‫‪‬‬

‫מרכז הידע והמחקר ‪ /‬מאמרים‬

‫נתינת טבעת לחתן מידי הכלה בטקס הנישואין‬

‫הרב פרופ' דוד גולינקין‬

‫נשיא שוחרי עמותות שכטר‬
‫‪ 28‬ביוני ‪2018‬‬

‫)אבן העזר כ"ז‪:‬ח'(‬

‫שאלה מאת בוגר של מכון שכטר‪ :‬האם מותר לכלה לתת טבעת לחתן בטקס הנישואין? האם מותר לה לומר "הרי אתה מקודש‬
‫לי" או פסוק אחר?‬

‫תשובה‪ :‬מכיוון שכבר נשאלתי על כך כמה וכמה פעמים‪ ,‬החלטתי לפרסם תשובה מסודרת בנידון‪:‬‬

‫בעבר פרסמתי תשובה שבה הוכחתי שמותר לנשים להשתתף בחלקים השונים של טקס הנישואין באופן פעיל )ראו גולינקין‪ ,‬פרק‬
‫ז'(‪ .‬ולכן‪ ,‬אני מבין את השאיפה של הרבה כלות להשתתף בטקס באופן שוויוני יותר‪ .‬אכן‪ ,‬נראה להלן שכבר הייתה שאיפה כזאת‬
 ‫אצל הכלות המשכילות בברלין בשנת ‪ !1871‬מצד שני‪ ,‬בהלכה הקלאסית — על פי התורה‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד והפוסקים — החתן‬
‫את הכלה ולא ההפך‪ .‬ולכן עלינו לבדוק אם ניתן לאפשר לכלה ליטול חלק יותר פעיל בטקס במסגרת ההלכה )והשוו מה‬
‫מקדש ‪‬‬
‫שכתבתי על דילמה זאת בספרי – גולינקין‪ ,‬עמ' ‪.(17‬‬

‫א‪ .‬קידושין‪/‬אירוסין כמעשה של קנין על ידי החתן‬

‫החלק הראשון של טקס הנישואין מכונה אירוסין או קידושין‪ .‬לאחר אמירת "בורא פרי הגפן" וברכת אירוסין על ידי הרב‪,‬‬
‫החתן אומר לכלה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ושם טבעת על אצבעה‪ .‬האמירה הזאת ונתינת‬
‫הטבעת הם מעשה משפטי ‪ ‬המכונה אירוסין אן קידושין; על ידי כך החתן "קונה" את אשתו‪ .‬נאמר בתורה "כי יקח איש‬
‫אשה ובעלה" )דברים כ"ד‪:‬א'(‪ ,‬והתלמוד דורש "כי יקח ולא כי תקח" )קידושין ד' ע"ב עם רש"י ותוספות( — שהגבר מקדש‬
‫ולא האשה‪ .‬גם התוספתא )קידושין א'‪:‬א'‪ ,‬מהד' ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ ;276‬והשוו בבלי קידושין ה' ע"ב( פוסקת במפורש שאם‬
‫אשה תיתן כסף או שווה כסף לגבר "ואמרה לו… הריני מקודשת לך… אין מקודשת"‪ ,‬וכן נפסק בשלחן ערוך )אבן העזר‬
‫כ"ז‪:‬ז'(‪.‬‬

‫יש מחלוקת בין הראשונים והחוקרים לגבי מהות "הקנין" והרב פיקאר סיכם חלק מהשיטות )עמ' ‪ .(313‬הרמב"ן כתב‬
‫בחידושיו לגיטין )ט' ע"א‪ ,‬ד"ה אם‪ ,‬בהשמטות(‪"   :‬שאין אשה זו ממונו של בעל‪ ,‬אלא ברשות עצמה היא להינשא"‪ .‬אלא‬
‫קנין זה הוא "קנין איסור"‪ ,‬פירושו שמעתה היא אסורה לגברים אחרים כ"הקדש"‪ .‬וכך כתב באבני מילואים )הרב אריה לייב‬
‫הלר‪ ,‬נפטר ‪ ;1812‬מ"ב ע"א(‪" :‬אין גופה קנוי לבעל‪ ,‬ואין בקידושין כי אם שנאסרה על ידו לכל העולם"‪ .‬אכן‪ ,‬ניתן להוסיף‬
‫שלדעת הרבה פרשנים‪" ,‬קדוש" במקרא פירושו מובדל‪ ,‬ולפי זה "קידושין" פירושו שהכלה מובדלת מגברים אחרים‬
‫ומיוחדת רק לחתן‪.‬‬

‫מצד שני‪ ,‬הרב נפתלי צבי יהודה ברלין‪ ,‬הנצי"ב )נפטר ‪ (1897‬נותן הסבר אחר )שו"ת משיב דבר‪ ,‬חלק ד'‪ ,‬סימן ל"ה(‪" :‬אין‬
‫לאיש על אשתו שום קנין‪ ,‬כי אם לאישות בלבד‪ ,‬אבל זולת אישות אין לבעל שום קנין"‪) .‬ועיינו דיון נוסף אצל הרב‬
‫פיקאר וכן דיון ארוך אצל הרב לם(‪.‬‬

‫ב‪ .‬שיטת הרב משה פיינשטיין בנתינת טבעת לחתן על ידי הכלה‬

‫מכיוון שרוב הרבנים בימינו שרוצים להחמיר בנידון הסתמכו על הרב משה פיינשטיין שהתייחס לנושא שלנו בחמש‬
‫מתשובותיו‪ ,‬כדאי לעיין ולדייק קודם כל בדבריו‪ .‬אנו נסכם כאן שלוש מתשובותיו בנידון‪:‬‬

‫בחלק ג'‪ ,‬סימן י"ח משנת תשכ"ט כותב הרב פיינשטיין לרב אורתודוקסי על כלה שלאחר הקידושין נתנה טבעת לחתן‬
‫ואמרה "הריני מקודשת לך" או "אתה מקודש לי"‪ .‬הרב פיינשטיין פסק שבדיעבד היא עדיין מקודשת ומה שהיא נתנה‬
‫ואמרה לאחר הקידושין "הם דברי הבל ושטות"‪.‬‬

‫אבל אסור לנהוג כך לכתחילה מארבע סיבות‪ :‬א( מכיוון שזהו מנהג הנכרים ויש כאן איסור של "חוקות הגויים"; ב( זה‬
‫דומה לגזירה המופיעה בשבת י"ד ע"א שלכתחילה היו שופכים על עצמם מים שאובים לאחר הטבילה במקווה כדי להעביר‬
‫את הסירחון של המקווה‪ ,‬אבל לאחר מכן גזרו שהמים השאובים טמאים‪ ,‬מכיוון שהעם התחיל לחשוב שהמים השאובים‬
‫מטהרים‪ .‬הוא הדין כאן "שיש לחוש שיבא מזה שיאמרו שגם האשה יכולה לקדש את האיש"; ג( שעל ידי זה ישכח הרבה‬
‫מדיני קידושין וזהו איסור לאו על פי ריש לקיש במנחות צ"ט ע"ב ש"כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו" ולרבינא‬
‫בשני לאוין ולרב נחמן בר יצחק בשלושה לאוין; ד( ולפי המהרש"ל בים של שלמה לבבא קמא פרק ד'‪ ,‬סימן ט' "לשנות‬
‫הדין אף לצורך גדול ואף כשיש חשש פיקוח נפש אסור משום דהוא ככופר בתורת משה"‪ .‬ובסוף התשובה הוא חוזר לטעם‬
‫השני שהקהל יחשוב שהדין הוא שצריך ששניהם יקדשו‪.‬‬
‫‪‬‬

‫במחילה על כבודו‪ ,‬רוב הטענות האלו אינן עומדות בפני הביקורת‪ .‬אפילו אם היה אפשר לטעון שבארה"ב בשנת ‪ 1969‬רצו‬
‫לתת שתי טבעות כחיקוי לגוים‪ ,‬אין זה המצב במדינת ישראל בשנת ‪ .2018‬הנשים במדינת ישראל היום שואפות לשוויון‬
‫ורוצות ליטול חלק פעיל בטקסי היהדות ואין לזה שום קשר לחוקות הגויים‪ .‬גם הטענה השנייה לא משכנעת – אם ניתן‬
‫לאשה לתת טבעת נשכח את דיני קידושין? אתמהה! והטענה הרביעית מאד דומה לטענת הרב פיינשטיין בתשובתו על‬
‫טלית לנשים )אורח חיים‪ ,‬חלק ד'‪ ,‬סימן מ"ט(‪ .‬לאחר שהוא אומר שם שמעיקר הדין מותר לאשה ללבוש טלית‪ ,‬הוא אוסר‬
‫מכיוון שהמניע שלה הוא לשנות את התורה וזאת כפירה‪ .‬ולכן נשארנו עם חשש אחד בלבד – שמא הקהל יחשוב שמותר‬
‫לאשה לקדש גבר‪ ,‬ולזה יש פתרון פשוט שהרב פיינשטיין בעצמו הציע בתשובה אחרת שנראה בהמשך‪.‬‬

‫בחלק ג'‪ ,‬סימן כ"ה משנת תש"ל דן הרב פיינשטיין בקידושין רפורמיים שאין שם קידושין בכלל מכיוון שהראביי ]=הרב‬
‫הרפורמי[ שואל את החתן "אם רוצה ליקחנה לאשה ומשיב הן‪ ,‬ואותה הוא שואל אם היא רוצה שיהיה בעלה או שתהיה‬
‫אשתו ומשיבה הן‪ ,‬שזה אינם דברים של קידושין אלא דברים שרוצים בהאישות ואחר כך נותנים זה לזה הטבעות"‪ .‬מתברר‬
‫בסוף התשובה שהרב פיינשטיין רצה לפסול את הקידושין הרפורמיים האלו דווקא כדי להקל ולמנוע מצב של ממזרות‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬אפילו אם כך נהגו באותו טקס רפורמי‪ ,‬אין זה רלוונטי לטקס קידושין הנעשה על פי הלכה‪ ,‬שהחתן מקדש את‬
‫הכלה כדת משה וישראל ואז הכלה נותנת לו טבעת בתור מתנה )ראו להלן(‪.‬‬

‫בחלק ד'‪ ,‬סימן י"ג סעיף ד' דן הרב פיינשטיין בקידושין שנעשו על ידי רב קונסרבטיבי‪ .‬הוא שוב מתלבט אם הקידושין‬
‫תופסים מכיוון שהכלה נותנת טבעת לחתן ואומרת גם כן איזה דבר "ולא ניכר מי מקדש למי‪ ,‬אם החתן את הכלה או הכלה‬
‫את החתן‪ ,‬ואולי נראה שהוא רק מעשה שחוק דחלופי דנתינת מתנות לסימן בעלמא על שנעשו בחשיבות איש ואשתו ולא‬
‫שהוא מעשה קנין אישות שהצריכה תורה שאולי… לא נתקדשה כלל‪ ,‬והוא אצלי ספק גדול שלא מצאתי לזה ראיה‬
‫עדיין‪".‬‬

‫עד כאן התקפתו נגד רבנים קונסרבטיבים‪ .‬אבל אז הוא מוסיף פתרון פשוט לבעיה שהוא העלה בתשובה לעיל‪ :‬שאם‬
‫"נזדמן לרב אחד ]=רב אורתודוקסי[ באיזו חתונה שמכריחין אותו והוא אנוס בפרנסתו לעשות הקידושין דווקא באופן‬
‫שהכלה תתן גם כן טבעת להחתן‪  ,‬צריך להודיע אותם וגם להעדים כי רק נתינת החתן להכלה הם קנין הקידושין‪ ,‬ונתינת‬
‫הכלה להחתן לא שייך להקידושין כלל‪ ,‬אלא הוא רק מתנה בעלמא ואמירתה תהא בלשון שהם דברי נתינה לאהבה‬
‫ולחיבה אחרי שכבר הוא בעלה‪".‬‬

‫סיכומו של דבר‪ ,‬אם מדובר בטקס נישואין הלכתי יש רק חשש אחד מהותי‪ :‬שהקהל יבין שהטבעת הניתנת על ידי הכלה‬
‫היא רק מתנה ולא מעשה של קידושין‪ ,‬ואת זה ניתן לפתור בקלות על ידי זה שהרב יסביר את ההבדל בין שתי הטבעות‪.‬‬

‫ג‪ .‬מה מותר לכלה לומר לחתן?‬

‫‪ .1‬מותר לה לענות "הן" ]=כן[ או "הרי אני מקודשת לך" )הרב אדלר על פי הרב משה ראזין ועל פי יד דוד(‪ .‬הרב‬
‫ראזין התבסס על הרא"ש והטור והשלחן ערוך )אבן העזר כ"ז‪:‬ח'( "שבנתן‪  ‬הוא ]שווה פרוטה[ ואמרה היא‪ ,‬אם‬
‫היה מדבר עמה על עסקי קידושין הווי ודאי קידושין"‪ .‬וכך סברו גם המאירי לקידושין ה ע"ב )מהד' סופר‪ ,‬עמ'‬
‫‪ (23‬וכן "שיטה לא נודע למי" לקידושין ה' ע"ב )מהד' ניסן זק"ש‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪ ‬ח'(; וכך פסק גם ביד‬
‫דוד‪.‬‬
‫‪ .2‬לדעת הרב לינזר‪ ,‬מותר לכלה לענות בצורה מורחבת יותר‪" :‬הריני מקבלת טבעת זו ומקודשת לך כדת משה‬
‫וישראל"‪.‬‬
‫‪‬‬

‫‪ .3‬לדעת הרבה רבנים‪ ,‬אסור לכלה לומר "הרי אתה מקודש לי" וכו' ולשים טבעת על אצבע החתן מכיוון שאשה לא‬
‫מקדשת את האיש כפי שראינו לעיל ולא רוצים להטעות את הקהל (הרב רבינוביץ וכן ועד ההלכה —‬
‫קונסרבטיבים; הרב פיקאר — אורתודוקסי; הרב פריהוף – רפורמי‪ ,‬לא אוסר אבל מתנגד(‪ .‬הרב אדלר אף טוען‬
‫שאם אמרה "הרי אתה מקודש לי" כפי שנהוג בקהילות רפורמיות יש לפקפק אם ביטלה את הקידושין ולפיכך‬
‫מקודשת מתוך ספק )הרב אדלר על פי הרב גרוסנס באוצר הפוסקים(‪.‬‬

‫‪ .4‬מצד שני‪ ,‬רוב הרבנים שעסקו בנידון פוסקים שמותר לכלה לומר פסוק אחר ולשים טבעת על אצבע החתן‪ .‬הם‬
‫מציעים פסוקים כגון‪:‬‬
‫"אני לדודי ודודי לי" )שיר השירים ו'‪:‬ג'( )הרבנים אוב‪ ,‬רבינוביץ‪ ,‬רנק ופרימן‪ ,‬וקליין(‪ .‬מעניין שהראשון להציע נוהג זה היה‬
‫הרב הרפורמי המתון יוסף אוב ))‪ (Aub (1880-1805‬בוועידת הרבנים הרפורמיים באוגסברג בשנת ‪ ,1871‬והצעתו גם‬
‫התקבלה‪ .‬הוא הדגיש שהוא רוצה להתיר‪ ,‬לא לחייב‪ .‬הוא העיד שבברלין רוב הזוגות המתחתנים רוצים שתי טבעות‪ .‬הוא‬
‫הסביר שהכלות באות מן המשפחות הכי מתורבתות‪ .‬הן מסבירות שהן לא רוצות להיות לגמרי פסיביות בטקס הנישואין‬
‫כאילו הן אובייקטים ושניתן לנהל את הטקס בלי השתתפותן הפעילה‪ .‬הצעתו התקבלה בוועידה‪ ,‬אבל שם כתוב שהיא‬
‫יכולה לומר "כמה מילים מתאימות" ולא הפסוק הספציפי משיר השירים‪.‬‬

‫או "שימני כחותם על לבך‪ ,‬כחותם על זרועך" )שם ח'‪:‬ו'( )הרב אסטור; הרב פיקאר ממליץ על פסוק זה(‪.‬‬

‫או "אני רעייתך ואתה דודי" )הרבנים רנק ופרימן(‪.‬‬

‫או "וארשתיך לי לעולם" וכו' )הושע ב'‪ :‬כ"א‪-‬כ"ב( )הרבנים רנק ופרימן; אבל הרב לינזר מתנגד לפסוק זה מכיוון שיש בו‬
‫לשון אירוסין‪/‬קידושין(‪.‬‬

‫או משהו שהכלה חיברה בעצמה )הרב רבינוביץ(‪.‬‬

‫או‪) ”Be thou sacred to me as husband according to the law of God“ :‬הרב פריהוף(‪.‬‬

‫‪ .5‬מצד שני‪ ,‬יש כמה רבנים שסבורים שמותר לכלה לומר "הרי אתה מקודש לי בטבעת זו כדת משה וישראל"‬
‫במדריך לרבנים רפורמים משנת ‪ 1988‬יש ארבעה נוסחים של טקס הנישואין‪ ,‬שאף אחד מהם אינו הלכתי‪ .‬בכולם הכלה‬
‫אומרת לחתן "הרי אתה מקודש לי בטבעת זו כדת משה וישראל"‪ .‬הרב גונתר פלאוט הסביר בסוף המדריך ששיטה זאת‬
‫לא מבוססת על ההלכה; המניע הוא "שוויונות מוחלטת" )פלאוט ופוליש‪ ,‬עמ' ‪.(238‬‬

‫הרב אהרן בלומנתל הקונסרבטיבי פסק שמותר לכלה לומר "הרי אתה מקודש לי"; לאחר שהחתן אמר "הרי את מקודשת‬
‫לי" זה לא פוסל‪ .‬ברם‪ ,‬הוא לא מצטט אף מקור להיתר הזה‪ .‬דעתו התקבלה על ידי ועד ההלכה של התנועה‬
‫הקונסרבטיבית בשנים ‪) 1974-1973‬הרב בלומנתל(‪.‬‬

‫הפוסק הקונסרבטיבי הרב יצחק קליין כתב שיש שמתנגדים שהכלה תגיד פסוק‪ ,‬ובמיוחד אם היא אומרת "הרי אתה‬
‫מקודש לי"‪ ,‬אבל אי אפשר להתנגד מבחינה הלכתית‪ .‬לאחר אמירת "הרי את" על ידי החתן הקידושין תופסים ואין תוקף‬
 ‫הלכתי למה שנאמר – שהרי במקדש לא אומרים "תוך כדי דיבור כדיבור דמי" )נדרים פ"ז ע"א( )הרב קליין(‪ .‬גם הפוסק‬
‫האורתודוקסי הרב זלמן נחמיה גודלברג ציטט את הגמרא הזאת בקשר לנתינת טבעת על ידי האשה "ואם כן מה איכפת‬ ‫‪‬‬
‫לנו מה עשתה האשה לאחר שהבעל קידש אותה בטבעת" )מובא אצל הרב ג'קטר‪ ,‬עמ' ‪ ,(90‬אבל הוא לא התייחס‬
‫במפורש למשפט "הרי אתה מקודש לי"‪.‬‬

‫ד‪ .‬מתי בטקס מותר לכלה לתת טבעת לחתן ולומר פסוק?‬

‫חלק מן הרבנים שהתירו לאשה לתת טבעת לחתן ולומר פסוק לא התייחסו לשאלה היכן בטקס יש לעשות כך‪.‬‬

‫אבל רבנים אחרים קבעו שאסור לכלה לתת את הטבעת השנייה מיד לאחר טקס הקידושין על ידי החתן כדי למנוע רושם‬
‫שמדובר בטבעת של קידושין‪ .‬כדי למנוע אי‪-‬הבנות או הטעיית הציבור הם קבעו שהרב חייב להודיע מיד לאחר הקידושין‪:‬‬
‫"עכשיו לאחר טקס הקידושין‪ ,‬הכלה תיתן מתנה לחתן כסמל לאהבתה" )הרב פיינשטיין חלק ד' סימן י"ג שצוטט לעיל;‬
‫הרבנים וולוולסקי; לינזר(‪.‬‬

‫לחילופין‪ ,‬הם קבעו שהכלה תיתן את הטבעת בחלק אחר של הטקס‪ ,‬כגון‪ :‬לאחר קריאת הכתובה )הרב נובק(; או לאחר‬
‫שבע ברכות ולפני שבירת הכוס )הרבנים נובק; וולוולסקי; פיקאר(; או בשעת הייחוד )הרב נובק(‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬יש רבנים שהציעו מנהגים נוספים‪ ,‬כגון שהחתן והכלה יתנו טבעות זה לזו לאחר שבע ברכות בנוסף על טבעת‬
‫הקידושין שהחתן נתן לכלה בטקס הקידושין )הרב לינזר; הרב מאירסדורף ונאוה ברנשטיין למנהג קצת שונה; וראו אצל‬
‫הרב לינזר‪ ,‬עמ' ‪ ,5‬המסוכם אצל הרב יצחק בן דוד‪ ,‬עוד הצעה מסובכת מאד שאני לא ממליץ ליישמה(‪.‬‬

‫ה‪ .‬הלכה למעשה‬

‫לאחר ליבון כל השיטות שמצאתי ניתן לדעתי לסכם כך‪:‬‬

‫מותר לכלה להשיב לחתן לאחר שהוא נותן לה טבעת כפי שהסברנו לעיל בסעיף ג'‪.2-1 ,‬‬

‫מותר לכלה לתת טבעת לחתן מתחת לחופה בתור מתנה‪ ,‬אבל חשוב שהקהל יבין שמדובר במתנה ולא בקידושין‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫אין להשתמש בפסוק "הרי אתה מקודש לי" מכיוון שהכלה לא מקדשת את החתן‪.‬‬

‫מותר לכלה לומר אחד מן הפסוקים הנ"ל או פסוק אחר משיר השירים וכדומה‪.‬‬

‫אם הכלה נותנת את הטבעת מיד לאחר טקס הקידושין‪ ,‬הרב צריך להסביר‪" :‬עכשיו לאחר סיום טקס הקידושין‪ ,‬הכלה תיתן‬
‫מתנה לחתן כסמל לאהבתה"‪.‬‬

‫לחילופין‪ ,‬מותר לכלה לתת את הטבעת במועד אחר בטקס כגון לאחר קריאת הכתובה או בסוף שבע הברכות ואז יהיה‬
‫ברור יותר שלא מדובר בקידושין‪.‬‬

‫הצעות אלו מאפשרות לכלה להשתתף בטקס הנישואין באופן פעיל מבלי לשנות את המסורת ‪ ‬העתיקה של קידושין על פי‬
‫התורה‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד והפוסקים‪.‬‬

‫ויהי רצון שהזוג העומד להינשא יזכה לשמוח כ"רעים האהובים" ולבנות בית יהודי המושתת על "אהבה ואחווה‪ ,‬שלום ורעות"‪.‬‬

‫דוד גולינקין‬

‫ירושלים עיר הקודש‬

 ‫י"ב תמוז תשע"ח‬
‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬

‫ספרות‬

‫אדלר – הרב בנימין אדלר‪ ,‬הנישואין כהלכתם‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ד‪ ,‬פרק ז'‪ ,‬סעיף ל"ט‪ ,‬עמ' רכ"ג‪-‬רכ"ד‬

‫אוב – ‪Rabbi Joseph Aub, “One or Two Wedding Rings?” in: W. Gunther Plaut, The Rise of‬‬
‫‪Reform Judaism, New York, 1963, pp. 217-219 followed by the Resolutions of the Augsburg‬‬
‫‪) Synod, 1871‬אני התבססתי על תרגום ההצעה שם; התרגום המופיע אצל פלאוט ופוליש‪ ,‬עמ' ‪ 238‬שונה מאד!(‬

‫אוצר הפוסקים – אוצר הפוסקים‪ ,‬חלק י'‪ ,‬לאבן העזר כ"ז‪:‬ח'‪ ,‬סימן מ'‪:‬ג'‪ ,‬עמ' ‪122-121‬‬

‫אסטור – ‪Rabbi Carl Astor in Martin S. Cohen and Michael Katz, editors, The Observant Life,‬‬
‫‪New York, 2012, p. 270‬‬

‫בלומנתל – ‪ Rabbi Aaron Blumenthal, Conservative Judaism 31/3 (Spring 1977), p. 30‬בהסכמת ועד‬
‫ההלכה של כנסת הרבנים בצפון אמריקה בשנים ‪1973-1974‬‬

‫בן דוד – הרב יצחק בן דוד‪" ,‬כלה יכולה לתת טבעת לחתן מתחת לחופה" חדשות סרוגים‪ ,13.11.14 ,‬כ' במרחשוון תשע"ה )הוא‬
‫מסכם את ההצעה האחרונה של הרב לינזר(‬

‫גולינקין – הרב דוד גולינקין‪ ,‬מעמד האשה בהלכה‪ :‬שאלות ותשובות‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"א‬

‫ג'קטר – הרב חיים ג'קטר‪ ,‬תחומין י"ח )תשנ"ח(‪ ,‬עמ' ‪91-89‬‬

‫גרוסנס – הרב אריה ליב גרוסנס‪ ,‬שו"ת לב אריה‪ ,‬לונדון‪ ,‬תשי"ח‪ ,‬סימן ל"א‪ ,‬אות ו' המסוכם באוצר הפוסקים הנ"ל‪ ,‬עמ' ‪122‬‬

‫הלוי – הרב חיים דוד הלוי‪ ,‬עשה לך רב‪ ,‬חלק ה'‪ ,‬סימן צ"ד‬

‫וולוולסקי – ‪Rabbi Joel Wolowelsky, Women, Jewish Law and Modernity, Hoboken, New Jersey,‬‬
‫‪1997, p. 68‬‬

‫ועד ההלכה – ‪Summary Index, The Committee on Jewish Law and Standards, The Rabbinical‬‬
‫‪) Assembly, New York, 2011, 9:5‬עמדה לא רשמית; מכתב של היו"ר ‪ ‬בשנת ‪(1974‬‬

‫יד דוד — יד דוד‪ ,‬פסקי הלכות‪ ,‬המסוכם באוצר הפוסקים הנ"ל‪ ,‬עמ' ‪122‬‬

‫לב – הב עידית לב‪" ,‬קידושין הדדיים"‪ ,‬עבודת סיום בסדנא בפסיקת הלכה‪ ,‬תשס"ד‪ 30 ,‬עמודים‬

‫לינזר – ‪Rabbi Dov Linzer, “Ani Lidodi Vidodi Li: Towards a more balanced wedding ceremony”,‬‬
‫‪JOFA Journal IV/2 (Summer 2003), pp. 4-7‬‬
‫לם – ‪Rabbi Maurice Lamm, The Jewish Way in Love and Marriage, San Francisco, 1980, pp. 148-‬‬
‫‪160‬‬

‫מאירסדורף וברנשטיין – הרב ירח מאירסדורף ונאוה ברנשטיין‪ ,‬חוברת מחתונתם‪ ,‬אדר תשע"ח‬
 ‫נובק – ‪Rabbi David Novak, Tomeikh Kehalakah, Vol. 2, 1994, pp. 75-79‬‬

‫‪ – ‬הרב משה פיינשטיין‪ ,‬אגרות משה‪ ,‬אבן העזר‪:‬‬

‫פיינשטיין‬

‫חלק א'‪ ,‬סימן ע"ז )על נתינת טבעת על ידי הכלה בטקס רפורמי(‬

‫חלק ג'‪ ,‬סימן י"ח )על נתינת טבעת על ידי הכלה בטקס אורתודוקסי(‬

‫חלק ג'‪ ,‬סימן כ"ה )על נתינת טבעת על ידי הכלה בטקס רפורמי(‬

‫חלק ד'‪ ,‬סימן י"ג‪ ,‬סעיף ד' )על נתינת טבעת ע"י הכלה בטקס קונסרבטיבי(‬

‫חלק ד'‪ ,‬סימן ל"ב‪ ,‬סעיף ב' )על ההבדל בין סימנים י"ח וכ"ה הנ"ל(‬

‫פיקאר – הרב אריאל פיקאר‪ ,‬תחומין כ )תש"ס(‪ ,‬עמ' ‪316-311‬‬

‫פלאוט ופוליש –‪Rabbis W. Gunther Plaut and David Polish, editors, Ma’agalei Tzedek: Rabbi’s :  ‬‬
‫‪Manual, New York, 1988, pp. 54, 65, 75, 80, 238‬‬
‫פריהוף – ‪Rabbi Solomon Freehof, Reform Responsa for Our Time, 1977, No. 41‬‬

‫פרימר – ‪Rabbis Norman and Dov Frimer, Tradition 21/3 (Fall 1984),  p. 12‬‬

‫קליין – ‪Rabbi Isaac Klein, A Guide to Jewish Religious Practice, New York, 1979, p. 396‬‬

‫ראזין – הרב משה ראזין‪ ,‬שאלות משה‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬ת"ש‪ ,‬סימן ל"ג אות א'‪ ,‬המסוכם באוצר הפוסקים הנ"ל‪ ,‬עמ' ‪122-121‬‬

‫רבונוביץ – ‪Rabbi Mayer Rabinowitz, Conservative Judaism 39/1 (Fall 1986), p. 22‬‬

‫רנק ופרימן – ‪Rabbis Perry Raphael Rank and Gordon Freeman, Moreh Derekh: The Rabbinical‬‬
‫‪Assembly Rabbi’s Manual, New York, 1998, pp. C-48-50‬‬

‫הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר ‪ -‬ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר‪,‬‬
‫נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר‪ .‬פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות‬
‫המובילים בתנועה הקונסרבטיבית )מסורתית( ומחבר פורה‪ ,‬המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך‬
‫הפרמטרים של ההלכה‪ .‬הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה‬
‫שימושית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד‬
‫האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים‪ .‬הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת‬
‫הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה‪ ,‬שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים‪.‬‬