ]עפייד ממך חכמה[‬
‫ח‬

‫והאריך בזה עי״ש‪.‬‬

‫ויקרא אל משה—פידש״י לשון חיבה—הענין הוא משום הכנה‬
‫כמש״א התקן עצמך ללמוד תודה ואז ראוי לקבל אור התורה והמצות‬
‫וזש״א אמד הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי לך והודיעם‬
‫והוא אור של שבת הגנוז וא״א לקבלו מבלתי הכנה שאז בעשר•‬
‫כלי לקבל‪ .‬וכן בלימוד התורה‪ .‬וזאת שימש ג״כ בקבלת התורה‬
‫שנצטוו הי׳ נכונים ליום השלישי — וז״ש חבה יתירה ״נודעת להם״‬
‫שניתן להם כלי חמדה‪ .‬ז״א ע ״ י ״שנודעת להם״ מתחלה בבדי שיהיו‬
‫להם הכנה זאת בא בשביל החבה יתירה‪ .‬וכן הכא דכתיב ויקרא‬
‫א״מ להכין א״ע לקבל לשמוע דבר ד׳ משא״כ באוה״ע‪ .‬ןעפייד פגים יפות[‬
‫וברש״י יכול אף להפסקה היתה קריאה‪ .‬ת״ל וידבר לדיבור היתר׳‬
‫קריאה ולא הפסקה — ובענין כי על קרא אני ד׳ קראתיך בצדק‬
‫תרגם המתרגם דיבותיך בקשוט‪ .‬והוא אחר כי מלא הקדושה במשכן‬
‫‪,‬‬
‫עד שלא ה י יכול משה לבא לתוך קדושה כזו לכן ע״י הקריאה‬
‫דיבה עליו קדושה בהשפעת רוה״ק שיהי׳ מתאים למדרת הקדושה‬
‫שבמשכן‪ .‬וגם שיהי׳ יכול לדבר עם הקב״ה‪.‬‬
‫ל‬
‫והנה הרמב״ם במורה נבוכים ]ח״א פכ״א[ כתב ו ד ל ש כ‬
‫אדם שלם הדבק ע״י שכלו במה שטבעו שישיג ויבקש השגה אחרה‬
‫ע״כ‬ ‫א ל ן ק י‬ ‫ע ז ד‬ ‫‪1,‬‬‫א ‪ 9‬י ן‬ ‫ןה‬‫תשתבש השגתו או י‬
‫י‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫מ ו ת ־‬

‫א״כ היה אפשר לומר שמחמת שבשעה שדיבר אליו השי״ ת היה‬
‫כאחד המלאכים וכשנפסקה היה בהפסק הדוה״ק והיה נחשב בנפילה‬
‫מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עד שיסתכן ח״ו והיה צריך להגנה‬
‫מהשי״ת כמש״כ ושכותו כפי עליך עד עברי• קמ״ל דהפםקה לא‬
‫היה הפסקת דוה״ק כלל רק כדי ליתן ריוח בין םרשה לפרשה‪ ,‬וכיין‬
‫דנדבק ברוה״ק לא נפסק ממנו כלל‪*] .‬מייי הגאץ מ ל נחי« מקי(‬
‫פג‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫ו י‬
‫ק י א אלף זעירא‪ .‬י״ל כי שיעור זעירא שהוא פחות אחד‬
‫בעי• באות הפשוט שבאותו ספר כידוע והנה התורה נ ד ר ש ו ת‬
‫פנים היינו פרד״ס והנה ההפרש בפשוט בין ויקרא לו יקר‬
‫ק י אינו מרמז על כ״כ גדולה כמו ויקרא אך עפ״י דרוש‪ .‬ויקר‬
‫לשין קרי וטומאה‪ .‬אבל ויקרא הוא לשון חבה וקריאת את‬ ‫י‬
‫‪.‬‬ ‫״ה ש די«‪. a‬‬
‫כ‬
‫׳ על וקרא זא״ז מתרגמינן ומקבליןדין מן דין וכן עד הרמ״ז‬
‫י ד־זסוד‪ .‬ומרע״ה לרוב ענותנותו לא רצה אלא בפשטיותו ע״כ‬
‫א ‪/‬‬
‫זעירא חסר ג׳ אופנים האחרים שלא להבין ממנו אלא‬
‫•» רש הפשוט ]תורת משה[‬
‫‪ P‬בא לרמז שהקרבנות לא נהגו אלף שגים משיתא אלפי‬
‫יהוה עלמא‪ .‬רק מקצת אלף השלישי ומקצת אלף רביעי‪ .‬ושני‬
‫י מקדש ביחד עמדו רק תת״ל שנה ]בי מקדש ראשון‬
‫ת״ו שנה ומקדש ב׳ ת״ך שנה כמספר כתיר־ן למאור‪ L‬ונרמז‬
‫ב י ת‬
‫אדם כי ויקריב מכם קרבן לד׳״ גמטריא תת״ל שנה שיקריבו‬
‫י בשני בתי מקדשות שיתקיימו תת״ל שנה ולא‪ .‬יגיעו לאלף‬
‫‪D‬‬
‫לכן נרמז זה באלף י ר א ‪] .‬כרי״צ[‬
‫זע‬

‫כן בא לרמז עפ״י מש״כ בזו״ח פ׳ בראשית מיום שחרב‬

‫^ ? אין העולם מתקיים אלא על הבל פיהם של תינוקות של‬
‫יכן הרי לפניך דלמוד הקטנים חשוב כמו קרבנות־‪ .‬לכן נרמז‬
‫ף זעירא שהלימוד של הצעירים חשוב ג״כ כמו קרבנות ונרמז‬
‫י• עולת תמיר העשויה בהר סיני לריח נחוח לד׳ שהקרבנות‬
‫ניהגין רק בזמן שביהמ״ק קיים אבל עולת תמיד העשויה בהר‬
‫י כלומר לימוד התורה היא עולת רתמיד ולעולם יעלהו למעלה‬
‫ח י נ ת‬
‫עולה שכולה כליל ואין הבעלים נהנים ממנו כמ״כ כשימםורו‬
‫* ללמוד התורה אם שאסור ליהנות מאורה ש״ת רק לש״ש אז‬
‫‪3‬‬
‫כאילו הקריב עולה‪ .‬וגם אז הלימוד יפה ומתקיים כמש״א‬
‫י מ‬
‫י י ילד למה״ד ־ ‪ -‬וכבדיש ם״ב דשבת עי״ש‪.‬‬
‫ויקר‬ ‫ענותנותו שלא רצה לכתוב רק‬ ‫כתב מרוב‬ ‫ובבעה״ט‬
‫[‬ ‫ויקרא‬ ‫פ׳‬ ‫פד‬
‫זעיי‬ ‫א ל ״ ף‬
‫ל לו‬ ‫ש‬
‫י‬
‫ע‬
‫*‬ ‫ק‬ ‫״‬ ‫ל כ ח י ב‬ ‫ב ״ ה‬ ‫ה‬ ‫י א ״ ל‬ ‫ב ל ע ם‬ ‫ג ב י‬ ‫כ‬ ‫כ מ ש‬

‫נ ש ת י י י‬ ‫כ י‬ ‫א ו ר‬ ‫ר נ י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ה י ה‬ ‫מ ה י כ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ב ז ה‬

‫זהי•‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫?‬ ‫פליאה‬
‫ב ז‬
‫׳‬ ‫דיו בקולמסו והעביר על ראשו כלומר מגודל ענותנותי‬
‫ג״נ י‬ ‫״ ו‬ ‫‪,‬‬ ‫לקרני אור׳ וד״ל•‬
‫א ע ״ ג‬ ‫ל ש ו ן ח ב ה‬ ‫ה י א‬ ‫ר י א ה‬ ‫ד ה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬
‫יי רוצי׳‬ ‫'‬ ‫ק‬ ‫ויקרא א״מ ו ב ר ׳ ״‬
‫ה י‪,‬יי‬ ‫ב‬ ‫ה י‬ ‫כ י‬ ‫ויע‬ ‫יזוי‬ ‫א ש ת י‬ ‫ע מ ד ע ם‬ ‫ש ם‬ ‫א‬ ‫ו י‬ ‫כ ת י ב‬
‫'שו‪.‬ו*‬ ‫' "‬ ‫' ^‬ ‫ק י יק‬
‫‪1‬‬ ‫א ב ל‬ ‫א ת י‬ ‫ר‬ ‫ד א‬ ‫ה כ ד ח‬ ‫ה י‬ ‫ל כ ז‬ ‫א ד ה ״ ר‬ ‫ע ם‬ ‫ל ד ב ד‬
‫למשי‬ ‫?‬ ‫^•‬ ‫'‬
‫ה י ב ו ר י‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫י ה ר י‬ ‫א י ת י‬ ‫ר א‬ ‫ו ל מ ה‬ ‫מ‬ ‫ב א ו‬ ‫י ‪ ,‬י ה‬ ‫ב ע צ מ ו‬
‫^ חביז•‬ ‫'׳'‬ ‫'‬
‫ה ו א ל ש ו‬
‫^ »׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כמש״כ רש״י כאן לכן ההכרח לפרש כי האי ויקרא‬
‫אדם כי יקריב — פתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים•‬
‫בי‬ ‫ל כ י ל ם ח‬ ‫י ש‬ ‫י ח ט א‬ ‫כי ה ר י א ם א י ש א ח ד‬ ‫אלשי‬ ‫ם‬ ‫מהד‬
‫^ ‪ «f‬הל‬ ‫ז״‬ ‫"‬
‫ג &‬ ‫מ ו ח ל י‬
‫^ ר&ר•‬ ‫^‬ ‫תשובד׳‬ ‫יקריב קרבן ויעשה‬ ‫ערבות לכן כי‬
‫י ח‬ ‫ב ל‬ ‫ה י ן ז י י י‬ ‫ה א ד ם‬ ‫כ י‬ ‫י ״ ל‬ ‫כ‬
‫אה‬ ‫העולם שחייבים משום ערבות• ז‬
‫ג י י נ ‪£‬‬ ‫י ‪ ,‬י ח י י‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ה ט ו ב‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫כ י‬ ‫א נ י‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫י א מ ר‬ ‫ו ל א‬ ‫י מ ע ״ ט‬ ‫מ ת י ד ה‬
‫ש״י‬ ‫ו ב‬
‫׳‬ ‫ר י ב‬
‫יג‬ ‫אדם כי י ק ־ ~‬
‫ר‬ ‫זולתו לעשות טוב וממשיך לרבים‪.‬‬
‫ד‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫ן ב‬‫^‬ ‫בקרבנות נדבה דבר הענין‪ .‬אדם למה נאמר מה אדה״ר‬
‫כ ם ד י י‬ ‫נ א מ ר ׳‬ ‫ם ל מ ד‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫?‬ ‫ה י‬ ‫שד‬ ‫ה ג ז‬ ‫מ‬
‫' טעם‬ ‫'‬ ‫״ל‬ ‫ל ־־ יק י‬ ‫ז‬
‫ת י פ ״ ל‬ ‫ה ג ז ל‬ ‫מ ן‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ל כ ת ו כ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ל י‬ ‫ק ש י‬ ‫כ י‬ ‫ל‬ ‫י י‬
‫‪-‬הוי*‬ ‫'‬ ‫"‬
‫ש‬ ‫ע י‬ ‫ח‬ ‫ב ס ו כ ה‬ ‫ת ו ס‬
‫״ הי‬ ‫"‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫מצוה הבאה בעבירה כמשי׳״ק‬
‫ע‬ ‫ד ‪ ,‬ב‬
‫"‬
‫י ג‬ ‫שמיידי כאן בקרבנות נדבה והנה שבזה לא שייך מצוד׳‬
‫ל כ ן‬ ‫ר ב‬
‫עןויי‬ ‫מה בכך שלא יצא י״ח כי הרי לא מחויב ב ה ק ז‬
‫ב‬
‫ל‬‫״‬ ‫אדם למעט מן הגזל בפירוש גם בנדבה‪ .‬והוי כנשחטה חולין‬
‫י‬

‫ג ז ו ל י‬ ‫ס ו כ י‬ ‫י ד י‬ ‫ה‬ ‫ב ד‬ ‫ש כ ״ ה‬ ‫מ צ י ר‬ ‫ב מ נ ״ ח‬ ‫ו ע י‬ ‫ו א ס ו ר‬
‫' ^בב**‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫"‬
‫כ‬ ‫ם‬
‫׳‬ ‫'‬‫כ ו‬
‫'‬
‫‪,‬׳נ‬ ‫דלא יכול להקשות למה כתיב אדם שיי ל דאתא למעט ע ״‬
‫ן א‬

‫נ ד ב ה‬
‫נן‬ ‫קי״ד לכן הקדים לפרש כי יקריב שמיידי בקרבנוח‬
‫ר‬

‫ד‬ ‫מ ן‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ב ל י ם‬ ‫מ ל‬ ‫‪,‬‬

‫'ופיר^‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫ליכא למימר דאתא למעוטא עכו״ם ד ה ר‬
‫כבחולין י״ג ומנחות ע״ג‪ .‬לכן הקשה עתה אדם למה נאמר‬
‫מה אדה״ר לא הקריב מן הגזל_]כה״צ[‬
‫פה‬ ‫מטעמים‬ ‫ן‬
‫ו‬
‫^ ארס כי יקריב מכם קרבן לד׳ מן הבהמה — יש לרמז דקיי״ל‬ ‫;‬

‫אינו נכנס אלא משלח קיבנותיו וכיון שמשלח אינו סומך‬ ‫ן‬
‫ה ש ל י ח‬ ‫ז‬
‫סומך‪ .‬והיינו אדם כי יקריב ״מכם״ קרבן פי׳ שיקריב‬ ‫י ‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ת ח ל‬

‫י קרבן מעצמו מגופו שהוא המילה‪ .‬אז אם מן הבהמה‪ .‬יקריב‬

‫ס ו ז ח‬
‫אוה״מ ולא ע״י שליח ועי׳׳ז וסמך ידן‪] .‬תו״מ[‬
‫א ם‬
‫עולה קרבנו וכר יקריב אותו לרצונו לפני ה׳ האי לפני‬ ‫‪:‬ןן׳‬

‫א ה‬
‫כמיותר‪ ,‬וחז״ל דרשו לפני ה׳ וסמך שאין סמיכה בבמה‪,‬‬ ‫ז א‬

‫עיי עפ״י משחז״ל קדושין ד״נ יקריב אותו מלמד שכופין אותו‬ ‫‪.‬‬ ‫י כ ו ל‬

‫כ‬
‫* * ״ ת״ל לרצונו‪ ,‬הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה‬ ‫ז ‪ 1‬ג י‬

‫ס הרמב״ם בהל׳ מעה״ק פי״ד הט״ז והסבר הדברים כתב‬

‫׳‬ ‫!‬
‫ם‬
‫כהל׳ גירושין פ״ב ה״כ גבי גט המעושה בישראל כשר‪.‬‬ ‫!‬
‫*•י רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה‬ ‫ז ן ן א‬ ‫(‬

‫עשוי* כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו‪,‬‬

‫^שהוכה עד שתש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו‬ ‫^‬
‫י ג‬
‫אותו בעל ברחו וא״ת מה יועיל הקרבן הבא ע״י‬ ‫?י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫״‬

‫י כ פ‬ ‫י‬
‫ר עליו כי הלא צריך להתודות עליו והדי זה כטובל‬ ‫ו ^ *ר‬ ‫כ‬ ‫ש ר‬

‫יי׳ לזה אמר לרצונו לפני ה׳ כי באמת רצונו לקיים מצות‬ ‫ז ן ׳‬

‫״ך יצ~‪_ .‬‬
‫^ *׳י י תקפו‪ ,‬וע״י הכפיה גומר להקריב ברצון‪] .‬חקה״ל וםנ״י[‬
‫ם‬
‫עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו וכו׳ לרצונו‬ ‫•ל‬ ‫׳‬ ‫ף‬ ‫‪0‬ני‬

‫״‪ ,‬וראיתי במס׳ קידושין )דף ז׳ ע״א( האומר רגלה של זו‬ ‫^‬
‫טה קדושה בכולה‪ ,‬ואפי׳ למ״ד אין כולה עולה ה״מ היכא‬ ‫^‬
‫דבר שאין הנשמה תלוי׳ בו אבל מקדיש דבר שהנשמה‬ ‫^‬ ‫י ן ל‬

‫כולה ע ו ל ה ו ה א ו מ ר לאשה הרי את מקודשת לי לחצייך‬

‫י•קישת‪ ,‬ומפרש בגמ׳ הטעם דלא אמרינן גם באשה נפשטו‬
‫‪.‬בכולה‪ ,‬משום דבהמה שאני דברשות מרה היא‪ ,‬אבל אשה‬ ‫^‬
‫ה היא ואינה ברשותו עיי״ ש‪ .‬ואפשר שזה נרמז ג״כ‬
‫י ״אם עולה קרבנו״ שאם אחד רוצה להקריב לה׳ קרבן‬ ‫^‬
‫‪,‬‬
‫״מן הבקר ׳ היינו שאפי׳ לא הקדיש כולה רק ״מן הבקר״‬ ‫‪,‬‬
 ‫ויקרא‬ ‫פ׳‬ ‫פו‬
‫״ ל‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫א‬
‫כוירי‬ ‫מקצת מן הבקר כגון שאמר רגלה של זי עילי״ יל י‬
‫ב‬ ‫ך>‬
‫ק‬ ‫פ ש ט ה‬
‫' א&י‬ ‫או לבה של זו עולה‪ ,‬״זכר תמים יקריבנו״‬
‫ה‬ ‫וז‬
‫א ש‬ ‫ג ב י‬ ‫כ ן‬ ‫ינ‬
‫״ אשיח לעיזי‬ ‫ויקדיבנו תמים‪ ,‬וא״ת למה לא אמר ז‬
‫״לרצונו״ לפני ה׳ דבהמה שאני שתלוי׳ ברצונו משא״כ‬
‫לד‪$‬וגי‬ ‫אחרת כמבואר שם בקדושין‪] .‬חקי׳״י[‬
‫ת ן‬

‫ש כ ו פ י ז‬ ‫מ ל מ ד‬
‫ב ‪-, ,‬אמרי‬ ‫יקריב אותו לרציני לפני י׳•‬
‫יור‬
‫ע‬
‫אומי‬ ‫עד שיאמר רוצה אני‪ .‬נ״ל כי עולה א על הרהורי‬
‫ן ל א‬ ‫ב‬
‫י‬ ‫ש ח ו ט א‬ ‫מ י‬ ‫כ י‬ ‫‪,‬‬
‫שמו׳רי'‬ ‫הרהורי עבירה קשין מעבירה ופירש״‬
‫י‬
‫מ מ‬ ‫כ‬ ‫כ‬
‫‪ ,‬אי]‬ ‫מותר רק שלא יוכל לכבוש יצרו אינו קשר׳ ״ •‬
‫ח ש ב ו‬

‫י‬ ‫ג‬ ‫ב מ ע ש י‬ ‫ע ב י י ה‬ ‫ש ז ‪ 3‬י ש ה‬ ‫מ י‬ ‫י ה נ ה‬ ‫מ ו ת ד‬ ‫ו א י מ ד‬

‫^שעשי• ^‬ ‫ע ב י ר י‬
‫'‬ ‫ש ה‬ ‫מ‬
‫*‬
‫' ל ר‪,‬רר«יי‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫חידוש כ״כ שכופין אותו ומכפר על‬
‫ב ע ו ל י‬ ‫א ב ל‬ ‫ו א נ ס ו ‪,‬‬ ‫פ ו‬ ‫ת‬ ‫י צ ר ו‬ ‫ר ק‬ ‫פ נ י מ י‬ ‫י צ ו ן‬
‫עצמו קני*‬ ‫ק‬ ‫'‬
‫גו‬ ‫‪to‬‬ ‫ש י ו צ‬ ‫ע ד‬ ‫ת‬
‫ו ‪.‬ל י*‬ ‫‪h '1‬‬ ‫רצון ועבירה ה״א דלא מחני שכופי? אי י‬
‫‪10‬‬

‫שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכמ״ש הרמב״ם‬

‫י‬
‫ו&*‬ ‫ןג‬ ‫גירושין )כתב סומר(‪.‬‬

‫‪ 1,‬י כדיי *‬ ‫‪111‬‬

‫וסמך ידו על ראש העולה ו נ ר‬ ‫על‬ ‫ל כ פ י‬ ‫ל ו‬ ‫צה‬

‫ע‬ ‫ת‬
‫א*ויי‬ ‫)והוא מתורת כהנים( על מה הוא מרצה לי א ״‬
‫ש ן‬
‫&ו‬ ‫ה ר י‬ ‫ת‬
‫^ וו‪.‬ק י‬ ‫ומיתות ב״ד או מיתה בידי שמים או מלקי‬
‫? ע ש‬
‫י ן *י‬ ‫ל לאו שניתק‬ ‫ןג‬ ‫הא אינו מרצה אלא על עש‬ ‫ו ע‬ ‫ה‬
‫ין‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ב י ד‬
‫ן ש*‬ ‫״‬ ‫הדמב״ן הא י״ל דמרצה על חייבי מיתה‬
‫א ו ״‬

‫חייבי מלקיות שוגגין ועל חייבי מיתות ב״ד‬

‫ר‪,‬גי‬ ‫ת ו י י‬ ‫א י ם ו י י‬ ‫ד כ ל‬
‫^‬ ‫^ לאו‬ ‫חייבין עליהן חטאת‪ .‬ותירץ הדמב״ז‬
‫י ע ש ד‬ ‫ע ל‬
‫ויה *****‬ ‫'‬ ‫א״צ ריצוי וכפרה כלל וע״כ בא ר?‬
‫י י‬ ‫ת‬ ‫ם ו ר‬
‫‪% L‬‬ ‫לעשה שעבד במזיד עכ״ד‪ .‬ומבואר מדבריו ר א‬
‫ג‬ ‫ס ו פ ד‬
‫* * ו*ג^‬ ‫א״צ כפרה כלל‪ .‬והקשה הג׳ בעל החתם‬
‫א‬

‫ד מ ש מ ע‬ ‫א י ר ח‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ש ם‬ ‫י ב ת י ס‬ ‫ב {‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫) כ‬ ‫ב י צ ה‬

‫רשגגת‬ ‫ג‬ ‫ג י מ א‬
‫״‬ ‫׳‬ ‫"‬ ‫א י‬
‫"‬
‫כנם י ^‬ ‫רנ‬ ‫לאו צריך כפרה‪ .‬לכן כתב דאפ״ל דאי‬
‫א״צ כפרה היינו בשאר לאוין אבל באסורי מאכלות‬
‫פז‬ ‫מטעמים‬
‫גופו ונהנה ממנו כי הא דגמרא ביצה אף בשוגנ צריך כפרה‪ ,‬ובה״ג‬
‫מצינו בתום׳ חולין ה׳ ע ״ )חקה״ל(‬
‫ב י‬

‫ושחט את בן הבקר לפני ד׳ והקריבו בני אהרן הכהנים‬

‫את הדם וגבי צאן לא הזכיר הקרבה‪ .‬ובשחיטה כתיב גבי צאן‬
‫ושחט אותו על ידך המזבח ולא בבן בקר‪ .‬וגבי העלאות אימורין‬
‫כתיב גבי צאן והקריב הכהן את הכל המזבחה ולא בבן‬
‫בקר‪ .‬נראה שבודאי מן המובחר הוא לקרב את השחיטה אצל‬
‫המזבח ממש למעט ההלכה כמ׳׳ש בזבחים הלכה עבודה שא״א‬
‫לבטלה לשחוט אצל המזבח‪ .‬והטעם שלא יקרוש הדם‪ .‬אבל בבן‬
‫בקר שהוא בהמה גסה כיון שמקום ההםעט והנתוח היה בהכרח‬
‫להרחיק מן המזבח‪ .‬כמו שמיצינו בננםין ושולחנות בבית שגי‪.‬‬
‫כיי שיהי׳ צפון פנוי להליכת הנהגים לעבודת המזבח וכיון שבן‬
‫הבקר הי׳ משאו כבד היה בהכרח לשחוט אותו במקום הפשט‬
‫ונתוח שלא להכביד המשא לישא אותו ממקום שחיטתו עד מקום‬
‫הפשט ונתוח‪ .‬שהרי אחרי הנחוח הי׳ י״ב כהנים זכין בו‪ .‬ולכך‬
‫כתיב והקריבו ב״א את הדם שהיה צריך להוליך את הדם ממקום‬
‫שחיטתו עד למזבח‪ ..‬משא״כ בבן צאן נשאו על כתפיהן כדאיתא‬
‫בסוף פרק מרובה גבי תשלומי דו״ה הי׳ מובחר לשחוט על ידך‬
‫המזבח צפונה כדי למעט הליכת הדם וכדי שלא יטעו בבן צאן‬
‫יכתיב בי׳ שחיטה אצל המזבח שגם הפשטן יהי׳ סמוך למזבח להכי‬
‫באימורי צאן והקריב הכהן‪ .‬דהיינו הפשטן רחוק מן‬ ‫כתיב‬
‫המזבח‪] .‬פניש יפות[‬

‫ואם מן העוף עולה קרבנו ל ד ׳ ‪ -‬י ״ ל מש״א הבא לד׳ ובבקר‬

‫וצאן כתיב קרבנו לבד‪ .‬משום דבבקר וצאן יש בהן חלק לכהנים‬
‫בעירות קרשי קדשים‪ .‬משא״כ בעוף שהוא כולה ל ד ‪ .‬ומזה הטעם‬
‫י׳׳ל הא דכתיב גבי בקר והקריבו ב״א הכהנים לשון רבים‪ .‬ובן גבי‬
‫צאן וזרקו ב״א הכהנים‪ .‬וגבי עוף כתיב לשון יחיד והקריבו הכהן‬
‫אל המזבח‪ ,‬משום דגבי בקר וצאן היה מתנה לכל הכהנים של‬
 ‫‪,‬‬
‫פ וי ק רא‬ ‫פח‬
‫נא‬
‫אותו בית אב שהי׳ חולקין בעורות‪ .‬משא״כ בעוף שלא הי׳ די י'‬
‫שש‬
‫לכהנימ אלא קיום המצוד‪ .‬לכהן המקריב אותו‪( ) .‬‬
‫ונפש כי תקריב מנחה‪ ,‬במנחות נאמר בעולת בהמה יי‬
‫׳ הממעיט‬ ‫ו א‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫נחוח וכן ב ע‬
‫ד ‪ 1‬מ ד ב ד י‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ן ב מ נ ח ה ׳‬ ‫ו ף‬

‫״ י משיב‬ ‫ע פ‬ ‫‪,‬‬
‫ן י ״ ל‬ ‫ובלבד ש י י ן ל‬
‫כ א ן‬ ‫ד ש ״ י‬ ‫כ‬ ‫ו כ‬ ‫‪ 9‬ש מ י ם ׳‬ ‫ב ו‬ ‫כו‬

‫ו כ‬
‫ז‬ ‫הרמב״ם דבכל המרות המובחר שיאחז האדם במדת הממוצע‬
‫בצדקה משא״כ במרת הנאור‪ .‬שאמרו מאד מאד הוי שפל רוח והנר•‬
‫מילת לב משמעו מדר‪ ,‬הממוצע כש״כ אניד‪ ,‬בלב ים דהיינו‬
‫ט‬
‫באמצע הים וכן כתיב עד לב השמים‪ .‬ו ד ש א׳ המרבה וא׳ ר‪.‬ממעי‬
‫כ י‬
‫ובלבד שיכוין לבו דהיינו שיכוין למדה ממוצע‪ .‬והרמז בזי•‬
‫כ י‬
‫מילת לב אותיות הקודמות הם אותיות אך׳ והוא רמז למעט‬
‫י ו ת‬
‫אך מיעוטא ואותיות המאוחרות המה ג״ם״שאמרו גם רבוי ו א ו ת‬
‫״לב״‪ .‬היא באמצע‪ .‬וז״ש א׳ המרבה דהיינו רמז למילת גם״ שלפני‬
‫ב ו‬
‫אותיות לב‪ .‬וא׳ הממעיט דהיינו מילת אך״ יראה" לכוין ל‬
‫לשמים דהיינו מדד‪ .‬הממוצעת‪) .‬שם(‬
‫ואם מן הצאן קרבנו‪-‬ושחט‪-‬צפונה‪-.‬ד‪,‬נד‪ .‬כתב צפון בצאן ו^י•‬
‫׳‪«1‬‬
‫בבן בקי• אע״ג דבכ״מ כתיב במקום העולה‪ .‬אלמא דשם עולה‬
‫נשחט בצפון‪ .‬ובכ״ז נזהרה התורה להזכיר צפון רק בצאן ולא‬
‫בבקר ו מ ש י ה בפר משיח ובפר העלם דבר לא נזכר במקום העולה‬
‫ועי׳ בתנ״ך ובריש פ׳ א״מ‪ .‬אמרו במדרש לפי שצפון מורה על‬
‫עקדתו של יצחק שצפון אפרו לזכרון לפני ד׳ תמיד‪ .‬והמיני'‬
‫שאמדו שרוח צפונית פתוחה ומורה על הבחירה החפשית שעשי־‬
‫ב ה‬
‫אאע ה שיהי׳ מסור נפשו של הישראלי למסור עצמו על א ה‬
‫י ית׳ לכן לא כתיב רק בבן צאן זכר לאילו של יצחק הבא‬
‫אלה תשכהנר‬ ‫תמורת^ יצחק‪ .‬לכן לא נזכר בבן בקר בהדיא‬
‫ד ג ם‬

‫פ נ י י‬
‫זה^מעשה העגל אשר עשו שור אוכל עשב ואינו צפון ל‬

‫והביאה אל ב״א הכהנים וקמץ מ ש ם ‪ -‬פ י ר ש ״ י מקמיצה ואילי‬

‫פט‬ ‫מטעמים‬
‫ע‬
‫״‬ ‫כהונף‬ ‫גית‬
‫יי• הקשה הרמב״ן הא הגשה קודם לקמיצה במי מצות‬ ‫^‬ ‫ל‬

‫כתיב בתר הכי והבאת את המנחה אשר תעשה מאלה‬

‫י כ ה‬
‫אל הכהן והגישה אל המזבח והרים הכהן מן‬ ‫יי‬ ‫ן ן ‪0‬‬

‫י נ י ח‬
‫ק בזה יקאי אקרא קמא שהזכיר בו יציקה ובלילה‬ ‫ש ^"‬ ‫כ ש ד‬

‫כ ז‬
‫י י ה ו א דחוק‪ .‬ויותר נראה כיון שאמרו חז״ל וקמץ•‬ ‫י‬ ‫‪9Qt‬‬

‫א קומצו ממקום שרגלי הזר עומדות‪ .‬משמע שאחר הגשה‬ ‫‪.‬‬

‫י ב י ת‬ ‫מ‬
‫דרומית הביאה הכהן ער עזרת ישראל שבעלים‬ ‫*‬ ‫‪tf‬‬ ‫‪flD‬‬

‫שם‪ .‬ולכאורה היה זה ללא צורך כיון שהיה צריך זריזות‬ ‫^‬
‫מים ושמן כמש״כ התום׳ במנחות נ״ז מים ומי פירות‬ ‫^'‬ ‫)ן״‬

‫מיד‪ .‬נראה מזה שהגיבול במים הי׳ ע״י הבעלים אחר‬

‫«‪ .‬ואדרבא אתא זה כדי למהר דאל״כ יהי׳ חשש שיתחמץ‬
‫*יד‪ .‬שהרי אמרו במים ומי פירות שיאפו מיד לכך לא‬ ‫^‬
‫ו‬
‫מים עד אחר הגשה דמי פירות לבד אין מחמיצין ואח״כ‬ ‫^‬
‫מ ג כ‬
‫ל י ן במים הי־ מעלה את הקומץ מיד למזבח‪ .‬וכיון שאחר‬ ‫^‬
‫ה י ׳‬
‫חוזר ליד הבעלים‪ .‬אבל מקמיצה ואילך היה הכל מצות‬ ‫^ י‬
‫^ * והיינו דכתיב בתרה וד־זקריבה אל הכהן והגישה אל‬
‫והרים הכהן‪ .‬מדהוצרך למכתב והרים הכהן משמע שאחר‬ ‫^‬
‫ב י ד‬
‫הבעלים‪ .‬להבי אמרו דוקא מקמיצה ואילך מצות‬ ‫כה י ^‬ ‫י‬ ‫ו‪3‬ה‬

‫י כ י‬
‫תקריב ק י ב ן מנחה מאפה—דע דבכל תורת כהנים דכ״מ‬ ‫ז‬ ‫‪ 8‬נ א מ ף‬

‫ד‬ ‫ב‬ ‫י‬

‫אל בנ״י להכלל כולו בלשון לאו אזהרה‪ .‬אז מדבר‬ ‫ב ל ע‬

‫^ ] נוכח‪ .‬ובמקום שנאמר צו לאהרן ובניו או דבר אל אהרן‬

‫יו‬
‫נ ׳ שמדבר בלאו ואזהרה לכהנים לבד אז מדבר בלשון‬ ‫^‬
‫י פ ו‬ ‫‪,‬‬
‫ק חזי דבכל פרשת ויקרא דכתוב דבר אל בנ״י כתוב‬ ‫גסת‬
‫ת‬ ‫נ‬ ‫ל‬
‫* ש ו ן ‪ °‬י • לבד מקרא דחקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם‬ ‫י‬

‫לא ^כלו כתוב בנוכח‪ ,‬אבל במקום שמדבר בענין קרבנות מדבר‬ ‫ת‬

‫בלש ן ?זתד‪ .‬שהלאו על הכהן כמו במלק ולא יבדיל שאזהרה‬ ‫ג‬ ‫י‬

‫ה כתוב בלשון נסתר‪ .‬וכן מקרא דלא ישים עליה שמן‬ ‫יזיא ^‬
 ‫ויקרא‬ ‫פ׳‬
‫יכ‬ ‫נסתי‬ ‫בלשי‬ ‫כתיב‬ ‫יב‬ ‫המ‬ ‫זןכד‪,‬‬ ‫שאי‬
‫״* ' "* י"**** נסתי•‬ ‫ז י? ז קי‬
‫שאינו רק סולת בשמן ־ אין דרך להחמיץ כתוב בלשון נס״ י‬
‫‪r‬‬ ‫׳‬ ‫׳‬
‫מ‬
‫‪,‬‬

‫אבל מנחת מאפה חנור ומחבת ומרחשת שנאםין וכמו לחם וריו‬
‫להחמיצו ולכן כתיב בהן לא תעשה חמץ שהלאו הוא על ך‬
‫המחמיץ בין על הכהן בין על הזר כתוב בלשון נוכח משום הלאייז‬
‫שי‬
‫ולא תשבית מלח ומנחת בכורים הוא קרבן צבור כתוב ב ל *‬
‫כ ת י ג‬
‫נוכח כמו בפ׳ פנחס ופ׳ לחם הפנים וכביו״ב‪ .‬ופרשת צו‬
‫צו את אהרן ואת בניו‪ .‬דבר אל אהרן ואל בניו כתוב הכל בלשיז‬
‫נסתר‪ .‬לבד פרשת חלב ודם כתוב בלשון נוכח משום דכתיב‬
‫נ ל ל‬
‫ד ב י אל בנ״י ובאזהרות יעו״ש וכן בפ׳ אחרי וכפ׳ אמור‪ .‬זה‬
‫מקויים יעוי׳ בזה‪) .‬משך חכמה(‬
‫מלח ברית‪ .‬מנחות כ״א ברית מלח שתהא ברית אמירי'‬
‫״ א לקרב^‬ ‫במלח דברי ד״י‪ .‬רש״א נאמר ברית ב כ ה ו נ ה ‪ -‬כ ש ם‬
‫ש א‬

‫בלא כהונה כן א״א בלי מלח יעוץ רש״י דפירש משמעיה‬

‫‪1‬‬
‫דורשין א״ב‪.‬‬
‫ל א‬ ‫‪,‬‬
‫ונראה דפליגי אם בבמה טעונות קרבנות מלח‪ .‬דר״‬
‫נה‬
‫מפליג וסבר דטעונין קרבנות במה מלח‪ .‬ור״ש סבר דבמו כ ה י‬
‫ד י ן‬
‫אינו בבמה כן מלח אינו בקרבנות במה‪ .‬דמדין כהונה הוי‬
‫מלח‪ .‬דברית עם אהרן ובניו הוא‪ .‬וא״ש מה דכתב רחמנא עיקי‬
‫דין מלח במנחה‪ .‬משום דאינו בבמה‪ .‬להראות דבבמה אינן טעונות‬
‫ב מ ח‬
‫קרבנות מלח‪ .‬ויעוץ סוף זבחים דסליגי תנאי אם יש מנחה ב‬
‫יצ‬
‫ולפי״ז נראה דקטרת ממעט ממלח משוס שאינו על מזבח הח יז׳‬
‫ויתכן דקטרת של נשיאים שהיתה נדבה ע״ג מזבח החיצון היל‬
‫טעונה מלח• ]ואולי משום דאינו ברית עולם שאינו רק היתה‬
‫שעה[ ולפי״מ שפרשתי במק״א דנדב ואביהוא הקטירו קטרת על‬
‫מזבח החיצון לפי שסברו שדין פנימי היה לו בעת שנראה כבוי‬
‫ר ת‬
‫בפנימי•‬ ‫די‪ .‬היה קטרת זרה מפני שהיה בלי מלח כדין ק ט‬
‫ובאמת לו יהא דאז היה דין פנימי להמזבח החיצון‪ .‬בכ׳ג מפגי‬
‫ז‬
‫‪A‬‬

‫צא‬ ‫מטעמים‬
‫זה לא אבד מעלת החיצון שקרבנותיו טעונות מלח והיה קטרת‬
‫בלא מלח במזבח החיצון ודו״ק‪ .‬ולפי״ז בימי המלואים שהיה דין‬
‫במה לא היה מלח‪ .‬לכן אמר יחזקאל דבמלואים שעשו בימי עזרא‬
‫ישימו מלח על האברים משום דבעי כהונה‪ ,‬ודוק‪) .‬״ם(‬
‫אם תקריב מנחת בכורים‪—.‬בתו״כ עתידה שתפסוק ותחזור‪.‬‬
‫וכן אם יהי׳ היובל‪ .‬ונראה דלפי מה דקיי״ל דקדושת הבית לא‬
‫בטלה וקדושת הארץ הראשונה בטלה כמו שפ׳ רבנו בפ״ו מהל׳‬
‫ביהב״ח ועומר אינו בא אלא מן הארץ‪ .‬א״כ אז כשלא היה בית‬
‫היו יכולין להקריב אעפ״י שאין בית‪ ,‬רק העומר שאינו בא אלא‬
‫מן הארץ אז הוי ארץ ישראל קודם שקדשה עזרא כמו חוץ לארץ‪,‬‬
‫לא היו מביאין‪ ,‬לכן אמר עתידה שתפסוק ותחזור שתתבטל קדושת‬
‫הארץ‪ ,‬מפני זה לא כתוב בעזרא טרם בוא עזרא שהקריבו עומר‪,‬‬
‫רק עולות ופסה יעו״ש‪ ,‬משום דכ״ז דלא סליק עזרא עדיין לא‬
‫נתקדשה הארץ כדאמרו בערכין י״ג הנך שית שנין עד דםליק‬
‫— ומקדיש לא קא חשיב דלא מנו שמיטין ויובלות ודו״ק ‪1‬ש‪0‬ז‬

‫פ׳ צו‬
‫צו את אהרן ‪ -‬פירש״י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות‬
‫אר״ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כים עכ״ל‪.‬‬
‫נראה לפרש הא דכתב רחמנא לזרז גבי עולה דוקא ולא‬
‫י״ל משום רגבי חו״ש קי׳יל דכל כמה‬ ‫גבי חטאת ושלמים‬
‫דלא מתקטרי אמורים לא מצו כהנים ובעלים לאכול בשרם‪.‬‬
‫יקי״ל נמי דאסור למעט זמן אכילת קדשים א״כ פשיטא דלא‬
‫יאחרו הקטרת אימורים כדי למהר זמן אכילת קדשים‪ .‬אבל עולה‬
‫שכולה כליל צריך זירוז למהר הקטרה‪ .‬אלא דאכתי קשה דהא‬
‫ביום שמיני למלואים גם החטאת שהקריבו בו ביום היתד‪ .‬נשרפת‬
‫כדכתיב בפ׳ שמיני ולית בי׳ משום מיעוט זמן אכילה‪ .‬א״כ ל מ ת‬
 ‫צו‬ ‫פ׳‬ ‫צב‬

‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫פ י י ש‬ ‫ל כ ד‬ ‫מ ב ח ט א ת‬ ‫י ו ת‬ ‫ב ע י ל ה‬ ‫״‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫מ‬

‫* ^א^ציני‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫* י לאיית‬
‫ש‬‫_ ״‬ ‫משא״כ גבי חטאת דאינו לדורות כמו שפירש״י לקמז‬
‫ף‬

‫ב י י ת י‬ ‫כ‬ ‫מ ש‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ל פ י‬ ‫ב ל ב י‬ ‫ז י‬ ‫א ל א‬ ‫נ ש ר פ ת‬ ‫ח ט א ת‬

‫יי צריו‬ ‫"‬ ‫*‬ ‫"‬ ‫'‬
‫ק י ש י ם‬ ‫א כ י ל ת‬ ‫ב ז מ ן‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫מ ו ת ד‬ ‫ל‬ ‫ד ס‬ ‫א ז י ל‬ ‫ל ט ע מ י ‪/‬‬
‫י חטאת‬ ‫א י מ ו י י‬
‫'‬ ‫ג ב י‬ ‫ו ל א‬
‫״‬
‫עולה‬ ‫י‬ ‫עולי׳‬ ‫הזירוז גבי‬ ‫טעם מש״כ התורה‬
‫י י‬ ‫א‬ ‫ת י י ד‬ ‫ד‬ ‫כ ל‬ ‫פ‬
‫י ? דכתיב‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫ושלמים‪ .‬אלא כיון דקי״ל במתניתיז‬
‫י י נ י‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל א ש י ם‬ ‫כ ל י ל‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ פ נ י‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫‪ 9‬א י מ‬
‫וכיון‬ ‫" '‬ ‫יי‬ ‫קיימי!‬
‫ת‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ח‬
‫‪L‬‬ ‫זירוז גבי עולה להקדים הקטרתו קודם אימייי‬
‫דלפעמים יש בזה חםיכ כגון ברגל שכל ישראל מקריבין^ע‬
‫י‬ ‫ש‬ ‫ע ר‬
‫ם‬ ‫^‬ ‫ראי׳ ושלמי שמחה‪ ,‬וא״א להקטיר אימורי שלמים‬
‫‪ , ,‬לאכול ש‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ש א‬ ‫ב י ם‬ ‫ך ן ס ף ן‬ ‫ב ן ״‬ ‫ן א י כ א‬ ‫ה ע ן ל ן ת‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫ב‬

‫ו‬ ‫‪ .‬לחכי איצ‬ ‫ח ט א ת‬ ‫‪,‬‬ ‫א י מ ו ר‬ ‫כ‬ ‫״‬ ‫ן א ח‬ ‫ו ת‬ ‫ל‬ ‫ה ע ו‬ ‫עד לאחד הקרבת‬
‫קרא לזרז ולהקדים איברי עולה לאימורי שלמים‪ .‬נפניי[‬
‫כן י״ל דיש להבין למה בא דוקא כאן הציווי גם לדורות״‬
‫כ‬
‫וגם הרי בזמן שאין ביהמ״ק קיים לא יתקיים דיני קרבנות‬
‫וגם מניין לחז״ל לדרוש כאן שאזהרה זו באה גם לדורות ? ונראה‬
‫דבאמת י״ל למה בא כאן הלשון זאת תורת העולה משא״ב‬
‫בשאר קרבנות‪ .‬וא״ל עפ״י דבריהם ז״ל שאמרו זאת תורת העולה‬
‫כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה ‪ ,‬ועוד אמרו בכל‬
‫מקום מוקטר ומוגש אלו ת׳׳ח העוסקים בתורה בכ״מ מעלה אני‬
‫עליהם כאילו מקטירים ומגישים לשמי‪ .‬וכן אמרו זאת התורה‬
‫י[‬
‫ל ]מנ״ות ק״‬ ‫ל ק‬ ‫כל העוסק בתורה כאילו הקריב‬
‫ם‬ ‫כ ו‬ ‫ר ב נ ו ת‬ ‫כ‬

‫וא״כ בזמן שאין ביה״מ קיים הת״ח העוסקים בתורה ובפרט‬

‫במי שעוסק בהלכות קרבנות וקדשים עומדים במקום הבחנים‬
‫שעבדו בזמן שהי׳ ביהמ״ק קיים ואז הי׳ עליהם גם התפקיד‬
‫להודות לישראל כדכתיב ככל אשד יורו אתכם הכהנים וכ״כ‬
‫שפתי כהן ישמרו דעת ותודה יבקשו מפיהו‪ .‬וכתיב על פיהם יהי׳‬
‫;בל ריב וכל גגע‪ .‬ועכשיו נמסרו להת״ח העוסקים בתורה להורות‬
 ‫מטעמים‬

‫לעם את הדרך אשר ילכו בה‪ .‬ולפיכך שינה כאן הכתוב וכתב‬
‫זאת תורת העולה ודרשו כל העוסק בפ׳ עולה כאילו הקריב עולה‪-.‬‬
‫ולהורות הוראה זו ובזמנינו הת״ח שמסרו נפשם על לימוד התורה‬
‫וחיים חיי צער ועוני ונמשלים כעולה שכולו ל ד ולא להנאת‬
‫עצמו ע״ז בא זירוז התורה על לימודה כי באמת ע״י תורתם יש‬
‫להם חסרון כים כי הרי גם המה אם עסקו בהויות העולם‬
‫ובמשא ומתן ומלאכה למחיתם לא הי׳ סובלים דחקות ועוני‪ .‬והרי‬
‫מצות ת״ת הוא בכל הדורות לכן בא כאן האזהרה זאת תורת‬
‫העולה לעסוק בתורה בלבד‪ .‬לדורות עולמים‪ .‬שצריך זירוז‬
‫וחיזוק‪ .‬מפני שיש בזה חסרון כיס וכאמור‪ .‬ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬

‫זאת תורת העולה‪ .‬ירושלמי מגילה‪ .‬ודא מסייע לדיב״ח‬ ‫״‬

‫דסבר דבני נח לא הקריבו שלמים‪ .‬זאת תורת העולה שהיתה‬
‫כבר‪ .‬ובשלמים כתיב וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב‬
‫מכאן ולהבא‪ .‬ולר״א יתכן דסבר כרי ישמעאל דבשר חאוה לא‬
‫הותרה במדבר והיה צריך להביא שלמים וכמש׳׳כ הרמב״ן בפ׳‬
‫אחיי‪ .‬דבמדבד היו חייבין כרת על שחיטת חולין בחוץ‪ .‬לכן‬
‫כתיב אשר יקריב שמוכרח להקריב אבל בעולה שרק בנדבה‬
‫כתיב היא העוייה שאם הקריבו‪ .‬ודוק‪»] .‬״"[‬

‫ולדברינו לעיל שזאת תורת העולה מיידי ג״כ על לימוד‬

‫ההורה שדומה לקרבן עולה שאין בו הנאת הגוף רק כולו כליל‬
‫על המזבח של אהבת ד׳ ואהבת התורה‪ .‬ועוד יש בה חסרון כים‬
‫כאמור לכן לא כתיב גבי עולה ״אשד יקריג״‪..‬כי •לימוד^וןןרה‬
‫עימד במקום הקרבנות‪ .‬ומתקייים לדורות‪ .‬וי״ל מ ה ^ ? ^ ^ < ר ?‬
‫‪0‬‬‫העולה על מוקדה על המזבח יכל הלילה עד ה ב ק ו ? § א ^ ^ ו ב ^‬
‫‪,‬‬
‫תוקד בו‪ .‬וידוע כי הגלות דומה ללילה כדכיזיב ש י מ ^ י & ^ י ^ ‪° .‬‬
‫א‬
‫כי מצות קרבן עולה נוהגת גם בגלות ש&ין ב י ה מ ״ ק » ^ ^‬
‫בי‬
‫"‪^jPJj^F‬‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ש‬
‫בלימוד התורה וכאמור משא״כ בשלמים‬
 ‫פ׳צו‬ ‫צד‬
‫י י ם‬
‫‪-‬לכן כתיב ״אשר יקריב״ קרבן בפועל‪ .‬כלומר בזמן שביה״מ ק‬
‫ולא לדורות וכאמור• ודי׳?‪.‬‬
‫ל כ י ‪ ,‬נ י ם‬ ‫א ז י ‪ ,‬ד י‬ ‫ה י א‬ ‫ה ד א ש י ז‬ ‫ז‬ ‫ה ד מ ב‬ ‫כ ת ב‬ ‫ת כ ב ה‬ ‫ל א‬
‫ליאדם‬ ‫'‬ ‫״‬ ‫•‬
‫בעצים כדי שיתקיים האש ולא יכבה‪ .‬והשני הוא אזהרה לכל‬
‫נ י‬ ‫כ‬ ‫ב ת ו‬ ‫י י ‪ ,‬ו א‬ ‫ה מ ז כ ח‬ ‫ג‬ ‫מ ע‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ג ח ל ת‬ ‫א פ י ל ו‬ ‫י כ ב ד‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ש‬
‫יימ‬ ‫"‬ ‫•‬ ‫"‬ ‫י‬
‫הא דלא מפרש דקאי על הנהנים ולעבור עליו בשני לאדן‪ .‬הי‬
‫כמש״כ התום׳ בפ׳ א״נ גבי לאו דגזילה ל״ש לומר לעבור ע‬
‫בש״ל‪ .‬כיון דאין לוקה עליו עי״ש א״כ ה״נ דאין לוקין ע י‬
‫כיון דהוי לאו שאב״מ במה שלא הרבו להעלות עצים‪ .‬ותו די׳יי‬
‫לאו הניתק לעשה כדאמדינן בתמורה גבי אונם שגירש דאינו ליקי׳‬
‫כיון דבעמוד והחזיר קאי‪ .‬וה״נ כיון דכתיב אש תמיר תוקל ~~‬
‫א״כ בעמוד והדליק קאי‪ ) .‬פ נ י ׳ (‬

‫והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו‪ .‬ובחטאת כתיב הכר׳?‬

‫המחטא אותה יאכלנה‪ .‬נראה דשאלת המינים‪ .‬דאם ראובן חטא בהמד׳‬
‫י נ י ם‬
‫מה חטאה ולמה ימירו אותה תחת נפש האדם‪ ,‬לכן קרבנות ה מ‬
‫פ‬
‫הכל סולת דבר שאינו מדגיש צער‪ .‬יעוין עיקרים מאמר ג׳ י ?‬
‫כ״ה‪ .‬ולזה חששה התודה שמא יהרהר הכהן בזה וכמש״ד בספרי‬
‫ולעבדו בכל לבבכם שהכהנים לא יהרהרו בעת העבודה‪ .‬הייני‬
‫התפלספות המינים‪ .‬ולכן צותה‪ .‬שהכהן המקריב אותה יאכל בעצמי‬
‫ב‬
‫ואז יאכלו אחרים וכמש״ד‪ .‬כל זכר בכהנים יאכל אותה‪ .‬והוא ק ר י‬
‫למה שאמר הדמב״ן שנאמנות על נדה מפני שהיא בעצמה מזזהרה‬
‫ונאמנת לעצמה נאמנת לאחרים‪ .‬משא״כ גבי מנחה לא הזכיר‬
‫י ^ ‪ ,‬שהמ?ןךי^אכלנה שבזה אין לחוש להרהור התפלספות‪ .‬יעוין תום׳‬
‫שלא היה‬ ‫ל‬ ‫ן _‬ ‫?^<‪3‬מות{;‪|5‬מ^ה רצה‬
‫י ת ב ר ר‬ ‫ש י א כ‬ ‫ב ז ה‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫כ ה‬

‫״ ן י ״ ‪ .‬זאתי‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫ב ה ^ ן ה ש ^ פסולה‪ .‬וכמן בין״‬

‫ע‬ ‫ר מ‬ ‫ס י מ‬ ‫ב ד מ ד א‬ ‫ד‬

‫^ פ י ו ‪ #‬צ ת י ב יאכלנה דזה כשהיא כולה שלמה‪ ,‬אבל אם כבר אכלי‬

‫‪^,‬ממנד‪ .‬תו הוי המחטא ככל בני אהרן‪ .‬ושם נ ת י ב יאכל אותה‪ .‬שכל‬
‫ה‬ ‫צ‬
‫מטעמים‬
‫פ״ג דשבועות‬ ‫ברא״ש‬ ‫מה שיש ממנה מצווים לאכול וכמוש״כ‬
‫ח‬ ‫מ‬
‫*חילוק בין שאוכלנה לשאוכל אותה‪ ) .‬״ >‬
‫וכל מנחת כהן כליל תהיה ‪ -‬הנה אמרו בגיטין כ׳ היו‬
‫ג ן ו ח ז‬
‫ק י ] ‪ -‬אשד‪ ,‬לא ידעה לאקנויי‪ .‬לא גמרה ומקנה דבר שהוא‬
‫מחזיר לה ולא גמרה ומקניא‪ .‬לפי״ז הוא מושכל שכיון שכתוב‬
‫לכהן המקריב — לו תהי׳ ]ועי׳ תום׳ יבמות מ׳ ד״ה רצה[ א״כ‬
‫לאקנויי שאינו‬ ‫הכהן שהקריב מנחתו אם יחזור ויאכלנה לא י‬
‫ד ע‬

‫מפסיד כלום‪.‬‬
‫ומלבד זה אינו מושכל שאם כי הכהן ובעלים בזה נתכפרו‬
‫יייא מפני המצוד‪ ,‬שיש באכלם בקדש בני אהרן משרתי ד ‪ /‬ובזה‬
‫הזכות הוא נתכפר לבעלים‪ ,‬וזה לא יתכן שהכהן יאכל חטאתו‬
‫‪) .‬מדברי מ״ח(‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ף‬ ‫פ‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫‪,‬‬ ‫יבזה‬
‫ובתורת משה בחב הטעם בזה שמנחת חינוך של כל כהן‬
‫יכהן הוא מנחה וכולה כליל‪ .‬לרמז לו וללמדי שטעמי הקרבן‬
‫המה סודות הש״י ריח ניחוח‪ ,‬ושלא יטעה בתר מעמים אחרים‬
‫לדרוש טעמא דקרא מצד ספק לכה״פ לחומרא במה שנפ״מ לדינא‬
‫י י ב‬
‫א ו ע״ז קדשים לידי פסול‪ .‬לכן ביום חנוכו מרמזין ומלמדין‬
‫ל ל ואין אנו יכולין למדרש‬ ‫אותו י‬ ‫נ ו‬ ‫ה‬ ‫נ ג‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ב ן‬ ‫א י ן‬ ‫כ‬

‫ט‬
‫ע מ א כלל רק סוד ד׳ אשה הוא ריח ניחוח לד׳ הוא‪.‬‬
‫ותקהל כל העדה פתח אהל מועד‪ .‬פירש״י מועט החזיק המרובה‪.‬‬
‫כס׳ שמיני כתוב ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ד ‪ ,‬פירש״י שלא‬
‫יחשדוהו שמלבו בדה לבחור באהרן ובניו‪ .‬נראה ההמשך כי הנם‬
‫הזה שמועט מחזיק את המרובה הוא להורות נתן שאין עבדי‬
‫ד‬
‫' צריכים מקום‪ .‬והנה לחשוד את מרע״ה שבחר בקרוביו לבני‬
‫ש‬
‫י זה לא יעלה על הדעת שהרי הפסיד חלקם בארץ ומזונותיהם‬
‫נסותיהם‪ .‬אבל עכשיו שראו מועט מחזיק מרובה להורות כי‬
‫‪,‬‬
‫‪» 1‬עצר ל ה נמצא לא איכפת לכהניס מה שאין להם חלק‬
‫רץ ונשאר אך להם גדולה וכבוד‪ .‬ויבאו לחשוד את מרע״ה כי‬
 ‫‪,‬‬
‫פ צר‬ ‫צו‬
‫‪7‬‬
‫הוא עשה הך מעצמו ואהרן ובניו שמעו ועשו ככל מה שציי‬
‫אותם משה כי בדעתם שעפ״י ד׳ צוד‪ ,‬כל זה אותם וממילא ימציא‬
‫הקב״ה להם פרנסתם בריוח על אמונתם הטהורה‪ ,‬ע״כ אמר זר•‬
‫ך )חו״מ(‬ ‫הדבר אשר צוה ה׳ ולא מלבי אני‬
‫ה‬ ‫ב ו‬

‫ויקה משה מעל כפיהם ויקטר המזבחה‪ .‬פירש״י משה שמש‬

‫כל ז׳ ימי המלואים בחלוק לבן הקשה הרא״ם מ״ט נטר רש״י‬
‫עד הכא‪ ,‬י״ל הנה מדע״ה בידיו זיכה לאהרן חזה ושוק לעולם‬
‫כדכתיב בפ׳ זאת משחת אהרן ובניו‪ ,‬ולכאורה כיון שהקטיר השיק‬
‫ל ל ולאילאהרןי‬ ‫ם‬ ‫ע ו‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫הי׳ לנו לומר שזיכה י‬
‫מ‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ד ו‬ ‫ב‬

‫‪1‬‬
‫אך פליגי אי יש יד להקדש‪ ,‬והקשה תוי״ט פ׳ו דמעילה הא כר׳נ*‬
‫שלוחא דרחמנא ויש שליח ויד וחצר להקדש ע״ש ע״כ פירש״י‬
‫משד‪ ,‬שימש בחלוק לבן‪ ,‬וכ׳ תום׳ בפ׳ אין מעמידין דמזה מוכח‬
‫שהי׳ אז דין במה עד יום שמיני למילואים‪ .‬ןקי״ל אין כידית‬
‫בבמה‪ .‬ולא היה משה שלוחי׳ דרחמנא אלא שלוחא של אהרן ובניי‬
‫וזיכה להם ולא לגבוה למזבח ותוימן‬
‫ן‬
‫והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו‪ .‬דע דאף אם נאמר רא‬
‫לא נפסל ביוצא לפי שדין במה היה למשכן תוך ימי המלואים•‬
‫מ״מ כיון שנפרק המשכן ביום לא היה פתח אהל מועד והיו אהרן‬
‫ובניו אסורין באכילתן‪ ,‬וכיין שנדחו מקדשים מאכילה כבר נפםלי‬
‫אך אם חזר והקים המשכן כמוש״כ בתוס׳ זבחים ״ א ב׳ ד״י•‬
‫ס‬

‫לאחר שיפרקו‪ .‬ואיכ אם נותר עד אחר פריקת המשכן שהיי־‬

‫מפרקו כל יום ג״כ נשרף‪ ,‬לכן לא כתיב עד הבוקר‪ ,‬אבל בצייי‬
‫דכתב על כללות האיל ובזה נכלל גם החזה שאכל משה והוא לא‬
‫היה צריך לאכלו פתח אוה״מ‪ ,‬לכן אמר אם יותר עד הבוקר שא*‬
‫נשרף ודוק‪) .‬מיח(‬

‫דפוס בית יתומים דיסקין טלפון ‪2711‬‬

 ‫ספר‬ ‫|‬

‫‪I‬‬
‫‪I‬‬ ‫והמדוד מלוקט‬
‫מטעמים‬
‫הפשט‪ ,‬הדרוש‬ ‫במקרא ע״ד‬ ‫בינה‬
‫*‬ ‫גדולי מפרשי התורה‬ ‫מספרי‬
‫|‬ ‫ח ו ב ר ת ג׳‬
‫ןג‬ ‫ע״ם יתרו משפטים‬

‫‪1‬‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬

‫‪I‬‬
‫יתרו‬ ‫פרשת‬
‫וישמע יתדו ‪ -‬וברש״י מה שמועה שמע ובא‪ ,‬קריעת י״ם‬
‫ע‪ ,‬ותמוה מדוע לא שמע כל הגסים שגעשו ע״י המכות בתוך‬
‫פ ז ובאופן פשוט י״ל כי פרעה העלים והסתיר מלפרסם חוץ‬ ‫^‬
‫נ ת‬
‫י את הנסים‪ ,‬אם שהמדינות חוץ‪ ,‬שהשתמשו בהזדמנות זו‬
‫שד׳ ו«‪1‬‬
‫לחום עמדו ומהרס ומחריב כל היקום במצרים עד שלא יהי׳‬ ‫^‬
‫כח להתגונן נגדם‪ ,‬וגם מגודל רשעתו לא רצה לפרסם הנסים‬
‫ש‬ ‫י‬
‫ל א יתדבקו באלקי ישראל‪ ,‬לכן לא שמע רק ממה שנעשה חוץ‬ ‫^‬
‫‪3‬‬
‫י ל ן מצרים כמו קרי״ם ומ״ע‪ .‬ובא להעמיד על הבירור‪ ,‬שידוע שכל‬
‫ת‬ ‫י‬ ‫נ‬
‫באלילים שנתקיימו בעולם בימים הקדמונים‪ ,‬יסודם בא ע״י‬ ‫‪^ ,‬‬
‫דים שהי׳ נוגע להם או ע״י דמיונות כוזבות‪ ,‬וכל העולנ‪ 1‬לא ראיב‬
‫הס את אמיתת כח האליל׳ ורק היחידים בדו מלבם ועשו תעמולה‬
‫^ פשט אמונת האליל שלהם ברבים עד כמה שידם היתד‪ ,‬מגעת‬
‫ו‬
‫הרבים על ידיהם‪ ,‬לכן בא יתרו על המקום ל ב ר ר המצ‬ ‫ק‬ ‫ף ן ל‬ ‫כ‬

‫ס‬
‫ימ״ע׳ ויתברר לי מתוך כל הקהל את אמיתת ה מ צ ב ‪:‬‬
‫_ וכ״ז מבואר בקרא דכתיב כי הוציא ד׳ את ישראל‪,‬ממצרים‪ ,‬ך א ^‬ ‫י‬

‫‪ ,‬י?ן היציאה‪ ,‬אבל הגורם ליציאה"שהמה המכות וכל‪ .‬הנפלאות י‬

 ‫יתרו‬ ‫פ׳‬ ‫לד‬

‫שנתקיימו בתוך מצדים לא שמע‪ ,‬מפני טעם האמור‪ .‬ומזי׳‬

‫* ידיותי‬ ‫יי‬ ‫ע מ ל ק‬
‫יו* י‬ ‫מ ל ח מ ת‬
‫חז״ל כי דק שמע ק‬ ‫ס‬ ‫י מ‬ ‫ד י ע ת‬

‫גם‬ ‫ש י ת ר י‬
‫*יזיבהם‬ ‫כהן מדין חותן משה‪ ,‬בזה מרמזת התודי׳‬
‫ש כ י ל ם‬ ‫ל י‬ ‫ש נ ת ב ד ד‬ ‫א ח ד י‬ ‫ע ״ ז‬ ‫ב כ ל‬ ‫כ י פ‬ ‫ה י ׳‬ ‫ב מ ד‬
‫יתדו‬ ‫י‬ ‫יז‬
‫ת‬ ‫ב‬ ‫מ י י ז‬ ‫ד י ע י‬ ‫ה ב ר י ח י‬ ‫ד ל כ ן‬ ‫ה ם פ ד י ם‬ ‫ש כ ת ב י‬ ‫ו כ מ י‬ ‫מ מ ש‬
‫ל הילוי‬ ‫׳‬
‫ילעם‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫ק‬ ‫״‬
‫פ ד ע ד‬
‫במעמי‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫י ג ם‬ ‫צ א נ י‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫מ ד ע‬

‫?‬ ‫י‬ ‫י ב ר ח‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ב א ו ת י‬ ‫ה י ׳‬ ‫י ת ר י‬ ‫ג פ‬ ‫ש ל י כ י ה‬

‫לבד‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫תיאורי׳ י‬
‫ב‬ ‫י ר ד‬ ‫ה ח‬ ‫מ צ ד‬ ‫ב ד‬
‫^ ' ליה‬ ‫הסכים כמאמרם ז״ל‪ ,‬וגם אז הי׳ מאמי! '‬
‫אבל אחרי שהמאמין בד׳ מצד החקירה איגו מתקיים כי הרי צ ‪P‬‬
‫רק באמונתו יחי׳‪ ,‬בזה שנתברר לו ע״י מסורת אבות מגדלות הבי‬
‫ית״ש כמו מיצי״מ וכדומה‪ .‬לכן רצה יתרו שאמונתו בד׳ ית׳ יתיד‬
‫גם מצד המופת‪ ,‬וע״ז בא לישראל לראות בחוש בנפלאות הביי'‬
‫י ך יתכן‬ ‫ןא‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫^‬
‫מ ש ה ׳‬ ‫ן ן ן ת‬ ‫מ ך י‬ ‫כ‬ ‫ן כ ת ב‬ ‫ה כ ת ן ב‬ ‫מ ף מ ז‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫ן כ א פ ן ד ׳‬

‫שמרע״ה יתחתן עם בת נכרי שעובד ע״ז‪ ,‬רק באשר כי נתברר ו‬

‫כי יתרו הוא רק עובד ע״ז מאונם ורק בגלוי מיראתו שיתנקמו‬
‫‪ /‬לקי ישראל‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫ע ן ב ד‬ ‫ה י‬ ‫ב ס ת ר‬ ‫ז ׳ א ב‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫י ע ז ב‬ ‫א ם‬ ‫ב נ פ ש‬

‫‪.‬באמת‪ ,‬ולכן כתבו הספדים שגם סיבת ביאתו למדבר הי׳ בשביל זי׳‬
‫״ ‪ ,‬ל י לא יצא י״*‬ ‫באשד שחשש אם שעובד באזנם ובגלוי‬
‫א ן‬ ‫ז‬ ‫תע‬ ‫א‬

‫ואין לו תקנה‪ ,‬דק באשד שמע כי גם עם ישראל עבדו במצרים ע״ז‬

‫‪,‬כקיטדוג המלאכים על קרייס‪ ,‬ובכ״ז נתקיים הנם של קרי״ס בשבילה‬
‫יען שעבדו מתוך אונס וטירוף הדעת לכן התנחם בזה כי י לו תקגיי‪:‬‬
‫ש‬

‫י על בלי‬ ‫ואת שגי בניה״ לא אמד בניו‪ ,‬ובכדי לעורר‬

‫ם‬ ‫ר ח מ‬
‫יו‬
‫שיקבלם? ואולי רצה בזה כי אחדי שיעזוב אותם גם בעתיד וג*‬
‫‪,‬‬
‫יתחנכו רק עיי אמם וילקה החינוך‪ ,‬כי{ הורים לא נקרא בזי‬
‫שהולידם כי עי׳״ז נקראים הורים גופניים כי רק ההורים נקראו‬
‫ע״ש שמצירים ומבריאים את הנפש ומביאים לידי שלימותה‪ .‬מג*‬
‫רק סעד חנוך מסורתי ואז יעמידו גם את כה הנמש ויתקיים‪ .‬לב!‬
‫‪,‬‬
‫אסר את •שני בניה״ ולא בניו אמרי שנעדר ההם ופתיחסים י ק *‬
‫לה‬ ‫מטעמים‬

‫שם אמם שממנה מקבלים את החינוך‪:‬‬

‫י י א מ‬
‫י אל משה אני חתנך יתרו ׳ ב ״ א ‪ -‬ו ב ח ז ״ ל די״א אגרת‬
‫ר‬
‫ב לי׳ ״ א המודעי אומר שלח לו ביד שליח‪ ,‬ולפי סשוטו י״ל‬
‫א יוכיח מקרא בזה דאמר אני חתנך‪ ,‬כמדבר לנכח‪ ,‬ור״א ם״ל‬
‫יי• יתרי ע״י שליח שיאמר בלשון הזה ושיצא לקראתו יען שאינם‬
‫וים לכנוס תוך ענן הכבוד שהקיפם‪ ,‬וכבסוכה י״א‪ ,‬וי״ל דפלוגתתן‬
‫^ מדת אם אמירה ע ״ י הכתב גקרא אמירה וכבגיטין ע״א ומדכתיב‬
‫אמר׳ אםשהי׳ ע״י הכתב מוכח דחשיב אמירה ]פנים י»י«[ ומאריךבזה‪:‬‬
‫ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ד׳ לפרעה ולמצרים על‬
‫י‬
‫^ יות ישראל את כל התלאה ‪ -‬ויתבאר עס״י הגמ׳ יבמות מ״ז‪ ,‬גר‬
‫ב‬
‫* להתגייר אומרים לו אי אתה יודע שישראל בזמה״ז המה‬
‫ו נ ו י ם‬
‫ייוייס‪ ,‬והטעם דקשה גרים לישראל כספחת שהגרים באים‬
‫^ •קדושה שנפלה מחטא עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬רמז לדבר כי בחסד‬
‫מהמלה ״דעת״ וכן ממלת ‪-‬ערב רב״ שהוא כמספר דעת‪ ,‬נשאר‬
‫ס ש‬
‫י כמלת ״גר״ ואחד הכולל‪ ,‬והוא מה שאמר מי יתן טהור מטמא‬
‫׳ א אחז• ‪-‬‬
‫י«חי׳ שהוא אחדות אמתית המברר הטוב מהרע וכיון שמתברר‬
‫ט‬
‫‪ * °‬עד שתשקע מםנו הטומאה לגמרי‪ ,‬ואמו מתברר אלא‬
‫יסורים‪ ,‬וכן היו ישראל כשיצאו ממצרים מצאו הרבה תלאות‬
‫י‪/‬‬
‫י ך כמו בים סוף מלחמת עמלק ומניעת המזון והמים‪ ,‬וכ״ז ה‬
‫לבדר כדכתיב ויעגך וירעיבך למען נסותך — לכן םיסר לו את‬
‫! ת ל א ה‬
‫כדי לקרבם ויצילם ד׳ ]״יי[ ומאריך בזה‪ ,‬ומתבאר ביותר‬ ‫ן ‪],‬‬ ‫ס‬

‫י‬
‫י ב י י הגר״א ז״ל מווילגא דביאד הכתוב וחםשים עלו גנ״י‬
‫דים‪ ,‬וחםשיס כתיב ח ס ד בלא וי״ו ומורה חםשים פעמים כתיב‬
‫ייה ״יציאת מצרים״׳ הייגו עלותם משעבוד לגאולה ‪ -‬םמ״ם שערי‬
‫‪°‬אה לג׳ שעדי בינה׳ ע״כ‪.‬‬
‫שכ״ז עלתה להם ע״י בירור התלאות וחיסורים שהיו להם עד‬
‫‪8‬‬
‫^ י י בג׳ שערי בינה‪ ,‬ורק אז באו לגאולת הגפש מטומאתה‪ ,‬ולכן‬
‫‪8‬‬
‫י ״ י ס כלומד מזוינים בשערי בינה וקדושה עלו ‪1‬נ״י פאר״א‬
 ‫יתרו‬ ‫פ׳‬ ‫לו‬

‫ל ה ת ג י י י‬ ‫ש ר י צ ד‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ל ם נ י ו‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ש‬

‫' שגעשה‬ ‫'‬ ‫וכ״ז הודיע ליתרו מה‬
‫א‬ ‫ח י י י י ז‬ ‫ח ד ו י י ז‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫י ת ר ו‬
‫‪ °‬״ל ובזה‬ ‫ויחי‬
‫ם‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ח‬
‫‪ &V‬מיד‬ ‫חדודין ע״י המילה ג״כ שהעביר‬
‫י‬ ‫ש‬ ‫‪r‬‬ ‫״‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י ת י ו‬ ‫י י ח ד‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ה ש נ י‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫י י מ‬ ‫י ת‬
‫ועה‪.‬‬ ‫פ‬‫~‬ ‫?‬
‫ת‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫כ ל ו מ ר‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ו מ י ד‬ ‫ד י ם‬
‫שהיו‬ ‫מצרים כלומר מטומאת מ צ ׳‬
‫ב‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ה‬
‫ם<‬‫'‬ ‫י‬ ‫אשד הציל את חעם מתחת יד מצרים‪ ,‬שהעם יהמה‬
‫י‬ ‫‪.‬מהמצרים שלא שעבדם פרעה‪ ,‬רק נצלו מיד מצרים מטומאת מ^‬
‫כ י‬ ‫פ י י י ש‬ ‫ע ל י‬ ‫נ צ ב‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫י כ ל‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫י י ש ב‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫מ ד י ע‬
‫ירד‪.‬‬ ‫^'‬
‫מ‬ ‫ע‬ ‫ב‬
‫'‬
‫י‬ ‫ביחיד אסור דק בקבלו עליו‪ ,‬ודיינים בישיבה ובע״ד‬
‫]שבועות ל׳[ אבל אם קבלו מותרים הבע״ד לישב‪ ,‬וז״ש ממ״נ‬
‫י ה‬ ‫י ש ב‬
‫י‬ ‫לא קבלו א״כ צריך שלשה‪ ,‬ואם קבלו הלא מותרים ל ׳‬
‫ששאל מדוע אתה יושב‪),‬והם בעמידה( ולבדך‪ ,‬ר״ל שאתה ד ן י ה י ן ׳‬
‫ג‬
‫א׳ ד ש כ י ^‬ ‫״ י‬ ‫והשיבו כי מה‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ת ר י‬ ‫א י כ א‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ש ב‬

‫פ‬ ‫ע‬ ‫ע מ‬
‫י‬ ‫שרויה ביניהן וכבירושלמי ריש פרק כיצד מברכין‪ .‬ועוד ט‬
‫ג‬ ‫ז ש‬
‫י‬‫זה בורד לו אחד וזבל״א והשלישי מכריע כי אין ב״ד שלויל׳‬
‫י אף ביהי‬ ‫‪1,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ה‬ ‫הטעמים ל י י ך‬
‫ש ד ו‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫גבי‬ ‫כ י‬ ‫ד י ־‬ ‫ד‬ ‫ג ב י‬ ‫ש‬ ‫א‬

‫‪3‬‬
‫ובמראה אליו אתודע ‪ -‬וז״ש כי יבא אלי העם לדרוש את א ל ל *‬
‫פירוש אף ביחיד׳ והטעם השני מי יתעקש עמדי שאני המלמד תירי'‬
‫ח ; מ י ן ז‬
‫!משד‬ ‫‪,‬‬ ‫המוסר והחוקים‪ ,‬ו ז ״ ו ו י‬
‫ל ( >‬ ‫ן ד ר‬ ‫׳‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ד ע ת‬ ‫ה‬ ‫ש‬

‫ובתורת משה כתב‪ ,‬כי בודאי באחד משני אופנים ו י ׳ שישב‬

‫ר א‬

‫או מחמה‬ ‫ל‬ ‫והעם יעמדו או‬

‫ו נ ש י א‬ ‫ך‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ה י ן ש ב‬ ‫ת‬ ‫ג ד ו‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫מ‬

‫הדברים היוצאים מפיו דברי אלקים היים שאפילו קטן המתפלל אםוי‬
‫ו‬
‫לישב בתוך ד׳ אמותיו מפני קדושת הדברים היוצאים מפיו‪ ,‬ו י ה י‬
‫חשב כי אין המשפטים מסיני כ״א מרע״ה בחכמתו מעניני העור׳"*‬
‫י אינו ראיי‬ ‫חקק להם דינים ככל מחוקקי‬
‫כ‬ ‫מ ד ו ע‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ל כ ץ‬ ‫ה מ ד י נ ו ת ׳‬

‫ים‬
‫לדקדק בכבוד ׳עצמו והשיב לא י כן כי באו אלי לדרוש א ל ק ׳ ‪.‬‬
‫י ם‬ ‫;‬
‫כי ג ם ה מ ד \ ד ב ד י אלקים חיים‪ ,‬וראוים לעמוד מפני דברי א ל ? ‪,‬‬
‫והדיין יושב על כסא ד׳ ומחויב ל ש ב ת ‪:‬‬
 ‫לז‬ ‫מטעמים‬

‫מדוע אתה יושב לבדך ‪ -‬והביאור כי יתרו חשב כי יבאו‬

‫למוד ולשאול רק במשפטים בדיני ממונות וע״ז שאל כי כדי‬ ‫^‬
‫י שב עם טרדת הצבור חובתו להעמיד שופטים רבים ויתחלקו‬
‫ו כל הקהל ו ותשובת מרע״ה כי יש לו תפקידים רבים‪ ,‬א( כי יבא‬
‫העם לדרוש אלקים כמו בתפלה להתפלל על חוליהם או שאר‬
‫^קרים רעים ר״ל‪ ,‬ולזאת כי יהי׳ להם דבר בא אלי כ״א ביתידות‬
‫פ ל‬
‫ל עבורי או בעד ב״ב אם שנפלו למשכב או מסרה אחר ר״ל‪,‬‬
‫^ ו ג ם בהוראת איסור והיתר כ״א פונה אלי‪ ,‬ג( ושפטתי בין איש ובין‬
‫י הבאים ביחד לדון בדיני ממונות‪ ,‬ד( גם והודעתי להם את חקי‬
‫^ ק י ם ותורותיו להורותם דרכי התורה והעבודה‪ ,‬כי כל התפקידים‬
‫ה מוטל הרב מורה הוראה להיות מוכשר לכל אלה המעלות‪,‬‬
‫ז השיבו יתרו‪ .‬היה אתה מול אלקים בקשר לתסלה בעדם‪ .‬והזהרת‬
‫^ ים את החוקים ואת התורה לעסוק עמהם בתורה ועבודה‪ ,‬והודעת‬
‫ם‬
‫• את הדרך אשר ילכו בה ‪ -‬אבל בעניני ממונות תשתף עמך‬
‫ח י ל‬ ‫י‬
‫‪ -‬והמה ימלאו את התפקיד הזה ויקל מעליך את העול‪,‬‬ ‫?‬ ‫א כ‬

‫שהאדם יראה‬ ‫^לג׳ התססידים לא ניתן למסור לזולתך כי באם‬

‫ו ר‬ ‫נ י ס‬
‫בד׳‬ ‫והתדבקות‬ ‫ק ד׳ ירא ללבב ומקושר בהשגת דוה״ק‬ ‫^‬ ‫ד‬

‫לדון‬ ‫יזילתך לא יתמלאו התפקידים האלה כשלימות כמוך‪ ,‬וגם‬

‫מ מ ו נ י ת‬ ‫י‬ ‫נ‬
‫דרושה עין חודרת להכיר אם תוכו כברו‪ ,‬לכן •אתה‬ ‫״‬ ‫ף‬ ‫ת ח ז‬

‫‪ 1‬ו‬
‫‪ J‬ל א אמר אתה תראה‪ ,‬כי הלשון תחזה מוסב על ד ב ר רוחגי'‬
‫א ותחזיגה עיגיגו בשובך לציון ברחמים לפי שהשגת אלקים‬
‫ותו שהוא ד ב ר רוחני מתאימה המלה ותחזיגה‪ ,‬לבן אמר אתה‬ ‫^‬
‫• ברוה״ק להמציא אנשים אנשי חיל ויר״א‪:‬‬
‫ומשה עלה אל האלקים‪ ,‬ירצה כי הודיע הכתוב שנתעלה משה‬
‫שתו של ישראל אף שבתחלה כתיב ויסתר משה פניו‪ ,‬כה‬ ‫^‬
‫י לבית יעקב ובחז״ל אלו הגשים‪ ,‬ותגיד לבנ״י אלו האנשים‪,‬‬
‫ס‬ ‫י‬
‫הגשים עפ״י הגמ׳ יבמות כ״ד אשד‪ ,‬שגתגיירה לשם איש‬ ‫ף‬ ‫^‬
‫ה‬ ‫ג‬
‫״ י י ואיתא שם אמר הקב״ה לאברהם דלא תיגםב גברי׳‬
 ‫יתרו‬ ‫פ׳‬ ‫לח‬
‫‪1‬‬ ‫מתגיייים‬ ‫אגשים‬ ‫י א ״ כ א ם ד‪,‬יי‬ ‫אזזדיד‬ ‫ד ל י ז ל זרעי‬
‫?!?םויי*‬ ‫״‬ ‫ד‬
‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫״‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫ש מ ת ג י י ר י ת לשם אישי‬ ‫גירות גמור מ מ ו ן דאם‬
‫לומר‬ ‫‪J‬‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫י‬
‫לבעליהן מכיון לוולדות כמותה וגם ייי‬
‫‪3‬‬ ‫ש י י י‬ ‫א י ז‬ ‫ל ה ת ג י י ד‬ ‫ב ת ז ז ל ה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫מ‬
‫גבר י שבא‬
‫לקיי״ל ^ ר‬
‫^‬ ‫אבל כשהנשים‬
‫ן‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ץ ר ע‬ ‫ם‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫א י ם ן ר‬ ‫ב ן ה‬ ‫ד א י ן‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ב‬

‫א ח ד י י‬ ‫י ג מ ש ד‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ה י ל ד‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ע‬
‫״ר בהטא‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ג‬
‫"‬
‫ן ל א‬ ‫כן י״ל כי האנשים יתפתו בעצת נשותיהם כמי‬
‫כי‬ ‫משה לדבד תחלה אל הנשים דברים‬ ‫נצט‬ ‫ד ‪ ,‬ד ע ת לכ‬ ‫ע‬
‫!‪ 1‬י אל‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ח‬
‫ז יי׳‬ ‫ז‬
‫ם‬ ‫י‬ ‫יפתו את בעליהן למונעם מלקבל את התורה‪ ,‬ויוכל א "‬
‫עשיתי למ‬ ‫ק‬ ‫האנשים‬
‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש י ם ;‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬

‫א‬ ‫י ל א‬ ‫ה‬
‫‪ ,‬יפ‬ ‫אבל מעתה‪ ,‬אם שמע תשמעו בקולי‪-‬והייתם לי ס ג י ל ׳‬
‫כלום ומעשיכם יקריבכם ומעשיכם ירחיקכס‪ .‬לכן תראו ל י ק ^‬
‫במעשיכם‪ ,‬לכן ואתם תהיו לי ממלכת כהניםי כמו הנהנים העוסק‬
‫מ‬
‫תמיד בתודה ועבודה ״וגוי קדוש״ פרוש ומובדל מוזהר ומרוחק ז‬
‫ג נ‬
‫העבירות‪ ,‬אלה הדברים שהמה דברים קשים כגידין‪, ,‬׳תדבר אל‬
‫ישראל״ ]זןן טוב ועונג ‪[vol‬‬
‫האחריי‪£‬‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫נ ן פ‬ ‫שמעתה‬ ‫ובכדי שלא יאמר האדם אם‬
‫ל י ו בכי‬ ‫ע‬ ‫מ ן ן ג ב ר‬ ‫ם‬ ‫ך‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫י צ ו ן‬ ‫ן ה ר י‬ ‫בשמירת ה ת ו ״ ל‬
‫ע צ מ ן ׳‬ ‫ע‬ ‫צ‬ ‫ה מ‬

‫ואיד‬
‫ב‬
‫יומ ואינו בטוח שיתגבר על כל המכשולים העומדים על דרכו‬
‫יוכל לקבל עליו לשמור את כל ההורה ולעסוק בה ? מפרש ה כ ח י‬
‫ואומר ״ועתה״ אם שמעתה נתחדש הנהגתו ית׳ ולא נראה השגחתי‬
‫ת‬
‫הנםיית‪ ,‬רק הנהגתו תשמש לך לעינים ולמאורות שראית את ג י ל י‬
‫הבוי״ש מהנהגתו אתנו עד הזמן ההוא‪ ,‬והמה יביאך לשמירת התירי״‬
‫והמצוה ויעמידוך על קרן אורה אבל בכ״ז מי יודע שאוכל לעמיי‬
‫ע‬
‫בזה בעתיד ? התודה תתן לך העצה שתעמוד בזה‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם ש מ י‬
‫תשמעו בקולי‪ ,‬ובמכלחא שמע מצוה ;;חת משמיעים לו מצות רבות׳‬
‫ע מצוי״‬ ‫ל‬ ‫ל‬‫ש מ ו‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‪ .‬א‪ .‬דק ההתחלה ת ע ל לך‬
‫ה‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ד ו ת ׳‬ ‫ב כ ב‬ ‫ה‬

‫א ח ת ותכנים ראשך ודובך בהם אז‪ .‬המה ימשיכך שתזכה לשמו*‬

‫ט‬ ‫ל‬
‫מטעמים‬
‫יעלה‬ ‫מ ו ו ת רבות כי מצוה גוררת מצוה‪ ,‬ומהרגל נעשה טבע ואז‬
‫לו כהיפך כי לא תוכל לעבור עבירות וישגה אחריתך‪:‬‬
‫ויאמר ד׳ אל משה דד העד בהם ‪ -‬ויאמר משה אל ד׳ לא‬
‫יוכל העם לעלות על ה״ם‪ ,‬והמשא ומתן עומד דבםסוק י׳ נאמר‬
‫שמשה נ צ ט ו ה ע ל ג׳ דברים‪ ,‬ו ק ד ש ת ם ‪ -‬קדושה‪ ,‬וחיו נ כ ו נ י ם ‪ -‬ה כ נ ה ‪.‬‬
‫והגבלת ‪ -‬הגבלה‪ ,‬ואח״כ כשירד משה מן ההד כתיב ויקדש א ת‬
‫י׳עם ‪ -‬ויאמר ‪ -‬היו נכונים‪ ,‬ועל מצות הגבלה לא הזהיר אותם‬
‫יי״ל כי אם הוא ואהרן לא יעלו ע ל ההר גם עם ישראל לא יעלו‬
‫ולמותר האזהרה בזה‪ ,‬ואח״כ ויאמר ד׳ א ל משה ר ד העד בעם פן‬
‫'יייסו ־‪ -‬יען שלא אמר מצות הגבלה‪ ,‬ויאמר משה אל ד׳ לא יוכל‬
‫ם‬ ‫י‬
‫י * לעלות על הר סיני כי אתה העדת ״בגו״ הגבל ‪ -‬וממילא אם‬
‫אנחנו לא נעלה גם ישראל לא יעלו‪ ,‬ויאמר אליו ד׳ לך ר ד ועלית‬
‫אתה ואהרן עמך‪ ,‬כלומר לכם מותר לעלות וכן ר ק אליהם ת א מ י‬
‫מצות הגבלה ‪ :‬הגריא זיל‬

‫ועוד י״ל דמשו״ה התשובה האחרוגה הכריעה א ת המתן‬

‫תורה לישראל בזה שאמר‪ ,‬לא יוכל העם לעלות על ה״ס כי אתה‬
‫העדתח בנו‪ ,‬כלומר אם שהעדת להם ל א יעלו‪ ,‬ואזהרותיך יעשו‬
‫ש‬

‫בהם רושם עד שאינו מקושר ברצונם‪ ,‬רק בבחינת ״לא יוכל״ כמו‬
‫שהמציאות היתד‪ .‬מעכבת להם וכאילו הי׳ ההר מוגדר במחיצת‬
‫ב‬
‫י ז ל המעכבת עלייתם‪ ,‬וכמו שאדם לא יכול להמית א״ע אם שהוא‬
‫בידו• כי באו לידי הכרה שרק התוהמ״צ המה מחיים את בעליהם‬
‫י ה י‬
‫א חיינו ואורך ימיגו ודרוש כאויר לגשימה‪ ,‬והוד‪ ,‬בגדד ״לא‬
‫כ‬
‫'י ל״‪ .‬לכן ר ק אז זכינו למתן תורה‪ ,‬שבאופן זה בטוחה שיקיימו א ת‬
‫התורה• והגבלת א ת העם סביב‪ : .‬י ר צ ה שההגבלה תבוא ע״י העם‬
‫שעומד מסביב‪ ,‬והמה יגדירו את ההר והמה החוצצים שהקדושה‬
‫ד‬ ‫י כ כ י ד‬
‫׳ לא יצא ויבקיע לזולתם וכמו מחיצת ההיכל שבמקדש שרק‬
‫קדוש סבסנים ולא מבחוץ‪] .‬מיח[‪.‬‬

‫כלומר עצם ההר לא נתקדש‬ ‫במשוך היובל המד‪ ,‬יעלו בהר‪.‬‬

 ‫‪,‬‬
‫יתרו‬ ‫פ‬ ‫מ‬

‫ע״י מעלתו׳ לכן במשוך היובל סימן שנעשה חול ויכול להשתמש‬
‫‪,‬‬
‫אפילו למעון של חיות‪ ,‬כי רק בזמן שהופיע עליו כבוד וקדושת י‬
‫נעשה המקום קדוש וכשנסתלק נעשה חול‪ .‬ולא דמי לקדושת המקדש‬
‫שאף בזמן שהן שוממין הן בהדושתן כדאיתא בסוף מגילה‪ ,‬דהתם‬
‫נתקדשו בקדושה עולמית‪ ,‬אבל הר סיני לא נתקדש רק לשעה‪ ,‬וגם‬
‫לא דמי לתשמישי קדושה דהתם רצון התורה שיתקדשו גם‬
‫תשמישיו אבל משא״כ הכא‪ ,‬ואפשר לומר שה׳ רצה להרחיקם מע״ז‬
‫לכן ניתנה להם רשות לעלות ויוכיחו כי אין שם שום פסל ותמוגה‬
‫שמקדש את ההר ונעשה הפלאות עיי‪) .‬שם( וידבר אלקים את כל‬
‫הדברים האלה לאמר‪ ,‬אינו דומה לשאר לומר שבתורה להכוונה‬
‫שימסור לישראל‪ ,‬משא״כ‪ ,‬כאן שהיה מדבר עם כל ישראל‪ ,‬לכן נראה‬
‫כמש״כ הדמב״ם שכל עקרי קבלה הם אינם מן המופתים שכל‬
‫המאמין מצד זה יש בלבבו דופי‪ ,‬רק שמצד ת״ר אלף אבותינו המה‬
‫עדים נאמנים שהגיעו לתכלית הנבואה וראו כבודו ית׳ ושמעי‬
‫עשרת הדברות לכן נצטוו שכלם ימסרו לבניהם‪ ,‬ובניהם לבניהם‬
‫עד עת קץ הימין מה שראו במעמד הר סיני ועשרת הדברות וכמש״כ‬
‫י ש‬
‫שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו ל ך ‪ :‬והגה בעשרת הדברות‬
‫להאריך ביותר ואין כאן מקום‪ ,‬וראה בספרי מאורה של תורה על‬
‫שמות וגם בקונטרס מיוחד הנקרא בשם ״הכשרת התורה״ שמבאר‬
‫כמין חומר את כל זה ומבאר טעם ההבדלים והשנויים שבא‬
‫בדברות האחרונות מהראשונות וינעם לך‪.‬‬
‫כבד את אביך וא״א למען יאריכון ימיך ‪ -‬ו ב ב ״ ק נ״ד‪ ,‬שאל‬
‫ר״ח ד״ע לד״ח ב״א‪ ,‬מפני מה בדברות הרהשונות לא נאמר בהם‬
‫טוב‪ .‬ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה‬
‫שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמד בהם טוב שאיגי‬
‫יודע ‪ -‬וקשה איך אפשר שלא ידע פסוק ערוך‪ .‬ועוד מ״מ תמה‬
‫על כי טוב• יותר מעל אריכות ימים? לכן נראה‪ ,‬דוודאי לא‬
‫שאל על הלשון דהרבה נשתנו אלא על הענין שלא נאמר העוה״ו‬
‫מא‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫בראשונים‪ ,‬דפירש למען יוטב לך העוה״ז ולמען יאריכון ימיך הוא‬
‫חעוה״ב‪ ,‬וע״ז שאל דלמה לא נאמר הבטחה לעוה״ז‪ ,‬וא״ל אינו יודע‬
‫ככלל הבטחה לעוה״ז בתורה‪ ,‬פירש א״י אם נאמר בכלל הבטחה‬
‫יאיהו ס ב ר כר׳ יעקב ]קידושין ל״ט‪ 1‬דדרש הכל לעוה״ב‪ ,‬ור״י א״ל‬
‫א י‬ ‫ד‬
‫על עוה״ז‪ ,‬ולכן לא נאמר בהראשונות כיון שנשתברו ופרחו‬ ‫ק‬
‫האותיות למעלה לא היה נשאר הטוב בעולם הזה‪ ,‬אבל אריכות ימים‬
‫ל מ ע ל ]הגריא זיל[‬
‫ה ‪:‬‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫״‬ ‫קאי ו ‪,‬‬
‫נ ש א ר ן‬ ‫ן‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ן א ף‬ ‫ב‬ ‫ב ע ן ה‬ ‫ד א‬

‫ובספר פנים יפות מפרש זאת עפ״י דאיתא בסוף פ״ק הקידושין‬
‫א י‬
‫ז לך כל מצור‪ ,‬ומצור‪ ,‬שבתורה— שאין תחיית המתים תלוי׳ בה׳‬
‫א‬
‫ל א למאן יוטב לך לעולים שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם‬
‫שכולו ארוך ‪ -‬והיינו למען ייטב שיחיה בתחה״מ‪ ,‬בעולם שכולו טוב‪,‬‬
‫וביון שאחז״ל במס״ ע״ז אילמלי לא חטאו לא הוי מתו דבתיב אני‬
‫אמרתי אלקים אתם ‪ -‬ולפי׳׳ז יש ליתן טעם דדבדה״ר שהיה קודם‬
‫ה ז ז ט‬
‫א ולא הי׳ מתים לא היה שייך לומר למען ייסב לך שיחיה‬
‫בתחה״מ‪ ,‬אלא אריכת ימים בעולם התחיה בלבד‪ ,‬משא״ב‪.‬בדבהאח׳ד‬
‫שהיה לאחד החטא‪ ,‬יתכן בו למען ייטב לך שיתי׳ בתחה״מ‪ ,‬אלא‬
‫דאכתי קשה כיון דכתיב את הדברים האלה דיבר ד׳ ויכתבם על‬
‫שני לוחות אבנים ובלוחות שניות לא היה דיבר עוד הפעם אלא‬
‫כתיבה אחרת‪ ,‬א״כ קשה כיון שהדיבור מפי השי״ת היה קודם החטא‬
‫למה יאמר למען יוטב לך? אלא די״ל כיון דאםרינץ שם במם׳ ‪-‬ע״ז‬
‫והרי פרשת יבמין ופ״נ ומשני על תנאי א״כ י״ל דגם למען ייטב‬
‫לך ג״כ נאמר על תנאי והיינו דאמר עד שאתה ובו׳ הי׳ לך לשאול‬
‫אם נאמר מפי השי״ת או לא‪ ,‬ומאריך בזה עי״ש‪:‬‬
‫ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ‪ -‬ויאמר משה אל‬
‫העם א״ת כי לבעבור נסות אתכם ‪ -‬והביאור בזה כי רצה הקב״ה‬
‫להטיל אימה ופחד מפחד אלקים בכדי שיעמדו להם בעתיד בזמן‬
‫שיקימו עלינו הרשעים להעבירנו על דת בדורות השמד אזי הפחד‬
‫הנורא שאחזו לעם ישראל במעסד הר סיגי יעלו יותר מכל כלי‬
 ‫יתרו‬ ‫פ׳‬ ‫&ב‬
‫האינסוויזיציאן שישימו עלינו ויבטל היראה שמטיל עלינו הרשעים‬
‫ע״י כלי הנשק שלהם בכדי להמיר דתינו כי ידוע הכלל כי היראי•‬
‫הגדולה תבטל ותכבה את היראה הקטנה וידאת העונש הגדול והנורא‬
‫ידאת אלקי יראת המות ממש וז״ש כי לבעבור נםות אתכם בעיייי •‬
‫בא אלקים עתה לפניכם להכשירכם לזה ובעבור תהי׳ יראתו על‬
‫פניכם לבלתי תחטאו בדוד השמד כי היראה הזאת תחליש ותבט‬
‫מעט יראת האינקוויזיציאן כי ע״י מאביד א״ע בעוה״ז ובעוה״ב‬
‫ולזאת תכלו לעמוד אז בנםיון‪vJ :‬־״[‬
‫לא תעלה במעלות ‪ -‬ידמז על שאחז״ל בברכות ד׳ אר״י ג׳‬
‫דברים ‪ -‬מזכידין עונותיו של אדם וא״מ עיון תפילה ועי׳ בתום׳‬
‫לב׳ בד״ה כל המאריך‪ ,‬והענין כי בחשבו שכיוון כראוי בתפילתן‬
‫ך עליו שלא‬ ‫ע ד ן ת‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ועי״ז מזכירין עונותיו‪ ,‬וזה ירמז ם״ש ל‬
‫ת ג‬ ‫א‬

‫יבא לבקרו ולמצא עונותיו׳ אלא יכנע בכל ת פ י ל ת ו כי מה נחשב‬

‫י ״ ‪] :‬מם״י[‬
‫ת‬ ‫אשד יכונן להתקבל תפילתו לולי חסדו של‬
‫ה ש‬

‫פ׳ מ ש פ ט י ם‬
‫ואלה המשפטים ‪ -‬פירש״י ואלה מוסיף על הראשונים מי•‬
‫הראשונים מסיני אף אלו מסיני דברי ד״י במכילתא‪ ,‬ושם י ׳‬
‫יהודה אומר דינים במרה נצטוו שנאמד שם שם חק ומשפט ‪-‬‬
‫נראה דלא פליני דאם במרה נצטיו על הדינים כהוראת הכתוב׳‬
‫לעולם ואחז״ל‬ ‫אלא דפרושי׳ נאמרה בסיני‪ .‬תדע דהא כ ת י‬
‫ו ע ב ד ו‬ ‫ב‬

‫לעולמו של יובל והרי לא נאמד ליובל אלא בה״ם כדכתיב בריש‬

‫פ׳ בהר‪ ,‬אלא ששם לא נאמדו אלא דברים ככתבן‪ ,‬ופירושן‬
‫נאמרו בסיני‪ ,‬והייני שאמר לן הקב״ה משה לא תעלה על דעתך‬
‫כמו ששניתי עמך כך תשנה עמהס׳ אלא תפרש לו הטעמים‬
‫כשפי׳ לך ונרמז במילת ״לפניהם״ כענין שנאמר פנים בפנים‬ ‫ז‬

‫ליבד ד׳ עמכם‪ ,‬וכן גבי משה שנאמר אשר ידעו ד׳ פא״פ׳‬

‫והענין כי פנים מןרה על הרצון כדכתיב ישא ד• פנים אליך״‬
‫מג‬ ‫מטעמים‬
‫והוא מש״א דהע״ה אל תסתר פניך ממני שהיא מניעת הרצון‬
‫כיכתיב ותהי לאחור ולא לפנים‪ .‬וכמוה רבות‪ ,‬וז״ש אשר תשים‬
‫לפניהם‪ ,‬שענין משפטים היא הבנת הדברים בטעם וישפיע ברצונו‬
‫‪] ,‬פנים יםות[‬ ‫י‬
‫ה ת ו ר ה‬ ‫ק‬ ‫ט ע מ‬ ‫בדברים ע ר ו ב י‬
‫ת‬ ‫מ ת י‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫ם‬

‫כי ת ק נ ה ‪ -‬ה ח ל במשפט עבדים לבאר דלפמ״ש בריש עשרת‬

‫הדברות אשר הוצאתיך מבית עבדים ועכשיו נעשו עבד ד׳ כי על‬
‫מנת זה הוציאם מעבדות מצרים וכתיב עבדי הס‪ ,‬לא ימכרו ממכרת‬
‫עבדי ולכן כתיב עבד עברי ולא כתיב עבד ישראל‪ ,‬דמםתמא‬
‫י ‪] ,‬העמק דבדז‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫הוא‬

‫כי תקנה ע״ע ‪ -‬שימת המרדכי הובא בשו״ע ח״מ סי׳ ל״ג‬
‫הטעם שפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום היא כי לי בנ״י‬
‫עבדים‪ ,‬מיהו אעם״כ מותר אדם להשכיר עצמו לפועל דלעבד‬
‫א י נ ו‬
‫יכול למכור א״ע כיון שאינו יוצא קודם זמנו אלא בשש‬
‫וביובל משא״כ פועל‪ ,‬ובתשובת מימונות הקשה הרי הא דםועל‬
‫יכול לחזור ילפינן מע״ע דיוצא בפדיונו מהאדון‪ ,‬וא״כ למה‬
‫סותר להשכיר עצמו ולא למכור עצמו כמו עבד ז ונ״ל ליישב‬
‫לפי דברי הר״ן בפסחים דמחוםר ממון ל״א הואיל דאי בעי‬
‫לפדותה לפי שהוא מחוסר ממון לזה‪ ,‬והשתא א״ש דבעבד שאני‬
‫משום דצריך להחזיר הממון לפדיונו א״כ הוי מחוסר ממון לפיכך‬
‫הוא אסור למכור א״ע דמי יימר שיהיו לו כסף לפדות א״ע‪ ,‬אבל‬
‫ש ו‬
‫ע ל שאינו צריך ממון לזה רק האדון אינו צריך לשלם לו לפיכך‬
‫מותר אדם להשכיר א ״ ן ן ‪] .‬תורת משה[‬

‫לחפשי חנם‪ ,‬אם דפשיטא שיצא חנם בלא כסף כי הרי נמכר‬
‫י ק לשש‪ ,‬רק משמעו שאם חלה העבד ברשותו אינו יכול לתבעו‬
‫מעות כנגד שכר בטולו או שכר מזונות ושבר הרופא לכן אמר‬
‫חנם בלא מעות‪] .‬כיח״ק[‬

‫או די״ל דהנה משמעות חנם בלא כסף כמש״כ ויצא חנם‬
‫אין כסף או בלא שום עסק‪ ,‬וכמש״כ אשד נאכל במצרים חנפי‬
 ‫‪,‬‬
‫משפטים‬ ‫פ‬ ‫&ד‬

‫ופירשו חנם בלא מצות‪ ,‬וכאן הפירוש חנם שא״צ גט שחרור׳‬

‫ול״ד לקנין אשה לאיש אפילו לזמן צריכה גט כבנדרים כ״ט‪ ,‬עי״ש׳‬
‫והטעם דקנין אשד• הוא קדושת הגוף‪ ,‬ולא פקע בכדי‪ .‬וקנין עבר‬
‫עברי אף שגופו קנוי כבקדושין פ״א והרי הוא מתחלל עי״ז להיתר‬
‫ביאה שפחה כנענית‪ ,‬מ״מ לא צריך גט שחרור אבל אינו קני?‬
‫מ ו ל ]העי׳ר[‬ ‫ט‬ ‫ח‬

‫ל ]קדושין ט׳־י[ ולפעמים יקוים‬‫ה י ו ב‬ ‫׳‬ ‫ד‬‫ל ל ^‬

‫ע‬ ‫פ י‬ ‫ם‬ ‫ע ו‬ ‫ן ע ב ד ן‬

‫קרא כדכתיב היינו כמו אם בתוך שש בטלו היובלות כמו בשעה‬

‫שהגלה ע ש י ת השבטים שלא היו כל יושביה עליה שאז אין דין‬
‫ע״ע נוהג ואז נשאר עבד לעולם כל חיי האדון כי מי פקע עבדותו‬
‫תום׳ עירובין ל״ג בד״ה אלא וברמב״ן גיטין מ״ה‬ ‫]עי׳‬
‫גבי פרוזבול‪[.‬‬
‫או שי״ל דכתיב לא יירע בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך׳‬
‫כ‪.‬י משנה שכר שכיר עבדך‪ .‬ש״ש‪ ,‬פירש׳׳י גם בלילה עבדך שהרי‬
‫היה רשות לרבו למסור לו שפחה כנענית‪ .‬והכוונה אעפ״י שדרך‬
‫עבדים להנחילם לבניהם אחריהם וזה שילחו חפשי אל ירע בעיניך‬
‫שגם זה אתה מנחיל בניו שהוליד לך ע״י ש״כ‪ ,‬והרי לך ממנו‬
‫לזכר ע ו ל ]תו״מ[‬ ‫ם׳‬

‫וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים׳‬

‫ובמדרש בת היתד‪ .‬לי ומכרתיה לכם — לא תצא כצאת עבדים‬
‫וכתוב בשם הגאון רבנו ישראל סלנטר זצ״ל שביאר ע״ד המוםר‬
‫בצירוף הכתוב הנה כעיני עכדים על יד אדוניהם ‪ -‬כן עינינו‬
‫אל ד״א עד שיחננו‪ ,‬שמקונן על בוז וקלון ישראל אשר הצדיקים‬
‫ילכדו ויסיפו בעון ישראל לכפרתם‪ ,‬ולא ישוב איש על חטאו בעצמו‬
‫ובזהנדמינו כע״ב וש״כ שיצאו לחידות בשחת האדון את עינם‪ ,‬אם‬
‫כי האדון זהיר בהכוחם לשחת עיניהם בכדי שלא יצאו לחירות אבל‬
‫העבד כנעני אשד באוות נפשם ישאפו ליצא לחירות‪ ,‬יתנו כתף סוררות‬
‫ץיזדמנו א״ע בעיניהם נגד האגרוף כמש״כ על יד אדוניהם והפכו לו פנים‬
‫מה‬ ‫מטעמים‬

‫אבל אח״כ יתנחם ע׳׳ז כי הרי נעשה סומא‪ ,‬כן אנחנו אם בי הצדיקים׳‬
‫נקראים עיני העדה ובידינו נובילם לטבח לכפר עלינו ולכפרתינו^‬
‫וז״ש כן עינינו אל ד״א בכדי שיחננו וד״ל‪ ,‬וזה ביאר המדרש‪,‬‬
‫יהנה מצינו שכינה התורה בשם שבויה וכמש׳׳כ עלית למרום שבית‬
‫שבי כי צפונה מסתריה וקבלתה הפנימיות בתוך ארון העשויה‬
‫לדבר׳ והוא התלמידי חכמים בכל דור ודור בכתובות ק״ד עי״ש‬
‫לכן ההכרח להוקירם ולכבדם‪ ,‬ולא תצא התורה בשן ועין כי‬
‫ג‬
‫י י ל י התורה הם לנו לעינים‪ ,‬ונהגו בה כבוד‪:‬‬
‫אשר לא יעדה‪ ,‬והקרי אשר לו יעדה‪ ,‬וכדי לקיים הקרי‬
‫והכתיב י״ל ״אם רעה בעיני אדוניה״ אשר היה ראוי ״לו« ליעדה‪.‬‬
‫י ק יש לדקדק דאשר לא יעדה משמע לשון עבר והל״ל לשון‬
‫עתיד בשני יודין כמו אם לבנו ייעדנה‪ ,‬ונראה דאתי כרבנן דר״י‬
‫ב״ר יהודא דס״ל בקידושין י״ט מעות הראשונות לקידושין ניתנה׳‬
‫יי׳יינו תחילת נתינת הכסף הוא לשם קידושין מעכשיו אלא דהרשות‬
‫ב י‬
‫ד ו לחזור בו‪ ,‬והיינו דקאמר ״אשר לו יעדה״ שתחלת המכירה‬
‫‪,,‬‬
‫יי על דעת שייעדה לעצמו אלא שאח״כ היא רעה בעיניו וחוזר‬
‫בי׳ וס״ל יש אם למקרא ולר״י בר״י דס״ל דמעות הראשונות לל״נ‬
‫‪,‬‬
‫ס״ל יש אם למסורות‪ .‬ועי׳ שם ב ת ו ם בד״ה כיון שפירש טליתו‬
‫ייו״ק ]עם״י הסנ״י[‬

‫לעם נכרי לא ימשול למכרה ‪ -‬פירש״י לא האדון ולא‬

‫האב‪ ,‬והיינו כריש בקידושין י״ח עי״ש‪ ,‬והנה פשטא דקרא קאי‬
‫‪ ,‬א י ל ו ע״ע לא יכול‬
‫פ‬ ‫ד ה ר‬ ‫״‬‫ל ן ר א‬ ‫ק ״‬
‫צ‬ ‫א‬‫על האךןן‬
‫ד ע ״ ב‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ר‬

‫האיון למוכרו לאדון אחר ו‪2‬ש״כ א״ע דאיגו עובדת את הבן‬

‫ובפרט למכרה‪ ,‬ומש״כ לעם אחר לא ימשול ‪ -‬ונתקשה הרמב״ן‬
‫על לשון זה עי״ש‪ ,‬וי״ל דימשול הוא כמו למשל ולשנינה‪ ,‬והענין‬
‫שלא תבזה בעיניו מחמת מכירתה לדנזותה לש״כ ו ד ש לעם אחר‬
‫שלא ידמה לה לעם אחר ‪.‬כלומר'ש״כ וכדכתיב‪ .‬מחם תקנה עבד‬
‫ואמה׳ אבל זו עיקר קניתם ליעוד ואין לו דשות למכרד‪, ,‬אפילי‪,‬‬
 ‫משפטים‬ ‫פ׳‬ ‫מר‬

‫מדעת א ב כנ״ל‬
‫ויצאה חנם א״כ‪ ,‬ר ק בסימנים‪ ,‬ובמיכלתא מגיד שהיא יוצאה‬
‫בגדעון כסף‪ ,‬וע״ד הפשט דמשמע דמשכחת לה שיוצאה בלא כםף‬
‫וגם לא בחנם והיינו כר״ש דס״ל‪ ,‬דאשה מתקדשת בדינר וסתם‬
‫כסף דאמור בתורה כסף צורי‪ ,‬והיינו דינר‪,‬‬
‫ויאמר כי רק בסימנים יוצאת חנם בלא כסף אבל משכחת‬
‫ל ה שיוצאת בלא כסף וגס לא בחנם‪ ,‬שמגרע מהכסף דינר שנתן‬
‫לאביה ויקבל האדון המותר לכן נקרא לא בכסף כלומד הדינר‬
‫ונם לא בחנם שמקבל מעט פחות מהדינר כסף שנתן לאביה׳‬
‫] מ ע ך חכמוז[‬
‫וכי יזיד ־ מעם מזבחי תקחנולמות‪,‬‬
‫וראיתי כתוב בשם הגר״א ז״ל הנה המשמעות הפסוק הוא‬
‫דמזבת קולט‪ ,‬ובגמ׳ מכות י״ב‪ ,‬ויואב שאחז בקרנות המזבח טעה‬
‫‪,‬‬
‫כמש״כ ויחזק בקרנות המזבח ]מלכים א׳ ב [ ואיתא בירושלמי‬
‫יואב לא טעה ולא כלום‪ ,‬וכוונתו דכשבא אליו בניהו בן יהוידע וא״ל׳‬
‫‪ .‬כה אמד המלך צא ויאמר לא‪ ,‬כי יואב חשב כי עפ״י ד ת ודין עפ״י‬
‫ב״ד איני חייב מיתה‪ ,‬ר ק המלך אינו רוצה להמיתו עם״י דינא‬
‫‪,‬‬
‫דמלכותא‪ ,‬והרוגי מלכות קולט‪ ,‬ואח״כ א״ל כי יצא חייב גם עם״‬
‫דת‪ ,‬וא״כ אין המזבח קולטו ולא יצילו‪ ,‬ואעפייכ אמר כי םה‬
‫אמות‪ .‬וטעם הדבר כי אמרו חז״ל שרצה יואב להיות מהרוגי בי״י‬
‫כי הרוגי מלכות נכסיהן למלכות והרוגי ב״ד נכסיהן ליורשים‬
‫לכן לא רצה כלום לשמוע אל המלך‪ ,‬דק שיהי׳ מהרוגי ב״י׳‬
‫אודכ אמד המלך אל בגיהו עשה כאשד דבר והמיתהו שם כי‬
‫האם לממוגו אני צריך‪:‬‬
‫ומקלל או״א מות יומת ופירש״י בסקילה‪ ,‬ובמכה או״א פירש״י‬
‫בחנק‪ ,‬עי״ש והטעם אשום דקדושין לב׳ השווה הנתיב ברכת‬
‫אויא לברנת המקום‪ .‬וביון בבדנת ד׳ בסקילה אף מקלל בסקילה‬
‫ו •שוס דגני אםקוס י״ש הכאה ל נ ן היקל דינו בחנק‪ ,‬ול*י •שוסו‬
‫מז‬ ‫מ ט ע מ י ם‬

‫י״ל דהחמירה התורה בקללה שהוא קלון יותר מהכאה‪ ,‬לכן מפסיק‬
‫התורת בין מכה לקללה עם וגונב ׳איש ומכרו‪ ,‬יען גונב איש‬
‫ומכרו נחשב יותר בזיון כמשמעות הכתוב בפ׳^כי תצא כי ימצא‬
‫איש גונב נפש מאחיו מישראל והתעמר בו ‪,‬מכרו‪ ,‬והיינו שביזה‬
‫נפש ישראל שהוא כאחיו לממכר ממכרת עבד שהוא גרוע יותר‬
‫הרבה ממכיהו וכבקדושין כ״ח אקורא לתבירו עבד משמתין אותו‬
‫וכשעשה מעשה למכרו כעבד חייב מיתה‪ .‬וזה עצמו ההפרש בין‬
‫מכה אביו למקלו‪»] .‬נ״י‪1‬‬

‫עין ת ת ת עין‪ ,‬דמי ע י ]נ״ק ־«״י[; ורביגו םעדיא גאון ז״ל‬

‫נ ו‬

‫הסביד דהרי אם לבהכה עין חבירו וסמה שלישית אור עיגיו‪ ,‬איך‬
‫יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוססות ומגרעת אולי יחשוך אוד עיגו‬
‫‪,‬‬ ‫כ‬
‫ל י ׳ וע כאן בא״ע ‪ -‬וליקשה באוסן זה איך יתקיים דין כאשר‬
‫ם‬ ‫פ‬ ‫ז‬
‫אילי יעויתו יותר‪ ,‬וכן הרי מיעוט הכתוב לפוטרו בכאשר עשה‬
‫ומטעם גזה״כ‪ ,‬והרי לדבריו יש טעם פשוט ז א״ו התורה מתייבתו‬
‫ע ל מעשיהו והדי גם המסמא לא הי׳ בטוח כי ישאר לו מעט אור‬
‫א‬
‫י ל יבין על התוצאות ד ק על מעשיהו‪ ,‬ובספרי מאש״ת ארכתי‬
‫בזה עי״ש‪ ,‬ובשם הגר״א ז״ל כתבו כי נרמז בכתוב גופא לדמי עינו‬
‫כ י‬
‫ה י ל ״ ל עין בעד עין‪ ,‬והלשון ״תחת״ מרמז ע״ז כי האותיות שבאים‬
‫אחיי האותיות ״עין״ הוא אותיות כסף‪ ,‬אחר אות ע׳ בא אות פ׳‬
‫יאחיי יו״ד כ ‪ /‬ואחר אות נון סמך וביחד ״כסף״ וז״ש בחכה עין‬
‫ה ב י מ כפרתו שיתן מה שבא ת ח ת האותיות ״עין״ והיינו ״כסף״‪.‬‬
‫וכי יכה איש את ‪.‬עין עבדו ־־ נכלל בזה שגי דברים האחד‬
‫*העין קימת במקומה אלא שנסתמה ובחז״ל שבטל ממלאכתו‬
‫והשניה שאפילו היתד‪ ,‬כבר סמויה וחטטה‪ ,‬וז״ש ושחתה ותרגומה‬
‫‪,‬‬
‫ויתבלונא‪ ,‬וע קדושין כ״ד‪ ,‬והנה במם׳ ברכות אמרו ומתורתך‬
‫מלמדנו א״ת תלמדנו אלא תלמדני ק״ו םשו״ע‪ ,‬פה שו״ע שהיא‬
‫* ח ד מאיבריו שיא עבד‪1‬יועא בהן לחירות‪ ,‬יםורין שממרקק כל‬
‫‪w‬‬ ‫‪U‬‬
‫״״« לא כ»״כ ‪ -‬וקשה חדי בעבד ל״י ב״ח רק כשחסרו אבר‬
 ‫משפטים‬ ‫פ ׳‬ ‫מח‬

‫מכ״ד איבריו ואם הכהו אפילו מכת מות ל״י לחירות והרי יסורין‬
‫אין בו חסד אבר ? וצ״ל דודאי ק״ו היא אלא דבב״ד אין עונשין‬
‫ל א״ע מן‬ ‫ב‬‫ן ״ן‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫ק‬ ‫ד י‬ ‫י ש‬ ‫ה מ י ת‬ ‫ל‬
‫כ ך י‬ ‫ב ן‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ב‬

‫הדין‪ ,‬וכסברת המהרש״א בסנהדרין משום אם היא חמור הרבה‬

‫לא םגי העונש לכפרתו ומספיה רק בעון קל‪ ,‬ועונשו מסור לשמים‬
‫א ב ל למרק עונות אדם שהיא דין שמים ילפינן ש פ י ק ״ ] ע ‪ .‬י פנ״י{‬
‫פ‬ ‫ן ׳‬ ‫ב‬ ‫ר‬

‫וכי יגח ‪ -‬ולא יאכל את בשרו ‪ -‬פירש״י ממשמע שנאמר‬

‫סקל יסקל השוד אינו יודע שהיא נבילה ואסורה באכילה ‪ -‬ולכאורה‬
‫קשה דילמא אתא קרא לעבור עליו בשני לאוין וכ״ש לר״י הגלילי‬
‫דס״ל ביוםא דאין לוקין על לאו דנבילה משום דניתק לעשה איכא‬
‫למימר דאתי קרא למלקות ז ונראה עפי״ד התוספות שם דמודה‬
‫ריה״ג בלאו דטריפה דלוקין עליו‪ .‬וה״נ איכא לאו דטריפה‪ ,‬כדאמרינן‬
‫דבית הסקילה הי׳ גבוה שני קומות‪ ,‬וא״כ איכא ריסוק איברים‬
‫שהיא נפילה משמונה מיני טריפות שנאמרה בסיני‪ ,‬וממילא ל״ל‬
‫לעבוד עליו בשני לאוין דא״נ דאין איסור שור הנסקל אלא אחר‬
‫שנסקל אינו חל על איסור טריפה הקודם‪ ,‬וי״ל‪] .‬שם[‬
‫ואם שוד נגח — השוד יסקל וגם בעליו יומח‪ ,‬פירש״י בידי‬
‫שמים ־ רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ‪ -‬וקשה ל״ל קרא‬
‫תיפ״לדע״כ ביד״ש הוא דאי בידי אדם ה א כ ל המתחייב בנפשו פטור‬
‫מממון כבכתובות ל״ו והכא דהשור יסקל ונפסידו מהנאת השוד הו״ל‬
‫מיתה וממון׳ ועוד לאביי אליבא דרנב״ה בכתובות ל׳ דם״ל דאפילו‬
‫מיתה בידי שמים הו״ל שני עונשין ז וצ״ל דש״ה דהשור מצד עצמו‬
‫מעשיו גרמו לו לאסור בהנאה והוי כמו שוהט בהמתו לע״ז דחייב‬
‫מיתה והשוד נאסר בהנאה‪ ,‬וי״ל‪[cv] .‬‬
‫המשך לפי משפסים יבא אייה בחוברת הבאה‬

‫דפוס בית יתומים דיסקין‬

‫‪BUMfttfcftlfclft^li1tfc>ftflflftl>lfcfl<^ft»ftftft* aftii ib WW‬‬
‫‪i‬‬ ‫ספר‬

‫|‬
‫מטעמימ‬
‫במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד מלוקט‬ ‫בינה‬ ‫|‬
‫|‬ ‫מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫|‬
‫|‬ ‫ח ו ב ר ת ח׳‬ ‫|‬
‫|‬ ‫ע״ם אחרי‪-‬קדושיס‬ ‫|‬
‫*‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫|‬ ‫בסיוע של המוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫פרשת אחרי‬
‫וידבר ד׳ א״מ אחרי מות שני בנ״א בקרבתם לפני ד׳ וימותו‪,‬‬
‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫נ‬
‫כאן מה שדיבר וזה נאמר בפסוק השני ויאמר ד׳ א״מ‬ ‫^‬
‫‪,‬‬ ‫י ך «‬ ‫' א ל‬
‫‪J‬‬
‫* — לכן בהכרח לומר שגם בפסוק זה נמצא דבור‪ .‬כי‬ ‫מ צ י י‬

‫‪ 1‬כאן סיבת העונש שלא היה להם תקנה לא מפגי עצם חומרת‬
‫יי• י ק בקרבתם לפני ד׳ וכדברי הספרא כאן ריה״ג אומר על‬
‫מ‬
‫י ״ ז י ולא על הקרבה‪ .‬כלומר לפי גודל התקרבתם לד׳‬
‫הם גחשכ לחטא חמור שאין להם כפרה אלא במיתה‪ .‬והיה גם‬
‫י ך השעה לשמור בקפדנות יתירה טהרת וקדושת המשכן‪ .‬וכמו‬
‫א ר ה נ י‬
‫לעיל בפ׳ שמיני ולכן נשנה כאן‪ .‬משובם האזהרה‬ ‫ה כ א‬

‫כ א‬
‫ז שלא יבא בכל יום אל הקודש וגו׳‪ .‬שלא יקל בזה כלום‬
‫עימק הדין שהרי מתו בשביל זה נו״א‪ .‬והתורה מפרסם את‬
‫א שיקריבו אש זרה אשר לא צוה‪ .‬ולדעת ר י א ביבמות ם״ב‬
‫מ ן י ב י ל‬
‫לא היה להם בנים‪ ,‬ולמה נענשו עכשיו וגם ע״ז ליכא‬ ‫י‬
 ‫אחרי‬ ‫פ׳‬ ‫קיד‬
‫‪,‬‬
‫מיתה שהדי אין זה דק מצות עשה‪ ,‬ויתבאר עפ״י ה ג מ רשב״י‬
‫אומר כל מי שלא הניח בן ליורשו הקב״ח ל ^ליו עברה‪.‬‬
‫א‬ ‫מ‬

‫ענשיתו אעשה א״ל‬ ‫ובמנחוות מ״א אמר רב קטינא למלאכה‬

‫בעידן דיתחא ענשינן‪ .‬לכן כיון דהקב״ה רתח עליהם שלא היד‪.‬‬
‫להם בנים ולא נשאו נשים וכאן הי׳ צורך שעה בכדי להעמיד‬
‫א ת המשכן בקדושתו‪ .‬לכן מצא מידת הדין שיבאו לידי עונש מיתה‬
‫רק עכשיו והדי אמרו בתו״כ שהקריבו אש הכיריים וחטא זי•‬
‫אינו אלא עשה שהכניסו חולין בעזרה לכן בעידן ריתחא נענשו‬
‫גם על העשה‪ .‬מעט מזה הם מדברי בעל פנים יפות והאריך‬
‫בזה עי״ש‪.‬‬
‫בקרבתם לפי ד׳ וימותו‪ .‬ויתבאר עי׳פ דברי בינה לעתים‬
‫שכתב מהיותר נעלמות שבפעולות הקב״ה היא מיתת צדיקים‪.‬‬
‫אמנם הענין שמיתת צדיקים מכפרים‪ .‬הטעם דרש״י פי׳ שמשה‬
‫אמר לאהרן יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום שנאמר‬
‫ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי—ומה הענין דמשום‬
‫בנין בהמ״ק יתקדש הקב״ה ע״י שימות צדיק גדול שבגדולים ער‬
‫שסבר על משה ואהרן שלא חטאו‪ .‬לזה נראה דהנה טבע החלק‬
‫להתדבק אל הכל‪ .‬עד שמי שיקדש ידו או רגלו בצינה עומדים‬
‫‪.‬אותו במים קרים וזה רפואתו‪ .‬והסיבה לזה כי החלקים הקרים‬
‫המובלעים ברגלו רוצים להתדבק בהכל שהוא במים הקרים‪ .‬כ מ י כ‬
‫כשמתרבה השראת קדושה ע״י הבית המקדש אות‪ .‬שהיו צדיקים‬
‫גדולים ממילא גשמרו שהמה חלקי אלקי ממעל מתאוין להתדבק‬
‫בהכל‪ .‬ולזה נאמר בקרבתם לפני ד׳ וימותו כי מחמת גורל‬
‫תאות הנפש מעצמו שהוא החלק להדבק בהקב״ה שהוא הכל‬
‫שמתו ולכן אמד משה או בי או בך שאנחנו מהיותר ראשונים‬
‫להתדבק בתוקף קדושת השכינה‪ .‬עכשיו אני רואה שהם גדולים‬
‫ממני וממך ומאריך בזה עי״ש‪.‬‬
‫בזאת יבא אהרן אל הקדש ובדש״י אף זו לא בכל עת כי‬
‫קטר‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫•אפ‬
‫כיוה״כ — ולשיטתו קשה דהו׳׳ל להתחיל בפסוק י״ט דכתיב‬
‫יש השביעי וכמש״כ בכל הפרשיות‪ .‬רק במ״ר פכ״א איתא אר״י‬
‫ב ס ברי‬
‫‪1‬‬

‫*•בל שעה שהוא רוצה לכנוס יכנס רק יכנס בסדר הזה‬

‫^ ן במ״ר ס״פ תצוה אהרן היה נכנס בכל שנה לבית קדשי‬
‫•קישים ע״ש ולכן שינתה התורה כאן וכתבה תחלה כל סדר‬
‫•עבודה ובסוף אמרה בחדש השביעי ו ב ו ‪ /‬והנה הא דאמרינן‬
‫ג‬ ‫כ‬ ‫מ א‬
‫' אין לי אלא ביוה״כ‪ .‬בשאר ימות השנה מנין‪ .‬ת״ל‬ ‫‪v‬‬

‫סה ענן הקטרת‪ .‬שנתקשה במיל בפיא מהל׳ כלי המקדש הא‬
‫א י ימות השנה אין מצור‪ ,‬במעלת עשן רק ביוה״כ יעו״ש‪.‬‬
‫י המבואר כוונת הגמ׳ בשאר ימות השנה היינו בכניסת אהרן‬
‫ימות השנה חוץ מיוה״כ‪ .‬זה כתוב בשם הגר״א ונפלא מאד‪.‬‬
‫יושבים בזה סדר המקראות בפ׳ זו בדרך נכון ודו״ק‪ .‬וכתב‬
‫פ י משך חכמה כאן ונתגלה לנו טעמו עפ״י מש״כ הספורני‬
‫ו‬
‫ף אמור הא שכתב בקטרת ובהטבה רק אהרן‪ .‬משום שלאותן‬
‫רבעים שנה היה הענן שורה על המשכן יומם ולילה וכמוש״כ‬
‫ענ‬
‫‪ 1‬י ׳ על המשכן יומם — ולכן בעבודות שבהיכל‪ .‬ששם היה‬
‫י׳ היה דינו אותן מ׳ שנה כמו ביוה״כ שכתוב בו כי בענן‬
‫יאה על הכפורת‪ .‬ודפח׳׳ת‪ .‬ולכן כל אותן מ׳ שנה היה לו רשות‬
‫נס בסדר הזה כמו כה״ג ביוה״כ ולכן כתיב בסוף הפרשה‬
‫• תי• זאת לכם לתוקת עולם בחודש השביעי — אחת בשנה —‬
‫יורות הוא רק ביוה״כ שאז ישראל כמלאכי השרת וראויים‬
‫פרה זו ולשכינת הכבוד על הכפרו־ז בענן‪ .‬וא״כ אף אלעזר‬
‫ר י‬
‫מותו היה לו דשות כן ודו״ק והאריך בזה עי״ש‪.‬‬
‫והקריב אהרן — וכפר בעדו ובעד ביתו‪ .‬וברש״י מתודה‬
‫יו עונותיו ועונות ביתו‪ .‬שכן יורה הלשו! וכפר שבא אזהרה על‬
‫•כהן שיעשה‪ ,‬ואם שע״י יהא לו ולביתו כפרה לא שייך אזהרה‬
‫הכהן שזה היא ממילא‪ .‬ומפגי שעיקר הקרבן שמכפר בא ג״ב‬
 ‫פ ‪nnst‬‬ ‫קטז‬
‫ע״י תשובה ובזה שהתוודה יגמר בלבו לעזוב את החטא בזה ימצא'‬
‫הכפרה לכן אמר בלשון וכפר‪.‬‬
‫יעמד חי‪ ,‬הוא מיותר שאין עמידה אלא בחי‪ ,‬אלא בא ללמד‬
‫פ״ח ה״ג שבא למעט אם‬ ‫למש׳׳כ הרמב״ם בהל׳ עבודת יוד״״כ‬
‫ףאוי לשם‪.‬‬ ‫ם‬ ‫ל ‪1,‬‬
‫א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ע ז א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ך‬‫ף‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫נ ט ר‬

‫איגו פסול אלא אם אירע הפסול לפני הגדלה אבל לאחר הגדלה‬
‫כשר‪ .‬תדע שהרי בעינן ביומא ם״ג לפסול שעיר לעזאזל במום•‬
‫ג‬
‫והכי מוכח שלהי חולין ק״מ דשעיר המשתלח כשר בנוגח‪ .‬א ע ״‬
‫שפסול לשם וע״כ היינו שנגח אחר הגרלה משא״כ טריפה פםול‬
‫משום דרשה יעמד חי‪) .‬העמק דבר(‬

‫ושעיר אחד לעזאזל‪ .‬רבותינו פירשו הר עז וקשה‪ ,‬והרנ״י‬

‫יאמר שנכלל בו ג״כ ענין השנוי במשנתינו‪ .‬שלא היה מגיע לחצי‬
‫ההר עד שנעשה איברים ע״ד שמוזכר בבי״ע‪ .‬שדחפוהו לאחוריי‬
‫דוה עזה יוצא מלפני ד׳ ומפרק עצמות השעיר ולא נשאר עצם‬
‫על עצם‪ .‬ונכלל ג״ב במלת עזאזל כי עזה תואר לרוח כמש״כ ברוח‬
‫קדים עזה כל הלילה‪ .‬ומלת זל היא תואר לרוח קשה מאד כעי!‬
‫ל ד‬
‫ודוח זלעפות )תהלים י״א( והמלה מורכבת מן עזה ומן זל כ‬
‫רוח עזה של זל שממנו יתפרק לחתיכות וממית מיד עכ״ד‪ .‬וכדי‬
‫לתת איזה טעם על שעיר לעזאזל שנעשה באופן בזיון כזה וליחם‬
‫ליוה״כ‪ .‬דהנה בהתחלת ספרינו זה לויקרא הבאתי שם דעה‬
‫הרמב״ם הטעם על הקרבנות כדי להרחיק ישראל מע״ז שהרגלו‬
‫להקריב קרבנות להשעירים עי״ש‪ .‬והיה הרצון ד׳ כי ביום הגדול‬
‫והקדוש הזה לעשות מצוה זאת אשד ענינה להנהיג בו מנהג‬
‫בזיון והפקר להרחיקם מזבחם לשדים לכן הוא מטמא במגע‬
‫כדכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ בשרו‬
‫ב מ י ב ם ‪ -‬ש ע י ״ כ מסיחין דעתם ורצונם ממנו ומהנמשך אד־ייו ובאם‬
‫ששני השעירים שוים במראה ובקומה ואין הבדל ביניהם ואחד‬
‫קרבן ד׳ ויש לו יוקד וחשיבות גדול יגדיל את הפתיחות והבזיון‬
‫קיז‬ ‫מטעמים‬

‫^ ־ א אחריו כשמתנהגים בו אח״ב בהשני דרך בזיון וגעשה בנפש‬

‫רושם יותר גדול להתבזות מעשי התועבות כאלה‪ .‬וכעין‬
‫מצרים שהוקדם לקיתתו לשחיטה ד׳ ימים שאמרו שם‬
‫כ י ל י ז א‬
‫שהיו ישראל שטופים במצרים בע״ז ששקולה כגגד כל‬
‫& שבתורה‪ .‬וגאמר להם משכו ידיכם מע״ז והדבקו במצות‪.‬‬
‫נצטוו לגהוג דדך בזיון במה שהורגל בו התועבה‪ .‬כמש״כ‬ ‫^‬
‫באו״ח סי׳ ת״ל וזה ת ס ב ב להם להתרחק מן הכעור ומן‬ ‫*‬
‫מ ה‬
‫לי לע״ז‪ .‬שהוא יסוד התורה הכולל תחתיו כל אזהרות‬ ‫'‪,‬‬ ‫ל‬

‫שבתורה‪) .‬התוכן בהכו״ק( והאריך בזה עי״ש‪.‬‬

‫• דנתנו שגי גורלות ולא מספיק שיתן רק גורל אחד לד׳ ואז‬
‫שיעלה בגורל לד׳ ישאד ממילא השגי לעזאזל‪ .‬דהגה ביומא‬
‫ט‬
‫י ף בקלפי אמריגן והעלה שגי גורלות‪ .‬ופירש״י אחד בימין‬
‫בשמאל‪ .‬והנה בכל עבודות פסול בשמאל וגם הכא היה יכול‬
‫ח‬
‫? בימין בזה אחר זה‪ .‬וי״ל הטעם דהתורה הקפידה לעשות‬
‫^ גורלות‪ .‬לכן היה ההכרה ליקח אחד בימין ואחד בשמאל בבת‬
‫ת בכרי שיתקיים הגורל ואם יתן רק גורל אחד נשאר השני‬
‫גורל‪ .‬וזאת אסדה תורה וממילא ילפינן מזה דהגודלות לא‬
‫עבודה ולא צריכין כלי שרת שאז היה צריכין כלי מתכת‬ ‫^‬
‫ל‬ ‫ש‬
‫עץ לכן כשר גם בשמאל‪] ,‬מדברי פנ״י[ והאריך בזה‪,‬‬ ‫ן״‬ ‫ש‬

‫יכל אדם לא יהיה באוה״מ בבואו לכפר בקודש עד צאתו—‬

‫י כ ל מוני המצות לא מגי האי לאו דבכל אדם לא יהי׳ באה׳ימ‬
‫ה‬ ‫פ ר‬
‫לאיין‪ .‬ובשו״ת אוד המאיר סי׳ נ״ב הקשה עוד לשימת‬ ‫ד‬

‫ה‬
‫‪ -‬דהא דקיייל כל עבודות יוה״כ אינן כשרות אלא בכה״ג‬
‫א ף‬
‫להני עבודות שאינן מיוחדות ליום זה דוקא‪ ,‬א״כ ל״ל לאו‬ ‫ד כ כ ל‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬

‫לא יבא באוה״מ‪ .‬תיפוק לי׳ משום ביאה ריקנית ותייב‬ ‫‪ 0‬ס י ל‬ ‫‪,‬‬
‫?ל לאו דאל יבא — ובתום׳ ישנים יומא י״ב ב׳ אהא‬ ‫א‬ ‫ד‬

‫ינן התם דאבנטו של כהן הדיוט ביוה״כ היה של בוץ הקשו‬

 ‫פ ׳ אחרי‬ ‫קיח‬

‫לשיטת הרז״ה הו״ל דלמה לי׳ לכהן הדיוט ביוה״כ לאבנט כלל׳•‬
‫הא לא הי׳ לו עבודה כלל• ותירצו דאיצטריך לשני נזיריט עי״שיי‬
‫והרי סידור הנזירים היה בעזרה‪ .‬ואיכ נמצא דבאוה״מ לא היה‬
‫שום עבודה וא״כ ממילא הו׳׳ל ביאה ריקנות ועי״ש בתירוצו ברוב‬
‫חריפות‪.‬‬
‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם—לפני ד׳ תטהרו‪ .‬פירוש‬
‫דאמדו בחגיגה דכלי שאין בו כשפופרת הנוד‪ .‬אם הטבילו בו כלים‬
‫טמאים אינו טהור‪ .‬אם לא שהכלי החיצון טמא‪ .‬ומיגו דמועיל השקה‬
‫לטהרו לגוף הכלי מועיל לטהר הכלים הפנימיים‪ .‬וע׳ש כן דריש‬
‫בכריתות מכל חטאותיכם לפני ד׳ שאין יודע בו אלא ד ‪ /‬וזהו חייבי‬
‫אשמות תלוין ואע״ג דלא איתידע לי׳ כלל‪ .‬אף ספק ידיעה מכפר•‬
‫ולזה אמר כי אם ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם‪ .‬פירוש מחטאים‬
‫הבאים עליכם ונראין ונגלין לכם‪ .‬ולכן אף מכל חטאותיכם לפני י ׳‬
‫תטהרו‪ .‬דהואיל ומועיל הטהדה לעין הנגלה‪ .‬מועיל לטהר אתכם‬
‫אף מעבירות הכםויים ונסתרים מכם אלא גלוי להשם תטהרו‪ .‬וזי•‬
‫דוקא ברוצה כפרתו של יוה״כ ומכיר עצמו לחוטא וצריך כפרה‪.‬‬
‫הא באומד איני רוצה לתכפר לי יוה״כ‪ .‬ואינו מכיר את עצמו לחוטא•‬
‫אין יוה״כ מכפר על חטאים הנעלמים כמוש״א בכריתות ז׳ במבעט‬
‫שבת שבתון היא‬ ‫ביוה״כ דמביא אשם תלוי אחרי יוה״כ‪.‬‬
‫לכם‪ .‬בכ״מ אצל יוה״כ כתיב לשון י זכר היום הזה שבת שבתון‬
‫הוא‪ .‬לבד כאן שכתוב בלשון נקבה‪ .‬ויתבאר לפי״מ שדרשו ריש פ׳‬
‫יוה״כ מנין ליוה״כ שאסור ברחיצה וסוכה ‪ -‬ת״ל שבת שבתון•‬
‫ועי׳ בר״ן שפירש בשם הרמב׳ים דהוי דבר תודה רק שמסר זה‬
‫י י ‪ .‬יעו״ש‪.‬‬
‫נ ו‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫הכתוב לחכמים‪ .‬כפי מה שיראו ג״כ להוסיף‬
‫ו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫מ‬

‫ולכן אמר שבתון היא לכם‪ .‬פירוש השביתות בפרט לפרשו תלוי‬
‫בכם ומסור לכם כפי מה שיתראה לכם עפ״״ דרכי התורה ושקול‬
‫הדעת הישר‪ .‬ולשון ״היא״ קאי על השביתה בעצמה שהיא מסורה‬
‫לכם‪ .‬ולא מדבר על היום ואמר שבתון ״הוא״ לכם הייגו היום‪] .‬שם*‬
‫קיט‬ ‫מטעמים‬

‫ילא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשד אתם זונים אחריהם‪,‬‬

‫ן מפורש טעמו של הרמב״ם של עבודת הקרבנות שהוא דלא‬
‫חי לשעירים‪ .‬וכן מבואר במדרש כאן‪ .‬וכן היא להלכה דהרי‬
‫י י י בא״י בבשר תאוה‪ .‬לפי שבא״י היה כח ביד בי״ד הגדול‬
‫ס ל‬
‫יציא דע״ז בזכותא דא״י דאהני להוא‪ .‬וכדאמדו סוף ערכין‬
‫פגם הכתוב בכבודו — שיהושע ב״ג היה לו לבטל יצרא דע״ז‪.‬‬
‫כ‬
‫אין צורך לאסור בשר תאוה‪ .‬ועכשיו שאגשי כגסת הגדולה‬
‫ת‬ ‫י ה‬
‫י אין צורך להיות אסור בבשר תאוה ולכן לעולם‬ ‫י‬ ‫^‬
‫שוחטין‪) .‬שס(‬
‫ואשה אל אחותה לא תקת—מקשים העולם הלא הראשוגה‬
‫קח אשתי‪ .‬והשניה אתותה א״כ הו״ל למכתב אתות אשתך לא‬
‫‪1 1‬‬
‫‪ P‬א ו אחותה של אשר‪ .‬לא תקת‪ .‬ויש לתרץ דהתורה בא לרמז"‬
‫מה שאמרו ביומא ע״ו ובמ״ר ם׳ בא‪ .‬דבסעודה שיהיה לעתיד‬
‫א ירצי׳ יעקב לברך‪ .‬באמרו עלי כתיב ואשד‪ ,‬אל אתותה לא תקחי‬
‫י י‬
‫ל יילא התורה נכתב ונאמר על כל או״א מישראל ומה לשון‬
‫לי‬
‫״ ‪ £‬״ יי״ל דהנה יעקב עבד אצל לבן והיה כל מגמתו ותפצו רק‬
‫ר ח‬
‫ל • ואף שנשתרבב את״כ שלקח את לאה בראשונה מכ״מ‬
‫יחל נקראת אשתו ולאה נקראת אחות אשתו משו״ה שפיר אמר‬
‫ב‬ ‫ע‬
‫? עלי כתיב ואשה אל אחותה‪ .‬דהא את רחל לקח באחרונה‬
‫׳יא נקראת אשתו כנ״ל והשתא מדויק גס הכתוב‪] .‬בשם דבי‬
‫יבי העשיל זצ״ל[‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫פ קדושים‬
‫ואמרת להם קדושים תהיו ־־‬ ‫אל כל עדת בנ״י‬ ‫יבי‬
‫בהקהל‪ — .‬וביאור הכתוב לכל‬ ‫בדש״י מלמד שנאמרה פרשה זו‬
‫אם כי מהרבים נמצאים שאינם‬ ‫<ית בנ״י תדבר אליהם קשות‬
‫וגם יש מהם שמסרב לשמוע‬ ‫וכנים לשמוע תורה בכל עת‪,‬‬
 ‫פ ׳ קדושים‬ ‫קכ‬

‫תורה בכלל‪ ,‬להם בא הצווי שידבר אליהם קשות ולהכריחם‬

‫שיבואו בהקהל לשמוע פרשה זו‪ ,‬וכענין שאמרו ח ד ל אם פגע‬
‫בך מנוול זה משכהו לביהמ״ד‪ ,‬בעל כרחו‪ ,‬ולאותן אנשים שיבקשו‬
‫תורה מפיו‪ ,‬להם כתיב ״ואמרת להם״ ר כ ו ת ‪ :‬קדשים תהיו‪ ,‬כלומר‬
‫אחדי דפדשה הקודמת נגמר בהפסוק ״ושמרתם את משמרתי לבלתי‬
‫עשות מחקות התועבת אשר נעשה לפניכם ולא תטמאו בהם״ —‬
‫בא כאן הציווי קדושינם תהיו‪ .‬כלומר שלא בלבד שלא יטמאו‬
‫בהם דק להדחיק בגדרים לקדש את עצמם‪ .‬וכמוש׳׳א קדש עצמך‬
‫במותר לך‪ ,‬שלא אסרה התורה‪ ,‬כי בלא שמירת הגדרים יהיה‬
‫גבל ברשות התורה‪ .‬וכמש״כ הדמב׳״ן‪ .‬וגם בלא שמירת הגדרים‬
‫מכניס עצמו בסכנה לעבור גט על עבירות החמורות ויטמאו בהם•‬
‫וזה שכתב רש״י שפרשה זו נאמרה בהקהל שרוב גופי תורה‬
‫חלויין בה‪ ,‬ועומדת השאלה הרי כל תרי״ג מצוות המה גופי תורה ז‬
‫ולפי האמור י״ל כי לשמירת המצוות בהכרח להגדיר א״ע גם‬
‫בגדרים המותרין‪ .‬וע״ז בא האזהרה קדושים תהיו‪ ,‬לעשות גדרים‬
‫לכל עבירות‪ ,‬ולשמירת המצות‪ .‬וזה באמת דוב גופי התורה תלויין‬
‫בה‪ ,‬וכמו שפירש״י את הכתוב ״אל תפנו אל האלילים ואלקי‬
‫מסכה ל״ת לך‪,‬״ ופירש״י תחילתן אלילים הם‪ ,‬אם אתה פונה‬
‫אחריהם‪ ,‬סופך עושה אותם אלוהות‪ ,‬ע״כ‪ .‬וזש״א ביבמות דכי׳‬
‫כה״ת כולה נמי עשה ול״ת היא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים‪.‬‬
‫ומבואר דהעשה דקדושים תהיו‪ .‬קאי על כה״ ת כולה שהוא להגדיר‬
‫בגדרים לכל עשה ול״ת‪ ,‬ובכדי שלא להכשל בהבמ‪.‬‬
‫וזש״א חז״ל בפסחים כ״ג קדושים תהיו בהווייתן תהי׳‬
‫והטעם כי קדוש אני ד״א‪ ,‬וביאר הפנים יפות כי הנשמה היא‬
‫חלק אלוקה ממעל ונאצלת ממקום טהרה ואם אדם משמרה‬
‫בטהרה כמש״א חז״ל ברוך אתה בבואך ונו׳ שתהא יציאתך מן‬
‫העולם כביאתך‪ ,‬וז״ש הכתוב קדושים תהיו ופירשו בהווייתן תהי׳‬
‫כי קדוש אני‪ ,‬וכמו שנאצלת ממקום קדוש כך תהא בהוייתה‬
‫קכא‬ ‫מטעמים‬

‫באותו קדושה‬ ‫אותה‬ ‫בעוה״ז‪ ,‬ולמסור‬ ‫היותך‬ ‫?קרושה כל ימי‬

‫***‪ V‬לעוה״ז‪.‬‬
‫ומורי ורבי הגאון רבי שמעון שקאם זצ״ל בהקדמת ססרו‬
‫שערי ישר מבאר ג״ב הכתוב של קדושים •תהיו ובתו׳׳כ‬
‫סרושים ח ״ ‪« -‬‬
‫י‬

‫תהי עפ י דברי הרמב״ן כאן שהאריך לבאר במצוה זו‬

‫•יא להתרחק מן הנאות ותענוגים יתירים ואם לאו‪ .‬אפשר לאדמ‬
‫• ות נ כ י ברשות התורה‪ .‬ועי״ש‪ ,‬ומתקשה בזה בדברי המ״ד‬
‫קיא םכ״ד אמור על מקרא הזה‪ ,‬יכול כמוני ת״ל כי קדוש אני‪,‬‬‫י ש ת י‬
‫למעלה מקדושתכם ואם נאמר שמ״ע זו של קדושים‬ ‫[‬
‫‪,‬‬ ‫תהי׳ ד » ‪.-u‬‬
‫‪J‬‬
‫« להורות להתרחק מן התענוגים מותריים‪ .‬איך שייך בענין‬
‫^ רישות להתדמות להקב״ה שע״ז אמר הכתוב שלא כן רצונו י ת ‪/‬‬
‫אר כי באמת יש דמיון בהקדושה שד׳ דורש מאתנו לקדושתו‪,‬‬
‫״ נו דכמו שבמעשה של הקב״ה בהבריאה כולה‪ ,‬וכן בכל רגע‬
‫ע שהוא מקיים את העולם‪ .‬כל מעשיו הם מוקדשים לטובת‬
‫ת י‬
‫׳ כן כל עבודתנו ועמלוו תמיד יהי׳ מוקדשים לטובת הכלל‪,‬‬
‫מ י כ‬
‫ן בכל הקדשות שהוא התיחדות למטרה נכבדה ולתכלית‬
‫ה׳ כן האדם בכל מעשיו ופעולותיו יהי׳ התכלית ליחד מעשיו‬
‫בת זולתו• אפילו אם יעשה להבראת גופו וגפשו ג״ב לקיים‬
‫בת הכלל הצריכים לו‪ ,‬אבל בזמן אם הוא נהנה הנאה מן‬
‫^ ו ג המותריות הנאה זו היא גגד הקדושה‪ .‬שבזה הוא מטיב לעצמו‬
‫ע לפי דמיונו‪ ,‬ולזולתו אין שום תועלת‪ ,‬וזה היא תמצית‬
‫מי ‪0‬וז״‬
‫י מצות קדושה‪ ,‬אבל אחכ״ז הודו לנו חז״ל במדרש זה שלא‬
‫•תדמות לגמרי לקדושת הבוי״ש‪ ,‬יען שקדושתו למעלה מן‬
‫שתינו בזה שלא גתוסף שום יתרון להבוי״ש ע״י מעשיו שעשה‬
‫^ ש ה ׳ וכל חפצו רק להיטיב לגבראים משא״כ להאדם שהרי‬
‫נ‬ ‫ה‬
‫ל י ר״ע חייך קודמים וכן פירשו את המקרא‪^ ,‬ואהבת‬ ‫ל ף‬

‫^*‪ 1‬כמוך״ בדרך שלילי‪ ,‬מאי דעלך סני‪ ,‬לחברך לא תעביד‪ ,‬אבל‬
‫‪ V‬חיוב׳ ראוי לאדם להקדים את טובת עצמו‪ ,‬וכן ביסוד‬
 ‫קדושים‬ ‫פ׳‬ ‫קבב‬

‫בדיאת אדם נטע הבוי׳׳ש בו תשוקת אהברת עצמו‪ ,‬דק צדיקיה‬

‫ילכו בה ופושעים יכשלו בה‪ ,‬והאריך בזה כיד ד׳ הטובה עליי‬
‫ולפי הכרת צדקתו וחכמתו‪ ,‬עי״ש וינעם לך‪.‬‬
‫איש אמו ואביו תיראו — ופירש״י ואחז״ל אשר‪ ,‬מנין‬
‫כשה״א תיראו הרי כאן שנים‪ ,‬ואת שבתותי תשמרו — אם יאמר‬
‫לך חלל את השבת‪ ,‬אל־* תשמע לו‪ ,‬והא דסמך לתיראו‪ ,‬מפני‬
‫שבאמת מצד הסברא אין עשה דמורא דוחה ל״ת ועשה דשבת‪.‬‬
‫י י ך עשה‬
‫ש‬ ‫אך לפימש״כ התוס• בקדושין ל״ג‪ ,‬לגבי אשה לא‬
‫דיו״ט משופם דהוי מ״ע שהזמ״ג‪ ,‬ה״א דדחי ל״ת לחוד להכי כתוב‬
‫סמוך לתיראו׳ שאפילו באשה אינו דוחה‪] .‬פנ״י[‬
‫ועוד י״ל לפמ״ש האחרונים דב׳ עשין דוחה ל״ת ועשהי‬
‫וכונת הכתוב לאשמועינן איש אמו ואביו תיראו‪ ,‬ובכ׳״ז ואה‬
‫שבתותי תשמרו‪ .‬כלומר דיש כאן שני עשין הן של אביו והן של‬
‫אמו וסד״א דדחי קמ׳׳ל דלא דחי דשניהם חייבים בכבודי‪ ,‬אך‬
‫‪,‬‬
‫הקשו לפי המבואר ביו״ד ס י ר״מ בהג׳׳ה בשם י״א‪ .‬דאינו מהויב‬
‫ל י‬
‫לכבד אביו שהוא רשע אא״כ עשה תשובה‪ ,‬וא״כ אם אמר‬
‫לחלל שבת הרי אז נעשה רשע‪ ,‬וגם אם יהי׳ מהויב לשמוע לי‬
‫ולחלל שבת בשליחות האב‪ ,‬והיכא דהשליח מוכרח אמרינן יש‬
‫שלד״ע והמשלח הייב וכב׳ימ י׳‪ .‬ואז אינו עושה מעשה עמך וממילא‬
‫פסור ול״ל קרא ובפשוטות י״ל דהא בחילל שבת פעם אחת לא‬
‫נקרא אינו עושה מעשה עמך‪ .‬וכמש״כ הפתחי תשובה סימן כ׳יא‬
‫עי״ש א״כ שפיר איצטריך קרא‪] .‬חקה״לן‬
‫וכי תזבחו זבח שלמים לד׳ לרצונכם תזבחהו‪ ,‬תזבחהו חסר‬
‫וי״ו דהו״ל תזבחוהו‪ ,‬ודרשו מזח בחו״כ שאין שנים שוחטין זבח‬
‫אחד‪ ,‬וכאלו אמר תזבחהו‪ ,‬ורבנן פליגי עלה בחולין רפ״ב ום״ל‬
‫דשנים שוחטין ז״א‪ ,‬וי־ל דמרמז כאן להך דשנינו במשנה ]זבחים‬
‫מ״ו ב‪/‬ן ושם ששה דברים הזבח נזבח — אר״י אף מי שלא היה‬
‫בלבו לשם אחת מכל אלו רק שחשב לשם זביחה כשר‪ ,‬עי״ש‪,‬‬
‫קכג‪:‬‬ ‫מטעמים‬

‫ולכן כתיב תזבחהו חסר וי*ו לרמז על ששד‪ ,‬שאס חיסר ולא‬
‫ן בהם כשר‪ .‬ומי׳ש ״לרצונכם״ תזבחהו י״ל דבשר תאוה היה אסור‬
‫ד ב י ]חולין י״ז לד״י\ ואם היה רוצה לאכול בשר‪ .‬היה מוכרחים‬
‫^ יביא זבחי שלמים‪ ,‬והדם והחלב לד׳ והיה מקום לחשוב כי‬
‫קרבוהו בחרי אף שלא ברצון רק מהכרח‪ .‬כי הרי באמת היא‬
‫ד י צ ה‬
‫לאכול רק בשד חולין‪ ,‬רק שאסור בזה ומוכרח להביא‬
‫כ‬ ‫ה‬
‫ק י ן ‪ ,‬לכן אמר ״לרצונכם״ בהסכמת דעתיכם וברצון גמור‬
‫תזבחהי• ]משך חכמה[‬
‫ובס׳ זבח שלמים להגר׳׳מ גאלאנטי הוסיף לדקדק דכאן‬
‫כתיב תזבחהו ולקמן גבי תודה ]כ״ב־כ״ט[ כתיב לדצוגכם תזבחו‪.‬‬
‫וכתוב ליישב עם״י מש״כ הרמב״ם בפט״ו מהל׳ סםוהמ״ק הל׳ י׳יג‪.‬‬
‫תודי• ששחטה לשם שלמים עלתה לבעלים‪ .‬שלמים ששחטן לשם‬
‫ת י י ה‬
‫לא עלו לבעלים לפי שהתודה גקראת שלמים‪ .‬ושלמים לא‬
‫א‬ ‫נ‬
‫ק י ו תודה‪ .‬והוא מזבחים ד׳‪ .‬ולםי״ז א״ש דגבי שלמים כתיב‬
‫תזבחהו ר״ל דוקא לשמו ולא לשם תודה‪ .‬כי השלמים לא נקראו‬
‫ת י י ה‬
‫• אבל גבי תודה כתיב לרצונכם תזבחו ולא תזבחוהו‪ .‬לפי‬
‫*יהיין דאפילו שתט לשם שלמים עלו לבעלים לכן כתיב תזבחו‪.‬‬
‫לשם מה שהוא‪.‬‬
‫ובספר פנים יפות יבאר הא דכתיב לרצוגכם תזבחהו‪ .‬עפ״י‬
‫מש״א דהמע״ה הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו‪ .‬יאמרו גאולי ד׳‬
‫אשי גאלם מיד צר‪] .‬תהלים ק״ז[ שהדי אמרו ד׳ צריכים להודות‬
‫שהמה היו בסכנה ונעשה להם נם ונצלו‪ .‬אבל א ח ד ל אין בעל‬
‫הנס מכיר בנסו‪ .‬לכן הודו לד׳ כ״ט כי לעו״ת‪ .‬אם שלא מכיר בהנם‬
‫א כ‬
‫ל לעולם צריך להודות‪ .‬ועוד מצד ק״ו שמצילו שלא בא לידי‬
‫סכנה כלל‪ .‬וז״ש יאמרו גאולי ד׳ באם שלא ראה והכיר בהצלתו‬
‫חשב בלבו כאילו הוא ביד צר וגאלו ד׳ מידו‪ .‬וז״ש וכי תזבחו‬
‫זבח תודה לרצוגכם תזבחו ר״ל שלא בחיוב אחר שגעשה לכם גס‬
‫א‬
‫ל א ברצון גדבה לעלות על לבכם הצלתו אתכם מבלתי סכנה*‬
‫ג ל ל‬
‫• שלא הכיר בו‪.‬‬
 ‫פ׳ ק ד ו ש י ם‬ ‫קכד‬

‫ובקצרכם—לא תכלה פאת שדך—נאמר בלשון תכלה שהיא‬

‫לשון כליון‪ .‬י״ל שלא יאמר האדם שיתום על הםאה וישאר לעצמו‬
‫‪!-‬מזהירו התורה שאם תכלה פאת שדך אתה מביא אליך כליון‪.‬‬
‫במש״כ מי מנה עפר יעקב מספד רובע ישראל‪ .‬שפירושו שנחלת‬
‫יעקב היא בלי מצרים כמש״א חז״ל והאכלתיך נחלת יעקב שהיא‬
‫מתרחב לברכת ד׳ לאין שיעור‪ .‬אבל עושה מצרים שהוא קוצי‬
‫עד סוף שדהו מכלה אותה הברכה‪ .‬ומש״כ את רובע ישראל קאי‬
‫על המעשרות דכתיב בחנוני נא בזאת והרקותי לכם ברכה עד בלי‬
‫די‪] .‬שם[‪ .‬ובפ׳ אמור שנה הלאו הזה וםירש״י שם לעבור בשני‬
‫לאוין‪ .‬ואף דהוי ניתק לעשה כדאיתא במכות ט״ז בפירש״י שם‬
‫‪ 1‬ק א סבר תעזוב לאחר עבירת הלאו‪-‬מ״מ משכתת ללקות עליו‬
‫שתים כגון שכבר נעשה עיסה ואכל אותו כדאיתא ש ‪ .‬וקשה‬
‫ם‬

‫הא בב״ק ר״פ הגוזל אמדו תעזוב יתירה לדרשה דהמסקיר כרמו‬
‫והשכים בבוקר ובצרו חייב בפרט—והרי איצטריך קרא לנתוק אה‬
‫‪-‬את הלאו לעשה שלא ילקה עליו‪ .‬דאליכ חייב מלקות על לאו‬
‫השני‪ .‬ועי׳ בריש‪ .‬תמורה גבי לא יחלל ולא ימיר‪ .‬ואפשר לומר‬
‫היכי דניתן להשבון עדיף טפי ואפילו איכא תרי לאווי‪ .‬אתי עשה‬
‫דהשבה ועקר תרי לאווי ]מתיך דברי שניי[‬

‫ומש״כ ובקצרכם‪ .‬לשון רבים ואח״כ מסיים בל״י‪ .‬כ׳ הגאון‬

‫האבי״ב ז״ל דבא לרמז מש״א במשנה סאה סוף פ״ב קצר חציה‬
‫ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל‪ .‬וע״ש בהדע״ב דכתב דהוי כי‬
‫לא מכד לו את הפאר‪ .‬עי״ש‪ .‬וזהו רק בפאר‪ .‬אבל בלקט ועוללות‬
‫כ״א נותן מקצרו שאין החוב מוטל על הגומר‪ .‬ומשו״ה כתיב‬
‫ובקצרכם בשני קוצרים זה החל וזה גמר ‪.‬לא תכלה״ והמכלה חייב‬
‫בפאה אבל בלקט ועוללות בא בלשון יחיד שאין אחד חייב‬
‫בשביל שנים‪.‬‬
‫לא תגנבו‪-‬פירש״י אזהרה לגונב ממון‪ .‬לא תגנוב שבעשרת‬
‫‪.‬הדברות לגונב נפשות—וכן הוא בתו״כ‪ .‬וי״ל דמטעם זה כתב שם‬
‫ה‬ ‫כ‬
‫ק‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫כ‬
‫י ״ י ן יחיד‪ .‬משום דשותפין שגנבו נפש פטורין מן המיתה בב״ד‬
‫מ‬
‫*א״כ שותפין שגנבו ממון צריכים לשלם‪] .‬םנ״י[‬
‫ובזה״ק תירץ כי במעמד הר סיני כתיב ויחן שם ישראל‬
‫נגד ההר׳ ויחן לשון ליחיד כי אז היו כולם באתדות גמור אבל לא‬
‫אחיז‪ .‬והש״ך עהיפ כתב לפי שידע ד׳ שעתידין ישראל לחטא‬
‫‪3‬‬
‫עגל• לז״א מתחילה בל׳ יחיד כדי שיוכל משה לטעון ולומר‪ .‬לי‬
‫ן נ ו י ת‬
‫ילא להם אנכי ״ א ‪ -‬לא יהיה לך ‪ -‬עד שנמחל להם ועשו‬
‫ה‬

‫משכן ושרתה שכינה ביניהם‪ .‬ואח״כ חזר ואמר בל״ר כדי שלא‬
‫יאמרו ישראל דרק למשה ניתנה התורה‪] .‬שב״י[‬
‫לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו‪ .‬שקר היינו המוציא‬
‫מפיו‪ .‬כחש הוא גם בלב‪ .‬כמש״כ ותכחש שרה בסרבה ]םה״בן ויש‬
‫שפי‬
‫ר ש י ולא תשקרו איש בעמיתו אם אתה יודע שגנב עמיתו לא‬
‫ישקר להגיד שאינו יודע שגנב ופי׳ עמיתו ע״י עמיתו וכמו שפי'‬
‫הדמבי־כ הכתוב לא תענה ברעך עד שקר‪ .‬המעיד עפ״י אחר ה״ז‬
‫עינה עיי עד שקר‪ .‬עי׳ הל׳ עדות פי׳‪-‬ז‪ .‬ועל שני אופניבם הללו‬
‫מסיים הכתוב ולא תשבעו‪-‬שזה יגרום גם לישבע לשקר והמה‬
‫י ש מ‬
‫ע י ולא יגידו‪ .‬כן יי׳ל לא תכחשו מה שעשית לשעבר‪ .‬ולא‬
‫תשקרו׳ אם הבטחת לעמיחך איזו דבר לא תשקר בו‪] .‬העמק דבר[‬
‫יחללת את שפ אלקיך—פי׳ בתו״כ נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה‬
‫א‬ ‫י כ ה‬
‫״ על כן אלה אבלה הארץ‪ .‬ר״ל שהוא עצמו מתהלל ומעביר‬
‫מ‬
‫?ליו צלם אלקים ונעשה כקוף ושלטו עליו התיות‪] .‬שם[ והרי‬
‫‪ P‬אמרו באבות חיה רעה בא לעולם על שבועת שקר‪ .‬והטעם‬
‫משום דכתיב בפ׳ נח מיד כל חיה אדדשנו‪-‬כי בצלם אלקים‬
‫עשה את האדם‪ .‬ובשבועות שקד שמחלל שם אלהותו יתברך‬
‫נ‬
‫‪°‬תלק ממנו צלם אלקים‪ .‬והחיה שולטת בו‪ .‬וכה״א נשבעתי‬
‫אתכם בצבאות או באילות השדה‪ .‬כדאיתא בסוף כתובות שלש‬
‫שב‬
‫י ע ו ת השביע הקב״ה את ישראל‪ .‬והיינו שאם יעברו על השבועה‬
‫ח‬
‫״ י יהיו הסקר לחיות השדה‪*<] .‬נ״י[‬
 ‫פ׳ ק ד ו ש י ם‬ ‫קכו‬

‫לא תעשוק את דעך פי׳ דעך ממש כי הכובש שכר •שכיר‬

‫שעבד לו בגופו חמוד יותר מגוזל את ממונו דהרי כתיב כי עבדי‬
‫הם והוא משעבד את גופו בשביל שכרן וכן גחשב כי עושק את‬
‫גופו‪] .‬שם[‬
‫לא תקלל חרש‪ ,‬ולפני עור לא תתן מכשול‪ ,‬ויראת מאללןיר‬
‫‪ -‬והרמב״ם‬ ‫אני ד׳‪ ,‬פירש״י לא תקלל חרש‪ ,‬ה״ה לכל אדם‬
‫ז״ל בסה״מ מצוד‪ ,‬שי״ז כתב שהוא לרבותא׳ דלפעמיכם שאין‬
‫הכעס גובר כ״כ שיקללו בפניו דוקא‪ ,‬והניח רוגזו גכש בקללו‬
‫שלא בפניו שדומה לחרש שלא שמע‪ .‬או חרש ממש שאין לו צער‬
‫מזה מ״מ אסור להללו‪ ,‬וק׳יו לפקח השומע‪ ,‬ואמר ויראת מאלקיך‬
‫אני ד׳‪ ,‬ר״ל לבל יאמר אדם אחר שד׳ עשאו חרש בודאי שלט‬
‫בו מדה״ד להרע לו וכן מי שהוא עור‪ ,‬לז״א לא כן הוא רק‬
‫אגי ד׳ המנהיג במדד״״ד וטוב ד׳ לכל‪ .‬והמום שעשיתי בו הוא‬
‫רק לטובתו מטעם הכמוס א ת י ‪! :‬כפלים לתושיה[‬
‫לא תעמוד על דם רעך אני ד ‪ /‬ובספרא‪ ,‬ומנין שא״א יודל‬
‫לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו‪ ,‬ת״ל ל״ת על דם דעך•‬
‫וזה דוקא בד״נ שיודע עדות לזכותו‪ .‬אבל בד״מ הוא רק כשתבעו‬
‫הבע״ד להעיד‪ ,‬ע״י הרמב״ם בה׳ רוצח‪. ,‬ומפרש הגמ׳ יומא כ״ד•‬
‫דאמר ולא מעל המזבח שעל גג של מזבח אם הוא כהן ועבורה‬
‫בידו אינו מבטל עבודה‪ .‬דוקא למות שהעובד יודע עדות להמית‬
‫‪,‬לרוצח‪ ,‬לא יבטל עבודה‪ ,‬אבל להחיות ללמד זכות להרוצח משום‬
‫מצות פקוח נעש מבטל העבודה‪ ,‬ולפי״ז אמ בסוף מנחות אמר בן‬
‫עזאי שלא נאמר בקרבנות לא אל״ף ולא שי״ן דל״ת׳ ולא אלדים‬
‫רק הוי׳ שלא ליתן פ״פ למינים‪ ,‬יעו״ש לכן לא תעמוד על דם‬
‫רעך‪ ,‬שמחויב אתה להעיד אפילו במקום שאני ד׳‪ ,‬הוא בכהן‬
‫שהעבודה בידו על גג המזבח בעוסק בעבודה‪ ,‬ששמה אני ה׳ הוי׳‬
‫לבדו בלא שאד שמות נ״כ ל״ת על דם רעך‪ ,‬דלהתיות אפילי‬
‫מעל המזבח‪] .‬משך חכמה[‬
‫כ ז‬
‫ק‬ ‫מטעמים‬

‫לא תשנא את אחיך בלבביך‪ .‬הוכח תוכית את עמיתך‪ .‬ולא‬

‫א‬ ‫ש‬ ‫ת‬
‫עליו חטא‪ ,‬וקישור הכתובים היא אם תראה או שחבירך‬
‫חשוד בעיניך כי הדע לך לא תשנא אותו דק הוכח תוכיח לו‬
‫יעי״ז יתברר אם כי בשקר יסודו ואם נהאמת הדבר יבקש ממך‬
‫^ ת מ ח ו ל לו‪ ,‬ואז לא תשא עליו חטא כל עיקר‪ .‬או יתפרש אם‬
‫שתראה שחבירך נלקה בחטא ואז הרי מצוה לשנאותו‪ .‬אבל מקודם‬
‫הוכח תוכיח לו ויש לקוות שיקבל תוכחתך ו ד א בלבבך בשני‬
‫ייצייך שלא יאמר שמצוה לשנאותו גם מצד יצ״ט‪ ,‬כי היצ״ט גס‬
‫ישנאך כי מנעת ממנו מצות תוכחה‪ .‬ולא תשא עליו חטא‪ .‬ע״י‬
‫עליו הטא של מניעת‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫שמנעת ממנו מצות תוכחה‪ .‬שאז‬
‫ת‬

‫תוכחה‪ .‬וגם להוכיח לא בשבילו להמר מעליו חובתו של תוכתת‬

‫מוסר שמוטל עליך‪ .‬אלא תוכיחו עד שלא ישאר על החוטא שום‬
‫חטא ויוכיח לו עד מאה פעמים‪ ,‬או עד כרי הכאה כמאמדם ז״ל‪.‬‬
‫לא תקום ולא תטור את בני עמך‪ .‬יש לפרש סש״כ את‬
‫בני עמך ש א ח ד ל גבי נשיא בעמך לא תאור‪ ,‬בעושה מעשה עמך‪,‬‬
‫כי‬
‫י ו ן שאמרו ח ד ל במידת ישראל שהם גומלי חסדים וזש״א לו‬
‫השאילגי מגלך וא״ל לאו ואיני גומל חסד בדבר זה ויאמר בלבו‬
‫שינקום ממנו כי אינו עושה מעשה עמך‪ .‬אבל אתז״ל שראוי‬
‫לגומלו כי המה בני גומלי הסדים‪ .‬ו ד ש לא תיטור את בני עמך‬
‫שהם בנים של עושי מעשה עמך‪] ,‬פניי[‬
‫ואהבת לרעך כמוך‪ .‬ובשבת ל״א א׳ מעשה באחד שבא‬
‫לשמאי הזקן וא״ל גיירגי ע״מ שתלמדני כל התורה כולה ובלבד‬
‫שאגי עומד על דגל אחת‪ .‬דחפו באמת הבנין שבידו‪ ,‬בא לפגי‬
‫ל‬ ‫ד ‪,‬‬
‫ל א״ל דעלך סני דחברך לא תעביד זהו כה״ת ואידך זיל גמור‪.‬‬
‫י ת מ‬
‫י ה • וי״ל שמה שדחםוהו שמאי באמת הבנין רמז לו כשם‬
‫ש א‬
‫״ א לבנין לחבר אחד לחבירו רק שיהיו שווים בכל אופן בקו‬
‫המשקולת וכיון שאין אתה רוצה להיות שוה ממש לי א״א לקבלך‪.‬‬
‫י מ ה‬
‫*א״ל שתלמדני כה״ת בעוד שאני עומד על רגל אחת‪ .‬כי‬
‫י״ימב״ס כתב כי רגל היא שם המושאל ל״םיבה״ כמו לדגי‬
‫שיעמיד לי כל התורה‬ ‫וז״ש לו הגר‬ ‫ולרגל המלאכה‪.‬‬ ‫״ילדים‬
 ‫‪,‬‬
‫קדושים‬ ‫פ‬ ‫קכח‬

‫סיבה אחת לאיזו טעם שמשמש תורתנו‪ .‬וא״ל הלל סבת כלי‬
‫ך‪,‬תורה הוא‪ .‬המצות שבין אדם למקום הוא שיהי׳ טוב לך והמצות‬
‫של בין אדם לחבירו יהא שלא להרע לחבירו‪ .‬ואידך פירושא זיל‬
‫גמור ]נתלת יעקב[ וביותר ביאור כשם שהבריאה מורכב מכמה‬
‫כחות וגולמים שבהם מחויב המציאות ויושלם אותה ועומד לשרת‬
‫להבריאה והאדם‪ .‬כן קיום האדם מקושר בעוזר זולתו שבא מתוך‬
‫אהבה להטיב לזולתו ולא להרע לו‪ .‬כאהבת עצמך לטובתך‪ .‬וזה‬
‫רק נדרש לקיום האדם‪ .‬אבל לא כן אני ד׳ שאיני מורכב כולל‬
‫כל השלמות ולא יתכן בו סידור כי הוא מחויב המציאות ואין‬
‫צריך סיבה להויתו ומציאות כל הנבראים תלוי בו לבדו‪ .‬כי המקרה‬
‫לא יסודר והמקרה לא יתמיד‪ .‬וזה תעיד הבריאה על הבורא‬
‫יתברך‪ .‬ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬
‫וביותר ביאור וגם לבאר הסמיכות לא תקם ולא תטור —‬
‫ואהבת לרעך כמוך ע״ד משל לאדם שהכה בפטיש על הברזל׳‬
‫ונשמט הברזל והכה בידו הימנית את ידו השמאלית‪ ,‬האם ינקום‬
‫ויכה ידו הימנית את ידו השמאלית ?‪ ,‬כן יגיד לנו הכתוב לא‬
‫תקום ולא תטור׳ יען כל ישראל כגוף אחד נחשבים יען שצריכים‬
‫זל׳ז כאמור לכן ואהבת לרעך ״כמוך״ לכן לא יתכן לנקום ולנטור׳‬
‫ועוד כולל בעשה זו להטיב להכירו בלא תשלום גמול‪ ,‬וז״ש כמוך״‬
‫׳‪/‬‬

‫שתטיב לעצמך בלא תשלום גמול‪ ,‬וז״ש אני ד ‪ /‬שתלמוד ממני‬

‫דבר זה שאני מטיב עם בריותי בלא תשלום גמול כי אם צדקת‬
‫מה תתן לי‪.‬‬
‫ובספר אהבת שלום כתב דאהב״ה במספר י״ג‪ ,‬ואם ב׳ מבנ״י‬
‫יש להם אהב״ה זל״ז הוא ב׳ פעמים י״ג כמספד שם הוי״ה שהוא‬
‫כ״ו ולכן נאמד אני ד׳‪ .‬ומובן שזה דק בנוגע לחיזוק התודה כמו‬
‫שהיה במת׳׳ת דכתיב שם ויחן בל״י‪ .‬שבשביל קבלת התורה התאחדו‬
‫והיו לנפש אחד‪ ,‬וזה נכלל בלשון כמוך שחוזר על מלת לרעך‬
‫ולא על ואהבת‪ ,‬ז״א שדעך יהי׳ כמוך שומר ד ת ‪ ,‬אבל אם הוא‬
‫‪,‬‬
‫רשע מותר לשנא אותו ] ע י םסחים קייג וב״מ ס״ב‪ [,‬וי״ל ואכ״מ‪-‬‬

‫דמום בית יתומים דיסקין‬

 ‫ן‬
‫|‬ ‫והחדוד מלוקט‬
‫מטעמים‬ ‫הפשט‪ ,‬הדרוש‬ ‫במקרא ע״ד‬ ‫כינה‬
‫ו‬ ‫‪I‬‬
‫*י‬ ‫מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫ן‬
‫‪,‬‬
‫ן‬ ‫חוברת ט‬ ‫ן‬
‫|‬ ‫ע״ס אמור־בהו״ב‬ ‫‪I‬‬
‫*‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫ן‬ ‫בסיוע של המוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫|‬

‫פ׳ אמור‬
‫ל על כפילת‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫א ל י ך ם <‬ ‫ת‬ ‫ך‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫א מ ו ר‬

‫דהדלעיל קאי•‬ ‫ואמרח‪ .‬והרמב״ן בשם הראב ד כתב‬ ‫הדבר אמור‬

‫‪ -‬וכחנים הם מורי‬ ‫קדושים מות ימותו דמיהם בם‬ ‫שמסיים בפ׳‬
‫הכהנים האמור לעיל‪ .‬וגם‬ ‫התורה שומרי דת‪ .‬לכן אמר‪ .‬אמור אל‬
‫ויש להוסיף ולבאר ה ס מ י כ ו ת ‪.‬‬ ‫ס |‬ ‫לנפש לא יטמא ] צ ת י‬ ‫אמרת להם‬
‫פרשה הקודמת‪ .‬לפי דבריהם י ל‬ ‫על‬ ‫דקאי‬ ‫לשי דברי הראב״ע‬
‫דנין דיני‬ ‫המזבח‬ ‫שיש כהן מקריב על‬ ‫דבזמן‬ ‫פי״ד‬ ‫כסנהדרין‬
‫ק‬ ‫י י י ‪ .‬ואמר‬
‫ר‬ ‫מ‬ ‫נפשות‪ .‬לכן פרשה הקודמת‪ .‬דבעונשין של עריות‬
‫א מ‬
‫י ר אל הכהנים‪ .‬דזה דוקא דנין בזמן שכהן מקריב ע״ג המזבח ]מ״ח‪•1‬‬
‫בנ״א ילא‬ ‫אל הבחנים‬ ‫אמר‬ ‫כ ן‬ ‫דל‬ ‫מבאר‬ ‫תורת משה‬ ‫וכספר‬
‫ג‬
‫ל לו כל לבירות ועוד לא ימותי‬ ‫מ ח‬ ‫‪ °‬לאהרן‪ .‬כי נתבשר בזה כי נ‬
‫נ י י‬
‫שלנפש‬ ‫׳‪/‬‬ ‫״ ‪ . ,‬ולא שייך אליו המצוה‬ ‫‪n a‬‬ ‫ן ת‬ ‫‪,‬ל‬ ‫א ב‬ ‫ל ו‬ ‫ולא יארע‬ ‫'‬
‫אמור ואמרת‬ ‫יטמא״ רק שייך לכהנים בני אהרן ולכן כתיב‬ ‫‪f‬‬
‫‪3‬‬
‫לשון רכה‪.‬‬
 ‫פ׳ א מ ו ר‬ ‫קל‬
‫ובםפר פניפ יפות כתב לפרש מש״כ אמור ואמרת‪ .‬עפ״י‬
‫מש״א בעירובין נ״ב כיצד סדר משנה ־־ נמצא ביד כ״א ארבעה‪.‬‬
‫אבל הכא שלא היה אמורה רק לאהרן ולבניו שהי׳ דק ג ‪ /‬הוצרך‬
‫להכפיל האמידה לאהרן‪ .‬כדי שיהי׳ ביד כל אחד ואחד ארבעה• כן‬
‫י״ל לפמש״כ וידבר ד׳ אל משה לאמר‪ .‬היינו שהוצרך לאמר‬
‫בתחילה הלשון תורה שבכתב‪ .‬ואח״כ א״ל בע״פ פירושו‪ .‬דהיינו‬
‫תורה שבע״פ‪ .‬ונראה שזהו שאמד בת״כ לנפש‪ .‬מנין לרבות שאר‬
‫טומאה הפרשים מן המת‪ .‬ת״ל ואמרת אליהם לרבות‪ .‬פירוש שא״ל‬
‫בע״פ פירושו של נפש‪ .‬לכך כתב הדמב״ם בפ״ג מהל׳ אבל‪ .‬שכל‬
‫טומאת המפורשות הם בכלל נפש‪ .‬ולא נצרך לדתוק כמו שביאר‬
‫הכ״מ‪ .‬וכן כשאמר משה לאהרן הוצרך לאמר בתחילה תורה‬
‫שבכתב‪ .‬ואח״כ א״ל פירושו שהא תורה שבע״פ‪.‬‬
‫כ‬
‫לנפש ל״י בעמיו לאמו ולאביו ל״י‪ .‬ומקשין מדוע גבי כה״ג ׳‬
‫לאביו ולאמו ל״י‪ .‬ומקדים אביו לאמו‪ .‬ובספר אמרי בינה כ׳ דאיתא‬
‫בגמ׳ שמונה פרשות נאמר ביום שהוקם המשכן‪ .‬ואחד מהם פרשת‬
‫טמאים ובשעת הציווי ל״ה כהנים יותר רק אהרן ואלעזר ואיתמר•‬
‫לאלעזר‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ואביו ואמו של אהרן כבר מתו‪ .‬והיה הכיוון אז‬
‫ואיתמר‪ .‬והנה לאחר מיתת אהרן נתכהן אלעזר לכה״ג‪ .‬וא״כ‬
‫חאיך היה יכול לצות לאמו קודם‪ .‬הא אם תמות אמו קודם לאביו‬
‫מותר לטמא לה‪ .‬דעוד ל״ה כה״ג‪ .‬לכך כתוב לאביו קודם דלאחר‬
‫מיתת אהרן תיכף היה אלעזר כה״ג ואסור לטמא לו‪,‬‬
‫ואשד‪ .‬גרושה מאישה לא יקהו כי קדוש הוא לאלהיו‪ .‬פתח‬
‫בלשון רבים וגומר בל״י‪ .‬ירצה כי הכתוב נותן טעם על האיסור‪.‬‬
‫ויאמר כי אין הטעם בזה דאסור הכהן ליקח גרושה הוא לסי‬
‫שנשתמש בו הדיוט אין כבוד להשתמש בו כהן‪ .‬ואז אם בעלה‬
‫הראשון הי׳ יותר קדוש ומכובד ממנו כמו אם היה כה״ג אז היא‬
‫מותרת לכהן הדיוט‪ .‬לז״א ואשד‪ ,‬גרושה מאשה לא יקהו כי קדוש‬
‫קלא‬ ‫מטעמים‬
‫*יא כי״ ״ ״‬
‫פירש אעם״י ר״ל אעפ״י שהוא כלומר בעלה הראשון‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ן י א‬

‫קדוש ביותר• לא יקחו אותה הכהנים משום שהחסרון היא‬

‫׳ להיותה גרושה ]כפליס לחושיה[‬
‫וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב‪ .‬וראיתי ביאור‬ ‫^‬
‫עס י משאחז״ל הארון נושא את גושאיו‪ .‬דארון יכוגה גם הת״ח‬
‫א בקרבו תודת ד׳ ומסרנסים אותו‪ .‬ואמר כי מי שנושא אותו‬
‫צ ר י‬ ‫ס‬
‫ך לדעת כי על ידו‪ .‬הנותן מתפרנס ובזכותו‪ .‬וז״ש‬ ‫י‬
‫ם‬ ‫ח‬
‫אלוקיך כלומר הלחם והמזון שאלקיך נותן לך ״היא‬ ‫‪£‬‬‫״‬

‫ו מ ב י א‬
‫לך‪ .‬לכן קדוש יהי׳ לך ומוטל עליך לכבדו‪.‬‬
‫י ע ו ד‬
‫י״ל כי קשה כפל הלשון וקדשתו — קדוש יהי׳ לך‪.‬‬ ‫ץ ף ע ‪ /‬׳ י‬

‫י הדגיש בזה וכתב וקדשתו בע״כ שאם לא רצה לגרש הלקהו‬ ‫^‬
‫• אותו שיגרש כמ״ש ביבמות פ״ח‪ .‬והרחיד״א בם׳ פג״ד‪ .‬כתב‬
‫^ ב דמשום כבודו של כהן מצי מחול כמש״כ מוהר״מ בתשובותיו‬
‫ז‬
‫? * והובא במרדכי ס׳ הנזקין‪ .‬דדוקא בגושא גשים בעבירה‬
‫נ‬
‫‪ 1‬וקדשתו בע״כ אבל דבר שהוא כבוד מצי מחיל‪ .‬ובזה‬ ‫^‬
‫לשון הכתוב‪ .‬דמעיקרא כתיב אשה זונה ‪ -‬לא יקחו‪ .‬ואח״כ‬ ‫^‬
‫וקדשתו‪ .‬ודרשינן בע״כ‪ .‬דלגבי נשים בעבירה כופין אותו‬
‫יגרשה‪ .‬אבל לגבי כבור כתיב קדוש יהיה לך״ כלומר מצד‬
‫׳‪/‬‬

‫ו יהיה קדוש‪ .‬אבל אם הוא מרצוגו מוחל‪ .‬יכול למחול כסברת‬

‫'״הר״ ם‬
‫• ובנדרים ס״ב ועוד‪ .‬תנא דבי ד״י וקדשתו לכל דבר‬
‫י ש ה‬
‫— וליטול מנה יפה ראשון‪ .‬וברש״י כשחולק עם אתיו‬ ‫^‬ ‫ד ״ ב ה‬

‫^ ^ ם בלחם הפנים‪ .‬והנה פלא כיון דכולם כהנים מאי וקדשתו‬

‫^ ‪ .‬דזה כמ״ז‪ .‬והאריכו בזה הספרים‪ .‬ובס׳ נדרי זריזין כ׳‬
‫^יאיירי בכהנים בעלי מומין שמחויבים לקדש את אחיהם‬
‫ייבים‬
‫קרבנות שאינם בעלי מומין ע״כ‪ .‬והטעם דיש מקום‬ ‫^‪1‬‬
‫כיון דהכתוב נותן טעם לקדושתו כי לחם אלקיך הוא מקריב‬
‫כ ה‬
‫ן בע״מ פסול בעבודה לכן הזהיר הכתוב שהם מחויבים‬
‫את אחיהם‪ .‬אבל לפי׳״ז קשה דבב״מ ל׳ פריך הגמ׳ למה‬
 ‫פ י אמור‬ ‫קלב‬

‫האי‬ ‫פשיטא‬ ‫בביה״ק‪.‬‬ ‫והתעלמת לגביי כהן ואבדה‬ ‫נאמר‬

‫?‬
‫עשה והאי ל״ת ועשה ולדחי עשה את ל״ת ועשה‪ .‬ופירש״י ל״ת‬
‫ועשה לנפש לא יטמא וקדושים יהיו‪ .‬הו״ל להגמ׳ לומר דצריך ק י א‬
‫דוהתעלמת בכהן שהוא בע״מ דליכא העשה דוקדשתו ואיכא רק‬
‫ל״ת גרידא דלא יטמא‪ .‬ודחי לו‪ .‬ומוכרח מזה דגם בכהן בע״נ*‬
‫איכא עשה דוקדשחו‪ .‬לכן יתקיימו כאן יתר התירוצים שתירצו בזה‬
‫ואין להאריך יותר‪.‬‬
‫וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בנ״י‪ ,‬כתב הראב׳״ע‬
‫יתכן‪ .‬כי בא להזהיר שגכ בני ישראל השוחטין שלמיהכם לא‬
‫יהיו בע״מ לולא דברי קבלה‪.‬־ ובאמת משנה ארוכה כל הפסולים‬
‫ששחטו שחיטתן כשרה‪ .‬אבל י״ל דמבואר בסוף זבחים‪ ,‬דאין כהונה‬
‫בבמה‪ .‬ומומין פסולין בבמה‪ .‬כבזבחים ט״ו‪ .‬וע״ז שפיר צוה אל‬
‫בנ״י והזהירם דבבמה לא יקריבו בנ״י בע״מ‪.‬‬
‫איש איש מבית ישראל— אשר יקריב — ואמרו חז״ל מה‬
‫נדרים ונדבות כישראל‪.‬‬ ‫ת״ל איש איש לרבות שעכו׳׳ם נודרים‬
‫]חולין י״ג[ ‪ -‬והקשה הגאון בעל פנים מאירות א״כ הא דאיבעי‬
‫בקדושין כ׳־ג‪ .‬כהנים אי שלוחו דידן או שלוחי דרחמנא נינהי*‬
‫תפשוט מהכא דהמה שלוחי דרחמנא דאי שלוחי דידן האיך מצי‬
‫עכו״ם‪ .‬להביא קרבנות והכהן מקבל מהם הא אין שליחות לעכו״ם‬
‫רפ״ב‬ ‫כדמוכח‬ ‫שליחות‬ ‫בעינן‬ ‫הלא‬ ‫קדשים‬ ‫ובשחיטת‬
‫דקידושין‪ .‬ובסי׳ עולת שלמה מתרץ דאפשר דמיירי שהביא עכו״ם‬
‫בשותפות עם הכהן‪ .‬דאז נעשה הכהן שליח אף ל ע ב ר ם דמיגו‬
‫דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כבב״מ ח׳ דגבי אשלד״ע אבל מהני‬
‫מטעם מיגו דזכי לנפשיה‪ .‬וה׳׳ה גבי אין שליחות לעכו׳׳ם ודנו בזה‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫אבל לדעתי יש לדון בזה דלא דמי לשותפין שגנבי‬
‫דאמרינן דחייבין אם דאשלד״ע רק אמרינן מיגו דזכי לנפשיה —‬
‫דזה שייך התם דעשה כל המעשה בשביל עצמו אז אמרינן דזכי‬
‫קלג‬ ‫מטעמים‬
‫ב ר י ה‬
‫׳ אבל אם אמרינן דהני כהני המה שלוחי דרחמנא‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ג ס‬

‫י ח י‬
‫יידן וא״כ מכח שניהם נעשה עליו דין קרבן ומצד‬ ‫^‬
‫דרחמנא עוד לא נעשה עליו דין קרבן ולא שייך בו מיגו‬
‫• לנםשיה דעוד לא זכה בזה שנעשה שלוחי דרחמנא ואין‬
‫עיי דין קרבן ל״ל דזכי נמי לחבריה‪ ,‬בזמן שכחות של‬ ‫^‬
‫ד י ד‬
‫ן משיי עליו דין קרבן נדבה שיקרא ע״ש‪ .‬ויש לדון‬ ‫ן ן ף‬

‫כ ז ה‬
‫יאכ״מ‪ .‬עי׳ בכתובות י״א בתום׳ ד״ה מטבילין ובדו״ח‬ ‫'^‬ ‫<ל‬

‫ק א ובדברי בנו הגר״ש ז״ל‪ .‬אבל י״ל כי שלד״ר פועל שתופס‬

‫קדושת קרבן‪ .‬ושלד״ד פועל שיעלה ע״ש הבעלים ובנו״נ מהעכו״ם‬
‫נחשב ע״ש הבעלים אבל א״כ חולין בעזרה ומשו״ה מקבלין‪.‬‬
‫ש ו‬
‫י או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו‬ ‫י‬

‫השמיני ירצה לקרבן — ובחולין פ״א הקשה והיה שבעת‬ ‫^‬

‫א מ ו‬
‫אין ‪ • L , « .‬הא לילה חזי וכתיב ביום השמיני ירצה‪ .‬מיום השמיני‬
‫״״‬
‫ה‬
‫לא‪ .‬ומשני לילה לקדושה ן שמותר להקדישו[ יום‬ ‫^ י‬
‫א ה‬
‫• וכ׳ בם׳ מטה יוסף שהקשה להחתים ז״ל אמאי לא‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫‪ 8‬ף‬

‫ה ג מ‬
‫׳ גבי בכור ]משפטים כ״ג‪-‬כ״ט[ כן תעשה לשורך‬
‫‪,‬‬
‫‪ •1‬ז׳ ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי‪ .‬ז ימים‬
‫‪5‬ם‬ ‫‪1‬‬
‫׳ אמו הא לילה חזי‪ .‬ואח״כ כתיב ביום השמיני דוקא תתנו‬ ‫?זי‬

‫י ה ת ס‬
‫ל״ש תירוץ הגמ׳ לילה לקדושה‪ .‬דבכור קדוש מרחם‬ ‫״‬ ‫צ‬ ‫ו א‬

‫להקדישו‪ .‬ותירץ החת״ם‪ .‬דבאותו היסוד שבנה עליו הוא‬

‫תירוצו‪ .‬דהנה קיי״ל בכ״מ היום הולך אחר לילה ואםמכוה‬ ‫^‬
‫ייייי ערב וי״ב‪ .‬יום אחד‪ .‬אבל בקדשים הלילה הולך אחר‬ ‫_‬
‫^ כלומר שהיובש מתחיל בבוקר‪ .‬ולפ״ז אין מקום כלל‬
‫תו דהנה בפ׳ אמור מיירי כולדות חולין ושם ז׳ ימים כלים‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‪*,‬״‪^ -,‬‬ ‫ב‬
‫ז׳‬ ‫ום‬ ‫ב‬
‫‪3‬‬

‫_ ע י ־ לכך פריך כיון דכתיב והיה ז׳ ימים תחת אמו‪.‬‬ ‫ע‬

‫ה‬ ‫ב‬
‫^ י ל י ל שהיא שייך לשמיני חזי‪ .‬והלא הקרבת קרבנות‬ ‫א י נ ן‬

‫איני אאלא‬
‫׳יא ביום‪ .‬ומשני לילה לקדושה כי לא ידענו מה דין הלילה‬
‫‪.....‬‬
‫דשם איירי‬ ‫‪.‬״«_ ~ ‪.‬‬
‫לז׳ ימים‪ .‬משא ׳כ בפ׳ משפטים‬ ‫שיי*• עוד‬
‫ך‬ ‫‪3‬י* גה‬ ‫ש י י‬
‫כ כ ו ף‬

‫שהיא קדוש מרחם‪• .‬ויש לו דין קדשים‪ .‬לא מצי למיפרך‬

 ‫פ׳ א מ ו ר‬ ‫קלד‬

‫הא לילה חזי‪ .‬דהלילה שייך ליום ז׳ ואין כאן ליל שמיני דהשבעת‬
‫‪7‬‬
‫יאים כלים בעלות השחר‪ ,‬ומ״ש שם ז׳ ימים יהיה עם אמו‪ .‬חנוני‬
‫גם הלילה עד בוקר של יום השמיני‪.‬‬
‫ל״‪ •,‬שימי‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫^ ״‬
‫מ‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ש א‬ ‫‪.‬‬‫א ל ה‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ו מ ן‬ ‫י ש‬ ‫‪/‬‬ ‫ד‬ ‫מ ן ן נ ד י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬

‫י מ י‬ ‫‪,‬‬
‫מועדי ד המר‪ ,‬במספר ל״ו ימים‪ .‬והם י״ח ימי י ד ט דהיינו ז׳‬
‫הפסח‪ .‬ויום עצדח‪ .‬ויום ר״ה ויוה״כ‪ .‬ואחז״ל ראש חדש איקיי‬
‫מועד‪ .‬א״כ בי״ב חדשים אחד מלא ואחד חסר בא עוד ששה ימים‬
‫ד׳ םנ״י[‪.‬‬ ‫נמצא ביחד מספר ל״ ו מספד ״אלך‪,‬״‬
‫אלה הס מועדי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבה‬
‫שבתון מ״ק‪ .‬וקשה התתיל במועדי ד׳ וגומר בשבת דכתיב ששתי‬
‫ג ם‬
‫י‬ ‫•־׳‪ /‬ימים — וייל כי גם מאמר ששת ימים תעשה מלאכה‪ .‬מדבר‬
‫‪ J‬בהמועדות‪ .‬כי המועדים בכל|המד‪ ,‬ששה ימים‪ .‬חג הסםח ב׳ ימים‪ .‬ביום‬
‫ראשון מקרא קודש ‪ -‬ביום השביעי מ״ק‪ .‬שבועות יום אחד‪ .‬סוכות‬
‫‪,‬‬
‫ב ימים‪ .‬רה״ש יום אחד‪ .‬א״כ המה ביחד ששה ימים‪ .‬ויש עוד יום‬
‫אחד יוה״כ אבל אין דינו כאלו ששת ימים‪ .‬כי בכל אלה מותר‬
‫ש‬
‫לעשות מלאכת אוכל נפש‪ .‬ויוה״כ ויגו כשבת שגם זה אסור‪ .‬ח ״‬
‫״ששת ימים״ אשר בהמועדים תעשה מלאכה‪ .‬וכיום השביעי‪ .‬זה יום‬
‫הכיפורים שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו אפילי‬
‫מלאכת אוכל נפש‪] .‬בשפ הגד״א זיל מווילנא[‪.‬‬

‫אלה מועדי ד׳ ‪ -‬ונראה ליתן טעם על מה דאמר רחמנ*‬

‫שפסח יהי׳ ז׳ ימים וביום הראשון וביום השביעי יהי׳ חג‪ .‬ועצרת‬
‫הוא רק יום אחד וחג הסוכות רק יום אחד ושמיני עצרת ר׳וא‬
‫‪ f‬רנל בפני עצמו‪ .‬והימין שבאמצע פסח וסוכות הם חוה״מ ומותר‬
‫במקצת מלאכות‪ .‬ונראה הטעם דהנה ידוע בפסח הוא יצ״מ שבו‬
‫היה חירות הגוף מעבדות ועצרת היא נתינת התורה‪ .‬וסוכות הו*‬
‫זכר לענני הכבוד שהקיפן הקב״ה‪ .‬ולזה בפסח שהוא וכדון לחירות‬
‫הגוף‪ .‬ובעוונינו נתבטל החירוח והגלה אותנו ועתיד לגאלינו להשיב‬
‫לחירות‪ .‬וידוע שכל שבעה הוא סימן להיקף שלם‪ ,‬ולזה עושיל‬
‫יום ראשון ושביעי חג והאמצעים אינם חג‪ .‬להורות אף שיש שמחה‪.‬‬
 ‫*‪r‬מ **ט *ע מ י —ם‬
‫להחידות יחזור ויתבטל ואחר ההיקף שלם‪ .‬יחזור ויהיה חג‪ .‬ומבואר‬
‫גססר ייםף לקת על מגילת א ס ת ר שבשעת יצי״מ גתבטל מישראל‬
‫זים עבדות לעולם רק משועבדים‪ .‬ולזה הימים האמצעים המורה על‬
‫ג י‬
‫מ י ל החירות מ״מ צריכין לגהוג בהם קצת יו״ט מסגי שעכ״פ‬
‫גג‬
‫א ל נ ו משם עבדים וצריבין לעשות זכר קצת לעשות קצת יו״ט‪.‬‬
‫* ל א ימישו‬‫ו‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫כ‬‫יעע‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ך ן ‪ 1‬ן ך ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ק ז ה ן א‬ ‫ר ת‬

‫י אלא יום אחד‪ .‬וחג הסוכות‬ ‫‪,‬‬ ‫מפינו ומפי‬

‫נ ו‬ ‫א‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ע ן ל ם י‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ז‬

‫אשד הוא זכר לעגגי הכבוד‪ .‬שג״כ גתבטל בעווגיבו ולכך יום‬
‫‪1‬‬
‫ראשון חג ושבעה ימים איגס חג‪ .‬וכיון שמ״מ מקיף אותנו השגחה‬
‫והשפעת השי׳י׳ת שמשגיח עלינו וכמ|ציץ מן החרכים‪ .‬לכך צריכין‬
‫לגהוג באותן הימים קצת‪ -‬יו״ט‪ .‬ומה שעתיד לשוב עלינו ענגי‬
‫ייכבוי לא ידמה כלל לאותן הראשונים כדבתיב בריתי חדשה לא‬
‫כברית אשד כרתי את אפותם ] י י ׳ ל״א[ ולזה שמיני רגל בט״ע‬ ‫ר מ‬

‫כי‬
‫~ ו ן שלא ידמה להראשונים ןהגאון הר״י־ליסא בספרו נחלת יעקב‬
‫ימ‬
‫א ר י ך בזה[‪.‬‬
‫חג ממצות לד׳ שבעת ימים‪ .‬זה השם הוא בא בשביל מצות ד׳‬
‫לאכול ‪ w‬מצות‪ .‬משא״כ חג הקציר חג האסיף אינו אלא ע׳׳ש‬
‫‪3‬‬
‫״ א באותו עת‪ .‬ושינה הכתוב הלשון‪ .‬דכאן כתיב שבעת ימים‬
‫אחר ל ד ‪ /‬ושם כתיב חג הסוכות ז׳ ימים לד׳‪ .‬הייגו דחג המצות‬
‫בלש‪ p‬תורה אינו אלא יום הראשון‪ .‬ולא כחג הסוכות שבלשון‬
‫ז ז מ‬
‫ק ד א חוא שבעת ימים‪ .‬משו״ה כאן משמעו ובחמשה עשר יום ־־־‬
‫הג המצות אותו יום הוא חג‪ .‬והמצוה בו שאז שבעת ימים ־־־‬
‫אבל בחה״ס חג המזכות״ שבעת ימים ]עמק דבר‪•1‬‬
‫כל מלאכת עבודה לא תעשו‪ .‬פירש׳׳י אפילו מלאכת החשובות‬
‫בכס• עבודה וצורך שיש חסרון כים בבסלה שלהן כגון דבר‬
‫*אבוי ‪ -‬וכתב הרמב״ן עליו דא״כ היה ראוי שיאמר אף בשבת‬
‫כן‪ .‬ועוד שא״כ הרי זזולו ש״מ רמז בדודה שמותר בדבר האבודי‬
‫יוחס אמרו לא מסדו הכתוב אלא לחכמים ‪ -‬עיין ברא״ם שנדחק‬
‫‪3‬‬
‫' יה• וי״ל כי בס׳ משפטים כתיב אך אשד יאכל לכל גפש הוא‬
 ‫‪1‬‬
‫פ׳ א מ ו ר‬ ‫ק?־ ו‬

‫לבדו יעשה לכם‪ .‬ופירשו חז״ל דכל אותן מלאכות שיש בהן או״נ‬
‫ממש הותרו אפי׳ לצורך קצת מדין מתוך ו ד ש אך אשר יאכל פי׳‬
‫אותן מלאכות שהן לצורך אכילה הותרה לכל אשר יעשה לכם דהיינו‬
‫צורך היום קצת כמו ס״ת ולולב כדאיתא שם‪ .‬אבל בדבר שיש‬
‫בו רק הפסד אם לא יעשיהו היום לא נקרא צורך קצת דרק בל‬
‫שהוא לצורך הנאה ולצורך היום הוא נקרא א ד נ והותרו‪.‬‬
‫וממילא מתורץ דלא הוצרך בשבת‪ .‬שהרי אפילו לצורך‬
‫לא הותר כלל לא שייך בהם מתוך שהותר‪.‬‬ ‫אוכל נפש ממש‬
‫ולפי״ז אין כאן אפי׳ קצת רמז למד‪ .‬שהתירו ח ד ל בחוהי׳מ מלאכת‬
‫דבר האבוד אפילו מלאכת שאין בהם אוכל נפש כגון בנין‬
‫וסתירה וכתיבה וכיוצ״ב‪ .‬ואין בזה ענין לדבר האבוד שנאםר‬
‫ביו״ט דהיינו במלאכת או״נ דל״א בהם מתוך ]פנ״י!‬
‫תספרו המשים יום‪ .‬ואם שבעה שבועות הוא מ׳יט יום‪ .‬רש״י‬
‫פירש ולא עד בכלל‪ .‬ועוד י״ל אם משום דבעינן תמימות ואסור‬
‫לקדש בליל שבועות רק עד צאת הכוכבים וכמש״כ המ״א בסי׳‬
‫תצ״ד‪ .‬ואם חל שבועות ביום א׳ והרי קדושת שבת חמירי טפי‬
‫מקדושת ירט‪ .‬לכן הרי צריך להמשיך עליו קדושת שבת במחשבה‬
‫ולהוסיף עליו ונכנס ליום חמישים והרי מקצת היום ככולו לכן‬
‫המה שפיר חמישים יום‪ .‬והרי גבי שבת כתיב ויכל אלקים ביום‬
‫השביעי‪ .‬ולא כתיכ ביום הששי ופירש״י שם בבראשית‪ .‬רש״א‬
‫בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש‬
‫הקב״ה היודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערח‪ .‬ונראה כאילו‬
‫כלו בו ביום‪ .‬לכן נראה כי הוא יום חמשים‪.‬‬
‫ועוד י״ל כשחל יו״ט בא׳ בשבת אז השבועות תמימות ז׳‬
‫שבועות‪ .‬אבל כשחל באמצע השבוע וא״כ צריך לצרף הימים של‬
‫אייר כי בסיון אין שבוע תמימה ואין תמימות השבועות לחשבון‬
‫החדש‪ .‬ובמדרש אימתי הן תמימות‪ .‬בזמן שישראל עושין רצונו‬
‫ש״מ‪ .‬היינו דבתוספתא דערכין פ״ק רי״א חל עצרת להיות בה׳‬
‫סימן רע לעולם‪ .‬בו׳ סימן בינוני לעולם‪ .‬בז׳ סימן יפה לעולם‪.‬‬
‫ל ז‬ ‫ל‬
‫ו‬ ‫מטעמים‬
‫'?כן בזמן שערש״מ אז חל עצרת בז׳ והיא סימן יפה לעולם• כי‬
‫המה שבועות תמימות בכל חדש וחדש‪) .‬מ״ח(‪ .‬והגר״י בספרי‬
‫תפארת יונתן כתב לבאר עפ״י מ״ש במנחות ע״ב אע״ג דנקצר‬
‫ביום פסול מ׳ מ אם נקצר בלילה ונטמא‪ .‬קוצרים ביום‪ .‬ויש‬
‫לדקדק דהרי אחד מעשרה נסים שהיה בביהמ״ק שלא נמצא פסול‬
‫בעומר‪ .‬ואפשר לומר דזה רק שבנ״י עושים רש״מ‪ .‬משא״כ להיפך‬
‫כי אז אינם ראוים לנסים ונמצא פסול בעומר‪ .‬לכן בזמן‬
‫שישראל עשר״מ וא״כ קוצרין בלילה והוי שפיר שבע שבתות‬
‫תמימות‪ .‬משא״כ באיערש״מ וכשנטמא העומר קוצרין ביום ולאי‬
‫הוה תמימות‪.‬‬
‫ד כ י אל בנ״י לאמר בחדש השביעי ‪ -‬והרמב״ן דקדק מה‬
‫שלא כתוב דבר אל בנ״י בעצרת ויוה״כ‪ .‬וי״ל דבעצרת ויוה״כ‬
‫אי‬
‫‪ 1‬י׳ילוק בין אנשים לנשים ל ק לא כתיב ״בני ישראל״ אבל‬
‫ב א י‬
‫ד ך אינן בנשים לכן כתיב ״ י ועיין‪.‬‬
‫׳‬ ‫ב נ‬

‫זכרון תרועה‪ .‬ובגמ׳ ר׳׳ה כ״ט פריך דהכא כתיב זכרון‬

‫ת‬
‫י ו ע ה ‪ .‬ובפ׳ פנחס כתיב יום תרועה‪ .‬ומשני כאן בר״ה שחל בחול‬
‫־־־ ומסיק משום גזירה שמא יעבירנו ד״א ברה״ר וה״ט דלולב‪.‬‬
‫יה״ש דמגילה‪ .‬ובירושלמי ריש פ׳׳ד דר״ה משני כתירוץ הא׳‬
‫לא י לי׳ לתרץ משום‬ ‫ח א‬ ‫נ‬ ‫ל ״‬ ‫מ ד ו ע‬‫״‬ ‫ל‬‫בבבלי• כאן‬
‫ן י‬ ‫ב ח ן‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ב ר‬

‫< ש מ‬
‫א יעבירנו כבבלי‪ .‬וי״ל דרשיי ותום׳ הקשו למה לא אמר‬
‫ג ז‬
‫י י ׳ שמא יוציאנו מרה״י לרה״ר‪ .‬וראיתי לתרץ עפ״י מש״א‬
‫ב ג‬
‫מ ׳ סוכה מ׳׳ג ב׳‪ .‬ע י ב ה בשביעי מ״ט דחיא שבת‪ .‬א״ר כדי‬
‫לפרסמה שהוא מה״ת‪ .‬והטעם שערבה לא מפורשת מן התורה בהדיא‬
‫י ק הלכתא גמירי לה כמש״א שם מ ״ א ‪ ,‬ל אינה מפורסמת‬
‫כ ן‬ ‫ד‬

‫שי׳וא מה״ת עי״ש בפירש״י‪ .‬ןלפי״ן י״ל דמעביר ״ א ברה״ר‬

‫ד‬

‫כ י‬
‫מ י ל א כ ת י ב י ' ב ק ר א ולא הוי במשכן רק הלכתא גמייי לה•‬
‫כמ״ש בשבת צ״ו ב׳ לכן אינה מפורסמת מה״ת ובקל יכול לזלזל‬
‫כ ה ולהעביר ד״א ברה״ר משום לימוד מצור‪ ,‬דשופר‪ .‬אבל הוצאה‬
 ‫פ׳ א מ ו ר‬ ‫קלח‬

‫במשכן ומפורש בקרא דאל יצא איש ממקומו‬ ‫מדהיי לרה״ ר דהוד‪.‬‬
‫ובהוריות ד׳ לכן נודע לכל שהיא מה״ת ולא‬ ‫כבשבת ובעירובין‬
‫וחששא רחוקה היא שיוציא מרה״י לרה״ר‪.‬‬ ‫אתי לזלזולי ב נ ק ל ‪.‬‬
‫דתקי״ש בשביל חשש רחוק כזה‪.‬‬ ‫לכן לא ביטלו מ״ע‬
‫אך בעשור לחדש הזה‪ .‬יוהכ״פ — בעצפ היום הזה‪ .‬וי״ל‬
‫דהכא כתיב בעצבמ היום הזה‪ .‬ובפסוק ל״ב כתיב ועניתם את‬
‫נסשתיכם בתשעה לחדש בערב‪ .‬משמע שמתחילים בערב‪ .‬ובשם‬
‫החת״ם ז״ל מתרצים‪ .‬כי ידוע כי שאחר מעשה העגל עלה משה‬
‫למרום בד״ח אלול ונתעכב שם מ׳ יום עד יום עשירי לתשרי‪.‬‬
‫ואז אמד הקב״ה סלחתי כדבריך והלך ובישר לישראל לכן ציוה‬
‫הקב״ד‪ .‬לקבוע יום זה לדורות ליום הכפורים לבניי‪ .‬נמצא לפי״ז‬
‫באורתו פעם היה יוהכ״ס נוהג רק בעצם יום העשירי יען רק‬
‫בבוקר ירד משה ממרום לצוות לבנ״י דיני יוהכ״פ‪ .‬אבל לדורות‬
‫ציוה להתחיל תשעה בערב‪ .‬ובזה מבואר הכתובים׳ ״אך« בעשור‬
‫לחדש השביעי ״הזה״ כי אז היח יוה״כ בכל דיניו רק בעצם‬
‫היום הזה‪ .‬אמנם בסוף הפרשה אמר חוקת ־ עולם לדורותיכם‬
‫בכל משבתיכם — ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב•‬
‫ובאם שאך בא למיעוט בא כאן אך בעשור לחדש יום הכפורים‬
‫דהכפרה רק בעשור לחדש ולא מיום התשיעי‪ .‬ומש״כ יום הכפורים‬
‫לשון רבים כתב הכוה׳ק‪ .‬כי הרי יש שני מיני תשובות כי מיראת‬
‫העונש לא נמחק עונו ורק זדונות נעשה לו כשגגות והשב מאהבה‬
‫נעשה לו כזכיות לכן נקרא בלשון רבים על שם שני עניני‬
‫כפרה אלה‪:‬‬
‫בםכת תשבו שבעת ימים — למען ידע דורותיכם כי‬
‫בסוכות הושבתי את בנ״י בהוציאי אותם מא״מ‪ .‬מקשים למה אנחנו‬
‫עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד‪ .‬היה ראוי‬
‫לעשותו בניסן כי בו היה תחילת היקף עננים‪ .‬וי׳׳ל לפי שכשעשו‬
‫את העגל נסתלקו העננים ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן‪.‬‬
‫קלס‬ ‫מטעמים‬

‫ומשה ירד ביוהכ״ס ובמחרת יוהכ״ם ויקהל משה וציוה על מלאכת‬

‫המשכן וזה היה בי״א בתשרי‪ .‬וכתיב והעם הביאו עוד נדבה‬
‫בבוקר בבוקר‪ .‬ואיתא במד׳ ר ר׳י ור״נ אומרים שני ימים היו‬
‫מביאים נדבות ובי״ד הכריזו שלא יביאו עוד‪ .‬וביום טיו התחילו‬
‫לבנות המשכן וחזרה השכינה היינו ענני הכבוד על ישראל‪ .‬וע״נ‬
‫*יוה לנו דלעשות את חג הסכות בט״ו לחדש השביעי ע״ש‬
‫שזכינו לישב ת ח ת כנפי השכינה ןבשם הגר״א ז״ל מווילנא[‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫פ בהר‬
‫וידבר ד׳ אל משה בהר סיני לאמר‪ ,‬וברש״י מה עגין‪,‬‬
‫שמיטה אצל ה״ם ‪ -‬אלא מה שמיטה נאמרו כלל כללתיה ופרטתיה‬
‫א‬
‫ף כולן נאמרו ‪ -‬ועומדת השאלה להבלתי מאמין לא יאמין‬
‫ג״כ שסרטות השמיטה נאמרה בסיני והמאמין ידע שכל תושבע״*‬
‫נאסרו בסיני כעדות התורה והמסורה‪ .‬ובפשטות י״ל כי הרי דיגי‬
‫שמיטה ויובל שהם נגד הטבע וכאשר שאלה התורה מה נאכל‬
‫ב ר כ ת י ‪ -‬ו ל פ י דרך‬ ‫בשנה ה ש ב י ע י ת ‪ -‬ו ה ת ו ר ה תבטיח וצויתי את‬
‫הטבע שדה שנזרע שש שנים רצופים בלא הפסק אז תכחש האדמה‬
‫ע י ן ש ב ש נ ה הששית עוד ממעטת לתת זרעים משנים ^הקודמים‪.‬‬
‫והתורה תבטיחה כי בשנה ששית יתן את הברכה שתתן מידותיה‬
‫עוד לשלש שנים איך יכולה להבםיחה על העתיד אם אין בידו‬
‫למלאות הבטחתו‪ .‬והרי שישבו בא׳׳י שנים רבות ואם לא התקיים‬
‫הברכה אז היו יוכיחו את ההיפך והי׳ כחשו בהתורה‪ .‬ואחרי שבני‬
‫ישראל נשארו נאמנים לד׳ ולתורתו ולא עזבוהו‪ .‬זאת תעיד‬
‫ומכרזת על אמיתת התורה ושנאמרה בסיני‪ .‬ממילא נדון מזה כי‬
‫כה״ ת נאמרה כל הסרטים בסיני‪ .‬ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬
‫ושבתה הארץ שבת לד׳‪ .‬וברש״י לשם ד׳ כמש׳יב בשבת‬
‫?ראשית‪ .‬והוא בתו״כ‪ .‬עיין רמב״ן‪ .‬וי״ל כי מצינו קדושת שבת•‬
 ‫‪,‬‬
‫פ בהר‬ ‫•קמ‬

‫חלוקה מקדושת •ו״ט‪ .‬דשבת קביעא וקיימא וא״צ קידוש ב ״ ה‬

‫משא״כ יו״ט ישראל מקדשי ותלוי בב״ד‪) .‬עי׳ ביצה י״ז‪ ,‬ב״ב‬
‫־קכ״א(‪ .‬כן חלוקה קדושת שביעית מקדושת יובל‪ .‬דבל מה שנוהג‬
‫בשביעית נוהג ביובל‪ .‬רק יובל כתיב וקדשתם שאתם מקדשים‬
‫אותו כדכ׳ כי יובל הוא קודש תהיה לכם‪ .‬וכמש״כ גבי ימים טובים‬
‫מקרא קודש תהיה לכס‪ .‬ואם לא תקעו ולא שלחו עבדיהם לחירות‬
‫או לא החזירו קרקעות אז מותרים בחרישה ובזריעה ואינו יובל‬
‫כלל‪ .‬כדמפורש בר״ה ט׳ וברמב״ם פ״י מהל׳ שמיטה ויובל‪.‬‬
‫משא״כ שמיטה הוא קדוש ואפקעתא דמלכא הוא ואינו תלוי‬
‫׳‪/‬‬

‫בקדושת ישראל‪ .‬לכן אמך שבת לד׳ כשם שנאמר בשבת בראשית‬
‫ואף אם לא ספרו מנין השנים ולא השמיטו‪ .‬בכ״ז הוא הפקר‬
‫ופטור ממעשר ואפקעתא דמלכא הוא ולא כשיט ח הרז׳׳ה דצריך‬
‫לקדש שביעית ג״כ‪ .‬כמש״כ הגרמ״ש ז״ל בם׳ משך חכמה‪.‬‬
‫ובשנה השביעית שבת שבתון יהי׳ לארץ‪ .‬והספרים כתבי*‬
‫הטעם דנקרא השביעית שבת שבתון‪ .‬דנודע דת״ח שעוסק בתורה‬
‫ובעבודה‪ .‬אצלו כל ימי השבוע בבחינת שבת ואצלו השבת היא‬
‫שבת שבתון‪ ,‬אבל מי שעוסק במו״מ אצלו היא רק שבת לבד‪.‬‬
‫אבל בשביעית שכולם בטלים מעבודה הרי גם להם נקרא שבת‬
‫שבתון‪ .‬וזשה״כ כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לד׳‬
‫שבת לבר והטעם כי שש שנים תזרע שדך ‪ -‬אבל בשנה השביעית‬
‫ש י ת שבתון יהי׳ לארץ‪ .‬שאז יהי׳ השבתות שבת שבתון כי גם‬
‫כל השבוע היא בבחי׳ שבת‪.‬‬
‫במטה משה כתב טעם לשמיטה לפי כשאנו חושבים שנות‬
‫החמה שם״ד ימים יש בשנה א׳ נ״ב שבתות‪ .‬ובששה שנים יש‬
‫שי״ב שבתות‪ .‬ולפי שגם בשבת הצמחים גדלים לפיכך ציוה‬
‫הקב״ה לעשות שנה ז׳ שמיטה להשלים שי״ב שבתורת וגם נ״ב‬
‫שבתות משנה זאת בס״ה שס״ד ע״ש‪.‬‬
‫קמא‬ ‫מטעמים‬

‫פ׳ בחקתי‬
‫אם בחקתי תלכו — ורש״י מחז״ל אם יהי׳ עמלים בתורה‪.‬‬
‫ייקיקו למה לא אמר שיחי• עוסקים או לומדים את התורה‪ .‬כתב‬
‫כ ס ם‬
‫י אוהל יעקב עסמש״כ באבות‪ .‬אם למדת תורה הרבה אל‬
‫תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬ד״ל אל תחזיק התורה רק לעצמך‪ .‬רק‬
‫שתלמד גם עם זולתך‪ .‬כי לכך נצרת ללמוד עם אחרים‪ .‬כי כתיב‬
‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬
‫לעמ״ל יולד‪ .‬דית ל׳למור ע׳ל מ׳נת ל׳למד‪ .‬ובב״ק י״ז‬
‫אמי־ינן דמעשה גדול מלימד‪ .‬אבל במלמד לאחרים לימוד גדול‬
‫ממעשה‪ .‬ובמד״ר פ׳ נשא‪ .‬הא דהקדימו ישראל נעשה לנשמע‪.‬‬
‫מ ע ש ה הוא כנגד מעשה‪ .‬ונשמע הוא לימוד‪ .‬ומעשה גדול מלימוד‬
‫ילפי״ז ניחא פירשיי‪ .‬אם בחקתי תלכו יכול זה קיום המצות‬
‫כשהי״א וכו׳ הרי קיום המצות אמור‪ .‬ע״ כ אם בחקתי תלכו קאי‬
‫על לימוד התורה‪ .‬וקשה למה ה ק ד י ם לימוד התורה למעשה הרי‬
‫מעשה גדול כמו שהקדימו ישראל נעשה לנשמע‪ .‬ע״ז אמר שתהיו‬
‫עמלים בתורה‪ ,‬ר״ל ללמוד ע״מ ללמד כמש׳יא אדם לעמ״ל יולד‬
‫ללמוד ע״מ ללמד‪ .‬ואז לימוד גדול ממעשה ושפיר הקדימו אם‬
‫כחקתי תלכו‪ .‬ובמ״ר אמר ר ׳ח ב״פ אמר להם אם שמרתם ‪ .‬את‬
‫התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ועשיתם אותם‪.‬‬
‫וביארו כי במ״ר יתרו עה״כ וכל העם רואים את הקולות—להודיע‬
‫שבחן של ישראל בשעה שעמדו על הר סיני לקבל התורה לא‬
‫היו בהם סומין ]שנאמר רואים[ אלמים שנאמד ו י ע נ ו ‪ -‬ו ק ש ה הרי‬
‫זה היא שבח להקכ״ה שנתרפאו כל בע״מ ולא שבח לישראל‪ .‬וי״ל כי‬
‫באדם יש רמ״ח איברים ושס״ה גידים‪ .‬ובתורה יש רמ״ח מ״ע‬
‫ישס״ה ל״ת• זה לעומת זה עשה אלקים כל מ״ע מתקן אבר אחד‬
‫י כ‬
‫ז כל ל״ע‪ .‬ובהם נתקדש האדם‪ ,‬ואם יחסר לו איזהו מצוה אז‬
‫ה י‬
‫א בע״מ באותו אבד‪ .‬וז״ש סוף דבר את אלקים ירא לעבור‬
‫ל״ת• ואת מצוותיו שמור בקיום מ״ע‪ .‬כי זה כל האדם שעי״י‬
 ‫פ׳ ב ח ק ת י‬ ‫‪-‬קמב‬

‫נשלם תיקן כל אבריו וגידיו‪ .‬ובשעת מתן תורה שאסרו כולם‬

‫נעשה וגשמע וקבלו עליהם לשמור כל תרי״ג מצות הגיעו לתכלית‬
‫השלימות ולא היה בהם מומין‪ .‬ו ד ש אם שמרתם את התורה‬
‫מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמכם כהשלמת כל הגוף‪.‬‬
‫ונתתי גשמיכם בעתם—וברש״י בשעה שאין דרך בנ״א לצאת‬
‫ולא מסרש בשעה שיהיו צריכים לגשם‪ .‬כן הול״ל גשמים ומאי‬
‫גשמיכם‪ .‬ויתכן כי גתיגת הגשמים יהי׳ בידכם כי בזמן אם בחקתי‬
‫תלכו—וכולם צדיקים ויבקשו לגשמים יהיו נענים‪ .‬כביומא נ״ג גבי‬
‫דבי חנינא בן דוסא ע״ש‪ .‬לכן אם הגשמים באמצע השבוע אזי‬
‫יפסיקו עוברי דרכים לכן בהכרח בלילי שבתות שאז כ״א בביתו•‬
‫ואם לא תשמעו לי ולא תעשו ‪ -‬ואם בחוקתי תמאסו‬
‫ואפ משפטי ‪1‬זגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותיו להפרכם‬
‫את בריתי ‪ -‬ומתחיל הקללות שבתוכחה‪ .‬ריבוי הלשון בא בקבלה‬
‫הפירוש ב ח ד ל בתו״כ‪ .‬וז״ל ואם לא תשמעו לי‪ .‬מה ת״ל ולא‬
‫תעשו — יש אדם שאינו לומד אבל עושה‪ .‬ת״ל אם לא תשמעו‬
‫לי ולא תעשו‪ .‬הא כל שאינו לומד אינו עושה — או יש אדם ‪-‬‬
‫אבל אינו מואס באחרים‪ .‬ת״ל אם בחקתי תמאסו‪ .‬הא כל שאינו‬
‫לומד ‪ -‬סוף שהוא מואס באחרים‪ .‬או יש אדם שאינו לומד —‬
‫ומואס באחדים אבל אינו שונא את החכמים‪ .‬ת״ל את משפסי‬
‫ת נ ע ל נפשכם‪ .‬הא כל שאינו ‪ -‬סוף שהוא שונא את החכמים‪.‬‬
‫או יש ארם ‪ -‬ושונא את החכמים‪ .‬אבל מניח את אחרים לעשות‪.‬‬
‫ת״ל לבלתי עשות‪ .‬הא כל שאינו לומד ‪ -‬סוף אינו מניח לאחרים‬
‫לעשות‪ .‬או יש לך אדם שאינו לומד — ואינו מניח לאחרים‬
‫לעשות‪ .‬אבל מודה במצות התורה שנאמרה בסיני‪ .‬ת״ל את כל‬
‫מצותיו‪ .‬האי כל שאינו לומד ‪ -‬ואינו מניח לאחדים לעשות‪ .‬סוף‬
‫שהוא כוסד במצות שנאמרה בסיני‪ .‬או יש אדם שיש בו כל‬
‫המדות הללו‪ .‬אבל אינו כופר בעיקר‪ .‬ת״ל להפרכמ את בריתי‪.‬‬
‫הא כל שיש לו כל חמדות הללו סוף שהוא כופר בעיקר עכ״ל‪.‬‬
‫האאמד הזה במעט עיון יפקח את העיגי• ויתן לנו ‪.‬פתרון‬
 ‫ג‬ ‫מ‬
‫ק‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫‪8‬‬ ‫ת י‬ ‫ב ה ת‬ ‫נ ת ח נ ד‬ ‫ל א‬
‫!י^ לגם מ״ה‬ ‫*החידה הסתומה איך שכל מי ״‬
‫פ‬
‫נ ה‬ ‫‪ K‬״‬ ‫מ י ג א‬ ‫ע י‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ה ש ח ת ד‬ ‫ש י ב א י‬ ‫נ ח נ י‬
‫»לא קדא י י * ״‬ ‫״‬ ‫' ״‬ ‫י‬ ‫*‬
‫מ כ י י‬ ‫ל א‬ ‫ה ש כ ל‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫? * ‪ W‬מ ח ו ו ה מדי*‬ ‫״״" *יי־ 'י'‬
‫ע‬ ‫י י‬
‫‪ • ™ °‬עד שבא לייי‬ ‫סדי* בא למדריגה זו הדי אי!‬
‫ז‬ ‫כ‬ ‫י י‬ ‫ש י ה י י‬ ‫ים‬
‫™ ויודע את ״‬ ‫ידע להחליט עוד להכשיל את א ח י‬
‫א ת‬ ‫ב ר א‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫* ‪ .‬ו שנעשה נבל‬ ‫כסירה‪ .‬אבל הנותן התורה י ׳ י‬
‫ס ו‬
‫א ת‬ ‫מ ל‬ ‫י א‬ ‫א ם‬ ‫ב ס ב ע‬ ‫ט ב‬ ‫ז ה‬ ‫נ י‬ ‫י ל מ י ג ו‬
‫כל לחשוי‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫יע‬ ‫גו‬ ‫"‬
‫ז‬ ‫א י‬ ‫י ב מ י ם‬ ‫ים‬ ‫א‬ ‫א י‬ ‫כ י‬ ‫י א מ‬ ‫ג ז י ‪,‬‬
‫* *יד י שמזה תביא‬ ‫ז לק ׳‬ ‫ו ד ע‬ ‫י‬
‫א ם‬ ‫‪0 ,‬‬ ‫‪3‬‬
‫את בניו‬ ‫האבות שמסתידין את התורה ׳ " י י‬
‫‪ 0‬י מ נ ע‬ ‫י‬
‫י ‪,‬‬ ‫י י א‬
‫ל ל י יהודי‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫לנו ערות גדולות ומרות כאלי׳•‬
‫א‬ ‫י ת ג ד‬
‫ת י י ה‬ ‫ג ל א‬ ‫כ י‬ ‫י ח ו ש ב‬ ‫ה‬ ‫ת י‬ ‫י ל מ י ט‬
‫כי המנובלים האלה‬ ‫י ־ י? '‬ ‫*‬
‫כ י‬ ‫מ י ש י ״‬ ‫ה ע י נ י ם‬ ‫א ת‬ ‫ל נ י‬ ‫י ם ת ח‬ ‫ח ת י י‬ ‫א ‪ 3‬ל‬
‫לם והתורה אומרה‬ ‫'״?‬
‫זי‬ ‫א ו ת ס‬ ‫כ י ר פ‬
‫* ‪ V‬כתובה בתוכחה •‬ ‫משחיתים את בניהם י מ <‬
‫״‬ ‫י ‪? ,‬‬ ‫א ת‬ ‫ל נ ו‬ ‫י ב י א ו‬ ‫כ ז ה‬ ‫ח י נ‬ ‫‪,‬‬
‫״ח״ י גוררי ישראל׳‬ ‫יד‬ ‫*י‬
‫ז א ת‬ ‫י ש י א ל‬ ‫י כ ל‬ ‫י י מ י ם‬ ‫מ ת‬ ‫ה מ ה‬ ‫‪3‬‬
‫^ ^ ד ת נ ח מ ו מהרעה‬ ‫?‬ ‫*'' 'יי‬
‫כ ע ת‬ ‫;‬
‫< ואין ענה‬ ‫״י‬ ‫ייעשו עמנו כלה ״ל‪ .‬לכן בא הזמ!‬
‫ר‬ ‫ר‬

‫‪ *1‬ואז ישלח לני י׳‬ ‫'‬ ‫שהאבוה‬ ‫ה‬

‫י ל כ י ם‬ ‫י י‬ ‫ב נ י ח ס‬ ‫א ת‬ ‫ס ! ש ח י ת י ס‬

‫י ‪ ,‬ת י ד ה‬ ‫ב ה ת מ ד ת‬
‫^""*יימו הברכות שכתבה‬ ‫יק להשיבם ולחנכם‬
‫ע י ל‬ ‫ת ש י ע ת‬ ‫י נ י ש‬ ‫ע ז ד י‬ ‫א ת‬
‫* ^ * י י ד יותר‪ .‬יייל•‬ ‫*‬
‫ל ה א ר‬ ‫מ‬
‫״ ל הקלקול‬ ‫י‬ ‫כאן התורה אם בחקתי תלכו~ואכ״‬
‫ןצ‬
‫י י י ר‬ ‫י א י ז‬ ‫י נ ם ת פ‬ ‫מ נ א י כ ם‬ ‫ב כ ם‬ ‫י י ד ו‬
‫‪ ,‬מ ‪ 7‬עה״כ אלקימ‬ ‫ר‬ ‫א‬
‫פ‬
‫ק י ם יבקש‬ ‫שלא יהי׳ דולף‪ .‬וי״ל א י א במדיי‬
‫ןאל‬ ‫‪p‬‬ ‫ת‬ ‫ד‬
‫א ת‬ ‫א‬ ‫ר י ד ר‬ ‫צ ד י‬
‫" י ״ לקיס יבקש‬ ‫?‬ ‫יכקש את הנרדף‪ .‬אתה מוצא‬
‫א‬
‫א י ל י‬ ‫ר י ד ד‬ ‫י‬ ‫צ‬
‫ד ף אתכם‪ .‬ד‬ ‫את הנרדף ‪ -‬אלא אפילו י ?‬ ‫רו‬
‫יא‬ ‫א ר‬ ‫ש‬ ‫״‬ ‫ה ר ש ע‬ ‫ימי‬
‫לרעילכם‪ .‬ני ה ל ־‬ ‫• '‬ ‫*נידף ויעמוד ל ז‬
‫א ח ם‬ ‫א י‬ ‫ה‬ ‫ד ‪ ,‬ק ב‬ ‫ה י ה‬ ‫א ז‬ ‫י כ ט‬ ‫א ח‬ ‫ר י י‬ ‫י‪,‬יד‬
‫ז‬ ‫׳ לכם רודף‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬
‫ל‬ ‫ש ל‬ ‫כ י י ן‬ ‫א ב ל‬
‫* * ו י ש ״ הגר״א'״ *‬ ‫מבקש את ‪)™n‬״׳‬
‫ב ת י י‬ ‫ב‬ ‫‪1‬‬ ‫ל ז ? ז ג י ‪ 9‬כ ם‬
‫הכהי‬ ‫•‬ ‫*?יאים נרדסים ואינו בהברה‬
‫ז ה‬
‫מ ה‬
‫‪ ,‬יעקוב ־־׳ י‬ ‫ב ר י ת‬ ‫א ת‬ ‫״ כ ד ת י‬
 ‫פ׳ ב ח ק ת י‬ ‫קמד‬
‫לבוא‬ ‫יכול‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫כ י‬ ‫ל‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫ן י‬ ‫ש ב ה ת ן כ ח ר >‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫ה‬

‫לידי ברכות‪ .‬כי הרי יש בידו של הקב״ה שבקללה אחת ימחו ח״י‬
‫נוכיח לדעת שלא בא‬ ‫באו שעי״ז‬ ‫הקללות‬ ‫מן העולם ר ק ריבוי‬
‫בדרך הטבע רק עפ״י השגחת די‪.‬‬
‫וזה שאמר הכתוב ״חדשים לבקרים רבה אמונתך״ כלומר‬
‫בהתחדשות הגזירות בכל יום בלא הרף בזה ״רבה אמונתך״ כי‬
‫מן הנמנעות היא שגם מרשעי הגויבם שהמה ג״כ בן אדם נהפכו‬
‫לחיות הטורפות ויעשו כליה והרס והרג בבני אדם שכמוהם מצד‬
‫כוונתם להזיק ולחבל ולא להנאות עצמם‪ .‬ובהכרח מחייבת ההכרה‬
‫שכליות שנלקח מהם הבחירה ויעשו בשליחות המקום ב״ה והמה‬
‫שבט אפו‪ .‬בכדי שנכיר שאין הנחש ממית אלא החטא ממית•‬
‫ואז נשיב אל ד׳ ואז יסיר מאתנו חרון אפו ונושע תשועת‬
‫עולמים‪ .‬רק עומדת השאלה מדוע יתנהג ד׳ אתנו בדרך זה ולא‬
‫שלטה בנו מדת הדין שלפי מדת החטאים נתחייבנו בכליה דייל‬
‫עפ״י עונשי התורה‪ .‬לכן בא הכתוב להודיענו‪ .‬כי‪ .‬״וזכרתי א ת‬
‫בדיתי יעקב״ — שהבטיחם שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם‬
‫‪ -‬כדברי הכתוב כאן בפרשה‪ .‬וכן ירבה הקללות‬ ‫לא מאסתים‬
‫ובהדרגה‪ .‬וכאמור ולא מצד זכיותנו‪ .‬כי אין לנו זכות‪ .‬ואז אם‬
‫נשים לב לז‪ .-‬ונשובה אל ד׳ אז נושע תשועת עולמים‪.‬‬
‫וזכרתי — וברש״י למה נמנו אחורנית‪ .‬כלומר כדאי הוא יעקב‬
‫הקטן לכך‪ .‬ואם אינו כדאי ‪ -‬והוא תמוה‪ .‬דהא יעקב הוא בחיר‬
‫שבאבות‪ .‬ומה שייך לומר ואם אינו כדאי‪ .‬והכונה היא ע״ד שפירש״י‬
‫בפ׳ כי תשא‪ .‬אם נתחייבו שריפה הרי אברהם שהושלך לכבשן האש‪.‬‬
‫ואם הרג‪ .‬הרי יצחק שפשט צווארו‪ .‬ואם גלות הרי יעקב ולזה‬
‫‪r‬‬
‫‪ ,‬״‬ ‫מתחיל מחיוב גלות הקל‪ ,‬ן«*ז‬
‫‪B‬‬ ‫מ ז ב י ד‬

‫׳׳׳ן׳‪ .‬י* ז מ ז כ ר יעקב‪ .‬ונגד הרג שהוא קל‬

‫משריפה מזכיר יצחק• ״ ג י ׳־ייפה ״ ה י א המירה מזכיר אכרה־־•‬
‫ב‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫א ח ו י נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫י‬
‫י‪-‬קל ™ " ־ • י׳־ייד לימר אינו כיי׳י‬ ‫'‬ ‫" "‬
‫?הציל מעינש הרג שנתי׳ייני• יכן א נ י ה פ ‪ -‬נחלת יעקב[‪.‬‬
‫דפוס בית יתומים דיסקין טלפון ‪2711‬‬
 ‫מטעמימ‬
‫ספר‬
‫‪1‬‬

‫§‬ ‫ביבה• במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד‬ ‫‪I‬‬

‫‪1‬‬ ‫התודה‬ ‫מפרשי‬ ‫גדולי‬ ‫מספרי‬ ‫מלוקט‬ ‫ן‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫חוברת י‬ ‫‪$‬‬
‫*‬ ‫ע״ם במדבר‪-‬נשא‬ ‫|‬
‫*‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫ן‬ ‫בסיוע של המוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫פ׳ במדבר‬
‫וידבר ‪ -‬במדבר סיני באוה׳׳מ — ‪ .‬ובמדרש למה במדבר‬
‫• מכאן שנו חכמים בג׳ דברים ניתנה התורה באש ובמים‬
‫ובמדי‪-‬י•‬
‫‪-‬י — ובמדבר מנין דכתיב וידבר ד׳ אל משח במדבר סיני‪,‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪ .‬והרעיון בזה י״ל כמו שהמדבר מקום הפקד לכל‪ .‬כן תוה״ק‬
‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬
‫י ר ה וכל הרוצה ליטול יבא ויטול אב יגע בתורה לשמה‪.‬‬ ‫^‬
‫^ א ר׳ מאיר כל העוסק בחורה לשמה זוכה לדברים הרבה —‬
‫כ‬
‫« לי אפילו מי שלא חונן בלב חריף ומות גדול כרימ‪ .‬כי‬
‫ת כרותה למי שמיגע עצמו על ד י ת לשמה זוכה לדברים הרבה‪.‬‬
‫ז‬
‫^ ״ עוד בזה שניתנה תורה לבמדבר״ להורות כי הלאומיות‬ ‫א‬

‫״ תלויה בארץ או במדינה כמו הלאומיות של או״ה‪ .‬וכשכובשים‬

‫ס ונטמעים בין שאר האומות תאבד לאומיותיהם‪ .‬וגם שפם‬
‫^ ם כולם יחלפו ויהיו כלא היו‪ .‬ולא כאלה חלק יעקב‪ .‬וכמ״ש‬
‫י ו אתכם כל הגוים כי תהיה ״אתם״ ארץ חפץ‪ .‬כלומד אתם‬
 ‫פ׳ ב מ ד ב ר‬ ‫קמו‬

‫בעצמיכס אוץ חפצי‪ .‬כי התווה היא קיום האומה ולאומיותו‪ ,‬יתקיים‬
‫גם בלא ארץ‪ .‬ולכן ניתנה תודה ב מ ד ב ו ולא באוץ ישואל ומם‬
‫במדבר נוסדה לאומיותם וגם בכיי מקום שגלו שכינה עמהם‪] .‬מדברי‬
‫כרם הצבי[‪.‬‬
‫וידבר ד׳—פירש״י מתוך חיבתן לםניו מונה אותם כל שעה•‬
‫ועוד י״ל כי המנץ שהיה בתשרי היה כל ישראל ביחד ולא‬
‫נדע מספר כל שבט ושבט‪ .‬אבל מנין השלישי היה כל שבט ושבם‬
‫בפני עצמו‪ .‬ואולי הטעם מפגי שקודם שלוח המרגלים היו מוכגים‬
‫ליכנס לא״י‪ .‬כדכתיב בריש דברים ואומר אליכם בעת ההיא‬
‫לאמד באו ורשו את הארץ — וכיון שא״י מתחלק לשבטים היה‬
‫‪,‬‬
‫צריך לידע מספד כל שבט ושבט כמו שהי באמת במנין בתחילה‬
‫כניסתן לא״י בפ׳ פנחס‪ .‬ולפי״ז לאחר שמנו י״א שבטים ממילא‬
‫נדע מספר הנשאר מן הכלל‪ .‬והיינו דכתיב בכל השבטים ל ‪ -‬ב נ י‬
‫שמעון‪-‬ושבט האחרון שהוא שבט נפתלי כ׳ בלא אות למיד והיינו‬
‫מפני שלא הי׳ צריך למנותם כיון שידעו מספר ייא שבטים כי מן‬
‫הכלל ממילא נודע מספר חלק הי״ב שהוא הנשאר מן הכלל•‬
‫לכך כתוב סתם בני נפתלי כלומר לא מפני שידעו ממספר‬
‫השקלים השייך לשבט ההוא ידעו מספרם רק ידעו מפני שהם‬
‫היו הנותרים‪ ,‬וד״ל‪] .‬פנ״י[‬
‫שאו את ראש ־ ‪ -‬במספר כל זכר 'לגלגלותם וקשה למה‬
‫לא נזכר בכתוב כי נמנו כאן במחצית השקל כדי שלא ישלוט בהם‬
‫עיה׳ר ולא יהיה בהם נגף‪ .‬וי״ל כי דק כשנמנו בפעם הראשון היה‬
‫חשש עין הרע כי בשבעים נפש ירדו מצרימה ועתה הם ם׳‬
‫דבוא‪ .‬משא״כ במנין שני ליכא חשש עיה״ר כי כ ב י נודע ריבוי‬
‫מספרם‪ .‬עוד כתבו שלא נמנו כאן ע״י מספר הגלגולת רק זרי‬
‫השמות שנכתב שמות של כל אחד ואח״כ נמנו השמות ועי״ז‬
‫ידעו מספד כולם‪ .‬וז״ש במםפד שמות״ כ״ז לגלגלותם‪] .‬כרם‬
‫׳‪/‬‬

‫הצבי[‪<.‬אבל דש״י כתב לנלגלותם על ידי שקלים בקע לגלגלוחם‪.‬‬

‫קמז‬ ‫מטעמים‬

‫יאפשר לומד עפ״י דברי הפנים יפות כאן שכתב לפרש הלשון‬
‫״שאו״ את ראש ‪ -‬אחרי דכל ישראל הם נפש אחת כמשפירש״י‬
‫גבי שבעים נפש דיעקב‪ .‬מפני שהמה דבוקים בד׳ אלקים חיים‬
‫שהוא אחד ומיוחד‪ .‬וכדכתיב יעקב חבל נחלתו‪ .‬כחבל הזח‬
‫שקשורים יחד‪ .‬ו א ח ד ל שכל הדינים נמתקיס בשרשו שכולו טוב‬
‫ג ל א‬
‫רע כלל‪ ,‬ומאריך בזה עי״ש‪ .‬לכן יען שע״י המסור המד•‬
‫נפרדים לכן אמר ״שאו א ת ראש בנ״י לשרשו העליון‪ .‬אבל במה‬
‫*גרוס להתנשאות ע״ז צוה לתת בקע לגלגלת ועם הכספים למסור‬
‫למקדש וקדשיו ובזה יתנשאו לשורשו ויהיו אחוזים ביחד‪ .‬כן בזה‬
‫שנמנו למשפחותם לבית אבותם שלא ימצא פסול ופגם במשפחתם‬
‫אשר זה באמת למופת כי מיחוםיהם גתברר שהמה זרע כשר מזרע‬
‫יעקב ובזה הוא התנשאות ותפארת לישראל‪.‬‬
‫ולכן כשבאו או״ה לקבל את התורה א״ל הקב״ה הביאו לי‬
‫הפיי יחוםיהם כי להם אין יחוס לאבותיהם‪ .‬ונתערבו ביניהם פסולים‬
‫*אמצע‪ .‬ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬
‫וביותר ביאור • דיש להבין דלמה באמת נדחו אוה״ע מפגי‬
‫ז ‪ 8‬א‬
‫' ! להם ספר יוחסין‪ .‬וי״ל דהרי אמרו חז״ל זכה נעשה לו סם‬
‫יזיים לא זכה נעשה לו סם המות כי התורה מיועדת א‪1‬דם השלם‬
‫במדות תרומיות ואז נקרא אדם‪ .‬כמאמרם ז״ל אתם קרויין אדם‬
‫י א י‬
‫ז אוה״ע קדויין אדם‪ .‬כי מי שלא ירכוש לו השתלמות במדות‬
‫י ח‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫י ל עליו תואר אדם‪ .‬והרי תכונות הנפשיות באות בירושה‬
‫מאבות לבנים כידוע‪ .‬והנה אנחנו בני אברהם יו״י לכן אנחנו‬
‫בני רחמנים ביישגים גו״ח‪ .‬לכן עפ״י רוב זכינו שהתורה נותנת‬
‫לנו ספ חיים‪ .‬אבל להאוה״ע כי אין להם יחוס אבות מן ההכרח‬
‫להם תעשה התורה סס המות ולכן לא נתן להם הקב״ה א ת‬
‫התורה שתשמש לרעתם‪ .‬ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬
‫ואת כל העדה הקהילו ‪ -‬לגלגלותם‪ .‬יש לדקדק מ ד ו ן‬
‫ג‬
‫» נ ץ בנ״י נאמר לגלגלותס ולא בלויס‪ .‬וראיתי כתוב‪ .‬דבמנחות‬
 ‫פ׳ ב מ ד ב ר‬ ‫קמח‬

‫ל״ז איתא אדם שיש לו ב׳ ראשים באיזה מהם מניח תפילין‬

‫טריפה שאינו יכול לחיות‪ .‬ע״כ בישראל שנמנו‬ ‫עי״ש‪ .‬והוד‪.‬‬
‫עשרים שייך לומר לגלגלותם‪ .‬ואין לחוש דילמא יש‬ ‫מבן‬
‫לאחד שני ראשים דטריפה הוא ואינו חי יותר משנה‪ .‬משא״ב‬
‫בלוים דנמנים מבן חדש לא נאמר לגלגלותם דאז אפשר שיהיה‬
‫לאחד שני ראשים‪.‬‬
‫איש עד דגלו — סביב לאה״מ יחנו‪ .‬וברש״י ממד״ר‪ .‬מנגר‬
‫מרחוק מיל כאלפים אמה כמ״ש ביהושע — שיוכלו לבא בשבחי‬
‫וראיתי טעם בזה דבמ״ר אמרו‪ ,‬אמרה תורה לפני הקב״ה רבשי׳ע‬
‫כשיכנסו ישראל לא״י זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא‬
‫עלי‪ .‬א״ל יש זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים‬
‫ממלאכתם ויכולים לעסוק ב ך ע״כ‪.‬‬
‫׳‬

‫והנה ידוע שתכלית יצ״מ היה כדי להכניסם לא״י כמבואר‬

‫בקרא ]שמות ג ׳ ‪ -‬ח ׳ [ ותכלית כניסתם לא״י היתד‪ ,‬כדי שיעסקו‬
‫בתורה‪ .‬כמש״כ ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשי‬
‫בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו ]תהלים ק״ד‪ [,‬ועיקר עסק‬
‫התורה לאותם הטרודים בפרנסה בימי החול רק בש״ק‪ .‬ולכן‬
‫כתיב זיי״ן׳רבתא בת־בת זכרו תורת משה עבדי ]מלאכי ג׳‪1‬‬
‫לרמז על חיוב עסק התורה בשבת להטרודים‪ .‬ולכן צוה הקב״ה‬
‫להרחיק הדגלים מאה״מ לא רחוק ממיל כדי שיכלו לבא שם גם‬
‫בשבת‪ .‬ואעפ״י שלא היו אז טרודים במלאכה ובמו״מ גם בימי החולי‬
‫נרמז להם על העתיד שיהיה להם לעינים בכל ארבעים שנה במדבר‬
‫למען יושרש זה היטב בלבבם על העתיד‪.‬‬
‫בשאר שבטים כתיב‬ ‫ועליו מטה מנשה — וקשה למה‬
‫והחונים עליו‪ .‬וכמנשה כתיב ועליו• וכתב בספר משך חכמה‪ .‬יען‬
‫שמקודם כתיב דגל מחנה אפרים לצבאותם — וסקודיהם מ׳ אלף‬
‫וה׳ מאות‪ .‬ובמטה מנשה לא הי׳ רק ל״ב אלף ומאתים‪ .‬לכן כתיב‬
‫‪,‬ועליו״ לרמז כי הוא עליון על אפרים‪ .‬אף שהוא עתה זעיר‬
‫קמט‬ ‫מטעמים‬
‫‪,‬‬ ‫א י כ ? ז ו ם י‬
‫ן אך לעתיד יגדל ביותר‪ .‬ד ב פ פנתם נתמעט אפרים על‬ ‫*‬
‫אלף‪ .‬ומנשה נתרבה על ג״ב אלף ושם גזבר קודם אפרים‪.‬‬
‫ונשיא לבני גד אליסף בן ״רעואל״ ולמעלה בתתלת פרשה‬
‫• יכן בפ׳ נשא בקרבנות הנשואים כתוב דעואל״‪ .‬וכתב בס׳‬
‫‪,‬‬ ‫»‬ ‫״ •‬ ‫אמרי יי«י»‬
‫נועם פ׳ ויצא דגד זכה שיקבר מרע״ה בחלקו‪ .‬לפי‬
‫מ י נ ה‬
‫ראש דגל לדן‪ .‬היה יכול גד לומר אני בכור לזלפה‪ .‬ודן‬ ‫*‬ ‫כ‬ ‫ג‬

‫י לבלהה• למה אני איני ראש דגל כמוהו‪ .‬ולא דיבר נגד‬
‫״ ׳ ה ‪,‬‬
‫לכך כתיב אליםף בן דעועל‪ .‬וכתיב בן רעואל בריש‪.‬‬ ‫*‬
‫^ ע ה וזכה לרוע אל‪ .‬שהוא מרע״ה שיקבר בחלקו‪ .‬עכ״ל‪ .‬ולפי׳׳ז‬
‫ט ו כ‬
‫שייקא בדגלים כתיב רעואל בריש אבל בתחלת הפרשה‬ ‫י‬
‫ר ב נ י ת‬
‫הנשיאים כתוב דעואל בדלי״ת ועפ״י האמור נרמז‬ ‫^‬ ‫ד‬

‫קא כדגלים להודות דבעבור הדגלים זכה לזה עכ״ל חומת אנך‬
‫להרחידי׳א זצ״ל‪.‬‬
‫וימת נדב ואביהו לפני ד׳ בהקריבם אש זרה ‪ -‬ובנים לא‬
‫להם‪ .‬ומשמע דאם היו להם בנים לא היו נענשים אף‬ ‫^‬
‫‪ .‬׳קייבי אש זרה‪ .‬וכבר בפ׳ אחו״ק ארבתי בזה עי״ש‪ .‬וכעת יש‬
‫‪D‬‬
‫י ‪ T‬יי״ל דכתיב פוקד ערן אבות על בנים — הכובה דלפעמים‬
‫^‪ 1‬מענישין את האדם על מעשיו רק מניחים את העונש על‬
‫ח‬
‫״ י עד שלשים ועד רבעים‪ .‬לכן מבאר הכתוב טעם עונש‬
‫תם מיד בהקריבם אש זרה יען ובנים לא היו לחם לכן נענשו‬
‫י• ]כדם הצבי[‪.‬‬
‫ויפקד אותם משה עפ״י ד׳‪ .‬וברש״י אמר משה לפני הקב״ה‬
‫\ אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם‪ .‬א״ל הקב״ה‬
‫א י ז ה‬
‫את שלך ואני אעשה שלי הלך משה ועמד על הפתח‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫ו ; ש‬ ‫ן‬
‫נה מקדמת לפניו ובת קול יוצאה מן האהל ואומרת כך וכך‬
‫קות יש באהל לכך נאמר עפ״י ד׳‪ .‬ע״כ•‬
‫ויש להבין מדוע קשה למרע״ה לכנוס באהל לדעת מנינם‪.‬‬
‫יהדי אמדו בסנהדרין ק״ו עה״כ ויקנאו למשה במחנה‪ .‬מלמד‬
 ‫‪,‬‬
‫במדבר‬ ‫פ‬ ‫קנ‬

‫שכל או״א קינה את אשתו במשה עי״ש ובשו״ע אה״ע סימן כ׳׳ב‬
‫יה‬
‫אם קינה לה בעלה אסור לכנוס לביתה עי״ש לכן מצד הדין ה י‬
‫אסור לכנוס לביתם‪ ,‬שמעתי‪.‬‬
‫ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בנ״י תחת כל בכור ־~‬
‫פירושו עפ״י מש״א בםסרי בהעלותך סי׳ צ״ב‪ .‬כ״מ שנאמר לי‬
‫ש‬
‫קיים לדורות‪ .‬והנה קיי״ל דאין תמורה עושה תמורה‪ .‬וכן מעי׳‬
‫נפדה ברחוק מקום‪ .‬ולקוח בכסף מעשר אינו נפדה‪ .‬וכמו בזבחים‬
‫ריש איזה מקומן דהתם לא אלימא קדושתי׳ למתפס פדיוני׳ ‪.‬וז״•‬
‫ואני לקחתי את הלוים מתוך בנ״י ת ח ת כל בכור פ״ר‪ .‬שהתם‬
‫נתפםין בקדושתן תחת הבכורים‪ .‬א״כ תו לא יהיו חוזרין ונפיין‪.‬‬
‫נהיו לי הלוים קיימין בקדושתן לדורות‪] ,‬מ״ח[‪,‬‬
‫אלה תולדות אחרן ומשה — בהר סיני‪ .‬םירש״י ביום׳‬
‫שדיבר ד׳ את משה בה״ם אז נעשה אלו תולדותיו בתורה ע״ב‬
‫וי״ל שרמז עוד בזה‪ .‬כי בני אהרן היו תולדותיו בתורדיי‬
‫ואעפ״י שכבד מתו נחשבו כחיים והזכירם כאן‪ .‬וההיסך בבני משרי‬
‫שהיו תולדותיו ממש והיו בחיים ולא הזכירו בשמותם כלל‪ .‬כי‬
‫לא הגיעו לזאת המדרגה‪ ,‬והטעם כי מפני גודל טרדותיו של משח‬
‫הגיע עד שלא יכול להשגיח על בניווכלם בקשו תורה מפיו והם לא‬
‫בקשו‪ .‬וא״כ מיום דיבר ד׳ אל משה בה״ס נעשו אלו תולדותיו והכלי‬
‫גרם יום אשר דיבר ד׳ את משה בהר סיני‪] .‬תו״מ[‪.‬‬

‫ויתילדו על משסחותם‪ .‬וברש״י הביאו ס׳ יחוסיהם ועירי חזקח׳‬

‫לידתם‪ .‬והרמב״ן חולק עליו ודעתו שרק היו גאמגים עם״י דבריהם•‬
‫וקשה מדוע לא כתיב במספר בני לוי ויתילדו על משסחותס•‬
‫ומזה הוכחה כדעת רש״י עם״י מש״א בקדושין ס״ג ע״ב‪ .‬האומר ב נ י‬
‫זה י״ג שנים ויום אחד נאמן לענין איסור אבל לא לעוגשין‪ .‬ולפי‬
‫‪,‬‬
‫שהי גלוי לפניו ית׳ שאותם הנמנים עכשיו במנין ימותו כולםי‬
‫כמו שאיתא ברש״י ישן עה״כ שאו את דאש כמו שאומרים לקוםטינד‬
‫א‬ ‫נ‬
‫ק‬ ‫מטעמים‬
‫איים יישא דידן‪ .‬ולעונשין אין האב נאמן לומר ולהעיד על שנות‬
‫והבן עצמו לא יכול לדעת זאת שהוא בן כ׳ לכן הוצרך‬ ‫חק׳‬
‫י׳קב״ה להביא דאי׳ על חזקת לידתם‪ .‬משא״כ בשבט לוי שבהם‬
‫א י‬
‫ז המנין נוגע לענין עונש‪ .‬ונאמן האב על שנות בניו ולא‬
‫הוצרך שום דאי׳ ועדים על לידתם לכן לא נאמר שם ויתילדו על‬
‫משסחותם‪ ,‬שאין התורה מעידה ע״ז ]תו״מ[‪.‬‬
‫כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור באר״מ‪ .‬הקדשתי לי‬
‫כל בכור בבנ״י מאדם ועד בהמה לי יהיו אני ׳ ‪ .‬וי״ל מה שחזר‬
‫ד‬

‫י א מ ר‬
‫לי יהיו אני ד׳ אחרי שכבר אמר הקדשתי לי כל בכור‬
‫בבני׳י‪ .‬ונראה לבאר דמצינו בתהלים שהכה כל בכור מאדם‬
‫יעד בהמה‪ .‬ולכאורה הול״ל מבהמה עד אדם מקטן ועד גדול• אך‬
‫לפימשיכ הרמבץ‪ .‬דבזמן שגתמלא סאתן של רשעים‪ .‬והקב״ה‬
‫" ט ל מהם את הבנתם ומחשבותיהם ונעשים כבהמתו‪ .‬ובן בפרעה‬
‫לכן אמר המשורר שהכה בכורי מצרים‬ ‫בזה שחיזק את לבו‬
‫מאדם ועד בהמה היינו שהכה אותם במכה נפלאה אם שמצריים‬
‫בזמנם היו חכמים וקוסמים כמו אדה״ר יציר כפיו של הקביה‪.‬‬
‫ש‬
‫י י א י חכם גדול הי׳ ואם״ה נאמר בו אדם ביקר בל ילין נמשי‬
‫כבהמות נדמה‪ .‬אבל ישראל שנעשה להם נם הכם הלכו הלוך‬
‫יגדיל ובתחלה היו במדרגת בהמה לירמום טיט ולבנים ויצאו‬
‫ממדריגה זו ועלו ממדריגה• למדריגד‪ .‬מפסח ועד עצרת עד שבאו‬
‫למדריגת האדם ולקבל התורה בהר סיני ורמז ע״ז העומר בפסח‬
‫היה משעורים שהוא מאכל בהמה‪ .‬ובעצרת שתי הלחם מן החטים‬
‫״יייא מאכל אדם כדמציגו בחולין ה׳‪ .‬אדם ובהמה תושיע ד׳ אלו‬
‫בגיא שהם ערומים בדעת ומשימין עצמו כבהמה‪ .‬היינו כי לעבודת‬
‫ה ד‬
‫׳ יעשה עצמו כבהמה לסבול עול ולהכנע‪ .‬ובזה י״ל אם שלגבי‬
‫המצרים געשו מאדם לבהמה כאמור‪ ,‬ובישראל עברו ממדריגת בהמה‬
‫לאדם‪ .‬ולכאורה יש לטעות דלעבודת ד׳ יחזק עצמו כאדם‪ .‬לבן‬
‫אמר הכתוב ביום הכותי כ״ב הקדשתי אותם לי‪ .‬בתנאי שמאדם‬
 ‫פ׳ ב מ ד ב ר‬ ‫* קנב‬

‫ועד בהמה לי יהיו היינו לפני ולענין עבודתי תהי׳ צריך תמיד‬
‫מאדם לבהמה‪ .‬אעפ״י שעשיתם ביום זה וממדריגה בהמה למדריגת‬
‫אדם‪] ,‬תו״מ[‪.‬‬
‫פקד כל זכר לבני ישראל — אמר •'ב״י ולא מב״י‪ .‬יתכן‬
‫דקיי״ל לויה שילדה מישראל בנה פטור מה׳ סלעים משום דבפטי‬
‫רחם תלה רחמנא‪ .‬ורחם דילה דלוי הוא‪ .‬וי׳״ל דזה דוקא השתא‬
‫דנתקדשו הלוים‪ .‬וולדותיהם בין זכר ובין נקבה קדושים ופטורים•‬
‫אבל במדבר דעדיין לא נתקדשו בקדושת לוים‪ .‬א״כ הנקבי׳‬
‫שנולדה עדיין לא היו הלוים קדושים‪ .‬ואחרי זה לא נתקדשו רק‬
‫הזכרים‪ .‬א״כ לויה שילדה היה בנה חייב בפדיון הבן‪ .‬ולכך אמר בכור‬
‫זכר לבג״י ואע״ג שאמו לויה או כהנת‪ .‬ועיין בבכורות דף ד׳‬
‫בזה ודוק ימ״ח(‪.‬‬
‫והיה לי הלוים אני ד׳‪ .‬דע דהא דאמרו בפ׳ בני עיר‪.‬‬
‫דתשמיש קדושה קדוש ותשמיש דתשמיש לא‪ .‬יצא להם לדעתי‬
‫מדין תורה‪ .‬דאשכחן דכהנים המה משמשי קדושה אית בהו קדושה‪.‬‬
‫מעשר•‬ ‫וקדושים יהיו ולא יחללו‪ .‬וכהנת שזנתה נפסלו מן‬
‫דנתקדשו גופא‪ .‬אבל לוים המה נתונים לאהרן ולבניו והוי משמשי‬
‫דמשמשין‪ .‬ולכך לית בהו קדושה‪ .‬ולויה שזנתה אוכלת במעשר•‬
‫דלא נתקדשו את גופייהו‪ .‬ולכן בעת משא מלאכת הקדש היי‬
‫הקרשים נטענין על העגלות‪ .‬ועבודת בני קהת‪ .‬אשר הי׳ בכתף‬
‫‪0‬‬

‫היה מכוסה בבגדים‪ .‬כדי שהבגדים יהיו משמשי קדושה והלוים‬

‫יהיו תשמיש דתשמיש‪ .‬וכמו כאן שהבגדים היו כליין‪ .‬ובכ״ז היו‬
‫הלוים תשמיש דתשמיש‪ .‬וכיו״ב אמרו בברכות סוף פ״ג גלימא‬
‫אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי‪ .‬גלכן כתיב והיה לי הלוים אני‬
‫ד׳‪ .‬לרמז שהשי״ת משמו יש שני הפסקות‪ .‬והוא תשמיש דתשמיש‪.‬‬
‫וזה לי‪ .‬אני‪ .‬וכן ולקחת הלוים לי אני ד׳ ואני הוא התשמיש‬
‫והמלבוש‪ .‬ש״אני הוא״ משם ע״ב‪ .‬והוא כמו אדנות‪ .‬שהוא כסא‬
‫להשם המפורש‪ .‬כמו שנאמר וד׳ בהיכל קדשו‪ .‬היכל היא‬
‫קגג‬ ‫מטעמים‬

‫שם א״ה ועי׳ רש״י ותום׳ סוכה מ״ה בזה‪ .‬וכ״כ בעזרא ח‪.‬‬
‫ואמי אליהם אתם קדש לד׳ והכלים קדש שקדו ושמרו ‪ -‬הרי‬
‫דבכהנים דאיכא בהו‬ ‫כמו שפרשגו‪ ,‬ובזה נתבאר לנו דבר נכון‪.‬‬
‫קדושה‪ .‬לכן במתנותיהן איכא קדושה‪ .‬דאינן נאכלין בטומאה‪.‬‬
‫כמו בתרומה‪ ,‬דקדש הרא‪ .‬אבל לוים‪ .‬דהוי תשמיש דתשמיש ליכא‬
‫כהו קדושה לכן מתנותיהן נאכלין בטומאה‪ .‬ואפילו לר״מ דאמר‬
‫מע״ר אסור לזרים‪ .‬מ״מ םבר דנאכלין בטומאה‪ .‬דכתיב ואכלתם‬
‫איתי בכ״מ אפילו בקבר‪ .‬כמו שפי׳ תוספות ביבמות פ״ו ב׳‬
‫יעי״ש ]שם[‪,‬‬
‫ולקחת חמשת חמשת שקלים ‪ -‬לכאורה מזה ראי״ למש״כ‬
‫הט״ז והש״ך ביו״ד סי׳ ש״ה‪ .‬דיכול האב לפדות ע״י שליח‪ .‬שהרי‬
‫עיקר הפדיון כאן היה ע״י משה שהי׳ שליח‪ .‬ואפילו למ״ד‬
‫בזבחים דמשא גדול הי׳‪ .‬מ״מ משמע מקרא דהפדיון היה ע״י‬
‫אהרן ובניו‪ .‬ואם דנתינת המעות יכול להיות ע״י שליח כבבכורות‬
‫י ף נ׳‪ .‬רב אשי שדר לי׳ שבםר זוזי לר״א _ ובן מצינו בקדושין‬
‫י׳ מתנה ע״מ להחזיר בפדה״ב אין בנו פדוי ואי נימא דאינו יכול‬
‫לפדות ע״י שליח אין מועיל תנאי‪ .‬אלא דאמירה צריכה להיות‬
‫־ בעצמי ובדיבור לא בעי דיני תנאים‪ .‬א״כ י״ל ה׳״נ דאמירה הי׳‬
‫ע״י עצמם‪ .‬אלא שמשה לקח הכסף‪ .‬וכן י״ל עוד טעם בזה משום‬
‫יאהרן בעצמו לא הי׳ יכול לתבוע משום שהן ממון שאין‬
‫לו תובעים אבל הב״ד קיי״ל דיכולים להוציא ממון ממנו ועי׳‬
‫קדושין כ״ ט ולכך הי׳ משה מוציא אותם בתורת ב״ד )פנ״י(‪.‬‬

‫פ׳ נ ש א‬
‫נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותיהם ~־ נראה‬
‫י׳א דכתיב ״גם הם״ גבי בני גרשון‪ .‬משום דהו״א דוקא בני‬
‫קהת שהיו עבודתן במשא בכתף‪ .‬לכך לא הוכשרו אלא בעלי כח‪.‬‬
 ‫פ׳ נ ש א‬ ‫קנד‬

‫כמ״ש ח ד ל בן ל׳ לכה• אבל בני גרשום שנשאו בעגלות‪ .‬הו״*‬

‫שלא יפסלו בשנים‪ .‬לכך כתוב ״גם הם״ וכיון דכתיב גבי בני‬
‫גרשון שוב א״צ לכתוב גבי בני מרדי‪ .‬דבהם הי׳ עבודתן יותר‬
‫בכבידות כמו שפירש״י בחולין כ״ד ד״ה דתקיפין‪ .‬להוריד המשכן‬
‫לפרקו ולנטותו להעמיד קרסיו וקרשיו ןפנ״י[‬
‫ועוד י״ל בזה כשנדקדק עוד מדוע בבני קהת נאמר‬
‫למשפחותם ואח״כ לבית אבותם‪ .‬וכאן נאמר לבית אבותם ואח״כ‬
‫למשסחותם‪ .‬וי״ל כמ״ש המפרשים דנדמז בזה אעפ״י שהבכור‬
‫מבני לוי היה גרשון‪ .‬וקהת היה הצעיד כמבואר בקרא‪] .‬ג׳ י״ז[‬
‫בכ״ז כתר תורה קודם לכל הכתרים‪ .‬וזקן נקרא מי שקנה חכםהי‬
‫וכמש״כ‪ .‬נער הייתי וגם זקנתי‪ .‬ע״ד המליצה כי הגיע למעלת‬
‫הזקנה גם בהיותו נער‪ .‬וכתיב כבוד חכמים ינחלו ותמימים טוב‪.‬‬
‫הביאור כאשר העם יראו שהחכמים ינחלו כבוד תתעורר בהם‬
‫קנאת סופרים להרבות חכמת התורה והתמימים ינחלו טוב‪ .‬אין‬
‫טוב אלא תורה‪ .‬משאי כ אם חולקין כבוד לרשעים אז ירבו מנאצי‬
‫ד׳ ח״ו‪ .‬לכן נזכר מקודם נשא את ראש בני קהת‪ .‬ואח״כ בגי‬
‫גרשון נם הם‪ .‬כי בני קהת אעפ״י שהי׳ הצעיר נעשה ע״י כתר‬
‫התורה ראש וראשון ]דבני קהת עמרם ויצהר[ וגרשון נעשה‬
‫טפל לו‪ .‬ולכן נזכר בבני קהת למשפחותם ואח״כ לבית אבותם כי‬
‫המשפחה שיצא ממנו היה לה יותר תשיבות‪ .‬כי נולד ממנו עמרם‬
‫אבי משה ואהרן ומרים‪ .‬ובשבילם זכו ישראל לכל הגדולה‪ .‬מן‬
‫ובאר וענני הכבוד‪ .‬משא״כ בגרשון היה לבית אבותיו יותר חשיבות‬
‫ממשפחה היוצאת ממנו‪ .‬ויען שנמסר לבנו קהת לשאת את הארון‬
‫וכליו‪ .‬לכן לא נאמר בהם לעבוד‪ .‬כי הארון לא היה למשא כמ״ש‬
‫חז״ל שהאדון היה נושא את נושאיו ]סוטה ל״ה[ ורק בני גרשון‬
‫שנשאו יריעות המשכן וקלעי החצר נאמד בהם לעבוד ולמשא‬
‫]כרם הצבי[‪.‬‬
‫קהת הצעיר שזה‬ ‫כתב הטעם שנבחר‬ ‫ובספר זכרון יצחק‬
‫קנה‬ ‫מטעמים‬
‫תקיז לשבט לוי שחטא במכירת יוסף אשר מררהו וישטמהו עבור‬
‫הבכורה שניטלה מראובן וניתנה לו‪ .‬ועתה ישמעו בקולו של‬
‫משה לכל משאם ופקודת עבודתם‪ .‬ובני קהת הצעיר להם יתר‬
‫שאת כי עבודתם בקדש הקדשים‪ .‬ובני גרשון הבכור אחריהם‪.‬‬
‫יבכ״ז אין ביניהם קנאה ושנאה והקב׳יה משרה שכינתו עליהםי‬
‫וזאת היתה תשובת המשקל שלהם‪ .‬עבור חטא מכירת יוםף‬
‫שהתקנאו בו במה שנבחר לבכור תחת ראובן‪.‬‬
‫ואת כל אשר יעשה להם יעבודו — םירש כל אשר יעשה‬
‫למשכן ולמזבת ‪ -‬רמב״ן‪ .‬ולפי״ז נראה דהכלים שנעשו למשכן‬
‫ולמזבח לא נעשה להדיוט ונעשו לשמה‪ .‬במו גוף הקדושה דהזמנת‬
‫מילתא היא‪ .‬וכמו עור הרצועות לשיטת ר ד ה ‪ .‬ולזה אמר בירושלמי‬
‫יומא סיג הל׳ ר‪ .‬ת ע ש ה להדיוט לא ישתמש בו גבוה‪ .‬אבל‬
‫במשא בני מרדי היו כמו תשמישי קדושה‪ .‬והזמנה לאו מילתא‪.‬‬
‫לכן י א נאמר רק לכל כ ל י ‪ .‬ויעוץ הל׳ בית הבחירה‪ .‬שאבנים‬
‫ה ם‬

‫של הר הבית בעי שלא יהיו נחצבין להדיוט‪ .‬אולי דבבית‬

‫עולמים שאני‪ .‬שאם מוםיפין אין מוםיפין רק עד סוף ההר כמו‬
‫* כ ׳ בחבורו ]מ״ח[‪.‬‬
‫משלחו מן המחנה ‪ -‬כתב הרמב״ן אחר שהקים את המשכן‬
‫ציוה בשלוח הטמאים מן המחנה שיחי׳ המחנה קדוש ובעבור שמנה‬
‫ישיאל למשפחותם לבית אבותם והבדיל מהם ערב ר ב אשר‬
‫בתוכם‪ .‬השלים באשם גזילת דין הגוזל את הגר‪ .‬ולא מצינו‬
‫שהבדיל א ת הגרים מתוך ישראל‪.‬‬
‫ויש להבין דבריו ז״ל ממ״ש במכילתא וירא משה את העם‬
‫כי פרוע הוא שפרחה בהם צרעת ובשעת מתן תורה נתרפאו‬
‫כולם מזיבתן וצרעתן‪ .‬וכשחטאו בעגל ם‪1‬ח להם צרעת‪ .‬וכן אמרו‬
‫חז׳״ל בספרי כשסשטו ידיהם בעבירה הי׳ בהם זבין ומצורעים‬
‫וכבר אמרו ח ד ל כי העם המה הערב רב שבהם היה העון עשיית‬
‫העגל ופרח בהם צרעת והבדילו מתוך המחגה‪ .‬לפי״ז יש לחביןן‬
 ‫‪NX‬‬ ‫פ׳ נ ש‬ ‫קנו‬

‫ג״כ סמיכת איסור גזל בהם כמ״ש הדמב״ן זיל שלא יסברו כיי?‬
‫דבלוחות הראשונות נתרפאו מן זיבתן וצרעתן וכשחטאו פרחו‬
‫אחרונות שלא נתקבלו‬ ‫בהן‪ .‬ולא נתרפא בשעת קבלת לוחות‬
‫לפני המקובש להיות גרים‪ .‬ויהי׳ להם דין גזל גוי שכבוש תחת‬
‫יד ישראל לכך הוצרך להזהיר להם שהם גרים גמורים‪ .‬ועוד י״ל‬
‫דאמרו חז״ל גבי ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שאמרו‬
‫חז־״ל טמאי מת מצוד‪ ,‬היה‪ .‬וזה שאמרו מת מצוד‪ ,‬ולא מת סתם‬
‫משום שאחז״ל שלא מת אחד מישראל מן המנין הראשון שהיה‬
‫בתשרי עד מנין השני שחיה באייר וע״כ טמאי מתים הי׳ מערב‬
‫רב‪ ,‬וכיון שהגרים אין להם קורבה שיתחייבו בקרבתם לכך נקראו‬
‫מת מצוה‪ .‬א״כ היו בהם כמה גרים שמתו ולא היה להם יורשים‬
‫לכך הזהיר אורם על גזל הגר שאין לו יורשים שישיבו אותן‬
‫לכהן‪] .‬פנ״י[‪.‬‬
‫ויעשו — וישלחו אותם — כאשר דבר ד׳ אל משה כן עשו‬
‫בנ״י‪ .‬הנה בכר!׳־ ת כמו בנח ובאברהם ועוד‪ .‬לא כתיב כאשר צוד‪ ,‬ד׳‬
‫ד׳‪.‬‬ ‫דבר‬ ‫כאשר‬ ‫ומסיים‬ ‫את בנ׳׳י‬ ‫צו‬ ‫וכאן פתח‬
‫ופלא הוא‪ .‬ונראה משום דצו דריש בספרי זרוז‪ .‬ובדבר שיש בו‬
‫והוא בגזרת פקוד ומצור•‬ ‫חסרון כים‪ .‬ואינו אלא לשון אזהרה‪.‬‬
‫דבר שלטון‪ .‬וכאן מצד המצוד‪ ,‬לשלוח מצורע חוץ למחנה ישראל‪.‬‬
‫זה אינו קשה ואינו צריך פקודה והזהרה‪ .‬רק מצד המצורעים‬
‫לשלחם חוץ לענן ולריב עמהם‪ .‬אבל המצורעים קבלו זה בשמחה‬
‫להתכפר מעונם מזבח כפרה ]ברכות ה׳ רש״י[ א״כ לא היה‬
‫כמקיים אזהרה‪ .‬רק כאלו דבר ד׳ ג״ב עשו‪ .‬וכמו שאמרו בספרי‪.‬‬
‫שאף הטמאים לא עכבו והיה קל לקיים את פקודת ד׳ ית׳ שמו‬
‫בלי קושי ]מ״ח[‪.‬‬
‫ועוד י״ל‪ .‬נראה דבכל זב דרשו בע״ק וא״כ ביום שהקריבו‬
‫קרבנותיהם והיו צריכים לבוא ולהראות היו פורשין מנשותיהן‪.‬‬
‫ומשה היה תמיד במחנה שכינה‪ .‬שהדיבור הי׳ מצוי אצלו היה תמיד‬
‫קנז‬ ‫מטעמים‬
‫סיוש‬
‫מאשה‪ .‬וזה כאשר דבר ד׳ אל משה והיכן דבר פה עמוד‬
‫עמדי‬
‫— שדרשו ז״ל )שבת פ״ז( שצוהו לפרוש מהאשה‪ .‬כן עשו‬
‫בנ״י‬
‫שבשעה שהיו באים לעזרה פרשו מנשותיהן ולכן כתב‬
‫עשה מדעתו‬ ‫משום דמשה‬ ‫ר דבר• ולא כאשר צוה‬
‫^>שם הסכים על והתודו את חטאתם — והגאון ר׳ יוסף שאול‬
‫ב ב א ו ^ הכתוב‬ ‫כתב ע״ד המליצה עפ״י דברי הבל״ע‬
‫הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי‪ .‬דהול״ל הנני שופט‬
‫א‬ ‫ת‬
‫ד • ך י״ל דאם האדם מתרעם על הקב״ה שהביא לו יסורים‬
‫כ י‬ ‫נ פ‬
‫לא חטא‪ .‬אז הקב׳׳ה ״נשפט״ אתו ע״ז כי הוא הנתבע‬
‫משפט‪ .‬ולפי ׳ז י״ל דזה ענין הוידוי שמורה שחטא ומתחרט על‬
‫עונותיו‪ .‬ואומר כי ד׳ הצדיק על כל הבא עלינו ואנחנו הרשענו‪.‬‬
‫ש‬
‫והתודו את חטאתם — והשיב את אשמו בראשו כי הוא‬ ‫׳‬
‫אשם בעצמו והקב״ה צדיק בכל דרכיו‪.‬‬
‫והגאון ר׳ דוד דייטש ז״ל בעל אהל דוד‪ .‬ביאר עפ״י מ״ש‬
‫ז‬
‫" " ל כל העושה מצוה אחת בעוה״ז מקדמתו והולכות לפניו‬
‫עיה״ב‪ .‬שנאמר והלך לפניך צדקך — וכל העובר עברה אחת‬
‫פפתו ומוליכתו ליום הדין‪] .‬ע׳׳ז ה׳ א׳[ ועי׳ במהרש״א שם‪.‬‬
‫לזכיות‬ ‫תשובה מאהבה הזדונות נעשים‬ ‫עושה‬ ‫אם‬ ‫‪P‬‬
‫•קטגור געשה סנגור והולך לפניו‪ .‬נמצא דע״י שיחודה על‬
‫אתו אשר עשה ישיב את אשמו ןקנדגורו[‪ .‬בראשו שילך לפגיו‬
‫‪1‬‬
‫לסניגור ומליץ טוב‪.‬‬
‫^ ישא ד׳ פניו אליך וישם לך שלום‪ .‬ובברקות כ׳ אמרו‬
‫ש‬ ‫ה‬
‫" לפני הקב״ה דבש״ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים‬
‫* יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ד׳‬
‫א‬ ‫י י‬
‫ל י ך • א״ל וכי לא אשא לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת‬
‫בעת וברכת‪ .‬והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה‪,‬‬
‫והוא תמוה‪ .‬א׳ למה אומר כזית בראשונה‪ .‬הא כזית סחות‬
‫מכבי*!•‬
‫*ה וכיון שמדקדקין עד כזית כש״כ עד כביצה ידקדקו‬
 ‫פ׳ נ ש א‬ ‫קנח‬

‫ועוד הלא זה מאמר די‪ .‬ומי איכא סםיקא קמי שמיא‪ .‬ולומר ע י‬
‫כזית ועד כביצה‪ .‬שזהו פלוגתא בברכות מ׳׳ה‪ .‬ועוד למה השיב להו‬
‫החומרא זאת דווקא הלא כמה וכמה חומרות יש עוד כמו שהחמירו‬
‫ישראל ע׳ ע‪ .‬כמו טפת דם כחרדל שהחמירו ע״ע בנות ישראל‬
‫ודומיהן‪ .‬ונראה דה״פ במש״כ הרי״ף דשיעור ב׳ סעודות הם י״ח‬
‫גרוגרות והם ששה ביצים‪ .‬ואיתא בזוהר שבג׳ ביצים יש עשרה‬
‫זיתים שהם ח׳ גרוגרות הרי שהזית פחות מגרוגרות בחלק עשירית‪.‬‬
‫ולפי״ז א״ש כי שיעור סעודה הוא ג׳ ביצים כנ״ל והם עשרה‬
‫זיתים‪ ,‬ובזה השיעור שיאכל בעצמו צריך לברך כמש״כ ואכלת‬
‫ושבעת וברכת‪ .‬לשון יחיד‪ ,‬אבל ישראל ע ט קדושים ומהדרין‬
‫ביותר וכשיש להם י׳ זיתים יהדר אחר עשרה כדי שיגיע לכ״א‬
‫כזית ויברכו בשם‪ .‬ואם לא ימצא עשרה מהדר לכה״פ אחר‬
‫שלשה ויתן לכ״א כביצה וזה פירושו כשהם נושאים פנים בתורה‬
‫ומדקדקים בה‪ .‬גם אני נושא להם פנים‪) .‬בשם הגר״א(‬
‫י נשיא אחד ליום‪ .‬ובמדרש‪ ,‬מכאן שחנוכת הנשיאים דוחה‬
‫שבת‪ .‬וראיתי כתוב בשם הגר״ח כהן זיל דאיתא בגמ׳ דביוס‬
‫שהקים המשכן נטל עשר עטרות‪ .‬ראשון בשבת — גמצא התחיל‬
‫חנוכת המזבח ביום א׳ והיו י״ב נשיאים ואם לא דחי שבת‬
‫נמצא דהקריבו הנשיאים ב׳ שבועות ששה בשבוע זו וששה בשני׳‬
‫נמצא ביום א׳ הקריבו ב ‪ .‬נשיאים וביום • ג׳ ג״ב ב׳ עד יוס ז׳‬
‫‪,‬‬

‫אבל א״נ דקרבנם דוחה שבת נמצא דהקריבו ז׳ נשיאים בז׳ ימים‬
‫של שבוע ראשון‪ .‬ובשבוע ב׳ לא הקריבו דק ה׳ נשיאים ונשארו‬
‫ב׳ ימים היינו יום ו׳ ויום ז׳ שלא הקריבו בם רק כ״א נשיא‬
‫אחד ליום‪ ,‬וז״פ נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום‪ .‬ב״ם להורות‬
‫דבב׳ ימים יום ר ויום ז׳‪ ,‬לא הקריבו אלא ב׳ נשיאים ומונח‬
‫דדוחה שבת‪.‬‬
‫וקרבנו קערת כסף אחת‪ ,‬ק״ל משקלה ומזרק אחד נםף‬
‫שקל ובתרגום יונתן‪ .‬דמקריב סולו דנםף חדא גילי*‬ ‫‪ti^r‬‬
‫קנט‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫םמ‬
‫־ יך‪ .‬ופי׳ ביונתן דהוא עב מזרקא‪ .‬חרא דבםף דגולדא קלישא‬
‫ש ב‬
‫ע י ן סלעין‪ .‬וקשה מנ״ל להתדגום לחלק דילמא שניהם הוי‬
‫קלושים או עבים‪ .‬וראיתי כתוב בשם הגר״א ז״ל‪ .‬עםי״ד הגמ׳ יומא‬
‫ס״ב‪ .‬שני שעירים דיוה״כ צריך שיהיו שוים‪ .‬וא״כ חזינן היכא‬
‫דכתיב ״שניהם״ צריכים להיות שוים א״כ הכא דכתיב ג״כ ״שניהם״‬
‫*״ל *וים‪ .‬ואיך אפשר כיון דא׳ הי׳ ק״ל משקלה ומזרק א׳ רק‬
‫שבעים משקלה‪ .‬ע״כ מוכרח לפרש חרא גילדא דעב וחרא גילדא‬
‫ד‬
‫ק ל י ש א ויהיו שניהם שויס בגובה‪.‬‬

‫רות‬ ‫במגלת‬
‫יש טעמים הרבה בדבר קריאת רות בשבועות‪ ,‬ויש להוסיף‬
‫עוד טעם‪ .‬דהנה ר׳ו׳ת׳ בגימטריא שש מאות וששה ]וז׳ מצות ב״נ‬
‫שנתחייבו בהן מקודם בםה״כ תרי״ג[‪ .‬וע״כ ע״ש שעתידה להתגייר‬
‫ילקבל עליה עול מצות נקראת ר׳ו׳ת׳‪ .‬וכדאמרינן שמא גרים ]ברכות‬
‫בי[ והא דסריך הגמ׳ שם מאי רות‪ .‬עי״ש הכי קאמר שהיתה ראויה‬
‫לשנות את שם המואביה הקודנזת ולקרותה ״ת׳ו׳ר׳« ע״ש הוספת‬
‫תו״ר מצות על שבע הקודמת‪ .‬ומשני שיש בזה כונה שניה ע״ש‬
‫שיצאה ממנה דוד ע״כ הניחה לה את שמה הקודם‪] .‬גנזי מלכות[‪.‬‬
‫ותדא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה‬
‫ישמעתי ע״ש הגאון בעהמ״ח דברי חיים ז״ל‪ .‬עפ״מ דאיתא בב״מ‬
‫״‬ ‫ד‬
‫ר י הוי םתדי בירדגא תזי׳ ר״ל ושוור לירדגא אבתרי׳ ~ א״ל‬
‫‪,‬‬
‫אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קיבל ע ל י בעי‬
‫למיהדר ולא מצי הדר ופירש״י ול״מ לקפוץ כבראשונה דמשקבל‬
‫*ליי עול תורה תשש כחו‪ .‬ע״כ וז״ש ותרא כי מתאמצת היא‬
‫ללכת‪ .‬ר״ל שקשה עליה הליכה עתה מקודם‪ .‬ורק בע״נ מתאמצת‬
‫ז ז י‬
‫א ללכת‪ .‬הבינה נעמי שע׳י׳כ כבר קבלה עליה עול יהודית ע״ג‬
‫י‬ ‫תש״ כחה‪ .‬ע״כ ותחדל לדבר אליי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ישלם ד פעלך ותהי משכורתיך שליאה א‪$‬ר באת לחסות‪.‬‬
‫* ״ י חםא תחת אשר באת‪ .‬ותמוה מה הוסיף‪ .‬וביה״ת כתג‬
 ‫מגלת רות‬ ‫קם‬

‫דהרשב״א כ׳ הטעס דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהמצוה המוז‬

‫אות על אחדותו ית״ש‪ .‬ואם היו נותנים לו שכר תיכף הו״ל‬
‫כנוטל שכר להעיד‪ .‬ומבואר בחו״מ סי׳ כ״ח דהא דנוטל שכד‬
‫להעיד פסול‪ .‬דוקא שכבר ראה את העדות ועובר י על אם לא‬
‫יגיד‪ .‬אבל מי שאינו יודע עדיין את העדות‪ .‬ונוטל שכר כדי‬
‫לראות עדות ולהעיד מותר‪.‬‬
‫והנה לכאורה קשה‪ .‬דא״ל בועז ישלם ד׳ פעלך‪ ,‬ופירשו‬
‫בעוהיז ומשכורתך שלימה לעוד״״ב‪ .‬וקשה הא שכר מצור‪ ,‬בהאי‬
‫עלמא ליכא‪ .‬ולהניל א״ש דבגר שבא להתגייר‪ .‬ע״ז שבא לגייר‬
‫ולקבל ע״ע את העדות מותר לקבל שכר וזש״א ד׳ אםא תחת‬
‫אשר באת לכך נותנין שכר בעוה״ז‪.‬‬
‫במדרש אלו ידע בועז שהקב״ה יכתוב עליו ויצבע לה קלי‬
‫ותאכל ותשבע ותותר‪ .‬עגלות מפוטמות הי׳ מאכילה‪ ,‬ותמוה‪.‬‬
‫וביה״ת כתב דהמפרשים כתבו הטעם שנתן לה רק דבר‬
‫מועט משום חשש הרואין שלא יאמרו שקידש אותה‪ ,‬אבל במעט‬
‫שאין שוים‪ .‬אין חשש קידושין‪ ,‬אך קשה הא קי״ל כשמואל‬
‫במקדש בפחות מ ש ר פ ג״כ מקודשת דשמא שור‪ ,‬פרוטה במדי‪ .‬אך‬
‫דמבואר בפוסקים דדוקא בדבר המתקיים להוליכו למדי חוששין‬
‫לשו״ם במדי אבל באין מתקיים כשיבא למדי אף ששוה במדי‬
‫שו״ם אין חוששין‪ .‬והה״ד כאן כיון שנתן לה שתאכל תיכף ולא‬
‫יבוא הדבר לעולם למדי אין חשש קדושין כלל‪ .‬אך קשה הא‬
‫הותירה משבעה ועדיין יש חשש קידושין בהמותד דלמא ש ר *‬
‫במדי‪ .‬אך דמבואר במדרש שהקב״ה נתן לה ברכה והותירה משבעה•‬
‫וא״כ לא ידע בועז מזה שחהי׳ ברכה ותותר ולכך לא נתן לה‬
‫רק דבר מועט‪ .‬וזש״א המדרש אולי ידע בועז שהקב״ה יכתוב‬
‫עליו — ותותר א״כ עדיין איכא חשש קדושין ולא הועיל כלום‬
‫במה שנתן מעט בודאי עגלות מפוטמות היה נותן לה‪.‬‬

‫דפוס בית יתומים דיסקין‬

‫ן‬ ‫ספר‬ ‫‪g‬‬
‫‪I‬‬
‫‪1‬‬
‫מטעמים‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש ו ה ח מ ד‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫‪I‬‬ ‫התורה‬ ‫מפרשי‬ ‫גמלי‬ ‫מספדי‬ ‫מלוקט‬ ‫‪I‬‬
‫‪I‬‬ ‫ח ו ב ר ת יא‬ ‫‪1‬‬
‫*‬ ‫ע״ם בהעלתך‪-‬שלח‬ ‫|‬
‫ן‬ ‫יו״ל בהוצאת ת ל תלפיות‬ ‫|‬
‫ן‬ ‫קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫כסיוע מוסד‬
‫ב‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ן‬

‫פי בהעלתך‬
‫בהעלותך אח ה נ ר ו ת ‪ -‬ו י ע ש ‪ p‬אהרן‪ .‬פירש״י להגיד שבחי‬
‫ע‬
‫ל אהרן שלא שינה‪ .‬והקשו איזה שבח׳ הוא לאהרן שלא שינה‬
‫אס נצטוה ע״ז מפי הקב״ה‪ .‬וגם להבין מש״כ בהעלותך ילא‬
‫ב ו ז ד‬
‫ל י ק ת ך ? וי׳ ל עפ״י דברי הגאון בעל ספר משך חכמה‪ .‬שכתב‬
‫דהנה ביומא כ״ד אמרו הדלקה לאו עבודה וכשרה בזר‪ .‬והקשי‬
‫כ‬
‫ת י ם ׳ ישנים שהרי אהרן כתיב‪ .‬ונראה משום דתנן אין מחנכין‬
‫את המנורה אלא בנרות של בין הערבים‪ .‬ורש״י כ ת ב בשם‬
‫אמד‬ ‫המדרש‪ .‬שאהרן היה עצב שנתחנך המשכן עיי הנשיאים‬
‫שלך גדולה ‪ -‬וזה לחנך המנורה בפעם הראשון נצטוה אהדן‬
‫להעלות ולהדליק‪ .‬אבל לדורות כתיב יערך אותו אהרן‪ .‬ונצטיה‬
‫י ק על הסדור וההטבה ולא על הדלקה‪ .‬לכך ויעש אהרן כאשר‬
‫ציה ד ׳ י שבפעם ראשון שנצטוה עשה כן שהדליק‪ .‬אבל אם היה‬
‫ליירית הלא לא נדע שעשה כאשר צוח ד׳ עד יום מוחו וקייס‬
 ‫בהעלתך‬ ‫ק סב‬
‫כי גם בפעם ראשון ל*‬ ‫ע׳׳כ‪ .‬ויש מקום לומר‬ ‫כל ימיו ההדלקה‪.‬‬
‫‪ ,‬לא כתי‬ ‫ב‬ ‫ב ז ה‬ ‫מ ד ן י ק‬ ‫ך > כ ת ו ב‬ ‫ל ש ן ן‬ ‫ן ג ם‬ ‫ל ה ד ל י ק‬ ‫א ה ד ן‬ ‫נ צ ט ן ה‬

‫צו את אהרן להעלות‪ .‬רק כתיב בהעלותך את הנרות כלומר א‬

‫שהתנדב וידליק בעצמו‪ .‬וזה כמו הנשיאים שיתנדבו כ״א בקובני י‬
‫בחינוך המשכן‪ .‬וכמש״ב הכ״מ בדעת הרמב״ם שכתב בפ״ט מי׳‬
‫ג‬
‫ביאת מקדש הלכה ז׳‪ .‬והדלקת נ ו ו ת במנודה כשרה בזדים‬
‫לכתחילה‪ .‬לא כהדאב״ד שם דחולק ע״ז עי״ש‪ .‬ורק הערכה וההטב‬
‫כ‬
‫הנדות שצריכה בפנים ההיכל להכניסה הרי אסור לזר‪ .‬ל ‪^ 7‬‬
‫ו ז‬
‫מצותו של כהן‪ .‬אבל לא ההדלקה‪ .‬וכמש״כ הרמב׳ס שם‬
‫לפיכך אס הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקז‬
‫ע״כ‪ .‬ומבואר כדברינו‪ .‬אם שההדלקה במנודה ל ״ ע עושה מצור״‬
‫כ ו‬

‫ז‬ ‫כ‬
‫אבל לאו עבודה היא וכשרה בזר‪ .‬ואם שכבתה ק ו ק לה‪ .‬ב‬
‫ז‬

‫ה‬
‫אפילו אם הדליקה בחוץ והכניסה בפנים יוצא‪ .‬דזמן מצות ה ד ל ?‬
‫נמשך עוד‪ .‬וזש״כ רש׳ י להודיע שבחו של אהרן שלא שיני'‬
‫והדליק בעצמו אעפ״י שלא נאמר בו ל ן ‪ , ,‬ועיין בספר ^‬
‫ו ב‬ ‫ח‬ ‫ש ו‬

‫ובמרכבה‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫י ו מ א‬ ‫חיים למהר״ח אלפנדרי ו ׳‬

‫ע‬ ‫י צ ח‬ ‫ש י ח‬ ‫ב ‪0‬‬

‫‪,‬‬
‫המשנה ואור שמוח ובכתר המלך על הדמב״ם שם בפ״ט מהל‬
‫ביאת המקדש‪.‬‬
‫וביותר ביאור דהרי אם אפילו הבזיכים נעשו להאיר על‬
‫עבר פניה כדכתיב בפ׳ תרומה והעלה נרותיה לעבר פניה‪ ,‬ונא!‬
‫צוד‪ ,‬אותו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנדות‪ .‬וכתוב בתורה‬
‫משה לבעל החתם סופר זצ״ל‪ .‬ו ד ל ואומד אני שעדיין אין ביי‬
‫אדם שיאודו דוקא לעבר פניה ולא שיתהפך לצד אחר לכן הבסיהי‬
‫ד׳ שאס אהרן יהיה המדליק יעשה נס שלמול פני המנורה יאירי‬
‫שבעת הנרות‪ .‬ואין להאריך יותר בזה כאן‪.‬‬
‫בהעלותך את הנרות — ובמדרש זשה׳יכ יראו את י׳‬
‫קדושיו כי אין מחסור לידאיו‪ .‬ואפ״ל כי א ח ד ל הרוצה להחכים‬
‫ידריס ולהעשיר יצפין‪ .‬וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום‪ ) .‬ב י ב‬
‫קםנ‬ ‫מטעמים‬

‫• כי המנורה בדרום תרמז על אור התורה‪ .‬ומצד שבי בצפון‬

‫^ ח ן עם לחם הפנים‪ .‬לרמז על שותפות יששכר וזבולון‪ .‬וכמש״כ‬
‫צ פ ו‬
‫ז ובואי תימן לרמז על העשירים וכמש״כ מצפון זהב‬ ‫י‬

‫ה‬
‫)איוב ל״ז(‪ .‬והתורה ניתנה בחודש םיון אשר מזלו תאומים‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫לרמז <‪,* hx‬‬
‫‪ ?y‬שותפות צפון ודרום זה יששכר וזבולון‪ .‬כי אור תורה‬ ‫^‬
‫א‬
‫^ להתקיים בלא סיוע של זבולון שהם מחזיקי התורה בכל דוד‪.‬‬
‫״ תאומים״ יחדיו ידבקו ולא יתפרדו‪ .‬וז״ש בפ׳ תצוד• ויקחו‬
‫ך שמן זית — חוקת עולם לדורותם מאת בנ״י‪ .‬וקשה איך‬
‫^ ^ שזה לדורותם חוקת עולם הלא משחרב בהמ״ק אין לנו מנורה‪.‬‬
‫ס י‬
‫שכתבנו יתבאר כי המנורה תרמז על התורה‪ .‬וכל קני‬
‫ה‬ ‫נ י‬
‫י י יקחו אורם מנר האמצעי‪ .‬ופניו כנגד קדשי הקדשים‪.‬‬
‫^מש״כ הרמב״ם בפ״ג מהל׳ בית הבחירה הל׳ ח׳‪ .‬וזה לרמז על‬
‫מפלגות בנ״י שיקחו אורם על כל ארחות חייהם מקודש‬
‫׳ ןדשים בל יתעו בדרכיהם מנתיבות החיים של תוה״ק‪ .‬ואמר‬
‫כ י ז ו ב‬
‫ייקחו אליך שמן זית זך‪ .‬ואחז״ל ויקחו משל צבור‪ .‬לרמז‬ ‫'‬
‫שהתורה צריכא תמכין דאורייתא להוסיף שמן במנודה ודבר זה‬
‫מ ו ט‬
‫ל על הצבור כדי לזכותם‪ .‬וי״ל ואכ״מ‪] .‬כרם הצבי[‪.‬‬
‫אל מול פני המנורה — ובמדרש הה׳׳ד פתח דבריך יאיר‪.‬‬
‫תיא כמ״ד י״ז טפחים הוי מנורה‪ .‬וראיתי כתוב‪ .‬דידוע דמנורה‬
‫י ׳ י׳ קנים‪ .‬ט׳ פרחים‪ .‬י״א כפתורים‪ .‬כ״ב גביעים‪ .‬וגובה של‬
‫רה איכא פלוגתא‪ .‬ח״א י״ז טפחים‪ .‬וח״א י״ח טפחים‪ ,‬וז״ש‬
‫;‬
‫•מדרש פתח דבריך יאיר‪ .‬היינו הפתיחות של התוה ק מרמזין‬
‫<׳ מעשי המנורה‪ .‬כי בפסוק ראשון של ספר בראשית יש ז׳‬
‫^ בות‪ .‬רמז לז׳ קנים‪ .‬ובפסוק ראשון של ספר שמות יש י״א תבוח‪.‬‬
‫מ ז‬
‫לי״א כפתורים‪ .‬ובפסוק ראשון של ספד ויקרא יש ט׳ תיבות‪.‬‬
‫לט׳ סרתים‪ .‬ובפסוק ראשון של ס‪ /‬דברים יש ב״ב תיבות‪ .‬רמז‬
‫^ ב גביעים‪ .‬ובפסוק ראשון של ספר במדבר יש י״ז תיבות רמז‬
‫*י״ז ספחים גבהה של מנורה״‪ .‬וזה אתיא כמ״ד י״ז טפחים‬
‫חיי מנורה‪.‬‬
 ‫פ׳ ב ה ע ל ה ך‬ ‫קםד‬
‫ה‬
‫וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד סרחה מ ק ש‬
‫ל‬
‫הוא‪ .‬ולפמש״כ לעיל כי המנורה מכוון על התורה שמאירה ע‬
‫העולם‪ .‬ואמר שהתפקיד של כה״ג שהוא המורה הדת להקיף אי*‬
‫כל שדרות העם באחדות גמורה ושיהי׳ חטיבה אחת לעשות רצון‬
‫ד׳ ית׳ וכמו המנורה לא היה נעשית איברים איברים רק מקשה‬
‫אחת כן יהיו כל ישראל כמקשה אחת ובל יתפרדו למפלגות רק‬
‫כל עבודתינו יהיו לשם שמים ואז התורה תהי׳ לנו למאורות‪.‬‬
‫והניף אהרן תנופה לפני ד׳ — והעמדת אח הלוים לפני‬
‫אהרן ולפני בגיו‪ .‬והנפת אתם חנופה לפני ר ‪ /‬ומבואר כי תנופת‬
‫הלוים היו ב׳ פעמים בראשונה ע׳״י אהרן והשני׳ עיי משהי‬
‫ולמה ? וי׳׳ל אם כי התנופה עומדת להעלות אותם בקדושה יותר‬
‫מכל השבטים‪ .‬וגבי מנחה ושלמים היו חיוב תנופה מכהן ומבעלים׳‬
‫לכן אהרן הניפם מצד דין כהן‪ .‬ומרע״ה הניפם במקום בעליסי‬
‫ומפרש כי נתונים — ואקח את הלוים ‪ -‬ואתנה — לכן אתה‬
‫עומד במקום שכינה שהשכינה הבעלים ]מדברי מ״ח[‪.‬‬
‫כי נתונים נתונים המה לי מתוך בנ׳־י — כפל הלשון‬
‫נתונים נתונים‪ .‬וי״ל יען כי הלוים שנתקדשו הם וזרעם לדורות‬
‫עולם‪ .‬והרי הדורות העתידים להולד הוי דבר שלבל״ע שאין‬
‫הקדש חל על דבר שלבל״ע‪ .‬אלא דאיתא בחו׳־מ‪ .‬סי׳ ר״ג‪ .‬דבמקנה‬
‫דבר שלבל׳׳ע עם דבר שבא לעולם מהני גם על דשלבל״ע‪ .‬לכן‬
‫כתיב נתונים נתונים כלומר שהקדשו הלוים לדורי דורות אגב‬
‫הלוים שבאותו הדור‪ .‬רק יש להקשות לפמ״ש חז״ל דעבודה הי׳‬
‫בבכורות אלא שנפסלו משעת עשיית העגל ונפדו בלוים‪ ,‬כיב‬
‫אלף כננד כ״ב אלף‪ .‬ורע״ג הנותרים נפדו כ״א בה׳ שקלים‪ .‬משמע‬
‫דקודם שנפסלו הבכורים מעבודה‪ .‬לא היו צריכים לפדות‪ .‬והרי‬
‫בשעת יצי״מ נאמרה הפרשה כל בכור בניך תפדה‪ .‬פדיון זה למה‬
‫דהרי אז עוד לא נפפלו‪ .‬ונראה דבמצרים הוקדשו הבכורים‬
‫לעבודה בקדושת כהנים‪ .‬כדכתיב וגס ד״כהנים הנגשים אל ד׳י‬
‫קםה‬ ‫מטעמים‬
‫ן ש י ד ש‬
‫״ י אלו בכורות• והוקדשו עם כל זרעיהם לדורות אפילו‬
‫אינם בכורים כמו שנתקדשו הלוים‪ .‬אבל כל בכורים שיוולדו מכל‬
‫י ש‬
‫י א ל לא נתקדשו אלא לפדיון‪ .‬והיינו דכתיב וכל בכור בניך‬
‫תפדה היינו בכורות של כל ישראל שלא הוקדשו לעבודה ]פנ״י[‬
‫*האריך בזה עי״ש‪.‬‬
‫וידבר ‪ -‬בשנה השנית ‪ -‬בחדש הראשון לאמר‪ .‬ולמה ׳‬
‫**טוו רק בשנה השנית ולא תיכף בשנה הראשונה בצאתם ממצרים‪.‬‬
‫י״ל דהרי בביאת הארץ תלה רחמנא דכתיב והיה כי י ב י א כ ם ‪ . -‬רק‬
‫עתה נצטוו ביחוד עפ״י הדבור‪ .‬והטעם‪ .‬כתב הרמב״ן כדי שרצה‬
‫י׳ להזכירם מגאולתם והנסים שנעשה להם ולאבותיהם‪ .‬לכן י״ל‬
‫בי בשנה הראשונה עוד לא היו צריכים להזכירם רק עכשיו ראה‬
‫י׳ להזכירם שהיו הסיחו את דעתם מכל ‪ .‬ועל דעת רבותינו‬
‫ז ה‬

‫לא עשו אותה אלא בשנה זו בלבד שלא יכלו לימול אותם מן‬
‫הטעם שאמרו שהיה להם סכנה שלא נשבה להם רוח צפונית כל‬
‫•ארבעים שנה שהיו במדבר לפי שהיו נזופים בערן מרגלים‪ .‬וכמש״כ‬
‫״ הואיל‪ .‬עי״ש‪ .‬וכתבו עוד שם משום‬ ‫ה‬ ‫*' ‪,‬‬
‫ב ר‬ ‫ב‬ ‫התום׳ ב ק‬
‫ז‬ ‫ל‬ ‫ד ו ש ץ‬

‫יהיו רובן ערלים‪ .‬אבל קשה כי הרי נמלו כלם במצרים ובשנים‬
‫הראשונים שהיו במדבר עדיין היו רובם נמולים ולמה לא עשו אז‬
‫את הפסח? כן יש לדון דאם שלא מלו היו מפני אונם שלא נשבה‬
‫להם רוח צפונית‪ .‬ואולי ע׳׳ז לא נאמד בפסח דורות כל ערל ו כ י‬
‫ש‬
‫ה ו א תנאי בק״פ וכמו גבי תנאי שאם לא קיים התנאי מסיבת אונם‬
‫א‬
‫ל נקרא ביטול התנאי והדברים ארוכים‪ .‬וי״ל עפ״י מאמרם ז״ל‬
‫שאמרו שאמר להם עשה מצור‪ ,‬זו בכרי שיכניםם לארץ לכן בשנה‬
‫י עדיין היו קודם‬‫ה ר‬ ‫השנית נצטוו בע״ס בכדי שיכניסו לארץ כי‬
‫חטא‬ ‫אחר‬ ‫אבל‬ ‫לארץ‬ ‫ל א י א!‬
‫בו‬ ‫ש‬ ‫נגזרו‬
‫חטא המרגלים‬ ‫ולא‬
‫מדגלי­‬
‫ים שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ לבן לא הי׳ צורך‬ ‫ם‬
‫ה‬ ‫ד ב ת‬
‫ק ״ פ כי עצם המצוה של ק״פ נצטוו אחרי ביאתם לארץ‪.‬‬ ‫^‬ ‫! ן כ‬

‫יי• ודש״י כ ת ב שהיו גנותן של ישראל שכל מ׳ שנה שהיו‬

 ‫פ׳ ב ה ע ל ת ך‬ ‫קםו‬
‫•‬
‫ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד‪ .‬וקשה אם ח י י ו‬
‫עכבם כאמור אין זה גנוח‪ .‬ולפי דברינו י״ל הרי גם בשנה‬
‫השנית לא היו חל עליהם חיוב להקריב את הפסח‪ .‬רק מעליי‬
‫נחשבת בהקריבם את הפסח בכדי להזכירם מגאולתם ומכל הנסים‬
‫וכמש״כ חרמב״ן לכן אם שהיו פטורים אבל חיו צריכים להכניס‬
‫א״ע בזה שגם הרי הפסח הזה שהקריבו במדבר עס״י ד׳ היתה‬
‫לזו הכונה‪ .‬חד‪ ,‬היה גגוחן‪ .‬ובשם האדמו״ר ק א צ ק ראיתי כתוב‬
‫מ‬

‫כי בק״פ צעקו למה נגדע — ונתחדשו עי״ז פרשת פסח שני‬
‫ובמצות מילה לא מצינו בתורה שהביעו את צערם שצוחו למה‬
‫נגרע ולמצוא איזה עצה‪] .‬וכמש״כ דהעיכובא מדין אונס[‪ .‬וזה גנוה?‬
‫של ישראל שלא הביעו צערם ולא צוחו ע״ז‪.‬‬
‫ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ־ ‪ -‬ויקרבו לפני‬
‫משה ולפני אהרן ‪ -‬ויאמרו ‪ -‬אליו ‪ -‬ולא מובן מש״כ ״אליו״‬
‫ולא ״אליהם״ למו״א‪ .‬ושמעתי כי אמרו רק למשה במעמד אהרן•‬
‫כי נסתפקו באם שהרי מצינו בפרה אדומה שהוכשרו לעבוד גם‬
‫טבול יום‪ .‬ואם בפר״א הקל הותרו טבו״י‪ .‬כש״כ פסח דבכרת‪ .‬לבן‬
‫מצד לימוד קל וחומר צריכים להיות‪ ,‬מותרין להקריב את הק״פ• י ק‬
‫ע״ז יש לומר דחידוש הוא דמטהר טמאים ומטמא טהורים‪ .‬ואין ל ו‬
‫בו אלא חידושו‪ .‬לכן אמרו למשה אחרי דהקב״ה גלה לו הטעם של‬
‫פר״א דכתיב ״ויקחו אליך״ על דעתך כפירש״י שם אולי ידע לפי‬
‫הטעם לדרוש ק״ו זה‪ ,‬לכן בא תשובתו‪ ,‬עמדו ואשמעה מה יצוי׳‬
‫ד׳ ״לכם״ ולכם הרי היא חק ואין למדין ממנו‪ .‬וספק זה הביאו‬
‫לדרוש מפי הקכ״ה‪ .‬וראיתי כתוב בשם הנר״ח אבולפיא ז״ל‬
‫דעמד ג״ב במשיכ ויעשו בנ״י את הפסח במועדו‪ .‬ובפסחים ס" י‬
‫ז ‪ /‬במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה‪ .‬ומדלא כתיב אזהרה‬
‫מקודם ע״ז רק כתיב ויעשו בנ״י אה״פ במועדו‪ .‬לרמז דדק בצבור‬
‫יעשו בטומאה ולא יחיד‪ .‬ושאלו למה נגרע — דמה חילוק יש בין‬
‫צבור ליחיד והלא זמנו קבוע ומציגו דגם קרבן יחיד דוחה ש ב ת‬
‫ם ז‬ ‫ל‬
‫ו‬ ‫מ ט ע מ י ם‬
‫ש ה ו א‬ ‫יוה״ב‬ ‫ו פ ר‬ ‫כ ה ״ ג‬ ‫ח ב י ת י‬ ‫ו ה ל א‬ ‫ש א מ ר ו‬ ‫י״ד‪.‬‬ ‫כ ב ח מ ו ר ה‬ ‫וטומאה‪.‬‬

‫ש ז מ נ ו‬ ‫מ פ נ י‬ ‫ו ה ט ע ם‬ ‫ה ט ו מ א ה ‪.‬‬ ‫ו א ת‬ ‫ה ש ב ת‬ ‫א ת‬ ‫ו ר ו ח ץ‬ ‫יהיר‬ ‫ק י ק‬

‫ש ל ה ם‬ ‫ש ב י ע י‬ ‫ו ח ל‬ ‫א ד ם ‪.‬‬ ‫ל נ פ ש‬ ‫ט מ א י ם‬ ‫ש ה י ו‬ ‫ה א ל ה‬ ‫ו ה א נ ש י ם‬ ‫קבוע‪.‬‬

‫ב‬
‫ה ה ו א ״‬ ‫״ ב י ו ם‬ ‫ה פ ס ח‬ ‫ל ע ש ו ת‬ ‫י כ ל ו‬ ‫ו ל א‬ ‫כ ת י ב‬ ‫ו ל כ ן‬ ‫כ״ה‪.‬‬ ‫כ ב ס ו כ ה‬ ‫ע ״ ס ‪.‬‬

‫א ם‬ ‫ל ש א ו ל‬ ‫ה ק ש ו‬ ‫ו ל ז ה‬ ‫יכולים‪.‬‬ ‫מ ח ר‬ ‫ל י ו ם‬ ‫ש י י ך‬ ‫ש ה ו א‬ ‫ו ב ע ר ב‬

‫ש י ד ח ה‬ ‫ב ד י ן‬ ‫ל כ ן‬ ‫״ ב מ ו ע ד ו ״‬ ‫מ ד כ ת י ב‬ ‫א ב ל‬ ‫יחיד‪.‬‬ ‫ק ר ב ן‬ ‫נ ק ר א ו‬ ‫ה ם‬ ‫בי‬

‫כ ה ״ ג ‪.‬‬ ‫מ ח ב י ת י‬ ‫כ ד מ ו כ ח‬ ‫נ ג ר ע ״‬ ‫״ ו ל מ ה‬ ‫ח ט ו מ א ח ‪.‬‬ ‫א ת‬

‫ד א פ ש ר‬ ‫״ ל כ ם ״‬ ‫ד ׳‬ ‫יצוד‪,‬‬ ‫מ ח‬ ‫ו א ש מ ע ה‬ ‫ע מ ד ו‬ ‫_‬ ‫ת ש ו ב ת ו‬ ‫ו ב א‬

‫ק ר ב נ ו י‬ ‫ב ט ל‬ ‫ל א‬ ‫זמנו‬ ‫ע ב ר‬ ‫ו א ם‬ ‫א ח ר‬ ‫ז מ ן‬ ‫ל כ ם‬ ‫ש י ש‬ ‫ש א נ י ‪.‬‬ ‫ש ל כ ם‬

‫כ א מ ו ר ‪.‬‬ ‫כ ה ״ ג ‪.‬‬ ‫ח ב י ת י‬ ‫מ ד י ן‬ ‫ל א ה ר ן‬ ‫״ א ל י ו ״‬ ‫מ ד כ ׳‬ ‫ל פ ר ש‬ ‫י ש‬ ‫ילסי״ז‬

‫כ׳‬ ‫מ ב ן‬ ‫א ל ף‬ ‫ר‬ ‫ת ״‬ ‫היו‬ ‫ה נ ה‬ ‫ל ה ת ב ו נ ן‬ ‫ר א ו י‬ ‫‪-‬‬ ‫ב נ ״ י‬ ‫ו י ע ש ו‬

‫ל א‬ ‫ו כ ח נ י ם‬ ‫כ פ ל י ם ‪.‬‬ ‫היו‬ ‫א ״ כ‬ ‫ח ו ב ה‬ ‫ב ר א ש ו ן‬ ‫נ ש י ם‬ ‫ולמ׳־ד‬ ‫גברים‪.‬‬

‫ר‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬

‫וא׳׳ב‬ ‫נ ת כ ה ן‬ ‫ל א‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫ו פ נ ח ס‬ ‫מ ת ו‬ ‫דנו׳׳א‬ ‫בניו‬ ‫ו ש נ י‬ ‫א ה ר ן‬ ‫ק‬

‫פ ס ח י ם‬ ‫ר ב ב ו ת‬ ‫ב ע ב ו ד ת‬ ‫ל ע ס ו ק‬ ‫צ ר י כ י ם‬ ‫ה י ו‬ ‫א ל ה‬ ‫כ ה נ י ם‬ ‫ש ל ש ה‬

‫ב י ן‬ ‫ו י ע ש ו‬ ‫ו כ ת י ב‬ ‫א ו ת ו ‪.‬‬ ‫ת ע ש ו‬ ‫ה ע ר ב י ם‬ ‫ב י ן‬ ‫כ מ ש ״ כ‬ ‫ק צ ר ‪.‬‬ ‫כזמן‬

‫ה ש נ י ת‬ ‫ב ש נ ה‬ ‫ר ק‬ ‫נ ז ה ר ו‬ ‫ל מ ה‬ ‫י ״ ל‬ ‫ז‬ ‫ו ע ״‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‬ ‫״‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫והין‬ ‫הערבים‪.‬‬

‫ולפי״ז‬ ‫ל ע י ל ‪.‬‬ ‫ש ה ק ש י ת י‬ ‫ו כ מ ו‬ ‫ה ר א ש ו נ ה‬ ‫ב ש נ ה‬ ‫ו ל א‬ ‫ק״פ‬ ‫ל ע ש י ת‬

‫ל‬ ‫״‬ ‫י‬

‫ה פ ס ח‬ ‫ו ה י ה‬ ‫ב ש ב ת‬ ‫ב א ח ד‬ ‫ה י ה‬ ‫!נ ‪ .‬י׳ סס ןן‬ ‫‪, w‬ר ׳ ׳ ‪. .‬ח‬
‫ש‬ ‫זו‬ ‫ש ב ש נ ה‬ ‫י ע •ן‬
‫ת‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫כ‬

‫‪ti^w‬ת‬
‫ש ב‬ ‫‪n‬ה ^ע ‪ i‬ר‪!u‬ב>‪ u‬ו ד ח ל ב י‬ ‫ע ד‬ ‫‪/-n\11‬־‪j‬מ ו ר ׳ י ס‬
‫ה א י‬ ‫לל הה קק טט יי רר‬ ‫הה צצ ורל יי ככ וו‬ ‫ו ל אא‬ ‫ק ר י ב י‬

‫ה ע ר ב י ם ‪,‬‬ ‫בין‬ ‫ל ה ק ט י ר‬ ‫ג ם‬ ‫ל ה ם‬ ‫הוי‬ ‫א ח ר ת‬ ‫ב ק ב י ע ו ת‬ ‫א ב ל‬ ‫ביו״ט‪.‬‬ ‫‪V‬‬

‫יחלב‬ ‫ך‬

‫ל‬ ‫ו‬ ‫ח‬

‫ל ה ק ר י ב‬ ‫זו‬ ‫ב ש נ ה‬ ‫ר ק‬ ‫נ ד ר ש ו‬ ‫ל כ ן‬ ‫ב י י ״ ט‬ ‫ק ר י ב י ן‬ ‫אין‬ ‫ס‬ ‫׳‬ ‫‪/‬‬ ‫ק‬

‫ל‬ ‫ו‬
‫ק״ס‪.‬‬
‫ש ב ת‬ ‫ד ו ח ה‬ ‫פ ס ח‬ ‫א ם‬ ‫ב ת ו ר ה‬ ‫בני‬ ‫ש נ ם ת פ ק ו‬ ‫מ ה‬ ‫י ״ ל‬ ‫ם י ״ ז‬ ‫־‬

‫מ׳יח[•‬ ‫] מ ד ב ר י‬ ‫ה ק ט ר ה‬ ‫ע ל‬ ‫ש נ ס ת פ ק ו‬ ‫היינו‬ ‫ד ד ו ח ה‬ ‫מ כ א ן‬ ‫ל מ ד ו‬ ‫י ל א‬

‫א ס‬ ‫י ד ע ו‬ ‫ש ל א‬ ‫ב ת ו ר ה‬ ‫בני‬ ‫ש ל‬ ‫ה ס פ ק‬ ‫ב ה ת ר ת‬ ‫י ״ ל‬ ‫ו ע י ד‬

‫נ ש י א י ם‬ ‫ש ל‬ ‫ר א ש ו ן‬ ‫ד י ו ם‬ ‫ב מ ד ב ר ‪.‬‬ ‫ד ה א‬ ‫ש מ ק ש י ם‬ ‫ש ב ת ‪.‬‬ ‫ד ו ח ה‬ ‫פ ס ח‬

‫ת ד ר י ם‬ ‫פ ״ ג‬ ‫ד ב י ר ו ש ל מ י‬ ‫ו י ״ ל‬ ‫ש ב ת ‪,‬‬ ‫פ ס ח‬ ‫ו ד ח ח‬ ‫ל מ ע ״ ב‬ ‫ר א ש ו ן‬ ‫ה י ה‬

‫‪-‬‬ ‫מ ט ר ו נ ו ת‬ ‫ל ש נ י‬ ‫מ ש ל‬ ‫א ו ת ה ‪.‬‬ ‫ד ו ח ה‬ ‫ו ה ט י ל ה‬ ‫‪-‬‬ ‫מ ל א‬ ‫ש ב ת‬ ‫מ צ ו ת‬

‫ו‬ ‫ז‬
‫הימנה•‬ ‫ה ג ד ו ל ה‬ ‫ש ח ב ר ת‬ ‫י ו ד ע‬ ‫א ת‬ ‫ח ב ר ת ה‬ ‫מ פ נ י‬ ‫י ו ר ד ת‬ ‫ש ה י א‬
 ‫פ׳ ב ה ע ל ת ך‬ ‫קםח‬

‫ונמצא דפסח בצבור‪ .‬שחיא נדחית מפני‬ ‫א״כ מילה חמורה ממנה‪.‬‬
‫אמרינן להו זילו מוהלו ‪] -‬פסחים ם״ט‪1‬‬ ‫המילה‪ .‬דאי כולהו ערלים‬
‫נדחית מפני המילה‪ .‬לכן כשחל ע‬ ‫שוד‪ ,‬עם שבת‪ .‬שגם היא‬
‫יז‬
‫הוא הנדול או פ ס או שבת‪ .‬ו א י‬ ‫ח‬ ‫בשבת לא ידעו ב״ב מי‬
‫שש‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ל ב ן‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫מ פ נ י‬ ‫י ן ר ך ת‬ ‫מ ט ר ן נ ה‬

‫ל ע י ל‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ז‬ ‫ל‬

‫"כשהן‬ ‫"‬ ‫כבתום׳ קדושי!‬ ‫ערלים‪.‬‬ ‫היו רובן‬
‫‪3‬‬ ‫י י ע ש י‬ ‫י‬ ‫ה מ י‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ה י ת ה‬ ‫ש ע ד‬ ‫י ר א ת‬
‫^השבת•‬ ‫^ '‬ ‫׳‬ ‫י'‬
‫י‬ ‫ג ד ו‬ ‫ש ד ‪ ,‬י א‬ ‫ה מ י‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ד י ח ד‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫א‬
‫' ' ' ^ י ״ח(‬ ‫לי׳‬ ‫׳‬ ‫"‬ ‫ערלים‬
‫י‬ ‫מ‬
‫כש״כ שהיא דוחה את השבת‪ .‬שהיא נדחית מפני המילה ‪1‬‬
‫נ א‬ ‫א‬
‫איש איש כי יהי׳ טמא — ויש להבין למה ל‬
‫פדשת פסח שני במתן תודח בסיני‪ .‬נראה דלפי׳״מ שנתבאר *‬
‫ם‬ ‫א‬
‫פ״ק ובמדרשות‪ .‬והרבו לדבר בזה הרע״ב ספורנו‪ .‬דכפי מ׳׳ת‬
‫לשמי•‬ ‫‪ 1,‬ק‬ ‫‪ 1‬ד ש‬ ‫ק‬ ‫‪!,‬‬ ‫מ‬ ‫ין‬ ‫הין‬ ‫מ ן ג ב‬ ‫ן ם‬ ‫ל מ‬ ‫צ ר י כ י ם‬ ‫ה י ו‬ ‫א‬ ‫צ ו ר ת ם‬ ‫ש ו מ ר‬

‫אשד בו יהאחדו ויתכללו כל הכנסיה הישראלית‪ .‬רק בכ״מ אשר‬

‫אזכיר שמי אבוא אליך ‪ -‬רק אחרי שחטאו בענל היו תםיי‬
‫בסכנה‪ .‬אחרי אשר פסקו זוהמתן חזר׳ לסודן‪ .‬ל ק היו צריכים‬
‫ל ן אמרי‬ ‫״‬ ‫כ‬ ‫‪1,‬‬ ‫ק ‪.‬‬‫י <‬ ‫למשכן‬ ‫ב נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫פ ו נ י ם‬ ‫י ן‬ ‫ר א‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ד ש‬ ‫ן מ‬

‫אחד שיושב ועוסק בתורה — שנאמד אבוא אליך — ביחיד‪ .‬לכ!‬

‫היה ראויים כל^ יחיד ויחיד מישראל להשראת השכינה בפרהסיא•‬
‫כמו ששרתה במשכן ובמקדש בימי שלמה‪ .‬דכתיב ו י א כל העם‬
‫ר‬

‫וידונו‪ .‬ובספרי ובמכלתא ונכרתה הנפש ולא הצבור שאין נברתי?‬

‫ל לא היה‬ ‫ומה הוא בחיים אף זרעו בחיים‪ ,‬ו ל ן ק‬
‫ה ע ג‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ו ד ם‬ ‫כ‬

‫דין כדת ביחיד‪ .‬ורק אח״כ נפסק המעלה מן היחיד וחזר אל‬
‫הצבור בכללן‪ .‬ולכן אינו עושה בטומאה דהשוכן אתם בתוך‬
‫טומאתם‪ .‬וזה דוקא בטומאת צבור‪ .‬לכן קודם העגל לא היה די?‬
‫כ ר ת של יחיד‪ .‬ודין דחיית היחיד לפ״ש‪ .‬דהיה כמו צבור והיו‬
‫עושין בטומאה כמו בטהרה‪ .‬לא כן אחרי העגל חזרו לזוהמת?‬
‫ונתחדש אצלם דין יחיד ודין כרת‪ .‬לכן נאמרה זה ע״י זכאי‬
‫קסט‬ ‫מטעמים‬

‫•משאל ואלצפן‪ .‬שעסקו במיתת נדב ואביהו אשר מיתתן היה כפרה‬
‫על מעשה העגל‪ .‬וכמש״א גם באהרן התאנף ח ואתפלל גם בעד‬
‫אהרן‪ ,‬ותפילתן עשה מחצה‪ .‬וז״ש ראויה היה פרשה של פ״ש‬
‫להאמר אלא שזכי מישאל ואלצפן שתאמר ע״י ]ספרי[ ]שם;ן‪.‬‬
‫חקה אחת — לגר ולאזרח הארץ‪ .‬בכל התורה כתיב אזרת‬
‫לבדו רק גבי פסח כתיב אזרח הארץ‪ .‬נראה עפ״י שיטת רבותינו‬
‫בתום׳ פסחים גבי ריב״ב שלא עלד‪ ,‬לרגל כתבו דבל מי שלא‬
‫היי• קרקע פטור מעשיית ק״פ‪ .‬ובזה י״ל בהא ת ס ת פ ק ו לב״ב‬
‫אם פסח דוחה שבת ולא פשטו מפסח מדבר‪ .‬משום דבפסח מדבר‬
‫לא היו יכולים להפקיד קרקע שלהם דחזרה ביובל הבא ואין זה‬
‫הפקר מפקיע קנין הגוף של המפקיר ועדיין מחיייב בראי׳ ובפסח‬
‫ילא יחמוד איש ארצה‪ .‬אבל בבית שני‪ .‬שלא נהגו יובל מה״ת‪.‬‬
‫ה ו א י‬
‫ל ואין כל יושביה עליה‪ .‬וא״כ יכולים להפקיר קרקעות ויהיו‬
‫פטורים מפסח םד״א דלא דחי שבת‪ .‬כדברי הריר דייטש בתשובת‬
‫חת״ס או׳׳ח סימן קכ׳׳ד‪ .‬עי״ש‪ .‬וא״כ בגר שאין לו קרקע רק‬
‫שזה מקנה‪ .‬ואם יפקיר אותה לא תחזור ביובל‪ .‬והואיל ויכול‬
‫להפקיר שדהו ולהפקיע מחיוב פסח סד״א דלא דחי פסח שלו את‬
‫השבת‪ .‬אמר חקה אחת לכם ולגר הגר ולהאזרח הארץ‪ .‬כמו‬
‫שהאזרח הארץ אינו יכול להפקע ע״י הפקר ממצות פסח‪ .‬דתחזור‬
‫אליו ביובל ודוחה פסח ישלו שבת‪ .‬כן בגר אעפ״י שאין לו רק‬
‫מקנה• א״כ יכול להפקיר קרקע שלו ויפטר מחובת פסח‪ .‬בכ״ז‬
‫דוחה פסחו שבח‪ ] .‬ש ם [ ‪.‬‬
‫איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה — וריבוי‬
‫הדברים י״ל דבא להורות כדעת הרמב״ם שכתב בפ״ה מה׳ ק״פ‬
‫הל׳ ג׳‪ .‬שכתב מי שהיה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו ?את‬
‫הדם• אעפ״י שבא לערב לא הורצה וחייב בפ״ש‪ .‬ושם בפיו הל׳‬
‫ב׳ טמא מת שחל שביעי שלו ב ן ך פ אעפ׳׳י שטבל והוזה עליו‬
‫יהדי הוא ראוי לאכול קדשים לערב‪ .‬אין שוחטין עליו אלא גדחה‬
 ‫פ׳ ב ה ע ל ת ך‬ ‫קע‬
‫לם׳׳ש‪ .‬וז״ש איש איש בין שהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה‬
‫ועשה פםח לד׳ כלומר ששחטו וזרקו עליו את הדם‪ .‬אעפ׳׳י שבא‬
‫לערב בכ״ז לא הורצה‪ .‬ובחודש השני יעשה פסח שני‪.‬‬
‫והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאור‪ — .‬ולמה דוקא הם‬
‫בכו‪ .‬וי״ל דכל ישראל היו להם הרבה צאן ובקר ממצרים אבל‬
‫האספסוף שהמה הערב רב ולהם לא היה מקנה שהרי מתו במצרים‬
‫במכת דבר וברד לכן הם התליננו לאכילת בשר‪ .‬וע״י גם ישראל‬
‫השלמו עמהם ותבעו בשד היינו כי הם דאגו על העתיד שאז‬
‫יתמו בשר מקניהם והמה במדבר בארץ לא זרועה וגם עכשיו‬
‫לא אכלו בשד לפי מדת חאוחם כי עליהם להשאיר על העתיד­‬
‫‪ .‬וכן הדגים שבמצרים היו בטוחים על העתיד עם דגים אבל לא‬
‫כן במדבר‪ .‬וזאת הקשה למשה כי הרשע דואג על העתיד ובטן‬
‫ץ‬
‫רשעים תחסר כי ידאג על העתיד ומקמץ‪ .‬אבל לא כן הצדיק בי‬
‫אוכל לשבע נפשו ויש לו בטחון בד׳ על העתיד וברוך ד׳ יום‬
‫יום‪ .‬מאן דיהיב חיי יהיב מזוני‪ .‬וז״ש להם משה התקדשו למחר‬
‫כלומר הזמינו עצמכם שתחיו למחר ולמה לכם לדאוג על מחר•‬
‫כי אינכם בטוחים שתחיו זמן רב ולמותר כל הדאגה והבהלה‬
‫כן יש לבאר‪ .‬דלכן ויחד אף ד׳ ובעיני משה רע‪ .‬דהנה‬
‫ידוע דישראל במדבר לא היו מתנהגים בבחירה חפשית‪ .‬רק היו‬
‫נענשים תיכף אחר החטא כמו בעגל‪ .‬במרגלים ומעשה קרח והיו‬
‫מוכרחים ללכת בדרכי ה׳ עד שישרשו את האמונה הטהורה בר׳‬
‫ית׳ והמדבר היה חדר הורתם של כללות האומה הישראלית ואח״כ‬
‫ניתן להם הבחירה החפשית‪ .‬וכל זאת היה בהנהגתה כלל‪ .‬רק רצה ה׳‬
‫לנהוג במדה זו גם את הפרט‪ .‬לזאת הוריד להם את המן אשר בזה‬
‫ענש גם לכל יחיד ויחיד תיכף אחר החטא‪ .‬כביומא ע׳ה‪ .‬כתיב‬
‫לחם וכתיב עוגות וכתיב וטחנו‪ .‬הא כיצד צדיקים לחם‪ .‬בינונים‬
‫עוגות רשעים טחנו ברהים‪ .‬נמצא דהמן היה להם לבהינה אמיתית‬
‫איך הם עומדים ביראת ה׳‪ .‬והדבר הזה חוץ ממה שהיה להם לבושת‬
‫קעא‬ ‫מטעמים‬
‫ולכלימה‪ .‬עוד היה לחם צער גדול‪ .‬דלצאצאיו היו רגילים לאכול‬
‫בבוקר השכם‪ .‬ועתה היו צריכים להמתין עד שנטחן ונאפה‪ ,‬כן‬
‫בצדיקים ירד על פתח בתיהם‪ .‬בינונים יצאו ולקטו‪ .‬רשעים שטו‬
‫ילקטו כדמבואר ביומא שם‪ .‬ובהם כל אחד נתגלה רעתם‬
‫ולפעמים היה מתנודד למחנה רשעים וראו אם כי האיש הזה‬
‫נמנה מן הצדיקים ולבסוף נמצא ביניהם‪ .‬והיה נדחף לביתו אבל‬
‫וחסוי ראש‪ .‬כן אמרו שם כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל‬
‫מה שבחורין ובסדקין כן המן היה מגיד לישראל‪ .‬ואם אחד מזנה‬
‫והעומר המן ניתנה לבית הנואף וידעו כולם כי בנו ממזר‪ .‬כי‬
‫כביתה לא היה נמצא העומר בעד הילד‪ .‬וכן בכל דבר‪ .‬ולא יכלו‬
‫לחטוא מלא תאותם‪ .‬לזאת חשבו מחשבות איך ליפטר מן המן‪.‬‬
‫לכן אם בפרהסיא היו יראים מן הצדיקים‪ .‬לכן התנכלו לשאול‬
‫להם בשר‪ .‬ועי״כ יצטרכו לקנות בהמות מן הגוים אשר סביבותיהם‬
‫ולקנות מהם חטים או קמח ומחלו את המן ולא לקטו ימים אחדים‬
‫ו ב ת‬
‫כך יוכלו לעשות מה שלבם חפץ‪ .‬לכן כתיב והמן הוא‬ ‫וך‬
‫כ‬
‫ע י ן הבדולח שהיא חד הראות ומאירה מאד לראות ולהסתכל מה‬
‫שבחדרי בטנו‪ .‬לכן וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו‬
‫במסיבה רבה ולבכות בפומבי על בשר ולא יתבוששו‪ .‬לכן בעיני‬
‫משה רע‪ .‬ומה שכ״א בוכה לפתח אהלו היה נגלה רק לד׳ ויחד אף‬
‫ד‬
‫' מאד כי ידע שכל כוונתם לסור מדרכי ד׳ כי האדם נראה‬
‫לעיגים וד׳ יראה ללבב‪] .‬קה״י[‬
‫ויקס העם כל היום וכל הלילה וכל היום המחרת הממעיט‬
‫הממעיט אסף עשרה חמרים‪ .‬וראיתי כתוב בשם הגר״א ז״ל דהוא‬
‫עפ״י החשבון דמהלך אדם בינוני יו״ד פרסאות נמצא כל היום‬
‫י כ‬
‫ל הלילה וכל יום המחרת היה יכול לילך ל׳ פרסאות‪ .‬ומחנה‬
‫ישראל ג׳ פרסא‪ .‬נמצא מי שהי׳ דר באמצע המחנה‪ .‬היה צריך‬
‫להלך בהליכה ובחזרה ג׳ פרסאות נמצא שהיה ייבול לילך יו״ד‬
‫בהליכה ובחזרה וזה הממעיט אסף עשרה חמרים‬ ‫פעמים‬
 ‫פ׳ ב ה ע ל ת ך‬ ‫קעב‬

‫כי השליו היד‪ ,‬נופל‬ ‫המחנה‪.‬‬ ‫באמצע‬

‫קאי על מי שהיה דר‬
‫סביבות המחנה‪.‬‬
‫והענן סר והנה מדים מצורעת כשלג _ ויפן אהרן והנר•‬
‫מרים מצורעת ולא כתיב מצורעת כשלג‪ .‬כמתחילה‪ .‬וראיתי בשם‬
‫ח״א לבאר עפ״ד חמשנה‪ .‬פ״ד דנגעים אין רואין נגעים שחרית‬
‫ובין הערבים מפני שכהה נראה עזה ולא בצהרים שעזה נראד׳‬
‫לא הוי םי י?‬ ‫ם‬ ‫כהה‪ .‬ובתום׳ מנחות צ״ה בד״ד‪ ,‬ש״מ דבשום‬
‫ע‬ ‫פ‬

‫ב ג מ‬
‫מסעות אלא או בתחילת היום או בתחילת הלילה‪ .‬ומבואר‬
‫שם דמיד שהענן נעלה סימן לסילוק מסעות‪ .‬והנה מרים מצורעת‬
‫א‬
‫כשלג מפני שאז כהה נראה עזה‪ .‬ויפן אהרן אל מרים דע״כ ל‬
‫הוי בזמן שחרית או בתחילת הלילה דאין רואין אז נגעים‪ .‬ולא‬
‫ראה אהרן רק והנה מרים מצורעת ולא כשלג דלא ראה בזםן‬
‫שכהה נראה עזה‪.‬‬

‫פ׳ ש ל ח‬
‫שלח לך אנשים — בענין שליחות זו רבו הדברים בספרים‬
‫עיין עליהם‪ .‬וכאן המקום לקצר ונאמר בזה כי י״ל כי רצון ד׳‬
‫היה לשלוח רק את יהושע וכלב שלא החטיאו את המטרה ו ד ש‬
‫שלח לך לאנשים״ ומיעוט אנשים שנים‪ .‬אבל ישראל דרשו לשלוח‬
‫נשיא אחד לשבט חוץ משבט לוי כי הרי המה לא לקחי‬
‫חלק בארץ זהם החטיאו את המטרה‪ .‬ואם קמי שמיא גליא‬
‫העתידות שיכשלו בה‪ .‬אבל בשביל שהבחירה חפשית והכל בידי‬
‫שמים חוץ מיראת שמים לכן לא מנע ד׳ למלאות רצונם שרצו‬
‫לשלחם וצדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה‪ .‬ומקום הטעות‬
‫שלהם היתה באם שד׳ יסכים בשליחות זו לתור את לארץ זאת‬
‫הוכחה כי יכבשו אם הארץ עם״י דרך הטבע בכיבוש מלחמה‪.‬‬
‫והמר‪ ,‬החזיקו כי יש חלק מבניי ובפרט הערב רב שלא לקחו ג״כ‬
‫קעג‬ ‫מטעמיבמ‬
‫ח‬
‫ל ק בארץ יכשילו את ישראל שלא יעמדו בקשרי מלחמה והרי‬
‫עי״ז בא הארכת הזמן של ארבעים שבה שהין במדבר עד‬
‫שהכניסו לארץ ישראל כמש״כ בפ׳ בשלח פן ינחם העם בראותם‬
‫מלחמה ושבו מצרימה‪ .‬וסבב אותם כל הז מן במדבר‪ .‬ובסרט אחרי‬
‫י‬

‫ששמעו מאלדד ומידד מתנבאים שמשה מת ויהושע מכניס ולא‬

‫יזכו להנהגה נסיות בלעדו‪ .‬ובדרך הטבע יפלו כלם בחרב ע״י‬
‫עמלק ועוזריו הגבורים‪ .‬ובארץ מבצר‪ .‬אבל כלב רצה להשתיקם‬
‫כ‬
‫ל ז בא בדברו כמש״כ ויהם כ י ב את העם אל משה עלה נעלה‬
‫‪ -‬כייומד כי גם גדולת משה תלוי בכס‪ .‬שהרי כל זמן שהיו‬
‫נזיסין במדבר לא נתיחד הדבור למשה‪ .‬לכן עלה נעלה בעצמינו‬
‫בלא משה‪ .‬כי אין משה סיבה אצל ר׳ להנהגה נסיות רק האומה‬
‫הישראלית בעצמה היא ראויה להשגה אלקות פרטית ואם הטבע‬
‫יעכב לנצחון טבעי‪ .‬אז ישלח ד את עזרו מקודש‪ .‬ועלה נעלה•‬
‫ובאמת חטאו שלא כלאו עצם השליחות שעמד בזה לראות אם‬
‫כבר הכשירו את עצמם לקבל שפע קדושה מקדושת הארץ‬
‫ולהתקדש בה כמש״כ וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען‬
‫ו‬
‫ל א אמר לרגל כי ״לתור״ פירושו לראות מעלת הארץ וטוב‬
‫מזגה‪ .‬ומרגל נקרא לראות את ערות הארץ וקלקלותיה כידוע•‬
‫יעפ״י רמז י״ל כי לתור במספר תדיו‪ .‬מספר המצות שקבלנו‬
‫בקבלת התורה נוסף על ז׳ מצות שנצמוינו מקודם שהמה מצות‬
‫בני נח שביחד המה תרי׳׳ג מצות שבתוה״ק‪ .‬שמטרת השליחות‬
‫היה אם הגיעו בהכשרת הנפשיות שמקושר בקיום התוהמ״צ‬
‫י י ח ו‬
‫ל עליהם השפעת הקדושה מקדושת הארץ הדרושה לקיום‬
‫המצות‪ .‬שי״ל שלבונה זו נשלחו דוקא ראשי בנ״י נגד המנהג‬
‫לשלוח מרגלים לא מן החשובים ביותר‪ .‬שהרי הללו עומדים‬
‫בסכנה שלא יהיו נחפםים בארץ האויב בעון מדגלים‪ .‬והדי תכלית‬
‫רכישת הארץ היא שיעמוד לגורם לקיום התודה‪ ,‬וכמש״ב ויתן‬
‫להם ארצות גויס ועמל לאומים ירשו‪ .‬בעבור ישמרו חקיו ותורותיו‬
 ‫פ׳ ש ל ח‬ ‫קעד‬

‫ינצרו ]תהלים ק״ה[ ולמבחן זה דרושים צדיקים וראשי ישראל‬

‫שלהם נמסר הרגשה וההכרה הזו‪ .‬וכשלונם ישתמש לבוא על‬
‫ח‬
‫הבחינה שעור לא הגיע הזמן שיכנסי לארץ ומצא הקב״ה ה כ י‬
‫לעכבם ארבעים שנה במדבר ולהנהיגם בהנהגה נסיות‪ .‬ומשה‬
‫רבם יהי׳ המורה והמדריך ואו יכשירו ויזכו לכבוש את הארץ‬
‫לכניסת ישראל‪ .‬והדברים ארוכים ואכ״מ‪.‬‬
‫ילמריני‬ ‫״‬
‫א י‬ ‫ב‬ ‫׳‬ ‫בילקוט‪ ,‬שלח לך אנשים ד‬
‫ת נ ח ן מ א‬ ‫ר‬ ‫י &‬

‫׳ י י _< ואם היה‬ ‫ם י‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫רבינו מהו לפרש לים ה ו ? ק‬

‫ג‬ ‫ש ב ת‬ ‫ו ד ם‬ ‫ג ד‬

‫מ ׳ ה‬
‫שליח מצוד‪ — .‬אבל שליחם ששדה — נראה כוונתו‪ .‬ראותן‬
‫להם כל יום לשנה היינו עם לילותיהם ואף דאיתא‬ ‫שנחשבו‬
‫במס׳ חעניח כ״ט ששלחם בכ״ט בסיון דהיינו לאחר שנאספה‬
‫ך לשקיעה‬ ‫מדים בכ״ח בסיון‪ .‬מ״מ הלכו משם ביום כ ״‬
‫ס מ ו‬ ‫ח‬

‫החמה‪ .‬שכבר נאספה מרים‪ .‬והא דלא נענשו על אותה שעה‬

‫היינו דאותו שעה היו כשרים‪.‬‬
‫ומדויק לשון רש״י כאן‪ ,‬היינו דאותה שעה משקיעת החמה‬
‫עד צאת הכוכבים‪ .‬שהוא לערך שעה‪ ,‬ואמר ע״ז שמה ששלחם‬
‫בכ״ח בסיון סמוך לשקיעת החמה‪ .‬ולא המתין עד למחר‪ .‬הייני‬
‫משום דאמרינן בשבת י״ט אין מסליגין בספינה‪ .‬וכחב הרז״ה וכ?‬
‫באו״ח סי׳ רמ״ח ם״ה היוצאים בשיירא דאסורים לפרוש ג׳ ימים‬
‫ט‬
‫קודם שבת‪ .‬א״כ הלא לא היו יכולים להמתין עד בוקר יום י ״‬
‫דלםי״מ דאמרינן דר״ח ניסן היה באחד בשבת וממילא ר״ת אייר‬
‫הי׳ ביום ג׳ ור״ח םיון הי׳ ביום ד׳ וכן כ״ט בסיון‪ .‬והי׳ אסורים‬
‫למרגלים להפליג והוצרכו להפליג ביום ג׳ מבערב וזש״כ רש׳־׳י‬
‫דאותו שעה כשרים היו‪ ,‬דהייגו משקיעת החמה עד צאה‬
‫הכוכבים ]פנ״י[‪,‬‬
‫ויתרו את ארץ ננען — לא אמר ויתרו את הארץ כמש״כ‬
‫כי תבא אל הארץ‪ .‬אפ״ל עפ״י משיא חז״ל שהכנענים באו פעם‬
‫•למשפט עם בנ״י לפגי אלכסנדר מוקדן להחזיר לחם את א״י כי‬
‫קעה‬ ‫מטעמים‬
‫בכל התודה נקראת ארץ כנען‪ .‬והשיבם גביהה בן פסיסא‪ .‬כתיב‬
‫בכנען עבד עבדים יהי׳ לאחיו‪ .‬ומה שקנה עבד קנה רבו‪ .‬ולכן‬
‫יען שהיא נקראת אר״כ שייכת לנו‪ .‬ועוד אמרו שהארץ שייכת לנו‬
‫כמש״כ רש׳״י בהתחלת פ׳ בראשית שהקב״ה ברצונו נתן לנו שהוא‬
‫הבעלים עי״ש ולזה רמזה לנו תורה באיזהו זכות נרישנה‪ .‬א‪,‬‬
‫מצד שהיא ארץ כנען‪ .‬וכאמור‪ .‬והשנית אשר אני נותן לבנ״י‪.‬‬
‫יהוא הבעלים כאמור‪.‬‬
‫וישלת אותם משה עפ״י ד׳ כלם אנשים ‪ -‬וברש״י באותו‬
‫שעה כשרים היו‪ .‬וראיתי כתוב בשם הגדייש נ״ז זצ״ל שביאר‬
‫עס״י מש״כ ועתה לכה ואשלחך אל פרעה ‪ -‬וכ׳ האר״י ז״ל כי‬
‫לשון שליחות יורה על דבר טוב כי אין הקב״ה מיחד שמו על‬
‫הרעה ]תענית ג׳ ובתום׳ שם[ ובילקוט ירמיה איתא כשאמר‬
‫נחמה‪ .‬אמר כה אמר ד׳ זכרתי ל ך — וכשאמר תוכחה אמד דברי‬
‫יימי׳‪ .‬וכן משה כשאמר תוכחה אמר אלה הרבדים אשד דבר משה‬
‫ילכן כאן כאשר הקב״ה אמר שלח לך בלשון שליחות‪ .‬כתיב‬
‫וישלח אותם משה עס״י ד׳ ומוכח מכאן שכשרים היו באותה שעה‬
‫ולא היתה רעה בלבבם וחל שליחות ע״ז‪ ,‬ומאריך בזה‪.‬‬

‫והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים•‬

‫*ראיתי כתוב בשם גאון אהד‪ .‬כי אשכול הענבים שהביאו היה‬
‫ההנאה והריוח היתידי שנצמת משליחותם למרע״ה ולבנ״י‪ .‬כי בת״י‬
‫הקשה איםוא לקחו במדבר ארץ לא זרועה יין לנסכים וקידוש‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫] ע קדושין ל״ז ב׳ ובדש״י שם וזבחים קי״א ו ב ת ו ם שם אם‬
‫הקריבו בג׳ י נסכים במדבר[‪ .‬ולכו״ע בקרבן צבור הקריבו נסכים‪.‬‬
‫וכתב שזה היה מכרמי עין גדי‪ .‬אך אפ״ל דזה היה מן האשכול‬
‫ענבים שהביאו ועי בסוטה ל״ד א׳ בשיעור גדלו של אשכול שהיה‬
‫שמונה בנ״א נושאים אוחו ומשא כ״א ק״כ סאין עי״ש ברשייי‬
‫ילכן נסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים ]וחרחיד״א כ ת ב‬
 ‫פ׳ ש ל ח‬ ‫קעו‬

‫דמשו״ה באו הסמיכות הנ״ל‪ .‬כדי שיבא הבן ויכפר על האב‪ .‬הם‬
‫חטאו באשכול שהוא האב ובא היין בנו ויכפר[‪.‬‬
‫והנה בע״ז מ״ה אמרו אין לך הר וגבעה שלא עבדו ע״ז•‬
‫ודרכם היה לעבוד ע״ז תחת כל עץ רענן‪ .‬וא״כ היין אסור בהנאה‬
‫שמא הם מאילנות שנטעו לע״ז‪] .‬עי׳ ע״ז מ״ח[ לכן באו לחברון‬
‫שהיא נמוכה כמש״כ וישלחהו מעמק חברון ]בראשית ל״ז[ ויבא‬
‫עד נחל אשכל שהיו נטוע בעמק וכבמגילה ד׳ ובודאי לא עבדי‬
‫שם ע״ז‪ .‬והיין כשר‪ .‬וקראו על מאורע זו שם המקום ״נחל אשכל״‬
‫להורות שהיין מותר‪ .‬וכ״כ הפנים יפות‪ .‬ומסיים והימים ימי בכורי‬
‫ענבים‪ .‬ולמאי נפ״מ‪ .‬ואמר דהנה החזקוני הקשה אמאי אמר‬
‫ולקחחם ול״א והבאתם‪ .‬ותירץ דלשון והבאתם משמע בע״ב׳‬
‫נכרי אסור‪ .‬לכן אמד ולקחתם‪ .‬ואין קיחה אלא בכסף‬ ‫וגזל‬
‫כמ״ש דיש קדושין‪.‬‬
‫אבל קשה הלא א״י מוחזקת היא מאבותינו‪ .‬וא״כ אמאי‬
‫לא לקחו בחנם‪ .‬אך י״ל אמת דהקרקע היא שלנו אבל חפירות‬
‫שלהם‪ .‬והם לקחו פירות שא״צ לקרקע שהם כתלושין‪ .‬וז״ש‬
‫ולקחתם מפרי הארץ‪ .‬כלומר תקחו בכסף כי חפירות שלהם‪ .‬וע״ז‬
‫אמר והימים ימי בכורי ענבים ואינם צריכים עוד לקרקע מפני‬
‫שנתבשלו כבר כל צרכן ואינם חשובים כקרקע• ]ע׳ כתובות נ׳‬
‫ב״מ ט״ו שבועות מ״ג[‪.‬‬
‫וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים‪ .‬ומורי ורבי‬
‫הגאון ר׳ אליעזר גארדאן זצ״ל אב״ד ור״מ בטעלז‪ .‬ביאר כונת‬
‫הכתוב לפרש חוזק הארץ של חברון כי שם היו הגבורים אשר‬
‫מעולם אנשי שם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק‪ .‬ונוסף ע״ז עוד‬
‫חוזק המבצר של חברון‪ .‬כי הי לעם השוכן בה תמיד מלחמות עם‬
‫צוען מצרים‪ .‬ע״כ בנו אותה מבצר חזק ועסקו בבנין המבצר שבע‬
‫שנים מפני אימת אנשי צוען מצרים‪ .‬וז״ש וחברון שבע שנים‬
‫מ צ ד י ם‬
‫־־‬ ‫דפים בית יתומים דיסקין‬ ‫•‬ ‫נבנתה מפני פ ח י « * !‬
 ‫ן‬
‫™~‬ ‫‪)MimiTWW‬‬ ‫‪WW. tUfUfK^fRW‬‬ ‫" ' י " » ^ » * » * ‪WW WW * 1‬‬ ‫^‬

‫‪1‬‬ ‫ספר‬ ‫|‬

‫‪l‬‬
‫^‬
‫מטעמימ‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד‬ ‫‪1‬‬
‫‪$‬‬ ‫רובן מלוקט מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫ן‬
‫|‬ ‫ח ו ב ר ת יב‬ ‫י‬ ‫|‬
‫*‬ ‫ע״ם קרח‪-‬חקת־בלק‬ ‫|‬
‫*‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫ן‬ ‫בסיוע מוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫קרח‬ ‫פ׳‬
‫ייקח קרח—בלשון ויקח נתבאר הטעם מה שגרם לו לחלוק‬
‫הכהונה כי הלשון ויקח מורה על כסף כבריש קידושין אין‬
‫ח ה‬
‫אלא בכסף‪ .‬והטעם כי כל דבר הנלקח מיד ליד יחסר'‬ ‫‪£‬‬
‫ת‬
‫' ז ונוסף להמקבל‪ .‬אבל שאר דברים כמו תורה ומצות וגם‬ ‫ן ך‬ ‫כ ב‬

‫י‬
‫לא מתחםר מן הנותן כלום ולהיפך כל אלו הדברים עוד‬
‫ף ונתרבה אצל הנותן‪ .‬ועומדת בבחינת יותר ממה שהתינוק‬
‫* לינק הפרה רוצה להניק‪ .‬כמו גבי תורה אמרו מתלמידי יותר‬
‫וכן כולם‪ .‬דהנה במד׳׳ר כאן אמרו עמד קרח ועשה להם‬
‫ה‬
‫— באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק‪ — .‬לא דבר‬ ‫^‬
‫ה‬
‫‪ V‬עי״ש‪ .‬נמצא דבשביל מתנות כהונה בא מחלקותם כי‬ ‫^‬
‫מלבד שלא יקבל המתנות רק עוד מחויב לתת להכהנים‪ .‬ומזה‬
‫ה המחלוקת‪ .‬ולאכול בשר תאוה שהיו פטורים מלתת חו״ש‪.‬‬
‫היה‬
‫אסור להם דהנמולים היו נאסרים לאכול בבשר תאוה ורק‬
 ‫פ׳ ק ר ח‬ ‫קעח‬

‫שלא גמולו היו מותרים בשר תאוה‪ .‬כדברי התום׳ בס׳ הערל•‬
‫ובני לוי שמלו במצרים לכן היו אסורים בבשר תאוה והיו מוכרחים‬
‫לשחוט שלמים במשכן‪ .‬והרי השוחד יעוד עיני פקחים‪.‬‬
‫ועוד י״ל ויקח קרח וברש״י לקח את עצמו לצד אחד ־־־־‬
‫והענין כי כל מחלוקת שהתקיים‪ .‬הגורם בא מצד השני אם שהרע‬
‫לו או שמתנגד לשיטת חבירו ששכלו יגיד לו להיסך‪ .‬ובלא הגורם‬
‫הזה לא היה בא לידי מחלוקת‪ .‬וכן כאן שמצד משה ואהרן לא‬
‫היה שום סיבה ומקום למחלוקת כי הכל היתד‪ ,‬מפי הגבורה ר?‬
‫מי שיחלוק עליהם זה ענין השחתה בלבד‪ .‬וזה שכתב רש״י‬
‫שהם גרמי‬ ‫לקח את עצמו לצד אחד‪ .‬כי לא היה צד שני‬
‫למחלוקת בשביל שיטתם שהוא ברורה ונאמנה ואסור לנטות ממני•‬
‫ימין ושמאל‪ .‬רק קרח חלק את עצמו מהכלל ונפרד מהם‪ ,‬וזהו‬
‫סימן שאינו לשם שמים‪ .‬וכמאמרם ז״ל באבות איזה מחלוקה‬
‫שאינו לשם שמים זה מחלוקת קרח י ועדתו‪ .‬לא אמרו קרח ובנ״י‬
‫או מו״א שהם היו הצד השני‪ .‬רק קרח ועדתו שנצטרפו בהמחלוקה‬
‫יחד כנגד מו״א‪ .‬יען כי המה אין נקרא צר שכנגד לערער כנגדם‬
‫לפי עמידתן בשיטתן‪ .‬כאמור‪ .‬לכן נקראת מחלוקת זו שאינה‬
‫לשם שמים‪.‬‬
‫ובתוכם ד׳ — ובשם הגאון ר׳‬ ‫כי כל העדה כלם קדושים‬
‫יעקב מ״מ ומ״ץ דווילנא ראיתי כתוב‪ .‬דהקשה הלא בפ׳ יתרו‬
‫‪,‬‬
‫כתיב ויאמר ד אל משה הנה אנכי בא בעב הענן למען ישמע העם‬
‫בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם‪ .‬ואיך מלאו לבו של קרח‬
‫לחלוק על משה‪ .‬ותירץ דבפ׳ ציצית שנגמר בה הפ׳ הקודמת גרס‬
‫לו זה דכתיב למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים‬
‫*אלקיכם‪ .‬והיה סבור קדח דמה שנאמרה לו למשה‪ .‬הנה אנכי‬
‫בא בעב הענן — וגם בך יאמינו לעולם היא רק עד מצות‬
‫ציצית‪ .‬אבל משניתנה מצות ציצית אשד בזה נעשו כולם קדושים‬
‫כנ׳י׳ל מעתה אין לו להתנשא על עם ד׳‪ .‬וזה שטען כי כל העדה‬
‫קעט‬ ‫מטעמים‬

‫גולם קדושים‪ .‬י ״ ל ע״י מצות ציצית נעשו כולם קדושים ובתוכם‬
‫ומדוע תתנשאו על קהל ד׳‪.‬‬
‫יאני מוסיף ע׳ ז דלכן לבשו טליתים שכולה תכלת‪ .‬ולמדו‬
‫שטלית שכולה תכלת יהי׳ פטור מציצית כברש״י כאן מתז״ל‪.‬‬ ‫?‬
‫נ י‬
‫' ׳ ז כי תכלת דומה ייים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד‬
‫מאמרם ז״ל וכ״א כאן במ״ר בזה דכתיב וראיתם אותו‪ .‬אותו ולא‬
‫תה שאם עשית כן כאילו כסא כבוד אתה רואה שהוא דומה‬
‫כלת‪ .‬וראיתם וזכרתם ועשיתם יראה מביא לידי זכרון וזכרון מביא‬
‫י מעשה ע״כ‪ .‬וזה הענין שויתי הויה לבגדי תמיד‪ .‬וגורס שלא‬
‫יסיח דעת מהקב״ה ולמדו ק״ו אם חוט אחת של תכלת מביא‬
‫כיון ולמעשה‪ .‬כש״כ טלית שכולה תכלת ויתחכמו במצות ד׳‬
‫נ‬
‫‪ 1‬אלא גזירות ואסור להרהר אחריהם ולהתחכם בהם בבינת‬
‫דם המוגבל‪ .‬לכן עמדו לחלוק עליהם וקבלו תיכף את ענשן‪.‬‬
‫ש‬
‫שלא התפלל מרע״ה עליהם להצלתם רק התפלל שיקבלו תיכף‬
‫נשם כאשר אמר אם בריאה יברא‪ -‬ופירשו חז״ל שיברא בריאה‬
‫^דשה להמית אותם במיתה משונה ויבלעו בארץ‪ .‬כי בהתחכמות‬
‫התורה בשכל אנושי המוגבל סיבה לבטל את התורה ר״ל‪ .‬וזה‬
‫‪ r‬ץ ממאיר שאין דוגמתן‪ .‬והדברים ארוכים ואב״מ‪.‬‬
‫יעוד י״ל בזה שאמד כולם קדושים ובתוכם ד׳ אהרי שבס׳‬
‫ת נאמרה ולא תתורו אחרי לבבכם ואתרי עיגיכם אשר אתם‬
‫^גיס א«‬
‫אחריהם‪ .‬יש סמך מזה שחשדם באשת איש כמ״ש זוגים‬
‫י ה ם‬
‫לשון זנות‪ .‬לכן אמר כל העדה כולם קדושים שעומדים‬ ‫ב‬

‫‪Q T , V‬‬
‫כי הזהיר בעריות נקרא קדוש כמ״ש בם׳ קדושים‪.‬‬ ‫^^‬
‫י ם‬
‫תהיו ופירשו שיהיו פרושים מן עריות שכל מקום שאתה‬ ‫^‬ ‫‪ 0‬ן‬

‫גדר ערוה אתה מוצא קדושה עי׳ ברש״י שם‪ .‬והוסיף‪ ,‬ובתוכם‬ ‫^‬
‫כ י‬ ‫ס‬
‫הוא מעיד ע״ז אבל גם ד׳מעיד ע״ז כמש״כ‪ .‬בס׳ פנחס‬
‫ח ת‬
‫חחגכי‪ .‬ופירש״י דלסיכך הטיל הקב״ה שמו עליהם היא‬ ‫׳ ‪ 0‬צ ך‬

‫ז ה‬
‫ייו״ד מצד זה לומר מעיד אגי אליהם שהם בגי אבותי‬
 ‫פ׳ ק ר ח‬ ‫קפ‬
‫‪,‬‬
‫עליהם ועל‬ ‫שגם ד מעיד‬ ‫לכן אמר ובתוכם ד׳ ר״ל‬ ‫הם עי״ש‬
‫כשרותם‪ ,‬לכן מדוע תתגשאו‪— .‬‬
‫בקר וידע ד׳ — ופירש״י עתה עת שכרות היא לגו ־ ־ י״ל‬
‫מפני שאמרו להם לעשות קטורת ושתויי יין פסולים לעבודה‬
‫והאמינו אותם בזה מפני שראו בנדב ואביהו שמתו מפני שהיו‬
‫שתויי יין‪ .‬כדכתיב בתרי׳ ויין ושכר אל תשת‪ .‬ואם שאמרו טעמים‬
‫אחרים כמו שהורו הלכה בפני רבן הרי מרדו במרע״ה וכפרו בי‬
‫וע״כ מפני שהיו שתויי יין‪ .‬וגם לא מפני שהקטירו אש זרה אשי*‬
‫לא ציוה אותם הלא הקדישו כלם את מחתותיהם ואת דתקטורו*‬
‫שעליהן באמרם כי כל ישראל ראויים להקטיר קטורת וע״כ שמתו‬
‫נו״א בשביל שהיו שתויי יין‪] .‬פניי[‬
‫ובמדרש הביאו רש״י בוקר‪ .‬א״ל משה גבולות חלק הקב״ה‬
‫בעולמו יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זאת•‬
‫יתכן כי הרי נתבאר בחז״ל שכפו עליהם הר כגיגית במ׳׳ת‪ .‬ופירשו‬
‫שלא רצו לקבל תורה ש ב ע ׳ פ ‪ .‬ו ע ״ ז בא הכפיה‪ .‬וכתיב בפ׳ יתרו‬
‫ויוצא משה את העם ‪ -‬ואחז״ל הוציאם בעיכ‪ .‬וי׳׳ל דאם הלנה‬
‫למ״מ דבעמוד השחר מתחיל היום ואסמכוהו על דברי קבלה‬
‫ברמחים ‪.3‬עלות השחר — וישראל חשבו דלא הוי יממא עד הנץ‬
‫החמה וו‪,‬רי אז לא רצו לקבל תושבע״פ כאמור לפיכך הוציאם‬
‫בע״כ‪ .‬ו י ת י צ י ו בתחתית ה ה ר לכן גם הם מרדו וכפרו בתורה‬
‫שבע״פ בגמדרש‪ .‬והזכיר יידם מעשה שנעשה בסיני שהוכיחו או‬
‫כמו ש ל א אי־שר להפוך בוקר לערב‪ .‬כך א״א לכפור בכל התורה‬
‫שבע״פ‪] ,‬שג_|•‬
‫הכפל‬ ‫ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר בו יקריב אליו‪.‬‬
‫חטאו‬ ‫וריבוי הלשון‪ .‬י״ל דהנה רש״י עה״פ רב לכם כתב הם‬
‫וקרח‬ ‫על נפשותם שנאמר את המחתות החטאים האלה בנפשותם‬
‫שכיא‬ ‫‪ 7‬פ ק ח היה — י״ל במה ידע שפיקח היה‪ .‬כן אזהרה היה‬
‫מחתות‬ ‫מ ר ץ אנשיכ ו ל י ח ואהרן ג״כ יקחם‪ .‬ואח״כ כתיב את‬
‫קפא‬ ‫מטעמים‬
‫החטאים האלה ו ל א נזכר מחתות קרח‪ .‬ונראה דמ׳יש מרע״ה‬
‫שיקחו להם מחתות אף דהוי עבודה בזרים והאיך ציום לעבור‬
‫עבירה גדולה כיון שבאמת הם זרים‪ .‬אלא הענין הוא שמרע״ה‬
‫א מ י להם שיתקדשו על תגאי אם יהיו ראוי לכהוגה יהי׳ קודש‬
‫י א‬
‫‪ °‬לאו יהי׳ המחתות והקטורת חולין‪ .‬וז״ש אשר יבחר ד׳ הוא‬
‫הקדוש סי׳ שיקדשו ע״ת זה שאס לא יבחר יהי׳ חולין‪.‬‬
‫והנה קרת ידע שכ״ג אינו אלא אחד אלא דחשב שיבחר ד׳ בו‪.‬‬
‫א כ ל הר״ן איש אמרו שכל העדה הם קדושים לכך והקדישו כולם‬
‫ג‬
‫ל א תנאי‪ .‬ולכך נשרפו כיון שעבדו עבודה בזרות‪ .‬וז״ש מחתות‬
‫החטאים האלה בנםשותם כי הקדישו בלא תנאי‪ .‬אבל קרת פיקת‬
‫ז ז י ח‬
‫יידע שאין כהן אלא אהד והקדיש על תנאי‪ .‬ובאמת היה‬
‫המחתה של קרח חולין‪ .‬וז״ש ולא יהיה כקרח ועדתו כאשר דיבר‬
‫י' ביד משה ‪,‬לו‪.‬״ פירש לא יהי׳ כקרח שעשה כמו שציוה לו משה‬
‫מאת ד׳ ולהקדיש על תנאי ונודע האמת שבחר ד׳ באהרן ולא‬
‫בקדח‪ .‬וזהו כאשר דיבר ד׳ ביד משה ״לו«‪ .‬ולא בעדתו שלא‬
‫מ‬
‫* ע ו למרע״ה והקדשו את מחתותם‪] .‬שם[‪.‬‬
‫כי תשתרר עלינו גס השתרר‪ .‬וכתב חראב״ע‪ .‬שירות הרבה‬
‫א ו‬
‫אתה ואהרן‪ .‬יתכן עם״י מה שאמרו ביומא ס״ט חזן הכנסת‬
‫ג י‬
‫ט ל ס״ ת ש״מ תולקין כבוד לתלמיד במקום הרב‪ .‬אמר אביי‬
‫י ‪/‬‬ ‫ב ו‬
‫ל משום כבודו דכהן גדול‪ .‬מראין אותו שיש שררות הרבה‬
‫למטה ממנו‪] .‬רש״י‪ [.‬וזש״א כי לכן אמר כי הרבה בשררות הרבה‬
‫אהרן כה״ג ובגיו סגני כהונה‪ .‬ונשיאים‪ .‬ומטה לוי לוים‪ .‬שיהיו‬
‫*דרות שלו יותר‪ .‬כי יש כמה שררות למטה ממנו‪ .‬והוא עליון‬
‫על כולם‪ .‬וזה כי תשתרר עלינו גס מן השתררות‪ .‬שמן שררות‬
‫שיש לאחרים עלינו תשתרר אחה‪ .‬והכל בשביל שררות שלך‪.‬‬
‫ימיושב דקדוק הלשון‪ .‬ודוק‪] .‬מ״ח[‪.‬‬
‫ואתה ואהרן איש מחתחו‪ .‬הענין דכל הכלים היו טעונין‬
‫י‬

‫משיחה‪ .‬ואותם במשיחה ולא לדורות במשיחה‪ .‬רק עבודתן‬

 ‫קרח‬ ‫‪,‬‬
‫פ‬ ‫קפב‬

‫מקדשתן‪ .‬ואם היו נוטלים אהרן המחתה ששימש בר‪ ,‬תמיד‪ .‬אז היי‬
‫נ‬
‫אומרים כי קטרת שלו נתקבלה הואיל והמחתה היא נמשחת‪ .‬מ ש א ״‬
‫מחתות שלהם‪ .‬לכן צוד‪ ,‬שיקהו גם אהרן גם קרח מחתות משלהםי‬
‫שאינם של צבור‪ .‬לכן תהי׳ הבחינה נצחיות‪ .‬שמחתות של כולם‬
‫לא נמשחו‪ .‬ואפי״ה של אהרן נתקבל ולא שלהם‪ ] .‬ש ם [ ‪.‬‬
‫ועוד יש לפרש‪ .‬כי תשתרר עליגו גם השחרר‪ .‬כי יש ב*‬
‫מיני שררות‪ .‬אחד המנהיג שררה לש״ש כדי לחזק הדת ולעשות‬
‫טוב לעמו‪ .‬והשני אשר רצונו רק להמשיך שררה על הצבור כ י י‬
‫להגדיל כבודו‪ .‬וז׳׳ש כי תשתרר עלינו כדי שחוכל להמשיך השררה‬
‫גם כעתיד‪ .‬ושררה לשם שררח ולא לש״ש‪ .‬וע״ז בא תשובת מרע״ה‬
‫לא חמור אחד מהם נשאתי‪ .‬ולא הרעתי את אחד מהם‪ .‬כלומר ל*‬
‫משום שררה לשם שררה אני עובד כי אז הי׳ לי לקבל כםף‬
‫ולהשתמש לצרכי לטובת עצמי‪ .‬ולא לשום כבוד כי אז מי שלא‬
‫ינהג בי כבוד הרי הי׳ לי לרודפו ולהרע לו‪ .‬אבל לא הרעתי א ת‬
‫אחד מהם‪ .‬זאת יעמוד לי לעדות כי עובד אנכי בשבילם רק לש״שי‬
‫והיה למרע׳׳ה ההכרח לתת תשובה להפר את החילול השם ע״י•‬
‫ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אוה״מ ‪ -‬ולמה‬
‫הקהילם‪ .‬וי״ל אחרי כי חשד למו״א שאינם עוסקים לערש וכל‬
‫הכבוד והגדולה שהשיגו הוא בשביל כבוד ישראל ובזכותם‬
‫נתעלה וגם בזמן שהשרה שכינתו במשכן היה בהקהל כדמבואר‬
‫שם‪ .‬לכן הקהיל גם עכשיו את כל העדה אל פחח אוה״מ‪ .‬ובזכותם‬
‫יזכה לנצח את מו״א‪.‬‬
‫הבדלו מתוך העדה—האיש אחד יחטא—וי״־ל כי כל העדה‬
‫עמדו בסכנה בשביל שלא הוכיחם ולמחות לפניהם כבשבת דנ״ד‬
‫וע״ז בא תשובת משה איש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף‪.‬‬
‫היתכן‪ .‬כי הרי מי שלא מוחה נחשב כעשה בעצמו בא מדין ערבות‬
‫שכל ישראל ערבים זל״ז ועדיין לא קבלו ישראל ערבות זע״ז עד‬
‫שבאו לירדן לכן לא נתחייבו עונש כליה ע״ז‪.‬‬
‫קפג‬ ‫מטעמיבם‬

‫ועוד י״ל‪ .‬כי דנו הראשונים בענין בחירה וידיעה שסותרים‬

‫זא״ז‪ .‬ואמרו שהידיעה אינו גורמת מעשה‪ .‬וכמש׳׳כ מוהר׳ ם אלשיך‬
‫ז‬
‫״ ל בסי׳ הרי מסי עליון לא תצא הרעות והטוב‪ .‬והיינו משי׳א‬
‫חז״ל צדיק ורשע לא קאמר דהיינו שאינו יוצא מפי עליון‪ ,‬והידיעה‬
‫בלבד אינה מוכרחת חמעשה מטעם זה‪ .‬ומשו״ה אין הקב״ה‬
‫מצטרף מחשבה למעשה לעונשין כי ידיעת הקב״ה מכרית על‬
‫המחשבה והא דלא מיהו אין כאן מעשה והיינו דאמר א‪-‬ל אלקי‬
‫הרוחות לכל בשר שידע מזה והיא מבדחת על המחשבה לכן אין‬
‫להעניש עליו ]פנ״י[‪.‬‬
‫ואכלה אותם כרגע‪ .‬ראיתי כתוב בשם באון אהד שביאר‬
‫כ י‬
‫אמרו ח ד ל בברכות ז׳‪ .‬כי בשעה שחמה זורחת ומלכי מזרח‬
‫ומערב משתחוים לה מיד הקב״ה כועס‪ .‬ואמרו עוד כי בימי‬
‫בלעם לא כעם‪ .‬יען כי היה יודע לכוון אח השעה‪ .‬והקשו בתוס׳‬
‫מה היה יכול לומר באותו שעה‪ .‬ותירצו דהיה יכול לומר ״כלם«‪.‬‬
‫ובמחלוקת קרח אחז״ל בנדרים ל״ט‪ .‬כי השמש וירח פסקו זריחתם‬
‫בבוקר ולא זעם ד׳ לכן אמר ואכלה אותם ״כרגע״ ולא ״ברגע״‪.‬‬
‫כלומר באותו רגע של זעם כמש״כ כי רגע באפו‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫חוקת‬ ‫פ‬
‫זאת חוקת התורה ‪ -‬וקשה הרי מציגן כמה מצות שבתורה‬
‫שגס בהם לא נתפרש הטעם ולא קרא אותם חוקה‪ .‬וי״ל דאיתא‬
‫יסרה באה לכפר על חטא העגל תבא אמה ותקנח‪ — .‬והנה‬
‫א ח ז‬
‫״ ל על הפסוק שם שם לו חוק ומשפט דמצות פר״א במרה‬
‫נ צ ט‬
‫י ו ‪ .‬והיא כשהיו במרה עדיין לא חטאו בעגל‪ .‬ולא היה יכול‬
‫לומר הטעם‪ .‬לכך קראה חוקה• ]חנוכת התורה[ ובמדרש‪ .‬על כל‬
‫דבר היה שלהמע״ה אמר טעמים הרבה‪—.‬כיון שהגיע לפרשת לפר״א‬
‫אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‪ .‬וי״ל ודאי מצינו הרבה‬
 ‫‪,‬‬
‫פ חוקת‬ ‫קפד‬

‫טעמים אף על מצות םר״א כמו תבא אמו — ועוד טעמים‪ .‬רק‬

‫כ‬
‫שעיקר סוד טעמיה הפנימיים נעלם ולא נגלו רק למשה‪ .‬א ״‬
‫נראה ששלהמע״ה ודאי ידע כמה טעמים גם על מצות פר״א אלא‬
‫שפודה נעלם ממנו‪ .‬והנה מכת שכתוב ויקחו אליך דרשו ח ד ל לך‬
‫אני מגלה טעמה‪ .‬מזה ידע שלמה שלא למד עדיין בסודה משים‬
‫דכתיב אליך דוקא למשה‪.‬‬
‫והנה אחר שאמר טעמים בכל התורה חשב שכבר עמד על‬
‫אמיתיות הטעמים וכן אמר על פד״א‪ .‬ולאחר שידע ששם גבי‬
‫כ‬
‫לא עמד על הטעם הפנימי‪ .‬א״כ אף בכל התורה ג ״‬ ‫פר״א‬
‫אפשר שעדיין לא עמד על פנימיות הטעמים‪ .‬ואף שאמר כמי•‬
‫טעמים‪ .‬הרי גם במצות םר״א מצא ידו לדרוש כמה טעמים ועל‬
‫הטעם הפנימי לא עמד‪ .‬א״כ גם בכה״ת אפשר שעדיין לא ירע‬
‫ר ק שנדמה לו שעמד בזה ונולד לו הספק כשהגיע לפרשת םר״א‬
‫ומכאן נולד הספק ]שם[‪.‬‬
‫ועוד י״ל כי תשובה שנתקבל לפני הקב״ה גם היא ם]‬
‫החוקים שהדי עשה נגד רצון ד׳‪ .‬וכשמקיימים את החוקים שלא‬
‫ניתנו לנו טעם בזה לכן מקבל תשובתינו שהיא ג״ב בלא טעם‬
‫ומדד‪ ,‬כנגד מדה‪ .‬ובגלל זה לא ניחנה לנו טעם על החוקים ורק‬
‫ל י י ו עשה‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫כ י‬‫למרע״ה גלה הטעם‪ .‬שלא צריך ה ל י‬
‫ה ז ה‬ ‫מ ו ד‬

‫רצונו ית׳‪ .‬וגם שלמה המע״ה חשב ע״ע ככה לכן רצה לדעת הטעם‬
‫אבל לא זכה לזה שהרי אמרו כל האומר שלמה חטא אינו אלא‬
‫טועה שבת נ״ו רק חטא לגבי העולם בזה שהתחכם עה״ת שממנו‬
‫ילמדו ג ם אחרים להתחכם על התורה והמה לא יעמדו בנםיין‬
‫הזה כמוהו‪ .‬לכן לא נודע לו הטעם‪ .‬בכדי שתקבל תשובתו• כי‬
‫זאת היא אות לבני מרי שלא להתחכם עה״ת ויש להאריך בזה•‬
‫וברה״ש כ״א מצינו‪ .‬ביקש קהלת להיות כמשה יצתה בת‬
‫כ י‬
‫קול ואמרה וכתב יושר דברי אמת‪ .‬וכ׳ בם׳ בגין אריאל‬
‫בילקוט איתא דהקב״ה אמר למשה לך אני מגלה טעמי פרח‪ .‬אבל‬
‫קפה‬ ‫מטעמים‬

‫לאחרים רחוקה‪ .‬ושלמה אמר אחכמה והיא רחוקה ממני‪ .‬ואיתא‬

‫בספרי שיש רמז בפסוק ולקחו ל׳טמא מ׳עםר ש׳ריםח ה׳פרה ר״ת‬
‫משח• אמנם זה הרמז עצמו יובל להיות ג״ב על שלמה שהוא‬
‫ג כ מרומז ברי׳ת הללו‪ .‬רק דההפרש דאותיות למשה בר״ת המה‬
‫כ ס ד ר‬
‫ן ‪ .‬אבל לאותיות שלמה אין האותיות ברמז באות כסדרן• וזה‬
‫ביקש שלמה להיות כמשה שיתגלו גם אליו טעמי פר״א‪ .‬דהלא‬
‫איתיות שלמה באות ג״כ ברמז‪ .‬יצתה ב״ק ואמרה יושר דברי אמת‬
‫*־אותיות למשה המה ביושר כאמור‪.‬‬
‫ונתתם אותו אל אלעזר הכהן — ושתט אותה לפניו‪.‬‬
‫יביש״י ]והוא ביומא י״ג[ זר שוחט ואלעזר דואה‪ .‬וקשה כיון‬
‫דשחיטה כשרה בזר‪ .‬לאיזה צורך היה אלעזר רואה‪ .‬ועו״ק הא‬
‫שיטת הריב״ ש דשני חזקות עריף מרוב‪ .‬והרי בפרה איכא חזקת‬
‫ש מ ז י‬ ‫מ י‬
‫ן עליו שהוא טמא כמש״כ תום׳ חולין י״א בשם רבינו‬
‫ח י י ם‬
‫עי׳ש‪ .‬ותזקת איסור‪ .‬דבהמה בתייה בתזקת איסור עומדת‬
‫י א ״ כ‬
‫יקשה איך עד 'אחר נאמן כשכבר שחט מטעם רוב מצוין‬
‫‪4‬‬

‫אצל שחיטה מומחין‪ .‬הלא שני חזקות עדיף מרוב‪ .‬וע׳ בנו״ב‬
‫י ‪/‬‬ ‫מ ה ד‬
‫י ״ ק ס מ״ו שהוקשה לשיטת הריב״ש• ואפ״ל דלכן אמרו חז״ל‬
‫הא זר שוחט ואלעזר רואה ואיכא שני עדים ]שם[‪.‬‬
‫יעוד י״ל ע״ד הרמז• לפי משאחז׳יל עה״כ מי יתן טהור מטמא‬
‫א ח ד‬ ‫א‬
‫‪ .‬על סר״א נאמרה שהיא מטמאין כל העוםקין בהו ומטהרת‬
‫^ ת הטמאים• י״ל לפי שטומאת מת בא מזהומת הנחש בעה״ד‬
‫יסי שאחז״ל שאפילו צדיקים מתים בעטיו של נחש ולפי החשיבות‬
‫׳ דם מבהמה לעומת זה הוא זהומת טומאתו שטומאת מת היא‬
‫מורה מטומאת נבלה והוא משאחז״ל נ ל אדם שאין בו דעה נבלה‬
‫בה ממנו‪ .‬שכל אדם בחיים חיותו ישתדל בתורה ובמצות לתקן‬
‫נת עץ הדעת• אמנם תקנתו כשלימות הוא בזמן העתיד שיבולע‬
‫‪. . .‬‬ ‫המות ‪~*\h‬‬
‫ינצח• וז״ש הכתוב מח יתרון לבעל הלשון שהוא אדם‬
‫קרא מדבר זוהמת טומאתן יותר מן הבהמה שהיא נקראת חי•‬
 ‫פ׳ ח ו ק ת‬ ‫קפד‬

‫אמנם אמרו חז״ל שהצדיקים מהפכין היצה׳יר לטוב והוא תיקי!‬

‫עץ הדעת טוב ודע שהחזיר הרע לטוב• והנה רע מספרו כמספר‬
‫טהור שחוא ד״ ך ומספר טמא שהוא חמישים הרי שברע עצמו יש‬
‫בו בחינת טהור וטמא מספרו נו״ן לרמז על חמישים שערי טומאת׳‬
‫ואחז׳יל כל שלא הגיע לשער הנו״ן יש לו תקנה‪ .‬וזה שנתחלק‬
‫מילת טמא‪ .‬למ׳יט ואי שעד שלא הגיע לשעו* האלף יש לו תקנהי‬
‫ז״ש לא אחד‪ ,‬אבל לעתיד כשיכלה הקב״ה את הרע לגמרי אף‬
‫אותו האחד יש לו תקנה‪ ,‬וז׳יש מי עשה זאת הלא יחודו שלי‬
‫עולם‪ ,‬והנה עסק הפרה הוא לכפר על עון העגל ואמרו במ״ר‬
‫שהזאה על טמא הוא להעביר רוח טומאה שבו‪ .‬ויש לרמז במספר‬
‫מ י ם‬
‫אפר סרה עולה מספר תקס״ו‪ .‬ועם המים שנותן עפר לתוך ד י‬
‫‪,‬‬
‫מספרו צ עולה במספר תרנ״ו והוא מכוון כמספר עץ הדעת טוב׳‬
‫עולה תרל״ט ועם מספר טוב עולה תרנ״ו‪ ,‬והוא התקנה להעביר‬
‫דוח טומאה שהוא מצד הרע‪ ,‬וכן הוא מספרו רס״ט והוא כמ״ש‬
‫שהרע יש לתקן ממנו מספר טהור וטמא חסר אחד‪ ,‬וז״ש להעביר‬
‫״ ם‬
‫רוח טומאה‪ ,‬וכן הוא מספר מי נדה וכשהאותיות במלואה מ‬
‫יו״ד נו״ן דל״ת ה׳יא היא מספר תרנ״ו עם הכולל ]סנ״י[‪,‬‬
‫וכתב בספר העמק דבר‪ .‬הן בדור שפרשת פר״א נאמיר•‬
‫מכבר‪ .‬שהרי בטהרת הלוים כתיב הזה עליהן מי חטאת‪ .‬ותניא‬
‫כ‬
‫בם״ע בראשון לחודש ניסן הוקם המשכן‪ .‬בשני נשרפה הפרה ו א ״‬
‫‪7‬‬
‫למה נכתבה כאן‪ .‬וכבר אמרו במו׳׳ק כ׳׳ח למה נסמכה פ׳ פ ר י‬
‫למיתת מרים לומר כשם שפרה מכפרת כך מיתת מרים מכפרת•‬
‫אמנם אמרו עוד במ״ר ויקרא פכ״ה מיוסדים על אדני פז אלי‬
‫והעני]‬ ‫פרשיותיו של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם‪.‬‬
‫שהרץ איש שחטאו במה שרצו להתקדש יותר מהגבול שגבלה‬
‫התורה‪ .‬ומזה הגיעו להריסות התורה ועשו מחלוקת בישראל‪ .‬וסמך‬
‫ענין לה עסק סרה שאינו אלא לטהרה ולא לקדושה‪ .‬ומשו״ה כשר‬
‫והצדוקץ לא הורו לזה והשתדלו לעשותה‬ ‫בה טבו״י ואונן‪.‬‬
‫קפד‬ ‫מטעמים‬

‫והקפידו חכמים ע״ז עד שפעם אחד נעשית‬ ‫במעורבי שמש‪.‬‬

‫עורבי שמש ונפסלו ושפכו את העפר‪ .‬כדתניא בתוספתא דפרה‪.‬‬
‫רו שם הטעם שלא יוציאו לעז על הראשונות‪ .‬והטעם הלז‬
‫ני מספיק כ»כ בדבר הזה שלא נעשה אלא בגדולים ואחת‬
‫ש נ י ם‬ ‫מ ה‬
‫• אלא היה בזה עוד טעם כמום דבש וחלב תחת‬ ‫‪.‬‬
‫ונס והיינו משום דהצדוקים רצו להנהיג קדושה בענין שאינו‬
‫טהרה‪ .‬וזה הריסות הליכות הדח בכמה ענינים שבתורה‪ .‬ע״כ‬
‫נכתבה סמוך לס׳ קרח‪.‬‬
‫בענין מי מריבה כבר נתחבטו כל גדולי המפרשים כי במה‬
‫ר‬ ‫מ‬
‫יען לא האמגתם בי להקדישגי לעיגי בנ״י‪ .‬הרי גם מה‬ ‫י‬ ‫ש‬

‫מ י ם‬ ‫א י‬ ‫י‬
‫ע״י הכאה היה גם גדול וקידוש ד ‪/‬‬ ‫*‬
‫יאפ״ל אם ע״י הדיבור היה קידה״ש ביותר וכמשי׳כ רש״י‬
‫שישתמש למוסר לבנ״י שלא יחטא באם שהסלע לא צריך‬
‫קיימי לברכת ד׳ ובכ״ז מלא דברו כ״ש בשר ודם שצריך לחסדי‬
‫השי ת בכל רגע לקיומו ולהמשיך חיותו‪ ,‬ע״ש• וחשב מרעי׳ה לטובתו‬
‫י ש ר א‬
‫ל לא ידבר להסלע אלא יכהו‪ .‬בכדי שאם חטאו ישראל‬
‫אחיי דיבורו והמוסר הזה לא ילקחו למנוע מחטא‪ ,‬אז יהי׳ קטרוג על‬
‫ש י א‬
‫ל לכן מצד שהיה אוהב ישראל במסירת נפש לא מלא בזה‬
‫צ ו נ‬
‫י י ית׳ וגם חשב שלא יהי׳ נחשב אליו כחטא כ״כ אחרי‬
‫צ‬
‫י י ן ה׳ גם הוא למסור נפשו לאהבת ישראל‪ ,‬אבל םו״ם גרם‬ ‫ל‬

‫חטא שהעביר על רצונו ית׳ שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה‪.‬‬

‫והנח דעת רש׳׳י כי חטאו היה שא״ל הקב״ה ודברתם‪ .‬ודעת‬
‫‪0‬‬ ‫‪3 0‬‬
‫שחטא יען שפגע בכבודם של ישראל כי גרף עליהם‬ ‫^ ״‬
‫ל שמעו נא המורים‪ .‬והרמבין הקשה עליו כי הלא כתיב יען‬
‫האמנתם בי‪ .‬ע׳׳ש‪ .‬ובשם הגה״ק ר״מ בנעט ז״ל‪ .‬כתבו דשני‬
‫• עמים אמת ועולים בקנה אחד‪ .‬דלכאורה יש ללמד זכות על‬
‫ע״ה דהרי נצטוו בפ׳ בשלח והכית בצור‪ .‬ובב״מ ם״ו ובמ״ר‬
‫ח‬
‫כ״ה על הפסוק יוקח נא מעט מים — דאמר הקב׳׳ה‬
 ‫ב ל ק‬ ‫יקפח‬

‫לאברהם אתה אמרת ואקחה פת לחם בעצמך‪ .‬חייך שאני פורע‬

‫לבניך בעצמי שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים‪ .‬אתה‬
‫‪.‬אמרת יוקח נא מעט מים ע״י שליח‪ .‬חייך שאני פורע לבניך ע״י‬
‫שלית‪ .‬שנאמר והצאת להם מים‪ .‬וכיון שהשכינה היתר‪ ,‬מדבריי‬
‫מתוך גרונו של משה‪ .‬א״כ חשב מרע״ה שאם ידבד להסלע לא‬
‫רק ע״י הקב״ר‪ ,‬־כעצמו‪ .‬אך כיון שכעם‬ ‫יהי׳ זה ע״י שליח‬
‫ואמר שמעו נא המורים ואחז״ל כל הכועס כל מיני גיהינום שולמין‬
‫בו ]נדרים כ״ב[ ובודאי־ שכינה מסתלקת ממנו דכתיב לא יגורך‬
‫<דעה‪ .‬וא״כ היה יכול לדבר אל הסלע והיה זה ע״י שליח‪.‬‬
‫טעות‪ .‬וע״י‬ ‫וז״ש תז״ל כיון שבא לכלל כעם בא לכלל‬
‫הכעס נתעורר עליו החטא מה ששינה מדבור להכאה‪.‬‬
‫באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם‬
‫ומנחליאל במות‪ .‬ואחז״ל נדרים‬ ‫•ומדבר מתנה וממתנה נחליאל‬
‫שאדם עושה עצמו כמדבר‬ ‫‪.‬נ״ה מד״כ ממדבר מתנה — כיון‬
‫שהוא מופקר לכל‪ .‬תורה נתנה לו במתנה‪ .‬שנאמר וממדבר מתנה•‬
‫וכיון שנתנו לו למתנה נחלו אל‪ .‬שנאמר וממתנה נחליאל‪ .‬ועולר•‬
‫•לגדולה שנאמר ומנחליאל במות‪ — .‬וכתבו שאלו להגר״א ז״ל‬
‫ורישא דקרא מחחיי‬ ‫הלא מאמר ממדבר מתנה הוא סוף פסוק‬
‫באר חפרוה ‪ -‬והשיב כי הגמ׳ פירש כה״פ על‬ ‫בענין אחר‪.‬‬
‫התורה‪ .‬כי באד היא התורה‪ .‬כמש״כ שתה מים מחוך בארך‪ .‬ומרת‬
‫התורה כך הוא‪ .‬כי נאמר עליה בצל החכמה בצל הכסף‪ .‬ונאמר‬
‫עץ חיים היא למחזיקים• גם אותו שאין בכחו ללמוד בעצמו­‬
‫׳ ומחזיק ביד אחרים שיוכלו ללמוד תורה‪ .‬ג״כ שכרו אתו כהלומר‬
‫בעצמו וזהו ״באד״ היא החורה ״חפרוה שרים״ שרי תורה‬
‫ולומדיה חופרים ומעמיקים במסתוריה‪ ,‬כדוד‪ ,‬נדיבי העם• ר״ל‬
‫הנדיבים והעשירים שעוםקין במו״מ המה יקנו את התורה במחיר‬
‫י י לי לשון קבין‪ .‬וביאר‬
‫ת‬ ‫כ ר‬ ‫כספם‪ .‬ומלת כרוה‪ .‬כמו בקברי א‬
‫ש ר‬

‫ואמר כי אלו ואלו חלקם בתורה‪ .‬אלו ״במחוקק״ שהם יחוקקו‬

‫חקי תורה‪ .‬ואלו ״במשענותם״ במה שהמה תמכין דאורייתא‪.‬‬
‫קפכו‬ ‫מ ט ע מ י ם‬

‫פ׳ ב ל ק‬
‫וירא בלק בן צפור — את כל אשר עשה ישראל לאמורי‪.-.‬‬
‫י שהי׳ מתירא מכיבוש אמורי ולא מכיבוש עוג מלך הבשן‪/.‬‬
‫שארץ האמורי הי׳ סמוך ממש לארץ מואב‪ .‬והיה מתירא כי‬
‫שבי ישראל בארץ האמורי ישחיתו את גבולי סביב‪ .‬כמש׳׳כ‬
‫ח כ‬
‫י הקהל את כל סביבותינו‪ .‬וז״ש אולי אוכל נכה בו ואגרשנו‬
‫מ‬
‫‪ 1‬הארץ‪ .‬דהיינו כמו ששלחו ישראל בתחילה אעברה בארציכם‬
‫‪,‬‬
‫׳יינו שיעברו ארץ םיחון שהוא עד הירדן וילכו לארץ ז‬
‫ממין שניתן להם מאבותיהם‪ .‬וז״ש מיכה זכר נא מה יעץ בלק‬
‫ך מואב ומה ענה לו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל ‪-‬‬
‫ת כ‬
‫ן שרצה לגרש את ישראל מן השטים שהוא סמוך לגבול‬
‫מ י‬
‫א ב ‪ .‬כמש״כ וישב ישראל בשטים — ורצה לגרשם מבל מדינות‬
‫י ח ו‬
‫ן שהוא עד הירדן ויצטרכו לעבור את הירדן עד גלגל‬
‫ש ה‬
‫י א עובר השני של ירדן ]פנ״י[‪.‬‬
‫יעיר י״ל כי לא יראו מואב מישראל דכתיב אל חצר את‬
‫ן י א כ‬
‫אכל הקב״ה הביא עליהם את סיחון וחילו‪ .‬וילחמו ונצחו‬ ‫]‬
‫יעז״א י‬
‫״ עמון ומואב טהרו בסיחון ומםיחון יכולים לכובשן וכאשר‬
‫י בלק ועמו את אשר עשה ישראל לאמורי שהרי סיבב ד׳‬
‫כש סיחין את ארץ אמורי ונקרא ארץ םיחון והותר לבנ״י‬
‫י‬ ‫ש‬ ‫כ‬
‫וז״ש כי בלק מלך מואב בעת ההיא‪ .‬כי לא היה ממואב‬
‫נ ס י כ י‬
‫מדין כמש״כ רש״י כאן‪ .‬א״כ יכול ישראל לכבוש‬ ‫‪^ £‬‬ ‫י‬ ‫ש‬

‫ת הפליטה של מואב‪ .‬וז״ש כלחוך השוד‪ .‬שהוא מעלה גרה‬

‫ם‬
‫מתחלה וטוחן בשיניו ובולע ואח״כ מעלה המאכל עור‬ ‫<‬
‫ם‬
‫וטוחן פעם שני‪ .‬ולא כשאר חיות הלועסים ובולעים רק‬ ‫^<‬
‫אחת‪ .‬כן אמרו המואבים על מר גורלם בנפלם לפני בנ״י‬
‫ט‬
‫להיות נאכלים נטחנים ונלעסים שני פעמים‪ .‬וכמו שהי׳‬ ‫א‬

‫בתחילה שהוכו ונוצחו ע״י סיחון‪ ,‬ואח״כ באו בנ״י והעלו‬

 ‫פ׳ ב ל ק‬ ‫קצ‬

‫גרה והוכו ונוצחו עוד הפעם וזהו כלחוך השוד‪ .‬ואם שאמרו הטעם‬
‫שלא לצור את מואב כי עתיד ההכ״ה להוציא ממואב פרידה טובה‬
‫זו רות המואבי׳ ואם יקראו על שם סיחון או מלך אחר אין‬
‫נפ״מ‪ .‬רק חששו כי עתה ילחכו הקהל את כל לסביבותינו״ והשארו‬
‫העיקר ששמה תצא הפרידה‪] ,‬כרם הצבי‪.[.‬‬
‫וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם — ופירש רש״י‬
‫קסם זה נטלו בידם מזקני מדין אמרו אם יבא עמנו בפעם זאת‬
‫יש בו ממש ואם ידחנו אין בו תועלת — ולכן כשאמר לינו פה‬
‫אמרו אין בו תקוה הנחוהו והלכו להם — עי״ש ולהבין את‬
‫השינוו הלשון ממש ותועלת ותקוה‪ .‬י״ל כי ידענו כחו של‬
‫מדע״ה היה גדול מכל הנביאים כי לא היה צריך להכנה לנביאה‪.‬‬
‫וכאשר צריך לאיזה דבר אומר‪ .‬עמדו ואשמעה מה יצור‪ ,‬ד׳‪ .‬וע״כ‬
‫כאשר בחרו בבלעם כי יתגבר בפיו על מרע״ה דרוש שיהי׳‬
‫גדול אף ממשה שלא לשאול מד׳ להגיד לו דבר‪ .‬כ״א שהתגלה‬
‫אליו מקודם שיצטרך לשאול וזה הקסם נטלו בידם‪ .‬אם כי יבא‬
‫לשאול מד׳ ולהשיב לנו‬ ‫עמנו בפעם הזאת‪ .‬שלא יצטרך אף‬
‫עמדו ואשמעה‪ .‬וא״כ הרי הוא גדול גם ממשה‪ .‬״יש בו ממש״ כי‬
‫ננצח ע״י את ישראל‪, .‬ואם ידיחנו״ כי ישיב לנו עמדו ואשמעה‪.‬‬
‫והרי הוא שור‪ ,‬למרע״ה ע״כ ״אין בו תועלת״ עוד כי לא נדע‬
‫אם ננצח או לא‪ .‬לפיכך כשאמר להם ״לינו פה הלילה״ והרי היא‬
‫קטן הרבה ממרע״ה‪ .‬כי אין השכינה נגלה עליו ביום‪ .‬א״כ אמרו‬
‫אין בו תקוד‪ ,‬כלל כי לא יועיל להם‪ .‬ע״כ הניחוהו והלכו להם•‬
‫]בשם הגר״א ז״ל[‪.‬‬
‫ויען בלעם‪ — .‬לעבור את פי ד׳ אלקי לעשות קטנה או‬
‫גדולה‪ .‬וקשה דאם קטנה לא יכול לעשות ממילא מובן שמש״כ‬
‫״ ל עפ״י דרשתם‬ ‫ז‬ ‫גדולה לא יכול לעשות‪ .‬וכתבו ב‬
‫ה ג ר ״ א‬ ‫ש ם‬

‫ז״ל ע״פ וישם ד׳ דבר בפי בלעם ח״א חכה‪ .‬ח״א רסן‪ .‬הנ״מ‬
‫ג י ן חכה לרסן הוא כך‪ .‬חכה הוא מחט כפוף שנכנס בלשון הדג‬
‫א‬ ‫צ‬
‫ק‬ ‫מטעמים‬
‫יוכל להוציאו לחוץ‪ .‬ורסן היא להיפך שלוחץ את‬ ‫יייקדו שלא‬
‫שפתי הבהמה דוחק עצום היטב ער שמהלחץ זו הדוחק מוציאה‬
‫לשונה לחוץ‪ .‬ושני המד׳׳א לא פליגי מר אמר חדא ומר אמר‬
‫יייא• כי לשניהם הוצרך‪ .‬והוא כי תמיד היה חותר רק לקלל את‬
‫ישראל כי היה שונא יותר מבלק כפירש״י כי בלעם אמר ואגרשנו‬
‫מן הארץ ובלעם אמר וגרשתיו‪ .‬ר״ל מן העולם‪ .‬והנה ידוע ששם‬
‫אלקיט מורה דין ותחלתו דהיינו‪ .‬אל‪ .‬הוא שם מדת החםד‪ .‬כמ״ש‬
‫הכ׳ חסד אל כל היום‪ .‬ושם הויה הוא רחמים‪ ,‬ותחילחו דהיינו‬
‫י‪-‬ה‪ .‬מורה דין‪ .‬ובלעם רצה תמיד לעורר הדין עליהם בהזכירו‬
‫עליהם שמות המורים דין‪ .‬אבל הקב״ה ברחמיו שם דבר בפיו‬
‫בעת שרצה לקללם‪ .‬שלא יוכל להזכיר עליה<* שמות הדין‪ ,‬רק‬
‫שמות הרחמים‪ .‬דהיינו כשהתחיל להוציא מפיו‪ .‬שם אלקים‪ .‬אז‬
‫שם בפיו חכה‪ .‬לדקור בלשונו שלא יכול לגמור כל השם רק את‬
‫החחילתו ״אל״ דהיינו חסד‪ .‬וכשהיה רוצה להזכיר עליהם שם‬
‫•\״ה״‪ .‬דהוא דין‪ .‬שם בפיו רסן להוציא לשונו לחוץ לגמור כל‬
‫השם ״הייה״ שהוא רחמים‪ .‬וז״ש מה אקוב לא קבה ״אל״ פי׳‬
‫א‬
‫‪ .‬י על קללה ודין כ״א על חסד‪.‬‬ ‫נ ו‬ ‫א‬ ‫> > א ל‬ ‫'ך אקו‬
‫ם‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ז ה‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ב‬

‫כלומר ואיך אזעום אם זה השם הויה‬ ‫ומה אזעם לא זעם ד ‪.‬‬

‫אינו מורה על זעם ורוגז‪ .‬כ״א על רחמים‪ .‬ואנכי מוכרח מהשי״ת‬
‫י ק להזכיר ולהוציא מפי שתי שמות הללו חסד ורחמים‪ .‬וז״ש‬
‫ל א‬
‫אוכל לעבור את פי ד׳ אלקי‪ .‬שהם שם הרחמים והדין לעשות‬
‫ק ^י‪-‬ה״‪ .‬או גדולה‪.‬‬ ‫קטנה דהיינו שם הויה‪ .‬להקטינו לומר‬
‫ר‬

‫יהיינו כשאני מתחיל בשם ״אל״ דהוא התתלת אותיות אלקים‬

‫א‬ ‫ל‬
‫אוכל לגמרו ולהגדילו לומר אלקים כרצוני כי החכה והרסן‬
‫מעכבני ומכריחני‪.‬‬

‫והנה מה שחש חקב״ה שלא יקלל בלעם אס ד׳ לא רוצה‬

‫‪0‬‬
‫לקלל • י״ל כי רצה ד׳ להטיל אימתן של ישראל על כל מלכי‬
‫א״י ומלכי הגוים‪ .‬שלא יעוררו קרב ברבבות אלפי ישראל ובלעם‬
 ‫פ׳ ש ל ח‬ ‫קצב‬

‫שחשוב ביותר והיו שואלים עצתו‪ .‬אם איש כזה יחזה נ ש ג ב ו ת‬

‫ממעלתן של ישראל הלא לא יקום רוח באנוש‪ .‬ויהממו כל הגוים‬
‫בכ״ז לא רצה ד׳ שיערכו קרב‬ ‫אמרה רחב‪.‬‬ ‫מפחדם וכאשר‬
‫שהשטן מקטרג ‪ -‬ועוד פן יפלו הנלחמים מבטחונם ויבשלו באמת‬
‫וכדי שלא יאמרו שישראל שחדו בממון לכן הראה השי״ת פליאה‬
‫עצומה‪:‬‬
‫דהנה על נס פתיחת פה לאתון דברו הראשונים למה עשה ד׳ נם‬
‫גדול כזה רק לעיני שדי בלק‪ ,‬ועיי ראב״ע‪ ,‬וי״ ל לכן הראה השי׳׳ת‬
‫פליאה עצומה ענין האחון לפני כל שרי בלק‪ ,‬ענין יוצא מגדול‬
‫הטבע‪ /‬להראות כי ד׳ או מלאכו מדבר עם פיו‪ ,‬ומה שהוא יאמר‬
‫הוא יאמר בדבר השי״ת ויבא מזה התועלת הנרצה‪] ,‬מ״ח[‬
‫ואני מוסיף בגלל זה גמלו ד׳ והקימו לנביא במים לסרסם‬
‫שמו אצל כל הגוים שבכדי שיבטחו עליו שכל מה שדיבר הוא‬
‫דבר ד׳ ואם ידבר נשגבות על ישראל יאמינו לו ויפול עליהם‬
‫אימתם ופחדם מעלינו‪ ,‬כן י״ל דהרי מבואר בפ כי לא היה רצון‬
‫ד׳ שיקבל שליחותו מבלק ולא ללכת עם שלוחיו ולמה ד׳ לא‬
‫עכבו לגמרי שלא ללכת עמהם דק י״ל כי ברית כרותה כי בדרך‬
‫שאדם רוצה מוליכין אותו ואם שרצה ללכת נגד רצין ד׳ לא‬
‫נתעכב ע ״ י השם‪ ,‬ומזה יש לדון מצד קל וחומד אם לעוברי‬
‫‪,‬‬
‫רצונו כך שהלך לקלל עם ישראל אהובי ד לא מחה כנגדו‪,‬‬
‫כש״כ כשיש הסכם באדם לקיים כל התורה והמצור‪ ,‬שבזה אמרי‬
‫הבא לטהר מסייעין אותו עאכו״כ נאמר ע״ז בדרך שאדם רוצה‬
‫מוליכין אותו‪ /‬ורק מקושר עם הסכם של אדם‪ .‬והרי ההסכם לא‬
‫מכביד כלום על האדם לכן בהתבונן כל אחד ע״ז יקבל עליו עול‬
‫מלכות שמים באמת ואז ימלא חובתו בעולמו ולאשרו יהיה עד‬
‫אין קץ‬
‫דפוס בית ה י ת ו מ י ם דיםקין‬
 ‫ספר‬

‫ן‬ ‫ביבה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחרוז־‬ ‫ן‬

‫‪%‬‬ ‫רובן מלוקט מספרי גדולי מפרשי התורה‬ ‫ן‬
‫|‬ ‫ח ו ב ר ת יג‬ ‫|‬
‫*‬ ‫ע״ם פבהם— מטו״מ‬ ‫|‬
‫י‬
‫‪$‬‬ ‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫|‬
‫‪i‬‬ ‫כסיוע מוסד הרב קוק ש ע ״ י המזרחי העולמי‬ ‫ן‬

‫פנחס‬ ‫פ׳‬
‫‪ -‬הכתוב יאריך כאן‬ ‫פבחס בן אלעזר בן אהרן הרהן‬
‫י ס ר‬
‫יעי׳ בפרש״י‪ ,‬ועוד י״ל דהנה במדרש איתא בדין‬ ‫ה ן א‬

‫ש י‬
‫ט ו ל שכרו משלם ע״כ שבא לבאר את הספק הנ״ל היינו‬
‫י שברכי ד׳ בכהונה‪ .‬דאם היה המקנא אחד משבטי ישראל‬
‫היה ג״כ ראוי לשכר כזה אבל לא היה יכול להיות כה״ג‬ ‫^‬
‫היה בשלמות‪ .‬ועתה מפני שהוא מזרע אהרן יוכל ל ק ב ל‬
‫ר‬
‫י משלם שיהי׳ כה״ג‪ .‬ןמתוך הע״רן‬
‫‪L‬‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬

‫יעיד י׳׳ל בדין שיטול שכרו ירצה דהנה שכר מצוה בהאי‬ ‫^‪.‬‬
‫א‬
‫ליכא׳ אם פן יקלקל דרכו וישמן ישורון ויבעט‪ .‬אלא‬
‫^ י י חז״ל המזכה הרבים אין חטא בא לידו‪ ,‬ופנחס זיכה א ת‬
‫^ ים שהשיב את חמתו מישראל ולא יקלקל דרכו לכן בדין‬
‫יל שכרו משלם מיד‪ .‬ובא״א י׳־ל דהא השכר מצוה בהאי‬
‫א‬
‫ליכא משום דהמצוה יתקיים לנצח לכן גם השכר צריך‬ ‫‪°‬‬
 ‫‪,‬‬
‫פנחס‬ ‫פ‬ ‫קצד‬

‫נצחי אבל הרי אמרו פנחס זה אליהו לכן נתברך בזשה״כ‬ ‫להיות‬
‫נותן לו את בריתי שלום ולא יטעום טעם מיתה רק‬ ‫והנני‬
‫י ר‬
‫בבריות גופו לנצח לכן אליו בדין הוא שיטול שכרו משלם מ‬ ‫שלום‬
‫גם השכר יהיה נצחי ואל יפסיקו המות‪.‬‬ ‫שאז‬
‫ועוד י״ל דכעשה זמרי מוכח כל ישראל מה יהיה הגורם‬
‫ירצה כי זמרי שהוא היה נשיא היה לו השקפה כלליות בכדי‬
‫שימצא מקום מקלט בטוחה להתקרב עם אומות העולם ונהיר•‬
‫ככל הגוים אז יתקרבו הלבבות וימצאו ביניהם מקום ולמעט‬
‫‪,‬מ‬
‫שנאת העמים לעם ישראל וכאשר שאז חגו במדבר ואין ל ד‬
‫ארץ לשבת ורצה שיתקרבן אל י המדעים ויתחתנו עמהם‪ ,‬ויפרחו‬
‫כגפן יחד ככל שאר גויי הארץ ומחיצות הדת לא יבדיל ביגיר״ס•‬
‫אבל הרי זה רעה רבה וכבר אמר החוזה )יחזקאל כ׳( והעילר׳‬
‫ז ז י‬
‫על רוחכם היו לא תהי׳ אשר אתם אומרים נהיה כגוים ‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫אני נאם ד׳ אם לא ביד חזקה ובחמה שפיכה אמלוך עליכם‬
‫במלואה בעוה״ד‪ .‬וכעת יוכיח‬ ‫נתקיימה בנו‬ ‫שהנבואה הזאת‬
‫הנםיון מגרמני׳ שרבים מבנ״י ישראל נתערבו עמהם וחיו ככל‬
‫הגוים ובא התוצאות שאנחנו כצאן לטבח יובל כמו ה ן על טבח‬
‫צ א‬

‫אין מרחם כן אי? מרחם על עם ישראל וזאת ראה פנחס לכ!‬

‫הפקיר פנחס את נפשו ומסד נפשו לעמוד בפרץ ויקה רומח בייו‬
‫כלומד בכל רמ״ח אברים קינא קנאת ד׳ לכן א על שכרו‬
‫ב‬

‫הגדול ויש להאריך וא״מ‪.‬‬

‫ועוד י״ל עפ״י המדרש יד ליד לא ינקה ‪ -‬שאין לצדיקים‬
‫שכר בעוה״ז שאלמלא היו לאבות שכר בעוה״ז‪ ,‬א״כ מה היו‬
‫מניחים לבניהם‪ ,‬שאנו אומרים זכור לאברהם ‪ -‬איכ בשביל‬
‫הבנים שלא יהיו צדיקים לא היה לאבות שכד בעוה״ז כדי‬
‫להנחיל זכותם לבניהם וכמאמרם ז׳׳ל כל העולם נזון בשביל‬
‫חניגא וחגיגא בני די לו ‪ -‬כלומר יען אשר חנינא י לו בקב‬
‫ד‬

‫ה מ ב י ן ולא גהגה מםע״ט ״ ל ו ‪ ,‬לכן כל העולם גהגים מזכוז*ו‬

 ‫קצה‬ ‫מטעמיבמ‬

‫לכן אמר פנחס ב״א בן אהרן הכהן‪ .‬דזה ג׳‬ ‫בשבילו‪,‬‬ ‫זנזונים‬
‫‪ -‬ויהיו‬ ‫לא ימושו‬ ‫יתקיים בהם‬ ‫ובודאי‬ ‫י י י ו ת ת׳׳ח וצדיקים‪,‬‬
‫לכן‬ ‫גם מדין חזקה של נ׳ דורות‬ ‫צדיקים‬ ‫בדורות הבאים ג׳יכ‬
‫‪3‬‬
‫־ יין הוא שיטול שכרו בהאי עלמא•‬
‫פנחס ב״א ‪ -‬הגה בתיבת מחצית השקל האות האמצעי‬
‫ממחצית הוא ״צ״‪ ,‬והוא צדקה ואותיות ח״י סמוכים לו‪ ,‬אות ח׳‬
‫לפני ה ‪ /‬ואות י׳ לאחר ה צ ‪ /‬והאותיות מ׳ת׳ רחוקים מאות ה צ ‪/‬‬
‫מ״ם בתחילת התיבה‪ ,‬ותייו בסוף התיבה‪ ,‬לומר לך דע״י צדקה‬
‫יהיה קרוב לחיים ורחוק ממות וכמאה׳ כ וצדקה תציל ממות‪ .‬ולכן‬
‫פנחס הצדיק שהכניס א״ע בסכנה ‪ -‬לנקום קנאת ד׳ צבאות‬
‫יכמ״ש בסנהדרין ויפלל שעשה סלילות עם קונו כביכול כדי‬
‫ש‬
‫ל א יאבד ח ׳׳ו כלל ישראל‪ ,‬וגס סכנת נפש משבט שמעון‪ ,‬ואם‬
‫היה נהפך זמרי והרגו מי היה תובע דמו שהרי פטור‪ ,‬ג״ב כמבואר ‪.‬‬
‫ב ס ו ג י י‬
‫ן ׳ וא״כ אין לך צדקה גדולה מזו‪ ,‬ובזה השיב את תמתי‪.‬‬
‫כלומר אותיות חמתי השיב‪ ,‬כי בתיבת חמתי הוא להיפך מתיבת‬
‫מחצית׳ שאותיות מ״ת קרובים זל״ז‪ ,‬ואותיות ח׳־י רחוקים‪ .‬ואלמלא‬
‫היא שהשיב את חמתי לא היתה תקומה לישראל‪ ,‬אך השיב את‬
‫•חמתי למחצית והיםך ממות לחיים‪ .‬ן בשם הגר״א זצי׳ל[‪.‬‬
‫והיתה לו ולזרעו אחריו ‪ -‬והקשה הראב״ע למ״ד ‪ -‬דפנחס‬
‫ז ד‬
‫' אליהו ומה זש״כ ״אחריו״ וי״ל אם ילכו אחריו בעקבותיו‬
‫ו‬
‫י ק אשרי‬ ‫צ ד‬ ‫ב ת ו מ ו‬‫״‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬
‫ל‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫לא י‬
‫ן כ ם ש‬ ‫ה ק ך ן ש ה‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ס ו ד ו‬

‫‪ 3‬נ י‬
‫ו אחריו )משלי ב׳( כלומר אם הם ילכו אחריו בדרך שהלך‬
‫אביהם אז אשרי בניו‪.‬‬
‫לכן אמור הנני נותן — הנה לשון אמור משמעו אתה‬
‫כתוב בשם‬ ‫לך לםינחם להגיד ישרו ושכרו‪ ,‬וראיתי‬
‫ו‬
‫* ‪ 1‬מוהרי״ץ זצ״ל מולוזין שביאר בדרך משל ששר המלחמה‬
‫ד‬ ‫מ‬
‫ובא איש‬ ‫ממנה‪,‬‬ ‫י בעת צרה ולא מצא ידים איך לצאת‬ ‫^‬
‫מתוך ההמון והורה דרך איך לצאת ועי״ז ניצולו‪ ,‬הרי זה‬
 ‫פ׳ פ נ ח ס‬ ‫קצו‬

‫האיש ראוי לקבל שכר‪ ,‬והשר ראוי לאיזה עונש ושיהא לו ה ע י ר‬

‫כבוד‪ ,‬ע״כ מצוד‪ .‬המלך שיהא אותו השר מוביל מתנות המלך‬
‫להאיש החיל‪ ,‬וזה עונש של השר‪ ,‬כך בשביל שנתרשלו יךיו של‬
‫משה ולא מצא ידיו לעשות בזה מאומה‪ ,‬ופינחס התחזק והגביר‬
‫חיילים לשמו ית׳ ע״כ נצסוה משה שהוא יאמר לפינחס גמולי‬
‫מד׳‪ .‬ומפי מחותני הרב הגאון ר׳ חיים םגולוביץ ז״ל מו״ץ בוילנא‬
‫שמעתי ביאור ע׳ז שעכשיו שד• מסר את הכהונה לבניו של‬
‫אהרן לדורות עולם וראה ד׳ שמדע״ה חשב באם שמתחילה ע מ י‬
‫משה ועבד את העבודה וכמש״כ משה ואהרן בכהניו וראה ד׳‬
‫שרצה שימסור ד׳ את הכהונה לבניו אחריו‪ ,‬אבל אחרי שראה‬
‫ששלשה דורות ישתמשו בכהונה אהרן ואלעזר ופנחס ויש להם‬
‫א‬
‫דין חזקה‪ .‬ועתה רצון ד׳ למסור להם לדורות עולם לכן ב‬
‫הדבור של ד׳ למשה באשר שקינא קנאת ד׳ צבאות ומסר נפשי‬
‫עליה‪ ,‬לכן נצטוה מד׳ שימסור בעצמו זכות הכהונה לאהרן ולבניי‬
‫ולדורות עולם שבדין שיבא על שכרו זה ומבואר מזוה״ק שנצטוח‬
‫לאמר בפה מלא ״והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם״‬
‫ויוותר על זכותו וכן קיים ואמר והיתד‪ ,‬לו‪- .‬‬
‫ובספר משך חכמה כתוב הביאור ע״ז עפ״י מה שפירש‬
‫רבינו בהקדמה לפהמ״ש‪ ,‬שכל ההבטחות שהבטיח הקב״ה לאדם‬
‫יכול להשתנות ע״י החטא‪ ,‬אם נאמר במאמר מוחלט‪ ,‬לא ע״י תנאי‬
‫עיי״ש‪ ,‬וזש״א השם פנחס ‪ -‬השיב — ולא כליתי ‪ -‬פעולה קיימת‬
‫לדור דודים שהסיר העון מן כללות ישראל‪ ,‬לכן אמור‪ ,‬פירש׳‬
‫אתה תאמר לו‪ ,‬לא שאני אומר לו‪ ,‬אעפ׳׳י שהיה נביא‪ ,‬כמש״ב‬
‫]לפנים ד׳ עמו[ והיתד‪ ,‬לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם‬
‫שלא יגרום החטא ולא יוכל להשתנות ע׳ י שום סיבה‪ ,‬שכן מצאני‬
‫שאף בבית שני היו כהנים גדולים ממנו וכדאיתא בספרי‪ ,‬משום‬
‫שעל ידי משה שהוא נביא‪ ,‬והוא קיים לעולם ודוק‪.‬‬
‫ושם האשד‪ ,‬המוכה המדינית כזבי בת צור ראש * מ ו ת‬
‫צ ז‬
‫ק‬ ‫מטעמים‬
‫בית אב במדין היא‪ ,‬מה שהוזכר סה ביתום משפחתה ‪ -‬י״ל עם״י‪,‬‬
‫שמקשין העולם‪ ,‬אס זמרי הטא‪ ,‬מדוע נענשה גס היא דהרי אמרו‬
‫י ק קנאין פוגעין ‪ -‬בו ‪ -‬ולא בה‪ ,‬ויתכן עם מה שאדז״ל גבי‬
‫שוכב עם בהמה ]סנהדרין ג״ד[ אם אדם חטא בהמה מה חסאה‪,‬‬
‫ותירץ משוס תקלה וקלון שלא יאמרו זו היא שנכשל פלוני על‬
‫י ד ד‬
‫י עיי״ש׳ וכן כאן נענשה לפי שבאתה תשלה לזמרי על ידה׳‬
‫שלא יאמרו־־ אחרי שהיתר‪ ,‬מפורסמת בשמה כזבי בת צור ראש‬
‫־אומות בית א ב במדין הוא‪ .‬שזו היא שבאת תקלה לנשיא ב״א‬
‫לשמעוני ]תורת גבריאל[‬
‫ויהי אחרי המגפה‪ ,‬וקשה למיד דכ״מ דכתוב ויהי הוא לשון‬
‫צדה׳ איזה צ ר ה היתד‪ .‬כאן כשנעצרה המגפה? וכתב מרן הב״י‬
‫כשם מוהרי״ט‪ ,‬דזהו הצרה מה שהופיע פנחס אחרי המגפה ולא‬
‫קודם המגפה‪ ,‬דאז לא היו מתים כ״ד אלף מ ב נ ״ י ‪:‬‬
‫צרור את המריגים וגר המוכה ביום המגפה ‪ -‬מאמר המוכה‬
‫ביום מהמגםה הוא מיותר‪ ,‬גם קושית המפרשים הלא גם בנות‬
‫מואב זנו ומדוע לא ציוה ד׳ להשמיד את מואב‪ ,‬וי״ל דהחטא על‬
‫מ ד‬
‫י ן היא יותר גדולה כמש״כ כי הס צוררים הם מ כ ל י ה ם ע״ד‬
‫שעוד כלומר לא בשביל למלאות תאותם רק להכעיס שהרי גס‬
‫כזבי בת צור גשיא מדין מגודל רשעתם הפקירו גם בת מלך‬
‫לסכנה גדולה להיות מוכה ביום המגפה שהיתר‪ ,‬אז בקרב המחנה‬
‫ר‬
‫י ק בשביל להחטיא את ישראל וגודל שנאתם לישראל‪ ,‬אבל‬
‫בנות מואב חטאו למלאות ת א ו ת ם ‪] :‬כפלים לתושיה[‬
‫דו״* ‪ -‬בעדת ק ר ח ‪-‬‬ ‫ו ב ג י א ל י א ב גמואל ודתן ו א י ר‬
‫ה ו א‬ ‫ם ׳‬ ‫ב‬

‫ותפתח הארץ את סיה ‪ -‬וקשה למה םיסר כאן חםאם חלא ד ב ר‬

‫י י ו‬
‫* היא׳ וי״ל כ ת י ב תתנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות‪ ,‬כ״א‬
‫‪0‬‬
‫י ח צ י ף כולא האי ש״מ ממזר‪ ,‬נמצא‪ .‬כי מדת העזות תעיד על‬
‫״ אין לומר‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫ד ו‬ ‫צ‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ן ן ן ע ן ן ת‬ ‫עוש‬
‫ת‬ ‫ן‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ס ס ן ל‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫א ו‬ ‫ר‬

‫־•הטה מגולל עשרס כי הרי היו עניים כבגדריס ז׳ לכן היה הו״א‬
 ‫פ׳ פ נ ח ס‬ ‫קצח‬

‫חוצפתם‬ ‫הכתוב אם שהראו‬ ‫אמר‬ ‫לזה‬ ‫ממזר‬ ‫פסול‬ ‫שיש בהם‬

‫בעדת קרח‪ ,‬בכ״ז כשרים היו ונמנים עם הכשרים‪.‬‬
‫אבינו מת במדבר — כי בחטאו מת ובנים לא היו לי‪-‬‬
‫חנה לנו אחוזה‪ .‬וי״ל ע״ד צחות דבסנהדרין קיו אמרו שבי*‬
‫קנאו לאשתו ממשה‪ ,‬ובסוטה כ״ו אמרו דגבי סוטה כתיב ונקתח‬
‫ונזרעה זרע שאם היתד‪ ,‬יולדת נקיבות יולדת זכרים‪ ,‬לכן אמ‬
‫בנים לא היו לצלפחד רק בנות‪ ,‬זה תוכיח שלא היו עזי פנים‬
‫כעדת קרח שקינו לאשתו ממשה‪ ,‬ולא היה בערת קרח‪] .‬וידבר משה[׳־‬
‫במדרש כן בנות צלפחד דוברות‪ .‬והובא ברש״י אמר ד׳‬
‫י ה מ‬
‫למשה כך כתובה פרשה זו לפני למרום מלמד שראתה ע י נ‬
‫מה שלא ראה עיניו של משה‪ .‬וקשה למה לא כתב זאת לני‬
‫ל‬
‫בתורה‪ .‬אבל באמת שזה מפורש בתורה‪ .‬כי למעלה ביחום כ‬
‫א‬
‫שמות המשפחות‪ ,‬דשבט מנשה כתיב אח״כ וצלפחד בן חפר ל‬
‫היה בנים כ״א בנות ושם בנות צלפחד מחלה — ואחר שהשלים‬
‫‪5‬‬
‫מנין השבטים כתיב מיד ולאלה תחלק הארץ‪ ,‬פירש כל אלד״‬
‫שמפורש שמותם תחלה להם תתן חלק ונחלה בא״י והם הביני‬
‫‪7‬‬
‫זאת לכן ותקרבנה ב מ ת צלכחד וע״ז אמר ד׳ כך כתובה פרשי‬
‫זו לפני במרום‪ ,‬ודאה כבר נ־רומז דין זה בתורה‪ ,‬וראו בעיניהם‬
‫בפרשה מה שלא דאה עיניך‪] .‬בעל עקדה[‪.‬‬
‫ובב״ב קי״ט תנא בנות צלפחד חכמניות היו‪ ,‬ולפי שעה‬
‫דברו דאמר שם ר י שהיה מרע״ה יושב ודורש בפ׳ יבמין בי‬
‫ישבו אחים יחדיו‪ ,‬א״ל אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן‬
‫וא׳יל תתייבם אמנו‪ .‬ובשם הגאון ר׳ משה חריף מפר״ב כתוב‬
‫דביבמות כ״כ למדו דהא דבתיב דהבכור אשר ת ל ד ויבם הוא‬
‫לאו דוקא דהרי התורה ממעט דבאחיו שלא היה בעולמו פטור‬
‫מיבום מדכתיב כי ישבו אחים יחדיו וצלפחד היה בן בכור‬
‫לחפר וממילא אחיו אינה בכור ובכ״ז אמם חייב ביבום לכן‬
‫שפיר טענו ואם לאו כבנים אנו חשובים תתיבם אמנו‪.‬‬
‫קצט‬ ‫מטעמים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,8‬‬
‫י * * י ׳ אלקי הרוחות לכל בשר‪ ,‬איש על העדה‪ ,‬אשר יצא‬ ‫פ ‪ 3‬י ה‬ ‫ל‬
‫י ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ‪ -‬כסל‬ ‫^‬
‫י‬
‫הלשין כאן יש לבאר כי לפעמים המגהיג נוהג את העם‬ ‫‪.‬‬
‫פ‬
‫‪ -‬ו‬ ‫רציויי‬
‫‪u‬‬
‫״ ל העם רק הוא מקדים לצאת לפניהם ולבא לפניהם‬ ‫ן•‬
‫ח ז‬ ‫א‬
‫״ ל על עקבתא דמשיחה פני הדור כפני הכלב‪ ,‬ואמר‬ ‫ג א‬

‫ד‬ ‫ח‬ ‫א‬

‫כי הכלב רץ קודם תמיד קודם האדון וכאשר יגיע‬ ‫ן ל‬

‫י ש ת‬
‫דרכים אז רואה פני האדון באיזה דרך פניו מועדות‬ ‫^‬ ‫ל ל כ‬
‫אז יקדים ורץ תחילה‪ .‬כן יש מנהיג שידריך וינהיג א ת‬
‫לפי רוחם והוא נמשך אחריהם‪ p S .‬אמר ״אשר יוציאם‬
‫יאשר יביאם״ שהוא יהי׳ הגורם לצאתם ובואם ללכת בעקבותיו‬
‫ועל פיו יבאו‪] .‬כרם הצבי[‪.‬‬ ‫צ א ו‬ ‫י‬ ‫פ י ו‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫יהמה י מ ש‬
‫א ח ר י ו‬ ‫כ ו‬

‫יהדחיד״א ז״ל כ ת ב אשר יציאם מגיהנום ואשר יביאם לגן עדן•‬

‫ילא תהיה עדת ד׳ כצאן אשר אין ״להם׳ רועה ר ״ ל ל א כסתם‬
‫ייעה שירעה אותם בשבילו לטובתו בכדי ל ק ב ל שכר‪ ,‬ואז במקים‬
‫סכנה של תיות טורפות יעזוב אותם וימלט לנפשו רק הצאן יהי״‬
‫‪,‬להם״ רועה של הצאן‪ .‬ויהיה להם רועה‪ ,‬ולא הרועה יהיה לי‬
‫*אן להשתמש עמהם רק לטובתו‪ .‬ושימםור נפשו עליהם רק לטובתם‬
‫ילא לטובת עצמו‪.‬‬
‫ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מ״ק יהיה לכם ‪ -‬ושעור‬
‫אחי חטאת ‪ -‬וכן ביום הרביעי כתיב ג״כ ושעור עזים א ח ד‬
‫ה ע‬
‫א ת ׳ אך ביום השלישי‪ ,‬וביום ז‪.‬חמישי‪ ,‬וביום חששי‪ ,‬וביום‬
‫ז ז ש כ י‬
‫ע י לא לכתוב ושעור עזים‪ ,‬רק שעור לבד‪ ,‬והלא דבר היא׳‬
‫וי‬
‫״ ל דבסוכה נ״ה אמר ר• אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי‪.‬‬
‫כנגד שבעים אומות‪ ,‬ובזוה״ק איתא שהעיקר השבעים אומות הוא‬
‫י ש מ‬
‫ע א ל ׳ רעשיו ושאר אומות יונקים מהם‪ ,‬וגם איתא בזוה״ק‬
‫כספרי מקובלים דשעיר עזים נקרא ישמעאל‪ ,‬ושעיר נקרא עשיי‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ P‬היא בסליחות ליי׳ז בתמוז הצפוד ו ה ש ע י ר ו ל פ י ההקדמה‪,‬‬
‫ה נ‬
‫״ ל מה מאד מכוון לשון הפסוקים משום דצריכין להקריב‬
‫‪I‬‬

‫‪,‬‬
‫פ פנחס‬ ‫ר‬

‫חמשה ושלשים פרים בעד ישמעאל ול״ה פרים בעד עשו‪ ,‬וא״כ‬
‫ביום הראשון שהקריבו י׳׳ג פרים הקריבו מתחילה בשביל ישמעאל‬
‫לכן נזכר שם ושעיר עזים שהוא ישמעאל כנ׳יל‪ ,‬ואח״כ ביום‬
‫השני הקריבו י׳׳ב פרים ג״כ בשביל ישמעאל נזכר ושעיר עזים׳‬
‫וםשר׳ה לא נכתב ושעיר ביום השלישי משום שביום ג׳ הקריבי‬
‫י״א פרים‪ ,‬ואם יקריבו ביום זה בשביל ישמעאל יהי׳ הפרים‬
‫במספר ליו של ישמעאל יותר על מחצה‪ .‬לפיכך דלגו ביום זי׳‬
‫והקריבו בשביל עשו‪ ,‬לפיכך נזכר ביום זה ושעיר‪ ,‬ואח״כ ביים‬
‫הרביעי שהקריבו פרים עשרה הקריבו ביום זה בשביל ישמעאל‬
‫להשלים המספר למחצה ל״ה לפרים‪ ,‬ולפיכך בשאר הימים הקריבו‬
‫כולם בשביל עשו א ת הל״ה הנשארים‪ ,‬לכן בשאר הימים נזכר‬
‫ושעיר חטאת שבו כנגד עשו‪] ,‬בשם ד״גר״א ז״ל[‪.‬‬
‫ושעיר עזים אחד לחטאת‪ .‬בס״ק דשבועות אמר ר״ל מרי‬
‫נשתנה שעיר ר״ה שנאמר בו ל ד ‪ ,‬אמר הקב״ה שעיר זה יריא‬
‫כפרה עלי על שמיעטתי את הירח‪ ,‬והוא תמוה‪ ,‬ונראה הכוונה׳‬
‫דבברכות ל״ב אמר ר׳ יהושע בן תנניא‪ ,‬אלמלא ג׳ מקראות אלו‬
‫נתמוטסו דגליהם של ישראל‪ ,‬תד דכתיב אשר חרעותי‪ ,‬ומבואי‬
‫במקובלים‪ ,‬שע״י מיעוט הירח נולד הרע בעולם‪ ,‬וזה כוונתן בא!‬
‫שבריח יש בו מיעוט הירח‪ ,‬וזה אמר הקכ״ה הביאו כפרה על‬
‫עונותיכן‪ .‬ואני אטול כל העונות עלי כלומד שאני גרמתי שעשו‬
‫העונות שבראתי יצה״ר על מיעוט הירח כמש״כ ואשר הרעותי׳‬
‫]גחלת יעקב מהגר״י מליסא[ ועוד י״ל דהנה בכל המשך הפרשה‬
‫כתוב רק חטאת‪ ,‬וכאן בשעיר ריח כתוב חטאת ל ד ‪ /‬שאין הכוגה‬
‫הלשון‬ ‫לחטאת האדם לד׳ דא״כ היה צ״ל לחטאת לד׳‪ .‬אבל‬
‫לחטאת לד׳ אפשר לומר הכוגה בשביל הקב״ה ולכן דרשו חז״ל‬
‫״‬
‫שאמר הקב״ה לישראל הביאו כפרה עלי שמיעטתי את ד‪,‬יר •‬
‫קשה מה זה שייך לישראל שיביאו כפרה הלא המה לא פגעו‬
‫ולכאורה יש להבין למה הקטין א ת הלבגה‬ ‫ב ל ב נ ה כלל‪,‬‬
‫יא‬ ‫‪ .‬מ ט ע מ י ם‬
‫הלא היה יכול להגדיל את אור השמש‪ ,‬ושוב לא היה טענה ללבנה‬
‫ילא היה צריך לפייסה‪ ,‬אך י״ל עפ״י הגמ׳ ]חגיגה י״ב[ דמתחילה‬
‫רצה הקב״ה להרחיב את השמש ולהרחיב אורה ביותר‪ ,‬אך ראה‬
‫את דורות הבאים שאין ראוים לזה לכן גנז את האור לצדיקים‪.‬‬
‫לעתיד ר־יבוא‪ .‬א׳־כ סיבת הקטנת הלבנה ולא הגדלת השמש הוא‬
‫בשביל חובותיהם של בניי‪ ,‬לכן בדין הוא שיביאו כפרה לד׳ על‬
‫שבגללם היה כביכול מוכרח להקטין מדת הלבנה ולא להגדיל אור‬
‫השמש׳ אך לעת״ל יתקיים מ״ש והיה אור הלבנה כאור החמה‪,‬‬
‫יאור החמה יהיה שבעתיים‪ ] .‬כ ר ם הצבי[‬
‫שעיר עזים אחד לכפר עליכם‪ .‬בכל השעירים כתוב לחטאת‬
‫״יץ מחה״ש דכתיב שעיר עזים אחר לכפר עליכם ולא כתיב‬
‫חטאת‪ .‬מפני שאמר חקב״ה אם קבלתם עליכם עול מלכות שמים‬
‫יעיל תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם זהו לכפר‬
‫על יכם‪ ,‬ורבינו בתיי כתב הטעם לפי שהוא בלא חטא׳ וע״ד הקבלה‬
‫כ ת ב כי ירמוז לעצירתו של עולם שבו יתבטל לגמרי וגדר אבנים‬
‫נהרסה‪.‬‬

‫ובחדש השביעי באחד לחדש — יום תרועה יהיה לכם‪,‬‬

‫תרועה לשון צעקה כמו יריע אף יצריח גם לשון רעות כמו ותרועת‬
‫מ‬
‫ל ך בו‪ ,‬וזה דוקא לכם״ כי הקב״ה םתאוה לתפלתן של צדיקים‬
‫יל* לאוה״ע כי לכך* לא גכתב בתורה כי דה״ש הוא יום הדין‬
‫ש ל‬
‫א ידעו או״ה‪ ,‬וכש״כ הראשוגים‪ .‬ובםע״ר כתב יום תרועה יהי׳‬
‫״לכס״ שסוד יוה״ד לא גמםר רק לישראל אעפ״י שכל באי עולם‬
‫עוברים לפניו כבני מרון וזה כמש״כ‪:‬‬
‫יעשיתם עולה לריח נחות לד׳ ‪ -‬בכלס כתיב והקרבתם עולה חוץ‬
‫סר״ה‪ ,‬דכתיב ועשיתם׳ וכתב בחיי ארם כלל קל״ח סעיף ב׳ דבא‬
‫לרמז דבד״ה יעשה כל אדם עצמו כאלו מקריב את עצמו‪:‬‬
 ‫פ׳ מ ט ו ת‬ ‫רב‬

‫פרעות מטות‬
‫זה הדבר‪ ,‬דע דבכ״מ במלואים ובמשכן ובמן נאמד זד׳‬
‫הדבר‪ ,‬משום דאינו נוהג לדורות‪ ,‬וכן הוכיחו מזה בב״ב ק״ב דלא‬
‫ש‬
‫תסוב נחלה אינו לדורות‪ ,‬רק דפריך משחוטי חוץ‪ ,‬וזה ל פ י ר י‬
‫ם‬
‫רמב״ן ממדרש דגם על חולין נאסרו במדבר‪ ,‬משום דאז נאסר לרי‬
‫בשר תאוה‪ ,‬והיה דין כל בהמות כשלמים‪ ,‬א״כ א״ש דזה ר ק‬
‫בדור הזה‪ ,‬אולם בס׳ נדרים נראה כי במעשה זמרי הסבה הי׳‬
‫שלא נאסר יין עמוני במדבר‪ ,‬ומשום יינן באו לבנותיהן ולדבר‬
‫אחר‪ ,‬ולא היה יכולים לעשות סייגים אז‪ ,‬דהנסכין במדבר היי‬
‫מיין עו״ג‪ .‬כדאמר במדרש שיר השירים‪ ,‬לכן אמר לראשי המטוהי‬
‫י‬
‫כי ידאו שיעשו סיגים ונדרים ונזירות לבלי לשתות יין ב ד‬
‫שלא יבא מכשול מזה כמו שקרה לנשיא זמרי שקנא קנאת שבטו‬
‫ובא למה שאירע‪ ,‬והענין מושכל ונכון‪ ,‬לכן נאמר זה הדבר׳‬
‫דבדור זה הי׳ נאות לראשי המטות י לעיין בזה‪] .‬משך חכמה[‬
‫וידבר משה אל ראשי המטות‪ ,‬פירש״י משום דהיתר נדרים‬
‫בעי‪,‬מומחה‪ ,‬ובמדרש יש דלכך אמר ראשי המטות שלא יפורסם‬
‫זאת אצל עמי הארץ וינהגו קלות ראש בנדרים‪ ,‬וי״ל בזה המדרש‬
‫איכה על קרא ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון אמר שם כשבא‬
‫נבוכדנצר לירושלים הלכו הסנהדרין לקראתו — וציוה היקראי‬
‫פניו מבראשית עד ראשי המטות ושאל אותם אם ידר אדם נדר‬
‫מאי תקנתי׳ אמרו ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו‪ ,‬אמר כיון שב]‬
‫אתם התרתם לחזקיהו השבועה‪ .‬מיד הושיבם ע״ג קרקע וישבו‬
‫לארץ‪ .‬ויש לפרש דגם מעיקרא היה נבוכדנצר ידע מזה אלא‬
‫שסבר דבשביל חילול ד׳ לא יתורו לו כמש״כ התוספות באמה•‬
‫דמשו״ה נענשו הסנהדרין ולכך הגיח לקרות עד ראשי המטות‬
‫שמשם מוכח דלא ינהגו קלות ראש בנדרים ושבועות וא־׳כ למה‬
‫התרתם ]תורת משה[‬
‫רג‬ ‫מטעמים‬

‫לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה והנה לפי המבואר‬
‫ב ג מ‬
‫׳ ל״ה דיש מעילה בקונמות אף בקונם פרטי‪ ,‬ורבינו נסים‬
‫מסופק אם משתרי ההוא קונם לבתר דמעיל כמו הקדש שיצא‬
‫ל ח‬
‫י ל י ן ע״י מעילה‪ ,‬וי״ל דפירוש הכתוב לא יחל דברו‪ ,‬ואם חלל‬
‫דברו בכ״ז כל היוצא מפיו יעשה ולא נפקע ע״י מעילה האיסור‬
‫שאסר על נפשו‪) ,‬מיח(‪.‬‬
‫ושמע אביה את נ ד ר ה ‪ -‬והחריש לה אביה‪ ,‬לא נזכר ביום‬
‫שמעו׳ היינו באב אם לא יחריש מיום איי יום רק רגע אחד כמו‬
‫שנדרה סוף ימי הנעורים ובתוך כך בגרה הרי אינו יכול להפר)שם(‪.‬‬
‫ואם בית אישה נ ד ר ה ‪ -‬בשבועה‪ ,‬באב לא כתיב בפירוש‬
‫מבטא שפתיה‪ ,‬ומבטא‬ ‫בשבועה רק בבעל‪ ,‬וכן בארוסה כתיב‬
‫'היינו שבועה כבשבועות כ׳‪ ,‬היינו דאע״ג שהאב יכול להפר‬
‫שבועה ג״כ‪ ,‬מ״מ מצוה שלא יפר כדי שלא יהי׳ הזכרת ש״ש‬
‫לבטלה והוי כמו התרת נדרים שהוא מצוה ולא כן בשבועה‬
‫כדמבואד ביו״ד סי׳ ר״ג מה שאין כן בעל שנדריה שביני לבינה או‬
‫ע״נ נוגע להקמת שלום בית ע״כ רשאי להפר לכתחילה אפילו‬
‫כשבועה‪) .‬הע״ד( עי״ש‪,‬‬
‫אל עמיך׳‬ ‫נקום נקמת בניי מאת המדינים אחר תאסף‬
‫והטעם שתלוי זב״ז‪ ,‬כתוב מקר״ד משום דגנאי למרע״ה שנחסרו‬
‫מבנ״י כ׳׳ד אלף במגפה ע״ד פעור )כי׳ה ט׳( ונתגלגלו עתה‬
‫כמלחמת מדין שיתמלא החסרון בזה שהכניס עתה מרע״ה תחת‬
‫כנפי השכינה ל״ב אלף )כמש״ ל״א ל״ה( ולא יחסר המזג והג׳‬
‫;‬ ‫כ‬

‫נש״י* כתב כי ידוע שמרע״ה קברו הי׳ מוכן מששת ימי בראשית‬
‫ו‬
‫)ל־־ב ג׳( ושבם‬ ‫ז ו‬‫ק כ מ הי׳ בהר נבו בארץ מדין כמ״ש בפי‬
‫ינבו‪ .‬ובתרגום ובית קבורתא דמשה‪ ,‬ולכן תלה הקב״ה מיתת‬
‫בשמחה‬ ‫מיע׳יה במלחמה זו כדי שיחי• לו מקום קבורה‪ ,‬וקבל‬
‫לעשות רצון ד׳ והזדרז בוה‪ .‬ובספר מ ק ך חכמה כתוב הטעם‬
‫יאם הוה מלחמת מדין אחר מות משה‪ ,‬היו אומרים לפי שהיה‬
‫התן יתרו וישב במדין שנים ר ב ו ת לא הלחים בהם שחנף להם‪.‬‬
 ‫‪,‬‬
‫פ מטות‬ ‫רד‬
‫לכן מוכרח היה לנקום קודם מיתתו‪ .‬כן י״ל הטעם כדי שיתפלל‬
‫סוטר׳‬ ‫בחייו על מעשה פעור שלא יקטרג כבמדרש והובא בתום׳‬
‫כיי‬ ‫למעלה‬ ‫עולה‬ ‫פעור‬ ‫בית‬ ‫פרק‬ ‫באותו‬ ‫פ״א‬ ‫סי׳‬
‫ושוקע—‬ ‫של משה חוזר‬ ‫קבר‬ ‫רואה‬ ‫וכשהוא‬ ‫עון‬ ‫להזכיר‬
‫עי״ש‪.‬‬
‫ועד כמה זרז מרעיה בזר‪ ,‬להקדים מלחמת מדין עם שמיתתו‬
‫תלוי בדבר זה לא איחר כפירש״י עד שדי אמר נקם נקםה‬
‫ב ג ״ י ‪ -‬ו מ ר ע י ד ‪ .‬אמר לתת נקמת הי‪ .‬כי מרע״ה חשב אם לנקמת‬
‫בנ״י היו מוחלים על כבודם שלא ימות מהר ולא היה הולכים‬
‫למלחמה לכן אמר נקמת ד׳‪ .‬ומרע״ש לא מלבד שמסר נפשו על‬
‫קידוש השם רק עוד מסר נפשו בשביל ישראל בזריזות ובשמחה•‬
‫ועוד י״ל דהנה בילקוט אמרו וידבר לשון עז ‪ -‬ולמה דיבר‬
‫ו ן _ ענינו‬ ‫של‬
‫ש מ ע‬ ‫עמו בלשון עוז‪ ,‬לפי שלא מחה בשבטו‬
‫שהציוד‪ ,‬הזה בא לנקום על שהחטיאו את ישראל כדכתיב בם׳‬
‫סנחם על דבר אשד נכלו לכם ע״ד םעור‪ ,‬והנקמה הזאת היא‬
‫לכפרת עון שלא מיתה משה א״ל שיטיבו מעשיהם יותר על מצות‬
‫הש״י וינקם נקמת ד׳ מה שרצו להמרות ישראל נגד אביהם‬
‫שבשמים‪] .‬מ׳׳ ד פ׳‪/‬י[‬
‫וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים‪ (},‬ופירש י מטבילי!‬
‫במים‪ ,‬והרמב״ן השיג עליו שלא היה לו למיימר תעבירו במים‬
‫אלא תביאו במים‪ ,‬כמו במים יובא‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וגראה להבין דבריי‬
‫דלשון תעבירו באש היינו הטעם שנבלע בכלי תעבירו אותו•‬
‫והייגו אפילו מצד אהד כמש כ התום׳ בחולין ביורד‪ ,‬גדולה אי‬
‫אפשר להגעיל אלא שממלאין אותו מבפנים‪ ,‬וכן בכל הקרירות‪,‬‬
‫אבל לטבילה צריך לשוקעו הכלי בתוך המים בין מבפנים ובין‬
‫מבחוץ וכן שייך בטבילה יובא במים‪ .‬שצריך להכניס כל הכלי‬
‫לתוך המים‪ ,‬אבל חגעלד‪ .‬א״צ אלא להעביר את האיסור שגבלע‬
‫בו‪] :‬שם[‬
‫ה‬ ‫ר‬
‫מטעמים‬
‫בענין בני גד וב״ר שחטאם עמד בזה שאמרו ואנחנו נחלץ‬
‫חושים לפני בנ״י עד אשר אם הביאונים ‪ -‬ומשמעות דבריהם שיצאו‬
‫למלחמה לטובת בנ״י‪ ,‬כי באמת ישראל אין צריכים לעזרת אדם‬
‫כ י‬
‫לקיים מצות‬ ‫ק‬ ‫י' לוחם מ ל ח מ ת ם ' ו ל א היה צריך להם לאמר‬
‫ר‬

‫הביי״ת כי מלחמת מצוה היא‪ ,‬כן מש״א גדרות צאן נבנה למקנינו‬
‫וערים לטפנו‪ ,‬והגה היוצאים למלחמת מצוה לא היו צריכין לכך‬
‫להכניסם בערי המבצר כי שלוחי מצוד‪ ,‬אינם ניזוקים וכאשר‬
‫הובטח להם בעלייתן לרגל לא יחמוד איש את ארצך‪ ,‬ולזה השיב‬
‫ושינה בלשונו אם תחלצו לפני ד׳ במלחמה‪ ,‬לא יהיה רק לפני‬
‫י׳ לקיים מצות הבוי״ש לזה אמר בנו לכם ערים לטפכם ‪ -‬ולא‬
‫לבנותם רק לתקן תיקון בעלמא לצורך הטף‬ ‫ערי מבצר׳ ולא‬
‫כאהלים בעלמא‪ ,‬ואמר אם תעשו לכוונה זו חטאתם לפני ד׳ היודע‬
‫מחשבות‪ ,‬וע״ז השיבו עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה טפינו יהי׳‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫בעדי הגלעד‪] .‬נחלת יעקב[‬
‫ועוד י״ל שהם אמרו לא נשוב אל בתינו עד אשר התנחל בנ״‬
‫איש נחלתו ובתינו יהיה מעכשו ל ולכן א״צ לדיני תנאים ומרע״ה‬
‫נ ו‬ ‫ש‬

‫השיב להם אם תעשו בתנאי ״שבאם״ צריך דיני תנאים‪ .‬כלומר‬

‫כי יזכרו בנחלתם רק לאחר שישובו מהמלחמה‪ ,‬ויתכן דהרי אמרו‬
‫חז״ל הבונה בית אינו יוצא למלחמה שנה אחת‪ ,‬וכ״כ הרמב״ם בפ״ז‬
‫מהלי מלכים הל׳י׳עי״ש ואח״כ אמדו התנאי בע״מ שיעברו וע״ז‬
‫אמר מדעיה שזהו כמתנה עמש״כ בתורה כיון שיבנו את הבתים‬
‫אלא‬ ‫אין להם לצאת למלחמה‪ ,‬אבל בתנאי אין הבתים שלהם‬
‫לאחר קיום התנאי‪] .‬פ״י[‬
‫זאחר תשובו והייתם נקיים מד׳ ומישראל ושוב אמר והיוצא‬
‫מפיכם ׳תעשו‪ ,‬פירש״י להשאר שם גם עד גמר ז׳ שחלקו‪ ,‬הנה‬
‫גז׳ שכבשו הותרה ישראל בכתלי דחזירי ומשמע בפ׳יק דחולין‬
‫י א ב‬
‫ל לא בז׳ שחולקו אבל יש סברא דב״ג וב״ד שהיו •חלוצי‬
‫ב א‬
‫חוץ לביתם הם היו מותרים גס בז׳ שחלקו‪-‬כי להם הכיבוש‬ ‫*‬
 ‫פ׳ מ ט ו ת‬ ‫רו‬
‫ק ל ו על עצמן‬
‫ג‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫י ע‬ ‫הכיבוש והחילוק שוים‪ ,‬א‬
‫ת‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ב ל‬

‫וגתחייבו מטעם כל היוצא מפיו יעשה וזה רק לאסור את המוחי‬

‫ולא להתיר את האסור לכן אם לא יעברו את הירדן כלל לא‬
‫היו נקיים מישראל‪ .‬ואם יעברו וישארו שם כל הי״ד שנה ויאכלו‬
‫גם כתלי דחזירי לא היו נקיים מד׳ להתיר האסור להם לכן אטי‬
‫והייתם נקיים מד׳ ומאנשים והבן ןתו״מן‬

‫סדר מסעי‬
‫אריכות וכפל‬ ‫אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מ א ר ׳ מ‬
‫לשון שני המקראות הללו‪ .‬הוא משום שיהיו המסעות נחלקים׳‬
‫ממצרים עד קדש ברנע היו לתכלית ביאת לאיי‪ ,‬והיה התכלית‬
‫המסע כדי להתקרב לא״י‪ .‬מקדש ברנע שהיה מעשה מרגלים‬
‫נודדים ממקום‬ ‫ונגזר שיהיו מתעכבים ארבעים שנה וגם יהיו‬
‫היציאה ממקום למקום׳‬ ‫למקום וא״כ היו המסעות אלו התכלית‬
‫ואחר שבאו לקדש שבמדבר צין לארץ אדום החלו ל ה ת ק ר ב לא״י‬
‫כ‬
‫להיות קרוב לא״י‪ ,‬ע ״‬ ‫לכנוס ולירש‪ ,‬הזד התכלית הנסיעה‬
‫מוצאיהם‬ ‫כ ת ב כאן ג׳ פעמים אלה מסעי‪ ,‬ויכתוב משה את‬
‫למסעיהם‪ .‬זהו חלק השני שהעיקר היה היציאה ממקום שישבו‬
‫וילכו נודדים‪ ,‬וא״כ לא היה ראוי להכתב אלא משום שהיה ע פ י‬
‫ד׳ או לאיזה תכלית שנעלם מאתנו ובא בסוד ד׳ ויתגלה לעת ‪VP‬‬
‫ב״ב‪ ,‬ואלה מסעיהם למוצאיהם‪ ,‬זהו חלק שלישי שהוא חתבליה‬
‫‪:‬‬
‫המסע כדי שהתקרב לא״י‪ .‬וזהו תכלית יצי״מ והיינו למוצאיהם‬
‫דבר[ ובספר נחלת יעקב יבאר‪ ,‬עפ״י ד׳ מוצאיהם‬ ‫]העמק‬
‫למםעיהם‪ ,‬כלומר שאצל הקב״ה היה קשה מאד מוצאיהם‪ ,‬היינו‬
‫חיסורים שעברו עליהם בהמסעות‪ ,‬אף שהרויח הרבה בכל מסע‬
‫והגיעו בזד‪ ,‬למעלה‪ ,‬אבל חיסורים היה קשה בעיניו וסיפר אותן‬
‫לםצאיהם‪ ,‬כלומר‬ ‫להגדולים שבהן‪ .‬ואמר הכתוב‪ ,‬ואלה מסעיהם‬
‫ז‬
‫י‬ ‫מטעמים‬
‫שהיה הכל כדי להביאם בכל מסעי מהמסעות שהיה להם מלמעלה‬
‫ילמעלה גבוה ממנו ולא היה ‪.‬רק בשביל מוצאיהם דהיינו הימורים׳‬
‫כי שלשה מתנות נתן הקב״ה וכולן ע״י יםורין לטוב להן‪ :‬ועוד‬
‫יעיד י״ל כי בהיותם במדבר אי אפשר להיות גםד׳ ה׳ ימים מפני‬
‫החום הבוער באש וזרמי החול הרק והאבק הנורא המתנשאים‬
‫ע״י הרוח למעלה ומכסים שיירות הנוסעים‪ .‬וגם חוסר מים וכליון‬
‫הבגדים ע״י החום הנורא וגלי החול והאבק‪ .‬וגם במלחמה זו הליכות‬
‫המלחמה מתנהג בכבידות מפני כל זה‪ .‬ובנ״י הלכו שם במדבר‬
‫הנורא הזה‪ .‬ובכ״ז סעו בכבוד והדר ורב טוב כבני מלבים לא בלו‬
‫שלמתיהם ובעליהם לא בלו מעל רגליהם ארבעים שנה‪ .‬לכן הזכירה‬
‫תוח״ק המסעות‪ ,‬למען נזכור חסדי ד׳ והשבחתו הפרטית אשר כנשר‬
‫י ר‬ ‫י‬
‫ע קנו על גוזליו ירחף ויבצרם כאישון עינו וכזה השריש בלב בנ״י‬
‫אמונה חזקה לדורות עולם בי לא ינוס ולא יישן שומר ישראל וכל‬
‫־״ניגע בהם לא ינקה‪ ,‬והנה יש שני בחינות בנסיעה א׳ הנוסע‬
‫לשאוף אויר צח להטבת בריאתו והנסיעה בעצמה היא התכלית כמש״כ‬
‫ל‬
‫ע י ל ויש נסיעה ליריד לקנות ולמכור סחורה שהנסיעה היא רק‬
‫סיכה לתכליתו‪ .‬וכדלעיל‪ ,‬ויספר הכתוב ואלה מסעי ״ י יען יצאו‬
‫ב נ‬

‫ממצרים ועוד לא הוכשרו כראוי לכנוס לא״י‪ ,‬והיה נחוץ לצרפם‬

‫ילזקקם ולהסיר סיגיהם וזש״כ ויכתוב משה את ״מוצאיהם למסעיהם״‬
‫כי יציאתם היתה בשביל מםעיהם לראות השגחתו ית• ״ואלה‬
‫מםעיהס למוצאיהם כי היו המסעות הללו סיבה מוכרחת בשביל‬
‫מוצאיהם יען שיצאו מא־מ שהיה ערות הארץ והמסעות הוציאתם‬
‫מטומאת מצרים‪ .‬ובשם החת״ס זיל כתבו כי מאהבת ד׳ לעמו‬
‫י ש‬
‫י א ל צוד‪ .‬לכתוב ״מוצאיהם״ כלומד מקרים ומאורעות שלהם‬
‫כמש״ כ התלאה אשר מצאתם בדרך‪ ,‬ומצאוהו רעות‪ ,‬זאת היתד•‬
‫סיבה וגרם להם להתמרמר גגד ד׳ ולהתרעם על משה ואהרן׳‬
‫אבל באמת הדבר היא להיפך כ‪ ,‬״ואלה מסעיהם? כי טלטול‬
‫זזמסעות ועינוי הדרך וכמש״כ ויעגך וירעיבך—הסיבה לזה היתה‬
 ‫פ׳ מ ס ע י‬ ‫רח‬

‫״למוצאיהם״ בשביל המאורעות שקלקלו מעשיהם״ ולא שמו ^ב׳י‬

‫ט• טי‬ ‫בלא‬ ‫לאיי‬ ‫מהר‬ ‫מבטחם כי לולא זאת היו באים חיש‬
‫מסעות הרבה‪:‬‬
‫ב כ ו‬
‫כל‬
‫הכה ד׳ בהם‬ ‫ומצרים מקברים את אשר‬
‫דמש׳כ‬ ‫שפטים‪ ,‬מוהר״ש אלגאזי ביאר‬ ‫ובאלהיהם עשה ד׳‬
‫עפי׳י מש״א‬ ‫מקברים‬ ‫ובאלהיהם עשה ד׳ שפטים חוזר למלת‬
‫חז״ל שכל הצלמים של אבן נמוחו ושל עץ נרקבו ו ן של שאר‬
‫כ‬

‫מיני מתכות או כסף וזהב‪ ,‬ומספר לנו הכתוב כי כדי של‬

‫יראו בנ״י במפלת ע״ז שלהם איך הס מושלכים כדומן ברחובות‬
‫קריה ברוב בושה וחרפה‪ ,‬ולכן היו מקברים את השברי צלמים׳‬
‫־ וז״ש ומצרים מקברים שני דברים‪ ,‬א׳ אשר הכה ד׳ כל בכור׳‬
‫וגם היו מקברים מה שעשה באלהיהם שפטים‪ ,‬דע״י שעשר•‬
‫ד׳ באלהיהם שפטים וניתן רשות למשחית להשחיתם נפלו גם כמר•‬
‫ם‬ ‫ש‬
‫בתי ע״ז ונהרגו׳ כל המשרתים‪ ,‬וכל אלה שהסתירו עצמם‬
‫ת‬ ‫א‬
‫בדמיונם להנצל בזכוחם‪ ,‬ומצרים היו מקברים בכוריהם וגם‬
‫אלה שנהרגו ע״י השפטים שעשה באלהיהם‪.‬‬
‫ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה• ע״ד הרםי‬
‫ש‬
‫י‬ ‫והבור ריק אין בו מים‪ ,‬אם הוא איש בור ואין בו מים‬
‫תורה נחשים ועקרבים יש בו וכאשר נסעו ממדבר סיני מיד ויחנו‬
‫בקברות התאוה‪ ,‬וכל הפורש מן התורה מיד באים שאיפות רעיי*‬
‫״ ל שניי‬ ‫ותאות־ עוה״ז וחכמתו נהפכה לו למשחית וכמש״א‬
‫ח ז‬

‫ופירש קשה מכולם‪ ,‬ומכאן אזהרה שלא לפרוש מן התורה ותמיד ישי*‬
‫הגיונו בה )כרם הצבי(‪ .‬בהגהת מיימוני פ״ה מהל׳ מלכים הקשה‬
‫היאך דרים במצרים‪ ,‬ותירץ ‪.‬דלא תוםיפון לשוב בדרך הזה הייני‬
‫דוקא מא״י למצרים אבל ‪.‬משאר‪.‬ארצות מותר‪ ,‬וכ׳ חג׳ רי״ש ג*ז‬
‫ז״ל דאפ״ל דלכך&רט הכתוב כל המסעות בשםותם כדי שנדע‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬שלא לשוב למצרים לעולם‪-‬באותו הדרך‪.‬‬
‫דמום בית יתומים ליםקר‬
 ‫מטעמים‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדה*‬
‫רובן מלוקט מספרי גדולי מפרשי התורה‬
‫יד‬ ‫חוברת‬
‫ע״ם דברים ‪ -‬ואתחנן עקב‬
‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬
‫בסיוע מוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬

‫‪,‬‬
‫דברים‬ ‫פ‬
‫זדבריס‪ ,‬דע כי ה׳ פסוקות הראשונים הם הקדמה של כל‬ ‫א ל ה ה‪,‬‬
‫הספד׳ ויש בהם ג׳ פעמים לשון דבורו של משה‪ ,‬אשר דבר‬
‫משה׳ דבר משה אל בנ״י הואיל משה באד‪ ,‬כי יש בספר ג׳‬
‫חלקים׳ חלק הא׳ מתחלת הספר עד ויקרא שקודם עשרת הדברות‬
‫]כיאתחנן ה׳[ והוא מדבר בעניני מוסר‪ ,‬חלק הב׳ מן ויקרא עד‬
‫הברכות והקללות שבכי תבא והוא מדבר מהמצות‪ ,‬לכן אמר שם תחלה‬
‫‪1‬מיה‪ 1‬אלה העדות ו ה ח ו ק י ם ‪ -‬ש ה ו א עניןאחד עם מ״ש אחריו ויקרא‬
‫משה׳ חלק הג׳ מן הברכות והקללות ‪1‬כי תבא כ״ז( עד סוף התורה׳‬
‫יאמר שם קודם הברכות ]כז״ה[ באר היטב ואח״ב וידבר משה׳‬
‫והתבונן כי התחלת שלשת חלקי ספר זה כהתחלת ג׳ הספרים‬
‫שמות ויקרא במדבר‪ .‬אלה ויקרא‪ ,‬וידבר‪ ,‬וז״ש במדרש‪ ,‬ויקרא הוא‬
‫מ‬
‫ל א הלכות׳ וכנגדו דברים נמי מלא הלכות כלומר אותו חלק‬
‫ש ב ם ׳ ד ב ר י ם ש ה ו א כ נ ג ד ס׳ ו י ק ר א ש ש ם ה מ ד ו ב ר מ ן ה מ צ ו ת ה ו א‬
 ‫דברים‬ ‫פ׳‬ ‫די‬

‫ל‬ ‫מלא הלכות‪] .‬בשם הגד״א[‬

‫א ל ה הדברים‪ ,‬בכ״נ מביא בשם מג״ע ד ל ‪ ,‬דאחז״ל רובן בגז‬
‫ומיעוטן בעריות והכל בלה״ר‪ ,‬ופריך הכל קס״ד ומש‬
‫באבק לשון הרע ור״ת אל״ה אבק לשון הרע זה דיבר משה בתוהח ׳‬
‫לכל ישראל שנכשלים בזה‪:‬‬
‫א ל ה הדברים‪ ,‬אמרו ח ד ל כל הנביאים נתנבאו בכה‪ ,‬מוסיף עליר׳‬
‫משה שנתנבא בזה הדבר‪ ,‬וידוע כי אלה הדברים הוא כמו זי׳‬
‫הדבר‪ ,‬ר ק זה לשון יחיד וזה ל״ר‪ ,‬וכתיב משה ידבר והאלקים יענני‬
‫בקול‪ ,‬כי הדי אינו בדרך הטבע שישמע איש אחד קולו וישמעו‬
‫גו‬
‫כל עדת ישראל‪ ,‬אלא כיון שהיתר‪ ,‬השכינה מדברת מתוך ג י י‬
‫של משה‪ ,‬הי׳ מתפשט ה ק ו ל לכל עדת ישראל‪ ,‬מכמן שרצה להוכיח‬
‫את כל ישראל ביחד‪ ,‬היינו דאמר אלה הדברים אשר דבר משיי‬
‫אל כל ישראל שהשכינה היתד‪ ,‬מדברת מתוך גרונו ונשמע הדיביי‬
‫ב מ י‬
‫לכל ישראל‪] ,‬פ״י[ והנה מצינו ג״כ שמרע״ה אמר בלשון כה‬
‫קודם מתן תודה דכתיב כה תאמר לבית י ע ק ב ‪ -‬ו י ״ ל כי אז היה‬
‫ב ל‬
‫רצון ד׳ ית׳ שלא להודיעם את עונש העבירות בכדי שיתרצו ל ק‬
‫את התודה בנפש חפיצה‪ ,‬ואז בלשון זה הי׳ מדע״ה שליח למםיי‬
‫א ז‬
‫דברי הבוי״ש‪ ,‬וקיי״ל דע״י שליח לא בעינן תנאי כפול לכן‬
‫באה ציוי דק לקיים את התורה‪ ,‬אכל עכשיו הי׳ רצון ד׳ ל ה ו ר י ד‬
‫ז‬
‫גם על עונשי של עוברי עכידה ובמדת תנאי כפול לכן א מ י י'‬
‫הדבר‪ ,‬שאלה הדברים יצא מהבוי״ש שהיה מדבר מתוך גרונו של‬
‫משה לכן עתה יש מקום להודיעם אם לא תשמעו את דברי י '‬
‫באים העונשים אחריהם בתנאי כפול‪.‬‬
‫ו ח צ ר ו ת ודי זהב‪ ,‬ובפירש״י זה מעשה קרח‪ ,‬ודי זהב פירש״י‬
‫שעשו את העגל‪ ,‬והקשו הא מעשי העגל קדים למחלקוהו‬
‫של קרח ולמה ישנה הסדר‪ ,‬ובשם ר״ז מרגליות כתוב דהנה גבי‬
‫עגל אמר מרע״ה התנצלות על ישראל ואמר לי צוית דאמרת אנכי‬
‫ד״א‪ ,‬לשון יחיד ולא להם‪ ,‬אבל ע״י מחלקיתו של קרח שטען למה‬
‫ריא‬ ‫מטעמים‬

‫תתנשאו על קהל ד׳ כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ד״א‪ ,‬אז שוב‬
‫נתעורר עין העגל ולכן הוכיח מקודם על מחלקותו של קרח‪.‬‬
‫ו ל ד ע ת י יש לומר‪ .‬דהרי אחז״ל כל המזכה את הרבים אין חטא‬
‫בא על ידו‪ ,‬והרי חטא העגל בא עיי מרע״ה וכמש״כ‬
‫יירא העם כי בשש מ ש ה ‪ -‬כ י זה משה ה א י ש ‪ -‬ל א ידענו מה היה‬
‫לי׳ !שמות ל״ב[ כן מחלקותו של קרח הרי בא ע״י מרע״ה שחלקו‬
‫ע‬
‫ליי׳ וע״ז י״ל דלכן המזכה את הרבים אין חטא בא ע״י משום‬
‫אם דמזכה להם אז נתקשרו יחד באהבה ויסורו למשמעתו וברוח‬
‫נחשבים כנפש אחד לכן זכותו יעמוד להם‪ ,‬שאין חטא בא על ידו‬
‫וז״ש חז״ל שקול משה כנגד כל ישראל‪ ,‬היינו באם שהיה רבן‬
‫ש‬
‫ל ישראל וע״י באו לגדולותם לכן י לו חלק בזכותו של כל‬
‫ש‬

‫אחד ואחד כי מרע״ה הוא הגורם לזביותיהם לכן כ״ז שייך אם‬
‫המה מסורים למשמעתו וכרוכים אחריו‪ ,‬אז אין חטא בא ע״י‪ ,‬אבל‬
‫כ י‬
‫י ן שסרו ומרדו במרע״ה וכן בחטא העגל שסילקו ומשכו את‬
‫ידיהם ממנו שחשבו שעוד לא ישוב להם חזרה לכן נפסק ונותק‬
‫הקשר אליו ונתפרדה ההבילה בזה אבדו זכותו של מרע״ה‪ ,‬ובאופן‬
‫ז ה‬
‫לא אמרו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכן‬
‫במחלקותו של קרח שמרדו בו נפסק הקשר‪ ,‬ואין זכותו היה מגין‬
‫עליהם׳ שהיו עומדין ברשות עצמן‪ ,‬לכן בכוונה שינה התורה‬
‫״‬

‫בסדר הזמן ללמדינו כי סיבה אחת גרס שניהם לא שייך בזה‬

‫מוקדם ומאוחר גכשלו בחטא העגל ובמחלקותו ל קרח שנפסק‬
‫ש‬

‫אצלם המשמעת של מרע״ה‪ ,‬ואם עם ישראל אין עיניהם גשואות‬

‫י ל ו אין להם המשמעת‬ ‫ב א‬ ‫לרבם ומנהיגם ובגדו בהם בזה נחשב‬
‫של התוה״ק‪ ,‬ויעזבו את תורת ד׳ ואין להם שום זכות שיגן עליהם‬
‫יעומדים ברשות עצמם‪ ,‬וזאת רצה מרע״ה‪ .‬להוכיח להם שזכות‬
‫קיום עם ישראל וקיום התורה מקושר רק באופן היחס שלהם לרבם‬
‫ומנהיגם או לטוב או לרעה וכאמור‪ :‬א ח ר י הכתו את ם י ח ו ן ‪ -‬ו א ת‬
‫עוג מלך ה ב ש ן ־ ־ ה כ ת ו כ מציין בי תעמולה גדולה ל מ נ ה י ג י ש ר א ל‬
 ‫דברים‬ ‫פ׳‬ ‫ריב‬

‫ורבם בכדי שימלאו אחרי דבריו והוראותיו מוכרח מקודם להטיב‬

‫עם עדתו בדברים שנוגעים לגוף ויקרב את הנאתייהו‪ ,‬מזה ישתמש‬
‫לגורם שיקבלו ממנו תוכחתו הנוגעים במילי דשמיא ולהטותם שיטי‬
‫אוזן קשבת בהוראתו לשמירת התורה לכן מציין הכתיב אחיי‬
‫ז‬
‫הכותו את םיחון ומסר נפשו להצלתם במלחמת םיחון ועוג אחב״‬
‫בא מדע׳ה אליהם בדברי מוסר וכבושין שאז קבלו דבריו על הלב‬
‫ויזכה להדריכם על דדך הישר‪ ,‬כן אם המוכיח הוא רחוק מהוויות‬
‫העולם ואין לו חלק רק בד׳ אמות של הלכה אין עס״י רוב דבריי‬
‫נשמעים כי יאמרו שהוא איש מעולם אחר ולא ידע ויכיר כי העולם‬
‫המעשה מרחק את האדם מתורה ויר״ש‪ ,‬אבל אם המוכיח יי*‬
‫פרק ג״כ בעניני עולם המעשה והוא בזה ג״כ דומה להם אז כאשר‬
‫יוכיחם ג״כ במילי דשמיא יתקבל דבריו כי אין ביניהם מחיצרי‬
‫‪,‬‬
‫גס במה שנוגע לחכמת העולם ולעולם המעשה‪ ,‬לכן כאן אחר‬
‫כ‬
‫הכתו את סחון ועוג ויודע ג״כ מתכסיסי מלחמה ועי״ז נחשב ג ״‬
‫מעולם המעשה יכול לעמוד לפני ישראל כאיש חיל בתורת די׳‬
‫ית׳ וישפיע עליהם ג״כ ממאור שבתורה‪.‬‬
‫ח ״ ש חז״ל ב״ר עה״פ חטא חטאה ירושלים ]איכה א׳ ח׳[ ואמרי‬
‫חטאו בכפלים ולקו בכפלים והתנחמו בכפלים דכחיב נחמי‬
‫נחמו עמי׳ עי״ש‪ ,‬היינו לא אמר חטאו הרבה רק חטאו בכפלים‬
‫כלומר דחטאו באופן ישר בעברם על הוראת התורה‪ ,‬וכן במיז‬
‫שסרקו מעליהם את עול של רבם ומנהיגם הרוחני ובגדו בו ולא‬
‫סרו למשמעתו גם זה הוא עון פלילי וזאת היא מיסודות התורה׳‬
‫ויש להאריך ואכ״מ‪.‬‬
‫ב מ ד ר ש רבה עה״פ ד׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם אלף פעמים‬
‫אר״א בברכחו של משה יש בו מסוף העולם ועד סופו‬
‫אלף פעם אכ״כ אלא פ ע מ י ם ‪ . -‬ותמוה‪ ,‬ויש לבאר דהנה ידו‪-‬ע׳‬
‫עפי״מ דאיתא בפסחים צ״ד‪ ,‬שית אלפי סרםא הוי ע ל מ א ‪ -‬ו ז א ה‬
‫ידוע דמחנה ישראל היה שלשה פרסאות כבעירובין‪ .‬נמצא אם‬
‫ייג‬ ‫מטעמים‬

‫היה כתוב ככ‪ 0‬אלף פעס לא היה אתרייהו אלא שלשה אלפים‬
‫פרסאות אבל השתא דאמר ככם אלף פעמים הכוונה שירבו עד‬
‫שיהיה המחנה שית אלפי פרסאות דשני פעמים אלף פעם ג׳ פרסאות‬
‫היא שית אלפי פרסאות מכוון כנגד מדת העולם‪ ,‬וזה הוא הפירוש‬
‫מסוף העולם ועד סופו‪] .‬חנוכת התורה[‬
‫כ ע ב ר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר אה״ת ‪ -‬ופירשיי‬
‫בשבעים לשון פירשה אותה‪ ,‬ולמה בשבעים לשון י״ל‬
‫שכזה רימז להם כי יתגלגלו בין העמים שמדברים בלשונות האלה‬
‫והס יתנו לנו מכשולים בדרכינו לשמירת התורה‪ ,‬וגם ירמוז בזה‬
‫כי חובתיגו גם להפיץ ההורה בין העמים ואז יהי׳ הכרח להשתמש‬
‫בלשונותיהם‪ ,‬ואם יעתיקו בעצמם אז יבשלו בכונת התורה ויהיו מגלים‬
‫פנים בתורה שלא כהלכה לכן ביאר מרע״ה בעצמו אה״ת בשבעים‬
‫לשי!• כן י״ל בשבעים לשון בשבעים כוונות כמש״א שבעים פנים‬
‫לתורה וכ״א ברעי״מ דםנהדרין ידעו שבעים לשון דלאינון שבעים‬
‫פנים לתורה עי״ש׳כן יתכן שעל כונה זו המשיך דברו ואמר‪,‬״ד״א‬
‫דיבר אלינו בחורב לאמר ר ב לכם שבת בהר הזה״ כלומר כאשר‬
‫״ אין זה נסיון כשישמרו את‬ ‫ע‬ ‫ה א ו ה‬ ‫מ ן‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ו‬‫ישבי בה״‬
‫מ‬ ‫ה ז ה‬ ‫ר‬

‫התורה והתורה יהיו רוח החיה ביניכם לכן רב לכם לשבת בהד‬
‫הזה׳ לכן פנו וסעו לכס ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה‬
‫בהר ובשפלה ו ב ג ג ף ‪ -‬ו ש ם יעמדו לכם מכשולים‪ ,‬וגם שם חובתכם‬
‫להתגבר על המכשולים ולבא לקיום התורה‪:‬‬
‫א‬ ‫ד‬
‫אוכל לבדי שאת א ת כ ם ‪ -‬א י כ ה אשא ל ב ד י ‪ -‬ל ד מ י ו ן ‪ .‬כאשר יש‬
‫לאדם ברכה מופלגת בעושר ובנים ויש לו טורח הרבה מגידול‬
‫כ נ י‬
‫י ׳ אז יאמר‪ ,‬מה גדלה עלי הטודת מכם יתן ד׳ כי כן יהי׳ לכם‬
‫מבניכם ובני בניכם‪ ,‬ולא יופסק מכם הטורה הזה‪ ,‬כן משה רעיא‬
‫מ ה‬
‫מ נ א אמר ד׳ הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים בריבוי ובמעלה‬
‫מופלגת ע״ד נםיי‪ ,‬אמר שכן יאמרו רועי ישראל ומנהיגיהם ונביאיהם‬
‫יזמיד אליכם ויתלוננו תלונות כאלה‪ ,‬וז״ש ואמר אליכם בעת ההיא‬
 ‫דברים‬ ‫פ׳‬ ‫ריד‬

‫לאמר‪ ,‬שכן יאמרו תמיד אליכם כפי אשר אתם במצב העת הזה‬
‫רועי ישראל ישעיהו וירמי׳ וכיו״ב‪] ,‬משך חכמה[ בעבר הירד]‬
‫בא״מ ״הואי״ל" אותיות אליה״ו‪ ,‬ולכן נסמך בתרי עשר אנכי שולח‬
‫לכם את אליהו‪ ,‬זכרו תורת משה עבדי שיבא ללמד סתומים של‬
‫התודה‪] .‬עשרה מאמרות[‬
‫י ו ס ף ד׳ עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם‬
‫פירש״י זו משלי ה ו א ‪ -‬ו ה נ ה החשבון אלף פעמים משלי‬
‫היינו כיון שא״ל הש״י במעשה העגל ואעשה אוחך לגוי גדול‪ ,‬וכן‬
‫ובמרגלים ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו‪ ,‬ואמרו חז״ל כל‬
‫דיבור שיצא מפי הקב״ה אפילו על תנאי אינו חוזר‪ ,‬ואמרו עוד‬
‫שמדה טובה מרובה חמש מאות ממדה פורענות הרי בהבטחה‬
‫ראשונה הובטח בת״ק פעמים‪ ,‬וכיון שאינו חוזר ע״ז בהבטחה‬
‫שניי׳ היה ת״ק פעמים חוץ מהבטחה ראשונה ושני פעמים ת״ק‬
‫הוא אלף ונתן ברכה זו לישראל‪] .‬פנים יפות[‬
‫ח כ מ י ם וידועים‪ ,‬וברש״י אבל נבונים לא מצאתי עי״ש כלומר‬
‫שמנבונים מצא רק מועט כי הרי כתוב מבני יששכר‬
‫יודעי בינה‪ ,‬רק כוונתם שבכל ע״ח אלף ושש מאות ראשים היו‬
‫כל המעלות חוץ מן הנביאים שהיו מעט ]הגר״א[ שרי אלפים‬
‫ושרי עשרוח‪ ,‬כל ד׳ מינים האלה היו נצרכים אל המשפט כמש״כ‬
‫ושפטו את העם בכל עת‪ ,‬ומ״מ כל מין מן השרים הי׳ לו התמנות‬
‫מיוחדת אליו לבד‪ ,‬וזהו שרי אלפים היו המנהיגים במלחמה לצאת‬
‫ולבא‪ ,‬ושרי מאות היו מיוחדים גם להיות שופטי העם ממש‪ ,‬כמ״ש‬
‫ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא‬
‫המלחמה‪ ,‬אמנם שדי החמשים היו מיוחדים ללמד תודה לישראל׳‬
‫והם הנקראים בכ״מ זקנים‪ ,‬והם המעולים שבכולם‪ ,‬ולכן לקללות'‬
‫החחיל בהם‪ ,‬כמ״ש הנה ד׳ מסיר מירושלים שד החמשים ]ישעי׳‬
‫ג׳[ וארז״ל ]חגיגה י״ד[ שיודע לישא וליתן בה׳ חומשי תורה‪ ,‬שיש‬
‫בהם חמשיס פרשיות‪ ,‬אמנם שרי העשרות היו מיוחדים להיות‬
‫רטו‬ ‫מטעמים‬
‫שן^ף ^ ו‬ ‫י‬

‫לקיום הפסק דין‪ ,‬והיו הזקנים כפול כנגד השופטים לפי‬

‫ט‬ ‫ס‬
‫איני אלא ביום׳ וללמוד תורה בץ ביום ובין בלילה‪] .‬הגר״א[‬ ‫א^ן‬
‫בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי בגמ׳‬
‫בם״ב דע״ז מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה‪ ,‬ויתכן‬
‫ו דמה מים ראוים תיכף מנתינה לשתיה כן האוכל‪ ,‬שיאכל‬
‫לאכול׳ אף אם נשתנה אצל ה ג ו י ר ק שלא ישתנה‬
‫ר המכר אצל הגוי‪ ,‬משום דמלחמת ז׳ אומות אישתראי אף קדלי‬
‫ז י ר י‬
‫׳ וא״כ מה שנתבשלו קודם שהיו ברשות ישראל שרי׳ דהוי‬ ‫כ מ ן‬

‫^ שלל דעו״ג‪ ,‬דאז הוי כשלל דידהו‪ ,‬ועי׳ בחולין י״ז בזה ומשו״ה‬
‫ת י‬ ‫ט י‬
‫' קרא המוקדם דאדום ודו״ק‪] .‬משח חכמה[‬ ‫ף‬ ‫ב ר‬

‫ש״י וגם מים תכרו לשון מקח וכן אשר כריתי לי שכן‬
‫בכרכי הים היה קורץ למכירה כירה‪ ,‬ויש להבין דהול״ל‬
‫מ ה ם‬ ‫נ י‬
‫׳ וי״ל דהיכי הקונה מהדר איזה חפץ לקנות שיש לו‬ ‫^‬ ‫ף‬

‫״הכרח בזה אז קונה ביוקר וגם אז נקרא המקח בלשון מכירה‬

‫כתיב לשבור בר במצרים‪ ,‬והרי שבר היא לשון מכירה בבפה‬
‫י כ ת י ב‬
‫גבי תורה רחוק מפנינים מכרה דהול״ל וקנה אלא כיון‬
‫יין״ לטרוח אחריהם ולהחזיר אחרי׳ כמש״כ לא יגעתי ומצאתי‬
‫‪1‬אמי‬
‫^ ‪ 1‬והיינו דכתיב גבי יעקב אשר כריתי לו שהי׳ מהדר‬ ‫אוןף‬

‫י עשו למכור לו מקום מערה ביוקר רב‪ ,‬לכן הכא שהי׳ צריכים‬
‫ית לחם ומים אצל עשו רצה הקב״ה שלא יהנהו מהם כלום‬
‫ש‬ ‫י‬
‫ל א יתקרבו להם שהקירוב מעשו יכול להשפיע לרעה לכן‬
‫•‪1‬‬ ‫^*‪* 0‬ירידי‬
‫יי" כל זה ביוקר לא נקרא שיש מהם הנאה וכמו דקי׳״ל בנדר‬ ‫ה‬

‫י מן הבריות מוכר בזול וקונה ביוקר א ב ל לא בזבינא מציעא‬

‫י הנאת שניהם לכן כתיב לשון שבר בין קונה ובין מוכר‪] .‬פנ״י[‬
‫א י ב נ י ולגדי א ץ סדר הספור מכוון‪ ,‬במקרא י״ב החל בנחלת‬
‫ראובגי וגדי והפסיק הענץ והחל בנחלת שבט מגשה‪,‬‬
‫כ סיים בנחלת ראובני וגדי ולא דבר ריק הוא‪ ,‬אלא נראה‬
‫שיש להתבונן עוד שהרבה משה רבינו חלקת חצי שבט‬
 ‫דברים‬ ‫פ'‬ ‫רטז‬

‫מנשה הרבה לפי ערך שני שבטים אלו וגם לא התנה עמיזס‬
‫תנאי ב״ג וב״ר‪ ,‬ונראה דבשביל שראה מרע״ה דבעה״י כה התורה‬
‫מעט כדתניא באדר״נ ם״פ כ״ו בראשונה היו אומדים דגן ביהודה‬
‫ותבן בגליל ומוץ בעה״י‪ .‬ולענין תורה מיירי שם‪ ,‬וכדאיתא במ״י‬
‫פ׳ תולדות ורוב דגן זה תלמוד‪ ,‬ע״כ השתדל להשתיל בקרבה גדילי‬
‫תודה שיאירו מחשכי הארץ באור כה שלהם‪ ,‬וכתיב מני מכיר ירדו‬
‫מחוקקים‪ ,‬היינו גדולי תורה ראשי ישיבות כמש״א בסנהדרין ד״ה‬
‫עי״ש וביבמות ם״ב פירשו דמני מכיר ג״כ היה משבט יהודה‬
‫היינו זרע יאיר בן מנשה הי׳ מבני יהודה כדמבואר בדה״א ב׳‬
‫שהיה בן שנוב בן חצרון בן פרץ‪ ,‬והשתדל מרע״ה שיתרצו המרי‬
‫‪,‬‬
‫לשבת בעה״י‪ ,‬ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו ועי‬
‫בירושלמי בכורים פ״א‪ ,‬וזה‪ .‬סדר הפ׳ אחרי שהוכיח משה לישראל‬
‫שהחל לחלוק נחלת ב״ג ובר״י ולא יכול לגמור עד שנתםשר ובא‬
‫בהסכם עם חצי שבט מנשה‪ ,‬ואז היה יכול לגמור חילוק נחלה‬
‫ב״ג וב״ר‪ ,‬וזה הראה מרע״ה לדורות להשחדל לדור במקום תורה‬
‫דוקא כי כזה תלוי חיי ישראל ובכתובות קייא עי״ש‪) .‬העמקדבר^‬

‫ואתחנן‬ ‫פ׳‬
‫ו א ת ח נ ן אל ד׳ בעת ההיא לאמד‪ ,‬י״ל מילת לאמר על דרך שאמרו‬
‫חז״ל המתפלל צריך שיאמר בתחילה ד׳ שפתי תפתח‬
‫כי כאשד יחשוב האדם גדלות הבוי״ש ויכיר בשפלות האדם יאחזריו‬
‫פחד ורעדה לאין תכלית עד כי יהי׳ כאילם לא יפתח פיו‪ ,‬וז״ש‬
‫טרם יקראו ואני אענה שצריך עוזר מאת הבוי״ש להיות התפלה‬
‫שגורה בפיו וז״ש ואתחנן אל ד׳ בתחלה שיענני ד׳ שתהי׳ שגורה‬
‫בפי לאמר‪ ,‬ובפרט שבתפלתו רצה להתכוון תקט״ו תפילות כמנין‬
‫ואחחנן וכמש״כ כאן במדרש התפלל שד׳ יהי׳ בעוזר לו לבא‬
‫לכוונות הללו‪] .‬עפ״י דפנ״י[‬
‫ריז‬ ‫מטעמים‬

‫ה ח ל ו ת ‪ -‬י ת כ ן אחרי שכבש ארץ םיחון ועוג כמש״כ בעת‬

‫ייהוא וברש״י שדמיתי שמא הותר הנדר ע״כ‪ .‬כלומר שבה‬
‫קדש עוד בקדושה יתירה ועלה במדריגה יותר גבוה לא חל עלי‬
‫נ ד‬
‫* י אי השבועה שלא אכנס לארץ וכמו ענין התשובה שמועיל‬
‫ט‬
‫ל את הגז״ד הרי הטעם שבתשובה נתעלה ביותר ופנים חדשות‬
‫א‬ ‫כ‬
‫לכאן לכן גם אצלו חל תפילתו שיבוטל הגז״ד וכדאיתא בספר‬
‫פנחס׳ בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן וב״ג שמח ואמר דומה‬
‫שהותר הנדר לכן אעברה נא ו א ר א ה ‪ -‬ו ב א התשובה רב ל ך ­‬
‫כ י‬ ‫מ ר‬
‫עליך לא חל כלל הטעם הזה כי כמה שיש ליליד אשה‬ ‫‪^ ,‬‬
‫ע ות במדרגה העליונה כבר זכית ועלית לגדולתך לכן עם כניסתך‬
‫א‬
‫י ז לא תתעלה עוד לכן הנדר חל עליך גס במצב הקיים אצלך‬
‫כ י‬ ‫‪1‬‬
‫לא נשתנה המצב שלך‪.‬‬ ‫^׳י ׳‬
‫ע ב ר ה נא ו א ר א ה ‪ -‬י ד ו ע מחקי המלוכה באם שיחטא איזה מושל‬
‫ינוכה העונש עבור הסרת השררה והממשלה מעגייו לכן‬
‫ס‬ ‫א‬
‫שאמר במי מריבה לא תביאו את העם הזה אבל התפלל‬
‫אעברה נא ואראה את הארץ פירוש‪ ,‬שלא אהיה כמנהיג רק אעברה‬
‫גא בעצמי ואהיה כשאר ישראל הבאין לארץ‪ ,‬ואמר ויתעבר ד׳ בי‬
‫מ ע נ כ ם‬
‫ולא שמע אלי שזה היה בשביל ישראל שיקומו מתי‬
‫מדבר ועוד טעמים במדרש‪ ,‬וכיון שתפלה עושה מחצה לכן הועילה‬
‫תפילתו לראות את א״י וכמש״כ עלה ראש הפסגה ושא ע י נ י ך ‪ -‬ו ע ו ד‬
‫אמי*‬
‫י וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו‪ ,‬וכיון שאחז״ל גדול המעשה‬
‫יתר מן העושה ובזה שתחזקהו ותאמצהו גדול שכרך יותר מאלו‬
‫• ית עושה בעצמך‪ ,‬והנה איתא במדרש אמר משה לפני הקב״ה‬
‫כתבת בתורתך ואם אמר יאמר העבד אהבתי את א ד ו נ י ‪ -‬ו א נ י אהבתי‬
‫ת‬
‫י ד ואת ב נ י ך ‪ -‬ו ה ש י ב לו הקב״ה ר ב לך אל תוסף דבר א ל י ‪-‬‬ ‫ך‬

‫ה‬ ‫מ‬
‫י ׳ יי״ל דבקדושין כ״ב אמרו אם אמר יאמר ה ע ב ד ‪ -‬ע ד שיאמר‬
‫^שנה שני פעמים לא א צ א ‪ -‬ע י ״ ש א״כ י״ל דזה היה תשובתו‬
‫הקב״ה דמשה טען כתבת בתורתך ואם א מ ר ‪ -‬ו א ל תעשה תורתך‬
 ‫ואתחנן‬ ‫פ׳‬ ‫ריח‬

‫פלסתר‪ ,‬והשיבו כי זה אמת לכן אל תוסף לדבר עוד בדבר הזי;‬

‫ולאמר שני טעמים כי לא יוכל להיות מפני כמה טעמים ]בשם הרב‬
‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫ד׳ העשיל‪ .‬ז״ל‪(.‬‬
‫א י ת א במדרש‪ ,‬בשעה שאמר משה אעברה נ א ‪ -‬י צ א בת קול ואמי‬
‫ל א ק ס כ מ ש ה ‪ -‬ע ״ כ ותמוה‪ ,‬ויש לבארעפ״י הגמ׳ אין מעבייז‬
‫שנים בחוץ לארץ ופריך הא ד״ע היה מעבר שנים בחו״ל‪ ,‬ומשני‬
‫שאני ר״ע שלא הניח כמוחו בא״י‪ ,‬והנה איתא במדרש דמשה רצי׳‬
‫ליכנס לא״י כדי לעבר השנים וז״ש אעברה נ א ‪ -‬ל כ ן בא הב״‪£‬‬
‫ואמר לא קם כמשה נמצא דאין מן הצורך שיכנס לא״י דיכול‬
‫לעבד שנים בחו״ל דהא לא הניח כמותו‪) .‬בשם הנ״ל[‬
‫כ ן איתא במדרש וז״ל אמד הקביה למשה אם אעברה נא אתי•‬
‫מבקש א״כ בטל סלח נ א ‪ -‬ו ת מ ו ה ‪ .‬וי״ל דבמדרש איתא ב׳‬
‫פירושים עה״פ ויחן שם ישראל נגד ההר‪ ,‬דכתיב בלשון יחיד׳‬
‫ח״א דקאג על ישראל סבא שגם יעקב הי׳ שם בשעת קבלת התורה׳‬
‫וח״א שכל ישראל היו שם בלב אחד כאיש אחד‪ ,‬לכן כתיב בלשין‬
‫יחיד‪ .‬כן איתא במדרש דמשה היה מלמד סנגוריא על ישראל לאהי‬
‫מעשה עגל‪ ,‬וטען אנכי ד״א כתיב בל״י לי צוית ולא להם‪ ,‬והנה‬
‫זאת ניחא דוקא אם נאמד כפירוש הראשון הניל אבל לפירוש‬
‫השני דכ״ל ישראל היו נקראים אז יחיד ואמר בל״י גם לכל ישראל‬
‫ב א‬
‫כ״א במדרש דתשובת הקב״ה שלא יכנס לארץ דא״ל למה לא‬
‫או״י ויעקב והשיב על יעקב דלא קיבל התודה ולפי דברי המדרש‬
‫הג״ל הרי יעקב ג״כ היה בקבלת התורה לכן תשובתו שלא קיבל‬
‫התורה ליכא לכן הכרח בפירוש השני דאנכי ד״א‪ ,‬אמר לכל ישראל‬
‫וגם בלשון יחיד לכן אם אעברה נא‪ ,‬בטל סלח נא‪ ,‬ודו״ק‪] .‬בשם הנ״לז‬
‫ו א ת ם הדבקים בדיא חיים כלכם היום‪ ,‬וראיתי כחוב ע״ד הרמז׳‬
‫כי ״אתם" אותיות ״אמת" ואחז״ל להוסיף ק״ש י א אמה׳‬
‫ד‬

‫להשלים דמ״ח תיבות כנגד דמ״ח איברים לרמ״ח מ״ע‪,‬וז״ש אתם‬

‫הדבקים בד״א כשמדביקין מילת ‪,.‬אמת" לד״א‪ ,‬חיים כולכם היום׳‬
 ‫י‬
‫י ^‬ ‫מטעמים‬

‫פי׳ שהוא חיים לכל איברים וזה כל האדם‪.‬‬

‫ו ש מ ר ת ם ועשיתם כחכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון‬
‫את כל החקים ה א ל ה ‪ - .‬י ש להבין כי בכל הפרשה זה‬
‫מזכיר גם משפטים להקים וכאן מביא רק אשר ישמעון את‬
‫״החקים״ האלה יאשר לפי השכל בעיני העמים מכירים ומשיגים‬
‫אה חלק המשפטים שבתורה שהמה שכליות‪ ,‬וחוקים הרי היא למעלה‬
‫טן שכל האנושי‪ ,‬ושמעתי מהרב הגאון רבי צבי יהודה הכהן קוק‬
‫שליט״א שביאר כי באמת גם המשפטים נכנסים בכלל חוקים‬
‫וטעמיהם ג״כ שגבו מאתנו ואינן רק גזירות לכן מציין התורה כאן‬
‫י ק החוקים שהוא חכמתכם לעיני העמים לא מפני שהתורה‬
‫מתאים לשכל האנושי לכן זהו גדלות התורה רק בשביל שכל‬
‫התורה חוקים למעלה מהשגתינוורק עי״ז יכירו העמים את חכמתכם‬
‫ובינתכם ויאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה‪ ,‬והאריך בזה ואכימ‪.‬‬
‫אז י ב ד י ל משה שלש ערים ‪ -‬וזאת התורה אשר שם משה לפני‬
‫בניי‪ ,‬ואדוני אבי מו״ר הגה״צ זצ״ל פעם ביאר דהקשה‬
‫* י למה אחרי ג׳ עדי מקלט סמכה התורה זאת התורה אשר‬
‫מ ש ה ‪ -‬כ א י ל ו זאת היא עיקר התורה ל ואמר שיווע חקירת האחרונים‬
‫אס חצי שיעור במצוה ג״ב למצוה יחשב וכמו באיםורין יש מחלוקת‬
‫‪ P‬ריי ודיל במס׳ יומא פ״ד‪ .‬אם חצי שיעור אסור מן החודר׳‬
‫כמ״כאם אכל כמו חצי כזית מצה אם ג״כ למצוה יחשב‪ ,‬והביא ראי׳‬
‫ממכות יו״ד דרש ד׳ םימאי מד״כ אוהב כסף לא ישבע כסף‪ ,‬זה‬
‫מיע״ה שהי׳ יודע שאין שלש ערים מעבר הירדן קולטות עד שלא‬
‫ל י י אקיימנה‪ ,‬ע״כ׳‬
‫ד‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצור‪,‬‬
‫ש‬

‫והג׳ ערים שמעה״י הוא רק חצי שיעור ומ״מ חשיב למצוה שהם‬
‫יצטרפו לג׳ ערים שבא״י ומוכח מזה שגם חיש במצור‪ ,‬ג״ב למצוה‬
‫יחשב וע״ז אמד הכתוב זאת התודה אשר שם משה לפני בנ״י׳‬
‫דהיינו התורה והחידוש הזה שגם חצי שיעור במצוה ג״כ למצוי•‬
‫יחשב ״שם משה לפני בנ״י״ שמשה חידש זה מדעתו‪ ,‬ודפח״ח•‬
 ‫ואתחנן‬ ‫פ׳‬ ‫רכ‬

‫ובספרי מטה שמעון ה״א סימן י״ד הארכתי בזה עי״ש ומנעם לך‪.‬‬
‫ש מ ו ר את יום השבת לקדשו כאשר צוך דיא‪ ,‬הענין דהרמב״ן‬
‫י צ א‬
‫כתב דעיקר השבותין בשבת הוי דבר תורה שאל״כ‬
‫כל היום בטורח מלאכותיו המותרות כמו משא ומתן וסדור הסחורות׳‬
‫רק התורה מסרן פירושן לחכמים‪ .‬והנה טעם השבת יש בו הודעת‬
‫החידוש שהשי״ת ברא העולם‪ ,‬יש מאין‪ .‬ועוד יש טעם סרטי כרי‬
‫שיתיחד יום אחד שינוחו ממלאכתם ויפנו לבם ל ד ע ת דרכי י'‬
‫וילמדו תורה ולא יתגשמו בהויות העולם ומסבותיו‪ .‬ואיתא בירוש׳‬
‫שבת לא נתנו שבתות אלא לעסוק בדברי ת ו ר ה ‪ - ,‬ו כ ה ו ר א ה שניר״‬
‫והנה במדבר שהיו כל ישראל אוכלי מן‪ .‬והיו פנוים מעסק ומעבודדי‬
‫שדה וכרם והיו לומדים כל היום תורת ד׳ עם כל פרטי הלכות׳‬
‫א‬
‫וכבםפרי כדי שיתבללו דברי תורה בגופן ולא נתנו ד״ת א ל‬
‫לאוכלי מן וכבמכלתא כשלה‪ ,‬א״כ לא היה שייך להם טעם השני‬
‫כדי שיעסקו בד״ת רק היה טעם עדות על החידוש‪ ,‬לכן המלאכית‬
‫שאסורין מד״ת היו אסורין אבל לא השבותין‪ ,‬אבל לאחר שנכנסו‬
‫ה ם‬
‫לא״י‪ ,‬והיו עוסקין בעבודת שדה וכרם ובבנין עירות‪ ,‬היה ל •‬
‫השבת ליום קרוא מקרא קודש לקדשהו בתורת ד׳ כל היום׳ ולא‬
‫היו גם השבותין מותרין בכדי שלא יבלה בהם את היום‪ ,‬ורמזרי‬
‫התורה בלשון שמור שנאמר על הסיג וגדר כביבמות פ״ב ושמרתם‬
‫על הסיגים גם בשבותין לקדשו כאשר צוך ד׳ א ל י ך ולא יעסיקו‬
‫ה‬

‫בשום מלאכה ]מ״א[‪.‬‬

‫כ ב ד א״א ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב ל ך ‪ -‬ו ב ב ״ ק‬
‫נ״ד‪ .‬מ״מ בדה״ר לא נאמר בהן כי טוב‪ ,‬ובדה״א נאמר בר׳ז‬
‫כי טוב‪ .‬ופרש״י גבי כיבוד אב דכתיב למען ייטב לך‪ ,‬א״ל ער‬
‫שאלוני אס נאמר בהן טוב‪ - ,‬הואיל ופופו להשתבר‪ .‬אר״א חיו‬
‫פסקה טובה מישראל ‪ -‬ותמוה‪ ,‬וי״ל דקשה לחו למה שאל בלשו!‬
‫ש‬
‫כי טוב ולא בלשון הכתוב למען ייטב לך‪ ,‬ולזה נראה דהנה י‬
‫מחלוקת דחכ״א שכל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו‬
‫רכא‬ ‫מטעמים‬

‫שמפרשים למען ייטב לך בעוה״ז‪ ,‬ור׳ יעקב פליג וסובר דלמלן‬

‫ייטב לך לעולם שכולו טוב‪ .‬והיינו לעוה״ב שהעוה״ב נקרא טוב׳‬
‫ו ז ה‬
‫שאלו למה בדברות הראשונות לא נאמר טוב‪ ,‬כלומר מ״מ‬
‫בדברות השניות קורא עוה״ב עולם טוב‪ .‬ובדבה״ר אינו קורא בלשון‬
‫טוב׳ וזה תמיה גדולה‪ ,‬והשיב לו שאינו יודע אם נאמר טוב׳‬
‫ש א י‬
‫נ י יודע אם הפירוש דלמען ייטב לך נאמר על עולם הבא‬
‫דאפשד דהלכה כרבנן דייטב לך כפשוטו‪ .‬ואז לא יקשה וכמו‬
‫שאבאר׳ והלך אצל רחב״ח וא״ל שסופן להשתבר‪ .‬דהנה אם נפרש‬
‫כששוטי דלמען ייטב לך בעוה״ז לא קשה מידי דבעיז ה׳ אמרו‬
‫דכתיב בקרא למען ייטב לכס ולבניהם עד עולם טובה הוא דהוי׳‬
‫י׳א מיתה איכא׳ והיינו שבשכר קבלת התורה הובטח להם טובה‬
‫תיה״ז‪ .‬וז״ש אני אמרתי אלקים אתם ‪ -‬אכן כאדם תמותין‪ ,‬הייני‬
‫שבעשיית העגל פסק הטובה שהבטיח להם‪ ,‬ולסי״ז בדברות הראשונות‬
‫שנכתבו קודם שעשו את העגל שכבר להם טובה בשכר קבלת‬
‫ייהייה׳ וא״כ למה יש להבטיח טובה על מצות פרטיות‪ ,‬ולא קשה‬
‫י ק על דברות האחרונות שהרי התורה כולה היתה כתובה לפניי‬
‫כמרום ומ״מ כתב בדהא״ח למען י י לך כיון שכך כתובה לפנ ו‬
‫ט ב‬

‫במרום קודם שעשו את העגל‪ ,‬וע״ז השיבו מפני שסופן להשתבר‬

‫כלומר שהידיעה והבחירה אמת‪ .‬וכיון שידע שסופן להשתבר וח״ו‬
‫ססקה טובה מישראל שכבר אבדה הבטחה שהובטח למען ייטב‬
‫להם ולכך הוצרך להבטיח בדהא״ח טובה על מצות פרטיות‪ ,‬ואריכת‬
‫ימים הוצרך להבטיח בדה״ר שהרי מיתה הי׳‪ .‬ובתירוץ זה אתי‬
‫שסיר כל השנוים שמצינו בין דבה״ר לאחרונות שקודם שעשי‬
‫על הר סיני פסקה‬ ‫ע מ ד ו‬‫ל‬ ‫י‬
‫ש ר א‬ ‫את העגל בקבלות הראשונות‬
‫ש‬

‫זיחמתן עד שאמר אני‪ .‬אמרתי אלהים אתם ובטל היצה״ר מהם׳‬

‫יכשעשו את העגל חזר זוהמתן‪) :‬נחלת יעקב מהגריי ז״ל מליםא'‬
‫וכדרך זה מיישב את כל השינויס שבא בין דה״ר לאחרונות עי״ש׳‬
‫וכן דאה בספרי מאורה של תורה על פרשת יתרו שאבאר בטיב‬
 ‫ואתחנן‬ ‫פ׳‬ ‫רכב‬

‫טעם ודעת אה כל השיניים האלה עי״ש ויונעם לך‪.‬‬

‫ומש׳יכ כאן ולמען ייטב לך על האדמה‪ ,‬אם שפירשו דקאי על‬
‫עולם שכולו טוב‪ ,‬ראיתי לפרש כמו העולם הגשמי הכלר׳‬
‫הזמני נקרא בשם ת ח ת השמש‪ ,‬כמ״ש ]קהלת א׳[ שיעמול תחת‬
‫השמש דתרגומו בעלמא הדין‪ ,‬ככה נקרא העולם הרוחני הנצחי‬
‫העליון בשם ״על״ האדמה‪ ,‬בהיותו בגבהי מרומים ממעל‪ ,‬ה א י ז‬
‫ינו‬
‫מתחת‪ ,‬וזהו מליצת למען יאריכון ימיך על האדמה לדעת ר ב ו ת ׳‬
‫כן יתכן שהכתוב מדבר מן העולם שאחר החחיה שיש גס לגיר‬
‫ו‬
‫חלק בו וישיבתו בארץ החיים והיא ארץ ישראל‪ ,‬כביחזקאל ]ב״‬
‫כ׳[ ובירמי׳ ]י״א י״ט‪ [.‬ארץ חיים תרגומם ארעא דישראל‪ ,‬ובזי'‬
‫יתבאר דכתיב דשכר לכאו״א יהיו על האדמה אשר ד״א נותן לו׳‬
‫פ י‬
‫דהכוונה על א״י והרי מצות כאו״א נוהג בכל מקום‪ ,‬אבל ל‬
‫דעת רבותינו שקאי על עולם התחיה שיש גם לגוף חלק בו שהי*‬
‫ארץ ישראל אתי שפיר‪ ,‬כן יש להוכיח מהכתוב שהרי דרך להקדים‬
‫ההוד‪ .‬לעתיד׳ וא״כ להיפך מיבעי למען י י ט לך ולמען יאריביז‬
‫ב‬

‫ית‬
‫ימיך׳ אלא ע״כ למען יאדיכון ימיך בעולם הנשמות לאחר מ י •‬
‫ולמען ייטב לך בעולם החחיה‪ :‬ולא ת ת א ו ה ‪ -‬ש ד ה ו ‪ ,‬מדל״כ בדי׳״י‬
‫שדהו׳ י״ל דאחז״ל אלמלא לא נשתברו הלותות הראשונות י׳יי׳‬
‫ל‬
‫ישראל בארץ ולא היה שעבוד מלכיות‪) ,‬עידובין נ״ד( והיה ב‬
‫שדה חוזרת ביובל לבעלים׳ ולא הוי רק קנין סירות ולא הודי י ?‬
‫כמכר תבואות השדה‪ ,‬והוי בכלל וכל אשר לרעך‪ ,‬אבל כשנשתברו‬
‫הלוחות ונגזר שעבוד מלכיות ובטל היובל ובפרט בחו״ל הוי קניז‬
‫ןו‬
‫לעולם כ נ‬ ‫ע‬ ‫שדה לעולם‪ ,‬ונפש המוכר צערו לעולם אז הוא‬
‫ר‬

‫ביתו בע״ח שאינו חוזר ביובל ]מ״ח[‪.‬‬

‫ש ו ב ו לכם לאהליכם‪ ,‬החת״ס בחי׳ לע״ז‪ .‬כ ת ב כי נתקשה כל ימיי‬
‫מהיכן הוציאו רז״ל הא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‬
‫עי״ש‪ ,‬וי״ל דמסתמא ליוצאי מצרים היה נשים הרבה מאותן שאי!‬
‫ב נ י נ ח מוזהדין עליהן׳ ו ע מ ר ם יוכיח שנשא דודתו‪ ,‬ואיך א&י‬
‫רכג‬ ‫מטעמים‬

‫רחמנא אחר מ״ת שובו לכם לאהליכם י ן אהלן אלא אשתו‪ ,‬והי׳‬
‫ו א‬

‫להם לסרוש מהן׳ א״ו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪.‬‬

‫ל א מרבכם מכל העמים חשק ד׳ ב כ ם ‪ -‬כי מאהבת ד׳ אתכם ־־‬
‫ותמוה הרי הכתוב אמר כי אתם המעט והרי כן הוא‬
‫חאמת כי אנחנו המעט נגד כל האומות ונראה דאיתא בחז״ל‬
‫יחקכ״ה חזר עם התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה׳‬
‫כ י‬
‫לא יכלו לעמוד בלא תרצח וישמעאל בלא תנאף‪ ,‬והנה לא‬
‫מצינו מי שהיה שליח אל האומות‪ ,‬רק הכוונה שסיבב בשכלו על‬
‫כל האומות ובכל אומה מצא דבר אחד שלא יהיו יבולין לעמוד‬
‫ב ד‬
‫״ א ׳ א ף שאם היה משגיח על כולם ביחד היה אפשר למצוא קיום‬
‫כל התורה ולכך חילק אותם במחשבתו‪ ,‬אבל בישראל השגיח על‬
‫כללותם׳ ז״ש לא מרובכם‪ ,‬כלומר שבכם מצא הרוב הראויין לקבל‬
‫ולקיים כל התורה‪ ,‬כי אתם המעט מכל העמים‪ ,‬כלומר כנגד כל‬
‫העמים בכללות אתם המעט‪ .‬רק מאהבת ד׳ אתכם עושה מהכל‬
‫כלל ובאומות חילק אותן‪1 .‬נח״י‪1‬‬

‫פ׳ ע ק ב‬
‫י ה י ה עקב תשמעון את המשפטים האלה‪,‬־־ והסיר ד׳ ממך כל‬
‫ח ו ל י ‪ -‬ב פ ס ו ק האחרון שבפ׳ הקודמת כתיב ושמרת את‬
‫הפציר‪ .‬והחוקים ואת המשפטים ופה כתיב רק את המשפטים׳‬
‫יייל כי כאשר נתבלל דברי תורה בגופס ועמדו בנסיונות ארבעים‬
‫זינה׳ אז נתהפך להם החקים למשפטים‪ .‬כי הנפש הזך והבהיר‬
‫משיג מה שמאכלות אסורות וביאות אסורות מטמטם הנפש‬
‫ומרחקים הזכות והזוהר מאור אלקי׳‪ ,‬ולאנשים כאלה נחשב חקים‬
‫למשפטים‪ ,‬וז״ש והסיר ה׳ ממך בל ח ו ל י ‪ -‬כ ל ו מ ר הזוהמה וחולי‬
‫הנפש ותרגיש את מתיקות התורה ע״י שתרכוש את הזכות והזוהר‬
‫מאור אלקי‪,‬‬
 ‫פ׳ ע ק ב‬ ‫רכד‬
‫כ‬
‫יהי׳ בך עקר ועקרה‪ ,‬בם׳^ ״ ן‬ ‫לא‬ ‫העמים‬ ‫ב ר ו ך תהיה מכל‬
‫ל א יאמ^‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫כ ד י‬ ‫ף ה‬ ‫ע‬ ‫ר ב ק ד ן‬ ‫ך ן י ת ה‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫מ פ נ י‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ע‬

‫האומות תפלתינו עשתה פירות דברכו אותה אחותינו את היי ~‬

‫וז״ש ברוך תהי׳ מכל העמים שיברכיך‪ ,‬ובכ״ז לא תהי׳ בך עקר יעקי ׳־‬
‫ע‬
‫ו א ת פ ל ל גם בעד אהרן בעת ההיא‪ ,‬ד״ל דגז״ד דצבור נ ק י‬
‫משא״כ ביחיד וכדמפורש בר״ה‪ ,‬לכן אמר בעת ההיא׳‬
‫שהואיל ונתכפר לכם שאתם רבים נתכפר גם לו‪ ,‬וכמו דתנן בהוריי ^‬
‫בכהן משיח דחטא עם הצבור שמתכפר לו עמהם וא״צ כפרה כלל‪) .‬מ״ו^‬
‫י י‬
‫ו ש נ י הלוחות בידי ולעיל כתיב ו א פ ן ‪ -‬ו ש ח י לוחות על שהי‬
‫י ר‬
‫‪ -‬ו א ש ל י כ ם מעל שתי י ד י ‪ -‬ד מ ב ו א ר במ״ר שהכבידו על‬
‫י ר‬
‫]ד״ל שנסתלק קדושתו ולא היה נושא את עצמו[ ולכן כתיב על‬
‫וזה שמתנצל משה למה שברן שהכבידו ע״י ‪1‬שס[ בעת ד׳ר׳‬
‫‪1‬‬
‫הבדיל ד׳ את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ׳ ולא כתיב לייי‬ ‫ד‬

‫י ‪,‬‬ ‫ש‬
‫גם המזבחות והשלחן והמנורה‪ ,‬שנשאו כל אלה במדבר מפני '‬
‫לא היה מצוד‪ ,‬לדורות רק הארון לבד היה מצוד‪ ,‬לדורות‪1 .‬שם״‬
‫מ י ‪,‬‬
‫ל מ ע ן ירבו ימיכם‪ ,‬בברכות ח׳ א״ל לר״י איכא סבא בבבל ה '‬
‫״ ל לא‪ .‬בייו‬ ‫ל‬ ‫אמר למען ירכן י‬
‫ו ב ח ו‬ ‫כ ת ו ב‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫מ י כ ם‬

‫ד ‪ ,‬א‬
‫דאמרי לי דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהגי לי׳׳‬
‫מ א‬
‫דל״א שאר מצות ותורה‪ ,‬נראה דם״ל כמ״ד שכר מצוד‪ ,‬בהאי ע ל‬
‫ל י ״ תקשר׳‬ ‫ז‬ ‫פ‬ ‫‪1,‬‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ל‬‫י‬ ‫א‬ ‫לי ‪ ,‬ו ל‬
‫א ד ו ך ׳‬ ‫ש כ ל ו‬ ‫י ו ם‬ ‫י מ י ך‬ ‫א ר י כ ו‬ ‫מ ע ן‬ ‫כ א‬

‫קרא למען ירבו ימיך על האדמה‪ ,‬י״ל דהא דאמרו שכר מציה‬
‫י‬
‫בהאי עלמא ליכא היינו ליחיד‪ ,‬שאין הקב״ה משדד המזל בשב‬
‫י ו ח ג‬
‫‪1‬‬ ‫זכותי׳ דיחיד אבל לרבים משדד המזל לפעמים‪ ,‬אמנם ר׳‬
‫״ י דלמעז‬ ‫ל‬ ‫ל‪,‬‬ ‫הוכיח מקרא ד א י‬
‫ב א‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫מ צ ן ה‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫כ א‬ ‫ב צ ב ו ר‬ ‫ל ו‬ ‫פ‬

‫ירבו ימיכם על האדמה דוקא‪ ,‬ולכן הוצרך לו לאמר דבתי כנסייה‬

‫ז‬
‫כארץ ישראל דמיא‪ ,‬ועוד תפלה חשובה מכל המצות כמאמרם '‬
‫^‬ ‫משה לא נענה אלא בתפלה‪] ,‬שם[‬
‫ם‬ ‫ל‬
‫דפוס*איתאח! מחנה־יהודה י י י »‬
 ‫מטעמים‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד‬
‫‪s‬‬
‫רובן מלוקט מספרי גדולי מפרשי התורה‬
‫טו‬ ‫חוברת‬ ‫^‬
‫ע״ם ראה שופטים תצא‬ ‫‪~0‬‬

‫‪IP‬‬
‫יו״ל בהוצאת תל תלפיות‬ ‫^‬
‫בסיוע מוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬ ‫^‬

‫‪,‬‬
‫ראה‬ ‫פ‬
‫י*" אנכי נתן לפניכם היום ברכה ו ק ל ל ה ‪ - .‬פ ר ש ה זו יש לה שני‬
‫משמעות בדברי רז״ל ושני הפירושים מוכחים בפשט הכתוב‪,‬‬
‫בסוטה פ״ז אי׳ ברכה וקללה ברכה אחת קודם הקללה ואין כל‬
‫כ י ת‬
‫קודמות לקללות‪ ,‬מבואר דמפרשי בברכות וקללות שבהר‬ ‫' ^‬ ‫ד‬ ‫ג‬

‫זים ובהיע‪ ,‬והרי הסמיך פרשה דה״ג וה״ע‪ ,‬וקאמרה ונתחה את‬
‫י כ ה‬ ‫כ‬
‫על ה ״ ג ‪ -‬ה ר י בזה מיידי קרא‪ ,‬ופי׳ אנכי נוחן לפניכם‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ף‬

‫נו שתאמרו בפניכם‪ ,‬אבל במדרש איתא משעה שאמר הקב״ה‬

‫ראו״‬
‫י אנכי נותן לפניכם היום בו״ק‪ ,‬שוב מפי העליון לא תצא‬
‫הרעות והטוב׳ אלא המצות עושות שלהן והעבירות עושות שלהן‪,‬‬
‫דמפרשי אנכי נותן לפניכם היום שתלוי במעשיכם‪ ,‬וכלשון‬
‫•כתוב בס׳ ג צ ג י ס ר א ה א נ כ י נותן את החיים ‪-‬ןן״ש‪ .‬וגם זה״&‬
 ‫ראה‬ ‫פ׳‬ ‫רכו‬
‫‪,‬‬
‫מוכרח‪ ,‬מדכתיב והקללה אם לא ת ש מ ע ו ‪ -‬ל ל כ ת ‪ -‬ו ה ר י בהד עיב ׳‬
‫נתפרש כמה דברים ואמאי פירש כאן זה הפרט של ע״ז‬
‫כפירוש המדרש דקאי לדורות והיינו דקרי לזה הספר משנה זזו י‬
‫שיש כמה פרשיות מכאן ואילך ׳שא״א לפרש לפי פשוטו אם‬
‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫בשני אופנים ]המתק דבר[׳‬
‫ר א ה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה‪ ,‬הנה מש״א נוחן^י ^‬
‫נ‬
‫אמר נתתי‪ ,‬יבואר דאם אמר נתתי‪ ,‬הו״א שהבחירה הניין ׳‬
‫לאדם לילך בדרך טוב‪ ,‬הוא דוקא בתחילת הבחירה‪ ,‬אבל אם ביי‬
‫ל כ‬
‫לו דרך הרע אין לו תקנה אף אם בירר לו אח״כ דרך הטיב׳ י‬
‫י מ י‬
‫ל‬ ‫אמד הכתוב נותן והוא לשון הווה פי׳ שאמר הקב״ה שכל‬
‫י ו &‬
‫עד תשלום ימיך יש לך בדירה לבחור בדרך ה ט ו א י ל ו ע י‬
‫פ‬ ‫ב‬

‫י רשע‬ ‫‪,1,‬‬
‫ה י י ת‬‫ק‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫י ש‬ ‫נ ה‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫ך‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ו א מ ר‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ן א ם‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬

‫א ג ן ד‬
‫הנה‪ ,‬מה אעשה אם העבירות שעשיתי ואין לי תקנה‪ ,‬לכן‬
‫כ‬
‫הכתוב ״היום״ שהבעל תשובה הוא כקטן שנולד‪ ,‬רק שיעשה אח*‬
‫מ י‬
‫תשובה וילך בדרך הטוב מכאן ולהבא‪ ,‬ואם עוד יאמר האדם '‬
‫י אהייז‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫א נ כ‬ ‫לק‬ ‫אעשה עם היצה״ר שכופה‬
‫פ י‬ ‫> > א נ כ י‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫א ו ת ן ׳‬

‫עליו בכיי‬ ‫״‬ ‫עמך ואל תירא מן היצר כמאחז״ל י‬

‫ר‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫צ ר ו‬

‫והקכ״ה עוזרו׳ ואם עוד אמר יאמר האדם אולי לא טוב הוא הדיו‬
‫ים‬
‫שמרצה אותו בכל מיני רצוים כדרך המוכרים סחורה ש מ ר צ‬
‫כ‬
‫להלוקחים בכל מיני תחבולות אם יש להם סחורה גרועה׳ ל ‪1‬‬
‫אמר הכתוב ״לפניכם״ פי׳ הדבר הזה הוא לפניכם אין אני מ כ י י י‬
‫אחכם‪ ,‬לכן לא אמר לכם רק ‪,.‬לפניכם״‪ ,‬ואולי עוד אמר יאמי‬
‫האדם דזהו כשיש בעולם צדיקים‪ ,‬אבל מהו אם אני לבד אבריי‬
‫לי דרך הטוב‪ ,‬מה אני‪ ,‬לכך אמר הכתיב ״ראה׳ בלשון יחיד ול״א‬
‫״דאו׳ בל״ר אלא ר״ל ראה לפניך ואל תשגיח על העולם ]בשם הגר״א'‬
‫ר א ה א נ כ י ‪ -‬ב ח ו ו ת יאיר מביא בשם בעה״ט בקרא ראה אנכי‪ .‬ראי׳‬
‫כ‬
‫עשרת הדברות שפותחין באנכי‪ ,‬וכ׳ עם״י מאמרם ז״ל ^‬
‫מה שישראל אוכלין בעוה״ז אינכ ארכלין כ״א בזכות אמונה‪ ,‬ואמי‬
‫רב*‬ ‫מטעמים‬
‫ה ר‬
‫״ י העשיל ז״ל דהמסרשים מקשים למה לא משלם הקב״ה שכר‬
‫מצרה בהאי עלמא הלא כתיב בתורה ביומו תתן שכרו‪ ,‬ועוד משום‬
‫ת‬ ‫ל א‬
‫ל ץ ׳ אך לפימש״א בב״מ דאם שכר ע״י שליח אץ הבעה״ג־‬
‫עובר משום לא תלץ‪ .‬והתורה ניתנה ע״י שליח מרע״ה‪ ,‬ובמכות‬
‫כ ״ ג‬
‫אנכי ול״י לך מפי הגבורה ש מ ע ולא ע״י שליח ושוב השכר‬
‫נו‬

‫‪3‬‬
‫עיה״ז׳ ולפי״ז כאן הוא אומר את הברכה אשר תשמעו וקשה הרי‬
‫שכר מצוה דהאי ע ל אף ליכא‪ ,‬לזה אמר הבעה״ט ״ראה אנכי״‬ ‫מ א‬

‫כשביל מצוח זו האמורה בראש עה״ד הפותחת באנכי בשבילה‬

‫«גי נותן הברכה ‪ :‬י‬
‫י י לי׳ אלא משום שהקב״ה מסייע‬ ‫ב ע‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫אשר ת ש ‪,‬‬
‫ש‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫מ ע ו‬

‫תחלה שנוכל לקיים המצוות ואח״כ אם שומעים דבר ד׳‬

‫הקכ״ה מוסיף שכר‪ ,‬וכמש״א הכתיב באיוב מי הקדמני ואשלם׳‬
‫יאחזיל מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית וכן הרבה•‬
‫א‬
‫ל א הזהיר במצות ציצית זוכה לטלית נאה אבל הטלית ראשון‬
‫ג״כ מתת אלקים היא א״כ הברכה הוא כדי אשר תשמעו ]שם[‪.‬‬
‫ו י ר ש ת ם אותה וישבתם בה‪ ,‬דעת ה ר מ ב ץ דישיבת ארץ ישראל‬
‫בעשה‪ .‬והרד״מ בחדושיו תמה ממה דדריש ר׳ שמלאי‬
‫במסכת סוטה‪ ,‬מ״מ נתאוה משם לכנוס ל א ״ י ‪ -‬ה ר ב ה מ צ ו ת ‪ -‬ו א י ן‬
‫מהקיים אלא בארץ‪ ,‬ומאי מקשה הלא ישיבת א״י עשה היא בעצמה‬
‫עי‬
‫״ ש ׳ ולק״מ דלפי״ז בני גד וב״ר לא קיימו מצות ישיבת א״י‪.‬‬
‫י כ ו ד‬
‫א ' אינו כן דקיימו גם בארץ םיחון ועוג מצור‪ ,‬זו‪ ,‬שזהו‬
‫יזאמירי מש״א והורשתם את הארץ וישבתם בה‪ ,‬וא״כ מדוע היה‬
‫מבקש לכנוס לארץ‪ ,‬ודאי כל זמן שלא היה כבוש וחלוק בארץ‬
‫י׳י׳ מקיימים בזה ישיבת ארץ ישראל‪] .‬מ״ח[‬
‫א ב ד תאבדין את כל ה מ ק ו מ ו ת ‪ -‬ע ל ההרים ה ר מ י ם ‪ -‬ו ל א ההרים‬
‫אלהיהם‪] ,‬גמרא[ שהרים עצמן מותרץ‪ ,‬לא תעשון כן לד״א‪.‬‬
‫פירוש שלא תעשון כן לצורך ד׳ לאבד ע״ז מן המקום ולבנות‬
‫מזבח במקומו׳ דיש נעבד במחובר אצל גבוה‪ ,‬ומכשירי ק ר ב ן ‪,‬‬
 ‫‪,‬‬
‫ראה‬ ‫פ‬ ‫רכה‬

‫כקרבן דמי כ״א אל אשר יבחר ד״א עפ״י נביא מותר שאין לך ה י‬
‫וגבעה שלא עבדו עליו ע״ז כבמשנה פ׳ כל הצלמים‪ ,‬וירושלמי מימר‬
‫דבר שיש בו דוח חייםאעפ״י שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה‪] .‬ש^‬
‫י נ ת צ ת ם את מזבחותם‪ — .‬לא תעשון כן לד׳ ‪ -‬ובספרי וכי םלקא‬
‫דעתך שישראל נוחצים המזבחות‪ ,‬אלא זה אזהרה למוח?‬
‫את ד׳ ע״כ והנה לכאורה הקושיא במקומה עומדת וכי םל״י‬
‫שישראל מוחקים את השם׳ ויש לפרש דהנה ידוע דליכא שום‬
‫איסור דאין כנגדו היתר כבחולין‪ ,‬והטעם משום דאמריבן אל יאמר‬
‫כ‬
‫אדם אי אפשי בבשר‪ ,‬חזיר‪ ,‬דק אפשי אבל ההורה אסרתה ל ‪1‬‬
‫עשה ד׳ לכל דבר איסור נגדו דבר היתר כדי שנדע טעמו של‬
‫האיסור ואעפ״כ יפרשו ממנו‪ ,‬אבל אם לא היו יודעים כלל טעמי‬
‫ם‬
‫לא היה רבותא כלום רק כאדם שקצה עליו דבר מאום כי מעיל‬
‫ז ה‬
‫לא נסה בזה‪ ,‬והשתא י״ל בפירוש הספרי איך אפשר שיהי׳‬
‫ס‬
‫איסיי לאו דאםור לנתוץ המזבח הא לא מצינן כנגדו היתר בשי‬
‫זד‬
‫מקום׳ לכך משני דהוא איסור לאו למוחק את השם ולאיסור ׳‬
‫שוב מצינן היתר כנגדו דהיינו בסוטה שהיו מוחקים את השט׳‬
‫]כשם הרבי ר׳ העשיל זצ״ל[‬
‫ל א תעשון כן לד״א‪ ,‬כ״א אל המקום אשר יבחר ד ״ א ‪ -‬ל ש כ נ ו תדרשי‬
‫זם‬
‫ובאת שמה‪ ,‬ופירש הרמב״ן עפ״י הספרי הקב״ה לא גלה ל י‬
‫מקום המקדש עד בימי דור‪ ,‬והיינו לשכנו תדרשו‪ ,‬דרוש עפ״י‬
‫הנביא ובאת שמה‪ .‬הנה לפי״ז לכשיבנה בהמ׳יק ע״כ לנתוץ ולהרים‬
‫המשכן שהיה עומד שם המזבח והארון כדי לבנות בהמ״ק במקומי׳‬
‫ואלו לא חטאו ולא נחרב שילה ע ״ י פלשתים היו ישראל בעצמם‬
‫צריכים לנתוץ ולבנות בהמ״ק לכשיתגלה להם המקום והיינו אח‬
‫מזבחותם תתוצון לא תעשון כן לד״א‪ ,‬םירש״י אזהדה לנותץ אבו‬
‫ממזבח ובהמ״ק‪ ,‬ואמר כ״א אל המקים וגו׳ לשכנו תדרשו אז הותר‬
‫לגתוץ ותעשון כן לד״א לגתוץ משכן זה כדי לבנות בהמ״ק עולמים‬
‫יתירה משה[‪.‬‬
‫רכט‬ ‫מטעמים‬

‫לך פן תעלה עולתיך בכ״מ אשר תראה‪ ,‬פירשו בירושלמי‬ ‫השמי‬

‫עפ״י הדבור כאליהו בהר הכרמל ע״כ וזה משפירש״י כאן‬
‫אשר יעלה בלבך אבל אתה מקריב עס״י הנביא כגון אליהו בהר‬
‫הכרמל׳ ואם בפשטות בפירש״י לא מבואר בקרא שאתה מקריב‬
‫עס״י הנביא בכ״מ רק זה ק ב ל ת חז״ל כמש״א ביבמות צ׳ למגדר‬
‫מ י‬
‫ל ת א שאני ולצורך שעה כאליהו בהה״כ‪ ,‬אבל לפי הירושלמי‬
‫מבואר ההיתר כאן בקרא דכתיב כאן כי אם במקום אשר יבחר‬
‫י׳ ומשמע לאו דוקא במקדש רק בכ״מ אשר יבחר ד ‪ /‬ואליהו‬
‫גילה רצון ד׳ כי יבחר להוראת שעה כאן גם בהר הכרמל לכן‬
‫ח‬ ‫ל א‬
‫ל עליו איסור של שחוטי חוץ כי ד׳ בחר שם למגדר מילתא‬
‫יע״ז׳ שהוכיח ע״ז‪ ,‬וביוחר ביאור באם שמבואר בפ׳ אחרי כי‬
‫לא יזבחו‬ ‫״ ל‬
‫מ ע ן‬ ‫כ‬ ‫כ מ ש‬ ‫ע ״ ז‬ ‫מ ן‬ ‫ק‬ ‫אי‬
‫י‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ב ח ן ץ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ם ו ד‬

‫עוד זבחיהם לשעירים‪ ,‬אבל בזה שהקריב אליהו בהר הכרמל עשה‬
‫להוכיח בכדי להרחיק מע״ז ולמגדר מילתא‪ ,‬לכן זה שהקריב בהר‬
‫י׳כדמל זאת היא מצותו ואז שם בחר ד׳ להקריב להוציא מלבם‬
‫אמונת ע״ז לכן הקריב כדין ולא רק מטעם הוראת שעה‪ .‬ועיין‬
‫עיין בםפרינו תל תלפיות‬ ‫כספרינו בריש פ׳ ויקרא מש״כ שם‪,‬‬
‫כ ן‬

‫בהדרן למס׳ זבחים וירווח לך ג״כ•‬

‫י ה ג‬
‫א ו ן בעל חתם סופר זי׳ל פירש דברי רש״י הנ״ל‪ ,‬כי הרי עד‬
‫שמואל הנביא נקראו הנביאים בשם רואים‪ ,‬היינו כי‬
‫הנביאים היו משולחים לנביא בניב שפתיו בשם ד ‪ /‬ומיהושע עד‬
‫ש מ ו‬
‫א ל היו רק רואים ומשיגים‪ ,‬אבל לא משולחים בשם ד׳ ע״כ‬
‫לנביא היום יקרא לפנים ״רואה״ לכן הרואה שאינו אומר בשם‬
‫י‬
‫׳ אין לו רשות להקריב בחוץ כ״א כמו אליהו שאמר בשם ד׳׳‬
‫והיינו דכתיב השמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר ״תראה״‬
‫ד י י‬
‫ק א ע״י״דואה‪ ,‬אבל לא כן אליהו שהי׳ הנביא‪ ,‬ומבואר ההיתר‬
‫גם באופן זה דקרא גופא ומשו״ה לא כתיב בפירוש השם הר המוריד•‬
‫י ק במקום אשר יבחר ד׳ באיזה מקום שהוא וד״ל‪.‬‬
 ‫ראה‬ ‫פ׳‬ ‫רל‬

‫ל א תוכל לאכול בשעריך מעשר ד ג נ ך ‪ -‬ו ב ח ז ״ ל ומובא ברש״י האן‬

‫‪1‬‬
‫דיב״ק אומר יכול אתה אבל אינך ר ש א י ‪ -‬ע י ״ ש ‪ ,‬ולמה באמי‬
‫י י׳ל כי בזיז‬ ‫ל‪ ,‬ל‬ ‫ל ןל כתי ק ל‬
‫ד ע ת‬ ‫ן ל‬
‫ת א כ‬ ‫כתוב‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ת ו כ‬ ‫א‬ ‫כ א‬

‫תלמדינו התורה בדבר שנפשו של אדם מחמדתן כמו כאן בבשר‬

‫ל י י ׳ יכול‬‫ה‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫א‬‫תאוה ועלול האדם להכשל‬
‫ת‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ח‬ ‫מ פ נ י‬

‫לעמוד בזה אז העצה שתחליט בדעחך כמו בגדר לא תוכל מפגי‬

‫האיסור הרובץ עליו ובדבר שאין האפשרות ביד האדם להשיג כמי‬
‫י ע‬
‫אס הטבע והמציאות מעככ עליו והוי כענין כמו שתעלה ל ר ק‬
‫אז כלתה התאוה אצלו ונתבטל תאותו כידוע‪ ,‬לכן כאן כתביי‬
‫התוה״ק בלשון לא תוכל כי תכיר בזה כי האיסור משוה עליו‬
‫שלא תוכל להגיע ולהשיג למלאות תאותך‪ .‬ובהכרה • לא יתגבי‬
‫זו‬

‫עליך היצה״ר להכשילך‪ ,‬וכן היה במתן תורה שבא תשובה ממרע״יז‬
‫נ ו ״‬
‫להקב״ה ״לא יכול העם לעלות על הר סיני כי אתה העדות ב‬
‫א‬
‫כלומר באם שהעדות בנו משוה עליהם האיסור לעלות בגדר ״ ל‬
‫יוכל״ לכן באופן זה בטוח בשמירת התורה לכן רק אז זכו ישראל‬
‫למתן תורה והארכתי בזה במקום אחר‪.‬‬
‫השמד לך פן תעזוב הלוי כל ימיך על אדמחך‪ ,‬ו ס י ך ליה כי‬
‫מ‬

‫א ם‬
‫ירחיב ד׳ את גבולך כאשר דיבר לך‪ ,‬ופירושו אף‬
‫וי‬
‫ירחיב ד׳ את גבולך ויתן לך הקני הקניזי והקדמוני ויהיה ל ל‬
‫[‬
‫חלק ונחלה ]עיין ב״ב נ״ד ועיין סמ״ג ומשל״מ סוף הל׳ שמיטיי‬
‫ולא יהיה נשתנה מכל שבטי ישראל׳ ואין לו הדומה ומעשר‪ ,‬אפ״י‬
‫כ ל‬
‫לא תעזוב את הלוי וחן לו חלק מקדשים ושמהת עמו וזר׳‬
‫ימיך וגו׳ ודו״ק ]משך חכמה[‪.‬‬
‫ב נ י ם אתם לד״א לא תתגודדו ולא חשימו קרחה בין עיניכם למת׳‬
‫ולמה דוקא בין עיניכם‪ ,‬וגם בכלל אסור אדם לחבול בעצמי‬
‫כ י‬
‫ולמה דוקא למת‪ ,‬כן מה טעם כי קדוש אתה לד״א לזןי יתכן‬
‫כידוע שהמוח היא העיקר הראשי לכל חמשת החושים שבאדם‬
‫השמיעה הראיה והרוח וכו׳ ובהמוח ימצא שורשם ומקורם העיקרי‬
‫‪ 7‬י א‬
‫י‬ ‫מטעמים‬

‫כן מקום קדושת ישראל ישכון בהמות וממנו יתפשט הקדושה לכל‬
‫איכרי הגוף ולא רק שהמוח היא מקום שיתלבש שמה הקדושה‬
‫י ק עצמיות הקדושה שישראל נתקדש בה והטעם כי בנים אתם‬
‫לי״א ובא הקדושה מתולדת קדושת הקב״ה כי יש לו ית׳ חלק בו‬
‫י ל ק מקים הנחת חםילין של ראש היא רק על מקום המוח ולכן‬
‫אמרו חז״ל תפילין דמרי׳ עלמא מאי כתיב בה מי כעמך ישראל‬
‫ג י י‬
‫אתה בארץ כלומר שבו נתיחד קדושתו ית׳ ומקום משכנו‬
‫כ י ש‬
‫י א ל והיא מחיה את כל הגוף וילבשו בקדושה לכן בא ע״ז‬
‫אזהרה מיוחדת לא תתגודדו וברש״י לא תתנו גדידה ושרט ב ב ש ר כ ם ‪-‬‬
‫שהאמוריים עושין‪ ,‬שהוא ענין ע״ז‪ .‬וז״ש טעם לזה כי קדוש אתה‬
‫ל ד ״‬
‫א ~ ו ב ז ה מזיק ופוגם בקדושתו לכן לא תשימו קרחה בין‬
‫עיניכם גם ל מ ת ‪ ,‬כ י בזה מתריקנתומקרחת מהקדושה ולכן נאמרה‬
‫טעם הזה בפ׳ השני׳ גבי מאכלות אסורות דכתיב לא תאכל כל‬
‫כל נ ב ל ה ‪ -‬כ י עם קדוש אתה לד״א כי מאכלות אסורות מטמטם את‬
‫המוח ומתרוקנת מהקדושה‪ ,‬מעט מזה שמעתי מפי הרצ״י הכהן שליט״א•‬
‫ע ש י ת ע ש ר ‪ -‬ל מ ע ן תלמד ליראה את ד״א כה׳י‪ ,‬וי״ל ד ה נ ה א מ ר ו‬
‫חז״ל עשר בשביל שתתעשר דהנה כתיב ובחנוני נא בזאת‬
‫משום דדרך אדם להתאוות לעושר והנה בלימוד התורה ג״כ כתיב‬
‫או‬
‫ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד היינו להניחן את‬ ‫יר‬
‫י׳מעשר יתברך בעישר בכדי שיתמוך את הת״ח שהורהו אומנתי‬
‫וגס בהת״ח ירכש לו מדת הסתפקות ויסתפק רק במה שיש לי‬
‫ע״י שיתן מעשר בא התוצאות למען תלמד ליראה את ד״א‬
‫י‬ ‫ה‬
‫' ״ ׳ יילמוד תורה לשמה כי הרי אם אין קמח אין תורה ז‬
‫ע ש י " תעשר ובתוי״ט הביא הגירסא עשר בשביל שתתחסר‪ .‬והגה •‬
‫עח״כ ויקחו לי תרומה סירש״י לי לשמי דהיינו אף‬
‫ינתינה זו נקרא לקיחה בשביל שכר העושר המובטח לו‪ ,‬מ״מ‬
‫כ י י נ ה‬ ‫י‬
‫לא יהי׳ ע״מ ל ק ב ל פרם אלא ע״מ שתתחסר‪ .‬וגס י״ל‬ ‫'‬
‫ל עולם שיבקש כפלים‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬
‫ח ס ר ו ן‬ ‫א‬ ‫שתראה ש ל‬
‫ה‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ג ת‬ ‫ה ם‬
 ‫ראו!‬ ‫פ׳‬ ‫רלב‬

‫כמש״א מי שיש לו מנה רוצה מאתיים‪:‬‬

‫ו ה ל ו י אשר בשעריך לא חעזבנו כי אין לו חלק ונחלה ע ך ‪ ,‬הניי‬
‫מ‬

‫ג ט‬
‫מש״כ ״עמך״ ולא כתיב בתוככם‪ ,‬י״ל דחרי באמת יש‬
‫להלוי חלק ונחלה בישראל שיש להם אצל כל אחד מישראל חל?‬
‫ג‬
‫עשירי מע״ר ועוד יותר מכל שבטי ישראל שיש להם חלק י ״‬
‫כמנין שבטי ישראל‪ ,‬רק מזהירה התורה אם באותו מקום דר עמל‬
‫ו‬
‫הלוי שלא מספיק לו חלקו ממע״ר אזי ג״כ לא תעזבנו ותת! ל‬
‫מעשר עני או מן השלמים‪ ,‬ולכן כתיב רק ״עמך״‪.‬‬
‫יעי״ל עפ״י הכתוב שמח זבולון בצאחיך ויששכר באהליך‪ ,‬כלומר‬
‫אם זבולון ששלח ידו במסחר כמ״ש וזבולון לחוף ימים ישכון׳‬
‫מסני ריבוי מסחריו וזבולון יחן חלק ליששכר שהוא יושב אהל‬
‫ועיסק בתורה אז שמח זבולון כי ע״י נתברך בשפע רב ומתעשר‬
‫ויש לו יכולת לפרנס לת״ח; אבל אם זבולון מקמץ בצדקה אז‬
‫לא חל עליו ברכה‪ ,‬וז״ש דוהמע״ה לכו התפרנסו זו מזו וכמאמרם‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל כי העשיר שיפרנס את עני גם הוא מקבל שכר ושפע ברבר‬
‫ע נ י‬
‫ע״י העני וכמאמרם ז״ל יותר ממה שבעה״ב עושה עם העני‪ ,‬ה‬
‫עושה עם בעה״ב‪ ,‬משא״כ אם נתן בקימוץ אז באמת חסר לו הברברי‬
‫ב ז ר ‪,‬‬
‫וממילא בא הצמצום בהצדקה כי אז יחסר לו האפשרות‬
‫להרבות בצדקה‪.‬‬
‫ל‬
‫וזה דבר ה ש מ י ט ה ‪ -‬כ י קרא שמיטה לד׳‪ ,‬והענין עפ״י מאמרם ז״‬
‫ם‬ ‫א‬
‫כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים‪ ,‬לכן‬
‫‪,‬‬
‫אגו משמיטין אנחנו את חובות שלגו בין אדם לחבירו גס הקב״י‬
‫ל‬
‫משמט חובתינו מה שאנחנו מחוייבים לו‪ ,‬וז״ש שמוט כל ב *‬
‫משה ידו כי קרא שמיטה לד׳‪ ,‬אם אתה שמוט כל בעל משה ייר‬
‫אז קרא שמיטה ל ד ‪ /‬כי גם הקב״ה משמט את חובתיך מה שאהה‬
‫חייב לו ית׳ ומתיך נח״י[‪,‬‬
‫כי י ה י ה בך אביון לא תאמץ א״י ולא תקפוץ את י ד ך ‪ -‬כ י פתה‬
‫תפתח את י י ך ‪ -‬י ״ ל עפ״י הרמז כי כשאדם כופף אצבעותיו‬
‫רלג‬ ‫מטעמים‬

‫אז נראים שוים ואם ידו פתוחה אז רואים בחוש שאץ כל האצבעות‬
‫שוות׳ כן גבי צדקה כי אחז״ל עה״ם די מחסורו אשר יחסר לו‬
‫אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו‪ ,‬וצריך ל ת ת לכ״א לפי‬
‫ערכו לכן פתת תפתח אה ידיך ותראה כי לא שוות המה כן הצדקה‬
‫לא יהיו שוות ולת״ח תתן די מחסורו לפי ערכו ]בשסהגדיא[‪.‬‬
‫כי פתות תפתח את ידך ל ו ‪ -‬א י ח א בב״ב י׳ רב פפא הוה םליק‬
‫בדרגא אישתמיט כרעא בעי למיפל א״ל ר״ח שמא עני בא‬
‫ל י‬
‫י ך ולא ם ר נ ם ת י ו ‪ -‬ו צ ״ ל מנ״ל דהוא מפני זה‪ ,‬וי״ל כי הטעמים‬
‫על התיבות פתוח־תפתח הוא דרגא תביר לרמז על המתעלם מן‬
‫הצדקה ׳‪,‬דרגא״ שתתתיו ״תביר״ תשבר‪] .‬בשם הנ״ל‪.1‬‬
‫ל מ ע ן ת ז כ ו ר ‪ -‬כ ל ימי חייך ובברכות י״ב בז״א שמזכירץ יצ״מ‬
‫בלילות שנאמר ימי חייך הימים‪ ,‬כל ימי חייך הלילות׳‬
‫וחכ״א ימי חייך העוה״ז‪ ,‬כל ימי חייך להביא לימות המשיח‪ ,‬פירש‬
‫ב(‬ ‫דמלת ״כל״ יש לו ב׳ מובנים‪ .‬א( תדיר כה״י ולא יותר‬
‫לשון תמידות בלי הפסק כל הימים‪ .‬ולא מוכרח שיהי׳ כל היום׳‬
‫לכן ב״ז סובר שפירושו כמו כל היום הזה ואתי לריבויי הלילה‬
‫וחכמים סוברים שפירושו הוא כל הימים והיינו להביא לימות‬
‫המשיח‪ ,‬אבל אין בכלל ריבוי זה כל הלילות‪] ,‬הנ״ל[‬
‫ש ב ע ת ימים תחג ל ד ׳ ‪ -‬ו ה י י ת אך שמח‪ ,‬ובחז״ל ]סוכה מ״ה[‬
‫והיית אך שמח לרבות ליל יו״ט אחרון של חג‪ ,‬ומקשים‬
‫הלא אכין ורקין מיעוטין הן‪ .‬וי״ל דהגה בחג הסוכות יש כמה‬
‫מצות שיש לשוש עליהם‪ ,‬סוכה לולב אתרוג הדם ושמחת בית‬
‫השואבה‪ ,‬וכל אלה העניגים גוהגים רק בשבעת ימי החג‪ ,‬אבל ביום‬
‫השביעי אין עוד כל אלה ולא נשאר לפני האדפ רק שמתת החג‬
‫לבדו׳ וז״ש והיית אך שמח ולא יותר ע״ז בא לרבות ליל יום‬
‫טוב אחרון‪ .‬אבל באמת מיעוט הוא‪] .‬הנ״ל(‬
 ‫שופטים‬ ‫פ׳‬ ‫רלד‬

‫פ׳ שופטים‬
‫ש ו פ ט י ם ושוטרים ת ת ן ל ך ‪ -‬ת י ב ת לך מיותר‪ .‬וי״ל כעין שסירש״י‬
‫בפ׳ לך לך להנאתך ולטובתך‪ ,‬וכן פירש״י כאן כי מינוי‬
‫השופטים טובתך היא כמש״א חז״ל כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים‬
‫להחיותם ולהושיבם על אדמתן לכן מינוי השופטים הוא לך להנאתך‬
‫ובימי משה היו לטובת מרעיה כמש״כ איכה אשא לבדי‪] ,‬נח״י[‬
‫כי השוחד יעוד עיני חכמים ‪ -‬ולעיל בפ׳ משפטים כתיב יעוד‬
‫‪,‬‬
‫פקחים‪ ,‬והשינוי הזה בא כי יש שני דברים המוכרחים לדי ]‬
‫ולת״ח‪ ,‬א( שיהא חכם בתורה להבין הדין על בוריו‪ ,‬ב( שיהא‬
‫חכם בטוב המסחר ומרמת עוה״ז כדי שיוכל להבין בדין מרומה׳‬
‫והנה י ח כ ם ׳ נקרא חכם בתורה‪ ,‬ופקח נקרא בעת שיודע מרמת‬
‫העולם‪ ,‬ואמר כי השוחד יעוד בין ״החכם׳ בחכמת התורה ובין‬
‫הפיקח שיודע בטוב העולם‪] ,‬בשם הגר״א[‬
‫צ ד ק צדק תרדוף למען תחיה וירשת ‪ -‬וברש״י כדאי הוא מיניי‬
‫הדיינים הכשרים שבזכותם תחי׳ ותירש הארץ‪ ,‬וי״ל דכתיב‬
‫אשר אני נותן לכם לרשתה‪ ,‬כי קיי״ל מתנה יש לה הפסק והקב״ר׳‬
‫נתן לנו הארץ בלשון מתנה שיש לה הפסק אם אין אנו עושין‬
‫דשים‪ .‬ואם ערש״מ אז הארץ ינתן לנו בתורת ירושה שאין לר׳‬
‫הפסק‪ ,‬והנה אם היו הזקנים מוחים בשרים לא היה נחרב הבית‬
‫כבשבת נ״ח‪ ,‬לכן אם צדק צדק תרדוף אחר ב״ד כשר שימותו‬
‫בשרים אז וירשתם את הארץ אשר אני נותן לך במתנה‪ .‬ואמנם‬
‫יען כתיב ונתתי אוחה לכם מורשה ודרשינן מורישין ואינן יורשין‬
‫נמצא ירושה הוא לרעה ודו‪ ,‬ע״כ אמר כאן למען תחי׳ וירשת׳‬
‫ולא המתים יורשים חיים׳ אלא תירש ירושת עולם ]תורה משר׳[־‬
‫ע ל פי שנים ע ד י ם ‪ -‬י ו מ ת המת‪ ,‬ובדיה כ״א‪ ,‬למדו ממקרא זה שאין‬
‫מיתה בלא התראה׳ ועי׳ במהרש״א בח״א שם ידחוק מהיכן‬
‫מוכח‪ ,‬וי״ל שממילת עדים למדוה׳ ששורש יעד הוראתו ג״כ לשון‬
‫דלה‬ ‫מטעמים‬
‫דתי•‬
‫^ אה כמו והועד בבעליו‪ ,‬וכן ההעד העיד בנו האיש !בראשית ג‪1‬‬
‫ש‬
‫ל א ממך דבר למשפט דברי ריבות בשעריך‪ ,‬אפשר לפרש‪.‬‬
‫ס ״ י‬
‫מאמרם ז״ל ]שבת י״ד[ והיה קשה איתי יום במחלוקת‬ ‫^‬ ‫ש מ‬

‫ן יהלל בשמונה עשר דבר ־כיום שנעשה בו העגל‪ ,‬וכוונת הדבר‬

‫ש כ ר י‬ ‫י‬
‫הלוחות שבא ע״י מעשה העגל בא השכחה לעולם‪,‬‬ ‫״‬

‫\ ע״י שנפל מחלוקת בין ב״ה וב״ש בבהמ״ד גברה ג״כ השכחה‬
‫• יני כוונת הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט והיינו ע״כ ע״י‬
‫כחח קבלת התורה דאיש מפי איש ע״כ בא לך דבר שכחה זו‬
‫משים דברי ריבות בשעריך דהי׳ תחילה מחלוקת חכמים במדרשיך‬
‫בא אח״כ השכחה ]חת״ם[‪,‬‬
‫שנים עדים או עם״י ש ל ש ה ‪ -‬א ם נאמר ע״פ שנים למה נאמר‬
‫עס״י שלשה אלא מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחר‬
‫ם‬
‫" קריב אי פסול עדותן בטלה אף שלשה‪ ,‬לכאורה קשה מנץ‬
‫שנים אם נמצא אחר מהן קרוב או פסול עדותן בטילה דאינו חייב‬
‫בועה נגד העד הכשר‪ ,‬וצ״ל כיון דאין היקש למחצה מקשיגן נמי‬
‫שנים לשלשה‪ ,‬כלשון הברייתא כ״מ ששנים מחייבץ אותו ממון‪,‬‬
‫״א מחייבו שבועה‪ ,‬וילםינן מה שלשה אם נמצא אחד מהן קרוב‬
‫ס ם‬ ‫י‬
‫• י ל אין מחייבין אותו ממון‪ ,‬הכי נמי עד אחד אין מחייבו‬
‫שביעה ‪1‬םנ״י(‪.‬‬
‫יעשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא כאשר עשה‪ ,‬והטעם‬
‫י״ל כיון דתרי ותרי ניגהו ]וחידוש הוא[ וא״כ חיישינן‬
‫ש‬
‫» א כשנהרג הנידון בעדותן ע״י העבירה שעשה‪ ,‬ילך הגואל הדם‬
‫כיו‬
‫** אי בני‪ ,‬וישכיר ערים להזימן בשקר ולהנקם מן העדים‪ .‬לכן‬
‫י י נ‬
‫" י ולא כאשר עשה‪ ,‬דקודם שנהרג הנידון אס ישכור הנידון‬ ‫ע‬

‫ים שקרנים להעיד עליו להזים העדים המעידץ על מיתתו הלא‬

‫בטח יראה שלא יזימו השקרנים את העדים רק אס ישכור אותם‬
‫•כחישן וינצל הוא ויצא נקי מדינו דאם יזימו הערים הלא הערים‬
‫חיייבים מיתה או מלקות יחפשו אחרי עדים אמיתים לחזיס‬
 ‫שופטים‬ ‫פ׳‬ ‫דלו‬

‫‪ ,‬וא״כ ט‬ ‫ם ו ף‬ ‫ב ר‬ ‫לד‬ ‫א י ן‬ ‫ן י ה י ה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫ע ך י ם‬ ‫א ח ף י‬ ‫א ן‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫ה‬

‫ניחא לחו שישכיר עדים להכחישן‪ ,‬דבזה גס העדים לא יחפשו כ״‬

‫י ו ב‬
‫להזימן דחם ג״כ אין להם הפסד כלום לא חיוב ממון ולא ח‬
‫בנפשות‪ ,‬ודוק‪] .‬משך חכמה[‬
‫ו ב ד ר ך זה יש טעם נוסף להסביר הדין דהמזימין נאמנים יוחי‬
‫מהניזמים‪ ,‬ושאלה תרי ותרי נינהו מאי ח ז י ת ‪ -‬אבל מצי‬
‫הסברא ראוי להאמין האחרונים דיש לחשוש על הראשונים מפני‬
‫איזהו נגיעה מעידין שקד והיו מדייקים שבמקום ההוא לא יאי'‬
‫אותם אנשים אחרים אבל עדים השניים באם שיזימו בשקר יראים‬
‫מפני הניזימין כי אז העדים הראשונים באם שעדותן אמת יחזיו‬
‫אם ע״י אנשי המקום או בירורים אחרים לברר כי עדותן אמח‬
‫ויחייבו את המזימים ואם כי המזימים אינם יראים מזה והכניסי‬
‫עצמם בעדות זו שקרוב לודאי דהניזימם ימשכוני נפשם ל ב ר י‬
‫האמת כדי לפטור עצמם מעונשם שבא עליהם ע״י המזימים‪ ,‬זאת‬
‫פ י‬
‫תוכיח כי האמת עמדם‪ ,‬ומש״א עד זומם חידוש הוא‪ ,‬י״ל ל‬
‫תורת ההלכה חידוש הוא כי הרי התורה האמינה שני עדים גם‬
‫בלא בירוד אם אנשי אמת המה ועד אחד לא האמינה גם אם הוא נאמ!‬
‫כמשה רביגו ע״ה וזאת תצא מגדר ההלכה‪ ,‬ויש להאריך ואכ״מ•‬
‫ו ע ש י ת ם לו כאשד זמם לעשות לאחיו‪ ,‬ובמכות ׳ אין העדים‬
‫ה‬

‫זוממים נהרגים עד שיגמד א ת הדין‪ ,‬שהרי הצדוקים‬

‫ל א כבר‬ ‫י‬ ‫אומרים עד שיהדג שנאמר נפש בנפש ״ ל‬
‫ן ד ׳‬ ‫ם‬ ‫ח כ מ‬ ‫א‬

‫נאמר ועשיתם — לעשות לאחיו‪ ,‬והרי אחיו קייס‪ ,‬פידש״י לעשות‬

‫לאחיו משמע שאחיו עדיין קיים‪ ,‬והקשה הריטב״א ״ ל איך למדין‬
‫ז‬

‫מלאחיו והוא קיים‪ ,‬והלא אצל יבום כתיב להקים לאחיו‪ .‬וכתיב‬
‫שאו את אחיכם‪ ,‬אלמא דאף לאחר מיתה שפיר מקרי אחיו‪ ,‬ותירץ‬
‫בדוחק דלרווחא דמילתא נקטי רבנן אחיו קיים דבאמת למדין‬
‫מדכתיב כאשר זמם‪ ,‬ודדשינן ולא כאשר עשה‪ ,‬וראיתי בשם הגר״ע‬
‫הילדעםהיימר זיל שתירץ דבאמת שפיר מקרי אחיו אף לאחר‬
‫רלז‬ ‫מטעמים‬

‫מיתה׳ כדהוכיח הריטב״א זיל אך כאן הוא מוכח שסיר מלאחיו‬

‫ה ו‬
‫י א קיים משום דאחיו הכתוב פה לאו אחיו ממש הוא‪ ,‬דהרי‬
‫אחיו ממש פסול לעדות‪ ,‬אלא ע״כ איש נכרי הוא ומ״מ קראו‬
‫הכתוב אחיו‪ ,‬משום דאחיו הוא במצות ]ועי׳ בב״ק פיח דע״כ נקרא‬
‫אחיו משום דאחיו הוא במצות עיש[ ובשבת ל׳ איתא כיון שמת‬
‫אדם נעשה חפשי מהתו״מ לזאת הוכרחנו לאמר דאחיו הכתוב פה‬
‫ה ו א‬
‫קיים אבל גבי יבום קאי על אחיו ממש‪ ,‬שפיר נקרא אחיו אף‬
‫לאחר מיתה‪ ,‬וכן גבי נדו״א שם נקראו אחים ע״ש קורבתם נקראו‬
‫ששיר אחים גם לאחר מיתה‪.‬‬

‫פ׳ תצא‬
‫כי תצא למלחמה על א ו י ב י ך ‪ -‬ו ב י ל ק ו ט על אויביך‪ .‬נגד אויביך‬
‫י״ל מש״כ כנגד דהרי מבואר בם׳ הקודמת כי תקרב אל עיר‬
‫להלחם עליו וקראת אליו לשלום‪ ,‬דהיינו משום דכתיב כמים פא״פ‬
‫ואמרה התורה שלא יתחיל השנאה מישראל לגרום חזרת השנאה‬
‫* ל ישראל אלא שהם יפתחו לשלום והשנאה יתחילו הם‪ .‬כמשיב‬
‫במלחמת מדין כי צוררים הם לכם‪ ,‬וכן היה הכרוז במלחמה אתם‬
‫קרובים היום על אויביכם‪ ,‬שעיקר השנאה בא מהם‪] .‬פנ״י{‬
‫כי תצא ל מ ל ח מ ה ‪ -‬ב מ ד ר ש ילקוט‪ ,‬כתיב למעלה לא תחום עיניך‬
‫אם אתה חם על עדיים זוממים יבואו אויבים למלחמה׳ וי״ל‬
‫ע‬
‫ש״י משיא חז״ל פ״ק דמגילה בפסוק ״זממו אל תפג׳ שהתפלל‬
‫יאע״ה שלא יתיר זממו של עשיו הרשע שזומם וחושב כל היום‬
‫עצות רעות ע׳כ אמר אם לא יעשה לעדים זוממים כאשר זמם׳‬
‫יתיר זממם של אויבים ויצאו למלחמה‪] .‬תו״מ[‬
‫י ל ק ח י נ לך לאשה‪ ,‬וברש״י לא דיברה תורה אלא כנגר יצהיר‬
‫ומקשים דהול״ל דיברה תורה כנגד היצה״ר‪ ,‬ובספר קהלת‬
‫משה הביא עסמ״ש בנדרים דאשת רב הוי מצערי׳ לי׳ ושאלו‬
 ‫‪,‬‬
‫תצא‬ ‫פ‬ ‫רלח‬

‫תלמידיו למה עוד מקרבה‪ ,‬וא״ל די שמגדלת בנינו ומצלת אותנו‬

‫מן החטא‪ ,‬נמצא האשד‪ ,‬מועלת לב׳ דברים‪ ,‬אבל יפ״ת אין מועיל‬
‫לבנים כי סופו שתלד בן םו״מ‪ .‬ואינה מועלת ליצה״ר ולא לבנים׳‬
‫זש״כ רש״י ל״ד התורה אלא כנגד יצה״ר לבד‪:‬‬
‫כ י תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה‪-,‬יש‬
‫שפירשו בזה החידוש באם שבן השנואה נולד תחילה אבל‬
‫השני׳ נתעברה תחילה וכגון שהשנואה ילדה לשבעה‪ ,‬אמרה התוריי‬
‫כי תורת בכור בא להראשונה שנתעברה תחילה‪ ,‬והטעם מפני שהוא‬
‫ראשית אונו כאשר כתיב כאן‪ ,‬אבל באמת היא נגד ההלכה בי‬
‫מצד הדין הוא מי שנולד תחילה יש לו דין ב כ ו ר ‪ -‬ר ק פשט הכתוב‬
‫דמיירי כאן שהשנואה נולד בנה תחילה ואם כי באופן זה אין היא‬
‫זה אין הוא ראשית אונו בכ״ז לבן השנואה יכיר לה דין בכיי׳‬
‫ויש לזה סמך מלשון הכתוב דלא כתיב אהובה והשנואה ר?‬
‫האחת אהובה והא״ש משמע מקודם לקחה אהובה ונתעברה ממנו‬
‫ואח״כ לקחה להשניאה רק שהיא ילדה החילה למקוטעין בכ״ז ב!‬
‫השניאה היא הבכור‪.‬‬
‫ל א תחריש בשיר יחמיר יחדיי‪ ,‬בטעם הדבר כתבו דהשור מעלר׳‬
‫גדה והחמוד ריאה ימצטער‪ ,‬יכשיטת הרמב״ם דס״ל דדוקא‬
‫מין אחד טהור ומין אחד טמא ומשמע דשני מינים טהורים או‬
‫שניהם טמאים מותר דמתעברין זמ״ז אבל טהור מן הטמא אינו‬
‫מתעבר ולא יבא להרכיב כ״כ‪ ,‬אבל באמת זה הוא מחוקי התורה ]מש״חז׳‬
‫י ע נ ש ו איתי מאה כסף‪ ,‬הנה בכ״מ לא נזכר לשון עונש דק כאן‬
‫יגבי דמי ילדית ענש ייענש‪ ,‬היינו בכ״מ אין אדם מתחייב‬
‫שני עינשין יאיני לוקה ימשלם‪ ,‬רק במוציא ש״ר אעפ״י שויםרי‬
‫אותו מלקות ארבעים בכ״ז וענשו אותו מאה כסף‪ ,‬יבדמי ולדות‬
‫שיטת חרמב״ם דאע״ג דאינו מתכוין‪ ,‬היינו נתכוון להרוג זה והרג‬
‫זה פטור‪ ,‬דחיוב מיתה ביד׳״ש פוטרו כמו חייבי מיתות שוגגין‬
‫דפטירין מתשלומין‪ ,‬בכ״ז גבי דמי ולדית גלי קרא דאס נתכוון‬
‫רלט‬ ‫מטעמים‬

‫לחברו והרג האשה חייב בדמי ולדות‪ ,‬וזה ענש יענש‪ ,‬ועי׳ בפ״ד‬
‫מהל׳ חובל ומזיק‪ ,‬ובמגדל עוז ובבאורי הגר״א לחו״מ‪] ,‬שם[‪.‬‬
‫ל א יבא עמוני ומואבי בקהל ד ׳ ‪ -‬ע ״ ד אשר לא קדמו אתכם בלחם‬
‫ו מ י ם ־ ו א ש ר שכר עליך את בלעם ‪ -‬לקללך‪ ,‬ויש להבין מאי‬
‫נפ״מ אם שכר או בא בחנם‪ .‬וראיתי כתוב בשם גדול אחד שלכאורה‬
‫קשה הלא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולמה יענש‬
‫מואב ע״ז׳ אך י״ל עפ״י הגמ׳ ב״ק נ״ה ב׳ תניא אמר ר״י ד׳‬
‫דברים העושה אוחן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים‪ ,‬ואלו‬
‫יין ־־ וחזינן דהשולח שליח לד״ע חייב בד״ש‪ ,‬והכא מה שאסרום‬
‫לבא בקהל ד׳ הוא ד״ש‪ ,‬דחייב המשלח‪* ,‬אך התום׳ שם ניו א׳‬
‫בד״ה אלא לחבריה‪ ,‬כתבו וז״ל ודוקא שוכר אבל אם אמר פטור‬
‫מד״ש‪ ,‬דםבר דלא ישמע לו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ולפי״ז א״ש הכא‪ ,‬דבא לחייב‬
‫לעמון ומואב עבור ששלחו לבלעם שיקלל‪ ,‬ולכאורה אין שליח‬
‫ד‬
‫ל ״ ע וע״כ הוכרחנו לומר דבד״ש חייב‪ ,‬וזה דוקא בשוכר‪ ,‬אבל‬
‫בפתה בדברים אף בד״ש פטור וז״ש הכתוב ואשר שכר עליך את‬
‫בלעס ב״ב לקללך להבי חייב בד״ש‪.‬‬
‫ל א יוכל בעלה ה ר א ש ו ן ‪ -‬ל ש ו ב לקחתה‪ ,‬בירושלמי סוף גיטין מקשה‬
‫לב״ש דםובד דלא יגרש אלא א״כ מצא בה דבר ערוה‪ .‬א״כ‬
‫ת י פ ו‬
‫ק לי׳ דאםורה לו משום סוטה׳ והגרע״א ז״ל הקשה דילמא‬
‫איצטריך בנמצא עדים זוממין דאז אינה אסורה משוס סוטה‪ ,‬ותירץ‬
‫החתים ז״ל מדכתיב והי׳ כי שנאה או כי ימות האיש האחרון׳‬
‫ופרש״י הכתוב מבשרך שסופה לשנאתה זה הוציא רשעה מתוך‬
‫ביתו וזה ה כ נ י ס ה ‪ -‬א ״ כ ע״כ מיירי שלא נמצאו זוממין‪ ,‬ובזה מיושבים‬
‫גס עוד קושיות שמקשין על קושיא זו דהירושלמי‪.‬‬
‫ו י ר ק ה בפניו יש ליתן טעם על הרקיקה‪ ,‬דודאי מצות יבום עדיף‬
‫אלא משום שמא לא יכוון לשם מצות יבום רק להנאתו‬
‫ייכשל באיסור אשת אח‪ ,‬לכן סבר אבא שאול דחליצה קודמת׳‬
‫יי״ל דלכך ירקה בפניו יען שאתה חולץ אין אתה עושה מצות‬
 ‫תצא‬ ‫פ‪,‬‬ ‫רמ‬

‫י מ ם הקודמת‪ ,‬ע״כ משום שאין אתה תוכל לעמוד בעצמך׳ היאך‬

‫בר ישראל לא יוכל לעמוד בנפשו לעשות מצות השי״ת ובםרט‬
‫מצוה רבה כזו בדעת צלולה ובנפש חפצה ]תורת משה[‪.‬‬
‫א ר ב ע י ם יכנו לא יוסיף‪ ,‬י״ל דרמב״ן ז״ל כתב ב׳ טעמים על מ׳‬
‫כנגד מ׳ יום דיצירת הולד ומ׳ יום של מ״ת והנפ״מ‬
‫׳‬

‫נגד מ״ת היה צריך מלקות ממש נגד מ׳ יום ממש‪ .‬דידוע משום‬
‫כן בושש משה‪ .‬אמנם נגד יצירת הולד יום ראשון אינו שלם ולא‬
‫מ‬
‫בעינן דק ל״ט מלקות‪ ,‬וכן הוא באמת והא דלא מלקין באמת ׳‬
‫נגד התודה היינו משום דקלב״מ דמה שפנם בנפשו הוא חסא‬
‫יותר גדול דנפש ישראל חשובה יותר אי היה זוכה להיות צדי?‬
‫והוא שעשה בהיפך והרשיע‪ ,‬בע״כ לוקין לו רק ל״ט כנגד נפשו׳‬
‫מ‬
‫וז״ש קרא והזהיר שלא יוסיף להכותו יוחד ממספר הסמוך ל ׳‬
‫שא״כ נקלה אחיך לעיניך שאחיך חשוב יותר‪ ,‬ובזה יובנו דברי‬
‫רבא כמה טסשאי הני אינשי דקיימי מקמא ס״ת ולא קיימי מקמי‬
‫גברא רבא׳ ואלו מקרא כתיב מ׳ יכנו ואחי רבנן ובצרי חדא ולסי‬
‫הנ״ל יתיישב‪] .‬שם[‬
‫ל א תחסום פירש״י סמיכות הכתיב לסמוך דכל לאו כלאו דחםימה‬
‫יש בו מלקות‪ ,‬נראה הא דכתב לאו דחסימה יותר מכל שאי‬
‫לאוין שבתורה שיש לו מלקוח‪ ,‬משום דהאי קרא דחסימה למלקיי*‬
‫אתי ולא לאזהרה בעלמא‪ ,‬דהא פרש״י למה נאמר שור להוציא‬
‫את האדם‪ ,‬ובאמת אמרינן בפרק השוכר דילפינן אפילו פועלים‬
‫בתלוש דאםור לחסום‪ ,‬וע״כ צ״ל כמש״כ הרא״ם דבאדם אין בי‬
‫מלקות ובשור איכא מלקות הרי דמוכח דעיקר קרא למלקות אתא׳‬
‫ועי״ל הטעם דבאדם קיל מבהמה משום דבאדם אם חסמו ה״ל‬
‫כגזול וצריך לשלם לו‪ ,‬והיינו דםמך כדי רשעתו משום רשעה אחת‬
‫אתה מחייבו וכו׳ ]פנ״י[‬
 ‫מטעמים‬
‫בינה במקרא ע״ד הפשט‪ ,‬הדרוש והחדוד‬
‫רובן מלוקט מספרי גדולי מפרשי התורה‬
‫טז‬ ‫חוברת‬
‫ע״ם תבא נצו״י האזינו וזאת הברכה‬

‫יו״ל בהוצאת ת ל תלפיות‬

‫בסיוע מוסד הרב קוק שע״י המזרחי העולמי‬

‫‪,‬‬
‫כי תבא‬ ‫פ‬
‫ו ה י ה כי תבא אל ה א ר ץ ‪ -‬ו ב ם פ ר י עשה מצוד‪ ,‬האמורה בענין‬
‫שבשגרה תכנס אל הארץ ותמוה‪ ,‬הרי בכורים לא נתחייבה‬
‫א‬
‫ל א לאחד ירושה וישיבה ואז הרי כ ב ר נכנסו‪ ,‬והענין לפי דירושה‬
‫יישיכה היינו למעט י״ד שנה שכבשו וחילקו‪ .‬אבל לאחר י״ד שניי‬
‫אלא מקצת מן‬ ‫ולא י‬
‫ש ב ו‬ ‫ל‬
‫ה ו ר י ש ו‬ ‫א‬ ‫נתחייבו ב ב כ י‬
‫ש‬ ‫ף‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫ו ר‬

‫השבטים וכל ישראל ישבו עוד בחלק השבטים שהורישו והיה להם‬
‫כרמים‪ .‬ועליהם נאמר שיקיימו מצות בכורים כדי שיכנס כ״א‬
‫ל ח‬
‫ל ק ו בזכות מצוד‪ ,‬זו למעט הקריאה דכיון שלא היו אלא קנין‬
‫סירות לפי שעה ומבואר בם״פ השולח דקנין פירות לאו כקנין‬
‫הגוף ומביא ואינו קורא‪ .‬והיינו דקאמר עשה מצור‪ ,‬זה עשיה בלבד‬
‫וזש״כ כתרי׳ וגאח אל הכהן אשד יהיה בימים ההם‪ .‬דהיינו כל‬
 ‫תבא‬ ‫כי‬ ‫פ׳‬ ‫רמב‬

‫שבט ושבט לאחר שהורישו את יושבי הארץ‪ ,‬כי יאריך הזמן‬

‫כדכתיב מעט מעט אגרשנו ואז חאמר לכהן אשר יהי׳ בימים הדים‬
‫הגדת ״היום״ לד״א כי באתי אל הארץ דהיינו לאחר שישב כ״א‬
‫ואחד בחלקו ואז מביא וקורא‪] ,‬פניי[‪.‬‬
‫ו ל ק ח ת מראשית כל פרי ה א ד מ ה ‪ -‬ו א ם כי מצות בכורים בא דווקא‬
‫משבעת המינים‪ ,‬לכן יש לפרש כל פרי האדמה כלומי‬
‫כל פדי בשלימוחה שהפרי חהי׳ כולה מבושלת ונגמרת ועי׳ בפסחים‬
‫ס״א ובתוס׳ מכל נפש כל בכור‪ :‬ולקח הכהן הטנא מידך‪ ,‬בעליוה‬
‫אלי׳ הביא בשם הג״ר אליעזר זיל דאיתא במשנה דביכורים פ״ג‬
‫מ״ג ובתוי״ט דיה ויש‪ ,‬דצריך להפריש ביכורים מדבריהם אהי‬
‫מששים‪ ,‬וכ׳ דיש לזה רמז בתורה‪ ,‬דבמם׳ כלים פי״ב אמרו שטנא‬
‫נ י‬
‫הוא מחזיק חצי סאה‪ ,‬ובכתובות די״א דרשו ע״ם ולשרקד‪ .‬ב‬
‫א‬
‫אתונו‪ ,‬מלמד שכל אילן סרק באיי טעון משא ב׳ אתונות‪ ,‬ו א י ה‬
‫במס׳ ב״מ ד״פ דמשא החמור או אתון ט״ו סאין‪ ,‬נמצא עולה משיי‬
‫ב׳ אתונות ל׳ סאין הרי חצי סאה היא חלק ששים וטנא היא הצי‬
‫סאה וזה רמזה התוה״ק שהשיעור יותר קטן המחויב בבכורים הייני‬
‫הקונה אילן אחד וקרקע דחייב בביכורים ואפילו מאילן סרק צריך‬
‫עכ״פ להביא טנא ביכורים שהוא א׳ מס׳ של ל׳ סאין ע״ש‪:‬‬
‫א ר מ י אבד אבי וירד מצרימה‪ ,‬ונדחקו המפרשים מהקשר והשייכות‬
‫ביניהם‪ ,‬ובפשטות י״ל כי באם לבן לא היה בא אל יעקב‬
‫ברמאות ולא מעכבו ונותן לו רחל בתו לאשר‪ ,‬מיד לא היה שנאי׳‬
‫בין האחים כי אז היה יוסף הבכור ובדין הוא שאוהב ליוסף משאי‬
‫בניו‪ ,‬רק באשר אף יוסף היה מנשואי שני׳ ומאוחר לכל אחיו‬
‫זה היה הגורם לשנא אוחו ונתילדה המכירה‪ ,‬ונםתבבה הירידה‬
‫למצרים‪] ,‬הכוה״קז‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י מאורה ש״ת על פ׳ כתבתי כי עיי שלבן עכבו כיב‬
‫שנים ובני יאע״ה נתחנכו בבית לבן זה גרם שירדו‬
‫מ מ ד ר ג ת ם ה ג כ ו ה וגרם לשנאה וקנאה ביניהם ונתגלגל המכירת יוםף‬
‫רמג‬ ‫מטעמים‬

‫י ר י ד ת מצרים כי ע״ז היו מתויביס לתקן אח החטא שישבו בין‬

‫מאים במצרים ולא למדו ממעשיהם וזכו לראות אותות ומופתים‬
‫סתן תורה כי מדיני התשובה היא שימצא התיקון שלא לעבור‬
‫כירה שנכשל אם אח״כ בא לידו וכתבתי שם שהחשבון מדויק‬
‫מרו חייל בסוטה כי בשביל הכיב שנים ששהה יאע״ה בית‬
‫ו ישבו נגדם ר ד י ו שנים במצרים עייש ויונעם לך‪ .‬וזשיא ארמי‬
‫ב ר‬
‫אבי׳ לכן באו אחיכ למצרים עי״ש‪.‬‬ ‫*‬
‫ס פ ר העמק דבר כתוב עפ״י הגמ׳ פסחים ריפ האשה‪ .‬ראוין‬
‫ישראל להיות גולין לארם‪ ,‬וכשראה הקביה אכזריות של‬
‫אדם עמד והגלם לבבל‪ ,‬וה״נ היה ביאע״ה שראוי היה להיות גולה‬
‫ט ג ז י ת‬
‫י ׳ לא״א ובהיות יעקב בארס כיב שגים היה ראוי להיות‬
‫נשאר שם בגלות‪ .‬אבל ראה הקב״ה אכזריות של לבן שהי׳ אובד‬
‫*בי ע״כ הוציאו משם והגלהו למצרים‪:‬‬
‫<תה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי‪ ,‬קיי״ל‬
‫בירושלמי דבכורים מכר שדה בקמתה וחזר ולקח ממנו‬
‫מ כ‬
‫י א בכורים‪ .‬אעיפ שעכשיו אין הקרקע בידו מימ כיון שנגדל*‬
‫הסירות והקרקע בידו וכעת מכר הקרקע וחזר ולקח ממנו הסירות‬
‫מ ב י א‬
‫יקירא וז״ש ויתן לנו את הארץ־־ובינתיס היה מה שהית‬
‫שהחטא גרם שמכרתי השדה ועתה הנה הבאתי פרי האדמה אשר‬
‫*י‪/‬ין לי׳ שהחזרתי ולקחתי ודויק ]משך חכמה[‪.‬‬
‫בכורים גזכר י״ג סעמים שם הוי׳ לגגד שלשה עשר מדות‬
‫של רחמים ובפ׳ דויעבור ד׳ על פניו ו י ק ר א ‪ -‬ה י ״ ג מדות‬
‫ה ז ה י‬
‫י על ראשית ב כ ו ר י ‪ -‬ת ב י א בית ד ׳ ‪ -‬ל א עברתי ממצותיך ולא‬
‫שכחתי׳ בשיש בראשית‪ .‬ודו״ק ‪1‬שם‪1‬‬
‫א ת א ברבה פ׳ עקב שאס אין מעשרין כראוי אזי העכברים‬
‫שעכבר אובל‬
‫ממה ש ע ג ג ר‬
‫האוכל ס ס ה‬
‫בהוריות ה א ו ב ד‬
‫ואיתא ב ה ו ר י ו ת‬
‫ממנו‪ ,‬ו א י ח א‬
‫אוכלים ם מ נ ו ‪,‬‬
‫יי׳׳‪/-‬יט‬
‫משפח תלמודוי וז״ש לא עברתי ממצותיך שנתתי מעשר ככראוי‪,‬‬
‫ין טוב‬‫יל* שכחתי‪ ,‬יעפי״ז י״ל גמד״ר ושמחת בבל הסיב‪ ,‬ואין‬ ‫י ״ ז‬
‫*‬
 ‫תבא‬ ‫כי‬ ‫פ׳‬ ‫רמד‬

‫אלא תורה‪ ,‬לפיכך מדעיה מזהיר את ישראל עשר תעשר‪ ,‬והייני‬

‫דאם לא יעשר ישכח התורה‪ ,‬אבל כשיעשר יזכור וישמח בתורתי׳‬
‫ך עליהן‬ ‫״‬
‫מ ב ד‬ ‫קדו י‬
‫א‬ ‫כ מ ש‬ ‫לי‬ ‫ו ע ו ל י״ל דהאי ע ו‬
‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ד א‬ ‫ש נ א‬ ‫ב ד‬

‫א‬
‫עובר לעשיירן כמש״כ ויעבר את הכושי ‪ -‬ואמר ש ל‬
‫הקדמתי ממצותיך דהיינו סדר מצותיך כלומר שלא הקדים התרומה‬
‫י א‬
‫וגם לא שכח לשומרם עד שיבאו לירושלים דאז שאם נגנבו ו ה ב‬
‫אחרים תחתיהם כבד הקדים התרומה להפרשת פירות אחרים‪] .‬פנ״י^‬
‫ו ר א ו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך ויראו ממך׳ ר׳ני‬
‫חובת היהודי בעולמו להיות אדוק במדוחיו של הקב״ה‪ ,‬מר׳‬
‫הוא דחום אף אתה ר ח ו ם ‪ -‬ו ע ל דמותו נקראים מעצמו שמותיו של‬
‫הקכ״ה והוא יהי׳ המורה והמלמד להועיל לכל יושבי חלד להאיי‬
‫י א‬
‫לארץ באמונה צרופה בתורה טהורה ובמדוח חמודות‪ .‬וז״ש ו י‬
‫כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך‪ ,‬ואז ״ויראו״ כל מה שישיגי‬
‫כל גויי הארץ ישיגו לירא את ד׳ ״ממך״ כל זה יהי׳ ממקיי‬
‫ישראל‪] .‬בשם הגד״א זיל[‬
‫ב ס פ ר לב ארי׳ הביא שיש בקללות אחרונות שבמ״ת תרע״ו תיביי*‬
‫ת‬
‫כמנין רעו״ת׳ וכנגדו הזכיר כ״ו פעמים השם ב ק ל ל י‬
‫אחרונות שג״כ עולה במספר תרע״ו למתק ולהפך את הקללייז׳‬
‫וז״כ הכי רבות דעות צדיק‪ ,‬דייקא זה מרע״ה אמר קללות כמניז‬
‫רעות‪ ,‬אבל מכולם יצילנו ד׳ כי אמר כנגדן כ״ו פעמים שם היי׳‬
‫שעולה ג״כ כמנין רעות כנ״ל‪:‬‬
‫כ ר מ י ם תטע ועבדת ויין לא ת ש ת ה ‪ -‬ז ת י ם יהיו לך בכל ג מ ל ו ^‬
‫למה לא אמר נמי גבי ענבים יהי׳ ל ך ‪ -‬ד א י ת י כתיב‬
‫בשם הגאון רבי יהושע מנישוויז ז״ל דקשה דהרי זתים יהי׳ לו‬
‫זה ברכה‪ ,‬ואמר עפ״י הגמ׳ הוריות י״ג אר״י כשם שהזית משכה‬
‫ל ע׳ שנה‬ ‫ש‬‫לי‬ ‫מ ו ד‬ ‫לימוד של שבעים שנה‪ ,‬כך שמן י‬
‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ז‬

‫א‬
‫ע״ש‪ ,‬ולכן לא אמר אצל יין ענבים יהי׳ לך משוס דברכה ה י‬
‫זו‪ ,‬רק א מ ר כ ר ט י ס תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא ת א ג ו ר ‪ ,‬ר״ל‬
‫רמה‬ ‫מטעמים‬

‫ילא תאגור אף ענבים כי תאכלנו התולעת‪ ,‬אבל אצל שמן אמי‬

‫ז י ‪ 1‬י ם‬
‫יהי׳ לך‪ ,‬משום דגם זאת קללה היא דמשכחת הלימוד של‬
‫ע׳ שנה׳ וא״ת תשתה אח״כ השמן זית שמשיב לימוד של ע׳ שנה׳‬
‫ע״ז אמר ושמן לא תסוך כי ישל זיתך ולא יהי׳ כדאי לעצור אותו‬
‫המעט שישאר ולא יהי׳ לך שמן‪:‬‬
‫גם כל הלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם‬
‫ד‬
‫׳ עליך‪ ,‬ובמדרש זו היא מיתת צדיקים‪ ,‬וי״ל דלמדו דמיתת‬
‫*ייקים אין יכולה בתוכחה‪ ,‬דאין לה מקים לא בתחילה ולא בסוף‬
‫עפ׳י הגמ׳ בב״ב ח׳ כתיב והיה כי יאמרו עליך אנא נצא ואמרת‬
‫אליהם כה אמר ד׳ אשר למות למות‪ ,‬ואשר לחרב לחרב‪ ,‬ואשר‬
‫לרעב לרעב‪ ,‬ואר״י כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו ע״כ‬
‫נמצא למדין מזה דבסרעניות וקללות כל המאוחר בפסוק הוא קשה‬
‫מחבירו׳ ובב״ק ם׳ ובסנהדרין קי״ג אמרו כי מפני רעה נאסף הצדיק‬
‫י״ל שלא יראה ברעה העתידה לבא ע״ש‪ ,‬א״כ לא נכתב מיתת‬
‫צייקים בתחילה‪ ,‬יהא נראה דמיתת צדיקים היא הקלה שבקללות‬
‫ובאמת היא שקולה כשריסת בית אלקינו כבר״ה י״ח‪ ,‬נכתוב בסוף‬
‫יהא משמע דכל הקללות באו בימי הצדיק ואח״כ מת גם הוא וזה‬
‫אינו דהרי מפני רעה נאסף הצדיק לכן אמרו מכה שלא כתובה‬
‫כתורה זו היא מיתת צדיקים דאין לה מקום כאן וכאמור‪] ,‬בשם‬
‫י׳גאון רבי יצחק אלחנן זצ״ל קובבא[‪.‬ועוד שמעתי כי מי שאומר‬
‫מיתת צדיקים ז״א שהצדיק מת זה נגד התורה ולא ‪,‬כתובה כי‬
‫כאמת הצדיק חי שהיא הנשמה וצדיקים במיתתם קרויין חיים•‬

‫פ׳ נ צ ב י ם‬
‫א ת ם נצבים היום כלכס לפני ד״א ‪ -‬וברשיי מ״א למה נסמכו פ׳‬
‫נצכים לקללות‪ ,‬לסי ששמעו ישראל מאה קללות חסר ש ת י ם ‪-‬‬
‫"יייקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד בזה‪ ,‬התחיל משה לפייסם אתם‬
 ‫גצבים‬ ‫פ׳‬ ‫רמו‬

‫נצבים היום‪-‬כיא בסיד יאית שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה׳ ל*‬
‫נתתי אותה אלא לסובתכם ‪ -‬והענין בדרך שבעולם כי פי שלא‬
‫נשתלם בלמודים ובפרס אם לא משיג ומקבל למודים ותלםור לא‬
‫יסרנו הסודה ביםודים ובהכאות כי הרי בלא שישא פרי בלסודיי‬
‫ג״כ לאדם יחשב‪ ,‬אבל מי שהוא שיראה סרעית וםשתובב ומזי?‬
‫לאנשים אז יקבל את עונשו ביסורים‪ .‬כן אם שאנחנו עם ישראל‬
‫יש עליגו תוכחה גדולה של צ״ת קללות באם שנסור ח״ו סדרני‬
‫‪0‬‬
‫ד׳ מוכח כי בלא הקשבת יקיים התירה נתשבים כפראי אדם וםזיקי ׳‬
‫ולמה‪ ,‬הרי כל אוה״ע )אין להם( חורה ובכ״ז מתאיםים גיכ לגייי‬
‫אנשים בעלי ניסום ודא״א וישוב העולם׳ וטעם בזה כי אנחנו‬
‫ג ס‬
‫עומדים לפני ד״א יחשב לנו כאב רחמן והאב מייסר את בנו‬
‫שמתרשל בשקידתו ולא יעלה במדרגה העליונה באם שהוא בייי‬
‫וז״א שכתב רשיי שסצית קללות הוריקו פניהם שיוכיח שבל*‬
‫קיום התורה נחשבים שלא סן הישוב וםזיקים להבריאה‪ ,‬יעיז התנחם‬
‫גו‬
‫מרעיה באמת אתם נצנים היום כלכם לפני דיא‪-.‬ונחשב ל‬
‫כאב ונתן לגו ההורה לסובתינו ואב ישתדל בכל האמצעים‬
‫ז‬
‫להעלות את בניו וגרם המעלות ועל ססגת הצלחה‪ .‬ומבחינה י‬
‫נוכל באםת להתנחם‪1 :‬בשס הגר״י זיל מ״מ ומ״ץ בווילנא׳‬
‫והאריך בזה(‪.‬‬
‫ברש״י‪-‬לםי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים‪ .‬הוריקו פניהם‬
‫וקשה לפה ל״א בפירוש רק צ״ח קללות ז וייל דעיקר הורקה‬
‫פניהם היה משתי קללות שלא נתפרשו בהוכחה‪ ,‬דהיינו כל הלי‬
‫וא‬
‫וכל םכח אשר לא כתוב בספר )דכל חלי הוא אחת‪ .‬וכל מכה רי‬
‫שתים[ כי באם שלא ידעו הקללות והמכות חשבו אולי הם גרועים‬
‫מכל ציח קללות לכן כתב שהוריקו סניהם מהמאה קללות יחסי‬
‫שתים״ וסהחסרים פחדו ביותר‪) ,‬ראיתי כתוב(‪.‬‬
‫ו ה י ה כשמעו את דברי האלה‪-‬שלום יהי׳ לי‪-‬ורבצה בו כל האלה‬
‫הכתיבה בסה״ת הזה‪ ,‬בדריש שםיאל דאםרו חזיל עהים גם כל‬
‫רמז‬ ‫מטעמים‬

‫חלי וכל מכה אשר לא כתובה בםה״ת הזה‪ .‬זה מיתת צדיקים‬
‫שהקכ״ה לוקחו לכפר על הדור‪ ,‬וזה כשמעו את דברי האלה דייקא‬
‫י״ל דישמע מחז״ל דורשים על לא כתובה דמיתח צדיקים מכפר‪.‬‬
‫עיכ יאמר כי שלום יהי׳ לי‪ ,‬כי הצדיק מכשר‪ .‬ע״כ אמר הכתוב‬
‫ורבצה בו כל האלה הכתובה בםה״ת הזה‪ ,‬ולא מה שאינה כתובה׳‬
‫ר‬
‫״ ל מיתת צדיקים‪ ,‬וזה כוונת הם׳ לעשות בהם משפט כתוב‪ ,‬ר״ל‬
‫הפכית הכתובות עי״ז הדר הוא לכל חסידיו שלא ימותו בערן הדור‪:‬‬
‫ל א יאבה ד׳ סלוח לו‪ ,‬במדרש יש סלח בגימטריא צ״ח‪ ,‬אלו צ״ח‬
‫קללות שנאמרו במ״ת‪ ,‬וי״ל דרש״י פירש לעיל בס׳ פנחס דציח‬
‫כבשים סכסרים על צ״ח קללות‪ ,‬דהיינו אפילו אם נתחייבו ישראל‬
‫חלילה בצ״ת קללות אלו מנינים‪ .‬ואין לך אדם מישראל שאין להם‬
‫ח ל ? בכבשים‪ ,‬שהרי מסשכנים על השקלים אפילו איתי רשע יש‬
‫לי חלק בהם‪ .‬אמנם הא דםהני כפי׳ עד שיאםר רוצה אני‪ ,‬הסביר‬
‫הרמבים בס״ג םגירושין הטעם הואיל וכל אחד מישראל קיבל‬
‫התורה רק יצרו אונסו וכופין אותו באונס נגד אונם היצר לסלקו‬
‫ימםילא הוא רוצה בבחירתו ועומד בכוונה ראשונה‪ ,‬וכ״ז שייך‬
‫בבר ישראל סתם‪ ,‬אבל זה שאינו רוצה לקבל ולא קבל מעולם‬
‫איני מועיל כפייה ואין לו חלק בכבשים‪ .‬ולכך לא יאבה ד׳ סלוח‬
‫על ידיהם‪) .‬תודת משה(‬
‫ה ד י ר האחרון יהנכרי אשר יביא מארץ רחוקה‪ ,‬י״ל הנכרי בראותו‬
‫הדור האחרון‪ .‬ישראל קדושים סובלים עול גלות ואינם‬
‫כופרים בהשי״ת יתמהו הנכרים מדוע עשה ד׳ ככה לארץ כמהפכת‬
‫סדום‪ .‬והתירוץ כי לא הסך אנשים כאנשי סדום אלא וישליכם אל‬
‫ארץ אחרת׳ ורק והארץ הסך כםהפכת סדום ומובן ממילא המעס‬
‫ש‬
‫ל א תבוא אתה הנכרי לשכון בתוכה וע״ד ישםמו עלי׳ אויביכם‪1 ,‬שם‪1‬‬
‫י א מ ר י על מה עשה ד׳ ככה לארץ הזאת‪ ,‬ויל״ס כי ב׳ חילוקי מצות‬
‫יש בין אדם למקים והשני בין אדם לחבירו‪ ,‬והרשע אמר‬
‫״ ל ו ס יהיה לי שאקיים ר ק בין אדם לחבירי‪ ,‬ימרת סדים הי׳ רעים‬
 ‫נצבים‬ ‫פ׳‬ ‫רמוז‬

‫לבני אדם ולכך נענשו בהפיכת עריהם בביטול הישוב כדרך שהם‬
‫עשו כנגד ישוב העולם דכופין על מדת סדום‪ ,‬והגוים ג״ב יתמהו‬
‫ע״ז מה עשה ד׳ ככה לארץ הזאת שהרי הם מקיימים ישוב ואינם‬
‫כסדום‪ ,‬וע״ז השיב כדרך שהשיב הלל לגר ואהבת לרעך כמוך‬
‫זה כלל גדול בתורה ]שבת פ״ב[ ופירש״י שם שאם לבן אדם אתרי‬
‫מחויב כ״ש לבוראך המחיה אותך וזה שהשיב כאן על עזבם ברית‬
‫ד ׳ ‪ -‬ש ז ה ג״כ מצד חיוב אנושי‪] .‬שם[‬
‫ע‬
‫ר א ה נתתי לפניך את ה ח י י ם ‪ -‬ו א ת המות ואת הרע‪ ,‬הזכיר ה ר‬
‫אחר המות כי הוא סובב על הדע ההחלטי שבא אחרי‬
‫א‬
‫המוח‪ ,‬וכן הטוב הוא הטוב הנצחי‪ ,‬ולכן בעדות שמים וארץ ל‬
‫הזכיר רע וטוב‪ ,‬כי המה עדים על המוח והקללה הזמנית‪ .‬כמי‬
‫שהזכיר בקללוח‪ ,‬א ר ו ד ‪ -‬פ ר י בהמחך‪ .‬ברוך פרי בהמחך‪ ,‬והמר•‬
‫עדים נאמנים‪ ,‬וכמ״ש ונתתי שמיך ב ר ז ל ‪ -‬א ב ל על הטוב והרע‬
‫הנצחי הוא ענין גבוה‪ ,‬גבוה משמים וארץ‪ ,‬אז נאמר ונגולו כספר‬
‫[‬
‫ל פ נ י ו ‪ -‬ו ע ת י ד י ן צדיקים לישב לפנים ממחיצתו של הקב״ה‪] .‬מ״ח •‬
‫ו ב ס פ ר פנים יפית מפרש עם״י הגמ׳ לעולם ירגיז אדם היצה״ם‬
‫״ ל יזכור‬‫ו א‬ ‫ש‬ ‫על היצהיר יעסוק בתורה ואיל יקרא ק ״‬
‫יום המיתה שנאמר אמרו בלבבכם ועל משכבכם ודומו ס ל ה ‪ -‬ו ה ע נ י ן‬
‫כי המעלה הטובה באדם הוא שידבק בתורת חיים והוא הדביקות‬
‫ד ‪ /‬ואז ישבר בזה כח יצה״ר בתורה‪ ,‬מה רב טובו‪ ,‬ואם כח יצרו‬
‫גבר מאד שלא יכול לשבר בתורה בקיש מוכרח הוא להרגיז‬
‫בעצבות ובשברון גופו של אדם ביום המות ובזה יבטל כח תאותו‬
‫וזה אינו מועיל אלא לפי שעה‪ ,‬משא״כ בדביקות ד׳ ע״י תורה‬
‫וק״ש‪ ,‬וז״ש הנה נתחי לפניך את החיים ואת הטוב‪ ,‬היינו לידבק‬
‫בתורה ומסירת נפש לד׳ שהוא החיים והטוב כמ״ש טוב זה תורה׳‬
‫ואת המות ואת הרע היינו שישבר את יצרו ביום המיתה ובדיני‬
‫גהינם‪ ,‬שנקרא רע‪ ,‬ואמר אח״ז ובחרת בחיים למען חחי׳ אחה‬
‫וזרעך‪ ,‬שיעמוד צדקתו לבני בניס‪ ,‬וע״ז והעדותי בכם היום את‬
‫רמט‬ ‫מטעמים‬

‫השמים ואת הארץ לשון עדות שהם אינם עובדים את ד׳ מחמת‬

‫יראת העונש כ״א בקיום מצותו‪.‬‬

‫פ׳ וילך‬
‫ו י‬
‫ל ך משה ־ להיכן הלך ולמה לא דרש שיבאו ישראל אליו או‬
‫לשלוח שליח לקרא אותם‪ .‬וי״ל דהנה הרמב״ן ז״ל פירש‬
‫שהלך ממחנה לויה למחנה ישראל‪ ,‬נראה כוונתו לפי שהיה יום‬
‫מ ו ת ו‬
‫׳ ואין שלטון ביום המות לקריאתם אליו גם לא היה יכול‬
‫לאספם ע״י חצוצרות לפי שאין שלטון ליום המות‪ .‬ואם היה שולח‬
‫שליח בכל מחנה ישראל יתעכב הדבר ולא היה יודע השעה שימות׳‬
‫יי״ל עוד כי מ״ש מרע״ה מת בשבת ועמידת הארון ומשה היה‬
‫במזרחו של ארון כדכתיב בסדר המחנות‪ ,‬וכל ישראל היו יושבים‬
‫בשלש בצפון במערב ובדרום‪ ,‬וכתיב ביהושע סי׳ ׳ אך דחוק יהי׳‬
‫׳‬ ‫ג‬

‫ביניכם ובינו כאלפים אמה‪ ,‬ופירש״י שתהי׳ יכולים לילך בשבת‬

‫להתפלל דהיינו שאותן שבמערב הי׳ ביניהם אלפים אמה עד המשכן‬
‫יהיו מתפללים בצפון ומשתחוים לדרום‪ ,‬וכן אותן שבדרום כדקי״ל‬
‫שכל מדינה משתחוים נגד בית קדשי הקדשים‪ ,‬וא״כ איך יתאספו‬
‫כולם יחד׳ הא אחז״ל ולמודד שאמרו אפילו כלה מדתו באמצע‬
‫י ‪ ,‬כ י ת‬
‫אין לו אלא חצי הבית‪ ,‬וי״ל שלא היה בין צפון למערב‬
‫שיעור תחום שבת וכן אותן שהי׳ בדרום למערב ונתאספו כולם‬
‫למערב׳ א״כ היה צריך משה לילך אצלם ואותן שהיו במערב לא‬
‫חיה אפשר שיבואו לפניו לצד מזרח לכך הלך אצלם‪] .‬פנ״י[‬
‫ל ע י נ י כל ישראל חזק ואמץ‪ ,‬כלומר דכל ישראל חזק ואמץ ולא‬
‫חמחול כבודך כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‬
‫ומוכרח לנהוג ברמה אבל כשלעצמך תהי׳ שפל ברך ועניי‪.‬‬
‫ל מ‬
‫ע ן ישמעו‪--‬ושמרו ל ע ש ו ת ‪ -‬ו ב נ י ה ם אשר לא י ד ע ו ‪ -‬י ״ ל הד״כ‬
‫ושמרו לעשות ולא כתיב הכי גבי בניהם‪ ,‬והנה ח ד ל אמרי‬
 ‫‪,‬‬
‫וילך‬ ‫פ‬ ‫רן‬

‫דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה מי נתלה במי מעשה גדול מתלמוד׳‬
‫ובספ״ק ד ב י ק מחלק הש״ם בין למגמיר ובין לאגמורי דהיינו ללמד‬
‫לאחרים תלמוד גדול ממעשה‪ ,‬והמלך כשקרא לפני אנשים מסתמא‬
‫כבר יודעים את התורה‪ ,‬אלא ששונין את התורה בקהל כל ישראל׳‬
‫א״כ גבי דידהו מעשה גדול‪ ,‬לכך כתיב למען ילמדו ושמרו לעשות‬
‫דהייגו כדי שיעשו ויקיימו משום דהמעשה גדול‪ ,‬אבל בגיהם אשי‬
‫לא ידעו והם ילמדו אותם שהוא לאגמורי התלמוד גדול מן המעשר״‬
‫ול״ש לתלותו במעשה‪] ,‬פנ״י[‬
‫ו י א מ ר ד׳ אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את י ה ו ש ע ‪ -‬א י ת א‬
‫בילקוט דביום מיתת משה נתיחד הדיבור ליהושע ושאל‬
‫לו משה מה אטד לך ד׳׳ א״ל יהושע וכי כל הארבעים שנה שאלתי‬
‫ת‬
‫אותך מה דיבר ד׳‪ ,‬מיד אמר משה טוב אלף מיתות מקנאה א ח ׳‬
‫״‬
‫והוא תמוה׳ וי״ל שהקב״ה רצה שימוח מדע״ה בנפש הפיצה ו מ ש‬
‫התפלל תקט״ו תפלות‪ ,‬וביקש אם כבד הגיע זמנו של יהושע מ״מ‬
‫יהי׳ הוא כתלמיד לו רק שיעבור לארץ הקדושה ולא ימות‪ ,‬ורצי•‬
‫‪1‬‬
‫הקכ״ה להדאוח לו שלא יהא זה לגחת למשה‪ ,‬לכן ציוה השייי‬
‫ליהושע להשיב אל משה וכי כל מ׳ שגה שאלתי לך מה דיבר י ׳‬
‫כדי שאם משה ישאל לו ישיב לו כן ויסבור שיהושע משיב לי‬
‫כן ויקבל עליו למוח כאשר אמר משה באמת אח״כ‪ ,‬מאה םיתיי*‬
‫ולא קנאה אחת‪ ,‬ואפילו אם אח״כ יבין מרע״ה שכך דיבר לי י׳‬
‫ל י ץ להיות‬ ‫ח ט ו‬ ‫א‬ ‫י‬‫ק‬ ‫מ״מ כבר הרגיש באוחו רגע גודל כה‬
‫נ א ה‬ ‫ד >‬

‫חלמיד ליהושע‪] ,‬בשם הגריא ז״ל[‬

‫מ ק ץ שבע שנים במועד שנת השמטה ב ח ה ״ ם ‪ - .‬ה ק ה ל את העמי־‬
‫ולמה דוקא בחג הסוכות ובשנת השמטה‪ .‬וי״ל כי בעל‬
‫עקדה כתב לאחר שכבר שבתו כל השנה מחרישה ומזריעה‪ ,‬ואחד‬
‫מן הטעמים עיז בכדי שיעסקו כל השנה בתודה ובעבודת ד׳ ית׳‬
‫ולא יפריעו לנו טרדת הזמן והסדנסה‪ ,‬ואח״כ היה ימים הקדושים‬
‫רהיש ויוהיכ‪ ,‬ואח״כ בא חג הסוכות שהוא קדוש מאד שנכנס בצל‬
‫רנא‬ ‫מטעמים‬

‫הקדושה׳ ואינו ראוי לקדושה זו אלא לאחר יוה״כ שנתכפר לו‬

‫עינו ואחכ״ז זכו לפ׳ הקהל שהמלך קורא לכל ישראל עניני התורה‪,‬‬
‫ואז הי׳ ביאת ישראל לא לכפרה ולהקריב אלא לראות פני ד׳‬
‫ולהתבצר יותר בקדושה לכן באו דוקא בשנת השמיטה ולאחר‬
‫הימים הקדושים לקריאת המלך את התורה ויפעלו עליהם את‬
‫הקריאה ולכן נקראו גם חטף שיתבצרו בקדושה ]עפ״י דברי הגאון‬
‫בעל חתם סופר זצ״ל[ והאריך בזה‪.‬‬
‫ה נ ך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה ו ז נ ה ‪ -‬ו א י ח א בחלק דשאלה‬
‫מטרוניתא את ריב״ח אמריתן דמית חיי‪ ,‬והקב״ה יודע עתידות‬
‫תרוויהו מנא לכו‪ ,‬והשיב לה מהאי קרא‪ ,‬הנך ש ו כ ג ‪ ,‬ע ם אבותיך‬
‫וקם ועינו תחיית המתים‪ ,‬וקם העם הזה וזנה‪ ,‬היינו יודע עתידוח׳‬
‫ושאלה שוב הא קרא לא קאמר הכי אלא םשטא דקאי דלמטה‪,‬‬
‫יא״ל נקוט מיהא סלגא בידך‪ ,‬וקשה דהרי שאלה תרוויהו‪ ,‬וכתבו‬
‫בשם הגאון ר׳ נחן אדלר ז״ל‪ ,‬עםיי המדרש על אשר נשבעתי‬
‫באפי אם יבואון א ל מנוחתי‪ ,‬למנוחה זו הוא דלא יבואו‪ ,‬אבל‬
‫לםנוחה אחרת יבאו כשיבא גואל צדק ויקומו בתחייה‪ ,‬ועי״ז‬
‫הוכרח מרעיה למות במדבר‪ ,‬דאם היה משה בא לאיי איתא‬
‫בספרים דלא היה נחרב ביהמ״ק והיה נעשה אז עולם החיקון‪ ,‬ולא‬
‫היה אז מנוחה אחרת‪ ,‬ולא היה אםשר לדור המדבר לבא שכבר‬
‫נ ש כ ע‬
‫י' ועיי מיתת משה באו ונםחבב מנוחה אחרת ויבאו‪ ,‬וז״ש‬
‫הנך שוכב עם אבותיך‪ ,‬ועי״ז וקם העם‪ ,‬יהי׳ להעם תקומה׳‬
‫ויקומו ויבואו בתחייה לארץ‪ ,‬וביאר איך‪ ,‬ואמר וזנה אחרי אלקי‬
‫נ כ ר י ו י ח ד ב הבית ושוב יבנה ויוכלו ל א ‪ ,‬וע״כ תרווייהו נשמע‪:‬‬
‫ב ו‬

‫ש ה‬
‫י א נ כ י הסתר אסתיר סני ביום ההוא על כל הרעה אשר ע ׳־־‬
‫הנה יש כאן כפל לשון‪ ,‬כן ל ״ ל או הסחר הסתיר או‬
‫ה ו‬

‫אסתר אסתיר‪ ,‬אך הנה ידוע שאומה הישראלית עם קדוש כשיד‬

‫י ׳ נוגע בם ח״ו והקול קול יעקב בתפלה יכולים לשבר מחיצות‬
‫של ברזל המפסיקות בינם לבין אביהם שבשמים‪ ,‬אך גרפים הם‬
 ‫וילך‬ ‫פ׳‬ ‫דנב‬

‫נרסיס מלבקש מאלקינו עיז‪ ,‬בחשבם כי מקרה הוא עפ״י סידור‬

‫הטבע ולא ע״צ ההשגחה‪ ,‬וזהו ״ואנכי הסתר דבר זה מאתם ״אסתיר‬
‫םני מהם״ ר״ל שאסתיר מהם שלא יבינו שע״כ באה להם הצרר׳‬
‫הזאת על שהסתרתי פני מהם ולא יבקשו רחמים כדי שיקבלו‬
‫עונשם כידוע מכ״ד דברים המעכבים כח התשובה כי אלמלא יביני‬
‫יבטלו בתפילתם הגזרה‪] .‬בשם הגר״א ז״ל[‬
‫כי ידעתי אחרי מותי כי השחת ‪ -‬אף שנאמר ויעבדו את ד׳ בל‬
‫ם‬
‫ימי יהושע ו ה ז ק נ י ם ‪ -‬ר ק שתלמידו חשוב כעצמו‪ ,‬ובסדר ע ו ל‬
‫שיהושע חי כ״ח שנה והזקנים סחות משנתיים‪ ,‬וזה כי משה נחשב‬
‫לתרומת העגלם ואילו היה בעין יפה משתא אלפי שנין דהוי עלמא‬
‫כ‬
‫היה חי ק״ן שנה זה אחד מארבעים כדאיתא באדרת אליהו ל ז׳‬
‫כל השלשים שנה נחשב כאלו משה חי‪] :‬משך חכמה[‬
‫הן בעודני חי ממרים הייחם עם ד׳ ואף כי אחרי מ ו ת י ‪ -‬וקראה‬
‫אתכם הרעה באחרית הימים ‪ -‬הק״ו צריך טעם‪ ,‬וגם אחיי‬
‫שתלוי בבחירה‪ .‬וי״ל בפירוש הכתוב כי בהנגהת האב עם הב!‬
‫יש ב׳ פנים‪ ,‬יש מכהו ודודהו על כל עון תיכף ביום אשמתי׳‬
‫ב׳ ויש שימחין בעונשן ע״ד וביום פ ק ד ו ‪ -‬ו ה ה ב ד ל כי הנער אשר‬
‫אביו מייסרהו תיכף אחד החטא בהכרח יגיע אליו מן המוסר יותר‬
‫כשייסדהו לימים רבים כמאמר ]קהלת ח׳[ אשר אין נעשה פתגם‬
‫מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני אדם לעשות רע‪ ,‬והגה‬
‫דימי משה ר ב ע ו ע׳׳ה התנהג הבוי״ת עם ישראל לייסר ולענוש‬
‫תיכף ומיד‪ ,‬אחר העגל ויגוף ד׳ את העם‪ ,‬אחר המרגלים והמתאוננים‬
‫ועדת קדח‪ ,‬משא״כ אחרי שמת משה היה לימים רבים ולעתים רחוקות׳‬
‫וז״ש הן בעודגי חי עמכם ממרים ‪ , -‬וביאר ואמר כי ידעתי אשר‬
‫באם אחרי מותי תשחיתו‪ ,‬וקראת אחכם הרעה רק באחרית הימים׳‬
‫לא תיכף‪ ,‬ועכ״ז חטאתם וכש״כ כשיהי׳ העונש רק באחרית הימים‪:‬‬
‫]בשם הגריא[‬
‫רנג‬ ‫מטעמים ‪.‬‬

‫פ׳ האזינו‬
‫ה א ז י נ ו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פ י ‪ -‬ו ב ב י א י ר הפסיקים‬
‫ע״ד המוסר‪ ,‬כי מרע״ה ילמדנו בזה את אופן דברי תוכחה‬
‫שידבר אל העם‪ ,‬וכן הוא דיבר בסדר זה‪ ,‬האזיני השמים ואדברה‬
‫כלומר במצות בין אדם למקום שהוא ענין שמימה צריך להוכיח‬
‫ולדבר קשות אחרי שהאיש ההמוני לא יוכיח את ההכרח הזה ולא‬
‫יתקבל לו כ״כ בנקל אל הלב‪ ,‬״ותשמע הארץ אמרי פי״ בעניני‬
‫ארציות כלומר במצות שבין אדם לחבירו שגם האיש פשוט משיג‬
‫לשמרם לקיום הישוב יכיל לדבר דברי רכות‪ ,‬כי לשון אמירה ניפל‬
‫על אמירה רכה כידוע‪ ,‬ומפרש יערוף כמטר לקחי‪ ,‬היא נגד האזינו‬
‫השמים ואדברה‪ .‬דיערוף הוא ג ״ לשון קשה‪ ,‬כמו וערפו שם את‬ ‫כ‬

‫העגלה ואח״כ ״תזל כטל אמרתי״ בנחת כטל‪ ,‬כשעירים עלי דשא׳‬
‫הוא ג״כ נגד האזינו השמים כמו מטר החזק השוטף בסערה עלי‬
‫דשא ומזיקה כן אנכי לא אתבונן להשקיף על הרעה שיכול לגרים‬
‫לי׳ וכרביבים עלי עשב שהוא מטרא נוחא שיורד בנחת כן יהי׳‬
‫דברי בנחת יכשאוכיח למצות שבץ אדם להכירו‪ .‬ומפרש הטעם‬
‫כי שם ד׳ אקרא‪ ,‬יאם תשיגי ההכרח לשמיר ל א להזיק אי לבייש‬
‫ש‬

‫ל ו ‪ -‬א ל אמינה‪ ,‬וגס‬ ‫ל ח ב י ת כש״כ בכבוד שמים כי הצור תמים‬

‫פ ע‬

‫שחת לו כלימר שתחשיב כי זה נוגע רק לכבוד שמיב‪ .‬לא ‪P‬‬

‫הדבר וכי בניו מומם תיבת מומם הוא בינוני פעול מבבץ הפעיל׳‬
‫כמו מישב‪ .‬ר״ל שבניו מקבלים ממנו המום ולומדים ממעשיו‪ ,‬ונמשך‬
‫מזה ״דור עקש ופתלתול״ הלה׳ תגמלו ז א ת ‪-‬‬
‫י י ח א ולא חכימז‪ ,‬ופירש‬ ‫א ו ר‬ ‫‪,‬‬ ‫ע ם נבל ל‬
‫ד ק ב י ל ו‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ו ב ת‬ ‫ח כ ם ׳‬ ‫א‬ ‫ך‬

‫׳*עם נבל מפני שקבילו אורייתא‪ ,‬ותמוה‪ ,‬ויש לפרש כי כמו‬

‫בכל נברא יש חומר יצירה הייני העץ שעישר‪ ,‬פרי החימר שלו‬
‫ל אילנא סרק‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫ש ע ו ש ה‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫ר‬ ‫פ‬‫הוא ר‬
‫ה‬ ‫ף‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ן ד ל‬ ‫ס ה‬

‫י ו עושה‬
‫נ‬ ‫ש א‬ ‫המה חומר חזק ועב א ב ל הצורה שלו חסר ל י‬
‫ג מ ר‬
 ‫‪,‬‬
‫האזינו‬ ‫פ‬ ‫רנד‬

‫סדי ואין בו מעלות נוספות‪ ,‬כן בכל דבר אס החומר חזק וחשוב‬
‫אז נגד הצורה ומעלתו חסר לגמרי‪ .‬והנה עם ישראל מצד גופם‬
‫וחומדם חלושה מאד וכל מי שרוצה יפגע לנו לרעד‪ ,‬ולא נובל‬
‫להגן על עצמינו‪ ,‬אבל הצורה שלנו היא גדול ורב עיי כח התורי•‬
‫וכדכתיב עם חכם ונבון הוא וכדומה ובזכות התודה אס אנחנו‬
‫לומדים ומשמרים אותה היא תעמוד לנו למחסה ותגין ותציל‪ ,‬וזר׳‬
‫יוכיח מרעיה עם נבל ומתדגמינן עמא דקבילו אורייתא ובכן הצורר׳‬
‫שלנו עומד למוסת ואז בהכרח כי החומר שלנו רסה ודל ע י י‬
‫כ‬
‫הלשון ״נובל״ כי נמשלים כציץ נובל ונעשה להפסד וכלה‪ .‬ל ז‬
‫הדי יש לנו ההכרח להמשכת קיומנו לחזק ולהגדיל את הגויי•‬
‫ללימוי‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫״ ל‬
‫צ‬ ‫ע‬ ‫שלנו עיי כח התודה‪ ,‬ולבסוף ״ ל‬
‫נ מ ס ו ר‬ ‫א‬ ‫ח כ ם‬ ‫א‬ ‫י‬

‫נ ו‬
‫ושמירת התורה וקרח מכאן ומכאן הדי בזה האופן לא יהי׳ ל‬
‫הקוד‪ ,‬ח״ו ומי יגין וישמור את קיומנו בעת צרה ״ ן ]עסיי ר ב י י‬
‫ח‬

‫אפוקי יהודא[ ונופך משלי‪.‬‬

‫נ י ם‬
‫כ י ד ו ר תהפוכות המה בנים לא אמן ב ם ‪ -‬ו י י ל כי באמת מ ל ם‬
‫ז ז י י‬
‫בישראל‪ ,‬ישמשו הבנים להנחיל להוריהם הגן עדן ל‬
‫חעוהיב והוריהם ידאגו לבניהם לקיום לעוה״ז והדריכם עפ״י ד ר י‬
‫התורה ושמירה גופם ונפשם‪ ,‬ולבסוף בדורגו הוא דור תהפוכוה׳‬
‫הבנים משמשים להוריהם לחיי עולם הזה שיתמיכו אותם בכםי‬
‫להחזיק מעמדם אם צריכים לזה ולחיי עוהיב עוד מדיחין אותם׳‬
‫‪,‬‬
‫באם שלא נתחנכו עס״י דרך התורה ובזה מנחילים להם את העונש !‬
‫ב ם‬
‫׳‬ ‫והגהינם בעלמא דקשוט שהוא חיי נצח וז״ש בניס לא אמן‬
‫]שמעתי מפי גיסי הרב הגאון דבי מנחם קדמד זצ״ל שהיה רב בכמה‬
‫קהלוח בפולוניא ובלונדון ונקטף בדמי חייו תנצב״ה‪.‬‬
‫ו ע ו ד י״ל כי דור תהפוכות המה כי האדם נטוע בכחות צדק ובכחוה‬
‫י ם‬
‫רעים כמו קנאה‪ ,‬תאוה‪ .‬בושה‪ ,‬ורחמים‪ ,‬והמה ב ה ת מ י י‬
‫ברע חסכו כחות הטובים לרעה‪ ,‬כי נחסר מהם כח הבושה והחסד׳‬
‫לכן גם הקב״ה מהפך הטבע‪ ,‬ושן בהמות א ש ל ח בם מ ע ש ה ש כ ב ש י ם‬
‫רנה‬ ‫מטעמים‬

‫נושכים וממיתין היסך הטבע‪ .‬וכן כי יתמיד האדם בחסד וינוםה‬

‫בטוב׳ וכמו שאחר שחרש וזרע ועדר בקור ובחורב בא לכלות שדהו‬
‫ופאת ק צ י ר ך ‪ -‬ל ע נ י ת ע ז ב ‪ -‬ת ר ו מ ה ומעשר ומע״ש בירושלים לשמוח‬
‫בו היתום מהני לת״ח מנכסיו מחזיק ישיבות הקדושות וכר אז‬
‫יתהפך הכח הרע שבו לטוב‪ .‬וכן הוא מהפך את הטבע שכל‬
‫המזיקים שבעולם ע י נ ו בעדו ויעמדו לו לשומרים‪ ,‬וכמש״א בעולי‬
‫רגלים שהזאבים היו משמרים בתיהם ורכושם‪ ,‬לכן אמרו בירושלמי‬
‫ם ו‬
‫ף מע״ש כמה גדול כח של עושי מצות שכ״מ השקפה ארורה‬
‫ו כ‬
‫א ן לשון ברכה‪1 .‬מ״ח(‬

‫וזאתיהבדכה‬ ‫פ׳‬
‫ייאמר ד׳ מסיני בא וזרח משעיר ל מ ו ‪ -‬ו ב ח ז ״ ל כשבא הקכיה‬
‫ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון ושאלי‬
‫מ״כ בה׳ לעשו השיב דכתיב בה לא תרצח‪ .‬וכר ואמרו שאינס‬
‫חפצים לקבלה לישראל סחח הקב״ה מאנכי ד״א הראה להם לוח‬
‫הימיני משא״כ לעשו ולישמעאל‪ ,‬הראה להם חחלה לוח השמאלי‬
‫לא תרצח לא תנאף וזהו ״מימינו״ אש דת לםו‪ .‬פירש לישראל‬
‫נתן מימינו של דת ונרמז בזה תורה שבכתב ותושבע״פ‪ ,‬מ׳ של‬
‫מימינו עם ת ב ת אש‪ ,‬בגמטריא מקרא‪ ,‬דת למו אותיות תלמוד‪:‬‬
‫וכשם הגר״א ז״ל[‬
‫ף שבע‬ ‫א‬‫ל‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ה ם ם ר י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫וב‬‫ש‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫כ ת ן ב‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ך‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ם פ ר‬

‫מצות שקבלו עליהם ב ״ לא יכלו לעמוד בהם ש פ ר ק ו ס ־‬ ‫נ‬

‫והצעת המאמר‪ ,‬דקיי״ל בסנהדרין כל מצוה שנאמרה לב״נ ונישנית‬

‫בסיני לזה ולזה נאמרה‪ ,‬נאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה ולא‬
‫לב״נ׳ וא״כ שמא סוברים הגוים שלא תרצח וכן גזל ועריות אינם‬
‫נשנים בתורה׳ וא״כ אם ינתנו לישראל יהיו נאמרים לישראל‬
‫ל א לבינ׳ וכן אילו נאמרה אחרים היה נאמרה רק למקבלים‪ ,‬וא״כ‬ ‫ו‬
 ‫האזינו‬ ‫פ׳‬ ‫רנו‬

‫הרויחו בני עשו מה שלא קבלו דהותרו ברציחה וכיו״ב‪ .‬לכל‬

‫כששאלו מכ״ב‪ .‬א״ל לא תרצח‪ .‬וא״כ אף אם לא תקבלו יריייי‬
‫הדין רזה ולזה נאמרה‪ .‬וביוב״כ לא הותרה להם רציחה וכולם‬
‫בכיו״ב‪ .‬דרצון השי״ת היה שיקבלו התורה‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫ו ה ם תוכו לרגליך‪ ,‬יתכן עפ״י מד״כ ויראו את אלקי ישראל ותהה‬
‫רגליו כלבנת הספיר‪]-‬שם[‪.‬‬
‫ויהי בישורון מ ל ך ‪ -‬פ י ׳ שישראל קבלו עליהם את הקביה למלו׳‬
‫כמש״כ בשידת הים ד׳ ימלוך לע״ו‪ ,‬ובג׳ זמנים קבלו עליהם‬
‫עול מלכות ית׳‪ ,‬א׳ בסדר יתרו דכתיב ויבא משה ויקרא לזקני‬
‫העם— ו י ע נ ו ‪ -‬כ ל אשר דיבר ד׳ נעשה‪ ,‬ב׳ בסדר משפטים כתיב׳‬
‫ויענו כל העם קול אחד— אשר דיבר ד׳ נעשה ונשמע‪ ,‬ג׳ וישכם‬
‫משה בבוקר ויבן מ ז ב ח ‪ -‬ל ש נ י ם עשר שבטי ישראל‪] .‬שמוח כ״י[׳‬
‫וז״ש ויהי בישודן מלך‪ ,‬כלומר שהמליכו ישראל את הקב״ה עליהם‬
‫בשידה כמש״כ ד׳ ימלוך לע״ו‪ ,‬וקכלו עליהם עול מלכותו ג״פ׳‬
‫דהיינו בהתאסף ראשי עם‪ ,‬הוא כדש בסדר יתרו ]שמות י״ט[ ויבא‬
‫משה ויקרא לזקני העם יחד‪ ,‬ז״ש בפ׳ שופטים קול אחד‪ .‬וזהו יהי׳‬
‫שבטי ישראל זה הנ׳ כמ״ש לשנים עשר שבטי ישראל‪] .‬בשסהגר״אז״ל[•‬
‫ו ה ם רבבות אפרים והם אלפי מנשה‪ ,‬הוח כמ״ש יפול מצדך אלו‬
‫ורבבה מימינך ואפרים נתברך בימין של יעקב‪ .‬כמ״ש שיכל‬
‫את ידיו‪ ,‬וז״ש והם רבבות אפריל‪ .‬אבל מנשה שנתברך בשמאל‬
‫בי׳ כי יפיל לאלפים כמ״ש יפול מצדך אלף‪] ,‬הגר״א ז״ל[‬
‫ו י ב כ ו בנ״י א״מ בער״מ ל׳ יום‪ ,‬ובחז״ל שבח נ״ה‪ ,‬אף מו״א בחטאם מחו‬
‫שנא׳ יען לא האמנתם בי‪ ,‬הא האמנתם בי עדין לא הגיע זמנם למוח׳‬
‫לפי שהי׳ משה תרומתו ש״ע‪ ,‬והבינוני א׳ מנ׳‪ ,‬והעולם קיים ששת אלפים‬
‫שנה‪ ,‬הרי חלק נ׳ ק״כ שנה שחי ואלמלא חטא מי מריבה היו נותנים לי‬
‫בעין יפה א׳ ממ׳ ואז היו שנותיו ק״ן שנה‪ ,‬ושפיר אמר לא הגיע‬
‫זמנו להפטר מן העולם‪ ,‬ובשביל מי מריבה נטלה ממנו ל׳ שנה׳‬
‫לכן ויבכו בנ״י ל׳ יום‪ ,‬יום לשנה‪] .‬שם[‬
‫‪.‬איתאח׳ נוהגה יהודה ירושלים‪-‬‬ ‫דסום‬