‫ספר‬

‫מורה נבוכים‬
‫להרב האלהי רבינו משה ‪ p‬מיימ^ הספרדי דל‬
‫ב ה ע ת ק ת ה ר ב י ׳ שמואל אבן תיכון ד ל‬

‫עם שלשה פירושים הנודעים וטפורסמים‬

‫ה״ה‬

‫אפודי ‪ ,‬שם טוב ‪ ,‬ן רךשקש‬

‫והרביעי הכי נכבד הנוסף כעת‪ ,‬להשי־ וגדול נישר^‬
‫ינעי יי‪ 1‬יצחק אברבנאל ז־ל‬
‫עוד נ ק בצו ב או בו‬

‫א( כוונת כל פרק מפרקי המורה על דע ת החכם ר׳ י ה ו ד ה ה ח ר י ו י ז״ל ‪.‬‬

‫‪ enTc‬מלות הזרות לר״ש א ב ן ת י ב ו ן ז״ל‪ ,‬מוגה וטזוקן ‪.‬‬ ‫ב(‬
‫ג( כא פסוקי תורה נכיאים וכתובים אשר באו זכרם בספר הפורה ‪ ,‬נסדרו כ ס י ה‬
‫בציק החלק והפרק שהוכאו בהמורה ‪.‬‬

‫חלק ראשון‬
‫הונה כעיון נ ם ^ ו בה שג חה ר ב ה ע׳ פ ספרים מדויי קי ם •‬

‫הועתק וחומס לאינטרמו‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫עיייחייסתעוס״ו‬

‫צולם ונדפס מחדש‬

‫בעיה׳׳ק י ר ו ש ל י ם תש״ד‬
‫‪IK‬‬ ‫פתיחת אבן תבץ‬
‫י״י ד ב ר י ש מ ו א ל בן יהודה אבן תבק ז״י! ‪ ,‬מעתיק המאמר הוה מלשק הגרי אל! י^שוי ע ב ד ‪ ,‬אכר‬
‫רתנצי‘ י׳א מהיותי חכם בעיני השיאני לבכי לבא במשעול ההעתגך‪ ,‬הצר הלזה אשר‬
‫נדר מזה וגדר מזה ‪ ,‬גדר צורך יריעת הלשון המדעתק ממנו ו אועי שמושיו והבנת דברי הספר וענינץ‬
‫‪ (p‬מהימין‪ ,‬וגדר צורך ידיעת הלשון המועתק אליו וכל שרשיו וסעיפיו אסיריז וחוחגזיו מהעזמאל‪ /‬חה מפני‬
‫שההעתקה היא מעיכה אחד וכ^ מעשה יש ארבע סבות למציאותו ולהעעוותו ולא ימלט מאחד מהם ‪ ,‬ור‪B‬‬
‫הפועל ורחומר והצורה והתכלית ‪ ,‬וצורה המלאכיית צריך פועלה אל כלים באשר יעשה אווזה‪ ,‬כבנק הבית ‪,‬‬
‫על דרך משל שהוא אחד מן המעשים וסבת מציאותו ‪ m‬הבנאי א שי הוא הפועל והאבנים והקורות והרעפים‬
‫רתר מה שצריך אי‘ הבית בהבנותו ׳כהם החוטר ואז יעשה הבונה צורת הבית ‪ ,‬ואמנם הוא צ ד ך בעשותו אותה‬
‫אל כי׳ים רבים לתקן בהם האבנים והעצים ה צ י ז אליו לבניט עד שתעשה הצותז כרצונו ואז יניע אל‬
‫התכלית המכוונת בבני; הבית שהוא לדור ולהתלונן בה • הנה אלו ארבע סבות למציאות בנק הבית ‪ ,‬כן‬
‫ההעתקת המעתיק הוא ה פ ע ל ודברי הספר המועתק הם ה ת מ ר ‪ ,‬ואם לא ידעם המעתיק הנם לו כ ד ב ד הם«־‬
‫החתום וכאלו נעדרו ממנו ‪ ,‬ולא יניע אל ידיעתם רק ב ד ע ת הלשק אשר בו חובר דמפר ובמצוא חקריו ובהבנת‬
‫עניני הספר ננליו ונסתדו ‪ ,‬והשבת עניני דברי הספר כאשר הם מבלי שטי אל הלשק אשר יע ת קנו אליו ‪,‬‬
‫היא צורת ההעתקה■ ולא יניע המעתיק אל זה כי אם ב ד ע ת הלשון אשר ע תי ק אליו נם הוא וכל דקדוקיו‬
‫ואופני שמושיו ‪ ,‬והם לו ככלים אשר בהם תתוקן צורת ה ה ע ת ^ז ואז יג ע אל דתכלית המכוונת ב ה שהיא‬
‫הבנת אנשי הלשון המרעתק אליו הם®■ את דבריו ואת עניניו ולא ישאר להם מונע מצד הספר • וכבר נלה‬
‫אבא כורי ז׳׳ל כל זה בפתיחתו אשר עשה להעתקתו ס»■ חובת הלבבות ‪ ,‬וענינים אחרים זכר שם אשר‬
‫בעבורם נ״כ צריך להמגע ולירא כתעתיק • ומפני שהוא הרחיב ברט רמאמר קצרתי אני לזכרם‪ ,‬ואני לא נעלם‬
‫ממני מהם כאומה ויד ע אני ומכיר ב מ עו ט שלימוהי בשתי הלכוט ת ה ע ב ד ת והערבית ‪ ,‬וכל שכן בל׳נזק‬
‫הערבית שידיעתי כ ה מעוטה כי לא גדלתי בין אנשיה ובארצותיה ולא באתי עד תכוטתיה ‪ ,‬ו ע ד בי ד ע תי‬
‫חסרוני הגדול כ ה בנ ת דברי הספר הנכבד הזה מאמר מורה הנבוכים עניניו ‪ ,‬מפני ש ח ב ם ענינים עמוקים מאד‬
‫והוא כולל חכמות רבות ורמות‪ ,‬מעיני רוב אנשי ע מט אשר בננטלנו זה נעלמות ‪ ,‬ואולי מעיני בלם מפגי שאינם‬
‫מתעסקים בהם ואינם נמצאות אתם ‪ ,‬ומעט מזער פקחתי עין בקצתם בי היו אתי קצת ספריהם בלשק ערבי‬
‫אשר אני יורע בו מעט ‪ ,‬והעירני לבבי ל ל כ ד מהם כיכלתי הקצרה ‪ ,‬ומכל אלה הפגים אשר זכרתי היה לי‬
‫להמנע מהעתיק הספר הנכבד הזה ‪ ,‬אבל כמו שהביאה תשוקת חכמי ה א דן הזאת ונבוניה אותם ובראשם‬
‫החסיר הכהן ר' יהונתן נר״ו ויתר חכמי בקעת ידחו ע ד מושבי לשלוח אחרי הספר הנזכר אל מ צד ם בשמעם‬
‫את שמעו ‪ ,‬רתחנגו על פי כתביהם אל הרב הגדול הפילוסוף האלהי הנזר הטוער על ראש נליותט מרנא ורבנא‬
‫משה נר״ו בן כבוד הרב הגדול ר׳ מיימון ז״ל הוא המחבר א ת הספר הזה ‪ ,‬ויבקשו מאתו לשלחו אליהם‬
‫מועתק אם יוכל או בלתי מועתק ‪ ,‬והשתדלו בזה השתדלות גדולה ‪ p ,‬הכיאת אותם תשוקתם להשתדל‬
‫בהעתקתו בהגיעו אליהם בלתי מועתק ‪ ,‬ועור כי הוסי® כוסף על תאותם בעמדם על קצת מעניני הם®• ‪ ,‬ולי‬
‫אני שמואל ב״ר יהדר‪ ,‬ן' תבון ז״ל קראו ועלי שטו פניהם מפני שידעוני מבק מעט בלשק הערב ‪ ,‬ומפני‬
‫שאק בגבולם איש מאנשי הלשק ההוא ויפצרו בי מאד לד״עתיקו לד‪,‬ם כיכולתי וכאשר תשיג ד י ‪ ,‬ואע״פ‬
‫שהורעתים את קצורי בהעתקה מן הפנים שזכרתי‪ ,‬אמרו לי א״א כלתי שנקבל בוז קצת תועלת ‪ ,‬ואם תהיה‬
‫ההעתקה חלושה ומעוטה מן התועלת בענינים הנכבדים אשר יכללם הספר הד•‪ ,‬הוא הרבה בעיניט ‪ ,‬ולא יכולתי‬
‫לר‪,‬שיב םנד‪,‬ם ושמתי עצמי ככסיל מתעבר ובוטרז ‪ ,‬והעתקתיו עם קוצר ה׳נזגתי ‪ .‬ונשענתי בזה על שני ד ב ד ם ‪,‬‬
‫האחר מ ו ט שאעיין בכל פלה מסופקת בספרים שר‪.‬עח'ק אבי המעתקים אב א מורי ז״ל ובספרי דקדוקי לשון‬
‫הערבי ו ב ס פד הערב הנמצאים אתי ‪ ,‬וראחר שאם ישאר לי אחר זה שום ספק אשלחנו אל דדב הגדול הפתבר‬
‫את הספר וד‪,‬מולידו ואשאל מאתו לר‪,‬איר עיני בו ‪ ,‬וכבר שאלתי מ מ ט שאלות רנטת על פי כתבי בדברים‬
‫סופק לי בהם וקצתם היו בשגנות שנמצאו בספר כי לא הונוז דטפר רמגיע אליט • בשני הדברים האלה‬
‫נסמבתי ‪ ,‬א ח ד הסמכי באלר‪,‬י הסומך לכל הנופלים ומאתו אשאל לעזמור פתחי ® משגיאה ולהצילני ממכשול‬
‫על רוב חסדיו ‪ ,‬ועל זכות הרב בטחתי שתעזרני אשר טרח והשתדל לחבר הספר הזד‪ ,‬למען חתפש^ט תועלתו‬
‫באומתנו ‪ ,‬בהאיר עיניר‪,‬ם כאמונת האי* ובתורתיו ולועישיר לבבם להאמק האמת ולדדחיק השקר ‪:‬‬
‫ועתה מפיל אני תחנתי לפני כל מעיין בספר הזד‪ ,‬אשר אם ימצא בד‪,‬עתקר‪ ,‬טעות או שגיאה בלשק או‬
‫בדקדוק המלות או בין לשק זכר לנקבה ובק רבים ליחיד ‪ ,‬שיחקננה ודינני לכף זכות ‪ ,‬שד״רבה‬
‫פעמים‬
‫קרעזקעז‬
‫בידיעת לשון המועתק טסנו הבנת דברי הס!ור אשר ‪ kvi‬העקר‬ ‫‪ W‬ד ב ר י שמואל בן תבון המעתיק המאטד הזד■ מלשון הגרית‬
‫הנרול ‪ 1‬בר‪,‬בנת ענינו יובל לד‪,‬עתיק טלר‪ ,‬אחת כשלש או שלש‬ ‫אל לשון עברית ‪) :‬ב( אמר מהימין בעבור שכלל‬
‫באחר‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫] ט ד ה נבונים ח״א[‬
 ‫פתיחת אבן תבון‬
‫סעמיס ק ר ה במלה א הה יבתהיה ביידון העברי על לדו; זכר והיא בלשק הערבי ען^ ^שון נקבה ‪ ,‬ונן יקרה‬
‫בק רבים ליחיד ‪ ,‬ועוד כי בלשון הערבי כשיקרימו הפעולה לפני ה ש מ ת והטהנ מנהגם ואע״ש שיהיו השכזת‬
‫על לשון רבים )ג( ישימו הפעולה על לשו; היהיד ברוב המקומות ‪ ,‬וכבר בא מזה במקומות בלשוננו ער‬
‫שהוצרכו בעלי הלשון לפר׳ם בפעולה המורה על היהיר שהוראתה על כל אחד ואחד מן הרבים הנכללים בשם‬
‫הבא אחריה ‪ ,‬וכל שכן שימצא זה בפעולת היה או מלת הוא אע״פ שהב א אחר השם ‪ ,‬או בבני; פועל שלא‬
‫הוזכר שם פועלו או נפעל או התפעל •כי׳א ירגי־מו בפעולה ש־היא על לשון יחיד אם יהיו השמות המחוברים‬
‫בה רבים ‪ ,‬ועור שאין הפרש בלשון הערבי בץ פפורם על הנקבה האחת והרבים הזכרים ‪ ,‬ולא בלשון הרבים‬
‫בץ נקבות לזכרים ‪ ,‬ועוד שמלות רבות הם בלשון הערבי עם קשר אהד ובלשון העברי עם קשר אחר ‪,‬‬
‫כמלת דמה שנתקשרה בערבי בבי״ת וי( ובעברי בלמ״ר או באל״ף ‪ ,‬וכן קבל נקשר בערבי בלמ״ד כלומר‬
‫אקבל לו ובעברי אקבל ממנו ‪ ,‬וכן עשה שיקשר בערבי במקומות בלמ״ד עושה לדבר ובעברי עושה הדבר ‪,‬‬
‫וכן ישמשו בערבי בקצת ענינים במלות שלא ימצאו בעברי בענינים ההם ‪ ,‬כמלת שם שבערבי כשירצו החכמים‬
‫לומר שיש בעולם או בנמצא דבר אחד יאמרו שיש שם דבר אחד ‪ ,‬רומזים במלת שם אל המציאות ‪ ,‬ואין‬
‫זה נמצא בלשון עברי‪ ,‬וזולת זה ענינים ודברים רבים מאד שי־ם הבדל בין שתי הלשונות ‪ ,‬נם יש מלה שהיא‬
‫בלשון הערבי על הרוב ובעברי היא נהוגה מעט ‪ ,‬הנה בערבי כשרוצים לומר לפי דעתי או לפי דעתנו או‬
‫לפ׳׳ז הענין ‪ ,‬אומדם על דעתי או על דעתנו ‪ ,‬סוף דבר משימים מלת על במקום שמשימים ב ע ב ד מלת‬
‫לפי או כפי על הרוב ‪ ,‬והנה נמצא על דעתך כי לא ארשע רוצה לפי דעתך זה בלבד אני זוכר בלשוננו‬
‫בעני; הזה ‪ ,‬וכל זה יכימיל המעתיק כי ימשך אהד דרך הספר מפני טררתו בהעתקתו ויטעה בין הזכר והנקבה‬
‫ורחבים והיחיד וזולתם מן הנזכרים ואשר י׳א נזכרו ‪ ,‬או ‪ V‬בקצתם אחר שימצא כיוצא בהן בי׳שוננו ואם‬
‫לא ימצא כי אם במקומות מעטים • ואני ירא מהכשל בכל אלה הענינים או ברובם בעת ההעתקה ואע״פ‬
‫שבלבי לשוב ולחזק את בדק ההעתקה אחר השלימי אותה אני ירא שישארו מהן שלא ארגיש בהן ‪ .‬ואיך‬
‫לא אירא מהכשל בזה ‪ ,‬והנה הרב הגדול מרנא ורבנא משה ע בד האלהים כשירצה לדבר מעט בדברי‬
‫חכמה בספר המדע ובמקומות אחרים מן החבור ההוא נמשך ארח לשון הערבי בעגינים ההם ‪ ,‬הנה שמש‬
‫במלת שם תזכ ר ת במקומות רבים כתב בראש פרק ראשון מכפר המדע יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע‬
‫שיש שם מצוי ראשק ‪ ,‬ובסוף הלכה שנית כלומר אין שם מצוי א מח מלבדו ‪ ,‬ובכל זה נמשך אחר דברי‬
‫החכמים בלשון הערבי‪ ,‬כי בעברי לא נמצא זה העני; עד שמעט כאנשי הארץ הזאת ידעו לקרות אותו אך‬
‫קראו אותו בציר״י רח ת השי׳ין והבינוהו כינוי לבורא יתב׳ ‪ ,‬וכן נמצא לו בלשונות אחרות בכלות אחרות ‪,‬‬
‫ואם המחבר בלשון עברי לא נמלט מהמשך ארח לשו; אחד שגור בשיו בענינים ההם ואע״ם שאיננו בין‬
‫עיניו ולא מעתיק אותו ‪ ,‬איך ימלט מעתיק המלה ההיא שהיא בין עיניו ובפיו והוא טרוד המח שבה בהעתקתו‬
‫מהמשך אחר ענין הלשון שהוא מעתיק ממנו ואחר כלותיו ‪ ,‬והמתקן אחרי יקבל שכרו טאלהיו בתקנו את‬
‫מעוותי ובהסירו מכשול מפשר שחובר להסיר המכיסולים מדרך עמנו ולסקל מכילות לבבם ‪ .‬ועור אני מודיע בי‬
‫במלות רבות שלא ההבאר בלשוננו אם הוראתם הוראת זכר או נקבה אשמש בקצתם על לשון זכר ובקצתם‬
‫על לשון נקבה כאשר יזדמן לי לא אדקדק בהם ‪ ,‬כמלות איכות וכמות ומהות והפעלות והשתכלות ושלמות‬
‫ותכלית ודעת והדומים להם ‪ ,‬כי מפני שסופם אות תי״ו נוספת יסבלו להשתמש בהם בהוראת הנקבה ‪ ,‬וכפני‬
‫שנמצא בספרינו מלות במשקלם בהוראת הזכר כמו ואהז בשרי פלצות וכמו והיה ראשיתך מצער ואחריתך‬
‫ישנא מאד אשמש בהם ג"כ על לשון זכר ‪ ,‬גם המלות שימצאו בספרינו בהוראת הזכר והנקבה יחד כדרך‬
‫ודוח וכיוצא בהן אמשך בהם אחר דרך הספרים ואשמש בהם על שתי הלשונות כאשר יקרה רעיוני לפני ‪ ,‬וגם‬
‫במקומות אעתיק מלה אח ת במקום אהד בלשון אהד ובמקום ארח אעתיקנה על לשון אחר כשתסבול המלה‬
‫שתי הלשונות ‪ ,‬נם במקומות אכתוב על מלה ארח לשון אחר מהוץ ולא אכתבנו עליה במקום אחר ‪ ,‬בכל זה‬
‫אמשך אחר אבא מורי ז״ל כאשר אמשך אחריו בבנות בנינים שלא ימצאו בספרינו‪ ,‬כמו נתפי‘ סף שאבננו‬
‫מפלוסוף להמשיך בו אחר לשון הערבי שיבנה אותו ג״כ ממנו ‪ ,‬וכן דרך מחברי ספרי החכמות לבנות בנינים‬
‫לא נבנו לפניהם ולחדש מלות לא שערום ראשוניהם ולשאול מלות מלשון ההמון והעם ויפילום על ענין בלתי‬
‫העני; אשר יפלום הם עליו ‪ ,‬ובלבד שיהיה בין שני הענינים ההם ספוק דמיון ואם אין דמיון על האמת ‪ ,‬ולכל‬
‫זה יביא קוצר כל לשון ברבר בעניני חכמות עמוקות ‪ ,‬הי^א גם נביאינו ע"ה הוצרכו לשאול השמות בדברם בשם‬
‫ומלאכיו או בשאר הדברים הסתומים‪ ,‬כאשר הורנו החב הגדול בספרו זה‪ ,‬וגם במקומות רבים ארחק במליצה‬
‫שהייתי יכול לדחחיב ב ה ולנאותה מיראתי שלא אשנה הענין אשר רצהו המחבר ‪ ,‬ואולי לא אזכור הלשק‬
‫הנאות‬
‫קרשקש‬
‫כלשונם לשי! יחיד ‪) :‬ד( ובענרי בלט׳ר אז נאל׳ף‪ ,‬כאלו תאסו•‬ ‫כאחת ולא י»סרד להעתיק מלח נמלה ‪) :‬ג( ישימו רםעולה על‬
‫דמה לוד‪ ,‬או רמה אליי !‬ ‫ישון יהיר כרוב המקומות ‪ ,‬כאלו תאמר עשו ראוב! ושמעון‬
‫ג תג‬ ‫המעשה הזה אע׳פ שהם שמות רבים הם ישימו מלת עשו‬
‫בג‬ ‫פתיחת אכןתבץ‬
‫ת או ת והערב כע ת ההעתקה או לא אדעט כאשר התודיתי םקזנורי בלשו]‪ ,‬ואף לבקיאים וליודעים ק ר ה זה ‪,‬‬
‫ומעט חרשתי אני בספר הזה מפני שנראתה לי תועלת בחדושו והוא להגות הפרקים אשר בכל אחד ‪P‬‬
‫הו־דקים ולכתוב בראש כל פרק פנינו‪ ,‬וכבר הודעתי זה אל הרב הגדול בעי* הספר ‪ ,‬ועל פי מנק הפרקים‬
‫כתבתי לו שאלותי להודיעו הפרק אשר בו שאלתי להקל מעליו טורח חפוש המקום‪ ,‬ולהקל מעלי מהאריך‬
‫לכתוב בשאלה ‪ ,‬וכן יקל למעיינים בספר הזה וללומדים אותו בכל מקום אשר יניע לשאול האחר מחברו מרחוק‬
‫ומקרוב ב ח די ע הפרק אשר בו ישאל ‪ ,‬וזאת היתד‪ .‬סבה הנ ח ל ה אשר הביאתני אל זה ז‬
‫ואחרי הציעי דברי דתנצלותי אלה למעיינים בספר הזה אשר בנללם כתבתי הפתיחה הזאת ברא שו‪ ,‬כי‬
‫לא להתנדל באתי ולזה לא חברתי בה מליצות ומשקלים ‪ ,‬ואחרי הוחעי אותם א ת אשר ת ה לי‬
‫לד‪,‬ודיעם אחל בהעתקת הספר ו דג ת ב אשר לפני פתיחתו אשר כ תב מ ח ב ח לתלמידו החכם אשר העירו לחבר‬
‫הספר הזר‪ ,‬כאשר תראו בו ‪ ,‬וזה אחר שאלי כ א ל ת להיות עם פי ולהורות אותי את אשר אע שה ‪:‬‬
‫ניפלסה פתיחת רבי ‪ SHiar‬ן׳ תבין המעתיק רל‬

‫פתיחת החכם הכולל רבינו ע ם טוב‬

‫אמר שם טוב כן לאדוני החכם הרב רבי יוסף כן כבוד‬
‫ה חכ ם השלם ה ח סיד רבי שם טוב ן' שם טוב תנ צ כ׳ ה ‪:‬‬
‫שראיתי ספר מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם גדול המעלה והתועלת ‪ ,‬וודא ספר בולל ביאור בל התורה גלה על דדך‬ ‫למה‬
‫האמת ‪ ,‬והיודע זה הספר ומשמרו בטהרה הוא אהוב למעלה ונו מ ־ למטה ודעא מובטח שהוא בן העולם‬
‫הבא ‪ ,‬וכוונת זה הספר הוא נעלם מאר למעיינים אשר בזמננו זה ‪ ,‬אפרתי לבאר זה הספר ביאור שיהיה גלוי‬
‫מבלתי עכור עי‘ מאמר הרב ‪ ,‬וגם כי אין ראוי לחלוק על ה מנ ה האלד‪,‬ית אשר שמה האסתיות וכפרט המיוחדת‬
‫ברשנתו נעלמה טהסון העם במו שאפר סוד ה׳ ליראיו ‪ ,‬ואם ההכרח יכריחני לדבר קצת מד‪,‬לשונית העמוקות‬
‫הבלתי מובנות הנמצאור‪ ,‬בו וי‘ באר ג״כ בארובה‪ ,‬רבים מהדברים אשר באו מדברי הפילוסופים כדי שיוכן סתרי‬
‫הר‪,‬ורה ‪ ,‬ונעזר מהמפרשים במת שאמרו מד‪,‬ם נבק ‪ ,‬ומהאל אשאל העזר כמו שאמר דוד הורגי ה׳ דרכך ונחני‬
‫באורח מישור למען שוררי!‬
‫שם טו ג לפה שהיר״ה שלמות הנפש א מ ש ד‪ 1‬א בשלמות מעלות המרות ומעלות שכליות ‪ ,‬כי דתבאר‬ ‫אמר‬
‫בספר המרות כי תכלית האדם ואושרו‪.‬הוא בפעולתו המעחדת‪ ,‬והוא פעל הנפש המדברת בפי המעלה‪,‬‬
‫והיו הפעולות המיוחדות לאדם שתים אשר יש להם שכל ‪ ,‬האחת כפי עצמה‪ ,‬והאחרת לבה שהיא נ שמעת לשכל ‪,‬‬
‫וד‪,‬נשמעת לשכל נקראת מעלה מ ח תי ת ואשר יש לד‪ ,‬שבל כפי עצסד‪ ,‬נקראת מעלה שכלית ‪ ,‬ולמה שרוב האנשים‬
‫אין להם שבל לחקור ולדרוש הדברים‪ ,‬אם ספני כי בני העליה הם מעטים ואם מפגי טרדות ‪ p a‬ובקשת צרכי‬
‫ועוף אשר רוב העולם נמשכק אחריו‪ ,‬י תיי ב להשיג שתי שלמיות‪ ,‬שלמות הסרות ושלמות הנפש שיקובל בקבלה‬
‫כדי שלא ימצאו ב ע ת שימותו נעדרים מכל שלמות‪ ,‬ולמה שהמלסריס דעת וחכמה ומוסר את העם יש חלוק‬
‫גדול כי זה אומר בכה וזה אומר ב כ ה‪ ,‬רצד‪ ,‬הקב״ה לזכות את ישראל ונתן להם תורה ומצות תקים ומשפטים‬
‫ישרים להשיג חיי העוד‪",‬ז וחיי העור‪.‬״ב‪ ,‬ו ב ע ט ר שימצא מחלוקת בין החכמה וה ‪ a‬רה ברבים מהמושכלות הנתלים‬
‫באלהים ‪ ,‬וגם כחקים ומשפטים אשר יראד‪ .‬בתחלת הדעת שהם משפטים כלתי צדיקים ‪ ,‬והיו קצת רד‪,‬אנשים‬
‫חושבים בי התורה והחכמה נעשו כ צ ח ת זו לזו‪ ,‬וחשבו רבים כי התורה היא אמת בי היא טאת השם ‪ P‬השמים‬
‫וכל אמרת אלוה צרופה וכי החקירה העיונית וד‪,‬תכמה אין לה מציאות ובפרט מהדברים אשר באו בר‪,‬ורה‬
‫מד‪,‬סתירה להם ‪ ,‬והסלך כחקירה העיונית דעלך בלי משען ומשענה וכי ס א כ ס ל ך בחצי הלילה כמדבר יחידי‬
‫במקום חשך ענן וערפל כי זה האיש ילך לאבדון ויפול במהמורות בל י ^ ם ‪ ,‬ואנשים חשבו הפך אלו כי החקירה‬
‫העיונית היא אמת ‪ ,‬ואמרו בי השכל והדת שני מאורות המאור הנ ח ל דצא השכל וכי הדת י קנל אורה מהשכל‬
‫כמו שהלבנה תקבל האור םר‪,‬שםש ‪ ,‬ואם השכל יאמת מד‪ .‬שבא בתורה הוא אמת ואמונה ‪ .‬ואם לא צריך לפירוש ‪/‬‬
‫וקצת חכמים חשבו בי בל מה שבא כתורה היא אמת ומה שבא כחכמד‪ ,‬הוא ג׳ב אמת כפי דתקירה האנושית ‪,‬‬
‫אבל הנבואה היא למעלה מן השכל ‪ .‬לכן קמו שלשה מיני אנשים ‪ .‬יש אנשים שחשבו לד‪,‬פיל כל מה ש א מ ח‬
‫הפילוםופים כנגר הרת ‪ ,‬ונם בדברים רבים במושכלות הנתלים כאלהים כמו שעשה החכם אבוחמיד אלגזל״י‬
‫בעשותו ספר ההפלה לר‪.‬פיל הפילוסופים ‪ .‬ואנשים חשבו שהחבפה היא אפ תי ת והתורה התייחסה להמון העם‬
‫כדי שיזכו ויחיו אלו עם אלו בזה העולם ‪ ,‬ו סנחו להם רמיונים בדי שיעשו המעלות ויתרחקו מהדברים המנונים ‪.‬‬
‫וקצתם חשבו בי הר‪,‬ורור‪ ,‬בלם הנמצאות עד היום בטלות זולת תורת מ שה רבינו ע*ה בי ס א לבדד‪ ,‬א ל ס ת וכל אמרת‬
‫אלוה צרופה‪ ,‬וכי החקירד‪ ,‬העיונית היא אמת ובפרט כל מ ה שבא עליו מופת ‪ ,‬ולפי שהתורה האטתית ונם‬
‫החכמה‪ ,‬היו בתחלר‪ .‬המח שבה כםותרים זה לזה‪ ,‬בא הרב המורה וחבר הספר הנקרא ה ט ו ר ה נ בו כי ם וד‪,‬טיל‬
‫שלום ביניהם ‪ ,‬מלבד בשני דברים בחרוש העולם והשגחת השם ו ‪ T‬יעתו בעבור שני אלו הדברים לא בא‬
‫מופת לפילוסופים עליהם ‪ :‬ו מ פ נ י שכל מתנועע יצטרןי אל מניע והיה ה מ נ ס לאדם מ מ צ א בעת חיותו יותר‬
‫נכבד מהניע לזידם לעתיד לבא ‪ ,‬אמר הרב שאף שתה הספר הנכבד יבלול לכל הדורות הבאים אחריו אמד‬
‫שחיברו לתלמיד חשוב שהיה לו‪ ,‬והורד‪ ,‬בזה כי זה הספר הנכבד לא יוכל להשתמש בל אדם בו אלא אחד םע ‪T‬‬
‫ושנים מטשפחה ו ת א מבני העליה כמו שאמר בסוף הפתיחה »«ף דבר אני האיש וכו׳ ‪:‬‬
‫גשרמת סתיחת רבעו ^‪(9 08‬וג‬ ‫^‬
 ‫לרבינו שם טוב בתהלת ד‪.‬םפר‬
‫מתי שוא והשי ‪J‬‬ ‫וממי פדי מש‬ ‫עלי עין ודשא‬ ‫למורה כמורה‬
‫עדי רב ואשי ‪:‬‬ ‫והוא רב ובן רב‬ ‫עדי ראש ואחי‬ ‫והוא ראש ובן ראש‬
‫כקרבן ואשה ‪:‬‬ ‫עונות עדתו‬ ‫וכשר בדתו‬ ‫והגביר בריתו‬
‫יהי עז וקשה ;‬ ‫יעורר ודינו‬ ‫א^תי מעונו‬ ‫למענו חרונו‬
‫חריש עור ואחשה‬ ‫אני קם ו^א א‬ ‫ושורפי משריו‬ ‫דאסר י׳צריו‬
‫בע בדי ב מ ש ה ‪:‬‬ ‫יראתם לדבר‬ ‫בנ בי א וכי לא‬ ‫ב שומבם ל שונכם‬
‫אמת מורה‪:‬‬ ‫ריכל משניג‘‬ ‫נתיב יושר‬ ‫אמת טורה‬
‫בפי מורה ‪:‬‬ ‫כסו ארץ‬ ‫מאון נפשו‬ ‫מרוה ןי‬
‫וגם מורה ‪:‬‬ ‫בלב סורר‬ ‫ענה פורה‬ ‫ושורש ל‬
‫בחץ מורה ‪:‬‬ ‫לכל סכל‬ ‫למטרה‬ ‫ו ת א נצב‬
‫עטה מורה ‪:‬‬ ‫ברכות י‬ ‫אמת יאמר‬ ‫ומודה ה‬

‫שירים בשבח תספר להר״ר א ש ר ק ר ש ק ש במשקי‘ יתד וארבע תנועות‬

‫יבמעבנר חונים‬ ‫ברום רעת עומדים‬ ‫ביחד נצפור־ם‬ ‫ידירי ‪ *!K‬חומרים‬
‫ורועים בגנים‬ ‫בתוך נין רושפת‬ ‫בידם טוטפת‬ ‫ונםשם ננםשת‬
‫ובה תמיר פונים‬ ‫מאירה כחמה‬ ‫ידיעה הרסה‬ ‫בגנות ההכטח‬
‫^הרים גבנונים‬ ‫ונמלקוש מורה‬ ‫איסר הוא בשורה‬ ‫ומאמר המודה‬
‫ותרור במעונים‬ ‫והנפש ישאיר‬ ‫והישכי‘ ישאיר‬ ‫ועין ה^ב יאיר‬
‫יקריב מפנינים‬ ‫והבין סודותיו‬ ‫והשיג חבטותיו‬ ‫כדעת מעלותיו‬
‫נערים וזקנים‬ ‫להבין סור חבו‬ ‫ו־‘ עסוד בשפכו‬ ‫ובלם חםצם בו‬
‫לאדון הארוגים‬ ‫ונכבד כמקדש‬ ‫ודובר פרה דש‬ ‫והססר נקדש‬
‫ו^ו הכל פונים‬ ‫בסדור השוה‬ ‫ובל רזון ירוה‬ ‫והוא מפיר מפות‬
‫בקרטות מאמינים‬ ‫ומכחיש האספסוף‬ ‫וחובו פור רצוף‬ ‫והוא נושת עם צוף‬
‫אמרים נברנים‬ ‫ואמרותיו ביות‬ ‫כחכמות ובתורות‬ ‫והוא הפי*יג הורות‬
‫דברים נאמנים‬ ‫ודבר בנבואות‬ ‫בלבו מובאות‬ ‫ומהאות הצובאות‬
‫סתרים וצפונים‬ ‫מחפש במאור‬ ‫ונוגה לו כאור‬ ‫והוא אדיר נאור‬
‫ורכב עננים‬ ‫כסויים המעלה‬ ‫וי‘םרופ עי‘ ה‬ ‫וכל רז י*ו נגי*ה‬
‫כרובים שנאנים‬ ‫וכל רבוהים‬ ‫וראה מחנים‬ ‫ונםתה שמים‬
‫ועליו; עי^יונים‬ ‫והשיג את בלם‬ ‫בשכייו הנשיים‬ ‫רדע כל נעלם‬
‫חרשים וישנים‬ ‫וברא כל נוצר‬ ‫וידו ייא תקצר‬ ‫אשר הכל יצר‬
‫סעסיו מובנים‬ ‫להכיר את קונו‬ ‫ושכל רב הקנו‬ ‫בחרו הכינו‬
‫לרזים הטמונים‬ ‫בשכלו המזומן‬ ‫בציורו נפמן‬ ‫בכל ביתו נאמן‬
‫ורבן רבנים‬ ‫ומזה בן מזה‬ ‫כמשה החתה‬ ‫ולא נמצאכוה‬
‫דרכיו הנבונים‬ ‫להאיר עם דרך‬ ‫לערכו נר ערך‬ ‫והאל יתברך‬
‫והוא לפני לשנים‬ ‫ודרה במעוניו‬ ‫הביאה סול שניו‬ ‫ונפש הענו‬
‫מציאותו מורים‬ ‫והם מופת ואות‬ ‫המון הנמצאות‬ ‫אשר ברא צבאות‬
‫וקוויו נשמרים‬ ‫ובו ארים נסי‬ ‫ושאין הוציא‬ ‫אדון הכל המציא‬
‫בשבח מאמרים‬ ‫גלולות וכרובות‬ ‫גדולות נערכות‬ ‫ישובח בברכות‬
‫לבורא הטאורים‬ ‫ורוממות וגרולה‬ ‫ואגדיל בתהלה‬ ‫וארכה בתפלה‬
‫עלי כל נוצרים‬ ‫וסובו משפיע‬ ‫לבורא רקיע‬ ‫תהלות אניע‬
‫ואדיר אדירים‬ ‫ונורא בתהלות‬ ‫ועלת העלות‬ ‫החלת כל תכלות‬
‫להלל בזם ‪T‬ים‬ ‫פרושות לו נפי‬ ‫למכץ פרעשי‬ ‫נשואות עפעפי‬
‫ופוקח עורים‬ ‫לשונן במעונה‬ ‫אתנן בתחנה‬ ‫ולו אשא רנה‬
‫בטורה הםורים‬ ‫ויפקח עין עברו‬ ‫לרוב גודל הודו‬ ‫ייייא ' ‪ T * 0‬חםרו‬
‫בטליו הסהויים‬ ‫לבל אחטא אתעה‬ ‫ועץ שכלי אדעה‬ ‫אשר בו עת אשעה‬
‫»ד הספר םויה נ בו כי ם השם לתישור מעקשים ולאור מהשניה^ הסירי־השך הלבנות‪ /‬ואם חשכו הרואות בארויוח‪ ,‬הוא‬
‫נראלהיס חופש חדרי בשני החכמות משאית והרמוח^יאיר נתיב התעיגים התושקיס לתזות נ;יעם‬
‫ה' ולבקר בהיכל מורות הקדושות ‪ ,‬הואנוחן נפשנו ולחמני לחתה של תירה ומימינו ממעיני הישועה ‪:‬ישעים בה' הגתשכים אליו‬
‫בחמלת ה' טליו‪ .‬ומאשר ראיתי רבים רצים לבית הגרנות נורןכנידו ני נר ולתם ומזון‪ ,‬והס ההשגות הככליית אשר יתמיד נהם‬
‫השארת הצורה האנושית ובה חתטצס‪ ,‬והכל תפצים כו גדילים וקטנים כשי השנים חשקה נפשם בזה השפר הנכבד וגדלה תשיקתס‬
‫אליו ‪ ,‬ואס לא התעסקו בהצעות הקודמות הצריבות למי שירצה להבין מעס נזה הייאמי גדיל הערך והס בזה העני! כייו שיזין הנער‬
‫היונק בלחם החטה והבשר ושתיית היי! ואם הם מזונות עונים ימיתוהו ‪ ,‬כ; מי שהתתיל בזאת התכחה בלי הצעה יססד דעתי יתתנלבל‬
‫מחשבתו‪ /‬ואס הס כדבש ונופת צופים הס להם מרים וקשים כגידים ‪ ,‬ואם יש להם ביאורים נהם נעזרים והם דברים אתת‪-‬ם הנה‬
‫הם להם לאבן נגוז ולמכשוליס ‪ ,‬וחולשת דעתם לקבל אותם המאמרים אשר לא הורגלו נהם ‪ ,‬ובקצתם דברים אינו סאמיו בהם כלל‬
‫אולייפוחה לבבם לנעות אחריהם ולהמשך אתר דבריהם‪ ,‬ולזה ראיתי לבאר קצת דברים בזה הספר הישר בביאור מיעיל לנתורים‬
‫לכי השנים הלומדים‪,‬ואפשר שיהיה תכונה מה שאבארנואו לא תהיה זאת תכונה ואם לא יועיל לכוונת הענין לא יזיק‪ /‬ואיך שיהיה יהיה‬
‫נזה הביאור תועלת ‪ ,‬ואץ ספק כי לא נוכל להציע לחפלית נזכמת דעתהר׳׳ם נמז״ל‪ ,‬לא נוכל לבא עדחכונתו ניאיןהקרלחנונ־ו‪•.‬‬
‫ו מ הנ ה אתחיל אני אשר בר רבי אברהם מבונה בונאן קרשקים בביאורי כפי אשי תשיג ידי ולפי קוצר שכלי‪ ,‬ונסמכת•‬
‫נזה נמה שאמר הכתוב עת לעשות לה' הפרו חורתןי ‪ /‬ומה שאמרו זיל וכל מעשיך יהיו לשם שמיס ‪:‬‬
 ‫נ‪3‬‬ ‫פתיחה‬
‫שמואל כן ד׳ י הוד ה ן׳ תכון י ל ‪ ,‬כ ת ב הר ב ה מ ח ב ר ל תל מידו ה תי ^ טד ה ח שו ב ר׳ יוסף ש׳ ץ ב״ר‬ ‫אמר‬
‫יהודה נ ׳ע ‪ .‬א הנ ה מאז נ א ת אלי ^ ב וכוונ ת מ ק צו ת ה א ‪ p‬לקרות ל פני ‪ /‬נדלה מ ע ל ת ך בעיגי‬
‫לרוב זריזותך עי‘ הדרייכה ‪ ,‬ולמה ש ר אי תי בשיריך מחוזק ה ת שו ק ה לדכריס העיוניים‪ .‬ו הי ה זה אחר הני ע‬
‫אלי כ ת בי ך וחרוזיך מן ה א ס בנד רי א ^ קודם שאבחן ציורך ‪ .‬והיי תי אומר אולי ת שו ק תו נדולה מ ה שג תו ;‬
‫ובאשר ק ר א ת ע מי מ ה ש ק ר א ת מ ח כ מ ת ה ת בונ ה ומה ש קד ם לך מ מ ה ש א״א מ ב ל עדי ה צ ע ה להם מן‬
‫)א( ה חכ מו ת הי׳מודיות ; הו ספ תי בך ש מ ח ה ל טו ב שכלך ומהירת ציורך ‪ ,‬וראיתי ת שו ק ת ך ל חכ מו ת‬
‫הל מודיו ת ע צו מ ה והנח תיך לה תל מד ב ה ם י ל ד ע תי מ ה אח רי תך ‪ .‬וכא שר ק ר א ת ע מי מ ה ש ק ר א ת מ מ ל א כ ת‬
‫ההגיון ‪ ,‬נק שרה תוחל תי בך וראיתיך ראוי לנלות לך סודו ת ספרי הנ בו א ה^ ע ד ש ת ש קי ף מ ה ם על מ ה‬
‫שצריך שישקיפו עי‘ יו ה שלמים ‪ ,‬והחלותי לרמוז לך ב ר מ מו ת ‪ ,‬וראיתיך מ ב ק ש מ מני תו ס פ ת ביאור‬
‫ופוצר נ י לבאר לך דברים מן ה עניני ם האלהיים ‪ ,‬ה ו שאגיד לך אלו הכוונו ת א שר ב ה ם כוונ ת ה מ ד ב רי ם‪,‬‬
‫ואם הדרכים ה ה ם מופתיים ‪ ,‬ואם לא מ אי זו מל א כ ה הם ‪ ,‬וראיתיך יודע מ ע ט מ מנו מ א ש ר ל מד ת‬
‫מזו ל ת; ו א ת ה נבוך ‪ ,‬ככ ר ד כ ק ת ך ה ב ה ל ה ‪ ,‬ונפ שך ה ח שו כ ה ת ב ק ש מ מ ך ל מצו א דברי ח פ ץ ‪) ,‬נ( י ולא סרתי‬
‫לדחותך מזה ולצוותך ל קה ת הדברי ם עי‘ הסדר ‪ ,‬כוונה מ מני שי ת א מ ת לך ה א ט ת בדרכיו ‪ ,‬לא שיפול ה א מ ת‬
‫כ מ ק רה ‪ ,‬ולא נ מנ ע תי כל ימי ה ת ח ב רך ע סי כ שהוזכר פ סו ק או דבר מ ד ב רי רבותינו שי ש בו ה ע ר ה על עניי‬
‫זר‬
‫‪& Dir‬וכ‬ ‫אפודי‬
‫ה ב ת י שנתב ריב לתליזידו ‪ :‬ה נ ה וזאז באת אלי‬ ‫א ה נ ה ראי באח אלי‪ .‬רוצה ליייר תזיזן קדוש שהיה דעחך‬
‫וכוונת יזק‪5‬ות האדן ‪ .‬הגה בזה הכתב הניח הרג‬ ‫לנא לכגי ; ב וכמיח וכו׳‪ ,‬כי' קודם שבאת אצלי אך‬
‫כוונת לבא רצד תכונה בלבד גדלה מעלתך בעיני וכו' ‪ /‬ויורה מי שהניעו לעשות הספר וחי הראוי לע״ן בו ני צריו אל‬
‫אמיתות זה הביאור או‪-‬רו אתריו והיה זה אתר הגיע אלי כתכיך ג׳ תנאים ‪ .‬הראשון שיהיה לו כוסף נמרץ לחכמות ‪ .‬שגית‬
‫וחרוזיךוכו'; ג קורט שאבת; ;יורך וכו׳ וייה שקרס לך ממה שכבר קדס לקחת יזהתכחית הלחודיות וחכחת ההגיון‬
‫שא׳׳א רבלעדי‪ .‬ר׳ל כאשר קרחת ע״י תכ״ת התכונה וקראת עסי ובפרט מלאכת החופת ‪ .‬שלישית שיהיה לאדם שכל עוב‬
‫ג"כ מה שהוא הקדרה לתכיית התכונה והיא חכמת המשפר ומהיר להבין הדברים במהרה חבלי שיצטרך לבאר לו‬
‫יהתשגורת שהה קודייות בלייוד אל תכמת התכונה אז הוספתי הדברים בארוכה כחי שאמרו אין מלחדין כתרי תורה אלא‬
‫בך שתתה וכו׳ ‪ .‬כ״א וכאשי־ קראת ערי זה שקראת חכמת לנבון לחש וחלמדיןאותוראשי פרקים; והנה כנגד הכוסן‪.‬‬
‫התכונה וקראת נ״כ קודש שבאת לפני מה שהוא הקדמה לחכמת אמר הנה מאז באת אלי וכוונת מקצות הארץ‪ .‬ומ״ש מאז‬
‫התכונה כחכמת המספר והתשבורת וכו' ‪ :‬ר לדעתי מה ירצה מזמן קדום גדלה מעלתך בעיני מרוב זריזותך על‬
‫אחריתך‪ .‬ר״ל כדי שתדע חכמת אלהות שהוא תכלית הלימוד ; הדרישה ולחה שראיתי בשיריך לחוזק התשוקה לדברים‬
‫ה ושאגיד לך אלו הכוונות‪ .‬ר״ל שאגיד לך כוונות המדבריס מן העיוניים ‪ .‬וכנגד השני אמר וכאשר קראת עתי מה שקראת‬
‫אפשר ____ ו‬
‫מבלעדי‬ ‫שאי _ _‬ ‫‪..........‬‬
‫העניניס האלהיים אס הס דרכיס סופתייס אס לאו ‪ :‬ו ולא מחכמת התכונה ומה שקדם לך ממה‬
‫סרתי לדחותך מזה ‪ .‬לא נמנעתי מלדמותך רוצה לומר הייתו הצעה להם מן החכמות והיא חכמת התשנורת ‪,‬‬
‫וכנגד השלישי אמר הוספתי שמחה לרוב שכלך ומהירות‬
‫ציורך ; ואחרו וכאשר קראת עמי מה שקראת ממלאכת ההגיון גקשרה תוחלתי בך וראיתיך ראוי לגלות לך סודות‬
‫סתרי הנבואה ‪ .‬כי מי שידע דרכי המופת והשחירה מהטעות יודע ההקדמות הצודקות מהניזבות או מהחדוחות‪ /‬יידע ני‬
‫הידיעה המופתית א״א שתהיה כוזבת ראוי לזה האיש לבאר לו סתרי הנבואה כי אז יקבל נפשו מה שיגלה לו תחכם‬
‫מהסתרים ההם ואם לא מה שיאמר החכם לא יקבלהי נמ״ש באזני כסיל אל תדבר ני יבוז לשכל מליך‪ .‬ואמרו ואגיד‬
‫לך אלו הכוונות אשר למדברים על תציאות האל ועל שאינו גשם והיותו אחד ‪ .‬ומה שאמרו ג"נ בראיותיהס על מדוש‬
‫העוצם ני אלו ההקדמות אינם צודקות כי׳ש שיהיו ראשונות ושהם ממלאכת ההטעאה לא ממלאכת המופת כלל ‪ .‬ולחה‬
‫שסתרי הנכואה כפי דעת הרב אינם אלא סתרי החכמה לא רצה לגלות לתלמידו סתרי הנבואה עד שידע חכמות והס‬
‫חנמנז הטבע וחכמת האלהות‪ ,‬וזה אומרו ולא סרתי לדחותך מזה ולציותך לדעת הדברים על הסדר ‪ .‬ואחר כך אמר‬
‫שגזר‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫ר ב י יופך ‪ .‬כהצמיד הזה הוא רני יוסף נן יה‪ 1‬דה!׳ל שעשה שי׳ שד‬ ‫)א( כ ת ב הרב המחבר הנמות הלמוריות ריצה נו חבמת‬
‫השיריס על יי־ השש» והדרוש והחנייה ‪ :‬הגת ה<‪.-‬ז באר‪ ,‬אי‘־‬ ‫התהובורת )נ( יאא סרתי לדחותך סזה‪ .‬הרצו; בזת‬
‫ובו׳ ‪ .‬קשה ל»ה זה זכי הרג ניאח ההצתיד אזלו ואח׳נ יזגור השיריס‬ ‫ממה שתבקש נפשך החשובה שארהיב ואבאר לך עניגים בדבריה‬
‫אלהייה הייתי מונע אותך מזה נ ע בוי שתקה העניניה על ההדר ששלח אגיו קוים נואו והיה דאז׳ שוזנוי היגייה כשי זצזנה ‪ .‬ודשני זה‬
‫כי‪,‬נ האשורי‪ .‬מזמן קדוה היה ו»ה־ לנא אלי ‪ .‬ואץ צו ־ןני ה רנ זנ ר‬
‫הדנריה כשי זמנס י׳ל צכיעתו מארצו לנא ללמוד ממנו ‪ ,‬וזה הוא מאי‬
‫נאת ונסעת מא־נ; כדי לגא אני ‪ ,‬ושייכו נאמדו וכווצת מקצות האר; ‪ .‬אחר זה וכר השידיה ששלה אליו ‪ :‬נתביך ובי' ‪ .‬׳־אה שה־לוייד גת גאניה‬
‫גלי יה והגיע צתכבנד־יתה שהיא על הו‪ .-,‬היה קודס שיגיע למורים אשי הוא יושג על ששח הצהר‪ ,‬ומשה שלח לדג התרוזיה ‪ .‬ומ‪ ,-,‬״קך;‪ :‬אי וגו' ‪.‬‬
‫רונה לומר הדגייה ביוקד״ויהכרת ננמוד לחכמה ה־‪.‬כונה נחגגודה וההציהה ‪ ,‬וזה שאמר ממה שאי אששד מגלי הנעה ‪ :‬אעוב •שבאר ובו׳ ‪,‬‬
‫אדי עוג שכנך נהנגה ‪ ,‬ימהידוח הצייר נלימודיוח ‪ ,‬שהציוד יצטר־ צעניני ההצדבה והחגוצה הדגה ‪ :‬לדעתי בו' ‪ .‬י׳ל לדעתי שאתייה; יהיה‬
‫כחכמה החלהיח ‪ .‬ולזה הניחו להתלמד גלימודיוח ני ידע שנא ישחר גלימודייה ויצך עד האלהיוח ‪ :‬נקיהרה ונו' ‪ ,‬ר׳ל שההגיון יש לו יר‪ :‬י‪1‬תר גדול‬
‫גאלהיוח מהלימידיוח • הדעות אישר לסדבריוש ‪ .‬לא אמד זה לנד על חדיש׳ העולה כדגרי הנרנוני ני אה על דציאוח האל ואחיהו יהיחקש‬
‫הגשמיות שנכלה דנרי המדכריה ‪ .‬הערה על עגין זר נו׳ ‪ .‬אין הכוונה נזה שהיה מגאר לו הענין ההוא ‪ .‬כי יהיה זה שוחר לדה שאד־‬
‫שהיה יזמה אותו מזה ‪ ,‬אנל אמר שעה היזח ‪ iiz‬ינאי לי פודות התורה ‪ ,‬היה אומד אליו שנא‪1‬ר‪.‬ו פשוק אי מאמר היתה הערה ‪ ,‬אע׳ש שלא‬
‫גא‬
 ‫פתיחה‬
‫א*פר פנית ; ' ) ; ( העירוני החבוריים ההם אל הפבמה‬ ‫זר לבארו לך ‪ .‬וכאשר נזר היבם בפרידה ופנית‬
‫כבר שקטה ‪ ,‬ח )ד( ועורדתני פדידתך ’‘ הבד המאמד הזה אשיר הבדתיו לך ולדומים לך ‪ .‬ואם הם מעט ‪,‬‬
‫ושמתיו פרקים מפורדים ‪ ,‬וכל מה שיכתב מטנו הוא יגיעך ראשון ראשו; כאשר תהיה‪ ,‬ואתה שלום ‪:‬‬
‫שמיאל בן יהודה ן׳ הבון ז״ל ‪ ,‬אמי■ הרב המחבר ‪ :‬ט הודיעני דרך זו א'‘ ך בי אליך נשאתי נפשי ‪ :‬י אליכם‬ ‫אמר‬
‫אי־כ־ים אקרא וקולי אל בני אדם ‪ :‬כ הט אונך ושמע רב‪-‬י חנמים י‘ ולבך תשיית לרעתי •‬

‫ה מ א מ ר הזה ענינו הראשי; לבאר עניני שמות באו בספרי הנבואה ‪ ,‬מהשמות ההם שטות משתתפים ‪.‬‬
‫ויקהום הפתאים כפי קצת הענינים אשר יאמר עליהם השם ההוא המימתתף ‪ .‬ומהם‬
‫מושאלים ‪ /‬ויהחום נם כן כני העני; הראשון אשר הושאלו ממנו ‪) .‬א( ומהם מסופקים ‪ ,‬פעם יחשב‬
‫בהם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שדמיהיך מללמד לך העניניס האלהייס עם שאלמד לך הקדמות‬ ‫שגזר השם כפרידה ופנית לאשר סנית העירוני אותם‬
‫הקודמות לחכמת האלהית ואז יגלה לך האמת בדרכיו‪ .‬ז העירוני‬ ‫החכוריס אל הסכמה אחת והיא לעשות זה הכפר ‪ ,‬אכל‬
‫החבורים ההם וכו' ‪ .‬ר״ל כשהיית ער‪,‬י בחבורה מחת ביחד‬ ‫למה שהיית עומד עמי בהתיזדה לא הייתי רוצה לעשות‬
‫העירתני אותה החבויה חל הסכמה אחת והיא לעשות זה השפר‬ ‫הספר אחר שהייתי יכול לדבר לך סתרי התורה פה אל פה‬
‫אבל כשהיית עימד עמי יתד בהתמדה אותה הםכר‪,‬ה שקנוה ונחה‬ ‫כי אלו הדברים אין ראוי שיכתבו'׳לא להכרח‪ ,‬אבל עכשיו‬
‫ולא הייתי רוצה לעשות ספר אתר שהייתי יכול לדבר לך פה‬ ‫שנתפרדתממני פרידתך העירתני לחבר התאחר הזה‪ ,‬נמצא‬
‫אל פה ; ח אבל עכשיו שנכרדח מרני פרידתך עוררתני לחבר‬ ‫שהחבורים והפרידה הם סבת חבור זה הספר הנכבד ;‬
‫המאנזד הזה‪ ,‬נמצא שהחבוריס וההכרדה הם סבת חבור זה‬ ‫א מ ר הרב הודיעני דרך זו אלך ‪ ,‬והרצון בו אם אלך דרך‬
‫הספד הנכבד ‪ :‬ט הודיעני דרך זו אלך‪ ,‬אס אלך בדרך ההורה‬ ‫התורה במוחלט או דרך הפילוסוכ־א במוחלט כי‬
‫ב״וחל;■ הו בדרך כילושוכיא כ״ותלע כי תשוקתי תליך ית' ;‬ ‫תשוקתי אליך שהוא האמת הראשון ; ואומרו אליכם אישים‬
‫י אליכם אישים ‪ .‬התכרים אקרא לעיי; בזה תשני כי אתם‬ ‫אקרא ‪ ,‬ירצה לכס החכמים אקרא לעיין בזה הספר כי‬
‫תקבלו מועלמ בכל הכדקים ‪ .‬אמנם קול ההב־ה שלי יגיע לבני‬ ‫הס יקבלו תועלת בכל הפרקים‪ ,‬אמנם קול ההברה שלי‬
‫אדם מבלתי ׳הכרה כי חף הם יקבלו תועלת בקצת פרקי זה‬ ‫יניע לאנשים הבלתי חכמים ; ואחר עוד הט אזנך‪ ,‬ירצה‬
‫המא״ר; כ הע אזנך ושמע דברי תכיייס ‪ .‬ר'ל דעמהחכיי‪-‬יס‬ ‫כי בזה הספר ישמעו דבייי החכמים הקודחים ואולם ראוי‬
‫הקדומים ; י‘ ולבך תשית לדעתי עיונך נזה הם‪ >:‬יהיה לדעת‬ ‫שישים האדם לב לדעת הרב כי הוא אמת‪•.‬‬
‫א מ ר הרב המאמר הזה עניני הראשון וכו' ‪ .‬זאת‬
‫הפתיחה יכלול דברים רבים ‪ ,‬ראשונה למה חיבר זה הספי ולמה שזה הספי חובר במו שיראה מזאת הפתיחה לאיש‬
‫אשר הוא נבוך בתורה מצד החכמה אשר ידע‪ ,‬והנה ימצאו בתיי־ה דברים שהנלוימותר‪ ,‬כי הרחקת הגשמות ממנו ית׳ עם‬
‫שירצר כרוב הפסוקים שהשם הוא גשם אינו מכלל הסתרים אבל יאוי שישתתפו בה ההמון והסגולות וראוי לדי־וש לקטנים‬
‫ולנשים ולעמי הארן ולהיגיל לקטנים שהשם אינו גשם‪ ,‬ובנה רוב סכרי על כיאור זה‪ ,‬והתחיל ראשונה בפרקיו בביאוי■‬
‫אמיתת הצלם כי המובן ממנו כילל ההגשמה להמון וכאלו ששאר הענינים הגשמיים חלק לו ומשיגים לו ‪ .‬ואחר שהשי׳י‬
‫אינו גשם יתחייב מזה שכל מק־י הגשם ישולל ממנו אחר שאונו גשם ולא כח בגשם ומזה יתחייב לדבר ברבים מסתיו‬
‫התורה כתו שאנחנו עתידים לבאי כי הכל נמשך אחר הרחקת הגשמות ‪ ,‬ואס יקבל האיש התוריי שהשם אינו‬
‫גשם יחוייב שיקובל דברים רבים שבא החופת עליהם בחכמות‪ ,‬ואס באו בתורה דברים שהם סותרים לזה על הכל‬
‫^ מ ר דברה תורה כלשון כני אדם ויאוי שיפורשו ‪ ,‬לכן היתה כונת זה המאמר הנכבד לבאי שמות המשותפים אשי‬
‫גאו מהם בספרי הנבואה ; ויקחום הפתאים כפי קצת העניניס אשר יאמי עליהם השם ההוא ‪ ,‬ולבאי גס כן שחות‬
‫היזושאלים ויבינוס ההמון כסי הענין הראשון אשר הושאלו מחנו ‪ .‬ומהם מסופקים ויחשבו ההמון שהם מוסכמים או יחשבי‬
‫שהס‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫ור״תז־ג תאמת נדברים האמתייש ‪ (;) :‬חעירוני חחבוריש חד‪,‬ש ‪.‬‬ ‫יבאר מה ההערה ‪ ,‬כי גוה לרע״! היוע רב לו נאדיר נדנד הזז יש‬
‫כ־יומר ׳טי חכ־ר‪,‬ך עמי אא הסבמר‪ ,‬בבר •!וקשר‪ ,‬כאוהד עי■ דשבמה‬ ‫הערה אע׳ש שלא יגלה מה היא ‪ :‬ובאשי גזר ובי׳ ‪ .‬־״צ שז‪1‬מ; ‪:‬נ־תב־‬
‫אחת הייתי רשבים י'דבר בתהאד‪ ,‬ור‪,‬יא ספרי הנביאק ושפי■‬ ‫עדו ‪ ,‬והאהכה והמגור ההיא העירו והניחו לבאר הורות הזורה ‪ ,‬והוא‬
‫התשואה ובבר תזקטה אותה תדמבטד‪ ,‬ונם'‘בת■ •מאא לעימות ‪:‬‬ ‫אמרו אל ההההדה שהנר ש־ןעה י׳ל אל הההב״ה שזבר '‪.‬״בלה שהשניה‬
‫)ד( ואם העייוג■ החבורים ההם הערה אבד היתד ואא יצאתה‬ ‫הרג לנאר לו עניני החירה וששתע ממנה להיוחו מחחזת ושוצר נו על‬
‫יפרעי‘ זעוררר‪ •:,‬פרי‪,‬יתד אהבי זר‪ ,‬המאמר ; ;א( ומהם מסופקים‪,‬‬ ‫חוספח ריאיר ‪ .‬ואחר שוהר ‪.‬מה עשה החכוי והאהנה בביא הרצו! לנאר‬
‫כאאו תאמר■ ‪4‬ם שהוא שש מ״עותןז או מסופק יאמי עא הצורה‬ ‫דגר עוד מד עשתה השרידה ‪ .‬ואמי שעשתה היוח הניאוי גששי ולא‬
‫המינית ועא הצויר‪ ,‬המאאבותית והס יבינו שהרבר הוא אע־ פשומו‬ ‫נעל פה ‪ ,‬כי אלו היה כה התלמיד היה מלמדו שניה אל רציה ולשרירתו‬
‫עד שיתפישו בצאם אאר‪.‬־ם שהיצו; בו התמונה והתואר והשי­‬ ‫מנר המאמר ‪ :‬הוריענ־ דרך זו אאך ‪ .‬ר׳ל ד‪-‬ך ששוני הזויה או ורך‬
‫א­ נו גוף שיהיה בעא ר‪,‬ואר ותמונה כמיותם ובאאה שמות רביב‬ ‫החקירה והע״) הששוט ‪ :‬אליכם אייעיש אקרא ‪ .‬י׳ל לאיב־נ ה״יוחדיה‬
‫אזיא נעצם ‪ ,‬עס היות שקולי ושיא ההנרה הששיביה לנני א־ם ‪.‬‬
‫הט אונך ט' • ייל שמע דניי חכמים אשר אניא גששי הזה אנל לא תאמץ כי אה ועיי ‪ ,‬או יאמי שיאשיצה ישמע דנרי חכמיה והה שש‪>-‬‬
‫רחכמזה אה־כ ינץ דעתי ! המי>נור הזח מ׳ ‪ .‬קיא הסשר הזה מאתר להיותו מקושר כלי ‪ .‬ואמר עניני שמות ‪ ,‬צו״ר שאץ כיוצזי לבאי הנייות‬
‫נור־המוקוקים ני אס ענינו השמות ‪ .‬וא״ר שכייצזו היישונה לנאי הש״ות המשיתשיה ‪ ,‬והמושחצי‪ , :‬יהמהוכקיה ונת‪ ■,‬ההגה וא״י שהוא‬
‫‪ ,‬לשי שזץ נהה ששקכצל ‪.‬‬ ‫ולא הגיא ^ה״ושכ‪-‬יישילז הנידשיש‬ ‫השתאיש‬ ‫רס ינשצי הששק אשר נכל רץ מהשמות הזצו כמו שיהיו ויקחוס‬
‫והכוונה השנית היא ניאור המשליש שיזכיר‪ .‬והנה עשה כיאור השמות כיונה יאשונה‪ ,‬ונאוי ה־ישליה ‪:‬״■ה השנית‪ ,‬לני ‪:‬גזו‪ -‬השמות קודש‬
‫לנאור המשלים ‪ ,‬ולא יתנאיו ה״שליה כי אה נניאיר השמית אשר נהש לא יתהשן ‪ .‬י‪.‬א־נ‪ :‬צ״ה אמי היג על השיינה היאכינה שהיא מהשמיז ‪,‬‬
‫״ני‪,‬י הו ‪ .‬שזי‪:‬פ ל‪,‬מד ההמין' ו‪.:‬א‬ ‫שאץ יא ” להכינה נלס להמיו ‪ ,‬ולא אייר וה נמשלים יגם לא אחיו על שניהה יחד ‪ .‬לני שהמש‪-‬יה‬
‫תגלו ‪,‬הס ‪.‬‬ ‫ותונדו אליהם ‪ ,‬א‪5‬ל ניאוי הש־נות שיחשוב איה שהוא ‪,‬מיונזן אלוהה ‪ ,‬ושהוא כאיי שילמדהו ההמץ ‪ ,‬נצע־ן ה־נ להודיע ש‪.‬א‬
‫ד ‪4‬‬ ‫פתיחה‬
‫בהם שהם יאמרו בהסכמה ‪ ,‬ופעם יחשב בהם שהם כושתתפים ‪ .‬א ואין הכונו‪ .‬בנזאמר הזה להבינם‬
‫כולם להמון ‪ ,‬ולא למתהילים בעיון ולא ללמד טי שלא יעיין רק כחכמת התורד‪ .‬ר״ל )נ( תלמודה ‪.‬‬
‫ב כי עגין המאסר הזה כלו וכל מה שהוא ממנו הוא חכמת התורה על האמת ‪ .‬ג אכל כוונת המאמר‬
‫הזה להעיר אי־נ! בעל דת שהורגלה‪ ,‬בנפשו ועלתה‪ .‬בהאמנתו אמתת תורתנו והוא שלם כרתו ובמדותיו‬
‫ועיין בחכמת הפילוסופים וידע עניניה׳ם )צ( ומשכו השכל האנושי לוזשכינו במשכנו )ד( והציקוהו‬
‫פשטי התורה )ה( ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו טעניני השמות ההם המשתתפים‬
‫או המושאלים או המסופקים‪ ,‬ונשאר במבוכה ובהלה ‪) .‬ו( אם שימשך אחרי שכלו השל ‪ 7‬מה שידעה‪,‬ו‬
‫מהשמות ההם )‪ ( r‬ויחשוב שהוא השליך פינות התורה‪) ,‬ח( או שישאר עם מה שהבינו מהם)ס( ולא ימשך‬
‫אחר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫דעתי וכווציה א ואין הכווצה כמאמר הוה להניצס ו ט' ‪.‬י״ל שאין שהס משוחסים ‪ :‬ואחרו ואץ הכונה כיזאמר הזה להכיגם‬
‫נוצת זה הספר להכין עציצי השמות המסופקיס והסשותשים כלם להמון כו׳ולא ללמד למי שלא עיין רק כחכמת התורה ‪,‬‬
‫והמושאליס להמון וכו' ‪ :‬ב כי עצין המאמר הזה כלו ‪ .‬ר״ל ירצה לסי שחכמת התורה כוללת כל חכמה שתלאר מציאות‬
‫מפצי מה הוצרכתי לפרש חכמת התורה ותלמודה כי כאמת זה האל ואחדותו והרחקת הגשמות וסתרי העכע והאלהות‬
‫המאמר היא סכמת התורה על האמת ומפציזה הוצרכתילפרש וככלל מעשה כראשית ומעשה מרכבה ‪ .‬הנה חי שעיין‬
‫תלמודה ר״ל כיאור המצות; ג אכל כוצת המאמר הזה ‪ .‬ר״ל כחכמת התורה ככי• יוכל כמאמר הזה להכינו כלו‪ .‬כשכיל‬
‫כוצתי כזה המאמר להעיי איש שיש לו שכעה תצאיה רמז לז' זה פירש מה נרצה אצלו הנה כחכמת התורה רוצה לומר‬
‫כגדי כהוצה ‪ .‬הראשון שיהיה כעל דת ‪ .‬השצי שיהיה הדח תלמודה‪ .‬והוא כיאור המצוה ודרך ארק והוויות אניי ודכא ‪:‬‬
‫מתורתצו הקדושה ‪ ,‬השלישי שיהיה שלם כאמוצחו ושיעשה אכל טינת המאמר הזה להעיר האיש שיש לו שכעה‬
‫הפעולות הסוכות המכוציז הגה כמדות ‪ .‬הרכיעי שיעיין כחכמת תנאים ‪ .‬הא' שיהיה כעל דת ‪ .‬הכ׳ שיהיה הדת מתורתנו‬
‫הפילוסופיא ושידע מה שעיין ‪ ,‬החמישי ששכלו משכו להשכיל הקדושה ‪ .‬הג׳ שיהיה שלם כאמונת! ושיעשה הפעולות‬
‫כעציציס המושכלים כפעל ‪ .‬הששי שהציקוהו פשפי החורי‪ . :‬הטוכות המכוורת כמצות ‪ .‬הד׳ שיעיין כחכמת הסילוסופיא‬
‫ושידע מה שיעיין‪ .‬הה׳ ששכלו משט להשכיט כמשכט רוצה‬
‫לומר שידע לידע העטנים ושידע מדרגת הדכרים העיוניים ושאי אפשר שישתנו על זולת הצד שק ‪ .‬הששית שיציקוהו‬
‫פשוטי התורה כי פשוטי התורה הם הפך מה שהתכארו כחכמה ‪ .‬השכיעית מה שלא סר היותו מכין מדעתו או‬
‫הכיגהו זולתו רוצה לומר שידע פשטי השמות י״י יד ההם והם עיני י״י נו׳ שהם בפשוטו שהוא עין ממש ויד חמש ולכן‬
‫התחדש לו מכונה ; או הכינהו זולתו אחד מהחכמים אשר אין להם שם על פני תון כידיעת האמתיות אכל הורה לן‬
‫כי עין ויד ורנל הם נששוטס ואין להס תוך ולכן התחדש לו המכוכה מצד עצמו ומצד רכו ‪ .‬ואחרים פירשו שיהיה מכין‬
‫מדעתו או מזולתו קצת ענייני השמית המושאלים נדי שיהיה לו הערה ואז יהיה לו מכונה גדולה שאינו יכיל לעשיח הביאור‬
‫נשלמות על עניני השחות ההם ומפני זה יועילנו זה המאמר‪ ,‬והפירוש הראשון נראה לי יותר ‪ .‬ואמנם תנאי הראשון שיהיה‬
‫כעל דת הוא מבואר שאם אינו נעל דת לא יספק‪ ,‬וגם התנאי השני שיהיה מתורתנו הקדישה שאס לא יהיה מתורתנו זה‬
‫הספר לא יועיל כלום אבל הוא סותר שאר הדתית הנמצאות ‪ .‬והשלישי שיהיה שלם באמונתו שאס לא יאמין כתורה אינו‬
‫צריך מורה הנבוכים כי איט נכוך‪ .‬והרביעי שיעיין ג״כ הוא מבואר שאס לא יעיין כחכמת הסילוסופיא לא יהיה מססק כי‬
‫לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מידיעת טבעי הנמצאות ‪ ,‬הנמנעות ‪ .‬והחמישי הוא מבואי ג״כ שמשכו השכל האנושי‬
‫להשכינו במשכנו כי לא יחשוב מה שכא כחכמות הוא מעשה תעתועים נחו שחשבו הנויס שקראי למכחות ערמומיות‬
‫לכן אמר שמשכו השכל האנזשי להשכינו בחשכט ני אז יוכל לדעת מעלת השכל מה הוא ט יאמת שאין יכולת לסתור‬
‫המושכלית הראשונית ולא התולדות הנמשכות מהם וזה דבר ידוע לבעלי השכל ‪ .‬הששי שהציקוהי פשטי התורה כי יחשוב‬
‫כי וידבר י״י אל משה לאמד ופה אל פה אדבר בו הוא כפשוטו ואז תתחדש לו המבוכה ‪ .‬ואולם התנאי הז׳ הוא תנאי‬
‫ברור ג״כ כי אם יבין פשטי השמית כסי מה שראוי שיובנו לא ישאר ל‪ 1‬מבונה וספק ‪ :‬ואמרי ונשאר במבוכה ובהלה אם‬
‫ימשך אחר שכלי וישליך מה שידע מהשמות ההם אשר אינו אלא ידיעה דמיונית ויחשוב שהוא השליך פנית התורה ‪.‬‬
‫וכשישאר עם מה שהבינו משפטי התורה ולא ימשך אחר שכלו אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליי כאלו בחירת השכל היא‬
‫לבטלה‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫מהם מושאלים ומהם טשותשים ! )נ( תלמודר! ‪‘) 9 1 .‬ינזוד התורה‬
‫ר׳א תאמודה כו׳ ‪ .‬אמרי כי מצין המאמר מ ה היא ההגצליפ למה)צערו‬
‫לומרר׳ל תלמודה ‪ .‬ואמר שראוי היה להגדיל זה כיון פהכמתהר‪ 1.‬י ה ‪W‬‬
‫לא הוזכמה האמתיה המקוכלה אשר היא מתנארה בחכמה‬
‫נאמר לנד על היוצמוד ‪ ,‬כי וה יקרא האלהייח כן • אהעיר איש כר ‪.‬‬
‫האלהית כאלו תאמר שהש׳י אינו גוף ולא ישיגהו העדר יד‪,‬פעליה‬
‫ושינוי וכן התארים אעיר יתואר בר‪,‬ם בהורה הם תארי פעולות או‬
‫ריל ני פפי‪ ,‬השמוח איצו לפיצופופיס נהחלע ‪ ,‬כי אין להס חורה ולא‬
‫ירגישו נספקוהיה ‪ ,‬אכל הוא לנעל דח ‪ ,‬ונס אינו לנא לאמונה הדח כגרי‬
‫תארי שלמות אע'פ שאינם ממין שלימותו להורות שהוא שלם‬
‫במיני השלסיות כלם ‪) :‬ג( ומשכו השכל האנושי לר‪,‬שכינו במשכנו‪.‬‬
‫הצדי‪ ,‬נלי הרגל ‪ ,‬ני זה לא ירגיש נספק ויכחיש התורה אגל הוא לאשר‬
‫פירוש כי אחר שלמר ועיין כחכמת הפילוסופיא יראה דרכם‬
‫ומופתיהם על מעיאוחו ואחדותו והיותו בלתי גשם ולא ישיגהו חלוף ושינוי משנו שכלו להטשך אחר זד‪ .‬הדעה האטחי ‪:‬‬
‫)ד( יהצייןידע פשטי התורה ‪ .‬פירוש כי כשראה בתורה‪ .‬שיתואר השם בתארים מורים על ההגשמה והפעלות עומד ננוך והוא פוסח‬
‫בין שתי הסעיפים אם ימשך אחר שכלו וירחיק אותם התארים מהשי׳ת אשר זאת הכוונה הוא דעת תהודה או ועא ימשו אהד‬
‫פשוטי התורה וישליך אחר גוו מה שלמד מר‪,‬הנמר‪ ,‬האמתית אשר תרחיק הרד‪,‬ד‪,‬ה גמורה מר׳שי׳ח בל גשמיות וכל שינוי ! )ה( יטה‬
‫שלא סר היותו מכין מדעתו או ה בינ הווו ל חו‪ .‬רוצה‪..‬בו שהיה מבין שהשטות ההם כפשוטם‪) :‬ו( אש שימשך אחרי שכלו‪.‬‬
‫הרצק בו במה שלמד מתענינים אלררים מחכמת הפילוסופיא ולא יבין השמות הר‪.‬ם כפשוטיהם ‪ ( 0 :‬ויחשוב שהוא השליד פיטת‬
‫הוערו! ‪ .‬רוצה בו אם ימשך אחר דעת הפילוסופיא ‪) :‬ח( וישאר עם מר‪ .‬שהכינו מהם ‪ .‬ירצה כוה שהיה מכין אוחו כפשוטיהס !‬
‫)פ( ולא ימשך אחר שבלו ‪ .‬ר׳ל השכל האנושי שטשבו יוי‪,‬שנינו בטשבנו וד‪,‬יא תאנענה האטתית בהש׳י שאינו גשם ולא בעל‬
‫תארים‬
 ‫פ תי ח ה‬
‫אחר שכלו ‪ ,‬אך י שליכהו אחרי גוו ויטה מעליו ‪ ,‬ויראה ע ם זה •בהוא י ה בי א עליו הפסד )י( ונזק ב תו ר תו ‪,‬‬
‫וישאר עם ה מ ח ש בו ת ה ה ם הד מיוניו ת ‪ ,‬והוא מפני ה ם ב פ ח ד וכובד ולא יסור מ היות ב כ א ב לב ו מ בו כ ה‬
‫גדולה ‪ .‬י ובכלי' המ א מר הזה כוונה שניה ‪ ,‬והוא ביאור מ שלים ס תו מי ם מ אד שב או בספרי הנבי אי ם‬
‫ולא פורש שהם מ־נ!ל ‪ ,‬אבל יראה לסבל ולנבהל שהם כפ שו טי ה ם ואין תוך ב ה ם ‪ .‬וכ שיתבונן ב ה ם היו ד ע‬
‫בהם ב א מ ת ויקחם על פ שו מי ה ם תתחדש־ לו גם בן מ בו כ ה גדולה ‪ .‬וכ שנבאר לו המ של ה הו א או נעורר‬
‫על היותו מ ש ל‪ ,‬ימי‘ ט וינצל מן ה מ בו כ ה ה הי א‪ ,‬ולזה ני ר א ה מ א מ ר הז ה מורה הנ בו כי ם‪ .‬ואיני אושר‬
‫המ א מר הזה דו חה לכי‘ ‪:‬פק לב כיבינהו ‪ ,‬אבל אומר ש הו א דוהה לרוב ה ס פ קו ת הגדולות שב ה ם ‪.‬‬
‫ולא יבק ש מ מני המש־כיל ולא ייהל ש אני כשאזכור ענין מן ה עניני ם שא שלי מהו ‪ ,‬או כ שא תחיל לבאר‬
‫ענין מ־סל מן המ שלים שאשי‘ ים כל מ ה שנא מר במש־ל ה הו א ‪ .‬זה אי אפש־ר למ׳שכיל לע שותו בלשונו‬
‫למי ש מדבר ע מו פנים כפני ם ‪ ,‬כל שכן שיהברהו בספר )נ( שי‘ א יש־וב מ ט ר ה לכל ס כ ל)י ה ש ב שהוא‬
‫חי ם( יורה חצי סכלותו נגדו ‪ .‬וכבר בארנו בהבוריגו התלמודיי ם כללים מזה ה ענין והעירונו על עניני ם‬
‫רבים ‪ ,‬וזכרנו בהם י שמעשיה ברא־נ־ית הו א ח כ מ ת ה ט ב ע ‪ ,‬ומע שה מרכ ב ה הו א חכ מ ת ה אל הו ת ‪.‬‬
‫ובארנו אמרם ולא ב מרכבה ביחיד אל א אם כן הי ה הכם ומבין מ ד ע תו מוכרים לו רא־סי פרקים ‪ ,‬אם כן‬
‫ולא‬ ‫לא ת ב ק ש מ מני הנ ה זולת ראשי פרקים ‪ .‬ואפילו הרא שים ה ה ם '‘ אינם בנזאמר הז ה מסודרים ה״ ׳‬
‫זה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫לנטלה והיות האדם נדחות באמה הוא יותר נככד כאלו השכיעי שיהיה מנין מ־עחו או מזולתו פירוש שכיאר מקצח‬
‫ע;׳‪:‬׳ השתוח המשהחכיס או המושאלים כדי שיהיה לו הערה‬ ‫העיגים לאחור ננראו ולא לפניו ‪ ,‬ולא די זה שהוא נזק‬
‫גדול אכל יניא נזק כתורתו ‪ ,‬כי ככר יחשונ האדס כי מה ואז יש לו רכיכה גדולה שאינו יכול לעשות השלום באור‬
‫התורה אינה לנעלי השכל אכל לנעלי הדמיון ויחשונ פעמים על עניני הש״ות ההס לזה יועילהו זה המאמר הנכנד מורה‬
‫שהתורה אינה אמת אחר שלא תסכים עס השכל‪ .‬לכן אמר הנכיכים ‪ .‬ישי״ שפי׳ שזה התנאי הז' הות שיהיה מכין מדעתו‬
‫הפסד ונזקנתויתו‪ ,‬זו היא הכונה הראשונה נזה הספר ‪ .‬או מזולתו כששי השמות ההם שהוא יודע כמו עיני ׳"׳ ויד י''׳‬
‫והכונה ה ס ניאורו חשל־ם סתומות שנאו כספרי הננואה שרי׳ל עין ויד רמש לכן יתחדש לו מנוכה גדולה חס ימשך אחר‬
‫ולא פי׳ שהם משל אנל יראה לסכל ולגמהר שהוא ככשוטו הפשעים ההם או תם ימשך אחר השכל ויניח הפשעים ההם ;‬
‫וכשיתנוק היודע נהס ויקחס כפשוטיהס תתחדש לו ג״כ ד הביא עליו הפשד ונזק כתורתו ‪ .‬נא לגלות לנו שאף נזאח‬
‫הבחינה השנית אם יאמין פשטי התורה יניא היזק בשכלו וסף‬ ‫חנוכה גדולה‪ .‬וכשננאר לו אחד משני הדנריס והוא‬
‫היותו משל ולמי הוא חשל ומהו מרצה נמשל או ננאר לו בתורתו‪.‬־ ה נכלל המאמר הזה ‪ .‬רונה לורר שזה הסכר ג״כ‬
‫היותו משל לנד ‪ ,‬ימלט וינצל חן המנוכה ‪ .‬ולזה נקרא זה הובר לבונה אחרת והיא לבאר משלי הנבואה; ו שתעשה בראשית‬
‫המאחר מורה הנכוכיס אשר הרצון נו כי זה הספר יסיר הוא וכו' ‪ .‬נקרא רעשה בראשית חכמת הטבע כי היא ראשית‬
‫המנוכה לאיש החכם המעיין נתורה כדי שלא יהיה ננוך כלומר ידיעת הכמת העבט היא ראשית ור‪.‬תמלה לתכרת האלהות‪.‬‬
‫ונכאג אנוש‪ ,‬ואחר שהניח כוינת זה הספר אמר שאף זה פי׳ אחר מעשה בראשית ליל שנעשה נרחשית והתחלה היא‬
‫הספר לא ידחה כל ספק אנל ידחה רוג הספקות הגדולות ‪ :‬בעצם ההווה שהפועל נכניס וזה יקרא טבעי כי יפעלהו ה מנע‬
‫בבת המצייר אשר נו וכשהפועל מהון יקרא מעשה מרכבה נמה‬ ‫ואמר ג"כ כי לא ינקש המשכיל ולא ייחל כשיזכור ענין חן‬
‫הענינים מהשמות המשותפים שישלימהו ולא ג׳'כ כשיתחיל שמקנה לו התנועה אשר בו מציאותו והוא נבדל ממנו במה‬
‫חשל מן המשלים שישלים ענין כל המשל ההיא‪ ,‬ונתן נזה שאינו כה מהפשט בו כפעולת הנכרד ודומה לפועל מלאכות״ שהוא‬
‫שתי סכות ‪ ,‬ראשונה פי אי אפשר לעשותו לשוס משכיל הון מן המתפעל כנגר שהוא חון מהען המתפעל אלת קבול‬
‫כשידנר עם אחד פה אל פה אף אס לא יהיו הדנרים צירות האמן ; ז אינם במאמר הזה משודרים ‪ .‬ר׳ל שאיו‬
‫גלויים לנלתי ראויים אנל ככחונ הדנרים אף שיהיו הסודות ההם המכוונים בראשי הכרקים אינם מסודרים שיהיה‬
‫אחתיים יהיה זה הספר מטרה לכל ככל יחשוב שהוא כללות הסוד ראשונה ואחר כך כרעי הסוד ההוא ‪ :‬ח ולא זה‬
‫חכם ויורה חצי סכלותו גגדו‪ ,‬ולא די שיבוז לשכל מליו אבל‬
‫יאחר שהם כפירה וחוץ חן הדת ‪ ,‬וזה אומרו יורה חצי סכלותו נגדו ‪ .‬והסנה השנית כי הוא דבר מנוע מצד התורה ‪,‬‬
‫כי מעשה בראשית הוא חכמת הטבע ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות וכנר אמרו ולא נמרכבה ביחיד אא’ כ היה‬
‫חכם ומבין מדעתו ; ואם הדבר כן אמר הרכ לא תבקש ממני כי אם ראשי פרקים ואפילו הראשים ההם אינם‬
‫מסודרים ולא זה אחר זה ‪ ,‬ורצונו באומרו מסודרים שיהיו כללים ראשונה ואחר כך פרטי הסוד ; ולא זה אחר זה‬
‫דל‬
‫קרשקש‬ ‫אכרבנאל‬
‫הארית ; )ין ומק בתורתו ‪ ,‬הרצון בו מאיגיר אא ידע נאי זה דרך‬ ‫מרגל באמונת ה׳ הביא עא־י כי'בהירר‪.‬י‪.‬הי' לו ליזזר נ‪:‬נלי‪,‬אנל‪:‬וזיותו‬
‫‪ ,‬אהזון הריז" בדר‪.‬י ואעונתי ‪ .‬ואפעזר אברע‬ ‫עה‪ 1‬נ׳ ריבים‬ ‫נוטה מהכבל נראה לו כלא די אליו שתוא נוטה מכנא אבל גם נתירתו‬
‫הצ‪-‬קוהו במי כ; מה ׳ביייא סר היוהו טב■; גזדעתו אז מזואתו הרציו‬ ‫מגיא עליו נזק ואא יבקש בו׳ ‪ .‬ר'צ;א יבקש זה גבכרו ונא יקוה‬
‫בי ‪ r‬ההעירר במקצה היםטית •בי<־‪.‬ינם בג‪-‬םטעש ויוא נבוך אם‬ ‫לה־זליאו שמה רצוני לומי הבכתת ניאור ההורות ביםאזבור ע‪:‬י; בו' ‪.‬‬
‫׳נזבזך אהר זה הדעה אי אדר סשים• הםביקים‪ ,‬והראשי; גנון ‪•cS‬‬ ‫אמר הרב ערן מן העניניס ביאור הכניוה שהיא הכינה הראכונת ‪ ,‬ואמר‬
‫לשונו ו )כ( שלא ישוב מערה ‪ .‬ר׳ל הסכר יירה הצי בבלוהו נגרו‬ ‫משל מן המכלים שהוא הבונה הכניה וביארנו אנ‪-‬רם וייא בטרבבה‬
‫‪,‬‬ ‫ביהיד ‪] .‬ראוי שנעירר בזה הלכון ו׳ דברים ‪ .‬הא׳ רה הבריח אז הרב‬
‫לנאר המניא‪ -‬מעצמו[ והמכנה ייקוש־ת והדייש •זדיכ■ן ‪ .‬הב' ‪ ,‬נתמ‪-‬ו א ב לא תב־‪,‬כ ממני הנה וילת ראכי ב־קיב ‪ ,‬והיה יתוי כיא‪-‬ר וה תתי‬
‫הד' ‪ ,‬נמה ת‪-‬יר אר‪'.‬כ‬ ‫רה שיזכיר תעשה ביאביס שעל שניהם ינדי ‪ .‬הג' ‪ ,‬מה ראה להניא עוד סה אשי כמה האמתות ובי' סיד ה' לייא״‬
‫ודע כי העניניכ הענעיים ‪ ,‬כנגר בולל נמה כאמר למעלה ‪ ,‬ולרה הנדיל ניניהם‪ .‬הה׳ ‪ ,‬נאמרו ואילו ביאר כנהעניניםההם ‪ ,‬ונגר נאמר וה‬
‫למענה‬
 ‫ה‪5‬‬ ‫פתיחה‬
‫זד אחר זד אכל מפוזרים ומעורבים כענינים אחרים ממה שנכקש לי אי מ כי כוונתי שידיו ) ‪ (i‬האמתיות‬
‫מו־מקפות ממנו ואחר יעלי־! ט עד ■מלא החלוק על הכוונה האלהית ' )אשר אין ראוי לחלוק עליה(‬
‫אשר שטה האמתיות המיוחדות בהשגתו ‪ ,‬נעלמות מהמון העם ‪ ,‬אמר סוד ה׳ ליראיו ‪ .‬ודע כי העגינים‬
‫הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם כ בלמד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור ‪ .‬וכבר ידעת‬
‫אמרם רל ולא במעשה כראשית בשנים ‪ .‬ואילו באר שום אדם הענינים ההם בלם בספר יהיה כאלו‬
‫דרשם לאלפים מבני אדם ‪ .‬ולזה הביאו הענינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים ודברו בהם‬
‫רז״ל בחידות ומשלים להמשך אחר דרך ספרי הקדש בעבור שהם ענינים ביניהם ובין החכמה האלהית‬
‫קורבה גדולה והם נ״ב סודות מבודות החכמה הא■‘ הית ‪ ,‬ולא תחשוב שהסודות העצומות ההם ידועות‬
‫עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו ^ לא כן; אכל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום ואחר כן‬
‫יעלימוהו‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫אחר!ה ‪ .‬ר׳ל אע"פ שאעס מסודרים ה׳ו ■טליה להיוה זה אחר ר״ל אע״ש שאיגס מסודרים היו יטליס להיות זה אחר זה לכן‬
‫זה ולא יהיה דני החר מנסיק נין זה לזה אעפ״ס איגס זה אחר אמר כי כשידבר במעשה מרכבה לא יהיה כללית הסוד ואח׳׳כ‬
‫זה ‪ :‬ט עד שלא חחלוק ‪ .‬י״ל כדי שלח תחלוק ט>הגו על פרנוי הסוד ולא ג' כ יהיו מסודרים זה אחר זה שידבר בשתי‬
‫הכונה האלהוה ; י אשר אין ראוי לחלוק עליה ‪ .‬ירמוז להאמנח סודות במעשה מרכבה ויהיה בהם סדר שיהיה בפרק אחד‬
‫התורה ‪ :‬ב נלמד קצת החחלותיהס ‪ .‬ר״ל שאי אפשר לגלות ק‪ 5‬ת ממעשה מרכבה ויהיה בסרק האחר ק‪5‬תו‪ ,‬אמר הרב‬
‫קצת עגיגיס מחכמת המנע לכל אדס והוא ללמד עני! החמר שלא יעשה זה אבל יהיו מעורבים עם דברים אחרים ;‬
‫כדי שלא תחלוק‪,‬כוונתנו עם הכונה האלהית‪ ,‬ירמוז עם‬
‫התורה כי שמה האמתיות המיותדיס בהשגתו נעלמות מהמין העם ; ואמרו ובן הדברים הפבעיים אין ראוי לגלותם ירמוז‬
‫התמר הראשון ונס שאר ההתחלות שהם התמר והנורה וההעדר הגרמו במלת ‪5‬ור באמרו הגני עומד לפניך שם על‬
‫הצור ; וכבר ידעת אמרם ולא במעשה בראשית בשנים שהיא חכמת הנובע רוצה לומר נמצאות מתחדשות בהתחלה הם‬
‫בעצמותם כהישרת הטבע האלהי השכלי‪ ,‬הנה אתרנו מעשה בראשית ניצה בו מעשה נעשה בראשית ובהתחלה היא כעצם‬
‫המתהווה יכאשר ההתחלה היא נבדלת עם שהיא צורת המתנועע וזאת הצורה מקנה לו התנועה אשר בו מציאותו ואינו‬
‫כת מתפשט במתנועע אבל הוא נבדל מתני נקרא מעשה מרכבה כי הסום נקרא טפל לרוכב ואין הרוכב נקרא טפל‬
‫לסוס ‪^ .‬באר מיה שביאור משלי הנבואה ממעשה בראשית וממעשה מרכבה אי אסשר לשוס תשכיל לגלותו אפילו שידבר‬
‫עם האתר פנים אל פנים ל ש שיעשה זה בחבור שיהיה מטרה וכד וגם כי הוא מנוע מצד התורה כאמרם ולא במרכבה ביחיד‬
‫ולא במעשה בראשית נשנים והסבה בוה כי אין ראוי לחלוק על הכוונה האלטת נחו שאמרנו‪.‬־ ואחרו ודבח בהם ההכחים‬
‫בחידות ומשלים ירמוו אל אפלטון שהיה‪-‬קורא החמר נקבה והצורה זכר יארנס דברי בהם במשלים נעבור שיש ביניהם‬
‫ונין החכמה האלהית קורבה גדולה והס ג״כ סודות מסודות החכמה האלהית כי חכמת הטבע והאלהות כבר ישתתפו‬
‫עם חקירת החמר הראשון אלא שחכמת הטבע תחקור בהם מצד שהם התחלות לנמצא טבעי וחכמת האלהית מצד‬
‫שהם התחלות לנמצא ותשלים מהותם ; ואחר וה אמר הרב שהמניעה מהבאור הוא גס כן מפני שהסודות עצימות‬
‫בהם אינם ידיעית על תכליתם ואחריתם לאחד מחנו לא כן אבל פעם יציק לנו האמת ואחר כך יעלימוהו הטבעיס‬
‫ירמוו קיצר המשיג ועומק המושג והמנהיגים ירמוז ני אין מניעה יותר גדולה מהשגת האמת מההרגל והמנהג נמו‬
‫שהתפאר‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקים‬
‫)» ‪8‬לר נמר שארי שלא ישונ מעיה ונו׳ ‪ .‬רו׳ ‪ ,‬נאמרו ואה רניא‬ ‫רועה לומר נגד הפפר ז )ל( האמתיות מושר‪,‬פות ממנו ‪ .‬הר»ק נ ו‬
‫מצד שלא יעלם ממנו הענק אשר ארצה להודיע ואחר יעלמז מצד העניויה הרה ‪ ,‬וזה אץ לו עני! נקשור רדנרים ‪ .‬ושי׳ המאמר וגויות■‬
‫הרג הוא שהרג רצה )הנייח שגמ»שה מיננה ומעשה נראשיח ושאר‬
‫סודות החורה ראוי לדני נרמוים ולא נניאור ‪ .‬והנה נמעשה מרננה מצא הרג הדנר מנואר לשי שהמשנה גמההת חנינה שרק אי; דורשיס‬
‫)דף י׳א ע'נ( אמרו אין וורשק נטייות נשלשה ולא נמעשה ניאשית נשניס ולא נמרשנה ריחיד אלא א׳ש היה הנס ומר•‪ •,‬מרשתו ‪ ,‬והמשוה‬
‫נא אמר טור ‪ ,‬והגה נגמ' נט‪-‬יות ונתטשה ניאשית לא דניו שלל מראשי שרקים ‪ ,‬אנל נמעשה מרננה לנד אמר הגמרא )שס דך‪ .‬י־נ ט׳א( ’לא‬
‫נמרננה ניהיו ואמר י׳ חייא אצא מוסרים ממני ראשי פרקים ‪ ,‬ישכך נאמר נ׳ש אץ מיפרי! סתד תודה אלא למי שלנו דואג טליו ‪ ,‬ורוח ייטן‬
‫וחשס ח־שיס וצנון לתש ‪ .‬ומה הרש למה שמצא הדני מפורש נמעשה מישנה ניאר הטני; ני לנדו ‪ ,‬ולזה אמי שאן וניאיוו אמרם ולא נמרכגה‬
‫ניתיד אלא א׳ש היה חנם ומנין מדטתו מיפרץ לו ממנו ראשי שיקיס ‪ .‬ולפי שנמרשנה נזרו חשמיצו ז׳ל וה ר׳ל ;יאור ראשי הפרקיה ‪ ,‬לק דני‬
‫הרב נה לצרה וטליה לנד שאמרו איש לא תשקש ממני הנה זולת ראשי פרקים ‪ .‬ואמרו הנה אין שיונתו רסשר המורה שלו ‪ ,‬אשל שיו; נטציני‬
‫האלהות שקרח מרששה ‪ ,‬וטליה אמר לא תשקש ממני הנה נאלהוה שי אס ראשי שרקיס מנשים לדנרי י■׳ ר‪«,‬א נ נ » ‪ /‬ולשי ששה אתרי מה שדנרי‬
‫נמרשנה הניאו אוהו כמאמר אין מוסרי! סתרי חורה ‪ ,‬שיורה שזשרו נזה שבתרי מעשה מרשנה ולא מטשה שראשית ‪ ,‬אמר טור היש אשר שמה‬
‫האמתות המיותרות נהפנתו נטלמות שו' ‪ ,‬והניא סוד ה׳ לייאיו ‪ ,‬שי הוא רמו טל שהסודות האלהיות טס שאינה מישנה צא יאותו שי אס‬
‫ליואיו ‪ ,‬והוא למי שלנו דואג שקרנו ויוטן וחשש הרשיה‪ .‬ואמי שהניא המיננה להיות הדנרמגי א >נה‪ ,‬וזשר שאר הסודות לשי מהשמצאנגמ׳‬
‫הדנריס מדונקיס נמאמי רני הייא ‪ ,‬הניא אתר ‪1‬ה ענין מעשה שראשית ‪ ,‬ואמר ודע שהטנינים הטננייה ‪ ,‬רצה לומר לא נאשוג שנאלהות והכויות‬
‫כאצהיות לנד הם כצמנטים מההמין ‪ ,‬שי נם הרצייה הטנטייס עס היות שקצת התחלותיהם יושלו להגלות ולנאיס ‪ ,‬הנה הם א׳א שיתנא־ו שלמוד‬
‫קצה התהציתיהם ושו' ‪ ,‬שי התומר ה־אשון לא יישל האדם לגלות טנעו הרוחני זנה הצורה הגשמית מה סנטה ינהותה ‪ ,‬ואמר הינ טל שהם‬
‫נניאור בי מציאותס יודע ‪ ,‬ומהותם נניאור ‪ ,‬ואמת לא יושג ‪ .‬והנה לשאר זה שמעשה שראשית טס היות שלא מצא שתלמוד נניאור שימהר ממנו‬
‫ראשי פריים ‪ ,‬כנר הניא המשנה שאמר ולא רמטשה נראשית נשנים ‪ ,‬ומזה הוליד הרש שאין ראוי לגלותו ‪ ,‬שי אם היו מגלים זה היה א׳ש‬
‫שאלו דרשם לאלפים ולמאות והיה א׳ש פונר נגד פסק היישנה ‪ ,‬ולוה כמשין ממנו ואמר‪ ,‬ואילו ניאר שים ארס הפנינים ההם נכפר היה כאלו‬
‫יישם לאלפים מנני אדם ר׳ל והוא נחלוך מה שצוהה המשנה שלא יורשו מעשה ניאשית נשנים ‪ .‬ולפי שיאמר אומי ליש ‪ ,‬וא׳ש אין ל־ נ׳שרשות‬
‫לגלותו לא נרמז ולא נניאוי ‪ ,‬לשן הניא הרש עוד אמרו לוה הניאו הענינים הסס ג׳ש נשפר הנשואה נמשלים ודגיו נהם הכמיס נחירות ‪,‬‬
‫ר׳ל ני הנשיאים ונס חו׳ל רנרי שמגישה שראשית נמשניס והידוח ‪ ,‬וא׳ש מקים הניחו לנו לדבר נהם נרמז ומשל‪ ,‬ונתן הטעה למה עשווה‬
‫הנטאים וחז׳ל ‪ ,‬ואמו לפי שמעשה שראשית יש לו קודשה גדולה טס ההשמה האלהית ‪ .‬ואא נותשוב שהסיחח העצומות ונו׳ ‪ .‬נם שלשו!‬
‫«ס יאיסי שפקוס ‪ .‬א׳ ‪ ,‬אם הרג מוגר געצגוו והוא אינו נניא אץ אמר והמשיל עצמו לנביאים רואים הנרקיפ ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬אין אמרי שזשר מדרגת‬
‫עשם‬ ‫»‬
 ‫פתיחה‬
‫יעלימוהו ה מ ב עי ם והמנהגים ע ד שנ שוב בליל חשוך קרוב למה שהיייינו ת חלה ‪ ,‬ונהייה י ם' שייברק‬
‫עלץ הברק פעם אהר פ ע ם והוא בי‘ יל הזק החשיך ‪ ,‬והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם‬
‫במעג• הפרש ביניהם ע ד כאלו הוא באור הדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום ‪ .‬וזאת היא מדרג ת‬
‫גדול הנביאים איבר נאמר לו ו א ת ה פה ע מוד ע מדי ‪) ,‬מ( ונאמר בו כי קרן עור פניו ‪ .‬ויש טי‬
‫הנבי אי ם ‪ .‬ומהם מי שיבריק לו פעם א ח ת‬ ‫והיא מדרגת רוב‬ ‫שיהיה לו בין ברק וברק הפר ש רב‬
‫בלילו בלו והיא מדרגת מי שנאמר בהם וי תנב או ולא יספו ‪ .‬ומהם מי שי היה בין בריקה לבייקד‪,‬‬
‫הפרשים רבים או מעמיים ‪ .‬ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור ח שכו בו בברק ‪) ,‬נ( ל אבל בג שם‬
‫טהור זך ‪ ,‬או כיוציא בו מן ה א בני ם וזולתם אשר יאירו במח שכי הלילה ‪ ,‬ואפילו האור ה הו א ה ק טן‬
‫אשר הריה עליו נם כן אינו תדיר ‪ ,‬אבל יציץ ויעלם באלו הוא )ס( ני‘ ל ה ט החרב ה מ ת ה פ כ ת ‪,‬‬
‫’ וכפי אלו ה עניני ם יתהלפו מדרגות ה שלמים ‪ .‬אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום א חד אכל הם‬
‫בלילה‬
‫אפתיי‬ ‫שם טוב‬
‫שהתכאר כראשון ממה שאחי הטכע עד שנשוכ לווה שהיינו הראשון דרך משל כי ׳תיאר נצוזית העולס ‪ :‬ל איל בגשס‬
‫כתחלה כליל חשך כי הסכלות דומה לחשך‪ ,‬ונהיה כידיעת טהור ‪ .‬רי׳ל ייה שה״שיל לנרק הוא משל לנכיאיס אכל עכשיו‬
‫החכמות וסתרי התורה כמי שיכרק עליו הכרק פעם אתר מדכי מהכמה מ להט הסרב המחהככה ‪ .‬שרומז אל שכל‬
‫פעס והוא כליל חוק החשך ‪ .‬ידע ני כל איש מחנו למה האדם שהוא פעם ׳צין ופעם יעלם והכרוכים הס המהשכ‬
‫שהיה המחר מעורנ ני היינו כאלו אנחנו כחשך והאיר והשכל כאדם ‪.‬׳ נ וכפי אלו העגיכיס ׳ההלסו המדמוח ‪ ,‬ר׳ל‬
‫־א חמו[ וחי שונה שינרק עליו הכרק והוא מדרגת‬
‫הנכיאיס ש־ציז עליי שכל הפועל מאורי הגדיל אס יברק עליו הכיק פעם אחי פעס כתעע הפרש עד כאלו הוא כאור תדיר‬
‫לה יסור יישיכ הלילה הצלו כיום ווהו מדרגת גדול הגכיאים נח;ור לו ואתה נה עמוד עמדי ונאמר נו ני קרן עור‬
‫כניו ‪ .‬והרמז מ ה כי היו כודות הנמצאות גלויים לי לא יעלימוהו הטכעיס והמנהכיס אכל היה דכק עם ה׳ תמיד‬
‫לא ינדל ממני אפילו כהרף עין וישו‪ :‬אצלו החשך כאלו הוא חצי המס ‪ ,‬ויש מי שיש לו כין כריקהונריקה הפרש‬
‫רכ והואמדרגת יוכ הנניאים ‪ ,‬ומהם מי שיכרק עליו פעם אחת כלילו שלא יתננא אלא פעם אחת ככל ימיו וזהו‬
‫מדרגת מי שאמר ויתנכאו ולא יכפו ‪ .‬ומהם מי שיהיה לו כין הנריקה הפרשים רניס‪ ,‬והרצון כו כדי להשיג השגה אחת‬
‫תפידוח הנכואה ישיג קצת מהפוד יאחר כך ינא לו כריקה אמית וישיג קצתו ואחר נך יכרק לו אחרת עד שישיג כלו ‪.‬‬
‫הנה הכדיל הרנ נננואה ונהשגות האלהיות ארנע מיני מדרגות ‪ ,‬שיכריק נהם הני ק חדיגח חשה שהכריק לו הכרק‬
‫פעם אחר פעם ע‪ 7‬שהוא כאיי תדיר וישוב הלילה כיוס ‪ .‬ואחר כך מלרגה שגית מי שיכרק עליו פעמים רנות אכל‬
‫היו כהפרש רב ניניהם וחינם כל ימיהם כאלו הם נאיר ת‪7‬יר אכל הם כחשך ונאור ימים רכים ‪ .‬ויש שלישית מי‬
‫שראה אור גדול פעם אחת נימיו ולא יסף עוד לראותו ‪ .‬רניעית מי שראה זה האור הגדול אכל ראהו כפעתים‬
‫רנות לא כולו ניחד וז״א ויש נין הנריקה הכרשיס רכים ומעסיס‪ ,‬והנן זה ותסתלק חן הספק ; ויש חי שלא יגיע‬
‫למדרגת שיחור חשכו ככרק ‪ .‬ר״ל הדנוק עם השכל הפועל אכל כגשם טהור זך והוא ידיעת המופת וככלל העיון‬
‫המופתי וזהו מדרגת השלמים והחכחים ‪ .‬ואמרו אכל יצין ויעלם זה רומז למעשה כראשית נאמרו ואת להס החרב‬
‫המתהפכת‬
‫קרשקש‬ ‫אברכנאל‬
‫שחם מפוזרים \ )‪ ( n‬ונאמר נו כי קרן עור פ‪.‬יו‪ .‬אפיפר '‘ פי הנראה‬ ‫משה וד־רנם זיי‪,^::.‬ו ול^ •כנו ‪ ,‬םיסין לוזי ונוד זיוכם מו שיהוה )‪1‬‬
‫שדעה הרב נזורנו כי קרן עור פניו רומז איי גור‪ ‘-‬השגתו ויהיה‬ ‫ני; ‪:‬ריקה לר־יקה הנר‪:‬׳‪ :‬רניכ לו מעניים ‪ ,‬והנה היל עצמה הוזלוקה‬
‫העני! על דר‪,‬־ חכמת ארם תאיר פניו ורנים הם בזה הדעת ‪.‬‬ ‫השגיס ג' ‪ ,‬למה לנו־ כלן הנינים יניס הו מעטים וננניה אמר ה‪:‬־ש‬
‫אמנם אני ייקיצר השגתי איני מכי; אין יהיה העני! כנו• להשגה‬ ‫רב ‪ .‬הד' ‪ ,‬למה נכלם אייר נרק כי אם נזלה שלנו‪.‬־ כריקה ‪ .‬והיתר‬
‫ויים׳ ‪:‬זה ׳כינייאר‪ .‬ניאזרך הכפו־ וההחייפות הענינים כזה הענין‬ ‫זה הול שלמר הרנ שגה ׳הניי לדם כהונריס הללה״‪ :‬ידועים לי ולהנמים‬
‫הנכבד והוא קרו‪ ,‬עור פניו‪:‬יאה באמה שיזה הענין הוא כמיםמעו ‪,‬‬ ‫עד תכליהם ונמנע מלמדם כ‪-‬נמם ‪ ,‬ליגו כן ‪ ,‬נ׳ יציגו לציהם וייעלמו ‪,‬‬
‫אמנם ׳תיו‪ ,‬הר‪,‬׳‪:‬ייגה והרבקוה כיםם הביאו איי זה התור רנככר‪,‬‬ ‫ואמר שיקרה להם כמו שיקרה לנכיאים הרואים אוי הנרק כלילה ‪,‬‬
‫כי אם הוא כנוי ‪ ‘-‬השגה איך א ; ‪ -‬הכתוב ומשה י א ירע כ׳ ק‪-‬ן‬ ‫שהנינה רמז צה״ה ‪-‬נונ‪.‬״ם ולחניריוהם ‪ ,‬וככרק יהמר עג ההנגה‬
‫עוי כניו היתב‪ ,‬לוייר שייא הי‪;,‬־‪ :‬מגיה כהש־הושה‬ ‫הנכיל״ה וזה הול אמרו וגני‪ :‬כמי שיכרק עליו הכ־ק רצכ לומר וגהיה כזה‬
‫י‪ ,‬לח ם לא א כ י‬ ‫י כך !הלא אניר ה ר‪ :‬נ׳יו ב ש‪,:‬׳ הו כנוה י‬ ‫כנניהיש ה־ילים הכ‪-‬קים ‪ ,‬ולס להם גהעלמה ההלכה כ׳נ ללי‪.‬י והז‬
‫■■‪,‬יב*וך• קודש‬ ‫כי פח‬‫היעכל ונ ה כ ם ־ ־_■‬
‫־! ז׳»ז_־‬
‫וה־־ם ל א ׳עתה כי ה־‪,‬הזד‪,‬‬ ‫הכיל מדיניה הזכיליכ קצההשלניוה כמדינת משה ‪ ,‬וקצה הלה־ון כללדד‬
‫ההר א מ‪' -‬צהיו י־אי ם מגישת‬ ‫•טרפ־ו אהר‪ ,‬וישראל ע מו כ די תו‬ ‫זהידד שגנאו כעה אהה כל ימינה ולין עוד‪ ,‬יהלמ‪.‬ע״ם ניניהם והה נ ל־‬
‫א^'ו בעבו ר קרני ההוד אישר היו ‪ . r : c j‬אר~ אמר וי־ר א‬ ‫הננילים ‪: ,‬כיןכי־ וכרק הנרש י י ‪ ,‬ר׳ל נין נהולה לנכולה ז־ן ה־כם‬
‫מיצה דיגובו אלט אהר! וכל הנישיאים ני־אה מזה •שמצד האור‬ ‫והנה אמר הניש דג לומר שכל הנכיליס היה נין ננואיהיהם זמן י י‬
‫׳מעתהדיש בפניו היו יראים מנ עו ועוד א פי א דברו עמו קורס זה‬ ‫וה‪5‬־ש גדול זולה משה ע׳ה שהיו נרקיו קדונים וניניהם הנר‪ :‬מעט ‪.‬‬
‫איך יהיו יראים בעבור הישנתו ואמר •שהוא הי ה מישים ת מיד‬ ‫ואהרי שהניא כל מיני הננואה כגיל ניעלה יוה הקדש ‪:‬לינה)נולה ‪,‬‬
‫המסו ה ע^ פניו י^כנוד ה־שי׳ת ׳ש^א יזונו תגי ר מקר^י ההור‬ ‫ועליה חמר ומהם מי שיהיה לי נין כריקה ליריקה הנרשים רכים לו מעטים‪,‬‬
‫וני שמדנר עם ה־שם נ ב או אי‘ א ר^ מו עד מסיר המכור‪ .‬ודבר עם‬ ‫ר׳ל שהש ליגה גנילים ולל הגיע רדדנהם לירק נהיי ‪ ,‬כי ה‪ :‬צנ‪-‬יקה‬
‫יישיאי‘ א ת אשר יצוה ואמר א הר זה וראו בגי י־שיאל והג ה ר‪,‬ק­‬ ‫שהיא מדרגה ח;י‪:‬ה מדוה הקדש ‪ ,‬ונהם הפרשים רכים לי רעעיס ‪ ,‬ני‬
‫עור פ‪.‬י מ שת וארךב ה־שיב אותו ‪ V‬פניו ואי^ה הפרטים מורים‬ ‫דוד ושלמה עד"מ היה הרוה נקדש נהם נדיקה ‪ ,‬ונין כריקה לכ‪,‬־יי‪,‬ה נהם‬
‫תכלי ת ה הי ר א ת שר‪,‬עני‪ ,‬הו א כמ׳ישפעו ואידיו רמז ה כ תו ב כ א מ ר‬ ‫הפרשים מעטיס ‪ ,‬יאהריכ יהיו נהכ׳־שים ינים כזכ־יה ה;זכ־ נדנד׳‬
‫וראו בי‘ הע ם אשר א ת ה ב ק ^נו א ה נ־ע־שר‪ ,‬ה׳ כי נורא הו א‬ ‫הימים יאח־יה והותרו נזה הספקות כלס ‪ .‬ואהרי שהניא מד־גה‬
‫אשר א‪:‬־ עי ש‪ :‬ובו׳ ז ) ק אבי* כ;־שם טהור זך או כיוצא בו ד‪,‬‬ ‫הנניאים ומדרגת המינרים כרוה הקדש ‪ ,‬הגיא נידדנוה הכמים‪ ,‬ועליה‪:‬‬
‫האבנים ‪ .‬ירצה בו שאין זר‪ .‬כה גבואיי שהוא אור גמור כאור הברק‬
‫אשר הוא אור במדרגה יותר שסלה והוא שיהיד‪ .‬כח אהר נתהדש כו יאיר עיני לבבו יעירנו לרבר בענינים נכבדים או כתהלוח‬
‫ושירים לש״י וגזה הכח נעשה ספר תהלים וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים ! )ס( ואמר רר‪.‬ט ההיב המתהפנח ‪ .‬שזה‬
‫הנח‬
‫ו‪6‬‬ ‫פתיחה‬
‫בלילה תששו והם אשר נאמר בהם ‪ ,‬לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו‪ ,‬ונעלם מהם האטת כולו‬
‫עם חחק הראותו כמו שנאמר בהם ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ‪ ,‬והם המון העם אי] מבוא‬
‫לזכרם הנה בזה המאמר ‪ .‬ודע כי בשירצה אהד מן השלטים כפי מ ד ת ת שלמותו ‪ ,‬לזכור דבר ממה‬
‫שהבין מאלו הסודות אם כפיו או בקולמוסו ‪ ,‬לא יוכל לבאר אפילו מעט השיעור אשר השיגוהו באור‬
‫שלם כסדר ‪ ,‬כמו שיעשה בשאר החכמות שלימודם מפורסם ‪ .‬אבל ישיגהו בלמדו לזולתו מה שמצאהו‬
‫כאילו טבע הענין הזה הרב ממנו‬ ‫‪°,‬‬
‫בלמודו לעצמו ‪ ,‬ר׳׳ל מהיות הענין מתראה ט צ ק ואחר יתעלם‬
‫והמעט כן הוא ‪ .‬ובעבור זה ע כשכיון כל הכם גדול אלהי רבני בעל אמת ללמד דבר מזה העני; לא‬
‫ד ב ר בו כי אם במשלים וחידות‪ ,‬והרבו המשלים פ ושמום מתחלפים בטץ ואף בסוג‪ ,‬ושמו ברובם‬
‫הענין המכוון להכינו בראש המ׳סל או באמצעיתו או בסופו ‪ ,‬כשלא ימצא משל שוה לענין המכוון‬
‫מראשו ועד סופו ‪ .‬והושם הענין אשר יבוק ללמדו למי שילמדהו ואם הוא ענין אחר בעצמו מפוזר‬
‫במשלים מרוחקים ‪ .‬ויותר עמוק מזה היות המשל האחד בעצמו משל לענינים רבים ‪ ,‬ישוה ראש המשל‬
‫עגין אחד וישוה אחריתו ענין אחר ‪ .‬ופעם יהיה כלו משל לשני ענינים קרובים כמין החכמה ההיא ‪,‬‬
‫עד שמי שירצה ללמד כלתי המשל ו ^ ו ת ‪) ,‬ט( יבא בדבריו ‪ p‬העומק וההעברה ‪ ,‬מה עזיעמוד כמקום‬
‫ההמשל והדבור בח ‪ T‬ות ‪ ,‬כאלו החכמים והיודעים נמשכים אחר הענין הזה ברצון האלהי ‪ ,‬כמו שימשבום‬
‫עניניהם הטבעיים ‪ ,‬הלא תראה כי השם יתברך כשרצה להשלימנו ולתקן עניני המוננו בתורותיו‬
‫המעשיות‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫כמו אוחם החלוקוח שנשמע כין הנניאיס נכמו אופן החלוקוח המתהפכת כי הנרוניס הוא המחשג והשכל באדם ‪ :‬ואתרו‬
‫יש נין חכמת השלסיס שאינן נביאים ‪.‬־ ס כאלו טנע הענק כאלו טכע הענין הרכ ממגו והמעט ‪ .‬הרצון כ‪ 1‬שטכט זה‬
‫הזה הלב ממנו וכר ‪ .‬ר״ל שסנע זה הענין פעס יצין ופעם העגין נ ק שתהיה ידיעה רכה כ״כ שיגיע להשפיע זולתו‬
‫יעלם ובין שיהיה הידיעה רבה כל כך שישפיע לזולתו ‪ ,‬וזהו בק שתהיה הידיעה מועטת והוא ללמד לעצמו וכן הוא‬
‫אמרו הרב‪ ,‬ובין שיהיה הידיעה מוטעה והיא ללמד לעצמו כן כי פעם יציז ופעס יעלם ‪ :‬ואמרו ונענור זה כשכיון כל‬
‫חכם גדול חלהי רנני נעל אמת מזה העגין לא ידנר נו‬ ‫הוא כי פעם יצין ופעם יעלם ; ע כשכיון כל מכס לב גחל‬
‫אלהי וכו' ‪ .‬חיאר אופו ככל השארים הראויים שיהיה ‪ .‬חכם ני אם כמשלים וחידות ללמד דנר ‪ .‬הרצון נתאר אותו‬
‫גדול מפילוסופיא ‪ ,‬ולבני מסכמת התלמוד ‪ ,‬ואלהי מסכמת כאלו התוארים ‪ .‬נאמרו חכם יודע על דרך המופת‪ .‬גדול‬
‫האלהות ‪ ,‬והוא בעל אמח כלומר כשמלמד איזה ענין לא ירצה שיהיה מקיץ כסנות הנוללית ‪ .‬אלהי מחכמת האלהות ‪.‬‬
‫ללמד כפי הרבנות שהוא התלמוד או כפי הסילוסופיא אלא רנני שיהיה נכנע לדת אנל לא כנהמה הגמשכה כרסנה‬
‫ילמד כפי האמת שהוא הממוצע משניהם ; פ ושמום מסחלפים אנל נעל אמת ‪ ,‬לא ידנר ני אם משלים וחידות יען יוכנו‬
‫במין ‪ .‬ר״ל כשירצו לדנר מענין הסמל הראשון דרך משל כפי טנ ע המכין ‪ :‬ואמרו כאלו החרמים נמשכים אחר‬
‫האמד ימשילהו נאשה זונה והאסד ימשילהו ננננת הספיד ‪ ,‬הענין זה כרצון אלהי כמו שימשכוס נ ניניהם הטנעיים כי‬
‫והמשלים מתחלפים כמין ואף נסוג ‪ ,‬עד שמי שירצה לדנר הרצון האלהי גזר סדור הנמצאות והתמדתו והדכרים‬
‫הטנעייס והצורות והמצות ומה שיבא אל תקון ה קי ק כלם‬
‫נתנו מרועה אחד ‪ :‬ואמרו הלא תראה כי השם יתנרך כשרצה להיותט שלמים ולתקן עניני המוננו ‪ .‬ירצה להשלים‬
‫לחכמים‬
‫אברבנאיל‬ ‫קושקש‬
‫אמי ויש מ׳ שלא יגיע למדרגה שיאיר חשנו כנרז ‪ .‬ומה שהניא מלהגו‬ ‫זזנוז לא יתיר! ותמיר בו שלא יסור ממנו נלל אנ ל פעם יציץ‬
‫החרנ המההפנח הוא אזלי להמשיל האנן או הדנר המאיר האץ אורו‬ ‫זפעם יעלם וזהו מה שאמר מורנו במדרגות הנבואה במדרגוז‬
‫תדיר ‪ .‬עס היות שהנינוני כי‪.‬נ שרמז נזה צמעשה גראשיק לאמיו וישק‬ ‫שנית היא שימצא האדם באלו ענק אחד חל עליו ונח אחר‬
‫מקדם לגן עדן את הכיינים ואת להנו החרב המרההנת)נראשיר ג׳ נ׳ הז ‪,‬‬ ‫התחדש עליו וישימהו לדבר וידבר בחכמות או בתשבחות בדברי‬
‫ונמו שאפרש נש'נ ח׳א ‪ :‬ודע נו' ‪ .‬אמר השלמיש לכלול נל המדינית‬ ‫הרוזהרה מועילים או בדבר הנהגה או אלהות וזה כולו בעת‬
‫נטאים ומונייס נריח הץדש וחכמיה ‪ ,‬שכלם ברא י^נ למעלה נשם‬ ‫היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם וזהו אשר ידובר עדיו‬
‫שלמים ‪ .‬והנה צורן הלשון הזה אצלי הוא לגאר ‪ ,‬שמפני שיות שלמוד נרמו‬ ‫שהוא מדבר ברה׳ק ‪ .‬ובפרק מ׳ט מראשון יתבאר מה שירצה‬
‫סחויינ ‪ ,‬לכן לזהו השלמיה הדניר נמשליס הי הש ממיני הרמז ‪ ,‬וז׳ש‬ ‫בלהט החרב המתהפכת ‪) :‬ט( יבא בדבריו מן העומק והחולשה‬
‫ונענור זה נשניון נל חנם אלהי רנני נעל האתת ‪ .‬ואין פירושו לדעת•‬ ‫לאותו‬ ‫מה שיעמוד במקום המשל והדבור בחדות‪ ,‬כי בעבור היות‬
‫האדם המהיאר נכל זה נמו שפי׳ האפוד ' ‪ ,‬ונש אין פירוש נ על האמת‬ ‫הענק עומק גדול הוא רחוק שיבינהו עד שיהיר■ לו הענק ההוא‬
‫ננרנוני שהוא להנדיל התלמודי כו' ‪ ,‬אנל כיון הרנ לומר שהשל ריס כלס‬ ‫נסתר כמו שיהיה נסתר בדברו לא בחידות ומשלים ויותר ברוב‬
‫והס מזכש י׳ל נחכמת הטנע ‪ ,‬והאלכי נחכמת כאלהוה ‪ ,‬או הינדי ר׳ל‬ ‫המתזלים אפשר לו שיגיע לידיעת הענין ההוא על אמתתו ואמרו‬
‫התלמודי או נעל האמת שהוא הכולל נניאים ומדניים ררור‪ .‬התדש ‪ ,‬כי‬ ‫דז׳ל למה היו תטי ס דית עד שלא בא שלמה לבאר שהיו‬
‫נלם הם נעלי האמת לגודל השפעתם ‪ ,‬כל אלה ונל א' מאלה צא יד נרו‬ ‫מימיו עמוקים ולא היה אדם יכול לשתות מהם מה עשה פקדו‬
‫נדנריס האלם ‪ ,‬כ• אם נמשלים יחידות • והדנו הכישלים ר׳ל שכדנר‬ ‫אחד ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושתה ונמצאו הבל‬
‫ועגין אמד ידנרו סמשלים סרנים נכמוהס יתחלפו נ׳כ נאיכותס !‬
‫ני ״םימוס ד‪.‬תוזלפות במין ואף בסוג נו׳ ‪ ,‬האמנם מם שאמר עוד הרג והושם הענין אשי ׳;וין ללמדו מפוזר׳ נמשלים דנים מרוחקים ‪,‬‬
‫עאה שאין ענין לו ‪ ,‬כי ננר אמר זה והוא הוא מה שננר זנר ‪ .‬אנל פירושו לדעתי שהוא נלל והולדה ממ׳ש שאחרי שזנר שנענין אתד ישימו‬
‫משליה ינים נהמות ומהולפיס נאיכות ‪ ,‬אמר והושם הענין ר׳ל והושם א'נ לסי זם הענין האחד מפוזר נמשלים ינים מיוחקיר ‪ ,‬והל זה הוא‬
‫מנין אחד ‪ .‬אחי זה אמר הענין השני ‪ ,‬והוא היותר עמוק מום היות המשל האחד משל לעניניס רניס יורה קצ^ לענין אהד וקצתו לעצין אתי ‪,‬‬
‫או לא יודה קצת המשל על דגר ‪ ,‬אנל המשל כלו יורה על שני עניגיס ‪ .‬ואסר נחלוקה הזאת קיוניה נמין החכמה ההיא לפי שזה יוחד ליישל‬
‫^ ו ד שגלי יורה על שצי ענינים ‪ ,‬כי וה א׳א אם לא לקינת הטניניס הסס כיון שהוא עצמו פייה טל שניהם ; הלא תראה נ־ דיש׳י כ״שועח‬
‫חזשלימני ‪ .‬יש לטיין בלשון וה מה היא גזית המאמר ‪1 .‬טו‪ 1‬למה הניא שלמותנו והמצמז הננטשיות והפנע והאלהות זכל אותו האריכות ‪ ,‬והיה‬
‫די‬
 ‫פתיח ה‬
‫ה מ ע שיו ת א ש ר לא י ת כן ז ה א ל א א ה ר ד‪ -‬עו ת שכ ליו ת ‪ ,‬ת ה ל ת ס ה שג תו י ת ב ר ך י פ י יכוי׳ תנו א שר ל א‬
‫י ת כן א ל א ב ח כ מ ת ה א ל הו ת ‪ .‬ו^א הגי ע ה ח כ מ ה ה א י ה י ת ה הי א אייא א חר ה כ מ ת ה מיכע ‪ ,‬בי ח כ מ ת‬
‫ה גי ב ע מ צ רני ת ל ח כ מ ת ה א'‘ הו ת ‪ ,‬ו ק ו ר מ ת'‘ ה בזמן הי״כזוה כ מו ש ה ת ב א ר למי שיעיין בז ה ‪ .‬ולזה שש‬
‫פ תי ה ת בפ רו י ת ב ר ך ב מ ע ש ה ברא־כית א ש ר הו א ה כ מ ת ה מ ב ע כ מו ש ב א רנו י^' וייעיצש ה עגין ויקרהו‬
‫ו היו ת י כו ל תנו ק צ ר ה מ ה שיג עוצ ש ה עגיני ש כ פי מ ה שה ש ‪ ,‬הגיר לנו העגיני ש ה ע מו קי ם ה ה ם א ש ר‬
‫ה בי א ה כ ר ה ה ח כ מ ה ה א ל הי ת ‪ .‬להגירם לנו ב מ ש לי ם ו חירות וברברי ם סתימי ש מ א ר ‪ ,‬ב כו שארזי׳ל‬
‫להגיר כ ח מ ע ש ה בי־אש־ית לבשיר ורם אי א פ ש ר ‪ ,‬לפיכך כ ת ם לך ה כ תו ב ב ר א שי ת כ ר א אי^הישוכו׳‪.‬‬
‫? וכ ב ר ה עי רו ך ע ל היו ת אי^ו ה עניני ם הנזכרי ם בו רו ת כ ת ו מי ת‪ ,‬וככ ר י ר ע ת מ א מ ר ש ל מ ה י רחוק‬
‫מ ה ש הי ה ו ע מו ק ע מו ק מי י מ צ אנו ‪ .‬ושש הרברי ש בכ ל זה בשכ״ה‪ ,‬ה מי ע ת ת פי ם ב עבו ר שי בינ ם ההמו;‪I‬‬
‫דנו בפירו ש‬ ‫ע ל ענין ב שיעו ר ה בנ ת ם וה־־'ימת ציורש ‪ ,‬ויקהש ה של ם שכ ב ר ירע ע ׳«'■ ‪ I‬א ה ר ‪ .‬וכ בר‬
‫ה מ שנ ה ש אנ חנו נ ב א ר עניני ם זרים ב כ פ ר הנ בו א ה‪ ,‬וכפר ה ה שו א ה‪ ,‬ו הי א בפ~ י עדנו שנ ב א ר בו ב פי קי ת‬
‫ה ד ר שו ת כולם א ש ר הנ ר א ה מ ה ם מ רו חק מ א ד מן ה א מ ת יו צ א מד ר ך ה מו ש כ ל והם כולם מ שייים ‪,‬‬
‫ו כ א ש ר ה חי לו תי ז ח שני ם רביש ב ספרי ם ה ה ם ו ח ב ר תי מ ה ם מ ע ט ‪ ,‬ל א י שר ב עינינו מ ה שנ כנ סנו‬
‫כ ב או רו ע ל ה רי ך ה הי א ‪ ,‬מ פני ש ר אינו שא ש נ ע מו ד ע ל ה ה מ ש ל ו ה ה ע ל ם ל מ ה שצריך ה ע ל מ תו‪ ,‬לא‬
‫נ הי ה יו צ אי ם מן ה ד ר ך הראשיון ונ הי מהליפי ש אי ש באיש־ מ מין א ה ד ‪ .‬ואש ג כ א ר כ ה ש צ רי ך לבארו‬
‫י הי ה זה ה ש ת ד לו תנו ב ל תי נ או ת ב ה מון הע ש ‪ .‬ו אנ הגו א מנ ם )פ( ה ש ת ד לנו לב אר עניני ה ד ר שו ת‬
‫וגלויי ה נ בו א ה לה מון וראינו עו ד ש ה ד ר שו ת ה ה ם א ם יעיין ב ם כ כ ל מ ה מון ה ר בני ם לא יקש־ה עליו‬
‫מהם‬
‫אשורי‬ ‫שש טוב‬
‫לחכמים אשר הם נ קי אי ס שלתיס כתו שאמרנו ■!מעלה מנלהי משל ותידותוכו' ואעירדנרהפגיגיס כפירוש היא זאת‬
‫הסנה ‪ .‬רי׳ל מפני זה ידני התנה הי־כני התלהי שהזכרנו‬ ‫ובזה יתחלפו חריגות השלמים כי התויה ״שלמת לחכם‬
‫בתכלית השלמות ואמנם להמון התקין להם מהסמם נ״כליס ומידות ‪ ,‬כי אכילו ירנה התפס ההות לדנר וללמד‬
‫ומהנאוף העושק ושאר היבריס ייעשיים ני להשלימם א' לזילמו מכלי מ‪:‬ל ומידה'יכא כדכי־יו ״ןהיןינור והעומק וידבר‬
‫הדנייס סמומיס תשר יע״דו נמקיס ה״של והמידות ו צ ולעוצם‬ ‫אפשר ; ומה שהפליג היב ב אמה אם יעיין ככל מהמון‬
‫הרבנים לא יקשה לו מאומה כי לא ירחיק הסכל הנמהר העני! ויקימו ‪ ,‬ד״ל מצד שיש בזה הלני! הנכבד שני תנאים ‪.‬‬
‫הערים מידיעת עיבעי הנחצאית הנמנעות ‪ .‬ולכן פתי האתר שהוא דבי נכ ב דוי קי‪ ,‬והשני ששכלנו קנר מהשיג עצם‬
‫יאמין לכל דבר ולא די זה אלא שילין על זולתו ומוציא העניניס כשי תה שהם ‪ ,‬מכני זה הניד לנו הענינים הניבעיים‬
‫עליו דבה שהוא כופר‪ ,‬והביא הרפ כל זה ואתר ני התורה במשלים וחידות אשר הביא הכירו הסכמה האלהית לדנר‬
‫בעניניס ההם קודם שנוכל לדכר נעניניס האלהייס ; ק וככר‬
‫העירוך על היות אלי הענינים ו כו'‪ .‬דקדק זה באמרם ז״ל לפיכך סתם לך הכתוב ואם היה הניצה בו ממה שיבינהו הנעד‬
‫בנית הרב או מה שיפרשהו‪ ,‬לא היה אומי סתם לךהכתיכ‪ :‬ר רחוק מה שהיה ו כו'‪ .‬ר׳ל מה שהיה והיא חפמת השבע‬
‫הוא מצין ריווק ‪ .‬אמנם מה שהוא בתינה בעיון מצד המציאות נמה שהוא מציאות והוא יזכמת האלהות הוא עמוק עמוק ;‬
‫ואין‬
‫קרשקש‬ ‫א ברבנאל‬
‫שוהים כך היה ־‪:‬ז^מה קודש 'ם‪:‬א לא היה אדם ןנול אעטוד‬ ‫די שיאמר הלא תראה כי כש׳י זכ־ו כשיצה צ־גי נויעשה ריאשיד שיבר‬
‫בוריה ש•" תורה והוא תקן יטשיייש וגזגזש^ ^מש^ ומדבד לדבר‬ ‫נו כמנציני ‪1‬הידוה ‪ .‬אנ> האמה הו־‘‪ : .‬היי יצה להנייה‪ :‬מנ‪ : 1‬ה בר^‪:‬י ‪r‬‬
‫ער שתגיעו הנא ועטרו ער בוריה של תורה‪ ,‬והיצון בזה יריעת‬ ‫יש כו משלים ‪ ,‬והיה להומר ‪:‬י א מי כאיצו כן ‪ ,‬אכל ‪:‬הוא כלו כ‪::‬ו טו ‪,‬‬
‫מציאות השם והטהו ב^תי גשם ובלתי כזתשע^ שזה הוא ביריה‬ ‫ושהוא הכו‘־ הלישך הייציהוה ויוצא מליו שא‪ :‬היה מ‪:‬צ להנ*יה הטכנג ‪,‬‬
‫ים^ הורה‪ ,‬ונשיים והירות ירצה כזה שימה שיאמר הכתוב בג״ע‬ ‫ואיו רהוי ‪:‬ההורה ‪:‬גד־ה ‪:‬ממה‬ ‫למה הו‪ ::‬זה כתהלה ההורה‬
‫ועין ההייש ועין הדעת וכפור ענין ארש הראשק איך היה ענינו‬ ‫המעכיוה ההמיל כחכמה הטיע א‪:‬ר הין י ה‪ :‬לה עמה ‪ .‬הנה צה‪:‬יכ לוה‬
‫תורד‪ .‬ואל אי זה ענץשב ועני‪ ,‬נתש והוד‪ .‬ו־‪,‬ריאת בני אדש הבל‬ ‫ה‪:‬הדל ‪*':‬נ לנאר ‪:‬י‪,‬חכמה הטכעיה ראוי בהידים להו״ה ווהי המד כ‪':‬צה‬
‫וקין ובי* הששור הארוך הש ע‪:‬י‪-‬יש עמוקים י־אר ורא יבנושההכון‬ ‫יה׳ )ההנו שלמים ‪ ,‬ר ל שזה הוה ההכליה ההה־יין ; ינה;ן ע יני ‪:‬־•ידנו‬
‫ואנהנו השתךרכו לבאר ענע• הדרשות ו;רןיי‬ ‫ונתנו במשיייש ‪:‬‬ ‫כתורוהי‪ .‬המעשיות ‪ ,‬ירצה שהמגוה השייעיוה ה‪ :‬לשל־דם ‪ ,‬והמעכיוה‬
‫להמון ‪ ,‬להיישירס נהם ככנות האמהיות ‪ ,‬והיה ‪:‬צת יתכן וה כי תם ההר‬
‫דעות שכליות והעמוד ]מעמד הי ה*>י[ ‪,‬והסוד כלם הות השגתו יה׳ ככי יכצ׳צו ‪ ,‬וה־ה שלא יתכן זה כ• אם גהכמה ה״להית ‪ ,‬ות^דס אצה‬
‫הטכעית ‪ y‬אש־־ מכצי זה הושם מעשה כרתשית כההלת התורה ״י'‪:‬רה הייעשים ‪ ,‬וגז־־־ המאצ־ר הוא אמיו רז״ל כי דנר לנו יי ר צ הלא הרתה‬
‫הש׳יזכ־ו כ״עשה כ־״שיה שהוצרך לרדהו כההלה התודה מהש‪:‬ה שזכ״ כי דב־ לצו‪:‬ו לטו״־ ‪":‬ושג ו־‪,‬וצד המשיג ‪ ,‬נאיהש העצהים הטתקיס‬
‫שהביא ‪ ,‬הכית התכמה האלהיה להעירם ‪ ,‬דיי לצו כי כ־ישליש וקידוה ‪ ,‬והצה ‪ p!r‬ז‪ , :‬ר צ ‪.:‬מעשה נרהשית ד‪:‬״ הש׳י כמש;־‪ :‬דמהיי־■ הז׳ל‬
‫‪ :‬בראשית‬ ‫לכיכר שהם לן ‪ .‬ש‪:‬זה הוה ־׳"ז‬ ‫שאמר להגיד כת דגשה בראשית לכל א'ת לכיכך סהם לך והנה‬
‫כלה כמש־יעה ‪ ,‬איל י־א במשל ודכי־ים כתויייס ‪ ,‬וכ"'ש הג*כי‪,‬י ‪ :‬ואני את־ג ב שיאי; העני; נדבר• הרב ו‪::‬־‪:‬ה ירהשית ה־ת ככשוטה ‪,‬‬
‫'‪:‬פר המשך המציאות כמו שבת עד עתות היז־־ה ‪ ,‬ולכן הי‪ ::‬כהההל‪ . :‬יצנל ש זד‪ .‬ל'‪,,.‬־כך סתם לן ‪ ,‬לא כוינו לזה‪ ,‬כי הם לית־שהיה הי ת‪%:‬‬
‫להגיד לניצס כה הבריאה איך הי ה‪ ,‬וכתיזה תוכן ב*א התצ יה‪:‬־ך הת עול־יו ‪ ,‬יציי‪ :‬צא ב־הו ;וד‪ , :‬והיה בהיהו ז־־ן ‪ ,‬ו־כן צתאמיוכ‘ אס‬
‫גראשי דכדיס והס בראשית ברא אצה־ס את השמים ו־ת האדן‪ ,‬זכי־ שבית השם ש**ים י־־־ן ונה זכיי א'ך נרתם ‪ ,‬וז־־ו סת‪ :‬לן וכבר ידעת‬
‫כו׳ ‪ .‬ושה הדברים וכו' ‪ ,‬הגמוני אמר דהו־! מה שהיה הוא מעדה שהיה ‪:‬התהצה ועמון ע״ק הו ז ״ע‪*: ::‬־כבה ‪ 1‬כי״ת ההנכית ‪ .‬המנם רתוי‬
‫לדעת למה הביאו הרב כאן וריזר למעשה כ־אשית ותמי ו‪:‬ס הד‪.‬־יי‪ :‬ב‪:‬צ יה כש״זה ה‪-‬ש הכיס ‪ .‬והתמ הוה שהז ג‪: ’•:‬י ‪•':‬־־מר הזה לכיכן ‪:‬הס‬
‫ו'כן הדיאו הרב ל‪:‬כ יה מ ־נו ‪:‬השהי״ה שא־‪-‬ו הכמיס ‪ 1‬צ הית בעי־יק רע י‪ ,‬והיותו מש־' לה דב^ הר‪.‬י‬ ‫לך צהותו נסו־ ‪ ,‬ררזוק מה שהיה‬
‫ולכן המשיך הלשין עוד במעשה ב‪-‬אשית ול‪.‬מר ושם הדב~ים יכל זה בשמית משיה‪ , :•:‬רצה •ומ־ שהתג יתג־ך הב־ה ה‪:‬י‪.‬ריס בי־ע־ה כרהשית נש־יות‬
‫משהחסיס‪ .‬ואנחנו אמנם ר‪.‬שתדלנו נו׳ ‪ .‬אל הטעה כהשבך שיהמר וישכר הרב ייהש^הלו ושהשתדל לנהר עציצי הדרשות‪ ,‬כיכות השן מה‬
‫שאמי‬
‫ז‪7‬‬ ‫פתיחה‬
‫מהם מאומה‪ ,‬בי לא ירחיק הםכ>‪ 5‬הנמהר הערום ‪ p‬ידיעת טבע המציאות‪ ,‬הנסנעות ‪ .‬ואם יע״ן‬
‫בם שלם חשוב לא ימלט מאהד משני דברים ‪ ,‬אם שיקחם במשמעם ויחשוב רע באומר ויחשבהו‬
‫לסכל ״ ואין בזר‪ ,‬סתירה ליסודי האמונה‪ .‬או שישים לד‪,‬ם תוך ‪ ,‬וככר נ צל‪ ,‬ויחשוב טוב על האומר‪,‬‬
‫יתבאר לו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר ‪ .‬ואמנם ענק הנבואה ובאור מעלותיה ופירוש משלי‬
‫ספריה יתבאר בזד‪ ,‬המאמר ת בדרך אחד מן הביאור ‪ .‬ומפני אלו הענינים הנחתי מחבר שני הספרים‬
‫ד‪,‬ד‪,‬ם כפי מד‪ ,‬שד‪,‬יו‪ ,‬וד‪,‬ספיק לי מזכרוןיסודות האמונד‪ ,‬וסללי האמיתות בקיצור ורמזים קרובים לבאור‬
‫עם מה שזכרתיו בחבור הגדול משגה תורה ‪ .‬אכל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתפלסף ‪ ,‬בסו‬
‫שזכרתי ‪ ,‬וידע חכמות אמתיות ‪ ,‬והוא מאמק לדברים התוריים ‪ ,‬נבוך בעניניהם אשר ערבבוהו בהם‬
‫השמות המסופקים והטושאלים ‪ .‬וד‪,‬נה נביא פרקים בזה המאמר שלא יהיה בהם זכרון שם משתתף ‪,‬‬
‫אבל יהיה הפרק הצער‪ ,‬לזולתו ‪ .‬או יהיד‪ ,‬הפרק ההוא מעורר על ענק מעניגי שם משתתף ‪ ,‬איני‬
‫רוצה לנלות זכרון השם ההוא במקום הד‪,‬וא ‪ .‬או יד‪,‬יד‪ ,‬הפרק ההוא מפרש משל םהמשלים או מעורר‬
‫על ענין אחר שהוא משל ‪ .‬או יהיה הפרק כולל ענינים זרים שמאמינים בהם הפך האמת מפני‬
‫שיתוף השמות ‪ ,‬א )צ( או מפני שאת המשל במקום הנמשל ‪ ,‬או שאת הנמשל כמקום המשל ‪ .‬כ ואחר‬
‫שזכרתי המשלים נקדים הקדמה ‪ ,‬והיא זאת ;‬
‫דע בי מפתח הבנת בל מה שאמדוד‪,‬ו הנביאים ז״ל וידיעת אמתתו ‪ ,‬הוא הבנת המשלים ועניניהם‬
‫ופירוש םלותיד‪,‬ם ‪ .‬כבר ‪ T‬עת אמרו וכיד הנביאים אדמה ‪ ,‬ו ‪ T‬עת אמרו חוד חידה ומשול משל ‪,‬‬
‫וידעת כי מרוב עשות הנביאים המשלים אמר הנביא ‪ ,‬המה אומדים הלא ממשל משלים הוא ‪ .‬וכבר‬
‫‪ T‬עת‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ש ואץ נזה ספירה ליסודי האמונה ‪ .‬אס ימשוכ י ע כאומר אין דני ה כחידות זכיזשלים וכן היזכמים להודיע כי אינו כמו‬
‫בו שום סתירת ‪ ,‬אבל במשלי הנבואות אס יחשיב רע באומד יניע שיחשוכ הסכל מהמון הרכניס שצזעשה כראשית אין לו תוך‬
‫סתירה ליסודי הנבואה לפיכך תביא ההכרח לבאר המשליס ההס‪ :‬ולא גס ק דברי החכמים אבל בל הדברים צריכין ביאור‬
‫תבדרך א׳ מהביתיר‪ .‬שמגלה מפת ומכסה ספח ואינו ביאור גמור עם שהביאור גם כן ראוי שיהיה סתום לבלתי יחלוק על‬
‫מפורש ; א או מפני שאת המשל וכו׳ ‪ .‬שהמעיץ יגיעה ויקת מה הכוונה האלהית כמו שאמרנו ‪ .‬וכלל כי המאמר הזה הוא‬
‫שהוא משל כפשונוו ומת שהוא נמשל כלומר שהוא כפשועו ואין נו למי שנתפלסף וידע באמת חכמות אמתיות והוא מאמין‬
‫משל יקחהו משל‪ ,‬כזה המשל שהניא שלמה סאשה זונה שהוא לדברים התוריים נבוך כעגיניהם אשר יערבבוהו השמות‬
‫משל לתמר ראשון קחהו כפשושו ‪ .‬ומה שאין נו משל כלל כמו המסופקים והמשותפים ; ואמרו או יהיה הסרק כולל‬
‫הנה אשה רוחצת על הגג שהוא בפשוסו יקחהו' משל ונזה יפעה פנינים זרים שמאמינים כהס הפך האתת וכו׳ ‪ ,‬יראה‬
‫המעיין‪ ,‬ולפיכך זה המאמר ישמרהו שלא יטעה ‪ :‬ב ואחר שהמעיין יקח מה שהוא חשל כפשועו או מה שהוא כפשועו‬
‫שזכרחי המשלים נקדים‪ .‬אחר שזכרתי הדמיונים שהאדם המעיק שהוא משל וכזה יפעה המעיין ולפי זה המאמר ישמרהו‬
‫שועה בהם ומאמינם הפך האמת וזה המאמר ״שירם‪ ,‬נקדים שלא יטעה‪ .‬ואחר שזכרתי המקומות אשר בהם יטעה נקדים‬
‫הקדמה אחת והיא זאת ‪:‬‬
‫דע פי מפתח הכנת כל מה שאמרו הנכיאים‪ .‬וידיעת אמתתו היא הכנת המשלים ועניניהם ופירוש מלותיהם והרצון‬
‫כו‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫שאמי ‪ ,‬אכל כוונתו לפי שלמד ולס ננלד מה פצייך לגליו יהיה זה‬ ‫הנבואה אהמון ‪ .‬רואר‪ .‬אומר שאם נבאר מר‪ ,‬שמריו אבאח נמויא‬
‫השתדלותנו נליזי נלית כהנזון העה למר היכ עוד שלו יהיה כללי השהדל‬ ‫שר‪.‬יה השתדלותנו אבאר עניני הדרשות וגלויי ד‪,‬ננואד‪ ,‬אהמץ ‪:‬‬
‫לנלר עניני הדישית ונלוי הנגולה להמון והול עגין וזנונה ‪ ,‬ח׳ש ואנחנו‬ ‫במקום‬ ‫)צ( או מפני שאת ד‪.‬משל במקום הנמשל או שאת הנמשל‬
‫אמנם השתדלנו רצה לומר זלנחנו נהיה כללו למנה השחדלנו )נלר עניני‬ ‫המשל ‪ .‬פירוש הנח קורא הנמשל עצם הדבר ואמתתו וד‪,‬ענין ידרר‪.‬‬
‫הדרשות שהול כלח׳ ילו׳ ז ואמנם ענין הננואה בו׳ ‪ .‬ר׳ל וח׳ח ל־כ‬ ‫כמשמעו והוא מש״ער בעצמו ש־ר‪.‬יר‪ .‬זה המשל ורוענין אשר הוא‬
‫היה לו לרה שלל ינלר כזה השפר עניני הנכולד ‪ .‬הנה להשי‪ 5‬לזה למר‬ ‫משל לענין אחר יחשוב שהוא כמשמעו ויבין אותו כפי פשוטו‬
‫שעניני הננזלה שהלדה לל יענור עליההגעצרו על דכרי הדישות‪ ,‬ושלל‬ ‫באילו תאמר אמרה הורד‪ ,‬ויתד הר‪,‬יה לך על אזניך וד‪,‬אמת שהוא‬
‫נוכל לוזשיכ רע נלינזי כמו שעזשיה נדרשות ‪ .‬הוכית לדני נהה ‪ ,‬לכל‬ ‫כמשמעו והוא נמשל ואינו משל ואמרו בו הנמים על צד מליצה‬
‫יהיה נלופן לתר מהנילור ‪ ,‬י׳ל שיגלה עפיז יינהה עתתיה כתישיוכיר ;‬ ‫השיר אל תקרי אויניך אלא אזניך ואמרו שאס ישמע דבר שאינו‬
‫יאחר שהזנרתי המשלים נקדים הקדמה ‪ .‬הלשין הזה יקשה הכנתו‬ ‫הגון יתן אצבעו בתוך אזנו והפתי יאמין שזה כונה הפסוק ויר‪,‬י׳‬
‫לפי שידלה שיוה שדנר הרכ ע־ עתה הול נמשלים ‪ .‬וההקדמה שיניל‬ ‫א׳כ הנמשל משל וכמו שאמרו ואת הצפוני ארחיק מעליבם זד‪,‬ו‬
‫היל נ׳ נ נוזפליס ולין גיניהס הפרש ‪ .‬לכל לח‪:‬ונ שכמה שעני הזכיר‬ ‫על‬ ‫יצה׳ר שהוא צפון בלבו של אדם ואין ספק שזה הצפוני נאמר‬
‫ההכרח הנזניל הנניליה לדנר ימשליס ‪ .‬והזל להעליה העניניה ולדנר‬ ‫הארנה שר‪.‬שהית את הארץ ור‪,‬נטיחם השם בשובם אליו שירחיקט‬
‫כימיות‪ ,‬וטי‪.‬ה כהקדמה יוני כמיני המשליס זלופניהש‪ .‬ויתחיל להודיע‬
‫שטסתח הגנת ינרי הנניליס הזל הננח המשליה כיי לעמוד על כילוד לופניהס ‪ :‬דע נו' ‪ .‬הפי' ‪ ,‬ילמד הרכ שעה היות נדררי הננילים ספויים ‪,‬‬
‫ותוכחות והגית העתירות ‪ .‬הנה מפתח הננת כל מ־ שלמדוהו יכל מה שכוונו לומר נדנריהם ‪ .‬הנה הול צג׳ דנייה ‪ .‬הל׳ הזל הכנת היישליס ר׳ל‬
‫השועה ‪ .‬הנ׳ הול וענינה ר׳ל ידיעה הנמשל והמכוון נהה ‪ .‬הג׳ ופי׳ מלותיהש י׳ל שידעו פיייש מלות המשל כדי שנכדיח ונדע שהה יורו על אותו‬
‫הנמשל ולל על נמשל ודכי לתר ‪ ,‬כי המלות יורו ע׳ז כשיתופיהס ‪ .‬והיה וה מפחת להכנת דנרי הנניליה כלה ‪ ,‬נ׳ לין־ נדע למתת ההפוריה לס לל‬
‫ניע קודס לס הס »ש> או נפשועס ‪ .‬וגס ק ייעוד העתידות והתוכחות לא נדע אמתתם כי לה לחד הידיעה לס יש שם משל ‪ :‬בנ ר ידעה‬
‫אמרו וביד הנביאים אדמה ‪ .‬השתנל כיכרי הרנ שהגיל י׳ פסוקים ושני מלמרי חכמים ויל ‪ .‬ל׳ ‪ ,‬וניד הנניליס לדמה )הושע י'נ י׳ת( ‪ .‬נ׳‬
‫מזו חיוה ומשול משל )יתזהלל י׳ו נ׳( ‪ .‬נ ׳ ‪ ,‬המה לומריס הלא ממשל משלים הול)שה כ׳ מ׳ס( ‪ .‬ד׳ ‪ ,‬להכין משל ומליצה דנדי חכמים וחייוחם‬
‫)משלי א׳ וי( ‪ ,‬והכיל סלעי המורש למה היו דנמיה דנדי תורה עי שלא עמי שלמה ומאמי שצי ישה נאמר וה שהוא מלכד הלע י ייליי שתמיש‬
‫)מה‬
 ‫פתיחה‬
‫ירעת מ ה ש פ ה ^ בו של מה להבין משל ומליצה דברי חבמים ‪ . n w T m‬ואמרו במדר ש ל מה היו דברי‬
‫הורה דומים ע ד שלא ע מ ד שלמה ; לבאר שהיו מימיו עמוקים וצוננים ולא הי ה אדם יכול ל ש תו ת‬
‫מהן ‪ ,‬מ ה ע ש ה פ קח א ח ד ‪ ,‬כ פ ק הבל בחבל ומ שיחה ב מ שי חה ודלה ו ש ת ה ‪ ,‬כך הי ה שלמה יורד‬
‫ממשל למשל ומדבר לדבר ע ד ש ע מ ד על בוריה של תורה ‪ ,‬זהו דברם ‪ .‬ואיני ר)אה ש א חד מ שליטי‬
‫הד עו ת יח שוב כי דברי תורה הרמוז אליהם הנ ה א שר הערים כ ה בנ ת ם בהבין עניני המ שלים ״ הם מ ש פ טי‬
‫ע שיית סוכה ולולב ודין א ר ב ע ה שומרים ובל הדו מ ה להם ‪ .‬אבל הכוונה הי א ה בנ ת הע מו קו ת ו ה ס תו מו ת‬
‫בלא ספק ‪ .‬רשם נ א מ ר ‪ ,‬רבנן אמרי זה ש מ א ב ד סלע או מרגלית ב תו ך בי תו עד ש הוא ’ מדליק פ תילה‬
‫בבאיסר מו צ א א ח המרגלית ‪ .‬כך המ של הזה אינו בלום ‪ ,‬וע״י ה מ של א ת ה רואה א ת דברי ה תו ר ה זה‬
‫הוא דברם ג״ב ‪ .‬והתבונן באורם ז״ל ; כי תובו ת דברי תורה הם המרגליות ‪ ,‬ופ שוטו של כל מ של אינו‬
‫כלום ‪ .‬ודמו תם ה ס ת ר הענין הנמ של בפ שוטו של משל ‪ ,‬כ מי שנפלה לו טרנלית ב בי תו והוא ב בי ת‬
‫אפל בלום ויש בו כלים רבים ‪ ,‬והנה המרגלית ב בי ת אפל אלא שהו א לא יראנה ולא יד ע ב ה וכאילו‬
‫י צ א ה מר שותו ‪ ,‬כי נ מנ ע ה מ מנו תו ע ל ת ה ע ד ש ‪ T‬ליק הנר ; כמו שזכר א שר דו מ ה לו ה בנ ת עגין המ של ‪:‬‬
‫אמר‬
‫שם טוב‬
‫כו כי רוכ מה שאמרו הצכיאים הוא על צד המשל והכיא ולכן אמרו כך המשל הזה אינו כלוס וע״י המשל אתה‬
‫הרכ ראיה שאמרו חכמים כמדרש למה היו דכרי תורה רואה ‪ .‬יראה כי החכמים דכרו כמשל וחידה והמשלים‬
‫דומים עד שלא עמד שלמה וכו׳ ‪ .‬והעיר הרכ כי מה אינם כלום ואם לא ידליק האדם שכלו ויאיר אורו עליו‬
‫שאמרו מזה לא רצו על דיני כוכה ולולכ ודין ד' שומרים יהיה ככיתו המרגלית והוא לא יראנה ולא ידע כה ‪.‬‬
‫איל הכוונה היא הכנת הספקות העצומות מסתרי תורה ‪.‬־ והנה כדכרי הנכיאים המשלים והחידות יש כנגליהס חכמה‬
‫מתקון‬
‫קרשקש‬ ‫א ב ר ב נ א‪S‬‬
‫וידהנו אי* ארץ ציה ושממה ‪ .‬נמצא שוה הצפוני הוא ‪ Sr;::n‬שהוא‬ ‫למה הניא הרג רל הויאיוה האלה והיה די נא' לו עחים גיהס ני על פי‬
‫טרבר בארבה ויקההו נמשל‪ ,‬והמשיי הוא נאמרו בשיפים שש‬ ‫פנים עדים יקום דנר ‪ .‬ולמה ננל א' מהד׳ פסקי־ אייר וידעת או כנ־‬
‫ננפים לאחד ונאסיו נפתחו השמים ונאמרו ארבע חיות לענינים‬ ‫ידעת ונב׳ המאמרים לא אייר נן ‪ .‬ואהשוה שהרב הניא הפשוק היאשו!‬
‫להעיר שהיציאה הנאה מאת השם לנניאים היה נמשלים מפאת המקנל ‪,‬‬
‫שהוא הכת המדמה שיגשים ההשפעה ‪ ,‬וימשיל הפפע שיקכל והיא אמיו ‪ ,‬ודנרתי על הנניאים ‪ ,‬ואנכי ח‪1‬ון הרניתי ‪ ,‬וניד הנניאים אדמה ‪ ,‬ר׳ל‬
‫שמפאת הפועל יניא השפע נרי־ וון‪ , .‬איל גיד הנניאים ומפאת בתם הדמיוני הרקנל השפע מפאת ‪1‬ה ינאי המשלים שמפניהם ינא השפע‬
‫להיות נמשלים דמיונות ‪ .‬והגיא עוד הפשוק השני להעיר שגם הנניא נםפ־ו םדנ־ים לעם ‪ ,‬היה מדיר נמשלים ‪ ,‬והוא עני! אתר‪ ,‬שמלנד היות‬
‫הקניל מהם נמשלים ‪ ,‬היה הדנור מהנניא לעם ג'נ נע^ים ‪ ,‬והוא אמרו הוד הידה ומשול משל לגני ישרתל ‪ ,‬ולפי שיונל האומר לומר ש‪1‬ה‬
‫יורה נמקומות שפי׳ הנתונ שהוא משל ‪ ,‬נהם מעטים ‪ ,‬אנל לא ימשך שהיה עושה כן תמיד ‪ ,‬הנה לוה הניא הפשוק הג' ‪ ,‬ו!'ש וידעת ני מרונ‬
‫עשות הנניאים המשלים אמר המם אומרים הלא מיישל תשלים הוא ‪ ,‬הנה הניא וה להעיר שהיה וה הרנה ותמיד ר׳ל הדינור ננישלים והניא‬
‫הפשוק הרניעי שפתח שלמה נו ספר משלי והוא להכי! משל ומליצה ‪ ,‬כדי להעיר עוד שלא יאמר אומר שהמשלים היו אומיים הנניאים נעת‬
‫למדם לעם ‪ ,‬נדרן התנם המשדר נלשונו יישל‪ ,‬צשומעים נדי שייינוהו ‪ ,‬אנל לא יוישך ניזה שננתנו אותם המשלים נספיי הננואה כי אש פשע‬
‫הדנרים ‪ ,‬לום הניא להנין משל ומליצה‪ ,‬שנתנ של־יה‪ ,‬והוא ממה שיורם שיש נככרים משלים שצום אס האדם שינינם כמו שציוהו נ׳ נ על תכמת השפריס ‪,‬‬
‫נאמרו לרעת הכמה ומוסר ‪ .‬הנה התנאר שהניא הרנ ד׳ הפשוקים ליח נוה ד' הודעות ‪ ,‬ולכן אמ־ ננל אחד מהם לשון ידיעה ‪ ,‬וכנ־־ ידעת ‪,‬‬
‫וידעת אמרו ‪ ,‬וידעת כי מרונ עשות ‪ ,‬וננר ידעת מה שפתת נו שלמה המל‪,‬־ ע׳ה ‪ .‬האמנם ראה הרג ספק נזה ‪ ,‬שיאמר המעיין שהמשליס שופר‬
‫שלמהע׳ם‪ ,‬אינם כדנרי התורה יהנניאים ני אם מפניני החכמה ופפרי ההוקריס‪ ,‬ולכן לא וכר נדנריו הורס אנל אמר להנין משל ומציצה דנרי‬
‫חכמים ותידותם ‪ ,‬ולוה כוצרן הדג צהניא מאמר המדרש ‪ ,‬שיתהו משלי שלמה לעניני התורה ‪ ,‬נאייים למה היו דניי תורה דומים עד שעמד‬
‫שלמה וכו׳ ‪ ,‬כך היה שלמה יורד ממשל למשל ומדני לדני עד שעמד על נוריה של תורה ‪ .‬ולפי שדני' חכמים ו׳ל אלה הם תשלום לראיה שהניא‬
‫מרירי שלמה ‪ ,‬לא הגיא הינ עליה וניר ידעת כמו‪:‬הניא נשאר הראיולג‪ ,‬אנל אמי לנד ‪ ,‬ואמיו כמדרש ‪ ,‬שהוא להשלים המופת שהניא מפסוק‬
‫להנין משל ומליצה ‪ .‬ולפי שנם שנודה היות מכלי שלמה )הנין ונרי תורה ‪ ,‬אולי יח‪:‬נ שהוא ננאר מצות התורה לא הכודוה והתר׳ תורה ‪ ,‬הנה לום‬
‫אמר הרנ ואיני רואה שאחד משלימי הדעות יה‪:‬ונ שהם משפע׳ עשיית הוכה ולולנ ‪ ,‬והנה דייק הרנ ‪1‬ה ממה שאמר נאותו מאמי לנתר שמימיה‬
‫פעוקיס וצוננים ‪ ,‬וה־י לא יאניר על המצות המעשיות שפשועם נגלה ‪' ,‬כי אם על ההודוה העמוקות ‪ ,‬ולכן אסר הרנ ‪ ,‬אנל הניונה היא הננת‬
‫העמוק נלא כפק ‪ ,‬לתת מלות עמוק ממימרה ע״וקיס יצוננים ‪ .‬ואתנם המאמר השני שהניא כינ נאמרו ‪ ,‬ושם נאמר וה שהוא מאני סלע או‬
‫מרגליה נהיו ניהו וכו׳ יראה שהניאו ללת צירך ‪ ,‬וגס אמרו וכס נאמר ‪ ,‬וחמר את־י וכדון המאמי וה הוא דנים נ'כ ‪ ,‬יראה מיותר והיה די כשיניא‬
‫המאמר לא יאמר עוד וה הוא דנרם נ'נ ‪ ,‬נם מה שאמר הרנ אתרי המאמר והתנו׳‪ ;.‬ניאויס כי סוכות דנרי תויה הם המרגלית ‪ ,‬יראה שאין‬
‫ענין לי ‪ ,‬ושלת אמר כי אם מה שהניא מדנרי המאמר עצמו ‪ .‬ומה שאתשוג אני נ‪1‬ה הות ‪ ,‬כי הרנ לני שמצא כמדרש מפל המחייריס האלה סתוכים ‪,‬‬
‫כי הראפון הוא מארד ר׳ תנינא ואחריו רננן אמרי ‪ ,‬ולא כיו חכמים חולקים נ דני ‪ ,‬תנל כל אחי ואהד מהם עפה מפל מסניה לנמשל ‪ ,‬ויאה‬
‫נדנרי רינן צ' הפקות ננד כוונתו ־וכי ‪ ,‬צכן הניא אותו מאמר ‪ ,‬ולכן אייר ופס נאמר רננן אמרי רצה לומר ושם נאמר דני ייתה הותר לוה‬
‫שאמרתי ‪ ,‬והיא מאמר רנגן ‪ ,‬והסתירה שיצא‪ :‬מ״נו לדעת כקב ‪ ,‬והוא ני יראה מדנריהה שהמשל שוכיו שעליו כל אתד ייהם הניאה למה הוא‬
‫דומה ‪ ,‬הוא המשל שיעשה המצמד להי־יך השימע לשינין והוא דנר לשוני ‪ ,‬ואינו משל נכתנ נספר ‪ ,‬ולא כוונו על סשליס יראו נדניי‬
‫הצניתיש ‪ .‬והנה יראה וה מג׳ מקומות מאותו מאמר ‪ .‬האתי ‪ ,‬מאשר אמר ופל ידי ה״של אתה רואה אס דנרי תירה ‪ ,‬ווה ממה שיירה שהמשל‬
‫אינו דנרי הורה ‪ ,‬אנל שהוא אשר יעשה החכם נפיו ונשפתיו לנא־ דנרי תורה שהם נלנד פשע ‪ ,‬ני כן הס ינרי המדרש יתמרו אתם רואה דירי‬
‫תורה ‪ .‬המקים כר' מיבמים כך המפל הוה אינו כלום ‪ ,‬ואם היה כוונתו על המשל האמו־ נתורה ‪ ,‬אין יאמי כתיצו ילום ‪ ,‬והנה נתינו הנמפל ‪,‬‬
‫ואין יאצור על המפל כלו עם הכתה חיכו שאינו כלום ‪ .‬אנל וה יויה שהמ‪:‬נ הוא אשר יעשה המלמד נפיי לכני ן הספר יתוחו אינו כלום ‪.‬‬
‫המקום השלישי תאמר יראה שהמשילו המשל והנמשל לפהילה ולמרנציה ‪ ,‬וידוע שאין המרגלית נהין כנר או נתון הפתילה ‪ ,‬אנל כני הוא דני‬
‫מחין ‪ ,‬יעשה אותו האדם לשנאייצעותו ינא לראות םמ‪-‬גלית נאשרהית שם ‪ ,‬ו‪:‬כן הוא המשל הוא דנר מתון יעשה הניעיין נדי להנין דנרי‬
‫הספר ‪ .‬הצה הר‪ :‬יען ראה המאמר הוה היתד דעתו אמר אתרי שוכרו ‪ ,‬והו ינרם ג’ כ ‪ ,‬י׳ל כנה אלה צ'נ הם וני' חכמים ו'צ כמי האמויוח‬
‫למעלה ‪ ,‬ולכן כמו שהוא נ־הייע מהציאמי הקודם ‪ ,‬כן ראוי שירגיש נפהירה כמתמר השני כי אין ראוי שנתשיש שיהיו דנריהם ויל נוה סותרים‬
‫וה נוה מאמי שנמקים אחד ס׳מרו ‪ .‬ומפני וה היצרן להתיר ההפקות האלה ואמד וההנוצן ניאודם כי תוטת דניי תודה הם המיגציח ‪ ,‬הנה‬
‫נוה התיר הספק הראשון‪ ,‬וי׳ל שמה שאמד תתהדואה דניי תירה ‪ ,‬לא אמיו ני אס על ההון וכפתר שידניי הילה ‪ ,‬ויהיה הנוצה נאמרם אתה‬
‫רואה דנרי חורה ‪ ,‬אתה רואה אותם לדעת ולראות מה הוא התוך שנהם ‪ ,‬דומה למה שנאמר נמאמר הראשון נוייה של חורה ‪ .‬והשיג עוד‬
‫לספק‬
 ‫ח‪8‬‬ ‫פתיחה‬
‫אמר החכם תפוחי זהב במשכיות בסן? דבר דבור על אפניו ‪ )tesi .‬באור הענץ הזה אשר ז‪:‬רו‬
‫‪,‬‬
‫כי משכיות הם הגופות המפותחים בפתוחים משובכים ר״ל אשר בהם מקומות פתוחים דקי‬
‫העינים מאד בסעשד‪ ,‬הצורפים ‪ .‬ונקראו ק מפני שיעבור בם הראות ‪ ,‬ותרגום וישקש ואימתני ‪ .‬ואמר‬
‫כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאד הוא הדבר הדבור על אפניו ‪ .‬וראה מה נפלא זה‬
‫המשל בתאר המשל המתוקן ‪ ,‬וזה שהוא אומר שהדבר שהוא בעי* שני פנים ר״ל שיש לו נגלה ונסתר‪,‬‬
‫צריך שיהיה ננלהו טוב ככסף וצריך שיהיה תונו כזוב מנגלהו עד שיהיה תונו בערך אל גלויו בזהב‬
‫אצל הכסף ‪ .‬וצריך שיהיה בנלויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו כמו זה התפוח של זהב אשר‬
‫כסוהו ב שבכת כסף דקת העיגים מאד ‪ ,‬וכשיראה מרהוק או מבלתי התבוננות יתשיוב הרואה בו שהוא‬
‫תפוח של כסף ‪ ,‬וכשיסתכל איש חד הראות השתכלות טובה יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן הם משלי הנביאים ע״ה ‪ ,‬ננליהם חכמה מועילה בדברים רבים מנללם תיקון עניני הקבוצים‬
‫האנושיים‪ ,‬כמו שיראה מגלויי טשליהם ‪ ,‬ומה שידמה להם מן הדברים ‪ ,‬ג ותוכם חכמה מועלת בהאמנת‬
‫‪,‬‬
‫האמת על אמיתתה ‪ .‬ודע כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים ‪ .‬מהם משלים שכל מלה שבמשל‬
‫ההוא יש בה ענין ‪ .‬ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העגין ההוא דנמשל ‪ ,‬ויבאו במשל ההוא‬
‫דברים רבים מאד אין כל מלה מהם מוספת ענין בענין ההוא הנמשל ‪ ,‬אבל הם ליפות המשל וסדר‬
‫הדברים בו‪ ,‬או להפליג בהסתיר הענץ הנמשל‪ ,‬וימשבו הדברים כפי כל מה שראוי בגלויו של המשל‬
‫ההוא ‪ ,‬והבן זה מאד ‪:‬‬
‫אמנם דמיון המץ_הראשון מן משלי הנבואה אמרו‪ ,‬והנה סולם מוצב ארצה וראשו מניע השמיטה ‪.‬‬
‫על ענין אחד ‪ ,‬ואמרו מוצב ארצה יורה עלי ענין שני ‪ ,‬ואמרו וראשו‬
‫סולם יורה י‬
‫)ק( ■‬‫ני אמרו יי ' ׳‬
‫מגיע‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫מתקון דרך א ק ויש ג תינ ם מה שהוא יקר נזנל אבן יקרה ;‬ ‫וכו׳ ; ג וחוכס חכמה מיעלס ‪ ,‬ל״ל הדנריס הגסחיים והתולוח‬
‫זמה נפלא מה שאחר הרב על תפוחי זהב במשכיות כסןז‬ ‫ממכלי מגיאיה הה חכויה מועילה בהאמוח האמת‪ .‬והבן זה‬
‫דגר דבור על אפניו ‪ :‬ואמרו אמנם דמיון המין הראשון‬ ‫מאד ‪ .‬ר״ל כשיעלה נידך איזה משל מכפרי הגבואה שתדע‬
‫ממשלי הנבואה‪ ,‬ואמרו והנה סולם מיצב ארצה‪ .‬רצהיכי‬ ‫ותשגיס ט א ‪ 5‬הוא מן המשל הראשו! או השני ‪ :‬ד סולם יולה‬
‫סולם מורה ענין אחד‪ .‬על השתלשלות המציאות ו ס ח ר‬ ‫על ענין אחד‪ .‬ר״ל בענין השתלשלות כל המציאות והקשלו קצתו‬
‫חלקיו‬ ‫בקצהו‬
‫אברבגאל‬ ‫כרשכש‬
‫לספז השני גאמיו וששינוו !> ‪5‬ל משל איני נלוה ‪ ,‬ר׳ל שנאמים כ־‬ ‫ידו־עים ויבין אוחס כמעמיגס ‪) :‬ין( אמנם פאם יורה עא ענין אחד ‪.‬‬
‫הוא רמז אהקיער המציאו‪ ,-,‬קער‪.‬ו בקצר‪.‬ו והכר‪.‬וב קורא אור״ו בי ח המשל הזה איני נלוש ‪ ,‬לא מונו ני אש מל פשטיוה המשל מא‪:‬ר הוא‬
‫משל לא על הנמנל אשי נתיני ‪ .‬והשיג לסשה הנ׳ נאמרו ודמיהש השחר‬ ‫ב‪-‬קוש אחר בניי שאמר בנא ניר‪,‬י נאמן היא אשר הנרצה נו היא‬
‫הענין הנמשל נפשועו סל משל נמי שנשלה מינלית י׳ל שלא תנועה‬ ‫הבי; נ‪-‬צ־אות עוייסי אענה אסתיר‪ .‬קיימת ‪ .‬ואמרו מוצב ארצר‪. .‬‬
‫)צ׳ל תעטה( נתשנן פהני הוא ומיון המשל נדנייהה ז־ל והמרנליד‪ .‬הוא‬ ‫יורה עא עני; אחר ירצה בזה שר‪.‬קצה האהד הם היסודות אשר‬
‫דמיון הנמשל ‪ ,‬אינו נן ‪ ,‬גי הס נוינו לומר שהמרגנית הוא הנמשל ‪,‬‬ ‫הוא המטה בי נ; דרך הסוייש ואמרו וראשו מגיע השנוימר‪ .‬נייורד‪,‬‬
‫והבית הוא המשל אשר כמרגלית נהונו ‪ ,‬והגיא הדמיונות שיתדמה הנית‬ ‫על עני; ■על־ש׳ ירצה בו הנלגל העליו; המקיף בבל ור‪.‬וא הקצר‪,‬‬
‫העליון מן הבולש ‪ .‬ואמרו והנה מלאכי אלהים יורד‪ .‬על עני; למשל מאמרו והוא ניז אשל שיש נו נליש ‪ ,‬נמשל שהוא אשל להגנה ‪ ,‬ויש‬
‫ני נליש ר׳ל דניים רניש ומלות הרנה ינלנל הנוונה ‪ ,‬והנה המינלית היא‬ ‫רביעי הרצו; בו ארר שרמז אל שני קצור‪ ,‬הסולם אשר נ ל אחד‬
‫נני ת‪ ,‬ר׳ל הנמשל שמא נמשל‪ ,‬א‪:‬ל לא יראנה‪ ,‬ר׳ל שלאיניןאומ ‪.‬‬ ‫רחוק מהבירו בתבל־ת המרהק דבר כענינים הנעשים בי; שני‬
‫ואמנס הנר או השתילה שזנרו ינומיני דל איני דמיון למשל ולא לנמשל ‪,‬‬ ‫קצות הסולם הנזכרים ויר‪.‬יר‪ ,‬הרצי; במלאכי אלר‪,‬יפ השנלים‬
‫ני אם להננה ישנל המעיין ‪ ,‬שנו יראה המרגלית אשר ננית ‪ ,‬וזהו‬ ‫הנערדיש עוליס ויוררים ■ורה על ענ'| המר‪-‬ט■ וש־ש' וקראם עולים‬
‫ויורדים מצד שהם מניעים הנלנלים וד‪,‬ם עלות ועלולים בהיות כ ל שאמר הדג עי בידליז נמו פזנר אשר דימה לו הבנת עניין ממשל ‪ .‬הגה‬
‫א׳נ נאן מינליה שה א דמיון הנמשל ‪ ,‬ינית שהוא דמיין המשל ‪,‬‬ ‫אחד נימציא חברו והוא עלה לו ומצד העלות קראם עילים ומצד‬
‫ושתילה שהיא יהננה והעיון ‪ ,‬והמשיל הנר נהננה ‪ ,‬לשי שנר ה' נשמת‬ ‫העלולים קראם יורדים והרצו; כזה עליה וירידה נמעלד‪ ,‬לא‬
‫אדם ‪ .‬זהו השי׳ כעשה הרג למאמר הזה ‪ .‬האמנה ישאי לעיין אין‬ ‫בעליוניה מקים ‪ .‬או נאניר שהשם ברא נ ל השבלים והגלגלים כל‬
‫ינרית מ־נ ניחשו זה מינוי תנמים דל ‪ .‬ואומר שהמאמר יורה עליו ‪,‬‬ ‫אהד למטה ממדרגה הברו ושם אוהו מניעים הנלגלים כרצונו ‪.‬‬
‫או נאמר שמלאכי אלד‪,‬ים קרא ארבע בחות המניע־ס מ; הגלגלים שאמר והי מאנד סלע או מרגלית נזין ניתו ‪ ,‬ומאמרם נתין גיתו‬
‫מיניא הרג שהניח היא דמיון המשל לא רני ‪ ,‬שאש לא נ! פיה מייתר‬
‫א‪-‬רש נתיןניתז ‪ ,‬ני נש נתוןונרמוי העיר ‪ ,‬ונן כדמיון נהייתונאישו; לילה ואשילה ‪ .‬ואמי מיו מי שהוא מוליק שתילה ננאיהר היא‬
‫הוא דנרהמאיר והמנדיל הונויס ומינא את המרגלית נאמ»ווי‪.‬ו נתון ‪.‬הניח ‪ ,‬והאור ההוא הוא משל‬ ‫מוגא אתכיו־גלית ‪,‬יראה שהשתילה‬
‫לעיון ונהננה הכנלית ‪ .‬האמנם ורנן אתרי הנחתם הדמיון הזה ‪ ,‬לא תששו עוד לדנר נשתילה‪ ,‬ני אם נמשל וננמשל שדמו נמרגליר‪ .‬ונני ת‪,‬‬
‫ינכן איור ‪ ,‬כן ה־>‪:‬ל שוש איני נלוס והיא אשר דמי נניח ‪ .‬ועל ירי המשל אתה רואה דנרי תורם ‪ ,‬ר׳ל שהנית אשר נשארה המרגלית שמם‬
‫היא שמרה אותה ועל ידה נמנאת ‪ ,‬ויראו תונית ונרי הורה ‪ .‬וה היא מה שיראה לומר נשי ועת הרג ‪ ,‬אנל לא נשי דעתי ‪ ,‬שאתשיב תמיד‬
‫שהמשל היא שעושה המלמד והוא אשי המשילו נני נמו שנמאמי רני חנינא המשילו נמנל ונמשיחה ‪ ,‬שמל ידה יייניאו המים מהנאי ‪ .‬והמשלים‬
‫שעשו רני הנינא ויננן וימיה הש נענין הזה ‪ ,‬וה־נ הלן לשיטתו והאחת יעשה ודני ‪ :‬אמר ה הנס ר‪.‬םוחי זהג כר ‪ .‬נמשניית נסן‪ .‬ונו׳ ‪ ,‬לא‬
‫ידעי‪ ',‬למה הניא הרג עוד הפשו־‪ ,‬הזה ‪ .‬האם יניא נל הדנריס שידנרו נמשלים ננ ל כפוי הןוש ‪ .‬ו^זשונ שהניאו לומר שלפי שמיל אמרו‬
‫נמת■'־ הןודש כן המשל הזה איני כלום ‪ ,‬שלא נתשונ שהיה דעתם שהמשל אינו נלוס ‪ ,‬כי הנה םמ‪:‬ל המיי יש נו חכמה מדינית ומעשית‬
‫מועלת ‪ ,‬אנל אמיו אינו נלוש ר'‪ :‬לעני; הנמשל ‪ ,‬ולכן הניא השסיז הוה ושירבו להניד■מעלת הפשל שהוא ננ הן ועמלת הנמשל שהוא נוהנ ‪ .‬עוד‬
‫הניאו ה־נ לנששיס ולשונית מה ‪:‬שירש נמאמר הןודס ‪ ,‬מאשר הנר והאור הוא דמיין כהננה ‪ ,‬והנריח וה ®*‪,‬מרו תשימי ושנ שהיא רמו‬
‫לנמשל‪ ,‬והנשן ה‪1‬א רמו למשל ‪ ,‬והמשכיות הם השתוהים‪ ,‬שנהם יראה המעיין נזהג אישר גתונו והיא רמז להמה ילמיון שוכר ‪ :‬והנר‪ ,‬סואם‬
‫נ ר עני; רביעי וכו׳ ‪ .‬הנה כיין מ־נ שנאו ‪1‬׳ הודעות נמראה הואת ‪ ,‬הא׳ ‪ ,‬והנה שולם ו׳ל ‪ PS‬השגה אששויוו לאדם להתונן נמליונים‬
‫נהשגתו‬
 ‫פתיחה‬
‫מגי ע השמיטה יור ה על ענין שלי שי ‪ ,‬ו א מ רו ו הנ ה מ ל א כי א ל הי ט יור ה ע ל ענין ר בי עי ‪ ,‬ו א ר רו עולים‬
‫יורה ע ל ענין ה מי שי ‪ ,‬ו א מ רו יורדים יורה ע ל ענין ש שי‪ ,‬ו א מרו ו הנ ה ה׳ נ צ ב עריו יוי ה עי“ ענ ץ ש בי עי‪,‬‬
‫הנ ה כל מ ל ה ש ב א ה בז ה ה מ ש ל הי א לעני; מו כי ף בכל ל הנ מ ש ל ‪ .‬ו א מנ ם ד מיו; ה מי; הב־ מ מ ש לי‬
‫הנ בו א ה ‪ ,‬א מ רו בי בחלו; בי תי ב ע ד א שנ בי נ ש ק פ תי וא רא ב פ ת אי ם א בינ ה ב בני ם נ ע ר חכר ״ב עו ב ר‬
‫בימוק א צ ל פינ ה ודרך בי ת ה י צ ע ד בנ ש ף ב ע ר ב יום ב אי שו; לילה ו א פי ל ה ו הנ ה א ש ת לקרא תו שי ת‬
‫זונה ינציורת רי הו מי ה הי א י כו ר־ ת ונו׳ פ ע ם בהו■; פ ע ם ב ר חו בו ת ו ה חזי ק ה בו יגו' ז ב הי ש־למים ערי ונו׳‬
‫על ב; יציאתי ל ק ר א ת ך ונו׳ מ ־ ב די ם ר ב ד תי ונו׳ נ פ תי מ ש כ בי ונו׳ לב ה נרוה דודי ם ונו׳ כי אי; האיים ב בי תו‬
‫ונו' צרור ה ב כ ף ונו׳ המיתו ברוב ל ק ה ה ונו׳ ‪ .‬ו ה עו ל ה בי דינו מזה ה בלל הי א ה אז ה ר ה מ ה מי ט ך א ה ר‬
‫ה ת אוו ת הנו פניו ת ו הנ או תי ה ם ‪) ,‬ד( ו ד מ ה ה הי מ ר א ש ר הו א כ ב ת א־׳ו ה ת אוו ת הנ ש מיו ת בו־יכ ה באיביה‬
‫זונה ו הי א א ש ת אי ש נם כ; ‪ .‬וער זה ה מ ש ל כנ ה כ פ רו בלו ‪ .‬י ו הנ ה א ב א ר ב פ ר קי ם מז ה ה מ א מ ר ה כ מ תו‬
‫ב ד מו ת ה חו מ ר ב א ש ת אי ש זונ ה ‪ ,‬ונ ב א ר אי ך ה ת ם כ פ רו זה בש־בהי ה א ש ה כ ש ל א תזנ ה ) ‪ ( :‬א ב ל‬
‫ובל איי‘ ה ה מונעי‪ :‬א ש ר י מנ עו א ת ה א ד ם מ ש 'לי מי תו ה א ה רו; ‪,‬‬
‫’‬ ‫מ כ פ ק ת רה ב ת רוו בי ת ה ועני; ב ע ל ה‬
‫ובל ה ביו; שיני ע ראד ם ובל בירי ‪ ,‬א מנ ם י שיג הו מציד ה חו מ ר שלו לבד ב מו ש א ב א ר בז ה ה מ א מ ר ‪ ,‬וזה‬
‫שירא י הי ה ה א ד ם נמיביך א ח ר ב ה מיו תו רבד ‪ ,‬ר״ל ה הי מ ר‬ ‫זה ה מ‬ ‫ה בלל הו א ה מ‪ 1‬ב ;‬
‫’ )יז( בי הי מר ה א ד ם ה ק־ו ב הי א הו מ ר ש א ר כ ע לי חיי ם ה ק רוב ‪ .‬ו א הר ש ב א י ת י לך זה ונלי תי לך‬
‫סוד זה המישל לא ת קו ה למציוא כל עני ני המשיל בנם־םל‪ .‬כ ש ת א מ ר מ ה ת ה ת א מ רו ז ב חי של מים ערי‬
‫ונו׳ ‪ ,‬ו אי ז ה עני; יורה א מ רו מ ר ב די ם ר ב ד תי ער־ם־י ‪ ,‬ו אי זה עני; הו סי ף בז ה ה כ ל ל א מ רו בי אי; ה אי ש‬
‫כ בי תו‬
‫אפודי‬ ‫שם ביוב‬
‫בקנתו כמו הש־לס ‪ .‬כנין שני העולה הכבל ‪ ,‬עני! ג' עולש‬ ‫חלקיו ‪ .‬מוצב איצה ‪ ,‬יויה על עילס היסידוה שהוא מה‬
‫שנתוך קנוץ גלגל הייח ; ואמרו י ני ע הכתימה‪ ,‬יורה על הנלנליס ‪ .‬ענין רביעי עולס כרלהכיס ‪ .‬וה״דו עיליה ש״יה‬
‫עילם הילנליס ‪ .‬והנה מלאכי אלהים ‪ ,‬יורה על עולם על שהשגה הנע־דיש גדילה כשישקיכו‪:‬עלוחס וליה היחד היחד‬
‫העלייה‪ ,‬וח״רו ׳וידיה ר ל כשישקיכ׳ ה;כ ״ס יעצמשיכרה‬ ‫השכלים הננדלים ‪ .‬ואמיו עולים ויו־דים ‪ ,‬יורה על כי‬
‫מהם עלוח אהם עלולים‪ .‬ואת־ו והנה י י נצ‪ 3‬עליו ‪ ,‬מורה שלמשה ״הה היא ירידה כעיך חל ההשגה במעיה שלגיעלה‬
‫על ענין ז׳ כי הוא יחנרך הסנ ה ה ר א מנ הו הו א ע ל הסולם מהה‪ .‬ענין ז׳ ייגיהיח החל יחכ׳ והותיהב' ״ניע ע־־יחבחר;‬
‫נכדל מכל נשם ; ואמרו כי ה מי האדם הקיוכ הוא חמר וזהו יו ״ז בכאן ‪ .‬ה נחשה יונה ‪ .‬י״ל שר‪::‬׳;׳ נויה ולובש‬
‫שאר היעל חי ‪ ,‬כי סיג האדם שהיא ח־ וכן סוג שאר צידה‪ .‬והיה חשה ריש כלומר‪:‬לעולה לא יעמוד החמי רק הצויה‬
‫הבעל חי הוא החיות והיא אחת ‪ ,‬ומה שכלל הרב ביאת אי זו שההיה ‪.‬׳ ו והנה אנהד בשרקיה ‪ .‬בכיק ה׳ ״ג׳ וירק‬
‫הכתיחה להבנת כל מה שאמיו הנביאים באלו הדברים י״ז ריאשון ; וכל חשיון ‪ .‬מנד הבריאה כנינד עיר או סומא;‬
‫וכל ״יי‪ ,‬מצד בחייהו ‪ :‬כמו שחבהי בזה ה״א״ר‪ .‬בחלק נ'נ ש׳‬
‫י״ב ז ז כי חמר האלה הקרוב ‪ .‬ר״ל מכני מה אמרה׳ בהמיוהו‪ ,‬כי ח״ר האדה הקיוב‪ ,‬ד׳ ל כרוי שההיוני שהוא קיוב להמר האדה‬
‫כהו כן החיוני הוא קיוב לבהמה‪ ,‬כי משניהה אינו ההר אלא ההבדל הענמי מהאלה המדבר מהבהמה הנהילה הו הנע״ה ולכן אמר‬
‫קרוב‬
‫קרשקש‬ ‫^‬ ‫א ב רבנ אי‘‬
‫נעוי^ס ה״יש^ ו אלו ח ב כ ה ה ד ־יי ה ה עי רו ב ורחרכבר‪ :‬ו נ ח עי תן‬ ‫יכשגהו נ ' ‪ ,‬מי‪ 5‬נ אינה ר׳ל שחחחנחה יאיי ‪:‬חדי? מיעילש הרויז‬
‫ה‪:‬פ־ט ה צו ב ד ה ^נ*־ צומח ו נ ר ' ‪ ,r‬הנב־צ חדדה ־*ני הי ו נ ה יהן‬ ‫יההשהד ג' ‪ ,‬מגיע השייי״ה י׳ י ש״הה להזיה יההגשד יבח להשיג‬
‫‪■:‬דבר ‪ ,‬וקראם עו^ים ב צ ד נו שאיהם יעהם‬ ‫חנפשי ה ד ד נ ר ח‬ ‫ג״נה הגלגליה ה־‪-‬הנדעהיש ה' ‪ ,‬והנה ני;יכ■ הנהי‪ :‬י נ ‪•:‬׳‪:‬הה‬
‫בע^־ונית מקום וקראם יורדים מ צד ד פ ע ו ־ ו ח ר‪.‬מ‪:‬יעו ת מה ם‬ ‫הגלני‪ .‬ה־יהגיעע י‪:‬יג ״ניחיה ה״ניעיש והה השנניה כנש־דיה ה' ‪,‬‬
‫בשבלים ‪ .‬ואס־צ'־ לומד •בקראם מיי אני אחחים ואם חם א רד‬ ‫הוייש ד׳ל שיש נהה ;■ליה ‪ .‬ו' ‪ ,‬ויורדיש ר׳ל ‪ :‬י ‪ :‬נהש נוניליש ואי; כלש‬
‫מקצוח הבו^ב חיכודי ת א ש־ שניב מח ם עוינים וחש האש• והאויר‬ ‫שיים ‪ .‬ו' ‪ ,‬והנה ה' נלב עליו י׳ ל שי‪ :‬שינה ‪-‬השונה ‪ ,‬כ■ צא ישהנש;‬
‫ושינים ד ח ם יו־די ם וחם ה מי ם י ח איין וי־יו־־דים ־ פ ע‪ :‬י ב ע ^י ם‬
‫והישוליי יוידיש וכוי‪.‬וך כך הזכיר יעאיר‪ .‬וירי״ר‪ ,‬הי כאיגיי '״‪,‬גוישע הו ש ם חדמי*ט• ב ב בו ב חתחדים בי בודו ח ח‪:‬ו ע ח חנ ר חי ת יצאו‬
‫בג״יד‪■: ,‬כ־קוכיוחם ר׳ל ר‪.‬א‪-‬ע וראוי־ וירהו אא די‪-‬ם ויעברו שים כי‪.‬ו‪ -‬האיי; י עו מ ק ה וי ח ד ד ש איי די בו דו ח עירוב ץארר כן‬
‫בחוב במו כן קירא ד‪.‬יםי~*ח מ־ א‪:‬‬ ‫י‪ .‬י ‪- . , . -‬‬ ‫ן ‪ ,‬״ ‪ , - ,‬ץ ך ״‪^ ..‬‬ ‫‪ C,‬״ ‪p‬‬ ‫י ‪ -‬ך‪ .‬ל‪,‬‬
‫־״‪:‬ין שביעי ־־־־צ‪ ,‬בזח שחוא נחמיר י‬ ‫נמו ׳‪:‬ואשר עויגיר‪ .‬מייאכיו רו־ות כייג—‪-.‬ו אים ‪-‬יודט ‪ .‬ואמיו וח‪.‬ד‪ ,‬ד‪■: '.‬עב עייו‬
‫ש^א ישחנה בפנים מאפני השנוי והוא נצב ע־ יא ש הביים שדוא ה;־;־“ חע־יון כי ארד שהמ»‪.‬יאו הנד נ המירו ומעמידו נשפע‬
‫המביע לו ממנו והוא המהברובחנועה אשר אין ייה ־*‪ ,‬והב־יה ו־״זח נק־א ריבם שמים שהי־צון בו ח;־‪ -;.‬רע^יק רמקיף א*םר‬
‫בהנועהו יהנועעו הג^‪^:‬יש ‪ .‬והרב השיים בי׳ מי‘ אני א>הים עוייב ויויוי‪ :‬נ פי ק מ׳ו הם הנביאים ואה־ שאמי בכאן שהכוי^ם‬
‫עם ביי מה שנאה איייו מויה עי־* שבעה ענינים ישי ־ו כי שי מז איי פייושים אדר־ם זויה הביריש האחר כי •ש פהוקים שיסבלו‬
‫מצד ע‪ :‬קם שנים או ש^שה פירושיים ובן כהב הוא בפי־ק ‪ ‘:‬א‪) :‬י‪ ,‬יי‪ :‬ה ד ‪ -‬י ‪ :‬י שייא ירבה איי דהאווה היגיניות בים כאשד‪,‬‬
‫זונה ודיא אשה איש ;ם נ‪ ,‬היצון בו כ‪ ,‬ררומר י א יהיה נבר־‘ מצויה אביי יהיה בו בם צויה וייבם צויר איי ה ו‪-‬בע הרו‪ :‬ר‬
‫ואמההו שי^א ימייש ניהברה ההער־ וגפני זה ייא ההקייב בי צויה וייבש צוי־ה אהי ה ‪-‬מיד וייגהוקק אי ‪-‬כיונו יק בוי רצו־ה כמו‬
‫שיגיתוקק ההכד איי ה שונו ת ויא ישתוקק אי ר״ עי ר אבי ‪-‬ההע‪-‬י ענין קיר‪ ,‬יו וזאת ההשוקה י־ניכרה היא השוקר‪ .‬ב־בעית‬
‫תיקו‪ ,‬בי‪,-‬ה היצון בזה ש“ ‪ '- -‬מ י נאות‬ ‫אביי ינפיק י ה‬ ‫־‘ א יצשית ומכוונת נ סי ק מזה דמאמר ו‪-‬ו אני ק ־ ־' מרייק שייים•‪:‬‬
‫ומעובה שזר‪ .‬רוא תקון ביתת ומוכנת יקבי' רציייה אשיי היא ‪,‬ה»‪.‬־*ה השימה אשר בה יניע י"רי;ה המוניביים והיותה שיהימה‬
‫בכל מיני הש־יימיות ל וה; כי דומי האדם הקיוב רוא דו מי שי־זר ב‪*,‬יי הים הקי־ב‪ .‬הרצו‪ ,‬בזת בי רוא מת־מה י ש אי ג עיי הייב‬
‫בשר ונירים ועצמית והוא ־־דיו הקיוב כמו שי־וא יישאר בעייי חיים ומתאוה ימות־־וה מצד הטיו ואב‬ ‫מצד החומר שיהוא‬
‫ה־א יותר נאות וגנכד וניונן לקב^ הצו־ה השכייית מר שאין כ‪ ,‬בשאר כ ‪V‬י ריים ואע״ס שהאמת הוא שה‪-‬יוני הוא המרו הקרוב‬
‫ט ‪9‬‬ ‫פתיחה‬
‫בביתו וכן שאר מה שבא כזאת הפרשה ‪ .‬כי זה כולו הטשך הדכיים כפי פשוטו של מ של‪ .‬כי אלו‬ ‫‪,‬‬
‫הענינים אשר זכר הם מין ענין הזתים ‪ /‬וכן אלו הדברים וכיוצא בהם הם מץ דברי הזונים קצתם לקצתם ‪,‬‬
‫ח והבן זה ממגי מאוד כי הוא שורש גדול ועצום במה שארצה לבארו ‪ .‬וכשתמצא בפרק מפרקי זה‬
‫המאמר שכארתי עגין משל מן המשלים‪ ,‬והעירותיך על כלל הגטשל מה הו א‪ ,‬לא תבקש כל חלקי‬
‫העגיגים אשר כאו כמשל ההוא ותרצד‪ ,‬שתמצא להם דבר גאות בדבר הגמשל ‪ .‬כי זה יוציאך לאחד‬
‫משגי עגיגים ‪ .‬או שימך מן העגק המכוון במשל ‪ .‬או יטריחך לפרש ענינים אין פירוש להם ולא הושמו‬
‫כו לפרשם ‪ .‬ותגיע מזאת ההטרחה לכמו זאת ההזיה העצומה אשר יהזו בה ® ויחברו בה רוב כתות‬
‫העולם כזמנגו זה ‪ ,‬להיות כל אחת מהם רוצה שימצא עגיגים למאמרים לא בוק בהם אומרם דבר‬
‫שירצוהו‪ ,‬אבל תהיה לעולם כווגתך ביוב המשלים ‪ T‬יעת הכלל‪ ,‬שידיעתו היא הטכווגת‪ ,‬ויםפיק לך‬
‫בקצת הדברים שתכק מדברי כי הענץ הפלוגי משל ואם לא אבאר דבר יותר‪ ,‬שאתה כשתדע שהוא‬
‫משל ‪ ,‬יתבאר לך מיד לאי זה דבר הוא משל ‪ ,‬ויהיה אמרי שהוא משל כמי שהסיר הדבר המבדיל בין‬
‫הראות והגראה ‪ :‬צואת זה המאמר ‪ .‬כשתרצה להעלות ב ‪ T‬ך בל מה שכללו פרקי זה המאסר עד שלא‬
‫יחסר לך ממנו דבר ‪ ,‬י השב פרקיו זה על זה ‪ ,‬ולא תהיה כוונתך ‪ p‬הפרק הבנת כלל ענינו לבד ‪,‬‬
‫אלא להעלות בידך גם כן ענין כל מלה שבאה בכלל הדברים ואע״פ שלא תהיה מענין הפרק ‪ .‬כי‬
‫גדול ובשקידה רבה כ )א( והשמר‬ ‫’‬ ‫אלא בדקדוק‬‫גזדק ‪ ,‬׳‬
‫‪.................‬‬ ‫‪....... -‬‬
‫המאמר הזה לא נפלו ‪-‬בו הדברים כאשר‬
‫^ אלא לבאר עני‬
‫ענץ כמקומו ‪) ® ,‬י( ולא תרדפהו‬ ‫מלהסד באור ספק ‪ .‬ולא נאמר בו דבר בזולת מקומו יי‬
‫כזטסיך ‪ ,‬שתזיקגי ולא תועיל עצמך‪ ,‬אכל צריך לך שתלמוד כל מה שצריך ללמדו‪ ,‬ועיץ בו‬
‫תדי ר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫קרוב ; ח והבו זה ממני מאד ‪ ,‬רי׳ל כשיעלה בידך איזה משל כי כל מה שדברו הנביאים הוא במשל ויזידה ‪ .‬ויש משליס‬
‫ממולי הנבואה שתהיה זכור מהב' חלוקוח שעשיחי ממשלי שאינם כלוס והס משלי רוב החכחיס והס הנדות הבאות‬
‫הנבואה מאז חשפוס איזה מן ההלוקוה הנזכרת היא מהמשל בתלמוד ‪ ,‬ואמנם משלי הנביאים נגליהס חכמה מועילה‬
‫ההיא ‪ :‬ט וימברו בה ‪ ,‬י׳ל ויתחברו בה ; י השב פרקיו זה תקון פניני הקבוצים האנושים ותוכם חכמה תועלת בהבנת‬
‫על זה ‪ .‬י״ל שאס יש ענק שאתה רוצה באורו חשיב הפרקים האמת על אמתתו‪ .‬וכי משלי נבואה יש מהם ב׳ דרכים מהם‬
‫וזכור איחס שמדברים מהעני! ההוא ואז בקבון כל הפרקים שכל מלה שיש במשל ההיא יש בה ענין ומהם מה שיהיה‬
‫יתבאר לך הענין בשלמות כי דרך המחבר לדבר מעע כאז כל המשל מגיד על כל הענין ההוא הנמשל ויבאו בו דברים‬
‫ומעש כאן להעלים הענק‪ :‬כ והשמר מלחשר וכו'‪ ,‬ר״ל רבים ליפות המשל או להפליג בהסתרת הענין ‪ ,‬והוהיר‬
‫שלא נפלו הדברים כהזדמן ומקרה אלא כדקדוק גדול והשמר הרב להבין זה מאד כי רבים יסתרו דבריו הצד שנמצא‬
‫מלחשר באיי אי זה ספק כי כל הספקות נגלו בו כפי במשל תוספת דברים שאינם מטוניס אלא ליפות העניו‬
‫היכולת ; ל אלא לנאר ענין כמקומו ‪ .‬ר״ל שלא נאסר בזה אי להסתיר ואס יבינו מה שאחר הרב לא ספקו עליו‪ ,‬ולכן‬
‫המאמר שוס דבר בזולת מקומו אלא לבאר אייה ענק אחר במקומו תמצא רוב המפרשים בהרבה מקומית מהתורה יספקו על‬
‫שאז הוצרך להביא העני! המבאר אצל עני! המתבאר שהוא הרב ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלט ‪ :‬וגם ביאר הרב‬
‫הנרצה במקום ההוא ‪ .‬פ״א כשתראה הרב המורה שהביא איזה בזאת הפתיחה כי בהרבה דברים לא יבאר מהו הנרצה‬
‫ענין שיראה לסי הדעת המשותף שהוא בזולה מקומו אינו כן במשל אלא יבאר שהוא משל ויהיה הרב באומרו משל כאלו‬
‫יסיר דבר המבדיל בין הראות והנראה ‪:‬‬ ‫אבל הובא במקומי הראוי לו לבאר אי זה ספק ‪ :‬מ ולא תידפהו‬
‫גזממיך שחזיקני ‪ .‬צונו הרב ז״ל שלא נעיין בזה הסאד בעיון צ ו א ת המאמר‪ ,‬הנה ציה הרב שחי שירצה לעיין בזה הספר‬
‫ישיב פרקיו זה על זה כלם ולא יעיין בקצתס‬ ‫גס‬
‫מהפרקים‬
‫‪,‬‬ ‫כלל ‪-‬כי רבים‬
‫יועילהו ‪-. -‬‬
‫_ ‪.-‬‬ ‫זה ‪.‬לא‬
‫כי ‪.‬‬
‫לא _‬
‫ובקצתם ‪. .‬‬
‫‪►.‬קי —‬
‫הצעה לפרקיםאחרים‪ .‬שנית צוה ‪b‬לא יהיה כוונתו מן המעיין להבנת כלל ענץ הסיק אכל גס כן צריך להעלות כילו‬
‫ענין כל מלה ומלה שבאו בעני! כלל הדברים‪ ,‬ואמרו והשמר מקור והרצון נו שלא נפלו נו הדבדים בהזדמן ובמקרה ‪ :‬והשמר‬
‫מלחסר ביאור אי יה ספק ‪ .‬כי הספקית נגלי בי כפי היכולת ‪ :‬ואמרו אלא לכאר העניו במקומו‪ .‬הרצון בו כי אן< שהרב‬
‫יביא בפ״א דבר שאינו מעני! הפרק אמר הרב כי הביאו בזולת מקומו כדי לבאר דבר יוח' במקומו שהוא מעני! הפרק ‪.‬‬
‫ואחרים אמרו כשתראה שהביא הרב ז״ל אי זה ענין שלא במקומו לפי הדעת המשותף אינו כן אבל הביאו בחקימו הראוי‬
‫לו להתיר אי זה ספק ‪ .‬עוד שלישית צוה הרב שלא לעיין כזה הספר בעיון גס מאומד ובמחשבה ‪ ,‬אבל צריך שילמוד בו כל‬
‫מה‬
‫אברבנאי*‬ ‫קרשקש‬
‫זב לנלחי סנלית ‪ :‬והשמד מלהסר ביאור פשק ‪ .‬כחג הגררוני על‬ ‫מצד שההיוני לשאר בעלי תיים היא צורתם המבדלת אותם סן‬
‫היואמי מ ב ; ובשמר ‪ .‬מהוי ובכוונה נו שלא נחשוג ביביה ני' ובשמר‬ ‫הצמו ים והוא מדמה הומר בני אדם הקרוב לחומר בעלי חיים‬
‫צווי שהרב יצוה המעיק שלא יוזפר ביאור פשין ‪ ,‬והוא ניגונה שבמחרר‬ ‫הקרוב לא נובל לדמותה מצד הנ ח החיוני אם לא מצד שהם שוים‬
‫יחסי מהניא הספק הראו• דצוה למעיין עליו ‪ ,‬נה לשון הרג לא‬ ‫נגידים ובבשר ועצמות או מצר הליחות אשר בליחה הגוברת‬
‫יסכיש שאמי עוד ‪ ,‬ולא נאמר נ‪ 1‬דני בזולת מקומו ‪ .‬ויירה שכל זה‬ ‫תגדל התאוה או ביתרון המאכל או ביתרון חוש המביא להולדה‬
‫ידבר מאישן תנורו ולא יהיה צואה למעיין ‪ ,‬ולק אמר הנרנוני שהשמי‬ ‫מצר הטבע המחייה לוה או ביתרון הנעם כמו שמזג לבו תם !‬
‫הוא מקור והוא משמש מ ל הומנים ‪ .‬אמר הניב שלא ננלו הדנריס‬ ‫) ‪ ( t‬והשמד מלחסר ביאור סשק‪ .‬כלומר שהוא נשמר מלחסר ביאור‬
‫בתנור הזה נהזדמן הי אם נשי‪,‬ידי רנה ועיון נזיל ונהשמר מלחזר‬ ‫כד ענק מסושק ! )נ( ולא תרדשהו בזממיו ‪ .‬העתקת רבי יהודה‬
‫היאור ששה ‪ ,‬כי מ מי הרנ מאד מלסשרו נס־‪,‬וש הראוי ‪.‬‬ ‫‪1‬זריד ואל תרנה ירקרק עליו ג פ ח שנ תן וסנרותיך שן תזיקנו‬
‫הקדמה‬ ‫גלא‬ ‫‪3‬‬
 ‫פתיחה‬
‫תדיר והוא יב אר לך הגדולות שבהפקו ת ה ד ת א שר יסופקו על כל מ שכיל ‪ .‬ואני מ ש בי ע ב א ל ה' י ת׳‬
‫כל מי שיקרא מאמרי זה שי׳א יפרש מ מנו אפילו דבר א ה ד‪ ,‬ולא יבאר מ מנו לזולתו‪ ,‬אל א מה שהו א‬
‫מבואר מפור ש כדברי מי ש קד מני מ הנ מי תור תנו הידועימ א מנ ם מ ה שיבין מ מנו מ מ ה שלא אמרו‬
‫זולתי מחכ מינו לא יבארהו יזולתו ‪ ,‬וי^א יהרוס וי קפוין) עצ מו( לה שיב על דברי ‪ ,‬שאיפ שר שיהיה מה‬
‫שיהבינו מדברי הילוך מ ה ש ר צי תיו‪ ,‬ויזיקני גמול ת ה ת רציותי להועילו‪ ,‬ויהיה משלם רעה ת ח ת טו ב ה‪.‬‬
‫אבל י תכונן בו כל מי שיב א לי דו‪ ,‬ואש ירפא לו מ ח ה לבבו ואפילו בענין א חד מכל מ ה שי סופ ק‪,‬‬
‫יורה ה שם ויספיק לו מ ה שהבין ‪ .‬ואם לא י מ צ א בו דבר שיועילהו בשום צד יח שבהו באלו לא הובר ‪,‬‬
‫ואם יראה לו בו שום ה פ ס ד כפי מחימבתו ‪ ,‬יפר שהו וידין אור‪,‬ו לכף זכות ‪ ,‬ואפילו בפירוש רחוק ‪.‬‬
‫כמו שחוייב עלינו נ בהק ה מונינו‪ ,‬כל שכן בה ק ידועינו וחכמי תור תנו המ ש תדלי ם להועילנו ב א מ ת‬
‫כפי ה שג ת ם ‪ :‬ואני יודע כי כל מתחיל מ בני אדם שאין לו מ או מ ה מן העיון יקבל תו על ת ב ק צ ת פרקי‬
‫זה ה מ א מ ר ‪ .‬א מנ ם השי‘ ם מן ה אנ שי ם בעל ה ד ת הנבוך כמו שזכרתי ‪ ,‬הו א יקבל תו על ת בכל פרקיו ‪,‬‬
‫מ ה מ א ד י־סמח בהם ויערכו לו ל ש מ ע ם‪ ,‬ואמנם המבולכלים שמוחם מזוהם בדעו ת שאינם א מי תיו ת‬
‫ובדרכים ה מ ט עי ם ‪ ,‬ויהשבום חכ מו ת א מי תיו ת ‪ ,‬ויה־סכו שהם בעלי עיון ‪ ,‬ואין ידי עה להם כלל בדבר‬
‫שיקרא ח כ מ ה עי‘ דרך ה א מ ת ‪ ,‬הם יברחו מפרקים רכים מ מנו ומה מ אד יקשו עלי ה ם‪ ,‬מ פני שאינם‬
‫משיגים להם ענין ‪ ,‬ובעבור ש מ ת ב א ר מ הם נ״כ ‪ °‬פסלות דברים מזוייפים א שר בידי הם אשר הם‬
‫סגוי׳חם ומכזונם המוכן י‘ צרור^הש ‪ .‬והשש י ת ב׳ יודע ש אני לא כ ר תי היו תי מתירא ה ר ב ה מ א ד לחבר‬
‫הדברים א־סר א ר צה לחברם בזה המאמר‪ ,‬מפג• שהם עניניש נ ס ת ח ם ‪ ,‬לא חוכר כלל ב ה ם ספר זולתי‬
‫זה ב או מ תנו בזמן הגלות הזה ‪ ,‬ואיך א תחיל אני ע ת ה ואחבר ב ה ם ‪ .‬אבל נ ש ענ תי על ש תי ה קדמו ת ‪.‬‬
‫ה א ח ת מהם אמרם בכ מו זה הענין ‪•’ ,‬ג ע ת ’‘ ע שו ת לה׳ הפרו תור תך ‪ .‬וה שנית אמרם ‪ ,‬וכל מע שיך יהיו‬
‫’‘ שם שמים ‪ .‬ועל ש תי ה קד מי ת אלה ניסענת* ב מ ה שחברתי כקצית פרקי זה ה מ א מ ר ‪ ,‬סוף דבר אני‬
‫האי ש א שר כ שיצי קהו הענין ויצר לו הדרך ולא ימצא ת ה בולה ללמד ה א מ ת ש ב א עליו מו פ ת אלא‬
‫ב שי אות‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫נש וגאומד המחשבה ואחד ‪ p‬נשהלק ממנו כי זה יניא אל ב'‬ ‫תכ שצריך ללתד ושיעיין גו הדיר‪.‬־ ולמה כצריך הרע"]‬
‫כ;י;יש ‪ ,‬האחד שיזיק הרכ ככל הסכר שיחיה נו כור‪,‬י סריקי‪,‬‬‫בזה הכפר שיעיק כל פיק־ו ייכיא כלל כל פרק יפיק‬
‫והשנית שלא ’וכי( לכ;מו דנר כי לא יעלה ני ד ו ‪ :‬ו ס מושכל‬
‫חלה וחלה וצריך היזעיין בו שיהיה פילוסוף וידע ההכמית‬
‫מצד רהירוח העיון אכל צריך ללמדו תמיד וחדיר ; נ בחק‬ ‫האמחיות חאחין לדברים ההוריים ונבוך בהס‪ ,‬צוה הי ד‬
‫המיציצו‪ .‬י״ל הוי ד; אח החדס לכף זניח‪ :‬ס פסלות הזיופים אשר‬
‫שחי שיקרא זה הספר ויבין חאחרי שלא יפרש חהגו אפילו‬
‫בידיהם‪ .‬ייו״ז בזה אל דעוח המדברים שאיצס אחיחיי־ וילכו‬ ‫דבר אחד ולא יבאר חתנו ליילהו לפי שלא ירחיק הסכל‬
‫בדרכי ההכישה ‪ :‬ע עחלמשוח צי*'‪ .‬פי' כי לולא ביאור האמח‬ ‫הנמהר הנחנעית ויחשוב שהנחנעית הס מחוייבית ולכן‬
‫ראוי שלא לגלות חתה שבזה הספר לזולתו וגם לא יהיה‬
‫מדבר עס אחר דכר חמה שבא בזה הספר ואף שהיא חבואר בי ‪ ,‬והרצון בזה ני אם איש א׳ תהסנלים יעיין נזה‬
‫הסשר ולא יבינהו שלא יפרשהו החכם וגם לא ידבר עם אחר דבר מחה שבא נזה הספר אלא אם יהיה מבואר בדברי‬
‫החכמים הידועים אולם מה שיבין ממנו שלא אתיז זולתי מחכמינו לא יבארהי אם שאתה א' חחנחי אומות העולם ‪:‬‬
‫עיד צוה הרב פי מי שיעיין ביה הספר כשיעלה במחשבתו שוס סתירה על דברי הרב שלא יהרוס ויקפוץ להשיב על‬
‫דבריו שאפשר שיהיה מה שהבינו מדבריו חלוף האמח אבל אתר שקידה גדולה ועיון גדול ויהיה מהחכמים אשר חשנו‬
‫השכל האנושי להשכינו במשכנו יסתור אם ימצא סתירה על דבריו ני אין ראוי לומר לשוס איש קבל דעתי אבל המחויב‬
‫נו ל מר היו חתינים בדין ; עוד אמר הרב מי יקבל תועלת בזה ה ס כי ומי שיניח ממנו‪ ,‬ני כל מתחיל ננני אדם אף שלא‬
‫יהיה לי מאימה מהעיון יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר אמנם השלם מן האנשים והוא ה חנ ם נעל ת ה ה הנבוך‬
‫יקבל חיעלת בכל שיקיו ומה מאד ישמח בהם ר עינו לו ני לא שעם שים שמחה מי שלא שעם גלוי הסכקות ; ואמנם‬
‫האנשים אשר השתדלו בעיון והרג־לו נפשם בדעות מזוהמות ומזרפית ‪ ,‬והם אשר חשבו כי התורה בלה כשכשה יכי‬
‫הידיעה האמתית היא ליקח הדברים כתו שהם או שיש להם תוך והתיך הוא פמו הקליפה )לפרי( או אשי למדו קצת‬
‫מהחכמים ולקחו סברות הקדמונים להם לחנה ויתערבו בדעות המושעיס‪ ,‬אלו כלם לא יקבלו תועלת נזה הספר אבל‬
‫יברחו ממני למה שבזה ה ס פי יבאר פסולת דעתם וזיושם אשר הס כגולוחם וממונם הדוכן לצריחם‪ ,‬ואס א־ש אמד‬
‫יחשוב שיש לו תכיחי זהב במשכיות כסף והכל יחשבו כי כן היא אחת מי שבא ויבאר לכל שהם מנחשת ומברזל כחה‬
‫שנאה ואיבה יהיה לי עם יה האיש כן ג ם כן יהיה לאנשים שמיחס מזוהם ויחשבו הס שיש להם שכל נבון מי שיגלה‬
‫לכל זיופם כמה יברחו ממנו וישנאו איתי ; והנה אחר הרב שזה הכפר לא היה מחבר איתי בעבור שהיה ירא לחבר‬
‫אלו הדברים שיהיה משרה לכל סכל משני שהם עניני ס נםתיים לא חובר בהם ס כי כלל באומתנו מזמן הגלוח הזה ;‬
‫ינתן הרב שתי כבית לחבור זה ה כ פי שלא קדם כמותו לבאר סתרי תירה ביחן הגלות אבל אמר הרב שנשען על שחי‬
‫הקדמות; האחת אמרם על זה הענין עת לעשות ‪ ,‬והשנית אמרם כל מעשיך יהיו לשם שמים ‪ .‬והרצון שנשען הרב‬
‫על שתי הקדמית אלו וגס כי יראה כי הראשונה היא השנית אמנם הביאור הוא יה ‪ ,‬בי ההקדמה הראשונה הוא כ­‬
‫למה שהיתה התורה האמתית מכירשת בדעות מזוהמות ובאתרס דברים גשמיים באל ית׳ לכן אמר עת לעשות נעבור השם‬
 ‫י ‪10‬‬ ‫פתמזוז‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫נשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים אני בוחר לאטרו לעצמו ולא ארגיש בגגות העם‬
‫הרב ההוא‪ ,‬וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו ואורה םבובתו עד שישלם וירפא ;‬
‫ה ק ד מ ה‪ .‬ם)ג( סבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר ‪ p‬הספריב או בחבור מן החבורים‪ ,‬אחת‬
‫מ שנע סבות ‪ .‬הסבה הראשונה ‪ ,‬הוא שיהיה המחבר מטי שקנץ דברי אנשים ולהם‬
‫דעות מתחלפות וחסר הבעלים ולא ייחס כל מאמר לאומרו‪ ,‬דמצא בחבור ההוא סתירה או ה פ ך‪,‬‬
‫להיות אחת מב׳ הגזירות דעת איש א חד‪ ,‬והנזירה האחרת דעת איש א חר‪ .‬והסבה ה שנית‪ ,‬היות‬
‫לבעל הספר ההוא דעת ואחר ק ש ב ממנו ונכתבו מאמריו הראשון והשני‪ .‬׳י והסבה השלישית ‪ ,‬היות‬
‫המאמרים‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫מ י היסה המורה האמתית גועלת נדעיח מווהמות גלח׳ א»ישיומ כי בזמן הרב רבים מגשימים ואם כן הפרו תורתך לא‬
‫נפשפי התורה משמות ‪ :‬פ סנוס הסתירה וההפך ‪ .‬ר״ל הנדל האמינו גאל והפח תייתו ‪ ,‬ולכן היתה כוונת זה הסס־‬
‫יש נין הסתירה וההפך כי סתירה היא שיתחלפו בכמות ונאינות‪ ,‬ראשונה לסלק זה הדעת המזרין אשר כל מה שנא בתורה‬
‫והמשל נזה כל אדם כותב ואח״כ יאמר אין אדס אחר כותג מהרחקת עבודה זרה לא בא אלא להרחיק הנשמות ימי‬
‫כ׳ זולת החלוף שיש בין שגי המאמרים האלו מחיוב וסתירה שיחשיב שהשם הוא גשם יקרא אויב ושונא כמו שאחר הרב‬
‫יש נו חלוף מכמות הפגין ‪ ,‬וההפך הוא שיתחלפו נאיכות לנד בזה הספר הנכבד ואס הרב לא זכר הפרי תורתך אלא עת‬
‫כאמרך האדם לבן האדם שחור ‪ :‬צ הסנה השלישית קצתם לעשות לא היה להעלם הענין כי לא יחשוב חושב שהיתה‬
‫כפשופם וקצתם משלים‪ .‬ר״ל קצת מהדבייס הגאמיים בספרי התורה נטלה עד שבא היא‪ ,‬ואמרי וכל מעשיך יהיו לשם‬
‫הנביאים שנראה בהם שהם סוחרים זא״ז אחד מהמאמרים ההם שמיס שהיא ההקדמה השנית ירמוז כל שאר הדברים שבאו‬
‫הוא המשל ור^חד כפשוטו ואינם סוחרים ‪ ,‬המשל נזה אמרו בזה הספר מינעשה בראשית ומעשה מרכבה ומביאה‪ ,‬והנן‬
‫בעני! תחיית המתים יורד שאול לא יעלה ובמקום אחר אמי אמרו ‪ ,‬סון דבר אני האיש אשר כשהציקהו הענין וגו׳‬
‫יחיו מחיך והם סוחרים זה את זה והאחד מהם משל והאחר ולא ימצא תחבולה לבאר האמת שבא עליו מוסת אלא‬
‫כשיאות לאחד מעילה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים‬
‫ראוי לנחור לאומרו להציל המעולה ממה שנשקע ט ואורהו מבוכתו עד שישלם וירפא ולא ארגיש בגנית העם הרב ‪ .‬וכבר‬
‫אמר חנם אחר מיתת אלן אלפים סכלים בעבור הצלת איש מעולה ולא מיתת איש מעולה בעבור הצלת אלן אלפים‬
‫סכלים ני הסכלים דומים לבהמות ונא המצוה לשוחטן לבעלי שכל כל שנן שאין ראוי לחוש לגנות הנ ס הרב אס‬
‫יאות לאיש מעולה ובעבור זה יחוייב לחנם שיגלה האמת באופן שלא יסתודהנוונה האלהית אן שיננוהו רבים מהספלים‬
‫ובזה סייס זאת הפתיחה ‪ :‬א מ ר הרב הקדמה סבות הסתירה או ההפך ונו׳ ‪ .‬זאת ההקדנזה היא גדולת הערך יאל'‬
‫לא חובר זה הספר אלא שיאמר הרב כמה הס סבות ההפך והסתירה לחנמיס היה די והיא מועלת מאוד לדעת כל הספרי;‬
‫המתובריס מאיזה פנים ימצאו בסתירה וגס לדעת הסתירה אשר תמצא ננני אי ם מאיזה מין היא והיא נ י מאיי כל חשך‪■.‬‬
‫ודע בי הסתירה היא נבדלת מההפך כי הסתירה היא שתקונל בחיוב ושלילה באותרנו נל אדם חי אין אדס אחד חי‬
‫או אין כל אדם חי ‪ ,‬וההפך יקובל מצד החמר באמרנו כל אדס רשע כל אדס צדיק ני הסותרות וההפניס א'‬
‫אפשר שיהיו צודקות יחד מס שאפשר שיהיו כוזבות כמו שהתבאר בהגיון ‪ :‬והסתירה הראשונה אשר תמצא בספרים‬
‫המחוברים והיא הסתירה היותר חלושה שתמצא בספרים כי אין הסתירה נ פי הנושאים אבל הסתירה כפי הנמלים והוא‬
‫מי שקבל דעות מתחלפות וחסר שם הבעלים ותמצא בחבור ההוא סתירה או הפך באתרנו ראה רני דבריו של פלוני ב ע‬
‫וסתם לן נוותיה וראה רני דבריו של רבי פלוני וסתם לן טותיה ‪ ,‬והמשל נזה רני יהודה סובר שדבר שאינו מתכוין‬
‫אסור מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ור׳ שמעון פוטר נשגיהס ואס רבי סבר וסתם לן במלאכה שאינה צריכה‬
‫לגופה שהוא חייב ובדבר שחתניין שהוא פטור נרני שמעון מכל מקום אין פאן הפך וסתירה ני הם נושאים מתחלפים‬
‫אבל בבחינת היות הסברא אינה מסכמת עם התנא יאחר שהסברא היא סותרת האחרת ‪ :‬סבת הסתירה השנית היא‬
‫יותר גדולה והיא היות לבעל הספר ההוא דעת אחת ואתר כך שב ממנו נאמרם הדר ביה רנא מההיא וראוי שיובנו‬
‫אי וה מהמאמרים נכתב אחרוו ; סבת הסתירה השלישית ‪ .‬היות המאמרים אינם כולם נפי פשוטם אבל האחד הוא‬
‫משל והאחר כפשטו כאחרו לא יראני האדם וחי ואמר ותמונת י״י יביט נמו שאמר מנשה הרשע משה רבך אמר ני‬
‫ל‪6‬‬
‫א ב ר בנ אג •‬ ‫קרשקש‬
‫ה ק ד מ ה פגות הסתירה או ההפו הגמצא נס*־ מהספרים או גחנור‬ ‫ולא הועיל לנפשו ! )נ( סני ת הסתירה והההד ‪ .‬סתירה נקראת‬
‫מהתנוריה ‪ .‬הפי'‪ ,‬הגה הסתירה החנארצהגיון שהיא נץ‬ ‫כשיניח מאמר אהד ובמקום אחר יסתור הסאמר ההוא לא כולו‬
‫שתי גזרות הותיות נהמות והאיכות נאמינו הל אדם ניזנ ‪ .‬ואמר הרה‬ ‫וההפך נקרא כשהניח מאמר מת ואחר כך לטקוס אחר יניח הפכו ‪,‬‬
‫נהפר מן הספריה או תנור מן התנורים ‪ ,‬ר'צ בספרי הקדש שהם הגקראים‬ ‫משל לסתירה אמרנו‪.‬בל אדם לכן ואין בל אדם לש! שהוא מסיר‬
‫נפצס ספריה ‪ ,‬וקרא חנוריס תנורי התלמוד ומנורי הפיצוהופיס ‪ .‬ואמי‬ ‫הליב; טיןטת האדם לא מבולו‪ ,‬ורתפך הוא באמרי נל ארם לבן‬
‫ושאר התנורים שגכתנו אתר נן ‪ ,‬ני כן יקיאם היג אתרי כן תנורים ‪,‬‬ ‫יר‪'.‬ה הפנו אץ אדם אחד לבן שהוא מהפך בל מה שהניח במאמר‬
‫גול שה המתנרים אפי תגרוה ! וחסר הנעא־ם נו׳ אין התאמר הזה‬ ‫ויש ררך הפכים אחרים כסו השהיי־ שהוא הפך הלבן והחם הפך‬
‫נפול ‪ ,‬אנל אומר תהי גנמליס ייל פלא הניא שה האומר הל מאמר‬ ‫הקר והוא מנמצא אל נמצא וההיוב והשלילה אשר הם סבות‬
‫ומאמו‪ ,‬ולא ייתש נו׳ שיאמג־ יש אומרים ויש אומרים או אתרים אומרים ‪,‬‬ ‫הםתירר‪ .‬והם חולקים האמת והשקר ככל החמרים הוא מבלתי‬
‫‪.‬מצא אל נמצא או נינמצא אל בלתי נמצא שזה הוא מהעדר אל אנל סתם הדנייס נאלו היו מפי אומי אתד ‪ :‬והסנה תיהא־שית ‪,‬‬
‫סנת השחירה הזאת היא היות שגי המאמרים ‪ ,‬אתד מהה משל ואחד‬ ‫טציאות אי ממציאות אל העדר והוא חוק ההפכיות יותר מהפכיות‬
‫נפשועו ‪ ,‬והס אצלי כמו ה' איש מלחמה לשמות ט׳י ג'( ואמ־י לא איס‬ ‫אשר הוא מנמצא אל נמצא שכל אחד מהם יש להם מציאות‬
‫אל וינזנ )נמדנר כ׳ג י׳ט( שהראשון משל נננירה ‪ ,‬והנ׳ הפשיטו שאינו‬ ‫כאלו תאמר שאיננו טוב שהיא שוללת יוחר הפכי לטוב מאשר‬
‫איש כגמנו והאנשים החטאים האלה ננפשור‪.‬ש מפרשים זאת הסתירה‬
‫להיו״ה י'־־• ‪-‬מ‪-‬ייגיה נתחית המתיה ‪ ,‬הניאו לדמיון זה ‪ ,‬כן יורד פאול לא יטגה )איונ ז׳ ט׳( שהוא פשטי והניאו יתיז מתיך )ישעיה נ׳ו י׳ט(‬
‫נאמרם‬
 ‫פתיחה‬
‫הט אמרים ה ה ם אינם כולם כ פי פ שוטם‪ ,‬א בל י הי ה ק צ ת ם כפ שו ט ם וקצתם ט כ‘־“ ד הי ה י!ו תיך ‪ ,‬ק או‬
‫יהיו ש תי הנזרות יחד הסותרות זו א ת זו לפי הנ ר א ה מ שלים וכיכ״ובגו נ פי פ שוטיהם יהיו כותרות זו‬
‫א ת זו‪ ,‬או זו הפך זו‪ .‬י והסבה ה ר ביעי ת ‪ ,‬שי היה שם ב ענין תנ אי שלא פורש במקומו ל הכ רח‪,‬‬
‫או יהיו שני הנרשאים מתחלפים ולא ה ת ב א ר אהד מ ה ם כ מ קו מו ותראה פ תיר ה בדבר ואין שם סתירה ‪.‬‬
‫ול( ו ה סבה ה ה מי׳ מי ת‪ ,‬צורך הלימוד ו ה ה כנ ה‪ ,‬והו א שי היה ענין סתום ק שה לציירו יצטרך לזכרו או‬
‫ללקהו ה קד מ ה בביאור ענין קל הציור ‪ ,‬״ צריך שיוקדם בלמוד לפני הראשון ה הו א להיות ה ה ת חל ה‬
‫לעולם בקל ויצטרך המל מד שיקל כ ה בנ ת הענין ה הו א הרא שון על אי זה ררר שחדמן ובעיון גס ולא‬
‫ידקדק ב א מ ת תו ‪ ,‬אבל יונח כ פי דמיק ה שומע ע ד שיובן מ ה שירצה בו ע ת ה להבינו ‪ ,‬ואחר בן ידוקדק‬
‫בעיק הענין הס תום ה הו א ויתבאר א מ ת תו במקום הנ או ת לו ‪ .‬והסבה השישית ‪ ,‬ה ת ע ל מו ת הסתירה‬
‫והיו תה כל תי מ ת ב א ר ת אלא ארד ה קד מו ת רבות ‪ ,‬וכל מ ה שיצטרך להראותה אל ה קד מו ת יותר הי א יותר‬
‫נ על מ ת ‪ ,‬ויעלם זה מן המחבר ויהשיוב ש שתי הנזרות ה ר א שונו ת אק פ תי ר ה ביניהם ‪ ,‬וכ שתלקה כל גזירה‬
‫מהם ותחובר אליה ה קד מ ה צו ד ק ת ויולד מ ה ם מ ה שיתחייב ‪ ,‬ובן י ע ש ה בכל תולדה ‪ ,‬תחובר אליה‬
‫ה ק ד מ ה צודקת ויולד מ ה שיתהייב‪ ,‬יניע הענין א!חר הקימות רבו ת אל ס תירה נין שתי התולדות האחרונו ת ‪,‬‬
‫או ה פ ך ‪ .‬וכמו זה הו א שיעלם מן החכמי ם המחברים ‪ .‬אך כ שיהיו ש תי ה קדמו ת הרא שונו ת נר או ת‬
‫ה ס תי רה אל א ש שכח הראש־ונה כ שכ ת ב ח א ח ר ת במקום אחר מן ה הבור ‪ ,‬ו א ת היא פ חי תו ת נדולה מ אד‬
‫ולא י מנה זה ככלל טי שיבחנו דבריו • ו ה סבה ה ש בי עי ת ‪ ,‬צורן• הדברים נ עגיני ם עמוקים מ א ד יציטרך‬
‫להעלים קצית עניני ה ם ולגלות קצתם ‪ ,‬י ובעמים יביא הצורך כ פי ה א מירה אה ת לריג״שך הדברים בה ‪,‬‬
‫כפי הנ ח ת ה קד מ ה א ה ת ‪ ,‬ויביא הכרה הצורך במקום אחר לה מ שך הדברים ב ה לפי ה קד מ ה סותר ת‬
‫לראשונה ‪ .‬וצריך ■נילא ירגישו ההמון כשום פנים במקום הסתירה ביניהם ‪ ,‬ושיע׳שה ה מחבר תחבולה‬
‫'*״ו׳י^יי*‬ ‫אפודי‬ ‫י״דן‬
‫כששופו ; ק או יהיו שסי הגזרות ‪ ,‬ר״ל אותה הגזרות הסוחרוח‬ ‫לא יראני האדר וחי ואתה ״•׳יח ואראה אתיי׳י‪ ,‬ני לא‬
‫זי את זו וכשיובנו המאמריש כפשישש תש שותי־ות תבל ריצד‬ ‫צריךייאור‪ .‬או יהיו‬
‫יראני האדס יה הכי כששי והאיור ‪,‬‬
‫פאיתש הגזרית ישליש א! אי; גהש שתייה כל־'; ר סנה רביעית‪,‬‬
‫שתי הנז־יח יהד סי־י־ות לפי שהס השליס יכשיוננו נ פי‬
‫פשיכ״הם יהיו שיתיית אי הפכיות ; סבה רכיעית לשתייה‬
‫או יהיו ס הוישאיש מתתלכיש ‪ .‬ר ל שיהיה השש ההיא יישות;''‬
‫שיהיה בענין תנאי שלא פויש במקומו כמי שאמרו ולא‬
‫באתרנו הגדי גשתע ״צלה הגדי לא ישתס ולא יצלה ויהיה כי;ס‬
‫אתד י ה ם מז לגדי; ש צריך שיוקדש בלמוד צפני הראשון‪.‬‬ ‫יכול תשה לבא אל אהל מיעד ויבא משה אל אהל מיעד‬
‫ני היה וה בתנאי כמו שתביאר בא הכתוב השלישי והכריע‬
‫ר ל מה אש צריכיש ‪::‬למד הקל הציור מצכירך לעשות לי הקדמ'‬
‫מהעני; השתוש קשה הציור ה״בינה סרתשון היה לנו ללמד לי‬ ‫ביניהם ‪ .‬או שיהיו הנושאיס מתחלפיס ולא יתבאר אחד‬
‫העגין הראשון השתושראשינה ואמר כך ילמד העני! הקל אשר‬ ‫מהם במקומו כמו שיהיו השרות משותפים כ א מ ח הגדי‬
‫ישחש ויצלה הגדי לא ישמש ויצלה ויהיה כוונת אחד מהם‬
‫יהיה צג־יך שיהיה לו הקדמה הע‪:‬ין הקשה הציור ‪ ,‬ומחר א‪:‬חצו‬
‫מחי״כיש שנלמד לו הקל הציור יאשינה אע’ פ ש‪:‬צערך שיעשה‬‫מזל גדי ; הסבה הממשית לסתייה והוא הכרח הלמזד‬
‫הקימה חעני) הקשה הצייר היאשון מכ;י שהחתלה לעולש נקל‬ ‫וההבנה יניא לנו הסתירה ‪ .‬והמשל בוה שיהיה בכאן ענין‬
‫ובהקדמה מהענין הקשה הציור נקל בהבנתו על אי זה דרך‬ ‫סתום מאד קשה לצ״רו במה שהוא סתום ועתיק י צ ט ^‬
‫עד שיבא תקו״ו‪.‬־ ח ׳פעמיה יביא הצירך כפי האמירה אחח‪,‬‬ ‫לצייר דבר ענין קל הציור ולמה שזה היה קל הציור ראוי‬
‫רי׳ל נכי ההכרח ׳צערך נעל השפר שיניח הקדמה אחח נעבור‬ ‫הקדמית‬‫הקלים הם ‪.‬‬ ‫שיין דם על ‪.‬קשה הציור כי הדברים ‪,‬‬
‫לדברים קשי הציור כי כל ידיעה ולמוד אמנם תגיע בידיעה‬
‫קודמת ‪ .‬ולמה שקשה הצייר הוא הקדמה לקל הציור ראוי שיוקדם הקשה הציור ‪ ,‬ולמה שלעולם נתחיל בקל הציור‬
‫בעבור זה הקשה הציוי• ראוי שיהיה קל בהבנתו מכני שההתחלה לעולם בקל‪ ,‬יביא ההכרח שהקשה הציור שיקל המלמד;בהננת‬
‫הענין ההוא הראשון על איזה דרך שיזדמן ובעיון גס ולא ידקדק באתתתי אבל יונח נ פי דמיון השומע עד שיובן חה‬
‫שירצה בו עתה להבינו באמצעותו חענין הבנת הקל הציור ואתי כך ידוקדק הענק ההוא הסתוס הראשון ויתבאר‬
‫אמחתו בתקוס היאוי לו ; סבה ששית לסתירה התעלמות הסתירה והיותה בלן י מתבארת אלא אחד הקדמות רנות ‪.‬‬
‫וזה דבר מבואר כי ברבים מאנשים ימצא זאת השתייה ו נ פי ע באנשים יי שר אינם שקיעים בחכמה ‪ :‬סנ ה ז׳‬
‫לסתירה צורך הדברים בעניניס עמוקים מאד יצערך להעלים קצת עניניהם ולגלות קצת ופעמים יביא הצורך‬
‫כפי‬
‫קרשקש‬ ‫א ברבנאל‬
‫יא מיגא־‪ ,‬הטוב לגטוי ושוללי נ‪..‬זנו יותר ממד‪ .‬שיאמר בטוב‬ ‫נאמיס סר‪,‬א ייעל ‪ ,‬לא ר; אנתני ייא״יניסכי אס ‪:‬־‪,‬זא כסשיס׳ ‪ ,‬א‬
‫הוא י ע כמו שהתבאר בספר המליצה ‪) :‬ד^ הסבה החמישית‬ ‫שיהיו להי הגדות יי;לליס ילס ״והי^יה ככי כ;י;'יל “ ‪ ,‬יככיינן **'‬
‫צו־ך ־‪‘•.‬יניור והבנת והוא שיהיה שס עני; סתום קשה לציירו‬ ‫ממשל כרס ;ה ימצא ‪: c :‬הייה ־ ו ת כנ ה היכי ע'‪ .-‬נו׳ הגאי שג־‬
‫׳‘ובייו או אלקחו הקדמה בביאור ענ■; קד ‪ .‬ירצה כזה‬ ‫סייש י‪:‬י׳ ‪ :‬״ן איירו מי־א אשה מנא י‪1‬וכ !'־ישלי י׳ית ‪ (V7‬ימוצא ־‘י‬
‫מר ממית את כאשה ) ‪ r ; : f‬ז׳ כ״ו; שייאי חאמריס כוהי־ס ‪ ,‬וכשילכי‬
‫דונא אני ‪ ,‬ידני גיל אסר ייניניס ‪ .‬או שיריו כני‬
‫‪ .‬כי "רסי; ךדי־ כסיל גדי ורסג׳ נגדי העויס ו;״; סררב אייר נבהירה הואר‬ ‫כאיי־‪ ’:‬הגדי לא ־‪, p r :‬‬ ‫הנישאי‪ :‬ייתת^פי‪:‬‬
‫ורסנר כור אנצי שרסי‪.‬י־ור ראררור כים מס סיור‬ ‫ר נל‪:‬־ ‪:‬אי; ‪ :‬־ סרי־ס‬ ‫יהוה ר י־ו ות‪:‬‬ ‫רה שלא א''־ כש'‬
‫סוררים ‪ ,‬אנלנסנרכ ד׳ נשיתנאי התנאי או סציף רניסריס מיד לא ■שארו רניאצורים‬ ‫שלה‪ :‬כבית הכתי־ר הנל לא י*י;גיו רהיית בזא■״‬
‫ד' ירייה סרי‪-‬ר נדני שאי; שס סרירס ‪ :‬והסבר‪ .‬ההמישית ונו׳ ‪ .‬בוונר הרב‬ ‫נ; א״ר ס־נ ב‪:‬׳‬
‫רנייד ‪:' ,‬׳ שי‪,‬׳מר רדרש יר״נ שילזלז עני; השרש הקדמה נניאוי מנין הקל ררוא ‪,‬‬ ‫תר‪.‬מיכ נדי לכתר ‪.‬לנץ ־;‬
‫ולפי‬
‫יא ‪11‬‬ ‫פתיחת‬
‫להעלים אותו בכל צ ר‪ .‬אמנם הסתירה הנמצאת בטשגה וברייחוה היא כפי ה סנ ה הראשונה‪ .‬גנזו‬
‫שתמצאם אוסרים תמיד קשיארישא אסיפא‪ .‬ותהיה התשובה רישא רני פלוני וסיפא רבי פלוני‪ .‬וכן‬
‫תמצאם יאסרו א ראה רבי דבריו של רבי פלוני וסתם לן בותיה וראה דבריו של רני פלוני בכך וכך‬
‫וסתם לןכוותיה ‪ .‬והרבה תמצאם אומרים סתמא מני רני פ אנ י ה י א‪ ,‬מתני׳ נזני רבי פלוני היא״‬
‫חה הרכה מלספור‪ .‬ואמנם הסתירה אוהחלון‪ :‬הנמצא בתלמוד הוא לפי ה סנ ה הראשונה והשניה‪ ,‬כמו‬
‫שתמצאם תמיד אומרים בכך וכך סבר לה כרבי פלוני ובכך וכך סבר לה כרבי פלוני ‪ .‬ויאמרו גם כן‬
‫סכר לה כוותיה בחרא ופליג עליה בחרא ‪ ,‬ויאמרו תרי אמוראי ניגהו ואליבא דרבי פלוני ‪ ,‬וזה המין כולו‬
‫הוא נוהג מנהג הסבה הראשונה ‪ .‬ואמנם כפי הסבה השנית הוא אומרם בביאור ‪ ,‬הדר ביה רנ א מההיא ‪.‬‬
‫ויחקר אי זה משני המאמרים הוא הסאוחר ‪ .‬וכן אמרם מ ה חר א קמא דרב אשי אמר לן כך וכך ‪ .‬ומהדורא‬
‫בתרא אמר לן כך וכך ‪ .‬ואמנם הסתירה או ההפך הנראה בפשוטו של ענין בקצת מקומות מספרי‬
‫הנבואה כולם ‪ ,‬הוא כפי הסנ ה השלישית והרביעית ‪ ,‬ואל זה העגץ הובאה ההקדמה הזאת כולה ‪ .‬וכנר‬
‫ידעת רוב אמרם ז״ל כתוב אחד אומר כך וכך וכתוב אחד אומר כך וכך ומבארים הראות הסתירה ‪.‬‬
‫ואחר כך יבארו שהענין חסר תנאי או מתחלף הנושא ‪ .‬כאנצים ‪ ,‬שלמה לא דייך שדבחך סותרין דברי‬
‫אביך אלא שהן סותרין זה את זה וכו׳ ‪ .‬ובן הרבה בדברי רז״ל ‪ .‬אבל רוב מה שדברו בו ‪ ,‬הוא במאמרי‬
‫הנבואה הנתלים בדינים או במוסר דרך ארץ ‪ .‬ואנחנו אמנם היה דעתנו להעיר על הפסוקים שבהם‬
‫פתירה בנראה ברעות ובאמונות ‪ .‬והנה אבאר מזה קצת בקצת פרקי זה המאמר‪ ,‬בי זה הענץ גם כן‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ג פי אמירה איזת להמשן הלגרי ם ירצה כפי ההנריז יצפרך‬ ‫ההמון ובמקום אחר יניח הקדמה אחרת פיחיח לראשונה כס•‬
‫נ פ ל »ז ם ר שיגיח הקדמה אחת ובמקום אחר יביא הקדמה‬ ‫האמת והחכמים הנבונים ‪ ,‬וזה רומז לפי׳ פסוק ואחה י׳י‬
‫אחרת סותרת לראשונה כפי האמת ‪ .‬ואמרו המפרשים כי‬ ‫לעולם תשב כסאך לדור ודור שבפרק כסא)ש( יפרש שהוא תאר‬
‫זה רומז לפי׳ הפסוק אתה י״י לעולם תשב שבש׳ כסא )ט(‬ ‫עלמותו וגדולתו ‪ ,‬ובפרקי רבי אליעזר הניח שהוא תאי לשמים‬
‫יבאר שהוא תאר עצמותו ומהותו ובפרקי ר׳ אליעזר הגיח‬ ‫והאחד מהם נסי ההמון גזה רומז להבנה דבריו ; א ראה רני‬
‫שהוא תאר לשמים והאחד מהם כפי ההמון ‪ ,‬וזה רומז‬ ‫דבריו של רבי סלוני בכך והחם לנו כוחיה ‪ .‬ר׳ל המשל רנ״י‬
‫להבנת דבריו ‪ :‬ואמר הרב שהסתירה הגמצאת בספרי‬ ‫סבירא ליה נדבר שאין מתכוין אסור ומלאכה שאינה לרינה‬
‫הנביאים הוא א ם כפי ה סנ ה הב׳ או הד׳ ובעבור זה העני!‬ ‫לגופה חייב עליה וי׳ שמעון פושר בשתיהן‪ .‬ואם רני סבי נ י’׳‬
‫הובאה זאת ההקדמה כלה‪ ,‬והנה הסתירה אשר ציירו רז׳׳ל‬ ‫כמלאכה שאינה צריכה לגופה ונדבר שאינו מחכוין ני״ש מ״ס‬
‫הוא בעניני הדינים ואמנם כוונת הרב לבאר הסתירה‬ ‫אין כאן סשך וסתירה כי הם נושאים מחחלשים ‪ .‬אבל בבחינת‬
‫מראה‬ ‫‪,‬‬ ‫היוח‬
‫» ב ר בנ א ל‬ ‫קרשקש‬
‫ולפי שמורן רצחיד הים ר אי ‪) » 5‬י‪ ips 1‬הריאיחיסננגוודענעגיז‬ ‫שענין טה בו‪ 1‬לת סקומו אשר םק‪ 1‬מו מיודור לו לנארו על אטתחו‬
‫ההחוה ‪ ,‬להיות הלימוד הישר סמיד מ! הזל אל ה מד ‪ ,‬לה! י!טרן המלמד‬ ‫ולהבינו בביאור רחב ולתת גדרו הטבאר אותו דקרר‪ ,‬נחנטו!‬
‫פהניאהו ההנרח להודיה התגי! השתום משאת וונע הדרוש ‪ ,‬שלא‬ ‫האחרת שאין החנטה ההיא מיוחדת ל‪ 1‬בביאור הענין ד‪.‬הוא שיוכר‬
‫ינאר המגי! ההתוה ההוא שה גשי אמתהו ודזיוקו ‪ ,‬אנל יגיתהו נשי‬ ‫הענין ההוא נתרד או שיעשה באותו הטקוה הקרטה שתהיר‪ ,‬הקדמה‬
‫דמיון השומג נאוש! שעין התלמיד מתה התייו ייו א שרגה להניוו‬ ‫טן הד‪.‬קדםות שהיא בנושא ונשוא או שהוא טן ההברה שייכור‬
‫ואתרי נן עאר התנין הסתוה ההוא נשי אמתתו נמקיה הגאות ל‪. 1‬‬ ‫ר‪.‬ענין ההוא מוקדם לו‪ ,‬כאלו חאטר שכל או נמש או חוטר ראשק‬
‫ור! תמלא שיאמרו יאה רני ינריו של ירי שלוני נ נן ולן והתה לו ניה־ה ‪.‬‬ ‫או טבע שיזכרו במקומות רבים בזולה מקומם ואי אמשר לטלמד‬
‫יראה תדנרי הרר שאין ננאןכסי־ה לשי שהיו ה‪'.‬סאיהםי‪.‬ר‪:.‬ש’ה כיון‬ ‫שיבאר העני; ההוא לתלמיד בחבליה הביאור המחו״ב לאותו הענין‬
‫שאמר רכן ינן הסה לן ריסיה נרו ונו סתה לן ניתיה ‪ ,‬אנל האמת נ׳‬ ‫אם לא באורך גדול ובהונעות ארוכות והוטרר ד‪.‬םלםד לתת לו‬
‫המו גשי' המשישיש סה «זי ש‪ ,‬יביא שוה יורן נהיית שני תנאיה תולןים‬ ‫דמויים והמשלים באותו הענין אחר שאינו יכול לבארו ולתת‬
‫לא גדנר אחי רלני אלו! נהני מניניה •חד‪ ,‬ורניניהזיוש התש המבנה‬ ‫גררו ‪ ,‬ובן התלמיד אס ירוגר‪ .‬המלמד לבארו לא יובל לקבל מצד‬
‫הצחה נדמת תנא אתו‪1‬ןגתה לדמת תנא אתר ‪ .‬ד ת די׳ יהווה הנירא‬ ‫שהוא הסר הר‪.‬צעות ולכן צריך שיבארנו בביאור קל זאע׳ט שאין‬
‫ליה דונר שאין מתנוין אשור יתלאנה שאינה לרינה לנושה תייר מליה‬ ‫זה ביאורו הנויוחד לו הנקרא ראשון ועצם• לדבר הד‪.‬וא וכשיגיע‬
‫וי׳ש תוהר נשניהה ‪ ,‬וירינו ה?ווש סי‪.‬ס המשנה נאמרו נדנד שאין‬ ‫אל מקומו הראוי לו יבינהו אז הביאור המיוחד לו אשר הביאור‬
‫מתנוין מותי ומלאנה שאינה לרעה לנושה חיינ מליה ‪ ,‬ואישן הסתירה‬ ‫ההוא מורה על עצם הענין ההוא נסי אמתהו ‪ .‬ולשון חריד הוא‬
‫נוה הוא ני יאמר אומר אם התתלוןש היה נין ר׳ יהווה ור׳ שממון ‪,‬‬ ‫‪ p‬צורך הלימוד ופירושו כשהוא עיון עמוק יקשה להשכיל ולר‪.‬נין‬
‫תיו החס רני המשנה סותרת לנל אמו מהם ‪ ,‬ני היא אינה לדמת ר׳‬ ‫לחלמיריה ויבריח הצורך לזברו או לעשוה ממנו הק דמה וימצא‬
‫יהווה שהיה מחיע נשניהם ואינה לדטס ר'שממין שהיה שוטר נשניהם‪.‬‬ ‫עני‪ ,‬נקל להבין וע׳ב צריך להקדים העני; הנקל תחלר‪ ,‬על הראשון‬
‫יא׳ס שהמשנה לא היה לרמת רני יהווה ולא לדטת י׳ש ‪ ,‬אגל רנינו‬ ‫נעבור בי התחלה תהיה לעולם מן הדברים הקלים ויצטרך המלמד‬
‫ה?ייש התמה לומסו ‪ ,‬ואיה איו נאן סתירה‪ 01 .‬א׳א שאה היה רני‬ ‫להעלים עינו בלמוד הענין הראשון כפי מה שיובל ובעיון הגס ‪.‬‬
‫סוסה לרמתו היה מוסר שמו מליה ‪ ,‬והיה לו לומר רני אומי ני רן‬ ‫ואל ירצה לדקדק אמתה הענין אך יניחוע לפי שכל השומע עד‬
‫דרנו ‪ ,‬אנל מאחי שבסמה ‪ ,‬מנואר היא שהיא לרמת נל אחד מהחולזיה ‪,‬‬ ‫אשר יבונן מר‪ .‬שירצה לבוננהו ואח׳ב ישוב לדקדק לו הענין‬
‫ולנן ישאל נמל התלמוד מלאי ‪ 11‬דטת סתמה נאמרה מתניתין רני מלוני‬ ‫העטוקההוא ויתבאר על אמתהו במקומו הראוי לו ‪ .‬ואמרהר׳ם‬
‫היא סתמא מאי ר* מלוני ‪ .‬היי לך שתראה מיו הסתירה ניח שאינה‬ ‫נ׳ אחד מסבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר המורה הוא זר‪.‬‬
‫מהנסת לדמת נל אחו מהסנאיה החילקיס ‪ .‬ותהיה הסשונס ‪ ,‬ש‪ n‬נ‪ p‬ממנה‬ ‫שיבאר דבר מד‪ .‬החלה כביאור אהר והוא עיון גס ‪ ,‬זינארר״ו‬
‫סתמה נפי רמס האסו ותל? האחר סתמה גשי רמת האחר ‪ ,‬וומ שאמר‬ ‫נטקום אחר בפי אמתהו ונראה שהוא הפך או סותר ‪ ,‬וקצה טן‬
‫הרג ננאן ג נן וגן סתם לן נויסיג וגנן וגן סתם לן נווהיה ‪ :‬וזה‬ ‫הגדולים פירשו בי הענין הסתום בא לבאר עני! קל וווי‪ ,‬מן הפלא‬
‫ר‪,‬רבד‪ .‬בדברי רז׳ל וני׳•• ר׳ל שינוסימו׳ל הרנה דנ ח נמאננרי הנניאה‬ ‫דאה אמרו צורך הלמוד וההבנה וסד‪ < .‬ורך הלטוד וההבנה לענין‬
‫הנותריס זה לוה אגל הים רוג ונורה נשסוקיה הנתלים נמיסי דין ארן‬ ‫ר‪,‬קל שיר‪,‬יה סבת הסהיו ד‪ .‬או ההפך ועוד איך יבא הענין הסתום‬
‫והדינים ‪ ,‬ולא ונרו נפ»קי‪ 6‬השוסיים נמנין הדיטוח והאמונות ‪ .‬ילבן‬ ‫לבאר ענין קלווווא בלתי מבואר בעצמו וצריך ביאור ואיך יתבאר‬
‫צא נסתשת היננמה שונרומנעיס דל והולרן לחנר השסרהוס ‪ .‬ווהו‬ ‫זולתו ט ור‪,‬וא הקל ‪ ,‬ועוד אסרו כביאור ענין קל לפי דעתם‬
‫סאתו‬ ‫חיח‬
 ‫פתיחה‬
‫מסתרי תורה ‪ .‬ו א מנ ם א ם ת מ צ א בספרי הנבי אי ם נ תי ר ה לפי ה ב נ ה ה ש ביעי ת ב יש בו סקום עיון וחקירה ;‬
‫וצריך שלא יגזור אד ם בזה ב שקול ה ר ע ת ובסברה מ בל תי אזו; וחקור ‪ .‬ואמנם החלוף הנ מ צ א בדברי‬
‫הפילוסופים ה א מ תיי ם מ הם הו א בפי ה ס ב ה ה ח מי שי ת ‪ .‬ואמנם הסתירה אשר ת מ צ א ברוב ספרי‬
‫המחברים והמפרשים בל תי מ ה שזברנו הי א לפי ה ס ב ה ה ש שי ת ‪ .‬ובן ת מ צ א במדר שות ו הנדו ת ס תירה‬
‫רבה לפי ז א ת ה ס ב ה ‪ ,‬ולזה אמרו אין מקשין ב הגד ה ‪ .‬ונ מ צ א ב ה ם גם בן סתירה לפי ה ס ב ה‬
‫ה ש בי עי ת‪ .‬ואמנם אשר י מ צ א במא מר הזה מן ההלוף הו א לפי ה ס ב ה ה ח מי שי ת ו הסבה ה ש בי עי ת‪.‬‬
‫^ ודע זה והבן אמר״תו וזברהו מ א ד שלא ת תע ר ב ב ק צ ת פרקיו ‪:‬‬
‫ואתו־ אלו ה ה ק ד מו ת א תחיל בזכרון ה ש מו ת אשר צריך להעיר א מ ת ת ענינ ם המכוון בכל מקום כ פי‬
‫ענינו ‪ .‬ויהיה זה מ פ ת ח להבנס במ קומו ת ס ונרו עליהם ה שערים ‪ .‬ו שיפתהו ה שערים ה ה ם ויכנס אדם‬
‫ב מ קו מו ת ההם‪ ,‬ינוחו ב ה ם הנ פ שו ת ויהנו העינים וינפשו הגופות מעמלם ומיניעם ‪:‬‬
‫שמואל בן יהודה ן׳ תבון ז״ל א מ ר הרב ה מחבר זצוק״ל‬ ‫אמר‬
‫י פ ת חו שערים יי וי ב א גוי צדיק שומר אמונים ‪:‬‬

‫אפודי‬ ‫שם טוב‬

‫היות הסברא אעה מסכרת עס א' רההנאים יאמר שהסברא‬ ‫הנראס גדעוח ובאמונות ‪ .‬ואמנם אס חוזצא בספרי‬
‫ההיא סותית האתרת בבסינת התנאים אומר׳ הסברות ‪ :‬ב יש‬ ‫הנביאים סתירה לפי הסנה הזי ‪ ,‬אמר הרב כי זה יצטרך‬
‫נו מקום עיון ‪ .‬י״ל אין ראוי שנאייר במותלנו שימצא בנניאיס‬ ‫עיון וחקירה רבה וצריך שלא עזור זה באומד דעתו בסברא‬
‫כפי השבה הז'‪ .‬ואם יש בהם כסי הסבה ההיא וכן אמר הרב‬ ‫בלי אזון וחקור‪ ,‬והנה החכם רבי משה הביא הרבה‬
‫ז״ל נפכ״ס יישני ובפכי׳ת משלישי ‪ .‬וכתמרו וינתם י"׳ ‪ ,‬לא איש‬‫סתירות בדשת ואותם הסתירות אינם סתירות לפי האמת‬
‫אל ויכזב ובן אדם ויחנתם ; ג ודע זה והבן אמתתו ווכרהו ‪.‬‬ ‫והמבין אותם ידע שאינם סותרים‪ ,‬והנה ע ר ימצא בנביאים‬
‫ר״ל שתהיה זכור שהסתירה אשר תמצא בזה השפר היא כסי‬ ‫כפי אמירה אחת דבר שיסתור אמירה אחרת פפי הרצון‬
‫הסנה התמישית והשביעיר‪ , .‬וזה רמוז להבנת דבריו‪.‬־ ד פחתו‬ ‫בנביאים לדבר פענין אמרו נפלה לא תוסיף קום בתולת‬
‫שערים וכו' ‪ .‬ר״ל בשתיף השמית ; ה ויבא נוי צדיק שומר‬ ‫ישראל כי פכי אמירתו הוא להוכיח את ישראל כדי שישובו‬
‫אמונים ר״ל גוי צדיק שומר האמת נמה שהוא אמת כי לו לבדו‬ ‫בתשובה אמר הנביא נפלה לא תוסיף קום וזה הנביא בעצמו‬
‫יאות ולא לאחרים‪ ,‬וכדומה בהתחלה הראשונה כמו שכבר קדם ;‬ ‫כתב אחר זה ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות‬
‫וישנו ונטעו כרמים ושתו יינם וגו׳ ונטעתים על אדמתם ולא‬
‫ינתשועוד מעל אדמתם אשר נתתי להם וגי‪ /‬וגם נמצא רבים מהסתירות בדעות ובאמונית נפי אמירה אשר יתעסק בה‬
‫הנביא ; ודע ופו׳ צוה ה־ב והודיע כי הסתירה הנמצאת בזה הספר שהיא פכי הסבה החמשית והז׳ ‪ .‬יאחר ודע זה והבן מאד‬
‫שלא תתערב בקצת פרקיו ‪ :‬ו א ח ר שהניח הרב כוונת הספר יתנליתו ומה שמו ולחי חבת והלמוד הנעשה ני שהוא מגלה טפח‬
‫ומכסה טפחיים והמעיין בו איך ראוי שיעיין ושאין ראוי לגלות דבר חזה הספר והתועלת הנמצא בו ומי האיש אשר לא‬
‫יקרב לזה הספר ועשה התנצלות לחבור זה הספי־ שלא חובר בזמן הגלות ואמר סבות הסתירה וההפך הנמצא ?ספרים‬
‫והנמצא בזה הספר‪ ,‬אמר ני אחר אלו ההקדמות התחיל בזפרין השמות אשר צריך להעיר על אחתת הענין החניון בפל‬
‫מקום נפי ענינו ויהיה זה מפתח להננם אפילו סוגרו עליהם השערים ונשיפתחו השערים ההם ויננס האדם במקומית‬
‫ההם ינוחו בהר הנפשות ויהנו העינים וינפשו הנפשות מעמלם ויגיעם ‪ .‬ע"פ הגעת פתיחת זה הספר הנכבד ; וע״כ אמר‬
‫פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אשר הרצון בזה פי בידיעת השמות יפתחו השערים ייבא בהם גוי צדיק ויהיה‬
‫האדם בהם שימר תורתו ואמונתו ‪ ,‬לא מה שיחשבו הפתאים ני מי שיכנס בזה הספר מדבר על י״י תועה אבל הוא שומר‬
‫אמונים ני האמונה אינו דבי■ נאמר אבל מה שיצוייר אמתי וצודק יהיה אמונה אמתית ‪ ,‬ולכן אמר ני באלו‬
‫השערים ישמרו האמונים ;‬
‫קרשקש‬ ‫אברמאל‬
‫היה ראוי לומר לבאר עני! קא ועור איך קרא הענין הסתום ראשון‬ ‫שאפר ואנתע אמ!ה היה דטיזני להעיר טל הככו־ןיס ‪ :‬יש בו מקוה‬
‫הקא הוא הראשון אם׳ הנההם‪ ,‬רעור אמרו צריך שיוקדם באמור‬ ‫עיון והקירה ‪ .‬א־זר זה להי שטס היות ‪:‬רהורחני הקדוכה לא היה ראי‬
‫על הראשון ההיא אם כן הראשון אא בא אעאי זה הקל הקודם ‪,‬‬ ‫‪:‬י‪,-:‬נז הדנ‪-‬יס כי אה נפי איזתתה ולא על לד כעצה וההתנילה ‪ ,‬הנה‬
‫ואין הפרש בי; דעת רבי יהו‪-‬ה חריר ובין דעת רבי שמואל ‪' 1‬‬ ‫רלד אתר אינו גלתי ראוי שיכתכו דנייה נתזרה על לד הה־אית וזולת‬
‫שרבי יהורה הריז" הרחיב‬ ‫נתנו‪.‬ו אאא _‬
‫אדת _ _‬
‫‪.‬‬ ‫תכון ניהם _בונה‬ ‫ארתתס נ־י להפחיד האנשיה התמאיה הנפהותה כאמ‪-‬ו רנהה ה' ‪,‬‬
‫הבאור עד שיאא יפוא נו הספק אפי' אמי שאין עיניי בראשו ואומר‬ ‫ויהר אן כ׳ ‪ ,‬בהה־ו; אן• והנהמה נו נכתנו על זה הד־ן ‪ ,‬והזה העי'‬
‫הר׳ם שואת אחת מסבות ההתי־ד‪ .‬או ההפך שהם נספר המורה‬ ‫הינ נמה ש‪:‬תנ יפרן ג׳‪ 1‬מהשני ‪ 1‬נפ־־ ר׳ת מהשליש׳ ודע זה בו' ‪.‬‬
‫וזה שר‪,‬וא יזהור ע‪:‬י; סהוש במקום מר‪ ,‬אהכרח מה בארו בנ אוי‬ ‫אין דעתי גמליה תאיה נשיזש־ם ה־נ שדעת התסישיה שהלו על אלו‬
‫קא ושמקום אחר ירר‪,‬דק העני; ויבאר אוהו עא אמתהו נמו שעשה‬ ‫המלות ודונ״הס ■מזיס זייה ולא טלי על ליי ‪ ,‬אנל ־שיניא הרג טנין‬
‫באמרי ותמונת ה' יביט ואיזתת השש וכשה‪,‬ג'ע אפבוק ופני אא‬ ‫שהוא מפתה צהנגת דני ״ נאלה הפייים ‪ ,‬ולוה למט״; מאד לזנרהו ‪,‬‬
‫יראו פירשו ואמתת מציאו‪,‬־‪,‬׳ אא תושג וזה הוא הפך מה שאמר‬ ‫וכיה וה סמלו גדי לרשום הטנין ניא־ נטיני המעיין ‪ ,‬הלא ת־אה אדי‪-‬ו‬
‫ותנזונת ה' יביס‪ ,‬ואמר הפיאוסוך רבי יוסף אבן כספי ני מה שאמי‬ ‫נהא! ידע זה והרן אמתהו וזניהו מאד שלא התטרבג נקלה פו־יו ‪:‬‬
‫ותמונת ה' יביס הוא ענין גם ונזה שפירש ופגי אא יראו היא‬ ‫סתתו שערים נו' ‪ .‬כוולת כ־נ נפשו; הזה שהניא היא שיפתוזו השעריה‬
‫ענין אמתי‪ ,‬וכן עשיר‪ .‬ארססו שאמר שהתנועה נמצאת נעצם ובנטר‪.‬‬ ‫שהה פרקי זה הבש־ ‪ ,‬דלוה שלא יעיין נהם איש נעל אמול־ רעה או‬
‫ונאיך ונאנה ובמאמר הששי טשגזע לשביעי( דקדק שאין נעציז‬ ‫אפי'‪,‬ירום ‪ ,‬אנל ׳גא לעיין ני גוי לדי■[ נדעי־יו ושח־ אמינים ‪ ,‬ר׳ל‬
‫תנועה שהצורות הוות ונפסרות נאי זמן ‪1‬‬ ‫אמינות תורת משה יכינו ‪ .‬ושפי זה מאשר יגור הרג נא נו ‪ ,‬כי הנה נא‬
‫הניגוני גוי לא צדיק גוי לא הסיד לעיין נספרו ו״הם אליו דעותיו הרעות‬
‫וידני נאלהים ונמשה ‪ .‬לא כן אנחנו עושיה שטני! דנרי הרג לדו! אותי לנןזפות נפי שרשי הורתני כמי שניה עליי נהי‪,‬ימיז שפרו זה זגויגהו‬
‫לנף זנות ונפרשהו ואפי' נפי׳ רחוק ‪ ,‬והאל ריהמיו יהצרן וזנזת הרג יס״עוגו לוה ‪:‬‬
‫יב ‪12‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראיטץ פרק א‬
‫שיר מרובע ופ׳«ט ׳•חבר זזרב דל ‪:‬‬
‫את מסלולה ‪:‬‬ ‫לסלול ‪,‬‬ ‫ישר‬ ‫לנחות דרך ‪/‬‬ ‫דעי הולך‪,‬‬
‫יד מעגלה ‪:‬‬ ‫סודה וד ח ך ״‬ ‫בשדה תורה ‪,‬‬ ‫הוי כל תועה‪,‬‬
‫יקרא לד‪t .‬‬ ‫דרך קודש ‪,‬‬ ‫לא יעבוד ב ה ‪,‬‬ ‫טמא ונטיל ‪,‬‬

‫צלם ודמות‬ ‫פרק א‬

‫השכו כני אדם ‪ ,‬כי צלם כלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו ‪ ,‬והביא זה אל הגשמה‬
‫נטורה ‪ ,‬לאמרו ‪ :‬נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ‪ .‬וחשבו שהשם על צורת אדם ר״ל תמונתו ותארו ‪,‬‬
‫והתחייבה להם ההנשמה הנמורה ‪ ,‬והאמינו כה ‪ ,‬וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב ‪,‬‬
‫ב ונם ישימו השם נעדר ‪ ,‬אם לא יהיה נוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ונתאר ‪ ,‬אלא שהוא יותר‬
‫גדול ויותר בהיר לפי סברתם והחמר שלו גם כן אינו דם ונשר ‪ .‬זה תכלית מה שחשבוהו רוממות‬ ‫‪,‬‬
‫בהק השם ‪ ^ .‬אמנם מה שצריך שיאמר כהרחקת הגשמות ‪ ,‬ו ה ע ם ‪ T‬האחדות האמיתית ‪) ,‬אשר אץ‬
‫אמת לה אלא כהסרת הנשמות( הנה תדע המופת על כל זה מזה המאמר )פרק מ״ו חלק א׳{ ‪ ,‬אבל‬
‫הערתנו הנה כזה הפרק ‪ ,‬היא לבאר עגין צלם ודמות ‪ .‬ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון ‪,‬‬
‫אשר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ה ל א ש ו ל צ ל ם ודמות ‪ .‬אמר הרג צלם ודמות‬ ‫פ ל ק ר א ש ת א כבד חשכו מי אדס רוצה לומר הדמיון‬
‫כנר חשכו כני אדס< הפירוש ככר‬ ‫ההתוגי‪ .‬והביא זה אל ההגשמה הצמודה‬
‫י״ל שלא יחייב היותו כח ?גשס וזהו אומרו נמויה ‪ :‬ב וגם ניארנו כפתיחת זה הספד כי הפשטת הנשמות מהאל‬
‫ישימו השס נעדר וכו' ‪ .‬ר״ל שאלו האנשים הסכלים האמינו יתנרך אינו מכלל הסתרים אשד ראוי להעלים אכל‬
‫בהנשמה מצד שני דברים ‪ .‬האחס מהס שנמשכו אחר פשוש׳ כהרחקת הגשמות ראוי שישותפו ההמון והחכמים ויחנכו‬
‫הכסוכ ואס ישרדו מזאח האמונה ׳כזינו הכחיכים לפי דגיחם ‪ .‬הנערים ג״נ נמו שכיאר הרכ ככרק ל״ה‪ ,‬ולמה שימצאו‬
‫ואשניח שמצד שכלם העכור והמבולנל ישימו הש״י נעדר אס סתרים רכים יחויינ שיקנל אותם החכם אחר הכלת‬
‫לא יהיה נוף אפילו לא יהיה להם פשעי הפורה כי לפי דעתם שהשס אינו גשס‪ ,‬רצה הרש כעכור שני אלו הטעמים לסלק‬
‫מה שאינו גשס או פח בנשם אינו נמצא ; ג אמנם מה שצריך הגשמות ‪ ,‬והתחיל כצלס לחה שאדון הנכיאיס התחיל כו‬
‫וכו' ר׳ל עכשיו בא המורה לסתור דעתם בהאמנת ההנשמה מצד במעשה כראשית גס ני הוא טלל כל חלקי ההנשמה כמו‬
‫השני דנריס שהאמינו בה אלו הסכליס ‪ .‬ואמר אמנם שנצפרך שכיאר החנם רני משה הנרנוני ; ואתר כגר חשכו כני‬
‫להכיא מופח עכשיו שהש"׳ אינו גשם ננד דעת מה שחייב אדס כי צלם כלשון ענרי יורה על תמונת הדכר ותוארו ‪.‬‬
‫שפלס העכור מאלו הסכליס אין זה מקומו ויתבאר בראש חלק והרצון כו כי צלס יורה על תמונה ותואר ‪ ,‬נכר ידעת ני‬
‫נ׳ ‪ .‬אבל חהיה הערתנו נזה הפרק לדחות מאלו הסכלים תמונה ותאר הס ממאמר האיכות והס מחקרי הכמות‬
‫האמנת ההנשמה מצד הפסוקים שהאמינו שאס יפרדו מזאת כמה שהוא נמות ואס הדבר כן מה שאמר כמעשה כי־אשית‬
‫נמשה‬ ‫‪,‬‬ ‫האמונה‬
‫אברבגאל‬
‫הדנר מלשון עני• ‪ ,‬ולפי שהיה כוונתם להעיר על מה שאוירה׳ ‪ ,‬אמר‬ ‫צ ל ם ודמות והו' ‪ .‬ה נ ה החתיל הרנ נשתוף הזה שהוא עני; מענייני‬
‫הרג ‪ ,‬והניא זה אל ההגשמה נמייה לאמרי נעשה אדה ננלמנו כד״ותנו‬ ‫מעשה ניאשיה ‪ ,‬לפי שנוכה אדוננו נו הההיל ההורה נה כ; ‪,‬‬
‫וחשנו שהשם על יויח אדה ‪ ,‬עס הייה שהניא ג'נ יעה אהריה שהגדילו‬ ‫ונס כן נה־וה נילל כל חלשי הגשמה ‪ .‬ותצלי עו־ להנה שליש־ח ‪ ,‬והיא‬
‫נשמות האלוה יאמרו שאינו נעל יויס ופניה נמו שיזכור ; והההייבח כו׳‪.‬‬ ‫לנאר שהארה נאמר שהיא נצלם אלהיה מפני ההשגה השכליח אשר לו וע׳ש‬
‫אל תח‪:‬ונ שינוין הדש נלשון הזה שמדעת כני אדה שזכר יתהייג וימשן‬ ‫ראוי שישים כל השהדלוהו נעיוניויו ‪ ,‬יע; מפני יה נאמר עליו שהוא‬
‫גשמיה כאל יה ' ‪ ,‬כי הה אמרוהו נפיריש ואיך יאמר הינ כימש! ויתתיינ‬ ‫נצגם הלהיס ‪ .‬והנרכוני כתנ ההחיל נוה כי הוא החנלית וראשיה‬
‫לדעהם כאלו הה לא כארהו ‪ ,‬אגל יאמר סיג שמה שאמרי כני אדה נ!ה‬ ‫המחשנה אהריה המעשה והיא כולל כל סלקי הגשמה ‪ .‬והוא ירצה‬
‫לא נפלו עליו נאפשיות השנרא ‪ ,‬והעי אליה ‪ ,‬אכל היה זה נעיניהה‬ ‫שה־חיל הרג נשתיף צלה לפי שהוא כהכגיח נאדה ר׳ל ההשגה יפעל ‪,‬‬
‫אמונה מחויינה א׳א שירומה חלופה ‪ ,‬וזהו אמיו וההחיינת )תה ההנשמה‬ ‫שכיו; נמלת צלם ‪ ,‬ושה הרג ראשיה הממשכה כל ההחלה מחשנהו ועיונו‬
‫הגמורה ‪ ,‬והאמיני נה ‪ ,‬ונהן השנה למה היהה האניונה הזאת הכרחית‬ ‫כיה ההפי נמה שהיא אחרית המעשה נאדה והיא ההשכלה שנקראה‬
‫ומהויינת לדעתם ‪ .‬ואמי שההה״נ מפאת הפשוק זחכאת התופת ‪ ,‬אה‬ ‫צלה ‪ .‬ואפשר לומר שכיון ג כ הנרנוני לומר שהסחיל הרג ספרו נצלם‬
‫מפאת הפשוק לפי שהוא מיחס כליה ותואריס נשמייה לכייא ית׳ ‪ ,‬וזהו‬ ‫וכתה שפרי נפרק כחכמה ושניהה אהד ‪ ,‬וראשית המחשבה הוף המעשה ‪,‬‬
‫אמרו ‪ .‬וראו שהה אם יפרדו מזאת האמונה יכזינו הכתינ ‪ .‬ואמנם‬ ‫יזו שנה אהת ‪ .‬אהר וה וכר סכה אמית שנייה ‪ ,‬והיא אמרו ‪ :‬והוא‬
‫מפאת כמופת כי האנשים האלה השני שאחרי שהאל יה' נמנא ‪ ,‬יתה״ש‬ ‫כילצ כל תלקי כנשמה • נבר חשבו כו' ‪ .‬מה שלא אמר נשאר השתופיס‬
‫שיהיה נשה ט אין הנמצא וילה הגשמי‪ ,‬וזהו שאמי הרג זנה ישימו‬ ‫להעיר על האומ‪-‬ים שיש אל אהד אנל כהוא נון! וכעל המונה ומניאים‬
‫השה נעדר אס לא יהיה נוף ‪ ,‬י׳ל שלדעחס ישימו את הש׳י נעדר אס‬ ‫ראי‪ :‬מפהיק נענה אדה נצלמני כדמותנו כהבנה שצלס ורמוה נאמיו על‬
‫לא ישימו גוף ! אמנם כוי ‪ .‬לפי שהאנשיה האלה ופלו לדעתה כאמונה‬ ‫המונה הדנר והאריו ומקריו ‪ ,‬ועציהה אייר כנר הכנו נני אדה‪ .‬והשיתופים‬
‫הכוונה הזאה מפאת השכל ומפאת הנתונים ‪ ,‬רצה ה־נ להשינ על שתי‬ ‫האלה שוכר יצדקו לנד נאיפן שמושם נלשון הערב ‪ ,‬ושני כשמות האלה‬
‫ראיוסיהס ‪ ,‬ואמר שמה שציין שיאמר גהיהקת הגשמית רצו לומר מצד‬ ‫צלה ודמות ‪ .‬הס מחולפים נלשונותיהס ‪ ,‬על כן גני אדה האלה הוכיחי‬
‫עצמו‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק א‬
‫אשר היא תמונת הדבר ותארו ‪ ,‬שמה המיוחד בה בלשון עברי תאר ‪ .‬אמר יפה ת או דפה מראה ‪/‬‬
‫י‬
‫מה תארו בתאר בני המלך ‪ .‬ונאמר בצורה המלאביית ‪ ,‬יתארהו בשוד ובמחוגה יתארהו ‪ ,‬וזהו שם‬
‫שלא יפול על הש״י בלל חלילה וחם ‪) .‬א( אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית‪ ,‬ר״ל על)ג( הענין‬
‫אשר בו נתעצם הדבר ה והיה מה שהוא ‪ ,‬והוא אמתתו ‪ ,‬י מאשר הוא הנמצא ההוא אשר ד‪,‬ענ']‬
‫ההוא באדם ‪ ,‬הוא י אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית ‪ .‬ומפני ההשנה הזאת השכלית ״ נאמר‬
‫בו‬
‫אפורי‬ ‫שם טוב‬
‫האמונה יכזינו הכחוב והרב ז״ל יבאר הפסוקים בצד שאין ג‬
‫געשה אדם נצלמגו הרצון נו התמונה המקריח ‪ .‬ואם‬
‫הגשמה כלל ; ד שס שלא יפול על השם כלל‪ ,‬ר״ל והוא תאר‬
‫הכאן אמר השם נעשה אדם הצלמנו יהיה השם גשם‪ ,‬ויהיה‬
‫ה והיה מה שהוא ‪ .‬ר״ל שהוא נבדל משאר הנמצאים מצד‬ ‫הדבר ק צלם יורה על תמונת הדכר שהוא חקרה הכמות‬
‫צורחו השבעיח ‪ :‬ו והוא אמהתו מאשר הוא וכו' ‪ .‬ר״ל אין זה‬
‫אם כן בצלמנו הוא דבי נשמי ובכאן נכלל הש״י אם כן‬
‫מגדר הצורה השבעית כי כנר נשלמה באמלו והיה מה שהוא ‪.‬‬‫הש״י הוא גשם וחשבו רבים שאס יתפרדו מזאת האמונה‬
‫אבל אמרו והוא אמחחו הוא באור הגדר‪ ,‬ואתר והוא אמחתו‬ ‫יכזבו הכתוב ‪ ,‬נם כי רבים חשבו שמי שאינו גשם אינו‬
‫ר״ל והעני; אשי בו נהעצס היא אתחת הנמצא תאשר הענין‬ ‫נמצא והמלך אם לא יהיה בעל פנים ויד כמותם אינו‬
‫ההוא מחדש מין כי כל ההנדליס העצמיים ימדשו מינים והוא‬
‫נמצא כן הוא מלך מלכי המלכים אלא שחשבו שהשם‬
‫אתרו מאשר הנייצא ההוא‪ .‬וי"מ כי אמרו והוא אמתתו והוא‬‫יתברך הוא נחל בכמות ויותר בהיר ואינו החמר שלו מדם‬
‫חשלום הגדר כי כבר היינו יכולים לומר שהיסודות הס עצמות‬
‫ולא מבשר זהו מה שחשבו רוממות בחק הש״י ; אמנם‬
‫האדם והם מעצמים אוחו וכשאותר והוח אתחתו וכו' הוא‬ ‫וכו׳ ‪ .‬כי מי שקרא בספר הפילוסופיא כבר ידע שבא‬
‫מבדיל ההבדל העצמי המיוהד ‪ :‬ז אשר בעבורה‪ ,‬ר״ל מפעולות‬
‫החופת שהש״י איט נשם וגם חי שיקבל התורה ויאמר‬
‫הצורה הזאת היאההשיה השכלית; ה נאמר בו בצלם אלהיס‬ ‫שהש״י אחד כנר יחוייב לו שיאמין שהשם אינו נשם ולכן‬
‫יחוייב כי צלם ודמות לא לנד יאמר על התמונה ותואר‬
‫אבל יאמר על הצורה הטבעית והצורה העיבעית אמר הרב שהוא מה שבו נתעצם היבר והיה מה שהוא והוא אמתתו‬
‫מאשר הוא הנמצא ההוא ‪ ,‬והרצון בזה כי המקרה אינו חלק עצם ולא נתעצס בו הדבר ולמה שהתמר הראשון אינו‬
‫נמצא שלם אבל הנמצא השלם הוא אשר יש לו הצורה המינית לכן אמר והיה מה שהוא ‪ .‬ומה שאמרו והוא‬
‫אחתתו מאשר הנמצא ההוא הוא כירוש והיה מה שהוא ‪ .‬ואחרי אמרו כי אמרו והוא אמתתו היא תשלום הנדר כי‬
‫כבר היינו יכולים לומי שהיסודות הס עצמית האדם וכשאומר אמתתו הוא הבדל עצמו מיוחד‪ ,‬וההבדל בזה כי‬
‫ההיולי ראשון הוא חלק עצם אבל אינו מהות הדבר ולמה שהיה הסיג מהות הדבר כי הושב בתשובת מהו כמו הצורה‬
‫המינית השלים ואחר והוא אמתתו מאשר הנמצא ההוא ‪ :‬ואמרו הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשנה‬
‫האנושית הרצין בו כי מצד הצורה השכלית הנמשכת מהצורה הטבעית ואמר נו נצלם אלהים כי הצורה בעצמה‬
‫ענין נשמי ולא היה בה דמיון בשם יתברך אלא מצד כח הצורה השכלית הנמשכת מהצורה הטבעית ‪ .‬זה אס יהיה‬
‫כח השכלי כח מעורב כמו שיראה מדביי הרב בקצת סרקי זה המאמר ‪ .‬אבל אם הכח השכלי הוא הבנה לבד כמו‬
‫שיראה בקצת פרקי זה המאמר כמו שהוא דעת אלכסנדר והיה זה הכח כח בלתי מעורב כמו שהשיי אינו נשם יהיה‬
‫הרצון נאמרו אשר ענינו באדם הוא אשר בעבורו תהיה השנה אנושית יראה כי נקרא צלם אלהיס הכח וההבנה‬
‫למה שהיה כת נבדל במו שהשם ית׳ נבדל מגוף ולמה שזה הכח ניכר שאינו נוף מפני ההשגה אתר ומסגי ההשנה‬
‫הזאת השכלית נאמר בצלם אלהיס ברא אותו ‪ ,‬ולפי האמת זה הפירוש האחרון הוא האמת אף כי לפי כוונת הרב‬
‫ופרסום‬
‫‪kupwHp‬‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ר ל! א )א( אמנם ץאם הוא נוסא עא הצירה הטבעית ‪ .‬אסר זה‬ ‫עצמו ‪ ,‬וג'נ מפאת היות יק׳ אחד פאין קז ם אליו אלא נסלוק ג־»‪1‬ת‬
‫אדבריאו מן הצורה המאאכיתית אשר היא החסונה‬ ‫י‬ ‫ממוו‪ ,‬לפי שהנשס מתהלק ‪ ,‬ואם כן איוו אחד מכל צד ‪ ,‬כיון שאפשר‬
‫והתואר )ר( הענין אשר בו נתעצם והיה סר שהוא ‪ ,‬אין השק‬ ‫שיתינה מצד מל‪-‬ןיו ‪ ,‬הנה כל ‪1‬ה שהוא מצד המושכל אמד הרג שלא ידנ־‬
‫שהרים רצה בנז הענין אבאר בתות הצירה ואששישיינן סמאנזרו‬ ‫ממנו נזה כמקום ‪ ,‬אנל יניא אתר זה מופת עליי נתתלת החלק השני‬
‫העצם הא״ם׳ המורשב בההוסר והצורה אישיר ב הי נתעצם הדבר‬ ‫מזה הספר ‪ ,‬רשאי א׳כ להשיג כאן למין כשני מיאיותיו ‪ ,‬והוא פשיע׳‬
‫והעצם ׳וראם אל שניהש שהצורה תנדה איננה עומדת וכן הרוסה‬ ‫הנתונים ‪ ,‬וזה שאמר ‪ .‬אנל הערתנו הנה נזה הפרק היא לנאר ענין צלם‬
‫אבדו אינו עומד ואזה ביאר עוד ואסר והוא אניההו כאשר הוא‬ ‫ודמית ‪ :‬שמה המיוחד וכו׳ ‪ .‬לפי שכני אדם התושניש השניא הכוונת‬
‫הנמצא ההוא שהצורה לבדה היא אנזהה ר״‪-‬בר ו‪-‬שאנזותו הנה‬ ‫כזנ!‪ , -‬היה עעותם נשמוש לשין כעניי נצלם ודמות ‪ ,‬השינה הינ כשי‬
‫ביאר עצם כל צורת בכלל איזה צירה שתהיה ובעבור וה ביאר‬ ‫דנריהס ‪ .‬ואמר שהצורה המקיית אצל הה״ון נלשון עירי היא האר ‪,‬‬
‫עור ואסר שנזלה צלם שטירה על נ‪,‬הות איננה נאסרה כי אס על‬ ‫וקוראה הרג מכורסמח מפני שההמון לא ירגישו נצורה ע מית ‪ ,‬לפי שהיא‬
‫צורת האדם וזהו אנזרו אשר הענין ההוא באדם והוא אשר בעבור!‬ ‫ממושגי השכל אש־ יוחדו למשכילים ‪ ,‬והה־יון ישיג המוחשות נלנד ‪,‬‬
‫ולכן הצורה המפורשמת אנלם היא המקרית לנד ‪ .‬והנה הניא הרנ לזה‬
‫ראייה ‪ ,‬אס מהנורה המקרית כנונעית נאמרו יפה תאר ויפה מראה )נרלשיר‪ ,‬ל׳ע ו'‪ ,‬מש תארו )שמוללל׳כ׳ח ׳■ד‪ ,‬כתלי כני היילך ]שופע״ם‬
‫מ' י׳חז ‪ ,‬ושניא אחרי כן מהמלאכותיית נאמ‪-‬ו ‪ .‬ונאמר ננורה כנילאשות״ת ‪ .‬ואמר עוד ‪ ,‬אמנם צלם נופל עצ הצו־ה הטיעית ונזה הנדינה מתמל־כיהיית‬
‫שוני ‪ .‬ולפי שעדיין יבאר לחבוש שיאמר על הצו־ה המקריח שיעשה הטנע ‪ ,‬כי עם הייתה מקרית הנה נקיאת טנעית כיון שחינה כי אם‬
‫נענעי ‪ ,‬מפני זה הוסיף הרג לומר‪ .‬ר׳ל על עניין אשר נו נתענה הדני‪ ,‬ואין ה־יקרה מה שיחעצם הדנר נו נ׳ אם הצויה ע־נ״ית ‪ ,‬ויה הוא‬
‫אמיו ‪ ,‬והיה מה שהוא ‪ ,‬ר׳ל שהצורה העצמית היא מהות הדנר ‪ ,‬והיה נה מה שהוא לא נצורה המקרית ‪ .‬והנש הושין‪ .‬תדנ לז־יי נזה ‪ .‬והיא‬
‫אמתתו לפי שהצורה הענעית העצמית שהיא מהות הינד ועצמותו ‪ ,‬נ ני תתיה כיללת נצורה הצומתת או החיונית נחדש ‪ ,‬ועכ׳ז נח נקיא צלויו‬
‫)פי שישתתף נה עםשאו הצמתים והנעל מי ‪ ,‬הנה להנדילת מזאת הצי־ה הענעית הענמית הנונלת אמר הרג עוד והיא אמתתו מאשר הו־ הנמנא‬
‫ויפי שכל זה דנר‬ ‫ההוא‪ ,‬ר׳ל שהיא כצו־ה האחרונה מתיבת המין ‪ ,‬וזאת הצורה המייהדת לנדה נקראת צנם ‪ ,‬וזהו תמרו מאשר הוא הנמצא ההוא‬
‫הרב על י י ־ כלל נכל צורות הינ־ים מייחדות המינים ‪ ,‬וכר הענין ה‪.‬ה נפרט נאים ‪ ,‬וזהי אמרו אשר כעיין ההיא כאדם היא ׳‘‪.‬ש־ נעבייי‬
‫תהיה ההשגה כאנושית ‪ ,‬י׳ל שהצורה הענטית העצמיית המיותרת נאדס היא הכת או מפש אשר נענירה וציפעילתה השיה השנה האנושיה ‪ ,‬ר׳ל‬
‫נפעל ‪ .‬ואמר פרכ שכאשר נאמר נאים שהוא נצלם אלהים ‪ ,‬לא יאנו־ מפני השכל נכת אשי נו ‪ ,‬כי מפאת ההכנה אינו ננלפ אלהיש ינדייותו‪,‬‬
‫אכל הוא מפאת המישכלת וההשגה אשר נפזעל‪ ,‬ני מזה כצד ר׳ל משכל היותו נפעל הוא דומה לננילים וו־ו אמרו מפני ההשגה היתת השכלים‬
 ‫יג «‬ ‫מורח נבוכים חלק ראעזון מרק א‬
‫בו^ כצלם אלהים ברא או תו‪ .‬ולכן נאמר צלמם תב»ר‪) ® /.‬ג( כי הבדק דבק בנפש אשר היא‬
‫הצורה המינית ‪ ,‬לא לתכונת האיכרים ו ת ארם‪ .‬וכן אומר כי הסבה כקריאת הצלמים צלמים ‪ .‬י היות‬
‫‪,‬‬
‫המכוקש מהם עניינם הנחשכ ‪ /‬לא תמונתם ותארם ‪ ,‬וכן אומרו בצלמי טחוריכם כי היה הנרצה‬
‫מהם ענין דחות החק הטחורים לא תאר הטחורים ‪ .‬ואם אי אפשר מבלתי היות צלמי טחוריכם וצלמים‬
‫נקראים כן מפני די מונ ה והתאת כ יהיה אם כן צלם שם משתחןן או מסתפק ‪ ,‬יאמר על הצורה‬
‫המינית ‪ ,‬ועל הצורה המלאכיית ‪ ,‬ועל כיוצא כה י מתכונת מ שמים הטבעיים ותארם ‪ ,‬ויהיה מ ר צ ה‬
‫‪,‬‬
‫באמרו נעשה אדם בצלמנו ‪ ,‬הצורה המינית מ אשר היא ההשגה השכלית לא התמונה והתאר ‪.‬‬
‫הנה כבר בארגו לך ההפרש בין צלם ותאר ובארנו ענק צלם‪ .‬אמנם דמות נ הוא שם ‪ p‬דמה‬
‫והוא נם כן דמיון בענק ‪ ,‬כאמרו דמיתי לקאת מדבר ‪ ,‬לא שדמה לכנפיה ונוצתה ‪ ,‬אבל דמה אבלו‬
‫לאבלה ‪ .‬וכן כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו ‪ ,‬דמיק בענק היופי ‪ .‬ח נ « למו כדמות חמת‬
‫נחש‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫‪1‬כו‪/‬ל׳׳לפצד הצורה השכלית הנסשכה מהצורה החבעיח האגושיח ופרסום ח א מ ח נשכל יראה הפירוש הראשון יותר נאות‬
‫נאמר בצלם אלהיס וכנה הנח הנמשך אחר הצורה נשם הצורה וגס שהוא מתישב יותר על ה ל ^ ; ו מ ה הביא ראיה‬
‫שהיא הצלם ‪ .‬כי הצירה בעצמה היא ענין גשמי ולא היה נה הרב כי צלם גאמר על הצורה ה סנ עי ת למה שאמר צלמם‬
‫מנין דמיון נשם יחביך אלא מצד כח הצולה השכלית הנמשכת תבזה נ י הבויון דבק בנפש אשר היא הצורה המינית ‪.‬‬
‫סמנה ; ט כיהגזיון דבק בנפש‪/‬ר״ל דוד כשהיה סחסלל שיבזה כשהיה מתפלל ח ד שיבזה השם אויביו היה מתפלל שהנפש‬
‫הש״י אח אויביו היה סחסלל שיהיו מבוזים ממנו יחב' ‪ .‬ומהו שלהם והוא הציור הפנימי יהיה רע ומבולבל לא הענק‬
‫סנננין המבוזה אצלו יחב' הוא הנזיון הנפשי שציירה הפנימי הגופיי נ י לא בשוקי האיש ירצה ‪ :‬ואמר הרב כי הסבה‬
‫יהיה לע ומבולבל לא העני! הגופני כי לא בשוקי האיש ירצה ‪ :‬לקרות הצלמים צלמים היות המבוקש מהם מנינ ם מ מ שב‬
‫י היוחהמבוקש מהם‪ .‬י״ל הורדת הרוחניות‪ :‬כ ויהיה אס •פי' מ הורדת הרוחניות וגס ‪ p‬היתה ה טונ ה בצלמי‬
‫כן שס צלם משותף או מסופק ‪ .‬ד״ל אס הוא לפי דמות ההמון נוחוריכם ענ קד חו ת ה היז ק והורדת הרוחניות בעשיית צלמי‬
‫הוא משותף ואס נקחהו לפי העני! הנרצה מהסחורים והוא השחורים‪ :‬ונמה שהביא ראיה שהצלם הוא דבר שאינו גשמי‬
‫ג״נ מצד מ*ש דוד בעיר צלמם תבזה ובעבור קריאת הצלמים‬ ‫דחוה הנזק יהיה מסופק‪/‬כי כגד יאמר שס צלם בקדמה ואיחול‬
‫כי בקדימה יאמר על צורת הדברים המבננייס ובאיחור מל הנחוס צלמים והיה הראיה האחרונה בלתי מ ט ר ס מ ת ‪ .‬לכן אמר‬
‫הגשפעוס מהנרמיס השמימיים‪ :‬ל מתכונת הנשמים הפבעייס‪ .‬ואם א׳ א מבלתי צלמי שחורינם הצלמים מבלתי ה ת טנ ה‬
‫‪,‬‬
‫ל'ל שהצורה הנאסרת נחכונח הגשמים הסנעיים היא באמצעית והתאר יאמר צלם א ס בשתון< ואם בם©מ יאמר בשתוף‬
‫נץ הצורה המיניית והצורה המלאנותיית ‪ :‬פ אשר היא ההשגה כשיאמר על הצורה הסינית ועל הצירה ה מל אטתי ת ולניוצא‬
‫השכלית‪ .‬ר׳ל שהצורה ההיא השכלית מכונה נשם סועלהוהיא בו מ ת טנ ת מ ש מי ם ‪ .‬ויאמר ב ס ט ק כשיאמר על הצורה‬
‫המלאטתית ועל צורות הדברים השבעיים נ י בקדימה יאמר‬ ‫הצורה העגעיא הסינייה‪ :‬נ והוא שם סן דמה וט׳‪.‬ר*לשס‬
‫על תכונת הגשמים השבעים ואח*כ יאמר על תכונת הגשמים‬
‫המלאטתית והגן זה כי זולת זה לא תסתלק מן הספק נ י השם לא יהיה משותן או מסופק בשני העניניס יחד ‪ :‬אמנם דמות‬
‫הוא שם מן דמה והוא ג"כ דמיון בענק והרצון בו כי הדמיון יאמר על שום דבר שיהיה בין שני הדברים דמיון באי זה‬
‫דבר אף שלא יהיה אותו הדמיון גשמי ולא מקרי נ י דמיתי לקאת מדבר לא שדמה לכנפיה וטצתה אבל דמה אבלו‬
‫לאבלה‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫נאמר ט ג‪5‬לס אלסיה ‪ p V i :‬נאמר *לספ וונזה נ ר ‪ .‬הוקשה לינ‬ ‫תחיה חוזשגה דאטשית ! )ג( ני הבויק דנ ק בנפש שהוא תעורר!‬
‫ה מיני ת‪ ,‬ירעה בזה ני עלםם היא נפשם והשם ביוה אותה סעד אהרו צלהה הטה )ההליה »'ג גי( שיורה « א‪9‬ל צלה »ל התאר הגוהג׳ ‪,‬‬
‫ו^היתות שיש לה אשר לא הושלמו־‪ ,‬לא בתורה ולא בחכמת ולוה אמי שאמרו ה׳ ננניר צלמה הסה לא נאמר הל סמנה האנייה והארס‬
‫נ׳ אה פל הצורה הפיניה אשר לישפיה ופל נמשוהה ‪ .‬והנה הנייח הרג‬ ‫ואינו רוצה בצלמם צורת פניהם שהוא התמונד‪ ,‬והתואר בי זה לא‬
‫יצריר בשכל שהשם י מ ה הארם מצד תמונתו אם הוא שלם בשבלו ‪ :‬פירושו נאמרו נ׳ הסיק דגק ממש ‪ ,‬ונוונהו מה מה שאפי השילוסון‬
‫נספר המדוה שאין ראוי לסוה האזה על היוהו גמור הצורה או גמל מוס‬
‫גופני ולא לשנסו על גיוסו ‪ oc‬תאי ויפה מראה‪ ,‬לפי שהמניניה הגופנ״ה רה פפפולה הע>פ ואק לנמירה סאדס יגולה מליהס ‪ ,‬ולנן אק ראוי‬
‫שישונת מליגה אי יסגנה ויתמה ‪ ,‬אנל השנח והגנאי או ההלול והנויון ‪ ,‬הוא נפפולות שסאוה פושה מחייתו ורצונו ‪ ,‬ולגן ראוי שיפייש השם‬
‫נמיר צלמם הגוה פל צלם הנפש ‪ ,‬והוא דפיתיהס ומדוהיהם הגמשנים סהשנל לא ‪7‬נר גופני ‪ .‬ולפי שהוקשה פוד לרג אמרו צלמי שמודנם)ש׳א‬
‫ו׳ י׳א( שהיו צלי״ס נגשים רמלארה לרמוס טור סשהויים ‪ ,‬ויראה שלא נקראו צלמים ט אם ספני הארה המקרי ‪ ,‬לא מל הצורה המינים‬
‫ניין שאינה נהם ‪ ,‬לוה נצערן לימי שלא נקראו צלמיה מפאת התאי אשר להה ‪ ,‬ני אם מפאת הנח והשגולה אשי טה נהה לדמחה לדחוס ‪pro‬‬
‫הסמורים ‪ ,‬ולגן קראו גנלל הצלמים צלמים מפאת הנח הנמשג נהם לא מפני תאים ‪ 0:0 m :‬דסות נ ר ‪ .‬הנה הרג פשה גפנין הדמיה שגי‬
‫מונגים ‪ ,‬א׳ מכס הוא פל התאר כמקרי המושג למושים ‪ ,‬והג' פל פנין הוניים ומצמותיהם ‪ .‬אנל מנינן הא׳ לא הניא פסוקיה נמנהנו נש^■‬
‫השתוסים ‪ ,‬ואמר לנו אמנם דמות שם מן דמה ‪ ,‬והסנה שלא פי׳ מ פוד לט שהדמיק הוא סוג מסוגי האינות ד‪1‬טסונלר‪ %‬חמה וטא סקרה‪,‬‬
‫ולנן לאגצטרך להניא גליו פשוקים ני הוא דנר מנואר‪ ,‬והניאם נמונן הנ׳ ‪ .‬ואמי פוי ‪ ,‬ונן נל פן מ ן אלטה לא וסם אליו ניפיו דמית‬
‫נפגין היופי ר׳ל שפם היות שאמר הכהונ לא ימה אליו ני טו לימוקאל ל׳א ה׳( אין ראוי סיונןס פל היוט והתאר הגשמי ‪ ,‬לפי שהפסוק הוא‬
‫ניחוקאל נאגצי על אשור ופל פרעה ‪ ,‬ואין ימשל וידמה אותם לאח אשר נלננין ‪ ,‬נתואר המקרי ‪ ,‬ט אם נפנין טו ט ריל לא טופי פצפן ני אם‬
‫נענינס ‪ .‬וק נאמר ימומ הנסא)שם א׳ נ׳ו( אחיי שהניא הרג לפנין הדסי שיאמר על הוניים הנפשיים נ ט הסנע ‪ ,‬הניא אמט נן פהוקיס‬
‫מעני! הדמיון שיאמר נננואה ‪ .‬והוא אמרו ‪ :‬ונן נאמר רמוס נשא שיורה על ההתנשאות והמעא! להיות האל יה׳ מניע גלגל ערנות ‪ ,‬ולזה יומר‬
‫לו ננשא ‪ ,‬וגן הניא דמות החיומ)שם א׳ י׳ג( ואמר שהוא דמות נפנין ‪ ,‬ירצה שהגלגלים הס חיים עשניליס ומפני ההומות רום נחיות וההשגלס‬
‫דמה אומם רמיות ‪ .‬וכאשר יוחד האום נפנק שמא זר נו ‪ ,‬נוונס הרג נסו שאמרתי ‪ ,‬שעה טו ס שהסנדל העצמי אשי למק הארס » א סיו»‬
‫מדרר ‪ ,‬ר׳ל טוח לו נח פל ררנור והוא משיג נמחשנה יעיין ‪ ,‬ונקרא וה נגור הנפש ש^ות ר^ען ‪ ,‬הנה לא נאמר נו מוה הצו שהוא נצלם‬
‫אלהים ני אס מפאת שלמותו האחרון והיא ההשגה והונקות נפעל ‪ ,‬ומוס נוע ג «ינ ׳סטר ^‪1‬עש היא ההננה נועה אלנסנור ונסי שאערז עת‬
‫®ייי‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‬ ‫]מורה נבוכים ח׳ א [‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק א ב‬
‫נחש ‪ ,‬דמיונו כאריה ‪ ,‬כלם ד ס ק בענין^ לא כתמונה ובתאד ‪ .‬וכן נאמר דמות הכסא ‪ ,‬דמות כסא ‪,‬‬
‫דמיון ענץ ההתנשאות והרוממות ‪ ,‬לא בריבועו ועביו ואריכות רנליו ‪ ,‬כמו שיחשבו הענין ‪ ,‬ע וכן‬ ‫‪°‬‬
‫דמות החיות ‪ ,‬וכאשר )ד( ייוחד האדם בענין ® שהוא זר בו מאד ‪ ,‬מה שאין כן בדבר מן הנמצאות‬
‫אשר לא ישתמש בו חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא‬ ‫מתחת גלגל הירח ‪ ,‬והוא ההשגה השכלית‬
‫רגל ‪ ,‬דמה אותה בהשגת הבורא אשר אינה בכלי ‪ ,‬ואם אינו דמיון באמת ‪ ,‬אני‘ לנראה מן הדעת‬
‫תחלה ‪ .‬ונראה בארם מפני זה הענין ‪ ,‬ר״ל מפני השכל האלהי המדובק בו ‪ ,‬שהוא בצלם אלהים‬
‫ובדמותו ‪ ,‬לא שהשם יתברך נוף שיהיה בעל תמונה ‪:‬‬
‫הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה^ צריך להתבונן בקושיא ובתשובותנו‬ ‫פרק ב‬ ‫^‬
‫בפירוקה ‪ .‬וקודם שאזכור הקושיא ופירוקה ‪ ,‬אומר כי כבר ידע כל עברי בי שם‬
‫אלהים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫דמות‪ ,‬הנחחו הראשונה הוא כמו דמה שהוא התמונה והתאר‬ ‫לאבלה וכן כל פץ הגן אלהים לא דמה אליו הוא דיזות‬
‫שהם מהוגי האיכות‪ /‬אמנס כמו כן יאמר שס דמה או דמוח‬ ‫בעני! היופי לא נדמות תחונה ותואר ‪ :‬וכן גאמר דמות‬
‫כשיהיה כין שני דברים דמיון באיזה דבר ‪ :‬ס ענץ ההתנשאות‬ ‫הכסא דמות ענין התנשאות וחממות ‪ .‬ר׳יל שהשם ' ת'‬
‫וההתרוממות‪ .‬רי׳ל שהשם יתב׳ מתנשא ומתרומם על כל אלו‬ ‫מתנשא ומתממם על ענין אלו המציאות והוא מניע גלגל‬
‫המציאות והוא מניע גלגל ערנות אשר יתואר נכהא לשם ית'‬ ‫ערנות ; דמות חיות ‪ .‬רוצה לומר דמות לוה הענין ני כ״א‬
‫וזה רומז לכאן ‪ :‬ע וכן דמוח החיות‪ ,‬ר״ל מה שאמר יחזקאל‬ ‫מהגלגלים הם חיים ומשכילים ויש להס דמית עם החיות‬
‫בגלגלים דמות לחיות ליל דמות באיזה ענין והוא כי כל גלגל‬ ‫כמו שהתבאר במעשה מרכבה ; וכאשר ייוחד וכו׳ ניאר‬
‫מניע יסוד הראוי וכמו שיתבאר זה למעה משני זה הושם‬ ‫הרב כי דמותנו הוא דמות בענין ויוחס אדם בדבר שהוא‬
‫לגלגלים דמות המיות מהיותם חיים משכילים ; ם שהוא זר בו‪,‬‬ ‫זר מאד ממה שאין כן נדבר מהנמצאות אשר היא השגה‬
‫ר״ל שבאדם יש עגין זר מאד והוא ההשגה השכלית מה שאין‬ ‫שכלית אשי לא ישתמש בה לא חוש ולא יד ורגל דמה‬
‫כן בנמצאות השפלות ‪ :‬צ אשר לא ישתמש בו חוש ‪ .‬ר״ל נעת‬ ‫אותו בהשגת הנורא אשר אינה בנלי כי השגתו יתברך‬
‫ההשגה ואם הם תנאי בהשגה ‪ .‬זה הפרק הצעה לסרק השני‬ ‫היא עצמותו ; ואם אינו דמיון באמת כי השגת השם לא‬
‫להשלים ענין מעשה בראשית ;‬ ‫ידחה להשגת שוס נמצא כל שכן להשגה האנושית אבל‬
‫א הקשה לי איש חכם וכו׳ ‪ .‬הנע קרא אותו‬ ‫פרק עני‬
‫יתחלף ממנה האדס מכניס רבים‪,‬נמו שיבאר הרב נחלק ג׳‪.‬‬
‫הנה איש חכם ובתשובתו יכנהו ויקראהו אתה‬ ‫ולחה שהשם ית׳ אין לו דמיון* עס אחד מברואיו נ׳יש‬
‫האיש המעיין בתאילח לעיוניו וכו' וזה אמנם בבחינת עומק‬ ‫להשגה האנושית‪ ,‬אבל מאשר נראה מן הדעת תחלה הענין‬
‫השאלה והוא שלמות האחרון כי יש ממנו ראשון ואי אפשר‬ ‫הענין תפני השכל‬
‫‪,‬‬ ‫ידמה אליה ‪ .‬נאתר באדם מפני וה‬
‫האלהי החדובק בו שהוא בצלם אלהים ודמותו ‪ .‬והרצון‬
‫אחד מג׳ דברים או מפני המשיג שהוא הפח וההבנה שאינה גוף ולא כת בגוף או מפני השכל אשר בפועל והיא ההשגה‬
‫או מפני השכל הנקנה באדם והיא השכל הנאצל אשר אחר הבנת חב המושפלות הטבעיות ורוב האלהות יתייחד האדם‬
‫ויעשה ממושכליו כלם השכל הנאצל ויעלה האדם לזאת המדרגה אשר ישכיל הדברים בידיעה אחת לכן נאמר שהוא‬
‫בצלם אלהים ובדמותו‪ .‬והאמת כי מה שכיוון הרב הוא וה המין האחרון מן ההשגה כי וה השכל נצחי וקיים והוא בלתי‬
‫הווה ולא נפסד והוא המכונה בנשמתן של צדיקים ולכן נאמר עליו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לא בעבור התכלית‬
‫הראשון והאמצעי אכל נעבור זה האחרון והבן זה כי וה תכלית האדם והצלחתו ובעבורו נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‬
‫לא שהשם יתברך יהיה בעל תמונה ‪ .‬ולמה שכוונת מעשה בראשית היתה לעשות זה האיש השלם נמו שתארנו והיה ירא‬
‫מפשוטי הכתוב הפך זה בא מורנו הרב מורה צדק בפרק השני להתיר וה הספק ;‬
‫פ ל ק ש נ י א מ ר הרב הקשה לי איש חכם וה לו שנים קושיא גדולה וכו׳ ‪ .‬נבר ביארתי לך בי בהרחקת הגשמות‬
‫מהשם יתברך יובנו רבים מסתרי התורה ממעשה בראשית ומעשה מרכבה ואחר שהתבאר‬ ‫י‬
‫מהו מרצה בצלמנו כדמותנו יסולק ספק גדול ממעשה בראשית והוא הספק שעשה לרב האיש החכם ‪ .‬והנה הניח‬
‫הרב‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫)ד( נענ ץ שבו ור מאוד‪ ,‬פי' הוא השבא וקראו <ר בעבור שאא‬ ‫ישתוף נשש בש׳ מ׳ב וגש' ש׳ע נשתון< רכב ‪ .‬ולשי שכשבלת האדם וידיטתו‬
‫נמצא אזיאתו מן הנמצאות שא ממה והוא המשיג הדבר כמו‬ ‫לא יזדמה וצא מיוחס ליייטת האל וכבננהו ‪ ,‬אמר הרג בכאן ; שהדיר‬
‫שהיא מבלה■ שיהיבר אאיו רבר זר נהשיעיר המצב והמראה ובי׳ ובו‬ ‫אשר רו ידמה מכלמוו להשכלתו ייז' היא שהבשלתנו לא ישתמש נס הה‬
‫ישי‪ :‬האדם המרשכאית באמצעות תגביא האמצעי באיכותם‬ ‫ולא יי ורגל ‪ ,‬נמו שהשגת הבורא איג? ג׳ר נחוש ולא בכלי ‪ ,‬וזה אמרו‬
‫ובאמצעות הגרר ור‪.‬רושם בציורם וזר‪ .‬שהוא ישיג גרר הארס שהוא‬ ‫וכאשר יוחד האדסכעגץ שהיא זר נו מייד וכו'והיא ההשגה השכלי ‪r‬‬
‫החיות והדבור באת■ אמצעית שיעור מצב ומראה מה שאין ‪P‬‬ ‫ר׳ל השנה נשטל ‪ ,‬אשר לא ׳‪:‬תמש נה חוש ד׳ל רשת ההשגה ‪ ,‬עש היוש‬
‫אנח הדמיון שהוא אא ״םיג האדם אאא א׳ב עומד אל יושב או‬ ‫שיקדס אליה השתמשות התישיס יהשגהם הנה יהיה מזה הצד דומה צהשגת‬
‫קרוב או רחוק או ערום או אבוש וכיוצא באאו העגינים ■אחריס !‬ ‫הכורא אשר אינה ככלי ‪ ,‬ר׳ל לא שהשגתני תדמה להשגתי כי אם מצד‬
‫אשי אינה נרל' ‪ ,‬ראותו ינר לנד ידמו ‪ ,‬ולזה אמר הרג ואס אינו דמיון‬
‫ראמת י׳ל שהוא דמיין ישלילה לא רחייר ‪ .‬והנה אציד ירר ונאמר ג^רם מהני זה הטגין לאמי שטס היית שכם׳ האמת אין הרתינס כי אם נשלילות ‪,‬‬
‫כמו שאמרתי ‪ ,‬הנה נהגינרה וכפי המפזרסס יאמר נאדס שמשני השכל האלהי המדונק נו הוא נצלם אלהיס ‪ ,‬זהכוונה כלה אין שיהיה שהשי'‬
‫איגו גשם ונטל חמורה ולא תמונה ‪ .‬והעולה מזה שהרג יפרש מלת צלה שיאמר לנד נצורה המיתדת המין או שיהיה שם משותף כמו שזכר ‪:‬‬
‫‪ 6‬ר ק ב הקשה יי■ איע חכם וכי' ‪ .‬ה נ ר עם התנוננות השיג גזה הפ' יאיתי להעיר נו עשרים דניים נדי שמהם געמוד על הננת אמתחו ‪,‬‬
‫א( אס היה שהרר רצה נזר יפ־־ן לנאי שתוף שם אלהיט‪ ,‬למה לא התחיל הפרק נשתופו כמי שעשה נשאי השתיפיש והיה ראוי‬
‫שייזמיל ויאמר אלהים שם משתתף‪ ,‬ר( אס היה שהניא ג' שתופיס לשם אלהים שיאמר על השיית יעל המלאכים יעל השופעים ‪ ,‬אין לא הניא‬
‫מסיןיס מל הל א׳ ■מהשתופים ההם פרינו ‪ .‬ואין לני להאמין השתופיס שלא ינייתה מן ההתיניס‪ ,‬ג( מ® ענין אמרו צרין להתניע נקושיא שא'צ‬
‫‪ muore‬ני אש משונה ‪ ,‬נוצא כח השאלה אינו ‪5‬י אם אדם אחי' שתעא נסעלם מדרגתו ממה שהים קודם הנזעא ‪ ,‬ואץ צייין סס התנונןות אחר ‪.‬‬
‫אם‬
 ‫יד ‪U‬‬ ‫מורד‪ ,‬נבוכים חלק ראעון פרק ב‬
‫אלהים משתתןןל&ם ולמלאכים ול׳כופטים מנהיגי המדינות )מרין ‪ pfc'f‬נ׳(‪ ,,‬וכבר ביאר אמקלוש הגר‬
‫ע״ה והאמת מה שנארו ‪ ,‬כי אמרו והייתם כאלהים יודעי טוב ו ת ‪ ,‬רוצה בו הענץ האחרון ‪ ,‬אמר‬
‫ותהוו‬
‫י‬ ‫ט מנוו ב‬ ‫^ן ף‪,‬‬

‫שיגיע האמית אם לא באמצעות היאשו! נמו שנפנאר ‪ :‬הרב הקדמה אחת שהיא הצעה לסלק הספק כי אלהיס‬
‫שם משתתף למלאכים ולשופטיס ולמגהיגי המדיטת והרצק‬
‫באמרו והייתם נאלהים יודעי טוב ורע רוצה בו הענין האחרון אמר אונקלום ותהון כרברביא ‪ :‬ואחר שהניח ואת‬
‫ההצעה שהוא מפתח להבין כל מעשה בראשית ובפרט ח טא האדם וענשו אמר הרב כי המקשה הקשה לו שיראה מפשט‬
‫הכתוב‬ ‫‪,‬‬
‫א כ ד בנ א ל‬
‫ט׳ו מנול ולאשי בשמיה השהו שכחג החכה גנד הוג ‪ .‬הגה אלה הה עשייה‬
‫הטיות שהמייוסי ס ה הה׳‪ ,‬ועתה אפרש מריו נאיפן יותרו ההנניות כלס ‪.‬‬
‫ואומר ‪ :‬הטת הפרק השני מ ה צא הטאו סרג לכאי נו שתוף אלהיה‬
‫ולא שמף אחי ‪ ,‬אכל נא לתשלום הסרק הראשון‪ ,‬ט למה שניאר‬
‫שמה שתו;! צלה ואמי מל הצורה המצמיח והיא ההשגה אשר נפעל ‪ ,‬ולא‬
‫ידעת מה הוא הצלם אשי זכר שנניא נו‪ ,‬האם היה השכל העיוני או‬
‫השכל המעשי‪ .‬לנאר ום הציע הקמיא‪ ,‬והניא תשונתה ‪ ,‬שממנה נתנא)■‬
‫שצלה אלהים אשר נו ננרא אדם טמה ההשגה הטייטס נפעל ‪ ,‬ולזה‬
‫לא התחיל נשמוט שם אלהים ‪ .‬והותרה סה השאלה הא׳ ‪ .‬והתחיא הקשה‬
‫לי וכי׳ ‪ .‬קושיא גדולה צרין להתנמן נקושיא ונחשונתנו ‪ ,‬אסר היכ‬
‫שהיא קושיא גדולה ‪ ,‬יען נישדה כפי פשט הנתונים והיא היתיס‬
‫המושכל האמסי כאמינו פאדס פשה מעשה ומד ונשל פכר כפנחס‪,‬‬
‫וגס קלאה גדילה בילו המשונה אשל ספש;־ אחליה ‪ .‬והנה אמל‬
‫ש ^ ה ט ה איש חכה ולצה הלג סה־שהיה אדה חכה גלחי נכנע לשוה‬
‫דה‪ ,‬ו ‪6‬ה הקשה כ ט פשט הכחוניס ולא נסמן לשישי קנלס הדתזת ‪,‬‬
‫והוטל היג טתנוננו נקופיא ‪ ,‬לפי שהמעיין יחשונ שאין כקושיא כ׳ אס‬
‫מאטד גמל א חי‪ ,‬שאדם אחל מטאו מתלה נמה שלא היה לו‪ ,‬ואינו‬
‫כן‪ ,‬ט מלכד זה » ה הקושיא הכלול י׳ מאמריה נמרים נדוליס מאד‬
‫נטו שאגאל ‪ ,‬ולכן מ ט ל שיתכוננו כה ‪ ,‬וגס כן אמי לפי שטא‬
‫טוכדת טל הנממיס‪ ,‬ואמי שיתנונגי כה להסכים מלקי אמריה טס‬
‫הפהוקיס‪ ,‬יכוון לומד עיושיחנונצו נקמיא נהתימהה אליה התשונה‪,‬‬
‫ט הנה ימצאו בקושיא ד׳ הקימוט כמי שמכיל דכאי ג ‪p‬ונחי ד׳‬
‫חלקיה להשיג עליהס‪ ,‬ועל אותו טלן והחיישחות אמרצרין להתטנן‬
‫בקושיא ונתשינמנו נפילוקה ‪ ,‬והומיה גוה השאלה הג׳ ‪ .‬והגה הקייס‬
‫הרג השהון! הזה לשה אלהיס קודם הקושיא לט שהמקשה יססייט• מהפסוק‬
‫שאמי וסיימה נאלהים גמשכו שמא ממונן המלאכים ‪ ,‬והרג במונחי‬
‫יאמר שלא יובן ט אם בטוג וניע נדייניה‪ ,‬י ^י שהשתוף הניחי‬
‫לקושיא ולתשונה‪ ,‬הקדימו הלנ אליהם‪ .‬ולק א מי‪ ,‬וקודם שאזנול‬
‫הקמיא וטירוקה »מל‪ ,‬ני הקדימו לשטהס להצהינם שמהם ‪ ,‬ליל הקפיא‬
‫והמשונה אליו ‪ .‬וממלה נוה השאלה הד׳ ‪ .‬והנה אמי כי> כאן ששה‬
‫אלטס הוא משומן וגפיו ח׳נ אמי שהוא מושאל‪ ,‬לפי שהשם המושאל‬
‫יקרא משומף גי אינו טוסנס ולא מסופק‪ ,‬ני חם משותף ‪ .‬אומי ט‬
‫נ כי ידע כל טללי ונוי‪ ,‬אין ספק שמנהג הרג נשסופים להניא פסיקים‬
‫ננל אחד טהמונניס שיזניל נהה אכל ט ה וה כמקומות שיקתום הפחאיס‬
‫טל קצת עניני השה וולח קצתם נמו שהניא נהקדמח כספי ‪ ,‬אנל פה‬
‫אלוה הוא לדעתו שם משותף וההמון כלו מסטס נשתופו דודעיס‬
‫איתי ‪ ,‬ולק לא הצטין להניא עליהם פסוקים ‪ ,‬ירש ני כנר ידט כל‬
‫פנוי ‪ ,‬כהוא דגר ידוע לכל אשר נפה ישראל יכנה ששה אצהיס נאמר‬
‫המלאנים וטל השופטים ‪ .‬ואניי‪ ,‬שכנר ניאי וה‬ ‫על אלוה ימנ׳‬
‫אינקליה הנר ‪ ,‬י׳ ל שעה היותו נר הוא ניארי ‪ ,‬ולכן כל מנרי לא יסתפק‬
‫מליו ‪ ,‬והכיאוי שניאר אונקלוס היא נכל השמושיס‪ ,‬ני היא חרגה‬
‫כראשית ני א אלהים נקדמין נרא ה׳ ‪ ,‬ונשתמש א׳כ שה טל הסנה‬
‫היאשונה ‪ ,‬ומינה ני לאיתי אלטם פניה נפנים ארי חזיתי מלאבא דה׳‬
‫אפין נאפין ‪ ,‬הנה תיגה אלטם על המלאכים ‪ ,‬ותרגם אצהיס לא תקלל‬
‫ד״נא לא מי ל והוא נאמר טל מופעיה ‪ .‬הנה התנאי שאינקליס טאר‬
‫והר׳ל השתוף נ לו ננ ל ג׳ השמושיסשזכי ‪ ,‬ומפני וה צא הניא הרג‬
‫טליהס פסוקיה להיות הדני נודע לכל ע נ יי ‪ ,‬ולפי שכנר קדחו אונקלוס‬
‫צנארי גמה שאין ני ספק ‪ .‬והותרה השאלה הג׳ ‪ :‬ודשוטסים מנהיגי‬
‫המרינות ‪ .‬הנה הוסיף לימי הינ מנהיגי המדינות ‪ ,‬לט שהיא ניאר‬
‫נפ׳ו ח'נ שאלטסהוא שם לשופטיה ושהישאל למלאכים ולנורא ‪ ,‬להיות‬
‫שיפע על המלאטם ‪ ,‬ו ^י שלדנריו אלה הנה מוהטיס נוצל הנורא‬
‫והמצאכיש נמו שיכללם שה אלטם ‪ .‬ואינו א׳ה אחד מהשמושים ‪ .‬לזה‬
‫טצין לומר אחיי שאמי ולשופטם ‪ ,‬מנהיגי המדימס ‪ ,‬ר׳ל אינו רוצה‬
‫נשיפטים ‪ ,‬הנורא ית׳ יהנולאטס שיקראו שופטיה ‪ ,‬אכל ארצה נהה מנטגי‬
‫המדינות לנד ‪ ,‬ונזה הנדילם ממנו ‪ ,‬והוהיה נזה השאלה הה׳ ‪ .‬וא׳ס‬
‫א׳נ למה אמר שופטיה ט ס לו לומר מנטגי המדינות לנד ‪ .‬אשינו שריג‬
‫אמי יצפופעיס לט שאונהליש ^ג מו דינא יצק עשה השהוף נשופטיס‬
‫ונאר טונ ש באסרו נמטגי סמדינוס ‪ :‬והאמת מה ׳טנארו שוהייתם‬
‫כאלתיס‬
‫י‪ 0‬אה היה שלא רצה להתחיל הפיק מכרי) השחוף >מה ש‪ 1#‬הוזה הקושיא‪,‬‬
‫והיה ראוי שיזכור הקושיא יאשוגה ‪ ,‬נמו שהתחיל הקשה לי איש סכה ‪,‬‬
‫ואיגי׳ כ! כענק החשינה יניא שתוף אלהים אם היה שיעור מענו‬
‫לדעתו ‪ .‬ה( מם ראה הרג לומר אחרי אומרו להש׳י ולמלאכים ולשופשיס ‪,‬‬
‫אמרו עוד מנהיגי המדינות ‪ ,‬והנה השתוף יוחד נשופשיה ואי) לנו ‪p 5‬‬
‫כמנהיגי המדנות ‪ .‬ו( אמרו וזה הוא הפלא שהיה עונשו על מדו מח )ו‬
‫שלשת פלא היה לו‪,‬כי הנה וה הוא נלתי אמתי נפהוקיה ‪ ,‬שההנדלה נק‬
‫מוג לרע לא ניתן לאדה על צד העונש ‪ ,‬וטנשו כתונ נשרה כפירוש נאמרו‬
‫כ• ניום אכלן ממנו מות תמות ולאום אמי כי שמעת ‪ .‬ז( נאמרו ואק‬
‫זה אלא כיני מי שאמר וכז' ויראה שאין נדנול הזה צורן כי לא יצערן‬
‫למחק הקושיא וקיומה ‪ ,‬ואיזו פשוק ולא מאמר ממאמרי סז׳ל שיניאהו‬
‫הינ לדמוי הענין ‪ .‬ח( שיראה שהרנ אמר נתחלת דנייו ‪ ,‬שהקושיא היחס‬
‫גדולה ושציין להתנונן נה ‪ ,‬אהוי כן ינוה המקשה ויהניל דנייו ויאמר‬
‫שכלם הנל ורעיון רוח ‪ ,‬ווו התירה נדנייו ‪ .‬ע( נאמרו ‪ ,‬וכן נלשוגנו‬
‫יאמר על הקשט והנעל אמת ושקר ‪ ,‬כי זה אינו מענין דיושט ‪ ,‬ושה די‬
‫כשיאמר שאמת ושקר הוא נמופנלות ‪ 1 ,‬טונ ורע הוא נמפורסשת ‪ ,‬אנל‬
‫קשע ונעל אה הוא אמת ושקר א‪ :‬לא אין הפק שאיני מהדרוש ‪ .‬י( הוא‬
‫*!רו אחר וה ‪ ,‬ונשכל יוע האדם האמח מן השקי חה ישה גענינים‬
‫הסושנליס ‪ ,‬ושא מותר ‪ ,‬אהיי שכנר אתר לעעלה ונשכל ינדיל האדם‬
‫ני‪ 1‬האמת והשקר וזה היה נמצא ני טל שלמותו ותמותו ‪ .‬יא( נאמרו ‪,‬‬
‫וכאשר מרה ונעה וכו׳ ומפני זה מרה נמצוה‪ ,‬וכש לשין הינ ישה נכאן‬
‫^ד ם שני חטאיה ונראשון אמי וכאשר מרס ונעה ‪ ,‬ילנן לא הניא עליו‬
‫פהוק ויקח מפריו ויאכל ‪ ,‬אנל הניא ותרא האשה ‪ ,‬ונשני אמי ומפני וה‬
‫פרה נמצוה והוא נחלון ממה שנצסוי עליו ‪ ,‬שאדה לא חעא כי אס חטא‬
‫א׳ ‪ .‬ינ( נאמרו ואז ידע שיעור מה שאנד ומה שהופשע ממנו ונאי וה‬
‫ענין שנ חס אין ענין לו ‪ ,‬וגס לא מצאנו נכתינ שידע שעור מה שאנד ‪.‬‬
‫וגה יקשה יישור ומה שהופשט ממנו ונאי וה ענין שנ ‪ .‬יג( נאמרו והתנונן‬
‫אמרו ותפקחנה עיני שניהס וידוע שאי; וה מהדרוש ט המקשה לא אמר‬
‫ששו עיני אדה הנורית יעוייס ‪ ,‬אכל שהיו כלי שכל ושאחר החטא‬
‫נשתלס נשנלו ‪ ,‬ימה לנו נעויון העינים שהניא ‪ .‬יד( למה הניא היכ‬
‫הננת פקח ‪ ,‬ולא הניא שתוף עין ‪ ,‬כיון פהנתונ שאסר ותפקחנה הוא‬
‫נחניר נ'כ העיו נאמרו ותפקחנה עיני פניהם ‪ .‬טי( שהפהוקים שהניא‬
‫לנאר שפקח מפל על גלות הידיעה הס עצמה יירו שלא נאסרו ני אם על‬
‫יאות עיניה ‪ ,‬גס אמרו ויפקח אלהים אח עיניה )כראשית כ׳א י׳ט(‬
‫שנא' נסגר הוא אומי ותרא נאר מיס ‪ ,‬נראה שהפקימה היהה גופנית ‪,‬‬
‫וכן או תפקחנה עיני טוריה )ישעיה ל׳ה ח׳( נוכל לימי פשא כפשוטו ‪,‬‬
‫ופסוק אמרו סקות אזניס ולא ישמע)שם מ'נ נ׳( הנה כש ש׳ המפרשים‬
‫שנא׳ זה טל ישראל ‪ ,‬יהיה פירושי שעה היות אוניהם פקיחית הם אינם‬
‫רוצים לשמוע יכרי הנכיאיס ‪ ,‬ולכן לא ישמעו ולא יכינו ‪ ,‬וא'נ פקוח‬
‫אזניס הוא גופני‪ .‬עו(כאמרו ‪ ,‬אכל אמרו על האדם מכנה פציו ותשלחהו‪,‬‬
‫יראה שגם נזה אינו צורן כפי הדרוש ואינו נערן כפי סור הדנייס ‪.‬‬
‫יז( נאמרו ‪ ,‬וניאר ואמר וישלחהו ה׳ מגן מון ‪ ,‬ילא ידעתי מההניאוי‬
‫שמצא הרנ נוה הפסוק שאמי כי וניאר יאמר ‪ ,‬וכני נא הניאור הרנה‬
‫נאסרו יקון וורד‪,‬־ תצמיח לן ‪ ,‬נועת אפין תאכל לחם ‪ .‬יס( נאמרו ‪,‬‬
‫והשוהו כנהמוח נמזונותיו ורו‪ :‬עניניי כמי שאמי ואכלת אה עשנ השדה ‪,‬‬
‫והנה זה הפסוק הוא קידה גזעת אפיו תאכל לחם ‪ ,‬והוא אחד אסרי קיז‬
‫ודרדר תצמיח לן ‪ ,‬ויקשה למה לא הניאו למעלה קודם אסרו ‪ 0‬עמ‬
‫אשן ‪ ,‬וקודם וישלחהו ה' סג׳ע כיון שהוא קודם אליו כסוי הכתינים ‪.‬‬
‫יע( נאמרו ‪ ,‬זאפר סנאר לוה הענין אדם ניקרנל ילין‪ ,‬וזה לא ידנר‬
‫נאדה הראשון ‪ ,‬ני אס נאוה הכולל ‪ ,‬ומה לו ללמוד ממנו על האדס‬
‫הפרע׳ הראשון ‪ ,‬עד שמנני וה נהג האפוד נפירושי ‪ ,‬שחשנו רניס שהינ‬
‫כיון נזה הפרק על מה שיקרה לאדה הכולל ויוכיחו ועתה מזה המאמר‬
‫אום כיקר כל ילין ‪ ,‬כ( הוא הסהק אשר אני שמעחי אוסרים שהמכס ר׳‬
‫יצחק עראמה העיר עליו וגזר אימי שהינ יהנור שאין תורה מן השמים ‪,‬‬
‫אחו׳ שהוא ניאי שאמרו זהייתס כאלתיס יודעי טונ ורע לא יצוק‬
‫נמלאכיס ‪ ,‬ויורה שהיה דעתו שהתלאכיס לא ידעו המפורסמות טינ ורע ‪,‬‬
‫ואם הדנר כן הנה האלוה ית׳ נ'כ לא יוע אותה ‪ ,‬יימשן מזה שלא נתן‬
‫המצות המעשיות ששישה הטוג יהר» ‪ ,‬ושאין א׳נ טורה ‪ p‬ישעיה ‪ ,‬ובנה‬
 ‫מורה נבונים חלק ראשון פדל( ב‬
‫‪hv‬‬ ‫ותהוןכרברבייא ‪ .‬ואחר הצעת שתוף זה השם ‪ ,‬נתחייל בזכרון זאת הקוש״א ‪ .‬אמי המקשה ‪ ,‬ייראה מפשוטו‬
‫כתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מוזשבה‪ ,‬ולא יבדיל בין הטוב‬
‫וביןהרע‪ ,‬וכאשר המרה הביא לו מריו זה השלמות הנדול המיוחד באדם ; והיא שתהיה לו זאת ההברה‬
‫הנמצאת בנו אשר היא הנכבדת מןהענינים הנמצאים בנו‪ ,‬ובו נתעצם ‪ .‬וזה הפלא שיהיה עונשו על מריו ת ת‬
‫לו שלמות שלא היו לו והוא השכל ‪ ,‬ואין זה אלא כדבר מי שאמר ‪ ,‬כי איש מן האנשים מרה והפליג‬
‫בעול ולפיכך )א( שינו ברייתו לטוב ‪ ,‬והושם כוכב בשמים • זאת היתה כוונת הקושיא וענינה ואע״פ‬
‫שלא היתה בזה הלשיון‪ .‬ושמע עניני תשיובתנו ‪ .‬אמרנו‪ ,‬אתה האיעז המעיין בתהלת רעיוגיו וזממיו‪,‬‬
‫י‬ ‫ומי‬
‫שם טוב‬
‫ה׳ שיהיה האדם כשאר ב״ח אין לו שכל ולא תכונה וזו‬ ‫הכתוב‪.‬־ ני הפונה הראשונה כאדם שיהיה כשאר כ״ח שאין‬
‫האלי ׳אשר‬
‫הנאמר מכוונת ■‬
‫׳‬ ‫י‬
‫גדולה‪ ,‬כ״ש שיהיה הפך‬ ‫סתירה‬ ‫לו שכל ולא מחשכה ולא יכדיל נין העוכ וכין הרע‪ ,‬והרצון‬
‫אמי ית׳ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬ג' שהמרי יביא לו‬ ‫באומרו אין לו שכל להשיג ההשגות השכליות אשר בס אחת‬
‫זה השלמות‪ ,‬והנה כל מרי וכל פחיתות יבא מהחחר והשליחות‬ ‫ושקר‪ ,‬ולא מחשכה להשיג הדכדים אשר כהס יתלה הטוכ‬
‫יכא מצד הצורה ואיך יביא החטא לוה השלימות הגדול כי‬ ‫והרע והם הדכרים המסורסמים ‪.‬־ וכאשר המרה הכיא לו‬
‫לא יביא החטא אלא להפסד והשחתה‪ ,‬והגה נראה כי האדם‬ ‫מריו זה השלמות הגדול המיוחד כאדם והוא שיהיה לו זאת‬
‫קודם שחטא לא היה מדע בין טוב לרע וכאשר חטא‬ ‫ההכרה הנמצאת כנו אשר היא הנככדת חן הפנינים ולא‬
‫נפקחו עיניו וידע שהוא פרום א״כ הביא לו התרי זה‬ ‫לבד היא נכבדת מכל הפנינים אבל היא פצחותנו‬
‫השליחות הגדול אשר היא הידיעה‪ ,‬ואחר הרב שהיא קושיא‬ ‫ומהותנו ‪ ,‬וזה הפלא שיהיה לו פנשו פל מריו תת לו שלמות‬
‫גדולה בעבור כי זה כוונת התורה בתחלת הדפת ונרצה‬ ‫שלא היה לו והוא השכל ‪ ,‬וחזק זה הספק במ״ש כי איש‬
‫מפשוטן של כתובים ; ואמר הרב שאן< שיראה מפשט הכתוב‬ ‫מן האנשים מרה והפליג בפול ולפיכך הושם כוכב בשמים ‪.‬‬
‫אין ראוי האיש המעיין בתחלת רעיוניו וזממיו שיחשוב‬ ‫מ^׳כ בזה יראה דברים רבים סותרים‪ /‬ראשונה שיהיה כוונת‬
‫שיבין‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫ב )א( שינו בריאתו ררע ‪ .‬רוצה בו כאלו תאמר ראו‬ ‫פרה‬ ‫ראלוזים בר ‪ .‬אין ראוי שהמשיך וה הלשון עה מה שאמר ?ודס לור ובנר‬
‫’‬ ‫ניארוה אונזלוס נ׳ אינו מיןושי ‪ ,‬אגל סירושו שאחר שאפו הרב שאוניןלוס‬
‫ביאר השתוך ר׳ל כלו נכל שלשה השמושיה ‪ ,‬אמר נווד דנר אהר ‪ ,‬והוא שהאמה מה שריאי אוצקלוה שששוז וה״הם נאלהיה אינו נאמר גיל הנורא‬
‫ולא טל המלאכים ‪ ,‬אגל מטנין השלישי שנא' טל יווטי הנווב והרנו שהש השופשים ‪ .‬ולאומי שיאמר שאיך יצדק מה ששירש אוניזלוש וה״הס כאלהים‬
‫מל השושטיש מנהיגי המדינות ‪ ,‬כיון שמתהל־ הנריאה נו־ר הנתש להוה לא היו יטולס שושטיה ולא מנהיגי המרינוה לשיתאוו להיות כמותם ‪.‬‬
‫נשינהו ונאמר ‪ .‬כי הרה נשמושיו אשר טשה אלינו אמר שושטיה מנהיגי המדינות ‪ ,‬אכל אוקלוש נא אמר שושטיס ולא מנהיגי המדינוה אגל אמר‬
‫לנד ותהון ררנרניא ‪ ,‬ירצה שתמי הנחש להוה שיהיו גדולים ומטולים ממה שהה ‪ ,‬ווהו מה שדנה כרנרניא והיה נוה די להונות אדם והוה‬
‫שיחשנו שנאכילס הטן יהיו שלמים וכן רכים ממה שהם ‪ ,‬ולכן לא הרנה נו דיינא כי אה רנרכיא ; יראהמטשיוטו שא כתוב וכו׳ ‪ .‬ר׳ל המיןשה‬
‫נדנריו אלה ‪ ,‬שטם היות שהינ יטשה צויוה נששוקים ויאמר שהם משל ‪ ,‬הנה הוא אינו מיךשה אלא כפי ששט הכתונים ‪ .‬וה)ה נמצאו נזושייסו‬
‫ואת אינטה נהתים או הלקים ‪ ,‬הנתח האחד אמרו כי הכוונה יאשוצה נאדה וכו' שאין שכל לו ולא מתשנה ורצה נוה שהיתם הכוונה האלהית‬
‫גנריאת האדם שיהיה כשאר נטלי חיים 'ושני הכל ושונני א־ן כגופו והרכנת תמרו ‪ ,‬לא שיהיה נכרא טס שכל כשטל משיג ההשגות כשטל ‪,‬‬
‫ולא שיהיה ג'כ משכיל נכה ‪ ,‬צנרא יהכנה להיות חוקר משיג נמחשנה וטיון ‪ ,‬ולוה כיון נאמדו אין שכל לו ולא מהשנה ר׳ל אין ככל לו כשטל‬
‫ולא מחשכה שהיא התכוננות וכת החקירה שיטשה כהבנתו ‪ .‬ומנה לקח המקשה וה היהוד והניח ‪ ,‬ממה שאמרה התורה ננריאה הארס ‪ .‬ויאמר‬
‫אלהיט נטשה אדה נצלמנו כדמותנו וירדו כדגת הים ונטוף השמים ‪,‬והכין המקשה שנצלמנו כדמותוו ‪ ,‬הוא נדנרים המקריים כתמונה והאר ‪,‬‬
‫ושהיה וה כן כוונת האלהית ננריאת האום ‪ ,‬שיהיה כשאר הנ׳ח ‪ ,‬אה לא שיהיה היותר נכתר מהם ומושל נהה ‪ ,‬כא‪-‬יה ננהמות יטר ‪ ,‬וננריאה‬
‫ג׳נ נאמר ויניא תצהים הת האום ננלמו וגו' וכר ונקנה נרא חותם ‪ ,‬ייניך אותם אלהים ויאמר שרו ורגו ‪ ,‬וכוה גאמי נשרצים ‪ ,‬וגם נטנין‬
‫מזונותיו ארר הנה נתת׳ לכם את כל טשנ ‪ ,‬וכל ‪1‬ה מניה שיורה שלא נהנוין נכייאתו ני אם הדנריס התמרים ‪ ,‬כיין שלא נוכ' שמה השכלה‬
‫ולא מהשנה כלל ‪ ,‬ווהו מתת הראשון ‪ .‬הצתה השני מהקושיה הוא אמיו ולא יגדיל נין הטוג וכין היט‪,‬ירצה וכמו שאדם הראשון ננריאקו לא‬
‫כיה לו שלמיה השכל סטיוני ‪ ,‬לא כשוטל ולא נכה כמו שוני ‪ ,‬הנה ג'כ לא היה לו שלייות השכל המגישי ‪ ,‬ולוה לא יגדיל נין הטונ ונין היט ‪,‬‬
‫שהם הנדל כשכל המטשי ‪ ,‬והנה לקה המקשה זה ממה שאמרה התו־ה ויהיו שניהם טרויייה האדם ^שתו ולא יתנוש־ו ‪ ,‬שזה ממה שיויה שלא‬
‫הג'הוא אסרו וגאשר המרה הניא לו מריו ‪1‬ה כשלימות הגדול ‪ ,‬ירצה שאדם אמי‬ ‫כיו מכיילים נין טיג ונין רט ‪ ,‬אפילו כגילוי הטרום ‪ .‬הנתת‬
‫מניןשאר הנ׳ה והיא ההשכלה נכלל ‪ .‬והגה אמר והוא שתהיה לו ואה ההכרה אשי‬ ‫שחטא הניא לו המרי והחטא כשלמות הגדול המיוהד כאדם‬
‫כנו ‪ ,‬רנה נאמרו כהכרה ההשגה השכלית נכלל‪,‬נין שתהיה טיוניה או רטשיח ‪ ,‬והגה לקה המקשה סיטת הוה מספורי התורה ‪ ,‬שאחרי שאמר‬
‫ממה שאמי שתרורי ההטא נשתלמו‬ ‫והפקמנה טיני שניהם וירטו ניטרומיה הס ‪,‬והוא‬ ‫ותקת משריו ותאכל והתן גס לאישה טמה ויאכל נאמר‬
‫נהשגהם ‪ .‬הנהת הי' הוא אמרו וזהו הפלא שיהיה טונפו טל מייו י׳ל שאין הפלא נאדה שנטייתו חמרי יט״ן וישיג הינרים האלהייס ‪ ,‬א־צ‬
‫םפלא הוא נשלא נתן לו וה השלמות קוים החטא ונחנו לו אחר החטא ‪ ,‬כמקום שהיה ראוי לתת לו טונש טל חטאו נתן לו שלמות ושכר ‪ ,‬ווה‬
‫אמרו וזהו הפלא שיהיה טצשו ‪ ,‬ר׳ל שצמקוס הטונש שריה ראוי לתת לו נתן לו שלמות שלה היה לו ‪ ,‬ולפי שהמקשה לא רצה לקיים אס נתן לו זה‬
‫השלמות טל צי הטונש או כאיזה הטצין ואופן גתן צו ‪ ,‬לזה הו־יף צומ־ טור ואין ‪1‬ה אלא כיכר מי שאמר כי איש מן האנשים מרה והפליג‬
‫נעול שינו נריאתו לעוג ולוקח והישם כוכג כשמיה ר׳ל לת ידענו סכת הדנר למה קנה השלמות הזה ‪ ,‬אם על דרך העונש או כאופןאחר מההמשכות ‪,‬‬
‫אכל ייטני מציאותו ששנו נריאתו לטוג והושם נו־נ כשמים ‪ .‬ונזההנין שהכפיייה שנהיג נהה‪ ,‬וי‘ ‪' c‬כך שינו נריאחו לטוב הוא טעות שנפל נהם‬
‫גי אין שם מלת לפיכך ‪ ,‬ורתנאר ויזה שהתקשה לא יקייה היות זה ט'נ העונש ושאין כאן לשי! מיותר ‪ ,‬ויותרו נזה כשאלות ו' ז' ‪ .‬והצה קייס‬
‫המקשה הנתח הד' הוה ממש שאמרה האורה ויאמר ה' אלהיש הן הארה היה כאהד מרנו לדטת טור ורע שיו־ה שמפני ידיטת הטונ והרע שקנה‬
‫היה כאהד מצנא המרום נמרוס ‪ ,‬מבכים לייה שאציר ושושס כוכנ כשמים ‪ ,‬והקרור אצלי שכתג הרנ ואין וה ני אס ניכר מי שאמר נסמכו‬
‫לפסוק שאמר הן האדם היש כאתד ממנו לדעת טו‪ 3‬ויע ‪ ,‬ר׳ל כי מכני ידיעתו אשר קנה הישס כיכנ כשמים ונתרמה לעליונים ‪ .‬ולפי שנקושיא‬
‫יוכללו ד' הנתתים והטניניס החלה שזכרתי ‪ ,‬אמר ה־נ כסופה זאת הירש כוונת הקושיא וטניניה ‪ .‬ולפי שההשונה תתחלק לד חלקים אתיים כנגדה‪,‬‬
‫מד׳ צדדים‪ ,‬הנחינה התחת מהיותו‬ ‫■ אי■‪,‬ד‪ ,‬האיש הסע"! נו' ‪.‬הנה הרג גערכמקשה‬ ‫אמר הרג ג'כ ושמע עניני תשונתנו עניני כלשון רניס‬
‫שישים כתנוננתו נפי הדמיון‪,‬כי אס כפי כשכל‪ ,‬כי הדמיון פעולתו הנלנול ושה‪-‬כנות‬ ‫מעיין נתחלת רטיוניו וזממיו ‪ ,‬ירצה שהמטיי; אי! ראוי‬
‫כמשונשות ‪ ,‬ולזה לא אמי שהוא מטיין כשכלו כי אש נרעיוויו וזממיו מלשון יטיון רוח ‪ ,‬וזממיו הם דמיונות ‪ .‬והנהינה השנית גטר נו מפני‬
‫מה שחשג שינין ספר שהוא הישית הראשונים וכאסרוניה ‪ ,‬ירנה כי המעיין האמתי ראוי שלא יגזור נדניים נתמלה הגיחשנה ‪ ,‬אכל תמיד יספק‬
‫אס יכין האמת כדרושים אש לא ‪ ,‬ולכן האשים היג את המקשה למה שהשי שרגי! השני שהוא הישיתנו שהית תורתנו הקדושה ‪ .‬והנתינה השלישית‬
‫מסאשם הוא נאמרו כטנוו עליו נקנת עתות הפנאי ‪ .‬ר׳ל שהמעיין ראוי שיתמיד נעיונו ומן רנ נדי להשיג האמת ‪ ,‬ולא זמן קצר והוא אמרו‬
‫כתצת‬
‫טו ‪15‬‬ ‫מורה נגוכלם חלק ראשץ פרל( ב‬
‫בקצת ע ת « הפנאי‬ ‫‪,‬‬
‫ג וטי שיחשוב שיבין ספר שהוא הישרת הראשונים והאחרונים בעברו‬
‫‪ p‬השתיה והמשגל ‪ ,‬בעברו על ספר מספרי דברי הימים או שיר ק השירים ‪ ,‬התיישב והסתכל ג כי‬
‫אץ הדבר כמו שחשבתו בתחלת המחשבה ‪ .‬אכל כמו שיתבאר עם ההתכוננות לזה הדבר ‪ ,‬דה כי‬
‫השבל אשר השפיע הבורא על האדם ‪ ,‬והוא שלמותו האחרון הוא אשר הניע לאדם קודם מרותו ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובשבילו נאמר )וצור‪ (.‬בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו ובגללו דבר אתו וצוה אותו במו שאמר ויצו‬
‫ה׳ אלהים י ולא תהיד‪ .‬הצואה לבד‪.‬םות ה ולא למי שאץ לו שכל< ובשכל יבדיל האדם כין האמת‬
‫וה שקר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ב ומי שיחשוב שיבין ספד‪ .‬ר״ל אחה המעיין חחשוג שהנץ יזורתגו שיבץ ספר שהוא הישרת הראשונים והאחרונים בעברו עליו‬
‫הקדושה שהיא הישרש ראשונים והאחרונים ; ג אין הדבר כמו בקצת עתות הפנאי מהמאכל והמשתה נ מו שעושים הסכלים‬
‫שחשבשו‪ .‬י״ל שאין הדבר כמו שהנחש והוא שיהיה האדם כשאר שיעיינו בספרי הקדש באלו העתות ויחשבו שהיא כספרי‬
‫בעלי חיים שאין להם שכל כמו שחשבש בהחלת דעשך ; דברי הימים ושיר מהשירים ‪ :‬ודע והבן כי האדם יש לו‬
‫ד ולא תהיה הצואה לבהמות ‪ .‬ר״ל שלא תהיה הצואה לבהמות שתי השגות האחד לברים הנמצאים והוא השגת השם‬
‫וזה רומז לפרק מ״ס יסנרך ומלאכיו וצבאיו ומעשיו והוא תכלית המצאת האדם‬
‫כי האדם נברא להבץ ולהשכיל וזאת ההשגה הוא אשר בה‬
‫‪,‬‬
‫שאינן ראויות מצד נושאן לקבל שכל‬
‫משני בענץ האמירות והצוויין באסרם ויאמר י״י לדג ‪ :‬ה ולא‬
‫ידמה האדם להשי״ת והיא השגת הנמצאות על מה שהם‬
‫עליי‪ ,‬והנה היודע נמצאות וידע איך הש״י סבה להם י תיי ח ד באחרונה עם'השכלים הנבדלים הוא תכלית מציאות האדם‬
‫ובואו לזה העולם ‪ .‬ואמנם האדם למה שהוא מורכב מגון ונפש והיה הגון והנפש א״א לחיות מבלי שיתערבו קצת‬
‫האנשים אלו עם אלו כי האדם מדיני בשבע ובעבור שיעזרו קצתם אל קצתם הוכרח הקבוץ והנה להכרח קבין יונחו‬
‫הדיינים והשופעים שיהיו מנהיגי המדינות נ די שיחיה האדם קצתו ע ם קצתו‪ ,‬והאדם אם ישתמש באלו המפורסמות‬
‫לבקשת ההכרחי לדעת את ה׳ מה טוב ומה נ עי ם ‪ ,‬אבל אם יעזוב האדם השגת האל ומלאכיו וכל שאר הנמצאים ויעיין‬
‫בהנהגת הגון וירדון אחר הממון ואוהב כ סן לא ישבע כסף ויחשוב האדם שהיות לו כ סן וזהב לרוב ועבודה רבה ואכול ושתה‬
‫וישתמש בשאר התאיות הגשמיות הוא התכלית האחרון ‪ ,‬הורו יסכל ויבעהורוב קהל אנשים יעזבו את ה׳ נאצו צור ילדם ישכחו‬
‫המושכנות אשר בעבורם נבראו ונפקתו עיניה ם במפורסמות ‪ ,‬והנה החטאים הממיתים לרוב האנשים הס ההנאות‬
‫הגשמיות והתשוקות המדומות ובעבור אלו השני דברים הם נגרשים מבית העיון‪ .‬ובכלל האנשים האלה מצד שתאוותם‬
‫ותשוקתם אינו אלא ההנאות והתשוקות הגשמיות יש להם מהצער והטורח והעמל מה שלא ישוער ‪ .‬ולכן כהגיט תור כל‬
‫איש ואיש להפרד נפשו מעל גויתו ולא ימצא לו שום שלמות אלא היותו בהמה בדמות איש וע״ז נאמר ואדם ביקר ולא‬
‫יבין נמשל כבהמות נדמו‪ .‬הרי יתבאר שלאדם ב׳ מיני השגות< השגה חושיית ודמיונית שאלו כלס השגות גשמיות‪ ,‬והשגה‬
‫שכלית אשר בה ידמה האדם לאל יתברך והיא השגת הנמצאות והשגתו י ת‪/‬ו כ ל מה שקרה לאדם הראשון ידמה לנו בכל‬
‫דור ודור ני זה ספר תולדות אדם והחטא שחטא הוא חטאו בניו הנמשכים אחריו‪ ,‬ואחר‪.‬שתבץ זה תנין כל מה שאמר‬
‫הרב בזה הפרק ולמה הוא רומז חטא האדם וענשו ואיך צאתו מזה העולם כאחת מןהכהמות‪ ,‬ואמר לבאר זה ני הנונ ה‬
‫בבריאה האנושית והוא התכלית אשרי בעבורו נברא הוא היות האדם בצלם אלהיס ובדמותו ‪ .‬והנה קודם מרותו‬
‫וחטאו נאמר בו שהוא נצלם אלהים ‪ .‬נעבור השכל אשר השפיע הבורא על האדם והוא השלמות האחרון לא הראשק‬
‫והאמצעי כמו שביארתי ‪ /‬והביא ראיה ני היה האדם בשלמותו האתרק למה שנא׳ עליו ויצו ה׳ אלהיס על האדם והצואה‬
‫היא למי שהוא נביא ואין הנבואה שורה על הבהמות ‪ ,‬ולא לסי שאץ לו שכל ירמוז לשאר נ ע לי חיי ם‪ /‬ואמרו ויאמר ה׳ לדג‬
‫ויאמר‬
‫אברבנאל‬
‫שאננר הנוקשה‪ ,‬שהיה הכוונה ראשינה באדם שיהיר כשאר ב׳ח ‪ ,‬ולוה‬ ‫נקצח עהוח הפנאי ‪ .‬והנהינה הרניעיר‪ .‬מהאשם הוא אמרו מהשתיה‬
‫השיכ הרכ שהשכל אשד השפיע הנוייא על האוס ר'ל נהחלח רריאתו ‪,‬‬ ‫והמשגל נעניו על ספל ‪ ,‬רנה שאין כל הומנים מוכנים לעיון המישנצוס‬
‫פכעכור וה אמי הכויא‪ ,‬והוא שלמותו האחרון‪ ,‬ליל שלא היה הכיזניית‬ ‫כי אם גאסתורת הנ^י וגעת פנית המהשנות והשלמת העכול ‪ ,‬והמיישנות‬
‫וההשכלה שהוא השלמות הראשון ‪ ,‬כי אם שלמותו נפעל ‪ ,‬שהוא שלמותו‬ ‫האדים העוליס לתווו המונעים זכות המתשנות ‪ ,‬ולוה האשימו שאמר‬
‫האחרון ‪ ,‬הנה השכל הוה הפעל״ לא הגיע לאדה אחרי התעא ‪ ,‬אכל‬ ‫השתיה והמשגל עם היות שכלי מפורד וכלי‪ ’.‬מיושכ ‪ ,‬הים מעיין נשפי‬
‫הגיע אליו נתחלת הכריאה קוים המרי ‪ .‬והנה נתן הרג נ ה שתי‬ ‫תורה כאלו הוא ספר מדנרי הימי‪ :‬או שיר מן השירים ‪ ,‬שלא יצעיד‬
‫ראיות‪ ,‬הא׳ אמדו ונשנילו נאמר >ו שהוא נצלה אלהים וכדמותו‪,‬‬ ‫להתבודדות העיון ‪ .‬הנה א'כ הרשימו נמם שנשתמש כעיוני מהדמיונות ‪,‬‬
‫י׳ל שכיק שנמחלס הבריאה נאמר נעשה אדה נצלמני כדמותנו ‪ ,‬וינרא‬ ‫ומהיותו מכם בעיניו ומושב שהכין ם׳ת ‪ ,‬ומהיות קונע עתות מעכנית‬
‫אלהיס אח האדם בצלמו ‪ ,‬יהיה שהצלם והדמות ההוא נאמר על ההשכלה‬ ‫לעיון ‪ ,‬ומהיותו מעיין בזמן כלתי מוכן מאיכותו ‪ .‬והס הד' צדדים או‬
‫נפעל ‪ ,‬כמי שהתבאר נעניק הקידס לוה ‪ ,‬הנה א׳נ וה ממם שיורה‬ ‫במינות מהאשם ‪ :‬התיישב והשהנא כי אי; הדהר נו׳ ‪ .‬גוה מוזר‬
‫שננרא ננשניל בפועל לא הנהמות שאין להם שכל ולא מחשכה ‪ .‬והראיס‬ ‫ומשיכ לאינעה מיני האשם שוכר ‪ ,‬כי באתרו התיישב ימו שיהסיד העיון‬
‫הי׳ הוא אמרו ובגללו דני אחו וצוה אותו‪ ,‬ר׳ל שקודם החטא נאמר‬ ‫‪1‬מן רב ‪ ,‬ובאתרו והשתנל ימו שינ״ןש ומן מונן להשתכלות ‪ ,‬ונאמרו כי‬
‫ויצו ה׳ אלהים על האדם ‪ ,‬יאה היה מדנר אתו ומצוס אותו ידוע היא‬ ‫א ן הדנר נמו שתשבתו ‪ ,‬רמז שלא ימשוב שיבין ספר ההורה ‪ ,‬כי אינו‬
‫שלא היה בהמה ט אס נטל שכל ‪ ,‬ווה אמרו ולא היסה הצואה לבהמות‬ ‫כן ‪ ,‬ונאמרו בהתלת המתשנה חור לאמרי נתחלת יעיוניו ווממיו ‪ .‬והנה‬
‫ולא למי שאין לו שכל‪ ,‬ירצה נאמרו ולא הימה הצואה לנהמות שאין‬ ‫האשים הרב כל כ־ הניןכה ‪ ,‬לפי כלא התשה מה שה־שה כאוס השואל‬
‫להם כנגה ולא פנל נכח ‪ .‬ורצה נאמרו ולא למי שאין לי שכל שגס לא‬ ‫כדי לדעת התשובה האמתית ‪ ,‬אבל נמתהנל כמתת שיןר ‪ .‬ימושנ שהוא‬
‫יהיה הצואה לילדיה ‪ ,‬שעם היות שכהה בכל נכח ‪ .‬הנה איגו להם‬ ‫הורם עניני התורה ותפזרי״ ימלעיג עליה ‪ ,‬ולכן כראש הפיק יזד־או‬
‫נפעל ‪ ,‬נ׳ הצואה ההיה למשטל נפעל‪ ,‬ולא תאנה צמה שכתב האפודי‬ ‫איש מכה ‪ ,‬ואמר שהיא קושיא גדולה ‪ ,‬ווה כלו ננר‪.‬ינת הייתה‬
‫שרמז הרר לאמיו ‪ ,‬וצא היאה הצוואה לנהמות ‪ ,‬למאמר ויאמר »׳ לדג‬ ‫קושיא ‪ ,‬אכל כאשר> הרגיש מהמקשה שהיה מנם נעיניו ‪ ,‬ושהאמין‬
‫)יוצה נ' י׳א( ולסרק ע׳ח מלק נ׳ ‪ ,‬ני הרנ נוה לא כיון אליו ולא עצתה‬ ‫הדבר נמו שהקשה וחש‪ :‬שאין תשובה נדבר ‪ ,‬האשימו וגעי נו‬
‫על לני ‪ :‬ובשכל יבדיל האדם בו׳ ‪ ,‬עחה ישיב הרב לחלק השני מן‬ ‫נדנריו‪ ,‬וזהו אמרו אין ה‪.‬ינר כמי שחשבתי ‪ ,‬והומיה נוה השאלה הח׳ ‪:‬‬
‫הקושיא שאננר שהאדם לא ט ה מנדיל טן העוג והרע ‪ ,‬והוא מעה‬ ‫ווה כי ה שני ט' ‪ ,‬כנה הרג נסשונחו ואח‪ ,‬עשחה ד׳ חלקים כנגד‬
‫שיורה שלא היה נעל פנ ל‪ ,‬טון פלא טי לו סנדלי השכל ופעולותיו‪,‬‬ ‫י' חלקי הקושיא שוכיתי ‪ ,‬ימה התחיל החלק שראשון להשיג על מה‬
‫והשיט‬
 ‫סורה נבוכים חלק ראשון פרק ב‬
‫אמנש ה מנונ ה ו הנ א ה הוא כמפירהמות לא‬ ‫והשקר ‪ ,‬וזה היה נמצא בו על ־^'’‘ םו תו ו ת מו תו ‪,‬‬
‫במרשכלות ‪ ,‬כי לא יאמר ה ש מי ם כדוריים נ א ה ‪ ,‬ולא האר־ן שטו חה מנונה ‪ ,‬אכל יאמר א מ ת ושקר ‪.‬‬
‫וכן בלשוננו יאמר עי‘ הקושיט ועל ה ב ט ל ; א מ ת ושקר ‪ ,‬ועל הנ א ה והמגונה ‪ ,‬טו ב ורע ‪ .‬וכ שכל ידע‬
‫ה א ד ם )נ( ה א מ ת מן ה שקר ‪ .‬וזה י הי ה י בעניני ם המו שכלים כלם ‪ .‬ובאשר הי ה על שלמות עגיניו ותמות ם ‪,‬‬
‫’ והוא עם מחימבתו ומושכליו ח א שר נ א כ ר בו בעבורם ותהכרהו מ ע ט מ א ל הי ם‪ “ ,‬לא הי ה לו‬
‫כח לה ש תמ ש ב מ כוי כ מו ת בשיום פנים ולא להשיגם ‪ ,‬עד שאפילו הגלוי שבמפורכמו ת בננו ת ‪ ,‬והוא‬
‫גלוי הערות לא הי ה זה מגונה א צ לו‪ ,‬ולא ה שיג ננו תו‪ .‬י ) נ ( וכא שר טרה ונ ט ה אל ת אוו תיו הי מיוניו ת‬
‫והנאות‬
‫—‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫למי שאין שכל לו ‪ .‬י״ל וגם כן לא תהיה הצואה למי שיהיה‬ ‫ויאמר אלהים לגיזש ינואר כס׳ מ״יז יז״כ ‪ .‬או ירמוז כי‬
‫נכחו לקבל השכל ילא הוציא שכלו סן הכס חל הפועל אלא‬ ‫לא תהיה הצואה למי שיש כנהו לכוציא שכלו מן הכח אל‬
‫לסי שהוציא שכלו בפעל ומצד שכלו הכיוב יגיע לו הצואה ;‬ ‫הפועל ולא הוציאו אלא למי שהוציא שכלו בפועל ; ומי׳ש‬
‫ו נעציניס המושכלים ‪ .‬ירמוז ס ה לפרק ס״ו משלישי‬ ‫והייתם כאלהיס יודעי טוכ ורע‪ ,‬אמר כי שלמות האדם אינו‬
‫בענין הנמנעוה פי מה שצחשוב אפשרי איננו אפשרי מגד השכל‬ ‫להשיג הטוב והרע‪ ,‬כי משלמות האדם להשיג האמת והשקר‬
‫ודי בזה ; ז והיא עם מהשנחו ורושפליו ‪ .‬רי׳ל המהשבה נזה‬ ‫במחשבה שהוא האומד אשר ימצא בשופטים ישיג הטוב‬
‫הרקום הוא העיון נמושכלוח והמושפלים הם היריעה המגעש‬ ‫ו היע שהוא הגאה ו ה מגונה‪ ,‬איכ כונת הבי־יאההאנושית‬
‫אשר היא בפעל ; ח אשר נאמר בו בעבורם ‪ .‬ר״ל בעבור‬ ‫היא שישיג האדם האתת והשקר לא שישיג הגאה והמגונה‬
‫המושכלים‪.‬־ ט לא היה לושח‪ .‬ר■ל לא היה לו חוזק להשחמש‬ ‫שהוא המפורסם ‪ ,‬והנה האדם קודם מרותו היה בשלמיתו‬
‫במפורססות ; י וכאפר מרה וצפה וכו' ‪ .‬ל ל כאשר עלה‬ ‫האחרון להשיג הנמצאות כלן וכאשר היה בזה התואר ני‬
‫נמחשכחו להמרות ולהשתמש נמפורסמים אף ע"פ שעדיין לא‬ ‫מחשבתי ימושכליו הוא על שלמות ענינו נאמר עליו ותחסרהו‬
‫מעט חאלהים‪ ,‬וכשישתמש האדם בדנרי האלהיס לא יוכל‬
‫וכאשר המרה יגעה אל‬ ‫להשתמש במפורסמות ולא ידע האדם אפילו הגלוי שכמפירסמות בגגית והיא גליי העריה ‪:‬‬
‫תאוותיו‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנזי‪-‬יל‬
‫רעה שגמייהו שהושם כוכב נשמיט ! )נ( האמת מן השקר ‪,‬‬ ‫והשיגו הרג שאין פטל שנל נימיד ״‪'>' rrf‬ל נימי‪ :‬הל״ת( הבנרל נין‬
‫ואסר ט־ריש שהוא הידיעה בענע־ם האמר״יים ההכיהיים ‪:‬‬ ‫טינ וביט ‪ ,‬אנצ בנדליי ב‪,‬ג ״ים בם הל־מ וב‪:‬קר צויב ‪:‬זש נויישצלוה‪,‬‬
‫)ג( ובאש־ מרה ונטה אל תאוותיו‪ ,‬שי' כאשר התחיר '‘ נמות אהד‬ ‫כי סי‪,‬יונ יסיט סב נמבירב־יית לח נמישנלוח ‪ ,‬ואיגב ח׳ב ))'ומדים‬
‫החאות ולהשרד מהשכל קיא זה מרי שהוא ממרה בנכבד שבחלקיו‬ ‫ל‪:‬נצ ‪11 ,‬סו באמי ינ‪:‬בצ ידע סאדב נין סא״ת וספקי וזי‪ .‬היה‬
‫נהשרדה ממנו ושוללות השגה שכלית מטנו קרא עונש וההשתקעות‬ ‫נמצא נ ו על שלמותו ור‪,‬טיהו ‪ ,‬י׳ל סספכ;ס סעיוניה וססנדלס נין‬
‫אחר כ; כמשורפמות אשר היה סב תו שלילת ההשגה ממצו קרא זה‬ ‫סאממ ׳סשבר ונסכריח שסבוי יס־ט סב נ״בויב־ית ואינב נמושכלוח‬
‫מרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה בו שנאמר לו ומעץ הרעת‬ ‫סניא טור מאוזר ‪ ,‬א»ב ס־ינווס וסגאס סב נמבייפתוח לא נמושנלות‬
‫טוב ורע לא תאבל ממנו ‪ .‬כל דבר־ הרים ז׳ל מעילים ושלמים‬ ‫מ ל אי א מיולו‪) /‬בי ש סיס לווייר שיאמר באמת סיא שאמת ושי'‬
‫בתכלית השלמות אמנם לרוב חסרוני אני מפושק ותמה אם הוא‬ ‫יאמרו נמושבלות י‪:‬אב ימנויס נ־יבורש־יומ ‪ ,‬אצל עוג ו־ע יאמר כילל‬
‫היה שבלי גמור כמו שנראה מענינו אם נטר‪ ,‬לשעמים אל הטשורסם‬ ‫לפ;יסש ר'צ למפו־סמו־ וליויפכלוח בי ביון שאין אצ;נ‪ 1‬ב י א ם ‪ :‬נ ל‬
‫עיו‪,‬י ופבליטפי ‪ ,‬וספקי וממת יומבולעיוגי‪ ,‬וס‪:‬אס וסמנונס יור‪:.‬ו‬
‫למעשי ‪ ,‬ואין בא; שב; מתי שימוע פיסיסס־‪.‬יונ יסרע נאמר עליי ‪ ,‬וא׳ב סעונ והיע צא״ר על פניהם‪ ,‬ביין שאין לצו שבל שלישי יאוייו טליו‪,‬‬
‫מבני זס אמר סינ ‪ ,‬שכייו פנשמיפי סיילות ונלפונותיכב יאני‪-‬ו סנאסוסינונס על סמפורפמות ואמת ישקר נמושכלות ‪ ,‬נכס נלפוננו ר׳ל‬
‫לכמני הקדש‪ ,‬יתמר עי‪ .‬סקפע והנעל המת ושקי‪ ,‬והב א׳ב במוח נרדב־ם מייחסים למושכלות ‪ ,‬ובנס נאמר על הנאה והייגונס עו‪ 3‬ורע‬
‫בול; לבניסב כי הוא ‪:‬רדך ננתס ו״נינס ואתה הניןשהרל הניא נאה ימגונס לפי ‪:‬סרנ־ יותר רניאר לעינו שיאניר על המביויבייוה ‪ ,‬ומהם‬
‫אירי על סעוג יסיע‪ ,‬ולקה סרג וה רמאמי שנמס להודיען קשע אמרי אית לספיב אמריב תמי‪ .‬לשלתן )נישל׳ נ'נ ב׳א( שלקח קפע‬
‫ובשכר ידע בו׳ ‪ ,‬אמיתי אני על נד ההדור והנהות שהדל הניא הלשין סוס להפינ על ספבוק‬ ‫תמידת אמת ‪ ,‬יסימיס נוס ספאלס סע'‬
‫פלקה ממני סידני‪ .‬סלפין קפע ואמת ‪ ,‬והיה בבוק להודיעך קפע אמרי אמת‪ ,‬ופרנס לסוביש שסבביק ההוא‪ ,‬ואם לאיברו ס רג‪ ,‬נאמר‬
‫נדנ‪-‬יב סייופבלים לא נמני־ס״יב‪ ,‬ויזה אמי ינפיל ידע ההדס הארת מן הפקר לא אמי הרב ינדיג ב־יו שארי למעלה ‪ ,‬אנל אויר י־ע לימיו‬
‫הפסיק שאמר להודיע־ קשע המרי אמת ‪ ,‬לי מאתי שאמר נו לשו; ידיעה יורה פעל סמושנלות ייני והכיא עור לוה ראיה שניה והיא‬
‫פהפפוק אינו מוכר ני א־ נדנייס ה״ופפלים ‪ ,‬וז'פ ווה יהיה נענינים ה״ופנלים י;ה הפסוק והוא תמרו פס סע אונן ישמע דכר׳ הנמים‬
‫ולנך תכי־ לדעקי כי נעים בי השמים ננענך להיות נה' מנעחך‪ ,‬הנא כתני‪ '.‬לך שנישים )שם נ׳ ל‪ ,‬׳'ו ׳'ח י ע כ'‪ (,‬ופין‪ .‬הדנר להודיעו קשע‬
‫אמרי אנית ‪ ,‬יורה שנעניניב היופלליב מ־תנמוי‪ .‬ידני לא גינריב המפורכמיב ‪ ,‬זהו מ־ שנוכל לומר לבי דליי היג ‪ .‬אנל מה באתבול‬
‫שהוא האמת גדנייו ‪ ,‬היא פה־נ הה־י פהנית פנשנל ידע וינדי'‪ .‬ההדב ההמת מן השק־ ושהעול וה־ע הוא נניבו־סמוה ‪ ,‬נהמיו נכלל על‬
‫כל אישי המין ויאה ניהפי נ‪:‬יט׳ עג אדם היאשון‪ ,‬ונעניר וה המי עוד ונשנל ידע האדם‪ ,‬י׳ל האדם הרהשי; פנניה ‪ ,‬החייה מ; השקי ‪,‬‬
‫וזה יהיה ‪:‬כינינים הייושכיים‪ .‬והמיי ובאפר היה הוא ובי' לפי פיקה הינ פכצר יפיפק עליו פעם היות הדיר בן והנה העו‪ :‬והרע היא ג׳ב‬
‫יופעל הפבצ היעפי ‪ ,‬ונ־יה הירם עם היות ריפיג העיוניות לא היה מנין ווינדיל ג׳ב נין טיונ והרע ‪ .‬הנה להשיג 'זה אייר שא״ת הוא‬
‫שאדם היה יודע ומשיג אותם נשלמות‪ ,‬ויהייי‪ .‬האדם עצ פלימית עניניו ותמוי‪,‬ם והוא עם ״תפיתו ומופכליו‪ ,‬י־לפנהיותו וענינים הגופניים‬
‫מל פנמית עניניו ותמוי‪.‬ס ‪ ,‬כי גא היה הסי מהם דנך ‪ ,‬אפל לת היו מינעיס שליזויו ‪ ,‬כי עם היותו מם שלמות עניניו הגונים היה ג׳ב דיק‬
‫מם מתשיי‪.‬י ומישפניו ‪ ,‬ר׳ל מתפני‪.‬ו תקיר־י צעיוני ‪ ,‬וניישפליו הם המושפלות נפעל ניאיי‪,‬ו נד יתדמה לפכלים הננדלים לא מפאת הני־שנות‪,‬‬
‫יאמר עוד ובניד והדר הגיע־הו לתהליס ה' ו’ ( ג׳ב התתניו נו בל השליות גופני ונפשי ‪ ,‬הנה נהייתו ג‪:‬ה האופן לא היה לו כת להפתמש ‪,‬‬
‫ווה גזית המאניר‪ ,‬ר׳ל פנהיותו נע' שכי נפעל ו״עיין המיד פעיוניוי‪ .‬להיות הנפש אתת ננישא וינתנבתות‪ ,‬התתיינ פנהיותו מעיין נמיפכיוי‪,‬‬
‫לא יופי‪ .‬לדעת ולהפיג המפויסייות ‪ ,‬להיותם ידיעית ״קניצית העיוניות‪ ,‬אנג ישפיל נרנרים ה״ופנלים שאינה הלוים נמעפינו ‪ ,‬והמפו־ם־ייה‬
‫הם נונריב האפפרים התנויב נמעשינו ונפחירתנו ‪ ,‬והב מדנריס המדינים ‪ ,‬ולו‪ :‬א״י הרג לא היה לי נח להשהמש ‪ ,‬ולק אמי צא היה‬
‫לו לת לנד‪ ,‬אנל אמר לא היה לי נח מפעל השפל כייעש׳ ‪ ,‬הנה אדם לא הנדיל נין ה‪ 1‬ונ והרע ולא היה משיג אפילו הגנו׳ שנגמיית והוא‬
‫גלות העריה לגיהרתו נטיוניוי‪ . ,‬ואשיר הרל לא היה מגונה אצלו ולא הפיג גצותו ‪ ,‬וגיאה להוא לשין מיותר אצא שינה לימי ל ‪ .‬ידע ידיעה‬
‫פרעית שהיה מגונה אצלו ‪ .‬ינב לא ידע נו ידיעה כוללת והוא אמר ולא השיג גנותו ‪ ,‬ר׳ל נכלל ‪ .‬הנה התנא־ שתי‪ ,‬דוהר נכל דנרי היג ‪,‬‬
‫והותרה השאלה העשירית ‪ .‬והנה ה‪:‬יכ הרה יזה לחלק הב' מהקושיא ‪ ,‬כפתדב לא היה מנריל נין ה;יונ והרע ‪ ,‬אנל בוה היה לו שנמית גדול ולא‬
‫חברון ; וכאשר מרר‪.‬וגעי־ ופו'וניפג׳ זה אמר מיה במצור‪ .‬בו'‪ ,‬מתה יפיל ה־נ לחלק הג'מהקושיא ‪ .‬שאמר המקשה פאדב את־י תעיאו קנה שלמות‬
‫שלא היה לו ‪ .‬והשיל הול פאיצי לן אנל נענש מןצי חעאו נששולל ממצו סהןגס לאלפית ‪ .‬וגדנריט ‪5‬אצם רצם הרג לתת )יו־ התפיא ‪ .‬חם ני‬
‫טז ‪16‬‬ ‫מורה נבוכים חלק רא^‪ts‬ון פרק ב‬
‫‪,‬‬
‫והנאות חושיו הגשמיות = כמו שאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעייג״ם ^ נענש בששולל‬ ‫‪,‬‬
‫ההשגה ההיא השכלית ‪ “ ,‬ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה כ ה ‪ ,‬י והג ת לו השגות‬
‫ה מפורס מות‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫כמו שאמר כי‬ ‫‪,‬‬
‫תאוותיו הדמיוניות והנאזתיו התושיות‬
‫טונ העין למאכל ‪ /‬ירמוז אל ההנאות הגשמיות ‪ /‬וני תאוה‬
‫גשחסש נפעל אלא שסה אל התאיוס וה מאוס נמחשנתו‬
‫המהאוה‪ :‬כ כמו ‪:‬אמר ט נוונ הען למאכל ‪ .‬ר״ל ד הוא‬
‫‪,‬‬
‫היה לעיניס ירמוז אל התאיות הדמיוניות נענש כששולל‬ ‫עגמו היה מ מ‪:‬נ נעצריו להשהרש ב״סורסמוי‪ .‬כאמרו וכי‬
‫תאוה הוא לעיניה ‪ :‬ל נע;ש נששולל ההשגה ‪ .‬י״ל סכף שחשש‬
‫ההשגה השכלית כאלו נעשו כצרית זו לזו נ י מי שידע‬
‫דנרי האלהיס לא ידע דנ ר מהנאות הגופיות ומי שנמשך‬ ‫נמסשיסו להשתמש נמפורה״וס הע״פ שעדיין לא נשתמש כהן‬
‫אחר ההנאות הגשמיות והדמיונות לא ידע לעולם המישכלות ‪:‬‬‫נענש שנשללה ממני ההשגה השכלית כי אין השכל יכול לעיין‬
‫ונשמרה במצוה אשר צוה נ ה והגיע לו השגת המפורסמות‬ ‫כשני סושכליה אף כי נשני ענייניה הפכיה זה לזה ולפיכך נשללה‬
‫ממנו ההשגה השכליח ‪ :‬ם ומפני זה מרה נמצוה ‪ ,‬י״ל מצד‬
‫שנשללה ממנו ההשגה השכלית מרה נמצוה אשר נענור שכלו צוה נ ה זה רומז לסרק הגנואה ומנירה והוא להשיזמש‬
‫נשכליות ‪ :‬נ והגיע לו השגות המפורסמות נפעל ולנסות אחר ההנאות הנוסניוה נשמל גמור ואז נשקע נערניס אשר‬
‫)אמל‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקיש‬
‫• ‪ v i‬מדאי א'ר נפרדו צימנו הטזשכאזח ׳!!הרי ראינו כמה חכמים הוקשה לו אס אדם סיס מדונק נשיונו ממיד ‪ n ,‬שלל סיס לו נת‬
‫להשהמש ננושירסצוות ‪ ,‬א'נ כאיזה איהן חעא ונכיד מדנקיתו ‪ .‬לזה‬ ‫מהוכמים משכילים בכל מדע ׳מ׳ככו אהר התאוות במאכל וכמ׳סתה‬
‫אמד היכ שקודה »?נוא י‪,‬ום לו האוה ודמיון ‪ .‬חה שאמי ‪ ,‬וכאשר מרה‬ ‫ובמישגל יאעש׳כ יהיו מושכ‪-‬׳יהם רכים עמהס וחכטהם נוביעת‬
‫ונעה אל תאותיו הדמיוניות ‪ ,‬י׳ ל נאשר עלה כמחשכתו ליהנות )ין‬ ‫כמקור מים חיים מיבם ער לשונם ככי‘ עת שירצו‪ ,‬ויעוד איך היה‬
‫זה האדם הנכבד שקוע נמשורסמות ולא הותר לו לאכול בשר רק המשורסה וכיה זה ממאת חושיו ‪ ,‬ני עינא וליכא היי סרכויי מנירה‬
‫נינכו ‪ ,‬כמה שאמי ני עונ המן למאכל וני תאוה הוא לעיניה ‪ .‬והניא‬ ‫משרי עץ הגן היה מזונו ונן בענץ המשגל הותרה לו האשה ולא‬
‫הפסזק כזה לפי שיראה מאותו הפסוק שנעה אליו קידם ‪ ,‬ר׳ל שקודה‬ ‫היו נשים אהרות כעולם שימשך אהריהם וישתקע בחוש המשוש‪,‬‬
‫החעא נאמר זתיא האשה ‪ .‬שראתה נדמיונה ‪ ,‬כי ע‪ 1‬נ כעק למאכל ‪,‬‬ ‫ומה יש השכר בוה אם נאמר שהדבר הוא במשמעו שהיה שם‬
‫זני תאיה סיא לפינים ‪ ,‬מיד נתשכו נזה זכדמיונז כסעא נענש נששולל‬ ‫עץ אחד הוזהר שי^א לאכול משריו משני שיש בטבע אוהו השרי‬
‫להרבות תאוות המשנל וכן בטיבעו ני מ■ שיאכל סמנו ■בחן נין ממנו הסשנה האלסית ‪ ,‬כלומר שאעפ׳י שעדיין לא תעא ‪ ,‬שוללס סמנו‬
‫ההשנה ‪ ,‬לפי שהשכל לא יוכל לעיין כשני מישכליס כאחד ‪ ,‬ולכן כתתו‬ ‫המגונה והנאה שהנה נראה כי יש פמיס דכים סי שירגיל בם‬
‫דמיונו נמפויסמזת איו ישתמש מהם ‪ ,‬מיי כעיונו כוס לא יוכל לעיין‬ ‫תוסיןג תאותו תמיד בחוש המניא להולדה וגם אם הגיע לאדם‬
‫נסושכלות ‪ ,‬ושוללה ממ!ו ההשנס השכלית ‪ .‬ואמרו ונחמד הען‬ ‫מ‪ ‘T1‬ה שלא היה לו המלאך הממונה על התאוה אס ירגיל כסמים‬
‫להשכיל ‪ ,‬ראוי שיפורש לדעת הדכ נזה שהיה נחמי להשכיל נמפזרסמות ‪,‬‬ ‫או כמאכלים או בשמנים מיוהדים ישיבוהו לאיתנו כאשר היה‬
‫וכן פרש׳י על יודעי עונ ורע ‪ .‬ומפני וה מרה נמצוה ‪ ,‬אשר נענור שכלו‬ ‫נתוזלה‪ ,‬ונוכל לומר שצוהו שלא לאכול מאותו הפר־ שאולי היה‬
‫נטבעו שהאוכל ממנו יניע לחאוה עצומה באותו החוש והסיתו צוה כה לומד שלא נאסר על אדה אכילת ען הדעת עונ ורע ‪ ,‬כי אס‬
‫כעמר שפניו לא יתפרדו מען התייס ‪ ,‬שהיא העיון המושכל התמידי ‪.‬‬ ‫דמיונו או כה המתעורר היעירהו לאכול ממנו ‪ .‬ובן נוכל לומר‬
‫ני עץ החיים אשר היה בתוך הגן הוא כמשמעו ויש נטכיעו ואמר שאחרי החעא שסעא כפועל נמשך אליו השגת המפורסמות ‪ ,‬ונשקע‬
‫נהתגנוח ונהתנאות‪ ,‬י׳ל שלן( נאכד אזיס ילא נחתם נזר דינו על אכילה‬ ‫שהאובלו יחיה לעולם כמו שראינו שהיה בטבע הראשונים שחיו‬
‫אחת לנד ‪ ,‬ני אש על השנות פעמים רמת‪ ,‬וזהו ונשקע נהחגנות ונסתנאית ‪.‬‬ ‫תשע מאות שנה ויותר ‪ ,‬ואין וה נמנע בחוק האל ני נ מו שברא‬
‫ואמנם אמר עוד ואו ידע שעור מה שאנד ‪ ,‬ומה שכופשע ממנו ‪) ,‬כאיזה‬ ‫הגלגלים וכל אשר בהם מהעדר גמור אחר שלא היו ב; נוכל לומר‬
‫נגין שנ ר׳ל שאו אחיי ההשחקעות כמפורסננוח ‪ ,‬ידע ערך מה שאנד‬ ‫שבארץ מקום מיוחד ננבד והוא גן עדן ונו מיני אילנות נכבדים‬
‫וסטים נפלאים כמו שנראה מאבנים טובות ומרגליות יש להם לא נפעס הראשונה ‪ .‬והנה לא פויש מאין לקח הינ זס ‪ .‬ומי הגיד לו ‪,‬‬
‫סגולית נפלאות נעלמות בלחי מושגות בדרך הקשי יקראוהו שאו השיג אדס מה שאכד‪ .‬ולמה אסר וכשלשת הלשונותהאלה‪ .‬מה‬
‫שאני ימה שהופשע ממט וכאיוה עוין שנ ‪ .‬ואחשונ שכיון הינ נוה לומר‬ ‫טבע נעלם שאילו לא ראינו פעולתם לא נאמין נו ה נשום פגים‬
‫יכן בבריאות אשר בים ראינו עניניס מופלאים אילו לא הרגשנו שהקללות שנתן הש׳י לאדה ‪ ,‬הס הדנייס הנמשכים אליו נחעאו ‪ ,‬כמו‬
‫שהמרה נענש נשנולל ממנו ההשנה השכלית ‪ ,‬שרמז שהים זה דנר נמשך‬ ‫אותם בחושנו לא היינו מאמינים גוה נטו דג הנקרא נלינא‬
‫שהוא גדול בתכלית הגורל ונמו כן אמרו הפילוסופים שיש דג נוחעאו ‪ .‬ואחר שאחי ולאים אמד כי שפעת לקיל אשתך ולאשה אמי‬
‫בים שארכו ל' פרסאות וכמו דג אהד שהושם כטבעו שכל ערב וקלל ‪ ,‬ושאר הפסוקים )!'ל ומס שעללו שאי פסוקיה( לא היה ‪1‬וה( קלנה‬
‫מהאל ית' אליהס ‪ ,‬כי אם הזיעה ‪ ,‬והוא שאו השינו הם ר׳ל אדה ■חוה‬ ‫שנ ת בץ השמשות אינו שט כים אבל הוא מקריב עצטו לצד‬
‫ויד עוג׳ היניי ס ‪ .‬הא' סהשאכדווהוא ההשכלה נפעל‪ ,‬ומהשהופשעו‬ ‫היבשה ואינו וו ממקומו כל השבת ואפי' אם יכוהו כתיבות‬
‫וברמחים לא יווו ממקומו‪ ,‬ורבים במו אלה הענינים נמצאים בעולם ממנו והוא המנוסה וההנאה ניניי ס ההכיחים לחי ‪ ,‬והעונג ככשנה‬
‫שאם יגיד המגיד לטי שלא ראה אותם יחישבם לנמנע גמור ‪ .‬השכלית »י א ‪ .‬ונאי זה עוין שכו ‪ ,‬רצווו לומר חמום לעמל ועויח‬
‫ויגיעה יכה ‪ ,‬וחדעיס נספויסס לנד ‪ .‬והנה הידיעות האלה שלשתם‬ ‫וראה אמרו בלדת נח וה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו טן‬
‫הייתי אני אזמר שנרמזו נאמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו ני ערוריס‬ ‫האדמה אשר אררה ה׳ שמורה שהארירה שאמר הכתוב ארורה‬
‫האדמה בעבורך היא כמיסטער‪ .‬על עברו המצוה אשר נצטוה‪ ,‬הם ‪ ,‬שר׳לשהיו ערומים מ ה מ כ ^ והעיון‪ ,‬משנו כמדרגה פחותה כמ׳ש‬
‫ויתפח עלי תאנה ‪ ,‬אם לא שהרנ ישתמש מוס הפסוק אמר וס כאופן‬ ‫ותראה כמה מצות בתורה מבוארות בתב•‘ ' ת הביאור למנוע‬
‫אחי ‪ ,‬ולכן אח‪:‬ונ שרמזו כפהוק מאמי ה' אלהיס כן האדם כים כאחד‬ ‫האדם מהמשך אהר ההאוה ר׳ל הוש המשוש אישר הטנוון בו‬
‫ממט ‪ ,‬עיי שאמר האל יס׳ ‪ ,‬הכוונה שהם השינז וידעו ני הדנייס כלם‬ ‫הוש הטעם וחוש המביא להולדה ווהו הכינה באיסור העריות‬
‫ואס רם נחיריים ‪ ,‬יוחסו לנורא ית' ‪ ,‬הודיעם המעלה שכיחה לכם‬ ‫ואיסור המאנל־ם ‪ .‬וממה שנראה בחוש במקצת החבטים שאפי׳‬
‫כראשונה‪ ,‬וזהו ק האום הים כאחד ‪ ,‬ר׳ל ססיוחי מאד כשכלו כאחד‬ ‫יהיו נמשכים בהנאות הגשמיות ביותר מן ההנרחי לא ׳פרדו‬
‫מהם המושבליה כל עת חשצם בלימוד אס לא שישתדלו כסחורות מצכא מרום כטיום ‪ ,‬והוא אמרו שעור מה שאיי ‪ ,‬אס לא שחמוו היה‬
‫לדעה עור ורע ווה מנעו ממנו ‪ .‬והודיגים עוד מה שהופשעז מחנו והוא‬ ‫ובענץ מוהרי הס‪-‬יה ויסתלקו מ; הלימוד פלוק גמור ימים רבים‬
‫ואו ׳פרד המושכל מהס פרירה גמורה מצד השתקעם במפורסם‪ ,‬ישינתן נגן עדן ‪ ,‬ואכילתם הנוזנ שנמוונות וכשוכה חחת כמו שיזכור‪,‬‬
‫והעיון סננדל ‪ .‬ונא זס נאסרו ועתה סן ישלח ידו ולקח נס סע; המייס‬ ‫וארם הראישון לא היה צריך לכל וה שיהיה סבה לי שיפרדו‬
‫ואכל והי לעולם ‪ ,‬והוא מאמר נתסיה‪ ,‬ר׳ל האס ישלח ידו יאכל נם מעז‬ ‫מושבליו ממני ואפי' היה נמשך בהוש הטעם ונחוש המשגל ‪:‬‬
‫החיים כמו שאכל מען כדעת ‪ ,‬וה נאמת כלתי אפשר ‪ ,‬שהשכל לא יוכו‬
‫לעיי; כשני דנייס מקניליס ‪ .‬והידיפס עוד כאיזה ענין שנו ‪ ,‬והוא אמרו וישלחהו ה' מנן עדן לענוד אס האימה ‪ ,‬ואס אין כפסוק הום‬
‫כחמים ‪ ,‬יאמר סנא העגין כזה מאמיי ‪ ,‬וישלחהו ם׳ מנן עדן ‪ ,‬ואט אפרש הנתונים אחי זה כאופן אחי מכניס לשישי הינ ‪ .‬וכיון סרנ‬
‫עוד לומר שכל וה לא נאמר כי אס אתרי כחעא לא אחרי הנשייה שיכר נותיא האשם ‪ ,‬כי לא נמשכו כיכרים כאלה מהנאות החושיות והנעיה‬
‫למרי ‪ ,‬כי אם מהמרי נפעל פנמו ‪ ,‬ולכן אתרי שהוכיחם הקנ׳ם לאום ולאשתו כאז ספסוקים האלם יאמר ם׳ אלהים הן כאדם ‪ ,‬חהו ואז ידע‬
‫מם‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^טון פרק ב‬
‫ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממג;‬ ‫‪°,‬‬
‫המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות‬
‫וכאמה ענץ שב ‪ .‬׳ג ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי• מוב ורע ‪ ,‬ולא אמר יודעי שקר ואמת ‪ ,‬או‬
‫משיני שקר ואמת ‪ ,‬פ)ד( ואין בהכרחי טוב ורע כלל ‪ ,‬אבל שקר ואמת ‪ ^ .‬והתבונן אמרו ‪ ,‬ותפקחנה‬
‫עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ‪ ,‬לא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו ‪ ,‬כי אשר ראו קודם הוא‬
‫אשר ראו אחרי כן ״ לא היו שם סנורים על העין שהופרו ‪ ,‬אבל נתהדש בו ענין אהר ‪ ,‬שגינה בו ק מה‬
‫שלא היה מגנהו קודם ‪ .‬ודע כי זאת המלה ר״ל פקח לא תפול בשום פנים ‪ ,‬אלא על עגין גלות ידיעה‬
‫ויפקח אלהים את עיניה ‪ ,‬אז תפקחנה עיני עורים ‪ ) ,‬ה( פקוח אזניס‬ ‫י לא ראות חוש יתחדש ‪,‬‬
‫ולא‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נאמר בהם נאה ומגונה וה ס המפורסמות ; ם ואז ידע שיעור‬ ‫אז יד ע שעור מה שאכד ‪ .‬ירמו! כי כל האנ שים ישתוקקו‬
‫מה שאבד וכו׳ ‪ .‬ר׳׳ל אהר שנשקע בהמגנוח ונהחנאוח הכיר‬ ‫לדעת ויראו כי מי שאין לו ד ע ת יהיה אחר מותו כי ה מ ה‬
‫הענין הנכבד שאבד והוא העיון כאמת■ ועשה תשונה כאמרו‬ ‫ולכן ש ע ת בעצמם כי ה ם ע רו מי ם ‪ .‬והנה כעבור שהשיגו‬
‫אש קולך שמעתי בנן ואירא כי ערום אנכי ומתנא ‪ :‬ע ולזה‬ ‫המכורסמות נ א מ ר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע כרברביא‬
‫נאמר והייתם כאלהיס ‪ .‬סיל מצד שהשיג עתה המכורסמות מה‬ ‫כי משפטי התורות מן ה מגונה והנאה ולא יתלה בנמצאית‬
‫שלא היה משיג קודם נאמר בו והייתם כאלהיס יודעי שוב ורע ‪/‬‬ ‫בעצמם שיאתר בעבור זה ש קי ואמת ; ואמרו ואין ב הבי תי‬
‫וא״כ הותרה הקושיא כי קודם שינת במפורסמות היה מעיין‬ ‫טוב ורע אבל שקר וא מת כי ההכרחי והם הנמצאות בעצמם‬
‫בשכליות ולא היה לו עסק במפורסמות מלת אתר שיצא אליהם ואז‬ ‫אשר אין אנ חנו סבתם אין בו טוב ורע א שי הוא ה מגונה‬
‫שולל מן השכליות וזהו כעונש האמיתי ; פ ואי; בהכרחי שוב ורע‬ ‫והנאה ‪ ,‬אך השקר כשנסכילם או נ א מ ר ם בחלוף מה שהם‬
‫כלל ‪ .‬ר ל במה שלא יתלה מצד פעולותיו והם הנמצאות כלם והם‬ ‫במציאות וא מת כשיסכיס ציורנו או היורה עליו פ ס מציאותם‬
‫ההכרתיות במציאות בהתחייב המושכל מ; השכל לא יאמר נ ה ם‬
‫סוב ורע אלא אמת ושקמ כי נדר האמת הוא מסכים למציאות וגדר השקר הפך המציאות ‪ /‬אבל במה שהוא נתלה מצד פעולותיו כמו‬
‫המפורסמות יאמר בו טוב ורע כי אילו לא יהיו בני אדס לא יהיו עניני המפורסמות כי עניני המפורסמות הות הסכמת האנשים לדבר‬
‫אתד שיהיה נאה ולדבר אתר שיהיה מגונה ‪ :‬צ והתבונן אמרו וחכקתנה וכו' ‪ .‬ר״ל הראיה לזה שמה שהשיג האדס אחר כן לא היה‬
‫רק עניני המפורסמות אמרו ותפקחנה עיני ונו׳ ‪ :‬ק מה שלא היה מגנהו קודם ! ר״ל והוא גלות הערוה ושאר המפורסמות שלא‬
‫היה מגנה קודם ואתר זה ננהו ; ר לא ראות חוש מתחדש ‪ .‬י׳ ל לא שנאמר שאדם הראשון היה ענין שכלי פשוש ואח״כ‬
‫נתחדש שהיה גשמי כי זה שקר לעולם היה חי מדבר גשמי כמונו היום ‪ .‬פ״א לא שנאמר שנתחדש לאדם תוש הראות כי‬
‫שי ויפקח אלהיס את עיניה ‪.‬‬ ‫אלא שנתחדשה 'לו ידיעה פרסומית‬
‫״‬ ‫נ מו כן היה לו חוש הראות קודה 'לכן נ מו אחר המעשה‬
‫ל״צ‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫)ד( ואין ר הנ ר חי טוב ו ד ע ‪ ,‬פי׳ ה ה כ ר הי ה א מ תי הו א ענין מ ת מי ד‬
‫מה פאנד ומה שהופשע ממנו ‪ ,‬והותרה השאלה הי׳א והי׳ג ‪ .‬ולזה‬
‫קיים נ א הי מ מ ת נ ת נ ע ת מ; ה ע תי ם ואי אפתור טי הי ה נהי'ו)‪ £‬מ ת‬
‫נאמר והייתם כו׳ ‪ ,‬אחרי שהינ קיים ד‪9‬תו נזה ‪ ,‬הניא נוליו ראיה‬
‫ש הו א עליו ל א מ ת ולינ קר וכן הרצון בז ה י רי ע ת ה מו ש כ לו ת‬ ‫מאמר זהייהה כאלהים יודעי טו‪ 3‬ו־נו ‪ ,‬מה ‪:‬לא אמר אמת ושק־ ‪ .‬כי‬
‫כולם ע ד א מ ת ת ם ‪ .‬ויש ל ה ק שו ת כז ה המזון הו א ה כ ר הי ל אד ם‬‫הנוז‪ :‬לא היה מכז‪ ,:‬ואיור אמה נמה ‪:‬׳יגיד הידיעה ה״כו־המח ‪:‬הנדלה‬
‫והוא טו ב לו כי בו יתקיים מצי אותו וכל כ הו ת הגוןז יגי ע לה ם‬ ‫הטוב וכרע ‪ ,‬ולא ייטי האמה והשקר שהם כנדל ה־יושכלוה ‪ ,‬וכן היה‬
‫הש'*כיות נ ו וכן יאמר כצ״ או ת השימים סו ב וכן מ צי או ת ה ש מ ש‬ ‫שאחרי ההטא נשלמו טדיעת המשויסרוה ‪ ,‬ושיללו מידיעה כעיוניוה ‪.‬‬
‫או הירח ונן מ צי או ת הי סו דו ת הו א טו ב וכן מ צי או ת ה א ד ם הו א‬
‫והנינוני כהכ והייסה כאלהים כמו השיסטים ‪ ,‬כיין שהרנ יסהייע רוה‬
‫טוב לו ‪ .‬ה ת שונ ה בו ה כ ש ג ע ״ ן נ ה ם מ צד הציור וה א מו ר י א מר‬
‫מהשהון; שהקדיס כראש השר־ ‪ ,‬ואני אומר שהרי לא וכיו כקושיא ולא‬
‫בה ם א מ ת רםקר מ צ ד ה א מ ת וכ שהעי׳] בה ם מ צד מצי או ת ם או‬ ‫נהשונה וכניהו למעיין ‪ ,‬לשיראה אישן השיוט שיקה ממגי המקשה והמשיג‬
‫מ צד ה עו נו ת ה מגי עו ת מ ה ם לווי ת ם י א מ ר בה ם םוב ורע וא ם‬‫ג'נ ‪ .‬ואמר היג ולא אמר יודעי אמה ושקי או משיני אמה ושקר‪ ,‬לכי‬
‫א פ שר ש ה ר ע יגי ע ב מ ק ר ה ‪ ,‬והפ ש־‘ כי כ שנ א מ ר ה שמי ם נ־ו ריי ם‬
‫שלשון השנה יאמר כייחוד על העיוויוה ‪ ,‬ולכן אמר יודעי שהוא הלשון‬
‫ייכו םזה שני ציורים ציור ה מ ל ה הכיורר‪ .‬על ה שמי ם וציור הכיי ה‬ ‫הראוי לומר אם כיס כולל כוה המושכלוה ‪ ,‬ואמרו ואין נהכרהי עו‪:‬‬
‫המור ה ע ^ הכדו ריו ת ונ שיו ר ע נכיו פ ת שיהוא בדורי ונ אמר ש ה שמי ם‬
‫ורע כלל אגל אמת ושקר‪ ,‬ירצה שהדנריס ההכרהייס ‪ ,‬והה אשי )הין(‬
‫כדו ר״ ם הו א א מ ת ו כ שי ע״ן בהם מ צ ד מצי או ת ם או כיצד ה טו בו ת‬
‫מניאוהס נתלה נרהירהנו ודעתנו כאל והשכלים הגכדלים והגלנליס וכן שאר‬
‫שיגיעו כיהם לוולתם י אמר ש מצי או ת ה ש פי ם טו ב‪ ,‬וכן הי סו דו ת‬ ‫הדנרים הטנעייש שאי; מציאותם תליי ניציננו וינהירהנו ולכן יקי^ם‬
‫ב שנע״ן בה ם מ צד מצי או ת ם ׳אכיר ב ה ם צו ב ש ב ה ת ע ר בו ת קצתם‬‫הרג הניהייס ‪ ,‬ונאצה צא יחמי כטוי והרע ‪ ,‬כי הטוי הוא הבכייה‬
‫ב קצ ת ם י ת הוו מ ה ם הנ מ צ או ת ו ה ־ ע יגיע טה ם ב מ קר ה כג ש ם‬
‫כלל אנכיס גדנר אהד ‪ ,‬וזה אינו נהשכיה )צ'צ נהכרוזי( כ׳א האמה‬
‫שוציך‪ .‬והכרה או ה ש ק ע ת פ קו מו ה‪ ,‬ובן המזון יאמר בו א מ ת ו שקר‬ ‫והשקד‪ ,‬כי נהיות ידיעתוו רהם מסכמה צמניאוהם ומהוהה ‪ ,‬יהמר‬
‫כמו שנ ה קי ר א ם הו א הכרה■ ראד ם אם אין ואהר ה ה קי ר ה ש הו א‬ ‫שהיא ידיעה אמהיה ‪ ,‬ונכיוהה נהצוף זה נאמר שהוא שק־ ‪ ,‬וכן פי'‬
‫הכרה־ וי ת א מ ת זה נוכיי ■‘ וס ר שימציאותו הו א טו ב לו ו ה רע‬ ‫הניכוגי והאשודי ‪ :‬והתבונן אמרו והפקהנה עיני בניהם אהשוב אני שהרנ‬
‫ה מ גי ע הו א כ מ ק ר ה ו הו א מ צד ל קי ה תו ביו ל ת שווי ‪ .‬ו ה א מ ת‬
‫אהדי שהכריח שהאדם הראשון היה קודם ההטא עיוני ומתנודד נמושכציו ‪,‬‬
‫הי ה ה כי ה יאג־ר ע ל ג׳ שנים ה א ח ר ב ה כ ר ה הנ שי מ ה להי או‬ ‫עד שמשני וה לא היה שכלו משתמש כידיעת המשורשמוה השש אילי‬
‫הכ ר ח המזון לכ ל נזון ונ א מ ר ב ענין ה אונ ב ל אנו ס ונ א מ ר ע ל‬
‫המקשה יודה גזה ‪ ,‬ויאמר אם היה שלא תפ־ש ותפקחנה עיני שניהם‬
‫הענין ה מ ת כי ר הקיי ם ש אי אפ שר שיהיה כך לון‪ .‬מ ה שהו א עיייו‪,‬‬ ‫על הדוש ידיעה ‪ ,‬חלטרן לפרשו על שנתחדשה צו השנה תושייה ‪ ,‬וא'נ‬
‫והד‪.‬פ—ם ביניה ם מבו אר כי הנ שי מ ה אם הי א ף כ ר חי ת טי ט תנ ה‬ ‫גס כזה קנה אחד ההטא מה שלא כיה צו קודם לכן ‪ ,‬כנה להשיג לזה‬
‫פ ע מי ם ב א ה ב א ־ו כ ה ופ ע מי ם כ א ה כקצר ה ■‘פ■ תנו ע ה ה א רוכ ה‬
‫הגיא הרג ‪ ,‬והתכונן אמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו ‪ ,‬ולא ויראו ‪ ,‬יורה‬
‫הפה־רו או בי׳ ת׳ מ הי ר ה ה ש תנ ה הנ טי ש ה ובן המזון אם הו א‬ ‫שהיה השנוי כידיעה לא כראות העי; ‪ .‬והות־ה גזה השאלה הי׳ג ‪ .‬ועוד‬
‫הברה־ הוא מ ש הנ ה וישוב בב שר ב שר וב עצ ם עצם ‪ .‬והמין‬ ‫יניא מפני זה ג'כ אמיו‪ ,‬אכל משנה פניו ! ודע כי זאת המאה ‪ .‬י׳ל‬
‫ה שני אין צריך בו משיא והמין ה שלי שי הו א ה ה ב־ הי ה א מ ת־ ש אי‬‫פקת לא הפול נשום פנים אלא עי‪ ,‬עני; גלית ידיעה ‪ ,‬לא ראות הוש ‪ ,‬לשי‬
‫אפ שר שיגיע לו ה שנוי ב שום צ ו ; לה( פ קוח אוני ם ולא י ש מ ע‪ ,‬ר׳ י‬
‫שיאה היי תלת יתפקתנה שיקשה לפירישו כי היא תירה על נלות מיש‬
‫והוא שם העני! ננלות ידיעה ‪ ,‬הולרן להשינ ‪ ,‬לוה אמי כי מלת פקח לא‬
‫תשול כשום פניה על גלות חוש ‪ ,‬כי אש על הידיעה‪ .‬ונאנירו לא הפול נשו־ שניה‪ ,‬ימז למה שאמר יפמ׳ד ה׳א כשתון עין‪ ,‬אייר נ כונו‪ ,‬יוינס‬
‫נשתהתני יעינים מלה יאיה או הזיה נמו שקה עינין־ ‪ ,‬עיניו יתוי ‪ ,‬יהיה ה׳הכנה שכליה לא השנה ה־נשית והנה שקח כזא נענין ראיה ‪ ,‬ימשני זה ‪,‬‬
‫ונם לשי שהיה הרב עתיד להניא את'כ שהון עי; ‪ ,‬לא כוצרן הרג להניאו כאן ‪ ,‬והותרה עה זה השאצה י׳ד ‪) :‬יפכןןז וולהים את עיניה ‪ .‬נהג‬
‫האפוד׳ שכוונת הרב נוה ‪ ,‬פזה האלהיס נאמר »ל הלכיא אפי‬
‫יז ‪17‬‬ ‫מורה נבונים חלק רא^‪5‬זון®•‪ p‬ב‬
‫אדם משנה פניו‬ ‫ולא ישמע^ וז באטרו אשר עינים להם לראות ולא ראו‪) ,‬י( א א ^ אשיו‬
‫ותשלחהו ‪ ,‬פירושו וביאורו כאשר שנה מגמת פניו שולח< כי פנים שם ננוד ‪ p‬פנה ‪ ,‬בי ד״אדם כפניו‬
‫יבוין‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫בע‪ 5‬מס ‪ :‬ואמרו אנ ל אמרו על אדם משגה פניו ותשלחהו‪/‬‬ ‫ליל הניאו למשונ זה שזה הפסוק ר״ל ויפקח אלהיס י׳ ל‬
‫אמרו גמדרש שהוא נאמר על אדם הראשיז שנראה מוה‬ ‫שהאלהיס והוא הנניא המכונה נאלהים גלה להגר פקרונ‬
‫ה פ פ ק שהוא התחדשות חוש הראות‪ ,‬וה אינו ק נ י הכוונה‬ ‫למקוס ההוא היה שס נאד וזהו גלות הידיעה כ׳ אלו היה‬
‫לאוס חוש איך היה אוסר ויפקח אלהיס את עיניה היה לו‬
‫לומר ותפקח אח עיניה ‪ :‬ת כאומרו אשר עיניס להס ‪ ,‬ר״ל הפסוק אשל אסר סקוס אזניס ולא ישמע המכוון סמנו אחד‬
‫עם אמרו אשר עינים וכו׳ ‪ :‬א אבל אסרו על אדם משנה פניו ‪ .‬ר׳ל אבל סה שאסר הכתוב משנס פניו וחשלחהו אסרו במדרש‬
‫שהוא נאמר על אדם הראשון שהוא נראה מזה הפסוק שהוא התחדשות חוש הראוח או פנין גשמי ‪ /‬זה אינו כי הכוונה בו‬
‫כאשל שנה פנותו וכו' ‪ .‬ויש מפרשים שרמז בזה הל״ס זיל על דבר נסתר ממעשה בראשית כי האדם הנזכי שם לא היה אחד‬
‫למוז לבד אבל על הכלל נאמר ריל אי זה א ק שיזדמן שיהיה בהאר ההוא ר״ל שיהיה שכל בפעל ואסר נעת פה יהיה שכל‬
‫בכח‬
‫א ר ר בנ א ^‬ ‫קרשקש‬
‫חה ראיה ני פקח אינו נאמר על ראות עינים אבא הוא פגןוזח גלה להגי שקרוב‪ 5‬מיןוםהמא ‪ 9‬יאנ‪6‬י‪,‬ו*ני )‪ *BfiSu 6‬בדברי ה‪.‬־נ שי»ו»‬
‫הלב וזהו אמרו א׳סר עינים להם לראות ולא יראו וסיף הפסוק ני אלהיה שסוף לנביא‪ ,‬יעה המס שאמי שיאפר על השופטים ‪ W‬הסתייג פפני‬
‫בני מרי המה מורה שהוא אומר זה על ראות הלב ונן פקוח זה שקרא נביא אלהיס ‪ ,‬אגל אחשוב שהרג ראה שהבאר שראתה הגר לא‬
‫אונים על אזני הלב ‪) :‬ו( אבל אמרו באדם משנה פניו ותשלחהו‪ ,‬היה נברא לשעסו בדיו נם ‪ ,‬שאה היה בן הייא סויה מספית אוחו‬
‫ר׳ל זה הפסוק ררשוהו רו׳ל ואמרו תתקפהו לנצח דהלד משנה הנם ואם היה הגאי ס ד ה מימי קדם לא היה גש בראיה הגי אוחי לשיאמי‬
‫פניו ותשלחהו תוקף שהיה לו לאדם הראשק לנצח ויהלך נאשר ויפקח אלהיס את עיניה‪ ,‬וגם יהיה סור‪.‬ר אמרו והיא אחיי שאמר‬
‫הניח עצתו של ה קנ׳ ח והלך אחר עצת ועה שווהו אמרו משנה ראשונה דפקח אלהים את עיניה‪ ,‬ולבז גוי הרב שאמי ויפקח אלסיה‬
‫את עיניה יחוור למעלה למה שדבר המלאך אליה נשאעי ויקרא מלאו‬ ‫פניו שנטה אחר רמיונו ותאותו‪ ,‬והר׳ם נמשך אחר הדרש ואמר‬
‫פירושו וניאורו נאשר שנה פנוהו שולח כאלו אמר מה שאמר אלהים פן השמים דאמי לה ‪ ,‬בי אחיי שוני וניר המלאן ]ונר שונתה[‬
‫משנה פניו אץ ור‪ .‬סתירה למר‪ .‬שאמרתי לא היד‪ .‬שם אלא גלות לואותו ולקבלו‪ ,‬ויהיה א'נ פיומו גלית ׳ויעה ולא גלית חוש ‪ ,‬והרג‬
‫יזניי גפמ׳ג ח׳ג שהגר המצרית אינה נניאה ‪ ,‬ושכדנור אשר שמטה‬ ‫יתעד‪ .‬ני אמרו משנה פניו אין זר‪ .‬שנוי פנים ממש אבל שנד‬
‫נכונו־‪ .‬וזרע אמרו ני פנים שם נגזר מפנד‪ .‬וד‪.‬אדם ינוון למר‪ .‬הוא נויצות בת קול שילוה לאיש ברצי! אלהים ושיהיה אמרו ויפקת אלהיס‬
‫את מיניה התוזר למראה שובי למעלה ‪ ,‬לא לראיית הבאר ‪ .‬והיותי‬ ‫שירצד‪ .‬כונתו ;‬
‫ננון אצלי הוא שרצה נאמרו)יפקח אלהים את שימס ‪ ,‬ששם נלבה לחקור‬
‫ולבקש מקום מיס ‪ ,‬ונקשה ומצאה ‪ ,‬ועל החקירה ההיא אמי ויפקח אלהים את עיניה ‪ .‬והביא עוד הרג מה או תפקחנה עיני עורים ‪.‬‬
‫והסנה שהניא את הרב לפרשו נגלו׳ ידיעה וצא נגלוי חוש ‪ ,‬הוא ‪ ,‬שהנביא היה טחננא לומן הגאו^ו ואומר חוקו ידים יפוח ונינים נושלות אמצו‬
‫אפרו לנמהרי >נ חיקו אל תיראו הנה אלהינס ‪ ,‬אז תפקמנה עיני עוייס ‪ ,‬אז ידלג כאיל פהת ותיו! לשי) אלם ני ננקטו נמדנר מים ‪,‬‬
‫וסגנון נפישה יילהשהדניים נ לס משל לחלושים מנוגד הגלות ולעוייס ולתרשים אפר לא יראו ולא ישמעו ונרי הש׳י מפני הגלות‪ .‬זהראיה‬
‫לזה אמר ני ננקעי נמינר מיס‪ ,‬ומה ענין זה לעוויה ולחישיס ‪ ,‬אס לא שנלומשל על המיס לגור ישאנק בששו! ממעיני הישועה‪ .‬עוד‬
‫הניא הרב נוה ‪ ,‬פקוח אונים ולא ישמעו ‪ ,‬והוא גם נ! בישעיה ‪ ,‬והנה הג‪.‬־יח הרב שיהיה גליה ידיעה ‪ ,‬לפי שהפרשה תדבר נאומה‬
‫הישראלית ‪ ,‬יוהירס שישמעו אל הנניאים שהס תרשים משמיע הבלי העוצם ועוייס מהניע נסענוני הגוף ‪ ,‬ווהו אמר התרפים שמטו‬
‫והעורים כניטו לראות‪ ,‬נאלו אמר‪ ,‬נני ישראל שמעו את החרשים׳‪ ,‬והניסו ליאות את העוריה‪ ,‬ופי׳ מי הם התרשים יהעיייס שוני ‪,‬‬
‫ואמר מי עור נ• אס עבדי‪ ,‬ונתן לסנה למה קיאב עוניים וחרשים ‪ ,‬ואמר שהיא לפי שמפאת ננוחותיהס יהנעצו חושיהם ולא ירגישו נלל‪,‬‬
‫ני ולו דר‪ -,‬הנניאים ‪ ,‬ווהו אמר ראות רנור‪ .‬ונא תשמור )יכעיה מ׳ב נ'{ י׳ ל שהנביא בשכלו יראה לברית רבים בנבואתו ‪ ,‬ו ק פקוח אונים‬
‫שאוני שכליהם הם פקוחות‪ ,‬ולכן לא ישמעו‪ ,‬ר׳ל שלא ישמעו נחושיהס החיצונים ‪ ,‬ופירש עוד דבריי נאמר ה׳ תק למען צדקו יגדיל תורה‬
‫ד א דיי‪ ,‬והי פי' שיעשה הרג בפסוקים ‪ .‬והנה נטיתי מפי׳ המפרכים לפי שיאמרו‪ !^ ,‬שיה שמעו הם ונרי האל‪ ,‬ופסוק מי עור ני אס‬
‫עבדי ‪ ,‬וביי ישראל ‪ ,‬ותשובתם ואמרו יאות רנות דברי האל ‪ ,‬והוא וי ביישוב סמוקים ‪ ,‬ואס פרצה על כל פנים לפרש פקוח אונים על‬
‫ישראל ‪ ,‬יהיה פירושו שעה היות שכלם מונן להשכיל ‪ ,‬מ ה החוש אשר הוא נלי אליו לא פעל פעולתו ‪ ,‬וזהו פקוח אונים שהוא על השכל ‪ ,‬ולא‬
‫ישמע שהוא על התיש‪ ,‬או יהיה פקוח אונים צא להניד שיהיו חרשים נחושיהם‪ ,‬אבל שהיו מוכנים להשנל ולהכנה ולא ישמעו ילא יבינו כלל‪,‬‬
‫ווה לא ישמע וצא יבין יצא יקבל בשכלו דני ‪ ,‬ווהו אמרו עוד ה' מפן למען צדקו יגדיל סויה ויאדיר ‪ ,‬והוא עם נווי ושסוי ‪ ,‬י' ל עם פס׳‬
‫חפן למען נדקו יגדיל תורה ‪ ,‬הס לא יחפצו נה ‪ ,‬כי הס עם נווי ושסוי ‪ ,‬דורה על זה הפי׳ מיש הרב » ד נאמרו אשר עינים להם לראות ולא‬
‫ירחו ‪ ,‬והותרה נזה השאלה הע׳ו ‪ :‬אבל אמרו על אדם משנה פניו ותשלחהו ענינו ופירושו ‪ ,‬אחיי שהרב החיי ספק וספקמנה עיני שניהם‬
‫לשלא וחשוב שאום הראשון מתון מישנליו היה נעיר שמיש המושיס ‪ ,‬נמו מכרו הרב ננניאיס נעת נבואתם ‪ ,‬ופירש הכתוב באופן יסכיס‬
‫לדעתו ‪ ,‬הוקשה לו עוד מ׳ש ת!יצ נ נ׳ י תתקפהו לנצה תוקף שנתן הקנ׳ה לאום הראשון לגצת נצחים היה ‪ ,‬ויתלוו שכיון שהלו בעצת‬
‫אשתו ‪ ,‬משנה פניו ותשלחהו ‪ ,‬וכנה הוקשה לרב המאמר הזה מב׳ פטם ‪ ,‬הא׳ מאמי עשנה פניי פדושוהו על החפא ‪ ,‬נאמרת כיין שהלו אחר‬
‫עצת אשתו משנה פניו‪ ,‬א׳כ יורה שהיה שניי באדם הראשק גדנריס הנוהגיס אחרי סטאו‪ ,‬ווה סוסי ^וה שאמר שלא נתגלה לו ראות חוש‪,‬‬
‫ני אם ראות שכל ‪ .‬והב׳ מאמרו מפנה פניו וחשלההו ויורה שזה היה מפעל האל‪ ,‬ושאינו עונש ^ ן ן נענעו לחטא‪ ,‬הגה להשיב לוה אמי‬
‫אנל אמר על אדם משנה פניו ותשלחהו ‪ ,‬ניאויו ופירושי ‪ ,‬כאשי פנה פטסו שילת י׳ל שלא הוקשה עליי הפסוק מפשוטו נ• הוא‬

‫פנה רמו להשגה פנימית ולא לחישיש ‪ ,‬ותשלחהו עם היות יוחס לאל יסברו נמו שיותסו כל היבריס לסנה הראשונה ‪ ,‬הנה הנמנה ני שמפאס‬
‫עצמו פילח ‪ ,‬והכריח שיאמר פנים על השכל ‪ ,‬נאמר כי פנים שס נגור מן פנה ‪ .‬ואתי פירשו המלות ביאר הענין נאמרו ואמי ני נאשר שנה‬
‫פניתי ‪ ,‬וכיין אל הדני אשר קדם לו הציוי שלא ינון אליו ‪ ,‬שולח מגן עדו ‪ ,‬והנן פלא אמר הרב נפי׳ נאשר פנה פנוהו ואנל מהען ‪ ,‬אבל‬
‫אמר וכיין אל הדני ‪ ,‬לימיו שען הדעת הוא «של לידיעת המפורסמות והותרה כשאלה כי׳י ‪ :‬וזיוו העונש כראוי למרי מדה כגני מיה ‪ ,‬נזה‬
‫השיב הרב לחלק הרביעי שזכר מהקושיא ‪ ,‬יאמר שלא היה העונש לאים על מריו סס לו שלמות שלא היה לו ‪ ,‬כדברי המקשה ‪ ,‬אכל העונש‬
‫הוא מה שוכ‪-‬ה התורה ‪ ,‬שנמקוס שקודם החטא הוסר לו לאכול מן הנעזמוח והוא טן החיים ושאי עציהגן‪ ,‬ולימות מהם ננחת ובנעת ‪,‬‬
‫מנה כאשר גולה האיתו ורדף אחי תאוותיו ודמיוניו ‪ ,‬רומז למ׳ש למעלה וניזשר מיה ונסה ואכל פה שמוהר מאכלו ‪ ,‬ימי למ׳ש למעלה ומפני‬
‫וה מיה כמצוה ‪ .‬היה העונש עליו שנמנע ממנו הכל ר׳ל כמזוו מוינ והמנוחה והעונג ‪ » n ,‬שאמר והתחייב לאכול הפחות שבמאכל אשר לא‬
‫היה ‪ 0‬מקודם מזון ‪ ,‬י׳ל שנענש נהיות מאכלי נחות ונכוה ‪ ,‬שלא כיה בראשונה הואי להיות »ו » ‪ ,‬וגה המאכל הפחות ההוא יקנפו אחי‬
‫העמל והעויח ‪ ,‬נמ׳ש וקין ורידי תצמיח לו ‪ ,‬ימו למאכל הפתוח ‪ ,‬ואמר נזעס אפקי תאכל לחה ‪ ,‬יפו לטורח ועמלו ‪ .‬והמאכל הטוב שוכר‬
‫הרב » א יעז לנוושנלות שסיה עיונו קודם ההשא והס היו נהנאה זנחת ‪ ,‬לשי שהעדן והערנות מגשג מחשיגי ההשגה והמאכל הרע היה ידיעח‬
‫׳העחורשעוח‬ ‫‪5‬‬ ‫ה‬ ‫]מורה נכונים ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ב‬
‫יכוץ לדבר אשר ירצה כוונתו ‪ ,‬ואמר כאשר שנה פנוחו וכיון אל הדבר אשר קדם לו הצווי שלא‬
‫יכוין אליו ‪ ,‬שולח מגן עדן ‪ ,‬וזהו העונש הדומה למרי פדה כננד מרה ‪ ,‬הוא ג הותר לאכול מן‬
‫הנעימות ‪ ,‬וליהנות כנחת וככטחה ‪ ,‬וכאשר גדלה תאוותו ורדף אחר הנאותיו ודמיוניו ‪ ,‬כמו שאמרנו ‪,‬‬
‫והתחייב לאכול הפחות שכמאבל אשר לא היה לו‬ ‫י‬
‫ואבל מה שהוזהר מאכלו ‪ ,‬י• נמנע ממנו הכל‬
‫מקודם מזון ‪ ,‬ואף גם זאת אהר העמל והטורח ‪ ,‬כמו שאפר ‪ ,‬וקוין ודרדר תצמיח לך וגו' ‪ ,‬בזעת אפיך‬
‫‪,‬‬
‫וגו' ‪ ,‬ובאר ואמר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם והשוהו כבהמות‬
‫בנתוניו ורוב עגיגיו ‪ ,‬כמו שאמר ואכלת את עשב השדה ‪ .‬ה ואמר מבאר לזה העגין י אדם כיקר בל‬
‫ילין נמשל כבהמות נדמו ‪ ’ ,‬ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכלית כוונתו וחכמתו ‪:‬‬‫’‬
‫אפודי‬ ‫ש ם טו ב‬
‫נכ ח וזהו שהביא הרב ז״ל זה הפסוק ; ב הו חי לאכול מן‬ ‫שנה סנותו ‪ :‬ואמרו הותר לאכול מן הנעימות ‪ .‬ר״ל הותר‬
‫הנעימות ‪ .‬רוצה לומר הוסר שישכיל מן המושכלוח כלם‬ ‫שישכיל המושכלות כלם והוא הרמו! מכל עץ הנן אכול תאכל‬
‫ושיהנה מן המכורסס בנחח ובבטחה כי לא יקח מן המפורסם‬ ‫ושיהנה חן החסורסמיח בנחת ובטחה ושלא יקח מהחפירכמות‬
‫רק ההכרחי לבד ואז יגיע לו המוכרח מן המסורסם בנחת‬ ‫רק ההכרחי לבד ; ואחרו נמנע מחנו הכל ‪ .‬נמנע ממנו‬
‫ובבטחה ; ג נמנע ממנו הכל ‪ .‬רוצה לומר נמנע סמנו ההשגה‬ ‫ההשגה שכלית ונמנע מחנו מליהנות מהמכ‪ 1‬רםחות בנחת‬
‫השכלי ונמנע ממנו מלהנות מהמפורסס בנחת ובבטחה לפי‬ ‫ובטחה לסי שיבקש מן המכורסמות החותר ובמותר אין לו‬
‫שיבקש מן המפורסמות המותר והמותר אין לו תכלית ו‬ ‫תכלית ‪ :‬ונתחייב לאכול הסחות שבמאכל ‪ .‬והם עשות‬
‫ד ונתחייב לאכול הפחות שבמאכל ‪ .‬ר׳ל כשיבקש האדם‬ ‫הדברים המגונים אשר לא היה משתמש ממנו קודם ‪ .‬וזה‬
‫המותרות אפילו ההכרחי לא ישיג כי יהיה פחות מהמאכל ההוא‬ ‫יהיה אחר העמל וטורח כמו שאחר וקיץ ודרדר תצמיח‬
‫הראשון שיהיה מניע לו< ועוד יגיע לו ענין אחר כי קודם נטותו‬ ‫לץ וגורש גזעדן כי אחר שישתמש האדם באלו המכורסמות‬
‫במפורסמות היה לו ההכרחי מהמפורסמו׳ ננחת ובבטחה ועכשיו‬ ‫והס ההנאות הגשמיות והדמיונות לא יוכל בשום זמן לעלות‬
‫יגיע לו אחר העמל והטורח וז ה ה ענין נקשר ע ס סוף סרק י״‪5‬‬ ‫אל השם ולשוב אל בית העיון אס לא בקושי גדול ולכן‬
‫משלישי ‪ :‬ה ואמר מבאר לזה ו כו' ‪ .‬ר״ל בא הרב ז ׳ל להעיר‬ ‫הושוו רוב האנשים לבהמות כי אדם כולל כל המין האנושי‬
‫אותנו שאשר נאמר באדם נאמר בכל אדם ; ו אדס ביקר‪.‬רוצה‬ ‫זולת איש א׳ נמצא ברוב דורות והוא הנקרא איש אלהיס כי‬
‫לומר ארס שיש לו יקר והוא השכל בפעל ואינו לן עמו אבל‬ ‫בלם נמשכו אחר התענוגים ואחר הדמיודם הכוזבים והס‬
‫משתמש גמפורסמוח הרי הוא נמשל כבהמות שאין להם אלא‬ ‫אחרי המות נחשלים לבהמות וזהו אמרו אדם ביקר בל ילין‬
‫הדמיון לנ ד‪ :‬ז ישתבח נעל הרצון ו פי׳‪ .‬ר״ל ישתבח בעל‬ ‫נחשל כבהמות נדמו ; ו א מ ת ישתבח בעל הרצון הקדום‬
‫הרצון הקודם שרצה שיהיה האדם נאצל מממשלת העליונים ותהיה‬ ‫שרצה שיהיה האדם נאצל מהעליונים ותהיה הרכבתו תשני‬
‫הרכבתו משני אלו הענינים והם השכל והחמר ומצד שכלו לא‬
‫היה ראוי להשתמש רק במיני המושכלים האתתיים אמנם מצד הקשרו בחומר יחוייב שינהוג בו אחר התמר כפי ההכרחי ‪ ,‬וענין‬
‫זה הפרק הוא לגלות לנו סוד בריאת האדם באיזה צד הוא והיאך היחה אותה הפרשה וכל מה שקרה לאדם הראשון יקרה‬
‫לכל אדם העמיס רבות בזמננו זה כי כסי שידבק האדם בעיון יבטל ממנו ענין המפורסם ‪ :‬ח אשר לא הושג ‪ .‬ר״ל שלא תושג‬
‫ני‬ ‫אברבגאל‬
‫ונהשפד העונג יהכנוד ושאר הונריס הרוויייה והעדרה‪ ,‬הנה הניאו‬ ‫הוסויכמות ‪ ,‬אשר קנה אהרי חטאו והוא הנקנה נעמל וגיוחז‪ ,‬ני נהם‬
‫ה־נ נענין אדה הראשון ‪ ,‬לא להכייח ממנו דנריו ולא להאיוינו מפני‬ ‫יגיעה רנה יעמל עצום נגד)נ׳ל אנל( נני אדם ‪ .‬ואמנם מה שהניא ה־נ‬
‫זה שאדש הנזש־ שרעש‪ :‬נ־אשית הוא האדם כשונל כמו שתשני המפרשים ‪,‬‬ ‫עוד וניתר יאתר וישלההו ה' מג; עד; הנה הניאו־ אשר נוצא הינ נזה‬
‫אנל הדש הכי; נשישיש הפשוקים שעם היות התחלתה מל המי; האנושי ‪,‬‬ ‫הההוק‪ ,‬הוא לנאר שויי׳מד יקו; ודרדי תצמית ל־ ‪ ,‬נזעת אשיך‪ ,‬יח‪ 1:‬נ‬
‫נמ׳ש הנועיהים על הילה ‪ ,‬כ׳ יראה הנמים 'ויותו ‪ ,‬קרנם נתימו לעיים ‪,‬‬ ‫ת;שנ ששירישו שיהיה לו תתכל רע נענני; ונדאגה על מה שאנד ‪ ,‬אנל‬
‫אשי הכוונה נזה שהחנשי‪ :‬כלם ישימו השתדלותם נדנריההגיפנ״ס ולח‬ ‫לא •אמר שיעמול ויטרח נהשגהו ‪ ,‬לוה הניא וישנתהו ה׳ מג; עד;‬
‫יחישו לדניים השנלים ‪ ,‬ולה; ׳ק־ה להם הנוות והתנדו; הכללי ‪ ,‬הניא‬ ‫לענוד אח החדמה ‪ ,‬והוח ידיעת התשחסמית ‪ .‬וההתהל ייאמר הדנ נוה‬
‫המשייר ראיה לינריו מעניני אדה הראשון ‪ ,‬שעש היותו יניי כפיי של‬ ‫הדנוי‪ ,‬וזהו העונש הראוי לני־י נירה ננגד מדה‪ ,‬יאמר שנ‪:‬י דעת המקשה‬
‫הקניה‪ ,‬ושלה נתנלית השלמות הנה ק־ה לו נזה ‪ ,‬וזהו תומר ואדם‬ ‫הנמשך ״‘תרי פשעי הכ־ונ היה העונש נלתי נער־ ומתייהה למדי‪ ,‬כי ת ­‬
‫ניקר נל ילין נמשל ננהמות נדמו ‪ ,‬ריצ כאדם ה־אשו; לפי שששנלו‬ ‫המר׳ היה האכילה מען הדעת איך יהיה ענשו תה לו של״ות שנא היה לו‬
‫וניק־ו לא התמיד והוא אומר נל ״‪.‬׳; ‪ ,‬היה ייענשו נמשל ננה״ות נד״ו ‪,‬‬ ‫והוא השכל‪,‬וידענו ממדותיו של הקנ׳ה שייעניש את הרשעיה יירה שנגד מדה‬
‫משנים למ׳ש היה והשיהו נכה״ות נמזונותיו י־נ עניניו ‪ ,‬יהויופח‬ ‫נדי שיוכנו ״ודעו פליאי רשגתתו ונאמד וצך ה' התכד ה־ תהה השלם‬
‫המירה שאומר אדה ניתר נל ילין ‪ ,‬הניאו המשי" כדמות משי על תדם‬ ‫לאיש כמעשהו)ההלים ם'נ( וזה יקשה מהד לדעת המקשה אנל לא לדעת‬
‫ה־תשין לדיושי הוא אמ־ו אתריו זה דרנם כהל למי‪ ,‬ר׳ל מה שק־כ‬ ‫הרנ‪,‬שאמר היה העונש הרייו׳ ל״ר' מדה ננג־ נידה‪,‬והות־כ השאלה הי׳ו ־‬
‫לאדם היאשו; הוא דיך לכי אדה והוא כם׳‪ ,‬נהם ‪ ,‬וגס הנאים תחריי‬ ‫והיעוהו כבהחוח בניזיניו ו! ב עגיכיו נכז׳יע־ ואכ‪-‬ת אה עיעש היעדר‪.‬‬
‫כ; יהיו ‪ ,‬וזה שתמי יתתדיהם נפיהם ירצו כלה ‪ ,‬כנה זכי מה שק־ה‬ ‫עם היות שפהיק ה‪ 1‬כ שהניא ה־נ קודם נסדר כשהוקים‪ ,‬למה שהניא‬
‫כענ־ נענין אדה ינהוה מה שיהיה נעתיד‪ ,‬שנלם ׳נשצונ״נשלה הותת‪,‬‬ ‫נזעת אפיך האכל לתם‪ ,‬ונ׳ש שהוא קודם למה שהכית יישצחהו ה'מג׳ע‪.‬‬
‫כמו שתתם דנדיו נתמוי אדה נין‪ -‬ילא ׳ני; נמשל כנה״ותנדמו‪,‬‬ ‫הנה הניאו נכאן אתריהם לפי שהיה דרושו למענה לנארשזה העונש‬
‫וההתנל שעש היות םפ‪:‬ו; הזה יותר ״נתר כוונת כ־נ נאמיי ונח יכין‬ ‫הראוי למרי מדה ננגד מרה ‪ ,‬ולשאר אוהו הדרוש הור־ת להניא אותם‬
‫הנה לא הניאו ‪ ,‬והשיא הפהית האמי תדם ניתי ני‪ -‬ילין ‪ ,‬נשרי כפכיקים‬ ‫כשסוקיס רמו שניארתי ‪ ,‬ואחרי השלמתו הניא ימיה אתית והיא אומ‪-‬ו‬
‫נאמיו אתריו זה ד־נם כשי‪ .‬למו ישכיל שית־יר על הדס ה‪-‬תשו; ואין‬ ‫וכשוכו ננהמות ‪ ,‬וענינה שהאל ית' נתתלת הנייתה כשהנניל מה יהיה‬
‫איה לרנ נזה עו; ח‪.:‬־ חעא ‪ .‬יאששר שצא״ר עוד ‪ ,‬הף שנודה שיהיה‬ ‫מזון האדם ומה יהיה מזוןהנ׳ח ‪ ,‬איור הנה נתתי לנש תת ה'‪ ,‬עשנזירע‬
‫פירוש אדה ניקר נל ילין על תדם הניצל ‪ ,‬שה־נ ית הניא השהו;‬ ‫>‪ ,‬י ואח כל הען ‪ ,‬ולכי‪ .‬חית השדה ולכי‪ .‬עוף הש״יש וצכל רומש על‬
‫להש־ית נימנו עני; אדם הדאשו; ‪ ,‬ני אם לנא‪ -‬העני; היינת ״ד‪-‬ושו ‪,‬‬ ‫האדן אשר ני נפש חיה את נל ירק עישנ לא‪':‬ד ‪ ,‬הנה ניאר שהעשניס‬
‫והוא שרעייש יראו׳ למי׳ להיכיא ננזוהו נינות ידינו השישה עליו‪,‬‬ ‫נת; צמזזן הנ׳ח ‪ ,‬ומאחר שראינו נעישי האדם אחי חעאי ‪ ,‬שאמר‬
‫יהיה כשישילל ממנו ה‪.‬יונ ההוא כלי ‪ ,‬׳לזה א״י ‪ ,‬ותיו‪ -‬יינאי יזה הענין‬ ‫יאנלת אח עשנ השדה ‪ ,‬ידענו שהיי הקללה והעונש שהשוהו נוה ננעל'‬
‫דיל שדוד צת אמר זה נניאור השםי;ים כי תם כניאו־ מנינו ‪ ,‬והותרה‬ ‫חיים כמזין המוננל אליהם ‪ ,‬והוהיה השאלה הייח ‪ :‬יאכיר מב א‪ -‬לזח‬
‫מס זה כשאיה הי׳ט ותינה כיונת ה־נ נ‪,‬עשה נ־אשית ואם יש נז משל‬ ‫העני; שי'‪ .‬יעס היית שהבהיק הזה הניא׳ דוד ה‪-‬ינך ע׳ה ימזמור ו״יע(‬
‫ימה הוא תיארה נפ׳ו נשתוף ילד ‪ .‬״טיתנה נו׳ ‪ .‬יקית הרנ אלהינו‬ ‫שמעו זאת נל העמים נספרו עניני כאנשים כלם ותנאותס בענין המות‬
‫ית'‬
 ‫יח ‪18‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ג‬
‫תמונה ‪ ,‬תבנית ‪ .‬יח׳טכ שענק תמונה ותכנית כי^שק העכרית אחד‪ ,‬ואינו כן ‪ .‬חה ‪ ,‬כי תכנית‬ ‫פרק ג‬
‫שם ננזר מן בנה וענינו בנץ הדבר ותכונתו ‪ ,‬ר״ל תארו בדבוע והעינול והשילוש וזולתם‬
‫‪P‬‬ ‫שם &וב‬ ‫אפודי‬
‫פו ית׳ כונה כי ענין הפונה הי‪ 6‬דרישה לעגין נפקד ידרוש הנעתו אלו העניניס והס השכל והחמר ו מגי שכלו לא היה ראוי‬
‫וחכמתו כי חכמתו ועצמו דנר אחד ואחר שזכר «את הקושיא להשתמש ‪ p‬במיני המושכליס האמתייס אמנם מצד הקשרו‬
‫הביא פ״ג לפאר מנין תמונ׳ ותכנית שיבא נסדור אמר צלם ודמות‪ :‬בחמר היה ר אי שישתמש במפורסמות והיה ראוי שיחשא‬
‫והיה ראוי לצוותו שלא יקת מ ‪ p‬הדעת ‪ .‬והחכם ר׳ משה‬
‫הנרבוני אמר ישתבח בעל הרצון כו׳ כי בראו מורכב נג הפכי ם משתתף בין העולם המושכל והמוחש‪ ,‬ואמר אשר לא תושג‬
‫תכלית הרוצה שידמו כל הנמצאים אליי כי הוא תכלית י ט ל ת ההיולי רייל להמציא המשתתף עד שיתאחד בו כי מאי«‬
‫ה ס יוצאים ואליו שבים‪ ,‬והאמת כי מה שכיון הרב שתכלית זה העולם השפל הוא זה האדם ותכלית האדם הוא היית כזה‬
‫החומר וכזאת הצירה ותכלית זאת הצורה השכלית הואשיתדמה להשי״ת הוא עצמותו כי הכל פעל ה׳ למענהו וכמי שלא‬
‫נדע עצמותו כך לא נדע כוונתו וחכמתי בבריאה האנושית כי תכלית הכל היא האל י ת׳ כמו שביאר הרצ בחלק ג׳ סרק‬
‫י״נ‪.‬ואתה המעיין תעיין בזה הפרק ותתבאר לך ממנו נפלאות והשם יכפר בעדני במה שהארכנו כי היה זה בעבור העת‬
‫והזמן שהגיע לנלות קצת מהסתרים ‪:‬‬
‫ג אמר הרב יחשוב שענין תמונה ותבנית בלשון העברית אמד ו ס ׳ ‪ ,‬ר״ל תוארו כרבוע ועגול ומשולש‪,‬‬ ‫פרק!‬
‫וריל‬ ‫‪,‬‬
‫א ב ד בנ א ל‬
‫יו מ לו פ‪ .‬ושהצספהוא *מונע היזומי גיניזיחהפנל נחומי‪ ,‬מפט‪6‬‬ ‫>ס'נ*צ ירצו!‪ ,‬צפי שהוא ינאי נחלק »נ׳ מזה הספר‪ ,‬שהנייאה‬
‫למה שאמרתי‪ .‬וראוי שלא נפשצל מישע צ‪:‬אלה אי ספק יננש־יה שזנריזי ‪,‬‬ ‫ית' ‪ ,‬ועם זה ישיג הג־נ‬
‫מרצו! ‪.‬‬
‫משודרת ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הראשונה היפה מחודשת ושהיא‬‫‪.‬‬
‫ואמי שהמשהפק משנ)שהינ נרח מלפרש והיישס כאלהים יוד»‪51P 1‬‬ ‫לספקות שיעשה הפילישון; לדעת המדוש ‪ ,‬גס ינאי נחלק הג׳ שאין לנהש‬
‫ורש נמלאנים ‪ ,‬מפני שתשנ שהמלאניס אינם יודצוים השיג והרצו ומוה‬ ‫תכלית העולם כי אם רצונו הפשוט ‪ ,‬ולהיות יסוד הפנות כאלה כלס‬
‫ששה ק׳ו לאלהינו ית׳ ‪ ,‬וננה ספקי ‪ ,‬ואינו נ ן ‪ ,‬כי הנה הרג לא נתרחק‬ ‫רצונו ית׳ ‪ ,‬אמר הרג ישתית געל הרצו! ‪ .‬ואמי עוד אשי לא תושג‬
‫מלפישו כמלאכים מ»שי לו ‪ ,‬כי אם לפי שנתנאר אצלי שההורה לא‬ ‫מכלית כוונתו וחכמתו ‪ ,‬הנה אסר הרב זה כסוף הפרק כפירוש הנינוני‬
‫תנשוב הדנרים הכוונים ‪ ,‬מם היות שיותהו לנמש ולא נשפרו ולא נכחנו‬ ‫והאפוד ‪ ,‬לומר שהאל ית׳ נרא אדם מוינג מהפכים משותף ט! העולם‬
‫כתורה כי אם להיותם אמת ‪ ,‬ומאחי שראינו ויופנו שאיה אחיי חטאו‬ ‫המושג והמורגש ‪ ,‬ומצי שכלו היה ראוי להשתמש נמושכלות אסתיות ‪,‬‬
‫לא נתעלה מדרגתו גיוישה ‪ ,‬ולא השיג השנת המלאכים ‪ ,‬ולא יוש‬ ‫ומצד הקשרו נתומר יטה צמפורסמות ‪ ,‬ושלא תושג חנלית כוונתו יה׳‬
‫ניוישתם ‪ ,‬נזר אומי א׳כ שמה שאמר והייתם כאלהים יוושי שוג ורע ‪,‬‬ ‫היכינ אותו נוס האופן ‪ .‬ואתיים אומריס שאדם הראשק מצד טנעו היה‬
‫של השופטים יודעי הונרים המפורסמים‪ ,‬כי אחרי החטא נשתלם‬ ‫מוכרת לאכול מט! הדעת מפני היותו מויכנ ומדיני נ טנ ע‪ 1 ,‬א'כ לא‬
‫ניויעתם ונא לומהשסיה אחרי החטא יורה למפרע פירוש ונרי הנחש‬ ‫מושג תכלית הכוונה האצהית נהיות בריאתו נוה האופן למס צוהו שלא‬
‫זכוונתו ‪ .‬ואונקלוס שמסכים נזה ושתו לדעת הרג מפני זה נתעורר‬ ‫יאכל מע! הדעת ‪ ,‬ולמה הענישו מליו ולמה כעש ית' על מה שעשה ‪.‬‬
‫לפירושו ג'כ נאמר ותהק כינרניא‪ ,‬ונהיות זה כ! לא נמשו מזה שהמלאכים‬ ‫ושלזה אמי ישהנח נעל הרצון ‪ ,‬ושני הפייושיס האלה תוורים על עני!‬
‫וכיש האל ית׳ לא ידעו הדנייס הטונים והיעים ‪ ,‬כי הצד שממנו שללנו‬ ‫אסר עסהתנוננות • והנה נשאי עלי לנאי לפי דעת הרג ושרשיו אלה ‪,‬‬
‫הידיעה הזאת מאדם טיס לסי שכח סשכל לא יוכל להשתמש נשני דרושים‬ ‫פי׳ וישלחהו ה׳ אלהיס מג! עד! וגו׳ ויגיש את הארס ‪ ,‬ואומי שלפי‬
‫ונשני ידיעות ‪ ,‬ולכן אמי שנהיותו מעיי! נמושנל לא יוכל לישת‬ ‫דעתו ראוי שנפרשם נזה האופן ‪ ,‬שהאל ית׳ אחיי ראותו את האדם‬
‫המפזדסם ‪ ,‬וטדיעתו אומי לא יכין העיוניות ‪ ,‬ואין כ! השכל האלהי‬ ‫נוטה אתרי המפורסמות נפי חמריותו‪‘,‬חשב מתכנות להצילו מידת‬
‫שיכלול מדעים רנים נידיעה אמת מקפת נהם ‪ ,‬והמה נ״כ ידיעות מתחלפות‬ ‫שמת ‪ ,‬לסת אליו ו י ו והכנה להשתלם ננל מה שאפשר ‪ ,‬והוא אמרו ויאמר‬
‫ומענינים נלתי כעלי מכלית וגם מדנרים אפשרים ‪ ,‬וכמו שזכרו הרנ‬ ‫‪ ' 0‬אלהים ה! האדם היה כאחי ‪ ,‬ר׳ל ה! האדם קודס החטא היה מיומי‬
‫כטאור ואמונה קיימת נח׳ג פ׳נ ‪ ,‬ושם אמר שהטעות כלו והדנור סרה‬ ‫ישלם נהשגותיו כאחי מצנא המרום ‪ ,‬וממני ומטנעו היה לדעת טוג‬
‫סהפילופיפים ס ח נדמומה ידיעתו יהגרן לידיעתנו‪ ,‬נכמו שידיעתנו לא‬ ‫ורע ולהשתקע במפורסמות ‪ ,‬ועתה אחיי שחטא פ! ישלח ידו י׳ ל אולי‬
‫מכלול דנרים דנים נידיעה אמת ‪ ,‬ולא תקין הנלתי כעל מכלית ‪ ,‬ולא‬ ‫ישלח ידו ויאכל גס מט! המייה ‪ ,‬והיא שעה היותו מעיי! נמפויפמות ‪,‬‬
‫ישיג הדנרים האפשריים נהשאינת אפשייותס ‪ ,‬כנר חשנו שכן היא ידיעתו‬ ‫•טיי! גס כ! נמושכלוח ‪ ,‬ויאחוו מוה וגס מוה לא ינח ידו נאופז שיאכל‬
‫ית ׳ ‪ ,‬והנניא מנאר טעותם נאומר כי לא מתשנותי מחשנותיכס ולא‬ ‫וחי לעולה ‪ ,‬והחיות הנפש״ הנצר‪,‬יי הנה הוא טס המושכליח ‪ ,‬ולכן יאה‬
‫דרכיכם דרכי נאם ה׳)ישעיה נ׳ה ח׳( ‪ :‬הנ ח נארתי בנדעת הרג מ׳ש‬ ‫יס׳ להשינו נמקוס הנאות לשני העניניה יחד‪.‬אס לעני! החמר והמפורהס‪,‬‬
‫נאדס לא יחייג דנר נו ית׳ ‪ ,‬ושלא נרח מלפרש זהייהס כאלהים על‬ ‫אמי וישלחהו ה' אלהים מג! כד! לענוד את האדמה אשר לוקת משה ‪,‬‬
‫המלאכים מאותו צד המספקים ‪ .‬וגס אוסין לומר נזה שאי! נטול נאמרנו‪,‬‬ ‫ר׳ל שהוציאו מגדר העיו! המישנל התמידי שהוא נמשל נגן עי! ‪ ,‬וזה‬
‫שאלהינו יסנרן ידע הדניים ררשיים והטונים ויצוה עליהם עם היותם‬ ‫לפי שיהיה נטרי נעיז! המפורסס והצדן החמיי ‪ ,‬והיא אמי לענוד את‬
‫מפורסמים ‪ .‬לפי שהכוונה האלהיח לדעת סיג היא להשצימנו נדעותינו‬ ‫^ד מה ‪ ,‬ואמי שהכרת היה להיית כ! מאתי שליקת משה ‪ ,‬ואתר שנס!‬
‫ואמונותינו האמתיות ‪ .‬וסנה המצות המעשיות עם היותם מכת החפווסמוח‪,‬‬ ‫הצורן לעניני תמרי נת! אליו עוד מה שציין לשלימות שכלו ‪ ,‬והוא אומר‬
‫לא צוה עליהס כי אס להיותם זכר או הוראה לפנות האלהיות ‪ ,‬אס‬ ‫עוד ייג‪-‬ש את האדם וישכן מקים לנן עי! את הכיוגים ואת להט הסיג‬
‫להשריש ננפשומינו פנת מציאותו והשגתו או ימלתו וידיעתו ‪ ,‬ושאר‬ ‫המחהפכח לשמור את י דן ע; ההייס ‪ ,‬ר׳ל שגרש את האדם מג׳ע ‪,‬‬
‫הפנות ‪ ,‬שהמ«ת התעשיות כלם יורועליהם‪ ,‬וכנר אמר הרנ על זה‬ ‫כלומר שכהיותו מגודש מהעיו; הי׳‪,‬מידי הפשיט ‪ ,‬כמי שהיה קייס החטא‪,‬‬
‫נניאור שהדעות סאמתיות אס לא יהיו להם מעשים שיתמידוס ויפרסיסום‬ ‫הני! הקכ׳ה יהשכי! מקדם לג׳ע שהוא ההשכלה‪ ,‬את הכיוניסוהס המר‪,‬שגה‬
‫נהמק לא יעמודו ‪ .‬הנה ניאר שהתכלית המעשה היא האמונה והידיעה‬ ‫והשכל אשי נאום ‪ ,‬עם הייח הצצתם כלתי עומדת נהה ‪ ,‬לפנת צכש‬
‫ומזה הצד אינו מהנטל ‪ ooro‬הננדל וינוס האל ית׳ עליהם ‪ ,‬והותרה עם‬ ‫התרב המתהפנס ‪ ,‬והוא הדבקות ‪i‬א‪:‬ר לו עם החסר ‪ ,‬והיה כל זה שכק‬
‫זה השאלה הזאת‪ .‬ונזה נשלם מה שראיתי לנארו נזה הפ׳‪,‬והתהלה לאל ית׳ ‪:‬‬ ‫הכרונים מקום לגן טו! ‪ ,‬טה אותה ההעלמה יההתהפכוח ‪ ,‬כדי לשמור‬
‫®* ‪ p‬ג יוזשב ׳(ועני! חנזונה ו תנני ח נ^עזו! הענרי אהד ונו׳ ‪.‬‬ ‫את ורן ען החיים ‪ ,‬י׳ל שישמור אותם ויקנה ממני ואכל ותי לעולם ‪,‬‬
‫' ראד שנדע היש מצא הדג שיחשנ שתמונה ותננית עניינם‬ ‫והוא ע׳ד ואניו שמי אח הונר ‪ ,‬הוא לשו! הי‪,‬קוה והתוחלת ‪ .‬וכני‬
‫אמד ‪ .‬ולמה אמר נלשון הענרי ‪ .‬ואחשונ שאמר זה לפי שמצא נפרשת‬ ‫העיר הרג לפירוש הוה נהקדמח שפיו וה נאמרו ‪ ,‬ואפילו האור ההוא‬
‫ואתמנ! )ד׳ טיז י׳ו( אמרו פ! תשמיקו! ועשיתם לכס פסל תמונת כל‬ ‫הקט! אשר יזרח על )צ׳ל אשר יורת עליו אינו תדיר( אנל יצץ רעלה‬
‫סמל ‪ ,‬מננית ונר או נקנה ‪ ,‬מננית כל נהמה ‪ ,‬ויורה מעני! הפסוק‬ ‫כאלו הוא לי‪-‬ס החרב המי‪.‬הפנת ‪ ,‬והס כפי׳ הנרניני שם שאמר וישנן‬
‫שלקח שם ממונה ותנניס נטנין אחד שהוא הדמית שיעשו מהדכרים‬ ‫מקדה לגן עד! את הכרונית ואת להט החינ החחהפכת לשמור את‬
‫מנקריהם וצירומם ‪ ,‬מפני זה אמי שימשג שענינם אחד ‪ ,‬אכל אינו נ! ‪,‬‬ ‫ען החייס ‪ ,‬כי נמתשגה והשכל יקת מפן החיים ‪ ,‬ס! ישלח ידו אס יוכה ‪,‬‬
‫כי הוא יאמר‪.‬שיש נהמוגה שתוך)א ימצא נתננית והנה אמי הרג‬ ‫אנא שהנצה ההיא אינה עומדת תמיד לפכח ההיולי‪ ,‬המחהפן ללהט‬
‫נלשת הענרי ‪ ,‬לפי שיקרה נלשין הענרי שיתדמו השמות האלה מפני מה‬ ‫רצה לומר שהמנציר )נ׳ל שהמכונים( לקני! ט! החיים איט הלהט ‪ ,‬אנל‬
‫שמצמנו אותם כאחד נזה הפסוק ‪:‬זכיתי ‪ ,‬אכל נל‪:‬ו! ערג שמושם טתחלן<‬ ‫הנרוניס הה כעווייס אליו לני ‪ ,‬ילו׳א ני נמהכנה זהשכל יקס מעז‬
‫ולא יצדקו שם מדיו ‪ :‬בי תבנית שם עז ר נ ר ‪ ,‬נרנוע ועגול ‪,‬‬ ‫החיים ‪ .‬ופי׳ פן ישלח ידו‪ ,‬שלא היה כמסירא מזה ‪ ,‬כי כאומר אולי‬
‫ואנזי‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק ג‬
‫מן התארים ‪ .‬אמר את תבנית המשכן ואת תכנית כל כליו‪ ,‬ואמר א כ תבל ת ם אשר אתה מראה ב הר‪.‬‬
‫תבנית כל צפור ‪ ,‬תכנית יד ‪ ,‬תבנית האולם ‪ ,‬כל זה תאר ‪ .‬ולזה לא הפיל לשון העברים אלו המלות‬
‫בתארים נתלים באלהים בשום פנים ‪ .‬אמנם תמונה הוא שם נופל על שלשה ענינים בספוק ‪ .‬וזה‬
‫שהוא יאמר על צורת הדבר המושנת בוזושים חוץ לשכל ‪ ,‬ר״ל תארו ‪ ,‬והוא אמרו ‪ ,‬ועשיתם פסל‬
‫תמונת כל סמל ‪ ,‬כי לא ראיתם כל תמונה ‪ .‬ויאמר על הצורה הדמיונית ‪ ,‬הנמצאת בדמיון באיש‬
‫אחר‬
‫אפודי‬ ‫שסטוב‬
‫פ ר ס ש ל י י ט י א כחכגיחס אשר אסה מראה נ ה ר‪ .‬חכרס‬‫ור״ל נ י תכנית הוא מורה על דכר כשחי לעולם ולכן‬
‫יד חמיס אילה ‪ .‬כל הססוקיה האלו‬ ‫י‬ ‫לא הפיל לשון עכרי אלא החלות כתוארים נתלים‬
‫הניא הרנ ואמר שהם המונה והאר ושהם ככלל ההאריס‬ ‫באלהיס כשום פנים‪ ,‬והניא הראיה על יה תתננית המשכן‬
‫הגשמיים כמשולש וכמרונע‪ ,‬הה קשה כי אלו הפסוקים כמראה‬ ‫ותכנית כל כליו ואומר כתכניתם אשר אתה מראה כהר‬
‫הננואה היו ולא היה שם דנר חון לנפש והיה לו לרנ לעשוה‬‫תכנית כאולם תכנית כל צפור תכנית יד כל זה תאר ‪:‬‬
‫חלוקה שניה כמלה סנניה כמו שעשה כזה הש׳ נמלת המונה‪.‬‬ ‫אמנם תחונה ‪ .‬הוא יאחר כפסוק על ג' ענינים כי יאמר‬
‫על צורת הדכר המושגת כחושים חון לשכל כח״ש לא ראיתם‬
‫וי״ל כי הרכ רצה לגלוש לנו שהענק נאמר מצד נ' כחינוח‪ ,‬כי‬
‫נכהינה אחה נוכל ליקה העניניס המדומים מצד היוחס מדומים‬
‫כל תמונה‪,‬ואח״כ יאחר על הצורה הדתיונית הנמצאת כדמיון‬
‫כמו הענינים הגשמיים‪ ,‬וכההינה אחרה נוכל ליקה הענינים‬ ‫אחר העלחו מן החוש כאמרו נ ס עי פי ס מחזיונות לילה וסון<‬
‫המדומים מצד היותם מופשטים מחומריות קנס כענין אחד‬ ‫דכר יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני‪ ,‬ר’ ל דמיון‬
‫ננדל מן העניניס הנשתיים יכל זה הורנו הרב כזה הפרק ‪,‬‬ ‫לנגד עיני ‪ ,‬ויאחר על מנין אמתי המושג כשכל ‪ ,‬ולפי זה‬
‫ואפשר לי לומר כי לפי שלא מצא הרב ז״ל לשון תכנית כו יה׳‬
‫העניו הג׳ יאחר כו ית' תמונה כח״ש ותמונת ה׳ יכינו כי‬
‫לא הוצרך לנתינה זו כדי לקרש הענין אל הענין הרוחני אכל‬
‫ה' לח יושג כחוש ולא כדמיון לכן א חיי ותמונת ה' יניט‬
‫כמלת תמונה כנאמר לשם ית' הוצרך לעשות הכחינה ההיא‬ ‫יראה אחתת ה' ישיג‪.‬והנה הקשו כזה ולח׳ לא עשה הרה תכני׳‬
‫לדקדק הענין כדי שנוכל לתר; נו ית' שירצה לומר כו ואמתת‬
‫יאמר על ג׳ ענינים על השגת הדכר המושג כתוש ועל‬
‫השם‪ ,‬או נוכל לתרן כי שכל זה היה נפעל הכת המדמה וכעוד‬‫הדכר המושג כדמיון‪ ,‬על הדכר המושג כחוש כאמרו תכנית‬
‫שהיה נו התלות נדכר גשמי הניח הרנ ז״ל על כנין הדכר‬ ‫כל צפור תכנית אולם תכנית יד ‪ ,‬ועל הדכר המושג כדמיון‬
‫כתכניתם אשר אתה מראה כהר ‪ ,‬כי מה שנראה לחשה‬
‫ותכונתו וכן תמצא נגש ונגע שהניח הרנ ז״ל כפסוק ויגע על‬
‫סי אע"פ שהיו כמראה הננואה כהנתת גשם נגשס והנן זה ‪:‬‬ ‫כהר הוא כמראה הנכואה‪ ,‬ואמרו המפרשים כי לא הוצרך‬
‫הרכ לנתינה הזאת לפי שלא תצא הרכ לשון תכנית נו ית׳‬
‫לכן עשה תכנית כלו מענין גשמי אכל כחלת תמונה שנאמרה להשיי הוצרך לעשות הנתינה ההיא לדקדק כעגין ‪ ,‬והאמת‬
‫כוה כי ‪ b‬תמונה הנמצאת כדמיון אם תכליתה להיותה גשמית תהיה כאלו היא גשמית ואם תכליתה להיות דנר‬
‫רוחני נקראת רוחנית ולא גשמית ‪ ,‬והנה הצורה הנמצאת נחוש היא גשמית ותכלית זאת כצורה הנמצאת כדמיון‬
‫להיותה כשכל כמו שהתכאר כספר הנפש ‪ ,‬ולכן תחונה נאמרת כפסוק על הנמצאת כחוש והיא הצורה המושגת‬
‫בחוש החשותן* ועל המושג כדמיון ועל הצורה הג׳ המושגת לשכל ולכן נאמר תחונה כשם מפופק על שלשת העניניס‬
‫האלה ‪ .‬אמנם תכנית המשכן נראה לחשה במראה הנכואה כענור כי תכלית זאת המראה היא להיותה גשמית לא ראה‬
‫הרב‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫אירעו נמיאה כננואה ‪ ,‬הנם פשה כתחלא ספרו נניאור השתושים‬ ‫יאנזר שפגניח גנזי מן נגה‪ ,‬ומיה גדע שהגחהו הראשונה על המלאנהית ‪,‬‬
‫והיכיתו איהס ‪ ,‬ראה לוכור השהוקים ננואיים ‪ ,‬וכמקומות שיוכור שהיה‬ ‫ולשי שלא גחש‪ 1‬נ שהננ'ח ’אמר לנד על הנעשה נמלאנה ‪ ,‬אמר ה־נ‬
‫העני; נד־אה הניואה ישימם ננותייה ‪ ,‬והמקומית שלא יונו‪ -‬וה ‪ ,‬יקנל‬ ‫עוד וענינו ננין הוני וההינתו ‪ ,‬ר׳ל אין השניוש נ!ה משאה השועל ‪,‬‬
‫אושש כששושים ‪ ,‬ואש׳כ ידקדק כענץ נפי הנאות להיות נמקיס הראוי ‪.‬‬ ‫א‪ 6‬הוא מפו;‪ ,‬לשיצדק לנד על הניל‪-‬זגוהי־•‪ , ,‬הינ פנינו גני) כדיר‬
‫והיא השנה ההמישיש משנזש ההשירה ולכן הניא תכנית ה״שכן תכניס‬ ‫והשונוזו ‪1‬הרכנהו‪,‬אה מה שיעשה הענע ואה שיעשה נ־ונאכה ‪ .‬ולשי‬
‫כל כניו כתינישם נששועה ‪ ,‬ושנניש יד תננית האולס מאשר לא ונר‬ ‫פלא ננין שאמר ננין הדנר והנוניוו על האישייש שהה דגרים מיותהיה‬
‫הנתינ נניאיי שהה כשנועה כרי שהניא תכנית כל צשור שהוא תמיד‬ ‫לנגין הוגר ופהונהו ‪ ,‬הושיןיז גיאור ואמר ר׳ל תה־ו נרכוע ועגול■ אשור‬
‫כששיעו א״נה נתמונה צא עשה כן לני שמנת שהיקיס יושוי הכשינ נהם‬ ‫את תבניר‪ ,‬ר‪.‬םשכו ט׳ ‪ .‬נפהו;יה האלה שהניא הרג יראה נלנול‬
‫שהם נננואה כ‪-‬ו המונה לנגד עיני איוש ד' ע׳וו לפי שסתנת הדנר‬ ‫גדול ‪ ,‬כי הניא ראשונה שסוקיה נאמרו על הדני הנרהה ננשוהה ורינה‬
‫נשעישים מרייונות לילה כ־־ו שייכי־ נשנים ‪ ,‬ושדימה לוה נמנא נשא'‬ ‫מוחשה ‪ ,‬לא טנעית ולא נילחשותיש ‪ ,‬והה הנניש היוששן והנניש כל‬
‫השתישיה ‪ ,‬ודימה לו ג׳ש שטיק וינע על שי וישעיה י' ז'( שהרצ הניאו‬ ‫כליו שהנניהם השר אשה מראה נהר ‪ .‬אתר וה יניא שנניש כי‪ .‬נשור אמור‬
‫נששועו ולא ננושיי ‪ ,‬לשי שהשהוק לא יגלה ששיייש היותו שנשואה■ וזה‬ ‫על המלתכה הגמורה ‪ ,‬והיא אמר תכניס הנפשה ‪ .‬אתר זה יכיא שכניה‬
‫סהוא יא‪■:‬־ ט׳ ‪ .‬היה שמץ הרתשין מהתמונה היא הנא״ר על הצורה‬ ‫ויכשה‬ ‫יד תכניס האולם ‪ ,‬וגס אלה כמראה הננומה הם לת נה־■;‬
‫המותשת ‪ ,‬ולפי שהקו'‪ ,‬הוא דני מותש לתיש השמע ‪ ,‬והתם והקר להוש‬ ‫א'כ למה לא עשה הרנ כתכנית ההלקיה שעשה נתמינה ‪ .‬שיש ממנו‬
‫המשיש ‪ ,‬והננר והמתוק לתוש העעם ‪ ,‬הוניך הרג לפרש אתר אמרו‬ ‫המושג נהושים וממנו המושג כדמיון ונחנו המושכל ומושג ששכל ‪ .‬והשכיד‬
‫המישגות נתישיס חין לשש'‪ , ,‬ואמר עוד ר׳ל תארו שהוא המישג לתיש‬ ‫השיב לוה ‪ ,‬שינה הרג לגלות ני נכאינה תהת יוכל לי;ח הפנינים‬
‫היאי־ כלנד ואמנה נ־יה לת עשה היש נתינה אתית ייהדנר המושג‬ ‫כמדומיס נמו הגשמיים ‪ ,‬וננאינה אמדת נוכל ני;ה העניניה למדחי‪:‬‬
‫כתוש המשית‪,‬־‪ .‬ואחרת מה ויה הנמנאת נשכר ‪ ,‬ויהיו תיכ חמשה מינים ‪,‬‬ ‫מצי היותם מועשעים מהתמריות ננדנים מהגשמים ועיד י־י' נ!ה‬
‫הנויהשנדשרענמו‪ ,‬וה‪-‬ייתשת נראית ‪ ,‬והמקושל כחושה־ושותך ‪ ,‬והמדומה‬ ‫יזשונה אשרת כי לשי שלא מנא ה‪-‬נ ננשו; הננית כאל יס' ‪ ,‬נש ‪:‬יניך‬
‫נד״יון ‪ ,‬וה־יישגת נששל ‪ .‬הית נפי שהרנ ■הנוי ‪ ,‬שתמונה שייוש׳ התמתי‬ ‫לעשות נו אלוקה ונתינה נ;ינו לעני! הרושניי ‪ ,‬אכל ננינה ה־יייה‬
‫הוא שיאמר על הנווש השי תנקת מהדני נענמו‪ ,‬ויהיה המונה מקים‬ ‫שנאמרה נשם יח' הוצרן לד; ק הענין ולעשות נתינות לתר; התייונה א‪:‬־‬
‫ה‪-‬ורת הדנר ודמיונו‪ ,‬ונישני ‪1‬ה לא השיא הרג נורת הדני נענמי לפי‬ ‫נאמר נו יא׳ ‪ ,‬ואמר שכוה ;רה ליג ‪ r' 53‬נגש וננע ונכר; י׳ת(‬
‫שאינה תמונה כשי מוכנה הא־יתי ‪ ,‬ונא תניא הננינאת נחוש שמשותף ‪,‬‬ ‫שכניה פסוק ויגע על פי נישע•' ו' ו'( נשיייי ‪ ,‬אעש׳י שהיה כמראה‬
‫לשי שאינה נו שי אם נהיותה נהיש והיא תמונת ידכר נש־‪ .‬מקריו ‪:‬‬ ‫הנשואה ‪ ,‬ע'כ דעה השכם ‪ .‬ימלנד העענוש האלה שהם משפיקוח יאמת ‪,‬‬
‫וותנשזצאת בדמיון ט ׳ ‪ .‬והיא נהי מוששעת הששעה מהרהמותשת‪,‬‬ ‫אויר אני עוד נתשונת וה‪ ,‬שעם היוש שאלה הששוקיה שהניא משם‬
‫והנמצאת נשכל הייתי מוששעת משל המקיים ‪ .‬ועם היית שהתמונה לא‬ ‫נמראם רננואה ‪ ,‬הנה לא נוכר נכתיכ כאשר הם שם שענינם נ״ראה‬
‫סמצא נשנל ‪ ,‬כנם ילקת פמצה הדני הענמיי והכולל שמשפע » נ צ עם‬ ‫הנכואה ‪ ,‬ועם היות שהוא כן ושכרנ נהפר זה יגיד אח'כ שהש דנריס‬
‫‪enm‬‬
‫יט ‪19‬‬ ‫מורה נםכים חלק רא^פץ פרק ג ד‬
‫אחר העלמו ‪ p‬החושים ‪ ,‬והוא אמרו בסעיפים מחזיונות לילה וגו׳ וסוף הדבר ‪ ,‬יעמד ולא אכיר מראהו‬
‫תמונה לנגד עיני ‪ .‬ר׳׳ל דמיון לנגד עיני בשינה ‪ .‬ויאמר על ענק האמיתי המושג בשכל ‪ .‬ולפי זההענץ‬
‫השלישי יאמר בו יתעלה תמונה^ כ )א( אמר ותמונת ה׳ יביט ענינו ופירושו ‪ ,‬ואמתת השם ישיג ‪:‬‬
‫פ ר ק ד ר א ה ‪ ,‬הבט ; חזה ‪ .‬דע בי ראה והביט וחזה ‪ ,‬שלשה המלות האלה נופלות על ראות העץ ‪.‬‬
‫והושאלו‬
‫שם טוב‬ ‫אפוד'‬
‫הרג לומר שהיא נאמרת גספוק על הדכר הגשמי ועל ה ד ני‬ ‫ב וחמוצת י״׳ יגיש ‪ .‬זה קשה עס ס' ל׳ז מראשון ששם אמי‬
‫הרוחני‪ ,‬עוד הקשו נ י בכאן אמר הרב כי אמתת מציאות‬ ‫ואמהת מציאותו כפי מה שהוא לא הושג ובכאן אמד ואמהת השם‬
‫ה׳ ישיג ונס ‪ p‬ל״ז מחלק הא׳ אמר בי אמתת מציאות השם‬ ‫ישיג‪,‬י׳לשזה נוהג כפי הסב' ההמישיהובהקדמה(וכתן דבר גקלוח‬
‫נ סי מה שהוא לא תישג ‪ ,‬ואמרו שזה נוהג נ סי הסבה‬ ‫ובהעברה ושס נפרק ל'ז כשי האמת‪,‬וי״ל עוד שאמר ותמונה‬
‫החמישית כי כאן דבר בקלות ובהענרה ושם כסי האחת ‪.‬‬ ‫י״י יגיע י׳ ל שהיה משיג העלול האחרון ואז היה משיג נו ית'‬
‫אבל האמת בזה כי בכאן אמר ני אמתת >ד ישיג כפי‬ ‫כפי מה שיוכל להשיג ‪ :‬על העני! האמת׳ ‪ .‬ירצה העצמות׳‬
‫מה שהוא אפשר לשכל האנושי להשיג ממנו ית' ושם אמר‬ ‫אשר הוא אמחח הנמצא נאמת ‪ .‬ואחר שהזכיר וחמונת ׳*י‬
‫ני לא תושג עצמיתו כסי אמתתו‪ .‬ואחר אשר הזכיר ותמונת‬ ‫יביע הביא ענין שחוף יאה הניע וחזה ולכן הובא סרק ד' ‪:‬‬
‫ה׳ יביע הביא ענין שתוף‪.‬ראה והביע וחזה ‪:‬‬ ‫עצינו ופירושו ואמתת ה' ישיג ‪ ,‬רומז אל צורת הסציאוס בכללו‬
‫פ ר ס ד אמר הרב דע כי רחה והביע וחזה שלש המלות‬ ‫והיא החמוצה האלהית והכל מסויז ‪:‬‬
‫וכו׳‬ ‫ז‬ ‫אמנם‬
‫אברבגאל‬ ‫קרשקש‬
‫פ ר ק ג )א( והמינת י׳י יביט עניני ופירושו ואמתה השם י׳עיג ‪ .‬הדנריס נלקדויפ מן היוהיס ‪ :‬והוא ‪ mdk‬ניזועינים נו׳ ‪ » .‬ן דברי‬
‫יש מהטיהים על הרב נאסרו ולפ׳ז הענין השלישי שרג נוה ש‪>5‬ה ושמר גדבריו אלה מפירוש אחר אפשר שי»שה ‪o'pcM‬‬ ‫י‬
‫נאסר וחסונה י׳י יביט ולא ונר שום פסוק יראה ספשיטו שמלה שיחי לדעחו‪ ,‬זהוא גי שחלת הדנריס גמרי אליפז אמי נשפיפיס‬
‫תמונד‪ ,‬נאמרת על העני! המושג בשכל האדם ‪ ,‬והוא לא השסיג סחיייגות לילה פחד ורעדה יריח על פג׳ יחלוף ויעמוד ולא אגיי מראהו‬
‫בוה בלים כי אחו שתמונה שם סונה על הצוחז הדמיונית אחר ויסשוג מושג שיהיה פירוש הגמוג שנהיושו ישן על מעתו נהעפיה‬
‫ד‪.‬ע’‘ סו מן החושים וד‪,‬וא מצד זה רוחנית במקצת אחר שהוא יוחזיוגוח לילה ‪ ,‬אז החד קראהו ורעדה ‪ ,‬וריח על פניו יחלוף ‪ ,‬ר׳ל‬
‫בלתי מוחשת הוא מסתפק בזה ואינו צריך לפסוק אחד שהשכל שהק־צהו והעירהו משנתו ‪ ,‬ואחר וה יונוי שנהיוחו נגר ניקילה ‪ ,‬ראה‬
‫מקבלה מן הדמיון ואם הוא כאופן יותר פשוט וגם כן נזדרך איש מדנר אליו ‪ ,‬וזהו יעמוד ולא אניי מראהו ‪ ,‬והיה אומר לו הדנריה‬
‫השכל‪ ,‬להשיב הצורה הפרטית כוללת וענין הכולל אשר ישיגהו שיוגור ‪ .‬האנוש מאלוה ילדק וגו ' ‪ ,‬ולפי וה יהיה אמרו תמונה לנגד‬
‫עיני גפשועו ‪ ,‬מהמין הראשון שוכר שיהיה צורת המושגת בחושיה ‪,‬‬ ‫השכל כאלו תאמר שהוא קכל צורת האדם פרטית ובעני; כוללת‬
‫לפי שיחסה אל בל בני ארס היה והוה ויהיה יחס אחד כי איזה הנה נענור זה אמי הרג שהתחלת הדנייס הוא אמר נשעיפים מחויונות‬
‫שיקדים אצל השכל יגיע ממנו צירה וזה הפרט האהרון לא יוסיף לילה ‪ ,‬וסוף הדני מא נאמר יעמוד ולא אכיר מראהו ממונה לנגד עיני‪,‬‬
‫עליו ועני; הכללות שאותה הצורה המושגת אצל השכל ישוח י׳ל שאץ מ ף הדגור פחד קראני ויפדה זשנאמר על הפסק השינה‬
‫דכלם השואה גמורה תמה למי שאומר שמה שפירש ותמונת י׳י והמלוס ‪ ,‬אגל הענין אינו הן נ׳ גתון השינה יהיה הפחד ורעיה וסמור‬
‫יביט ואמתה י׳י ישיג הוא עיון גם ואיננו מדוקדק אהר שפירש הגשי ‪ ,‬וסוף הענין הוא המראה והתמונה שיאה באותה השינה ‪ ,‬ולגן‬
‫במקום אהר פרק ל׳ו כאמוו ופני לא יראו ואמתת מציאותו נ פי אמר הרב תמונה לנגד עיני בשינה‪,‬ירצה שגס וההוא בשינה שוכר למעלה‪:‬‬
‫ויאמר עא הכנץ האפתי ונו׳ ‪ .‬הוקשה לי ‪ ,‬למה לא הגיא הרג פסו־ןיס‬ ‫שהיא לא תושג ואמר שכן דרך החכמים שיפרשו העגין כעיון‬
‫גם ואחד כך ידקרקהו ויראה ציה שמה שפירש בשם תסוגה הוא לאמת השתוף הג' היה ‪ ,‬ואמ׳ג אמי שלפי הענין ההוא הג' יאמר גו‬
‫כלתי אמתי ויש לתמוה על וה אם כן מת הועיל נוה הפרק שנראו■‪ ,‬יס׳ תמוצה ‪ .‬ואס נאמר שלא מצא הרג פסוק יורה על יה ‪ ,‬ישאר א׳ג‬
‫שהיה תכליתו לבאר שם תמונה הנאמר בשם ית' ויש לפרש ני כנ ד לאומי שיאמר שהששוש שהניא אינו אמתי‪ ,‬כיון שלא הגייתו מהפסוקים ‪.‬‬
‫ביארו במשליו בתארי השלילה ואמר זה האחרק נמעט שהגיע ואחשוג נהי ‪ T‬וה‪ ,‬שהתומר הענין ואיכותו יורה עלזה השתוף היותו‬
‫גן‪ ,‬וזה ני אס היה שנאמר תמונה על הצעת צורת הדגר נחוש הראות‬ ‫לציור הספינה ובאלו הושוה למי שציירה לתארי החיוב ואמר בן‬
‫אחיי גן גהפשעתה מהחלקיות המקרים והנעתה לכת סדמיקייקרא ג' נ‬ ‫יקרנוך תארי השלילה והשגת השם י ת'ו א מ ר במקום אחד נפרק‬
‫ס׳ב ואין פפק שהמליח ההם מודות על ענינים יקרבו לאמתת חסונה ‪ ,‬אין ספק שמאוחה גחינה גהעתקחה משה והגעתה אל סגח‬
‫ציור עצמו ית׳ בפנים אשד אמרנו אחר ששוה תארי השלילה ששגל‪ ,‬ראוי שיקרא ג׳ ג ממונה‪ ,‬ולק יאה הרג שהששיף יחוייג מנד‬
‫לתארי החיוב אם בן המשיגו בשלילות הנעשית כמופת הוא עצמו ‪ .‬והנה ראה עוד שאמרו ותמונת ה' יניע )גסדגר י׳ג ח'( כפי‬
‫המשיגו באמה והקרוב ממנו ‪ ,‬ומה שאמד ופני לא יראו ואמתה פשע הגחוגיה א׳א שיאמר על הצורה הגייצאת נחוש ‪ ,‬גי האל ית' צא‬
‫מציאותי כפי מד‪ .‬שהוא לא תושג היא על יי ר החייב ואין ספק יושג גלל ‪ ,‬ונם מאתרי שאמי אה יהיה נגיאכס ס' גמיאה אליו אתידע‬
‫שנבואת מרע׳ר‪ ,‬וחכמתו לא השיגה להשגתו אדם לפניו ולאחריו נחלום איגי ני ‪ ,‬לא גן ענדי משת גמיאה ולא נחירות ותמונת ה'‬
‫ואם היתר‪ ,‬היסגתו השם ית׳ כשלילה לכד במה פילוסופים ידעו יניע ‪ ,‬אין ספק שהיה גל זה ננניאה ‪ ,‬ולא גדאייח חוש ‪ ,‬ולכן הפסוק‬
‫מצי עצמו יורה שהתמונה הנאמרת ננאן ‪ ,‬היא מצו נח השכל ‪ ,‬ואינה‬ ‫זה השוד והוא השגתו בשלילה מופתית בהרחקת הגשמות והסיח‬
‫הראוי וההפעלות ממנו אם כן מה היחד‪ .‬השגתו גדולה יותר המושגת נחוש ולא המושנח בדמיון גיין שהיה זה ננגיאה ‪ ,‬ושמשה‬
‫נננואמו לא היה משחמש גמימה גסו שאזנוי ‪ ,‬וגענור ‪1‬ה הניח הרג‬ ‫מכל שאד הנביאים ‪ .‬החשובה בזה כי הוא השיג השנה שלימה‬
‫טניע המציאות כלו ומד‪ .‬שבעולם השפל ועולם הגלגלים השיג השתזף הג׳ הוה לתמונה ויחסו לאל יח'‪ ,‬עם היום שלא מצא חליו פסוק‬
‫תמונתו ואמתתו וידע טהותי והוא מה שלא נודע לשום פילוסוף אתר ‪ ,‬כי אם ותמונת ס' יגאו ‪ :‬ענינו ופירושי בו' יעיג ‪ ,‬ידמה‬
‫שהם לא ידעו טספר הגלגלים על אמתתם ותבונתם אך הניחו זה סותר לצוה שיאמר הרג נפרק ל׳י מחלק ראשון נאמרו ואמתת מציאותו‬
‫תכונה אפשרית שיראי מסנה נמו אלה התנועות ובן השיג ית' על מה שהיא לא תושג ‪ ,‬ומכל לומר נפירושזה שהוא מהסנה החמישית‬
‫לשכלים האלהים כאשד הם וכל הפילוסופים לא ד כ ח ברוב כדברים מסנות הסחירה והיא הכרח למוד וההכנה שזכר הרג נהקדמת ספיו‪,‬או‬
‫אלהים אלא ברמות סברא ואין להם מופת ברוב הדנרים ואולי יהיה מהסנה מ'שזכר שמה‪ .‬והאפוד פי׳ שפי׳ אסתת השם ישיג לא כיק‬
‫ברובם הם משובשים אבל משה רבינו השיג הכל השגה שלימה הרג נו על מהות האל נעצמותו ‪ ,‬ולק לא אמר ואמחתו ‪ ,‬מניאיתו ‪,‬‬
‫או אמתת מהותו ‪ ,‬אנל יאמר שמשה ינינו ע׳ס היה משיג מהאל ית'‬ ‫וזהו השגה אשר אין למעלה ממנו בד‪.‬שגת אסתת הבורא וזהו‬
‫מה שאמר בתורה בכל ביתי נאמן הוא ר׳ל הוא הבין מציאות הדנייס נפי אמתתס ‪ ,‬ט ץ שלא נשתמש גהאגת הגת המדמה ‪ ,‬חסו‬
‫ישיג ‪ ,.‬ו׳ל אמתיות ישיג מסשס יח' ‪ .‬ולפי שיקשה‬ ‫סשס _‬
‫אמרו ואמתה ‪,‬‬ ‫אמנם‬ ‫עולמי הבנה אנזתית קיימת ‪:‬‬
‫)זה מצח יגיע שיחשוג חושג שיאמר חמיו נראוש העין‪ ,‬וצנן הוצלו הרג)הניא הפרק הד׳הגנושן )זה צנאי הגיע וראה וסוס שיאמר'על‬
‫ההשקפה שכלית )א החושייח כמי שיונור ‪ ,‬ונצל המולה מדנר• הרג שממונה שה משוסק יאצור ע) ג׳ עציציה שזסי ;‬
‫פ ר ק ך הנה כנר ניארחי שהפרק הוה הניאו הרג לנאר ראה והניע וחזה ‪ ,‬לההיר הספק שיקרה למה שפירש וחמוני‪ .‬ה׳ יניע כהשגה‬
‫שכלית ‪ ,‬ולכן אייר נאו שהן מלות נופלות על ראות העין ‪ ,‬והושאלו להשגת השכל ‪ ,‬וא׳נ עה שאמר ותמונת ה' יניע ‪ ,‬יהיה השגה‬ ‫י‬
‫זכנעה שכלית ולא חושיית ‪ ,‬והנה אמר הרג שוה נראה מפורסם כהמון ‪ ,‬לפי שנלשץ ראיה גאו פשוקים יורו הוראות מטאיות שיאמר על תסוש ועל‬
‫השכל‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ד‬
‫והושאלו שלשתם להשגת השכל ‪ .‬א אמנם וה בראה מפורסם אצל ההמון ‪ ,‬אמר וירא והנה‬
‫באר בשדה וזה ראות עין ‪ .‬ואמר ולבי ראה הרבה הנ מה ודעת ‪ ,‬חה השנה שכלית ‪ .‬ב ולפי‬ ‫!‬
‫זאת ההשאלה הוא כל לשון ראיה שבאה בבורא יתברך ‪ .‬באמרו ראיתי את ה׳ ‪ ,‬וירא אליו ה' ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וירא אלהים כי טוב הראני נא את כבודך ; ויראו את אלהי ישראל כל זה השנה שכלית ‪ ,‬לא ראות‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עץ ממש כשום פנים ‪ ,‬כי לא ישיגו העיגים ^ רק גוף < ובצדו קצת מקריו גם כן כלומר מראה הגוף‬
‫וכן הוא יתברך לא ישיג בכלי ״ כמו שיתבאר ‪ .‬וכן הביט נופל על‬ ‫י ותארו ‪ ,‬וביוצא בהם ‪.‬‬
‫ההבטה בעין לדבר ‪ .‬אל תביט אחריך ; ותכט אשתו מאחריו ‪ ,‬ונבט לארץ ‪ .‬והושאל אל הבטת השכל‬
‫והשקפתו ‪ ,‬על התבוננות הדבר עד שישיגהו‪ .‬והוא אמרו לא הביט און ביעקב ‪ /‬כי האון לא יראה‬
‫‪,‬‬
‫בעין ‪ .‬וכן אמרו וחביטו אחרי מ׳מה ‪ .‬י אמרו חכמים ז״ל שבו עוד זה העגין ושהוא הגדה על‬
‫היותם מדקדקים אחר פעולותיו ומאמריו ומסתכלים בהם ‪ .‬י ומזה הענץ אמרו ‪ ,‬הבט נא השמימה ‪,‬‬
‫כי זה במראה הנבואה ‪ .‬ועל זאת ההשאלה הוא כל לשון הבטה שבאה בשם יתברך ‪ ,‬מהביט אל‬
‫האלהים ‪ .‬ותמונת ה׳ יביט ‪ ,‬יי והביט אל עמל לא תוכל ‪ .‬וכן חזה‪ ,‬נופל על ראות העין‪ ,‬ותחז בציון‬
‫עינינו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק רבי עי א אמנם זה בראה מסורסס ‪ .‬ר״ל שההמון‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬אמנם זה נ ר א ה מפורסם הרצון גו שההמון ידעו‬
‫יודע שענין הראיה נאמרח אף להשגת‬ ‫שעניו הראיה נאמרת אן< להשגת השכל ‪ ,‬ולפי זאת‬
‫השכל ; ב ולפי זאת ההשאלה ‪ .‬ר׳׳ל בכל מקום שיאמר הרב‬ ‫ההשחלה ככל מקום שיאמר הרג ולפי זאת ההשאלה ועל‬
‫המורה ולפי זאת ההשאלה היא להורות לנו שאינו דומה אותו‬ ‫זאת ההשאלה הוא להורות לנו שאינו דומה הנ תוג לשאר‬
‫הפסוק עס שאר השסוקיס שהביא וכן בכאן אינו דומה ראיה‬ ‫הנתוני ם שהניא ני אינו דומה ראיה הנאמרת בנורא‬
‫הנאמרת בש״י לראיה הנאמרת בבני אדס שהיא השגה שכליח‪.‬־‬ ‫לראיה הנאמרת באדם אן שיהיה השגה שנלית ‪ :‬ני לא‬
‫ג רק הגוף ובצדו קצח מקריו ‪ .‬ר״ל שהעינים לא ישיגו רק‬ ‫ישיגו העינים רק גוף וקצת מקריו ‪ .‬ר״ל נלונן ונשמרות‬
‫הגשם ובצד אמד מהגשס לא כלו רק קצחו ‪ :‬ואף מה שישיג‬ ‫ונרנוע ועגול ני לא ישיגו שאר המקרים נ מו הקור והחום‬
‫העין בגשם לא ישיג אלא בקצח המקרים ‪ .‬ר׳׳ל כמו לובן‬ ‫וזולתו ‪ ,‬וז״א נלומר מראה הגוף ותוארו ‪ :‬ונן הוא לא ישיג‬
‫ושחרוח שהם מראה הגוף לא שאל המקרים כי לא ישיג העין‬ ‫בכלי ‪ .‬ר״ל כי אחר שלא יושג השם ית׳ בנלי לא ישיג הוא‬
‫נ ס נן נ כ לי‪ :‬אחרו החכמים יש נו עוד זה הענין‪ .‬אע"פ‬
‫חום וקור וזולתו ‪ :‬ד ותארו ‪ .‬ר׳ל כמו הרבוע והעגול והשלוש‪.‬־‬
‫ה וכן הוא יש' לא ישיג ‪ .‬ר״ל אחר שלא יושג בעינים לפי‬ ‫שבמשפט הלשון זה נראה שהיא הבטה חושית כבר אמרו‬
‫שאינו גשם כמו כן לא ישיג זולתו נעיניס אלא בהבעת שכלי‬ ‫החכמים שהיח הבטה שכלית שהיו מתכוננים נחאמריו‬
‫לא ישיג בכלי כמו שיתבאר בחלק ראשון פרק מ״ד ‪ :‬ו אררו‬ ‫ומדקדקים בפעולותיו להדחוגז בו; ומזה הענין אמרו חכ מי ם‪.‬‬
‫החכמים ז״ל שבו עוד זה הענין ‪ .‬ר״ל אע"פ שמפשט זה הלשון‬ ‫הבט נא השחיחה כי זה היה במראה הנבואה ‪ .‬כמו שהיה‬
‫היה נראה שהנה הנעת המושים ‪ .‬מ״מ כ ני אמרו החכמים‬ ‫אומר ראשונה היה דבר ה׳ אל אברם במחיה ולכן הבט‬
‫ז״ל שהוא הבעה שכלית שהיו מתבוננים במאמריו ומדקדקים‬ ‫נא השמימה אינה הבטה חושית ‪ ,‬והנה הרב הביא ראיה‬
‫ראשונה כי הבטה נאחר על השגת הענין והוא השגת השכל‬
‫בפעולותיו כדי שיתדמו בו ; ז ומזה הענין אמרו וכו׳ ‪ .‬ר״ל שלא‬
‫תחשוב שאמרו הבע נא השמיסה שהיה הענין כך בפועל לא‬ ‫כי אמר לא הביט און ביעקב והביא רחיה לזה מהמובט‬
‫כן אלא במראה הנבואה ‪ :‬ואמרו ספור הכוכבים ‪ .‬ר״ל שידע‬ ‫לא חהחביט כי המובט אי אפשר שיהיה מושג בכלי גשמי‬
‫כחותם המשפיעות בעולם השפל נאי זה צד הוא וזהו אמרו‬ ‫שהוא האון‪ ,‬ואח״ה הביא ראיה מהחביט כמ״ש והביטו אחרי‬
‫וזה העני! ; ח והביע אל עמל לא תוכל ‪ .‬זה הפסוק נאמר‬ ‫חשה כפי רצון החכמים שאמרו שהיו מסתכלים בפעולותיו‬
‫עם שהניחו הפסוק כפשוטו שהיא הבטה גשמית ‪ ,‬ואח״נ‬
‫הביא ראיה מהבט נא השמימה כי זה א״א שיהיה הבטה חושית‪ .‬ועל זאת ההשאלה נאמר כל הבטה שבאבהש״י בין‬
‫שיהיה המביט הוא יתברך נין שיהיה מובט ‪ ,‬החובט נאמרו ותמונת ה׳ יביט‪ ,‬והמביט כאמרו והביט אל עמל לא תוכל ‪.‬‬
‫אמרו‬ ‫‪,‬‬
‫א ב ר בנ א ל‬
‫אלכים רי עוג‪ ,‬עוד עפה חלוקה אמרח והיא שבהיות היואה הוא האדם‪,‬‬ ‫ה‪:‬כל ‪ ,‬כמאמר וירא והנה נאר כשדה)נראשיה כ׳ע נ׳( היא ראוה עין ‪,‬‬
‫ראיה ממנה שיהיה ראיה השגה אמתית קיימה נמו שהניא ראיתי אה‬ ‫ואמר ולכי יאה הרנה חכמה ודגה )קהלה ח'עי!( מנד שיוחס צלנ ‪,‬‬
‫ה' ‪ ,‬וירא אליו ה' ‪ ,‬שהיא השנה ננוחיית המהיח ‪ ,‬וממנה שיהיה מהשנה‬ ‫יאשר אמר הכמה ודעה יודע נאמה שהיא ראיה שכליה ‪ ,‬כי החיש‬
‫נעלה או כוזנה ‪ ,‬ולזם הניא הראיני נא אה כנודן שלדעתו משה רנינו‬ ‫לא יראה כי אם המראוה ‪ ,‬לה ההנמה והדעה ‪ ,‬שהה מושגי השכל‪ ,‬ולכן‬
‫נקש להשיג מהוה הנורא ולא השינו‪-‬והיא ה'כ ראיה נטלה ‪ .‬והניא עוד‬ ‫אמר שוה מפורםם נהמון ‪ .‬אמנם נהניט והיה ‪ ,‬לא נאו עליו הפשוקים‬
‫ויראו את אנהי ישראל שהיא השגה משונשה נניו שיזכוי נפרק נמשך‬ ‫כ'כ מנוארים שיהיה מפורכס נהמון כראיה ‪ ,‬והעיר נזה ‪ ,‬והרא האשם‬
‫לזה ‪ .‬והנה הודיע ררנ שכלם רם השגה שכליה ‪ ,‬נין שההיה אמהית ‪,‬‬ ‫הנזכר נמעשה נראשיח ‪ ,‬ואם לא וכרו ‪ :‬ואפי זאת ההשאלה כו׳ ‪.‬‬
‫או נעלם או משוכשח ‪ ,‬זלכן אמר ‪ .‬כל זה השגה שכליה ‪ ,‬והנה רניא‬ ‫נ' האפודי ‪ ,‬פנכל מקום שאמי הרג ולפי ואה ההשאלה ‪ ,‬אינו דומה‬
‫ראיה על שהן הוא האמת ושאין אחד ניסס ראיה תושייה ‪ ,‬נאמרו‪:‬י לא‬ ‫מכל צד לשהוף שוכד ‪ ,‬וכן נכאן אינו דומה הראיה הנאמיה כנורא יה'‬
‫ישיגו העיניס רק גוף ‪ ,‬וענד אחד מן הנדדים‪ ,‬ר׳ל שחוש הראוה לא ישיג‬ ‫שהיא ראיס אלהית ‪ ,‬לנאמרה ננני אדם שהיא שכלי ‪ .‬ולדעתי אין זה‬
‫ני אם מקרי הגוף נמו לונן ושהיוה לא שאר המקיים כהוס וקור וזולתה‪,‬‬ ‫מהויינ ‪ ,‬כי הרנ יניא השיזופים ויכייחם מהנסונים ‪ ,‬לייחם הנאמרים‬
‫וזה אמר על הראיה הנאייה רהאדה לנירא ‪ .‬עיר אמר הרג והיא יה'‬ ‫ננורא יה' ונדנרים ננדלים שתוף אח־ להם ‪ ,‬וא׳א מנלהי שיאמר ‪,‬‬
‫לא ישיג ננלי ‪ ,‬ואמר זה על הראיה שהיא יין הנורא לנניאיה שהם שני‬ ‫ולפי ואש ההשאלה נאמדה נו יה' ‪ ,‬וננר ידענו ננלל ‪ ,‬שהדנרים הנאמרים‬
‫איירו ףז׳יי שישו עור וה העני) ‪ ,‬ר׳ל‬ ‫החלוקות היהשונות שזנרהי‬ ‫ננני אדם אינם שווים נהסכמה עם הנאמרים נו יה' ‪ :‬באמרו ראיתי‬
‫שעם היות שפשט הנתונ יורה שוהניעו אהרי משה היא ראייה הוש״ה ‪,‬‬ ‫את ה' כו׳ ‪ .‬הנה הינ יניא נזה ה' פסיקיס ‪ ,‬ואין ראוי שנחשונ שנאו‬
‫הנה חכמינו על נד הדיש שמוהו נהנטה רהשייה שהיו מדקדקים‬ ‫נלם לענין אהד ‪ .‬יאדמה שהרנ עשה הלוקה נראיה הנאמרת נדנריס‬
‫כפעולותיו ומפתנלים נהס ‪ ,‬ומזה העני; המרו היע נא השמים הנה‬ ‫אלהיים‪ ,‬שיש ממנה ראיה מהננראיס אל הנורא ‪ ,‬ומזה המין הניא וירא‬
‫אמר‬
‫ב ‪20‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פררן ד ה‬
‫עינינו ‪ .‬והושאל להשגת הלב ‪ ,‬אשר חזה על יהודה וידושזים״ היה דנר ה׳ אל אכרם פטחזרו ‪ .‬ט ועל‬
‫זאת ההשאלה נאמר ‪ ,‬ויחזו אח האלהים ‪ ,‬ודעהו ‪:‬‬
‫פ ר ק ה א כאשר החל ראש הפילוסופים לחקור ולעשות מופתים כעניגים עמוקים מאד ‪ ,‬אטר‬
‫מתנצל‬
‫'‪ OS‬טו ב‬ ‫אפודי‬
‫אמרו המפרשים נ י אמרו על זאת ההשאלה נאמר וייזזואת‬ ‫באל ית׳ ור״ל שהוא ית׳ אינו משיג עמל ושקי כלל; ט ועל‬
‫זאת ההשאלה נאסר ויחוו אה האלהיס ‪ .‬מפני וה שנה האלהיס ולא הני א הפסוק לבד ע ס ש א ר ה פ פ קי ם‪ /‬מצד‬
‫הרב לשונו ואמר ועל זאת ההשאלה ולא הגיא הפמק לבד ‪ /‬ששאר ה פ » קי ‪ 0‬שהביא היסה השגה נבואיית חאת ההשגה‬
‫הוא מצד שאינו דומה זה הפסוק עם שאר הפסוקים שהביא כי לא היתה נגואיית כי השגתם היתה משובשת אמנם למה‬
‫אמרו חזה על ירושלים ו ק במחזה י״ל השגה נבואית חאח לא שהיתה השגת הנבואה)הוא( בדמיון ובמחשבה וזאת ההשגה‬
‫היתה השגה נבואית חלילה כי השגתם היתה משובשת עד שכללה לא היתה שכלית אלאמשונשת לכן היתה דומה לזאת ההשגה‪,‬‬
‫מן הגשמות מה שכללה ‪ .‬אמנם מצד שהיתה זאת ההשגה ולק לא הני א הרב ויראו חת אלהי ישראל בהשגה‬
‫השגת הלב הוא דומה אל שאר הפסוקים לא בעני! אסר ועל הננואיית אבל בהשגה השכלית אמר למעלה ויראו את אלהי‬
‫זה אמר ודע זה‪ .‬וזה הפרק נקשר עם פרק חמישי לבאי ענין ישראל כל זה השגה שכלית; ואמרו ודעהו ‪ .‬רמז על שהיתה‬
‫ויחזו את האלהים וכו׳ ‪ .‬ויש להקשות עדיין מפני מה לא אמי השגתם בדמיון ובמחשבה לא השגה אמתית ולכן נאמר‬
‫הרג למעלה כשהביא פסוק ויראו את אלה׳ ישראל ועל זאה והושאל להשגת הלב כי הלב הנה היא המחשבה לא השכל‬
‫ההשאלה כמו שהביא על ספוק ויחזו כי באמת ההשגה היתה ולק לא אמר והושאל להסגת השכל נ סו שאמר אלא‬
‫להשגת הלב ‪:‬‬ ‫אחח‪ ,‬נוכל לומר כי מצד שסמך ויאכלו וישתו על ויחזו הורה‬
‫פ ר ק ה אמר הרב נאשר החל ראש הפילוסופים ו ט׳ ‪.‬‬ ‫שההשגה היתה משובשת כי היינו יכולים לומר שאמרו ויראו אס‬
‫הרצין בו הפילוסוץ כשרצה לדבר בדברים‬ ‫אלהי ישראל ר״ל שהשיגו מציאות העלה הראשונה‪.‬לא אי ך הי ^‬
‫עמוקים מאד בספר השמים והעולם על שתי שאלות‬ ‫אגל עכשו שאסר ויאכלו וישתו רורה מל בלבול ההשגה ;‬
‫פ ר ק ה א כאשר הסל ראש הפילוסופים וכו׳ ‪ .‬י*ל זה נפלאות‪ .‬האחד למה היו ה סנ בי ם הנבוכים בל מה שהוא‬
‫עשה אריספועלו״ס בספר השסיס והעולם ‪ :‬יוי^■ קרוב מהם אל גלגל המזלות יתנועע תנועות רבות‬
‫והרחוק‬ ‫‪,‬‬ ‫‪pi‬‬
‫אנ ר בנ א ל‬
‫ה)נ ‪ ,‬והונייו השחון ההוא מהפסוקיה שהניא ‪ ,‬אפר מזה » ‪ i‬י‪ 9‬וופ‬ ‫אמי הרג נזה ‪ ,‬ומזה העני! ולא הניאו עם שאי הפסוקים ‪ ,‬לעי שהוא‬
‫וירושלים )ישעי׳ א׳ א׳( ‪ ,‬היה דרי ה׳ נמחזה )ניאפיח ש׳ו א׳( ‪,‬‬ ‫נמיאה הננואה ‪ ,‬ושאי הפסיקים הס כני המחכנה והדמיון ‪ ,‬ויהיה לפי‬
‫אינש מאחריה נסק הנורא אנל הס חזייה ‪ ,‬נאחר נה‬ ‫יהעהוקים‬ ‫וה פי' וספור הכוכייש שידע נתותיהש המשפיעות נזה העולש השפל ‪ ,‬נדי‬
‫נישפיס נעה שמזה »ל יהודה וירושלים ‪ ,‬ונאנרס נמחזה שלו ‪ ,‬ואחיי‬ ‫שיכיר הייתי עקר נענעי ישתוצדתו נבי מהביט אל האלהים ‪ ,‬ותמונת‬
‫שהרג הוכיח שחועו שזהר עהעהוקיה החלה ‪ ,‬אמר כמנהגו שעל יאח‬ ‫ה׳ יניע ‪ ,‬והניע אל עמל צא תוכל ‪ .‬הניא כרב הפסיקיה שהם עהאוס‬
‫ההשאלה יהיה המוייההנאמרח נחק הנורא‪ .‬ויניא ויחוו אח האלהיה ‪.‬‬ ‫לנורא ‪ ,‬והם מהניע אל האלהיס)שמות ג׳ י׳( ותמונת מ' יניע)נמדנר‬
‫וא׳ה אין מה הקושיא שהקכו למערכיס ‪ .‬גי איו יאמרו שהיה לינ להניא‬ ‫>'נ ח'( ‪ ,‬אמר זה הניא ההנעה שהיא מהנורא צננראיה נאמר והניע‬
‫רמזו אח האלהים עם ‪ •i x‬העהוקים שקדם ‪ ,‬כי הם נחוייה המיומהח‬ ‫אל עמל לא תוכל)חנקוק א' י ג! והוא הסדר שהניא נ־איה ‪ :‬והושאל‬
‫לאדה ‪ ,‬ואינה גוגעח ננורא ייו ‪ ,‬ואיט הוא החוזה ‪ ,‬ואינו ג' נ הדנר‬ ‫להשגת הלב נו׳ ‪ .‬הנה הרג מצא לנץ ראיה מהנויא לננראים‬
‫אשר מזו ‪ ,‬והעסוק אשי הניא הינ מחק הנורא יה' ‪ .‬אץ לו להניאו עס‬ ‫ומהננראיס לנורא ‪ ,‬וכן מגאו נלשון הנעה ‪ ,‬אנל יצשון חזייה מצאו‬
‫היאיוח שיניא לשסועיס‪ ,‬ואין כן דיאו אם אלהי יפיאל כי לא הניאו‬ ‫נאדם ‪1‬לא מצאו כנורא ית׳ ‪ ,‬ולכן הניא נו לשין צנואה כי שם מחזה‬
‫מס היאות)האדם( איל הניאו עם הדגרים הנאמרים נחה הנורא ‪ .‬ראה‬ ‫ומזיין נעצם וראשונה נאמר מל הננואה ועל גיזשוגיא( ]נ׳ל סוגיה[ שהיא‬
‫דנוי הרג נ מ ק הישר וחיאה שאינו נ דני׳ המעישיס ושהוא נמו שאמיסי‪,‬‬ ‫הנוראה ‪ ,‬נמו שיתנאר גפרקי ה‪.‬נואה ‪1‬מסצק שני פרק מ׳ א מ׳ג מ׳ג(‪:‬‬
‫והתנאי מזה שהשמות האלה יאמרו נהשאלה ‪ ,‬והס ^ נ שמוח מושאלים‬ ‫ועל זאת ההשאלה נו' ורעהו כינה הרג שהתזיה הנאמרת נפמק‬
‫נמו שיאמר הרג ז‬ ‫הזה ‪ ,‬מאתר שאינה תושיית ‪ ,‬והיא מפעולת השכל יהיה שתיפז מהשכלית ‪,‬‬
‫פ ר ס ה נאשר ‪ Snn‬ראש ר‪,‬םינ*והושים ונו* ע ד יכן נאמר אנוזנו ‪,‬‬ ‫אנל להיות השגת האצילים השגה משונשת ‪ ,‬אדר הרג ודעכו ‪ ,‬ר׳ל‬
‫פאלחי אני מה לאי זה הנליח הניא הינ מאמי אריסשועילוש‬ ‫^‬ ‫ודע יהנן הזיית האניליס‪ ,‬אס היא מראה ננואה או שמית או‬
‫שקראו ראש העילוהועיס ‪ .‬יאה הגיאו כדי לומר שהי‪.‬נצל נחקרו נורייה‬ ‫דמיונית‪ ,‬גישינשת‪ .‬וידיה ידיעת זה נפ־ק ה' הנמשך שהניאו לנאר‬
‫העמוקים ‪ ,‬ושכן יעשה היא גס כן שמתנצל מזה כמו שעירש האעודי ‪.‬‬ ‫זה וק נחג הנרנוני ז׳ל כי ההשגה המשופרת עליהם נזה המאמר ‪,‬‬
‫הנה נאמת יהיה זה בזולת מקומו ‪ ,‬והיה ראוי שיביאהו נהקדמח השער ‪,‬‬ ‫היא השנה שכלית ‪ ,‬מספים למה שאמרתי ‪ .‬והאפוד הקשה למה לא אמר‬
‫גם כי שעה אמר מזה מה שנו וי ‪ ,‬ולמה יביאהו כאן פעם אחרת ‪.‬‬ ‫הרב למעלה כשהביא פכוק ויראו את אלהי ישראל על זאת ההשאלה ונו'‬
‫ומוד שדני׳ סרג לא יסכלו יה העייוש שהיה ראוי שיאמר וכן נאמר‬ ‫נמו שהניאו על פשוק ויחזו את האצהים ‪ ,‬והשיג כ׳ מצד ששמך ויאכלו‬
‫אנחנו ‪ ,‬שאין ראוי למעיין נסעריגו פיימש מה שנאמר לעזות ‪ ,‬ודנייו‬ ‫וישתו ‪ ,‬לאמר זיתיו את כאלהיש ‪ ,‬שיורה על היות ההשגה משוננת ‪,‬‬
‫לא היו כן ‪ .‬אנל חמי• ולן נאמר אנחנו ני צריך לאדה שלא יהדוש ‪.‬‬ ‫נק אמר נוה ועל ואת ההשאלה ולא אמרו על ויראו אח אלהי ישראל‬
‫ואם נאמר שהניאו הרב לח להחננלות עצמו ‪ .‬כי אם לסהיי המעייגיס‬ ‫שינונו שהשיגו מציתות עצה כראשונה נלי פעות ‪ .‬וראיתי‬
‫שלא יהרסו נעיץ הדנרים העעוקים כסו שיורה עליו לשונו ‪ .‬הנה יקשה‬ ‫נפייוש הנשפי יהכיה לזה ‪ ,‬שכתנ שאמרו ויראו את אלהי ישראל היתה‬
‫מאד עליו ממאמר אריסשועילוס שהוא לא הוהיר עליו ‪ .‬אכל אמר נספו‬ ‫השגה משובחת ‪ ,‬ואמרז זיתזו את האלהיס היא השגה משונשת ‪ ,‬ולכן‬
‫שעיונו מכרים העסוקים אין יאוי שייוחס לעזוח כי אם להשתדלות ‪.‬‬ ‫אמר בה ויאכלו וישהו ‪ .‬ואני אהשוב‪:‬קיה זה לחנמים המפרשים האלה‬
‫וא'כ מאמר ׳אריפעופילוס לא יסע )ציל יאפר( לאזהרת המעיינים ‪ .‬אגל‬ ‫למעוע ההבנה בדברי הרב אס נפרק הה׳ הנמשך נמו שוכר בפירושו ‪,‬‬
‫יתיר להם המיון וההרישה ‪ ,‬ואה יאמר שהניאו הרג לתת מקום לעיין‬ ‫ושם אוכיח ששבוש התניליס וסעיתה נא נפשוק ויראו אח אלהי ישראל‪,‬‬
‫נמועלא ונעמד‪,‬ופ ארישעופילום ‪ .‬יקשה א׳ה לשונו שאמר ו ק נאמר‬ ‫ונאמרו וימזי את האלהיס ‪ ,‬אינה ההשנה המשובשת כזכר הרג ‪ ,‬וגס דברי‬
‫אנתנו כי צריך האדם שלא יהרוש והוא הותר לכוונתו ‪ .‬עוד שאלתי‬ ‫הפרק כזה צא הביעו ‪ ,‬כי כוונת כרב נשחופיש הוא להוכיח שמושיכס‬
‫נזה הענץ ‪ ,‬למה עשה הרג תנאיה כל כן■ כהשגה נאמרו ‪ .‬שירגיל עצמו ‪,‬‬ ‫מהכחוניס ‪ ,‬ואסר יאמר בכפי ההשאלה אחו מהה יהיה מה שבא ממנו‬
‫כחכמת וכדמות ויוקק מדותיו וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות ‪.‬‬ ‫נהק הבורא ‪ ,‬יכנה נענץ הבעה הוכיח מהנתוניה שיאמר עלההשקפה‬
‫עוד אמר אמר יה ‪ ,‬וכאשר ינץ ההקדמות וידעם וידע דיני ההקש‬ ‫השנליח ‪ ,‬מאמרו לא הניע אי! ביעקב ‪ ,‬והניעו אחרי מכה ‪ ,‬הבט )א‬
‫ועשום המופת וידע אופני השמירה ‪ ,‬והוא נאמס נעל דנרים הרנה ‪.‬‬ ‫השמימה ‪ .‬ואחרי שביאר דרושו אמר ועל זאת ההשאלה הוא נל לגון‬
‫עוד שאלתי שיראה מנ רי הינ סתירה והפן ‪ ,‬ני הוא אמר יקדים‬ ‫הנעה שנאה בנורא ‪ ,‬ישה הניא בל הפסוקים שמוה השהוך יניאו נו‬
‫למקור נוה העניין ‪ ,‬דורה שראוי שיהיה מהיי וקווה כחקירה הזאת ‪,‬‬ ‫יח' ‪ ,‬ונזה האו‪ ;:‬ענמו עשאו נשהיף ראה והביט ‪ ,‬הפשוקים הנאמרים‬
‫אחר זה יאמר ‪ ,‬אנלינוש וימנע‪ ,‬והוא מגזית ני נושש משה)שמות‬ ‫באל ית׳ והבית זייאי את אלה׳ ישראל נחונס ‪ .‬אמנם נחזה נהג נזה‬
‫ל'נ א׳( אמי שיתאחר דמנע מחקור ‪ ,‬והוא נאמס מקניל למה שקדם ‪.‬‬ ‫הדרך נענמו ואין ניניהה חלוק נלל ‪ ,‬ני הוא ביאר שמה ‪ ,‬הושאל להשגח‬
‫ולהשינ‬
 ‫מורה נבוכיים חלק ראשון פרל( דן‬
‫או היותו‬ ‫מתנצל ‪ ,‬דבר זה ענינו ‪ ,‬שאי; ראוי למעיין בספריו שייהסהו במה שיחקר עליו )'עזות ‪,‬‬
‫והשתדלות‬ ‫משתבח ומתפאר והורס לדבר במה שאי; ידיעה לו בו‪ ,‬אבל ראוי לו שייחסהו לזריזות‬
‫שלא יהרם‬ ‫בהמציא והעמיד אמונות אמתיות כפי יכילת האדש ‪ ,‬ב כן נאמר אנהנו ‪ ^ ,‬כי צריך לאדם‬
‫‪ .‬י׳ ויזקק‬ ‫כלתי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות‬ ‫י לזה הענץ העצום הנכבד מתחלת המחשבה‬
‫מדותיו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ב וכן נאמר א‪:‬חגו ‪ .‬ר״ל ננתו זה ההנמיוה‪:‬עשה ארששוכילו״ש‬
‫והרחוק יהגופע חנועית יזועטות ואם הגלגל ה א' כלתי‬
‫מלה גמלה כן נעשהו הננזנו כעשופנו נחוריס על עניניה‬ ‫מתנועע אלא תנועה אחת ‪ .‬והשאלה הי׳ לאיזו עלה היה‬
‫עמוקיה מעניני האלהות ומעניני המע״ד הניהר ‪ :‬ג כי צריך‬ ‫נגלגל הא׳ כונני ם רביםיהוא אחד יכשאי־ הגלגלים לא ימצא‬
‫לאדש וכו׳‪ .‬יייל וכדין היה שינצל ארישעועלוש על עצמו ואנהנו‬
‫נ ה ם כ״א כיכנ א׳ ואם הוא נעל גלגלים ‪ ,‬והתנצל נזה‬
‫על עצמינו תענין ההרישה כי הוא עיון גדול ושכנה נדולה ‪.‬‬‫וכיאר כי הוא פעל אנושי לתה שהיי השמים נעלי נפש‬
‫לכן צריך לאדה שלא יהרוש לדכר וכו'; ד לזה הענין הענוש‪,‬‬‫ואין ראוי למעיין כספי־ו שייחשהו לעזות או היותו מתפאר‬
‫ר״ל הכמה האלהות ‪ ,‬שירגיל עצמו כהכ־יה רוצה לומר שצריך‬ ‫והורם לדנר שאין ידיעה נו אנל ראוי שייתסהו לזריזות‬
‫שידע תכונת מנעי חכמת האלהוה והס שלש חכמות ורמז‬ ‫והשתדלות כהמציא והעתיד אחונית אמתיות אף שיהיו אלו‬
‫כזה המעמד הנכחר נאמרו והיו נכונים לשלשת ימים שהוא‬ ‫הגרמים רחוקים מחנו כתעלה ינחקוס ; יכן נאחר אניזנו ‪.‬‬
‫רמז לשלש חכמות ‪.‬־ ה ויזקק מדושיו ‪ ,‬זה רמז לאמרו‬ ‫אמרו המפרשים כי היצק יו כי אריסטו עשה התנצלות‬
‫לעצמו ואותו הקנצלות שעפה איישעו מלה נמלה כן נעשה‬
‫אנחנו נעשיתנו ס כיי ם ע״וקים כעגיני האלהות ונעניני המעמד הננחר ני מי יעלה כהר ה' ומי יקום כמקום קדשו ;‬
‫כי צריך לאדם כו׳ ייצה וכדין היא שינצל אריסשו על עצמו ואנחס על עצמינו מענין הריסה כי הוא עיון גדיל וסכנה‬
‫גדולה ‪ ,‬ולפי דעתי שלא התנצל הרכ על עשותו כיאור כמעמד הננחר כי הכיאור שעשה איננו עמוק אכל הרצין‬
‫נאמרו וכן נאמר אנחנו היצין כי כמו שאחר אריסטו שאין ראוי לדרוש ולחקור כדנרים עמוקים כן נאמר אנחנו‬
‫קהל עדת ישראל ההתנצלות י אוי ומחויכ מצד התורה וזהו התחלה לניאור המעמד הננחר ‪ .‬ואמיו כי צריך‬
‫האדס ריצה לוחי כי ההריסה הוא עון כלילי וסכנה גדולה ‪ :‬ולזה הענין העצום רוצה לומר והיא הכיזת האלהות‪ .‬כלתי‬
‫שירגיל עצמו כחכמות ‪ .‬רוצה לומר שצריך שידע תכונת טנ ע האלהית ורמז נזה מעמדהר סיני היו נכונים לשלשה‬
‫יחים שהוא רמי לשלש חכמות ‪ ,‬ויזקק מדותיו זה רמז וככסו שחלותם וכשיכון הקדמות וידע דרכי וההקש ועשית‬
‫החוכת‬
‫אברבנאל‬
‫לו זה להיותו נלחי שצס נדצעוח ודה־דמוח כיתויוח צחושר ה‪,0 :‬י־‪.‬וה‬ ‫ולהשיג לכל זה אותר כהיב הניא מא״־ א‪-‬יכהינויליש ד‪',‬אן יא‪:‬‬
‫יאתר‪ ,‬שהוא הו־ש לדג־ נמש שתין נו ידיעה נ י ‪ ,‬י׳ ל שהות חשר‬ ‫הניליסיפיש לשי שנתו שנהג נד' נ‪:‬שי תה‪:‬־ סשתע ‪ c‬־‪ p‬כל;)‪:‬־‪.‬יה תההל'‬
‫ההדד־יות וההנעוה‪ ,‬הנה א׳־הש‪ :‬צג' דנריס שייחשולו )תש לעשות(‬ ‫הנה אריששושיליש כה היות הקדתוהו ‪;':‬ושהיה ה־נה ‪ ,‬הוא נתוית‬
‫אי שנת או התשאיות או כריכה ‪ ,‬יאתר שתי; ראוי‪:‬ייחשיש אציו אנל‬ ‫היה מתחיל השלוהושיא ונו״־ איתה ‪ ,‬לני שהשיג נדדושיה האתת ‪ ,‬תה‬
‫ייתשהי להשתדלות וזריוות ‪ ,‬ווה לשי ששיא וכ־ ששידיכש התועתית נו‪,‬ריש‬ ‫שלא עשו ה־אשיניה ‪ ,‬וכיון שהיא הנינה ונש יח־ה והניאה נהשיו‬
‫ה‪.‬מידיש יהעליוניש ‪ ,‬יותר עדנה מההשגה ה־נה נדג־יש השש״ש ‪ ,‬׳לכן‬ ‫נהדר מושלא ‪ ,‬היו קירתיש אותו האלהי ‪ ,‬ו;ראו ה‪,‬־נ רתש השילוהושיש ‪,‬‬
‫המנדש ונזיד־ נדנ־יש העליוגי‪ :‬יתו׳ ;׳;־א צישת־נ ווייי ‪ .‬ואמר‬ ‫ואתד כאשד ההל לחנוד וי‪-‬כישית תינתיש נעניניה ע״וכיש‪ ,‬והיה זה נששר‬
‫נהתניא והעמיד אמונית אמתיית‪ ,‬רלה לומ־ שנא יניתענ ‪1‬ה ״ושתים‬ ‫השמים והעולה ‪ ,‬ולא ניא־ תע יניש ההש כהן ‪ ,‬אנל ככ' י׳ט וו”כ מששרז‬
‫ולא ראיות חזדית‪ ,‬תנל יניא דנייש משונדיה יגיה אניהש על דרן‬ ‫וש ‪ ,‬כתג ההעניניש השם היו הת׳ ‪:‬א;ית י־‪,‬דות ‪ ,‬האתד למה היו‬
‫הא״ינה‪ ,‬ונגן אתר שהמניא אותש ותעתידש נ־תיות הכידית ראוי‬ ‫הכוכניס )הנניכיס; מה ‪:‬שיא ;יונ משש א> גלגל התזנות יתנועעהניעית‬
‫‪:‬׳שינת עליו ותנה תראה שכיתה ותת כוינתי נא״־‪ .‬ת״ה שתתרנגשינו‬ ‫רנות ‪ ,‬והרחוז המעות תיעעות ‪ ,‬כהיות תגלגל ה־אשון נלהי מתנועע‬
‫זה נדנה עתה לתדיר עוד שתי שתלות תדי־ה ‪.‬״‪::‬דת ‪ ,‬כי ני; הראוי‬ ‫אצא תנועה אחת ‪ ,‬והיה רתו׳ ‪:‬כ' הנ־ונ אליו יתדנית אגיו יותר‬
‫שנתדיי עציהש ונתרי נהם כני השגת ‪:‬כ;‪.‬׳ יהכייתיו וידיעתנו ‪ ,‬אלא‬ ‫נתנוטותיו ‪ .‬והשתצש השגית לאי זו עלה היו נונגל הראשון כוכניש‬
‫שתי; יאוי לאדש שישיא זש עי‪,‬ינ‪ 1‬נעוות נינת ‪ ,‬תני‪ .‬דתיי שיכנת ניו־יזיתני‬ ‫רניש ושוא אתד ‪ ,‬ונשתד הגלגליש לת ’יילא כי תש כוכנ אתר נגנגל‬
‫על שהתשלהשיה ונדשנו עליה ‪, ,‬כשננד‪ :‬כשינות היועינות הנכנוות ‪,‬‬ ‫אתר ‪ ,‬ואש ה‪1‬ת נטל גלגליה וא״־ ח־יהטיג״ליש ה״ה נהנת זה טענות‬
‫ונתזיד לשתייה ״שיתר מעט מתיד; ‪ ,‬ני; הדי! על שהיניע שישנית ויהי‪,:‬‬ ‫חלושות ‪ ,‬עד שהרג נשיח י׳ט השכר ת״־ ‪:‬זהלוניש ההלה יידו היות‬
‫עכ׳ל ‪ ,‬שיה ציי׳ה שה־גיש נתולשת דנריו‪ ,‬יצנן הרנ נכ ‘; חמי שה‪:‬‬ ‫הכל נכוונה תנוין ‪ ,‬ושאינו על נד החיוג ‪ ,‬כתו שת‪:‬נ הנילישון ‪ ,‬והושית‬
‫‘נני נד״ות אתינש שיידיננת מנלתי מינתיה ושן נאננ‪.‬י אנרנו ויו' ‪.‬‬ ‫מדנ־יו שהוא עצמו הרגיש נהולשת ועתו ותשינותיו נשאלות כהה ‪.‬‬
‫אותר אני ששי‪ :‬היגית ו״יא״י א־יששייש״ליש שוני ג' דנייש ‪ ,‬שיינו ג'‬ ‫והנרנונ׳ נשי‪-‬וש׳ לאיתז שרין ‪ ,‬ונשי־ושי לקי ‪' P‬־ן־‪-‬ין ‪ ,‬ונני־ושי לששר‬
‫כלייש ‪ ,‬התתד שתי; רתוי לתדש ‪:‬׳כריש לחדיר נעניניששעייודיש‪ ,‬נינגי‬ ‫ההמיה והעולה‪ ,‬השתוי‪ .‬לתק דעת הנילישון נתשינות השחלות הנוג־ות ‪,‬‬
‫השנעית ׳ההדדמית ה־תויות '‪:.‬־‪,‬דיש תניכש ‪ ,‬והנה צדת השי‪ ;,‬הזה ״תה‬ ‫ואיגש מוג־הות לכזכר נתנוש כזה יעי״נו ־׳שש ‪ ,‬ולני צהתעה■; עתה‬
‫כאיי ‪ ,‬ושייש ניני נתש שתי; ידיעש לו נו ‪ ,‬ר״׳‪ ,‬ששיש הורש לדנר‬ ‫נניחור דכיי הרג ‪ .‬ויהיה תוררו לתכד ו־יעשות ״׳שתי‪ , :‬לתני־ כדי‬
‫כדניי‪ :‬כלא היש ידיעה כהנעותהראויות להש ‪ .‬הכלל הכני הית ‪:‬נשיות‬ ‫שיוכל ל‪-‬ישית תושתיה ‪ ,‬לא שיחתי הרנ שנניעל ענה א־ישטיכ״נוש‬
‫גתדס ה שיות אניהם חינו גנות אכל שכת ‪ ,‬ותניאש א‪ :‬יחדיר גניהי־ות‬ ‫מושתיס על וה ‪ ,‬כשיוא יאמר נתשן זה שם כמי שת '־תי ‪ ,‬ח‪:‬ל תתי‬
‫ימייצה נעניניש כידייש השש‪ ,‬ושנש );ת שכל‪ ,‬שוש מתה שאתר ‪ .‬אנג‬ ‫נכא; שהיה חו־‪,‬ר ומכקש כדי שיוכל נעשית ״ישתיש נזש ‪ ,‬עם היית שלא‬
‫ראוי שייחשרו לזריזות ‪ .‬הכלל כשלישי הות שנהייתי חידד עש הדדמת‬ ‫הגיע אליו ונא עשאם‪ .‬ותמר ה־נ את־ מתנצל דנד זה ענינו ‪ ,‬צי׳ת־‬
‫הי‪.‬עור‪.‬יו ‪:‬׳‪.‬ש ‪ ,‬אינו ראוי שיגזור שהתיית כ״ו שחשנו ‪ ,‬ולא ישלוע‬ ‫שא־ישטוטילוה ךודה אותה כתכי־ש אתר כת־ניל ר״ה שנכנס אליש עש‬
‫נ דני ‪ ,‬תה הית כ״ו שחשנו ‪ ,‬אם‬ ‫״תשנותיו נגנייה ‪ ,‬אנל ת״יי‬ ‫ר‪,‬ושי השגת כדנדיס ‪ ,‬וכה היות שגת ׳ניאה כאן;לשוני הנה יכית ענייה‬
‫נא וש‪-‬לדת תכי‪,‬נ הזה תמש שאמי כרתנית והע״יד אמונית ת־יתיווז‬ ‫וכללותה ‪ ,‬וזה שאתר ונר זה ענינו ‪ ,‬צהניז‪ -‬שתין זה לשונו כי אה ככוונה‬
‫כשי יכולת האד‪ :‬ר׳ל שאי; נ״שתדל אשש נשהות תדי של ‪,‬״ה ‪:‬יכוג‬ ‫מתנו‪ .‬שאי; ראוי ׳‘שע"‪ ,‬כו' ‪ .‬אתר ‪:‬הוא כנר ידע שלא ינא מעיין‬
‫עליו‪ ,‬ע‪ :‬היות כ׳‪.‬־;׳‪ :‬שלא נינא שתיית נ‪ 1‬י‪ :‬ת‪ ,‬כי תש על ד־ך התניינה‬ ‫שיתששהו על דעותיו ויגעג עציה־ ‪ ,‬נתתי חשוכות יוהד ננונות ‪ ,‬כי תשג‬
‫כ״ו שת״רת׳‪ ,‬וא״ר הדג שניין ׳‪;,‬״וד ניארישגוש״ניש ג׳ התוה‪-‬ות ‪,‬‬ ‫שלת יקיס אתריו כ״והו ‪ ,‬אנל תששר שינת וייגי‪ :‬נתינשת טענותיו ‪,‬‬
‫ושתתיל נ־תשיצש נאמרו כי צרין לתדס שצת ישייש ל‪,‬ה שטני; העצוש‬ ‫וייא שתותר הדרוש תינו ייתה שיאו׳ לחני־ עליי ‪ ,‬וי‪' ;:.‬יחש חכי־תי‬
‫הנננד ‪ ,‬ר׳ג קניית האצשות ‪ .‬ניתחלת כייתשנה‪ ,‬כיי״־ נתתנר‪,‬שידיעות‬ ‫אה לעזות פניה כחדרי נ י‪:1‬י‪.‬א מתגי ‪ ,‬וה‪ :‬שיתשוג שעשה תריכטוטילוש‬
‫ושעיון רגלי שי‪-‬גיל עננ־ו נתכייוי‪ .‬ינדמת שתש שת״עיח תיתו״ת ‪,‬‬ ‫זה לתייהו תשתנת ו״הנת־ שנתנה ״כל האדה ‪ ,‬ישענה שמיס וירד ‪,‬‬
‫יתדדרדותיו זדי■ ״נ חש נמד‪ 1‬ת ‪1 .‬ימית י‪.‬תוותי‪ , 1‬ותת‪:‬ינ תני ששיי;‬ ‫ולכן יהי‪,‬י־ עג זהעה הרגשי נחלשת מאמ־ו ואש ר ויו־‪ :‬לדג־ נ״ה‬
‫היי נ ה נטעתי‪ .‬אניני נני 'הראל ני הה )ת הושנ״ו נכנעות כראזיית‬ ‫‪:‬אין לו ידיעה נ ו ‪ ,‬הוא ניי ח‪ ,‬אחר יא״ר שאולי יאמר הנוע"! שד־ה‬
‫כתי‬
 ‫כא ‪21‬‬ ‫מורה נבוביים חלרן ראשון ‪6‬רק ‪n‬‬
‫מדותיו זקוק רב ‪ ,‬י וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות ‪ .‬וכאשר יבין מקדטות אטייתיות מדעם ‪,‬‬
‫ו ‪ T‬ע דרכי ההקש ועשות המופת ‪ ,‬וידע אופני השמירה טהטעאות השכל ; אז יקדים לחקירה כזה‬
‫הענץ ‪ ,‬ולא יגזור בתחלת דעת שיעלה בלבו ‪ ,‬ולא ישלח מחשבותיו תחי^יז משליטם להשנת הבורא ‪J‬‬
‫אבל יבוש וימנע ויעמד ; עד שיעי׳ה ראשון ראשון ‪ .‬ועל זה נאטר ויסתר טשה פניו כי ירא מהביט אל‬
‫האלהים‪ ,‬מחובר למה שיורה עליו הנראה‪ ,‬מפחדו להסתכל באור הנראה‪ ,‬לא שהשם ישיגוהו העינים‬
‫יתעלה מכל חסרון עילוי רב ‪ ,‬ושובח לו ע״ה הדבר הזה ‪ ,‬והשפיע עליו האל יתעלה מטובו טה שחייב‬
‫לו ‪ ,‬שנאמר כו ותמונת ה׳ יביט ‪ .‬וזכרו החכמים ז״ל י כי זה גמול ‪6‬י!םתירו פניו תחלה מהביט אל‬
‫האלהים ‪ .‬יי )א( אמנם אצילי בני ישראל הם הרסו ושלחו מחשבתם ט והשיגו ‪ ,‬אבל השגה בלתי‬
‫שלימה ‪ ,‬ולזה אמר עליהם ויראו את אלהי ישראל ותחת תליו וגו׳ ‪ ,‬ולא אמר מראו את אלהי ישראל‬
‫לבד‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫וכנסו שמלותס ; ו וימית חאוחיג וחשוקוחיו ‪ .‬ריל זה רמז המוסת וידע אופני השמירה יזההטעאוח אז הוא וזוכן‬
‫לאמרו אל תנשו אל אשת ; הוראה מפחדו להסתכל ‪ ,‬ר״ל לעלות אל הר יד ואן< שיהיו לו אלו התנאים לא יגזור‬
‫שהשנתו הראשונה היתה על ידי מלאך והוא באמצעות הכח בתחלת הדעת מה שיעלה בלבו וזה בא הרמז עליו וגם‬
‫המדמה כמו בשאר הנביאים ולזה הניע לו פחד מצד הצורה הכהגים הנגשים אל ה׳ יתקדשו ולא ישלת מחשבותיו בתחלה‬
‫המדומה הנמצאת בדמיונו לבד לאמון לנפש כמו שיקרה לנביאים וישליטם בהשגת הבורא‪ .‬ואמרו אבל יבוש וימנע ויעמוד‪,‬‬
‫רבים שיפקדו וירתעו כל איבריהם‪ .‬או נוכל לפרש כפשמו שהיה הרצון בו כי יבוש האדם בהשגתו וימנע בקצת הדברים‬
‫תתכהד מהאור הנברא הון לנפש על הסנה ‪ :‬ו כי זה גמול שהשכל האנושי אי אפשר להשיגם ובקצת הדברים שהשכל‬
‫הסתירו פניו ‪ .‬ר״ל באמרם בזכות ויסתר זכה לקלסתר פנים ‪ :‬אפשר להשיגם יעמוד עד שיהיה מוכן להשיג ואז יעלה‬
‫האמנם אצילי בני ישראל‪ .‬ר״ל שלא לקחו הדברים ראשון ראשון ראשון‪.‬־ ועל זה נאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל‬
‫לפיכך הרסו וכי׳‪.‬־ ט והשיגו אבל השנה וכו׳ ‪ .‬ר״ל שהשיגו האלהים וכר ‪ .‬הרצון בו כי אם זה הרמז הוא אמתי‬
‫מציאותו יחב׳ אבל נתבלבלו בהשגה ההיא כמו שנבאר בסמוך ‪ :‬הפשוט אין ראוי להכחישו שהיה מפחד מהאור הנברא חון‬
‫לנפש אשר על הסנה כי כל דבר שנראה במראה הנבואה‬
‫הוא חשל לענין אחר כמ יש הרב ‪ :‬ושובח לו וכו׳ ‪ ,‬ר׳ל בעבור שמשה ע״ה עם גודל מעלתו הסתיר פניו השפיע האל‬
‫מאורו וטובו מחה שחייב לו שנאמר בסון ותמונת ה' יביט הנה תרע״ה עלה אל האלהיס ראשון ראשון ומגע עצמו מהביט‬
‫עד שהיה מוכן וזכה בעבור זה להשגות אלהיות מה שלא זכה אדם כמותו ; אמנם אצילי בני ישראל הס הרסו‬
‫ושלחו מחשבתם נשם יתברך בלתי הייתם ראויים והשיגו אבל השגה בלתי שלמה ‪ .‬ר׳ל שהשיגו מציאותו יתברך אבל‬
‫נתבלבלו בהשגה ההיא נחו שנבאר בסמוך ; ולזה אמר עליהם דראו את אלהי ישראל ותחת רגליו ונו׳ ולא אמר‬
‫יראו‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫נמו שיזכיר ולכן צוה שירגיל עצמו צחנמות וניעוה‪ ,‬והיונ׳כ גמדויו‬ ‫פ ל ק ד‪) ,‬א( א מנ ם אצילי בני י שראל ה ם ה ר סו וה שיגו א ב ל‬
‫בלחי שלמיס נמ׳ש ייאכלווישהו‪ ,‬ולשי שנמדות יצערו הןשוע יהזנוןי ‪,‬‬ ‫ה שג ה ב ל תי שלי ט ה ‪ .‬יש מפר שי ם ש ה ה ח ס ה הי א‬
‫אמר הרב ויזןק מדוהיו נהשיע ‪ ,‬וימיה חאויחיו חה נונון ‪ .‬ולפי שיאמר‬ ‫ח שב ם שה ש ם י ת׳ רוח הג לג ל או ש ה ש ס מני ע ה חו מ ר בלי א מ צ עי‬
‫האומר אין יהייחהו ההנאיס להקדמה החקירה נאלהיוה ‪ ,‬לכן אמר ר^>‬ ‫ואם ה ־־ ה מ ה ש ב ת ם שעצ ם הגייג ל הו א ה ש ם א י ו יאמרו ויראו א ח‬
‫וכאשר ינין ההקדמות וידעה ר׳ל שויהחנמוה יקנה המעיין הנגיז‬ ‫אל הי י שר אל אין זה א ל הי י שר אל אביי אל הי ה או מו ת א ב ל ב א מ ת‬
‫ההקדמות הראייוח להקדים ‪ ,‬ואמר וידעה ‪ ,‬לומר כלא לנד יחודו שכלו‬ ‫הם ה שיגו הנ פ ר ד ולא ש מו ה ב ד ל בנםררים מ הו אמרו השגר‪ .‬ב ל תי‬
‫להנינס כשיראה אגל נס שידעה נגקיאוח גדיל ‪ .‬עוד אמר יצערכי לונין‬ ‫של ט ה כי מי ש הו א חב ם ב ה ב ט ה מן ה ח כ מו ת ואינו יורע כל ם‬
‫המרוח קודם החקירה היאה ‪ ,‬ואמר יידע ודכי סהקש יעשוה המופת ‪,‬‬
‫והם זקוק המדות שוכר ‪ .‬עוד אמר למה התנה שימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיונות ‪ ,‬ואמר שהוא לפי שידע אופני השמירה מהעעיוה‬
‫שהם המתשנוח הדמיונוס ‪ .‬והכולל מכל ‪1‬ה ‪ ,‬שאי; צריך)צ׳ל ראוי( ליכנש נפרדס התנמה האלהיח מוולח התנאים האלה‪ ,‬והוא השלל האחד שלמד‬
‫הרג מדנרי אריכעוטולום ‪ .‬עוד הניא הכלל השני נאמרו א‪ 1‬יקדים לחקור נזה העני! ‪ ,‬י׳ ל שנהיית האום שלה נמה שזכר שאין ראוי שיתעצל‬
‫מהחקירה ולא ימנע ממנה ‪ ,‬אכל כהיומו מוכן וראוי ‪ ,‬ראוי שיקדים לחקור כיה הענץ ‪ .‬עוד לסד מהכלל השלישי שעם כל מה שזכר תמיד‬
‫הממיין יהפק נמה פיעיינ‪-‬ו ואם הוא כן ‪ ,‬ווה שאחר ולא יגוור הדין נחחלח המחשנה ולא ישלח מחשנותיו וישלטה להשגה הנורא ‪ ,‬אנל‬
‫ינוש וינינע ‪ ,‬ר'ל שלא ישליע מחשנוחיו ולא יהגנר נהה נענין השנת הנורא ‪ ,‬אנל נהיוחי מינן ‪ ,‬ינוש ‪ ,‬ר׳ל יתנייש ויפחד נמה‪:‬הנין ‪ ,‬וימנע‬
‫אם אינו מיכן ויעמוד נטיונו עד שיעלה ראשון ראשון נהצעות עיוניות ועל זה נאמר ייהתר משה פניו כי ירא מהניע ונו׳ ו׳ל שמשה השחיר‬
‫פנוהו והשגתו ‪ ,‬כי ירא מהניע נעניוי האלמת ‪ ,‬ני נהייתו הפן ופר לראות ‪ ,‬ואחר לו שהווקוש ההוא יהיה קודש ‪ ,‬ו׳ל שהםשגה םיחה‬
‫נכואית אלהיח ‪ ,‬ווה שאמר אנכי אלהי אניך ‪ ,‬ואו ייפתר משה פניו כי ירא מהניע אלהאלהיס ‪ ,‬ולפי שפשע הפסוק הוא שהיה סי ליאות הסנה‬
‫נוער כאש ‪ ,‬ויורה פעליו אמי ויסהר משה פניו ‪ ,‬רצה הרה להכניי פנים לפשע ‪ ,‬ואמר מחונר למה שיורה עליו הניאה ‪ ,‬ר׳ל מחוכר לוה‬
‫מה שיירה עליו פשט הכחונ ‪ ,‬והיא שהיה פחד משה להסתכל נאור הנראה נשנה ‪ .‬והאור ההיא שוכר מ־נ הוא לדעתו האור הנהיי הנניא חין‬
‫לנפש‪ ,‬שניאה שהעל דיך התופח ‪ ,‬ועם היות שאחר וה יאמר הרנ שיירא מלאן ה׳ אליו נלנת אש מחין השנה‪ ,‬הוא נצנואה ‪ ,‬איני ראוי מפני וה‬
‫שיחשוג היוח אור השנה מדומה כי אם מוחש ‪ ,‬אח'כ נאההו הננואה ונדמה לו כאני ראסשס מלאן ידני אליו ‪ .‬ולפי דעח המפרשים להיוח‬
‫ננואח משה נחחלסה נאמצעוח כה המדמה ‪ ,‬נראה כדמותנו האור ההוא והמראה ההיא היא‪ .‬מפעולה כדמיון ‪ ,‬ולכן פיזד קראהו ורעדה ‪ .‬כי‬
‫הנניאים מפחדים מאד מפאת הינ‪-‬יס שידמוס נננואהם ‪ ,‬וה‪.-‬יאי עם וה ג׳ הינריס שהעיריחי ניגרי הרג נוה הפרק ‪ 1‬ושונה או ע׳ה הדבר‬
‫הזה ‪ .‬לפי ‪:‬הפרד והיראה נמעולים הוא ממורן הלה והיא מדה מגונה ‪ ,‬אמר הרג שלא כן היראה שיכרה ההורה נמשה ‪ ,‬ני שירח לו הינר‬
‫כוה ‪ ,‬והשיח מצאוהרנ נמר שפרפמו החידה נגדר השכח וההלול עד שמפני וה היה שכרו אתו ופעולתו לפניו‪ .‬והפפיע עליי האליה' מעונו‬
‫)מהפפעחוו מה שחייג לו ‪ ,‬ר׳ל מה בחייה משה רנינו לעצמו כי נעה שהדרין עצמו כהדרגה וסדר נאוה ‪ ,‬חייג ועשה לעצריי מוק להשתלם‬
‫נשלמוח רי ‪ ,‬ווה אמיו מה שחייר לו לעצמו ‪ ,‬והכריח זה מאמי נסון ותמונת ה׳ יניע יוכרו חכמים ו׳ל שיה נמול להסתייי פניי ר׳ל שלהיות‬
‫התחלתו מהודרת היה הפוף שחמונח ה' יניע ‪ ,‬ואין לן שהאתר שונה אל זה מסנה אחרת‪ ,‬כי הנה חו׳ל אמרי שוה כוסת יישתר משה וכה לקלסתר‬
‫פניה אמנם אציייי כי' ‪ .‬יאי' שחדע פהרג לא הניא הפרק הוה לענין החנצלות עצמי ‪ ,‬אגל הניאו לפרש אצילי נני ישיאל יעעוחה ‪,‬‬
‫ולכן הקדים מאמר אריהעועילום והוציא ממנו כללים כדי להוליד מזה שהם היו ראוים שיעשו כ ן‪ ,‬ששילכי נה‪:‬נחפ נאופן מדרנת ראשי; יאפון‪,‬‬
‫והם לא עשו כן ני ה־פו נהקייחס ‪ ,‬ומגלי ההצעות הראויות אליהם שלחו מחשנחס ‪ .‬ואין ספק שהם השיגו ‪ ,‬אגל סשנתס היתם כלתי שלמה ‪,‬‬
‫לם• שלא גאה ההקדמות ונאמנעיס פהיינ ענע הדרוש וחמרו ‪ .‬ולזה נאמר עליהם ויראו את אלתי ישראל ותחת רגליו כמעשה לגנת הפפיי‬
‫יי מי‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫] מור ה נ בו בי ם ח״ א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^‪1:‬ון פרל( ה‬
‫לבד ‪ ,‬י כי כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם ) נ ( לא לתאר א״ך ראו ‪ .‬ואמנם דקדק‬
‫עליהם תוכן השגתם ‪ ,‬אשר כללה מן הנשמות מה שכללה ‪ .‬חייב זה הרסם קודם ׳מלימותם ;‬
‫והתחייבו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫י כי כלל המאמר אמגס הוא לדקדק וכ‪ . ' 1‬ר״ל כי כלל כל המאייר‬ ‫ויראו את אלהי ישראל לבז ‪ /‬והר‪5‬ין גז ני נכר יאמרו‬
‫וה‪ 1‬א אסרו ויראו אח אלהי ישראל לבדו ולא יאמרו וחחח רגליו‬ ‫הגביאיס בכלל וארא את ה' והוא מאמר ע״ד הכללות‬
‫הייתי תבין מן המאסר ההוא פהכסיק נא להודיענו שהס השיגו‬ ‫ואח״כ אומר איך ראה אותו יושג על כסא רם יגשא כמ׳ש‬
‫מציאוחו ית' ונזה לא היה שוסשגיאהולא היה הפשיח ההיא מתאר‬ ‫יחזקאל נפתחו השמים וארא מראות אלהים ואח״כ שירש‬
‫לט איכות הראיה חהו אסרי לא לתאר איך ראו אבל עכשי שאמר‬ ‫אותם המראות ‪ .‬אמנם ותחת רגליו אינו פי׳ ההשגה אגל‬
‫הפסוק וחחח רגליו נא להידיענו איסח הראיה שכללה מ; הגשמות‬ ‫היה ראוי לומר ויראי את אלהי ישראל יושג על כסא כמ״ש‬
‫מה שכללה‪ .‬ב׳א לכי זאה הנוסחא ר”ל כי כלל הייאמר והוא אמרו‬ ‫ישעיה ונמ״ש מיכה אבל אומרו ותחת רגליו יורה שנא לדקדק‬
‫ויראו את אלהי ישראל וחהח רגלי! בא לדקדק ראייחס שהיסה‬ ‫רוע השגתם אשר כללה מהגשמות מה שכללה ^‬
‫ולכן אמר‬
‫מבילבלת ימשיבשה לא שבא לתאר לט שהם השיגו מציאותו ית׳ מכלי‬ ‫הרג כי כלל ה מ א מי ההוא לדקדק עליהם ראייתם'שהיא‬
‫עוות ושיגוי כי אלו היה ‪ p‬לא היה אומר הבהוב והחת רגליו אלא‬ ‫רעה לא לתאר איך ראו כשאר הנביאים ולק בא הכתוג‬
‫ויראי אח חלה׳ ישראל לנד ואיירו לא להאר איךראו כאלו ’אמר לא‬ ‫לדקדק עליהם תוכן השגתם אשר כללה מן הגשמית מה‬
‫להניד לנו שהה השיגו ‪ .‬ויש ניסחא אחרת והיא זאת כי כלל‬ ‫שכללה חייב זה הרסס קידם שלחיתס וחייבו כליה והאריך‬
‫המאמר אינו רק לדקדק עליהם ונו' ופירושה ני כלל המאמר‬ ‫ה' להם עד שנשרפו בתבערה ינשרפי ג"כ נדב ואגיהוא‬
‫והוא אתרו את אלהי ישראל והחת רגליו אינו נא כלבד לדקדק‬ ‫באהל מיעד‪ .‬יהטעית שגועי אלי האצילים רבו הסברות יש‬
‫עליהם תוכן ראייתם ולא שנאמר שנא לתאר איו לאו לא כי‬ ‫מי שפירש שהשיגו השכל הפועל שהוא סבה קריבה לחמר‬
‫אלא‬ ‫ובזה‬ ‫‪,‬‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫יאמר נ ו ש הו א ב א ה׳ ש■‘ ם ואמרו א שר נ ל א ה ם; הג ש מו ת‬ ‫הי״ג השגה‪ 8‬נלי‪.‬י ‪:‬ל»‪ , :‬ואדי ‪ 5‬זנ נאמר נלידס ייראו ‪ .‬הכהנל‬
‫מ ה שכ אאה שי ה פו לו ה שהות שבג שמים ור‪,‬וא ה חו מר הרא שי;‬ ‫אמרו »לי‪:‬ם ‪ ,‬ודיא לגי ‪:‬רכהוג אומ־ ייעל ■׳;ז ואס־! נדב יאניהוא‬
‫באאו אמר ה מ ל ך עו מ ד ע א פ כ א מ אנו תו ו ע ב ר ת זד‪,‬ב ברא שו‬ ‫ישנשיש היש מישני ׳ש־אל ו ראי אז אלרי ישיאל ‪ ,‬ויורר שמשר ואהר;‬
‫וששההו אעאן וז־‪ ,‬השך ט<;‪:‬־ר טיב ה נ ש א מ ו ר<י‪.‬ית׳ א ת ה' י חו‬ ‫ייימריה נלס ראו אותה כמראה ‪ ,‬ליה אמר ריב שאייר ויראי אה אלני‬
‫לו הנכבר־ם מ; הג ש מיי ם והו א אמרי כא צ ב א ה שמי ם עו מדי ס‬ ‫ישראל נאמר עג האציליה לנר יז׳ש עליהם ‪ .‬יג' זה אניר נש' ל׳ב ה׳ג‬
‫מימיני ומשהיאאו ‪ ,‬כך שי' השיאיסון‪ .‬א ב; נטשי עני; אציל־ בני‬ ‫משה מקיצה נשני עצמו ‪ ,‬יאהר; נ־נ ‪ ,‬והאחרי‪ :‬מהיוה נשני עלמם ‪.‬‬
‫בכו ששירשנו ואש ד ע ת הרב ה די ש הו א נ נ נ ר וד‪,‬שוב‬ ‫ואמר ולא נאמר וי־או אק אצהי יש־אל לנד ‪ ,‬ר׳ל ני אם אמר לנד‬
‫מאו ר ל פי ה ני צ נו אהי־ הדר ש ה נ ע ע ה ב אצילי נ נ י י ע ר אי‘ ו א מ רו‬ ‫וי‪-‬או אה אלהי ישר‪-‬ל ‪ ,‬הייתי אומי שהשיגו מציאותו יתנרן והשגתי‬
‫שדרו רארם ^ ש^יחוח יר ואג־־׳ו ׳שבעכור זת נ ש ר פו‬ ‫נאמהו נשי מה שראוי ‪ ,‬אנל מאתר שאמר מיו והתה רגליי נמעשה‬
‫נדב ו אני הו א ב א ה ל מו ע ד ב הו ר ה מ בו אר ה ר ט א א ש־ בעבו רו‬ ‫לנגה המסיר ‪ ,‬יזרה שכלל המאמר והפהיז הזה אינו ‪ p‬לדבלה טליהה‬
‫נשרפו והוא אמ רו בה ק ריב ם א ש ז־ ה ^פ‪:‬י ־׳ א׳שר ^ א צוה‬ ‫ראייהס‪ ,‬י׳ל אינו נא כי הה לגלוה ולהודיע מהוה השגתם שראו אלהי‬
‫שהורו‬ ‫אוה ם ‪ .‬ובן אמרו רז׳ל ^א מ תו נ ד ב ו א ני ־ו א אייא‬ ‫ישראל נשמך למעשה לננה הששיר ו־נה לניאור העני! הזה ראיה׳‬
‫מ ש ה ר ב; כ אי‘! אמרו שע שו זה ‪ :‬ע צ מ ם ב^י צו א ה‬ ‫הורא ה‬ ‫להודיע־ סה נוזנת הרנ לדטהי נה‪:‬נת אצילי נני יש־אל ‪ ,‬ואהה הראה‬
‫מ ש ה‪ ,‬ועוד אמרו ש תוי' יין נכנ סי ^ מ ק־ ש ואוהר‪ ,‬ה ש הי ה גי־ם‬ ‫מדנרי האושוד שכהנ שהשי' הגנו! הוא שהה טעו והשיגו שהש־י היה נא‬
‫להם שי^א ה ש ה ד לו ה ה ש ת ד ^ו ה ה ר אי' וע־שו או הו ד ר ט א ‪ ,‬יש‬ ‫נגלגל השמש וזהז גדעהו אמרו וההה רגליי נמעשה לנגה הסשיר ‪ ,‬וזה‬
‫לפרש לפי הפ ש ט שה שבתם נ כ ב ד ה ושי^ימה וטה ש א מי וא^‬ ‫נעיגי מעיה יותר גדול ‪ ,‬מאשר זש‪ -‬ששעי אצילי נני ישראל ‪ .‬לשי שהנהונ‬
‫א צ' ל' נ ‪ :‬י י שי־אל לא שי^ח ידו הו א בעבו ר ש א מר לג ר ע״ ה ונם‬ ‫לא זנר נא; נשא ולא נלגל ולא שמיש ‪ .‬ואס איירנו שהניאו לזה ויה‬
‫הכ הנים ה מ שי ם אל ה׳ י ת קד שו פן יפי•; בר ם ה׳ ביאר בזר‪.‬‬ ‫שה־גש אונבלזש ‪ ,‬וההיי‪ .‬כירסי י^ריהכעונד ׳‘נ; י‪-‬יכא ‪ ,‬ישהינ נמש!־‬
‫ה פכו ק ני הם ע מ דו בקדו ש ה ו ב ט הי ה ו בז כו ת רי^ב ור‪-‬רבקוה כשם‬ ‫לאונקלוה נזה הענץ‪ ,‬ולכן יודה נבדיכוה האל לגלנל ‪ .‬ה‪:‬ינ‪,‬־ מלי! שהנה‬
‫כמו ש אמ ר ויראו ע ־ שלא הוצרכו יי שיי הו ת יד‪ ,‬ו‪ :‬ה ש א‪ :‬ר ויאני'!‬ ‫‪0‬רנ נשנית מזה ההלז נשהון‪ .‬רגל נהנ שמשהושיו הוא שיאמר על השנה‪,‬‬
‫ר שתו שנ‪ -‬א ה מז ה שנ טו י'רברים הכופיים וא‪.‬ותה אכירה היא‬ ‫יהניא נשוזיס להנריה דעהז ‪ ,‬זשס אמי שא‪-‬י זההה יגליו כמעשה‬
‫אכילה מ מ ש והיא הי ה ־ מצות כ נ ו שאסי־ ^‪;■:‬רה ד ‪ ,‬ל ו עוי־ות‬ ‫לננת השניר ‪ ,‬שאונזליש הרגמי חהוה נויכי ונו' ‪ ,‬זאת־י ששי' הינ‬
‫שהם כלי‘ ו א ג ר ארר כך ו הב רז זבהי ם שייטים *בייש בהם רי‘־־‪,‬‬ ‫דעת אזנקלוש ואמי עליי שלא שי' מה הנמשל נמעשה לינה השכיר ‪ ,‬ושא׳א‬
‫לי בור׳ והל ק רמקריבים ואכיי^הו מצוה ו זי ו שנ רא ה ייפי פ שט‬ ‫מנלתי שיעיר עליז ‪ ,‬כר‪.‬ת'צ יניאר דעהו ‪ ,‬ואמי ז׳ל ואומר ‪ ,‬ני אי־י־‬
‫רינהוב ‪ .‬ו א מיו ו ה ד ת רגליו הי צון בו ה ת בו‪-‬נו כ פ עו לו תיו כי^וגר‬ ‫ותהה רגליו רוצה נו משנתו ונגללו ‪ ,‬כיו שאמרנו ‪ ,‬יאשר השיגוה׳ הוא‬
‫ב נ נ צ או ת אשי• הו א ס ב ת ם וראו בעי‪ ,‬הל ב ש ה פ‪,‬ו לו ה הה ם הם‬ ‫אמיתת החומר הראשי; אשר היה מאהו ית' ‪ ,‬והיא כנה ייציאותו ‪ ,‬הגה‬
‫ב ה כ לי ת ד‪,‬יושר ו הטוב ורמו פ עו לו תיו ב ל בנ ת הםפיי־ וי־עצם ה ש מי׳‬ ‫ניאי שלא יסמזן שידושו על יתהו־ נורסי י^ייה נאוקלוש ‪ ,‬ני א‪ :‬ע׳ש‬
‫־־הה הכ פי ריו ת ו הז כו ה והבר‪,‬ירוה ‪ .‬ו עו־ שר!‬ ‫שהם ב הצי'כ“ '‬ ‫שתושו שיעשהו לשו; השנה ‪ ,‬ואי; נא; א'נ נשא ולא שמיה‪ ,‬ילכ; אמר‬
‫נב־^ל בר־‪ ■:‬ה ויראו ולא נ^לר ב אמ רו ואל אצירי בני‬ ‫שם הרג נשוף השי־‪ ,‬ודע שאתה צרי; לזה השי' ‪ ,‬והשי' לשי איקלוס ‪,‬‬
‫שי־׳ם נצטוו ל ה ת ק ד ש א ב ל משד‪ ,‬לא נצטוד‪ ,‬שי ה ק ד ש שהו א‬ ‫יראה שלא עשאו לדעתו ‪ ,‬כי הרנ ישניש עש או‪:‬־‪,‬ליס נמ׳ש כעוכר אי;‬
‫מקוד ש ועומ~ )כ( לא ב ת א ר איך י א ע פ־׳ לא ש ת הי ה תש הם‬ ‫טנא ‪ ,‬אנל לא כמה שאמר יתמות כורשי יהריה ואש נאמי■ שהאשוד‬
‫א מ תי ת א ב ל כאלו א מ ר בד רך פ רי ת ה ה ש־נו •שאינו נ מו ב;‬ ‫יננה דעהו זה נהיית שתוף רגל על השנה לשי שהגיגל היה מ‪:‬יננ מהש׳י ‪.‬‬
‫כ מו ש ח ש בנו ‪t‬‬ ‫זה נאמת דעת נטל ‪ ,‬ני ידוע שהדנוים נלש הה משונניש מהשש ית׳ ‪,‬‬
‫זאיך א'נ ישרנכי על כגלגל ‪ .‬כ׳ש שהרג אמר שמה )נשנ׳סו נשירזש‬
‫'•‪:‬הוי•'־ הי־הכו; ולכן לייי “ לני כד‪-‬־־‪ ,‬ה כ‬ ‫^ ‪sj‬‬ ‫ואשי השיגוהו הוא אמחת התומר הראשי; אשר היה צי־הי יהנ־; ילא וכר ‪-,57‬‬
‫הוא באמה שאציצי נצי ישראל ‪ ,‬מאשר לא הושלמו נהצעית ה‪-‬אויות ‪ ,‬נכהככו ‪ :‬כ כני ם י ט‪:,' :‬׳ל ו‪ .‬צו[ כי הה הכינו ד‪{:‬רה הייו‪ :‬יב '‪ '; f‬־‬
‫־ו־כ וההככד הה* י־‪-‬י ה‪ :‬־ נ‪ 1‬כ ה‪,‬ילם ‪ ,‬י;א כ־־גיכי כ;‪:‬־י ם‬ ‫וראי‬
‫י‬ ‫ראו כמצרים ועל הים שהיה שם סנה'אשיזה נתכאית ההשגהה והיכולת ‪,‬‬
‫־כין נ־וי ב ו כ ה‪ :‬כד גלי היז־עי ההי־ ‪ ,‬ידיח היי־ י " כו כק‬ ‫הגנדליש ולא נגלגליס ‪ ,‬ולה; גז־ו אומר שהאל ית' היה הרניע ה־‪-,‬יי להומ‪-‬‬
‫ה־אשונה ‪ ,‬המיצית תית‪■ :‬י ‪ :: r‬ל י‪ :‬י־ג־־ם ‪ ,‬ו־־ו‬ ‫׳‬ ‫יהיא השנה‬
‫׳‬ ‫אלהי ישראל והחת רגליו כמעשה לננה הששיי ‪ ,‬ר׳ל שראו יהשיגו איה׳ יש־אל‬
‫תשנתו וננללו נלי אמצעי אחי החמי הראשי; ‪ ,‬שהיא כמעשה ליגת הנהיר ננזי ‪:‬יונו‪.‬־ ‪ ,‬והיה !'כ טעותה להכד ־כ־ד־ ” ה י ־ ‪ ' , ':‬כ ‪ ,‬כי‬
‫א‪ :‬־ ג‪ :‬כ‬ ‫ואמנם לנאר שזה נחמת דעת הינ ‪ ,‬־הוי שאה־ש דנ‪-‬יו יזה הש־ד וכשאר הש־־יה שהי‪,‬ר יוה ה־י‪: 1‬‬ ‫לא הושלמו נהם‬
‫כלל כמאמר אינו ‪ p‬ליקדק עליהם ראייתש לא לתאר אי!־ יאי ‪ ,‬וה‪-‬ינס ‪ p p‬עציהם הו‪ !:‬השנלתש ׳השג‪-‬ה א‪:‬־ כ‘ ה יי‪ ,‬י‬
‫יה‪:‬־־‪ t.‬יויהג‬
‫‪ .‬י‬ ‫־‪:‬‬ ‫נה‬ ‫אייו‬ ‫״־‬ ‫‘‬‫ה״■‬ ‫וה‬ ‫כצייה‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫השש‬ ‫לכנת‬ ‫נמ״שה‬ ‫רגליו‬ ‫ותחת‬ ‫ישראל‬ ‫אלכי‬ ‫אה‬ ‫ויראו‬ ‫?שהמר‬ ‫ירצה שהושש‪1‬‬
‫נ נ ‪ :‬א ‪ ,‬כ ‪ :‬י ד ‪•:‬ה­‬ ‫שראו אלהי יניאל ‪ ,‬זסמוןאלי! ונמשן יימנז נלי אמנע׳ החומר היאשו; שהיא כמעשה '‪:.‬נה ר‪:‬כי־ '‪:‬חיני ‪:‬חא״ חיך‬
‫עי ־‪.‬ייטת הנלג;‬ ‫‪:‬יא י‬ ‫ני׳ הנתוג שיאו אה אלהי ישראל ‪ ,‬ושהגיד איך ראו והשיגו אותו ‪ ,‬ואמר שהיה נא ינעות כהויה וההש‪:‬‬
‫והחגו״ה‬
‫כב ‪22‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק ה‬
‫והתחייבו כליה‪ ,‬ויעתר להם ע״ת ‪ ,‬והארץ־ השם להם עד שנשרפו בתבערה‪ ,‬ונשרןן נדב ואנ'רזוא‬
‫באהל סועד ‪ ,‬לפי מה שבאה בו הקבלה האסתית ‪ .‬כ ואם היה זה בדינם ב״ש בדיננו אנחנו‬
‫הפו»תים‬
‫שם נווב‬ ‫אפודי‬
‫אלא שנא לתאר לגו הראייה ואיכותה ‪ .‬והעטוח שפעו אלו ובזה שללה מן מ ש מו ת נ י השכל נ מ ה שהוא שכל לא יני ע‬
‫האציליש לפי דעת הרמנ״ם ז״ל רני השכרות ‪• /‬ש סי שפירש לחמר כלי אמצ עי‪ ,‬ויש מי ששי׳ שהם השיגו הש״י שהוא‬
‫שהשיגו שהשכל הפועל היא עלה קרונה לחס‪ 5‬ראשון ומניע יניע החומר בלי אמצעי ונזה כללה הגשמות מה שכללה‬
‫וסה כל^ה מן הגשמות כי השכל צמה שהוא שכל לא יניע התמר‪ ,‬ואמרו שהסי׳ הנכון הוא שהם שעו והשיגו שהוא כח נגלגל‬
‫ולכן ראו את ההיולי הראשון ת ח ת רגליו שהוא השמים‬ ‫ויש מי שפי' שהה השיגו שהוא יהנ׳ יניע החסג הראשון י ל‬
‫ואם הדבר כן יהיה השם נ ח בגשם ;‬ ‫אמצעי וכזאת השנרא כללה מן הגשמות נו ית׳‪ •w ! .‬הנכון‬
‫ה נ ה ראיתי לאחד מן החשוכים מאמר נכון נו ה ואני אגיד‬ ‫הוא שהש סעו והשיגו שהוא ית׳ כת נגלגל השמש מלילה וזהו‬
‫לך כוונתו ‪ .‬ככר ידעת אתה המעיק נ י חכמת‬ ‫אמרו ויראו את אלהי ישראל שהיה נ ח נגלגל השמש ‪ .‬ותמש‬
‫רגליו ‪ ,‬ר״ל משונניו שהוא גלגל הירח היה לננת הספיר והוא האלהות א ט קוראים חכמת מה שאחר ה שנע כענור אחד‬
‫החמר הראשון וזהו הגשמות שכללה זאת ההשגה ‪ :‬כ ואס משני דכרים או בענור שניהם ‪ ,‬א ם נעבור עמקה וקושי‬
‫העמידה עליה כמו שחשב ב״ס ואבוחמ״ד ‪ ,‬או בעבור נ י‬
‫׳ולתה יעשה שורש מונח מחה שהתנאר בו ‪ /‬ני בחכמת הטבע יתבאר שיש נבדל והננדל הוא נושא לחכמת האלהות כפי‬
‫דעת ב׳ר‪ ,‬ולכן נ ע ל החכמה האלהית לא יבאר שיש דבר נבדל מהחומר כי אם היה הדבר כן היה בעל החכמה‬
‫יבאר נושאמ והתבאר בהגיון שזה נלתי אפ שה והאמת כי נקרא מה שאחר לב׳ אלו הדברים יחד‪,‬וני הדנ ריס הנבדלים‬
‫א״א שישוערו אלא אם יקדם חכמת הננש ראשונה‪ /‬ני מצד ידיעת האדם נפשו יבא לצייר שיש דבר רוחני ‪ ,‬וגם בידיעת‬
‫דברים רבים מהטנעיי ם יוכל להשכיל שיש בכאן סנ ה נבדלת ובעבור נ י ידיעת הננדל קשה מאד עד שהפילוסופים‬
‫הראשונים‬
‫אברבנאל‬
‫אמרי נפייוש ולא נצפרן ל־ןנלתם‪ ,‬אנל אמר לפי מה שנאה «;גלה האמתי»‬ ‫והתנומה ההיא הורה מל פמניע ‪1 ,‬והו לתאר אין ראו ‪ ,‬כלומר איו ראו‬
‫יחזור לנל מה שאסר למעלה שנטהר להם משה ‪ ,‬ושהאיין השם לה‪, 6‬‬ ‫אלהי ישראל‪ ,‬ושהיה על דיו ואראה את ה׳)ישעי׳‪ '1‬א'( והגיד איו יאה‬
‫ושנשרפו נתנעיה ‪ ,‬והוא מס שאמרו חז׳ל ותאנל נזלה הסחנה ני‪,‬צינים‬ ‫אותו ‪ ,‬והוא א חי עוד ‪ ,‬שרשין עומדים ממעל לו ‪ ,‬ואס היתה הכוונה‬
‫שנעם והם אצילי נני ישראל ‪ .‬הנן־ רואה פי' דנרי הרג נ פיז הוה‬ ‫לתאר אי־ ראו ‪ ,‬לא היה נזה עו! אליהה ‪ .‬והנה הנייח הינ שלא נא‬
‫מהנים למה שאמרתי מפי׳ יעחי נהעות האצילים ; יהנרבוני לפי מה‬ ‫לתאר אי־ ראו ‪ ,‬מג' טע‪:‬ות ‪ ,‬האתד ‪ ,‬שאה היה נן היה מתחיל מראית‬
‫שאחשוג יסניה למה שהנחתי ‪ ,‬אמי לא לתאר איך ראו כי לא ראוהו יישנ‬ ‫מעשה לננת השפיר ש‪:‬וא התמר הראשע ‪ ,‬ומנע ההויה וההפפד ‪-‬‬
‫על נהא ‪ ,‬ולא צנאהשמים עומרים מימינו ומשמאלו‪ ,‬אנליכריז עליהם‬ ‫וממנו ילן לראיית אלה׳ ישראל ‪ ,‬ני עה היות שישעיה ה‪:‬ניא התיזיל‬
‫שונן השגתם שראו שחמיו רגליו נממשה ‪ ,‬מיו החמי הראשון גלי אמצעי‬ ‫ואראה את ה׳ ‪ ,‬מפתת מעלת שלי״ותו התחיל מלמעלה למעה ‪ ,‬אנל‬
‫כתנלי־ מי שסהפלהף נימים כהם‪ ,‬ירצה שלא זנרו כאסצעיים הראויים‬ ‫ניע־‪,‬י שהיה מתהיל נהשגתו וזנואתו התחיל מלמעה למעלה נאומרו ‪,‬‬
‫נאותה השגה ‪ ,‬ושעשאוהי יחנרן מניע קיוב לחמי כראש^ נהחםוותו ‪,‬‬ ‫והנה הולם מו‪ 5‬נ תרנש ומ־‪!1‬ו יא ל־אשו מגיע השמימה ‪ ,‬ולמלאני‬
‫ואמי שוהי נהנליח סי שהשפלפן ‪ ,‬לפי שהרנ יאמר אחר זה שהפדמוגים‬ ‫אלהיס ‪ ,‬ולה' הנגר עליו ‪ ,‬ולנן האניגיש נהיות השגותיהם נהתתלה ‪,‬‬
‫לא סיה עיונם עוני מהמורנל ולא הים עיגר מגלגל הלננה‬ ‫היה רתוי שילנו מלמעה למענה ‪ .‬ומאתר שלא היה נ! ‪ ,‬ואמי ויראו‬
‫ולעעלס ‪ .‬ואמר עוד הנרנוני ‪ .‬זיעתי ‪ .‬והאייו ‪ ,‬ואחשונ שניו! נאמרו‬ ‫את אלהי ישיאל ראשונה ‪ ,‬ואתר נן ותתת רגליו ‪ ,‬יורה שלא נא )תאי‬
‫וה שאמר ייעתר להם אי« חפלה ‪ ,‬וחינו נאמר על משם ני לת מצינו‬ ‫איך ראו ‪ .‬העעגה הנ' ‪ ,‬צפי שתש היה לתאי איך ראו ‪ ,‬היה מנאי‬
‫שהתפלל ‪ ,‬אנל יאמר לשון העתרה על הדנור והארינוח ‪ ,‬ויחזור לאל‬ ‫נל האמצעיים ההנרת״ם נהשנה ‪ ,‬והם הגלגלים והמלאנים ‪ ,‬ומאתר‬
‫ויעחר להם האל יחנרן ‪ ,‬והוא אמי והארין להם ‪ .‬ולפי זה נספר‬ ‫שהשמיע נלס ‪ ,‬ווני לנד התומר הרתשון ‪ ,‬והאל ית' ‪ ,‬יורה שלא היה‬
‫הנרנוני לא הים ני אס ייעתר להם והארין להם הזנ׳ה שנלו חוזר לו‬ ‫מתאר איך ראו ‪ ,‬ני אה תוש; השגתם ‪ .‬העעצה הג' ‪ ,‬ני אם היה מתאר‬
‫ית' ‪ ,‬אנל נספרים אשר אתנו יש מהם שנהונ נו ויעסר להה ע׳ה‬ ‫אין ראו איך יאמי עליהם ותל תגילי נני ישראל לא שצח ירו ותרגם‬
‫ירמוז למשה ‪ ,‬זאיזשוג שה ‪ h‬טפ‪1‬ח ‪ .‬יש׳י אמר ייעמי יצחין לם׳ הרנה‬ ‫אונ־ןלום לא נוה גזקא ‪ .‬ואמרו הנמים ז׳ל מנלל שהיה ראוי לפלח נהם‬
‫והפציר נתפלה ‪ ,‬והנרנוני עשאו נן לשון ארינות ‪ :‬הטקום השני שהעיר‬ ‫יד ושנשרשו נעין ה‪1‬ה אתרי נ; נתנעיה ‪ ,‬וזה ממה שיורה שמעו נהפגתם‬
‫עציו הרג נדרוש הוה היא נפ׳ נ׳ח חלק א׳ שזניתי והוא אמר שמה‬ ‫מה שלא יהיה אס היה מתאר איך לתו ‪ .‬הנס מנל הטענות ‪ 9‬ג'‬
‫ואשר השיגוהו הוא אמתח החמי הראשון אשי היה מאמו ית׳ והוא‬ ‫האלה יחיאר שנלל ה‪:‬םוך הזא לנד לקדק עליהם ראייתם ‪ ,‬ואמר שהוא‬
‫כנת מציאותו ‪ ,‬ועוד אמי אחיי כן נאיהו פרק והיחס השגתה א׳ה‬ ‫לנאי שהשגתם נללה מ; הגשמות מה שנללה ‪ ,‬ני ניתהם לאל י תניו‬
‫החציר כראשון ‪ ,‬ויחמסו לשם יח׳ להיחו ראש נריאותיו המחייג כהויה‬ ‫היותו מגיע ק־ונ נלי תמצגי לתמר הראשון ‪ ,‬ולהוה ולנפשי נללה נזה‬
‫והנפשי והוא מחדשו ‪ ,‬ווה ממה שיודה שלימתו השיגו איחס האניליס‬ ‫הגשמה מהשגתם ‪ ,‬ני המגיע ה־‪,‬רונ לתומר א׳א אס לא נשימשש )צ׳ל‬
‫החומר הראשון ‪ ,‬שהיה מפשיש צורה ומלניש צורה נכנעת האל ית' אותי‬ ‫נשיגשהן וזהו אשר נללה מן הגשמית מה שנללה ‪ .‬ואמר הרג ‪ ,‬תייג זה‬
‫נלי אמצפי אחר ‪ ,‬ולכן אמר והחת רגליו כמענה לננת השפיר י׳ל סכנתו‬ ‫הרשם תור‪ :‬שלימותס ‪ ,‬ר׳ל ת״י להם העעות הוה ‪ ,‬והיה שנה נו לפי‬
‫ינגללו ‪ ,‬ושם כוכים שמעשה לננח הספיר הוא שה נאסר על החמר‬ ‫שהם לח נשתל״ו נהצעות וההרימות הראויות ‪ ,‬והוא הווהם נעיונס‬
‫הראשון ‪ ,‬המקנל הצורית נלם נ־פיר שהוא מקנל נל המיאיה ואין לו צורה‬ ‫יןו‪-‬ם היותם שלמיה נ‪:‬־■‪,‬רמות הגרינית ‪ ,‬ומפני זה התחיינו נצייה נמ׳‬
‫נעצמו ‪ :‬הפקיס השלישי ששם ניאי מ־נ הדרוש הוה הוא נפיק נ׳ו‬ ‫)צ׳ל נמדיר תו נמר‪.‬ן תורה( ורגה נוה מס שנאר הרג נע' ל׳י מזה‬
‫ח־נ ‪ ,‬על מאסר י ' אליעזר הנוזל שאמי ואי; מאי זו מקוס נניאה ‪,‬‬ ‫התל־‪ , ,‬שהשנל העיוני נעייגו גיניים העמופיה צל• האדמות ‪ ,‬הנה י^רה‬
‫משלג שיחת נשא הנניד ‪ ,‬ושם אמר ננוןז הפרק שמוה התנאי שתמי‬ ‫לו נמו שי־‪,‬יה לתוש נשי־צה לראות נמה שיענור גנונו נהנעח השמש ‪,‬‬
‫השמים נלתי חמי האדן וממחלף ממנוהרנה‪ ,‬ושהשלג ממנו נעשה את‬ ‫שלא די שלא ישיגהו אכל גם יאני מה שכיה לו ניאשוגה ‪ ,‬ני יפפי‬
‫היא החמי הראשון ‪ ,‬וממה שאמי י ' אציעוי שהשלג הוא תחת נשא ננודו‪,‬‬ ‫סתוש מנל ונל ‪ ,‬וכן השנל נעייגו נמה שאין לו עציו אפשרות וצא‬
‫התנאי שאומר וחמת רגליו המעשה לנ ח הספיר לרפת אונקלום שאמי‬ ‫הצעות ‪ .‬ולרמוז לוה אמר הרג כאן ונתתיייו כלייה ר׳ל הפסד כללי‬
‫וחחות כירס• יקריה נעוגו אין מנא ‪ .‬האנן ענא הוא החמר הראשון‬ ‫לעיונם נמה שהוא הו; ניגינעס ‪ .‬ואס תאמר אה יתתיינו איך לא מתו ‪.‬‬
‫כיון שהוא מתח נשא ננודו ‪ ,‬ואמר הרג שה וזהו אשי שמני שאפרש מאמי‬ ‫לוה אמר ונעתי להם ע׳ם ‪ ,‬ולפי שהיה נלתי ראוי אם הם תטאו ש־נעי‬
‫התודה וחחח רגליו כמעשה לנגח השפיר שהה השיגו נמיאה מנואה‬ ‫להם השי׳ נעמד משה ‪ ,‬והנתוי אומר מ׳ אשר תעא לי אמתנו מספרי‬
‫אמתח החמי הואשק התהתק ‪ ,‬ט אונקלום כס רגליי שנים אל הנשא‬ ‫)שמות ל׳י ל׳ג( לזה תמר כיג ‪ ,‬והאריך להט השה ‪ ,‬ני נענור■ משה‬
‫כסו שייארתי ‪ ,‬חם גיאי שהלין ההוא כחסח הנהא הוא מסי האין ‪.‬‬ ‫האריך אפיה וגני דיליה ער שנשרפו נתנערה ‪ .‬ולהורות יושר העונפ ‪,‬‬
‫הסנאי סה מהרג ממאמר י ' אליעזר הוליד שיהיה דעחאונקלום כ״זנד‬ ‫אמר ונשרפו נד‪ :‬זאניהוא נאהל מועד ‪ ,‬י׳ל כאהל מועד נהשגה אלהית‬
‫אנן טנא החמר היאנק ‪ ,‬כיון שכניהם ישתוו סיומו סמח נשא הכניי ‪,‬‬ ‫תמאו נאהל מועד מתו ‪ .‬ואמר לפי מה שנא ני‪,‬נלתם האמיתית ‪ ,‬לא‬
‫חה טאר שהוא חמי הראשון והיא הראיה הגדולה נזה אצל הונ ‪:‬‬ ‫גתשינ שחוזר לנדנ ואניהיא שמתו כאהל מועד ‪ ,‬ני הדני הוס ‪p p w‬‬
‫חפנףה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ה‬
‫הפחותים ואשר למטה ממנו ‪ ,‬שצריך לכל אחד ממנו שיבוץ ויתעסק כהשלמת ההצעות והבנת‬
‫ההקדמות המטהרות להשגה מטומאתה שהיא הטעיות ‪ ,‬ואז יבא להביט אל המחנה הקדוש האלהי ‪,‬‬
‫כאשר אמר ל ונם הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו פן יפרדן בהם ה׳ ‪ .‬וכבר צור‪ ,‬שלמה ע׳יה בשמירה‬
‫‪,‬‬
‫הרבה בשישתדל האדם להגיע לזאת המדרגה ואמר ממשל ומזהיר ‪ ,‬שמור רגלך כאשר תלך אל‬
‫בית האלהים‪ .‬ואשוב להשלים מה שגכנבנו לבארו‪ ,‬ואומר שאצילי בני ישראל עם הטבשולים שאירעו‬
‫להם בהשגתם נתבלבלו גם כן ‪ °‬מפני פעולותיהם ונטו לענינים הנופיים להשתבש ההשגד‪ . .‬ולזה‬
‫אמר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫היה זה בדינם ‪ .‬ר״ל באצילי בני ישראל ‪ :‬ל ונס הכהניס ‪ .‬ר׳ל‬
‫הראשונים היו חושבים שלא היה הנה נוזצא זולת המוחגז‬
‫האנשים המעיינים שירצו לגשח אל י״י והוא החכמה האלהות‬ ‫עד שבא סוקר״ט האלהי ואמר שהשכל הוא סבת‬
‫וידע מציאוחו יח' יחקדשו בשאר המכמוח הקודמוד‪ .‬פן יציע‬ ‫המוחש בהפך מה שהיו אומרים ונתסשטה זאת האמונה‬
‫להם נזק בשכלם כמו שהניע לאצילים ועל זה הורה כל הכרשם‬ ‫בפילוטופיס והחזיקה אריסט״ו בכל ספריו‪,‬ונבר ידעת מאמר‬
‫הנאמרת במעמד הר סיני והק זה ; כ מפני זה פעולותיהם‬ ‫הרב שאמר כי ידיעת הנבדל קשה מאד על השכל ‪ .‬והנה‬
‫ונפו וכו׳‪ .‬ר״ל מפני שפעו בהשגה נתבלבלו הפעולות השכליות‬‫אמרו שב״ס חשב שהפילוסופים לא ביארו במופת שיש הנה‬
‫המגיעוח מהם ונפו לחייב ההנשמה במה שהוא יקר ממנה והוא‬ ‫שכל נבדל ואמרו כי סברתו היתה שהש״י הוא כח בבשס‬
‫האל יח'‪ ,‬והנה אמרו ויאכלי וישתו שרומז הגשמיות והנאות‬ ‫ולכן אמרו שקרא ספרו פילוסופיא מזרחית לחה שחוברה‬
‫גופניות‪ .‬וי״מ שמצד בלבולס החזק הגשמי נפו להנאות גופניות‬
‫על דעת אנשי המזרח שחשבו שהאלוה הוא כח גשמי‪ ,‬יצילנו‬
‫השם מזאת השגיאה‪ ,‬והנה רוב האנשים אס התחילו לעיי‪,‬‬
‫בחכמת מה שאחר הטבע לא יוכלו להשיג בשלמות שאפשר שימצא דבר נבדל ולכן יחשבו שהשם כח בגשם הנה הס‬
‫ישיגו שיש בכאן התחלה ראשונה אבל שזאת ההתחלה אינה גשם ולא כח בגשם אבל דבר נבדל א״א להשיגו‪ ,‬ואחר‬
‫שקיה להם זה המכשול יקרו להם מכשולים רבים כי החכמה האלהית א״אלציירה כי זה יסוד שהכל תלוי בו‬
‫ויקיה מזה שיחשבו שהכח השכלי אינו דבר נבדל וכי מותר האדם חן הבהמה אין ‪ ,‬ומי שיש לו זאת הסברא לא לבד‬
‫יקרו לו מכשולים בחכמה אבל יקרה בלבולים רבים בחכמת המדיניס ויאכל וישתה ויתן נפשו לתענוגים הנשחייס ויתן‬
‫נפשו לתשוקת הדמיוניות‪,‬וכן קרה לאצילי בני ישראל שוה בשוה כי הס התחילו באלהיות ולא יכלו להשיג שיש דבר‬
‫נבדל ונכשלו במכשול שאין לו תקומה שהשם כת בגוף ‪ ,‬ואס זה בדינו כל שכן בכח השכלי עד שנטו לעניני הגופיית‬
‫לשבוש ההשגה האלהית והנן זה כי הוא נפלא‪ .‬והשרפה אשר נשרפו אציל' בט ישראל ונדב וצגיהוא כאהל מועד כי‬
‫הדעות הנפסדות הם נשיפות מעצמם ולכן תמצא שאמרו ביונתן בן עוזיאל שכל עוף שהיה פורח מיד נשרף בשעת‬
‫עיונו‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫למעמד הר שיני ‪ ,‬ושהוא משל להשגה ‪ ,‬אמר כנרנוני ויוקק מדותיו הוא‬ ‫המקום הרגיעי שהשיר ה־נ שמה דרושו ‪1‬ה הוא נחיג פ׳ו אמר ‪CD‬‬
‫אומי והנהו שרלותס ‪ ,‬וימית תאוותיו הוא אומי אל תגשו אל אשה ‪,‬‬ ‫ז׳ל ‪ .‬הנה אמרו נאושנים שהם כעין תרשיש ‪ ,‬הנה נא' ל‪,‬־ נסכור השני‬
‫ויפי! כגדרות וידע דרכי ההקש וידע אופני השנ״רה ואי‪ .‬זה רמז נאומרז‬ ‫ותייר ‪ ,‬ונוראה האופניה הכי; אגן תרפיש ויהזקאל י' ע'( וי‪,‬רגש יונתן‬
‫היו נכוניה לשלשת ימים ‪ ,‬ופן פי' כאן פן יכרון נהם כ' ‪ ,‬שהיא אזהרה‬ ‫ה׳ע כעין חג; ענא ‪ ,‬והנס ׳דגית שנזה הלשון נענניו הרגם אוקלוה‬
‫שלא יהרוס נעיונו ‪ ,‬וכן פירשו האפוד׳ ושענינו הההניה ‪ ,‬והם המעיינים‬ ‫כייעשה לינת הספיר ואמר נכונד הגןגינא‪ ,‬חיה אי; השיש נין אומרו‬
‫הנגשים תג ה'‪ ,‬ר'נ לטיין נאלהיתיתקדשו וישתנמו השאר התהמות ‪ ,‬פן‬ ‫פג״; אפן תרשיש ונין אומיו כמעשה לננת ה־פיי והנן וה ע׳ה לשונו ‪.‬‬
‫יפרון נהם ה'‪,‬רנונו לומר פ; יגיעם היוק נשכלס פמי שהגיע לאצילים ‪.‬‬ ‫ודעת הינ כוה שנמרכיה נאו שלשה מלקיס ‪ ,‬התלוק היותר מפיולה הוא‬
‫וכתנ עוד האפודי ‪ ,‬שעל זה הורה כל הנישה הנאמרת נהר סיני ‪.‬‬ ‫ואית ‪D‬׳‪,‬״; התשמל ‪ ,‬ואמר שזה נאמר טג עולה השפנים הנכדליס ‪.‬‬
‫יסמהת׳ עלוה מאד שיארר איש שיקרא נשם יעקי שהיתה מראית אפיתי י‬ ‫והשני הוא וארא והנה א־נע■ וויות ‪ ,‬ואמר שתיזרו על עולה הגלנליס ‪.‬‬
‫נהיג׳ השגה עיינית ‪ ,‬ולא ירא אלהיס ‪ ,‬וגס נעייתי משמיט על ה־נ‬ ‫והשלישי ואיא והנה איפע אופנים‪ ,‬ותמרשאריו על ארנעהיהודות‪.‬‬
‫כרעי‪ ,‬הזה ‪ ,‬כ׳ אס היה כ; מה לו להניא ניי‪ :‬פל׳ג ח׳נ ‪:‬נייעמד הר‬ ‫ולהיותם משיתשיהנתמרה ‪1‬מר‪,‬מלפים והפנייה גנו־ותיהס ‪ ,‬אמר עליהם‬
‫ניני לא היה וקול‪ ,‬המגיע למשה מגיע לכל ׳‪:‬רתל ‪ ,‬איי‪ .‬שמשה היה‬ ‫ודנה תופן תתד פארן ושש א' ט׳י( שהוא התדיר הרתשון המשוי‪.‬ף‬
‫משיג נפותתו נגיאו וישראל שומעים כקול הננרת פלי חתין אותיות ‪,‬‬ ‫לתינעת האופנים ‪ ,‬ומאשר שהתפאר ליג האופניה הס היהודות ‪,‬‬
‫והשתדל לנא‪ 1 -‬כ שמה ‪ ,‬ואס כיה פדני׳ התנשיס החטאים האלם‬ ‫והתיכן האהד הוא התמר הראשון ‪ ,‬והנניא אמי שהות כעי; תרשיש ‪,‬‬
‫ננפשותס הייפיכים ‪ ,‬לא כיה שם קול מיט ‪ ,‬כי אס השגת עיוני המונו‬ ‫והרגה יונת; כעין אנן טנא דונוה לתרגום לפנת השכיר ‪ ,‬א׳ה לינת‬
‫היוה תלילה תלילה לדג המורה מלהוין נדנר היע הזת ‪ .‬האמנם א״רו‬ ‫הכפיר הוא כמו עין תישי‪ :‬הנאמר נאופן האתר חשי פארן ‪ ,‬והיותו‬
‫סאן כאשר אמר וגם הנגשיס אל ה' ‪ ,‬לת הכיא לומר ש׳נארר על זה‬ ‫בארן יורה על ששניהם נא״ר על התמר הרת‪:‬׳;‪ ,‬וזו היא ראיה עצורה‬
‫צותו פהוק ‪ ,‬תפל אמר שזהו שאמר ‪ ,‬דומה להפשזק שתמי כמעמד הר‬ ‫אנל הרפ לפי שרשיו ‪ ,‬ומוה כלו התפאר מה שהנתתס ניעת ה־נ צפיעי־‬
‫סיני המטרד הננהר וגס הנהנים ‪ ,‬ושפכה אותר גיה הוא דומה לזה‬ ‫התנילים ‪ .‬והפרקים כתלה שהיאתי הם אשי העיר עליהה הרג נכ׳ה ח׳א‬
‫נדרוש׳ נכא; ‪ ,‬ולפויות הרפ שאין יה פי' לשהוק ‪ ,‬ולא יאמר שנתמר‬ ‫אשי אני עהה נניאויו כמה שפי‪.‬נ הנה יתפאר נקנת פרי‪,‬׳ זה המאייר ‪.‬‬
‫עליו כמקום ‪ ,‬אמר עוד וכפר צוס שגמה כשמירה יפו' ואיי־ מ״טל‬ ‫וחני הנה הפרתי מאמר נוה קראתיו עגירת ותנים ‪ ,‬ושם ניארתי דעת‬
‫וכו' ‪ ,‬יתה שיזה אמר הרג שצוה שלמה על וה ‪ ,‬ושדנר על צד המשל ‪,‬‬ ‫הרפ והקשיה׳ טליו מפשט הכתושים וגירשתי איתה נאי‪ ;:‬אתר ‪ ,‬ואינו‬
‫להעי־ שהפסוק ההיא לשלמה פיון עליו ‪ ,‬ונא אמר כן נפסוק וגס‬ ‫מעני; הניאיר הזה ‪ ,‬כי אם ידיעת כוונת הר‪ :‬מעצין התצינים ‪ ,‬שאט‬
‫הנהנים ‪ ,‬צמה שלא חשי היות כוונתו נכה ‪ ,‬והנה יירה עצ היות כוונת‬ ‫זכץיה להם טס ניטלתם ה׳ש שיתרה להויהים נטיו; ‪:‬אינה נניעילתס ‪,‬‬
‫בלמה מ׳ש הרג ‪ ,‬אמר מיד עוד אל תתן את פין לחטיא אי‪ .‬נשר־‬ ‫שלפן נריך לכל אתי‪:‬׳תטה־ כהשלמה ההנעות והכנת ההקדמות ‪ ,‬כדי‬
‫)קהלה ה' ה׳ן שיורה שנאדר על ההשגה ‪ :‬ואוסר •האצילי בג■'שיאא‬ ‫שלא יטעו נהשגתס ‪ :‬ואמר הרב הטסהרור‪ .‬יו' ‪ .‬ואו ינא להניט‬
‫כו' להשי‪,‬ניסית ההיב־גה ‪ .‬שתלתי כלשון ה‪1‬ה שני דנריס ‪ ,‬אתד ‪ ,‬מאין‬ ‫כמתנה הזיז‪ :‬לא להנישיל נוה יפר ממעמד הי םיני שאי; שה עני; יצא‬
‫ראה הדפ שנכשלו פהשגתה ונשתנם׳ נס ‪ .‬ועוד תיך אמי ה־נ אמנם סוף‬ ‫להניע ה״תנה הקדוש ‪ ,‬הי לא היו ישיאל פית' קדושתם וטהיתה תיז‬
‫המאמי והוא אמיו המעשה לננת הספיר ואין זה סוף המאמר כי אס‬ ‫מהמתנה שיגרו תמר נן אליה ‪ ,‬אפל טשה משל ודוגמת מהטמא שפירי‬
‫ויחזו תת האנהים ויהפלו וישתו ‪ .‬ואמיתי ‪3‬תשיני‪,‬ם ‪ ,‬שהרנ חזר‬ ‫טומתתו מתון לשנתגי־ ייישיו ‪ ,‬ואמר הי‪-‬יהרה והעגינה ינא מל המוזנה ‪,‬‬
‫להשגת סאצילים לפרש מאמר ויחזו את התלהיס ויאכלו וישתו ‪ ,‬ולזה‬ ‫הד אמי שראוי למעיין שיטה־ מיזתשיות המשוישית שהם טומאת כנפש ‪,‬‬
‫אמר כי עם שאירע להם מהעפשוליס נהשגהס ‪ ,‬והוא שגוש ההשגה ‪,‬‬ ‫ואתרי טהיתו נהם אז ינא )הפיט ימת‪ -•.‬הק־ש שהוא עיון האלכות‬
‫ייתסה הגעת התמר היתשון לשנה ה‪-‬אשונה ‪ ,‬נתנלנלו מפני וה פעולר‪,‬ם ‪,‬‬ ‫פתשי אמי ונם הנהנים הנגשיס אל ה' יתקדשו פן ־‪ 5‬־‪ ; 1‬נהם ה' ‪.‬‬
‫והוא אמר ויאכלו וישתו ‪ ,‬והנה ראה סרג ליחס שגוש פעוליתיהס לספת‬ ‫והנרנונ׳ והאפוד׳ שניהם נשיסיה גניה הדשן גו־ו אימדשהדפ מיאן'ימז‬
‫שגזש‬
‫כג ‪23‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרה ה ו‬
‫אמר ויחוו את האלהים ויאכלו וישתו ‪ .‬אמנם סוןן המאמר והוא אמרו ‪ ,‬ותחת תליו כמעשה לבנה‬
‫הספיר ונו׳ הנה יתבאר )סרק ד' חלק נ׳ ‪ ,‬ונפרק ל׳ח מזה מולק( ג בקצת פרקי זה המאמר ‪ .‬והכוונה כולה‬
‫אשר כוננוה היא ‪ ,‬שכל ראיה או חזייה או הכמה שכאה בזה העגץ‪ ,‬היא השגה שבלית לא ראות‬
‫עץ ‪ ,‬שאיננו יתכרך נמצא שישיגוהו העינים ‪ ,‬ואם לא ירצה אחד מן המקצרים להגיע לזאת המדתה‬
‫אשר נשתדל עסו לעלותה ‪ ,‬וישים אלו המלות כולם אשר באו בזה הענץ מורות על השגות חושיות‬
‫‪ °‬לאורים בתאים מ אם מלאכים או זולתם ‪ ,‬אין ^זק בזה ;‬
‫פרלן ו )א( איש ואשה‪ ,‬שני שמות‪ ,‬הונחו תחלה לזכר ולנקבה מבני אדם‪ ,‬ואחת כן הושאלו לכל‬
‫זכר ונקבה משאר מיני בעלי חיים‪ ,‬אמר סכל הנהמה הטהורה חקח לך שכעה‬
‫שבעה‬
‫ש מנ צ ב‬ ‫‪.‬‬ ‫אפודי‬
‫אמתית )‪Tt‬‬ ‫ויאנלו וישחו נפעל יוחל מן החק הלאוי ‪ :‬נ נקצס פרקי זה עיונו והרצץ בו כל מחשנה שט ת ה נלחי‬
‫הסאסל ‪ .‬לוצה לופל נפלק כ׳ח מזה החלק‪ .‬ומהחלק נשרפה והולכת לאבדץ ‪ :‬ואמרו א ץ החק נזה‪ ,‬נ י זה אחר‬
‫השני פלק פ״ו ‪ .‬ומהחלק השלישי פלק ד׳ פ לאודם נרזאים שהוא חוץ יץ האלוה איו היוק אליו שהוא מקצר כמדרגה‬
‫אם מלאכים או זולתם ‪ .‬היי יידע כי כשידנר )עד( שמשתדל ע מו להעליימ‪ .‬הנה הרב נ פי קי ם הקודמים‬
‫הרנ מאיל ננלא הוא אחד משני דצלים ‪ ,‬אם שימצא העניו רצה לבאר צלם ידייזת כי הוא טלל כל מיני ההגשמה ‪,‬‬
‫ההוא חון לנפש מאיזה הייה כמו פן או חשך ונכלל אי זה ונתחייב ב ע ס ר זה לד?ר במעשה בראשית נ מו שביארנו‪,‬‬
‫ענץ אסל ׳ או שימצא נכח המדמה לנד והוא הנמצא נדמיין ואחר ‪ p‬שב לדבר בימוונה שהוא דומה לצלם ויתחייב‬
‫הנניאים לכד ‪ .‬ול״ל נזה האיל הנזכל כזה הפלק הוא בעבור זה לדבר ותמונת ה׳ יביע יחייב בעבור זה לדבר‬
‫מהענין הלאשון הנמצא חון לנפש ‪ :‬ע ואמלו אם מלאכים וכו׳ ‪ .‬בראה והביע וחזה והוצרך לדבר ויחזו את האלהיס ובעבור‬
‫ר״ל שתקלא האיל ההוא מלאך כי כל כח יקלא מלאך או אי שנתחייב! נלייה האצילים בעבור השגתם נתן הסבה הרב‬
‫זה שם שחלצה אין היזק נזה ‪ .‬ולי נלאה אם שיהיה האור למה ונמשך מזה קצת מביאור מעמד הר סיני‪ ,‬שב עתה‬
‫ההוא על צורח מלאך כמו שיחקוהו כני אדם או על צולה אל ענינו הראשון לבאר השתופיס אשר נמצאו במעשה‬
‫בראשית והוא אומרו איש ואשה שני שמות ‪:‬‬ ‫אחלת אין היזק נזה לפי הדת ‪ .‬ואחל אשל נאל אלו הענינים‬
‫פ ר ק ן הרמז בזה הפרק לבאר כי האשה הנאמרת‬ ‫כזה הפלק חזל לדנל נעניני רעשה נלאשיח ;‬
‫במעשה בראשית נרמז ג״כ לחמר והאיש רמז‬
‫ג ס כן אל הצורה ‪ .‬וכי אח ואחות נאמרו בשתוף ‪ ,‬רמז בזה לאמרו איש ואחיו לענץ הנרוני ם ואח״כ ביאר שתוף שם‬
‫ילד ובן הנאמר במעשה בראשית ‪:‬‬
‫פדק‬
‫אברגנאל‬ ‫קרשקש‬
‫פ ר ק ן )‪ ( fi‬איש ואשה שני שמות ‪ ,‬רמו ל« הרב השלם כזה שנוש ה מג ה ‪) ,‬פי שכיק שהאצילים נספנפס ייזסו פמינוס מזומייות‬
‫השתוןז רמוים נכבדים ואם העלים סמנו הענין להש׳י והיותו נתנוננותיו‪ ,‬ראו ספני נן שאינו)נהגנוס שהלדס הש)ס יתמפק‬ ‫׳‬
‫אשר בעבורז זכר זה השיתוןן וזה שהוא כיון בכאן לועדיענו סדר נתמייוס ‪ ,‬יזהו אמי שגפו לוסדים הגושנייס להשחנשוס ההשגה ‪ ,‬י׳ל‬
‫ני משגת מה שהשיגו ומה נבדלה השגתם מפגשמות ‪ ,‬נמשו שהס גפו‬ ‫ועמצא והקשרו קצתו בקצתו‪,‬ובאמרז איש זאשה רזמז אל החוטר‬
‫והצורה ובאמרו אח רומז אל הכרובים אשר הם השכלים הנאסר לננניינים כגופניים מהאכילה וסמשמ ‪ ,‬למשנה שנן ראוי ללכת נ וי ני‬
‫בהם וםניהם א״ם אל אחיו ובאמרי אשד‪ .‬אל אחותה רומז אל האל ולכתדמוס אליו ‪ ,‬נשלנן אמר ל^רי שפשר השגתה ‪ ,‬ואל אצילי גני‬
‫הנלגלים המכוונים בארבע חיות שנא' בהם חוברות אשד‪ .‬אל ישראל לא שלה י ח ‪ ,‬י׳ ל שלא הפגישם ולא הזיקם ניאוי לשווש השגתם ‪,‬‬
‫אחותה אמר בברוכים ופניהם איש אל אחיו יומו שהאחד נאצל והמה אנזיי שראו ויהוו את סאלהים ‪ ,‬ננס שזכר נפמינותו לחומריות‬
‫מהשני ומושפע ממנו נ׳ מלת פנים מורה על המציאות וכאלו אמך למדו מדיניו ויאנלו וישתו ‪ ,‬ולש• וה הרג מייש ייאכלו וישתו גששופו ‪,‬‬
‫שמציאות האהד הוא מושפע ממציאות חכרו אחר שהוא עלה לו ולא נפי' אזנקלוס שאמי והוו ס ץ גוןרנגיהון דאמזנלו ניעוא גאלו‬
‫ופועלו ברצון האל ואמר איש אל אחיו מפני ששניהם שכל אנלין ושתן‪ :‬ואטיו אמנם פוף המאמר והוא אמי ומתמיגליו ‪• ,‬ראה‬
‫ווי‪.‬םועל יתן לפעול בסבתו דוס־‪ .‬למה שבעצמו ואין ביניר‪.‬ם קשה שאין סוף המאמר מ׳ש וסתת רגליו ט אם ויאכלו וישתו נמו‬
‫ד‪.‬פרש ולא יושכל בד‪,‬ם מני! אלא מצד שר‪,‬אחד עלה והאחד עלול שהקשיתי ‪ .‬אנל האמת הוא שהרה סושג שההשגה נלה נכללה נאמר ויראו‬
‫לפי קצת דעות או האחד פועל וד‪,‬אחד פעול לפי דעת קצת אם אלהי ישראל ותחת רגליו כממשה לננת הפשיר כפו שאמרת• ‪ ,‬ואמי‬
‫מבעלי אמונתנו‪ .‬וארבע חיות הם הנלגלים אשר סדרם הרב ניתזו אס האצסים אינו מההשגה ‪ ,‬ט אם מה שקרה להם אחריה ‪ ,‬ולכן‬
‫אמר אמנם סוף השלמת המאמר ‪ ,‬ני אומי והחת רגליו וגו' הוא סוף‬ ‫באלו הם ארבע בדווים והם אחד תוף שני וכאלו הם נקשרים‬
‫זר‪ ,‬בזד‪ ,‬אחר שד‪,‬נלנל המקיף הוא המניע את כלם בתנועתו‪ .‬ישתוןו המאמר שנאמר כהשגה ‪ ,‬ומה שנא אתי נן אינו מההשגה ‪ .‬ומזה תדע‬
‫איש ואשד‪ ,‬המכוו! בהם עצם ההומר )!־‪.‬צורר‪ .‬הוא העולם השפל שמה ששירשו הנששי ו חפויי ‪ ,‬שאמר ויראו את אלהי ישראל היא השגה‬
‫משונוזת‪ ,‬ואמרויסזואמהאלהים היא השגה משונשת ‪ ,‬כי הוא נחלוף‬ ‫שכל הנמצאות של מטר‪ ,‬הם מורכבות מחומר וצווה וכאלו הם‬
‫האמת ני ההשגה המשובשת ט א נששוק ויראו אס אלה׳ ישראל ‪ :‬ואם‬ ‫נקשרים קצתם שחומר הראשון קבל צווח ארבע יסודות‬
‫ובאמצעותם צורת המחצבים ואחר צורת הצםחים וכאמצעוחם לא ירצה אתי מהמקצייה‪• .‬אמי הרב שאם מקצרים נשיון אוהבי ששמ‬
‫הכתומה ‪ ,‬לא ירצה להגית למעלת המיון שזכר וישיס וכו' אמר ויראו‬ ‫צורת ב׳ח ואחר צורח ב׳ח המדברים והיסודות אחד תוך שני ור‪,‬ם‬
‫כתוך אשר האחד תוד חברו וחבירו בחברו ער הגלנל המקיף את אלט ישראל ‪ ,‬דתזו את האלהים גא כהשגה השכלית בי אס מל‬
‫ד^ניע את כלם והשכלים הם מניעים אותר‪ ,‬בבונד‪ ,‬כרצון האל השגות תושיית‪ ,‬ר׳ל שהם הדנריס המוגשים כתושים ‪ ,‬אם שיקראום ‪ ,‬אז‬
‫דתן כח התשוקה והציור בנלגלים לד‪,‬דטות לר‪,‬ם בתנועה‪ ,‬ההיא שיראו אותם גצורת ל<טה ניואים כסי מהומה שהם זניי ם נניאיס כל‬
‫שיקראו ־אותם ויראום‬
‫■‬ ‫שיראהו ‪■ ,‬או‬
‫מה ‪,vuj’w‬‬
‫‪,,‬׳״ נלב גנניא ‪w‬‬
‫להשקיע‬ ‫הקיום וד‪,‬ד‪,‬תמדד‪ ,‬והשפעת הטוב לזולתם אשר ועא העולם השפל ‪ i‬צד הנס ‪,‬‬
‫‪wv, ,!,.v‬‬
‫נצורת מלאכית לרמתם אמצעיים ועושים מלאטת להגיע למה שירצהו ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שנל שליח נקרא מלאן האל או זולתם‪ ,‬י׳ל או שיקיאים ויראום נצורה אתית ונשמות אתרים זולת אלו ‪ .‬אין היזק נזה ר׳יל אין נזה היזק אמונה‬
‫כיון שאינו מיתש גשמות לאל ‪ .‬והאפויי והכספי סיישו זה כאופן אחר ייל על השגות חממת ‪ ,‬והם אשי ני ט ק ואשל הס נמושיה ‪ ,‬שכלם‬
‫יקראו חושיות ‪ ,‬אם מנפנים אס מנתון ‪ ,‬ואמר אס מלאכים י׳ל הדניים הגיאיס נכח המדמה והס הנקראים מלאכיה ט המלאך ^מר על הכת‬
‫המדמה ‪ ,‬ואוריה כרואים ‪ ,‬ואורים הס מראים למוש ‪ ,‬והרג יי ני מוס גמה שינא עוד נע׳ה ‪:‬‬
‫פ ר ק ן איש ואשד‪ .‬שני שמות וכו' ‪ .‬יאמר הרג שההנחה היאשתה לאיש ואשה הוא לונר ולנקנה מנגי ארם ושע׳י ההשאלה יאמר ג׳כ לכל‬
‫זכי ונקנה מב׳ת ‪ .‬ואה נשאל מאין נא זה ליכ׳ני איש ואשה הס ‪ p‬נריפיס לזכר נלנקנה פנע׳נז ?יק {נשציסס אמרה ההורה איש ואשה ‪.‬‬
‫שהפסוק‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ו ז‬
‫שבעה א'ש ואשתו ‪ .‬כאלו אמר זכר ונקבה״ ואחר כך הושאל שם אשה ^ לכל ענין מוכן ומזומן‬
‫להתחבר לענין אחד ‪ ,‬אמר חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה‪ .‬כבר התבאר לך ב כי אחות‬
‫ואח יאמרו גם כן בשיתוף מצד ההשאלה באיש ואשה ;‬
‫פ ר ק ז יל ד הענץ המובן מזאת המלה ידוע ‪ .‬והוא הלידה ; וילדו לו בנים ‪ .‬ואחר הושאלה זאת‬ ‫‪,‬‬
‫המלה להמצאת הדברים הטבעיים בטרם הרים יולדו ‪ .‬והושאלה ג“ כ לענין הצמחת‬ ‫‪,‬‬
‫הארין מה שתצמיח ‪ ,‬דמות בלידה ‪ ,‬אמר והולידה והצמיחה ‪ .‬וד‪,‬ושאלה עוד לחדזשי הזמן ‪ ,‬כאלו הם‬
‫עניגים יולדו ‪ ,‬כי לא תדע מה יולד יום ‪ .‬והושאלה עוד לחידושי המחשבות ומה שיהייבוהו מן הדעות‬
‫והסברות כמו שאמר וילד שקר ‪ .‬וממנו נאמר ובילדי נכדים יספיקו ‪ .‬יספיק להם בדעותם ‪ .‬כמו‬ ‫‪,‬‬
‫שתרנם יונתן בן עוזיאל ע״ה בפירוש זה ; ובנימוסי עממיא אזלין ‪ .‬ועל זה הע‪-‬נין מי שלמד איש עגין‬
‫אהד והועילהו דעת ‪ ,‬כאלו הוליד האיש ההוא ‪ /‬א באשר הוא בעל הדעת ההוא ‪) .‬ח( ובזה הענין‬
‫נקראו תלמידי הנביאים ‪ ,‬כני הנביאים ^ כ כמו שאבאר בשיתוף שם בן ‪ .‬וכזאת ההשאלה נאמר‬
‫באדם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ו א לכל עני) מוכן ומזומן לההסכר ‪ .‬ר״ל רומז לאשה‬ ‫פרק‬
‫ילד ואחר על זה הענין חי שיילייי איין ללויא א'‬ ‫פרק ז‬
‫הנאמיח כמעשה ניאשיה שהוא החמר הראשון ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫והועילהו דעת כאילו הולידו האיש ההוא ובא‬
‫כרמז ביה כי כל אחד מהאנשים אשר הולידו בניס וכנות והאיש רומז אל הצורה ולשי ששם האיש יאמר על הצורה‬
‫לא לבד הולידום הולדה גשמית אכל הולידוס שנתנו להם נאמר לשם יהכרך איש מלחמה כי הוא צורח הנמצאות‬
‫כלס וכלם מחאחדוח ומחחכרוח נו ‪ /‬וכמוהו והאיש נכריאל‬
‫כי השכל הננדל הוא מחחני עם הצורוה הששלוח; ב כי אח וחהוח נאמיו כשיתוף‪.‬ר*ל רמז לזה חמי איש אח אחיו בענין כרובים‬
‫ובמעשה מרכבה חשה חל אחוסה ‪ .‬ואחר זה באר שחוף שם בן הצאמר במעשה בראשיח ;‬
‫א באשר הוא בעל הדעה ‪ .‬רוצה לומר נאשר המלמד נעל הדעח ההוא ‪ :‬ב כמו שנבאר בשח־ף שם בן ‪ .‬הנה‬ ‫פרק ז‬
‫הרג‬
‫קר שקש‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ר ק ז )א( ובז ה נ ק ר או תאניידי הנ בי אי ם בני הנ בי אי ם כנזו‬ ‫שהפסוק אמרו נניאור לואח יקיח אשה כי מאיש לוקחה זאס ‪ ,‬ר׳ל ני‬
‫ש א ב א ר ב ש תו ף יםם בן‪ .‬ר׳ ל הו א באי׳ו הו א השוך‬ ‫י‬ ‫כהנחה ראשונה יקרא השה לנקנה אהשדה ‪ ,‬לפי שזאיש ‪ ,‬והוו( כזכר‬
‫בשר״וף שם בן בבלו ש א ב א ר‪ .‬וביאורו בסוף הםרק אשר ויורד‬ ‫מהאדם לוקחה ‪ ,‬והוא יורה שנהנחה רהשונה ‪:‬אויר עליהה ‪ .‬וצההייע‬
‫ב ד מו הו כצייביו בא שר יבלרהו ו ה בינ הו א ם כן נ ק ר א ילד מ צ ד‬ ‫מ־נ נזה ג'כ מאשר כה חיש והשה יהמר על הנפוחיה והר‪",‬הרוה הוכר‬
‫ר‪.‬י‘נלירה ויייד ובן ש מו ת נרדפי ם וכן ה מו ליד נ קי א א ‪ :‬ויז ה אבלר‬
‫עס הנקנה ‪ ,‬ולשן חמרו ‪ m‬ל אין אישווז נעכו־ס ‪ ,‬ומפני וה אמר‬
‫לבזעלה ע י ו ביי די נכרים י שפיקו שרוצה ג ו לי מוד‪ ,‬ולזה ה ענין‬ ‫כרנ שיהנהה ראשונה יאמיו פ) הוכר והנקיה מהארס שיהייהדו נצשואין ‪,‬‬
‫נקראו תלבזירי הנ בי אי ם כני ם מ צ ד ש הי לד והבן ענין א ח ר‪:‬‬ ‫ואה יאמיו אחר כן נ‪ 1‬נר וננקנה ייהנ׳ח ‪ ,‬הוא עצ ד‪-‬ן ההשאלה לגמדה ‪,‬‬
‫ואחיה הושאל ל כי דבר המהובר ונו׳ ‪ .‬הניא הרג וה לרמוז‬
‫למעשה ביא^יח ‪ ,‬לאשה הנאמרח שה שיומוח לתמר כרהשון‪ ,‬והי‪.‬יש נ'כ רייי‪ 1‬לצויה ‪ ,‬ולשה הבורא י ח'‪ ,‬ולכן אמר וכאיש גבריאל אשר‬
‫ראיהי נהזון ודניאל ע׳ כ׳אן ה' היש רינחמה )שייות ע'‪ 1‬נ׳ן שהוה משהה היוהם נורוס ופעונות נדברים הנשיייים בגלגליה והשפלים ‪ .‬והגה‬
‫לא זכר סרב ההשהלה הזאה נש־ איש כ״ו שזכרה נשם אשה‪ ,‬לפישכהשהמצה גומד שהושאל לכל דבר מוכן ומזומן צהההנר ‪ ,‬שבזה ואדמה אל‬
‫התייר ‪ ,‬אבל איש מה והו נויה לא יוכל נומר עליו נדר ולה רושם צהשאלה הזאה ‪ ,‬וגם מאשר כמעשה נראשיח נא שם א‪:‬ה ולא נא שם‬
‫איח ‪ ,‬ולכן לה הניאו ‪ ,‬הכל ישא־ )שהול עור ‪ ,‬למה לא אמר ה־נ ולפי זהה ההשאלה נאמר בבורא ית' ‪ .‬כיש )דעה הנרנוני ‪ ,‬שאמר שהניא‬
‫הכרק הזה להם׳‪.‬־ השקה ה' איש מצהייה ‪ ,‬ויקשה צייה )א זב־ו כמנהגו נשאר השהופים ‪ .‬ואהשוב אני מפני זה שלא הניאו לנמר ה'‬
‫אישמלת״ה ‪ ,‬ולאנס איש הנה‪-‬ר בנורא יה' ‪ ,‬אבל הניהו נהעירעי שי־מך אשהשבא במעשה נראשיה שנאמר על הסמר‪ ,‬ולפי שהכהינ קואז‬
‫אדה ולא איש ‪ ,‬ולהוה קרא השה נניאור ‪ ,‬הניא כה השהזן ולה בניאו נהיש ‪ ,‬ונשי שזה אינו תטי באלוה יהנרן לא אמר ולפי זוזה ההשיינה‬
‫כ״נהגו בדבריה האלהייה ‪ ,‬תבל העלימו ל־יה שהם מעניני מעשה בראשית והינו מענץ כאל ‪ :‬כבר התבאר אך כי אה ואהות בו' ‪ .‬מאשר מצא‬
‫הרב הפשוק שאמר חיב־וה אשה א; אי‪,‬והה )שמוה כיו גי( והביא התוהה עה אשה ‪ ,‬הוליד;ליאהעיר( שאח ואחות יאמיו באותו אופן שגהיייו‬
‫תיש ואשה ‪ ,‬כיון שאשה והתומ שמוה נידפים ומהשה יוקח ההיש ‪ ,‬וכן יזקח את מאהוה ‪ .‬ומה שהוקשה לי נזה ‪ ,‬הוא אומר נשתוף מצד‬
‫ההשתלה ‪ ,‬כי שהיף אינה השתלה ולה השתלה שהו‪,‬־ ‪.‬ואהשוב שהיה רעה הרכ שאישואשה יאמת נדכריה כמחונרים נדקך ההשתלה ‪ ,‬אכל‬
‫אח וההות שיאמר נדבייס הממוב־יש הומר וגירה לא ישולבהס ההשאלה ‪ ,‬והצהיי' נהם הות על צר השתיף ‪ ,‬כי אתיות הדנריה לא‬
‫יפול נעצין כי אם על בני איש אותם א ח ר‪ ,‬ולכן חמר הרנ שהא ואתוה יה״־ובשתיף‪ ,‬וזכ־ שקרה י‪.‬ה־ השתוף הזה מצו ההשאלה שבאי■ נאי פ‬
‫זאשה ‪ ,‬ני ההש^‪.‬י‪.‬ה שכהה בהם היה מה שתייב שאת ואמית יהמיי נשהיץ‪ .‬הצה ניארתי שאין הנאמר נהשאנה והוא איש ראשה יאמר נשה‪ 1‬ן באה‬
‫ואתוה ‪ .‬ויהיה לשי זה הנשו; האמה׳ נזה מצר ההשי‪.‬לה בהיש והשה לא כאיש וא שהנכ'ן‪,‬כי אם נכי׳ה ‪ ,‬וסעיי היננזה שלת זכרו עוד‪ ,‬לתה‬
‫שאניי נ־יעשה בראשית אה תהיו הה הבל ‪ ,‬ולייה שה‪-‬ר נענין הכיונים ופניהם תיש תל ההיו )שמיה כיה כ ( ובמעשה מרכבה ג'כ איש אל אתיו‬
‫ואשה הל אחוהה )יחזקאל ה׳ ע׳‪,‬ו ‪ ,‬ונכן ראה אחר זה צהניה שם נר ושם ין ‪ ,‬והוא נפיק הציישן לזה ‪ ,‬להעמי על הרן והילד הצזכריה במעשה‬
‫בראשית ‪ ,‬וכלם לא זברה למה שהינם רביים יאמיו כהצ יה' ‪ .‬ואין להציוה מאשי צא זשרם כי כפרק שמיצי בשהוף מקום יבאר כרב שבזה המאמר‬
‫גנאויו השתופיש אין כוונתו לנו מה שיזכו־ נאואו כיק ‪ ,‬ני אם גם שאר השהזשים שלא יזכים והם כאלה שזכיתי ‪ .‬ואנינם אמרו כנלגלים כפי‬
‫ועת הרד אשה אל אהזהה ‪ ,‬וכנשים שזכר זכריה )ה' ע'; וקריאת הגמלים אשה להיותם מחוגייה זה לזה ‪ ,‬ואין ריק‪1‬מ ניניהם ‪ .‬ואמנם מה‬
‫עני! רניז׳ מעשהניאשית כרנ־י היב ‪ ,‬הנה אוני נו נפרק ה^יישך לזה ‪ .‬ויצא מכל זה שאיש ואשה הס שמיס מושאלים ‪:‬‬
‫ת״י ר־ר הנתתו היאשויה ‪ ,‬כי אין המונן נינו מצד הכנתה וההסכמה ‪ ,‬אבלהוא המובן ממנו נענם וראשונה והוא‬ ‫פ י י ק ן "‘ ד כו' לא‬
‫הלידה ‪ .‬ואמר כהושאנה להמצאת הוכיים הענעיים ‪ ,‬בעירם הרים יולדו ‪ ,‬והושאלה נם כן לפנין הנמחה הארן מה שתצצייח ‪.‬‬
‫יהוקפה נזה אם המובן סראשין בהולדה הוא ננעל חי ‪ ,‬צמה לח כניה אחריו כוצרת הצומח ואתרי כן יניא הולדת הדומם ; והוא לא עשה כן‪,‬‬
‫ני אחרי כבעל חי הביא הדומם ‪ ,‬אח־ זה הניא הממה ‪ .‬יחחשיב שהרי עשה השאלה נוללח בהולדה שנאמר באח אס להונאה האון עצמה ‪,‬‬
‫וזהו נערם הרים יולדו )תהליס נ׳ נ'( אתר כן יניא מה שהוציה האון חתוכה והם הצמחים ‪ ,‬ולזה אמר ‪ ,‬וכושאלה ג׳נ צענין הצמחת הארן‬
‫מה שהצמיח ‪ .‬הצה יאר שכצל ההשאצה נארן ‪ ,‬אם מה שהעשה כעצמה ‪ ,‬ואם מה שתעשה בזולתה והוא הצומת ‪ .‬עוד ישאיל לחדושי הזמן והס‬
‫העניצ ם ה״רומים ושר‪.‬צייחם היא כזמן ‪ .‬וישאיל עיר נהרו‪ ':‬המחשנות נדמותס לחרוש׳ הזמן ‪ ,‬והם הציחשמת והדמיונות !המושכלוה ‪ ,‬צפי‬
‫שהאדם נשכנו יוליד הויתה כמו שאת־ וילד שק־ )ההציה י' ט׳ס ונילרי נכרים יספיקו )ישעיה נ׳ ו'( ‪ ,‬וצימוז פירושו בילדי צכייס ישפיקו ‪,‬‬
‫הניא תיגוס יכ״ע שישישהו עצ *מחשכוה והגיייושיס ‪ ,‬ולכן חר״ הרג מי ש>מד איש עניו אחד כאלו הו}יד האיש ההוא נאשר הוא נע} דעה‬
‫ההוא ר׳ל שלמדו כו ‪ :‬כסו •זאצאר כשחיף שס בן‪ .‬כתכ הנינוני נזה ‪ ,‬נשהוף שם כן הוא אמרו וכל מי שקדמו צו מכנים ירצה ‪ ,‬והוא כאמח‬
‫כ ד ‪»4‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ז‬
‫גאים ‪ ,‬ויחי אדם שלשים ומאת שנה רולד בדמותו בצלמו ‪ .‬וכבר קרם לך)גפיי! ‪6‬׳( ענץ צלם אדם‬
‫ודמותו מה הוא ‪ ,‬ובל פי שקדמו לו ‪ p‬הבנים לא הגיעה אליהם הצורה האנושית באמת‪ ,‬אשר היא‬
‫צלם אדם ודמותו הנאמר עליה בצלם אלהיט ובדמותו ‪ .‬אמנם שת כאשר למדהו והבינהו ונמצא‬
‫שלם השליטות האנושי ‪ ,‬אמר בו ויולד בדמותו כצלמו ‪ ,‬ובבר ידעת בי כל מי שלא הניע לו זאת‬
‫הצורה אשר ביארנו ענינה ‪ ,‬הוא אינו איש אכל בהמה על צורת איש ותבניתו< אבל יש לו יכולת על‬
‫מיני‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫דעות אמתיות ולמדום עד שסציאו נפשם מן הנ ח אל‬ ‫הרב ז״ל לא הניא במקום אחי שחוף שם בן רק ר״ל נמו‬
‫ונקראו אלו בנים כמו שנקראו בני הנני אי ם‬ ‫הפועל‬ ‫‪,‬‬ ‫פאנאר גזה הפרק שתוף שם בן שאינו ר״ל נן ממש‪,‬ואע׳׳פ‬
‫בנים‪ .‬כמו‪.‬פנבאר בשתי? שסבן‪ ,‬והוא אשר ביארו בשת נ י‬ ‫שפשש הכתוב היה למציאות שת ואין מקרא יוצא מידי תשושו‬
‫אמר הרב כל מה שקדמו לו מהבנים לא הגיעה אליהם הצורה‬ ‫ירמוז נ"כ שאל הדעות האמתיות או הדעות המופסדות נאמר‬
‫האנושית ב א מ ת‪ /‬אמנ ם שת באשר למדוהו ונמצא שלם‬ ‫שס בן‪ ,‬א'כ אמרו בשת ויולד בן ר״ל שהאדם כשנפה לענינים‬
‫השלמות האטשית אז אמר בו ויולד בדמותו בצלמו‪ ,‬ויהיה‬ ‫השכליים והוציא שכלי י ן ה‪ :‬ח אל הפועל אשר היתה מחייבת‬
‫אמרו בשת ויולד בן דיל כשהאדם נשה לדברים השכליים‬ ‫צורתו לפעול נעניניה ההכל״ס כהה אז הולידה צורתו הסגעית‬
‫והוציא שכלו מן הכת אל הפועל אשר היתה המחייבת‬ ‫והבין צראוי לה והוא קנות הרושכלות ‪ .‬אבל קודם לכן כשהיה‬
‫צורתו לפעול בדברים ההם אז הולידה צורתו השבעית‬ ‫נושה שכלו בפנייניס הסטרסמות ובדעות הנפסדות אז הבנים‬
‫הראוי לה והוא קיום המושכל‪ ,‬אבל קודם לכן כשהיה נושה‬ ‫ההם שהיה מוליד לא היו בדמותו ובצלמו אבל היו שדים ורוחות‬
‫שכלו בענין המפורסמים בדעות הנפסדות אז הגני ם ההם‬ ‫ני לא היה פשמש שכלו אלא למיני ההיזק ומדש הרעות ‪.‬‬
‫שהיה‬ ‫ואמרו‬
‫אברבנאל‬
‫שהוליד אדם ולא שלמדו ‪ ,‬אנל שהיה הלמוד לנד נשאו הוציא אדם שדלו‬ ‫כ׳ אין לרג שתוף שם נן נמקים אחר ‪ ,‬אה לא נפרק זה נאמרו למשה‬
‫מהנא אל הפיעלוננוה למושכלות‪ ,‬והוא הניסוני‪.‬ולדת שת‪ .‬והנרנוני‬ ‫וכל מי שקדמו לו מנגיס ‪ ,‬שכיון ני שהארה שלמד דנר מאחר יאמר־ננו‬
‫י ט הינ־י הרג לקצםהרוע‪ .‬ואני אחשינ שכוונתי שאדם לסד והשני^‬ ‫נדעה מהוא וגה האפוד׳ כתב כן‪ ,‬ואמר עוד כאכש־לומר שנא שחוף‬
‫ולכן אמר שהולידו ‪ .‬יהזנאר)הנינוני( מינריו‪:‬השם כוה הוא מושאל‪,‬‬ ‫שם נן נמ׳ג נמה שמניא בני אמי נהרו ני )שיר א' י'( ונפי כ׳ג )צ׳ל‬
‫ושניק הרנ נו לנאר אני היום ילדתיו )ההלים נ׳ מ׳( וגם ירמוו לשאר‬ ‫נ׳נ( ח׳ג נפכוק וינאו נני מאלהים לההינג על ה׳ )איונ א' י'( ‪.‬‬
‫הנניס קין והנל ואס לא ונרו ‪ ,‬והוא אומר וימי אדם סאה ושלשים‬ ‫אמשונ אני שאיני נן נ׳ שם עה היות שיניא הרג אזהה הפהוקיה הגה‬
‫שנה ויולי נדמוהו נצלמו אה שח ‪ ,‬שהיא הוליי‪ ,‬הדעות וההשנל ‪ ,‬מחוייג‬ ‫לא יפרש וצא יניא שחון כלל נמלח נן ‪ ,‬ולכן ראוי שאחשונ כהוא נזה‬
‫היא שננאי‪ :‬הולדת שה ‪ ,‬ויהיה הכוונה ני נדנרי הניניני על ההדגה‬ ‫הפרק ‪ :‬וכבר קדם לני ענק צלם ידניוי‪ .‬ונו׳ ‪ .‬אמר הרג שאמרו‬
‫שהשיג אדם‪ ,‬ויקשה ׳‘‪'.‬נ מאד הפור תולדות אז ם והפרשה נלה שהיא‬ ‫נכת ויולד נדמיחו כצלמו הוא נאמר על הלמוד וכהננה שכאשר למדו‬
‫מיוהדת על ורע שח שממני הושתה העולם ‪ .‬והשינוחי אותם דנרי‪ ,‬שהרג‬ ‫והשכילו אמר נו שילד אוהו מאיהו נד ‪ .‬ולפי שיקשה לוה אומרו נדמוהו‬
‫ראה נפרשה הונדח כת שתי פעמים ‪ ,‬והנני מעידן עליו עיינן נו ‪ ,‬אתה‬ ‫נצלמו ‪ .‬א״י הרג שננר קדם עניינו שהוא ההשכנה נשעל ‪ ,‬ואין יאמר‬
‫הראה נפרשה והחדה ידע אח חוה אשחו ‪ ,‬שנזכרו שם קין והכל ולידתם‬ ‫שכשכלו ילד אותי אם לא שיאמר על הלמוד וההשכלה ‪ .‬וכן יקשה לוה‬
‫והרינת ם ל וענינו ‪ ,‬והורע והכנים הנמשניס מקין ‪ ,‬ומה שקרה ללמך‬ ‫א'כ ושאר הכנים הקודמים אוהו ג'כ היו כנדר האדם ‪ ,‬והס חיים‬
‫עם נשיו ‪ ,‬שמא על סייגת קק נאמת ‪ .‬אתר וה עיצה התורם אוחו‬ ‫משכילים ‪ ,‬ואין לא נאמר נהש ז‪ . :‬השיג לוה הרב ‪ ,‬וכל מי שקדמו לו‬
‫הורע האדיר ‪ ,‬ולא ונר עוד ממנו ‪ ,‬אצל אמר נכוף אותה פרשה ‪ ,‬ידע‬ ‫מכניס לא הגיעה להם הצורה האנושיה ר־ל ההשכנה נפעל ‪ ,‬ולכן לא‬
‫אדם עוד את אשחו הלד נן הקרא את כמי שת ‪ ,‬ני שת לי אלהים‬ ‫כתלמדו כראוי ‪ ,‬חנל שת ‪ ,‬נא ננריאתו ני אם כישי למדהו והגינהו‬
‫זיע אחי וגו׳ ‪ ,‬ולשת נם הוא יולד נן ויקרא את שמו אנוש או היתל‬ ‫גאמר נו שהוא ננלס אלהיס ודמוהו ‪ ,‬ומוה הנד נאמר נו נ״חוד ויולד‬
‫לקרוא נשם ה׳ ‪ ,‬הנה נא נזה לייח שת הפשיטה נפשועה ומה שהוליד‬ ‫נדמוהו כצלמו ‪ :‬ונג ר ׳רעת בו' ‪ .‬הוצרך הרג לדנרים האלה ‪ ,‬לפי‬
‫לאנוש ננו ‪ ,‬ולפי ‪:‬נימיו הוחל לקרא נשם ה׳ ראתה רהורה לעשיח‬ ‫שיקשה מאד אם כני אדם הקודמים לשה לא כיו נצורה האנושית ‪ ,‬כאם‬
‫יסוד הורע וספיר ‪:‬הולדה משה ‪ ,‬להיוחי זרע נרן ה׳ ‪ ,‬ולוה התחיל‬ ‫נשארו נשאר נע׳ח או מה כיה ענינס ‪ .‬ולכן אמי שכל ע׳ שלא הניע‬
‫פרשה תחרה ‪ ,‬וה ספר תיליות אדם ניוס ניא אלהיס אדם וני׳ ‪ ,‬וני‬ ‫אליו ואת הצורה ר׳ל המשכלת נפעל ‪ ,‬אינו חיש ר׳ל משיג נפעל‪ ,‬אנל‬
‫ונקנה נראם‪ ,‬ויהי אדם מאה ו‪:‬ט‪:‬יס שנה יילד נדמיהוננלמי ויקרא‬ ‫הוח כהמה ענ צורת אדם ‪ ,‬כלימר כהוא נהמה נחס־ון •דיעהו ‪ ,‬והוא‬
‫את כמו שת ‪ ,‬ויהיו ימי אדם וגי' יאה כלא ונר נהולדוח האלה קין‬ ‫איש נהנניה אינר־ו וחאר; ‪ .‬אמנה אינו צמשצ כנהמות מכל וכל ‪ ,‬כי‬
‫וכנל ני אס שת ‪ ,‬מלא אמר ויינו נדמיתי נצלסו את שת אנל אמר ויקרא‬ ‫עם היות שנתשנו אליהה נתכיון הרעולוה השלמוח ‪ ,‬הנה לא יחימו‬
‫את שמו בת ‪ ,‬ומוה הוניא הרג שאין ספהוק הוה מודיע הולדת שת כי‬ ‫אליהן נ'כ נמה שיהיו נעדרים מפעולות ה־ע כי יהיה )הם יכולה על‬
‫כנר קדש הולדתו ‪ ,‬אכל שישפר לנים עשה סמנו התהלת היחס והתולדה‬ ‫מיני ההיוק יוסר מאש־ הה ני׳יח ‪ ,‬ונתן ההגה נוה ואמר ‪ ,‬כי השכל‬
‫כלה וצא עשאו מקין והכל שקדמו לו‪.‬ולכן תמר שאר הנניס לא היו למורי ה׳‬ ‫והמחשנה שהיו מוכנים להגעת השלמות הנה כאשר לא יניע ישתמש נהם‬
‫נדעיתיהס ינמדיתיהם ‪ ,‬כי נהיות אדם נן שלשים ומאת שנה הוניי ולמד‬ ‫נמיני כחחנולות המריאים לרע והוניד הנזקיה וכפי כעל הרע לח יתרמו‬
‫כדמותו יצלמו ה‪:‬נלי האלה' ‪ ,‬נו דוחה לו נמושכליי ‪ ,‬ולכן קרא שמי שת‬ ‫לנ׳ח ‪ .‬ו מ שאמר כאלו הוא דני ירמה לאדם ‪ ,‬ר’ נ נתנניהו ‪ ,‬או‬
‫ר׳ל יהוד העולם ‪ ,‬ני הוא הים ראוי להיות פנת יקית מוסד התתלת המיז‬ ‫יחקהו ר׳ל כפעולותיו כמו שקוף יחחה וידמה הארה כמעשיו‪ .‬והנינוני‬
‫ישלשו ‪ ,‬ואתר הנחת ואת רהקומה המשיך‪:‬פו־ היהם יהשתלשלוה המין ■‬ ‫כתג ויהקהי כוח אוצרו שדים גם כי יולידו הנוקים ‪ .‬יינה שמה שאמר‬
‫הנר‪ .‬ניארתי שהפשוקים יסכלו דעת הרנ ושהוא כמו שנארתי ‪ .‬ימלגד‬ ‫כ‪:‬דים ‪ ,‬הוא נאמר על האנשים ה־טים שידמו לאדם ‪ ,‬ואמר וה צפי‬
‫וה שדייקתי נפסיקים ‪ ,‬הנה אפשר לומר עוד ננל העניצים הדומים לאלה‬ ‫שאנשים המפחידים‪,‬מהם נעוייס מכל שעל לא טו‪ :‬ולא רע ואלה הם‬
‫שהינ עם היות שיעשה נורות נענץ מעכה ניאשיס ‪ ,‬אה נאדה הראשון‬ ‫ספתאיס ‪ ,‬ומכם רשעים פועלי הרעות ואוהס קראי חו׳ל שדים ו ׳ויקים‬
‫וען הדעת וען ההיים שירמיו לעיון האדם הכולל ‪: ,‬נהייתי טרוד רעיון‬ ‫שהם אשר יעשו הרע ‪ ,‬ואינם כפתאיס הדומים לנ׳ח נהעדר הננהם ‪,‬‬
‫הסזשנלד־‪ .‬לא ירעשק נמפירהמית ‪ ,‬ונהתטהקו נהם יפורש מעיון ההשגה‬ ‫אגל ׳הקו האנשים נהיותם פועלים המיר ‪ ,‬אם לא )>‪ (:‬שיהיה להנציח‬
‫הטיוניח ויטשה מה נאיש ואכה שיאחרו על החותר והצורה ‪ ,‬והולדת‬ ‫רע‪ ,‬ומזאת הנתינה נקראים ג'כ מזיקים ‪ ,‬ולכן אמר היכ וכן נני אדם‬
‫הנניס שרומו לדעות הזנשונשוה וציני הייק שתוליד המחשנה‪ ,‬נהיות‬ ‫הקידמיס נשח ‪ ,‬רמו לקין וככל ‪ ,‬כי הנל היה דומה לאדם נתנניתו‬
‫האדם נזוף ומעיי; נמפורשמות מוכר ‪ ,‬וכשיעיין נמושנלות יוליד ננלמז ‪,‬‬ ‫והיה פתי ‪ ,‬וקין היה מחקה אוחו נהיות תמיד מחשג ‪ ,‬אכל היתר‬
‫ר׳ל ישיג ההשגות הראויות והנרשכות משכלוהעיונית‪ ,‬וכדומות נדניים‬ ‫מחשנאי נרעות ‪ .‬והנה הניא מאמר כמדרש נג אותם מאה ושלשים שנה‬
‫האלה ‪ .‬הנה לא נחשיג מפני וה שכרג יכחיש פ‪:‬ע הנתונים ‪ ,‬תנילה אליו‬ ‫שהיה אדם נזוף נהם היה מוליד רוחות ‪ ,‬והם הדנריס שאין נהם‬
‫מו־ ‪ ,‬והוא בקיים פי' תפוחי וכנ כמשניות שכה הנגלה נכבד והנשתר‬ ‫ממש ‪ ,‬יכיסיף ה־נ לומר נוה ר׳ל שדים ‪ ,‬להעיר שהיה נהם פעל הרע‬
‫נ‪ 1‬הנ‪ ,‬וענינו כהינ יהניר ויאמין שהדנייס קרי כמו כנכתכי‪ ,‬תנל יחשונ‬ ‫הקנייני ולא לנד הסכליח ההעורי אשר ננה נרוחיח ‪ ,‬יכאנר רצהו השם‬
‫שמלכד מה שיש נכשינהם כתורתנו ‪ ,‬תועלת ידיעת כפורים סהם ‪ ,‬הנם‬ ‫הוציד נצלמו ‪ ,‬והוא נן משכיל נפועל ‪ .‬וסנרנוני כחג היליד נדמותו‬
‫•ש עוד נהס תועלת יותר משוכח אלינו מידיעת הספור ‪ ,‬והוא למוד‬ ‫הנלמי והוציא אל הפעל ‪ ,‬ייצם שהפפוק נלו משל ‪ ,‬ושאין נאן נן נלל‬
‫הדגריס‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ז‬
‫מיני ההיזק וחדושי הרעות ‪ ,‬מה שאין כן לשאר ב״ח ‪ ,‬כי השיל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת‬
‫השי׳מות אשר י׳א הניע ‪ ,‬ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע והוליד הנזקים ג כאלו הוא‬
‫דבר ידמה לאדם או יחקהו ‪ .‬וכן היו בני אדם הקורמים לשת ‪ .‬ואמרו במדרש כל אותן ק״ל שנה‬
‫שהיה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ואמרו כמדרש כל אופן ק״ל שנה שהיו נזוף בהם כלומר‬ ‫שהיה מוליד לא היו כדמותו וצלמו אכל הם שדים ורוחות‬
‫שלא היה מוליא שכלו כמושכלים העיונים היה מוליד רוחות‬ ‫כי לא היה משתמש שכלו אלא כמיני ההייק וחדש רעות ‪.‬‬
‫כי לא היה עושה העניין המכוון מצורתו והוא קנות הידיעות‬
‫ו!הו שאמרו רז״ל כל אותם הימים שהיה נזון< אדם הראשון‬
‫העיוניות והנן זה ‪ .‬וזה רמז לאמ« נעצב תלדי נניס ‪ .‬ויש‬‫היה מוליד רוחות ושדים כי לא ה־ה עושה הפגין השכלי‬
‫לפרש שנמקוס אחר פי׳ שחוף שם נן נסרק נ״ד משלישי על‬ ‫אכל היה נוטה אל הדעות הכוזכות ואל הדעות המגונות‪.‬‬
‫פשוק נני אמי נחרו ני ‪ .‬שהם הכמות הנסשיוח; וג״כ פירש‬ ‫ומה הפליג כא מיו כי מי שלא הגיע לו זאת הצורה שהיא‬
‫נס׳ כ׳׳נ משלישי ‪ .‬על פשוק וינאו נני האלהיס להתיצנ על‬ ‫הצורה השכלית אינו איש אלא כהמה על צירת איש ותכניתו‬
‫ה׳ ‪ :‬ג כאלו ידמה לאדה או יהקהו‪ /‬ר״ל כאלו ידמהו נצורחו‬‫אלא שהוא יו תי רע מהכהמה למה שיש לו היכולת כמיני‬
‫החכנייח או יחקהו כפעולותיו כמו שיחקה הקוף פעולות‬ ‫ההיוק והרעות יותר ממיני שאר הכ״ח ‪ ,‬והסנה נז ה ני‬
‫האריה והדוכ אם לא יפגע אדם נ ה ם לא יעשו רע כי‬
‫אין להם יכולת ולאמחשכהוהשתדלות אכל האדם שאין לו חכמה ודעת ויראת ה׳ הוא יותר רע מחיות יער ני השכל‬
‫והמחשכה שהם חוכניס כו להגעתולשלמות כאשר לא הגיע ישתמש כהם כמיני התחנולות המכיאים אל הרע‪ ,‬ני יקרה‬
‫לזה מה שיקרה לטונות הגשמיות כי העושר והיכולת הם טונים כשיגיעו לאיש טוכ ני יתן ממונו ויכולתו לעניים‬
‫‪,‬‬
‫ויציל פני חמזק ממנו‪ ,‬ואמנם לרשע העישר ההוא לענות עזות והיכולת לעשוק עני נרחונות כן הוא השכל אם ישתמש‬
‫החכם ממנו יגיע למעלה עליונה ואם ישתמש האיש הרשע ממנו ישתמש ממנו כהעשות רעות רכות יותר מחיות השדה‪,‬‬
‫ולכן אתר הפילוסוף כי האיש הרע הזא יו תי רע אלף פעמים מחית היער ולכן היו כל הכנים אשר קדמו לשת‬
‫שדים ורוחות וטפשיס‪ .‬והכן זה הפרק ני הוא נפלא מאד ויש נו רמזים גדולים כדורות אשר עכרו וכדורות ההווים‬
‫ונ דו ח ת‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫הוא משל ס אס קצהו ‪ ,‬מזד אמר סאת העקומה עצמה אה'נ ו'ל ונניאור‬ ‫הדרייש העיוניס אשי על צד הצויה יו׳‪-‬ו עליהה ‪ .‬ושנוי שולמוד מהם‬
‫אמיו מהתלה הסשר ועד כאן ננוו אלהיס הסתר ונר )משני כ' הנ׳(‬ ‫כתיעלוה ה״דפייס ־הלה ‪ ,‬ראה משה אדוננו ע׳ה לנהוג הסשויים האלה‬
‫ואמרו וה אחי שוכר )מה שנרא( יום הששי ‪ .‬רמו הרג למה שאמרתי‬ ‫נההלה ההויה ‪ ,‬כדי שסמשכיל ידע ויאמין הסשי־ וילמוד ממנו ה‪,‬עלש‬
‫שנכריאת ששה הימים אשר שם גריאת שמים וארן והנמנאים כלס והאדם‬ ‫והנסהי העיוני‪ ,‬והה״ו; ידעו אדהה הסשור ‪:‬היא מה שיאות אליהם‪,‬‬
‫ואשתו אין נהם משל ני אם משם ואילך ‪ ,‬והנה לקח זה מדנריהם ו׳ל‬ ‫ולכן תמנאהו תמיד איני־ מנירף להה שיורה עליו הפשע ‪) ,‬או( ״הינד‬
‫שנתנו ננראשית רנה )שרשה ע׳( וירא אלהים אשר עשה אתר מהוזלת‬ ‫למה שיו־ה עליו הנימה ‪ ,‬שהוא תמיד מודה ומאמי; נששעי הנתונים ‪,‬‬
‫הסשר ועד נא! ננוד אלהים הסתר ונר מנאן ואילך וכנוו מצנים וזקור‬ ‫וכן הניחו כשרק ה' ונש׳ת מזה ההלק האמד ונ״קימית אתיים‪ ,‬ולמה‬
‫דנר ‪ .‬והנן איתת נוונת האומר וה ומה הוגיא םרג מדנריו ‪ ,‬והוא שנל‬ ‫יהמה האדם דוה יהנה הימכ׳ן א״ר ״ה שהייע לאנוה סידין לגנים ‪,‬‬
‫מה שסנר ננריאת ששת הימים ‪ ,‬אין ראוי לעשות גו נוי? אלא ללקתו‬ ‫ועם לה לא יכחישו אותם הם־ויים ‪ ,‬ולכ; כיה העני; ירג יכינו משה‬
‫נששו־‪-‬יו ‪ ,‬עם היות שלא ידענו אושן הרדיאה ותכליתה ‪ ,‬ווה שאמר‬ ‫נסשרו זה ‪ .‬וסנה זה >ך משתה להשי; כוונתי נשהישים וש״ושאלים והוא‬
‫ייהתית הסשר ועו נאן ‪ ,‬ננוד אלהים הסתר ו נ י ‪ ,‬ר׳ל שיפתרו איך‬ ‫דני זכיו ה־נ עעמים ‪ ,‬ייש״ק הזם נשהיך ילד יאה ;הניא שהיך שהיא‬
‫>‪:‬ראו כננראיס ולא יהקרו עניו ‪ ,‬ומנאן ואילך ר׳ל הנייאה שנזכרה‬ ‫רא״ת על הלידה הא״תית ושיאדי על הולדת הדירים ההמריים שהינם‬
‫נעלי נש‪ :‬היונית ישנ׳כ יאמר על הדושי כזמן ישיאמר ג'כ עי הדושי ש‪ : 1‬שני נאוס‪ ,‬וענין גן עון‪ ,‬ושן הרפת‪ ,‬וע; התיים‪ ,‬והנתש‪ ,‬ומה שקרה‬
‫לו עס סוה ‪ ,‬כ'‪ ,‬הדנריס האלה הס ננלל תקור דגר‪ ,‬ירמו! שיש נהס תוך‬ ‫המהשניש וס״ישכלוה ‪ ,‬וסנה נמוגן ה‪-‬אשו; צילד ר״ז אמסה ססשור שהילד‬
‫ושתינו נהעא הסקירה נהם וישיק מאותו סשור הועלת גדול ויריעות‬ ‫)אדם( שה עם חיה אשהו ‪ ,‬ושהיך ההולדה ‪:‬זכי נדניי‪ :‬סת״ייים‬
‫עצוייות ‪ :‬ואם תעיין נשיקי הרג הנה מות יעשה אותו כן‪ ,‬כי נענין תדוש‬ ‫הניאה ל־מוי לקין שהיה נהדישי הז״ן שהוא רק־ה ודיר ״שהנם‬
‫העולס ׳נ־יאתו נא עשה משל ונודה הלילה‪ ,‬אגל השתדל השתדלות נמ^‬ ‫ונלהי עומד ‪ ,‬ושהוך ההולדה נמישכייה ה‪ :‬ר״ז לשה שהוא הנן‬
‫לנאי שקיות ראיות קדמות העולם ועשה מונתים וראיות רנות לקיים‬ ‫האר‪,‬רון‪ ,‬הנה רמז על א״הה הההי־ ועי‪ ,‬מה שיויה כנםי‪,‬י ינ׳א‬
‫המדיש הינוני הנוצל ‪ ,‬אנינה ניאותו שאת•־' נריהת הדנייס כששת‬ ‫שהוליד ־ וסדסד מה ‪:‬׳‘ מיהי יזה עי דיך כ» ‪ ,‬הנה יאיהי אני להקיי‬
‫סיייי‪ , :‬ס‪:‬יא שרשה אסרת התתלתה מ; וייצר ס׳ אנסים את האדם ‪ ,‬חשג‬ ‫נייחיר ‪ ,‬הם הרי יעשה נויית ויהשינ שיא מ‪:‬נ נכי' עניני משישה י־השיה ‪,‬‬
‫כיג שסנייאה הסית שנוניה שעם שניה ושאר הדנרים ותוצדות מדם‬ ‫או נקצי‪.‬ס ‪ ,‬וקצה ממנו השש ה״ה ״של ‪ ,‬ו״י השיחו ה״ו כי א‪ :‬נה‪:‬ינ‬
‫יש נהס משל ‪ ,‬והם ננתנו נדי ללויוד מכה ידיעות אמתיות ‪ .‬ומשני זה‬ ‫ככל רעשהכרהשיה היה חנלו משג ‪ ,‬ישאי עניין הדוש העילה יכייחתי‬
‫נש׳ל ס׳ג; ד;יו נמעשה נרמשית ‪ ,‬דרך נו זה הדרך ‪ ,‬והראה שם שנענין‬ ‫גיכ משל ‪ ,‬ולא יהיה א'כ א־ההו כהדוש וכדי יזיין יקיף ‪ ,‬ע־ שננשני‬
‫הששת ימים וסכייאה ריאשונה ‪ ,‬לא כתג הרג דגר שירתה ממנו היות‬ ‫זה פי' הכסתי נש׳ע )>''‪ .‬נשי־ כיעז הנק שני ‪ ,‬כשהיכ הכיח מנהג‬
‫נה יישל ‪ ,‬א‪:‬ל שסיה הכל כששיסו ‪ ,‬אמנה נמה שסשרה התורה אמ'כ‬ ‫הנריהים לדש־ נהשליה ‪ ,‬ויהמיו ש״ים ואין יה־יהו־וה על האימיה‬
‫יכריאס סניה הלך לד‪-‬כו ‪ ,‬ישם כתב ונימה סגריך שתתיוננהי מאד יכרו‬ ‫הנכנדוה ‪ ,‬ישאר כ־י־ים שהגיה ש״ה‪ ,‬נהג ש־־יז היי שם נומי שיייהת‬
‫בייאת מיס כששת ימי כרמשית ‪ ,‬יאמר זכר ונקנס נרתם ‪ ,‬וקתס סכריאה‬ ‫סמים יהין יההו־ היא יישל על ״שה יהה־ן‪ ,‬ישא‪ -‬הדניים כנה נעה‬
‫נ ל ד‪ ,‬והמר ויכלו הפיייס יהארק ‪ ,‬ושתה שתחאמר לנריאתתוהמאדם ‪,‬‬ ‫איהה ״והו משיש לנד ד׳‪,‬יה ‪ ,‬עשיא ישו״יה לכי ני‪ :‬ה״ורה ׳נעק‬
‫וזכי עק הה״ס ‪ ,‬וע; הדעה ‪ ,‬ודני כנהש ‪ ,‬כלו הים אהר סהישם הרס‬ ‫איך ה‪:‬חדצ להועיל ‪ ,‬יהנה קמו כני שייעל ענדיס דהש־נים נהדיניהם ‪,‬‬
‫נגן עד;‪ .‬וכל החנ״יס ניסכימיס שזה הענין כלו היה ייוס הששי‪ ,‬ולא‬ ‫זהשיחו מי‪ .‬דנ‪-‬יו לאמי נלכה נעידהיהלהים ההיים‪ .‬ינ‪:‬שו על זה‬
‫נשהנה עני; נשים שניה אהר ששה ימי ניהשיה‪ ,‬וליה לא ירומק דנר‬ ‫חישל כא;י היה שם ‪ ,‬כי לא כיין אליי ולא ענה על לנו ‪ .‬והשר‬
‫מ; העניניס הסס ‪ ,‬נהי שהמיני שעד עתס לא היה סכע נח ‪ ,‬ועש זה‬ ‫ההשיהי חני היא ‪ ,‬שעה הייה שנאיי־ ‪:‬ה־כ ה‪:‬כ שי‪ :‬נ״עשה נ־אשיה‬
‫ננר וכרי סהכ״יס דניים הש״יעס לך מליקעיס ממקיניוהיה‪ :‬והעייך‬ ‫משי‪ , .‬ננתי ״;וון כעי״י ושאינו כששוי‪.‬״ כלל ‪ ,‬כי הם לכיון ולנחר‬
‫ג׳ס דניים נ־יי שסעירו סס ז׳ל ‪ .‬ולא יאיהי לאהד מהמשישיס ישרש‬ ‫דכי החי נהחי כה שדה ״ה שהין זה ״הוייש כדכריו ‪ ,‬כרו‬
‫דני נלשון וס ועניו עליו כעשר‪ :‬על שיי מסשיריס ‪ .‬והני יו״ר שיום‬ ‫שי‪,‬מיהי ‪ ,‬אין ככק ‪::‬׳ דה פנזכי שנניא כמעשה ייאשית כששה‬
‫רמז וסעיר סיג שמס שנזכי נששת ימי ניאשיה כלו כששיניו ‪ ,‬וששייאה‬ ‫הייז־ש ‪ ,‬חי; שם צורה ינה משל ושהיא כיי ככשיהיו ‪ ,‬איל המשל‬
‫אדם כייס סששי נזכיה ‪ ,‬ושסיא ג־כ שם כששועה‪ ,‬ואמי שההם סנייחס‬ ‫שיהשיכ ה־כ הוא לשד מש־שח ייכלו כש״יה והאין לא קוד‪ :‬הליו ‪,‬‬
‫נהייי ויכולו סשהיס וההין ונו' ‪ .‬לסגיד שמה שנהה־ עד הוהי מקוס‬ ‫ואני חניה לך נאי זה ״קים גנהי היי‪ ,‬י״ה הניחו להאחין זה •‬
‫סוא הששע ‪ ,‬ישס נ‪:‬סק ססשוי השש;"' כה יהי ‪ ,‬׳ה־‪-‬י ש״שס והילך‬ ‫דע ששכייע )נ'צ שששיק היעיו חלק ג' כשישי ‪ ,‬הכיח י ־ נ שני הקרויות ‪,‬‬
‫הוא שהה ההר וה■'‪ -‬וס ;הייהי משל ‪ ,‬זסיכיהו מכריאת מוס מאדם‬ ‫כיאשונה איי שכל מה ש‪,‬כי ייעשה י‪-‬אשיח כחייה חייו כיי פי‬
‫כשועיי כשי מה שידההוכהמן ונוס הו‪-‬ה שאין דעהו שכנ מעשהניאשיה ש ז‪:‬־ס שייס וגש‪:‬־‪ ,‬סימיס אמי וכר ונקנס נראם ‪ ,‬שהוא סכשש ‪ ,‬ייהיס‬
‫מאמר‬
‫כה ‪5‬צ‬ ‫מורה נבונים חלק ראעון פרק ז ‪h‬‬
‫שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות ‪ ,‬ר״ל שדים ‪ ,‬וכאשר רצוצ העום הוליד בדמותו בצלמו‪ ,‬והוא‬
‫אמרו ויחי אדם שלשים ומאח שגה ויולד בדמויתו בצלמו ‪:‬‬
‫פ ר ק ח מ קו ם ‪ .‬זה השם עיקר הנחתו א למקום המיוחד ולכולל ‪ ,‬ואחר בן דדחיבו הלשץ ושמהו‬
‫‪,‬‬
‫שם למעלת האיש וערכו ‪ ,‬ר״ל לשלמותו בעגין אחד עד שיאמר פלוני במקום פלוני‬
‫כענין הפלוני ‪ .‬וככר ידעת רוב עשות כעלי הלשון זה ‪ ,‬באמרם ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה ‪.‬‬
‫ואמרם ועדין מחלוקת כמקומה עומדת‪ ,‬ר״ל ב מ ד ת ת ה‪ .‬ועל זה הצד ‪ p‬ההשאלה‪ ,‬נאמר ב כרוך כבוד‬
‫ה׳ מטקומו ‪ ,‬ר״ל כפי מעלתו ועוצם חלקו כמציאות ‪ .‬וכן כל זכרץ מקום שבא כאלהים אמנם הכוונה‬
‫בו‬
‫שם»ב‬ ‫אפודי‬
‫ובחרות העתידים ית׳ הנותן לנו מורה צדק‪ .‬ואחר פניאר‬ ‫האדם ‪ .‬והביא אח״ז הפרק הנא כי נס ב! יבאר ברמיזה ערן‬
‫זה ביאר שיתוף מקים כי גס גו רמז ממעשה בראשית ‪:‬‬ ‫מעניג׳ מעשה ביאשיס ;‬
‫פ ר ק ח א למקום המיוסד ‪ .‬ר״ל וזה גדת חבליה מקיף‬
‫שוה וגבדל ומקום כולל‪ ,‬כאלו תאמר הגיס או העיר ! ב ופירש פסוק ברוך בגוד יי׳ כך הוא לפי דעהו‪ ,‬כבוד‬ ‫‪,‬‬
‫יי׳ והס הנמלאוח כולם הס מישפעיח ממדרגתו וממעלתו יחניך ועולם סלקו בכל המליאות כאלו יאמר כבוד יי׳ גרוךססקומו‪:‬‬

‫אברבנאל‬
‫ג' י׳נ( ושאי משוקיה שידלה ‪ ,‬והוא לא עשה כן אנל הניא ראשווה‬
‫השאלס נרון ננוד ״ ממקומו ושאר הןשו‪:‬יה שידלה והוא זכרון מקום‪.‬‬
‫הי׳ ‪ ,‬אם היה שכנר אמי שמקום יאמר מל המדרגה והייעלה ‪ ,‬ושהריא‬
‫ניון■ נ טד י' ממקומו ‪ ,‬ואמר עליו השי ממלחו ועולם חלקו נמליאוס‬
‫למה הוסיף לואר עוד אחריו אומי הל וכרו; מסוס ‪ .‬אמר עוד אמום‬
‫הרלון נו מדרגת מליאותו ימ׳ ‪ ,‬מה עוץ אומר חשר אץ לה עין ולא‬
‫דואה ‪ .‬ויראה שזה אינו מפנץ השיק ‪ :‬ואחשוב שהרר רהשאלחו ואח‬
‫שעשה לשם מקום שתאמר על המדרגה והמעלה ‪ ,‬עשה נה נ׳ חלוקות ‪,‬‬
‫האתר היא שתאמר מל מעלת האיש נעלמו מהל לייוף והתנוונות וערך‬
‫לאיש אתר‪ ,‬נאמינו על אדם שהוא חנ‪ 6‬או נגו ר‪ ,‬והשגית על מעלת‬
‫אשי יש לאדם יותר מתנייו או כמוהו ‪ ,‬הנה התלק הראשץ הוא מעלת‬
‫הדני עלמו‪ ,‬והחלק השגי תוא מעלתו גערו לאתר‪ ,‬ווהו שאמר ת־נ‬
‫ושמהו שם למעלת האיש יילה על החלה היתשץ שהוא מעלתו נעלמו ‪,‬‬
‫ואמר וערכו ילה על החלק תשגי שהות הערך אשר לו עס זולתו ‪ ,‬ולשי‬
‫שסענץ והומיק לא יאמר נדעי ס ני אס נמין א׳ מהדמוי ‪ ,‬ני לא נאמר‬
‫שהשלג יותר לגן מלהלת השוס ‪ ,‬לכן סתוה ואמר ר׳ל לשלמותו נעוין‬
‫אתו שכערן הוא נץ שני הדנייס נענץ ‪ ,‬אל המין ומלא נשגיהס ‪ ,‬ואז‬
‫יאמר שם השתות והיתר שהם סנדלי הערן ‪ .‬ואחרי הנחת ההשאלה הזאת‬
‫נשני חלקים הניא הרג ראיות אליהם‪ ,‬והוא אמר שלוני ממלא מקוסאנותיו‬
‫נהנמה ונניגם ואמר ‪ w‬על החלק הל ממעלת הדנר נשי כעיו ‪ ,‬ני‬
‫או הגרלה נאומר מפלא מקום אנותיו שחכמתו ויראתו נערכת ושום‬
‫לתכמתס דיאתם ‪ .‬איור זה הניא משל לחלק האחד ‪ ,‬והוא אומר עדיין‬
‫הקושיא כמקומה עומדת ר׳ל נאדרגתה ‪ ,‬כי המקום הוא איגו נערן לדנר‬
‫אתר‪ ,‬אנל הוא מדרגתה נשגי עלמה ‪ .‬ולשי שנשאלה הזאת יש שני‬
‫לדרים או תלקיס נמו שאמרתי ‪ ,‬אמר הרג שכנר יאמר על האל;ת' ‪ ,‬הלד‬
‫האל)ל׳ל האחד( מהם והוא מדרגת הדנר נעלמו ‪ ,‬אנל הלו הג׳ והוא‬
‫המדרגה הנערכת לזולתו לא יאמר זה עליו ית' ‪ ,‬לשי שאין לו עין ודמיון‬
‫עם זולשו ‪ ,‬חהו אומר אחיי שהניא עדיין הקושיא נטקומה עומדמ אמר‬
‫ועל זה הלד מן ההשאלה ר׳ל על זה הלד משני לדי׳ ההשאלה ‪ ,‬והוא על‬
‫מדרגת הדני נעלמו ‪ ,‬נאמר נרון ננוד ״ ממקומו ‪ ,‬וזהו מה ששי' עוד‬
‫נלתי נעיז לזולתו‪.‬‬ ‫נאומרו נשי מעלתו ועולם הלקו נמליאוח‬
‫ואסר הרנ שנל וכיון מקום שגאמי נאל ית׳ תמיד הרלון נהם זה הלר‬
‫מהסשאלה לנד ‪ ,‬והוא אומר אמנם הרלק נו מדרגת מליאותו ‪ ,‬ונתן‬
‫השנה למה לא יונן נ'כ המקום מאמי נו ית׳ נשי הלד כשגי מן ההשאלס‬
‫נאומי אשי אץ לה ערן ולא דומה כמו שיעמוד עליו המושת‪ ,‬י׳ל ני אחרי‬
‫שאץ לו ערו ולא דמיון עס דני מה ‪ ,‬לא יאמר א׳ה המננלה והשלמות‬
‫נו נערכת לוולתו ‪ .‬ופס מהששיישתי מההלשק הותרו ההערות שונית׳‬
‫כלם ‪ ,‬ני התנאי ^נס אמי וערכו ‪ ,‬ולמה אמר ועל‪1‬ם הלי מן ההשאלה‬
‫ולמה אמר וכן כל !כיון ‪ ,‬ושאר הלשין שהניא ‪ :‬ברוד כבוד ה׳‬
‫טמקומו ר׳ג‘ בשי ס׳ ד תו ט׳‪ .‬האשודי פירש השסוק שהנינה הנוכר נו ‪,‬‬
‫היא הששעס ושכנוד ם׳ הם הס הגמלאות ‪ ,‬ויאמר שמושפע ומנורן הוא‬
‫ננוד ה׳ שהם סננואים כלם סמויגמו ימעלתו ‪ .‬ואני איו ק דעתי ולא‬
‫אחשונ שיאמר נכוד ה׳ על סנמצאים ‪ ,‬והפשוק שאמר כל הנקרא נשמי‬
‫ולכנודי ניאסיו)יששיס מ׳ג ‪1‬׳( לא קיא הנניאיס כ טי ‪ ,‬אנל אמי‬
‫שננראו לנטדו יס׳ להיותם מורים על מעלת הנורא אותם ‪ ,‬וגס אומר‬
‫יהי ננוד ם׳ לפולש ישמח ל׳ כמעשיו)תהליש ק׳ד ל׳א( לא אמר ננוד ס'‬
‫על הנמצאות ‪ ,‬כמו פסשנ הניגוני נשירושו להקדמת החלק השלישי רזה‬
‫הש* ‪ ,‬אנל חנני שפס השמד הנמצאות ‪ m x‬נאזמר תוסף יוהם ינועון‬
‫ואל משרש ישונן )שם פשוק כ׳ס( ועם סחהוותס שרמז נאומר תשלח‬
‫רוסן יניאון)שם ו׳( לא יהיה חלוף ושנוי נכנוד האל‪1‬ת נלל ותמיר‬
‫הוח‬
‫היותו נג' פ ‪ ,.‬רמז‬
‫מאמי שגנלה הללע המשל ‪ ,‬ואמר שהיה זה אסרי היחו‬
‫משל ‪ ,‬ועניין סנליס והנתש ומה שרומו שוניו‬ ‫הוא ג׳נ ‪.‬‬‫נ׳ע ‪.‬‬‫שהיה ‪.‬‬
‫התנמיס שום נלו היה ניוס הששי ‪ ,‬הוא להעיר בתנמים ו'ל‬
‫אמרו ‪1‬ם על צד המשל ‪ ,‬ני לא אששר שיהיה וה כלו ניוס הששי ‪ ,‬אם‬
‫לא שהוא י נ י מישכל ומתשניי ‪1 .‬להת‪1‬ית דעתו אמי שאתי היום הששי‬
‫לא היה דנר מתחדש ‪ ,‬וא'כ הים נלשי אששר שיהיה דני הנמש אסרי‬
‫היוה הששי ני יהיה א'כ התחדשות ננזג הדנייס ‪ ,‬ולק איו ראוי שיאמר‬
‫נ• אס שהם משל ‪ :‬ונדי שנאמין שוס היה אצל חכמינו הימשוניס משל ‪,‬‬
‫אמר הרג ועם וה כגר וכרו ההכמים דנריס אשמיעס לן מלוקשיסנו' י' נ‬
‫עס סיוח שחמי שנל ‪1‬ה היס ניוס הששי שיורה על הוראתם נשששי‬
‫הדנייס הכס שוכרה התורה ‪ ,‬הנה עס זה ג'כ כתט דנריס יורו על היוח‬
‫הענץ ההוא אשר ‪1‬נרו שנעשו כיוס הששי נשרשה השנית משל ‪ ,‬והוא‬
‫ממה שיוכיח ניון שחמרו הה ענמה דניים יורו על שאינם נששועס ‪,‬‬
‫שתהיה נמנתה נאמרס שנעשו ניוס הששי היושו נהשנל ומתשנה לא‬
‫נפועל ‪ ,‬כי דנייהם יורו אלו על אלו ‪ ,‬ומאמרים ההם שאמר על וה הס‬
‫המורשות שמנור שיורו נאמת שהדנרים כלם משל ‪ .‬ואמי הרג ואעירן‬
‫נ׳נ על דניים נמו שהמירו הם ר׳ל נמו שאמרו חכמינו ו'ל תקיו‬
‫נוניי ס האלה ועשו נהם לויות ‪ ,‬גם אני לא אתשוו שי לנאר ולעשות‬
‫נהם על שי דרכם ‪ .‬ואתה תראה שנתחיל מאמרם ו׳ל שאום וחוה ננראו‬
‫כאחד מתאחדים גג אל גג ושהנחש היה רכוג )נ׳א נרנג( ושהיה כשעור‬
‫גמל ושיוכנו היה סמאל ואמרה הוא נחש הוא שטן הוא ילר הרע ‪ ,‬ואמרם‬
‫שען החיים מהלו חמש מאות שגה ‪ ,‬ושאו המאמרים שהניא הרג כלס‬
‫הם נשרשה ההיא שיחשוג הרג שהם השתיים והמשלים ‪ ,‬עד ‪1‬ה סשר‬
‫סולדות שיתמי לספי התולדות והשתלשלות המין האנושי ‪ :‬הנד‪ .‬נ^יתי‬
‫לן שאף שנודה שתרנ יסנוי שיש נמעשה ניאשית דנרים שאינם כששוטם ‪,‬‬
‫שאין הדני הוה אללו נשל מעשה כראשית ‪ ,‬ני אם נקלסו נקלה ההוא‬
‫שוכרת׳ ‪ .‬ושדניי חכמינו ו'ל העירונו מליו נננה שאמרו נ מל ונשיש‬
‫כאותם הנושורים ‪ ,‬ועם וה אין ליג עון אשר תעא ‪ ,‬ואני ראיתי נשירוש‬
‫הגיע לדיצר‬ ‫השישיות שעשה הרג רנינו נסים ‪ ,‬שנפרשת כראשית‬
‫יי אלהיה אס האדם ‪ ,‬לא כתג דנר נאותה שרשה נלה טד והאדס ידע‬
‫את חוה אשתו ‪ ,‬ודלג מנין ג׳ע והעלים והנחש וקללות אדם ‪ ,‬ולא דני‬
‫נהם כלל ‪ ,‬ואין זה ממנו ני אם לשי שראה היותו מחוייג נאותה‬
‫שישה הרמז והמשל ‪ ,‬ושאין המלש ממנו ‪ ,‬ולכן כדי להפניר שנים להמון ‪,‬‬
‫הסתיר שנים ולא פירש נה ד ני‪ ,‬ווה פתח גדול וכלל מעולה וני דולק‬
‫נאורו תראה אוי‪ ,‬לא ראיתיו נדניי אדם עד היום הזה ‪:‬‬
‫פ ר ה ח טקום חת השם כו' ‪ .‬הביא תיג ום הפרק לפי שנשרקיס‬
‫שעניו העיר על עניניס ממעשה ניאשית ‪ ,‬כאיש ואשם ילד ‪,‬‬ ‫י‬
‫וילה נענור וה להעיר על עניני ג׳ע‪ ,‬ולשי שנאנני נו וישם שם את האדם‬
‫אשי יצר‪ ,‬ויורה וה היותו מקום גשמי‪ ,‬כיון שאמי עליו מלח שם ‪ ,‬לכן‬
‫הניא אס הסיק לנאר נו ‪ ,‬שיאמר מקום על צי ההשאלה על מדרגת‬
‫הדנר ומעלתו ‪ ,‬כוי ללמוד מזה שג׳ע היא מדרגת המכלה אשי היה‬
‫כאדם נ ה‪ ,‬ושעליה נאמי וישם שם את האום אשי ילי‪ .‬וטה נדע‬
‫קשוי השרת ושמקום הוא שם מושאל ‪ ,‬וצר בו הרמוז שלא זכרו סיג‬
‫נניאור ‪ .‬ואמר הרג מקום מיוחד וכולל ‪ ,‬לפי שהתנאי נמנמה שהמקום‬
‫סמנו מיוסד והוא הששת המקיף שוה מנדל ממנו שהוא נלל למקוממים‬
‫)י׳ל למקומות( ינים ‪ ,‬נניח לאדם או העיר והמדינה ‪ :‬ושמהו שם נו׳ ‪.‬‬
‫ראוי שתעיר נדניי ה‪,‬־נ נאן ארגעה דניים ‪ .‬הא'‪ ,‬למה שאמי ועינו ‪.‬‬
‫הנ׳ ‪ ,‬למה אמי ועל זה הלי מן השאלה ‪ ,‬ולא אמי ונפי ואת ההשאלה‬
‫כמנהגו ‪ .‬הג׳ ‪ ,‬למה לא אמי נכלל ועל וה הלי מן ההשאלה הוא כל‬
‫וכיון מקום שנאמר נאלהים ‪ ,‬ויניא עליו נרון כנוי השם ממקומו)ימוקאל‬
‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫נ מו ר ה נ ט כ י ם ח״ א[‬
 ‫מורה נבוכיים חלק ראשון פרל( ח‬
‫בו מדרגת מציאותו יתעלה אשר אין ערך לה ולא דומה ‪ ,‬כמו שיעמוד עליו המופת אחר זה ‪ ^ .‬ודע‬
‫‪,‬‬
‫כי בל שם שנבאר שתופו בזה המאמר אין הכוונה מטנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד ‪,‬‬
‫אכל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא י המועילים לפי עניננו‪ ,‬ה לא לפי ענין מי שירבר‬
‫כשפת בעלי לשון מן הלשונות ‪ ,‬ואתה תתבונן בספרי הנבואה וזולתם מחבורי בעלי החכמה‪ ,‬ותבץ‬
‫ותכין כל שם משתתף בפי ענין מעניניו הנאות בו כפי המאמר‬ ‫השמות המשתמשים כהם כולם‬ ‫‪,‬‬
‫ההוא ‪ .‬וזה הדבר מטנו הוא מפתה זה המאמר וזולתו ‪ .‬והמשל עליו מה שבארנוהו הנה מענין מקום ‪,‬‬
‫כאמרו ברוך כבוד ה׳ ממקומו ‪ ,‬שאתה תדע בי זה הענץ בעצמו הוא ענין מקום ‪ ,‬כאמרו הנה מקום‬
‫אתי ‪ ,‬מדרגת עיון והשקפת שכל ‪ ,‬לא השקפת עין ‪ ,‬מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר אשר בו‬
‫היה ההתבודדות והשגת השלמות ‪:‬‬
‫כסא‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ל ! ח ואמרו דע כי בל שם שנבאר פיזופו ט׳ ‪ .‬בא ג ודע כי כל שם וכו׳ ‪ .‬זה בא לגלוח לנו על שם משמות‬
‫לגלות לנו על שס משחות המשותפות הנאחריס המשפתסים הנאמר במעשה בראשיח‪ ,‬והוא אמרו שם שרומז אל‬ ‫י‬
‫במעשה בראשית שאינו מקום גמור אלא מדרגת עיון מקום שאינו ר״ל מקום גמור אלא מדרגה באסרו וישם שם‬
‫נאמרו וישם שם את האדם אשר יצר ‪ ,‬וכן אמרו אשר אח האדם אשר יצר ‪ ,‬וכן אמרו אשר לוקח משם ‪ ,‬כשחי אלו‬
‫לוקח משם ‪ ,‬וירמוז אל מקומות אחרים אשר הגלוי בו אינו המלוח ר׳ל מדרגת עיון לא מקום גמור ‪ ,‬ולזה רמז הרב ז״ל ‪.‬‬
‫נאות וראוי המעיין שיבין מקומם ‪ :‬וא מת הגה מקום את־ ומצד הבחינה הזאס כנו רז״ל הש״י נמלח מקום כאמרה על‬
‫הוא מדרגת העיון והשקפת השכל והוא הנרצה באמרו דעת המקום ‪ ,‬המקום יהיה בעזרו ר״ל הש״י ‪ ,‬ור״ל המדרגה‬
‫ונצבת על הצוי כמ״ש ‪ ,‬עמוד והתבונן היותו תחלה שיוא העליונה הנכבדת ‪ :‬ד המועילים לנו לעי עניננו ‪ .‬ד׳ל שבאור‬
‫המבוא אשר תגיע ממנו לידיעתו כמו שביארנו והנה מקום שתוף השמות ההם מועילים לעי כונסנו שהיה לבאר השמות‬
‫אתי ‪ .‬ואחר שביאר שתוף מקום ביאר שתוף כסא לחה המשוחסיס במשלי הנבואה ועניניה‪,‬־ ה לא לעי ענין כו‪ /‬ר’ל שאין‬
‫כונתנו לבאר כל הבחינות אשי נאיזיו כשם אחד נמו שעשו‬ ‫שהכסא הוא דומה למקום ;‬
‫בעלי הלשון כמו השישים ואבן גנא׳ח כי זה אין כונתנו‬
‫הנה רק לבאר שחוף השמות הצריכיס בפניני הנבואה לבד ‪ .‬ואחי אשר דבר בענין מקום ידבר נענין כסא ני הוא מקום‬
‫לבעלי הגדולה והעוצם כמו שיבאר ‪:‬‬
‫ואמי‬ ‫אברבנאל‬
‫אמר שהוא כפותת שעי ‪ ,‬ושהמעיין יתכונן נספיי הנבואה וזולתם מאנור'‬ ‫הוא נאמן אחד ‪ ,‬וזפו שפמשין באומרו יפי כנוד פ' לעולם עם כיוס‬
‫נעלי התכמה רמו לתלמוד ‪ ,‬וינין השמות המשתמשים נהם ‪ ,‬דשא כג שם‬ ‫כהוא יח' יערח פ' נייעכיו‪ ,‬אנל בנודו תמיד הוא נלתי מעפנם ‪ .‬ועל‬
‫על ענין מעניניו‪ ,‬י׳ל כפי הששוסים ז־שאלזת שיזכור; וממה שכני זכרתי‬ ‫וה הדין מורש הכהונ נכא; עאגזי הנניא ומשאני רויו ואשמע אחיי תול‬
‫התנאר לן למה נתר הרנ ההעיה הזאת נזה הפרק ‪ ,‬והוא להעיר טל‬ ‫רעש גדול נדון בגוד פ' ממזומו )יחזקאל ג' י'נ(‪ ,‬זאמ תדע ני שם‬
‫מקום גן עדן ‪ ,‬ופפוק יישם שם את האדם אשי יצר ‪ ,‬ואומר תשר לוקת‬ ‫הנרכה לא יאמר תמיד נאושן אחד אגל וש ממנה שהוא נוהגויא‬
‫משם ‪ ,‬שפמקוייות ההס אינם גש־״יפ ‪ ,‬אנל הש מדרגו־‪ ,‬תם מההשכלה ‪,‬‬ ‫לננראים‪ ,‬וממנה שהיא מהננראים לנורא ‪ ,‬וממנה שהיא מהנניאים י‪,‬לתם‬
‫אפ מתמריות והמפורפמיס ; מדרגת עיון והשקסח תזני‘ ‪ .‬כתג פנרנוני‬ ‫לזצתם ‪ .‬ופנה הנרנה שתהיה מפנורא לננראיס היא תמיד לכששעה‬
‫ז׳ל והוא הנינה כאומרו ונצנת על הצור כווי שהתנאר שס ׳רנה כמעלת‬ ‫והטכה כמו ינרנן ה' מציון )הפליה קכ׳ח פ'{ וכו נדבת פ' היא תעשיר‬
‫העיון וישקפת השכל אשר אמר האל שהיה אתו היא מה שנרמז כאומרו‬ ‫)משלי י' כ'כ( ‪ ,‬ואמנם הברכה אשר תהיה מהנכרחיס אל השי׳ פיא תמיד‬
‫ונצכת על הציר )שמות ל׳ג נ׳א( שיעמוד וישיג היותו תנרן השתלה‬ ‫שכח והלול ‪ ,‬אמר תפלת ה' ידבר פי ויכרך כל נשי ש‪ :‬קדשי)תפלים‬
‫לנמצאות כלס ‪ ,‬ונאיזה אופן )משני ממני ‪ ,‬שכל וה נימז נאומיו ינצנת‬ ‫קמ׳ה כ׳א( אגרן את פ' אשר יעצני )שפט׳! ז׳ן ו־נ־ן דוד)ד׳ה א׳‬
‫על הציר ‪ ,‬כלומר על האצ ית' ‪::‬יא ציי עולייים והתתלת הנמצאות כמו‬ ‫כ׳ט וי( ‪ ,‬וכנרכה שהיא מפננראיס תצתם ליןצתה היא ת;לה לאל ית'‪,‬‬
‫שיפרש נפרק צור‪ .‬והכ‪:‬פ׳ נתנ נפיויכי צ!ה ‪ ,‬שהרי רמז יו לפרש המקום‬ ‫לבפנים נה הררכו את רני ישראל)גמדני ו׳ כ׳ג( ופירש איכות ניכתה‬
‫שצא‪/‬נאניהם ‪ ,‬ואנרהם ‪:‬נ למקומו )דראשית י׳ת ל׳ג( ויקה וילד אל‬ ‫אתי אתור להם י׳ל שאין נידם כי אס התפלה והאמירה ‪ ,‬ולכן חתם‬
‫המקום אשר אמר לו האלהים )שם כ'נ ג׳ז ייקרא שם המקום ההוא ה׳‬ ‫הדנריס נאמי־ו ישמו את שמי על כני ישראל ואני אנ‪-‬כם לשם כ׳ו( ר׳ל‬
‫יראה )כה ה'נ י׳י( וכן מה שנא׳ נמשה ויהושע המקום אשר אתהעומי‬ ‫שהנהניס יתפללו עליהם נהוכרת פשס המפורש וההשפעה וההגינה תנא‬
‫עליו )שעות ג׳ ה׳ ‪ ,‬יהושע ה׳ ע׳ו(‪ ,‬ומה שנאמר נית‪1‬קאל המקום אשר‬ ‫ממנו ית' לא מהם ‪ .‬ולפי זה יהיה אומי צדון ה' ממקוריו מלשון שרת‬
‫יפנה הראש )יחזקאל י׳ י׳א( ‪ ,‬ומה שנא נדנייהס ז׳ל המקום ימלא‬ ‫והלול ‪ ,‬וכנוד ה' הוא שם נאמר על עצמותו ית' ‪ ,‬או על התהצה וכהלול‬
‫תש־ונו‪ ,‬המקיש יהיה נעזרו שנא׳ נאל יש׳ ‪ .‬ואני אימר שמה שהניא עזה‬ ‫שנותנים לו רני אוס נמה שאמר מלוא נל האר; נרודו )ישעיה ו' גי(‬
‫מדרריהש אין ספק שהוא מהשאלה המעלה והמדרגה‪ ,‬ולהיות האל 'תנרך‬ ‫ע׳ד תנו לה' אלהינם כניד )ירמיה י׳ג ט׳ז( ובהיכלו כלו אומי ננוו‬
‫ראש המעלות והתחלתם ‪ ,‬יקיא לשש ית׳ נ״חוד שם המעלה ויאמר מקום ‪,‬‬ ‫)תהלים כ׳ט ע׳ן ‪ ,‬ויהיה סי׳ הפהוק נרון נצוד ה' ממקומו מהולל ומשונת‬
‫ר׳ל מעלה ‪ .‬וכן אומי כ׳ המקום אשר אתה עומד עליו כפי סיגגון הפרשה‬ ‫יהיה כניד ה' נסי מדרגתו ומעלתו ונפי הראוי נו ‪ .‬ואתה תדע שהרג‬
‫וענין המראה‪,‬ראוי נפרשו כפי ההשאלה‪,‬ונס אומר ׳אניהם שג למקומו‪,‬‬ ‫כיון לסי׳ הזה ולא למה שפי׳ האפזדי ממה שאמר נפש׳ד מזה התלק שככו־‬
‫אתרי שהרנ ׳סרש נ פרקיו נננואה שהשלשה אגפים שראה אנרהש והספיר‬ ‫ה׳ סעמיה רוצים נו האור הנניא ‪ ,‬וסעמיס רוצים נו עצמו יאמתהו ‪,‬‬
‫ההוא כלו היה כמראה הנבואה ‪ ,‬ושהיה כלל ופרע ‪ ,‬ראוי שיפורש א׳ג‬ ‫ופעמים רוצים נו הגדלת האנשים ‪ ,‬וככל השתופיס הדם לא הניא הרב‬
‫שאומרו ואנרהם פב למקומו היה כמראה כננואה ‪ ,‬אכל )אולי צ׳ל וכן(‬ ‫שיאמר כניד ה׳ על הנביאים ‪ ,‬והוא ממה שהכרית אמתת מה שפירשתי ‪.‬‬
‫אומי כעקי־ה ויקה יינן אל המקוש אשר אמר לו האלהים ‪ ,‬ויקרא‬ ‫ויורה עוד עליו דנרי הרג שאמר נרין כניד ה׳ ממי‪,‬ימו י׳ל כפי מעלתו ‪,‬‬
‫אייהש שש הת;ופ ההוא ה׳ יראה‪ .‬לא ידעתי מנטן מי יגאה התמונה‬ ‫ואב היה סייושו שיהיו מושסעים הנניאיס לא היה '‪,‬׳ לומר כסי מעלתו‬
‫המשזגשת הזאת שיהיה דעת הרב המו־ה גכוונתו כמעשה העקדה כלו‬ ‫אנל יאמר ממעלתו ‪ ,‬ולכן התאר שכיון נו מה שאמרתי שיהיה מהולל‬
‫היה נמ‪-‬אה הנביאה ‪ ,‬והשקר הזה לא לנד מצאתיו ׳‪.‬דברי המפרש הזה‬ ‫ומשיכת כניד ה׳ נפי היאו׳ לו וכפי מעלתו ‪ :‬ורע ב׳ כל תזרז כו׳ ‪.‬‬
‫נס שמעתי דנת רניש ישכימו עליו‪ ,‬והנה חפשת׳ נהל ונרי הרג אחד‬ ‫ראוי שתדע שהרנ פגימים יקת השתוף על צד ההרהנה ‪ ,‬כולל לשמות‬
‫הנה ואתד הנה לא מצאתי דנר ‪ ,‬גו יתלה הרעת הנפשד הזה ‪ ,‬אס לא‬ ‫המושאלים ולמשופקיס כי לפי האמת כלס ישתתפו נמיינס‪ ,‬ולכן "■‪,‬רא‬
‫מה שכתר נפרק מיר מלק שני נאומי׳ ני כל מקום שמכרה נו ראיית‬ ‫השה המשותן‪ :‬לנד שחוף גמור ‪ ,‬ולכן אמר כי כל שס שנבאר שתופו ‪,‬‬
‫מלאן או דנירו אמנם הוא רמראה הננואה ‪ ,‬וניוה הולידו יניס מפושעי‬ ‫ירנה אס שיהיה על נד השתוף או ההשאלה או השפוק • ואמי שלא נחשוב‬
‫עמנו שישכור הרנ שמעשה העקדה היה כמראה כניואה ננאתי שנזכר נו‬ ‫שיהיה כוונתי לנד אל הפשווןים אשד יזכור ‪ ,‬אכל שעם היות זוכר לנד‬
‫דנוי מלאן ‪ ,‬אוי לאזנים שנן שומעות ‪ ,‬לא די שיימשו לרב שדגות‬ ‫פסוק חמו או יישר ‪ ,‬ג'כ יכוין לפסוקים עם היות שלא יונים ‪ .‬ולוה‬
‫הנפסדות‬
‫כו ‪26‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון מרק ט‬
‫פ ר ק ט כס א‪ .‬עקר הנחתו בלש^ ידוע ‪ .‬ובעבור עהכסא אפנם יעובו עליו בעלי ועדוייה והעוצם‬
‫כמלכים ‪ ,‬והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו ‪,‬‬
‫נקרא המקדש כסא ‪ ,‬להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכק אורו וכבודו עליו ‪ ,‬א אמר כסא כבוד‬
‫טרום מראשון מקום מקדשנו‪ .‬ומפני זה הענק נקראו השטים כסא ‪ ,‬להוראתם אצל טי שידעם ויתבונן‬
‫בהם ב עוצם ממציאם ומניעם ^ ומנהיג העולם השפל כהשפעה טובה‪ .‬ואמר כה אמרה׳ י השמים‬
‫כסאי‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ק ט ונקרא המקדש כסא על עוצם מ ה שנגלה גו‬ ‫פ ר ל ! ט א ואמר כסא כטד מרום מראשון ונו׳ ‪ .‬פירוש‬
‫והשכין אורי ונ מ דו עליו׳ ני מכית המקדש תצא‬ ‫המסוק כך כסא כנוד נהחרוממות גדולה ואותו‬
‫מ ר ה לישראל והוא האור הבהיר והיה ה קנ׳ ה נורא ממקדשו‬ ‫הכנוו הוא מראמון שהוא השס יס׳ ‪ ,‬הוא מקום מקדשגו ‪.‬‬
‫ר״ל הכסא ההוא המתואר הוא מקוס מקדשנו ‪ :‬כ עוצם נ מו שאסר נורא אלהים ממקדשיך ואמר כסא כבוד מרום‬
‫ממציאם ומניכס‪ .‬ר׳ל שה״י ממציא כל השמים ומניע אותם מראשון מקום מקדשט׳ פירוש הכתוב כך הוא כסא כבוד‬
‫ר״ל שמניע גלגל ערבות אשר נחנועתו יתנועעו כל הגלגלים ‪ :‬ורוממות וגדולה אותו הכנוד שהוא מראשק שהוא‬
‫ג ומנהיג העולם וכו׳ ‪ .‬ר״ל שהשר מנהיג העולם השפל באמצעות השם י ת ברן הוא מקום מקדשנו רצה לומר הכסא ההוא‬
‫הגלגלים ‪ :‬ד ואמר השמים כסא׳ ‪ .‬ר״ל זה הפסוק מורה על מקום מקדשנו ‪ ,‬והנה השמים נקראו כסא להורוחס‬
‫אצל מי שידעם בהתנונן בהם גודל ממציאם ומניעם‬
‫ומנהיג העולס השפל ומשפיע טובה והם ג׳ דברים׳ נ י השמים יירו על שהשם המציא אותם ני הוא המהווה איתס ואחר‬
‫‪,‬‬
‫שהתהוו הוא מניעם כי כל מתנועע יצטרך מל מניע וכל עלול י צ ט ע אל עלה ומנהיג העולם השפל ומשפיע טונ ס‬
‫ני הס כלים במו הסום לרוכב להגיעו אל תכלית המכוון׳ ואמר בהשפעת סונ ם רמז בוה כי הם מכוונים לעצמם לא‬
‫שנבראו‬ ‫‪,‬‬
‫א ב ר בנ א ל‬
‫^ודיפ גמל אהבת משפויראסו »ד פינן »ג»מ ‪ .‬ו ה ל‪ ,‬לרודיוו איו‬ ‫הנפסדיח שקלת דנריו יורו עליהם ‪ ,‬ושלא דנו אותם לכן וניס ואפי'‬
‫היו הנניאיס כאמה מאמינים מה שיגואה ממאה כמי שתראה מינייז‬ ‫נפי' רתוק נמו שלוה עליי נהקדמת סשרו ‪ ,‬אכל נס העיוו פנים לייחס‬
‫שם ׳ וכל וה י ד ה מל ועת הרג שהיא יאמץ נאמת ממשה הע^דה שהיה‬ ‫אליו רכות צא כיון אליהם ‪ ,‬ופירשו דנייו כפירוש רחוק ‪ r :‬לדינו לכך‬
‫אל סמ־‪,‬ום אשר אמי לו‬ ‫נפשונוו נ«מל גמור ‪ ,‬ויהיה אס כן אומי‬ ‫תינה ‪ ,‬ואץ הפק שעתידי; הס לתת את הדין על הדני הוה כעונש גריל‬
‫האלהים ׳ ויקרא פה המקים ההיא ׳ כלו מי!ום נשמי ואיני מ»ץ ההשאלה ‪:‬‬ ‫כל הימים ‪ :‬והאטת הנייר כוא שהרנ נאמו הפרק לא ו נ י נענין‬
‫®" ‪ p‬ט נ ס א עקר הנר‪,‬תו וני׳ • למי שהרג נ*רק הקודם ניאר‬ ‫העקדה לא נניאוי ולא כימו ‪ ,‬ועם היות שאמר בכל מקים שנזכרה גו‬
‫סשאלה מהים ראם לכאי אמריי שם כסא שהיא מקים מייתר‬ ‫'‬ ‫ראיית מצאן או ונורו כיה כמראה או נחלום של נטאה ‪ ,‬הנה לדק וה‬
‫לכעל סגדולה‪ .‬והנם לא וכר גגיאיי אס היא שם משית!־ אי מושתל אי‬ ‫אצלו נמקומות שינתינ שוני אי שראה מלאן או שחשכו היותי איש ‪,‬‬
‫פפיהק ‪ .‬אבל מסיו ת מ י יראם שמשאו מושאל ‪ ,‬מאמר שאמר יננננור‬ ‫ואת׳נ התנאר לו שהוא מלאן כמי שנארז הרג שם ‪ ,‬אכל עדן העיודה‬
‫פהכשא אמנם ה כי מליו נמלי סגיילה ‪ .‬יהיה זה לפי שהשמות כיאמרי‬ ‫אינו נזה כאופן אנל כוא מעשה ופעל שתייע ע׳י אנשים ומנר נו שנאהו‬
‫גשהוך גמור לא יין נימנה ו יי ז לאיתי שתוף ׳ אכל הנאמר כהשאלה‬ ‫עליו ינוד המלתן וכ נזמה שלא וכחיש היות המעשה נטראה הננואה ‪.‬‬
‫ינאי הדון אשיי הניא אליה מסאס המנץ שהיה נהנתה היאשינה שנמלא‬ ‫הלא תראה אתרי ספור מה שקרה לאנרהס פס לוע ׳ נא לו כינור‬
‫כמוה נ דני אסר הושאלה ‪ :‬הנבא דבר נמזיא נ י ‪ .‬אמר גדילה‬ ‫האלהי על אותו הפני! נאומי וה' אמי אל אנדה אחיי הפת לוע מעמו‬
‫וסמלם ומולם מנין ‪ ,‬לסי ששלפי! המלייו האלה יאוור על השמים לסי שיימס‬ ‫‪ ‘ •e‬נא עיניך)נראשיש י' נ י׳ד( ‪ ,‬וגס אחיי מלחמת המלכים נא לו הדנור‬
‫נמו שהכיר נאומרו ומפני יה העדן נקראו השמים כסא להייאתס אל‬ ‫שינעח ולא יירא מהם אמר אחר הרנריס כאלה היה דגר ה' אל אכרה‬
‫מי שידעם שצם ממציאם ומניעם ומנהיג העולה השפל נהשפניה עינה‬ ‫נמהוה)שה ט׳ו א׳(‪ ,‬ותראה עוד שנא צו הלווי על הנייח פילה‪ ,‬ואחריו‬
‫ואמי כה אמל ה׳ השמים כסאי)ישעי' ס׳י א ( כנה מר שאמי היב‬ ‫נאסר הפעל שעשה נאומר ייקח אנרכס את ישמעאל כנו ואס כל ולידי‬
‫עולה ממציאם ‪ ,‬ירצה האל יס' שהמציאם וכיאה אחר האץ רגסיי ‪,‬‬ ‫ניתו)שה י׳ו נ׳ג( ואחי השועל נא לו ננואה אחרת נאומי וירא אליו הי‬
‫ומניעה ‪ ,‬ייצס פל היותו ית׳ מדע הגלגל עינית נכחו יגדיל ‪ ,‬ואומר‬ ‫)שה י׳ח א׳ג ‪ ,‬וניעקנ תמלא שנכיותו מפחד מעשי אתיו נא לי העיון‬
‫וענהיג העולם השפל ‪ ,‬ירצה מל היות הגלגלים כלי הפ׳י לכששעת פוני‬ ‫הננואיי לדעת הרג נאומי ויאנק איש עמי)שה >'נ כ׳ה( ‪ ,‬נד• להנטיחו‬
‫נמולס השפלהוה ‪ .‬ושלשת ההקדמות האלה נזכרו כפסיק‪ ,‬אמר השמים‬ ‫מיראת עשו ‪ ,‬יחזר הספור לעדן עשו עלמי יכא^‪ :‬ינים ‪ ,‬האם נאמני‬
‫נפאי רמז אל היותו ים׳ מנימ הגלגל ‪ ,‬ואומי האנץ הדיס ינלי ירצס‬ ‫שיסנוד הרב ננל אלה ודיעיהם שכל הפעילות האלה כיי כמראה הננואה‪,‬‬
‫פהשלס נשפע מאתו ית׳ נאתלעות הגלגלים ‪ ,‬ואומר ואת כל אלה ידי‬ ‫ושלא קרה לו עם לוט מה שקרה ‪ ,‬ועם המלכים מה שסופי ‪ ,‬ושלא עשה‬
‫עשתה ייסוז לכייאה ‪ .‬וליה אסר הרנ שהם יירו על מליאותו ועלמיתי‬ ‫‪:‬יית מיצה‪ ,‬ושלא שלח יעקנ מלאכיה לפשו ‪ ,‬ושלא ירא עמנו ‪ ,‬לט‬
‫ויכולתו ‪ ,‬ר ס נמליאמי ‪ ,‬ההנעה ‪ ,‬שטליאיתי ית׳ יייהיהי היא הייתי‬ ‫שמלאנו נתון השפוי נניאה ודניר האל על אותו ענץ ‪ ,‬ושלנוור זה על‬
‫מניע כלתי מסנועמ ‪ ,‬וימו נעצסותו היותי כירא העילה שהיא העצמה‬ ‫הינ מנח כמאמר כהוא ‪ ,‬שאמר שככל מקום שניניה ראיית מלאן או‬
‫הננ׳ת ‪ ,‬וימו גיכולתי הנהגת העולם הזה על ידי הגלנליה ‪ ,‬ימשגי וה‬ ‫דנור אינו נהק׳; איל הוא נננואה ‪ ,‬השכל יסיר רדון שוו מחשכה כוונת ‪,‬‬
‫מאמר הי־נ נתחלתי שהכסא יורה על גדולת היאד לו ומעלתו ועילם‬ ‫ושלא ניו! הרג אליה חלילה ‪ ,‬אגל האמת׳ ננוונת דנייו היא שככל עקום‬
‫עניינו לרמת על שלשת הפנידם שזכרתי ‪ .‬יהאפידי הרניש נשנים מהם‬ ‫שנוכר דנור מלאן או ראייתו ‪ ,‬ויזכור פעולות אי מעשים שיעשה אותו‬
‫ישתק מהנ׳ שהוא הנריאה ‪ ,‬אילי שהיתה הסנה שלא נשל ני לחשיו את‬ ‫פלאן אס נם מתחלה לא יתנאר היותו מלאן ‪ ,‬אמי הרג שנגזור ככל‬
‫היג סה נדרן הניכוד ‪ ,‬ושניהם כונ יתרו ‪ .‬אבל סח שהרחיב בג‬ ‫הדנוריס וננל הראיות והמעשים כהה שהיה כלו נמראה הנסאה ‪ ,‬כיו;‬
‫הלשץ נאוטדו ני יד על בם י ה ‪ ,‬הסיחנה הזאת היא שנראה סששע‬ ‫שהאדס לא יראה ולא יפסע המצאן ופעולותיו נהתין ‪ ,‬זה דעת הי־נ‬
‫הכתיג שהיה מ רי גשנס מ פ או ״ והוא מהגנות שישנע אלהינו ית' נדני‬ ‫נדנויי המלא־ וכמעשיו ונפעולית המיוחסות אליו ‪ .‬מכל נהפודים ומעשיה‬
‫מנניאיו ‪ ,‬יכנו גלו ינוסימ שאם נשנע אדם כשמים ונאין שלא אמר‬ ‫שלא יוחסו אל המלאך ‪ ,‬נ׳ אס לאיש מן האנשים ‪ ,‬לא אמר הרג שנמשוג‬
‫כלום ‪ ,‬ואס וה אמת כשכועס האוט נ׳ש גשנועת האל ית' שמאמר ני‬ ‫שהה כמראה הנגואה ‪ ,‬עם היות שנאו נתון אותי הספור ננואות ודנורו‬
‫יד על כס יה סיא שנועה טסאל ים׳ לא ממפה ‪ .‬ואץ לו להקשיח מן‬ ‫מלאן ‪ ,‬צפי שהפעולות שנזכרו אינה מהמלאך כמו שאפרש כאיש פרק‬
‫כי אשא אל שמים ‪) t‬תרים ל*נ מ׳( ט איני שכוננה ‪ ,‬אכל יאנור‬ ‫כע׳ה ‪ ,‬ילנן נעני; הפקדה צא יתחיינ נפי דניי הרג ישישיי שיטה‬
‫ששכינתו נשמש ינארן ‪ ,‬ומפני וה אמר אחי שכס יה לא נאמר על‬ ‫המעשה כמראה הננואה ‪ ,‬ני אס היה צמעשה ההוא מייחס למלאן כדונר‬
‫השמים ולא על דמי אמני זולת האל ט אם על עצמותו וגדולתו ׳ ויורה‬ ‫טה ראוי שנאמר היותו ננניאה ‪ ,‬אחרי שכל דנור מלאן או פעולותיו הוא‬
‫עליו אסרס ז׳ל שכס יה טלה חדא ולנו אמי שהוא תאר עצמותו וגדולתו ‪.‬‬ ‫ננ ס ‪ .‬אכל פעולות שעשה אנרהם קודם שנא לו דנוי המלאן ההוא פה‬
‫ולפי שהתארים שיתואר גהם » י ם הם דנרים מקטיס חץ‬ ‫הנמנע שלא י טו כפשוטם ‪ .‬עם היות שאחי יזכור שנא אליו דני‬
‫ממלמו או נברא מנניאים נאמינו אדץ פלוני או אני פלוני ‪ ,‬לכן אפר‬ ‫המלאן ‪ ,‬הנס הרנ לא וכרו ונא נמשך וה מדנייו ‪ ,‬יא'כ למה יוחס אלץ‬
‫סרב שאץ מ התאי מ ס לו ית'‪ ,‬ווהו אשי איו צייו שידמה דני חץ‬ ‫השקי והנטל מה ‪ ,‬נ׳ש שהיא עצמו נח׳ג פנ׳ד אמר נ ט' שמעשה‬
‫מעלמוסו ד ל שיהיה התואר ד ט מקרי ט ולא ננרח מלניאיו ו ט׳ ט‬ ‫העקדה טם כפעל ושכלל שד עדגיס גדולים מפלות סתורה ‪ ,‬האגוד ‪,‬‬
‫•סים‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראעון פרק ט‬
‫‪,‬‬
‫כסאי והארץ הדום רגלי ‪ .‬יאמר הם יורו על מציאותי ועצמותי ויכולתי כהוראת הככא שהוא מוכן‬
‫לגדול שהוא ראוי לו ‪ .‬זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים‪ ,‬לא שיש נשם שינשא הבורא עליו ית׳ עלוי‬
‫רב ‪ ,‬כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא ית׳ אינו גוף ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף ‪ .‬ואמנם‬
‫הענין הוא מה שהעירוני עליו ‪ ,‬כי כל מקום ה נשאו האלהים י וייחדו באורו וזהרו במקדש או‬
‫השמים ‪ ,‬נקרא כסא ‪) ’ .‬א( אכל מה שהרהיב בו הלשון באסרו כי יד על כם יה ‪ ,‬הוא תואר עצמותו‬
‫ונחלתו ‪ ,‬ח אשר אין צריך שיחשב דכר חו*ן מעצמו ‪ .‬ולא נכרא מנבראיו עד שיהיה יתברך נמצא‬
‫בלתי‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פתי אלו החלוקות ‪ .‬והם שהפ״י מניע הנלגל וממציאו והוא‬ ‫שנבראו נעבור השפלים אבל מדרך העוכ להשפיע מעונו‬
‫אמרו השמיס כשאי‪ ,‬כי הכסא מתנועע חן היושב נו ‪ .‬והשניח‬ ‫לאמרים ; ואמרו כי השמים יורו על מציאותו‬
‫שהעולם נשפע ממנו יה׳ באמצעות הגלגלים והוא אמרו הדוס‬ ‫ועצמותו ויכלתו כהוראת הכסא וכ‪ 1‬׳ ‪ .‬כי השמים יורו על‬
‫רגלי ‪ ,‬ר״ל הארץ ההוא מרוקעה מדנליו שהם הגלגלים ‪.‬‬ ‫ג׳ ד ניי ס על שיש נמצא ראשון ושהוא נצחי וקייס וכיש לו‬
‫ה נשאו האלהיס ‪ .‬ר״ל ש־שש ית' מניעו והוא גלגל ערבות ;‬ ‫כח להניע כל מ לג לי ם בתנועה אחת ; אכל מה שהרחיב‬
‫ו וייחדו באורו וכו׳‪ .‬ר״ל כמו המקדש‪ ,‬וי״מ כי השבועה עשה‬ ‫נו הלשון באמרו כי יד על כס יה ‪ .‬אמרו המפרשים כי‬
‫השי׳ ‪ ,‬והרחבה בלשון היחה מצד שכל מי שעושה שבתה הוא‬ ‫הרחבת הלשון הוא שנראה מפשע הכתוב שמשה רבינו‬
‫נשבע במה שהוא למענה ממנו או לפחוק בעצמו‪ ,‬וידאה מפשש‬ ‫היה נשבע בשמים שהם כסא האל וזה אי אפשר כי מעניני‬
‫הכחוב כ׳ השם יס׳ היה נשבע בכסא שהוא השמיש והס למפה‬ ‫השבועה וסודותיה הוא שיהיה השבועה מתה שחציאיתו‬
‫ממנו יסב׳ מצד זה היחה הרחבה‪ ,‬לכן ראוי שנאחר שעשה‬ ‫ומהותו דבר אחד בתכלית ואין דבר יהיה מציאותו ומהותו‬
‫השבועה הש״י בעצמותו וגדולתו ; זאבל מה שהררזיב בו הלשון ‪.‬‬ ‫דבר אחד אלא השס ית׳ אס כן השבועה שתעשה בזולתו‬
‫ר״ל הרחבח הלשון הוא שתראה ספשש הכתוב שמשה רביגו‬ ‫אינה כלום ואס כן איך היה נשבע מרע״ה בשמים וארן‬
‫היה נשבע בשמים שהם כסא האל ית׳‪ ,‬וזה אי אפשר כ׳ מעניני‬ ‫ובבר גלו רבותינו ואמרו הנשבע בשמים וארץ אינו כלום‪,‬‬
‫השבועה וסודותיה היא שתהיה השבועה בייה שמציאו־ו ומהותו‬ ‫לכן אמר הרב כי לא היה נשבע מרע״ה בשמים אלא‬
‫דבר אחד פשוס בתכלית הפשיגיות ואין שוס דבר יהיה מציאותו‬ ‫בעצמותו‪ .‬וי*מ כי השבועה עשאה ה׳ והרחבת הלשון היתה‬
‫ומהותו אחד אלא השם ית׳ א''כ שבועה שנעשית בזולהו יה'‬ ‫מצד שכל מי שיעשה שבועה נשבע במה שהוא למעלה ממני‬
‫אינו פלוס ‪ .‬וא’ כ איך הוא נשבע מיע׳יה נשמיס ובארן יכבד‬ ‫או לפחות בעצמו ויראה מפשע הכתוב שהשם היה נשבע‬
‫נלו רז״ל ואמרו שאס נשבע בשמים ובארץ לא אני־ כלום‪ ,‬לשן‬ ‫בכסא שהוא השמים והס למעה ממנו ומצד זה היתה‬
‫אמר הרב שלא נשבע משה לבינו כנהא שהס השניים אלא‬ ‫ההרחבה לכן ראוי שנאמר כי הוא תאר עצמותו וגדולתו‬
‫בעצמוחו יתב׳ ואמסחו וראיה לדבריו מה שאמרו רבותינו ז ׳ל‬ ‫כי השם נשבע בעצמו לא בזולתו‪ .‬והאמת בזה כי כסא אמנם‬
‫במסדה שכס יה היא חלה הדא ואינו ד״ל כסא של יה אלא‬ ‫הנחתו הוא מה שישב עליו בעלי הגדולה והעוז וקריאת‬
‫ואל יקשה עליו אמרו‬ ‫הוה כאלו יאמר שס עצם מהאל‬ ‫המקדש כסא הוא הי חנ ת הלשון וקייאת השמים כסא הוא‬
‫כי אשא אל שמיס ידי שהיה נראה שהשם יי‪ '.‬היה נשבע‬ ‫ג ם כן הרחבת הלשון כי אינם יושבין עליו אי׳ב אלו השתי‬
‫בשמי־ שהס מציאוחם בלתי מהוחס‪ ,‬זה אינו שבועה כי השבועה‬ ‫שמות הם נלקחים על צד ההרחבה והכללות‪ .‬ולכן אמר אבל‬
‫היפה אומרו חי אנכי לעולס‪ ,‬או נוכל לומר שאינה שבועה כלל ‪.‬‬ ‫מה שהרחיב בו הלשון באומרו כי יד על כס יה אין ראוי‬
‫וכמו שפירש רש״י ז׳ל ‪ :‬ח אשר אין צריך שיחשב וכו׳ ‪ .‬ר״ל‬ ‫שיפורש הכסא כמו שיפרשנו על המקדש כי עדיין לא נתהוה‬
‫מה שזכרתי לך תאר עצמותו ונדולהו לא האמין בעבור זה‬ ‫ולא על השמים כי אין ראוי לישבע במה שלמעה ממנו‬
‫באתינח נעלי החאדיס כמו שנאמר לשניני‪,‬כי אין צריך שיחשב‬ ‫ובדבר שאין מציאותו ומהותו דבר אחד כי הנשבע בדבר אחד‬
‫העצמה והגדולה שיהיה דבר חוץ מעצמותו יחב׳ כמו המקרה‬ ‫יראה כי הוא צריך לדבר ההוא וחייו תלואיס מנגד‪ .‬ולכן‬
‫שהיא מין מעצמות הנושא ולא שיהיה הפאר נברא מנבראיו‬ ‫אמר כי מה שהרחיב הלשון באומרו כי יד על כס יה הוא‬
‫לסי השם ישב' בבלתי כסא הוא כשיצייי שיסולק ממנו המקרה‬ ‫תאר עצמותו וגדולתו כי אין ראוי שידומה שיהיה נשבע‬
‫כי ג די המקרה שידומה הוייתו והפסדו בלתי הפסד נושאו‬ ‫השם ית' בתואר שיהיה חוץ מעצמו אף שיהיה נמצא בו‪,‬‬
‫ונמצא ג״ב עש המקרה והיה שאס השס יח 'עלול כי כל מקרה‬ ‫ולא ג״כ נברא מברואיו כי יתחייב מזה שהעלה ישיב עלול‬
‫לדבר עלול וגם כן א״א שיהיה עצמותו וגדולתו נכרא מננראיו‬ ‫עד שיתחייב מזה שהשם ית׳ לא יהיה מחוייב המציאות‬
‫שאם יהיה נביא מנבראיו יביא שנאסר שהשם יח' יברא את‬ ‫והוא‬
‫עצמו‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ל ק ט )א( ו א מנ ם מ ה ש הרחיב הי^שון ב א מ רו נ ׳ יד עא נ ם‬ ‫יהיה זה נהירה בלא ‪ ptD‬י׳ל שררא האל פ!מו ‪ ,‬ואמר אהה ה' ‪5‬עילם‬
‫י ה הו א תו א ר ע צ מו תו וגרואתי ‪ ,‬רוצה נ ו הכ ם‬ ‫י‬ ‫חשנ כשאן לדור ידור )איכה ה' י׳ט( הוא פומוהו וגוולהו ‪ ,‬ניץשאמר‬
‫השמוך א שמו מ א ח ר ש א מ ר כי יר עא כ ס יה שהוא אשון ש בו ע ה‬ ‫כהאן לדור ודור‪ ,‬שהוא נידן‪ .‬למה שאמי אחה ה' לעזלש תשב נ׳ כשאי‬
‫הוא ננלמו‪ ,‬והאהוד׳ כחג שנפ' נ׳ו מחלין נ׳ פי' הרג זה הנש ; נאו‪ 1:‬אחר‬
‫ו ה ק בי ה נ ש ב ע נ ע צ מו ל א נ ד ב ר יוצא חוץ מ ע צ מו א ב כן בש הו א‬
‫הו אר גדו ל תו ויעצמותו‪ ,‬ואץ מ ענ ה עאינו ס‪ ,‬ב־ א ש א אא שמים‬ ‫ושאומר נסאו לדור ודור גאמי טל השמים ‪ ,‬ושהוא נוהג יוה תנהג הסנה‬
‫ידי נ■ אין וה לשון ש בו ע ה והוא ש תיג ם ארי א ת קיני ת נ ש מי א‬ ‫השגיעיח שרצה להטליס נבאן הטנין ‪ .‬ואני אחשוב שאי; כוה שחירה ‪,‬‬
‫בי ת ש שינ ה׳‪ ,‬כאלו א ס ר ה שמיש מורים עא מצי או הו ו עצמו תו‬ ‫לפי שהרב לא ירחיק היית בפשון אחד פירושיה הרנה ‪ ,‬וכאן פי־ש זה‬
‫ואין צריך שירומה ו ב ר יוצא הו ץ מ ע צ מו ר א תואר מ ת א ריו ויהיו‬‫הפשוק כאופן אחד‪ ,‬ושש פירשו נא ופן אמר ‪ .‬ולפישדטח היי‪ .‬ששש הנשא‬
‫אאו התו ארי ם נושש־ש עא העצ ם אשי שאין או תו אר היוב נו שן עא‬ ‫הנאמר נפשוק וע ^ הכניד ג'נ )אמי טל השמיה ‪ ,‬אגלה דטה׳ שאינו‬
‫כן ‪ ,‬לפי ששם נשא לרד יאמר טל השמיס ‪ ,‬נמו השמים כשאי ‪ ,‬ויאמר‬
‫ג'כ טל הגדולה והממשלה כהו וישי שלתה טל נכא ה׳)ד׳ה א' כ׳ט כ׳ג( אנל נשא הכנוד לא נאמר נשום צד כי אם טל גדולה האל וטצמוהו‪ ,‬ווהו‬
‫אומי כשא ננוד מרום מיאשון מקום מקדשנו)ירמיה י'! י'נ( ‪ ,‬יאמר שנשא כנוי האלה׳ שהוא מיום ויוהר מטולה מהראשון ר׳ל הנשא ה־אשון‬
‫שהה השהיה ‪ ,‬והוא מקוה מקדשגו הגה הוא האל ׳הגרן כמו שאמר מהוה ישראל ה' )שם פשוק י׳ג( וקרא מקוה ׳שיאי‪ .‬לכי שהוה מקור מיש‬
‫חיים ‪ ,‬ואם סנין זה חנין מאמר ר׳ אליטזר)האק מאי זה מקום נבראה( טשלג שחמה נשא הנבוו ‪ ,‬שלא דנר מהגלגל נמו שאפרש נ‪.‬־ה ג;'‬
‫כ'ו‬
‫ט ‪7‬צ‬ ‫מורה נטכים חלק ^‪8‬ון פרק ט‬
‫אתה ה׳ י!עולם תשב כסאך‬ ‫בלתי כסא ) נ ( ונמצא עם כ ס א ‪ ,‬ז א ת כפירה כלי ספק ‪ ® .‬ובבר פירש‬
‫לדור ודור‪ ,‬הו ר ה ש הו א דבר בלתי נפרד ממנו‪ ,‬ולזה ירצה ככסא הגה וככל מה שדומה לו‪ ,‬גדולתו‬
‫ועצמותו א ש ר אינ ם דבר יוצא מעצמו‪ ,‬במו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר ‪:‬‬
‫פ ר ק י ירד ‪ ,‬ע ל ה ‪ .‬כ ב ר ק ד ם לנו שאנחנו כשנזכור בזה המאמר שם מאלו השמות המשתתפים ‪,‬‬
‫א ק ד ע ת נ ו שנזכיר כל ענין שיאמר עליו השם ההוא ‪ .‬־א כי אין זה המאמר כלשץ ‪.‬‬
‫אבל נזכיר מן ה עניני ם ה ה ם ‪ ,‬מה שאנחנו צריכים לו בענינגו ‪ ,‬לא דבר אחר‪ .‬ומזה ירד ועלה ‪,‬‬
‫הירידה ו ה ע לי ה‪ ,‬שני ש מו ת מונחים בלשק העברי ‪ ,‬וענינם יד^‪ ,‬בי בשיעתק הנון‪ :‬מטקום אל מקום‬
‫שפל‬
‫שפמוב‬ ‫*‬ ‫אפודי‬
‫והוא נ מ‪ 5‬א ע ם צמא ונמכא כלתי כ ס א כי זו כפירה כלי‬ ‫עצמו וזה שקי ו כ פיי ת האמת ‪ :‬ט וכבר פי׳ ואמר וכו׳ ‪ .‬ר״ל‬
‫ספק ולק יתויינ כי השנועה תהיה נו נ עג מו לא נזולתו‬ ‫ו כני גלה הפסוק ו א מי שכסא האל י ת כיו בלתי נפרד ממנו‬
‫כלל ‪ ,‬זהי מה שיכוין הרב נז ה הלשון ואס הוא עמוס ראוי‬ ‫ית׳ נאמרו ואתה י''י לעולס תשב נ ס אך לדור ו דוי‪,‬ו א״ כ הורה‬
‫שיוכן על זה התואר ‪ :‬וככר פירש ואמר אי « ה׳ לעולם‬ ‫שריל עלמות! וגדולתו כ׳ אם היה ר״ל השמיס ‪ ,‬ה ס אפשרי‬
‫תשג נ ס א ן ל ח ר ודור ו כו׳‪ ,‬בזה הסרק יש סתירה למה‬ ‫ההפסד לפי התורה הנהונה לנו באמת ולא היה סחוייב נצחוה‬
‫שבא בפרק כ״ו מהחלק השני ני כזה הסרק אמר הרב כי‬ ‫העילס ‪ ,‬ונ פ' כ״ו משני פי' הרב זה הפסוק על היות ה ט ל ם‬
‫אתה ה׳ לעולם ת » שיורה על ע‪ 5‬מו ובאופו הפרק אמר‬ ‫גצסי והוא סותר לזה הפי׳ שעשה הנה ‪ .‬והתירק בזה כי הוא‬
‫שיורה על השמים ומורה על היית העולם » חי‪ ,‬והתירו־ןבזה‬ ‫טהג כפי הסגה השביעית ונבאן היה להסתיר‪ .‬ו א חי אשר ד בי‬
‫כי ס א נ ו » נ פי ה סנ ה הז׳ ;‬ ‫בעלין כסא דנר ע טן ירידה ועליה שהם עניינים גשמיים ‪:‬‬
‫פ ל ה י הכלל העולה בזה הפרח כי א ן שעלייה וירידה‬ ‫פ ר ק י א כי אין זה ה מ א מי בלשון ‪ .‬ר׳ל שאין כינת ז ה‬
‫נאמרו על פנים רבים נ א נזכיר מהם אלא מה‬ ‫^‬ ‫הספר לנאר כל הצדדים והבחינות אשי נעשו‬ ‫’‬
‫שי‪ 5‬סרר לטונתנו ‪ .‬ראשיגה יאמרנ שיעידן גון ממקום שפל‬ ‫נשמות כמו שעשה בעל השישים אבל לבאי השמות הג א מייס‬
‫אל מקים גבוה יאמר עליה‪ ,‬וכשיעתק בהפך יאמר ירידה ‪.‬‬ ‫בספרי הנבואה לפי כולה הפי׳ שאנויוצי ס לעשות נשם ה הו א ;‬
‫שנית‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועל‬
‫אי ר ב נ א ל‬ ‫קרשקש‬
‫(י׳ >ד‪#‬ת הרג בפא בנוד מרופמיאמ!‬ ‫עעמו נמו ׳*ר‪,‬תבאר בר‪.‬רחקח ד‪,‬ותארים ‪) :‬נ( ויר‪,‬ית נמצזל עם נ ס א ביו ח׳ב נמיגיל שב ‪,‬‬
‫אחר ד‪.‬נריאר‪ .‬ובאתי כסא קורם רובייאד‪ . ,‬ואםתור ׳‘ אומד ׳טאמר על השוים שהוא בפא ג מ ד לדעהו ומרים‪ ,‬וובר שהוא מראפין ר׳ג‬
‫ני כמו שיחס הנצחית אשם ‪ p‬יחס הנצחות ישמיט אד‪ %‬שר‪,‬וא מהאל ית׳ שהוא ראשיו הגמצאים גלם ‪ ,‬ומה מ פנ הי הוא האמס אצלי‬
‫נ‪ 6‬י׳ השסח ‪ :‬והנרנוני גהג גוה מ י א ‪ 1‬ה לשונו יו גשייה גלי סשק‬ ‫נסא מייחם או ומורד‪ ,‬עאיו נ מ׳ ש השמים נסאי אחר שיחס אור״ו‬
‫בהא אשם ואא בעת באתי ע ת הם קיימים מתמידים בהתמדתו שאם גדי לאמת דור דור עם המשוהף לו יס׳ ‪ ,‬רנוני לומר לאמה דנר נו‪ 5‬ן‬
‫יעדר אא יד‪.‬יה נסא או ‪ ,‬או ר‪.‬נרצה באמרי השמים נפאי שהם והוא התיאי מיםף סליו עם מיסיס קל ויומני ‪ ,‬ני הוא יה׳ אחד ששוע ‪,‬‬
‫תרו מציאותו ועצמותו ולנצח הם מתמידים בעשות זאת ר‪,‬הוראות ולולא וה לא יהיה מחיייג המליאות ‪ ,‬ויה אמד מהשיקים אשי ניו! לנאר‬
‫שאם יפסרו נפסדת המראת ובבר ראינו שר‪,‬טתוב תתם הנצחות שתו!* השם לא ונרו ואלי וגרתי והג! מה שרמות׳ אליו עכ׳ל ‪ .‬ידלה‬
‫אשם ואשמים בדרך אחד אמר אעואם ה' דבחי נצב בשמים נום לשרש ששוק ט יי על גם יה מלחמה לה׳ נסמלק שהוא הנישומף לו‬
‫שהרצון בו שהם סורים עאיו אעואם וכמו שהכתוב יחם הנצחות ית׳ שנקרא אמת‪ ,‬ו נ י נ ו ^ והוא התואר הנושף עליו‪ ,‬עש שיניה קל‬
‫אשם באמרי ה' ימאוך אע!אם ועד ‪ p‬יחם ר‪,‬נצתות לארק נאמויו ויומני שהוא הלרסו אללי נכס עמלק טי) שהוא ית' אמד ששוע ‪ ,‬ואס‬
‫בא המוט עואם ועד ואם הארץ שד‪,‬יא כנקודה נתון• העגוית היה ני הרננה ורגיי מה‪ ,‬לא יהיה מסייג המליאות‪ .‬ואמר שזה א׳ מהשסיקיס‬
‫שטק נו הרג לנאי שתיד שם שלא ונרו ר׳ל עמלק ‪ .‬יאה גס יאה‬ ‫ואישיר‪ ,‬נפסדים יחס אה הנצחות מה נאמר בעגואה עצמה שר‪,‬יא‬
‫השמים שאישיה קיימים ב׳ש שיחוייב או ר‪.‬נצחות ‪ ,‬ונמו שיחס אמה המעיין‪ ,‬ההגליה האלה שוגר זה המש‪-‬ש‪ ,‬אין לשי! הנתיג לא‬
‫הכתוב נצחית המאבות והאאהות אשם בן יחם הנצחות ביחס יורה עליו ט אי! שם לשו! יורה על התואר ולא גל דגר נופף‪ ,‬וגם ג ט‬
‫ההוא בעצמו אערה היושבת בציון שיר‪,‬יה מאנוי‪ ,‬ואאהיר‪ ,‬ימאוך דרנו ט ה ראוי שיקראהו ממקל ‪ ,‬שרלוח עם קל לא עמלק ‪ ,‬ודנרי‬
‫ח' אעואם אאהיך ציון‪ ,‬וכמו שיחם הנצחות אשם המהואא כן יחס הרג לא יסנליהו‪ .‬אגל דיני הליניגי לא יגונו זר מעשהו נגריה עגודתו ‪:‬‬
‫פ ל ס י בעיוני נ דג ט הסשיפיס לוה השרק דאיתי מהכימיה גלם‬ ‫הנצחות אטהאאים אמר אדור ידור האאויה‪ ,‬נסו בן נובא אומר‬
‫^ שהניא הדג נא! לירד ועלה תמשה שתופים‪ .‬האחד‪ ,‬אמר‬ ‫באסרו כסאך נרצה בי השמים ויחם הנצחות או כמו שייחס‬
‫ט ירד ועלה שני שעות מונחים נלשון העניים ‪ ,‬והם הנאמרים ני מי ה‬ ‫הנצחות אשם‪ ,‬ונונא אומר נמו שיחס הישיבה אשם עא י ח־ משא‬
‫דחס או הנצחות אהיותו קיים עומד מתמיד כן יחס או הכסא ונעליה סעקיס נשט ‪ .‬השני ‪ ,‬אעי ואורג הושאלו שני שמוח האלה‬
‫אשר הוא השטים אפי שאא חובן ישיבה באא נ ס א דחסות לגדולה ולעולם ‪ ,‬והס הירייה והעליה הנאמרים נעולם ונניולה שירי‬
‫ר‪,‬נצחוה אנסא אפי שהוא יושב בו ויתמידוע אנצח ברצונו אחו■ אדם ממנה או יע‪ !4‬אליה ‪ .‬מ לי ט ‪ ,‬אמי ועל ום הדיו עוי יעשם‬
‫שהוא מורד‪ ,‬עאיו ‪ ,‬ובן תמצא בנא מקום שיחס לבורא ישיבה נירייסו העיוו שטרייה והעלים יהיה נענין נטרו אל הדרוש אס הוא‬
‫יחם או המקום המיוחד איושב אמר יושב נשמיט ישחק ואמר שמות או מסילה ‪ .‬הי ט ע ^ א מי ינאשי טינו המק האנשים‪ ,‬והוא הירייה‬
‫היושבי בשמים יושב עא כסא רם ונשא ‪ ,‬אהה תשמע השמים והעליה הנאמרת נלנואה ונשגילה לני ‪ .‬החמישי ‪ ,‬הוא אומי וגן‬
‫מנון שבתך וכן בשמים הבין נסאו‪ ,‬אא יצא מזר‪ ,‬הכלא ואם פורש נשמיד מכה נאומה או נ א ^י ם ‪ ,‬והיא הימיה הנאמרת על המנה‬
‫בו פירוש אחר ואם נמצא ישיבה נייוחדח או באי זנו■ כסא ה ט נשתרד על א׳ זו אומה נאומת סדוס ‪ ,‬או איקליס כמיתת )ל׳ל נמהשנת(‬
‫באלו נובר בו כסא וכן תראה שיחם ר‪,‬ארץ אד‪,‬דום רגאיועאדרד סיום ועטרה ‪ .‬ואמרו המשיטם האלה‪ ,‬שהירידה ייחס אל המנה‪ ,‬שיורה‬
‫לשון בני אדם נן יחס או הכסא עא דרך משא באמרי השטים הי‪1‬תה יורדת מעלמם ‪ .‬וגס אומר עוד והעני] כלו נא העונש לאנשי‬
‫נסאי‪ :‬ןג(וננר ביאר יאמר ואתר‪ ,‬ה' אעואם השב נםאך אדור ודור‪ .‬הששל ‪ ,‬ו׳ל ניאו משאת מלמו או נענע לא מהאל יה׳ ‪ :‬ור‪.‬נרנוני כתג‬
‫עוד ז׳ל ינונםהעני!הום נ׳ נ ט ריי ה‪ ,‬ר׳לשיחסו השי׳הננואהירידת‬ ‫דחסה נצחוה לכסא כמו שיחס או יה' וכן חיוב המציאות לכסא‬
‫המנה אשי יטינה הדלי] הקדום ונמו שנטנ נסערו של אדם היאשו!‬ ‫כמו שחיוב המציאות או וא׳ב הוא תואר נדואהו ועצמותו שאם‬
‫היה נברא טגנראיו היה הוא אפשר המציאות לא מחויב אם לא לפקידת המעטס וינונס זה טרייה והנן ום ענ׳ל ‪ ,‬ראה דין המשרש‬
‫המינר‬
‫‪-‬‬ ‫סרה להניד י » ט ו הורות ‪.‬פגר עליהם‬
‫‪.........‬ם׳ ‪.‬‬
‫לינר על‬ ‫נילילו‬
‫‪.........‬‬ ‫הזה ט‬
‫‪- ............‬‬ ‫ב ב חינ ת ס ב תו‪:‬‬
‫והגיאם נדברים גענלם עטוזעבםם פעמיה‪ ,‬ינווגהו גוהטאשעמאער‬
‫הרנ שאמר יכונה הענין סזה נ' נ נייידם ‪ ,‬יכן שירידת הענהאשי יוויינם הינון סי‪,‬דום והוא הטנע ‪ ,‬המניע הקדמין לדעוזו ‪ ,‬וכמו שניוונ נסערו‬
‫של אדם הראשון ‪ ,‬שהוא סע־ ניאשית ‪ ,‬ששב היער מנין המגיל ידור העלגם ‪ ,‬והעיכת הדוס ‪ ,‬שאיי« המניס אצלי ענטית ‪ ,‬יחסם דננם‬
‫סער הננואה ויקראם עקידת המעשים ‪ ,‬ויהיה ‪1‬ה א׳נ על דרך המשל לא לטוהו ‪ , p‬ני אין שם עקידה ‪ ,‬ואוי‪.‬ם המנה הענעית שקרא וייוזס‬
‫הנסונ ^קידת המעשים ‪ ,‬נאמר עליה ידידם שיוודס על האנשיס ‪ « ,‬ט א נוונת דנייז ‪ ,‬יעשם פדע סנלם יסטעו סה ‪ .‬עוד אמרו הסטשים‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק‬
‫ש‪ 6‬ל מטנו יאמר ירד ובשיעתק ממקום אל מקום גבוה ממנו יאמר עלה ‪ .‬ואחר כן הושאלו שני‬ ‫‪,‬‬
‫השמות האלה לגדולה ולעוצם ‪ .‬עד כשתשפל מעלת האיש יאמר ירד ‪ .‬וכשחנבה מעלתו כגדולה‬
‫יאמר עלה ‪ .‬אמר השם יתעלה ; הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגו׳ ‪ ,‬ואתה תרד וגו׳ ‪ .‬ואמר וגתנך ה׳‬
‫עליון על כל גויי הארץ ‪ .‬ואמר ויגדל אלהים את שלמה למעלה ‪ .‬ובבר ידעת רוב עשותם ז״ל מעלין‬
‫‪,‬‬
‫בקודש ולא מורידין ‪ .‬ב ועל זה הצד עוד יעשה בירידת העיון והיות האיש פוגה במחשבתו אל‬
‫ענין‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ב וטל זה הצד ונו׳ ‪ .‬רצה לומר וזה חלוקה שלישיח ‪:‬‬ ‫שנ־ת הועתק כשתשפל מעלת האיש יאחר ירד ונשתגבה‬
‫מעלתו בעושר וכבוד יאמר עלה‪ /‬כמו שאמר הגר אשר‬
‫בקרבך יעלה עליך וגו׳ ‪ :‬עוד שלישית יאמר בירידת האיש בעיון והיות האיש שנה במחשבתו אל ענין פחות יאמר‬
‫ירידה‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫מיתר אחר שכנר אמיו ‪ .‬ההערה הי׳ו כאומר והעני; כלו נא העונש‬ ‫שהשכינה שזהר הרג ההאן^ היא ה>‪f‬ש והעק וש^ר ההויוה שנגאו)‪'5‬צ‬
‫כאנשי השפל וקין אמר הר‪ :‬שהענין כלו הוא ריאת כעונש ‪ ,‬כיון שגס‬ ‫שננראי( נהר סיגי ‪ ,‬גס ע״וו אש יענן שהיו איום על היס ‪ ,‬וכן הענן‬
‫כן ייכלל ‪:‬מה פקידת כמעשה נננו שזכר ‪ ,‬זנה אס היה כדעת הנרנוני‬ ‫הקיא כניד ה' אשר יילא אה הגישכן ‪ ,‬שכצס היייח גשייוה נרואוה ‪.‬‬
‫שאין שם פקידה אין אמר ניאת העונש ‪ ,‬זלא אמר ניאת המכה ‪ ,‬כי‬ ‫וניאר סכס‪ '5‬שאנזר ייכס הענן אח אהל;יועד וכנוד ה' מלא אה היישכן‬
‫העונש היא מנעל המשפע ‪ ,‬יעליל מהפקידה האלהית‪ .‬ההעיסהייו נאומיו‬ ‫)שמיה יו׳ ליד( כאני היא דנר אהד שהגינן הוא הכגיד ‪ ,‬וכן אתר ניןרה‬
‫ואנינס‪.‬העני; הראשון ריל הנבואה והננוד והנה זה איני מהענין הראשון‬ ‫רכנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן יכנוד ס׳ נראה )נתדנר י׳ן ן׳(‬
‫שוכר ‪ ,‬שהיה כעליה והירידה הגשמית ‪ ,‬אכל הוא מהענין הרניעי שוכר‬ ‫שהככוד ההוא הוא הענן שזכר שמה ונלם הסכייוו לזה ‪ :‬יאהרי‬
‫ננניאה והנגיד ‪ .‬יא׳כ אי־ קראו הענין הראשון נהייתי יניעי ‪ .‬ההערה‬ ‫שהידעהין כללית הכנה הסרק לדעה המפרשים וידעה עה שייהסז לרה‬
‫הי׳ח למה לא הניח הפשזקיס האלט מהננואה והכנוד למעלה אחר וכ־ו‬ ‫כיה מריע האמינה כענין המכיה שירדו על האימות יכמיש ילונו הקדוט ‪,‬‬
‫הענין הרביעי ההיא ‪ ,‬ניק שהס מיוחסים אליי ‪ ,‬וכסי שעשאו ככל‬ ‫הנני מעיר נדניי הרג כ' העריה כד׳ שמהם נעמוד על אמתה הכנתי‬
‫השאלות יניא אתריהס הפסיקים המייחסים אליהם ‪ ,‬וכאן הביאי אתר‬ ‫וכוונתו כאמת ייתנאר שאיו נדנריי עין אשר העא ‪ :‬ההערה הא׳ למה‬
‫הענין הה' ‪ .‬ההערה הי׳ע למה אמר אכל אמרי ינישה עלה אל האלהיס‬ ‫הכיא הרר כזה הפרק ועל וה השחון ההקדמה סאה שככר קדס שלא‬
‫ויקשה למה א״ר)תנל( כסישל את סיאשונים ‪ ,‬ולא אנזר ואמרו ומשה עלה‬ ‫'יכיי נשמות כי אם הענינים שילסרך אליהם ולא שהון אתר ‪ ,‬והנה זה‬
‫אל האלהיס ‪ .‬ההערה הכ' אש נענין הנניאה הניא הפסיקים מירידה‬ ‫כנר וכ־ו נפ׳ה ומה לי לוכרו ניה הפיק ולא נפרק חתי ‪ .‬ההערה הר'‬
‫וירדתי ודנרתי עמן ‪ ,‬ופסוקים מעליה ‪ ,‬ייעל מעליי אלהיס ‪ ,‬ייעל אלהיס‬ ‫איך אמר ומזה ירד ומלה ‪ ,‬והנה הרכ וכי נשמות האלה שתופים רכים‬
‫מעל אנרהה ‪ ,‬לרזה לא הניא נכה נשכינה ‪ .‬והוא הגיא פסיקיס מירידה‬ ‫יותר ממה שוכר נשאר השמות שהכיא כפרקיס שקדמו ‪ ,‬ואם אין גירד‬
‫וירד ס׳ על הר סיני ‪ ,‬ירד ה׳ לעיני כל המס‪ ,‬ולת הניא מעליה נשכינה‬ ‫ועלה שתוף אחר מלכי אלה שזכר אי־ אמר ומום ירד ועלה ‪ .‬ההערה הג'‬
‫פסיק כלל ‪ .‬וכנה ההורה מלאה ממנה ‪ ,‬נעלה כענן ונמינר י׳ י׳א(‬ ‫נאומיו ונכר ידעת רונ השתמשה מעלין כקודש ולא מורידין ואס הניא‬
‫ובהעלות הענן)שמוח מ' ל׳ו( ‪ .‬והכספי שאמר שלא הניאו הרג להיותו‬ ‫וה ליאיה כשאר הפסוקים שהניא ‪ ,‬למה לא אמר כמו שאמר נהס ‪ ,‬ואו׳ל‬
‫דנר מנואר ‪ ,‬אין לו טעם ‪ ,‬ולמם הביא עלית סננואה שהוא גם כן‬ ‫מעלין כקודש ‪ ,‬ולמה אמר וכני ידעת רונ השתמשס ‪ ,‬שלא כמנהגו ‪.‬‬
‫מנואר ‪ .‬ואוסר נפי׳ הפרק והיתר ההערות ‪ ,‬שהרג אחרי שיכר שתוף‬ ‫ההערה הי' נאומי ועל וה הדיו עוד יעשה כירידת העיין ‪ /‬ואם ואח‬
‫מקום נננל ‪ ,‬ישתון כסא שהוא מקים מיוחד ‪ ,‬ראה להניא המשיגים‬ ‫השאלה שלישית ‪ ,‬אין אמר הרנ עליה ועל זה הדרן ‪ ,‬והוא לשין יירה‬
‫שישיגו למקים ‪ ,‬והם הירידה והעלים ‪ ,‬הישינה ‪ ,‬הקימה ‪ ,‬והעמידה ‪,‬‬ ‫על היותי נפי ההשאלה הקודמת ושאינה השאלה מחיישת ‪ ,‬והינ יה‬
‫ושאר השמות שייכיר ‪ ,‬והניא ירד יעלה להיותה מתנגדים ומתהפכיס‬ ‫דרכי ניניו נאותה השאלה יאמר ועל זה הדרן ‪ .‬כהערה הה׳ למה לא‬
‫כמוכנה ‪ ,‬והאמת הוא שהרב רצה לעשות נהה נ' מיננים ‪ ,‬הא' הוא‬ ‫הניא הרג פשיקיס לנאר ההשאלה השלישית ההיא מאשי יאמר ירידה‬
‫הגשמי ‪ ,‬והב׳ והיא מושאל לגדילה ולעצם ‪ ,‬והג' והוא המושאל כירידת‬ ‫ועלים נעיון ‪ .‬ואם לא מצא פסוקים עליה ‪ ,‬אין נחשונ שהיא אמת נזה‬
‫ועלית העיון ‪ ,‬ולא הניא הרב מינניס אחרים נסי שמיש הלשין ‪ ,‬האמנם‬ ‫אופן ההשאלות ילקה מהכתיייס ואין אמתתי מ הס ‪ .‬ההערס הו' לדעת‬
‫לפי שכנר נמצאי שמישים אחרים נכי‪,‬ונ ני יאמר עלה על ההסתלקות ‪,‬‬ ‫מה הנרצה אצל הרג נרצון הים ש הניא נוה הסרק ‪ ,‬אם נאמר ורצה ית'‬
‫כסו ינוטי עלה)ריאשיה מ׳ט ד'( ‪ ,‬כעלות גדיש נעתי ואיוב ה' נ׳י( ‪.‬‬ ‫נמה שרצה ‪ ,‬ואמר עוד נפי רצינו הקדוס ואומר)ולא הרצון‪ ,‬ולא ראיתי‬
‫ויאמר על הרפיתה כמו רפאות תעלה )ירמיה ל' י׳ג( ‪ ,‬לא עלתה ארוכת‬ ‫נשאר השסופים והפרקים ישתמש נזה הלשין כל כן ‪ .‬ההערה הו' נאמרו‬
‫ית ע״׳)ש־ ר' כ׳נן ‪ .‬יהיריוה יאמר על כשלמון ‪ ,‬והיה כאשר חריד‬ ‫הניע חכתה ממנו‪ ,‬והנה לא מצאנו שיאמר ככתיכ ירידה ועליה נסגעת‬
‫)כראשית כ׳ז מ׳( ידה נקרכ אוינן)תהליס ק׳י נ'( ‪ ,‬אמי הינ שהוא לא‬ ‫כחכמה ממני ית' ‪ ,‬ואיה למה הניאה ‪ .‬וגס ה־נ לא שנה עציה ולא‬
‫ייכוי ני אס כשתיפיש יהמינניס שיצערן אניהם יששא‪ -‬השתופיש יהסינניס‬ ‫הניא פסיק כחכמה כלל כי אס ננניאה ונשכינה ‪ .‬ההערה הח' כאומרו‬
‫לא יזכיר ‪ .‬כי אין יה המאמר כלשון ‪ ,‬י׳ל כי איני מחמר ייחיני כשסישי‬ ‫אי שכין השכינה כמקום והנה לא יכר נשתון כי אם הנעת התכמה ישרות‬
‫הלשין כספיר כשישיה ודימיהה ‪ ,‬ימוה היליד הרג שי‪ :‬שמושיס אחרים‬ ‫הנכוחה ‪ ,‬ומה לו להניא אחריו שריח השנינה שלא וכיה ‪ .‬ההערה הע'‬
‫נשמיס האלה שלא יזכיר ‪ ,‬וגה היליד הרג מוה שהמונניש שיזכיר נכאן‬ ‫למה לא אתר כלשון מתדמה נננואה ונשכינה וכמו שאמר שרות כננואה‬
‫הה ל‪.‬ירן וכלה לדמיו עניניה מהדרוש ‪ ,‬וזה שאמר אנל נזכיר מ; העניניס‬ ‫על הנניא למה לא אמר ג'כ ושריח השנינה נמקים ‪ .‬ההערה הי' למה‬
‫ההה מה שאנהני נייניס לו נענינני לא דגי אתר ‪ .‬הנה ביאר שלא‬ ‫אמר נהסחלקות לשק מחהלף מהנניאה לשכינה ‪ ,‬כי ננניאה אמר העלות‬
‫יזכיר הבלתי ציין ‪ ,‬ישכל מה שיזכיר יצטרן אליו מתד ‪ .‬והנה אנאר זה‬ ‫מנין הננואה ‪ ,‬ולא אמר העלית הננואה ‪ ,‬ינשכינה לא אמר מנין ‪ ,‬ולא‬
‫גכל אחד מהשתיפים וההשאלות ‪ .‬והנה אמר ס־נ כ׳ הירידה יהעליה שגי‬ ‫אמר העלית ‪ ,‬אכל אמי וסיר השכינה מן המקים‪ ,‬אמר כה סיר ‪ ,‬ולא‬
‫שמית מינתיס ‪ ,‬ולא חמר עיקר הנחתם ‪ ,‬כמי שאמר ככסא ומקים ‪,‬‬ ‫אמר נה ענין ‪ .‬ההערה הי׳א שיראה שההשאלה הזאת תכנם כהשאלית‬
‫לפי שכמי ביכרתי ימצאו נייד יענה שתיפיס אתרים ‪ ,‬שהה נ׳כ מהמונהיס‬ ‫שענרי ‪ .‬כ׳ ענין הנכואה יראה שיכנס כשאלה הג' מהיותי ית' מעיין‬
‫נשמיש הלשין ‪ ,‬ואי; השמיש האתר יותי עקרי נהנתה מהאתר ‪ ,‬יאת׳כ‬ ‫כעני! פחית והיא מנדי העיון ‪ ,‬והשכינה היא מהנתה הראשונה ‪ ,‬כיין‬
‫הושתלו שני השמות האלה לגדולה יעוצס ‪ .‬הגש שסרב ההשאלה הזאת‬ ‫שהיא תשרה נמקיס נדנריס הגשמים ‪ .‬השעיה הי'נ נאומי יכל ירידה‬
‫הניאה על ההגדלה יהעינם ‪ ,‬והיא משי תנא לאדם או תהתל־ן ממנו שלא‬ ‫ועליה שהחצאם מיוחסות לנורא הס מוה הענין והיא שהיא יזכור ירידה ‪,‬‬
‫ניצינו ‪ ,‬ולכן אמי שכשתשפל מפלת האיש יוה איני הרצינו יחסר ירד ‪,‬‬ ‫שהית מסוידת המכה וא'כ אינה מענין הננואה ירשכינה ‪ ,‬ולכן כתב‬
‫יכשתגניה מפלתו ר׳ל מפאת היע־כת תי אהשגתה כי איני יינחירת האיש‬ ‫האפוד׳ הה יייה הענין מלנד מה שיזכור ‪ ,‬חה אינו נדנרי היב ‪ .‬ההערה‬
‫יאמר פלה‪ ,‬וספסיקיש שהניא יורי על וה ‪ ,‬חס הראשי; שנא' על הנדולת‬ ‫הי׳ג בתומי יכן כשתרד מכה כאימה או נאיקלים‪ ,‬ווה כי אם היה וה אופן‬
‫אמר הרב חמר הש׳י הג־ אשר נקרנן ■עלה )דנריש כ׳ם מ׳ג( ר׳ל שהנדי‬ ‫חמישי מהשאלה איו אמי וכן שיורה שהיא מההשאלה הקיימת ‪ ,‬יהיה‬
‫אמיו כי היא אשר יעשה יה לענש׳ ישראל ‪ ,‬ונאמר יה על הגדילה‬ ‫ראי׳ שיאמר ויאמר עוד אי ויש ענין חמישי ‪ ,‬וכדומה לוה ‪ .‬ההערה הי׳ד‬
‫יהעישי כמי שאמי היא ילין יאחה לא תליני ‪ .‬יכניא כסיק שני נאמר‬ ‫ני תה היתה הידידה מייחסת לניאת המכה ‪ ,‬למה הניא הרג ענין‬
‫על העיצה והננו־ה היא ונתנן ס' תל‪:‬ין עליון על כל גויי האד; )שה כיח א'(‬ ‫פקידת כמעשיה ‪ .‬ולמה אמר ולוה כנה זה סענין כירידה ויורה שעל‬
‫יוהי ג'כ מפעל האל ינאמי על עוצש ישיאל יננורתס מכל האי־זית אשר‬ ‫פקידת המעשים יאמני ירידה לא על ניאת המכה ‪ ,‬ומה עניו מה אנוש‬
‫היי נעת ההיא ‪ .‬והפסוק השלישי היא ויגדל כ' חת שלמה למעלה )דיה‬ ‫כי תזכרנו ‪ .‬ההערה עיי כיתור הלשק אשי סה ‪ ,‬כ׳ הוא אמר יכונה‬
‫א' ניע כיה( והוא גם כן מפעל האל ית' והוא הכולל הגדולה והעוצס‬ ‫וה הפני; ניכ כירידה אחרי כן אמר וליה נגה וה העני! כירידה והוא‬
‫והעושר‬
 ‫כח ‪28‬‬ ‫צורה נבוביים חלח ראשון פררן ׳‬
‫ענץ פחותמאד‪ ,‬יאמר שירד ‪ .‬וכן כשיפנה במחשבתו אל עגק מעולה וגככד ‪ ,‬יאמר עלה ‪ .‬ג זכא׳«־‬
‫היינו המון האנשים למטה שכתחתיות במקום ‪ ,‬וגמעלת המציאה ‪ ,‬בערך לםובב‪ ,‬והוא יתעלה כמעלה‬
‫שבעליונים ‪ ,‬לפי אמיתת מציאות וגדולה ועצמה לא עליונית מקום י ורצה יתעלה במה שרצה ״‬
‫הגיע הכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו״ קרא שרות הגבואח על הנביא יז או שבון השכמה‬
‫כמקום< ירידה ‪ .‬וקרא העלות ענין הנבואה ההיא ‪ p‬האיש או סוד השפיגה ‪ p‬המקום ‪ /‬עלייה ‪.‬‬
‫וכל‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ג וכאשר ה«גו המון הא>שים‪ .‬ר״ל וזה חלוקה רניעיש‪,‬־ ד ורצה ירידה ‪ /‬כמו שאמר מלאכי אלהים עולים ‪ /‬נ י השנמים‬
‫יש׳ נרה שרצה‪.‬ר'ל שרצה להיוהגו נמשריס באמצעייס המשסיעים כשעולים לעיין כנמצא יקראו עולים וכשירדו להנהיג אנשי‬
‫והס העולם האמצעי ; ה או שכון השכינה נמקוס ר״ל רמז לזה הארץ יקראו יורדים‪ ,‬ומזה המין ומשה עלה אל האלהים‬
‫הענין הענן והאש שהיו נהר סיני עם ישר ההויוה הגשמות ויעל אליהו ‪ :‬רניעי ת יאמר כאשר היינו המון האנשים‬
‫במסה שבתחתיות במעלות המציאה בערן אל הסובב והוא‬
‫במעלה שבעליונים על אחתת מציאיקו ועצמה וגדולה לא עליונית מקום ורצה נ מ ה שרצה הגיע חנת ה ממנו והשפעת‬
‫נבואה על קצתגו קרא שרית הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום ירידה ‪ ,‬וימה המין וירד ה׳ על הר סיני‪ ,‬ירד‬
‫ה׳ לעיני כל העם וירדתי ודברתי אתך‪ /‬יקרא העלית עיין הנבואה ושרות השנינה מן המקום עלייה כמ״ש ויעל מעליו‬
‫אלהים‬ ‫‪,‬‬
‫אכ רבנ א ל‬
‫ולכן התג® מ אן ששרות כנבואה יהיה מ>ק האלה׳ כהכרח ‪ .‬יאונור כמה‬ ‫והכושר כי»ל כל ניזמלה שלמה ‪ .‬ומה ררנמה הראשונר מסיריו‪ 9‬ו‪;'■;;5‬‬
‫שיצ» ‪ /‬אי‪ 1‬תי׳ ‪6‬ר‪4‬ה מנ טי שיזה אגל יא«י שרצה ית׳ נדנריס שרצה ‪,‬‬ ‫נגשמיה ‪ ,‬רמז הרג כי ומשה עלה אל האלכיה כוא שעלה על ראש כהר‬
‫יסס אשי חכיי ‪ ,‬ר׳ל הנעת השבחה או השעעת הנביאה אי הורדת המכה ‪.‬‬ ‫אשר שה כניד האלהים כמי שיזכור ‪ ,‬וג'כ ויעל אליהו כהערה השמים‬
‫שכל וה העניק התנה תמיד הרצק להיותו תגאי הניחי נאיען יאת ההשאלה ‪,‬‬ ‫)מלטה כ׳ נ׳ י׳א( כמו שאוכור כסוף הערק ‪ .‬וההשאלה מהנדזלז ורעוצה‬
‫ועס יה היתרה ההערה כי׳ ‪ :‬הגיע הנ ס ה סמנו כי׳ ‪ .‬בני ראית מה‬ ‫ימו הרו כה על העליונימ שיאמר כאלוה ית' שנקרא עליון נורא)ההליה‬
‫שנתב הרג נתכ׳א מ׳א גסיעי אמר י'ל אי שהיה שס עני וה השגת חוש‬ ‫מ'י ג׳{ עליון על כל אלהים ‪ ,‬שלא נאמר כו וה על הנכואה והככוד‬
‫הראות אגל למר נכרא נראיתי יכיע שלמות ההשגה השכלית הנה ביאר‬ ‫כי אס על מדולה והעולה ‪ ,‬ימוה התנאי שכל השתועים שיכיא ‪ 9X‬הס‬
‫שהתכלית האמיון נשכינה שהוא האור הנניא ‪ ,‬הוא כיי שמייאיוו יגיע‬ ‫גציטס נכוונחו נמו שאמר וככר יועת ריכ ‪p‬־משם מעלי! כקדש ולא‬
‫שלמית החכמה וההשגה השכלית ‪ ,‬ומעני וה אמי הרב ננאן הניע חכמה‬ ‫מורידין‪ /‬ועל ו־ הדיו עוי יעשה כירידת העיק וה אצלי השמיש יססשאלה‬
‫ממנ‪ /‬ילתי שהגעת התנפה יהיה עה הראית השנינה נ' סמנה יגיע לעם‬ ‫השלישית ‪ ,‬כ׳ אין אמרי ‪ ,‬ונגר ידעת ראיה להשאלה ‪ ,‬שככר ידע המעיין‬
‫חכמה חנות שכלם ‪ ,‬אמי אס׳נ נמקים מכמה הראית השנינה ‪ ,‬כ׳ לעי‬ ‫שחכמינו ו׳ל השתמשו גשמוטם הרכה נאמרס מעליו נקיש ולא מורידן ‪,‬‬
‫האמת השכינה היא לתכלית החכמה ‪ .‬ולתי שהראות מנינ ה ט ה ני מ‬ ‫ט נשתמשי ממנו כוכריס המעשיש ‪ ,‬שלא יעשו מיצועה שצ ראש רצועה‬
‫לעס הרואים אומי ‪ ,‬מה שאין כן הננואה ! שתנא ליתיייס ‪ ,‬לכן א«ר‬ ‫של יי לעי שמעלי! נקיש ילא מוטוין ‪ ,‬ונש השתמשי ממני נענין סעיק‬
‫והשפעת מבואה עלקצתנו ‪ .‬והוחיו עם זה ההסרה הו' וההמיה הס' ‪:‬‬ ‫יאמרו שמעלין כקודש ולא מורייין ‪ ,‬ומאחר שהס נשתמשי סס סעאמי‬
‫קרא זמרות וזננואוז ני׳ ‪ .‬י׳לשקיאהנתוג שרות הננואה על הגניא‬ ‫גהרגה שמושים ותהה הוא העיון ‪ ,‬ראה א'נ הרג לעשוח השאלה יסנחה‬
‫ירייה ‪ ,‬לטית יי׳ידה כסקי ית׳ מימי ממיין כדרכי בני אדם ‪ ,‬ומתעסק‬ ‫שלישית ‪ ,‬והוא אמר ועל וה הדרן עוד יעשה ‪ ,‬ר׳ל על וה הדרו ממעלין‬
‫משלימה וננונר עמהס ‪ .‬והנה אמי נשכינה שנון ולא אמר כה שיות‬ ‫כקרש ולא מורידין ‪ ,‬יעשה עוד שמיש אחר שלישי ‪ ,‬והיא כטלית העיון‬
‫נמו שאפר כנבואה ‪ ,‬לעי שמניה ח׳א אמי הרג שענין השנינה הוא‬ ‫והירידה ממני ‪ ,‬כעי מעלת הדרוש ‪ ,‬כי אס יהיה פחות יאמר ירד ואס‬
‫ההתמדה נמקוה אחי ‪ ,‬ניבאטגות עמידת סדגרנמקוס כולל או טותד ‪,‬‬ ‫יהיה ננכו יאמר עלה ‪ ,‬וכשמיש הזה היא מהעליה והירידה הרצונת! ‪,‬‬
‫יאפי ט שהוא שכן ננקום המא ‪ ,‬ו א'נ לשון השכינה וענינה יורה‬ ‫ולזה אמר היות האיש עינה נמחשנתי שייחס לרצון המעיין כעי מה שירצה‬
‫ההתמדה ואינה נאמרת על הכעס האור במקום ההוא ל נ י ‪ ,‬וניאור וה‬ ‫לעיי! ועם וה הותרו התמש הערות ‪ ,‬הראשון אה למה כניא הו־כ כזה‬
‫שאתה תמצא כדברי הרנ פעמים שנינה ופעמיה כמד ה' ועעמיס אור‬ ‫הערק ההקדמה שוכר ‪ ,‬והוא לא להעיר לכי עי שלא יטא השמישיס‬
‫גניא‪ ,‬ילעי דעתי שלשתם נאניריס על ינר אמד אם לא גנמינית מתחלפות‪,‬‬ ‫שלא יצסרן אליהס ‪ ,‬כי אה להודיע נס כ! שהשמושיה שיגיא הלה צטכים‬
‫ני נכשינס המק ומה שיורה טל נגידי ועל גדלו יקיא כניד ה׳ ‪,‬‬ ‫לנו כלורן הדרוש ‪ /‬ישוה נועל גירד ועלה נמו שוכיחי ‪ .‬ושאומר וככר‬
‫וננחינת היגר געצסותי יקיא אוי ננרא ‪ ,‬וננחינס הפקוה אשר ה נ ק‬ ‫ידעת רוב השתמשה הוא התחלת השאלה מלישית ‪ ,‬ושאמר רונ השתמשם ‪,‬‬
‫עליו להשלים הדנאים יקיא שנינה ‪ ,‬וא׳ג נ טי ח כוונת הרג לימי שנינה‬ ‫כוי לעשוח אחי מהשמושים העיון ‪ ,‬ועל כן אמר ופל זה לדין ‪ ,‬לטוס!‬
‫על המשלמת)צ׳ל שלימות( העם נשנליהם יחנננתס‪ ,‬אמי מ שני! השנינם‬ ‫חחי צמעלין נקיש ‪ .‬ושעל כן לת הניא הרנ ראיה להשאלה השלישית ‪,‬‬
‫ט ט ה ענינה וטבעה ההתמדה ‪ ,‬ילז׳א כה שנין ‪ ,‬והוסרה עם וה ההערה‬ ‫לעי שהניכה לאמרש תעלין נקיש ‪ :‬וכאישר היינו המון האנושיים ‪ ,‬זי‬
‫התשיעית ‪ :‬יקרא העדות ענק הנביאה בי׳ ‪ .‬הנה ננ ץ הירידה מצאה‬ ‫אינו הכנה להשאלה יניעית הנוי שתשנו המערשים‪ ,‬אכל אמר שהניא‬
‫הרג גאל ית׳ שוה ודומה להשאלה שוכר נירידת האיש נ טינו ליני‬ ‫הרג כירי ועלה שלשה מוגנים והנחות ‪ ,‬ההיא אתרי כ! אין יאמר השמות‬
‫עמית ובן יאמר באלוה ית׳ ‪ ,‬אכל העליה שהיא נ ט ץ נדנר מעולה וגננד ‪,‬‬ ‫האלה כאל י ת'‪ ,‬ואתר שמעני! ההשאלה כ;'יאמר תמיד כאל י ת'‪ ,‬י׳ ל‬
‫אי אעשי שיאמי על המיא ית׳ ‪ ,‬נ• אק מיין נננד ומעולה אצלו ‪ ,‬ולגן‬ ‫שכיון שעליה וירידה יאמר על הלתעסקית השכלי ‪ ,‬אס נינ ט ם כשעלים‬
‫אמי שהעליה הוא הסתלקות אותה היטדה ‪ ,‬ני נטותי מעיין בדיני מי‬ ‫יחמ־ ירייה ‪ ,‬ינעלייניס יאמר עליה ‪ ,‬ו טה האלוה ית׳ עליון על כל‬
‫אדם יאמר עליו יס׳ ירד ‪ ,‬ונהסתלקו מזה יאמי שהוא עולה ‪ ,‬ואמר ענין‬ ‫הנדס ‪ ,‬הנה יהיה הירייה הנאמ‪-‬ת נו ‪ ,‬נהתעהקי למיס)צ׳ל נוניים(‬
‫הנכואה ולא אסר ענק השנינה ‪ ,‬לעי שהסתלקות הנניאה מן הנניא איט‬ ‫השעליס ולעיין נהם ‪ ,‬אה אם נננואה יאה כשכי‪,‬ה ואס כעקידת המעשים‬
‫נהסתלקית השנינה מהמקום‪,‬גי הסתלקית השכינה מהמקום לא ישאר‬ ‫ועונש האנשים התעאיס ‪ ,‬כי כל זה הוא פיון האל כיכריה כשעליה ‪ ,‬ולעי‬
‫כאותו מקים רושם טוה ‪ ,‬דשאי אוחו מקים שליל ונעדר מאותושלמות‪,‬‬ ‫שהדשאלה הקודמת העיונית יגזור כירידה >׳ ונטם ‪ ,‬מעלת המעיין ‪,‬‬
‫ואין ק הנניא שנהסתלקי ממני הדבקת האלה׳ ‪ ,‬השאר עמו הנבואה ‪,‬‬ ‫זשעלח הדרוש ‪ ,‬והיותו כרצון המעיין ‪ ,‬כי נזה נבדלה כהשאלה השניי־‪.‬‬
‫שמיג יד ע אותה דסערה לנט אדם ‪ ,‬ולגן הנדיל הרב ניניהם יאמר‬ ‫מהשלישית כמי שוררתי ‪ ,‬רצה הרג להשוות שלשתה כאלוה יהי ‪ ,‬ולגן‬
‫העלוה עני! הנבואה‪ ,‬ר׳ל שלא סססלק הנביאה ני עסהנניאתשאר‪ ,‬אבל‬ ‫אמר וכאשר היינו המון האנשים ר׳ל נין הנניאיה יכין שאר האנשיה‬
‫תסתלק מנק הנמחה והוא המקית האלט ‪ .‬יאמר ניה העליס לסי‬ ‫כלס ‪ ,‬הה כלי סעק נמסה שימדרנוח ‪ ,‬אם ננוקוס אה נמירכת מציאותם‬
‫שמציני בה לשי! עליה ‪ ,‬ייעל אלהיס מעל אנרכם )כראשית י׳ו כ׳נ(‬ ‫ומהותס ‪ ,‬וכיה ית׳ כעליון לא נתקום כי אם כמעלת המציאות ‪ ,‬הנה‬
‫נסי שיזנוי ‪ .‬תיל כהסתלקות השכינה שלא מציני לשין עליה כמי שאונור ‪,‬‬ ‫א׳נ נעיינו נדנרים הששלים ינהתעסקי כהשלמתה יתחכיו מעלתי יתניו‬
‫לא אמי הרג העלית אבל אמי סור השכינה ‪ p‬הניקום ‪ .‬והותרה מה‬ ‫זשעלוי‪ .‬האנשיס ההם ‪ ,‬ואמר ורנה נמה שרצה להעיר על ג' וכריס ‪,‬‬
‫הערה יי׳ד ‪ .‬יהכערס ט׳ א הותרה עם פה שפרשתי שאין זה לרב השאלה‬ ‫האתי מהיות כהשאלה העיונית רצוייית ‪ ,‬ואיוה נהשאלת הגדולה שהיא‬
‫רניעית ‪ ,‬אבל ט א דינננס ההשאלה כקודמת ואין יאניר באל יס׳ ‪ ,‬ועניי‬ ‫בלתי רצוניית ‪ ,‬כמו שאמרתי ‪ ,‬ומעני וה אמר הינ שזכו נרצק האלה׳ ‪.‬‬
‫אין ההשאלה הזאת אמוד לקודמות ‪ ,‬כי הירידה בעיון כאדם היא מתפעל‬ ‫השני ‪ ,‬להעיר על מה שיכר כ עי‪ /‬ח׳נ מאשר תכלית הטולם ככללי‬
‫ומקנל‪ ,‬והאל ית' גהשעעית נותן וטעל ומשטמ כאוס‪ ,‬ואמנה השכינה‬ ‫וכחלקיו הוא רצוני העשיע לא דכר אחר ‪ ,‬ולק אמי ורצה מה שרצה ‪.‬‬
‫עה היותה מסיימסס אל המקום ‪ ,‬הנה לא יאונר בה ידידה ממיןטטדם‬ ‫השלישי ‪ ,‬להעיר על מה שכתב געל׳נ ח'נ שהנכואה סצערן לרצון האלהי‬
‫הגשמית‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^טון פרל( י‬
‫י וכל ירידה ועלייה שתמצאם מיוחסות לבורא יתעלה אטנם הרצון בהם זה הענץ‪ ,‬יויכן נשתרר מכה‬
‫נאומה או באקלים נפי רצונו הקדום אשר יקדימו ספרי הנבואה קודם ספר המבה ההיא ; לספר‬
‫שהשם פקד מעשיהם ואחר כן הוריד בהם העונש‪ ,‬יכנה הענין הזה נם כן בירידה ‪ ,‬להיות האדם‬
‫שפל ונבזה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם ח לולא הרצון ‪ .‬וכבר התבאר זה בספרי הנבואה ‪ .‬ואמר‬
‫מה אנוש כי תזברנו ובן אדם כי תפקדנו ‪ ,‬רומז על זה הענין ‪ ,‬ולזה כנה זה הענין בירידה ‪ ,‬אמר‬
‫הבה נרדה ונבלה שם שפתם ‪ .‬וירד ה׳ל ר או ת‪ .‬ארדה נא ואראה‪ .‬והענין כולו‪ ,‬בוא העונש כאנשי‬
‫השפל ‪ .‬ט ואמנם הענין הראשון ‪ ,‬ר״ל ענין הנבואה והכבוד הרבה ‪ ,‬וירדתי ודברתי עמך שם ‪ ,‬וירד‬
‫ה׳‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שהיו שם ‪ t‬ו וכל ירידה ועליה שהמצאם וכו׳ ‪ .‬ר״ל כל עליה‬ ‫אלהיס‪ ,‬ויעל אלהיס מעל אנרהם ; חמישית יאיזר כשתרד‬
‫וירידה שתייצא לנורא יתי' הס מההלוקה הזאת הרניעית זולתי‬ ‫נאומה מכה אי נאקלים מן האקלימים כפי רצונו הקדום ‪.‬‬
‫אותס הכסוקיס שסיסר אחר זה שהס מענין ירידת מכה ז‬ ‫אשר היצון נזה‪ ,‬כאשר יקדיחו ספרי הגנואה לספר שהשם‬
‫ז וכן כשתרד מכה נאומה וכו' ‪ .‬ר׳ל זאת חלוקה חמישית ‪.‬‬ ‫יניא מכה באי״ה או נאיקלים נ פי רצונו הקדום שהוא‬
‫ורמז נזה לשת■ סידות הא' לדור הפלגה ואנשי סדום והשנית‬ ‫הטבע ה מ עיניי כנה זה נירידה כאלו ה' פקד מעשיהם‬
‫אמר כפי רצונו הקדוס ‪ :‬ח לולא הרצון ‪ .‬ר׳ל לולא שהוא ר״ל‬ ‫ואת׳כ הניא נ ה ם עונש להיות האדם שפל וננזה ולכך היה‬
‫האדם עומד תחת ממשלת האמצעיים שאז יחויינ שיתפעל‬ ‫ראוי שהשם נפי גדלו לא יפקד עליהם מעשיהם למה שהמין‬
‫וישתנה ‪ :‬ט ואמנם הענין הראשון ‪ .‬רוצה לומר ענין הרניעי‬ ‫האנושי נ תנלי ת השפלות‪ ,‬ולק כנה הודעת השם ית׳ לנניא‬
‫ירידה ; יאתרו לולא הרצון נו‪ .‬כי הוא הרצון הקדום שחייה‬
‫הניא ה חנ ה על האומה חייה שיגלה זה לנניא כדי שהמין האנושי לא יפישד ‪ ,‬וננ אן רמז לדור הפלגה ואנשי סדום ‪,‬‬
‫ורמז‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫‪:‬אמד נפי ה־צון הןדיס ‪ ,‬על מה ‪:‬אמר למעלה כפי הרצון האלפי אשר‬ ‫הנש״ית שהיא אשי •יד הנון‪ .‬ממקום גנוה אל מקום שפל ׳ ואמנם השנינה‬
‫;דה וכיונו למעלה נוה הפי^ ‪ .‬והנה ניאו אין יופנו אם היא מכה נפי‬ ‫לת תיד מ״קי‪ :‬גנוה תנל היא נניאת ונרתית צתותו מקום ‪ ,‬התמנם‬
‫ה‪-‬נו; האלהי על צד העונש ‪ ,‬או היא על דין גנונע ‪ ,‬ואמי א‪:‬ר יקדימו‬ ‫כנתינת הייתה מושהעת הנניאה והשכינה מהאל ית' ‪ ,‬והיותו מעיי;‬
‫כפיי הננואה‪ ,‬קודס כפור המנה יקדימו לכפור ‪:‬השי׳ ‪5‬קד מפשיהם ‪,‬‬ ‫ו״תעשק נהשנ‪-‬ת נ‪.‬־י אדה נאת׳ נו יתנרן שייר נהתעשקית הזה ‪.‬‬
‫ואוזיה הוייד ע>יהכ כפונש‪ ,‬ד׳ל ‪:‬הכהוניכ יכפרו‪:‬השי׳ פקד מעשיכם‬ ‫וני‘ יריד־‪ .‬רשיייח ■כוי‪ ,‬כפי מה שפ״שהי ככוונת הפרק‪ ,‬הנה מה שנא־יר‬
‫מעשה אותה האו״וה ‪ ,‬ואתרי פקודת מעשיהם הוריד הוא ית' עליהם‬ ‫ירידה ׳עליה כאל ית' הוא נהשא'ה אחד דוגמת ירידת הע"ו; ועלייתו ‪,‬‬
‫הפונפ ‪ .‬הנה יננה העני; הוה ד׳ל פקידת המעשים ויריות המנה נשם‬ ‫זלנן י א ״ שנל י־ידה ועניה שייהנו לגו־א ית' הה מוה העני; י יל‬
‫ידידה ‪ ,‬ולני וה נעני; ה״נה ימצא שתון‪ .‬יייוה ולא שתוף עליה ‪ ,‬ני‬ ‫מהיותו ״עיי; ומתעםק ‪:‬עניני רני אדה ‪ ,‬י‪ ;:‬כשתרד מנה נאומה או‬
‫אינו נאית ;אותו פני; ‪ .‬ולפי שישאר לשפק מאיוה נתינה הושאל שם הירידה‬ ‫נת־קליה הנמשכת לפקידתי ית' מעשה כני אדה ‪ ,‬שנאמר עליו ירידה הוא‬
‫נ!ה ‪ ,‬האה ״פאת נקידת המעשים ‪ ,‬או מפאת הורדה היינה ‪ ,‬לר; אמר‬ ‫ג'נ'■לעני; תיהני ‪ ::‬עיונו ית' נע‪:‬ינ׳ כני תד‪ :‬יהתעשקו נהה נאותות‬
‫הרג עוד להיות הארס שפל וננוה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם לולא‬ ‫וי״ופתיה ‪ ,‬ויהיר לפי וה אמיו וה; נשתיד ״‪:‬ה אינה מנוקה חמישית‬
‫ה־צו; י׳ל שלהיות ירידה נתק האל נפקוד עניני גני אדה ולהנהיגם‬ ‫כ״ו שתשכו המפישיה ‪ ,‬אנל הוא תלק מ״ה שקדה ונ״שן אליו ‪ .‬והוירו‬
‫נמשפע השגת״‪ ,‬לפ; יקרא אצלו ונתקו ית' ירידה‪ ,‬הפקידם ההיא ‪,‬‬ ‫נזה ההעיה הי׳צ והי׳ג ואשיג״ שנא' עוד שאמד הרג שהירידה והפליה‬
‫והניא ׳איה מכפ ־י הננואה ‪ ,‬שפקידת נג׳ אום היא נערן האל ית'‬ ‫המיותהת ל‪:‬י‪-‬א ית' נכדה מנני ראיה אי ן‪:‬ר מכה ‪ ,‬הה מהעני; שוכר‬
‫ירידה ‪ ,‬נאומי מה אנוש ני הונרנו וגו׳ ‪ ,‬וראה הפכוק הקודס והוא‬ ‫ר׳ל מהננואה א‪ 1‬השנינה ‪ ,‬נמו וירד יי על ה׳ כיני)שמות י׳ט נ'( ירד‬
‫נ׳ אראה שמיך מעשה אצנעותין)שס ח' ד׳( ר׳ל ני אראה מעלת הכוננ‬ ‫ה' וגי על הר כיני '‪:‬כ י׳ט י׳או ש‪:‬כ מיותשות לאל ‪ ,‬ואי; ‪:‬כ דנר‬
‫ועליונותו והיותו היל ויי קנ עין האלוה ית'‪ ,‬ני או תהיה התמיה מה‬ ‫אתר מראיה או מכה ‪ ,‬אכל נרדה וננלה שם שפתם )ניאשית י׳א ז׳‪ (.‬או‬
‫אנו‪ :‬פי הזנינו ‪ ,‬ויהיה מאמי הרג ולוה ננה וה העני; יירידה‪ ,‬משפט‬ ‫אידה נא יאיאה ו‪:‬ה י׳ח נ׳א( וירד כ' לראות את כעיר )שם י׳א ה'(‬
‫היוצא מנל הדנריכ ‪ ,‬ורצה גו שלוה מפאת הפקידה האלהית נאנשי ‪,‬‬ ‫שלשתם נכמינות ה־תיד וכעונש לירידה‪ ,‬ומאלה לא דנר כרנ ני אם‬
‫השפל ‪ ,‬יתמד נו לשון ירידה לא נטרן ירידת המנה ‪ .‬והנה טנע הלשון‬ ‫רהייידה ככשיטה ‪ .‬יי; ניםתרר נזכה וכו׳ ‪ .‬אמרו המפישיס שכנא;‬
‫יורה עליו‪ ,‬ני נהיית הירידה מת״תכת )ניכה לא היה ראוי שתיומש‬ ‫שני כידית הא׳ כאומה או נאיקלי־ ‪ ,‬ושדימו לדוד כננגה ולכדום ועמורם ‪,‬‬
‫לאל ית׳ שיא״׳ א!יו יויד כי אם)מנה ‪ ,‬אנ) נהיות‪ :‬מת״הכח )פקידה‬ ‫׳השני כפי ׳ציני הקדים ונא ניאיו עומק כשודות האלה ורה הנרצה‬
‫היה ראוי שיאמר עליי ית׳ כי הוא כיורד ‪ ,‬כיו; שהוא פוקד מעשיהם‬ ‫מה‪ , :‬׳‪::‬י רוע דינם ומנהגם נשאר הדנריס ‪ ,‬אתשזג שיכוונו להנתיש‬
‫ומשגיח נהש ‪ ,‬וכי וה יאמר הירידה נעצם על ההשגהה נפרע׳ כאדם‬ ‫עני; הכלנה וכדום וע־״ייה‪ ,‬כי הניגיני יעיר עליו ג׳כ נפי׳א הנמשך‬
‫וכתיתיו ‪ .‬וא׳ח א׳נ למה הניא הינ פני; המנה ומיה לו לאמר לנד‬ ‫לזה ‪ ,‬ונינו; הקדוה •כיונו קדמית העולם ‪ ,‬והס נאמת דניים כוונים‬
‫כיאמ׳ ייידה על ידיעת הפיטים יהמשגהה נהם ‪ ,‬אני אשינן שהשאלה‬ ‫נענמיתם ו־יייתקים מתד מדטת הרג וכוונתו נשאר פיק׳ וה המאמר ‪.‬‬
‫היא לקותה ״הפכוקיה‪ ,‬ולפי שלא מצא לשו; ירידה נידיעה ונהשגתה‬ ‫ודנ״ו נכא; יויו נת״ת נהלון וה‪ ,‬ני רצו; קדום יאמר כ־נ כתל ית'‬
‫לנד ‪ ,‬ני אס נכקידת המעפים הייניא לעונה ‪ ,‬לג; התנה הניפה ניה ‪.‬‬ ‫לא להייג ממנו קד״ית הטיל‪ :‬הלילה ‪ ,‬והוא המנתיש שאתו נוו'נ והוא‬
‫ועם מה ‪ ::‬״‪ :‬תי נצוד; כלשו; היתרה ההעיההי׳ד והט׳ו ‪ .‬והעניןנאו‬ ‫ה״י־ה דין יש־ נתדישו ‪ ,‬והניא עליי ראיות הזקות והגדיל טצה הפליא‬
‫בוא ני' ‪ .‬את‪:‬ינ נפיייש וה המאמי שני דנרים ‪ ,‬מראשו; שזרג רצה‬ ‫חישיה ‪ ,‬אנל ל‪:‬רחי ילייחה גשמוח מה נחק כאל יח׳ ‪ ,‬הרחיק ימנו‬
‫להתי׳ כ‪:‬ק יכיפק נגדו איו יעשה עני; הנינה דנר נללי לאומה או‬ ‫השנוי ‪ ,‬וכל שאד תא־י ההגש״ה ‪ ,‬ולוה יאמר שהמניה הנאות ממנו‬
‫לתיקלי־ ‪ ,‬וענין הנכואה ‪ ,‬יייתד לנניא ‪ ,‬לנן אמר הרג שאין תנאי עצמי‬ ‫ית' אינה ‪:‬אות ממני נהפפלות גשמי' ‪ ,‬ואינה שנוי נחקו ‪ ,‬שנאמר היום‬
‫רהשתנה תותי‪ .‬היות ה״כה לעי ינ ואומה גדולה או לאנשים מעטים‪,‬‬ ‫נ׳א הקניה את האדה והיוה המיתו והנהיד עניני׳ ‪ ,‬ו‪;:‬ה אנלי שנוי‬
‫ני ‪;:‬׳ני; רל׳ נ׳א כעינש לאנשי השפל י׳ל נוא העונש שהוא המשפט‬ ‫גדיל ‪ ,‬לכן אמי ה־נ שאי; וה שנוי כלל ‪ ,‬ני ־נינו הקיזה וטנעו ומהיתו‬
‫כאלה׳ נהייתו עליו; ייל נ; הגוים לאנשי השפל ‪ ,‬נ׳ל נהייתה כל רך‬ ‫י‪.‬״׳‪ :‬ית״נ ההכינה והיישר יהמש‪:‬ט ‪ ,‬׳‪:‬היותו רונה ?וה תמיד נ׳ א‬
‫ניידיגה פתותה ‪ ,‬ו״וה הצד ישתוו כעני; ההוא ‪ ,‬כננואה והשכינה‬ ‫העזיס נתש־ דאה ו־צה לניאו‪ ,‬ותמיד ישפיע העיכ נהיות המקנליה‬
‫ות״נה ‪ ,‬כ׳ נלה הם עיו; האל נדנרים השכלים ‪ ,‬והתעכקח נדנר׳ נג•‬ ‫מוכנים אליו‪ ,‬ות״יד יעשה משפט‪ ,‬אםכהטיבו לראו״ה אליו ותם נהניתי‬
‫אד‪ . :‬והנד השני ״הפי' סה אצל׳ הוא ‪ ,‬שהרנ מצא נפהיקים האלה שהניא‬ ‫זנהענישו הישע׳‪ :‬טוני׳ רצונו ‪ ,‬ני נל וכ מפעולות כיוש־ יה״שפט ‪,‬‬
‫תלין כי מה‪ :‬שיופיה ה״כה והעונש עם הפקידה ‪ ,‬כמו נידה נא‬ ‫והיה ה־ר‪:‬כא; יתמת פני; הפלגה והפיכת כדום זעמורה ומקיים היותם‬
‫ינניה שם שנתם ‪ ,‬ומהם שלא נוניכ נהם מנה ולא עינש ‪ ,‬נמו ארדה נא‬ ‫מכות ועינשיה נתשני־ מהתל על דרך ה־צו; ל־שעת כמקנלים ‪ ,‬וודו‬
‫יאיאה ‪ ,‬וייד כ’ ליאות את הע״ ‪ ,‬ולה; אמר הרג שעה היות כיש‬ ‫ימיו וכן נשת־ד מכה נאומה או נאיקליה כפי רגינו כקדוה ר׳ל לא‬
‫נקצת ההכוקיס ההם שהכית ״ירה נל' וכיו) מנה‪ ,‬והעני; נלו תמצא‬ ‫י;י‪:‬ע ;תשקעת ״רינות ימת וכיניעת אומיה שיק־ו נעולה ‪ ,‬אנל נהייתו‬
‫ניאת העינש על כל ננים ‪ ,‬וו׳ש והעני] כלו י׳ל הכפוי ‪ ,‬נואהעינש‬ ‫נינו; תלת׳ והות הר‪:‬ו; הקדוה והתמיד׳ ני לעשות נדקה ומש־ט כדניי‬
‫נ׳ והי כללו ‪ .‬יהותיה סס ננערה ני׳ו ‪ .‬ואמנם נעני; מ־אשון קי&‬ ‫המשורר ני לא אל הפן רשע אחה לא יגורך רע )תהלים ה' ה'( ‪ .‬ואפשר‬
‫»)■»‬
‫‪29‬‬ ‫כט‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון ערק י יא‬
‫ה׳ על הר סיני ‪ ,‬ירד ה׳ לעיני כל העם ‪ ,‬וייעל מעליו אלהים ‪ ,‬ויעל אלהים מעלאברדט ‪ .‬אנל אמרו‬
‫י ומימיה עלה אל אלהים‪ ,‬הוא מןהענץ השלימי‪ ,‬מצורןג אל היותו גם כן עולה אל ראש ההר אשר‬
‫ירד עליו האור הנברא‪ ,‬לא שהשם יתעלה יש לו מקום יעלה אליו העולה או ירד מטנו‪,‬יתעלה מדמיוגי‬
‫הסכלים עלוי גדול ‪:‬‬
‫פ ר ק י א י שי ב ה ‪ ,‬תחלת הנחת זה השם בלשוננו לישיבת האדם על המקום ‪ ,‬ועלי הכהן יושב על‬
‫הכסא ‪ .‬ומאשר היה האדם היושב נח עומד על השלם שבעניני עמידתו ומנוחתו‪,‬‬
‫הושאלה זאת המלה לבל ענין עומד נח שלא ישתנה ‪ .‬אמר ביעודי ירושלים בעמידה ובקימות‬
‫והיא במעלה העליונה ‪ ,‬וראמה וישבה תחתיה ‪ ,‬ואמר מושיב• ע‪ 5‬ך ת הבית אם הכנים שטחה ‪ ,‬ענינו‬
‫מעמידה ומקימה ‪ .‬ומזה הענין האחרון נאמר עליי יתעלה ‪ ,‬אתה ה׳ לעולם תשב ‪ ,‬היושבי בשמים ‪,‬‬
‫יושב בשמים ‪ ,‬הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים טאסני השנוי ‪) ,‬א( ולא שנוי עצם ‪) ,‬נ( ואין לו‬
‫שום ענין זולת עצמו שישתנה בו‪ ,‬א ולא ישתנה יחוסו לזולתו‪ ,‬ב כי אין יחס כינו ובק זולתו שישתנה‬
‫בו‬
‫שס טוב‬ ‫א פו די‬
‫הקודם לזה הענין החמישי ; י ומשה עלה אל האלהיס‪ ,‬ד״ל ורמז ניב שהרנה מההשגות אשד השיג מרע״ה הן השנות‬
‫שהוא מן הענין השלישי ‪ ,‬שאינו ר״ל שנסתלקה ממנו הנבואה שכליות ‪ .‬וקרא שרות המנחה מליו וירד השס כמו שאתר‬
‫שהיא החלוקה הרביעית רק שפנה כלו לענין נכבד ומעולה וירד השס נמנן ויתי‪ 5‬נ כו׳ חצורן ג' נ אל היותו עולה אל‬
‫ואז שלתה עליו הנבואה ‪ .‬ג״כ רומז לעליון הנאמר גשס יתב׳ ראש ההר ; נ נ מקום שיאתר הרב מחוכר או ח‪5‬ורן< רמז‬
‫שר״ל עליונית מעלה‪ ,‬גס רומז לאמרו עולים ויורדים מן העני! שהפשם הוא אמת מס שיריה נפי דמיון הסכל או כפי האמת‬
‫ישלישי ופמו שיפרש נסרק פיו יזזה ה ה ל ק‪ .‬וזה הסרק רומז בעצמו ‪ ,‬אכל שיהיה עולה אל השס או ירד ממנו יתעלה‬
‫מדמיון הסכלים עלוי רב ‪.‬־‬ ‫לאמרו בעני; אליהו ויעל אליהו בסערה אל השמים שר׳ל‬
‫פ ר ק י א הכלל העולה נזה הפרק כי ישיכה יאמר לישיבת‬ ‫העני; השלישי כמו ומשה עלה אל האלהיס וכר‪ .‬ואחר שדבי‬
‫האדם על המקום‪ .‬ועלי ה נ ק יושב על הכסא‪.‬‬ ‫י‬ ‫נענין עליה וירידה שהס ממקרי המצב דבר נ ס ק רעניני‬
‫ויאחר שנית אל האיש העומד על טוב שכעגיגיו כמו שאחר‬ ‫המצב שהם הישיבה והעמידה והקימה ;‬
‫פ ר ק י א א ולא ישתנה ייקושו לזולתו‪ .‬רי׳ל שידיעתו בזולתו בעמידת ירושלים ובקיומה וראחה וישבה תחתיה ‪ .‬ואמר‬
‫לא תשחנת ; ב כי אי! יחס בינו יכו' ‪ .‬ר״ל מושיבי עקרת הבית ‪ ,‬וחזה הענין האחרון נאמר עליו‬
‫אתה ה׳ לעולס תשב ‪ ,‬הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים‬
‫מאופני השנוי לא שניי בעצם כשנוי אשי ימצא לדברים ההווים ונפסדים ‪ ,‬ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה‬
‫בו ‪ .‬הרצון כי לא ישתנה שנוי המקרה אקר שהמקרה אינו נמצא בו וגס כן לא ישתנה יחוסו לזולתו כמו שנאמי שנזמן‬
‫העבר היה השם התחלת העולם ועתה אינו התחלת העולם‪ ,‬ונמו שנאחר שישתנה בידיעת הדברים ויקבל שנוי ידיעתו‬
‫נדברים מצד השנוי הקורה להם ‪ ,‬כי ידיעתו לא תתיחס לשום דבר מזולתו נמו שיתבאר בפרקי זה המאחר ‪ :‬כי אין‬
‫יחס‬ ‫‪.‬‬
‫אברבנא^‬ ‫קרשקש‬
‫הרג זה ענין ראשון לא לשיותו הראשון שצשס^‪ ,‬אנל לפי שהזשצלם‬ ‫פ ר ס י א )א( ולא שנוי עצם‪ ,‬בלוטר עווםו אינו טשתנה לשאר‬
‫מזנר נזה שיאמר ירידה על הל נניון האל גדנרים השסליה‪ ,‬והיה זה‬ ‫העצמים ‪ ,‬הרצו; נו לא יתכן לומר שנוי אלא‬ ‫י‬
‫ננ■■ חלהי® ‪ ,‬מלת ההענה נננואה ליתיויס ונהנינה למרום ‪ ,‬ומלת‬ ‫הדנריס‬ ‫נשני ענינים שיש להם יחס מר‪ .‬נהם מתחלםים נשאר‬
‫אנל מי שמעצמו אי; לו יחם מה ועיך עם רנר סנריאותיו אין העונש )אומה ‪ ,‬לכן אחר שהרג הניא פפותיה לענין העינש ‪ ,‬ראה להניאה‬
‫ראוי שיאמר נו שעצניו משתנה )נ( ואין לו ענין זולת עצמו לעני! ההענה נננואה והשכינה ‪ ,‬ולהן אמר ואמנם הענין ה־אשון י׳ ל‬
‫שישתנה נו ני איאו אמר האומר אמת אין או שנוי עצם אנא ראשון לזה והוא החלק הראשון ננההשאלה הנוללמ שוכ־ ‪ .‬והזמרה נזה‬
‫ההערה הי׳ז ‪ .‬והנה הניא וירדתי ודגרמי עמן שם שהיא הירידה אשר‬ ‫מצד תאריו הוא משתנה שהוא חנם וינוא ורוצה וכן אנחנו יש‬
‫נננואה ‪ ,‬והניא אחריה הירידה אשי צשכינה ‪ .‬ירד ה' על הר היני ‪,‬‬ ‫אנו החכמה והרצון והינואת ור‪.‬שנוי נינינו ונינו ני! רנ אמעט‬
‫ולהנדיח שזה השמי‪ ,‬נאמר על השכינה ולא על מנואה ‪ ,‬ההיא אמריי‬ ‫אזה אמר אין או ענין זואת עצמו שישתנה נו ני היכואת ור‪.‬רצון‬
‫•יד ה' לעיני כל העה על הר היני ‪ ,‬כי מאמי שאמי■ לעיני כל העם‬ ‫אינם מקרים אנא ד‪.‬ם עצמו ‪ ,‬וננ ר ניאד ואמר שאין או שנוי‬
‫יורה היותו דנר נשמיי והיא אשי פשרה המורה וירד ה' על הר‬ ‫עצם אם בי אין או שנוי נ רנ ר טהרניים אוזר שאין או‬
‫סיני ‪ ,‬והכיא ג' נ לעליה אשי יאמר נהסתלק הננואה ויעל מעליו אלהיס‬ ‫זואת עצמו ‪:‬‬
‫)נראשית ל׳ה י׳ג( ‪ :‬ולפי שלא נחש‪ 1‬נ שיהיה ומשה עלה אל האלהיס‬
‫)שמות י׳ע נ'( הפליה הנאמרת על הור השנינה‪ ,‬לכן אמר ה‪,‬־נ שאינו נן ני לא נסתלהה אי הננואה ממשה ‪ ,‬אנל הניעה אליו נאופן יותר‬
‫שלם ‪ ,‬ושפירושו מהענין השלישי מהשתושים והוא עליית העיון נדרוש מעולה מצורף נ׳ה אל היותו עולהאל ראש ההר אשי שס האור הנניא שהוא‬
‫הנוי ה' ותהיה א'נ עליה הזאת מההנתה הראשונה‪ .‬ומפני וס אמי הרג אנל אומר ומשה עלה הדי נהפיור מהספן ‪ .‬והותרה ההערה הי׳ס ‪:‬‬
‫״ ‪ f‬ככתונ‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪- .‬‬ ‫י ‪-‬‬ ‫‪ — - -‬י*‬
‫‪ :‬שכנוד‬
‫‪ .. .......... . .................................. .‬שכינהו האל‬ ‫_ ‪. . , .. , .... .......‬‬ ‫‪ ...............‬״ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫נמץוס להנילה על דרך המופת ונו' ‪ ,‬ותמיד יאמר אור ננרא לא ענן שאינו אוי ‪ ,‬והפהותים יורו על וה נניאור כאמור נפרשת משפעיס )כ׳ד‬
‫ט׳ו י׳ז( וישנן ננור ה׳ על הר ביני וינשהו הענן ששת ימים ונו' ומראה נ נוי ה' נחש אוכלת נדאש ההר לעיני כל ישראל ‪ ,‬הנן רואה‬
‫ששנן אוי ה' על הר סיני ושנשה הענן את אותו הנגנד ששת ימים ‪ ,‬ולפי שענין הענן ייעננ אנל ננוד ה' לא ידעני איכותו וענינו אמר‬
‫ומראה כנוי ה' כאש אוכלת ‪ ,‬לא אמר שהוא אש נעצם ‪ ,‬אנל שהיה מראהו יימומי נאש כראש ההר ‪ ,‬והדמות ההוא היה לעיני כני ישראל ‪,‬‬
‫נ• נעיניהם הים יומה לאש ‪ ,‬עם שלא היה כן נאמת ‪ .‬הנם התנאי שנ סי ה' לא נאמר נפסיק יצדנרי הרג כי אס על האור הדומה לאש לא‬
‫על הענן ‪ ,‬ולכן לא הניא הדנ פסוקי העלות הענן ‪ ,‬והותרו ההערות הי׳ח והג' ‪:‬‬
‫‪ p ”l s‬י א ישינר‪ ,‬ת הי ת הנחת זה השם נו' ‪ .‬הנה משאו מ־נ מושאל ונסן לו הנסתו הראשונה שהיא הישירה הגשמיית נמו שהניא‬
‫ועלי הכהן יוש‪ :‬טל ההא )ש׳א א' ע( והוציא מזה אופן ההשאלה ‪ ,‬והוא אמר ומאשר היה האיש היישר נח זעזייו ר׳י כהוא‬
‫‪ M‬יכלתי מתנועע‪ ,‬והוא מלכי המנוחה עומד על השלם שנענינ׳ עמידתי‪ ,‬י׳ל שהישינה היא לאים מצר ייתר שיכ ושלם מהשכינה שהיא‬
‫נשגר מושלן־ ארצה ‪ ,‬והוא ג׳ה מצב עונ מהעמידה על השיקים ועל הרגלים ‪ ,‬ולנן אמד שהישינה מצר ממוצע נין השנינה ונין העיזידה ‪,‬‬
‫והוא‬ ‫‪8‬‬ ‫ח‬ ‫] מו ר ה נ בו בי ם ח״ א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק יא‬
‫בו היחם ההוא‪ ,‬כמו שיתבאר)פרק;״ו חלקה׳( ו ב ז ה ה י ו ת ו בלתי משתנה כי׳י^‪ ,‬ו^א בשום פנים‪,‬‬
‫כמו שבאר ואמר ‪ ,‬אני ה׳ לא שניתי ‪ ,‬אי; בו שנוי בל עיקר ‪ .‬ועל זה הענין יכונה בישיבה באשר‬
‫נזכרה לו יתעלה ‪ ,‬ואמנם תיוהם ‪ Ss‬השמים ברוב המקומות ‪ ,‬להיות השמים הם א־מי אין שינוי בהם‬
‫ולא התהלפות ‪ ,‬י• ר״ל שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארין ונפכדיה ‪ .‬וכן כשיוחם ה׳‬
‫יתעלה היהם ההוא הנאמר בשיתוף למיני הנמציאות ההוות הנפסדות ‪ ,‬יאמר עליו נם כן יושב ‪ .‬כי‬
‫המינים ההם תדירים מסודרים עומרי המציאה כמציאת אישי השמים ‪ .‬י אמר היושב על חוג האר־ן‪,‬‬
‫המתמיד הקים י על סבוב האר•; ‪ ,‬ר״ל הללתה ‪ ,‬רומז לענינים ההוים בהי׳לה ‪ .‬ואמר י ה׳ למבול י־ש־ב ‪,‬‬
‫ר״ל שעם השתנות עניני האר•; והפסדם ‪ ‘• ,‬א יהיה אצלו יתברך שינוי יחם ‪ .‬אבל היחס ההוא שיש לו אל‬
‫כל אחד מן הענינים ההם ‪ ,‬והם הווים או נפסדים ‪ ,‬יהם אהר קיים עומד ‪ ,‬כי היהס ההוא למיני הנמצאות ‪,‬‬
‫לא לאישיהם‪ ,‬והתבונן כי כל לשון ישיבה שתמצאה להשם יתברך תמצאה בזה העני; ‪:‬‬
‫פרק‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫יחם גינו וכין זולחו כלל לא ישיצנההוא לשיס דס־תיילתו‬
‫מפני רה לא ישיצנה יחושו לזולתו לכי שאין הידיעה אשר נינו‬
‫בהשתנות היחס ההיא ‪ .‬ואס יאמר אומר א חי שהשם לא‬
‫יתעלה ולזולתו בצד שתשתנה הידיעה ההית כי הידיעה כלליי!‬
‫ישתנה כלל איך תיוחס אל השמים שהם חתנועעיס‪ ,‬ואמר‬
‫ולא כלעית‪ ,‬לכן לא תשתנה לעולס ‪ :‬ג ר״ל שלא •שתנו תישיהש‪.‬‬
‫כי תיוחס אל השמים לא מצד התנועה אבל מצד שהשמים‬
‫ר״ל רה שאמרתי שאין התחלפות נגלנליס איני ד׳ל התחליות‬
‫במצב כי הס מתתלכים כמצב אלא ר׳ל שלא ישתנו אישיהם ;‬‫אישיהם קיימים ונצחיים לעולם לא כאשר ישתנו אישי ה אי[‬
‫ד היישב על תוג הארן‪ .‬ריצה לומר סבוב הא־־ן ‪ ,‬ותתוי‬ ‫שהם הווים ונפסדים ‪ .‬וכן ג"כ כ שיוחס השם אל אלו‬
‫הוא תאר לתייר הראשין אשר לא יפסד כאישי השמים ‪ ,‬ו׳ה‬‫הדבייס הנפסדים ויוחס מצד הייני ם שהם קיימים לא‬
‫הפרק נקשר עם פי־ק עי׳ג ייזה החלק ו ה על שכוב הארן‬ ‫מצד ההוויה והפסד אלא שהמינים קיימים כאישי השמים ‪:‬‬
‫ר״ל חללתה ‪ .‬רומז בזז להחיינת הסבוב ; ו ה' לנזנול‬ ‫אחר היושב על חוג האיץ ‪ .‬סבוב האיץ והחיי‪ .‬הוא ת אי‬
‫לחמר הראשון אשר לא יפסד כאישי השמים זה אמרו‬
‫ישב ‪ .‬זהיא רומז לבלביל הניזצאותי השפלות והסשדס לאיש‬
‫המפרשים‪ .‬אבל לדעתי חיג הוא סגוב כי האישים הס‬
‫לא בייין ! ז כי היחס ההוא וכו' ‪ .‬ר״ל כי הידיעה שיש לו‬
‫קיימים בסבוב לא באיש אבל במין ‪ :‬ה' למבול ישב ‪ .‬הוא‬
‫יתעלה היא למיני הנמצאות לא לאישיהס זולת המין האנושי ‪.‬‬
‫ואתר אשר ביאר ענין שיבה ביאר ענין קימה ‪:‬‬ ‫רמז לבלבול הנמצאות השפלות והפסדם באיש לא במין ‪,‬‬
‫לתה שהיחס הוא למיני הנמצאות לא לאישיהס ולכן נתייחס‬
‫השם עליהם לא לכל דגר משתנה מצד שהוא משתנה ‪ .‬וראוי שיובן זה הפרק כי נרמז בו דברים מסתרי תורה אשר‬
‫פרק‬ ‫הגלוי אינו נאות ;‬

‫אברבנאל‬
‫ותמרה' למניל ישר לתהליס כ׳ ע י ז ־׳ ל שעם השקנוה עציני ה און‪,‬‬ ‫והוא השלש לאיס שנעניצי עייידהינהיה׳ עזווד ‪ ,‬ומניהפו ר׳ל השכינה ‪,‬‬
‫נ׳ הייתה ־הוא אחנה הוא נמיג הנמצאות לא לי ־׳הה ‪ .‬האשיד׳ שי־ש‬ ‫משני זה הושאל לשו‪ ,‬ישינה לכל וני‪ -‬עיייד נת שצא ישתנה ר׳ל עומו‬
‫היהה הוה שאמר כרב על ידיעתו ‪ ,‬ואמר שידיעתי ית' הוא כמיני‬ ‫קייס ונה לא לנד ייונותה המ^יייית אנע ככל נ״ני השנוי ‪ ,‬והוא או'‬
‫הנמצאות לא נאיניהש ‪.‬ז;ת כמין האניש׳ ‪ ,‬וכל לשון יחס אשר כשרק‬ ‫שלאישתנה)כלול כל השניייש ‪ .‬הנוות‪ -‬העוטד ■סי*א ייסתנה ‪ ,‬י׳ל שיאניר‬
‫היה שירשו על הידיעה ‪ .‬ימי ׳תן והיה לכנו כאמיי שיו שאמר וילת‬ ‫עליו ית' יושש להיות נצחי ושותד נליזי גששי יכלה ‪ ,‬וגה להיותו כלתי‬
‫הי״; האניש׳ ‪ .‬יהגיויני כתכ שעם השהנות אישי האי; והשסדס המויה‬ ‫משתנה ‪ ,‬ולפי שהשנוי או יהיה נתאמר העצס אי גמאיייי האיכות‬
‫עליו כמנול‪ ,‬י־צה שלא היה נעולם מבול נשעל ‪ ,‬אכל היא משל‬ ‫וכמות‪ ,‬או נמאייר המנע־ן‪ , .‬הניא כלה‪ ,‬ווהו אותרו לא שנוי נענם‬
‫השתנות אישי האר; והשכדם ‪ ,‬ואמי כ׳ היהס כתלהי '‪.‬מיצי כנמצאות‬ ‫ואנור כנגד המק־יס‪ ,‬ואין לו שיס עני; וולת עזייו שישתנה נו ■תו‬
‫ר׳ל לצו־ות האתיות המשינחו־ ‪ ,‬לא לאישיהם ‪ ,‬כי הס משתנים יצה‬ ‫לניקיה ‪ ,‬ואמר כיצד שנוי הצש־שית ולא ישתנה ׳יהושו לוולתו ‪ ,‬והכייח‬
‫להלק כידיעה ישיעיה משאת היותה ־׳ל הידיעה הנרעית נישתנה ‪ .‬ואני‬ ‫שלא ימצא נארו־ו כי אין ייזש נינו צנין וולתו שישתנה ניוזה ההוא‬
‫לא הסשמה■ להשינ על הרג הייייה נדני הרע הוה‪ ,‬לשי שהיא ינאר‬ ‫כמו שיתנאר‪ ,‬ר׳ל נוה התאתר נדנדו נהתאריס ששה ינא־ שלא יתוא־‬
‫נה׳ג שי'‪ .‬שהשילהושיס דנרו היה גדילה על ה' נסלקם ממס הידיעה‬ ‫כאל יתנרן נעצמו אי נתיק מויהותו ‪ ,‬ולא נתקיה מכמן־י‪ :‬ולא‬
‫בשיעים ‪ ,‬יה־תינ עליהם על וה התרעומת ‪ ,‬ונשיק כ' ממנו כתג‬ ‫נהלע־שוס ‪ ,‬ונווה הוניא שאי אשש־ שישתנה כלל ונווה הענין ינונה‬
‫בניאו־ גדול‪,‬שידיעתי הגדל)״דיעי‪,‬נו נדנ‪-‬ים שידיעתי תקין נשרעיס‬ ‫בישיבה כאתור ניכרה כי י וכ‪ '1‬ואניננו ונו'‪ .‬יראה שוה הלשון מיותר‬
‫מנל׳ שנוי והתתלשית ‪ ,‬ושהיא מקכת נמה שלא נמגא ‪ ,‬ישתקין נמה‬ ‫אתי שכנר אמר למעלה ומיה העני; האחרון יאמר עליו ית' ואהשונ‬
‫שאין לו תכלית ‪ ,‬ושידיעתי לא תנרר תתד משני כאששריים ‪ ,‬ולא‬ ‫שכרב יאמר נכאן שהישינה שענייה נמנאת מיוה‪ :‬ל‪-‬יל ית' לנד מכל'‬
‫הכייתהו כמו שה־אה כם ‪ .‬ואתרי שהרכ נמקו‪-‬י׳ הראני ננדק כל חמר׳‬ ‫סמיכות לכנר אתר‪ ,‬כמו ואתה קריש יישר תהלות יש־אל )תהליסנ׳נ‬
‫שיו אי; נהה נכתל ועקש ‪ ,‬ריככה אוכל !‪-‬איה‪ -‬דנריו נכא; משו־ביה‬ ‫ד'( ואתה ה' לעולס חשכ)כס ק'נ י'נ; כי הישיכית נאמיי עליי ית'‬
‫לכך‪ .‬תוכה‪ .‬יעס היות שנוכל לומר שככ‪-‬ק הי׳ח כ!ה דכר כשי הנגלה‪,‬‬ ‫מבלי הת״חהוח לדג־ אחר ‪ ,‬ועליהם אמי כאן ומוה הענין יכונה‬
‫ושה נת־נ הניא הדנריה כשי הראוי אליהה‪ ,‬ושהוא מנהג הסבה‬ ‫נישינה כאשר ניכרה יו ית' ר׳ל כאשי ניניה הישינה נו ית' ר׳ל מכלי‬
‫כתמישית‪ ,‬הנה אני כלכל לא אוכל ‪ ,‬כי אה לש־ש דנריי באוש; נאות‬ ‫סמיכות לשמיס ולא לדני אחר ‪ ,‬הנה יכונה מוה הענין שוכר שהו ‪.‬‬
‫יו‪::‬יה מכל נד אחרי שנניקומיה אה־י‪ :‬גילה דעתו שהיא לשה שמיה‬ ‫הקייס וההעמדה ‪ ,‬ולכי וה יראה צודק ינ־אה שנ׳ל צורה( נישינה שאינה‬
‫ילכן אומ־ שראוי שתעיין שה־נ לא אני־ נכת; לשו; ידיעה כי אה לשו;‬ ‫נפמגת לדבר אחר ‪ ,‬אנל נהכמכה לשמיה יודה היותה ■שינה נשמ״ת ‪,‬‬
‫יתה ‪ ,‬ונשי פי' האשוד׳ היה ראיי שיתלה הדני כידיעה ולא יניא לשק‬ ‫)יה אני־ עוד ואמנה תייתס אל השמים להיותה נצתייס נאישיהב‬
‫ית‪ , :‬וה־נ שי' כשנ׳ז ח׳נ שהיר‪.‬ה הוא הדמות וע־ך נין שני דנרים‬ ‫ו■"־‪ .‬ועם היותה נצהייה אין ה־‪-‬כו אליהם‪ .‬אומי שהכתונ סמ!־ ישינתו‬
‫וצא המצא דנריו נשוה מקוס שישישי היתס בידיעה ולא גהנגתה ‪,‬‬ ‫ית' לשמיה להיותו מניע הגלגל ווהו אומר יושב כשמיה )שס נ' ד׳ן‬
‫והראה ג׳כ שהרנ אמי נכאן‪ ,‬ואמנם תיוחס אל השמים ‪ ,‬ורנר ‪':‬א'־‪',‬‬ ‫ננתי מניעה ‪ .‬וכן כשיוחס ית' היסוס כהוא הנאמר למיני הנמנאות‬
‫שכיתה אשי לאלוה ית'עם הש״ים היא ההנעה תיהה ‪ ,‬כייוש־ניוה־כ‬ ‫התחת הנששדות נשתוף ר׳ל מלכד היותו ית' מניע השמים עמ‪:‬גי‬
‫עליו נהרנה מקומות משיקיו‪ ,‬ויביאהו גשע׳ו ‪ ,‬ולא נש־ש היתש הוה‬ ‫זה יוחס נצתיותו אליהם להיותה נצתייה נאישיהם‪ ,‬הנה ג'כ נמצא‬
‫על הידיעה כי אה על ההנעה ואסר עיר וכן נשיותה ית' היהה ההוא‬ ‫אותו יהוס אליו עם הארן כאמיו כיישי על סוג הארן )ישעיה מ'‬
‫הנאמ־ נשהון למיני הנמנאות הנה אותו היחס היא כי־ה הקודה שינר‬ ‫כ״כ(‪ ,‬והתי־ כשאין יחוכו וה כי את להוייתה והשהדה התמידיית‬
‫שמיה ‪ ,‬ר׳ל שהוא ית' מנהיג העולם הששל נאמצעות הגלגניס ‪ ,‬ולכן‬ ‫ולנצחיוחה וסדורה ייחוסה אצל המיני ‪ ,‬ואמר ישינה אניו ית' אצלה ‪,‬‬
‫גניא‬
‫ל ‪«0‬‬ ‫מורד‪ .‬נבוכים חלק ראשון פרת יב‬
‫פ ר ק יב קימר‪ , ,‬שם משתתף ‪ ,‬א ואחד מעניגי הקימה שהיא כנסר ד‪,‬י׳‪8‬יבה ‪ .‬ולא קם ולא מ מטנו ‪.‬‬
‫ובו עוד ענין קיום הדבר ואמתתו‪ .‬יקם ה׳ את דברו‪ ,‬ויקסשדה עפרון< וקם‬
‫הבית אשר בעיר ‪ ,‬וקמה בידך ממלכת ישראל ‪ ,‬ובזה העגין נאמר כל לשון קימה שבאה בשם יתברך ‪.‬‬
‫עתה אקום יאמר ה׳ ‪ ,‬ירצה בו ‪ ,‬עתה אקיים דברי ויעודי לטוב ולרע ‪ .‬אתה תקום תרחם ציק ‪ ,‬תקיים‬
‫מה שיעדתה בו לרחם עליה ‪ ,‬ומפני שהמסכים לעשות דבר יתעורר לעשותו בקימה‪ ,‬נאסר לכל מי‬
‫שיתעורר לאיזה ענין שהוא קם ‪ .‬כי הקים כני את עבדי עלי ‪ .‬והושאל זה העגץ ^ לעכור גזרת האל‬
‫על עם שהתחייבו העונש לאבדם ‪ ,‬וקמתי על בית ירבעם ‪ ,‬וקם על בית מרעים ‪ .‬ואפשר שיהיה אמת‬
‫עתה‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פרלן יב א ואמד מעניג׳ הקימה‪ .‬לא אמל הרב גשחוף זה פ ר ס י ב קימה שס משות« וא׳ מפניני הקייזה שהוא‬
‫כנגד הישינה )לא קם )לא זע ממנו ‪) .‬יש‬ ‫השה הנחתו הראשונה הקימה כעד הישיבה‬
‫כמנהני בשאר השתוסיס‪ ,‬לפי שזה השס מקימה ממש היא נמצא להקשית למה לא הניא הרכ משנין הקימה שהזא כעד‬
‫יוחר מעס נסשוקיס ממה שנמצא מעני! קיוס הדבר ואמתמו‪ S‬הישינה אלא ממגלת אחפיריש ני יש דנים נתורה כמי‬
‫ב לעביר גזרת האל על עם וכו' ‪ .‬ר״ל רומז למה שבארנו )יקם אברהם מעל פני ממו אידקס פרעה לילה )בזה לא‬
‫למעלה שאנחנו נתלים בעולם האמצעי מצד פעלו בנו והיא נודעה הסנה ‪ .‬ייאמר קימה על ענק קיים הענק באמתתז‬
‫כמי ימם ה׳ אס דנח אתה תקים תרחם ציין תקיים מה‬
‫שיעדתה לרחם עליה ; ואמרו לעבור גורת האל על עם כי׳ ‪ .‬רימז למה שביארנו למעלה שאנחנו נתלים בעולם האמצעי‬
‫מצד‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫לניע אלהיס לפי שהאל ית׳ יקס איו דנרו ויגיעהו לפועל ‪ ,‬והיא הונור‬ ‫הניא היתההראנו! והיא אשי לז ית׳ »ם השמים‪ ,‬ני הם ייתנליס‬
‫שדנרה לתת הנער ולהיות משרתו נניח המקדש ‪ .‬הנה התגאו שהוא‬ ‫)ממנו( הששע ראשונה ‪ ,‬אמרי נ! יניא הימה אשר צו»ם מיני הנמצאות‬
‫מענין הקיום ד ל הגפת ויציאת הוכר לפעל ‪ ,‬וכן ויקה שדה עפרון ‪ ,‬כי‬ ‫שהיא ההנהגה אציהה והשמירה אומה נאמצעות השמים ‪ .‬ואתה ראית‬
‫עדיין ‪ W‬היה השדה לו ד ל כשועל ‪ .‬ואסרי שהניא נ' ראיות האלה לזה‬ ‫גששיש מוה החלי‪ ,‬שהרנ ונר נו שהש׳י יחשו אל העוצם ננצצו יתה »ו»צ‬
‫הצו מהקימה ‪ ,‬הניא ג׳ ראיות אחרות על התימה שהיא התמדת הדנר‬ ‫והצורה והמכלימ‪ ,‬כי הוא פעלו ומחדשו לופת תורמנו‪ ,‬והיא הצורה הראשונה‬
‫שכגר נמצא ‪ ,‬והס וקם הניח אשר נעיר )ויקרחנ׳ה ‪ (i‬הפסוק הזה הוא‬ ‫והוא החכלית האחיו! שחציו יעלו נל הונייס ‪ ,‬והיחש הוה מהיותו הפועל‬
‫נפישה נכר סיני אמי )איש כי ימכור נית מושג עיי חומה והיחה גאולתו‬ ‫כתנ נשו;! הפרק ‪ ,‬שיונ! ננריאה ויונן נשמירה ‪ ,‬וא'נ האלוה ית' הוא‬
‫עד תום שנח ננמניו ימיה תהיה גאולתו ‪ ,‬ואס לא יגאל עד פלאח לו‬ ‫הפועל והנורא את דניים נלה ‪ ,‬והוא השומר אותם‪ .‬יייוע שזהו‬
‫שנה תמימה ‪ ,‬וקם הניח אשר כעיר אשר לי חומה לצמיתות לקונה ‪ .‬הנה‬ ‫למעי הנמצאים שניא נתעשה כראשית ‪ ,‬כי הפרמיה הם הנולדים נכל‬
‫התנאי שהקימה שאת אינה יציאה לפעל אכל היא התמדת מה שכנר קנה ‪,‬‬ ‫יוש ויום ‪ ,‬ומפנעם הרויה וההפשד ‪ ,‬ולפי וה יחש הפועל נתחלת הנריאה ‪,‬‬
‫והניא ראיה ג׳כ ל‪1‬ה וקמה נידן ננמלכת ישראל)שמואל א' ג׳ד כ׳א(‬ ‫והשומר היא היחס אשר לו ית' עה המינים‪ ,‬ואין לו אותו היתש עם‬
‫שכני היתה לו הממלכה ‪ ,‬מימיו שיקימה נידו דתמידה ננמו ‪ .‬הנה‬ ‫האישים‪ ,‬י׳ ל לשומרם תמיד נ׳ הס מטנעם נעלי ההפשו‪ ,‬ואיך יהיה א'כ‬
‫התנאי שלצורך רג הניא הרנ הו׳ הראיות האלה ‪ :‬עתה אקום יאטר‬ ‫השומר אותם ממנו ‪ ,‬ויע! האלוה ית' נתחלת הנריאה ניא המינים‬
‫ה׳ נו'‪ .‬נשאלתי נזה שני דנריס ‪ ,‬האחד ‪ ,‬למה אם היתה ההשאלה הזאת‬ ‫נצה כרצונו הפשוט ‪ ,‬והוא הוא השומר אותה תמיד ‪ ,‬הנה אס היה‬
‫קיוס ונצחיות לא פירש עתה אקום אתה תקום על קיום הוא יתנרד ועל‬ ‫הפשר מין אחי או מיניה ‪ ,‬יסחצק היחס ההוא וישתנה ‪ ,‬מה שאיו‬
‫נצחיותו כמו שפירש יושג גשמיה שהיא הקיום נעצמו וייחס הקיום לדגורו‬ ‫וה נטנין האישים ‪ ,‬ועם היות שהידיעה האלהיס תתפשט נאישי מי!‬
‫ולייעודו ‪ .‬והיה יאוי שיהיה מחה אקום ‪ ,‬מתה אהיה קייס ‪ ,‬אתה תקום‬ ‫האנושי נפי שלמותה נמו שניאר הרג ‪ ,‬צא יתחייר מזה שישתנה היתת‬
‫תהיה קייס ועומד ‪ .‬השני‪ ,‬למה אמר נפי׳ עתה אקה אקים ונרי לטונ‬ ‫האלוה נהפהו האיש או האישים ‪ ,‬כי הידיעה זולת היחס ‪ ,‬והידיעה‬
‫ולרע ‪ ,‬ולא יעשה נן ^ ת ה תקום ני לא הטא שמה ינר רט ועונש אנל‬ ‫נפרעיןר‪.‬ס מנלי שיכריח ינר ננחירתם ‪ ,‬והיתה הוא נמיטהם נהתמדתם‬
‫אמר ויחם עליה ‪ .‬והתשזגה לזה ‪ ,‬שהפסוקיה האלה עם היות שיורו נול‬ ‫ושמירר‪.‬ם נלי שנוי מעה שנראה ‪ ,‬ולשון הפסוק יורה עליו נאמרו ה׳‬
‫קיום הנה גא נהה לשון זמן ‪ ,‬ואמר עתה אקום)תהלים י׳ נ ו'( וכן אתה‬ ‫לענול ישנ וישג ה' מלן לעולם ‪ ,‬ר׳ל המנול שקרה נעצם ואמת לדור‬
‫תקום תרחם ציין ני עת לחננה)שם ק׳נ י׳ד( ‪ ,‬ומאשר אמר נו לשוו עתה‬ ‫החוטא ‪ ,‬ועם כל הפשי שיקרה לנמצאים השפלים ‪ ,‬האל ית' הוא קוים‬
‫אמר שאין ייחוסו לאל ית׳ כי אינו נצחי נזמן זולת זמן ‪ .‬אנל הוא‬ ‫דושנ ועומד מתמיד ישומר המיני! כלם ‪ ,‬כי כיון שהמינים לא יופסיו‬
‫לונורו ייעודו ‪ ,‬ומה כעתה אקום יאמר ה' ‪ ,‬לטו‪ :‬ולרע ‪ ,‬לשי שהכחוג‬ ‫יצדק א׳כ חמיו שהוא יישכ ונצחי נשמירתם והתמותה ‪ ,‬וו היא כוונת‬
‫אומי אשית נישע ישיח לו ‪ ,‬על הצדיק אמי אשיח נישע ‪ ,‬ועל הישע‬ ‫הרג נאמת‪ .‬ונא כמו תמשנ הנרכוצי וגם לא נדנריו ‪ ,‬ודנריו יעידו‬
‫שעליו אמר משוד ענייה מאנקת אמוניה אמי יפיח לו והוא לשון פת ‪,‬‬ ‫עליו מכל צו וגם דנייי נזה הפרק הורו עליו ‪ ,‬והאמת יורה דרכו ‪:‬‬
‫יאמר שיאסור איתי וישימהו רפת המוקש ‪ ,‬וזהו א׳נ לטונ ולרע ‪ .‬ואמנה‬ ‫פ ר ק י ב תימה שם נמותתף כי' ‪ .‬אתה תראה שנשמות המשותפים‬
‫אחה תקיס לא נמצא שם לשק רעה אנל ונר לנד הרחמים ‪ ,‬נאמר אחה‬ ‫לא יאמר הרנ עקר הנחתו יצא הונח נראשיגה ‪ ,‬לפי‬ ‫י‬
‫תהום תרחם ציון ‪ .‬ונוונת כל וה המאמר הוא שיאמר הרג שהקימה נפסיקים‬ ‫שנאוע! אחו יאמר נכתונ על כל מיני השתיפים^ אנל נשמות המישאליס‬
‫החלה לא יאמר עליוית׳ שיהיה היא הקם ‪ ,‬אנל שיהיה הקימה מיוחסת‬ ‫למה שעניינה ההשאלה ‪ ,‬יצערן לומר ראשונה כהנחה הראשונה ואתיה צו‬
‫לדמיו יייעויו ‪ ,‬יעשה זה להנדיל וה ממה שאמר אחריכן נהשאלה ‪,‬‬ ‫העני! אשר ממנו הושאל ‪ ,‬כוי ללמוו ממנו צווי השאלותיו ‪ ,‬יק נגאו‬
‫שהקיוס מיוחס אליו נמושתנור ‪ :‬והרמאל זח הענץ לעכור נורת העל‬ ‫הניא מעני! הקימה שתו!= גשמיי ‪ ,‬כמו ולא קש ולא זט ממנו)אסתר כ׳ טי(‬
‫כר ‪ .‬יאה אופן ה ד מי מ ה ‪ ,‬כי הדג גראשונה זכר שהון רשם מ ה ‪,‬‬ ‫ר׳ל שנהיותי יושנ נשער המלך נהיות המן עונר לפניו לא היה קם‬
‫והמשקי מה שאמר נאל כפי אוחו השתוף ‪ ,‬יאחרי ק המשין השה נ י י ו‬ ‫מלפניו ‪ ,‬ולא וט ‪ ,‬ר׳ל ולא נתטהק לקום מפניו כאוס הקם מפני שינה ‪:‬‬
‫השאלה ואמי שיאמר על נלמחעויי לעשות י נ י ומל אותה ההשאלה אמר‬ ‫ונו עוד קיום ד‪.‬דנר ואמחתו ני' ‪ .‬נשאלתי מה ראה הרג להניא ו׳‬
‫הרג שיאמר גאל ית׳ לא על נל התעוררות סוג או רע ‪ ,‬אנל לנד על‬ ‫ראיות נונר הזה והיה די נשניס ‪ ,‬נ׳ על פי שניה עוים יקום ונ ר ‪.‬‬
‫עמר כעונש על עם לאנוס ‪ .‬וא׳ח למה פיס הרג התעוררות לפונש ולא‬ ‫ואמרתי שהרנ הניא קיוה הדנר ואמתתו ‪ ,‬ר׳ל שהקימה יאמר על נ׳‬
‫להתעוררדז ננצל ‪ .‬אומר שעשאו לפי שהנתונ לא ייחס לאל הקימה ני‬ ‫ונריס ‪ ,‬אה על קייס הדנר והוא התמדת הונר והשארותו ויציאתו לפעל ‪,‬‬
‫אם להעניש‪ ,‬אמר יקום אלהיה יפוצו איניז)תהלים ס׳ח ני( ומה אעשה‬ ‫הנה הצד הראשון הוא התמות הונר שכנר נמצא ‪ ,‬והצד הכי מציאות‬
‫ני יקום אל)איונ ל׳ס י׳ד( ונענוו זה עשה ההקמה מיוחדת לענין הטונש‬ ‫הונו המקווה והנריש ואמתתו ‪ .‬והניא לכל אחו מהחלקים האלה נ׳‬
‫והניא‪ ,‬ראיות עליו ‪ :‬ועסשר שיריה עוטר עתה הקום כר ‪ .‬נשאלתי‬ ‫ראיות ‪ ,‬אס לאמתת הדנר והיא יציאתו לפטל הניא המין ליה יקה ה' את‬
‫למה הכיא סרג ההשאלה מאת לאלה הפפוקיס אחרי שכנר המאה למטלה ‪.‬‬ ‫ונרי)שמואל א׳־א' כ׳ג( ויקה שדה עפרון )נראשיח כ׳ג ייו( כי שתי‬
‫ועור למה נפסיק עסה אקיש לא פירש דנר ונפסק תהוה תרחם ציון פירש‬ ‫ההקדמות אלה כס נוכריה שלא היו עדיין ‪ ,‬אס נאלקצה נתיג שכאשר‬
‫תקוס על אויניה ‪ .‬ואמרתי שהרג אמר שהשם מ ה אפשר שיהיה משותף‬ ‫אחרי הולד ננו עלה למקדש ‪ ,‬וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל‬
‫יאפשר שיהיה מושאל‪ ,‬וכפי פניו שתוף המא הפשוקיה למעלה ‪ ,‬ואחרי‬ ‫הנער והניאותיו וקראה את פני ה' ‪ ,‬השינה הנעל‪ ,‬שני עד גמלו אותו ‪,‬‬
‫אשר עתה המא הענק נסור ההשאלה המא הפשוקיה ההם נ׳ נ כלומר אה‬ ‫אן )י׳ ל לא( יקרה לנער שוה הפסד ונוק ‪ ,‬שנוואי יגמול ויגיע להעלותו‬
‫תקח‬
 ‫מורה ננוכים חלק ראשון פרק יביג‬
‫עתח אקום מזה הענין ‪ .‬וכן תקום תרחם ציק; ^ כלומר תקום על אויבייה ‪ .‬וטוה מעניין באו ‪E'pffiB‬‬
‫הרבה ‪ ,‬לא שיש לו קימה או ישיבה חלילה לו מהם ; אמרו ע״ה אין למעלה לא ישייבה ולאעםיידה״כי•‬
‫עמד יבא פעמים בענין קם ;‬
‫!‬
‫פרק יג עמידה ‪ ,‬שם משתתף‪ ,‬יהיה בענין עמידת האדם וקימתו ‪ ,‬בעמדו לפני פרעה א אם יעמוד‬
‫‪,‬‬
‫משה ושמואל ״ והוא עומד עליהם ‪ .‬ויהיה בענץ ההמנע וההפסק כי עמדו לא ענו‬
‫עוד‬
‫‪------‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫נקיאח גזרת האל יהעלה ‪ :‬ג כלומר מקום על אויביה ‪ .‬יש‬ ‫מצד פעלו בנו והוא הנקרא גזרת האל יתעלה ; ואמרו‬
‫להקשיח מה הכריחו לרב לפרש חקום על אויביה היה יכול‬ ‫כלומר תקום על אויביה ‪ .‬הקשו המפרשים מי הכריחו הרב‬
‫לשיש אתה התעורר לרסס על ציון והיה התעוררוח נאמר‬ ‫לפרש תקום על אויביה היה יכול לפרש אותה אתה תעורר‬
‫לטוב ולרע כמו שהיינו אומרים בחלוקה הראשונה מענ״ן‬ ‫לרחם ציון והיה התעוררות נאחר לטוב כמי שאנו אומרים‬
‫הקיום נאמרו אקיים דברי ויעודי לטוב ולרע ‪ .‬וי״ל כ׳ הרג‬ ‫בחלוקה ראשונה בענין הקיום באחת ייעודיו לטוב או לרע‪,‬‬
‫לא מצא שוס פסוק מלשון קימה שהוא התעוררות רק לרע כמו‬ ‫והשיבו לזה כי הרב לא מצא שום פסוק מלשין קימה שהוא‬
‫וקמתי על בית ירבעם וקס על בית מרעים לפיכך פירש תקום‬ ‫התעוררות רק לרע פחו וקמתי על בית ירבעם וקם על בית‬
‫על אויביה ‪ .‬ואחר אשר ביאר ענין קימה ביאר ענין עמידה ;‬ ‫מרעים לפיכך פירש תקום על אויביה ‪ /‬והאחת בזה כי לא‬
‫פ ר ל ו י ג א אם יעמוד משה ושמואל לפני ‪ ,‬ר״ל אלו‬ ‫יאמר אתה תקוס אתה תתעורר לרחם כי מטבע האל לרחם‬
‫היו בזמן א ‪ /‬ואמר על צד המליצה אם יעמדו‬ ‫י‬ ‫על בריותיו ואף הוא סולח להם ומעביר להם ראשון ולכן‬
‫מקברם משה ושמואל ויחפללי לפני לא הייתי שומע להם ואס‬ ‫אין ראוי לומר אתה תסעורי לרחם פי די־כו לעשות חסד‬
‫ק היא עמידה גמורה‪ ,‬זה הפרק נקשר נפרק כ״ח מזה החלק‪:‬‬ ‫לנקמה ;‬
‫חנם בכל דור ודור אבל ההתעוי־רות הוא לעולם ■ק׳‬
‫והבן אחרו ע״ה אין למעלה לא עמידה ולא ישיבה ני נזה‬
‫כלל סתרים רבים תהאלהות לדי שיבינם ‪ ,‬לא מה שחשבו הפתאים כי מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא והמקרים‬
‫הגחצאיס בזה העולם ימצא לעולם שלמעלה מחנו ‪ /‬והאחת כי נל שלמות וטוב הנמצא בזה העולם נמצא בעולם‬
‫העליון ויותר בשלמות מה שא׳ א שימצא בעולם התחתון כמו שהוא מבואר למעיינים ;‬
‫פ ל ק יג עמידה שם משותף ‪ :‬אס יעמוד חשה ושמואל זה נאחר על צד החליצה והרצון בו אם יעמדו מקברם משה‬
‫ושמואל ויתפללו צפני לא הייתי שומע להם ואם כן היא עמידה גמורה ‪ .‬ורע ני נפש חשה הנה איננו משה‬
‫ונפש‬ ‫‪,‬‬
‫א ב רבנ א ל‬
‫והתמדתו נאותה הקימה ‪ ,‬ני למהוני משני הדנריה האלה ר׳ל הקימה‬ ‫הקחהפה רזהיך‪ .‬הלא אמ"‪.‬י זי־והה ‪ ,‬ואה הקחה גהפאלה ה‪:‬ה ■היה‬
‫וההת״דה נה יא״ר עמידה ‪ .‬ולקאעיהרננענין הקמת מוף ועמידתו ‪,‬‬ ‫הירושה רן ונה גא״' שכה■ ה‪:‬י' בזני לו־עלה יהיה עהה תיןיה היעל‬
‫ריל הקמתו נקימה וקופה והתמדתו נאותו מנב ‪ .‬והניא ראיה לזה מאומד‬ ‫יו‪5‬א שיזיה יעידו ‪ ,‬עש היוה שרפי הדקדוז הוא מההעל העומד ‪ ,‬ולק‬
‫ניוסף נעמדו לפני פרעה )נדאשית מ׳א מ׳ו( לפי שהיא היה יושג ננית‬ ‫אמר שאס יהוה זה זכות אולנו נוכל להרש הרשוניה מהפועל העימד ‪,‬‬
‫הסוהר ‪ ,‬ני די‪-‬ן האסורים נהתמיד נישינה ‪ ,‬וניציאתו משה לדני אג המלך‬ ‫והוא שיהיה ה־ימה מיוחסת אליו ‪ ,‬אכל הוא כדק השאלה להיותו מתעורר‬
‫מנואי נגלה שלא ינר אליו כי אס מעומד וקימה ‪ ,‬והוא ממה שיורה‬ ‫להעגיש החטאיס והנה כפסוק עתה אקום יאמר ה'‪ ,‬לא רצה הרג לפרש‬
‫שהעמידה יאמר על הקימה וההדמתה )>׳ל וההתמדה( כה ‪ ,‬ולפי שכנר‬ ‫לפי שנו נשמך על מה שכנר אמר למפלה >טינ ולרע ‪ ,‬אכל נאמר אתה‬
‫יחשוב אושג שלא יגזור זה הקימה כי אש היותו משרת את פרעה ועושה‬ ‫תקום ס־חם ציון לפי שבהיותו עומד )א ׳סנול מה שפירש נו‪ ,‬ולכן אמר‬
‫ענורתו ‪ ,‬לכן הניא ראיה שלית אה יעמוד משה ושמואל )ירמיה ט׳ו א'(‬ ‫תקים על אויכיה ‪ ,‬ויהיה א'כ אתה תקוס דיר אחד ואומר הרחם ציון הוא‬
‫והוא מאמי הלציי כלומר אם יעמדו ויקומו מקנרס אשר כה שוכניששמה‬ ‫דכי אחר ואינה דנד אחד ‪ ,‬כניו שפירשו למעלה ומזח הי!‪:‬׳] באו‬
‫ויתמירו לערוד לפני נתפלה ותחליניה כיינש ‪ .‬ולפי שנה נזה לא צחה‬ ‫פסוקיה הרבה ‪ .‬כנר אמי הרי למעלה שכל לשון קיניה שנא' נו ׳תכרך‬
‫דעתו כי תול׳ יחשו‪ :‬שלא אמרו כ׳ אם פנ השפלה לא על הקימה הגופנית ‪,‬‬ ‫הוא רענין הקיום וההעמדה ‪ ,‬והוא סותר א'כ ל־יה שפירש הכסוקיה האלה‬
‫הניא עוד פסוק והוא עורי עליהה תחת הען)נרא‪:‬י־ ייס ת'( הנאמר‬ ‫כאופן אחר רהחעו־ייח להעניש ‪ ,‬עה ני אם היו כל הפסוקיה מהשתוף‬
‫נאנ‪-‬הב בפשוטו יונית שהיה מעומד נעת שהיו המלאכיה יושניס סחס‬ ‫ה־אשו; ‪ ,‬אין יא־יד שנייו פהוקיה מזו ההשאלה ‪ .‬ואיייתי נהשונח וה כי‬
‫הע; אוכליה לפניו והוא היה משרת אותה ‪ :‬ועס היות שהרנ נפי סה‬ ‫מה שא״י למפלה ניישן כפי השתוך‪ -‬הקורה‪ ,‬ונהיות רשחוף כי הל לשון‬
‫שכת‪ :‬נפמ׳נ ח׳נ דעתו נועה שהיה כל זה כמיתה הננואה ישהה לא‬ ‫קימה יהיה מעלין הקייה ‪ ,‬איילה אחר שזה־ שאפשי שידיה השה‬
‫אכלי שה לתה ‪ ,‬ואנ־הה לא עמי עליהס ‪ ,‬אגל זה כנו מראה ננוא״ת‬ ‫מושאל הולרךלהמשין הדכייהכפ■ ההשאיה ‪ .‬ולי אני עוד להשיג שלמעלה‬
‫שיא־ אנ‪-‬הה פ׳ה ‪ .‬הנה כאן המשין הרנ הדנריס כפי פשט הכתוניה ‪,‬‬ ‫איי' שכל לשון קימה שי>מ־ רש׳י הוא ייוה הפלין ‪ ,‬ורצה נוה הל לשו;‬
‫אח׳כ יתקוי עליי נמקומו הראי׳ כשי הנאות לו ‪ ,‬והיא א'כ מי־כי הבנה‬ ‫קייי‪ :‬שנאייר ני כלתי מתיסש ולא גהמך לינ־ אתר ‪ ,‬יאיצו ק וקמחי‬
‫החמישית משנית השתייה שנאו נהקד־ית הסכר הזה ‪ .‬והי השתיף‪ ,‬האתר‬ ‫טל ניח יררטם )עייוס ז' ט׳( ‪ ,‬וקה על ניח מרעי־ '‪,‬ישעיה ל׳א נ'‪ (,‬וזה‬
‫שנראה נשה עי״דה שיאניר נו עמידה נהפסק הדנר ומניעתו ותניא‬ ‫אינו נכי' עה מה שאמר למעלה ‪ ,‬ולוה לא איי־ כא; כל הפסוקיה ‪ ,‬אכל‬
‫ראיה לזה ראוניי נאיינ עמדו לא ענו עוד העתיקו מהה מלין)איונ נ'נ‬ ‫אמי ומזה פסוקיה הינה והה הנסייכיה לעולש הרשעיה כייו שאמ‪-‬תי‬
‫ט׳ז( שההעיידה ההיא נאיייה על הפסק הינור ‪ ,‬ונס כן ותעמוד נילרח‬ ‫פ ר ק ' נ בזונת הרב בפרק הזח היא לכת־ מתיזה איפן ‪ ,‬וע' ‪:‬‬
‫וי־אשית כ׳ט ליה; שנאמר נלאה שהוא ניההשבק מהצידה‪ .‬יראי׳ שתדע‬ ‫והניאו אתרי שתופי י‬ ‫פניה אומי כלשוננו שה ‪J‬‬
‫שהשתוף הזה נא הניאו הרג נלי צורן אנל יכוין נו ‪1‬אס נא זכרו ‪ ,‬לעני!‬ ‫ישינהקימה‪ ,‬כינה העמידה מ־יושני הגשה ומצכיו ‪ ,‬ולק הו‪.‬רן הרנ‬
‫מהאחד שכנר השרשנו כלא יניא מהשמושים כי אס הנריכים לפנינו ‪.‬‬ ‫לנא־ שחופו ‪ .‬ורירי הינ נזה יתחלקו לג' חלקיה ‪ .‬חלק ראשו; ‪ ,‬ננארו‬
‫ואחשונ אני שרמז נזה‪-‬ל״ה שאמר נמדכנה נעמדם יעמידו)יחזקאלא'‬ ‫שהוא שה משותף‪ ,‬ושיאמר ננני אדם טל שלשה דנריה ‪ ,‬והה על עמידת‬
‫כ׳א( ושאין פירושי כקיום וההשאר נמו שחשב האפודי כפ'נ מתלק שלישי‪,‬‬ ‫הגוף נקימה זקיפה‪ ,‬ועל ההמנע וההפהק‪ ,‬ומל הקיום ויהשאד ‪ ,‬ונזה‬
‫אנל פי־ישו ההמנע ו־הכהק ‪ .‬ואמר כי כלכת המיות שהם הגלגלים‬ ‫הניא רתחלת הפ‪-‬ק עד אמ־ וצדקתו עו־יית לפי)תהליה קי׳א ג'( קיימח‬
‫לדעת הרנ ילכו האופנים לעומתה ‪ ,‬והס לדעתו היהירות שייכנו ויעשו‬ ‫נשארת‪ .‬החלק השני‪ ,‬הואלנאר שמה שתייצא מזה השם נאלוה ית' הוא‬
‫ההויה כפי המשור־ אליכם מכגלגליה‪ ,‬ונעמדה יעניודוריל כשהמערכה‬ ‫כנו מענין הקיום ‪ ,‬ווה יתחיל מאו״ר וכל עי״רה נשה ית׳ עד אומר נזכר׳‬
‫השמימייס הפשק ייההייה וצא יתיינה ‪ ,‬הנה היהודית לא יעשו אותה ‪,‬‬ ‫שתוף יגל ‪ .‬החלק השלישי ‪ ,‬לגתר שכנ־ נמצא זה השה לא נדנריה‬
‫וזה אמר ונעמדה יעמידו ונהנשאה מעל הארן ינשאו האופנים לעומי ם‬ ‫האנושים ליד ‪ ,‬ולא נאלייה לגר ‪ ,‬כ׳ אה נרנריה המשותפים נק הש׳ז‬
‫ני רוח כחיה נאופניה‪ ,‬כי נהנשא החיות הגלגליות רעל האין ‪,‬‬ ‫ונין האדם ‪ ,‬ושהיא נ'כ מענין הקיזה ‪ ,‬ווה יתחיל מאימר ומזה הענין‬
‫נלומי מתייג הלויה נאין ‪ ,‬ינשאו ויפשקו האופנים שיבוויים ממנה ‪,‬‬ ‫אמר אצ ישה עד סוף הפיק ‪ :‬עמידה שה ‪:‬לשתחך‪ . .‬יאמר ששם‬
‫לפי שהכל מהוד־ מלמעלה ‪ ,‬וריח החיה נאופנים ‪ ,‬והו מה שיאיי שיפורט‬ ‫עמידה לא יאמי נהשחלה ולא נהפיק איל היא שה משותף ;מור ‪ ,‬ני יאמר‬
‫נגתוניס האלה לדעת הרג ישרשיו כפי הננרכנה ‪ ,‬וכני העיר ע‪,‬יו‬ ‫על ג' שתופיה ‪ ,‬אה על העמידה הנשמיית והיא קימת הנין על רגליו‬
‫גמלזש‬
 ‫לא ‪31‬‬ ‫מורה נבובים חלק ראעון מרק ע ‪T‬‬
‫עוד‪ ,‬חיזעמר מלרת‪ .‬וידויה נענץ הקיום וההשז»ו•( למען יעמרו ימיםרכים( דכלת עמד‪ ,‬עמר טעמו‬
‫בו ‪ ,‬התקיים ונשאר ולא נשתנה ‪ ,‬וצדקתו עומדת לעד‪ ,‬קיימת ונשארת ‪ .‬וכל עמידה שבאה כאל ית׳‬
‫היא מזה הענין האחרק ‪ .‬ועמדו רנליו ביום ההוא על הר הזיתים ‪ ,‬יתקיימו סבותיו ‪ ,‬בלומר נסוכביו ‪.‬‬
‫והנה יתבאר זה בזכרי ש תוף רגל ) ב ס ר ק כיח מלק ‪6‬׳( ומזה הענק אמר אל םע‪ 8‬ז יתברך ‪ ,‬ואתה פה ב עמוד‬
‫‪.‬‬ ‫עמדי ‪ .‬אנכי עומד בק ה׳ וביניכם ‪:‬‬
‫מרק ‪ T‬אדם ‪ .‬שתוף אדם הוא שם ארסהראשק במו שבאבכתוב‪ ,‬שהוא נגזרמאדמה‪ .‬א ויהיה‬
‫שם‬
‫שם‬ ‫אפודי‬
‫ב עמוד עמדי ‪ .‬ר״ל היה קיים בעיון וננזושכלוס ואז מעמוד ונסש שמואל אי ט שמואל לכן פירש הרג נ י היא ממידה‬
‫עמד וכן אגני קיים נין השם יחב׳ שהוא השכל הפועל גמורה והוא נאמר מל צד המליצה ‪ :‬יאמרו ומזה העני!‬
‫וניגיהס שהם ישראל‪ .‬וזה הסרק רומז לאסרו בימזקאל בפסדס מאמר השם אל משה ואתה פה ממיד ממדי‪ ,‬ר׳ל היה קייס‬
‫יעמודו ור״ל נקיוסס יקוימו ור׳ל שנקץס הגלנלים יקוימו נמיק ובמושכלות ותממוד ממדי‪ ,‬כן פירשו המפרשים‪ .‬והאחת‬
‫היסודוס וכן אמרו בזכריה על הסלאן העומד בין ההדסים ני הגוף והנפש ההוה באדם כלם ילכו לאבדון כפי דמת‬
‫הרג אבל מ ה שיתקיים למולמי מולמים התדבקות בשכל‬ ‫שייל שהוא ק״ס ‪ p‬ההדסים וכל זה מכלל מעשה סיכנה ‪.‬‬
‫ואחר אשד ביאר זה ביאר עגין אדם מאמר במעשה ניאשיח ; הנאצל‪ ,‬ולק כשיהיה האדם משיג איתי השכל אז הוא קייס‬
‫א ויהיה שם המין‪ .‬ריל וזה רומז לאדם מאמר ונצחי מה תכלית האדם והצלחתו ‪ ,‬לא שיהיה האדם שכל‬ ‫פרלן יד‬
‫בכמ ולא ג' כ שיט ה שכל כפועל נ ע ת קניית המושכלות‬
‫הרבות אגל שיהיה אחד באחדות גמורה‪ ,‬וזה אי אפשר אם לא יתדבק האדם בשכל הפועל או בשכל הנ קנ ^ והמתדבק‬
‫בו יהיה נצחי וקיים‪ ,‬ולמה שמשה היה בזה התאר יצדק ט א ח ר עליו ואתה פה עמוד עמדי‪ ,‬ולמה שזה כוונת האדם בבריאתו‬
‫ונאמר עליו נעשה אדס בצלמנו עד שיהיה השכל האלהי מ ת ד ג ק ט‪ ,‬ל ק הביא הרג אחר זה הפרק שתון< האדם ני זהו‬
‫תכלית המין האנושי ועליו ועל כיוצא גו ואם הס מעפי ס נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותט‪ ,‬ובעבור זה הביא הרג נפרק‬
‫שאחר זה שתוף אדם והבן ‪ ,‬נ י לולי זה יצפרו לומר שהניאו אחר וה להעלים הענק ;‬
‫‪ T‬אדם ‪ .‬שם אדם הראשון ‪ .‬ויהיה שם המק לא ידק רוחי באדם ‪ ,‬וזה רומז לאדם הנאמר במעשה בראשית‬ ‫פרק‬
‫אברבנאל‬
‫סותרת להליכה הנוני ב ה ה‪ ,‬אנל הוא נמו שפיישתי ‪) ,‬שהיא ההמנע‬ ‫נעלוס ק!יות נסוף פרק נ׳ ח׳ג ‪ .‬ועסני זה א'נ לשון עמידה כאן‬
‫וההתסק( ‪ .‬ואמנה אנני מכריה)א׳ וי( ראיתי הלילה והנה איש רונג‬ ‫על ההמנע וההפסק שהוא הנרצה נעמי־ת המיות ‪ ,‬ולא אמי על המנומס‬
‫פל סוס אדוה והוא מומד בין ההדסיה אשר כמצולה ‪ ,‬אפשר כפי שרשי‬ ‫צפי שאין נהה מגומה עה היות פעולותיהס הפסק מ ׳ סדי סצנה ‪:‬‬
‫סיב שפירושו מפגין הקיום ‪ ,‬כיסרי האפודי ‪ ,‬ונחה הפגין אמא נעשה ‪.‬‬ ‫למען יעמדו ימים רגים ‪ .‬היג הגיא לענין הקיום ראיומ מהפסוק ‪.‬‬
‫והו החלק השלישי מיניי ה»יק ‪ :‬ואטד הרב בפסוקיס האלה ועזה‬ ‫ה א ‪ /‬למען יעמדו ימים דגים )ירמיה ל׳ג י׳ד( ‪ .‬סג׳ ‪ ,‬דנלת עמוד‬
‫התנין ‪ ,‬ולא פרנה מס שאר הפסוקיה שהניא למטן הקיום לפי שהוא גיאר‬ ‫)שמות י׳ח נ ‪ . ( /‬הג ' ‪ .‬עמד שעמו נו)׳רמי' מ׳ס י׳א( ‪ .‬הד׳ ‪ ,‬וצדקסו‬
‫^ א פי קיוה כדנריה הגפט״ס נקיימה והשאיוהס וגם נן יאמר קיום‬ ‫עועדת לעד )שהליס קי׳ח ג'( ‪ ,‬ויקשה למה הניא נ׳ ג מהראיות ‪ .‬ועוד‬
‫נוכריה הנפשיים‪ ,‬וכל וההיאננגי אדם יעגמיו •לנד‪ ,‬אחר זהכטא‬ ‫למהננ׳ היאשוניס לא פי' דני וננ׳ האחיוניה פי' נהס הקיום ‪ .‬ואסשוב‬
‫גתלק השני כאיום צד יאמר שמידהמיס׳ ‪ ,‬ואמר כהוא על הקיום ‪,‬‬ ‫אני שהקיום וההשאי שהניא הינ ‪ ,‬יאה שכני יאעי על הדנריס‬
‫ועסה כחלק הזה יאמר שהעמידה סמכי נמשה נפסוקיס ואתה פה עמוד‬ ‫הנשמייס ‪ ,‬נהיוסם ק״מיס ועומדים ומן י נ ‪ ,‬ועל וה המין מהקיום‬
‫עמו• )דבריה ה׳ נ׳ח( אנכי עומד טן ה׳ יטטכס)שם ה׳ ה׳( אינה נולה‬ ‫הניא למען יעמדו ימים ינים שנא׳ נסער המקנה הזה ואת פוזתוה ואש‬
‫עמידה אמשייס ואינה כולה אלהייס ‪ ,‬אכל היא משותפת לאלוה ימנח־‬ ‫ספי הנלוי שציוהו שיתנה ננלי חרם למען יעמדו יעים יניס ‪ ,‬ועם‬
‫ולמשה ‪ ,‬ומפני וה לא ערנה עא הראשונות ועשאה מלק כפני עצמו‪ ,‬ואמר‬ ‫היות שאפשר שיעויש וה נמראה הננואה ‪ ,‬הנה נפי הפשע נאמד על קיוס‬
‫ונחה העניו י׳ ל ועוה הענק עהצנוק האלהי עם היוס שישתתן מ משה ‪,‬‬ ‫הספריס ‪ ,‬ואמרי נמשה דנלת עמוד ‪ ,‬ששניהם יפלו נקיוס והשאר‬
‫שנשנה הוס נשר אינו כל כן סיים הנה הוא מאותו סוג מהקיום הנטאיי‬ ‫הדנייס הנשמ״ס ‪ .‬וראה שנס נן יאמר השתין הוה על ^וה הדניים‬
‫האלהי ‪ ,‬והקיוס שנרצה נמשה ‪ ,‬אינו נעו שמשל האפוד ‪ ,‬שהוא הקיום‬ ‫הנפשיים שאינם גשם ועליהם הניא נ׳ הראיות האחרונות ‪ .‬עמד עעסו‬
‫נעימו וסושכליו ‪ ,‬ושהוא היה עומד נין השכל הפועל ונין ישראל ‪ ,‬כי‬ ‫נו ‪ ,‬וצדקתו עומדת לעד ‪ ,‬ולפי שהיום הדנייס הנשמ״ם נלת׳ צריו‬
‫נטאפ משה יכינו ע׳ה לא היסס מהשכל השועל ולא ניתנה ההורה‬ ‫)חאר הניס הפשוקים ששגיא עליו מנל׳ תושפת ניאוי ‪ .‬אנל נקיוס הדני‬
‫מפדיגמו ‪ ,‬אנל העמידה הנוכית נו ע׳ס היא הקיום וההתמדה ננטאה‬ ‫שאינו גשם שיקשה לציירו ‪ ,‬הולרן לעיש הפהוקים נאופן יהניסי עליו ‪,‬‬
‫ונדנתות האלהי מכלי שיפסיקהו החומר וצרכיו ‪ ,‬ולזה אמר האל יחנח־‬ ‫וניאר עמד שעמו נו ‪ ,‬שאין נפשועי שהפסוק אומר שאנן מואנ מנעוייו‬
‫שישרתל להיותם חמריים ישונו לאהליהה להתעסק נציכי הגשמיות ני לא‬ ‫ישקע הוא מל שמריו ולא הודק מכלי אל כלי ונגולה לא הלו ע'נ עמד‬
‫יכלו להתמיד הינקות והנמאה ‪ ,‬אכל משה לשלמותו יעמוד עמו יסנרך‬ ‫שעמו נו וריחו לא נמר )׳רמי' מ׳ח י׳א( והוא משל צסומת מואג‬
‫י׳ל יתמיד כאותו דנקות כמו שאתעיי אינעיס יום ואינעיהלילהכדנקות‬ ‫שלא הלנה נגלוח אנל ננודה חיש עפה ‪ ,‬ועל אוהו הננוד שלא נלס‬
‫נמין נלי הפסק ‪ ,‬ולכן אמי ‘הוא ע׳ה על ענמו אנט עומד טן ה'‬ ‫ולא נחלק אמר לשון עמידה ‪ ,‬עמד טעמו נו ‪ ,‬והוא מורה שיאמר עמידה‬
‫וניניהם ‪ ,‬ר׳ל שהוא תתס ‪ r‬בינקות האלט ההוא נשעת נתינת התורה‬ ‫וקיום נ י נ י׳ הכנוד והשממה פס היוח שאינו דני גשמי ‪ .‬ומפני ‪1‬ה‬
‫והמצות ‪ ,‬וכאלו ט ה עבע ממוצע טן השכלים הרומניים ובין האנשים ‪,‬‬ ‫הוצרן הרג לפרש עמד עעמו ‪ ,‬התק״ם ונשאר ולא גשחנה ‪ ,‬וכן וצדקתי‬
‫תהו אומר עומד ניו ה׳ ונינינם ט היה נאומו מעמי בגדר ההתשעה‬ ‫עומדס לעד ‪ ,‬שהעמידה ההיא הנאסרת על צדקת הצדיקים אמי הינ‬
‫מהחומר עי נאלולת יוכללמדר אדם‪ .‬ולעי שמלנד התלא אשד נמציאוס‬ ‫שפירושו קיימת נשארת להיותו שכר נצחיי ואינו ינר גשמיי ‪ :‬ר‪.‬נח סה‬
‫הוני הוה הנה טו תי מופלא הוא ההתמדה ט‪ ,‬אמי נוה ל ^ עמ ‪T‬ה‪ ,‬וזהו‬ ‫עשה הרג ג' שתיסים לשה עמידה והוא החלק הראשון מדנרי הפיק‬
‫עומד נין ה׳ וטניכם ‪ ,‬והנן מ ט אליו טון סיג נאמר ומזה המנץ ‪:‬‬ ‫שתוף השם ואופני ‪-‬שמושו ונל עמידה נהש׳י היא מזה העניו‬
‫‪:‬יו‪,‬‬ ‫נניאוי‬
‫_______ ‪,‬‬
‫פ ר ס י ד כוונת חרב נ‪8‬רק הוה לנאר מאתה אופן ועל נמה סניה‬ ‫והו החלק הב' עינרי הפיק ‪ .‬והוא נניאוי נאי זה פהשעושיס האלה‬
‫יאמר גלשוגנו שה איה ‪ .‬ואמנם נקשור זה הערק סם‬ ‫”‬ ‫יאמר העמידה הנזכר נאל י ת׳ ‪ ,‬יאמר שהוא מהשתוף השלישי י*ל מענין‬
‫הקודמים והמאוסריה ממנו ‪' ,‬לא ראיתי למפרשים ו נ י נאות ‪ ,‬ני עם‬ ‫הקיום ‪ ,‬והניא ועמדו רגניו ניוס ההוא)ונרי' י׳י י'( ופי' שהוא שיתקיימו‬
‫טוס שירמוז לאדה הנאמר כמעשה כראשית ‪ ,‬עדייו יקשה ולמה לא הניאו‬ ‫»ותיו ‪ ,‬לפי שרגל יאמר על השנה נמו שינאי נפיק כ׳מ עזה החלק‬
‫הרכ למפלס אחי שתון איש ואשם כפרק סניעי חו כפרק ש טני‪ .‬ואם‬ ‫נשסוף וגל ‪ ,‬ולפי שלא נמשוג שאמר סנותיו נהיותם סטה לאלוה ית׳ ‪,‬‬
‫נאמר כוכט האעווי *•מו לאום הנאמר כמרננה ‪ .‬הנה )גם( אסר‬ ‫והוא סשונג מסה מלילה ‪ ,‬לכן פי׳ הרג ואמר נלומר מהינניו ההם‬
‫מ ‪p‬מישים פהטא הרכ לא יצדקו עליו ‪ ,‬כי האדם הנוני שפה אינו אדה‬ ‫מסונניס ממנו ‪ ,‬ונקיאו סנות להיותם שנות לנל מה שיחחיש ונאלו‬
‫םראשון ‪ ,‬ואים שסט! סאדס ‪ ,‬וגם אינו צורה ומשל להמק ופחותי נגי‬ ‫אפר יתחדשו סגות הינריס נלס אשר הם ממני י ת'‪ ,‬וכן פירשו הנינוני ‪.‬‬
‫אדם ‪ .‬וגס שיימח למיככס ‪ ,‬עדיין נואם שאין כאן מקוט ‪ ,‬לפי שעם‬ ‫וכני הודעתי שהעמידה הנאמרח נמרכנה אינה מוס השתין‪ ,‬לפי שאינה‬
‫טו ח‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק יד‬
‫שם המין לא ידץ רוהי באדם ‪ ,‬ומי יודע רוח בני האדם‪ ,‬ומותר האדם מן הבהמה אין‪ .‬ויהיה שם‬
‫להמון‪ ,‬בלומר לפחיחים םבי‘ תי המיוחדים‪ ,‬נם בני אדם גם בגי איש‪ .‬כ ומזה הענץ השלישי‪ ,‬ויראו‬
‫בני האלהים את בנותה אדם‪ ,‬אכן כאדם תמותון ‪:‬‬
‫מרק‬
‫‪-----‬‬
‫אפודי‬ ‫שס טוב‬
‫כי כל מקיה שקיה לאדה "!יה ליניו‪ rn ,‬היה נוונח נגזעשה בראשית ‪ :‬ב ומזה העני! השלישי ויראו גני כי' ‪.‬‬
‫מסגי זה אתר הרג ומזה הענין השלישי ולא ערב זה הספיק‬ ‫הסרק לת מה שאחר כ׳ה הענין השלישי ויראו מ י‬
‫עס האחרים להעירנו כי יש גזה רמז ורי׳ל ויראו בני האלהים‬ ‫האלהיס את בנות האדם ‪ .‬וכבר ידעח חה שאמר החכם‬
‫והס האנשים השכליים נעו נעגיני המסורסמות והס גנות האדם‪.‬‬ ‫ר״א ששם העצם אין לו היא הידיעה כי הוא נודע בעצמו‬
‫גס נזה הסרק רומז לשתוף אסר הנאמר נמעשה מרכנהנאמרנ‬ ‫והאדם יש בו ה״א הידיעה ועידו ידוע למשכילים‪ ,‬וזה היתה‬
‫פני אדם או דמות אדם שי׳ל השכלים המזסשעיס ‪ ,‬ואחר זה‬ ‫סונת זה הפרק ;‬
‫פרק‬ ‫ירמוז בעיני מעשה נזיכגה‬
‫אברבנאל‬
‫שסים אדם נגור מאומה ‪ 1 ,‬א'נ נקדימה נקרא הוא אום ‪ ,‬יען עשאו‬ ‫היוה שגהדק !ומידה רמז לגוני) רה״'ררה שגא ז‪5‬־ו אינו מהיאוי‬
‫האל יה' מעפר האדמה נצי אמצעיה דנר אחי ‪ .‬ולא הונרן היג להניא‬ ‫שנפנור מה שלא זנ־ יניא נפיק אדם זיהיה גלה׳ יזישר נ!‪ 6‬מ‪:‬‬
‫טל וה ראיהמפהוקלהיותי דנרפשוע ‪ .‬ידי נאמי שהוא נגור מהאדמה‪.‬‬ ‫שזנרו ‪ .‬ואשר איזשנהו אגי ‪ ,‬ני החיי שה־נ נסוף הפיק הץודם סייס‬
‫והנרנוג׳ נהג ונגלה נה׳א הידיעה וסאדם ידע ושם העצם אינו נודע‬ ‫דנריו נמאמר אדוננו משה אגני עימד ני) ה׳ וניניכס ‪ ,‬וויאמי יה' לו‬
‫נהיא ורהל יודע ע'כ ‪ .‬והוא רומו למה שרמו ג'כ הראנ׳ע ששם רענם‬ ‫אמוי להם שונו לנס לאסלינס ואהה פה עמוד עמדי ‪ ,‬ונזה הנויל מעלת‬
‫לא ינא נה׳א הידיעה ני לא נאמר היצהק היעקנ ‪ ,‬ושאחרי שהכתונ‬ ‫משה ממדרגה ישראל ‪ ,‬וסיס שנאוהו ספיר אמר סייס הזה ■אינו ני ידנר‬
‫אמר והאדם ידע את חוה אשתו וורה •שאמרו על שם המין ושלא הים שם‬ ‫אלהיס אה האום והי )ונריס ה' נ׳אז ויורה זה שהם כללו עצמם עם‬
‫אדם הראשון היחיד נעולס ‪ ,‬ולוה החש סתרו נאמיו והאל יודע ‪ ,‬ירמ‪1‬ו‬ ‫משה נהייה הדנוד סחלהי מגיע אליהש ואליי יהד ‪ ,‬ישנלש נלל נשם אום ‪,‬‬
‫לקדמות העולם והמין האנושי ‪ .‬והכג‪ .‬נחג דעתו נאופן חהד מהמינות ‪,‬‬ ‫לזה הניא הרג אהייו פרק אדם לנאר שאדם לא יהי־ על משה רנינו‬
‫שרמז נאומר והאדם ידע את הוה אשתו ‪ ,‬ונמהמד הרנ הוא שם אדם‬ ‫ע׳ה ‪ ,‬ני היא לנו יאמר על ההדס הג״והד ‪■ ,‬והיא אדם הראשון ‪,‬‬
‫הראשק‪ ,‬למשה רנינו שהיה הראשין והקודם אשר נמין האום ‪ ,‬ושאליו‬ ‫ויאמר על נל איש מאישי המין ‪ ,‬ויא״ר על השחוהים מנני אדם ונזה‬
‫רמו הראנ׳ע נאומרו לנראשיה נ׳ ח׳ן ום־א האדם יש לו סוד‪ ,‬והנה ונרי‬ ‫ירמוז הרג למ׳ש שמם ‪ ,‬ני מהמר שאל )א לימים ראשונים צתן היום אשר‬
‫אלה ואלה הנל המה מעשה העה‪1‬עים ‪ .‬ואני ננר ניארת׳ נפי׳ הקדמה ום‬ ‫נרא אלהים אום על הא־; )שם ד׳ ל׳נו נאמי על אדם ה־אשין שה־או‬
‫הספר שהרג המורה לא יעשה צורה ומשל לדני מיננראיס נששח ימים ‪,‬‬ ‫האל יה' נמ׳ש ויניא אלהיס אה האדם ‪ ,‬אא׳נ אהיו ׳ש־הל היום הזה‬
‫‪ 1‬א'נ האדם הנזכר שם הוא כפשוטו ‪ ,‬נאמי על הדס ירחשון ‪ ,‬וצא נא‬ ‫ראינו ני ידנר אלהים אה האדם והי ‪ ,‬יאמר ‪1‬ה להעיר על שמניאוה‬
‫שם אדם נה׳א הידיעה ‪ .‬ומה שאמד והאדה ידע אה חוה נה׳א הידיעה ‪,‬‬ ‫הצנואה אמה וני השהע האלה' יונק נמין האניש׳ חנל על השלמים‬
‫אף שנפישהו נעשוטו ‪ ,‬אינו מהנטל ני היה אדם ריאשון עם סיוהו‬ ‫והמוכציס שנאוהו מין ואפשי ג'נ ‪:‬׳פירש הנהוי‪ .‬על ר'') ישראל ‪,‬‬
‫חיש שיעי ‪ ,‬היה הוא ג'כ מין נעצמו ‪ ,‬כי‪ .‬המין החניש׳ יחק״ם נאיש‬ ‫שעם היוהם נלה׳ מונויה ‪ ,‬זנו אז לייעלה הוכוהה ‪ ,‬ושוהו היוש ה‪,‬ה‬
‫אהד‪ ,‬כמי שהשמש עם היותי נמצא פרעי יקרא מין ‪ ,‬ונכן יכונה נה׳א‬ ‫ראינו ני יונר אנהיס אה האום והי ‪ ,‬י׳ל לשהוה' נוי אום ננלהי‬
‫הידיעה השמש יצא על האס )כראשית ייט כ׳נ( השמש 'הפן )יואל נ׳‬ ‫ראויים‪ ,‬ולזהק־אס נלשון אום‪ ,‬וכמשכיס הציו אמר‪ ,‬ני מי כל נש־‬
‫ו'( ‪ ,‬ינאוהו הצד אשר יפונה השמש נהייתו פדעי נה׳א הידיעה ננחינה‬ ‫אשר שמע קול הלהים חיים )שם ד׳ ל׳ג( ‪-‬מזו נאיי־ו נל נשי שהם היו‬
‫היד‪.‬ו ג'נ מין ‪ ,‬לא היה מהנעל שאדס הראשון יכונה ג'נ נה׳א הידיעה‬ ‫יזמריים נענעס נשגה הם נשר ‪ ,‬ועם נג זה וכי ייננואה והעולה מ‪:‬ל‬
‫מצד היותו א! פרט• נעצמו והוא הוא המין האנושי כמ׳ש ‪ ,‬שכנר זניהי‬ ‫זה שרזה פירש הרג דני־י המעמד אשי נאו נאוהו!ששיי שהניא ‪ ,‬ואהה פה‬
‫שלדעה הרנ עם היות שהאדס אשי ננריאה ששת הימים הוה שם פרעי‬ ‫עמוד עמדי ‪ ,‬ישיישה לא )ונר נשס או‪ , :‬אנל וקרא איש נמו שאמר‬
‫לאדם הראשון ‪ ,‬האדה אשי נפרט׳ והאדם ידע אה הוה הוא משל לעין‬ ‫והאיש השם פנו מאד )נמרני י'נ ג'(‪ .‬וום קשו־ הפרק עם הקודם אליו‬
‫כלו ‪ ,‬ווה לא יהיינ קדמות העולט ולא ׳כהיש חדוש׳ ‪ .‬וההנאר מום שקר‬ ‫ואפשר עוד לומר שדמו הרג ג'נ נזה לאוס הנזכי נ״עשה נ־אשיה ‪.‬‬
‫דנר׳ הנינוג׳ והנשפי ‪ .‬והאכוד׳ שנהג ג־כ ויהיה שם המין ‪ ,‬וה דומה‬ ‫כ׳ מה שנזהר נפישה הראשונה מניאשיה פד ויכולו ‪ ,‬נאמר על אום‬
‫לאדש הנאמר ניעשה כראשית ‪ ,‬והוא נהשו ילן־ וצא ינדיל נין עינ לרע ‪,‬‬ ‫הראשון נפי פשוגיו ומה שיאמר אה׳ה ישפוי ג| עדן ‪ ,‬והעצים ‪ ,‬והגהש‬
‫ולא ידע ההסיש שנין פרשיות מעשה נראשיס נמו ‪:‬וכרתי ואוני נכלל‬ ‫ואדם ונניו הוא משל לענייני האדה הכולל והוא שם המין ‪ ,‬ומה שנא‬
‫מעשה נראשיח ‪1 :‬יר‪'.‬ה שם לסמון כלומר לפחותים מנלתי המיוהדיס ‪,‬‬ ‫אה'נ נשרשה ויראו נגי האלהיה אה ננוה האדם הוא תשל לאנשים‬
‫כני החנאר נפיק נ׳ מום הספר שאדם היאשון ננרא שלם נכל מושכליו‬ ‫ספהותיס נניו שאנאר ‪ .‬ואש נ; שלשם סשמישים כלס נאי נסדר נראשיה ‪.‬‬
‫העיוניים ‪ ,‬וא'פ נאומי שאום הוא שס ארם הראשון ונפי מה שפיישהי ‪,‬‬ ‫ונם כיון הרר נזה נפי פשע הנהונים שאדם ה־אשו! ננחן נאוהו סדר‬
‫יונן לאדם הנוני נפישה היאשזנה ננריאה ששח הימים שהיה קודם‬ ‫נג' נהיגוח ‪ .‬הא' ‪ ,‬מצו היוהו אדם היהיו הראשון שננרא ‪ .‬והג' ‪,‬‬
‫החטא ‪ ,‬יחחייג שיאמר‪1‬ה נשחוף על האדם השלם נמישכליו יעיינו ‪,‬‬ ‫מצד היוהו הההלה הויין ומוליוו ‪ ,‬וזה נכלל נספור ההולדות ‪ .‬והג' ‪,‬‬
‫והוא השחיף הראשון ‪ .‬אחר ‪1‬ה יניא השחוף שני ‪ ,‬שהיא שם המין ר׳ל‬ ‫מצד היוה׳ הזטא ושכל נמיוהו סי האל ‪ ,‬והוא א'כ מ־פהוהיס ההטאיס‬
‫הכילל אדם משכיל וחרם ‪ ,‬ואדם עיר פרא שוטם רשע וגס רוח ‪ ,‬שהמין‬ ‫האלה ננפשוהם ‪ ,‬ונא זה נספור החטא והעינש שזניה ההזיה ועם זה‬
‫יכלול גס נוי אדם גס נני איש ‪ ,‬כחנם נסכל ‪ ,‬חח'כ יניא שחון שלישי‬ ‫ידעני קשיר הפיה וכיונה! ‪ ,‬והזה ׳החלי! לנ' הלקים הא׳ ‪ ,‬נוכרון‪:‬ייוש׳‬
‫זהוא הנאמר על הפחאיס וספחוהיס ‪ ,‬ולשי‪1‬ה יאמר שם אדם על נל‬ ‫ואה המלה ‪ ,‬ר'צ שיארי אדם על האיש הסיע׳ ועל האיש הכולל ועל‬
‫אחד מהקצוות ועל המויכנ משניהם ‪ ,‬וזז היא כוונת הרנ נשהוף הוה ‪,‬‬ ‫הפהוה שנאנשיס ‪ ,‬יזה! ההההלה הפרק עד אמר גה כני אי‪ . :‬והחלק‬
‫ולפי שנאי כאן ויהיה שם להמון ‪ ,‬יורה שהוא נולל כנדיק נישע ‪ ,‬והוא‬ ‫השני ‪ ,‬לנאר שאמי ויראי כני האלהים אה כנוה האדם הוא מ; העני[‬
‫ח'נ נשחוף הקו־ס הנאמר על שם המין ‪ ,‬לוה פירש ננה הנרצה אצלו‬ ‫האת־ון ‪ ,‬ויהתיל ייאמי ת!ה סענין עד סוף הפרק ז ״‪.‬יתוןז אדם הוה‬
‫נשם המון‪ ,‬ואמי כלומר לפחוהים מנלהי המיוהדיס ‪ ,‬והניא ראיה לוה‬ ‫שם אדם הראשון ענין וטעם! שמה השם לא הייה־נר״נהגי אום שם‬
‫מאושר ג־ כני אדם נס נני איש וחהליס מיט ג׳ן כ• נמו שכני איש‬ ‫משוהף או שם מישאל או מסוכק ‪ ,‬אנ' א״י שהיף אדם היא שם וכזה‬
‫קרא על המעילים ‪ ,‬כפם נני אדם אמי על הפהוהיה ‪ ,‬ינפלמו נזם שלשה‬ ‫לא אמי ישרוף אח־ ‪ ,‬וגם הוא לשון ו־ שיאמ־ שהיף אום ‪ .‬אהשונ‬
‫ומזה‬ ‫השהופים לשם אדם ‪ ,‬והוא המכוון נהלק הראשון מוה הפיק‬ ‫שהרנ נסהפק אצלו האס ום השם משוהף גמור ‪ ,‬אחרי שנא' על כל נישאיו‬
‫העני! השלישי ויראו בני האלהים יו' אה ננזה האדם ‪ ,‬אנן כאדם‬ ‫נשם וגדר ‪ ,‬ואס יקראו מושאל אמרי שלא נאמר כ׳ אם על אדם תמיד ‪,‬‬
‫המוהזן ‪ .‬וה ההלק השני מרנרי הפיק ‪ .‬ויש לעיין נוה למה אמר הרנ‬ ‫ואינו מושאל לזולה מיני ‪ ,‬והם יעשהו מסופק הנאמר כקדיניה וחיחור‬
‫ויזה העני; ולא ע־נ הפשוק הוה עם הקודם גש נג׳ אדם ‪ .‬ואמיו המפרשים‬ ‫מאתר שעל כל האנשים ׳אמי שש אדם נשוה ‪ ,‬ולזה )א רצה להכייה אם‬
‫שיש נוה שוו ישננוח האום הס הרעו־ הנפפדזה המפייש״וה הפחותות‪,‬‬ ‫הוא ישוהף שהיף גמוי אי ‪-‬ישא' או מסופק ‪ ,‬ישהס נייאמר ששהיף‬
‫ושנני ה*‪.‬נהיס ה‪ :‬השלמים נעיוניוי‪ .‬נ‪.‬יו לידיעות ההפרשמות ‪ ,‬ושזהו‬ ‫אדם יהיה מה שיהיה אש שהי־ נ״יי אי שהיף משופק או שהיף מושאל ‪,‬‬
‫ג׳נ הנרצה נא״ר אכן כאדם חמותו; )שם פ'נ ז'( שימיהו נעיונם‪ ,‬כאדם‬ ‫ני נלס נק־או שתי‪,‬־ ככללית ‪ ,‬כ‪-‬י שכשר ונרה׳ פערים ‪ .‬הנה אוהו‬
‫הנפסד נדעזהיו ‪ .‬ולא ידעתי מי הניאם וה הסיד הכיונ אשי נידיהס ‪.‬‬ ‫השהוף היא שיאמי ור השם ‪ ,‬כאיור אופן שיאמר על ג' שמושים ‪ .‬אם‬
‫נ׳ הרג לא יגלה מוס דני נמקום אחר מספרו ‪ ,‬אף כ׳ נפ׳י )צ׳ל ערק‬ ‫על אדם הראשון ונסן הרג עעס למה שה וה נהחלה ואמר שהיא לפי‬
‫י׳(‬
‫לב ‪82‬‬ ‫מורה נבוכים ‪ phn‬ראעון טרק טו‬
‫ט ר ק טו נצב או יצב ‪ .‬אע״‪ 6‬שנשתנו שני השרשים‪ ,‬הענין אחד ‪ ,‬כמו שידעת בב^ שטושיהם ‪ .‬חד‪.‬‬
‫השם משתתף ‪6 .‬עםים יהיה בענין הקימה והד^יצגות ‪ ,‬ותתצב אחותו מרחוק ‪,‬‬
‫יתיצבו מלכי ארץ ‪ ,‬יצאו נצכים ‪ .‬ויהיה בענק הקיום וההתמדה< דברך נצב בשמים ‪ ,‬כלומר קיים עומד ‪.‬‬
‫וכל מה שנא מזה השם כחק הבורא הוא מזה הענק‪ .‬והנה ה' נצב עלץ‪ ,‬קיים עומדעלמ‪ ,‬א בלומר‬
‫על‬
‫ט ר ס ט ו נצנ‪ .‬ואמרו ו מ ה ה׳נ צנ עליו כלומר שהשם קייס‬ ‫ט ר ם ט ו א כלומר על הסולם ‪ .‬י׳ ל שהשם ימ׳ ק״ ם ״ ®ו‬
‫עומד‬ ‫‪,‬‬
‫אנרבנאר‬
‫על‬ ‫'‬
‫קיים עומד‪ .‬מזלי‪ ,‬השרי»‪6‬רו שמה ש»‪5‬א מוה מוס מוי‪ 6‬יח' ‪9‬וא כו!‬ ‫)י( ת׳ג אצזי הרג הפפזיים ^שי נאז נתזרה נלס זאמי שמא ס »י‬
‫מעגין הקיום וההתמדה ויחחיל מאמרו ונ> מה שנא מזה פשה נסק הנורא‬ ‫הסתנופות התולדות מהארס הנניא ראשונה יחיו׳ נעזלס זהנין מגק דור‬
‫יכו* מד אמי לא שהוא הי‪1‬י‪ 5‬טס גשם ‪ .‬מזלק השלישי )נאי שפסוק‬ ‫המנול ודור הפלגה ‪ ,‬והוא ג׳נ נפמ׳ו חינ שמה שננתנ נתויה ממית‬
‫ונלניו מל הלוד)שמות ל׳ג נ׳א( הוא נ*נ ממנין הרייס ויתמיל מאמרו‬ ‫ימי האנשים ההם היא לנד נאזשים הנוכריה נתורה שהה מיו אותה התייס‬
‫ומזה העני! אומר וענס מד פון הפיה‪ .‬וזה השה משתהן פעמים יהיה‬ ‫הארוכים ‪ ,‬ואמנם שאר נני האום מיו המייס הטננויים הנהוגים ‪ .‬ועל‬
‫‪,‬‬ ‫גמליו הקימה וההפילגומ זהו הסלק הלר מדנרי הפרק‪ ,‬ינאר שההמילנוס‬
‫נ ע שיאמר >‪ 5‬נ או י‪ 5‬נ ‪ ,‬או אמד »ןעושיי ‪ ,‬אסרי שהמנק נלו אסד ‪,‬‬
‫ננין דנריו אלה תנין מה שנא נפיק הזה כלי שגיאה ‪ ,‬ני הרג יפרש פהוק‬
‫ויראו נני האלהיס )ניאשית ו' נ'( מל האנשים שתיו אותם המייס‬
‫מא שם משוהן יאמר מל הקימה וההמילנוון ‪ ,‬ר׳ל שיאמר על הקידה מל‬ ‫הארוניס ‪ ,‬וקראה נני האלהיס להיותה נצסייס נל כך נשנליה הננדליה ‪,‬‬
‫הרגליה נקומה וקופה ‪ ,‬נהיום מה המ‪ 5‬נ ההוא התמדה וההיצנוה ‪ ,‬וזהו‬ ‫דפרש נמת האדס מל נניח האנשים שהיו חייה החיים הסנעיים מהוגים ‪,‬‬
‫אמר מל הקימה וההתילנומ ‪ ,‬פי הה שני מריה ‪ ,‬הקימה מעומד ‪,‬‬ ‫וקראם כן ני הראשונים יתד״י לשכלים הנצמייס ‪ ,‬והאמרודם יתומו‬
‫‪,‬‬
‫וההסמדה נאומו מצג והניא ראיה לוה ומיזצג אחוסו מרמוק )שם נ׳‬
‫ד׳( שנאמר נעריה ‪ ,‬ני אמרי מימה על שפת היאור ‪ ,‬וכדי לראות‬
‫לנפהוים שישונו אל האימה אשי משה לוקחו ‪ ,‬ולהיות אלה פסותים‬
‫אינם )נתקיס אינה נ׳ל קראם( נשם אום ‪ ,‬סכר שהננעוליס כמיוחדים‬
‫‪,‬‬
‫ולרמת מה ימשה נמשה ואמרי מיומה מרחוק ‪ ,‬הנה לא סהיה נמניס‬
‫יושנת נמקומה ‪ ,‬ולא שוכנע ארצה‪ ,‬ני אה נקימה ונמתמדה ‪ ,‬ליאוס‬
‫לא נתחניו כדומה להם כ׳ אם נננות הפמותיס ההם מקרא אדם ‪ ,‬ומום‬
‫נולדו םנפילים שהיו נופלים מאנותס להיות אמם פחותה ‪ ,‬ולנווןזםאמר‬
‫מה יקרה ‪ .‬ומניא מוי יסיצנו מלכי ארן)תמליה צ' נ׳( ‪ ,‬ולא ראיתי‬ ‫נכאן והוא שם לםינון כלומר לפחותים מנלתי המיוחדים ‪ ,‬ממום פעד)‬
‫מאי! ינייד הרג שההתיצסה הזה הוא נקימה ‪ .‬ואולי הוא נישינס ונחת‬ ‫ויראו נר האלהים את ננות האדם ‪ ,‬הם האנשים הפחותים קצרי ימים‬
‫כדיו הזזתימציה או נהלינה ‪ .‬אנל מנין העצה לא יפנול מהלינה נ•‬ ‫ושנתי רוגז ‪ .‬והנה אמר נפסוק ה!ה ומוה הענק לפי שהשתוף » א מל‬
‫אה מעמידה ‪ ,‬ולהיותה מלכי אק ‪ ,‬נדי שלא יהיה ניניהם קפנזה‬ ‫הפחותים שככל דור ודור כסו שהניא גס >נ׳ אדם גס נני איש ‪ ,‬והוא‬
‫‪, ,‬‬
‫נעניני •ישינותיהס ‪ ,‬מי הראו• לקג נראש לכן היה מנהגם כמו שהוא‬
‫גס מתה ג^יצנו פעמיה לקמת המצה האנשים נדוליה השויה גממלתס‬
‫יאה ל״הס וה נ' נ על נני האדם אשר ננועשה כראשית כי לא הים‬
‫פחיתותס יומין גס נני אדם שזכר‪ ,‬כ׳ אם להיותה ממלכה שפלה נקוצי‬
‫נהיותם ממומי נקימה לא נישיגה ‪ .‬ונדי להכריח כל!ה ולצאת מדותק‬ ‫הימים כמונו היום ותיה א'כ פחיתותם נפרן אנשי דורם שהיו סייס‬
‫מפייושים ‪ ,‬הניא יצאו נצנים פמח אהליהם)נמדני מ׳ו נ׳ז( שהוא‬ ‫הסייס הארוטם ההם ולא נערננו שחיינו נתייהם ‪ :‬יאטנם מה שהניא‬
‫מנואר שיאמר נזל הקימה וההתיצנוע והו סשסוףהא' להמיצנות‪ .‬והניא‬ ‫הרג נוה אכן כאדם תמותון )תהלים פ'נ ‪1‬׳( הוא לנו להנייס שנני‬
‫שחוף אתי ומא נמנק הקיום וההתמדה לקח קיוס נמקוס קימס ‪,‬‬ ‫האלהים יקראו האנשים המעולים ונני אדם הם הפחותים כי דוד קראם‬
‫והחמרה נמקוס החיצנוש ‪! ,‬הניא ראיה לוס מאמרו למולם ה* דנרן‬ ‫נ‪ 1‬נאמרו אני אמיתי אלהיס אסם ונני עליון נלכס ‪ ,‬והפסוק הזם נ׳ נ‬
‫נצנ ‪R‬מים )חסלים ק^ס נוס( ייחס ההמיצנוס לדטר ‪ ,‬וידוע שאינו‬ ‫נחנור על החיים נמו ויראו נני האלהיס את ננות האדס ‪ ,‬ני תחלת םמומוי‬
‫לשה ‪ ,‬ומפני וה גה מאמרו לעולה ה' יורה טל שנצג גשמיה ‪ ,‬הרצון‬ ‫שהאלהיס נצנ נעדס אל נקרג אלהים ישפוע ‪ ,‬ולכן המאישייס הס‬
‫נו קיים עומד ‪ ,‬והיה ^ כן גשה הוס נגאן שגי שחופיס ‪ ,‬וזהו‬ ‫תעיד נמ״ס ‪ ,‬להיותם דנקיס נו י ת ‪ /‬ולכן הוניחס עד מתי תשפטו מול ‪.‬‬
‫החלק הראשון מ ד ^י הפרק ו וםא טר‪» .‬ם«נ«ח »ר‪.‬ק ד‪,‬בורא וכו׳ ‪,‬‬ ‫וכמו שסוכיחס על רוע מדותיהס ‪ ,‬יק )נמקום רק ‪ ,‬צ׳ל כן(‬
‫והו החלק הנני עיניי הפיק ‪ .‬יאמר שנל לשון התיצנוס שנא נחק הנורא‬ ‫הוכיחם טל חסרון החגיה וההכמם אשר נהם ‪ ,‬חיש לא ידעו ולא ינינו ‪,‬‬
‫ית׳ ‪ ,‬הוא מערן הקיום וההתמדה‪ .‬ואמי נמק כנורא‪ ,‬לפי שמה‬ ‫וחתם דנייו נאמרו אני אמרתי ומשכתי שאחם אלהים סייס נצמ״ם‬
‫שהניא י נ ו ן נצ> נשמים‪ ,‬איני נסק חטרא ‪ ,‬כי אם מהדנוי המיוחס‬ ‫נמעשיכה ומאמונתנס וידיעותיכם ותהיו ככני עליון ולא היה כן ‪ ,‬אכל‬
‫אליו ‪ ,‬ולכן לא הטאו נ כ מ הלנרים הנאמרים נחק האל ‪ ,‬והניא נוס‬ ‫נחטאתיכס חמותו מיתת סגוף והנפש ‪ ,‬ווהו אינן כאדם העותק וכאחד‬
‫והנה ה׳ » נ מליו קוים עומד כלומר מל הסו^ ‪ :‬עואאתי אני נלשון‬ ‫השרים ספולו והס אדם או קין ודומיהם ‪ .‬ולנו גםוף אמי קוינם אלסים‬
‫ה מ ד׳ דניי ם‪ .‬ה א׳‪ ,‬מה מנין אשי ראשו מאחי נשמיה ואין וה‬ ‫שפעה הארן ני אתה הנחל ‪ ,‬י׳ל כיק שכל אלה השופטים הרעים ‪ ,‬יטוסו‬
‫מענק השחוף ‪ .‬הל ‪ ,‬מה מני) מד שישיג מה שעליו גהגרח ‪ .‬נלמה‬ ‫ולא כחכמה ‪ ,‬קומה אלסיס ואחה תשפוט האנץ ‪ .‬כיון שאתה מי ונצחי‬
‫אמי צמה שעליי נהכרס ולא אמר נסולה ‪ .‬הג׳ ‪ ,‬מה ענין ומנואי‬ ‫ומנחל נכל הגוים ‪ :‬הנר‪ .‬ניאיס׳ שהפסוקים האלה ממין אחד ‪ ,‬ושלחיים‬
‫שמאמרו זה מליו הוא צפי המשל הנשוא ‪ .‬ופי׳ האפידי שאומר נאל נצג‬ ‫ידנרו לא נעיק ונמושכלות והוא תנואר ‪ .‬והאפווי כתג שנום ימו הרג‬
‫עליו יורה גשעוס ‪ ,‬ושהוא נפי המשל הנשוא ייל על ירך בני אדם ‪,‬‬ ‫לאדם הנאמר נמעשה מרכנה ‪ ,‬ולא ונר מאיום מאלה השסופים יפרשהו‪,‬‬
‫לא צאופן אחר ‪ .‬והוא סותר למה שהניא צפ׳ע ח׳א שעליו אינו מורה‬ ‫ודעתי נוה ני הרג לא רמו נפרק־ הוה כלל על אדם אשר נמרכנה ולא‬
‫גשמות נמו שיורה מאמי נו ‪ .‬הי׳ ‪ ,‬אמר ומלאכי אלהיט עולים ונו׳‬ ‫על האדם שראה וכריה ‪ ,‬אגל היה תכלית כוונתו מל האדם הנזכר‬
‫ויראה שרצה לפרש כל אותם הפסוקיסנלי צורן‪ .‬ואמרח׳ נחשונח כל‬ ‫נמעמד הר סיני ‪ ,‬וכמעשה נראשית נמו שפירשתי ‪ .‬אנל טנין האום‬
‫וה שהרג נהקדמסו לוה הספר כתג גמנין המשליס ‪ ,‬שיהגה חולה מוצג‬ ‫אשר נא נמראות יננואיות רמו ומשל הוא ‪ ,‬לועמי נאמר מל השכל‬
‫^■צה מנץ אמד ־]עק נהקועה שה מונה נרג סולם מוצג ארצה לל‬ ‫השועל ושאר השנליס הננדליס ‪ ,‬או על הקניה נפי מה שיורה המקום והעני!‬
‫עניניה ומונה ו׳ עניניס ‪ ,‬אנל אי! שוס סתירה[ וראשו מגיע השמיעה‬ ‫אשר נא נו ‪ ,‬והנה קראם הנניא אוס‪ ,‬לפי שפמו שתאים מפאת ההדמוח‬
‫ענץ שני‪ ,.‬והנה ^ אני אלהיס ענק שלישי ‪ ,‬ואומי עולים הוא ענק‬ ‫אשר לו עם הנגדליס יאמר שהוא נצלה אלהיס ‪ ,‬ויקרא אלהים ככה ‪,‬‬
‫יניעי ‪ ,‬ויורדם טנק ממישי‪ ,‬והנה ה׳ נצנ עליו ענק ששי ‪ ,‬ושם פירשתי‬ ‫ג׳כ נדניי הנניאיס יקיא! ויכנו הננדלים עפאת אותו הערן וההדמות‬
‫שכוונתו שסה היא שיאו נאותה השגה ששה עיונים נל אחו מהם מגוון‬ ‫נשה אדה ‪ ,‬להיותם משכילים ומשיניס כמוהו ‪ ,‬כי הערן ההוא אשר‬
‫לענעו נהסגה ההיא ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬מציאות הסויה וההפסד‪ ,‬ואופן סתרים‪ ,‬ווםי‬ ‫ניניהם ח״נ ההומות ושכאוס יקרא אלפים והאלהיס יקיח אדם ‪ .‬ונא‬
‫מוצג ארצה ‪ .‬והשני עולם הגלגלים מניעיה טסויוס וסההוותם וויו וראשו‬ ‫א׳נ שס אדם נננדליה על צו המשל ואינו נאמר נשתוף ‪ .‬ולפן לא הניא‬
‫מניע השעימה‪ ,‬והשלישי טציאוס השנליס יננוליה חהו והנה מלאני‬ ‫כאן ולא נרמז עליו נוה הפיק ‪ ,‬כי אדם אינו משותף על השכלים הננולים‬
‫אלטס ‪ .‬והו׳ שיש מהה מלוח לוולחה ווקו עוליה ‪ .‬והה' שמהם מלוליס‬ ‫מחומר‪ ,‬אנל יאמר עליהם על ירן משל‪ ,‬והנן וה ‪:‬‬
‫חסו אומר ויורדים ‪ .‬והו׳ מציאומ הסנה הראשונה מנטג‬ ‫‪ 6‬ר ק ט ו כוונת הרב נפרק זה היא לנאר נאי וה אופן ומל גמה‬
‫העולמוח כלס עד העולה החחחון שנ׳ג ממנו ימשן חהו והנה ‪ ' 9‬נצג‬ ‫פנים יאמר נלשוננו שם התוצנות ‪ .‬והניאו נכאן להיוסו‬ ‫'‬
‫עליו ויאמר‪ ,‬י׳ל טל ימקנ ומנטג העולם השפל ומשגיח ט ‪ ,‬ושם נפי‬ ‫נמשו אחיי ישינה ועמידה וקימה ‪ ,‬כי כלס הס ממשיגי התנועה ‪,‬‬
‫הדרוש המנוקש שמה המשין ד טיו הו־נ ‪ ,‬וכאן פי׳ ׳הפטקים נאופ! אמי‬ ‫ומהכדלי החצנ הגשמיי ‪ ,‬עם היות שתכנים נין עמידה ל)צנ שתוף אום‬
‫ואי! טה םחיים ‪ ,‬ני צמו ככתג הי> פעמים רטת כנתונים אפשר‬ ‫מהשנה שזכרתי ‪ .‬ודברי הרג נוה הפ־ק יתחלקו לג' מלקים ‪ .‬חלק‬
‫שיטישו צאופגים רצים מממלטם ‪ .‬ועל המעיק לנחור היותי נאות‬ ‫ראשון ננ איו ‪ ,‬שהוא נס משייו■ יא®' יל יסילטפ י לון ‪ ,‬ויאמר טל‬
‫אצלו ‪ ,‬וצוונתו כאן שראם מראם סשולס להודיע ליעקצ אציגו ‪ ,‬שססצס‬ ‫סקיוס וסספמדס ‪ ,‬וסמלק פוט מתחיל ממחלת הפרק עד אמרו כלומר‬
‫הראשונה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק טו‬
‫טי ׳טיעי^ה ‪ ,‬עד‬ ‫כ‪b‬‬ ‫ע ל )ר( ה סו ל ם א ש ר קציהו הרא שון ב ש מי ש ו קצ הו ה א ח רון ב א ר ץ ‪ ,‬ב ו בו י על ה‬
‫שי שיג מי ש ע ליו ב ה כ ר ח ‪ ,‬א ח ר ש הו א עו מ ד קיי ם ע ל ר א ש ה סו ל ם ‪) .‬ב( ו מ בו א ר הו א ^ ש מ א מ רי הג ה‬
‫ה׳ נ צ ב ע ליו ‪ ,‬הו א ב פי זה ה מ שי‘ הנ שו א ‪ .‬ו מ ל א בי א ל הי ם עולי ם ‪ ,‬ה ם הג בי אי ש ‪ ,‬שנ א מ ר ב ה ם בפי רו ש‬
‫וי שלח מ ל א ך ‪ ,‬ויעל מ ל א ך ה' מן הגלגל א ל ה בו כי ם ‪ .‬ו מ ה טו ב א מ רו עו לי ם ויורדים בו ‪ ,‬י ה ע ליי ה‬
‫קוד ם הי רי ד ה ‪ .‬כי א ה ר ה ע ליי ה ו ה הג ע ה א ל םעי‘ ו ת י דו עו ת מן הסולם ‪ ,‬ה ת הי ה הי רי ד ה ב מ ה ש פג ש‬
‫!‬
‫מן ה ע נין ל הנ ה ג ת אנ שי ה א רין ול מו ד ם א ש ר ב ע בו ר ז ה כ נ ה בי רי ד ה כ מו ש בי א רנו)נ ס ר ק י׳ מזה החלק( ‪.‬‬
‫וא שוב‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫עומד על גלגל ערבות וכל מה שבתוכו הוא יתעלה על גלנל ערנות ובמה שבחוכו שהוא יתברך מניעו ‪ :‬ב ונו‬
‫מניעו ; אשר קצהו האחד בשמים וקצהו האחרון בארץ ‪ .‬יעלה כל מי שיע'ה ‪ .‬לצה לומר מי שירצה להשיג מניאוהו‬
‫הרצון בו כי הדברים הס בעלי תכלית אס למענה יחב׳ צריך שישיג בעולם השסל ואמר יבחין בעוצם האמצעי‬
‫ואם למטה ‪ ,‬אס למטה סולם מוצב ארצה ואס לתעלה ואז ישיג מציאותו יח' שהוא מניע ‪-‬ערבות ‪.‬־ ג שמאמרי הנה‬
‫וראשו מגיע השמימה והוא יתעלה סבת הסבות לגלגל ולכל עליו וכו' ‪ .‬ר״ל מה שאסרתי קיים עומד עליו כלומר על ראש‬
‫מה שבתוכו ולכן היה הוא קייס על ראש הסולם שהעולם הסולם שהי נראה מן הלשון שהוא ית' יש בו גשמות כשאומר עליו‪,‬‬
‫איני אימר זה חלא כפי המשל הנשוא הנה אבל על דרך‬ ‫הגשמי ומה שבתוכו הס המרכז והמקיף‪ ,‬והמרכו הוא הארץ‬
‫׳המקיף הוא הגלגל‪ ,‬יתוייב שהמשכילים והחכמים הנבורס האמתות לא יצדק אמרני עליו‪ ,‬ואע׳ס שהרב ז״ל סייש בסרק‬
‫העונים בזה הסולם ישיגו כי יש עלת העלות על הכל וזה כ״ב שמלת על מורה הבדל מגשמות יותר ממלח נו מ״מ לא‬
‫אמרו והנה ה׳ נצב עליו ני הוא קיים עומד עליו ‪ :‬ואמרו יצדק מלת על או עלי‪ :‬לסי שמורה קצת גשמיות‪ :‬ד העליה קודם‬
‫ומבואר שמאמרי כנה ה׳ נצב עליו הוא משל ככי זה המשל הירידה ‪ .‬ר״ל שהנביא צריך שישיג הנמצאות ויהיה דבק בעליונים‬
‫הנשוא‪ .‬הרצון בו כי אף שנאמר עליו שיורה גשמות אינו ראוי קודם שינהיג האומה שהיא הירידה ‪ :‬ה תהיה הירידה נמה‬
‫להבינו כן כי סולם הוא משל ואם יאמר עליו הוא משל שכגש ‪ .‬ר״ל אחר אשר בחן עניני הנמצאות וידעם והגיע למעלת‬
‫ג״כ ‪ ,‬והנמשל שהוא נשוא על ראש הסולם כמו שיאמר הנבואה אז ישיג בנבואה ההיא ענין ההנהגה ותיכף שהשיג‬
‫אותר האדם חי והחי הוא נשוא על האדם ‪ ,‬ואינו רחוק מן ההנהגה ההיא יצטרך שישםק עיוני הננואיי וינהיג האומה‬
‫שיאער אומר שהוא עליו מצד שהחי נשוא על האדם אבל על מצד מה שלמד וידע בהנהגה‪ ,‬וזהו אסרו במה שפגש ר״ל בעבור‬
‫דרך האתת לא יצדק אתרנו עליו ; ומה טוב אמרו עולים מה שפגש מההנהגה בהיותו בוחן כל צדדי הנמנאות אז יצטרך‬
‫ויורדים כי בא הרמז כי הנביאים והחכחיס עולים בזה‬
‫הסולם ואח״כ יורדים כי העלייה קודם הירידה כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידיעותס מן הסולם תהיה‬
‫הירידה במה שפגש מן הענק להנהגת אנשי הארץ ‪ .‬הרצון בו כי מי שרוצה להנהיג הבריות ראוי שידע איך ינהיג‬
‫אדון העולם בריותיו כמ״ש הודיעני נא את דרכיך וכו׳ ואח״כ וראה כי עמך הגוי הזה׳ אשר הרצון בו כי רצה לדעת‬
‫איך ינהיג השם עולמו וממנו ילמוד להנהיג זולתו ולכן היה העלייה קודם הירידה ואולם אמר הכל על מעלות ידועות‬
‫מהסולם כי לא כל מה שישיג האדם נזה הסולם יוכל ממנו ללמוד איך ינהיג האדם אנשי הארץ וזה הוא הרצון באמרו אל‬
‫מעלות ידועות מן הסולם ‪ .‬ואמר בעבור זה כנה בירידה‪ ,‬רמז בזה כי האיש האלהי יש לו צד עיון מאלוה העליון והוא המכונה‬
‫עלייה‬
‫קרשקש‬ ‫א ברבנ אל‬
‫פ ר ה ט ן ) א ( ההואם רומז אנא המציאוה שהמיג את המציאות‬ ‫הראשונה יח' הוא מניע הג'גל העליון ‪ ,‬אשר נחעעזו יחנועע הכל‬
‫ני“ו וראה שהוא נקשר קצתו בקצתו ‪ ,‬ואמר ה'‬ ‫לועז הרנ המורה כמו שניארו נה׳ני מזה החלק נשתוף דננ ‪ ,‬עס‬
‫נצוב עא־ו עא ראש הסואם והראש הוא הגאגא העאיו; המקיף‬ ‫היוה שנהיר ע׳ה המג דנרי־ מ־ו על היוה כוונהו ורעהו נחלוף זה ‪,‬‬
‫בבא ובהגועתו יתנועעו בא הגאגאים בי נאם הלקים בו ‪ ,‬ואמר‬ ‫ר׳ל שהוא יה׳ אינו מניע הגלגל ‪ ,‬אנל עה העיון העור שמה יתנאר שאין‬
‫עאיו עא דרך שאמר יוכה שמים נ עיי ך הואו ארוכב בערבות ‪,‬‬ ‫דעקו כי אה נ״יו שניא־ו כאן ‪ ,‬מהיומו הוא יה' הוא המניע הראשון‪ ,‬ולוה‬
‫והרצו; בו שהוא השאיט והמושא עאיו והוא נהרד ממנו ו טנ ^י‬ ‫אמר היר כאן כי יאמר והנה ה׳ נ‪ 5‬נ עליו רצונו על ההילה‪ ,‬ר׳ל שלא‬
‫בבהו הגדוא תנועה שאין אה ההבק אא שיהיה תנועתו מצד הציור‬ ‫•היה הי׳ עליו על יעקג אכל יכורש על הגלגל ככולל שהאל יה׳ הוא‬
‫אבד נ מו שהשב הפיאוסוף‪ ,‬כ• תנוע תו מצד ציור החשוק ני ב ת ב‬ ‫עומד על ההולם והוה מגיע וגגנהיג הגלגל העליון הכילל אשר נהנועהו‬
‫תהיה הנ ע ת תחשוק אחושק באתי ידיעת החשוק במו שהחושק‬ ‫יהגועעו הדנרים הלס ‪ .‬והגה הניא ראיה על שיהיה הי׳ נצר עליו על‬
‫אשר יתנועע ממקום אמקום בעבור השוקו אבא הוא אין או כונה‬ ‫השולה ולא על יעקר כאומר אשר קצהו הראשון רשמיה‪ ,‬ירצה שנאומר‬
‫ביה‪ ,‬והשם ■הב׳ הוא מניע הגאגא בנונ תו ורצונו בשהע אשר‬ ‫נצר עליו שהוא על יעקר יקשה איר למה נא שמה עני; ככולה ‪ .‬ולמה‬
‫ישפיע מכינו תמיד או זה שם בטבעו בתחאת הבריאה ‪ .‬וכאשר‬ ‫אמר מוצר ארצה וראשי מגיע השמיעה ומה ענין ;■לארי אלהיה עולים‬
‫■תבונן האדם בזה הכואם שהוא ו מי אר המציאות וידע הנמצאות‬ ‫ויורדיה נו ‪ ,‬אוזי ש־וף העני‪ :‬הוא לנד להודיע שישאל יה' משניה ריעקר‬
‫ובפרט ידיעת הכובביס והגאנאים עא דרך מה שאמר שאו מרום‬ ‫•דנק נו ‪ .‬אנל אחרי שידענו שגצר עליו הוא על ההולם ‪ ,‬הימה סמ‪-‬אה‬
‫עיניבם וראו מי ברא אאר‪ ,‬אז ישיג מ־ שעאיו שהוא השם ית'‬ ‫כי‪.‬ה צריכה ויאיר שיאה הולם מוצג א־צ‪ :‬ר׳ל המקש־ומ הנ״צאור‪ .‬כלם‬
‫שהוא ברא ה ע ^ ם והוציאו מאין איים אעי‘ יונ' ת מעאתו ורוממותו ‪:‬‬ ‫מהשעליס אל העליונים ועל השולם ההוא הכולל כש״ים ימי שנהיכם‬
‫)נ( אמר ומבואר הוא שמאמר הנה ה' נצב עאיו הוא כפי זת‬ ‫היה >צנ ה׳ ‪ ,‬ר׳ל שהוא המניעו אוחו הגלגל העליון הכולל והמשילו‬
‫המשי‘ הנשוא ‪ .‬שי׳ ו•‘ א נאמר עי‘ דרך ה א מ ת כי הוא אינו גשם‬ ‫כהולם להי שנו יעלה נל תי שיעלה לדעת ולהניא נמועיז מציאוח השה‬
‫ואיך יהיה‪ ,‬׳‘ו ר‪,‬היחפות עם גשם ואמנם אפי הפשט נראה כי א מ ת‬ ‫מהאת הגועת הגלגל כמו שניאי הדג נע׳ע ריה החלק הנזכי ‪ ,‬ולנן אמי‬
‫והנה ה' נצב עייו הוא כמו ויעי* אאהים םעי'יו שהוא ענין‬ ‫כאן עד שישיג מה שעליו רהכרת ר׳ל הי מנאי‪ .‬ההייה נשיג מגיאות‬
‫הסתאקות הנבואה ממנו וכ ע ת שהחוי‘ בו יאמר שהשם נצב עאיו ‪:‬‬ ‫הנלנליס ‪ ,‬ומחגועח הגנילל יחחייר נכררה מניאוה הייניע ה־אשו; ‪ ,‬וזהו‬
‫_‬ ‫נעציאוח‬
‫שההשגה‪...............‬‬
‫י׳ל ‪....... -‬‬
‫הסולם ‪ ,‬י ג‬
‫שהוא ‪-‬עומד ‪,‬קיים על ראש ___‬
‫אומר אחר ‪- .‬‬
‫האל תהיה הברהיח ‪ ,‬מאחר שהיא יתררך מניע מה שלא תהיה נהיות )צ׳ל רהעדר( כמגיע הראשון שנל עלול ממנו ‪ ,‬שאז לא יחנאר ננציאוה האל‬
‫מפאת התגועה עם היות שיחראר מפנים אחרים ‪ .‬והי‪ :‬יאמי שהתגועה היא הגדולה שנראיח על מציאות האל ולין אמר אחר שהיא עומד קיים ‪,‬‬
‫ר׳ל נצחי יכלתי כת נגיף שנל נת נגיף ישתנה ‪ ,‬אנל הוא מגיע נלתי מתניעע ‪ ,‬קיים עומד על ראש ההולם דיל על השמים ‪ ,‬שהם ראש הסילס‪,‬‬
‫כמו שיאע־ וראשו מניע השתיטה ‪ .‬וליפי שהפי' ה‪1‬ה יההלף נימה שפי׳ הפסוקים נהקדמח הספר נר׳ דנרים‪ .‬הא׳ נשנצי עליו שם יחזור ליעקנ‬
‫וכאן יחזור לראשכשולס‪ .‬הנ'‪ ,‬ששם ינוין כמלאכים השכלים הננדנים וכאן יכוין נהם הננראיה‪ ,‬לכן פי׳ הרג ההנדלים האלה והכריתס‬
‫מהכתוג ‪ ,‬וז׳ש ומנואד שמאמר והנה כ׳ גצנ עליו הוא נפי וה המשל הנשוא ‪ ,‬דיל שנפיריש הראשון כל אחד ננטגיני ההשגה היה גשוא וצזנון‬
‫גימונס‬
 ‫לג ‪83‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ‪to to‬‬
‫‪,‬‬
‫עניננו ‪ ,‬כי גצב עליו ‪ r o n n‬קיים גשאר ‪ ,‬לא שהוא התייצכות גי‪ 18‬ם וצמה הענין וגצבת‬ ‫ואשוב על‬
‫בכר התבאר כי נצב ועמד י ענינם אחד בזה הענץ ‪ ,‬וכבר אמר הנני עומד לפניך שם‬ ‫על הצור ‪.‬‬
‫על הצור גחודב ‪:‬‬
‫צור ‪ .‬שם טשתתף ‪ .‬הוא שם ה ה ר‪ ,‬והבית בצור‪ ,‬והוא שם אבן קשה ‪ ,‬חרבות צורים ‪,‬‬ ‫פ ר ק ‪to‬‬
‫והוא שם המקור אשר יחצבו מטנו אבני המקורים ‪ ,‬הביטו אל צור חוצבתם כר ‪ .‬ואחר‬
‫מזה הענין האחרון זה השם לשורש בל דבר והתוזלחו‪ .‬ולזה אמר אחר אמרו הביטו אל‬ ‫כן הושאל‬
‫צור‬
‫שט טוב‬ ‫אפודי‬
‫עלי? וכשירד ויפנה במחשביה להנהיג הדברים הפחותים הוא‬ ‫סיפסק פיונו וירד ; ו עניגס אחד ס ה הפגין ‪ .‬ליל קייס‬
‫ירידה לו ממעלתו‪ ,‬כ״ש נהשיגי אשר השיג מן העולם המושכל‬ ‫נשאר וראיה לזה פה פאמר הגג׳ עומד על ה‪5‬ור ונמקיס אחר‬
‫אם ישימהי בעילם המומש נ י אז היא ירידה גמורה‪ ,‬ובכאן‬ ‫אוסר ונצגת על הצור ‪ ,‬וכנר ניארגו כ׳ ונצבח על הצור י*ל‬
‫רמז הרב הנאמר משה עלה אל האלהים וירד משה מן ההר‬ ‫קיים עומד א*כ יחו״ג שאמרו הגני עומד על הצור ר׳ל ק״ס‬
‫א ל ה ע ם‪ ,‬והבן ז ה ט הוא בפלא ‪:‬‬ ‫עו מד‪,‬ונ א הסרק שאמר זה לבאר שחוף צור ‪5‬‬
‫ה שק‬
‫^‬ ‫אברבנאול‬
‫והודם שא*ש דבריו אעיר עליו ספקות להפיב העיון וההשגה ננוונתו ‪.‬‬ ‫)ומונן( נעצמו שהשיגו ‪ ,‬ונא! נפי זה הפי׳ מהמשל שעשה‪ ,‬יהיה גשוא‬
‫יהשמה ‪ ,‬נד הניא הר> לעשות ג שתופיה לצוד ‪ ,‬שה ההר ושה האנו‬ ‫המאמר נצו אמרו צנד עליו‪ ,‬ויהיה נושא המאמר ‪ ,‬והנה שולה מוצג‬
‫הקשה ושם מקור האנניס ‪ ,‬והנה אלה נלס הס שה האנן הקשה והוא‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימס אשר ט מלאני שאלהיס עולים ויויוי ם‪,‬‬
‫א׳נ שה מוהנס יאמר נשה וגדי על נלס ‪ .‬ני ושנית נצור)שמות י׳ו ו'(‬ ‫והנה ה' שהוא נצ> והזייה הנלתי משמנה ‪ ,‬וה נצו נושא ‪ ,‬והנשוא הוא‬
‫שהוא הראשון הוא עצמו שה יאנן הקשה ‪ ,‬כמו שהניא )הנהוג( מצור‬ ‫שהוא ימ>' שוכר עצ ראש השיצס הוה ר'צ מניע השמים הנוצל העליון ‪,‬‬
‫החלמיש )דנריה ח׳ ש׳ו( דדוע שנאותו צור ידני ‪ ,‬ואומר צור מוצנתם‬ ‫א׳נ נשי זה המשצ יהיה אומר מצת עציו הוא נשוא המאמר וגזרתו ‪.‬‬
‫)ישעי׳ נ׳א א׳( הוא ג' נ האנן ה ן‪1‬ה ‪ ,‬ויציאי‪ .‬האנניס ממנו נכלל נאומי‬ ‫ונאי ה»דצ השני שהמצאכיה שזנר הנתוג אינה השנצים הננדציס ‪,‬‬
‫היצנתה ‪ ,‬אנל שה הצור ננל שלשתם עגינו וגדרי אתד נפי האמה ‪ .‬ור׳‬ ‫א>צ הם שנניאים שיקראו מצאנים צהיותם עושים מצחנת הש׳י נעו‬
‫דוד קמיזי נשפי השישיס ננ ס עשאה ענק אהד ולא כנדיל ניניהם נלל ‪.‬‬ ‫שהניא מהשהוקיס ‪ .‬והכריח השי' הוה על האחר נאוסרו ומם שונ אמרו‬
‫שניה ‪ ,‬נאמרו ואס'‪ :‬הושאל ‪ ,‬חה ני אס השי‪.‬וף אינו אנד‪.‬י נמו‬ ‫עולים ‪ ,‬ר׳צ נ׳ אה היה נאמר על השנציס הננדלים ‪ ,‬היה מזכיר ראשונה‬
‫שאמרתי ‪ ,‬השתוף הנמשך ממני לא •משן ‪ ,‬ני אס ציר לא נאמר על‬ ‫•ורדיש ואח׳נ עולים ‪ ,‬אנל מאחר שאמר ראשונה עולים יורה שהם‬
‫מקור אכניס אתיים לא יאמר א׳נ על ורד ההשאלה לנל התתלה ושיש‬ ‫הנניאים שעולים גהשגהם נעציונות ננואותיהם‪ ,‬ואחרי כן ירדו נהפסק‬
‫לוני אתי ‪ .‬ועוד ני הרג לא הניא לנשאצה הזאת ראיה‪ ,‬ני אה מהניהו‬ ‫השגתה ‪ ,‬כלי להנהיג העם אשר ה יכונה כירידה‪ ,‬ר׳ל ההפרד מהמושג‬
‫אל צור מוצנתס ‪ ,‬ואוהו פסוק ננר הניאו לנאי השתוף השלישי ‪ ,‬ואין‬ ‫המעולה להתעהק נמוש! הנחות ‪ .‬והנה אמר הרג אל מעלות ידועוס‬
‫יסתייע ממנו להשאלה ‪ .‬ואין לימי שהראיה הוא להיות ציר תוצנתם נמו‬ ‫מהסונס ‪ ,‬לרמוז שאי אנשי שכל האדם ישיג נל הדנייס ‪ ,‬ולא כי מונז‬
‫אניהה אנינה ‪ .‬לפי שיאמר האומר שהם נ׳ ונריס צור מוצנתה הקנ׳ה‬ ‫גננדל ‪ ,‬אנל תהיה השגתו אששייח נמעלוח ידועוח מן המלס‪ ,‬לח‬
‫או אדה הראשון ‪ ,‬ואנגהם אטנה הוא ענק אתי מתר‪.‬לן< צמה הונר‬ ‫עוד ‪ :‬ומיה הענין אמר ונענה על העיר ‪ ,‬זהו החלק הג׳ מדנרי הפיק‬
‫מהצור • שלישית‪ ,‬מה יאה הי> אתרי שהניא ראדיתו ‪ ,‬לומר עוד ע־כ‬ ‫יאמר שהההיצנותשנא נמשה עם היותו אוס חמר׳ ‪ ,‬אינו התיצנותנשם ‪,‬‬
‫לנו נדרניו והפנינו נ־‪.‬ורתו והיונהגו נמויו‪.‬יו ‪ ,‬ני הנע המ‪,‬ור ונו׳ ווהו‬ ‫אנל הוא מענין ־הקיום ‪ ,‬והנה לא ערג הרש הפהוק הוה עם הראיות‬
‫דרך דיש ‪ ,‬ואינו מציין הני‪-‬איה שהניא ‪ ,‬וצא מסור הדנרים‪ .‬רניעית ‪,‬‬ ‫אשר הניא לנאי שיאמר נצג על הקיום ‪ ,‬לשי שפשע הנתינ יורה על‬
‫נאומרו וצפי זה הע;ין האהרון נקרא הש׳י צור ‪ ,‬והוא שיקשה צמה לא‬ ‫שמשה היה נצנ על המקום הגשמי המיוחד ‪ ,‬כמו שהניא נפ׳ח מזה‬
‫יקיא האל ית׳ צור מפאת היותו צורת העולם ג' נ ‪ .‬וננר ניאר הרג‬ ‫החלק נשתון‪ .‬הנה מקום אתי ‪ ,‬שאמר הרנ שיאמר על מדרגת ההשגה ‪,‬‬
‫נפ׳ע מהחלק השני ‪ ,‬שהאל יתג׳ צורת העולה ופועל אותו ותכליתו ‪,‬‬ ‫ואמר שעם זה לא יכחיש ג׳נ הוראתו על מקום ההר אשר היה שם‬
‫יא׳נ נמו שיימס זה אניו נ»על ‪ ,‬למה לא יחסי ג׳נ נצורה נמו ויצר‬ ‫התנודדות ‪ ,‬ואהישורש נן הנה מקים אתי ‪ ,‬ישויש א׳נ ונצנת עלהצור‬
‫איתי נריע )שמוה ל׳נ ‪1‬׳( ‪ .‬וידוע שהשם ייתר מיוחס לצורה מלפועל ‪.‬‬ ‫השמון אליו נשפוק‪ ,‬שיאמר על התיננוח נשמי נאותו מקום התנודדות ‪,‬‬
‫חמישית ‪ ,‬מימרו ונצנת על הצור ‪ ,‬והיא שנפרק הקודם אמר הרג ומזה‬ ‫ולהיות הינר מסופק ני' הנתונ ‪ ,‬לא הניאו ראיה על השמוף‪ ,‬אנל מה‬
‫הענק ונצנת על הניר והנה למעינו עס שאר הפהיקיס ‪ ,‬לפי שלא יאמר‬ ‫שמוה הענק יאמר לדעתו ונצנת על הצור ‪ ,‬והיה זה ההיצנות נמשה ‪,‬‬
‫הפסוק ההיא נשמי נשאי הפהוקים שהניא שמה ‪ ,‬ולפי זה היה ראי׳ שסה‬ ‫נצת׳ שוה עס התיצנות הנאמר נאל ית' ‪ .‬לשי כהקיוה וההעמדה ‪ ,‬יאמר‬
‫הפרק ג‪'.‬נ יאמר ומום הענין ‪ ,‬ולא‪.‬ביערנוה הפסק עה השאר שהניא ‪:‬‬ ‫עליו יי‪.‬׳ ועל נני אדם נששוקיס ‪ ,‬ימשני וה אמר ה‪ 1‬נ ומום העניו ‪,‬‬
‫ואוסר נהיהי נל זה וגיאור נוימן הרה ‪ ,‬שעה היוד‪ .‬שצור חמיד יאמר‬ ‫להנדיל ניניהם ‪ :‬ננ ר התנאר לך שנענ נו' ‪ .‬נחנ האעודי' שרצה‬
‫מל האנן ‪ ,‬הנה יאה אעתק נו שלש נחינוח ‪ ,‬נחינר )ראשונה( מצי‬ ‫הרג להנריס שהנני עומד לפניך על הצור יאמר על קיום לא על עמידה‬
‫היותי מינן ונהניי צקנל צורה אמרח ממה שהוא נו ‪ ,‬ומזה הניא והניח‬ ‫נשמיית ‪ ,‬ושנארו נן מאחר שהוא מנואר ננצנח על הצור נפרק ההמון‬
‫נצור‪ ,‬ני אוי‪.‬ו ההר ר׳ל הא^ הגדולה אשר קרא הר ‪) ,‬לא( היה נדרנו‬ ‫ני נן נמצאהו נאל יח' ‪> ,‬ניארו נהקש משא״ מאשר נצנ השעון לצור‬
‫ננמו וצ׳ל להוציא( ממנו מיס ‪ ,‬והוא מזה הצד דומה לתומר הראשון‬ ‫הוא נעומד ההמון לצור ונמו שהעמידה ההיא הנאמרת נאל יה‘ נונואי‬
‫ונצנת על הצור ‪ ,‬האל ית׳ צוה למשה שינה ויפסיד אותו ההווה ולמש‬ ‫הוא ‪:‬אינה נשמיע ני אס רוחנית גנה ונצנת על הצור ‪ ,‬וכן ג'פ י‪1‬ר‪.‬גיית‬
‫)דלניש( האנניי ציית מים‪ ,‬ולזה לא הניא הרג פסוק הנני עומד לפניך‬ ‫על הקיום‪ .‬ודנרי הרנ יורו על וה אמר ומוה הענק ונ^ת על הצור‪,‬‬
‫שה על הצור נמוינ )המות י׳ו ו׳( והניא פהיין והנית נצור לרמוז למה‬ ‫ונא להנריח שהוא מענק הקיום יאמר שכנר התנאי ני נצנ ועמד ענינה‬
‫שאמרתי ‪ ,‬רציני שנא׳ על החמי היאשק ‪ .‬ונמינה שנית נאח מר‪.‬נני‬ ‫אהד והשהוק אמר הנני עומד לפניך שה על הצור נתורנ ‪ ,‬שמנואר שהוא‬
‫לזה‪ ,‬י׳ ל היוסו קייס נצורסו ונלתי סשהנה ינפהד ממנה ‪ ,‬והנה יקרה ל‪ 1‬זה‬ ‫מענין הקיום א'כ מוה ׳תנאי שנצנת על הצור הוא ג' נ מענק הקיוה ‪.‬‬
‫לא מפאת החמר ני הוא סמיו מונן להויה ולהפסד‪ ,‬ני אם מפאת הצורה ‪,‬‬ ‫האמנם אין הצור הנאמרת נאל ית' נצור הנאמר נמשה ננ׳ השהוקים‬
‫שהיא נוהנת מציאוה וקיום לדנו ‪ .‬ולכן הניא הרג ננחינה הזאת ‪,‬‬ ‫האלה ונמו שאנארהו נפרק הנמשך לוה ‪ .‬ושם ׳ושלה פי׳ זה הפרק !‬
‫והוא שם אנן קשה נמו צור החלמיש הצורה וקושי החלמיש ‪ .‬זהניא מזה‬ ‫פ ר ה ט ז כוונת הרב נו ה הפרק לנאר מאי זה אופן ועל נמה‬
‫גס נן חרטת צווים)יהושע ה׳ נ׳(שימה‪ 1‬נ שהיו אנניה מחודדים מאד‬ ‫פנים יאמר נלשונני שם צור ‪ .‬יהנה הניאו נאן להשלים‬ ‫י‬
‫למול נהם ‪ ,‬ני לא היה או אל יהושע ברול ולא חרנות ננתל לזה ‪ .‬ונתינה‬ ‫פי׳ ונצנת על הציר שזני נשרק הקייס ‪ ,‬ולכן מניו אליו ‪ ,‬ני הפהוק‬
‫שלישית נצור לא מפאת הטתה להשתנות לצורה אחרת ‪ ,‬ולא מפאת קיומה‬ ‫היה שהניא נהון הפרק נקדם ‪ ,‬חייג שימשן אחריו וה השרן ‪ .‬ודנרי הרג‬
‫נצורתה ‪ ,‬אנל נהמשן והתיצדות ממנה דנריס דומים אליה מצורתה וממחה‪,‬‬ ‫יתחלקו לנ' חלקיה ‪ .‬חלק ראשון ננאיו שהוא שם משותן ישיאמר על ג'‬
‫והוא א'נ ד ^ והפועל מאליו נעינו הדומה לו ‪ ,‬והניא לוה הניסו אל‬ ‫ונריס נשעוף ‪ ,‬על ההר ועל האנן הקשה ועל המקור שיחצנו ממנו‬
‫ציי חוצנתה ר׳ל אל הציר שיחצנו ממנו האננים ‪ ,‬וא'נ השתוןז הראשון‬ ‫האנניס ‪ .‬ויאמר עוד נהשאלה על שיש נל דיר והעחנתו ‪ .‬וסם הניא‬
‫היא נאמר על המימי האנניי והשני על הצורה האנניית ‪ ,‬והשלישי ע>‬ ‫מראש השיק מד אומר נמה שיהלנ יימנו ‪ .‬החלה נ' הוא לנאי שמה‬
‫הפועל והמקור המוציא אנגים מפנעו ולכן היו נל אלה התופים לא ■מפאת‬ ‫שנמצא מום השם ננורא ית' הוא מענין ההשאלה מהיותו סנה פועלת‬
‫היית לוי ‪ ■».‘ 1‬על האנן ‪ ,‬ני אם מפגי סיומו גאמי נאנניס ננמינות‬ ‫לדנריס כלס ‪ ,‬וזה יתחיל מאומד ולשי ים העניק האחיון עד שיףהשיק ‪:‬‬
‫שוגום‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫! פו ר ה ג ס כ י ס ח״ א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ‪ns‬‬
‫צור חוצבתם וכו׳ הביטו אל אכרהם אביכם וכו׳< כאלו באר שהצור שחוצבתם מטנו הוא אנרהם‬
‫אביכם על כן לכו בדרכיו והאמינו בתורתו והתנהגו במדותיו ‪ ,‬כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה‬
‫שיחצב ממנו‪ ,‬ולפי זה הענץ האחרון נקרא השם יתעלה צור‪ ,‬כי הוא ההתחלה והסבה הפועלת לכל‬
‫אשר זולתו ‪ .‬ונאמר הצור תמים פעלו‪ ,‬צור ילדך ת שי‪ ,‬צורם מכרם‪ ,‬ואין צור כאלהינו‪ ,‬צור העולמים‪,‬‬
‫ונצבת על הצור ‪ .‬י* השען ועמוד על התבוננות היותו יתעלה התחלה)א( שהוא המבוא אשר תניע ממני‬
‫אליו ‪ ,‬ב כמו שבארנו )נסרק ח׳( באמרו הנה מקום אתי ‪:‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫פ ר ק ט ן א השען ועמוד על התכוננות היותו וכו׳‬ ‫פ ר ק ט ז צור ‪ ,‬מה הפליא הרג נאמרו כי שגע המקור‬
‫ר״ל כשתרצה להשיג שהוא ית' התחלה לכל‬ ‫*‬ ‫ראוי שיהיה נמצא נ מ ה שיחצב ממנו כי זה אועיל‬
‫הנמצאות עמוד והחנוק והשכל כל הנמצאות יאז תדע כמוסה‬ ‫כמדות ונדעות‪ ,‬אס כמדות כי למה שהיו ישראל נגי אנרהס‬
‫שהשי׳ השחלה לכל הנמצאות תשיג נו ית' כפי אשר תוכל להשיג‪,‬‬ ‫ראוי שיהיו דוחים לו שילט כדרכיו ויאמינו תורתו וינהגו‬
‫כי הידיעה נעצמותו יתג׳ נמנעת לכן מ׳ שירצה שישיג נו ית'‬ ‫כמדותיו כי שכע המקור ראוי שיהיה נמצא כמה שיחצה‬
‫כפי אשר יוכל להשיג ישיג וישכיל כל פרסי הנמצאות וכפי אשר‬ ‫ממנו ‪ .‬ואמנם יועיל כדעות כי אתר שאנחנו נדע שהשס‬
‫ישכיל נפרס׳ הנמצאות ישכיל נויתב׳ כ׳ כל הנמצאות מוסנעות‬ ‫הוא התחלה לעולם ונדע העולם נדע עצמותו‪ ,‬והמשל כוה‬
‫נו יתב׳ הסנעה רוחנייס צור״ח ; ב כמו שביארנו נא מיס‬ ‫אס הכנאי אינו נודע אלא הדנרים העשויים ממנו והיוצאים‬
‫הנה מקום אתי ‪ .‬ד׳ל שביארנו פרק ח׳ שהוא מקום פיון‬ ‫מחכמתו אל המציאות מהמלאכות‪ ,‬כשנדע המלאכות נדע‬
‫והשקפת שכל ‪ .‬ואחר שדנר נשחוף צור ולא השלים כל שתוט‬ ‫את הכנאי‪ ,‬למה שכל הצורות הנמצאות לדכרים המלאכותיים‬
‫לכן יבא הפרק הנא לכאר השחוף נשלמות ‪:‬‬ ‫היו נמצאות כשכל הננאי״ואם נדעשהש״י הוא התחלה לעולם‬
‫ונדע שהדנריס נעשים ממנו יחו״ב שנדע עצמותו ית׳ מצד‬
‫כי כל אלו הדנרים הם מצויירים במלאכתו וכעצמו‪ ,‬ולכן אתר אן< שידיעת השי״ת אי אפשר לידעה על מה שהוא‬
‫עליו נכר יש לנו מקום להשיג דנר ממנו והוא רשנדע כי הוא התחלה ונדע שהדכריס כלס הוא עשאס כשנדע‬
‫הדנריס נדע את עצמו‪ ,‬ולבן אמר אני אעכיר כל טוני על פניך וקראתי נשם ה׳ לפניך‪ ,‬אשר הרצון כו ני נהעביר‬
‫כל הנמצאות הנקראים במעשה כראשית טוב ואותר לך כי אני המהווה אותם לכן תדע מעצתי כל תה שאפשר לידע‪,‬‬
‫זעל זה הצד אני רחום וחנון‪ ,‬ולכן אמר השען ועמוד על התכוננות היותו ית' התחלה שהוא המבוא אשר תגיע מתנו אליו ; כמו‬
‫שכיארט הנה מקום אחי ‪ .‬הרצון נו מדרגת עיון והשקפת השכל ולכו אמר עמוד והתבונן על היותו צור ני הוא מנואר‬
‫לכל‪ .‬וכאן הודיע הרב שיש לחכמים מעלה קצתם על קצתם נ פי הניזצרויס אשר ידעו א ס נ רו נ ס אם כמדרגה כמעלה ולכן‬
‫חי שהוא יודע רוב הנמצאים שלמטה מגלגל הירח הוא קרוב אל השם ממה שלא ידעם והיודע יותר קרוב אל השם ממה‬
‫שלא ידע כל כך ‪ ,‬והיודע עליונים ותחתונים הוא קרוב אל השם ייתר ‪ :‬א מ ר שם טוב ולפי מדרגות התנמים באלו‬
‫הדכריס אשר ביארנו יתחלפו מדרגות השלמים בקורבת השם יתברך אפילו שלא יהיה מצד השלילית כמו שביאר הרב‬
‫כזה החלק זהבן זה ‪ ,‬כי הוא נפלא ועמוד עליו והיה בו שמח ‪ ,‬ולכן הזהיר ואמר ונצכת על הצור עמוד והתכונן על היותי‬
‫התסלה‬ ‫‪,‬‬
‫קר שק ש‬ ‫אבר בגאל‬
‫פ ר ק ‪) V‬א( שהוא המבוא אשר תגיע סטני אי‘׳! נ טו שניארנו‬ ‫פאות על החומר עלהזורה ועל הפועל ‪ .‬והנה מזה הוליד הפשאלכני אס‬
‫הנה מקום אהי ‪ ,‬הרצו! בו נ מ ל ת אליו ההשגה‬ ‫'‬ ‫היה השמין שיאמר לור על הפועל נאנגיס הימה ההפאלה שיאמר על שרש נל‬
‫בו וזה אמרו הנה מקום אתי שביאר גי בטדרגת עיון והשקפת‬ ‫דנר והחמלמי‪,‬יאןשלאיה'המאנגיה‪.‬והומיה גזה השאלה האי‪ :‬כאילוביאר‬
‫שכל שהיא השגה ‪:‬‬ ‫שהצור אשר הוצנתם מטנו היה אברהם ע׳ב לנו וכו' ‪ .‬אוזר׳ שניאר‬
‫הרג שיאמר צור על הפועל נאננים ומוליד נדומה לו‪ ,‬הניא שעל ורן‬
‫ההשאלה יאמר לשרש רל דיר אע׳פ שצא יהיה מקור אננים‪ ,‬והניאו אומו הפשוץ עם ממשן אליו‪ ,‬נאמר הניעו אל צור הוצנמס הניעו אל אנרהם אנינה ‪,‬‬
‫ולפי שלא נחשינ שהם שתי הנעומ ובני דרושים ‪ ,‬היצרן לומר כאילו ניאי שהצור אשר מוצנמס ממ‪:‬ו היה אנוהה ‪ ,‬ולהנריח וה שהצור עצמו הוא‬
‫אברהם וני שגיהס דב־ אתי ולא בני דברים ‪ ,‬אמר ננאן ולוה אמר אמד אמרו וכו׳ ‪ .‬ואסר הרב עור על בן לכו בדרכיו וכו׳ ‪ .‬רצה נוה‬
‫להבריח פירושו מהפסוקים בקודם ונממאמר מהם ‪ ,‬ני שמה אמי שמעו אלי רודפי צדן הניעו אל צור מוצנתס ואל מ^נמ בור מקרמס הניעו‬
‫אל אניהס אביכם ומל שיה מוזינלנס בי אמד קראתיו ואברכהו ‪ .‬אמי בהייציס ל־דון כנדק ולבקש הידיעות כאלהיר‪ .‬והתורה ‪ ,‬ראוי שיביעו נצור‬
‫שממנו מוצבי ‪ ,‬כדי להדמח אליו ‪ .‬וביאר מה הוא הצור ‪ .‬ואמר שהוא אביהה הביכה שמובנו ממני ‪ ,‬וייעי שאס יניעו אליו יקרה אליהם נמו‬
‫שקרה אליו ‪ ,‬מהו כי אחד קראתיו י׳ל כי אנרהס נקרא אמד ועם היות מענע האמד המהפרי שלאיתמלק ולא ימינהוכן היה אברהם שהיה‬
‫אהד מסהר' ‪ ,‬י׳ל עקר ובלתי מתרבה ‪ ,‬הנה הוא ית׳ ברכהו והרנה את ו־עו ‪ ,‬וכן יעשה לרודפי הצוק ‪ ,‬כי עה היותם שרידים מספר יהיו יבער‬
‫ינתנס ‪ ,‬נהם ה׳ ציין במם כל תיבותיה וינרכה וירנם ‪ .‬הנה כור הפסוקיה‪.‬יכייתו פי׳ הרב שהבור הוא אנוהם ‪ .‬ולוה אומר על ‪ !5‬לכו‬
‫בדרכיו ‪ ,‬רמו לרוופי צוק ‪ ,‬והאמינו נתורתו רמו למנקשי ה׳‪ ,‬והתנהגו נמיותיו י׳ל ואז תוגולהתנהג נמוותיו ‪ ,‬רמו הי אתו קראתיו ‪.‬וכנה‬
‫וז״ב ‪1‬ם שאם נאמר בהיה פי׳ צור על דיר אהד ‪ ,‬אין יכניס עס ונוי הנניא וכדר מאמריו ‪ .‬אנל נאנרהס כוא ראוי לפי שטבע המקור ראוי‬
‫שיהיה צמצא נמה שיתצכ ממני ולכן ממוות אנרהס חייג לירעי ‪ .‬הגה התנאיו ונר• הרג והיתיי השאלות שנית ושליכית ; ואפי זה הענץ‬
‫האחרון נקרא הש׳י צור ט׳ ‪ .‬ירצה מפאת היותו פיעל העולם אם נמדישו ואם נהתמותו ‪ ,‬והנה אתר ה־נ ני הות הכתהלה והסנה הפועלת ‪,‬‬
‫ר׳לכי הוא ההתחלההצוריית לכלהדנרים ‪ ,‬והוא א׳נ הפועל‪ .‬ונפכוקיה שהניא אם תעיין נהם תמנא מהה יאמרו על הפועל ומהם יאמרו על‬
‫הצורה ‪ ,‬כי כצור ס־ויס פעלו )דנריס ל׳ב ד׳( נירושו כפועל כשלימה היא פעולתו ‪ ,‬וצור ילדן סבי)שס שם י׳ה( ר‪-‬ונו הכיעל כהוליד ‪ ,‬וצורם‬
‫פכרה )שם שה ל'( אפשר שיפורש על הצירה יאפשר שיכי־ש על כפוע' ‪ ,‬אנל ואי! צור כאלהיני )שמואל א׳ נ׳ נ'( הות !אתר על היותו ית' גורס‬
‫העולם ‪ ,‬ולז׳א אי! קדוש כה׳ ר׳ל נבדל מהתמייות ‪ ,‬ואין צורם פכיעה כתצהים ‪ ,‬וכן נוי עולמים )ישעי׳ כ׳ו ד־ן ירנה שהיא ציית העולמים‬
‫כלה ומעפידם ‪ .‬ואמנם למה הניא עצין הצורה בוכ על דר־ ההעלם בהון פכוקי הפועל יתנאר נפרק הנמשן לוס‪ .‬ונזה היתרה כשאלה הרביעית ;‬
‫אי! ראוי שנחכוב שהשען יעי־וד פירושי שיתבונן ויפליג העיון כשהוא ית׳ כתהלה לנמצאות ‪ .‬בי לא‬ ‫ונצבת עא הציר השען ועמוד ובו׳‬
‫הניא הרב נשתופו נצב שיאמי על העיק וההתכוננות ‪ ,‬אבל ׳אמי הפפוק לדעתי ‪ ,‬הנה מקום והדרכת עיין אתי אניעך אנין אבל אץ ראוי בתגבור‬
‫פשם ‪ ,‬ני אם שתשען יעמוד ‪ ,‬ותתיצנ על הצור ר׳ל ידיעת שהוא ית׳ נור כעולם והתהלתו ‪ .‬וייש השען ועמוד ע׳ו עד כה תנא ולא תוהין‬
‫)איונל׳סי׳א( ‪ .‬ואמרו שהוא כמבוא אשי הגיע ממנו לזולתו ‪ ,‬ירנה שתכלית ההשגה כו ית׳ כאפשיייס לאדם ‪ ,‬וו היא ר׳ל ידיעת אופן היותו‬
‫ימס‪1‬ת העולם‪ ,‬אס בתתלת טיאתו המותלעת ואם ג׳כ בהתמדתו ‪ ,‬זאין ימשכו ממנו תמיד הצמגאים ‪ ,‬כי והו המנואי אשר הגיע מיני לווצתז‬
‫והנה‬
 ‫לר ‪84‬‬ ‫סורח נמכים חלק ראשון » ־‪ p‬יז‬
‫ההמון אבל ח ב חכמת הטבע ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ק‬
‫חחשוב בי החכמה האלהית לבד היא הנמנעה‬ ‫®*לן‬ ‫יז לא‬
‫יי וכבר נכפל ) פ ״ ן כהקדמה הספר( לך אמרנו ולא במעשה בראשית בשנים ‪ .‬ב ואק וה‬
‫אצל בעלי תורה לבד; אבל גם אצל הפילוסופים ‪ ,‬וחכמי האומות מקדם הין )א( מסתירין הדברים‬
‫בהתחלות ומדברים בהם בחידות‪ .‬ואפלטון ומי שקדם לו היה ^ר א החוטר ד ^ ב ה והצורה הזכר‪ .‬ואתה‬
‫יודע בי ^ התחלות הנמצאות ההוות הנפסדות שלשה ‪) .‬ג( החומר והצורה וההעדר המיוחד ‪ ,‬אשר‬
‫תא‬ ‫‪-‬‬
‫שם ‪« 9‬ב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ס י ן א וכבר נכפל לך אמרנו‪ ,‬ר׳ל שאמרנו נפחיחח זה הספד התחלה נ י תדע שהוא מציאות המשובח אשר לנמצאות‬
‫שאי! ראוי ללמד קצח החמלוח הפגט להמון ‪ :‬בציורו והם »רמיתמאמתתו‪/‬כי שמש ומגן ה׳ מזריח הצורות‬
‫ב ואין זה אצל בעלי התורה בלבד ‪ .‬ר״ל שאין מניעת הלימוד ומשים אותם מושכלות כמו שהשמש מרת המראות והראות‬
‫בפעל ‪ ,‬וזהו אשר נרמז בהגה מקום אתי נ מו שביארט ;‬ ‫להמון אצל בעלי ההורה בלבד אלא אך אצל הפילוסופים ;‬
‫י ן לא תחשוב ט ה חנ מ ה האלהית ‪ .‬ד ע אתה‬ ‫פרס‬‫ג ההחלות הנמצאוח ההווח הנפסדוח שלשי‪ /.‬ומפני זה לא סנה‬
‫המעיין נ י הדברים ההווים במלאכה יצפרט שני‬ ‫הרב הכועל ני הוא מחכמח האלהות שהוא ית' ההחלה וסנה‬
‫פועלה כמו שנאר בפרק שלפני זה ואס כן כנר סגה הפעל‪ /‬מ רי ם ^ אל ש ע ל ואל מ תפעל‪ .‬ה ט ע ל הוא המהוה‬
‫והתכלית לא היה צריך למנותו שלא מנה רק אשר הס בנמצא והמתפעל היא ההיולי הראשון ‪ .‬ונמה שחושבים שהפועל‬
‫האלהי הוא יותר טוב מנ ל אלו הפועלים וני היא שעל‬
‫ההיולי והצורה ווהו המפורסם בספרי הקדש ולמה שיש בכאן התחלה חמרית ראשונה מ שתפת לנל הנמצאות נרמז‬
‫סליה במלת צור^ ורמז הרב עליה בזה הפרק ואמר כי נמ״ש ונצבת על הצור שהוא רוחי על היותו התחלה ג״כ‬
‫מה שאמר הנני עימד לפניך על הצור שרמז על התחלה ההיולאנית ולכן הביא זה הפרק אחר צור ‪ .‬והנה הביאור‬
‫בו אינו מותר כי החכמים ר\\ מדברים בזאת ההתחלה בחידה כל שנן בעלי התורה למה שהתורה להמון נתנה ואין‬
‫ראוי לגלית להס סתרי התורה ולכן אחרי ולא במעשה בראשית בשנים והרמז כלו להעלים זאת ההתחלה אשר‬
‫ממט יודע כל המציאות אם יובן על אמתתו וזהו כוונת זה הפרק ‪ .‬ואמרו אתה יודע כי התחלות הנמצאות ה שות‬
‫והנפסדות שלש‪ .‬החמר והצורה וההעדר המיו חד‪ .‬ואמנם קרא ההעדר המיוחד למה שמן ההעדר ממנו כולל וממט‬
‫מיוחד‪ ,‬ומההעדר הכילל לא יעשה שוס דבר אלא מהעדר המיוחד‪ /‬כי מהאבנים אשר נעדרי היות בית או אדם לא‬
‫יעשה אדס למה שיה ההעדר אינו מיוחד אבל מהעדר הבית והיה אבן יעשה הבית ‪ /‬וכל שנן שלא יתהווה מהעדר‬
‫המוחלט אשר הוא העדר גמור ‪ ,‬וההעדר הוא מחובר לחמר לעולם ולולא יתחגרי ההעדר לחמר לא הגיע אליו הצורה‬
‫כי הנמצא שלס לא יתהווה ‪ /‬אבל הוא מבואר ני מתנאי ההווה שיהיה ‪ A‬נמצא קודם ונזה הצד היה ההעדר מן‬
‫ההתחלות ולכן השטן אשר הוא העדר הוא סבה להוויית הדברים במקרה ‪ /‬ולכן יתייחס השנון ע ם הסבות עצמיות‬
‫כמ״ש ויבאו בני האלהיס להתיצב על ה׳ ויבא נ ם השנון נו׳ ‪ ,‬ולמה שלא נשאר ע ם צירת המתהווה הוא סנ ה במקרה‬
‫ולא נ א נתוך הנאים נעצ ם ולכן לא נאמר בראשונה ויבאו בני האלהים ויבא ג ם השנון אלא ויבאו בני האלהים‬
‫להתיצב על ה׳ ואח׳ינ נ א במקרה ייאמר ויבא ג ס השטן נ תונ ם‪ /‬הנ ה מצד השטן וההעדר אי טנ ש א ר נ ע צ םנ מ ת הוו ה‪,‬‬
‫וגס כן אין ה טונ ה בהעדר שתעדר הצורה ותפסד ‪ /‬נאמר ששא בנ ה לשיית הדברים במקרה‪ .‬ולק יתייחס השטן ע ם‬
‫הסבות‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫' א כ ר בג א ל‬ ‫קחסק ש‬
‫יה ין )א( ספתיריס היבריס בהתר‪-‬לוח ‪ ,‬הרץי! נ ו הדבד ם ו‪9‬גם לא אמי « « מ מ ק « ! » של ‪9‬צוו מזיש נפרס >זנ‪ ,‬לפי ששם ידנר‬
‫ואסר שרםהיצספ ולשי שגאי וגצגפ בששם שים ל«ש‪ 9‬כאל ורגם פי >צב שליו ‪.‬‬‫וההעדר‪1W01 ,‬‬
‫והמרה ‪ II‬זו <'>! ‪, I‬‬
‫הרומר ‪ II‬ס נ ו ך ו ‪I‬‬
‫והם ‪n u i i i j 1‬‬
‫הוזחלוחז וו ‪U/‬‬
‫שהס‪ u i n a‬ז ל ו ו‬
‫!‬
‫מ ציו לננדיל כיגיהם ואשר »»י זם ופזר השד! ‪ ,‬אגל נכאן שיניא‬ ‫וםדנרים נהירות מצך קראם הצורה ונר וההוסך נקנה ‪:‬‬
‫)נ( החוסר והצורה ‪ .‬ר ץ החוע‪.‬ר והצורה הם התו‪,‬לוה י דנ ר נע*ם שהוך צור ואיי הפיש נק פצוי אשי נאמר נזה גשסוק פל‪,‬ש־ >אשי נשאר‬
‫ורתעדו נסקרה סצד שההוסר נערו ‪ p‬הצורה המוכנת לקנדה ‪ /‬פנסוקים ‪ ,‬ט כלסגאשריס שליויס׳ גלי פנדל‪,‬שרנס כלס נלי הפושס ‪:‬‬
‫פ ר ס י ן נוונח ררב נפרק הזה לא הי‪.‬נתים נמריו ‪ .‬וסאמסהוא‬ ‫נטו שתאסר נהלסק שיש לו קבלת צורת האפרוח בנ ת ונהג״עח‬
‫שרגיא כאן זה הפיק ‪ .‬כיי לפת הפנה ‪ ,‬לשם צא אמר ולא‬ ‫סר אוחו ההעדר והגיע בפועל סה שהיה עודר ושב געדר סר‪.‬‬
‫ביאר נשם ציי שני צוייס אמיים יאמרו גפם ‪ .‬כי הוא)אמי צדשחו של‬ ‫שהיה גסצא והוא צורת ההלסק אשר היתר‪ .‬בפועל ‪:‬‬
‫»ו«ו׳ שראשון ‪ .‬והוא ואשד ניכשל םצוים םיאש«‪ 9‬יס׳ ‪ ,‬אשי נשניד‬
‫זה הניא גשם ציי ג׳ שתופיס ‪ ,‬שיאמר פל ההר רומו החומר ‪ ,‬ושל האק הקשה יומו אל כצדה יכו׳ כמי שאמרתי ‪ ,‬והשלים פצוין נאוי־״ס שפיפיס‬
‫נפרק ההוא ‪ ,‬ואיור הרג שהפנה נזה הוא לפי שהי‪.‬חלת הדטיס הענשיס היה המצהג תמיד גהשלישה ולנן השלימם הרג ננ אן‪ ,‬והיה א׳כ הפרן‬
‫מה השלי‪ :‬הפרק הקורס ששני ‪ :‬לא תו־שוב ני ר^‪,‬נמה ה<)להיה וני׳ ‪ .‬דיל שלא לנד החכמה האלהית היא ממנפת מההמון ‪ /‬ני גה יו נ מכמס‬
‫כ פנ ע‪.‬י או' שהשלס מבה ‪ .‬ונמו שאמי ולא כמעשה ניאשית נפציה ‪ .‬ונניכתכ היננהקושת הספר שזה גאמר של הכמת הסנש ‪ ,‬ונפרש נשגין‬
‫ההתחלות ‪ .‬ולבן אמי מעשה ניאשיח ר׳ל מעשה ההתחלות ‪ .‬והניא הרג שנה השילוסיפים שה הייתה נלמי גמפיה לדת משה ‪ ,‬היו שעלימיה זה ‪,‬‬
‫במי שהביא מאפלעין שהיה קורא הצזרה זכר והחומר גקנה ‪ ,‬להיות הצורה מגנלת המומר ונוי‪.‬נפ לו מציאות < כשו שהאיש יגניל האשם‬
‫זווחן לה מציאות שלה וננוד ‪ :‬ואחר‪ ,‬יורע בי התתלוה תנסצאות ההיית וני׳ ‪ .‬ראוי שתהעורר כוה לג׳ דניים ‪ ,‬האסד למה הניא היכ‬
‫נזה מהדניים התי‪,‬לות שהם הזנריס ההוויה זמפכדיס ‪ .‬זאין זה מדיישגי כי אס שהיו מדטיה נהתהלות כהשלה ומיזוה ‪ ,‬לא זולת וה ‪ .‬השש ‪/‬‬
‫למהלא זני כאן כד' כנו־‪.‬הדנויםבלם‪,‬תומי‪,‬וצורה ‪ ,‬ופישל‪ ,‬ותכליס‪ ,‬והשמיע הפועל והו&יש והניא ההעמ׳ שהוא סנה נסקרה • השלישי ‪,‬‬
‫נאומרי ‪ ,‬ואס הם אשר אין הפסד שליהס נריאור‪ ,‬תה הלשין היה לו להניאו קווה ו ט ח ההתחלות ‪ ,‬המוו ^‪ 91‬שוכר ש»הנ אפלשין ני הוא למתייוזש‬
‫אליי לא למה שזנר מערש ההתחלות‪ .‬ואומי נחשונח נל זה שכוונת הרנ היתה להתנצל‪ ,‬למה לא ני אי שיאמר ציי מל החומר ושאמי מל‬
‫הצורה רפ־ק הקזדס לזה ‪ .‬ואמר שמשאו נוי להעלים נ י י ן החנמיס הקדמוניה ‪ ,‬זלשי «ןשה עדו ולמה לא השלימו ג' כ נהיזש צור ‪v s fa‬‬
‫על הפועל ‪ .‬מפצי זה הוצרך הרג לנא' שאפלשון לא עשה ההשלס כי אם נחוטי ונשיה ‪ ,‬ונס שהתגולוש הי טי ה ההווים » » די ה ‪ ,‬רצה לומר‬
‫ט‪,‬חלותס ‪ ,‬כעצמם בס התומר והצורה וההעדר)הקודם להויה( ‪ ,‬ה » עו ר הוא סנה נמקייה ולא ‪ p‬איור )צ׳ל סאר( א׳כ שיהיו הנות נעצה ‪P‬‬
‫אס התומר מצדה ‪ ,‬ילבן ט ה נסם לנו משלים אפלעו! ‪ .‬יכינ נמשך אמריו נזה לפי שהים ההעדר כלפי י א י לפעלה ‪ ,‬כי מנואר ננלה הוא‬
‫שה‪,1‬ורה המתהווה אינה נהווה והיא נעדרת ממצו ‪ ,‬שאס היתה נמצאת עמו ‪ ,‬לא היה כאן לדכ הויה ‪ ,‬הנמצא ‪ ,‬נמה שהוא נמצא לא יתהווה‬
‫היא נמה שהיא נעדר ‪ ,‬לא נשאי ננא! א'נ ינר ראי! להשליש ני אס מ ז ט יופייה‪ .‬ואמנה השופלוההנל^ אץ דרישה מתכשת השנש ‪ ,‬ט‬
‫אס מחכמת האלהוח ונם אינם יזלקי המתהיוה ‪ ,‬ולוה לא נאמר שהה המחלות הנמצאות הסווש טפסדוש ‪ ,‬לשי שאינם המתלוקיו ו ס מ י ו מ‬
‫היותש סטתיו ‪ :‬ואתרי שניאר מנהג אפלעין נהשלס שה הסומר והצירה ‪ ,‬והניי ש מהמושכל ‪ ,‬בטופו כשי » ץ ההתחלות השצמיזש ^ ל ג ו מיי‬
 ‫מ ו ר ה נ ב ו כ י י ם ח ל ק ר א ש ו ן פ ר ק י ז י ר‪1‬‬

‫‪,‬‬
‫הוא מחובר לחומר לעולם ולולא י התחברות ההעדר לחומר לא הגיעה אליו הצורה וכזה הצד‬
‫היה ההעדר מן ההתחלות ‪ .‬ועם הגיע הצורה ‪ ,‬יסור ההעדר ההוא ‪ ,‬כלומר העדר הצורה ההיא המגעת ‪,‬‬
‫ויחובר אליו העדר אתר וכן לעולם ‪ ,‬כמו שהתבאר בחכמת הטבע ‪ .‬ואם הם אשד אק הפמד עליהם‬
‫בביאור ‪ ,‬היו שואלים השמות ולוקחים הדמיונות בלמוד ‪ .‬כ״ש שראוי לנו אגהנו קהל בעלי הדת‬
‫או תדמה להם אמתת הענין חלון‪ :‬הענין שנרצה‬ ‫‪^,‬‬
‫שלא נבאר דבר שיקשה על ההמון להבינו‬
‫בו ‪ ,‬י ודע זה גם כן ‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫פרק יח קרב נגש ננע ‪ .‬אלו השלשה שמות כלומר קריבה ונגיעה ונגישה ‪ ,‬יהיו פעמים לענץ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫המגע והקרוב במקום ‪ ,‬ופעמים יהיו לענין הדבק המדע בידוע ‪ /‬א וכאלו ידמה לקרב‬
‫נשם לנשם ‪ .‬אמנם ענין קריבה הראשון ‪ ,‬והוא הקריבה במקום ‪ ,‬כאשר קרב אל המחנה ״ ופרעה‬
‫הקריב ; והנגיעה ענינה הראשק נגיעת גשם בגשם ״ ותנע לרגליך^ ב וינע על פי ‪ .‬וענין נגישה‬
‫הראשון בא איש אל איש והתנועעו אליו ; וינש אליו יהודה ‪ ^ .‬ועני; אלו שלשה השמות ‪ ,‬השני הוא‬
‫הרבס‬
‫אסדי“‬
‫““‬ ‫שם טוב‬
‫לא חון ממוו ; ד התיונרוח ההעדר‪ .‬ר׳ל לולא החחנרוח השדר‬ ‫הסכות עצמיות גס השטן ו ט׳ ולתה שלא נשאר עס הצורה‬
‫הצורה העתידה לא היה סניע לחוסר צורה אחרת אנזרי אשר‬ ‫כמ׳ש ויכאו כני האלהים להתיצנ על ה׳ ויכא המתהוה‬
‫לנש צורה אחת אכל ההעדר המיוחד נו יחיינ שיפשיט צורה‬ ‫הוא סנה כמקרה ולא נתיך הכאיס כעצם ולכן לא נאמר‬
‫אחת וילניש צורה אמרת והיא הצורה העתידה וא"כ ההעדר‬ ‫כראשונה אכל כעכור שאינו נשאר אחר התהוות הצורה‬
‫הוא סכת ההויה ; ומזה הצד יקרא ההעדר הדנק להמר התחלה‬ ‫הוא סכה כתקיה ואם הגיע הצורה יסור ההעדר ההוא‬
‫ואס נאמת אינו התחלה נעצס רק כמקרה ‪ :‬ה או תדמה להס‬ ‫כלומר העדר הצורה ההיא המגעת‪ ,‬ולכן היה הוא הסכה‬
‫אמתת וכו' ‪ .‬ר״ל ואפי' לא יקשה העני! להכינו להמון שמא‬ ‫נחקרה הנה העדר ככל התהווה הוא דכר מכיאר ‪ ,‬ואמנם‬
‫תדמה להס העני! האסתי חלוף למה שאנו יוציס כו ; ו ודע‬ ‫הצורה ג״כ דכר מנואר שאם לא נתהווה דנר לא נקרא‬
‫זה ג"כ ‪ /‬ר״ל מפני זה הניא זה הפרק אחר כרק צור להשלים‬ ‫הוויה ‪ .‬אמנם ההיולי המחוכר להעדר ולנורה היא נמצא‬
‫שתוף צור ולכאר כי שס צור יאמר על אלו שלשה התחלות ‪ /‬כי‬ ‫כעצם ג"כ כמתהווה ואס לא יתהווה דכר ‪ ,‬ואלו השלשה‬
‫יאמר על החומר והצורה וההעדר והוא נא לגלוש לנו פירוש אמרו‬ ‫דנרים נקראו התחלות ונרמוז כשם צית וכפרט ההתחלה‬
‫על הצור בחורנ כשהוציא מש׳ר סיס מן הצור כי מלת צור בזה הענין‬ ‫שהיא ההיולאנית אשר היא משותפת לכל הדכריס ההווים‬
‫יאמר על החוסר הראשון וסרע״ה היה יודע ומשכיל עניני ההיולי‬ ‫והנפסדים‪,‬וכעכור שהמין העס והיכניס ידעו הסכה פועלת‬
‫והיה פועל בהיולי העולם כפי אשר היה רוצה לפעול והיה מעדיר‬ ‫ולא ידעו הסנה המתפעלת העלימה הרכ מהם כזה הפרק‬
‫צורה ומלכיש צורה אחרת וזהו מפתח זה המאסר ‪ /‬ולנצל עצס\‬ ‫ועל זה נרמז ודע זה גס כן ‪ .‬והרצון נו ני כמי שאתה‬
‫איך העלים העניניס האמיתיים וצא דבר רק נרמז‪ ,‬ואמר כי ההכרח‬ ‫צריך לדעת שיש כאן סנה פועלת שנקרא צור ג״כ צריך‬
‫ולפי שדבר עתה נסבות‬‫הפרק‪/ • ,‬׳■ ‪i‬‬
‫ן ‪j‬‬ ‫‪/‬‬ ‫נזה‬
‫תראה ^ ז ‪w‬‬
‫׳•!׳‪.‬י‬ ‫הניאו לזה כאשר‬
‫כוו‬ ‫שתדע שיש ככאן סנה מתפעלת שנקראת צור;‬
‫התחלות והדבר אשר היא התחלה לזולתו אמנם הוא פוגש‬ ‫קרכ ונגש ‪ .‬ודע והנן מה שאמר הרכ כי‬ ‫פרק‬ ‫יח‬
‫ונוגע בו כמו החסר עס הצורה לפיכך סתך הרב זי׳ל זה הסרק ;‬ ‫כהסתלק הגשמות יסתלק המקום ותתנטל כל‬ ‫י‬
‫‪,‬‬
‫פ ר ק י ח א כאלו ידמה לקרב גשם לגשס מצד התאחדות‬ ‫קרינה ורחיקה ונגיעה והתפרד או התדנק או משוש או‬
‫‪,‬‬
‫המשכיל עם המושכל ב ויגע על פי אע״פ‬ ‫סמיטת‪ .‬הנה הראיתיך ממאמר הרב כי כהרחקת הגשמות‬
‫שהיה זה כמראה הגבואה ולא קרינת גשם בגשם מכל מקום‬ ‫יחויינ שיסלקו מעליו מקרים רכים והתנאר כמופת שהשם‬
‫אחר שהיה ענין מדומה דמיוני הרי הוא כאלו נגעו גשם מ שם‬
‫נפרק תמונה ותכנית ‪ :‬ג וענין אצו השלשה ‪ .‬ר״ל הענין השני‬ ‫נ ט ע ל לסי שהנטאה יש לה סנוא ככת המדמה וכסו שביארנו‬
‫מאלו‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫)שם נ' א'( ‪ ,‬יר שההתחלות האמרוח הס התחלות כעצם ושלכן קראם‬ ‫נאמרו ואס הס ר׳ל הפילוהועים אשר אין ה‪ 5‬פד עליהם נניאור הכנינים ‪,‬‬
‫כני האלהיס ושהשען שנא כהוכס הוא ההעדר שייא נתון ההתתלות כלתי‬ ‫היו שואלים השמוח‪,‬ר׳ל סההתהלות האלה ‪ ,‬הל שק שראוי לנו נפלי‬
‫מכוין לעצרו ‪ ,‬והנה ה>־נ ימו נפר^יס כתלו לצוד שנא' נכרשח כשלס‬ ‫הדס שלא ננאר דני יקשה על ההמון להנינו ‪ ,‬או תדמה להם אמתת‬
‫הנני עומד לנ‪-‬גין שה על הצור ‪ ,‬והכיח נצור ‪ ,‬שנאמר מל החומר שעשה‬ ‫הענין נחלוף מה שנרצה שכיתה כוונתנו ‪ .‬והן הענין נרצו! כי היותו ים'‬
‫)משה( ככח החל ית' וננפלאותיו נה )נ׳ל שיכה( החומר ויפשיעהו מצויה‬ ‫סועל איו היון לנאר זה אל ההמון ‪ ,‬ולכן אמר שעל ‪1‬ה ניןרא צור ‪.‬‬
‫וילנישכו נויה אחרת ‪ .‬ולגור שנאמר נפישח כי תשא שוננגח על כצור‬ ‫אתנה התמרנו שג'כ י־‪,‬רא צור להיותו צורת העולם ‪ ,‬הנה אולי ינינהו‬
‫נאמר על האל יה' שהוא צורה העולם ‪ .‬ואיירו עור והיה נענור כנודי‬ ‫ההמון נחלוף כוונתו ‪ ,‬וירשנו שלהיותו צויה יהיה מתונר לחומר ‪,‬‬
‫ושמהין ננקרת הצור שכם מקרי החומר שימשנו אליו‪ ,‬ויפכיד תזה החלק‬ ‫נמו שהיא נשאר הצורוח ‪ .‬וג׳ה אס אמרנו שיאמר צור על החומר ‪,‬‬
‫סיאשון אפרש הפרשה נלה נעה׳י ‪:‬‬ ‫ושזה נרמז נאומר והניח נצור ‪ ,‬אולי יתש‪ 1‬נ הפנל ההמוני שהיחס יציאת‬
‫פ ר ר י ח כוונת הרב בזה הערק לגאר פג נמה פנים יאמרו‬ ‫סמים נענע אמרי אשר יוחס אל החומר הראשון נששיעת צורה ולנישת‬
‫נלשונגו קרינה ונגיעה ונגישה ‪ ,‬והיה זה לפי שיתעלה הניא‬ ‫י‬ ‫צורה ‪ .‬ומשני ‪1‬ה גלה שסוף צור על הסועל ‪ ,‬והעלימו נהיותו נאתר על‬
‫שהופי ישינה ‪ ,‬קימה ‪ ,‬עמידה ‪ ,‬ועה היות שנכנסו שמה ‪:‬תופי צור‬ ‫החומר והצורה כמו שאמרתי ‪ .‬והזתרז עם זה כל הדנריס השלשה‬
‫נפי׳ז מהכנות שזכיתי אתריהם חזר להניא שתופי שרזת התנועה ולכן‬ ‫שהעירותי עליהם נדנרי הרג ודע זח ג'כ ‪ .‬חשנו הנישרשיס שיסגור‬
‫הניא קרינה ונגיעה ‪ .‬ודנ‪-‬יו יזה הפ־ק ׳תתלקו לשני חלקיה ‪ ,‬הראשון‪,‬‬ ‫הרג שיאמר צור על שלשת ההתחלות הומר וצורה וההעדר ‪ ,‬ואני לא‬
‫נניאיר שתו‪:‬׳ המלות הג' כאלה ‪ ,‬והוא מהוזלת הניק עד וכל לשון‬ ‫מצאתי נשהושי צור זזנר ירמוז אל ההעיי ‪ ,‬והוא ג׳כ אינו התחלה‬
‫קרינה או נגישה ‪ ,‬והחלק הג' משה עד סיף כל הפיק ‪ .‬אאי ג' •המות‬ ‫נפצה ‪ ,‬ואינו חלין מהמתהווה ולכן מה ‪:‬כתנת׳ הוא הנראה יותר ננון‬
‫נאוכזר קריכה נג״הה נגיעת ‪ ,‬הונין הלנ לומד זה ‪1‬לא נ‪:‬ת‪:‬ק נמה‬ ‫אצלי ‪ .‬והנרמני כתג שההעדר שנה נמ^רה ולכן ננלל נשם השען ונשם‬
‫שאמ־ קיי ננש ננע לפי שהם פועל ענר ‪ ,‬ולנן אניד שאין השתוף נהם‬ ‫ההתחלה אשר י‪-‬או מרעיה נעת סשרו יתס הנמצאות קצתה אל קצתם‬
‫נהיוחם ק־ינה אי עישה או נגיעה ‪ ,‬והיא הקרינה כמקום אין ראוי‬ ‫ירצה סם ‪:‬ההעדר להיותו הנה נמקייה את־ עליו נספר איוג שנתנ משה‬
‫שתתשונ שקרינה ונגישה ייגיעת שלשתם שוים נמוננה הגשמי‪ ,‬אנל‬ ‫עליו השלוש ‪ ,‬וינאו נני האלהיס להתיצנ על ה' וינא גס השען נחונם‬
‫הוגיעה‬
‫לה ‪35‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק יח‬
‫‪,‬‬
‫הינ ק מדע וגנ ת ת השגה לא השנת מקום ‪ .‬אמר ‪ p‬הנגיעה בעגץ הדבק המדע כי נגע אל השטים‬
‫מיבכטה‪ ,‬ונאמר ם; הקריבה‪ ,‬והרבר אשר יקשה טבם תקריבק אלי‪ ,‬כאלו א מ ר תוי תוני אותו‪ ,‬הגה‬
‫ככר נעשה בהודעת הירוע ‪ ,‬ונאמר מן הנגישה ‪ ,‬וינש אברהם ויאמר ^ והוא היח בענק הנבואה‬
‫והתרדמה הנבואית ‪ ,‬י כמו שיתבאר )חלק א׳ פרק ל״א ‪ ,‬חלק נ' פרי‪ ,‬מיא{ מן יען כי ננש העם הזה בפיו‬
‫ובשפתיו ‪ .‬ובר לשון קריכה או ננ״בה אשר תמצאנה שבאה בספרי הנבואה בין השם ית' ובין נברא‬
‫מנבראיו ‪ ,‬הוא כולו מזה הענין האחרון ‪ ,‬כי ה*םם יתעלה אינו גשם ‪ ,‬כסו שיבא עליו המופת בזה‬
‫המאמר ‪ ,‬ולא הוא יתברך ינש ולא יקרב לדבר ‪ ,‬ולא דבר ‪ p‬הדברים יקרב לו או יגע בו יתעלה ‪,‬‬
‫כי בהשי^ק הנשמות יכתי‘ ק המקום ‪ ,‬ותבטל כל קריבה ונגיעה או רחיקה או הדבק או התפרד או‬
‫משוש או סמיכות ‪ .‬ואיני חושב עליך שיסתפק לך אמרו ‪ 5 ,‬ךוב ה׳ לכל קוראיו ‪ ,‬קרבת אלהים יחפצון ‪,‬‬
‫קרבת אלהים לי טוב‪ ,‬שאלו כולם קריבת מדע ‪ ,‬בלומר הישנהמדעית‪ ,‬לא קריבת מקום‪ .‬וכן אמרו‬
‫קרובים אליו ‪ ,‬קרב אתה רשמע^ ^ )א( וננש משה לבדו אל ה׳ והם לא ינשו ‪ .‬אלא אם תרצה‬
‫שתשים מה שנאמר במשה וננש ‪ ,‬שהוא יתקרב למקום מן חהר אשר י שכן עליו האור ‪ ,‬כלומר כבוד‬
‫ה' ‪ ,‬תוכל זה ‪ .‬אבל ההזק בעיק^‪ ,‬בי אין הפרש כין היות האיש כמרכז הארץ‪ ,‬או בעליון שבגלגל‬
‫התשיעי ‪ ,‬אילו היה אפשר‪ ,‬שהוא לא ירחק מן השם הנה ‪ ,‬ולא יקרב לו שם ‪ .‬אבל הקריבה )פרק‬
‫נ״ד חלק א'( אליו יתעי‘ ה כהשגתו ‪ ,‬והרחוק טמנו למי שיסכילהו ‪ .‬דמצאו כקרוב וברחוק מזה הצד‬
‫מעלות רבות מאד זו למעלה מזו ‪ .‬והנד‪ ,‬אבאר כפרק ^ מפרקי זה המאמר )נפיק נ׳ס ס׳ חלק א׳( איך הוא‬
‫היתרו!‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫יתנרך אינו גוף אכל אלו הדכריס יצטרכו אל פירוש‪ :‬ונכש‬ ‫מאלו חשל‪:‬כ שמות ‪ :‬ד כמי שיחגאר מן יען פי גג‪ . :‬ר״ל‬
‫נזשה לכדו אליו והס לא יגשו‪ ,‬רוצה לומר שחרע״ה השיג נו‬ ‫אע'פ שזה הפשוק לא היה יננואה מי׳ס אנו למדים ממנו כי‬
‫ית׳ מה שלא השיגו שאר העס ‪ ,‬והבן אחרו בי אין הפרש‬ ‫נגישה תאמר על ענין שאינו נשם כי הדיגור אינו גשס ‪:‬‬
‫בין היות האיש כמרכז האיץ ונין עמדו נגלגל תשיעי‪ ,‬והנן‬ ‫ה וננש משה לגדי והם לא ינשו ‪ ,‬ש־ישה לנינו ע״ה השיג גו‬
‫אמרו אכל הקרינה אליו בהשגתו והרחיקה חתנו למי‬ ‫יחנרך מה פלא היו יכולים להשיג שאר העם ‪ ,‬וזה ממה שיודה‬
‫שהמעמד הנכמר היה כמראה הנשואה כמו שהיה כשתוך עכר ;‬
‫ו שכן עליו האור ‪ ,‬האור הננרא הגשמי חון לנפש ‪ :‬והרחוק נזמנו כשיספילהו‪,‬זה גלה ה רגכפ׳ נ״ד מזה החלק‪ :‬ז מפרקי‬
‫זה‬
‫אברבנאז‘‬ ‫קרשיקש‬
‫פ ל ה י ח )א( אמר הר׳ם ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגתוו הנגיעה היא הדנק הדנייס נשעחיהם ‪ ,‬והקרינה היא היזקרר הדני‬
‫שוה קרינת מדע ואי אפשר נו שיאמר שהוא קריכת לדנר ואס אינו נוגע נו ‪ ,‬ני אינס פחקרניס כל כן עד שיגעו ‪ ,‬ושוי‬ ‫י‬
‫מקום ‪ ,‬ונראה לפי העגק שאין זה קרינת מדע אבל משה מצד אלו קרינה ונגיעה יוגנו נדנד הנח אלל ינר אחי ‪ ,‬אמנם הננישה היא‬
‫שלימותו ויתדון מעלתו על נל בני דורו אמר שהוא יקרב למקום מסיימהת אל התנועה כשיתנועע הדנר להחקרנ לונר אמי ‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הינ נקרינה ‪ ,‬והוא הקרינה נמקוס ‪ ,‬וננגיעה אמר נגיעת ג‪:‬ס נגשה ‪,‬‬ ‫מיוהד מן ההר‪ ,‬שאם רצה נו קריבת מדע איך יתכן לומר והם‬
‫לא יגשו אם היו מוכנים להגעת השלמות והדבקות בו אשר הוא וננגישה אמר נוא האיש אל איש והתנועעו אליו ‪ .‬ועוד מנין שהרנ‬
‫המבוקש ממנו ית׳ נ מו שאמר הכתוב השכל וידוע אוחי‪ ,‬אכל נראה נדנריו אלה רמז שקרינה מגיעה יאמרו נס נדניים שאינם חיים ‪ ,‬ולזה‬
‫שהרצון בו הקריבה במקום מצד שלא הגיע שלמותם והדבקותם אמי קדנה נמקום נגיסת גשס נגשש ‪ ,‬אבל הנגישה לא תאמר ני אם‬
‫בשם נמשה ‪ ,‬וארחיב פה המאמר שלא ליתן פתחון פה לבעל דין נאנשיס ‪ ,‬זז׳ש נוא איש אל איש והתנועעו אליו ‪ .‬תקרינון אלי‬
‫לחלוק כשאמר הכתוב עלה אל ה' כאלו אמר עלה אלי וכן ונגש ושמעתיו)יניי' א' י׳ו(‪• ,‬רלה שאין אומר הקרינון אלי שיקרנו השועעיס‬
‫משה לבדו כאלו אפר ונגשת וכל אותו הפשוק הוא בלשון צוואה למשה ‪ ,‬ותהיה הקרינה ההיא קרינה גשמית ‪ ,‬נ׳ אם היה כן ‪ ,‬ראד‬
‫ואם ירצה באמרו ונגש שהוא קריבת מריע יהיה אמרו עלה אל היה שתאמי חקרנו אלי ‪ ,‬שהוא פועל סומל ‪ ,‬ומאחר שאסר תקיינק‬
‫ה' אתה ואהרן ירצה בו ג׳ב קריבת מרע וכשאמר והם לא יגשו אלי ‪ ,‬ירצה תודיעוני אותו ‪ ,‬דהיה התשענו הוא הג־ינ ‪ .‬ולהכריח זה‬
‫צוה נדבר והפנו שהרי הרשם בלם לאותה עליה וא׳ב איך יאמר אמר ‪ ,‬הנה הנר נעשה כהודעת הידוע ‪ ,‬ירמוו לאומי ויקייג משה את‬
‫והם לא יגשו‪ ,‬ועור נעשה‪ ,‬חלוקה הכרחית אותה ההגשה או היתרי‪ ,‬משמען לעני ה׳ )נמדני כ׳ז ה'{ שהדנר מנואר נזה ‪ .‬והנה לא וכי הרג‬
‫אפשרית בטנעד‪ .‬או בלתי אפשרית ואם היתרי‪ .‬אפישרית השגתו אם היו השמות האלו משותעים או מושאלים או מסושקיס ‪ ,‬אנל מאתר‬
‫היא המבוקיגוח ואיך יצוד‪ ,‬ויאמר ור‪,‬ם לא יגשו ואם היתד‪ ,‬בלתי שאמי עממיה יאמרו ומעמיס יאמרו יורה שהם משותשים ‪ ,‬וננאור השתוןז‬
‫אפשרית הצווי היד‪ .‬לנטלה ‪ .‬הנה נראה מוה ני הר‪,‬גשה היתד‪ ,‬זה השלים החלק הא' סדנייו ‪ .‬וכל קרינה וננישה שתמצא נדנרי‬
‫במקום והרשם בלם לעלות אמנם המקום המיוחד אשר שכן שם הצנואה נץ הש׳י ונין ננרא מצניחיו וה החלק הנ׳ מדניי הערק ‪.‬‬
‫האור והאש הבוערת לא הרשה רק משה לבדו למעלות שלמותו וקשה למה לא אסר הרג נוה נגיעה ואמר לנו וכל קרינה ונגישה ‪.‬‬
‫לר‪,‬יות אוחו המקום יותר מקודש מכל ההר וכן אמר בלוחות אחשונ שהיתר סנהו לפי שלא מצא הרג בפהיק לשון נגיעה נאמר‬
‫שניות ונצבר‪ ,‬לי שם על ראש ר‪,‬ר‪,‬ר שהוא המקום המכובד ור‪,‬קדוש‪ ,‬כנורא ית' שיהיה נגיעת מדע והשכל ‪ ,‬כ׳ או־יר נע נסרים ויעשנו‬
‫ו ק מציגו במקדש מקומות מיוחדים שד‪,‬ם מקודשים יותר מהשאר )תהלים קמ'ד ה'( הנה ישיש הרנ שאינו מההשאלה מאת ומשתון‪ ,‬היה ‪,‬‬
‫הפו בית קדשי הקרשים שלא ננגס שם אלא נד‪.‬ן ג ח ל ביור‪.‬׳נ ‪ :‬ומפני זה לא אמר נגיעה‪ ,‬אנל אחר זה אמי ולא ו ני מהדנריסיקינ‬
‫אליו או יגע ט ולא אמי נגש לפי שהנגישם היא ההתקרנות ‪ ,‬ונלו‬
‫נכלל שמה ו ואיני הושב עליך שיסתפק לך ובו' וכן אמרו קרובים אליו ‪ ,‬שאלתי לתה לא הניא הינ הפסוקים שיאמרו נאל מקרינה עישה‬
‫כורכו ננל השתופים ‪ ,‬ואמר ואיני חושנ עלי־ ‪ .‬ועוו למה לא הניא הפשוקיה נלס סחוניים ‪ ,‬והנדיל טניהס נאמרו ‪ ,‬ורן אסרו קיוניס‬
‫אליו ‪ ,‬קרנ אתס ושמע ‪ ,‬נסיות בלם ממין אחד ‪ .‬והתשונה לזה שהרג מצא פסוקים שאץ כספ ספק ‪ ,‬ואחייס שיספק נהה אום נזה המנץ ‪,‬‬
‫והוא עשה מן המנוארים ראיה אל סכלי‪.‬׳ מנואדיס ‪ .‬ולכן אמר איני מושג עלין י׳ל גהיותן משכיל יגנין שיסתפק לן הענין נמה שאמר‬
‫קרו; יי לנל קוראיו)תהליס קמ׳ה י׳ח( קרנת אלהים לי מוג )שם ע׳ג כ׳ח( שיסתפק טלין אס אלה כלם קרינת מדע ‪ ,‬חס לפי שהענין מנואר‬
‫נהם ‪ ,‬ואס נהם זה מנואר אף הוא מנואר ג'נ נאמרו ‪ ,‬אלהיס קיונים אליו)דנרים ד׳ ז׳( קיג אתה ושמע )שם ה' כ׳ד( ונגש משה לנדו‬
‫)שמות כ׳ד נ'( שנאמת אלה כן הם מענץ מדע כמו הראשונים ‪ ,‬ולכו אמר הרג גאלו וגן אנצי ‪ .‬והצם מצא הרג הפסוקיס האחרוניס האלם‬
‫ספזפקים נוה המוגן ‪ ,‬ולפי שאילי יפרש אדם אשר לו אלהים קרוניס אליו‪ ,‬שרצוני נאלהים אווריס והם הפסילים שיעשה לו אדם אלהים‬
‫והם קחנים אליי נניסי ‪ ,‬יאמר הכח‪ 1‬נ נכסיו מה שיאמרו םא‪1‬מ‪1‬מ ‪ ,‬ימי גד גדול אשי ל! אלשיס ‪ » p‬קייניס אליי נניתו לאותו שטי שיהיו‬
‫אותם‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^טון פרק יח יט‬
‫הי! ״וון בהשגה ‪ .‬אסגם אמרו גע בהרים ויעשנו ‪ ,‬רוצה בו הגע דברך בהם על צד המ של‪ ,‬כסו שאסר‬
‫וגע אל עצמו ‪ ,‬כלומר הכא מכתך בו ‪) ,‬נ( וכן הגגיעה ומה ששמשו םמגו בלשון ‪ ,‬תפרש^ו? בבל‬
‫מקום כפי עגינו‪ ,‬כי פעם ירצה בו גגיעת גשם בגשם ‪ ,‬ופעם הדבקות מדע והשגת ענין אחר‪ ,‬כאלו המשיג‬
‫דבר אשר לא היה משיגו קודם כבר קרב לדבר שהיה רחוק ממנו ח והבן זה ‪:‬‬
‫פרק יט מ ל א ‪ ,‬זה השם משתתף ‪ ,‬יעשוהו בעלי הלשון בגשם שיבא בגשם וימלאהו ‪ ,‬ותמלא‬
‫כדה ‪ ,‬א מלא העומר)לאחד( ]ממנו[ ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬ויעשה הדבר בענין תם זמן אחד משוער‬
‫והשלמתו ‪ ,‬וימלאו ימיה ללדת ‪ ,‬וימלאו לו ארבעים יום ‪ .‬ויעשה בעגין השלמות בחשיבות והתכלית‬
‫בה ‪ ,‬ומלא ברכת ה׳ ‪ ,‬מלא אותם חכמת לב ‪ ,‬וימלא את החכמה ואת התבוגה ואת הדעת ‪ .‬ומזה‬
‫העגין מלא כל הארין כבודו )נסרק ס״ד ח׳א( בעגיגו כל הארץ תעיד על שלימותו‪ ,‬כלומר תורה עליו‪,‬‬
‫יכן‬
‫׳‬ ‫‪-----‬‬ ‫שם טוב‬
‫די‬ ‫א פו‬
‫זה המאמר נפרק נ״נו ס׳ מיה החלק ‪.‬־ ח והנן יה ‪ ,‬וזה רורז‬ ‫שיסכילהו לא מי שי‪5‬וס ויקסלל נלכד כיז״ש השכל וידוע‬
‫לשני עניניס ‪ ,‬האתד אמרו כמעשה נראשיח לא חאכלו ממנו‬ ‫אותי ני הוא התכלית האחרו! ואס זה כלתי אפשר שיוזצא‬
‫ולא חנעו נו שד׳ל חפיגו עניני המפורסמות ‪ ,‬ורומז נם למעמד‬ ‫כשלימות אס לא יקדם אלו מעלות המדות ‪ :‬ואמרו והכן זה‬
‫הנכחר נאמרו לא חגעו נו יד שר״ל לא ישכשו השנחס ‪ ,‬ונס ק‬ ‫חמו מה שאמרו כמעשה כראשית לא תאכלו ממנו ולא‬
‫רומז למאמרו וננש משה לכדו אל הערפל שר״ל שהיה מתקרנ‬ ‫תנעוכז ר״ל לא תשעו עניני המפורסמות‪ ,‬ורומז ג׳'כ למעמד‬
‫להשנחו יסנרך נתאר׳ השלילוה לא כשארי החיוב וזה‬ ‫הננחר נאמרו לא תגע נו יד שלא תשתכש השגתם‪ ,‬וגס‬
‫אמרו ערפל ‪:‬‬ ‫רומז לאומרו ונגש משה אל הערפל שי״ל שהיה מתקרב‬
‫פ ר ק י ט א מלא העומר לאחד ‪ .‬זה אינו ססוק א׳ אלא‬ ‫להשגתו ית' נתארי השלילות וזה אמרו הערפל פיזו שיתנאר‬
‫הס שני פסוקים ‪ ,‬הא׳ אומר מלא העומר מן‬ ‫אחר זה ‪:‬‬
‫והשני שני העומר לאחד ‪ :‬ב ענינו כל האדן תעיד וכו׳ ‪.‬‬ ‫מלא זה השם נו׳ מלא העומר לאחד ‪ .‬אינו‬ ‫פרק יט‬
‫זה הלשון קצר ני היה לו לרב לומר שלמוח כל הארן כנודו ‪,‬‬ ‫פסוק אחד אלא נ׳ ססוקיס הראשון הוא מלא‬
‫ואפשר לומר ני מלח מלא יעמוד כמקומו וי׳ל שלמות כל הארן‬ ‫העומר מן והשני שני העומר לאחד ; וחזה העניו מלא כל‬
‫חעיד על שליחותו ית׳ ני שלמות הפעולה יורה על שלמוח‬ ‫הארק ככוח‪ .‬מנינו כל ה איז תעיד על שלמותו כלומר תורה‬
‫השועל ‪ ,‬ופירש הרנ נכודו שלמותו יחעלה‪ ,‬ולא היה לרב לפרש‬ ‫עליו‪ ,‬ואחרו החפרשיס שיה הלשין קצר כי היה לו לרב‬
‫מלא נל ה א ק אחר אשר אמר ומזה העניו ני סחוייב הוא‬ ‫לומר שלמות כל ה א ק כנודו ‪ .‬ואפשר לומר שתלת מלא‬
‫שישורש מלא נל ה א ק נ ט דו שלמותו ננריאה ‪ ,‬וזה הפירוש‬ ‫יעמוד כמקומו ורוצה לומר שלמות כל הארץ תעיד על‬
‫רמז נאמרו תעיד על שלמותו‪ .‬וזה הפרק נקשר עם פרק י״ח‬ ‫שלמותי ית׳ ני משלמות הפעול נראה שלמות הפועל‪ ,‬ופירש‬
‫משני‬
‫קר שק ש‬ ‫אברבנאל‬
‫)נ( וכן הנגיעה ומת ש ה מ עו מ סנה נאשון חשרעה בכא מקום כשי‬ ‫אוסם סאלהים כה׳ אלהינו נכל קיאוו אליו‪ ,‬ונן יפרשו קינ אשה ושמע ‪,‬‬
‫ענינו ‪ .‬שיי כעבור שהזכיר יימעיה הנגיעה כענין הדב ק המרע‬ ‫ועש משה לנדו ‪ ,‬על קרינהו מנישהו להר ‪ ,‬ויהיה א׳נ הנרינה‬
‫והיא א סיו כ־ נגע אא השמים מששטר‪ .‬והסששס אינו גשם וייא‬ ‫ומגישה הזאת גשמ״ת ולא ׳־וזזו״ת‪ ,‬אנל הר‪ :‬מצא שאי!׳ זה הפי׳ אמה׳ ‪,‬‬
‫דבר שיש בו מס שוה שיתכן בו נגיעה ‪ .‬ואחר שירש גע בהרים‬ ‫כי נאמרו אלהים ןרוניס אליו ייזו״נ שההיה ה־ורנה רוהו״ה ‪ ,‬מאת'‬
‫ו־עשנו שעם היות מאת ג ע נסמכת אא גשם אינו נגיעה מסש‪ ,‬אמר‬ ‫שהמשיל כה' אלהיוו נכל ׳;ראוו אליו ‪ ,‬ואם לא היה כן לא יהיה כאן המשל‬
‫אחר כן וכן הנגיעה אם תמצאה נאמרת בשם •ה׳ ונסמכת אי‘‬ ‫ואנינם‬
‫'‬ ‫כה׳אלהינו נכל ‪,‬יןיאגו שהוא אז ‪,‬זיוג אליוו‬
‫‪.‬‬ ‫ודמיון ‪.‬‬
‫שעליו יאמר‬ ‫‪,‬‬
‫גיפום תשרשה בבא מתום כשי ענינה■‬ ‫קינ ’אסה וכמש ‪ ,‬ונגש מפס לנדו אש‪ -‬ה־נ באפפי נזיניישו עצה־יינה‬
‫והנגישה להר ששכן עליו האור והאש כקרא הרג שכינה תנצ כהח‬
‫כעיקר והוא היוסו רוחני ‪ ,‬ואש‪ -‬שיס־כ יפ־ק מ‪:‬י‪-‬ןי זה המאמי יהרון המשיגים גהקרינה הזאוז והוא נככ׳ד מהצק הכני ‪ :‬אמנם אמר גע‬
‫בהרים ויעשנו כו׳ ‪ .‬הרנ הרניש גמה פיכופק נגדו ‪ ,‬אין לא הניא גע רהריה ייעשנו על נגיעה המדע ‪ .‬ויאמר א׳כ רהשיי הקיש נגיעה‬
‫גהדנק המדע ראל יתנרן כמו שיאמר הקרינה והנגישה פזכר ‪ .‬והפיג לזה שהינו מאותו ענין למה שלוז נאמר ננעל שכל אגל שהוא הגע דנרן‬
‫וב‪ ,‬הנגיעה ומה שסמיכיו ממנה וכו׳ ‪ .‬ויקשה למה את‪ -‬היג הגע‬ ‫נהם ‪ ,‬ע'צ המשל כמו ונע אל עצמו)איונ נ׳ ה'{ כלוה־ הנא מכהן נו‬
‫וגע אל עצמואס הוא מענין ההכה וגע נה־ים הוא הגע‬ ‫למה הניא‬ ‫דנרן נהם והיה לו לומר הגע מכהן כי גם ינוד לא יוזות נהייה ‪ .‬ועוד‬
‫דנרן נהם ‪.‬ועוד אם נגיעה לא האמי נאל אין אר־ הרנ וכן הנגיעה ומה ששמשו ממנה נלשון ‪ ,‬וההשונה לזה כי ה־נ יחמי נשכ׳ג מזה החלק‬
‫שהחחדשוח הפעולות מאחו יה' ייוחס לדנ‪-‬ו כמ׳ש נדנר ה' שמים נעשו)ההליס ל־נ ו׳! ויישני זה אוג‪ -‬ה‪-,‬נ הגה הגע דנרן נהה ‪ ,‬־'ל שיתחדש‬
‫נהם המכה‪ ,‬ולפי שנאניין שיאמר נגיעה להההדשוה הרע וההפסד ‪ ,‬הניא ונע אל ענמו שהוא ענין המכה ולשי שלא נחשוג שיהיה דעי‪.‬‬
‫הרנ א'נ שלא יאמר נגיעה על הדנק המדע ‪ .‬איי־ הרנ שעה היוחו מכהיש שיאמר נאצ יח‪-:‬ן נגיעה כל הדנק המדע ‪ ,‬שענ׳ז לה יכחיש‬
‫שיאמר נדניים אתרים נגיעה כמנין השכל ‪ ,‬ונזה רמז למאמר חוה לא ההנלו מוינו ולא תגעו נו שן המיתון ) ראשיה ג׳ ג'( ‪ ,‬שאותה הנגיעה‬
‫אצלו היא השגה המפייהמות ולכן אמר שהנגיעה יוכן כשי המקוש אש‪ -‬נו וסתה דנ‪-‬יו נאמ‪-‬ו והנן זה‪ ,‬רמז למה שאמרתי ‪:‬‬
‫פ ר ס י ט כוונת הרב בסרק הוה לנא' על נמה פנים יאמר נלשוננו שס מלא ‪ ,‬והניאו הנה לפי ש״הקרינה והנגיעה יגשמיס יחשן המלוי ‪.‬‬
‫ודברי הפרק יתחלקו לשני חלקים‪ .‬הא'‪ ,‬נשתוכי הפה‪ ,‬והוא מהחלת הפרק עו ומזה הענץ מלא כל הארן כנורו והנ'‪ ,‬נניאור‬ ‫י‬
‫אין יאמר מלא נאל יה׳ והוא משם עד סוף הפרק • נילא וה השם משתתף ‪ .‬יאמר הרנ שיאמר שם מלא נשהוף על נ' ענינים ‪ ,‬על הגשם‬
‫שימלא נשס אחר ‪ ,‬ועל מלוי הזמן וחומו ‪ ,‬ועל שלמות הדנר והשיגוהו ‪ .‬והנר ה‪:‬מוש הא׳ הוא הנושני נפי ככשע ‪ ,‬והאח־ון והוא הנשכן‪ .‬כפי‬
‫מה שיאמר נדנדיס האלהים ‪ ,‬אנל הממוצמ והוא חום הזמן ומלואו ‪ ,‬לא ידעתי למה הניאו הרג והוא כני למדני שלא יניח שהין‪ .‬כגא יצע‪,‬־‪,‬־‬
‫אליו ■ ומוה הענץ מלא בא הארץ כבודו כו׳ רנרנוני פי' נתקוס הזה ואמר מלא נל הארן כנודו ירנה מליז ככודו כג הא‪-‬ן ‪ ,‬ענינו כל‬
‫הארן תעיד על שלמות ננודו ר׳ל עצמותו ‪ .‬כוונת דנ‪-‬יו שכנודו כנאמר ננתונ הוא עצמותו כמו הראני נא את כנודן )שמוה נ׳ג י־ח( והוא‬
‫מהשתופים אשר הניא הרג נפכ׳ו )צ׳ל נפה־ד( נשה נכוו ה׳ ‪ .‬ומלוא הוא שה פלמית והוא נכמן אל כנודו ויסרי־ א־כ הכהינ מלא כל הארן‬
‫כנוח )ישעיה ו׳ ג׳( מלוי ושלמות ננידו שהוא עצמותו‪ ,‬כל האדן תורה והעיד עליו ‪ ,‬ומשני זה סרה הנהוג כדי להנר מלה )האר;( לילה‬
‫ננודו ‪ .‬ואמר ירצה מלא כנודו כל הארן ואמר שעניינו הוא שכל הארן והוא הנשוא העיר והורה על מלוי ננידו י׳ל שלמות כנודי כשיא ענמיהו‬
‫נזהוא הנישא נוה המאמר ‪ .‬ולדעתו יחסר ננתונ מלת תעיד והורה ‪ ,‬וגה נצערן להרסו ולההיר המנות נמקוויה ‪ ,‬והאפוד׳ כתנ שזה הלכון‬
‫חצר ושפי' ככודו שלמותו ‪ ,‬ויהיה נח זה המאמר ששלמות כל האר; תעיד שלמות וככוד האל ית' ‪ .‬כי שלמות הפעילה תורי ניל של״וח הפועל ‪.‬‬
‫וקש ‪ 9‬עליי כ׳ ?פרק ס׳ד מזה החלק הניא הרב שתופי כניד ולא מיא נכם שיאמר על כלמות ‪ .‬יאאשונ אני שכרנ יפרש מלה)כנוח( הוה‬
‫שנחי‬
‫לו ‪36‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק י ט ג‬
‫וכן אמרו וכבוד ה׳ מלא את המשכן ‪ .‬וכל לשק מליאה שתמצא מיוחסת למום היא מזה הענץ‪ ,‬לא‬
‫שיש לו גוף ימלא מקום ‪ .‬אלא אם תרצה שתשים כבוד ה׳ ג האור ז ענר א אשד יקדא כבוד כ ^‬
‫מקום ‪ ,‬והוא אשר מלא א ת המשכן ‪ ,‬אץ הזק בזה ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ר ם ‪ ,‬הוא שם משתתף לעגין רוממות המקום‪ ,‬וענץ רוטטותהמעלו; כלומר הגדולה והככוד‬
‫והיקר‪ .‬אמר א ותרם )התכה( מיגל הא ‪ .p‬הה מן העגין הראשון ‪ ,‬ואמר דדימותי בחור‬
‫מעם ‪ ,‬יען אשר הרימותיך מתוך העם ‪ ,‬מן הרימותיך מן העפר ‪ p ,‬הענין השני ‪ .‬וכל מלת הרמה‬
‫שתכא בכאור יתכרך היא מזה הענין השני ‪ ,‬רומה על שטים אלהים ‪ .‬וכן נשא יהיה בענין רוממות‬
‫מקום‪,‬ונענין רוממות המדרנה ב ויתרון ההלק‪ .‬וישאו את שברם על חמוריהם‪ ,‬ק ה ענ ץ הראשון ‪ ,‬וכמוהו‬
‫הרבה בענין המשא וההעתקה‪ ,‬מפני שהיא נשיאה כמקום‪ .‬ומענץ ה שני‪ ,‬ותנשא מלכותו‪ ,‬וינטלם‬
‫וינשאם ‪ ,‬ומדוע תתנשאו ‪ .‬וכל לשון נשיאה שבאה מיוחסת לבורא יתברך היא מזה הענץ האחרק ‪.‬‬
‫הנשא שופט הארץ ‪ ,‬כה אמר רם ונשא ‪ ,‬נדולת מדרנה ומעלה ורוממות לא עליונות מקום ‪ ^ .‬ואולי‬
‫יקשה עליך אמרי נדולת מדרנה ומעלה ורוממות ‪ ,‬ותאמר איך תשים ענינים רבים מענץ אחד ‪ ,‬הנה‬
‫יתבאר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫משני נדרך השלישי מהפרק ההוא ‪ :‬ג האור הגנלא ל״ל הרב כבודו ושלמותו ולא היה לרב לפרש כל הארץ אחר‬
‫אשר אמר ומזה הענין כי מחוייב הוא שיפרש מלא כל‬ ‫גשם נברא נ מ ד היה ממלא המשק מלוי גמור‪:‬‬
‫פ ל ק כ א ותרם התיכה ‪ .‬וה אינו פסוק אלא ומרס מעל הארץ שלמותה בבריאה‪ .‬והאמת כי הרב פי׳ זה הפסוק על‬
‫הארז‪,‬אמנם המכוון הוא כי התיבה נתרוממה ‪ :‬זה האופן שלא יחשוב חושב כי כבוד ה׳ מלא כל ה ארן לא‬
‫ב ויתרון החלק ‪ .‬ר׳ל ששם נשא נאמר על התרוממות מעלה זולת ולא ג ס כן ששלמות כל ה א ח תעיד כי הדבר יהיה‬
‫כסו שנאמר שם רם‪ ,‬אמנם שם נשא כולל התרוממות יותר רב חסר אבל יהיה אמרו נל ה ארן מלא כבודו כאלו יאמר כל‬
‫ה א ק תורה על כ ט ד השם ‪ ,‬ועכ׳׳ז ‪ 5‬ריו עיון ‪ :‬אלא א ס‬ ‫משם רם ‪ :‬ג רבים יתמהו מה היה לו לרב להקשות אמרו‬
‫ואולי יקשה עליך וכו׳ בוה הפרק יומר מהפרקים שעברו‪ .‬חה תרצה שתשים כבוד ה׳ האור הנברא אשר יקרא כבוד בכל‬
‫אינה קושיא כי ממבע שלמותו להשפיע האמת אשר יבא דבר על מקום‪ ,‬דע כי כל מקום שיאמר הרב המורה אור נברא הוא‬
‫אפניו‪ ,‬כי בכאן תאר ד׳ תארים בענין אמד והוא אוסרה גדולה דבר נמצא חוץ לנפש פועלו השיי או הנביא כדי שישיגהו‬
‫המון העם‪ ,‬כי האור הנמצא בנפש לא ישיגוהו אלא הנביאים‬ ‫מדרגה‬
‫והאור הנמצא במשכן היה לעיני כל ישראל בכל מסעיהס ‪:‬‬
‫פ ר ל ( כ רם הוא משותף לענין רוממות מקום ולעניו רוממות מעלה ‪ :‬אמרו ויתרק החלק ‪ ,‬ריל ששם נשא נאמר‬
‫על התרוממות מעלה יותר משם רם ‪ :‬ואוני יקשה עליך אמרו גחלת מעלה ומדרגה ‪ .‬והנה הקשו מה‬ ‫’‬
‫בכאן תאר ה׳ בתארים רבים‬ ‫מהפרקים שקדמו ‪ ,‬והשיט בזה כי למה שהיה‬ ‫לו לרב להקשות זה ביה הפרק יותר‬
‫ואמר ני הוא ית׳ יש לו גדולת מעלה ומדרגה ורוממות לכן אמר אל יקשה זה עלינו כי כלם יורו על ענין אחד‪.‬‬
‫והגה יש להקשות עוד כי למה אמר הרב אולי יקשה עליך אמרי גדולת מעלה ומדרגה איך תשים עגינים רבים על‬
‫רבים על ענין אחד‪ ,‬והתשובה‬ ‫נרדפים ואם כן איך אמר איך תשים ענינים‬ ‫אחד‪ ,‬כי כל אלו הדברים הס שמות‬
‫בזה כי הנביא שאמר רם ונשא כל אחד מאלו מורה על ענין מתחלף ואס ‪ P‬א ‪ T‬נפרשם על ענין אחד כי רוממות‬
‫מעלה ומדרגה הכל דבר א׳ ‪ .‬והשיב בזה שהתארים הרבים אם שיש בהם חלוף יחוייב שישובו אחד ושהתארים הרבים‬

‫אברבנאל‬
‫ית׳ ‪ ,‬ורוא מאמניו ואולי יי!שם עליו עזי הון< םפרק ‪ .‬רם ׳»ם נ«וחוןן»‬ ‫שנחו לשק שנת ר‪.‬הלה נמו שאמי נפירוש נאוי״ו פרי‪) ,‬פ׳ד( שמלא נל‬
‫כוי ‪ .‬אנמי■ הרג שיאמר שם רוממוס אס נפי המקום הגשמי ואם » י‬ ‫האין נ נ ו ״ הוא שנחו ‪ ,‬נמו ‪1‬ר‪.‬הל־‪.‬ו מלאה נ א ק ‪ ,‬ויהיה צפי זה פי׳‬
‫מדרגת הננוד והמעלה • יייליו לומר הרג נלומי הגדולה והנגוד‬ ‫הכחינ מנוא כל האר; ננודו ‪ ,‬י׳ל שלמות כל האר; היא תהלתו וננודו‬
‫והיקר‪ ,‬לפי שהיה אומי ועני! רוממדזהמעלה ‪ ,‬אפשרשיונןנרוממות‬ ‫שלמותו ׳אינו פי' ‪.‬‬
‫מלוח הנהוג ‪,‬‬ ‫כל י‬‫שאמר תעיד י‬ ‫ו'‪'.‬כ נמה ‪.‬‬
‫ה;נ׳ה‪- ,‬‬
‫של ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫המקום ג' נ שהוא ג' נ יוממות מטלה ‪ ,‬ני היה המקום ממנו מעלה וממנו‬ ‫אנל הוא עני! וננלו־‪ .‬המאמר‪ ,‬זלנן אמר ענינו ולא אמי פירושו‪ ,‬כי‬
‫מעה ואולי יאתר אומר שרוממות המעלה ורוממות המקום שזכר נלז‬ ‫היה ענין כטאנזי וכללו״‪ .‬כ‪1‬יג־‪.‬ו שכל האין תכיד‪ ,‬שהוא השנת הראו■ לה ‪,‬‬
‫^ ד ‪ ,‬לכן פי׳ הגדולה הננוד וכן נתואיהיה נענין ד‪,‬רונוכוות נו׳ ‪.‬‬ ‫שהנמנאים נולש אשר נארן המה יעירו! יגידו! על שנח האל יתנרן‪ ,‬שהוא‬
‫יקשה למה לא הניא הרג נתמצת הפרי‪ ,‬שתון< ים ונשא ‪ ,‬והנית רם‬ ‫רמז שלמוי״ו ‪ .‬ולפי שהאד; היא ‪-‬ומש ולא יא‪ 1‬ת נה מלת תעיד ‪ ,‬לכן‬
‫לנדו ‪ 1‬את׳נ נדני נמשן לאמר הניא גשא ‪ .‬ושאלתי עוד למה לא הניא‬ ‫אמי הרב נלונז־ תורה כליו ני ענע הדנרים ושדרם יורי על שעתם‬
‫נמשליו ופנוקיו נשיאוד‪ .‬מקום בהוא נמו רוממות מקום והניא לנד פשוקים‬ ‫הפועל אוי‪.‬ם ‪ .‬הנה הניא ה־נ כנין הכי‪.‬ונ ואנחנו נוניא ננס‪.‬י פי'‬
‫מההע‪.-‬ק וישאו אח שנרם )נניאביה מ־נ נ'ו(‪,‬ונ‪ 1‬אמד וכמוהו הדנה‬ ‫מלותיו ‪ .‬וי‪ ,‬ושנוי ה' מלא אה המשנן )שמות מ' ליה(‪ ,‬יפרש הרג‬
‫נענין המשא וההעתק ולמה לא אמי נענין נשיאו'‪ .‬מקום ‪ .‬וכהנה נזה‬ ‫® ‘®יק ש‪::‬ח התל ית׳ או עצמות האליה ית' הוא אשר כשלים המשכן‬
‫היא שהרג מנאנפסו־‪ ,‬שרוממות יאמר על רוממות המקום ועליוממות‬ ‫ונ'‪.‬ן לו שלמות גדול ‪ .‬ואייר הרג עוד ‪ ,‬שאם נרצה לפרש ננ י י ה׳‬
‫הננוד והמעלה ‪ ,‬אנל ננשיאות לא מצא ננ־ונ שיאמר על נשיאות‬ ‫האור הננרא ‪ ,‬י׳ל המותש והוא האש הנגלה לעיני נני ישראל ‪ ,‬שהוא‬
‫המקום ‪ ,‬אנל אמר לני שיאמר על המשא וההעתק ‪ ,‬ולוה הניא פשוק‬ ‫אשר מלא את המשכן ‪ ,‬הין היוק נ‪1‬ה ‪ ,‬כלומר שאחרי שגם נ‪1‬ה הפי׳‬
‫וישאו את שנדם ‪ .‬ואמר הרנ שכמוהו הרנה נענין ההוא לני‪ ,‬ר׳ל נענין‬ ‫נמלע מלייהש גכמות לאל יח׳ ‪ ,‬א'כ אין היזק נפי׳ הזה ‪ ,‬וזה יורה‬
‫המשא וההעת־‪,‬ה ‪ .‬ונתן הכנה אין יחסיינ זה לנשיאות המקום ‪ ,‬ואמר‬ ‫שנ'נ אי! הועלת נו מאחר שאין האתת ; ! ‪ ,‬כי אם נפי מה שפירשו ;‬
‫מפני שהיא טיאות נמקום‪ ,‬ר׳ל שההעתק המשא יקים >ו נהניח נשיאות‬ ‫פ ר ל ן כ מונות הרב בזת הפיק צנאד על כמה פנים ינאי שם‬
‫הדני נמקום מעה שהיה קודם לנ; ‪ ,‬ואמי נ ן יחוור הענין לנשיאות‬ ‫יוממות ונשיאות נלשוננו והניאו הנה להיותו ג'כ תיאר נשמי‬ ‫י‬
‫נמקום ‪ ,‬וצנן לא הניא הרג השחון הזה יוזד עם שהון‪ .‬ים ‪ ,‬אנל‬ ‫נמש; מהתניעה נייזי השמית שזנר‪ ,‬ודנריו נזה הפרק יהחלץ לג׳‬
‫הניאו נמשן אתריו ונד־‪.‬סני נו נפירו להיות נלמד ממנו ‪ ,‬והיות שניהם‬ ‫חל־יש ‪ .‬היזשין‪ ,‬נשמש׳ השמות יהוא מיאשהפרין עד אמרי ינל‬
‫נשיאה ורוממוזזשמוח נרדפים‪W .‬׳ יר‪,‬שת ע " ר בו׳ ‪ ,‬אחר שהניא‬ ‫לשו נשיאה שנאה מייהסת לש׳י וכו' ‪ .‬הב'‪ ,‬נניאור איו יאמר דוממות‬
‫שני סלקי יכריז דנוהים זה נזה ‪ ,‬הניא החלק הג׳ ‪ ,‬והוא איו יאמר‬ ‫נא״‪ ,‬ית׳ ‪ ,‬וה‪1‬ת אמ־י ונל מלת הרמה ושל לשין נשיאה ששאה מיותםת‬
‫תואריס רניס נאל ‪ , v‬גדולה ונ מ ד ומעלה תומיהס ‪ ,‬ואמי שנצס‬ ‫לש׳י עי וחולי יקשה עלי; ‪ .‬והג׳ ‪ ,‬נההננלית אין ״תש תואר יניס לאל‬
‫ישינו‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרל( כ בא‬
‫יתבאר לך אחר זה)חלין‪fc‬׳ שיין נ״ח( שהבורא יתברך אצל הםיביגים השלטים לא יתואר בתארים ר בי ם‪,‬‬
‫ושאלו התארים כולם הרבים הטורים על העוצם והגדולה והיכולת והשליטות והטוב וזולתה ‪ ,‬כולם ישובו‬
‫לענץ אחד ‪ ,‬והענין ההוא הוא עצמו לא דבר יוצא הוץ לעצם ‪ .‬והנה יבואוך פרקים י בשמות ובתארים ‪.‬‬
‫ואמנם הכוונה בזה הפרק כי רם ונשא אין ענינו המובן טמנו עליונות מקום ^ אכל עליונות מעלה ‪:‬‬
‫פרק ב א עבד ‪ ,‬ענינו הראשון הוא בענין העתק גוף במקום ‪ ,‬ועקר הנהתו הראשונה לתנועת בעלי‬
‫חיים על רוחק אהד ישר ‪ ,‬והוא עבר לפניהם ‪ ,‬עבור לפני העם ‪ ,‬וזד‪ ,‬הרבה ‪ .‬ואחר‬
‫כן הושאל להמשך הקולות באויר ‪ ,‬ויעבירו קול במחנה ‪ ,‬אשר אנכי שומע א מעבירים עם ה' ‪ .‬ואחר כן‬
‫הרשאל ב לביאת האור והשכינה אשר יראוהו הנביאים במראה הנבואה‪ ,,‬אמר )א( והנה תנור‬
‫עשן ולם ‪ T‬אש אשר עבר בין הגזרים האלה ‪ ,‬והיד‪ ,‬זה במראה הנבואה ‪ ,‬כי תחלת הספור אמר‬
‫ותרדמד‪.‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כלם התורים על העו‪ 5‬ס והגדולה והיכולת והשלמות והטוג‬
‫מדרגה ומעלה ורוממות וכר ; ר בשמוח ובתארים ‪ .‬ב״ל בענק‬
‫כלס ישונו על מנין אחד ואץ שיש להם הכנות מתחלפות ‪,‬‬
‫שמותיו יח' ונענץ תאריו‪ .‬כונח זה הפרק לבאר שקוף רם ונשא‬
‫ולכאר אמרו יושב על כהא רס ונשא שכלם עליונות מעלה ‪:‬‬ ‫וכשתבין זה תסלק הסשק הקידס אשר עשו המפישיס כי לא‬
‫פ ר ק כ א א מעבירים עם ה' ‪ .‬פירוש אנכי שומע עס‬ ‫יספק הרנ לתה א תיו על השם תוארים רבים אלא איך‬
‫ה' מעבירים זאת השמועה ; ב לביאת האור‬ ‫תשים ענינים נכדליס שהם מעגין אחד‪ ,‬והכן זה ני הוא‬
‫והשכינה ‪ .‬י״ל ששם עבר יאמר לביאת האור הנברא במדמה‬ ‫מנואר ;‬
‫הנביא והוא אוסרו תנור עשן ולפיז אש ‪ ,‬ולביאת השכינה‬ ‫פ ר ה כ א עכר ענינו הראשי; ט׳ ‪ .‬הכלל העולה חזה הפי ק‬
‫כי עבר ענינו הראשון הוא כענין העתק נוף‬ ‫׳‬
‫במקום כתנועת ב״ח על רוחק אחד ישר ‪ .‬ושנית הושאל להמשך הקולות באויר כמו ויעבירו קול במחנה אשר אנכי‬
‫שומע חענירים עם ה׳ ‪ ,‬ופירוש הקול שאני שומע מעבירים עם ה׳ אותו ואומרים אותי ‪ .‬שלישית יאחר לביאת אור‬
‫הנברא בדמיון הנביא‪ ,‬אחר והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה והיה זה במראה הנבואה כי בתחלת‬
‫הספור‬ ‫‪,‬‬
‫קרשקש‬ ‫א ב ר בנ א ד‬
‫עש; ואפיד אהו כו' וי^סי זאר‪ ,‬ההיגאהה‬ ‫ישונו ‪ ]'wJ‬אהד ‪ ,‬ושאה‪ 1 -‬ה ינאו נו ש־קיס כד־וש כוזאריס ‪ .‬והוא‬
‫י־•! ‪-‬כ ־א לא( והנה תנור ■‬
‫פרק‬
‫אמר ‪ 1‬ה נוה השיק ולא נש^יש שענדו ‪ ,‬לשי שהניא שמה ר‪,‬אריס‬
‫נאמר ועברתי בארק כצרים ‪ ,‬הרצו; נ ו אפי ואה‬
‫הר‪,‬שאלה שהושאל למה שיראה בבה הנבואה ייביאת ה אוי הושאר‬ ‫רניש ‪-‬והמוה מעלה יננוד ויקר ‪ ,‬ולוה גשהמר ה‪:‬ה מהסנק ‪:‬‬
‫להגלור‪ .‬כה האל ונורהו ווהו שהרגם ו אהגל׳ ‪ .‬אמנם נראה לפי‬ ‫פרק כ א כוונת ‪,‬הפרק הזה ל‪:‬א־ ע ל‪ • :‬ה שניה •א־ר נישומו פס‬
‫דעת קצה הטפרשייס שטלה ועברתי הוא ביאה הו^ור והנבואה‬ ‫ימייי־׳‪ -‬והגיהו הנד להייהו גי; מהשהות המוריה על‬ ‫י‬
‫ירידה ההיא יינושיגים ונעזרו בזה הפירוש מתרגום אונקלוס‬ ‫הנועה כמו האהריכ ‪:‬ונר שנא' נאל יר‪ . '.‬ודבריו נזה הש' יההלקו ל;'‬
‫שתרגם ואהגדי ‪ ,‬ולא יכולנו לעמוד על עוטק דעתנו בזה היעני;‬ ‫הלקים ‪ ,‬הה' נניאור שהושי השש וזהו ייהההלה השרק עד ולשי ואי■‬
‫כי אט טד ת ויעברת־ מורה ע ל עני; אחר והוא ביאת הנבואה‬ ‫ההשאלה אנלי ויעכור ה׳ על כניו ‪ ,‬עס היוה שכני אמר למעלה ‪.‬‬
‫למוכניש י*ה ‪ ,‬אשיב מי‘ ת ועברתי נאמרה דרך כשל כטדך היעובר‬ ‫ולשי ואה ההשאיה נאמי ועניי‪ ',‬נאין מלריה לני שוהו המשן דניים ‪,‬‬
‫טסקום לטקוס '‘ נ־‘ ו ה הפו שעיס בו והוא כאי‘ו אמר ועברתי‬ ‫והכוונה כילה על וי;י‪:‬י־ ה' על שניו ‪ .‬ההלק הג' נניאור הין יהמר‬
‫דהכו־‪.‬ם‪ ,‬ועוד אס מד ת ועברתי מורה עי‘ ה שגה טה עני; לסמוך‬ ‫הענרה נהל יה' וננשיק ויענוי ה' על פניו ‪ ,‬זוהו מאמ‪-‬ו ולשי ואה‬
‫־* ‪ p‬כארי; טצייס ‪ ,‬ואס האמר ואם הוא דוהק גדול ויעני; זר ני‬ ‫ההשאלה הוא אל‪.‬י וכו' עד אכל ההרגוש נהג כמנהגו ‪ .‬ההלק הג׳ נשני‬
‫מי ה רעברה■ מורה עד השגה ומידת והכית■ מורה על הגורה מה‬ ‫פירושיה אה־י‪ :‬שהניא לדעה אונקלוס ולדעתו כששוק ויעכור ה' על שניו ‪,‬‬
‫תאמר בטדי■‪ .‬ועבר ה' לנ״ון■ א ת מצרים שהוא ספור משה ליעם‬ ‫והוא מאמרו אנל הי״‪-‬גיס עו סוף הש־ק■ ע נ י ענינו הראיסו; הוא‬
‫כמה שנאמר די והוא ועברת■ ב אי ק מצרים ‪ ,‬נראה מוה תכלית‬ ‫ביעניןהעתקגוף בע‪,‬קוס ורטיונו הראשו‪ ,‬ר־״נועח ב׳ה‪ .‬יאה־ הרנשענר‬
‫ההראוה ש ה ה ע בי ה ההיא ל־עבור גזרת האר עדיהס או על דרך‬ ‫הראשון הוא כללי להענר כל גוף ני; שיהיה הי או נדמה או דויש ‪ ,‬עש‬
‫משל במדך העובר ממקיס למקום דהנקס מהמורדים ‪ ,‬ואי; מיענה‬ ‫היות ‪:‬המיונז ה־אשי‪,‬־ והעימי היא לתנועה נ׳ת ‪ .‬וארי עי רודק אחד‬
‫דמלר‪ ,‬הרגוש אונ קל ס שהרגם ואיתער׳ כי כמו כ; תרגם רענר ה'‬ ‫ישר ‪ ,‬לפי שהמהגועע נרנונ לא יהי־ נו שטני ‪ ,‬לסי שהמקום שנשע‬
‫דנגוף ואיתגדי ה' לפמר‪.‬׳ יה סצר;;׳ והרצון כוה ה הג א ה‬ ‫משה שש י‪ 1:‬נ ואה כ; לא עני ממקומו ‪ .‬וה׳ת ולמה עשה ה־נ דייו;‬
‫וההראות יעד שלא ׳פיד בו שום ספק שאותה ה מנ ה היא מכ ת‬ ‫ראשו; יהענית הנ׳ה ולא יהיה ג׳כ ימיו; ראשי; העינרה איזה גוף‬
‫בכורים יגורה נ א ה על־ד‪.‬ם מה ש׳י בעבור יש־אל ‪ ,‬ואם תנור עש‪,‬‬ ‫כמש׳ה פ‪.‬מיש עניו תופור )איוג י׳א ט׳ו( ויוה ענדה ור‪.‬סה־ש )שש ל־ז‬
‫ולפיד אש ראה במראה הנבואה והם דברים מוחשים יתב; לוס־‬ ‫כ׳א; ‪ ,‬עני קליד )ירמי' ה' נ'( ‪ .‬לפי ששש ההעשרה אללי אינו נרדף‬
‫בוה עבר לפי ההנהה הראשיונה שב; דרך כורתי ברית כמו שאט־‬ ‫להניעה לשיאמר לכל ונר ליתלועע‪ ,‬עונר ‪ ,‬אכל היה ההענ‪-‬ש נה־ה‬
‫העגד א ש־ כרתו דשנים וי־עברו בי; בתריו א׳ ב אי; בוה ה שאדה ‪,‬‬ ‫כ;דנ־ אהד נהלועהי יקדש לאחר נהלועהו ‪ .‬ולפי שיאות ננ׳ ה אמד‬
‫וב; ני א ה במקום אחר שפירש הר׳ס ויגיע •ע'פ נג״עה ממש ואם היה‬ ‫ה־נ שדמיונו הרהשי; הוא נניח‪ ,‬ולס; הניא הפסיקי‪ :‬שיורו על יה‪ ,‬והוא‬
‫ב ס־ אה הנבואה והוא אמרו ובידו רצפה שהוא עני; מוהש ואמר‬ ‫ענר לפניהם )ניאשיה ל'צ ג'( ענוי לפני הפס יש״יה ׳׳זה'( כי ההעברה‬
‫!■גע עד ע■ אמר שהוא נגיעה ט^ש ‪ ,‬רעד דרך האם־‪ .‬אם תנור‬ ‫היא הקדמה להס ‪ ,‬ויען שוה לא יקדס נעלה למה שאינו ב׳ח ‪ .‬לס;‬
‫עש‪! ,‬דפיד אש הם דברים מוחשים לא יתכן א מ ר נ ה ם אשר עבר‬ ‫עשה הרב הלוק ניניהש ואמר ש־אשינה יא•'־ על הב־ח ינשנייה על‬
‫בי; הגזיים אדא כצד הד‪,‬יםאלה ואינו דומה לויגע על פי ‪ I‬ויש‬ ‫האחייס ‪ .‬ורמו הרב ג׳כ שההפניה הנמלאת נכתוב על הנ׳ח היא על‬
‫לומר שהעש; אהר שניעהק מלמטר‪ ,‬למעדה ולצדדי; וב; הא ש‬ ‫הרו‪ :‬מאד ‪ ,‬והלמלאה נמה שתילי נ׳ ח היא על המעיט ‪ ,‬ולכן א־יר‬
‫שדהיולו הראשי; הוא ני׳ ח להיותו םי‪:‬י‪.‬ר רר ‪ ,‬ינ‪:‬ר העיר על זה‬
‫נא־י־ו וזה ה־נה ‪ ,‬ירלה שוה הוא על היוג ‪ ,‬והשא־ שנאה־ נמה שאינו נ׳ק נאמר על הניטע ‪ .‬ו א ח׳נ הוישאל■ אהטטר הקיטור‪ ,‬באויר ‪,‬‬
‫ר׳ל שיאמ' נתמשכה הקול והש״ועה לשו; הענ‪-‬ה כייו ויעני־ו קול נמתנה )שמוה ליו ו'( וכמי שא־יר עלי לנניי הש״יעה אשר הל‪:‬י שומע מעני־י‪:‬‬
‫עס ה' יש״ואל א' נ' כ׳ד( שהס מעיניייה אותה שייועיה ‪ .‬ידע שה־כ הניא זה ה‪:‬־‪.‬וף למה שיניא כפירוש ויענוד ה' )שמוה ל׳ד ו'‪,‬ו שהנשמך‬
‫שמה הוא הקול ויהיה פירושי ויענו־ קול ה' ילכן הקדיש שיאמר הענ־ה על הקול ‪ ,‬כדי להסהייע ממנו נפייוש שיעשה נפרק וה נשופו ואח׳ב‬
‫הושאא ־‘ ביאה האור והיעיכינה אשר יראוה הנביאיס במראו־‪ .‬הנבואה יאמי הרנ שיושאל עוד לשון הע‪:‬רה לא לשכינה ולאור כי אס לניאתו ‪,‬‬
‫וגס לא לניאה הצשמיה מהאי־ והשכינה שיראו הלהיאים נהישיהש אנל לניאה ההוד והשכינה כאשר יראוה הנכיאיס נמ‪-‬אה הננואה ‪ ,‬כי‬
‫כההדשיה אותה המ‪-‬אה המדמה יקרא הענרה ‪ ,‬כמי שהניא והנה הנו־ עשן ^כיו אש אשר עני נין הגוריס האלה )נ־אשית טיו י׳ו(‪ ,‬והכרית‬
‫הונ שהיה ז־ כמראה הננואה ממ׳ש )שס( והרדמה נפלה על אנרס ‪ .‬ושאל־‪.‬׳ כזה שני דנריס ‪ .‬ראשונה ‪ ,‬למה אמר סרב נהשאלה הזאה‬
‫וא ‪ 8‬׳ נ‬
‫לז ‪37‬‬ ‫מורה נבוכים חלק רא^‪2‬זון פרל( כא‬
‫ותרדמה נפלה על אברם ‪ ^ .‬ולפי זאת ההשאלה גאמר ועברתי בארץ •מצרים וגו׳ וכל מה שיידמה לו ‪.‬‬
‫וכבר הושאל עוד י לכל ) נ ( מי שיעשה מעשה אחד דפליג בו ויעבור גכולו‪ ,‬אמר ה וכנברעברו ק ‪ .‬וככר‬
‫‪,‬‬
‫הושאל עוד למי שיחמיא כוונה אחת דכוין כונה אחרת ותכלית אחרת )ג( והוא ידה החצי להעכירו‪.‬‬
‫ולפי‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ולביאת האור הנברא נמדמה הנביא נופל שם עבר‪ ,‬ונזה הצד הספור אמר ותרדמה גפלה על אכרם ‪ 5‬ועל זאת ההשאלה‪.‬‬
‫היה נבואת אביהם באפרו אשי עבר בין הבחרים ; ג ולפי ר״ל כי נ מו שנאמר על האור הנראה לנביאים נד מיונ ס‬
‫זאת ההשאלה‪ .‬כבר באינו שבכל מקום שיאמר הרב ולפי זאת והשפע המשפיע ל ה ס‪,‬נן נאמר לסי זאת ההשאלה על נחות‬
‫ההשאלה הוא להבדיל הענין הב׳ ההוא מן הא׳‪ ,‬וכן כאן אמר השמימיות הבאים מאת האל להרוג את המצריים כחי שאמר‬
‫ולפי זאתוכו׳ כי ועברתי בארן מצרים לא היה ננזיאה הנבואה ועברתי ב א ק מצר״ וכל מה שידמה לו ‪ :‬רביעית הושאל לכל מי‬
‫אבל י״ל שהש״י היה אומי באותם המערכות הנוזרים רע באין שיעשה מעשה א׳ ויפליג בו ויעבור גבולו אמר וכגבר עברו יין‪.‬‬
‫מצרים על צד הפלא יתקיימו‪ :‬ד ולכל מי שיעשה‪ .‬י״ל מלת אמרו המפרשים כי פ ״ הפסוק כך ר*ל הייןנצת איתווא״כ‬
‫מי אינה נופלת על החי המדבר לנד אלא לכל דבי שיעשה לפי״ו הסי׳היקהואשעברגבולו‪ ,‬והאמת כיל מ ה ש ה אד סע ב ר‬
‫מעשה ויעבור גבולו ‪ :‬ה וכגבי עניו יין ‪ .‬י״ל פי׳ הפסוק כך‪ ,‬הגבול בשתיית היין נאמר נ י ^ י ן נצחו יעברו מגבולו ומשכלו‬
‫מענין היין הוא שישמח האדם ולא ישכינו וזה היין עבר גבולו והשתכר ‪ :‬וכבר נאמר חמישית למי שיטין ט נ ה אחת ויחסיא‬
‫והשכיר האדם‪,‬ר״ל היין נציז אותו והשכירו‪ ,‬וא"כ לפי זה הפי' אותה ה טונ ה כמו ו מ א ירה החצי להעבירו‪ .‬והרצון בו כי הוא‬
‫היין הוא אשי עני גבולו ‪ .‬פ״א וכגני עברו יין וכגנר אשר ירה החצי להעביר מ ע ר מ טונתו כדי שלא יבין הנער בי‬
‫עבר מגבולו נעבור היין‪ ,‬ויהיה כנוי עברו שב ליין ולא לאדם ‪ :‬יהונתן יצא לדבר ע ם אדם אחד אלא לצחק בחצים ‪,‬‬
‫ורבים הקשו למה לא יהיה פשט הכתוב כדי שילך מ ע ר ע ד‬
‫מקום החצים ויהיה להעבירו על ענין הראשון ‪ .‬והתשובה בזה כי למה שהיה יונתן יוצא לדבר ע ם דוד ואם היה‬
‫אדם שם היה ראוי שישליך החצים נ די שיאמר הנה החצים ממך והלאה או מ ה החצים חמך והנה כדי להעביר הנער‬
‫עד מקום החצים אבל עת ה שאין אדם שם ורצה לדבר ע ם דוד פנים בפנים לא היה ראוי להשליך החצים לכן נאמר‬
‫כי‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫ואח׳ג הושאל מ זאס ההשאצה יראה כהיא מצמיייז כמו הראשונה ואינה‬ ‫הנאוזז נלשידים י ת ק שיאמר נהש עבר לפי ההנחח ד‪.‬ראשונר‪; .‬‬
‫)נ( לנל סי שיעשר‪ . ,‬הרנון נו נ מי ת מי שהוא נסו מוז נמו מאוהרה ממנה ‪ .‬פניה ‪ ,‬אין אמי ט ההצה השהור ‪ ,‬ותרדמה נזלה על‬
‫שמצינו מי נ מו ת יהורה הלא ירושלים שהוא נ מו מה‪ ,‬וד‪.‬וא שג אגרש‪ ,‬מ ה התלת הששור הוא שטה המניןנמהוה ‪ ,‬ולמה לא הניא זה‬
‫והניא ותרומה נשלה על אניס שנא נהוו ההפור ולא נד‪.‬חלהו ‪ .‬וההשונה‬ ‫אל ה"! שהוא המעניר נמו ששירש ^ נ ם השילושוף אנן נסשי‪,‬‬
‫וי׳ל שמי שנ אל האדם שר‪.‬וא המפליג גשתיר‪ ,‬ויענור הועק לזה שהינ יניא לוה השמטה סהגפ ר‪,‬ל הדק וממנו אל היזהר י ז ‪.‬‬
‫מ־״גנול עד שר‪.‬יק שועל נו‪ ,‬אנ ל נ א מ ת הוא ה סנ ה השועלה א' נ ולכן נראשונה הטא שיאמר הענרה על המתה הזנו הגשט ‪ ,‬ואה׳ה »ל‬
‫ראוי ליחש השועל אל האדם ונאלו אמר שד‪,‬גנר ענ ר חק שתיית המשן הקולות ואמר שהיא השאלה ‪ ,‬וגהישאלה את׳כלשי נה־ןוצ הינו‬
‫היין ‪) :‬ג( והוא ירה החצי להענירו‪ ,‬נ א מ ת נראה שי‪.‬וא נמו הירוש גשה ‪ ,‬ונאשר הניא השאלה דקה מן הדקה אמי עליה ואח׳ג הושאל ‪.‬‬
‫הר׳ם שד‪.‬רצון נו ענ ד ת נוגד‪ .‬ני מאחר שהנער הגיע אל המקום ולשי שהאור והשטנה ממלה מוהשה שהיו רואיה הלניאיס‪ ,‬וממנה מדומה‬
‫פטהה ניאיח אליהה נדטונה ‪ ,‬לכן אמי אשי יתווה הנגיאים נמלאה‬ ‫והוא אסר לו החצי מסך ור‪,‬לאה הוא לר‪.‬עניר נוגה הנער‪ ,‬ואן*‬
‫אם הנער ^נו ר מקום החצי י׳ל שהרצון נ מל ת להענירו ה ענ רת הנניאה ‪ ,‬והנה מניקו מאמרו והנה הניר עשן ולטי אש שהיה נמיאה‬
‫‪,‬‬
‫שהיניאהרנשמיההלקנ׳נשושושמנואוהמהמה שהיתה‬ ‫הננואה‪.‬ילט _‬
‫נונתו אחד שהנער הגיע אל מקום החצי והוא אסר לו החצי ‪. .‬‬
‫ההתלהומרחה ונשתקעה וכנה הלום‪ ,‬כמו שהניח מוה שעם היוההההלה‬
‫ננואה אנרהם מראה נמ׳ש כיה ינר ה׳ אל אניה נמזזזה הנה נשתקעה ושנה חלום ‪ ,‬ולהמשן המרי דעהו זה ^ הניא ט ה דני ה׳ אל חנרם‬
‫נממזכ ‪ ,‬לפי שכאשר יאה הנור עשן ולפיד אש נס• לא היה מראה ומהוה ‪ ,‬אנל הניא והרימה נשלה על אניס שהוא ה'‪.‬הנה כסניר ‪ ,‬ר׳ל‬
‫שכפר אין זשהקעה ופגה מלים ‪ ,‬כי הוא אם נן תתלה הפור ההלוש שנהסיש או ‪ .‬ומה שאמר הרנ והיה זה נזזראה רננזאה ‪ ,‬איזו יומה‬
‫שיהיה נהלום שמא מין‬ ‫למראה כהוא מין ממיני הננואה ואינו הלום ‪ ,‬אנל כיון נוה שהיה נננואה והיא הנקראת ננלל מראה הנטאה ‪,‬‬
‫ממיני כננואה‪:‬יזכור ‪ :‬ולשי ואת ההשאלה נאמר וענרהינ אר ץ מצרים‪ ,‬הקושיא נוה מנו*‪,‬ר ני איך יהיהועניט על ניאה האור והשכינה אפי‬
‫יראוה י‪.‬נניאים נמיאה כננואה ‪ .‬והנה זה נאמר נמכת מצרים ולא ט‪ 1‬שם נטאים נהוך המצרים ‪ .‬והאטיי כתג שהיה אופר הש׳י שהכחות‬
‫המערכיוה כגוורוה רע נאין מצרים יי‪.‬ק"מו ‪ .‬ווה נאמת לא יםנלו דנרי הרג ט הכתות הממיכיוה אינו אוי ושכינה שיראו הנניאיס נמיאה‬
‫הונואה וכפנ■•; יעאנכו ‪ ,‬כ׳ איו יודיע הקב־ה למשה שרוע המעיכה יתקיים נמצטס ‪ .‬ואין י ^ ה מנה נמרות ינר המעיכה ‪ .‬ואחשוג כלמה‬
‫שכינ אמר כנייאה האור וכשכינה נמימה הנניא נקרא העניה‪ ,‬וטה אוהו האור והשכינה הנוי עשן ולטי אש הנראה לגניאים נדמיונס‪ ,‬אמי‬
‫האל יה׳'למש‪ :‬שנלילה הכוא יענור נארןמצייש‪ ,‬והכוונה שיניא שמה האור וא‪ :‬שורך שיטה אה כננויים ‪ .‬וא׳נ נאמרו ועניתי הגייה תורה‬
‫לנניא כנדמה אור אלכי שהיה עונר נמנייש וענה ‪ ,‬ויהיה א'נ נפי ההשאלה ט כי ‪ :‬ובבר הושאל עוד לבל סי שיעשר‪ ,‬מעשה אחד ויפליג‬
‫נו ‪ .‬וכר כרנ שהון‪ .‬רטעי והוא להפלגה המעשה והענרת חקו נמו שהניא ונגנר עכרו יין)י ר ט' כ׳ג ע׳{ ואמר לכל מי שיעשה מעשה‪ ,‬י׳ ל‬
‫אס שיכים לאים או ג'נ למה שאינו וזי נמו וכננר ענרו יין ‪ ,‬שה״ן הוא אשר מנר את האום ‪ .‬ואהה החנונן כנשי״וט הראשונים אמר סינ‬
‫והושאל אח׳ג ‪ ,‬ווה לפי פכשתופים הפה הניאם מסוירים נסי מה שהם ננתונ נמו שאמרתי ‪ ,‬אגל בשחין הרניעי הזה ונחמישי לא יאמר‬
‫והושאל אח'כ ‪ ,‬אנל אמר והנר כישאל ‪ ,‬הה היי להעיר שאין אלה השהוטם טהאהדים מהקודמים נסדר והדרגה כסו הראשוניה ‪ ,‬אנל הס‬
‫נגר נהשאלה‪ ,‬ר׳ל ונם קודם הראכוניס לפי שהם מהייחטם מאד צונטס מ שטים ‪ ,‬עם טוה שאין ההענרה נהם העניה גשם ממקום למקום ‪,‬‬
‫אנל כניאס הרג כאהרונה כדי להארין הונרים נדענור ה׳ ‪ .‬ואס ‪ t o‬ג«ה הניא ננאן וה השחון ויראה שאין לו נו צורן ‪ .‬אני אשיע‬
‫שהניאו לגהר והיה נענור כנויי)שמוה ל׳ג נ'נ( שטרושו ש^שר יהעשק נהשנלה עצעוהו ונמדו ד ע טי נזה גמלו מזקו ‪ ,‬ימשן אליו שישים אותו‬
‫נוקרי‪ ,‬הצור כמו שפירשתיו נפע׳ו ונפרק י'! ‪ .‬וכבר הושאל עוד למי שיהנדא מוגר‪ .‬איזה רמין נהנה א ח ר ת‪,‬ו הו א ' ר ר‪ ,‬ד ‪a‬צי לר‪,‬ענירו‬
‫)שמואל א׳ כ' ל׳ו( ‪ .‬הקושי נמאמר הוה מנואי והוא פה הכריס לרנ שישיש להעטרו פסהה למונה נהיות תשע הנהוג להעניר החני מהנער‬
‫נאופן שיוכל לומר אחריו הנה החצי ממן והלאה נמו שנהנו יהונק ודוד ‪ .‬והספישיס לא ההעזדרו לזה כלל ‪ .‬ואחשוב שהרב הפסוקיס הניאוהו אל‬
‫וה ‪ ,‬לפי שסי־‪-‬נא׳ לשר שמו יהונתן ודוד אין שפק שהיה לפי מזשנו שלא י טה להם מקום לדנו מנה האצשיס אשר יצל‪,‬ו עם יהונהן השוה‪,‬‬
‫וההולטס שמה ת מיד‪ ,‬ולכן הערימו לפשות את ההוזנולה הואת כדי שיסונתן יוכל לומר לזוז כווצתו ודעתו ואיש אל ידש נהל אצה ‪ .‬והנה מצא‬
‫הרג פעתה נעת המעשה קרה שלל יצל עם יהונתן אדם כלל ני אס נמר קען ‪ ,‬וכן אסר הכהונ דצא יהונתן מ ד ה מער ק ק עמו ‪ ,‬ימצא שלא‬
‫טו אנשים נכל השדה‪ ,‬יען ראינו שהיה להס מקום לשייניו פניהם שה אל פה עמ׳ש ישקו א ? אה יעהו ד מ ו איש אה רעהו עי דוד הגדיל ‪,‬‬
‫יכיק שטה להם מקום לדנר שה אל שה ‪ ,‬איה מה ראה יהונהן לשלות ההצים ולעשות ההחנולה שטה ניניהם נעה הצורן טון כעי‪,‬ה לא‬
‫היה להסאותו הצורן ולא היה אדה שם‪ .‬מפני והיאה הרג שהששוק ישיג לזה ^ומר ו»א ידהההצי להענירו ‪ ,‬י׳לדהונתן ירה החצי)א‬
‫לצורן האמירה לווו ט הנה הם ונרו אתי זה הענין כלו פה אל פה‪ ,‬ד טיה כחצי כוי להעטי הנער מאומה כוונה‪ ,‬נלונוי שהנער נראות‬
‫שימיח!‬ ‫‪10‬‬ ‫י‬ ‫נסורה נכוכיס ח״א‪:‬ן‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק כא‬
‫)ד( ולפי זאת ההשאלה הוא אצלי אנורו‪ ,‬ויעבור ה׳ על פניו‪ ,‬ויהיה הכנו' בפדו שב לו י! ל^ה‪ .‬וכן ע‪1‬מוהו‬
‫רבותינו בי פניו זה שב לו יתעלה ‪ .‬י ואם זכרו זה בכלל הנדות אין זה מקומם ‪ ,‬אכל הוא הזוק מעט‬
‫לדעתנו ‪ ,‬ויהיה פניו כנוי להקב״ה ‪ .‬ובאור זה כפי מה שיראה לי ‪ ,‬שמשה עי׳ה י בקש השנה א־ ת ‪,‬‬
‫והיא אשר כנה אותה בראיית פנים‪ ,‬באמרו ופני לא יראו‪ ,‬ויעדהו בהשגה למטה ממה שבקש ‪ ,‬והוא‬
‫אשר כנה אותה ביאיית אחור ‪ ,‬באמרו וראית את אהורי )פרי‪ ,‬ל״ח חלי‪ ,‬א׳( ‪ .‬ובבר העירונו על זה‬
‫הענין במשנה תורה ‪ .‬ואמר הנה כי ה' יתעלה העלים ממנו ההשנה ההיא המכונה בראיית פנים‬
‫והעבירו לענין אהר ‪ ,‬כלומר י׳ לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה ‪ ,‬שיהשב בהם שהם תארים רבים‬
‫כמו שאבאר )יסרק נ״ד חלק א׳( ‪ ,‬ט ואמרי העלים ממנו ‪ ,‬ארצה בו ‪ ,‬כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת‬
‫בטבעה ‪ ,‬ושבל אדם שלם עם הדבק שבלו במה שבטבעו שישיג‪ ,‬ויבקש השנה אוזרת אהריה ‪ ,‬תשתבש‬
‫ה ש נ תו‬
‫אפוד‬ ‫שם טוב‬
‫ו ואס זכרו זה בכלל ההגדות וכו׳ ‪ .‬ר״ל ואע׳ם כזכרו רז״ל‬ ‫ני היה זה כדי להחטיא כוונתו כדי לחשוג שלא יצא יהונתן‬
‫פכניו שב לו יח׳ הס זכרו העני! בהגדוח וכו׳ אין זה מקומם‬ ‫לדנר אחר אלא להשליך החציס ‪ :‬והנה לפי זאת ההשאלה‬
‫להביאה בארוכה ‪ :‬ז בקש השנה אלזס ‪ .‬ר”ל כהוא ע״ה בקש‬ ‫אמר ויענור ה׳ על פניו שהחטיא כוונתו כי הוא שאל‬
‫וחקר בשכלו אס יוכל להשיג מהוחו יח׳ נאמרו בחשיבת השאנה‬ ‫הראני נא את ככודך ‪ .‬והחטיא כיונתי כהשנת הדרכים ‪.‬‬
‫ופני לא יראו ואס הוא ע״ה לא בקש זה איך באת אליו החשובה‬ ‫ר״ל כי משה בקש השיה אחת והיא אשר כנה אותה כהשגת‬
‫ממה שלא נקש א"כ כשאמר הראני נא את כבודך ר״ל שהיה‬ ‫פנים באמרי ופני לא יראו‪ ,‬וייעדו בהשגה למטה מאשר בקש‬
‫רוצה להשיג מתוהו ית' ‪ :‬ח לידיעת הפעולות המיוחסות לו‬ ‫הוא אשר כנה אותה בראיית אחור שהוא ידיעת הפעולות‬
‫ית' ‪ .‬ד״ל שהשם ית׳ החטיא כונתו בשאלתו מהותו יח׳ והעתיקו‬ ‫המיוחסות לאל יתעלה ‪ ,‬שהיא ית׳ החט־א כוונתו בשאלת‬
‫השס ית׳ לענין אתר והוא שיודיע לו כל פעולותיו‪ ,‬ומה הס‬ ‫מהותו והעתיקו השם בענין אחר ; ואמרי העלים ממנו ‪.‬‬
‫הפעולות שהידיע לו השס ית׳ הס התאליס הנאמייס לו מצד‬ ‫לא תחשוב שהשם ית׳ העלים זאת ההשגה מחשה אבל ני‬
‫פעולותיו‪ ,‬וזה שהשיב לו ית' ׳"נ מדוח שהס הארי הפעולות ‪:‬‬ ‫היא נעלמת נוונעח בטבעה ‪ :‬ישכל אדם שלם אם ידבק‬
‫כסו שאבאר ‪ .‬נפרק כ״ד מזה החלק ‪ :‬ט ואמרו העלים‬ ‫שכלו וכו׳ ‪ .‬רי׳ל אז לא ישיג כלל ‪ .‬והכוונה בזה ני משה‬
‫”” ”‬ ‫קרשיק ש‬ ‫אברבנאל‬
‫ממך והלאה ו )י( אנור חריש ולם־ זאת ההיטאלה נאמר ויעבור ה'‬ ‫שייווהן ילא י שיי טי קשתו יעס ה!ז‪5‬י‪ 8‬ילא ירי שם חגיי ופליזו יעיר‬
‫על פניו‪ ,‬וירצה בו העברת הוהישכה המכונה בראיית פנים‪ ,‬ואני‬ ‫ונבא‪ -‬שעה ‪ ,‬אולי ־ד‪:‬ונ דאמד ‪ ,‬ישנשאר ימות! ודל־ למר לחד ‪.‬‬
‫נפלא מאד על זה שיהרי שייזל מטנו אותה הה שגה ב׳ פעי‪ .‬ים‬ ‫לכן ייה התצי להעכיר הנער מאודה כוונה יאדיזיס ‪ ,‬ולגין כיונה אהרי‬
‫והוא אמרו לא תיבל י“ ראות א ת פכי ואמר עוד ופני לא יראו‬ ‫שהיא ניאת ידינדו לירית התציד ‪ ,‬ועה הייה שדמ־ הנה יחצי יזמן ודלאה‬
‫ויזאהיה צריך עורליםי׳ול אותה ר‪,‬הים•‪;,‬ר‪ .‬מ מנו‪,‬ו עוו שהוא מבואו־‬ ‫אמר כן ליראדו אולי ינא אדם ולא יוכל לדנר ‪ ,‬אכל עם כל זה יריית‬
‫מן הפכוק ב הנלי ת הביאור ר‪,‬ענקי הנרצה ב מלת ויעבור והוא‬ ‫החצים נהיות שלא היה אדי שם היה להעכיר הכויצה ‪ :‬ולסי זאת‬
‫שיהימיי הבמיה למשה ינ‪ 1‬הי הב טדו ת והוא אמרו אני אעביר נ ל‬ ‫הההזאלה הוא אצלי ייעיור ה' על פניו ויהיר כנוי בפניו כו׳ ‪.‬‬
‫טוב' על פנין־ והוא אור בבורו אשיר הוא האור הנברא ור‪,‬עבירו‬ ‫לזי שנששוז זיענור ה׳ על פניו פירש הרזתינם)איצקלוס( כנזז שיזכור‬
‫עיי פניו וקבלו פניו סמנו הזוהר הגדול והוא קרון עיר פנים והוא‬ ‫ששם פניי שג לנישה ‪ ,‬יהיכ יכוון שיתזיי נתל ית׳ ‪ ,‬אמר הרר אצלי כי‬
‫אשר רצה באמרו והיה בעבור כבודי ‪ ,‬והר‪,‬ימהר‪ ,‬שהבמייח והיא‬ ‫הפי׳ אנלו הוא צ״ לפניו יכיא אנלו ואינו אצצ אונגליס ‪ ,‬ודוא שיהים‬
‫השניה שיודיעהו דרכיו במו שיבקיע וזהו אמרו וקראה׳ בשם‬ ‫ויטכור נוכעגרת הכוונה ויהיה פניז כגוי נתלוי ית' ולפי שהיה צראה ז־ית‬
‫ה' לפניך ובשיעייה משה בהר עם הייוהות השניות ואמר וירד ה'‬ ‫גרילה שיהיה פניו כנוי לש׳י יניא שהכמים זיל רניניהו כן ‪ ,‬ואם היה‬
‫בענן ויהיצב עמו שם ספר הבהוב •מהוא קיים מה שהנמייחו ואמר‬ ‫נכלל ההגדות אנל הוא הזו־ן לדעתו‪ ,‬ריל שהזיל עצרו כח לכרש כניו כנוי‬
‫ויעבור ה׳ על פניו שהוא כנו■ יימובו ואור בנודו ואהר אמר‬ ‫לכויא ית' ולכן הרנ יפרש אותו ק ‪ ,‬ואם היה פי' הפסוק לרעהו זולת‬
‫ויקרא ה׳ ה' והוא הודע ת דרכיו במו שיהבטידו באמרי וקראתי‪,‬‬ ‫רזה שפירשו הם בהנדתם ‪ .‬והזר לזמר פעש שנית ויהיה פניו כנוי‬
‫וזר‪ ,‬הוא הפירוש האמתי ואינו סובל פירוש• אהר בלי‘ ‪ ,‬ואל זר‪,‬‬ ‫להקנ׳ה ‪ ,‬עם היות שכנר וכדו ‪ ,‬לפי שלמעלה הס דריי ה־נ שיודיע‬
‫הביאור נמשיך אונקלוס השלם ואמר ואעבר ה׳ שנינהיה על‬ ‫שכפירושו יהיה פניו כנוי לכורא ית' ‪ ,‬זעתד 'איי' שדכרי הזיל הם‬
‫אפור‪,‬י ושיבתו הרים מ אד מצד שיראה בעין יטבלו שהוא העקר ‪,‬‬ ‫חוזק לדעתו לא כאיכות מה שאמ־ ני אס לנו כשידיד פניו כנוי להקכיה‬
‫בי כמו שפניך פני משה כן על פניו פני משר‪ ,,‬שאם היה הנרצה‬ ‫כי והו הכלל שנלמוד מורריהם ויל ‪ .‬או יהיה כי' דכייי שיהיה כפי‬
‫בו העביר דבר ממנו א׳ ב אעביר כל מוכי העברה מובו סמנו‬ ‫דעתו מלת כניו כנוי להקניה כי הפנים הוא רמו ליודותי וכמו שאמר‬
‫אברי הוא העברה האור באמרי עד עברי כאלו ר‪,‬יםם הוא העובר‬ ‫שנקש נקשה וכנה אותה נ־איית פנים ‪ ,‬והיאור יה ככי ניד שי־אה לי‬
‫אהר שהאור ההוא נאצל ממנו ‪ ,‬ואמר ושיכותי שייא יפפר ראותו ‪,‬‬ ‫כוונה הרכ שמשה ונינו ע׳ה נקש שהי נקשית כניי שינאר יפי ניד מוה‬
‫וייפרים• פניך פנים הפנימיים כגון פני הייב או פני השבי“ וההעברה‬ ‫התצק ‪ .‬האתר ‪ ,‬ידיעת התארים ‪ .‬והשניה ‪ ,‬ידיעת •ידוה האל ית' ‪,‬‬
‫השנה •טנרית זה אין ענין לן‪ ,‬כי ייא מצינו הינוגה נבואיית או‬ ‫והרב נוה המקום דנר נקוג־ יאדיר שמשה נקש השגה אתת ‪ ,‬דיל כהשגה‬
‫השינה שכליה מיוחסת מהשים ביישון העברה על פגים רק היא‬ ‫היותר טנמ״ת מידיעת המהות ‪ .‬וחמר והוא אשי כגה כראיית פנים‬
‫ביישיון ראיה ור‪.‬ויה והבטה דבור ושמיער‪ , ,‬וההשגה אשר לו‬ ‫יחוור לשה ית' שהוא אשר כנה אותה ההשגה נשה ראות פגים ‪ ,‬ואמר‬
‫ייעדה הוא אמרו וראית א ה אהורי שהוא ה שנ ת כל הנמצאות כלם‬ ‫שהאל יח׳ ייעדו כהשגה למעה ממנה יהיא אשר כנה יש׳י נראיית‬
‫נ מו ש א מ ך הרים מורנו ופירוש בכל ביתי נאמן הוא הבין‬ ‫אחור נ׳ש ורחיח אח אחורי ופני לא יראו לשם ליג כ׳ג( כצזו שהעיר‬
‫סציאור‪' ,‬עויימי הבנה אמתיה קיימה ‪ ,‬תו ר אם אעביר כל טוני‬ ‫על וה ומשנה חורי אשר לו‪.‬־וא מר כני שישם יעלים ממנו ההשגה‬
‫היא ה שפעת השגה על פני שיכלו מה לו לשיוייו בנקרה הצור‬ ‫ההיא מהפנים ויענירו לראיית האחור והס הפעולות המיוחשוח אלה‬
‫ולהגין עליו שלא ינזק כמו שאמר ושכותי נפי‪.‬ועוד ער עברי טורד‪,‬‬ ‫יה' שיחשב שים תארים ‪ ,‬רמו לי׳ג מדות ה' ס' אל יתום ‪ .‬וההנינן‬
‫הכתלקות הענין איב נבתלקה הר‪,‬שגה ולא הועיל כלום ;‬ ‫מה שאמר ה־נ ואמר הגה ימו כי עם היות שנפרשם ראה אתם אומר‬
‫אלי )שם ל׳ג י׳נ( נאו הפב‪1‬ר‪',‬ם מראיית האחור והפנים ‪ ,‬ובב לא )למר‬
‫עבוק ויענו־ ה' ני אס אחר> בן כנתינת הליחיח השניות‪ ,‬הנה הסנה נזה כי שם ראשונה היה לנד ייעוד האל מה שיעטה‪ ,‬וכאן היתה שעח ה״עשי שעשה‬
‫אוהו כפעל‪ ,‬יו׳ש הינ וייעוו נהשגה למעה מחנה‪ ,‬ואחר הנה שהשי׳ העליב רחנו ההשגה ההיא המכונה נפניה‪ ,‬והענירו לראיית האחור שהוא מה שיעשס‬
‫בפועל אח־' שכני ייעדו עליו ואס תקשה איך ישגש ה־נ דרכי הדקדוק ייעשה ויבינו־ ה' שהוא פעל עימד יעשה חוחו פעל יוצא מי‪,‬ענר נשניש׳ ויענירהו‬
‫ה' מראיית הפנים ‪ .‬החשוכה נוה שהיי ניאי העני; ולן צישג הלשון ולוני־ שהאל כחשר ראה נקשת משה ינהפנים ויהשחו מהדרכים שהם האחירים‬
‫ענד ה' על פניו ריל ולא השיג על שאלת הפנים ששאל ונהגלו ידיעח האהוריס שהם המדיה שוכר כ> הגה השם )ציל האדם( שלא יחוש למה שינקש‬
‫שמני יאמר צי שהוא עונר עליו ‪ ,‬ונן יעני; רו ויעיור י' על פניו ‪ ,‬ואמר יעצים ממנו ארצי נו ני ואח ‪ :‬ושבל או ם שלם וכו' אדא ‪DK‬‬
‫ילוח‬
‫לח ‪88‬‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון ®רק נ א‬
‫אס^וד‪ ,‬א ‪ 6‬ז עזר‬ ‫נ‬ ‫השגתו הו ימות ‪ ,‬כמו שאבאר י בפרק מפרקי זה ‪) •®Kan‬סלק לין ״‪pj‬‬
‫אלהי ‪ ,‬כמה שאמר ‪ ’ ,‬ושבתי כפי עליך עד ע ב ד ‪ .‬אבל התרגום נהג מנהגו כאלו הענינים ‪ .‬וזה כי כל‬
‫דבר שימצאהו מיוחס אל הבורא וישיגדוו גשמות או משיגי ההגשמה יחשבהו בחסרון הנדגטרף ‪ ,‬וישים‬
‫יקרא דה׳ מעתד‬ ‫‪°,‬‬
‫היחס ההוא לע^ךאחר■מצטר‪ ej‬לבורא מחוסר‪ .‬אמר כאמרו וועה ה׳ נצב עליו‬
‫עלוהי ‪ ,‬ואמר באסרו יצף ה׳ ביני וביגיך ‪ ,‬יסך מימרא ד ה׳‪ .‬ועל זה המשיך פירושו ע״ה ‪ ,‬וכן עשה‬
‫באמרי ו^בור ה׳ על פניו ויקרא ואעבר ה׳ שכינתיה על אפוהי וקרא ‪ .‬והנה יהיה הדבר נ אשר עכר‬ ‫!‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אצלו נברא בלא ספק ‪ .‬ושם כנוי הנסתר כפניו שב אל משה רבינו ויהיה פ ‪T‬וש על פניו לפניו כמו‬
‫וחעבזד‬
‫‪ .‬שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫סחר בשכלו א ס אפשר להשיג וזהותי י ת׳ ‪ 1‬ידמ שאי אפשר‬ ‫ממגו ‪ .‬ר״ל א מי הרב מה שאני אומר העלים ממט לא החשוב‬
‫אלא השגת פעילותיו והס ה מ טגי ס אחורים‪ ,‬א״נ יהיה‬ ‫שהיה לו למשה משא ומהן עמו יח׳ מואח השאלה אלא שמצא‬
‫דעבור ה׳ על פניו היוטיא ה‪ 5‬רי ניוגת משה והעבירו אל‬ ‫בשכלו שההשגה ההיא נמגעת סמגו‪ :‬י בפרק מסרק׳ זה המאפר‪.‬‬
‫השגת הפעולה ‪ :‬ואינקלוס סי׳ העניו זה בדרך אחרת כי‬ ‫י״ל יבאר בזה היזלק נסרק ל״א ל״ב ל״ג ל״ד ‪ :‬ב אלא אס‬
‫יהיה העובר האור הנברא אמר ויועבר ה׳ שכינתיה על‬ ‫ילוה אליו עזי אלה׳ ‪ .‬י״ל שעי שירצה להשיג יוסר ממה שנשבעו‬
‫אפוהי‪ ,‬והנה יהיה הדבר אשר עבר אצלו נברא ושס הכנוי‬ ‫להשיג סשונש השגתו או ׳מוס נפשו שלא משיג כלל אלא א׳ע‬
‫הנסתר מפניי שב אל מרעי ה׳ ויהיה פי׳ ויעבור ה׳ על פניו‬ ‫יל\ה אליו עזר אלה אם שסע המושפע אליו מהשכל הפועל‬ ‫׳‪,‬‬
‫ואם מצד הכנתו המזגיח כפי משפשי גרמים השמיס״ם שאז‬
‫יועיל לו העזר ההיא שלא ישונש במה שישיג וידע עסהיוחושואל השאלה היקרה ממנו ‪ :‬ל וזהו שאפר ושכוח׳ כסי ‪ .‬י״ל שאני‬
‫אעזר לך שלא חכשל ותמות עד שאחעיא כונתך ואענייך לעני! אחר והוא ידיעת פעולותיו ייד‪ ,‬וא*כ לסי זה הפי׳ כל זה המעמד‬
‫היה השגה נבואית גמורולט ולא היה שום דבי נברא לא כמדמה ולא מון לנפש ‪ :‬ם דקיא די״י מימרא די׳י שכינתא די״י ‪,‬‬
‫אלו הג' חלוקות שעשה אונקלום הס לבאר עניו הקול הנביא והכבוד הנביא ׳ וריל כשהיה משיג הנברא המושכל מופשט‬
‫סכל גשמיות וסכל ענין חומי׳ נקרא יקיא די״י לעילוי העני; ויקרתו׳ וכשהיה פועל הנביא בקול הנביא יקראהו מימרא די״י‪,‬‬
‫וכשהיה הענין מון לנפש מושג נמוש אשר היא כבוד נביא יקראהו שכינתא די״י ‪ :‬נ אשר ע נ י אצלי נביא בלא ספק ‪ .‬ר״ל‬
‫לפי פי׳ אינקליס יהיה העביה נמייה מהעברת גשם ממקום למקום‪ ,‬ויהיה ה ע ק אשר עבי הוא הכפוי המרא הנקרא שכינתא‬
‫הנראית‬ ‫‪,‬‬ ‫הנראית לחוש ‪ .‬ומה שאסר ויקרא ר״ל שמרע״ה קרא ה׳ ‪ 0‬׳‬
‫אברבנאל‬
‫העזר האלהי לא להשיג הדבר הנמנע נמקו ‪ ,‬ני אה לשלא יאנו מה‬ ‫ילוד‪ ,‬אליו העזר האאה׳ ‪ .‬שאלי!׳ נלשין הזה שני דניים ‪ .‬הא' ‪ ,‬פיית‬
‫שהיה לו מקודם ‪ ,‬וישיג מה שהיה גיאשונה סונ! אליו ‪ ,‬ולכן נ‪ 5‬ע־ו‬ ‫כלו מיותר ינשדע מה שאזור ושכל אדם שלם עם הדבק שנלו לתי שאי!‬
‫משה לעור האלהי ‪ ,‬ועליו אמר ד ע טי ה׳ שהענירהו ממה ששאג ‪ ,‬וגת!‬ ‫וה מעני! המאמר ומצוין השתוך ופירוש הנהוג שהניא ‪ .‬השני ‪ ,‬שיראו‬
‫לו עזיו להניא )צ׳ל להני!! הפעולות ושלא ימנעהו מה שנקש שלא ניאוי ‪.‬‬ ‫וגריו סותריש וה את וה ני הות אמר‪1‬אק ההשגה נעלמת נמנעת נענעה‪,‬‬
‫אגל התויגום נהג נמנד‪,‬גו‪ ,‬זהו התלק השלישי מדניי הפיק‪ .‬והוא נפירו׳‬ ‫אחר וה אמר אלא אם ילוה אליו כעזר האלהי ‪ ,‬ולפי זה לא היתה א'נ‬
‫ויענור ה' על פניו נפייוש אונקלוס ‪ .‬ודונ אמר שהיה מנהג איגקליס‬ ‫נעלמת נמנעת נענעה כיו! שעם כעור האלהי תושג‪ ,‬אגל היא עמוקה מאי‪,‬‬
‫שכל דני ימצאהו מיוחס לו ית׳ שישיג גשס ת נעו עין הי יו ה׳ ורגל ושאר‬ ‫דצערן העור האלהי להשיגה ‪ .‬ואחשוב נתשוגה וה וניאוי ינריו‪ ,‬שהרב‬
‫הונייס שהם עצמיס גשמייה ‪ .‬ואמי אי משיגי כהגשמה ירצה על הארי‬ ‫הרגיש נמ׳ש ספ־ א' ‪ ,‬והוא שישאל שואל גמה שיפרש הרג ויעטר על‬
‫התנועה והשמיעה ושאי הדנרים‪ ,‬פאק עצמויאו גשמיי ני אם משיגי‬ ‫פניו ‪ ,‬אס שהענירי מראיית הפנים שלא רצה שישיגה והענירו ממנה‬
‫הגשמית נכלה ט! נגשסייה וט! נמשיגי הגשמות יפיס דני מיוחס לאל ‪,‬‬ ‫להעלימה מאתו ‪ ,‬או יהיה ההעניה שהאל ית' הענירו לידיעת הסאייס‬
‫שלדנר ההוא המצטרף אליו יותם הגשמית או משיגי ההגשמה שזנר ‪.‬‬ ‫והפעילות ‪ ,‬ושהעטרו לוה ‪ ,‬ני מגלעד׳ עויתו ית' לא היה יכול אליה ‪,‬‬
‫והניא הרג נמשליו יקרא דה׳ ומימרא דה׳ ושנייתא דה׳ ‪ ,‬וראוי שידע‬ ‫ואה אמרנו שההענרה היא נראשונה יקשה אמר ופני לא יראו יורה‬
‫למה ייסד אלו פלל ונרי אויקלים ‪ .‬והאפוד׳ נתג שיקרא דה׳ יאמר‬ ‫שאס )ג׳ל שאי( אפשר להשיג מראות פגים ולא היה אס נ! ציי־ הקטה‬
‫על הו ני אשי ישיג מני א מושכל פיפשע מגשמות וחומר ומשל כלל ‪,‬‬ ‫להענירו מסנה ‪ .‬ואה אמרגו העני! השני וה ג' נ א• אפשר לפי שידיעת‬
‫ומימיא דה׳ היא על הקול אשר יעשהו היניא ננהו המדמה‪ ,‬ושנייה‬ ‫פעולותיי אפשרית לאדה מנד עצתו גס מיל׳ אותו העזר האלה׳ נמ׳ש‬
‫יאמר על האור והאש המוחש הנניא שהיו רואיה הנטאים ‪ .‬ויקשה‬ ‫זהסירותי את כפי וראית את אתירי‪ ,‬ני מגלי כף הש׳י שיאמר על‬
‫עליו מאד שאונקליה תינה והיה ה' יצג עליו והא יקרא דה׳ מעהד‬ ‫העזר ישיג ויראה הארורים ‪ ,‬יא'כ נמה ישמש ההעניה שזכר ‪ .‬הנה‬
‫עילווהי ‪ ,‬ואין יאמר על ‪1‬ה יקיא דה׳ ■נהיות נאויוה מראה גשמיות‬ ‫להשיג הרג הספק הזה אמר שאמר העלים ממנו ‪ ,‬רניגו שזאת ההשגה‬
‫וצורות נמו שאמר והיה נולה מוצג ארצה ‪ .‬ילה! אחשיג אני שאי!‬ ‫נעלמת נמנעת נענעה ‪ ,‬יא׳נ לא יהיה ויעיור ה׳ לוה שהעבירו והעלימה‬
‫העיין נ! אנל שיקיא דה׳ יאמר על היניאה בכלל ט! שתהיה מושפלת‬ ‫ממנו‪ ,‬וגס לא תהיה אוד‪.‬ה ההענרה לראות הארוירים מפאת עצמם‪ ■,‬ני‬
‫מופשטת ט! נו ט ר ני! נמשלים‪ ,‬ומימיא דה׳ הוא הקול הינרא המואש ‪,‬‬ ‫אם מנחינה אחרת ‪ ,‬והוא שהרג יוכור נש׳ ל'נ מזה החלק ‪ ,‬שיקרה‬
‫ושנינה הוא האור והאש המוחש היניא הפלא לעיי׳ היניאים נמו שיוכור ‪.‬‬ ‫נהשגות השכליות ספני היותם נתלות נתומר נמו שיקרה בהשגות החושיות ‪,‬‬
‫והיהוס לפי שהינואה היא היקי והגדולה נאעת ‪ ,‬והקול המותש אינו ני‬ ‫ונעו שחוש כראוי‪ .‬כשיפליג לע״! נמוחש נלתי סתייר‪.‬ס אליו כמי!‬
‫אס דנור אלהי מגיע לאו! לא לשכל ננמאה ‪ .‬והאור שהוא דני מיישס‬ ‫השמש דניע נו ‪ ,‬לא לנד יהלש חושי נכלא ישיג הדנר ההוא אשי‬
‫עומד ושוני נעקוס אמר עליו שנייתא דה׳ ‪ .‬וועה ירדד‪ ,‬הדבר אשר‬ ‫נקש להכינו ‪ ,‬ני גס יתלש שלא ישונ להשיג מה שהיה נכחו והיה ינול‬
‫עבר א»ל‪ 1‬נברא בלא סמק ‪ .‬רשה הרג י׳ מדליה שגי! פירושו לפי׳‬ ‫להשיגו קודם הפלגת ההנעה ‪ ,‬ו‪:‬נ! יק־ה צשנל שכ׳ז שנשיסתנל וישתדל‬
‫*נקלוס)והם יוסי ישרים ועקשיניס לפי׳ אויקלוס( ‪) ,‬יראה לי שוה‬ ‫לדעת מז שאין נכתו וחקו להשיג ‪ ,‬לא לנד יענש כשלא ישיגהו אנל‬
‫המאמר מיחי( והם •ותו ישריס וטקשינים לפי׳ היג ‪ .‬האי והיה הדבר‬ ‫גם העדר ממנו ההננה שהיתה לו להשיג מה שנמקו קו־ם לזה ‪ ,‬ילנ!‬
‫אשר עבר אצלו »' א ‪ ,‬באויקלוס ישים הוני העונר שהוא האור‬ ‫ע‪ :‬היות שמשה אדוננו מנו טנעו וגודל הגנתו היה ראוי ומינ! להשיג‬
‫והשנייה‪ ,‬דקשה צו א׳נ אין יאטו ויענוי ה׳ ני לת היה ה׳ העונר‬ ‫מראות האמורים ‪ ,‬קירה אוי‪,‬ה השאלה )עם כעזר האלה׳( ‪ .‬היה לפי‬
‫ני אה הדנר הננרא ‪ .‬אפנה לפירושו יהיה האל ית׳ הוא המונר ‪.‬‬ ‫שנקש מה שלא היה נכהו לא היה יאוי שיוכל להשיג אתר מה שהיה‬
‫ה‪ 3‬׳ ‪ ,‬אמרי וכס הננדהנהתר נפניו שנא למשה‪ ,‬ר׳ל שאונקלוהיא^‬ ‫נהננתו מקיום ‪ .‬ולזה הוצרן אליי העזר האלהי ‪ ,‬כדי‪ -‬שישיג האחיחם‬
‫פענר פנייתא דה׳ על סייו של משה והוא דוחן ‪ ,‬לפי שהפשוק כלן נאי‬ ‫עה היות שנקש מה שהיה מון מ‪,- .,‬ו ‪ .‬וזה שאמר הרג ושכל אדם שלם‬
‫ית׳ יי ני לא נטשה‪ ,‬ואין ימה הפייה למשה‪ ,‬אמר יירו ה׳^נענן ויי‪,‬יצנ‬ ‫עה כ־נק ככלי נמס שנענעו שישיג יינקש השגה אחרת אתריה ‪ ,‬יצוש‬
‫עמו שה ויקרא נשם ה׳ ‪ ,‬רעטר ‪ 0‬׳ על פניו ‪ ,‬היה יורה שפניו ראוי‬ ‫לומר למעלה מתקו ‪ ,‬חכתנש השגתו או ימות‪ ,‬י׳ל פישיג שנושים ‪ ,‬או‬
‫שיחווי לאל ית׳ נפי׳ הינ לא למשה ‪ .‬הג׳ ‪ ,‬אמר ויהיה ני׳ על פיון‬ ‫תעדר הכגתו לגמ־י שהוא המות ‪ ,‬כאכי אנאר נפיק מפרקי !‪ 0‬המאמר‬
‫לפניו ‪ ,‬י׳ ל שלפי׳ הרג יתיישב אמי על פניו ‪ ,‬שעמי האל על שאלת‬ ‫והוא נפ׳ ל׳ד הנונו נוה ‪ .‬אלא אס ילוה אליו עזי אלהי‪ ,‬י׳ל שילום אלין‬
‫בזנים‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק בא‬
‫ותעבור המנחה עי‘ פניו ‪ .‬הה גם כן פירוש יפה וטוב ‪ .‬וממה שמחזק פירוש אונקלום מאמר הכתוב‬
‫‪,‬‬
‫בעבור כבודי ; כבר ביאר כי הדבר העובר הוא דבר מיוחם לו יתכרך לא עצמו יתפאר שמו ‪ ,‬ועל‬ ‫‪°‬‬
‫הכבוד ההוא אמר ‪ ,‬עד עברי ‪ ,‬ויעבור ה׳ על פניו ובו׳ ‪ .‬ואם אי אפשר מבלתי חשוב מצטרף מחוסר ‪,‬‬
‫כמו שיעשה אונקלום תמיד פעם ישים המחוסר ההוא יקרא ‪ ,‬ופעם ישימהו מימרא ‪ ,‬ופעם ישימהו‬ ‫‪,‬‬
‫שכינה ‪ ,‬כפי ענין כל מקום ‪ .‬הנה אנחנו ג״ס נשים המצטרף המחוסר הנה״ קול ‪ .‬ויהיה הענין ויעבור‬
‫קול ה׳ על פניו ויקרא ‪ .‬וכבר ביארנו השאלת הלשון לקול; עברה ‪ .‬ויעבירו קול במחנה ; ^ ויהיה הקול‬
‫ההוא אשר קרא ‪ ,‬ולא תרחיק היות הקריאה מיוחסת לקול ‪ ,‬כי באלו הטלות בעצמם בא הספור על‬
‫דבורו יתברך למשה ; אמר וישמע את הקול מדבר אליו ‪ ,‬וכמו שיחם הדבור לקול ‪ ,‬כן יחס הנה הקריאה‬
‫לקול ‪ .‬וכבר בא כמו זה בביאור ‪ ,‬בלומר יחם האמירה והקריאה לקול ‪ ,‬אמר ם קול אומר קרא ואמר‬
‫מה אקרא ‪ ,‬ויהיה הפירוש לפי זה הענין כן ‪ .‬ויעבור קול ה׳ על פניו ויקרא ה' ה׳ אל רחום וחנון ‪,‬‬
‫והנה כפל ה׳ ה׳ לקריאה ; כי הוא יתברך הנקרא ; במו משה משה ‪ ,‬אברהם אברהם ; וזהו נ״כ פירוש‬
‫נאה מאד ‪ .‬ולא תרחיק היות זה הענין העמוק הרחוק להשינו סובל פירושים רבים ‪ ,‬צ כ י ז ה לא יזיק‬
‫במה שאנחנו בו ‪ .‬ועליך לבחור אי זו מן ההאמנות שתרצה ; אם שיהיה המעמד הגדול ההוא כולו‬
‫מראה נבואה בלא ספק ‪ ,‬וההשתדלות כולו השגות שכליות אשר בקש ואשר נמנע ממנו^ ואשר השיג‬
‫הכל שכלי ‪ P ,‬אין חוש בו ; כמו שביארנו תחלה ‪ .‬י או היה שם עם זה השנת חוש ראות ‪ ,‬ש אבל‬
‫ילדבר‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫וכו' ‪.‬־ ם כי הדבר העובר הוא דבר וכו׳ ‪ .‬ר״ל מה שמחזק‬ ‫לפניו של משה כמ׳ש ותענור המנחה על פניו ; וזהו ג' כ‬
‫קצח לשירוש אונקלוס שאמר שהענין העובר הוא כבוד נברא‬ ‫פי׳ יפה וטוב ‪ .‬והרצון כו שהוא ירחיק ג ס כן ההנשמה‬
‫מאמר הכתוב נעבור כבודי נראה שאינו ר״ל עלמוחו יח׳ כי‬ ‫שהשם לא עבר ‪ :‬ומה שיחזק פי' אוגקלוס ‪ .‬הרצון כו ני‬
‫כבוד י״י איננו י״י; אבל הרב ז״ל יסבור אוחו שכבוד ד׳ יאי־ר‬
‫מה שאמר אונקלוס כי הענין העובר הוא הכבוד כמ״ש‬
‫על מהותו יחנרךכמו שישרש נפרק ט״ד תזה החלק; ע ויהיה‬ ‫בעבור כבודי שאינו עצמותו יוז' כי כבוד ה׳ אינו ה׳‪ ,‬אבל‬
‫הקול ההוא אשר קרא ‪ .‬ר״ל שהקול הנברא ההוא היה קורא‬ ‫הרב יסבור שהכבוד יאמר על מהותו כמו שפירש ב פ ס ק‬
‫הנביא שיודיעהו הקול ההוא אמיתות מסחרי המציאה ולכן זה‬ ‫הראני נא את כבודך ‪ .‬והנה הרב נעזר מאונקלוס שמלת‬
‫הקול הודיע לו ע״ה תארי הפעולות הנאמרים לו ית' נאי זה‬ ‫עבר הוא נסתר ואונקלוס אמר שעבר השכינה ג״כ אני‬
‫צד ובאי זה בחינה יכשרו ‪ :‬פ קול אזמר קרא ‪ .‬ר״ל שהקול‬ ‫אומר שהעובר הוא הקול ויהיה הקול ההוא אשר קרא ולא‬
‫בעצמו היה אומר קרא והיה הקול ההוא משיב מה אקרח ‪:‬‬ ‫תרחיק מהיות הקריאה מיוחסת לקול כי באלה המלות‬
‫צ כי זה לא יזיק במת שאנחנו בו; ר״ל שלא יזיק במת שאנחט‬‫בעצמן בא הדבור למשה כמ׳׳ש וישמע את הקול מדבר אליו;‬
‫בו והוא להסיר ההגשמה ממנו יתברך כי כפי כל הפירושים‬ ‫‪,‬‬
‫ולפי זה הענין יהיה פי' ויעבור קול ה' על פניו ויהיה‬
‫תסולק ההנשמה ממנו יהברך ; ק אין חוש בו ‪ .‬רצת לומר‬ ‫כפל ה׳ לקריאה כי הוא ית׳ הנקרא כמו משה משה; והנה‬
‫שנאמר בו שהשנה הייא היתת השגה שכלית נבואיית ולא היה‬ ‫בפי׳ הראשון אשר אמר הרב שב אל הקורא לא אל הקריאה‬
‫בו שוס חוש ולא כבוד נברא חו; לנפש ולא כבוד נברא במדמה‬‫ויהיה סי' הכתוב כי השס החטיא אלו השתי שמות ידיעת‬
‫ולא קול נברא חון לנפש ולא במדמה‪ ,‬וזהו כפי הסי' היאשו‬‫עצמותו על מה שהוא עליו וידיעת הנמצאות איך נמצאיס‬
‫וכסי ההשאלה החמישית ; ר או היה שם עס זה ‪ .‬ר■ או‬ ‫נו ני הס כלס דבר אחד ‪ :‬ואמרו ועליך לנחור אי זה‬
‫שנאמר שאע״פ שהיתה ההשגה ההיא ננותיית היה בה השנת‬ ‫מהאמונות שתרצה ‪ .‬אס שיהיה המעמד הגדול ההוא כלו‬
‫חוש הראות מן הכבוד הנברא חון לנפש ‪ :‬ש אלא לדבר נברא‬ ‫במראה הנבואה ; והרצון בו כי לא היה דבר נמצא חוץ‬
‫לשכל והיה זה כלו ש;לי גמור אשר בקש ואשר השיג אין‬
‫חושש בו כלל אבל כלו השגות שכליות; או שיהיה כל‪ 1‬השגה שכלית ויתחבר לזה השגת חוש הראות לדבר נברא בראייתו‬
‫יגיע‬ ‫‪,‬‬
‫א ב רבנ א ל‬
‫לומר שלשי' אוני‪,‬לוס יהיה הקורא הוא הנורא יש׳ ‪ ,‬ויקשה א‪ £‬ק‬ ‫הפניס ששאל וימנו ‪ ,‬ולאונקלוס יצפרך לומר שהיא לפמו ‪ :‬וסטה‬
‫למה ונר ענין השנינה אחרי שלא ונר מה שיאמר או ידיר או יקרא ‪.‬‬ ‫שמחזק שירוש אונקאוס מאמר הבהוב והיה בעבור הבודי ‪ .‬אשרי‬
‫וכפי זה הפי' יהיה הקורא הוא הקול‪ ,‬ויאמר שעני הקול וקרא‪ .‬ולפי שאולי‬ ‫אשר הניא הרג ההניליס שנין שירושו לשי' אנקלוס שהם דושקיס עליו ‪,‬‬
‫יקשה אין ייחס הקריאה לקול ‪ .‬לנן הניא הרג ראיושיו אי!־ ישות נקול‬ ‫רצה להניא מה שישוק פירושו של אונ‪,-‬לו‪ :‬והגיא מיד ששונש אושו‬
‫האמירה וגס הקריאה ויהיה כפל ה' ה' לקריאה בי הוא יש' הנקרא ‪.‬‬ ‫החוזק נצרו; והוא מש׳ה והיה נפנור כנודי )שה ל׳ג נ׳נ( שיויה ‪:‬היה‬
‫הרגיש הרנ הכפק שאנשי שיפיל ננדו‪ ,‬והוא שנהיוש הקויא הוש האל‬ ‫העונר הוא הננוד שהיא השנינה לא האל יש' ‪ ,‬אנל זה לא ישזק דני‬
‫יש' כרעש אונקלוה ‪ ,‬יהיה א׳כ הנשל ה' ה' השהו לקורא ואשד צקייתה ‪.‬‬ ‫אשרי שאמי מיד עו עניי ‪ ,‬שיהיה לרעש אונקלוש טנור הכנוו ‪ ,‬וא'נ‬
‫ויקרא ה' שהוא הקויא ‪ ,‬ואבר קרא היא ה' חל רשוס ור ין ‪ .‬אגל‬ ‫ששוק נענור ננודי יחוק ועש אונקליש ; ושסוק עד עניי ישוק רטש הרנ ‪,‬‬
‫נהיוש הקורא הוא הקול נפ יושו יקשה למה יכנול ה׳ ה' ‪ .‬ושמי ששניהם‬ ‫ואס אונקלוס ישרש עד ענרי על ענור הננוד ‪ ,‬הנה הרי ישרש נענור‬
‫ואמר‬ ‫לקריאה ושהם נשון שנה כמו משה משה תנרהש הגיהה‬ ‫כנויי ענרש משה חקו יגנולו יהננילו נמהוש האל שקראו ננודי נמ׳ש‬
‫שוהז ג'נ שי' נאה ו;יונ מאד ‪ ,‬הנה אמר ננירושו מאד ‪ ,‬מה שנא אייר‬ ‫הראני)א את ננודך ; ואם א׳א סבאתי השוב מעטרן! סהוהר ‪ .‬הנה‬
‫נשי׳ אונקלוס ‪ .‬ולפי זה הפי' האי שעשה הרג נפסיק הוא כפי ההשחלה‬ ‫הרג ישיש זה הנתונ נשי׳ אשר נסי נרשס אונקלוס ‪ ,‬ווהו; ואס ש׳א‬
‫כחמישיה ‪ ,‬להטנרהמחטיא הכוונה‪ .‬ופירוש‪,‬אונקלוס הוא נפי ההגשה‬ ‫מנלש׳ ש‪:‬זנ מצטרף משיסר ‪ ,‬והיה ששש שאונקלוס ישיה השנינה נאסרו‬
‫הראשונה ‪ ,‬להענרה שיאמר על העניה כנשתית ; כיון שישהה לשש‬ ‫יאענר ה׳ שנינתיה‪ ,‬הרג ישים הקול ויאמר ואעני ה'קולועלאשוהי ;‬
‫ולשנינה ‪ ,‬שהם ונריס נש־יייס ‪ .‬והפי' הג' שעשה הרג הוא נ‪:‬י ההשחלה‬ ‫ומזה שנין שהקול המושש לרעש הרג היא הנאמר אצל אזנקלוס מימרא ‪.‬‬
‫השניש מהמשן הקול ולכן אמר היג שהוא פי׳ יושר ט‪ 1‬נ !צ‪,-‬ה ‪ ,‬כיון שלא‬ ‫)לסי שלא שקשר שליי שההענרה תאיה לשנינה להיותה ונר גשמיי ולא‬
‫יעשה כהענרה הואש כל נ‪,‬־ גשמיית כמו אונקלוס אם ע־היה היזעמר‬ ‫חאוש צקול שאינו גשמיי ‪ .‬לנן אמר הרג וכבר ביארנו השאלת הלשון‬
‫הגדול הד‪.‬וא כלו סראה הנבואה‪ ,‬יכלול הרב ; ' הפירו;ים היחשון נלו‬ ‫לקול ההעברה ‪ .‬ואמנס אמר הרג עוו ויהיה הקול הוא אשר קרא ‪,‬‬
‫ש;ל•‬
 ‫לט ‪39‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כאכב‬
‫לדבר ננ ר א בראייתו יגיע שלמות ההשגה השכלית^ כמו שפירש אונקלום ״ זוז ‪ ,‬אם לא היתה‬
‫‪,‬‬
‫ההשגה המראית ההיא גם כן במראה הנבואה כמו שנ א באברהם ווזנה תנור עשן ולפיד אש אשר‬
‫עבר ‪ .‬א או שהיה עם זה השגת חוש אוזן גם כן ‪ .‬ויהיה הקול הוא אשר עבר על פניו אשר הוא גברא‬
‫גם כן בלא ספק ‪ .‬בחר א' זה מן הדעות שתרצה ‪ ,‬כי הכוונה בולה שלא ת א ^ אמרו הגה ויעבור ה׳‬
‫במו עבור לפגי ה ע ם‪ ,‬כי השם יתעלה אינו גו ף; ולא תכשר עליו התנועה ‪ /‬ואי אפשר שיאמר שהוא‬
‫עבר לפי ההנחה הראשונה בלשץ ן‬
‫פ ר ק כ ב ב א ‪ ,‬הביאה בלשון העברי מונחת לביאת בעלי חיים ‪ ,‬כלומר בואו אל מקום אחד או אל‬
‫איש אחד ‪ .‬אמר בא אחיך במרמה‪ ,‬י* והיא גם בן מונוזת להכנס בעלי חיים במקום‬
‫אחד ‪ .‬אמר ויבא יוסף הביתה ‪ ,‬כי תבואו אל הארץ ‪ .‬והושאל זה השם למבוא הענץ ב שאינו גוף‬
‫בלל ‪ ,‬כי יבא דברך וככדגוך ‪ ,‬מאשר יבאו עליך ‪ .‬עד שהדטאל לקצת ההעדרים ‪ ,‬ויבא רע ‪ ,‬ויבא‬
‫אופל ‪ .‬ולפי זאת ההשאלה אשר הושאל למה שאינו גשם כלל‪ ,‬הושאל גם כן לבורא יתברך ‪ ,‬אם‬
‫לבא דברו או לנ א שכינתו ‪ ^ .‬ולפי זאת ההשאלה נאמר הנה אנכי בא אליך כעב הענן ‪ ,‬כי ה׳‬
‫אמזי‬
‫שסמוב‬ ‫אפודי‬
‫יגיע שליזות השגה שכליח כיזו שפירש אונקלוס א ס לא‬ ‫ונו׳ ‪ .‬י״ל ואס נאמר אחי שהיסה השגה ההיא ננוא״ת למה‬
‫היתה ההשגה ג״נ נ פי ז ע ת אונקלוס נ מראה ה מו א ה כיזו‬ ‫היה צריך כבוד נברא חון לנפש ויהי׳ ענין חושיי‪ ,‬ואומר שמפני‬
‫שכא נ אנ ר ה ס כין הג ת רי ס‪ ,‬אז שיהיה ע ס זה השגת חוש‬ ‫זה היה צריך הנביא לבריאת הכבוד ההוא לסי שבראיית הכבוד‬
‫האזן ויהיה הקול ההוא אשר ע נ י וזהו כפיה סי׳ האחרון‪,‬‬ ‫ההוא היה מגיע שלימות ההשגה השכלית לנביא ההוא‪ ,‬וכאן‬
‫ונזה לא אמר הרב א ס לא יהיה הקול ההוא במראה‬ ‫רמז לנו הרב ענין הכבוד הנברא למה היה ‪ :‬ת זה אס לא‬
‫הנבואה כי קולו של משה לא היה במלחה אלא קול אלהי‬ ‫היפה ההשגה וכו'‪ .‬י״ל שאני אומר לפי' אונקלוש שהיה שס‬
‫גדול או קול נברא חון לשכל כמו שהוא או קול שהיה יו‪ 5‬א‬ ‫השגה חושייס חון לנפש עס ההשגה השכלית נבואייח זהו אס‬
‫מבי! שגי הברונים‪.‬־‬ ‫נאמר שהשכינה בהזכיי אונקלוש נאמרו שכינתא שירצה בו‬
‫פ ר ק כ ב בא ‪ .‬הביאה בלשון עברי ונו׳ ‪ .‬ולפי זאת‬ ‫כבוד נברא חון לנפש נראה לחוש הראות‪ ,‬אבל אש נאמד שהשכינה‬
‫ההשאלה נאמר הנה אנכי בא אליך בעב‬ ‫י‬ ‫שהזכיר אונקלוס י״ל כבוד נברא במרדה ולא חון לנפש ולא‬
‫הענן ביאת השנינה‪ ,‬ור״ל ה שנינה הכבוד הנברא חון לנפש ;‬ ‫ה־תה השכינה רק כבוד נברא במדמה כאשר אמרנו על אברהם‬
‫באומרו תנור עשן וכו׳ אז לא נאמר שהיסה השכינה השגת‬
‫חוש הראות ויהיה אמרו עבר כאמרו אשר עבר נין הגזרים וכי׳ ‪ :‬א או שהיה עס זה וכו׳ ‪ .‬ר׳׳ל או שנאמר פעם היות‬
‫שרימה ההשגה ההיא שכלית היה בה קול נביא חון לנפש ויהיה נו השגת חוש אזן וזהו כסי הפירוש האחרין ‪ ,‬ולא אמר‬
‫בזה הפירוש השלישי זה אס לא היה הקול ההוא במראה הנבואה וכו׳ כי בנבואת משה רבינו לא היה בה קול נברא‬
‫כמדמה כלל וזהו שלמותו אלא לעולם היה הקול שהיה עושה חון לנפש נמוחלס ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ב א והיא ג״כ מונחת וכו' ‪ .‬ר״ל החלוקה הראשונה אינה רומזת המקום אשר האיש בא אליו אלא התקרב איש‬
‫אחד לאיש אמר‪ ,‬והחלוקה השנית רומזת המקום אשר האיש בא אליו באמרו ויבא יוסף הביתה‪ ,‬כי תבואו אל‬
‫ה א ק ‪ :‬כ שאינו גוף כלל‪ ,‬ר״ל כי הדבור אינו נוף ואם הוא סקרה טו ף ‪ :‬ג ולפי זאת ההשאלה נאסר הנה אנכי וכו׳ ‪ .‬ר׳׳ל‬
‫מענק‬
‫‪,‬‬ ‫א ב ד בנ א ל‬
‫שכלי שאין נו דנר מוחש ‪ ,‬והפי' השני יש נו דני מוחש למוש הראות הרג יאמר שניאה נאמר תמיד על נעלי מייס שנאו אל מקוה מיומד ‪,‬‬
‫והגה יאה הינ לימי הניאה לנ׳יז ‪ ,‬ולא לנל נשם נהלל ‪ ,‬לעי שהתנועה‬ ‫הוא השנינה והאש ‪ .‬וא׳ה )דעח אונפלוה אס היהה המראה ההיא‬
‫היא אשר תכלול כל גוף אנל הניאה תיוחס לנ׳וז ‪ .‬וייאה זה מעשיה׳‬ ‫ננואיית לייג נא דנר חושיי מהשכינה ‪ .‬להשיג לזה אמר הרנ אשי‬
‫התורה ני אין לשתועיס האלה הניח ני אה מפאת העהוקיש ‪ ,‬ומה‬ ‫נראייתו יגיע שלמות ההשגה השכלית ‪ ,‬ר׳ל שהאש והשכינה שהיה נורא‬
‫שימלא נהה ‪ .‬ונוה הלשין יש מותי נ׳ מ א אמר הניתה מונחת לניאש‬ ‫הפנ׳ה ‪ ,‬תכליתה היה מיד שניאותה יתעעא הנעשות הזנוח וישתלמו מאי‬
‫הנעל מי כלומר נואי אל מקיה אחד או אל איש אחי ‪ ,‬והיה ראוי‬ ‫כי נראותה יגיע שלמות ההש^ה השכלית ‪ .‬והפי׳ הג' היה עמו השגה‬
‫שיניא עהוזיס לשניהם והניא לני לניאת איש אל איש ‪ ,‬נאמדו א״ר‬ ‫תושיית לחוש השמע ; וזה אם לא היתה ההשגה ההיא ג׳ה בטראוז‬
‫נא איזיד נמימה)ניאבית נ׳ו ל׳ד( ‪ ,‬ולכן מה שאמר עוד והיא נ׳ה‬ ‫הנבואה ‪ .‬שאלתי נזה שני דנרים ‪ ,‬האחד‪ ,‬והוא אשי שאל האעודי למה‬
‫מונחת להכנסת נ׳ ח נמקוס אמד היה מותי ‪ ,‬ני אס שיניא לני העסיק ‪.‬‬ ‫לא אמי הרג נזה העי' השלישי ‪ ,‬וזה אם לא היה הקול ההוא נמיאה‬
‫ואפשר שעשאו הרג להגיד שלא נחשוי שהכנסת הצ׳ת נמקוס אתי אינו‬ ‫הננואה נ׳ש נשני ‪ .‬כי ההשגה החושיית נכנינה וב־ול שוה למדומה‬
‫הנחה ראשונה לניאה ‪ ,‬לזה אפר והיא ג׳נ מונחת כי היה זה הנוזה‬ ‫נשכי‪-‬ה וניזול ‪ .‬שנית ‪ ,‬שאלתי אם היה אעשי אצל הרנ לערש הפנינתא‬
‫ראשונה נמו הא׳ ‪ :‬ולעי זאת ד‪,‬השאלה הו' ‪ .‬וה החלה השני מיניי‬ ‫שזכר אונתלוס נמיאה הנכואה למה לא עירשי נן ונדחפ לומר שהיה דנר‬
‫העיק ‪ ,‬ראמי הינ שלפי ההשאלה שוני לא על שהושאל נההעיייס נ׳‬ ‫מומש ‪ .‬ואני אשינ לשניהם שהרנ קנל לענמו כמי שינאי נעל׳ה )ננחלק‬
‫מאותה נחינה לא נאמר נאל ית׳ ני אס למה שמצינו נפסיק שיאמר ניאה‬ ‫שני( שננואח משה רנינו לא תשתנזש נה הנח המדמה כלל ולא היו נה‬
‫על מה שאינו גשם ‪ ,‬אס על סינור ואס על שאי הדנייס מאפר אינה‬ ‫צורות ‪ ,‬ומעני זה לא רצה ליחש לאו>ב>ונ שיראה משה שנינה מדומה ‪,‬‬
‫גשם ‪ ,‬הי אס נאמר על ההעדייס אינו מאשי הס ההעדר כי לנעדר‬ ‫ני אס שנינה מוחשת ‪ ,‬ומעני זה אמר נדנרי אוניןלוס ‪ ,‬ווה אס לא‬
‫אין שם ‪ :‬ולעי זאת ההשאלה נאנזר בו׳ ‪ .‬הנה יראה מותר אמדו‬ ‫היתה ההשגה ההיא י' נ כמראה כנבואה ‪ ,‬אנל נשכגיד כעייוש שהוא‬
‫תעה שנייגגלעי זאת ההשאלה ‪ .‬ועוד יקשה למה שם הנה אנכי נא אליו‬ ‫פי׳ מהיןול ‪ ,‬לא עשה אותו סע־ לפי שנרי לו שלא נשתמש נמשה נס‬
‫נער הענן)שמוח י׳ש ‪ ( ' p‬נעגין השטנה ולא הניאו מענין הדנור אחיי‬ ‫מדומה ולא היה לו הול מדומה כמו שאמרתי ‪:‬‬
‫שהנתונ אמי נענזי ישסע העה נדנרי עמן ‪ .‬והאמת הוא שלפי בהרג‬ ‫פ ל ס כ ב כזונה זה הפרק לנאר הפניה שיאמר נלנוננו לשון ניאה‬
‫אסר )קוים לזה( אס לנא דניו או לנא שניגתו ‪ ,‬רצה להגדיל ניניהם‬ ‫הליינים לכוונת ^ נ ‪ .‬והנה הונא אחיי שסוף עני נ•‬ ‫'‬
‫ואמר ולפי זאת ההשאלה ר׳ל ולפי זאת השא)ה שוני שנינה שהיא‬ ‫היה ההענרה והייאה ושאי השמות שהניא נלס ממין אתי ‪ ,‬ר׳ל שהם‬
‫השמונה נא הנה אנכי נא אלין נענ הענן ‪ ,‬הנה ניארתי שאמי ניאשונה‬ ‫שמות התנועה ‪ .‬ודגרי הפיה יתחלקו לפני חלקיה ‪ ,‬האחד נשחועי השה‬
‫ולפי זאס ההשאלה אמר לנד על השנינס ‪ ,‬ואמנם יימת הנה אנכי נא‬ ‫מראש הפרק עד ולעי ואת ההשאלה ‪ .‬והשני נניאור אין יאמר זה השה‬
‫אלין על השנינה ולא על הוגור ‪ ,‬לשתי סנוס ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬שהרנ מצא‬ ‫באלוה ית׳והוא משה עד שוף העיק ; הביאה בלשון העברי סוטזת ‪.‬‬
‫גפנוק‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרר! כב כג‬
‫‪,‬‬
‫אלהי ישראל בא בו ‪ ,‬וכל מה ש ‪ T‬םה לזה י ענינו בא השכינה ‪ ,‬ה ובא ה׳ אלהי ‪ ,‬יבא דברו ‪,‬‬
‫כלומר קיום יעודיו אשר יעד בהם על יד נביאיו ‪ .‬והוא אמרו כל קדושים עמך‪ ,‬כאלו אמר ובא דבר‬
‫ה׳ אלהי על ידי כל קדושים עטך מדברים לישראל ‪:‬‬
‫פרק כג יצא ‪ ,‬היציאה כנגד הביאה ‪ .‬נעשה זה השם ביציאת גשם ממקום שהיה נח בו למקום‬
‫‪,‬‬
‫אחר ‪ ,‬יהיה הנשם בעל חיים או זולת בעל חיים ‪ ,‬הם יצאו את העיר כי תצא‬
‫א ש‪ .‬והושאל י* להראות עגין שאינו נו ף‪ ,‬הדבר יצא מפי המלך‪ ,‬כי יצא דבר המלבה על כל הנשים ;‬
‫ר׳ל עכור הטצוה ‪ ,‬כי מציון תצא תורה ‪ ,‬וכן השמש יצא על הארץ‪ ,‬כלומר הראות האור ‪ .‬ולפי זאת‬
‫ההשאלה היא כל לשון יציאה שבאה מיוחסת לו יתעלה ‪ ,‬הנה ה׳ יוצא מסקומו ‪ ,‬יראה דברי הנסתר‬
‫עתה ממנו‪ ^ ,‬כלומר התחדש מה שנתחדש אחר שלא היה ‪ .‬י■ כי כל מתחדש מאתו יתעלה ייוחס‬
‫לדברו‬
‫אפוח■‬ ‫שם טוב‬
‫ומענין נ א דברו ובא ה׳ אלהי כלומר קיום ייעודיו הטובים‬
‫מענין ביאת השכינה נא׳ הלה אנכי בא וכו׳ ומענין בא דברו‬
‫אשר הטוב ההוא מושפע מן האמצעיים‪ ,‬ואמרו החפרשיס‬
‫הנה אמר ובא ה' אלהי ישראל וכו' ; ד ענינו בא השכינה‪ ,‬י״ל‬
‫כי זה הפרק רומז לאמת ויביאה אל האדם כי כנר ביאר‬
‫מחמר הרכ הנה שכינה דיל הכבוד הנברא תון לנכש ‪ :‬ה נא‬
‫דברו כלומר ו כו'‪ .‬ר״ל קיום יעודיו הטוביס אשר הטוב ההוא‬ ‫הרב כי זה השם הושאל לענין שאינו גוף ;‬
‫מושפע סן האתנע״ם‪ ,‬וזה הפרק רמז לאסרו ויביאה הל האדם‬
‫היציאה כנגד הביאה ‪ .‬אמרו השמש יצא על‬ ‫פרק כג‬
‫הארץ כלומר הראות האור‪ ,‬ויש לשאול למה לא‬
‫שהחמר הראשון אינו גון■ אמנם שס ביהה יצדק בביאת ענץ‬
‫שאינו נוף כאשר פירש הרב ;‬ ‫יהיה זה חענין הראשין כמו ני תצא אש ני השמש אשר‬
‫פ ר ק כג א להראוה ענין שאינו נוף ‪ ,‬ר״ל המצוה שיעשה‬
‫תחת הארץ יצא ונתגלה על הארץ‪ ,‬וי׳יל שאף שיהיה הדבר‬
‫המצווה בדבורו אינו גוף כלל גס הדבור‬ ‫‪ p‬הכוונה נאמרו השמש יצא )לאץ היה נהגיע אורו אלינו‬
‫כמ״ש כי השמש לעולם הוא על הארץ אבל הכוונה יגיע‬
‫אינו גוף כלל ואם הם בנוף לכן כשיספשט הסצוה אל המצווה‬
‫סאת המצוה אע"פ שהוא אינו נוף אמר יצא וכו' ; ב כלומר‬
‫אורו אלינו ו ואמרו הנה ה׳ יוצא ממקומו ‪ ,‬יראה דברו‬
‫הנסתר עתה ממנו ‪ .‬כלומר התחדש מה שיתחדש אתר שלא‬
‫התהדש מה שיתחדש וכו' ר״ל שאמר הנה ה׳ יוצא ממקומו ר״ל‬
‫היה ‪ .‬ואמנם נאמר הנה ה׳ יוצא ממקומו יכצה דברו הנסתר‬
‫שיראה דברו ויתחדשו הנפלאות אשר יעד על יד הנביא עליהם;‬
‫ג כי כל מתחדש וכו׳ ‪ .‬ר״ל מכני זה אני אומר שיראה דברו‬
‫למה כי כל מתחדש מאתו ייוחס בדבאו כמ״ש בדבר ה׳‬
‫שמים נעשו ואמנם ייוחס בדברו ואם ה' אין לו דבור ני‬
‫כלומר החתדש הנפלאות כי כל מתחדש ייוחש לדברו כאמרו‬
‫בדבר ה׳ ו כו‪ /‬וזה רומז לדבורים ואמירות הנאסרות במעשה‬
‫לא יפעל בכלים א״כ אין לו דבור אגל להדמות בפעולות‬
‫הבאות מאת המלכים כי הדבור הוא כלי לעשות רצונו אף‬
‫כי אין לשי״ת דבור אבל פעולותיו כלס ברצונו לבד ‪ ,‬והניל כל הדברים המתחדשים אף שהשי״ת אינו סנה קרונה‬
‫לחדוש דבר ואם הוא בלתי משתנה איך יבא החדוש ממנו ואמנם ייוחס לו נסבה רחוקה כי למה שהיה כל מתחדש‬
‫ייוחס‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫שם>א רוללח לנל גנם ‪ ,‬יכי® » ‪ c5‬נגל הי י(ו ילתי רננל ח> ‪ .‬והתשזנה‬ ‫נפסוק סנה ומכונה‪ ,‬הנה אנכי נא אלין נעג הענן הוא הכרה ואמר‬
‫היא שהרג לא עשה השרופים ני אם הפי הנםיתים זתאנר ייגא הנייצם‬ ‫נענור ישמע העה הוא המכוני ‪ ,‬הנם א'כ מס שאמר הצם אנכי נא אליו‬
‫לנד נניח וםילירה ננ׳וז וםנלהי נעל הי ‪:® ,‬ימם היה כפי ניס שמלל‬ ‫הוא דנור נפני עצמו ואינו מדונק עס נעיור ישמע העם ‪ ,‬ולנן ראה‬
‫שמושיהה נכרונ ‪ :‬והוהואל אהראות ענין •!ו<!ינו גוף ‪ .‬עניו שהניא‬ ‫הרה שנא אלין אינו על הדנור כי אין יאמר הנה אנכי מדנר אלין‬
‫היה נהפאלה הואת נ' פסוקים מדנור וממלך אמר הדנר ינא מפי המלן‬ ‫נעב הענן אכל הוא על ביאת השכינה ‪ .‬כנ׳ ‪ ,‬כי הס הניאה היה הדרור‬
‫]אסחי ז' ‪ On‬הי ילא דג־ המלהה ו‪:‬ס ר' י׳ז^ והניח אתרי ‪ P‬יליאם‬ ‫מה ענין נער הענן אצל הדנור ‪ .‬אכל הוא שנא אליו הוא ניאת‬
‫השמש ‪ ,‬השמש ילא על החי; ונרחשיח י׳ט היג^ ואוי־ הרה נפסוק האסיון‬ ‫השכינה והגנותה טל ענין הר סיני ‪ ,‬ולפי שהיה השכינה סש אלהי היה‬
‫כוה והן כשתש ילח על כרין ‪ ,‬והכנה נוה שהיגיאה ני ני' אי>ה היליאת‬ ‫הענן הניג שהיא העשן העולה ממנו ‪ ,‬ונתן התועלת כאותו ההגלזת והוא‬
‫השמש ‪ ,‬הי יגיחה הרנור היא על המלוה שגר' שילא מפי המיו השילום‬ ‫אומר נענור ישמע הטם נוכרי עמן ‪ ,‬לפי שכראייתו יגיע שלמות הכת‬
‫דני‪ ,‬אהל יניחה השמש אינו ‪ p‬הי היא הראוח כחור והרפשטוח ניצולו ‪,‬‬ ‫שכלי כמו שנאר נפרק כקורה ; וכא ה' אאהי נו' ■ אמר ה־נ שמש׳ה‬
‫ומפני ‪ 1‬ה הדי להליל שניהה אמי הרה והושאל להיחוח ענין שחינו נון■ ‪,‬‬ ‫ונא ה' )וכרי' י׳ד ה‪ /‬הוא על נא ונרו ‪ ,‬ואמר שאין פירושי שינוא‬
‫כי ‪ 1‬כ הול■ לדניי ולנילון השמשי ‪ ,‬וכנדיל ניניהם המי שאייר והן השמש‬ ‫ננואתו ודנרו אנל הוא קיום ייעודו ‪ .‬וגפי שקסה לוה אומר עיר כל‬
‫ילא על כאין כלומר הרחוה כאור ‪ ,‬כי כראשון כוא כראוח כמנום וכשני‬ ‫הדושיס עמן י שה( שיו־ה שהאל ית׳ כיה אשי נח‪ ,‬לא כונור והייעוד ‪,‬‬
‫הראוח כאור ■ יראה דברו הנכתר כו׳ ‪ .‬שאנמי ננשון כוה )שני‬ ‫לו׳א אשר ייעד נהה ע) יד נניאיו ‪ ,‬שאין הפירוש שנאו כקוישיס עם‬
‫דנ‪-‬ים‪ , (,‬ראכון אס כירה כוונמ כרנ ניניאה החמישימ היגייס ‪ ,‬למס‬ ‫האל אנל שנא ויגיע קיום ייעור כאל ית'‪ ,‬אשר יעד על ירי כל קדושים‬
‫אמר יראס ינרו ‪ ,‬וכיליך לפרש כלומר כחהיש מה שהמחיש ‪ ,‬ינהח כנס‬ ‫שייער על ידס ‪ .‬וכנה אמו כ‪.‬־נ עור שהוא אמר נל קדושים עמן כמדנ־ים‬
‫למס קרא ככמחרשוח ינוד ‪ ,‬האמ־ הי כל מחחדש מאתו יהי ״ומס‬ ‫לישראל‪ ,‬להכריחעייושו מאשר לא אמר ככתונ יכל קיושים עמו שיורה‬
‫לדנרו המ׳ש נדהר כ׳ שמים נעשו ‪ ,‬ויוחר טוה ויוהר קלי כיס שיאמר‬ ‫שנאו כקוושים עם כאל ‪ ,‬איל אמר כל קיושיס עמך יורה שכקוושיה כיו‬
‫יחסיש מה שהמחדש ולא יזכור לשין דנור היון שאילו הנינה הנה כי אס‬ ‫מדנייס לישיאל ‪ ,‬ומאשר לא אמר נואו וכו' וכל קדושים יורה שפירושו‬
‫ההמחדשותו ‪ .‬שני ‪ ,‬למס הניא עוד דעות הפעולות הנאוח מן המלכים יהל‬ ‫על ידי כל קוושיס ‪ ,‬ומאשי אמר עמן ולא עמו יויה שהיו מדנריס‬
‫הלשון הזה מותר העני! דרושו ‪ .‬ואמרתי נתשונת זה ‪ ,‬ני הרה נפסיקיה‬ ‫לישראל‪ ,‬ולא כיו נאים עם האל‪ ,‬וזה הפרק רומו לפשוק ויניאה אל הארס‬
‫שהניא שהיציאה נמה שאינו גשם יאמר תה נש״ש והיא נהראית האי'‬ ‫)כראשית נ' כ'כ( שגא׳ על התמר שכונא לצורה ;‬
‫ואס כמלכיס ההעהרה דהירה ומלותם ‪ ,‬וכאשר נא להשאיל העניו לאל ית'‬ ‫פ ר ק כ ג כוונת זא הפרק לכארה פנים שיאמ־ נלשוננושס יצירה‬
‫הילרך להשתמש ייאתת מנתינות ההשאלה או שתיכם ‪ ,‬ולפי ש־א יאמי‬ ‫כציינין לרעת הרג ‪ .‬ונא אתרי שתוף ניאה בהוא ג'נ‬
‫על כ‪:‬׳י נמו שיאמר על כשליש שיש נו תנועה נאמת ‪ ,‬ולא המ‪-‬נו על‬ ‫מהשמוח המורים על משיגי התנועה ‪ .‬ויחלקו ונרי הפרק לג' חלקים ‪,‬‬
‫כאל יציאה לשיח־אס על הא‪-‬ן נילון אוי ממנו ‪ ,‬לנן לקת מהפכיקים‬ ‫הא' נניאור שתופי השכ ‪ ,‬הנ׳ נניאור אין יאמר ‪1‬ה כשם ננורח ית' ‪,‬‬
‫סראשוניס שיאמר יציאה על כדנור ‪ ,‬ומפכו־ כשמש ינא על כתר; לקת‬ ‫השלישי נניאור שס שינה אין יאמר על השם יח' • היציאה כנגד תניאה‬
‫שיאמר יציאה על כהראות ‪ .‬ונענוי וכ אמר יראה דגיו סנש'‪ , %‬נדי‬ ‫כי' ‪ .‬שאלחי אה כיה שיציאה כיא כנגד הניאה והרג זכר שהניאה‬
‫שיהיה)ל׳ל שינאר כנה כ'( יוצא ממקומו)ישעי׳ נ׳ו נ׳א()אתר שכניחן‬ ‫סאמר לנד על ניאש הנ׳ת אין כיציאה לא חיוחד ג'נ ננ׳ ח ‪ ,‬ואמר הרג‬
‫י נא‬
 ‫מ ‪40‬‬ ‫מורה נבוכי־ם חלק ראשץ פרס כג‬
‫לדברו ‪ ,‬ברבר ה׳ שמים נ־׳נשו וכרוח פיו כל צבאם ; י דמות כפעד^ות הבאות מאת הטלבים אשר‬
‫כליהם בהעביר רצוניהם הדבר ‪ ,‬והוא יתברך בלתי צריך לכלי יעשה בו‪ ,‬אכל פעולתו ברצונו ל ב ד‪,‬‬
‫ה ואץ לו דבור נם כן כשום פנים כמו שיתבאר ‪ .‬וכאשר הושאלה להראות פעולה מפעולותיו יציאה ‪,‬‬
‫במו שביארנו בא מ ת הנה ה׳ יוצא ממקומו ‪ ,‬הושאלה י להעלות הפעולה ההיא י כפי הרצון גם כן‬
‫‪,‬‬
‫שיבה ‪ .‬ואמר אלך אשובה אל מ קו ם‪ /‬ח הענין העלות השכינה אשר היתה בתוכנו מעלינו ט אשר‬
‫נמשך א חר ה הערר ההשנחה בנו ‪ ,‬כמו שאמר מיעד רע ‪ ,‬והסתרתי פני מהם והיה לאכל ‪ .‬כי כשנעדרה‬
‫ההשגחה‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫ייוחס אל השמיס והשמים ייוחסו אל ד נ ת והדמר ייוחס‬ ‫בראשית ובמעשה מרכבה ‪ ,‬שר״ל התמדשם מאתו יח׳‪ :‬ד דמוה‬
‫אל רצוני א״נ ע״ו הצד ייוחסו הדנרים אליו ‪ :‬וכאשר‬ ‫בפעולות הבאות וכו' ‪ .‬ר״ל מה שייחס הכתוב פעולותיו יס׳‬
‫הושאלה יציאה להראות פעולה מפעולותיו כמו שביארנו הנה‬ ‫לדברו ית׳ הוא מצד שהפעולות הבאות סאת המלכים והשייס‬
‫הושאלה להעלות הפעולה ההיא כפי הרצון נ״כ ‪ /‬אמר‬ ‫והוא מחמת הדבור שסצויס איוו דבר והעבדים והמשרתים‬
‫אלן אשובה אל מקומי הענין העלות השכינה אשר היתה‬ ‫עושים מצותס לפיכך כנה הכתוב פעולותיו ית׳ לדברו ;‬
‫כתוכינו מעלינו ‪ :‬והרצון באמרי כפי הרצין שהוא הרצק‬ ‫ה ואין לו דבור בשום פנים ‪ .‬ר״ל שהדבור הוא מסקרה אדם‬
‫הקדום העבע המערכיי ‪ ,‬כשיסתלק הפלא והכבוד הנברא‬ ‫והש״י אינו נשס ולכן לא יאמר לי שם הדבור בדקדוק רח‬
‫אשר היא בתוכינו והיא הנבואה אשר היה על הנביא אשר‬ ‫שילקח שם הדבור מצד רצונו ית׳ ‪ :‬ו להעלות הפעולה ההיא‪ ,‬ר״ל‬
‫נמשך א ח ר ה ע״ד השגחה כי הנביא היה רואה בנבואתו‬ ‫להסתלק הפלא והכטד הנברא ‪ :‬ז כסי הרצון ‪ .‬ר״ל מאת‬
‫הרע המגיע ובהסתלק מ בי א תסתלק מי שיגיד הרע כי‬ ‫האמצעיים יכוניד ההסתלקות ההיא בישיבה ; ח הערן העלות‬
‫לא יעשה ה׳ אלהיס דבר כ״א גלה סודו כו׳ ‪ ,‬כי ג ס‬ ‫השכינה ‪ .‬ר׳ל מה היא הפעולה שאמרתי שלהטסלמות הפעולה‬
‫הדבקות בש*י יקרא ממשיך ממלוא העליון למלוא התחתון‬ ‫ההיא יאמר שיבה ואמר שהפעולה ההיא הוא הסתלקות הכבוד‬
‫ובהעלות הדבקות יסתלק החופף עלינו ובהעלותו תעלה‬ ‫הנברא אשר היהבתוכנו; ט אשר נמשךוכו׳‪ ,‬י״לאשר נמשך‬
‫ההשגחה‬ ‫מצד‬
‫אנרכנאל‬
‫וסנה מינו ט נ»נ שהשטנס מאמיס ננאן הוא מנו א ^ אי׳ל אשי צמשן‬ ‫יצא דני המלכה ‪ ,‬הדנר יצא מפי המלן ‪ .‬ני אמי יראה לןח‪ 1‬מהשמש‬
‫אמר העלוסה העדי ההשגחה מו ‪ ,‬ט לנניד הצניאיס היתה וסויה‬ ‫ואפר דגרו לקחו מיצא דרר המצפה ‪ .‬וצפי שאין לש׳י י נוי )י׳ל נצי‬
‫נהירה ‪ ,‬י » שההשגחה אינה ט אס דננץח העיאיש עם השכל הפועל‬ ‫הדסי הצשמי( ולא יצדק א׳כעליומה שיצדק מל המצן והמצנה‪ ,‬צנן‬
‫ונהעלות הננואה מהנניא חענר מיד ההשגחה ‪ ,‬ולכן אמר עוד שהנניאיה‬ ‫צצשרן לומר נלימר התחדש פה שהההדש ‪ ,‬ני המס ההתחישוס הוא‬
‫הם הממשינים והמטפיס פנס החופפוח ‪ ,‬ונהעלות הדנקיה נו יח' י ^ ה‬ ‫הציצה נאמת ניציאה ‪ .‬ולפי שיקשה א'נ היוח ההשאלה נצסי מהנמס פה‬
‫החושפות ‪ ,‬ונהעלוחו העלה ההשנחה ני אין שה ממשין מן המלוא‬ ‫הפשוק שהניא ‪ ,‬לנן אסר ני כל מהחדש מאתו ייוחס צדניו ‪ ,‬י׳ ל‬
‫המליץ ‪ ,‬ימו לפה שאמרתי ‪ .‬ואץ ספק אצלי שכיג לא ניק נהשנתה‬ ‫היציאה תמיד תאמי על הדנוי אנל אוחו הדנו־ נמרא ית׳ הוא התחדשות‬
‫מה שנתמנה הצננד הוה ‪ ,‬ולא רצה נאומי הנה שנינה )שיא( הנניאה‬ ‫הדנריה ‪ .‬ופדי להשוות ההדמות ולהסניס שיהיה הנה ה' יוצא ממקומו‬
‫ט למה יקיא שנינה והיא המיוספי‪ .‬למקוס נמו שיניא נש׳ נ׳ ה ול׳א‬ ‫מפניה ליצא דנר המלכה ‪ ,‬אמר דמות רנעולות הנאות סן המצניה‪ ,‬י״ל‬
‫ולמה לא יאמו ננואה נפיייש ‪ .‬והאפוד׳ נתנ שהשכינה שנאמר הנה ט א‬ ‫שהמלכיס הכלי אשי יש להם)הפניר רצוגיהש הוא הדנור ‪ *•»! ,‬אין‬
‫הננוד הנגרא‪ ,‬אנלשהיה )משן׳ מהפתלקות השכינה והכגוד ההתלקות‬ ‫ציין דנור וגה לא יכשר נו דנוי כי אין לו כל• הדנוי הנשמייה‪ ,‬וצנן‬
‫מגו א ה‪ .‬הצה פה שהדגיש גתתק האמת מצד‪ ,‬החויק גדעת הצרגוט‬ ‫הדנוי אשי יאות לו ית׳ הוא התחדשות הדנריס שי״ה ‪ ,‬ויראה ממרי‬
‫מצד ‪ ,‬ואמי נאנדו ‪ .‬ואני אחשונ טה שהרנ יאמר נפנ׳ה שרמיות‬ ‫הינ שלא יקרא יציאה על התחדשות פדנייה הענעייה ‪ ,‬ני אה פל‬
‫המקום ייוחד לשטנה שהיא האור ממיא המוחש‪-‬לטותו דני גשמיי ‪,‬‬ ‫החחדשות הדנרים הנשיים והוא יפרשהו גס ק אחי וה ‪ :‬וכאשר‬
‫ינשההשגחה לא חרמה מקום ני אינה גשה' לניייחד לה מקים ‪ ,‬ומפני‬ ‫הוישאל להראות פעולה משעוו׳וה‪-‬ו יציאה ‪ .‬שאלתי לפה הניא הרג‬
‫טווו הקימה הואס מקונלס אצלו ‪ ,‬נ תנ מ ה שאומר אשינה אל מקומי‬ ‫שתוף שינה נהמשכוח )שתוף יציאה( והיה ראוי שיעשה נו פרק נפנו‬
‫)הושע ה' ע׳ו( מאמי שי» מקום הנה יימוי נגנרח לשטנה והוא האור‬ ‫עצמו ‪ ,‬אי יחניהו עם יציאה נחחלח הפרק ‪ ,‬ויאמר יציאה ושינה שני‬
‫הנגרא אשר ט ה תמיד נמקדש ‪ ,‬ואותה אמר שתעלה משה וחשוג למקומה ‪.‬‬ ‫שמות ‪ ,‬נמו שעשה נקייכה נגישה גניעה ודומיהם ‪ .‬והיהה תשונתי שהרג‬
‫ד ט ה השינה לא להיות לה מקום עליה שתשיג שמה ני אש להורות על‬ ‫לא מצא פשוקים לשתופי שינס שיעשה אוחו שתוףנפני עצמו אנל מריחו‬
‫הפסלקוס והעלוסש עשם‪ ,‬ולוה אמי הרג המנץ כעלות השנינה ר׳ל שאץ‬ ‫לצד מחשר הוליד משתוף יציאה ומפני וה הגיאו נזה הפיק אחריו ‪ .‬ווה‬
‫ע ‪ 4‬ט שינת ההשנתה אל מקום אחד למעלה ‪ ,‬ני אס העלות השנינה‬ ‫שאמר וכאשר הושאלה‪ ,‬ר׳ל מאמי שנארנו שיאמר יציאה על הר*ת‬
‫אשר היחה נחונט מעלינו י׳ל רעלות סעליט השטנה שכיתה נתיננו ‪.‬‬ ‫פעולה מפעולות המל יח' ראוי הוא ;נאמד שהושאלה שם שינה על העלוה‬
‫והנה הניאו עוד אל וה למס שמצא ננניא יחזקאל וכנוי ה׳ נעלה מעל‬ ‫וכשתלק איחה הפעולה ‪ ,‬ואמר כתי ה־צון לריח למה שאפיתי ‪ ,‬שלא‬
‫הניוג )ימוקאל פ' נ'( ואמרה ו׳ל שנעלה הננוד אל ספהן הטח ומשה‬ ‫יאמר יניאש כי מש על מה שימחיש ננש ‪ ,‬ולכן יאמר שינה על המלוח‬
‫ל ג ‪ /‬חה ג ט יודה שגאמי על המלוח דנו גשמיי מהמקוה אשר הוא גו‬ ‫אותו הפעל כפי הרצין לא נפי השיע ־ א ע אשובה אל הקוסי הענק־‬
‫שהוא השטנה ‪ ,‬ועס טוס שהפסוקיס יורו גנול מה שאליו נאמרו‬ ‫העלוה השכינה ‪) .‬שאלהי נוה ח׳ דנריס ‪ ,‬א׳( אס כשטגה היה ^ ו ד‬
‫יאשוגה אל מקומי ‪ ,‬אסר הרג שנרצה הוא העלות מהגנול מה שממנו‬ ‫הננדא כדרן הרג )מי הניאו לפיש שכתונ על השנינה למה לא פירשו‬
‫גמיש נעלה מעל י ניו ג ‪ .‬מ ה התנאי סוה מה הניא הרג לפרש אשונה‬ ‫על ההשגתה! ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬מה לו להניא שגמש־ אחריה העדר ההשגחה ואין‬
‫אל מקומי מל השנינה ‪ ,‬ולמה לא טישו על ההשגחה ולא על הננואה ‪,‬‬ ‫גורן לו נזה ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬למה פי' הכתונ על ההשגחה שיסלקה מישראל ‪ .‬די ‪,‬‬
‫לפי שההשגחה יהננואה לא ילמוו מתיה גמ׳ש מקומי ‪ .‬והנה אמר אשר‬ ‫אין לא פירשו על הנשואה כינו שח‪:‬נ הניכוני שכיון הרג ניה ‪ .‬ואס‬
‫נמשו אחריה העדר ההשגחה נ ט ‪» ,‬י שמצא הרג הפסיק שאומר אלן‬ ‫הוא כ; נזה ליג לקרוא הגנואה נזה המקוש שנינה ‪ .‬ה׳ ‪ ,‬הראיה שהניא‬
‫אשיגה אל מקומי פי אשר יאשמו וגקשל פצי נצר להה ישחרוגצי ‪,‬‬ ‫והסתרתי פני חה לא דנר מהשכינה ‪ ,‬כי אס מההשגחה ‪ .‬ו' ‪ ,‬אומי ני‬
‫ומאשר אמר ונקשו פט נצר להם ‪ ,‬יורה שלא היה טיעוד מל ההשגחה ‪,‬‬ ‫כשנעדרה ההשגחה הופקר וחי! זה מהדייש ‪ ,‬יהיה ראוי שייני נמה‬
‫ואה לא ט ה נן מ ה לא ימוש ישראל נההתלקוי‪ .‬השנינה והננוד ‪ .‬להשיג‬ ‫שימשן כהעדר השכינה ולא מהעדי• ההשגחה ‪ ,‬אחרי שיפרש הנהיג מל‬
‫לוה אמר אשר גמשן אתו^ה הפדר ההשגמה ‪ ,‬ו ^ ‪ p‬נאשר אמד ונקשו‬ ‫השכינה וגא על ההשגחה ‪ ,‬והלשון עצמו ג'כ אין ני צוין ‪ .‬ו׳ ‪ ,‬אומר‬
‫פני י׳ ל נקשו השנחחי ‪ ,‬לפי שנמשנה הפייה אחי ההתלקוס הנגיד‬ ‫ומה קשה זה הייעוד ‪ ,‬ווה נאמת ניאמ־ כאין נו צורן ‪ ,‬ני מטאר הוא‬
‫שוני ‪ ,‬ילק הניא הינ פסוק והפסימי פגי מהם)דניים ל׳א י׳ז( לא‬ ‫שהוא ייעוד כשה ‪ .‬ה׳ ‪ ,‬נאמדו ונעיורו כנה אלו אשונה אל מקימי ‪,‬‬
‫לנאי העלות השטנה ני אה להוייש שפני הסנר נפסוק ונקשו פני‬ ‫ואס כיון כאומר ונענורו ‪ ,‬על ההשגחה שידנר כה ‪ ,‬הצה הוא א'כ הוסר‬
‫גאמר על העיר ההשגחה נמו שאמר וההתרפי פני מהה שהוא על ההשגחה‬ ‫למה שאמי ‪ ,‬כי הנה אמי למעלה שנאמר אלן אשונה אל מקימי על‬
‫רגעורה מהה ‪ .‬ואולי נאמר עוי ששגי הינריס הגריח מאותו פשוק ‪ ,‬לפי‬ ‫השכינה ‪ ,‬ועתה יאמר שהפסוק נאמר על העיר ההשגחה ‪ .‬ואם אפרט‬
‫‪%‬ותפלשו ופרה אפי טוה ההוא ו » ג ט‪ 0‬והשתיתי פגי מהם וטה לאכול ‪,‬‬ ‫שכיון נענורי כנה על השנינה הוא מותי כי וה נגר אנויט למעלה ‪.‬‬
‫הגה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כג כד‬
‫ההשנחה הופקר‪ ,‬ונשאר מטרה לכל מה שאפשר שיבא ויקרה‪ ,‬ויהיה טובו ורעתו כפיי הטקדה^ וטה‬
‫קשה זה היעוד ‪ ,‬ובעבורו כנה בא מת אלך אשובה אל מקומי ‪:‬‬
‫פרק כד הדך ‪ ,‬ההליכה ג״ב מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי חיים ‪ ,‬ויעקב‬
‫הלך לדרכו ‪ ,‬וזה הרכה ‪ .‬וכבר הושאל זה השם להמשך הגופות אשר הם יותר‬
‫רקות מגופות בעלי חיים ; והמים היו הלוך והסור ‪ ,‬ותהלך אש ארצה ‪ .‬ואחר כן הושאל להתפשט‬
‫עגין אחד והראותו ואם אינו גוף כלל‪ ,‬אמר א קולה כנחש ‪ 1‬לך‪ ^ ,‬וכן אמרו קול ה׳ אלהים מתהלך‬
‫נגן ‪ .‬הקול הוא הנאמר עליו שהוא היה מתהלך בגן ‪ .‬ולפי זאת ההשאלה הוא כל לשון הליכה שבאה‬
‫בבורא‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ההשגתה לסי שאין מחשיך ; ונשאר מטרה ונו׳ ‪ .‬ותבין זר‬
‫מצד הסחלקוח הכבוד הנברא ‪ .‬הססלקות הנבואה ומצד הסתלקות‬
‫הנבואה ימשך העדר ההשגחה בנו כי הנביא מנהיג האומה‬ ‫אס תבין שיר של סנטים וח״ש הרב בסוף זה הספר‪ ,‬והנה‬
‫ושומר אוהה במצות הש׳׳י מהמקרים והנזקים המתחדשים‬ ‫זה הייעוד היותר רע שאפשר שימצא ובעבות כנה ‪ ,‬באחת‬
‫מן האמצעיים ‪:‬‬ ‫אלך אשובה אל מקומי ‪ ,‬והבן זה ;‬
‫פ ר ק כ ד א קולה כנחש ילך ‪ .‬ר״ל שהכת המתעורר והוא‬ ‫ההליכה הוא שם יקרא על התנועות ‪ ,‬והכלל‬ ‫פרק כד‬
‫הנהש מתששט ומתאוה לתאוות רנות ‪ ,‬וזהו‬ ‫העולה חזה הסרק כי ההליכה הושאל בסניס‬
‫רביס‪ .‬ראשונה תנועת ב״ח כמו ויעקב הלך לדרכו ‪ .‬ואת׳כ‬
‫אמר להתפשס ענין והראוחו ; ב קול ה' חלהיס מתהלך ‪ .‬ר״ל‬
‫הושאל שנית לגופיס אשר הס יותר דקות מגופי הב'ת כח״ש‬
‫והמים היו הלוך ותסור ‪ ,‬והושאל שלישים לשתפשט ענין אחד ואינו גוף כמ״ש קולה כנחש ילך ‪ .‬ואחרו המפרשים‬
‫שהרצון בו הנח המתעורר והוא הנחש מתפשט ונתעורר לתאוות רבויג ; וכן אמרו קול ה׳ מתהלך נגן הקול ההוא‬
‫הנאמר עליו שהוא היה בגן ר״ל הכתות הנפשיות המתפשטות בגן שהוא הגוף ‪ :‬ואמרו ולפי זאת ההשאלה כל הליכה שבא‬
‫בבורא‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫והשאלה על הגשמים שאינם נ׳ח ‪ ,‬והיה ראוי שיאמר שמינה תאוזר מ>‬ ‫הנה נמה שאמר ועזנהיס יורה על השהל‪^-‬וה השכינה ‪ ,‬וכינה )צ׳ל ומה(‬
‫תנועת הגישות נ׳ת או וילת כ׳ת כמ׳ש נשתיף יצא‪ .‬יעיד שתלתי למה‬ ‫שאמר עוד והשתרר‪.‬׳ שני מה‪ :‬הודיע שאהריה הייש־ העדר ההשגנזה '‬
‫הניא הרג כהשאלה כיאת ‪ ,‬ייראה שאין צי כה צורן ‪ ,‬יכוא למרצו‬ ‫ולשי שיתשונ חושי שהשניה הנוכר יששוי‪,‬יש האלה אינם העדי כהשגמה‬
‫שלת יניא שהין כי אם אשד יצטיו אליי יהיהה השיכתי כזה כי ההליכה‬ ‫אכל הש גני העינש והכעש ‪ ,‬לכן אננר וכשסרתי שני מהם והיה לאכול‬
‫לא התחלף מהתנועה ני אם נזה שהתנועה תאמר נשוה על נל דני נ׳ת‬ ‫ומנאיהי רעו״‪ .‬רנות ו רח ‪ ,‬ואמר עוד עד חשי יאשמו וגישו שצי כצר‬
‫או דימם או נימת אי ישיד ששוני ‪ ,‬וההליכה כיא תניע‪ :‬־;וניר‪ .‬וא׳ר‬ ‫להם ישחרונני‪ ,‬ר׳ל שינתו להם צרות טל צד העונש‪ ,‬לו־א שרה שאיצו כן‬
‫יצדא ל‪.‬ד ננ׳ת ‪ ,‬כי היציאה מן המשים הכליל נית יכל שאר הגשמיה‬ ‫ושהנדות והרעות הסכר נכתוב איצס נאות צעוצש כי אם נמזלה מהעדר‬
‫שהיא כ״שת כ״שי־ ‪ ,‬אנל ההליכה כ״ן שגדלה התניעה נ״;י‪ 1‬על הנ׳ת‬ ‫ההשגתה ‪ .‬ולו׳א ני כשנעדרה הששגהה הושש״ ונשאר כמשרה לכל ויה‬
‫ננד יא״־ ‪ .‬י־תה כרר עיי שככהיש דינה הליכיי‪ .‬הרנה ראי צנ׳ת ‪,‬‬ ‫שאש‪:‬ר שינוא וישרה ‪ ,‬ויכיר גיוכו ורעתו כ‪:‬י כמשרה כלומר שג ’כ ימשיה‬
‫יעל ש־ר ‪:‬גשמים שאי‪ 1‬ה ת״ס לת יתייר הליכה כי תה כמש־ה ועל כמעט‬ ‫אולי ינא אליו שוי כיו שאששר שינוא כרע ות׳כ כצו הוה העדר ההשגהה‬
‫כניו שהניא והמים כיי הליו ותכיר וינ״אשית ת'ה'! י־‪.‬כ'‪,.‬־ ■‘שארצה‬ ‫לא עונש ‪ .‬וא׳״‪ .‬כולי א'כ נכעדר ההשגהכ '‪:‬הל יש־אל י‪.‬ועלת אס היה‬
‫ישמיח ט' ייג( \ןי ארי ?‪,‬־נ ‪::‬הליכה תאמ־ על תנועת הנעל ת׳ ‪,‬‬ ‫נשאי למשרה להיטיב תו לכרע ‪ .‬להשיר צי‪ :‬אמר הרג וי!‪ :‬ששכ וכ הייעוד‬
‫יעני‪ :‬אמר יזה ה״נהר׳ל ‪:‬והי מה שנא נששיש על ‪:‬ריר אמגש על נו‬ ‫ל״יייד ששה מאד הית חליי ‪ ,‬וכיה !כ לשי שיש״אל‬ ‫י'׳‬
‫ההשתלה הא״ר מל הנוכח היי־‪ '.‬ישי‪ , :‬ונוה לא ח״־ יוה ה־נה לכי‬ ‫להיותו תמיד עד הצה רושגת לא יהיה שלה נשכל כצנעשי להנצל מה״שרים‬
‫שכיא מעט ‪ ,‬והיא ״מה ‪:‬יייה שכ״אכונה כנתה ענ״ית וכשני״‪ .‬היא‬ ‫ולהשמר מהה כי כיה ■התל ית׳ הוא שומר ישרתל ‪ ,‬ושאשר ישארו למש־ה‬
‫ההשתלה כנה הניא כינ כ‪:‬־‪'.‬ו כזה נדעתי כדי צנת״ כהליכה שנאה‬ ‫יתתיינ אליהם נהנית ״עות הרכה יותי מתשי ישרה לאורות ‪ ,‬צש׳ שכש‬
‫כאישניש איי ילכו התוכני‪' :‬יתישחל א' ׳'ני! שנהיית האושניס נדע־י הה‬ ‫לא ינישו דרכיה להשמי מרעות המש־ה כמו הס ‪ .‬ואמגס מה שאמי‬
‫היהידית‪-‬נרי שינת־ נהתתלת כת׳ג נ״־כנה ‪ ,‬ת־כתיו תמר כה‪ :‬לשון‬ ‫ה־ר עוד וכעני־ו כגה נתייר אל־ תשונה אל משומי ‪ ,‬י״לה לויי שלא‬
‫הציכה ‪ .‬לוה השדיש לכ^ן שהליכה התו׳־ על הגי‪:‬ית הישי‪ :‬ומאו־‪.‬ינו‬ ‫נאמ־ ששש־ כנתיג השתי‪-‬שית השכיגה ולא ששר ההתלשיי‪ .‬ההשנתכ הנמשב״‪.‬‬
‫אס־ נאישנים לשי; הנינה ‪ .‬נ ‪ :‬תששד לות־ ‪:‬הרג עשה השתיכיס דשה‬ ‫ת״עיי ^’ י ' י ששה נעיניכש ‪ ,‬כי נענור העיר‬ ‫רת!®‬
‫מן ‪:‬ישה ‪ ,‬הכנתה ה־אשינה יו־‪.‬ר תמ״ית ‪ ,‬וה‪,:‬ית מעט תמרי־‪ .‬כדי‬ ‫ההשגחה כנה ותרד ת;;־ אשורה אל משימי ‪ .‬ווה איצו כותר לת ש למעלה‬
‫לנת צשלישית שהיא יית־ יוששטת כ מ ה‪ :‬א ״־‪ ::‬תז־ הלי‪ ::‬ל־ה ‪:‬אינו‬ ‫לשי שיש כששוש כור נ' נילי״‪ .‬אלך אשונה הצה נאמ״ו תלך ררז על‬
‫אטר קיאה כי׳ ‪ .‬י־צה שהשיל איני‬ ‫גוף כלל ואם איני גוף‬ ‫השתלשית ההכגהה ינת־ייי אשירה תל משימי ימו על העלות השכיצה‬
‫גיף ישלא נאמר כי לשין הלינה משאת מהי״‪ .‬השיג והייתי מהחדש מהנתת‬ ‫ממשומו ‪ ,‬וכת לו ניאשיצה וכר האתרין שהיא העדר ההשגתה ‪ ,‬ואמריי‬
‫הגשמים ‪ ,‬תנל נאמר עליי הליכה רלד שהיא דנר מתששט עש הייתי‬ ‫הגיד הסכה שיתיינ איתי למה שיהיה שיים ההעדר כהוא נאמר אשונה‬
‫נלתי גש‪ :‬נשיי‪ , ,‬ויהי‪ :‬שי׳ הכתו‪ :‬שילה כנהש ילך וירתי׳ מ׳י כ'נ(‬ ‫אל משימי שתעלה השכינה ‪ ,‬ווה יורה שרהשגתה לא תשאר שמה ‪ .‬הרי לו‬
‫שהשיל יל־ כנתש‪ ,‬ולא אמרתי שיהזיר ילן לנהש לשי שלת ׳שאר ונר נו‬ ‫שאין שתירה נוה כי למעלה ונר כשינה יאמר שאשינה אל יישימי כוא‬
‫איר יתדמה השיל צנתש תם לא כהליכה ‪ .‬יוה שאמר עור כי נחיל ’לכו‬ ‫על השכינה יאמר הנה ינענירי כנה תמרי על אל־ ולוה הניא אנזר וכ‬
‫ינהרדמית נתי לן ‪ ,‬הנה השיל האייניש יכמיעתם היא אשר אנור עליי‬ ‫שיץ הליכה ישם ינאר אלך אשיכה אל משימי כמי שאשרש ‪ .‬הנה ההנארי‬
‫שינן ייתשכט כמי שיתששט הנתש ‪ ,‬ילת תנור זה על הכת המתעורר‬ ‫ונרי ה‪.‬־נ יהיתרי הבששית כלס‬
‫כורי' האשוד ‪ ,‬כי שס הנניא מהאויני‪ :‬יוכר לא מהכתות ‪ ,‬יא״נש שיל‬ ‫פ ר ק כ ד כוונת הפרק הוה ‪ ,‬לנאר מל כמה שנים יאמר נלשוננו שם‬
‫ה׳ אלהים נותהלן נגן )כראשית ג׳ ח׳( נא רנה ה־נ להניאו כננל‬ ‫הליכה נשי מה שינטרן הרנ אליו נכוינתז ‪ ,‬והניאו אתר‬
‫גששישיש שיאמר נהש הליכה על הנורא ית׳ ‪ ,‬לני שכני)' שמתהלן נגן‬ ‫הש־ק הקיוס לשיש עיו אלו אשינה אל משימי ששי־ש כשרק השידה ‪,‬‬
‫יחזיר לשיל וצא לאלהים ‪ ,‬וה־איה עליי שאמי את שילן שמט‪ , ’:‬יאיר‬ ‫ודכ‪-‬י השרק יתתלש׳ לג׳ חלשים ‪ ,‬הא׳ נניאיר שתישי כשש והיא מההתלת‬
‫השיל היה כמההלן כגן ‪ ,‬וגם אימי צרות היום יורה עליי ‪ ,‬ית נ ההליכה‬ ‫הש־ש עד ול‪:‬י יאה כהשאלה ‪ ,‬נ' גניאיר איך יאמר ‪ : 1‬השה כאלוה‬
‫היאת ר‪,‬ינה מייחסת לאל כי תם לשיל ולכן לת הניאו נמייתהית לאל ;‬ ‫ית׳ והיא מאמרי ולשי יאת כהשאל^ עד אמנם אומר ייתר אן‪ .‬ה׳ נם ‪ ,‬יהג'‬
‫ולפי ואת הדעאייה היא כוי ‪ .‬זהו הלש הב' מדנרי תשיש יאמר‬ ‫נהיתר נ' סששית אששר שיתתיינו כדנריו שאמר ‪ ,‬יכיא משש ער סיף‬
‫שההליכה כנתמרת נרירא היא מזאת ההשאלה ‪ ,‬לא להיותה שי) כמי‬ ‫הפיק ‪ :‬הד‪,‬תינה נ׳כ מ‪‘■:‬׳‘ ׳גומות הנזינחיש כי' ‪ .‬ירצה ששש הלישה‬
‫ההשאלה שיכר ‪ ,‬כי אם שהיא הושאלה למה שאינו גון‪ .‬להתששט הענין ‪,‬‬ ‫נאמר נהנתה ראשונה על תנועות כרעל חי ייאניר כהשאלה על תנועית‬
‫כמי שהיא נאמית כשיל לענין כתששטיתי ‪ .‬יראה שכרי אמ־ כי‘! שהיא‬ ‫הגישי״‪ .‬היותר דשים מכנית כמו האש וכמים שהה להיותה ששיטי‪ :‬וגישות‬
‫הישאנה למה שתינן גוף ‪ ,‬וזה ככר א‪.‬מרו למעלה ‪ ,‬אנל הניאו הנה לשי‬ ‫ישיש נערן הארן יותר ואיה מהנ׳ח המירכר מרם ינ״כיד האר; ג׳כ‬
‫ש־‪.‬ה נהישיף כתלושה שהושאנה שידם לנר נהתששטות מה שתינו גשם ‪,‬‬ ‫ויש לשתיל מי הניאו הרנ צי‪.‬מי שהליכה תאנזי נהנתה ראשונה על הכית ‪.‬‬
‫מא ‪<1‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כד‬
‫בבורא יתברך‪ ,‬ג כלומר שהיא הושאלה למהשאעו טןז ‪ ,‬אם לומפשט העגק‪ ,‬או לסור ההששה ‪,‬‬
‫אשר רומה לו כבלתי ב״ח סור מן הדבר ‪ ,‬י אשר יהיה בנ״ח בהליכה ‪ .‬וכמו שכנה הסתלק ההשנחה‬
‫בהסתרת פנים‪ ,‬באסרו ואנכי הסתר אסתיר פני ‪ ,‬כן כנה אותו כהליכה‪ ,‬אשר הוא בעגץ סור מן‬
‫הדבר ‪ .‬אמר ה אלך אשובה אל מקומי ‪ (ft) .‬אמנם אמרו דהר אף ה' בם דלך‪ ,‬יש בו שני הענינים יחד ‪,‬‬
‫כלומר ענק הסתלק ההשנהההמכונה בהליכה‪ ,‬וענק התפשט הדבר והגלתו והראותו‪ ,‬כלומר החרק‬
‫אף אשר הלך ונמשך אליהם ולזה שבה מצורעת כשלג ‪ .‬וכן הושאל לשק ההליכה להנהגה במנהגים‬
‫החשובים‬
‫«ב‬ ‫שם‬
‫‪..........‬‬ ‫אפודי‬
‫כנורא כלומר שהושאל למה שאיה גק< אם להתפשע הענק‬ ‫הנחות הנפשיות המחפשמוח בק שהוא הגוף ‪ :‬ג כלומר‬
‫או לסור השגחה‪,‬והרצון בו ני נ מו שהושאל לקול הלינה כן‬‫שהיא הושאלה וכו׳ ‪ .‬נ״ל לומר מפני זה חזר הרב ופירש‬
‫הושאל ^ *י לא לפי שהקול ומה שנא׳ על הש״י ה ם ח מי ם‬ ‫ואמר כלומר למה שאינו נוף וזה כנר אמרו הרג למעלה‬
‫אבל ה ם מ מי ם למה שאינו ג ו ן בק שיהיה זה העניו על‬ ‫הוא מצד שעכשיו הוסיף דנד אחר שלא אמדו למעלה והוא‬
‫ב׳ פני ם א ם להתפשש הענין ה מגיע אלינו ולהראותו או‬ ‫אסרו או לסור ההשגחה ומפני זה אמר כלומר וכו׳ ‪ :‬ד אשר‬
‫לסור ההשגחה ממנו או בעבור שניהם יחד ‪ ,‬כלומר עניו‬ ‫יהיה ננ״ח כהליכה‪ ,‬ר״ל שיסור מן הדבר יכונה בנ׳ח נהליכה‪:‬‬
‫העלית ההשגחה בענין התפשע דבר וגדלותו כמ״ש ויתר‬ ‫ה אלכה ואשונה וכו' ‪ .‬ר׳ל שזהו סור ההשגחה ויש להחשות‬
‫א ן ה׳ בם ד לן כי סרה ההשגחה מהם והתפשט הצרעת‬ ‫למה לא עשה הרה השאלה אחרת מהליכה נענין הסתלקות‬
‫אשר בעבור זה אמר ויחד א ן ה׳ בם וילך‪ ,‬עוד הושאל‬ ‫הננואה כמו שאמר הפסוק ויעל אלהים מעל אנרהס שזה היה‬
‫רביעית לשק הלינה במנהגי החשובים מנלתי הנעת הגון‬ ‫כודאי הסחלקות הננואה‪ .‬ויש לומר כי הכל נכלל כחלוקה שעשה‬
‫כלל‪ ,‬והרצון נו כי א ן שהאדם מ א ט ן לא מכשר שיאמר‬ ‫נסיר ההשגחה כי ההשגחה יגמשכת מהנכואה ונסלוק‬
‫ההשגחה תסולק הננואה ונסלוק הננואה תסולק ההשגחה‬
‫ראיה לזה כ׳ נפסוק וימר אף ה׳ נם וילן יש נו סלוק הננואה ואעס׳כ לא רצה הי נ לעשות כי אם שסי חלוקות התפשמות‬
‫הצרעת‬
‫א ב ר ^‬ ‫קרשקש‬
‫פ ל ה כ ל )‪ (6‬אמנם אסרי רחר א!ז ד‪ '.‬נ ם דאך יש נו שני ומתם »סיף ‪ 16‬לסור םהשנתה ‪ .‬ומה שאמי מ־נ »וו אשי דזמה לו‬
‫ננ׳ח סמי מן הדנר ‪ ,‬ידאה שאין ‪ p ri‬נו ‪ .‬והאמת הוא שהסשאלה לנד‬ ‫■;נינים יחד ‪ .‬מורנו ז׳ל נםלאך אלחים ולנו‬ ‫י‬
‫כאולם של היכל אייסים נ ת יניל ה חנונה והס^‪ :‬אמנם דעתנו היווה התששסומ מה שאינו גשם ‪ ,‬ומוה הצו לא י‪1‬נל הרג להמתיקו‬
‫למר ההשגחה ‪ ,‬אנל היג יראהשההנתה היאשונה להליכה היא לתנועת‬ ‫י»רה מלהשיג עומק מאמריו ני היה נראה לפי חםשט בי מלת‬
‫דלו שם אל השם הננכד הנזכר הנראה להם נע מוד ענן הנעל חי ‪ ,‬זיאה שההשאלה היא להתסשסזת מה שאינו נוף ‪ ,‬ומשתיהם‬
‫אמי שיאמי הלינה ננויא יס' אם להתעשס הענין נמו ההשאלה ‪ ,‬או‬ ‫והוא על דרך משל כאדם הנועם נחנירו והלך לו ונאמד‬
‫בזה מלת וילך נמו שנאסר נסור הנבואה מהנביא דעל מעליו לשוד ההשנחם נמו ‪>9‬אחה היאשונה ‪ ,‬אשד דומה לו גנ׳ח שוד מן‬
‫הדני ‪ ,‬כלומר שהנ׳ח נשיסודו ממה שהם או שיהיה שורה סמקוס מיווזד‬ ‫אלהים ואמר וילך ה׳ כאשר נלה לדנר אל אברהם וזהו אמרו‬
‫או שהיה ההשרה מדני מיוחד ‪ ,‬נמו שוני נניאה ‪ ,‬והנה כאשר תהיה‬ ‫והענן סר מעל האהל וחרון אך הוא היותה מצורעת ואיננו שב‬
‫אל חרון אף ד׳ל וילך ‪ ,‬והזא זד מאד לםרש וילך שחרון גסשך שהשדה פדני לא ממקוס ‪ ,‬והיא שתעשה ננח נהלינה משם ‪ ,‬למינו‬
‫אליהם נ' די לו נאמרו ויחר אף ה׳ נם והחרון היה על שניהם שעאשי תשוי ההשגחה האלהיס מדני ‪ ,‬נאמד עליה הלינה ‪ ,‬שהוא‬
‫בדבור שדכור השם עמהם היה דרך כעס ע׳צ המשל ונמרים היד‪ ,‬דמיון השיח הנמל חי עוני מה אשי יעשוהו נהלינה ‪ ,‬ויהיה ההתעשעות‬
‫שוני הדג נוא ההשגחה והדנקות ‪ ,‬ותהיה ההשרה ‪ ,‬הסתלקה ‪ .‬ולעי‬ ‫החרון כדבור וכמעשה לפי שהיא היתה עקר הרנור נ מו שאמר‬
‫ותדבר מרים ואהרן במשה ואחר שמה שהניע למרים הוא עונש שההשגחה לא האמי ניחם אל המקום ‪ ,‬נמו שיתנאר נפיק הנעשו לזה‬
‫ני אם ניחס אל ו נ י מה ‪ ,‬לנן אמר נאן הוי סן רוני ולא אמר מן המקום‬ ‫מנוון מהשם אין לנו לפרש מלת וילך סור ההשגחד‪ .‬ני כנ ר‬
‫ונמו שנגה העלוח ההשגחה נהשסית פנים ‪ :‬אמר אלך אשונה אל‬ ‫הורנו הרב מהו עני; סור ההשגחה והוא שבהסתלק ההשגחר‪ ,‬נמו‬
‫סקוטי ‪ .‬שאלתי נזה ד' דניים ‪ ,‬הא׳ מה ששאל האפודי ‪ ,‬למה לא פירש‬ ‫ואנני הסתר אסתיר פני הוא משולח לפקייס ויהיר‪ .‬טובו ורעהו‬
‫נפי המקרה לא שאותה הרעה מכוונת ממנו אבל מה שקדר‪ ,‬על שם הלינה נהסהלק הננואה נמו וילך אלהים כאשי כלה לדני )גראפית‬
‫י׳‪ 1‬נ'נ( ‪ .‬הג׳ איו פייש סיג נאן אלו אשינה אל מקומי על ההשגחה‬ ‫מרים היה מכוון מהשם על צר העונש כמו שנראה נתורה צרות‬
‫רכות באות לממרינא על צד העונש מכוונת מאתו ית׳ ואם היד‪ .‬ינפיק הקייס פרשו על השטנה ‪ .‬הג׳ פה ענין אומר ונפי שננה‬
‫העלית ההשנחם נהששי פנים ‪ ,‬והנה השתי פנים אינו לשון יומה צהצינה‬ ‫אפשר שלא יגיעו להם מצד המערכת ‪:‬‬
‫לשנאסי נמו שהשתי פנים הוא העדי ההשנמה נ ו ההליכה ג' נ ‪ .‬הד׳‬
‫למה לא »י א הרג ענין שינה לדמיון הלינה ויאמר ‪ .‬ונמו שננה העור השטנה נשינה נכה כנה אותו נהלינה ‪ ,‬והוא דמיון ייסר שצם‬
‫מהשתית פנים ‪ .‬והיתה תשונתי ננל זה ‪ ,‬שנפרק הקודם אמי שענין אשמה אל מקומי הוא העלח מנין השנינה ‪ ,‬אנל אלו לא שירשו על‬
‫השכינה ‪ ,‬ני היה אנלו נאמר נאמרו על העדר ההשנחה נמו שפירשתי שימז נזה שאמי נסוף הפיק ‪ .‬ונענויו ננה נאמרו אלו אשונה ‪ ,‬וא׳נ‬
‫שם פי׳ אשינה אל מקומי על השנינה ‪ ,‬ונאן פירש אלו על המדד ההשגחה ‪ ,‬ואין נאן א*נ םי‪.‬ייה ‪ .‬ואמנם הננואה ננללה נענין ההשגחה‬
‫נ׳ הנצואה השגחה על הנניא נדנוק עצים מאד ‪ .‬והנה הניא דמיון מההתרת פנים ‪ ,‬לט שההלינה אינה ט אם השחית פנים מהדני אשי‬
‫היה עיניי שה ‪ ,‬ולפי שהרנ אמר כאן הוי מן הדני ושאין הענין שוי מן המקום נמו שפרשתי ‪ ,‬אנל שאין ההלינה הזאת ט אם הפרה מדני מה ‪,‬‬
‫והיא ח’ נ סור הפניש ממנו ‪ .‬ולא הניא הדר דמיון משינה לפי שטנה נאמר מל השכינה‪ ,‬ואלן נאסר על הסשגחה נמו שונרתי‪ .‬ולנן הניא‬
‫מהסתית פנים ששניהם יאמרו י׳ל הלינה והסתיח פנים על העיר ההשגחה ‪ :‬אגונס אומר דוור אף ה' נ ם ו‪ V‬ו ‪ ,‬זהו החלק הג' מיניי‬
‫הפרק ‪ ,‬יאמר שאולי ישופק ננדו נאסר ויחי אף ה׳ נה יילן)נמדני •'נ ס'( לפי שא׳א שיפורש מהחפשסות אה שאינו גשם ‪ ,‬ניק שהנה מרים‬
‫מנורעח נשלג ‪ ,‬היה יכד גשמי ‪ ,‬וגם לא יפורש על העיר ההשגחה לפי שאס נעדרה ההשגחה אין נשארה מרים פצויעס נשלג והוא עונש ולא‬
‫העדר השגתה ‪ .‬לכן אמי כינ שכאשר יעויין היענ יש נו שני הענינים יחד ‪ ,‬יוני ראשונה פנק ההשגחה נאסרו נלוינר מנין הסתלק ההשגחה‬
‫המכונה בהליכה ‪ ,‬ר׳ל שיהיה ויל־ שהלו השנחתו מעליהם ‪ ,‬ווני הענין השני נאסרו יענין החפשע הדני והנלוי‪.‬ו והיאותו ‪. ,‬נליסי החרון אף‬
‫אשי הל־ ונמשך אליהם ולוה שרה ונו׳ ‪ ,‬ירצה שההליכה נענין התפשטות יתזוי לחרון אף ויאמר ד חי נס דלו ר׳ל ונתסשע אותו חרק אף ‪ .‬ולא‬
‫תתשזנ שאחד משני העניניס האלה סותר לחמר ‪ ,‬אינו ‪ , p‬ט אמרנו שתרה אפו ונתפשע פד שנעדרה ההשגחה ונעלחה מעליהם הס הדנריס‬
‫מנימיה )צ׳ל מנואריס( ‪ .‬ולפי שלא נקשה מהיות מרים מצורעת כשלג ‪ .‬אמי הרג ולוה שנה מצורעת השלג ר'צ שזהו מהתפשטוח החרון‬
‫אף ‪ ,‬ואליו ׳יותש לא להמיר ההשגחה ‪ .‬דהיה א׳נ הסנין נלו שחרה אף ה' נס והלן והתפשס אופו המיון עו שנסשן ממנו שהיהה מרים‬
‫מנויעת כשלג ‪ ,‬ואחי זה הל־ הכשנחה ונעלה מסליהס ‪ .‬וא'כ וילו יש נו שגי העטגיס יחד ‪ :‬ינן הושאל לשון הר‪,‬ליכד‪ ,‬להנהגה נו' ‪ .‬נזה‬
‫השתיל הרג להתיר ספק אחד אפשר שןהופק נגדו והוא גמה שיאמר הנחוג אתרי ה׳ אלגינם הלנו )וניים >׳נ י' ( ני וה א׳א שיפורש על‬
‫התפקעות מה שאינו נשם ‪ ,‬כיון שההולכים הם אגשים גשמיים ‪ ,‬יכן א׳א טפויש על העדי ההשגחה ט ק שהות סצוה שילנו אחרי ה׳ ואינה קללה ־‬
‫לי״יי‬ ‫‪11‬‬ ‫יא‬ ‫]מורד‪ .‬נמכים ח׳־א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כד כה כו‬
‫החשובים‪ ,‬מכלתי הנעת גוף כלל ‪ .‬אמר י והלכת כדרכיו‪ ,‬אחר ה׳ תלכו ‪ ,‬לכו וגלבה כאורה׳ ‪:‬‬
‫פרק כה שכן ‪T ,‬וע כי ענין זאת המלה היא התמדת העומד במקום אחד ‪ ,‬והוא שובן באלוני מטרא ‪,‬‬
‫ויהי בשבון ישראל ‪ ,‬וזהו הידוע המפורסם ‪ .‬וענין השביגה במקום הוא התמדת‬
‫העומר במקום אהד ‪ ,‬כי באריכות עמידת ב״ח במקום כולל או מיוחד ‪ ,‬יאמר בי שהוא שכן במקום‬
‫ההוא ‪ ,‬ואע״פ שהיה מתנועע בו בלא ספק ‪ ,‬והוא שוכן באלוני ממרא ‪ ,‬ויהי בשכון ישראל ‪ .‬והושאל‬
‫זה למה שאינו כ״ח אבל לכי ענין שהתיישב ושקד על דבר אחד ‪ ,‬יאמר בו נ״כ לשון שכינה‪ ,‬אןאע״פ‬
‫שלא היה הדבר אשר שקד עליו ענין ההוא מקום ‪ ,‬ב ולא היה הענין ההוא נם כן ב״ח ‪ ,‬אמר תשכון‬
‫עליו עננה ‪ ,‬ואין ספק כי העננה אינה כ״ח ‪ ,‬ולא היום גוף כלל ‪ ,‬אבל הוא חלר זמן ‪ .‬ולפי זאת ההשאלה‬
‫הושאל לבורא יתעלה ‪ ,‬כלומר להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום * שהתמידה בו השכינה ‪,‬‬
‫או לכל דבר שהתמידה בו השנחה ‪ ,‬ונאמר וישכון כבוד ה׳ ‪ ,‬ושכנתי בתוך בגי ישראל ‪ ,‬ורצון שוכני סנה ‪.‬‬
‫וכל מה שבא מזאת הפעולה מיוחם לבורא יתברך ‪ ,‬הוא בענין התמדת שכינתו ‪ ,‬כלומר י אורו הגברא‬
‫במקום ‪ ,‬או התמדת ההשגחה בדבר אחד ‪ ,‬כל מקום בפי ענינו ‪:‬‬
‫פ ר ק כ‪ 1‬כ ב ר ידעת אמרתם )סרק ל״ג וסדק מ׳ו מזה החלק( הכוללות לטיני הפירושים כולם התלויים‬
‫בזה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פילן למה שאינו גוף ולכן ח״ס אחרי ה' אלהיכס תלכו הצרעת וסור ההשנחה ‪ :‬ו והלכת בדרכיו‪ ,‬ר״ל כיאע״ש שהאדם‬
‫הוא גוף לא תכשר מלת הליכה למה שאינו גוף כלל והוא הש״י‪,‬‬ ‫הכוונה נו ההנהגה ;‬
‫לכן באר הרב ז״ל ההנהגה במנהגיס החשובים ‪:‬‬ ‫שכן ידוע ‪ ,‬ואמרו כי באריכות עמידת ג׳ ח‬ ‫פרק כה‬
‫פ ר ק כ ה א ואעיס שלא היה הדבר וכו׳ ‪ .‬ר׳ל אע״פ‬ ‫גחקום כולל או מיוחד יאחר עליו שהוא שכן ‪.‬‬
‫שלא היה הדבר המשכן מהדבר ההוא מקום‬ ‫י‬ ‫והרצון נו כי האדם ייוחס אל המקום המלל והוא היותו‬
‫במרינה והיותו ננ־ת ואלו המקומות כוללים ואולם המקום כלומר שאינו נשם ; ב ולא היה הענין‪ .‬ר״ל כהשוכן אינו ב״ח‪.‬‬
‫המיוחד הוא אשי לא יכלול זולתו ‪ :‬ורצון שוכני סנה ‪ .‬כי העננה וכו׳‪ ,‬ר״ל הענן השוכן אינו ב״ח וגם היום אשר‬
‫הרצון בו התמדת השנינה‪ •.‬ושכנתי בתיך בני ישראל ‪ .‬הם הוא המשכן אינו גוף כלל כי הפסוק אומר תשכון עליו עננה‬
‫התמדת ההשגחה ‪ .‬ואחרו המפרשים ני זה הפרק רומז ואמרו עליו שב ליום שהזכיר בפשוק הקודם לזה וסי' הפסוק‬
‫למעשה בראשית ‪ ,‬לוישכון מקדם לג״ע שכל זאת השנינה יתמיד ביום ההוא התשך והערפל ; ג שהתמידה נו השכינה ‪.‬‬
‫מענין שאינו גוף והם הכרובים שהם נחות הנסש שהם ר״ל כבוד נברא מיז לנפש וישכון כבוד ה' ורצון שוכני סנה‬
‫הס התמדת השכינה ישכנתי בתיך כני ישרתל הוא התמדת‬ ‫מבטלות ההשגה האלהית ;‬
‫פ ר ק ‪ D‬נבר ידעת אמרתם הכוללת למיני הפירושים ההשנהה‪.‬וזה הפיק רומז למעשה כראשית שאמרו וישכן מקדם‬
‫לג״ע את הכרוכים של״ל זאת השכינה היא מענין שאינו גוף‪ .‬והס‬
‫הכרובים שהם כמות הנפש‪ .‬המגפלוה ההשגה השכלית ‪ :‬ר אורו הנברא‪ .‬ר״ל חון לנפש ;‬

‫אברבנאיל‬
‫ונו׳ ‪ .‬הנה מנין השכינה ינזזר שני דנייש היות השוכן נ׳ ח והיית‬
‫המשכן מןוס ממרי ‪ ,‬וזו היא הנחתו כראשויה ‪ .‬ואמר כרס שעל צד‬
‫ההשחלה יממר על מה שאינו נ׳ת אנצ לכצ מנין שהתיישנ ושקד על דנר‬
‫אחד ‪ ,‬ר׳ל שיחסר תנאי כשוכן שכוא היוי‪.‬ו תמיד נ׳ ח ‪ .‬והמר ואע׳ש‬
‫שלא כיה הדני אשר שקד עליו כעני; ההוא יזי‪,‬וס כוא ‪ ,‬להגיד שכגי‬
‫יחפי ג'כ תנאי המשכן שלא יח‪1‬יינ שיהיה מקוש אנל יהיה כמשכן‬
‫דנר שאינו מקום והשוכן דנר שאינו נעל תי ‪ ,‬אש שיהיה גשש או אזל'‬
‫נלת׳ גשש נ'כ ‪ ,‬והניא לוה החלק כאהיו; תשכן עליו עננה )איונ ג׳ ה׳(‬
‫כי העננה והוא השוכן אינו נ׳ח זהננשק והוא היוש שא ■י תשכון גליו‬
‫חזזר אל היוש שזכר ‪ ,‬היוש כהוא ׳קחהו אופל ‪ ,‬אינו מ־יש כי הוא‬
‫כדוגר תיתתמדת‬ ‫חלקמהזמן יאסי זאה ההשאלה הוישאא לנורא‬
‫שכינהו או השגחהו כא ‪ .‬ראש שסרג עשה הלוקות נשכינה ונהשנחס ‪,‬‬
‫ולשכינה להיותה אור ננרא מוחש רמז מקי‪ :‬ואמר ככל מקו‪: :‬התמידה‬
‫ני לשכינה כיח תיותש למקים ‪ .‬אכל להשגתה שתינה דג־ גשיו״ לא‬
‫התייחש נמקו‪ , :‬ולק אמר או לכל דנר שהתמידה נו להשגתה ‪ .‬ודניא‬
‫וישנן כרוד ה׳ על הר סיני)שמות כ׳ד י׳ו‪ , (,‬ורצו; שוכני שנה נדנריש‬
‫ל־נ ט'ז( שהוא על כשכיצש ‪ ,‬ואמר ושכנתי נתיך נני ישראל)שמות כיע‬
‫מ׳הז נאמר על ההשנחה ‪ ,‬ולכן לא נתייתשה למקוש כי א‪ :‬לתו־ נני‬
‫ישרתל ‪ ,‬ני יתוני נכס ‪ .‬והנן נאי זת צד יתרמה רה שנתי כאל ית׳‬
‫להשאלה ‪!:‬כר ‪ ,‬והוא כי נהשאלה זכר שני דנריש ‪ ,‬א‪ :‬יהיה השוק גשש ‪,‬‬
‫אנל נצחי נ׳ח ששוכן נמקים גשמיי ‪ ,‬וזהו ע;'; השכינה שהוא נענמו‬
‫ונר נשמי' ושוכן נמקוס מיוחד ‪ .‬והשני כאשר המשקי לא יהיש מקוש‬
‫והחונה או השוכן אינו נ׳ח וזהי ענין ההשגחה שלא תחול נמקוש מיוחד‬
‫כ■ אש נתיד נני ישראל ואיני נ׳ ח ‪ .‬ואל חאמי א׳נ ההשגחה היא גשש ‪,‬‬
‫כי נכאן לא נקח מההשאלה כי אם היות הנושא נלח׳ נ׳ח לא שיהיה‬
‫נוף נהכיח ‪ ,‬כי אש השלילה שאינו נעל חי‬
‫פ ל ה כ ן קורם שאזכור כוונת המ׳ וחאקיו ראוי איגיאוד בי ד׳ דברי׳•‬
‫הא' ‪ ,‬למה הניא הרג כאן זה הפרק נתון השהוכיש היה ראוי‬ ‫י‬
‫פיניאהו‬
‫להמיר זה אמר הרג שהוא רענין אמר ‪ ,‬והנמה נמנהגים הוזשונים ‪,‬‬
‫כאלו אמר זסז שסוף יזמר וזננכוי הנזכר ‪1‬א'מ נמה )א זכרו הרג‬
‫למעלה ‪ ,‬משונמו כי הוא ■יזמי לנרהכהוסיש הנריכיש לכווניוו עסכיות‬
‫שש שמזשיה אמריש ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ה כוונת הי ב ששרק הזה ‪ ,‬ליאר על נמה פניש יאנו ­‬
‫נלשוננו שה שכנות ושכינה כשי הנריו לכוונתו ‪ .‬ושכיאו‬ ‫'‬
‫אמר הפהיש הכיומיה לכי שגהש זכי פעמיש רנות שס שכינה ולכן רמה‬
‫לפר‪ :‬מה ענין שכינה יכייושה ורבה‪ -‬השרק יתהלקו אש' חליק־ש ‪.‬‬
‫הא' ‪ ,‬נגימור שמושי השם ‪ ,‬וזה ״ראש הכיד עו ולכי ואיז כהשאלה ‪.‬‬
‫והג' ‪ ,‬נניאור מין ימיזר זה השש כנורא יו!' והוא הידוע הנזשורהש ‪.‬‬
‫שאלתי למה לא אמר ־] נשאר השמוכיש ‪ .‬וג׳כ למה אמר שק יריע‬
‫כי ענין זההכעל ונו׳ והוי ותמר וענץ השנינה ‪ .‬ואמיתי שהרג שיער‬
‫בהננת שש שכנות שני רנ‪-‬ש ‪ ,‬ו‪:‬ש הא' נוגוממ כרכר נמכיש אהד ‪,‬‬
‫וכר' כתיידתו נתותו מ‪:‬יש ‪ ,‬ותר‪ -‬כ־נ שכידוע ניפנין שכן הוא מניית‬
‫כהונה נמ;וש ‪ ,‬אננ לא כתנא־ אש זכ התינכ והשוכן כוא נ׳ח או כל‬
‫נשסגכנל‪ .‬ואש כתמיד הו לה כתמיד‪ .‬ואש יהוינ שיהיה נח נאותה‬
‫חנייה תו לא וזכו אומר זכיא היד״ע המכורשש ‪ ,‬ר׳ל שזה שאמר ‪ ,‬היא‬
‫ידיעה רכייש״ת ואינה נרי ק ‪ ,‬ולכן )לשין להודיע אתמת זש השש ‪,‬‬
‫יזכו א— גור ומנין השכינה כ‪-‬יי ״ רעו״ד ‪ ,‬ר׳ל אין כפי׳ השנינה‬
‫וינומת כדנר נ מ‪:‬ו־ מה ‪ ,‬שאש היה כן כיה ‪-‬זנינה שה נרדף לישיגה ולא‬
‫יעשה כ־נ משג;הש שתופיש גכ־‪:‬׳^'יתתנכיש‪ ,‬אנל כיה אורד ישינה או‬
‫שנינה הש היושניכס אמד ‪ ,‬כייו ‪:‬־נ וננש ונגע ‪ ,‬אנל האמת שוא‬
‫שענין השכינה נהמת הימ התיי־מ כעומד נמ‪:‬יס אמד ‪ .‬והכריח שיכיש‬
‫זה האמת נא״ר כי נארינית עמידת נ׳ח נמכיש כילל או מיוחד יאמר‬
‫נו ששכן נמ‪-‬ןוש להוא ותעכ׳י שהיה מתנועע נו‪ .‬הנה אמר ר׳ח ‪ ,‬שמנין‬
‫שכינת נענש )לא( יאמר יין על הנ׳ח שלא נאמר ששכן האנן הזאת נריסוס‬
‫ק־ ‪ .‬וא״ר נרןוש כולל או מיוחד לפי שהמהנופע אי אפשר שיהיה‬
‫מתמיד ננזכום מיוחד כי אש נכילל ‪ .‬והומאל וה למה »אינו ב׳וז‬
‫מב ‪48‬‬ ‫מורה נבובים חלק ראעון פרק כו‬
‫א בוה הענין״ והוא אמרם דברה תורה כלשץ כני אדם • עגין « מ בל סה שאפשר לבני‬
‫אדם בולם ‪ ,‬הבנתו וציורו בתחלת המחשבה‪ ,‬הוא אשר שם ראוי לבורא יתעלה ‪ .‬ולוה יתואר‬
‫בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא יתעלה נמצא ‪ ,‬כי לא יעהנו ההטץ בתחלת המחשבה‬
‫מציאות כי אם לגשם כלכד‪ ,‬ומה שאינו נשם או נמצא בנשם אינו נמצא אצלם‪ .‬וכן כל מה שהוא‬
‫שלמות אצלגו ‪ ,‬ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם ‪ ,‬ואין עמו המרץ או‬
‫העדר כלל ‪ .‬וכל מה שישיגו ההמק שהוא חסרק או העדר לא יתואר בו ‪ .‬ולוה לא יתואר באכילה‬
‫ושתיה‬
‫שס מוב‬ ‫אפודי‬
‫כלם ה ת גיי ס נו ה ו מ א אמרם ו*ל מ ר ה תורה נ‪» 5‬ן‬ ‫פ ר ל ( כ ל א נזה הענין‪ .‬ר׳׳ל בהימקת ההנשמה ‪ :‬דברה תורה‬
‫בני אדם ‪ .‬הכוונה ס ה הפרק לנאר כי כל מה שאמר‬ ‫כו׳‪.‬ר״ל כשחורחנוהקדושה דברה מהאליח׳דנרה‬ ‫י‬
‫הרב באלו הפרקים שעברו מחלוק הגשמות הוא דבר‬ ‫נמלות משותפות כדי שיקחוס המון נ״א הסמוסים כסי שעיר‬
‫מבואר כי מכמים ו״ל הסכימו עליו באמרס דברה תורה‬ ‫הנחתם וחולשת ליורם ויקתס השלם שכבר ‪T‬ע כסי ס״ המלות‬
‫כלשק ב׳א ואם מ גי אי ם ת אח הו כשהוא גשם אי במקרה‬ ‫ההן האמיתי‪ ,‬המשל בזה כשדברה חורה עיני ה' ידה׳ והדומים‬
‫הגשם הוא להורות כי הוא נמצא וכי היא שלם במיני‬ ‫להם יקח הסין ב״א הסחותים אלו נמלות הסורית כפי עגינס‬
‫השלמיית כלם וכל מה שיסשנהו ההמון חסרון לא ייחסוהו‬ ‫הראשון על הנשמות ויחשבו שהוא ית׳ גשם חלילה וכשיעיין‬
‫ולמה שההמק לא ישיגו נתחלת המחשבה כי א ם גשם‬ ‫האיש הנבון יניח פירוש המלוח ההם המורות על הנשמות כסי‬
‫בלבד ומה שאים ג פ ם אינו נמצא אצלם לכן ייחסוהו‬ ‫מרנם הראשון רקחם כפי ענינם האחר המסלק פ ‪ p‬ההנשמה ‪.‬‬
‫הנביאים כאלו הוא גשם ‪ :‬ו ק כל מה שהוא שלמות אצלנו‬ ‫וזה הסרק הוא שורש נדול לכל הפסוקים שדברו סענין הש׳י‬
‫ייוחס לו י ת ב ע להורות עליו שהיא שלם במיני השלמיית‬ ‫שדברו בו בשמות משותפים הסורים הנשמות כסי הדעת‬
‫כלם א״כ להודיע שהוא נמצא ציייוהובגשם ולהודיע שהוא‬ ‫המשותף תחלה עשו זה כפי המון נ׳א הסחוהיס שלא יוכלו‬
‫שלם תארוהו בשלמתת הנמצאים‪ :‬וכל דבר שישיג ההמק‬ ‫להשינ מליאותו יתבע מזולת שלא יחייבו לו ההנשמה לו יתב׳‬
‫שהוא תפרק לא יתואר בו השם י ת ב ע ולכן לא יתואר‬ ‫והנביאים כלס רלו יותר לאמת מליאותו ית׳ אע״ס שלא ישינוהו‬
‫לא באכילה ולא בשתייה ולא בשינה ולא בחולי ולא בחמס‬ ‫ההמון אלא כשחייבו לו ההנשמה יוסר סשיכסרונמליאותהעלה‬
‫למה שאלה ה ם הסרון אצלנו‪ ,‬ואתה תמצא שכל השלמיות‬ ‫הראשונה וע״ז סבב הסרק‪ .‬ואע״ס שבפרק ל״ה מזה החלק אסר‬
‫ענין סוחר לזה שאמי שם שלריך לחנך הנערים והנשים‬
‫שהש׳י אים נשם‪ ,‬זה אינו סחירה כי בזה הפרק מדבר נכללות התורה ובכל הנלק העם ונפרק ל*ה אסר ^ ח נ ו כשנלמד להם‬
‫מליאות השס ואחדותו לייכיס אנו ליישב להם היסקת ההנשמה אמר אשי ידעו סציאו* יסברו בדיו קנלה הן באיזה צד‬
‫שידעו‬ ‫‪.‬‬
‫אברבנאל‬
‫שנאי משפוסיס סשמוס ספגוסס וסלפס ‪ ,‬עויץ •שאו לסקשוס ואנוס‬ ‫שיניאהו אה נתחלתם או נסופם ‪ .‬הנ׳ ‪ ,‬אם היה שהרג נסתייע מוה‬
‫דלססהתויס לונוי סאפתיס נשגיו מוייס פל טוגות אשרות ממס שסיס‬ ‫המאמר הכולל ונרה ר‪,‬ויה כלשון נני אדס א׳כ אץ לנו צונד נשתופים ‪,‬‬
‫ומתו ‪ ,‬ולא דני נו טי ם מפוישיה ‪ .‬ולמה לא קרא השנינה התמוה אס‬ ‫כי למר נשי‪.‬דל נהיאות שהשמות המורים הנשמה יאמרו נשמושיהם‬
‫היה פנינה נאמת הסמדה נמו שונו ‪ ,‬ולמה לא אסר להליכה נלשון‬ ‫נאופן רומני לא מונשס ‪ ,‬דותר עונ שנאמר אמת רצינ שהשמות האלו‬
‫התפשפות או הסנה מן ה ו ט נהי מונס האמת וכן האמרים ‪ .‬ולא )צ׳ל‬ ‫כלס יאמרו תמיד נהנהחיהם הראשונות ונדרן גשמיי‪ ,‬אנל היתה נו הסנה‬
‫ולמ‪ (8‬תניד שמות פפו נהה הא ‪'p‬ס נתשנם היותה מודים על התנועה‬ ‫לפי שדנרה תורה כלשון כני אדר ‪ .‬הג׳ נמ׳ש אמיתם הכוללות למיני‬
‫והגשמות ‪ .‬מ ה להשיג לוה אנמי הינ שנא מאמר תזיל ונרה ‪f i w‬‬ ‫הפירושים כלס ‪ ,‬והיה ראוי שיאמר למיני כשמות הכוללים ‪ ,‬שוה המאמר‬
‫כלשון נני אדס״ואמי שהוא מלל לנל מיניהסירופיס ‪ ,‬כי נל ההיוזשיס‬ ‫יכללם לא לפירושים ‪ ,‬כי אינם נכללים נוס המאמר ‪ .‬הד׳ שהרג אטר‬
‫שיפתה הינ נשמות ‪ ,‬כלס ילפיכו להתנצלות מ ה למה נאו נתווה מאמריס‬ ‫פעמים רנות נזה המאמר שהתחכמה החכמה האלהית לדט נשמות‬
‫ושפות יסנלו הפירושים ולא נאו נה האמתות מנוארות‪ .‬והיה המשונה‬ ‫המשותפים נוי שיקחוס הפתאים ע) קצת העניניס שאסרו עליהם ‪ ,‬ויי‪,‬חום‬
‫נכלה ז ט ה סויה כלשון נ ר אדם ‪ ,‬ר׳ל דטה נשמות משותפיה שהם‬ ‫המשכילים כפי אמתתה ‪ ,‬וכפי דנייו הנה יאסי הרב פז ט ה התורה‬
‫מסכימים ללשע מי אום ‪ ,‬אס ללשון ההמון שיתמוה כפי פשופיהם ואם‬ ‫הדנייס כלס כפי דעת ההמץ לא )נפי ימת( המשכילים כלל והוא נחלוף‬
‫נלשון המכמיס נרקנוום כ» הנשמר‪ ,‬כי כל‪1‬ה יוכלג ננני אדם‪ .‬וא׳כ פס ‪01‬‬ ‫מה שוכר הרנה פעמים ‪ .‬ואחרי אלה השאלות אנאר כוונת הפרק וחלהיו‬
‫המאפר לא היה מותר פרקי השפופים ואינו דרן אתר אנל הוא מווק‬ ‫ודטיו עם היתר השאלית ‪ :‬כוונת הרב כור‪ .‬הפרק הוא ‪ .‬ט לפי‬
‫והשלמה להם ‪ ,‬והותרה השאלה הנ' ‪ .‬ולכן אמי הכוללת לכל מיני‬ ‫שנפיקים שענר‪ 1‬ניאי השמות שיורו על התנועה כמו ד ד ועלס ‪ ,‬נצב ‪,‬‬
‫הפיתשי^ והותרה השאלה הג' ‪ .‬והיה כוונת הרג שדנרה תורה לא לנד‬ ‫עמו ‪ ,‬ישנ ‪ ,‬שנן ‪ ,‬ויצא ‪ ,‬ונא ‪ ,‬ועני והדומים להם ‪ ,‬ואולי יחשוג אדם‬
‫נפי המוק נעו ש »נ הלרנוני כי אס נדרן כולל לשלמים ולפתאים והוא‬ ‫שלא היה ראוי לרג לפרשם נשחופיהם לפי שאינם מודים הגשמה נאל‬
‫ססטם עם מה שאמר פעמים ינוס‪ ,‬והומיה השאלה הי׳ ‪ :‬ענין זד‪ ,‬ני בא‬ ‫ית' כי אם תנועה ואינה מפרו‪,‬־ נחקו כשאר הדנריס הגשמיים ‪ ,‬והנה‬
‫מה יסאפיט* י ט׳ ‪ .‬יראה שהרג יפרש המאסר זולת מה שפירשתי ‪ ,‬והאטז‬ ‫נעטר ‪1‬ה אתרי שכלה כל תארי התנועה שלא נשאי עהם אחד ‪ ,‬הטא‬
‫הוא שהוג עם מה שהניא השיג לספק אשר עליו הונא וה יפרק נמו‬ ‫וה הפיק לומר שסאר׳ התנועה הם זרים ונלתי אפשייים נתקו ית׳ ‪,‬‬
‫שאמרעי ‪1 ,‬מה שאמר עוד ענץ זה ני כל מה שאפשר הוא פירוש המאמר ‪,‬‬ ‫כחאיי הגשמות עלמים ‪ ,‬וכיתר הונריס היותי מגוניס נחקו ‪ ,‬ומפני זה‬
‫לנאי מנין אחי יוצא מהמאמר יצערו אליו ‪ ,‬והוא אומרו כי כל מס‬ ‫גצערן להרחיג נשר‪,‬ופיהם נסי שעשה ‪ .‬ורנה יורם על היית ואת הכוונה‬
‫שאפשר לנני האדם כניסה ‪.‬־ ואל תחשוג שיאמר הרג שכל ו ט אפשר‬ ‫האמי‪.‬ית נפיק ממה שכ'‪.‬נ נסופו נמו שאזכור ‪ ,‬ולוה ג' נ יניא פרק‬
‫לציירי יא ח שיתואר נו האל ית' ‪ ,‬ני הנה האכילה והשסיה והשיגה‬ ‫אונקלום הגי ‪ ,‬לנאי שנשמר סליהש לאל ית׳ התנועה ‪ ,‬והמנאר עם זה‬
‫אפשר לציירו ולא יטאר נו ‪ ,‬אנל רוצה לומר ני נל ו נ י אפשר לנצי‬ ‫קשור הפרק והותרה השאלה הא׳ ; והנה יתראקו דכרי הפרק אחזני‬
‫האדם הננחו וציוניו לא כחקירה רנה ‪ ,‬ני אה נתחלס המחשנה ‪ ,‬שיאות‬ ‫חאקים ‪ ,‬הא' כהקדמת מה שיצערן אליו לנאר הענין כפי ועת ההמק ‪,‬‬
‫נאל יס׳ מ א אשר ראו והאעיע שטה ראד לנורא כי נחנן הנורה כפי‬ ‫שהדנייס שהיו שלמוס אצל ההניין ״חסו לנורא ‪ ,‬ואפי לקחי נננול‬
‫מה שעלה על רוחם ‪ ,‬ילנן האמינו נ‪ 1‬תארי הנשמות להורות עליו‬ ‫ח טון או הכעור הרחיקהו )הערה ושמנו( צ׳ל הרמיקט ממס‬
‫שהוא נמצא ‪ ,‬כי חשט שכל מה שאינו נשם או נמצא כנשם ‪ ,‬ר׳ל נסו‬ ‫ית׳ ‪ ,‬ו‪1‬ה יתחיל מראש הפרק עד ואפה יודע ט החגועה ‪ .‬הג׳ לנאר‬
‫הצויוס שהם כגשם ‪ ,‬נלסי נמצא ‪ .‬נכן ראו שכל שהוא שלמות אצלנו‬ ‫הענין כפי דעח האחתיס שחארים המותרים נתקו הם נמצעים אצלו‬
‫נחכעה וגנייה וגדולה יאד לייתסו אליו ית׳ ‪ ,‬וכל מה שנדמה להמון‬ ‫ניר‪,‬ו החארים הממעיס ממנו ‪ ,‬ושייחס תארי התנוטת אצלו ית׳ נחאי'‬
‫שמא חסיון שאץ ראוי לתארו ט ‪ ,‬כסו האכילה זהשחיה והשינה שהם‬ ‫הנשמור‪ .‬עלמם ונתואיי הכעדר נהיות כלם נמנעים אליו נחקו ‪ ,‬תה‬
‫פעולוע עסותות ‪ ,‬ועם טות שאמר הכתוג טרה למה תישן ה' )תהלים‬ ‫יפתיל מאמרו יאחה יווע ני התנועה פי סוף הפיק ‪ :‬כנר יחגח אמרתם‬
‫מ׳ד נ׳ ו ( אמי מ י ו טמם נאומי למה תטה נישן כאיש נדהם והוא‬ ‫הניאאת א טני הפירושים ‪ ,‬כוונת הרנ נאלה הי כ ט ס ט א ‪ ,‬שעס טות‬
‫דע׳ה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כו‬
‫ושתיה ב ולא בשינה ולא בחולי ולא בחמס ולא ג מ ה ש ‪T‬וםה לזה ‪ .‬וכל מה שייחשוב ההמון שהוא‬
‫שלימות יתואר בו ‪ ,‬ואע״פ שהדבר ההוא אמנם הוא שלימות בערך אלינו ‪ ,‬אבל כערך אליו יתעלה‬
‫אלו אשר נחשבם כלם שלמיות הם תכלית החסרון ‪ .‬אמנם אילו ירמו העדר השלמות ההוא האנושי‬
‫מטנו יתעלה היה זה אצלם הסרון בהקו ‪ .‬ואתה יודע כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית‬
‫לו בהשלמתו ‪ .‬וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה ש־ותך ‪ ,‬כן הוא צריך לתנועה לכוין אל‬
‫הטוב לו ^ והמורגל ‪ ,‬ולברוח מן הרע לו י ומה שהוא כנגדו ‪ ,‬ואין הפרש כין שיתואר יתעלה באכילה‬
‫ובשתיה או שיתואר בתנועה • !זבל לפי לשון בני ארם כלומר הדמיון ההמוני היו האכילה והשתיה‬
‫אצלם חסרון בחק הבורא ‪ ,‬והתנועה אינה חסרון בחקו ‪ ,‬ואע״פ שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון ‪.‬‬
‫וכבר התבאר במופת )הקדמה ז׳ חלק ב׳( כי כל מתנועע כעל נשם מתחלק בלא ספק ‪ .‬והנה יתבאר אחר‬
‫זה היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה ‪ ,‬ולא יתואר ל ב במנוחה ‪ ,‬כי לא יתואר במנוחה‬
‫אלא מי שדרכו להתנועע ‪ .‬וכל אלו השטות המורים על מיני תנועות בעלי היים כולם יתואר בהם יתעלה‬
‫על הדרך שאמרנו כמו שיתואר בחיים ‪ ,‬כי התנועה מקרה דבק לבעלי היים ‪ .‬ואין כפק כי בהסתלק‬ ‫‪,‬‬
‫הנשמות יסתלקו כל אלו‪ ,‬בלומר ירד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב וישב ושכן ויצא ובא ועכר וכל מה‬
‫שתמה לזה ‪ .‬וזה הענין ההארכה בו יתרון אלא מפני שהרנילוהו רעות ההמון‪ ,‬כן ‪ ,‬צריך לבארו לאשר‬
‫לקחו‬
‫אפודי‬ ‫שם טיב‬
‫שידעו ‪ :‬ב ולא גשיגה ‪ .‬ליל אע"פ שהפסוק אומר עורה למה‬ ‫הנחלאות לנו הם חסרון אליו יפכרו ני אלו אשר‬
‫תישן ה' הוא על דרך ההימה כלומר למה ההיה כישן לא‬ ‫נחשבה כלם שלחיות הס תכלית החסרון ‪ /‬והביא הרב‬
‫שיתואר לו יחב׳ תישןה׳ ; ג והמורנל ‪ ,‬ר״לאעפ״י שאיגועוב‬ ‫ראיה כי התנועה היא שלחות הבעלי חיים והכרחית‬
‫גמור אלא סלד ההמל ; ד ודה שהוא כנגדו ‪ ,‬ר״ל שאינו רע‬ ‫לו והשלמתו וכמו שהוא צריך לאכילה ולשתייה להיילין•‬
‫גמור אלא שירחיק מענין שיחשוב שיניע לו רע ממני כמו שירחיק‬
‫אשר יותך כן הוא צריך לתנועה לטין אל הפוב ולברוח‬
‫מן הרע‪ ,‬וכחי שהאכילה והשתייה הוא בעבור חסרון‬
‫כן התנועה הוא בעבור חסרון ; אבל לפי לשון ב’ א ‪ .‬כלומר הדמיון ההמוני האכילה והשתייה הס חסרון בבורא‬
‫ית' והתנועה חינה חסרון בחקי והאמת שהוא חסרון כי התנועה אחנס צריך אליה החסר וא"כ אין ראוי שיתואר‬
‫ה' בשום תנועה ולא לבד למה שהוא חסרון אין ראוי שיוחס אליי אבל לחה שכל מתנועע הוא גשס והתבאר היותו‬
‫בלתי נעל גשס וא״כ לא ימצא לו תנועה ולא תתואר בו מנוחה אחר שהמנוחה העדר התנועה ‪ :‬ואין ספק כי‬
‫בהעלות הגשמות יעלו כל אלו‪ ,‬כלומר ירד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב וישן ושכן ויצא ובא ועבר וכל מה שדוחה לוה ‪:‬‬
‫ווה הענין ההארכה בו יתרון ‪ ,‬ר״ל הביאור נו מותר ‪ .‬כן צריך לבאר לאשר לקחו עצמן בשלמות האנושי להסיר מהס אלו‬
‫המחשבות המתחילות משני הנערית‪ .‬הרצון בו צריך לבארם במעט הרחבת ביאור כמו שעשינו בוה הסרק ‪ .‬והגה הקשו נזה‬
‫הפרק כי כבר אתר הרב שצריך ללמוד לאנשים ולקטנים שהשם ית' אינו גשם ולהרגילם בואת האמונה ובוה הפרק‬
‫אמר שהנביאים ותארוהו בשהוא גשם להורות להמון שהוא נמצא כי ההמון לא ישיגו בתחלת המחשבה מציאות אלא‬
‫והתשובה בוה כי בהתחלת הדעת התשותן ראוי לומר תמונת השם יד‬ ‫‪,‬‬
‫גשם א״כ זה סותר לחה שאמר ראשונה‬
‫ה׳ עיני השם אזן ה' כדי שיכיר מציאותו ואחר כך ידרשו להם שהשם אינו גשם ‪ /‬אבל בהתחלת הדעת המשותף‬
‫ראוי שיובנו הכתובים כפי פשוטם ואמר כך יאמרו להם שאלו הדברים לא יאמרו בספרי הנביאים אלא כפי לשון‬
‫נ״א ‪ ,‬וכמו שאתר רש״י ‪' 1‬ל כדי לשכך את האון מה שהיא יבולה לשמוע ‪ .‬עוד הקשו כי איך אמר הרב כן צריך לבאר‬
‫אשר לקחו עצמן כשלמות האנושי ‪ ,‬כי זה ראוי לבארו לקטנים ולאנשים כמו שאמרנו ‪ .‬והתשובה נזה ני לאתר‬
‫להם שהשם אינו נשם היה ראוי לדרוש להם מהו הניצה במלת חתונה ומהו הנרצה בחלות ירד ועלה ועמד וגצב‬
‫וכל'שאר השחות המשותפים אין צריך לבארם ‪./‬או הרצון בו אשר לקחו עצמן נשלמות האנושי כשהתבאר שהשם יתברך‬
‫אינו גשם יתבאר להם במעט הרחבה ני ירד ועלה וכל שאר הדברים החורים הגשמות ראוי פיסולי‪,‬ו ממנו ואמנם‬
‫לשאר האנשים הפתאים צריך הרחבה יותר גדולה מזה כי כנר יחשבו שהשם אינו גשם ויחשבו כי יש בו עליה וירידה‬
‫וכל שאר התואריס הגשמיים אשר אמרנו וזהו האחת והגטן ‪ ,‬ונבר יסופק בזה ספק שלישי גדול והוא למה‬
‫הוצרך הרב לבאר נל אלו השחופים אלא לומר על הכל דברה תורה בלשון בני אדם ני הוא כמו שאמר מאמר‬
‫הכולל לכל הדברים המורים הגשמות עליו יתעלה ובזה יסולק! כל הביאורים אשר עשה הרב והס יד ה' עיני ה'‬
‫וט׳ ‪ .‬והתשובה בזה כי אף שהתוויה להמון נתנה ודברה להם כפי דמיונם נבר ישותפו בהם הסגולים וראוי כי כפי‬
‫שכלם‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫הנפמוה גהחלה המה־נה‪ ,‬זפלכן היה עתל נלהי הניהי ווה שעשז דרנ‬ ‫דע׳ה עצגזו אלוי מ ה לא ינוס ולא יישן ו‪:‬ה קכ׳א ד׳( ‪ .‬ואמנם‬
‫נשהוכיש״וה כה‪:‬י‪1:‬הש‪1‬שר ‪:‬י זה היגוכן ‪ ,‬י‪.‬׳ היו שמוה הרניעה כלם‬ ‫תור לימי שעם שצית וכל מה שיהשונ ההמין שהיא שלמיה יתואר נו‬
‫מנוגים ונ;הי אםשריים נמקו כאכילה ושהיה שהם ההאיים שהף ההמע‬ ‫י ה' ‪ ,‬לשי שלמעלה אמר שההמון יהשו‪ :‬שכל מה שהיא של‪-‬יוה אללצו‬
‫יממנו תוהה ‪ .‬א;ר ייפי יישון בני האד! הט' ההנווניים ‪ ,‬לה השנ‬ ‫ראוי להאיו לו יה' וכאן א־י־ שכםכ‪-‬י הצנואה יוחסו ר‪.‬ליו מה שהוא‬
‫הרג לשיש שנצי אדם שוכר נמאמי־ הם רהמון לנו ‪ ,‬אנל היא רצה‬ ‫שלמות אצלגו ‪ ,‬כמו םהשנוהי הם כי דנרה הורה כלשון נצי הדס ‪ .‬הנה‬
‫ננ;י אדם כולל להייו; ולמשכילים כמו ששירשאי ‪ ,‬ולכן כאשר אמי כאן‬ ‫תכלית דנרי הרנ נוה שהאייה הם‪:‬ה נוכריה לונר נדניי ס מטכימיס‬
‫לשי לשון נגי הדם ‪ ,‬משרן לשיש על אי וה מין ממיג' נגי הדם ידנר‬ ‫לדעות כצי םמום ‪ ,‬ואי! סשק שגם כ; אותם הדנרים יםכיתו עם דעות‬
‫ואמר כלומר ההמוני והוא ממה שיודה שנ'כ יוכללו ננצי אדם אהריס‬ ‫החכמים ‪ ,‬ולכן היעילו צדדי השתין‪ :‬שעשה הרג והיו הם צריכים מאי‬
‫פאינס המיגייס והם המשכילים ‪ .‬זחהס סונרים שעה הסהלקיה הגשמיוה‬ ‫»ה אמתא הכקימה שוכרה תודה כלשון נצי איס ‪ .‬ואתה יורע בי‬
‫יהתל'‪,‬ו כל אלו כלומר ירד ועלה ולא וכר כאלו כי אם תאי׳ התנועות‬ ‫התנועה משלמות בעיי׳ היים ‪ ,‬זהו החלק השגי צודכרי השרי) ‪ ,‬ורצה‬
‫זהוא מנזה שיורה שאליהה ניו] נזה השיק ;‬ ‫כוהמה פזנרתי עלא נתשינ שתאדים מותרים נחקז •פ' לגזה שלא יויז‬
‫תרק‬
‫מג ‪43‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מ כז‬
‫לקהו עצמם בשלמות האנושי‪ ,‬ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות ם׳‪8‬ני הנעתת אליהם ד׳ כמעט‬
‫הרחבה כמו שעשינו •‬
‫פ ר ק כז אוגקלום הגר שלם מאד בלשון העברית וה‪.‬ארטית ‪ .‬ובכר שם השתדלותו בסלוק ההנשמה‪,‬‬
‫וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הנשמות יפרשהו בפי ענינו ‪ .‬וכל מה‬
‫שימצאהו מאלו השמות הסורים על מין ממיני התנועה ‪ ,‬ישים עניני התנועה הגלות והראות אור נברא ‪,‬‬
‫כלומר שבינה ‪ ,‬או השגחה ‪ .‬והנה תרגם ירד ה' ‪ ,‬יתנלי ה' ‪ .‬וירד ה׳ ‪ ,‬ואתגלי ה׳ ‪ ,‬ולא אמר ונחת ה׳ ‪.‬‬
‫ארדה נא ואראה ‪ ,‬אתגלי כען ואחזי ‪ ,‬וזה נמשך כפירושו ‪ .‬אלא שהוא תתם )א( אנכי ארד עמך‬
‫מצרים‪ ,‬אנא אחות עמך למצרים ‪ ,‬וזה דבר מופלא מאד יורה על שלימות זה הארון וטוב פירושו והכנתו‬
‫הדברים‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫השה מהזאנ ; ה נמעט הלחנה כסו שעשיט ‪ .‬ד״ל לאוחס אשל שנלס יהיה האמת מה שנא נתורה ולא נאמר שכל יזה שנא‬
‫לקחו עלמה נשלמות האנושי נאלט זה העדן נמעש הלחנת כתורה כלי כפי דמיון ההמוני שכלו ‪ 0‬זנ‪ ,‬אנל כתורה נאו‬
‫דכריס שגלויס לממן נתחלת הדעת והנסתר מהק לחכחיס ‪,‬‬ ‫ניאול כמו שעשינו נזה הכ>ק ;‬
‫והנן זה ני הוא מטאר עס שסלקגו נזה ספק גדול נשאלנו‬ ‫פרק‬
‫עליומהרנה נכונים ‪:‬‬
‫פ ר ק כז אונקלוס הגר ונו׳ ‪ .‬אחי שניאר הרג נפרק שענד שהניאור מחוייב כעניניס המורים הלשמות מ‪ 5‬ד‬
‫אחדם ז״ל דכרה תורה נלשון נ״א ‪ ,‬ומפני זה ראוי כמו שהרחיקו ההמון שאין ראוי שיתואר השיית לא‬
‫כאכילה ולא כשתייה ולא כחולי ולא נחמס למה שאלו פסרון נו‪ ,‬כן ראוי שירוחקו כל ל ני שהוא חסרון‪ ,‬וכל תנועה‬
‫הוא חסדו! ‪ ,‬א״נ ראוי שיסולקו ‪ ,‬ולכן אין ראוי שיתואר ה׳ לא נירידה ולא בעליה ולא בכל שאר הדנריס אשר‬
‫נאמרו נש' שעני וכל שק שהמופת הילה שא״א שימצא בשם תנועה למה שכל מתטנ‪ 1‬ע הוא גשס א״כ יתחיינ לפי זה‬
‫שכל הדנריס המודיס גשמות יפורשו על מלת הענין אשר ידמו ההמק ‪ ,‬והנה נוה הפרק ניאר שאונקלוס הגד שהיה‬
‫חכס מאד כשתי הלשונות בענרית ובארמית שס השתדלותו בהעלות ההגשמה וכל תאר שיתארהו הנתונ שיכיא אל‬
‫הגשמות יפרשהו כפי ענינו ‪ .‬ואמנם אמר שהיה חכם מאד בשתי אלו הלשונות להורות לנו ני המעתיק ראוי שידע‬
‫מאד כלשון אשר נעתק ממנו והלשון אשר העתיק ‪ ,‬כ׳א לא היה אונקלום גוה התואר לא היינו חניאיס ראיה ממנו ‪,‬‬
‫יכל מת שימצאהו מאלו השמות המורים על מין מהתטעה ?וים עגק התטעה הגלות והראות אור נברא כלומר שטנה‬
‫או השגחה ‪ ,‬והנה תרגם וירד ה' ואתגלי ‪ ,‬ירד ה' אתגלי ‪ ,‬שהיא ענין הראית שנינה ‪ ,‬ארדה גא ואראה הוא ירדה‬
‫השגחתו איתגלי כען ואתחוי ווה נמשך כפירושו ‪ ,‬אלא שהרב אמר שאוגקלוס תרגם אנ ט ארד עמך מצרימה'אגא אחות‬
‫עמך‬
‫אברבנאול‬ ‫קרשקש‬
‫פ ר ק כ ן לפי שהרג סמויה כשרק הקודם נ>זנ שסתלרים המורים»ל‬ ‫פ ר ק כ ן ) א ( בטלת אנכי ארד עמך מצרימח ‪ .‬טוו ימפיחוו‬
‫מיני התוועה ראוי שירזחקז סהש׳י נמו קאיי בגשמח עומס‪,‬‬ ‫'‬ ‫דבריו דכרי אלחים חיים ‪ ,‬אמנם י׳ל שהרצק‬
‫גמלת ארר היותו נעזר בו ומושגת ממנו בתכלית חדושגחה ולא והיו משיגים נזה ספק ממה שמיגם אוגקלוש הגי אנכי ארד עמן מצרימה‬
‫)גיאשית »׳ו ה'( אגא אחות‪ ,‬נהיות! מדחיק הארי ההגשמה ויזרה שהרחיק‬ ‫אשר‬ ‫יחנן לתרגמו אנא איתגלי נמו המיזות האחרים נמו ירד וירר‬
‫‪,‬‬
‫הרצון בהם הגלות והראות אורו או סעולת םגועולותיו והראיה סארי ההגשמה ולא היסיק תארי התוועה‪ ,‬ולכן הניא זה הש' לנאי שאינקלוס‬
‫בזה שהרצון במלת ארד היא ההשגחה אמרו עמך ירצה נו נשוה ירחיק תוארי התגופה נמו תוארי הגשמזת ‪ ,‬ושמה שתרגה אגא אתית‬
‫הוא לשנות ינארסהרג‪ ,‬והיהא־כ השלקהוה השלוה השרק הקודם עד שנשי‬ ‫ההעזר ממנו ‪ .‬ועוד ראי־ אחרת אמרו ואגבי אעלך גם עלה שהוא‬
‫הבטיחו שיעלה ויקבר עם אבותיו במערה ‪ .‬או נובל לומר והוא מה שמצאגו נשפיים המדוייקיס אין זה שרי‪ ,‬כשני עצמו ‪ ,‬אכל הוא מכלל‬
‫היותר נבון בי מה שאמר אגני ארד עמך מצרימה ואגבי אעלך השיק שקודש וחלק ממט ‪ :‬וחלקי וש ששרק שש שלשה ‪ .‬הא'‪ ,‬נניאור מנהג‬
‫גם עלה היות זרעו נעזר בו ומושגח טמנו והוא שיפרו וירבו אונקלוש ונווגתו גכלג נהרחקת הגשמות והתגועה וזה מתהלת הפרק עד אלא‬
‫ששוא סרגה אגני איד עסו ‪ .‬ש‪5‬׳ ‪ ,‬נשיאות שהשק שישיג כמה שתיגש‬ ‫יעצמו עד יגיע הקץ ויביאם ויעלם אל הארץ הננוזרת ‪:‬‬
‫אנכי ארי ממן ‪ ,‬אגא אמות ‪ ,‬ינשתיס שסשק הוה ‪ .‬תה מאמרו אלא‬
‫ששוא תרגם ‪ ,‬עד ואפשר עוד אצלי ‪ .‬והג' ‪ ,‬נשיתי שני לספק שהוא ושוא מאמרו ואפשר עוד אצלי‪ ,‬עי הון ששיק ‪ ,‬ולעי שהרמנ׳ן ו׳ל נשי׳‬
‫שתורש נש' ייגש כששוק אגני ארד עמך‪ ,‬שניא ספקות עצומות וינוס נגד מה שנתנהרר המורש סש שפיק‪ ,‬ראיס׳ אני לנאר ראשוגה דניי שפרק‪ ,‬אח׳נ‬
‫אזכור ספיקות ררמנ׳ן ועליהם ס»‪1‬ף מלתי נהתיתס לחוזק דנרי שינ המורה ‪ :‬אונקלום הגר ע׳ ה ט'‪ .‬יקדים שרג פאוגקלוש נשיות! גי שיש אפשר‬
‫שיחשנ שלא ישיה שלם כל'שארמית חה היש שנתגייר ננערותו‪ ,‬כי לנערותו לא שיה שלם כלשונו‪ ,‬או ישים נלתי שלה כלשון שעגיי‪ ,‬אם כיש שנתגייר‬
‫בזקנותו ולא יוכל להשתלם נלשון אשר הועתק אליו‪ ,‬ואם היה וש כן לא שיה ראוי לקמת מתרגומו ני אליו שעתיק)י׳ל שלא שעתיק לזולתו(‪ ,‬וונר שרג‬
‫שגא היה זה כן כיאונקלוש עש היותו גר היה שלש מאי כשתי הלשונות הענרי ושארמי‪ ,‬ומצד שלמותו הרגיש נלשזנות שראוי להרחיק ונלשק שראוי‬
‫לפתור‪ ,‬ולכן ראוי שממנו נקת ראיה על אנותס העניניש ‪ :‬וכבר שש השתדאותו בסאוק ההגשמה ‪ ,‬יאמר שיג שכנר ניאי כשיקיש הקודסיה‪ ,‬ששה‬
‫אונקלוש השתדלותו לשיתיק האגשמש וכיה וה נפיק נ' נעה שתרגם ושייתש נאלשים ותכק כדנרכייא ונפרק נ׳א שהרגם ויענור ש' ואענר ה' שכינתיה ‪.‬‬
‫ווהו אמד וכני שס השתדלותו ר׳ל ונכר התנאי נמש שקדש ששם כל ששתולותו ‪ .‬ואפי שרג שנש ששרווקת רהגשמש סוכלל נשני עגיניס ‪ ,‬אס‬
‫נהרמקת המאריס המורים על הגשמה גמורה נרגליס וידיה‪ ,‬ואם נשרחקת התארים הסוייס על שתנועה‪ ,‬ששנישס שינזיק ‪ .‬וזס שאמר וכל תאר יתארהו‬
‫שנתונ שיניא אל כגשנצוח ‪ ,‬שהוא שמין כראשון הנזכר יפרשהו נפי ענינו ‪ ,‬ר׳ל שאונקלוס לא יוזיש לשמוש שלשון ולא לדקיוקו ‪ ,‬אכל יחוש לגד ליישב‬
‫הענין‪ ,‬וז׳ש יפרשהו כפי עניני ‪ .‬ואומר וכל מה שימצאהו מאלו ששמות‪ ,‬שוא שמין שאתר משסאריס שמיומקיס שסויים על מיני סתנזע' שתמיד אונקלוה‬
‫ישים נענין התניעה ההיא הגלוח והראות אוי נניא ‪ ,‬והוא שאש הנראה נ ריו נם שגקיא שניגש או ששגמש שהוא מונן אמר לתנועה ‪ ,‬כי כאשר יהיה‬
‫שדני מושכל ולא מותש יהיה ההשגחה ‪ ,‬וכאשר יהיה מוחש יהיה שנינה ‪ .‬והנה תרגם דדד ד‪ '.‬ואתגלי ה׳ ‪ ,‬הקשה נלשון ט ה הוא‬
‫שנתיגוש כששוקיס התלש שהניא שינ לא נא לשין שנינה ולא לשון ששגתה והוא א׳פ נלתי משנים מם מש שאמר ‪ .‬ופירשתי כו באין אלה השסוקיה‬
‫שהניא שי' ושוכחת שלשון שזכר מכשכינש והששגתש ‪ ,‬אנל אמר שאינקלום נשסצא מיני התנועה יסינמס נשגלות שנינה או השגחה ‪ ,‬ושעמים‬
‫לא יונור ששגתה ולא שניגש ‪ ,‬אנל עכ׳ו לא יתרגם התנועה ני אס שגלות‪ ,‬וזה שאמר מ ה שרגם וירד ש' )מי^ויתי׳א ה׳( ואחגלי ה׳ י׳ל‬
‫שעש היות שלא זכר נזה שכינה הניא ני לשון אתגלי ינחו נת שגלות השנינה ‪ ,‬ינן תיגה אייה גא ואראה )שס י׳ח כ׳א( אתגל׳ כ ק ואחזי ‪,‬‬
‫שלא וני כאן השגחה ותיגש אתגלי זעכ׳ו נמו נת ההשגחה ‪ ,‬הנש שתנאי ממנהג אונקלוס שתמיד יתיגה מיני התנועה על הגלוח אס שישים שכינה‬
‫וששגמש מצעיף ‪ ,‬סחוסי או יפיס שגלות לנד והוא שחלק הא׳ מיניי שפיק ! אלא שומא חדגם אנכי ארד עמך ‪ .‬והו הששק שמצא הרב‬
‫נדני• אונקלוס ‪ ,‬שעש שיוח מנהגו להרחיק שהנשמה ושחנועה שנש לא עשה נ! נפפוק אגט אגיד עמן ‪ ,‬שאננס אגא אחות שהוא תרגזס ירידה‬
‫שזה‬ ‫ממש ולא חשש להרחיק ממט התניעה ‪ .‬וזח דבר מופלא סאד ‪ ,‬ר׳ל‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כז‬
‫הדברים כפי נזה שהם ‪ .‬ופתח לנו כזה התרגום ענץ נ ח ל סעניני הנבואה ; והוא כי תחלת זה הספור‬
‫אטר ‪ ,‬ויאטר אלהים לישראל במראות הלילה ‪ ,‬ויאמר יעקב יעקב הו׳ אנכי ארי עטך נוצרימה כו׳ ‪,‬‬
‫א וכאשר כלל תחלת המאמר היותו כמראות הלילה‪ ,‬לא הרחיק אונקלום שיסופר המאמר אשר נאסר‬
‫במראות הלילה בלשונו ‪ ,‬והוא ספור האמת ‪ ,‬ב בי זה ספור מה שנאמר לו ‪ ,‬לא ספור ענין שקרה ‪,‬‬
‫כמו וירר ה׳ על הר סיני ‪ ,‬אשר הוא ספוד מה שהתחדש בדברים הנמצאים ‪ ,‬ולזה כנה אותו בהראות ‪,‬‬
‫והרחיק ממנו מה שיורה עיו מציאות התנועה ^ והדברים הרסיונים ‪ ,‬כלומר ספור מה שנאמר לו הניחו‬
‫כאשר היה^ וזה מופלא • י וטבאן תתעורר בי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו כחלום או במראות‬
‫הלילה‪ ,‬ה ובין מה שיאמר בו במחזה ובמראה‪ ,‬י ובין מה שיאמר בו ס ת ם‪ ,‬ויהי דבר ה' אלילאמר‪,‬‬
‫או ויאמר ה׳ אלי לאמר ‪ .‬ואפשר עוד אצלי בי אונקלוס פירש אלהים הנאמר הנה ‪ ,‬מלאך ‪ ,‬ולזה לא‬
‫הרחיק שיאמר אנא אחות עמך למצרים ‪ ,‬ולא תרחיק האמינו אלהים הנה מלאך והוא יאמר לו אנכי‬
‫האל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק כ ז א יכאשר כלל חחלח המאמר ופו׳ ‪ .‬י״ל מצד‬ ‫עמך וזה דבר מופלא מאד יורה מל שלתוא זה האדון זטו‪3‬‬
‫שבאר לנו הששיק שזאת ההשגה לא היתה‬ ‫ניחשו והבנתו הדניים כפי מה שהן ; ופתח לנו בזה החרגוס‬
‫השגה נבואייס שלמה אבל היחה מדרגה פחותה מן הנבואה‬ ‫מנין גדול בפנין הנבואה ‪ ,‬והוא כי תתלת זה הספור אמר‬
‫ויאמר אלהיס לישראל במראות הלילה וכאשר כלל תחלה‬
‫וזהו אמרו במראות הלילה מפני זה לא הרחיק אונקלוס תלתרגס‬
‫אנא אחוח ‪ :‬ב כי זה ספור מה שנא׳ ‪ .‬כי אתרו אגב■ ארד‬ ‫זה היות התאחר במייאית הלילה ר״לשהיה בחלום לא‬
‫עמך לא היחה נבואה שלמה אלא מה שחשב בדמיונו שהוא יח'‬ ‫בהקיץ והוא בעת ישתמש בדמיון ‪ ,‬לא הרחיק אונקליס‬
‫ירד עמו גמצייס לא שהיסה הנבואה הזאח ׳קיצ״ח ותהיה‬ ‫שיסופר המאמר נמי־אות הלילה‪ .‬ר'ל שהיה בחלום לא‬
‫חהשתמשוח השכל כ׳ אלו היה כן לא היה מתרגם אנא אחוח‬ ‫בההיץ בלשונו כאשר נאתר לו ‪ .‬ואמרו שוה ספור מה שנאמר‬
‫אלת אנא אהנל׳ ; ג והדברים הדמיונ״ס ‪ .‬אמנם הדברים‬ ‫לו לא ספור ענין שקיה ‪ ,‬אמרו המפישיס שאמרו אנכי‬
‫הדמיונ״ס כמו זאת הנבואה שהיחה ליעקב שהיה חקו׳ דמיוני‬‫ארד עמך לא היתה נבואה שלמה אלא תה שחשב בדמיונו‬
‫שהוא ירד עמו מצרים לא שהיתה הנבואה הזאת בהקיץ‬
‫במוחלס לא נבואה שלימה יפני זה הניח אונקלוס מלת אחוח על‬
‫ותהיה ההשתמשות השכל כי אלו היה הדבר ר‪.‬ן לא היה‬
‫ענינה ולא אייר אתנל׳ ; ד ומכאן סחעורר ופו׳ ‪ .‬אחר שבארנו‬
‫שאמר אנכי ארד עמך שחרנם אונקלום אנא אהוח היה מצד‬ ‫מתרגם אנא אחות אלא אנא איתגלי ; ואחרו המפרשים‬
‫שזאת הנבואה היחה פתוחה כמו שאמר הכתוב במראות הלילה ‪,‬‬‫כי אמרו והרחיק תמנו מה שיורה על מציאות תנועה‬
‫א"כ מכאן תתעורר שיש הנדל בין מה שנאסר נו בחלום או‬ ‫והדברים דמיוניים‪ ,‬כלומר ספור מה שנאמר לו נאשר היה ‪,‬‬
‫במראות הלילה שאלו השני עניניס שויס בתעלה והיא מדינה‬ ‫והרצון בוה כי הנבואה אשר היתה בהקיץ אן< שהיה תורה‬
‫פחותה ובין מה שנאתי בו במראה או גתהזה שאלו השנים הס‬ ‫על הגשמות הרחיק ממנו מה שיורה על מציאות תנועה‪,‬‬
‫ואולם הדברים אשר נאמרו בחלום למה שהיו דברים‬
‫נבואה יותר שלמה מהחלוקה הראשונה; וגבין מה שיאמר בו ססם‬
‫דמיוניים למה שישתמש הדמיון בהם ולזה היה כאלו היה‬
‫ונו' ‪ .‬ר״ל סבענין מראה ומחזה יש חלוק בין אוסר סחס ויהי‬
‫דבר ה׳ או ויאמר ה׳ ‪:‬‬ ‫בדמיון הניחו כמו שהיה ולא הרחיק‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ספור מה שנא׳ לו‬
‫שיהיה מורה על הגשמות ‪ ,‬והיה זה לעורר לנו ני יש הפרש‬
‫כין מה שיאמר בחלום ובחראות הלילה ונין תה שיאמר במחזה ובמראה ‪ ,‬הוא נבואה בהקיץ ‪ ,‬ובחלום או‬
‫במראות הלילה נבואה דמיונית ‪ ,‬והנה יש הפרש בין אלו הנבואות כשיאמר סתם ויהי דבר ה׳ או ויאמר ה' ני באלו‬
‫הדברים‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫יייה‪-‬שקרה רמציאוה ‪ ,‬ינין מה שיפהי שנאמר לי נהלים אי גמיא‪9‬‬ ‫שזה דנר מיומד ונליז׳ נהוג רו והוא מיפלא ני ‪ ,‬יאמר הרג שלא יירה‬
‫פי הגדת הדנ‪-‬יס ופ׳ש אס היי נחליה יהיו מונשמים מאד מהמרמה‬ ‫זה על משוש השגחתו ‪:‬׳ אה על של־יוז אונ־ליה‪ ,‬ו־זראו אדו! צהיוחו‬
‫המקנל אותם ‪ ,‬ולפן צא ירחיק נה ההגשמה‪ ,‬נפי שחשג שלא ישפה אדם‬ ‫נ‪ -‬קלוגימוש )נר אהתיה דשישוס כמ׳ש מז׳ל רפיה מישי!( ‪ ,‬ואומר וגיוג‬
‫נזם ולא ״חש מפני זה חנועה וגשתייח לחניה י ת ‪ /‬יען יונן שהכגשמה‬ ‫פירושו יר‪:‬ה על פי' שעשה נתויה שהוא התיגים כיו; שנו הרי! הדנריס‬
‫גנושכה מפאת המקנל ‪ ,‬וצא מפאח הנוח; יח' ‪ .‬ארנס מה שישפר הפתונ‬ ‫נפי ״ה שהם ‪ ,‬ומלנד הפי‪-‬וש עוד רמז לעניניה נווליה נחכמת התורה‬
‫שקרה אין שם הפעולות כמדמה ‪ ,‬ולפן פ׳ הוא עדות שנתנה התורה ממה‬ ‫נמו שיפ‪-‬ש ‪ 5‬רנ ‪ .‬והוא נ׳ תהלת זה ההשור א מי ויאמר אלהיה ‪.‬‬
‫שספר היה אפשר שייוחס לנותן והונייך חונקלוש לתרגמו הנה א׳ה‬ ‫משר האפור׳ נפי׳ זה המ‪-‬ים ‪ ,‬שהיה נווגת ה'נ שואת ההשגה שהשיג‬
‫לא הים פיה ההפרש מהיות הדנר ליד פסלוה או נחרחה ‪ ,‬פ׳ אס נ'פ‬ ‫יפ־‪,‬נאע ’ה לאהיתה השנה נרואיית שלמה אנל היתה מסשגה וההתכגית‬
‫היותו כפור יעשה או ספור דפרים ‪ ,‬פי כל־שפוק דג־ים יורה כגשמחם‬ ‫ממנו כפי דמיוגו ומחשגתו ‪ ,‬וזהו כמראות הליגה ‪ ,‬ושלזה נ׳ה אמר‬
‫מהמרמה ‪ ,‬והפיי המעשה שספרה התורה יוז״נ ההמת ויגשרן אל הפי׳‬ ‫הרר אתר יה הינריה הד ויו יש להורות שננואס יעקר היתה מתשנה‬
‫אמר ני מתר׳‬ ‫והת־נום ‪ ,‬לת זולת זה ‪ ,‬ויתנאי זה מדנרי הרנ‬ ‫מפעל הומיון נלנד ‪ ,‬ושזהו ההנדל ששה ה‪-‬נ ני; יה שיאמר נחלום או‬
‫שגלה נתחלת הספור היותו ינייאית הלילה לא ה־היק חונקלוש שישופר‬ ‫מראות הלילה שאינה ננואה גמורה ‪ ,‬וני! ״ה שיאמר נתראה או נמחזה‬
‫המאמ־ אשר נאת' נחראות הליגה נלשוננו‪ .‬כנה רשס הינ כזה נ' כפות‪.‬‬ ‫שהיא נרואה גווורה ‪ .‬ונל זה לועתי יזהשנה נפשית ‪ ,‬נ׳ הנה הרג‬
‫הא' היותו שפוי■ כמאמר אשר גאמר ‪ .‬נ' היות נת־אית הלילה ועל‬ ‫כמורה נ ח'נ פמ׳א ניאר מדרגות הגכואה האמתית ‪ ,‬ושה הניא ה־נ‬
‫התתנרית שתי הדנ‪-‬ים יחד אמר שלא ׳־חיק אונקגוש לתיגמו נלשונגו ‪,‬‬ ‫כפירוש זאת התראה כמדרגה ה־אשונה מהננואה נשללהפשיניה שהניא‪,‬‬
‫נ׳ הפור המעשה נמה שהוא מעשה יס״נ שלא יאחר נלשוגני ‪ ,‬וכיומו‬ ‫ואמר נס‪,1‬ה וכל מה שנא על אחד מאלה המויגות היא ננואה ואמרה‬
‫ספיר מה שג ‘ ־־ והיותו נתלוש שניה־ יתירו להאמר הדנר נלשיננו ‪.‬‬ ‫>גיא ‪ .‬ואתר שש עוד שי‪ :‬כפרש רנ ני; איי־י יינא אלהים נחלום דלג!‬
‫מיש עיד והוא האמח כ׳ שפור מה שנא' לו ‪ ,‬לא תפו־ פני! מה שחרה ‪.‬‬ ‫ידאנימלן ‪ ,‬ונין אמרו ויאמר אלהים ליש־אל נמראות הלינה ופירש‬
‫ר׳ל פי יזה שאמר אגני ארד עמן מצר'ם הוא ספור מה שנאי׳‪ -‬גיעקנ‬ ‫שהיה עגין אנימלן ילנן התעוררות ולא ננואה ‪ .‬ולפן איור נהם ואחא‬
‫ונדני שנאמר לו אותם הדניים נחלום הלילה ואילו פמו וירד ם' נעגן‬ ‫נוימר מן קדם ה' ישניעי‪,‬נ אמר ואמר ה׳ להו־ית שהיתה גנואה‬
‫)שמות י׳ט נ'( שהוא ספור מעשה ; והרחיק טסנו מה שיורה עיז‬ ‫גמורה ‪ .‬הנה הופחת׳ מזה שיעת האפוד׳ אינו אמתי ‪ ,‬ושהוא הפך‬
‫מציאות החנועה כו' ‪ .‬וניחי למה שאמר ימיינייס ואמר הפור מה‬ ‫פכש^מר הינ נפרקיו נננואה כמי שזפיתי ‪ .‬אנל אמתת פויגת הרפ‬
‫שנאמר לו ט הוא הונר הדמיוני עמצ״ר הומיון אותו הזכור זהספוד‬ ‫ה‪1‬א ןאונקלוש עשה הפרש רנ נין מה שיאמר הנח‪ 1‬נ נמשפר מה שהים‬
‫זיגשימהו‬
‫מ ד ^‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון פרלן מ‬
‫האל אלהי אביך ‪ .‬בי זה המאמר יהיה בזה הלשץ על ״די הטלאך גם כן‪ .‬הלא תראהו אומר ‪ ,‬דאמר‬
‫אלי מלאך האלהים בחלום ^קב ואמר הנני ‪ ,‬וכסוף ספור דבריו עסו אגבי האל בית אל אשר נדמחת‬
‫שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר ‪ ,‬ואין ספק כי יעקב גדר לאל ולא למלאך ‪ .‬אבל זה נמשך בדברי‬
‫הנביאים‪ ,‬כלומר ספור הדברים אשר יאמרם המלאך בעבור השם כלשק דבור השם להם ‪ .‬והם כולם בחסרון‬
‫המצטרף ‪ ,‬כאילו אמי אנכי שלוח אלהי אביך ‪ ,‬אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל ‪ ,‬וכיוצא כזה ‪.‬‬
‫והנה יבואו בנבואה ומעלותיה וכמלאכים דברים רכים כסי בונת זה המאמר ‪:‬‬
‫רגל‬
‫שם טוב‬
‫הנכואה ע ס שהיתה כתלוס היא רומזת להשגות שכלמת‬ ‫הדכריס יש השרש כשנאמרו כחלום או כמראות הלילה או‬
‫ולכן הרחיק אונקלוס הגשמות‪,‬ולא הרחיקו הנ ה‪,‬ג ס כי והגה‬ ‫כמחזה וכמראה ‪ .‬ויתכן עוד לומר כי אונר^!ום הגר סכר‬
‫ה׳ נצב עליו אינו סס‪ 1‬ר הנאמר לו אלא עגין שקרה לו‬ ‫כי אלהים הנאמר כמקום זה מלאך ‪ .‬ולכן לא הרחיק שיאמר‬
‫ולכן הרחיק אונר^‪ 1‬ם ממנו הנשמות‪ ,‬והכה אנכי עמך אמר‬ ‫עליו אנכי ארד כי המלאך הנה הוא הכח המדוזה והוא‬
‫והא מימרי בסעדך לא היה להרחיק הגשמות אלא העכור‬ ‫כח כגוף ולכן לא הרחיק שיאמר אנא אחות ‪ ,‬והנה‬
‫כי השגחת הצדיקים היא ע״י מלאך כמו שאמר המלאך‬ ‫‪,‬‬
‫הרמנ״ן הקשה על הרכ קושיות רנות כי ככר ראה‬
‫הנואל או תי‪ ,‬וגם כי המעורר סתרי עורה אין ראוי בכל‬ ‫יעקכ חלום כעת צאתו מחרן והרחיק הגשמות כמו‬
‫מקום ומקים לג ‪ 4‬תו אלא במקום אחד די‪ ,‬ולמה שלא הבין‬ ‫שאמר והנה ה׳ נצב עליו ותרגם והנה יקרא דה׳ וכו׳‬
‫הרמב״ן ז׳ל הקשה עליו קושיות זהויות ‪:‬‬ ‫והנה אנכי עמך והנה מימרי כסעדך ‪ .‬והאמת כי זאת‬
‫אברבנאל‬
‫אמי ני אמ שלשון ארמי‪ .‬ומוסהלד לא ישאר אצלו סה הספק כי אין‬ ‫שום‬
‫זיגשימהו ‪ ,‬מיחו אונקלוס גלשינו ולא הרנמו ‪ .‬והורנמי שתש ‪.‬‬
‫שמיעה שאימי)נאפו ‪1‬נל קנלת הששל( ‪ :‬הפק שליש־ נמ׳ש שכל ראיה‬ ‫המקום והינריס הדמיוניים שלומי ששור מה שגאמי נמראוק שלילה נייוזוד‬
‫לא שיח אונקלוש »מגה שמקומו שתויה על הראיה לנד ) חינ ם אותה‬ ‫אל המדמה הניחו שאשר היה ‪ ,‬ני השח הגשמי שנר יגשים סרווזני ‪,‬‬
‫עפשופה לפי שהדשי מושג שיאיה( ‪ ,‬אשל כאפר צריך עס זה השגסס‬ ‫ואינו ששיר ממנו הגשמות ‪ .‬והיחה סשישחי סה שעם היוח שיסהור הרג‬
‫והר‪.‬נוגנומ יתרגס שפי הראוי ‪ ,‬כי ראה ם׳ שעניי )נגיאשית נ׳ע ל׳ש( ‪,‬‬ ‫ששל נשיאות הנשיאים הם ע׳י מלאך ‪ ,‬הנה האלהים הנאמר נהם שייושו‬
‫ראה ראיתי את עני עמי)שמות ג׳ ‪ , (' 1‬שאין הראיה שם שיראה את‬ ‫האל ית' ‪ ,‬ויאמר אלהיש וידנר אלהיס שהאל ית' הוא אשר אמי ודני‬
‫גופה אשל שישגית נעניגם ושוהו מנהגו לא שמעם שעלה שדעת הרש‬ ‫והשפיע )‪ >1‬הנשיאים נום היות שהיה ההששעה ההיא ממנו גאמצטות הששל‬
‫ונשתשש >ו ולא השלימו ; ואני משיש לוה עס היות שאינו ספק אשל‬ ‫השועל והשחוש לא ושר האמצעי ולא יימס המאמר ההוא שי אם לששה‬
‫( )צ׳ל גם על( הגדת דעתו)אני אומר( שאין הדשר שמו שחשש ‪,‬‬ ‫הראשונה ‪ .‬ולשי שהיה שם אלהיס וה' נאמר שם נאמת על קאלוה ית׳‬
‫שי אלו היה הראיה ‪ T h‬תורה על ההתשיננוי‪ .‬יתרגס קדם ה׳ ‪ ,‬והראיה‬ ‫חשש אונקליס מלייחס מין ממיני התנועה ‪ ,‬ואמר אתגלי ‪ .‬אמנם שפסיק‬
‫אשר אין עפה התכוננות יתרגמה שלשונה)ר׳ל ר‪.‬וא( ‪ ,‬היה ראוי שיעשה‬ ‫הזה אמר היש שאפשר שאונקלוש פי׳ שם אלהים הנאמר נשאן על המלאך‬
‫וה גס כן אונקלוש נהתר‪.‬שי וה אל הטוש שמו נהתתנרו אל הרע ‪ .‬ולא‬ ‫ענמו ושהשתינ ייחס סד‪:‬ר ההוא לסנה הקרונה שהוא המלאך ולהיות‬
‫מצאגו שן ששום צד שתנא סיאיס לעיש עם היות נההתנוננות לא יחרנמה‬ ‫האלהיס היה מלאך לא הרחיק שיתרגם הירידה נו שלשונו ‪ .‬גס אפשר‬
‫מקדם ה׳ ‪ ,‬ולנד זה מצאנו שמקום שיזשור עמל וכעס ועוני או דנר ד ע‪,‬‬ ‫שנא' שהמלאך אשר אמר הרש שלא הרחיק נו אונקליש התנועה הוא השח‬
‫וסיא התשה כי » נ הפז למאכל )שראשית ג׳ ו׳( לא היה וה ראיה‬ ‫המדמה להיותי שח נשמי ‪ :‬והנר‪ .‬יגאו בנשואד‪ .‬נו׳‪.‬לפי שחי תשושוח אשי‬
‫תושיית כי אם כהמנומוח‪ ,‬ולא תרגשנה כי אש ומזאת איחתא‪.‬וירא‬ ‫זשר הרנ‪,‬הראשינ׳ שנויה על הפרש מדרגות הננואה‪,‬והשנית על ענין הפלאשים‪.‬‬
‫ה' כי רנה רעת האדם)שס ו׳ ה׳( שלא היה שה כי אם השנה הושייח‬ ‫אמר הרג שמה שאמר נשני הדרושים האלה נפרק הזה הוא נהעשרה ‪ .‬ושעוד‬
‫ממה שיעשו ‪ ,‬תרגם קדם ה׳ ‪ .‬ווה יורה שאין תלוי הענק שהתנוננות‬ ‫יושר נירוסים האלה נפרקים מוה המאמר ‪ ,‬והם נחלק השני ממנו ‪,‬‬
‫כי אם נהמת הראיה » י ה כרוע ממס ועמל לח ירצה אונקלוס ליחסו‬ ‫ונשצס סה פירוש הפרק ; ואמנם הרמנ׳ן נפי׳ התורה )שראשית מ׳ו‬
‫ולא למנח להאל ית' ‪ ,‬ולוה אמר קדם ס׳ ‪ .‬וכשר רמז הרש ג׳כ עלזה‬ ‫נ׳( החשה נגד מה שאסר היש נזה ונשאר הפרקים ספקות ישוח ‪ .‬והנני‬
‫שה נס' ס׳ת נאמר והנה מצאתי כל ראיה מיומשת לאל שכל התורה פירשה‬ ‫וושר אותם אחד לאחו ואשתדל להתירה ‪ :‬ספק ראשון עשה הרמג׳ן‬
‫וחזא וולס אלו אשר אספר ל|־ ‪ ,‬ראה דשר• הרש שיאמר ששל הראיות‬ ‫נגד הרש ‪ ,‬שאמר שהרחיק אונקלים של מיני התנועה מהאל ית׳ ‪ ,‬וכן‬
‫אונקלוש תיגמם מוא ג ץ שיהיו מהתנונמת שין מראה חמיית ‪ ,‬ופלא‬ ‫שחש נפרק מ׳ת שהרחיק ממנו •ח׳ השמיעה ‪ ,‬להוראתם על הנשמות‬
‫נשאי׳ זולח אלו שוהר לשד ‪ ,‬ואחרי אשר הם שלה ענץ העול והרע ראד‬ ‫והפעולות ‪ ,‬והקשה עליי שאם היה וה דעחו שנוי חשוון על הרסקת‬
‫הוא שנפיש שמאותו צד סרגס נהם קדם ולא מהיותו ההנוננוח ‪ ,‬וגס‬ ‫הגשמות מהאל ית׳ ‪ ,‬למה לא הרחיק אונקלוס ג׳ש מהאל ית׳ נל לשון‬
‫שלשון קדם ס' לא יורה על ההתנוננות ויותר יורה אמר ותזא כ׳ ‪:‬‬ ‫קריאה ודנור ואמירה שהם יורו על הגשמית נ׳ש ‪ :‬ואני אשיש לוהשאפר‬
‫ספק ד איך נאמר שהרחיק אונקלום התנועה מהאל ית׳ וסרגה זיענור‬ ‫הרש נפי נ׳המזה החלק שהתארים שייוחקו מהאל ית' הם תארים הנשסייס‬
‫ה׳ על פניו ואענר ה׳ שכינסיס )א׳ש למס( לא תינס כן ה׳ אצהיך‬ ‫ושן של תארי הכחפעלות למה ‪:‬ההתפעלות יתייש שנוי ‪ ,‬ונמו נו מום‬
‫הוא עושר לסגיך )דשרים ל׳א נ'( שתרגם הוא עשר קדמך ולא היה זה‬ ‫הצד נשמר אונקלוש מלייתס שמיעה לאל יח׳ לפי שתורה על ההתפעלות ‪,‬‬
‫נמלח והיה תנועה וצא ירא)ממנו אונקלום וצא( הרחיקו ‪ :‬ואני אשיש‬ ‫וההעשרה לשי שתורה על התנועה וההגשמה ‪ ,‬אשל הדשוי והקריאה‬
‫לוה שאין התרגום נדניי הרסשץ ‪ ,‬כ׳ הוא אומי מימיי )דה' אלהך(‬ ‫והחמירה הס תארי הפעל ולא ‪1‬שאן חכר ‪ :‬תארי התפעלות( ולשן לא‬
‫סוא עני קדמך‪,‬ווה מצאתי נשל הספרים ‪ ,‬והיה א׳ש טטח נספיי הימנ׳ן‬ ‫הרר‪.‬־קם ‪ ,‬ויאמר שם אמירה על הרצון הצווי ‪ ,‬ושם הקריאה על הגורה ‪,‬‬
‫או )סעך ‪ 6‬נרוט שתרגום והוא העעהו ‪ .‬ועוד אומי ני אף שיהיה‬ ‫וגשמות האלה יורו על הפועל שנעשה ‪ ,‬ועם היות שדרכם שיעשה אותם‬
‫נדשייו מ ה הוא צא השגיח ידשיי הרש נע׳ נ׳ו הזה כראוי ‪ ,‬ני לא‬ ‫האדם על ידי שלים גשמיים הנה הם נעצסם צא יורו שי אם על הפועל‬
‫אמי היש שנמקום החלום לא משש אונקליס לני ‪ ,‬אשל היה ההפרש‬ ‫שנעשה נ לני) א על הגשמיות ‪ .‬ועיין שתרגמו אמירה שפשועה ואמי ‪,‬‬
‫שהיותו ספיי מעשי או הפור דניים ‪ ,‬ולכן נוידני ה' על הי סיני שהיה‬ ‫ותרגום קריאה ‪ ,‬וקרא ‪) ,‬אנננס נדנור לא תרגמו שלשונו ‪ ,‬אשל תרגמו‬
‫ספור מעשם תרגמו איתגלי ‪ ,‬אמנם הי אלהיך הוא עוני לפניך היה‬ ‫ומליל‪ ,‬ומזה תדע שהיה הדנור מורה אצלו על השלים הגשמיים ותרגמו‬
‫הפור דנרי משה צא ספיר מעשה שתעיד התורה עציו ‪ .‬ולכן לדעת הרש‬ ‫ומליל ‪ ,‬ולא עשה שן שאמירה וקריאה שר‪.‬רגמם שלשונם( ‪ :‬ספק שגי‬
‫צא היה לו לחשוש מזה ולא לתרגמו‪,‬ש׳ש שסיר דניי משה יורה עציו נ׳‬ ‫צמה לא הרחיק חינקלוש הראיה כמי שהרחיק השמיעה‪ ,‬ותרגם ששל ראיה ‪,‬‬
‫הוא אמי שמה וה' אמי אלי לא תענוי את הירדן הוה ה׳!אלהיך הוא‬ ‫מ‪.‬יס ‪ .‬ואסר אסר הרש שראיה יורה על השגת הששל שמו שיורה על‬
‫העוני לפניך ‪ ,‬יהושע שן נון הוא עוני לפניך נאשר דנר ה׳ ‪ ,‬הנה‬ ‫השגת העיון ‪ ,‬הנה השמיעה יורה נס שן על קנול הששל ‪ ,‬ולמה א׳ש‬
‫א׳ש שא לשון העשרה שאלוה ית׳ להמשיך הדנרים שאמי מל מ‪.‬ה לא‬ ‫הרחיק השמיעה ולא שראיה ‪ :‬ואני אשיש לוה ששני נשמר היש מהספק‬
‫תעשיר ‪ ,‬ושאמי על יהושע הוא יענור והיה וה א'כ שפוי ישרים שאי;‬ ‫סה שאותי פיק מ׳ס מוה החלק ששאמר ז׳ל אמנה פירושו והוא ה' היא‬
‫למוש עליו ולא ספור מעשם ; ספק ר‪ .‬שמם שלא תרגם אונקלום אח‬ ‫ראיה מכוארת על היות ח‪1‬א נם שן משוחך‪ .‬נצשון אימי ‪ .‬ולהיות ח&‬
‫היד הגדולה והשאיר שם יי שנורא ית׳ עם היות שנעפל עמה גנת■;‬ ‫מש תן הנה שאשר לקחו אונקלוס שפירוש ראיה לקחו על השגת הששל לא‬
‫מפגי לשין אשר עשה ולא ירא מלייחס יד לאלוה ית׳ ; יאג■ אשיש לזה ‪,‬‬ ‫על השגת החוש ‪ .‬והתמיה מאד מהרמנ׳ן איך לא ראה או לא עיין‬
‫שאיגקלוס גשמי מהנשמות מנה שתלס הראיה גגנויס ולא ניד להגיד שלא‬ ‫נדשרי היש ‪ ,‬שתשש שאמי שהיה מלת ראה פש‪1‬חן< שאוננו והוא לא‬
‫ראו‬
 ‫אברמאי‘‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק כז‬
‫ספק י נגיה שתרגם תמיד עילי ה׳ אלהין כה )דכייס י׳א ׳'נ׳ו תדייא‬
‫עיני ה' חלהי־ נה ילא ירא ■ילייחס עיניס לתל ית' ־ וא‪.‬י תשיג לוה‬
‫שאין הדני נמו שהגיד הרצ‪ ,‬ני אולקניס לא ח־נש עיני ה' כ) כונו ‪,‬‬
‫אנל חי י הדירא שכיגתא דש׳ אל־ך נה ונש‪:‬־ שר‪ :‬היה תתויגס‬
‫משונש וגיל ה־נ יועף לנו ‪ .‬ואף ‪:‬יאיי־ תדירא עיני ה' תצהך כה ‪.‬‬
‫הגה הגנון הששוקיט יו־ה שהיה זה דנו־ המשלי׳ ששות איר ני ה אין‬
‫אשר חתה נא שיה לישתה צא כא־ן מצריה היא ‪ ,‬ישת־ן השר אתס‬
‫עינ־ים שמש לתער השיייש תשהה מיש ‪ ,‬תמיד עיני ה' ילשין־ כה ‪,‬‬
‫הנה יורה שעיני ה' א‪:‬ר הם כש היו המטר התמידי הכא עליה תמיד ‪.‬‬
‫יאשש־ שעל המיש א־י־ עיני ה' מלשין ואנא היום אל העין‪ ,‬שכנשמים‬
‫הש נארות ופיני ריש מהאל י ספק יא אם היה שי׳ינקליס לא השש‬
‫למה שנאמר נהלוש כוגית ה־נ ‪ ,‬ליש א'כ תרגש והנה ה׳ נצנ עציו‬
‫והת יק־א דה' מפחד עלויהי ‪ ,‬יהנה אנכי עמך ח־׳ מי־ירי כשעד־ ‪,‬‬
‫ואני ישיג לוה‬ ‫ולתה כרח נששוקיש התלה מהגשמית נהיות וש נחלו־‬
‫שכנ־ פי־שתי כדכרי ר־נ שלת ישיש ההש־ש משני היותו תלוש נלכד ‪,‬‬
‫כ׳ אם משיות ששו־ ליגישה ‪ ,‬או ששור דכרים ‪ .‬יהנש אוני־ והנה ה'‬
‫)צ‪ :‬עליו איגו וכריה נלכד ‪ ,‬הכל הוא ששור מעשה ‪ ,‬יאמר ויתלוש‬
‫ושגה שילש מו׳כ א־נש ‪ ,‬והודיעה התירה ששגה ש' צג‪ :‬עציו ‪ ,‬וצשיוהו‬
‫ככו־ ציעשש ת־ג״ו )צלשוצי( ‪ ,‬ואמנס והנה אגני גי״ך )־־נושל מיתרי‬
‫נסעדך ל‪-‬י ששיה אללי תליל שנאמר שהיה התל עש יעקב ‪ ,‬ועל כיוצא‬
‫יוה או'צ לשון נקיה ‪ ,‬ו'כ; א״ר מייי־י נסעדך ספק יב למה הרגם‬
‫מה שלת' נמשה כי תהיה עמך '‪:‬מות ג' ייג( ארי יכא ייימרי נשגדן‬
‫ותרגם ואלכי אהיה עש שיך )שש ד' י'נ( וכן ותלכי תהיה עש שיך‬
‫ואג׳ אשיב‬ ‫ועש פיהו !‪ :‬־ ט׳ו‪ 1‬אנא תיהי פה שימן ‪ ,‬ואין נזה תציס‬
‫לזה ראשונש שש‪.‬י הששיקיש תרגש תונקצוש מימרי ‪ ,‬ת־י יהת מימ־י עש‬
‫פו־יך ‪ ,‬ו־יימרי יהא עש שומן ועה שויייה ‪ .‬ולת איי־ זה להרחקת‬
‫הנשמות כי חש להרתיק יישתל ית' הדנריש שיורו ילויל ונזיון ‪ ,‬והוא‬
‫שיהיה השש ע‪ :‬משה ישישיה גיש פיהו ‪ ,‬כאינו היה התג ית' צוש־תי ‪,‬‬
‫ולכן אמר נכלם מיגי־י ‪ .‬יכדו־יה לזה אמ־ו )חו'צ ' ‪ ':‬־ שרשה מ׳ע(‬
‫ואנידש עידנו עומד לשני ה' תקון שוש־יש )ושושכינש שכיתה ממתנת‬
‫צאנ־הה( ‪ ,‬שלת יאני־ שהיה ה' עומד לשני אנרהש ‪ .‬י־יוה תדע שלא‬
‫יא־יר ה־כ שהיתר כוונת תו קלוש לה־תיק ההצשניש ולא לדנר אחר ‪,‬‬
‫ני כנה נש' מיה מוה התלק תמר נהושי שנאמר תיהיש ירתה לי השה‬
‫‪:‬יה מצונש אנלו התלות השצתהו‬ ‫תגצי‬ ‫)נ־אכית כ' נ ח׳( י‬
‫נתחד מהנ׳ת ‪ .‬הנה וה היא כוונת א־רת מלכד ש־תקות ההנשמה ‪,‬‬
‫זה‪-‬ויכ׳ן חשג‬ ‫ויו תכליות תח־יש מי המונע שיכיין תליהש אינקלוש‬
‫שאמר ה־ר שכג דכיי חונקליס היו לזה התכלית לנד ולא לתכנית אחר‬
‫והיא מחשכה מיגיעת‪ .‬ותניהידעתי־ האמת ונזה ■ותרו הרכה מששקית‬
‫היגינ׳ן שעשה נגד כיכ כפק י; אה היה כאונקליס לת כיתיק מה‬
‫כנאמר כתלוש א'כ למת נלנן וכאנימלן שתמר סנתונ וינת אלהיש תרגם‬
‫ואתא ציידר רן קדש ת' ‪ ,‬וניילכיש תרגם ינ׳ע נצכע׳; נ־אה ה' אל‬
‫ואני משי‪ :‬לות מת שכנר ונרחי שאינקליס עש היוש‬ ‫של־יה חהגלי ה'‬
‫יניין לה־ח־ת הגשמות תין תמלט שצ'כ יכיין צכווצות את־ית ‪ .‬ותיר כתנ‬
‫נש' מ׳א ס'נ שמה שתרנס תינק'יש כלנן ונחנימנך ואתת מימרמן קדם‬
‫ה' ‪ ,‬לא היה שם להרתיק כצש״ות כי אס להעיר שלת היתה ננואה‬
‫גמו־ה )כי אס( התעיר־ות שנא ללק ולאציתלן ‪ ,‬ני זה לא היי נניאיס‬
‫ולא הניעו למדרגת הנכותה ולא ד נ י ה' עמהה ‪ ,‬והיה עציינשה־עיירות‬
‫שנא חליהש ‪ ,‬ולוד כיין נתרגותו מן קדש ה' ‪ .‬או־י‪-‬ה נכלמה שהיתם‬
‫תעלת! ענין אלריי הרגש נו יונתן איתנלי ה׳ ולת א״ר תקדם ה'‬
‫להשויתו פס לכן ואכינילך ‪ ,‬ית׳נ לא כיווצו להרחיק הגשמית כי אם‬
‫להעיר לוה ספק יר למה תרגש לא עלינו תלונותיכה ני עי‪ .‬ה' )שמות‬
‫טיי ח'( על מימרא דה' ‪ ,‬יצף ה' )ניאשית ל׳א מ׳ע^ ישך וייתרא דה׳ ‪,‬‬
‫נין אלהיט )נ׳ל ניני וניצינם( ונין כל >ש‪ :‬חיה)שש ט' י׳נ‪ 1‬כין מימרי ‪,‬‬
‫וידיר העש נאלכים ונתשה 'ניידנר נ״א ה'( עי‪ .‬מימרא דת' ‪ ,‬ורכים‬
‫כאלה ‪ ,‬ואין כאן יראת נשמות ואני אשיג גש ל‪1‬ה שתונקליש לא כיון‬
‫נכל הונריש הרתקת הגשמית כי נ ’ כ כיון לדנריס תת־ים כשי חמר‬
‫העגין ‪ ,‬והנה נששוקים התלה ודומיהה אמר מימרי לת צה־תקת ההגשמה‬
‫כי אה לה־חיק היסס ויהתל ית' המרימה עם כדנליס השתותיש ‪ ,‬ותשש‬
‫שיהלה ההגונה נתל ‪ ,‬ישידנ־ו נאצהים וצמהותו ‪ ,‬ושיהיה האל ית' פד‬
‫ניןהתנשיס‪ ,‬ושיה־ותנרית האלפס נכש התיה וכדומה לזה ‪ ,‬לשי שהיה‬
‫מגינה כתלות כהשצחה האלהית כאהד מ הנ׳ ת)נ מו שנזכר נסש־ י'נ( ‪:‬‬
‫ספק גיו אש היה ג ’ כ שיוגתן )השר( לניות מהגשמות ת־גם העמידה‬
‫נקיוש ואמר על יעמדו ־גליו ויתגלי נגנורתיה נמו שוכר הרה )כשרק‬
‫השמין( ‪ ,‬אי־ אם כן אינקציס לא ת־נם הנני עומד לפניך שם על כלור‬
‫חיתנצי יאר־ הא אנא קאיה ‪ ,‬ולא ירא מגשמות העמידה • ואני אשיג‬
‫לזה ‪ ,‬ועמדו יגציו )וכריה י׳ד ד'( לא תשש ליילת ועמדו כי אס למלת‬
‫רגליו ‪ ,‬ותרגמה גנורתיה ‪ ,‬ומאתר שעשה ה־גלים ננו־ה תיל־ך להוציא‬
‫העמידה מפשוטה וצתרגתה יהנלי ‪ .‬א״נה נששוק הגני עו־י‪ :‬לש״ך ישתית‬
‫י׳ ו י'( לא לולרך לתרגם כעמידה יפי ^ א היו שם רגליה תש־ יישניהנו‬
‫נצטין לתרגמה‪ ,‬ולכן הציתו נלשוגו ואינו פועמוו יגליו ששק טיז איך‬
‫יאמר הרג שאונקלוש ישים התנועה לגלוי שכינה יהיאות כניד ‪ ,‬והוא‬
‫ינרח מלתת הלשונות האלה נ מ ו ד ‪ ,‬ותיגם ‪1‬ירא ננ\ד ה' ואיתגצי יקרא‬
‫דס׳‬
‫אברבנא^‬
‫ראו יד סלילה‪ ,‬אלא ראו ננורמה ש׳י מצי היד כג מ' ה שעחה ה‪':‬י‬
‫שש נמצריה ‪ .‬יהגה יד נכאן איגה כמי הצה יד ה׳ הויה )שמוז ט' ג׳(‬
‫וגס יי ה׳ כיתה גש ;דנרי‪ :‬נ' ט׳ ס שהיא לשון גינה יזסי אימר גניי ה‬
‫יו א רכתא דעכו ה׳ ‪ ,‬כי כיד היה כדיר יהמכה ששישה ה׳ נמציי‪ :‬ולכן‬
‫יראו העש את השס ליראה העיגש ‪ ,‬ואס היה היו נכא; כששיטה ליו כיה‬
‫ראוי שיתמר ו ענד ה' ‪ ,‬אסר שכיההשטלההיה'ייוהש להש׳י והיה ראוי‬
‫אשר עשה היד ‪ .‬והגה יקרא המנה יד על ד־ך כהשאלה לשי שהאיש‬
‫•כה נירי לחנרו‪,‬וכאלו אמר יירא ישרתג את כגכייה שהיא שיגיעת‬
‫המציייש ניש שוף שהיא גני־ה גדילה ונמשכת מידת ינהא וכוא משל‬
‫על ככת הגיליון הננ׳ת ‪ ,‬ולא יימש היד לש׳י כי אש הגנורה ‪ .‬וצוה תמר‬
‫אשר עשה ה' גייג‪-‬יש ‪ ,‬וככר חרצה ישלתתי את ידי והכיתי את •ינריש‬
‫)שמות צ' כ׳ו ואשלח שין ית מאת גנורתי משכיש למה שאגו־תי‬
‫ספק ו גתה שתרגש נתיניס גאננע אלכיש )שמית ל׳ת י׳ח( כתינין‬
‫נאלנעא ואדלי ‪ ,‬והוא ליורה על גשמות ‪ ,‬ואמר שלא גוכל לומר ששי'‬
‫אצנפא ותדלי כלי לגרא תשר פתח נכש תת הלותות כמו שני׳ הרר‬
‫)כשרן ש׳ו ייזה התלק; משלישא־ירככהינ״ימילו אשדת למי)וכריש ל׳ג‬
‫נ׳{ ותרגש תילקלוש כתב ימיליה ‪ ,‬יורה שייתש ימין לאל יתכ־ו‬
‫ואני אשיכ לוה שהין דכרי הרמכין כי אש שפושה מעקה עג כד־וש ‪,‬‬
‫כי אה ישרש הרג תלכעא דה' על ככלי הלנ״א אשר נו ה;ק הלוהות ‪,‬‬
‫מי המילע שישיש כוה כאישן עצמו כהג יריגיה ‪ ,‬שכירי; וכאלנע שגיהש‬
‫לאמרי על ככני הנכרת ההוא ‪ ,‬וכנה כשכוי יירה עציו כי אמו מימינו‬
‫אשדה למו ‪ ,‬ויויה שהדת נאה מימין הקניה ‪ .‬והמתרגם אמר כתג‬
‫ימיגיה מגו אשית אורייתא יהנ צגא ‪ .‬הלה ייתש שכתג ימיגיה היה מגו‬
‫אשתא ‪ ,‬ונוה כ־היק הימין מהאל ית' ושמנו לאש שהות מרוחק רמגו ‪,‬‬
‫ותששי שהכלי אשי נו תקק הלוחות אשי כלה נשם א‪,‬נע הוא האש‬
‫שנרצון השש מ־ת על הלוחות לויות האותיות ולכן קראו אצנע ‪ ,‬ושי־ש‬
‫גמקום אתר שוה היה מיו אשתא ‪ ,‬ותלד הימין ■ ספק ז נמה שלא‬
‫תרגם אונקליש שוש ימין שנא הכתונ והשאירו כמות שהות ולא 'י־א‬
‫מלייתשו לנויא ית' ‪ .‬ימינך כ' תרען תוינ לשרות ט׳ו ו'( ימינך ה'‬
‫הכרח שנתה ‪ ,‬נעית ימינן )שש י'נ( ארייית ימינך י ואני אשיג לזה‬
‫שהתא־ הוה לת היה מתייג גשמות ‪ ,‬אכל אונקלוש לפי שהכתונים יויו‬
‫כלא גאמי כי אס עג צד המשל ‪ ,‬ווה כי מכה אמר כשי׳ מה היה איפן‬
‫המאורע נאיי־ו מרככות ש־טה וחילו ירה נים ומנחי שלישיו טנגו ניס‬
‫סוף ‪ ,‬יאה נ; הה שאמר אתר וה נטית ימינך ‪ ,‬ימיגך ה' הרען תו־נ‬
‫מנואר הוא שלא אר־ו על יד ימין השיי שנה פשה וה כי כנר וני‬
‫אי־ נעשה וה נרוח קויהעזהששס אה הים להרכה ושנתן כלג המצריים‬
‫לנא ניה את־ יש־אל ‪ ,‬ווהו אומר וינער ה' ‪ ,‬וכן מרננות ש־עה ותילו‬
‫ירה ניס ‪ .‬ועל צי המשל קרא משה לדר־ הוה גנירת ידא רכתא נדנרי‬
‫אינקלוס ‪ ,‬ולכוין ול־מוו טל מותה הג ו־ה אה־ נשי־ה ימינך ני היא‬
‫ספק ח ממה שאמר ונרות אשיו‬ ‫הנכו־ה אשר נוכיהככסיק למעלה‬
‫)שם ס'{ ונמימר שו־יך אתתנימו מית ויו־ה שייתס כה לאל ית׳ ולא‬
‫ירא מרנו ואשיב אני לוה ני הנה האינקלוס ירא ממאמר ונרוח אכין‬
‫שיורה שינא רוה מאף האל להניגי ה״יה ‪ ,‬ונ־ח מזה ושש הרוח כמאמר‬
‫להגיד שהתל ית' לא עור נאיתו פעלי ננצי גופני כי אש כמאמרו וינונו‬
‫ואמר ונמימ־ פומך ‪ ,‬שהמאמר מיותש לשה ‪ .‬אנל כענין יורה שהוא‬
‫ני ת מענין ההגשמה מרוח אפו ‪ ,‬ני נידוע שהמיה לא נתתכמו נמתמר‬
‫פומיה ‪ ,‬ושוה נתמר על צד המשל ‪ ,‬ולכי שלא ית‪:‬ונ אדס שרות אכיך‬
‫נאמר על הרוח הקדים העזה שש‪ :‬הים לתיכה ‪,‬והנה ת׳נ השש שועל נכיי‬
‫נשמי ‪ ,‬הוייך אונקליש להיחיק ההגשמה לנאר שזה נאייר על הנוי'‬
‫והרצון ולת על ה־וח ‪ ,‬ולכן אמר וכמימר פומך אתתכימו מיא ‪:‬‬
‫ספק ט נמש שלא ת־גס יד הנאמר נכו־א ית' ודניא ממנו וחת יד־‬
‫התיקה 'דכריה ג' כ׳ד( ידך הקישא ‪ ,‬כיד תוקה ונז־וע נטייה )שש ה'‬
‫עי׳ו( נידת תקיכאונד־גיא מ־ממא ‪ ,‬יהאתו כמשנט ידי )שם ל'כ מ׳ת(‬
‫תתקיף נ־ינא ידי ‪ ,‬ולא ירא מלייחס כו יד ‪ .‬ואני אשיג לוה שככר‬
‫זכרתי שאמקא‪ :‬ירתיק ההגש־יה ‪ ,‬אש נמה שיתרגש נדנר עצמו ‪ ,‬ואש‬
‫נמה שיקדיש לשליו או יאמ־ לאחריו ‪ ,‬והלה ששוק אחה החלות לה־אות‬
‫חת ענדך תת גדלן ותה ידן הסיקה תרנס כו ית רנותך וית ידך תקישא‬
‫דאת הוח א'הא דשכינתן נשמיא מלעילא הלה מה שהניא עליו מלת‬
‫שנינה יו־ה ה־תק־י ההגשמה ושהוא פי' היד שוכ־ וא״לש ני תשא‬
‫אל שמיש יו׳ ‪ ,‬ותאתז נ״ששט ידי ‪ ,‬סרנייו איי אתקינת נשמיא נית‬
‫שנילתי וא״־ית קייס אלא לעל־יין אס על חד הרי! כתיזו נרקא מכיף‬
‫‪:‬מיא יעד שיך ש־ייא תתגלי חיני ותתקיף כדיגא ידי ‪ .‬הנן רואש ש־אשוגה‬
‫חרגה פי תכת תל ‪:‬מיש שהיד היא ככינתו ‪ ,‬ולכן לא חשס לתרגם‬
‫היד שיפי מיד )ל׳ל ניד( והאתי נגיששט ייי לפי שלסמך למה שכני‬
‫הייש ‪ ,‬שהיד היא השכינה ואמנם אומר ויוציאנו ה' מ״ל־יס ניד חוקה‬
‫ונז־וע נכיויה שתיגש השיקנת ה' ממצ‪-‬יס נידא תקישא ‪ ,‬לא נדחק‬
‫או‪.‬־‪,‬לוש לת־גמו לכי שנשמך על מה שככר תיגש ננורתי שנאמר יד טל‬
‫המנה‪ ,‬וכמי שא״־ו תו׳ל וניד חוקה ו ה ה דנ ר‪ ,‬ולהיות וה ששוט תצלו‬
‫־ניח הששיק כניו שהות ‪ .‬וע צד המצינה נוכל לומי עוד שהיד הנוכי‬
‫כ ‪/‬׳ חינו היד של שקניה כי אש כל ישדאל ‪ ,‬י׳ ל שהוציא ה' את ישרתל‬
‫מתצוייס וכינהו משש ניד תיקה ‪ ,‬כמ׳ש וכני יש־אל יוצאים כיד רמה ‪,‬‬
‫הנה נהד הוחת א' נ היא יד ישראל לא יד האל >ת׳ ולכן לא תרגמה ‪:‬‬
‫מה ‪45‬‬ ‫מורה נטכים חלק ראעון פרק כח‬
‫פרק כ ח רגל‪,‬שם משתתף‪ ,‬הוא שם לתל בעלי־ היים ‪ ,‬תל תחתינל‪ .‬וי»^ גם הן בענץ ההטשך‬
‫אחר‬
‫שם &וב‬
‫העולה מזה הפרק כי ת ל הוא שס משויזן הוא‪ ,‬שס לרגל‬ ‫פ ר ק כ ח רגל שם משתתן< וכו׳ ‪ .‬אחר שהניא ראיה‬
‫ב׳ס נסו ת ל תתת ת ל ‪ ,‬ושני יסול בעניו ההמשך אסר‬ ‫מאוגקלוס בהרחקת הגשמגת הביא הרב פרק‬
‫הדנר‬ ‫רגל למה שגם נן הרחיק בו אונקלוס הגשמות‪ ,‬והכלל‬

‫אברבנאל‬
‫פ ר ס כ ח טינ ת ומרק ‪ , nm‬לנאר טל נמס »יס ואיני שה‬ ‫דה׳ ילא אמי ואיאמי ‪ :‬ואני אשיג לוס שדעסהיגשיווא גלשו! ארמי‬
‫נסי סצייו אליו ‪ ,‬וסגיאו אמי סערקיס סקוומיס ‪ .‬לעי‬ ‫^‬ ‫משוהף יאמר על השגה ווושיית נדנריס רשנע״ס ורהשגה השגליה ‪.‬‬
‫והנה שיג ישנוי שאונקנוש ג מיי ס הננראיס ‪ ,‬הנה )צ׳ל נמו( ננרוד שטד הנה הגיא השמות םמורום טל התנועה והשלים אותם ‪ ,‬ופתה יניא‬
‫הנניא והשנינה ‪ ,‬לא יתרגש חויה ‪ ,‬לעי שאינו ממ‪1‬ה שנלי ני הוא דני השמות המורים על הגוף ואנייו או המורים על הפעולה מעעולומיו ‪.‬‬
‫מיחש ואי! מוייס חושייה נושלה נו ‪ ,‬ני ח‪1‬יה המוחש הוא נדנייס ויניי הערק הזה יתחלקו אל ג׳ חלקים ‪ .‬הא' ‪ ,‬נשתועי השם ויתחיל‬
‫הטנעייס לא ננעלים )צ׳ל ננשייש( ‪ ,‬ונדי להעייש וה יסיגס נהשגס מהתחלת הס׳ מו ‪» 6‬ם אמרו וסמם רגליו כמעשה ונו׳ ‪ .‬והחלק השגו‬
‫השנליה רזיה נמו ותיא האשה ני פונ הע! )ניאשית ג׳ ו׳( וחואמ נעי׳ והחת רגליי נמעשה לדטח אונקלום ‪ ,‬והוא מאמרו אמנם אסרו‬
‫איההא ‪ ,‬ויהרגם החויה התושייה הטנעיח נמו דיא והגה נ אי נשיה והחת רגליו נמטשה לנגח רפסיר ‪) .‬והחלק השלישי( הוא מאמרו וננד‬
‫וח‪1‬א והא נירא נחקלא ‪ .‬אמנה נשנינה וננניי שהוא דני גניא מועלא יצאנו מפני! העיק ‪ ,‬טי »ף סעיק ‪ :‬רגל יטם מ׳טתוו!« ‪ .‬אמי הרג‬
‫נשיי גואה לשעהו ע׳ד עלא אמי ני איהגלי ‪ ,‬ולנן הרגה וירא ננוד ה׳ ששם רגל הוא משיחף שחוף גמור גלשוגצו ‪ ,‬יאטר טל רגלי ^ ח אשר‬
‫ואיחגלי ‪ ,‬להגיד שהיה דני מוחש נשיי ‪ ,‬ולח אמר והוא ולא שיו! נוש >לנו גהם‪ ,‬ויאמר טל ספשן ו ני נמו אתם ונל סעם אשי ניגליו)שטוח‬
‫להרחיק הנשמות ‪ :‬שהק יז אש היה שלא ירגיש א‪1‬נזלוש להגשמה נמלאנים י׳א ח׳( ‪ ,‬ועניט םצמשטס אחיל ‪ ,‬ושג׳נ יאמר נשחוף אחי על עני!‬
‫נדנרי הרנ נזה הערק נ׳ו ולנן תיגש שי ראיתי אלהיס איי חזיהי מלאנייא »זנ‪ : 0‬והנד• שאלחי אצי נזה ס׳ דניים ‪ .‬הא׳ ; למה חפר הרג שרגל‬
‫דה׳ א’ נ למה נמקומות יתרגם נהם ואיתגלי‪ .‬ולמה יפחד מראות האדם הוא שם משחחף ‪ ,‬ימה יראה שהוא שםמושאל ‪ ,‬ט נמחה ראשונה יאמר‬
‫אותם ‪ :‬ואני אשינ לזה שלא טשה וה אונקליס להרחיק הגשמות שי אס על רגלי הנ׳ס ההוגים ‪ ,‬וגדין השאלה יאמר על האיש הנסשו אחיי‬
‫להעיר שנמקומות יהיה המלאן גיאה נננואה ילע! אמי ניטקנ ני ראיתי איש אחי נם)יטי‪.‬י< לעי שיםנועט אחריו ואחיי רגלו ילן ‪ .‬נ' ‪ ,‬נאומי‬
‫אלהיס עניה נעגיס איי חזיתי מלאנייא וש ' ‪ ,‬להזדיע שהיה זה מראה ייעול ג׳ נ נעגי( מזנה ‪ ,‬והנה מני! הפנה הוא מה שאמי שיעול על‬
‫שננואה לא יאות חוש שלל ‪ ,‬אמנם וירא אליו מלאן ה' ^נ ת אש ‪ ,‬תיגש המשך אחרי הימי ‪ .‬גי מנ »ננ ימשן אחרי כנתו ‪ .‬טד שחשג האפוד•‬
‫ואיתגלי להעיר שהיה הראיה ההיא אש וננוד ננדא שראה מוחש נאוחו ששניהם נאמד ‪ ,‬והלשו! לא יסנלהו ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬למה אמי הרג נשני‪.‬י או‬
‫מקוש‪ ,‬שי איתנלי יאמר על המדאה שחזשיית לינר נהי׳ ‪ ,‬ונגר נהנ הרג נגללי והיה ראוי שיאמר לנד נכנסי ‪ ,‬ני הוא השמוף אשר ונר ‪ .‬ד׳ ‪,‬‬
‫נ מ'נ ע׳ו נשועו שהמלאך אשר ראש משה נשנה הוא שאש שנא' דיא לעם אמי הרג ני המין אשר הוא נגלל דני אמי ‪ ,‬הו מ ההוא היא‬
‫מלאן ה' אליו נלנת אש ויהיה ני׳ת נלנת אש ני׳ת המומר נמו נמיאות סנה למגי! ההוא ‪ .‬ואס אמי להשוות מיש מללו לסנתי ‪ ,‬מם מנש סיג‬
‫הצונאות ‪ :‬חשק יח וחלילה שיהיה השנינה דני חק לאל ונניא ‪ ,‬לדוחק נלי צורן ני מ ה לו לומר נסנתי לנד‪ ,‬ואם לא יאסי נגללי לא‬
‫ניעת סרג נדני׳ א‪1‬נקלוש‪,‬והוא תרגום אש אי! עניו הולניס)שמות ל׳ג •צמרן לומר מ העט! אשי הוא ‪ .‬והאפוד אמי שהעני! אשר הוא נגלל‬
‫ד מ אחי שהוא נמסונג הוע■ אשי מ ה נטנורו הוא הנתו תה נאמת‬ ‫ט׳ו( אם לית שנינתן מהלנא ניננא ‪ ,‬ותרגם ילו נא איני נקיננו)שש‬
‫ל׳ד ט'( יהך נע! שנינחא דה׳ ניננא‪ ,‬ומשה נא יתעו! נננוד נניא דנוי מיוסר פי טנואי הוא שהטמננ לדני אחר ‪ ,‬אותו הדמ הוא הנחו ‪.‬‬
‫ה ‪ /‬למה אטי הדנ ווה נטשה הרנה ‪ .‬והנה הראיה מאת יומה לראיה‬ ‫שהוא לא רצה נמלאן ‪ :‬ואני אשינ לזה שאונקלוש יתשוג ששנינה הוא‬
‫ננוד נניא מ! האל ית' ושהוא דנר שמון ומצורף לאל ית׳ ולנ! היה שנמ הניא על מ וינין ה׳ אותן לרגלי)ניאשיס ל׳ ל׳( ‪ ,‬ולמה לא הניא‬
‫נואו לעיני כל העם אות ושית! להדנק נהם ההשגחה ‪ ,‬ושעלותו שנוי שניהם י חד‪ .‬ו׳‪,‬למ ה אמי א'נ אמרו ועמדו רגליו‪ ,‬ויקשה למה אסר‬
‫ההוא מהמקיש היה אות עצמי להעדר שדנק וההשגחה מהם ‪ .‬ושני הרג איר אסרו ימה ראוי שיאמי ולמ ואת ההשאלה או השתוף אער‬
‫הניא זה הרג ממורה נע׳ נ׳ג ח׳א נעייוש אלו ואשונה אל מקומי ‪ ,‬ועמדו רגליו ‪ ,‬שום טצהג הרג ‪ 1 .‬׳ ‪ ,‬נאסרו ואל וה העי׳ נטה יונתו ‪,‬‬
‫אמי העני! העלות השכינה אשר נמשו אחריה העדי ההשגחה ‪ ,‬ולעי זה מדאה שהוא הוא עצמו)ינאי נ!( ולמה אטד גו נלשון נטייה ‪ .‬ח׳ ‪,‬‬
‫היה מתנמת משה נאשר רצה לשאול דנקות ההשגחה נהס שישאל על ולמה אמר הרג וגן גל מעשה טגט והפ»! וני׳ והנה אי! נוה פה רגל‬
‫ניאח השנור נתונם לא מעאת עצמו כי אס מעאח הדנוק הזה אשר וא׳נ למה הניא סם המקום ‪ .‬יעוד שאלתי תשיעית למה הניא הרג שתוף‬
‫יורה עציו נעצם ואמח ‪ ,‬ולזה חרגס אס אי! עציך הולניס ‪ ,‬ילו)א א' יגל שיאמר מל ההמשו אחיי הימי ומא צא יצטין אליו נזה הפקוס ‪,‬‬
‫נקינגו על ההשגחה ני נקש עליה מעצי שננזי האלהי ‪ ,‬שלא גאמי שינקש ונני הקדים פלא יניח ט! םשתופיס ני אם הצריניס לכוונתו ‪ :‬ואני אשיג‬
‫את ענמות האל יח' ני אם שינא רלן שס הננוי שהיא שנינמו ‪ ,‬ני )גל וה טס םאוס; ‪ ,‬יאס מינ שרגל מא שם פשחתף ‪ ,‬לטי שלא יאמר‬
‫נסלוך השנינה ידגק נהם ההשגחה ‪ ,‬ואי! נ! נמלאן ני חורה הלינה על טל רגלי הנ׳ס ועל הטשן הימי אחר דני נשם לנד ‪ ,‬והיה א׳כ משותף ‪,‬‬
‫העדי ההשגחה ‪ ,‬והלא נאמרו נמתנה שמלו או ננש הסולו לעניי שיורה והעסוק שהניא מוויה ט׳ו ‪ ,‬שאמי צא אהה והעם אשר מגלין אי! סיויוט‬
‫על עצמו ‪ ,‬ני נמקום שיהלו־ המתנה ימצא העלו ‪ ,‬וש! הגם ‪ :‬סמק יס המתמעעים אםיי יגלין ‪ ,‬ט אס הגפשנים אחיי■ דנרין ועצמן ‪ ,‬ולוה‬
‫אין גאמי שינוי! אונקליש נשנינה דנר צנרא חולמשאל והנה הוא תיגה לא אמי ‪ ,‬ייפול טל האיש מגושן אחרי האיש ‪ ,‬אנל אמר הדני הצמשן‬
‫לא תונל לראומ עני ני לא יראני האדם )שה ל׳ג נ'( לא תינול למתזי אחיי ד מ ‪ ,‬נצומי לא נמה שהוא ממוטט כי אם נטה שהוא ד מ‬
‫אעי שניגתי איי לא יחזנני ‪ ,‬ולא אמי ארי לא יחזי אעי שנינהי יורה נמשן אתי ‪ 7‬מ נמצתו ומהנהן ‪ ,‬וההניח אשי מצא הרג לזה הוא‬
‫ט ה גאטי טל הטתנוטטם אתריו ‪ ,‬טה יאוישיאמר‬ ‫ששניצתו הוא עצמו ‪ :‬ואני אשינ לזה שדנרי אונקלוס ימצאנו דני• איטר מנ לין ‪,‬‬
‫הימנ'! ני אם כיש שש שנינה אצלי היא שה הקנ׳ה למה )תרגש( אעי ‪1‬םעם אתט יג לז ‪ ,‬ומאשר אנטי מגלין ידם פגאמר על הסנמס המצה‬
‫פנינת׳ וכיה די נאומי פנינחי ‪ .‬אנל עי' שלעי שמשה שאל יאייתהננוד לא זילח ים ‪ ,‬ולק נחג הרג שהוא טשסחף ט לא יאמר נשם ועני! ‪.‬‬
‫לעי שאמייה ינא דניק ישגתתו ‪ ,‬השינו ית' לא תונל ליאות אעי שנינתי והגה הטא מא! הרג השהיף שיאמר רגל שיורה ונף רגליהם כנף יגל‬
‫שהוא הננוד לעי שלא יראני האדם והוא הדנוק הצמשן אמר כננוד עגל)יתוקאל א׳ ו*( שהוא גאטי טל הנדוריות סנמשן לציייתם של היום ‪,‬‬
‫והשעינה ‪ ,‬ושלל הקודם לשלול הנמשו ‪ :‬הפק ב אין נאמר ששניגס ומם וה >שינ לא' ‪ .‬זלג' אומי ‪ ,‬צמיג אמי ‪ ,‬שיאמר טל הסנה והשנים‬
‫נדני׳ המתרגם יאמר על הניוד הננרח ויונת! חרגה ניון ננוד ה׳ «ו א נטני! ההמשן אחיי הדמ ‪ ,‬לט שמפשנים אין יחשס יחס העלול‬
‫ממקימי)יתוקאל ג' י׳ר( מאתי גית שנינתיה ‪ ,‬ואס השנינה הוא דנר אל עלהו » > הס פדמיס המשטסמצמנז ‪ ,‬והעלול יתתיינ אחיי עלסו‬
‫נכיא ‪ ,‬אין אמר עליה ניון ‪ ,‬והנה המתעלל תל נ ט ד נניא ונו׳ ע״׳ש ‪ :‬נהניח ולוה טו שתיטס ממולטס נטצי! ההטשן ונעני! השנה ‪ .‬וצג‬
‫ואני אשיג לזה שלא אמר נרון על השנינה ני אס על ה׳ ‪ ,‬יעי׳ נפי׳ אימי ‪ ,‬שהרג טוו צומי נ שנט )לוטי גשנטי( טל הפועל שהוא המה‬
‫יונת! נרין יקרא דה' ‪ ,‬ואמי שההלול יאמר אליו מאתי נית כנינתיה ‪ ,‬נאסיח נעצם וראשונה ‪ ,‬וננצלז יאמר על ההנליח שהדנר געשה מלל‬
‫ר׳ל ממקום נית שכינתו ‪ ,‬ני משנת יאזתס מקום נית שטנתו ‪ mw‬תגליתו ‪ ,‬ור׳ל שרגל < ‪ •M‬טל הסנה העוטלס וטל התנליתיית ‪ .‬מדי‬
‫הננוד הנניא ירינו לאל להוראת השנינה על האל ית' המיא אותם ‪ .‬אומי ‪ .‬שלפי שוזשג מיג שרגל יאמר נעצם וננצל טל הסנה אמי שאינו‬
‫הנה התנאר שאין נס נזה אצלנו שעק נלל ‪ .‬ואמנם מה הי » כוונת מהנטל שיטה אומה סנה הנליטית ‪ ,‬ט הדנד אשר הוא נגלל דני‬
‫אזנקלזש נשם שנינה האס היא תמיד נאמרת נדנריו על הנמד הצמיא ‪ ,‬אחר ‪ ,‬יצוני לוטו הנליט■ נאמת ונמצה נאמר פהינר ההוא היה נעמר‬
‫או על עצמות ה אל;'נ ‪ ,‬או ע> השנלים הננדנים מניעי הגלגלים הגם אותו סנצית ושהוא כנסו ‪ .‬וא'נ אס רגל יאמר טל השנה טנו מהנסא‬
‫הדני עליו גמה ;אתי זש ‪ ,‬ודי לצו עתה נתשונת ספקות « ס נ׳‪ 1‬ז' ג נלם שיאצור על ססנליס ‪ .‬ו^ז' אומו ‪ ,‬שמס ‪8‬נתנ הרג»ד חה צמשס סי»«‬
‫אי! ואוי שיוט טל סרגל שצאמי על סשנס ט>‪ ef‬על התנליח ‪ ,‬ואס‬ ‫וניאור דניי הרג ‪:‬‬
‫שסונה‬ ‫*‪1‬‬ ‫יב‬ ‫]פורה נבונים ח*א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כח‬
‫אחר הדבר ‪ ,‬צא אהה וכל העם אשר ברגליך ‪ ,‬ענינו הנמשכים א ח ד ך ‪ .‬ויפול גם כן א בעניז‬
‫הסבה‪ ,‬ויברך ה׳ אותך ל ר ג ל‪ /‬ב ס ב ת ‪ /‬כלומר בנללי‪ .‬כי הענין אשר הוא נגלי‘ דבר אהר‪ ,‬הדבר‬
‫ההוא כבה לעגין ההוא ‪ ,‬וזה נעשה הרבה ‪ ,‬לרגל המלאכה ולרגל הילדים ‪ .‬אם כן אמרו ועמדו רגליו‬
‫ביום ההוא על הר הזיתים ‪ ,‬ר״ל קיום סבותיו ‪ ,‬כלומר הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא‬
‫יתברך ב סבתם ‪ ,‬בלומר עושם ‪ .‬ואל זה הפירוש ננזה יונתן בן עוזיאל ע״ה^ אמר י■ ואיתנלי בגבורתיה‬
‫ביומא ההוא על מורא דזיתיא ‪ .‬ובן יתרנם כל י מעשה מנע והעתק גבורתיה ‪ ,‬מפני שהרצון בבלם‬
‫‪,‬‬
‫הפעולות הבאות כרצונו ‪ .‬אמנם אמרו ותהת רגליו כמעשה לבנת הספיר פירש אונקלוס בו כמו‬
‫ואמר ותחות כורסי יקריה והבן ‪ .‬והפלא אונקלום‬ ‫‪,‬‬
‫שידעת יי שהוא שם כנוי רגליו שב אל הכסא‬
‫‪,‬‬
‫מהרחקת ההנשמה וכל המביא אליה ‪ ,‬ואפילו בדרך רחוק ‪ ,‬שהוא לא אמר ותחות כורסיה שאם היה‬
‫מיחם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫‪,‬‬ ‫פ ר ק כ ח א בענין הסנה ׳ והוא מדרך המשך העלול נעלה‬ ‫ה ד ני כמו ‪ 5‬א אתה וכל המם אשר נרצלך ‪ ,‬ויפול ג״כ‬
‫כי הענין אשר הוא כגלל יכו׳ ר״ל כי ענץ‬ ‫שלישית לענין ה סנה כחו וינרך ה׳ אותו לרגלי ר״ל נ סכ תי‬
‫אחר מסונג נידנר אחל הדנר ההוא סנה למסינג ההוא ‪:‬‬ ‫מה נעשה הרנה לרגל המלאכה אשר לפגי ולדגל הילדים ‪.‬‬
‫ב סיחש כלומר עושס ר״ל פהש"’ סכת הנפלאות ההס ונאמרו‬ ‫‪,‬‬ ‫א״כ אמר ועמדו רגליו כיוס ההיא על הר הזיתים ר״ל קיום‬
‫סכתם לא תתשוג שיהיה סנה מתמדת כי הנפלאות לא יתמידו‬ ‫נו סניתיו ‪ ,‬כייומר הנפלאות אשר יראו א! כמקום ההוא‬
‫מציאותה לפיכך פי׳ הרג עושס ר״ל שהוא מתדשם ועומדות‬ ‫‪,‬‬
‫אשר הוא יתנרך סנ ח ס ואל תתשוכ כי למה שהיה השם‬
‫הזמן הצריך לא יותר ; ג ואיתגלי נננורתיה ‪ .‬ר׳׳ל גטרתיה‬ ‫סנ ת ס שיהיו תתמידית כי הנפגאייז לא יתמידו מציאותם‪/‬‬
‫הוא רמז לנפלאות וא״כ כמו זה הפירוש עשה יונתן ז״ל ‪:‬‬ ‫לפיכך פי' הרכ עושס ר״ל שהוא מחדשס עומדות הזמן‬
‫ד מעשה מגע‪ .‬פי' כמו עגין רגל ‪ :‬ה שהוא ש ס רגליו נ נ אל‬ ‫הצריך לא ייתר ‪:‬‬
‫הכסא‪ /‬וכנוסחא אהרת שהוא שם כינוי רגליו‪ /‬ד׳ל שאונקלום שס‬ ‫שם נ‪ 1‬ונ יראה לי כי נל אלו השתופיס אשר הניא‬ ‫אמר‬
‫מלת רגליו שג אל הכסא ואמר חמות כורסיה כתלו אמר ותחת‬ ‫הרנ על ענין רגל הם מורים על ענין א׳ ‪ /‬כי רגל‬
‫‪,‬‬ ‫נסאו כמעשה לננת הספיר לא שירצה כו ותתת רגלי הכסא‬ ‫תחת רגל היא מורה פל רגל מחש וכ! אמרו צא אתה‬
‫ולדא שהוא שם כינוי רגליו שב כו'‪ ,‬הסה איך אמר כינוי רגליו‬ ‫וכל העם אשר ניג לי ך ני המלך הולך על סוס ורכנ וכל‬
‫העם הולכים נרגליהס ‪ ,‬וכן ויברך ה' אותך לרגלי נ ענו ר‬
‫הרגל שהיה הולך ומתנועע תמיד לשמור צאנו ^ וכן לרגל המלאכה וכן לרגל הילדים אשר הרצון נו חה שאמר‬
‫תנועתם היא יאיחור ולאט ‪ /‬וכן עמדו רגליו ‪ ,‬ר״ל כי הגנור יעמדו‬ ‫‪.‬‬ ‫והילדים כי ‪.‬‬
‫_‬ ‫‪,‬‬
‫הצאן‬ ‫אתנהלה לאטי כפי מה שיתנהלו‬
‫רגליו להלחם ולא יתניעע לנוס אלא להלחם עם אויניו‪ ,‬וכן השי״ת יהיה קיים כיום ההוא על הר הזיתים וזהו מה‬
‫שאמר יינתן נ״ע ואתגלי נגנורתי ה כיומא ההוא ‪ /‬אכל דרך הרג לפרש קצת כרצונו להוליד מה שכוונתו להוליד‬
‫ולחה שכוונת הרנ לומר ותחת רגליו כמעשה לננת הספיר שהוא לשון סנ ה פי׳ שכל אלו על ענין אשר ידעת ‪ :‬אמנם‬
‫ותחת רגליו כמעשה לנגת הספיר פי' אונקלום נו כמו שידעת שהוא שם כנוי רגליו שנ אל הכסא ואחר ותחות‬
‫כורסי‬ ‫‪,‬‬
‫אברבגאר‬
‫שהרגה פעמים‪ .‬יאמר רגל על הההלימ אנלהיה מאשר הוא סנה‪ ,‬והייא ואתגלי ‪ .‬ואם גייה שררג יפיש ועמדו על הנפלאות שיה;'יייו ‪CD‬‬
‫והמארגם יתהו לאל יא׳ נאמרו ואאגל' ‪ ,‬ושהאל יא׳ יתגלה עליהם ‪.‬‬ ‫מוה לרגל המלאכה ולרגל הילדיה )נראפיס ל׳ג י׳יו ‪ ,‬ואלה ’לא היו‬
‫ואם נמה שהיי יפיש רגליו ‪ ,‬כנואיו והנפלאות אשי יעשה ‪ ,‬והמאיגם‬ ‫סנה פועלת לפיל־ יענג לאע ‪ ,‬אגל היי הגיא אנליאייא אליו ‪ .‬ולו'‬
‫יוה'‪,‬ה נהם ני׳ א ואאגלי נננוראיה ‪ .‬ולהיות פיר‪1‬שיהם נוס מאהלפים ‪,‬‬ ‫אומר ‪ ,‬שהרג גוה הפי־ היית נ; השאופיס שאפשי שיאמיו גשס רגל ‪,‬‬
‫חמר הרנ ‪ ,‬ואי‪ .‬זה הפי׳ נטה יינתן כן עוזיאל ולא׳ אומר ‪ ,‬שהרג אמר‬ ‫זלא נעדר מהס איש ‪ ,‬ולכן עפה אפוש על איוה סהה נאני־ ועמדו רגליו‬
‫שיונתן נטה לוה לא כפירושו ניייזוד וכעצם מלה רגליו ‪ ,‬כי כתה שפייה‬ ‫גיוס ההוא על הי הויאיס )וכריה ייד ד' (‪ ,‬ומאש־ לא )אסר על ה־נל‬
‫הענין ככלל לא המלה נפיעי ‪ ,‬ווה הי הוא יפיפ ג כ כל מעפה העתי‪,‬‬ ‫הנשמיי ‪ ,‬כי האל יא' אינו גשם ‪ ,‬ואינו נאמי על הה״שך כי אין דכר‬
‫ומנע ‪ ,‬גנוראיה ‪ ,‬ווה יורה שאין וה אליו)מלא רגליו כייהוד ‪ ,‬וא'כ אין‬ ‫נמשך אתריו ‪ ,‬נשאר א'כ האא״ניא עלמי הכיתי שנאמר על ההרה ‪,‬‬
‫פירושו מיואד ונא ענסי כפי׳ הרר כ׳ אס נטייה להכנת העניו לכר ‪.‬‬ ‫ולוה אמי א׳ה אמרו ועמדו רגליו ר׳ל ץ״ם הנואיו ‪ .‬א'כ שאץ עיו שאיף‬
‫מכני פהרלץ ככלה הפעולות הנאות כרצונו ‪ ,‬ווה ע׳ו כלל נא נפי ע‬ ‫רוה ‪ ,‬וא׳א שיהיה משאר השאופיה ‪ ,‬יהיה א'כ מענין ההנה וננע־ו או‬
‫נרגליו אכינם אי סיו ו תה ת רגייו נ ו' ‪ .‬והו האלק הי׳ מוכרי‬ ‫לפרש מלא יעמדו על הץ״ה‪ ,‬נ־ו שכא נשאוף עמידה‪ ,‬ולו־א הרר יאץיימו‬
‫הפיק ‪ .‬והוא נאמרו אמנם ואהה וגליו המעשה לננא ההכיי ‪ ,‬יראה‬ ‫פנואיו ‪ ,‬ילפי שהאל יא׳ הוא הנא הפנית ואינו מ;ונכ מדנר מה ‪ ,‬להן‬
‫שאינו מהאהו מהשאופיס שוכיאי ‪ .‬ואונקלוה פי׳ נו כמו שידכיא וכ‪ 1‬׳‪.‬‬ ‫אמד ה־נ אל אתשג שנאד־ הניאיו היו הניא לאל יא' ‪ ,‬אינו ‪, P‬‬
‫י׳ל מתה שככר כתה כפ׳א שעני רוה התלק שהוא שס כנוי ‪-‬גליי הב אל‬ ‫אנל הס פ‪ 5‬יא דנדיס אאיים ‪ ,‬ו־ראם הניא נערן מהונניס נמשניה‬
‫הכהא ‪ ,‬ותמי ותאוא הויהי יקריה יכנר ריליתי נוה דברי המפיה הניכוני‬ ‫מהם ‪ ,‬ולהיות אותם ההניא נישכים מוינו ית' ‪ ,‬היה יכנו׳ כאומר‬
‫ככאנ שיא מנא מי שהכין אמאמי איה ואן‪ .‬נ עיי עוליטולא ‪ ,‬האונקלוס‬ ‫כגואיו כלומר ההנוא הנאוא דיני ‪ .‬ויפי שיץשה אליי הפהיץ מאשי‬
‫לא שם כניי רג״ו שנ אל הכהא ‪ ,‬לאמר ואאא רנני הכסא ‪ ,‬אכל‬ ‫ייחס לוה ורן ומץים מיותר ‪ ,‬נאיויו יע״דו רגניו ניוס ההוא על הר‬
‫יפרש מלת רנניו על הכהא ואיה אין הנוי ינליו שנ אג הכהא ‪ ,‬ויהיאי‬ ‫הויתיס‪ ,‬וההנוח ושר עפה הפס כגלגלים ווולאם הר ול׳ל הנה( ניאמידוא ‪.‬‬
‫מה ‪::‬י׳הנ רנוני ע־ או רוה ‪ ,‬וניה פכאכ האפודי ‪ ,‬וחל כנס יקשה הלשון‬ ‫צו־א הרג שאמר והעל הנפלאה אפר יראו אזכרץוה ההיא אפר הוא‬
‫תאו ‪ .‬ואני אאשונ ;י א״י ‪:‬הוא אונקלוס שם כניי רגליו ‪ ,‬שאוהו רגליו‬ ‫יא׳ סכהס ואניר עוד הרג מומר עישם ‪ .‬ופי׳ האפוד ההוא נאותה‬
‫שב אל הכסא ‪ ,‬הנא הוא שס אוחו הננוי ‪ ,‬ואמי ואאי־ כירהי יקויה ‪,‬‬ ‫ההכיי‪ ,‬הנה פועלת ועישה אותה ‪ ,‬לא הנה שומרת ונהמדא ‪ ,‬כי הנהים‬
‫וא'כ שם איגל פירוש הכסא ‪ ,‬ושם כנוי רגליו שנ ניקייה ‪ ,‬שאין כגוי‬ ‫>א יתמידו ‪ .‬ואני אאפיר שאיר הרב כלומר עישם ‪ ,‬נפי שאנהיה ייאפו‬
‫רגניו הוור הל הקכ׳ה ‪ ,‬כי אם אל היקר ‪ ,‬וזה ני עוי לפין ה־נ ‪,‬‬ ‫לאל יא׳ ‪ ,‬לא להיותו כהה סכה המיייא ולא לורייא ולא אכניהייא ‪ ,‬כי‬
‫שהיא שם כנוי רגליו אשר מלא רנציו שי אל הכהא פה תיאו כוו ואמר‬ ‫‪ ch‬הועלית ‪ ,‬שהוא יא׳ פיעל הנסים ‪ ,‬ואינו אהד ‪ .‬ולו' אומי ‪ :‬ה־נ‬
‫ואאוא כייסי יייי ה ‪ ,‬וכזה הויה שההניי הוא ליקר לא לכסא ווהי אמרו‬ ‫מצא נדכרי יונאן כן עיייא־ שאינם ואאנלי כגנוראיה על עורא דויאא ‪,‬‬
‫והנן ; יהפליא מהרהר‪,‬ה אוכקאוה ההגכימה כו׳ ‪ ,‬שאה היה מייאש‬ ‫ומאשר אמר נגכוראיה יורה שהכינו על הנפלאות אשר יעשו כיישוה ההוא‬
‫הכהא לו ‪ ,‬ר׳ל שיאמר וההיא נורהיה ‪ ,‬היה נהמן אל נשם ויאאיינ‬ ‫לפי מה שפי׳ הרנ ‪ ,‬אנג נאאלץ פי׳ המארגס מפירושו נדכריס ‪ ,‬אם‬
‫ההגפמה ‪ ,‬שהיושנ נכהא גפם הוא נ הני ת ‪ ,‬אגל ייתם הכהא ליקייה‬ ‫ש‪9‬רנ יפרש ועכנדו על הקיום ויונתן פירשו על פגלוא השכינה נאמרו‬
‫נאסרו‬
 ‫מו ‪46‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק כד‬
‫מיחס הכסא לו י על העגין המובן תחלה ‪ /‬היה מתחייב המתו גסמך אל גשם והתחייב הגשמות ‪ ,‬מחם‬
‫הכסא ליפריה כלומר לשנינה ' אשר הוא אור גברא‪ .‬ובן אמר בתרגום בי יד על בס יה< ‪ P‬קדם‬
‫אלהא‬
‫שס מוב‬ ‫א פודי‬
‫לנד והוא יפרש מלח רגליו הכסא כמו כסא כנוח לא שהניטי טרסי יקריה מן זה והפלא מאד ‪ .‬והנה רבים אמרו ני‬
‫לנו ישוב אל הכסא שמי וכרו תחלה ‪ ,‬אמגם לסי הפירוש זהו טעות נפל נ מ ס ח א ט היה ראוי שיאמר תמורת הכסא‪/‬‬
‫האמחי כן הוא שהכנו׳ שג אל הכסא והוא יהיה כאמרו וחחת הכנוד‪,‬ילא הועילו דבר כי הננוד ג*כ מיוחם אליו ית׳ כאומרו‬
‫רג^ כסא ככולו וח״ק‪ :‬ו על ענין המונן תחלה‪ .‬על מ מ ת יקריה ‪ .‬ואמר המכס ר׳ משה הנרטני והתפאר שהוא עמד‬
‫פס כסא כפי הנמחו הראשונה שהוא כסא גמור כלומר לשכינה‪ :‬עליו אחר דקדוק רב ! ו מא שאמת שם נ טי רגליו שב‬
‫ז אשר הוא אור ננרא ‪ ,‬שאונקלוס יחס ליקריה כלומר שהכסא אל הכסא לא ירצה ט שבעל הקטן הוא הכסא אבל ירצה‬
‫ההוא היה כסא לכנוד שהיה שיכן נו והכנוד ההוא היה אור שסא שם הרגל המטגה אל הנסתר המיימם אליי שב אל‬
‫גנרא והאור הננרא ההוא היה הננדל העלול הראשון וא’כ לסי הכסא‪ ,‬ר׳ל שהכסא מ א המטנה אל הנסתר והנסתר הוא‬
‫אונקלום הס השיגו העלול הראשון המגיע ערמת שהוא הכסא הכבוד ו מ ס ת ר הראשק הוא ממצ א *( לא שהרגל הוא‬
‫והחת כל הגלגלים כמעשה לננת הספיר כי כל הגלגלים •לקמו אמתתו י ת ני ו או חלק מאתי יאמר ותחות נור־י יקריה‬
‫מ ה הרגל קרא כסא זיס» אל כביד האל לא לאל בראשונה‪,‬‬
‫והרצון נזה שאונקלום שם כנוי יו״ד וא״ו שנ אל הכסא ‪ ,‬ריל ני הרגל המטנה ע ס מיד ואיי שהוא לנסתר הוא‬
‫הכסא‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫א ב ר ^‬
‫)דניים •'ג י'א( לאשראה שנימויפ ממן ‪ ( .‬׳ ‪ ,‬חוגס ני ה׳ אלהין ספהא■‬ ‫גדין ימוין ‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫נאמרו לורשי יקריה ‪ ,‬וטה הרחיק ההנשמה ואנילו‬
‫נפיג מפגין)שם נ׳ ג פ׳ו ( איי הי אלהן שנינסיה מהלנא גגו משייהן ‪,‬‬ ‫וייחס הנ סא ליק‪,‬״ר‪ .‬בלומר לשב־נח אשר )הוא אוי( נברא ‪ ,‬וכן‬
‫הנה נפנעת םמ־ןופימ האלם ניוו אוקלוש שניגה על האור הגניא‬ ‫אמר בתרגום נו׳ ‪ ,‬ובן חמצא כו׳ ‪ .‬הוקשה המאמר הזה מאי מאי ‪.‬‬
‫ראשונה ‪ ,‬שעשה הרג שנינה ויקר ינר אתי והס נדנריו ונדניי אונקלוש המוחש הגיאה נאי; על ז י ן עלא לעיני גני ישיאל ‪ ,‬ולכן יימס אומה‬
‫מעיד למןום ™אח ‪ .‬יהשתון< הג׳ היא « נ י א‪1‬נוןלוס שנינה על‬ ‫טמחלעיש ‪ ,‬ואין יאמר על יקריה שהוא שנינהיה ‪ .‬נ' ‪ ,‬מאמרו שהוא‬
‫אור ננרא ‪ ,‬ואם שנינה יאור ננרא הוא דני מותש ‪ ,‬ננרא לשעמו נדרן ההשנמה מהאל יה׳ ו הי ס ת והמשנן האלוה נעמו ‪ ,‬וקיא וה שנינה‬
‫גש ‪ ,‬נמו שנא נ דני׳ הרג עעמיש< אין "חשו על השמיש ואמי על להיות הדנוק והשפע ההוא ממיד על ישיאל ומאומן לד תקיא שנינה ‪.‬‬
‫ולנה תדע מתי •נוון אונמליש נזה הפמון מאשי יחני שה שנינה תמיד‬ ‫נורסי יקריה ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬למה הניא ננאן ני יד על נש יה ‪ ,‬ואין עיוחש‬
‫לא למ־‪ 01,‬עליון נשמיס ולא למי‪ 01,‬תחתון נאי‪ :‬ני אה לישראל ‪ ,‬ויאמר‬ ‫למאמר והדרוש הזה ולמה הניאהו נאן הרג ‪ .‬והנה לא יאיהי אמי‬
‫מהקודמים מי שיתעורר אליו נמקום הזה ‪ .‬ואחרי תפוש מופלג ושקידה עליה ניניהא או נינינון או עמטן )א‪ 1‬נגו( שהוא היהס אשי לה* עה‬
‫רנה ניגרי אונקלוש ונפרק׳ הרב למורה ‪ ,‬נפלתי על נוינחש ‪ ,‬ומנאחי האנשים לא עם המקום ‪1 ,‬מ‪1‬ה המין נאי נדנייו עשייה ושמנה ‪ .‬א' ‪,‬‬
‫ששם שנינה הוא משותף ניניי אונקלוש ושעשה הימנים נתרנומו ‪ ,‬מתי היש ה׳ ניןיננו)שעות יח ו׳( האיס שנינתא י ה' נימא ‪ .‬נ' ‪ ,‬ושננהו‬
‫יומו! לנוונה אחת ‪ ,‬ומתי לכוונה אתרת ‪ ,‬ושהרנ המורה נפל על־הש נתונס)שם נ׳ ה ‪n.‬׳( ואשיי שנינתי ניניהון ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬מננמי נתון נני ישיאל‬
‫נאמת ‪ ,‬וכלל מאמריו הוא אצל• ‪ ,‬שפעמיש יאמר שנינה על השנינה )שה נ׳ ע ע׳ה( ואשרי שנינתי נג‪ 1‬נני ישיאל ‪ .‬י ׳ ‪ ,‬לשנני נתונה )שש‬
‫העליונה ‪ ,‬וכס כשכלים הננדליה מניעי הנלנליש ‪ ,‬וכנה יקיאס נן שה מ׳ו( לאשראה שניגהי גיניהק ‪ '0 .‬״ ני לא אעלה נ‪-‬ןינן)שה ל״ג‬
‫ג׳( איי לא אשיי שנינתי נינן ‪ .‬ו׳ ‪ ,‬אעלה נקינן!נליתין) שה שם ה׳(‬ ‫להיותם מתייחסיה להנעת הגשמים הננמייש ההם ‪ ,‬והם מיחשיס אל‬
‫אסלק שנינמי מנינן ‪ 1 .‬׳ ‪ ,‬פני ילנו)שם שם י׳ד( ננינתי ההן ‪ ,‬חווי‬ ‫פוגנלוח נמו שהפנארנהה־ השמיש והעולם‪ ,‬ומאותה גחינה אמרנו שהש‬
‫לניננא ‪ .‬ס' ‪ ,‬אס אין שנץ הולטה )שם שם ע׳ו( אה לית שנינתן‬ ‫שוננים נהס ‪ .‬והשימן אשי עשה אונקלוש להעיר על זה ‪ ,‬הוא שתמיד‬
‫מהלנא ניננא ‪ .‬ש׳ ‪ ,‬הלא נלנתן ע מנו)נ ם שה ס׳ו( ‪ ,‬הלא נמהן‬ ‫ישמן השנינה הזאת לשמים או אל הנשא ‪ ,‬להיותו נאמר על השמיש נמ׳ש‬
‫השמים נשאי ‪ .‬ומזה המין ימצאו נסדנוה התירה ‪ ,‬ששה לא עוי ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬שנינתן עמנא ‪.‬וי ענוי ה׳ על פניו)שהל׳ד ו'{ ואעני ה' שנינתיה ‪,‬‬
‫מה שתיגש על ני יד על נש יה )שמות י׳ז ע׳ו( ‪ ,‬מן קדש יחילא על אפוהי ‪ .‬י׳א ‪ ,‬ילן נא ה׳ נקרנני)שה שם ה׳( חהן שנינתא י ה׳‬
‫ניננא ‪ .‬י' נ< ני אינני מדננה>ינריה א׳ מ'נ( איי לית שנינתי נינינון ‪.‬‬ ‫ישניגתיה על נורשי יקריה ‪ .‬נ' ‪ ,‬שתרגש על אש־ ט אל בשמים ונאין‬
‫י׳ג ‪ ,‬ני אל קנאה׳ אנהין נ‪,-‬ינו) ש הי׳ ש׳ו( שנינתיה נינן ‪ .‬י׳י ‪,‬‬ ‫)דנריס ג' נ׳י ( ‪ ,‬דשנינתן )שריא( נש״יא מלעילא ושליש על ארעא ‪,‬‬
‫ני ה׳ אלהין נקינן אל גדול ונורא)נס ‪ ' 1‬נ׳א( שנינתיה נינן ‪ .‬ע׳ו ‪,‬‬ ‫ג׳ ‪ ,‬על נ׳ ה' היא האלהים גשמיה מייעל ועל האר; מתחי‪) .‬שש י׳ ל׳ ש(‪,‬‬
‫ישנינתיה נשמיא מלעילא ישליש על ארעא ‪ .‬י' ‪ ,‬הרגש ני אשא אל והההיתי ענ»מהה)שם ל׳א י׳ו( ואסלק שנינת׳ מנהון ‪ .‬י׳ו ‪ ,‬על ני‬
‫שמיס ירי)שם ל׳ג מ׳( ארי אתקגית נשמיא נית שכינתי ‪ .‬ה'‪ ,‬ט ג ם אין אלהי נ קי ט ‪) ,‬שם( עילית שנינתא י ה׳ ניני ‪ .‬יח ‪ ,‬ואנני השחי‬
‫ורצון שונני שנה )שש ל׳ג ע׳ז( רעו׳ ישנינתיה נשמיא ועל משה אתגלי אסמיי עני)שם שם י׳ח( שלהא אסלק שנינתי מנהון ‪ .‬י׳ח ‪ ,‬ונמתי‬
‫נאסנא‪ .‬י' ‪ ,‬תרגם רוני שמיס נעזין )שהל׳ג ה׳י( ישניגתיה נשעיא משנני נתוננה )ויקרא רו י׳א( ואתן שנינמי נינינון ‪ .‬׳׳ע ‪ ,‬והתהלנתי‬
‫נמוננם )שה שם י׳נ( ואשיי פטנתי טנינון ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬יאי ה׳ עניו אליו‬ ‫מלעילא ותוקפיה בשמי שמיא ‪ .‬הנה נ׳י שמית האלה לגר ראה נ דני'‬
‫)נ מיני ו' נ׳ה( ינהי ה׳ שנינמיה לותן ‪ .‬ני א‪ ,‬ישא ה' עני! אלין )שש‬ ‫המתינה שנינה נאמרה על מניעי הנלנציס ‪ ,‬ולנן יסמנו תמיד לשטס או‬
‫לנשא ‪ ,‬ועיין שמקומות שאמר השתוג נשמיס ונארן ‪ ,‬לא רצה ה מ טג ה שה נ׳ו( יקנילה' שטנתיה לוהן ‪ .‬נ־נ ‪ ,‬נימאשתה את ה' אשי נ־‪,‬יננה‬
‫לייחש השנינה לשמים ולאין נשוה ‪ ,‬עש היות שפעמים מימש השנינה )שה י׳א נ׳ ( דשנינתיה שייא נינינון ‪ .‬נ׳ ג ‪ ,‬ני אתה ה׳ נקרנ העש‬
‫מה )שם י׳ י י׳י ( אוי את ה׳ ישנינסן פייא ננו עמא היין ‪ .‬נ ׳ י ‪,‬‬ ‫לאין ‪ ,‬אגל אמי תמיד יכנינתיס נשמיא מלעילא ושליש על ארעא ‪,‬‬
‫נפי שהשכינה המנוונת אצלו היא שמניעיש ‪ ,‬והס מיוהשיש לננעח אל תעלו ני אין ם׳ ניי‪,‬יננש )שש שש מ׳נ( אדי לית שנינתא דה' שייא‬
‫טנינון ‪ .‬נ׳ ה ‪ ,‬ונתונה ה' )שם ע׳ו נ'( וטניהון שייא שנינתא יה׳ ‪.‬‬ ‫השמים לא לאדן ‪ ,‬וצנן אמי ושליע על ארעא ‪ ,‬ני השלטון ייתש לאין‬
‫נ׳ו ותרועת מלן נ ו )‪6‬ה נ׳ ג רא( ושנינת מלנהון ניניהק ‪ .‬נ׳ו ‪,‬‬ ‫לא אותה השנינה המיוחסת צשמיש ‪ .‬והשתוף השני שוני לשנינה הוא‬
‫יסונננסו •טנננו ) י נ י ס ל'נ י'( המור פחיי לשנינתיה ‪ ,‬שעל ישראל‬ ‫האור הנגיא הנגלה לחושי נני ישראל ‪ ,‬והוא הננרא על דין פלא וטא‬
‫יי ני ‪ .‬נ׳ ס ‪ ,‬ויאמר אשהייה עני מהש)שס פש נ׳( אשל־ שנינתי מוהין ‪.‬‬ ‫שנינה תהחונה ‪ ,‬י׳ל המוחשה לעיני גני ישראל ההמרייש ‪ ,‬מצד המקיש‬
‫הנס אלה הש‪-‬ייני אונקלוש מ מוני פנינה ונמלאו א׳נ נינייו נ־וו נעמיס‬ ‫אשר ישנון נו יקיא שנינה ‪ ,‬נמש׳ה ומראה נ טד ה׳ נאש אונלת נראש‬
‫וגרון פנינש על הנניש שוט ט ‪ .‬סנה זהו מה שמלאמי גשה פנינה !‬ ‫תהי לעיני נצי ישראל)שמית נ ׳ י י׳ז( ‪ .‬והנה תדע מהי יגוון אינקלוש‬
‫ואסגס יקיא יש* אחשו> ר ה שנוא סשוהן גיניי אוני‪,‬לוש נמו שש‬ ‫נשנינה התתתונה הזאת ‪ ,‬כאשר תראה אותה מיוחסת למקום תומרי‬
‫מהעולה השעל הזה ‪ ,‬ומזה המין גאו נונריו שנעה ‪ .‬א' ‪ ,‬חינם שטנה נ׳ הוא נאמר ג' נ על השנליס הנניליש ‪ ,‬ומוה המין נונדיו‬
‫י׳א ‪ .‬הא' ‪ ,‬ויל) ה׳ נאשר נלה לדני אל אנרהה )ניאנית י׳ק ל׳ג(‬ ‫וישטן נאהל׳ שש )ניאשית ח׳ נ׳ז( וישי׳ שנינתיה נמשננא ישש ‪ .‬נ׳ ‪,‬‬
‫יורנה מכין לשנתן שעלת ה' )שמוח ט׳ו ייז( אתר נית ששינתן אתקינתא ‪ .‬ואשתלק יקיא י ה׳ שהוא התלאן אשי נלה לדני אל אנרהס ‪ .‬הג* ‪,‬‬
‫פוגה והגה ה׳ נלג עליו)שה נ׳ ה י׳ג( והא יקיא יה׳ עעתד עלוויי‬ ‫ג' ‪ ,‬תרגם ננל מקום אשי אזכיר אח שסי )שמיה נ׳ נ׳א( ננל אתי‬
‫ט אשרי שטנתי ‪ .‬ד' ‪ ,‬תיגש ונין כתפיו שנן)דטישל׳ג י׳נ( ונארעיס שמא המלאן סיו ט מ שאמר אגני אלהי א טנ ה אנין ‪ ,‬הג' ‪ ,‬ויעל‬
‫מעליו אלטש)שם ל׳ס י׳ג( ואפתלק מעלווהי יהיא י ה׳ שהוא המלאן‬ ‫י מיי שנינטה ‪ .‬ה׳ ‪ ,‬סרנס אשר עין בעין נראה אחה ה' )נעינר י׳י‬
‫ה מי ט אליו ‪ .‬סו׳ ‪ ,‬תיגה וייאו את אלהי ישראל)שמוה נ ׳ י י׳( ומוו‬ ‫י י( וי מיי'®'; מן שכינת יקרא י ה' ‪ .‬ו׳ ‪ ,‬ט ג ם לשנן שעו שם‬
‫יס‬ ‫‪-‬‬
‫•( נפי׳ טט>׳ שלפנינו מופ חא‪ ,‬והנסתר הוא שנפלא טא שון‪ ,‬ונוונ סו) פ מ ה מוי למשי נמלס יקויה ‪.‬‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק כח‬
‫אלהא דשכינתיה על כורסי יקריה ; וכן תסצא על לשון כל העם כסא הכבוד ‪ .‬וכבר יצאנו מענין‬
‫הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים ; ואשוב אל ענין הפרק ‪ .‬אמנם פירוש אונקלום ככר ‪ T‬עתו ‪ ,‬אלא‬
‫ולא ביאר לנו ח אי זה דבר השיגו ‪ ,‬ולא אי זה דבר נרצ‪ ' 1‬בזה‬ ‫שתכלית דברו הרחיק ההגשמה‬‫‪,‬‬
‫המשל ‪ .‬וכן בכל מקום לא יכניס עצמו בזה הענין ‪ ,‬אך להרחיק הגשמות לבד ‪ ,‬כי הרחקת ההגשמה‬
‫דבר מופתי הכרחי באמונה ויגזור בו ויאמר כפי הצריך לזה ; אבל ביאור ענין המשל הוא ט עגין מסופק ‪,‬‬
‫אפשר שתהיה בו זאת הכוונה או דבר אחר ‪ ,‬י והם עוד דברים נסחרים מאד ; ואין מיסוד האמונה‬
‫הכגתם ‪ ,‬ולא השגתם קלה על ההמון ; ולזה לא הכניס עצמו כזה הענין ‪ .‬אבל אנחנו ט כפי ענין‬
‫המאפר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫בנשס אחד ‪ :‬ח אי זה דבר הפיני‪ ,‬ר׳׳ל שלא ידעני לפי אונקלוס‬
‫הכסא ולא שיוחס אל השס יחברך ראשונה‪ ,‬כמו שפי׳ הרב‪,‬‬
‫אי זו דבר השיני אס השיני חמר הראשון או זולתי ואפילו‬‫אבל פי' הרגל כסא ואח״כ אמר כי זה הכסא יתייחס אל‬
‫יקר השם ‪ ,‬אס כן ימצאו בכאן שלשה דברים כסא וכנוי‬
‫אס ידעני שהס השינו חגור ראשי; לא ידעני לניה עשה בו משל‬
‫מלרנח הספיר יזהו אמרי אי זה דבר נרצה נזה המשל ‪5‬‬ ‫הכסא ולמי יתיחם ‪ .‬והנה הכסא יש לו כנוי כמו שאמר‬
‫ט ענין מסופק ‪ ,‬ר״ל דבר משיפק יוכל להיות אע״ע שהענין‬‫ותמית כורסיה וזה הכנוי יתיחס אל הכביד והכביד הוא‬
‫המסופק ההיא איני ענין נכבד ייקר ‪ :‬י והס עוד דניי ם‬ ‫השי׳׳ח לכן אמר והפלא מהי־חקת אונקלום ההגשמה וכל‬
‫נסתריס ‪ ,‬ר״ל שהעגין המסופק ההוא היא עני; נסחר נכבד‬ ‫מה שיביא נחייב ההושמה כי אלו היה מייחס הכסא אליו‬
‫היה לנז לחשיב שהוא יזשב על כסא ויתחייב ממנו שיהיה‬
‫ייקר לעלוי הייישג ‪ :‬כ כפי עני! המאמר‪ ,‬י׳׳ל שזה הספר היא‬
‫השם נוף וע״כ ייחס הכסא לכבודו ‪ ,‬והכוונה בכל זה הוא‬
‫להרחיק אונקלום הגשמות וכל מה שיביא אליה לא לבאר לנו אי זה דבר השיגו ולא איזה דבר ניצ ה בזה המשל ‪,‬‬
‫וכן בכל מקוס לא יכגיס עצתו בזה הענין כי אס להרחיק הגשמות לנד ‪ ,‬ונתן הרב סבה בזה כי הרחקת הגשמות‬

‫אברבנאל‬
‫וההשגחה האלהיא אשר היהה שה נייהוד ‪ .‬והרגם נם כן וזרה משעיר למו‬
‫)דעייפ ל׳ג נ ( וויהור יקיים מבעיר והרגם בונה ה' רננות אלפי‬ ‫יש יק־א י ה' ‪ .‬הו׳ ‪ ,‬והחה רנליי כמעבה לננת הספיר)שה שה י'( וההית‬
‫ישרה■ יכידנר י' ל׳ו( הונ ה' בריניהרן ‪ ,‬ובלשכה על הדרוק והשפע‬
‫הנוובגח עליהם ‪ .‬ואזמר ונאי א'כ ככל ונרי אוניליס '•ו פעמיה נשון‬
‫יקרא על הכנים והשהופים שונרהי ‪ ,‬ורמה שניארה׳ נוה נלמוו ששכינה‬
‫ויקיא הה שמות נא מייסעלעניןא הד ‪ ,‬אנל ננחינוה שונות‪ ,‬ג י שם‬
‫שכינה יאמר כנהינת המקנני‪ :‬וינהינה ייהוהה אל הגלגלים ואל מי‪,‬ומות‬
‫כארן ואל האנביה כמישנהיה ‪ ,‬ויקרא נאמרת נכהינה הניתן והפועל‬
‫יה' ‪ ,‬ולכן נקיא אצלו יקיא בהוא נכוו ה' ע׳ד כל הנקרא נשמי ולכנודי‬
‫נראהיו וישעיה מ׳ג ז'( ‪ ,‬ומאשר היה הבפע הוה מההלף נעיד‬
‫המקיליס ‪ ,‬הנדיל אינקלוש ניליהש כמו שזכרתי נעגין הבנינה ‪ ,‬ולא‬
‫הנדיל נענין היקרא ‪ ,‬גפי שיערן הנוהן יה' הין נו הלון וילדי ‪ ,‬ולוה‬
‫לא עבה יזלופים נבחופי יקרא כמי שעשה נבכינה ; ואחרי כל מה‬ ‫אי ו נוי כהכנה נעמיס ‪ 1 ,‬ש‪.‬מיה לראיה ילהוייה בהוא לשין ההשגה ‪:‬‬
‫שהידעהיו נוה אשונ לפרש ינר■ ה‪.‬־נ בכהנ בנמה שאמר אולקלזה כורהי‬
‫ייריה ניון על השנינה י׳ ל מליפי הגלגני‪ :‬הכמוכיס אל הבמיה שייראו‬
‫שכינה ‪ ,‬וקראו אור ננרא לפי שהיילאכיס הס אור המידי ואהו׳ל בנייאהס‬
‫נכללה כמאמר יהי אור והס מכלל הננראים ‪ ,‬ויקרא א'כ הוא השכינה‬
‫והאור הננרא העליון ‪ ,‬ואמר כרר שכן הוא מה שהרגה כי יי על נ ס יה ‪,‬‬
‫ירצה שנו ג'כ ונר על ויניעי הנלגליה ‪ ,‬ילק סמן שה אונקלוש מלה‬
‫שנינה לשמים ‪ .‬ולפי שיקשה לוה אס היה שכינה דקר בני ברוח לדנר‬
‫אהר ‪ ,‬א־כ למה אמר דבכינהיה על כורה׳ יקרים והוא נמו שיאמר‬
‫דבכינהיה על כייס׳ שכינהיה ‪ ,‬לו'א הרכ שהכסא תמיד גקרא נבא)כב א(‬
‫הכנוו ‪ ,‬וההיה ההודעה א׳כ שהשכינה כוא ונר מחונר לאוהי הכהא‬
‫הנקרא כבא יקריה ‪ ,‬ולוה אמר יכן נדנרי העם כסא הכניד ‪ ,‬והנן‬
‫כעאהי הוה והבחופיס האלה תרני שהוא מנין מעולה לא שיער אדה לפני■‬ ‫ומראה נ כוו ה׳ כאש אוכלה )בם בס יי!( וחיוו יקרא דה' קהיוו אשא ‪.‬‬
‫וכבר יפאני ‪ .‬והו ההלק השלישי מדנרי הפיק שהוא לנאר שהיו■ שם‬
‫רנל ‪ .‬ואין כוונהו לנאר שם שכינה דקרא ‪ ,‬אכל הניאהו אליו המבן‬
‫הינריה ‪ ,‬ושאונקלוס לא הכניס עצרו לפרש יוה שהשיגו הוקנים שאננר‬
‫ייראו אה אלהי ישראל ‪ ,‬ולא רה הנרנה כמשל לכנה הכפיר ‪ ,‬אכל הרנ‬
‫יפרש הנהיג להסיר הספק אשר י ה‪:‬נ נרלת רגליו ‪ ,‬ופירושו הוא מרוחק‬
‫מפי' אונקלוש ‪ .‬והאפוד חשג שפי' הונ הוא נפמן לפי' לונרי אונקלוה ‪,‬‬
‫והלשין לא יפנלהו יאמר שהחת רגליו רוצה רו מהנהי ינגללו ‪ ,‬ר׳ל‬
‫שהיה מפעל האל יה'זלהנלית ענודתי ‪ ,‬יאשר הבינו וקני כני ישראל‬
‫לדעה ה!־נ ‪ ,‬הוא התומר כראשי; אשל היה פאתו יה׳ ‪ ,‬והיא הנה‬
‫ניליאיהו ־‪ .‬ואג׳ כני פיישה' נפ׳ה מזה החלק נ מנה הרכ המירה נוה‬
‫והוא שהזקנים השיגו כהויה התמידית והפהד כמהוכרח להומר הראשץ‬ ‫דה' אהגלי ‪ .‬נ׳ א ‪ ,‬יר א הניד ה' אל כל העדה )בה פ׳ו י׳ע( ואהגלי‬
‫נהפשע לווה ולגישה נווה ‪ ,‬יחשכו ועלה נדעהם שהפועל הקרונ לו®‬
‫”י' ” '‬ ‫®י‬ ‫׳ ''^־י‬
‫נהרהי זהפהוו והאל יה' ‪ ,‬ובוהו שאמר הכהוי ויראי אה אלכי׳שואל‪,‬‬
‫שהשיגו מניאוה הסנה הראשונה מאשר הוציא את י‪:‬ראצ ממירים ימצדו‬
‫השיגו אותה וסרכו אליה שהיה רהנתו ‪ ,‬ותחת רגלה נרכשה נננת‬
‫השפיר שהוא הפעלות החומד הראשון ‪ ,‬ר׳ל הוייהו זהפסמ וו ש הרג‬
‫נ‪6‬ן‬ ‫‘‬
‫יש יקר אלסא וישראל ‪ .‬הה׳ ‪ ,‬זירזו איז האלהיס ובס שם י׳א( והזו‬
‫נירש־ יקייה ‪ .‬הוה יקרא נשלפה הפהוקיה האמרזנ‪-‬ס האום חבנ אזוקלוס‬
‫של הבפליס הונדלי‪ :‬ולזה אמר ושהוש נויסי ׳קריה שייהסו לשמיה ‪.‬‬
‫הו' ‪ ,‬ה‪-‬אני נא אה כניון )שה ל׳ג י׳ר( אהזיני נפן יה יקר־ ‪ .‬כה' ‪,‬‬
‫לא הונל לראוה אה פני)שס בה נ'( לא הכול למרוי אפי יקרי ‪ .‬הש' ‪,‬‬
‫והיה כפייר)בס שה כינ( ויהי ננזענר יקרי ‪ .‬הי' ‪ ,‬וסהרורי אה כפי‬
‫)בה שה כ־נ( ואפוי יה מ ר ה יק־י ‪ .‬והיקר שהרנס אוני‪,‬לוה נאורו רפגיד‬
‫הוא נהפר פל השכניס כננדליה וכמי שרמו נהרנומו ופני לא יראו‬
‫ווקדה• לא יההוון כהי שכהנ הרכ המורה ‪ .‬י׳א ‪ ,‬והתונה ה׳ יניע‬
‫)נמדנר >'כ ה׳( יקרא דה' מההכל ‪ .‬כנה נאלו י׳ת מקימוה לכ־ אמר‬
‫ווכי כמהרנה יקיא על ההנל הננדל ‪ ,‬ולכן המצא שיהמכהו למלה אמירה‬
‫והיהת ף ה ב' אצלו לשם יקיא הוא נ'כ על האור הננרא ההחהק הסומש‬
‫לעיני העס‪ .‬ודזה כנדן נאו כלשונו נכ׳ג מקונווה ‪ .‬הא' ‪ ,‬אל הר האלהיה‬
‫חרכה )שמוה ג׳ ח'( לטו־א ואחגלי עלוהי יררא ו ה' נ' ‪ ,‬כי ירא‬
‫נספניע אל סאלהיה )שם שם ו'( ארי והיל מלהההנלא כציה יקיא דה' ‪.‬‬
‫ג׳ ‪ ,‬ויפגשהו נהר האלהיס )שם ד׳ נ׳ו ( נ טוי א דאחנלי עליה יקרא‬
‫דה׳ ‪ .‬ד׳ ‪ ,‬וראיהם את כניו הי) ב ס פ׳ו ו׳( וההוין יה יקרא דה' ‪ .‬ה' ‪,‬‬
‫ו מ ה כניד ה' גראה כענן )בם שה י'( והא יקרא דה' אתגלי נעננא ‪.‬‬
‫י' ‪ ,‬אשר הוא חונה שה הר כאלהיס)שה י׳ה ה'( לעורא ואהנלי עלוהי‬
‫יקרא דה׳ ‪ .‬ו' ‪ ,‬נא האלהיה )שה כ' י׳ז( אהגלי לכון יקיא דה׳ ‪ .‬ה' ‪,‬‬
‫אשי שה האלהיס )שם שה י'מ( דהמ‪ 1‬יקיא דש' ‪ .‬ע' ‪ ,‬וישכון כניו ה׳‬
‫על הר סיני )שם כ׳ד ע׳ז( ישיא יקרא ד ה' על טויא והיני ‪ .‬י׳ ‪,‬‬
‫י׳א ‪ ,‬וננוד ה' מצא אה המשכן)שה מ׳ ל׳ד( ויקרא דה' מלא יה משכוא ‪.‬‬
‫י׳ג ‪ ,‬וכנוד ה' פעש בניה )שה שם ל׳ה( י׳ג ‪ ,‬ני ענן ה׳ על המשכן‬
‫)שס שה ל׳ה( ארי ענן יקרא דה' על משכנא ‪ .‬י׳ו ‪ ,‬הן הראנו ה׳‬
‫אלהינו אה ננידו ואה גדלו )וכרים ה' כ׳א( יה יקריה ויה רנוהיה ‪.‬‬
‫ס׳ו ‪ ,‬כי ה־וה ה' נראה אליכם )ויקיא ש' דק יקרא י ה' אהנל' לכין ‪.‬‬
‫י׳ו ‪ ,‬דרא אליכם הניד ה' )שה שה ו'‪ (.‬ואהגצי )כין יקרא דה' ‪.‬‬
‫י׳ז ‪ ,‬זירא כנוו ה' אל כל העם )שה בס כ־נ( ויהצלי יקרא דה' לכל‬
‫»סא ‪ .‬י׳ח ‪ ,‬ייסעו מהר ה׳ )נמדנר י' ל׳ג{ מפורא דאתגל׳ ענוהי‬
‫יקרא דה׳ ‪ .‬י׳ פ ‪ ,‬וענן ה' עליהם יומה)שה בה ל׳ ח יענן יקרא דה'‬
‫פליהון ניממא ‪ .‬כ' ‪ ,‬יננוד ה' גיאה גאהלמזעד )בם י׳ו י׳( ויקרא‬
‫יקיא דה' ‪ .‬נ׳ נ ‪ ,‬יירא כנוד ה' )שס י׳ז ‪ ( ' 1‬ואהנלי יקרא דה' ‪ .‬כ׳ג ‪,‬‬
‫וירא כניד ה' אליכם )שה כ' ו'( ואהגלי יקרא וה׳ להון ‪ ,‬הנה ככל‬
‫המקומות כאלה וכר יקרא טל האור הננרא המוחש ולכן ינא צו חמיו‬
‫לשק אהגלי או ישמכהו פנגא או כדומה מהלשונוח האלה המורים עליו‬
‫ודושחון! ר‪.‬ג׳ היא על ההבגהה והדניק האלהי ‪ ,‬הרגה אכן יש ה'כמקום‬
‫הזה )נראשית כ׳ח ט׳זק יקרא דה' שריא נאתרא הדי! שהוא הדנוק‬
 ‫מז ‪47‬‬ ‫מו ר ה נ מ נ י ם ח ל ק רא^ ‪2‬ון פ ר ק כ ח‬
‫המאמר אי אפשר מבלתי שנפרש בו דבר ‪ .‬ואומר ‪ ,‬בי אמת וחוות תליו רוצה בו מסבתו ימללו כמו‬
‫שבארנו‪ .‬ואשר השיגוהו הוא אמתת ו^ומר הראשון‪ ,‬אשר היה מאתו יתעלה י והוא סבת מציאותו ‪.‬‬
‫והסתכל אמרו במעשה לבנת הספיר‪ ,‬ואלו היחד■ הכוונה ועראה ® היה אומר בלבנת הספיר‪ ,‬והוסיף‬
‫מעשה ‪ (fc) ,‬כי החומר כמו שידעת )פרק ח׳ חלק נ׳( מקבל לעולם נ מתפעל לפי בחינת טבעו ‪ ,‬ואץ‬
‫פעולה לו ם כי אם כמקרה ‪ ,‬כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמה מ מתפעלת במקרה ‪ ,‬במו שהתבאר‬
‫בספרים הטבעיים ‪ ,‬ולזה אמר עליו במעשה ‪ .‬ואמנם לבנת הספיר ‪ ,‬הוא לשץ על הזוהר לא על המראה‬
‫הלבן ‪ ,‬כי לובן הספיר אינו מראה לבן‪ ,‬אבל זוהר לכד‪ ,‬וזזזוהר אינו מראה כמו שהתכזי\ כספרים‬
‫הטבעיים ‪ ,‬שאלו היה מראה לא היה מראה המראים בולם מאוזריו ומקבלם ‪ .‬אך כאשר היה הנשם‬
‫המזהיר נעדר המראים כולם ‪ ,‬יקבל מפני זה המראים כולם זר‪ .‬אוזר זד‪ , .‬וזה כדמות החומר הראשץ‬
‫אשר הוא כבחינת אמתתו נעדר הצורות כולם ‪ ,‬ולזה הוא מקבל הצורות כולם זו אחר זו ‪ ,‬והיתה‬
‫השגתם אם כן החומר הראשון ‪ ® ,‬ויחסו לשם להיותו ראש בריאותיו המחייב ההויד‪ .‬וד‪.‬הפסד * וד‪.‬וא‬
‫מחדשו ‪ ,‬והנה יבאו בזה הענץ נם בן דברים ‪ .‬ודע ‪ P‬שאתד‪ .‬צריך לבמו זד‪ .‬הפירוש ‪ ,‬ואפילו לפירוש‬
‫אוגקלום‬ ‫'‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫מ ר מופתי והוא ג ם ‪ p‬הכרמי כאמונה כי מי סיאמין‬ ‫‪b‬‬
‫לבאי סודות הנבואה ומשליה אשר היה מאתו ית׳ ‪ :‬והוא‬
‫סבת מציאותו ‪ .‬ר׳׳ל יש מפרשים שהם השיגו כי החמי הראשון שהשם גשם ט א טפ ר כעיקר ולכן עזור אונקלוס בו ויאמר‬
‫היה מסובב מאת השם יתנרך בלי שוס אמצעי ‪ .‬ויש מפישים נסי הצורךלזה‪ ,‬אכל ענ קה מ של ט א מנין מסופק אפשר‬
‫שזה לא היה השגת אצילי בני ישראל ומה שאומר הרב אשי שתטה זאת ־הטוגה אי דנר א חי ולכן לא יפרשהו‬
‫היה מאתו והוא סבת מציאותו ‪ ,‬ר״ל סבה דחוקה לא קרונה אוגקלום‪ ,‬וגס מפני סבה שנית ני הס זכריס נסתרים‪,‬‬
‫ד בכמו זה הלשון יאמר אריספוסלוס כי החמי הראשון מסובב וגס מפני סבה שלישית כי אין מיסוד האמונה הבנתם ‪,‬‬
‫מאת הש״י והוא סבת מציאותו ר״ל מציאותו החלוש ־‪ .‬ם היה אוסר וגס מפני סבה רכיעית ט אץ השגתם קלה על ההמק‬
‫כלמת הספיר ‪ .‬פירוש ואז היתה השצתס כהשצת יחזקאל שהשיג ולכן לא הכנים אונקלום עצמו לפרש דבר מזה המשל ‪.‬‬
‫גלנל ערבות כדכתיב וממעל לרקיע אשי על יאשס כמראה אבל אנחט נפי ענץ המאמר כי זה הספר חובר לסלק‬
‫אבן ספיר דמות כסא וכו׳ ‪ :‬ג מתפעל לפי בחינת מבעו ‪ .‬י*ל הגשמית ולבאר השחית המטתפיס ולבאר המשלים הסתומים‬
‫שההיולי מקבל הצורה ויותסעל ממנה לפי שנותנת לו מציאות נאמר בו כי א מח ותחת רגליו הרצין מ מסבש ובגללו כמו‬
‫שלס‪ :‬ס כי׳א במקרה‪ .‬ט האש שורפת מצד צורתה אמנם אס היתה שביארנו בשתון רגל כי אין לפרש רגל כסא ני לא ימצא בנל‬
‫הצורה נפשעת מההיולי לא היתה שורפת א״כ החסר פעל נסקרה התורה כלה רגל שיקר׳ כסא והנה השיגו אמתתהחמר הראטן‬
‫מצד הדבקו בצורה ‪ :‬ע מתפעלת במקרה ‪ .‬כשתאבד הדנר צור» כי עם שנתבלבלו בהשגת הש״י כמו שביארנו נפרקים שעברו‬
‫מצד איזה מכריח או כאשר עלה האש למעלה הגה עצתה שש השיגו אמתת התמר הראשץ אשר היה מאתו והש״י שהוא סנה‬
‫נפשו בסקרה ‪ :‬פ ויחסו לשס להיותו ראש ונו׳ ‪ ,‬הנוסחא ויחסו לו כ״א לא ימצא מתן הצירה מהות ההיולי לא ימצא‪,‬והנה הרב‬
‫לשס ו כ ר‪ .‬יש מפרשים שאלו האצילות יחסו החסר היאשץלשס ביאר ני ההיולי אץ לי פעל נעצמו כי היא מקבל לעולם‬
‫להיותו סבתו הקרובה כאשר בארנוה למעלה ‪ .‬וי״ס וינזפו ר׳׳ל ומציאותו בכח ואין פעולה לו כי אס במקרה‪,‬ודע כי כל גשם‬
‫וימס החמר הראשון הוא לש׳י להיותו ראש הנייאות הפסלות ‪ I‬מוה נפסד מורכב מתמר וצורה וההיולי אץ לו פעל נעצמו‬
‫צ והוא מחדשו ■ שנותן לו צורה זו אחר זו ולא יעמוד רק אתר שהוא בכת והוא מקבל אבל אס נמצא לו פועל הוא‬
‫מהצורה ‪ :‬ק שאתה צריך לכסו זה הפי׳ ‪ ,‬ר״ל לזה הפי׳ עצ» נעבור הצורה וכן הצורה אינה מתפעלת מצד שהיא צורה‬
‫אלא מצד התמכרותה לחמר ולכן ההיולי אין לו פעל אלא‬
‫כמקרה בהתחכרו לצורה ולכן יצדק שיש לו כמעשה ואיננו עושה ‪ ,‬וזהו מיש מזעשה לננת הספיר והוא לשת על הזוהר לא‬
‫על המראה הלבן אבל זוהר לבד והזוהר אינו מראה נמו שהתבאר בספר הנפש שאלו היה מראה לא היה מקבל‬
‫אך‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫המראים ני המקבל הדברים יחוייב שיהיה נעדר מהם‬
‫טנ ד בנ א ל‬ ‫!‬ ‫קרשקש‬
‫‪ )fe‬ו‪6‬שר מי גז סו » א אסתת הווווור הרו‪1‬ש‪1‬ן ‪ ,‬ד׳ג הזייתו !‪TO6S‬‬ ‫פ ל ס כר! )א( גי החומר נ סו שידעת מקבל לעולם ממעעל ואק‬
‫שהוא ^ ‪ pcwi‬צוויה ‪ ,‬שבגווינה זו הוא אנדזתו ‪ .‬ושהיה וואסו יר‪.‬נרן‬ ‫לו םעולר‪ .‬פ׳א במקרה נסו מהגורד‪ » .‬ע ל ת געזוסוז‬ ‫י‬
‫ר'צ שהוא העופצסןרונ אציו נצי אמצעי ‪ .‬ואומר עוד הרג והוא סבת‬ ‫מתםעלת במקרה ‪ .‬הרגו! נו הי ר‪.‬פעולח‪ .‬תגיע מחגורת שוזיא‬
‫מציאותו ‪ ,‬יומת שגם היה בצצ השגתה שהא‪ 3‬ית׳ הוא אשר גיא וחיש‬ ‫אמתות הדבר והחומר מקבל התפעלות ואץ פעולה לו רק תתיחסה‬
‫הווומד הזה גתוואו סנדיאה ‪ ,‬וגאצו צא היתה הגויאה גי אה גמוצס‬ ‫לו סגד הגורה במו שתאמר האש פועל והוא סודככ מתומר‬
‫»ופצ הוה ‪ ,‬ודש •וצא סנת מציאויג בצומוי גגויאה הראשוגה ‪ ,‬ומור‬ ‫וצורר‪ .‬ואם הפעילה נעצם היא מצד הגורר‪ .‬תתיחם הפעולה‪ .‬לאש‬
‫יפרש ‪ . w‬ו»ה הניא ראיות שמה שהפיגו הוא התומר הראשון ‪,‬‬ ‫נבללו וא׳ב החומר בכלל הפעולה‪ ,‬אבל הוא במקרה ‪ .‬אמנם‬
‫ראשונה ומוצת נמעט! ‪ ,‬שצא גאמוי עצ המראה נ• אה מצ התפעצות ‪,‬‬ ‫ד‪,‬ר‪.‬תפעלות הוא לחומר נעצם ולצורה בסקרי‪ ,‬במו שתאמר האדם‬
‫ש»זומר טספעצ תמיד ואיגו עועצ בי אה נמקיה ‪ ,‬י' צ מצו היותו מצץ‬ ‫מתפעל מהחל״ם רוצה בו האדם נכללו אשר הוא‪-‬מורבב מתומר‬
‫סהסורגנ אפר <ץנצ »מים המפעצום ‪ ^ ,‬נ י אמר צננת הספיר ואינו‬ ‫וצורר‪ ,‬אמנם הוא לחומר כעצם ולנפשו נסקרה‪ ,‬וזד‪,‬ו אסרם ב•‬
‫מרא‪.‬ה ‪ ,‬גי אם •והוי ומקנצ כצ המראיה ‪ ,‬וזה ג׳ג הורה עצ הסומר המקנצ‬ ‫היסודות פועלים קצתם בקצתם ודום פועלים מגד צורתם ומתפעלים‬
‫נ> הצורות ‪ ,‬וצנן תתס הרנדנייו נ ^ י ו מיתה השגתה אה הן החומר‬ ‫מזולתם מצד חמום והמשל נזה הסנץ שד‪,‬וא פועל פצר צורתו‬
‫הראשון ‪ ,‬דיוזסוהו צשס צהיותו ראש נייאוסיו המחייג ההזייה וההפסד‬ ‫ש מ א ההדור ומתפעל נחמהו ש מ א הברזל וייחם הפועל לסנץ‬
‫והוא טוזדשו ‪ .‬מת ‪ 9 t i‬שנארסי שיימש אותו צש׳• נסושנס שהוא הפוסצ‬ ‫נבללו הרגץ נו לצורתו שהוא החדור ומיתפעל לחסרו שהוא‬
‫הוןרונ צהריה וההפסד התמידי ‪ 1 ,‬ג׳ נ צפי שהוא ירגרן■ חדשו נחתצת‬ ‫הברזל אבל זה לו נסקרה‪ ,‬רוצה‪ ,‬לומר נחדור והתפעל הוצמד‬
‫הנייאה ‪ .‬ואמר שהנה יגאו סה המנץ ג*נ דנויים ‪ ,‬ר*צ נפ' נ׳ו ת׳נ‬ ‫ש מ א הברזל מן הפגימה‪ ,‬הוא לברזל נעצם ואל ‪n m‬ד ש מ א‬
‫צפירוש‬
‫‪.‬‬ ‫שאף‬
‫ונתב הר> זף‬‫‪- . ............‬‬
‫מהדרוש ימה‬ ‫‪.......‬ג׳ ג‬
‫‪............‬‬ ‫ונפי ד׳ נ ד ג‪ ,‬ששם ידני‬ ‫הצורר‪ ,‬במקרה ‪:‬‬
‫א»;צוע >טיו צ»י שצנגת השפיר ואק עגא הוא התומר הראקון ‪ ,‬גי‬
‫ונעו »\ארס׳ נאי® פ׳י »ה‬ ‫הוא מה שיהיה תחש הנשא השמימי׳ ‪ ,‬ושמה שהניא! אל המם « הוא סאעי ו* א‪4‬עור שיניא מי ק‬
‫הסצץ‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרל! כח כט‬
‫‪,‬‬
‫אונקלום אשר אמר ‪ ,‬ותחות כורסי יקריה כלומר כי החומר הראשון הוא גם כן באמת תחת השמים‬
‫הנקראים כסא במו שקדם ‪ ,‬ולא העירני אל זה הפירוש המופלא והמציא ‪ nr‬הענין אלא דבר מצאתי‬
‫לרבי אליעזר בן הורקנום תשמענו י בקצת פרקי זה המאמר )פרק כ״ו חלק ל ( ‪ ,‬והכוונה כולה מכל‬
‫משכיל הרחקת ההנשמה מהבורא יתעלה ‪ ,‬והשים ״ הה׳סנות ההם כולם שכליות ולא חושיות ‪ ,‬והבן‬
‫זה ״ והתבונן בו ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ט ע צ ב ; שם משתתף הוא שם הכאב והחיל ‪ ,‬בעצב חלרי בנים ‪ ,‬והוא שם הכעס ‪ ,‬ולא‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬‫עצבו אביו מימיו ‪ ,‬ולא הבעיסו ‪ ,‬כי נעצב אל דוד ‪ ,‬כעם בעבורו ‪ ,‬והוא שם המרי‬
‫מרו ועצבו את רוח קדשו‪ ,‬יעציכוהו בישימון; אם דרך עוצב כי^ כל היום דברי יעצבו ‪ .‬ולפי הענץ‬
‫השני או השלישי נאמר ויתעצב אל לבו ‪ .‬אמנם כפי הענין השני פירושו כי השם כעם עליהם לרוע‬
‫מעלליהם; ואמנם אמרו אל לכו; וכן אמרו כענין נח ויאמר ה׳ אל לכו ‪ ,‬שמע ענינו ‪ ,‬והוא בי הענק‬
‫אשר יאמר בעבורו באדם שהוא אמר בלבו ‪ ,‬או אמר אל לבו ‪ ,‬הוא הענק אשר יהנה ולא יאמרהו‬
‫לזולתו‬ ‫_ ___‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נזך נאשר היה הנשם המזהיר נעדר כחראים כלם ויקילם שעשינו צריך פי' אוגקלוס כ׳ לפי פירושו יחבאר כי לננח‬
‫זה אחר זה כן ההיולי הראשון אשר הוא כפי אממחנו הפשיר הוא ההיולי אחר שאמר וחחוח כורסי שהוא השמיס ‪,‬‬
‫נעדר הצורות כלם ולזה הוא מקכל הצורות כלס זה אחר א"כ שחח השמיס הוח ההיולי ‪ ,‬כי לפי פי' הרב לבד שאסר‬
‫זה יהיתה השגתס אס כן ה ח מי הראשון; אם כן נזה המשל ותמה רגליו כל מסונביו לא הייהי יודע בבירור מהו לבנת‬
‫הספיר חבל עכשיו שבאר חחח השמיס הורה שלננח הספיר‬ ‫השיגו החמר הראשין וממהותו כי אינו פועל אנל יש לו‬
‫הוא ההיולי‪ ,‬ויש לפרש עוד כהו זה הפי' שעשיסישלננח השפיר‬ ‫פעולה נחקרה וני מהיתו היא כספיריי אשר הוא נעדר כל‬
‫המראים וכמו כן ההיולי נעדר כל הצורות אלא שהספירי רי׳ל ההיולי וכן אחה נריך לפרש לפי׳ אונקלום שלבנח הספיר‬
‫ד ל ההיולי ; ר בקצח פרקי זה המאמר ‪ ,‬בס׳ כ״ו תשני ;‬ ‫הוא נמצא בפועל כלי מראה וההיולי אין לו מציאות אלא‬
‫עם צורה ‪ ,‬ואמנם ייוחס לשם ית' למה שיה ההיולי הוא •ש ההשגות ההם כלס ‪ .‬השנח אצילי בני ישרהל‪.‬־ ת והכן זה‪.‬‬
‫מה שאמרתי והוא מה־שו שי״ל שמלניש לו צורה אהר צורהז‬ ‫סבת כל הדברים הנפסדים ולכן ראוי שתתייחס אל הסבה‬
‫והחנונן נו ‪ .‬רומז לכל פללוח הפרק ;‬ ‫ראשונה כי מי שרצה בחורנניס רצה ראשונה נזה החמר‬
‫‪,‬‬
‫ולהיות נ ם כן הוא מחדשו והחדוש נמצא נו נשיתן לו הצ‪-‬רה המעחידו והתקיימו וגס כפי דעת אינקלוס ראוי שנאמר‬
‫כי מה שהשיגו הוא אמתת החחר הראשון ני ההיולי הראשון הוא תחת השתים כי השמים נקראים כסא ועוררו לרב‬
‫לפרש ההיולי הראשון אפי' לדעת אינקלוס לענין שימצא בפרקי ר׳ אליעזר בן הירקנוס; והכוונה כלה בין חאונקלזם‬
‫בין חכוונתנו להרחיק הנשמות מהבורא בין שיהיה רגל כבה נין שיהיה כסא והמשכיל ראוי שישים ההשגות ההם‬
‫כלס שכליית ; והבן זה והתבונן זה ; הכפיל אלו הב׳ דברים בעבור שאמר כי החומר הראשון השס מחדשי תמיד והחידוש‬
‫התמידי ה‪ 1‬א נתינת הצורה ‪ ,‬והתבינן בזה כי השגת זה המשל כלו השגה שכלית לא השגה חושיית ‪ ,‬והרצון נו כי‬
‫כל מה שנודע בחכמה יודע בזה המשל וירמוז כזה גם נן לכל מה שאמר בזה הפרק ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ט עצב לשון משותף ‪ .‬אמר שם טוב כל הפרקים עד הנה כלס נמשכים קצתס בקצתם אל פרק שתוף‬
‫אדם ונבר ביארנו ענינו ; אמנם זה הסרק לא ידעתי לתה הביאו הרב הנה אלא אס נאמר כי כל מרי‬ ‫י‬
‫והפסד והשחתה יבא מצד ההיולי נחו שביאר בחלק ג' פרק א׳ ולמה שפרק שעבר דבר במהות ההיולי נמשך לזה לבאר‬

‫אברבנאל‬
‫סרו ועלנו אח רוח קדשו )ישעיה סיג י'( אולי יחשונ הושנ שהה נ'‬ ‫סחלין ‪ ,‬ו‪ 9‬נפ סאפודי כניא ד»וח אחיזת ננוונת הרב גרפגי( ה‪1‬ק!ים‬
‫דנדיה הא' הוא ה״יי שמדו והנ' הוא הכעס שהענינו ורנעיסו חח רוח‬ ‫ואי! ומהי מנוה אציהם ‪ ,‬אגל האמה הגרוד הוא מה שכסנחי ‪ .‬וחס‬
‫קדשו ‪ ,‬ויודה על וה אפרו מרו ועלנו ‪ ,‬והוח ניטגנו יורה שהם שני‬ ‫היות שארישעושילוס מיהה החומר הראשון לשגה הראגונה אגל נול יד‬
‫דנדיה המיי והעננון ‪ ,‬לג! הניח הפסוק השלי נ״ה ימיורו נמדנר‬ ‫אמנעיים ‪ ,‬ושהוא אומרשהוח יח' מחדשו רדנה על החדוש כשמידי ‪,‬‬
‫יעלינוהו רישימו! )חהליס ע׳ח מ׳( ‪ ,‬ומהשד לח אחר ויעלינוהו נוא׳ז ‪,‬‬ ‫הגה הרג גוה המ^וס לא ינין הונרים נאוחו אושן ני אש שהיה סיה‬
‫יורה שימרוהו ויעצינוהו שניהס אחו ‪ .‬ולפי שעיין יקשה וה ויאמר אומר‬ ‫ןרונה אליו ושחושו גתהלמ הנריאה ‪ .‬ונגר הגריה נש׳ ה' מור כהלז‬
‫שימרוהו ויעניגוהו שאי! שניהה דיר אהד עה היות שחין ניניכה ואיו ‪,‬‬ ‫שא>ן וה המאמר לדחוק עליהש ראייהס ונא למאר א־ן ראו ‪ ,‬ואיג‬
‫והוא על ורך רמוג! שמעו! לוי ‪ ,‬לוה הניא פסוק ג' תה דרך עולנ ני‬ ‫הגי; הרג שסקניס לא הרגישו נשכוה האמצעיוס נהוייה והוח המורה על‬
‫)שה קליט נ׳ד( שאץ הם לשי! מרי ; ויהיה פירושו אה ו י ו סטא ומרי‬ ‫מה שאמרהי ‪.‬‬
‫יש ני ונסני נדרך עולה ‪ ,‬אכל לח נהחפק נוה לפי שאפשי לפרשו על‬ ‫פ ר ק כ ט כוונת המרק הזה לנאר שמון שש ענג לשי שמגאנו‬
‫כנאנ ויא״ר א‪ :‬כחג וחוצי יהיה ני ונחני נדרן עולה לרמה עלי ; לוה‬ ‫כנחונ מיחש אומו להש׳י נאומה וימטגג אל ננו וג־אשיס‬
‫הונרן להניא הפכוק הד׳ כל היוס דנרי יעלנו)שס נ׳ו ו'! שא׳א לפרשו‬ ‫ו' ו'( ‪ ,‬ואם היה ענג נארוי לנד על הכאנ יחייג נו ימ׳ גשמה ממא־ ‪,‬‬
‫ני חש על הסר׳ שהיו ממרים דנייו ומצושיו • ואמי העני; השיני או‬ ‫ולוה הניא רו כשחופיש להכירו מכאנ ‪ .‬ודנרי הנרק יתחלקו לג' חלקיס ‪.‬‬
‫ה שיי ש׳ נ ו' ‪ .‬עהה יפרש כדג הפהוק שדניאכו אל השחוף הוה והוא‬ ‫הח' ‪ ,‬נניאוד השמושיש והוא מהמלח השיק עד ולשי העני‪ ■,‬כשני ‪.‬‬
‫אמר וישעלנ אל לכו ‪ ,‬ורצה הרג לפרשי ראשו! מהשחוף השני מכנעש ‪,‬‬ ‫והחלק נ' נפי' א׳ נפסוק וימעלנ אל לנו ‪ ,‬שהוא נשי הנעה והוא‬
‫ולוא ששלק ה‪ ' 3‬סדנרי הפרק ‪ .‬וישעלג אל לנו שנשנעס הייל ית' עליהה ‪,‬‬ ‫מאמרו ולשי העני! השני עי חסרו אנל פי׳ ויסעלג הפי׳ העני! הג׳ ‪.‬‬
‫ושהיה וה נלנו ולא נלהו לנניא שיא** וה אלינה ויוניחס עליו ‪ ,‬ני‬ ‫והחלק נ' נפי' שני לפשוק ויחעצנ שהוא מלשו! מרי והוא אמיו אנל פי׳‬
‫על זה אמר אל לנו ‪ .‬והנה אמר הרנ שלה אמרי השה לצניס נעח ההיא ‪,‬‬ ‫ויהטלנ אל לנו עד סוף הפרק ‪ :‬עצב שם מ־טהתןנ ‪ .‬אמד הרה ששש‬
‫ר׳ל נעת שנחעצנ ‪ ,‬נ׳ אשרי כ! נעת שכו‪,‬נ דשה חח החויה אץ הפק‬ ‫עצנ משתחף יאמר על נ' עניניס ‪ ,‬מל הנאר ‪ ,‬ועל הנעה ‪ ,‬ועל ההעא‬
‫נגלהו הקניה אליו מחהר שכחנו וחתרי וה הניא פי' נ׳ לפשוק ; והוא‬ ‫והמרי ‪ .‬וכנה נעני! הכאנ הניא לרחיה פסוק נעצר מצי׳ נגיה )שה ג'‬
‫השיג מונרי הפרק ויפרש אישו על המרי ‪ ,‬ואמי כאדה רצון השם ני לג‬ ‫ע'‪ (1‬שהיא ראיה מוחלנוה ‪ ,‬ינעני! הגעש הניא שני פסוקים כי נעצר‬
‫יןרא הרצי! ‪ ,‬ר׳ל שייתעלנ ח‪ 1‬־ לאיה שנעשה חועא וממרח נגד השם ‪,‬‬ ‫אל ז ו י )שמואל א' כ׳ נ׳ו{ ולא עלנו אניו מימיו )מלניסא׳ א' ו׳! ‪.‬‬
‫וחל לנו הוו־ לאל יה' שמ־ה רנוני ולנכי כ׳ לנ יאמר על הילק ‪ .‬והמל'‬ ‫אנל בטני! המרי יני א י ' פהוקים‪ ,‬ואי! וה כי אה להולשח ההנצה שמלא‬
‫הוא שלא עשו הפעולוש העונות והראויות אליהם ‪:‬‬ ‫ונ נאזקה הפסוקיס ‪ ,‬והוא נזה ה‪6‬ופ! לי הפסוק הא' והוא והמה‬
‫בוונ‬
‫מח ‪48‬‬ ‫טורה נבוכים חלק ראשון פרק כט ל‬
‫לוולתו ‪ .‬וכן כל ענץ שרצהו השם ולא אמרו לנביא בעת ההיא אשד עבר בו המעיפה ההוא א כפי‬
‫הרצון‪ ,‬יאמר עליו ויאמר ה׳ אל לבו‪ ,‬להדמות בענין ההוא האנושי ‪ ,‬על המשך דברה תורה כלשון‬
‫בני אדם ‪ ,‬וזה מבואר נגלה ‪ ,‬ומפני שמרי חר המבול לא התבאר בתורה שליחות שלוח להם בעת ההיא‬
‫ולא הזהירם ‪ ,‬ולא יעדם במות ‪ ,‬נאמר כעכורם בי ה׳ בעם עליהם בלבו‪ .‬וכן כשהיה רצונו בשלא יהיה‬
‫עוד מבול‪ ,‬לא אמר לנביא לך והנד להם זה ‪ .‬ולזה נאמר אל לבו‪ ,‬אכל פירוש דתעצב אל לכו‪ .‬כפי‬
‫הענין הג׳ יהיה פירוש ב המרות האדם רצון ה׳ ‪ ,‬כי לב ג״ב יקרא הרצון ‪ ,‬כמו שאבאר)שרק ל'מ חלק א׳(‬
‫בשתוף שם לב ‪:‬‬
‫פ ר ק ל אכל‪ ,‬זאת הטלה הנחתה הראשונה בלשון ללקיחת'כעלי חיים מה שיקחוהו מן המזק ‪ ,‬וזה‬
‫מה שאין צריך אליו משל ‪ .‬ואהרי בן ראה ^ ו ן באכילה שני ענינים ‪ .‬הענק האחד‬
‫הוא אבדת הדבר הנאכל‪ ,‬כלומר הפסד צורתו תחלה ‪ .‬והענק האחד י* צמיחת הבעלי חיים במה שיקחוהו‬
‫ק המזק ג והתמדת עמידתן בו ג והתמדת מציאותן י ותקק כתות תון‪ :‬כולם בו ‪ .‬ולפי הענק הראשק‬
‫הושאל לשון אכילה לכל אכירה והפסד ‪ ,‬ובכלל לכל השמט צורה ‪ ,‬ואבלה אתכם ארץ אויביכם ‪ ,‬ארץ‬
‫אוכלת יושביה ‪ ,‬חרב תאכלו ‪ ,‬תאכל הרב ‪ ,‬ותבער בם אש ה׳ ותאכל כקצה המחנה ‪ ,‬אש אוכלה הוא ‪,‬‬
‫כלומר יאבד המורים בו כאבוד האש למה שישלוט עליו ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬ולפי הענק האחרון הושאל‬
‫לשון אכילה לחכמה וללמוד ‪ ,‬ובכלל להשגת השכליות אשר יתמיד בהם השארות הצורה האנושית על‬
‫השלם שבעגינים ‪ ,‬כהתמדת הגוןן במזון על הטוב שבעניגיו‪ ,‬לבו שברו ואכולו ‪ ,‬שמעו שמוע אלי‬
‫ואכלו‬
‫שם טוב‬ ‫אשודי‬
‫פ ל ק כ ט א כפי הרצון ‪ .‬כפי רצונו הקדום שיהי׳ זה העולם שם עצב אשר נאמר בשני ענינים או על הנעש או על‬
‫השפל מונהג מצד האמצעיים השופעים‪ :‬ב המלוח המרי‪ :‬ואמרו לא אמר לנביא בעת ההיא אשר עבר בו‬ ‫׳‬
‫האדם רצון ופו׳ ‪ .‬כאפר לא עשה האדם הפעולות העובוח המעשה זנו׳ ‪ ,‬יאמר עליו ויאמר ה׳ אל לבז ‪ ,‬ואמנם ר׳ל‬
‫בעת ההיא כי כשכתב משה את התורה נאמר לי זה‬ ‫‪ .‬אז מרה מעשות מה שהיה רצון הש׳׳י ‪:‬‬
‫פ ר ק ל א צמיחת נ״ח ‪ .‬ר״ל בזמן הגידול ‪ :‬ב והממדח בנביאה וכן כשיהיה רצינו שלא יהיה עוד מבול לא אמר‬
‫עמ ‪ rT‬ן ‪ ,‬יצה לימד וזה כשני העמידה ‪ :‬אז לנביא חבל כשבא לכתוב התורה אמרו נ ס כן ; ואמרי‬
‫ג והתמדת מציאותן ‪ .‬בשני הירידה ‪ :‬ד והקון פסוח‪ .‬פלא בפי הרצון ‪ .‬ר״ל נפי רצונו הקדים שיהיה זה העולם השפל‬
‫יהיה בם רוע מזג לחכמה וללמוד ר״ל השנה המושפלות וזהו מונהנ נ פי העולם האמצעי‪ :‬ואמרו המרות האדם כו׳‪.‬הר‪5‬ון בו‬
‫נאשר לא עשה האדם הפעולות הנווגית המרה מה שהיה‬
‫רציני יתב׳ ני האדם נברא בשכל נדי שיעשה הפעולות הטיבית ואס לא יעשה אז יחטיא הכוונה האלהית והמרה רצונו ;‬
‫‪ £5‬ר מ ל אכל זאת המלה הנחתה בלשון ללקיחת הבעלי חיים ‪ ,‬אחר שהביא הרב עצב שהוא שם מרי והנעם פירש‬
‫שם אכילה שהוא נאחר על החכמה והיא הישועה האמתית‪ ,‬והיא הדבר אשר בעבורה ינצל מהשט‬ ‫י‬
‫ומיצי הרע שהוא ההיולי הראשון ‪ .‬והנה אמר הרב בי נאמר ראשון אכילה בלקיחת הבעלי חיים המזון ‪ .‬ולמה שהאוכל‬
‫יפסיד צורת הדבר ואח״כ יזון באותו המזון יושאל שם אכילה אס לאבדת הדבר והפסדו בכלל ‪ ,‬ואם להשגת שום שלמות‬
‫בהשמת השכל אשר יתמיד בהם ההשארות והצורה ‪ ,‬אם כן שם אכילים ימצא בה שלשה דברים ‪ ,‬אם הפסד דבר וקיום‬
‫לדבי אחר והוא המזון אשר יזון נו הבעלי חיים ני יפסד צורת הלחם זימהפך לצזרת הנזון ‪ ,‬ואם שימצא בו ההפסד‬
‫בפרט כמו שאחר ואכלה אתכם א ח אויביכם ‪ p 6 ,‬אוכלת תשביה ‪ ,‬והדומיס לזה ‪ ,‬או ימצא הקיום על טוב‬
‫שבעניניס נמו שנאמר בהשגות השכליות לכו שברי יאכלו וזה הרבה ‪ :‬ואמר צמיחת בעלי חיים במה שיקחוה מהמזק‬
‫והתמדת עתידתס בו והתמדת מציאותו יתקון כחוח הגון< כלס ני ‪ ,‬רצה בו שהמזון יש בו ד׳ ענינים צמיחת בעלי‬
‫חיים וזה בזמן הגידול ‪ ,‬והתמדת עמידתו וזה בזמן העמידה ‪ ,‬והתמדת מציאותו וזה בזמן הירידה ‪ ,‬ותקין נחות הגוץ כלם‬
‫'י ®'‬ ‫אברבנאל‬
‫י‪,‬דן הוזגמ‪ 9‬למ‪,9‬ש‪9‬נמפ » ס ל‪ 6‬נה במו ‪ qww‬ניזון ימשחלם _עם‬ ‫ה׳‬ ‫פ ר ק ל נוינת הפרק הזה לנאר השאלת מלה אכל לבסיר‬
‫המוון הגיפיי ‪ :‬י^הי הענין האוזד ‪ .‬והו י ח' נ מדני* הפיק ‪ .‬יאמר‬ ‫אלהין אש אוכלה בוא )דרייס ד׳ כ׳ו( ‪ .‬יניון ג׳ נ הרב‬
‫שלכל אנדה והפסד ישאיל הנמ‪1‬כ פס אכילה כאומר ואכלה אתנה‬ ‫נכיק הוה לנאי מכל נ‪ 1‬ן הנן אכיל האכל )ניאשית >' »' ‪ 0‬נמו שאנאר ‪,‬‬
‫)דיןיא ג׳ו ל׳ס( ‪ ,‬אין אינלת יישניה )כמינר י׳ג ל'נ( ‪ .‬ולפי שאולי‬ ‫ויההלקז דכי• ה‪5‬־ק הזה לג׳ חלקים ‪ .‬הא' ‪ ,‬כהשאלה השס מהחלשו‬
‫•אנמי אימי שהיא אכילס מעש שהאיז הי‪,‬מ האנשים הנקנייס נעפיה‬ ‫עד ולפי הענין האהד ‪ .‬נ' ‪ ,‬נפסוקיס שיהפישו מאכילה על ההפסד‬
‫דחוירס לעצמה והיא מההניזה הא' למאכל ‪ ,‬לזה הניא עוד חרג תאכלו‬ ‫והוא מאמח ולפי כעגין עד ולפי הענין האחרון ‪ .‬ג' ‪ ,‬מיאור אין‬
‫)ישעיה א׳ נ׳( ‪ ,‬האכל מיכ)שמואל נ׳ נ׳ נ׳ו( ‪ ,‬שאין האדס מכנה נחיכ‬ ‫גדהינ יהמר הכילה על החכמה הלמוד וההשגה ‪ ,‬וזה ג' נ כיכרי חז׳ל ‪,‬‬
‫אכילה כ׳ אס כעניי ההפסד ‪ .‬וכן והנער כה אש ה' ותאכל נקצה יגו׳‬ ‫והוא מאמרו ולפי העוין האחרון עד סון הפיק ‪ :‬אנא זאת המיית‬
‫)נסיכי י׳א א'( שהאשעפהיי ומכלה ‪ ,‬ועזה הסין הניא ה' אלהיו אש‬ ‫תנחתד‪ ,‬ראיעינה ‪ .‬זהי הה׳א מדברי הפרק ‪ ,‬יאמו■ הרג שאנל היא‬
‫אוכלה הוא ‪ ,‬י׳ ל עאנד המיייס והחעאיה ‪ .‬ואס חקשה אין קראטהו‬ ‫שם מישאל ילז׳א נז כוחה ראשינה כי זה מיוחד למישאלים לא למשותפיס ‪.‬‬
‫אש שהיא י מי גשמי ‪ .‬לזה »׳ יאני המוייס ני כאנוי האש ויחסר‬ ‫יהמר‪,‬ה הראשונה נאכל היא לקיחת המזוןכניה‪ ,‬ואמי נמה שיקתהי‬
‫א׳נ ננתונ ניף הדמיון ‪ ,‬ויאפר כאש אינלה היא ‪ ,‬שהיא מפסיד המעאיה‬ ‫מן הוזזזן על זמן הצמיחה והגידיל שזכר‪ ,‬יאמר יההעדת מציאזהו ‪ ,‬על‬
‫כאש ‪ :‬חלסי תענין האויורון ‪ .‬זהו המיג מדניי ה»יק ‪ ,‬יאפי ששס‬ ‫ימי העי״דה ‪ ,‬יאמר והקי] כמוה כגוף על ימי הזקנה ‪ ,‬שיהיה השהדלוה‬
‫אכילה נאמד על קנין ההנפה והלמוד ‪ ,‬ירצה כחכמה המחקרית והעיוניח ‪,‬‬ ‫האדם לי‪,‬קן כהיהיי שלא ייפהדי ‪ .‬ר׳ל כי נצמחיס עם היית שהם זנים‬
‫ויצה כלמוד היוויה המקונלח והמלומדח מפה אל פה ‪ ,‬ואמי שאין וה‬ ‫יליקחיס מכמזון ‪ ,‬הי‪,‬י‪ .‬לא יאמר נהם שם אכילה כי אס כנ׳ח ‪ ,‬ואחיי‬
‫מצי העיון כייסוד ולא מצי הקנלה ני אס נכלל נמה שה וזה השגה‬ ‫כן ראה געל הלשין שנמכיצה העצמיח יתחנרי נ' דנליס ‪ .‬הא' ‪ ,‬בעהד‬
‫שכלית נין העייציס אי המקונלת ‪ .‬והנה יאמר כהה שס אכילה לפי‬ ‫צייה המזין ‪ .‬כ' ‪ ,‬הי״ת צירא הניזין ‪ .‬ישלשדהס השאיל שם אכילה‬
‫שכהשאני הצפש כאופן כלם געו שישאי הגון נמה שיקח פהמיין ‪ ,‬יהניא‬ ‫על הפשד כל ונר מישאל מהפשד הדנר הנאכל ‪ ,‬וא'כ השאיל אנילה על‬
‫מזה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ל לא‬
‫ואבלו טוב‪ ,‬אבול דבש הדנות לא טוב ‪ ,‬אבול בני דבש כי עוב ונופת מתוק לחרך ‪ p‬דעה חבטה‬
‫לנפשך ‪ .‬ווה נעשה נ״ב הרבה בדברי רז״ל ‪ ,‬כלומר שמבנים החבטה כאכילה ‪ ,‬תא אכלו בשרא שטנה‬
‫ביה רבא ‪ .‬ואמרו כל אכילה ושתיה ה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה ‪ ,‬י ובקצת הנוסחאות‬
‫תורה ‪ ,‬וכן הרבה קראו החכמה מים ‪ ,‬הוי כל צמא לכו למים ‪ ,‬ומאשר נעשה זה הרכה כלשון וננלה‬
‫עד ששב באלו הוא ההנחה הראשונה ‪ ,‬נעשה נם בן לשון הרעב והצמא בהעדר החכמה וההשגה ‪,‬‬
‫והשלתתי רעב באר־ן לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה‪ /‬צמאה נפשי לאלהים לאל‬
‫חי ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬ותרגם יונתן בן עוזיאל ע״ה ושאבתם מים בששון מטעיני הישועה ‪ ,‬ותקכלון אולפן‬
‫הדת כחדוא מבחירי צדיקיא ‪ .‬והשתכל פירושו מים שהוא חכמה שתניע בימים ההם ‪ ,‬ושם מעיני כטו‬
‫מעיני העדה כלומר הראשים והם החכמים ‪ .‬ואמרו מבחירי צדיקיא ‪ ’ ,‬כי הצדק היא הישועה‬
‫האמתית ‪ ,‬וראה א ‪ 7‬פירש כל מלה בזה הפסוק לענק החכמה והלימוד ח והבן זה‬
‫פ ר ק לא דע כי לשכל האנושי השנות א בכחו וטבעו שישיגם^ ג )א( ובמציאות נמצאות ועגיגים‬
‫אץ בטבעו שישיגם כשום פנים ולא בסבה ‪ ,‬אבל שערי השגתם נעולים בפניו ‪,‬‬
‫ובמציאות‬
‫א‪£‬די‬ ‫שם טוב‬
‫ירמוז שלא יהיה בהם רוע מזג בכל אלו הזמנים ‪ :‬והבן‬
‫חכמות ועיון המושפלות ‪ :‬ה האפורה נש׳ זה ‪ .‬בספר משלי‪*,‬‬
‫אשר‬ ‫ו ובק‪5‬ת הנוסחאות תורה‪ ,‬ר״ל ירמוז לזה שהמכסה‬ ‫א מ ח ובקצת הגוסמאות תורה ‪ .‬א מ ח המפרשים ני ירמוז‬
‫במנורה תהיה הצירה האנושית היא החורה היא מורכנח‬ ‫לזה ני ה מנח ה אשר בעבודה תהיה השארות הצורה האנושית‬
‫מדעות שכליות וסמעלח הפדוש לכן בידיעתה ובקיומה יגיע‬ ‫היא התורה כי היא מורכבת ממעלות שכליות וממעלות‬
‫שלמות השארות הצורה האנושית לא במכסה לנד ולא במעשה‬ ‫המדות לבן בידיעתה וקיומה תגיע השארות הצורה האנושית‬
‫‪,‬‬
‫התורה לבד ‪ :‬ז כי הצדק היא התשועה האמחית ר'ל כי‬ ‫לא במנחה ולא במעלות התורה ל בד‪ ,‬ואחרים סי' ני‬
‫מבמה ותורה הם דבר אחד ‪ ,‬בי התורה המיוחדה אצל‬
‫הדמות הצודקות אשד יהיו חון לנפש כמו שהס בנפש הם הישועה‬
‫האמתית ; ח והבן זה ‪ .‬רומז לאפיו סכל ען הגן אכל תאכל‬‫היודעים היא החכמה ; וראה איך סי׳ נל חלה בזה הפסוק‬
‫בענין החכמה והלמוד והנן ז ה‪ .‬כי זהו הישועה אשר‬
‫ר׳ל שתשיג ענייני המושכלים האמתיים ‪ ,‬נ ס רומז למה שאמר‬
‫כי הצדק היא הישועה האמתית ‪ .‬וי״א שאמרו הצדק היא‬ ‫נשתוקק אליה ‪ ,‬ני לא נחאוה ישועת המשיח בעבור התאוות‬
‫הישועה האמהית רומז מל כי כוכב נדק הוא המולה בהישפיע‬‫הגשמיות והתשיקית המדומות כמ״ש ומלאה ה א ק דעה‬
‫החכמה והוא מזל ירושלים ‪ .‬וגס מה שאומר כי המים הס‬ ‫את ה׳ ועם הלמוד והחכמה ישיג האדם כאלו יצא מעבדות‬
‫רומזים לחכמה רמז לזה הענין מי מרה כי המושכלים לבד‬ ‫לחיות ומאבל לי״ט‪ ,‬ולכו אמרו רד׳ל מה שמו של משיח‬
‫הס סריס להמון והמעשיס לנד הס פריס לנישכיליס ‪ .‬לכן‬ ‫תאני דכי ר׳י ינון שמו תאני דני חוקיהו חזקיהו שחו וכו׳ ‪.‬‬
‫כי אלו החכמים היו מלמדים דעת את העם ובעבור שהיו‬
‫הענין המורכב משניהם והיא התורה הוא המיס המתוקים ‪ ,‬וזה‬
‫מושיעים נפשם לתלמידיהם כאלו נקראו מש־חים ‪ ,‬ואין‬
‫שאסרו רז״ל שבח ודינין כמלה נפקדו כי שבת הו רמז לידיעת‬
‫ספק כי יהיה בכאן ישועה כללית לבית ישראל ויהיה‬
‫המושכלוח ‪ ,‬כי הוא מושכל ע״וק עד שילאו השכלים האנושיים‬
‫להשעו ‪ .‬ודינין רמז למסורסמות והמעשים ‪ ,‬א"כ הס העירו‬‫כוללת ג״כ לגון! ולנפש אס רצונו לעשות רצונו יתעלה אבל‬
‫סוד מי סרה באלו המלות העמוקות ‪ .‬והנן זה כי נפלא הוא‬‫מה נעשה ושעבוד ■ימלניות ושאור שבעסה מעכבים ‪ /‬ולכן‬
‫למשכילים ולהמון ;‬ ‫צריך האדם שיקיה שינא הנואל ויציל גופנו ונפשנו כמו‬
‫פ ר ק ל א א השגות נכחו שישיגםוכו׳‪ .‬ר״לוהס הנמצאות‬ ‫שעשה חשה מושיענו ואם יתמהמה צריך שירגיל האדם‬
‫הששלוח ‪ .‬זה הפרק ההחלה לרמוז מעמד הר‬ ‫׳‬ ‫נפשו בחכמות ובדעות כי אז יגאל נפשו מרדת שחת ואז‬
‫יבא לו הישועה האמתית וזהו מה שרמו הרב באמרו והבן‬
‫סיני‪ ,‬והגבול שזכר שיש לשכל האנושי גבול רמז על מה שצוה‬
‫הקב״ה למשה והגבלת את ההר ‪ :‬נ ובמציאות נמצאות ‪ ,‬והס‬ ‫זה ; ואמרו כי ^הצדק הוא הישועה האמתית הרמז בזה‬
‫הדעות הצודקות הם הישועה לא הגשמיות ולא הדעות‬
‫הכוזבות ‪ :‬והבן זה רומז למה שנא׳ במעשה בראשית מכל ‪ p‬הגן אכיל תאכל ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫פ ר ק ל א דע כי לשכל האנושי השגות וכו'‪ ,‬מזה הסרק יתחיל הרב לרמוז על מעמד הר סיני והגבול שזכר שיש‬
‫לשכל‬
‫קרשק ש‬ ‫‪.‬‬ ‫א ברבנ אל‬
‫פ ר ס ל א )א( ובמציאות נמצאות וענינים אי! בטבעו ש״עיגס‬ ‫מזם לכו שגרו ואכלו )ישעים נ׳ה א׳( שאמר על בדומם ‪ ,‬וכן אכל גגי‬
‫בשום פנים ואא כסכה ‪ .‬ר׳א שתהיה סנה מונעת‬ ‫׳‬ ‫ונש כי מוי ונוכה מתין אל וזכן )משלי כ׳ד י׳ג( ופי' הנמשל נאמרו‬
‫ואם הסיר הסבה תהיה אוזשר לו ההשגה יאמר שההשגה באתי‬ ‫כן יכה הכ‪-‬יה ל‪:‬שש־ ‪ ,‬וההשאלהוהמשל שניהם כאמו ‪ ,‬שהמשיל כחכמה‬
‫אפשרית והוא אמרו אכל שערי השגתם נעולים לפניו ■‬ ‫נמשל כאכילה לש• שחומה אליה כ׳ש כהשאלה ‪ .‬והנה הניא הרג שזה‬
‫נמשן נס נונר' הזיל שאחר כל אכילה ושהיה האמורה נבשר וה ר׳ל‬
‫פשר משלי אינה אלא חכמה ‪ .‬ואמי הרי ונ־ןצה הנוכהאוה הורה‪ ,‬ל מיו שהיוכמה העיוגיה וההורה המיןונלה שניהם נאתו נזאה כהשאלה‪.‬‬
‫והנה הניא הזה ענין המים כדי לשת); השהיה עם האכילה געכור מה שאמר אח׳ו שלזה הושאל שם רעג וצמא להכור ההשגה כאמרו לא‬
‫רער ללהס ולא צמא למים כי אש לשצווע אה וגרי ה' )עמוס ת' י׳א! יורה שנונר ה' נא־יי רעג וצמא ‪ .‬והנה הניא הונום יוגה! והקנלין אולשן‬
‫חוה ‪ ,‬לומר שהוכרה המתרגס לשרש המיה על ההשגה עד ששי' מעיני על חכמים דשועה על הנדק שהוא אמהת ההשנוה וצוו‪ . !:‬זאמר שהיא‬
‫הישוגה האמהיה י׳ל ישועת הנשש שהיא ההשגה ‪ .‬והה שחתם הדר דנייו נאומרו ורנ!■ זה ‪ ,‬רמז על ההשאלה האמיונה הזאה זהיא לפרש מי'‬
‫ען כגן אכול האכל שרצונו שיעיין ננל הידיעות‪ ,‬ומען הועת עוג ורע לא האכל המנור׳ל שלא יעיין נמשורהמוה ‪:‬‬
‫ט ר ס ל א כוונה הפרק הזה ‪ .‬לנאר שיש לשכל האנושי ננול ידוע יגע עדיו ולא יענורוימנו‪ ,‬ושיש וכריס שאששרלהשיגה כלםוהס הנודעים‬
‫‪ ,‬והשנהמהיה איזה )נדל על מה‬ ‫נלמידייח ‪ ,‬זפהסשא׳א להשיגה ‪ ,‬לא כלס ולא חלק מהם ‪ ,‬והוא כהשגהמלות הנורא‬ ‫'‬
‫שהיא ‪ ,‬ודנרים אהייה וזהו נאלהיוה ‪ .‬ושיש דנריס אששר לאוס שישיג מהס קצה ויעלה ממגו ק‪.‬ה ‪ ,‬וזה נדנריס מהאלהוה יוניים מחכמה‬
‫מ נ ע ‪ .‬ודנרי השרה אהרים ומקישריס נאהד ‪ :‬רע כי לשכל האנושי השגות נסהו ‪ ,‬יאמר הרג שיש וגייס אפשר לאום להשיגם נכחו‬
‫ויש‬
 ‫‪^9‬‬ ‫מט‬ ‫טורה ננוכים חלק ראשון מרק לא‬
‫^ ובמציאות דבדם ישיג מהן ענץ ‪ ,‬דסכל ענינים ‪ ,‬ואין בהיותו משיג מתחייב שיעיג ‪ to‬דנר ‪ ,‬כמו‬
‫שלחושים השגות ולא ישיגום על אי זה מרחק שיווען‪ p ,‬שאר הכהות הגופניות‪ ,‬שהאיש על‬
‫דרך משל ‪ ,‬אע״פ שהוא יכול לשאת שגי ככרים ‪ ,‬אינו יכול לשאת עשרה ‪ ,‬דתרון אישי הטין זה על‬
‫זה כאלו ההשגות החושיות ושאר הנחות הגופניות עלה מכואר לכל אדם ‪ ,‬אלא שיש לו גבול ‪ ,‬י ואץ‬
‫העגין הולך אל אי זה מרחק שמרק ואי זה שיעור שיקרה ‪ .‬וכן הרץ כעצמו בהשגות השכלמת‬
‫האנושיות‪ ,‬יש יתרון לאישי הפץ זה על זה בהם יתרץ רב ‪ .‬חה גם כן מבואר מלה מאד לבעלי‬
‫החכמה ‪ ,‬עד שענין אחד יוציאהו איש מעיונובעצמו‪ ,‬ואיש אחר לאמכללהבץ העגץההואלעולם‪,‬‬
‫ואפילו למדוהו לו ככל לשץ וככל משל וכזק ארוך לא יגיע שכלו אליו כשום פגים ‪ ,‬אך תקצר מ­‬
‫שכלו להכינו ‪ ,‬וזה היתרון גם כן איגו ללא תכלה ‪ ,‬אבל לשכל האנושי גטל בלא ‪ p o‬יעמוד אצלו ‪,‬‬
‫עד שיש דכרים שיתבאר לאדם המגע השגתם ‪ ,‬ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו כהמנע‬
‫זה ‪ ,‬ושאין פתח שיכנס ממנו לתיע אל זה ‪ ,‬בפכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד ‪ ,‬וכסבלע‬
‫מספר מיני כעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה ‪ .‬ויש דברים ימצא האדם תשו^זו להשגתם‬
‫עצומה ‪ ,‬י׳ והתגברות השכל לבקש אמתתם ולחפשוז ‪ ,‬נמצא בכל אומד‪ .‬כת מעיינת טכני אדם ‪ ,‬ובכל‬
‫זק ‪ .‬ובדברים ההם ירכו הדעות ותפול הטחל^נ כץ המעיינים דחחדשו הספקות ‪ ,‬מסגי התלות השכל‬
‫בהשגת הדכרים ההם ‪ ,‬י כלומר התשוקז אליהם ‪ ,‬והיות ‪ to‬אחד חושב שהוא מצא הרך ידע כה אמתת‬
‫הדבר ‪ ,‬ואץ ככח השכל האנושי שיכיא על הדבר ההוא מופת‪ ,‬כי כל דבר שנודעה אמתתו במופת‬
‫אין מחלוקת בו ולא הכזבה ולאמניעה‪ ,‬אלא מסכל יחלוק ד&חלוקת אשר י תקרא המחלוקת המופתית‪,‬‬
‫כמו שתמצא אנשים חלקו כבדוריות האדן והיות תלגל עגול וביוצא בזד‪ , .‬ואלו אין מבוא לד‪.‬ם כזד‪.‬‬
‫הענין ‪ .‬״ ואלו הענינים אשר נפל כד‪.‬ם זה הבלבול הרבה מאד ‪ ,‬בעגיגים האלוזיים ‪ ,‬ומעט בענינים‬
‫הטבעיים ‪ ,‬ט ונעדרים בענינים הלימודיים ‪ .‬אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סבות המחלוקת בענינים‬
‫שלש ‪ .‬אחד מהם ‪ ,‬אהבת הרשות וד״נצוח‪ ,‬המונעים האדם מהשגת האמת כפי מה שהוא ‪ .‬וד״שגית‪,‬‬
‫דקות הענץ המושג כעצמו ועומקו וקשי השגתו‪ .‬והשלישית‪ ,‬סכלות המשיג וקוצר ‪ t‬שכלו םד‪.‬שיג‬
‫מר‪,‬‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫עולם מבדלים ‪ :‬ג ובמציאות דברים ‪ ,‬בעולם האמצעי ‪ :‬ד ואין לשכל האנושי רמז לגבול מ א מ ר במעמד מ נ ה ר והגבלת‬
‫הענין הולך על איזה מרחק ובו׳‪ .‬י׳ ל אע״ש שהיה גבול לשכל בן את ה ה ר‪ ,‬אמר הרב כי לשכל האנושי גבול כי יש‬
‫אדם גאמר שזה יהיה לו גבול מה ואסר יהיה לו גבול יותר גדול ‪ ,‬השגות יוכל השכל להשיגם ויש במציאות ג״כ נמנאות‬
‫וגאמר שזה היתרון ילך לבלתי תכלים גתוסשח ‪ ,‬ואמר ^ ב שאץ ועניגים אץ בעבעו שישיגם בשום פני ם; ואמרו ולא בסבה‬
‫הענץ הולך על איזה מרחק שיזלמן אבל יש גבול י ח ע שאין שום אפי׳ בשפע אלהי ובמציאות דברים ישיג מהם ענץ ויסכל מהם‬
‫אדם יכול לעברו ‪ :‬ה והתגברות השכל לבקש אמתחם וכר ‪ ,‬ליל ענץ ‪ ,‬אמרו המפרשים כי מה שאמר כי לשכל האנושי יש בו‬
‫וההתגברות וההתעוררות שיש לשכל לבקש אמתח אותם הדברים כתות בעבעו שישיג ח מז אל אלו הדברים שבכאן שהוא העולם‬
‫אשר ישתוקק האדם להשגתם ולחשש אמחת אותם הדגייס נמצא השפל‪ 1/‬ענינ ם א ץ בעבעו שישיג רומז לעולם השכלים הנבדלים‬
‫בכל כת מע״גת ונו׳ ‪ ,‬ואמר לחששה שב למלח אמתתס ובמציאות ישכיל מהם עגין ויסכל מהם ענין רומז לענץ‬
‫שי‪.‬זכיר ‪ :‬ו כלומר התשוקה ‪ .‬ר׳ל מה שהזכרתי התלות השכל הגלגלים ‪ :‬וגם כן מבואר מאד ונגלה ני יש במץ האנושי רוחב‬
‫רצוני שהשכל משתוקק להשיג אותם העגינים ‪ :‬ו תקרא בהשגות העיוניו ת‪ ,‬כי יש אנשים שישימ עניניס מעצמן‬
‫המחלוקת הסושתיח ‪ .‬ד״ל שחולק נגד המוסת ‪ :‬ח ואלו ואים לא יוכל להבץ הענק ההוא אפי׳ למדהו •מזולתו ויש‬
‫העניניס אשר נשל ‪ .‬רצונו לבאי הרלוקה הראשונה מסה שיש אנשים שלא יוציאו הדבר מעצמם אבל ילמדוהו מזולתם‪,‬‬
‫תשוקה להשגחס ואין עליו מושת ‪ :‬ט ונעדרס בעגינים ולכן היו במעמד הר סיני מדרגות משה מחיצה בפ״ע א ה ח‬
‫הליסוד״ס ‪ .‬שגעניניס הלמוד״ס אין גו שוס סמלוקש ‪ :‬מחיצה ב פ׳ ע נדב ואביהוא מחיצה בפני עצמן ואח׳כ »‬
‫ישראל‪ .‬ויש ד ב ד ם שיתבאר לאדם ה מנע השגתם ולא ימצא‬
‫בנפשו השתוקקות לידיעתם ‪ ,‬ויש ד נ מ ס ע ם שיש לאדם תשוקה עצומה להשגתם ויתגנר השכל לבקש אמתתם‬
‫בכת השכל האנושי שיביא על הדבר ההוא מופת ‪ :‬והנן אחרו נ י כל דבר שנודעה אמתתו אין מחלוקת בו ‪I‬‬
‫הכזבה ולא מגיעה אלא חסכל יחלוק המחלוקת ההיא ו »׳ ‪ .‬ואלי העניני ם אשר נפל עליהם זה הנ ל טל הרבה בעבינים‬
‫האלהייס ונזעע בעניגיס העבעייס ונעדרים בעבינים הלמודיים למה שהלמודי הוא למוד מופתי ל ק בעבור ז ה‬
‫ראוי לשום גבול לשכל האנושי כי לא יתבלבל עני ט ‪ :‬ואמרו אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סבות המחלוקת ה ם‬
‫שלשה‪ ,‬א׳ מהם אי‪.‬בת הרשות והנצוח המונעים לאדם מהשגת האמת כפי מה שהוא מ הכבוד המדומה יבעל האדם מהשיג‬
‫האמת כ״ש כשיכוין בלמוד התורה והחכמה אל הנצויז והשררה לא אל ה א מ ת‪ ,‬ונז ה רמז אל אלישע בן א טי ה ‪.‬‬
‫והסבה השנית דקות הענין בעצמו ועמקי וקושי השגתז וגזה רמז אל ר׳ עקיבא נ י מה שהיה אפשרי להשיג ה ; «‬
‫ומה שלא היה אפשרי להשיג לא השיג וע״ז נכבס כשלום ויצא כשלום ‪ .‬והשלישית סכלות המשיג וקוצר יד שכלו‬
‫מהשיג‬
‫א ב ר ^‬
‫‪, f)tJ‬‬‫‪eim‬‬ ‫ויש זנייס א׳א שיושגו » ' צדייס לזוזר כמשיג ‪ puipjt‬כמושג ‪ ,‬ואס כמושג יססשיג ‪ ,‬ואס אסר עצי‪8‬ם אנל שערי ‪9‬שג»‬
‫אמר !נמציאות)ונו׳( עוינים אין נענעו שישיגס נשוס פגיס ‪ ,‬ווכ מצל זוס! גסשגס סמת סגגזליס נסצטם ‪ ,‬רש זנרים סטוצידס שיסנג מסע‬
‫י״י‬ ‫‪13‬‬ ‫יג‬ ‫]פורד‪ ,‬נבוכים ח׳א[‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק לא לב‬
‫מה שאפשר היטנתו כן זכי אלבכגדר ‪ .‬ובזמננו סבה רביעית לא זכרה ‪• ,‬צי^א היתה אצי^ם ‪ ,‬והוא‬ ‫‪,‬‬
‫ההרנל והלימוד ‪ ,‬כי האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו ; עד שאתה תראה אנשי‬
‫הב פר כפי מה שהם ממעוט רחיצת ראשם ונופם ; והעדר ההנאות וצוק הפרנסה ‪ ,‬ימאסו המדינות‬
‫‪,‬‬
‫ולא יהנו בהנאותם ‪ ,‬ויבחרו הענינים הרעים המורגלים ‪ ,‬על הענינים הטובים שאינם מורגלים ולא‬
‫תנוח דעתם לשכינת ההיכלות ‪ ,‬ולא ללבישת המשי ‪ ,‬ולא להתע‪,‬־; במרחץ ובשמנים ובסמנין ‪ ,‬כן‬
‫יתחדש לאדם בדעות אשר הורגל בהם ונדל עליהם ‪ ,‬מן האהבה והשמירה להם ולהתרחק מזולתם ‪.‬‬
‫ולפי זאת הסבה נ״ב ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל טורגליו ‪ ,‬כמו שקרה להמון בהנשמה ובענינים‬
‫רבים אלהיים כמו שנבאר ‪ .‬בל זאת מפני ההרגל הגדול על כתובים שהתישב י להרגילם ולהאמץ‬ ‫‪,‬‬
‫בהם יורו פשוטיהםעל ההגשמה ועל דמיונים אין אמיתות להם ‪ ,‬אבל נאמרו על צד המשל והחידה ‪,‬‬
‫^ והיה זה לסבות שאני עתיד לזכרם ‪ .‬ולא תחשוב כי זה שאמרנוהו מקצור יד השכל האנושי והיות לו‬
‫‪,‬‬ ‫גבול יעמוד אצי^ו ‪) ,‬נ^( הוא מאמר נאמר כפי התורה לבד ‪ ,‬אבל הוא ענין ככר אמדוהו הפילוסופים נ״ב‬
‫והשיגוהו השגה אמתית מבלתי נטות אל דעת ואל סברא ‪ ,‬והוא דבר אמתי אין ספק בו ‪ ,‬אלא למי‬ ‫‪,‬‬
‫שיסכל הדברים שכבר בא עליהם המופת ‪ .‬חה הפרק אמנם הקדמנוהו הצעה למה שיבא אחדיו ‪:‬‬
‫פ ל ק לב ר ע אתה המעיין במאמרי זה ‪ ,‬שהנה יקרה בהשגות השכליות מפני )א( שהן נתלות‬
‫בחומר ; דבר ידמה למה שיקרה להשנות החושיות ‪ ,‬והוא שאתה כשתעיין בעיניך‬
‫תשיג מה שבכה ראותך שתשינהו ‪ ,‬וכשתכריח עיניך ותפליג כעיון ותטרח לעיין על רוחק גדול יותר‬
‫ארוך ממה שבכחך לעיין ברוהקו ‪ ,‬או תסתכל בכתיבה דקה או פתוח דק שאין בכחך להשיגו ‪ ,‬ותכריח‬
‫ראותך לאמתו ‪ ,‬לא יחלש ראותך על זה אשר לא תוכל עליו לבד ‪ ,‬אכל יהלש גם כן על מה שבכחך‬
‫שתשיגהו ‪ ,‬ויחלש ראותך ולא תראה מה שהיית יכול להשיג קודם הפלגת ההבטה וההטרהה ‪ .‬וכן‬
‫ימצא כל מעיין בחכמה מן החכמות א ענינו בענין המחשבה ‪ ,‬כי אם ירבה המהשבה ויטריח כל רעיוניו‪,‬‬
‫יבחל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫י להרגילה ולהאמין בהם ‪ .‬שהאדם השישב להגדיל הפסוקים‬ ‫חהשיג מה שאפשר השגתו רחז להציץ ומח ‪ :‬וכימנגו טכה‬
‫שהם אמח״ס כשי דעחו והאתץ נהם ‪ ,‬פי׳ אחר שב״א הגדילו‬ ‫רכיעית לא זכרה אלכסנדר שלא היתה אצלם למה שלא‬
‫הכסוקיס המורים הגשמה והתרינו בהה ; כ והיה זה לסנוח‪.‬‬ ‫היו נעלי תורה רק דת נימוסית‪ ,‬והוא ההרגל והלמוד כי‬
‫ר״ל שהתורה שמה מלות יורו ששועיהן הגשמה נעביר ס ט ת‬ ‫אין פגיעה גדולה ומונע מהשלמות האנושי כ״א פגיעת‬
‫שהוא עתיד לזכרם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫החיהג כי יסיר האדם משלמותו האסרון כי המנהג מונע‬
‫ענינו נענין המחשבה ‪ ,‬ר״ל מה שאני אומי‬ ‫פרק לב א‬ ‫גדול עד שאתה תראה אנשי הכפר כמו שאמר הרג מה‬
‫שיקיה להם ‪ ,‬והנן מאמרי כי זה יביאך להבין במה מונע‬
‫המנהג מהשיג האמת כל שכן אם קרה לו שיאמין שהוא נתון מהאל ‪ .‬כמו שקרה להמון בהגשמה ובעניניס רבים‬
‫אלהיים כמו שנבאר כל זה מכני ההרגל והגדול על הכתובים שהתישב להרגילם ולהאמין בהם יורו פשוטיהס‬
‫מל ההגשמה ועל דמיונים אין אמתות להם אבל נא מיז על צד המשל והחידה ‪ ,‬וכל זה רמז אל מי שהציץ ונפגע רצה‬
‫להשקיץ על האתת ולא עז ת מה שגדל עליו מהמנהג בקריאת התורה כפשוטו בחחלת למודו ‪ ,‬ונעבור זה לא‬
‫הקשיב לחול מוריו אבל יאמר עליהם שהם טועים או כיפריס והאמת שהוא הפועה והכופר לא זולתו ולכן ישתבש‬
‫ויתבלבל השגתו ויהיה כאחד חן הסכלים אשר אין בו דעת ולא ת בונ ה‪,‬וז ה הפרק הוא הצעה למה שינא אחריו ;‬
‫דע אתה המעיין ב א מ ת זה זכו'‪ ,‬לחה שהיו ההשגות מהן חושיות ומהן השגות ישיגוהו התחשב והמדמה‬ ‫פלס לב‬
‫זתהס השגות שכליות אשר ישיגם השכל מבלתי השגת כלי גשמי‪ .‬והנה ההשגות החושיות הס כמו‬
‫השגת החושים ‪ ,‬והגה אמר הרב כשיעיין האדם בעיניו ישיג מה שנכח ראותו שישיגהו זכשינריח עיניו יפליג‬
‫בעיון ויטריח ויתאמץ לעיין על רוחק גדול יותר ארוך חמה שבכת האדם לעיין או יסתכל בכתיבה דקה מאד שאין‬
‫בכח האדם להשיגי לא לבי יחלש היאו ת חזה אשר לא יוכל להשיג עליו אבל יחלש ג״ב מה שנכח האדם להשיג ‪,‬‬
‫והסבה בזה מפני שכח היאות היא מעורב בח מי וכשהאדם יטרידהו יחלש השגת עינו ‪ ,‬ולא בזה לבד יקרה אבל ג׳’ כ‬
‫יקרה בהשגות הפנימיות תה שיושגו באומד ובמחשבה כמו עניני חכמת היפואה ועניני מעלות המדיח ‪ :‬ואחרו וכן‬
‫ימצא כל מעיין בחכמה מן החכמות עניני בענין המחשבה ‪ .‬ר׳ל מה שאני אומר חכמה מן החכמות לא תחשוב שאני‬
‫רוצה‬
‫קרשקש‬ ‫אברבגאל‬
‫)ג( הוא מאמר הנאמר ’‘ש־ ההורה ‪ .‬פ'רוה! הוא אמרו ?‘ א ‪S51n‬‬ ‫דג־ וישיג דנד ‪ ,‬וציארהרג אין זה וווי‪ :‬לשי! ההישיס ולשאר רגסוש‬
‫‪S‬ראו ‪ n‬את פני ושני לא יראו‬ ‫גגזשיוש ‪ ,‬והניאה־נ ראיה שג זה מההשתל וקווי המשיג ‪ ,‬אנל מאשר‬
‫‪ 0‬ל ק ל ב )א( אמר שהש נתלות ברומר מצר המהשגה שהוא‬ ‫הניאו הוגי׳!■ השנה היניעית שהיא מישין׳ עליהש ‪ ,‬יגנן אמר שהניא‬
‫מאמרז כדי להודיה שזה היא מזשכש מהשילוהיכים כמו שהוא לנשל'‬
‫התורה ‪ .‬ודני׳ הפרק יצואריה נשונום ‪ ,‬ונהייתו הקדמה לכיק הויישך אליו שם אדנר נקשוי השרקים ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫פרה ל ב היונה הפרק הזה ‪ ,‬לנאישכתש“ השכל האוושי ישנור גנילו להשכיצ נ״ה שהוא תו; מנהו ישישו ‪ ,‬נמו שיכ־ נפרק הקודם‪,‬‬
‫לא יק־ה לו לנד שלא ישיג ויה שהיו‪ ,‬להשיגו ‪ ,‬איל גם שישאי ושד־ יי־יה שהיה נכהו להשיג יודה וה ‪ ,‬ולא יהיה עוד יכו; גליי‪,‬‬
‫ואמר שוה ייךה הליו מנד התצותי כהוי•־ ‪ ,‬נתשר יק־ה לחיש״ם הנשמ״ם נהשגתם ‪ ,‬ר׳ הם חם ישייוזש התדם לויי! נדות‪ :‬׳והי גדיל‬
‫ממה שנניוז או נפתור‪ ,‬ייתר דק נימה פרתו׳ לא לנד ימצישז מזה איל גה מניה שהיה רכתם יאשווה ‪ .‬והיה זה לפי שזכר הפיצוסון )אריששו(‬
‫גמ'נ משפר גופש שיש יחם מוגיל נין החוש והמוחש ‪ ,‬ולכן כאשר החוש ישנור ננילו ויחסו עם המוחש ‪ ,‬׳תגשש ויחיד ‪ :‬וכן •מצא ניי מעיין‬
‫ג ‪50‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון « ־‪ p‬לב‬
‫יבהל ולא יבץ אז אפילו מה שדרכו להבינו ‪ /‬כי ענץ הכהות הנופיוה כוי*ם כזה הענץ עגץ אחד־ ‪.‬‬
‫וכיוצא כזה יפרה לך בהשגות השכליות ‪ ,‬והוא שאתה אם תעמוד על הספק ולא תונה נפשך להאמין כי‬
‫יש‬
‫שס &וב‬ ‫אפודי‬
‫סכמת מן החכמות נח תחשוש שאני רוצה נה חכמה עיונית אלא רוצה כויזכיזה עיונית אלא אשי רוצה ג‪ 1‬הנזכמות הממשיות‬
‫‪,‬‬
‫כ׳ אני רוצה שו מנין מדיני מעשי כי הוא כשי החחששה וא״א אשר ישיגם החמר והמחשנה ני אס ירנה המתשנה ויערית‬
‫שיהיה הכונה שחכמה השכלית לשי שכשר אמר זה וכיוצא כל רעיוני! יכהל ולא יכין אז אפילו יזה שדרכו להכינו ‪,‬‬
‫כזה יקרה לך שהשגות השכליות וכו׳ ‪ .‬פירוש אחר ר׳ל וכן והסכה נז ה כי ענין הגופות כלס ר״ל השגות הגשמיות‬
‫ימצא כל מעיין שחכמה עיונית ענינו כעני! החכמה הממשית למה שהס כמות מעורסח ע ס ה גון ‪ ,‬ונזה יקרה לך נהשגות‬
‫השנליות א ן נ י ההשגה השכלית לא ישתמש כה ג ו ן ‪ 1‬לא‬
‫יד ולא רגל כמו שאמר הרש ענ״ז היא נתלית מחמר ונשיעיין האדם כמושג שהוא קשה ועמוק מצד עמקו וקושי!‬
‫לא לשד לא ישיג חה שלא יישל להשיג אכל ישוכ יותר תסר מכל חסר ‪ ,‬והרצק נ ו הוא אתד משיי דנריס שלא ישיג מה‬
‫שא״א לו להשיג לשד אשל לא ישיש מה שהוא אפשרי לו ‪ .‬או יאמר כי לא לנד יהיה האדס חסר והוא שיהיה ל! סנלות‬
‫העדרי אכל יהיה לו סכלות קניגי וזה אמרי תשוכ חסר מכל יוסר כאשר לא יצוייר כשנלו ד כי שיש לו תסרון והוא‬
‫ששכלו אישו כפיעל וכשירצה להשיג נכר אפשר להשיג מה שנעדר מ מט ואולם כשיש לו סכלות קגיני צריך האד ס‬
‫להשכיל האחת ולהרחיק ראשוגה הדנריס הכ הני ס ואח״נ יוציא שכלו חהכיז אל הפועל ולכן מי שיש לו דחיונים‬
‫טוני ם הוא חסר מכל חסר כל שכן אס יתחדשו אלו הדמיוגיס המגונים חדות מגונות שישונ חסר מכל‬
‫חסר לסרדת השכל ולהכנות אורו כמי שהתחדש כראות מן הדמיונית המכונים חיניס רני ס עם חולשת הכח הרואה‬
‫כי יחשונ האדם שמאה השדים ושאר הדנריס הכוזכיס ‪ .‬והשה הכלל העולה נ י האדם צריך שיעמוד על המושג‬
‫שאפשר להשיגו ולא יחשונ שיש מופת כמה שאין עליו מופת נ מו תדוש העולם שלא יחשונ אדס שיש מוסת עליו ולא ג ם‬
‫‪P‬‬ ‫*)נרבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫נ חנ מ ה מן החכמות נ ר ‪ .‬גוונה סרג יי‪ 9‬לגקש נגול אמצעי גץ‬ ‫נוז גופני אנ ל מחושים שקועים נוזוסר נ ס ח שלא נ א‬
‫החיש הגשמי ונין השכל העיוני ‪ ,‬והוא הכח המרשנ׳ והשכל המעשי ‪.‬‬ ‫מוסת על סותרו כמו החרוש האמור שאריםס׳ו יניא ראיות‬
‫רצוני לומר שעני! סשנל העיוני רזה דומס ^זמשנה ולשנל המחשני א *‬ ‫על סותרי !הוא הקומק אני* אינו מופת נלל נ סי שאמר‬
‫הוא חמה אל היווש הגשמי ‪ ,‬ואס כן השכל העיוני ידמס להיש הגשמי ‪.‬‬ ‫הטורי ונסו שאמר הר׳ם נ הנר עו אמונת תתרמו על אמונת‬
‫וזה שאמר עניגו געני! המחשגה ‪,‬כי אס ירנה המיזשנה ויעייס האו‪6‬‬
‫רעיוגיי ‪ ,‬יכהל ולא ׳נין מה שדרכו להכין קודה לכן ‪ ,‬ווה ‪ ,‬לפי שענין הכתות הגופיות אמד ‪ ,‬ריצהלומד היזושים המיצונ״ס עס ספגימ״ה אשר‬
‫המחשכ מכללם ‪ .‬ואחרי שהכרייו שהמהשנה כוה געגין כמוש ‪,‬הוליד עוד שאין הפיה׳ כמחשני יו׳ש וכיוצא נזה יקרה לן כהשנות השכליות ‪.‬‬
‫והוא שאתה אם תעמוד על הספק וכו' ‪ ,‬עד »של על אלישע אחי ‪ .‬אני שאלתי גוה עשרה דגמס ‪ :‬א[ איך אמר כרי שייךס גהשגית‬
‫השכליות נמו שיקרה נתושיות ‪1 ,‬סוא נסלוך מס שכתג הפיליסין )אריהעו( נספר הגפש ‪ ,‬שאחי מסדנריה אשר יתלך הכת השכלי‬
‫כדרוש סמוק ‪ ,‬יכין‬ ‫הקטן אחריו ‪ ,‬והשכל הואנהפןזה שאחרי עיינו‬ ‫נמיחש חיק ‪ ,‬לא יוכל להשכיל כמותש‬ ‫כהניטו‬ ‫שהחיש‬
‫יותר כנקלה אחריו דייש נקל ‪ ,‬והוא א־כ כותר דנוי הרג ‪ .‬ואין דאו• שנשי‪ :‬זה עס יגה שאמד נסוך הפי ואל תדקדק מלות נאמרו כשכל ‪ ,‬נ׳‬
‫מ לא אמר סרב ני אם על המלות לא על הענייניס כלס כ[ איך חמר הוג שלא יוצה איס נפשו לסאמין שיש מופת כמה שאין עליו מופת ‪ /‬ישלא ינזג‬
‫מה שלא נא סופת על סותרו ‪ .‬והנה האמונה היא למעלה מהשכל ‪ ,‬וסדנריס סתוריים ראוי שנאמין אותס ענלי מיפת ‪ ,‬ונכוג סדנרים אשי‬
‫הרחיקה התורה לא ציפאת המופת ‪ ,‬וא־כ למה תלה הכל כמופת העיוני ‪ :‬נ[ מי הכניס הרג כזה הדחת לדגי מהמאמין מופת נמה שלא גא עליו‪,‬‬
‫ומהמנוינ מה שלא נא מופת על סוהיו ‪ .‬ואין זה יייש הפרת ני אם שלא ישליע עיוט על מה שחיצי נכחו יעכעי ‪ ,‬והיה ראוי שיאמר ‪,‬‬
‫לכשאתה לא תשתול להשיג מה שלא הוכל להשיגו ככר הגעת אל השלמות האניש׳ ותהיה כמדרגת י ' עקינא ‪ .‬וכן יאתר כסותי זה ‪ ,‬ואס תשתול‬
‫והכונס איטדרוש הערק ‪ ,‬ולא היה ג'נ ענין ר' עקינא וענין אלישע‬ ‫להשיג למעלה מהשנתן תניע כאגישע אתר ‪ .‬אכל עצין כמיסת נאמנה‬
‫אחר ‪ :‬ד[ למה אמר‪,‬הוכ ולא תתחיל לדחותולגזור נהכזינ מה שלא נא מופת על סותרו ‪ ,‬וכן אמר אחרי זה ‪ ,‬אי תתחיל להנזינ סענינים‬
‫אשר לא נא מופת על ם‪1‬תרם ‪ ,‬והוא לשון זר מאד ‪ .‬ני לא יפיל נו עני!התחלה ‪ ,‬והיה י אי שיאמר לנד ולא תגזור להנוינ ‪ .‬יכן אחרי זה‬
‫או הנויג כפניניס ‪ ,‬ולא יאמר אי התחיל להכויצ ני אין לט נוה ענץ התחלה ; ה[ נאמרו עם זה הנד הנפח אל השלמות האנושי ותהיה‬
‫נמדרגח י ' עקינא שנכנה נשלוס ויצא נשלוה ‪ ,‬והנה השלמות האנושי היא נחיונ וקנין הסישנלות ואינו לנד כשלא יאמין ולא יכזינ ולא ישתדל‬
‫להשיג למעלה מהשגתו ני כלס שלילות עגיניס המונעיה השלמות מהראוי אליו ‪ ,‬אכל גשלילות כחלה לא יהיה האדם שלה ‪ ,‬אס לא יתחני אליו‬
‫עוד ההשגה והשכלה כפי הראוי ‪ ,‬יענין י' עקינא היה נמה שהשיג וקנס נאמר נקשו מלאני השרת לדחפו איל הקנ׳ה הניחו לזקן זה שראוי‬
‫להשתמש נננודי ‪ ,‬לא נמה שלא השיג ונמה שלא השיג)צ־ל הנזיג( וכמה שלא השתדל ‪ :‬י[ איו נאשר הזהיר סיג על מה שלא יעשה אותו‬
‫האדם לא אמי הותר כל מה שאמר למעלה ‪ ,‬כי שם אמר אס תעמוד על הספק ‪ ,‬תה דנר אחו ‪ .‬ולא הונה את נפשן להאמין כי יש מופת נמה‬
‫שאין עליו מופת ‪ ,‬וזה שני ‪ .‬ולא תתחיל להכזיג ‪ ,‬וזה שלישי ‪ ,‬ולא תשתדל)השיג < הה דגי יניעי ‪ .‬ולא חור לומר כ׳ אה שתים מהה ‪,‬‬
‫והס אמר ואס תשתול להשיג למעלה מהשנתן או תתחיל להגוינ ‪ ,‬ולא אמר ואס לא תעמוד על הספק ‪ .‬וגס לא אסר ואס תונה את נפשן להאמין‬
‫השמיע כרנ ולא וכרס ‪ ,‬כי אס היו ארנעסס צריניס לקצין השלמות והיו‬ ‫שיש מופת על מה שאין עליו מופת ‪ ,‬שהה השתים האתרות ‪.‬ולמה‬
‫האי ‪.‬וגם איצו צרין ונא הכרתי נפי׳‬ ‫לא אמי הרג כחלוקה‬ ‫ואפי׳אפשרות רחוק ‪ ,‬הה‬ ‫אדנעתם מונעים אליו ‪ :‬ז[ נאומי אי שהם אפשרייס‬
‫המאמר ‪ ,‬ומה לו להוסיף נדניים האלה ! ח[ נאודרתגיע נאלישע אתי ‪ ,‬ולמה לא אמר כנן עזאי וכןוומא ‪ .‬אן< כ• דנר׳ הרב נאמרו אגל‬
‫תשיג חסר מכל מהר הוא עצין כן עזאי שכצין ימת אי כנן וימא שהצין ונפגע ואינוענין אלישע אחי ‪ :‬ט[ נאמרו כסיף הוכרים ונזה העגין‬
‫נאמר דנש מצאת אכול דיין ‪ ,‬יכן הניאוהו תזילמשל על אלישע ‪ ,‬והפסיק הוה לא הניאוסו נ׳ אם על כן וומא ‪ .‬יאה המאמר נמסכת חגיגה סרק‬
‫אין דוישין )דף י׳י ע'נ( התחלתו ד' ננגסו לפרדס ואלו הן כן עזא׳ וכן זומא ואלישע אסר ‪ 1‬י' עקינא ‪ ,‬ושם נאמר רן עזאי הצין ומת עליו‬
‫הנתינ אומר יקר כעיני ה׳ המוחה לחהיויי ‪ .‬גן זומא הצין ונפגע עליו הנתונ אוסר רכש סצאס אלול דיין פן תשנענו והקאתו ‪ .‬יעל אלישע‬
‫אחי דישו אל תת! את פין לתעיא את נשין ‪ .‬ועל ר' עקינא דישו משכני אחיין ניוצה ‪ :‬י[ מה דאה הינ המורה להניא נתון סרק השתופיס‬
‫ששה פרקים האגו ליא ל׳נ ל׳נ ליד ל׳ה ל׳י שאיו נהם שתוף שם כלל ‪ ,‬יאינס מתייחסיס לעצין השתיפיס שמי קידם להם ולא לשתופים שיזכור‬
‫אחריהס ‪ .‬וכתנ רגרנוני שפרק ליא היא הצעה למעמר הר סיני נאמר שיש גגיל לשכל האנושי ושהוא רומו לאמי שם והגנלת את העם ‪ ,‬והוא‬
‫א'נ סולת מקומו ‪ ,‬ונשאר הפרקים לא אמר גלל ‪ .‬ינתג הכספי שפרק ל׳א ל׳ג ‪ 10‬ל׳ד הס הקיפה לפיק ל׳ז שינא נשתוף פנים ‪ ,‬ישפרק ל׳ס‬
‫יל׳ו הס חווריס על ענין השחיפים שקדמו ‪ .‬וגאו א'נ סדנריס כלס סולת מתומם ‪ .‬וסנה פיק כ׳י יפיק י ו שנאו נתון השתופיס שקדמו ‪,‬‬
‫ננר ‪1‬כרת■ שנאי שה להכרח וצו־ן רג‪ ,‬ולכן אף שנדע כששה פרקים אלו ‪ ,‬למה נחו ננאן ולמס הנניסס נתון השחופיס נין שחוף אכל ונין שתוף‬
‫פניה ; והנני משיג על השאלות האלה ומתיר אותם ואימי ‪ :‬לשאאה ‪ k‬שאין המלט משנודס שיש גנול לשכל האנושי יעמוד אצלו ולא יעניד‬
‫ממנו ‪ ,‬ושיש ינייס נמנעיס נחתו כהשגת הננדלים כפי מס שהם נססויוס והקפת המהות סאלס׳ ‪ ,‬שגלי ספק הזא כלתי אפשר לשכל האדם‬
‫להשיגם ‪ .‬ונאמרו ית׳ ג׳ לא יראני סאוס וסי ‪ .‬ואי! ספק ג׳ס »‪6‬שד <‪#‬נוד ‪ 9‬צוס חסו וסט גהשגה ‪ ,‬יסנלנל וישתגע ויפה לדמיונש‬
‫מננ׳ש‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק לב‬
‫יש מופת בטח שאין עליו מופת ‪ ,‬ולא תתחיל לדחות ולגזור בהכזיב מה שלא בא מופת על סותרו ‪ ,‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫תשתדל להשיג מה שלא תוכל להשיגו ‪ ,‬עם זה בבר הגעת אל השלמות האגושי ותהיה במדרגת רבי‬
‫עקיבא ע״ה אשר גנגס בשלום ויצא בשלום ‪ ,‬כעיוגו באלו העגינים האלהיים ‪ .‬ואם תשתדל להשיג‬
‫‪,‬‬
‫למעלה מהשנתך ; או תתהיל להבזיב העגיגים אשר לא בא מופת על סותרם או שהם אפשריים‬
‫ואפילו נאפשר רחוק ; תגיע כאי׳ישע אהר ‪ ,‬ואיגו שלא תהיה שלם לבד ‪ ,‬י אבל תשוב יותר חסר‬
‫מכל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כי אם ירכה המחשנה וימרדו רעימיו וני' ‪ :‬ב אנל חשוב חסל‬
‫כן על קדמותו ני זאת השאלה היא וזסוסקת תאד ואין‬
‫יותר מכל חסר ‪ .‬שתשוב שתהיה לך סכלות קגיני וזהו החסרון‬
‫ביטלת השכל להשיגה ‪ :‬ואיזרו ולא תתתיל לדתות נ הנזיב‬
‫מה שלא נ א מושת על סותרו ‪ .‬ר״ל ני מאחר שלא נ א‬
‫מוסת על שהעולם■ קדום לא יסתור לנביאים באמרם שהעולם תחודש ‪ .‬וג״נ לא ישתדל האדם להשיג מה שאין‬
‫נכח שכלו להשיגו ‪ ,‬ובכאן אחר הרב שראוי לעמוד על הדבר אשר א׳׳א לשנל האנושי להשיגו ושלא יאמין מה שאין מושת‬
‫עליו שהוא מחודש שיאמין שיש מוסת עליו ני זה הדבר יביאהו לסכלות ‪ ,‬וגם לא יגזור ויאמר אחר שאין מוסת על‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫החדוס העולם שהיא נמנע שיהיה מחודש וגס שלא יעיין האדם במה שאין נ ח להשיג אף אס יהיה אסשרי להשיג‬
‫ושאם ישמור האדם אלו התנאים ראשונה שיעמוד על הססק והוא הדתר אשר אי יוסשר להשיגו בשים סניס‬
‫לעומק המושג וגם שלא ישתדל להשיג הדבר אשר א׳׳א להשיגו יהיה במדרגת רני עקיבא שנכנס בשלים ויצא‬
‫בשלום ואס ישתדל האדם להשיג למעלה מהשגתו אז יתחיל להכזיב הלבריס אשר לא הא מוסת על סו תי ס יהיה‬
‫כאלישע בן אבויה וישוב חסר מכל חסר כי יהיו לו דעית כוזבות וחדות מגונות ויציאה מכלל הדת נמו שקרה לו‬
‫ולכן‬ ‫‪,‬‬
‫אברבגאל‬
‫כשכל מגעת ‪ ,‬והיא המקום המסופק ‪ ,‬אה העמוד עליו ולא תעני׳ ממנו ‪,‬‬ ‫ונמ׳ש היי נםרק נ׳א ויוה פוולז ‪ ,‬ושכל אום שלם!וה החדנל שניו ‪SD‬‬
‫ולא תונה את נפשן נהאניינן יתשנן שי‪ :‬מופת נמה שאין תופת נדעת‬ ‫פם שנמנעו שישיג ויגיש השגה אמרת אתרים תשתגש כשגהו או ימית ‪.‬‬
‫הקדמות ‪ ,‬ולכן לא תטה אליי ‪ ,‬ילא שתנוינ מה שהיו ניופת על סותרו‬ ‫ויתחיינ ‪1‬ה לשי שאם סנתגו שיש נניל לםשכלם יעתיי השכל אצלי ‪,‬‬
‫נדעת החדיש וא׳נ לא העמי התק ‪ ,‬לא נהאמין ולא נהכוינ ‪ .‬וא׳ת‬ ‫ישיש יחם שמיו לשכל עם כתישכלות כראויות אליי ‪ ,‬כנה נענרו מאיתי‬
‫אדרוש ואתקור את האמת ‪ ,‬נוה אייי ולא תשתדל להשיג מה שלא תוכל‬ ‫נניל ינהעדר היוזם ההיא ‪ ,‬ישאר כשכל נלתי מכיור ננינעו ‪ ,‬ילכ‪1‬‬
‫להשיגו והות־ה השא'ה ג' ‪ .‬ואליי ליון כנרנוני מה שאמר נפי' וה המקום‬ ‫יזשתנש השגתי או ימית י׳ל אי ינאי נמנלית בניני יישינש אי נהכלויז‬
‫אס העמוד על הספק ‪ ,‬והיא הנרמו ננוונה השנית ענ׳ל ‪ ,‬ופירושו‬ ‫העדרי ‪ :‬ואמנם מה שכהנ אריהנו׳י נההר הנכש ‪ ,‬איני היתר לוה לכי‬
‫שיעמוד ייפהוק נמקיה שאין השנל ויגיע ‪ ,‬והיא הכוונה הנ' שישי הרג‬ ‫ששה אמר ‪ ,‬שנעיין כאוס כוריש עליו; יוק ‪ ,‬יוכל להעתיק עצנוי אל‬
‫ניאשונה‪ ,‬שיש רנדים אפשר להשינס ‪ ,‬ויש דניים שחין ראוי לאים‬ ‫וריש מעט וקען ייתר ננקלה ‪ ,‬מה שאין נ; נמוש ‪ ,‬אנל הוריש העליי;‬
‫להשתדל נהשגתס ; '‘שיאלה ד אשינ‪ ,‬שא״ר הר‪ :‬ולא תתחיל להכוינ ‪,‬‬ ‫שיכר אלל השכל ‪ ,‬הוא מגנולו יענטי ‪ ,‬ועליו אמר שאתר דקות וקושי‬
‫לפי שהטעות הוא נהההיל העיון נדיישיה הקשי‪ :‬רדקיה נאצה ‪ ,‬לפי‬ ‫הדרוש ההוא ינועלתי ‪ ,‬ר׳ל הראי׳ אליו יאשר יוכל להשיגו נענעי ‪,‬‬
‫שאין עדיין נאדה הקדנייח תענית ‪ ,‬שמכה •גיע לאתתתי יכייי שכתנ‬ ‫ישאר כאדם ייתר מינן להני; יותר ננקלה הדרושים 'יתר נקלים ‪ .‬והרג‬
‫נפיק ל־נ ונפרק ל׳ד שההתחלה נדנדיס האלהיים לקשייה ולדקותה מיקת‬ ‫נ׳ה יווה נזם ויסכים עליו ‪ ,‬אכל נהשגית שאינה ככת האום יענעו ‪,‬‬
‫מאד ‪ ,‬שאין ראוי לכהות הלמוד נדיושיה כאלה ולו׳א הרג שלא יתחיל‬ ‫נשהם נמנעות להשיגו לא יכחיש השיצוהוף מה שאמי הרנ עליכם ‪,‬‬
‫להכזינ ‪ ,‬ני ההנונה נדניים האלה לא תאית כי אס אתר רניי ההקדמות‬ ‫ואין א'כ נום סתירה מדנרי המוקר לדני׳ הרנ ‪ .‬וגה נוכל לומר עוד‬
‫והפלגת ההקי־ה ‪ ,‬לא שיתחיל מיד נהנוינו הרנר אשר לא נא מיפת על‬ ‫שהשיליהוף יהרור מההשגות הוקות אשר יעלה האום אליהם נהקומות‬
‫סותרו ‪ ,‬כי מאחר שאין מופת על הותרו אינו א׳ה ניינע והוא אפשרי ‪,‬‬ ‫וההצעות המדריגות ‪ ,‬ואו אחר השגתם נשאר שכלי נווכן להכין ייתנ‬
‫ולכו אין ראוי להנזינו נתהלת הדעת ‪ :‬אשאלה ה אשינ ‪ ,‬שלא אמר‬ ‫בנקלה ההשגות היותר קלות ‪ ,‬והרנ ונר מההשגות אשו אין לאדם‬
‫נשללות האלה יגיע לשלמות האנושי אנל אמי שיתרהק מענור חקו וננילו‬ ‫הקדמות והצעות להשגתם ‪ ,‬אם לפי שאין הקומות לשים אדם להגיע אליהם‬
‫נדנרים האלה ויתחנ־ אליו ההשתלס נהשגות ינידיעות ‪ ,‬ותו יהיה שצם‬ ‫להיותם ידיעות נמנעות נמק האום וענעו ‪ ,‬ואם להיותי תפר נהם‬
‫נויכין ונקישוט ויהיה נמעלת רני עקינא ‪ .‬יז׳ש עם זה כנר כגעת אל‬ ‫לקוצר ידיעתו ולמודו חקי ונחו לעיין נהשגות אשר אין לו הקדמות‬
‫השל‪-‬יות האנושי ותהיה כיני עקיכא ‪ ,‬ואין פירושו שעה מה שזכר יגיע‬ ‫להשיגם ‪ ,‬יקרה מה שנהג הינ ‪ ,‬והפילוהון יווה נו ‪ ,‬ולוה המכין‬
‫לפלמות האניש׳ ‪ ,‬ני אם שעה מה שוכר נרין עוד שיניע כידיעות אל‬ ‫הפרקים נצורן ההצעות ‪ .‬והותרה השאלה הא׳ ‪ :‬ליעאאה נ אשינ ‪,‬‬
‫השלמות האנושי ‪ ,‬ואז יהיה כמדרגת י' עקינא ‪ ,‬ויהיה כתלו אסר ועה וס‬ ‫שמה שזכר הרג כפ' הוה מהאמונה נמה שאין נו מופת ‪ ,‬ומהכהונה נניס‬
‫חתי־ שכנר הגעת אל פלמית ההשגה כמה שהשלמת נייושנלה האמתיות‬ ‫שלא רא מופת על הותרו ‪ ,‬הוא נהשנה השהלית העיונית ונדרן כמחקר ‪,‬‬
‫)או( עם השלילית ועם התיינ ‪ ,‬נכל וה הכלה לפי‪-‬גת ר׳ עקינא ‪:‬‬ ‫ולק היה התתלת הפרק שהנה יקרה נהשנות השכליות ונו'‪ ,‬ואין וס מונד‬
‫דשאייה י אשיר ‪ ,‬שכנר ייענו שהכוני‪ .‬החרוש הוא עצמו האמזנת‬ ‫נדרני התורה‪ .‬ונויכי האמונה ‪ ,‬כי הס ונריס מחולפיס ‪ ,‬ולהיות‬
‫הקדמות ‪ ,‬שהגיור שחין העולם מחודש סק״ה שהוא קדתין ‪ .‬ולכן עם‬ ‫הדרוש כדרכי כעיון ‪ ,‬אמר שראוי למעיין שלא יקל כדרכי המופת ‪ ,‬נ•‬
‫ביות שנתלוקה ה־אשונה ציה שלא יייה עצי־ו נכתמנת הקדמות ‪ ,‬ולא‬ ‫הדני אשי נא עליו סופת הוא חוק האמת והצדק ‪ ,‬כמו שכתנ )כפ׳‬
‫יכייכ התדיש להקפת הענין ‪ ,‬הנה שניהם כלל אמ׳נ נאתד ‪ .‬יצרן אמר‬ ‫>'ג ת'נ( ני הדנר הנודע נמופת והנודע נננואה משפט כנניא נו ומשפט‬
‫ואס משתדל להשיג למעלה מהשגתך ‪ ,‬יכוה כלל העמידה על הספק ר׳ל‬ ‫כל מי שידעהו שוה ‪ ,‬אין יתרון ‪ .‬ומפני יה צוה שינדיל נין הטענה ונין‬
‫שיעמוד ו'א יעני‪ -‬ממני ‪ ,‬נמה שגא יחקור למעלה מתקו ‪ .‬ינתמרו עוד‬ ‫המופת ‪ /‬ולא יונה אח נפשו להאמין שיש מופת נמה שאין עניי מופת ‪,‬‬
‫או תחתי' להכיינ הענינים אשר לא נא מופת על כיתרם ‪ ,‬יכליל שיאמין‬ ‫ונם שלא יסיג מה שלא נא מופת על היתרו ‪ ,‬ני הענין תליי ‪:‬מציאות‬
‫נקדייית נהכתישו זנהכויני ההיוש ‪ ,‬ושניהם כאחי נמו שאמויו׳ ‪ .‬הנה‬ ‫המופת האמת• אי נהעדרי ‪ .‬יכל וה כפי העיון ‪ .‬והותרה השאלה נ' ‪:‬‬
‫א־כ כאלו הדוהרות שהזהיר כהן כלל הארכע שוכר נתלוקה הראשונה ‪,‬‬ ‫לשאלה ג אשינ ‪ ,‬שהרנ ראה לדני נכאן מכענין המופת נהארונה‬
‫ועם זה הוה־ה השאלה ו' ‪ .‬אשאיר‪ ,‬ז אומר וחשיג ‪ ,‬שיחה הרב‬ ‫ונהכונה ‪ ,‬להעיר על דרוש תדוש כעילה וקדמותו ‪ ,‬שכת‪ :‬נ ח'נ שלא נא‬
‫להיש״ן‪ .‬לומר אי שהם אפשריים ואשי' נאפשר היתיק נדי נכלול נכאן ס׳ש‬ ‫מופת הלל על דעת הקדמות ‪ ,‬ושאריהטוטיליה ה־ניש נחולשת טענותיו ‪,‬‬
‫למעלה ולת תונה נפשו להאמין שיש מופת כתה שאין מופת עליו ‪ ,‬כי‬ ‫ולכן אמר הרג נהאן‪ ,‬פלא יונה אה נפשו ניאמין שיש מופת על קדמית‬
‫כעעית נזה הוא כשיהשוי הארס שמה שהוא אפשר והוק הוא מכת‬ ‫העוצם אחיי שאין עליו מופת‪ ,‬ונס לא ינוור >ה‪:‬וינ דעת הדיש העולם‬
‫הניינע ‪ ,‬יליכ אמר שלא יתתיל לככוינ הדנריש אשי לת נא מופת על‬ ‫אחרי שלא נא מופת על סותרו שהוא הקדמות ‪ .‬והנה היה הדרוש שלא‬
‫הות־ס ‪ ,‬כי איני נמנע ‪ ,‬ואין יאוי להנזיכו אמר שאין על סותיו הפק ‪,‬‬ ‫יענור האדם מקי נהשנה ‪ ,‬ולפי שנענרו כגנול או יהיה נתייני שאין‬
‫ואפילו שיר‪.‬יה מכת האפשר הרתוק לא יכוינהו ‪ ,‬ולא יונה נפשו על חלופי ‪,‬‬ ‫ראוי צתייט ‪ ,‬ואם נשללו מה שאין ראוי לשלול ‪ ,‬לוה הניא משל הרג‬
‫הנה נוה הורה הרב שיכציל האונאה שזכר דשא‪.‬י“ ה ח אשיב ‪ ,‬שאסר‬ ‫מצננין תדיש העולם וקדמותו ‪ ,‬שאין ראוי לתיי‪ :‬הקדמות ולא להכחיש‬
‫הרנ כאלישע חת־ ‪ ,‬ילת כנן עוא׳ אי כנן זוסא ‪ ,‬לפי שנן יומא יכן עיאי‬ ‫המדוש ‪ ,‬ולא למקור עציו להשיגו נמיפת ‪ ,‬אה לא על פי הנניאה ‪ .‬ווה‬
‫שניהם נשחנשי נהשגתם ‪ ,‬ונפלו גפכלות ההעדר ׳ ‪ ,‬אם שאתר סהס היס‬ ‫שאמד הרג‪1 ,‬ה‪1‬א שאתה אס תעמוד על הספק ‪ ,‬י׳ ל שנסקוס שאין יד‬
‫עגשו‬
 ‫נא ‪61‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק לג‬
‫ותתחדש לך אז תגבורת הדמיונים ונטות אתר החסרונות והמדות הטגוגות והרעוו‪/‬‬ ‫מכל חסר‬ ‫‪,‬‬
‫לטרידת השכל ולהככות אודו ‪ ,‬כסו שיתחדש כראות מן הדמיונים הטמבים ^ מינים רבים י עם חולשת‬
‫כח הדואה בחולים ‪ ,‬ה וכאשר יפצרו בעיון לדברים המאירים או לדבדם הדקים ‪ .‬וכזה הענין נאמר‬
‫דבש מצאת אבול דייך פן תשבענו והקאתו ‪ .‬וכן הביאוהו משל על אלישע אחר ‪ .‬ומה נפלא זה‬
‫‪,‬‬
‫המשל שהוא דמה החבטה במאכל כמו שאמרנו ‪ ,‬וזכר הערב שבמזונות והוא הדבש והדבש בטבעו‬
‫כשירבו מטנו יעורר האיסטוטבא ויבא הקיא ‪ /‬ובאלו אמר שטבע זאת ההשנה עם נדולתה ועצמתה‬
‫ומה שבה מן השלמות י אם לא יעטדו בה אצל נבולה י וילכו ב ה בשמירה יהפך לחסרון ‪ ,‬כאוכל‬
‫הדבש אשר אם יאכל כשעור יזון ויערב לו ‪ ,‬ואם יוסיןג יאבד הכל ‪ ,‬לא אטד פן תשבענו וקצת‬
‫בו אי‘ א אמר והקאתו ‪ ,‬ואל זה הענין גם בן רמז באמרו אכול דבש הרבות לא טוב ז נ ו‪ /‬ואליו רמז‬
‫‪,‬‬
‫באטרו ואל תתחכם יותר למה תשומם ואל זה רמז כאמרו שמור ת ל ך באשר תלך אל בית האלהים ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואל זה העגין רמז דוד באסרו לא הלכתי כגדולות ובנפלאות טטני ואל זה העגין כוונו באטרם‬
‫‪,‬‬ ‫במופלא ממך אל תדרוש ‪ ,‬ובמכוסה מטך אל תחקור ‪ ,‬במה שהורשת התכונן ‪ ,‬ואין לך עסק בנסתרות‬
‫רצו לומר שאתה לא תשלח שכלך אלא כמה שאפשר האדם להשיט ; אכל הענין אשר אין בטבע‬
‫האדם להשיגו ‪ ,‬העסק בו מזיק מאד כמו שביארנו‪ ,‬ואל זה כוונו באמרם ‪ ,‬כל המסתכל בארבעה‬
‫דברים ובו' ‪ ,‬והשלימו זה המאמר באמרם כל שלא חם על כבוד ש נו‪ ,‬רמז למה שביארנוהו‪ ,‬שלא‬
‫על הענין המבוקש ‪,‬‬‫יהרוס האדם לעיין בדמיוגים המופסדים‪ ,‬וכשיתחדשו לו הספקות או לא ’ימצא טופת '‬
‫לא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ולכן גיזעמד מ ג ח ר ג א להזהיר שי מיל ס לעלות אל ההר‬ ‫הרג ; ג מינים יני ס ‪ ,‬מהדמיוגיס ‪ :‬ד עס יעלשח הכח‬
‫וגס הכהניס יתקדשו שהס מז עייני ם שלא יהרסו אל ה׳‬ ‫הרואה ‪ ,‬מה שיתחדש נראות לראות דמיונוח יני ס זה יגיע‬
‫לראות אגל יעלו ראשון ראשון ולכן אמרו נזשה לזיזיצה ג נ נ י‬ ‫מצד חולשת היאות ‪ :‬ה וכאשר יפצרו נעיון ‪ .‬י׳ ל ונס יתחדשו‬
‫עצמו אהרן מחיצה נהגי עצמו ונו׳ ; ואמרו נ מ ה שהורשית‬ ‫דמיוניס מכזיניס לאותם שיסצרו עצמן נעיון לרנייס המאירים‬
‫להתנונו דרוש ואין לך ע ס ק גגסחרות ‪ .‬אמר הרג שהרצון‬ ‫ונו' ; ו אש לא יעמדו נה ‪ .‬אס לא יפשקו סמוך לצנולה ;‬
‫נז ה שחתה לא תשלח שנלך אלא נ מ ה שאפשר לאדם‬ ‫ז וילכו נ ה כשמירה ‪ .‬ר״ל ולא ילכו נ ה גשמייה רנה אז‬
‫להשיגו וזהו מ ק ר א רשות אגל העגין אשר אק נ ע נ ע האדם‬
‫המסתכל נ ד׳ דנרי ם ואמרם כל מי שלא חס על כ מ ד קונו ‪.‬‬ ‫להשיגו העסק נו מזיק מאד ‪ :‬ואל זה כוונו נ א מ ר ס כל‬
‫והנצוח ויזיק שכלו מ ק נ ה וצורתו האמתית תשתנש‪,‬או הרצון‬ ‫הרצון נו ני ישלח שכלו על מה שאין מטנעו להשגת הרשות‬
‫הכנוד שהוא דומה לשי״ת וכל מי שלא חס על שכלו לא‬ ‫נו נ י השכל האלהי הוא דמות אלהיס וראוי לחוס על זה‬
‫חס‬
‫אברבנאל‬
‫הפנוח המזנעוה שאהד מהס היא חסרו! ההקדהוח זהאחיויז הה‪D‬צי‪p‬‬ ‫כ‪ 5‬פ‪1‬ל ההשגה ‪ ,‬נמי‬ ‫‪m s‬‬ ‫»שז גמיתס ‪ ; 8‬הנרו חקו ‪ ,‬והחמד היה‬
‫אחיות מעומק המושג ומקוצר המשיג ‪ ,‬ומההכנות הענעיות וצרכי אשה‬ ‫שיאנו ראותו נהניעו נעץ השמש מאי ‪ .‬אנל אלישע מלנד זה נשאר‬
‫ונניס ‪ ,‬שהה נחיצות שענורס יהיו המגות חון מגנול הארס שרוצה‬ ‫עוד נסכלוח קניג׳ מדעות משונשות ‪ ,‬וכמו שאמי שקצ! ננעיעוס ‪,‬‬
‫להשיגו ‪ .‬ולפי שלא גמשונ שהיפקס ההגשמה להיות דרוש מחכמת האלהיס ‪,‬‬ ‫ודרשו עליו)חגיגה דף ע׳ו ע׳א( אל תת! אח עין לחעיא את נשרן‬
‫אין י אי שיתחילו נו הלמוד ‪ .‬ויקשה אה כן אין התחיל השרו נניאור‬ ‫)מהלח ה' ה'( שחעא נקנין דעות רעות ‪ ,‬ולק אמר נא! נאלישע אחר ‪,‬‬
‫פתופי השמות ‪ ,‬לזה הניא פ׳ ל׳ה שאץ נכלג וה היחהת כהגשמה ‪ ,‬שזה‬ ‫וחמר למה יערכהו עמו ‪ ,‬והוא לעי שלא לנד תעדר השגתו ‪ ,‬אנל גה‬
‫ראוי שילמדוהו נני איה נמקהלות נרננוח עמו ישרחל לאנשים והגשים‬ ‫חתחדש לו תגנויח הומיוגיה ונעות אחרי החכרונוח ‪ ,‬ולהורות שיהול‬
‫והעף ‪ ,‬והניא פרק ל׳ו לנאי נמה הנזמייה התורה לאשור הע׳ו ושלא‬ ‫כסכלות הקגיני המשיל ענ־גו נאלישע ‪ ,‬ולא נתכמיס האחריה ‪ :‬אשאאח ט‬
‫ינא חרץ אף השה ני אם עליה ‪ ,‬וניאר שהאמגת ההגשמה הוא יותר‬ ‫אותר שהיה וה שאסר הרג משל על אלישע אחר כשגגה היוצאת מלהני‬
‫ולכן ראוי שילמד כחחלה ויחננו הנערים ושיגילו אותם‬ ‫רע מע׳ז‬ ‫השליע *( ‪ ,‬ועש היות הרג המורה אב בתלמוד ‪ ,‬עליו אץ למהיף ממנו‬
‫נהיחקתה הסש׳א ‪ ,‬ואחיי שהשליה לכאר הל זה מהשניח שזכרתי שב‬ ‫איו לגרוע )ענ׳ז( עני הץולסוש ונשגבה אמר שירשו זה על אלישע אחי‪.‬‬
‫לשתופי השמות ‪ ,‬ונא נפ׳ ל׳ו נשחוף שם פניה ‪ ,‬הנס א׳כ נמה שאמרתי‬ ‫והחמת הוא שהכסוץ הזה יאות לדרוש הכ>ץ נכלל ‪ .‬ואמנה לעגץ אלישע‬
‫נזה הותרו העשרה שאלח אשר שאלתי נענין הזה כלה ‪ ,‬ואשונ לפרש דני׳‬ ‫הגאות הוא מ׳ש חו׳ל עליו אל תתן אח הין להעיא את נשרך‪ ,‬שהוא של‬
‫הרג ‪ Ski :‬זה הענין ג׳ש רסז באסרו נו' ‪ .‬ישה )א'נ( הרג נענץ‬ ‫השכלות קניני אשר האדם יגוור נניו ונשפתיו ‪ .‬אשאלה י אשיק שהרג‬
‫ההשגחה ג׳ מדרגות ‪ ,‬א( ‪ ,‬נמה שככתו להשיגו כלו ועליה הניא אעוצ‬ ‫למה שהניא פ׳ שלשיש נשתזף אכל ואסר שיאמר על הלמוד והחכמה ושהוא‬
‫נגי דנש ט ע‪1‬צ ו»ת ת תק ע ל חכן כן דעה חכמה לנפשן)משלי נ׳ד‬ ‫הנרמו נאמזר אכול נגי דנש ני עוג וגעת וגו' היה משיג נוה סהץ ממה‬
‫י׳ג י׳י( שאמר זה על מה שיוכל השגתי נשליסוח ‪ .‬נ( נסה שישכיל כנין‬ ‫שיאמר נשתזף הגמשן אמריו נשש פניה‪ ,‬ששה יאמר שהעליס השה השגה‬
‫ויפכל עניניס ועל זאת אמר ש׳ה ע׳ה הפסיק השני מכדכש כאומר דכש‬ ‫ממשה רנינו ושהיר‪.‬ה היא נמנעת אליו נענעה ‪ ,‬ויורה א׳נ שיש השגה‬
‫מצאת אכול יין פן תשנענו והקאתו)שה נ׳ ה ע׳י( שיאכל מה שיוכל ‪,‬‬ ‫שאיגה ראויה לאדם‪ ,‬ולא יחקיים אס כן אמי אכול נני דנש ני הונ‪ .‬גס‬
‫ולא יאנל יוסי מעה שמחו ‪ .‬נ( ‪ ,‬שלא יעטר גנולו לעיין נמה שאיגו‬ ‫הקשה לו שיראה שוחר לאותו פסוק ‪ ,‬מ׳ש אכול כני דנש הרנות לא עוג‪,‬‬
‫נחקו ‪ ,‬ועל וה הניא הפסוק הג׳ אכול ינש הדנות לא ע‪ 1‬נ) ש ס שה כ׳ו(‪,‬‬ ‫ונאומי יבש מצאח אכול דיין ‪ ,‬ווה יורה שהאכילה ההיא לא נאמרה על‬
‫ולפי שלא יתעקש אדה שזה אמר נפשועו על הדגש כי ההשגה א׳ אששר‬ ‫ההשגה שא'כ אין יאמר שאינה עונה ושיקיא אותה ‪ .‬הנה להסיר זה נאו‬
‫שיזהיר שלא יקח ממנה הל מה שאפשר ‪ ,‬לזה הניא ואליו רמז נאמרו‬ ‫הפרקיםהאלה‪.‬ונפ'הראשון מהם והוא פ'ל'אאמי‪,‬שישגנול לשכל האנושי‪,‬‬
‫ואל חתמכס יוסי למה השומם )קהלת ז׳ ע׳ז( שהזהיר נפי׳ על רנוי‬ ‫באופן שלא גח‪:‬וכ שכל אכילה וכל השגה שוני ‪ ,‬ושלוה אמר דנש מצאת‬
‫החכמה ‪ .‬ולפי שעדיין לא ניע על אי יו תהסס אמר וה ‪ ,‬הניא אתריו‬ ‫אכול דיין ואכול דנש הינות לא עונ שההשגה שאינה עונה היא אשר‬
‫ולזה ימו נאמרו שמור רגלן כאשר סלן אל ניח האלטס )שם דף י׳ז(‬ ‫תעגור הגנול ואז יקיא האדם ההשגה הקודמת לו ‪ .‬עוד ניאי מה היא‬
‫י׳ל שנייושיס האלהייה צרין השמירה מענור הגנול ‪ .‬ולפי שלח נאמר‬ ‫ההשגה שהיא חון מגנול האדם ‪ ,‬ואמר נפיק ג׳ג שהיא נשלא יהיה נאדה‬
‫שוס יציק נתסרי השכל לא השלמים ני *ן גנול להשגחה ‪ ,‬לכן הניא‬ ‫סחדמוח ראויוח להשגתה ושלכן הההחלה כחכמת האלהיח מזקת מאד ^יותו‬
‫אתריו‬ ‫מי הקימור ‪ ,‬ואמר וה שה נקצור ‪ .‬והוסיף עוד נפרק ל׳י לנאר‬
‫*( לפי האמת דנרי ינינו הר׳ס‪,‬וכן הניא משל מל אלישע אחי׳ ‪ » ,‬מ מחמי מז »ר זטון ») הפסון אל תת! את פין וגו'‪ ,‬ואמרו»ה נפלא‬
‫נו' שב על פשוק דנש מצאת ‪ ,‬ואין כאן קושיא ‪.‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק לב לג‬
‫לא יניההו וישליכהו מתחיל להבויבו ‪ ,‬אבל יתישב י׳ ויחוס על כבוד קונו ® וימנע ויעמוד ‪ ,‬מה וזענין‬
‫כבר התבאר ‪ .‬ואין הרצון באלו הכתובים אשר אמרום הנביאים וההבמים ז״ל לסתום שער העיון ’‘נמרי‬
‫ולבטל השכל טהשינ מה שאפשר להשיגו ‪ ,‬כמו שיהשיבו הפתאים והטתרשלים אשר ייטב להם שישימו‬
‫‪,‬‬
‫ושלמות זולתם והכמתם הסרון ויציאה מו הדת שמים חושך‬ ‫!‬
‫חסרונם ופחיותם שלמות וחכמה‬
‫לאור ואור לחושך ‪ ,‬אבל כוונת כולם להניד שיש לשכל האנושי נבול יעמור אצלו ‪ ,‬י)נ( ולא תדקרק‬
‫מלות נאמרו כשכל בזה הפרק וזולתו ‪ ,‬כי הכוונה הישרה אל הענין המכוון לא אמתת מהות השכל ‪,‬‬
‫כ ולרקדוק זה י פרקים אחרים ‪:‬‬
‫פ ר ק ל ג )א( דע כי ההתחלה בזאת ההכמה מזקת מאר ‪ ,‬ר״ל החכמה האלהית ; א ובן ביאור עניני‬
‫משלי הנבואה וההערה על השאלות הנעשות בספור אשר ספרי הנביאים מלאים‬
‫‪,‬‬
‫מהם ‪ ,‬ב אבל צריך להנוך הקטינים ולישב קצרי התבונה בפי שיעור השגתם ומי שיראה שלם בשכל ;‬
‫‪,‬‬
‫מזומן לזאת המדרנה העליונה ; ר״ל מררנת העיון המופתי ‪ ,‬וההוראות היסכליות האמתיות יעלוהו מעט‬
‫מעט‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫יהפך לססרק ונו׳ ‪ :‬ה ויחוס ו ט' ‪ .‬שיחוס על כנוד שכלו‬ ‫יזם מל כבוד קונו וראוי לו שלא כא למולם ; וחה גפלא‬
‫‪,‬‬
‫הנקנה; ט וימנע ויעמוד ר׳׳ל וימנע וישסוק ולא ישחדל‬ ‫מאחר הרב נאמרו נחו שייזשנו המתרשלים והפתאים שהם‬
‫המק החושניס שהם שלחים והס מסגולת ספליהם ומליהם לעיין הענק העצוס הגדיל אשר אין דרך להגיגי; י ולא‬
‫חדקדק יזלוח נאמרו כשכל וכו׳ ‪ .‬ר״ל כשאני אמרחי שיש‬ ‫נאתר שמים יזשך לאור ואור לחשך השם יצילנו מהם ;‬
‫ואומרו ולא תדקדק המלית נאמרו נשכל נזה הפרק וזילתו ‪ .‬לשכל האנושי נמל לא חחשוג שאני רוצה נו הגנל אשר‬
‫אמי־ו המפרשים כשאמרתי שיש לשכל האנושי גנול לא נקנין ‪ ,‬כי המושכל הנקנה אין לו גמל אנל רוצה אני נו‬
‫כי ההכנה המוכנח להשכיל היוישכליס יש לה גנול נלא ספק‬ ‫תחשונ שהוא השכל הנאצל כי השכל הסאצל אין לו גנול ‪.‬‬
‫ד ל ולדנר‬ ‫!‬‫והאמת כזה ני השכל נ מ ה שהוא שכל לא ישתנש נהשגתו לא השכל נמה שהוא שכל ; כ ולדקדוק זה‬
‫אנל הרצון נאלו הדנרים השגות שכליות הרצון נו תה כדקדוק מענין השכל הנקנה ; ‪ S‬פרקיס אחרים ‪ ,‬נפרק ס׳יח‬
‫ו ע'נ מראשון ‪ .‬פ׳א נזה שאמרתי נזה הש' שכמו שיקרה‬ ‫שיחשונ האדם שהם השגות שכליות ואין הדנר כן כי הם‬
‫כלס דמיונים והשגות כוונו ת‪ ,‬והנן זה ני הוא נמלס בהשגות הגשמיות יקרה בהשגות השכליוח זה אינו כדקדוק‬
‫כי האדם אחר שיראה מוחש חיק ההראוח לא‬ ‫אצל השכל ט‬ ‫מהרנה מפרשים ‪:‬‬
‫בזאת החכמה מחזקת מאד יראה מושג חלוש ואחר אשר ישמע קול חיק לא ישמע‬ ‫פ ר ק ל ג דע ני ההתחלה נז א ת‬
‫ראוי קול החליש אמנם השכל בהפך זה כי אחרי אשר השכיל‬ ‫ני י *יי‬
‫הקודם י י‬
‫נפרק י י י י י ׳‬
‫הרנ י ״ י י‬
‫שניאר י י י‬
‫אחר ־■יי*'‬
‫נו׳ ‪ * .‬־ י‬
‫יי׳‬
‫לאדם לעמוד נ דנ ר ששכלו אי אפשר להשיגו נשום פנים מושכל חזק כל שכן שישכיל מושכל חלוש ‪ ,‬אנל רצה הרב‬
‫לומר ני ההשגה השכלית קצד שהחושים חנאיס לחציאוחם‬
‫ובאמצעותה •גיע ההשגה השכלית מזה הצד יקרה לו למי ששרה והפליג בעיון שיחלש עיונו מצד הכלים הגשס״ס‬
‫שנחלשו ולא ישיג מה שהיה יכול להשיג קודם ההפלגה וההשרחה ‪:‬‬
‫פ ר ק לג א וכן ביאור עניני משלי הנבואה ‪ ,‬נ״א ואין כן ביאור ו כ ו ‪ /‬ולפי הנוסחא הראשונה ר׳ל כמו שתי שלא‬
‫עיין בחכמת הסבע אס יעיין כחכמת האלהות מזיק מאד כן נזיק מאד אס נבאר ניאור עניני הנבואה‬
‫ופשליה למי שמתחיל בעיון נ ב אגל צריך לחנוך הקשניס וכו' ‪ ,‬אע׳ס שאין ראוי לבאר עניני הנבואה ומשליה למתחילים‬
‫נעיון פיט צריך לחנוך הקמנים ולישנ דעתם כסי השגתם ולפי הנוסחא השנייה ‪ .‬רוצה לונוי ואין כן ביאור עניני הנבואה‬
‫שאפילו‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנא^‬
‫הקדמות )נא ואא הדקדק מאות שנאמרו נשכא ‪ .‬כאומר סדטיתי‬ ‫אחריו ואל ז‪ 9‬ומז דוד ‪ ,‬ר׳ל שנוס כיוח דוד רוח ה׳ ונר נו ‪ ,‬סוא‬
‫ההשגות השנאיות ?*כהות ההושיות כעני; האיאות שזה הוא נ ע ת‬ ‫עצמי נזהר ניענוי הגנול גהגגה ‪ .‬וזניא ני׳כ מדנרי חניייס זי׳ל נאמרס‬
‫עש־ח ההתבוננות וההתהשבות שעדין איננו שבא בשיעא אבא‬ ‫במופלא מחן וכו' אל תחקור ‪ ,‬ולפי שהיה הין‪ -‬המאמר גמה שהירגיח‬
‫כשהוא במועא אינו רימה אהשגות תהישיות ובשנםרד מעיון אא‬ ‫ההנונן לוה אמי הרג עליו י׳ל שאתה לא חכלח שנלן אלא נמה שאפשר‬
‫סושנא הזק יהיה עיונו אאשר אמטיר‪ .‬טסנו יותר טוב ויותר נאות‬ ‫לאום להשיגו ‪ ,‬וזו היא הישות ‪ .‬יהניא ג'נ מארי כל שלא תש על ננוד‬
‫ויככים אמושג אהשיגו במה שהוא !‬ ‫‪,‬‬ ‫קונו ‪ ,‬ורצה הרג לומר נזה על הכנוו שכלו אפו נקנין ‪ ,‬והוא אומר כגור‬
‫פ ל ס ‪ (f!) J 7‬רע בי הההחאה בזאת החכמה תזיק מאר ‪ .‬כי‬ ‫קונו כאלו אמר קצינו ‪ ,‬וכלל הונרים שלא יהיוה לעיין נומיווים המופסוים‪,‬‬
‫אם אא ידריכו האדם מעט מעט שאחר שהוא‬ ‫נאומי מה למעלה מה למעה ‪ ,‬וכשיממושי לו ההפקות או לא ימצא מופת ‪,‬‬
‫רגיא בקריאת התורה המיהסת אשם יה' באים גשמיים ושעיאות‬ ‫יעמוד וימנע ‪ .‬ופאר ונרי הפרק מצוארים נעצמם ‪ .‬ומאמר הינ שלא‬
‫גשמיות והשעאיות ובהשרדו ממנה תכניסהו אזאת הרכמה שתאום‬ ‫יוקוק נמלות נאמת נשכל רמז למה שאתי שהוא נתלה נמומר ‪ ,‬וניתר‬
‫יחנאנא באמונתו מצד שתחייבהו אהאמין חאוף מה שנחשרסס‬ ‫המלוה שנאו נפיק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫נתורר‪ ,‬ור‪,‬וא ירם הנאים הגשמים או משני שאא ׳עאה בדמיו; האדם‬ ‫פ ר ס ל ג כוונת הם׳ הזה לנאי שמנגד מה שאמרנו שיש השגות‬
‫מציאות כי אם אגשם וכשהחיינהו אהאסין ר‪.‬אוף זה ור‪.‬וא שאינו נשם‬ ‫נענעו שאינו נמק האום ‪ ,‬ושאין ראוי אליו לענוד גנולו ‪,‬‬ ‫י‬
‫יאא כת בגשם יאא ישיגהו השעאיות ׳תשוב יהי אמינות גמויה מצר‬ ‫עוו יש השנות שמ;ו עצמו אינן צמנעזמ מחק האום ‪ ,‬אכל הן נסנעזת‬
‫שהיא חאזך מה שנאמר בהורה אכן היא צריך הקדמות וד‪,‬צעות‬ ‫אליו ‪ ,‬אם לא יהיו כיח כהצעומ וההקומוש הצריכות אליה ‪ .‬ואמי שהיא‬
‫רנות ער שיאמין האמנה האמתית כמה שראוי אהאמין נו ‪:‬‬ ‫חנמת האלהיוח‪ ,‬שהמתחיל עיוצי נה ’ויקצו מאד ‪ ,‬להיותו דני יוצא מתקו ‪,‬‬
‫והוא העיון נאלהיוש מנלי הקומות ‪ ,‬ואמר הרג שנן ניאיר עציצי משלי‬
‫כצנואה וההערה אל כהשאלוש ‪ ,‬ר׳ל שנ'כ רוקת מאד ההתחלה נניאור העציצים אשר ירמזו אליהם משלי הצנואה והה כססרים הויישלים נהם ‪.‬‬
‫וההערה על ההשאלות ר׳ל לנאר השאליח השמות שנאו נספרי הנטאה ‪ ,‬ני אלו הונרים כנר זכר הרג גהקדיות זה הספר שאין ראוי ש’ נ") נהם‬
‫ב׳א מי שיושלם נתכמות ונהלמוו ישישתלס ננל אותם ההצעות זההקדמות שזכר שם י אב^ צריך אחנך הק‪-‬ינים ‪ .‬ר׳ל שאי; ראוי להתחיל נכפר'‬
‫סמכמית שהוא האלהיות ‪ ,‬או נסתיי התורה ‪ ,‬כ׳א שיחנכו הקעצים ‪ ,‬שהם כפי השמם ‪ ,‬וליישג קצרי ההינה ועיוני וצ׳ל עד( שיהיו אנשים וזקנים ‪.‬‬
‫ומי שישיש מונו בשנעו לוו שמדרגה סהעיוו המופת״ ‪ ,‬איו ראוי גם לוש שיעשה התחלת עיונו נאלהיזת ‪ ,‬כי אם שיעלה ראשון ראשון ‪ ,‬ר׳ל מההגיון‬
‫צצמודיות‬
‫נב ‪52‬‬ ‫מורה נבונים חלק רא^‪2‬ץ פרק לג‬
‫מ ע ט ע ד שיגי ע אי* שי^מותו ‪ ,‬א ם מידעורר שיעירד‪ , %‬א ו ס ע צ ט ו ‪ ,‬א מ נ ם מ טיי ת חי ל מ א ת ה ח כ מ ה‬
‫ה א ל הי ת ‪ ,‬ל א י ת ה ד ש לו בלבול ל ב ד ב א מונו ת א ב ל ב טו ל לג מרי ‪ .‬ואין ה מ ש ל בו א צ לי ‪ ,‬א ל א כ מי שיז ץ‬
‫הנ ע ר היונ ק בל ח ם ה ח מ ה ו ה ב ש ר ו ש תיי ת היין ‪ ,‬ש הו א י מי ת הו ב ל א ס ‪ 8‬ק ‪ /‬ל א ש א לו ה מזוגו ת ר עי ם ב ל תי‬
‫א ב ל ל חול ש ת לו ק ח ם ל ע כ ל ם ג ע ד שיני ע ל ק ב ל ה תו ע ל ת ב ה ם ‪ ,‬כן א לו ה ד ע ו ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ט ב עיי ם ל א ד ם‬
‫‪,‬‬
‫ה א מ תיו ת ל א ה ע לי מו ם ודברו ב ה ם ב ח מ צ ת ו ל א ע ש ה כ ל א ד ם ח כ ם ת ח בו ל ה ל ל מ ד ם ב ב ל תי ב או ר‬
‫כ כ ל צ ד מן ה ת ח בו לו ת ‪ ,‬מ פ ני היו ת ב ה ם ד ב ר ר ע נ ס ת ר ‪ ,‬או מ פ גי היו ת ם פו ת רי ם לי סו דו ת ה תו ר ה ‪ ,‬כ מו‬
‫‪,‬‬ ‫שי ח ש בו ה פ ת אי ם א ש ר ח ש בו ש ה שיגו ל מ ד רנ ת ה עיון ‪ ,‬א ב ל ה ע לי טו ם לקצור ה ש כ ל ב ת ח ל ה ל ק ב ל ם‬
‫וגלו ב ה ם מ ע ט שי ל מ ד ם ה ש ל ם ‪ ,‬ולזה נ ק ר או סו דו ת ו ס ת רי תו ר ה כ מו שנ ב א ר ‪) .‬נ ( ח א ת הי א ה ס ב ה ב ד ב ר ה‬
‫ה תו ר ה כ ל שון כ ני א ד ם ‪ ,‬כ מו ש בי א ר נו ) פ ר ק נ״ו ומ׳ז מזה( ל היו ת ה מו כ נ ת ל ה ת חי ל ב ה וללמוד או ת ת‬
‫הנ ע רי ם ו הנ׳ סי ם וכל ה ע ם ‪ ,‬ואין כי כ ל ת ס ל ה בין ה ד ב רי ם כ פי א מ ת ת ם ‪ .‬ולזה ה ס פי ק ה ע מ ה ם ה ק ב ל ה‬
‫כ כ ל ע נ ץ א מ תי ש ה א מ נ ת ו נ ב ח ר ת ‪) ,‬נ( ו כ כ ל ציור מ ה שיי שי ר ה ש כ ל א ל מ צי או תו י ל א ע ל א מ ת ת‬
‫מ הו ת ו ו כ שי הי ה ה אי ש של ם ‪ ,‬ונ מ ס רו לו ס ת רי תו ר ה א ם טוו ל תו א ו מ ע צ מ ו כ שי עו ר רו הו ק צ ת ם א ל‬‫‪,‬‬
‫ק צ ת ם< יני ע ל מ ד רנ ה שי א מין כ ד ע ו ת ה א מ תי ו ת ה ה ם כ ד ר כי ה א מ ו נ ה ה א ט תי ת ‪ ,‬א ם ב מ ו פ ת ב מ ה‬
‫ש א פ ש ר בו מ ו פ ת ‪ ,‬או ב ט ע נ ו ת ה חז קו ת כ מ ה ש א פ ש ר ב ו ז ה ‪ ,‬ד ובן יציי ר ה עני ני ם ה ה ם א ש ר היו י'ו‬
‫ד מיונו ת ונו ס לי ם ב א מ ת ו תי ה ם ‪ ,‬וי ב ץ מ הו ת ם ‪ .‬ו כ כ ר נז כ ר פ ע מי ם ר בו ת ב מ א מ רנו א מ ר ם ו ל א ב מ ר כ ב ה‬
‫בי‪ T .‬ד א ל א א ם כן הי ה ח כ ם ו מ ב ץ מ ד ע תו ‪ ,‬ו אז מו ס רי ם לו ר א שי פ ר קי ם ‪ ,‬ו ב ע בו ר ז ה אין צ רי ך ל ה ת חי ל‬
‫ע ם א ד ם בז ה ה ענין א ל א כ שי עו ר ש כ לו ‪ ,‬ו ב שני ה ת נ אי ם ה א ל ה ‪ .‬ה א ח ד מ ה ם היו תו ח כ ם כ לו מ ר ש ע לו‬
‫כי דו ה ח כ מ ו ת‘ א ש ר י ל ק חו מ ה ם ה ק ד מו ת ה עיון‪ ,‬ו ה שני שי הי ה מ ב ץ מ ש כי ל זך ה ט ב ע י ת י ש ב עגין כ מ ע ט‬
‫ר מז ‪ ,‬ו הו א ענין א מ ר ם מ כי! מ ד ע ת ו ‪ .‬ו הנ ה א ב א ר לך ה ס ב ו ת ב מ נו ע ל מו ד ה ה מון ב ד ר כי ה עי ק ה א מ ת יי ‪,‬‬
‫ווזחחיל‬
‫ש ם &וב‬ ‫אפודי‬
‫שאפילו למי שמפחיל בעיון נוכל לפרש לו סי׳ הנבואה ולפי וזה יהיה כסי דקות הוזושג ועיזקו ונס א ן שהזא אפשרי‬
‫זאח הנוסחא יסול אגל צליך שוב ‪ :‬ג עד שיגיע לקבל חועלת להשיג אס קשה או גיזנע נ ע ר ך אל מז שיג ראוי שלא‬
‫נהם ‪ .‬שאלו הרזזונות הס רעים לנער עד שיגדל שאז יקבל יהרוס למה שקרה מזה רע גדול ‪ ,‬אמר נז ה הפרק כי א ן‬
‫חועלח במזונות ההס ‪ :‬ד לא אל אמתה י הו הו ‪ .‬שהפודה שיש הנה דנרי ם שאינס קשיס להשיג לשכל האנושי ויוכל‬
‫הספיקה בכל ציור שיישיר השכל אל סציאוח הש״י אע״פ כל אדם שלס השכל להשיגס ראוי למנוע לאנשים קצרי‬
‫‪>8‬א ״ שיי הציור ההוא אל אסחח מהותו כי הס מתארים לו החנונה כמו הקעניס וגס המקצרים נידיעה למנוע מהם‬
‫החכמה האלהית נתחלת העני! וכן ראוי למנוע מהם‬ ‫יח' נשסוס כפי פשעי הנחובים ‪ :‬ה וכן יצייר העניניס ‪,‬‬
‫ניחוד משלי הננו א ה אנל צריך לחנך לקטנים וליישג‬
‫למקצרים כסי שעור השגתם ‪ .‬ומי שיראה שלם נשכל מזו ק לזאת המדרגה ר*ל מדרגת העיון המופתי יעלה‬
‫מע ט מע ט ראשון ראשון ע ד שיגיע אל פלמיתו כי אם יתחיל האדם כחכמת האלהות או כיאור עניני משלי‬
‫הנבואה לא לבד יתחדש לו בלבול האמונות אבל בטול לגמרי ‪ ,‬והניא הרנ משל על זה מי שיזין הנער היולד נלחם חטה‬
‫ובשד ושתיית היק שהוא ימיתהו בלי ספק לא שאלו המזונות רעים בלתי טבעיים וכן הדבר בחכמת האלהית‬
‫ובסתרי התורה ‪ :‬ואמרו ולזה הספיקה ע מהס הקבלה בכל ענין אמתי שאמתתו נבחרת ובכל ציור מה שיישיר השכל‬
‫אל מציאותו לא על אמתת מהותו‪ .‬הרצון כי הכתובים יאמרו עק ה׳ אזן ה׳ וכן הדומה לז ה‪ ,‬להיישיר שהוא‬
‫משיג לאלהיישיר איך היא השגתו; ואחרו כי בשני התנאים האלה האחד מ הס הייתו חכם בלו׳ שעלו בידי החכמות‪ ,‬לא‬
‫שידע חכמת התורה ר״ל תלמודה כי מאלה לא יקח הקדמות אבל החכמות העיוניות הס אשר ילקח מהם הקדמות העיון‪,‬‬
‫והתנאי השני שיהיה מנין משכיל זך הטבע ירגיש בענין נ מ ע ט רמז אחר שהביאור בסתרי תורה הוא אסור ‪ ,‬כי‬
‫אין לחלוק על ה טונ ה האלהית והוא ענין אחרו ומבין מדעתו ; ו א מ ח והנה אבאר לך ה טעם במנוע למד ההמון‬
‫כדרכי העיון האמתי ומהתחיל ע מ ה ס ב ענין‪ ,‬הרצין בו היות מניעת למוד העיון הכרחי וג ס צריד למנוע מ ה ת ח^‬
‫ע מהס‬
‫א בד בנ א ^‬ ‫קרשקש‬
‫ללווודיות ומהה לענעיוה ‪ ,‬ו»בס אל בהחלת האלהיופ ; בי כשיתחיל‬ ‫)ג( וזאת ד‪.‬םבת בדגרוו תורד‪ .‬נאשו! בני ארם ‪ ,‬היוח הענין עמוק‬
‫באלהות לא ל נ ד יתחדש בו בלבול באמונות ‪ ,‬וסזא »ר}ב גאומר‬ ‫ב ת ב א ת ד‪.‬ענמק ולא יבלו לצייר ר‪.‬ענינים ד‪.‬הם על אמתתם ‪:‬‬
‫ילת ונפגע אנל נפיל לגמרי זוהי ב‪5‬ין ומת שזרת חכמים ו'ל באשר‬ ‫)נ( ובכל ציור מה שיישר ד‪.‬שבל אל מציאותו ‪ ,‬פי' כאלו תאמר‬
‫גננס לפרדפ ; בדנרד‪ .‬תורד‪ .‬בלשו! בני אי ם ‪ .‬י׳ל נשמות נופד‪.‬פ'ס ‪,‬‬ ‫מציאות ר‪.‬שם ושד‪.‬וא משיג כל העניגים ומשגיח בטונים ומשלם‬
‫ועל ‪ 5‬י במשל לםיותם מובנת לבתחיל גם וללמד סועריס ובנשים ‪ ,‬ר׳ל‬ ‫גמול רע לרעים לא שהחורד‪ .‬השר‪.‬דלד‪ .‬כדוורעת טר‪.‬וח דושי׳ת‬
‫ני)נ גי אדם( ]הנעריס[ והנשים יתחילו למיין גתורם כלומר נפשםיותם‪,‬‬ ‫ולשלו ל מסנן רגשמות אם במופת בסו מציאות האלוה והיותו‬
‫ולבן הושמו שם הדנרים נקנלם נדגרים ש‪5‬רינה באמנתס ‪ ,‬ו‪1‬ם נעם‬ ‫בלתי גשם ובלתי מתפעל שבל זר‪ .‬יתבאר במופת ואם בטענות‬
‫חזקוזז במר‪ .‬שלא יתבאר במופת כגון אמונת החרוש שיתבאר שציירו נתורם מלאות הדניים נמלאנים ונשטים ‪ ,‬לא אל אמתת מכותו ‪,‬‬
‫נמו שיראה אסתת הוגר העיון והחקירה השכלית ; ונהיות האיש‬ ‫בראיית ובן יצייר הענינים אשר ר‪.‬יו להם דמיונות ומשלים נ טו‬
‫שלם ונמסרו לי כד ‪ .‬מזולתו ‪ ,‬רצה נומי שנמוו אוזר ‪ ,‬ואס מעצמו ‪,‬‬
‫מיעירר » א עצמי גע״ני הדניים קצתס מל קצתם ‪ ,‬או יגיע למדרגה עליונה שיאקין הדגייס נפי מס שיסמל מכיתה ‪ .‬אם נמיפת נמה שאפשי‬
‫ס מוסת י*ל נמציאות האל ואתרותו ‪ ,‬והיותו נלחי גשם ‪ .‬או נעמנות חוקות ירמו! לחריש המולה ‪ :‬ובן יצייר הענעים ההם ט׳ ‪ ,‬רוצה‬
‫לומר גגה נן נאשר יגיע לאותה יועלה יונל לצייר הינייס אשי היו עי עסה אצלי רמיונים מנלי אמסוס ‪ ,‬עתה יציירם נאמתי'‪,‬יהם ‪ :‬והנח‬
‫אגיד ל ו הממס גטגוע לסור ר‪.‬ד‪.‬םון ‪ .‬העעס למה לא נלל הרב ינר• ‪ w‬מ ר ק נש׳ הנמשן ‪ ,‬הוא לפי שהפרק הוה ינאר ל מ ההיזון כפוזע‬
‫עהקוזיל‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק לג לד‬
‫י)ד(ו התחילע מהם בציור מהות הענינים כ פי ס ה שהם עליו‪ ,‬י והיות זה ענץ ראוי הכרחי שלא י‬
‫אלא אם כן ‪ ,‬אכיאהו בפרק שאחר זה ואומר ‪:‬‬
‫פרק לד י* הסבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות י ולהע*ר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות‬
‫להמון ‪ ,‬חמש סבות ‪ .‬הסבה הראשונה ^ קושי הענק בעצמו ודקותו ועמקו ‪,‬‬
‫אמר ג רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו ‪ ,‬ונאמר והחכמה י מאין תמצא ‪ ,‬ואין ראוי שיתחילו‬
‫לו בלמוד בקשה ובעמוק להבין ‪ ,‬ומן המשלים הגלוים בתורתנו דמות החכמה במים ‪ ,‬ובארו עליהם‬
‫השלום‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כידיעהצוריית; ו והתחיל עמהס כציור‪ ,‬ר״ל וכמנוע מהחחיל‬ ‫עמהס אכל נעלה ראשין ראשון כדכרים העיוניים עד שיהיו‬
‫עס ההמון כציור העניגים האמתייס ‪ :‬ו והיות הענין ההוא‬ ‫ראוים לזאת המדרגה ;‬
‫ופו‪ /‬ר׳ל והיות מניעת לימוד העיון כדרכיו האמתייס הפרתי וגס‬
‫פ ר ק ל ד הסכות המונעות לפתות הלמוד באלהיות ‪.‬‬
‫צריך למנוע מהסחיל עסהס כציור האמחוה הפרחי ופן ראוי‬ ‫זה הפרק נעלה מאד והוא כולל דכרים‬
‫‪,‬בלא יהיה אלא כן ‪ ,‬יסנאר נפרק שאח״ז ;‬ ‫רכים והיא כיאזר ג״ג למעמד הנכתר ‪ .‬ואמרו הסכות‬
‫פ ר ק ל ד א הסכות המונעות לפתוח הלמוד ופו' ‪ ,‬י״ל‬ ‫‪,‬‬
‫המונעות לפתוח כאלהיות ולהעיר מה שראוי להעיר הרצון‬
‫הסכות המונעות האדם מלהתחיל נחחלח‬ ‫’‬ ‫נו כי הסכה המונעת לפתוח הלמוד כאלהיות והיא החכמה‬
‫עיונו כחכמות האלהיוס ‪ :‬ב ולהעיר ופו' ‪ .‬ריל אכל צריך‬ ‫האלהית ‪ ,‬וגס הסכות המונעות להעיר על מה שראוי‬
‫שיעיר ויעיין החכמות הקודמות לה הס ממש סכות ‪ .‬ס״א‬ ‫להעיר מעניני משלי הנכואה והערה על השאלות הנעשות‬
‫הסכות המונעות הלמוד לפתוח כאלהיות והבנות המונעות‬ ‫כספור אשר ספרי הנכיאים מלאים מהם הס חמש סכות ‪,‬‬
‫להעיר על מה שראוי להעיר ולהראוהו להמון הס חמש סכות‬ ‫זהו מה שרצה הרב לכאר כזה הלשון לא מה שתמצא כפירושי‬
‫וזה נכון ‪ .‬ויש מי שפי' פך הסכות המונעות הלמוד להמון‬ ‫המפישים ; המכה הא׳ קושי הענין כעצמו ודקותו ועמקו פו' ‪.‬‬
‫לפתוח נאלהיות הס חמש ‪ .‬לפך צריך שינתן להם דעות‬ ‫ואמרי המפרשים כי כוונת הרכ כאומת רחוק מה שהיה ועמוק‬
‫עמוק מי ימצאנו‪ ,‬פי סי' הכתיכ כך לפי דעת הרכרחוק‬
‫אמיתיות על צד הקבלה וכמו שירמוז זה הרנ נ סנ ה השלישית;‬
‫ג רחוק מה שהיה ופו' ‪ .‬ופי' הפשוק פך מה שהיה והוא‬ ‫מה שהיה והוא מעשה כראשית הנקרא חכמת העכע אנזנם‬
‫מעשה בראשית הנקראת חכמת העכע היא רחוקה ‪ .‬אמנם‬ ‫מעשה המרפכה והיא האלהית החוקרת כנמצא כמה שהוא‬
‫מעשה מרכבה והיא חכמת האלתית הבוחנת בנמצא במה שהוא‬ ‫נמצא ‪ ,‬וזה אמרו מי ימצאנו עמוק מאד ; ואמרו ג״פ ונאיזר‬
‫נמצא וזהו אמרו מי ימצאנו הוא עמוק עסוק מאד ; ד מאין‬ ‫והחכמה מאין תמצא ‪ ,‬ר׳ל החכמה האלהית והוא ידיעת‬
‫האלוה היא מושגת בשלילה ‪ ,‬והאמת פי הרב הורה באלו‬
‫הכתובים כי יש דברים עמוקים בנמצאים שא״א לאדם להשיגם כ״א כקושי גדול ‪ ,‬ומהם דברים עמוקים מאד שא׳׳א‬
‫להשיגס ‪ ,‬ואס הדכרים הס קשים ועמוקים כ״כ אין ראזי להתחיל בלחוד מהם ואם התחיל כהם המעיק יצלול כמיס‬
‫רכים‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫הרנה מטשלי הנבואה שאינם ענינים כפשטם ! )ו( והתחיל‬ ‫מההיזיל העיון נאלהיוח ונסתר׳ חורה ‪ ,‬ונשיה ממשו יעשה הדנור פיצל‬
‫עטהם ‪ ,‬פי׳ שלא התחיל עטהם נציוי בו' שלא יהיה אלא כן ‪ .‬פי'‬ ‫נפל ווי‬
‫עיון כסי ע‪:‬ין המעייניה ‪:‬‬ ‫אס נס י ז‬
‫נאלהיות ‪ ,‬פי ׳‬
‫׳ '‬ ‫־ ’‬
‫נהחחלה העיון‬ ‫לא ילנו‬
‫י'‬
‫שלא להתחיל בענינים כפי טח שהם ‪:‬‬ ‫דברי הפרק הזה נמעט שהם מבוארים בעצמם ‪,‬‬ ‫פרק לד‬
‫אנל ראיתי חני לנאר נו ד׳ דנריס ‪ .‬א׳ ‪ ,‬מה היחס אשר‬ ‫י‬
‫יש לסנות הסמש האלה זו עם ז ו ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬אין יהיו פלה סנות מונעות הלויוד נאלתות ‪ .‬נ' ‪ ,‬מה ראה הרג להניא התרן והכנות האלה נזה‬
‫רמקוס ‪ .‬ד' ‪ ,‬למה לא הניא נתון הסנות האלה מהד' שנות המחלקת כזני נה' ל׳א כי אס השנים לנו ‪ ,‬ולתהניא נקשת השררה והנצות ולא‬
‫ההרגל והמנהנ ‪ .‬ואחרי זה אנאר דנויה ומשימות מהש' ‪ .‬ואומר נתשונת הת ‪7‬רה הראשונה שחמש הסנ ה האלה נלם מתייתפות וו לוו מהכולל‬
‫אל המיותד ‪ ,‬וזה שהסנה הראשונה היא מצד עומק המושג ‪ .‬והפנה שנית היא ‪ ,‬שאע׳ש שלא יהיה המושג עמק כנר קשה השנתי לזילר‬
‫המשיג ‪ .‬והשנה השלישית שלפעמים לא יהיה המושג עמוק ולא שכל המשיג קצר ‪ ,‬ועפ׳ז יקשה השגתו לההרון ההנעה ‪ .‬וכהנה הרניעית‬
‫שפעמים לא יהיה המושג עמוק ‪ ,‬ולא יהיה שנל המשיג קצר ‪ ,‬ויהיו ההצעות אצלו ‪ ,‬ועה כל וה יקשה השגתו לסי שימנעהו ההכנות הענעיות‬
‫והמדות שהם ימנעו ההשגחה לחסרונם ‪ .‬והשנה החמישית שאע׳ם שיהיה המושגנקל ‪ ,‬והמשיג לאיהיה קצר ‪ ,‬ויהיו עמו ההצעותהצריפיח ‪ ,‬ויהיה‬
‫וו‬ ‫עינ התבונות ושלם המוות ‪ ,‬ואע׳פ פן יקשה השנתי התכמות ‪ ,‬מפצי צרכיהגשרים והיא השנה שתמישית ‪ .‬הנה התנחרשהשגות מתייתסות‬
‫לזי ‪ .‬ישנים מהם מפני המושג אם נעצמו אם יהיה סמוק ואס נצורך ידיעת ההצפות וההקדמית הצריכות נציני הגשמים ושנית לי אשיג אס‬
‫כל השנות האלה מונעות הצמיד נאלהיות‪ ,‬פלשתס מונעות הלמוד נאלהיות‪ ,‬אנל דנ' שנות האת־ונות מרוע המרות ומצרכי הנשמים‪,‬אינם מיוהדות‬
‫להמנע ׳‪.‬למוד כאלהיות ‪ ,‬ני אס גה להשיג כל דנר ולהנין אי ‪1‬ה שיהיה ‪ .‬ואומ־ אני שהרג נהתתלת דב‪.‬־׳ ה נ ק העיר ורמו לוה נאסרו ו'ל השבות‬
‫המונעות הלמוד נאלהיות ‪ ,‬ווה כולל השלש סנות הראשונות ‪ .‬ואמי עוו ולהעיר על יה שראוי להעיר ולהראות להמון רוצה לומר הבלתי‬
‫שלמיס נמדות והמשרידיש עצמה נציכי הגשמים ‪ ,‬הס נלם תמש שנות רינה לומי מנל האופניש שזכרתי ‪ .‬ולשלישית מה ראה הרג צהניא וה הפ׳‬
‫והשנוא האלה נכאן‪ .‬אשיג ‪ ,‬שלשי שנש' ליאזנרשים דנריס א' אפשר לארס להשיגם‪ ,‬יבש' ל'נ וכר ההפסי תשר ינא כשישתדל התום להשיג‬
‫מה שהוא נלתי אששרי נאקו ‪ ,‬ינשרק ל׳ג ונר א' מהשנית השר נו יהיה הדני נלתי אפשר להשיג האום והיאלהשרו; ההקדמות וההצעות הצריכות‬
‫אליי ‪ .‬לכן נזה הפרק ל׳ד רצה להניא על נמה פניה יהיה המושג אפשרי לאדם להשיגו ‪ ,‬ווה אש מצד עצמולהיותו מושג עמוק ‪ ,‬והיא השנה‬
‫ה־אשונה ‪ ,‬ולכן לא יונל האדם עליו ‪ ,‬או מקיצי המשיג שלקוצר שנצו תהיה ההשגש ההיא יוצאת מתקו וצנולו והיא השנה השנית ‪ ,‬ואם‬
‫שיהיה לתשרין ההקדמות ‪ .‬ולכן יהיה הדני אשר לא יהיה ניד האדם הקומות להשיגו נלתי אפשר בתקו והיא השנה נ׳ ‪ ,‬ואס שיהיה לרוע‬
‫תכונותיו ומדיתיו הענעיות שהס ימנעו ההשגה ‪ ,‬ולכן תהיה נלתי אפשרית נתקו והיא השבה הד' ‪ .‬ואס שיהיה להיותו עייד נצרני כגשמיס ולנן‬
‫לא יוכל על ההשגה והיא כשנה ה׳ ‪ ,‬הנה אש כן תומר הדרש יחייג ידיעת השנית האלה נמקים הזה וכלן מת״תהות ננאן ‪ .‬ולרניעית ‪ ,‬השינ‬
‫האפודי נפירישו שכקשת הננוח והשירה והמנהג וההיגל שייהם ייכללו נשנה הרניעיא ‪ ,‬ואין תשונתו מתיישנת ‪ ,‬כי השנה הרניעית היא מהסנות‬
‫הענעיות לא מההרגל ונקשת השררה ‪ .‬גס השיג שהתמש שנות האלה מיותשות להכמת האלשות לנד וצא לשאר התכמות ‪ ,‬ולכן לא הניא שאר‬
‫השתי שנות המחלוקת שכילנית כל חכ»ש ‪ .‬וגם וה הכל ורעית רות כי כני אמיתי שהסנות האלה כוללות שאי התכמוא ‪ .‬וניכן אשיג לוה‬
‫שהחמש שנוח אשר נוה הפיק הם מונעות לאדם מהשיג שלא יוכל עליו ‪ ,‬אנל נקשת שנצות אינו מונע מששיג שי אס שהיא שנת המחלוקת ‪ .‬גם‬
‫המנה; וסהרנל אינו מונע נהשנה שנא יוכל אדם עליה ‪ ,‬כי אס שלא יינה להאמין נה ‪ .‬ולכן לא הניא הרג נזה ני אס ששנות המתייתהות לשלא‬
‫יונל האדה להשיג אע׳ש שירצה להשיג ‪ ,‬והם מתהלשית משנות המחלוקת שוכר ‪ :‬רהוק מה שהיה ועמוק עמוק נו' ‪ .‬ר׳ל שחנמי‪ .‬הטנע והוא‬
‫מה שהיה נתתלח הנריאה ‪ ,‬היא רחוק מהשכל האנושי והאלהיות שהוא עמוק עמוק מי ימצאני)קהלת‪ ' 1‬נ׳ד( ‪ ,‬ואסרו וכתנמס שי' האהוד׳ החנתה‬
‫האלהית‬
 ‫נג ‪58‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ^פון פרגן לד‬
‫ו טי ע י ס כ ן‬ ‫‪,‬‬ ‫ה שלום ל מ ש ל הז ה עניני ם ‪ ,‬ס ב ל ל ם כי א ש ר י ח ג ל׳ ט חו ת י מ י א םניגי ט ט ק ר ק ע הי ם‬
‫‪,‬‬
‫ה ש חי ה יצלול ולזה ל א י כני ס ע צ מו ל ש חו ת א ל א מי ש ה רני ל ב ל טוז ־ ה‪ .‬ה ס ב ה ה ש ני ת ‪ ,‬ק צו ר ד ע ו ת‬
‫ה אנ שי ם כ ל ם ב ת ח ל ת ם ; ח ה ״ כי ה א ד ם ל א נ תן לו ש ל מו תו ה א ח ר ק ב ח ח ל ה ‪ ,‬א נ ל ה ש ל מו ת נ ו כ כ ח ‪,‬‬
‫ו א ץ כ ל אי ש שי ש לו ד ב ר א ח ד נ כ ח ר אוי‬ ‫■‪,‬‬ ‫ו הו א כ ת ח ל תו נ ע ד ר ה פו ע ל ה הו א ‪ ,‬ועיר פ ר א א ד ם מ לו‬
‫כ ה כ ר ח שי צ א ה ד ב ר ה הו א א ל ה פו ע ל ‪ ,‬א ב ל א פ ש ר שי ש א ר ע ל ח ס רונו‪ ,‬א ם ל מ ו נ עי ם‪ ,‬א ם ל מי עו ט‬
‫ל סו ד ב מ ה שיו צי א ה כ ח ה הו א א ל ה פו ע ל ‪ .‬ו ב בי או ר א ס ר ל א ר בי ם י ח ב סו ‪ ,‬ואזיל ר אי תי ב ני ע לי ה‬
‫ו ה ם מו ע טי ם ‪ ,‬כי ה מונ עי ם מן ה ש ל מו ת ר בי ם‪ ,‬ו ה מ ט ר ‪ T‬י ם מ מ נ ה ר בי ם‪ ,‬ו מ תי ת מ צ א ה הז מנ ה ה ש לי מ ה‬
‫ו ה פנ אי לל מוד מ ה שצרי ך ללמוד ‪ ,‬ע ד שי צ א מ ה ש ב אי ש ה ת א כ ב ה א ל ה פו ע ל ‪ .‬ו ה ס ב ה ה ש לי שי ת ‪,‬‬
‫אי ד ך ה ה צ ע ו ת ‪ ,‬ה נ י ל א ד ם נ ט ב ע ו ת או ה ל ב ק ש ת ה ת כ ליו ת ‪ ,‬ו ה ר נ ה פ ע מי ם י כ ב ד ע ליו ויני ח ה ה צ ע ו ת ‪,‬‬
‫י ו ד ע ש אי לו הי ה ה א ד ם מגי ע א ל א ח ת מן ה ת כ ליו ת ט ב ל תי ה צ עו ת ה קו ד מו ת ל ה ‪ ,‬ל א ה מ ה צ עו ת ‪,‬‬
‫א ב ל היו ט ר דו ת ו מו ת רי ם ג מורי ם ‪ ,‬וכל אי ש א פי לו ה פ תי ש ב אנ שי ם נ ע צז עי ר הו ב מו ש מ עי רי ם הי שן ‪,‬‬
‫ו ת א מ ר לו ‪ ,‬ה ל א ת ב סו ף ע ת ה ל י ד ת ת א לו ה ש מי ם כ מ ה ט ס פוי ס י אי ך ת נ מ ת ם ו מ ה י ש ב ה ם ‪ ,‬ו מ ה ה ם‬
‫ה ט ל א כי ם ‪ ,‬ו אי ך נ ב ר א ה עו ל ם כלו ‪ ,‬ו מ ה ת כ לי תו ל פי מדורו ק צ תו ע ם ק צ תו ‪ ,‬ו מ ה ת א ה נ פ ש ‪ ,‬ו אי ך‬
‫ה ת ח ד ש ה בגו ף ‪ ,‬י ) ה ( ו א ם נ פ ש ה א ד ם ת פ ר ד ‪ ,‬״ ו א ם ת פ ר ד אי ך ת פ ר ד ‪ ® ,‬ו כ מ ה ז ה י ו א ל מ ה ז ה ‪ ,‬ו מ ה‬
‫שי דו כ ה ל אלו ה ח ק י ת ת ‪ ,‬הו א י א מ ר לך בן ב ל א ס פ ק ‪ ,‬ויבסוף לי די ע ת א ל ה ה ד ב רי ם כ פי א מ ת ת ם כו ס ף‬
‫ט ב עי ‪ ,‬א ל א ש הו א י ר צ ה ל הני ח ה כו ס ף הז ה ו ל הני ע לי די ע ת ב ל ז ה ב ד בו ר א ח ד או שני ד ב רי ם ש ת א מ ר ם‬
‫לו ל כ ד ‪ ,‬א ל א ש א ת ה אילו ה ט ר ח תו שי כ ט ל ע ‪ 0‬ק מ ש בו ע מן ת ק ע ד שי בין כ ל ז ה ל א י ע ש ה ‪ ,‬א כ ל‬
‫י ס פי ק לו ב ד מיוני ם מ כ ד בי ם ת נו ח ד ע ת ו ע לי ה ם ‪ ,‬וי מ א ס שי א מ ר לו שי ש ש ם ד ב ר צ רי ך א ל ה ק ד מו ת‬
‫ר בו ת ואורך זמן ב ד רי ש ה ‪ ,‬ר ו א ת ה יו ד ע כי א לו ה עגייגי ם נ ק ש רי ם ק צ ת ם ב ק צ ת ם ‪ ,‬ו הו א ש א ץ‬
‫ב מ צי א ה זולתי ה ש ם י ת ב ר ך ו מ ע שיו כל ם‪ ,‬ו ה ם כ ל מד‪ .‬ש כ ל ל ה א ו ת ו ה מ צי א ה ב ל ע דיו‪ ,‬ו « ץ דר ך ל ה שיגו‬

‫שם טו ב‬ ‫אפודי‬
‫חסצא ‪ .‬ר״ל החכמה האלהית היא בשלילוח ‪ :‬ה ני לאדם רבים ‪ :‬ה סנ ה הב׳ קצור זי מ ת האנשים פלס גכתיולחס ‪ ,‬כי‬
‫לו שלמיתו האיזרון אבל השלמת בו ב מו‬ ‫ה אז ס לא‬ ‫בעבעו ‪ .‬אין זה אורך ההצעות רק יספר יוע תכונה ב׳א !‬
‫ו ודע שאלו היה ‪ .‬בא לבאר שאלו ההצעות הס צריכות ‪ :‬והיא ב ת מ ל מ נעדר השעל ב א מ ח ועיר שרא אד ם יולד‬
‫י ואס נפש האדם תפרד ‪ ,‬ר׳׳ל אס יהיו לה השארות ‪ :‬ח ואם ני האדם אין לי יתרון ע ל ה ב ה מ ה‪ :‬ואיז כל איש שיש לי‬
‫חעדד איך כו׳‪ .‬ר׳ל אין יהיה ההשארות אס כולל אס מלק״ ‪ :‬דבר בנ ח ראוי בהנרת שיצא הדבר ההוא אל ה פי ע ל‪ ,‬נ י‬
‫אן נ י הנ ח יגיד שעולת הדברים אשר בכס צריפים אל‬ ‫‪ 0‬ובמה זה ‪ ,‬ובזכות מה יגיע ההשארות ; י ואל מה זה ‪,‬‬
‫לאי זה חתדנק הנשש אשר גו יהיה ההשארות ; כ ואהה דבר שיוציאם יק הנ ח אל השועל‪ ,‬יא*כ האדם נ ב ר אששר‬
‫•ודע ‪ ,‬עכשיו נא לבאר הכרת חיוב חיעת ההצעות הקודמות שישאר על מסריט אם למונעיס א פי יייזיז כמו הנהגת‬
‫ה ט ן או התשוקות הדמיוטת וההנהגות הגשמיות‪ ,‬או לחולאים‬
‫י עי ם ונאמניה ‪ ,‬אי בעבור עצלה והוא מעוט למוד במה שיוציא הנ ח ההיא אל הפועל ‪ r‬ה סנ ה השלישית אורן•‬
‫ההצעות‪ ,‬כי ‪p)S‬״‪D‬שיש באדם בטבעו תאיה לבקש התכליות ‪ ,‬הרבה פעמים יכבד עליו ויניח מוצעו ת‪ ,‬והנה ההצעות‬
‫הס הכרחיות להגיע אל התכלית ואם ל א‪ ,‬היו ההצ שת טרדות ומיתרים גדולים‪ .‬וכל איש אפי׳ הפתי א ס מעוררים‬
‫אותו כמו שמעוררים הישן ואומרים הלא תכ סון לדעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תכונתם ופה יש בהם א ס יש‬
‫בהם ריקות או מלוי ואם יש להם נפש ימה הס השכלים הנבדלים ואיך נברא העולם כלו ומה ת נ לי ^ לפי סדזרז‬
‫קצתו עם קצתו וקה היא הנפש אם היא כח בגון או נבדלת מ הנין ׳ ‪ t 6i‬התחדשה בגון ‪ ,‬ר״ל א ם היא קדימה אי‬
‫מחודשה ‪ .‬ואם נפש האדם הפרד אחר המות ‪ :‬ואם תפרל א ? תשרד‪ ,‬אם כל אמד מהנפשות יפארו אחד המית או‬
‫^ המות במה זה ח ס אס בחכמה א ס במע שה‪,‬‬ ‫ואם ישאח‬ ‫‪,‬‬
‫קצתם או הנשאר מכל האנשים הוא דבר אחד‬
‫ואס נשאריס^\!חכח'ות אשר קנו הנפשות אחר המות או תשסד זה יישאר להם ידיעה חתר נכ בד ת‪ ,‬ואל אי זה דבר‬
‫תדבק הנפנד א ם תדבק בשכל הפועל אי בהשיי או לא זה וזה אלא השכל נאצל ומה שדומה לאלו החקיריח ‪ .‬הוא‬
‫יאמר לך כן בלי ספק ויכסון לידיעת אלו הדברים כפי אמתתם ‪ 0‬ם ן טבעי ‪ ,‬נ י נ מו שאמר הפילוסון כי כל‬
‫האנשים ישתוקקו לדעת בטבע כמי הכח הרואה לראות והאוק לשמוע ו ק ‪ t e‬ר החופים אלא שהוא ריצה להניע‬
‫בידיעת כל זה בדבור אחד ובשני דברים ‪ ,‬ע״ד משל למדני תורה על רגל א׳ נ י יקרה נז ה כמו ש י ק ר ה ג מ ן ובזהנ‬
‫כי כל האנשים משתוקקים להשיגם ‪ ,‬ואם יאמרו להם שישיגוהו בהשתדלות ובעשות מלאכה בחס ובלילה >א יישי־‬
‫בעיניהם כ״ש החכמה אשר לא טעמו ולא ראו שהיא הכרחית נ מ ו א ח ת הנפש כמו ה נ ס ן ו מ ה ב ה‪ 1‬א מחוייב‬
‫להכין צרכי הנון ‪ ,‬ומה הפליג הרב באמרי אבל יספיק לו בדמיונות מכזיבים יאוח דעתו עליהם ט אלן רזב‬
‫האנשים ‪ :‬והבן אמרו והוא שאין במציאות זולת השם ומעשיו ולכן החכמה יהיה משני א ‪ 6‬הדברים והיא ז אל חן התכליות‬
‫רוא‬
‫קרשק ש‬ ‫א ב ר בנ א ל‬
‫לח סקחז‬ ‫ו ה ס ב ה ה ג׳ ) ‪ (s‬ואט נ » י ח«רס » ר ד ם* ‪,‬‬ ‫האלהיח היא נשלילדו ‪ ,‬והוא אומר מאץ)‪ 6‬יונ נ׳ ח י׳נ(‪.,‬י אני אי«י‬
‫אחר ‪ ns<w‬גקו כטו ‪M jrro nann ■wtw‬‬ ‫שלא כיון סה כי אס לומר שהיה קשה למצא הסכמה החלהיי! לדקוסה‬
‫‪_.‬‬ ‫ולו׳א מאק המצא לקשייוהה )ריל מ׳‪ 5‬השאלה( ‪ :‬ואם נסש חאדם חסרד‬
‫»»ש‪ 1‬פ כאמד נגללוס ‪ ,‬או סהיס כל גשש ‪» e r r ta‬צ»פ ע גז נו מ טו ס ‪.‬‬ ‫כו׳ ‪ .‬ר׳ל ואם ספרד נפש האדה וששאר אחר המוש אין אט שהייגה‬
‫ייייי‬ ‫‪14‬‬ ‫יד‬ ‫]םורה נבובים ו ד א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק לד‬
‫או‬ ‫‪•h‬‬ ‫‪,‬‬
‫אלא ממעשיו‪ ,‬והם הטורים על מציאותו ‪ .‬הגל סה שצריך שיאסין כו רוצה לומר מה שיחויב‬
‫בלם כפי מה שהם עליו עד ‪ .‬שנקח מב‬
‫מכל‬ ‫לבחו! הנמצאות כלם‬
‫בהכרח לבחון‬
‫ישולל ממנו יתברך ‪ ,‬יתחייב אם כן זכרח‬
‫מין ומין הקדמות אמתיות צודקות‪',‬יועילונו בכקשתנו האלהיות ‪ ,‬וכמה הקדמות ילקחו י* ) י ( מטבע‬
‫המנץ ומכנולות צורות התשיירת ‪ ,‬יורה לנו על ענינים גרחיקם ממנו ית׳ ‪ ,‬ותירנו הרחקתם עי‘ הרבה‬
‫ענינים ‪ .‬אמנם עניני י התכונה הנלגי‘ ית וההכמה הטבעית ‪ ,‬איני רואה שתכפק בהיותם רכרים‬
‫הכרחיים בהימיג ערך העוי^ם להנהנת השם איך היא על האמת ‪ ,‬לא כפי הדמיונות^ ^ ויש ענינים‬
‫רבים עיוניים ‪ ,‬ואע״פ שלא ילקהו מהם הקרמות אאת החכמה ‪ ,‬אלא שהם ירנילו השכל ויקנוהו קניין‬
‫עשיות המופת וידיעת האמת ^ בענינים העצמיים לו ‪ ,‬ויסירו השכושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים‬
‫מהיבר אי‘‬ ‫מהסתפקות הענינים המקריים בעצטיים ‪ ( 0 ,‬ומה שיתחדש בעבור זה מהפסד הדעות ‪,‬‬
‫ציור העגינים ההם כפי מה שהם עליו נם בן ‪ ,‬ואם לא יהיו שרש לחכמה האי*הית ‪ ,‬ואינם נמי‘טי ‪c‬‬
‫מתדעלות אחרות כענינים מקרבים לחכמה ההיא ‪ ,‬אי אפשר אם כן בהכרח ‪ ,‬למי שירצה השלמות‬
‫בלימודיות על הסדר ‪ ,‬ואחר כן בטיבעיות ‪,‬‬ ‫^‬
‫האנושי ‪ ,‬מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההגיון ואחר כ;‬
‫ואחר כן כאלהיות ‪ .‬וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת אלו החכמות ‪ ,‬ונם אם לא יקצר שכלם‬
‫אפ שר‬
‫אשורי‬ ‫שים טוב‬
‫לרכייוה האלהייח ‪.‬־ ל חפבע המנין ‪ .‬מחכמת המספר ;‬ ‫הוא להשיג הש י ווה אמרו ואין דרך להשינו וולא כמעשיו‬
‫מ החכמה הנלגליח‪ .‬יי׳ל כמה המשפע ‪ :‬נ ויש מנינים רבים‬ ‫והס המורים על מציאותו י ועלי מה שצריך שיאמין בו‪ ,‬ר'ל‬
‫עיינים היא מ‪1‬אכת ההניין ; ם בענינים העצמיים ‪ ,‬ר׳׳ל‬ ‫מה שיחוייב לו כ״׳ היותו חי היות לו ר‪5‬ין והיותו יכול וכן‬
‫בענינים עצמיים למופת ממוב־ ; ע מחובר אל ציור הענינים ‪.‬‬
‫האר התואריס ‪ :‬אי ישולל מחנו ‪' ,‬׳'ל שאינו גשם ושאינו‬
‫ר׳׳ל עוד יש תיעלת במלאכת ההגיון כי הוא מקנה לו הידיעה‬
‫ניפל תחת הזמן ושאיני י׳״‪,‬־ה ושאינו המי־ ולא צויה ולא‬
‫האמתית מהערנים הציוריים כמו כנדרים שנו נדע מהות‬ ‫נסש וכן כל שאר הדנרים אש־ ראוי שיסולקו חהש׳י א׳ינ‬
‫ה‪:‬דלים האפשריים ועניניס רבים כאלי ‪ c :‬נלמודיות‬ ‫כהכרח לכתו! הנמצאות נלס ככי מה שהס עד שנקת‬
‫לכן‬
‫מלקים ‪.‬‬‫‪.‬‬ ‫נמלקה לד׳‬
‫‪.‬‬ ‫על 'זגידי ר״ל שמכמה הלימודיות‬‫מכל מין ומין‘ הקדמית צידקית יועילנו כבקשת האלהיות‪.‬‬
‫אומר על הסדר שלמד אותם הד' מלקים ראשון ראשון ;‬ ‫והיצון בו לידע הגשמים הנצמיים והגשמים ההווים‬
‫הנפסדים וידיעת הדוממים ככלל וידיעת הצחחיס על דרך‬
‫פלל וידיעת הכ״ח נלרך כלל וידיעת האדם את גופו ואת נפשו כתו שהוא כי וה יועילנו נכקשת האלהות ‪ ,‬ואס רצה‬
‫הרב כל חין ותק מהנמצאות זה נמנע ונלתי אפשר כי חקירת כל התיגיס האחרונים אי אפשר לאדם להשיגן ‪ ,‬אלא‬
‫יהיה אמרו כלס הכוונה בו יובס או מה שאמרנו שהם הדכרים הכלליים לא כל המינים ‪ .‬והנה הורה בזה הרב‬
‫כי ידיעת הדכריס הנמצאים הם סכה להשיג מה שראוי להשיג תהשי ת ‪ .‬וחכמת התנין והחשכוית ייעילנו ג"נ ני‬
‫בידיעת אלו הדברים נרחיק יבריס רבים מחנו ‪ .‬והורה שלישית הרפ שאעי׳פ שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת‬
‫החכמה אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קנין עשית המיפת וידיעת האמת בפניגיס העצמיים לו ויסירו השבושים‬
‫הנמצאים בתב דעות המעיינים ‪ ,‬וירמוז בזה להגיון ני אן* שהתנתה האלהית לא יקה הקדמות מההגיון ירגילו השכל‬
‫ויקנו קגין עשות החופת וכן התשבורת וההנדסה וחכמת המסשר כי יקבל האדם באלו שגי תועלות נדי שלא יערב‬
‫האדם המקרי בעצתותי אשר בעבור ההתערבות יפסדו הדעות ו א'נ הקורא כאלו הספרים ימלט מדעות מזוייסות‬
‫כ״ש שיש תיעלת שני עיצייר העגינים נפי תה שהם ואץ כי יקבל נהם תועלת שלישי אן< שלא יהיה שורש התנתה‬
‫האלהית אנחנו מקפלים תועלת בהם ביזכתה ההיא עצתה ‪ ,‬וכלל הרה מזה כי א״א בהכרח למי שירצה בשלחית האנושי‬
‫מכלתי התלמד תחלה כתניאנת ההגיין ואח״נ בלמודיות על הסדר ואח’ נ בטבעיית ואח׳כ באלהיות ; ואחרו רבים‬
‫כי רצה הרב השלמות האנושי לא השלמות הישראלי ‪ ,‬והאמת ני שלמות האנושי קודם לשלתית הישראלי ואם לא יהיה‬
‫האדם‬
‫קר‪7‬זקש‬ ‫אבררנאיל‬
‫עיסדות כנפש י^פי שאינה גשם וי^א דנ‪-‬ןת בגעש יאא תננש‬ ‫ינמס ‪ w‬י׳ל אש נפין כשכלי אי ניצח כמפשיוח ואלמה וה‪ .‬ר'ל ‪5‬א‪6‬‬
‫במשב‪ ,‬ובמקוכ ; )י( מטבע העני;‪ .‬במו שאמרנו בעני; השספר‬ ‫הינקפש סשכלשסוענאו עכ כ־‪.‬נכ כראשונה ‪:‬איסוריית עא םוו‪.‬ר׳ל‬
‫ני האהד הוא התחייח המספר ואיננו מן המספר וסמנו י»םחי נא‬
‫המסשריפואם *עדר האהר יעדר הסכסר ואס ייער־ו המספר־ס אא יעדר הוא כ‪ -‬הוא ההה‪-‬׳תס וסנ ה מציאוחס ‪! ,‬נן האהר סונר‬
‫שהוא אחד אא יההאז ואא י ת־נה בי נשתבח אחר נאחד אא יצא ייו־ נ׳ א אהד וזו היא סנוייתו האטתית ואא נ; שאר המספרים‬
‫ב■ כ׳שתכר‪ .‬שנים עא שנימ יעא אך ארבעה וב‪ ,‬נואס ‪ ,‬ונן יתנאר עור שהוא אינו סתרנה ואא טתתאק מתבנית העגוא שמקיף גו‬
‫‪-‬ו אוזר והוא קו המכבב כי אותו הקו אא יתחאק ואא ית־נה נ׳ א •תא־ אותו או יתרנה נפועא אא היה קו ססנב וינשא אחרוחו‬
‫ואין נן הקו האחד הישר בי ■הוייק ויתרבה ואא יבשא אהרותו אאא הנשאר ממנו יהיה קו אחד ישר‪ ,‬וצמר אאה הדגריס עא‬
‫אסחתה הם סייע גדוא אהשיג האמה נא שב; חקירת הנמצאים כי ידיעתם הצעה יזעמור עא האמת נדברים האאהיים ‪ ,‬ועא נן‬
‫העדרו‬
‫הרעת _‬ ‫‪.‬‬ ‫עא‬
‫יעאה ‪.‬‬ ‫התחאת ‪.-‬נמצאות וסנתם אאו _‬
‫י‬ ‫כאם כי תשי׳ת‬ ‫אמר סורינז ׳ ׳ בי יתחייב בהברה ’ייבתון הנמצאים י‬
‫יעדרו הנמצאות ניים ואאו ״עררו הנמצאות ׳‘א •בטא הוא אבטוייס ‪ ( 0 :‬ומה שירבר בעבור זר‪■ .‬זהפנד הרעות ‪ .‬פי' בעבור הספק שיש‬
‫‪,‬‬
‫ספקות נ ע ה הדרישה ‪ ,‬נאאו תאמר שיעיין נ הנ ס ה הטבע‬ ‫בהכרת ענינים עצמיים מר‪.‬מקרייפ ‪ .‬עור בכבד‪ .‬שאישית יתחדשו או‬
‫וידאה ראמת אריכט׳ו נקרמות העואם יתחדשו או ספקות בעני; תחרוש ‪,‬ויבין גם נ; הקושיות שהוא כונית אותם אבי‘ מי שירצה‬
‫נדדד ט‪ ,‬אמנם קיים מאמרי או״סט׳ו כאאו תאמר שהוא הניח שהחומר היאשון אא הווה וי‘ א נפסד וב; הניח ני כל תנועה‬
‫אפשרית חרושה קו־מת עא תדושד‪ .‬נזם; ואלו הנמצאים כולם סותרים אמונת תחרוש ויש לו ראיות רנות אקיים מאמריו ‪ ,‬והרב‬
‫ופירשכי כשאמר אריסט׳ו ביהחומר הראשון אא‬ ‫רור*ט ז׳א קיים המאסרים והתיר הספקות העומדות נגד אמונת ר‪,‬הדוש ‪,‬‬
‫הוות ואא נשסד הוא אסר‪ .‬שאחד המצא החוסר הראשון לא ידומה הויתו הויה ולא הפסדו הפסד ‪ ,‬ובן יאמר בגשם הנדור•‬
‫ר&חגועע בסבתו אתר תמצאו אא יצוייו לתנועתו התחאה במו שיפיש הר׳ס בהאק שגי י‪.‬‬
 ‫נד ‪54‬‬ ‫מורח נבוכע חללן ראשון»יען א•‬
‫צ ד ה ק נ ל ה נ שו ם פגי ם‪,‬‬ ‫א פ ש ר ש י פ ם ק נ ה ם ה טו ת ו ה ם ב ק צ ת ה ה צ ע ו ת • ו א לו ל א נ תן לני ד ע ת‬
‫ולא הי שי ח נ ו א ל ד ב ר כ מ ש ל ‪ /‬א ל א שנ חויי ב ב ציור י ה ש ל ם בג ד רי ם ה ע צ מיי ם ( ‪ P‬ו ב ה א מין ב מ ה שי ר צ ה‬
‫ל ה א מין בו ב מו פ ת ‪ ,‬ח ה אי א פ שו א ל א א ח ר ה ה צ ע ו ת ה א ר ו כו ת‪ ,‬הי ה מ בי א ז ה י ל מו ת רוב ה אנ שי ם‬
‫ו ה ם ל א ד ע ו הי ש א לו ה ב עו ל ם או א ץ אלוו־‪ ,‬״ כ ל ש בן שי חוי ב לו ד ב ר אוי רו ח ק מ מ נו חסרון ‪ ,‬ו ל א‬
‫הי ה נצול מז ה ה מו ת א ל א א ח ד מ עי ר ו שני ם מ מ ש פ ח ה ‪ ,‬א מ נ ם ה א ח רי ם ו ה ם ה ש רי די ם א ש ר ה׳ קו ר א ‪,‬‬
‫ל א י ת כן ל ה ם ה ש ל מו ת א ש ר הו א ה ת כ לי ת א ל א א ח ר ה ה צ ע ו ת ‪ .‬ו כ ב ר ב א ר ש ל מ ה כי הצור ך ^ ע ו ת‬
‫ה כ ר חי ‪ ,‬ו ש אי א פ ש ר ל הני ע א ל ה ח כ מ ה ה א מ תי ת ״ א ל א א ח ר ה ה רג ל ‪ ,‬א א מ ר א ם ק ה ה ה כ ח ל‬
‫ו הו א ל א פני ם ק>^קל ר וחיילים ינ כ ר ג וי ת רון ה כ ש ר ח כ מ ה ‪ .‬ו א מ ר ש מ ע ע צ ה וקבל מו ס ר ל מ ען‬
‫ת ח כ ם ב א ח רי ת ך ‪ .‬וי ש ה ג ה ה ב ר ח א ח ר ל ל מו ד ו ל ד ע ת ה ה צ ע ו ת ‪ ,‬ח ה כי ה א ד ם י ת ח ד שו לו ס פ קו ת‬
‫ר בו ת כ ע ת ה ד רי ש ה מ ה ר ה ‪ ,‬ויבין ג״כ ה קו שיו ת ב מ ה ח ח ‪ ,‬ר״ל ס תי ר ת מ א מ ר מן ה מ א מ רי ם ‪ ,‬בי ז ה‬
‫כ ד מו ת ס תי ר ת ה בנין ‪ ,‬א מ נ ם קיום ה מ א מ רי ם ו ה ת ד ה ס פ קו ת ‪ ,‬ל א י ת כן א ל א ב ה ק ד מו ת ר כו ת י ל ק חו‬
‫‪ p‬ה ה צ ע ו ת ה ה ם ‪ ,‬וי הי ה ה מ ע ק מ ב ל תי ה צ ע ה ‪ ,‬ב מי שי ל ך ע ל מ ל י ו ל הני ע ל מקו ם ‪ ,‬ונ פ ל כ ד ר כו‬
‫ב כו ר ע מו ק ‪ ,‬ש א ץ ח ח כו ל ה לו ל צ א ת מ ט נו ע ד שי מו ת ‪ ,‬ו אלו ח סר ה ה לי כ ה ו ע מ ד ב מ קו מו הי ה יו תר‬
‫ר אוי לו • וכ ב ר הי טי ב ש ל מ ה ב מ ש לי מ א מ ריו ב ת או־ ע ני ני ה ע צ לי ם ו ע צ לו ת ם ‪ ,‬ו ה כ ל מ ש ל ל ע צ ל ה‬
‫מ ב ק ש ת ה ח כ מ ה ‪ .‬ו א מ ר כ כו ס ף ה בו ס ף ל ד ע ת ה ת כ ליו ת ‪ ,‬ו ל א י ש ת ד ל ל ה כין ה ה צ ע ו ת ה מ ני עו ת ל ת כ ליו ת‬
‫ה ה ם ‪ ,‬א כ ל י ת או ה ל ב ד ‪ ,‬א מ ר ת א ו ת ע צ ל ת טו ת נ ו כי מ א גו י דיו ל ע שו ת ‪ ,‬כ ל היו ם ה ת א ו ה ת א ו ה‬
‫ו צ די ק י תן ולא י ח ש ך ‪ ,‬י א מ ר נ י ה ס ב ה כ הי ו ת ת ש ^ ח ו מ מי ת ה או תו ש הו א ל א י ש ת ד ל ב מ ה שיני ח‬
‫ה ת שו ק ה ה הי א ‪ ,‬א ב ל י ר כ ה ת אוו תו ל א זול ת ז ה ‪ ,‬ד ק ו ה ל מ ה ש א ץ כ לי א צ לו ל ה ני ע אליו ‪ .‬ו אלו ה גי ח‬
‫ה ת שו ק ה ה הי א הי ה יו ת ר ט ו ב לו ‪ ,‬ו ה ת בונן סוןן ה מ ש ל אי ך ב א ר ע ל ת ח ל תו ‪ ,‬ב א ס רו ‪ ,‬ו צ די ק י תן‬
‫ולא‬ ‫■‬
‫ש ם טו ב‬ ‫אפודי‬
‫צ השלם נגדיים העצמיים ‪ .‬נ ‪T‬יעה המהוה ‪ :‬ק והיזמי! נמה האדם שלם נשלמות האנושי לא יהיה שלם נשלחות‬
‫שירצה ונו׳ ‪ .‬י׳ל נידיעה אמחית ‪ :‬ד למוח ר‪ 1‬נ האשים ‪ ,‬הישראלי ולק ראוי לכל איש מנני ישראל הרוצה שיגיע‬
‫אליו משלמות הישראלי והוא שלמות התורה שיהיה שלם‬ ‫אס יש אלוה נעולם או לא ;‬ ‫שימותו דוג האנשים ולא‬
‫ש כל שכן סחו״נ לו ‪ ,‬כל שכן שלא ידעו אוחס האנשים אם בחכמת ההגיון ובחכמת הלמודיות ונחכחת הטנעיות‬
‫ראוי שימו״נ לו יתעלה דני או ׳שולל ממנו דנר ‪ :‬ת אלא ואחר ‪ p‬נאלהיית ואח*כ בחכמת התורה ואז יגלו לו‬
‫אחי הי^יגל ‪ .‬י׳׳ל הרגל החכמות ‪ :‬א אומי אס קהה »יז ל סתרים רני ס מסתרי תורה ‪ .‬והנה אחר שאמר הרב שיש‬
‫וכו׳ ‪ .‬וסי׳ הפסוק לסי דעת הי נ כך אס קהה יודוד פי הסכין אנשים שלא ירצו נהצעות אבל יספיק להם דמיוניס‬
‫שאינו חותך נחייפות ונס פני הסכין אינו מסוהי מהחלודה ‪ :‬מכזבים א מ ר שקצת אנשים שנקשו אלו ההצעות והגיע להם‬
‫ב וחיילים יגנר ‪ ,‬נחמיהה ‪ ,‬כלומר היאך אפשר שינצת שכלם בקצת אלו החכמות ר*ל שעיינו נחכחת ההגיון לנד‬
‫הח״ליס נזה הסכין הפחות זה א׳ אפשר אנל צי ‪ 7‬שיהוק! או בחכמת הטבע ולא הגיעו אל התכלית כי אלו בלס הם‬
‫הסכין ושיהיה נשחז ושיהיה קלל כל אלו התקוק צריך לסכין הצעות לדעת את השיי וג ם יש אנשים כי ג ם הס הולכים‬
‫המתואר קודם שיגני הח״ליס ‪ :‬ג ויתרון הכשר חכמה ‪ .‬בחכמה ועולים ממדרגה אל מדרגה והמות יפסיק ביניהם‬
‫שהחכמה צריכה הכשרים ינים יותר והקדמות רנות קודם והס בקצת ההצעות ההם ואם לא נתן להם דעת על צד‬
‫הקבלה האמתית היה מביא וה למות רוב האנשים ולא‬
‫ידעו היש אלוה לעולם או אין אלוה כ״ש שיחוייב לו ד בי אי ירוחק מ מט מ סי ק ‪ ,‬ולא היה ניצל מזה המות אלא א׳‬
‫מעיר ושנים ממשפחה ‪ ,‬ילק כא התורה לתת דעות אמתיות על צד הקבלה לכלל האנשים בין המניחים ההצעות ני;‬
‫למתעסקים כהצעות וילאו נין לאשר כמות הפריד ניגי ה ס בין לשר ‪ r‬י ם אשר השם קורא כי הכל תתקן התורה כמו‬
‫שאמר תורת ה׳ ת מי מה‪ ,‬מחני מת פ תי; ואמרו ונכר באר שלמה נ י ה צי ^ להצעה הכרחי והוא אמרו אס קהה‬
‫הברזל והוא לא פגים קלקל ‪ ,‬ופי׳ הפסוק הסכין או החרב שאיט חיתן• במריפית וגס אי ט מטוהר יפה שיש עליו‬
‫חלזדה איך אפשר שיגבר החיילים זה אי אפשר אנל צ י ץ שיתוקן הסכץ או החרב באופן שיהיה חד ושיהיה קלל כל‬
‫אלי ה ת ץני ס צריך הסכין המתואר קודם שיגבר החיילים ‪ .‬ייתרזן הכשר חכמה ר*ל שהחכמה צריכה הכשרים רכים‬
‫יותר זהקדתות רבות קודם שיבא האדם לידיעת א ח ח ת ה‪ :‬ויש הנה הכרח אחר ללמוד ולדעת הצעות‪ ,‬ויה כי לאדם‬
‫יתחדשו לו ספיקות רנות בעת הדרישה במהרה ויבין ג' כ הקושיות במהרה ‪ .‬והרצון נז ה כי לאדם יתחדשו לו שני‬
‫מיני ספקו ת‪ ,‬א׳ ספק על דבר השאלה‪ ,‬וא׳ על דבר הסתירה אשר יבטל הדבר וזה נדמות סתירת הבגין ‪,‬‬
‫אמנם קיום המאמרים להסיר הספקות לא יתכן אלא בהקדמות רנות דלקחו מן ההצעות ההם ‪ ,‬ויהיה המעיין‬
‫מבלתי הצעות נמו שילך ברגליו להגיע למקום ונפל נ ד ר ט בבור עמוק שאין לו תחבולה לצאת ממנו עד שימות ואלו‬
‫מסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי ‪ ,‬וירמוז הרב נו ה פי ה רנ ה מהאנשים יעייט בחכמות בלי הצעות‬
‫ויתחדשו‬ ‫‪.‬‬
‫א בו ב טו ר‬
‫הציינומ אל ס מנ ה ‪ ,‬כפו פציינוס לח‪1‬כ ‪ ,‬לא יוכל האום צהכיג זלא‬ ‫י ט מית דאדפה ויוכוגה ‪ dm :‬קהה ר‪,‬צחל ור׳ווו ‪# hS‬ניס רלקל‬
‫י מ י חייל* השננה ופחגמש ‪ ,‬וכן שמע עצש יזנל מושר למען החנש‬ ‫ו ט' ‪) .‬י‪,‬ש)ת >' י'( ל׳צ אש ני‪1‬ל הוורנ הוא כהש ולא ץלקל הכיב ‪,‬‬
‫כאחייחן)מקלי הס כ׳( ?שיא כחכמה שמגשש אסרי שהלעוש וושו גאחר״ע■‪:‬‬ ‫שאס שיש אששי שח״ליס ינני גאמח ‪ .‬וה נלח׳ חששר ‪ ,‬וכן שוא ׳חרון‬
‫ור» הנה הכרוז אחר ללמוד ט׳ ‪ .‬ל׳ל ששאדש פשאח שכלו ׳כשק‬ ‫שכשר ושמח שווכפה ‪ ,‬שאש לא י»שכ סאדש ששכסח )צ׳ל גסצסוח(‬
‫ייעשה‬
 ‫מורה נבוכים חרקראעון פרק לד‬
‫ולא יחעוך ‪ ,‬ואץ צ ד ק בנגד עצל אלא כפי מה שבארנוהו ‪ ,‬שהוא אומר שהצדיק נ כ ד ארם הוא‬
‫אשר יתן לכל דבר הקו ‪ ,‬כלומר זמנו בולו לדרישה ‪ ,‬ולא ימנע כזמנו דבר לזולת זה ‪ .‬נא'‘ו אסר ‪,‬‬
‫וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשך מהן‪ ,‬י דומה לאומרו אי* תתן לנשים חילך ‪ .‬ורוב החבמים‪ ,‬ר״ל‬
‫המפורסמיס כחכמה ‪ ,‬נגועים כזה ההולי ‪ ,‬ר״ל בקשת התכליות ‪ ,‬ולדבר בהם מבלתי עיון בהצעותיהם ‪,‬‬
‫ומהם טי שיגיע בו הסכלות ‪ ,‬או בקשת השררה ״ שיננה ההצעות ההם אשר הוא מקצר להש־נם‬
‫או מתרשל לבק׳מם‪ ,‬וישתדל להראות שהם מזיקות או בלתי מועיייות‪ ,‬והאמת י עם ההשתכי׳ות‬
‫מבואר ‪ .‬והסבה הרביעית ‪ ,‬ההכנות הטבעיות ‪ ,‬וזה שבבר התבאר במופת ‪ ,‬בי מעלות המרות הם‬
‫הטרטבלות שלמות ‪,‬אלא לאיש‬ ‫ואי אפשרהיות דבריות אמתיות‪ ,‬ר״ל‬ ‫הצעות למעלות הרבריות ‪,‬‬
‫מלומד הסרות בעל נחת ‘וייטוב ‪ .‬ויש אנשים רבים שייט להם מתחילת הבריאה תכונה טזגית ‪ ,‬אי‬
‫אפשר עמה שלמות בשום פנים ‪ ,‬במי שלבו חם מאד והזק בטבעו שהוא אינו גצול ט; הכעס ‪,‬‬
‫ואפילו הרגיל עצמו הרנל גדול ‪ .‬ובמי שמזג הביצים ממנו הם ולה והם חזקות הבנין ‪ ,‬ופיסי הזרע‬
‫מרבים לחולד הזרע ‪) ,‬יז( כי זה רחוקשיהדז ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית הרגל גדול ‪.‬‬
‫ובן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קולות והמיה ‪ ,‬ותנועותיהם נבהלות מאד כלתי מסודרות ‪ ,‬יורו‬
‫על הפסד הרכבה ורוע מזג י )ס( אי אפשר שיפורש ‪ ,‬ואלו לא יראה להם הבנה שלמה לעולם ‪,‬‬
‫וההשתדלות עמם כזה הענין שטות נסורה מן המשתדל ‪ ,‬בי זאת החכמה כמו שדעת אינה חבמת‬
‫הרפואות ולא חכמת תשבורת‪ ,‬ואין בי‘ אחד מובן לה מן הפנים אשר אמרנו ואי אפשר מבלתי‬
‫הקדמת הצעת המדות הטובות ‪ ,‬עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלם־ת ‪ ,‬כי תועבת ה׳ נלוז‬
‫ואת ישרים סודו ‪ .‬ולזה רחקו למדה לבחורים ‪ ,‬ונם אי אפשר להם לקבלה ^ לרתיחת טבעיהם וטרדת‬
‫דעותיהם בשלהבת הגידול והצמיחה ^ עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת ; ויהיה ייהם הנחת‬
‫והישוב ‪ ,‬ויכנעו לבותם ויעונו מצד המזג ; ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא השגתו יתברך ‪ ,‬ר׳ל‬
‫החבטה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שינא האדם לדעת אמתהה ; ר דוגזה לאומרו אל חחן לנשים‬ ‫ייתתדשי להם ספקות וקושיית לא יוכלו להתירם ונשארו‬
‫חילך ‪ .‬ר׳ל שחחן נזה המקום ר׳ל החמדה < ר״ל לא חתחיד‬ ‫נבי‪-‬לה ונדמית נזזוייפות ואז היה נ‪ 1‬ונ להם שלא יתחילו‬
‫לחת כחך לנשים ‪ /‬וכן אומר ו!דיק חונן ונוחן ‪ .‬ו״ל יחמיד‬ ‫כמיון ני טוס רש הולך נתייזי חעקש דרכים והוא כסיל ;‬
‫ימיו לחכמה ‪ :‬ה עם ההשחכלוח סנואר ‪ .‬ר״ל שצריך הקדמות‬ ‫והנט אל מאמר הרה נאוחרו ורוכ החכמים המפורסריס‬
‫רטח לחכמה האלהית ‪ :‬ו אי אפשר שיפרש ‪ .‬ר״ל אי אפשר‬ ‫נחכמה נגועים נזה החולי ‪ ,‬ר״ל נקשת התכליות ולדנר‬
‫לנעלי המדוח האלו שיפורשו נהם מרוע מדוחיהס המסוננים‬ ‫נהם כלי עיון והצעה כי יחשנו כי חה שידעו לעיין נעחקה‬
‫נהם‪ .‬שירוש אחר אי אפשר שיפורש כדנור נלשון רוע מזג מזה‬ ‫של הלכה יוכלו לדעת כל דנר והם נזה כתכלית הסכלות‬
‫והעידון ‪ ,‬והנה נזאת הסנה השלישית כלל דכרים נפלאים‬
‫וירמוז אל גדולי הערך ממעמד הר סיני ‪ :‬והסנה הד׳ ההכנות הטכעיות ; וזה ני נכר יתנאר כמופת כי מעלות‬
‫המדות הם הצעות למעלות הדכריות למה שא״א היות הדכריות אמתיות והיות לאדם הנאות הגשמיות ותשוקות‬
‫דמיונית כי אלו הדנריס משליכים האדם מנית העיון ׳ כמו שגורש אדם מגיע כענור אלו השני דנרים ‪ .‬והנה‬
‫ההכנות הטנעיות קודמית למעלות המדות ומעלות המדות למעלות שכליות ‪ ,‬ואף כי האדם לדעת הדנרים האלהיים‬
‫צריך שיהיה לו הכנה טנעית ר ל שיהיה נעל יצירה חשוכה אשר א"א לאדם להשיגה נמעלית המדות וכ״ש כי מעלות‬
‫החדות צריכה ג״נ להשגה השכלית אף שיהיה האדם מוכן נ טנ ע ‪ /‬והרצון כזה כי מי שהוא כעל חדות טונות ואינו‬
‫מוכן נטכע ללמידה אין ראוי ללומדו ומי שהוא מוכן נ טנ ע ללמידה ואינו נעל מדות אין ראוי ללומדו ‪ /‬נ״ש ני המדות‬
‫ינוחו כאנשים מצד ההכנה הטנעית שיש להם‪ /‬וזה אמרו ני א׳א להיות ונו׳ אלא לאיש מלומד החדות מאד ‪.‬‬
‫ויש אנשים דנים שיש להם חתחלת הנריאה תטנה חזגית א” א עמה שלחות נשום פגים ‪ /‬הנה נזה הורה הרנ כי‬
‫ככר ימצאו אגשים שהם נ טנ ע רעים ‪ ,‬והסנה נזה ני נחו שימצאו אנשים ננראו חסרי היצירה נן נמצאו רכים‬
‫שא״א שיהיו כעלי חדות אפי' היגילו עצמם נתכליח ההרגל ‪ ,‬וענ׳ז הרשות נתונה לכל האנשים אלא לאיש אחד‬
‫רעוע מהמין ‪ /‬והנן זה כי הוא יצילך חססק עצום ‪ .‬והנה הורה הרנ נזה על ני לחוגים יש להם מנוא גדול נשלחות‬
‫המעלות והחכחיח ; והנן אחרו כי זאת החכמה ר*ל החכמה האלהית וידיעת םתרי תורה כמו שידעת אינה‬
‫חכמת רפואות ולא חכמת החשנורת אשר כל אלו החכמות כל האנשים מוכנים להם ויוכלו להשיגם מהר ‪ /‬והנה זאת‬
‫החכמה ירחקו ללמדה לנחורים נענור מיעוט החדות הטונות וגם ני אפשר לקנל לרתימת טנעיהם וטרדת‬
‫דעוחיהם‬
‫קר׳טקש‬ ‫‪ R‬ברבנאנ‘‬
‫ויעשה הקושיויז ‪ ,‬אנל כםייזר והיוםונכ לא יוכל למצוא כי אם פם סהיןיפות סבת רביעית )מ( ני זה רוזוק שיהיה ירא חטא ‪ ,‬כלומר ‪8Sr‬‬
‫יהיה שתוף בזה ההוש והמוהר ייו אבל נ דנ ד‬ ‫וההנעיו! אשי ילמוד ; רוסה לאסרו אל חתן לנשים חילך )משלי‬
‫האסור לו כסי העריוח אם אי אפשי יו נשום פנים שיוכל ל ‪r‬זםור‬ ‫)שם נ׳א כ׳ו( וצדיק יוזן ולאיחשיו‬ ‫ל׳א נ׳ ז ר׳ל שהנחינה שזנו‬
‫עצמו סלהטוא נהם איך יענש לפי די; תורועו השופט כל האית‬ ‫פפס הזמן פואוי ‪ ,‬ושזהו על דין אל החן לנשים חילק שהרצק נו מל‬
‫לא יעשה משופט ‪ ,‬אכן יצז לנו לומר שכירו לנכה* יצרו ולהשטר‬ ‫‪:‬‬ ‫כנתינה‬ ‫על‬ ‫לא‬ ‫ההתמדה‬
‫טן אסור לו אם הוא ארם ירא שטים ונטותר לז ילך אחר תאוח‬
‫יערו ‪) :‬פ( אי אפשר שיפורשו ‪ ,‬הלוסר אי אפשר לבאר יוע טזגם גרוב קלקולם ‪.‬‬
‫פיזר‬
 ‫נה ‪65‬‬ ‫מורה נבוכים ולק ראעזון פרק לד‬
‫ו א ס י ‪ ,‬ס רו ס ו ק דו ש א » ן‬ ‫ה מ נ ו נ ה ב מ ע ש ה ס ר כ ב ה ‪ .‬א מ ד ‪ ,‬ק רו ב ה׳ לנשברי ל ג ‪,‬‬ ‫ה ח כ מ ה ה א ל הי ח ‪,‬‬
‫ו א ת ד כ א ו ש פ ל רוח ו בו'‪ ,‬ולזה א מ ח כ ת ל מו ד ע ל א מ ר ם מו ס רי ם לו ר א שי מ ר קי ם״ א מ ת א ץ מו ס ר ץ‬
‫י א שי פרקי ם א ל א ל א ב בי ת דין ו הו א ש ל בו דו אג ב ק ר בו ‪ .‬ו ה בונ ה מ ה ה ע גו ה ו ה ה כנ ע ה וי ר א ת ח ט א‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ה מ חו ב ר א ל ה ח כ מ ה ‪ .‬ו ש ם נ א מ ר אין מו ס רי ם ס ת רי תו ר ה א ל א ליו ע ץ ו ח כ ם חר שים ונ ב ץ ל ח ש ‪.‬‬
‫מ ב ני א ד ם מי ש הו א ח לו ש‬ ‫יש‬ ‫ה ל א ת ד ע בי‬ ‫‪,‬‬ ‫ואלו ד ב רי ם אי אי פ ש ר ב ה ם מ ב ל תי ה כנ ה ט ב עי ת‬
‫ה ע צ ה מ א ד ‪ ,‬א ע״ ם ש הו א ה ט ב ץ ש ב אנ שי ם ‪ ,‬ו מ ה ם מי שי ש לו ע צ ה נ כונ ה ו טו ב ה נ ה נ ה נ ד ב רי ם‬
‫ה צ רי כי ם לסדור בני א ד ם ו ל ד עו ת ם‪ ,‬ו הו א הנ ק ר א י ו ע ץ‪ ,‬א ל א ש הו א ל א י ב ץ מ ו ש כ ל ‪ ,‬א ע ״ פ ש הו א‬
‫ק רוב לטו שכלי ם ד ר א שוני ם ‪ ,‬א ב ל הו א סבל מאז־ אין ת ח בו ל ה ע ט ו ‪ .‬ל מ ה » ה מ חי ר ב ‪ T‬כ סי ל ל קנו ת‬
‫ח כ מ ה ולב אין ״ ומן ה אנ שי ם מי ש הו א נ ב ץ זן■ כ ט ב ע יכול ל ה ע לי ם ענייני ם ב ל ש ץ ק צ ר ו מ תו קן ״ ו הו א‬
‫‪ w‬״ א ל א ש הו א ל א ה ת ע ס ק ולא הגי עו לו ח כ מו ת ‪ .‬ו א ש ר ע לו ב ‪ T‬ו ה ח כ מו ת ב פ ע ל ״‬ ‫א ש ר ק ר א נ בון‬
‫הו א הנ ק ר א ח כ ם חר שי ם ‪ ,‬א מ רו כיון ש מ ד ב ר נ ע שו ה כ ל כ ח ד שי ם ‪ .‬ו ה ת בונן אץ■ ה ת נו ב ס פ רי ה ם‬
‫‪,‬‬ ‫ש ל מו ת ה אי ש ב ה נ ה גו ת ה מ דיניו ת ‪ ,‬ו ב ח כ מו ת ה עי ו ניו ת ‪ ,‬ע ם זכותי ט ב ע ו ה בנ ה ״ ו טו ב ספו ר ה ד ב רי ם‬
‫ל הו די ע ה ענייני ם ב ר מיזו ת ‪ ,‬ו אז מוס רץ לו ס ת רי תו ר ה ‪ .‬ו ש ם נ א מ ר ‪ ,‬א מ ר לי ה ר בי יו חנן ל ד׳ א ל עז ר‬
‫ת א ו אנ מ ר ך מ ע ש ה מ ר כ ב ה ‪ ,‬א מ ר לי ה א ב תי ל א ק ש אי ‪ ,‬רו צ ה לומר ל א ק נ ת י ‪ ,‬ו ע ד ע ת ה א ני מו צ א‬
‫ר תי ח ת ט ב ע ו ה מיי ת הנ ע רו ת ‪ .‬ר א ה אי ך ה ת נ ו ה שני ם עו ד מ חו ב ר א ל ה מ ע לו ת ה טו בו ת ה ה ם ‪ ,‬ואץ■‬
‫אי פ ש ר ע ם זה ל ה כני ס א ד ם ב א לו ה ענייני ם ה ט ץ ה ע ם טן‪ 6‬ונ שי ם ‪ .‬ו ה ס ב ה ה ח מי שי ת ‪ ,‬ה ע ס ק ב צ ר כי‬
‫הנו פו ת א ש ר ה ם ה ש ל מו ת ה ר א שון ‪ ,‬י ו ב ל ב ד א ם י חו ב ר א לי ה ם ה ע ס ק כאשר■ ו ב בני ם ‪ ,‬כ ל ש בן א ם‬
‫י חו בר לזה ב ק ש ת מו ת רי ה מ חי ה ש ה ם ט ב ע חזק ״ כ פי ה מ דו ת ® ו ה מנ הני ם ה ר עי ם ‪ ,‬ש א פי לו ה א ד ם‬
‫ה ש ל ם כ מו שזכרנו ^ כ שי ר בו ע ס ק ע ב א לו ה ד ב רי ם ה צ רי כי ם ו כ ל ש כן ש אינ ם צ רי כי ם ‪ ,‬ו תג ד ל ת שו ק תו‬
‫א לי ה ם‪ ,‬י חל שו ת שו קו תיו ה עיוניו ת ד ש ת ק ע ו ‪ ,‬וי הי ה ב ק שו א לי ה ם ב ה פ ס ק ו ר פי ץ ו מי עו ט ה ש ג ח ה ‪ ,‬ו ל א‬
‫י שיג מ ה ש ב כ חו ל ה שיג ‪ ,‬או י שיג ה שג ה מ בו ל ב ל ת מ עו ר ב ת ק ה ה שג ה ו ת ק צו ר ‪ .‬י ולפי א לו ה ס כ ו ת‬
‫היו א לו ה ענייני ם נ או תי ם מ א ד ב י ^ י ס ט ל ה ל א ב ה מון‪ ,‬ולזה י ע ל מו ‪ p‬ה מ ת ח י ל ‪ ,‬וי מנ ע מ ה ת ע ס ק‬
‫ב ה ם מי ש אינו ראוי ל ה ם ‪ ,‬כ מו שי מ נ ע ה נ ע ר ה ק טן ^ ח ת ה מזונו ת ה ע בי ם ו מנ שו א ה מ ש ק לי ם ‪:‬‬
‫פי ק‬
‫ש ס טגב‬ ‫א שדי‬
‫האיש לוטי תאריו היעים ‪ :‬ז ובלבד אם יחובר‪ .‬ר״ל נימוד דעויזיהס ונו׳‪.‬־ ה סנ ה היזונישית העסק נ‪ 5‬רכי הגוסויז‬
‫אם יחובר אליהם ונו׳‪.‬־ ח מ י הפדות ‪ .‬ר״ל סצד סוג האיש אשר ה ם שלמויו הראשץ ‪ ,‬והוא }ורך החיזיה והכלכלה‬
‫הפרסי ‪ :‬ט והמגהגיס הרעים ‪ .‬י׳ל וזה הוא כפי המדינה והמלבוש והדירה וכל שנן א ם יחוגר לוה הפסק נאשה‬
‫אשר הוא שוכן בה לא מצד עצמו ; י ולשי אלו הסבות ‪ .‬י*ל ונבנים נ י יצערו האדם להתעמק בפרנסתם וימנע בפנור‬
‫מצד כל אלו הסבות החמש או מצד אחת מהן היסה המכסה וה לעיין ולידע קונו‪ ,‬ו נ’ש א ס יחובר לוה בקשת החותרות‬
‫הואת גאוחה ליחידי סגולה ‪ .‬ויש לעיין למה לא כסב הרב שיהיו לו אוצחת נ ס ן ווהג שאפי׳ האדם השלם כשירבו‬
‫הסבה הששית מאלכסגדר והיא אהבת הנצוח נכלל אלו הסבות עסקיו באלו הדברים הצריכים נ״ש שאינם צריכים ונו׳‬
‫ויהיו שש סבות המוגעות הלמוד לפתוח נאלהיוח ‪ ,‬גם ק יחלשו תשוקותת העיוניות וישתקעו ; דהיה בקשתו להם‬
‫בהפקק ורפיון‪ ,‬ר״ל מימים ימימה וכשיעיין לא יעיין בכל‬ ‫לי‪pv‬שות למה לא עשה סנה אמרת מאהבת ההרגל והתנהג ‪.‬‬
‫טונתו אבל יעיץ במיפוס השגחה ולא ישע מה שנכחו‬ ‫וי׳ל ט המורה לא הזכיר באלו הסבות אלא נסה שהוא מיוחד‬
‫לחכמת האלהיס ולא ישתתפו באלו התסש סבות חכמה משאר להשיג ואם ישיג ישיג השגה מבולבלת ומקוצרת ‪ .‬ולפי אלו‬
‫המכסות רק מכפת האלהית‪ ,‬עוד יש לתיז שכל אלו החלוסות הסבות כלם היו הענינים האלהייס נאותים ביחידי‬
‫נכללות בסנה הרביעית ר׳ל מעלות הממס וסי שיהיו לו מעלות הסגולות מאד ולא גהמק ולכן יעלמו ח! המתחיל וימנע‬
‫הפדות לא יבקש הישות והנצוח ונס לא ינשל בהרגל ובמנהג מהתעסק בהם מי שאים ^ ו י להם כמו שימנע הנער‬
‫הקען מלקחת המזונות העבים ומנשוא המשקלים ‪:‬‬ ‫אם כן אלו החלוקות נכללות נ » ה הרביעית ‪ .‬וזה הסרק‬
‫פי ק‬ ‫יומו למעמד הנבחר נאמרו ויהי בהס השלישי בהיות הבקי‬
‫ויהי קולות וברקים וענן בני על ההר וקול שופר חוק ממד‬
‫ויחרד כל העם אשי כמחנה והי סיגי עשן כולו ‪ ,‬י*ל ויהי ביום השלישי ויהי בעת למוד המכסה האלהית בנקי רוצה‬
‫לומר נימי הגעיוו‪ /‬ויהי קולוח‪.‬ר*ל אורך ההצעות שהוא הסנה השלישית ואפיו וברקים הוו ליקות המושג ולקושי פסקו שהיא‬
‫הסנה הראשונה ‪ ,‬ואוסר וענן כנד על ההר רומז לקיצור המשיג ‪ .‬ומה שאסר על ההר ‪ ,‬רוצה לומר הראש שהוא משק‬
‫המוח שהיא הסנה השגיח ‪ ,‬ואמר קול השופר רמו לסנה חמישית שהוא העסק &יכי משסים ״ ואומי שופר נגור‬
‫מאסרי שסר שהנוף נגיר אחריהם ‪ ,‬ואסרו ויחרד כל העם י׳ל שמפני אלו הסבות נמגפה למוד ואת המכסה להמון‬
‫ואמרו והי סיני רמז לסנה רטעיח שהוא הכנות סנעיוה ‪ ,‬ואפרו והי סיני רמז לראש ‪ ,‬ואפיו עשן כלו רמז לגסוס‬
‫החסר ‪ ,‬ואמי אשר ירד וכו׳ י׳ל שירד השכל האנושי נזה החום הסבעי ‪ ,‬וכל אלו הפרקים הקדומים לזה ריל ל*א‬
‫לע ל*ד הם הצעה לענין המעמד הנבחר כמו שנאיט ‪ .‬והכספי אמי שאלו השיקים הס הצעה לפיק פרם והוא שיש‬
‫לשכל האנושי גבול ולכן לא היה אפשר למרעיה השנת מהותו יתעלה ‪ ,‬והיאשק נכון ‪:‬‬
‫סס‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראיטון פרק לה‬
‫פרק לה ל א תחשוב כי כל מה שהצענוהו באלו הפרקים הקודמיש ‪ ,‬א מגדולת הדבר והפתרו ‪,‬‬
‫ורוחק השגתו ‪ ,‬והיותו נמנע מן ההמץ ; שהרחקת ההגשמה והרחקת ההפעליות נכנסת‬
‫בזה ‪ ,‬אינו כן‪ ,‬אבל במו שצריך שיתפשט בהמק ויחנכו הנערים על שהשם יתברך אחד ואיך צריך‬
‫שיעבוד זולתו ‪ ,‬כן צריך שימכר להם על דרך קבלה שהשם אינו גון‪ :‬ואי; דמיו; בינו וכץ ברואיו כלל‬
‫כדבר מן הדברים^ ב ואץ מציאותו כמציאותם ‪ ^ ,‬ולא חייו בדמות היי החי^ י ולא חכמתו כדמות‬
‫חכמת מי שיש לו מהם חכמה ‪ ,‬ושאין החלוף בינו ובינם ברב ובמעט לבד ‪ ,‬אכל בטין המציאה ‪ ,‬ר׳ל‬
‫שצריך ליישב לכל ‪ ,‬שאץ חכמתנו וחכמתו או יכולתנו ויכלתו מתחלפים כרב וכמעט וכחזק וכחלרש‬
‫ומה שדומה לזה ‪ ( f>) .‬כי החזק והחלוש טתדמים כמין בהכרח ‪ ,‬ויקכצם נדר אהד ‪ .‬וכן כל ערך ‪,‬‬
‫אמנם יהיה בין שני הדכרים תחת מין אחד ‪ ,‬כבר התבאר זה נ"כ כחכמות הטבעיות ‪ .‬אכל בל מה‬
‫שיערך אליו יתעלה נבדל מתארגו מכל צד עד שלא יקכצם נדר כלל ‪ .‬וכן מציאותו ומציאות זולתו‬
‫אמנש יאמר עליה מציאות בה־סתתף השם כמו שאבאר ‪ ,‬וזה השיעור יספיק י׳קטנים ולהמון בישוב‬
‫דעותיהם ‪ ,‬שיש נמצא שלם בלתי נשם ולא כח בנשם הוא האלוה לא ישינהו מין ממיני החסרון^ ולזה‬
‫לא ישינהו ההפעלות כלל ‪) .‬נ( אמנם ה הדברים בתארים ‪ ,‬ואיך ירוחקו ממנו ומה ענין י התארים‬
‫הסיוחסיס‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק ל ה נזה הפרק ההיר נמוחלש לנאר להרי! שלילה‬ ‫פ ר לו ל ה לא תחשוכ ני כל מה שהצענו כאלו הסיקיס‬
‫ההגשמה כי זה המכוון הראשון ‪ ,‬ולזה נקרה‬ ‫‪ 1‬כ‪ 1‬׳ ‪ /‬אחרו היזפישיס ני נזה הפרק התיר‬
‫שס הספר מורה ‪ ,‬כ׳ ההכמים הראשונים היו יישתיריס והיו‬ ‫הרה ניזוחלט לכאר להמון שלילת ההגשיזה זחשיגיה וזו‬
‫אומר שאין ראוי לומר להמון שאינו נשם כ׳ ׳כוניל דציאוסו‬ ‫היא הכוונה הראשונה מזה הספר ולולא זה לא יוחלט‬
‫אצלם וכן אין ראוי לומר שהוא נשם כ׳ יאמר חץ לאמה אנל‬ ‫עליו שם התורה ‪ ,‬ורכים מהפילוסופים ימאנו זה לחה‬
‫יאמר כ׳ היא אור באמה ונהורא עמיה שריה‪.‬־ א מגדולה‬ ‫שההמק יחשכו כי חי שאינו נשם אינו נמצא ‪ ,‬אמנם החנם‬
‫ן׳ רש״ד אמר כי אין ראוי לומר להמון שאינו גשם ני ינוטל‬
‫הדנר והסהרו ‪ .‬ר״ל חכמה האלהות ; ב ואין ייציאוחו ‪ .‬ר׳ל כ׳‬
‫‪,‬‬
‫מציאותו יח׳ הוא מהוהו ומציאוהו מהו״נה ומציאוה זולהו‬ ‫מציאותו אצלם ‪ ,‬ואין ראוי לומר שהוא גשם שהוא חלוף‬
‫אפשריה בלה׳ המהוה ל ג ולא ח״ו ‪ .‬ר׳ל כ׳ יאמר לו יה׳ ח׳‬ ‫האחת ‪ ,‬אנל ראוי שנכחר היותר נננ ד ממשיכי השס ‪/‬‬
‫מצד שמשיג פצמו ולא יאמר ח׳ מצד היוהו גשם נזון מרגיש ‪:‬‬ ‫ושנארר שהוא אור ‪ ,‬כי נמלט אותה מאמונת ההגשמה‬
‫ד ילא מפיהו ‪ .‬ר״ל כ׳ חכמהו ׳תפלה סחו״נה והיא סנה‬ ‫ויהיה אצלם נמצא ונכנד שכנחצאים ‪ ,‬עס שיכלול זה חן‬
‫הנמצאות והכמחנו אפשרית והיא נקגיה מהנמצאות ; ה הדנרים‬ ‫הצדק שנחו שהגווגיס כלס כפועל והאור הוא סכת‬
‫כתארים ‪ .‬ר*ל כתארים עצמ״ס לו יתעלה ‪.‬־ ו התארים‬ ‫ראיתנו אותם כן האל סכת הנמצאות כלם ‪ .‬והחכם ר׳‬
‫המיוחסים‬ ‫משה הנרבוני שנח וה הדעת ואחר עליו שהוא מאמר נתרץ‬
‫כי הכתוב אחר ונהורא עמיה שרא ;‬
‫א מ ר שם טוב נגר ידעת כי הפרקים שענרו כלס היא לכאר מעמד הר סיני ‪ ,‬והנה במעמד הננחר שמענו מציאית‬
‫ואחדותו והרחקת הגשמות שהם הדרושים היקרים לכן חבר הרב זה הפרק אחרי אלו הפרקים שענרו ‪ ,‬ודע‬
‫והכן כי בהאמנת שהשם אינו גשם יוכל כל איש מנין משכיל ויודע להשיג כל סתרי החכמה האלהית ‪ ,‬ימי שיאמץ שהשם‬
‫נשם או כח בגשם לא לבד הוא כופר בהשי״ת אכל אין לו פתח לדעת שוס דבר כחכמה האלהית כלל ולא יו ^ ג״כ‬
‫לדעת כחכמת הגפש ובמעלתה ובמדרגת מציאותה ‪ ,‬וכדי להעלותנו חכור הפכליס אחר הכתוב המקודש ושמרתם‬
‫לנפשיתינם כי לא ראיתם כל תחונה ‪ ,‬ולהסיר וה השבוש הגדול כאו כל צוויי ע״ו ‪ ,‬ונקרא אויב ושוגא העונד ע״ז‬
‫לרה שיאמין שהשי״ת הוא גשם חניא לחשינ אחר כך נע׳יו ויהי יסוד שהכל תלוי בו ‪ ,‬ולכן התחיל ואחר לא‬
‫תחשוב שכל מה שהצענו באלו הפרקים הקודמים כו׳ ‪ :‬ואתרי מגדולת הדבר ‪ ,‬ר״ל החכמה האלהית שהיא גדולת‬
‫ייקרח הערך ‪ .‬והסתרו ‪ ,‬ר״ל כי אץ ראוי לבאר סודותיה וכי היא קשה להשיגה ‪ ,‬וזה אתרו ורוחק השנתה לחכמים‬
‫וליודעים אם מצד עומק המושג וקיצי המשיג ואורך ההצעות היא רחוקה מאד ‪ ,‬וגס כפי ההכנות הטנעיות וההתעמקות‬
‫בהבלי העולם אשר הם צרכי הנוף ואף האפשר להשיגו הוא נמנע בחק ההמון ‪ .‬אבל היתקת הגשמיות והרחקת‬
‫ההפעליות הנכללים נוה אינו כן הרחקת הנשמות ממה שאמר ונשמרתם מאד לנפשיתיכס ני לא ראיתם כל תמונה‪,‬‬
‫והרתקת ההפעלות ממה שאחר אגי ה׳ לא שגיתי ׳ ואם יש פסוקים מורים מל הגשתיית ועל ההפעלות ראוי שירוחקו‬
‫אחר שהמופת הורה על בטילס‪ ,‬ויפוישו הנתונים כדי שתתקיים האתת שכשם אינו גשם ואיני בעל ההפעלות ;‬
‫ואמרו ואין דמיין בינו ובין ברואיו לחה שהש׳יי עלת העלות וכל הדנריס עלולים מחנו ‪ ,‬ואין מציאותנו כמציאותו‬
‫כי הוא ית׳ חתוייב המציאות ומציאותי ומהותו א׳ ומציאות זולתו בלתי המהות ‪ ,‬ולא חייו כדמות מיי התי ‪ ,‬כי הוא חי‬
‫מצד שהוא משכיל עצמו ‪ ,‬וחיי מ ״ ח הס מצד היותו גשם גיוון מרגיש ‪ ,‬ולא תנחתו נדחית חכמה חי שיש לו חכמה ‪,‬‬
‫ני חכמתו היא קנויה תעצמו וכל חכמת יילתו קגויה ממט ; וראוי לישב לכל שאין יחס ניני ונין נרואיי ^ ל וזה‬
‫למה‬
‫קרשקש‬
‫מ ר ק ל ה )א( כי החזק והחלי* סחדנדס בסין בהברה ויקבצם גדר אחד ‪ ,‬החזק והחלדז הוא סין אחד םםינ׳ חאיטה והוא או ‪PD‬‬
‫והנה גם נוסאסר הסצשרף שההזק נ אהי נערך אל החלוש והחזק הואחלו׳* נערך שלסעלת‬ ‫*נ ע׳ או לא כה טבעי‪,‬‬ ‫י‬
‫סמנו בחוזק וכן החלוש הוא חזק כערך אל שלסטה ססנו בחולשה וו‪,‬ם סהרסיס בדה הצד ואם כן ׳קנצם גרר אחר ;‬
‫)נ( אמנם הרנרים בתארים אשר יתואר בהם השם •העלה אשר מהם עצמיים כמו החי וסהם סקר״ם במו חנם •כול שהיכולת סקרח‬
‫וכן ה חיי ~ סקרים נ ט ‪ ,‬וסוז עני! התארים המיוחסים לו אשר מהם תארו םעולות כמו חנון ורחום וסהם תארי שלמות כטו הנם‬
‫'»ל‬
‫נו ‪56‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעזון סרק לה לו‬
‫המיוחסים לו ‪ ,‬י וכן היבריס בבריאתו מה שבראו ‪ ,‬ח ובתאר הנהגתו לעולם ‪ ,‬ואיך דמאחתו בזולתו‬
‫וענין רצונו והשגתו וידיעתו ככל מה שידעהו‪ ,‬וכן ענין הנבואה‪ ,‬ואיך הם מעלותיה‪) ,‬נ( ומה ענין‬
‫שמותיו המורים עי אחד ‪ “ ,‬ואם הם שמות רבים ‪ ,‬אלו כלם עניינים עמוקים ‪ ,‬והם סתרי תורה‬
‫כאמת ‪ ,‬והם הסודות אשר חכרו בספרי הנביאים תדיר ובדברי ח“ל ‪ ,‬ואלו הם הדברים אשר אץ‬
‫צריך לדבר בהם אי׳א בראשי הפרקים כמו שזכרנו ‪ ,‬ועם י האיש המתואר נם כן ‪ .‬אמנם הרחקת‬
‫ההגשמה והסרת הדמוי וההפעליות מהשם ‪ ,‬הוא ענץ שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא ‪,‬‬
‫למסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולסכלים ולחסרי השכל ‪ ,‬כמו שימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון‬
‫ושלא יעכוד זולתו ‪ ,‬כי אין יחוד כי אם כהסרת ת שמות ‪ ,‬כי הגשם אעו אחד אכל מורכב מחומר‬
‫וצורה שנים בגדר ‪ ,‬והוא נ״ב מתחלק מקבל החלוקה‪ ,‬ר וכשיקכלו זה‪ .‬דוגדלו עליו‪ ,‬ויתבלבלו בכתבי‬
‫ספרי הנביאים יבואר להם עניינם ויפורשו להם ראשון ראשץ ‪ ,‬ל רעית אותם על שתוף השמות‬
‫והשאלותיהם ‪ ,‬אשר פלל אותם זה המאמר ‪ ,‬עד שתהיה אמתת האמונה באתדות השם ובהאמץ‬
‫ספרי הנביאים אמונה שלמה כ ‪ T‬ם ‪ ,‬ומי שיקצר שכלו להבץ פירושי הפסוקים )ד( והבנת השווי בשם‬
‫עם ההתחלפות כענין ‪ ,‬יאמר לו שזה הפסוק פירושו מוכז לחכמים ‪ ,‬אכל אתה הוי יודע שהשי׳ת‬
‫אינו גוף ולא יתפעל ‪ ,‬כי ההפעלות שנוי והוא יתעלה לא ישתהו שנד ‪ ,‬ולא ‪ T‬םה דבר מכל מה‬
‫שזולתו ‪ ,‬ולא יקבצהו עם דבר מהם נדר מן הנדרים כלל ‪ ,‬ושדבר הנבואה אמת ‪ ,‬ויש לו פירוש דעמדו‬
‫עמו על זה השיעור ‪ ,‬ואין צריך שתתיישב דעת אדם על אמונת הנשמה או על אמונת משיג ממשיגי‬
‫הנשמים ‪ ,‬כמו שאץ צריך שיתיישב על אמונת העדר האלוה או השתוף אליו או עבודת זולתו ;‬
‫פ ר ק ל ו ה ג ה אבאר לך בדברי כתארים ‪ ,‬על אי זה צד יאמר כי הבורא ירצה לו הדבר הפלוני‬
‫אשר בענץ ההוא יאמר כאישים מבני אדם ‪ ,‬כי השם‬ ‫או יכעיסהו ויקציפהו ‪,‬‬
‫רצה אותם ‪ ,‬או כעם עליהם ‪ ,‬או קצף עליהם ‪ .‬ואץ זה הענץ כוונת זה הפרק ‪ ,‬אבל כוונתו מה‬
‫שאומר בו ‪ .‬דע שאתה כשתסתבל בבל התורה וכבל ספרי הנביאים ‪ ,‬נ לא תמצא לשץ חרץ אף ‪,‬‬
‫ולא לשץ כעס ‪ ,‬ולא לשון קנאה ‪ ,‬אלא כע ‪ r‬לבד ‪ ,‬ולא תמצא שקרא אויב ה׳ ‪ ,‬או צר ‪ ,‬או שונא ‪ ,‬אלא‬
‫עע״ז‬
‫שס מוב‬ ‫אפודי‬
‫המיוחפיס לו ‪ .‬והס תארי השלילית והפעלות ‪ :‬ז כן הדברים לחה שכלו אמת קן כו ס&ק נדי להגדילו כעיני העם‬
‫בבריאתו וכו׳ ‪ ,‬איך נבראו כל הנמצאוח מנזנו ית׳ והם עניר ראוי לזמר להם אלו הדברים נ׳׳ש כי זה יהיה התחלה‬
‫מעשה בראשית ‪ :‬ח ונתאר הנהגתו ‪ .‬ר׳ל איכות השתלשלות לדעת את הש״י ולא ימנעהו הגידול והמנהג‪ /‬והנן זה כי הוא‬
‫המציאות ממנו יתעלה ‪ :‬ט ואס הס שפות רבים ‪ .‬ר״ל שאעאס דבר נפלא וחסתח גדיל להבין כל מה שבא בזה הם׳ ;‬
‫פ ר ק ל ו בדברי נתיארים וט׳״ הרצון בי שהוא יבאר‬ ‫שהשמות רניס הס מוריס על אחד גמור ; י האיש המתואר‪.‬‬
‫שהחכמה הוא הנרציית אצלו והסכלות הוא‬ ‫ר״ל נבון לחש וחכס ‪ :‬כ וכשיקנלו זה ‪ .‬ר״ל וכשיקנלו הקפניס‬
‫והנשים וההמון זה העני! ויוגדלו וכו׳ ; ל ויעירו איחס ‪ .‬הנקצפה ממנו ‪ .‬ואמרו וכשתסתכל בכל התורה ובספרי‬
‫הנביאים לא תמצא לשון חיי! אן< ולא לשון כעס‬ ‫ר׳ל ספרי הנביאים ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫פ ר ק ל ו א אשר בעני! ההוא יאמר וכו' ‪ .‬ר׳ל שהוא ולא לשון קנאה אלא בע’ז בלבד‪ ,‬ורבים ישאלו הרי‬
‫יבאר שהחכמה היא הנרצית אצלו יח׳ והסכלות כתיב במשה ויחך אף ה׳ בחשה ‪ /‬ויחד אף ה׳ בס וילך ‪/‬‬ ‫י‬
‫הוא הנקצסת סמפ יח'‪ ,‬לכן ימשך מזה שפי שיהיה חכס •היה וכן וחרה אפי נכס‪ ,‬וכן חרה אפי בך באיוב‪ /‬כי לא נאחר‬
‫אהוב ומי שיהיה סכל הוא הנמצף ‪ ,‬וזהו אסרו ואין זה כינת בע״ז ‪ ,‬והמסרשיס השיבו על אלי הכתובים תשובה שאין‬
‫הסרק כי כסי החכמה והסכצוס תהיה הקויבה והריחוק ראוי להעלותה על לב ‪ /‬ני קצתם אמרו שמי שיאמין דעת‬
‫וכמי שיבאר זה בס' נ׳ד מזה החלק ‪ :‬ב לא תמצא לשון חרון‬
‫אף אלא נע״ז בלבד ‪ .‬ינים תמהו על הרב איך אמי זה שהיי אנו מוצאים על משה בענין הסנה וימר אף ה׳ במשה וכן‬
‫אנו‬
‫אברבנאל‬
‫■‬ ‫קרשקש‬
‫פ ר ס ל ך הנה אבאר לך ‪ .‬ננר זנית• צורן הםין מה שררילו‬ ‫יכול רוצה ואיר ירוחקי מטנו שאי! לו תואר םר‪#‬ג על עבטו‪ ,‬אנ ל‬
‫הרג לגאי נווה צרין האדם צהרוזיין ההנשמה מהאלוה יה׳‬ ‫י‬ ‫אס נאסר חי שמורה על נשוא ועל נושא נאסר שהתואר הוא‬
‫אתרי היותו עון יותר םלילי מלצ׳ו ‪ ,‬ונאלו הוא השלום »יק ל׳ד ול׳ם‬ ‫ונשוא‬ ‫המתואר והיא עצם החיות לא שיהיה רבר מורכב מנושא‬
‫ושאין לני דרר לתארו בתארי החיוב ני אם כשלילית ‪) :‬נ( ימה הזודמים ‪ .‬ולשי שהיה רצו! הרג לנאיי ענין הנעם הנאמרת נ ‪ , '':‬הקדיס‬
‫הם ענין שמותיו הסורים על אחד ‪ ,‬כאלו תאמר שם כן ארבע לומר שנזינרי נתאריס יגסי על אי זה צד יאמר שהש'׳ ירצהו כדנר‬
‫אותתה אשר הוא שמו המיוחד לי ונן שאר השמות האחרים וכן השלוני א‪ 1‬ינעיסהו יקצישהו ‪ ,‬י׳ל שהחכמה היא הנרצית אצלו והסכלות‬
‫שם בן שתים עשרה אותיות ושם כן ארבעים ושתים אותתה‪ :‬יקצישהו ויננויםהו נמו שינא נש׳ ניד ‪ .‬ואמר עזד אשי נענין ההוא‬
‫)ו( והבנת השור נשם אס התחלפות בענין נמו צלם והמונה יאמר נאישיס מנני אדם ‪ ,‬ירצה שלהתת התנמה נרצית אצלו ית' והשכלות‬
‫נתענ ונאלח )שניו היה שיאמר נמנוי אותו ע)ין שהשם יצה נקלת‬ ‫וראיה והבטה וחייה האמורים בשם ית' והם שטות משוהםים‬
‫אנשים ‪ ,‬והם אוהני הפנמה ‪ ,‬או נעם עליהם והם המיותץיס ממנה ‪.‬‬ ‫וירןחום במשמעם !‬
‫ועונ הדרוש הזה שאינו מענין הש' ונא להודיע הנככן הנה ‪ ,‬והוא שנכל‬
‫ששיי הקיש לא חמצא פיון אן ולא לשין נעם וקנאה נהש׳י אלא נע׳ו נלני ‪ ,‬והן‪ : 1‬י נמאמר הוה ממאי מאד והעירו עלת המשרשים כלם והוא‬
‫שמצאנו הרון אן שלא נא על ע’ו אסנמשה אמר ויתר אן ס' נמשה)שמות י' ׳׳ד( ‪ ,‬ואס )נאה‪ ;-,‬ונמרים( ויפר אן ה' נם ויל־ ‪ ,‬ואמר יח־ה אזי‬
‫נן ונש;׳ רעיך ‪ .‬וננר השתדל ן' כסש׳ ותניא האשודי‬ ‫)שמים נ׳נ נ׳נ( והיונשיכםאלמנות וננינםיתומים ‪ .‬ונ איונ) מ'נ ו'( אמר פרה אשי‬
‫לייפש אל המאמייס האלם שמן ע׳ו נהיותס נננים על דעות נשפיות נתלים נו ׳תנין ‪ ,‬ודנייו נזה םנל ?מם מ»ןה מעתזעיס ‪ ,‬וקצפם לקואיס‬
‫פיניי‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק לו‬
‫עעץ לבד ‪ .‬אמר ועברתם אלהים אהרים וכוי והרה אף ה' בכם ‪ ,‬פן יהרה אף ה' ‪ ,‬להכעיסו כמעשר‬
‫‪T‬יכם ‪ ,‬הם קנאוני ב^א אל כעסוני בהבליהם ‪ ,‬כי אל קנא וכו‪ /‬מדוע הכעיסוני בפסיליהם בהבלי גכר ‪,‬‬
‫מכעס בניו ובנותיו ‪ ,‬כי אש קדהה באפי ‪ ,‬נוקם הוא לצריו ומשלם הוא לאויביו ומשלם ’‘•סנאיו ‪ ,‬עד‬
‫‪,‬‬
‫הורישו את אויביו ‪ ,‬אשר שנא ה' אי‘היך כי כל תועבת ה' אשר שנא ‪ ,‬וזה הרבה משיכופר ‪ ,‬אלא‬
‫כאשר תעבור עי‘ כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים תמצאהו ‪) ,‬ה( ואמנם עשו ^ ספרי הנבואה‬
‫זה החזוק הגדול להיות זה דעת בטי‘ נתלה בו יתברך ‪ ,‬כלומר עובד ע״ז ‪ ,‬י כי מי שיאמין יש־ראיכן‬
‫עונזד בעת אשיר היה בו יויסב ‪ ,‬אין נטייתו מן האמת כנטיית מי שיאמין שהאש ת‪.‬הת האויר או‬
‫שהמים תחת הארץ אי ש־הארין שטוחה וכיוצא בזה ‪ .‬ואין נטיית זה השני מן האמת ‪ ,‬כנטיית מי‬
‫שיאמין‬
‫י‬ ‫‪------‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫גטל גו ית׳ הוא עונד ע’ז וכל אלו אשי אמרנו יש כהס צד‬
‫אנו מוצאיס ויחד אף ה' נ ס ויל־ ‪ ,‬וכן הרה אפי נ נ ס ‪ ,‬וכן‬
‫פיז לחה שהי! חושגיס דפוק ינוטליח וחשה היה תושג ני‬
‫חרה אפי נ ־ ובשני רעיך באיוב ‪ .‬ויש שחירצי כי על הרוב‬
‫הש״י חניפ מלגל ‪ /‬ואהרן ותריס לא הכירו מעלת חשה‬
‫ידבר וזה אינו מספיק ‪ .‬והכספי היר; שכבר נ ח ב הי ב בזה‬
‫כי היו חאמינים כי ננואקו היחה נשחיית ‪ ,‬וחכרי איוב‬
‫הפרק שהמחמין דעת נשל נו י חנרך היח עיבד עיז נאנזרו‬
‫חשבי שהש״י פועל נלי אמצעיי וחרה אפו נהם חצד‬
‫להיוח זה הד ע ח בשל נחלה נו י ח ‪ /‬ואס כן מפני זה נאמר‬
‫שחושגיס שעזי ה׳ את הארץ ולכן גאתי נכל אלה החרון‬
‫למשה נ ת ע מ ד הסנה ויחר אף הי במשה לפי שמשה היה‬
‫אף וכל אלה הס דברי רוח ‪ .‬אבל האחת ני תה שאחר‬
‫הושב היוהו יחנרך תניע הנלנל ע ס שזאת הח״ינה כיללח‬
‫ויחי אף ה׳ במשה ויתר אף ה׳ נ ס וילך לא נאחר יה על‬
‫נשמי־ רה עד שהי' רוצה לאלו הרופחיס שעשה לו ה‪'■':‬‬
‫צד האזהרה אלא להורות כי ענין קטן נצדייזיס הוא‬
‫נ הפכ ח הרשה לנחש וייכני זה כ ע ס השם ’ חברך עליו להיותו‬
‫נחשב להס כאלו הס עובדי ע״ז ‪ ,‬ויהיה הרצון באומרו לא‬
‫מאמין ד ע ח נשל נו ‪ ,‬וכן אהרן ותריס לא ה כייו רעלה ־שה‬
‫תמצא לשון חחן אף ולא לשון קנאה על שיהיה השס מזהיר‬
‫רבינו ע׳ ה ונ ס ^■‪ f‬ידעו גזו ל ח משלחו ונשיכך היה נמשך ס׳ה‬
‫באלה הלשונית‪ ,‬ואס נאמר וחרה אפי בנס הוא דבר אחד‬
‫שלא היו י א ־י ני ס החורה כפי מה שהיא אחר שלא היו‬
‫שיצא חן הפלל ולא בעבור זה התעט יעזוב היב לומר שלא‬
‫הישביס שהיחה רעלחו גדולה עלכי על הס‪ ,‬וכן עני; אלישז וחבי־יו‬
‫תמצא לשין חיון אף ולא לשון קנאה אלא נע״ז ‪ ,‬והבן זה‬
‫לכי פשעו בידישח השי״ה ופן היו נשינס אלמנות ייצר שמענה‬
‫כי הוא דבי תבואר ‪ /‬או הרצון שלא תמצא כל אלו הלשונות‬
‫היהס היכב שעזב ה' חה האר; ועל כן נאמר בכל אלה חרון‬
‫חחובריס אלא בפ״ז בלבד והראשון עקר ; ואחרו עשו‬
‫אך• ‪ :‬ג והנש התרו עכו סכ־י אנשי הננו א ה זה החזוק‬
‫ספרי הנבזאה זה החזוק גדול לקרות לו אויב ושונא וכועס‬
‫הנרול‪ ,‬כי השכימו של זה לחכליח השונה ‪ :‬ר כי מי שיארין‬
‫ו נו׳‬ ‫אבל למה שיהיה זה הדעת נפסד ונתלה בו ית׳ פשו זה‬
‫החזיק גדול ; כי מי שיאמין שראובן פוחד בפת שהוא‬
‫יושב ונו׳‪ ,‬עכשיו פשה הרב ו׳ חלוקות שנים מהעולם השפל ושניס חהעולס האמצעי ישניס מהעולס הנפרד ;‬
‫והבט‬
‫אברבנאל‬
‫פ ר ה לך )א; אמנם עשו סםר• הנבואה זר החזוק להיות זר‪.‬‬ ‫מדברי בנינוני שחשב נ׳ב להשיב לזה ניזומי שאה־; ומרים צא הבדילו‬
‫א‪ !■:‬נתייר כו כי הקדמונים‬ ‫גין הנבואה המושכלח אל המדומה ‪ ,‬כלומר ניואס משה שלא ישהמש בה‬
‫היו מאמינים מציאות השב האמנה ג;־ו‪-‬ה ובימי דוי אנזרז‪:‬ד;ו‬ ‫דמיון כי אם שכל לנד ווביאתם שהיתה על ידי דמיון ‪ ,‬וכן היה ;׳עות‬
‫ק צ ה ג ט עו ה ג ד ^ ר ואמרו ארי* שהשי׳ה בייא דכונבים ור‪-‬׳^גיים‬ ‫סביי איוב בהשבה השה יפעל בלי א־‪-‬ע״ש ‪ ,‬ובאלו אסר יה ההכם‬
‫א שי הס אדונים לנל טף זולתם ודים מתמידים קייסים לעולם‬ ‫הנינוני שהיה וה שמן ע׳ז ‪ ,‬והבי‪ .‬הניא נ ‪ :‬הוא נזה ונה לא השיב לשא־‬
‫רצו‪ ,‬ה כוי א הו א שי ענ רו ם כני אדם ויכנרום הכליה הכבוד שזה‬ ‫הפסוקיש א‪:‬ר העירותי ‪ .‬והנראה אלי נזה היא שהרב לא איי־ שנא‬
‫ה ם אי ה והדור לבוראם נ סו שהרצון המלך שיריו עב־יו וטשייהיו‬ ‫נויצא חרון אן נייאם בע׳ז ‪ ,‬אבל אר־ שלא המצא הרון אן• ולא לשין‬
‫מכונרים מכני אדכ ‪ ,‬ועיטו היכלוה ועכו״וח לגלגלים ולכוכבים‬ ‫בפס וקנאה נהש׳י כי אם נע׳ז‪ .‬וכוונה מאמרי שהכעס המיוה‪ :‬נכתיב‬
‫עד שנהנ־׳*^יך הימים כיציאות הישם ועבודהו נשכר‪ ^ 1‬ופהוך כך‬ ‫פעמים יהייתס אליי ית' לנד שיהיה המדון והנעם נו ‪ ,‬ופעמיה יהיה‬
‫אמי• ואפגם עשו ספרי הנבואה זה החיזוק לר‪.‬יות זה דעת נ טל‬ ‫התלותי ויחסו למי‪,‬בלים ‪ ,‬והנה הפשיתים אבר זברתי נבלם יהיה החרון‬
‫נתלה בו ‪ ,‬שאוסרים המאמינים בגלגלים ובכוכבים שזר‪ .‬הוא ענין‬ ‫אף במקנליס לא נו יחנרך‪ ,‬כי נמשה אמר יית־ אף הי נ‪.‬משה‪ ,‬ויתר אף‬
‫רצונו שיעברו אהר שהם מש״היו הקיובים אליו ‪ .‬או אששר‬ ‫ה׳ בה ‪ ,‬חרה אפי בן ‪ ,‬והרה אפי נכה ‪ ,‬נכנה יהיה ההרו; אף הנוי‬
‫•טנאביי נאסרו דעת בטל נתלה בו האמנת ה שי׳ה וראמנת ע״ז‬ ‫נהם לא בי יה׳ ‪ ,‬ומהמין הוה לא דבר ה־נ 'ני שהח־ו; אך• בהיותו כמין‬
‫לר‪.‬יותה מטיבה ומריעה להיותה אמצעיה כין בני אדם ובין הש׳י‬ ‫וממינר למןנלים אי; ספת שיינן על הע‪ 1‬ג‪ :‬יה״נה אני תנא עליהם ‪,‬‬
‫ני שי שיאמין שיאוב; עומד ב ע ה שהוא יושב אק גטיהו מ‪ ,‬האמת‬ ‫ולב; לא מש‪ :‬למין הזה ‪ ,‬אבל אמ־ הלא המצא הרין אך• נעם או קנאה‬
‫כי זה כזב אפשר כי ראובן אפשר שיעמוד אמגם נד שיאמין‬ ‫נו ית' ‪ ,‬כנומר מיותם אניי וניהתנר נו ‪ ,‬כי אה בעני; ע׳ז במי שהביא‬
‫תהה האויר הוא כזב נ ס‪ :‬ע ני הוא בייתי אפשר‬ ‫כי אל ינא )דב־ים ו׳ ע׳ז( ‪ ,‬פ; יתרה אן ה' תלהיך )ש‪ :‬ו' ע'י‪, 1‬‬
‫‪,‬‬ ‫להכעיסו כמעשי ידיכם )שה ל׳יז נ׳ ע ( ‪ ,‬מנ ע‪ :‬בניו ובנותיו)‪:‬ם ל־נ‬
‫כ׳ אש ;דחה באפי)שם ש‪ :‬כ'נ( ‪ ,‬הנעיסיני ננכיליהס )ירמיה ח' ׳'ע; ‪ ,‬כנס‬ ‫י׳ט( ‪ ,‬הס קנאוני נצא אל כעכוגי כהבליהם כה ל׳ב כ׳אן ‪,‬‬
‫מורים כעס והפעילות נו יה' בלחי מתייחם נמקנלים ני אם נו ‪ ,‬וע‪ :‬היית כנעני; הע׳ז נ׳ב יבא לשו; כעם תלוי ימתייתם לני;נלים כמו‬
‫שהניא וחרה אף ה' נכש ועצר את השמיס )דנרים ׳'ח י׳ו( ‪ ,‬הנה וה מו־ה על העונש כמו שיוכיח פליי הכתיכ ‪ ,‬ונא יתהנן שכל מקום שיהיה‬
‫חרון אף חלוי נמקנליד יהיה כעני] פ׳ז ‪ ,‬ולא אמר ה־נ כן ‪ ,‬כי אס שכל ח־‪ ;1‬אך שנחלה נו יה' הוא נע׳ו ונא נשאר)א'כ שנק משאר הפסוקיה(‬
‫ואסנם עשו ספר• הנגו א ה זת התזוק ‪ ,‬המאמר הזה מה־נ כוא אשר כת‪ :‬יוחי נני איי נני'‪ ,‬כיח ח׳ג כמ׳ש שה‬ ‫כמו שחשנו המפרשים‬
‫שיש וין האמזניח האמחיוה ‪ ,‬כאמונח הייהוד וקדייזח השם ושאיס גון‪ , .‬ומהם ההכיחיוה להם׳־ העול ונ;נוח מדזמ עונוח כאמונה שהש׳י יחי‬
‫אפי פני יי' עיצעוק ‪ ,‬נמ׳ש יחרה חפי והרגחי ‪ .‬הצה כיון הרב ווה שכפי האמר‪ .‬הש׳י לא יתפעי‪ .‬ולא ינעם ולא יחיה אפי ‪ ,‬אנל ם‪:‬־י י‪-‬זיש ייחפו‬
‫וה אליו נדי להפחיד השויעים רענשי ‪ ,‬ולרמת נזה אני־ שא; ‪ ,‬יאמצם עשו הפרי הננואה זה החוו; הצדול ‪ ,‬כליניר‪:‬ספרי הנניאי ייחשו אציי‬
‫יח' ההחפעלייח האלה ‪ ,‬לא צהיוחו מחפעל נהם כ׳א ללכחי )צ׳ל לחח( החזו; ‪ .‬ונסנ ע׳ז הנרנוני המזו; הכדול כ׳ השכימו ע׳ו תכליח משונה ‪,‬‬
‫ני מי שייאמין ראו‪1‬נ;‬ ‫ייצם נמס שזכרי־י שני‪.‬נ היג נאומי פיק כ׳ה ה׳ג שזו היא אמונה הנרחיח נוי להסיר העול ולקנוס מדזר‪ .‬עיניי‪.‬‬
‫עומד בע ת אשר ד‪.‬יה בו'ו ש ם ‪ .‬עכשיו עושה הרג )ששז חלוקוח ‪) .‬שחים( מעילם השכל ‪ ,‬זשחיס ננהעולסחאננצעי ‪ ,‬ושחים תהעזצס השפי‪.‬‬
‫הסגלוח‬
‫נז ‪57‬‬ ‫מורה נבוכים חלק רא^טון פרק לו‬
‫שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בס ואין'נג‪1‬יית ‪ w‬ודטלישי קהאמת‪ ,‬מפיית‬
‫מי שהאמץ שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה ‪ .‬ואץ נטיית זה הרביעי מן האמת״ כגטיית סי‬
‫שהאמין חיוב עבודת דבר זולת השם ‪ ,‬שכל אשר תהיה ה הסכלות והכפירה נתלית בענץ גחל ‪ ,‬ריל‬
‫במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה‪ ,‬היא יותר גדולה מהתלותה כמי שיש לו מדרגה למטה ממנו ‪,‬‬
‫ורצוני לומר בכפירה האמנת הדבר בחלוף מה שהוא ‪ ,‬ורצוני לומר בסכלות סכלות מה שאפשר‬
‫ידיעתו ‪ ,‬שאץ סכלות י סי שסכל מדת מחודד האיצטווגה ‪ ,‬או סכל כדוריות השמש ‪ ,‬כסכלות‬
‫מי שסכל אם השם נמצא י או אין לעולם אלוה ‪ ,‬ולא כפירת סי שחשב יי מחודד האיצטוונה חצייה‬
‫או שהשמש עגולה ‪ ,‬בכפירת מי שחשב כי השם יותר מאחד ‪ .‬ואתה יודע כי כל מי שעובד עבודה‬
‫זרה לא יעבדה על דעת שאץ אלוה בלעדיה ‪ ,‬ולא דמה מעולם כלל ‪ p‬העובדים ‪ ,‬ולא ‪tot‬־‪ .‬מן הבאים‬
‫שהצורר‪ .‬אשר יעשה מן המתכת או ‪ p‬האבנים והעצים ‪ ,‬שהצוחז ההיא הוא אשר בראה השמים‬
‫והארץ והיא הנהיגם ‪ ,‬אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמק לדבר שהוא אמצעי בינם וכץ האלוה‬
‫יתברך ‪ ,‬כמו שבאר ואמר מי לא ייראך מלך הגוים וכו׳ ‪ ,‬ואמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו׳ ‪ ,‬חמז‬
‫אל הסבה הראשונד‪ .‬אצלם ‪ ,‬וכבר ביארנו זה בחבורנו הגדול‪ ,‬הה ממה שלא יה^וק בו אחד מבעלי‬
‫תורתנו ‪ ,‬אלא “ שד‪.‬כופרים ההם עם היותם מאמינים מציאות הבורא ‪ ,‬אחר שנתלית כפירתם בהק‬
‫שהוא לבורא יתעלד‪ .‬לבד ‪ ,‬ר״ל העבודה וההגדלה כמו שנאמר ועבדתם את ה' וכו' ‪ ,‬כעבור שתתקיים‬
‫‪,‬‬
‫מציאותו באמונת ההמון ‪ ,‬וחשבו החוק ההוא לזולתו ויהיה זה מביא להעדר מציאותו יתעלה ‪,‬‬
‫מד‪.‬אםנת החמץ ‪ ,‬י כי לא ישיג ההמון אלא מעשר‪ .‬העב‪T‬ות ‪ ,‬י לא עניניהם ולא אמתת הנעבד בהם^‬
‫חייבם הדבר ההוא המות ‪ ,‬כמו שאמר הפסוק לא תחיה כל נשמה ‪ .‬ובאר העלה והיא הסרת הדעת‬
‫הזה הבטל שלא יפסר בו זולתם ‪ ,‬כמו שאמר ^א ילמדו אתכם ‪ ,‬קראם אויבים ושונאים וצרים ‪,‬‬
‫ואמר שד‪.‬עושה זה מקנא ומכעיס ומעלר‪ .‬חמד‪ , .‬י ואיך יהיה ענץ מי שנתלית כפירתו בעצמו יתברך‬
‫והאמיט‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫וכו'‪ ,‬ד׳ל עכשו עשה הרג ששה מלוקוח פנים מהעולם השפל והבט אומרו שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה כתלים‬
‫ושנים מהאמצע׳ ושניס מעולם הנפרד ; ה הסכלות והכפירה‪ .‬במכין גחל ‪ .‬הענין הגחל לא בעבור המתו גדול בכמות‬
‫מאד היסב הרב !״ל כנדר הכפירה מאמר פוסק מלוף ה דני אלא הוותו גחל במדרגה הסזקה במציאה‪ ,‬וזהו אמרו‬
‫ממה שהוא ‪ :‬ו מ׳ שסכל מדת ממודד האצעוונה ‪ .‬ר׳ל בענין גדיל ר״ל וכו׳ ‪ .‬והבן הגדרת הכפירה באומרו במאמר‬
‫שלא ידע מחודד האצסוונה אי זה שעור מהאצמוונה פוסק ‪ ,‬כי הגדרת הכפירה בחלון מה שהוא לא בחלון׳‬
‫אשר היא שוה בכל צדדיה כרוחב הושבת המחודד ושיעור מה שבא בתורה ‪ ,‬ט כבר יאמין אדם מה שבא‪.‬בתורה‬
‫גובה האצסווגה כגונה המחודד ‪ ,‬וזה הסכל סכל איזה שיעור ויקרא כופר כמו יד ה׳ פיכי ה׳ והדומים לו‪ ,‬והבן מה‬
‫הוא המחודד מהאצעוונה השלימה ‪ :‬ז או אין לעולם אלוה הפרש בין הסכל והכופר‪ ,‬שלטפר יש לו סכלות קכיכי‬
‫וכו' ‪ .‬ר״ל שמי שהיה לו סכלות העדרי ולא ידע אם השם שהוא תלון האמת ‪ ,‬והסכל הוא מה שאץ לו סברא אלא‬
‫נמצא או כלתי נמצא הוא סכלות יותר חזק מהסכלות הקודם שאיכו יודע דבר ‪ :‬ואמרי אלא שהכופרים ההם עם היותם‬
‫ל(ה‪:‬ח מחודד האצנזוונה חציה‪ .‬ר״ל שחשב שהמחודד הוא חצי מאמינים מציאות הבורא ס '‪ ,‬והרצון בי כי מהמישכלות‬
‫האצסוונה השלימה וזה שקר כי אין המחודד חלק מהאצסוונה הראשונית הוא כי לאדק הכל ראוי שינתן לו העבודה‬
‫השלימה אלא כמו השליש ; ט שהכופרים ההם‪ .‬י׳ ל הכומרים והגדולה ואין ראוי לענוד זולנצ נעבור שבויים מציאותו‬
‫המצוים לענוד הצורה המקנלת כס מהאמצעיים ‪ :‬י כי לא אצל ההמון‪ ,‬כי כל המון יחשבו כי מי שהכל עיבדים אותו‬
‫ישיג וכו׳ ‪ ,‬זהו נתינת סעס למה שאמר והיה מביא להעדר ראוי שיהיה אלוה ואם יעבח לזולתו מלאך או שרן או גלגל‬
‫מציאותו ית׳ וכו׳ ‪ :‬כ לא עניניהם ‪ .‬ר״ל התכלית שבענורו או גשם מהגשמים לחשוב שזה האלוה ויבטל מציאות‬
‫עושים אלו העבודות‪ ,‬ובימי דור אנוש התחילו למעות בזה ‪ ,‬הש*י‪ ,‬ולק הכופרים אן שהיו מאמינים שהיה הש׳י נמצא‬
‫וכן תדע שעובד ע״ז שאין התנצלות למי שלא יקבל מן החכמים למה שהיו טתניס המיוחד לו שהוא העבודה והגדולה לדבר‬
‫המעיינים ‪ :‬ל ואיך יהיה מנין מי כו׳‪ .‬ר״ל אם באלו העניניס מנבראיו היו מביאים להאמץ בעיני ההמון שאין השם‬
‫נמצא ‪ ,‬ולכן היה מביא העבודה לזולתו כאלו הש׳׳י היה‬
‫נעדר בהאמנת ההמון ‪ ,‬כי לא ישיג ההמון אלא מעשה ענודות לא עניניהס ‪ ,‬ר*ל התכלית שבעבורו עושים אלו‬
‫העבודות‬ ‫‪,‬‬
‫אבובנאר‬
‫הסכלות וד‪.‬כמירר‪ , .‬הרג פי׳ מה היא גנירה יעה היא סכלות ‪ ,‬ואמר יניססוההס*■‪ ,‬שאמי פהיאטניהלא היה מוגר מיונה מהגלגל וצא‬
‫‪:‬כשירה היא האמנת הדני גתלון מה שהוא עליו ‪ ,‬והסכלות הוא ככלות היו משמרים דני ממולם הפנל'‪ ,‬ומה אמי שנל טונדי מ׳ז מודיס‬
‫מה ‪:‬אפשר ידיעתו ; שאץ סכלות מי שסכל מו ת מחוור האצסוונה‪ .‬נסציאומ הסנה הראשונה הנמלס ‪ ,‬והספר‪ ,‬הוה המפורר אלי! גן נשמי ‪,‬‬
‫י׳ל שלא ידע המחודד מהאוצעונס אי וה שיעור היא ממנה)מהאצטוונה( והשיגשלא דגר הרג נא! מהמונדיס לשמשוליריז ולגל צבא השמים נדיר‬
‫אשר היא שוה נכל נדדיה כרוחב חושנת המחודד ושיעור גונה האיצעווצה אנוש וגני הנשוייס ‪ ,‬גי לא יאמר הרה מליהסמי לא ייראן מלך הגויס‬
‫)ירמיה י׳ ‪1‬׳( ‪ ,‬וככל מחום מוקפי מוגש לשמי)מלאני א' י׳א(‪ ,‬אכל‬ ‫כגונה המחודד ‪ ,‬ווה החכל ככל אי זה שיעור הוא המחודד מהאיצשווגה‬
‫כיון הרג לומר מהאנשים תשר סיו עונדים המלסמאות העשויות לככגים‬ ‫השלמה ‪ ,‬ולכן אמר אחי וה מחודד האיצטוונה חציה ר׳ל שחשנ שהמחודד‬
‫זלגלי‪.‬לים ‪ ,‬שהם פאמיציס מציאית השכלים הגערוים והסנה הראשונה ‪,‬‬ ‫הוא חצי האיצעוינה השלמה ‪ ,‬ווה שי‪,‬ר כי אין המחודד מצי האיצעוונה‬
‫ומם זה היו מושים עלפמאות למור ולהועיל נ ענ מ אותם ‪ ,‬מושג שזה הים‬ ‫השלימה אלא כסו השליש )גשצ׳ל אלא שליש( ‪ :‬ואתר‪ .‬יודע ני כל מי‬
‫מנין אנשי ארן ננ ק ‪ ,‬ז »י שהאריך סם מזגם הספיש מוני ‪ .‬ואנו‬ ‫שעונר ע׳ז נו' ‪ .‬המאמר הוה ירצה שהוא שוחר למה שכחג הרנ נממסוס‬
‫‪()6‬ש‪91‬‬ ‫‪10‬‬ ‫טו‬ ‫]טורה עוני ם ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק לו‬
‫והאמינו כחלוף מה שתוא‪ ,‬ו ל עלא יאמין מציאותו או יאטינהו דניש או ׳■אמינהו נש‪ 1:‬או יאמינהו בעי^‬
‫הפעי‘ יות‪ ,‬או ייהס לו איוה חסרון שיהיה ‪ ,‬כי זה בלא ספר‪ ,‬יותר רע מעובד ע׳יז על ׳מהיא אמצעית‬
‫או ממיכה או מריעה לפי מהשכתו ‪ .‬ודע שאתה כשהאמין הנשמה או ענין מעניני הגשס ; שאתה‬
‫מר‪,‬נא ומכעיס וקודח אש והמה ‪ ,‬ושונא ואויב וצר ‪ ,‬יותר ר‪,‬שה מעובדי עי׳ז מאד ‪ .‬ואס יעי“ה כדעתך‬
‫שמאמין ההג־ממה ישי לו התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו ‪ ,‬כן ראוי שתאמין‬
‫בעובדי עבודה זרה שהוא לא יעבוד אלא לסבלות או מפני שגדל על זה מנהג אבותיו ביריו ‪ .‬ואם‬
‫תאמר שפשומיי הכתובים ישליכום בזה הספק ‪ ,‬כן תרע שעובד עבודה זרה אמגס הביאוהו לעבודתה‬
‫דמיונים וציורים הסרים ‪ ,‬אין התנצלות אם כן למי שי^א יר‪,‬בי‘ מן המאמתים המעיינים אם יהיה‬
‫מקצר מן העיון ‪ ,‬שאני י׳א אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגיממות ‪ ,‬אבל אחשוב‬
‫לכופר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הסחיינו המוס כעכוי ששמו אפצכייס מוי יה' ונירהס כל‬ ‫הענודות אשר היה להורדח הרויזניוח או נענור סנה‬
‫שק וכל שכן מי שסולה הכפירה כו ס׳ והאמיט נסלוף נזה‬ ‫אחרת ‪ /‬ולכן חוייכ להרוג לעוכד ע״ו שהוא כאלו יזכיזיש‬
‫שראוי להאמין שהוא חייג מיס'‬ ‫מציאות השם ‪ ,‬ואס הדנר כן תי שיאמין שהשם גשס ונעל‬
‫הפעלות או שיש נו חסרון היא יותר רע יזהעונד עי׳ז ‪ /‬כי‬
‫המאמין נע״י ככר יחשוכ שיש אלוה זולתו והמאמין שהשם הוא גשם הוא כופר נשם ית׳ א’׳כ הוא ייתר רע ‪ .‬והנן‬
‫אחרו ודע שאתה וכו׳ ;‬
‫א מ ר שם טונ כנר אמרו המפרשים כי כל הפרקים מאחד ושלשים ועד הנה כלס הם להעיר על מעמד מנ ת ר ‪,‬‬
‫ולמה שהרנ דנר נחעחד הגנחר נפיקי ס רכים ונראשי פרקים ‪ ,‬ראיתי לעלות אל הר ה׳ ולקנצס יחד‬
‫נקצת הערה אחר כי הניאור נו אינו נאות כמו שאחר בתחלת וה הספר; והגה ראוי לך התעיין שתדע כי כל‬
‫דגר שיושג נמראה הנכוחה אמנם הוא חשל לעגין אחר ‪ ,‬והסוכר שאינו משל לדכר אחר הוא סכל ; והסוכר שהוא‬
‫חשל לכד הוא רשע אנל יחוייג שיסכור נו שני העגינים יחד ‪ ,‬ווה לך הקדמה לכל מה שנאחר אח*!״ והנה הרה‬
‫המורה רמז על וה נחלק נ׳ פ׳ ט' ‪ .‬והנה ראשונה ני עלייה וירידה הנאמר נתעשה הנניאה הוא עלייה כמדרגת העיון‬
‫או ירידה להנהגת אנשי הארך ‪ ,‬כמו פרחו הרכ נפרק עלה וירד ונפרק >‪ 5‬נ ‪ .‬שנית ראוי שתדע כי הגלותי נ ענ הענן‬
‫חשך ענן ועיכל הוא על היות המונע עכירות עצמיגו לא שהוא ג ק ש־קין■ נו עכ או‪.‬ענן אנל המחר מחיצה גדולה‬
‫ומסך מונע להשנח השכל הנפרד ותה שהוא עליו ‪ ,‬ואפי' החמר זך ונננד אפי׳ חמר הגלגלים כ׳ש זה החמר העכור‬
‫אשי הוא החמר שלנו מפני זה כל אשי ישתדל שכלנו להשיג השי״ת או לאחד חהשכליס ימצא מסך חנדיל כינינו‬
‫ונין הש״י והוא נ ס תי מחנו נענן אי נחשך וזי היא הכוונה נאמרו ענן וערפל סכיניו‪ ,‬וזה אמרו הנה אנכי נא אליך‬
‫נ ענ הענן ״ וזה היה להעיר שהשגת אחחתו נמנעת לנו מפני חמר זה ‪ ,‬וכנר רמז הרכ כפ' ס׳ חלק ג׳ ‪ .‬שלישית‬
‫ראוי שתדע כי לשכל האנושי גניל להשיג הדנריס וע״ו נא הרמז והגנלח את העם סנינ לאמר ונס הנהנים כו׳‬
‫יתקדשו ‪ .‬רביעית יש לדעת כי אין ראוי לאדם להרוס לעיין בחכמה האלהית מתתלת התחשנה נלתי שירגיל עצתו‬
‫נחכתית יכדעית ויזכך מחתיי ו ג ^ רב וימית תאוותיו ‪ .‬ואחרו המפרשים ני מה שרצה הרב שירגיל עצתו בחכמות‬
‫וכדעות הרח‪ :‬בו כי יתוייב לאדם כדי לידע השיי׳ת השלש חכמות שהם חכמת התכונה וחכמת הטנע והחכמה‬
‫האלהית ובזאת החכמה האלהיח ישיג האדם מה שאיסשר להשיג חהשי״ת וזה אמרו היו נכונים לשלשת ימים בי‬
‫ניוס השלישי ירד ה' ‪ ,‬וצריך ג״כ שיזכך מדיתיו שהוא הנרחו באתרו וננסי שמלותם ‪ ,‬וימית תאותיו ועל זה בא‬
‫הרמז אל חגשו אל אשה ‪ .‬ואחרים אמרו כי היו נכונים לשלשת יחים רמז לשלשה חיני הידיעות שצריך האדם‬
‫לירעם ‪ ,‬שידע ההקדמות ואח״ז שידע דרכי ההקש ועשית החופת ואחר וה ידע אופן השמירה מהטעאית השכל ״ ואלו‬
‫השלשה יכללם חה שאמר הרב ז״ל נסרק ה' מה שאחר שירגיל עצמו בחכמות ובדעות ועל זה צוה היו נכונים‬
‫לשלשת ימים ‪ .‬אמנם כפי הפי' הראשון יהיה אחרו נאשר יבין הקדמית אמתיות ויכין וידע דרכי ההקש וכי׳ ‪ .‬יהיה‬
‫רמז לזה כמו שאחר השמח לכס עלות כהר ״ כי ואת אזהרה ש־ניגו ההקדמות ואח ׳כ ידעו ההקש יעשות המופת‬
‫ושמירה מהטעאות השכל ‪ .‬חחשית יש לדעת כי הסבות המונעות לכתות הלמוד באלהיות ולהראות! להמון ״ ה׳ סבות ;‬
‫האחת קושי הענין נעצמו ‪ .‬השנית קציר הדעות כלם ‪ .‬השלישית אורך ההצעות ‪ .‬הרביעית ההכנות הטכעיית‬
‫ורתיחת‬
‫אברבנאל‬
‫אוישוג שאין גדנרי הרד סוזירה ושלא היון למה ״חשב ‪ ,‬לםי שמאמר לם׳ ההיו מונחים ומקטריס ללורוס ההה נהיוהה העבודה מיהדה לאלוה‬
‫יח' ‪ ,‬נדי שנלג ההמון כלו תחיןיים מציאותו ‪ .‬ואמר הרג זה לשי שלועתו‬ ‫הרג נלל הסנל עונד ע׳ז לא יעבדה מהני שיחשוב ני אץ אלוה בלעדיה ‪,‬‬
‫הענודה האמתית לו יח׳ היא הציור והעיון והאמונה האמתית הדנ־ןה‬ ‫ור׳ל נע׳ו ה‪5‬ורה אשר עשוה העונדיה ‪ ,‬ואמר ה‪.‬־נ שלא חפנ אחד‬
‫נשנל ‪ ,‬ולשי שההמון לא ישיגו ע יני הענודות רונה לומ־ כוונתה ותכליתה‬ ‫מכה הצורה ההיא עלמה שעשה היא אשר נראה שמיה וא־ן והיא הנהיגה ‪,‬‬
‫שהוא משני הציור והאמונה ‪ ,‬אגל ישיגו מעשה העניוות היה ראוי שלא‬ ‫אנל יענוו אוחה הנדה הועשיח גידיהם על לד שהיא דמוח דנר עליון ‪,‬‬
‫יענד ני אם הוא ית׳ ‪ ,‬נ ו י שמהטנודה ינא הניו‪ -‬והאמונה האמתית‬ ‫יהיה אמצעי נינס ונין האיוש יח׳ ‪ ,‬וא׳נ הלם מודים נסיה ראשונה נמ׳ש‬
‫נו ‪ ,‬ולא יניאו מהשנייה ההית להאמין נאותה צו־ה או נאמנטי שהיא‬ ‫מ׳ לא ייראך מל־ הנוים ואמר וננל וי;ום מקם־ מיגש לשמי ‪ ,‬רומז‬
‫ומותה ‪ ,‬ולכן היי תייני מיתה העונויס אותם הצורות ממה שיתנו‬ ‫אל הכנה הראשונה א' זו שחהים ‪ ,‬אם שנל ונדל ואם נלנל או רוח נשי‬
‫מהכנזד האלהי לזולתי ‪ ,‬וממה שיתעיאו וולתם עס היותם מושרשים‬ ‫השרד דעוחס ‪ .‬והיה דעה הרג ‪ ,‬שמהץדמוניה היו דוי אלוש והנשדייה‬
‫גמציתוחו ‪ ,‬זלנן צוה שמהננטניה לא יתיו כל נשמה כוי שלא יתעיאז אזתה‬ ‫הושניס שהנלנל או הנוני ורוחו הוא האל ר׳ל שהוא היה הנוצה העויה‬
‫נהטינדם הצי־וש ‪ ,‬ויניאו משני זה להאמין נאיהן הצורות או נאמצטיים ‪,‬‬ ‫יההנה הראשוגה נו ‪ ,‬והצורה שכיה עושה כל אחד ניהה היה נדמוחו או‬
‫שה‪ :‬צויות אליליהם ‪ .‬הנה כתנאר ייזה שאץ התירה נדנרי ה־נ ‪ ,‬ושאין‬ ‫נד מה אנילעי נינו לנילם ‪ ,‬ומהם היו חושנים היות הכנה ה־אשונה כשועלח‬
‫כוונתו ש־טית נדת וזהמאמיניס ‪ ,‬ני אם כוללת לנלם ‪ .‬והוליד מכל זש‬ ‫ננדלח מנל נשמוח ‪ ,‬והיו טושים הצורות נדמוח הטליוניס יהיו אמצעיים‬
‫שאמונת הגשמות גאל ית' אחרי שהוא ועת נששו נעצמיחו הוא יותר רע‬ ‫נינם לאל יס׳ ‪ ,‬והגה חדינח למנת )צ׳ל לאמונת( המאמינים ננורא יח'‬
‫ומזיז‬
‫נח ‪58‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון ‪ p*t‬לו לז‬
‫לכופר סי שלא יאמין הרחקתה ‪ ,‬ובל שכן כטצוא פי׳ אונקלום ופירוש יונתן כ׳ע עליו השלום ירחקו סן‬
‫^‬ ‫הדוגשםה בל מה שאיפשר ‪ .‬וזאת היתה כוונת זה הפרק ‪t‬‬
‫פרק לז פנים שם משתתןז ‪ ,‬ורוב שתופו על צד ההשאלה‪ ,‬הוא שם הפנים מכל חי ‪ ,‬ונהפכו כל‬
‫פנים לירקון ‪ ,‬מדוע פניכם תי ם ‪ ,‬חה הרכה ‪ .‬והוא שם הכעס ‪ ,‬ופניה לא היו לה עוד ‪.‬‬
‫ולפ״ז הענין נעשה הרבה כענק כעם השם וקצפו ‪ ,‬פני ה' חלקם ‪ ,‬פני ה׳ כעושי רע ‪ ,‬פני ילבו‬
‫והניחוחי‬
‫שם טוב‬
‫לנשים ולקטנים אמר השם א מי ולא יהיה לך ולא תעשה‬ ‫ורתיחת הטנע והמיית הנערות ‪ .‬החמישית העסק נצרני‬
‫לך פסל וכל תמונה ‪ ,‬ולמה שהעונד זולתו אח״ז יכחיש‬ ‫הגשמים ‪ ,‬ולכן אמרה תורה ויהי ניום השלישי נהיות הנקר‬
‫מציאותו נמו שניאר הרנ נקרא העונד ע״ז אוינ ושונא ‪,‬‬ ‫ויהי קולות רמו לאורך ההצעות ‪ /‬שהיא הסנה השלישית ‪.‬‬
‫אמנם קול ה׳ ר׳׳ל הקול הננרא מושג מאת ה׳ אשר ממנו‬ ‫ואמרו ונרקיס רמז לדקות המושג ‪ .‬וענן כנד על ההר‬
‫נמצא הדנור לא שמעו אלא פעם א'‪ ,‬והוא הקול אשר יצאה‬ ‫רמז לקצור המשיג מצד החמר ‪ .‬וקול שופר רמז נ סנ ה‬
‫נשמתם לחזקו ולתקפו והשיגו נו שתי הדנח ת הראשונות‪,‬‬ ‫החמישית שהיא עסק נצרכי הגשמים ‪ .‬ואמר שופר נגזר‬
‫וגם אלו השתי דנרות משה הגיעה להם נהנדל ולאהיתה‬ ‫ממאמר שפר שהגוף נגרר אחריהם ‪ .‬ואמר ויחרד כל‬
‫מדרגתם בזה נשוה‪ ,‬כי כנר ידעת אמרם משה מחיצה‬ ‫העם ר׳ל שמפני חלו הסנות נמנע למוד זאת החכמה‬
‫בפ׳׳ע אהרן מחיצה נפ״ע נדב ואניהוא מחיצה נפ״ע‪ .‬אמתת‬ ‫להמון ‪ .‬והר סיני עשן כלו רמז לסנה הרניעית שהם‬
‫ההשגה ההיא נעלמה מאד ני לא קדם כמותה כמו שאמר‬ ‫ההכנות הטנעיות‪ ,‬והיה זה כלו כמו שתארנו למה שכל‬
‫ני שאל נא לימים ונו׳ ״ ולא יתאתר כמותה כמו שאמר‬ ‫מה שיושג נמראה הננואה הוא משל לענין אחר ואחר‬
‫ולא קם נביא עוד בישראל נמשה ‪:‬‬ ‫שהיה זה כן והיתה התורה מוכנת להתחיל נה וללמוד‬
‫א ס ר שם טוב זהו מה שאפשר לגלות לך מדברי הרג‬ ‫אותה הנערים והנשים וכל העם ואין ניכולתם להנין‬
‫על צד הכללי אנל יש ננ ל אחד מכל אלו הפרקים‬ ‫הדנרים כפי אמתתם לזה הספיקה עמהם הקנלה נכל‬
‫אשר העיר עליהם הרב אל מעמד הנבחר אשר לא יוכל‬ ‫ענין אמתי ונכל ציור מה שיצייר השכל מציאותו לא אל‬
‫השכל להקיפם אלא מי שקנלם מהרנ פנים אל פנים ‪ ,‬זהו‬ ‫אמתת מהותו ‪ ,‬ונמנע ללמוד אל המון העם דרכי העיון‬
‫מה שראיתי לבאר לך מדברי הרב במעמד מנ מ ר‬ ‫האמתיים וזהו אמרו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ‪,‬‬
‫והשם יכפר נעבור מה שכתנט כי טנ ע ההשתוקקות‬ ‫ואמנם משה שהיה ניכלתו לדעת הדנרים נאמר עליו קרנ‬
‫להודיע למעיעים והם יראי השם וחושני שמו הניא לט‬ ‫אתה ושמע הציור האמתי ואתה תדנר אלינו נהישרה אל‬
‫לדבר נ ״ נ ולחנר הדברים המפוזריס ‪ ,‬ואחר שהונח זה‬ ‫מציאותו ונדמיונים‪ /‬ולכן נאמי■ משה נגש אל הערסל אשר‬
‫ראוי שנשוב אל ביאור דברי הרב בשאר פרקים ‪:‬‬ ‫שם האלהים ‪ ,‬כי השלמים נגשים אליו נשלילה ‪ ,‬והנה‬
‫פ ר ק ל ז פנים שם משתתף ורוב שתופו הוא על צד‬ ‫משה ידע כל מה שאפשר לאדם לדעתו לא נשארה שלילה‬
‫ההשאלה‪ ,‬כי יאמר על הפנים מכל חי כמו‬ ‫כלל ‪ ,‬ולמה שיסוד היסודות ועמוד החכמה לידע שיש שם‬
‫שאמר ונהפכו כל פנים לירקק ‪ :‬והוא שם הכעס ‪ ,‬ולפ״ז‬ ‫נמצא ראשון שהוא אחד ואינו גשם ווה הדנר ראוי להודיעו‬
‫העניו‬
‫א כו כנ א ל‬
‫אלפה אוגר גו ממלל כא ממלל אנא ממלילכמיה ‪ ,‬אגל אשר ידעו ה'‬ ‫וזנויין מע׳ז ‪ ,‬אחרי היוה גללותה מז מ ח האהזעייה ‪ .‬והה שהכיר הרג‬
‫נא! כל שהענודזח הם צורן ההמ‪ !1‬הכיר כליה! ג׳נ נה׳ ל י זה׳ ס׳ד פנים אל פנים שנאמר ג׳ נ נמשה )תרגם( ואתנלי ליה ה׳ אפי! נאפי!‬
‫כוה החלי! ‪ 1‬גפ' ל'נ מחיג ‪ .‬ואחשינ אצי שלא אמי הרג זה זלא ניו! ולא אמר ממלל ‪ ,‬הנה א*נ נפנים שנאמרו נאל ית׳ נאו גדנרי אונקלוש‬
‫ששה פרושיס ‪ ,‬רזנזי ‪ ,‬ושנינתי ‪ ,‬ואפי שטנתי ‪ ,‬זוקדמי ‪ ,‬ממלל ‪ ,‬אפי! ‪,‬‬ ‫נו כל נל הכנווזס ‪ ,‬ני ההפלה זרמצוח הם מנוונזח מסאת »צמ! ‪ ,‬ואכנס‬
‫ניו! זה נקרננית ונחי שאפרש נ פיז ל’ נ חלי! ג' הצזנר ונהניכי לשם והוא זר מאד ‪ .‬והניחה אלי ננוונת מ־נ הוא ‪ ,‬שהוא יאמר נפיק נ׳י‬
‫נמוית השם אניא שגם נןיננוס ליכת הינ יש חומלת נכצמן )כיי! סוה החלק שמיכ׳ה נקש נ׳ נקשוס זשנאתהו התשונה על נ׳ הנקשות ‪,‬‬
‫נהיזימת האנרננאל לספר ויןרא ותרוה נמת ( ‪ ,‬והרג כמפרש לא מלא דניו וטרושו נמו שאזנוי שה ‪ .‬שאחרי שתי השאלות נאו התשוכות ‪ ,‬והשאלה‬
‫להמתין הדנרים נפ' ל׳> ח׳ג ני סמן פגמו כל דנריו נההי‪,‬דמה ההוא ‪ :‬הראשונה לדעת הרנ היא ‪ ,‬הודיעני נא את דרנין ‪ ,‬ותשונתה היא אני‬
‫אכטר נל סוני ‪ .‬ולפי שיקשה לוה שאחרי אוהה שאלה אמר ית' פגי‬
‫פ ל ס ל ז פנים שם נו׳!זההן« ורוב שוזופו הוא על כד ההשאאר■ ‪ .‬ילנו והניחותי לן ‪ ,‬יראה שהיא תשונה לעני! הודעת הדיכיס ‪ ,‬לג!‬
‫שאלתי אני מה ראה הרג לומר שיונ שתופו הוא מל צו כוצרן הרג לומר שפני ילנו אינה תשונה לאותה שאלה ‪ ,‬ני אס שילך‬ ‫י‬
‫ההשאלה ‪ ,‬והנה לא אמר זה ננל שאר השתופיס מס היותם גזה הכני! נכסו ואו ישיגהו ‪ .‬והגה איג אין סס תשוגת אותה השאלה ‪ .‬אמנס‬
‫מתומים ‪ .‬ואמרתי שלא ניו! הרג שאר השתזפים אשי ינאו נזה הפרי( אונקלה מאשי ראם שמשה השיני אם אי! פנין הולניס ‪ .‬נזר אזמר‬
‫הס על צד ההשאלה ‪ ,‬ני אס להעיר שיש שתופים אחרים מלנו מה שיזנור שלא היה נווגת »׳ ילנו על השנינה ‪ ,‬כי אס ט ה מיעדו על הלינת‬
‫נא! ושהם על צד ההשאלה ‪ ,‬ואמר זה כל ההנחה הראשונה שאמי שפנים השנינה איך יחזור לספק נו ‪ ,‬לנ! תרגמו רוגזי יהן)עם היות שמצאתי‬
‫•אמר על פני נל חי ‪ .‬והוא קפה כי פנים צא יאנני נלנו על פני הנעל נספרים שנינתי תהן זאנימ לן■( ‪ ,‬זשמשה אז נקש על הליכת השנינה ‪,‬‬
‫ח• ‪ ,‬ני אם גס על פני הדוממים< נאומי על פני תנל ‪ ,‬פני האימה ‪ ,‬והוא אומי אס אי! פצין םולנים ‪ ,‬אם לית שנינתן מהלנא ניננא ‪ .‬ואמגם‬
‫על פני תהום ‪ ,‬ולנ! יקשה האדס למה התנה הרג גפני הנעל חי ‪ ,‬ולא אמרו לא תינל לראות פני תרגס אפי שניגפי לפי ששניגה לפי האמת‬
‫עשה נ! נשתין אחור שהניאו אתריו ולא אמי שהוא נולל לחי ‪ .‬ולהתיר שם משותן נדנרי אינקלות ‪ ,‬ני ממנה תאמר על המוחשת חפרית ‪,‬‬
‫זה אמר ורד‪ .‬שתופו ר׳ל אס מצינו שנאמרו פנים נאר! זנתהום ונשאר והוא האור הננרא על צד הפלא ‪ ,‬וממנה יאמר על מהות האל יתניו ‪,‬‬
‫וממנה יאמר על השנליס הננדליס מניעי הגלגלית ונמו שפרשתי נמקום‬ ‫הדנייס הנלתי מדנריה ‪ ,‬הזא על צד ההשאלה ‪ ,‬ולנ! לא הניאו הנה ‪:‬‬
‫א ת ר‪ .‬ולזה לא שלל לא מנול למחזי שנינתי ננלל ‪ ,‬ני לא ישלול מסט‬ ‫פני ילכו והניחוחי אך ‪ ,‬קשה מאי מה יאה הרג להניא ולפרש פני‬
‫ילנו מלשין כעס ‪ ,‬נהיות הפנים ננל אותה פרשה מעני! מציאות נמז ראיית השגתה המותשת‪ ,‬ני אם א ט שכינתי‪ ,‬י׳ל ראשית השטנה והנזעולה‬
‫שיפרשו ‪ .‬והתימה פזו מאונקלוס שתרנם פניה נאופנים מתהלפיה ‪ ,‬אמי ממנה ‪ ,‬שהוא מהותו <ת' ‪ .‬ונרי להידע שג'נ מנע סמני שגת השכלים‬
‫פני ילכו רונזי יהן ‪ ,‬ותיגס אס אי! פנין הולניס שהוא היונ אליו הננולים ‪ ,‬תינה יפגי לא יראו תקומי לא יתחיין ‪ ,‬הגה א'נ ניון‬
‫ומענינו ‪ ,‬אם לית שהינתן מהלנא ניננא ‪ ,‬ותינה לא תונל נראות פני נכל זה ספי' ‪ .‬אמנם הפנים הנאמרים נמשהנאצגי מצאם אונקלים המינים‬
‫לא תנול למתוי ית אפי שכינתי ‪ ,‬ותרגם ופני לא יראו זדקדעי לא יתחזון ‪ .‬לוגוד נמו יוגד ה' מה משה פגיה אל פגים ‪» ,‬יה גפניה וגר פ'‬
‫ועוד תראה שתרגה ויוני אל משה פנים אל פנים ‪ ,‬ממלל עס ממלל ‪ ,‬עמכם ‪ ,‬תיגם נהה ממלל לט » ו נ ו ו לא יייסם לפגיה ט אה שטה‬
‫וג! פניה נפניס דגר ה׳ כמנה ממלל כס מעלל מלל ה״ עמכן ‪ ,‬ונן פה פונר ממסס דנור אחיי ונוי ‪ ,‬ולשי שנפסיק אשר יועו ה' פגיה אל‬
‫פניה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק לז‬
‫והניחוחי לך‪ ,‬ושמתי אני את פני ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬והוא גם כן שם מציאות האייט ומעמדו ‪ ,‬על פוי ני־‬
‫אחיו נפל ‪ ,‬ועל פני כל העם אכבד ‪ ,‬עניינו במציאותם ‪ .‬אם לא על פניך יברכך ‪ ,‬בהיותך‬
‫ובטציאותך ‪ .‬ולפי זה הענין נאמר ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים ‪ ,‬כלומר א מציאות במציאות‬
‫מבלתי אמצעי ‪ ,‬כמו שנאמר ‪ .‬לבה נתראה פנים ‪ ,‬ב וכמו שאמר פנים בפנים דבר ה׳ עמכם ‪,‬‬
‫^ ובאר במקום אחר ואמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול ‪ ,‬י וכנה אותו‬
‫פנים בפנים ה כן אמרו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ‪ ,‬כנוי על אומרו בעניין ספור הדברים ‪,‬‬
‫וישמע את הקול מדבר אליו ‪ .‬י הנה כבר התבאר לך כי שמיעת הקול מבלתי אמצעיות מלאך יכנה‬
‫עליו פנים בפנים ‪ .‬ומזה הענין ופני לא יראו ‪ ,‬אמתת מציאותי במות שהיא לא תושג ‪ .‬ופנים‬
‫‪ ,‬והרבה מה שנעשה כפי זה הענין בבורא ית'‪ ,‬לפני‬ ‫נם כן הוא כלי מקום שעניינו לפניך או בין‬
‫ה׳ ‪ .‬ולפי זה הענין גם כן הוא ופני לא יראו כפירוש אונקלום ‪ ,‬אמר ודקדמי לא יתחזון ‪,‬‬
‫רומז‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק לז א מציאות במציאות מבלי אמצעי ‪ ,‬ר״ל שמרע״ה‬ ‫הענין נאמר הרכה כענין כעס כמו פני ה׳ חלקם ; והוא‬
‫היה דבק עס הנפרד דביק שכלי אמתי בלתי‬ ‫ג״כ שם מציאות האיס!מעמדו ‪ ,‬הרצין בו בחייו וכמציאוהיז‬
‫כמו על פני מל אחיו נפל ועל פני כל העם אכבד ענינו שוס אמצעי ובלי השתמשות הכה המדמה ‪ :‬ב וכמו שאמר‬
‫במציאות ‪ .‬ולפ״ז הענין נאתר ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים בפנים וכר ‪ .‬ר״ל שזה רוצה לומר מציאות במציאות ‪:‬‬
‫ג ובאר במקום אתר ואמר וכו׳ ‪ .‬בא לבאר הרב שמה‬ ‫פנים כלומר מציאות במציאות מבלתי אמצעי‪ ,‬כמו שאמר‬
‫לכה נתראה פנים ‪ .‬והרצון בו כי מה שהשיג משה היה בלי שפירש נאמרו פנים בפנים דבר ה' עמכם שר׳ל מציאות‬
‫השתמשות כח המדמה אבל היה שומע הקול מבין שני במציאות אינו ענין ציור שכלי נבואי כי כל העם לא היו‬
‫הכרובים והס המחשב והשכל והיה השפע מגיע לו מאת נביאים בלי אמצעות שוס כיז דמיוני אבל ר״ל שהשיגו‬
‫השי״ת באופן שלא ישתמש הכח המדמה ‪ .‬והגה ביאר הרב מציאותם מציאות הקול הנברא סי; לנפש ‪ :‬ר וכבר כנה איתו‬
‫כי על שמיעת הקול בלי חידה והשתמשות הדמיון יאמר וכו׳ ‪ ,‬ר״ל וכבר אתה רואה שהפסוק כנה השגת העם את‬
‫פנים כי יאמר פנים בפנים דבר ה׳ עמכם ‪ ,‬וביאר במקום מציאות הקול הנברא חון לנפש פנים כמו שביארנו ‪ :‬ה כן‬
‫אחר נאמר קול דברים אתם שומעים יתמונה אינכם רואים אמרו וכר ‪ ,‬ר״ל כמי שאני מוצא לשון פנים אל פנים על‬
‫זולתי קול ‪ ,‬וכנה וה הקול בפנים אל פנים אע״פ שלא היו הקול ששמעו העם כן אתרו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ‪,‬‬
‫משיגים שים תמונה כן אמרו ודבר ה׳ אל משה פגים ר׳׳ל השגת הקול מאת השם שהיא השגה שכלית מבלי שום‬
‫אל פנים כגוי על אמרו ספור הדברים וישמע את הקול חקוי ומבלי משל ‪ ,‬וזה הקול אינו ר״ל קול ממש אלא השגה‬
‫מדבר אליו ‪ ,‬ודע שיש הפרש נין הקול שהשיג משה כי הוא שכלית נבואית סשועה‪ ,‬ואס כן כבר התבאר שכל שמיעת קול‬
‫היה קול נבואיי והקול ששמעו ישראל היה קול נברא על בכלל יאמר פנים אל פנים עם היות שהקול שהשיגו היה‬
‫צד הפלא כמי שנעשו שאר המופתים ‪ ,‬ובהשגת אותו הקול קול גברא חון לנפש והקול שהשיג משה ד׳ל השנה שכלית‬
‫נאמר פגים בפנים דבר ה' עמכם כן אצל משה בעבור סשופה על בוריה ‪ ,‬וזה רמז אל סוד גדול ממדרגת הנבואה כי‬
‫שהיה שומע הקול בלי דמיון נאמר עליו פגים אל פנים ‪ :‬שמיעת מקול מאת ה' יתברך במראה והוא ער בלתי מולם‬
‫ומזה הענין ופני לא יראו ‪ .‬הרצון בו אמתת מציאות השם אי אפשר אלא למרע׳׳ה וכי זו היא המדרגה העליונה על שאר‬
‫על מה שהיא עליו לא תושג בשום פגים לשום מלאך כ״ש הנביאים שהוא השיג השנה שכלית פשועה מבלי מידות וכמו‬
‫וכ״ש לשובני בתי חמר ; ופנים ג׳׳כ הוא כלי תקים שענינו שיבאר הרב בס' מיה משני ; ו ועל זה רמז הנה נאסרו הנה‬
‫כבר התבאר לך כי שמיעת הקול וכר ‪ ,‬ומזה הענין ופני לא‬
‫יראו ‪ ,‬ר״ל מענין השגה שכלית מציאות במציאות ונאמר ופני לא יראו ר׳ל שאמחת מציאותו יתברך לא תושג אבל שאר‬
‫הנמצחות‬
‫אברבנאל‬
‫המגיע אליו ‪ .‬ואמי הי•‪ :‬נ;‪1‬ל ‪-‬נכה כנוי נאמרו נ‪5:‬ור כדנריס ולא‬ ‫שניה ‪ ,‬לא נזכר שה לשון דנור כי אה לשון הודעה ‪ ,‬מ־גס אפין נאכי;‬
‫אמר ששור דנריה נכיל התניע לישיאל ‪ ,‬לני שדעתו הוא שישראל שמעו‬ ‫לוננר שהיה הדנור המשל״ שידעו ה' שניה אל שניה נלי אמלעי כמו שידע‬
‫הקול ולא הכינו אותו ולא תתו‪,‬־ דנריו ‪ ,‬אתנה משה היה מנין הכיל ‪,‬‬ ‫ויכיר האוה למגרו נשניו ‪ ,‬ולא רצה לתרגמו ממלל ‪ ,‬כ׳ לא היה נששוק‬
‫ולזה אמי נו ספור דניים ‪ .‬והנה הדני אשר ׳שתתנו נו תשה ויש־אל‬ ‫לשון דנור ‪ .‬ואתה הרע״; עיין נוה ואה ׳כיה ה' אלהי‪,‬־ לכנין דעת‬
‫הוא שלא היו השגותיהם על ידי הכת המדגנש‪,‬אש תשה שהיה השפע תל‬ ‫יותר ישי נ‪1‬ה הנה מה עונ ומה נעים ‪ ,‬כי והו מה שראיתי תני נו‬
‫על שכלו מכלי דמיונו ‪ ,‬ואש יש־אל לשי שהיו משיניה הקול נאזניהם ‪,‬‬ ‫והוא ג'נ שה מציאות הא״ה רינת ליזפשה מ־כנה י״שעיה נאמיו‬
‫ולא ככת התדנזה ‪ ,‬הנה אס כן כשלילוה המדמה והיות השגותיהם עליהם‬ ‫)ויין נ'( גשתים יכהה שניו ‪ ,‬שהכוונה ני ששתי היות •עלי״ו מניאותו ‪.‬‬
‫נהיותס יקציה נהשתמשזת ההזשיה נזה היה כתושה ‪ ,‬אכל היו נידניש‬ ‫וכן רחז לשנים שנאמר נננראית יתזכאל ולמה שנא נהורה מהדנור האלה׳‬
‫נהשגה ‪ ,‬יש־אל היה תווזשת כקול מניע לאזנה ‪ ,‬ו״שה היתה השגתו‬ ‫למשה שנים נשנים ‪ ,‬העי' הרג נו מציאות נניניאות נלי אמצעי ‪ .‬ואמנם‬
‫שכלית ולא מואשית ‪ .‬ולרמוז אל השתון וההנדל הזה אייר היה התנאי‬ ‫מה שאמר ה־נ אתר זה נמו שנאמר לנה נתראה שנים יראה שאין ענין‬
‫לן כי שמיעת הקיל מכלי אתצעות נילאך יכנה עליי כניה נשניה ‪ .‬והמלאן‬ ‫לו ‪ ,‬כי היא כנר הוכיח אמהת השתון‪ , -‬אנל אהשיג שננערן להניאו‬
‫הנזכר כאן הוא השת התדתה כתו שניא־ו ה־נ נשי־ישו נש־כ ני־ה ת־נ‬ ‫לשי שהשתו‪,‬ז למנת שניה היה לנד מציאות ‪ ,‬ולכי ההדג הושיף לוניר‬
‫נהושו ‪ .‬זא— שקול שאתר כאן הוא נישיתל ניותש ‪ ,‬זנתשה היה השגה‬ ‫מציאות כמציאות נלי אמצעי והיה נ־אה שנילת נניס עם היות כנאמר‬
‫שכלית ננזאיית כשהיה מתדנק עס הננדל ‪ ,‬וזז היא כוונת הנ‪-‬ניני ששי'‬ ‫על המציאות הנה לא ’שלוג האמצעי ‪ ,‬לנן ראה להוכיס שלילת האמנעי‬
‫על זה ירצה כי הכנים נכלל נאמריה על שניע הקול הה א ‪ ,‬אה ש‪-‬פ‬ ‫ועליו אמר כמו שנאתי לכה נתראה שניה)ד׳ה נ׳ כ״ה י׳ז;‪ ,‬וכתי שא־נר‬
‫דנריש מנלתי תידות למשה צניאו עליון ‪ ,‬ואש קול ננרא אנל ישיי׳ל‬ ‫שנים נשנים דני ה׳ עמכם ‪ ,‬רצה הרג כמאמר כוה ‪ ,‬לתת ההנה אין‬
‫ע'נ ר׳ל כי כנוי השניה הוא על היית ההשגה נה‪:‬י■ והיית הנזשיג ע־‬ ‫נאמר ניש־תל שדני ה׳ הם עננס שנים נשנים ‪ ,‬נננו האמר כמהה ‪,‬‬
‫ויתחלשו נהיות קול משה ננוא״ מגיע לאונו ‪ ,‬וקול ׳ש־תל ייותש‬ ‫נהיות האומה ננלל כלתי מנעת לתדיגתו נננושה ואתר שכמו כנא׳‬
‫ומזה הענין ושני אא יראו ‪ ,‬אמתת מציאותי על מה שהוא לא תושג ‪,‬‬ ‫נישרתל פנים נשנים משאת הכיל התגיע אליהם ‪ ,‬נמו שאמר ותמונה‬
‫ר׳ל שפה שמנע האל ית' ממשה ‪ ,‬היה לנד השגת אמתת מציאותו ‪ .‬ויתשו‬ ‫אינכם רואים זולתי קול ‪ ,‬נכם אמי נננשה שנים נשני־ משאת הכול‬
‫מוה‬
‫‪59‬‬ ‫נט‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק לז לח‬
‫י רומז שיש ננראות נם כן עצומות אי איפשר לאדם להשיגם כפי »‪ r‬שהם; והם וזדעות הנ א דו ת^‬
‫ויחסם לשם שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחזוק ההשגחה נ ה ם תמיד ‪ .‬ואמנם הדבר המושג אצלו ^ ל‬
‫אצל אונקלוס על האמת ; הם עניינים אשר הם למטה מאלו כמדרגת המציאות ; ר״ל )‪ ( 6‬עצם החומי‬
‫והצורה ; ועליהם נאמר ותחזה ית דבתראי ; כלומר הנמצאות ; אשר באלו אני נוטה מהם ומשליכם‬
‫אחרי ‪ ,‬על דרך משל לרחקם ממציאותו יתעלה ‪ .‬והנה תשמע פירושי)סרק נ״ד מ‪f‬ה החלק( במה שבקש‬
‫משה רבינו עליו השלום ‪ .‬ופנים גם כן הוא יי כלי הזמן בענין קודם ; לפנים בישראל ; לפגים‬
‫האדן יסדת ‪ ) .‬נ ( ופנים נם כן שם ההזהר וההשגחה ‪ ,‬לא תשא פני דל ; ונשוא פנים ; אשר לא ישא‬
‫פנים וכו׳ ; וזה הרבה ‪ .‬ולפי זה העניין נם כן נאמר ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום ; ^ל ללוות‬
‫השגחתו אלינו‬ ‫‪X‬‬
‫פ ר ק לח אחור שם משותןס; הוא שם הנב ; אחורי המשכן ‪ ,‬ותצא התנית מאחריו ; והוא נט כן‬
‫כלי הזמן בענץ אחר ‪ ,‬ואחריו לא קם כמוהו ‪ ,‬אחר הדברים האלה ; וזה הרבה ‪.‬‬
‫ויהיה‬ ‫■‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הנמצאות זולתו יחב' השיג ומכללם הנבדלים ‪ :‬ז רומז שיש לפניך או בק ‪7‬יך ; הרצון בו נזה שהוא לפני האדם‬
‫נבראות וכו' ‪ ,‬ר״ל א״כ לפי אוגקלום לא השיי מרע״ה מציאות בנזקוס אמד באופן שיראהו ויזזה הענין לפני ה׳ ‪ /‬ולפ״ז‬
‫השכלים הנבדלים ; ח כלי הזמן בענין הקודם לפנים הארן הענין נ״כ הוא ופני לא יראו מזה הענין כתו שאמר‬
‫ואם יאמר אומר סותר לזה בפרק י״ג ושלשים משני ודקדמי לא יתחזון ‪ ,‬רומז שיש נבראות ג״כ מצומות איא‬ ‫יסדת‬ ‫‪,‬‬
‫הוא כסי הסבה השביעית וצפי הסי׳ הראשון מופני לא יראו לאדם להשיגם כפי מה שהם עליו והס השכלים הנבדלים ‪/‬‬ ‫‪,‬‬
‫יהיה פי' אסרו לא יראני האדם ומי י׳ ל שלא ישיגני שום וייחסם יש״י למה שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחזק ההשגחה‬
‫אדם ואף שום מי ור״ל שאף השכלים הנבדלים לא ישיגונ׳ ‪ ,‬בהם תמיד למה שהם שכל והוא שכל והוא עלה לכל‬
‫או נוכל לפרש לא ישיגני שום אדם ויהיה קיים בהשגתו אבל שאר השכלים ‪ ,‬ואס הדבר ‪ p‬שלא די שמשה לא השיג את‬
‫יתבלבל בהשגתו ‪ ,‬וזה הפרק רומז למעשה מרכבה מישעיה הש״י אבל ג' כ השכלים א״א להשיגם על מהותם א״כ‬
‫באמרו יכסה פניו ר׳ל יעלים מציאותו ‪ ,‬וכן במרכבת בימזקאל מהו אשר השיג משה והשיגו השלמים לדעת אוגקלום ומהו‬
‫באסרו ארבעה פנים רוצה לומר ארבעה מציאות כסו הנרצה במלת וראית את אחורי‪ ,‬ואמר הרב כי 'אלו‬
‫מדרגת‬
‫‪.‬‬ ‫מהשכלים הנבדלים‬
‫‪..‬‬ ‫העניניס הס אשר הס למפה‬
‫‪.‬‬ ‫שיתבאר לספה ‪:‬‬
‫המציאות‪ ,‬ריל בעצם החמר והצורה שהם הגשמים הסשוסים‬
‫והמורכבים ועליהם אמר אוגקלום ותחזי ית דבתראי‪ ,‬כלומר הנמצאות אשר האלו אני נופה מהסומשליכס אחרי‪ ,‬והגה‬
‫תשמע פירושו במה שבקש מרעיה כפי דעת הרב‪ :‬ופנים ג״כ נאמר כלי הזמן בעגין קודם‪,‬לפגים בישראל ‪ .‬ופנים ג' כ שם‬
‫אזהרה והשגחה‪ ,‬לא תשא פני דל‪ ,‬ולפ״ז הענק ישא ה׳ פניו אליך לחבר השגחתו בנו‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫פ ר ה ל ח אחור שם משותף היא שם הגב אחורי המשכן והיא כלי הזמן ג״כ ואחריו לא קם כמהו ‪ ,‬ויהיה בעניו‬
‫כרדיפה וללכת בדרכי מדות איש‪ ,‬אחרי ה׳ אלהינס ת ל ט‪ ,‬והרצון בזה כי מי שילך אחר מדית הנביא‬
‫כאלו‬
‫אנ ר בנ « ל‬ ‫קושקש‬
‫‪ p “lD‬ל ז ) א( עצם הזנורד‪ ,‬והחנזר ‪ .‬הוא חזיה נזה בל חנסזנאות מוה ששאר הנמצאיה תמרייה ונבדליס השיג נ׳כ לדעס הרג ‪ ,‬ולק הניא‬
‫א^ייו שתוף אחור ‪ ,‬לג^■ נו דמח איקלוס מה נמו שאפרש ; רוסו שיש‬ ‫שבולם מורכנים טחונור וצורה זולת הענלים הנשדדים ‪,‬‬ ‫^‬
‫וזעה תשטע פיתשו במה שנקש טשה רכינו ע׳ה ‪ ,‬הפירוש ועא שם נבראות נם בן עצוטות אי אפשר להשיגם ‪ .‬הניא סרב השפוף‬
‫בפרק כ׳ר נסחו! הריזי ו ) ב ( ויהיה פנים גם כן הדור ובבור לא הזה לפגים להוכיח שנו»ה אונקליש דעתי נפיחש לא יראו שאגור ודקדמי‬
‫לא יתתזון ‪ ,‬כהכיא נה ק גזגע מ ׳ י סמשת מ נ ת כנבדליה ‪ .‬וחשב‬ ‫תשא פני דל ונשוא פנים ‪:‬‬
‫ק כשפי שלפי דעת אינשלוס יהיה פי׳ כי לא יראני הארס ‪ ' M‬שלא‬
‫יראני ונ׳כ לא יראה ולא ישיג אס החי ‪ ,‬ואינו ק כ׳ אונקלוס הרנה יחי דתקייה ‪ .‬וכק מה שאמי הרג שהה נכיאות נ׳ב עצומות‪ ,‬כנס אוער‬
‫נ׳ נ ימו לעגץ נכנד והוא שלא היה ועת אינקליש שמנע השה ממשה לנד מ נ ת הגניליס ‪ ,‬ושלא וכר רני ממציעת עצמותו ‪ ,‬אכל היה דעכו‬
‫והג׳ ‪ ,‬מהות השכליס הגנדליס ‪ .‬ומפני זה חרנס לא תוכל ליאות פני ‪ ,‬אפי שכינתי ‪ ,‬ותינה‬ ‫ששני דנריס מנע ממגי השם ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬עצמותו‬
‫ופני לא יראו ודזימי לא יתהוון‪ ,‬ני באומר אפי שכינתי רמז לזהותו ‪ ,‬ונאומר ודקרמי רמז לשאר מכלייס ‪ ,‬ולהיחת על שהיו המונעות שתים‬
‫אונקליס נפנים שונים‪ ,‬ואליו כיון כיכ כאומרו כאן ג׳נ ; ושנים ג׳ב‬ ‫באו שס שני הנסוקים לא הונג לראות פני ‪,‬ופני לא יראו ‪ ,‬ותרגמם‬
‫הוא כאי הזסן ‪ ,‬הגיא הרב השפוף הזה להשיר מ ק לפניה האין יסדס )תהלים ק'נ כ׳ו( ‪ .‬והמפישיס חשנו שיש כזה סתירה למה שכתנ >פמ‬
‫י׳ג ונפרק ל׳ מחלז נ׳ ששם אמד שהעולם )א נכרא כהתחלה זמנית ‪ ,‬וכי הזמן הוא נס כן מכלל הנבראים ‪ ,‬וכאן אמד שלפנים האין ישות »ח‬
‫כלי כזמן ‪ .‬ונראה לי שאין נוה פתירה כלל ‪ ,‬לפי שפירוש הכתוג כאן לועס הרש אינו שכתחלס הכריאה גכרא העולה כהתחלה ומנית ‪,‬‬
‫כי אם שיאמר)שלמה( לעניס ר׳ל קורס ‪1‬ה נתחלת הנריאה ‪ ,‬הארן יסרס ‪ ,‬כלומר אתה ית' היית נורא העולם ומיכו האדן ‪ ,‬יהיה אופ ק‬
‫לפנים הוא נערן הזמן הזה שהיא כימים הראשונים ולא ינזיי שהיה זמן ננייאה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫פ ל ס ל ח אחור שם משתתף ‪ .‬שאלתי נפרק הקטן הזה ‪ 1‬׳ דנריס ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬למה לא אמר פוג כאן שאתיר שה משתתף ושיוכ שת‪ « 1‬הוא‬
‫על צד השאלה נמ׳ש נשתזף פנים נהיוסי שום נהם ‪ .‬הב׳ ‪ ,‬למה נהיות פצים יוחד לגד כפציה הנ׳ח כמ׳ש הו‪ 4‬הצד הפניה מכל תי‬
‫אמר שאמור יאמר על פס ה;נ אס חי ואם כלתי חי ‪ ,‬נסי שהניא אחורי המשכו)שמות נ׳זי׳ג( שאינו חי ‪ ,‬ותצא החנית מאחריו)שמואל נ' נ'‬
‫כ־נ( שהוא חי ‪ .‬הג׳ ‪ ,‬מה צורן הניא ליג לפרש אחור על כלי הזמן ‪ ,‬והנה לא נמצא פשוק הדניים )צ׳ל נדכריס( האלהיים נצטרך זה השתתף‬
‫)צ׳ל השתזף( לפרשו ‪ ,‬ונכר השיישנו שלא יניא מהשהופים ני אם מה שיצטרן אליהם ‪ .‬הד' ‪ ,‬נאמרו ויפים נענין ה־דיפה )נס׳ שלפנינו הני'‬
‫בשנוי לשין מכל הכוונה אחת( והיה ראוי שיאמר והוא ג' נ נענין הרדיפה ‪ ,‬שיורה היותו שסוף מתחלף לקוומים ‪ .‬ה ה' ‪ ,‬נמה שהניא כ׳ הואיל הלו‬
‫אחיי צו)הושע ה' י׳א( אחיי שנגר הניא הפשוקים שיאמר נהם אחר כאל יסגרן ‪ ,‬והיה ראוי שיניאהי ראשונה נספור משתתף אח'נ יניח‬
‫הפסוקים שיאתר נהם אחי נשם ית׳ ‪ .‬הו׳ ‪ ,‬שמה שהניא וראית אס אמורי אינו ףסנים עצין הרדיאה שזכר כי הוא אמר תשיג מה שנעשו‬
‫אסרי תה הוא ענין ההשגה נמושכלות לא הרדיפה במרות והפעולות ‪ .‬והנראה אלי נתשונת כל זה הוא שהינ הניא הפיק הזה לנאי נ‪ 1‬שתוף‬
‫אחור שנא נ מיננה שראה הנניא זכייה ‪ ,‬והנה ראה הרג שפניה יאמר נעצה וראשונה לשטח הקודם מהנ׳וו אשר נו הפניה האף והפה ‪ ,‬כי זה‬
‫עורה מלת פנים נאפת ‪ ,‬ולק נשלה נהם הירקון והיות הפנים רעיה נעו שהניא ‪ .‬אט » אחור ראה הרב שאינו ממיינזש א> אחור נ׳ת יומר‬
‫משיתויתש‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק לח לט‬
‫ויהיה בעניץ ההמשך אחר הדבר ‪ ,‬א )א( ולכת בדרכי מדות איש אהד ; אחרי ה׳ אלהיכם תלכו ‪/‬‬
‫אחרי ה׳ ילבו רוצה לומר המשך אחר רצונו ; ולבת כדרכי פעולותיו ; ולהתנהג בטדותיו ; הלך אחרי‬ ‫‪,‬‬
‫צו ‪ ,‬ולפי זה העניין נאמר וראית את אחורי )סרק כ׳א מזה ‪ .‬ומיין נסרק ד' מזה היול ק()נ( ת שת מה‬
‫שנמשך אחרי ונתדמה לי‪ ,‬ב ונתחייב מרצוני ; כלומר בריאותי בולם‪,‬כמו שאבאר בקצת פרקי זה המאמר ‪:‬‬
‫פרק לט לב שם משתתף ‪ ,‬הוא שם האבר אשר בו התחלת החי ‪ ,‬בל בעל לב ‪ ,‬ויתקעם בלב‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אבשלום ‪ ,‬ובאשיר היה זה האבר באמצע הנוף הושאל לאמצע בל דבר עד לב‬
‫השמים ‪ ,‬לבת אש ‪ .‬והוא שם המהשבה נם כן ‪ ,‬לא לבי הלך ‪ /‬רוצה לומר א הייתי נמצא במחשבתי‬
‫כ שאירע‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫פ ר ק ל ח א מדוח ‪ ,‬י״ל כלכת אחרי מדות כיש א׳ כלומר‬ ‫כאלו ילך אחר השם ‪ .‬ולפ*ז הענין נאמר וראית את‬
‫כראותו כלס וזה נמשך ככי סירושו לא כסי‬ ‫אחורי ‪ .‬ר״ל תשיג מה שנמשך אחרי והתרמה לו הרצון נו‬
‫שישיג הנמצאות נלס שהס נמצאות נצורה הראשונה והוא‬
‫אונקלוס ■ ב ונתחיינ מרצוני ‪ .‬ר״ל אחר הנריאה ‪ ,‬וזה הסרק‬
‫רומז למעשה מרכנה מזכריה הנזכר נת אחור כקצת סרקי‬ ‫דמות להם ולכן אס ישיג האדם אלו הנמצאים כאלו הולך‬
‫זה המאמר נסר' נ״ד מראשון ‪.‬־‬ ‫אחר השם ני הס דומים לו ‪ ,‬וזה נמשך אחר פי׳ הרנ‬
‫לא אחר פי' אונקלוס ‪ :‬ונתחיינ מיצוני ‪ ,‬הרצון נו מעצמו‬
‫פ ר ק ל ט א הייתי נמצא ‪ .‬ר'ל שהייתי זוכר אותך נמחשכחי‪.‬‬
‫ויש נושחא לא הייח נמצא ‪ ,‬וגירוש נחמיה‬ ‫ומדעתו ני רצוני ועצמותו הוא דנר א' ‪ /‬וכמו שההולך‬
‫לא היית נמצא נמחשנתי כלומר נמצא היית נמחשנתי ‪:‬‬ ‫אחר רצון איש נאמר עליו שהוא הולך אחריו כן מי שישיג‬
‫אלו הנמצאות אשר נתחנרו מרצוני נאמר שהוא משיג‬
‫רצין השם וזהו אחרו וראית את אחורי ‪ /‬והנן זה ;‬ ‫‪.‬‬
‫פ ל ק ל ט לנ שם משתתף ‪ ,‬ראשונה הוא שם האנר אשר נו התחלת החיים כמי שאמר ויתקעם נלנ אכשלוס ‪.‬‬
‫ולמה שהלה הוא נאחצע הושאל לכל דנר שהיא נאמצע עד ל•‪ :‬השמים ; ונאמר שלישית על מזחשנה‬
‫לא לנו הלך ‪ /‬ר״ל הייתי נמצא נמתשכתי כשאירע כך וכך ‪ ,‬והרצון נכפוק לא הייתי נמצא נמחשנתי נתחיה אנל‬
‫נמצא‬
‫קר שק ש‬ ‫אברבנאל‬
‫פרק לח )א( נהה ת הריזי י כ ה נררב• זולהו ולנהוג על‬ ‫משיאיייזס אל אמול ינ ־ אסר ני אין נאחורים ונדים דכומיה נדי שהס‬
‫רנהגו כו' ‪) .‬נ( ההזיו‪ ,‬סה ־‪.‬ונמיטף אהר‪ -‬ו ה הו מ ה‬ ‫נשנים ‪ ,‬ומשני ים אמר ככנים נ‪ ' 5‬שנהעלר שכיי‪ :‬כם משההן ייוג שהוכו‬
‫ל' ונההייב נ ר צו;' נו' ‪ .‬הר^ו; בזה ני הזוט הטוב אער סא הו‬ ‫הזא על צד ההשאלה נמו ששי־גתי ‪ ,‬ונשהון ־אתיר אייי נכלל שהיא שם‬
‫יוהושע המציאות ברצונו הוא שועל טוב תמיד ו־ו״טסעו טובותיו‬ ‫כנג נין שיהיה מי׳ח אי מזולתי ‪ .‬ולכי שהיה השתין‪ .‬רזה כולל לא אמר נו‬
‫על היטינליס הנשרוים והס י הרמיט ■‘ו ■ו‪-‬טשעו מהם טובות אל‬ ‫‪ 1‬יונ שתושו היא על צד ההשאלה להויות שיש השאלה דלגו השתין שזכר ‪,‬‬
‫ואניר‬ ‫‪,‬‬ ‫הגלגייים ומ; הגיגלים יושפעו טובות אל עולש‬
‫ומתר‪",‬ב מי_צו;׳ ‪ .‬הנמצאו ת כלם בנ אי ‪ ,‬ואפשר 'שרש שירוש‬
‫יען היה השתין אשר זכר כולל השתין‪ .‬ויהשאלה ‪ .‬והותרו נזה השאלות‬
‫סיאשונות שתים ‪ :‬ואתה תיאה שהרנ הניא כ״לת שנים ‪ .‬ו' שתושים ‪.‬‬
‫אהד תשיג ניה ש־נםשך אהר׳‪ ,‬ר׳ א ה ט ב ע הניונה אהם נשי רצוני ‪,‬‬ ‫א' ‪ ,‬כשי השתי הדאשינה ‪ .‬נ' ‪ ,‬על הכעש ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬על המציאות ‪.‬‬
‫ווהו שאמר ונ ת ה״ב מרצונו כניו שאמר צא א הה וכל העם אשר‬ ‫י' ‪ ,‬על כלי המץום ‪ .‬ה' ‪ ,‬על כלי הזיין ‪ .‬י' ‪ ,‬על להשגתה ‪ ,‬ונשתוף‬
‫ברגליך ענינו הנמשכים אדריך ונתרמה ל' ר׳א ה‪,‬הדמות היא‬ ‫אוזוי הניא מהם שנים לנד והש ההגתה ה־אשונה ‪ ,‬והנאנזר על כלי‬
‫לוה הנמצאות בלם נ׳ הגלגל נתרמת לו נתששיע הטוב ונ תנו ע תו‬ ‫סמן ‪ ,‬לשי שלא מצא נכתינ שתוף אחר והוא ג׳כ כלי הזי־ין נעגין‬
‫לעילם השפל על הנונר‪ ,‬ה שניה נ׳ תנועתו על הבונה הראשונה‬ ‫אמר ‪ ,‬יאתריו לא גס כמוהו ‪ ,‬ויהיה נפנין הרדיפה ‪ .‬אתש‪ 1‬נ תגי שלא‬
‫קיים עצמו ובל מה שבוה העולם הששל מהרמה לו כשי רצונו‬ ‫כיון הרכ לעשות שגי שתופים אשד מאתור ואמד מהרויכה ‪ ,‬איל כיין‬
‫הקרום אי; לך נ ל מין ומי; מלמטה ש^א יד‪,‬׳ר‪ ,‬שמור ק״ם מצר‬ ‫)עשוה מפגי המגיגים האלה שתין אתד ‪ ,‬ילז׳א י^שוגה שהוא כלי הזמן‬
‫הטבע המונח להם בעשיית ההויוה וההולרוה ונז ה יתרכזו לו‬ ‫כענין א תינ״ו שהניא פכיגיש על הזמן ‪ ,‬ו ‘ ^ ר ויהיה כעוין הרדיפה‬
‫שהם עושים תמיד ונוראים וולהם והוא המנוון מאתו יתברך ‪,‬‬ ‫שירופו שיהיה כשאון הזמני‪.‬שזכר נאמר פעמים נעגין הרדיפה ולכת‬
‫וזה הוא אמרו אשר ברא אלה־ם לעשוח ר׳ל הנבראים יד‪,‬יו‬ ‫כדרכי מדוש איש אשי ‪ ,‬ר׳ל שכאשר יל־ אדם אשרי מדות שישי ואיש‬
‫עושים וזה נתחייב מרצונו‬ ‫אחר ‪ ,‬יאמר על ההליכה ההיא אתי • יאי‪ 1‬סשז שזה יגזור הזמן ולכן‬
‫הוא נכנה ומיוסר על הששון הוןודם ‪ ,‬והגיא פסיגיפ אחרי ה' אלהינם‬
‫תלכו)דנרים י׳ג ה'( אשרי ה' ילכו)הושע י׳א י'( ואמר שהכוונה נהה רדיפת רצינו ‪ ,‬ולכת כדרכי פעולותיו ‪ ,‬ולהתנהג ויירותיו ‪ .‬ואמי הלשוגיש‬
‫האלה לפי שהמצות שעמים ניישם אותם אליו יש' ככי רצונו ‪ ,‬וכעמים נ־ראים כעילית ככי היותו כושל נ;י'שו ‪ ,‬וכעמים נגיאים מרות נכי‬
‫מנהג כני ארם ‪ ,‬וכמו שיונור נפיג נ׳דמוה התלת ‪ .‬ואחרי שרונית וה ניפשיי‪ ',‬האל הניא כסוג הלך אתו׳ נו ‪ ,‬שיו־‪ :‬שההליכה הית אתר'‬
‫מצווי לא אשי האל‪ ,‬והוא ממה שיוכיששאשור נשמר על ההרדינה ‪ .‬ועל הששון הכוצל הזה שישמר אשו־ ענהו־ן‪ ,‬והיויכהמירי מדותהתיש‪,‬‬
‫אמר הרג ולכי וד העגין נאמר ו־איש את אשורי ר׳ל לכי וה העגין הכולל הוי; וה־דיכה נאחר וראית תת אשורי ‪ ,‬ולכן הכיש ני־ישו כוגל‬
‫לזמן נאמרו השיג מה שנמשך אשרי והמדמה ל׳ יגשחיינ מרצוגי כלו־•־ נר״ש׳ כלם ‪ ,‬כ׳ הנמנאיה הה מאותריה מהתל ‪ ,‬נזכאת הודן שננדאו הם ‪,‬‬
‫‪ ,‬והוא יש' קרפון‪ ,‬ונהיוהם נזתדמים אליי וגרדכים אתריו‪ ,‬הגה א'כ השמוך‪ .‬אתר הוא ‪ .‬והותרו נוה השאלות ג' י' ה ו'‬
‫פ ל ק ל ט אב רוא האבר שבו המראח הי כא בעא אב ‪ .‬אדר ה־נ כל נעל לב ‪ ,‬לכי שוכר הכילוהין נהה־ הנכש לגנר ‪ ,‬שיש מהנעני‬
‫שיים שאין להם לנ יהשיוש משכשש נהם ככל הגון ‪ ,‬כמו כנחשים והעג־ניה ‪ ,‬ולוה כשנה כל נטל צ‪ . :‬ייאיי שנדע נדנ‪-‬י וה‬
‫הש' י׳ מריס ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬מה יאה היג להניא ההשאלה שיאמר לב על אמצע כל רנר והיא אינו ציי!־ לעניינו ‪ .‬ג' ‪ ,‬שאתה שיאה שהניא הרנ‬
‫נשתמש הינ‬ ‫מ אן שפה ששופיס לשם לב שיאמר על הלג הנשמי ועל אמצע כל רנר ‪ ,‬ועל ה״השנה ‪ ,‬יעל המצה ‪ ,‬ועל הרצון ‪ ,‬ומל השכל ‪,‬‬
‫הש־‪.‬וכיפהשנשה‬ ‫עלהמצע כל הדיר ודתשנה יעצה לא היי‬ ‫שיאמר‬ ‫אכל‬ ‫הרצון ועל השכל ‪,‬‬ ‫ני אם משני השתוכים שיאד־ על‬
‫ההם ציינים נעניניו ולמה הייאם ‪ .‬נ' ‪ ,‬נמס שהחעכק ה־נ לנאר שלש נהרכש וכי' שהוג לא ירין לנכי מימי ולרונ כ ז ו ' ; ‪ ,‬והוא רנר כלתי‬
‫ציין אליו נעניניו ‪ .‬ד' ‪ ,‬נמה שהניא להיכיח שיא‪,‬מר לנעל הענה כהו־ ונשת׳ לכם ריעיש כלני )ירמיה ג' ע׳י( ‪ ,‬ינכפיק ההוש נתמר נו‬
‫יה' ‪ ,‬והיה לו לפונו לננעה נאמיו וננר הושאל לי יש' ‪ .‬ולזה העיר האנור׳ ‪ .‬ה' ‪ ,‬ניה ראה הרב להניא שתון העצה מנכד שתין הרנון ‪ ,‬כי‬
‫הזא אינו נריך אליו ‪ ,‬והכסוקיס לא יוכיחו על העצה ‪ ,‬ני אמרו לנ אהד לסמלי־ את רוד )ד׳ה א' י׳ג ל'ש)י ענינו ששרונש נמששנה לתשינ נמה‬
‫שיצעיכו אליו ‪ ,‬או רהסרק הרציו שלא ירצו רנר ידוע ומוגנל וידזהו ‪ ,‬נמה שלא ידעו ’מה ידנו למשוש‪ 1 ,‬נ; לא ישרן לנני מידי ‪ ,‬פירושו שלא‬
‫ירצה דגי שיתש־ע מעשותו ‪ ,‬ויום כן שמיד יאמר לג על המחשנה יעל הרצין וע; השכל ולא על העצה ‪ , '1 .‬נשתין ‪:‬־תיין שיא־יר לנפל‬
‫השכל הניא ראיות איש נגיג ילנ־‪) .‬איוכ י׳א י'נ( לג חכם )ימינו )־‪,‬הלש י' נ'( וארי שיאמר עי‪ ,‬השש נאזתי איש‪ , ,‬ולש ה;יש ‪::‬יק לנ שיאויר‬
‫טל השכל ולמה לא הניא על וה ששותיס ‪ .‬ו '‪ ,‬שאחריו אמר וכן והשנה אל לננך )דנ־יס י' ל׳ע( ולא ישינ י‪,‬ל גנו ‪,‬ישעיה ע׳ד‬ ‫יי‬
‫י׳ס( ולא נשן לכס ה' ל> לרעש )דנייס ניע ג׳( והשסוקיס האלה ?לוסר ;הס לג ‪ ,‬לא יתייחש נהה כ)נ אל הש־׳ ‪ ,‬ולמה הניאם כמקום הזה ‪,‬‬
‫נהיושו‬
 ‫ס ‪60‬‬ ‫מורה נבובים חלק ראשיץ ‪6‬רק לו‪*6‬‬
‫כשאירע כך וכך ‪ ,‬ומזה העניין ולא תתורו אחריי לבבכם ‪ /‬רוצה לו«* רדייפת מחשנותייכם ‪ ,‬אשר‬
‫לבבו פונה היום ‪ ,‬מחשכתו סרה ‪ ,‬והוא שם העצה ‪ ,‬כל שאריח ישראל לב אחד להמליך את דוד ‪,‬‬
‫כלומר על עצה אחת ‪ ,‬ובן אמרו ואוילים בחסר לב ימותו ‪ ,‬כלומר בחסרון עצה ‪ ,‬וכן אפרו לא יחרף‬
‫לבכי מימי‪ ,‬עניינו לא תטה עצתי מזה הענין ‪ ,‬כי ראש הדברים בצדקתי החזקתי ולא ארפה ולא‬
‫‪,‬‬
‫יחרף לבבי מימי ‪ ,‬ומענין יחרף אצלי אמרו שפחה נחרפת לאיש ‪ ,‬חמה לערכי כלומר מנחרפה‬
‫רוצים בה נוטה מקניין העבדות לקניין האישות ‪ .‬והוא שם הרצון ‪ ,‬ב ונתחי לכם רועים כלבי ‪ ,‬היש‬
‫את לבבך ישר כאשר עם לבכי ״ כלומר רצונך ביושר כרצוני ‪ .‬וכבר הושאל לבורא לפי זה הענק ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כאשר כלבבי ובנפשי יעשה ‪ ,‬עניינו יעשה בפי רצוני ‪ ,‬והיו עייני ולבי שם כל הימים השנחתי‬
‫ורצוני ‪ .‬והוא שם השכל ‪ ,‬ואיש נבוב ילבב ‪ ,‬כלומר ישכיל ‪ ,‬וכן לב חכם לימינו ‪ ,‬שכלו בעניינים‬
‫השלמים ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬ולפי זההענין הושאל לשם בכל מקום ‪ ,‬ו״ל שהוא מורה על השכל‪ ,‬ג אלא‬
‫‪t‬‬ ‫‪,‬‬
‫הזר שהוא מורה על הרצון ‪ ,‬כל מקום כפי עניינו ובן והשמח אל לבבך‪ ,‬ולא ישיב אל לבו‬
‫וכל מה שרוטה לו כולו בחינת שבל‪ ,‬כמו שאמר ולא נתן ה׳ לבם לב ^ ע ת‪ ,‬י כמו אתה הראת‬
‫לדעת ‪ /‬אמנם מאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בבל לבבך ‪ ,‬פירושו אצלי ה בכל כחות לבך < כלומר‬
‫כתות‬
‫ש “ם נ צ ב‬ ‫אפודי‬
‫ב ונחיזי לכס רועים כלני ‪ ,‬ר״ל וזה חימה נ׳ זה הפסוק נמצא הייתי גמחשנתי וזוכר אותך ‪ :‬ונאמר רביעית על שם‬
‫אמר יוז׳ והיה לו לפרנו נ ס רה שהניא למעה ססנו נאסרו העצה כמו שאמר כל ישראל לב אחד להמליך את דוד ‪.‬‬
‫‪J‬‬
‫וכנר הושאל לו יוז׳ ‪ :‬ג אלא הזר שהוא מורה ונו' ו״ל והוא שם הרצק ונתתי לכס רועים כלבי ‪ ,‬היש א ת לבך כאשר‬
‫שיש לו זרות מה על השסוקיס שנאו נפוץ ר‪5‬ו>יכ להיויזם את לבבי ‪ :‬ומזה הענין הושאל לבורא נ מו שאמר נאשר‬
‫מפסיס‪ ,‬ומזה הענץ וייזעלג אל לנו כמו ששי' נש' כ"פ ; בלבני ובגששי כאלו יאמר כאשר ברצוני ‪ ,‬והיו עיני ולבי‬
‫ד כמו אתה הראה לדעה ‪ .‬י׳ל כמי שאתה הראש לרפת ר׳׳ל שם כל הימים׳ השגחתי ורצוני ; ונאמר חמישית על השכל‬
‫נסיגת שכל כך אמר לנ לדעת ר״ל נסיגת שכלית ‪ :‬ואיש נבוב ילבב‪ ,‬ומיה הענין הרבה בדברי הנביאים‪ ,‬ומזה‬
‫ה נכל כסות לננך ‪ .‬ר׳׳ל הניאו לשרש כן ולא שרשו מכסיגת הענק הושאל להש״י בכל מקום‪ ,‬ר״ל שהוא מורה על השכל ‪:‬‬
‫אלא הזר שהוא מורה על רצון‪,‬ר*ל שיש פסיקים מועשים שהם‬
‫מורים על רצון ‪ :‬ואמרו י אהנת את ה׳ אלהיך בכל לננך‪ ,‬אין הכוונה ני הפנ ה שכלית כי אין נו חלקים על שיאמר לו כל לכן‬
‫פי' הרנ ננ ל לבנך היא בנל נחות הגוף כלם ׳ ואמנם ייוחס ללב למה שהוא התחלה ראשונה נ חי וממנו יצאו נ ל פעולות‬
‫הגוף ‪ ,‬וג׳כ אין הרצין שיאהבו נ ל נחות הגיף את הש׳יי‪ ,‬כי מי שאין לו השגה שכלית איו אפשר שיאהב את השם ׳ לכן‬
‫יהיה‬ ‫‪,‬‬
‫אב רבנ א ר‬
‫נהיויוו נצהי זריך צהוניא שיאמר נאזס צג>‪1‬צ מ כל כנ‪:‬י יונימו וצא נאמצע הדנריס ‪ ,‬ולתי »ונ רי‪ 6‬המפש״ת אמצא ראשונה המאשגה ‪,‬‬
‫על הש׳י ני לא יומת סלג נסס לויח' ‪ .‬ח ‪ /‬למס נתוך השסוקיס ההע ואוז׳ה הרצון ננחירח עשייתו זנר^כלס‪ ,‬ואחריהת הניא שתוף השכל‬
‫והוצרכו כלה כיי לתיש עס^ ואהגה את ה׳ אלהיך ננל לננן ‪ ,‬נעו‬ ‫הניא אמה היאח לדמי! )שס ד׳ ל׳ה( וננסה הסוא לא נא שת לנ‬
‫ומה לו נענ׳! הזה ‪ .‬נו׳ ‪ ,‬נמה שסי׳ ואהנח חח ה׳ אלהין נכל לננן שאמרתי והושיי עת זה פשאלות א׳ נ׳ ‪ .‬והביא הרג גענץ הממשנה לא‬
‫)שת ו׳ ה׳ו על נחות הלג ‪ ,‬ולמה לא פי׳ סעגי! השכל או מעניו הרזי] לצי הלן נאשר הפן איש מעל מיכנו« למלניס נ׳ ה׳ דו ( והוא משאי‬
‫לנד ‪ ,‬ומה לו לשרש הסתוץ ההיא ‪ ,‬והוא לא נאמר על הש׳י ‪ ,‬ני את על )צ׳ל משאלת( אלישע לגתוי נאשר הלן אתרי נממן לשאל ממנו ‪ .‬ויהיה‬
‫סיייש הנהוג לרפא הרג מנ ד ה נאיליאער הנניח התנזשוג גרויי שנאשר‬ ‫הארת ‪ ,‬ואץ לנו לומר שראה הרר לומר נהל האוח נששן ‪ ,‬לשי הורש‬
‫שהס שח■ לנכות ‪ ,‬כי הנחיר איני יוצא מסי הפשע שאמר נהל לננן נלשי) הלנא אתה אאיי ג »‪ )1‬לא הלך לני ונואשנא• אנזריך ‪ .‬ולא הייתי‬
‫ימיו ‪ .‬היו׳ד ‪ ,‬נאמרו נהל המות לנן ‪ ,‬כלומר החוח הניך כלס ‪ ,‬ני נמאשנהישת פאן נאשר האך איש מעל המניננה ‪ .‬והנה הניא הרנ ג׳ נ‬
‫החאלת הכל מן הלג ‪ ,‬יהעגץ שחשים חנליח פעולוחין כלת השנחו ‪ ,‬שיפן עצה עה הייא אפשר לעיש הפסוקית שהניא על הרצון או פל השכל ‪,‬‬
‫ומיה המאמר פעם יראה שישיש נכל לינן על הנחות נמ׳ש נהל כאוס לפי ש»י מג שזנייפ ניננייס המעשיים אתרי המתשנה תמצא העצה‬
‫לנן ‪ ,‬ושעה יראה שיש־שהו השי הזנחה הראשונה הגשמיח המ׳ש כלומר והיצק ‪ .‬וגס ^ לנצלה נפסוק ננל לננן ‪ .‬וגס שיאה הדג הפסוקיה‬
‫כחוא הנון ‪ ,‬ופעס יפישהו על השכל האומר שחשית חנליח פעולותיו כלה יוכיחו שיכווגו נעצה ‪ ,‬מאמר ואוילים נאסר לג ימותו ‪ ,‬למה שאוילהוא‬
‫השגתו ‪ ,‬ייאיי שנדע נאי וה מהשתיכית ׳נניסהוהרנ כפי האמח ‪ .‬והנה נעדר העצה ואי» ג עוי הרצון ‪ ,‬גת לא יאמר על נעדר השנל ‪ .‬ונן לא‬
‫יחרן לנכי מימי יאה הוג לפרשו על הפצה מפאת ראש הפשוק שאמי‬ ‫נל המפרשית לא העירו על הדנייס כאלה אשר העירותי ‪ .‬והנראה אלי‬
‫נהתרת! הוא ‪ ,‬שהרג ח ה להניא הפרק הזה לפרש דנרים ממעשה נצוקיפ רחזקאי ולא ארפם קוים לא יתרן לנני מימי ‪ ,‬ני ‪5‬יקיפ היא‬
‫דומה ללנני ‪ ,‬שגא׳ על ספצם םצוו־רא ‪ ,‬ולום אמני הרג ט ראש הדניים‬ ‫גיאשית והוא ויתפצנ אל לנו ‪ ,‬ויאמר ה' אל לנו ‪ ,‬שויתעצנ אל לנו ‪,‬‬
‫הוא נאמר על הרצו! רמו שהניא נפרץ כ׳ע שענו ‪ ,‬ויהיה )יאמר ה׳ נצדקאי היפקתי שהיא הונמה מהאסלה הפשוקים ‪ .‬ולפי שלא יקשה לפירושו‬
‫אמרו י מין נאלו ט א מורה על הפעלות גשמיי ‪ ,‬לדא ומפגין י סין‬ ‫אל לנו נאמר אס על הרצין יאה על השכל ‪ ,‬והציור המושג אצלו ית׳ ‪.‬‬
‫ומאשר מצא הרנ פסוק ואסנת את ה׳ אלהין נשל לננן שייחס האהנה אצלי ונו׳ ‪ .‬ואחרי זה הטא הרג שהון אחר מהיצק ‪ ,‬והגיא ונתת•‬
‫אליי נהל הלנ ‪ ,‬גזר שאין ראוי שיפירש הלנ ההוא על הגשמי אחרי ללם רוטם נלני‪ ,‬ואין אצלי נזה עעגה ט אם שהרג לא השניא נפסוק‬
‫היואו נושא האהנה האלהית ‪ ,‬והאלו }צ׳ל ונא לי( עס היות הלנ ההוא שהניא שטה מיומס להש׳י‪ .‬זאאגייז הניא השתין האזרון מענין השכל ;‬
‫מהמצעה)צ׳ל נאמצע( ה׳ה מחוכר חוונק לי יח׳ ולאהנתו ‪ .‬וכוי לפרש והנר‪ .‬לא הניא הרג על זה השסון פסוקיה מהאל ית׳ לפי טסמוך לוה‬
‫שני העניינים האלה ממעשה נראשית ‪ ,‬ומואהנת אח ה' אלהין ננל הפמקים שזנר נעגין הרצון נאשר נלנג׳ וננפשי יעשה )שמואל א' נ'‬
‫ל׳ה( והיו עיני ילט שם נל טמים למלטם א׳ ע׳ ג׳( ט הלנ הנוני‬ ‫לנכן ‪ ,‬היצרן הרג לומר שהלכ מלכד הנאתו הראשונה יאמר על ה׳‬
‫ענייניה ‪ ,‬אס על אמצע נל דנר ‪ ,‬ואס על המחשכה ‪ ,‬ואם על העצה ועל שה נאמר על השנל ‪ ,‬ולוה אמי הרג ולפי וה הענין הושאל לשם ננל מקום‬
‫כרצץ ועל השכל ‪ .‬ואמר זה נדי לפרש נשל לננך על נל השתיפיה ר׳ל שהוא מורה על השגת הפנל אלא הוי שהוא מורה מל הרצין ‪ ,‬נלומר‬
‫פסו־ הוד שונר נפרק‬
‫‪,‬‬ ‫האלה ‪ ,‬יצוה הנסינ שנאהנ את השם נמתשנתנו שתהיה תמיד לעניו ‪ ,‬שנל הפשוקים שהטא צאמרים על השנל ‪ ,‬אלא‬
‫ונ'נ געצתני שלא חהיה להרע ילחעיא ‪ ,‬הי אם להעינ ולענרי ‪ ,‬וניצוננו• נ׳ ע והוא ויתעצג אל לנו שהוא נאמר על הרצון ‪ ,‬ושאר הפסוקיה נלם‬
‫שנרצה תמיד הינריס המוחייה ולא האסורים ‪ ,‬ונן נהשהלה ; ואחרי יאמרו על השנל ושזהו הממון נזג■ שאמר ולט שהוא נשמו טל הפסיקים‬
‫ד‪,‬קרסה כוונתי ‪ .‬אפרש הדגוים ואתיר השאלות ‪ ,‬הגה הניא הרנ כאן שוכר לא ‪9‬ניאם הרג עוד ‪ :‬ואטנם מה שאמר הינ עוד ונן והשנוא‬
‫שיאמר לנ על אמצע הדני ׳ לפי שהעצה והמחשנה השלימה סיא סמיו אל לנ ע ‪ ,‬הוא הקדמה לפי׳ ואהנת את ‪ 9‬׳ אלטן ננל לגנן ‪ ,‬אמי‪-‬‬
‫‪080‬‬
 ‫מנרה נבוכים חלק ראשון פרק לט מ‬
‫כהות הגון‪ 1‬כלם‪ ( 6) ,‬כי התחלות הכל מן הלב ‪ ,‬והעניין שתשים תכלית פעולתך כלם השגתו כמו‬
‫שבארנו בפירוש המשנה ובמשנה תורה ;‬
‫פ ר ק מ ) א ( רו ח שם משתתף ^ הוא שם האויר כלומר יסור אחר מארבעה היסודות ‪ ,‬ורוח אלהים‬
‫מרחפת ‪ .‬א והוא גם כן שם הרוח המנשבת ורוח הקדים נשא את הארבה ‪,‬‬
‫רוח ים ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬והוא גם כן שם הרוח החיונית ‪ ,‬רוח הולך ולא ישוב ‪ ,‬אשר בו רוח חיים ‪.‬‬
‫ב והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד ‪ ,‬והרוח תשוב אל‬
‫האלהים אשר נתנה ‪ ,‬והוא גם כן השפע השכלי האלהי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו ‪ ,‬כמו‬
‫שנבאר לך בדברנו בנבואה ‪ ,‬במה שראוי שיוזכר בזה המאמר ‪ ,‬ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי‬
‫עליהם ‪ ,‬ויהי כנוח עליהם הרוח ‪ ,‬רוח ה׳ דבר בי ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬והוא נם כן שם הכונה והרצון ‪ ,‬כל‬
‫רוחו יוציא כסיל ‪ ,‬כוונתו ורצונו ‪ ,‬וכמוהו ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע ‪ ,‬יאמר יתפרדו‬
‫כוונותיו והנהגתו תתעלם ‪ ,‬וכמוהו מי תכן את רוח ה׳ ואיש עצתו ^ יודיענו ‪ ,‬יאמר מי הוא אשר ירע‬
‫סדר רצוני או ישיג הנהנתי למציאה א ל היא ‪ ,‬ויודיעגי אותה ‪ ,‬כמו שנבאר י בפרקים )ע״ן נס״נ ‪,‬‬
‫מהחלק‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫שכליה כי איך יאמר הפסוק בכל שכלך רק רוצה לומר בכל‬ ‫יהיה פי' זאהכת את ה׳ אלהיך שתשים תכלית פעולתך‬
‫כחוח נפשך ;‬ ‫כלם השגתו כמז שביאר הרב בפי׳ אכוק באחרו וכל מעשיך‬
‫פ ל ק מ א והוא נם כן שס הרוח המגשבח ‪ .‬בכאן ביאר‬ ‫יהיה לשם שמיס ‪:‬‬
‫הדעת האמתיח כי הרוח אינו אויר‬ ‫הרב‬ ‫פ ר לו מ רוח הוא שם משותף הוא שם האויר היסודי‬
‫ממנועע כמו שחשב אבוחמ״ד אבל הוא מהנמצאות המורכבות‬ ‫כמו אמרו ורוח אלהים ‪ .‬והיא גם כ! שם הרוח‬
‫ולוה עשה שתי בחינות ‪ :‬ב הדבר הנשאר מן האדם ‪ .‬ר״ל‬ ‫המנשבת כמו ורוח הקדים ‪ ,‬ודע כי הרוח המנשבת אינו‬
‫‪,‬‬ ‫שהענין הנשאר לפי דעתו הס מושכלוח נקנות ‪ :‬ג יודיענו‬ ‫יסוד האויר כי יסוד האויר פשוט ורוח המנשבת הוא דבר‬
‫ר״ל הני״ן רפה ור״ל יודיע לנו אותם ‪ ,‬ר״ל מי היא אשר ידע‬ ‫מורכב במי שיתבאר בטבעיות ‪ :‬ונאתר שלישית על הרוח‬
‫סדר רצונו והנהגתו‪ ,‬כי מלת תכן כוללת הסדור והעצה וההנהגה‬‫החיוני רוח הולך ולא ישוב ; ונאמר רביעית על הדבר‬
‫הנשאר אחר המות ואשר לא ישיגהו ההפסד כמו והרוח‬
‫וכו' ‪ .‬ווה הפרק רומו לאמרו צא ידון רוחי באדם לעולם וגו'‬
‫שר״ל ענין הנבואה ‪ /‬ורומו במעשה מרכבהנאמרורוח החיה‬ ‫חשוב אל האלהיס אשר נתנה‪ ,‬ולא חמר הרב שהרוח נאמר‬
‫באופנים י״ל רצון החיה שהוא הגלגל הוא להניע האופנים שהם‬ ‫על נפש האדם המתהווה עמו למה שאותו הנפש והרוח‬
‫היסודות ; ד בפרקים יבואו בהנהגה‪,‬הם פ׳ י״ח וי״ט משלישי ;‬ ‫הוא נפסד ‪ ,‬ואמנם הנשאר אחר המות הוא השכל הנקנה‬
‫ויאמר חמישית על ההשפעה השכלית האלהית אשר ישפיע‬
‫על הנביאים ויתנבאו בו כמו שאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך וזה הרבה ‪ :‬ונאמר ששית על הכוונה והרצון כמו כל רוחו‬
‫יוציא כסיל ‪ .‬ומזה הענין מי תכן רוח ה' ואיש וני' והרצון בו מי הוא אשר ידע סדר רצונו והנהגתו למציאה ‪ .‬ויודיענו‬
‫ר״ל‬
‫קרשקש‬ ‫א ב רבנ א ל‬
‫פרק לט )א‪ 1‬ני התח‪-‬׳ת הכל מן הלב ‪ .‬ר׳ל ה ת חל ת‬ ‫שעם היות שרפשוק גלמי־ שה לג על השכל כמו פזגיא וכשרות הל לננך ‪,‬‬
‫להם‬ ‫האברים ומעגזדם הוא הלב שהוא‬ ‫י‬ ‫ילל ישיג תל ליו;ישעיה מ׳ד י׳ע( והיכיס ששם )למר על השכל תלסר‬
‫בעורקים היוצאים ממנו הדם שהוא מזונם והרוח שהוא טענזירם ‪.‬‬ ‫שהול ע׳ד ילל נתן לכס לב לדעת שהול גלמר עי‪ ,‬השכל לתיי ששמך‬
‫פרק מ )א( רוח הוא שם משותף ^ והוא שם ה א ד ר‪ ,‬ורוח‬ ‫הלג למלת לדעת ‪ ,‬ולפי שהפהזק שהכיל הר‪ :‬ילל >תן לכה ה' לנ לדעת ‪,‬‬
‫אלהיס מרחפת על פני הט־ם ‪ ,‬ייא ירדנו לסוף דע ת‬ ‫י‬ ‫יפרשהו הרג גתמיה ‪ ,‬נלתיו וכי לל >תן ה' לכם לב מוכן לידיעה ולמה‬
‫הר׳ם השלם בזה ‪ ,‬כי היה נראה כי אמרו מרהפת על פני המים‬ ‫לל תדע ‪ .‬והוכית הרד שוב נלעי‪ ,‬ני' הפשיז הלמתי שילמי נתמיה‬
‫הוא שם הרוה ה מנ שבת ני לשון מי ח ס ת נדנור ותנועת כאמרו‬ ‫נמ׳ש עוד נמו לתה הילת לדעת ולל הכיל הפשח הוה לפרש נו שם‬
‫רחפו ני‘ עצמותי ונמו אמרו על גוזיייו ירהף ובמפה לשם‬ ‫לד כי לס להיניה שנתן הש׳י לישרלל הכ!ת ידיעה ‪ ,‬וממנו ירלה שיתמיה‬
‫להיותה מ תנועע ת ‪ ,‬ובן אמר הוא שאלו היה רוח שם היסור איך‬ ‫למי ‪1‬לל נתן לכם ה' לנ לדעת ‪ ,‬לכל עם היות ש;נ נכסוקים הללו‬
‫סמכו לשם יותר משאר היסודות‪ ,‬ונראה שוכר הדברים האפשריים‬ ‫כלס נאמר על השכל מ ה ניי׳ש ית' ולהנת לת ה׳ הלהי!־ ככל לכנן ‪,‬‬
‫להיותם מורגשים כי החיבר יראת ש־היא דייגיר ממ ש כמו שנבאר‬ ‫לין ראוי שיפורש לנד על השכל ני אס ככל כהות הלב ‪ ,‬רני;ו לומר כל‬
‫בפרק ל' משני ;‬ ‫השתופים שוכר נלד ‪ ,‬מחשנה ועצה ורצון ושכל ‪ ,‬ולוה אמר הרד אמנם‬
‫מאמר ואסנת ה' להעיר שלין פירוש הפסו־‪ ,‬הוה כפסוקים הקודמים ‪ .‬ולפי‬
‫שהעצה וכמתשנה יוההו לל הרדמה לשר מישנו כמוה ‪ ,‬לבן א״ר ה־נ כלימ־ כמות הנוף ‪ ,‬י׳ל לס תאמר למה יותש ר״השנה והעצה והשכל‬
‫והרצון ‪ ,‬ללכ ‪ ,‬נהיה מישנה כמיח ‪ .‬דע שה־ יוחכי ליון■ נכלל ‪ ,‬לכל נק־לו לג לפי שהתחלת כל הרנריםמן ה'‪,‬נ ‪ ,‬וינלר אי‪,‬־ יצדק להכב‬
‫להש׳י נמתשכש ונעצר וניצון ינהשכל ‪ ,‬למר הרנ והעצי; שמשיש תכלית כעולותין כלש השגתו‪,‬ר׳ל שהכחות כלשהם הצנה לשכל והוא תכלית‬
‫הכתות והשלמיית כלה‪ .‬עיי] נרה שלמרת׳ כוש ושיתרו עמו ששלי‪-‬ותכלש נל לתת נמקומם ;‬
‫פ ל ק ם רוח שם מ״שתהף ‪ .‬לחי שה־נ מניל כ‪:‬־ק כניה לנל־ שתושי החנייה הנונר נו ■ת' ולהריו הניא ש וף להוי המתנגד לו‪,‬‬
‫וכן לנ שהוא האמצע שנגנף ‪ ,‬ולה־יי הנייו יוח שהוא הנולד נלד ‪ ,‬ונפש שהיל נשולה נרות ‪ ,‬ופירש שהוא ת מ־ ננע; נפש ‪ ,‬ופנף‬ ‫י‬
‫שהוא כלי תנועי‪ .‬ההי ‪ ,‬ועין ישמע שהה כלי השגוי‪ ,‬המייה ‪ .‬ווה קשי־ הפיקיה והנה הניח נריס ששה שתיפיה ‪ .‬הי ׳ ‪ ,‬שילנג־ על יסוד‬
‫הלויר ‪ ,‬והול היסוד הפשיע ‪ .‬נ' ‪ ,‬שילייר על ה־וה המנשנת ‪ ,‬ובוה הודה ה‪.‬־נ דעהו כשלין הרוה תויר ממנועע כמו שכמנ תנוממד ‪ ,‬לנל הול‬
‫מהנמצאות המודנניח ‪ .‬ג' ‪ ,‬הוא שיאמי רוח על רות ה־ ״י ‪ .‬ד' ‪ ,‬שילמר על הכת הדני׳ והול השכל נפע) הישלר תהיי המות ‪ ,‬ולמי היד לשר‬
‫לל ישיגשו ששפשד ‪ ,‬ימי למושנלוס שנקנות שלין נשם שתתלה להנשד ‪ ,‬ונוה העי־ ה־נ על שהשכל היקנה נמננ‪.‬עית ■נמישכנה יהליינעוי‪ , .‬הוא‬
‫הנשאר לחיי המות ‪ .‬ה' ‪ ,‬מ ל שילמי רוח על השפע היניאיי לש־ ימול ממננדל על נפש הננית ‪ ,‬והנה הניא ה־נ נשתוף הוה פשוקיש מהננולש‬
‫הללשית ופשיקיס יירות הקודש ‪ ,‬לפי שגס וה ילמד צנולה ע׳ד נענדה ‪ .‬ו' ‪ ,‬שיליי־ רות עצ ה־נון והכוונה ‪ ,‬והכית מוה מי מכן תת רות ה'‬
‫וליש עצתי יודיענו וישעיה מ' י׳ג( ‪ ,‬וליי־ הרנ נפייישו ‪ ,‬מי לש־ ידע שיי רציני לו ישיג הנשנמו למציאה מי־ שיל ‪ ,‬ויודיענו ליחש ‪:‬‬
‫וכדי לכלי כוינמ הרג ראוי שנכין נ־כ ינרי הנדנוני שכתנ כפירושו לוה הניקוש ו צ‪ ,‬כי מלי‪ .‬מכן טצלת הידיעה והכדור ‪ ,‬ומענה רמו)הנמגה ‪.‬‬
‫והג׳ל ננווצתז שהוא מצל נדני' שרנ שמורה נ׳ קושיות ‪ .‬א' ‪ ,‬נלפרז עי לשי ידע שדר רצונו ‪ ,‬ולא ידענו לש יפרש שרג תכן על הידיעה ‪,‬‬
‫או‬ ‫־‬
‫סא ‪61‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מ מא‬
‫ממזלק נ׳( יבאו בהנהגה ‪ ,‬והנה כל רוח מיוחם ‪ .‬לשם היא לפי הענין החמישי ‪ ,‬וקצתה לפי הענלן‬
‫האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנג יפו^ בכל מקום כפי »‪ r‬שיורו ע^ו הדברים ההם ן‬
‫‪,‬‬ ‫פרק מא נפש שם משותף ‪ ,‬הוא שם הנפש החיה הכוללת לכל מתיש אשר בו נפש חיה‬
‫‪,‬‬
‫והוא נם כן שם הדם ‪ ,‬לא תאבל הנפש עם הבשר והוא גם כן שג‪ 1‬הנפש המרכרת ‪,‬‬
‫כלומר צורת האדם ‪ ,‬א חי ה׳ אשר עשה לנו את הנפש הזאת ‪ .‬ב והוא שם הדבר הנשאר מן האדם‬
‫אחר המות ‪ /‬והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ‪ .‬והוא שם הרצון ‪ ,‬לאסור שריו בנפשו ‪ ,‬כלומר‬
‫ברצונו‪ ,‬וכמוהו אל תתנני בנפש צרי< כלומר אל תסגירני ברצונם< וכמוהו אצלי אם יש נפשכם‬
‫לפבור את מתי ‪ ,‬כלומר אם יש כדעתכם וברצונכם ‪ ,‬וכמוהו אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי‬
‫אל העם הזה ‪ ,‬ענינו אין רצון לי בהם ‪ ,‬כלומר לא ארצה להעמידם ‪ ,‬וכן כל זכר נפש שבא מיוחס‬
‫אליו יתעלה הוא בענין הרצון‪ ,‬כמו שקדם לנו באמח‪ ,‬כאשר כלבבי ובנפשי יעשה ‪ ,‬כלומר ברצוני‬
‫ובדעתי ‪ ,‬ולפי זה הענין יהיה פירוש ותקצר נפשו בעמל ישראל ‪ ,‬פסק רצונו מענות ישראל ‪ ,‬וזה‬
‫הפסוק לא תרגמו יונתן ב״ע כלל ‪ ,‬שהוא הבינו לפי העגץ הראשץ ופגשו ממנו הפעלות ונמנע‬
‫לפרשו‪ ,‬אמנם ק״שיוכן מזה הענין האחרון יהיה הפירוש מבואר מאד ‪ ,‬שהמאמר קדם שהשגחתו יתעלה‬
‫הניחה אותם עד שמתו ‪ ,‬וצעקו לבקש תשועה ולא הושיעם ‪ ,‬וכשהפליגו בתשובה ‪ ,‬ועצם דלותם ‪,‬‬
‫וגבר האויב עליהם ‪ ,‬רחמם ופסק רצונו םהתמ‪ T‬עמלם ודלותם ‪ ^ ,‬ומהו שהוא מופלג ‪ .‬ותהיה‬
‫הנייח‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ריל יודיע לנו אותה ‪ :‬מ ה כל רות מיויזסוז להש׳׳י הוא‬ ‫פ ר ל ( מ א א מ> ה׳ אשר עשת לנו את הנפש הזאת ‪.‬‬
‫לפי הענין הסמישי הוא הענין האתרק אשר כי הרצון ‪.‬‬ ‫ר״ל והיא המדברת המנעח מן הנבדל‪:‬‬ ‫י‬
‫וזה הפרק רומז ללא ידון רוחי באדם ואמרו ג ם כן רוח‬ ‫ב והוא שס הדבר הנשאר אוזר המות סן האדם ‪ ,‬ר׳ל אחר‬
‫החיה באופנים ‪:‬‬ ‫אשר עשה הרב חלוקה רביעית מהדבר הנשאר מהאדם אמי‬
‫נפש שם משותן הוא ‪ ,‬נאמר על נפש החיה‬ ‫פרק מא‬ ‫המות ולא כללו עס צורת האדם נראה שדעתו שנפש המדברת‬
‫הכוללת לכל מיני ש'כ מו שאמר אשר בו נפש‬ ‫י‬ ‫אינה עצם שכלי אלא הכנה לקבל המושכלות וההכנה תפסד‬
‫חיה ‪ :‬ונאמר שנית על הדס נמו שאמר לא תאכל הנפש‬ ‫כי הוא כח גופני והמושכלות הנקנות ׳שארו אחי המות ‪,‬‬
‫ע ם הבשר ‪ :‬ונאמר שלישית על הנפש ה מדנר ת שהוא‬ ‫וזהו אמרו שם הדנר הנשאר וכו׳ ‪ :‬ג ודעהו שהוא מופלג ‪,‬‬
‫» ד ת האדם כמו שנאמר חי ה׳ אשר עשה לנו אח הנפש‬ ‫י״ל רמז לזה שהוא הכת הפועל הרע אשר חייג להם זה הרע‬
‫הזאת ‪ :‬ונאמר רביעית על שם הדבר הנשאר אחר המות‬ ‫עד היום ההוא פסק סלהרע להם וזה אסרו פסק רצונו ‪,‬‬
‫נמי ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ‪ ,‬בכאן גלה‬ ‫וכבר אמרנו למעלה שרצון יאמר על האמצעיים המשפיעים ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫המתהווה ע ם האדם אינה‬ ‫הרב דעתו ני הנפש ___ ‪.‬‬
‫המדברת‬
‫הנשארת כי היא הווה ונפסדת אכל השכל הנקנה הוא הנשאר ועליו נאמר והיתה נפש ונו׳ ‪ :‬ונאמר חמישית על‬
‫הרצון אל תתנני בנפש צרי ומזה הענין אין נפשי אל העם הזה ‪ ,‬ר״ל אין רצק לי כלומר ולא ארצה להעמידם ‪:‬‬
‫ואמרו ותקצר נפשו בעמל ישראל ר״ל פסק רצונו מעמ ת ישראל ‪ .‬וכבר ידעת ני רצונו הוא רצונו הקדום והוא‬
‫הפבע‬
‫אברבנאל‬
‫)דנריס י׳ב כ׳ג( והגיא ולא תאכל הננש עם הכשר )פס( ונראה לומר‬ ‫או על סדר הרצון ‪ .‬נ' ‪ ,‬פאמר הרנ או ישיג הנהגמו ‪ ,‬ויראה שי*;ש‬
‫שפסון ני הדם הוא הנפש חשש הרג אולי יפורש ני נדם הוא סצפש ‪.‬‬ ‫רוח על ההנמה ומא שתיף שלא ונרו ‪ .‬הנה להשיג לפתי הופיות האלה‬
‫ונמה שאמי ני גפש כנשי צדה הוא )ויקרא י׳ו י׳א( ולא ימשך » ה‬ ‫יזער הנרנוני ‪ ,‬כי מלח תכן כוללח הידיעה והשדוד ‪ ,‬ונזה להשיב למ׳ש‬
‫היות הנפש נקיא דם‪ ,‬ולוה הניא פסוק ולא תאנל הנפש עם הנשר ‪,‬‬ ‫הרב מי הוא אשר ידע סדר רצונו יס' ‪ ,‬ואמר כצרנוני עוד והעצה‬
‫שאכילה אי אפשר שתחול ננפש אס לא שגא׳ שקרא הנפש יה ‪ ,‬שהמיר‬ ‫רמו להנהגה ריל שמ׳ש הרג המורה או ישיג הנהגחו אינו סי׳ רוח ‪,‬‬
‫אכילתו ‪ .‬והשתוך! הג' ‪ ,‬הוא שיאמר נפש על הנח הדבר׳ ואמי הרג נו‬ ‫אגל הוא סי' ואיש ענהו יודיענו‪ ,‬ועל העצה ההיא שנא ננתונ ‪ ,‬רמו‬
‫צורת האדם ‪ ,‬נמו שהניא תי ה' אשי עשה לצו את הנפש מאח )ירמיה‬ ‫הדג נאמרו או ישיג הנהגתו ‪ ,‬וו׳ש הניגוני והעצה רמו להנהגה ‪ ,‬הנה‬
‫לית עיז( ומאשר זני נה עשייה ויחסה אל הנבול ‪ ,‬יורה שהוא הכת‬ ‫כהנארו דנרי הרג נזה ודני' המס־ש הנרנוני ‪ ,‬ולסי ני' הר‪ :‬יהיה נו׳ן‬
‫הצנרא נאדם ‪ .‬ונוס הורה הרג שהיה דעתו נמסות הצפש האנושי כדעת‬ ‫יודיענו וסה ‪ ,‬ר׳ל יודיע אותנו ‪ ,‬והסרק מס רמו לאמר לא ידון רוחי‬
‫אלנסצדר שהיא הננס לנו לקנל כמושנלות ‪ ,‬והיא זולת הונר הגשאר‬ ‫נאדה למולש )כראשית ו' ג'( שהוא מהרנון ; אבל ראוי שנדע מה יאה‬
‫אחרי המות ‪ ,‬והיתה נפש אדוני ציורה נציור החיים )שמואל א' נ׳ ה‬ ‫הרג להניא שאר השחוסיס החלה ‪ ,‬ומה שיועילו בענייניו ‪ .‬ואומי שהנחה‬
‫כ׳ט( שהיא רמז להשארות הצפשיי ‪ .‬אמגם דטח המסתיום היא )זולת( זה‬ ‫הראשונה שהניא היא העצמות נכי‪.‬ונ ‪ .‬והנ' ‪ ,‬מהרוח הנמשכת ‪ ,‬הניא‬
‫נשלורה האום היא ע‪5‬ס שכלי מונ! להשניל ודעת מויכנ משניהם כמו‬ ‫לסרש וישמעו את קול ה' אצהים מתהלו נגן )רוח היוה )שם ג׳ ח'(‬
‫שתראה נמאמר הני מם׳ הנעש ‪ .‬ולא מצאנו לרג המורה דנרים נדרוש‬ ‫שהוא נמעשה נראשיח ‪ .‬ג' ‪ ,‬מרוח החייס ‪ .‬י' ‪ ,‬מהשכל הנשאר ‪ ,‬הוא‬
‫מה ני אם טס הסיק ו מי ק ע׳ נשהון!רנ> ‪ :‬ואם תשאל ולמה לא עשה‬ ‫לנאר סוד מסודות התורה והיא כסתירה הנראית נססוקיס ‪ ,‬שאחי אומר‬
‫נפסוןזיות חלון השסופים האלה כשיאמר על הצורה האצושיה״ושיאמי‬ ‫רוח הולך וצא ישונ)תהלים ע׳ה צ׳ע( ואתד אומר והרות י‪.‬שינ אל‬
‫עוד על הנשאר אמר המות ‪ .‬תהיה התשובה שנפש מ ה יכול הינ לפרשו‬ ‫האלהיס )קהצח י'נ ‪ 1‬׳( להודיע שאחד מהס ידנר נריח החיוני הנפסד ‪,‬‬
‫על ההכנה ועל השכל הנקנה ‪ ,‬אנל ריח לא היה אפשר לפרשו על הנת‬ ‫והאחד ידנר מהשכל ‪ .‬והשתוסים החמישי והששי הוצרך הרג אליהם‬
‫וההכנה ‪ ,‬ני אס על הדנר הנמצא נפיעל ‪ ,‬ולוה הניא בנפש שחוף ההכנה ‪,‬‬ ‫לענייניה האלהייס ‪ ,‬והוא רומו לרוח הנאמר נמעשה מרכבה רוח החיה‬
‫ולא הניח נרות ‪ .‬והשתוף הה׳ שעשה נשה נפש הוא שתאמין טל הרצון‬ ‫נאוסנים )יחזקאל א׳ כ׳( ילה לומר רצון החיה שהוא הגלגל להניע‬
‫כמו שהוכיחו מהפשוקים ‪ .‬והגה מהשתופים האלה לקצתם נצטרן הרג‬ ‫האופציה ‪ ,‬שהם היסודיס ‪ .‬יהסרקיס אשי זכר הרג נהשגחה הס סרן‬
‫לנאי סודות הנפש ומהותה ‪ ,‬וקצתם והוא האחרון לנאר שם נפש שנא‬ ‫י׳ג וי׳ע מהח׳ג ‪:‬‬ ‫_‬
‫נאל יח' כמי שינח שנאמר מל הרצו! ‪ .‬ולא תשים לנך לדנרי המפרשים‬ ‫פ ר לו מ א נפש שטמתזותף‪ .‬הניא הרג נשתוף נסש ה׳ אופציה ‪.‬‬
‫שאמרו שהרצו! נדנרי הרג יאמר על האנוצע״ם המשפיעים ‪ ,‬ני תוהו הפה‬ ‫הא' ‪ ,‬הוא שיאמר על הצסש התיוגית ‪ .‬נ' ‪ ,‬שיאמר על‬ ‫*‬
‫שוא ודני ‪ 3 6‬ולא טוו! הדג לזה ולא טלה על לט ‪:‬‬ ‫הדס ‪ ,‬והצה הניא השחון‪ .‬הי׳ הזה כיי להסיר ספק ני הדם כוא הנפש‬
‫שרק‬ ‫‪16‬‬ ‫טז‬ ‫נסור ה נ בוני ם ח׳׳א[‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק מא מב‬
‫‪,‬‬
‫הבי׳ת באמרו בעמל ישראל ‪ ,‬מקום מ״ם וכאלו אמר מעמל י־מראל ‪ .‬וכבר מגו טזה נעלי הל־הון‬
‫הרבה ‪ ,‬והנותר בבשר ובלחם ‪ ,‬וכן אם מעט נשאר בשנים ‪ ,‬וזה הרבה ‪:‬‬
‫פרק מב חי שם הצומח המרגיש ‪ ,‬כל רמש אשר הוא חי ‪ .‬והוא שם הרפואה מן ההלי ההזק‬
‫מאד ‪ ,‬ויהי מחליו ‪ ,‬כמתנה עד חיותם‪ ,‬וכן בשר חי‪ .‬וכן המות שם המיתה‪ ,‬וש־ם החלי‬
‫החזק ‪ ,‬וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן ‪ ,‬כלומר הזק חליו ‪ .‬ולזה באר בנן הצרפית ויהי הליו חזק‬
‫מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה ‪) ,‬ר( שאלו אמר וימת היה סובל שיהיה חולי הזק ק־וב למות‬
‫כנבל בשמעו את הדברים ‪ .‬ואמרו קצת האנדלופין כי נתבטלה נשימתו עד שלא הושנה לו נשימה‬
‫כלל ‪ ,‬כמו שיקרה לקצת חולי הלי השתוק‪ ,‬ובהחנק הרחם עד שלא יודע אם הוא מת או הי ויתמיד‬
‫זה הספק יום או יומים ‪ .‬וכבר הרבי ג״כ לעשות זה השם בענין קנות החכמה ‪ ,‬ויהיו חיים לנפשך ‪,‬‬
‫כי מוצאי מצא חיים ‪ ,‬היים הם למוצאיהם ‪ ,‬וזה הרבה ‪ .‬ולפי זה נקראו הדעות האמתיות חיים ‪,‬‬
‫והדעות‬
‫טוב‬ ‫שם‬
‫שמת ויצאה נפשו ממנו ; ואמרו קצת האנדלוסיס ‪ .‬אמת‬ ‫הטכע התערניי אשי הגיע העת והזת! שכסק הנגזר עליהם‬
‫כי אן< שנאמר בו לא נותרה בו נשמה כי לא מת אבל‬ ‫מהרע אותם ולכן הושיעם ‪:‬‬
‫נתבטלה נשימתו עד שלא נשארה לו נשימה כלל שהרי‬ ‫חי שס צומח המרגיש כמ״ש כל רמש אשר‬ ‫פרק מב‬
‫כתיב בדניאל ונשמה לא נשארה בי והוא ודאי לא מת ‪,‬‬ ‫הוא חי ‪ .‬ונאמר שנית על הרפואה מן החולי‬ ‫י‬
‫ודעת הרב כדעת האנדלוסים אלא שייחסו להם להעלים‬ ‫החזק כמ״ש ויחי מחליו ‪ .‬וכן המות שם החיתה ושם החל'‬
‫הענק ; ויאמר שלישית על קנות החכמה כמ״ש ויהי חיים‬ ‫החזק כמ״ש וימת לבו בקרבו ‪ .‬ולזה ביאר בבן צרפית ויהי‬
‫לנפשך ‪ :‬ולכן היו הדעות האמתיות חיים והדעות הנפסדות‬ ‫חלת חזח מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה להורות לנו‬
‫מות‬
‫קרשקש‬
‫‪. .‬‬ ‫אברבנאיל‬
‫פ ר ק מ ב )א( שאלו אמי וימת היה סובי‘ שהיה הליו חוק‬ ‫פ ר ק מ ב הי שב הצומח וגו׳ ולוה ביאי■ בב; הצרפית 'ירי'‬
‫שלא מצאנו וימת נ נ ׳ל‬‫השיים ’‬
‫'‬ ‫הפייא י‪ 1‬יל הרב‬
‫׳‬ ‫מאד‪,‬‬ ‫הליו הזק ניאד יו׳ ‪ ,‬הרפרשיס נלב ונבלו ואין עוזר‬
‫המקרא בל־ התדברות עב עני; אתר שלא יהיה הרצו; בו מיתה‬ ‫יהלס הככיתי שריה דעת ה־נ ‪:‬נ; הביני״ה לא נית אתר' בוא' נו וירת‬
‫ממש אניי וימת לבו בקרבו רומה לאומרו ו־פנ ריבו‬ ‫כ• אס שהיה ת)יו יזו־ מאד‪ ,‬ושלוה טון הרנ נאדר נבת; שא;ו אמר‬
‫וימא היה סונל שהיה הא ולי תז־‪ , ,‬לרמז על נן השיומיא שנא' נו יייית‬
‫ואמרו גה נן שרעאו היה שנן הל־ש־ת גם כ; לא מא ‪ ,‬ו‪:‬לכ; רנור לזה נגיה שהניא ראיה מאתי נא נחרה נו ‪:‬שמה 'מ;ניכ א׳ י־‪ 1‬י׳ו;‬
‫ואמיו שלנ‪,‬י הניא הינ ניאמר האנדלוביב !אנתי שנאויא(‬ ‫שהרי כתונ נדניאל לי'ייז( ונשמה לא גיאיה ונשארה( ני ‪ ,‬והוא נידאי לא מא‬
‫עוד נזה הש' לעני; אא״ת המאיה שירתו! להשכלה ני הם‬ ‫שנתנטלה נשימתו ‪ ,‬ריל דנן הצרטא אשר זה־ ‪ .‬וא״רו המש־שים ג'כשרמז הדנ‬
‫נמיאהם ק‪-‬ויה חייה ונאנ הנ״נוני נהידואיו לזה המקום ז׳ל‪ ,‬שאלו אמר וימת והוא נשונמיה ‪ ,‬והפיא תאליהו הוא פגאב אה כיה כהן‪,‬אין‬
‫טמא עצמו ואחשונ שידע שיחייהו והעומד לאייא הוא נאי ‪ .‬ו טון כ' אשי נא; ניד ענדיו נהתית ולהאייא ‪ ,‬ויהיו הה קינ‪-‬יב תיש זינושו‬
‫מנני כמלאמה וענדי ה' לעילה יחיו ‪ ,‬ט הה אנילו נמיאאן קרויה אייה ניכרעות הא״תיוא הנשארות קרויה ח״ם והנרהדוא קרויה מיא‬
‫ויניס דישני אדרת ענד יקיצו אלה לתיי עולה ואלה לעא ק; כי אמלא כא־ק רעה תא ה׳ ‪ ,‬גם כי ישיא חק ויזנו־ לעא נוא איינאו ‪ ,‬וכני אמר‬
‫אשלח רוחן ינראי; והתיש ונו' אסשוי שאיי' זה עצ האישים וכיון היודע ענ׳ל ‪ .‬ומהשאמד והנלא ״אניהו ותשונאו עציו הוא נד־■ לעג‬
‫י׳ג טא^ ימולמה שנזני נמלכים דהאיש אשי קנ־ו נקני אלישע ויקב )ויעמוד(‬ ‫אוצרים איש ימלכיב נ'‬ ‫וכמבאר פנים ‪ ,‬ומה שאמר ויהי הב‬
‫קם על רגליוכלומר נפעל ‪ ,‬אנל רמז הנא‪ 1‬ננעה היוא נזיק צכיא נלל האנשים‬ ‫לא חיה אוהו ארס ולא‬ ‫על רגליי )שה( וילה לומר שגם כ;‬
‫יקוטים איש מפני הדלאמה ר׳ל ממיסים ננשוא‪ :‬כהעדר הידיעה ‪ ,‬הנה א! עניי השם והם החנ״יב לעילה יחיו ‪ ,‬וצנ; קב איישע ״קנרו רנזז‬
‫לחיות השגאם ‪ ,‬ונ״ז שפי' יעחו כי הדעוא האמאיות ק־ויים חיי‪ :‬והצפנדוא מיא ‪ .‬ועוד רצה המפרש ה‪.‬מפש'ד הזה ל־מוו לאחייח טמהים‬
‫כאומר ורכים מישני אדמה עפר יקיצו )דגיאל י'נ נ׳( ט המלא הא'; י ע ה‪ ,‬ר׳ל כי כאח״ה היא רמז לשלמה השנוא ננשואיה‪ :‬יוה מיוחד‬
‫נכלמים ‪ ,‬ולכן אמי ורכים‪ ,‬גב גא; רמז שגי לאחיה כאומר ג‪ :‬כי ישיא חק ר׳ל שהתחדשה האישים זה אתרי זה וניחא ההוייה האתידיא אחרי‬
‫ההפנד היא החתייה ‪ ,‬וימו שהוכיח עיד מתשלא ‪-‬וסן יניאו; ה תו‪:‬פ‪:‬׳ אדמה )אהלים ק׳ד ל'! ואמי שנהשנאו היא שאמדו עצ האישים‬
‫וכדון היודע ‪ ,‬ואל זה נעו המפישים כלס ‪ :‬וגיאש־ יאיאי כל המעיידה כה׳ הזה ה־אינו פה הא־ינו לשו; גגד הרג כמי־ה ‪ ,‬כחשכה שכיון‬
‫הדנריה הרעים האלה ‪ ,‬ראיחי אני לפרש דעתי וצהיהוא העמים והשריה שכצדק כ' חמ־י פיו ואומר שה־נ עשה שאי שאופיה כאינה )נ׳ל נאי(‬
‫שנא' על החיים האמחייה‪ ,‬ושיאמר על הטיאיח ‪ ,‬ואמר שהמיח נאמ־ גה כ; מל כמה המואלע והחולי האזק‪ ,‬י״ל שאי וה אלי שיהיה אס‬
‫כרותות אה נליחות אה כאנייה כשיהיה )צ׳ל כשהאילס אזק י;'א מות ‪ ,‬והיכיאו מאודיכננל וימת לכי כקרנו )ש‪-‬יואצ א' נ־ה לי‪ ( 1‬שצא דא אי ‪,‬‬
‫וידאלנו כקדנו ‪ ,‬יהיה פייושו שחלה חוליחזק ‪ ,‬ו'מר ה־נ שלפי‬ ‫הנהא־כ‬ ‫לפי שאח״כ ח״ד ויהי נעשית הימים ויגיןא ה' אא ננל וימיה ‪,‬‬
‫"מלח וימת יסכול האלי כיאר רכהוכ כד; הציפית ויהי אליו מזק מאד כד אשר לא ני־־ה נו נשתה ‪ ,‬והמאור הוה שנאנ כ־נ איני אמר‬
‫אשר לא נותרה ני נשמה כמי שאשכי רדפישיה ‪ ,‬אצל הניאוי היא ‪ ,‬ששה בפ־ שקדם צו האלי ‪ ,‬ומאשר וכר התלי שכיה לו ישכא אמריו‬
‫יו'ש וצום כיא־ כנן כצרפיא ויהי הליו הזק מאד עד אש־ לא נותרה נו‬ ‫הנעות )צ׳ל המוא( 'יעני שנתלה ונאקרנ אל ההשבד עי שייח כודאי‬
‫נשתה‪ ,‬יירה שקדה צי הוליאזק ומא נבון ‪ ,‬וניההד־ן עצרי ג'כ מצאנו כנן השיצמייו כהמיאה ש‪.‬אמיה נו נהה אתרי האלי ‪ ,‬כמו שא'־ ראשי‬
‫לאשי ויחש־ וגו' שאהו אל חמו )מלכים כ' ד' י׳ע( ר׳ל שחלה כרהשו חולי חוק ‪ ,‬ולכן אמר נהכפל הלשין ראשי ‪ ,‬ראשי ‪ ,‬ואייר יישנ על‬
‫כרכיה עד הצה־ים וימא ‪ ,‬הנה טמיאה ההיא נ'נ נאה אחרי ז‪:‬־‪ ;1‬החלי ומאקרנ אל ה־ע ‪ ,‬והוא הדורה והמנאר שהיא תיאה נייאלעת ‪.‬‬
‫והנה הפהזקיס מידיה על אמתת זה ‪ ,‬שננ; כנרפיא אייר ה' אלה' אשד נא צפש הילד הזה על קיט )שה א' י׳ז כי׳א( ומלא השב אוי־ש שהיה‬
‫מח נהתצט ‪ ,‬כ׳ש כאמיו על קרנו ‪ .‬וככר האאת; הכהפי ליישנ הפהוק הוה ואמ־ שהיא מהשאון הא' או הד' אשר ונר נשם נפש ‪ ,‬והוא‬
‫מנוא־ הנטול ‪ ,‬ואמנה ד׳ש הרד עוד שאלו חמי רמת כיה היכל שיהיה החיל' חזק ‪ ,‬לא כיון הלילה ננג־ וימא הנזנר נ‪ ;:‬השונמיא נמו‬
‫שפירשו עליו‪ ,‬כ■ שה ניאיי האולי קודם כמי שזכראי ‪ ,‬אכל אמרו על וימא ה‪.‬ז‪:‬ר כננל ‪ .‬הנה דני' ה־נ צעקו אוצה כי כ; הוא ‪.:‬א־יר שאצו‬
‫אמר יימס היה היכל שיהיה החולי חזק וקרוד למח נננל ‪ ,‬יורה ט וימת אשר וכרתי הוא אשר נא ננכל ‪ ,‬לא אשר נא נכ‪ ,‬השונמיא ‪.‬‬
‫ומאמר ראנדלוהיס שהניא ה־נ לא הניאו על נ; השונמית ‪ ,‬ולא כיין אליו חלילה ‪ ,‬כי אה עצ ננל הנהמן נדנריו ‪ ,‬וע י; זה שה־נ אמר‬
‫שמיתה יאמר על הל אלי חזק ‪ ,‬והכיא מאמי האצדליסיס שאת־ו על נ‪:‬ל שנאנעצה נשימהו ‪ ,‬נדי להודיע שהאנולוהיס נא יפ־;ו דיאה טל כל‬
‫חולי השחוק והחנק הרחם להיות נהה נטול נשימה ‪ ,‬וידמו למוא המואלט ‪ ,‬הנה א'כ יכן בצרפיח לא הצק ה־נ וצא כנן השחמיא ‪ ,‬ולא ג כ האנדלוביה‬
‫)מה שמצאו כרס וכיו; החלי קידה ‪ ,‬ומה שנא' כדניאל שלא ניתיה )צ׳ל נשארה( נו נשמד ‪ ,‬צא קרה לו וכדון הולי ‪ ,‬ולכן לא ׳פו־ש נהאלט ‪,‬‬
‫ולמה יכחיש הרד פשוטי הכאוניס האלה נענינ׳ נש ההח״ה כזאת ‪ ,‬מיהר הנהיה שנאי כאורה ‪ .‬ומה כאדר הגרנוני אין גט‪-‬יא אניהי נהיות׳‬
‫שנחש ^שטיס ‪) ,‬א היחה ההקדמה מקוכלא היואו שנחש ‪ ,‬ואן שנודה כה ‪ ,‬אשאלהו ואין נטמא נהריגא זמרי ונזני ‪ ,‬והוא הוא פג־‪ :‬הכהן ‪,‬‬
‫ואליהו‬
‫סב ‪62‬‬ ‫מורה נבוכים חלק‪.‬ראע‪1‬ץ ‪fi‬ר‪ p‬מב מג‬
‫והרעות הטופפרות םות ‪ .‬אמר ית׳ ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות וב^ ‪ ,‬א כבר באר‬
‫כי הטוב הוא החיים והרע הוא מות ופרשם ‪ .‬וכן אפרש באסרו יתעלה ‪ ,‬למען תחיו ‪ ,‬כפי מה שבא‬
‫הפירוש המקובל באסרו למען ייטב לך ובו'‪ ,‬ולהתפשט זאת ההשאלה בלשון אמרו רז״ל צדיקים‬
‫אפי׳ במיתתן קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קחאים םתימ״ ודע זה ‪:‬‬
‫פרק מג כנף שם משותף ״ ורב שתופו מצד ההשאלה ‪ .‬הנחתו הראשונה לכנפי בעלי חיים‬
‫הפורחים ‪ ,‬כל צפור כל כנף ‪ ,‬כל צפור כנף אשר תעוף בשמים ‪ .‬ואחרי כן‬
‫הושאל לכנפות הבגדים חויותיהם ‪ ,‬על ארבע כנפות כסותך ‪ .‬ואח׳׳ב הושאל לקצוות המיושב מן‬
‫הארץ ופאותיה הרחוקות ממקומותינו< לאחה בכנפי הארץ״ מכנף הארץ זמירות ‪ .‬ואמר אבן ננא״ח‬
‫שהוא יבא נם כן בענין ההסתר דומה לערכי‪ ,‬אשר יאמרו בנפת אלשי כענין הסהרתו‪ .‬ואמר כפירוש‬
‫ולא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫מות ‪ .‬ונ עבור ז ה צדיקים אפי׳ נמיתתן קרויים חיים נ י‬ ‫א כגר ביאר כי הסיב הוא החיים ‪ .‬ר״ל אע׳יפ‬ ‫פרק מב‬
‫נשאר להם השכל מ ק נ ה ולכן היו חיים לעולמי עולמים ‪,‬‬ ‫שפוב ורע יאמר על המפורסמות נזה המקים‬
‫והרשעים אפי׳ בחייהם קרויים מתים למה שיש להם דעות‬ ‫אי אפשר שהוא יח׳ אמר לישראל הנה נחתי לפניך אח החיים‬
‫נפסדות ו ה בןז ה‪ .‬ובכאן רמז הרב לפי דעתו מהו התחיה ‪,‬‬ ‫ואת הפוב וכו׳ וסוף הפסוק ונחרת בחיים וחיים וסוב הם‬
‫‪ ,‬ולכן אמר בפרק זה ודע זה ‪:‬‬ ‫שמוח נרדפים ואמר בחרת בחיים ואי אפשר לאדם לחיות חיים‬
‫מ ג כנף שם משותף נאמר ראשונה לכנפי הבעלי‬ ‫גופנים כפי בחירתו ‪ .‬אס כן יתחייב מזה כי אמרו ובחרת‬
‫חיים הפורחים כמ״ש כל צפור כל כנף ‪.‬‬ ‫י‬ ‫בחיים ר״ל בחיים הנצחיים והס הדעות האמחיוח והיא הכונה‬
‫שנית הושאל לננ פו ת ה מ די ם וזויותיהם נמ״ש על ארבע‬ ‫בעצמה נאמרו פוב ורע זה רמז במעשה בראשית נאמרו ואכל‬
‫כנפות כסיתך ‪ .‬שלישית הושאל לקצות המיושב מן ה ארן‬ ‫וחי לעולם ור״ל דעות אמיתיות והס החיים הנצחיים ‪ ,‬גם‬
‫ופאותיה הרחוקות נמ״ש מכנף הארץ ‪ .‬רביעית הושאל‬ ‫רמז למה שאמרו רז״ל שחנוך ואליהו שהם חיים בנוף ובנפש‪.‬‬
‫לענין הנסתר כמו לא יכנף עוד מוריך ולא יסתתר ממך‬ ‫והרב ספיש חיים חיים שכליים לא זולת זה ‪ .‬גם רמז לכן‬
‫הצרפית שלא מת אבל נתבפלה נשימתו כדעת האנדלוסיים‬
‫בו נשמהי״לשמחלגמרי שהרי כתיב בדניאל ונשמה לא מתרה בי והוא ודאי לא מת ‪ ,‬אלא‬ ‫שהאיך הניא ראיה מאמרולא נותרה‬
‫מה שאמר הרב הוא להעלים הענין ‪ ,‬גס זההפרק רמז לבןהשונמיח שלא מת לגמרי אלא שנתבפלה נשימתו ‪ ,‬גם רומז לצדיקים‬
‫נסיתתס קרואים חיים׳ שי׳ל שענין תחיית הפחים יהיה נזה הענין ל*ל בצדיקים לא ברשעים ‪:‬‬

‫אברבגאל‬
‫וננפש ונרות ונלנ ונאוזוי ולא נעין ונשנזע שיזמר אחיי זה ‪ ,‬ני אס‬ ‫זאלוהו לציה העלה טולזח גהר הכרמל ‪ ,‬והוא טנר טל חורה ‪ .‬אנל הם‬
‫שהוא שס משתק! צא עוד ‪ ; .‬׳ ‪ ,‬הוא ‪ ,‬מה שהועיל הרג נהניאו שיאגזר‬ ‫שאמרו‬‫האלהית ‪ .‬ומה ׳‬‫ולתכלית הענווה ׳ ’‬
‫דנריס יעשו חותם יללורד שטה י '‬
‫שס כנך טל כנפי המלנושים ועל פאות האר; הרתוןים ‪ ,‬והה פתופיס‬ ‫מזיל שהניא נן נשפי שתלו לר' יהושע ג; הלרפיח מהו שיטמא ‪ .‬ונו‬
‫לא יצפיו אליהם נענ״נו ‪ ,‬וננר הקייס שלח יניא מהשהזפים כי אם‬ ‫לר׳ אליעזר נן השונמית תהו שיטמא ‪ .‬והשיג כל אתד מהם מת משמח‬
‫תה שיצעין אליהם לענייני סודותיו ‪ .‬ג' ‪ ,‬אס היה השחון היניעי‬ ‫חי אינו מטמא ‪ ,‬ולא ניוונו השלמים האלה חלילה כלא מתו נני הליפית‬
‫מנגן הוא המצטרך אליו יותי כיאעי טל ההפחר ומעניינו נאמי ננן<‬ ‫והשונמית ושתמיד היו חיים כמו שחשג המפרש כנפי נרשעתו ‪ ,‬ני הם‬
‫נאי‪ .‬יח' ונמלאניס ‪ .‬איך א׳נ הניאו הרג נשה ן׳ גנאה ואמר ו׳ל ואמי‬ ‫לא שאלו אס היו מעמאיס נהיותם מתיה ‪ ,‬כי אס שאחרי שהתיז אותם‬
‫נן גנאת כהוא ינא ג׳ נ נענין ההסתר ‪ ,‬יורה שנאי המו־‪,‬דקים לא‬ ‫הנגיאיס האס היו מטמאים נדרן החיים שכנר ניסו שעלמותיהס מעמאים‪.‬‬
‫יעשו השתזך הזה ושאינו פשוט ונזנואי ננחוג ‪ ,‬וחיך יננה א׳נ עליו‬ ‫והיתה תשונתם שאין ראוי לדון או־‪,‬ס כפי מה שהיו נומן המיתה ‪ ,‬כי‬
‫כל נווותו ‪ .‬ד׳ ‪ ,‬נאוטר וסן כל ננך שינא נמלאניס ענינו ההסתר ‪,‬‬ ‫אס כפי מה שהיו אחרי הנס ‪ ,‬ולנן נהיותס כני נחייה לא היו מעמאיס ‪.‬‬
‫והוא מאמר מוהר ‪ ,‬לפי שננר אמר למעלה שלפי זס השתזן! מההסתי‬ ‫סנה והו הנראה אלי נוס הענין להלויק דנרי הינ ‪ .‬ונבר פיאר בי‬
‫הושאל כנן לנורא יט׳ ולמצאנים ‪ :‬והנראה אלי ננל זה הוא שהרג‬ ‫ר‪.‬טוב הווו ר‪,‬ה"ם ‪ ,‬אחשוג שאמר הרג וה לפי כיראה מהנתוג שאער‬
‫ולה להודיע שכנך טס היותו משוסן ‪ ,‬הנה רוג שתועז הוא מ‪ 5‬־ ההשאלה ‪,‬‬ ‫שני דניים החיים והטונ נמו שאמר את החייש ואת העונ )דנריס ל'‬
‫ואינו שתוך גמור כי למה שהיו הכנפיים ננ׳ ח קלזותיו היו נקראים‬ ‫ע׳ו( ואתרי היות הטונ כמפזיסתות יורה שהתייס הס הגשמיים לא‬
‫קצוות הלנוש ‪ ,‬ופאות האדן וקצזתיה כנשים ‪ ,‬ולפי שהיו הכנגיס‬ ‫השנלייס ‪ .‬גס מלאנו מאותו מקוש שאמר הכס‪ 1‬נ) מ ען חחיון)שם ה׳ ל׳(‬
‫ספתיייס זמכטים סעוך סיס כל דנר סתר נקרא כנף ‪ .‬הנה א' כ כל‬ ‫שנאמר על כר‪,‬״ס הגשמייס ‪ ,‬הנה להתיר וה אמי הרג שעש היות שאמי‬
‫השתושיס שזכר הס מושאליה אה לא שמהה יטשז ההשתלה ננתינת הקלה ‪,‬‬ ‫את החייס ואת הטונ לא היו שני דניים ‪ ,‬כי אש אתד ‪ ,‬כאלו אמר את‬
‫וקנמש כנתינת ההפזר ‪ ,‬ואנב־ הרג זה להודיע שהשתלת הסתר אינה‬ ‫סתייס שהוא הט‪ 1‬נ האמת״ ‪ ,‬והוכיחו מאשר אמר אר‪.‬ריו ונחרת נהיים‬
‫מרותקת ולא זרם משאר ססשאלות כי סס כלס ממין אהד ננההכאלה ‪,‬‬ ‫ולא וכי רני מדעונ ‪ ,‬יורה שיני אמד הס ‪ ,‬ושי>תייס הס השכלים‬
‫ווה היתר הסשק א׳ ‪ :‬והנר‪ .‬הניא שתוך קצוות ס־גדיס וקלוזת האדן ‪,‬‬ ‫שהוא העיקר ‪ .‬וה[ פירש לתע; תחיו; על ההבנה נדרו חכמינו ו’ל‬
‫להעיר על הכנשים שזכר יתזקאל כתיוה כיוכיר הרב נש־ק יז׳ע ‪ ,‬שהה‬ ‫שדרשו נאומר למען ייטג לן ־ ולההפשע ואת ההשתלה נלבין אמרו‬
‫אינעה כגשיה רזננזיה לד׳ כנות תנועת הגלגל ‪ ,‬והס כדזריותו ‪ ,‬ונפשן ‪,‬‬ ‫ו׳ל צדיקים אפי׳ נמיתמן קרויים י‪,‬״ם ‪ .‬לא כיון הרג הלילה לרמת‬
‫ושכלו ‪ .‬ותשוקו ‪ ,‬ולא יאמר שש ח'כ נהה כנך על ההכתר כי כדוריות‬ ‫דנר על התייח המתיס ‪ ,‬כי הוא דנר פשוט ונאמן אללי נפשועיו ‪ ,‬וכמו‬
‫סגלגל שכנה נשם כנף אינו נפתר ‪ .‬אכל כנהו כשה כנף להיותו ה;צה‬ ‫שכתג נאגרת שעשה על וה ‪ ,‬ואין יפ־ש ויניס מישני אדמת עפר יקיצו‬
‫המרוחק מהגלגל והוא אס כן כפי השתושיס האלה ‪ ,‬אס לא שהניאו כאן‬ ‫על ההשגה ‪ ,‬אחיי שאמי אחריו אנה לחיי עולם יאנה למיפות לדראון‬
‫אם נהיהו מיחס לאדם נני‪,‬ינת לנושו ‪ ,‬ואס היותו נאמר על קנוי‬ ‫עולם ‪ ,‬חנל כיו! הרנ לענין מעשה נראשית והוא ען ההייס ‪ ,‬ואומ־ שם‬
‫האק הרהוקיס ‪ ,‬והומר נזה הססק הה' ‪ .‬ואמר מה שאמר הר‪ :‬עוד ואמר‬ ‫ואנל ומי לעילס ‪ ,‬וימו על הר‪.‬יית שנאי נונוי יחזקאל שהס סגלגלים ‪,‬‬
‫כן ננאח שהוא ינא גס כן נענין ההסתר אין פירושו ואנלי שיעשה‬ ‫ונקראו כלש כן להיותם חיים משכילים תמיר !‬
‫השתוך הזה כלו לדעת כן גנאנז ‪ ,‬אגל הוא התר למיש למעלה ‪ ,‬ואה׳ה‬ ‫פ ל ק מ ג בנך‪ .‬שם מיש‪,-‬ר‪.‬ף ורוב ׳שחיפו מצד ההשאגיד‪ , .‬הנס‬
‫הושאל לקצוות המיושנ מהאק לאתה נכנפות הארן‪ ,‬מכנף התק וכו' ‪.‬‬ ‫הרג המירה עשה נשם כנף ו׳ שתופיס ‪ .‬הא' ‪ ,‬הוא‬
‫ועליו אמר הרג שאומר ן' גנאת שהפסוק הזה השר וכר נכנף הא־‪:‬‬ ‫ההנחה הראשונה שיאמר על כנפי הנעל חי העיפנים ‪ .‬נ' ‪ ,‬שיאמר על‬
‫)ישעיה כ׳ד ט׳ז( ינא נטמן הדכמר ג'כ שיכלו נענייגו ששוקיש תחריש‬ ‫כנפוח הנגדים ‪ .‬ג' ‪ ,‬שיאמר לקנזור‪ .‬המיישג מהאי; ‪ .‬ו' ‪ ,‬שיאמר על‬
‫שיזכור ‪ ,‬וכן פי ן׳ גנאח ולא יכנף עוד מוריך)שש ל׳ כ׳ז לת י־‪.‬ע‪:‬ס ‪,‬‬ ‫סהסתי ‪ :‬אבא שאלתי אני נפיק הוה ד׳ דניים ‪ .‬א ' ‪ ,‬למה אמר נשתיף‬
‫הנה אס כן לא הניא נשס ך גנ׳ת ני אפ פי׳ כני הפפוקיש האלה ‪,‬‬ ‫סשס סוס זר‪1‬כ שתופו סוא על נד כהשאלה ‪ ,‬יסנס לא אמי כן נחי‬
‫ויטן‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מג מד‬
‫ולא יכנף עוד מוריך ; ולא יפתר ממך מוריך ולא יתעלם ‪ ,‬וזה פירוש נאה ‪ .‬וממנו אצלי ולא יגלה‬
‫פרש טתרך על‬ ‫‪,‬‬
‫כנף אביו ; לא ינלה סתר אכיו ‪ .‬וכן ופרשת כנפיך על אמתך ; פירושו אצלי‬
‫אמתך ‪ .‬ולפי זה העגין אצלי הושאל כנף לבורא ית׳ ובן למלאכים > כי המלאכים אינם בעלי נופות‬
‫לפי רעתנו במו שאבאר ‪ .‬ואמרו א אשר כאת לחסות תחת כנפיו ‪ ,‬פירושו אשר באת להסות תחת‬
‫כתרו וכן כל כנף שבא במלאכים ענינו הסתר הלא תתכונן אמרו בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה‬ ‫!‬
‫רנ'‘יו ‪ ,‬כלומר ב )נ( שסבת מציאותו ר״ל המלאך נסתרת נעלמת מאד והוא פניו ‪ .‬וכן הדברים‬
‫אשר הוא סבתם‪ ,‬ר״ל המלאך אשר הם רנליו כמו שביארתי)סרק כ״ח ס׳ה( בשתוף רנל ‪ ,‬הם ג״כ נעלמים ‪,‬‬
‫כי פעולות השכלים נעלמים ‪ ,‬לא יתכאר ענינם אלא אחר למוד ‪ ^ .‬וזה לשתי סבות מצדם ומצדנו ‪,‬‬
‫ר״ל הולשת היסנתנו וקשי השנת הנפרד מצד אמתתו ‪ .‬י ואמנם אמרו וכשתים יעופף ‪ ,‬הנני עתיד‬
‫לבאר בפרק )פרק מ״ס מזה רהלק( בפגי עצמה למה יחסו תנועות העופפות למלאכים ;‬
‫פרל! מ ד עין שם המשתף ; הוא שש עין המים ‪ ,‬על עין המים במדבר ‪ .‬והוא שם העין הרואה ‪,‬‬
‫עין תחת עין ‪ .‬והוא שם ההשגחה אמר על ירמיהו קחנו ועינך שים עליו ‪ ,‬ענינו‬
‫שים השנחתך עליו ‪ .‬ולפי זאת ההשאלה נאמר בהק הבורא בבל מקום והיו עיני ולבי שם כל‬
‫הימים ‪ ,‬השגחתי וכוונתי ‪ ,‬כמו שהקדמנו ‪ ,‬תמיד עיני ה׳ אלהיך בה ‪ ,‬השגחתו בה ‪ ,‬א עיני ה' המה‬
‫מ שוט מו ת‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ואמרו אשר נאת לחשות‪ .‬ר ל יזה הכשו־‪,‬‬ ‫פרק מג א‬ ‫יזוריך זלא יתעלס ‪ ,‬וממנו זלא יגלה כנף אכיו לא יגלה סתר‬
‫נאמר לו ■ת׳ כאמלו תית כנפיו שר״ל תחת‬ ‫אביקולפ ז הענין הושאל כנף לנורא זר! למלאכים‪,‬ליורא אשר‬
‫שתיו ; ב שסנה יזציאותו רי׳ל המלאך ‪ /‬ר״ל שידיעת מה‬ ‫נ א ת לחסות תחת כנכיו תחת סקרו ‪ ,‬למלאכים אמרו בשת־ס‬
‫שהוא סנת מציאות ננדל נעלמות מאד ואין אנו יודעי! הסנה‬ ‫יכסה פניו ‪ .‬ר״ל שסכת ת‪ 5‬יא‪ 1‬ת המלאך נסתי־ת מאד והוא‬
‫המניציאה אותו ‪ ,‬וזהי אומרו נשתיס יכשה פניו וכשתיס יכסה‬ ‫פניו ‪ :‬וכן הדנריס אשר הוא סבתם ‪ ,‬ר״ל המלאך אשר הם‬
‫רגליו ^ ר״ל שהפעולות הנמשכות מיינו והס המסוכניס הם‬ ‫רגליו הס נסתרים והס ג"כ נעלתים מאד ‪ .‬אשר היצין נזה‬
‫נעלמות ממנו אלא אתר העיון •• ג וזה לשתי סנות ‪ .‬ואמר‬ ‫כי סנות השכלים הס נעלמים וגס ה מ סונני ס מהם הם‬
‫נשתיס ינסה ר״ל ששתי שנות יש להעלים כל אחד מאלו‬ ‫נעלמים וכל אחד מחלו בענור שתי סנית אס י ענו ר‬
‫הדנריס ; לידיעת סכת הננדל ולידיעת היישונניס ממנו והס‬ ‫קוצר המשיג ואס כעניר עומק המושג וגס הם נעלמים‬
‫קצור המשיג ועומק המישג ; ר ואמנס חמדו ׳נשתיס יעופף‬ ‫ממגו ‪ :‬ואמרו בשתיס יעופף ‪ .‬הגה יפאר הר■; זה נע תיד ‪.‬‬
‫ופו׳ ‪ /‬הוא ינאר זה נסרק מ״ע מזה החלק ‪ ,‬ור״ל פ׳ ידיעת‬ ‫והרצון נו כי ידיעת מציאות הננדל ועצמותו פע ס יציץ‬
‫מציאוח הננדל ועצמוחז הוא סעס יצין פעס יעלס‪ ,‬וזה אשל‬ ‫פע ס יעלס וזהו אשר י־ותס לו תנועת ההתעוסכות ‪:‬‬
‫״חס לו סנועות ההתעופסות ‪ ,‬וזה י פ ר ק רומז לאומרו לו‬ ‫פ ר ק מ ד עין ס א שם משותף יאמר על עין המיס ‪,‬‬
‫ית׳ וחחת כנפיו החסה ר״ל סחרו ‪ ,‬גס רומז לענק מעשה‬ ‫ויאמר על עי! הרואה נ ח יש עין תמת עין ‪,‬‬
‫מרכנה ולאמרו והיו הפרוניס פורשי פנפיס ;‬ ‫ויאמר על ההשנחה אחר על ירמיהו קחנו ועינך שיס עליו‬
‫פ ר ק מ ד א עיני ה׳ המה משופעות השגחתו הכוללת‬ ‫ענינו על ההשגחה ‪ ,‬ומזה המין עיני ה׳ המה משופעות‬
‫והשנעה‬
‫קדשקה‬ ‫אברבנאי‘‬
‫פ ר ס מ ג )א( •הסנח מציאומו^ ר׳■! הסייאך ‪ ,‬נ ה הי ח ונעאמת‬ ‫ייבן לא היה מיומד םשהיף צק■ גגאה כי אב כי־וש הכבישים בזכר ‪,‬‬
‫סאד ור‪.‬יא פניי ‪ ,‬כנר התבארני כ• פנים •הם‬ ‫י‬ ‫והשמיף יב־כ עניו הודה כי ‪ .‬לכן אנ!~ אמרי זב זזה בי' נאה ‪ ,‬זממנו‬
‫מציאות האיש ונזיומדו ; )נ( ר‪,‬ניעת הממעיפפות יימ־יאכים ‪,‬‬ ‫אגלי ולא יכלה בנף אניו ‪:‬ינ־יה כ׳ג גי; וב־שב כנכיך!'־וב •‪ !'1‬הנב‬
‫רוצה בו בי אהויות עא שהם חיים ושהם יראו נמראר‪ .‬הנבואה‬ ‫חיכ בנא בי' ן' גנאה ‪ ,‬ורכיא ענין בשבוף מעגייו ‪ ,‬וביכימו ‪1‬י‪::‬ו;יב‬
‫ואח” כ יעאמו בדנריי; העוף ש'רוי‪.‬ר‪ ,‬ואח׳ב יר‪.‬עים‬ ‫וא‪.‬נזר ה־ג שמזב בבני; הושאל‬ ‫אב־יש ‪ ,‬ובותיה יוה השאלה סג'‬
‫כנף להב׳י וכן למלאכים ‪ ,‬ונסן הביב לניב השוה נוה המלאניה צנו־א‬
‫ית' ‪ ,‬כאומר כי ה־ילתניב אינה גוכוה‪ .‬והוכיה הענין אב כאל ראשונה נוהבבו־ שנא' נו אב־ ‪:‬אה להבות ייה־‪ .‬כנפיו )שה נ׳ י׳ג( ר׳ל ‪rnr‬‬
‫הבהרתו נ־רךאמ־ו יו‪:‬נ נהה־ עליי; נצל שדי יהלוגן )הבליה צ־א א׳( ‪ .‬וכן רנה נהניא פבוקיב עניו ננילאכים ‪ ,‬ועי זה אמי יכן כל כנף שינא‬
‫כ״לאכיה ‪ ,‬ולא איי־ וה לבודיעצו מהרש ‪ .‬ני אב לביכיס ונתלו א״ר יאמצב ‪ .‬ינא' שכל שנף כאל ינהלאכיב עני ו הבבה־ אי; יהוי שיבבק‬
‫עליי ■ 'יאיי‪-‬י הלא ההנונן אה־ו כ‪-‬ורהוה ישעיהו )ו׳ נק ש־כיה עיננדיה יימעל לוש‪ :‬כנכיב לאהד נשהים יכבה פניי כנה א׳כ אי; כפל‬
‫ביייאך ובם נוה ריניהויו ‪ ,‬בם‬
‫’‬ ‫בז פניו שכני‬ ‫‪.‬‬ ‫נ;‬
‫■פייה הבהוב ‪,‬‬ ‫ילבו; אכל בוא עני; בריזיב והייופה‬
‫רליו רנה לי״ר ב־נלי' המלא‪,‬־ ובה המביגייב מיינו ו־עילוהיי הי‪,‬־ מיבכי רימני ה‪ :‬נים נעל־יים ואנו־ נבעלה הזב‬
‫כלי נבהיב להעיר שבכיה בהעיה הביא הה שהיה קונ־ כ־יביצ ועיניק המיבג ‪ .‬ולוב אמר נשהיה יכבה נייו ינבהיה יכבה ־גליי וא‬
‫‪ ...............‬י ־כעב י־‪,‬יכ ‪ ,‬וביה מ‪:‬נ‬ ‫יעובן‪ .‬ינא־ נפיק כבני עצ‪-‬יי ‪ ,‬והיה נב' «'ע יוזב בה׳א ‪ ,‬ושב ינתר שהעובביה י־אה כעב ב‬
‫וזה 'רניוו עור כדיניה פו־שי כנפיה )‪•:‬יוה‬ ‫דנ־ים האלה״ה שפעמים יצינו ואתר ״עלניי ‪ .‬וזב ג־ כ; רזצר היישיג ובמיש; וזבי ונשהיה יעופף‬
‫נ׳יה כ'( ‪ ,‬וברכ ייהינ אניהה וה העני; עיר נ ה׳נ פיק העשירי ■‬
‫ובנה הניא‬ ‫עין ב‪-‬״ב ‪ ,‬ועי; ייאה ‪ ,‬וגבבגהב‬ ‫ה־י הניא נש‪ :‬ע־; ג' ‪:‬־‪.‬וביש‬ ‫פ ר ס מ ד עי; שם יישתה‪,‬ך‪ .‬הוא שב העי;‬
‫ראשונה עי; בריב ־‪,‬ודה לעי; ב־ואה ‪ ,‬נהיות הבנהב !־אשונה נעי; על עי; ברואה ‪ ,‬לב• שדרכי הוא להקריב הבהופיס‬ ‫”‬
‫הייהר חנייייה לשהוניב ייוהר רקות ‪ ,‬ולב; הניא ראשינב עי; ה־״ב שביה יוה־ צ‪ :‬והייי׳ ‪ ,‬ואה־יו עי; ב־ואה ‪ ,‬לייב שי‪ :‬נו רן כדקות ‪,‬‬
‫ובפבעב מב וי׳ל קצה הפשעיב^ רן בהמי ‪ .‬ודע שלא השש ה־נ להניא שהו‪:‬׳‪ :‬אהייש נבב עין ‪ ,‬כעי; בשמה ‪ ,‬ועי; הא־; ‪ ,‬ועי; הנגד ‪.‬‬
‫לביית‪ :‬ילה׳ צ־יכי‪ :‬נענייניו ‪ .‬וזב הב־ק רומז למב שנא נמעבז נ־א‪:‬יה והפקהנה עיצי שניהב וידעו ‪ ,‬בבשגיהו נ־יב ^‪:‬נא ביו ויבגיהיב קידש‬
‫ורמה שזב־ י־העין הנאמ־ כהל י ־ ' ‪ .‬עיני ה' ציביגיביוה ככלבה־; הבנההו כזלצה כ ק‬ ‫לזה ‪ ,‬גס רומז לעי; בהשיינ שנ‪ 1‬כ־ גייעשה נורכנב‬
‫האי; ‪ .‬העריקי בתה׳ הניכונ• יבאכורי נמקוס הו? ‪ ,‬לייר‪,‬ב לרכ המורה דעה נכבד כהשגהה בב׳י ביה כי'ל־‪ .‬ולא כרעיה יה־; ‪ ,‬ובזבי כי'‬
‫שנעה עיניב על שכעב כיכרי לכה ‪ ,‬יכגיאו־ כתג בנינוג׳ וזה •יבכיב עה הבשנהב יינה שהי; השגמב אה־־‪ .‬כעולה הזב כ׳ •צ' ק’"'~ ’'"’ך ”‘'‪. ,“.‬‬
‫חלילה ל־נ מישע ונזוזשיר כדעה כסהד הזב ‪ .‬והוא יההיל רפ' י׳ו ה׳ג דנר׳ הכילושופיה כידיעת הש׳י סולתו ברה גדולה מהד ‪ ,‬וכב‪,‬ו נ‪.‬נ ״‬
‫יין■‬
‫‪63‬‬ ‫סג‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מד מד!‬
‫‪,‬‬
‫משוטטות השגחתו כוללת בכל מה שבארץ גם בן כסו שיוזכר בפויקים ייבואו כהשגחה ‪ .‬אמנם‬ ‫‪,‬‬
‫כשיתחבר בעינים מלת ראיה או חזיה ‪ ,‬כמו פקח עיגיך וראה ‪ /‬עיגיו יחזו יהיה עגין כלם ההשגה השכלית‬
‫לא השגה הרגשית ‪ .‬כי כל הרגשה הפעלות כמו שידערע והוא יתעלה פועל לא מתפעל כמו שאבאר ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ה ש ט ע טלה משותפת ; תהיה בעגין שמע האזן ‪ ,‬ותהיה בעגץ הקבול ‪ .‬אמנם בעגין השמע ‪,‬‬
‫לא ישמע על פיך ‪ ,‬והקול גשמע בית פ ר ע ה‪ ,‬חה הרבה ‪ .‬וכמהו ברבוי גם כן‬
‫‪,‬‬
‫שמע בעגין הקבול ; ולא שמעו אל משה ; אם ישמעו ויעבודו< ולכם הגשטע אשר לא ישמע את‬
‫‪,‬‬
‫דבריך ‪ .‬ויהיה בענין הידיעה ‪ ,‬גוי אשר לא תשמע לשוגו פי׳ לא תדע דברו ‪ .‬וכל מילת שמיעה‬
‫שבאה בהק הש״י אם יראה מפשוטו של כתוב שהוא מהעגין הראשון הוא ספור על ההשגה ‪ ,‬והוא‬
‫‪,‬‬
‫מהעגין השלישי; וישמע ה' ‪ ,‬בשמעו את חלוגותיכם כל זה השגת מדע ‪ .‬ואם נראה מפשוטו של‬
‫כתוב שהוא מן הענין השני ; הוא ספור על ענותו יתעלה לצעקת הצועק א למלאות שאלתו ; או לא‬
‫יענה לצעקתו ולא ימלא שאלתו ‪ .‬שמוע אשמע צעקתו ; ושמעתי כי חנון אני ; הט אזנך ושמע ; ולא‬
‫שמע ה׳ בקולכם ולא האזין אליכם ‪ ,‬גם כי תרבו תפלה אינני שומע ‪ ,‬בי אינני שומע אותך ‪ ,‬וזה‬
‫הרבה‬ ‫י‬
‫טוב‬ ‫*‬
‫שם ‪.......‬‬ ‫אפודי‬
‫והשבעה טיגיס הס שבפה כוכבי לנח ‪ ,‬הרג לא הגיא בכל ה א ק ‪ ,‬השגחתו הכוללת ‪ .‬והשבעה עיני ם ה ס שבעה‬
‫כוכבי לכת או על השפע הרג הבא ממנו ‪ ,‬צריך לעיין‬ ‫כל המשוהפיס ה>אמל בעץ הצריכיס בפדל( מעשה מרכבה ‪,‬‬
‫אלא שהרב מעיל על שזה השם משוחף ויפורש כל מקום למה הקדים הרב עין המים לפני עין הרואה אחר שהעין‬
‫כפי ענינו הראוי לו ‪ ,‬וזה הפרק רומז לעני! הנאמר בבלאשיח נאמר ראשונה על עין הרואה ; אגל דרך הרב בשתון<‬
‫נאמרו ופפקוזנה עיני שניהס וגו׳ ; עור נס לאומרו כעץ השמות להקדים השמות החמריים ואח״כ היותר דקים ‪,‬‬
‫החשמל הנאמק נוזעשה מרכבה; צריך לסת סעס למה ועין הרואה יש בה דקות מן הדקים למה שיראה חצי‬
‫הקדים הרב עץ המיס לפני העין הרואה כי הנמתו הראשונה כדור השמים בעין ויפשיש הצורות מהחןןרים ולבן הקדים‬
‫הוא עין הרואה; והעעס כי הקדיס הרב בשתוף השמות להקדים עין המים לעין הרואה*‪ ,‬וגם מפני ני עין המים נמצא‬
‫בכתוב ראשון ;‬ ‫השמות המומריס ואחי׳כ היותר דקים ופשועיס לפיכך הקדים עין‬
‫פ ר ק מ ה שמע מלה משותפת‪ .‬נאסר בענין שמע כמי‬ ‫המים כי עין הרואה יש בה מן הדקות כשיש בה קצת הסשעה‬
‫והקול נשמע בית פ רע ה ‪ .‬ונאמר שנית בענין‬ ‫י‬ ‫מן החסר כ׳ כבל יראה הרנה בכדור העץ ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ה א למלאות שאלתו או לא ; ר״ל ששפיעה תאמר הקביל ולא שמעו אל משה ‪ .‬ויאמר שלישית גענין הידיעה‬
‫דברו ‪_ :,‬‬
‫יכל‬ ‫‪....................‬פי׳ ל^ ‪.‬תדע א ת‪. .‬‬
‫לו ית' הן שימלא ית' שאלת הצועק או לא ; כמו גוי לא תשמע לשונו‬ ‫י‬
‫מלת שמיעה שבא בחק השם ויראה פשוטו של פסוק‬
‫שהוא מן הענין הראשון הוא ספור על ההשגחה והוא מענין השלישי כמי וישמע ה׳ ; בשמעי את תלונותיכם ‪:‬‬
‫ואמרו ימלאהו שאלתו לו ; ר״ל שהשמועה תאמר לי יתעלה הן שישמע האל יתברך צעקנ« הן לא ישמע ; כשישמע צעקתו‬
‫יאמר ושמעתי כמ׳׳ש ושמעתי כי חנון אני וכשלא ישמע השם צעקת הזועק נאמר ולח שמע ה׳ לקולכם ג ס כי‬
‫תרבי‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫מונע לשמרש העץ הנסמו אליה להשגה נמו שאמרנו ‪ .‬והניא מופת‬ ‫אין יזקומה ממנו ‪ .‬והוא נעוץ דומה לזה ואס יגוור האל להניע לשם‬
‫אין הראיה או החויה מאמר נו ית׳ היא שנלית ולא הרגשית ‪ ,‬נאמרו‬ ‫אפרש נרזיו נהשגחה ‪ ,‬ואוכיח מדנייו‪:‬אין נהה נמתל ועקש ‪ ,‬ושהוא‬
‫ט נל הרגשה מעלויו לפי שהוא קנול דמות המותש והוא ית' פועל‬ ‫יאמין ההכגהה הסרעי־ת כראוי על פי התורה ‪ ,‬ומה שאמר נאן השנסיזו‬
‫ואינו מספעל נלל נמו שיסנאר נדרוש התאריס ונחחלת הח'נ נניאור‬ ‫כוללת נכל מה שנארן ; אין פירושו שכל ספגנזתו היא כוללת ‪ ,‬ולא‬
‫שאיגו גשם לא מתפעל ולא מתחלק נלל ‪ .‬הנה א׳נ לא הניא הרנ המאמר‬ ‫‪,‬‬
‫כיון לכן כי אס שהשגסתו תכלול כל הדכריס אשר נארן לא נפתר‬
‫הזה לחדש ו מי נמה שפירש נמלח עץ ‪ ,‬ני אה לנאר חזיה או פקיחה‬ ‫ממנו ו נ י מכס ‪ ,‬ישגיח נכלל נזשארות מינה ומהם נפ״ש נהנמת‬
‫שלא יקשו על מה שפירש נשתוף עץ ‪ ,‬ואסר שעה היות שראיה וחזיה‬ ‫אישיהס ‪ ,‬ואת כלם אס נכלל ואה נפרע תכלול השגמחו חהו עיניו‬
‫יאמר על הרגשה חושייח ; הנה נהסחנרה נו יח' לא תהיה הרגשית‬ ‫משועעות נכל ה אין)ו׳ ס נ׳ ע'‪ (1‬וזה לא ישלול היות שה השגתה פרעית ‪:‬‬
‫ני אס שפליס אחיי שאיגו ית' טת»נל ‪ ,‬ונפר ניאר הרג נפרק ו׳ מזה‬ ‫אטנה נ שיתחנר בעיניה סאת ראיה נו' ‪ .‬הוקשה זה המאמר אנלי‬
‫החלק שיאה הניע ומום הה שמוח משותפים‪ .‬יאמרו על השגה הרגשיח‬ ‫נ׳ יראה ממנו שנהתחני נעניניס האלכייס עם עיניה ראיה או חזיה ‪,‬‬
‫ויאמרו על השגה שנליח ‪ ,‬הנאשר נאסרו נאמה יח׳ יאמרו על ההשגה‬ ‫תהיה ההשגה שכלית ‪ ,‬לא הרגשית ; אנל נאשר לא תתחנר נהה ויצאו‬
‫שנלית ולא על ההרגשית ‪:‬‬ ‫עיניה נלי פקח או יאה ‪ ,‬תהיה ההשגה א'כ הרגשית ‪ .‬והוא סותר למה‬
‫פ ר ס מ ה שפע נודה סשותפת ‪ .‬אמי הרג ששמיעה יאמר נג'‬ ‫שנהג )מעלה שפירש עיניה שנאו ננורא נלי התחנרותיאיהאו חזיה‬
‫שתיפיס ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬הוא על השמיעה המותשת לאזן ‪ .‬נ׳ ;‬ ‫י‬ ‫על השנה שנליש לא כרנשית ‪ ,‬ונין שתהתנר נו או לא חתמנר תהיה‬
‫הוא מל הקנול י׳ ל שירצה השומע לעשות מה שיצוהו או לא ירצה ‪ .‬ג' ‪,‬‬ ‫השגתו ית' שכלית לא הרגשית ‪ ,‬מהעעס שהניא הרנ נאמרו ני כל‬
‫על היוימה שאינה שמיעת אזן ולא קנזל רצוגי ני אם השגת שנל ‪.‬‬ ‫הרגשה הפעולות והוא יש' פועל לא מתפעל ‪ ,‬ולמה הניא ה‪.‬־נ המופת‬
‫הנה א'נ יונדלוג׳ השתופים האלה מצד נושאיהס‪,‬ני הראשון נושאו חוש‬ ‫הזה על התמנרות הראיה אי חזיה עם עיניה והוא כולל ג׳נ _לנלתי‬
‫השמע ‪ ,‬והשני נושאו הרצון ‪ ,‬והג׳ נישאו הוא הפנל ‪ ,‬ואמי נרג שפל‬ ‫התתנרותה ‪ .‬והנ׳ל נזה הוא שהרנ לא אמר זה לעשות הנדל וחלוף על‬
‫שמיעה שנאה נמקו ית׳ אה יראה מפשופו של נתונ שהוא ממנין‬ ‫שתוף עיניה שינאו עה ראיה או ר‪,‬ויה ‪ ,‬או למה שינא נלתה ‪ ,‬כי נשני‬
‫הראשון הנאמרת על השגת האזן המנוון נו ‪ ,‬הוא שנאמר על היותו‬ ‫האופנים יכיה השתוף נהם שוה ומתדמה ‪ .‬אנל נא להתיר ספק אתד‬
‫ית׳ משיג הונריה אשי ננאן ‪ ,‬ולפי שאנמנו צשיג הדנריס נחושים‬ ‫יהושק על מה שאמר והוא כי אם היה העין הנאמר נו ית׳ ענינו רהשנחה‪,‬‬
‫הושאלו לו ית׳ השמיעה והראיה להורות על היותו משיג הדנרים ‪ ,‬והוא‬ ‫אין ׳תתנרו אליו פעמיה תזיה או ראיה אשר המוכן ממנו הוא השגת‬
‫מלשון נני אדם לפי שאץ נו יה׳ השנה חושי־ס ‪ ,‬ונפי האמת הוא מהענין‬ ‫הרגשית ‪ ,‬ואיך עצ ההכגתה שתינן נמלת עין ‪ ,‬לכן להשיג לזה אמר‬
‫הג׳ בהוא הפופ ‪ ,‬שהוא ית׳ יודע ומשיג נל הדנייס אשי ננאן ‪.‬‬ ‫הרג אמנם נשיתתני נמלת פינים מלת ראיה אז חזיה או נמו פקח‬
‫ואם פשש הנתוג יורה שהשמיעה הנאמר נו ית׳ היא מענין הנ׳ ‪ ,‬בנא׳‬ ‫עיניך )ישעיה ל׳ו י׳ו( ‪ ,‬עינ ו ימזו )תהליס י׳א די( ‪ ,‬אל תחשוג שזה‬
‫על הקנול ‪ .‬תהיה נוונפו להודיע על ענוהנותו ית׳ ששמע לצעקת‬ ‫ימנע משנאמר שהעין הנזכר שם פירושו ההשגתה ; לפי שנהתשנרותה‬
‫הצועק ויקנלה ‪ ,‬ווה אס למלאות שאלתו ואם לנלתי מלאות ‪ ,‬ני נשניהם‬ ‫ראיה או התזיה ההיא אינה הרגשית כי אם השגה שכלית‪ ,‬וא'נ אי‪1‬‬
‫סנא‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מה פו‬
‫הרבה ‪ .‬ג והנה יכואך באלו ההשאלות והדמיונות מה שירוה צמאך ויבאר פפקך ויתבאר לך‬
‫עניניהם כולם עד שלא תספק בדבר מהם ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ו ^ כבר זכרנו בקצת פרקי זה המאמר ; כי הבדל גדול יש בין ההישרה למציאות הדבר ‪,‬‬
‫ובין אמתת מהותו ועצמו ‪ ,‬כי ההישרה למציאות הדבר תהיה י אפי׳ במקריו ‪,‬‬
‫^ ואפי׳ בפעולותיו ^ י ואפי' ביחםים רחוקים מאד ממנו בינו ובין זולתו ‪ .‬והמשל כזה ; י שאתה‬
‫אלו תרצה שתודי־ע מלך איקלים אחד לאדם מבני ארצו י אשר לא ידעהו ‪ ,‬יהיה הודיעך אותו‬
‫י והערתך על מציאותו בדרכים רבים מהם ; שתאמר לו הוא האיש הארוך הלבן במראהו בעל‬
‫השיבה ; כבר הודעתו במקריו ‪ ,‬או תאמר הוא אשר תראה סביביו המון רבה מבני אדם רוכבים‬
‫ורגלים וחרבות שלופות סביביו ונסים נשואים על ראשג וחצוצרות יתקעו לפניו ‪ ,‬או הוא אשר‬
‫ישכון‬
‫‪I‬‬ ‫—‬
‫אפודי‬ ‫שם נזוב‬
‫תרכו תפלה אינני שומע ‪ :‬והגה אמרו ינואך כאלו הוזלות‬
‫ולזה הביא פסוקים משני אלו העניניס ‪.‬־ ב והנה ינואך באלו‬
‫השאלות מהדמיונות ונו׳ ‪ ,‬ר״ל שהרכ ירצה לכאר מנין‬
‫ההשאלות ‪ .‬י״ל שהרב יתרחב לבאר ענין ההשאלוח והשחופיס‬
‫בפרקים הנמשכים אמר זה למה עשו ככה הנביאים ומה‬ ‫ההשאלות והשתופים בפרקים הנמשכים אח״ז למה עשו‬
‫ככה הנביאים ומה הביאם לוה ‪ /‬והנה הרב השלים כל‬
‫הביאם לזה ‪ ,‬והנה הרב הביא כל השמות המשוחסיס ובחר‬
‫ההשאלות והשתופים וראה לסיים בוה הפרק להורות כי‬
‫לסיים בזה הפרק להורות שמע בני כל סה שביארתי בענין‬
‫שמע יורה שמע כל מה שביארנו מעגין השתיפיס וההשאלות‬
‫השתופיס וההשאלות ‪ .‬וזה הפרק רומז אל מלת שמיעה שבאה‬
‫בבורא ית׳ ‪ ,‬והנה הרב יחרמב בזה השחוף בסרק מ״ח ‪:‬‬ ‫בכל הפרקים שעברי ;‬
‫כבר זכרנו בקצת פרקי זה המאמר ‪ .‬ר״ל בי‬
‫פ ל ק מ ! א כבר זכרנו בקנת פרקי ו כו ‪ /‬ר״ל וזה זכרו‬ ‫פרק מו‬
‫הרב בפרק ל״ג באמרו וכל צייר מה שיישר‬ ‫זה אשר יבאר כי יש הבדל בין ההישרה‬
‫למציאות הדבר ובין אמתת מציאותו ועצמו נבר זכרו הרב‬
‫השכל אל מציאותו לא אמתת מהותו וכו׳ ‪ :‬ב ואפילו במקריק‬
‫בפרק ל״ג ‪ /‬והנה אומר הרב כ־ ההישרה תהיה בא׳ מג׳‬
‫ר״ל וזהו המשל הראשון שעשה הרב ; נ ואפי׳ בפעולותיו ‪.‬‬
‫דברים או במקרים או בפעולותיו אי ביחסים רחוקים‬
‫ר״ל וזהו המשל השני ; ד ואפילו ביוזסיס ‪ .‬ר׳ל וזהו המשל‬
‫השלישי ‪ :‬ה שאתה אלו תרצה שתודיע ‪ .‬יש מפישים שזה‬‫וזמנו ‪ /‬והמשל הראשון אשר הביא הוא מהמקרים והמשל‬
‫השני מהפעולות והמשל השלישי הוא המשל ביחסים באמרו‬
‫האיש שאנו רוצים להודיעו מציאות המלך מזה האקלים כבר‬
‫ואפילו ביחסים ; ואמרו שאתה אלו תרצה שתודיע ‪ .‬הרצון‬
‫ידע עניני המלך מה הם באקלים אחר זולת זה האקלים ואנו‬
‫רוצים להניא ראיה על זה המלך מזה האקלים ויכירהו‬ ‫שזה האיש אשר אגו רוצים להודיעו מציאות המלך מזה‬
‫‪,‬‬ ‫האיקלים איזה איש הוא ‪ /‬והמשל הראשון והשני הוא‬
‫כשיראו וזה גמגום ; ‪ 1‬אשר לא ידעהו ר״ל אשר לא הכירהו‬
‫להודיע כי זהו המלך כי כבר ידע עניני המלך ולא ידע‬
‫אבל ידע מציאותו ‪ :‬ז והערתן על מציאותו ‪ .‬ר״ל וזה האיש‬
‫מי הוא המלך ‪ ,‬המשל השלישי הוא להודיע אס יש מלן‬
‫אשר לא ידעו ולא הכירו גם לא ידע מציאתו ‪ ,‬וזה שני חלוקות‬
‫בארץ הזאת לא לדעת איזהו המלך ‪ ,‬והכלל העולה באלו‬
‫המשל הראשו! הוא לבאר אשר לא ידעהו והוא לחת ההכרה‬
‫השלשה )דברים( משלים ני ההישרה למציאות הדבר תהיה‬
‫כי כבר ידע מציאותו‪ ,‬והשני משלים האחרים הם לבאר ולהביא‬
‫נדברים המקריים כמי שתאמר כי המלך הוא האיש‬
‫הארוך לבן המראה בעל השיבה כבר הודעתו במקרים ‪ .‬אי תאמר הוא אשר סביביו הנזון רבה תניא רוכבים‬
‫ורגלים‬
‫אברבנאל‬
‫נמראהו שהם מתרים ‪ ,‬ופעמיה תהיה נפעולותיו ‪ ,‬וזה רומז למשל השני‬ ‫הנא השמיעה נו ית׳ ‪ ,‬והגיא הנסיקים מכל א׳ מהאוננים כאלה ‪ ,‬ר׳ל‬
‫שאמר או הוא אשי תראה פרינו המון רנה ‪ ,‬או הוא אשר ישכון ‪ ,‬או‬ ‫שיקנל סצעזה או לא יקנלה ‪ ,‬ני אץ־ו שמוע אשמע צע^תו )שמוה נ׳ ג‬
‫הוא אשר צוה נננין ההיכל הפלוני ‪ ,‬ני ג׳ המשלים האלה נכללים‬ ‫כ'נ( ושמעתי כי הנון אני)שם ש‪ :‬נ׳ ס ודומיהם יידו על מלאות שאלה‬
‫נאתר ‪ ,‬והוא מן הפעולות ‪ ,‬ופעמים חהיה ההודעה ניחסיס רחוקים‬ ‫כשואל והצועון ‪ .‬ואומי ולא שמע ה' נ־ןולנם )דניים א' מיה( נם ני‬
‫מאד ‪ ,‬וזה רומז למין הג' מהמשל שהניא מן החנוצי א' ‪ :‬שאתה אאו‬ ‫תרנו תפלה אינני שומע )ישעיה א' ט׳ס יורו כלם שלא ימלא שאלתם ‪.‬‬
‫ה־צר‪ ,‬שהודיע ‪ ,‬יש מפרשים שוה האיש אשר אנו ווצים לכודיפו‬ ‫והנה ינואון נאלה ההשאלות והדמיונות מה שירוו למאן ‪ .‬אמר היג‬
‫מציאות נגילן מזה האיקלים ‪ ,‬כנר ידע ענייני המלן מהם )צ׳ל מה הם(‬ ‫זה לפי שהשלים ‪ ;b‬הנ׳ שהופיס שיאה להניא נש' הוה ‪ ,‬והיה למשני‬
‫נאיקלים אתר וילת זה האיקציס ‪ ,‬ואינו רוצה להניא ראיה אלא על‬ ‫שיספז עליו ‪ ,‬למה לא הניא שתוני נמות אחרים כלא זני נהיוהם‬
‫וה המלך מוה כאיקלים שיכירה! ‪ .‬והאפודי כת‪ :‬שהרר הרניר כמאמרו‬ ‫שמות נאמרים נו ית׳ ויורו על הנשמות כמו אלה אשר הניא ‪ ,‬והם‬
‫‪,‬‬
‫וה שצי דרושים מתתלפיס ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬רמז נאמרו אשר צא ידעהו י׳ל‬ ‫יד ‪ ,‬אזן ‪ ,‬אצנע ‪ ,‬כף ‪ ,‬פה ‪ ,‬ורוע ‪ ,‬ימין ‪ ,‬שפתים ‪ ,‬קול ‪ ,‬לשין ‪ ,‬אן׳ ‪,‬‬
‫אשי לא יכירהו אנל ידע מציאותו ‪ ,‬ועליו הניא המשל הא' מהמקרים ‪.‬‬ ‫מעים‪ ,‬רית‪ ,‬עופפות‪:,‬לא הניא הרג נהם נתוני‪ :‬נהיותם צריכים‬
‫נ' ‪ ,‬ימו נאמרו והעיחן טל מציאותו י־ל ווה האיש הוא אשר לא‬ ‫נמו רגל ועין ול‪ :‬ושאי השמות שהניא ‪ .‬הנה לה‪:‬ינ לשנק כזה אמי‬
‫ידעו ולא הכירהו‪ ,‬גס לא ידע מציאיתו‪ ,‬ועליו הניא משל הפעולות ומשל‬ ‫הרב שלא יתמה עליו ני הצה ינאו הפרי‪,‬׳כ הנמשניס אחרי שירוה צמאו‬
‫כיחכיס שהם להניא ראיה על מציאותי ‪ .‬ולי צ־אה ‪:‬הרב לא כיון ני‬ ‫בביאור אין יאמרו עליו ית' אותם השמות שלא הניא ‪ ,‬והס פרק מ׳ו‬
‫אם נדנר אתר ‪ ,‬ולא ניון לתת ראיה על מציאות המלך למי שידעו‬ ‫זמ׳ו ומ׳ע שנו וכר כל השגיות האה שלא צזניו עדיין אשי זניתי‬
‫נאיקלים הוה ולא נאיקלים אחר ‪ ,‬אנל כוונתו לומד אמד ‪ ,‬והוא שאנחצו‬ ‫פ ר ק מל וכבר זכרנו בקצת שרקי ‪1‬ר‪ .‬הכואנ‪-‬ר כי הבדל גדיי‬
‫אילו רצינו להודיע לאדם אתר מהאנשים אש־ לא ידעהו ווה נכלל ‪,‬‬ ‫יש בין ההי״שרה י׳טציאות היכר וכין אמתת מרותו‬ ‫י‬
‫ר׳ל שלא ידע אם יש שם מלן או לא ‪ ,‬ומי הוא זה ‪ ,‬ולוה אמר אשי‬ ‫ועצמו ‪ .‬נצר כתנתי שנא הפרק הוה לנאר נו ענייצי כמות לא ונר‬
‫צא ידעהו נלתר נהכרה ‪ ,‬והעיה־ על מציאותו ר׳ל העדה לדעת‬ ‫הרג שתופיהם נפיקיס כקורמיה ‪ ,‬ולוה התתיל וככר ונינו ניא ו ‪.‬‬
‫ולהכיר מציאותו ‪ ,‬אם הוא ומי מא ‪ .‬והניא משליו ראשונה שתדע וה‬ ‫והנה וה דנוו בפרק ל׳ו נענר ‪ ,‬ומנין המאמר הזה שיש הנדל נין המאמריס‬
‫נהוש ‪ ,‬כאלו תאמר ‪ ,‬אם לא תדע א‪ :‬הגולן נמצא ‪ ,‬הרי לו ראיה‬ ‫שיעשו לדעת ולהשיג מציאות כדנר ‪ ,‬ונין מה שיעשו לדעת להשיג‬
‫מושייח שהוא נמצא ני הוא האיש הארון הלנן ‪ .‬ועוד יודיעהו לא‬ ‫מהותו ועצמותו ‪ :‬כי ההישרה ‪S‬םציאות הדבר תהיה אמי׳ במקריו ‪.‬‬
‫נ«שגת תזשייתו ממנו ‪ ,‬כי אם נהשגה התושייה מפעולותיו‪ ,‬והוא המשל‬ ‫חה יופו למעל הראשון שעפה הרג כאלו תאמי האיש הארון הלנן‬
‫‪ 9‬נ׳‬
‫סד ‪64‬‬ ‫טורה נבוכים חלק רא^ןזון פרק מו‬
‫‪,‬‬
‫ישכון נ הינ ל כארץ הפ^וגית מזה האיקלים ‪ .‬או הוא אשר צוד‪ .‬ככנץ זאת החומד‪ .‬או נע שות‬
‫זה ת ש ר ‪ ,‬וביוצא בזה מפעולותיו ויחסיו לזולתו ‪ .‬ואיפשר שתורה על מציאותו כעגינים הם יותר‬
‫געלטים מאלו ‪ ,‬במו שישאלך שואל היש לארץ הזאת מלך ‪ ,‬תאמר לו בן ‪ .‬יש לה בלא ספק ‪.‬‬
‫ומה המופת על• זה ‪ ,‬תאמר לו היות זה השולתי באשר תראה איש חלוש צעיר הגוף ‪ ,‬לפניו זה‬
‫ההמון הרב מן הזהובים ‪ ,‬וזה האיש האחר עצום הנוף החזק העני עומד לפניו ישאל ממנו שיעשה‬
‫לו צדקה במשקל שעורה ולא יעשר‪ , .‬אבל יגער בו ו ‪ T‬חהו מעליו בדבריו ‪ ,‬ולולא פחד המלך היה‬
‫‪,‬‬
‫מתחיל בהריגתו או בדחותו ולקחת מד‪ .‬שבידו ‪ p‬הממון וזאת ראיה על היות זאת המדינד‪ .‬בעלת‬
‫מלך ‪ .‬הנה ככר הורית על מציאתו בסדור עניני המדינוז‪ .‬יי אשר םכתו פחד המלך ויראת ייסותו‪.‬‬
‫ואין כדבר בכל מה שהמשלנו ט מר‪ .‬שיורה על עצם המלך ואסתת עצמותו מצד היותו מלך ‪,‬‬
‫כן קרה כהודעת הבורא יתעלה להמון בבל ספרי הנביאים וכתורה ‪ ,‬כי כאשר הביא הצורך להישירם‬
‫כולם למציאותו יתעלד‪ .‬ושיש לו השליטות טל ם^ ריל שאינו נמצא לבד במו שהאד■} נמצאת והשמים‬
‫‪,‬‬
‫נמצאים ״ אבל נמצא חי חכם יכול פועל ושאר מה שצריך שיאמינו במציאותו כאשר יתבאר‬
‫אחר זה ‪ ,‬הוישרו דעות בגי אדם ש ת א נמצא בדמיון ת ש מו ת ‪ ,‬ושהוא חי בדמיון התנועה ‪ ,‬כי לא‬
‫יראו ההמץ דבר חזק המציאה אמת אץ ספק בו כי אם הגשם ‪ ,‬וכל מה שאינו גשם אבל הוא‬
‫בגשם הוא נמצא אצלם ״ אבל הוא חסר המציאות ‪ p‬ת ש ם להצטרכו במציאותו אל גשם ‪ ,‬אמנם‬
‫מה שאינו גשם ולא כה בגשם אינו דבר נמצא בשום פנים בתחלת ציור האדם ‪ ,‬ט ובלבד אצל‬
‫הדמיון ‪ .‬וכן לא יציירו ההמץ טענין החיים זולת התניעד‪ ,.‬ומד‪ .‬שאינו מתנועע תנועה דצונית מקומית‬
‫אעו חי ‪ ,‬אף על פי שהתנועד‪ .‬אינד‪ .‬מעצם ד ‪5‬י אבל מקרה דבק בו ‪ .‬וכן הד‪-‬שנה הנודעת אצלנו הוא‬
‫בחושים ‪ .‬ר״ל השמע והראות ‪ ,‬וכן לא גדע ולא נצייר העתק הענץ מנפש איש ממנו לנפש איש אחר ‪,‬‬
‫אלא בדבור והוא הקול אשר יחתכוד‪,‬ו השפה וד‪.‬לשון ושאר כלי ה ד ט ר ‪ .‬וכאשר היישרו דעותינו ג״כ‬
‫אל היותו יתעלה משיג ושיגיעו ענינים ממנו לנביאים להגיעם אלינו ‪ ,‬תארוהו לנו שהוא ישמע דראה ‪,‬‬
‫ענינו שהוא משיג אלו הדברים הנראים וד‪.‬גשםעים דד ע ם‪ ,‬ותארוהו לנו שהוא מדבר ‪ ,‬ענינו שיגיעו‬
‫‪,‬‬
‫ענינים טמנו יתעלה לנביאים ההו ענין הנ ט א ה ‪ .‬י והגה יתבאר זה תכלית ביאור ‪ .‬וכאשר לא‬
‫נשכיל נ מהטציאנו זולתנו אלא כשנעשד‪.‬ו בגגיעד‪ ,.‬ח א רו ת ש ת א פו על‪ .‬וכן כאשר לא ישיגוהד‪.‬טק‬
‫דבר‬
‫ש מ &ו ב‬ ‫אפודי‬
‫ראיס על מציאושו לנד וזה נ״ל ‪ :‬ח ‪6‬של סנשו ‪ /‬ר״ל פנ ס ורגלים וי צינוי מ שלופות סכיניו ‪ .‬או תאמר פוא אשר‬
‫הסדיר ‪ :‬ט ונלכד אצל הדמיון ‪ .‬ר״ל ונימוד אצל הדמיון ; צוה נ מ ץ זא ת החומה ונו׳ וכיוצא נז ה מפעלותיו ‪ :‬ואפשר‬
‫‪,‬‬
‫י והנה יתנאר זה שכלית כיאור י׳ ל והנה ה סנ אי מהות שתורה על מציאותו נ עניני ם ה ם חתר נעלמים מאלו כמו‬
‫הענץ הננואה ננזלק שני נסרקי הננואה תכלית הניאור ‪ :‬שישאלך השואל היש לארץ מ א ת מלך תאמר לו כן יש לה‬
‫כ מהמציאנו זולתנו ר״ל כאשר לא נוכל לצייר שנמציא אנחנו בלי שפין ‪ .‬מה הוא משל לדנר השלישי אשר אמר הרב‬ ‫‪,‬‬
‫זולתנו אש לא כשנעשהו ננניעח גשם כגשם ספני זה תארוהו ואפילו ביחסים רחוקים ממנו א״נ אץ בכל אלו מ ה‬
‫יח׳ לנו כשהוא פעל ‪ .‬יאע״פ ששה פעל נאמר אפילו לסי שהמשלט מה שחרה על עצם המלך ואמתת עצמו מצד‬
‫‪,‬‬
‫שימצא א• זה נמצא מזולת כלי גשמי ימזולת נגיעה ס' מ ה ע ^ החחו מלך ואפילו ההישרה לבד ‪ :‬וכן קרה בהודעת‬
‫המפורפס ממנו הוא נגיעת גשם נגשם ומפני זה תארוהו יש׳ הבורא יתעלה להמון בכל ספרי הנביאים ובתורה כי כאשד‬
‫הני א צורך להישירס כלם למציאותו הרצון בו כי לא ידעו‬
‫ולא יבינו א ס יש סבה ראשונה ונעלם מהם מה הוא באו התורה והנביאים להודיע להם שהוא נמצא ‪ :‬שיש לו‬
‫השלמיות כלם רוצה לומר שאינו נמצא לבד כמו הארן והשמים אבל הוא נמצא בתכ ‪ 4‬ת השלמות אבל נמצא חי‬ ‫‪,‬‬
‫וחכם י ט ל ופועל ‪ 5‬ולמה שאי אפשר שישיג ההמץ שהוא חי חכם ופועל באמתחת ‪ .‬הויישרו דעות ב*א שהוא נמצא‬
‫בדמיון הגשמות אחר שההמון לא יראו דבר חזק מן המציאה זולתי הגשם וכל מה שאינו גשם אבל הוא בגשם הוא חסר‬
‫המציאות מן הגשם כמקרים ונחות הגשמיים להצפרט במציאות אל הגשם < א מנם מה שאיט גשם ולא כח גשם‬
‫אינו דבר נמצא בשום פנים ‪ .‬ולכן יתארוהו הנביאים להש״י שהוא גשם להודיע שהוא נמצא ‪ .‬ולמה שההמון לא‬
‫יציירו מענין החיים זולת התנועה ומה שאינו מתנועע תנועה מקומית אינו חי אמרו הנביאים שהשי׳ת מתנועע‬
‫ני זה להודיע לנו שהוא חי ‪ ,‬וכן למה שכל השגה אצלנו היא נחושים י ת אח הו הנביאים בשהוא י תנרד שומע ורואה‬
‫עם שאלו ג"כ שקר עליו ‪ :‬ולמה שלא יצייר העתק הענין מנפש איש לנפש איש אלא בדבור והוא הקול אשר יחתט הו‬
‫השפה והלשון יתארהו הנביאים אל השפע המגיע ממנו לנביאים שהוא מדבר והלצץ בו שיגינט ענ מי ס מ מ ט‬
‫‪,‬‬
‫לנביאים ‪ :‬וכאשר לא נשכיל מהממציא אותנו אלא כשיעשה בנגיעה תארוהו כשהוא פועל א ע׳ ס ששם פועל יאמר‬
‫למי שימציא איזה נמצא מזולת כלי גשמי ומזולת נגיע ה מ*מ הענין המפורסם ממנו והוא כי הפועל נגיעתו גשם‬
‫בגשם‬
‫א ב רבנ א ל‬
‫וולרונו‪ .‬אלא נפנעשהו נעימה סאיוהו שהוא פועלל י׳ ל ששועל נאמר‬ ‫הנ׳ ‪ .‬יאה שיודימהו מראייה הייתפיה ‪ ,‬והוא המשל הג׳ ‪ ,‬הנה א׳נ‬
‫נע‪9‬פ על פועל הגשמי נבלי ‪9‬ה חיוה שהנר יאתו על ההועל סוו »י‬ ‫שלשמה מנווניה להודיע מציאוס המלך ; ונאשר לא ג׳שביל םהנמיאני‬
‫‪M0‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מו‬
‫דבר חי אלא בעל נפש תארוהו לנו גם כן שהוא בעל נפ ש ‪ ^ ,‬ואף על פי ששם נפש משותף‬ ‫‪,‬‬
‫כמו שיתבאר )פרק מ״א מזה המאמר( ‪ ,‬והענין שהוא הי ‪ .‬וכאשר לא יושגו אלו הפעולות כלם בנו ‪,‬‬
‫אלא ככלים גשמיים ; הושאלו לו אלו הכלים כולם אשר ב ה ם תהיה התנועה המקומית ; ר״ל הרגלים‬
‫‪,‬‬
‫וכפותם והכלים אשר יהיה כ ה ם ה שמע והראות והריח והם האוזן והעין והאף ‪ .‬והכלים אשר כה ם‬
‫יהיה ^ הדבור וחומר הדבור ‪ ,‬והם הפה והלשון והקול ‪ .‬והבלים אשיר בהם יעש־ה העושה ממנו‬
‫מה שיעשהו‪ ,‬והם הירים והאצבעות והכף והזרוע ‪ .‬ובאור זה כוי׳ו שהוא יתעלה מכל חסרון; הושאייו‬
‫לו הבלים הגש־מיים להורות בהם על פעולותיו ‪ ,‬והושאייו לו הפעולות ההם להורות בהם על שלמות‬
‫אהד ‪ ,‬נ איגו עצם הפעולה ההיא ‪ .‬והמשל בו שהגה הושאי׳ו לו העין האזן והיי והפה והלשון להורות‬
‫בהם על הראות והשמע והפעולה והדבור ‪ .‬והושאלו לו הראות והשמע לראיה על ההשגה בכלל ‪.‬‬
‫ולזה תמצא לשיון העברי תע שה הימנת הוש אהד במקום השגת חוש אחר ‪ ,‬אמר ראו דבר ה' כמו‬
‫שמעו דבר ה׳ כי המכוון השייגו ענין דברו ^ כן ראה ריח בני כאלו אמר הריח ריח בני ‪ ,‬בי המכוון‬
‫השגת ריחו ‪ .‬ולפי זה נאמר ‪ °‬וכל העם רואים א ת הק ^ות ואת הלפידים ‪ ) .‬א( עם היות המאמר‬
‫ההוא ג״כ מראה נבואה כמו שהוא ידוע ומפורסם באומה ‪ .‬ע והושאלו לו יתעלה הפעולה והדבור‬
‫להורות על שפע השופע מאתו כמו שיתבאר )פ‪-‬ק ׳״מ ח' נ ( ‪ .‬הגה כל כלי גשמי שתמצאהו בכל ספרי‬
‫הנבואה ‪ ,‬הוא אם כלי תנועה מקומית להורות על החיים ‪ ,‬או כלי הרגשה להורות עי‘ ההשגה ‪ ,‬או כלי‬
‫המשוש להורות על הפעולה ^ או כלי הדבור להורות על ה שפעת השבלים על הנביאים ‪ ,‬כמו שיתבאר ‪.‬‬
‫הנה תהיה הישרת ההערות ההם כולם לישב לנו שיש נמצא חי פועל לכל מה שזולתו משיג לפעלו‬
‫גם כן ‪ ,‬והנה נבאר כשנתחיל ב הי ה ק ת התארים ‪ ,‬איך ישוב זה כולו לענין אהד והוא עצמו יתעלה‬
‫לבד ‪ .‬כי אין כוונת זה הפרק אלא לבאר עגין אלו הכלים הגשמיים המיוחסים לו יתעלה מכל חסרון ‪,‬‬
‫דמהם כולם להורות על פעולות הכלים ההם ‪ ,‬אשר הפעולות ההם שלימות אצלנו בעבור שנודה‬
‫על היותו שלם בכל מיני השלמית כמו שהעירונו ) פ ר ק כ״ו ול״ג מזה( באמרם דברה תורה כלשון כני‬
‫אדם ‪ .‬אמנם כלי התנועה המקומית המיוחסים לו ית' באסרו ‪ ,‬הדום רגלי ‪ ,‬א ת מקום כפו ת רגלי ‪,‬‬
‫ואמנם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫בגשם ומפני זה תארוהו יתעלה כשהוא פופל ר״ל שאוחרים כשהוא פעל ‪ :‬יל ואע״פ ששס נפש משותף ‪ .‬ר״ל ואס יהיו‬
‫עליו שהוא מגע כדי שיונן ממנו שהוא פועל ; א ע'פ ששם מתארים לו יח׳ נעל נפש רוצים בו שהוא חי וזהו אמרו‬
‫הנפש משותף ‪ .‬ר״ל כ״א אנחנו אומרים שהשם יתעלה והעני! שהוא חי ; ט הדבור וחומר הדבור ‪ .‬ר*ל הקול הוא‬
‫הוא כעל נפש רצונו כו שהוא חי ; וכאשר לא יושגו אל חמר הדבור והשפתיס והלשון הס צוית הדבור ‪ :‬נ אינו מעצם‬
‫הפעולית כלם‪ .‬ר״ל התנועה והשמע הראיה הדנור והנגיעה ; הפעולה‪ ,‬ר'ל כשאנו אומרים לו ית׳שומע ורואה אנו רוצים נו‬
‫אלא בכלים גשמיים הושאלו לו כל הכלים אשד בהם תהיה שהוא ישיג וההשגה ההיא אינה מעצם היחיה והשמיעה ;‬
‫פ וכל העם רואים ‪ ,‬ר״ל משיגים ; ומפורסם נאומה ‪ .‬ר״ל‬ ‫התנועה כתו הרגלים וכפותם ‪ ,‬והכלים אשר בהם תהיה‬
‫ההשגה כאוזן והעין והאף ‪ ,‬והכלים אשר יהיה בהם בספרי החלייוד ‪ :‬ע והושאלו לו ית' הפעולה והדביר ‪ .‬ר״ל‬
‫הדבור והחומר הדבור הוא הקול‪ .‬והכלים אשר יהיה והושאלו לו יח' פועל ומדבר להורות על השפע אשר נשפע‬
‫להם הדבור הם הפה והשפה ‪ ,‬והכלים אשר יעשה בהם ממנו יח׳ והס עולם הנבדלים אשר נשפעו מינו יח' ראשונה‬
‫העושה הס הידים והאצבעות והכף ‪ ,‬והכוונה כלה להודיע ועל זה נאמר נו פועל וג״כ נאמר נו יח' מדבר להויות על‬
‫לב״א שהוא שלם מכל החסרונות ‪ /‬והושאלו לו הכלים השפעת השכל אשר נשפע בנביאים כמו שיתבאר בפרק י ’ב‬
‫הגשמיים להורות להם על הפעולות ׳ והושאלו לו הפעולות‬
‫להודיע שיש לו השגה לא שההשגה הוא מענין הנאמר פתו שאנו אומרים לו שהוא ית׳ שומע ורואה אגו רוצים נו‬
‫שהוא השיג וההשגה ההיא אינה מעצם הראיה והשחיעה ‪ /‬הלא תראה כי תעשה השגה חוש אחד במקום השגת חוש‬
‫אחר אחר ראו דבר ה' שמעו דבר ה' כי המכוון שישיגו ענין דברו כי הדבור אינו נראה ‪ .‬ולכן נאמר וכל העם‬
‫רואים את הקולית ואת הלפידים אשר הרצון בו משיגים ‪ ,‬כי ידוע ומפזרסם שזאת היא במראה הנבואה א״כ וכל‬
‫העם רואים את הקולות אין הכוונה בו רואים ממש אלא השגה א"כ כשנא' עליו וכו' ראיה או שמיעה הוא על צד‬
‫ההשגה לא על דבר אחר ‪ :‬והושאל לו הפעל והדבור להויות על השפע הנשפע מאתו הפועל למה שממנו יתעלה יושפע‬
‫עולם הנבדלים ‪ /‬ונאמר מדבר על ההשפעה השכלית אשר נשפע בנביאים על הכל נאמר דברה תורה כלשון‬
‫ב״א‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאיל‬
‫פ ר ק ט ן )א( עם הוהיה המאמר ההוא במראה הנבואה ‪.‬‬ ‫שלא יכעל בכלי גשמיי‪ ,‬ולכןנ־רא י ל פופל !ידמיו;הכופל מניעת ‪:‬‬
‫פי׳ אוי“ ׳ רצה בזה אי‘ יםמיעת הקוא אישר בו ניםמעו‬ ‫עם היות המאמר ההוא ג' כ מראה הנבואה ‪ .‬יולה לומר שאיי־ וכל‬
‫עשרת הדברות כ׳ שמיעת הקולות האהר־ם תול השופר וברקים‬ ‫הפה יואיס )שמות כ׳ י׳ח( במראה מנו אה כאלו היו שה ־‪,‬ולות‬
‫וענן כבד עא ההר והאש בוערת בראש התר ‪ ,‬יראה שהרים‬ ‫ולפידים ‪ ,‬ולק אמי נהם ראייה ‪ .‬אמנם נפי כיונתו נאמר על ההשגה‬
‫ירצה בזה ענין מושג בחושים כמ׳ ש בפרק א׳ג מזה המאמר‬ ‫והלפידים ‪ .‬חוטר הדבור ‪ ,‬רולה‬
‫'איי* וכל ‪I‬העם משיגים הקולות ״‬
‫־‬ ‫כאלו‬
‫משני וכן נראה לפי פשט הכתוב ‪ ,‬ואכזר ומראה בבור ה׳ כאש‬
‫אונאת כראש ההר אע־נ׳ כא ישראל ‪ ,‬ואנזד וההר בוער באים עד אב השמים חושך ענן וערפא ‪ ,‬זאמר וינועו ויעמדו טרהוק נראה‬
‫מאלו הפפוקים נאם ענינים נראים מושגים בהושים ונן הוא אנזת והקוא אשר נו נשטעו עשרת הדברות נראה אפי פשט הנ תו ב‬
‫אמנם‬ ‫שועא קוא מושג בחוש השסע אא על דרך בראה הנבואה ‪:‬‬
‫סה ‪65‬‬ ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק מו‬
‫ואמנם כלי המשוש הטיוחסיפ לו ית׳ באסרו יד ה׳ ‪ ,‬באצבע אלהים ‪ ,‬מעשה אצבעותיך ‪ ,‬ות^‪ 1‬ת‬
‫עלי כפיך‪ ,‬וזרוע ה ‪ /‬ימינך ה׳ ‪ .‬ואטנטכלי הדבור הטיוחסים לו‪ ,‬פי ה׳ דבר ‪ ,‬ויפתח שפתיועטך‪,‬‬
‫קול ה׳ בכח ‪ ,‬ולשונו כאש אוכלת ‪ .‬ואטנם כלי ההרנשה הטיוחטים לו ‪ ,‬עיניו יחזו ‪ ,‬עפעפיו יבחנו ‪,‬‬
‫עיני ה׳ משוטטות ‪ ,‬הטה אלי אזנך ושמע ‪ ,‬כי אש קדחתם באפי ‪ .‬ולא הושאלו לו מן האכרים‬
‫הפנימיים כי אם הלב ‪ ® ,‬להיותו שם טשותף ‪ .‬זי והוא שם השכל נם כן ) נ מ ו שמנואר נסרק ל״פ «ה( ‪,‬‬
‫‪ P‬והוא התחלת חיי ב״ה ‪ .‬כי אמרו המו מעי לו ‪ ,‬הטון מעיך ‪ ,‬רוצה בו נם כן הלב ‪ ,‬כי מעי שם‬
‫יאמר בכלל ובפרט ‪ ,‬הוא שם הדקים כפרט ושם כל אבר פנימי בכלל ‪ .‬ויהיה גם כן שם הלב‪,‬והראיה‬
‫עליו ‪ ,‬אמרו ותורתך בתוך מעי ‪ ,‬דומה לאמרו בתוך לבי ‪ .‬ולזה אמר נזה הפסוק הטו טעי ‪ ,‬המון‬
‫מעיך ‪ .‬ולשון הומה אמנם בא בלב משאר האיברים ‪ ,‬הומה לי לבי ‪ .‬והן לא הושאלו לו הכתף ‪,‬‬
‫י להיותו כלי ההעתקה במפורסם ‪ ,‬ושהוא גם כן יגע בו הדבר הגעתק ‪ ,‬וכל שכן שלא יושאלו לו כלי‬
‫המזון)כמו שמנואר נסרק כ״ו «ה(‪ ,‬כי אלו גלויי החסרון בתחלת המהשבה‪ ,‬ומשפט הכלים כולם באמת‬
‫אחד ‪ ,‬׳® הנראה מהם ‪ ,‬והפנימי ‪ ,‬כולם כלים לפעולות הנפש המתחלפות ‪ ,‬מהם כלים לצורך עמ‪ T‬ת‬
‫האיש זמן ‪ ,‬כאברים הפנימיים כולם ‪ ,‬ומהם כלים לצורך עמידת המק כבלי ההולדה ‪ ,‬ומהם כלים‬
‫לתקון ענין האיש ושלמות פעולותיו‪^ ,‬י ם והרגלים והעינים ‪ ,‬כלם לשלמות התנועה והמעשה וההשגה ‪.‬‬
‫אמנם צורך התנועה לבעלי החיים ‪ ,‬הוא לכוין אל הנאות ולברוח מטה שהוא כנגדו ‪ .‬ואמנם צורך‬
‫החושים ‪ ,‬הוא להכיר מה שהוא כנגדו ומה שהוא נאות לו ‪ .‬וצורך האדם לפעולות המלאכותיות‬
‫להזמנת מזונו ולכושו ודירתו‪ ,‬מפני שהוא מחויב לטבעו ‪ ,‬ר״ל שהוא צריך להזמין מה שיאות לו ‪.‬‬
‫״ והנה ימצאו קצת המלאכות נם כן לקצת כ״ח לצרכן למלאכה ההיא ‪ .‬ואיני רואה שום אדם יסופק‬
‫לו שהבורא יתברך בלתי צריך לדבר יתמיד מציאותו ולא יתקן ענינו ‪ ,‬א א״ב אין כלי לו^ ב כלומר‬
‫שהוא אינו נוף ‪ ^ ,‬ואמנם פעולותיו כעצמו לא בכלים ‪ ,‬והכהות כאץ ספק מכלל הכלים ‪ ,‬אם כן‬
‫אינו בעל כח ‪ ,‬כלומר שיהיה בו ענין זולת עצמו בו יעשה או ידע או ירצה ‪ ,‬י כי התארים)נ( הם‬
‫כחות שנו כהם השם לא זולת זה ‪ .‬ואין זה כוונת הפרק ‪ .‬וכבר אפרו ז״ל מאמר כולל דוחה לכל מה‬
‫שמראים אותן התארים ההם הגשמיים כולם אשר יזכרום הנביאים ‪ .‬והוא מאמר יורה לך שהחכמים‬
‫ז״ל לא עלה כדעתם ההגשמה כלל ‪ ,‬ולא היה אצלם עגין ישבש או יספק שום אדם ‪ .‬ולזה תמצאם‬
‫בכל‬ ‫ש ם טו ב‬ ‫אפודי‬
‫משני ! פ להיוחו שם משוחף ‪ ,‬ר״ל שיאמר טל הרצון ‪ :‬צ והוא‬
‫נ״א ‪ :‬ו א מ ה ולא הושאלו ל^ מן ה אגדי ם הפנימיים כ״א‬
‫הלב בעבור שני דברים אם בעבור שהוא שם השכל וגם‬ ‫שם השכל ‪ .‬ר״ל ושם לב יאמר על השכל כמו שכיאמו ;‬
‫כי הוא התחלה לחיות כלב כן הש״י התחלה לכל הנמצאים‬ ‫ק והוא התחלח וויי ב״ח ‪ ,‬ר״ל כשההמון אומרים לו יח' לב‬
‫‪,‬‬
‫והוא משכיל אותם והנה הרב ביאר כי כמו שלא הושאל‬ ‫אין כיוגתם השכל והרצון כי יה ירחיק ההגשמה אלא כונתס‬
‫לו כלים אחרים גשמיים בעבור שהם גלויי החסרונות כן‬ ‫לב גמור אשר הוא החהלס ב׳ח ‪ .‬נראה לי ס׳׳א ה׳ יפה עשו‬
‫ראוי שיחחק כל הכלים אשר א מ ר ט כי כל הכלים הושמו‬ ‫מביאים להשאיל לו יס' שם לב כי הוא החחלח מיי כל בעלי‬
‫לתקן מציאות הב׳ח והוא ית׳ בלתי צריך לדבר יתמיד‬ ‫חיים כן השם ית׳ החחלח כל ממצאוס ומשימם בתאר החיים ;‬
‫ר להיותו כלי ההעתקה במסורסם ‪ ,‬ר׳ל שלא הושאל לו יתברך‬
‫מציאותי ולא יתקן עניני א״כ אין כלי לו אחר שאינו גון< ‪.‬‬
‫אמנם פעוליתיי בעצמי לא בכלים ‪ ,‬יהכחית ג״כ מכלל‬ ‫הכתף להיות הכתף כלי ההעתקה לפי המפורסם ‪ ,‬כי לפי‬
‫הכלים כי כחית הנפש לא יעשי אלא בכלים גשמיים ילכן‬ ‫האמת לא נברא הכתף להיותו כלי ההעתקיז אבל ההמון‬
‫מי שהוא בעל כחות היא בעל כלים ולכן משירוחקו הכלים‬ ‫קוראים לו כלי ההעתקה ולכן לא הושאל לו‬
‫ירוחקו הכחית ‪ .‬אם ‪ p‬אי ט בעל כח ‪ .‬כלומר שיהיה בי‬ ‫הכתף ‪ :‬ש הנראה מהם והפנימי ‪ ,‬ר״ל שהחושים החיצוניים‬
‫והחושים הפנימיים הם כלם כלים וכמות הנפש ‪ :‬ח והנה‬
‫ענין זילת עצמי בו יעשה אי ידע או ירצה ‪ .‬הרצון בי כי‬
‫הש״י הוא פיעל בעצמו יירצה בעצמי יידע בעצמו לא בכת‬ ‫ימצאו קצת המלאכות ‪ ,‬ר״ל שתמצא האריגה לעכביש וקן‬
‫נוםן< עליו ‪ ,‬כי האומרים תיארים והאומרים שהוא בעל‬ ‫לצפור דרור והכוורת לדבורים ודומה לאלו הרבה ; א א״כ‬
‫כתות הם דג ר אחד אלא שאלו קראו אותם תארים ואלי‬ ‫אין כלי לו‪ .‬ר״ל אמר שהתבאר שכל בני ארס וההמון בכלל כלס‬
‫כחית ישט השם ‪ ,‬וכמי שהשם איני בעל תארים כמי שיבא‬ ‫יודעים ומודים שהשם ית׳ אינו צריך לדבר יתמיד מציאותו‬
‫עליו המוסת כך הוא אינו בעל כחית וכמו שאיט בעל כחית‬‫יתברך והכלים כלס הס להשלים ולהתמיד מציאות בעל הכלים‬
‫כמו שביארנו למעלה א"כ יחיילד מההרדמות האלו שהוא ית׳‬
‫שיהיה זולת עצמי ‪ p‬היא אי ט ב ע ל תארים ‪ :‬ואחדל‪ .‬הניא‬
‫הרב מאמר נכבד לחכמים יורה בו שמעולם לא עלה‬ ‫אין כלי לו ‪ 5‬ב כלומר שהוא אינו גוף ‪ .‬ר׳׳ל אבל הוא נעל‬
‫שכל פשוע בתכלית הפשיעות ; ג ואמנם פעולותיו נעצמו ‪.‬‬
‫ר׳ל מצד ציורו המשובח ; ד כי החאריס הס כחות וס׳ ‪ .‬ר״ל כ׳ אמרנו לו יס׳ ח׳ סכם יודע א‪ 1‬רוצה אמנם הם כחות‬
‫תמנו ית׳ אשר אותם הכתות אינם מחחלסים זה מזה ‪ ,‬אבל כלם שנים לעדן אמד וההסמלפוח שנין אלו השמות איע ‪P‬‬
‫בסנפא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אברבגאל‬ ‫קרשקש‬
‫לוווי הקול ני השתוסיה והלשון הס צויוה ה י מי ‪ :‬והוא חתחלח חיי‬ ‫)ב( א»נם הם נחות שנו נהם השם‪ ,‬הרויון נו חכוזות והתארים‬
‫ב׳ה ‪ ,‬י׳ ל שניימש לו יס׳ לג משפוף השכל ‪ ,‬וג׳כ להיופו ספתלפ‬
‫הנמצאוס כעו הלג החמלה התי ‪ :‬והנה נטצאו הצת הטלאטת ‪ ,‬רוצה לומר שפעצא האריגה להעכניש ‪ ,‬וקן הצסור )ציל וקן לוסור דרור‪,‬‬
‫י»«י״‬ ‫‪17‬‬ ‫יז‬ ‫גמורה נמכיםח׳א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרל‪ 1‬מו‬
‫בכל התלמוד והמדרשות נמשכים כפ' פשוטי דברי הנבואה לדעתם ^ כי דבר זה בטוח הוא בו מן‬
‫הספק ואץ פחד עליו מטעות בו בשום פנים ; אבל הכל על צד ׳ ההמשל ; והורות השכל לנמצא ‪.‬‬
‫^ וכאשר התודע ההמשל שהוא יתעלה המשל במלך יציוה ויזהיר ויענוש ויתן שכר טוב לאנשי ארצו ‪,‬‬
‫וישי לו עבדים ושמשיים יודיעו טצותיו לעשותם ועושים לו מה שירצה לעשותו ‪ ,‬הלכו הם נם כן ‪ ,‬בלומר‬
‫יעשו החכמים על זה המשל בכל מקום ‪ ,‬וידברו לפי מה שיתחייב מזה ההמשל מן הדבור והמענה‬
‫וההזרה בעני; ‪ ,‬ומה שינהנ זה המנהנ מפעולות המלכים ‪ ,‬ובזה כולו הם בטוחים שלא יספק זה‬
‫ולא יבלבל ‪ .‬והמאמר ההוא הכולל אשר רמזנו אליו הוא אמרם בברא שית רבה ‪ ,‬נ ח ל כחן של‬
‫נביאים )נ( שהם מדמים הציורה ליוצירה ‪ ,‬שנא׳ ועל דמות הככ א דמות כמראה אדם ‪ .‬כבר בארו כי אלו‬
‫הצורות כולם אשר ישינום הנביאים כלם במראה הנבואה ; י הם צורות נבראות ‪ ,‬הש’י בוראם ‪ ,‬והוא‬
‫ה אמ ת כי כל צורה מדומה היא ברואה ‪ .‬ומה נפלא מאמרם נ ח ל כחם ‪ ,‬כאלו הראו על עצמם‬
‫עליהם השלום שהענין ההוא קשה עליהם ‪ .‬כי כן יאמרו לעולם בשיקשה עליהם מאמר שנאמר או‬
‫אמר רב‬ ‫‪,‬‬ ‫פעל שנפעל ויש־ בנראהו ננות כמו שאמרו ר׳ פלוני עבד עובדא במוק ביהידי בלילה‬ ‫‪,‬‬
‫פלוני כמה רב טבריה דעכיד כיחידאה ‪ ,‬ורב נוכריה הוא נדוי‘ בחו ‪ .‬י וכאלו הם אומרים מה נ ח ל‬
‫‪,‬‬
‫מה שהוצרכו הנביאים לעשותו ‪ ,‬בהיותם מורים על עצמו ית׳ בעניגים הנבראים אשר כראם והכן‬
‫זה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נתנעא וזה אמרו שלו נהס השם לא זולת זה ; ה וכאשר‬ ‫נדעחס הגשמה ולא היה אצלם ענין ישכש או יספק שוס‬
‫החודע ההמשל ‪ .‬ר״ל וזה עשוהו הנניאיס ; ס׳א כ׳ החארים‬ ‫אדם נו ‪ .‬והמאמר ההוא הוא אמרם נכראשית דנה ג‪7‬ול‬
‫כחס של נניאיס שהם מדמים את הצורה ליוצי־ה כמו אמלס הס הפחות‪ .‬וי״ל ומפלי מה הוצרכתי להרחיק שהשם‬
‫יח' איללו נעל כח כלומר שיהיה עלין זולת עצמו ‪ ,‬ני לפי‬ ‫שאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם ‪ .‬ואחר החכם‬
‫ר׳ משה הנרנוני ז׳ל כל מי שראיתי ענינו מן המעיינים אמתח נעלי החאריס העצמיים נו יחכרך הוא שהם סוניי ם‬
‫נכפר היה ראיתי שפירשו מדמים את הצירה ליוצרה‪ ,‬כי שהש״י כעל נחות כי התארים ההס אילם עצמו לפי דעחס‬
‫הוא ידמה הננדל לצורה האנושית ‪ ,‬ולפי דמיונם היה ולא רצו לומר נו יי‪ '.‬שיהיה כעל נחות אלא ששלו מלת הכח‬
‫להם לומר כזה המאמר הכולל שמדמים הי צר הוא השי ת ואמרו חי חכס רוצה אמלס הכילה נהס שהוא יח' כעל כס וזה‬
‫לצורה האנושית כמ״ש ועל דמית הכסא דמות כמראה שקר מכואר כי הכתות הס מכלל הכלים ‪ :‬ו הס צורות לנראות‬
‫אדם לא צורה ליוצרה ‪ ,‬ואני נכלא נוה כי לא העמיקו הש״י כוראס ‪ ,‬ר״ל שאלו הצורות אשר השיגו הלניאים כמראה‬
‫הלנואה כאלירו ועל דמות הכסא דמות כתראה אדם שהיו‬ ‫לעמוד על כוונת המה^ר ‪ ,‬ואני אנאר לך עתה כוונתי ‪.‬‬
‫הר"מ ניאר נכרק ת״ט כי המלאך ייוחס לו הכנף משיגים תציוזוהו יר‪.‬נ׳ נדמות אדס יושב על כסא הם צורות‬
‫ולשי״ת צורה האנושית להורות יתרון נפשו על מלאכיו לנראות כמדמה והנורא הוא השכל הפועל וזהו אומרו אח״ז‬
‫והכנכים כלם ממהרות ההליכה וראוי שייוחדו לשלוחים כי כל צורה מדומה ה־א כרואה ‪ :‬ז וכאלו יאי‪,‬ר ‪ ,‬כמה הוא‬
‫לא למלך ולכן ייוחםו למלאכים כי הס מצווים לא מצויס ‪ ,‬עלין גדול התמה מה שהיצרס לעשיח הלכיאים כעס לנואתס‬
‫שה‪ :‬מדמי'הצורה ליוצרה‪ ,‬ר״ל שמדמים ליולר הצורה צורה סמריח‬ ‫הנה אמרם דמות כמראה אדם דמות כמראה ה׳ ‪ ,‬הנה‬
‫אמרם מדמים את הצורה‪,‬ליוצרה ירצה שהם מדמים את תכליתית וזהו אמרו והנן זה מאד ‪ .‬ויש לעיין נזה נמה שאמר‬
‫הרב‬ ‫הצורה‬
‫קרשקים‬ ‫אברבנאל‬
‫בענין זר‪ .‬הם נ מו ש מ ת נ רופי ם ואין נ ה ם הפרש רק בשנ‬ ‫והנוורה גדנוייס ורוו״ילכ( ‪ :‬הוא אמרם בב׳ ר )כ־כה ‪:‬׳‪ (1‬גדול‬
‫)ג( שהם מרניים הצירה ליוצרה‪ . .‬רוצה בו היוצר לצורה‬ ‫השם‬ ‫כהן של נביאים ע ד ם מדמים צורה ליוצרה ‪ .‬נויאנו־ הזד דאיתי‬
‫כניו שאמר אהר כן שמורים על עצמו בדברים הכבראים ‪ ,‬ו א מי‬ ‫לגרמני שי' אהד ‪ ,‬והאכוד׳ יכרשהו נ אונן‪:‬גי‪ ,‬כי מ ‪ -‬י‪1‬ני ‪:‬י' שמייאי־‬
‫ננוראר‪ .‬אדם אין הרצון בור‪ ,‬הטונה ותאר רק הדמיון מצד השכל‬ ‫מדניים את הנידה אשד ננ‪:‬ש הנגיא ‪ ‘' ,‬ש־ היא ה;וי גשו״ ‪; ,‬תלאן־ ‪,‬‬
‫כי ר מ ת שם מ׳ס‪,‬תןן ור‪,‬וא נ טו דמוד‪ .‬הנ פ א ‪) :‬ד( כי כל צורר‪.‬‬ ‫ומלאן ‪ ,‬ליונר יה' ‪ ,‬והיה גדול כהן ר־יה שיירשו נשיי ט‪.‬ין המלאן‬
‫מרומה היא ברואה ‪ .‬פי' כל צורה היא ברואה במראה הנבו אה‬ ‫אריי שכמלאן ייותם לי הכנף ‪ .‬ויייהם לש׳י הנורה האנושית ‪ ,‬להנדיל‬
‫ב ענו ר שה שפע השבייי הנבואי׳ הוא ה שונ ע על הכה ה רנ רי‬ ‫נינייה כהנדל הה׳ מהיידנר ‪ ,‬הנה א'כ אמיס מדמים את הנורה יכוונו‬
‫ונין הדנ רי אל הדג‪,‬יוני ור‪,‬רמיו‪:‬י הוא כר‪ ,‬גופני‪ ,‬והכללות המגיע‬ ‫נמיאן הננדל ‪ ,‬ואמ‪-‬ם ליו‪ 5‬רה יכוונו נכנה ה־אשינה ‪ ,‬י;כן הניאו‬
‫אליו מן רשיבייי ידמה אוהו בענינים מוהשים פרטיים כמו מקל‬ ‫הנכון כאלו יאמי על האל ית' ועל דמות הכהא דיויה )‪5‬ורה( כוי־אה‬
‫שקד וסיר נפוח אשר ראה ירמיר‪,‬ו שהיו המשלים לעניני הקורים ז‬ ‫אדם )יתז־ןאל א' כ׳ו( ‪ .‬וני' מה שאמר הדנ המירה כני ני איו כי‬
‫אלי הנידות כלס אשר ישיגום הנניאיס נמדד‪,‬ה הנמאה ה־ לורוד‪ .‬נרואית‬
‫הש׳י נראם ‪ ,‬שנראה נננש הנניא ונן אמר ני נל צו ה ״דומה ‪ ,‬פי' ני שכל צורה שידמה הדמיון היא נ ח א ה ונדמית ‪ .‬יכח‪ :‬הנינוני על זה‬
‫ז׳צ‪ ,‬נמ׳ש אני שר צנה ה' עתה נאת׳ ‪ ,‬ר‪.‬ה לימישהצורה הנריאה נדמיין ‪ ,‬שהוא ח;‪ 1‬י גשמיי לננזל ‪ ,‬כי נמו המלא־ שראהיהושע נ״ראה הננואה‬
‫אצלי מצדדים ‪,‬‬ ‫ננרא נו לשעתי ‪ .‬והני' רזה רתוןהוא‬ ‫אותי המלאן הייהיןה נדמיין היה‬ ‫ניריהו ‪ ,‬שאמ־ לו אני ‪:‬ר ננא ה' ‪ ,‬ני‬
‫ראשונה לני שאין וה דיוש ה ני ן ‪ 1‬עניינו ‪ ,‬ני הוא מדנר נשמות המושאליה נכתונ לי ית המורים על ההגשמה שהוא על צד ההישרה‬
‫על שתהז׳ל לא‬ ‫ומה הראייההזאת‬ ‫לננה ה־אשינה ית' ‪.‬‬ ‫זה הי‪.‬ייהםות עניני השכל הנכדל‬ ‫י גשם ‪ ,‬ואין יניא לאמה‬
‫כי אס כהשאלה ‪ .‬ועוד שהכתונ שהניאו תז׳ל אינו מדנד ניהןוי המלאן כלל ‪ ,‬כאומר ועל דמות הנכא דמות‬ ‫היו מגשימים דנד נו‬
‫ואמנם‬ ‫כמראה אדם עליו ‪ .‬ועיד שהוא ני' נצורה ניואה תמיד כדמיון ‪ ,‬ווה לא איירו הרנ ‪ ,‬ו‪:‬׳ ־ ראוי שיאמר צורם מדומה ‪ ,‬לא נרואה‬
‫האנודי פי' שהם מדמים את הצידה ליוצרה ‪ ,‬שידמו כצורה הג;״ית לשכל הנועל הגנדל ‪ ,‬ונהיי‪.‬ייהכס התמריד‪ .‬לננדל ‪ ,‬ריה גדול כרן ‪ .‬וגם‬
‫יזכי׳ הזה רתון נזי יציל וזר( הוא מאד‪ ,‬כי אין ינ־ש ליוצ‪-‬ה על השכל הנועל ‪ ,‬ותין זה כוונת הנרק לנאר אין יר‪.‬ייתס לננדל צו־ה ‪,‬שמית ‪,‬‬
‫כי זה יי‪.‬נאר אתי־י ‪ 01‬נ נ י ן מ׳ע )עיין נו שס( ני אה נניאו־ אין יוהכו השמית הגשמייס לו ית' ‪ ,‬וגה המפרש הזה ני' נורה כרואה‬
‫נימיין נדרן הנרנוני והיא דעת ננכד נ דניי כרנ■ ‪ .‬ומד‪ ,‬נ א תנונ אני נו רוא שהרכ לא כיין לוייר שהיה כרן גדול הי אה נייזהה שמות זכאנות‬
‫נפחיות לסנה הראשונה אלהיגו ית' ‪ ,‬והניח הניאמר ההיא גדול כתן של נניאים שתדמיה הצורה ליוצרה ‪ ,‬ר׳ל שמונוים הנורה שהיא הנרואה‬
‫נעוה׳ז ליוצרה יוני ניא!שית ית' ‪ .‬ומאשר אמרו צווה ליוציס ד־ןין הרג שהצורה ר׳ל נרואה לא נדמיין ‪ ,‬כי אס נעולם הגשמי היה‪ ,‬י‪.‬י איורי‬
‫שאמר‬
‫םו«‪6‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק מו מז‬
‫וה מאד‪ .‬ככר פירשו ובארו על עצמם הנקותם מהאמנת הנשמות‪ ,‬ושכל צורה ותבונהשיראו כמראה הנבואה‬
‫הם ענינים נבראים ‪ .‬אמנם דמו את הצורה ליוצרה כטושאח׳׳ל ‪ .‬ומי שירצה לחשב רע עליהם אחר אלו‬
‫המאמרים על צד ד!דע ‪ ,‬ח ולחסר*( מי שלא נראה ולא נודע ענינו‪ ,‬אץ היזק עליהם זכחנם לברכה בזה ;‬
‫פ ר ק מ ז כבר זכרנו ) ס ר ק כ״ו ומ״ו מזה( פעמים ^ כי כל מה ש‪T‬םהו ההמץ חסרון )א( או אי‬
‫אפשר לציירו בחק השם יתעלה ‪ ,‬לא השאילוהו ספרי הנבואה לי ^ ה ‪ ,‬ואף על‬
‫פי שמשפטו משפט הדברים אשר הושאלו לו ‪ ,‬מפני שאותם שיתואר בהם דמו קצת שלמיות ‪,‬‬
‫א או אפשר לדמותם ‪ .‬וצריך לפי ההנחה הזאת שנבאר למה הושאלו לו יתעלה השמע והראות‬
‫והריח ‪ ,‬ולא הושאלו לו הטעם והמשוש ‪ ,‬ומשפט רוממותו יתעלה ‪ p‬החושים החמשה אחד ‪ ,‬והחושים‬
‫כלם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הדג נחלק ‪ '1‬שהוא יתעלה לא ימשילוהו והרי אחה רואה הצורה אשר היא בנפש הנניא אשר הוא חקוי גשמי והוא‬
‫שהמשילוהו באדם ‪ ,‬וי׳ל כי דעת רז״ל היה שימשילהו והרב המלאך כי הצורה הדמיונית מדחין אותה ליוצרה שהוא‬
‫מדנל עכשיו לסי דעח רז׳׳ל ‪ .‬וכן נראה מסשמי האגדה נדול השם יתברך ונאמר ועל דמות הכסא דמות צורה כמראה‬
‫כח! של נניאיס וכו׳ ‪ .‬שהר״ס ז׳ל ביאר כי המלאך ייוחס לו אדם עכ״ל ‪ .‬ו מ ה זה החכם הבין טונת הרב ולא יסבול‬
‫הכנף ולו ית׳ הצורה האנושית בס׳ מ״מ להורות על יחדון שיאמר זולת זה אחר העיק הנמרן ‪ ,‬והנה הורו לנו בזה‬
‫הש׳י על מלאכיו ‪ ,‬והכנסים הס סלי מהירות ההליכר‪ %‬וראוי המאמר שהש״י אינו גשם‪ ,‬והוא מבואר שאינו גשם בתכלית‬
‫שייחדו לשלוחים כי המלאכים הס שלוחי השס‪ .‬הנה אמרו דמות הביאור אחר שאומרים כמה הוא קשה זה שעשו הנביאים‬
‫כמראה אדם רצה נו דחוה כמראה הש״י ואם ‪ p‬אמרם שמדמים הצורה שימצא בנפש הנביא שהוא דבר גשמי אל‬
‫מדמים אח הצורה ליוצרה ירצה שהם מדמים אח הצורה יוצר אותה הצורה שהוא הש׳י כי הז׳י אינו גשם ולא כח‬
‫בנפש הנניא אשר הוא סקיי נשמי למלאך ליוצרם יח׳ ונאסר בו ‪ ,‬וכאלו הס אומרים מה גדול מה שהוצרכו הנביאים‬
‫על דחוח הכסא דחוה כמראה אדם שהיא הצורה מיוחדת לו לעשות בהיותם מורים על עצמו בענינים הנבראים אשר‬
‫ית' ונחיסוה למלאך‪ ,‬וע’ כ אמרו נזיל כחן של נניאיס וכו' ‪ :‬בראם והיא הצורה הברואה אשר ימצא בנפש הנביא ‪ ,‬כי‬
‫ח ולחקר מיכו'‪ .‬ד״ל כשיא״ר איזה משל ממנו יח' איזה תנא השי״ת הוא בירא הצורות כלס נין הנראות במראה הנבואה‬
‫או אמורא וישיס המעיין האמורא ההוא או התנא ההוא מסר בין הצורית הנמצאות בחמרים והנבדלות אן< כי הוא ית'‬
‫או נלחי יודע כעד אשר אמר כמו אלו המשלים והוא לא היה סבה רחוקה להם ‪ :‬ומי שירצה לחשב רע עליהם וכי' ‪.‬‬
‫יודע ענינם מן התנאים והאחוראיס אין היזק בתנאים ואמוראי' הרצון בו כשיאמר אחה תנא או אמורא מאמר שיראה‬
‫שהש״י גשם והוא אמדי על צד המשל וישים המעיין האמורא‬ ‫כי כנר התנצלו בזה התנצלות סוב ;‬
‫יש ההוא או התנא ההוא חסר או בלתי יודע בעד אשר אמר‬ ‫סאנייס יש‬
‫מןן אא או אפשר לדמותם ‪ .‬ר״ל שקצח סאביס‬‫פרק מ‬
‫כמו אלי הנזשלים והוא לא היה יודע ענינם מן התנאים‬
‫והאמוראים ‪ ,‬איו היזק בהם ני החסרון הוא במעיין כי הם כנר התנצלו בהם התנצלות סוב ‪ :‬א מ ר שם סוב הפלא מהרב‬
‫איו לא הביא מחמר נכבד נמצא לחכמים במגלה לקורות על שהש״י איני גשם ‪ ,‬אמרם בזה הלשין כל המחרגם ויראי את‬
‫אלהי ישראל כפשוסי הרי הוא מחרף ומגדן* את הש״י ‪ ,‬ופירשו ני כל המפרשים כל המתרגם ויראי את אלהי ישראל וחזו‬
‫ית אלהא דישראל ולא וחזו ית יקרא דאלהא דישראל ‪ .‬כי הראשון מגשים ומחרף ומגדף ‪ ,‬והשני מסלק הגשמות ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ז כבר זכרני פעמים ‪ ,‬טונת הרב בזה הסרק לסלק ספק אחד והוא כמו שהושאלו לו השמע והראות‬
‫והריח לחה לא הושאלו לו הטעם יהמשיש ‪ ,‬שהיא ישיג המוטעמיסיהממיששים כי משפט השגתם א׳‪,‬ואם‬
‫תשלל‬ ‫‪.‬‬
‫אברבנאל‬
‫‘‬ ‫קרשקש‬
‫פ ר ק מ ץ )א( או אי אסשר לצ״רו‪ .‬ירצה נו אע׳ש שלא עאו! שאמר ציוצרה הזה אה ‪ p‬יש נכאן הצורה מיערשת ציוצרר ר׳ל הזנרא‬
‫מזשין לנורא ‪1 ,‬היה גדול גוזן גמה שישימו דמי!! נין הזירא ‪ 1‬הנ‪1‬רא ‪,‬‬ ‫בלב ההמון לדמותו נשסרו ספרי ו ענו אה סמנו !‬ ‫י‬
‫מ׳ש הרג כני ניאיו ני הצויוס ןל‪ 8‬אשי יראו הנייאיה הה צורוה‬ ‫‪,‬‬
‫ליוציפ ‪ ,‬שהזייוה אשר יראו הזניאיס נמיאה הגנואה המיה ועיגיס ורגליה‬ ‫מצויס )יוצרס‬
‫שעשו מזורה‬
‫נירון הוה שעש!‬
‫ר׳ל ננר ניארו מז׳ל נצרון‬
‫ניואות ‪ ,‬י׳ ל‬
‫ודומיהם ‪ ,‬איזה מעצה הנורא הקדמון ‪ ,‬אנל הה כלה דנריס ננראיה נמציאות ואיגה ממהות הנורא •ס׳ ‪ .‬ולנן אמר עוד כי כל צורה מדומה‬
‫היא הרואה ‪ ,‬ר׳ל שנל צורה שיניל האדה לצייר אותה נדמיוצו והיא המוגשמת היא נריאה המציאות ‪ ,‬רמז גז‪ :‬לחייש הנלל ‪ ,‬אשר ינאי נ ת׳נ‬
‫ולהעיד עוד על הרג ש‪1‬ה דעתו ‪ ,‬אמדו עוד וכאלו הם אומריה מה גדול מה שהצריכו הגניאיס לעשותו נסיותס מוריה על עצמו ית' העציצים‬
‫הגגראים אשר נראה ‪ ,‬ע'כ דקדק הלשון הוה ‪ ,‬כי היא המורה והמונירן אמתח מה ששיישתי שלא דגר הרג כי אם מהנורא ית' ישהצורוח הנרואית‬
‫הם כמציאות לא נדמיין ‪ .‬ומ׳ש ענד עינדא גנווק ניחידי גלילה ‪ ,‬שי' בר' שליזי עשה חליצז שקראו נלשוצה עינדא וגישאה )ג׳ל וחילצה( גמוק‬
‫שהוא מגעל קטן נהיות הדין לעשותו נמנעל גדיל ‪ ,‬ושעשאה ניחיי נהיות הדין שיעשה אותה נעשרה ‪ ,‬ישעשאה גלילה נהיית הדין שיענה‬
‫אותה ניוס ‪ .‬ולהיות וה שלא כדין השיני י ׳ פלוני רג גונריה דפניד ניחידאה ‪ ,‬רצה לומד גדול נסי וגנויתו שעשה המעשה הוה כיחיד שלא‬
‫כדין ‪ .‬ועם היות שכתנ הרג נח׳ג שהאל ית' לא ימשילוהו הצניאים ונא יגיע שעל הנח המדמה לנן ‪ ,‬שגה הוא שס לשי דעתו דנר ‪ ,‬ונאן‬
‫דנר נשי דעת חו׳ל נאגדה ‪ ,‬ואין א'נ נ‪1‬ה פתירה ‪ :‬ולחסר מי שלא נראה ולא גורע לו עניגים אין היוד! עליהם נזה ‪ .‬ר׳ל ני אחרי‬
‫שקיימו וקגלו חדל הדעת הים ‪ ,‬אם המתעקש יתעקש לייחם אליהם דעת נשסד נשהיו מאמיניה הגשמה נו ית' ‪ ,‬ויהיה המתעקש צדעתו וה‬
‫מייחם רע למי שלא יאה ‪ ,‬והס החנמיס ולא גודע )לו( ענייגם ‪ ,‬ני איגו יודע מעלתם ושלמותה ‪ ,‬הגה או עה המתעקש ישאר הגצאי‬
‫והסכלות ואין היוק על חו׳ל נוס ‪ ,‬ני הוא הפועה לא הה ‪:‬‬
‫פ ר ק ‪ TO‬בבר ביארנו •שעשים רבות ‪ .‬אומר שאחר שהניא הרג המורה ניאור השתושיס ‪ ,‬ראש להניא אמריהה פרהים משוררים נהסרת‪,‬‬
‫השקית יקיוח ‪ ,‬נמ׳ש המאמר גשתושים ‪ ,‬וזה ני לחה שאמר גמה שקדה לוה שהושאלו‪ .‬לו ית' החושים להורוח על היותו ‪''V‬‬
‫משיגהינריס אשי נכאן ‪ ,‬ראה להניא השיק מה להתיר סשק יקרה נגדו‪ ,‬והוא למה מחמשת החושים לא הושאלו לו נסשרי הקודש ני אסיז׳‬
‫מהס ‪ ,‬הראות והשמע והרימ ‪ ,‬ולא הושאלו לו המעה והמשוש ‪ ,‬נהייתו מששפו אצלה שוה ‪ .‬ולמה שהיו הדאות והשמע והריח סושאליס לו ’ חנרן‬
‫נכתני‬ ‫‪,‬‬ ‫‪------------------‬‬
‫*( נלי ספת מעות הוא ‪ ,‬וצ׳ל ו ל ח ס ד ‪ ,‬מן יחסדן שומע )משלי נ׳ ה( ‪ ,‬זנתלמוז מוה משו נשי׳ו ‪ ,‬והוא נעצמו לשיז הר׳ס ז׳ל נשי׳‬
‫המשיות )יומא פ׳א( משנת משרוהו וקני נ׳ ו ‪ .‬הסרפיס יג׳ ם •‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מז‬
‫ט ת פ ע ל ע טתעסקים‬ ‫‪,‬‬
‫בלם חסרון )ג( בנ היג ת ההשגה ואפילו למי שלא ישיג אי׳א ב ה ם ‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫כואבים כשאר הבלים ‪ .‬וענין אמרנו שהוא יתעלה רואה כלומר ישיג הנראים ושומע כלומר ישיג‬
‫הגשמעים ‪ .‬וכן היה יכול לתארו בטעם ובמשוש ויפורש בו שהוא ישיג הנסעמים והממוששים ‪ ,‬כי‬
‫‪,‬‬
‫מ שפט השגתם כולם אהד ‪ ,‬ואם תשולל טמנו ה שגת אהד מהם תתחייב שלילת ה שגתם כוי‘ ם ר״ל‬
‫ד״ל ה שגת מה שישיגהו חוש מהם ‪ ,‬יתחייב‬ ‫‪,‬‬
‫החמשה חושים ואם תחוייב לו ה שגת אחד מהם‬ ‫‪,‬‬
‫שישיג בל מושגיהם ההטשה^ ומצאגו ספריגו אמרו וירא ה׳ ‪ ,‬וישמע ה׳ ״ וירח ה׳ ; ולא אמרו ויטעם‬
‫ה׳ ‪ ,‬וימשש ה׳ ‪ .‬וגאמר שעלת כל מ ה שהתיישב בדמיון כל אדם שהשם לא יפגש הגשמים פגישת גשם‬
‫לא ישיגו‬ ‫‪,‬‬
‫לגשם ‪ ,‬שהרי אף בעיגיהם י לא יראוהו ‪ ,‬ושגי החושים האלה ר״ל הטעם והמשוש‬
‫סורגשיהם עד שימששום ‪ ,‬אמנם חוש הראות והשמע והריח ישיגו מורגשיהם ואע"פ שהעצמים ההם‬
‫הנושאים לאיכיות ה הם רחוקים מהם ‪ ,‬על כן היה נאות ליחסם לשם בדמיון ההמון ‪ .‬ועוד כי העגין‬
‫והכוונה בהשאלת אלה החושים לו ית׳ להורות על השיגו פעולותינו‪ ^ ,‬והשמע והראות מספיק נזה‪ ,‬ר״ל‬
‫שישיג בו בל מה שיעשה זולתו ‪ .‬או יאמר אותו כמו שאמרו על צד ההזהרה והמניעה בכלל ההוכהה ;‬
‫דע מה למעלה מטך עין רואה ואזן שומעת ‪ .‬ואתה יודע על דדך ה א מ ת כי משפט הכל משפט אחד ‪,‬‬
‫וכי בצד שירוחק ממנו השגת המשוש והטעם ‪ ,‬בצד ההוא בעצמו ירוהקו הראות והשמע והריח ‪ ,‬כי‬
‫הכל השנות גשמיות והפעליות וענינים מ שתנים ‪ ,‬אי‘ א שקצתם יראה חסרונו מיד ‪ ,‬וקצתם יהשב בהם‬
‫שלמות ‪ ,‬כמו שיראה חסרון הרעיון והדמיה ‪) ,‬נ( ולא נראה חסרון הה שתבלות ו הה תבוננו ת ; י ולא‬
‫הושאל לו רעיון אשר הוא הדמיון‪ ,‬והושאלו לו מח שבה ותכונה‪ ,‬אשר הם הה שתכלות וההתבוננו ת ‪ ,‬ונאמר‬
‫אשר חשב ה׳ ‪ ,‬ובתבונתו נ טה שמים ‪ .‬והנה אירע בה שגות הפנימיות נ״כ כמו שאירע בהשגות ההושיות‬
‫הנראות ‪ ,‬מהיותם קצת ם מושאלים וקצתם לא הושאלו ‪ ,‬וכל זה כלשון בני אדם ‪ ,‬מה שחשבו שיושג בו‬
‫שלימות‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫תשלל ממנו השגה אחת רזהס תחוייכ שלילח השגה כלם שאפשר לדמוהם לו יהכרך ; ב לא ירלוהו ‪ .‬רצה לומר‬
‫ד״ל הה׳ חושים ‪ ,‬ואם תחיינ לו השגה אחת יזהם ר״ל משני זה לא הסיישג כלב ההמון שהשם יחנרך ׳הנש הנשמים‬
‫השגת מה שישיגהו חוש מהם יתחייכ שישיג כל מושגי הה׳‪ ,‬שנישח נשם לנשס לשי שלא יראוהו לו יפג' ולזה לא יתארהו‬
‫ומצאנו וירא ה׳ וירח ה׳ ולא מצאנו ויטעם השם וימשש נפגישה וגסעימה וגמשוש ; ג והשמע והראות מסשיק‪ ,‬ר״ל‬
‫השם ; ואמר הרכ כתשוכת זה הספק שעלת כל מה אמנם וירח ה׳ נוכל לומר כי נשתנ להעירנו על עניני הקרננו'‪:‬‬
‫שהתישכ כדמיון כל אדם שהשם לא יפגש לגשמים פגישת ד ולא הושאל לו רעיון אשר וכו׳ ‪ .‬ואס כנר נמצאו ששוקים‬
‫גשם לגשם שהרי כעיניהם לא יראוהו ‪ ,‬והכ׳ חושים האלו שחארו לו ית' הדמיון נאמת אם לא כאשר דמיחי‪ ,‬והיה כאשר‬
‫דחיהי‪ ,‬כוונפם כאשר פשנתי ‪ ,‬ייש לומר עוד כאשר שמחי‬ ‫ר״ל הטעם והמשוש לא ישיגום חורגשיהם עד שיחששו ‪,‬‬
‫אמנם חוש הראות והשמע והריח ישיגו חורגשיהם מרחוק כדמיון הנניאיס והוא פעל יוצא כמו וניד הנניאים תדמה ‪:‬‬
‫ואע״ס שמושגיהם הם רחוקים מאד מהם ע״כ היה נאות‬
‫כדמיון ההמון ליחסם לש״י ‪ .‬ועוד נתן סנה שנית ני השמע והראות חכפיק להורות על השיגו פעולותינו נמו שאמר‬
‫דע מה למעלה ממך עין רואה ואין שומעת ‪ .‬ואמנם ייוחס אליו הריח ג׳׳כ לומר שהשם יקכל קרננותיהם ‪,‬‬
‫ואמנם שאר החושים אינם צריפים ;‬
‫אמר שם טונ הנה לא ייוחסו אלי החושים לשי״ת כעכור סנה נכנדת יותר מחה שאמר הרנ ‪ ,‬ני יתנאר כספר‬
‫הנפש ני אלו החושים הם הכרח לקיים מציאות החי ‪ ,‬ואולם שאר החושים ימצאו לו על צד היותר טוכ ני‬
‫אפשר לחיות כלתם ‪ ,‬וגם כי אלו החושים הם חרפה לנו ‪ ,‬ר׳יל חוש המשוש והטעם הס חיפה לנו ולכן לא‬
‫ייוחסו להשי״ת להיותם גלויי החסרון ‪ .‬ואחר הרכ כי לא הושאל לו רעיון ואם כנר נמצאו פסוקים אשר תארו‬
‫לשי״ת הדמיון ‪ ,‬כמ״ש אם לא כאשר דמיתי ‪ ,‬כוונתם כאשר חשנתי ‪ ,‬וי״א כאשר שמתי כדמיון הנניאים והוא פעל יוצא‬
‫כח״ש וניד הנניאים אדמה ‪ ,‬והכלל הוא ני כל נח נין שיהיה גשמי או רוחני אשר הם נתחלת החחשנה יראה‬
‫להמון‬
‫קרשקש‬ ‫אברבגאל‬
‫)נ( ב בהינ ח השגה ‪ .‬רוצה בו אפשר ׳*'יצר‪ ,‬נו ה הי‪;.!:‬־‪ .‬החזעים‬ ‫מ ח ני ה־ןודש ‪ ,‬יכיה ספן למה אונ‪-‬ןלום נשנזד מעני! השמנו ולא נשמי‬
‫שיגיעם היויאור‪ .‬מצר נ א ה ס ‪ ,‬או הרצון בו ב ב ה ע ת השבי‘ ‪ ,‬ובן‬ ‫מהכאוס כי אם נק‪5‬ת הנונינים ‪ .‬לזה הניא נ פיז וי׳ח ‪ .‬ולפי שאמי גפיי‪,‬‬
‫אמר יהודה רריד )ג( ולא נראה הסרו; ההשתבייות וההתבוננות‪,‬‬ ‫ננן< ‪ ,‬שנושאלו לו יס' על לי ההשאלה והיה מביג ספז ל‪-‬יה י א מ רנ׳כ‬
‫רוצה בו וב א מ ת יש בו השרו; בהד‪ ,‬השם כי ה ה ש ה ב א ת בדבר‬ ‫ננף נמלאנים ‪ ,‬הנה לבתיי זה נא נם־ק מ׳ש להניא מנין בננן‪ -‬הנאמר‬
‫והתמיד מח שבה בו ער שישיגהו אין זה ראוי ייוכיר בחור‪ ,‬השם‬ ‫גמלאניס וננלגליס ‪ ,‬הנה א־כ שלשה הפי^יס האלה נאו להסיר ספקוס‬
‫אביי מצד ׳שהוא שלמות לנו הושאי^ו ייו‬ ‫ייןיוה נמ׳ש נשתופים וזרו קשויס ‪ .‬ופירוש דנרי כרנ כ־ הוא‪ ,‬שכל מה‬
‫שידמוהו ההמון חסרון נחה הנוי אי ס' או מה שא׳א לציירו נסי; השם לא‬
‫להיוחו חכרין נח^י כי אם למה שא׳א שיציייר נו ‪ ,‬שגי מיני הדנרים האלה לא השאילוהו לו ית' ספרי כננואה‪ .‬וחוה הוליד כספי; למה הושאל לו ית' השתע‬
‫והדאוח והריה ‪ ,‬ולא הושאלו לו הפעם והמשי‪ . :‬והיסה חשונסו נשני אופניה ‪ .‬הא' ‪ ,‬ששני אצה החושים לא ישיגו מוהשיהט כי אם ננניעז ‪.‬‬
‫מה שאי! ‪ p‬שלשס ההישיס המיוהפים אסו ‪ ,‬ומפני זה כפי דמיון כהמון הוח־ו אלה ילא הוחיו השנים האחרים והאופן השני ניהחשונה הוא ‪,‬‬
‫שאתרי היוה הכוונה נכשאלוס האלה להורות כהוא יח׳ משיג הפעולוס הנעשות יוהו הייניון נהמשל ה־אית ‪ ,‬י־ישיג הניאיי־יה וכדכייה והוא‬
‫וי^א הושאיי י׳ו הרעיו! אשר הוא הדמיון‬ ‫הנרצה נשמע ‪ ,‬יכא ענין הריו! להורות שהוא יס' 'קנל וירצה החרכמס והענודה הגעשית לפסו‬
‫והושאא או סה שבה ותבונה ‪ .‬ה^שו גגד הרג דמה שכתנ אס לא כאשר דמיתי כן היחה נישעיה ' ' ו ניד( ואיי־ו והיה כאשר ומיחי כן‬
‫היחה ‪ ,‬שייחס הנתונ לו ית' הדמיון ‪ ,‬הפן מה שאמר ‪ .‬והשינו שלא יוחש נכתוב הדמיון אציו ‪ ,‬כ• אם שהוא היה המדמה הדנייס נצפש‬
‫הגגיא‬
‫פז ‪67‬‬ ‫מורה נ מ מ ם חלק ראשון מרק מז מח‬
‫שלימות יתארוהו נו ‪ ,‬ומה עוהוא נראה החברון לא תארוהו בו ‪ .‬ועל דרך תאמת אין תואר עצמי אםתי‬
‫ראוי לו םוםן‪ :‬על עצמו כמו שיבא עליו המופת ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ח כל מה שבא מעגין השמע מיוחם לאל יתעלה תמצא אוגקלום הגר נשמר טמנו‪ ,‬ופירש‬
‫ענינו בהגיע המאמר ההוא אליו יתעלה ‪ ,‬א כלומר שהוא השיגהו ‪ ,‬ואם היה בכלל‬
‫הצעקה והתפלה יפרש ענינו‪ ,‬שהוא קבל‪ ,‬או לא קבל ‪ ,‬ויאמר לעולם בתרגום שמע ה׳ ‪ ,‬ב שמיע‬
‫קדם ה' ‪ ,‬ובענין הצעקה תרגם שסוע אשמע צעקתו‪ ,‬י‪ -‬קבלא אקבל ‪ ,‬וזה נמשך בפירושו לא נטה‬
‫מזה במקום מן המקומות ‪ .‬אמנם מה שבא מן הראיה מיוחם אליו יתעלה ‪ ,‬פירש אונקלום בו פירושים‬
‫מופלאים לא התבאר לי כוונתו ודעתו‪ ,‬והוא ני במקומות יפרש וידא ה׳ וחזא ה׳ ‪ ,‬ובמקומות יפרשהו‬
‫וגלי קדם ה' ‪ .‬אמנם פירשו וחזא ה׳ ‪ ,‬היא ראיה מבוארת על היות חזא גם כן בלשון הארמי משותף‪,‬‬
‫ושהוא מורה על ענין השגת השכל ‪ ,‬כאשר יורה על השגת החוש ‪ .‬ואני תמה אחר שהענין כן אצלו ‪,‬‬
‫על מה ברח מן הקצת ופירשו וגלי קדם ה׳ ‪ ,‬וכאשר השתכלתי במה שמצאתיו טנוםחאות התרגום ‪ ,‬עם‬
‫מה ששמעתיו בעת הלמוד‪ ,‬ראיתיו כשימצא הראיה מחוברת כעול והזק וחסם יפרשהו וגלי קדם ה׳ ‪.‬‬
‫ואין ספק שמלת חזא כלשון ההוא גוזרת ההשגה וידיעת הדבר המושג כפי מה שהושג ‪ ,‬ולזה י כשמצא‬
‫הראיה‬ ‫‪.‬‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ק מ ח א כלומד שהוא השיגהו ‪ ,‬י״ל שהוא יח׳ משיג להמון שהם שלמיויז ייוחסו לו ויזה שיראה להם שהס‬
‫הענין ההוא ; ב שסיע הדס ה׳ ‪ .‬י״ל מלח חסרון לא ייחסוהו מ ני אי ם ‪ /‬וע״ד האמת כלם חסרון‬
‫שמיעה נאה נלשו! ארמי על שסיעת אוזן לבד לא לערן אחר לש״י כי אין לו האר עצמו ראוי לו נוםן< ע״ע כמו שיבא‬
‫וא״כ הו‪5‬רך אמקלוס לומר שמיע קדס ה׳‪ ,‬שר״ל שמה שהוא עליו מופת ‪ .‬והרצון נו א ס יסולק הגשמות נ ענו ר שנא‬
‫לפגי ה׳ אי זה ענין שיהיה שמע השגה חושית המנץ ההוא‪ ,‬כי עליו המופת ע ם שנא הרנה נ ס פ רי הנני אי ס ראוישיסולקו‬
‫הכחות והתארים נ ענו ר שנא המופת עליהם ;‬ ‫אונקלוס כל השתדלותו היה הרסקת ההגשמה לא לנאר כוונת‬
‫פ ר ס מ ח נ ל מה שנא נענין השמע וכו׳ תמצאאוגקלום‬ ‫הענין לסי האמתות לכן הוצרך לומר שמיע קדס ה' שענין יזה‬
‫הגר נשמר ממנו נו'‪ ,‬אחר שהרכ סלק נפרק‬ ‫י‬ ‫היה לפני ה׳ ששמע העני! ההוא וכאשר שסע הדנר ההוא‬
‫שהיה לפניו היא יחב׳ יגיע לו השגה באמצעות הענין ההוא ‪ /‬מה שקדם למה ייחסו לשם העין והאזן והריח כי יאמר‬
‫וזהו שאמר הרג כלומר שהוא ישיגהו ‪ :‬ג קבלא אקנל ‪ ,‬ועגין וירא ה' וישמע ה׳ וירח ה׳ ולא נאמר ויטעם ה׳ ‪ /‬וימשש‬
‫ה' ‪ /‬כ״א היתה הכוונה ני שהוא ישיג הנראים והנשמעים‬ ‫הקבלה אינו מורה גשמיות כלל ‪ :‬ד כשמצא הראיה נתלית‬
‫בעול ‪ ,‬ד׳ל כשתהיה הראיה בענין עול וחמס והיזק יאמר קדם והמורחיס ג*כ היה לו לתארו נ ט ע ם והמשוש ויפורש נו‬
‫ה׳ ‪ .‬כי אלו יאמר וחזא ה׳ היה מולה שהי״ת פועל נעצם שהוא ישיג המוטעמיס והממוששים וסלק זה הספק ‪ /‬נ א‬
‫הרעות כי מצד ההשגה ההיא השיגו הלעות ‪ ,‬ימנואל הוא כי עתה וסלק ספק אחר נמצא נאונקלום‪ .‬והוא כי כל מה‬
‫שנא מעניין השמע מיוחס לנורא תמצא אונקלום הגר נשמר‬ ‫אין דבר רע יורד מן השמים בעצם רק במקרה לכן יאמר וגלי‬
‫ממנו ופי׳ ענינו שהוא ית׳ השיגהי‪ /‬ואם הי׳ נכלל הצעקה‬
‫והתפלה יפרש ענינו שהוא קבל או לא קבל‪ ,‬ויאמר באחרים שמע ה׳ נ מו שמיע הדם ה׳ ‪ .‬ובענק הצעקה תרגם שמוע‬
‫אשמע צעקתו קבלא אקבל‪ .‬ואמר הרב כי זה נמשך נ פי׳ לא נטה ממנו בשום מקום למה שאונקלוס מצא בלשון ■ארמי כי כל‬
‫שמיעה היא שמיעת האזן בלבד ולכן הוצרך אונקלום לפרש כל ענין שמיעה ‪ .‬והנה מה שנא מן הראיה מיוחס אליו פירש‬
‫בו אונקלוס פירושים חלוקים נפלאים ר׳׳ל זרים ‪ .‬ואומר הרב כי לא יתנאר לו כוונתו ודעתו נ י במקומות יפרש וירא‬
‫ה׳ וחזא ובמקומות יפרשהו וגלי קדם ה׳ ‪ /‬ואס נ ענין השמיעה פירוש שמיע קדם ה' ‪ ,‬ובענין הצעקה שהוא‬
‫קבל או לא קבל ‪ ,‬זה היה בעבור שהם עניני ם משונים ‪ ,‬ואמנם באלו היה ראוי שיאמר וגלי קדם ה׳ או וחזא ה׳‬
‫בכלם ‪ .‬ואם יאמר אומר כי וחזא ה׳ היא ראיה מבוארת על היות חזא בלשון ארמי משותף מורה על ענין השגת‬
‫השכל ‪ ,‬ובטל הרב זאת החשובה ואמר כי ברח מן הקצת ופירש וגלי קדם ה׳ כי אחר ני חזא נאמר על השגת השכל‬
‫היה יאוי שיפורשו כלס כן וא״ע לחה שנה אונקלוס ‪ .‬והשיב הרב ני אין ספק שמלת חזא בלשון ההוא הוא‬
‫גזרת השגה וידיעת הדבר המושג ‪ ,‬ולזה כשימצא הראיה הנתלת בעול לא יאמר וחזא ה׳ אבל וגלי קדם ה׳ ‪ /‬ולכן‬

‫^‬ ‫אברבנאל‬
‫תמיד נאופןאפד‪ ,‬אנלנפנין הראיה נאי סייישיו באופניס מתולפים‪,‬‬ ‫הנניא זהוא פפצ ׳יזא ‪ ,‬נמו יניד הנניאיה אדמה )הושע י' נ ׳׳א(‬
‫ני פעמיה יפרש וירא ה' ומזא ‪ , ' 0‬ואמר הינ שזו ראיה מנוארה שחזה‬ ‫ואומר אני שהרג ושמר מזה הספק נאמרו שלא יווזס נו ית' רעיון שהוא‬
‫שה משותף כלשון ארמי יורה מל השגת פשנל נמו שיורה על השגת‬ ‫דמיון ‪ ,‬והוא שה דנר ‪ ,‬עם היות שתיוחס לו פעולתו שאמי דמיתי ‪.‬‬
‫החיש ‪ ,‬וננר תשג הרמנץ להשיג עליו)נפרשת( ויגש אליו נפסוק אנני‬ ‫אמנה נמחשנה והתנונה ייותסו אליו נעצמותם נמה שאמי ונתנונתו‬
‫ארד עמן מצרימה ‪ ,‬זאמר שה שאם היה ראה שה משותף ג׳נ היה‬ ‫נעה שמיה )ירמיה י׳ י'נ( ;‬
‫שמע משותף נלשון הקדש ‪ ,‬והניא פל זה פשוקים ‪ .‬ואצי ננר נחנתי‬ ‫פ ר ס מ ח הניא הרב השרק הוח לומר אס היה שהשמע והראות‬
‫>פ׳ נ׳ז)המתחיל( אונקלוס הגר ‪ ,‬שאין השגתו דנר ‪ ,‬ני הרג צא אמר‬ ‫ייותסו גם ננסני הפדש צו יח' נצד אחד ‪ ,‬למס א'נ‬ ‫*‬
‫שראה משותף נלשין הקדש ושלנן צא נשפר איגקלוס ממנו לשיקסה עליו‬ ‫אונקלוס נשמר מהשמע ילא נשמר מהראות ‪ .‬ווה קשור הפרפ ‪ ,‬והיה‬
‫ממנין השמע ‪ ,‬אנל אמר שמזה שם משותף כלשון ארמי ‪ ,‬וצנן נשחרגמו‬ ‫תשונת הרנ כנל שנא נענין סשמע מיותם אליו ית' אונקלוס נשמר‬
‫ראה נתזה לא ישיגהו ספק גלשון אימי ני יפרשהו המעיין מל השגת‬ ‫ממנו ‪ ,‬ופירושי נג' האופרה שפירש הרנ שהווי שמיעה נס' מ׳ה שעני ‪,‬‬
‫השכל נמו תזה נוית לדניאל נ״ ל׳א( ‪ ,‬ואין כן ענין שמע שעה היותו‬ ‫י׳ל ני פעמים יפישהו נהגיע המאמר ההוא אליו ית' ואין ההגעה הזאת‬
‫משותף נלשק הקדש ‪ ,‬אינו משותף כן נלשון חרמי ‪ ,‬וננן היה לו לאונקלום‬ ‫מקומית ‪ ,‬ני אס שהשיגהו ‪ ,‬ופעמים נשמצא נו ענין הצער )צ׳ל הצעקה(‬
‫לממר ממנו ‪ ,‬ולא מתזה ‪ ,‬ני שמיעה יאמר תמיד נארמי על הסושיית ‪:‬‬ ‫יפישהו מעגין הקנול אס שקנלה כמו שמוע אשמע צעקתו ואם שלא יקנלה‬
‫אין הפק שסלה חזא בלשון ההוא גהרה ההשגה ‪ n j r r i‬הדבר‬ ‫נמו אי»■ שומע ‪ ,‬וא׳נ עי' שס השמיעה נשני שתופיו הנזנר ; אמנם‬
‫ה םו » ‪ .‬י׳ל שששש אונקלוס שיהיה ׳‪ ' 6‬פועל הרפוס ‪ ,‬ני ידעתו‬ ‫מה ישנא מן הראיה ‪ .‬רצה לונזי שגעצין השמע נאו פירושי אונקצוס‬
‫הדגייה‬ ‫‘‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק מח מט‬
‫הראיה גתלת בעול לא יאמר וחזא ; אבל וגלי קדם ה׳ ‪ .‬והנה מצאתי כל ראייה מיוחכת לאל בכל‬
‫התורה פירשה וחזא; זולת אלו אשיר אספר לך ‪ .‬כי ראה השם את עניי ‪ ,‬ארי גלי קדם ה׳ עולבני ‪ .‬כי‬
‫‪,‬‬
‫ראיתי א ת כל אשר לבן עושה לך ; ארי גלי קדמי עם היות המדבר מלאך לא יחם לו ההשגה המורה‬
‫ה על ישוב הענין ‪ ,‬להיותו עול ‪ .‬וירא אלהים א ת כני ישראל ; וגלי קדם ה׳ שיעכודא דבני ישראי‘ ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ראה ראיתי א ת עגי עמי אשר במצרים מינלא גלי קדמי ית שעכודא דעמי ‪ .‬וגם ראיתי א ת ר^ח■ן‬
‫גלי קדמי ית דהקא ‪ .‬וכי ראה א ת עניים ‪ ,‬ארי גלי קדמוהי שעכודהון ‪ .‬ראיתי א ת העם הזה; נלי קדמי‬
‫עמא הדין ; שענינו ראיתי מריים; כמו וירא אלהים א ת בני ישראל ; אשר ענינו ראה א ת ענים ועמלם ‪.‬‬
‫וירא ה׳ וינאץ וגלי קדם ה' ■ כי יראה בי אזלת יד ‪ ,‬ארי גלי קדמוהי ‪ .‬וזה נ״כ ענין עול להם‬ ‫‪,‬‬
‫והתגברות שונא ‪ .‬י )‪ ( h‬וזה כולו היה נמשך ונראה בו ; י והכמ אל עמל לא תוכל ‪ .‬ולזה כל שעבוד‬
‫וכל מרי יתרגמהו ; גלי קדמוהי ‪ ,‬או גלי קדמי ‪ .‬אבל נפסד ע־׳י זה הפירוש* הטוב הנאה אשר אין ספק‬
‫בו בג' מקומות ‪ ,‬היה מחוקם לפי זאת הסברא שיפרשם ‪ ,‬וגלי קדם ה׳ ; ואני מוצא אותם בנוסחאות ;‬
‫וחזא ה׳ ‪ .‬והם אלו ; וירא ה׳ בי רבה רעת האדם ; וירא אלהים א ת הארין והנח נ שחתה ‪ ,‬וירא ה' כי‬
‫שנואה לאה ‪ .‬והקרוב אצלי שיהיה זה טעות שנפל בנוסחאות ; שאין אצלנו כ תיב ת אונק־׳וס בזה ‪,‬‬
‫עד שנאמר שמא יש ’‘ו בזה פירוש ‪ .‬יי האמנם פרשו אלהים יראה לו השה ‪ ,‬קדם ה׳ גלי אימרא ;‬
‫שלא יביא זה לחשוב ; ט שהשם עתיד לבקשו ולהמציאו ‪ ' ,‬או הוא נם כן מגונה בלשון ההוא התלות‬
‫השגתו כאחד מבעלי חיים בלתי מדברים ; וצריך שיבוקש הרבה בדקדוק הנסהאות בזה ‪ .‬ואם תמצא‬
‫אלו המקומות כמו שזכרנו לא אדע להם כווגה בזה ‪:‬‬
‫המלאכים גם כן א אינם בעלי גשמים ; אבל הם שכלים נבדלים מהחומר ; אמנם הם‬ ‫פרק מט‬
‫עשויים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫קדם ה' שהדבר ההוא גלוי וידוע לפניו ית׳ ‪ .‬ה על ישוב‬ ‫סי' כי ראה ה׳ את עניי איי גלי קדם ה׳ עלנוני ‪ ,‬ני‬
‫הענין ; י״ל על השגח העול והחמש נפצס ‪ :‬ו וזה כלו היה‬ ‫ראיתי את נל אשר לנן עושה לך ארי גלי קלחי עם היות‬
‫ננישך ‪ .‬ר״ל וכל זה העני! נמשך כניו שביארנו כי כל מה שהוא‬
‫המדבר מלאך שהיא הכת המדמה לא ייוחס לו ההשגה‬
‫עול וחמס והייק יאמר גלי קדם ה' ‪ .‬דומה לאייי־ו והנע אל‬‫נהייתו עול ‪ ,‬וירא אלהים את בני ישראל וגלי קדם ה'‬
‫ערול לא תוכל ‪ ,‬ר״ל שאיני משיג העול כ״ו שביאר;' ח האמנס‬
‫שענודא דנני ישראל ‪ ,‬והביא ראיות יני ת על וה ; ונתן‬
‫הסבה ואתר ‪ ,‬וזה כלו נמשך כד ‪ ,‬ר ׳ל וכל זה ענין נמשך‬
‫פי' וכו' ‪ .‬ר״ל שזה הפסוק איגו מעול והיזק וחמס ‪ :‬ט שהשם‬
‫עחיד לבקשו ולהמציאו ‪ .‬ר״ל אלו יאמר חזא ה' אימרא היה‬ ‫וביאר וגלי קדם ה' וכל מה שהוא עול וחמס והיזק דותה‬
‫מביא לחשוב שהשם ית' ישיגהו ומצד ההשגה ימצאהו כי‬ ‫לאמרו והבט אל עמל לא תוכל ר״ל שאינו משיג העול‬
‫ידיעחו יתעלה סנח הנמצא ויגיע מזה שיחחדש לו יחב׳ ידיעה‬ ‫כתו שביארנו; והכוונה בזה ני אין רע יוצא מאתו יתעלה‬
‫וזה שקר ‪ :‬י או הוא גם ק ‪ .‬ר״ל משעס אחר לא )נאסר וחזא‬ ‫כי ממה שהוא טוב גמור לא יבא רע אבל יבא מהנמצאות‬
‫ונם לא( אמר חזי ה' אימרא כי אלו יאמר כן היה נראה שהשם‬ ‫אשר לפניו כמו הגרמים השמימיים מצד מצבם וגם בעצם‬
‫יח׳ ישגיח בכרעי ב״ח בלתי מדברים וזה שקר ‪:‬‬ ‫לא יבא מהם רע ג״נ כי אי; רע יורד מן השמים ‪.‬‬
‫פ ל ק מ ט א אינם בעלי גשתים ‪ .‬ר״ל שאינם כח בגשם‬ ‫ואח״נ אמר הרב שזה הפי' היה נאה וטוב אלו היה נמשך‬
‫בכל המקומות ; אבל מצא בשלשה מקומות שהם עול וחמס‬
‫ואמר בהם וחזא א"כ הפירוש נפסד נעבור זה והשיב הרב כי זה הוא טעית שנפל בספרים ואס הוא אמת שלא ידע‬
‫בו כוונה ‪ .‬ואמר החכם ר׳ משה הנינוני כי אין להמלט מן הקבלה בקצת דברי הנביאים והחנמיס למה שהיתה‬
‫הפילוסופיא קדומה בזמנה ג ם כי תייתנו הקדושה האלהית למעלה מהחקירה הפילוסופית ; והנה הרב מצא ג״נ‬
‫במקום שהיה ראוי לומר וחזא ה' שאינו במקום עול וחמס והיה ראוי שיאמר וחזא ה' ולא אמר אלא וגלי ‪ .‬אמר‬
‫אלהים יראה לו השה ‪ .‬קדם ה׳ גלי ליה אימרא ‪ .‬יהיה זה בעבור שני טעמים אס בעבור שלא יביא לחשוב שהשם‬
‫עתיד לבקשו או בעבור שהוא מגינה התלות השגתו בא' מב״ח ‪ ,‬ולכן מזה הצד לא ירוחק פי׳ אונקלום ‪ ,‬אבל בעבור‬
‫שאר הדברים או ראוי שנאמר שהוא טעות ואס הוא אמת שלא נודע לו הדבר ‪:‬‬
‫פ ר ל ( מ ט המלאכים ג ס ‪ p‬אינם בעלי גשמים אבל הס שכלים נפרדים מחמר וכו׳ ; אחר שהרב סלק הגשמית‬
‫וכל‬ ‫י‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫‪ 2‬ר ק ‪) HD‬ל( וזה כוי‘! נסיט;־ וניאד‪ .‬נו והבט אל עם■* לא‬ ‫הדנריס הוא היוהו פועל החס ולז׳א כלה ה' ‪ .‬והרוונין נמכי‪ :‬הנזכר‬
‫תיבל ‪ ,‬פירוש זה הבייל אינה הזכיר מ! הםניכים‬ ‫נתב פל זה שאין האמה בן אנל שהיגס הוא נכל רקוה שאין שה הבהכציה‬
‫שתרגטם גלא אי ו‪.‬ל־ נ‪:‬שך ‪,‬י;־א־‪ ,‬בזה הנייל טה שאטר בנתיב‬ ‫זההניננית‪ ,‬בי מס שיראה ניפה ‪ ,‬וה־גה י‪,‬דה ה' י״ה שיהיה‪:-‬השלוה‬
‫והבט אל עטל ^א תיבל ‪ ,‬שהבטה זוז‪-‬ת השי‪.‬ת יידייזת הדבר‬ ‫והבנה ‪ 1 .‬אנ׳ בהנתינפ־כ הניכר שאין הפנין בן‪ ,‬כי הלי היה כופהו‬
‫המושג נפי טה שהושג‪ ,‬ור׳ 'הווה הריז• זה ’‘שוני וני זת ה־ה‬ ‫יתחייב שבכל ניקוה יהיה פל טוב יפל ו פ ’ייצא הכלל היה אש־ השב ‪,‬‬
‫נוהג מנהגב נבו; ב‪6‬י טה שאמר והבט א•“ עגז■‘ לא תיב■‘‪1‬‬ ‫ואיני כן ני ניציני מקו״וה שיש שה ההניננוה ולא הרנמי נ ו נ' י י ‪ ,‬כי‬
‫אה במקומות שיש שם פול והדס‪ ,‬והוא מה שיורה כיה הוא הכהו לא‬
‫דבר אנזר ‪ ,‬וכמו שנהבהי בביאור באוהו פרק עיין שה ‪ .‬והנרכזנ׳ נהב בכ' היה דבריה הריה ‪-‬מיה זהכאיה דאד לה' כד־כו ימוינו משה‬
‫לעניה כסיל כאולתו ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ט נבר >תבה׳ בהחלה פ‪-‬ק מ׳י כבא הפרק היה להשלוה ברק כנף הקורס ‪ ,‬להגיר ש״׳ש שה בש׳י היא הראוי שנאדר‬
‫ג׳ב במנאכים ‪ ,‬ילבן המחיל הפ‪-‬ק היה באמרי המלאכים גם בן אינה בפלי נשהיה היוו ננה שהה‪-‬נו בהלוה יה' ‪ ,‬יה— שהם‬
‫שכלים ננוליס מחומר ו?ם מכלל הננראים ‪ ,‬ולא יץא הנה מלאכים נ׳ אם השכליה הננדלים ‪ ,‬ולא כהו שחשב הככפי כי כשגעון ינהג‬
‫ובבראשית‬
‫סח ‪68‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק מט‬
‫עשויים והשם בראם ‪ ,‬כסו שיתבאר ‪) .‬א( ובבראשית רבה אמרו ‪ ,‬לוזט החרב זזפתוזפכת על‬
‫שם משרתיו אש לוהט ‪ ,‬המתהפכת שהם מתהפכים ‪ ,‬פעמים אנשים ‪ ,‬פעמים נשים ‪ ,‬פעמים‬
‫רוחות ; פעמים מלאכים ‪ .‬הנה כבר בארו כזה המאמר שהם אינם כעלי חומר ואין להם‬
‫תכונה קיימת גשמית ‪ ,‬ב חוץ לשכל ‪ ,‬אבל הכל במראה הנבואה ‪ ,‬ולפי פעל הכח המדמה כמו‬
‫שיזכר בענין אמתת הנבואה ‪ .‬ואמנם אמרם פעמים נשים‪ ,‬כי הנביאים גם כן כבר ראו המלאכים‬
‫במראה הנבואה צורת נשים ‪ ,‬רומז על מאמר זכריה והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם‬
‫וכו׳‪ .‬וכבר ידעת‪ ,‬ג כי השגת הנהי ‪ p‬החומר‪ ,‬הערופ ‪ p‬הגשמות לגמרי‪ ,‬כבדה מאד על‬
‫האדם ‪ ,‬אלא אחר למוד רב ‪ ,‬י ובלבד למי שלא יבדל בץ המושכל והמדומה ‪ ,‬ורב השענו על השגת‬
‫הדמיץ לבד ‪ ,‬ויהיה בל מדומה אצלו נמצא ‪ ,‬או אי אפשר המציאה‪ ,‬ומה שלא יפול ברשתהדמיק‬
‫אצלו נעדר ונמנע המציאה ‪ ,‬בי אלו האנשים )והם רוב המעיינים( לא יתאמת להם ענין לעולם ‪,‬‬
‫ולא יתבאר להם ספק ‪) .‬ב( ולכובד זה גם בן הביאו מפרי הנבואה דבדם שיראה מפשופזיהם גשמות‬
‫המלאכים ותנועותיהם ‪ ,‬והיותם צורת האדם והיותם מצווים מהשם ‪ ,‬והם עושי דברו ‪ ,‬ועושים מה‬
‫שירצהבמצוותו‪ ,‬כל זה להיישיר השכל אל מציאותם ‪ ,‬ושהם חיים שלמים במו שבארנו)נפרר‪ ,‬מיו(‬
‫בחק האל ‪ ,‬״ אלא שאם יעמוד אדם בהם על זה הדמיון ‪ ,‬היתה חמה אמתתם ועצמם עצם השם‬
‫כדמיץ ההמון ‪ ,‬שגם כן נאמר בבורא דברים יראה פשוטם שהוא גוף הי מתנועע על צורת אדם ‪.‬‬
‫והישיר השכל אל היות מעלת מציאותם למטה ממעלת האלוה בערכו בצורותיהם דבר מצורת בעלי‬
‫חיים‬
‫שם‪9‬צכ‬ ‫אפודי‬
‫ואין להם חנונה מיימח! ב חון לשכל ‪ .‬רצה לומר וכל לקון ה מני א אליו מהשם יחנרך ‪ ,‬והנה נאמרו‬
‫ל נ מ ם שמורים על הגשמות נאלו היה להורות על מציאותו‬ ‫שחוץ לנפש אין לנבדליס חנונה גשמיח כי אם נמדמה שהוא‬
‫מדמה להס צורה גשמייח נפי פעל הנח המדמה מכל נביא לא על שהוא נמצא במציאות הגשמים ‪ ,‬רצה הרב ג״כ‬
‫ונביא ‪ :‬נ כ׳ השנח הנקי מן החמר ‪ .‬ר״ל ני לידע במופת לסלק הגשמות מאת השכלים הנבדלים ‪ ,‬ואם הנביאים‬
‫תארו » להם בשהם גשמים היה להיישיר השכל אל‬ ‫מציאות הנבדלים השגתו כבדה על האדם ; ד ובלבד לסי שלא‬
‫יבדיל ‪ .‬י״ל וביחוד זאת ההשגה נבדה למי שלא יבדיל ונו׳ ‪ :‬מציאותם ושהם חיים ושלמים ‪ .‬והנה ראשונה אמר כי‬
‫ה אלא שאם יעמוד אדם וכו׳ ‪ .‬ס׳ל אס הניחו הנביאים הנחה המלאכים אינם בעלי גשמים ואינם כתות בג שמים‪ ,‬אגל‬
‫כוללת שהנבדלים הם על צורת אום היה דומה אמחתס ועצמם הם שכלים נבדלים מחמר ואם תאמר אחר שהם נבדלים‬
‫לעצה השם ית׳שכבר יתואר ית׳ על צורת אדם‪ ,‬וא׳נלא היה מחומר והם שכל בפועל מה הפרש יש נינ ם ונינו יתברך‪,‬‬
‫שוס חלוק בינו יח׳ ובין הנבדלים‪ ,‬לפיכך עשו הנביאים תקנה לכן אמר ני ‪ 9‬ם נבדלים מ מ ט בשהם עשוים והוא ית׳‬
‫לזה הענין שערכו לצורת הנבדלים שהם על צורח אדם דבי סבה להם והם נשפעים ממנו ‪ ,‬וזה אמרו והשם בראם‬
‫נב״ר‬
‫‪T‬‬ ‫שאמרו ‪: .‬‬ ‫_______גשמים‬
‫__________‬ ‫__________על שמינם‬
‫שיתבאר‪, .‬והביא ראיה‬
‫נ מו _____‬
‫את להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לו ה ט‪ ,‬ה מ ת ה פ כ ת שהם מתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים‬
‫פעמים רוחות פעמים חלאכים ‪ .‬הנה כבר ביארנו נז ה המאמר שאינם בעלי חמר ‪ ,‬ר״ל שאינם כחות בגשמים ‪:‬‬
‫ואין להס תכונה קיימת גשמית חיץ לשכל‪ ,‬ר״ל אין לנבדלים ת מנ ה גשמית כי במדתה שמא מדמה להם‪ .‬צורה גשמית‬
‫כפי פועל המדמה מכל נביא ונ בי א‪ ,‬כי כל נביא רוב נבואותיו כפי העת אשר הו א ט וצפי הטסין אשר בו מ ת ע ס ק‪:‬‬
‫ואמרו כבר ידעת כי השגת הנקי מחמר הערום מן הגשמות לגמרי כנ ד ה מאד אפי׳ שיביא מופת על היות בכאן דבר‬
‫שאינו גשם למה שהוא מנגד למורגש ולמורגל ; אלא אחר למוד רב ‪ .‬בחכמת הטבע ובחכמת האלהות ‪ :‬והנה מי‬
‫שלא יבדיל בין המושכל והמדומה רוב השענו על השגת הדמיון ויהיה כל מדומה אצלי נמצא ומה שלא •יפול ברשת‬
‫הדמיון בלתי נמצא ‪ ,‬ולא די יה אבל יאמר כי הוא נ מנ ע המציחות ‪ ,‬ואמר הרב כי אלו אשר לא הבדילו נין המושכל‬
‫והדמיון לא יתאמת להם ענין לעולם על מה שהוא ולא יתבאר להם שום ספק אחר שהדמיק הוא גוזר ומקיים‬
‫לא השכל ‪ .‬ולחה שהוא קשה לצייר הדבר הנבדל אלא אחר למידת רוב החכמות הביאו ספרי הנ ט א ה דברים שיראה‬
‫מפשטיהם גשמות המלאכים ותנועותיהם והיותם צוחת אדם והיונ ס מצווים מהשיית עושים מצוותיו ועושים מה‬
‫שירצה במצותי ‪ .‬וכ״ז להיישיר השכל על מציאותם ושהם חיים ושלמים נ מו שביארט בחק האל ‪ :‬אלא שאם יעמוד‬
‫אדם כו׳ ‪ .‬הרצון בו שאם הניחו הנביאים הנחה כוללת שהננדלים ה ם על צורח אדם היה ח מ ה אמתתם נעצם‬
‫השם‬
‫אברמאל‬ ‫קרשקש‬
‫ונבראשיח רבה אטרו להט חוזרג מטחמשנח ‪ .‬הניא הרב זה‬ ‫פ ר ה מ ט )א( ובבראשית רבה אסרו להט החרב הטתוזתנח ‪.‬‬
‫הי' יתחדש הלהס בהר‪,‬הפך החרב‪ ,‬כי מצר שהענין המאמר נדי לנאר ממגו שהה גנדציה מחמי ‪ ,‬ושהצורה הגשמית מראית‬ ‫י‬
‫נהם היא מהש »ניא לא במהותה נמצמה ‪ .‬ואומר שמה שהוליד הרג‬ ‫לוקח‬ ‫הכולל הנבואי' יגיע אל הכח תדברי בכללות ור‪,‬דם'וני‬
‫אוהם לשי־סים טההלשים נשי הענינים אשר יירו עליהם כטיש מזה המאמר שהם איגם נעלי תומר ואין להם תבונה קיימת גשמית תון‬
‫בהם שהם מתהשנים ‪,‬מדמה אותם ללהט ההרב ו )נ ( ולנונד וה לשכל ‪ ,‬היא תולדה מתויינת ‪ .‬אנל מה שאמי עוד אנל הכל הוא נמיאה‬
‫גם כן ‪ .‬רוצה בו לכובר השגה הנקי מ! החומר שהוא המלאך הננואה ‪ ,‬אק זה מחוייב מן המאמר ‪ ,‬אנל היתה טונתה ז׳ל שאין‬
‫להם תנינה קיימת במציאות ‪ ,‬ני אם להוראת שעה יעשה הקנ׳ה פם‬
‫רוסו אל מאשר‬ ‫שיראו נצורות גשמיות ‪ ,‬והוראה הזאתהיא תו; לשכל לא מנואה ‪,‬ומה שהוליד הרב הוא בלתי סרו״נ נהי האמת ‪:‬‬
‫זהריה שראה ההלאכיס כצורת נשים ‪ .‬כתהכהשי שהנשים שזכר זכרים נננואתו סם רמז ליסודות‪ ,‬ואיע מחוייג ‪ ,‬כי עם היות שכנס אותם‬
‫נשש נשיה לא יתחייג שהוא רייז להם ‪ ,‬אנל אפשר שיהיה כן ואפשר שיהיה תלוהו ‪ ,‬ומסהר השתים יקשה לדעתי ‪ ,‬ונמה ניתק ה‪.‬־נ המורם‬
‫לתת שעה למה שמנה החיות נמספר ארנעה ‪ ,‬אם היה שירמז לגלגלים ‪ ,‬ומה יעשה גייס*■ מ מי ם י א ז יוכללו היסודות נהם ‪ .‬ויותר נכוו‬
‫להדשז‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק מט‬
‫חיים אשר אינם מדברים ; עד שיהיה המובן ממציאות הבורא יותר שלם ממציאותם ; כמו שהאדם‬
‫יותר שלם מבעלי חיים שאינם מדברים ‪ .‬ולא תחובר להם צורת בעלי חיים שאינם מדברים בשום‬
‫פנים אלא הכנפים כי לא יצוייר עובפות מבלתי כנפים ‪ ,‬כמו שלא תצוייר חליבה מבלתי רנלים ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כי אלו הכחות לא תצויר מציאותם אלא באלו הנושאים בהכרח ‪ .‬ונבחרה תנועת העופפות להורות‬
‫על היותם היים ^ מפני שהיא השי‘ מה שבתנועות בעלי חיים שאינם מדברים המקומיות ו הנכבד ת‬
‫שבהן ; והאדם יהשבה שלמות גמורה ‪ ,‬עד שהאדם יתאוה שיעוף בדי שיקל עליו לבדות מכל מה‬
‫שיזיקוהו‪ ,‬ויבוון על מה שיאות לו במהירות ואם רחק ‪ ,‬וע״ב יחסו להם זאת התנועה ‪) .‬נ! י ועוד כי העוף‬
‫יראה ואחר כן יעלם ‪ ,‬ויקרב ואה״ב ירחק בזמן מועט ‪ ,‬ואלו כלם ענינים צריך שתאמינם כמלאכים כמו‬
‫שיתבאר אהר זה‪ .‬ולא יחסו זה השלמות המדונזה‪,‬ר” ל תנו ע ת העופפות להשם בשוב פנים‪ ‘’ ,‬היותה תנו ע ת‬
‫בעל חיים בלתי מדבר ‪ .‬ולא ת טע ה באמרו וירכב על כרוב ויעוף ‪ ,‬׳ כי הכרוב הוא אשר עף‪,‬והכוונה‬
‫במשל ההוא מהירות בא הענין ההוא ‪ ,‬כמו שנאמר הנה ה׳ רוכב ער עב קל ובא מצרים ‪ ,‬ר״ל‬
‫מהירות רדת זאת המכה בהם ‪ .‬ולא יטעך נם כן מה שתמצא ה ביחזקא־‘ לבד ‪ ,‬בפני שור ‪ ,‬ופני‬
‫אריה ‪ ,‬ופני נ שר‪ ,‬וכף רגל עגל^ ט כי יש לזה כולו ) ד ( פירוש אחר תשמעהו)ס״א חלי‪ ,‬ג׳( ‪ .‬י ועוד שהוא‬
‫אמנם לא ת אר אלא החיות ‪ .‬והנה יתבארו אלה הענינים ברמיזות מספיקות בהערה ‪ ,‬אמנם תנוע ת‬
‫העופפות‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫דגר אחר משאר הנעלי חיים והם ה כו פי ם; ו ועוד כי העוף‬ ‫השם שכבר יתאדוהו על ‪5‬ורת אדם וא״כ לא יהיה שום‬
‫יראה וכו' ‪ .‬ר״ל ועוד ע ע ס אחר למה ייחסו לובדלים חנועח‬ ‫הבדל בינו ובין הנבדליפ‪/‬לכן עשי הנביאים תךגה ע״ו הענין‬
‫העופפוה כי כייו שהעוף יראה ויסחר ויעלם כך הנבדלים‬ ‫בשערכי לצורת הנבדלים שהם על צורת אדם דבר אחד‬
‫נלאים לנו נסחרים כי פעם ילין וכעס יעלם ; וזהו איירו‬ ‫משאר הב״ח בשהם בעלי כנפיס ‪ .‬ידע כי כמו שהפילוסופים‬
‫ונשהיס יעוכף ר״ל כשחי סביס יש להעלים מליאוחי ועצמו ;‬ ‫אומרים שהשם היא נ‪:‬דל והמלאכים הם שכלים נבדלים‪,‬‬
‫ו כי הכרוב א‪:‬ר הוא ע ף‪ ,‬ר ״ ל שהוא ית' רוככ ומניע הנלנל‬ ‫והבדילו ביניהש ואמיו כשהשם ית׳ הוא עלה להם והם‬
‫והנלגל עף ‪ ,‬י״ל שהחויעע חנועה מהירה ‪ :‬ריהירוח נא העני;‬ ‫עלולים לי‪ ,‬כן הנביאים אמרו שהמלאכים יהש״י)כי( הם על‬
‫ה הו א‪ ,‬ר״ל מהירות נ א הכמות התערכיוה הנמשכות מהנלגלים ‪:‬‬ ‫צורח אדם והבדילו ביניהם כי השם מציה והם מצווים‬
‫ח ביחזקאל לבד ‪ .‬ר״ל בספר ימזיןאל לבד לא במיןוס אחר ‪:‬‬ ‫עושי מציתיוולכן ייוחסו להם ה‪:‬נ פי ם‪,‬וי הי המובן ממציאות‬
‫ולא יעעך גי׳כ וכו'‪.‬ר"ל מה שאמרתי למעלה שלא חחובר לננדלים‬ ‫הבורא יותי כלם ממציאותם נמו שהאדם היא יותר שלם‬
‫צולה מצורה נעלי חיים אלא הכנפים והרי אהה תוצא בספר‬ ‫מהב׳יח שאינם מ דניי ס ‪ ,‬והנה לא תחובר להם צורת ב״ח‬
‫יחזקאל שתארו לננדלים פני ביר ואריה וכו' ‪ :‬ט ני יש לזה‬ ‫שאינם מדני־ים אלא הכנפיס ; והנן אמרו ולא יצוייר‬
‫כולו כיחש א ח ר‪.‬י׳ ל שפי׳ שם כי כל אלו הפנים הם פני אדם‬ ‫עופפות מבלי כנכים כי לא אמר ולא יחצא יגופכית כ״א‬
‫אלא שיייצא קצת פני אדם שיהיה דרוה צויהם בקצת דומה‬ ‫בכנפים כי כבר ימצא מבלה עפה וירכב על כרוב ויען* ;‬
‫לפור ו איי ה ונשר ו כר ‪ :‬י ועוד שהוא אמנם לא חאר ‪ .‬ר״ל‬ ‫ואתנס ייוחסו להם הכנפיס בעבור שני דברים להורות על‬
‫שאלו ארבעה כנים אינם מחוארוח לנבדלים אלא לחיוח שהם‬ ‫היותם חיים מפני שהוא השלמה ‪.‬שבתנועות עד שהאדם‬
‫יחשבה שלמות גדולה ‪ ,‬הלא ת ר א ה שדוד א מר מי יתן לי‬
‫אבר כיונה ‪ .‬ואמנם ימחכו להם ג״נ בעבור כי העוף יראה ואחר יעלם ויקרב ואתיב ירחק בזמן מועט ‪ ,‬כי‬
‫כמו שהעוף יראה ויסתי ויעלם כך הנבדלים גי אי ם לנו ואח״נ נסתרים ‪ .‬וזהו א מיו ובשתים יעוכף ‪ ,‬ר ל ששתי‬
‫סבות יש להעלם מציאותו אם שיקרב לנו פעם וירחק פעם כמו העוף ‪ .‬ולמה שהשי״ת כפי דעת הרב אינו מניע הנלגל‬
‫לא ייוחס לו התעופפות תניעת הנ״ח י יאל תעעה נאמרו וירכב על כרוב ויעף ‪ ,‬לא יראה ממנו שהשי׳י הוא עף‬
‫שהכרוב הוא אשר עף לא הש״י ‪ :‬ואחרו ולא יטעך מה שבא ביחזקאל מה שאמרת למעלה שלא תהייר לנבדלים‬
‫צורת מציאות הב״ח אלא הכנפים והרי אתה מוצא בספר יחזקאל שתארו לנבדליס פני שוי ו איי ה‪ ,‬ני יש לזה פי'‬
‫אחר ‪ ,‬ופי׳ הרב שם כי הס פני אדם אלא שימצא קצת ב״א שיהיה דמות צורתם דוחה לשור וקצתם לאייה וקצתם‬
‫לגשר ‪ .‬ועוד שאמגס לא קי אי ‪ ,‬ר״ל תשובה שנית שאלו הד' פנים אינם פני הנבדלים אלא פני החיות והם‬
‫הגלגלים‬
‫קרים־קש‬ ‫אירבנאל‬
‫)ג( ועוד כי העוף ■ראה‬ ‫הניאו ספרי הנבואה זה החיזוק‬ ‫צפרשו על התיוס ‪ ^ :‬א יצו״ר עוספות בי‘ '‪ '.‬הרנפי ס ‪ .‬רוז צא אוזר‬
‫ואהר בך יעאם ויקיב וא‪.‬ר כ ירחק ‪ .‬רוצה בו וב; ענק הנבואה‬ ‫היג כלא ■יינא נכח‪ 1‬נ נייח עו‪:•' ."::‬צ־‪.‬י כנפי‪ :‬כי הנס מרנו צזנלד‬
‫עפה ‪ 1‬ו‪:‬י' ה ס׳ א׳ !•ייאיה נ ‪ :‬נ סעורינה !ובעיה ס' ח'( וירכי על א‪:‬ביא אשר היא באגי‪,‬צעוח מ■‘ אך פעס היאה יוב אדר או ■וכזיס‬
‫נ ‪ 1‬נ ויעך‪; .‬ההליס י׳ה י׳א! אכל ‘יי־ בנא ־‪,‬הר‪.‬ר נכסיי לוויאכיס ואהר כך ההענ׳ס זבק■ או ז;ז‪:‬יס ואח׳ב תראה ‪ ;■rm‬ח‪;.,-‬רב ‪.‬‬
‫צו"‪ .‬יעלי ר‪.‬״ס כי אב הכנפים ‪ ,‬וימ־ בא׳א ננו לצי" נבכלנו עופפו־‪.‬‬
‫כי א‪ :‬יפנפיב ‪ .‬יה‪-‬יא•)‪-‬־ הזה נא יה־‪,:‬־;כ־‪.‬־ נא " נאצ יה' כנפיה ולה יייייר ע״הפ עופפיח ;נא ייוהש אליו ועצין ככנפיב הנאני־יס רו יה' עניינם‬
‫ההסהי וההעלייה כ״ו בההנא־ נפ־ך כץ ‪ ,‬אני‪.‬ם ננלנליב ׳והבו כנפיה להייוה על ההתעופפוה ועל ביוה הנועהס ומה"וי‪,‬ה ‪ ,‬וזהו איי־ ו־ע כי‬
‫כל •יהנזעע הנועהייינה־־‪ ,‬יהוא־נעופפוה להו־וה על מהי־וה ההניעה ‪- ,‬נה אב כן ייוהב העופפוה נבנשס העוצייוה ניבודיה וני״ה יינלנליב‪,‬‬
‫וזה ענין זה בפיק עש פיק כנן‪: .‬קירב ועיר ני העוף‬ ‫זנ״לאכים נהו‪-‬וה על הנזעם ■יהירה ‪ ,‬זיה־יי ננ‪,‬־ נו ית׳ להז־וה על רהבה־ לנד‬
‫"אה ואחר יעא‪ . :‬זה טעם בני למה יוההו הננפים לבנלים הנידלים לרמיז בפעם יצוין נענע‪ :‬י״כוהש דג־ ‪ ,‬יפעה הטל‪ :‬הידיעה הזאה ת יצו‬
‫יאא ■עפך גש ב; נזר‪ .‬שהניצאש כירזקא־י בפני שוי■ ופני‪:‬ישר ‪ ,‬לפי באיור ליינלה בנה ההי‪:‬ר לבכליש‬ ‫כעני! הנשר הרנניה נעזן‬
‫הננרליש מנורת הנ׳ת כי אס תננניש ‪ ,‬העיר הפץ פני החיות ש‪.‬כ־ הנייא יתזןאל ‪ .‬והשיי לזה נ׳ השונות ‪ .‬א' ‪ ,‬שי‪ :‬נוה כי' וכי'‪ ,‬ריל שלא איי־‬
‫םני‪.‬ינ בתיו ההיית כצורת שיר ונש־ ואריה ‪ ,‬כי אס שהיו כניהס פני איש ‪ ,‬ימנני אדש י‪ :‬שניית כניו דוייה לנב־ ילשיי זלא־יה‪ ,‬אנל תש‬
‫צורות אנושיות ותמידי ‪ ,‬נ'‪ ojp ,‬זה ‪ cp‬נהיות שהס הנלגליס'דנר‪ ,‬והס נשתייס‪ ,‬ולא ידנר זה שש מהשכליש סננדליש ‪ .‬אצנש תנוער‪ .‬התעושפור‪.‬‬
‫סט ‪09‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעזון פרק מט נ‬
‫העופפות ר נמצאת בכתוב בבל מקום ^ ולא יצדיר כי אם בפנפים‪ ® ,‬ויוחהו להם הבנפים להישיר‬
‫לענץ מציאותם ‪ ,‬לא לאמתת מהותם ‪) .‬ה( נ ודע כי כל מתנועע תנועה ממהרת מאד יתואר בעופפות״‬
‫להורות על מהירות התנועה ‪ ,‬אמר כאשר ידאה הנשר ‪ ,‬כי הנשר יותר ממהר העופפות והמרוצה‬
‫מכל העוןנ ‪ ,‬ולזה ימשיל מ ‪ .‬ם ודע עוד כי הכנפים הם סכת העופפות^ ולזה יהיו הכנפים אשר‬
‫יראו על מספר סבות תנועת המתנועע ‪ ,‬ואין זה כוונת זה הפרק !‬
‫פ ר ק נ דע אתה המעיין במאמרי זה ‪ ,‬כי ההאמנה א אינה הענק הנאמר בפה ב אבל הענק‬
‫המצוייר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הגלגלים ‪ :‬ואמרו דע נ י כל מתנועע תנועה ממהרת ‪ .‬נ א‬ ‫הנלנליס; נ נמצאת נכתוב בכל מר‪,‬וס‪.‬שרל הגמלאות זולתו השם‬
‫הרב לבאר נ י מלת עופפות יאמר לגלגלים מצד שמתטעעיס‬ ‫יתברך יתוארו בהתעופפות‪ ,‬נאמר נב׳א מ׳ אלה כעב תעוסיגה‪,‬‬
‫תטעה מהירה מאד ‪ :‬ואמרו עוד ודע כי הכנפיס ‪ .‬ר״ל‬ ‫בגלגל יס ואפסע את קול כנפיהם והוא התעופפות וכו׳ ‪/‬‬
‫שמה שנאמר בארבע כנפי החיה הרצון נו שד׳ סבות יש‬ ‫בנבדלים בשתים יעופף ‪ .‬פ״א אמנם תנועות ההתעופסות וכו׳‬
‫לתנועת הגלגלים והם נקראים ארבע כנפים והס נדוריותו‬ ‫ר״ל למעלה אמר שדמות הד׳ פנים והרגלים נמצאים מיותסים‬
‫ונפשו ושכלו ושנל תשוקו ‪ ,‬וזה אמרו ואין זה סונ ת הס׳‬ ‫לנבדלים כו׳ בם׳ יתזקאל לבד‪,‬אמנם תנועות העופפו׳ נמצאת בכל‬
‫ני נ מ קו ס אחר יבאר זה ‪:‬‬ ‫ספרי הנביאים מיוחס לנבדלים ואם ימצא לו ית׳ לשון כנשים‬
‫פ ר ס נ דע אתה המעיק במאמרי זה ו ט׳ ‪ ,‬אחר שהרב‬ ‫ותחת כנפיו תחסה ‪ ,‬אשר באח לחסות תחת כנפיו ‪ ,‬עגינם‬
‫ביאר כל הדברים והמלות המורים על הגשמות‬ ‫^‬ ‫סתרו לא זולת זה כמו שביאר בפרק מ״ג ‪ :‬ל ולא יצוייר כי אם‬
‫נין מהשי״ת נין מהמלאכים‪ ,‬ולמה שימצא כת שיאמינו‬ ‫נכנסים ‪ .‬דקדק הנה הרב ואמר ולא יצוייר כי אס נכנסים‬
‫שהשם אינו גשם ולא נ ח בגשם אבל שיש לו תארים ‪,‬‬ ‫ולא אסר ולא ימצא מוספות כ׳ אס בכנסים ‪ ,‬ני כנר ימצא‬
‫וסברו זה בעבור שני דברים ‪ ,‬אם נעבור הפעילות הבאות‬ ‫סנלה עפה ‪ ,‬נס אסר וירכב על כיוב ויעף‪ ,‬רק אסר ולא‬
‫מאתו נ י חשנו כי נ אי ם מתוארים ותכונות נוספות על‬ ‫יצוייר ‪ :‬מ ויוחסו להם ‪ .‬ר״ל לנבדליס ‪ :‬נ ודע כי כל מתנועע ‪.‬‬
‫עצמותו וג״נ הביאם לזה פשטי התורה‪ ,‬והמאמינים בתוארים‬ ‫בא הרב לבאר כי כל סלח התעופפות יאמר לגלנלים מצד‬
‫ימצאו על שלש דעות ‪ ,‬מהם מאמינים שיש לו תוארים‬ ‫שמתנועעים תנועה מהירה מאד ; ם ודע פוד כי הננסים‬
‫נוספים ע״ע ‪ ,‬מהם יחשנו נ י התוארים הם עצמות הש״י‪,‬‬ ‫וכו׳ ‪ ,‬ר״ל וזהו רמז לד׳ כנסי החיה ‪ ,‬ור״ל שד׳ סכות יש‬
‫ומהם קבצו השתי דעות ני התוארים אינן עצמו ולא דבר‬ ‫לתנועות הגלגלים והס נקראים כנסים והס כדוייתו ונפשו‬
‫יוצא מעצמו ‪ .‬ולמה שבא המופת שהשם אינו גשם ולא‬ ‫ושכלו ושכל חשוקו ‪ ,‬וזהו אפרו ואין זה כוונת הסרק ‪:‬‬
‫נ ח בגשם ושהוא אחד אחדות פשוט אין ההרכבה בו ולא‬ ‫נ א אינה העני! הנאמר‪ .‬ל׳׳ל על דרך משל כשיאמר‬
‫רבוי עניני ם אבל הוא ענק אחד מאיזה צד שתביט בו ולא‬ ‫שהשם ית׳ אחד ולא יצייר בשכלו מהות האחדות‬
‫י מ צ א בו ר בוי ל אייז ל שנ ל ונא בשכל כמו שיביא עליו המופת‬ ‫וענינה ויאמר במאסר שהוא יתברך אחד זה אינה האמנה ‪:‬‬
‫בזה המאמר ‪ ,‬רצה הרב לבאר שאינו בעל תוארים ומי‬ ‫ב אבל הענין המצוייר וכו׳ ‪ ,‬ר״ל שגדר האמנה היא שיצוייי‬
‫שיחשוב שהוא ב*ת לא יאמין בהש״י‪ ,‬למה שהש״י הוא אחד‬
‫וזהי אמרו ד ע אתה המעיין במאמרי זה נ י ההאמנה אינה‬ ‫ומי שיש לו תאר אינו אחד ולבן התחיל לבאר מהו האמונה‪I‬‬
‫‪,‬‬
‫בו שהוא כן כמו שיצוייר וכבר יאמר אדם דבר ויאמין‬ ‫הענק הנאמר בפה אבל הענין המצוייר בנפש כשיאמינו‬
‫חלופו‬
‫אבובנאל‬ ‫קרשקש‬
‫נמצאה בכתוב בכ‪ S‬מקום ‪ .‬פייופו שגיוזזקצל לנד מצצנו פני פיר‬ ‫)י( שזה פי' אחר תשמעהההרצון נו שנראה מזה שחטלאכים יז* לד‪.‬ם‬
‫ופני נפר ואייה ולא נמצא ‪ 50‬ננל פאר הנביאים ‪ ,‬ואמנם תנועת מעופפות‬ ‫תמונות אחרות ני יש לזה פי׳ אהר השטעהו כ א׳ שהם פני אדם‬
‫נוטות אל אלו ד‪.‬צירות‪,‬ועוד שהוא לא תאר רק הח'ות‪',‬רצח בו בא לא לני ביחזקאל אגל בכל הנתוב נמצאת נבל מקום ‪ .‬ומנואר הוא‬
‫לשלול עתה שאין זה נאסר נמלאנים רק בחיות והוא רטז אל שלא יצוייי נפנלנו עופפוס בלי כנפיה ‪ ,‬אבל בל !‪ 5‬היה להייפיר ענין‬
‫מלאותה לא לאמתית מהותם ‪ :‬ורזה היו הכנפים על מפשר סבות‬ ‫הגלגלים ‪ (5) .‬ודע כי בל מתנועע תנועה ממהרת מאד יתואר‬
‫הנ מ ה המתנועע ‪ .‬זה רומו לי׳ כנפי התיה שהם ד' סבות תנועת‬ ‫נעופפות‪.‬שי' אחר שביאר לנו למד‪ .‬יחסו תנועת העופפות למלאנים‬
‫העיר אותנו ברמיזותיו הערר‪ .‬נכבדת וביאר לנו ענינים נעלמים‪ ,‬סגלגב והה נווריותו ‪ ,‬ינפשו ‪ ,‬ושבלי ‪ ,‬ותשקו ‪ .‬ולפי שזה יאמר אתרי‬
‫זה אמני באן ואץ זה כוונת הפניק ‪:‬‬ ‫ווזיצון בתנועה הממהרת תנועת הגלגל ואחר שייחם לו העופפות‬
‫פ ר ה ‪ 3‬ד ע אהה המעיין בסאטרי זר‪ . .‬הפרק הזה הוא הקדמה‬ ‫מצד רר‪.‬ירות תנועתו יוחסו לו ננפים אחר שהם סנ ה העופפות ‪,‬‬
‫‪ Mi‬שיצעקי ה־נ לדרוש נתארים ‪ ,‬ומהפיק המתשיה הוה‬ ‫י‬ ‫לזד‪ .‬אמר עוד ני הננפים הם סבת העופפות ‪ ,‬ולזה יהיו‬
‫הננפים אשר יראו נו׳‪ ,‬הרצון נו ה אשר יראו בחיות והוא אמרו מד סרק ע׳א כלו יתמיד נחאייה ‪ .‬יהיהה כוונתי נוה הפרק שהאמונה‬
‫ארבע בנשים לאדזד מהם הם על מספר סבות תנועת המתטעע ממצא כמה שיציייר כנפש כשיאמינו נו שהוא כן תו; לנפש המציאות כמו‬
‫כי ארבע סבות יש לתנועת הגלגל ור‪.‬וא כדורותו זנששו ושכלו שיצוייר ‪ .‬וככר נתב הנרנוני ‪ ,‬שלא רצה הרג לגיור בכאן לנד האמונה‬
‫והי בל הנבול אשר הוא השוקו אשר השם יתברך בראו בזאת האמתית ‪ ,‬כי אס האמונה נכלל נין שתהיה אמתית או כוונת ‪ ,‬נשיצוייר‬
‫פנינה ויאמינו מ שהיא כן נננו שיצוייר ‪ ,‬ומזה היליד שלא יספיק‬ ‫הו‪.‬בונה הנכבדת והיא העגול אשר בה התבן זאת התנועה‬
‫באמונות היותה דגריה גאמריס נפה אה לא יצויירו נשלמות כנפש ‪,‬‬ ‫המתמדת בלי השסק ‪ ,‬וחננו ננשש והשכל אשר בו הציור והוא‬
‫ושנן מנין המאריה שה‪.‬מאמין נהה אמרי ההודאה נאמדות יהשתלק‬ ‫ההרמות אליו אשר הוא ההשוק עם הששע השושע מאתו בבונה‬
‫הגשמות מן הש׳י הוא אומי וה נפה ולא יכול לציירו כנפש ‪ ,‬כתו‬ ‫אליו להתמיד זאת התנדעה אשר בזאת התנוער‪ .‬בה קיוטו וקיום‬
‫שינאר ‪ ,‬וינריו סטאריה ‪ .‬והנ׳ל האמתת הענין הוה הוא שהאמונה‬ ‫נל הנמצאות ‪:‬‬
‫כלשון הקיש הוא שם ני דן לאמת ‪ ,‬כמו אענה ה׳ )ישעיה ל׳ז י׳ס(‬
‫ונס אמנה אתוהי נת אני )בראשית כ׳ י׳ג( ‪ ,‬ואמר הנייא עצות מרתיק אמונה אומן )ישעיה כיה מ׳( ‪ ,‬ויד אמונה נחרתי )תסליה קי׳ע ל'( ‪,‬‬
‫כלס יאמר תמיר על האמונה האמתית ‪ ,‬ולא אמינה נלשונני על המחשבה הכוזנת ‪ ,‬ועה היות שמנין האפונה בלשון אחר יסבול מה שכתג הניניני ‪,‬‬
‫הנה בלשוננו הקדוש לא ראה אמונה כי אס על האמתית‪ ,‬אכל הרנ לא ונר כי אס מענין האמונה הכלל ‪) :‬אמר המדםיה ‪ ,‬הרב החנם המשרש‬
‫העיר כאן שעבר עא זד‪ .‬הפרק כנקא ‪ ,‬ואוסר‪ ,‬אאחר ימים עיינתי בו ומצאתי דברים מתוקים מדבש ‪ KW‬הייה■ משער בהם נ שנ תנ תי זה ‪,‬‬
‫ואבן עשיתי עאיו פי׳ בפני עצמו נזה הפרק( ‪ :‬ו ע אתה המעיין נאמיי זה כי האמונה אינה הענין הנאמר נפה ‪ ,‬שאלתי נ דני׳ הרנטה הפרק‬
‫י' דנרים ‪ ,‬א׳ ‪ ,‬מה לו לענין אמונה רזה המקוש ‪ ,‬ני אה היסה כתנתו לדנר נתארים ‪ ,‬לא סיה לו להקדים ידיעת מהות האמינה ‪ ,‬כי אם‬
‫‪WW‬‬ ‫‪18‬‬ ‫יח‬ ‫נמודר■ נבובים ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נ‬
‫המצוייר בנפ ש כשיאמינו נ ו שהוא כן כמו שיצוייר ‪ .‬ואם יספיק לך מן הדעות האטתיות או‬ ‫‪,‬‬
‫הנח שכות א מ ת ת ם אצלך כ שתספרם במאמר )א( מבלתי שתציירם ותאמץ כ ה ם ‪ ^ ,‬כל שכן‬
‫שתכקש מהם ה אמת ‪ ,‬הוא קל מאד ‪ ,‬כמו שתמצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות לא‬
‫יציירו להם ענין בשום פנים ‪ .‬אבל אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה מדרנ ת העיון ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ושיתאמת לך שהשם אחד האחדות ה א מתי ת ‪ ,‬עד שלא תמצא לו הרככ ה כלל ואין לחשוב בו‬
‫שום‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫נשכלו מנין האמונה ההיא ושיאמין שהענץ ק חו; לגסש כמו‬ ‫אלופו ‪ ,‬וכבר ימצא ג״כ שיאחר אדם דגר שהוא מאמין‬
‫אם כן גדר‬ ‫‪,‬‬
‫שצייר ואע״ש שלא ביאר המנין ההוא במושא‬ ‫בלתי שיציירהו‪ ,‬נמו המין העם שאומרים אמונות שיאמינו‬
‫האמונה יאמר אפי׳ לאמונה כוזבא ‪ :‬ג כל שכן שאבקש מהם ‪,‬‬ ‫ואין להם ציור ממה שיאמרו כל שכן שיאמינו שהוא כן‬
‫שיהיה ג ס כן במציאות אס כן ימצאו בכאן ארבע מיני‬
‫אנשים ‪ ,‬אחד מי שיאמר שיאמין דבר ולא יציירהו ‪ /‬ויש א מי שיאמר דבר ויציירהו אבל לא יאמין שהוא כן ‪ ,‬ויש‬
‫אחרים שיאתרו אמונות ויציירום תאמינו שהוא כן ‪ ,‬ויש חאמיניס שיאמרו אמונות ויציירוס ויאמינו שהוא כן במציאות‬
‫יציירם אינה אמונה ‪ ,‬ומישיאמרויצייר‬ ‫והם בן במציאות וזאת האמונה היא אמונה אמיתית ‪ ,‬ומי שיאמר אמונותולא‬
‫שיאמין שהוא כן ויצייר מה שיאמר תקרא אחונה מצד‬ ‫אבל לא יאמר שהוא כן לא יאמר שהוא מאמין ‪ ,‬אבל מי‬
‫מחשבתו שיאמין שהוא כן ותקרא אמונה בהחלנו ‪ ,‬ואם תהיה אמתית תהיה צודקת ואס לא ימצא בשכל מקום‬
‫דחייה באמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה היא האמונה אשר תקרא אחתית בתכלית האחת ‪ .‬ולכן אמר הרב‬
‫שאס יספיק לאדם חן הדעות האמתיות או הנחשבות אמתתס אצלן כשתהפרס במאמר בלתי שתציירס ותאמין בהם‬
‫זהו קל ‪ ,‬כל שכן שלא תבקש מהם אס הוא אמת אם לא ‪ ,‬כי זה ימצא רבים מן הפתאים ישחרו אמונות ולא יציירו‬
‫להם ענין בשום פנים ‪ ,‬וזה אס תקרא אחונה תהיה אמונה נפי הפתי לא כפי גדר האמונה ‪ ,‬ולכן אמר דע אתה‬
‫המעיין במאמר זה כי המעיין בזה הספר לא יקרא אחונה אלא מה שיאמר שוס מאמין שהוא מצייר אותו ושיאמינו‬
‫שהוא כן‪ ,‬וגס הרוצה לעיין בזה הספר לא יספיק זה אבל שיבקש לחקור אס אמונתו אמתית אס לאו ‪ .‬ולכן אמר‬
‫אס מלאך לבך לעלות ליאת המדרגה העליונה היא מדרגת העיון ‪ ,‬אס תאמין שהשם יחוייב שיסולק ממנו הגשמות ‪,‬‬
‫וכן אם תאמין שהשם אחד אחדות אמתית עד שלא תמצא לו הרכבה כלל ‪ ,‬יחוייב שתאמץ שאין לו תואריס כלל‪ .‬אבל‬
‫אנו‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫מו׳ענת עצמה‬
‫כ^תי מוישי!‬ ‫פ ר ק ‪) J‬א( מבייר‪■ '.‬טהציירש‬ ‫מהות הידיעה וההשגה ‪ .‬נ' ‪ ,‬ולמה לא עשס שחושים או ששאלוה נשש‬
‫והוא כאייו אמר ו מנא תי שתבהש‬
‫ואחרת ע מה וה‬ ‫י‬ ‫אמוגה ‪ ,‬כ׳ היא תאמר על ענייניה מהחלשים ‪ ,‬על קייב הדני וחוקו‬
‫ועל כאמת ‪ ,‬נמו וגם אמנה אחותי היא וניאשיה כ׳ ׳׳נ{ ואמר ויאמנו‬
‫דנריכס )שם מ'נ כ׳( ‪ .‬ועל הגדיל‪ ,‬כמו כאשי ישא האוק את היוק )נמדנר •׳א י׳ב( ‪ ,‬והיו מלכים אומניו )ישעיה מ׳ש נ׳נ( ‪ ,‬על נד‬
‫תאמנה )שם ש' ד׳( ‪ ,‬וכ! השאלות אחרות ולא וכרם ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬למם התתיל דע אתם כמעיי! כמאמרי וה ‪ ,‬ולא נמצא מאמר נוה נשאר השרזים‬
‫וידוע כי עה המעיין כמאמרו וה ידכר לא עם וולשי ‪ .‬י' ‪ ,‬שיראה שעשה כיאור »דנר נעצמו ‪ ,‬כ׳ הוא אמר שהאמונה היא העני! המיי יר‬
‫כשיא״ינו נו שהוא כן כתו שיצוייר ‪ ,‬והנה נאמרו כשיאמינו נו הוא עצם האמוגה וניאר א'כ האמונה כאמונה ‪ ,‬ועדיין אשאל• ומה הוא הדנר‬
‫ההוא שיתמכר אל כציור שנענורו תהיה אמיגה ‪ .‬ה׳ ‪ ,‬כמאמר שאין כאמונה הענין הנאמר נפה ישי' הגינוני לשי שאששר שיאמר דנר ויאמין‬
‫חלושו ‪ ,‬ונשי ום ג׳כ נוכל לומר שאין האדינה הוכר המצוייר ‪ ,‬כי אפשר שיצייר דנר ויאמין חלושו ‪ ,‬ואה התנאי העצמי כשיאמין שהוא כן כמו‬
‫שיציייר ‪ ,‬נ' נ נוכל לומר שהאמונה הוא דנר הנאמר כשיאמין שהוא כן כמי שנאמר ‪ ,‬או יאמר כאמונה על שתירם על הנאמר ועל המצוייר‬
‫כשיאמין האום שהוא כמי שאמרו או כמו שציירו ‪ ,‬והיה היתרון א'כ אשר לציור על האמירה נדנר הוה ‪ .‬ו' ‪ ,‬גאמיו ושיתאמן לו שהשם אתד‬
‫אחדות אמתית עד שלא תמצא לו הרניה כלל ואין לחשוג נו שעור חלקם ‪ ,‬כי הנה שלילת ככרכיה יחיינ שלילת כתארים ‪ ,‬אכל שאין נו שעוד‬
‫חלקה ‪ ,‬מה עגין כה לעני! התארים ‪ .‬ו' ‪ ,‬נאמרו דע שאין לו תואר עצמי‪ ,‬ומאשר שלל התאר העצמי נלכד יראה שיש לו תאר מץרי והוא ישיש אחרי‬
‫וה שאין נו תאר עצמי ולא מ^רי ולמה א׳כ לא שלל התארים נכלל כי אם כעצמי כ־ייע ‪ .‬ח׳ ‪ ,‬נאמרו אמנה תי שהאמין שהוא אחי נעל תאריה‬
‫כנר אמר שהוא אחד נמלתו‪ ,‬ויקשה כי הכנתה שעשה היא מי שהאמין לא מי שאמר ‪ ,‬ואס היה ענינו האמונה נלכ אי־ יאמר כנר אמר שהוא לא‬
‫אמר דנר אכל האמין ‪ .‬ע' ‪ .‬נאמרו עם ההתלק הגשמות והאמנת הששטית הגמויה ‪ ,‬ני הנה האמנת הששעות הגמורה הוא נאייח נ־ורה על שצילת‬
‫התארים ‪ ,‬אנל הסתלק הנשמות מה לו )מנין התארים ‪ .‬י׳ ‪ ,‬נאמרו ואה )יניע( יהיה עם ואת כאמונה וכתנ הנרנוני שאמר וכ על האמונה‬
‫האמתית שהיא אשר הסכים אל המציאות ‪ ,‬לא על נכלל ‪ ,‬ולרנריו היה ראוי שיאמר ואם )יגיע( יהיה עם ואת האייונה שיהיה מה‬
‫שהאמינו כן כמציאות תהיה אמת ‪ ,‬כי !ה נד־ כאמת הסכמת מה שננש‪ :‬עה מה שהוא הו; לנשש ‪ ,‬אכל את־ שלא ימצא כשכל ייקום רחיה לאמונה‬
‫אמתית ‪ ,‬ואין וה השדלמיותר לאמונה‬ ‫שלא תהיה‬ ‫ההיא ולא לשער אששרית תלושה ‪ ,‬וה הוא מתנאי האמונה נכלל שלא ישער האדם תלישה אף‬
‫היצמחית ‪ ,‬כי הכוונת נ'כ ‪ W‬ירגיש הארה רת מקום דחיה ולא ישער הנושה ‪ ,‬ואם לא היה כן לא תהיה אמונה■ והנני מפרש דנרי כ־נ כשי‬
‫אמתתם נאושן יותרו ההשקות כאלה כלם ‪ .‬הנה הרנ מתחלה ההשר עד כאן הניא ש־רקיו נניאור השמוח המשוחשים והייישאליס שהיו מחייניה כשי‬
‫ההוראה הראשונה נשמות תו תנועה‪ ,‬ו»ר‪.‬ה נעתק לדנר נתא־ים שראוי שי והלעו נו ית׳ ותכהה התואריה המחחקיס ממנו ‪ .‬והשיק הוה עד פרק‬
‫ע׳א שמשה עד הוף החלק ידנר נארנעת השאלות היקרות‪ ,‬תציאות האל ‪ ,‬ואהדותו ‪ ,‬והרחקת גשמותו ‪ ,‬ותדוש כעולה ‪ ,‬והניא הקדמות המדנריס‬
‫ודרכי מושתיהה נניאוי השאלות האלה כשי דמתה ‪ .‬ונעני־ שהחאריה ישלוטליהס האנשים מרד־ האמונה כששוטי החויה כמו שיניא אחי ות ‪,‬‬
‫ונתמרו שיאי' שירותקי ממנו ית' יראה השסד כאמונה ‪ ,‬לכן רתה הרג להקדים לש־ק כתא־יס כיאור אמתת האמונה ‪ ,‬להודיע שלא ישול שב אניוצה‬
‫ני אס נדני שיצוייר והדני שלא ישול נצייר אינו;נדד האמונה ‪ ,‬ווה להודיע שמציאות התארים הרניה מ ית' נאמונת אתרותו ‪ ,‬הוא דני נלתי מצוייר ‪,‬‬
‫ולא יפיל עליי שם אמונה ונדרה ‪ ,‬ויוליד מוה בדעתו אינו הותר לתמונה ‪ ,‬הנה לוה הניא כשרק הוה כאמונה והותרה השאלה הא' שהעירותי ‪.‬‬
‫האמנה לא עשה הינ שתושיה או השאלות נשה כאמונה כאשי עשה נשאר הביות שהניא ‪ ,‬לפי שהשמות נהה ייא־ה לשי שהיו מוריה נהייאתס‬
‫הדא;ו‪.‬ה נשמות או תנועה נו ית׳ ‪ ,‬האמנם שם האמונה אינו מוה המין ‪ ,‬ני אינו מהשמות המוריה דנר גשמות אי תניעה נו ית' ‪ ,‬ולכן לא ניא־‬
‫להניא ענינו כדמות הקדמה למה שתמר ינוה הותרה שאלה נ' ‪ .‬ולשי שהינ יאצי־ שהא״ונה אצל השתאיס הוא הדני תנאמר‬ ‫שק להני'‬ ‫ו‬
‫ונשתשק‬ ‫י'‬
‫והשאלה‪,‬‬ ‫נו שתור‪-‬‬
‫י׳ד ע׳ו( וכפי המאניריס העיונייה לא תאמר כי אם על הדנר המצוייר כשיאיינו נו שהוא כן נמציאיא ‪ ,‬לשן אתר‬ ‫יתמין לכל דנר ‪),‬משלי י'‬
‫‪,‬‬ ‫_פתי‬
‫נתתלת דנריו שנא היו'דנריו עם השתאיס שלא תוכר תליהם וה המאמר ‪ ,‬ני אה עה השיידיש אשר השה קו־א להם חוכר וה היאי־ כמ׳ש נהקדמת‬
‫הסש‪ , -‬ואליהם יאות כעיון נמאמר הוה ‪ .‬ווהו אומר דע אתה המעיין נמאתרי וה כאילו תמי אלי; תני מדנר לא לפתאים ‪ .‬ואשש־ לומי שאין‬
‫נכוונה רדנריו שידע האיש המעיין רוה המאמר ‪ ,‬תנל יאניר שהאיש המעיין ידע שנוה המאמי לא יאמי אמיצה כ׳א על דנר המצוייר כשיאמינו‬
‫נו ‪ ,‬ויהיה שעור לשונו ‪ ,‬דע אתה המעיין כי כאמונה נמאמלי וה אינו הטניו הנאמי ‪ ,‬ר׳ל נוה המאמר המודיע התמתיית לא יאמר אמונה כי‬
‫אם על ייני המצוייר לי' על הנאמד‪ ,‬והותניה נוה השאלה נ' ‪ .‬וכוונת הרנ;האמונה אינה הדני הנאת' נשה שהשכל לא יוכל לציייה ויהיה עניינה‬
‫מצות‬
‫ע ‪70‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון ‪ pifi‬נ‬
‫‪,‬‬
‫שום חלוק בשום פנים ; ת שאץ לו יתעלה תאר עצמי כשום מנים ולא בשום ענץ ועמו שנמנע‬
‫היותו נשם כן נמנע היותו בעל תאר עצמי ‪ .‬אמנם מי שהאמץ שהוא אחד בעל תארים רבים ; בבר‬
‫אמר שהוא אחד כמלתו ‪ ,‬והאמינו רכים במחשבתו ‪ ,‬חה כמאמר הנוצדם הוא אחד אכל הוא‬
‫שלשת‬
‫‪.‬‬ ‫שס טוב‬
‫לו מאד עצמו בשום פגים ולא גשום » ץ ‪ ,‬אמ?ס מי‬ ‫אנו כלל עדת ישראל מאמינים שהשם אחד והמעייניס‬
‫שהאמץ שמא אחד נעל מוארים כנר אמר שהוא אחד‬ ‫מקהל עדת ישראל יתאמת להם גס כן שהשם יתנרך אין‬
‫נמלת!‬
‫אברבנאל‬
‫ותואייו אתו עם האמנת השמלקדו הגשנמין והפשישות ‪ ,‬ני הנה )דנות‬ ‫מ!יח אנשיה מלומוה ‪ /‬לפי שדוגוי איט ני אס מלילה »‪ 8‬דני הגהאל‬
‫המאמין הגשמות ני ית' יוגל)ומי שהוא אמד נענמו ‪ ,‬והוא נפל תאריה‬ ‫והמנוייר והאמונה אס נ! אינה נונור ני אס נלייוי שהוא הסחליוו ‪.‬‬
‫רניה ‪ ,‬נמי שיאמר מל גל אמים שהוא אתו‪ ,‬או על גוף אמי נול) ענינים‬ ‫ואמנם אומר נשיאמינו גו שהוא נ! פירושו נשימשנו ויקיימו ויאמתו‬
‫ינים‪ ,‬אנלינהשתלר‪ ,‬הגשמות והאמנת הפשיעות נהשיי אין אפשר שיהיה‬ ‫שהוא נן ‪ ,‬ני לשון אמונה ‪»5‬מים רניס יאמר ננל קיוס הינר נמ׳ש‬
‫הוא ית' אחד וסתסריס יהיו רניה זה לא יפול נצייר השנל ‪ ,‬ואס אינו‬ ‫ייאמנו דנרינס )נראשית מ׳ג נ'( איש אמוניה )משלי נ' ו'( ולנן אמר‬
‫מצוייר לא יפול שה אמונה עליו ‪ .‬הנה א'נ ניאו הרג שהאמונה היא‬ ‫נשיאמינו ר׳ל נשיקיימו שהוא ק ‪ ,‬ני האמונה אינה נ• אס הציור סמוק‬
‫צייר הינר נהתתזקות נערן ומנלי השערת חלופי ‪ .‬האמנה ני האמונה‬ ‫ננפש נשלא י«יש האדס נחלופו ‪ ,‬ויחשנ שהוא נ! נמציאות ‪ .‬הנה‬
‫הואת ננר יקרה שתהיה אמתית נעצמה ונני יקרה שתהיה נוזנת שה‬ ‫ייפיזה אין הציור וולה האמונה אנל עצם האמונה ואמתהה הוא הציור‬
‫לא יקרה נשי השערה האדש עצמו ני נל אחד יתשונ שאמונתו צודקת ‪,‬‬ ‫החוק והמאומה נממשנה האדם ‪ ,‬וסה הורן לא עשה הרג ניאור הדנר‬
‫אנל נפי השפרה שאי האנשיה ומשפש השנל הנקי מהמאות )צ׳ל‬ ‫נעצמו והוחרה שאצה ד' ‪ .‬ויאוח ויצדק לומר נצייר שהוא האמונה‬
‫מהשעות( ‪ ,‬ועל זה אמר ה‪.‬־נ ואס )יגיע( יהיה עס ואת האמונה‬ ‫נשיה־ה נחוקו לפי שאינה דנר [ולחו ‪ ,‬ואין נן נדנוי שהוא שפוי מה‬
‫שאיא תלופר י׳ ל שתהיה צודקת נהנית ושמלופה שקי ווה יהיה נפי‬ ‫שנצעייר ושלוחו )צ׳ל ומלושו( והוא סודה על האמונה אנל אינו עצמוהה ‪,‬‬
‫המציאות שנהשנימו עמה יהיה נלתי אפשר חלופה ולא ימצא נשנל‬ ‫והותרה נוה השאלה ה' ‪ :‬וז׳ש ואס יהשיק לך מן הדעוח האמחיוח ‪,‬‬
‫מה« דתייה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה ‪ ,‬ולא אמי הרג‬ ‫ר׳ל אם תאמר חהיה פחי שישפיק לן מן הדעות שהה נעצמה אמחיוח‬
‫על שנל כמאמין עצמו ‪ ,‬נ׳ גם נאמונס הנוזנת לא ישער המאמין‬ ‫או שתחשור אחה שהם אמתיוח ויששיןלן מהש שמשפרס נמאמרנשוש‬
‫חלופה ‪ ,‬אנל אמר שהשנל האנושי משאר האגשים לא ימצא לא דחייה‬ ‫עניר נן תצשלף ‪ ,‬מנלתי שתציירם ותאמין נה‪,‬י׳ל מנלתי שתצייים ומנלחי‬
‫זלא ישעי תלופה אז תהיה האמונה ההיא אמת ‪ ,‬והותרה נוה השאלה‬ ‫שתאמין נש ומנלתי שתנקש נהם האמח שהש ג׳ דנ‪-‬יס הצייניס נשלמות‬
‫העשירית ‪ :‬וטווח יראה היות נוונתו גדניי הנינוני שהאמונה נהייתה‬ ‫האמונה האמתית ‪ ,‬נלומר הציור ואמותו שהיא המהשנה המהוקת אותו‬
‫ננדיה ננר תהיה ננמת)צ׳ל צידקח( וננר תהיה שקרנית ‪ ,‬ומפני זה‬ ‫ונההנמה עס המניאות ‪ ,‬הנה או הוא קל מאד נלומר השפוי ההוא‬
‫הזהיר הרג אל המעיין שיפשיש עמנו התאוות יהמנהנים והס מנהיגי‬ ‫נ דני שפתים דני קל הוא ללמדו ‪ ,‬מה שאין נן הציני המק המאופס‬
‫הדת ‪ ,‬והיות האדם נ»וותיי נישה אליה או להתלמדותו מנעוריי ושיהיה‬ ‫והנח־ר נפי שנע המציאות ‪ .‬ולפי שעד עתה דנר ננלל נא עתה לפרש‬
‫נעלי התנונהישיהושיתטנןנ^קי התארים ואז יתאמת לו מ׳ש י׳ל שאמונת‬ ‫ענין דנייו והיא אומר אנל אה מלא־ לנך לעלות לואת המדרגה העליונה‬
‫החאריס עס האחדות לא יפול סתת הנייר ואו יהיה ממי שיצייר ייהוד‬ ‫שהיא מדרגת העיון להיותן מעיין נזה המאמר ישיתאמת ל־ שהש׳יאתי‬
‫השה לא ממי שיאמר אותו נפיו מנלי ציור נמאמין נרנו׳ התארים אשר‬ ‫אחדות אמתית עד שלא המצא נו ה־ננת עניניש ‪ ,‬וג'נ שא׳א שיתחלק‬
‫הוא מנת מה שנאמד נהם קי‪ 1‬נ אתה מ הם ויתיק מנליותיסה)ירמיה‬ ‫לחלקים ני זהו ג׳כ ננגד הייהוד‪ ,‬ני הננורננ עש היו זו אחי כנר יהיה‬
‫י' נ נ'( לפי שאומרים מה שאינה מציירים ‪ ,‬ולפי שהדנור המיוחד לאדם‬ ‫יניס נהתחלקו ‪ ,‬וצנן הייחזי האמתי נ‪ 1‬ית' יגזור העיר ההרננה‬
‫נמה שהוא אדש ‪ ,‬הוא ההשגה נמחשנה ועיין ‪ ,‬לא לנד הדנור המקרי‬ ‫והעיר החליקה ‪ .‬וננר ניאר הינ ניאש שני המדע שאין מקום לאחדות‬
‫משפה לחץ ‪ ,‬לנן אמר הרג אנל צרי־ שיהיה האדש מנח מה שיצייר נו'‪,‬‬ ‫נאמתי ני אם נשלילות הגשמות ‪ ,‬ומפני זה שתן! הרג ננאן ענין הייחוד‬
‫ר׳ל מצד מה שהוא אדם צריו שיהיה מנח מה שיצייר האמת ונישינהו ‪.‬‬ ‫עם שלילת הגשחית ‪ ,‬ולזה היצרן לומר ני נמו שנמנע היותו גשם נן‬
‫יאעפ׳ישלא ידנר נ ו ‪ ,‬ני הדנות הוא המויהעל ההשאלה ועל ההשנלה‬ ‫נמנע היותו נעל תאר עצמי‪ ,‬י׳ל לא לנד פנת הייסוד כותית ההאיים‬
‫היא השקר ינ׳ש אמרו נלנננס הציור שהוא נלג ‪ ,‬ודימו סלה אפי'‬ ‫הרניה נו ית' ‪ ,‬ני גש סנה השחלקיח הנשמות ימנע רנוי התארים ‪,‬‬
‫שידומי ולא ימלא ‪ .‬ואמנם אין רנוי התאריה עם אמונת הייחוד ושלוק‬ ‫ווה הוא המורה שהתארים מרוהקיש מעניית'מצד אתחתוומצד שלילת‬
‫הגשמות לא יפול נציור השנל ‪ ,‬הינ ינאר אותו עוד נפרק נ׳א ‪ ,‬הנמשן‬ ‫גשמותו והותרו נזה השאלות ו׳ ש׳ ‪ :‬והנר‪ .‬אשר הרש יע שאין לו‬
‫לזה ‪ :‬אמר תנוזק ‪ .‬הנדר אשר נתן סיג נאן לאמונה אינו מחוור‬ ‫תאר עצמי ולא שלל התאי המקרי לני פנהמנע התואר העצמי ממנו ית׳‬
‫אצלי לפי ששם אמונה נפי כעדקדקיס יאמר נפנים מתחלפים ‪ .‬א' ‪,‬‬ ‫להיותו משולק מן הגשמוז ימנע המקרי נהנרח ‪ ,‬לפי שהמקרה הוא נשוא‬
‫מלשון גידול נאשר ישא האומן את היונה)נמדני י׳ א ייג( על צו תאנינה‬ ‫ננשס ‪ ,‬ואס אינו גשם לא יהיה נושא מקרים ‪ ,‬גס ני האומר נסאיים‬
‫והעיה ס' ד׳( ותשאהו אומנתו)שמוחל נ' ד׳ ד׳( ‪ ,‬פשו אמוניה מגני‬ ‫היה אומי שהמה יתאחדו עמו יח' ‪ ,‬וזה לא יאמר נמקייס ני אס‬
‫תדס)תהליה י׳ נ נ׳ ( ‪ .‬ואל האומנים אתאג )עלנים נ' י׳ א׳( ‪ ,‬נ׳ ‪,‬‬ ‫נעצמי אשר שם מקום הששק נאמה ‪ ,‬וצנן ונר נאן המאר העצמי ני הוא‬
‫מלשין אמת נשל ניתי נאמן היא )נמדני •׳נ ז'( ‪ ,‬ייאמנו דנרינס‬ ‫נאמת מקום המחלוקת ‪ ,‬אמנם נשנ׳ג הנמשן ינאי הרנשא׳א שיתואר‬
‫)נראשית מ'נ נ' ( ‪ ,‬וגם אמנה אחותי )שם נ׳י׳ ג ( ‪ .‬ג ' ‪ ,‬סלשוו קייס‬ ‫יח' לת נחאר ע)מ׳ ולח נמקי׳ ‪ ,‬והותרה עס זה שאלה ז' ‪ :‬וביאר ר‪.‬דב‬
‫נווד נאמן )שמואל א׳ ניב ייד( ‪ ,‬קריה נאמנה )ישעיה א' נ׳א( ‪,‬‬ ‫אין הציור השנלי לא יהנול אמונת רנו׳ התארים עם אמונת הייהוד ‪,‬‬
‫נגיה לא תמח נם }ינר<ם ל*נ נ׳( ‪ .‬ד׳ ‪ ,‬מלשון אומנות חירש ואומן ‪,‬‬ ‫נאמרו ‪ ,‬אמנם מי שהאמין שהוא אמי נעל תארים ינים ננר אמי‬
‫מעשה ידי מק)שיר השיריש ו׳ ח׳( ‪ ,‬ה׳‪ ,‬הוא קנין ננפש חוק הנקויא‬ ‫שהוא אחד נמלתו והאמינו ינים נמהשנתו ‪ ,‬ר׳ל אמנה האיש שיאמין‬
‫אמונה ‪ ,‬והאמין נה׳)ניא שיח ס׳ו ו*( ‪ ,‬מאמינו נה' )שעות י׳ד נ׳א( ‪,‬‬ ‫שהוא אחי נעל תוארים הנה הוא נאמת אינו מאמין אחדותי ‪ ,‬נ•‬
‫ורן אמונה נתרתי )־‪.‬הליהקדישל׳(‪ ,‬מצות מרחוק אעונה אומן)ישעיה‬ ‫האחיות יינו׳ התארים כס דנ‪-‬יה שותריס ואין שנצו יצייר ינרים הותריש‬
‫נ׳ ה א׳( ‪ .‬וידוע פהיג נשדנר ס ה הפיה נאמונה לא היה הניונה על‬ ‫זה לזה ‪ ,‬אנל האמח הוא שהאחדות הוא נמלתו משפה ולחון ‪ ,‬ואינו‬
‫אחד סהשתופיה הו' ‪ ,‬גי אה של הה' מהאמונה אשר היא יסוד התורה‬ ‫נציורו ני שם אינו ני אם רניה כי גהיוח התאייש יניס האמין שהש׳י‬
‫ועיקרה ‪ ,‬ונפי מם שנדרה הרג יתתיינ שיהיה שנין האמונה נענין‬ ‫יניס ‪ ,‬ואמנם האחדות נפיו ונשפחיו אמרו אנל לא האמינו ניון‬
‫ההשגה והידיעה שפנל‪,‬שנל אתו נתלה נצייר הבנלי נהתחזקותו ואמותו ‪,‬‬ ‫שהאמין התארים ‪ ,‬החנאי שמה שאמר הרג ננר אמי שהוא אחד נמלחו‬
‫שלא ישער דמיה ומקום הפק עליו ‪ .‬ואני לא מצאתי ננתני הקיש שתאמר‬ ‫ענינו שיתמיינ לומר וה נהנרח ‪ ,‬והותרה ניה שאלה מ׳ ‪ :‬וחנה הביא‬
‫אעונה על הונר המושג נמחשנה ועיון ‪ ,‬ושתהיה שה נידף לידיעה או‬ ‫הרב משל יומה לזה ע׳ש ‪ ,‬שאינו יורה על תוארים רדופים ודנרים‬
‫להשגה ‪ ,‬אנל כפי הוראת הנהוניה אומר אני שהאמונה נפי השתזף הזה‬ ‫שנציים נ׳א ג׳ פרצופים נמצאים הו; לנפש ושנלם מחאתיים נו‪ ,‬ואמר‬
‫הגזור ד' מניניה ‪ .‬הא' ‪ ,‬שתהיה מקונלת ולא מושגת נתקייה ועיון ‪,‬‬ ‫שנן הוא האומרים נחאריש הרניה עם האננונה נאמדות האלוה יח' ‪,‬‬
‫אמר באנררש והאמין נה' וערע׳ה אמי והן לא יאמינו לי ולא ישמעו‬ ‫ולפי שיאמר אין הגיון דומה לראיה ני האומר נתאריס רנוי לא יאמר‬
‫נקולי)שמית ו ׳ א'( ‪ ,‬ונחינ וגם >ו יאמינו לעולה)שה י׳ש ש׳( ‪ ,‬לפי‬ ‫רנוי נאצהות ‪ ,‬לז׳א הרג עיי ‪ ,‬נן מאמי האומר שהוא אתי אנל הוא‬
‫שחמיו הגוור האמונה קנלת הדעת ההוא מאמו נו ק ועלמו אותו ‪,‬‬ ‫נעל חוארים והוא ותאריו אחד ‪ ,‬י׳ל נן מאמר האומר שהוא אחד אנל‬
‫ואמו גל מצומין אסונה )תהליה קי׳ע פ׳ו( י׳ ל שהם מקונלות אנלו ‪.‬‬ ‫רוא נעל חוארים ‪ ,‬נ׳ נזה הוא משים רנוי גאלהות ונאצי אמר נפייוש‬
‫ומזאת הנהינה חאמר אסונה על הגידול שהוא השתוף הא׳ אשר נרחי‪,‬‬ ‫שיש אלהזת דנים ‪ ,‬וניאר הנעול נאנני והוא ותאניו אתד עם השחלת‬
‫לפי שהמלמד גוא םאומן את המקגל גמה שיאמי! ‪ .‬ומזאת הנסיגה נ' נ‬ ‫הגשמות ‪ ,‬ופירושו אצלי הוא נחמיה יאמי ואין אפשי שיהיה הוא‬
‫יאמר‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נ נא‬
‫שלשה והשליטה אחד ; כן מאמר האומר הוא אחד אבל הוא בעל תארים רבים ; וחוא ותאריו אחד ‪,‬‬
‫עם הסתלק הגשמות ו הא מנ ת הפ שיטות הנמורה ‪) .‬נ( באלו כוונתנו והפושנו י איך נאמר לא איך‬
‫נאמין ‪ ,‬ואין אמונה אלא אהר הציור ‪ ,‬כי האמונה היא ה האמנה במה שיצוייר שהוא חו־ן לשב^‬
‫כפי מה שיציוייר בשכל ‪ .‬יי ואש יהיה עם זאת האמונה שאי אפשר חילוף זאת האמונה בשום פנים‪,‬‬
‫ולא ימצא בשכל מקום דחייה לאמונה ההיא ‪ ,‬ולא לשער אפשרות חלופה‪ ,‬תהיה אמתית‪ ,‬וכשתפשיט‬
‫מעליך התאוות והמנהגים ‪ ,‬ותהיה בעל תבונ ה ‪ ,‬ותתבונן מה שאומר אותו באלו תפרקיש הבאים‬
‫כהרהקת התארים ‪ ,‬יתאמ ת לך מה שאמרנו בהכרח ‪ ,‬ותהיה אז מי שיצייר יהוד השש ‪ ,‬י א מי‬
‫שיאמר אותו כפיו וי׳א ייצייר לו עני; ויהיה מכ ת הנאמר עליהם קרוב א ת ה בפיהם ורחוק א ת ה‬
‫מכליותיהם ‪ ,‬אבל צריך •שיהיה האדם מכ ת מי שיצייר ה א מ ת וישינהו ‪ ,‬ואם לא ידבר בו ‪ ,‬כמו שצוו‬
‫ההשובים ‪ ,‬ונאמר להם אמרו בלבבכ ם על מ שבבכם ודומו שלה ;‬
‫פרק נא במציאה ענינים רבים מבוארים גלוים ‪ ,‬מהם מושכלים ראשונים ומורגשים ‪ ,‬ומהם מה‬
‫שהם קרובים לאלו ‪ ,‬עד שאפי׳ הונח האדם כמו שהוא ‪ ,‬לא יצטרך עליהם‬
‫מופת ‪ ,‬כמציאות ה תנועה ‪ ,‬ומציאות היכולת לאדם‪ ,‬והגלות ההויה וההפסד ‪ ,‬וטבעי הדברים הנראים‬
‫לחוש‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ביזלחו והאמינו שהוא רבים ניזחשבתו ‪ ,‬וזה לא יקרא ד׳ל כל שכן שלא חבקש רהה האמת‪.‬־ ד איך נאמר לא איך‬
‫אמינה אלא אמירה ‪ :‬כאלו כוונתנו וחפושנו איך נאמר נאמין ‪ ,‬ר״ל שאלו מאמיני התאריה שאומריה שהוח ית׳ אחד‬
‫לא איך נאמין ‪ ,‬ואין האמונה אלא אחר ציור ‪ ,‬וגדר ויש לו תארים רביה כתלו כונתה וחכושה חיך נוכל להיציא‬
‫האמונה בין שיהיה כן במציאות כין שלא יהיה כן כח׳ש הדברים במנפא לא חיך נאמין ‪ ,‬כי תלו היו מציירים נכצמה‬
‫ענין האחדות וענין התחרים הרבים העצמיים בו ית' לא היו‬ ‫כי האמונה היא ההאמנה במה שיצוייר שהוא חוץ לשכל‬
‫כפי מה שיצוייר בשכל אן שלא נהיה כך במציאות‪ ,‬ואח״כ מאמינים בו כך כי הגזרה האחת שיתרת לתחרת בלא סכק ‪:‬‬
‫ה וחם יהיה עם זחת האמינה ‪ .‬רי׳ל אם יבתר במופת מה‬ ‫גדר האמונה האמתית ‪ ,‬ואמר ואס יהיה עס זאת האמונה‬
‫שא״א שיהיה חלופה בשום פנים ויצייר השכל זה באופן שהוא מאמין ולא יהיה אפשר חלופה בשום כנים אז תהיה‬
‫שלא ימצא לשכל מקום דחייה לאמונה ההיא ולא לשער ההאמונה ההיא אמת ‪ ,‬זה הפרק היא הצעה לענין מאמיני‬
‫התארים העצמיים בו ית׳ ‪ ,‬ומכאן ואילך ידבר בתאריו יתברך‬ ‫אפשרות חלופה תהיה אמת ‪ ,‬ודע כי זהו גדר הידיעה‬
‫האמתית והיא הידיעה המופתית ואף שיהיה אמת הדבר ויעשה באור מופלג בהרחקת התארים בו ית' ובאי זה צד‬
‫יותרו עליהם וימשך בביאור זה עד סוף פרק עיב ;‬ ‫שהוא מאמין וא״א שיהיה חלופו ולא יציירהו השפל ‪ ,‬זאת‬
‫יקרא אמונה אמתית ‪ ,‬כי האמונה האמתית‬‫לא !‪ 1‬א‬
‫‪................‬‬
‫האמונה‬
‫הוא שיצויר בשכל כמו שהוא חזץ לשכל וכן יהיה חוץ לשכל כתו שיצוייר בשכל ‪ .‬והבן זה כי הוא נפלא ונעלם‬
‫מהמפרשים ‪ ,‬הבט אל מאמרו ותהיה אז מי שיצייר יחוד השם לא מי שיאמר אותו בפיו ולא יצוייר לו הענין ויהיה‬
‫קרוב מהנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם ‪ ,‬וצריך האדם שיהיה מכת מי שיצייר האמת וישיגהו ואס‬
‫לא ידבר בו כתו שצוו החשובים ונאמר להם א מ ס בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ‪ ,‬כי הדבור הפנימי הוא הנרצה‬
‫כשיסכיס עם המציאות כי היא אמתית‪ ,‬ואחר שהוא גדר האמונה התחיל לדבר בתואריס ‪:‬‬
‫פ ר ס נ א במציאה עניניס רבים גלויים ‪ ,‬והנה אמר כי במציאות יש דברים שהם מושכלות ראשונות ומהם שביס‬
‫מושגות בהרגשתם ומהם מה שהם קתביס לאלו עד שאפי' הונח האדם כמו שהוא לא יצטרך עליהם מופת‪,‬‬ ‫י‬
‫כמציאות התנועה וכמציאות הבחיי־ה לאדם וכי יש לו יכולת לעשות דבר והפכו והגלות ההויה וההפסד וטבעי‬
‫הדברים הנראים כחום האש וקר המיס וכיוצא באלו דברים רבים ‪ ,‬אמנם כאשר יצאו דעות זרות אס מטועה או‬
‫מחי‬ ‫‪,‬‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫בהם • )נ( באיזו נונתנו וחפישנו איך נאמר לא איך נאי־ין ‪ ,‬הוא‬ ‫יאמר על הפועל אומן שהוא כמו נותן סבילה ועושר מלאכת האמינד‬
‫ימב למה שלמעלה ב; נאמר מאמר האומד הוא אחר אבא הוא‬ ‫ימיןגל אותה ‪ .‬הענין הכני כתגוור האמונה הוא שתהיה התחלתה אם‬
‫בעל תוארים ‪.‬‬ ‫יניואה ותה ננפלאות ‪ ,‬לת כפענה ורתיות שכליות ‪ ,‬בי תז תןרא ידיעה‬
‫ומושכל תו תכמה לא אמונה ‪ ,‬א״ר והיה אס לא יאמינו ונו' ל‪,-‬ול האות‬
‫הראשון והא״יני לזיל האות האחיין לשמות ד' ת׳( ועל היה נאמר וירא ישיאל את היד הגדולה אשר ע‪:‬ה ה'כמנייה ויאמינו כה׳ וכמשה עידו‬
‫לשה י׳ד כ׳ת{ כי מפאת הנהיה האמינו‪ ,‬וישעיהו אייר אידה שמי כי עשית פלא עלות מ־תוק אמינה אויין‪ ,‬י׳ל אודה הנהיה‪ ,‬דענין הבליהי שתנווי‬
‫האמונה היא שתהיה תמתית ביימת ‪ ,‬ואה אינה כן לא הברא אמונה הי אה מתכנה כווני‪ ,‬או כ‪:‬ב ‪ ,‬א‪:‬נ תמונה נא ביאה הכתיב נכוה מגיה אה לת‬
‫הוא דעת המי‪,‬וכל לאדה האייתי יילד ענמו ‪ ,‬ולדבו דכי' ההכס שהשי הנרנוני נכייוש שהיה לועג מהדויש בדיה בהאניונה וימגה אני־ית יממנה‬
‫כלתי אמתית ‪ ,‬כי רתוי היה לנעוג עליו אה היה הדייש על ויה תאמר חמולה נכתני הבידש ‪ ,‬והלרניני החייב נדנר׳ הדורש ופען עה דניי הרב‬
‫נפ־ב הזה ‪ ,‬ואין פפישאמח הרכ כן‪ ,‬אגל הו; מכגוד חכמתו ותורתי שלהרנ כניודה ‪ .‬כי הנה ככתני הבד‪ :‬לת יאמר שה אניולה על מה שהוא‬
‫הישג ‪ ,‬ומזאת הנתינה היה שיאמר אתונה על היזיית ועל לביוס כמו שוכיתי ליענה נשתיפיה ‪ .‬ואנשר שלכן תמר דוד ת״ונה נהיתי )תהניה קי׳ע‬
‫ל׳ ן לימי שהה אמת כעצמה ‪ ,‬ואמר )נפהון שלפניי‪ ,‬דיך שבי הכר ממני או דרן הניו‪.‬ה כתיתי ‪ .‬הנה נאר ‪:‬האייונה הית שות־ת נשקר והפכה‪,‬‬
‫ואמר נתרונתך ענני ננדי‪,‬תו לשם במ׳ג א'; ‪ .‬העני; הד' שתנויר שה אמונה רהשתיך ‪ ,‬והמונן כזה הית שנא תאי■־ כי אה נפנות ודנייס האנהייה ‪,‬‬
‫כי אך• שישמע האדם ויבנל מניאות החציר הראכוז ועניינו ‪ ,‬לא יב־א וה אמונה כי אה דעת תי מושכל הו בנלר ‪ ,‬תני ת־יונה צא יהמר ני‬
‫אם על הדפת המבונל שהיה השגתו כנכואה תו ענ פי המופת הנפיי והוא אמתי ־‪,‬״ה מהדנייה והכנות התלהיות ‪ .‬אמר ויי׳נ'; העה וישמעו כי‬
‫פבד ה׳ )שמה ד' ל׳ת( ואמר ויאייינו כה׳ ונ״שה ענדו ‪ ,‬ר׳ל ‪:‬האמינו נננואתו ‪ ,‬ו‪ ;:‬וגם כך ואמינו לעולה ‪ ,‬נתוית‪,‬־ שלמדת אוהם ‪ ,‬שהיא‬
‫התויה האלהית ‪ .‬הנה כארכעת התנאיה האלה תהיה התמונה ‪ ,‬אמונה אלהיה ‪ ,‬שהיא כני השתו;‪ .‬והמיר; התתרון‪ ,‬וחין בכי; שהנעיין הליור כמיש‬
‫הרג ‪ ,‬אכל צא לנד פה הליור והתחובות תהיה אמונה אם לא יסתירו אליה ארנעת התנאיה התלה ‪ ,‬והיא מה שיניתי לנאי פה‬
‫פ ר ק ג א הביא הרב זה השרד‪ ,‬לבאר שהיתבת התארים דכי מנואי נענ״ו ‪ ,‬וצא היה מלערן לה־מת עניו עענות ‪ ,‬אה לא לניה‬
‫נעעו נהם ינים ‪ ,‬ושהוא כעני; מליאות התנועה וכעול העלם ספרדי שהשסדל אריפעועילוש צנארם עם היותם דניים גלויים‬ ‫*‬
‫^‪*5‬‬
‫עא ‪71‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נא‬
‫לחוש ‪ ,‬כחום האש ^ וקר המים ‪ ,‬וכיוצא באלו דברים רבים ‪ .‬אמנם כאשר יצאו דעות זרות ‪ ,‬אם‬
‫מטועה ‪) ,‬א( או ממי שייק זה א לענין זר ‪ ,‬והלך בדעות ההם כנגד טבע הנמצא‪ ,‬והרחיק המותש ‪,‬‬
‫או רצה שיביא להשב מציאות מה שאינו נמצא ‪ ,‬הוצרבו אנשי החבטה להעם‪ T‬הדברים ההם‬
‫הנלוים ‪ ,‬ולבטל מציאות הדברים ההם הנחשבים ‪ ,‬כמו שנמצא אריסטו קיים התנועה בעבור‬
‫שהורחקה‪) ,‬כ( ויביא מופת ב על בטול החלק שאינו מתחלק בעטר שקיימו מציאותו‪.‬ג ומזה הכת‬
‫הוא הרחקת התארים העצמיים מהבורא יתברך ‪ .‬וזה כי הענק מושנל ראשון ‪ ,‬והוא שהתואר‬
‫בלתי עצם המתואר ושהוא ענין נוסך לעצם‪ ,‬וא״ב הוא מקרה‪ ,‬ואם היה התואר ההוא עצם המתואר יהיה‬
‫התואר בפל במאמר לבד ‪ ,‬באלו תאמר שהאדם הוא האדם ‪ ,‬או יהיה פירוש שם כאלותאמר האדם‬
‫הוא החי המדבר כי החי המדבר הוא עצם האדם ואמתתו ‪ .‬י )ג( ואץ שם ענץ שלישי זולת‬
‫החי והמדבר הוא האדם ‪ ,‬והוא המתוארבחיים ובדבור ‪ ,‬אבל ענץ זה התואר פירוש שם לא זולת‬
‫זה ‪ ,‬כאלו תאמר שהדבר ה אשר שמו אדם הוא הדבר הטודכב ק החיים והדבור ‪ .‬הנה ככר‬
‫התבאר כי התואר לא ימלט מאחד משני דברים‪ ,‬אם שיהיה הוא עצם המתואר ויהיה פירוש שם‪,‬‬
‫י ואנחנו לא נמנע זה בחק השם מזה הצד‪ ,‬אבל מצד אחר ^כםו שיתבאר )נפרק שלאתר זה( ‪ .‬ואם‬
‫יהיה התואר בלתי המתואר אבל הוא ענין מוםן‪ 6‬על דטתואר ‪ ,‬זה יביא להיות ד‪a‬ואר ההוא מקרה‬
‫לעצם ההוא ‪ .‬י ) ד ( ולא בשלילת שם המקרה מתארי הבורא ישולל ענינו ‪ ,‬כי כל ענין מוסף על‬
‫העצם‬ ‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫& ר ק נ א א לענין זר ‪ ,‬ר״ל מצד הנחת הנימוס ‪ :‬ב על ממי שכיק זה לא כמנור שהוא היה טועה אנל רוצה להטעות‬
‫נטול החלק ‪ ,‬ר״ל העצה הפרדי ‪ :‬ג ומזה בעבור טכע מה שעלה כדעתו נמו שראה לסתור לחכמים‬ ‫י‬
‫הכחהיא יכו׳‪ .‬ר״לכמו שלא היה צריך לאריסשו להביא מופת להראות עצמו חנ ם או לקיים אמונתו אשר החוש סותר‬
‫על מציאוח החוועה שיהיה לה מויאות חון לגפש אם לא לה או המושכל הראשון והלך כדעות ההס כנגד טבע‬
‫נעבור אותם שכפרו בנזציאותה ‪ ,‬כפה אוחנו לא היינו צריכים הנמצא והרחיק המורגש או רצה שיביא לחשוב מציאות מה‬
‫לבעל החארים העצמיים ממנו יתברר כי הוא עוין מבואר אם שאיני נמצא בעצמים הסרדייס והס החלקים הבלתי‬
‫לא נעבור שראינו אנשים שחיינו לו יתברך תארים עצמיים ‪ ,‬מתחלקים או הרקות שאלו בלתי נמצאים‪ ,‬הוצרכו אנשי‬
‫ולזה אנו צריכים לבטל דעחם ‪ :‬ר ואין שם ענין שלישי זולת החכמה להעמיד הדברים ההם הגלויים ולבטל מציאות‬
‫החי וכו׳ ‪ .‬ר׳ל שאין שם הבדל שלישי שיצטרך להבדיל האדם הדברים ההם הנחשנים‪ ,‬כן קרה להרב כי נעבור אנשים‬
‫מזולתו כ׳ באלו השני ענינים והם החי והמדבר הוא האדם קיימו התואריס בהש׳י הוצרך לו להרחיקם ממנו לא נעבור‬
‫נבדל מזולתו הבדל עצמי ואין שם הנדל אחר עצמי ‪ .‬פ״א אין שהוא צריך אל באור ‪ ,‬כי אחר שקיימו שהשם א׳ מכל‬
‫בין הגדר והנגדי שום דבר עצמי שיהיה עצמי לנגדר כי כ> צד אין ראוי לתאר לו בשום תואר ני הענין מושכל‬
‫הענינים העצמיים הס בגדי ‪ :‬ה אשר שמו ‪ .‬י״ל אשר פס ראשון והוא שהתואר בלתי עצם המתואר ושהוא ענין‬
‫שמו ‪ :‬ו ואנחנו לא נמנע זה וכו׳ ‪ .‬ר״ל אס נאמר שהתארים נו סן לעצם ואם כן הוא מקרה ואם היה התואר ההוא‬
‫העצמיים הנאמרים בפס יתברך הס מצד זה ‪ ,‬והס שיהיו פי' עצם המתואר יהיה התואר כפל במאמר לבד כאלו תאמר‬
‫שם‪ ,‬זה לא נמנע בחק השם מצד זה אבל מצד אחר אי אפשר שהאדם הוא האדם‪,‬או יהיה פירוש שם כאלו תאמר האדם‬
‫כ׳ אס יהיו תאריו יתברך ביאור שם יהיה נגדי ויהיה לו הוא החי המדבר כי החי המדבר הוא עצם האדם ואמתתו ‪.‬‬
‫סבות קודמות והשם ית' לא יגדי כי אין לו סבוח קודמוה ואין שם ענין שלישי ‪ ,‬הרצין בו ני החי המדבר הוא‬
‫כמו שיבאר זה בפרק הנא אחר זה ; ז ולא בשלילת שם אדם ואין נו תואר נוםן< והיא המתואר בחי ובדבור ‪,‬‬
‫המקרה ‪ .‬י״ל אעפ״י שמאמיני התארים אמרו שתאריו ית׳ אבל ענין זה התאר פירוש שם לבד‪ ,‬ודע ני כל דבר שינשא‬
‫על דבר מזולת שיהיה פועל או יהיה ממה שיאמר בנושא‬
‫והם כל המקרים והסגולות בין שיהיה ממה שיאמר על נושא כמו הסוג וההבדל יהיה פירוש שם ‪ .‬ואנחנו לא נמנע‬
‫זה בתק ה' מזה הצד אחר שהיה התואר עצם המתבאר ‪ .‬אבל מצד אחר והוא שאס יהיה בעל חלקים היה מורכב ולא‬
‫יהיה מחוייב המציאות ‪ ,‬ואם יהיה התואר בלתי המתואר אבל הוא ענין מוםן על המתואר וזה יניא להיות התואר‬
‫ההיא מחרה לעצם‪.‬וב״ר חייב אם היה התואר בלתי המתואר שיהיה המתואר גשם ודנריו נזה ארוכים ולזה נקצר הנה מהם‪:‬‬
‫ואמרו ולא בשלילת שם המקרה מתוארי הבורא ישולל ענינו‪,‬הרצון נו כי אע״פ שבתוארים אומרים שאין מקרה גש׳׳י לא בעבור‬
‫זה ישולל ענין המקרה אס הם אומרים שיש לו תוארים כי התואר הוא זולת המתואר ‪ :‬כי כל ענין שהוא מוסיןי על העצם‬
‫׳‬
‫היא‬ ‫‘‬
‫אברבנאל י‬ ‫קרשקש‬
‫לפי שפעו ‪ 0‬םקדמונים ‪ .‬והוא שהתאר זוצת עצם המתארים‪ ,‬ניאר איך‬ ‫פ ר ק נ א )‪ (6‬או ממי שביו! וה לעני! אהד ‪ ,‬נטו הפדברים שכוונו‬
‫הרהקת התאייס מ א מושכל ראשון ‪ ,‬צמה שהירזי הוא זולת המתואר ‪,‬‬ ‫לאמת החרוש בוזקדסותיהם וקיימו העצם‬
‫ני אם היה עצמו יהים הנפל נו ט ר גאמרגו האדם אום ‪ ,‬או יהיה‬ ‫הםרריי אשר התבאר בטולו והלנו כנגר המורגש ‪ (5) :‬ויביא‬
‫פירוש שם ‪ ,‬ואם התאר הוא זולת המתואר יהיה מקרה נו ויהיה ית׳‬ ‫ת ט ר ריי‬ ‫ג‪.‬ז‬ ‫^!וו‪ 1‬ו י ‪ -‬ן ^ ה ר צו!‬ ‫ו>‪ 1‬זי‪ ,‬ק‬ ‫‪7y‬‬
‫שהם ח׳םבו •טבי‘ הנמצאים מעגמיים לא יקבלו ההלוקה לרקותם‬
‫משנן המקרים ‪ .‬והפרק רום א׳נ נא לתת החנצצות על הרנותו הדניים‬
‫וקבוצם בכל נמצא הוא הויתו ופרירתם ממנו הוא הפס ת ‪:‬‬
‫גהרסקת התארים ‪ ,‬עם היותו ו נ י מושנל נעצמו וונריו מנואריה ‪:‬‬
‫ואנחט לא נסנע זה נ ח ק השם מזה הצד ‪ .‬י׳ל שצא נמגע מהש׳י‬ ‫)ג( ואין שם עני; שלישי ‪ .‬הרצו; בו שתוכל לבאר מלת האדם‬
‫דד‪',‬ה גרר מיוהר לו‪.‬ואחר שבן הוא פירוש שם שזה התואר אינט‬
‫נטו התואר שהוא בלתי המתואר שתוכל לתאר המתאר נתאר אחר שהוא רשנז או סתר‪.‬י‪ «1‬לו ‪ ,‬כאלו תאמר ראוב‪ 1‬חנם שיש‬
‫בכאן עני; שלישי שתוכל לתארו ולשלול טמנו החכמה ותאמ^ שהוא ספש או תוכל לתארו בתואר אחר רומה לחכמה באלו‬
‫תאמר יודע או בעל שנל אבל ההי המרבד הוא ביאור שם הארס ואמתתו ולא לפרשו פיר)ש אחר ולשלול ממנו ההיות והרבור כי‬
‫אם ־‪.‬שלול אותם ממנו איננו אדם ‪ ,‬אם ‪ p‬הוא פירוש שם הארם וגדרו וביאורו על חשלמות!; )ד( ולא גשלילת שם המקרה מתארי‬
‫הנורא‬ ‫י‬
 ‫מורח נבוכים חלק רא^טון פרק נא‬
‫העצם הוא משיג אותו בלתי משלים אמ ת תו ; וזהו ענין המקרה ‪ ,‬״ מחובר אל מה שיתחייב ‪y‬‬
‫מהיות דברים רבים קדומים אם יהיו התארים רבים ; ואין האחדות כלל אלא בהאטין עצם אחד‬
‫פשוט ‪ ,‬אין הרכבה בו ולא רבוי ענינים ‪ ,‬אבל ענק אחד מאי זה צד שתביט בו ובאי זו בחינה‬
‫שתבהנהו תמצאהו אחד ‪ ,‬ולא יחלק לשני ענינים‪ ,‬בשום פנים ולא בשום סבה ‪ ,‬ולא ימצא בו רבוי‬
‫לא חו*) לשכל ולא בשכל ; כמו שיבא עליו המופת בזה המאמר ‪ .‬ובכר הניע המאמר באנשים‬
‫מבעלי העיין ‪ ,‬בא״ירם בי תאריו יתעלה אינם עצמו ולא דבר יוצא מעצמו‪ ,‬וזה כמאמר אחרים‬
‫הענינים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫היא משיג אותו הלתי משלים אמתתו וזהו ענין המקרה ‪ ,‬הס בלתי המחואר אבל הם ע־יין מוסף‪ ,‬ואסרו נס כן שאין‬
‫והמשל בזה שאס איש אחד יאמין שהסכמה אשר נגפש מקרה בו יחעלז ‪ ,‬מ״נו לא נכלילוחם שס המקרה סמנו יח׳‬
‫הוא זולת הנפש ויאמר שלא ימצא שוס חקרה בנפש לא ישולל עני; המקריוס ‪ ,‬כי ‪’:‬לילחס אמה אלא בדבור לבד כי‬
‫בעבור זה ישולל שס המקרה אחר שאורריס שהחכמה כל ענין שיהיה מוסף על העצם ‪ ,‬הענץ ההוח הנוסף הוא‬
‫בנפש והיא זולת הנפש ואס כן בעבור זה הטעס איא בהש״י מקרה בעצס ובלתי משליס חמחחו וזהו ענין החקרה ‪ ,‬והס‬
‫שיהיה בו שום תואר‪ ,‬כ״ש כ״א יהיה לו תאר ימצאו דבריס אמרו כני הככיס‪ ,‬האחד כי תאייו ■הברך נוסכים על העצס‪,‬‬
‫רביס קדומיס ואין האחדות כלל אלא בהאמין עצס אחד והשני שהתואר ההוא הנוסף אינו מקרה וזה שקר ‪ :‬ה מחובר‬
‫פשוט אין הרכבה בו מכמיות ; ולא רבוי עניניס‪ ,‬ירצה אל מה שיתחייב וכר ‪ .‬ר״ל זולת זה הסעס תי אפשר שיהיו‬
‫מאיכיותולא מחמי וצורה ולא ממציאות ומהות אבל מאיזה בו יתברך תארים נוספיס על העצם כי יתה״ב מזה שיהיו‬
‫צד שתביט ובאי זה בחינה שתבחנהו אחד תמצאהו ‪ .‬כי אף‬
‫שאנו אומריס שכל משכיל מושכל ושהשכל אחד אין הכוונה בו שבו אלו הג׳ דבריס אבל נאחר שדבר אחד בעצמו‬
‫נקראו אלו השלשה שמות ; וכבר הגיע המאמר באנשיס מבעלי כעיון באחרם כי תואריו ית' אינס עצמו ולא דבר‬
‫יוצא מעצמו ‪ ,‬בכאן סכר דעת אחרת בתואר שעד הנה אמר שיי׳א שהשי׳י בעל חואריס ושאלו התוארים אינם‬
‫מקרים אבל הם עצמו ובעבור שכבר התבטל זה שא״א שיהיה התואר ויהיה מעצם הדבר כי כל תאר הוא זולת‬
‫המתואר‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫או פירוש שה מה שהוא נמנע ני מצד אתי ‪ ,‬ואס היה תאר יוצא מעצמו‬ ‫פירוש שם שהוא הגדי‪ ,‬כי אם מצו אתד והוא שאס יהיס לו נדר יהיה‬
‫ויהיה התאד ההוא וולח הניפואר ‪ ,‬הנה יהיה תאר מלדי ניכרת נמשי‬ ‫לו סוג שישתתף נו לזולתו והנדל ינדילהו ממנו ‪ ,‬וצא יהיה מתויינ‬
‫מזה שיהיה השיי משכן המליים ‪ ,‬והוא ג'נ נשל לפי שהמלרה לא ימצא‬ ‫המליאות כיון שיש לו סכות והש תלקי הגדר כניו שיתנאר נכרק שאסד‬
‫כי אה ננשה ואנתנו הנתני שהוא ננתי גשס ‪ ,‬א'כ אינו נעל תאר מלוי ‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬ה בתלת הא׳ ממנו ווהו‬
‫ואל תאתר שכה אמרו נכיאור שאי; נו ית' ק ‪ -‬ם ‪ ,‬כי הנה עם היות‬ ‫דברים רבים קדומים ‪ ,‬זהו היתול היותי גדיל שהניא ניר נהכלת‬
‫שה‪ :‬שללי מיינו ית' המלייס נמאמיס ‪ ,‬לת שננו תותי ממנו נפי גזרתם ‪,‬‬ ‫ההשלה למאייני התאריסהם התדי־יה‪,‬והוא שה‪ :‬האיינו הדוש הכולה‪,‬‬
‫ליון שהאתינו אותו נעל תחיים ‪ ,‬לפי שכל כנין מוסף על העצם כלתי‬ ‫ונהיות תאריה לחל יהיו שם דניים רכים ;וו‪-‬״ם דיל כגמותו וכל אתד‬
‫ישליש אתתתו הוא מלרה ‪ ,‬ויתתיינ שיהיה הנובה אותו גשם יהכרח ‪,‬‬ ‫מתאריו ‪ ,‬והה הניחו שאי; קדרו; אלא אהד וה נשול לדכתם ‪ ,‬ווה עצמו‬
‫ועוד יבאר וה נפנ׳נ ‪ .‬הנה וה א'כ הנעול הא' והוח שיהיה התואר‬ ‫יתתיינ לדעתנו ^הל מאמיני החדיש אמר המדפים ‪ .‬גם גזה התרק‬
‫נפל מאיי או בי' שם או יהיה מלוה נשוא נגשם ויתחייב גשמות כו‬ ‫החל הרב המשרש לדרוש ענינו גירדש וייהודיע מה שהרש ■!■‘יו‬
‫ית׳ ‪ .‬ואתרי שופר הרב הנשיליס האלה ‪ ,‬וכי עוד נשול אתר באומרו‬ ‫‪ S‬׳‪d‬׳‪ . d‬הביא היב זר הסרע ‪; ,‬התננל לתה הינה השענות והדנדיס‬
‫מתונר אל מה שיתהייי מהיות דנרים דניה לדומיה‪ ,‬וכנטול הזה עשאו‬ ‫גהרתקת התארים אם כיה דעתי תנואר נתתתות נענרו ודעת נעלי‬
‫נ׳ר נהפלת ההפלה תמי שהמדנרי‪ :‬שהיו מניתיה תאריה ננירא ית' היו‬ ‫התארים לא יפיל חתת האי־ ‪ .''>1‬הליו־( כמי שזכר נ‪:‬־ק ה^ידם ‪ ,‬לוה‬
‫מאמיניה נחרוש העונה ושלא היה לדמי! כי תש עצם תהד פשוע ית'‬ ‫אמר נוה הפיל שעם היות הרתץת התארים דנר מיואר נפנתו ‪ ,‬נלשר!־‬
‫ושאר הדנדים כל‪ :‬מחודשים ‪ ,‬ואס היו תאריה רניס כת׳ש היו א׳כ‬ ‫נהררות עליו הדכדיס ‪ ,‬מפני שעשו הנשים דנים נדרוש הוה ‪ ,‬והם‬
‫דניים לדומים שהה הש׳י יהשאדים ההה ‪ ,‬וכה הניסו שאין קדמון כי‬ ‫המדברים שליימו כתארים להש׳י‪ .‬ואתר הרנ שלרה לי נזה כמו שלים‬
‫אה תתד פשוש וה חליף לא יתכן ‪ ,‬הנה זהו הנעול הב' מפאת היותו‬ ‫לפילוסוף )אייסעו( שעם היות מניאות כתנועה דני מבואי עלתו ‪,‬‬
‫ית' לדמין וכל מה שזולתו מתודש ‪ .‬עוד זכר ה־נ נטול ג' והוא נזהאת‬ ‫וכעול העלם כפ‪-‬די הנלתי מתהלל דעת אתת׳ מנואי נענמו ומוכיח ‪,‬‬
‫כאחיות כי אה היו לו י‪,‬ואיים לא כיה אהד נ׳ תה הרנה ‪ ,‬וע׳ו אמר‬ ‫הנה הולדן להניא פעגות על ליוה התנועה יעל נשול העצם הפרדי ‪ ,‬לפי‬
‫עוד ואין אחריי‪ .‬כלל'אלא נהתמין עצם אתי פפוש ‪ ,‬כלימר אם אתה‬ ‫שנמלאו נוה ללדתונים דעות ז־ות ‪ .‬אם מסיעה ‪ .‬י׳ל מאדה ששעה‬
‫תאמי; רנוי התא‪-‬ים הנה נככרח לא תאמין נאתדות הש'׳ כ׳ כה‬ ‫נהם ללילי שכלו ‪ ,‬או מתי שביי; זה לעני; אתר‪ ,‬כלומר שלא שיעה‬
‫דניים סותרים ‪ ,‬ואי; עני; לאחיות כי אס נהאמין שהוח ית' ענם‬ ‫אכל נכוונה ורצי; לייס הינד הכוונ או כחש והכזינ הדנר כאמת׳ לפי‬
‫פשוש אין ה־כנה ני ל ל ‪ ,‬ר־ל הרכנת עניני‪ :‬עצמיים כחיית ודנור‬ ‫שנלערן אליו לעני; מן כעניגים ‪ ,‬ולכן היצרן הפילוסוף לשירות עצתו‬
‫שנאדה ‪ .‬ואייו ולא ינוי עניניס ילה גי שחי; נו ענה נושא‬ ‫בליום התנועה וננשול העצם הפיד׳ ‪ .‬ימו‪ :‬הכת היה היתלת התאיים‬
‫ומליים נושאיה נו שהה עניינים ינים ‪ ,‬כשצם והמלייס ‪ ,‬ונכן אמי‬ ‫מהנורא ית' ‪ .‬שהוא מושכל יאשון ‪ ,‬יעכ׳ו הוציך דרג להניא שיליו‬
‫מאי זה צד ש־‪:.‬יש נו ונא׳ וה נתינה שתנתנהו תמצתהו אתי ‪ ,‬רצה‬ ‫דברים כרנה מפני שעעו ני כלל המדנריה ‪ ,‬יע״; שעשה ה־נ כי; יא״וגת‬
‫נצד על עצמותו ונתינה עי‪ .‬היתהים המקריים שננתינהו נערן אל זולתו ‪.‬‬ ‫התארים ג' נעולים ‪ .‬הא' ‪ ,‬מצד היות הש׳י רסילל מן הגלתית ‪.‬‬
‫והנה אמר הרנ עוד וצא ׳מלק לשז׳ עניניה‪ ,‬לפי שהידיעה כייי שהתנאר‬ ‫והי׳ ‪ ,‬מצד היותו לימון ‪ .‬יהג׳ ‪ ,‬רלד היותו אתד ‪ .‬והכשיל ה־אשו;‬
‫נשפר כרופת הית אם נדרן ההרננה ‪ ,‬ואם נדרן התלוק ‪ ,‬וצק אמר‬ ‫הוא כאומרו שהתואר אשי ״תשו לו איל היא עצמו לא יהיה תאר‬
‫שלא ‪:‬נינא נו ית' הרכנת דנרים עני״ים ולא מקריים ‪ ,‬וא'כ א׳א נו‬ ‫ארל יהיה הוא ענמו ויהיה א'כ כפל נמאמי כיללו תא״י כסנה‬
‫התלולה נדנד שהוא אחד ויתתלק צ־ניס ‪ ,‬ואמר נזה נבום פנים ולא‬ ‫ה־אשינה היא כסכה ריאשונה ואה תפיש כתא־ דני עצמותו נו יהיה‬
‫אל דנרים עצמיים ‪ ,‬ועליהם אמי לשון כנה ‪ ,‬ולפי שעי״; נשתי לדעת‬ ‫כפירוש שס כמו אלו תאמי האדם הוא תי יידני שאין הפל שתי מדיר‬
‫תם ייצאו נו הא־י היתם והניוףשס ננפש ‪ ,‬לכן תייר עוד לא ימנת‬ ‫הוא עצמותו ומהותי של כארס ‪ ,‬אכל הוא פירוש שם שנפיש שהדיר אשר‬
‫בו רנוי לא כשכל ולא נחו; לשכל ‪ ,‬הנה זכי כנשיל כג' כתיינ הינ‬ ‫)לראהו אדם הוא התי המדנר ‪ ,‬והתואר נהייתו מזה המין אמי כ־נ‬
‫ונבר הניע המאתי נתנשים‬ ‫לנעלי כתאריב מפאת אתיות רש־׳‬ ‫שאינו נמנם נחל השם מצד כזה ‪ ,‬ר׳ל שאינו נינע שיאמי ממצא ההוא‬
‫שאמרו כי תאייו ית' אינה ע‪.‬ייו ולא דני יו;א ניעימי ‪ ,‬אתי׳ שנשל‬ ‫אשי ׳לרא ה' הוא המחו״נ המציאות מצד ענמו שהוא נו ‪ ,‬פיייש שם‬
‫הרנ היות כתארים עלייו ית' לפי שיהיו נפל נתא״ר או פירוש שם‪ ,‬ולא‬ ‫ושפוי עצמיתו ומהיתו ‪ ,‬ניוה כצד והנתינה אינו נ״נש י׳ל אנל הוא ננינע‬
‫שיהיו יוצאים מעצמותו צפי ‪:‬יהיו א־נ מלריה ‪ ,‬זכי דע־ ג' שהיה אנל‬ ‫מצד אחר והוא שיהיה לו גדר וחללי הידר ושנשיג אנחנו עצמותו‬
‫קצת המיניים שאמרו שהתארים המתוא־ים נו ית׳ תינם ענמו ותינה‬ ‫ו־ז»־שהו שזה נמנע נו כמי שינא נפ;־נ כנתשן ‪ .‬הנה התנאר שאם היה‬
‫מק־ה יוצא מענמו אבל הה דניים עצפ״ס נו ווהו עצמו דעת הר'‬ ‫תאר כשי׳ עצמי׳ נלתי יוצא מעצתו ‪ ,‬יכיה כפל נדנוד נעו ‪ '5‬הוא ה'‬
‫צזשדאי‬
‫עב ‪72‬‬ ‫מורה נבוכים חלק רא^טץ פרק נא‬
‫הענינים ‪ ,‬רוצים בזה ט הענינים הכללים ‪ ,‬אינם נמצאים ולא נעדרים ‪ .‬וכמאמר אהרים ‪ ,‬העצם‬
‫הפרדי אינו במקום אבל יטריד הנבול‪ ,‬והאדם אץ לו פעל כלל אבל יש לו הקניה ‪ .‬ואלו הדברים‬
‫יאמרו לבד^ י והם נמצאים בטלות ולא בדעות כל שכן שתהיה להם מציאה ח ק לשכל ‪ ,‬אבל הם‬
‫כמו שירעת וידע כל מי שלא יטעה עצמו ‪ ,‬ישמרו ברוב הדברים במאמרים שמשתדל אומרם‬
‫לשמרם כרוב דברים ובהמשלים מוטעים ‪ ,‬ולאמתם בצעקות ובהוצאות רבות והרחקות ובפנים רבים‬
‫מורכבים ממחלוקת נצוח והטעאה ‪ = ,‬וכשישוב אומרם ומעמידם כאלו הדברים עם נפשו לאמונתו‬
‫ולא ימצא דבר ‪ ,‬זולתי הבלבול וקצרת יד ה שכל‪ ,‬שהוא ישתדל להמציא מה שאינו נ מ צ א‪ ,‬ולברוא‬
‫אמצעי כץ שני הפכים אין אמצעי ביניהם כלל ‪ .‬י היש בץ הנמצא ושאינו נמצא אמצעי ‪,‬‬
‫ט או כין היות שני הדברים האחד מהם הוא האחד או הוא ז^תו אמצעי ‪ .‬נ )ה( ואמנם הצריך‬
‫לזה )ו( מה שאמרנו משמירת הדמיונות והיות המצוייר תמיד מכל הגשמים הנמצאים שהם‬
‫עצם אחד ם; העצמים ‪ ,‬וכל עצם מהם בעל תארים בהכרח ‪ ,‬ולא נמצא לעולם עצם גשם מופשט‬
‫במציאותו מבלתי תואר ‪ ,‬ונמשך אחר זה הדמיץ ‪ ,‬וחשבו שהוא יתעלה כן מורכב מענינים חלוקים‬
‫והענינים המוספים על העצם ‪ .‬ע ואנשים נמשכו אהר הדמוי והאמינוהו גשם‬ ‫רכים עצמיים‬ ‫‪°,‬‬
‫בעל תארים ‪ ,‬ואנשים סרו מזה הררך והרחיקו הגשם והשאירו התארים ‪ ,‬כל זה הביא אליו רדיפת‬
‫פשוטי ספרי התורה ‪ ,‬פ כמו שאבאר בפרקים יבאו בזה הענץ ‪:‬‬
‫פרס‬
‫שם סוב‬ ‫אפודי‬
‫ערנם רבים קדומים ויהיה הוא יה׳ יוחש מאחד ; ט העררס המתואר לזה אמח קצתם שהש״י יס לו תוארים ואינם‬
‫הכללים אינם נמצאים ‪ .‬ר״ל שהענינים הכלליים והס עצמו ולא דכר יוצא חעצמו‪/‬אינס עצמו כ״א היה הדנר כן לא‬
‫השוגים והמינים אינם נמצאים חון לנפש ולא נעדרים ‪ :‬י והם יהיה השם אחד ‪ ,‬לכן רצו לקבץ ההסניס יחד ולומר‬
‫נמצאים במלוח וכו' ‪ .‬ר״ל כאלו הפנינים יאמרו במלוח לא שהש׳׳י יש לו תוארים שהם אינם עצמו ולא דבר יוצא מעצמו‬
‫שהשכל ימצא אמהוח באלה הדברים ; כ וכשישוב אמרם ואלו כנר קבצו ההפכים יחד ‪ .‬וכמאמר אחרים שאומרים‬
‫ומעמידם ‪ .‬ר״ל כשישיב האומר והמעמיד אלו הדברים עם שהטללים הרצון צורות האפלעיניות נמצאים‪,‬ואינם נמצאים‪.‬‬
‫נפשו לא ימצא רק בלבול וקצור ; ל היש נין הנמצא וכו׳ ‪ .‬ריל ומאמר אחרים העצם פרדיי אינו במקום אבל יעריד‬
‫מה שאמר הסונים והמינים אינם נמצאים ולא נעדרים היש הגבול‪ .‬ושהאדם אין לו פועל כלל אבל יש לו הקנייה ר״ל‬
‫אמצעי בין מציאות והעדר זה נמנע ; מ או בין היות שני בתירה ‪ .‬ואלו הדברים יאמרו לנד והס נמצאים נמלות‪ ,‬ר״ל‬
‫וכו' ‪ .‬ר׳ל מה שאמרו בעלי התארים כי תאריו יתברך אינם בדבור לא שהשכל יאמת אמתתם ‪ :‬והנן אמרי במאמרים‬
‫עצמו ולא דבר יוצא חון מעצמו זה א״א כי התארים ההם הם שמשתדל אמרם לשומרם ס׳ עד לח ימצא דבר זולת‬
‫זזלתו ית׳ או עצמותו לבד לא זולתו ‪ :‬נ ואמנם הצריך לזה הבלבול וקצרת השכל וט׳ ‪ :‬אמנם מה שצייך לזה וט׳ ‪,‬‬
‫וכו' ‪ .‬ר׳ל הכרח בעלי התארים להאמין כי תאריו יתברך הרצון בו כי מה שהכרית לנעלי התואריס להאמין כי‬
‫נוספים על עצמו הוא מצד שהם שומרים הדמיונות ומציירים תואריו יתעלה נוספים על עצמותו הוא מצד שהם שומיים‬
‫תמיד מהגשמי שהם קצת הדברים שיאמר עליהם שם עצם ‪ ,‬הדמיונות ומציירים ‪ top‬מהגשמים שהתוארים בהם הוא‬
‫כי שם העצם יאמר אף על הנבדל לפיכך אמרו קצח הרואים זולת המתואר דראו שהגשם חן העצמים ומה שיתואר‬
‫שלא נמלח שום גשם שאץ לו תארים רבים לפיכך חיינו לו בגשם הוא זולת עצמו אם כן אם השם יתעלה הוא עצם‬
‫יתעלה תארים רבים עצמיים ‪ :‬ם והעניניס המוספים ‪ .‬ר*ל ויתואר בתואריס א״כ הם זולת עצמו ‪ :‬ואנשים נמשכים‬
‫חשנו שהיא יתברך והעני! האחר התארים והם הטסשים על אחר הדמוי ‪ ,‬הרצק כי בעלי התוארים יחלקו לשני חלקים‪,‬‬
‫העצם אחד ; ע ואנשים נמשכו אחר זה ‪ .‬ר״ל החלוקה הראשונה מהם אומרים ‪ ,‬שהשם היא גשם בעל תוארים ‪ ,‬הרצון בו‬
‫תחלק לשני הלקים וזהו אמרו ואנשים וכו' ‪ :‬פ כמו שאבאר שחשנו שהש״י הוא גשם כשאר הגשמים וכי יש לו תואריס‬
‫כשאר הגשמים וכי הוא דומה לגשם ‪ ,‬ואנשים סח מזה‬ ‫בפרקים ‪ ,‬בסרק נ״ג מזה החלק ן ■‬
‫הדרך והרחיקו הגשם והשאירו התוארים ואלו לא נמשכו‬
‫אחר הדמוי אבל נמשכו לזה בעבור רדיפת פשסי התורה ‪ .‬כמו שאבאר בפרקי זה המאמר וזה בס׳ נ״ג יתבאר מכל‬
‫הנאמר ‪ ,‬כי אנשים מאמינים נתיאריס בהש״י ומאמינים שהתואר והמתואר הוא דבר אחד ‪ ,‬וזה שקר כי התואר‬
‫מחויב שיהיה זולת המתואר ואס יהיה הדבר כן יהיה השם בעל מקרים וזה שקר אן< כפי דעת ב׳ר יהיה גשם ‪,‬‬
‫עם‬ ‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫חסדאי ימ׳א מס™ ‪ .‬וכתי הרי כא! שאי! אמצעי יי! היות הדנר‬ ‫הבורא ישולל ענינו ‪ ,‬אחד שהם תארים נוספים על העעם הם‬
‫עצמו או זולתו ‪ ,‬ושבמי! בג׳ טב מבחארים בוא במאמר ומצות אנשים‬ ‫משיגי העצם והם באמת מקריים ו )ה‪ (,‬ואמנם הצריך לזה‪ ,‬הרצק‬
‫צזלומדה גפיבס לא גשכל ‪ ,‬כי אי אפשר שיצוייר דנר שלא י־יה עצמו‬ ‫בו לות תביעות שתוא האמנת התארים לשם יתברך ‪) :‬ו( מה‬
‫ולא יוצא מעצמו ‪ ,‬ושהוא כדעת אפלטץ שאמר בצורות הכוללות שאיגס‬ ‫שאמרנו‪ .‬רוצה בו מה שאמרנו בהרבה מקומות כי לא יציירו‬
‫נמצאים במציאות בפעל ‪ ,‬ואינם ג׳ה נעדרים ‪ ,‬זב! בעצה הפרדי שאיני‬ ‫ההמו! בתחלת המחשבה מציאות כי אם לגשם ובל שאינו נופל‬
‫בתים לטי פייא ילתי סחהלי‪ , ,‬אנל יטריד הנבול כיו! שיהרלב ממנו‬ ‫ברשת הדם־ו! הוא בלתי נמצא אצלם ‪ ,‬וזהו אמרו משמירת‬
‫הנכס‪ ,‬וכדומה לוה מהדברים שהם במלות זישמרז אותם נטליהט נרוב‬ ‫הדמיונות שר‪.‬ם שומרים מה שעזל־ נרם־ונם לא זולתו והעולה‬
‫דברים זב‪5‬טץות ודרגים אתרים לפי שרשבל לא יגזרם ‪ ,‬זנשישוב ראוסר‬ ‫ברפיון הוא ציור הגשם באמת ‪ ,‬תהו אמרו והיווז המצוייר וזמיד‬
‫אותה לטיי! בהם נמשו מכל! מכל דבור והוראה לא ‪R‬ים את־ים לא‬ ‫סבל גשם שהוא עצם בעל תארים ‪:‬‬
‫ימצא ולא יטצה בידו מהם הי אם בלב!; וקוצר יד השכל ‪ ,‬ני איו ישימו‬
‫האמנה לא יקרה זה כי אם להמש־ האדם אתרי דמיונו ‪ ,‬כי ניאותו‬ ‫אמצעי ני! החיוג והםלילה ‪ .‬או ני! ההפכים שאי! ניניהה אמצטי ‪.‬‬
‫‪ ,‬ונתלקו נוה לכתות ‪ ,‬נת יאמין שהוא גשם בעל תאריה בכאר הנשמים‬ ‫הדנריה המורנשיס שכלם נעלי תארים תשנו שיהיה הש׳י נאיוד מהה‬
‫ולבל זה יביאם ההמשך אתרי פשוטי התורה נעו שינאר נפנ׳נ ‪:‬‬ ‫גנזוניס אצלו ‪ ,‬וכת •סלק ממנו הגשעזת אבל יאמי! בתארי! ‪,‬‬
‫בל‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^פון פרק נב‬
‫מ תו אר שיחוייב לו ת א ר ויאמר ש הו א כך ובך ‪ ,‬לא ימי!ט ה ת א ר ה הו א מהיותו מ א ח ד‬ ‫פרק נב כל‬
‫מאלו החלקים ה ה מ ש ה ‪) ,‬א( ה הל ק הראשון ‪ .‬שיתואר הדבר בגדרו ‪ ,‬כמו שיתואר‬
‫ה אד ם ב שהו א ה הי ה מד ב ר ‪ ,‬זה ה ת א ר הו א ה מורה על מ הו ת הדב ר ו א מ ת תו‪ ,‬בבר בארנו ) נ ס רי ‪ ,‬שלהט זה(‬
‫שהוא פירוש שם לא דבר אחר ‪ ,‬וזה המין מן ה ת א ר מרוהק מן האל יתברך אצל בל אדם ^ ש הו א‬
‫י תעלה אין לו סבות סודמות ש ה ם ס ב ת מ צי או תו ויוגבל בהם ‪ ,‬ולזה הוא טפורבם א צ ל כל א חד א ם‬
‫המעייני ם המדברים למה שיאמרוהו כי ה שם לא ינדר ‪) .‬נ( והחלק ה שני ‪ ,‬שיתואר הדבר בתלק‬
‫נדרו ‪ ,‬כמו שיתואר ה א ד ם ב היו ת או בדכוף ^ ב וזה ענינו ה חיו ב ‪ ,‬ש אנ חנו כ שנ א מ ר בל אי ש מדבר ‪,‬‬
‫אמנם ענינו בי כל מי שי מ צ א לו ה אנו שיו ת י מ צ א בו הדבור ‪ .‬וזה המין מן התארים מרוחק מן הבורא‬
‫י תעלה אצל כל אדם ^ שאם הי ה לו הלק מ הו ת ת הי ה מ הו תו מו רכבת ‪ ,‬ושקרות זה החלק ב הקו‬
‫^ כ שקדו ת אש־ר לפניו ‪) .‬נ( ו ה‪ ^ .‬ק ה שלישי ‪ ,‬שי תואר דבר בענין יוצא מ א מ ת תו ועצמו ‪ ,‬עד שיהיה‬
‫הענין ה הו א י אינו מ מ ה שיושלם בו העצ ם ויתקיים ‪ ,‬ויהיה הענין ה הו א א ם כן אי כו ת א ח ת בו ;‬
‫וה איכו ת והו א הסוג העליון מקרה מן המקרים ‪ ,‬ואם הי ה נ מ צ א לו ית׳ ה א ר מזה החי‘ ק ‪ ,‬הי ה הו א‬
‫יתעלה נו שא המקרים ‪ ,‬ה ויספיק בזה רוחק מ א מ ת תו ועצמו ; ר״ל שיהיה בעל איכו ת ‪ .‬ו ה ת מ ה מ היו ת‬
‫האומרים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מן הייעיינים היידנריס‪ .‬ר״ל שיודעים העניניס‬ ‫פרק נב א‬ ‫עם ש־תחייכ מזה שיהיו זכרים רכים קדוחים ; וזה ככר‬
‫כייאור ; ב וזה ענינו החיונ ‪ .‬ריל כשאנחנו‬ ‫החכאר כפולח ואנשים חשכו שתוארי השם איצים עצמו ולא‬
‫ממיינים לאדם הסיור‪ .‬או הדכול הוא ימם מיוני מחומר‬ ‫דכד יוצא מעצמו ויהיה אס כן ההפכים נמצאים יחד ‪,‬‬
‫הסהוייג ‪ :‬נ כשקרוח אשר לפניו ‪ ,‬ר״ל שאם יהיו לו חלר‪,‬‬ ‫ואחרים חשכו שהש׳י הוא נשם נעל תוארים ומהם שהרחיקו‬
‫הנשמות והשאירו התואר־ס וזה ג״כ יתכאר נטילו אחר מהות הה ה מהוהו מולכנת ואם תהיה סהוחו מויכנח יהיה‬
‫לו גדר ואם יהיה לו נדר יהיה לי ית׳ חלילה הנוח קודרות‬ ‫שהשם א־ן כו זולת עצמו וכל תואר הוא מקרה ;‬
‫פ ר ק נ ב כל מתואר שיחוי־כ לו תואר פו׳ ‪ .‬נזה הפרק כי הנדר הוא מקונץ מסוג והנדל ואם כן זה שיך כשקרוח‬
‫רצה הרכ לכאר א' זה ׳ מהתוארים ראוי החלק אשר לפט זה ‪ :‬ר אינו ממה שיושלם נו ‪ .‬ר״ל שאינו‬ ‫י‬
‫לתאר להש״יואי זה מהתוארים ראוי ש־ריחקו ממני ‪ ,‬כי עטן עצמי אלא ענין סקרי ; ה ויספיק נזה רוחק מאמתחו ‪.‬‬
‫התיארים אשי לא יניאו אל רנוי הם אשר הנניאים ר״ל אם נאמר שיהיה הוא יחכר־ מפפן המקרים יספיק נזה‬
‫הדעת הנפסד שיהיה מרוחר‪ ,‬מחמחחו יחעלה ואין אנו צליכין‬ ‫אמרו עליו ואמנם התוארים אשר יניאו אל רנוי ראוי‬
‫שירוחקו ‪ .‬ודע כי כל דכר שיתואר כו דכר יהיה אם להביא רושת על שאי אפשר שיהיה הוא יתעלה מפכן המר‪,‬ריס‬
‫מעצמות הדבר או חון מעצמות ‪ ,‬ואס יהיה חון מעצמות‬
‫הדבר יהיה אם מה שיביא רנוי או מה שלא יביא רנוי ‪ .‬ואחר שהוכח זה ראוי שנדע כי התואריס אשר יתואר הדבר‬
‫שהם מעצמותו הס נדרים או חלקי נדרים ‪ ,‬כי האדם יאמר שהוא חי מדבר או שהוא חי או מדנר ואלו אינם‬
‫תואריס ע״ד האחת אבל הם ביאור שם ‪ .‬והגדר ירותק מהשם ית׳ כי אין לו כבות קודמות שהם סבות מציאותו‬
‫שיוגדר ויוגבל בם ‪ ,‬וזה המין מהתוארים מרחיקים מעליו כל המעיינים בין המעיינים המדברים בין המעיינים‬
‫האחתיים כי יאמרו שהשם ית' לא ינדר ‪ .‬והחלק השני שיתואר הדבר בחלק נדרו או בסוג או בהבדל וזה נם כן‬
‫נעדר מהשי״ת אצל כל אדם נין מדבר בין מעיין אמתי למה שהסוג א״א מבלעדי ההבדל ולא ההבדל מבלעדי‬
‫הסוג ‪ ,‬ושקרות זה החלק כשקרות אשר לפניו ‪ .‬והחלק השלישי שיתזאר הדבר בענין יוצא מאמתתו ועצמו עד שיהיה‬
‫הענין ההוא א־נו חמה שיושלם בו העצם אבל הם נמצאים בעצם ויהיה הענין ההוא איכות אחת ‪ .‬וכבר ידעת כי‬
‫האיכות הוא סוג עליון ואס היה נמצא לו תואר מזה החלק היה הוא יתעלה נושא המקרים וזה מבואר הנעול ‪ .‬כי זה‬
‫רחוק‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ר ק נ ב )א( החלק הראיג־ון הו' ‪ .‬כי השם לא יכרר לפי שאין לו‬ ‫פ ר ה נ ב נא מתואר ‪ .‬נפיח הזח רצה הדג לפיש ‪5‬ל מיני רתאריס ‪,‬‬
‫סבות קורכצות והדבר נגדר נסבותיו הקודמות ‪.‬‬ ‫י‬ ‫ואתר שהה מיניה ‪ ,‬כוי ל‪:‬אד מה תהה ראוי להרחין‬ ‫י‬
‫אכלו תחבם חי^קי הגו ר קודמים על הנווגדר או נזאוחוים נצמנו ‪,‬‬ ‫ויהאלוה יה' ‪ ,‬ואמי שהמין ה־אהון הוא נשיתואר ה־נ־ נגדיו השלה ‪,‬‬
‫וכזי יםחלקיו קורמים על הנצוגדר הם רנזוד־עים עצם הדבר מפורק‬ ‫והוא שירוש שה‪,‬הי הוא כאיו נהמד מה הדש־ אשר יקרא ארה ‪ ,‬ואמרנו‬
‫מזולתו ברברים הם מציאות אותו הגגציר בעצם לאם יש דבר מן‬ ‫הוא ההי המוכר ‪ ,‬ווה יציוהק רהש׳י לניש־לקי הגדר הם ה‪:‬וה הננור ‪,‬‬
‫הנמצאים שאי אפשר שינצצא דבר קו־ם לו א־ אפ שי לגדרו אאא‬ ‫והאל יה׳ אי; לו המה קוו‪,‬מוה ‪ ,‬וזה מה שאמרו האנשיה המפייניה‬
‫בדברים המאוחרים סיזנו והדברים הניאוחרים הם במו תנועת‬ ‫נניאו־ שהש׳י לא יוגוי והנ״ן היה־ט הוא שי־זאר ה־נ־ נחלק גורו‬
‫הגלג‪ ■-‬המורה על מציאותו או שאר פעו־׳ותיו המורים עליו על‬ ‫והינ אמר נזה המין ז׳ל וזה פגיינו ההיוכ ‪ ,‬ו׳הלשו; הזה יראה שאץ‬
‫דרך שאמר שאו סרזם עיניכם וראו מי ברא אלה ‪) .‬נ( צה־לק‬ ‫נו צז‪-‬ן‪ ,‬זהזא כי המין הראשץ גה כן עג״נו ההיזנ זהיה די שיאמר‬
‫השיני כוי ווה ענינו ההיוב ‪ ,‬רוצה בו חיוב התואר למתואר ‪:‬‬ ‫ווה המין מן ההאריה מ־וחק ‪ .‬ואמרתי אני שני' ונריו כן הוא ‪,‬‬
‫)נ( וההי‘ ק היגלישי בו׳ וכל תואר שיתואר לעצם אחד ‪ .‬פי' הנה‬ ‫שכאשר יתוח־ הוכר נחנק נורו פניינו ההיונ ‪ ,‬י׳ל שאנחנו נזה ההאר‬
‫כבר ידעת כי התואר יהיה על איכיות ארבע ואפיאל העני;‬ ‫נהיינ שימלא נו ונר אחד כאלו תאמר שימלא נו הונו־ ‪ ,‬וזהו מרוחק‬
‫הכזקיים לעצם שהם סבת הניהות אין אנו ינואיס ליהם אל השם‬ ‫מהאל יא' ‪ ,‬שאס היה לו הלק מהוה ‪ ,‬תהי־ מהוהו מו־כנ ויתש־ שיהיו‬
‫יהברך שאי‪ ,‬אל סבות קודנצות כבזו •םביארתי א׳ב איך ייהפו לו‬ ‫ל‪ 1‬הנוא ‪ ,‬והה חלקי גורו ^ הנה א” כ אימ‪-‬ו וזה עלינו החיוג היא‬
‫הואר וישללו ממנו האיביות ויאמרו שאינו בעל איכות ‪:‬‬ ‫הקומה להכריח שמזה ההאר ימשך היות לו חלק מהות ‪ ,‬שכן מנין‬
‫המיוג שזכר ; והמין השליש־ עיתואר כרכר יוצא הו' ‪ .‬וימשן מזה‬
‫‪.........................‬ילאי אש שיהיה כי אם אינית ‪ ,‬והוא ו׳ מיגים ‪ ,‬קני‪ ,‬וע‪:‬ין ‪ .‬כח ענעי וצא‬
‫שהמקרה שיתואר נו‬ ‫ואמי־ הרג ‪, .‬‬
‫המקרים ‪, ,‬‬
‫משכן ‪- . -‬‬
‫‪.................‬‬
‫היזאו יא׳‬
‫כת עכעי ‪ ,‬כ‪1‬ולות והתשעלות ‪ ,‬כשלא יקרוזקו המוות כי אז יהיה קנין ‪ ,‬ותמונה ותאר ‪ ,‬וכלה כיאר ה׳־כ שהם מרוחקים מהאל ית' והנה לא‬
‫חשש להניא מופת על שאילו נעל נסות נמו שעשאו לשלול ממני האיכות ‪ ,‬לכי שהיה דרושו נמיסהו שהוא ית' נלר‪.‬י נשם ‪ ,‬ולכן לא יאות נו‬
‫הנמות‬
‫עג ‪73‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נב‬
‫האומרים נ ת א רי ם מרחיקים מ מנו י תעלה הד מוי והאיוך ‪ .‬י ואץ ענין אמרם לא י ת אי ך ‪ ,‬אלא ש אינו‬
‫בעל איכו ת ‪ .‬וכל ת א ר שיחוייב לעצם א חד י חיוב ע צ מי ‪ ,‬הו א א ם מקיים לעצם ; והו א הו א ‪ .‬ח או‬
‫איכו ת לעצם ה הו א ‪ ,‬וסוגי ה אי כו ת א ר ב ע ה כמו ש ‪ T‬ע ת ‪ .‬ואני א מ שיל לך מ של ט על דרך ה תו א ר‬
‫מכל סוג מ ה ם ‪ ,‬שי ת ב א ר לך ה מנ ע מ צי או ת זה המי; מן ה ב א רי ם לשם י ת ע ל ה ‪ .‬ה מ של הרא שון ‪,‬‬
‫כ ת א רך ה א ד ם כ ט ב ע מ ט כ עיו העיוניים או ה מ דו ת או ה ת כונו ת א שר י מצאו לו בא שר הו א ב על נ פ ש ’‬
‫כאמרך פלוני הנג ד ^ או הנזהד מ ח ט א ; או החולה ‪ .‬ואץ ה בדל בין אטרך הננו־ ‪ ,‬או א מרך ה חכ ם‬
‫או הרופא ; הכל תכונ ה בנפ ש ‪ .‬ואין ה בדל כין א מ רך הנזהר מ ח ט א ‪ /‬או א מ רך הרחמן ; כי כל‬
‫מל אכה וכל ה כ מ ה י וכל ט ד ה חזקה ^ הי א תכונ ה כנ פ ש ‪ .‬וזהו כלו מבו אר למי ש ה ש תד ל ב מ ל א כ ת‬
‫נ ב ח ט ב עי בו או לא כ ח‬ ‫הדבר‬ ‫ההגיון ה ש ת דלו ת מ ע ט ‪ .‬והמ של ה שני ‪ ,‬כ ת א ר ך‬
‫ט ב עי ‪ ,‬כ א מרך הרך והק שה ‪ .‬ואין ה ה ב ד ל בין אמרך הרך ו ה ק שה ובין א מרך החז ק והחל ש ‪ ,‬ה כ ל‬
‫ה כנו ת ט ב עיו ת ‪ .‬והמשל ה שלי שי ‪ ,‬כ ת א רך ה א ד ם ב אי כו ת ה מ ת פ ע ל ת ו ב הפ עליו ת ‪ ,‬כ א ט ר ך פלוני‬
‫הכע סן או ה קוצף או הפהדן או ה ר ח ק כ כ שלא יתחזקו ה מ דו ת ‪ .‬ומזה הסוג ת א ר ך ה ד ב ר ב מ ר א ה‬
‫ובטעם ובריח ובחום ובקור וביוכ ש ובלחות ‪ .‬והמ של ה ר ביעי ‪ ,‬ב ת א רך הדבר ב מ ה שיימיגהו מ צד‬
‫הכ מו ת כ א ש ר הו א כ מו ת ‪ ,‬כאטרך הארוך והקצר ו ה מ עוו ת והישר ומה שדו מ ה לזה ‪ .‬וכ ש תס תכל‬
‫ככל־ אלו ה ת א די ם והדומים להם ‪ ,‬ת מ צ א ם נ מנ עי ם ב ח ק ה בו ר א‪ ,‬ש אינו בעל כ מו ת ש ת שיג הו אי כו ת‬
‫ה מ שג ת ה כ מו ת כ א ש ד הו א כ מו ת ‪ ,‬ואינו מ ת פ ע ל ש ת שינ הו איכו ת ה ה פ ע ליו ת ‪ .‬ואץ לו ה ה כנו ת‬
‫׳ שי שיגהו ה כ ח וכיוצא בו ‪ .‬ו אינו י ת על ה בעל נ פ ש ש ת הי ה לו ת כונ ה ® וי שיגוהו ה קניני ם ‪,‬‬
‫בעט ה‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫כי זה דנר מנואר הוא נהחלת המתשנה ; ו ואין מנין רחוק מאד מאיזתת הש״י ועצמו ! והנה יש להפליא חהאומרים‬
‫אמרם לא יחאייך ‪ .‬אמר הרב אני ממה מאד מאלו המאמינים בתוארים ני הם מגדילים השם ואומרים נ׳ השם אין לו‬
‫המחרים עצמיים נו יששלה שהיחיקו סמנו יסעלה הדמוי והאיוך דמות ולא איך ואומריםשיש לו חוארים זולת עצמו ‪ ,‬והנה‬
‫וכשהם מרחיקים ממ;ו האיוך אין כונחס ורצונם להרחיק ממנו יביאו שני הפכים ני הס אומרים שהשם יתעלה לא יתאייך‬
‫׳פעלה שלא יתאיך רי׳ל שלא יחסעל מן האיכוח כי זהו והכוונה בו שאינו בעל איכות והם יקיימו לו תואריס שהם‬
‫מבואר אבל כונחס לסי שהם האמינו הואריס עצמיים לו זולת עצמו ונמצאים גו אס כן נמצא בו האינות והנה‬
‫יפעלה וכל פאר ונו' ‪ .‬פ״א ואין ענין אמרם ‪ .‬ריל כשהם השם ירוחק מכל תואר אשר ימצא באיכות ‪ .‬וכבר ידעת‬
‫הרחיקו ממנו יפברך האיכוח אינה מכוונים אלא שהוא יפעלה ני סוגי האינות ארבעה ‪ ,‬קנין ‪ ,‬וענין נח טבעי ולא נח‬
‫‪,‬‬
‫אינו נמל איכופ וזה שוה כי פאר וכו׳ ‪ :‬ז חיוב עצמי הוא טבעי ‪ ,‬ושיפעל ושיתפעל ‪ ,‬ותמונה ותואר שהוא הנחות‬
‫וכו'‪ .‬ר״ל כל פואר שנפאר לעצם אהד ויהיה הפוארההוא שתשיגהו האיכות ‪ ,‬והגה כשיסתכל אדם בהסתכלות אמתי‬
‫חיוב עצמי ‪ ,‬ר״ל שיהיה הפאר נשוא על המפואר לו כסו ידע שכל אלו נעדרים מהאל ‪ ,‬ני אחר שהשם יתעלה אינו‬
‫ההצערפוס וכמו פארי השעולות ‪ ,‬הגה הפאר ההוא לא נמלע גשם יתוייב שלא ימצא בו סוג האיטת המשגת הכמות‬
‫מאחד משני דברים אם שיהיה מקיים לעצם והוא הוא ויהיה באשר הוא כמות ולא ימצא בו התפעלות שתשיגהי האינות‬
‫פירוש השם וכבר נפלנו זה ׳ או שיהיה במל איכופ וכו׳ ואלו שהשם יתעלה איט בעל היולי ובעבור זה לא ימצא בו‬
‫המאמינים כבר הרחיקו ממנו יפעלה שאינו נעל איכופ אם כן זה‪ .‬הסוג ‪ ,‬וג׳ב לא ימצאו נו ההכנות הטבעיות כי אלו‬
‫הם עצמם סוהריס זה• לזה ‪ :‬ח או איכוח לעצם וכו׳ ‪ .‬יש הדברים משיגים לגשמים מצד שהם נעלי חמר ‪ ,‬ולא ימצאו‬
‫להקשוח למה לא אמר הרב או איכוח או כמופ לעצם כי בו ג״נ תוארי הקנין והענק והס התבונית הנמצאים בנפש‬
‫כבר יפואר הדבר נכמוח כסו שיאמר נעל שפי אמוה ‪ .‬ויש או בבעל נפש מצד שהוא בעל נפש אחר שהשם ית׳ איט‬
‫לפרן כי ריב הרב ז״ל עם מאמיני החואריס העצמיים לבורא בעל גשם לא ישיגהו שוס מדה מדותית‪ ,‬ולא ישיגהו גס כן‬
‫יפברך ושוללים ממנו יפברך הנשמוה וא״כ לא היה צריך הרב הבריאות והחולי שהם ישיגו לנפש ולגוף אחר שהשם יחברך‬
‫לעשוח חלוקה סכמוס כי כבר הדבר מורה נין שני נעלי הריב הוא נעדר מהם מהגפש והגוף ‪ ,‬ולא ימצא גם כן שיתואר‬
‫כי הוא יחנרך אינו בעל כמוס וזהו שאמר הרב או איכופ בשום מלאכה ולא נשום חכמה ני אלו הס תכונות נפשיות‬
‫לעצם וכו׳ ‪ :‬ט על דרך הפואר ‪ .‬י״ל שאביא משלים מהד' והס זולת המתואר ולא יקיימו העצם בו ‪ ,‬ונשיתבאר שהשם‬
‫סוגים על דרך האמד‪ ,‬ר״ל שיהיה כל סוג וסוג פאר ‪ ,‬כי היה אפד יתבאר שלא יתואו־ נשום תואר אשר הוא מס‪ 1‬ג‬
‫יכול להניא הארבעה סיגים בענין אחר לפיכך אמד שיניא‬
‫הסונים על דרך הפאר כמו שיחבאר שלא חכשר אליו יחברך אחד מאלו ; י וכל מדה חזקה ‪ .‬וצריך לעיין נזה היאך אמר‬
‫הרב כל מדה חזקה כי קגין ועגין יכנסו בסוג הראשון מהאיכופ וכן הוא במאסרוה ‪ :‬נ כשלא יפחזקו המדופ ‪.‬‬
‫הוצרך הרב לומר כשלא יחחזקו המדוח כי כנר מנה הרחמן בסוג הראשון והוא חוזר ומנהו נסוג שלישי לכן הוצרך לומר‬
‫כשלא יתחזקו המדות ; ל שישיגהו הנח ‪ .‬ר׳ל כח הטבעי או לא נח מבעי ‪ :‬ם וישיגוהו הקצינים כענוה ‪ .‬ר״ל וזהו‬
‫הפעלוח‬
‫אברבנאל‬
‫בשווי‪ ,‬דגר הרב גזה טפהצפוסוס היתי_שהןא אשר לא ימצא יזליף נין‬ ‫הנמוח ‪ ,‬ולא חשש נענור זה לנארו ‪ :‬ולא פח שישיג בעל נהש נו׳ ‪.‬‬
‫הא' לאיזד ‪ ,‬נ»‪ 1‬אמרט אדון ‪1‬ענזי "ראוי שלא יהיה ניניהש שוש הגיש‬ ‫הנה משה הרג המורה הפליקה הזאת אפרי מה שנגר אמר ואיני ית'‬
‫נננהותיהה ומנינה ‪ ,‬נלתי היות א' מהה אדו; וא' מהם מרד ‪ ,‬וזה‬ ‫נמל נפש‪ ,‬לגי שהמניה והנושח הוא השמלות נשש לנד ‪ ,‬והנריאות והחלי‬
‫נלתי נופל נו ית' ‪ ,‬לשי שעה היות שנאצנר שהוא עלה היה לא יצמיף‬ ‫הוא השמלות גושני שישיג הנמל נוף מצד שהוא נעל נשש ‪ ,‬ני אין‬
‫אל העלול ‪ ,‬צפי שמציאותו מתוייג ‪ ,‬ומציאות העלול אפשרי ‪ ,‬ואי; ת'כ‬ ‫הנשש גיפהסכה חנריאופ לפלי כ■ נזסיגולות שני נזצגזרשים ר‪1‬ר‪1.‬פדו‪£‬ו‬
‫״’®®‬ ‫‪19‬‬ ‫*ט‬ ‫נמורה נבונים ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^פון פרק נב‬
‫כענו ה ובב ש ת וכיוצא ב ה ם ‪ ,‬נ ולא מ ה שי שינ ה ב על הנפ ש בא שר הו א בעל נפ ש ״ ה ב רי או ת והחולי ‪.‬‬
‫הנ ה בבר ה ת ב א ר לך כי כל ת א ר שי שוב לסונ ה אי כו ת העליון לא י מ צ א לו י ת עלה ‪ .‬הנ ה אלו שלשה‬
‫חלקים ק ה ת א רי ם ; והם מ ה שיורה על מ הו ת ‪ ,‬או על הלק מ הו ת ‪ ,‬אי על איכו ת א ח ת נ מ צ א ת‬
‫ב מ הו ת ‪ ,‬בבר ה ת ב א ר ה מנ ע ם ב הקו י ת עלה ‪ ,‬מ פני שה ם כולם מורים על ה ה רכ ב ה ‪ ° ,‬אשר נבא ר‬
‫ב מו פ ת )פיק כ׳ חלק ג'{ ה מנ ע ה ב ח ק הבורא ‪ ,‬ולזה נ א מר ש הו א א חד נטור ‪) .‬ד( והחלק הרביעי‬
‫מן ה ת א רי ם הו א שי תו א ר הדבר ביחוסו לזולתו ‪ ,‬כ מו שייוהם לזמן או למקום או לאי ש אחר ‪ ,‬כ תארך‬
‫ראובן ש הו א א בי פלוני או שו תף פלוני או שוכן במקום הפלוני או אשר הי ה בזמן הפלוני ‪ ,‬וזה‬
‫המין מן ה ת ארי ם לא יחייב רבוי ולא שנוי ב ע צ ם ה מ תו א ר ‪ ,‬כי זה ראובן הנרמז אליו הו א שו תף‬
‫שנדנון ו אבי חנוך ואדון לוי וריע יהודה ושוכן כ בי ת א שר הו א כך ‪ ,‬והוא א שר נולד ב שנ ת כך ‪,‬‬
‫ואלו עניני הייחם אינ ם ע צ מו ולא דבר ב ע צ מו ב איכויו ת ‪ ,‬ויראה ב ת חיל ת ה מ ח ש ב ה שיהיה נכון‬
‫שי תו א ר הבו ר א י ת על ה כזה המין מן ה ת ארים ‪ ,‬א מנ ם ע ם ה ה ת א מ תו ת ודקדוק העיון י ת באר ה מג ע‬
‫זה ‪ .‬א מנ ם שה ש ם י ת עלה אין יחס בינו ובין הזמן והמקום ‪ ,‬זה מבו אר )נסרק ׳׳'ג הלק נ׳( ‪ ,‬כי הזמן‬
‫מקרה ד ב ק ל תנו ע ה ‪ ,‬ע כ שי בי טו ב ה ענין ה קדי מ ה והאחור ם ו ת הי ה נ ספרת ‪ ,‬כמו ש ה ת ב א ר ב מ קו מו ת‬
‫הנפרדים לזה הענין ‪ ,‬ו ה תנו ע ה ממ שיני הנ שמים ^ והבורא י ת עלה אינו נ שם ואין יחם בינו ובין‬
‫הזמן ‪ ,‬וכן אין יחס כינו ובין המקום ‪ .‬ואמנם מקום החקירה והעיון ‪ ,‬הי ש בינו יתעלה ובין דבר מברואיו‬
‫מן ה ע צ מי ם ק צ ת יחס א מ תי שי תואר בו ‪ .‬א מנ ם שאין ה צ ט ר פו ת בינו ובין דבר מכרואיו ‪ ,‬זה מבואר‬
‫כ ת ח ל ת עיון ‪ ( ? ) ^ ,‬כי מסנולות שני ה מ צ ט ר פי ם ה ה ת ה פ ך ב שווי ‪ ,‬והוא י ת על ה מחוייב ה מ צי א ה ‪,‬‬
‫ומה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫האיכות וכל אלו כבר התנאר המנעם כחקו‪ ,‬והנה ג׳ מיני הפעלות נפשי ‪ :‬נ ולא ת? שישיג נעל הנפש ‪ .‬ר״ל מפני זה‬
‫התואריס בין שיורו על ווהוח נין שיורו על חלק מהות נין שיורו עשה הרב הלוקה אחרת פי הענוה הוא הפעלות נפשי לבד‬
‫על איכות אחד נמצא במהות הס כלס נמנעים בחקו מפני והבריאות והחולי הוא הפעלות גופני שישיג נעל נפש כי אין‬
‫שהס פלס חוריס על ההרכבה אשר נבאר במופת החנעה בחק הנכש מחפעלח סהנריאוח והחולי ; ם אשר נבאר במופת‬
‫המנעה ‪ .‬ר״ל בחלק שני פ'ב ‪.‬־ ע פשיניסו בה ופו׳ ‪ .‬ר׳ל‬ ‫הבורא ולזה נאמר בו יח׳ שהוא אחד גמור א״כ הסתלקו כל‬
‫הדברים שהם בעצם המתואר ; ואמנס החלק הרביעי מאלו שיהיה לה המשך מציאות ‪ :‬פ וחהיה נספרת ‪ .‬ריל ולא כמו‬
‫התואריסכבר יחשב שהוא יתעלה יתואר בהם והס התוארים חלקי הדרך ‪ :‬צ כי מסנולח שני התצפרפיס ההחהפך בשווי ‪,‬‬
‫אשר אינם נמצאים בעצמו כי עניני היחס א־נס עצמו ר״ל אי אפשר שיהיה הצטרפות נינו יתברך ובין זולהו כי‬
‫ולא דבר בעצמו כאיכיות ויראה בתחלת המחשבה שהשם מסנולח המצטרף הישר הוא שלא יהיה שוס חלוף נין המצסרף‬
‫יוחס לזמן או למקום או לאיש אחר ‪ .‬והנה יחשב כמו שאנחנו האחד אל אחר אלא נענין ההצטלפוח לנד‪ ,‬המשל נזה האדו;‬
‫מתארים אח ראובן בשהוא אבי פלוני או שותף פלוני כי אדון לעבד והעבד עבד לאדון הנה אין הבדל בשום ענין נין‬
‫אלו התוארים לא יחייבו רבוי ולא שנוי בעצם המתואר התצערף האחד אל האחר אלא בענין האדנות והעבדות ‪ ,‬ואס‬
‫ולכן יחשב שנאמר שהשם יתברך הוא יתייחס אל הזמן ואל נאתר בו יתעלה העלה עלה לעלול והעלול עלול לעלה הנה זה‬
‫החקוס ואל איש אחר שהשם יתעלה יתואר בו אבל ההצטרפות לא יהיה בשיווי כי יתעלה מציאותו מחו״בח והעלול‬
‫בהסתכלות אמתי יראה שזה ג"כ נמנע ‪ .‬אמנם שהשם מציאוהו אפשריח ואס כן יהיה ההבדל בין שני המצטרפים‬
‫יתברך אין יחס בינו ובין הזמן יהחקום ‪ ,‬אמנם כי אין לו‬
‫יחס בין הזמן כי הזמן הוא מספר התנועה מצד התחלקה אל קודם ומתאחר כמו שיתבאר בשמע הסבעי וכל תה‬
‫שיוחס אל הזמן הוא גשם מתנועע ואס יהיה הגשם ההוא הווה נפסד יהיה אותו הדבר נחנה בזמן ויקיים הזמן עליו‬
‫משני קצותיו ‪ ,‬ואם יהיה אותו הדבר בלתי הווה ולא נפסד ויהיה גשם מתנועע או נח וזק המין יהיה עם הזמן‬
‫בתמידות ‪ ,‬ואמנם הדברים שלא ימצא בהם שוס תנועה ולא מנוחה אינם נופלים תחת זמן כלל ולא ייוחסו לזמן ‪/‬‬
‫ולכן לא נאמר שהשי׳י הוא בזמן ולא השכלים נבדלים ולא עם הזמן ר’ל שיהיו נמצאים עמו וכ״ש שיהיה הזמן תקיף‬
‫עליהם וא'כ הש״י לא ייוחס אל המקום כי מתנאי המקום שיהיה מקיף ומתנאי המוקף שיהיה גשם ומאחר שהשיי‬
‫אינו גשם לא ייוחס אל המקום ; אמנם שאין הצטרפות בינו ונין דבר מברואיו ‪ .‬שהוא מחוייב המציאות והם‬
‫אפשרי המציאות אם כן דבר ברור הוא כי השם ית׳ לא יתיחם אל הזמן ולא אל המקום ולא יתייחס לשוס איש‬
‫לא יחס שוה ולא בלתי שוה ‪ ,‬ואמרו אשר בינו ית׳ ובין דבר מברואיו מן העצמים קצת יחם אמתי ‪ ,‬הרצון נו‬
‫שיכנס‬ ‫‪,‬‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫)ד( והחלק הרביעי פו' ני הזמן מקרה נטיםך לתנועה כשיביטו‬ ‫שניהם נופלים נצירוך ישי ‪ .‬זהו הנרצה נדריי הרג ‪ .‬שא׳א שיצוייר יחם‬
‫בה ענין הקדימה והאיהור ותהיה נפפרח ‪ .‬ירצה בו כי התנועה‬ ‫בין השב■‘ והמראה ושניהם תיראס מציאת אחת ברעתנו ‪ ,‬י(׳; יקוי‬
‫מקרה במתנועע שהוא הגלגל והזמן מקרה ננזישך ׳‘ הנועה והוא‬ ‫שיונן מיניי הרג שהשכל מציאותו כמציאום המראה ‪ ,‬שאהד מהם ענם‬
‫ספירת הקודם והמהאהר אשר בתנועה ני נשהתנרעע השמש‬ ‫והאחד מקרה ‪ ,‬ואיך תנללם מציאה אחת ‪ ,‬אנל פירוש דגריו והוא‬
‫בגי‘ גלו ׳סיעור מה נספור אותה התנועה ונאמר כבר עברו ב׳‬ ‫ששניהם תכללס מציאה אחת שלדעתו המציאות מקרה ק‪-‬ה למהות נין‬
‫שיהיה עצם אז מקרה ‪ ,‬מה שאין כן נו יח׳ כי מציאותו ומהותו אחד ‪ ,‬שיעות או ג' מן היום ועדין יש לו להתנועע שיעור מה ואותו‬
‫השיעור נשערהו בזמן מתאחר שנאמר עדין יש מן הוטן או סן‬
‫)ה( ני מםגולוה שני המצמרפים ההתהשך‬ ‫היום חכמו שעות או י' תראה בזה שהיא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה‬
‫בשוד ‪ .‬רוצה בו זה המשל ‪.‬הוא כעבד ואדון מצד ■שהוא עבד מחו״ב שיש לו אדון ומצד שהוא אדון מהוייב שיש• לו עבד‬
‫זאי; לאחד קדינוה על חב‪ ,‬ו מצד ההצטרפות ‪ ,‬והשם יתברך אי; הצבירפות בינו ובין זולתו ני הוא טחוייב מציאות ובל מה שזולתו‬
‫אפשר‬
‫עד ‪7i‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נב‬
‫‪,‬‬
‫ומה שזולתו אפשר המציאה במו שנבאר אץ הצטרפות אם בן‪ ,‬אמנם שיהיה ביציהם קצת יחם ‪,‬‬
‫והוא דבר שיהשב כו שאיפשר ואינו בן ‪ ,‬שאי איפשר שיצוייר יחם בץ השבל והמראה ‪ ? ,‬ושניהם‬
‫תבללם מציאה אחת בדעתנו ‪ ,‬ואיך יצוייר יחם בץ מי שאץ בינו וכץ מה שזולתו ענץ שיבללם בשום‬
‫פנים ; כי המציאה אמנם תאמר אצלנו עליו יתעלה ועל זולתו בשתוף נטור‪ ,‬אם בן אץ יחס בשום‬
‫פנים באמת בינו ובין דבר מברואיו ‪ ,‬בי היחס אמנם ימצא לעולם כיו שני דברים שתחת מין אחד‬
‫קרוב בהכרח ; אמנם כשיהיו תח ת סונ אחד ‪ ,‬אץ יחס ביניהם ‪ ,‬ולזה לא יאמר זאת האדמימות היא‬
‫יותר חזקה מזאת הירוקות או יותר חלושה טמנה או שוה לה ‪ ,‬אע'פ ששניהם ת ח ת סת אחד והוא‬
‫המראה ‪ .‬ר אמנם כשיהיו שני הדברים ת ח ת שני סונים עליונים אץ ספק שאץ יחס ביניהם בשום‬
‫‪,‬‬
‫פנים ולא בתחלת הדעת המשותף ‪ ,‬׳“ ואע״פ שיעלו לסוג אחד ״ והםשל בו שאץ ספק לשום אדם‬
‫שאץ יחם בין המאה אמות ובין החום אשר בפלפל‪ ,‬בי זה מסוג האיכות חח מסוג הכמות ^ א ואין‬
‫יחס נ ס בן בין החכמה ובין המתיקות^ או בץ הענוה והמרירות ‪ ,‬ואע״פ שבל אלו תחת סוג האיכות‬
‫העליון ‪ ,‬ואיך יהיה יחם בינו ית׳ ובין דבר מברואיו עם ההפרש ת ח ל באמיתת המציאות אשר אין הפרש‬
‫יותר רחוק ממ‪:‬ו ‪ ,‬ב ואלו היה ביניהם יחם היה מתחייב שישיגהו מקרה היחס ‪ ,‬ואע״פ שאץ זה‬
‫מקרה כעצמו יתעלה ‪ ^ ,‬אלא שהוא בכלל קצת מקרה‪ ,‬ת ה לא תנצל בחיוב תאר לו ואפילו מצד‬
‫היחס על האמת‪ ,‬אלא שהוא הראוי שבתארים י אשר צריך שיקלו בתאר הבורא בו‪) ,‬ו( מפני שלא‬
‫יחייב‬
‫שם מוב‬ ‫אפודי‬
‫זולתי חאר העלה והעלול לכן הוא מבואר שאין הצסישוח בינו שיכנס נו הימם כאג לנן נמ״ש למעלה גתואר ראזנן‬
‫יתעלה ונין זולתו ‪ :‬ק ושניהם תכללס מציאה אחה נדעחנו ‪ .‬שהוא אני סלוני ; ואמרו שיהיה ניניהם קצת יתס ‪ .‬לא‬
‫ר״ל שאין שום ייוס נין השכל והמראה ואע״ס ששניהם תכללס יחס אמתי נמוחלט ‪ ,‬והרצון ט נקצת‪ ,‬יחס ההקשה ר״ל‬
‫מציאה אחת לשי דעתנו שאנו סונריס שהמציאוה מקרה קרה הסחות והיתר והשווי‪ ,‬יחם אמתי כאנ לנן או נענד לאדון ;‬
‫לנמצא ‪ .‬ס״א נדעתנו רי׳ל לפי דעת המשותף לא לסי האמת ‪ :‬והנה אין שס יחס נינו ונק זולתו ‪ ,‬ר׳יל הצסרסות אמתי ‪,‬‬
‫ר כשיהיו שני הדנרים תחת וכר ‪ .‬ד״ל כשיהיו שני פנינים המשל בזה האדון לענד והענד לאדון או אנ לנן אי נן‬
‫תחת שני סוגים חלוקים עליונים אז אין יחס ניניהם נפום לאב הנה אין שים הנדל נשום ענין נין ההצטרסית מצד‬
‫סניה ; ש ואף על פי שיעלו לסוג אחד ‪ .‬ר״ל וכן אע״ס ששני שהוא הצטרסית בי! אב לנן בין השכנים זה לזה בין הידידים‬
‫הדנריס האלה לא יהיו תחת שני סוגים אלא תחת סוג אחד יה לזה כי כל אחד הוא סבת חברו והש״י אץ לו סנה שיעלל‬
‫עדיין אין ניניהן שוש יחס כלל בשום פנים ‪ :‬ת והמשל בו כו׳ א׳כאץ לו שום יחס אמתי וכבר התבאר זה נאלהיית‪ ,‬ואס‬
‫שאין יחס ‪ .‬עכשו יבאר כשהיו תחת שני הסוגים חלוקים השס יצדק עליו שהוא עלה וכל נמצא זולתו עליל אינו יה‬
‫עליונים ‪ :‬א ואין יחס גס כן וכו׳ ‪ .‬בא לנאר שני דברים מהיחס כי הוא יתעלה מחוייב המציאה ומה שזולתו אסשרי‬
‫שהם תחת סוג אחד כמו העטה והמרירות ; ב ואלו היה המציאה ויש לו צרוף נמלות לא צירוף במציאות כי העלה‬
‫ביניהם יחס ‪ ,‬ר׳ל בין ברואיו ובינו יתברך ‪ :‬ג אלא שהוא הוא סבת מציאות העליל ולא יתהסך זה וזה המין מהצרוף‬
‫מלל קצת מקרה ‪ .‬ר׳ל שאלו היה איזה יחס בינו יתעלה ונין הוא יחם נמלות לא במציאות ‪ .‬ואילם המין האחר מהיחס‬
‫ברואיו יתחייב שישיגהו יתברך מקרה היחס אף על פי שאינו והוא אשר אינו סנת תניח כלל אלא כמו שנאמר אלו השני‬
‫מקדה נשוא עליו יתברך אלא שמקרה היחס הוא נכלל אותם חכמים שוים בחכמה ודומים ז? לזה כי שים אחד מהם‬
‫הדברים שהם קצת מקרה כי המקרה ממנו סקרה נוסף חון אי» סנת חברו ואם נמצא הצסרסות בזה הוא נמלות ולא‬
‫לנפש וממנו מקרה שכלי וזהו המקרה היחסי יהיה נכלל באותו בענינים ואם כן כבר יחשוב שהוא אסשר מזה הצד אבל‬
‫מקרה השכלי ואס כן כנר יחויינלו יתברך מקרה יחסי אם בהסתכלות אמתי יראה שא׳׳א שנאמר שהשם יתברך יש לו‬
‫יהיה יחס נינו ית' ובין זולתו ‪ :‬ד אשר צר^ שיקלגר״ל שכיוצא שום דמות עם‪,‬שוס נמצא אחר כי כבר התבאר בשבעה‬
‫מהשמע כי המסכימים והמ^חסים הם אשר יתאמת להם‬
‫שיהיה הסוג אחד וההבדל אחד באופן שיהיו אחדים במין ואם יהיו מתחלפים במץ עם שהם מסכימים ב»ג לא‬
‫יתיחסו ‪ ,‬ואמי שהשם יתניך אין לו שתוף עס שום נמצא אחר שהוא יתעלה מחוייב המציאות וזולתו אפשר א'כ אין‬
‫ימס בינו ובין דבר מברואיו כי כל דבר מתיחם יחוייב שיהיה תחת מין אחד ואס לא לא יתימם כי לא נאמר זה‬
‫מתוק יוחר מזה לבן ולא שוה לו ‪ ,‬אס כן יתבאר שהשםלא יתיחס עם שום גכרא מננראיו לא על ימס אמתי ולא‬
‫סל ייזס בלתי אמתי‪ ,‬ואס יתיחם לו שוס יחס אפילו שיהיה בלתי אמתי ישיגהו מקרה היחס והוא שיהיה חמה לשוס‬
‫נברא אף על פי שאינו מקרה נוסף עליז וזה המקרה כנר יתבאר שאי אפשר שימצא עליו אחר שאין לו הדמות‬
‫עס שוס נברא ואס גיחס להשס יתברך אי זה מין מזה הימם ראוי שיאמר לו כהעברה ובהקל רוצה לומר כפי‬
‫מחשבת‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫אפשר ואי! הצסרמורז כי! הסחו״ב וכי; חאמשר ‪) .‬ו( סמני שלא כמו שיגאגדגריו ‪ .‬ואתיים ‪6‬י׳ גדעפנו כפי הסשופןז ועל ור‪,‬־ ההעניס‬
‫צא » י הועם האנמי ‪ :‬אסגם האגור אזנלגו עליו י ת' ועל זולתו‬ ‫ית״כ‬
‫בשתוף גמור ‪ .‬הרג י ׳ תסדאי ז׳ל הולמו מהאמרוניה תשנו ‪ ,‬שהמציאות‬
‫׳אמי עליו ית׳ יעל זילחי נספיק ולא נשתוף נדני׳ הרג המורה ‪ .‬והאמה יירה על דמם המורה הימזי אמם ‪ ,‬לפי שהדני שיאמר נהפוק‬
‫שני יעניינים ׳נצלם הטני! נפיזיה ייתר ‪ ,‬ילפי שלא ייכלל הש׳י עם ונר סגייאותיו מו ם מנין ‪ ,‬כי אין חכמתו ממין מנמהנו ‪ ,‬ולא ינלסו‬
‫ילא יניני ר״ין ■כלחני י‪-‬צינני ‪ ,‬היה שנאמר שכל זה יאמר על" ועלינו מתוף לא נספו־ ‪ .‬ועיין ונרי התכם נספרו איר ה' ומהם‬
‫הנין הנ‪:‬ה דעהו ‪ :‬היה מהחי‪-‬ב שישיגהו טקרה היחס ‪ .‬המקרה הזה שזכר הרנ ואמר שאין זה מעלה כעצמו הוא מקרה בנלי שאינו‬
‫נמציאיי‪ .‬הגל היא נמהשנה ‪ ,‬ני היא מזרה היחס נין שני הדגריםלהיותו מהממשנה ואינו מוציאות תמר הרג שיאמר נו יה׳ מ עני ה ‪:‬‬
‫יהוזלק‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נב‬
‫יחייב רבוי ה ק ד מו ת ‪ ,‬ולא יחייב שנוי ב ע צ מו י ת ע ל ה ב ה ש תנו ת המיוחסיס ‪ ,‬י )׳( והחי׳ק ה ה מ׳ שי‬
‫מ תארי החיוב הו א שי תואר הדב ר בפ עול תו ‪ ,‬ואיני רוצה בפ עול תו קגין ה מל א כ ה אשי־ בו ‪ ,‬כאמרך‬
‫הננר הצייר או הנ פ ח ‪ ,‬כי הם ממין ה אי כו ת כ מו שזכרנו ‪ ,‬אבל א ר צה בפעוי‘ תו הפע־י׳ה אשר פע־‘ ה ‪,‬‬
‫כאמרך ראובן הו א אשיר הד ש זה הדל ת ובנ ה זו ה חו מ ה וארג זה הבגד ; וזה המין מ; ה ת א רי ם‬
‫רהוק מע צ ם המיוחם ^ ולזה ראוי שיתואר ב ה ם הבור א י ת עלה ‪ /‬י אחר א שר ת ד ע ש א\ו הפעוייית‬
‫ה מ ת חלפו ת לא י ת חיי ב שיע שו בעניני ם מ ת חלפי ם ב ע צ ם הפו על כמו שי תבאר ‪ ,‬אני‘ כי‘ פעוי׳ותיו‬
‫י ת עלה ה מ ת ח ל פו ת כולם ב ע צ מו לא בענין מוסף על ע צ מו כמו שכא־־נו ‪ ,‬ויהיה ביאיר מ ה שכז ה‬
‫הפרק שהו א י ת ע ל ה א חד מכל הצדדים אין רבוי בו ולא ענין מוסס עי“ הע צ ם ‪ ,‬וכ שהתארים חלוקי‬
‫הענינים‬ ‫אהודי‬ ‫שם טוב‬
‫נזה היחס יאיזר לו יהניך נ ה עני ה ופהקל ‪.‬־ ה והחלק‬ ‫מחשכת פני אדם והוא כפי מחשגת ההמון ‪ :‬והחלק החמישי‬
‫מתוארי החיופ הוא שיתואר הדפי כפעולתו ואין הרצון פו החתישי ‪ .‬יש להקשיח כזה החלק החיזישי איך הכשיר הרג‬
‫שיפעל פקנין מלאפיתי שימצא פו כי זה הוא חמין האיכות לתארו נו יתעלה כי הוא ייאייר שישעל והוא מק‪-‬ה ‪ .‬ונוכל לחיז‬
‫כ׳ מאנזר שיפעל הוא ניקיה כנתינה שיהיה כת פועל והוא‬ ‫כמו שזכרנו ‪ ,‬איל י׳־צה כפעולתו הפעולה אשר פעלה‬
‫׳חכרך אין לו כת פעל הלא עצס פועל לכל הנמצאות וזהו‬ ‫כאומרך ראיפן הוא אשר חדש זה הדלת ופנה חומת פלוני‬
‫וגי׳ ‪ .‬וזה המין חהתואריס רחוק מעצם המיוחס ולזה ראוי מאמר הרב ; ו אחר אשי תדע יכו' ‪ .‬כסי מה שנתשכהו שלמות‬
‫רוצה לומר ולא לסי האמת ;‬ ‫שיתואר כנ ס הפורא אחר שידע המעיין שאלו הפעולות‬
‫המתחלפות הפאות מאתו לא יתחייפ שיעשו פענינים‬
‫מתחלפים כעצם הפועל כי אס יהיה הדיר ק היו מעניני האיכיות אפל פל פעוליתיי יתעלה המתחלפית כלם נעצמו‬
‫לא פענין נוסף על עצמו ; ויתפאר פזה הפרק שהוא יתעלה אחד מכל צד ושהתיאריס חלוקי העניניס הרפים‬
‫הנמצאים‬ ‫קרשיקש‬ ‫אברבנאל‬
‫יחייב רבו׳ הקרטון ‪ .‬אמר היי׳ם מפני שאא יחייב רנוי הקדמון ‪.‬‬ ‫ור‪,‬הי'ק החמישי ובו' ‪ .‬הקשו מים איך בחיי הרנ שיחואר םש'י‬
‫זאת המאה עיינתי בה והשנר‪-‬י בענינת ח א יכואתי אישבה עא‬ ‫נפעולזחיז ני זבו ממאמר שיפעל ובוא ניק־ה ובשינו כי תאמי שיפעל‬
‫אופן שאמות התקנה באיור‪ .‬פירוש שיעשה נר‪ .‬נדרך שי א ׳קביה‬ ‫ובוא מקיה ננהינב שיביב בוז פועל ‪ ,‬ובוא יה׳ אין לו כח פועל כי בזא‬
‫בה דבר ואי; סי^ה נ ס פ ־ המויר‪ .‬שאא מיושבת עא הסדר המוב‬ ‫ע!ס פשיע ‪ .‬ואני אומי כי תאמר שיפעל בוא דעה ביזהו פועל ‪ ,‬ולא‬
‫מנא תי שינובא אעשות האונה במאה ר‪.‬ר‪'.‬א מצ ר ה‪ ,‬ור‪.‬ייתי סבור‬ ‫יהואר בשיי נזב בצל ‪ ,‬כי א‪ :‬מ‪:‬ד מב שכר־ פעל ועשב ■‪:‬עני ‪ ,‬וזב‬
‫בתהייה העיון ני יהיה זה כירויבו והוא שור‪ .‬המ‪.‬ק מ; התא־יב אא‬ ‫אינו ממאמר שיפעל ואינו א׳ב ויק־ב ואב‪ -,‬המדפים גם איה הפרק‬
‫יהייב רבו' נקדמור‪ ,‬שהוא ה בוי א יתברך וייא יזכיי בנא‪ ,‬קרב ון‬ ‫יאפייק נ׳נ דיכא אהריי עשה הי ב המפרש נ׳ע באשי עשה‬
‫נזצד יד‪.‬פו אא הזמן ‪ ,‬וראיה' במורד‪ ,‬רבי יר‪.‬ורר‪ .‬ד‪.‬ריזי שאמר כי‬ ‫אשרקים הקודמים ור‪.‬וסיף אבאר עאיהס ואמר( ‪ .‬לפי שבניא‬
‫זת התואר אא ירייב רבוי הקרנ‪,‬ור‪ .‬והיד‪ ,‬רנראר‪ .‬ייי שוה נ ס כי ס‬ ‫הרב במורה הנעולים שזני למהמיני ההא־יש כבמשך ינייב מעורניס זב‬
‫אפיייושי ואם כ; הקושיא הוא עיייו בזה הצ־ ני איך אמר ה ק רנו ת‬ ‫עם זה ‪ ,‬וזכר במקרה נ מל נפרה נ׳ נ׳א ‪.‬ב;זכ־ ‪ ,‬יאב נב־ק בזב לעשות‬
‫היה ראוי אתיות בקדמות ‪ .‬ועוד קושיא אחרת הקדמות מאן רב־‬ ‫נהה חלוקה ולפרע ההארים למיניה־ ‪ ,‬כדי לנאר אי זב וזבה ראוי‬
‫ויש מפרשים‬ ‫•שכיה היה ראוי אוניר שייא יד‪",‬נ רבוי נ בוי א ית'‬ ‫להרחיק ממנו יה' ‪ ,‬ואי ‪ 1‬כ מבה מוהר להא־ו נו ‪ ,‬ואמר שביב במין‬
‫שאמרו שהוא הפוך והוא בא־יו אניר שו־‪.‬קרמוה רא יהייב רבוי‪,‬‬ ‫בא׳ מבחואריס שיהוואי בדנר נשל נדרו ובוא פי־וש שש שמו שנוכר נאצי‬
‫ואי‪ ,‬זה דרך ה־ישו; אהשיב הנשיוא אא הנושיא שכנ ר התבאר‬ ‫!אנור האדה הוא החי במדנר ‪ ,‬ואמר שבמין בוב מ־והק ממנו יה' ‪,‬‬
‫בכפר ה‪;:‬ריצר‪ .‬כי כ‪.‬ו שינאניר האדם ימצא צידיק אם הומי■‬ ‫לפי שחלקי הגור הם ‪ r ix‬הנגרר ‪ ,‬כי החיות והדנוד הה בנוה האדם ‪,‬‬
‫הסדר ואמר צדיק ימצא ה א־ ם אא נחוש ייזר ובייבד שישאר ־‪:.‬ושא‬ ‫זיחע שהקנ׳ה אין לו ס‪ 1‬נ עליון ממנו ‪ ,‬והנה אליו ישתבך‪ -‬נו עב וולהו ‪,‬‬
‫נושא ודעשוא נשוא ‪ ,‬ו־פי הע;י‪ ,‬יי א ה שהקדמו; הוא הנשוא‬ ‫זאין לי הנול ונו־ה עצמית הנדילהו מזולתו ‪ .‬ולוה אמרו המעייגיס‬
‫ויייישיו; הייזי היה ■איי _ אמ~ בי זה התואר שיר‪.‬יא יחנו איי‬ ‫‪,‬‬ ‫שהש׳׳ לא יסגור י׳ל שאינו נאתו נגדר ‪ ,‬ואין לצו שנאמר שיהיה שם‬
‫הזמן אא יהייב רבוי בבוי־א בישנאמר בי שהוא קדמין ‪ ,‬ובן י נ י‬ ‫כנמצא הוג בולל לו יח' ולכל שאר הנמצאים ‪ ,‬ויהיה נזתווינ המציאוה ‪,‬‬
‫׳שמואר הבו; ר־ה ראוי שייאמי ניפנ׳ שיייא יחייב רבוי בבורא‬ ‫ני הנה הנמצא נאמר עליי ועל זולתו נ‪:‬ד‪.‬וך‪ ,.‬והשוג כ‪1‬א בנאמ־ נהסכמה‪,‬‬
‫י ה בי ך באמרנו שהוא קרנ׳י; ‪ ,‬בי ה א מ ת שד‪',‬ב ?•‪,‬וייר‪ .‬צדק ניצ‬ ‫ולכן אין הנמצא סוג להש׳י ‪ ,‬נם כי השוג הוא זולה ככנול ובוא‬
‫א והוא ‪,‬־קרניות‬ ‫^‬
‫הזמ;‬ ‫מה שעשה משיי המיות‬ ‫נמורגת התמר וההנול כמדרגת הצורה ‪ ,‬זהה נ' וכריה ‪ ,‬ומציאות‬
‫והנמיש־ים מהמשירים האררים הזשייר הננייא וס ־‪ :,‬והיא אמייו‬ ‫הש־י ותיונ המציאות נו היא ונר אחו מנלי רנוי ולא תלין■ ושנוי ‪,‬מה ‪,‬‬
‫שאא יהייב שנוי בעצמו ית' בה שהנוה המותשים אמנם זאת הניייה‬ ‫ואיה אין נו סוג ולא הנדל ‪ .‬והמין הי׳ מההא־יה זש־ ה־נ שהיה‬
‫והוא הק־ניין ייא נתיישבה נ סד ר ראוי שדיך שי א יבא ב־ ספק‬ ‫בשיהוא־ הונר נמלק גדרו ‪ ,‬נמו שיתמכר האד־ נהיות נלכד או נדנו־‬
‫)‪ ( I‬וההאק ההמישי נו וזה הגיי‪ ,‬נק התארים ררוק ניעצס‬ ‫נלנד וכמין הוס ג׳ר מרותק ניהש׳י ‪'' ,‬פי שאה היה לו תלק מהות ‪,‬‬
‫המיוחם ‪ .‬פי' ותובא אר‪,‬אר ‪::‬דם ה כוי א יה ם־ך‪ ,‬מש^ זד‪ .‬שתאמר‬ ‫כיה מבוהו מו־כנ ‪ ,‬ונכלל השקיות וה המי; כ‪; :‬יו־‪ .‬המי; הא׳ ‪:‬‬
‫שר‪,‬וא נ ־ א העו־ם וברא היא־אים ׳־‪.‬שנאים והארי‪ ,‬או שועא‬ ‫האמנם ראי' שנרגיש למה אמר הרנ נמין הזה וזב ענינו ההיונ ‪ .‬כי‬
‫עושר‪ .‬נאמרו מי פי‪,‬א ינ ש ה קורא ה ־ויו ה ני״איני ואייר נא פעא‬ ‫כנה במין בראשון נ׳ב פנינו החיוכ ‪ ,‬וביב די נמב שאייר ווב המין‬
‫ה' אמיענהו ואמר נ ד ב ־ ה' שניים נעישו ‪ ,‬שאאי הפעיאית יייהסו‬ ‫מהי‪.‬אר'ה מרואקיס ‪ .‬ונראה לי שנסין בא' לא איי־ ב־נ ול ‪ ,‬לפי‬
‫אאיו אא מצד תנונו ה במו שיאמי במישאו‬ ‫שכיה תותר הדנר כגדרו השלה ‪ ,‬אמנה נהיות הוא־ו נ דני תתר כאלו‬
‫תאמר החי היבול הנמצא ‪ ,‬אס רנונו נו במו שיאמר בדנ אח־י וב כת‬
‫השלילה ונרצה נתי שאינו מת לא שנמציל נו ענין החייה ‪ ,‬ונדנה הנמנא שאיני נער־ לא שייונל נו הייניאוה נמניילותו ‪ ,‬הנה או ליל יהיה ב״ין‬
‫ממנו יה' ‪ .,‬ני ב־כ יאניר חת־י וב כי כני נהא־בו יחח־׳‪ :‬בתלה לבי־יח על ש''י״חו לא לה״נ נו דני בהוא ‪ ,‬ומפני ‪: 1‬‬ ‫ה‪1‬ה מהתארים נמנע ממגי‬
‫איי־ כרנ שלא ידנר בנב נוב במין'׳בהא־יס ‪ ,‬ני אה כאוהב שנתה כה התיונ שאנחנו מהייניה ט ית' עני; או־‪.‬ו התי'‘‪,‬־ ‪ ,‬לא בשיניא 'בי־וי‪.‬‬
‫על שלילה בעדיו או לימיו על שיייייחי ‪ ,‬ונהייה ענינו בתייכ ביה שק־יתי בשק‪-‬יה בייין ביאשי; ‪ ,‬שהוא תא־ בדני־ נגד־ו ‪ ,‬שיו‪,‬׳; נ־יו‬
‫לומר נו שפנינו בסיונ ‪ ,‬בי נביובו נד־י ידוע שהוא היוני וההאק בג' שיתאי ביי־ כעני; ״צא ניאמהי‪.‬׳ ‪ ,‬החלק ב‪ 1‬ב בג' מההא־יס היה‬
‫אני' השינה וה מייא־ה‬ ‫יבנה אמר ברנ שיהיה איניה ‪ ,‬מריו שנדע ‪1‬לרב לא ’ ביב כייוה‬ ‫בשיהואר כרכר נעני; מקיי יוצא י״‪.‬׳‪ .‬יחו‬
‫שברמה ממנו מהדנק וממנו מהפ־ק ‪ ,‬יבייחרנק בוא בשגית ‪ ,‬יבקי ‪ ,‬יבנשס ‪ ,‬ובזי׳; ‪ ,‬יבייקום ‪ .‬יבייהניק בוא המשפ־ ‪ ,‬יבדצור ‪ ,‬ביש יהציתני‬
‫שאינו גשם שלא ישול התה איפיה ה׳ש חשייב וצי' נ׳א התה ככמה( אנל מה שביה אנש־׳ להארי נו בוא באיניה נכי‪ ,‬ו' מיניו ‪ ,‬שבס קני;‬
‫יענין ‪ ,‬יבבת בשנע׳ ולב בח ענעי ‪ ,‬ולפעיייח יבהפעלוח כשלא יחה‪1‬קו ב־ידוה ההם כי או יביב קנין ‪ .‬והא־ והמונה ‪ ,‬ובנה הינ עשב‬
‫יאשונב ייופה בולל מהוג האיכית ‪ ,‬שלא יחואר ני בשיי לפי שהוא מק־ז ‪ ,‬וא׳א שינשא כי אס נגשש ‪ ,‬ובש׳י אינו גשה ‪ ,‬ולנ; לא יהיה נישא‬
‫סמק‪-‬ריה‬ ‫‪-------------------‬‬
‫*( נפלאת׳ איך שכח דניי ביי נפ‪-‬ק נ׳ת ‪ ,‬שנהיית הפאר נוהן‪ .‬עלהמהואי יתויינו דנריה ינים קדומים ‪ ,‬וו‪ :‬ג׳ב דנרו פב ‪ ,‬שבתא־יס‬
‫מצד ינזש הזמן לא יחייכו רנוי הקדמוה ;־ו הקדמי!'( ‪ ,‬והכוונה וכריה רגיה קדומיה ‪ .‬הנידפיה יג׳ט‬
‫‪75‬‬ ‫עה‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק נב‬
‫חעניגים ^■בים הנמצאים בספרים הטורים עליו יתעלה‪ ,‬הם מצד רנוי׳ פעולותיו לא ספני רבוי בעצסו ;‬
‫החלק( ^‬ ‫וקצתם להורות על שלמותו בפי טה שנחשבהו שלמות כמו שבארנו )בפרק >*ו מ׳ו ומיז ט>ס‬
‫ואמנם אם אפשר שיהיה העצם האחד הפשוט אשר אץ רבוי בו עושה מעשים מתחלפים ‪ ,‬הנה‬
‫יתבאר לך אחר זה כמשלים ‪J‬‬
‫פרק‬
‫שם מוב‬
‫בדיל והיא איו המלס האחד הפשוט אשר אין רגוי בו לא‬
‫מנמיות ולא מעביבים ולא ממציאות ומהות עושה מעשים‬
‫מתחלפים‪ » ,‬ה יתבאר בפרק שאחר וה במשלים ‪:‬‬
‫פרק‬
‫אנרבנאל‬
‫והתחלה שהם פנסרפים ^ו)ול ‪ ,‬ולמס שהוא )הס התחלה ‪ .‬ואני אשיג‬
‫לוה שהונ דני גאן מההגפרסות הישר שהוא השוה גשגי המצפרפים ‪,‬‬
‫ושלא יפצא ניגיהה שוה הפוש נפהותיהם ופגינה נלתי פנין הצרוף ‪,‬‬
‫נאלו תאמר נאנ וננן פשגיהם הם מדנריה ואין הפרש ניניהה ‪ ,‬ני‬
‫אם נענין הצירוף שהאחד הוא האנ והאחד הוא הנן ‪ ,‬או אחי הוא‬
‫שהוא מחו״נ המליאות ‪ ,‬ונל זוצסו אפשרי המציאות ‪ ,‬ואינה א'נ נופלים‬
‫סחת הליוף הישר ‪ .‬וננר הפיר הרנ פל וה נאומיו ני מסגולת שני‬
‫הפלפרפיס ההתהפן־ נשווי ‪ .‬והוא מוויינ המניאוס ומה שוולתו אפשר‬
‫המליאה א'נ אין הצפיפות ניגיהם ‪ ,‬ואומר אגי עוד שאם אמיגו נו‬
‫ית׳ פלה והתחלה אינו ננחינח הצרוף ‪ ,‬ני אה להיותו תואר פעולה‬
‫שהוא סננ ופלל פלוליו ‪ .‬והוא יס' התחלה ופועל לנל דני ‪ ,‬וחור‬
‫וה א׳נ לתארי הפעולות לא לתארי הצרוף ‪ :‬ואחר שנפל הינ היות‬
‫הלטיפות ישי נינו יח׳ וני! וולתו ‪ ,‬ניאר פוי שאין ניניהם נפי האמת‬
‫הלטיפות נלתי ישי ‪ ,‬והוא אומר אמנם שיהיה ניניהם קצת יחס דנר‬
‫שיחשנ שאפשר !אינו ‪ p‬שא׳א שילוייר יחס ני! השנל והמראה ושניכם‬
‫תנללה מציאה א׳ נדפתנו ‪ .‬ווה הנשק קשה » ד שיאמר הרנ שהמציאה‬
‫סנלול לשנל ולמראה נשוה ‪ ,‬ני הנה הננל הוא עצם ‪ ,‬והמראה הוא‬
‫מקרה ‪ ,‬ו^ין תנללס מציאה אחת ‪ .‬אנל פי׳ דנריו ששניהם תנללס מציאה‬
‫אחת לדעתו וסנרתו ‪ ,‬והדעת יהסנרא שיש לרנ היא שהמציאות מקרה‬
‫מיה למהות ני! שיהיה פצח או סקרה וולתי נהנה הראשונה נמו שינא‬
‫אחיי ‪ , w‬ופל וה אמי נאן לדעתנו ‪ .‬ואמרים פי׳ לדעתנו י׳ ל נפי‬
‫הדעת המשתתף ע'ד הפניה לא נדי\ק ואמות ‪ ,‬והיחס פפות ^ נ שאה‬
‫לא יפיל הימם נין הדנייה שהה משני מינים נמו האדמימות והירקות ‪,‬‬
‫ונ׳ש שלא ׳מנא• נדנרים שהם החח שני סונים ננמה והאיך ‪ ,‬אינה‬
‫ואיננה ינוייי שיפיל היחס נץ הש׳י ווולחו שלא יפיל תחת מין אחד ולא‬
‫התה סוג אמי חסהון ולא סוג עליץ ‪ ,‬ולא ינללם ז נ י ני אס שס‬
‫המציאות שנאמר ית׳ ועל זולתו נשמוף השם נלנד ‪ .‬והנר השחיל רנ‬
‫חסדאי לנאי שלא יאמר שם נמצא עגיו ית׳ ועל וילתי נשתזף כי אס‬
‫נספיק ‪ ,‬והוא דני אין ראוי להאמין ‪ ,‬לפי שמה שיאמר נספוק נאמר‬
‫נמזות ויסר ‪ ,‬והנה אין מציאותו ית׳ ננלל עם מציאות זולתו נפחות‬
‫ויתר ‪ ,‬ני מציאותו מסויינ ומציאות וילתו אפשרי ואין ענץ להם‬
‫שיכללה ‪ ,‬נ• אה השם ן )נ ד‪ ,‬וזה נלי ספק מנין השם המשותף ‪ ,‬שיאמר‬
‫נשה ולא נעטן ואיני מענץ הספק ‪ ,‬ולנן אמר הרנ שאין ניט ונץ‬
‫זולתו ענין שינללס נשוה פניה ‪ ,‬ואחר מוד ואצו סיס ניניהס יחס היה‬
‫מסמיע שישיגהו סקרה היסס ‪ ,‬ואמפ׳י שאין זה עקרה נעצמו יס׳ ‪,‬‬
‫רצה שאס היה יחס להש׳י מה זולתו היה משיגהז מקרה היחס ‪ ,‬והוא‬
‫נשנל ‪ ,‬ר׳ל שנהשחנות סוולח המיוחם אליו ינעל היחס ‪ ,‬והוא שנד‬
‫מה נכפול יחסי שהיה לו לוולמו ‪ ,‬פי שמפני וה כתנ הרנ על ה׳‬
‫למנול ישנ ני יחסו הוא אל הפינים שהיו מעיד קיימים לא אל האישים‬
‫הנפסדים )עיין נפרק י׳א ליאשץ( ‪ ,‬אנל הפקרה ניחם הוה הוא מומשנה‬
‫ואינו נפליאיס‪ ,‬ולק אפר הרנשאיווה מקרה נעצמו ית׳ אנל הוא‬
‫קצת מקרה שהוא ננמינה השנליס ‪ ,‬שאנחנו נאמר שהאדון נמות ענדו‬
‫ישיגהו מקרה היחס נשאינו א ו ן ננט שהיה ‪ ,‬ולפי שוה מהעחשנה וצא‬
‫מהמציאות נמצמו אמי הדנ שיקלו אל המון לחארו יס* נחארי היסוסיה‬
‫נאלם לא ע׳ד סאמת ני אם פל דין הפנרס ‪ :‬והחאק החסישי מתאר׳‬
‫החיונ היא שיתואר הדנר נפעולתו ‪ ,‬הססנל נדנרי ררנ שלא אמר נל‬
‫י׳ החלקיה אשי קיטו נ ז י ן נ ן מתארי החיונ נמו שאמי נוה ‪,‬‬
‫והוא לפי‪:‬הדינים הי' אשי וני אפשר שיפורשו תארי הסיונ נין מגידו‬
‫או חלק מגדיו או אינוס או צרוף ‪ ,‬והס גמגעים נפקו)צ׳ל נחקוןיית׳‬
‫נפי כאמת ‪ ,‬ואפשר ג' נ שיפורשו התארים ההם פצמס ניח־ שלילה‬
‫ויהיו מותרים נו יח׳ כאלו תאפי החנם שר׳ל שאינו סכל ‪ ,‬והרחום‬
‫שי׳ל שאינו אנור ‪ ,‬והאנ שריל פאיגו הנן וק השאר ‪ ,‬אנל תארי‬
‫הפעולות הם חיוניים מנל צי ‪ ,‬ולנן אמי נהם מתארי המיונ מה פלא‬
‫אננר נאהייס ‪ .‬ואמי הינ שתאח■ הפעולות הם מותרים לתאר נו הש׳י ‪,‬‬
‫לפי שאינם מורים על הרנוי נלל ‪ ,‬ולא על הגשמות ‪ ,‬ני עם היותו עצם‬
‫פשוע אחי נמ■ יפעלפפולוס שונוס‪ ,‬נמו שינאי נפרק הנמשך לוה ‪.‬‬
‫ניופי׳ ‪ .‬והר׳ הסדאי סתר זה נאמרו שאין המלט פשיסואר הש*׳ נפלה‬
‫הנמצאים בספרי מ בי אי ם המזרים עליי יתברך קצתם מצד‬
‫רביי פעילותיו וקצתם להירות על שלמותי כפי מה שנחשבהו‬
‫שלחות ולא מפני שימצא רביי בעצמו ‪ .‬ולחה שישאל ספק‬
‫המקרים ‪ .‬ואחרי ‪1‬ה משה מופה מימי מל נ> מין מד' מיגי האינוח ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והנה אמר נמין הא' כאין הנדל נין אמינו הנגר או החנם להגיד‬
‫שלא לני ינלולזה המיןמההיכוה הה;ין ומגין נדניי םהג ש מיי ם‪ ,‬מגי ‪,‬‬
‫כי מ ה החנם מם היוהו שלמות שגל נ״ה שהמגמה קגין אליו ‪ ,‬הוא מין‬
‫מהאיכות ‪ .‬וכן אמי שאין הפרש נין אמרנו גוהר י׳ל ירא חמא ‪ ,‬וגח‬
‫אננרנו רתמן ‪ ,‬ני וה ווה הם קניינים כנפש ‪ ,‬וכלם ממין האינות ‪ ,‬ולא‬
‫יתואר א'נ הש׳י לא נתנם ולא נרתום וחנון ‪ ,‬כנתינת היותם קנינים‬
‫חוקיה לנפש ; וכן ניאר נמין הנ' שהוא כת טנמי ולא נח פגמי ‪ ,‬שאין‬
‫הפיש נין אתרנו הרן או הקשה ונין אמרנו החלש והחוק שהוא הינול ‪,‬‬
‫שאמר ‪1‬ה ג'כ לנאי שלא נוכל לתאר הש׳י נתוזק ויכולת להיותם נח‬
‫מנטי נו ‪ ,‬ני הם איכיות ‪ .‬ואמנם נמה ינינו שני מיני האינות האלה‬
‫ר'נ הקנין והמנין ‪ ,‬מדכח המנמי ולא נח טנמי ‪ ,‬כנר ניארו הפילוסון(‬
‫נספר המאמרות ‪ ,‬כהקנין וכטנין ‪ ,‬הם התכוננות הנסנאות ננפש ‪ ,‬והנס‬
‫הנונמי ולא נת מנטי ‪ ,‬הוא כפי התוג ותכונת המימי ‪ .‬נ• נהיות‬
‫האדם מונו וה־כנתו חוקה נל כן שיפמל נקלות ויתפמל נקושי גדול‬
‫נאמר שיש נו נח ענטי ‪ ,‬וכאשר ינמל נקושי ויתפמל נקלות אין לו נח‬
‫מנעי ‪ :‬והמין הג' ‪ ,‬מהאיכות הוא ההתפענוח והפעלות ‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫שאימימור‪ ,‬הנ״שן וירוקות הפתדן ‪ ,‬אמנה יתר‪,‬דשו מהפעולות הניט לדם‬
‫והיוח ור‪,‬מ־ן הדי ‪ ,‬הוא תמונה ותאי והוא האינות אשר ישיג לדני‬
‫מצי הנמה נאמת הארון הקצר ינדהיה לוה ‪ ,‬ני הנה האורן והרומג‬
‫והעומק המיגנלים ‪ ,‬הש ממאמר האיכות מתין התמונה ומתואר ‪ ,‬וניאי‬
‫הרג אין ו' עיני הסיכות האלה הם מרומקים מהש׳י ‪ ,‬והתחיל מהאמרון‬
‫אשר וכר דשמין ליה שהוא התמונה והתואר ‪ ,‬שכיון שהש׳י אינו גשם‪,‬‬
‫לא יקנל דני נומקרי ככמה ‪ ,‬ואינו מתפעל שישיגהו מן ההתפעלות וגס‬
‫אק לו נת טגעי ‪ ,‬ועו׳א ואין לו ההכנות שישיגהו הנח ‪ ,‬לפי שהמין‬
‫הוה הוא כפי הכנת הגוף ומונו ‪ .‬ועל המין שזכר ראשונה מקנין וענין ‪,‬‬
‫אמי ושישיגוהו העציצים נעגוה וכנושת ‪ ,‬רצה לומר ומינו גם כן‬
‫שישיגוהו העניניס ההם לפי שהמינים האלה נלם לדני הגשמי*‬
‫המויכנ מנוף ונפש ‪ ,‬ימי שאינו נשם א׳א שימצאו נו ‪ :‬והנה היצרן‬
‫הרג לומר עוו ולא מה שישיג נעל נפש נאשר הוא נעל נפש נגריאות ותלי‪,‬‬
‫לפי שהעניניס שוני נקנין ונענין ונענוה וננושח מנואר הוא מעניינם ‪,‬‬
‫שלא יתואר הש׳י נהם לכיותס תכונות וקניינים גשמיים ‪ ,‬אנל הקניינים‬
‫שהם ננעל נפש נמה הוא נעל נפש ‪ ,‬נתכמה ו־תשיוח והיושר יחשוב‬
‫האדם שכנר יתואר נכס הש׳׳ ‪ ,‬ל‪1‬ה הוצרך לומר שגס אלה אסוריס‬
‫ונמנעים נתקו שהם כלס ננריאית והחולי ‪ ,‬שהם תכונות גשמיות נהחלט‪,‬‬
‫ווה נורן הלשון הוה ‪ .‬ותתס רנריו הרב נאומי שכל אלה מיני כתארים‬
‫נמנעים נו ית׳ להיותם מורים על הרכנה שא׳א שימצא ני כי הוא אמד ‪:‬‬
‫וד‪,‬חלק הרבי י מההואריס הוא שיתואר הינר נימוסו לוולתו ‪ ,‬אמרי‬
‫שהניא וכטל הרג מיני התארים הענמייס ומיני התוארים האינותייס וכר‬
‫נמלק הרניעי הוה מיני התואיים הצרופיים ‪ ,‬ואמי שהימם שיהיה להש׳י‬
‫עם זולתו ‪ ,‬כאלו תאמר הימן או המקום ‪ ,‬או להצטרפות נני אדם‬
‫כאלו תאמר אב נניס וארון ענדיס ‪ ,‬שיראה נתתלת כמהשנה כיון שאינה‬
‫ממיינים רנוי ילא שנוי נענס המתואר ‪ ,‬שיאו׳ שיתואר נהם הש׳י ‪,‬‬
‫אנל עם העיון הרק נראה המנעו מהם ‪ ,‬אס מהמקום לפי שמי שאינו‬
‫נשם לא יתייהם אל כמקום ‪ ,‬ואס אל הזמן לפי שהוא מקרה דנק‬
‫כתנועה והתנועה ממשיג׳ הגשמים ‪ ,‬ומה שאינו גשם לא יפול החס‬
‫התנועה ולא ימנהו כזמן ‪ .‬וכני כתר כמאמר הזה הר׳ חשדאי ככפיו ‪,‬‬
‫וכתי נ׳ אם כיה הזמן נצסיי כדעת ה‪,‬ילוכוף ‪ ,‬ה‪:‬כ יהיה להש׳י יר‪.‬ס‬
‫עמו ‪ .‬והון מכנודו אינו כן ‪ ,‬כי היחס הוא נין הינריס שהס מין‬
‫אמד ‪ ,‬כמו שינאר הרב ‪ ,‬ואין יהיה יתה נין הש׳י ונין הומו ‪ ,‬אף‬
‫שיהיו שניהם ננה״ס ‪ .‬והנה כפי דעת הפילוכוף ננצחיות הנמצאיס אין‬
‫יחם נין התומר ראשון ונין הזמן נהייתם שניהס נצהיים ‪ ,‬נ׳ש נין הש׳י‬
‫שהוא מחו״נ כמציאות עם הזע[ שהוא מקרה נשוא נמקרה אחי שהוא‬
‫התנועה ‪ ,‬ואם אחינו שיהיה הימה נשלילות ההתמלה להש׳י ולזמן ‪ ,‬א׳נ‬
‫מורנו אל תאר• השלילת ‪ ,‬והשלילה והעיר אינו יחס ; אם‪.‬נם מקום‬
‫המקירה אם יש נינו יח' ונין ינר מנרואיו ימס אמתי ‪ ,‬עתה ניאר‬
‫הרג שיחס הצירוף לא ימנא נין הש׳י ונין ניואיו ולכן לא יתואר כתואר‬
 ‫מורה נבוכים הלק ראשון פרק נג‬
‫פרק נג אשר הביא המאמינים מציאות התארים לבורא להאביין בהם ‪ ,‬א קריב לאער הביא‬
‫מאמיני ההנשמה להאמין בה ‪ ,‬חה ‪ ,‬כי מאמין ההגשמה לא הביאהו אליה עיון‬
‫שכלי ; אבל נמשך אחר פשוטי הכתוב ‪ ,‬וכן הענין בתארים ‪ ,‬כאשר נמצאו ספרי הנביאים וספרי‬
‫התורה שיתארוהו יתברך בתארים ‪ ,‬לקהו העטן על פשוטו והאמינוהו בעל תארים ‪ ,‬וכאלו הם‬
‫רוממוהו מן הגשמות ולא רוממוהו מעניני הנשמות ‪ ,‬והם המקרים ר׳ל התכונות הנפשיות ‪ ,‬אשר‬
‫הם כולם איכויות ‪ ,‬וכל תאר שיחשב מאמין התארים שהוא עצמיי לבורא יתכרך אתה תמצא ענינו‬
‫ענין האיכות ; אך על פי ב שלא יבארהו בו ‪) ,‬ח( רומה במה שנהגוהו מעניני כל גשם בעל נפש‬
‫חיה ‪ ^ ,‬ועל הכל נאמר דברה תורה בלשון בני אדם ‪ ,‬אמנם הכווגה בכולם לתארו בשלמות ‪ ,‬לא‬
‫בעצם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק נ ג א ר‪,‬רונ לאשר הניא וכו׳ ‪ .‬ר׳ל מפני זה אומר‬ ‫פ ר ק נ ג הטוגה כזה הוא כי התאתיניס החואריס כאל‬
‫קרוב כי מאמיני ההנשמה האמינו נפשפי‬ ‫יח׳ אשי הכיא להאמינם הוא קתכ לאשי הכיא‬
‫הפמוכים המורים נשמות נאמרו עיני ה' ויד ה׳‪ .‬אכל מאמיני‬ ‫להאמין נהישתה למאמיני';יזה כי האמיני הי שמי' לא הניאם‬
‫התוארים לא האמינו עיני ה' ויד ה' איל האמינו התארים‬ ‫להאמין כה ענין שכלי אכל השכל הוא סיתי שהוא גשם‬
‫נאמרו הכס ורוצה ויכול וגס שכלם הניאם לזה לפיכך אמר‬ ‫אכל הניאם להאמיגה להמשכם אמיי פשוטי הכתוכים‬
‫הרג קרוג ‪ :‬ב שלא •נארהו נו דומה וכו'‪ .‬ר״ל מפני זה האמינו‬
‫וכן הטנין נ תו איי ס כי לא הכיהם להאמין כהס עניןשכלי‬
‫נו יתעלה תארים אכותיים מצד שראו כל גשם נעל נפש‬ ‫כי השכל ימאן זה ואמנם הכיאס לזה כאשי נמצאו ספרי‬
‫הנכיאיס וספרי התורה שיתאיוהו נתיאי־ ס ‪ .‬ואמנם אמר‬
‫מיה יש לו תארים אכותיים ולכן חיינו לו יתעלה תארים איכותיים‬
‫ואע״פ שלא יכארו זה בפירוש ‪ :‬ג ועל הכל נאמר דכרה תורה‬ ‫הרכ קרוכ לרזה שאס היו הכתוכיס הס המכיאים להאמין‬
‫ר״ל אנחנו מא״יני הדת האמת׳ נאמר כ׳‬ ‫‪,‬‬
‫בלשון כני אדם‬
‫כתואייס היו מאמינים ג ס כן נעלי התוארים שהשם‬
‫מה שתארו לו יתברך תארים רבים ועיניס וידים הות מנד‬ ‫סלקי ממנו הגשמות ומיינוהו‬ ‫‪,‬‬ ‫תעלה הוא גשס אכל‬
‫כתואריסוזו היא ה סנ ה אשר אמר בהס הרב קרוב ולא אמר‬
‫מאמר החלטי כי אשי הניא למאמיני הגשמות להאמין בהס הביא למאמיני התארים להאמין ב ס‪ ,‬כי אם‬
‫היה הדבר כן מאמיני התארים ג ס כן היו מאמינים הגשמות ‪ ,‬אבל הם סלקו הגשמות ותארוהו נתוארים‬
‫למה שיראו הגשמית היא מגינה י מפוי סס שאין ראוי שיתואר השם יתעלה לו ולא יאמיני זה בתארים‪ ,‬ו א מי הייב כ יא‬
‫הוא מרוחק מהגשמיות הוא מרוחק ג"כ מעניני הגשמות ‪ ,‬והס התכינות הנפשיות אשר הס כלס איכיות והס נמצאים‬
‫שלא‬ ‫נג שס ‪ :‬וכל תואר שיחשב מאמין ה תיאיי ס שהוא עצמיי לבורא יתעלה אתה תמצא ענינו מן האיכות אע״ס‬
‫ינארהו ‪ .‬והנה התואיייס הנמצאים כאל יתעלה כפי דעת מאמיני התואריס ‪ ,‬דומה נ מ ה שנהגוהו מעגיני כל גשם נעל‬
‫נפש חיה ‪ ,‬והרצון בו כי למה שייאו כי כל גשם בעל נפש חיה יתארו בתואריס יתארו השם באלו התואריס וא״כ‬
‫אס השס יתיאר בהס יהיה גשס יעל הכל אנו המאמינים תורת משה לא בעבור זה נאמין בתואריס בעבור שתארוהו‬
‫תוי ה בלשון ב׳׳א לא לסי האמת ‪ :‬ואמנם הכוונה בכלס לתארו בשלמות ‪ ,‬רוצה‬ ‫הנביאים כי על הכל נאמר דברה‬
‫לומר כי כשאנו קוראים להשם רחום וחנון לא נעבור שיש לו המיה בנפש כ״א היה הדבר כן היה מקבל הפעלות אבל‬
‫האדםשמי שאינו רואה ולא שומע אינו משיג שוס דבר ומי שאינו משיג המיה‬ ‫בעבור ת א ת בשלמות כי יחשוב‬
‫וחנינה‬
‫קרשקש‬ ‫א ב רבנ א ל‬
‫פ ר ק נ ג )א( דוטה נטה שנהגוהו סעניני נל גשם נ עי“ נפש‬ ‫האמנם יש נזה ספ־ ‪ ,‬והוא ני הרב כםי‪,‬דצ לנאר כאן כחארי הפעולוח‬
‫היה ‪ .‬הרצו; נו ונל מה שידמו ההטו; ויחשבו שהוא‬ ‫אינה יןניינש תמי! האיכיח הראשון שהוא ׳זנין ושנין ולא ניאד אי; )‪:‬׳ל‬
‫שלטות לנל גשם בי;ל נפש היה תארוהו נו ולזה ייחסו ׳‘ו‬ ‫איך( לא יכוסו רמי; הג׳ מן האי־ח והוא ויין הכפעלוה והההפעלוה ‪.‬‬
‫וככר ראיה׳ יהשוית זה דנריס לא ישרו נשיג׳ ‪ ,‬גיוגי שלא הגישו צהנוח‬
‫שני! ההשפלוח וההתסשלות שהוא המין הג׳ הגזכי ויכאיכית כמו שיא נסכי הראמרות ‪ .‬ומה שגראה לי נו שאותו מי; מהאיכות לא 'אמר כפי‬
‫ספושל כי אס כפי המתפשל ‪ ,‬ראה דריי א־יסשושילוס ששש־ שההתפשיות החזק נאריכות ההשארות ‪ ,‬כאלו תאמר שתדמימות הנייש! וירקות הפתדן‬
‫אמוס התחדשו ייהפעלות הגיע לדס ולרות ‪ ,‬ומי שנג־א של ויוג כ־ והיו נו אלו סמקרים קשי סכסי־ סוא אשר יקרא איכות ההתנשלות ‪,‬‬
‫והנן ייאה מרירי הסילושוי שההפשלות וההתסשלות‬ ‫ומה שיהיה ״תנו קל ההם־ה נמו האיש שקנל הכשלות כתאתי ‪ ,‬יא— הכשלות‬
‫שגיהס מיותהיס אל היקנל דתתפשל אס נסיזק ואס נקלה אגל לא יכלו פג הכושל ‪ ,‬ולכן תא־י הכשויות א׳א שיכנסו נזה המין מהאיכות שהש‬
‫נכי הכושל ולא ככי סמתכעל ‪:‬‬
‫פ ר ק נ ג אשר הניא הטאטינים ונו' ‪ .‬הניא ה־נ הכרק כזה לנאי נו שינוי הכפולות אכשר שינא גיפושל אהד פשוש ‪ ,‬ואמי שקרה‬
‫ל״אתיני התאיים נהמשכם את־י כשוט׳ הכתוניס קרוי למה שק־' לגיאמיני ההגשמה ‪ ,‬והגה אתר קרוב ולא אמר נמו שהניא ‪ ,‬לשי‬ ‫^‬
‫שמאמיני הגשמות ״)או דשתם מכייש נכתוג ‪ ,‬פין ה' ‪ ,‬יד ה׳ ודומיהס ‪ ,‬אתגס מאמיני התא־יס שהאמינוהו הכם ‪ ,‬יכול ‪ ,‬רוגה ‪ ,‬ת׳ ‪ ,‬שכלס‬
‫הניאם לזה ולקחו אותו מהקדמות הכתוב ככי התולדה ״הס ‪ ,‬ולו׳א נהם קרו‪ , :‬כ■ הס לא התמינו התארים רנריס גשתייס ככי כשש הכתו‪, :‬‬
‫כי אס שכליים נכי ממש־ רהכתוניס ‪) .‬עוד הוסיף ■;יייו ה־ב הטפיש ואודרן הפרק הזה הניא ה־נ לנאי שהכעוגית הרתתגכות לא יתיינו‬
‫התתלות ושגייניס מתתלכיס נכועל אותם ‪ 1 .‬א״־ שק־ה לגיא״יג׳ התא־יס כהמשכה אסרי כשושי הכתיייס קדו‪ :‬ל״ה שקרה לתאמיגי ההגש״ה ‪.‬‬
‫והגה אמר קרוג‪ ,‬אמגס מאמיני התארים שהא״יליהו חכם יכול יוגה ת׳ ‪ ,‬שכלם ושב־תס הייתס ;זה ‪ ,‬ולקחו אותו מהקדמות הכתוב ככי‬
‫התולדה מהם ‪ ,‬כ' הס לא כאמינו כתאיים גש״ייס ככי כשש ככתיב ‪ ,‬אבל יאמרו שכס ‪-‬ותגייס שעלייה כפי הסברא הלוקחת הקדרותיה‬
‫מהכתוניס ‪ .‬ולזה את־ קייב למה שהביא ‪ ,‬לכי שמא״ילי הכגש״ה לא נאי אליה נכי שנגה ‪ ,‬כי אם נכי כשישי הכתיביס ‪ ,‬חמגס כשלי התארים‬
‫ואטד היב כאי‘! הס רוכיטוהו בזן הגשטות יייא‬ ‫נאו אליהם ככי שכלס פס היפנה הכתובים להן הוא או״ר קרוב לדבר ואילי ר״ו‬
‫יריטטוהו טעני ני הגשטות ‪ .‬לומר שממה שביתו נו לבלי ‪ ,‬כס נדהו מלייתס גשמה לנו־א ית' וירומסוה׳ ממנו ‪ ,‬ינהיותס סייתהיס‬
‫אליז ה־אריס ‪ ,‬הנה ימשכו בהכרח שנייג׳ הגשמות שהם המקריים ‪ .‬וביאר תי זה מהמקיייס ‪ .‬ואמי התבונית הנכשיית שעם היותם‬
‫נכשיות הס איכ״ת ‪ ,‬ואשכ׳י שהם אמר )נ׳ל שהמא״יך תאר עג־ויי הנם נשיתק־ זיבת! ענ״נו ‪■/‬׳)תנהו משנין האיכות ‪ ,‬ואין ‪-‬אוי שיששה אדם‬
‫נכשיש״ הכתובים נשנץ ה־א־ים ‪ ,‬את־׳ ‪:‬כנר למדו תזיל שרב־ה תרם נלשי; בני ארם ‪ .‬ועם היה שאמר ז‪ :‬שג ההגשמה ג'כ תכלול שנין‬
‫התא־יס ‪ ,‬שהוא סשיף מסישיב׳ ההגשמה ‪ ,‬אכל היתה כוונת התו־ה בתארים א' מב' דבריס ‪ ,‬אם לתא־ הש׳י בשלמות ‪ ,‬ולכי שהה״ין יחשוב נשלמות‬
‫התאניים התנה כאלי תחמר הכם יכול תי ורונה ווילת‪ , :‬לכן תת־ אותו נהם ל;ג ד שהות ית' ש־ בכל מה שיאניר שלמות ‪ ,‬אבל לת שימצא נו‬
‫שגי)‬
 ‫עו«‪7‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ‪u‬‬
‫בעעסהענץ ההוא אשר הוא שלמות לנעלי הנפש קועבראות ‪ ,‬י ודבים תארי מעזל«יז המתחלפות ‪,‬‬
‫י ולא נד^חלף הפעולות יתחלפו הענינים הנמצאים בפועל ‪ .‬ואני אמשל לך משל ב>ה ‪ p‬העניגים‬
‫הנמצאים אתנו ‪ ,‬ריל שיהיה הפועל אחד ויתחייבו ממנו פעולות מתחלפות ‪ ,‬ואף על פי שלא יהיה‬
‫בעל רצון ‪ ,‬נ״ש אם היה פועל ברצון ‪ ,‬והמשל בו האש תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם ‪ ,‬תבשל‬
‫ותשרוף ותלבין ותשחיר ‪ ,‬ואלו יתאר האדם האש כשהיא המלבנת והמשחרת והשורפת והטבשלת‬
‫והמקפיאה והמתינה ‪ ,‬היה אומר אמת ‪ ,‬ויהיה מי שלא ‪T‬ע טבע האש חושב שיש כה ששה ענינים‬
‫מתחלפים‪ ,‬ענק בו ישחיר״ וענין אחר נו ילבק ‪ ,‬וענק שלישי נו יבשל ‪ ,‬וענק רביעי בו ^רף ‪,‬‬
‫וענק חמישי בו יתיך ‪ ,‬וענק ששי בו קפיא ‪ ,‬ואלו כלם פעולות זו הפך זו אק ענק פעולה מהם ענק‬
‫האחרת ‪ ,‬אמנם אשר ‪T‬ע טבע האש ‪ ,‬ידע שבאיכות אחת פועלת תפעל כל אלו הפעולות‪ ,‬והוא‬
‫החום ‪ ,‬ואם הוא זה נמצא י במה שיעשה בטבע ‪ ,‬י כל שכן בחק הפועל ברצק ‪ ,‬וכל שכן בחקו‬
‫יתברך אשר התעלה על כל ספור ‪ ,‬״ ‪:‬אשר השננו ממנו יחסים מתחלפים הענינים ‪ ,‬כי ענק החכמה‬
‫בלתי ענק היכולת ב ט‪ ,‬וענין היכולת בלתי ענין ד\צק ‪ ,‬איך נחייב■מזה שיהיו בו ענינים מתחלפים‬
‫עצמיים לו ‪ ,‬עד שיהיה בו ענק בו ‪T‬ע ‪ ,‬וענק ט ירצה ‪ ,‬וענק בו יוכל ‪ ®,‬כי זה הוא ענק התארים‬
‫אשר‬
‫ש פ טו כ‬ ‫אפודי‬
‫שמלה שורה גלשו! מי אדם לא לס■ האמש ‪ :‬ד ו מי ם שאד וחנינה שאינו עושה סמולות הרחיויס ולק תארוהו מ ני אי ם‬
‫א ן שרינם הם מ א רי סעו ‪ 4‬תיו לא שיש לו ת סנ ה יזה‬ ‫סמולוהיו ‪ .‬ר״ל ורוני השארים שעשו מניאים הם הארי‬
‫סעולושיו ‪ :‬ה ולא נהשחלף ונו׳ ‪ .‬סנשו יפרש מה שיפד ננפש ‪ ,‬והטונה להרנ ננ ל מה שאמר ע ד נ אן נ י יזאמיני‬
‫לפרש נסוף סרק שענר ; ו נמה שיטשה נשנש ‪ .‬ר״ל שאי! התוארים האמינו נ ה ם מצד ששותי התורה ג׳׳כ אנל יש הנדל‬
‫לו ידיעה נפעולה ‪ :‬ז כל שכ! נמק הפועל נרצו! ‪ .‬ריל כפו ניני ה ם ני מאמיני התארים קיימו התארים וסלקו הגשמות‬
‫האדם שיודע מה שיפטל ״ והוא ינאר זה למשה ‪ :‬ח ^ ש י ואם יתחייה להם שיהיה השם נשם כי המאמינים התוארים‬
‫השגנו ממנו יחסים ונו ‪ .‬ר׳ל כאשר השגגו פאצו ישעלה היו מ ת א מ ם אותו נתוארים אשר י מ א ר נ ל גשם נ ע ל‬
‫יחסיס מחחלסיס והם החכמה והרצו! והיכולש ‪ ,‬ומפני שה נסש חיה ואס השם יסולק מן הגשמשת ואינו ג ״ נ נ ע ל‬
‫אני אוסר מתחלסיס כי עני! היכולה כאדם נלתי עני! הרצו! נפש יחויינ שלא יתואר נשום מ א ר שיתארו לנעל נפש ‪,‬‬
‫סכל מקום איך נחחיינ מזה שיהיו עניניס סשחלפיס עצמיים ואמנם אם הנני איס ת אח הו אנו אומרים עליו שדנרה‬
‫לו יחעלה וכו' ‪ :‬ט כי זהו עני! השארים ‪ .‬ר׳ל נ׳ זהו דעש תורה נלשק נ׳ א ‪ ,‬ואמנם הכוונה לתארו נשלמות לא‬
‫נעצם הענק ‪ :‬ואם תאמר שהמאמיגים נ מ א רי ם הני א ם‬
‫לזה התתלטת הפעולות הנאי ם ממנו יתעלה ני מדנר אחד לא ינ א אלא דנ ר אחד ‪ ,‬לנן אמר הו־נ נ י לא נ ה ת ח ל ט ת‬
‫הפעולות יתחלפו העניניס הנמצאים נ מ ע ל לא נ דנ רי ם ה מעלי ם נ ע נ ע ולא נ דנ רי ם ה מעלי ם נרצק ‪ ,‬ה מעלי ם‬
‫נ ע נ ע נ י אש תתיך קצת הדנריס ותקפיא קצת הדנרים ג״נ ותנשל ותשרון ותלנק יתשחיר ומי שלא ידע ס נ ע האש‬
‫יחשונ שימצא נאש ששה עניניס מתחלפים ענין נו ישחיר וענק אחר נו שילנין ועני! שלישי נ ו שינשל וענק רני עי‬
‫שישרון ועגין חמישי נו יתיך וענין ששי נו יקפיא ו ט׳ ‪ ,‬ומי שידע מ נ ע האש ידע שנ איט ת אחת מ ע ל ת נ ל אלו‬
‫הפעולות והוא החום ‪ ,‬ואס הוא נמצא כן נ מ ה שיעשה נ ע נ ע נ’ש נ ח ק הפועל נרצון כי ה מ ע ל נרצק יפעל נ ל‬
‫מה שירצה מפעולות מתחלפות ע ם שלא ימצא נו עניניס מתחלפים אנ ל כל הפעו ‪ 6‬ת המתחלפות נ אי ם מדעתו כמו‬
‫שיתנאר למעה וכ״ש נחקו יתעלה אשר התעלה על כל ספור ; אמרו ונ״ש נ ח ק האל ו ט׳ ‪ ,‬רצה כי א ן שאנחט‬
‫משיגים ממנו ומעצמנו יחסים מתחלפים והס החכמה והרצון והיטל ת לא נ ע ט ר זה נאמר נ י הס מתחלפים‬
‫נהשס יתעלה ני הוא נעלה על כל ספור ני ענין היכולת כאדם נלתי עני! הרטן ו אין נ ע ט ר שהם מתחלפים ננו‬
‫נחייג מזה שיהיו נו ענינים מתחלפים וגו׳ ‪ :‬עד שיהיה נו יתעלה ענ ק ט יודע ו ט׳ ‪ ,‬ר*ל ט ס ן ע״ע ‪ .‬וענק נו ירצה‬
‫ג״נ שט דנ ר ט ס ן ע״ע ‪ ,‬ועני! נו יוכל נ י זה הוא ענ ק התוארים אשר י א מ ח או > «‪ ,‬והגה ינ אר קצתם נזה רסנה‬
‫ה עניני ס‬
‫א כ ר בנ א ל‬
‫נרז«! ונ׳י* נחקו י ח׳ ‪ .‬ר׳ל אס הפועל סנונעי כפי האינוס שאינו‬ ‫»י!אויזס הפאוייס ג‪9‬צ»פ נ׳ אסאיכיופנמןריה‪ ,‬ואס שיהיו סתאייס‬
‫ינול לפעול דני והפנו ‪ ,‬ני הנה האש יחמם ולא יוכל לקרר ‪ ,‬הוא פוש;‬ ‫נפי הפמולוס ‪ .‬ולשי שצא נחשוג שמינוי ההעולוה יתחיינו סייח נ»‪#‬צ‬
‫דניים הפנים ומתחלפים ‪ ,‬ניש שיאף שיהיה הפה הפועל נרצו! שהוא‬ ‫טוימס ינים מתחלפיה שהה פנוש לאומה הפטולות ‪ ,‬לה! הניא הרג‬
‫ינול על הדנר והפנו ‪ ,‬ולא שירצה שראוי שימצא וה ני ר׳ל שיעשה‬ ‫גיאור המשל״ לנטל הדטיז הזה ‪ .‬ראשוגה מהונריס הטנטיים הפוטלים‬
‫דנרים עחחלפים וגה הפנייה כרצונו שהוא נח אחד ‪ ,‬ורש ונ׳ש נחק‬ ‫נאיכיותיהס ‪ ,‬שעם נח אחד יפעלו דניים שוגים ‪ ,‬נמי שהוכיח נטגייג׳‬
‫האלוה ית׳ שהוא פיעל ; ‪ ■to‬ואי! נו דנר חמרי יעשה נו פעייה וענוג‬ ‫האש שיעשה ששה מיניה מהפטולימ נחומו ‪1 .‬הנ! דנ ד הינ שאמי‬
‫נ י נ י מה ‪ :‬יאסנה אמרו עוד נאשר השגנו עמנו יחסים‪ ,‬ראיתי מפ־שיס‬ ‫ואלו נלם פעולות וו הפן וו ‪ ,‬ני יראה שאינו נן ני עם היוח שןציזם‬
‫נו שהיה כוונת הרג ואע^יי שננו נראה שהה דנריס מתחלפים עני! נו‬ ‫הפניות כלונ! ושחרות ‪ ,‬וההתכה וההזפאה ‪ ,‬הנה שתי הפעולוס האחיומ ‪,‬‬
‫נדע וענק נו ניצה שלא מפני מ נמשונ שנן הדנר ני ית' ‪ .‬אנל הפי׳‬ ‫שהם הנטול והשרפה ‪ ,‬אינם הפניות ‪ ,‬אנל מ־נ נדנייו לנלם ינוי! ‪.‬‬
‫הוה לא ינשר אצלי לפי שלא יפול עליו אומי כאשי השגנו ממנו ירפיה ‪,‬‬ ‫ועני! מאמרו שכל ששת הפעולות אשר וכר מהם וו הפן מוו ‪ ,‬ומהם‬
‫וגם כי מו יאנע■ הדנ שינח אתד הפועל נרצו! יפעל פעולות מתחלפות ‪,‬‬ ‫שאין הענץ הפעולה האחת ענץ הפעולה האחרת ‪ ,‬הנה א'נ נללנמאמרו‬
‫ואין יאמר א׳נ שננו עניינים מתסלפיה כפי חלון הפעולות ‪ .‬ולק‬ ‫הפעולות ההפכיות והמתחלפות ועל אלה ואלה אמי ואלו נלם וכו׳ ‪ .‬ולא‬
‫אחשוג שרצה הרג לומר נוה שנאשי השגנו ממנו ית׳ יחסים מתחלפי‬ ‫תקשה אין יאמר הרג שהאש נחומו יעשה כל הפעולות האלה ‪ ,‬ני ג' נ‬
‫העניינים סניפים ננו ואלינו ש‪6‬פ הפעולות המתתלפות הנאות ממני ית׳‬ ‫יעשה אותם נינשו ‪ ,‬כי הנה החום הוא האיכות הפועל‪ ,‬ואין היונש‬
‫אליט ‪ .‬וניאו■ אין הה מתחלפות נאמרו ני ענק החכמה נלתי פנק היכולת‬ ‫פועל ני אס מתפעל ‪ ,‬ולכן לא ייחם אליו הפעולות ההם גם ט היונש‬
‫שלא נסיע ספני זה שיהיו נו ית׳ ענימם מתחלפים עצמיים ‪ ,‬ענק נו‬ ‫נאש •משן מהסוס ‪ ,‬כי מה שיהיה יותר חס ממה שראוי ישימהו יוסי‬
‫ידע ועני! גו ירצה‪ ^ ,‬י שעם היות אותם הפעולות והימהיה המתחלפים‬ ‫ינש ממם שראו• וא׳נ הכל הוא מפועל החום ‪ :‬נ׳ ש במק חפועל‬
‫מניעום‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראע‪1‬ון פרק נג‬
‫אשר יאמרו אותם ‪ .‬והנה יבאר ק צ ת ם בזה וימנה העניגים המוספים על העצם ‪ ,‬וקצתש לא יבאר‬
‫בזה אל א שהוא יבאר ב א מונ ה ואם לא יפרש או ת ם בדבר טובן ‪ ,‬י כמאמר קצתם ‪ ,‬יכול לעצמו ^ חכם‬
‫לעצמו ‪ ,‬חי רוצה לעצמן ‪ ,‬כ )ב( ואני אמ של לך בכח ה מד ב ר הנ מ צ א ב אד ם ‪ ,‬שהוא כח אחד אין‬
‫רבוי בו ובו יד ע ה חכ מו ת וה מל אכו ת ; ובו ב ע צ מו יתפור ויננר ויארג ויבנה וילמוד וידע התימכורת‬
‫וינ ה ע ה מ דינ ה ‪ ,‬ואלו הפ עולו ת מ ת חל פו ת מחוייבו ת מכ ח אחד פ שוט אין רבוי בו ‪ ,‬והפעולות‬
‫ה מ ת חלפו ת ה ה ם רבות מ אד כ מ ע ט שאין ת כ לי ת למספרם ‪ ,‬ר״ל מספר ה פ עולו ת א שר יוציאם הכ ח‬
‫ה מ ד ב ר ‪ ,‬ואין רחוק א ם כן בח ק הבורא י ת עלה שיהיו אלו הפעולו ת ה מ ת חלפו ת ב או ת מעצ ם‬
‫א ח ד פשוט אין רבוי בו ולא ענין מוםף כלל ‪ ,‬ויהיה כל תואר נ מ צ א בספרי האלהים יתברך הוא תאר‬
‫פעולתו לא תואר ע צ מו או טורה על שלמות מוחלט ‪) ,‬נ( לא שיש לו ע צ ם מורכב מעניני ם מתחלפים ‪,‬‬
‫)ד( ל שלא ב היו ת ם בלתי מתירים מל ת ה ה רכ ב ה ‪ ,‬יבטל ע ני נ ה‪ .‬מן ה ע צ ם בעל התארים ‪ ,‬ב א'‘ א‬
‫ש הנ ה מקום ה םפ ק א שר ה בי א ם לזה ״ והוא זה ש א ב א רהו לך ‪ ,‬נ והוא שאלו א שר ה א מינו בתארים ‪,‬‬
‫לא‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נעלי החארים ‪ :‬י כמאמר קצתם יכול לע!מו וכו׳ ‪ .‬ר״ל שאלו‬ ‫העניגים המוספים על העצם ‪ ,‬וקצתם לא ינאר נזה‬
‫האנשים אינם רוצים לומר כפירוש מני! המאריס אכל ’אמרו‬ ‫אלא שהוא ינאר נאמונה ‪ /‬ר״ל כי קצת מאמינים התוארים‬
‫זה חי לעצמו וכו' ‪ ,‬כי כונהם שהם מסחלסיס נאמרם לעצמי ‪,‬‬ ‫אומרים שיש כשם תואריס גוספיס וינארו כמאמר וקצתם‬
‫וירצו נו שנו יתעלה תאר עצמי הוא מאמתתו ומהותו נוסף‬ ‫לא יכאר נו אלא שהוא מנאר כאמונה שיש לו תוארים‬
‫על עצמותו נו ידע מה שידע ‪ ,‬כי כשאמרו חכם לעצמו תינם‬ ‫ואם לא יפרש אותם כמאמר מונן שיש לו תוארים נוספים‬
‫רוצים נו מדע עצמו אלא מדע זולתו לעצמו וכו' • כ ואני‬ ‫על העצם ‪ :‬כמאמר קצתם יכול לעצמו חכם לעצמו רוצה‬
‫אמשול לך משל ‪ .‬עכשו ינאר מה שתמר למעלה כל שכן‬ ‫לעצמו ‪ /‬ככר אתה רואה כי הרכ אמר על אלה שלא פירשו‬
‫נתק הפועל נרצו! ; ל ושלא נהיותם נלתי מתירים וכו' ‪ .‬ר׳יל‬ ‫מאמרם נדנר מוכן אמנם כשתחפש כל מאמרי הרכ נספרו‬
‫אע"פ שנעל־ התארים לא יתירו לעצמם לימי שהיא יתנרך‬ ‫עליהם תנין ותדע כי המוכן אצל הרכ חזה‪ ,‬כי אמיו חנם‬
‫מורכנ מענינים מתתלפים מכל מקום ענין האמנתם נתחיים‬ ‫לעצמו אינו ר״ל יודע א״ע וכן רוצה לעצמו שירצה עצמו‬
‫כך הוא אתר שהם מאמינים תוארים עצמיים סתתלפים ות׳כ‬ ‫אכל הכוונה ני שמעצמו הוא שיהיה יודע‪ ,‬ר״ל שיהיה יידע‬
‫אע״פ ששוללים מלת תהרכנה עדיין לא ינעל ענינה מן העצם‬ ‫שכו ענין עצמו הוא מאחתתו ומהותו נוסף ע״ע כי תואריו‬
‫וכו' ‪ :‬מ אלא שהנה מקום הספק יכו' ‪ .‬ר״ל אע פ שייארתי‬ ‫אינם עצמו ולא דנר יוצא מעצמו נו ידע תה שידע וכן‬
‫אלו המשלים לנעל דעת מאמיני התחרים מכל ייקום עדין לא‬ ‫רוצה לעצמו שמעצמו הוא רוצה וחן השקר שיהיה הנורא‬
‫נעלנוה לגמרי ‪.‬־ נ והוא שאלו אשר האמיט ‪ .‬ר״ל הספק הוא‬ ‫נעדר ממנו וכן כהש׳׳י עצמו הוא חי ויכול ‪ .‬ואתר שהניח‬
‫הרנ כי יש נדנריס הענעיים שיפעל פעולות מתחלפות‬
‫כדנר אחד וכ״ש שימצא זה נתק הפועל כיצון ונ״ש שיחיייי שימצא נתקו ית' אשר יתעלה על כל ספור א'כ איןראוי כאשר‬
‫אנחנו משיגים מעצמנו דנרים מתהלפים כחכמה והרצון והיכולת שנאמר כי גיכ ימצא! לו אלי הדנרים המתחלפים שאם‬
‫היה הדנר כן יחוייכ מזה שיהיה הש״י נעל תוארים ויהיה רנוי‪ ,‬והנה המכארים שיש לו תוארים נוסטם הוא דנר חנואר‬
‫השקחת ‪ ,‬ואולם אשר לא ינארו כמאמר מנואר ונדנר מונן אלא שהוא מנואר כאמונה כמאמר קצתם יכול לעצמו חכם‬
‫לעצמו וכד ‪ .‬הניא חשל מהפועל שהוא כת אחד ויפעל פעולות רנות ‪ ,‬כי המדנר הנמצא נאדם היא כת אחד אין רנוי‬
‫נו וכו יקנה המלאכות והחכמות ונו כעצמו יתפור וינגר ויארוג ויכנה וילמוד וידע התשנורת וינהיג המדינות ואלו הפעולות‬
‫מתחלפות מתחיינות מכת אחד פשוש שהוא השכל‪ ,‬ואם זה נמצא נכח המדכר א׳כ אין רחוק בתק הנורא שיהיו הפעולות‬
‫המתחלפות נאות מעצם אחד פשוט אין רכוי נו כעצם ולא תואר נוסף כלל ויהיה כל תואר הנמצא כספרי האלהים הוא‬
‫תואר פעולתו לא תואר עצמו או מורה על שלחות שנמצא עמו‪.‬־ לא שיש לו עצם מירכב מענינים מתחלפים‪ ,‬ואף שהמדברים‬
‫אומרים שאין הרכבה כהש״י אם הם אומרים שיש לו תוארים לא ינטלו ענין ההרכבה ‪ ,‬ואתר שהניח הר‪ 3‬כי האומרים‬
‫בתוארים לא הניאם לזה נעבור שהפעולות המתחלפות באים מענינים מתחלפים ולכן יהיה השם בעל תואריס כדנרים‬
‫הטבעיים וכדברים השכליי׳ כי הדכר האחד פשוט יפעל פעולות מתחלפות נאש והכח המדבר באדם וא״כ יתוייב שכל התוארים‬
‫הבאים בספרי הנביאים הם תוארי הפעולות לא תואר בעצם המתואר ‪ :‬מקום ספק העיר הרב ספק אחי׳ז ואמר אלא‬
‫שהנה‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫י ה' התארים והפעולות שהם שיינ‪-‬ור‪ ‘- ,‬אדם ‪) :‬נ( ואני אמשל ־‘ו­‬ ‫מגיעים ננו ממני ית׳ הוא ית' אינו מי‪,‬תה נהם נ׳ הוא ‪ c5c‬פפונו‬
‫מש­‘ בנ ח ה מ דנ ר ‪ .‬הני א נ‪,‬שלו תדלה ננ‪-‬ה שפיעי‘ נ מ נ ע‬ ‫אתר מכל ‪5‬ר ‪ ,‬ני זהו פנין החאריס אפר יאמרו אותם ‪ :‬וד‪,‬נה יבאר‬
‫וארה נ מ ה שפועא ברצון והוא נ ה המדבר ‪) :‬נ‪ .‬־יא שיש■ ‪f‬‬ ‫קצתם יראה סהירה נ־נרים האלה שה־נ אמר שמאלה נעלי התארים‬
‫עצם מוינ ב מענינים מתהלפים ‪ ,‬פ־' לא שר‪,‬ס א‪ :‬יו זר‪ ,‬אני־‬ ‫קלתם ינארו וימתו )ל׳ל וימנו( התארים הניסשיה המיחשים אליו ית'‬
‫יוצא מכאיי דבריהם מאחר שייחסו אי תאר־ס עצני־ים וזר‪,‬ו נ‪,‬־נ‬ ‫קצתם לא יגארו זה ‪ ,‬יעשה המשל כאלה אשר לא ינארוהו נאונור יכיל‬
‫שאמר הרים שאא בהיותם באתי ניתיריב נ‪-‬י״‪ ,‬ד‪:‬ררכבה גינה‬ ‫לעצמו חי לעצמו‪ ,‬והנה א׳כ אלה ג'כ ניא‪-‬ו ומתו)צ׳ל ומנו( אותם הו'‬
‫יתעאר‪■ .‬ש‪-‬ואא^ענינה מן העצם בעא ת אייס אייא ■נ־וא נ‪ ,‬קום הה‪-‬ן‬ ‫תא־יס ואין אמר הרג שאלה לא ניארי ולא מתו)ציל מני( אותם ‪,‬‬
‫אשר הביאם א!ת והספק ההוא הוא בא‪-‬בער‪ ,‬האריה שהם‬ ‫אנל כוונתו כי עני; כתארים אינו כי אם ׳יחוש ענינים נוששיה ני ית' ‪.‬‬
‫יחשבום ירכים מתר‪,‬אפים ור‪,‬ם ^‪,‬י וחבט ויביא ורוצר‪ , ,‬וא‪ -.‬אבנ‪-‬ר‬ ‫אאא ■ב־הוא מבואר באמונה ‪ ,‬ר׳ל שאע־פ שהם לא יאנירו ‪1‬ה נלשונם אי;‬
‫ספה שהם מודים כו נאמוגתם ושכלם וחןירתם‪ .‬ואעפ׳י שלא יפרשו אותם‬
‫נדיר מינן ננואניר הלתם או )צ׳ל חי( לענמי יכול לעל־יו ‪ ,‬שאלו נא הודו ולא ניאיו שהה תאיים גיספים ‪ ,‬אכל כשפן שאר־ו תנם לענמו‬
‫שאי; ה־ני; ני נמו שפי׳ הנ‪-‬נוני שהוא •ורע עצמו או רוצה את עצניו ‪ ,‬אצל שעגיו היא יורע ר׳ל שנו ענין ענייי ייאויתת• ור־יתי נל־‪,‬י‬
‫נוסף על עצמותו ‪ ,‬נו יהיה הי ונו יהיה הכם ויכול ורוצה ‪ .‬רצה לומר שמעצמו הוא היותו תי והכס ורוצה ויכיל ואינם מק־ יה ולא דכי־ים ו־יס‬
‫אלא שהנר‪ ,‬מכוס ר‪,‬הפק ‪ .‬ר׳ל שנעלי התארים‬ ‫נו ואחרי שהשלים הרנ המשל כזה מ; ה־נר הטנעי ‪ ,‬עשה משל הפועל הרנו>> ‪ ,‬והוא נינואר‬
‫א'‪1‬‬
‫עז ‪7‬ד‬ ‫מורד‪ .‬נבוכים חלק ראשון פרק נג‬
‫® אפנ ם‬ ‫^ מע וג ות‬ ‫‪,‬‬
‫לא האסינום מפני רוב הפעולות אבל יאסרו אמת כי העצם האחד‬
‫התוארים העצמיים לו יתעלה ע אינם מפעולותר ‪ ,‬שאי אפשר שיחשב כי הבורא ברא עצמו ‪ ® ,‬והם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫בתארים ההם איטר קראו אותם עצמיים חלוקים ר׳ל במספרם כי הכל נמשכים אתרי הכתוב ‪P‬‬
‫‪,‬‬ ‫הכתובים ‪ ,‬ואומר לך מה שהבל מםכימים עליו ויחשבו שהוא מושכל ושלא ימשכו בו אחר דברי נביא‬
‫רוצה ‪ ,‬ואמרו שאלו עניגים שונים ושלמויות אשר מן השקר‬ ‫‪,‬‬
‫והם ארבעה ת א רי ם‪ ,‬חי‪ ,‬יכול״ חבם‬
‫שיהיה הבורא נעדר מהם מאומה ‪ ,‬ואי אפשר שיהיו אלו מכלל פעולותיו ‪ ,‬חה ביאור דעתם ‪ * .‬ואשר‬
‫תרעהו בי ענין החבמה בו יתברך הוא כענין החיים ‪ ,‬להיות כל משיג עצמו חי וחכם כענין אחד ‪ ,‬זה‬
‫כשנרצח‬
‫שסמוב‬ ‫אפודי‬
‫שכח אחש אומרח אמת הוא כי העצם האחד יפעל פעולות לנוס שהנה מקום הספק אשר הביאם לזה והוא זה שאבארהו לך‬
‫מתמלפיח ‪ :‬ם אמנם החאריס העצפ״ם לו יסעלה ‪ .‬והס מ׳ והוא שאלו שהאמינו בתוארים לא האמיטס מפני חב‬
‫חנם יכול ‪ :‬ע אינם מפעולותיו ‪ .‬ר״ל שאינם ענינים נביאים הפעולוח בעבור ני הם יראי כי מפועל איזד פשוש יבאו‬
‫כלל כי אילו היו עניניס נבראים והס עצמיים לי יחבלו יבוא פעולות מתחלפות כמו שביארנו והתוארים אשר אמר»‬
‫לומר אל שהטרא יתברך יבלא עצמו וזה שקל ‪ ,‬וזהו שאמל מתוארים להשיי מצד הפעולות אינם עצמיים לו ומאמינים‬
‫ה תו א ח ם חשבו כי יש לי תוארים עצמיים ואלו התוארים‬ ‫הרב שאי אפשל שיחשב וכו׳ ‪ ,‬לפיכך הוצרכו לומי שהתארים‬
‫העצמיים אי א שיהיו מכלל הפעולות ‪ /‬והרצק בזה כי‬ ‫העצמיים לו יתנלך אינם פעולותיו ‪ :‬פ והס נתאלים ההם ‪.‬‬
‫המדברים חשנו שהשם יש לו תזארים שהם עצמותיים לו‬ ‫ל׳ל מאמיני התארים עצמם חולקים נספפר תאריו יתעלה ;‬
‫צ ואפל תדעהו כי עני! וכו׳ ״ ר׳ל עכשיו נא הלב לנשל אבל כלם ה ם מעצמו כמו שאמרט חי לעצמו חכם לעצמו‬
‫דעת זה הכת וכי הם בעצמם אמרו עניניס סותרים זה לזה ‪ ,‬רוצה לעצמי יכול לעצמו ואלו התוארים א״א שיהיו נ א מ ח ס‬
‫והוא שידוע הוא כי אסרני לו יתברך מנס ומי מ א מנין עליו נ ע ט ר הפעולות הבאות ממנו ני א היה כן יהיה השם‬
‫אחד אס נרצה באמלנו חכם שהוא משיג עצמו כי אין סנץ בורא א״ע כמו שתאמר די ך משל שהשם הוא רוצה וזה‬
‫למי אלא שהוא משיג עצמו וא״כשניאלוהתואריסהסעניןאחד‪ ,‬התואר הוא עצמותי לו א״א שיהיה ב ע ע אל פעולתו כי‬
‫אס לא נרצה באמרנו מכם אלא שהוא משיג עצמו וזה א״א כל פעולה אשר יפעל האל היא נבראת ואם ‪ p‬היה השם‬
‫מ ר א א*ע אחר שאלו התואריס הס עצמיתיים לו ואינם‬ ‫כי כבל אמרו זה הכת שהתאליס הס ענינים מתחלפים ואילו‬
‫היה מכס משיג עצמו היה ענין אחד עם החי ולא היו מתחלפים ‪ ,‬נ א מ ח ם בערך אל פעולתו ״ ואלו התוארים אשר ה ס‬
‫ואם יקחו חכם בבחינת היותו יודע זולתו ואז יהיה הסי ענין עצמותיים אינם מפעולותיו אחר שא׳א שיחשב שהבורא ברא‬
‫א״ע ‪ /‬ו מ ה אלו התוארים ה ם עצמיים נחלקו המדברים‬ ‫אחד והחכם ענין אחל ״ זה ג׳׳כ הפך דעתם כי כבל אמרו‬
‫שהתואריס ההם אינם מפעוצותיו ואם נבחין בחכם מצד במספרם כי מהם אומרים שהם עשרה ומהם שמנה ומהם‬
‫היותו משיג זולתו א״כ הוא תאל עצמי ויהיה התאל ההוא חמשה ומהם שלשה עשר מ יש בהם זה החלו? במספרם‬
‫מפעולותיו ויביא אל שנאמר שהבורא יתברך ינלא עצט וזה בעבור נ י לא נמשכו אחר ד ע ת שכלי בתואריס אלא‬
‫אמרו נתוארים נעבור הנ תוני ם ‪ ,‬והנה כל המדברים‬
‫חשנו שיש לו ארבע תואריס עצמותייס וא״א שיהיה השם נעדר מהם בשום פנים ‪ ,‬ולא נמ שט לזה נעבור שאמרם‬
‫הנביא אבל בעבור שחשבו שהוא כמושכל ראשון כי יש שם שלשה דברים עצמותיים ואינם מכלל פעולותיו והם‬
‫ארבע תוארים הס חי יכול חכם ריצה ״ והביא לזה כי השם איט ראוי שיהיה מת וא״כ הוא חי וגם שיהיה חנ ם שאם‬
‫וגם שיהיה לו יכולת לפ מ ל שאם לא יהיה כן יהיה לואה״ ושיהיה ‪6‬‬ ‫‪,‬‬
‫לא יהיה חכם יהיה סכל והוא חושכל ראשון‬
‫רצון לעשות שאם לא יהיה כן יהיה פועל בעבע ״ ובעבור שהאדם הוא חי י ט ל חכם ורוצה כל שכן שיהיה בחק‬
‫האל ‪ ,‬וכמו שאלו התארים ה ס עניניס מתחלפים בנו הם ג״כ בהשי״ת ״ ולק אמרו שאלו הפניני ם הארבעה חלוקים‬
‫זהו ביאור ד ע ת‬ ‫‪,‬‬ ‫או שונים ושלמיות אשר מן השקר שיהיה הבורא נעדר מהם מאומה וא״א שיהיו א א מכלל פעואתיי‬
‫המדברים בתוארים עצמיים ‪ .‬ואחר שהניח הרב דעתם בעל זה הדעת והורה נ י א א המוארים עצמיים אי אפשר‬
‫שיהיו אלא מכלל הפעולות ‪ ,‬וכבר יתבאר כי תוארי הפעואת אינ ם י צ א ח ם עצמיים ולא באים מ מט‬
‫מעניניס מתחלפים אבל יתיחסו לו בערך אל פעולותיו ‪ :‬ואמרו ואשר מ ד ע ט כי ענ ק החכמה בו י ת׳ הוא כענין‬
‫החיים להיות כל משיג עצמו חי ‪ ,‬ני החיות יאמר על ההרגש החושיי יעל ההשגה השכלית והשם משיג את עצמו א*נ‬
‫הוא חי ואס השם ישיג את עצמו א״כ הוא חכם אם כן חי וחכם הוא ענ ק אחד כשנרצה בחכמה השגת עצמו‬
‫א״כ חי וחכם הוא דבר אחד אחר שהחי נאמר עליו ית׳ בערך אל השגה והחכמה ג״כ ב ע רן ^ ההשגה שהשם ית׳ עצם‬
‫המשיג‬
‫אנדבנא^‬ ‫קרשקש‬
‫אין ספק אצלם ‪ w w‬סםע‪1‬צופ האלהיות ‪ ,‬ט סם מודים שנגר יראו‬ ‫שיהיה חי תואר פעוי׳ה שאם נ; יהיה פוע^ כעדטו דוויה כורא‬
‫עצמו ‪ ,‬ו ק הכם הוא תואר עצמי לו שהוא משיג לברואיו וההשגה פעולות ינוס מפועל אמד פשוש ‪ ,‬אנל יאסרו שסחאיים המצמ״ם אשי‬
‫בלתי נפרדת מהמשיג ואי! זה תואר פעולה מגעת מאתו ו ק הסירו בו ית' אינם מפעולותיו ‪ ,‬ולכן לא היה אצלם תואר עצמי היותו‬
‫יבול ורוצה הם תארים עצמיים ני הינולת בלתי נפרדת ממנו בורא ‪ ,‬לפי שא׳א שימשג שברא פצמו אבל מניינו בבריאה שברא זולי« ‪,‬‬
‫והוא איג תואר הפסולה ואינו אצלו תואר טצמי ‪ ,‬והוא המורה שתארי‬ ‫וכן הרצון ואין זה נמו שאמר רחום וחנון או כועס שהם תארי‬
‫הפעולות אינה השואריה העצמייה שהה מייתפיס לו יש' ‪ ,‬כיץ שאין‬
‫שואו בורא מהה נהיות הנורא הוא המיוחד והנננד מתארי הפסולות בלה ‪ ,‬אבל התארים העצמיים כה אתרים והתמלפוש הפדגריס במניינה ‪,‬‬
‫‪ ,‬רוצה ‪ ,‬י»ל ‪ ,‬מדגי ‪ ,‬שומע ‪ ,‬רואה ‪ ^ .‬סנ ס אתיים לא קבלו מדבר‬ ‫כי מהם שמושכסשנעה שכם נמושהניא נ׳ ינהפלת ההפלה ‪,‬מי ‪ ,‬יודע‬
‫ושומע ורואהשיהיו תאריםעצמיים ‪ ,‬לפישחשנו שהה תואריהפעולות ‪ ,‬ואה אינה מהם ®?שמיטה וראייה הה שמות נאמר על ההשגה והם‬
‫נכלל יודע ‪ ,‬ושהדנור ג' נ יוכלצ נו או ברצון שונורו הוא רצונו ‪ ,‬ולכן ההנימו הלש על ד׳ שאריס תי‪ ,‬יודע‪ ,‬יהול‪ ,‬רוצה ‪ :‬ואשר תדעהו‬
‫כי ענין החכמה וני' ‪ .‬שאלתי במאמר הוה ג' ובריס ‪ .‬הא׳ ‪ ,‬מה יאה הרב לחני התנפה והמיים והיו גאמלים נידו ולא עשה ק ליסלע‬
‫ולרצון ומה הועיל הרב נוה ‪ .‬הב' ‪ ,‬למה אמי שהחכמה והחיים הם ו נ י אמד כשנרצה גתכמה העגת פצעו‪ ,‬ט מבלתי התנאי סנה »י ס‬
‫»ו?סס‬ ‫‪20‬‬ ‫כ‬ ‫נ סו ר ה נ בו ני ם ח ״ א [‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^טון פרק נג‬
‫כ שנרצה ב חכ מ ה ה שג ת ע צ מו ‪ ,‬והעצם המ שיג הו א ב ע צ טו הע צ ם ה טו שנ נ לי ספ ק ‪ ,‬שאינו י^פי ד ע תנו‬
‫מורכב מ שני דברים ‪ ,‬דבר ישיג ודבר אחר לא ישיג ‪ ,‬כ אד ם המורכב מנ פ ש מ שנ ת וגוף בל תי‬
‫משיג ‪ ,‬וכשנרצה ב א מ רנו חכם מ שיג ע צ מו יהיו ה ח כ מ ה והחיים עני; אחד ‪) ,‬ה( והם לא י בי טו זה‬
‫הענין אבל י בי טו ה שיגו לברואיו ‪ P ,‬וכן בלא ספ ק היכולת והרצון אין כל א חד מ הם נ מ צ א לבורא‬
‫בנ הי ג ת ע צ מו ^ ש הו א לא יוכל על ע צמו ולא יתואר ברצותו ע צמו וזה מ ה שלא יציירהו אדם ‪) ,‬ו( אבל‬
‫אלו התארי ם אמנם יחשבום ב ב חינ ת יחסים מ תחלפים בין ה שם י תעלה ובין ברואיו ‪ ,‬וזה שהוא יכול‬
‫שברא מ ה שכ ר א ורוצה לה מצי א הנ מ צ א כ פי מ ה שה מצי או ויודע ב מ ה שה מציא ‪ .‬הנ ה כבר ה ת ב א ר‬
‫לך שאלו ה ת ארי ם נם כן אינם ב ב חינ ת ע צ מו אכל ב ב חינ ת הבריאים ‪ ,‬ולזה נאמר אנו קהל המיחדים‬
‫ב א מ ת ‪ ,‬כמו ש אנ חנו לא נ א מר ש ב ע צ מו ענין מוסף בו ברא ה שטים‪ ,‬וענץ אחר בו ברא היסודות‪ ,‬וענין‬
‫שלישי בו ברא ה שכלים ‪ ,‬כן לא נ א מ ר שבו ענין מוסף בו יוכל ‪ ,‬וענין אחר בו ירצה ‪ ,‬וענין שלישי‬
‫בו ידע ברואיו ‪ ,‬אבל ע צ מו א חד פ שו ט ואין ענין נוסף עליו בשום פנים‪ ,‬והוא ברא כל מ ה שברא‪ ,‬ו ‪ T‬ע‬
‫ולא‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שקר ; ק וכן נלא ספק היכולת והרצון ‪ .‬עכשו יעשה הרג‬ ‫המשיג הוא נעצמו עצס המושג אחר שאינו כאחד מחנו ‪,‬‬
‫סתירה דומה לוו מהשני תאריס הנשאריס והס יכול ורוצה‪ ,‬כי‬
‫שאנו מורכנים משני דנרים דנר ישיג ולנר אחר לא‬
‫ידוע לכל שהוא ׳תנרך איגו יכול ע׳ע ולא רוצה לעצמו אגל‬‫ישיג‪ ,‬כי האדם הוא חורכנ מנפש משגת וגו? נלתי משיג ‪,‬‬
‫הכוגה שיכול שינרא מה שגרא ורוצה להמציא הנמצא כסי מה‬ ‫וכן כשאמרנו חכם משיג עצתו יהיו החכמה והחיים ענין‬
‫שהמציא ‪ ,‬וא״כ רחוייג הוא שיהיו לו אלו התואריס קארי‬ ‫אחד אם כן לא ימצאו אלו ה ס תוארים מתחלפים וזהו לא‬
‫פעולות ואס יהיו עצמיים נו יתנרך ויניא שנאמר שהנורא‬ ‫יכוונו אותו כי אם היה הדנר כן יהיה החכמה והחיים‬
‫ענין אחד‪ ,‬אנל כוונתם כאומרם חי שהוא משיג את עצמו‬
‫ומשיג שהוא משיג פעולותיו והוא היות משיג נרואיו ואם הדנר כן יהיו אלו השני קוארים נערך אל פעילותיו ‪ ,‬וזה‬
‫כנגד מאמרם שאמרו כי אלי התוארים לא יתוארו נו מצד פעילותיו אלא מצד שהם תוארים עצמותיים לי יתכרך‬
‫ואס הם מכלל פעולותיו והס עצמיים לי ישאר הספק הקדים והוא שיהיה הנורא נורא את עצמו ‪ .‬ואחר שנטל‬
‫אלו השני תואריס אי אפשר שיהיו עצמיים נו אלא נערך פעולותיו ‪ ,‬רצה לנאר גס כן נשאר התוארים שהם‬
‫היכולת והרצון ואלו דנריס מנוארים שייוחסו לנורא לא ננחינת עצמו כי השם לא יוכל על עצמו ולא יתואר נרצותו‬
‫עצמו אנל אלי התארים אמנם יחשנו ננחינת יחסים מתחלפים נין השם ונין נחאיו ‪ ,‬וזה שנאחר שהוא יכול‬
‫נענור שנרא מה שנרא מנריותיו ונאמר עליי שהוא רוצה לפי שהמציא הנמצא כפי מה שהמציאו ויודע נמה שהמציא ‪,‬‬
‫הנה כנר יתנארלך שאלו התוארים גם כן אינם ננחינת עצמו אלא ננחינת הנרואיס ‪ .‬ואם יתנאר שאינם ננחינת‬
‫עצמו אלא כנתינת הנרואיס א״כ אין לו תארים עצמיתייס לי יתעלה וזה הסך מאמרם כי אמרו כי אלו התוחריס‬
‫הארנע הם עצמיתייסלו ואינם נכחינת פעולותיו כי אס היי ננחינת פעילותיו היה נורא סת עצמו ואס יתנאר‬
‫שכל התואריס הס כנתינת פעולותיי לא נענור זה יתחיינ שיש לו תוארים נוםפים ; אנו קהל המיחדים נאמת ‪,‬‬
‫כמו שאנחנו לא נאחר שנעצמו ענין מוס? נו נרא השמים וענין איור נו נרא היסודות יענין שלישי נו כרא השכלים‬
‫כן לא נאתר שנו ענין מוס? נו יוכל וענין אחר נו ירצה וענין שלישי נו ידע נרואיו אנל עצתו אחד פשוט ואין‬
‫ענין נום? עליי נשום פנים והוא כרא כל מה שנרא וידע לא נענין נוס? נו כלל ‪ ,‬ושאלו התוארים המתחלפים‬
‫אין‬ ‫■‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫)ה( והם נ׳א‬ ‫םעו?ו‪.‬איו מצד גטו? טוב אאנשים או התחייבם‬ ‫ההנהה וההי־ס ונר איזד‪ .‬והג׳ ‪ ,‬נאמרי והם לא יניפו לזה כע;י; אגל‬
‫יביטו ?וה ‪ .‬ר׳? שיקרא הבס מצר שהוא טיםינ עצמו אב? יביטו‬ ‫•ניניו הכיני לנ‪-‬ואיו ‪ ,‬ומי מי־ וה ל‪,‬־נ ‪ ,‬יאזל' שהם יניפו אל כהכמה‬
‫השיגו ייברואיו אם כן ?ם' דעתם הוא תואר םתח?ף ווה מה‬ ‫כ׳ אה כה‪ •':‬הוא יודע עצמו ונידיפרי נצמו ידנו כל כדנייה ‪ .‬ונירניי‪•.‬‬
‫ש־?א יצרייהו אדם ‪ ,‬ר'? שיתואר ביכי?ת מצר שהוא יכו? ע?‬ ‫כוינה הרג ‪ ,‬כי זה כהירה להוכיח כאלי ד׳ אינם האריס עצמיים הנל‬
‫עצמו ו‪:‬ן ברציו‪) : ,‬ו( אב? אי‘! התארים אמנם יתשבום‪ .‬רוצה‬ ‫כה‪ :‬הארי הםעילוה ‪ 1 ,‬מ ה נרצון וניכולת רנ הדני רנואר כהוא יה׳‬
‫בו המרברי‪ :‬בב תינת יחםים מתחי׳עים י מו שביאר ואמר שהוא‬ ‫לא יוכי‪ .‬על ענייו ולא ירצה א־ ענייו ‪ ,‬כי ‪1‬הנימה כלא יציירהו אדה‪,‬‬
‫יכוי‘ שינרא מה ׳שיברא ורצה ’‘ המציא הנמצא כשי מה שהמציאו‬ ‫רני‪ .‬הם ננהינא זילאי שהוא יכול ננרוא ולכעול כרצונו ‪ ,‬ו־ונה ה׳ אה‬
‫ו ודע בניה שהמציא ‪ ,‬ואין אנחנו !!’‘ קים עמהש בזה שאכחנו‬ ‫■יאיי ‪ ,‬וגם נאכניה ראה הדנ־ מנואר לכי שנדנריס האלה כהגיאו י׳‬
‫נדודים באייו הענינים אב? מצד אחר אינו כן שאנו אומיי ם כ?‬ ‫ה א א רי‪ :‬אש־ וכר לא הניחו אואם כי אה להיוהם שלחיות א׳א שינוייר‬
‫משיג עצמי הוא הי והכם בענין א חד וכן היא משיג ?ברווןיו‬ ‫הייאו יא' נעדר מהם ‪ ,‬כי אין גאמ־ כהוא ננאי יכיל לעשוא נעולה‬
‫מצד מה שהוא יורע עצמו ‪ ,‬וכן הינ^'‘ ת והרצון אינם נמצ''‪.‬ינו‬ ‫כאנ‪.‬ו ‪ ,‬יאי־נאמר כהוא כלאי מוכ־ח כשפוליאיו ואינו רוצה כמעשיו ‪,‬‬
‫בו בבהינת עצמו אמנם בבהינת הברואים ‪ ,‬וזהו טה שאמו­‬ ‫אי ש־וא אינו יודע וייכיג ענייני נני אדם כי כל הלננות דורש ה' ‪,‬‬
‫ר' אי‘ יעור עד ש?א נברא העו?ם היה ה ק ב׳ ה הוא ושמו אחד ‪,‬‬ ‫אי שאינו הי ‪ ,‬כי אם כ; יהיה מא ‪ ,‬ולכ; היה אצלם מחוייכ שנאמר‬
‫הרצון בוה שאי‘! התארים אישי תארוהו בו הם כוי‘ ‪? c‬שי בחינת‬ ‫שהוא הי לשי שאינו מא ‪ ,‬ויודע לשי שאינו ככל וחכר דעא ‪ ,‬וריצה‬
‫הנביאים כמו •שאמר ה־ב שמקוש אחר‪ ,‬והוא בב הינת עצמו אי! ?ו‬ ‫לני כאינו ייוכרח ‪ ,‬ויכיל לשי שאיני חלש ולואה ‪ .‬וה־נאר ריוה שהחכמה‬
‫תואר נושן• אבי‘ העצב ההוא ברא מה שברא ?א בענין מוסף‬ ‫היא כעין הוולה ר׳י‪ .‬שהוא יה׳ יודע סדנרים כלס ‪ ,‬ייתמיינ ויוה שאכם‬
‫ע? יעצמו מ א מ ת ת היחס בשי מה שאמרנו בשיק נ׳ב בח?ק‬ ‫יכונ י־ונד נואאי שהש כשי הוולא שהה הארי שעולוא ‪ ,‬האמ‪,‬ס נשאי‬
‫המישי הוא שיתואר הדבר בשעו■‘ תו וזה הטין מן התארים‬ ‫ה‪ ^::‬נחי שנא יראה מניני שהוא ־אר הכעולה ככאר האאיים ‪ ,‬וליה‬
‫רחוק מען‬ ‫ההאמ; הרג לנא־ שהחכמה והוזיוה הס דכר אחד ‪ ,‬כדי שכאשר יגאר‬
‫שרתכ‪/‬אה כיח אאר שעולה שהיא הידיעיה אל כוונת שייכלל)עמה( החיוא‬
‫היה כן לא היה ענין האיים וענין האכניה ‪ ,‬והיו כאן יישיג‬ ‫עמה נ׳כ ‪ .‬והנה נלנ‪-‬ן ה‪,‬־כ להתניה כנרצה נחכמה השנא ענדו ‪ ,‬לשי שאה לא‬
‫הויוכג ‪ ,‬והכ׳י אינו כן אלא נכא־ חלא יהיה היואו יילא הענם‬ ‫;הוא האכמה ומושג שהוא האייס ‪ ,‬כמו גאדם שכנשש הוא המכיג והנון‪ .‬הוא‬
‫ולא יהיה נו א'כ ו נ י משיג יוני‬ ‫שהנורא ית׳ אאד‬ ‫;משיג ‪ .‬אנל הוא המשיג והוא הייושג והוא ע‪.‬ש ההשגה ‪ .‬והנה היידג־יה מאמיניה‬
‫לוה ‪ ,‬לשי שהמונריש כאכר האמינו נאאר החכמה ‪ ,‬לא היה‬ ‫ינאי ישיג שהוא האיות ‪ ,‬אנל כלו הוא משיג ‪ .‬והנה אמר הרג שהה לא יניעו‬
‫נ•‬
‫עח ‪78‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נג‬
‫ולא בענץ נוםןש כלל ‪ ,‬ושאילו התארים המתחלפים אין הפרש ‪ ,‬י בץ שיהיו כפי הפעולות ‪ ,‬ש או‬
‫כפי היחסים המתחלפים בינו ובין הפעולות ‪ ,‬יי וכפי מה שכארנוהו ג'כ מאמתת ה ר » א ושהוא כפי‬
‫מחשבת בני אדם ; זה הוא אשר ציריך שיאמן בהם בתארים הנזכרים בספרי הנביאים ‪ ^ ,‬או שיאמן‬
‫בקצתם שהם תארים ; יודו בהם על השלמות על צד הדמיון בשליטותינו המובנות אצלנו כמו שנבאר ;‬
‫פרק‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הפרש נין פיהיו כפי הפעולות כאמרנו רחום וחנון‬ ‫ינרא עצמו וזה שקר ‪ :‬ד נין שיהיו כסי הפעולוח ‪ .‬י׳ ל כמי‬
‫רמוס והנון ישלש עשרה מדות‪ :‬יש חו כסי הייזסיס המחחלסיס‪ .‬ארך אפיס ‪ /‬או כפי יחסיס מתחלפיס בינו ובין הפעולות‬
‫ר״ל כמו חכס בירא רוצה וזולתו ‪ :‬ת וכפי מה שביארנו כיזו חנ ס בורא חצה וזולתו ‪ /‬ו ק כל מה שביארנו ג״נ‬
‫מאמתת היחס ‪ .‬ר״ל וכן יש תאר אחר אשר עשהו הגביאיס מאמתת היחס שאומרים שיש שם שהוא אדון ושהוא‬
‫והוא כסי היחס שיהשו לו ית' ולזולתו ענין אמד ; א ושהוא אב ושהוא גדול כי כל אלו המוארים נפי היחס שייחסו לו‬
‫כסי מהשבח‪ .‬ר״ל שהתארים היחש״ס הה כסי ההקל וההעבדה יתעלה לזולתו כי אלו היחסים ייחסוהו הנביאים כפי‬
‫ולס׳ מחשבת בני אדם היתש ההוא אמתי לא לסי האמת כי מחשכת ההמון ועל הכל דברה תורה בלשק ו ט׳ ‪ :‬זהו חה‬
‫יגזור מקרה שכלי כמו שבארנו ‪ :‬כ או שיאמן בקצתם ‪ .‬ר״ל שצריך שיאמין נתוארים הנזכרים בספר הנביאים ‪ /‬כי‬
‫ראוי שיחשבו החכמים שהש תואריס לו ית׳ כפי הפעולות ;‬ ‫לחקות להמון שהוא שלם בכל מיני השלמות ‪:‬‬
‫או שיאמין בקצת תואריס שהם לזנות להמק שהוא שלם‬
‫ככל מיני השלמיות ‪ ,‬כי אנחנו מתארים אותו שהוא גדול ושהוא גבוי ושהוא אדיר וכל אלו התוארים כוזבים עליו‬
‫יתעלה ‪ /‬כי גבור הוא מה שיש לו הסך וגדול הוא יזתוארי הכמה ואדיר הוא מה שיש לו הפכיות ופועל כנגדו בחוזק‬
‫גדול והשם אין לו הסך ‪ /‬א ׳נ יתבאר כמו שהשם אינו גשם כ! איט בעל תאריס ואס הנביאים יתארוהו נו השי״ת‬
‫הס תוארי סעולותיו ! וא*כ יחחייב שיהיה הש׳י לא גשם ולא נ ח כגשם אבל הוא נמצא אחד ‪:‬‬
‫ה כ ל ל העולה מזה הסיק ני מאמיני החואריס לא האמינו בהם בעבור שהשכל הביאם לזה אבל הביאם לזה הכתוב‬
‫כמו שהביאם למאמיני הגשמות הכתובים המורים עליו‪ ,‬ולמה שכבר פירשו כל הכתובים המורים על הגשמות‬
‫כן יפורשו מאמרי הנביאים המורים על התואריס ‪ ,‬ואס תאחר כי מאמיני התואריס הביאם לזה ענין שכלי בעבור‬
‫רוב הפעולות הבאים מאתו יתברך כי אחרו ני מאחד לא יבא אלא אחד ‪ ,‬זה אינו אמת ני כבר אנחט רואים‬
‫כי מהדברים הטנעייס אע׳פ שהוא נ ח אחד ינאי ממנו דברים מתחלפים וכן נדברים הרצוניים ‪ .‬ואם תאמר‬
‫שהאומרים בתואריס העצמותייס לא הביאם לזה לא נביא ולא גזרו עליהם מצד הפעולות מאתו כי כבר התאמת כי‬
‫מפועל אחד יבאו פעולות מתחלפות אבל הביאם לזה כי במושכל ראשון שיש ל‪ 1‬תוארים עצחותיים לא בבחינת‬
‫הפעוליס והם חי וחכם ויכול ורוצה ני לא נופל הוא מברואיו‪ ,‬וכמו שאנחנו חיים ויודעים יכולים ורוצים כל שכן הוא‬
‫יתעלה לכן יהיו אלו התוארים עצמותיים לו ‪ ,‬זה שקר ג ס כן כי נבר ביארני כי אי אפשר שיהיז אלו התוארים‬
‫בבחינת עצמז אלא בבחינת פעולותיו אם כן אין לו שוס תואר עצמי ויהיה מעצם אחד פשוט מנינים רבים ונאמר‬
‫עליו ג״כ שהוא רוצה ויכול זיודע חצד יחסו אל בריותיו ויהיה עצמו יתעלה פשוט בתכלית הפשיטות ‪ ,‬זהו כוונת‬
‫זה הפרק העמוק ולעומקו וקושי העמידה עליו הארכנו גו כדי שיהיה מבואר למעיינים אשר בזמננו זה ;‬
‫אמר שם טוב הרב הניח כי מעצם אחד פשוט ככר יבאו פעולות מתחלפות וכי ימצא זה בדברים הטבעיים ובדברים‬
‫הרצוניים ‪ ,‬והמשל שהביא אינו נאות אל השם כי האש יעשה פעולות ממחלפות מצד המקבלים ‪ ,‬ואמנם ה׳‬
‫שפעל הכל ולא נמצא מקכל מזולתו יתכרך איך יפעל פעולות מתחלפות ‪ ,‬וכן המשל שהביא מהכת הדנרי כי‬
‫הוא פועל בנח אחד פשוט דברים מתחלפים אבל יש לו בנפשו קנינים ומלאכות רבות שבעבורס יפעל הפעולות‬
‫הרבית ועשאוס בכלים מתחלפים ‪ ,‬ואם השם ית' הוא אחד פשוט ואין לו כלי במה שיפעל פעולות מתחלפות אלא‬
‫בעצמו גמה בא הרבוי )אלא( אם לא יהיו לו עגינים מתחלפים וכל שנן כי אמר הרב בפרק כ״ב חלק שני ני‬
‫גזרה מוסכמת עליה מאריסט״ו ומכל מי שהתפלסף ני הדבר הפשוט אי אפשר שיתחייב ממנו אלא דבר אחד‬
‫פשוט ‪ ,‬ואם הדבר מורכב יחייבו ממט דברים כמספר מה שנו מן הפשוטים אשר הורכב מהם ‪ ,‬והמשל גו כי האש‬
‫אשר נו הרכבה שני האיכיות שהם החום והיובש יתחייב ממט שיחמם בחומו ויובש ביובשו ובכאן איזר שמנח אחד יבאו‬
‫פעולות מתחלפות ‪ ,‬ואמר כזה הפרק אשר אמרנו ני לפי זאת הגזרה אשר אמר אריס׳טו לא יתחייב מן השם אלא‬
‫שכל פשוט לא דבר אחר ונזה הפרק אמר הפך זה כי הפועל האחד כבר יפעל פעולות מתחלפות ‪ ,‬ואס זה הוא‬
‫ראוי‬
‫אברבגאל‬
‫יסיעו רו ית׳ ינו׳ מנייניס ‪ ,‬אנ> שימשה איחס גנחו האחי ‪:68‬יט ‪1 ,‬אין‬ ‫ג> אם לחיינו הייימה רעניינ' המוצם ‪ ,‬ואמנם הגינוי צהשיגו אח נרואיו‬
‫לנו טסה לחקור אם הם יסנת הטקנליס ‪ ,‬או נאי זה אופן הס ‪ ,‬יי לגד‬ ‫והוא א'נ תאר הפעולה ני ההשגה נעולה היא ‪ ,‬ושאר ינרי הגרון‬
‫וה הים דיושנו כאין י מי עניינים נו יח׳ ‪ ,‬וכפי הפעולות התמידיוח‬ ‫סנואייס הם ‪ .‬ואחרי שניארתי י נוי הפרק ראיתי להעיר נו סס־ אחד‬
‫סיה הוריש לא ננריאה היאשוצה הניללת ‪ ,‬כי חכם וחי ויכיל וריצה‬ ‫נולל למשלים שהניא הרג ‪ ,‬ונוא שהפוטל הטנעי אשר זנר נפי האינוס ‪,‬‬
‫איצם חאייס מיוחדים נלנד לנריאה ‪ ,‬ני אס לדנייס החמידיה נמציהוח ‪.‬‬ ‫והפוטל הרווני‪ .‬אמס הוא שעשי שעולוח מסחלפיס נכח אחד ‪ ,‬אבל אין‬
‫ודומה לתשעה הואת סמצא לרנ נפי׳ח חינ כשהניא משל מהשכל כפועל‬ ‫הנדון דומה לראיה ‪ ,‬לפי שטס היות נהם הנח הפוטנ האחד הנה יחינו‬
‫עת נלחי עת מנלי היות ט שנוי ‪ ,‬ושנן נאמר נהש׳י שנרא אח העולם‬ ‫הפטולות נפי המקנלים וננחינת עצמם ‪ ,‬ואי־ נאמר אנחנו נן נש׳י ‪.‬‬
‫געת זולת עת ושאין נו שנוי ‪ ,‬הקשה הרג לעצמו שעני! השכל הפועל הוא‬ ‫ני הנה נחחלס הנריאה שלא היה פס חומר מקנל נפי אמונתנו ‪ ,‬אם‬
‫נסנת המקנליט ‪ e m‬מונציס לקנל אנל הוא תמיד שופע ‪ ,‬ושאין‬ ‫ראינו שסעל וטשה פעולוט מחתלפוח ‪ ,‬יהחיינ נרנרח שיהיו נפי רנוי‬
‫הענין נן ננירא ‪ ,‬והשיר הרב קיוג נזה הדנר אשר כשיניתי אני נמו‬ ‫הטניינים אשי נו ‪ ,‬כיון שאינם נערן המקנציס‪ ,‬והמשלים שהניא הרנ‬
‫שתרחם שמה נדנריו עס שהתשויה שנתתי נזה יותר מוכרחת מאפר נסן‬ ‫נכאן אינם דומיס לענין הנורא יס' ‪ .‬יהתשונה נזה היא נ ג' דנרים‪ ,‬א'‬
‫הרג שם ‪ ,‬והורן הג׳ מן התשעה הוא שהשפק שעשה הרג והשתדצ‬ ‫שנאן לא ד‪,‬רנו עדיין נחדוש הטולס או קדמהו ‪ ,‬ני הוא הדרוש אשי‬
‫להתירו מהפעולות הינות שלא יורו על ינוי העניינים נפועל היא כגוי‬ ‫ינא נחלק הנ׳ ‪ ,‬אכל ונינו נאן גענין החאלים כילליס למאמיני הקדמות‬
‫על ההקדמה האומרת שמהאחד הפשוש לא יסחייג עי אם פשוט אחו‬ ‫והחחש ‪ ,‬ונהיות שהפעולות פהש׳י פועל נעולם הס רנות ‪ ,‬אמרנו שלא‬
‫והרג‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^‪{5‬ון פרק נד‬
‫אדון החכמים משה רבינו ע״ה בקש שתי בקשות ‪ ,‬ובאתתו תתשובה על שתי‬ ‫פרק נד דע כי‬
‫הבקשות‬
‫טוב‬ ‫שם‬
‫ובדברים הרצוניים וזה שזה דרכם נפי המפורסם זלפי‬ ‫ראוי שנדע מאי זה ממיני הסתירה ה!א ‪ /‬ואן< שנאמר ט‬
‫דעתם וכל שכן שיהיה זה בחק האל ‪ .‬ולכן תראה שאת־‬ ‫מה שאמר שס ני מהשם לא יבא אלא דנר אחד הוא‬
‫הרב אחכם אפשר שיהיה מעצם אחד כשוע אשר אין‬ ‫נ ט דעת הפילוסוץ אבל כפי דעתו מעצמות השם יבאו‬
‫רבוי בו פעילות מתחלפות ‪ .‬הנה יתבאר אחר זה בתפליס‬ ‫דברים רבים‪ ,‬ישאר הספק הראשון איך אמר ני האש בפח‬
‫ני לא ביארו באמתות אלא במשל ובעיון גס ‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫האש יעשה פעולות מתחלפות ונן הנח המדבר כי זה‬
‫הרב גם פן כי לא הביאם למאנזיני התואריס להאמין בהם‬ ‫שקד ‪ .‬וכאשר עיינתי בזה העי^ אשר יש לעיין במאמרים‬
‫למה שיראו שהשם פועל פעולות מתחלפות אלא מה שיראו‬ ‫אשר הס בתכלית הקושי אמרתי שזה מה שאמר הרב הוא‬
‫בנתוניס‪ ,‬ואמר גם כן כי הכל מסנימין ני העצם האחד‬ ‫כפי דעת המדברים לא לפי האמת ני הס היו רואים ני האש‬
‫יפעל פעילות מתחלפות ;‬ ‫היא תפעל דברים רבים ‪ ,‬וכן הכח המדבר ‪ ,‬ולכן הביאם‬
‫פ ר ק נ ד דע ני אדון החכמים חשה רבינו עליו השלום‬ ‫להאמין בתואריס מה שרואים שהשם יתברך פועל פעולות‬
‫בקש שתי בקשות ובאתהו התשובה על שתי‬ ‫שונים וענינים חלוקים במה שכבר ראו בדברים העבעייס‬
‫הבקשות‬
‫אברבנאל‬
‫נה מפורשת ננחינ פני ילכו והניתותי לן ‪ .‬ואס אני אעני־ כל עוני‬ ‫והרג הריאה נהכ׳נ ח׳כ הוזכר ‪ .‬ושה הוניח הרנ שאי! הגורה ההיא‬
‫היא תשונה להודיעני נא את דרכין ‪ ,‬מה יהיה א׳כ ואח התשונה ‪.‬‬ ‫מסוייכת ‪ ,‬ושהפועל נר!!; עה היותי א׳ כנר יפעל פוויליש משחלשוה‬
‫י' ‪ ,‬מי הכריתו לרנ שיאייר שמשה אדוננו שאל השאלה השנית קווה‬ ‫נטנור רצונו צא מהאת הנז^נליס ‪ .‬זתזה הצד נתתלת כנייאה נהיות‬
‫שתניאהו תשונה על השאלה ה־אשינה ‪ ,‬כי אי! וה מדדו השכל ‪ ,‬ומי כל‬ ‫הפוטל יהכורא ית' אחד פשוט מכל צד ‪ ,‬ותנלתי היית שמה יי־נל כצל היי‬
‫נשר אשר שאל מאת אדוניו וקידם שישינהו יוהיף לשחול שאלה אחרת ‪.‬‬ ‫הפטיצוח רנות ישתתלפית כסי רצונו ויכולתי שהה עצניי‬
‫י׳א ‪ ,‬מה שכנר נסתפקו דניה על לעת הרנ נזה ‪ ,‬והוא שלא ימלע‬ ‫פ ר ק ג ד דע ני אדון ההכמים ‪ .‬ראוי שנטורר נפי[ ס ה טל‬
‫משנאח־ שהשגח עצמו ית' היהה אפשריח נח־ השכל האנושי או נמנעת‬ ‫דנרים יישייונו לעמוד טל כוונת הרג כאמת ‪ .‬א׳ ‪ ,‬טני‪1‬‬
‫מצד עצמה‪ ,‬ואס אמינו שהיא אפשרית למה מנעה יימנו כש׳י ‪ ,‬ואס‬ ‫הפרק ו־שויו טש הפרי‪,‬ים אשר קדמו מעני! התארי־ ‪ .‬נ' ‪ ,‬מה יאה‬
‫היחס נמנעת איך היה אדוננו משה שנתמכה מכל החדה צינקש מה שהוא‬ ‫הנ־כ לתאר אדוננו משה נארו! כחכמיה ולא אמי אדו! הנניאיה ‪ ,‬ג' ‪,‬‬
‫נננוע נענמו ‪ .‬וכנר הודו נעלי הייופת שהשגת מהות התל היא נמנע ‪,‬‬ ‫כאמור ונאתהו תשוכה על כ׳ כקשות ‪ ,‬והוא ניאמ־ מונל ומותר ‪ ,‬לפי‬
‫כי השם לא ינדר ‪ ,‬ואמי הפילוהוף על וה תלו ידעתיו הייהיו ‪ ,‬ואין‬ ‫שאחרי זה יאמ־ והשיכו האל ית' על שתי השאלות ‪ .‬ו׳ ‪ ,‬למה‪ 1‬כי ה־נ‬
‫לא ירע אדי; החכמים ־נ! של נניאים ייה שהגיע אליו הקט!שנפילוה‪1‬פיס‪.‬‬ ‫הרקשה שכאה נכהוג אחרונה כראשונה ‪1‬הראש‪;1‬ה נכתו•‪ :‬וכר נדנייו‬
‫׳׳נ ‪ ,‬נייהיר רצרי הרנ שא־ר נענה על היינוקש הראשי! ונתייר לו אני‬ ‫כאחרונה ‪ .‬וככר הרגיש הוא עצמי סה כאמרו והנ!שה השנית והיא אשר‬
‫אעניר כל טוני ונאמר לו נמגמה השאלה השנית ‪ ,‬ולמה אניי ונאמר לו‬ ‫כקש תחלה ‪ ,‬אנל השש־ לא יותר נזה כי אה היא כיתה אשר כקש‬
‫ונאמי לו נ׳פ‪ ,‬אח־י שכנר אמר נענה‪ .‬י׳ג‪,‬אה היה טנין המראה נדנרי הרג‬ ‫סמלה ‪ ,‬למה לא זנ־ה חחלה ה' ‪ ,‬מאמי אלת שהוא העי־ו על מקיס‬
‫ופירושו מה יהיה עני! אומ־ו ונננתעל הצור‪ ,‬אש־ כצד פייש נו שהוא‬ ‫טיון‪ ,‬וישאל השואל אם היה המקוס הוס א‪:‬־ אניר שהעירו האל עליו ‪,‬‬
‫תאי לנורא ית' שהוא צור עולמים ‪ ,‬והנה ההתיצנוח וההשגה נענמותו‬ ‫ידיעת טצננו‪ ,‬או היא ידיעת פעולותיו ‪ ,‬נשאי! נכא; השגה ג׳ אחרי‬
‫ומהותו נמצעת לדעת הרנ ואין ׳צוהו על הצמנעוח ינצנח על הצור ‪.‬‬ ‫שכנר ידענו שאי! גנמצא וולח האל ומגישיו ‪ ,‬ואה את־ני שמקו־ העיו!‬
‫י׳ד ‪ ,‬אנו־ו והיה נענוד כנוני ‪ ,‬והנה לדעת הרג א׳א שיפורש נ׳ אם‬ ‫הוא השגת עצמו ‪ ,‬הנה זה כנד אמי שנמנע ממני ינהידיעו כי עצמו‬
‫או עי‪ .‬עצמו ית' על דרן ה־אני צא את נמר־ או על טנע הנניצאות‬ ‫לא יושג ‪ ,‬ואש אמדנו שמקום העיו! הוא השגת פעולותיו ותת־יו ‪ ,‬הנה‬
‫שהם פעולותיו שנקראו ג'כ כרוד נרנר׳ הנניא ‪ ,‬שנאמר כל הנקיא‬ ‫נכר אמר על זה שכירה לו נשאלתי ונקשתי וייעד להודיע צו תואריו‬
‫נשמי ולכנורי נראתיו ‪ ,‬ואם אמיני שככר כיו! נככוד ה‪1‬ה ענניות האל‬ ‫כלם ‪ ,‬שהם פעולותיו ‪ ,‬ואי! לנז א'כ השגה אתרי■ שעליה ׳אמי הרג‬
‫וארתתו ‪ ,‬הנש ככר אמר שא׳א שיושג ‪ ,‬ואין יאמי א'כ עתם ושכותי‬ ‫אלא שהוא העירו על מקוה עיו! ‪ ,‬ונדע עה זה למה אמד מקום עיו!‬
‫נפי עלין עד עניי שפייש נו הרג נפכ׳א רזה הח׳א שילוש אליו העזר‬ ‫והיה צו לומר השגה או עיו! לא מקוס ‪ .‬ו' ‪ ,‬נמיש ני נאמרו הודיעני‬
‫כאלה׳;השגתו ‪ ,‬כי היה השגת המהות עש עור ומנלתי עזר נמנעת ‪.‬‬ ‫נא את דדכיך ואדע־ מורה על היותו יש׳ נודע נתאריו ני כשגדע דרכיו‬
‫ואם אמר כננוד הזה על השנת הנמצאות ‪ ,‬כנה כנר הודה לי עליו כמ׳ש‬ ‫נדעהו ‪ ,‬ואם הכתוג אמר הודיעני נא את דיכיך ‪ ,‬מאי! הנייח הרנ‬
‫אני אעני־ כל עוני ולא התנש שיגטין להשגתו עזר תלהי ואין אמר‬ ‫שאמר זה על ידיעת כתארים ‪ ,‬כי הנה יאמר אונני שלא נאמר זה כ׳א על‬
‫עתה עליו ושכותי כפי עליך עד ענרי ‪ .‬ט׳ו ‪ ,‬כפי רעת הרג מה יהיה‬ ‫שהיא ית' יהיה לו מורה הדרניה ומודיעה ‪ ,‬לא המלאן אשר זכי שישלח‬
‫עני! צק־ת שצור ‪ ,‬ולמש תא־ וסמן צור אס יאמי על שש׳י ‪ ,‬מלת נקרת‬ ‫לפניהם ‪ ,‬והרכ אחרי שפי' כדרכים נתאריו הזר לימי ני כשידע הר־נים‬
‫היא בייתי־ שנמצא נכשוב לפי דעתו ‪ ,‬ושיא כי נאמ־ו והיה נעכור‬ ‫ידעהו ‪ ,‬הנה הלק דעתי מהדיכים )צ׳ל מהתא־ים( זתזר לד־ניה ‪, ' 1 .‬‬
‫כנויי ישמתין ינק־תכצוי ושכותי נפי עלין ‪ ,‬ולמש אמ־ עוד עו ענ‪-‬י‬ ‫כאומר שמי שידע הנורא הח אש־ ימצא ה! נעיניו ‪ ,‬צא מי שיניה ויתפלל‬
‫והנה היא מאמר כפיל ‪ .‬י׳ו ‪ ,‬אם היה שכשכותי נפי עלין ענינו שילוה‬ ‫כצכד אכל מי שידעהו הוא הנרצה כריקורנ ומי ששכלו היא הנקנף זכו' ‪,‬‬
‫אליו הע‪ 1‬־ האלשי כמו שפיר‪:‬׳ הרב ‪ ,‬אין אמי את־י וה והסי‪-‬ותי את‬ ‫והדנייה האלה מורים שאי! תועלת נמעשה המצת ‪ ,‬ישה ‘ ׳ ‪ :‬־ האמתי‬
‫כפי ויתית את אחו־׳ ‪ ,‬והנה להשגת האתורי‪ :‬היה ציין העור החלהי לא‬ ‫הוא נידיעה והעיון ‪ ,‬ומה נצע א'כ כנעניד את כ׳ אלהינו ננל המצת‬
‫שישירכו ממנו ‪ ,‬כי הוא ״ט‪ 1‬ו ־ע ונלתי נערן לוה המקום ‪ .‬יית ‪ ,‬מיש‬ ‫אשר צוה לנו משה ‪ .‬וכני אמרו אנשיה שזהו דעתו כפי מה שנלה נהו‪,‬ת‬
‫ופני לא ׳־או והוא מאמר כפול אתי׳ םני־ אמר למעלה לא תוכל לראות‬ ‫ספרו וה נפנ׳א ח׳ג ‪ ,‬עד שכ' כגרנוצי נת־־‪ ,‬דוה אש־ אנהנו נו ו׳ל ‪ ,‬לא‬
‫א^ה הם הדנרים ש־איהי להעיר‬ ‫פני ‪ ,‬ופת שני הייאמ‪-‬ים אתד‬ ‫מי שיצוס ויתפלל נלכד‪ ,‬כי הוא התפעלות דמיוני ותוא אשר נו קיים‬
‫נדנד׳ ה־נ ונפהיקי הפישה כפי רעתו וש־שיו ‪ ,‬יע! וניע! אי! ראוי‬ ‫כהמו! גם החושניס להיותם הגולות ‪ .‬מלילה לצדיק יהוד עולם רניגו‬
‫שנהשוג שלא יאה ה־כ הפתונים ולא כשנימס לדעתו ‪ ,‬אנל נלי נפק‬ ‫מלמו להועיל ‪ ,‬יענה כן על לנו ‪ ,‬והנה הוא ציה נרנריו הדנה על‬
‫המכוו; הליו נהם כנ־ ג ה אותו כפרקי ‪1‬ה כ׳״אמר ‪ ,‬וראוי שנעיר‬ ‫שמירח המנוח ‪ ,‬ואמר שהיו נהה הגונות נפלאות וכאשר׳ איש ייא את‬
‫עלישם נדי שנדע נשלניות נויגת דנ־יו עם ששפת פיקיו‪1‬ש עלוש שהיא‬ ‫כ' נמצוהיו חפ; מאד ‪ ,‬ואי־ יוציא מפיו עתה הפכו ‪ .‬ח' ‪ ,‬נאומיו‬
‫הנה‬ ‫כמנוה אשי ציה 'ני ‪1‬ה יישה שאי‪ :‬האלשי נשקדנית ספ־ו וש‬ ‫וכאשר נקש ידיעת התאדיה ונקש המחילה עג האומה ונענה נמחילתה ‪,‬‬
‫היג נפיקים א‪:‬־ קדמו ניאר שת׳א לתאי הש׳י נ־נר רענייי הס עצמיי‬ ‫ונקש אחרי ק השגת עצמו ית׳ והוא אומי הראני נא את כנודן נענה‬
‫או מקייי או י־שיי‪ ,‬ושאי; ראוי שישילת נו כי אם האיי פע‪1‬ל'י‪.‬יו ‪.‬‬ ‫»ל המניקש הראשי! ‪ ,‬ו־אוי שנדע למה הניא ה־נ כל הוניים האל‪:‬‬
‫ולפי ש״נל המקשש להקשית על זה יכ־אני נא את כפיון ‪ ,‬ויאני־‬ ‫וכאוס! המש־ הדרריסהז־ הו‪ ,:‬והיה ראוי שיאמר ‪,‬אמנה נקשתי שיודיעהו‬
‫שהמאמר הוש נא ישילח ‪ ,‬כי אש נקשה יריעת ה־א־יס שעצמייש שיש‬ ‫עצמו ואמהסו הוא אומר הראני נא את כנוו!־' כ־יו כנוה הלכו! א״יו‬
‫נו ית' ‪ ,‬לכ; הפיא ה‪:‬־ק הוש להופית רעתו מדני׳ ־'־ע׳‪ , :‬ייאמר‬ ‫למעלה נעני! התארים ‪ ,‬ומה לו לומר נכא! ונאשר נקש יריעת התארים‬
‫שהיו השאלות שתים כי הוא שאל על ידיעת מהיי‪,‬ו ועצמותו ‪ ,‬ונאמר לי‬ ‫אשר וה כני נזכר למעלה ונקש המתילה על האגמה ונענה נניהילתה‬
‫שאי אפשר שישיגהו ‪ ,‬דיניה למה שאניר ה־נ שהתא־יש המיוהכים אליו‬ ‫שאי! זה מעני! הש־ק ‪ .‬ט' ‪ ,‬אמ־ו נדרך המשן ינקש אתרי כ! השגת‬
‫כפי עצמו א׳א שישולחו נו ‪ .‬וניאר עוד אדוננו משה שידיעת כריכיה‬ ‫עצמו ‪ ,‬כי אין יאמר הרג שתשוכת השאלה הראשונה ;;א' הודיעני נא‬
‫והס‬ ‫‪6‬ש יינין הוא אוננרו אני אעכיר כל עוני ‪ ,‬ומה יעקה צתשונה אשר‬
 ‫עט ‪79‬‬ ‫מורה נבוכיים חלק ^ טון מרק נד‬
‫הבקשות ‪ ,‬הבקשה האחת ‪ ,‬היא בקשו טמנו יהעלה שיודיעהו עצהו ואטתתו ‪ ,‬והבקשה‬
‫השנית והיא אשר בקש תחלה שיודיעהו תאריו ‪ ,‬והשיבו יתברך על שתי השאלות ‪ ,‬בשיעד לו‬
‫כהוריעו אותו תאריו כולם ושהם פעולותיו ‪ ,‬והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא ‪ ,‬אלא שהוא‬
‫העיח על מקום עיק ישיג ממנו תכלית מה שאיפשר לאדם שישיגהו ‪ ,‬ואשר השיגו ע״ה לא השיט‬
‫אדם‬
‫שם טוב‬
‫תרה המופת עליהם ‪ ,‬נ י מה שנקש משה מ א השגת זה‬
‫‪ .................................................‬ומעשיי ‪ /‬והשיבי השם‬
‫העולם ט לו כי אק בנמצא אלא האל‬
‫ית׳ על אשר בקש שיודיעט מואריו והם הדרכים והפעולות‬
‫שיודיע אותו תאריו כלם שהם פעולותיו ‪ .‬ואמנם אמר‬
‫שהם תארח למה שכל דבר שיחצב מ מ ט דבר ראוי שימצא‬
‫אותו דבר במקור אשר נחצב מ מט כמו שהתבאר ולמה שאי‬
‫אפשר שתשג נ אי זה צד נמצא ב ט ע ל הראשק הדברים‬
‫הבאים מ מ ט נקראו תוארים כאלו הוא דבר זולת עצמו‬
‫ולמה שנמשכים אנמנו קורל^ס אותם שהם תוארים לו‬
‫והנן זה ‪ .‬ו מדיעו כי עצמו לא תשג כפי מה שהוא אלא‬
‫שמא העירו על מקום עיק ישיג ממנו תכלית כל מה‬
‫שאפשר לאדם שישיגהו ‪ /‬והרמז בזה כמו שאמר הנה מקום‬
‫אתיונצבת על הצור ‪ /‬עתוד והתבונן על היות הוא התחלה‬
‫שמא המבוא אשר תגי ע מ מ ט לידיעתו והשיג משה רבינו‬
‫ע״ה‬
‫אבדבג^‬
‫שניק מזאער ונאסהו הסשמה על שת• הנקפות ‪ ,‬יהוחיס נזם היערה נ׳ ‪:‬‬
‫והנה זכר סיג ראשזנס הנקשם כשניס שסיא ידיעת עצמו זאמתתו וזכר‬
‫נאחרונה הכקשה הראשונה שפיא ידיעת התאייס ‪ ,‬ראשונם כפנ׳נ‬
‫התארים מענעים כרוחו ‪ ,‬ואת׳כ זכר תארי הפעולות שראוי שיפוליזו מ‬
‫ית' ‪ ,‬כן זכר כ‪ !6‬רחשונה הכקשס שאונעה ממנו ע׳ה ‪ /‬לפי שהיתם‬
‫היותר עצמית ומכוונת כפי הכתנה הראשונה ‪ ,‬ואחרי כ! זכר הכקשה‬
‫אשר הודה לו והותרה א ‪ 4‬ו שהיא תאר הפעולות ‪ ,‬עם היזחי שמשה‬
‫אדומו נדנריו זכר זאת כראשונה כסי סדר הלמוד שהוא תמיד מ! הקל‬
‫אל הקשה ‪ ,‬והיתרה סה כעדה הד׳ ‪ :‬והשיבו יה׳ על שהי השאלות ‪.‬‬
‫טאר הרג פסיחה החשוכה האלהי׳ כשייעד למשה שיודיעהו תאריו כלס‬
‫ושגלה לו שהם פעולותיו ‪ ,‬והנה לקח זה מסה שאסר ‪ ,‬אני אעניי כל‬
‫פוט על פנין וקראתי נשה ה׳ לפני! וכמו שיפרש ‪ ,‬וכאר שהם פעולותיו ‪,‬‬
‫נ׳ש וחנותי אס אשר אוזו! ורמסתי את אשר ארחה ‪ /‬יכל זה היה דרו‬
‫יימיד שייעדו יס' שעדיפהו כל וה ‪ .‬אמנה נחשיכח השאלה הכ׳ לא‬
‫אמר ״עדו שיודיעהו ‪ ,‬כי עצמו לא יושג לפי שיה הודיעהו לו יס׳ סיד‬
‫נאמרו לא תוכל לראות פה ‪ ,‬ואי! וה מכלל הייעוד אשר >א כפרשס‬
‫פשל לו ש»י לסויו אכניס ‪ ,‬ני זה ממס שהודיעו לו מיד לשעתו ‪,‬‬
‫ו ‪6‬׳א הינ והודיעו ט עצמו לא‪,‬יושג על מה שהיא עליו*(‪,‬דהחכוק אסרו‬
‫על מה שהוא עליו שאסרו הרג ‪ ,‬להתיר קושיא ספול כנגדו ‪ ,‬והיא‬
‫שאתרי שהמציאות והמכות מ אחד יס' נמו שינא נפרקים אמר וה ‪,‬‬
‫והיה שעציאויע מנואר נגלה לכל אזה ‪ ,‬כמו שניאר נפס׳ג מיה החלק ‪,‬‬
‫יתסיינ שמהותו יהיה נודע ג׳כ ונגלה לכל או ם‪ ,‬ולהשית לוה אמר‬
‫הרנ כי עס היוס שסנואר ולגלם לכל אדת שהיא נמצא ‪ ,‬ועצמותו עצם‬
‫ומהותו מהות א ^י ‪ ,‬הנה אופ! המציאות והמהות ההיא לא ידענו אוסו‪,‬‬
‫אכל ידענו נלכד שהוא נמצא ‪1‬לכ! אמר ט עצמי לא יושג על מה שהוא‬
‫עליו ‪ ,‬ר׳ל על וה שהיא נעצמו כפי אמתתו ; אלא שהוא ה עי ח על‬
‫מקוס העיק ‪ .‬טי! ה « צמ‪#‬נר היה שמפה אדתנו נקש נ׳ נקשות והם‬
‫השגה המהות כעצמו‪ ,‬והשגת הפעולות כפני עצס!‪ ,‬ושהפ׳י הודה לו נא׳‬
‫וגלה לי שהאסיס היא נמנמת כסכעה ‪ ,‬אכל הוא יח׳ מעצמו העיר‬
‫^שה על מקים עיק ‪ ,‬ר״ל מדרגת עיק אחד כהוא לא שאל עליו ‪,‬‬
‫שמעט ישיג תכלית מה שאפשר לאדם פקיגהי נעה שהוא אדם ואשר‬
‫השיג מיע׳ה סאת המדרגה לא השיגו אדה לפניו ולא לאחריו ‪ .‬ואמנם‬
‫פה העני! זה ‪ ,‬הנה כוא בעיר עליו כפי׳ו נשתון צור כאומר נצור‬
‫מ ו ן הפרק ז׳ל ונצנסעל הצור השען ועמוד על התכוננות היותו יתכרך‬
‫התתלה שהוא אשר שגימ ממנו אליו ‪ ,‬כמו שניארנו מ ה מקום אתי ‪,‬‬
‫מ׳נ ‪ .‬י׳ל שהמדינה העליונה אשי יש*י כעיר מעצמו למשה ועליה‬
‫אמר הנה מקוס אתי ‪ ,‬שפי׳ נפ׳ת שהיא מדרגת עיו! והשקפת שכל היה‬
‫אומר ונצנת על הצור י׳ל טשיג אין הש׳י יתתלת העולם וסכה פועל‬
‫והחדש אותו ‪ ,‬והוא היחס אפר להקכ׳ה עס העילה שאינו לא השנת‬
‫מהותו ולא מ ג ת הארי פעולותע שהם הנמצאים כפני עצמה ‪ ,‬כי אס‬
‫השגה ג׳ ‪ ,‬והיא איו נתתייכ ממנו העולה ולהיותו מדרגה שלישית ‪,‬‬
‫טמשה לא ה טי מליה ננקפותיו‪ ,‬אכל הקניה העירו עליה ‪ ,‬אמי הרנ‬
‫אלא שהוא עטו י‪#‬ל מקוסטו! ט רפו נאמר סקוה ט ק אל עסוק מ ה‬
‫טק‪01‬‬ ‫פליז ‪.‬‬
‫הבקשות ‪ ,‬למה שכנר ניאר הרכ שהאומרים נתואריס לא‬
‫אמאו בעבור שהשכל הביאם לזה אלא בעבור הכתובים ‪/‬‬
‫ירצה לבאר כי מה שנמצא בכתובים שיש לו יתעלה תוארים‬
‫הוא על הפעולות כמו שאמר למעלה ‪ ,‬ולמה שנראה כי‬
‫נאמרו למשה י״ג תוארים והיה מביא לזה לחשוב שאלו ה ס‬
‫עצמותיים נ״א היו תארי פעולותיו לא היו י״ג‪ ,‬לכן ג״כ סלק‬
‫זה הספק באופן שיעלה בידינו שיש בכאן נמצא ואחד בתכלית‬
‫העלוי והשבח ‪ ,‬ולכן אמר דע כי אדון החכמים בקש שתי‬
‫בקשות ולא תחשוב כי האחד הי׳ ידיעת עצמו והאחרת ידיעת‬
‫תואריו שהם המקרים הנמשכים ממנו אבל הבקשה האחת‬
‫היתה שיודיענו את עצמו ואמתתו ‪ /‬והבקשה השני ידיעת‬
‫דרכיו הנקראים חוארים והם פעולותיו‪ /‬ואמנם קראו אדק‬
‫החכמים ולא אדק הנביאים למה שכל ההשגה מ א ת‬
‫הנמצאת נז ה המעמד הנבחר ה ם כלם השגות שכליות‬
‫וסם פ»‪1‬לומיו יוכל הוןד‪ 0‬להשיגם ‪ ,‬והז‪ 6‬א׳נ היולק מ»זארי‪ 8‬רמוסיים‬
‫נו ית׳ ‪ .‬וזהו עגיו הפרק וקשורו עם הפרקים הקודמים מדחשהסארים ‪,‬‬
‫והניאו ג׳נ הגה לנאר ולהוכיח שהסארים אשר ונר משה נהש׳י ני׳ג‬
‫מדות הם כלם סארי פעולות לא ונר אחר ‪ ,‬ווו היא תשונת הערה א׳ ‪:‬‬
‫ולפי שעי שיאמין נסארים או יניאהו אליו העיון והסנרא או פשושי‬
‫הנתונים ‪ ,‬אמר הרנ דע ני אדון הסכמים ‪ ,‬ר׳ל אם תמשן אסר השנרא‬
‫והמנמה מי לנו גדול נמשה שהוא אדון החנמיה ‪ ,‬ואם נסי הסורה‬
‫והנתונים האלה הוא משה רנינו כי הוא הרנ אשר למדן ‪ ,‬ודיו לתלמיד‬
‫להיות נרנו נרעוסיו ‪ .‬ואין לומר שנפלה נדנריו שגיאה או עמות ‪ ,‬נ׳‬
‫הוא ננגס נשלוס ץ‪5‬א נשלום נפרדס האלהות ואין אדם חולק עליו ‪,‬‬
‫והיא אשר רמו הרנ נאמרו ע׳ה ‪ ,‬א'כ מפאת השנרא ומזנמה וגס‬
‫מפאת התורה אין ראוי שנניא ראיה ני אם מדנרי אדוננו משה ע׳ה ‪.‬‬
‫זניון שהוא נקש שסי נקשות ‪ ,‬הא' תורה על התארים הנמנעיס נתקו‬
‫ית' ונמנעה ממנו ‪ ,‬והאחת תורה על התארים האפשריס נסקו שהם‬
‫סארי פעולות והותרה לו ‪ ,‬והס אשר למדו ית' נמדוסיי ‪ ,‬י ט לנו א׳נ‬
‫מוה שא׳א לתארו ית׳ ני אס נתארי הפעולות נלנד ‪ ,‬תהו עני! הפרק‬
‫וסשונת הערה נ' שלנן לא אמר אדון הנניאים ואמר אדק החכמים ‪:‬‬
‫נקש שתי בקשות ונאתהו החשובה על שתי בקשות ‪ .‬כיון סרג‬
‫נדנריו אלה להניא שסי הוכחות נפישה‪ ,‬האחת היא שמרע׳ה נ׳נקשוס‬
‫נקש ‪ ,‬ואמר וה לפי שכני יראה מהפרשה שהשאלה הימה אחת נלנד‬
‫וו מה ששאל ראשונה הודיעני נא את ירניו ‪ ,‬וששאר הדנייס היי חווקים‬
‫כלס לאומה השאלה ‪ ,‬ומה שאמר אמרי כן הראני נא אס ננודן הוא‬
‫לעני! אותה שאלה עצמה ‪ ,‬כי לפי שאמר לו השם למעלה גס אס הדני‬
‫הוה אשי דנרת אעשה ‪ ,‬ולא פירש לו מתי יעשה אותו ‪ ,‬לכן נקש סמנו‬
‫הראני נא את ננויו ‪ ,‬כלומר ‪ 1‬ה הננוד והססד אשי אתה עושה עמי‬
‫הראני אותו עתה ‪ ,‬הנה א'כ סגנו! הפסיקים מורה שהנקשה היתה א'‬
‫נלנד‪ ,‬עם היות שנקש עליה נדנריו מחולפיס ‪ .‬ואולי יחשזנ חישנ שאינו‬
‫‪ , p‬אלא שהנקשות הס ג׳ ‪ ,‬הא׳ הודיעני נא את דרכיו ועל ‪ P‬נאה‬
‫החשונה נצדה פני ילנו והניחותי לן ‪ ,‬והנקשה הנ' היא אומר אם אי!‬
‫פניך הולכים אל תעלנו מוה ‪ ,‬ונאה תשונתה נצים גם אס הדני הוה‬
‫אשי דנית אעשה כי מצאת חן נעיני ‪ ,‬והנקשה הג' היא אמרו הראני‬
‫נא את כנודן ‪ ,‬ונאה תשונה נודה ויאמר אני אעניר כל עוני ‪ ,‬הנה‬
‫א׳כ היו ג' נקשוס נפרשה ‪ .‬והנה הרנ לא נחר נא׳ מאלה הדעות לא‬
‫נהיות הנקשה א׳ ננל הפרשה ונא נהייתה שלש נקשות ‪ ,‬ולהיות פוסל‬
‫ומכחיש נ׳ הדעות האלו אמר נקש נ׳ נקשות ‪ ,‬ר׳ל אינם אחת ולא‬
‫שלש כי אס שתיה ‪ .‬וההנחה השנית היא נאסרו ונאתהו התשינה על הב'‬
‫נקשיס ‪ ,‬י׳ל שעם היות שאחרי הודיעני נא את דרכיו נאה תשונתה‬
‫נצדה פני ילכו והניחוחי לו ‪ ,‬אין ואת התשונה לאותה שאלה ולא ג׳ה‬
‫גם את הדני הוה אשר דנית אעשה תשונת השאלה ההיא ‪ ,‬אנל אחיי‬
‫שניכרה נכתוג שתי נקשות ‪ ,‬והם הודיעני נא את דרכיו והראני נא‬
‫את כנויו ‪ ,‬אז נאה התשונה על שתיהס ‪ .‬ונוה גלה הרנ שהפסוקים‬
‫הקיומים שהם נין השאלה הא׳ והשנית ‪ ,‬אינם השונה לנקשס הדיטם ‪,‬‬
‫כי הנה התשונה נא נאה כי אס אחד הראני נא אס כטדן ‪ ,‬תהו מה‬
‫’ ( עיי! נראש הספי ננאור מלות מר‪1‬פ ‪ ,‬דיס מ) מה שסוא‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נד‬
‫אדם לפדו ו^א ^אחדו ‪ .‬אמנם בק־טתו יד^עת ת א דו הוא אומרו ‪ ,‬הודעג' נא את דלכיך ואדעך ׳‘מען‬
‫אמצא חן בעיניך והסתנל מה ענכנם תהת זה המאמר מענינים נפלאים ‪ ,‬אומרו הודיעני נא את‬ ‫‪,‬‬
‫דרכיך וארעך ‪ ,‬טורה על היותו יתעלה נודע בתאריו ‪ ,‬כי כ־מידע הדרכים ידעהו ‪ ,‬ואומרו למע; אמצא‬
‫חן בעיניך ‪ ,‬מורה על שמי שידע הבורא הוא אשיר ימציא הן בעיניו ‪ ,‬לא טי שיצום ויתפלל לבד ;‬
‫אבל כל מי שידעהו ) פ ”] בפרק י״ח מזה ההלק( הוא הנרציה המקורב ; ומי ש ‪c‬כי‘ו הוא הנקצך בו המרוחק ;‬
‫^ וכפי שיעור ההבמה והנבלות יהיה הרציון והקצף והקרוב והרחוק ; ובבר יצאנו מנוונת הפרק‬
‫ואשוב אל הענין וכאשר בקש ידיעות התארים ובקש מהילה על האומה ונענה במחילתם ‪ ,‬ובקש‬ ‫‪,‬‬
‫או^‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק נ ד א וכעי שיעור הסכמה והסכלות ו ט' ‪ ,‬הנה הרב‬ ‫ע׳ה יזמנו יתעלה יזה שלא השיגו אדם לפניו ולא לאיזריו‬
‫ז״ל גלה בכא; סוד נדול ובמקום אסר עשה הרב‬ ‫ובעבור יה נאמר עליו א־ון החכמים ‪ .‬אמנם בקשתו‬
‫מזה סוד‪ ,‬וזהו אמרו הנה ואין זה כוונת הפרק׳ שככל מקום‬ ‫ידיעת תואריו הוא אמרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך ‪,‬‬
‫הרצון בזה כי אמר הרב כי התוארים הס הנקראים דרכים‬
‫והס הפעולות הבאות מאתו וייוחסו בשני תואריס כי התואר הוא נמצא במתואר ‪ .‬והסתכל מה שנכנס תחת יה‬
‫המאמר מענינים נפלאים ‪ ,‬ראשונה כי אומרו הודיעני נא את דרכיךואדעך מורה על היותו נודע בתואריו כאלו‬
‫הפעולות הם נמצאו בו כי כשידע הדרכים והם הפעילות ידעהו ‪ .‬שנית הורה למען אמצא חן בעיניך מויה על כי‬
‫מי שידע הבורא ימצא ק בעיניו ובזה יקרב לפני הבורא כי הוא השכל ונעבור זה נאמר באדם נעשה אדם בצלמנו‬
‫לא מי שיצום ויתפלל בלבד ׳ כי זכוך המראה לא יועיל אס לא יפותח עליו הצורה כי בלא דעת נפש לא עוב ואם‬
‫שא״א פתוח הצורות במראה אס לא בזיכוך או לשישה ‪ ,‬והנה מי שידעהו הוא הנרצה המקורב אל השם ומי שסכלו‬
‫הוא הגקצף המרוחק ממנו וכפי שיעור החכמה והסכלות יהיה הרצון והקצףוקירוב וריחוק ‪ ,‬ואמר הרב כי זה אינו‬
‫מכווצת הפרק כי זה יתבאר אחר זה ‪ :‬וכאשר בקש ידיעת התואריס וביקש המחילה על האומה ונענה במחילתם ‪/‬‬
‫הרצון‬
‫אברבנאל‬
‫הנ' נאה נפפיש ס־אני נא את ננודך ‪ ,‬וזה להכיג למה שאיא שיפופש‬ ‫מקופ אתי ‪ ,‬והותרה נזז הםע'‪ 9‬ה' ‪ .‬אמנם כ ק ע תו ידיעת תאריו ‪.‬‬
‫נגדו‪ ,‬אה נאיתם הכתינים שנאו נאותה השאלות הם הין פניך הולכים ‪,‬‬ ‫עתה יכריע הרג ‪ p‬הנתונים מה פהוית נניאור זה ההוין ‪ ,‬וה־־יע‬
‫וכמה יודע איכה ‪ ,‬גס את הדנר אשר דני ת אעשה ‪ ,‬יאמר שלא היה‬ ‫הניזעות ככי סדי הכרעה ‪ ,‬ולכן זכר ראםונה ידיעת התארים ‪ ,‬יאמר‬
‫דנר מזה תשונה לעגין כדדכיה ששאל כששה הרתכונה ‪ ,‬אכל שששיר‬ ‫שאליו כיון נאמרו הודיעני נא את דרכיך‪ ,‬והגה הכ‪-‬יע ה־כ שהדרכים‬
‫הפהישיה וצ־פם היה כ! ‪ ,‬שכא‪:‬־ כשש ידיעת התת־יס שהיה זה נאכירו‬ ‫אשר וכי הס התארים וימה שאמר ואדעך ‪ ,‬ואם היו דינים ממע א)<‬
‫הודיעני )א את ד־כיך ‪ ,‬אמר אליו ית' פני ילכו והניתותי לך ‪ .‬וכנ־‬ ‫שיודיעהו הדרך אשר ילכו נמדני ‪ ,‬איך ימשך מום שיעיג ידיעתו‬
‫כי‪.‬נ ה־נ רפ׳ ליז מזה כתלש שפנים יתמר על הכעס כ״ו ופניה לא‬ ‫והעגתו ‪ ,‬אנל נהיות הדרכים התאיים הוזיך לומר ואדעך לכי עהוא‬
‫כיו לה ע ד ‪ ,‬ושמיה השתוף הוא פני ילכו יהניתו־‪ '.‬לך ‪ ,‬כתלו יאמר‬ ‫נתאייו ‪ :‬׳‬ ‫וז׳ש הינ מו־ה על היותו ית׳ יודע‬ ‫ית^ יודע מכעולוהיו ‪,‬‬
‫כעש ‪ ,‬פצי וכעם'‬ ‫התת־ים אל ת־ננ׳ _נשפת ‪_.‬‬
‫עת התת־‬
‫ית' כאשר שאל גו ידיעת‬ ‫נעידע הדרנים ידעהו ‪ ,‬להיות אותם הדרניה התארים אעי יתואר‬
‫ילך ואז והגיהית■ לך כעני! ידיעת ה־א־יש אש־ שתגת ‪ .‬ושכאשר ראם‬ ‫הש׳י נהם ‪ ,‬וקראו דרכים לכי שתואר הכעולות הס דרכים להשגת‬
‫אדון הנניאים דר־יו ית' ושכורה ל׳ את כעשו ‪ ,‬כשייו תה אין פניו־‬ ‫הש׳י ‪ ,‬כי הוא נודע מכעלותיו ‪ ,‬ולק הזר ה־נ לימר ני כשידע הד־כים‬
‫הולכים אל תעלנו נ־זה ‪ ,‬וכית כששת היזהילה עג כאומה ‪ ,‬לפי‬ ‫ידעהו ‪ ,‬ולכי שהיה עשה לזה או—ו למען אמצא תן נעיגיו ‪ ,‬כי תיו‬
‫שנתגלגלו הדנ־ים והיצרך לשאוג עליה נעיי־ מ־ שאמ־ לי פני ילכו ‪,‬‬ ‫יהיה ידיעת התא־ים מניאה למגיאת ת; ‪ .‬לכן אמ־ הרג שאויי־ לניען‬
‫והז־ ‘ דיננו משה ישאל על הככוד נאומ־ הרחני נא תת כנודך ‪ ,‬לפי‬ ‫הוא תוזר‬ ‫הוור להיזיעני גא את דרכיך ‪ ,‬אכל‬ ‫אמצא מן ‪:‬עיניך איני‬
‫שהיה כוונתו לשאול נ׳ השחגות כאתר‪ ,‬ידיעת הדרכים וידיעת הכנוד ‪,‬‬ ‫אל אוייר ואדעך ‪ ,‬י׳ ל שהיה משתדל לדעת הש׳י נענו־ שימנא תן‬
‫‪:‬הם שתי תלשי התא־יס אם ממסית התל ועגמותו וגה מת ‘ ר' פעוליתיו‪,‬‬ ‫נעיניו ‪ ,‬וז׳ש ואומר למען א־יצא תן כעיניך מו־ה על מי שידע היו־א‬
‫נדי שתנזאהי התשוכה אי זה מהתלשים התגה אפשרי ‪ ,‬זא■ זה הוא‬ ‫היא אשר ימ!א מן נעיניו ‪ ,‬והות־ה נזה ההע־ה ו' אא ם׳ ׳עייצוס‬
‫נ ׳נע ‪ ,‬ואי נענה על הרניש‪ :‬ה־אכון ‪ ,‬שהוא הודיעני נה את דרכיו ‪,‬‬ ‫ויתמאא בי*נד כו ‪ .‬אמ‪-‬תי להסיר •ועל ה־כ חלונות כני יש־אל שני‬
‫והיתש התשיכה אגי אשכיר כל עיני ‪ ,‬ועג מנישש הככיד היתה ה־שיכה‬ ‫דנייםי‪ ,‬נזה הלשון ‪ .‬א' ‪ ,‬שהיה רעיהו נזה שמי שיצום ויתכלל ואינו‬
‫לא תופג ל־אות פני ‪ ,‬כנה א'כ הונרך הרי )ימ־ ישאש־ כשש ידיעת‬ ‫יודע למי היא מתכלל וים ‪ ,‬לת ידיעה רכו־שת ולא ידיעה זיזונלת‬
‫התא־ים ‪ ,‬לתת נוק־ לאותם שכתיכים אש־ נאי נין שתי השאלות ‪,‬‬ ‫ע׳ד אמונה‪:,‬׳ אם שעישה המצות מכני ש־אה שכן עושים או כס כני אדם‬
‫ואמר וכשש ת־רזה השנת עגמו ‪ ,‬לנגיד שכיה כוונת נישה לשאול שתי‬ ‫מכלה׳ שידע התכלית נעשייתס ‪ ,‬הנה זהו נאמת מ־והן רהש׳י ינ;־ף‬
‫השאלות יתד נדי שתנותהו התכונה אי זו ניהמה תפשדית ואי זי מהמה‬ ‫ממנו‪ ,‬ועליו אר־ הנכיא ותהי יראתם אותי מצות אנשים יילוכידה)ישעיה‬
‫נ״נעת ‪ .‬ונזה רית־ה ההערה ת' שהיא מצי‪-‬ך הגשון וייכונו ‪ ,‬וההפרה‬ ‫נ׳ ט יי ג (‪ ,‬וזננ׳ש הרנ לא מ׳ שיצום ויתכלל נלכד‪ ,‬י'> דש נידו גוף‬
‫ט׳ ג״כ •יכני •לכו והניתותי לך שכנר השיי עליה ה־כ נשתיף פנים‬ ‫המצוה והיא מנלת׳ גכש שהיא הציור וכידיעה ל״י עונד ‪ ,‬אכל מי‬
‫נאושו פל׳ו אשד זש־תי ‪ ,‬וג׳ש ההערה עשי־ית ג״ה ששאג כשאלה נ'‬ ‫שיצום ויתכלל וידע למי הוא מתכלל מצד הא״ונה ׳הידיעה המזונלת‬
‫יודה ש־נ' ‘ ^ התשושה על ה־אשונה ואשיגם איך שאג תדוגנו משהי‬ ‫נכל איש אש־ נשם ישראל יכונה ‪ ,‬הנס ראוי שנא״־ כי אלהיס שרונים‬
‫ידיעת כייהות האגס■ כהיותו נ״גע מכאת עיניי ‪ .‬כגר כתנ עליו ה־נ‬ ‫אליו נכי דרך הרנ ידכריו והל ‪ ,‬שגא נא ־־נ לשלול שלא יהיה‬
‫ן׳ חשדתי נ‪ :‬פ ־ו שאיני יתיש שיהיה גמדאה הגניתש יודיע כש‪ :‬גנניא‬ ‫אדה קרוג לאל כמעשה היינות ‪ ,‬אכל אמי שי‪ :‬שני ד־כיס להתש־נ‬
‫אמתת הענייני‪ :‬נד־ך שואל ומשיג ‪ ,‬ונדי שידע משש מה שם התא־ים‬ ‫האדם לנוראו א‪ :‬כמצות המעשיות‪ ,‬ואם נאמונו־ והידיע״ת ‪ .‬ואת־ הרנ‬
‫שאפש־ ישכל התגישי לתא־ כה הש־׳ וגהשינה נדכה גא ניתגו ;נ ל לו‬ ‫שנא ימצא הן כעיני כשה כנם המתכלל לנד ‪ ,‬שהו ‘ הד־ך הא׳ ‪ .‬ני‬
‫כאלי; רים שותי פג כ' כחלשים תלש כפעילות יתצש המשי־‪ , .‬אי זה‬ ‫נזה כנר יסכימו הכל ‪ ,‬אכל גה נכי הד־ך כשני ‪ ,‬והוא כא״ונות וידעות‬
‫מאלו אפש־י דיות־ נחשי ■ת׳ ‪ ,‬וכידיעו נדרך ת‪:‬ונכ שידיעת כפעוליס‬ ‫יתשינ לנו־א‪ ,‬וככי תיתו הדרך כל מ׳ שידעהו הוא הנ־נה ה״שו־נ‬
‫אששריות וידיעת כ׳ ייוכו נ״נעת ‪ .‬יאך שנודד ש־דינני ״שכ כש‪ :‬כנששות‬ ‫ומי שיהכל אותו ״נשיף וה־י־יהש ממנו ‪ ,‬וככי שעו־ התכ״ה והשכנות‬
‫שתלד ש־‪,‬׳שם ‪ ,‬ית־יר ‪::‬היותו יודע שכשנד כמכות ניי שת ‪ ,‬כנד נשש‬ ‫יהיה השרור וכשיתיש ‪ .‬ילא תז־ לדנ־ ויהצום והתכלה וצימ־ שכיה י״צא‬
‫עליה‪ ,‬לא יתשי ‪:‬׳ז‪:‬כ תג ההשגה שהית את־י ש־יתכ ניתי אשש־ית ‪,‬‬ ‫הן יניניו ‪ ,‬לכי שלא היה נו הדרוש וכנ־ השכי״ו עליו הכל ‪ ,‬איל היה‬
‫כ׳ א‪ :‬כדי ‪ :‬־‪:‬יי ישפע עליו כהשגה את־ת כ־ ״ה ‪:‬היש ־‪;:‬־• גתש‬ ‫עניינו לנתר שי״צא חן מ' שידעהו כמ׳ש ע־ה ואדעך למען אמיא ה;‬
‫רשעל לשכלו‪: ,‬׳ כ י ה פע־״ם ינש‪ :‬תדם גיתדיניו ‪:‬ני ־נ־יש כדי שיודה‬ ‫נעיייך כי נזה היה דיישו ואיננה נכל א נר‪',‬נ נהגי;״ ‘ליו נע׳ה‬
‫לי אתד ״הש ‪ ,‬וש; היש נזה ג׳ נ ‪ ,‬כ׳ כות ע'כ שתג ״כ ‪::‬י ה ‪:‬גתי‬ ‫אנאי שאין נדכייו כיעית וגא שגיאה יילנד מה שהעי־ ע'יו האכודי‬
‫אפש־ •הודיעי ית’ עא׳א לששיגו ‪ ,‬תנג נת‪ ,‬לי ״‪--‬גה שית שתג עליה ‪,‬‬ ‫נהשדרת הפרו נ ח י ק ‪ ,‬יהיתיה נזה ההערה ז' ‪ .‬ונ א ד ר ששים׳ ■דיע־‬
‫והותרה נזה ההערה י׳א ‪ :‬והסתש־ כרכר׳ הרנ ‪!'‘ :‬־‪ 1‬גצגה עג‬ ‫התארים ו ט' והוא נענ ה וני' ‪ .‬הנה הרג שידה שיאמר ‪:‬הנקשה‬
‫כמנו־ש‬
‫פ ‪80‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון ‪6‬רק נד‬
‫אחר כן השנת עצמו יתעלה ‪ ,‬והוא אומרו הראני נא א ת כבודך‪ ,‬נענה על המבוקש ה ר א ע ק‪ ,‬והוא‬
‫‪,‬‬
‫ונאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך ונאמר לו במענה השאלה השנית‬ ‫הודיעני נא את דרכיך‬
‫לא תוכל לראות א ת פני וכו׳ ‪ .‬אמנם אמרו כל טו בי‪ ,‬הו א רמו להראות אותו הנמצאות כולם‪ ,‬הנאמר‬
‫עליהם וירא אלהיט א ת כל אשר עשה והנה טוב מאד ‪ ,‬ר״ל בהראות אותם לו שישינ טבעם‬
‫והקשרתם קצתם בקצת ‪ ,‬ו ‪ T‬ע הנהגתו להם איך היא ככלל ופרט ‪ ,‬ואל זה הענץ רמז כאומרו בכל‬
‫ביתי נאמן הוא ‪ ,‬כלומר ב שהוא הבץ מציאות עולמי טלו הכנה אמתית קיימת ^ כי הדעות‬
‫שאינם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫שאסר הרב ואין זה כוונת הפרק רוסו לדנר' מה ‪ :‬ב שהוא הרצו! מ כי בידיעת התואריס ידע האדם שחב פעולות‬
‫הנין מציאות עולסי כלו הכנה אסחית ק״סס ‪ .‬ר"לנ* מרע״ה השם הס חנינה ורחמנות ולכן בעבורם נ ענ ה במחילתס ‪.‬‬
‫לא השיג נשלמות הננדליס ואפילו השכל הפועל לא השיג אח״כנק ש השגת עצמו יתנרך ואמר הראני נ א את כבודך‬
‫נשלמות כי הוא נמנע לכל נעל חמר רק הנין מציאות עולסו ‪ ,‬ונענ ה על המבוקש הראשק וכו׳ אני אעביר כל עובי‬
‫ר״ל הגשמי‪ ,‬והשיג אפי׳ עצם חמר הנלגל מה שאין נכח לשום על פניך‪ ,‬ונאמר לו במענה השאלה השנית לא תוכל לראות‬
‫חכם ופילוסוף! וכמו שסי׳ הרג נפ׳ ל״ז מזה החלק לפ דעת פני ‪ .‬א מנם אמרו כל טובי רמז להראות לו הנמצאות כלס‬
‫אונקלוס ‪ :‬ג כי הדעות שאינן אמתיות לא יתקיימו ‪ ,‬ר״ל השכלים והגלגלים ועולם ההויה וההפסד כי אלו נקראו‬
‫כלם טוב כסו שאמר וירא אלהים א ת כל אשר עשה והנה‬
‫טוב ‪ /‬ואראה לו שישיג טבע כל נמצא ונמצא והיאך נקשרים זה בזה באיסן שיפלו כלם אל ם? ‪ 5‬אחת והוא הנרמז‬
‫הראה לו קשר של תפילק וידע ג ם כן הנהגתו איך יתן לכל מה שהוא צריך על צד השלמות ועל צד היופי ואיך הטוב‬
‫בא ממנו והרע במקרה וכ״ז ידע בידיעה כללית ובפרס בכל נמצא ונמצא ‪ :‬ואל זה הענין רמז באומרו בכל ביתי‬
‫נאמן היא ‪ /‬כי הבית הוא מציאות זה העולם שהוא בית אל והיא השיג כל מה שבזה הבית מקרני ראמים עד ביצי‬
‫כניס וידע זה בידיעה אמתית קיימת וזהי הנרמז נאמן הוא נ י הדעות שאינם אמתיית לא יתקיימו נו‪ ,‬א״כ התבאר כי‬
‫מה שבקש ידיעת הדרנים שהם התואריס הם ה ם הפעולות כי כבר אמרט כי ע ל מה שאמר לו הודיעני ו ט׳ נאמר לו‬
‫אני‬
‫אברבנאל‬
‫‪ 6‬׳ נ יגצמו על הצור ואסר »צ הש׳י צור עיצמיה ‪ ,‬והציר הגזני ניפית‬ ‫הממקש הא' ונאמר לו נמענה השאלה השנית ‪ ,‬ני הנה העיר סרג‬
‫הציר מ א שתוף אתר שהוא ההר או האנן שיכרתו ממנו שהוא אל התומר‪,‬‬ ‫טה על מנין יקר מאי ‪ ,‬והיא שהנה מצאני ננמוניס האלה אמי־וש‬
‫והנה אמרו ושמתיו שייחס הדני לשה נהייתי הכיח החמי ‪ ,‬לפי‬ ‫שאין גהן צורך ‪ ,‬ווה ני נאשר שאל משה הראני נא את כנודו נאתהו‬
‫שהש׳י הוא הגה ראשונה לגל הדנריס ‪ ,‬ולה! ייוחסו אליו גם רדנרים‬ ‫היזשונה ויאמר אני אעניי כל נווני ‪ ,‬ואתרי זה אמי ויאמר נא חונל‬
‫השמיים ‪ ,‬יגמו שנמג הרג גפמ׳ח מח׳ג ‪ .‬הנה א׳ג גאו גפרשה ג׳‬ ‫לראות פני ‪ ,‬ואי! ספק שייאמר השני הזה אי! לו ענין והיה ראוי שיאמר‬
‫שעמים ייאסר כנגד ג׳ מדגטפ מההשגות ‪ ,‬א׳ נמנעת מפאת עצמה ‪,‬‬ ‫ורתמת׳ את אשי איחה ולא תונל לראות פני ‪ ,‬אנל מאשר אמר ויאמר‬
‫‪ 1‬א׳ אפשרית גפני עצמה ‪ ,‬וא׳ נמנעת מצד ואפשרית מצד ‪ ,‬גי היא‬ ‫ויאמר מירה שנאו אמירות על נ' השונות ‪ ,‬ני הנה נאומיו ויאמר אני‬
‫נמנעת שמסג עגלי עור אלהי ‪ ,‬והיתה אפשרית השגה עס העיר האלהי‬ ‫אעניי נל שוני היא תשונה ליקשה א׳ ‪ ,‬ויאמר לא תונל לראות פני‬
‫ולא גלתו ‪ ,‬והיא אשר העיר עליה השיי ‪ ,‬ולב! נסוף המראה אמר לו‬ ‫תשונה צנקשה נ ' ‪ ,‬ולא נא זה הלשו! ויאמר אלא להנדיל נינה ו גן‬
‫הקג׳ה ע׳ו גלל מני תי נסי עליו סי עגרי ‪ ,‬חהי כנגד ההשגה ההיא‬ ‫הראשונה ‪ ,‬ואל זה כיו! הרנ נאומי נענה וכו׳ ונאמר ל‪ 1‬ונאמר לו‬
‫אשי העירו ה*י עליה שיוכה נה נהלוות אליו העור האלהי ‪ ,‬וכנגד‬ ‫נמענה השאלה הנ' להעיר על ויאמר ויאמר הנונר נפישה ‪ .‬ומפני זה‬
‫ההשגה האפשריית נעצמה שהיא ידעת הייניס אמי והסירותי את כפי‬ ‫תמצא אחיי נ' תשונות ההס ויאמר ה׳ הנה מקוש אתי ‪ ,‬דקשה למה‬
‫וראית את אחורי ‪ ,‬י׳ל מגלי ט י אלהי היאה פעולותיו שהה הדרכים‬ ‫אמר ננתונ הזה פעה נ' ויאמר ‪ ,‬ולמה ייתם המאמר הנ' הזה אל ה׳‬
‫העאוחרים מ מני‪ ,‬לעי שידיעת הנמצאיםהיתה אפשייח נתק משהרנינו‬ ‫נהיות האומר נזה המאמר עצמי האומר המאמריס האתריה ‪ ,‬אלא שהיה‬
‫נפי גודל שגלו ועומק השגתו עם האיד הננוא" אשי נו ‪ ,‬אמנם ההשגה‬ ‫עני! זה שהנ' מאמייה הראשונים היי תשונית לשתי הגקשות שנקש‬
‫הג׳ לא תספיק הכני« אליה אה‪.‬לא על דרו נש והוא העזר האלהי ‪,‬‬ ‫משה ‪ ,‬ולה! נאיזר נהם ויאניר ויאמר ‪ ,‬ואמנה המאמר הג' שהוא‬
‫וכגגי ההשגה האחרת שהיא נמנעת נענעה ‪ ,‬אמי ופני לא יראו ‪:‬‬ ‫הנה מקוס אתי היא המדרגה ה;׳ שהעיר הקנ׳ה עליה ‪ ,‬ולא שאל הוא‬
‫הנה התנארו יגחוגיה גלה גפי ועת הרג ושישיי‪ ,‬והותרו לדעתי הערה‬ ‫אותה מעצמי ‪ ,‬ועליה אמר ויאמר ה‪ /‬הנה כי היא מעצמו העירה עלוה ‪,‬‬
‫י׳ג שהיא נפי׳ ונצנת על הצור‪,‬וההערה ייד שהיא נעני! והיה נענור‬ ‫ואומר ג'כ הנה מקום אתי ‪ ,‬ר׳ל כנה יש אתי מקום מדרגת עיו! לתתה‬
‫הגידי ‪ ,‬וההערה ע׳י נעני! נקרת הצור ‪ ,‬וההפרה י׳י נייתוד שריה‬ ‫לן שאתה לא שאנת עליה ‪ ,‬והיא אשר וכרתי ‪ ,‬והותרה עה זה ההעיס‬
‫נואם נמאסי יהיה נ ע מי כנויי ‪ ,‬וההערה י׳י אשי נאומר 'והשייוהי‬ ‫הי׳נ ‪ :‬ואמנם מה הוא עני! ונצנת על הצור ‪ ,‬כני ניארי הרג נפי׳ז‬
‫את כפי ‪ ,‬וההערה הי׳ח אשר נהנפל ועני לא יד* ‪ :‬אמנם אוסרי כא‬ ‫המה שונרתי נאסר השע! ועמוד על התכוננות היותו ית׳ התחלה ‪ ,‬ואי!‬
‫טוני כיי ‪ .‬אתרי שהשלים הרג לצאר ההשגה אשי היא נמנעת מצד‬ ‫פירושו שיעמוד ייתיצנ ע׳ז להשיגו ‪ ,‬ני לא תמצא ננל השתופים שעשה‬
‫מנעה ‪ ,‬חזר לינר מההשגה האפשרית אשר כנה כידיעת התאייה שכנה‬ ‫הרג נמלת יצנ או נצג שיאמר ההיצנית על השגה ‪ ,‬אנל ענייני ש^פר‬
‫נייני ה ‪ ,‬להונית שהה פעולות גמורות ‪ ,‬ולשי «קשה לוה אמרו אני‬ ‫יניע להשגת אותה המדרגה שרמז כאומר הנה מקום אתי ‪ ,‬והיא נהכגת‬
‫אעניי כל סיני ‪ ,‬ואיו יאמר שוני על הפעולות ‪ ,‬לכן אמי ה־נ שעוני‬ ‫אין היא ית' צור עולמים התתלה ונירא אותה ‪ ,‬יהיצב ויעמוד ‪ ,‬ר׳ל‬
‫יאמר על הנמצאות ‪ ,‬ני הנה נמעשה כראשית אתרי ספירי הנניאים‬ ‫שלא יעטר משם ולא יפליג מקו ‪ ,‬ני עד שם יהיה אפשרות )שנל האנושי‬
‫גלם אמר דיא אלהים את כל אשי עשה והנה סוג מאד ‪ ,‬ולפי שהעונ‬ ‫לקנל ‪ ,‬לא יותר מוה דנר כעני! המהות ‪ ,‬ווהו אומר ינצנת על הצור‬
‫והמציאות יאמרו על עני! אחד כמי שדני הפילוסוף ‪ ,‬ונאר שנ^לה‬ ‫י׳ל עד פה תנא ולא הושיף ‪ ,‬ופה תשית נגאו! גלי שנלו ותתיצנ‬
‫נהשגה הזאת ענעי הנמצאות והמרה קצתם נקצתה‪ ,‬י׳ ל הקשי *זר יש‬ ‫ותעמוד נמדיגת השנת צור העולמים ולא תעגיר מוה ‪ ,‬לפי שחס תעניר‬
‫לתחתוניה עס העליונים ‪ ,‬שהעליונים מנהיגיה נהם ומתייניס ההזיה‬ ‫ממני לעיי! נעני! הנ טו שהוא המהות האלהי ‪ ,‬יתתיינו אליך מקרי‬
‫וההפסד ‪ ,‬והנהגתו ית׳ להם איו היא נכלל ונפרע ‪ ,‬לפי שהש׳י הוא‬ ‫התמר ופגעיו ‪ ,‬וז׳א והיה נענוי הטדי ‪ ,‬וההענרה הזאת היא מאותו‬
‫משגיח ננמצאים מהם נפרע והס השכלים הננדליס המושנתיה והגלגלים‬ ‫שתוף שהניא הינ נפנ׳א מזה התלק א' שיאמר על הל דני שיפליג תקו‬
‫ג'כ ‪ .‬ומין האדם יכ׳ש האומה הישראלית הם מושגתיס כפרנו ‪,‬‬ ‫דענור נטלי כמו כגני עניו יי! )ע׳ש( ‪ ,‬ויהיה פי' הנתוה הזה יהיה‬
‫והסויננים הששלים סישגתים נכלל לשמירת מיטהם ‪ ,‬ו ^ ר שאל וס‬ ‫נענוי נטד ׳ ‪ ,‬י׳ל כשתפליג ומעטי תקן יגנולן לעיי! נננווי שהוא‬
‫העני! רמז נאומיו נעשה נכל ניהי נאמן הוא ‪ ,‬ני נית האל הוא קשר‬ ‫המהות ‪ ,‬היה אשים אותן נצרה והיא סקרי הניף‪ ,‬כמי שכתנ כוונתו‬
‫הנמצאות ונלליתם ‪ ,‬ומשה היה גאמוננל יה לשי שהיה משיג אמתחס ‪.‬‬ ‫נפיק כ'״ ז׳ל ‪ /‬ושכל אום שלה עה הדנק שכלו נסה שנענעו שישיג‬
‫והאפוד׳ נחג שנמ׳ש הרג הנה שהוא הנין מציאות עולמים ‪ ,‬גלה שמשה‬ ‫ינקש השנה אתית עליה תשתנש השגתו או ימות ‪ ,‬ווהו נקית הצור כי‬
‫ע׳ס לא מ י ג נשלימות סננדלים יאפי׳ השכל הפועל ני הוא נמנע )נל‬ ‫נקית מנורת מקרה ‪ ,‬וצור אינו נאמר נכא! על האל ית' כי אס על‬
‫נעל חמר להשיג הננדל ‪ ,‬ישהשגתו היחס נעילה הגשעיי נלנד ‪ ,‬אס‬ ‫התמי‪ ,‬וכמו שניאר הרנ שתופו נפי׳ו הנוכי ונפי׳ו הנא אתריו ‪ ,‬והיה‬
‫התעוי‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נד‬
‫שאינם אמתיות לא יתקיימו ‪ ,‬אם כן השגת הפעולות ההם הם תאריו יתעלה אשר יודע מצדם ׳‬
‫י והראיה על זה שהדבר אשר יעדו בהשיגו אותו הם פעליו יתעלה ‪ ,‬היות הדבר אשר הודיעו‬
‫תארי פעולות גמורים ‪ ,‬רחום וחנון ארך אפים ורב הסד וכו׳ ‪ ,‬הנה כבר התבאר כי הדרכים אשר‬
‫בקש ידיעתם והודיעו אותם‪ ,‬הם הם הפעולות הכאות ממנו יתעלה ‪ ,‬והחכמים יקראום מדות ‪ ,‬ויאמרו‬
‫שדש עשרה מדות ‪ ,‬וזה השם נופל בשמושם על מדות האדם ‪ ,‬ארבע מדות בהולכי לבית המדרש ‪,‬‬
‫ארבע מדות בנותני צדקה‪ , ,‬הה הרבה ‪ .‬והענין הנה אינו שהוא בעל מדות ‪ ,‬אבל פועל פעולות‬
‫דומות לפעולות הבאות מאתנו ממדות ‪ ,‬ר״ל מתכונות נפשיות ‪ ,‬לא שהוא יתעלה כעל תכונות‬
‫נפשיות^ ה ואמנם הספיק לו זכרון אלו שלש עשרה מדות ‪ ,‬ואף על פי שככר השיג כל טובו ר״ל‬
‫בל פעולותיו ‪ ,‬י כי אלה הם הפעולות הבאות ממנו יתעלה בהק המצאת בני אדם והנהגתם ‪ ,‬וזאת‬
‫היתה אחרית כוונת שאלתו ‪ ,‬כי פוף המאמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך ‪ ,‬וראת כי עטך הנוי‬
‫הזה ‪ ,‬בלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם ‪ ,‬הנה כבר‬
‫התכאר לך כי הדרכים והפדות אחד ‪ ,‬והם הפעולות הבאות מאתו יתעלה כעולם ‪ ,‬ובל אשר הושגה‬
‫פעולה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מפגי פה אני אומר הבנה אמתית קיימח בי הדעות הבלחי‬ ‫אני א עיי ר כל טוני והנווב הוא כל זה המציאות אשר אמר‬
‫אמתיות לא יתקיימו בנפש האדם אבל ישכחס במעס סנה ‪:‬‬ ‫עליו הנר טוב מאד ‪ .‬והמוסת על שהדבר אשר יעדו בהשגה‬
‫אמיתיות ‪ .‬ר׳ל מגדר האמת שבאר ; ד והראיה עיז שהדבר‬ ‫הס פעילותיו היות הדבר אשר הודיעו תארי פעולות‬
‫וכו' ‪ ,‬י״ל הראיה שבכלל פעולותיו ית' הס תאריו הוא שתדבר‬
‫גמורים ‪ ,‬והנה כבר התבאר כי הדרכים אשר בקש ידיעתם‬
‫אשר ייעד השי״ת למשה שישיג הם הפעולות באסרו כל סובו‬ ‫בהודיעו אותם הם הפעולות הנאות ממנו ‪ ,‬ואס כן יתח״ב‬
‫ולא מצאנו שהשיג מרע״ה רק י״ג מדות שהם תארי פעולותיו‬ ‫מזה שלא יהיה השם בעל תואריס עם שנמצא בתורה שהוא‬
‫א״כ מבואר הוא שבכלל פעולותיו יחי הס תאריו ה אמנם‬ ‫רחום וחנון וארך אפיס ‪ -‬ואן< שהחכמים קראו לאלו מ מ ת‬
‫הפסיק לו זכרון וכו' ‪ ,‬ר״ל אחר שאמרנו שמרע״ה השיג כל‬ ‫הנה אינו שהוא בעל מדות ‪ ,‬ואמנם שהוא פועל פעולות‬
‫הנמצאות שהם סובו יתעלה ובארנו שתאריו יח׳ הם בכלל‬ ‫דומות לפעילות הבאות מאתנו והס המדות ני הוא יתעלה‬
‫פעולותיו ‪ ,‬מ"מ מפני מה לא הזכיר הפסוק על דרך כללות כל‬
‫אין לי תכונה מתכונת הנפש ואתנם לספק השני האומרים‬ ‫‪,‬‬
‫הנמצאות ולמה לא זכר רק הי״ג מדות ; ו כי אלו הם הפעולות‬
‫שאס היו אלו פעילות הש״י לא היו שלשה עשר אבל‬
‫ובו' ‪ .‬ר״ל והשיב הרב שעקר שאלת מרע״ה היתה שידע איכות‬‫הפעולות הם רבות עד אין מספר לכן אמר ני חשה השיג‬
‫ההנהגה לעם ובכלל אלו הי״ג מדות הוא כל מה שראוי בענין‬‫זכרון אלו השלשה עשר‬
‫‪,‬‬ ‫כל פעולות השם אבל הספיק‪ ,‬לו‬
‫למה שאלו הפעולות הבאות' מסנו בחק המצאת ב״א‬
‫והנהגתם וזאת היתה א חיי ת כוונת שאלתו כי סו;* המאמר אמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה ני עיזך הגוי‬
‫היה ‪ ,‬אשי הייצון בו כי אן שאני רוצה לדעת דרכיך והם הפעולות מאתך רצוני לדעת איך תנהיג העולם בעבור‬
‫הנה נבר התבאר כי הדרנים‬ ‫‪,‬‬
‫שאדע איך אנהיג עמך הגוי הזה ואלך בפעולות ההם בדרך פעולותיך בהנהגתם‬
‫והמדות‬
‫אברבנאל‬
‫השאלה ‪ ,‬וראוי לסרגיש למס זני הרג רתום ומע! וצא ונר ה' ה׳ ‪6‬ל‬ ‫הממרי הנפסד ואס השמימיי הנ‪5‬חי‪,‬ושלהן אמר הרג מציאות עולמי נל' ימיו‪,‬‬
‫שהה המדוח הראשונות ‪ ,‬וההגה רזה היא שה׳ ה׳ ימשוג הרה שאמד‬ ‫ושזהו דעת אונ‪-‬לוה כמו שהניאו רפל׳ו נשתוף פנים ‪ .‬ואשלא מדגייו ‪,‬‬
‫מהס הוא לוןריאה נאלו אמי ייזיא ה׳ ‪ ,‬והאתר הוא מהמוות ה' אל‬ ‫כי הנה הדעת ההוא שזכר הרנ לאונבלוש נשתוף שנים כפי מה שתרגם‬
‫רמוס וחנון ‪ ,‬והוא ינאי נשיב שיא מזה היילת ‪ ,‬שזה השס הוא שם‬ ‫ופני לא יראו ודקדמי לא ׳תמוון ‪ ,‬אין הרכ מהכיס עליו ואין ‪ p‬דעתו ‪,‬‬
‫הסשורש המורה על ענמו ‪ ,‬ונס' ס׳ו ינאר שיאמר שעמים נול שמ‪ 1‬ית'‬ ‫ולכן אמי שה אתרי ספרו דכרי אונ־‪,‬לוס ז׳ל ‪ ,‬והנה תשמע שי־ושי נמה‬
‫נלנד ‪ ,‬ויהיה לשי זה שי' הכתונ שה' שהוא העצמות האלכי הנסתר או‬ ‫שכקש י־ע׳ה ‪ ,‬מו־ה שהיה דעתו זולת דעת אונילוש 'ואין לא( ‪ .‬והנה‬
‫הנמצא הקרא נזה השה הוא אל והוא רתום ותנו; ‪ ,‬וינאר הרב אחי‬ ‫הרג אמי כפי שהיאה לו כנ״צאות כלה הנאמי עליהם וירא אלהיה‬
‫זה נ׳ה שמהם נאמר על השופעים ‪ ,‬והאלהזת הנזכר נו •יו' הוא אם‬ ‫את כל אשר עשה והנה עור מאד ‪ ,‬וידוע שהכתוי יוה על כל הנמצאים‬
‫מפאת משפטו או מפאת יכלתו ‪ ,‬ולפי שזה כלו לא ניארו עודנה לכן לא‬ ‫נאמי ‪ ,‬עליונים ותתתוניה תמיו נניאו משה־ יייי נראהית ‪ ,‬וכמו שכתר‬
‫הניא כאן מהי׳ג מדות כי אה יחוש ותנו; לא ה' ולא אל ‪ ,‬לפי שעדיין‬ ‫הרג שה״יתכיה יה מכיל הנניאיס ‪ ,‬וצק א״י ‪:‬תשיג ;׳נעה והזשרם‬
‫צא ניאר אותם ‪ .‬והחכמים יקראו אותם הדור‪ . .‬הואשה לרב איו‬ ‫קצתה נבנתה ‪ ,‬ולה; היו הכבשות שתיה כלנד ‪ ,‬א' יהשני‪ ,‬הנו־א ואתר‬
‫חז׳ל קיאו לפעולות האלהיות התלם מדות שהוא שם יאמי על תכונת‬ ‫מההגת הנניאיה‪ ,‬תהל הדנות גולמי שאיי היג נלהו; יהיו ‪ ,‬ניישן לדעתו‬
‫הנשש שהה ממאמר האינות ‪ .‬ולכן א‪-‬יר שהוא אצלם שם מושאל ‪ ,‬והוכיח‬ ‫שהעולה כלי כאיש תהל יב‪:‬י !ה נ‪1‬ה ‪ ,‬יעל הכל ההיא הנבשי שהוא‬
‫וה מאשר מדות הוא שה נופל נשמושס על מדות האדם < ולא אמר נו‬ ‫השיג תמתת עולמי ‪ ,‬לא זונת וה והיא־ה עי זה •טהדבר אתור‬
‫ית' מוות מוד שהה תכונות כנפש כי אס כהשאלה ‪ ,‬מפני שהוא פועל‬ ‫יעדו ויו' ‪ .‬עיי; נוה הלהו; תה יאה הדג להניא כיאיס הזאת על מה‬
‫פעולות דומות אצלנו לפעולות הנאות מהמדות הנפשיות ‪ .‬ואמנם הססיב‬ ‫שכני היה מנוא־ ‪ ,‬ועוד אה היה דעתו להניא ראיה על זה שדני‬
‫לו זכרו; אלו הי׳ג מדותיו ‪ ,‬הוהשה ג'כ לו נזה י' דנריס ‪ ,‬א' אס‬ ‫שייעד השה לנישה היו‪:‬עוצותיו ‪ ,‬אין היה תוצדו ‪ ,‬הצר כנר יתכאר לן‬
‫היו הי׳ג מדות תארי פעולותיו אין לא הספיא יות־ מי׳ג ‪ ,‬והנה לא‬ ‫ני הדרכיה אשי כיבש שתי; זה נ״ה שיעדו כי נ מ ה‪:‬נ ן‪ , :‬אכל עניינו‬
‫תמצא נהה נורא וצא יוצר ‪1‬לת שומר ומניע ושאר הפעולות האלהיות ‪.‬‬ ‫הוא שנעיור שה־נ נימר שאומר הצי אעייי כל עוג׳ היא ידיעות‬
‫ועוד כי אה אמר אני אעניר כל עוני הוא רמז להראות לי קשר‬ ‫הנמצאות נכת ‪ ,‬איו שעשה תגיונ׳ לוהצה עוה תאר ‪ ,‬אולי נא קנלהו‬
‫הנמצחות כלש ‪ ,‬אין הספיא ני׳ג מדות ואין גכללים נהם עציני השכלים‬ ‫המעיין הא׳ו הזה שלא אנלו מינו ואיו׳ מוהית ולביל׳( ‪ ,‬לזה הניא‬
‫הננדלים ‪ ,‬והגרמים השמימיים יהענעיים כלס ‪ ,‬וכמעיר על ב' הםפזית‬ ‫ראיה שיה שייעד האנ׳ה נישה נאויר אני אעניי כצ עוני היו פעולזתיו‬
‫כאלה אמר ואמנם סהפיק לו וכיון אלו הי׳ג מדות‪ ,‬י׳ל נמה הם פעולות ‪,‬‬ ‫ויאשר ראינו נמעכה שהודיעו כעולות גמויות כתו״יו דתי‪ :‬יתנין ‪ ,‬והוא‬
‫ואע'פ שכנר השיג כל עונו ר׳ל כל פעולותיו ‪ .‬שהוא השפק הנ'‬ ‫ה״ויה על זה )שהות( ענמו וית'( ייעדו ‪ ,‬וכיון שידענו שהייעוד היה‬
‫אין יכלנו הפעולות כנמנאות כלם נמדות האצה‪ .‬ולהשיב עז׳א הינ שכאשר‬ ‫עי‪ ,‬הנעולות‪ ,‬התנאי א'כ שהשאלה כשאל יישה הודיעני נא את דרכיו ‪,‬‬
‫שמע הי׳ג מדות נכר השיג הנמצאות כלם‪ ,‬ואין הי׳ג עדות ענין כל תוני‪,‬ו‪1‬ס‬ ‫היא ידיעת הפעולות ‪ ,‬ני הפועל יווה על הייעוד ‪ ,‬והייעוד מורה על‬
‫ביאי■‬
‫פא ‪81‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרהן נד‬
‫פעולה מפעולותיו יתואר הוא יתעלה כתאר אשר יבא ממנו הפעל רהיא ונ^יא בעם הננזרק הפעל‬
‫ההוא ‪ ,‬והמשל בו ‪ ,‬כי כשהושגה דקות הנהגתו בהוית עובר בעלי חיים ‪ ,‬והנעיא כהות בו< י ונטי‬
‫שיגדלהו אחר לידתו‪ ,‬שימגעוהו מן המות וק האבדץ וישמחהו טבל היזק ויועילוהו בשמושיו ההכרחיים ‪,‬‬
‫וכיוצא כפעולה הזאת ממנו לא תבא אלא אחר הפעלות והמיית רחמים והוא עגץ הרחמגות‪ ,‬גאמר‬
‫עליו יתעלה רחום ‪ ,‬כמו שאסר כרחם אב על בגים ‪ ,‬ואמר וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על‬
‫בגו ‪ ,‬לא שהוא יתעלה יפעל ויהמו רחמיו ‪ ,‬אלא כפעל ההוא אשר יבא ‪ p‬האב על הכן אשר הוא‬
‫גמשך לחמלה ורחמנות והפעלות גמורה ‪ ,‬יבא ממגו יתעלה בחק ‪ vtw‬לא להפעלות ולא לשיגוי ‪/‬‬
‫וכמו שאנחנו כשנתן דבר למי שאין לו חק עלינו יקרא זה בלשוננו חנעה^ כמו שאמר חנוני אתם‬
‫רעי ‪ ,‬אשר חנן אלהים ‪ ,‬כי חנגי אלהים ‪ ,‬חה הרבה ‪ ,‬והוא יתעלה ימציא מנהיג מי שאץ לו חק‬
‫עליו להמציאו והנהיגו לזה נקרא חנץ‪ ,‬וכן נמצא בפעולותיו הבאות בבני אדם ממכות נחלות ירדו‬
‫בקצת אישים להמיתם ‪ ,‬או ענץ כולל ממית משפחות או איקלימים יכלו הבן ובן הבן ולא יניחו לו‬
‫מקום זרע ולא נולד‪ ,‬כהשקעמקומות וברעש ובוועות הממיתים ובתנועות עם על אחרים לאבדם בסייף‬
‫למחות זכרם ‪ ,‬והרבה מאלו הפעולות ‪ ,‬אשר לא יבאו מאחד ממנו ^חר אלא מכעש גדול או קנאה‬
‫עצומה או בקשת גאולת הדם‪ ,‬ונקרא לפי אלו הפעולות קנא ונוקם וכעל חמה עוטר‪ ,‬דל כי הפעלות‬
‫אשר כיוצא בם יבאו ממנו על תכונה נפשית והיא הקנארז ‪ ,‬או בקשת גאולת הדם או הנקמה או‬
‫הכעס יבאו ממנו יתעלה כפי התחייב הנענשים‪ ,‬לא על הפעאת כשום פגים יתעלה מכל חסרון ‪ ,‬וכן‬
‫הפעולות כולם הם פעולות דומה לפעולות הבאות מכני אדם על הפעליות ותבונוס נפשיות הם באות‬
‫מאתו יתעלה ‪ ,‬לא מענין מוסף על עצמו כלל ‪ .‬״ וצריך למנהיג המדינה כשיהיה נביא ש‪T‬םה באלו‬
‫התארים ויבואו מאתו אלו הפעולות כשיעור וכפי הדץ ‪ ,‬לא לתיפת ההפעלות לבד ולא ישלח רסן הכעס‬
‫ולא‬
‫שם » ב‬ ‫אפודי‬
‫ההנהגה לעם כסו שיבאר הרב ‪ :‬ז ונסי שינדלהו ‪ .‬י״ל הוא והמדזת ה ם מ ר איזד והס הפעולות הבאמז וזמט בעולם‬
‫האב והאם או עומד נמקוסס ‪ :‬ח וצריך למנהיג הסדינה ו נ ו ‪ /‬וכל אשר הושג פעולה מפעולותת יתואר הוא יתעלה‬
‫ר'ל עכשיו נ א הרב לגלות לנו איך צריך המנהיג להתנהג בתואר אשר יבא מ מ ט הפעל ההוא ונקרא בשם הננזר‬
‫מן הפעל ההוא כמו רתום ‪ , p m‬כי כשהושגה לקות‬
‫הנהגתו בהוית עובר הב״ח והמציא כתות בו ובמי שיגללהו אחר לילתו שי מנע » ‪ p‬המות ומן האבלק וישמרהו מכל‬
‫היזק ויועילהו בשמושיו ההכרחיים נקרא רחום כי זא ת הפעולה לא נ א ה מ מ ט אלא אחר המיית הר חמי ם‪ ,‬וכמו‬
‫שאנחנו כשניתן לבר למי שאין לו טונה עלינו יקראוה בלשונט חנינה ולמה שהוא יו מ ל ה המציא כל נמצא שאין לו‬
‫חק עליו יקרא חנון ‪ ,‬וכן נמצח בפעולותיו הנאות בבני אלם ממכות גלולות ירלו ביף ת האישים להמית משפחות או‬
‫איקלימים יכלו הנן ו ק הנן לא יניחו לו לא נין ולא ננ לוהרבה מאלו הפעולות אשר לא יבאו מאחל מ מ ט אלא‬
‫השם קנא וטקס וטטרובעל חמה ‪ ,‬ואם אלו ה ת טנו ת הבאות ממנו על‬ ‫מכעס גדול או קנאה עצומה ו ט׳ נקרא‬
‫תכונה נפשיית לנקשת הנקמה ויפעל האדם בכעס ו ^ ס ה ^‪ :‬ל סהש״י לא י ט או אלו המעשים לפי הפעלות ני הוא‬
‫יתברך ויתעלה מכל חסר ן וכן הפעולות כלס הבאית מאת הש׳׳י לא תבאנה מ מ ט נ פי הפעלות ותכונה נפשיית אלא‬
‫כפי חיוב הנענשים ‪ ,‬וצריך למנהיג המדינה שיהיה נביא שידמה באלו התוארים ותבאנה מאתו אלו הפעלות כשיעור‬
‫ונפי הדין לא לפי רדיפת ההפעלות לבדי ולא יתיר רסן הכעס ולא יחזיק במדת ההפעלות כי כל הפעלות ר ע‪ ,‬אבל‬
‫רחום וחטן לא לענק הר ח מטת והחמלה לבד כי‬ ‫ישמר מהם כפי נ ח האדם ויהיה בקצת הפעמים ולקצת אנשים‬
‫זה מפעולת הנשים והשוטים אלא כפי מה שראוי שיהיה ויהיה בקצם הפע מים ולקצת אנשים ט ק ם ומטר בעל‬
‫חמה כפי התחייבם לא לענין הכעס לבד עד שיטה בשריפת איש והוא בלתי ט ע ם ולא קצף עליו ולא‬
‫מואס ט אבל כפי מ ה שיראהו מהתחייבו ויביט מה שתביא מהפעולה הזאת מהתועלת ה ע ט מ ה בעם רב ‪,‬‬
‫הרי יתבאר שהנביא ראוי שיתואר באלו ה מ א רי ם נ מו שהשי׳ת יתואר בהם צי לא יתואר הוא בעבור הפעולות‬

‫אברבטול‬
‫ע«נו פאריס שלפווז והם ספפשמספ והינווס ‪,‬‬ ‫השל»מ אלליי ‪,‬‬ ‫ניאי נאופר ואעפ'’שנני פשיג נ> פונו י׳ל פעולוחיו ‪ ,‬אנלשפוייפו‬
‫אה אפי הרג שנ» שסאדם נשייע לאחי פיפי או נוצל יאסי לו תנוס‬ ‫פוגו הי׳ג פיות ‪ ,‬לפי שהה הפעולות הגאות מענו יח׳ ג חן סמצאש‬
‫וטקס ונעל חמה וטסו־ ‪ ,‬נכס נאשר יסחייג פוגש מאח םע׳י פ> א ה‬ ‫גט אדם והוהנתם ‪ ,‬צפי שהיתה הגלית שאלת פשה יע׳ה ללכת גדרטו‬
‫או פל פס נסאיהז נאוסם סתארים ‪ ,‬פם פיוס שאין נו קנאה ולא חמס‬ ‫נהנהגת פפו ‪ :‬ותטפל נו נשהוישגה י ק‪ 1‬ת ותנועתו ונו׳ ‪ .‬פמס‬
‫ולא נקמה ‪ ,‬אנל יפשנז אופס פדבניס כרפיס מלפניו ית׳ ‪ ,‬נסי התחייג‬ ‫ינאי עני! רמוס ועניח ההענה המופלגת מל הנ*ר יייויי! וצפי שנמקנו‬
‫הנענשים ‪ ,‬י׳ ל נפי רשפס המקנליס ךהה ני הם נמעשיפס הימים גמלו‬ ‫תנא היחעטת מ! ההפעלות וימעיפגתאי הנויא ית' ני חו ם‪ ,‬פס היות!‬
‫למושם רסס ‪ ,‬ולכן אמויל שאין רע יורי פלמפלם ‪ ,‬י״ל שסנסו יפסח‬ ‫שאי! נתקו לא התפעלות ולא שנוי נמו שהוא אצלנו נענץ היתמיס ‪.‬‬
‫סגוקנליס ופסחיינס לפונש לא פסאה סטתן י סניו וכן הפפולוס‬ ‫ואמי׳ שניאר עניו יחוס ניאו אחריו עני! חנון נאמיו וכמו שאנתנו‬
‫ננצל ‪ :‬ופרין■ לנונהע חנודינת כפרתיוז נביא מ׳ ‪ ,‬רצם הינ לנאי‬ ‫נשנסן ו ני לעי שאין א חק פליט יקיא נשם חגיגה ני מנו! ימיסס‬
‫שלא לני ימצוכו ספפולוס פאלס ממט ית׳ נפי פסחיינ » ‪ p‬המקנליס‬ ‫נ עין המקנל שאין צו על הנותן סק ‪ :‬וכן נספא בפעולותיו ו ט' ‪.‬‬
‫או זנוסס ‪ .‬כי נם כאנשים פנפיגי סמיימס ראוי שיפיויינו המשפנמם‬ ‫נא היה עתה להתיר ספק חפשי שיסופק נגדו משמוש הרע והפיזק‬
‫כפיזנוח ה ^ול לא מיונו‪ ,‬לאסהפעולוס שנאם או אהנם‪ .‬והנההספז‬ ‫שנמצאו נו יס׳ ‪ ,‬נעו קנוא וטקס וטפי וחיה אפו חולתס ‪ ,‬מ פס‬
‫פינ סם כשיסיר נניא גסיוס הלמוי »ס מלל לכל איס »יא אי >»‬ ‫היוס שאינם ננצל הי׳ג מדות ‪ ,‬הנה יאה להעיר עליהס מצד הפנין ‪,‬‬
‫שכל ‪ ,‬לפי »שם מי ע ‪#‬ים שאל ‪ 9‬ויי »י וא אס וי ט‪ 1‬נפגוי שילך•‬ ‫והוא גי אם היה שיפואי הקנ׳ה נאותם הונרים להיותם מורים על‬
‫ני מי‬ ‫‪*1‬‬ ‫כא‬ ‫נטדה גטבים ח׳א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשז; פרק נד‬
‫ולא יחזק מדו ת ה הפ עליו ת נ ן ‪ ,‬ט כי כל ה פ עלו ת רע ^ אבל ישמר מ ה ם כ פי כ ח ה אד ם ‪ ,‬ד הי ה ב?{צת‬
‫הפעמי ם ולקצת האנ שים רחום וחנון ‪ ,‬לא לעגין ה ר ח מנו ת והחמלה לבד ‪ ,‬אלא כפי מ ה שיהיה ראוי‪,‬‬
‫ויהיה ב ק צ ת ה פ ע מי ם ולקצת האנ שים נומר ונוקם וכעי‘ חמר‪ ,‬כ פי ה ת חיי ב ם ‪ ,‬לא לענין הכע ם לכ ד ‪,‬‬
‫ע ד שיצוה ב שריפ ת אי ש והוא בלתי כועס ולא קוצף ע' ‪i‬יו ולא טואם בו ‪ ,‬אכל כפי מ ה שיראהו‬
‫א ה ת חיי בו בו ויבימי מ ה ש ת בי א הפעולה הז א ת מן ה תו ע ל ת ה ע צו מ ה בע ם רב ‪ ,‬הל א ת ס תכל בכ תו בי‬
‫ה תו רה כא שר צוה ל אבד ש ב ע ה ע ממי ם ואמר לא ת חי ה כל נ־סמה ‪ ,‬סמך לו מיד למען איבר לא ילמדו‬
‫מ תכ ם לע שות ככל תוע בו תי ה ם אשר ע שו לאלהיהם ו ח ט א ת ם לה׳ אלהיכם ‪ ,‬יאמר לא ת ח שו ב שזו‬
‫אכזריות או ב ק ש ת גאולת הד ם ‪ ,‬אכל הו א פועל שיגזור או תו ה ד ע ת ה אנו שי ת ‪ ' ,‬שיוסר בל מי שי ט ה‬
‫מדרך ה א מ ת וירוחקו ה מונעי ם כלם אשר י מנעו מן ה שלמו ת א שר הי א ה שג תו י ת על ה ‪ ,‬ועם זה כולו‬
‫צ ר ^ שיהיו פעולות ה ר ח מנו ת והמהילה והח מלה והחנינה ב או ת מ מנהיגי ה מ דינ ה יותר ה ר כ ה מפ עולו ת‬
‫ה עונ ש ‪ ,‬שאלו ה של ש ע שרה מדו ת כלם מדו ת רחמים ‪ ,‬בל תי א ח ת והי א פוקד עון א בו ת על בנים ‪,‬‬
‫כי אמ רו ונקה לא ינ קה ענינו ושרש לא ישרש באמרו ונ ק ת ה לארץ ת ש ב ‪ .‬ודע כי אמרו פוקד עון‬
‫א בו ת על בנים א מג ם זה ב ח ט א של ע בו ד ה זרה לבד לא כ ח ט א אחר ‪ ,‬והראיה על זה אמרו בע ש ר ת‬
‫הדב רו ת על שלשים ועל רבעים ל שונאי ‪ ,‬ולא יקרא שונא אל א עו ב ד ע בוד ה זרה לבד )כמו שפירש י ל‬
‫נסרק ל״ו מזה( כמו שאמר כל תו ע ב ת ה׳ א שר שנ א ‪ ,‬ו א מנ ם ה ס פי ק לו רבעים‪ ,‬כי תכלי ת מ ה שאפ שר לו‬
‫לאדם לראות מזרעו הו א דור רביעי ‪ ,‬ובשיהרגו אנ שי מדינ ה עו בד ע בוד ה זרה יהרגו הזקן ה הו א ה עו בד‬
‫ובנו ובן בנו ובן כן בנו ש הו א הולד ה רביעי ‪ ,‬ובאלו ספר כ שמכלל מצותיו י ת על ה ט‪ :‬ל ל פעולותיו‬
‫בלא ספק שיהרג זרע עובדי עבוד ה זרה אע״פ שה ם ק טני ם ב ח ט א א בו ת ם ו א בו ת א מ ת ם ‪ ,‬וזאת ה מ צו ה‬
‫מצ אנו ה נמש־כת ב תורה בכל מקום ‪ ,‬כמו שצור‪ ,‬בעיר הנ ד ח ת החרם או ת ה ו א ת כל א שר כ ה ‪ ,‬כל‬
‫זה למחות הרו שם ה הי א ה מ בי א להפסד הגדול כ מו שבארנו ‪ ,‬וכבר י צ אנו טענין ה פ רי אכל בארנו‬
‫ל מה הספי ק לו הנ ה טזכרון פעולותיו זכרון אלו לבד ‪ ,‬והוא מ פני ש הוא צריך אליהם ב הנ הג ת‬
‫ה מדינו ת ‪ ,‬כי תכלי ת מ ע ל ת ה אד ם ה ה ד טו ת בו י ת על ה כפי היכול ת ‪ ,‬כלומר שנ ד מ ה פעולתנו כפעולותיו ‪,‬‬
‫כמו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫באלו הי״ג מדוח ; ט כי כל הפעלות ‪ ,‬ר״ל אע״ס שיהסעל לעד‪.‬‬ ‫אנל נעבור התחיינו הנענשים ‪ :‬והנן אמרו הלא חסחנל‬
‫הרחמנוח שהוא טוב עדיין ההחסעלוח ההוא רע נבחיגח‬ ‫בנתוני התורה עד אמרו וירוחקו המונעים כלם אשר‬
‫ההשחגוח כי היה ראוי שיעשה עגיניס רחמנים ולא ישתנה ‪:‬‬ ‫ימנעו מן השלמות והוא השגתו יתברך‪ ,‬והבן אחיו כי צריך‬
‫י שיוסר כל מי שיפה ‪ ,‬ר״ל שיהיה מוסר וכלה מן העולם ‪,‬‬ ‫שיהיו פעולות הרחמנות והחמלה והחנינה והמחילה באות‬
‫ס״א שיהיה נוכח ונוסד כל מי שישה מדרך האסח ‪ :‬כ שמכלל‬ ‫ממנהיגי המדינה יותר הרבה מפעולות העונש ולקיחת‬
‫מצותיו יח' מכלל סעולוחיו • הוצרך הרב לומר אשר מצוסיו‬ ‫הדין מן החוטא ‪ ,‬כי המנהיג המדינה ראוי שיהיה נוטר‬
‫מכלל פעולותיו‪ ,‬כי אלו הי״ג רזדות הס תארי פעולותיו כמו‬ ‫למדת הרחמנות ני אס המנהיג ישמור העונות מי יעמוד‬
‫שבאר ואס המצות לא היו מכלל הפעולות זאת המדה והיא‬ ‫לפניו הלא תראה שלש עשרה מחת כלם רחמים‬
‫ונקה לא ינקה לא היחה תאר הפעולות‪ ,‬לכן אמר אשר מצותיו‬ ‫בלתי האחד פוקד עון אבות על בנים ני אמרו ונקה לא‬
‫מכלל פעולותיו וכו' כ׳ הכל נקרא פעולותיו י ת'‪ ,‬וכוונת זה‬ ‫ינקה ‪ ,‬רוצה לומר ושרש לא ישרש ‪ :‬ודע כי אומרו פוקד‬
‫הפרק היא לבאר ענין י״ג מדות ‪:‬‬ ‫ו ט׳ ‪ ,‬ר״ל גס כי פוקד ונו׳ הוא תימה שפונה ואין ראוי‬
‫שיהיה למנהיג המדינה כי כל איש ראוי שיחות בחטאו ‪,‬‬
‫ביאר הרב כי זה בא על ע״ז לבד לא בחטא אחר וכשיהרגו אנשי המדינה עובדי ע״ו יהרג הזקן העובד אותו ובן בט‬
‫ובן בן בנו אשר הוא הולד הרביעי ובל זה למחות השארית המביא להפסד הגדול כמו שאמר הרב למעלה למען אשר‬
‫לא ילמדו אתכם לעשות ‪ t o‬תוענותם‪ ,‬והנה המנהיג המדינה צריך שידמה להש״י באופן המעשים שנדחה פעולותינו‬
‫לפעולותיו‬
‫אברבגאל‬
‫כדרכי הש‪ 6‬נשי ננואסו ‪ :‬ועם זה כלי צריך שיהיו כעוי׳ות הרחמנות ‪ .‬הנמס געון אניהס א»ר ונאצי סשי שמכלל »!וו‪1‬י‪ ’p> 1‬מנלל ‪6‬עו‪5‬חיו‬
‫נלא ספק שיהרגו גני עונו׳ ע׳ז אעש'׳ שיהיו קעניס נתין אנותם‬ ‫ר‪5‬ה הרנ לנאר אס היה כל זה נשי המשנע והיא נכעניש אה הדשעים‬
‫ואנות אנחם ‪ .‬וזאת המציה מצאנוה נס שנת נ תוו ה נו' ‪ .‬אסר‬ ‫ונרנזם על העונים ‪ ,‬לנוה א'נ לא ני׳ג מדזת שהה כללי ההנהגה מני‬
‫יצחק ‪ .‬ונגר נושל לוחי ששוקי עין אנוח על ננים ועל נני נניס הוא‬ ‫אזה המאיים האלה י‪,‬נא ונקם ונוער ונעל חמה וחמיהס ‪ .‬לוה אמר‬
‫ג'כ ממות הרחמים ענין העונש אין רוא ‪ .‬ווה כ׳ נניות נ אוה חועא‬ ‫שלשי שצריך למנהיג המדינה שיונ שעולוהיז יהיו נעני; הרחמים והחמלה‬
‫לאלהיו ‪ ,‬הנר יהיה מחמלתו עליו כל כן שלא ׳תן עליו כל עגשו ‪ ,‬אנל‬ ‫והמחילה והחנינה ‪ ,‬לכן נאז נמחח ר‪ 1‬נ ההאיים ח‪1‬ה ‪ ,‬ולא נא מהארי‬
‫יתן עציו קצתי וקצתו על נני וקצתו על נן ננו וקצהו על הדור הרניע׳ ‪,‬‬ ‫העונש כי אס אחו ‪ ,‬והוא שו^ד עי; אנוח על נניס ‪ ,‬ונם לא נאמר‬
‫נאושן שיגמי העונש נארנעחס ‪ ,‬ויהיס נקל לכל אחד מכס לסנול‬ ‫ננל החטאיס כי אס נמעא ע׳ו נלרד ‪ ,‬ונמו שהיניח משני הלשינוח‬
‫חלתו מה שלא היה כלו נאיש אחו ‪ .‬ורוא נאלו אדס י‪-‬ינ ה״נ למלנז‬ ‫שנאמר כאן לשונאי ונאמר להלן ני כל חוענה ה׳ אשר שנא וגו' ודנריס‬
‫נאלך דינר׳ והנ ואין לו ‪ ,‬שחשד גדול יעשה עמו שיייתין לי שישרע נ ו׳‬ ‫י'נ ל׳א( ‪ .‬וננר כרניש הרג נזה פשה משתי קצוחיו ‪ ,‬והוא ‪ ,‬אס היה‬
‫שצים או ה׳ וישיע קצתה ככל שנה ויהיה לו נקל לשנלו ‪ ,‬נן כוא הענין‬ ‫המדה על חעא ע׳ו ‪ ,‬היה ראוי שלח לנדו תהיה השקידה עד דור‬
‫כמות הקנ׳ס ‪^ ,‬כן צדק מ׳ שאמר שכל הי׳ג הס מוות הרחמים ‪,‬‬ ‫רניעי ‪ ,‬כי עו אלך דור ‪ ,‬ואם נעור ‪1‬ה נדי שלא ׳ענשו הננים נחעא‬
‫ונמפכים לוה אחו׳צ נל האומר הקנ׳ה ותרן הוא יותוו מעוהי אלת‬ ‫אניהס ‪ ,‬לא היה ראוי א'כ שאש׳׳ הנן יענש נחעא אניו ‪ ,‬ני איש‬
‫שאיין אשי׳ וגני ויליה ‪:‬‬ ‫נעונז ימוח ‪ .‬להשיג לוה אמר סרג ואמנס הששיק לו נגי רנעיס שנתן‬
‫סה הפנה לשה לא יענזר העונן מרנעים ‪1 .‬להשינ לפשק ולמה יעמו‬
 ‫פב‬ ‫מורה נגוכים חלק רא^!זון פרק נד נח‬
‫כמו שבארו בפ׳ קדושים תהיו ‪ ,‬אמרו פה הוא חנק אף אתה היה חנון ‪ ,‬מה הוא רחום אן‪ :‬אתה היה‬
‫רחום ‪ ,‬והכונה כולה כי התארים המיוחסים לו יתעלה הם תארי פעולותיו לא שהוא יתעלה בעל איכות ‪:‬‬
‫פ ר ק נ ה כבר קדם לנו במקומות רבים מזה המאמר כי כל מה שמחייב גשמות ראוי כהכרח להרחיקו‬
‫ממנו יתעלה ! וכן כל הפעלות יחחק מםט ‪ ,‬כי כל הפעליות יחייבו שנוי ‪,‬‬
‫)א( ושהפועל להפעליות ההם בלתי המתפעל בלא ספק ‪ /‬ואילו הוה הוא יתעלה מתפעל בשום םני‪.‬ם‬
‫מאפני ההפעלות היה זולתו עושה בו ומשנה אותו ‪ ,‬וכן ראוי בהכרח שירוחק ממנו כל העדר ;‬
‫ושלא יהיה שום שלמות נעדר ממנו פעם אחת ונמצא פעם אחרת ! שאם הונח זה היה שלם‬
‫ככח ‪ ,‬וכל כח יחובר אליו העדר בהכרח‪ ,‬וכל מה שיצא מן הכה אל הפועל אי אפשר לו מבלתי‬
‫מוציא זולתו נמצא בפועל שיוציאהו ‪ ,‬ולזה יתחייב ש ^ שלמיותיו כלם נמצאים בפעל ולא יהיה לו‬
‫דכר ככח כשום צד ‪ .‬וממה שראוי כהכרח שירוחק טמנו גם כן הדמוי לשום דבר ‪ p‬הנמצאות ‪ ,‬חת‬
‫דכר ככר הרניש כו כל אדם‪,‬וכבר נלה בספרי הנביאים בהרחקת הדמוי ואמר ואל מי תדמיוני ואשוה ‪ ,‬ואמר‬
‫ואל מי תדמיק אל ‪ ,‬ואמר מאין כמו‪ , ,‬חה הרבה ‪ .‬כללו של דבר ‪ y‬כי כל דבר שמביא לאחד מאלו המינים‬
‫הארבעה ‪ ,‬ראוי כהכרח להרחיקו ממנו כמופת המבואר ‪ ,‬והוא כל מה שיביא לנשמות ‪ ,‬או מה שיביא‬
‫להפעלות ושנוי‪ ,‬או מה שיכיא להעדר כמו שלא יהיה לו דבר בפעל ואחר כן ישוב כפעל ‪ ,‬או מה שיביא‬
‫לדמיון דבר טכריאותץ ‪ ,‬ואלו מכלל תועלת חכמת הטבע כידיעת האל ‪ ,‬כי כל מי שלא ידע דהכטות‬
‫ההם ‪ ,‬לא ‪T‬ע בחסרון ההפעליות ‪ ,‬ולא יבין ענק מד‪ ,‬שבכת ‪ to‬שכפעל ‪ ,‬ולא ידע התחייב‬
‫ההעדר לבל מה שככת ‪ ,‬ושאשר בכח יותר חסר מן המתנועע ליציאת ועח ההוא לפעל ‪ ,‬והמתנועע‬
‫גם‬
‫שם טוב‬
‫כהכרח שירויזק ממנו רביעית שאק לו דמוי עם שוס דבר‬ ‫לפעולותיו כמו שניארו כפר׳ קדושים תהיו מה הוא י(גק אץ‬
‫מממצאות תה עם שהמופת הביא אליו ‪ ,‬ככר התי ש »‬ ‫אתה ונו׳ והעני; כלו התואריס המיותסים לו הס תוארי‬
‫כל אדם ואפי׳ המדברים ‪ ,‬והוא גליי גם כן כספרי הנכיאים‬ ‫הפעולות ;‬
‫בהרחקת הדמוי נמו שאמר ואל מי תדמייני ונו׳ ואמר‬ ‫פ ר ל ! נ ה נכריקדס לנו כמקומות רכיס ‪ ,‬הכוונה כזה‬
‫מאץ כמוך יכו׳ וכל אלה הדמיונים ראוי כהכרח להרחיק‬ ‫הפרק כי אחר שקדס לנו כי הגשמות מרוחק‬ ‫׳‬
‫ממנו במופת ‪ ,‬ני כל מי שלא ידע החכמות ההם ולא‬ ‫ממנו יתכרך ראוי שירוחק מחנו כל הפעלות ‪ ,‬ני נל‬
‫ידע בחסרק ההתפעלות לא יבין ענין מה שכנח ימה‬ ‫ההפעליות יחייכו שנוי וכל שנוי הוא כגשס נ״ש שאס היה‬
‫שכפעל וגו' ‪ .‬ושאשר ככת יותר ח סי מן המתטעע ליציאת‬ ‫יתעלה מקכל השנוי היה זולתו עושה ומשנה אותו והיה לו‬
‫הנח אל הפועל והמתטעע גס כן חסר בהצעיפו אל מה‬ ‫סכה יותר קודמת ממנו ואם כל הפעלוה צריך שירוחק‬
‫שבעבורו התנועע ‪ ,‬הרצון בזה ני הדבר ימצא כשלשה‬ ‫ממנו צריך ג"כ להרחיק ממנו שלא יהיה נעדר שום שלחית‬
‫אופנים אם בנח גמור כמו הבער קודם שלמד ואם כפועל‬ ‫שאס היה הדכר כן היה השם מתפעל והיה משתנה והיה‬
‫גמור אחר הלמידה וההשכלה ואם בכס ונפעל יחד ‪ ,‬והיות‬ ‫גשם כל שכן ני היה צריך אל מוציא זולתו ולא יהיה הוא‬
‫דבר בנח בהחלט הוא חסרון מוחלט והיות בנחו בפעל‬ ‫סבה ראשונה ולזה יתחייג שיהיו שלמיותיו כלם נמצאים‬
‫חצה לומר מתנועע הוא חסרון מה בערך אל הדבר המושג‪,‬‬ ‫בפעל ולא יהיה לו דבר כנח כשום פנים ‪ .‬וממה שראוי‬
‫ואולם‬ ‫‪,‬‬
‫אבדבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫®* ‪ p‬נ ה נבר קדס לני טונש הרג גפרן הזס לגאר שייוזזז!‬ ‫פ ר ס נ ד‪) ,‬א( ושחפועא אהשעאיוח באחי הםת‪ 6‬עא נאא ‪. pBD‬‬
‫מ מ׳י ז׳ עיגי תארים ‪ ,‬א' ‪ ,‬מה שיניא אל הנשמות ‪,‬‬ ‫'‬ ‫ירצה כי נא מתפעל באיזה אושן ם! חהפעאיות נ «ן‬
‫נ׳ ‪ ,‬מה שיניא אל ההתעלות ‪ ,‬ג׳ ‪ ,‬מה שיורה על יאזויי ‪ ,‬ד ‪ /‬מה‬ ‫נעם וחמאת וביוצא בהם ענינים מחוץ מגיעים או ההשעאיות ‪:‬‬
‫שיורה על ההומות ‪ 1 .‬ס » אמי ניאשון ‪ ,‬כבר קדם לנו נמקוסות‬
‫רבים טוה הטאסר ‪ ,‬ולא אמי נ! נאחרים ‪ .‬לתי שאמי ש^דה נניאור השמות העשותתים התנאר תכלית הניאור ‪ ,‬שלא יאמרו נהש׳׳ השמות‬
‫המשוחתיס המוריה »ל ההנשמה ‪ ,‬ונוה היו נ‪ 5‬תריןי השתותיס ‪ ,‬ולז׳א הינ שוה המי! כנר החנאר ניניה מקומות מזה הסתר ‪ ,‬ולא נ! האחרים ‪,‬‬
‫שלא התנאיו נ! ‪ .‬ונאמרו ונ! כל השעילות ‪ ,‬כח! אל המי! הב׳ מהתארים המורים מל כל התעולות שראד שירוחקו ממנו לתי שהמעלות הוא שגד‬
‫מה נמתתעל ‪ ,‬ננגד הלנ! כשישתחר ‪ ,‬והמחפעל יגוור ונר אמד שהוא תועל נו ‪ ,‬ולק לא יאמר עליו ית׳ שם שיניא ההתעלות ‪ .‬ונאמרו וכ!‬
‫ראוי בהכרח שירוחק ממנז כל העור ‪ ,‬כיו! אל המי! הג׳ מהתארים הגסגעיס ני שהה המניאים להעדר ‪ .‬והססנל שהינ אמי נוה המי! שאי!‬
‫ההעדר שייוחס העור לעצמים האל ‪ ,‬ני מי האדם אשי יתול נוה ‪ ,‬אנל ענייגו שיהיה שלמות מה נעור ממצי ומ! ואמ׳ה ימצא נו ‪ ,‬כי יהיה‬
‫עגיינו המצאו ני נכה ואח׳ה יצא לתועל ‪ , ,‬וא׳א וה אלא נהיות שם סנה תוציאהו מאותו כת אל הפעל ‪ .‬וזאסרו עוד וממה שיאד נהכיח שירוחת‬
‫ממנו ג׳נ הדמוי ‪ ,‬הוא המי! הו׳ האתרוו ‪ ,‬ודנייו מנואיים ‪ :‬והנה הי' חשדאי ז׳ל הקשה נננד הו־נ נזה ל דנריס ‪ ,‬הא׳ ‪ ,‬שפועל ונורא‬
‫הם תארים מניאים אל ההעדר ונכלל נל תארי הפעולות שיתיר פרגלאמרם נהש״י לפי שקזזס שפעל היה הפעל לו ננח ‪ 1‬אח׳נ פפל נפעל ‪ ,‬ומזה‬
‫הצו היה'ראוי שלא נתיר ג' נ תארי הפעולות נהש׳י הפו תאריו ‪ ,‬הנ' ‪ ,‬הוא שמאסר הנניא ואל מי תדמיוד ואשוה )ישעיה מ׳ נ׳ה( לא ישלול‬
‫ההומות כמ׳ש הרג כי אה ההומות שיש נישאי לא ההתמת נכלל ‪ ,‬וכ! ואל מי מדמיו! אל ומה דמום הערנו לו)שה שה י׳ח( הוא שלילת הומד‬
‫שיש מסו מיו לא שישלול ההומות נהמלע ‪ .‬ואני סשינ לדנריו אס לראשו! שהרנ לא דני כאז מתארי הפעולות כי אס משארי השלמיות‬
‫שייותש נהה הש׳י כמו סי חכה יכול ורוצה שאמרו המדניים ועל לדומה ‪ ,‬ולז׳א שאי! ראד לייחס נו תאר שיניא אל ההעדר ‪ .‬ווה שא*‬
‫ז׳ל ושלא יהיה שוס שלמות נעור ממנו ‪ .‬ואמי עוד ז׳ל שאם הזנת זה היה שלה נכח ‪?1 ,‬תס דנריו נאומי ולוה ׳תצזיינ שיהיו שלמיותיי כלס‬
‫נמצאיהנפעל ‪ .‬כיו! נוה שלא היה ומש הדג ני אם נמאיים שהם שלמיות עצמיים גז ית' לא נפפולות שהה אינה תאריה נעצמו ‪ ,‬ונפעולזת‬
‫לא יצוק מטא אל ההעדר ‪ ,‬לפי שכנר אמי שהפעולות הרנות לא ינויינו נפועל רנד ולא נהשתמתם ירויינו נז שמי ‪ ,‬ולק אעפ׳י שיהיה זמן‬
‫נלתי פועל ו‪1‬מ! אמי פועל ‪ ,‬אי! וה מניא אל העדי נטצמותו ‪ ,‬ולא נאמר שהוא ייד נכת ‪ ,‬לפי שהוא לא יחדל מהתעל להיותו כלתי יכול‬
‫פועל ונלתיפועל מפאת הרצו! ואי! וה נו נחיניות שיצערן להוציא אותו‬ ‫יו ‪ ,‬ני אם מפאת המקנלים נמז שנא נפי׳ת ת'נ ‪ ,‬או להיותו‬
‫לפעל ‪ .‬ונכלל שטס שכתנמי נפנ׳ג ההיתר סהעק שהעירמי שמה הוא ממה שראוי שיאצור נמן‪ 1‬פ מה ‪ .‬זאמצס נמאמר»ניא ואל פי תדצרה׳‬
‫ואשוס‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נה נו‬
‫אלו הדברי ם ולא ‪ T‬ע ם‬ ‫‪,‬‬
‫גם כן חסר ב ה צ ט רפו ל מה שבעבורו ה תנו ע ע ע ד שיני ע בפ על ) נ ( ואם‬
‫ב טו פ תי ה ם לא ידע הפרטיי ם ה מ ת חיי בי ם מאלו ה ה ק ד מו ת הכלליות חיוב הכרחי ! א ולוה לא י הי ה‬
‫אצלו מופ ת ב מ צי או ת ה אלוה ולא ב ה ת חיי ב י ה רחק ת אלו ה מיני ם מ מנו ‪ .‬ואחר ה קדימי ו א ת ה ה צ ע ה‬
‫א תחיל בפרק אחר א ב א ר בו שקרות מ ה שיח שבוהו מ א מיני ה ת אריים העצמיים לו; ואמנם יבינהו שי‬
‫ש קד מה לו הידי ע ה ב מ ל א כ ת ההניון ו ב ט ב ע ה מ צי או ת ‪:‬‬
‫פ ר ק נ ו א ד ע כי ה ה ר מו ת הו א יחם א ח ד מבין שני דברים ‪ ,‬ובל שני דברים שלא ישוער ביני ה ם יחם ‪,‬‬
‫כן לא יצוייר ביניהם דמיון ; וכן כל מ ה שאין דמיון ביניהם אין יחם ביניהם ‪ ,‬והמ של‬
‫בו שלא יאמר זה החום דו מה לזה ה מ ר א ה ; ולא זה הקול דו מה לזאת ה מ תי קו ת ; ה ה דבר מבואר‬
‫בעצמו‬
‫אפוח‬ ‫שם טוב‬
‫פ ל ק נ ה א ולזה לא יהיה אצלו מושח נתציאוס האלוה ולא‬ ‫ואולם הדבר אשר הוא בפועל זלא יתערב בכיז כלל הזא‬
‫נהתחייב הדחקת אלו המינים ‪ ,‬ר״ל שלא ידע‬ ‫אשר אין בו חסרוו ‪ .‬ואם ידע האדם אלו הדברים ולא‬
‫במוסח סציאוח מחוייג המציאות כ״א יהיה לו אהד מאלו‬ ‫ידעם במופתיהם גא ידע הדברים המתתייבים מאלו‬
‫הארבעה מינים לא תהיה מציאותו מחויינת אכל אפשרית ‪,‬‬ ‫ההקדמות הכלליות ולזה לא יהיה לי חופת במציאות האליה‬
‫וזהו אמרם לא יהיה אצלו מופת במציאות ממוייב המציאות ‪:‬‬ ‫ולא ג״כ נהתחייב הרחקת אלו הארבעה מינים מתנו‬
‫ב הרחקת אלו המינים‪ ,‬ר׳ל והם גשמות והפעלות והדמוי‬ ‫הרחקת הגשמות וההפעלות הדחוי וההעדר ‪ ,‬ורבים‬
‫והעדר ‪ .‬כוונת זה הפרק שראוי שירוהקו ממנו יתעלה אלו הד'‬ ‫מהסכלים אשר לא ידעו ולא יבינו לא ירחיקו אלו‬
‫ענינים‪ ,‬והעירנו הרב ז״ל על ידיעת הענינים במופת אמתי ;‬ ‫הדברים ממנו יתעלה והיודע אלו הדברים במופת ידע שא״א‬
‫פ ר ק נ ! א דע כי ההדמות וכר ‪ ,‬עכשיו בא הרב לסתור‬ ‫המ^א לו אחד מאלו הארבעה ענינים ‪ ,‬ולכן ראוי שיקדם‬
‫דעת מאמיני התוארים שאמרו שיש יהס נינו‬ ‫לאדם הידיעה בחכמות במלאכת ההגיון ובטבע המציאה‬
‫יתעלה ובינינו ושאין דמיון בינינו ובינו ‪ ,‬והיו סונריס שהיחס‬
‫שאם לא יהיה כן לא ידע ה׳ כל עקר ; ולכן אמר הרב‬
‫הנאסר על כל הנבראים ועליו יתעלה הוא נסוג שהוא יותר‬ ‫נפרקים אשר עברו כי מי שירצה השלמות האנושי ראוי‬
‫כולל והדמיון יהיה בהבדל ‪ ,‬ולכן לא יהיה דמיון בינו יתעלה‬‫שידע חכמת הגיון ואח״ב הלמודיות על הסדר ואח״כ‬
‫הטבעיות ואח״כ האלהיות^והבן זה ;‬
‫דע כי ההדמות ונר ‪ ,‬זה הפרק עמוק מאד ולהבינו צריך לדעת כי המדברים היו מאמינים שהש״י יש‬ ‫פרק‬ ‫נך‬
‫והסכימו כלם על שאינו דומה לשום דבר מבריותיו ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫לו ערך ויחס ע ם הנמצאות וכי יש לו גדר ע מ הס‬
‫וא״כ השם יש‬ ‫‪,‬‬
‫והסכימו ני היחס הוא כמדרגת הסיג ושאין לו דמיון הוא הבדל במה שיבדילהו מכל שאר הנמצאים‬
‫‪,‬‬
‫לו גדר מסוג ומבדיל והיחס והערך הוא כמו הסוג ושאין לו דמיון ע ס נמצא מנבראיו הוא כמו הבדל ואחר הרב‬
‫שהכל חסכיחין שאין לו דמיון ע ם שום נמצא מהנמצאים כל שנן שהתבאר במופת שאין לו יחס ע ם שום נמצא וכן‬
‫אמרי הנביאים ואל מי תדמיין אל כו׳ ; ואחר שאין לו דמות אין לו יחס ; ואחר שהונח זה שהוא מפתח להבין זה‬
‫הסרק נתחיל ונאמר ‪:‬‬
‫אמר הרב דע כי ההדמית הוא יחס וני׳ ; דע כי כל שני דברים שהם מתדמים הם מתיחסים ולכן כל שני דברים‬
‫שלא ישוער ניניהם יחס לא יצוייר ניני ה ם דמיון וכן כל מה שאין דמיון ניני ה ם אין יחס ביניהם ; והמשל‬
‫>י שלא יאחר זה החום דומה לזה המראה ולא זה הקול דומה לזאת המתיקות ; אחר שאין נ ה ס שום התיחסות ני‬
‫אינם‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫)ר( ואם ידע אאו הדברים ‪ .‬חרצו; בו שהוא באחי ג׳»ם ואא נעא‬ ‫יאשוה יאמר זיוש ‪ ,‬עליו יאיור הי‪ 5‬שלא יקנל אופי פירוש שעושה הר׳‬
‫העעאות ושאין או דמיון אא העדר וי‘ א ידע אאו הדברים בסוםתים‬ ‫חסיא' ‪ /‬שיהיה דמוי שוה ‪ ,‬אגל הם דנרי הש׳י כאלו'אמר ואל מי‬
‫אמתים אא ירע הםרמים הטחהיינים מאאו הקדמות נאאיות ר׳א‬ ‫הדמיוני נשום צד מהדלווי ואם תיזצא שום דמזי ניני לזולתי ‪ ,‬אני אפוה‬
‫נחאמנת אוחו גשם או שהוא כזתסעא או שיש או דמיון או העדר‬ ‫עצמי לעצמו ‪ ,‬והוא מאמר גוזמיי שיאמר אם המצאו מ ר שידמה לי‬
‫שאמות אא ידע שהתוזייב מהאמנת מהסהיתיות והבטואים ‪:‬‬ ‫אפי׳ נדמיו! נזלוש מעע ‪ ,‬אנכי אשוה עצמי עם עצמו ‪ ,‬וזה נמנע א'כ‬
‫הקודם שקי ‪ .‬אמנם ואל נזי הדמיון אל ומה דמוה העיבו לו ‪ ,‬יאמר‬
‫הרג שהוא האמהשבערן הוא היחש והוא שם נרדף לדמוי ‪ ,‬ונמו שינא נפרק הנמשן־ לזה שהדמוי הוא יחס נין נ׳ דנרים ‪ ,‬א'כ אומר ומה ימות‬
‫תערכו לו הוא מאמר נרדף לאל מי הדמיון אל ‪ .‬ואולי שהרג יפי׳ ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ניר‪,‬־ אתר עלה על לני ‪ ,‬ואתה הנין אותו‬
‫אתרי שתדע מ׳ש נמירש )ילקוע ת׳נ רמו רע׳א( אמד ר' הננאל אמר רי ג׳ כתות של מלאכי השרת אומרות שירה נכל יום אחת אומדת קדוש ואחה‬
‫אומרת קדוש קיום ואחד אומיה קדוש קדוש קדוש ה׳ צנאות ‪ ,‬ומה נפלא זה המאמר ונמה כלל בו המכם ‪ ,‬ווה שהומצאיס השפנים ננדלים‬
‫ממנו יה' נג׳ הנילים ‪ .‬הא׳ שהוא יה' נצחי והם נפהדים נאישיהם ‪ ,‬והשני נשהס גשמיים והיא יה׳ כלתי נשמי ‪ ,‬והג' שכש )נראים והש׳י‬
‫הוא נורא ‪ .‬ואמנם עולם הגלגלים ינדל ממנו נשנים מההנדליה האלה ‪ ,‬והס שהוא יה׳ נורא והם גנראים והוא ית' כלתי גשם והם גשמיים ‪,‬‬
‫זלא ימצא נהם ההנדל האחד מנצחי ונפסד לפי שהם גס נ; נצחייס ‪ .‬ואמנם כעולם העליון הרוחני ׳נדל ממנו ית' נהנדל אתד ניני ‪ ,‬והוא ‪,‬‬
‫נהיותו יש׳ נורא והם ננראים ‪ ,‬ני שאר ההנדלים לא ימצאו ניניהם לפי שהם אינה גשמיים ואינם נפסדים ‪ ,‬ולכן אמר החכה ששלש כחוח‬
‫אומרות שירה נכל יוה לרמוז אל ג׳ חלקי העולם‪ ,‬ואמר שכח אחח אימרח קדוש והוא עולם השכליים הנצדליס שיאמרו פעם אחד קדוש ‪ ,‬ר׳ל ננדל‬
‫לפי שיונילו מהש׳י נהנדל אחי נלנד ‪ .‬וכת שנית חומ‪-‬ר‪ .‬קדוש קדוש רמז אל העולם הגלגלים שיש ניניהם וכין כאל יח׳ שני הגדלים ולכן יאמיו‬
‫נ׳ פעמים קדוש קדוש )שר׳לננדל(‪ .‬וכח שלישית שהיא העולם השפל‪ ,‬יאמר שלש קדושות לדמוו אל שלשה הנילים שנינו אייו יח׳ ‪ .‬והגה‬
‫הנניא ישעיהו נאותה פרשה ניאר מעלתו יתנרן על כל הנמצאים ‪ ,‬אם השפלים נאומר היושנ על חוג האח ‪ ,‬ואם הפמימיים נאומר ה ועה‬
‫נייק שמיס ‪ ,‬ולפי שכנר יחשג חושנ שעם היות שאי! נעולה השפל ונאמלעי ירר ידמה להש׳י כנה השכלים הננדלים ידמו אליו ננצחיותם‬
‫לז׳א ואל מי תדמייני ואשוה יאמר קדוש ‪ ,‬ר׳ל ואל מי מהם הדמיוני ‪ ,‬ואמר נתמיה ואשוה יאמר קדוש ‪ ,‬ר׳ל האס אשוה אני לאותו כח שאומרים‬
‫קחש פעם אתד נלכד שהיא נח השכלים הננדלים מחומר שאומרים קדוש אחד ‪ ,‬האם אשוה אני אליו ‪ .‬הנה וה נלתי ראוי לפי שהם כלה‬
‫נניאיס ממני ‪ ,‬ווכו אומרים מיי שאו מ־ום עיניכם וראו מי נרא אלה ‪ ,‬המוציא נמספר צנאם ואמר זה על הגלגלים ועל מניעיהם ‪ ,‬והשיג‬
‫מענין הנצחיות בנמצא נכם נאמרו מרוב אונים ואמי; כח איש לא נעדר‪ ,‬ר׳ל איש מה שלא נעיר אחי מאלה נאישו והס נצחיים נאיש ‪ ,‬הגם‬

‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫הים ■ם מניונ אונים ואמין כח של השיי כי מכחו כנר׳ת נא להם הנצחיות הזה לא מעצמם ‪ .‬מ ה התנאי כפי זה הפי׳ הנאה שאי; אומר‬
‫זאשוה שנאי כ׳ אס שאצה כמו ואל מ׳ תדעיונ׳ ‪ .‬זמא מה שרציתי‬
 ‫פג ‪83‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נו‬
‫בעצמו ‪ ,‬וכאשר הסתלק היחס בינינו ובינו יתברך ‪ ,‬רצה לומר ביט ובץ זולתו‪ ,‬יתדדיב הסתלק הדמיח‬
‫אחר ריל שוזהיה מהות שניהם אחת אלא שהם‬ ‫נם כז ‪ ,‬ודע )א( כי כל שני דברים שהם תחת‬
‫מתחלפים בנודל ובקטנות ‪ ,‬או בחוזק ובחולשה או כיוצא בזה‪ ,‬הנה שניהם מתדטים בהכרח ואע״ם‬
‫שהם מתחלפים זה המין מן החלוף ‪ ,‬והמשל בו כי נרגיר החרדל ונלגל הכוכבים הקיימים מתדמים‬
‫ברחקים השלשה ‪ ,‬ואע״ם שזה בתכלית הנודל חת בתכלית הקטטת ‪ ,‬ענין מציאות הרחקים בהם‬
‫אחד ‪ .‬וכן השעוה הנתכת בשמש ‪ ,‬ב ויסוד האש מתדמים בחום‪,‬ואף עלפי שהחום ההוא בתכלית‬
‫החהק הה החום בתכלית מן החולשה‪ ,‬אלא שענץ הראות זה האיכות בשניהם יחד אחד^ ^ וכן היה‬
‫ראוי שיבץ מי שיאמץ שיש תארים עצמיים יתואר בוזם הבורא‪.‬ימברך‪ ,‬והם שהוא נמצא וחי ויכול‬
‫ויודע וחכם ורוצח ‪ ,‬שאין אלו העניגים םיוחסים אליו ואלינו בענץ אחד ‪ ,‬ויהיה החאף בין התארים‬
‫ההם ובין תארנו בגדול או בשלם או במתמיד או בקיים ‪ ,‬עד שיהיה מציאותו יותר קיימת‬
‫מטציאותט‬
‫שסשוב‬ ‫אפודי‬
‫אינס מ ב סי ס תחת סוג אחד ולא לאמר זה הקול שוה לזה‬ ‫יכין זולחו ויהיה ימה ביגי יבין זולחו ‪ ,‬ואסר הרב שזה סמר‬
‫כי הימם היא הדמות והדמיה הוא היוזם ונכלל סה שישולל המראה ולא יותר חזק ולא יותר פחות אחר שאלו הדברים‬
‫יחס ישולל דמות וככל מה שישולל דמיה ישולל ימם ‪ :‬ב ויסוד איבס בערכים ואינם תחת שום השואה נ פי מה שהתבאר‬
‫האש מתדמים בחום וכי׳ ‪ ,‬ר״ל שחום השמש הנפלא נשעוה בפרק שנים וממשים כי היחס אמבם ימצא לעולם בין שבי‬
‫וחוס החזק אשר כיסוד האש הס מתדמים כנדר החום אע״ס דברים שתחת מץ אחד הרוב ‪ ,‬א מנ ם כשיהיו תחת סוג‬
‫אחד אץ יחם גיביהם כלל ולזה לא יאמר זה האדמימות‬ ‫שזה חזק כתכלית וזה חלוש כתכלית ‪ :‬ג כן היה ראוי שיבץ‬
‫מי שיאמין ונו׳ ‪ ,‬ר׳ל שמי שיאמין שיש תארים עצמיים בנורא יותר חזק מן הירקות או ‪ w‬חלושה ממנו או יותר שוה‬
‫ית׳ והס מי חכם וכו' היה ראוי להם שיאמיט שאק אלו לה ‪ ,‬א מנ ם כשיהיו שגי דברים תחת שני סוגים עליונים‬
‫התואריס מיוחסים לו יתעלה ולנו ניחם אחד כלל‪ ,‬ונם היה אץ יחס ביניהם בשום פנים וזה דבר מבואר בעצמו ‪ :‬וכאשר‬
‫ראוי להם שיאמינו שלא יהיה החלוף כין התוארים ההם ובין התבאר במופת שאין יחס בינינו ובינו ית׳ ‪ ,‬ר׳ל שאין יחם‬
‫תארנו נ נ ו ^ או כשלם או שיהיה חכמתו •ותר גדול סחכסתנו‪ ,‬בינו ובץ מה שזולתו יתחייב ה ס פ קו ת הדמיון ואחר שיסולק‬
‫אכל היה ראוי לו שיאמין שאלו התארים המיוחסים לו הדחיק מאי זה דבר שיהיה יחוייב שיסתלק היחס כי זאת‬
‫יתכרו והמיוחסים לנו אינם ממין אחד אכל הס מתחלסים ההקדמה מתהפכת כי כ ל מ ה שיש לו יחם יש לו דמיון וכל‬
‫בתכלית החלוף‪ ,‬והיה ראוי להם שיאמרו שלא יכלול שני פנינים מה שיש לו דמיון יש לו יחס ולהפו־ ‪ :‬ואחר שהונח זה‬
‫גדר אחד ואם יאמרו זה לא יהיו סוחרים זה לזה ויהיו הניח הרג הקדמה שנית והוא כי כל שני דברים שהם תחת‬
‫יכולים להרחיק ממע יתעלה הדמיון ‪ ,‬אבל הס אינם סוברים מין אחד אלא שהם מ מזלפי ם בגודל וקסנות או בחוזק או‬
‫חולשה או כיוצא בהם ששניהם מתדמים בהכרח א ע׳ ח‬ ‫כך אבל חושבים שחכמתו יותר סחכמתט וכו׳ ושיקנצה‬
‫גדר אחד ושלא יהיה דמיון ניט יתעלה ונין ברואיו וזה שקר שיתחלפו זה המץ מן החלון שיהיה אחד גדול בתכלית‬
‫כי ענין יותר סכך הוא בין שני הדברים שיאמר עליהם הענין ואחד ק ק גתללית ‪ ,‬והרסן בזה כי הדברים אשר הם‬
‫ההוא בהסכמה ‪ ,‬ואס יאמר הענין ההוא בהסכמה יסדמו תחת מין אחד אלא שהם מתחלפים מצד הכמות כגודל‬
‫בהכרח ואס אומרים שיקנצס נדר אמד ושאין ניניהם דמיון וקטנות או שיהיו מתחלפים מצד האיכות כחוזק וחולשה‬
‫זה שקר כי כל שני עניניס שיהיו שווים בנדרים יתדפו בהכרח שהם מתדמים אע״פ שיש ביניהם זה השטי והחלון״ והביא‬
‫וזה מושכל ראשון ‪ ,‬ואיב אלו האנשים אומרים דברים משל הרב מהכמות וא ח׳כ מן האיכות ‪ ,‬לראשונה אמר‬
‫סותרים זה לזה והוא שיקבלם נדר אחד ושלא יהיה בירהם הדמיק זה גרגיר חרדל וגלגל ה טכ בי ט מתדמים ברחקים‬
‫השלשה ואנדש שזה ב>»לית הגודל ווה בתכלית הקטנות‬
‫ענין מציאות הרחקיס בהם אחד שאס לא יהיו מתדמים ברחקיס לא יאמר ז ה גדול מזה ‪ ,‬וכן השעוה הנתכת בשמש‬
‫ויסוד האש מתדמים בחום אע״ס שהחום ההוא בתכלית החוזק וזה החום בתכלית החולשה אלא שענין הראות זה‬
‫האינות בשניהם יחד אחד ‪ ,‬הרי נתבאר מכל מה שאמר הרב כי בהסתלק היחס יסתלח הדמיון וכל מה שנמצא בי‬
‫ביחס נמצא ב! בדמיון ‪ ,‬ואס השם יתיחם ע ם שום נמצא או יהיה ב ע רן ע ם שום נמצא יחוייב נו הדמיון ‪ ,‬ואם היה‬
‫הדבר כן אין ראוי מי שיאמין שיש תארים לבויא יתעלה שיבין שהוא נמצא וחי וחכם ויכול ורוצה שאין אלו העניני ם‬
‫מיוחסים אליו ואליכו בעגין אחד ויהיה החלון בין תאריו ובין תארנו בגדול או בשלם או במתמיד או בקיים ‪ ,‬כי‬
‫וגם ראוי‬ ‫‪,‬‬ ‫מי שיאמין בתוארים העצמיים ראוי לו שיאמין שאין אלו התארים מיוחסים לי ית׳ ולט ביחס אחד כלל‬
‫שיאמין שלא יהיה חלין בין התוארים ההם ובין תארנו בגדול או בשלם ‪ ,‬ר׳ל שיהיה חכמתו ייתר גדולה שיכלול‬
‫דברים רבים יותר מהכמתנו ולא ג״כ שהוא י ד ע הדברים יותר בשלמות ממה שנדע אנחט ‪ ,‬או במתמיד שיהיה הוא‬
‫חכם תמידי בכל ע ת ובכל זמן ואנחנו בקצת העתים סכלים ובקצת העתים יודעים ‪ ,‬או שידיעתו אינה נקנית‬
‫מהזולת ולכן ידיעתו קיימת וידיעתנו היא נקנית מהזולת ‪ ,‬זהו מה שרצה ה רג נאמרו גדול או שלם מתמיד או קיים ‪,‬‬
‫עד שיהיה מציאותו יותר קיים ממציאיתנו בי הוא קיים בלא סנ ה ואנחט {ןיימיס בסבה ידועה לכן הוא יותר קיים ‪.‬‬
‫וחייו‬
‫קרשקש‬
‫אחר עם גרגיר הוזוידל ‪ iwin ay‬ש מגריל ג«מתח סחוחם ‪,‬‬ ‫פ ל ס נ ו )א( ני בל שני דברים שהם מסין אחד ‪ .‬ר׳ל שמהות‬
‫התשובה גזה שהרים שאסר שטהותם אהד נמנד *ורה הגשמית‬ ‫שניהם אחד וא׳ת מתוך הטשלו נשמזג שגרגר‬ ‫'‬
‫שהגשמים כלם שרם בזאת הצורה והיא שיקבלו הנחה המשך‬ ‫החרדל וגלגל הנובנים מהותם אחד והלא הוא אמר נגלגל שנלאה‬
‫בנח לא בפיעל והם החז^ם שלשה אבל ה ^ ר מצד שהוא‬ ‫שנלנו טהשיג מהותו ולא נוכל לתארו אלא בתארים בלתי‬
‫בפועל ^ ■ה שניגימם דמיון בענק אחד דיל באלו תאמר האדם‬ ‫מקיימים נאטרגו שהם לא קלים ולא כנרים ‪ w‬יהית סתותם‬
‫מסצריד‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראע‪1‬ון פרק נו‬
‫ממציאותנו‪ ,‬וחייו יותר מתמידים מחיינו ‪ ,‬ויכולתו יותר גחל מיכולתנו‪ ,‬וחכמתו יותר שלמה מחכטתנו‪,‬‬
‫ורצונו יותר כולל מדצוננו ‪ ,‬ויכלול שני הענינים גדר אחד כמו שיחשבו הם ‪ ,‬אין הענץ כן בשום פנים‪,‬‬
‫כי ענין יותר מכך אמנם יאמר בין שני הדברים אשר יאמר עליהם הענין ההוא בהסכמה ‪ ,‬ואם היה‬
‫כן התחייב בו הדמיון ‪ ,‬ולפי דעתם אשר יראו ש״ש לו תארים עצמיים‪ ,‬במו שהתחייב שיהיה עצמו‬
‫יתברך בלתי דומה לעצמיים‪ ,‬כן ראוי שיהיו תאריו העצמיים אשר יחשבום בלתי דומים לתארים ‪ ,‬ולא‬
‫יקבצם גדר אחד ‪ ,‬ולא כן יעשו ‪ ,‬אכל יחשכו שיקבצם נדר אחד ו־כאין דמיון ביניהם ‪ ,‬הנה כבר התבאר‬
‫למי שיבין ענין הדמיון שהוא יתברך אמנם יאמר עליו ועל זולתו נמצא בשתוף גמור ‪ ,‬ובן אמנם‬
‫הותרו החכמה והיכוי׳ת והרצון והחיים עליו יתעלה ועל כל בעל חכמה ויכולת ורצון וחיים‪ ,‬בהשתתפות‬
‫נטור אשר אץ דמיון ענין ביניהם כלל ‪ ,‬ולא תחשוב שהם יאמרו בספוק ‪ ,‬כי השמות אשר יאמרו‬
‫בהסתפק הם אשר יאמרו על שני דברים שביניהם דמיון נענין אחד ‪ ,‬י והענין ההוא מקרה בהם ‪,‬‬
‫ואינו מעמיד עצם כל אחד מהם ‪ ,‬ואלו הדברים המיוחסים לו יתעלה אינם מקרים אצל אהד מבעלי‬
‫העיון ‪ ,‬ואלו התארים אשר לנו הם כולם מקרים ה לפי דעת המדברים ‪,‬י ואני תמה מאין נפל הדמיון‬
‫עד שיקבצם גדר אחד ויהיו נאמרים בהסכמה כמו שיחשבו )נ( זה מופת חותך על היות התארים‬
‫המיוחסים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫וחייי יותר מתמידים מחיינו ‪ ,‬כי הוא חי לעולמי עולתיס דמיון וזה מנואר ההפסד ; ד והעגין ההוא מקרה כסס ‪,‬‬
‫ר״ל וזהו כמציאוס לעצס ולמקרה ; ה לסי דעיז המדנריס‬ ‫ואנחנו חיינו תלויים מנגד ‪ ,‬וינלתו יותר גדולה מיכלתנו‬
‫מקרים ‪.‬‬ ‫ר״ל שהם סונריס פכל ננגיג׳ האדם וכל הואריו הס‬ ‫ונו׳‪ ,‬ורצונו יותר גדול מרציננו כי יכול על דברים רבים‬
‫וזהו שאמר הרב לסי דעה המדנריס ‪ :‬ו ואגי המה מאין נפנ‬ ‫ויכלתנו הוא מענ‪ , 1‬ורצוננו גיכ מי שא״ל יכולת לא יוכל‬
‫וכו' ‪ ,‬ר״ל אס יקבצס גדר אחד כמו שיאסרו אלו מאין נפל‬ ‫לרצות אלא כפי יטלתו אם הוא מהבעלי שכל ‪ ,‬וחכמתו‬
‫הדמיון ‪ ,‬כי כל דבר שיהיה שוה בנדר עם דבר אחר יהדמהו‬ ‫יותר שלימה חחכמתנו ‪ .‬בב׳ עניינים יחד שהוא יכלול על‬
‫בהכרח ואם יהדמו יהיה דכי כולל בסוג ויהיה להם סבוה‬ ‫דברים רנים מה שלא נוכל אנחנו ואפי' הדברים הידועים‬
‫קודמוה והאל יחעלה אין לו סבוה קודמוה וזה מבואר‪1.‬בזה‬ ‫לנו אינם ידועים לנו בשלמות ‪ ,‬וא״כ יאתר הרב ני מי‬
‫הפרק יש שאלה במה שאמר הרב כי עגין יותר מכך אמנם‬ ‫שיאמין התואריס העצמיים אין ראוי שיאמין התוארים ההם‬
‫יאמר וכו׳ ‪ ,‬כי ידוע הוא כי גדר הסוסכס הוא שיאמר בלי‬ ‫המיוחסים אלינו ואליו בשוה ולא ג״כ שיש חלי‪ 9‬בין התוארים‬
‫קדימה ואיחור ובלי חוזק וחולשה ‪ ,‬ולפי הרב גראה שיאמר‬ ‫בפחות ויתר ‪ ,‬כי אין ראוי להבין כי התוארים הנמצאים‬
‫לנו ולו יכללם גדר אחד והס מתחלפים בפחית ויתר‪ ,‬למה‬
‫שהדברים אשר יאמר להם שהם נערכים הס הדברים אשר נאמר עליו הענין ההוא בהסכמה ‪ ,‬ואם הדבר כן יתחייב‬
‫שיהיו דומים אף שיהיה האחד גדול והאחד קסן ואחד חזק והאחד בתכלית החולשה ואי׳כ א״א שיהיו נערכים התוארים‬
‫לו ולנו מבלי שימצא ביניהם קצת דמיון ‪ ,‬והנה המדברים אמרו שיש לגו ולו ענין מתיחס ושהוא מסולק מהדמיון ‪ ,‬כי‬
‫בעלי התוארים אומרים שהתוארים הנמצאים לו ולנו יקבצם גדר אחד ואח״כ אמרו שהתוארים הנמצאים בני ולו ית׳‬
‫אין לו דמיון עם התואריס אשר בנו וא״פ הביא מאמרם בהפכים ‪ ,‬ני הס אמרו שכחו שעצמותו בלתי דומה לעצמותנו‬
‫כן ראוי שיהיו תואריו העצמיים לתוארים אשר יחשבום בלתי דומים לתארים הנמצאים בנו ואי׳כ לא יקבצס גדר‬
‫אחד ‪ ,‬ולא כן יעשו המדברים אבל יחשבו שיקבצם גדר אחד ושאי! דמיון ביניהם ואם יקבצם גדר אחד יתחייב‬
‫שימצא הדמיון ותה שלא נמצא גו הדמיון אין לו גדר ‪ .‬הרי יתבאר בי לפי דעת המדברים שאומרים שהשם אין לו דמיון‬
‫יחויב שלא יהיה לו יחם עם שום נמצא ‪ ,‬ולפן התחיל הרב בזה הפרת דע כי ההדמית הוא יחס כי כל יחס הוא דמיון‬
‫ופל דמיון הוא יחס וכל מי שאין לו דמיון אין לו יחם וכל מי שאין לו יחס אי׳ל דמיון וההפך ג״כ ‪ .‬הנה פבר התבאר‬
‫למי שיבין ענין הדמיון שהוא ית' וכו׳ ‪ ,‬הרצון בו ני אחר שהתבאר שכל מי שיש לו דמיון הוא חתיחס ונאמר בפחות‬
‫ויתר והשם אין לו דמיון בבריותיו א"נ יתחייב לפ״ז שנאמר אמנם יאמר עליו ועל זולתי נמצא בשתוף השם ‪ ,‬וכן יאתר‬
‫החכמה והיכולת והרצון והחיים עלינו ועליו בשיתוף השם אחר שהתבאר שאי! דמיון בינינו ובינו כלל ‪ ,‬אי יאמר כי‬
‫אחר שהתבאר שהנמצא נאתר עליו ועל זולתו בשתוף השם וכן החכמה והיכולת והרצון והחיים ‪ ,‬וא"כ התבאר לפ״ז‬
‫שלא ימצא לו דמיון עם שום נמצא כלל ואחר שהתבאר שהשם נמצא והחכמה והיכולת והרצי! שבי נאמר גשחוף‬
‫השם ואינו נאמר בהסכמה‪ ,‬רצה הרב לבאר שאינו נאמר בהסתפק ‪ ,‬כי כבר ידעת שהשחית יהיו אס משותפים ואם‬
‫מוסכמים ‪ ,‬ואס מסופקים ‪ ,‬והשחית המיסכחים אם הס מוסכמים במין יתייחסו ‪ ,‬והחשותפים לא יתייחסו כלל ‪,‬‬
‫וגם המסנימים בסוג ‪ ,‬ואמנם הדברים המסופקים כבר אפשר שיתייחסו כמראה הנאמר על הלבן והשחור ועל האמצעיים‬
‫כי הוא נאחר בפחית א*כ כבר יחשוב חושב שהתוארים בינינו ובין השם יאחרו בהסתפק ‪ ,‬והביא הרב מוסת שא״א‬
‫שיאמרו גהסתפק לחה שהתבאר בהגיון ני השמית המסופקים הם שמית נגזרים וכל שם נגיר הוא שם נאמר על'הנוש!‪/‬‬
‫ואס היה המציאות הנאמר עליו ועלינו בהסתפק היה המציאות ההוא על נושא א"כ היה לו יחס ודמיון עם שאר‬
‫הדברים ‪ ,‬ונבר יתבאר שהוא ית׳ אין לי יחס א"כ יחוייב שלא ימצא לו ולנו שם נאמר בהסתפק ‪ ,‬כל שכן ני בעלי‬
‫התואריס אומרים שאלו הדברים המיוחסים לו ית׳ אינם מקרים יכו׳ ואלו התואריס אשר לגו הס כלם מקרים ‪,‬‬
‫א'כ מאין נפל הדמיק עד שיקבצם גדר אחד ויהי! נאמרים בהסכמה כמו שיחשבו כי לא ימלע אס התואריס הם‬
‫נאמרים‬
‫קרשקש‬
‫)נ( זה מופת חוחך ‪ .‬הרצון בזה שטאהר שהתארים אשר ף! הם‬ ‫המצוייר בכותל והאדם החי והמת יש בהם ומיק מצד התמונה ז‬
‫עצמים‬
‫פד ‪84‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק נו נז‬
‫‪,‬‬
‫המיוחסים לו אץ בץ עניניהם וענץ אלו הנודעים אצלנו שתוף בשום פנים ולא כשום ענץ ואמנם‬
‫ה שתוףב שם ולא כדבר א חר‪ ,‬ואחר שהוא כן אץ ראוי שתאמיןענינים מוספים על העצם כדמות אלו‬
‫‪,‬‬
‫התארים אשר הם נוספים על עצמינו כעבור שהשתתפו בשם וזה הענץ גדול המעלה אצל היודעים ‪,‬‬
‫ושמרהו והבינהו הבנה טובה להיות מזוק למה שארצה להבינך אותו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫פ ר ק נז י* בתארים יותר עמוק ‪ p‬הקורס״ ידוע כי )א( המציאות הוא מקרה קרה לנמצא ולזה‬
‫הוא ענץ מוסף על מהות הנמצא ״ זהו הדבר המבואר הראוי לבל מה שלמציאותו‬
‫‪,‬‬
‫סכה ״ שמציאותו ענץ נוסף על מהותו אמנם מי שאץ סבה למציאותו ״ והוא השם יתעלה ויתרומם‬
‫לבדו״ כי זה הוא ענץ אמרנו עליו יתברך שהוא מחויב המציאות ״ תהיה מציאותו עצמו ואמתתו‬
‫ועצמו מציאותו ״ )נ( ואינו עצם קרה לו שימצא ״ ותהיה מציאותו ענץ טסף עליו ‪ ,‬שהוא ראוי‬
‫המציאה‬
‫שם מזב‬ ‫אפודי‬
‫נחוזק וביוולשה וסותר לשלש׳ הפילוסופים ‪ .‬ויש לתק כך״ כי נאמרים עלינו זעליו נשם וגדר או שיאנזרזהתואריסעלינז‬
‫כשיאמר זה הדנר הלנו יותר לק סזה הלנן האחר הוא נכח׳׳ ועליו כהסתסקופ ‪ ,‬אם יאחרו פליט ועליו נשם וגדר יתתייב‬
‫הטשא לא ננחינח הלונן נעצמו ני גדר הלונן יאמר נאמד שיהיה לו דמיין ע ם שאר הדברים )נבר התבשל יה ‪) ,‬אם‬
‫כמו נאחר ‪ ,‬לכן אמר הרג כשיאמר לדנר זה יותר שמור יהיה מהשמות הנאמרים נהסתפק שלא יהיו נאמרים‬
‫מזה הוא ננחינת הנושא והס שניהם שוים נגדר הלוק א'כ נשם וגדר יי«ינ שהתוארים ההם יהיו מקרים וכל‬
‫כשיאמר יותר מכו ליא נץ שני הדנרים שיאמר הלוק ההוא המאמינים נתוארים יחשנו שאין השם נעל מקרים )א״נ‬
‫או האיכות ההוא כהסכמה ‪ ,‬וזה נראה לא שיאמר שזס מנין אמרו המדנרים שיש שוס יחס נינינו ונינו ‪ ,‬וראוי‬
‫להסלא מהם ני הם אמחשיקנצס גדר אהד ויהיו נאמרים‬ ‫האיש יותר חי מזה האיש ני זה שקר ‪:‬‬
‫פ ר ק נ ז א נחאר־ס יותר עמוק מן הקודם ‪ ,‬ר״ל העומק נזה נהסנמה ‪ ,‬זה מוסת חותך על היות התוארים המיוחסים לו‬
‫הפרק הוא שינאר ששלשה תארים יסכימו כל העולם אין נין עניניהס ועני! הנודעים אצלנו שתון< נשום פנים ‪,‬‬
‫שאפשר שיאמרו נו יתעלה ואיננו ק לסי האמת ולפי הדקדוק ‪ :‬והדבר ינ א כן ‪ ,‬התארים הנמצאים לנו הם מקרים כי‬
‫המציאות מקרה קרה לנו וכן ההרגש וכן היכולת והרצון כי‬ ‫וכמו‬
‫הם אינם מעצמות הדבר \> ‪ yf‬הס מקרים ואל‪ 1‬אי אפשר‬
‫שיהיו בהשי׳׳ת כי כנר אחרי כלס כי לא ימצא לו שוס מקרה א' נ יתנאר שאין שתוף נשום פנים בינינו ובינו ונפרע‬
‫באלו התארים הגורעים אצלגו ‪ ,‬ואין ראוי להאמין בעבור ני אלו התארים הם נאמרים בשתיף שהם מוסיפים על‬
‫עצמי ית׳ כדמות אלו התואריס אשר הס גוספיס על עצמנו ‪ .‬ווה הענין גדול המעלה אצל היודעים ‪ ,‬ני ראוי להנין‬
‫שהשם יתעלה אין לו יחס ולא דמות עם שום נמצא ‪ ,‬ואחר שהונח זה ראד למנינים שישמרו זה היסוד ״ וצוה‬
‫הרכ שישמרוהו ויבינוהו הכנה שלמה להיות מזומן למה שארצה לומר אותו ואם הוא מהדנריס העמוקים ;‬
‫פ ר ק נ ז בתארים יותר עמוק מן הקודם ונו׳ ‪ .‬אחר שהתבאר שהשם יתעלה אץ לו דמות עם שום נמצא יחוייכ‬
‫שלא יהיה לו ערך ויחס אבל הכל מסכימין כי אין לו דמות א'כ אין לו יחס ואמר שהדבר כן ראוי שננאר‬ ‫י‬
‫לך בתוארים דבר י‪ 1‬תר עמוק ‪ ,‬ואמר הרב שזה ייתר עמוק מן הקודם למה שהכל מסנימיו שיש לו אל! הג׳ תוארים‬
‫והוא ני הוא ית׳ נמצא וכי היא אחד וכי הוא קדמון ‪ ,‬רצה לבאר ני אשי׳ אלו השלשה תוארים לא יצדקו עליו שהוא‬
‫נמצא ולא שהוא אחד ולא שהוא קדמון ‪ /‬ואמנם שלא יצדק עליו שהוא נמצא נעבור ני כנר התנאר כי המציאות‬
‫מקרה קרה לנמצא ליזה שאנחנו משערים מהות הדברים ונספק במציאותם וגם שהעצמות לא יעלל ואנסנו נאמר‬
‫כי האדם נמצא ולמה הוא נמצא א״נ המציאות אינו מהדברים העצמיים וגם כי הנמצא א״א שיאמר בהסכמה‬
‫כי יאמר בקדימה ואיחור ובפחות וייתר ואינו ג' כ בשתוף השם א' כ היא יאמר בפפוק והשמות המסופקים כמו‬
‫שאמרנו הם שמות המקרים ולא יצדק שוס מקרה על הש״י א״נ המציאות הנאמר על הנמצאות לא נאמר עליו ״ ודע‬
‫כי כל פועל ובפרח אשר יש לי דעת ושכל ופועל בהשכל יחוייב שימצא מהות הדבר קידם שיצא למציאות ‪ /‬המשל‬
‫בזה הבית הנמצא בשכל הבנאי הוא סבת מציאות הכית חץ לשכל ‪ ,‬ולמה שכל הדברים נמצאים כסכה הראשונה‬
‫והוא יידע אותם א״כ ‪ p p if‬הדברים ימצאו ראשונה קודם מציאותם ולק היה המציאות מקרה למהות ‪ /‬ואלו העענות‬
‫המביאות לרב שדבר ידוע הוא כי המציאות קרה לנמצא ומלבד א ‪ 6‬יש עעט ת רבות אחרות ‪ /‬וזה אמרו ידוע הוא‬
‫כי המציאות מקרה קרה לנמצא ואם הוא מקרה יתוייב שיהיה טסף על מהות הנמצא כי אשר מעצמות הדבר לא‬
‫יהיה ניםן< ‪ ,‬ואן* שהמציאות קרה לנמצא זה יהיה לו סבה למה שכל מקרה לדבר עלול והעלה אי אפשר‬
‫שיהיה המהית כי הנעדר לא יהיה הסבה לשוס נמצא א״כ יצערך שימצא בכאן דבר שמציאותו ומהותו אחד ‪ 1‬א״נ‬
‫המציאות אשר לו יתעלה אין סבה למציאותו כי זה העני! אשר נאמר עליז שהונ( ראוי המציאות כי מציאותו עצמות‪,‬‬
‫י‬ ‫ואמתת‬
‫קרשקש‬
‫הנמצא נאטר על הע«ז בעצסות ועל שאר הפאטרים נקיימה‬
‫‪,‬‬
‫ואיחור לא בשיתוף ולא נדסנטר‪ .‬אבל בקדיפה ואיחור ו ע ל‬
‫העצם נאמר באמתות ועל כל מאמר ומאסר משאר מאמרות לםי‬
‫לנו הם כלם‬ ‫עעמים הם לפי רעת כעלי העיון והתארים‬
‫סקר־יס אזנל המדנרים אםילו ההיות והדבור א' נ אין דםיון ניניהס‬
‫נשום פנים ‪:‬‬
‫מבעם ‪) :‬נ( ואינו עצם קרה לו שימצא ‪ .‬פירוש אמר החכם בי‬ ‫פ ר ק נ ז )‪ ( fi‬המציאות מקרה קרה לנטצא ‪ ,‬הר׳ם ז׳ל נסשך‬
‫העצם מליצה מודה על אמתות ומהות אשר כשקרה לו המציאות‬ ‫אחר דעת אב; סיני שהניח המציאות סקרה‬ ‫י‬
‫קרה לו בנושא וכל אוזר מהנכרא קרה להם המציאות או הם‬ ‫היתה זאת טענתו‪ ,‬אם המציאות מורה על העצפות היה אסרנו‬
‫אפשרי המציאות להחלותם בסוזוייב המציאות ומציאוהם בלתי‬
‫‪,‬‬
‫מהותם והשי' יאמר בו מציאות ולא מהות לפי שהיישות והמהות‬
‫הוא אחד בי ובל סח שוולתו ושא עצס או מקרה אבל הוא‬
‫העצם נמצא כאלו אמר העצם עצט ‪ ,‬ואבן רש׳ד טען עליו שהמציאו׳‬
‫נאמר על העצמות ועל הצודק ‪ ,‬באלו תאמר האדם נסצא או‬
‫כלתי נמצא ועל הקשר באלי תאמר האדם נפצא צדיק ואם נן‬
‫איננו‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נז‬
‫‪,‬‬
‫המציאה תמיד אץ מתחדש עליו ולא מקרה קרה לו ‪ ,‬ואם כן הוא נמצא ולא במציאות וכן חי לא‬
‫בחיים ‪ ,‬ויודע לא במדע ‪ ,‬ויכול לא ביכלת ‪ ,‬וחכם לא בחכמה ‪ ,‬אבל הכל שב לענין אהד אין‬
‫רכוי בו כמו שיתבאר ‪ ,‬וממה שצריך שיודע■ עוד ‪ ,‬כי האד‪,‬דות והרבוי מקרים קרו לנמצא‬
‫באשר הוא רב או אחד כבר התבאר זה בספר הנקרא מה שאחר הטבע^ ב וכמו שהמנץ אינו‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫עצם המנויים ; כן אין האחדות עצם הדבר המתאחד ; כי אלו כולם מקרים מסוג הכמות המתפרק‬
‫ישיגו הנמצאות המזומנות לקבל כיוצא באלו המקרים ‪ ,‬אמנם המהוייב המציאות הפשוט באמת ‪ ,‬אשר‬
‫לא תשיגהו הרכבה כלל ‪ ,‬כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הרבוי ״ כן הוא מן השקר עליו מקרה‬
‫האהדות ‪ ,‬ר׳ל כי אין האחדות עגין נופף על עצמו ‪ ,‬אבל הוא אהד לא באחדות ‪ .‬ולא יתבוננו אלו‬
‫העגינים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ואמתת עצמו הוא יזציאותו ואינו העצם קרה לו שימצא ב וכמו שהמג׳]‪/‬ר״להמסכרהמוככפ לתנועה הגמשכת אחר הנוף‬
‫ותהיה מציאותו ענין נוסף כשאר כל הרכריס אחר שאמתתסר״ל לתנועה הנמשכת אתר נוף הגלגל׳*’ א״א לנו לכיש אתר הגוף‬
‫ועצמם הס זולת מציאותם אכל הוא יתעלה מחוייב המציאות‬
‫תמיד ואינו עלול בשום דכר אינו מתחדש עליו המציאות ולא חקרה קרה לו ואי׳כ הוא נמצא ולא כמציאות וכן חי‬
‫לא בחיים ויכול לא ביכולת וחכם לא בחכמה אבל הכל שב אל ענין אחד אין רבוי כחי שיתבאר ‪ ,‬והרצון בזה ני‬
‫אחר שהש״י הוא חחוייב המציאות ומציאותו ומהותו הוא דבר אחד א"כ ראוי להאמין בו שאינו כשאר כל הנמצא‬
‫בחכמה והנושא בו זולת‬ ‫שהוא נמצא במציאות לחה שהמהות הוא זולתהמציאות כמו שאדם הוא לבן בלובן וחכם‬
‫הנשיא לחה שמהות האדם אינו שיהיה לבן ולא חכם א ׳נ מי עשאו לבן וחכם הלובן והחכמה ולכן היה הלבן שם נגזר‬
‫שהוא מורה על דבר שיש בו לובן ‪ ,‬ואס הנמצא הוא שם נגזר עליו יתעלה לא יורה על שמהותו נמצא במציאות דבר‬
‫אחד שאס היה הדבר כן היה מחוייב המציאות מורכב ממציאות ומהות והיה המציאות עלול אחר שכל מקרה הוא עלול‬
‫ויהיה למחוייב המציאות סבה ׳ ולכן כשנאמר נו שהוא נמצא אין ראוי שיובן כמו שיובן שם הלבן כי הלבן שהוא אדם‬
‫הוא לבן בלובן ׳ וכן כל הנמצאות לפי דעת הרב הן נמצאות בעבור המציאות אשר הוא זולת מהותן ׳ ולכן כשנתאר לשי״ת‬
‫שהוא נמצא ראוי שנאמר שהוא נמצא לא כשאר הנמצאים שהם מורכבים ממציאות ומהות אבל מציאותו ומהותו ועצמו הוא‬
‫אחד‪ ,‬וכן הוא חי לא כחייס ויכול לא ביכולת וחכם לא בחכמה שאם היה הדברכן היה מורכב משני דברים ונבר יתבאר‬
‫שאין בו רבוי כלל אבל הוא אחד מכל צד ‪ /‬א״כ שם הנמצא אשר חשבו רבים שהוא נאמר על הש׳י אין ראזי לומר‬
‫עליו)אלא‪ (.‬אס לא נפרש ונאמר שהוא נמצא לא במציאות ‪ ,‬ואחר שהתבאר שלא יצדק עליו יתעלה שהוא נמצא נשאר‬
‫הנמצאים)אלא( אס לא נאמר עליו שהוא נמצא לא במציאות ‪ ,‬כן לא יצדק עליושהוא אחד אס לא נאחר ג״כ אחד לא‬
‫באחדות ‪ ,‬ומה שהביא לרב לזה הוא מה שאומר לך ‪ ,‬כי למה שכבר אמרנו ני אשר הוא מעצמות הדבר לא יונן‬
‫בלתו ‪ ,‬כי האדם הוא מעצמותו שהוא חי מדבר ‪ /‬אבל א״א להבין האדם בלתי שיובן ראשונה חי מדבר ולמה שיובן‬
‫האדם חבלתי שיובן בו שהוא אחד ורבים אבל נבר יספק אדם אם הוא אחד או רבים א"נ אינו מעצמות הדבר‪ ,‬וגם‬
‫כי העצמות לא יעלל כי לא נאחר מי אשר שם האדם חי מדבר אבל נאמר מי אשר שתו אחד או רבים א"כ הוא‬
‫הקרה ‪ ,‬וגם כי האחד ורבים הם חמשיגי הכמה והנמה הוא מהמקרים ׳ וגס כי הדבר האחד כתו המיס כבר יהיו‬
‫אחד וכבר יהיו רבים כי המיס אשר בכלי כבר ישובו רבים ואם היה האחד מעצמות המים היה מחוייב שיפסדו‬
‫המים בהתחלקם אבל המיס הס עצמות אחד ויש בו רבים זה אחר זה והמיס היבים ישובו אחד ׳ א"כ האחדות‬
‫והרבוי למים הוא מקרה א״נ אינו מעצמות המיס אבל כחום והקוי שנתחדש למיס ‪ ,‬וגם מפני ששם האחד הוא‬
‫מהשמות הנגזרים שהוא נגזר מהאחדות ולכן יראה בעבור אלו הטענות שהאחד היא מקרה קרה לדברים ‪ ,‬וזולת אלו‬
‫הטענות יש טענות אחרות אבל יספיק אלו להבנת מ״ש הרב ני האחדות והרבוי מקרים יקיו לנמצא ‪ :‬ואמרו כי‬
‫זה יתבאר בספר הנקרא מה שאחר הטבע ‪ ,‬ולא מצינו זה בשום מקום אכל נמצא הפך תי׳ש הרב בהרבה מקימות׳ ני‬
‫האחד והנמצא יורו על עצמי הדברים ‪ ,‬אבל במקום אחד נמצא לאריסט״ו שאמר הנמצא והאחד הם מהכוללים‬
‫והכוללים אינם נמצאים בעצמותם אבל נמצאו באישים וכל אשי־ נמצא בזולתו הוא מקרה אף שיהיו הכוללים הסוגים‬
‫והמינים א"כ יראה מזה שהנמצא והאחד מקרים ‪ ,‬וזה המאמר מאריסט׳ו אין ראוי שיובן האחדות והמציאות אשר‬
‫נמצא לכל אחד מהדברים הוא מקרה כמו שאין ראוי שיובןבאמרו כי החיות והדבור הוא מהכוללים והמקרים כי לא‬
‫יסופק אדם כי החיות אינו מעצמות האדם ולא הדבור אף שהוא כולל ׳ אבל הרצין בזה ני לתה שהיו כוללים בנפש‬
‫בכל מה שינשא על דבר ויתואר בו הוא חקרה א״כ החיות הנמצא בשכל והדבור הם מקרים מצד שהם בנפש ואם יודיעו‬
‫עצמי הדברים והם המציאות והמהות ; ואמרו ונמו שהחנין איני עצם המנויים‪ ,‬הרצין נזה כי בחי שהרבוי הוא המספר‬
‫אינו עצם המנויים כי האדם כבר יהיה אדס מבלתי שיהיה מנוי ומסופר ‪ ,‬כן אין האחדות עצם הדבר המתאחד ני‬
‫כבר יבין האדם המיס חבלתי שיבין אס התייחד ואס לאו וישובו המיס אחדים והאחדים ישובו רבים א'כ אינו מעצמות‬
‫המים ׳ אבל האחדות הוא מסוג הכמות המתפרק כמי הרבוי ני האחד והרבים הס מקבילים והמקביליס יכנסו‬
‫תחת סוג אחד ‪ ,‬ואלו השנים שהוא האחד והרבוי ישיגו הנמצאות והתזומנות לקבל כיוצא באלו המקרים אמנם‬
‫חחוייב המציאות הפשוט באתת לא תשיגהו הרכבה כלל ונמו שהוא מן השקר עליו מקרה הרבוי כן חן השקר עליו תקרה‬
‫האחדות ני אין האחדות ענין נוסף על עצמו ‪ ,‬אבל אס נאתר לשם אחד ראוי שלא נאמר עליו בהחלט אבל נאתר‬
‫עליו אחד לא באחדות כמו שנאחר עליו נמצא לא במציאות וא״נ הנמצא והאחד לא יאמרו עליו באופן שיאמרו על‬
‫שאר הנמצאים אבל הוא אחד ונבדל משאר הדברים לא שיבדילהו מקרה האחדות ויהיה נוסף על מהותו כי אם היה‬
‫הדבר‬ ‫קרשקש‬
‫מליצה סטהות בלתי ״שות והוא ית׳ ייא קרה ‪S‬ו הגיציאות א׳ ג‬ ‫איננו לא עצם ולא מקרה כמו שאמרנו ני העצם מורה על‬
‫איננו עצם נל שנן שאיננו מקרה ‪:‬‬ ‫אמתות וסהוח אשר נשקרה לו המציאות קרה לו בנושא ויהיה‬
‫פרק‬
 ‫פה ‪85‬‬ ‫מורה נבוכים חלקראעזון פרק נז נח‬
‫העניגים הדקים כטעט שיבצרו טן השכל בטלות הנהוגות ‪ ,‬א»ר הם הסבה הגדולה בהטעאה ‪ ,‬כי‬
‫וכאשר‬ ‫‪,‬‬‫יצר בנו הדבור מאד מאד בכל לשץ ‪ ,‬עד שלא נצייר העגץ ההוא אלא בהקל הדבור‬
‫השתדלנו להורות על היות האלוה לא הרבה‪ ,‬לא יוכל האוטר לאטד אלא ־אהד ואע״ס שהאחד וההרכה‬
‫סטבדילי הכ מו ת‪ ,‬ולזה גבין הענין ויורה השכל לאטתת הדבר כאטרנו אחד לא כאחדוו‪ /‬כמו שנאמר‬
‫קדמון להורות על שהוא בלתי מחודש ‪ ,‬ובאטרנו קדמון מן הד»ןל מה שהוא מבואר נגלה‪ ,‬כי הקדמון‬
‫אמנם יאמר למי שישיגהו הזמן אשר הוא מקרה לתנועה הנמשכת אחר הגוןפ ‪ ,‬והוא גם כן משער‬
‫המצטרף‪ ,‬כי אמרך הקדמון במקרה הזמן כאמרךהארוך והקצר במקרה הקו ‪ ,‬וכל מי שלא ישיגהו‬
‫מקרה הזמן לא יאמר עליו נ א מ ת לא קדמון ולא חדש ‪ ,‬כמו שלא יאמר במתיקות לא מעוותת ולא‬
‫ישרה ‪ ,‬ולא יאמר בקול לא מליח ולא תפל ‪ ,‬ואלו הדברים אץ העלם בהם לטי שהרגיל ב הבנ ת‬
‫העניגים כפי אטתתם ‪ ,‬ובחנם בהשגת השכל להם ‪ ,‬והפשטתו אותם ג לא בכללות אשר יורו עליו‬
‫הטלות ‪ ,‬וכל מה שתמצאהו בספרים שיתארו השם יתעלה מראשון ואחרץ ‪ ,‬הוא בתארו יתעלה‬
‫באזן ובעץ ‪ ,‬הכוגה בזה שהוא יתעלה לא ישיגהו שנוי ולא יתחדש לו ענין בשום פנים ‪ ,‬לא‬
‫שהוא יתעלה נופל תח ת הזמן ‪ ,‬שיהיה קצת הקש כינו ובין זולתו ממה שבזמן ויהיה ראשון ואחרון ‪,‬‬
‫ואמנם אלו המלות בלם כלשון כני אדם ‪ ,‬בן אמרנו אחד עניינו שהוא אץ דמיון לו‪ ,‬לא שענץ‬
‫האחדות דבק לעצמו ‪:‬‬
‫פ ר ק נ ח יו ת ר עמוק מן הקודם ‪ ,‬דע כי תארי השם יתברך בשלילות הוא התואר האמתי ‪ ,‬אשר‬
‫לא ישיגהו דבר מן ההקל ‪ ,‬ואין בו חסרון בחק הבורא בלל ולא בשום ענין ‪,‬‬
‫א אמנם תארו בהיובים ב יש בו מן השתוף והחסרץ ג מד! שכבר בארנוהו ‪ ,‬וצריך שנבאר לך תחלה‬
‫איר‬ ‫^יב‬‫ש מ מו‬
‫‪--------‬‬ ‫אפודי‬
‫השסל לסי שישיגה הזמן גהתרגוח החגועות חה שקר‪ :‬ג לא גכללו׳ הדבר כן יהיה הש״י מורכב ואלו הדגייס לא יוכל המשכיל‬
‫וכו׳‪,‬לא יקח השגיגיס כאשר נכללות יורו המלוח כ׳ אז לא יגלו לשער בהם לדקיתס ולא יוכל המלמד ללמד אותם במלות‬
‫האמחיות אגל ‪5‬ריך שיקחס נדקדוק ונעיון ואז יגלו לו האמחיות הנהוגות אשר הם המנה כגדולה נהנזעאה כי יצר לגו הדבור‬
‫מאלו השמוח‪ ,‬לא שהוא ׳שעלה גוסל שחח הזמן כי נל מ ר מאד בכל לשק ; ואמר הרג כי הכווגה באמרנו אחד הוא‬
‫שיהיה נמס שחש הזמן יהיה גשם והוא יחעלה אינו גשם ‪ ,‬לגאר נו שאמו מ י ם ונמו שלא יצדק עליו שהוא דנים כן‬
‫גס משעם כי היה הקש נינו ונין זולתו ממה שנזמן ויהיה הוא לא יצדק עליו שהוא אחד ולכן‪.‬ראוי שנכוין נאמרנו אחד‬
‫יתעלה ראשון ואנזרון ויהיה נעל מקרה מהזמן וכל זה שקר ‪ :‬לא באחדות כמו שכבר אמרנו למעלה נמצא לא נמציאות ;‬
‫א אחנס שארו נחיונים ‪ ,‬י״ל כשנרצה לשארו ולמה שזה הסך המפורסם לומר כי לא יאחר על הש״י שהוא‬ ‫פרלו נך|‬
‫נפצמושו ‪ :‬ב יש נו מן השחוף והמסיק ‪ .‬אחד ביאר הרב זה בדבר מבואר כי הכל אומרים על הש״י‬
‫לא נתאר׳ פעוצושיו ט נזה אין נו קצור והענרה ‪ :‬ג מה שהוא אינו מחודש וכל מי שאינו מחודש הוא קדמון וכל‬
‫קדמון אמנם יאמר למי שישיגהו הזמן אשר הוא חקרה‬ ‫שכנר ניארנוהו ‪ .‬נסרק נ״ד ונ״ה ונ״‪ 1‬וג״ז הקודמים ‪:‬‬
‫לתנועה הנמשכת אמר הגון והוא ג״כ משער המצטרן ‪,‬‬
‫ווה דבר ידוע כי הקדמון יורה על נצחיות הזמן והוא מקרה בזמן נחו הארוך והקצר והם מקרה הקו‪ ,‬וכל מי שלא ישיגהו‬
‫מקרה הזמן לא נאמר עליו באמת לא קדמון ולא חדש כמו שלא יאמר במתיקות לא מעוות ולא ישר ולא יאמר בקול‬
‫לא מליח ולא שפל א״כ ראוי כשנאמר בי קדמון היא להורות על שאיני מחודש כאמרנו אחד עניני שאין דמיק לו‬
‫לא שעגין האחדות משיג לעצמו ‪ ,‬א״נ יתנאר שלא יצדק על הש״י היותו נמצא גהחלס אלא נמצא לא במציאות וכן‬
‫אחד לא באחדות‪ ,‬וכן קדמון הוא מבואר שהוא מורה על שאינו מחודש ני קדמון לא יורה עליז כלל ‪ ,‬וכן לא יאמר‬
‫עליו ראשון ואחרון אלא כתארו בעין ינאזן שהוא לבאר שלא ישיגהו שנוי לח שהוא יתעלה נופל תחת הזמן ‪:‬‬
‫א מ ר שס טוב מה שאחר הרב כי הנמצא והאחד אינו מעצמות הלגריס ני הוא דגר הסך האמת וכבר עשינו‬
‫מאמר ע׳ ז וא״צ להאריך‪ ,‬אלא צריך לדעת ני המציאות והמהות מכל הדברים הוא אחד וק ג״כ מהותם ואחדותם‬
‫הוא אחד ני מי שאין לי מציאות אין לו מהות והמהות אשר יציירהו האדם איגו מהות האדם הנמצא חון לשכל אכל יש‬
‫לי מציאות אחד ומהות אחד זולת מה שהוא בשכל ‪ ,‬וגם האחחת הוא מעצמות הדברים ני מהות כל דבר ודבר הוא י‬
‫להיותי נכדל מהאחר ‪ ,‬כי אמרנו אדם זאת המלה יבדילהו משאר הדנדים וכן מהותויבדילהו משאר הדברים ואינו‬
‫נוםן< על האדס והיותו אחד ואם האחד המספרי היא מקרה ‪ ,‬והדבור ע*ז ארון ועמוק ולכן נקצר עתה בזה ‪:‬‬
‫הקודם ‪ .‬אחר שניאר הר‪ 3‬שהש׳י אין לו יחס ולא ערך כלל עם בריותיו אחר שהכל‬ ‫פ ר ק נ ח יותר עמוק מן‬
‫מפנימין שאין לי דחויז וזה יש ט מהעומק מה שלא נעלם ני כבר יחשוב האדם שיש לו ערך עם בריותיו‬
‫עם שאינו דוחה להם ‪ ,‬ביאר אח״ז ביאור יותר עמוק שלא יצדק על השם שה! א נמצא ולא שהוא אחד ולא שהוא‬
‫קדמון אלא בתנאי שנאמר נמצא לא במציאות ואחד לא באחחת וקדמון להבין שאיני מחודש ‪ ,‬וראשון ואחרון שלא‬
‫ישיגהו שנוי ולא יתחדש בו ענין ‪ ,‬רצה גזה הפרק לבאר דנר יותר עמוק ‪ ,‬שאפי׳ אלו התוארים אשר אמרנו שיהוא‬
‫נמצא אן שנאמר לא במציאות שלא יצדק עליו וכן אחד לא באחדות יכן קדמון וכן כל שאר התוארים אמנם יתוארו ט‬
‫על צד השלילה וזה אחיו יותר עמוק מן הקודם ‪ :‬דע כי תואר השם כשלילית הוא התואר האמת׳ אשר לא ישיגהו‬
‫דבר חן ההקל ‪ ,‬כדי להבינו להמון ואין נו מסרון חק הכורא כלל ‪ 1‬ט׳ ‪ .‬אמנם תארו נחויינים יש ט מן השתין‬
‫והחסרון מה שכנר ביארנוהו ‪ ,‬ולמה שכנר יניא לאומר שיאמר איך יחוייב שהתיאריס השוללים יתארו נ ה ס‪ ,‬אמר‬
‫הרב‬
‫‪82‬‬ ‫כ ב‬ ‫]מורה נבוכים ררא[‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק נח‬
‫איך הם העוללים תארים על צד אחד ^ ובאי זה דבר יבדלו מתארי החטב ‪ ,‬ואחרי׳ בן אנאר לך‬
‫איך אין לנו דרך בתארו אלא בימוללים לא בזולתם ; ואומר כי התאר אינו י אשר ייהד המתואר לבד‬
‫‪,‬‬
‫עד שלא ישתתף בתאר ההוא עם זו^תו אבל התאר יהיה נם כן תאר למתואר ואם הוא טיבתתף‬
‫‪,‬‬
‫בו עם זולתו וי‘ א 'היה בו התיהדות והמשל בו ^ אם ראית איש מרהור ותשיאל ותאמר ‪ ,‬מה זה‬
‫הנראה ‪ ,‬ויאמר לך כעל הי זה יהיה תאר בלא ספק לזה הנראה ואף על פי שלא ייהדהו מבל מה‬ ‫‪,‬‬
‫שזולתו אלא הניע בו קצית ייהוד ^ והוא שזה הנראה אינו נוף ממין הצמחים ולא ממין המקורים‪,‬ובן‬
‫עוד כשיהיה בזה הבית אדם ותדע שבו נוף אחד ‪ ,‬אלא שאתה לא תדע מה הוא ‪ ,‬ותשיאל ותאמר ‪,‬‬
‫מה בזה הבית ויאמר לך העונה אין בו מהציב ולא צמה ‪ ,‬בבר הנעת בו קצת התיהדות ותדע שבו‬ ‫‪,‬‬
‫בעל היים ‪ ,‬ואם לא תדע אי זה בעל חיים הוא ‪ ,‬בזה הצר ישתתפו תארי השלילה ’‘ תארי החיוב ‪,‬‬
‫שאי אפשר שי‘ א ייחדו קצית התייחדות ‪ ,‬ואע״פ שלא יהיה בהם מן ההתייהדות י■ אלא הברת מה‬
‫ששללו מבלל מה שהיינו חושבים אותו י בי‘ תי משולל ‪ .‬ואמנם הצד אשר נכדי‘ו בו תארי השלילה‬
‫מתארי ההייוב ‪ ,‬שתארי ההייוב אע׳׳פ שי‘ א ייהדו ‪ ,‬הם מורים על חלק מכי‘ל הדבר המבוקש ידיעתו ‪,‬‬
‫ותארי השי‘ילה !‘ א יודיעונו דבר כשום פנים מן העצם‬ ‫י אם חלק מעצימו ‪ ,‬י או מקרה ממקריו‬
‫המבוקש ידיעה‪,‬ו מה הוא^ י אלא אם היה זה במקרה במו שהמימלנו ‪ ,‬ואחר זאת ההקדמה אומר‬
‫שהשם יתברך ככר בא המופת שהוא מחויב המן״יאה אין ההרכבה בו ‪ ,‬כמו שנעשה עליו מופת ‪,‬‬
‫“ )א( ולא נשינ אלא ישותו לבד לא מהותו י אם בן מן השקר שיהיה לו תאר חיוב ‪ ,‬מפני שאין לו‬
‫מד‪1‬ת‬ ‫׳‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫היב בזה שיכאר שרתואריס השוללים יודיעו לנו קצת‬
‫ד אשר ייחד היזהואקי׳ל שיגדילהו ההאר ההוא לנזתואר מזולסו‪:‬‬
‫ה אלא השרה מה ששללו ‪ ,‬די׳ל שתארי השלילית אינם מימדיס‬ ‫הכיונה ‪ ,‬ואתר כן נ‪:‬אר כי אין לנו דרך לתארו אלא‬
‫שיש דבר אלא שישלול יי! המתואר מה שה״זו תישניש שהעגין‬ ‫נשלילות לא נזילת ‪ ,‬ויאשונה הניח כי התואר יאמי על‬
‫ההוא בלתי יישולל יין הרזהואר ; ו אש תלק מענמי ‪ ,‬כאלו‬ ‫נ׳ דנריס‪ ,‬תואר אשר יודיעו החתואר עד שלא ישתתן‬
‫תאתר הת׳ או המדבר‪ ,‬וזהו המשל הש;׳ נזפרק כ׳ב ; ז או‬ ‫בתואר ההיא עס זולתי כלל כאמרנו באדם שהוא מדנר ‪,‬‬
‫חק־ה מ״קריו ‪ ,‬והם תלקיס האתרים מהתארים הנזכרים‬ ‫הדבור יבדילהו מכל שאר הבית ‪ .‬ויש תואר שני שיקרה‬
‫נפרק ההוא זולתי תאר השעולות כי הזא אינו היוב לעצש‬ ‫למתואר שהוא יזשתחף בו עם זולתו לא יהיה בו התייחדות ‪.‬‬
‫המתואר ‪ :‬ח אלא אש היה זה במקרה ‪ ,‬ר״ל אש תארי‬ ‫והביא הרב תשל לזה אס ראית איש יזרהוק יתשאל רזה זה‬
‫השלילה יודיעו דבר ת‪;1‬שהמתואר הואבמקרה לאנעצס‪/‬הנע‬ ‫הנראה ויאתר לך נעל היים ׳ יהיה זה תיאר בלי סשק לזה‬
‫עצתך כאשר שלל ותמר שבבית ההוא אינו גוף צמת ולא‬ ‫היראה ואע״ש שלא ייחדהו יזכל מה שזילתי אלא הגיע בו‬
‫מקור״ כנר ידע במקרה שיש שש בעלי סייס לא נעצש ‪ ,‬כי‬ ‫קצת יחוד והיא שזה הנראה איני גוף ממיני הצמתים ולא‬
‫כנר יהיה אפשר שיש שם דני לא צמת ולא מקיר״ ולא‬ ‫ממיני המקורים ואחר שהניח הרב שהתואר יהיה תואר‬
‫יהיה הי ‪ ,‬לכן זאת הידיעה אינה כעצה כ״א במקרה ; ט ולא‬ ‫אע״ש בלא יהיה מיוחד רצה לנאר כי כבר יהיה התואר‬
‫תיאר אף שיהיה בשלילה ‪ ,‬כאחרנז מה בזה הבית ואחר‬
‫נשיג זכו'‪,‬ר׳ל שהואנמנאמתו״ב המציאה לא שנדע מהותו; י א"כ‬
‫העונה אין בו מקורי ולא גוף צומח ‪ ,‬כנר הגיע קצת ייחוד‬
‫ותדע שבו כעל חיים ואס לא תדע אי זה בעל תייס הוא נזה הצד ישתתפו תארי השלילה לתוארי החיונ הכוללים‬
‫לא המיוחדים ‪ ,‬שא״א שלא ייוחדו קצת ייחוד וינדילהו מיילתו אע׳פ שלא יהיה בהם מן היחוד אלא הסית מה‬
‫ששללו מכלל חה שהיינו חושבים איתי ‪ ,‬ואתר שהביא הרב נמה ישתתפו תארי השלילה ותוארי החיוב הניא נחה‬
‫יובדלו ואחר ואמנם יובדלי תוארי החיוב יהם התיארים הכיללים אשי אינם מיוחדים כי אף שלא מבדלו הדבר מכל‬
‫מה שזולתו אלא שיבדילהו מקצתם ‪ ,‬הס מורים על הלק מכלל הדבר וידיעתו עם הלק מעצמו ומקרה ממקיייו ‪,‬‬
‫כאמרגו באדם שהוא חי או שהוא לבן ני נזה יושגו שני דברים שאדם אינו דומם ולא צומח אבל הוא חי שהוא‬
‫חורה על חלק ממהות האדם ‪ ,‬אמרנו שהוא לבן יבדילהו שאינו שתור ושיש לו תיאר שהוא לבן ‪ .‬ואולם תתיי השלילה‬
‫לא יודיעו דכר בשום פנים מן העצם המבוקש ידיעתו מהו ‪ ,‬כאמרנו תה נזה הבית ויאמר איי בז לא מקורי ולא נוף‬
‫צומח ולא יודיע שיש שם בעלי חיים אלא במקיה ‪ ,‬והיא מצד שנדע ראשונה כי הדברים הס או דוממים אי‬
‫צומחים או ב״ח ואחר שאינו לא דומם ילא צומח ישאר שהוא חי ‪ ,‬אבל אס לא נדע שהדברים נחלקים לאלו השלשה‬
‫חלקים על זה התואר מצד השלילה לא נדע שים דבר ‪ :‬ואחר זאת ההקדמה אומר שהשם יתעלה כבר בא המופת‬
‫שהיא חחוייב המציאות ונו׳ ‪ ,‬והרצון אמר שהקדמנו מה שיאוי להגדיל ראוי שנבאר שהשם יתעלה לא יתואר אלא‬
‫בשלילה לא על צד החיוב ‪ ,‬כי כבר בא המופת שהשם יתעלה הוא חחוייב המציאות ‪ ,‬והרצון ני שאין שום הרכבה‬
‫בו שאם היה מורכב לא היה מחוייב המציאות ‪ ,‬ולא נשיג ממנו אלא ישותו בלבד לא מהותו א''נ חן השקי שיהיה לו‬
‫תואר חיוב ‪ ,‬שאם נתאר המציאות בתואר עד שיהיה שם תיאר ומתואר ויהיה בו תנאי ונתנה יחו־יב שיהיה השם‬
‫יתעלה עלה חייבה חבור התנאי בנתנה וגס שיהיה השם יתעלה מורכב משני דברים תיאר ומתואר ולא יהיה ממוייב‬
‫המציאות ‪ ,‬אם בעבור שיצערך אל מרכיב ואם בעבור שיהיה הוא פועל ומקבל א״נ לו עלה ‪ .‬וזה אמיו וחן השקר‬
‫שיהיה‬
‫קרשקש‬
‫דרך כללות‬ ‫נשיג ישותו ‪ ,‬ואמר שכזה שאמר שנשיג ישותו הוא‬ ‫פ ר ק נ ד| )א( ולא נשיג אי׳א ישותו לנ ד לא מהותו ‪ .‬רוצה נו‬
‫ואינו מחוייב מזה שנשיג ישותו המיוחדת אשר הוא מהותו שהוא‬ ‫הוץ למהותו איך‬
‫ישותו היץ‬
‫י‬ ‫ואס תאמר אחר שאין‬ ‫'‬
‫מזניאות‬
‫פ ו ‪86‬‬ ‫מורה נכונים חלק ראשון פרק נח‬
‫‪,‬‬
‫מהות חוץ לישותו ויורה התאר על אחת מהם כל שבן שתהיה מהותו מורכבת ויורה ה ת אי על שגי'‬
‫חלקים ‪ ,‬ר כל שבן שיהיה לו מקרים ויורה התאר גם כן עליהם ‪ ,‬וא״ב אין לו תאר חיוב גשום‬
‫פנים ‪ ,‬אמנם תארי השלילה הם אשר צריך שיעשו להישיר השכל למה שצרז־ שיאמינו כו יתעלה ;‬
‫מפני שלא יניע מצדם רנוי בשום פנים ‪ ,‬והם יישירו השכל לתכלית מה שאפשר האדם שישיגהו‬
‫ממנו יתעלה ; והמשל בו ‪ ,‬שהנה התבאר לגו במופת חיוב מציאות דבר אחד זולת אלו העצמים‬
‫המושגים בהושים ‪ ^ ,‬ואשר כלל ידיעתם השכל ‪ ,‬ואמרנו על זה שהוא נמצא ‪ ,‬הענין כי מן השקר‬
‫העדרו ואחר כן השגנו שזה הנמצא אינו במציאות היסודות על דרך משל אשר הם גופות מתים ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ואמרנו שהוא חי ״ הענין שהוא יתברך אינו מת ‪ ,‬ואחר בן השגנו שזה הנמצא גם כן איגו כמציאות‬
‫‪,‬‬
‫השמים אשר הם גוף הי ואמרנו שהוא אינו נוף ואחר בן השגנו שזה הנמצא אינו כמציאות השכל^‬ ‫‪,‬‬
‫אשר אינו גשם ולא מת אכל הוא עלול ״ ואמרנו שהוא יתעלה קדמון העגץ אץ לו סכה המציאתו'‬
‫ואחר כן השגנו שזה הנמצא אין מציאותו אשר הוא עצמו מספקת לו שיהיה נמצא בלבד ‪ ,‬אבל‬
‫שופעת מאתו מציאות רבות ^ ואין זה ® כהשפע החום ‪ p‬האש ולא כחיוב האור מן השמש ‪,‬‬
‫נ אנ ל השפע ימשיך להם ת מ ד ע מ ד ה וקיום וסחר כהנהגה מתוקנת כמו שנבאר ‪ ,‬ואמרנו בו‬
‫מפני‬
‫שם מוג‬ ‫אפודי‬
‫מן השקר שיהיה לו חאי חיוב ‪ ,‬רצה לומר כשאנחע נאמר לו שיהיה לו מואר יויובי מפני שאין לו מהות חוץ לישותו ‪/‬‬
‫יחעלה נמצא ‪ /‬סן השקר הוא שיהיה חואר מיוני לפי והרצון נו כ״א אט מתארים למציאותו תואר ממהות או‬
‫שמציסוחו ומהוסו דבר אחד ‪ /‬אס כן כשנאמר לו יחעלה תואר מממרה מהמקרים יצטרך אל סנה יוצאת מעצמו ואס‬
‫נמצא אינו תאר היוני כי הוא יתעלה אינו מורכב מרציאוח יצטרך אל דנר יוצא מעצמו המהות קרה למציאות אז‬
‫ומהות אגל מניחוחו הוא מהותו אכל כונתנו כשאנו אומייה המציאות קרה למהות ולא יהיה מחוייב המציאות אין נו‬
‫נמצא שיש מחי״ב המציאות גמנא בעוצם ‪ :‬כ כל שכן שיהיו לו הרכבה כ*ש שיהיו לו מקרים ויורה התואר ג״נ עליהם ‪/‬‬
‫מקרים וכו׳ ‪ ,‬ר׳ל כל שכן איא שיהיה לו יתעלה סקרים ‪ :‬והנראה לי נזה אחר העיון בי רצה הרב בזה כי השם‬
‫ל ואשי כלל ידיעתם השכל ‪ /‬ר״ל כי זולת העצמים אשר כלל יתעלה שאין ישותו זולת מהותו ולכן לא יהיה מתואר לא‬
‫ידיעתם השכל והם נורות הדברים וידיעת השוגים והסינים ‪ t‬במציאות ולא במהות כ״ש שא*א שיהיה מהותו מורכבת ‪,‬‬
‫זולה כל אלו העצמים ההבאר שיש ;מצא אהד וכר ‪ :‬מ כתשתע כמו האדם שהוא מורכב מחי מדבר ני יהיה לו גדר ויהיו‬
‫ההוס מן האש ‪ ,‬ר״ל כזהו בעבע ובלתי יודע נפעול‪ /‬והנדל החלקים סנה לשרכב ונ״ש שלא יתואר במקרים כי יהיה‬
‫נין השסע האור מן השמש וסששע החום מן האש כי השפע השם יתעלה גשם ני כל בעל מקרה הוא גשם וגם ני יהיה‬
‫החום מן האש הוא סשעיע ועוסק כי החום המושפע הוא פועל ומקבל ‪ ,‬וא*כ יתבאר שאינו מורכב ממציאות ומהות‬
‫כלה נעדר ומתחדש אחר וכן זה אחר זה אבל האורה המתחדשת כ״א היה הדבר כן לא יהיה מחוייב המציאות ני הנותן‬
‫מן השמש היא אורה נחה קיימת ‪ ,‬גם הבדל אחי כי האש המציאות למהות או בהפך הוא מחוייב המציאות ‪ ,‬וגס א״א‬
‫אינו יודע נחום שפועל שאין לו ידיעה בפעולה והשמש יודע שיתואר בחלקים מהמהות כמו שיתואר האדם בחי מדבר‬
‫בפועלו אבל אין סכת ידיעתו פעלו סבת היותו פועל כסו שהוא חלק ממהות הדבר ‪ ,‬ונם א״א שיתואר במקרים למה‬
‫נשם יתעלה שסבה ידיעתו הדבר סכת מניאות הדני ‪ :‬נ אנל שכל מקרה לדבר עלול דצטרך אל עלה פועלת ומקבלת גם‬
‫השפע שימשיך להם ‪ ,‬ר״ל וזהו בהתחייב המושכל מן השכל ; כי יהיה גשם ואם הדבר כן אין תואר חיוט בשום פנים‬
‫שיצדק עליו< ויבא הדבר כן‪/‬הדברים אפר בהם יתואר‬
‫עצמות השם לא ימנע אם שיהיו על צד שיתואר הדבר במציאות ומהות או על צד שיתואר הדבר במהותו והס‬
‫החלקים המגדורים אותו ‪ ,‬או מתוארים מקריים ‪ /‬אבל כלס א״א שיתואר השם בהם א״נ אין שום תואר חיובי שיצדק‬
‫עליו יתעלה ; אמנם תואר השלילה וכו' ‪ ,‬אחר שביאר שתוארי החיוב א״א שיצדקו עליו ביאר איך יצדקו עליו תוארי‬
‫השלילה אשר נריך שיעשו להישיר השכל למה שצריך ‪ /‬ני אנחנו קהל ישראל ועדת המאמינים האמתייס מאמינים‬
‫שהשם יתעלה הוא אחד מכל צד וראוי שלא יגיע בו רבוי ולמה שתוארי השלילה יניאו לזה ראוי שיתואר השם יתעלה‬
‫בהם ולמה שג״כ יביאו לאדם להשיג מהשם יתעלה מה שאפשר לדעת ‪ ,‬דמיון זה הנה התנאר לנו במופת חייוב‬
‫מציאות דבר אחד זולת אלו העצמים המוחשים ואשר כלל ידיעתם השכל שהוא יתעלה אין שום דבר מהמושג בחוש‬
‫ואינו דבר מהמושג שאינו לא חומר ולא צורה ולא שהוא נ ח נפש ‪ .‬ואמרנו על זה שהוא גמצא הענין בו כי מן השקר‬
‫העדרי ‪ /‬לא שנחייב לו תאר על שהוא נמצא ‪ ,‬ואחר כן השגנז שזה הנמצא ג״נ אינו כמציאות השמים אשר הם‬
‫גוף מי ואמרנו שהשם יתעלה אינו גוף ‪ ,‬ואח״ז השגנו ני זה הנמצא אינז כמציאות השכלים הנבדלים אשר אינם‬
‫גשמים ולא מתים אבל הם עלולים ‪ /‬להורות זה אמרנו שהוא קדמון והענין לומר ני אין סבה למציאותו ‪ /‬ואתר‬
‫כן השגנו שזה הנמצא אין מציאותו אשר הוא עצמו מספיק לו בלבד שיהיה נמצא לבד אבל שופעות מאתו מציאות ני‬
‫הוא יתעלה מקור מיס חיים ‪ /‬והשגנו ני אין זה כשפע החום מן האש שהוא חקרי ולא נתיוכ האור מן השמש‬
‫שהוא טבעי בלי סדור ובלי רצון ‪ ,‬אבל השפע ימשיך ממנו תמיד במהות הנמצא ההוא עמידה וקיום וסדור בהנהגה‬
‫מתוקנת‬
‫קרשקש‬
‫אמרנו שהוא יררס‪ :‬כשהוא ננזצא וזהי ענין בולל ‪ ,‬ואמיד שאינו‬ ‫מי או ת בלי סהות נופף ‪ ,‬ונשז ■פאמד אבוחמ׳ר בספרו אי‪,‬‬
‫םי׳ת המהות ביאור שאיננו במותו ואם כן הוא •דיעת בהרהקח‬ ‫סזראות גלי מהות כ׳ אם לאל א'פ לא •דע האל כ'א הא■* ‪ /‬ואם‬
‫הדמיון לא באמתות המחחק מן הרמיק בדעתו א־נו פועל‬ ‫תאמר בידיעתנו שהוא מציאות בלי מהות נוסף שהוא אסתת‬
‫ונגר שאיננו יריעת נצזלאנתו אך הוא דיעת בהרחקת דבר‬ ‫המציאות הגמור הוא ידיעת ומה זה אשד אין נו ידיעה ‪.‬‬
‫ממנו‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק נח‬
‫רפגי אלו הענינים שהוא יכול וחכם ורוצה ‪ ,‬והנוגה באלו התארים שאי־נו לואה וי^א הכל ולא נבהל‬
‫או עחב ‪ ,‬וענין אריגו לא י׳ואה ‪ ,‬שמציאותו יש בה די להמצאת דברים אחרים זולתו^ ועגץ אמרנו‬
‫בל אלה‬ ‫ן'בי‬
‫^א הכל‪ ,‬שהוא משיג כלומר הי‪ ,‬כי כל משיג הי ‪ ,‬וענין אמרנו לא נבהל ולא עוזב‬
‫אלא בהיות כל מה שינהגהו‬ ‫‪°,‬‬
‫הנמצאות הולכות ע־‘ בדר והנהגה לא נעזבות והוות כאשר יקרה‬
‫היוצה בכוונה ורצון ‪ ,‬ואחר כן השגנו כי זה הנמצא אין אחר כמוהו ואמרנו כי הוא אחד הענץ‬
‫הרחקת הרבוי ^ הנה כבר התבאר לך ע כי כל תאר שנתארהו בו ‪ ,‬הוא אם תאר פעולה ‪ ,‬פ או‬
‫יהיה ענינו שליי׳ת העדרו אם היתה הכוונה בו השגת עצמו לא פעולתו^ ולא תעשה גם כן אלו‬
‫השלילות ולא תתירם עליו יתעלה אלא ^ בפנים אשר כבר ידעת ; שפעמים ישולל מהדבר מה‬
‫שאין דרכו שימצא לו ; כמו שנאמר )כ( בכותל ’‘ א רואה ‪ .‬ואתה האיש המעיין במאמרי זה יודע ‪,‬‬
‫‪P‬‬
‫כי זה הרקיע הוא גשם מתנועע ‪ ,‬שכבר ידענו זרתותיו ואמותיו וידענו שיעור הלקים ממנו ורוב‬
‫תנועותיהם ‪ ,‬נלאה שכלנו כל הי׳אות מהשיג מהותו ‪ /‬עם היותנו יודעים שהוא בעי‘ הומר וצורה‬
‫בהכרח ‪ ,‬אלא שאינו זה החומר אשר בנו ‪ ,‬ולזה לא נובל לתארו אלא בשמות בלתי מקיימים‬
‫שאנחנו נאמר כי השמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ״ ולזה לא‬ ‫ייא בחיוב המקיים‬
‫יקבלו‬ ‫׳‬ ‫‘‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ם אלא כהיוא כל »ה וכו׳ ‪ /‬באלו הגמצאוה איק נעזנוח אלא‬ ‫מתוקני! נכלל כחיוג המושכל מהשכל ; מפני אלו העניינים‬
‫הס הולכות נסדר וגהויה שלמה נהוק הפעל נרנו! ונכוגה לו‬ ‫נאתי שהוא חכם ויכול ורוצה לא שנתאר לו אלו התוארים‬
‫כהוא יתעלה יהיה לו כווה ורצון ‪ :‬ע כי כל תאר פנתארהו‬ ‫שיהיה מחוייכ המציאות חכם ויכול ורוצה עד שיהיה התואר‬
‫נו ‪ ,‬ר״ל התארים המותרים לעכות לו יתעלה אס האר‬ ‫ז'לת המתיאר כי כנר כיארנו שזה שקר ‪ ,‬אנל הכוונה‬
‫הפעולות כמו רתום וחגון וכו' ‪ :‬ם או יהיה עני‪5‬ו שלילת‬ ‫בחמי־נו יכול שאינו לואה ואמרנו חכם שאינו סכל ‪ ,‬ורוצה‬
‫העדרו ^ ר׳׳ל אס נתאר לו איזה תאר חיוכי כמו אחד וקדמון‬ ‫שאינו ננהל ולא עוזכ ‪ ,‬וענין אמינו שאינו לואה שמציאותו‬
‫וחכם וכו‪ /‬אין הכוונה נתאר ההוא החיוג אלא שלילת העדרו ‪,‬‬‫יש כה די להמצאת הרנריס אחרים זולתו ‪ ,‬וענין אמרנו‬
‫המשל כשנתארהו לו יתנרך אחד אין הכונה סיוג האחדות‬ ‫ולא ככל שהוא משיג כלומר חי ‪ ,‬וענין אמרנו לא ננהל‬
‫כי האחדות היא מקיה אלא הכונה נו שלילת כרכו‪ /‬וכשנתחרהו‬ ‫ולא עוזג כי כל אלו הנמצאות הולכות על הסדר וההנהגה‬
‫כקדמון תכונה שאין למציאותו סנה וכן התארים האחרים כאשר‬ ‫לא נעזנות והוות כאשר יקרה אלא כהיות כל מה שינהיגהו‬
‫כיאר הרג ; צ כסניס אשר כנר ידעת ‪ ,‬ר׳ל והיא השלילה‬ ‫הרוצה ככוונה ורצון א"כ כל התוארים אשר השינו נו הם‬
‫הכוללת תצדק על הנעדר ‪ :‬ק שעור סלקיס ‪ ,‬דיל מספר הגלגלים ;‬
‫על צד השלילה לא על צד החיוג והתואר ‪ /‬ואחר ק השגנו‬
‫שזה הנמצא אין אחר כמוהו ואמרנו שהוא אחד הרצון כ‪1‬‬
‫הרחקת הרכוי ‪ /‬הנה ככר התכאר כי כל תואר שנתארהו כו הוא אם תואר פעולה ‪ ,‬ואלו הפעולות אינם בעצמו‬
‫ויצדקו עליו הפעולות כמו רחום וחנון כמו שככר ביארנו כמה שעכר ‪ ,‬או יהיה ענינושלילת העדרו ‪ ,‬אם יהיה‬
‫אחר הזהיר הרג שלא יעשה האדם כל השלילות שיוכל לעשות כי יש מהשלילות‬ ‫הכוונה בו השגת עצמי לא פעולתו ‪.‬‬
‫מה שא״א שנאמרס עליו והם השוללות המיוחדות אבל השלילה המשולחת היא אשר יצדק עלי‪ /‬כי לא אמר שהש״י הוא‬
‫בלתי רואה כי מלת בלתי רואה הוא שיפקד מן הנושא מה שדרכו שימצא גו ‪ ,‬ואס היה הדבר כן השלילות ישובו חיובים‬
‫וכמו שהחיובים לא יצדקו עליו גם השלילות המיוחדות יביאו אל החיובים ‪ /‬לכן ביאר הרב שצריך שנבין בשלילה בו‬
‫יתעלה השלילה הכוללת וזאת תהיה שלילה צודקת ‪ /‬וזה אחיו ולא תעשה ג״כ אלו השלילית ולא תשלחם עליו ית'‬
‫אלא בפנים אשר ידעת ‪ ,‬כי זה הצד יעשה שפעמים ישולל מהדבר מה שאין דרכו שימצא לו כמו שנאמי בכיתל לא‬
‫רואה וכן נאמר לשם ית׳ שהוא בלתי לואה לא כמו שנא' שראובן לא ינום ולא יישן כי הוא מדרכו שינוס וישן וזאת‬
‫השלילה לא יצדק על הבורא ‪ ,‬הנה השלילה המיוחדת תצדק כשתשלול ממנו החסרונות הנה תצדק כשתגזור שתהיה‬
‫מדרכו שימצא בו הנה השלילית אשר יצדקו עליו יתעלה כמו אמרנו הנקודה בלתי מתנועעת אשר אין בה כח על‬
‫התנועה ככה נאמר הנה לא ינוס וכו'‪ ,‬ואחר שביאר הרב כי תאר השם בשלילות הוא תיאר אמתי ובתנאי שתהיה‬
‫הגלויים לנו ‪/‬כי השמים עם שהם גשמיים ניאים לחוש‬ ‫לא מיוחדת רצה להביא דמיוןלזה מהדברים‬ ‫השלילה כוללת‬
‫והאדם יודע בהם שהם גשמים מתנועעים וידענו שעור גודליהס וג״כ ידענו הכוכבים הנמצאים להם ורוב תנועית‬
‫החלקים ג״כ נלאה שכלנו תכלית הליאות מהשיג מהותי עם שנדע שהוא בעל חמר וצויה בהכיח אלא שאינו זה‬
‫החומר שלנו ולזה לא נוכל לתארו אלא בשמות בלתי מקיימים לא בחיוב המקיים ‪ ,‬כי אנחנו נאתר שהשמים‬
‫לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ולזה לא יקבלו הוויה והפסד ולא צמיחה ולא חושרון ולא שינה ולא יקיצה ונא‬
‫חום‬
‫קרשק?ז‬
‫ההעדר הנגרר כספר המאמרות הוא הפקד הדבר מ מ ה שדרכו‬ ‫כוייו ׳‬
‫איי ידיעתו עצמו‬ ‫י‬ ‫מ מ מ ‪ ,‬ודעתך ברצונו וחכמתו ישוב‬
‫שימצא כו מכי‘ ת' שיאפשר מציאות כע תיד וזה נקרא העדר‬ ‫וזולתו ^ וידיעתך שהוא יודע עצמו כאי'ו היא ידיעה כ מתחייב‬
‫עי“ דרק ה א מ ת ‪ ,‬ומכאן תתעורר שאי אפשר לומר בלתי מ תנועע‬ ‫כללי ממתחייב עצמותו לא ב א מ תות עצמותו שהוא המציאות‬
‫רואה אלא במי‬ ‫אל א במי שאפשר בור‪ ,‬הה תנועעו ת וייא‬ ‫הגמור בלי מהות נוסת ‪ .‬ואם תאמר איך הדרך אי* יריעת ה אל‬
‫שאפשר בו הראות ‪ ,‬ואס מזר‪ ,‬הצד נאמר בהיבי ת שהוא בלתי‬ ‫אמר ש תדע כמופת תזידיעתו נ מנ ע ת ויכיהוא לא ידענו זולתו‬
‫לואה או בלתי סכל יובן מזר‪ .‬שאפשר בו הייאות ו־‪.‬סכלוח ‪ ,‬ו־יזת‬ ‫אשר יצויייי שיודע פעולותיו ו תאייו ומציאות היכילוה מאתו והרחקת‬
‫אמר לא תעשת גס בן אליו השלילות וייא התירם איייו אלא‬ ‫התדמות מטנו ו שהבנת מציאות _כלי מהות מאשר אין לו‬
‫כפנים שככר ידעת ‪ ,‬שפעמיס ישולל מן הדבר מה שאין דרכו‬ ‫ומציאות בלי מתות נוסך אינו‬ ‫בעצמו מציאות בלי מהות שקר‬
‫שימצא נו גאמרנו לא רואה ואף על פי שאי אפשר בו הראות‬ ‫)נ( בכותל לא רואה ‪ ,‬ר׳ל‬ ‫אלא לו א׳ ב לא ידענו זולתו‬
‫‪P‬‬
‫פז ‪87‬‬ ‫מורה נבוטם חלק ראשון פרק נח נט‬
‫‪,‬‬
‫יקבלו פעולה ‪ ,‬ואינם בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא באלו השי^ילות כי* זה לסכלותנו בחומר‬
‫ההוא ״ ואיך יהיה ענין דעותינו כשישתדלו להשיג הנקיטההמר הפשוט בתכלית הפשיטות המחוייב‬
‫המציאות אשר אין עלה לו ^ ולא ישיגהו ענין מוסף על עצמו ‪ ,‬השלם אשר ענין שלסותו שלילת‬
‫‪,‬‬
‫החסרונות ממנו כמו שבארנו ‪ ,‬שאנחנו לא נשיג זולתי ישותו לבד שיש נמצא לא ידמה לו דבר‬
‫מכל הנמצאות אשר המציאם ולא ישתתןן להם בענין בשום פנים ‪ ,‬ואין רבד בו ולא לאות להמציא‬
‫מה שזולתו ; ושיחסו לעולם יחס רב החובל לספינה ‪ ,‬י ואץ זה גם כן יחם אמתי ולא דמיון אמתי ‪,‬‬
‫אבל הוא להיישיר השכלי שהוא יתעלה מנהיג הנ מ צ או ת‪ ,‬הענין שהוא יתמירם וישמור סדורם כמו‬
‫שצריך ‪ ,‬והנה יתבאר זה הענין ביותר רחב מזה ‪ .‬ישתבח טי אשר כהשקף הדיעות עצמו תשוב‬
‫השגתם קצור השנה וידיעה וכשישקיפו חיוב פעולותיו מרצונו תשוב יריעתם סכלות ‪ ,‬י* וכשישתדלו‬
‫הלשונות להגדילו בתארים‪,‬י שוב כל הפלגת דברים לאות וקצור!‬
‫פ ר ק נ ט יש לשואל שישאל ויאמר ^ אחר שאץ תחבולה בהשגת א מתת עצמו^ והמופת מכרית‬
‫שהדבר המושג הוא שהוא נמצא לבד ‪ ,‬ותארי החיוב כב ר נמנעו כמו שבא עליו‬
‫המופת ‪ ,‬כאי זה דבר יפול היתרץ בין המשיגים ‪ ,‬א׳ב אשר השיט משת רכיגו ע׳יה ושלמה הוא‬
‫אשר ישיג האיש האחר מקצת דורשי החבטה ‪ ,‬וזה אי אפשר בו תוספת ‪ ,‬אבל מן המפורסם אצל‬
‫בעלי‬
‫שם ‪sm‬‬ ‫אפודי‬
‫ר ואין זה נ״נ ימם אמתי ולא דמיון אמחי ‪ ,‬ר״ל ט י ג חוס ולא קור ולא לחות ולא יובש ואינם לא בעלי טעם‬
‫החובל נשוא בספינה והאל יתברך אינו נשוא בעולם ש ׳עתנח ולא בעלי ריח וכיוצא באלו האלילות ני לא נודע בהם אלא‬
‫מי אשר וכו׳ ‪ ,‬ישתבח סי אשר כשישקיסו שכלי בני אדם עצמו שהם בעלי חמר וצורה וחמרם וצורתם אינו דומה לדבר‬
‫יתעלה תשוב השגתם קצור כי לא ידע האל כי אם הצל ‪ ,‬שבכאן וזה תכלית הידיעה בהם ‪ .‬ואם זה יקרה בדברים‬
‫ושישקיפו השכלים חיוב הנמצאות מצד רצונו יתברך זאת הגשמיים בל שק שיהיה בשהשתדלבו להשיג הבקי מהחומר‬
‫ההשקפה היא ידיעת סכלות כי כל הנמצאות מחוייבות ממנו והוא אינו מורכב מחמר וצורה והוא פשוט בתכלית הפשיטות‬
‫חיוב גמור עצמי לא זולת זה ‪ :‬ת וכשישתדלו הלשונות להגדילו ני אינו מורכב ג״כ מחלקים בעלי כחיות ואינו מורכב‬
‫יתעלה בתארים חיובים ישוב כל הפלגת דברים ליאות כי לא ממציאות ומהות למה שהוא מחוייב המציאות ‪ ,‬והנה‬
‫יוכשרו לו יתעלה אלו התוארים על דרך האמת רק בדיר בעצמותו אין שום ההרכבה ואין למעלה ממנו סבה שיחייבהו‬
‫העברה ‪ ,‬וקצור הוא כפל לשון מלאות ‪ ,‬ויש מפרשים שאפילו ואין לו שום תואר נוסף על עצמותו השלם אשר יתחייב‬
‫טי שירצה להגדילו בתארים לא יכול להוציאם במבפא להפלגת בעבור זה נשנשיג שום שלמות ממנו שזה השלמות לאנדעהו‬
‫עלויו יתעלה על כל הנמצאות ‪ ,‬וזה רומז לערן התפלות אלא על שלילת החסרונות ‪ /‬וזאת הראיה גדולת הערך‬
‫והתמנות המלאות מהתארים שהם ליאות וקצור ויהיה יוסר נ״א הדברים הרחוקים ממנו במקום לא נדע אותם אלא‬
‫פוב השתיקה ‪ ,‬וזהו הנמשך אחר זה הסרק הנא שירחיק בשלילה הדברים הרחוקים מחנו במציאות ומהות על אחת‬
‫נ מה וכמה ‪ ,‬הלא ידעת אמרם העוה״ב אין בו לא אכילה‬ ‫מלחארו יתעלה בתארים ויביא משל מהזהובים וכו׳ ‪:‬‬
‫ולא שחיה ולא קגאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים‬
‫ועטרותיהם בראשיהם ‪ ,‬וכן יקדה בידיעת השם יתעלה למה שאנחנו לא נשיג מהשי״ת אלא שהוא נמצא לבד ולא‬
‫ידמה לו דבר מכל הנמצאות אשר הוא המציאם למה שכלם מציאותם בלתי מהותם והס עלולים לו והיא עלה להם‬
‫וכלם יש להם רבוי ואין בו רביי לא מחמר ולא מצורה ולא מכמיות ולא ממציאות ומהות‪ ,‬ולכן לא ידמה לשום דבר‬
‫ולא לואה להמציא מה שזולתו ולכן נאמר עליו שהוא יטל ושיחסו לעולם יחס רב החובל לספינה ואין זה ג"נ יחס‬
‫אמיתי ולא דמיון אבל הוא להיישיר השכל שהוא יתעלה מנהיג הנמצאות שהוא יתמיד וישמור סדורם כתו שצריך בענין‬
‫יותר רחב ויותר גדול מרב החובל ; ישתבח מי אשר בהשקין הדיעות עצמו תשיב השגתם קצור ‪ ,‬דע ני השגת כל דגר‬
‫יהיה בשני אופנים אס בידיעת עצמות הדבר‪ ,‬אם ב ‪ T‬יעס פעולותיו אשר הם נמשכים מהעצמות ‪ ,‬ודע כי הסכלות‬
‫ממנו העדרי וממנו קניני ‪ ,‬ואחר שהונח זה מה שכיון הרב בזה השבח הוא זה ‪ ,‬ישתבח מי אשר בהשקין השכלים עצמו‬
‫תש ב השגתם קצור ירצה בו סכלות העדרי שלא נספיק להשיג מהותו בשלמות כי לא נדע איך ינייר עצמו ‪.‬‬
‫ונשישקיפו חיוב פעולותיו מרצונו ‪ ,‬והרצון בו איך יחוייבו הפעולות מרצונו ני החיוב והרצון בלתי מסכימים כי תשוב‬
‫ידיעתם סכלות קניני ‪ ,‬ולכן לא נדע מהשם יתעלה שום דבר לא מעצמו ולא איך יתחייבו הפעולות מרצונו כי אם היה‬
‫שנדעהו היינו יודעים את עצתו ולכן נאמר דעבור ה׳ יכו׳ כי העביר ממט עצמותו שהוא ה׳ הראשון ‪ ,‬והעביר ג ם‬
‫כן איך הפעולות מתחייבות מרצונו ותשוב ידיעתנו בזה סכלות גמורה ‪ :‬וכשישתדלו הלשונית להגדילו בתוארים ישוב‬
‫כל הפלגת דברים ליאות וקצור‪ ,‬ליאות בשלילת ה ח ס ח ט ת‪ ,‬וקצור בתואר הפעולות ‪ ,‬אם כן יתרומם על כל ברכה‬
‫ושלמות ועל כל תהלה אשר נתארהו על מה שנשיג מפעולוימ ‪ ,‬והבן זה ‪:‬‬
‫פרלן נ ט יש לשואל שישאל ויאמר אחר שאין תחבולה בהשגת אמתית עצמו והמופת מכריח ני הדבר המושג הוא‬
‫שהיא נמצא לבד ושתוארי החיוב כבר נמנעו כמי שבא עליו המוסת ‪ ,‬א״נ כשידע האדם שהוא נמצא‬
‫לבד ואי אפשר שיש לו שוס תואר חיובי אם כן באי זה דבר יטל היתחן בין המשיגים ‪ ,‬אם כן אשר השיגו מרע״ה‬
‫ושלמה הוא מה שישיג איש אחר מקצת דורשי החכמה וזה אי אפשר בו תוספת והפך זה מפורסם אצל בעלי התורה‬
‫ואצל הפילוסופים ‪ ,‬אצל בעלי תורה אמרם ו׳׳ל משה מחיצה בפני עצמו אהרן מחיצה בפני עצמו‪ ,‬ואצל הפילוטפיס ג״נ‬
‫יהיה‬
‫קישקש‬
‫‪t‬‬ ‫‪pt‬‬ ‫‪ p‬תאסר ב»ס יתברך בלתי ליתר• עיר ‪ m H‬בי תלעות ננ ל עת » ‪ew‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נט‬
‫כעלי התורה וגם אצל בעלי עיון הפילוסופי כי ה*תרון בזה הרבה ‪ .‬א דע ‪ ' d‬ה ע נ ץ כן ; ושה'תרון‬
‫בין המשיגים עצום מאד ‪ ,‬כי במו בל אשר יוסיפו בתארי המתואר יתייהד יותר ויקרב המתאר‬
‫“ להשגת אמתתו ‪ ,‬כן כל מה שתוסקש בשלילה ממגו יתעלה תקרב אל ההשגה ‪ ,‬ותהיה יותר‬
‫קרוב אליו ממי שלא שלל כלל ‪ ,‬מה שכבר התבאר לך במופת שלילתו ‪ ^ ,‬ולזה יטרח אדם‬
‫אחד שגים רבות בהבגת הכמה אחת )א( ואמת הקדמותיה ‪ ,‬עד שיקחה אמת _ תהיה תולדת‬
‫החכמה ההיא כולה שנשלל מהבורא עגין אהד והודיע במופת שהוא שקר שייוחס לו הענין ההוא ^‬ ‫‪,‬‬
‫ואחד מן המקצרים בעיון לא יתבאר לו זה במופת ויהיה העגין אצלו מסופק ; הימצא העגין ההוא‬
‫לבורא או לא ימצא לו ; ואחד מחיסוכי העיגים יחייב לו העגיו ההוא אשר התבאר שלילתו י במו‬
‫שאביא המופת שהוא אינו גשם ^ ואחר יספק ולא ירע אם הוא גיבם או לא ג־סש ‪ ,‬ואחר יגזור‬
‫שהוא גש־ם ויקדש פגי הבורא בזאת הכווגה ‪ ,‬ראה כמה בין שלשה האגשים מן ההבדל ‪ ,‬הראש־ון‬
‫כן כשגניח הרביעי‬ ‫‪,‬‬‫בלא ספק הוא יותר קרוב אל השש ‪ ,‬והשגי רחוק ממנו ; והשלישי יותר רחוק‬
‫התבאר אצלו במופת המגע ההפעליות בהקו יתעלה ‪ ,‬ולראשון אשר הרהיק הגשמות לא התבאר לו ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יהיה זה הרביעי בלא ספק יותר קרוב אל השם מן הראשון ‪ ,‬וכן תמיד עד אש ימצא איש שיתבאר‬
‫אצלו במופת המנע דברים רבים ממנו יתעלה הש אצלנו )נ( איפישר שימצאו לו )נ( או יבואו‬
‫מאתן^ ה )ד( בל שכן אם נאמין זה מהוייב; יהיה האיש ההוא יותר שי^ם ממנו בלא ס פ ק‪ ,‬הנה בבר‬
‫‪,‬‬
‫התבאר לך כי כל אשר תתבאר לך במופת של־לת דבר אחד ממנו תהיה יותר שלם וכל אשר‬
‫תחייב לו דבר מוסך״ תהיה מדמה ותרהק מידיעת אמתתו; ובאלו הפגיש צריך שיתקרבולהיסגתו‬
‫ובחקירה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק נ ט א דע כי הענין כן ושהיהרון וכו' ‪ ,‬ר״ל דע‬ ‫יהיה יקרון כשיהיו האנשים קרובים לשם יק׳ אלו יוקר‬
‫שהענק כן ושא׳יא להשגת ארתחו יתעלה‬ ‫מאלו ‪ .‬וכוונק הרב בזה הפרק לבאר המעמד הנבחר ואיך‬
‫ואעפי׳ש יש יתרון בין הסשיגיס ‪ .‬פירוש אחר דע שהענין כן‬‫היו בהם קייבים ורחוקים ואיך נגש יזשה אל השם והם‬
‫שאשר השיגו סרע״ה ושלמה הוח חשר ישיג האחד מדורשי‬ ‫לא ינשו ופו׳ ולבאר וחשה נבש אל הערפל וכו׳ ‪ ,‬כי היצק‬
‫החכמה אגזנס יש יתרון בין הגישיגיס אשר למעהמהס יתרון‬ ‫בזה שנקקיב לו בשלילוק לא בקיום ולכן היה כאלו הוא‬
‫עצוס ‪ :‬ב להשגת חמתתו ‪ ,‬ר יל להשגת אמתח המחוסר ;‬ ‫בערפל ‪ ,‬וזהו שאמר שלחה ג’ כ ה׳ אמר לשכון בערפל ‪/‬‬
‫ג ולזה ישריח האדס שניה וכו' ‪ ,‬י״ל מצד שכל אשר הוסיף‬ ‫ולכן הרב חבר משה ושלמה ביחד כי האחד מצד חכמקו‬
‫בשלילה ממנו יתעלה תקרב אליו ולזה יערח חדס שנים רבוח‬ ‫ואן< שמשה היה נביא קרבו כלם כאחד אל השם בידיעק‬
‫ונו׳ ; ד כמו שאביא המופת שהוא ונו' ‪ ,‬עכשיו עשה משל‬ ‫השוללוק ומשפיע הנביא והחכם אחד והבן זה ‪ ,‬ואחר שהגיח‬
‫מאלו השלשה חליקית שעשה ^ ורוצה לומר המשל בזה שאיש‬ ‫הספק רצה להתירו ואתר דע ט העני] כן ושהיקרון נין‬
‫אתר ניאר שהוא יתעלה חינו גשם כמק שאביח עליו המופת‬ ‫המשיגים עצום מאד< והרצון בזה אחד משני דברים‪ .‬דע‬
‫בזה הספר ואחר יספק נו׳ ; ה כ״ש אס נאמין זה מתוייב‬ ‫כי הענין כן שאי אפשר להשגק השם אלא בשלילוק אע״פ‬
‫וכו׳ ‪ ,‬ר׳ל שאס אנסנו נאמין בו יתעלה שיהיה דבר מה מחויב‬
‫שיש יקרון ‪ /‬או הרצון בו דע כי אף שיש יקרין בין המשיגים‬
‫בו יתעלה ואיש אחד בסר נמופח שהענין ההוא שאנו מאמיניס‬ ‫והמפורסם הוא אמתי ואינו כיזב כמו רוב המפורסמות עם‬
‫בו יתעלה א״א שיהיה חין ספק שזה האיש אשר באר במופת‬ ‫כל זה לא יושג השם כ״א בשלילה ‪ ,‬ורצה הרב לבאר איך‬
‫המנע הדבר שאנו טסייניס נו יתעלה שהוא יותר שלם ממנו ;‬ ‫המוסיפים בקארי השלילה יתקרבו באמתק עצמו וכל מה‬
‫ו תהיה מדמה ‪ /‬ר״ל אס תחייב לו יתעלה דבר מוסף על‬ ‫שישיג ממנו שלילות הרבה הוא יוקר קרוב אל השם מאשר‬
‫עצמו תהיה מה שתתיינהו לו יתעלה מפעלי הדמיון פי לסי‬ ‫השיג תמנו שלילה אחק ‪ ,‬ורצה לומר מה ששלל בתופת לא‬
‫כשכל אין בו יתעלה שוס דבר מוסף כמו שבארנו למעלה ;‬ ‫אשר שלל בדבור באלו קחבים להשם בכיהס ורחוקים‬
‫מכליותיהם ‪ /‬והגה ראשונה הניח כי ימצאו בכאן שלשה‬
‫אנשים אחד ידע במופת שהשם אינו גשם ושהוא שקי שיוחס לו הענין ההוא‪/‬ואחד מן המקצרים בעיון לא יתבאר לוזה‬
‫במוכת ויהיה הענין אצלו מסופק וכו׳ ‪ /‬ואחד מחשוכי עינים יחייב לו שהוא גשם ‪ ,‬ראה כמה הבדל יש בין ג׳ האנשים‬
‫האלה ‪ /‬כי הראשון בלי ספק הוא יותר קתב והשני יותר רחוק מתנו והשלישי יותר רחוק ‪ .‬כן כשנניח הרביעי יתבאר‬
‫אצלו המנע דברים רבים ממנו הס אצלנו אפשר שימצא לו או יבאו מאתו הוא יותר קרוב אל השם מאשר יאמין‬
‫שהדברים כאלו הנמנעות הם נמצאות לו ובאלו הפגים קרבו השלמים אל השם יתעלה ; הנה כבר התבאר לך כי‬
‫כל אשר יתבאר לך במופת שלילת דבר אחד תמנו תהיה יותר שלם וכל אשר חחוייב לו דבר נוסף תהיה מדתה‬
‫ותתרחק מידיעת אמתתו ‪ ,‬ובאלו הפגים יתקיבו המשכילים להשגתו עד שיודע שקיות כל מה שהוא עליו שהוא שקר‬
‫שיתואר השם יתעלה בו לא שהמעיינים יתקרבו אליו בהשיג ממנו תוארים עצמיים על צד החיוב באופן שמחייבים דבר‬
‫שהוא‬
‫קרשקש‬
‫ב מונ ה אצל האחד והוא ה‪-‬ותו בלתי גשם והוא נ‪-‬כוש־ אצל‬ ‫‪n'rr‬‬ ‫פ ר ק נ ט )א( ואמת הקדמית־ה‬
‫השני ™׳‪:‬־‘יש■ מחוי‪-‬ב רל הע‪:‬־ן ההוא ‪) .‬בו אפשר שימצאו ‪-‬ו ‪,‬‬ ‫ההיא ' •‘ ה ■ ‪ 5‬נ ‪1-‬י<ןר מהבורא '־‪.‬כ‪-‬ך ענין אהד‬
‫י‪-‬׳ר במו הואר שרמותו )גו או •באו מאתו כמו ה א ר‪ -‬ס עו לו ה‪.‬‬ ‫ש‪-‬ודע בנ‪-‬ונת תזהוא ■דקר ‪ .‬הזכיר העל‪-‬נ‪-‬ה בני‘‪ ‘-‬ולא ביאר‬
‫)י( כל שנן אם נאמ־; זה מהו״ב ‪ ,‬ר׳ל אם נאסק זד ניהו״ב‬ ‫הענ‪-‬ן ששלל ה אחד והע‪ ;■:‬ההוא ‪•:‬סונק אדי‘ השני והענין‬
‫שימצאו לו או יבואו םאר‪,‬ו זהוא יני א מופה על נ‪-‬מול זר‪ ,‬א‪,‬‬ ‫ההיא מחוי־ב אצר השלישי ‪ ,‬והאחד ביאר נ ד ר ס העני; המשולל‬
‫יהיה‬
‫‪88‬‬ ‫פח‬ ‫מורה נבוכיים חלק ראשון פרק נט‬
‫ובחקירה עד שיודע שקרות כל מה שהוא עליו שיקר ‪ ,‬לא שהתחיייב לו דבר י על צד שהוא עניין מוסף‬
‫על עצמו ‪ ,‬יי או שהעני! ההוא שלמות בהקו כאשר תמצאהו •“ למות כחקנו ‪ ,‬ט) ה ( שהשלמיות כולם‬
‫קצת קנינים ‪ ' ,‬ולא כל קני! ימצא לכל בעל קנין ‪ .‬ודע שאתה כשתחייב לו דבר אחד יהיה רחקו‬
‫ממנו‬
‫שט טוב‬ ‫אפודי‬
‫ז על צד שהוא ערן מוסף ע״ע ‪ ,‬וזרו כדעת מאמעי החאריס שהוא נוסף על פצמו או שיחשבו שמה שהוא שלמות לנו‬
‫שמאמינים תארים מוסשיס על עצמו יתעלה ‪ :‬ה או שהערן הוא שלמות במקו בעבור שהתארים ההם הם שלחות בחקגו ‪:‬‬
‫ההוא שלימות בהקו כו' ‪ ,‬ר״ל שתתייב לו יתעלה תארים ואמרו שהשלמיות כלם הם קצת קנינים ולא כל קגין ימצא‬
‫ותתשוש שהתארים ההם הם שלמות נמקו גענור שתמצא לבעל הקנין ‪ /‬הרצון בו הראיה שא״א שגתארהו יתעלה‬
‫שהתארים ההם הם שלמות נתקנו ‪ /‬וזאת הכת אינה צוזרת במה שהוא שלמות בתקנו שיהיה שלמות בתקו ‪ /‬שהשלמיות‬
‫תארים עצמיים נו יתעלה ; אנל הנכיאים הוצרכו לחקות כלם הנמצאות במין האדם הם קנינים ונל קנין הוא מחודש‬
‫להמון שהוא יתעלה שלם כתכלית השלמות לשי שהמון היו בבעל הקנין כי קודם קנוחו הקנין היה נעדר מחנו ואם‬
‫גוזרים לו יתעלה העניניס אשר היו שלמות נתקנו ; ט שהשלמיות היינו מתארים השם בשלמות היה בעל קצין והיה השלמות‬
‫כולם כו׳ ‪ /‬ר״ל שהשלמיות כלס הס קנינים ואין כל קניני מחודש אליו אחר שהיה נעדר השלמות ההוא וזה שקר כי‬
‫השלמות נמצאים ננעל הקנין כשעל לשי שיש מהם הסכים זה הוא אינו נעדר משום דבר ‪ ,‬וא״נ מזה הצד א״א לתאר‬
‫לזה הגע עצמך הרחמנות והאכזריות הס שלמיות והס הסכים בו ית׳ בשום שלמות שיהיה גחקנו ‪ /‬ונס מצד אחר א״א‬
‫וא״א שימצאו כנושא אחד ואם היה הוא מתאר כשלמות ויהיו לתארו בשלמות‪ /‬שאם יהיה ית׳ שלם מצל הקנינים היו בו‬
‫כל הקניניס נמצאים נו יהיו נו שני הסכים וזה שקר שא״א שני הפנים ‪ ,‬הגע עצמך הרחמנות והאכזריות הם מדות‬
‫שיהיו שני השכים כנושא אחד ; ס״א שהשלמיות כלס הס קצת שהם שלמות והם הסכייס ואינם נמצאים בבעל קנין אחד‬
‫קניניס וכר ‪ ,‬ר״ל הראיה שא״א שנתארהו יתעלה נשלמות נתקו הא אס היו נשם יתעלה כל השלחיות היו בו שני עניינים‬
‫נעכור שנמצאהו שלמות נתקנו‪ /‬שהשלמות כלם הנמצאיםי^נמין הפכיים זה לזה וזה שקר ‪ /‬א'כ א״א לתארו בשלמות במקו‬
‫האדם הס קנינים וכל קני; הוא מתודש ננעל הקנין כי קודם בעבור שהוא שלחות בחקנו‪ ,‬בעבור כי כל שלמות יצטרכו‬
‫קנותו הקנין היה נעדר ממנו ‪ ,‬ואס היינו מתארים השם אליו שתי חסיונות ‪ ,‬ראשונה שהשלמיות הס מחודשים ‪,‬‬
‫יתנרך נשלמות היה נעל קנין ויהיה השלמות מחודש וגס מצד אחד מפני שימצאו ההפכים יחד ‪ ,‬וח״ש הרב‬
‫אליו אחד שהיה נעדר השלמות הכוא וזה שקר כי הוא אינו שהשלחיות כלס הס קצת קניגים ‪ ,‬לפי שכל שלחות הוא‬
‫נעדר משוס דנר ולא יעדר ולא היה לו העדר וא״כ מזה הצד קנין ולא כל קנין שלמות כי ככר יש קניניס רבים חסרים‪,‬‬
‫א״א לתאר לו יתנרך שלמות ‪ :‬י ולא כל קרן ימצא לכל נעל פי' אחר ולא כל קניני השלמות נמצאים בכעל קנין אחד‬
‫קנין ‪ /‬י׳׳ל גס מצד אחר א״א לתארו יתעלה נשלמות שאס היה ני לאדם לא יהיו לו כל מיני השלחיות ני אין לאדם קנין‬
‫יתעלה שלם מכל הקניניס היו נו שני הסכים לסי שאין כל העופפות שהוא שלמות ואס היינו מתארים לשם שלמות‬
‫הקניניס השלמים נמצאים ננעל קנין ‪ /‬הנע עצמך הרחמנות כשלחותנו יהיה בו חוסר השלחית כאשר אנחנו חסרים‬
‫והאכזריות הם מדוח שלמות והס הסכים ואינם נמצאים ננעל מקצתם א״כ אין ראוי לתאר לי שלמות בחקו מצד שהוא‬
‫קנין אחד ואס היו לו יתכרך כל השלמיות היו נו שני ענינים שלחית בחקנו כי אין בחקנו שלם כל השלחיות ׳ פ״א‬
‫הסכיים זה מזה וזה שקר ‪ /‬אם כן א״א לתארו יתעלה כשלמות שהשלחיות כלס הם קצת קנינים כי הקניגיס מהם פחיתיות‬
‫נחקו נעכוי שהוא שלמות נחקנו כ׳ כל שלמות ׳צנודסו אליו ומהם שלמיוח וכל קנין הוא בבעל הקנין והוא דבר נוסף‬
‫שחי חסרונות כסו שכארנו ‪ /‬ומ״ש הרג כי השלמיות כלס הס ע״ע וגס מפנים אחרים כי כל קנין ימצא בבעל הקנין כי‬
‫קצת קניניס מסני זה אמר מלת קצת לסי שכל שלמות הוא קנין מה שהוא שלחות לאחד לא יחיייב שיהיה שלחות לאחר ‪,‬‬
‫ולא כל קנין שלמות כי ככר יש קניניס רניס חסרים ; ס״א ואס היה הוא בעל הקנין והגה אס הוא נמצא בגו לא‬
‫ולא כל קניניס שלמות נמצאים ננעל קנין אחד ‪ ,‬כ׳ האדם יחוייב שימצא גאל ית׳ ואפי׳ אס נניח שהוא בפל הקנין ‪.‬‬
‫לא יהיו לו כל קניני השלמיות כי אין לאדם קנין העוססות שהוא פי׳ אחר השלמות יאמר על הנין הנעדר מבעל הקנין‬
‫שלמות ואס היינו מתארים הש״י השלמות כשלמותנו יהיה נו נשיגיעהו וזה יקרא שלמות ‪ ,‬כלומר שהוא משלים חסרון‬
‫חסרון השלמות כאשר אנחנו הסרים מקצתם א"כ אין ראוי מה המתחדש בבעל הקנין שלא היה לו וסימן חהמוגבל‬
‫לתאר לו יתנרך שלמות כחקו מצד שהוא שלמות נחקנו כי אין ישוב קנק להיות קשה ההסרה א״כ השלמות בצד מה חסרון‬
‫נתקנו שוס שלם מכל השלמות ‪ ,‬וממה שאמר הרג שהשלמות לבעל השלמות כי יקדימהו חסרון לשלמות ולולא החסרון‬
‫כלס הס קצת קניניס יחונר ההקש כן ‪ ,‬כל שלמות הוא קני! לא יפול עליו שם שלחות ולא יגיעהו וחזה הצד לא יכול‬
‫וכל קני; הנה הוא חדוש דכר לא היה ננעל הקנין א'כ כל על השם שום שלחות כי הוא ית׳ לא ייוחס אליו שוס‬
‫שלמות הוא חדוש דנר לא היה ננעל הקנין ‪ ,‬וממה שאמר חסרק ‪ ,‬ולזה אמר הרב שלא ייוחסו לו אחד ממיני השלמיות‬
‫הרנ לא כל קנין ימצא לכל כעל קנין יתגאר ההקש כך ‪ /‬וכל המיוחסים אלינו ני בנו יקדמו חסרון אליהם שהם כחקנו‬
‫קניני השלמות יש מהם קניניס הסכיים וכל קנינים הסכיים והס בנו קצת קניניס וקצתם בלתי קגיניס ני היותם בנו‬
‫אי אפשר שימצאו כנושא אחד א״כ כל קניני השלמות א״א בלתי קניניס מפני שהם גנו בנח וביציאתם לפועל הס‬
‫שימצאו מושא אחד ‪ /‬וירצה שהשלמות כלם הס קצת קניניס כי קצת קנינים והוא הפועל נ"כ שהם בהכרח בנו ליציאתם‬
‫הקניניס מהם פחיתות ומהם שלמיות והקנין הוא בבעל אל הפועל אבל הרוב ממנו ישאח שלמותנו בנח בלתי‬
‫הקנין ‪ /‬הנה התחייב כל דבר על צד שהוא ענין נוסף על נשלמים‪ ,‬אמנם האל ית׳ הוא בפועל תמיד צקי מן החסרונות‬
‫עצמו נם כי כל קנין ימצא לכל בעל קנין כי מה שהוא שלמות ולא ייוחסו אליו אסד ממיני השלמיות המיוחסים אלינו ‪,‬‬
‫והאחת‬ ‫באחד‬
‫קרשקש‬
‫קצק‬ ‫דני ה או קנין הבהמות או קנין עושוי ערסיש ‪! -‬׳‘ א‬ ‫יהיה האיש יותר שאם סמנו נאא פסי‪) : ,‬ה( אסר שהשלמיוה‬
‫ימזוא לבא בעא קנין ‪ ,‬יחנה בו סח שאי‪ .‬ר ר ‪ a‬נ פ ואודם י חנ מ ה‬ ‫הם קצת קניניס‪ ,‬ספני שאין כא הקנינים שד‪'1‬מיוה אמתיות בקני;‬
‫ובשכל‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נט‬
‫!‬
‫מטנו בשני פנים י האחד להיות בל מה שתחייבהו הוא שלמות לנו ^ והשני שהוא איינו בעי‪5‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דבר אהר ם אבל עצמו הוא שלמיותיו כמו שבארנו וכאשר הרניש כל אדם שאי איפשר להניע להשנת‬
‫מה שבכחגו שנשינ כי אם בשלילה ; והשלילה לא תודיע דבר מאמתת הענין אשר נשלל מטנו הדבר‬
‫אשר נשללהו בארו בני אדם כולם העוברים והבאים ‪ ,‬שהבורא יתעלה לא ישיגוהו הדעות נ ולא‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ישינ מה הוא אלא הוא ‪ ® ,‬ושהשנתו הוא הלאות מתכלית השנתו וכל הפילוכופים אומרים נצחנו‬
‫בגעימותו ^ ונעלם ממגו לחוזק הראותו כמו שיעלם השמש מן העינים החלושים להשיגו ‪ ,‬ובבר האריכו‬
‫בזה במה'שאי! תועלת לשנותו הנה ‪ ,‬ע והמופלג הנאמר בזה הענין אמרו בתלים ^ לך דומיה‬
‫תהלה ^ פי׳ השתיקה אצלך הוא השבח ‪ ,‬וזח המרצת דברים עצומה מאד בזה הענין ‪ ,‬שאנהנו כל‬
‫דבר שנאמר אותו שנכוון בו הגדולה ושבח ‪ ,‬נמצא בו מעמם אחד בהקו יתעלה ונשקיף בו קצת‬
‫הסרון ; אם כן השתיקה יותר ראויה וההשתקפות בהשגת השכלים כמו שצוו השלטים ואמרו ‪,‬‬
‫אמרו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נאחד לא חחוייב שיהיה ש^מות באקר ואס הוא בעל קנין ‪,‬‬‫והאמה כי מה שכיון הרב בזה הלשין הוא פיזוק‪ ,‬כיליזה‬
‫והנה אס הוא נמצא מו לא יחו״ב שימצא באל יתברך ואפילו‬
‫שביאר כי כל אשר יתבאר לו במופת שלילת דבר אחד‬
‫אס נניח שהוא בעל קגין ואתה תסשוב שענין הוא שלמות‬ ‫ממנו תהיה יותי שלם וכל אשר תחייב לו הדבר תהיה‬
‫במקו כאשר תמצא כהוא שלמות בנו ‪ :‬כ הראשון להיות כל‬ ‫יותר רחוק בין שיהיה ענין נוםן< ע׳ ע אס בעבור שיחשוב‬
‫מה ופו' ‪ ,‬וזהו אמרי אוי שהענק ההוא שלמות נחקווכו' ;‬‫שמה שהוא שלחות לנו הוא שלמות בתקו ולכן ראוי שירותקו‬
‫ל והשנית שהוא חינו וכי' ‪ ,‬וזהו אמרו או שהענין ההוא‬‫התואריס המהוייביס ‪ ,‬ואס יאחר אומר שאין ראוי שירוחק‬
‫נוסף על ענמו ‪ ,‬פירש תארישש׳׳רי אברס זיל בחוק השלמות‬
‫מהשי׳י מה שהוא שלחית בחקנו אחר לוה שהשלמיות כלס‬
‫יאמר על הקנין הנעדר מנעל הקני! כשיגיעהו ואז יקרא‬ ‫ה״ הצת קגיניס והס דבריס נוספיס על עלמות הדבר ואס‬
‫שלמות ‪ ,‬כלומר שהוא משלים השרון מה המחודש לבעל הקני!‬
‫היה להש״י נמצא השלמות אשר לנו היה הוא בעל הקנין‬
‫והקנין הוא חוסן■ על עצס הדבר ׳ וגס מפניס אחריס א׳א‬
‫ענק לא היה לו וזמן מה מוגבל ישוב קנין והיא בהיותו קשה‬
‫ההסרה אי׳ב הש יזיות בצד מה חסיון לבעל השלמות כי יקדמהו‬
‫ש־תואי השס בדבריס שהס שלתית לנו כי לא כל קנין‬
‫חסרון השל״ות ולולא החסרון לא יפיל עליו שס השלמות ולח‬
‫שהוא שלחות ימצא לכל בעל קנין כי הקניניס הנמצאיס‬
‫יגיעהו ומזה הצד לא יכול שס השלמות על השם יתברך כי‬ ‫לנעלי חייס והס שלמות להס לא ימצא באדס כ״א היה‬
‫מה שימצא בבעלי חייס מהשלחיות הנקייאיס קניניס ימצא‬
‫הוא יח‪:‬דך לא יוחס אלי! שוס חסרון ‪ ,‬ולזה אמר הרב שלא‬
‫לאדס היה האדס ב״ח כמיהס ואס היי התואריס אשר הס‬
‫״וחסו לו אהד מסיני השלמיות המיוחסים אלינו כיבנויקדימנו‬
‫חסרון אליהם שהם בכתנו והם בנו קצת קנינים וקצתם בלתי‬‫שלחיות לנו נמצאים בהשי״ת היה אדס כמוט ‪ /‬ולכן לא‬
‫קנינים כי היותם פנו בלתי קניניס מפני שהם בנו שכת‬ ‫יחוייב שמה שהוא שלמות בחקנו יהיה שלחות בחקו ! והיה‬
‫וביציאחם לשועל הס קצת קניניס והוא הפיעל גם שמהם‬ ‫אס אנחנו מחייבים לו דבר יהיה הריחוק ממנו בשני פנים‪,‬‬
‫האחד להיות כי כל מה שתחייבהו היא שלמות לנו ואינו‬
‫בהכרה בנו ליציאתם אל הפועל אבל הרוב צייצו ישארו שלמיותינו‬
‫בכה בלתי נשלמים‪ ,‬אמנם האל יתברך הוא בפועל תמיד נקי‬ ‫שלמות לו אבל הוא חסרון ‪ ,‬והשני שהוא אינו בעל דבר‬
‫אחי אבל עצמו הוא שלמיותיו כמו שביארנו ; וכאשר‬
‫מן החסרונות ולא ייוחסו לו אהד ממיני השלמיות המיוחסים‬
‫הרגיש כל אדס שא״א להניע להשגת מה שבכחני שנשיג כי‬
‫אלינו ‪ ,‬פירוש אהר בלשון קצר שהשלחיות כלם הס קצת קניניס‬
‫ולא כל קנין הוא שלם פי הרבה מהעדריס יותר כיובים‬ ‫אס בשלילה והשלילה לא תודיע מאמתת הענין אשר‬
‫מהקנינים כ׳ יותר טוב לאדם השלם שיא יקצה עשיית העול‬‫נשללהו ‪ /‬ביארו האנשים כלס העוברים והבאים שהשם‬
‫משאלו היה לו בקני; לעשות עול א"כ לא כל קנין ׳מנא לכל‬
‫יתעלה לא ישיגוהו השבלים ולא ישיג מהו אלא הוא‬
‫ושהשגתו הוא הלאות מתכלית השגתו ‪ ,‬שיכיר האדם במופת‬
‫בעל קנין שלם כי יש קצינים הסריס ותם נמצאים בבעל הקנין‬
‫שא״א שיהיה מושג ‪ ,‬ובזה יתקרב האדם אל הש״י בנזו‬
‫השלם היה הסר ולא היה שלם נעל הקנין שהונח שהוא שלם ;‬
‫מ אבל עצמו הוא שלמיותיו ‪ ,‬ר״ל אבל על דרך הארת עצמו‬‫שנתקרב תשה בהכירו שלא יוכל להשיגו ולמה שהדברים‬
‫הם בלתי מושגים לגו אס למיעוט מציאותם כמו ההיולי‬
‫יתברך הוא שלמיותיו ולא דבר המר ‪ :‬נ ולא ישיג מהו אלא‬
‫הייאשון והתנועה והזמן ונעלם ממנו לחוזק הראותו כמו‬
‫הוא ‪ ,‬ר״ל שלא ידע החל כי אס האל ‪ ,‬פירוש אהר שלא ישיג‬
‫שוס אדם עצמותו אלא שישיג שהוא נמצא לנד ז ס ושהשנתו‬‫שיעלם השמש להשיגו אדם שעיניו חלושים ‪ /‬לכן אתרו‬
‫הפיליכופים לא יעדר השגתו מחנו למיעוט מציאותו כי כל‬
‫הוא הלאות ‪ ,‬ר׳׳ל שהשגתו נו יתעלה הוא לבאי■ במופת שא״א‬
‫הפילוסופים אומרים כי נצחנו בנעימותו ונעלם ממנו לחוזק‬
‫שיהיה יודע מהותו יתעלה שמה שחין תועלת לשנות דבריהם ■‬
‫ע והננופלג הנאמר ‪ ,‬ר״ל הדבור החזק האמתי שנאמר נחל^‬
‫הראותו ‪ :‬ופכר האריכו בזה במה שאין תיעלת לשנותו ‪,‬‬
‫דבריהם‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ואין ‪-‬תועלת לשנות‬
‫‪,‬‬ ‫ר״ל שהפילוסופים האייפו בזה‬
‫י‬ ‫י‬
‫ואחר שהביא ראיה מהפילוסוכים הביא ראיה מכתבי הקזיש ואח׳כ ממאמר נמצא מרבותינו והוא מאמר מורה על יל‬
‫מה שאמר הרב והאריך הרב לבארו תכלית הביאור ‪ :‬והנה אמר בספר תהליס לך דומיה תהלה ‪ ,‬פירוש השתייןה‬
‫אצלך הוא השבח ‪ .‬וזה המרצת דפרים עצומה מאד בזה הענין ‪ ,‬הודיע לגו בזה כי כל דבר שאנחנו נאמר מתו‬
‫שנכוין‬
‫קרשקש‬
‫בל קני; ימצא לבל בעל קנין ‪ ,‬ריצה הנ ח שיס לו ע■׳ ר‪,‬ק י; ״שאם‬ ‫וביב־נל ובפועל הכתות ב טבע ואי; הקניניב והפעולות ב טבע ‪,‬‬
‫אנהנו בהוניט ״ ר השלמיות שהם קניניב אינו מחויב ‪..‬׳ני׳נו‬ ‫הרצו; בו שאנחנו מוביבעים מצד הברות עי‘ ה קניני ט ואי אנהנו‬
‫שר שנהיה משולייים מהם אם למונעים ואם למעו ‪u‬‬ ‫יחד קבלנו אותם לשי שאין קב'‘ ‪.-‬נו אותם ב טבע אבל מצר‬
‫ליגור כביו שיאמר ה ר׳ ם‪ ,‬ואין כל מ׳ שיע לו שלמות •‪.‬נח ואוי‬ ‫ההרגל והלמוד יגיע לצו השלמיוה שהט קניניס‪ ,‬ולוה אמר לא‬
‫בתנור‬
‫‪89‬‬ ‫&ט‬ ‫טורה נבובים חלק ראשון טרק גט‬
‫אמרו בלבבכם על משכבפם ורומו סלה ‪ ,‬וכבר ירעח אמרתם המפורסמת )אשר סי יתן והיו בל‬
‫המאמרים כמותה( ‪ ,‬ואני אזכרה לך בלשונה ‪ ,‬ואע״ם שהיא ידועה ‪ ,‬להעירך על עגיניה ‪ .‬אמרו ‪,‬‬
‫ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הנ ח ל הנבור והנורא האדיר החזק והאמיץ ‪ ,‬אמר ליה‬
‫‪,‬‬
‫סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך ‪ ,‬השתא ומה הני תלת האל ת דו ל הנבור והנורא אי לאו דאמרינהו‬
‫‪,‬‬
‫משה באורייתא‪ ,‬ואתו אנשי כנסת הנדולה ותקניגהו בתפלה אנן לא הוינן אמרץלהון‪ ,‬ואת אמרת‬
‫כו לי ה אי‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בו ^ שהיה לו אלפי אלפים דנרי ז ה ב‪ ,‬ומקלסין אותו בשל‬
‫בסף ^ והלא גנאי הוא לו ‪ .‬עד הגה הניע מאמר זה החם ‪ . T‬והסתכל תחלה שתקו ומאסו רבוי תארי‬
‫החיוב ‪ ,‬והתבונן איך הראה כי התארים אלו הונחו לשבלנו לבד ‪ ,‬לא אמרנום לעולם ולא ד ב מו‬
‫כרכר מ הם‪ ,‬ואמנם ם כאשר הצריך הכרח הדבור לבני אדם במה שיתרףם להם מעט ציור ‪ ,‬ב גו‬
‫שאמרו דברה תורה בלשון בני אדם ‪ ,‬שיתואר להם הבורא כ ^ מויזתיהם ‪ ,‬י תכליתנו שנעמוד על‬
‫המאמרים ההם ולא נקרא שמו בהם אלא בקראנו אותם כתורה לכד ‪ ,‬אמנם כאשר באו גם כן אנשי‬
‫‪,‬‬
‫כגסת הגדולה והם נביאים וסדרו זכרם בתפלה ‪ ,‬תכליתנו שנזסרם לבד ועקר זה המאמר בארו‬
‫ששני הכרחים נזדמנו כהתפללנו כהם ‪ ,‬האחד מפני שבאו כ חו ד ה‪ ,‬והשני סדר הנביאים התפלה בהם ‪,‬‬
‫ק ולולא ההכרח הראשון לא זכרנום ‪ ,‬ולולא ההכרח השני לא הסירוגום מסקומס ולא התפללנו בהם ‪,‬‬
‫י ואתה מרבה בתארים ‪ .‬הנה בבר התבאר לך גם כן מאלו הדברים שאץ בל מה שתמצאהו מן‬
‫התארים המיוחםים לשם כספרי הנביאים ‪ ,‬ראוי לנו שנתפלל בהם ונאמרם ‪ ,‬שהוא לא אמר ‪,‬‬
‫אלמלא דאמרינהו משה רכינו לא הוה יכלינן למיטחנהו ‪ ,‬אלא תנאי אחר ‪ ,‬ואמר ואתו אנשי כנס ת‬
‫הגדולה ותקגינהו בתפלה ‪ ,‬ואז מותר לנו• להתפלל בהם ‪ ,‬ולא במו שעשו הפתיים באמת ‪ ,‬אשר‬
‫המריצו בשבחים והאריכו והרבו דברים בתפלות חברום ‪ ,‬ומליצות קבצום ‪ ,‬להתקרב בהם לבורא‬
‫לפי מחשבתם ‪ ,‬יתארו הבורא בהם כתארים ‪ ,‬׳® אילו יתואר בהם אחד מבני אדם היה חסרץ בחקו ‪,‬‬
‫שהם לא הבינו אלו הענינים הנחלים והחשובים תדים משכלי ההמון ‪ ,‬ולקחו הבורא יתברך מדרס‬
‫ללשונותם ‪ ,‬ותארוהו וספרוהו ככל מה שיחשבוהו ראוי ‪ ,‬ויטריצו ‪ 6‬םבח בזה ״ עד שיעוררוהו להפעל‬
‫במחשבתם ‪ ,‬וכ״ש אם ימצאו כתוב בדברי נביא בזה יהיה הענץ מותר לו ע שיבואו לכתובים שצריך‬
‫לפרשם עכ״פ וישיבום לפשוטיהם ויגזרו מהם ‪ ,‬ויעשו להם סעיפים ויבנו עליהם מאמרים ‪ ,‬וירבה‬
‫התר זה אצל המשוררים והמליצים ואצל מי שיחשוב שהוא עושה שיר ‪ ,‬עד שיחברו דברים קצתם‬
‫כפירה גמורה ‪ ,‬וקצתם יש בהם מן השטות והפסד הדמיון ‪ ,‬מה שראוי לאדם א שישחזק עליו לפי‬
‫טכעו כשמעו ‪ ® ,‬ויבכהו עם התבוננות איך נאמרו הדברים ההם בחק הש״י ‪ ,‬ולולא חמלתי על הסרון‬
‫האומרים הייתי מגיד לך מהם מעט עד שתתעורר על מקום החטא בהם ‪ ,‬אלא שהם מאמרים‬
‫חסרונם נראה מאד למי שיבץ ^ וצ חך שתתבונן ותאמר ‪ ,‬אם היה לז!זון הרע והוצאת שם רע מרי‬
‫עצום ‪ ,‬כ״ש התרת הלשון כחק הש״י ‪ ,‬ותארו בתארים יתעלה מהם ‪ ,‬ולא אומר שהם מרי ‪ ,‬אבל‬
‫חרוןז וגדוף כשגגה מן ההמון השומעים ו ק הפתי ההוא האומרם ‪ ,‬אמנם מי שהשיג חסרץ המאטרים‬
‫ההם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫שנניין גז הגד‪ 5‬ה נמצא בו מעוזם אחד גיזקו ונ שקין גו‬ ‫הדברים ‪ :‬פ כאשר הצריך הכיח וכו׳ ‪ ,‬ר׳ל נאשר הוצרך‬
‫י ^ ת חסרק א' כ השתיקה יותר ראוי כמו שצוו השלמים‬ ‫והוכרח מרע״ה לדבר עם בני אדם מציאוחו יהעלה כדי‬
‫ואמרו אמרו ג לנ בכ ס על מ שנגכם ו מ מו סלה ‪ :‬ואחר‬ ‫שיעלה בידם מעע ציור ושיחאר להם שהבורא יתעלה נמצא‬
‫שהביא ראיה מ הנגיאי ס הביא ראיה השנית ממאמר שנמצא‬ ‫שלם נשלסיותיו וכו' ‪ :‬צ תכליתנו שנעמוד על המאמרים ההם ‪,‬‬
‫לחכמים ‪ ,‬וזהו אמרו וכבר ידעת ממאמרם המפורסם‬ ‫ר״ל תכלית ענינו הוא שנפסוק על המאמרים ההם ושלא לתארו‬
‫אשר אין בכל המאמרים כמותה מקביל למאמרים אחרים‬ ‫ית' בתארים ההם בשום צד אלא כאשר נקרא התורה וכו׳ ‪:‬‬
‫מ אג ח ת וממדרשות אשר יורו על הגשמות ועל תארים‬ ‫ק ולולא הכיח הראשון ‪ ,‬ר״ל שהוכרח מרע״ה לתארו יתעלה‬
‫נוספים באל ‪ ,‬ולכן אמר מי יתן אשר היו כל המאמרים‬ ‫בעבור ההמון לא היינו מתארים לו יתעלה ; ולולא ההכרח‬
‫השני ‪ ,‬ד׳׳ל והוא שנאו אנשי כנסת הגדולה ותקנו בחפלה לא‬
‫היינו מתארים לו יסב' גסארים ההם אלא נקראנו בחורה לגד ‪ :‬ר ואהה סיב ה גפאריס‪ ,‬ר״ל זהו מאמר ר׳ חדנא לההוא גברא ‪:‬‬
‫ש אלו יתואר נהס‪,‬ר'ל ואלויחואי בהסונו׳’ ; ת עד שיעוררהו להסעל במחשבתי נ״ל שלפי סחשגחם יעוילוהו יחעלה שיהיה‬
‫מתפעל מתשלותס ‪ :‬א שישחק עליו לסי מנעו ‪ ,‬ד״ל כשישמע אלו המאמרים הסחסיס הנפחדים ישחק מהם לסי פגע‬
‫המפורסם ‪ :‬ב וינכהו עם התבומוח ‪ ,‬י׳ ל אמנם כשיסבוגן לפי שכלו על אלו הסאסיים הפחותים יגכה איך נאמרו וכד ‪:‬‬
‫וכל‬
‫קרשקש‬
‫ו׳פיהיו יפלמוח נ ח » נסו יפהוא יזולסוה נחקנו ויהיה נעל כח‬ ‫בהנרח שתנא סן דכה אל הפ תל אנל אפשר יפי׳פאר על‬
‫שיהיו שלימוהיו פעם בנה יפעס בפועל כמו שהוא בחוקנו‬ ‫חסרונו אם לטונעים אם למעט לסוד ‪ ,‬ולוה צריך להרחיק ממנו‬
‫וחלילה לו שחיפגתו הוא הלאוה נטו שאמר נבונות באלהיוח‬ ‫התארים משני אלו הפנים שתחייב לו שיחיו נוספים על עצמו‬
‫‪23‬‬ ‫כג‬ ‫]מורה נ מ כי ם חי א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק נט ם‬
‫ההם ויאמרם ^ הוא אצלי מכלל מי שנאמר ב הם ויחפאו מ י ישראל דברים אשד לא כן על ה׳אלהיה ם‬
‫ונאמר ולדבר על ה׳ תועה ‪ ,‬ואם תהיה ממי שיחום על כבוד קונו אין צריך לך שתשמעם בשום‬
‫פנים ‪ ,‬כל שכן שתאמרם ‪ ^ ,‬וכל שכן שתעשה כמותם ‪ ,‬וכבר ידעת שעור א שמת טי שיטיח‬
‫דברים כלפי מעלה ‪ ,‬ואץ צריך לך בשום פנים שתכנים עצמך לתארי השם בחיוב להגדילו ב מח שבתך ‪,‬‬
‫י ולא תצא ממה שסדחהו אנשי כגס ת הגדולה ב תפלו ת ובברכות ‪ ,‬ובזה די לפי ההכרח ויותר מדי‪,‬‬
‫כמו שאמר רבי חגינא ‪ ,‬א מנם שאר מה שבא בספרי הנביאים יקרא יז בעבור עליו״ אבל יאמינו בו‬
‫מה שכבר בארנו שהם תארי פעולותיו ‪ ,‬או להורות על שלילת העדרים ‪ ,‬י וזה הענין נם כן לא‬
‫יפורסם להמון ״ אבל זה הטין מן העיון ראוי ביח ‪T‬ים אשר הנדל ת הבורא אצלם אינה שיאמרו‬
‫מה שאין ראוי‪ ,‬אבל שישכילו כ מ ה שראוי ‪ .‬ונשוב אל ה שלמת ההערה על דבר ר׳ חנינא וחכמותיו;‬
‫לא אמר ‪ ,‬משל למלך שהיו לו אלך אלפים דנרי זהב ומקלסין אותו ב מא ה רנרים ‪ ,‬שהיה מורה‬
‫על זה המשל על ששלטיותיו יתעלה יותר שלמות ז מאלו השלמיות אשר יוחסו לו ‪ ,‬רק הם ממינם ‪,‬‬
‫ואין הענין כן כמו שבארנו ב מופ ת ‪ ,‬אבל חכמ ת זה המשל הוא אמרו דנרי זהב ומקלסין אותו‬
‫כשל כ ס ך ‪ ,‬להורות שאלו אשר הם אצלנו שלמויות ‪ ,‬אין אצלו יתברך ממינם דבר ‪ ,‬אלא כולם חסרון‬
‫בחהו ‪ ,‬כמו שבאר ואמר בזה המשל ‪ ,‬והלא גנאי הוא לו ‪ .‬הנ ה כבר הודעתיך שכל מה שתחשבהו‬
‫מאלו התארים לשלמות ‪ ,‬הוא חסרץ בחקו יתעלה כשיהיה ממין מה שאצלנו ‪ ,‬וכבר היישירנו שלמה‬
‫א ה הענין כמה שבו די ואמר ‪ ,‬כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ‪5‬‬
‫פ ר ק ‪ D‬אנ י רוצה למשול לך משלים בזה־ הפרק תוסיף ב הם לדעת שראוי להרבות תאריו ב שלילות‪,‬‬
‫י* ותוסיף ב הם הרחקה מ ה א מנ ת תארי החיוב לו יתברך ״ הנה שאיש אחד ה ת א מ ת‬
‫א‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ג וכל שרן שתעשה כמותם ‪ ,‬ר״ל חמשה שיר ומליצות כמותם‬ ‫כיוותו ‪ ,‬והנה ביאר הרב כל חלקי המאמר ביאור נפלא לא‬
‫עליו יתעלה ‪ :‬ד ולא תצא ממה שסדרו ‪ ,‬ר״ל שלא תצא ממה‬ ‫יסבול המחלוקת ולא שלא כיון אמרו ; ואמר החכם ר׳‬
‫שסדרו אנשי כנסת הגדולה כי באותם שסדרו די ויותר מדי ‪:‬‬ ‫משה הנרבוני כי אמרו משל למלך שהיה לו אלן דינרי זהב‬
‫ה בעבור עליו ‪ ,‬ר״ל כשירצה לקרוא נביא אסד נדרך קריאתו‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬שזה בעצמו מורה על התוארים אלא שאינם ממינם‬
‫יוכל לומר החאלים הכתוניס בנביא ההוא לא נצו אתר ‪1‬‬ ‫וזה הפו האחת ‪ :‬ו א מ ר זה החכם כי דברי הרב דרך שלילה‬
‫ואחר להורות שהם אשר אצלנו שלחיות אין אצלו ממינם‬
‫ו וזה הענין נ״כ לא יפורסם ‪ /‬ר״ל סה שאמרו שהתארים שאמרו‬
‫הנביאים אינם אלא תארי הפעולות או שלילות ההעדרים אין‬ ‫דבר‪ ,‬והשמיע‪-‬בחכמה המשל שהיו לו ואמר חכמת זה המשל‬
‫ראוי שיפורסם להמון; ז מאלו השלמיות אשר ייוחסו לו‪ .‬ר״ל‬‫אמרו דינרי זהב וכל זה כפי עומק חכמתו וכוונתו להישיר‬
‫שאלו תאמר המשל ומקלסין אותו במאה דינרי זהב היה מורה‬ ‫אומתנו אל האמת ‪ ,‬והחכם אמר כי תארי הבורא הנמשלים‬
‫ששלמיותיו יתעלה הם יותר מאותם שאנחנו מייחםיסלו‪.‬אמנס‬ ‫לדינרי זהב בזה המשל הם תארי פעולות שאמר הרב כי‬
‫הס ממין אחר לפיכך אמר המשל ומקלסים אוחו נשל כסף וכו׳‬ ‫הס מורים על שלמות בחוחלע בתארי השלילה ואם אינם‬
‫כמו שביאר בפרק כ״ו שאי אפשר שיהיה דמיון ביניהם ‪ ,‬וזה‬ ‫תאריו באמת ‪ ,‬ותוארי הצירוף אשר אמר הרב שראוי שיקלו‬
‫הפרק רומז לענין התפלה ושאין ראוי להרבות בתאריו יתברך‬ ‫בתאר הבורא בס ולפ׳׳ז אין מבוא לדקדקו ‪ ,‬וגם כי מאמר‬
‫וראוי למעע אותם כפי היכולת ;‬ ‫הרב את אצלו ממינם יחוייב שיהיה אצלו זולת מינם והם‬
‫פ ל ק ‪ D‬א ותוסיף נהם הרחקה‪ ,‬ר״ל בשלילות תדע ההבדל‬ ‫דינרי זהב‬
‫אטר שם עוב הדבור ההלצי וההמשלי לא יכוין שיהיה‬
‫נאות עם הדבור המופחי ‪ ,‬ולמה שהמשל הוא הלציי והמלך יתואר במה שהוא מלך נמה שיש לו תוארים אלא‬
‫שהם דינרי זהב ‪ ,‬והמקלסו יקלסהו בשהס של כסף שגנאי הוא לו ‪ ,‬כן במה שאנחנו מקלסים להש״י הוא גנאי לו‬
‫שאין אנחנו משיגים ממנו שום דבר וכל מה שאנחנו מקלסים אותו כאלו הוא נעדר ממנו והשי״ת ישיג מעצמו דברים עם‬
‫שכלם באים לדבר אחד ישיג עניינים משונים וישיג מציאותו והנהגתו לעולם והוא נשפע ממנו וכ׳ז למלך לבדו לא לאחר‬
‫עמו‪ ,‬ולכן היה המשל נאות לנמשל עם שהיה דבור הלציי ‪ ,‬והבן אמ־ו סיימתינהו לכלכו שבחיה דמרך ‪ ,‬כי התלמיד‬
‫חשב שהוא סייס ואמר לו רבו שלא די שלא סייס שאפי׳ לא התחיל לשבח ולהודות וכ״ש כי השבח אשר שבח והודה‬
‫הוא גנות וכל הדברים אשר אמר אינם נמצאים בהש״י והוא היה מעיד עדות שקר עליו יתעלה ‪ ,‬ומה המרין הרב‬
‫באתרו ולא תאחר שהם מרי אכל חרוף וגדוף בשגגה מן המון השומעים ‪ ,‬וחן הפתי ההוא האומר‪ ,‬אמנם מי שהשיג חסרון‬
‫המאמרים ויעתיקם ויקבלם הוא אצלי מכלל אשר נאמר בהם ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם ונאמר‬
‫ולדבר אל ה׳ תועה ואם תהיה מתי שיחוס על כבוד קונו א"צ שתשמעם בשום פנים כ״ש שתאמרס כ״ש שתעשה כחותם‪ .‬מכל‬
‫זה הפרק יתבאר שכל תה שתחשבם באלו התארים שהם שלמות שהם חסרון בחקו כשיהיה ממין מה שאצלנו‪ ,‬וככר הזהיר‬
‫שלמה בזה הענין במה שבו די ואמר כי האלהים בשתים ואתה על הארן על כן יהיו דבריך מעטים ;‬
‫פ ר ל ! ‪ D‬אני רוצה למשול משלים בזה הפרק וכו׳ ‪ .‬למה שהרב אמר בפרק אשר קדם כי כל מה שיוסיט‬
‫בתוארי‬ ‫*‬
‫קרשקש‬
‫משיג אתכלית מה שיצוייר לבני אדם שישיגוהו זמי שאא י ו ‪,‬‬ ‫בחתימת המאמר נתאיים ‪ ,‬אמר האוהב הגדול הלאות מהשגת‬
‫שהלאות הכרה' במוםת אשר וכרנוהו הוא סכל והם האנשים‬ ‫השם השגה אך בני אדם כלם לואים בהשגתו אבל אשר ידע‬
‫נכלל מלבד החסירים והנביאים וחנמים המומבעים בחכמה ‪:‬‬ ‫במופת הטאוסת המנע השגתו הוא יורע משיג ‪ ,‬רוצה לומר‬
‫פרק‬
‫צ ‪90‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרלן ס‬
‫לו שההפ״נה נ ם צ א ת ‪ ,‬ולא יידע זה ה שם על ס ה הוא נופל ״ א ם על עצם א חד או על טכץד‪, .‬‬
‫ואחר כן ה תב אר לאיש אחר שאינה מקרה ‪ ,‬ואח״ב ה ת ב א ר לאיש אחר שאינה בעל חי ‪ ,‬ואחר כן‬
‫ה תב אר לאחר שאינה םח צב ‪ ,‬ואח״כ ה תב אר לאחר ב שאינה צ ם ח םחובר לא ‪ , p‬ואחר כן ה ת כ א ר‬
‫לאחר שאינה גון‪ 6‬אחד )>(( מחובר חכור טבעי ‪ ,‬ואחר ‪ p‬ה ת ב א ר לאחר שאינה ב על ת צורה שטוחה‬
‫כקרשים והדלתות ‪ ,‬ואחר מ ה תב אר לאחר)נ ^ שאינה כ ח רי ת ‪ ,‬ואחר מ ה תב אר לאחר שאינה חדודית ‪,‬‬
‫והתבאר לאחר שאינה ענולה ולא ב ע ל ת צלעות שוות ‪ ,‬ו ה תב אר מ»חר שאינה מק שה ‪ ,‬הנ ה הוא‬
‫מבואר שזה האחרון במעט שהניע לציור הספינ ה כטי ט ה שהיא באלו התארים השוללים ‪ ,‬וכאלו‬
‫הושוה למי שציירה שהיא נשם מעץ חלול ארוך מחובר מעצים ר בי ם‪ ,‬אשר ב בר ציירה ב ת ארי‬
‫החיוב ‪ ,‬אמנם הקודמים אשר המשלנו ב ה ם בל אחד מ ה ם יותר רחוק מציור הספינ ה מאשר אחריו ‪,‬‬
‫עד שהראשון במשלנו לא <דע רק השם לבד ‪ ,‬הנ ה בן יקרבוך תארי השלילה לידיעת השם י תברך‬
‫והשנתו ‪ ^ ,‬והשמד מאד שתוםיןו שלילת מ ה שתשלול ב מו פ ת ‪ ,‬לא שתשלול בדבור בלבד כי כ ל‬
‫אשר ת ת ב א ר לך ב מופ ת שלילת דבר שיחשב מציאותו לשם ממנו ‪ ,‬תקרב אליו טדרנה בלא ס פ ק ‪.‬‬
‫וכאלו הפנים היו אנשים קרובים אליו מאד ‪ ,‬ואחרים ב ת כלי ת הרוחק ‪ ,‬לא שיש לשם מקום ויקרב‬
‫אליו האדם וירחק ממנו ‪ ,‬כמו שיחשבו עורי העינים ‪ ,‬י והבן זה מאד יי ודעהו והיה בו שטח ‪ .‬הנ ה‬
‫בבר ה ת ב א ר לך הדרך אם תלך ב ה תקרב אליו יתעלה ‪ ,‬ולך ב ה א ם ת ר צ ה ‪ ,‬אמנם תארו ‪ W‬ה‬
‫במחייבות יש בו סבנה נ ח ל ה ‪ ,‬בי כבר ה תב א ר י שבל מ ה שנח שבהו שלמות ‪ ,‬אפילו א ט היה השלמות‬
‫ההוא נמצא לו ‪ ,‬לדעת האומרים בתארי ם י שאינו ט מק ה שלמות אשר נח שבהו ‪ /‬אבל ב ה ש ת ת ף‬
‫השם יאמר לבד כפי מה שבארנו ‪ ,‬הנה בהכרח י׳ ת צ א לענין השלילה ‪ ,‬שא ת ה אם ת א מר יודע ב מדע‬
‫אחד ‪ ,‬ובמדע ההוא שאינו מ שתנה ולא מ תרב ה ‪ T‬ע הדברים הרכים המ שתנים התדירים להתחד ש ‪,‬‬
‫מבלתי שיתחדש לו מדע ‪ ,‬וידיעתו בדבר קודם היותו ואחר היותו נ מ צ א‪ ,‬ואחר העדרו מן המציאות‬
‫ידיעת‬
‫שם טוב‬ ‫אשוח‬
‫הנדול אשר נין תארי השלילה והחיוב והחסרונות והסנטת נתוארי השלילה ה ס מחקרביס אל השם מ פי ‪ ,‬רצהלנאר‬
‫מתארי החיוב ‪ /‬ס״א ותוסיף במשלים שאמפיל לך ההרחקה נזה הם׳ איך העגין נזה שהוא עמוק וקשה שהשלילה יניא‬
‫המתחייבת מהאמנת חארי החיוב ; ב שאינה צמח מחובר לט ידיעה נהש*י ולפן מייז משל נפלא מהספינה כי נידיעת‬
‫לאין ‪ ,‬ר״ל מפני זה אמר זה התנאי שאינו מחובי לאיז כ• שלי ‪ 6‬ת רנות ממנה יודע מה היא ני כידוע פאינה מקרה‬
‫באמח הוא מצמח נעקר ממקום נדולו ‪ :‬ג והשמר מאד שהוסיף ושאינה מקור ושאינה ב«ח ואינה צמח מחובר נארן ואינה‬
‫וכו׳ ‪ ,‬ר״ל כשאני אומר שכשתשלול ממנו יתברך דני שתחקיב גון מחובר תנור טנ עי ואינה נעלת צורה פשוטה ‪ ,‬ואחר‬
‫אליו ‪ ,‬זהו אס תדע במופת חייוב מה ששללס ממע ‪ ,‬לא נן יתנאר שאינה נ דו ח ושאינה עגולה ולא בעלת צלעות‬
‫שתשלול ממנו יחברך בדבור לבד כי זה איר כלום ‪ :‬ד והנן שוות ויתבאר לו שאינה מקשה ‪ ,‬הגה מבואר שהגיע‬
‫זה ודעהו והיה בו שמח ‪ ,‬ר״ל שתבין מה שאמרתי שלא תהיה לציור הספינה במה שעליו אלו התארים השוללים וכאלו‬
‫הקריבה בו יתעלה אלא בשוללות לא בתוארי החיוב; ת ודעהו‪ ,‬הושגה בשהיא גשם מען חלול ארוך מחובר מעצים אשר‬
‫י״ל שאתה תתעסק בחכמות כדי שתשלול מסט יחעלה השלילות נבר ציירה בתארי החיונ ‪ :‬ואמנם כשצייר אחד מהתוארים‬
‫במופת‪ /‬ותהיה שסח מזה שאמרתי לך שבידיעת החכמה תהיה הקודמים נמשלנו בהם כל אחד מהם רחוק מציור הספינה‬
‫קרוב אליו יתברך במה שאפשר ‪ :‬ו שכל מה שנחשבהו שלמות ‪ ,‬מאשר אחריו עד שהראשון במשלנו לא ידע רק השם בלבד ‪,‬‬
‫ר״ל כבר בארנו שכל מה שנחשבהו שלמות נחקנו אינו נמצא הנה כן יקרבון■ תארי השלילה לידיעת השם יתעלה ‪ :‬והשמר‬
‫השלמות ההוא בתקו יתעלה ; כי השלמות ההוא ניוחם אליו מאד שתוסיף שלילה מה שתשלול במופת לא שתשלול בדבור‬
‫יתעלה הואחסרון‪ ,‬ואפילו אם נאמר שהיה השלמות ההוא בלבד ‪ /‬כי הראשק קרוב להשיית והשני רחוק ממט ‪ .‬ובאלו‬
‫בחקו יתעלה כמו שיחשבו בעלי התארים עדין תהיה סחוייב הפנים היו האמויס קחבים אליו נמו שרמזט במעמד‬
‫שתשלול ממנו יתעלה הענין שחשבתו נו שלמות ‪ :‬ז שאינו מסין הנבחר ‪ ,‬והיו משה ושלמה קרובים אליו ונגשים אליו בצד‬
‫השלמות ‪ ,‬ר״ל כי ידוע הוא לפי האמת שאין השלמות אשי השלילה כמו שאמר ומפה נגש אל הערפל ‪ :‬ואמרו והבן‬
‫נחשבהו בו יתעלה ממין שלימוחנו ‪ :‬ח תצא לענין השלילה ‪ ,‬זה מאד ‪ ,‬רומז שתבין ני בשלילות אנו מתקרבים אל השם‬
‫אע״פ שתחייב לו יתעלה אי זה שלמות עדין תצערך לומד שאין ובלבד שתהיה במופת ‪ :‬ואמרו ודעהו רומז באמרו ומשה‬
‫בו שמח‬
‫‪ ............‬כ י לא יחשוב‬ ‫הערפל ‪ .‬ואמרו והיה‬
‫‪...........................‬‬ ‫נגש אל‪...........‬‬
‫‪.‬‬
‫שהקרוב אליו צריך לנבואה ולא יהיה אפשר לחכם להגיע אליו ‪ /‬אכל הוא דרך מופתי השיגו שלמה בחכמתו וישיגוהו‬
‫השנמיס מן החכתיס ‪ /‬וזה אמרו הנה כבר התבאר לך הדרך אשר אס תלך בה תקרב אליו ותלך בה אס תרצה‬
‫כי הרשות נתונה ולא נאחר עליה כל מי שלא חס על כבוד קונו ראוי שלא נ א לעולם< אמנם תארו יתעלה נמחייבות‬
‫יש בו סבנה גדולה ‪ /‬ואח״ז ביאר שאפי׳ האומרים בתואריס שיחוייב שיאיזיס ‪ /‬ושאינם מחיו השלמות אשר נחשבהו אגל‬
‫יאמר נשתוף ‪ ,‬יצא אדם לענין השלילה בהכרח ‪ /‬והמשל נזה שאנחנו אומרים שהשם ית׳ יודע במדע אחד ובמדע‬
‫שאינו מתרבה ואינו משתנה ידע דברים המשתנים התדירים להתחדש מכלתי שתתחדש לו מדע ידיעתו נדבר קודם היותו‬
‫ואחר‬
‫קרשקש‬
‫מתרחבת מגד אתר ותכלה מנד האחר גדודוד עב כנקודה ‪.‬‬ ‫פ ר ה ‪) D‬א( מחובר חכור טבעי ‪ .‬יחנה גז ה שלא יתיה טפועל‬
‫והיותר‬ ‫אדם ‪) .‬נ( שאינה בדורית ‪ ,‬רמה בזת שיהית‬ ‫י‬
 ‫מורה נבוטם חלק ראעון פרק ס‬
‫ידיעה אהת אין שנוי כ ה ‪ ,‬הנ ה כבד גלית שהוא יודע לא במדע כמדענו ‪ ,‬וכן'׳תחייייב עדווא נמצא ולא‬
‫כענין המציאות בנו ‪ ,‬הנה ט כבד ב א ת בשוללות ב הכ ר תו ל א עמדת על א ט ת ת תאד ע צ ם; אבל ע מד ת על‬
‫הרבוי ‪) ,‬נ( והיותך מאמין שהוא עצם אהד יש לו תארים נסבלים ״ שאלו תח שוב לחייבם לו א ת ה‬
‫תרחיק מהם הדמיון באלו התארים הידועים אצלנ;וא״נ אינם ממינם ‪ ,‬ובאלו הוציאך העיון בהיות התארים‬
‫שאמרת שהאל יתעלה נושא אחד ינשאו עליו קצת נשואים ‪ ,‬לא הנושא ההוא כאלו הנושאים ולא‬
‫הנשואים ההם כא‪',‬ו הנשואים ‪ ,‬י ויהיה תכלית ה שגתנו בזאת האמונה השתוך לא דבר אחד ^ ג כי‬
‫כל נו׳מא בעל נשואים כלא ספק ‪ ,‬והוא שנים כנדר )ד( ואם הוא אחד כמציאות ‪ ,‬כי ענין הנושא‬
‫בלתי ענין הנשוא עליו^ והנה יתב אר לך בפרקים מזה המאמר המופ ת על המנע ההרכבה בו י ת ע ל ת‬
‫אבל הפשיגיות הגמורה כ ת כלי ת האחרונה ‪ ,‬ואני אומר שהמחייב תארים לאל יתברך מקצר בה שגתו‬
‫או נרטתף או השיגו בחלוף מה שהוא ‪ ,‬אבל אומר הרהיק מציאות השם מאמונתו והוא לא ירניש ‪,‬‬
‫וביאור זה כי המקצר בה שגת א מ ת ת דבר אהד ^ ל הוא המשיג קצתו ויסכל קצתו ; כמי שישיג מענין‬
‫האד ם חיובי החיות ולא ישיג חיובי הדבר ; והשם יתעלה אין רכוי כ א מ ח ת מציאותו שיובן ממנו דבר‬
‫ויוסכל דבר א חר‪ ,‬וכן המ שתף לענין אחר ט הוא אשר )ה( יצייר א מ ת ת ע צ ם אהד כפי מה ש הו א‪,‬‬
‫וחייב‬
‫אפודי‬ ‫שים טו ב‬
‫שלימותו כשלסוחנו ויצפרך פיבא לענין השלילוה ז ט כבר‬ ‫ואחר היותו נמצא ואסר העדרו מן הוזציאמ כידיעה אחת‬
‫אין בה שנוי ‪ ,‬הנה כבר גלית שהוא יודע ולא במדע כמדענו ‪,‬‬
‫באת בשוללות בהכרח וכו'‪ ,‬ר״ל כבר הוצרכח לבוא אל השוללות‬
‫בהכרח ‪ ,‬כי אהה תצערך שתאמר שאין ידיעתו כידיעתנו‬ ‫וכן התחייב שהוא נמצא ני אתה תאמר שהוא נמצא ולא‬
‫כענק המציאות בנו ‪ ,‬כי המציאות בנו המהות זולת המציאות‬
‫ושלא תשתנה ברבוי הידועים ‪ ,‬וא״נ מה שרצית לחייב לו יתעלה‬
‫והוא מה שאמרת שהוא יודע במדע לא תוכל לעמוד על‬ ‫והמציאות בנו היא סבה שיהיה המהות ‪ ,‬ובו ית׳ המציאות‬
‫העאר ההוא אבל תאמר שאין מדעו כמדענו וזהו ענץ השלילות‬‫והמהות הוא א׳ ולא נמצא במציאות הנה כבר באת בשוללות‬
‫בהכרח ‪ :‬והאומרים בתוארים לא לבד לא עמדו על אמתת‬
‫ואם כן לא הרוחח מאומה בחייב לו תאר עצמי ‪ ,‬אבל עיעך נזק‬
‫והפהד שאחר אשר חארת לו ית' יודע יהיה תאר חיובי והתאר‬ ‫התואריס ולא ידעי אותם אבל יצאו לנע רה ועמדו על‬
‫ההוא נשוא על המתואר ויגיע אל שיהיה הוא יתברך נושא‬ ‫הרבוי ‪ ,‬והיותך מאמין שהוא עצם אחד שיש לו תואריס‬
‫התארים ; י ויהיה תכלית השגתנו בזאת וכו' ‪ ,‬ר״ל התכלית‬‫נסכליס שאלי תחשוב לחייבם לו אתה תרחיק מהם הדמיון‬
‫שיהיה לך כשתהייב לו יתברך אי זה תאר עצמי שתאמר‬ ‫א״ב כשתאמר שיש לבורא יתעלה תוארים נוספים ע״ע לא‬
‫שהוא יתעלה נושא אינו כשאר הנושא ויש בו נשוא אינו‬ ‫הרוחת מאומה בחוייב לו תאר עצמי אבל יגיעך בזה הפסד‬
‫כשאר הנשואים ויהיה הענק נשמות משותפים לא דבר אחר;‬ ‫שאחר אשר תארת לו יהיה לו תואר חיובי והתואר ההוא‬
‫נ כי כל נישא וכו' ‪ ,‬ר״ל מפני מה יש סבנה במחייבות לסי‬‫לא ידעת ממנו מאומה א״פ החושבים שימצא לו יתעלה‬
‫ש ‪ b‬נושא הוא בעל נשואים בהכרח והנושא והנשוא הס שנים‬ ‫תוארים רבים ובידיעת אותם התוארים הידועים בהם‬
‫בגדר ואע׳ס שבמציאות הוא אחד ‪ ,‬ואש נאסר בו יתעלה‬ ‫יהיה אמת לא ידעו מאומה אבל הוא מחוייב להאמין שהוא‬
‫נושא ונשוא כאשר חשבו יביא אל שיהיה הוא יתברך מורכב‬ ‫עצם אחד יש לו תואריס נסכלים שאף שתחשוב לחייבם לו‬
‫הוא המשיג קצתו וישכל קצתו ‪ ,‬ר׳ל סכלות‬ ‫‪b‬‬ ‫אתה תרחיק מהם הדמיון באלו התואריס הידועים אצלנו‬
‫וזה שקר ‪:‬‬
‫העדרי ‪ :‬מ הוא אשר יצייר אמתת עצם אחד ‪ ,‬ר״ל שאמתת‬ ‫וא״כ אינם ממינם וא"כ ישובו לשלילה ויבאו לכפירה ‪.‬‬
‫המשתתף הוא שיאמר שם אחד עצמי נדבר אהד והשם ההוא‬ ‫וכאלו הוציאך העיון בחיוב התוארים שאמרת שהאל ית׳‬
‫יאמר לעצם אחר ‪ ,‬הגע עצמך כס ההי הנאמר באדם וישותף‬ ‫הוא טשא אחד ינשאו עליו קצת נשואים ‪ ,‬ואחר שאין דמות‬
‫בו הסוס והחמיר ‪ ,‬וח'כ לפי דעת הרב שם משותף לא יאמר‬ ‫לו עם שום נמצא יחוייב שתאמר שהנושא ההוא איני כמו‬
‫אלו הנושאים ולא אלו הנשואים כאלו הנשואים ; ויהיה‬
‫אלא שיהיה הענין המשותף בשניהם ענין עצמי לא ענין מקרי ‪/‬‬
‫וזה קשה לי כי כבר יאמר כי האדם והשלג משותפים בלבנות‪,‬‬‫תכלית השגתנו בזאת אמונת השתוף לא ד״א ‪ ,‬ני השמות‬
‫ואפילו יאסי שהם אחדים בלבנות וכמו שתתבאר במה שאחר‬ ‫המשותפים לא יגשאו בהסכמה והם בתכלית הריחוק ‪ ,‬ולכן‬
‫היה ענינו בידיעת השחות המשותפים לא דבר אחר עם‬
‫שהתחייב מזה שיש בזה סכנה גדילה‪ ,‬כי כל נושא הוא בעל נשואים והיא שנים בגדר ואם הוא אחד במציאות כי ענין‬
‫הנושא בלתי ענין הנשוא עליו ‪ ,‬והתנאי־ במופת שזה שקר שהוא יתעלה נמנע ההרכבה אבל הוא פשוט בתכלית‬
‫הפשיטות ‪ ,‬הנה כבר התבאר כי האומרים בתארים יחוייב שישובו אל ענין השלילה ‪ ,‬ולא ידעו בו דבר ‪ ,‬ויבאו אל‬
‫הכפירה כי יראו שהשם יתעלה הוא מורכב וההרכבה שקר עליו יתעלה ‪ :‬ואחר זה רצה הרב המורה לבאר שהמחייב‬
‫התוארום לאל לא לבד הוא כופר בחשבו שיש לו תוארים אבל הוא כופר שמכחיש מציאות הבורא ‪ ,‬וזהו ענין דק‬
‫פילוסופי מאד ‪ ,‬וראשונה הניח כי כבר ימצאו אנשים על שלשה פנים או מקצר בהשגת השם או משתף בהשגתו או‬
‫השיגו בחלוף מה שהוא ‪ ,‬והמקצר בידיעה הוא המשיג קצתו ויסכל קצתו ‪ ,‬כמו האדם הוא חי מדבר וישכיל האדם‬
‫הסוג ולא ישכיל ההבדל ! והמשתף הוא אשר יצייר אמתתו עצם אחד על מה שהוא עליו וחייב באמתת ההוא לעצם‬
‫אחר‬
‫קרשקש‬
‫ואם היא נ־האהדת עם הנושא אינה עצם הנישא ‪ ,‬יי השכל‬ ‫)ג( והיותו מאמין שהוא עצם אחד ‪ .‬הניוצה נוח אחר שאמה‬
‫ממבעו שיבדיל בין הדברים המתאחרים במציאות אל הרנרים‬ ‫אומר יודע לא במדע במדענו וכן רציאוהו י‘ א כעני; המציאות‬
‫אשר הורכבו מהם אם ייא יוברא במציאות ‪ ,‬וכן יבדיל בין החומר‬ ‫בצו וייא חכמתו כחכמתנו ; )ד( ואם הוא אהד במציאות ‪■ .‬רצה‬
‫והצורה ו־פשיט הצורר‪ .‬מהחומר בלתי צורה ‪) :‬כ( יצייר אמתח‬ ‫נזה החכם שההכמה צשואה בו וחכמתו עמו והוא ארד במציאות‬
‫עצם‬ ‫שגים בגדר ני גו ר החכמה‪ .‬שהיא נשואה בלתי ג ו ו הנושא‬
‫צא ‪91‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק‪D‬‬
‫וחייב באמתות ההוא בעצם לעצם אחר ‪ ,‬ואלו התארים ל»י דעת טי עיו מ ב ם אינם עצם האל ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל ענינים נוספים על העצם )ו( וכן עוד ^ אשר ישיג הדבר בחלוף מה שהוא אי אפשר בהכרח‬
‫‪,‬‬
‫טבלתי שישיג מטנו דבר אחד נ ט ה שהוא אמנם טי שיצייר שהטעם כסות איני אומר •«הוא צייר‬
‫הדבר על חלוף מה שהוא ‪ /‬אכל אומר סכל מציאות הטעם ולא ידע זה השם על מה הוא נופל ‪,‬‬
‫^‪1‬גת האלוה והרחוק מידיעתו‬ ‫ם חה עיון דק מאד והבינהו ‪ .‬ולפי זה הביאור ת ת בי המקצר‬
‫הוא אשר לא תתבאר לו שלילות ענין מן הענינים אשר התבאר לזולתו שלילתם ממנו < א״ב כל מי‬
‫‪,‬‬
‫שמעט שלילותיו ת א מתר מקצר ההשנה במו שבארנו כראש זה הפרק ‪ ,‬ע אמנם אשר יחייב לו‬
‫תאר לא ידע דבר רק השם ל כ ד‪ ,‬כ י הדבר אשר ידמה שנפל עליו זה השם הוא ענין בלתי נמצא‪/‬‬
‫אבל בדוי שקר‪ ,‬ובאלו הפיל זה השם על ענץ נעדר שאינו במציאות דבר שהוא כן‪ ,‬והמשל בו‬
‫שאדם שמע נ שם הפיל ‪ ,‬וידע שהוא בעלי חיים ״ ® וכקש לדעת צורתו ואמתתו ‪ ,‬ואבר לו הטועה‬
‫או המטעה‪ ,‬הוא כעלי חיים ‪ ,‬בעל רגל א ח ת‪ ,‬ושלש בנפים ‪ ,‬עומד בעמק הים ‪ ,‬גשמו בהיר ‪ ,‬ולו‬
‫פנים רחבים כפני האדם וצורתו ותמונתו ‪ ,‬וידבר כאדם ‪ ,‬ופעם יעוף באויר ופעם ישוט כדג ‪,‬‬
‫ואיני אומר כי זה צייר הפיל בחלוף מה שהוא ‪ ,‬ולא שהוא מקצר בהשגת הפיל ‪ ,‬אכל אומר שזה הדבר אשר‬
‫ידמהו בזה התאר בדוי שקר ואין כמציאות דבר שהוא כך ‪ ,‬אבל זה דבר נעדר קרא לו שם ד ב‪ -‬נמצא‬
‫כעזניה נפלאה ‪ ,‬וסוס אדם ‪ ,‬וביוצא כזה מן הצורות הדמיונות אשר הושם להם זה השם מן הנמצאות‪,‬‬
‫אם שם אחד או שם מורכב ‪ * ,‬וכן הענק הנה כשוד• ‪ ,‬וזה בי השם ישתכח שמו הוא נמצא בא‬
‫המופת על מציאותו ‪ ,‬שהוא מחוייב שמתחייב מ ח ^ ב המציאות הפשיטות הגמורה כמו שאבאר ‪,‬‬
‫אמנם היות העצם ה ת א הפשוט המתייב המציאות כמו שנאמר נ על תארים וענינים אחרים ישיגוהו‪,‬‬
‫הוא דבר בלתי נמצא בשום פנים כמו שהתב ^“ במופת ‪ ,‬וכשנאמר שזה העצם הננךא א ‪6‬ןז על‬
‫ודד‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הפנע נעט! אחד ולב‪ :‬נ אשל ישיג הדנר נחלוף מה שהוא ‪ ,‬אמר ‪ ,‬כאלו תאמר שהאדם ישכיל מהאדם שהוא חי מדנר‬
‫י׳ל שגדל סי שישיג הדנל נחלוף מה שהוא הוא שישיג קצתו זיחשוכ שהב׳׳ח ג״כ קצת מדכר כי י שתן מהות אחד למהות‬
‫נאמת וקצתו סכליח קגיני ‪ :‬ס וזה עיון דק ‪ ,‬ל*ל לנאל אחר ‪ :‬ומי שישיג הדבר נחלוף מה שהיא ישיג קצת הדנר‬
‫שסאמיגי התארים אינם אחד מאלו החלוקוח אלא סציאוסו וישיג ממני שרוא הפך מה שהוא ‪ ,‬המשל נז ה מי שהוא‬
‫יתעלה נאמונתס זהו עיון דק ‪ :‬ע אמנם אשל יחייג ‪ ,‬ליל חולה ושפט על המתוק שהוא מר כנ ר השיג ממנו האינות‬
‫כסו מאמל ממיני התאליס ‪ :‬פ ונקש לדעת צולמו ‪ ,‬ריל הואיל והשיג ממנו קצתי על מה שהוא עליו‪ ,‬והשיג ממנו‬
‫שהוא לא נקש ידיעה מהות הפיל ויהיה ננלל נסהות מי עם שהיא מר נחלוף מה שהוא עליו‪ ,‬אנל מי שיחשונ שהטעם‬
‫צולה הפיליית כי אלו נקש מהות הפיל נמוחלש והיה יודע היא נ מות וכו׳ םכל מציאות ה ט ע ם ולא ידע זה השם על‬
‫שהוא חי הנה כנר השיג קצסו לפי האמת והשיג קצתו נחלוף מה נו פ ל‪ ,‬ואחר שהתנאר זה צריך שתדע שהמחייב התוארים‬
‫עה שהוא לפי המשל שיעשה הלנ ‪ ,‬ואלו י^יה כן היה זה נכנם לאל יתעלה אינו מקצר נהשגתו אחר כי המקצר נהשגת‬
‫נחלוקה שלישית שעשה והוא השעו על חלוף מה שהוא ‪ ,‬אנל אמתות דנ ר אחד הוא מפיג קצתו דסכל קצתי ‪ ,‬ני השם‬
‫זה האיש שהיה לוצה לידע הפיל היה שרצה לידע צורתו לנד אין רנוי נ א מ ת ת מציאותו שייםכל ממנו דנ ר ויונן ממנו‬
‫ד נ ר‪ ,‬והמשתתף כידיעה הוא מה שיצייר אמתת עצם אחד‬ ‫כ• כנל היה מושג אצלו כידיעה כנר קלטה היותו חי א״כ אין‬
‫זה מקצר נהשגה אלא שהוא למוק ממציאותו יתעלה וכו׳ ‪ :‬על מה שהוא עליו וחייב נאמתות ההוא לעצם אחר ‪ ,‬ואלו‬
‫צ וכן הענין הנה ו כו'‪ ,‬ר״ל שס אמד ושם מולכג ‪ ,‬שם אמד התוארים על דעת מי שיחשנם אינם עצם האל אנל עניינים‬
‫כמו עזניה מלאה ‪ ,‬ושם סולכנ סוס ואדה ‪ ,‬זהו דומה עם נוטפים על העצם א*כ אינו מהמשחתף ‪ ,‬וגם אינו ממה‬
‫קצתו אלא‬
‫ישיג ‪. ,‬‬
‫_‬ ‫נחלוףף מה שהוא ‪-‬כנ ר‬
‫שישיג ה ד נ י נ ח ט‬ ‫כס מאמיני התארים העצמיים ;‬
‫שיציירהו נחלוף מ ם שהוא עליו כמו שאמרט כמשיג שישיג‬
‫שהחר מתוק כי הוא מענין האינות ישהלשון התפעל ממני אלא שהשיגו נחלוף מה שהוא ע ליו‪ ,‬אנל מי שהשיג שהטעם‬
‫הוא כמות אינו מצייר הדנר נחלוף מה שהוא אנל א מנ ם סכל מציאית השעם ‪ ,‬ילק מי שיחייב לי יתעלה מוארים‬
‫‪.‬‬
‫הוא מנחין מציאותו וזה ענין דק מאד והניגהו ‪ ,‬ולפ״ז הניאור תדע נ י המקצר נהשגת האלוה והרחוק מ מ ט הוא‬
‫אשר לא תחבאר לו שלילת ענין מן העניינים אשר ית' לזולתו שלילתם ממנו א*נ מי שממעט שלילותיו הוא יותר מחצר‬
‫ההשגה כמו שביארנו בראש זה הפרק ‪ ,‬אחגם אשר חייג לי תואר לא ידע דנ ר רק השם לנד כי הדנ ר אשר ידמה‬
‫שנפל עליו זה השם הוא ענין בלתי נמצא אבל בדוי ושקר יני׳ ‪ :‬תה כי השם ישתבח שמי היא נמצא נ א המופת על‬
‫‪,‬‬
‫מציאותו ושהוא מחו״ב המציאות ושהוא פשוט נ תנ לי ת הסשישות א מנם כשיאמר אד ם שהעצם ההוא הפשוט‬
‫המחוייב המציאוח הוא בעל חיארים ‪ ,‬ועניינים אחרים ישיגוהו יהיה אותו הדבר כלתי נמצא נשום פנים נ מו‬
‫שהתבאר‬
‫קרשקש‬
‫ניניחם כסו ה»בל וחמראוז או חחום אמר נםלםל עם חמאת‬ ‫עצם אהד נפי מה שהוא ‪ .‬רוזיר‪ .‬נזה ננזו שםניר עזוס ד‪.‬ור‪.‬נ‬
‫יהנן דומד בהם »וה מתוזלף מזה אכל טדוז החלוף‬ ‫אמות‬ ‫ואמתהי והייב האמתות ההוא לזוגתו גטו שיראה בטבעת‬
‫נאמרת נענינים שיש בהם ‪ rap‬דמוי נדבר מה והם מתהלפים‬ ‫טמתבת הדוטר‪™S .‬ב ויטעה בו ‪ wSn‬ויאטו■ שהוא מזהב או‬
‫ברוב ענינם בסו טבעת הזהב וסנעת הנחושת שמל אחת היא‬ ‫הוא יטעה בו מצר ההרמות אשר ביניהם ‪) :‬ו( ובן המשיג‬
‫סהנת ונזה ‪ w1‬סתדטים ווזםסתוזלפיםסזגד עצטם הלוף רב ‪.‬‬ ‫הוגר גהלוף מר• שהוא ‪,‬הרצון בזר• אגל בעגינים שאין ומוי‬
‫והוא‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ס סא‬
‫דרך טשל הוא עצש בו עניניש רביש יתואר בהש‪ ,‬בבר שמנו זה השפ על העדר גמור ‪ ,‬והשתיי‘ כפה‬
‫יש מן הסבנה בחיוב התארים לו ‪ ,‬ואשר צריך שיאמן במה שבא מן התאריס בספר התורה או בספרי‬
‫הנביאים שהם כלם להיישיר שלמותו יתעי^ה לא לדבר אהר‪ ,‬או תאר פעולות באות מאתו במו שבארנו ‪:‬‬
‫פרק ס א כ ל שמותיו יתעלה הנמצאים בספרים כולם ננזרים מן הפעו^ת ‪ ,‬וזה מה שאין העלם‬
‫בו אלא שש אחד ‪ ,‬והוא יו״ד ה״א וא׳יו ה״א שהוא שם המיוחד לו יתעלה ‪ ,‬ולזה‬
‫נקרא שם המפורש ‪ ,‬ענינו שהוא יד ה על עצמו יתעלה הוראה מבוארת א אין השתתפות בה ‪ ,‬אמנם‬
‫שאר שמותיו הנכבדים מורים בשתוף להיותם נגזרים מפעולות ימצא במותם לנו כמו שבארנו ‪ ,‬עד‬
‫דבר האיש אדני הארין אתנו‬ ‫שהשם המכונה בו יו׳ד ה״א וא״ו הי׳א הוא גם ב; נגזר מ; האדנות‬
‫קשות^ )א( וההפרש כין אמרך אדני בחיר״ק הנו״ן ובין אטרך אותו בקמצת הנו״ן כהפרש בין אמרך‬
‫?ויי אשר ענינו השר שלי‪ ,‬ובין אמרך ?יי' אשת אברם י שבזה הדור וכללות לאחרלם ‪ ^ ,‬וכבר‬
‫נאמר למלאך אדני אל נא תעבור ‪ ,‬אמנם ביארתי לך זה באדני לבד המכונה בו ‪ ,‬להיותו המיוחד‬
‫שבשמות המפורסמים לו יתעלה ‪ ,‬אמנם שאר שמותיו ‪ ,‬בדיין ושדי וצדיק והנון ורחום ואלהים ‪ ,‬כלם‬
‫הם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק ס א א אין השתתשות בה ‪ ,‬ר ׳ל שחין שום ענץ שתהיה‬ ‫שהתבאר כמופת ‪ ,‬וכשיאמר האדם שזה העצם מ ק ר א‬
‫ההוראה נחמדת עליו אלא על עצמו יחבלו‬ ‫אלוה עד״מ הוא עצם בו עגייגים רבים יתואר בהם השם‪,‬‬
‫לבד והוא שם הספירש ׳ ויש במלת מפורש שני עניניס ‪ ,‬החחד‬ ‫כבר שמהו וה השם על העדר הגמור ‪ ,‬א"כ הסתכל כמה‬
‫שזאת ההוראה הנאסרת עליו יתעלה היא נפרשת ונבדלת מכל‬ ‫סכנה יש בחיוב התואריס לו יתעלה ולכן ה' אמר לשכון‬
‫הנמצאות ‪ ,‬והשני שהוא מורה על עצמו יתעלה בביאור‪ ,‬ויהיה‬ ‫בערפל ‪ ,‬וזהו אשר נאמר על אדון הנביאים ומשה נגש אל‬
‫מלת מפורש מבואר ‪ ,‬ופירש לפי זאת הבחינה ‪ ,‬ושתי אלו‬ ‫הערפל‪ ,‬ואם הדבר כן כי מי שיאמין שיש לו יתעלה תואריס‬
‫הבחינות כבר רמזה הרב במאמרו יורה על עצמו והיא הבחינה‬ ‫נוספים אינו מאמין בשם יתעלה א"כ מה שבא מהתואריס‬
‫השנית ‪ ,‬ובאמרו אץ השתתפות בה שיורה על הנתינה הראשונה;‬ ‫בתורה ובספרי הנביאים צריך שיאמין המשכיל שהם כלם‬
‫ב שבזה הדור וכללות לאחרים‪ ,‬ר״ל שמלת אדני מורה על שני‬ ‫להיישיר לשלמותו לא לדבר אחר או תואר פעולות באות‬
‫עניניס‪ ,‬האחד הדור והוא מלת אדון שמורה על דור בלי ספק ‪,‬‬ ‫מאתו כמו שביארנו ‪:‬‬
‫והשני שעושה כללות ואמר חדני שהוא לשון רבים כמו אדונים‬ ‫פ ר ק ס א כל שמותיו יתעלה הנמצאים בספרי הנביאים‬
‫קשים שעושה כללות נאדנותוייומורה שהוא מושל על אדוניות‬ ‫כלם נגזרים מן הפעולות ‪ ,‬למה שהרב המורה‬ ‫*‬
‫רנות ‪ ,‬ושני אלו ההוראות נכללות נמלח אדני ‪ :‬ג וכבר‬ ‫סלק התואריס מהשם יתעלה ואמר כי המאמין בהם הוא‬
‫נאמר למלאך אדני ‪ ,‬ר״ל והוא השכל הפועל ושני המלחכיס‬ ‫בלתי מאמין בשם יתעלה ‪ ,‬ולמה שבא בספרי הנביאים כי‬
‫האחרים הם כח הדברי והכת הדמיוני כי אלו שלשה מלאכים‬ ‫השם יש לו שמות רבים וכל אחד ממנו חורה על ענין אחד‬
‫על ‪.‬שם הפעולות‬ ‫נקראו ‪-‬‬
‫כלם ן׳‬
‫כי ‪--‬‬‫הרב ל‪ ^-‬ר ‪-‬‬
‫‪...............‬בא‪...........‬‬
‫ממנו ‪,‬‬
‫הבאים ממנו והם כלס שחות נגזרים ‪ ,‬וכמו שעצמו ה׳ אחד בתכלית הפשיעות כן אין לו אלא שם אחד והוא שם‬
‫המפורש אשר הרצון בו באמרז שם המפורש ירצה אחד משני עניינים ‪ ,‬שהוא יורה ע״ע הוראה מבוארת ‪ ,‬והוא מלשון‬
‫פירוש ‪ ,‬או שזה השם יבדילהו משאר הנמצאים אשר אין השתתפות בו ‪ ,‬זהו מה שאמרו המפרשים ‪ .‬והנראה לי בזה‬
‫כי שם המפורש עניינו שהוא יורה ע״ע הוראה מבוארת ‪ ,‬ומה היא ההוראה מבוארת שיורה עליו שהשם יתעלה אין לי‬
‫שתוף עם שוס נמצא ‪ ,‬לא שזה השם יהיה מבאר עצמו ‪ ,‬כי זה נמנע אבל שהוא יבאר עצמו בשלילה ‪ ,‬וכדי שתבין זה‬
‫אומר לך כי שם יו״ד ה״א וא׳יו ה״א יורה על היותו מחוייב המציאות ומורה על אהיה אשר אהיה אשר מציאותו לא‬
‫מדבר אחר אלא מעצמו א"כ מחוייב שיהיה זה הנמצא הנכבד לא מקרה ולא גשם ולא חותר ולא צורה ‪ ,‬ולא‬
‫שיהיה מציאותו זולת מהותו ‪ ,‬ולא שיהיה לו תואר והצטרפות ‪ ,‬ולא שיהיה שנים ‪ ,‬ולא שיהיו לו תוארים ‪ ,‬ולא שיהיה משתנה ‪,‬‬
‫ושכל הדברים באים מחנו ‪ ,‬זהו השם הנכבד המורה על אלו העניינים כמו שביארתי במאמר מיוחד ‪ ,‬ויורה על‬
‫שאינו עצם כשאר העצמים‪ ,‬ויורה על שאין לו דחית ואין לו סוג ואין לו מין וכל הדברים באים ממנו ‪ ,‬אס כן בידיעת‬
‫זה השם יבדל השם משאר הנמצאים ‪ ,‬א"כ מורה על צד השלילה לא על צד החיוב ‪ ,‬וזה שאמר הרב אחר זה וכ׳יג‬
‫ביום הצום יורה על ענין א׳ אין השתתפות בינו יתעלר‪ %‬ובין זולתו ‪ ,‬וכל מקום שמזכיר הרב זה השם יאמר מאשר לא‬
‫ישתתף עמו אחר ‪ ,‬ולכן נקרא זה שמי שחי המיוחד לי ‪ ,‬אמנם שאר השמות הם שמות נגזרים ‪ ,‬ודע כי פ׳ שמות‬
‫בלבד בלשוננו הקדוש הם המיוחדים לו ית׳ והמגדף נסקל על שניהם כמו שאמר הרב בקפרו הנכבד מדע בהלכות‬
‫ע״ז ‪ ,‬והס שם ירד ה״א וא״ו ה״א ושם אל״ף דל״ת נו״ן יי״ד ‪ ,‬וביאר הרב כי זה השם שהוא שם אדני אף שהוא שם‬
‫ה׳ לבד הוא שם נגזר מן אדנות ‪ ,‬ואס זה בזה השם שהוא מיוחד לו כ״ש בשאר השתית ‪ ,‬והנה אדני נגזר מן אדנות‬
‫ואם זה השם הוא נגזר שאר השמות הנמצאים בספרים כלס נגזרים מן הפעולות ‪ ,‬כדיין וצדיק ורחום ואלהיס כלם‬
‫הם‬
‫קרשקש‬
‫והוא יורע שהוא מהכת ו ק שמע במציאות הזהב והכפף ואין לאחרים‪ ,‬הרצון בוה שהוא נשהיר‪ .‬סדבר^עס הטי׳אך קראהו‬
‫בלשץ כבור אדוני שהנרצה נו אדונים שלי שהוא לשון הידור‬ ‫לו הברה בהם ואומר על הבכןז שהוא זהב ועל זהב שהוא כסף‬
‫וכבור וכלי׳ות ‪ ,‬כמו דבר האיש אדוני הארץ שהוא היה ארון‬ ‫וזה הוא המשיג דבר בהלוך‪ .‬פה שהוא ויש לו יריעה במקצת‬
‫אחד ומזכירו בלשון רבים שהוא הדור לקרוא האדון בלשון רבים ‪,‬‬ ‫בפי מה שהוא ווה שהוא מתכת ‪:‬‬
‫וכן משפט לשון הקדש נשמות נמו אדוניו או בעאיו שהוא לשון‬ ‫פ ר ה ס א )א( וההפרש בין אמרך אדני בחיר׳ק נו׳ן ובין אמרך‬
‫רכים נ מו ידיו ועיניו ושריו ועבדיו ‪ ,‬ואמר וסכרהי את מצרים‬ ‫אותו בקמצות הנו׳ן כהפרש בין אמרך שרי‬ ‫י‬
‫ביד אדונים קשה שהרוצה בו אדון אחד והעד קשה והיא לשון‬ ‫ענינו שר שלי ובין אטרך שרי אשת אברם שבוה הדור וכללוה‬
‫הידור‬
‫צב ‪92‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק סא‬
‫אך השם שאותיותיו יו׳יד ה׳א וא״ו היא לא יודע לו מרה ‪ njnT‬ולא‬ ‫‪,‬‬
‫הם י מבוארי הכללות והנורה‬
‫יעזתתף בו זולתו ‪ ,‬ואין ספק שזה ■השם העצום אשר לא ידובר בו כמו שידעת אלא בטקדש^ וכהני‬
‫השם המקודשים לכד בברכת כהנים וכהן נדול ביום הצום ‪ ,‬יורה על ענין אחד ‪ ,‬אין השתתפות‬
‫בינו •תעלה וכין זולתו כענץ ההוא ‪ ,‬ואפשר שיורה כפי הלשץ אשר אץ אתנו היום טמנה אלא דבר‬
‫מועט ‪ ,‬וכפי מה שיקרא ג״ב י ענץ חיוב המציאות ״ סוף דבר גדולת זה השם והשמירה מלקרוא אותו‬
‫להיותו מורה על עצמו יתעלה ״ מאשר לא ישתתף אחד ‪ p‬הברואים כהוראה ההיא ‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫עליו זכרונם לברכה שמי המיוחד לי ‪ ,‬אמנם שאר השמות הם בולם טורים על ד ‪ a‬ארים לא על עצם‬
‫לבד רק על עצם בעל תארים מפני שהם נגזרים ‪ ,‬ולזה יביאו לחשוב הדבוי‪ ,‬ר״ל יביאו לחשוב מציאות‬
‫תארים ‪ ,‬ושיש עצם וענץ נוסף על העצם‪ ,‬בי כן היא הוראת כל שם ננזר י)נ( כי הוא מורה על‬
‫ענץ ועל נושא לא באר אותו התחבר בו הענץ ההוא ‪ ,‬וכאשר התבאר במופת כי דשם יתעלה‬
‫אינו נושא התחברות בו ענינים ‪ ,‬ידענו שהשמות הנגזרים הם לפי יחם הפעל אליו או לפי ההישרה‬
‫לשלמותו ‪ ’ ,‬ולזה היה כועס רבי הנינא מאמרו הגתל הגבור והנורא ^ לולא שני ההברחיםיאשר זכרנו‬
‫)נסרק ר״ס מ׳ה( להיות אלו מביאים לחשוב תארים עצמיים‪ ,‬ר׳ל שהם שלשיות נמצאים בו ‪ ,‬וכאשר‬
‫רבו אלו השמות הנגזרים ‪ p‬הפעולות לשם יתעלה‪ ,‬הביאו קצת בני אדם לחשוב שיש לו תארים רבים‬
‫כמספר הפעולות אשר נגזרו מהם ‪ ,‬ולזה יעד כהניע לבני אדם השגה שתסיר מהם זה הספק ואמר ‪,‬‬
‫ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד ‪ ,‬ר״ל שבטו שהוא אחד ‪ ,‬כן ק ר א אז בשם אחד לבד ‪ ,‬והוא‬
‫המורה על העצם לכד ולא שהוא ננזר ‪ ,‬ובפרקי רבי אליעזר אמר עד שלא נברא העולם היה‬
‫הקדועז ברוך הוא ושמו בלבד ‪ ,‬הסתכל איך נלה שאלו השמות דענזרים בלם נתחדשו אחר חדוש‬
‫העולם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫סרוייניס שיהיו בכל נביא ; ד מבוארי הכללות והגזרה ‪ ,‬ל״ל הס מנוארי הכללות והגזרה ‪ ,‬ר״ל ששאר השיזות כוללים‬
‫ששאר השמות כוללים עצמו יתברך ושאר הנמצאוח‪ ,‬שכבר יאמר עצמו ושאר הנמצאות ‪ ,‬כי כנר יאמר לו יתעלה אלהיס צדיק‬
‫לו יתעלה אלהיס וצדיק ויאמר לזולתו אלו השמות והס עזרים ויאמר לזולתו אלי השמות‪ ,‬והס נגזרים מהמשל הראשון כי‬
‫מהמשל ראשון ‪ ,‬כי צדיק נצזר מצדקה ורחום מרחמנות וכן צדיק נגזר מצדק ורמוס מרתמנות ואלהים מאלהות‪ ,‬אמנס‬
‫זולתם ‪ :‬ח ענין חיוב המציאות ‪ ,‬ר״ל שאפשר ששם המפורש יורה הדנר אשר יהגוהו מירד ה״א ואיו היא לא ידע לו גזרה‬
‫מל ממוייב המציאות שהוא מורה על עצמו יתברך לבד לא ידועה ולא ישתתן* נו זולתי כי זאת ההוראה אשר יורה‬
‫זולתו כמו שנאמר שהוא הווה והיה ויהיה ומהוה ‪ :‬ו כי הענין הריוני קשה או נמנע ‪ ,‬וזה אמרו ג״כ ‪ ,‬וכ״ג ניוס‬
‫הוא מורה על ענין וכו׳ ‪ ,‬י״ל שכל שם ננזר כסו רחמן וצדיק הצוסיורה על ענין א׳ א ק השתתפות בינו ונין מה שזולתו ;‬
‫וזולתו מורה על שני העניניס ‪ ,‬האחד הרחמנות והוא התאי‪ ,‬ואמרו אפשר שיורה כפי הלשון אשר אין אתנו היוס ממנו‬
‫והשר נושא התאר והוא המתואר אף על פי שלא ביאר נושא אלא דנר מועט וכפי מה שיקרא ענק חיוב המציאות ‪ ,‬דע‬
‫התאי אשר התחבר בו התאר מה הוא ואס כיינו אומשיס כי שס ה׳ יורה על שהוא היה והוה ויהיה ‪ ,‬כי יו״ד היא‬
‫שפות נגזרים בו יתעלה היה מורה שיהיה הוא יתעלה נושא ואיו ה׳׳א מורה על ההיות ‪ ,‬וכסי מה שיקרא שהוא כפי‬
‫החאר ויהיה מורכב וזה שקר ‪ :‬ז ולזה היה כועס ‪ ,‬י׳ ל מצד נקודו יורה על ענין חיוב המציאות ‪ ,‬והרצון נו שנזציאותו‬
‫המהוה‬
‫_‬ ‫הסנה להס והוא‬
‫‪.‬‬ ‫שבל שם עזר מורה על עצם בעל תארים מפני זה היה כועס מעצמו ומציאות כל הנמצאים הוא‬
‫אותם והבן זה ‪ *.‬סון דבר גדולת זה השס והשמירה‬
‫מלקרוא אותו לחיותו מורה ע״ע מאשר לא ישתתן< אחד חהכרואיס ‪ ,‬כי כמו שאמרנו החיוב גחנע ‪ ,‬וגדולת זה השם‬
‫יורה על עניי׳ ים רבים בסתרי המציאה ולצן ראוי לגדלו ולהשמר מלקרוא אותו ‪ :‬אמנם שאר השמות כלס מורים‬
‫על תואריס לא מל עצם לבד רק על עצס בעל תוארים מפגי שהס ננזריס ‪ ,‬וכבר ידעת כי כל שס נגזר הוא מקרה‬
‫ולזה יניאו לחשוב שיש לשס מציאות תואריס ויבא זה אל רבוי בשיש שס עצס וענין נוסןי על העצם ‪ .‬ואחר שהתבאר‬
‫במופת שהוא אינו מורכב תחוייב שהשמות הנגזרים הנקראים בספרי הנביאים הס לסי יחס הפעל אליו או לפי הישרה‬
‫לשלמותו ‪ ,‬שהשם נגזר הוא שם חקרי ויביא לחשוב שהשם הוא נושא ונעל מקרים ‪ .‬ולזה היה כועס ר״ח על תלמידו‬
‫שהיה מרבה בתוארים לחה שאלו התואריס מביאים לחשוב שיש לו יתעלה תואריס עצמיים שהם שלמיות נמצאים בו ‪,‬‬
‫וכאשר רבו אלו השחות כנגזרים מן הפעולות הביאו לקצת בני אדם לחשוב שיש לו תואריס רבים כמססר הפעולות ‪,‬‬
‫והנה למה שהיה זה קשה אצל המעיינים לידע שהשם הוא אתד אן< שיש לו שחות רבים ‪ ,‬יעד הנביא בהגיע לאנשים‬
‫השגה שהיא הישועה האמתית שתסיר מזה הספק ‪ ,‬ואמר ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושחו אחד ‪ ,‬ר״ל שכמו שהוא אחד‬
‫כן יקרא בשם אחד לבדו והוא המורה על עצמו לבד לא שהוא נגזר ‪ :‬ואחר שהביא הראיה מהנביאים שהשם יש לו‬
‫שם אחד לבח הביא ראיה מרבותינו ‪ ,‬כי אמרו בפרק ר׳ אליעזר הגדול עד שלא נברא העולם היה הקב״ה ושמו‬
‫בלבד ‪ ,‬הסתכל איך גלה שאלו השמות הנגזרים כלם נתחדשו אחר תדוש העולם ‪ ,‬וביאר מה הרצק בזה ואמר חה אחת‬
‫שהה‬
‫קרשקש‬
‫ידבר עסו נדבורים חרנח שסשסעם ליאן דנים ‪) 1‬ג( מ א מירח‬ ‫הידור עם ג טי לדנים ‪ ,‬וסד‪ .‬שחטשיא בזח שרי אשיו אברם שהיא‬
‫‪,‬‬ ‫על עני! ועל ט שא לא באר אותו התהנר נ‪ 1‬הע־‪.‬י‪ 1‬ההוא‬
‫הרעו! בזה כאלו האטד טי שיש נכא! שני דברים טשא החיוח‬
‫נקראת בוה השם והוא שטה הטונה לה מעת שטלדה ואם שם‬
‫שררה ובבור ובללות ששרי משטע שרי שלי נ סו אדוני שמשמעו‬
‫והקיום ולא ביאר אוהו הנושא מי הוא ‪:‬‬ ‫אדונים שלי וכן טשםט נל שונט כשירצה לדבר בלשון בבור עם‬
‫פרק‬ ‫‪ w n‬יאמר בלשון רבים והוא מלח אתם שלועזום מא׳ש ובן‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק פא סב‬
‫העולם ; וזה אמת שהם כולם שמות הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעולם ‪ ,‬י׳ אמנם כשתבחן עצטו‬
‫נקי מיוחד מופשט מכל פעל לא יהיה לו שם נגזר בשום פנים ‪ ,‬אכל שם אחד מיוחד להורות על‬
‫עצמו ‪ ,‬ואין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה והוא יויד ה״א וא״ו ה” א אשר הוא שם המפורש נטור‪ ,‬לא‬
‫תחשוב זולת זה ולא יעלה במה׳מבתך שנעון כותבי הקמיעות ‪ ,‬ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו‬
‫בספריהם הם־םונים ‪ ,‬ומשמות חברום ‪ ,‬לא יורו על ענין בשום פנים ‪ ,‬ויקראו אותן שמות ‪ ,‬ויחשבו‬
‫שהם צריכים קדושה וטהרה ‪ ,‬ושהם יעשו נפלאות ‪ ,‬כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם ‪,‬‬
‫כי‘ שכן שיאמינם ‪ ,‬ואינו נקרא שם המפורש כלל זולת זה השם בן ארבע אותיות הנכתב אשר‬
‫לא יקרא בפי אותיותיו ‪ ,‬ובפירוש אמרו בספרי כה תברכו אח בני ישראל ‪ ,‬כה בלשון הזה ‪ ,‬כה‬
‫בשם המפורש ‪ ,‬ושם נאמר במקדש ככתבו ‪ ,‬ובמדינה בכינויו ‪ ,‬ובתלמוד נאמר כה בשם המפורש ‪/‬‬
‫אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינויו ‪ ,‬תלמוד לומר ושמו את שמי ‪ ,‬שמי המיוחד לי‪ ,‬הנה כבר‬
‫התבאר לך כי שם המפורש הוא זה שם בן ארבע אותיות‪ ,‬ושהוא לברו הוא המורה על העצם מבלתי‬
‫שתוף ענין אחר ‪ ,‬ולזה אמרו עליו שמי המיוחד לי ‪ ,‬ואני אבאר לך הדבר אשר הביא האנשים למה‬
‫שיאמיגוהו מעגין השמות ‪ ,‬ואבאר לך עקף ט זאת השאלה ‪ ,‬ואגלה לך מסתרה עד שלא ישאר לך‬
‫כה ספק אלא אם תרצה להטעות את עצמך ‪ ,‬בפרק אחר זה ‪:‬‬
‫פרק סב צונן בברכת כהנים ‪ ,‬ובה שם ה׳ ככתבו אשר הוא שם המפורש ‪ ,‬ולא היה נודע אל‬
‫כל אדם איך יהיה הדבור בו ובאי זה תנועה יגיע כל אות מאותיותיו ‪ ,‬או אם ידגש‬
‫קצת אותיותיו אם היתה אות מקבלת דגשות ‪ ,‬אבל אנשי החכמה היו מוסרים אותו זה לזה ‪ ,‬ר״ל‬
‫תאר הדבור בו‪ ,‬ולא היו מלמדים אותו לאדם אלא לתלמיד הנון פעם אחת בשבוע ‪ ,‬ואני סוכר שזה‬
‫שאמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מופרים אותו לבניהם ולתלמיריהם פעם אחת כשבוע ‪ ,‬אין זה איך‬
‫יהיה הדבור בו לבד ‪ ,‬אלא ללמד גם הענין אשר בעבורו ייוחד זה השם א ויהיה בו כוד אלהי ‪ ,‬עוד‬
‫נם היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות והוא בקדושה למטה מזה השם בן ארבע אותיות ‪ ,‬והקרוב‬
‫אצלי‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫י' סנינא ‪ :‬ח אמנם כפחבחן עצמו נקי ‪ ,‬י״ל וזהו הנרצה‬ ‫שהם כלם שיזות הוגחו לפי הפעולות הגמצאוח בעולם והם‬
‫בארנרו קודם שנביא הטלס ‪ ,‬והבן זה ‪ :‬ט זאת השאלה ‪,‬‬ ‫עלולים ממגו והס מחודשים מזה הצד ‪ ,‬אמנם נשתבחן עצמ‪1‬‬
‫ר׳ל מה הביא האנשים להאמין ענין השמות והקמיעין ‪:‬‬ ‫נקי מיוחד מופשט מכל פעל ‪ ,‬והוא הנרצה באמרו עד שלא‬
‫פ ל ק ‪ 0‬ב א ויהיה פו סוד אלהי עוד ‪ ,‬ר״ל שזולה הלסוד‬ ‫נברא העולם לא היה לו שם נגזר כשום פגים אפל שם‬
‫שהיו מלמדים אותו איך היה נקרא היי‬ ‫אחד להורות על עצמו הנה כשיגיעו לבני אדם ההשגה‬
‫מלמדין בו עוד ענין אלהי נכבד מאד אלו שגי שחוח או‬ ‫אשר היא הישועה האמתית והיא לשער עצמו נקי מכל‬
‫שלשה ‪ ,‬ונראה לי על דרך המחשבה שזה השס בן י״ב אוחיוח‬ ‫פעל יהיה ה' אחד ושמו אחד ‪ ,‬הרי יתבאר שכל השמות‬
‫היה ‪ ,‬סחוינ המציאות ‪ ,‬כי ט יש שחים עשרה אותיות‪ ,‬ואפשר‬ ‫הנמצאים בדברי הנביאים הס לפי יחס הפעילה אי לפי‬
‫ההישרה לשלמותו‪ ,‬ואי! לו אלא שם אחד יורה על עצמו אין‬
‫אצלנו שם בלתי נגזר אלא אחד ‪ ,‬והוא יר׳ד ה״א וא״ו ה״א שהוא השם המפורש גמור‪ ,‬ואחר שסלק ה יפ טעות החושבים‬
‫שיש לשם יתעלה תואריס מצד השמית הנקראים בספרי הנביאים רצה לסלק שבוש וטעות המביאי‪/‬־ לחשוב שיש לו‬
‫יעלה במחשבתך שנעון כותבי הקמיעות ומה שתשמעהו או ת צאהו בספריהם‬ ‫שמות מצד כותבי הקמיעות ‪.‬ויה אמרו לא‬
‫המשונים משמות חברום לא יורו על ענין בשום פנים ‪ ,‬והרצון בו כי כלל השמית הס מורים על די ־ מה חיך לנפש‬
‫אבל אלו אשר עשו בעלי הקמיעות לא יורו על ענין בשום פנים ‪ ,‬לא שיורה על עצמו יתעלה ולא על שוס פעולה בא‬
‫כדי להטעותהאנשים בהם ויקראו אותם שמות ויחשבו האנשים שהה צריכין קדושה‬ ‫מחנו אבל הניחום הפתאים‬
‫וטהרה וכו׳ ‪ ,‬כל אלו הדברים לא יאות לאדם השלם לשומען כ״ש שיאחינס כי אינו נקרא שם המפורש חלא זה השם בן‬
‫ד׳ אותיות ‪ .‬והביא ראיה על זה אמרו בספרי כה תברכו את בני ישראל כה בלשון הזה כה בשם המפורש ‪ ,‬ושם‬
‫נאחר במקדש בכתפו ובמדינה בכגוייו וכו׳ ‪ ,‬הרי יתבאר כי שם המפורש הוא שם יוי׳ד ה״א וא״ו ה״א ושהוא לבדו‬
‫הוא המורה על העצם בלי שתון! עני; אחר ולכן אמרו עליו זה שמי המיוחד ‪ ,‬ויש במסכת שנת אם יוצאים בקמיע אם‬
‫לא ונאמר שם שיוצאים בקמיע מומחה ‪ ,‬לבטל זה השבוש רצה הרב להאריך ‪.‬־‬
‫צונו בברכת כהניס בשם ככתבו אשר הוא שם המפורש ולא היה נודע אל כל אדם איך יהיה הדבור‬ ‫פלק סב‬
‫בו ובאי זה תנועה יניע כל אות מאיתיותיו ו ט׳‪ ,‬אבל היו אנשי החכמה מוסרים זה לזה ר׳ל תאר הדבור‬
‫ולא היו מלמדים אותו לאדם אלא לתלמיד הנון פעם אחד בשבוע ‪ ,‬ואמר הרב כי זה מה שאמרו שם בן ארבע אותיות‬
‫חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחד בשבוע ‪ ,‬אין הרצזן בזה איך ידובר בו כי היה מספיק בזה‬
‫פעם אחד בכל השנים ‪ ,‬אפל היו מלמדים הענין אשר בעבורו ייוחד זה השם ויהיה בו סוד אלהי כי בידיעתו‬
‫ימצא רוב סתרי החכמה האלהית ‪ ,‬כי יורה על שהוא מחוייב המציאות והוא שכל בפועל ואין בו כח כלל ואינו משתנה‬
‫ואין לו יחס עם שום נמצא ויודע את עצמו ויודע זולתו מצד שיודע את עצמו ‪ ,‬ואינו יודע שוס דבר מצד הדברים‬
‫כי אס היה כן לא היה מחויב המציאות כי הידוע סבה ליודע ‪ ,‬ואלו הדברים שהם סודות אלהות ראוי שלא יתנלו‬
‫לכל ויונהגו בהם בקדושה ובטהרה ; עוד אמר הרב היה ג"כ אצלם שם בן שתים עשרה אותיות והקרוב אצלי שלא‬
‫היה שם אחד אלא שתי שחות או שלשה כלל אותיותיהם שתים עשרה אותיות והיו נמנים נו שם בן ארבע ‪:‬‬
‫וכתב‬ ‫־‬
‫צג ‪3‬ע‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סב ■‬
‫אצלי שלא היה שם אחד אלא שתי שמות או שלשה כלל אותיותיהם שתים עשרה אותיות ‪ ,‬וד‪,‬מ‬
‫!‬
‫מבנים בו בכל מקום שיהיה םזדמן להם בקריאתם שם בן ארבע אותיות כסו שנבנה אנחנו היום‬
‫באל׳ף דל״ת ‪ ,‬וזה השם גם כן אשר הוא בן שתים עשרה אותיות ‪ ,‬אין ספק שהיה מורה על ענין‬
‫‪,‬‬
‫יותר מיוחד מהוראת אל״ף דל״ת ‪ ,‬ולא היה נמנע מעולם מאחד סבני החבטה אלא כל טי שיבקש‬
‫ללמדו ילמדוהו > ולא היה כן שם כן ארבע אותיות שלא לטדהו מעולם אדם ממי ש ‪ T‬עו אלא לבנו‬
‫ותלמידו פעם אחת כשבוע ‪ ,‬וכאשר היו אנשים פרוצים לומדים זה השט בן שתים עשרה אותיות‬
‫ב ומפסידים בו אמונות ‪ ,‬כמו שיקרה לכל מי שאינו שלם בשידע שהדבר אינו כמו שהיה מדמה‬
‫אותו תחלה ‪ ,‬הסתירו זה השם גם כן ולא היו מלמדים אותו אלא לצנועים שבכהונה ‪ ,‬לברך בו בני‬
‫אדם במקדש ‪ ,‬שבבר פסקו מלזכור השם המפורש במקדש נ*כ ^ להפסד אנשים ‪ ,‬אמרו משמת שמעון‬
‫הצדיק בטלו אחיו הכהגים מלברך בשם אלא היו מברכים בזה שם בן שתים עשרה אותיות ‪,‬‬
‫אמרו בראשונה שם כן שחים עשרה אותיות היו מוסרים אותו לבל אדם ‪ ,‬משרבו הפריצים היו‬
‫מוסרים אותו לצנועים שבכהונה ‪ ,‬והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימות אחיהם הנ הגי ם‪ ,‬א מ ר‬
‫רבי טרפון פעם אחוז עליתי אחר אבי אימא לדוכן וה ט חי אזני אצל כהן ושמעתי שהבליעו בנעימות‬
‫אחידט‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫שיהיה זולתו ‪ ,‬והאל יודע ‪ :‬ב ומפסידים נו אמונות ‪ f‬ר׳ל וכתב הרנ ר׳ משה הנרנוני הפלא מחכמת רמנים איו‬
‫שכשיהיו יודעין ענין מהו״נ המציאות היה מניע להם סן הנין הדנר מעלמו נמו שהוא כי נראה מדנריו שלא הניט אל‬
‫הנלנול והקצור געניג׳ האמונות ‪ :‬ג להפסד האנשים ‪ ,‬ר’ נ ספר הנהיר עם מה שנאמר שם נשם בן דיג‪ ,‬רני נחוניא‬
‫שג’כ פסקו מלזכור שם המפורש נענור כנשסדו נו אנשים נן הקנה אומר שם ינרנך ה׳ יאר ה׳ ישא ה׳ והוא שם‬
‫פאמונותיהס ‪ .‬פ״א נענור מיתת האנשים והוא אפרו אסרי נן נן י״ב אותיות ונקודו נן יפעל יסעל יפעל *{ ‪ .‬הנה נראה‬
‫מזה ששם בן י״ב אותיות הוא ג׳ שמות נמו שאמר הרב‬
‫רק שיראה אצלי שמנאר נל צזה שנא נקריאת שם בן ד׳ ני הוא נכת קרוב לשם נן ‪ 7‬׳ אותיות ובפועל נן י“ב אותיות^‬
‫ר״ל כשמורה על ני הוא יתעלה היה והווה ויהיה ונכלל המחויינ המציאות כשלוח ‪ ,‬וני שם נן ד׳ ננקודו המיוחד‬
‫הידוע אצלם יכלול כל מה שיתבאר בשם בן י׳׳נ אותיות‪ /‬ושם בן ד׳ בשיש בו נקודות נג׳ אופנים מתחלפים ישוב שם בן‬
‫י״ב אותיות ואמנם יתעלה שם בן ‪ n‬אותיות על שם בן י״ב< ואם האותיות אחדית נעצמן ‪ /‬והמטנה כאשר יכונה יורה‬
‫על ענין אחד בעצמו ני כל אשר יהיה העני! יותר קצר יהיה ענינו יותר אלהי ‪ ,‬ני שם המפורש הוא אצלנו כלות‬
‫קצר יורה על אמתתו יתעלה ‪ /‬ואתה יודע ההבדל האחרון והוא המשלים אמתת הנגדר והא אשר במדרגת המצוייר‬
‫ונל אשר לפניו היא הנגדר והיא אשר במדרגה לפני המצוייר וכל אשר לפניו מ א אשר קודם המצוייר ני כל‬
‫ולכן לאיתחלק‬ ‫בפועל‬ ‫שר לפני! הוא הנגדר בנח וההבדל האחרון היא הצורה המבוקש ענינה זמשיס אזתה מצויירת‬
‫כמשפט הצורה ‪ /‬והנה היה שם המפורש א"כ הוא בעצמו השכל הראשק אשר היא השכל המשובח האמדי המחוייב‬
‫המציאות המוחלט המשער כל הנמצאות ‪ /‬והתבונן ע״ז ני לזית חן הם לראשך‪ ,‬עד כאן דברי החכם הנזכר‪:‬‬
‫א ט ר שם טוב עם שאמר הרב בי שם בן י״ב היו מכנים ט שם בן ד׳ או^ית בכל מיךס שהיה מודמן ענ״ו לא היו‬
‫מלמדים מה שיורה וה השם כמו שאמר החנם הניכר ‪ ,‬כי אם היה שם גן ד׳ אותתת יורה מה שיורה שם‬
‫בן י״ג אלא שההפרש ביניהם בין הנח והפעל לא היו מלמדים אותו למי שבקש ללמדז ‪ /‬ווה דבר מבואר כי הביאור בזה‬
‫י׳׳ב אותיות היה מורה על‬ ‫השם ראוי שיהיה אסור וההעלם בו ראוי שיהיה חזתר ואיך היה הדבר בהפך ׳ אבל שם בן‬
‫ענייגיס מהאלהית אשר ההעלם נהם אינו נ״כ מחוייב ‪ .‬וכאשר היו אנשים פחצים לומדים וה השם נן י״ב אותיות‬
‫ומפסידים נו אמונות כמי שיקרה לכל מי שאיני שלם כשידע שהדבר אינו כמו שהיה מדמה אותו תחלה ‪ .‬וכתב ב״ר‬
‫בפתיחתו לפי' השמע ני המתפלספים והם הבלתי שלמים בחכמה כשיראו בתורה שאינה מה שמשני קודם הלמוד הרסו‬
‫ולא הנהיגו נפשם נטבע ישר הנראה בנמצאים ושבו יותר מגונים מכל אנשים אשר אינם מכת הפילופפיס ולא מכת‬
‫המון העם ‪ /‬בי המון העש יעשו פעולות המעלה נדי לקבל שנר אי לנרות מן העונש והאיש הפילופפי יעשה אס נעבור‬
‫שיורם השכל הישר שהם פעילות ראויים להעשות וירחיק מהדברים המגונים נעבור שלא לעשותם וכדי שלא לנגד‬
‫עצמו ט הוא בעל שכל ודי גזה ‪ .‬ואמנם האנשים הרעים אשר ה מ י פ לעיין בפילוסופיא הקלו מעליהם עול מנכות‬
‫שמיס ‪ /‬בעבור ני ראי כי לא יתחייב מעשות התירה יהמצוה שכרן הנאמר נפי החיוב הטבעי וג״נ לא ימצא כפי המציאות‬
‫עשית דבר מגלת׳ קבלת שכר ועוזב מעשית המגונה מבלתי קבנת העונש איגו מורגל להם ני לא הרגילו קודם וה עד‬
‫שנשארו ערומים חזה ומזה ‪ /‬ואלו הס האנשים הרעים אשר רמז הרב נאמרו וכאשר היו אנשים רעים נמו שיקרה לכל מי‬
‫שאיני שלם שידע שהדנר אינו במו שהיה מצייר ‪ ,‬ואמר אפלטון ני חמה זה למי שימצא נער קטן הושלך על פני‬
‫השדה והביאו אל ביתי וגדלו והיו אומרים לזה הנער שזה היה מניו חה האיש היה ששה בזה הנער כל מה שיעשה‬
‫בבנו וזה הגער היה מכבדו נמו שאר האנשים המכבדים את אביהן והנער חשב שהיה אביו כל ימיו עד שבא איש‬
‫נמו שיעשה לבנו‪ ,‬ולמה‬ ‫אחד ואמר לו שזה האיש אינו אביו אלא שמצאו באשפה והניאו סל ביש וגדלו ועשה בו‬
‫מבזה אותו כי אמרשאיננו‬ ‫שהנער היה מכבד אותי בעבור שהיי אומרים שהוא אביו ועתה נודע לו שהוא אסופי היה‬
‫אביו ואיו ראוי לי לכבדו נ״כ ‪ ,‬ואס היה לו דעת ושכל היה מחוייב לו לכבדו ייתר ממה שהיה אביו כ״א היה אביו היה‬
‫מחוייב לגדלו אבל זה הביאו אל ביתו אע״פ שאין לו עמו מאומה ופ ה מתויינ לנער לעשות מתר כבוד משיהיה אביו‬
‫אבל‬ ‫__________‬
‫‪ .‬ספח שרא ציריי )ננין סשעיל( ‪ ,‬תיי׳ן‬ ‫‪Os k‬‬ ‫•( הס הנזידית ש> ינרנך ‪ ,‬יאר ‪ ,‬ישא ‪9 ,‬ייט «׳ א »י מ ציי׳י )ננין‬
‫שו׳א שת׳ח )מין הקל( ‪ ,‬ה סג׳ הנגינים השועלים‪ ,‬ו ר ק‪.‬‬
‫‪24‬‬ ‫כד‬ ‫]טורה נבוכים‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סב‬
‫אחיהם חכהנים והיה אצלם נם כן י ש ם כן שתים וארבעים אותיות ‪ ,‬וידוע אצל כל בעל ציור שאיי‬ ‫‪,‬‬
‫איפשר בשום פנים שיהיו שתים וארבעים אותיות מלה אחת ‪ ,‬אמנם היו אלו מלות רכות כלל‬
‫אותיותיהם שתים וארבעים ‪ ,‬ואין ספק שהמלות ההם מורות על ענינים בהכרח הענעים ההם‬
‫)א( יקרבו לאמתת ציור עצמו יתעלה י בפנים אשר אמרנו ‪ ,‬ואמנם נקראו אלו המלות הרבוי האותיות‬
‫שם להיותם מורים על ענין אחד לבד כשאר השטות המיוחרים ‪ ,‬ואמנם רבו המלות ההם להבנת‬
‫הענין ‪) ,‬נ( כי הענין האחד איפשר שיובן י במלות רבות‪) ,‬ג( והבן זה ‪ .‬ודע שזה הדבר אשר ילומד‬
‫היה ’ למוד הענינים שמורים עליהם השמות ההם ‪ ,‬לא הדבור לבד באותיות הערומות מכל ציור ‪,‬‬
‫ולא נקרא כלל שם בן ארבעים ושתים אותיות זה ולא שם בן שתים עשרה אותיות שם המפורש ‪,‬‬
‫אבל שם המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שבארנו ‪ ,‬ואמנם אלו השנים האחרים היו טלמדים‬
‫קצת חכמה אלהית בהכרח ‪ ,‬והראיה על היותו מלמד חכמה ‪ ,‬אמרם עליו שם בן ארבעים ושתים‬
‫אותיות קרוש ומקודש ‪ ,‬ואץ מוסרים אותו אלא לטי שצנוע ועומד בחצי ימיו ואין כועס ואינו משתכר‬
‫י׳ ואינו מע ™ על מדותיו ודבורו בנחת עם הבריות ‪ ,‬וכל היודעו וזהיר• בו ומשמרו בטהרה “ אהוב‬
‫למעלה י ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ותלמודו מתקיים בידו ונוחל שני עולמים העולם‬
‫הזה והעולם הבא ‪ ,‬זה כתוב בתלמוד ‪ ,‬ומה מאד רחוק כ מה שיובן מזה המאמר מבוונת אמרו ‪,‬‬
‫חה כי הרוב יחשבו שהם אותיות ידובר בהם לא דבר אחר ולא יפורש להם ענין ויגיעו בהם אל‬
‫‪,‬‬ ‫אלו הענינים העצומים ‪ ,‬וצריך מי שירצה ללמדהו המדות האלו וההזמנה הרבה אשר זכר‬
‫ומבואר הוא שזה כולו אינו רק הודעת ענינים אלהיים ומכלל הענינים ל שהם סתרי חורה כמו‬
‫שביארנו ‪ ,‬וכבר התבאר בספרים המחוברים בחכמה האלהית שזאת החכמה אי איפשר לשכחה ‪,‬‬
‫ר״ל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫משמת שמעון הצדיק ‪.‬־ ד ושם כן מ״נ אותיות ‪ /‬ר״ל שהיו אלו‬ ‫אכל לחסרון דעתו לא פשה כן ‪ ,‬הלא ידעח יזה שאוזר‬
‫המלוח‪ ,‬פלה ראשונה נלתי מלולה ממוינת המציאוס הכרחית‬ ‫אנסיגנוס אל תהיו כעכדיס וכי׳ והוא כתכלית השלחות‬
‫כנמצא‪ ,‬וזה עולה נז״ב אותיוה‪ ,‬ואפשר שיהיה זולת זה‪ ,‬והאל‬ ‫ויצאו האנשים מזה המאמר למה שיצאו ונאמר עליו חכמים‬
‫יודע ‪ :‬ה בפניס אשר אמרנו ‪ ,‬ר׳׳ל שגשלילוח יחקינ האדם‬ ‫הזהרו כדכריכס הרי יתכאר לך מזה לחה האנשים הכלתי‬
‫לאנזחח ציורו יתעלה נמה שאפשר ‪ .‬ס׳א כמו שאמרנו נזשס‬ ‫שלחים לומדי החכמות הם רעים והכן זה ; אח״ו כיאר‬
‫כן שחים עשרה אוחיוח שהיה מייחד הוא יסברך מזולחו כך‬ ‫הרכ שהיה אצלם נ״כ שם כן מ“כ אותיות וידוע אצל כל‬
‫‪,‬‬ ‫היה זה השס נזקרב לאסחח ציורו ‪ :‬ו במלוש רנות והבן זה‬ ‫כעל ציור שא״א כשום פנים שיהיו ח"כ אותיות חלה אחת‬
‫אמנם היי אלה החלות רכות כלל אותיותיהם ח״כ ‪ ,‬ואין‬
‫ר״ל שזה רומז שהאמנה השכל הפועל יובן ויושג בציורו הנמצאות‬
‫האלהיוס ‪ ,‬וראיה לזה אמר למסה ר״ל השגת השכל השועל ‪:‬‬ ‫ספק שהחלות ההם מורות על הפנינים כהכרח הפנינים‬
‫ז למודהפנינים‪ ,‬ר”ל לידע בנזופח מציאות הש״׳והיותוסחוייב‬ ‫ההם יקרכו לאמתת ציור פצחו יתעלה כאמרנו חי וחכם‬
‫המציאות לא לדבר במלות לבד מפלי ציור ; וז ואינו מעמיד מל‬ ‫ורוצה ויכול ויודע ‪ ,‬כי כל אלו המלות יקרכו לאחתת ציור‬
‫המדוס ‪ ,‬ר״ל שיעבור מל מדוחיו כאמרם ז״ל המעפיל על‬ ‫עצמו כשיוכנו אלו החלות לסלק ממנו יתעלה התארים ‪,‬‬
‫מדותיו סעכירין לו על כל פשעיו ; ט אהוג למעלה‪ ,‬מצד הששע‬ ‫כאחרנו חי שאינו כלתי משיג א״ע ‪ ,‬ואמרנו שהוא חכם שהוא‬
‫הנשסע עליו ‪ :‬י ונממד למסה ‪ ,‬מצד שיש לו מעלה נכבדת על‬ ‫איני סכל ‪ ,‬ולכן אלו הדכרים הרכים יניאו להכנת השם‬
‫זולתו ‪ :‬כ מה שיובן מזה המאמר ‪ ,‬ר״ל מה שיובן אצל דוג‬ ‫יתעלה ‪ ,‬וזה אמרו והנן זה ‪ :‬עוד אחר הרכ כי זה הדכר‬
‫ג׳׳א ההמוניים כי הס רחוקים מכוונת אמרו‪ ,‬כי כוונת אומרו‬ ‫אשר ילוחד היה לחוד העניינים שחורים עליהם השחות‬
‫הוא ידיעת עניני החכמה האלהיס כמו שביארנו ‪ :‬ל שהם‬ ‫ההם לא הדכור לנד כאותיות הערומות מכל ציור ‪ ,‬ולא‬
‫ספרי תורה כמו שבארנו ‪ ,‬אמרו הרב למעלה בפרק ל״ה ‪ ,‬ומה‬ ‫נקרא כלל שם כן י״כ אותיות ולא שם כן מ״נ אותיות שם‬
‫המפורש אכל שם המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שאמר‪,‬‬
‫אמנם אלו השנים האחרים היו מלמדים אותם קצת חכמה אלהית ‪ ,‬ככאן גלה הרכ דעתו ששם כן י 'כ אותיות אינו מורה‬
‫על שמורה עליו שם המפורש כמו שאין אדני חורה עליו ואם הוא מכונה נו ‪ ,‬וכן העני! כשם כן ח''כ ‪ ,‬והניא ראיה‬
‫על היותו תלמד קצת חכמה ואמרם ע״ז כשם כן מ״כ וכו׳ ; ואינו מעמיד על מדותיו ‪ .‬ר״ל שיעכור על מדותיו כאמרם‬
‫ז״ל המעכיר על מדותיו מעכירין לו על פשעיו ‪ ,‬ודע כי החדות הרעות ייוחסו לאדם ואמנם החדות העונות ייוחסו‬
‫לו יתעלה שהם דרכי השם ‪ •.‬ואמרו אהוב למעלה ‪ .‬מצד השסע הנשפע עליו ‪ /‬ונחמד למטה מצד שיש נו מעלה נכנדת‬
‫מזולתו ‪ :‬ומה מאד רחוק מה שיוכן חיה המאמר אצל רונ כני אדם ההמוניים כי הם רחוקים מכינת אותרו כי הם‬
‫יחשכו שהס אותיות שדנר נהם וכו׳ ‪ ,‬ואומרו שהם סתרי תורה כמו שאמרנו אחרו הרב ז״ל למעלה כפ׳ ל״ה ז״ל ומה‬
‫פנין שמותיו החורים על אחד כלס פנינים עמוקים והם סתרי תורה נאמת ‪ .‬ואמרו וככר התכאר כספרים המחונרים‬
‫כחכמה האלהית שזאת החכמה א״א לשכחה ‪ ,‬ר״ל השגת השכל הפועל והוא ענין אמרו ותלמודו מתקיים בידו‪ ,‬ואמנם‬
‫א״א‬
‫קרשקש‬
‫יש ק מי לעני; בעצמו יובן במלות רנות יבארוהו ‪) :‬ג( ואטר‬ ‫פ ל ה ס ב )א( יקרבו לאמתת ציור עצמו בבנים אשר אמרנו ‪,‬‬
‫והבן וה כ■ הוא עשה הרבה דמיונות ומשלים על תואר רשם‬ ‫הרצון בזה על דרך השלילות הנעשות כמוסת‬
‫יתברך נשלילות והם מקרבות ליריעת הדבר נמו תארי ר ‪ m‬נ‬ ‫אין מקרבות להשגתו עי■ דרך החיוב בי אין לו תואר חיוב‬
‫אג ל וה נסקרה ‪:‬‬ ‫ולא נשיג אלא ישוחו בכלל לא ישותו העצטיית שהוא מהותו »‬
‫פרק‬ ‫)נ( ני חענין האוזר אפשר שיובן במלות רנות ‪ .‬רוצה נו ‪CK‬‬
‫^‪ 5‬ד ‪94‬‬ ‫מו ר ה נ בו כי ם ח ל ק ר א עו ן פ ר ק ס ב פ ג‬

‫ליל השנת השכל הפועל והוא ענץ אמרו ותלמודו מתקיים בידו‪,‬י® וכאשר מצאו האנשים הרעים‬
‫הפתאים אלו הדברים התרחב להם הכזב ‪ ,‬והמאמר שיקבצו אי זה אותיות שירצו ויאמר שזה הוא‬
‫שם יעשה ויפעל כשיכתב או כשיאמר על תאר כך ‪ ,‬ואחר כך נכתבו הכזבים ההם אשר בראום‬
‫הפתאים הראשונים ‪ ,‬ונעתקו הספרים ההם לידי הטובים רכי הלב הסכלים אשר אין אצלם מאזנים‬
‫ידעו בהם האטת מן השקר ‪ ,‬והסתירום ונמצאו בעזבונותם ונחשב בהם שהם אמת ‪ .‬וסוך דבר‬
‫פתי יאמין לכל דבר ‪ ,‬ובכר יצאנו מענינו הנכבד ועיוננו הדק אל העיון בבטול שנעון ‪ ,‬יראה בטולו‬
‫לבל משכיל בעיק ‪ ,‬אלא שהביא לזה הכרח זכרנו השמות ועניניהם ומה שהתפרסם אצל ההמון‬
‫מענינם ‪ ,‬ואשוב אל ענינים ‪ ,‬כבר העירונו שבל שם שיש לו יתעלה הוא נגזר אלא שם המפורש ‪,‬‬
‫וצריך שנדבר בזה השם והוא אהיה אשר אהיה בפרק נפרד ‪ ,‬למה שבזה ק העיון הדק אשר‬
‫אנהנו בו ״ ר״ל הרח^ז התארים ‪:‬‬
‫פ ר ק ס ג )&( נ ק די ם הצעה ונאמר ‪ ,‬שזה אשר אמרו עליו השלום ‪ ,‬ואמרו לי מה שטו מה אומר אליהם ‪,‬‬
‫י* איך היתה לענק ההוא דאויה זאת השאלה עד שיבקש במה זה ישיב‬
‫עליה‬
‫‪---------‬‬
‫טוב‬ ‫שם‬ ‫אפודי‬
‫פגי! שמותס הסורים על איזד כלס עגיגיס עמוקים והס סהלי איא כה השכחה למה שהשכחה תהיה בדניים החמרייס‬
‫הורה נאמת ‪ :‬מ וכאשר ס‪5‬או האזשים ונו׳< עחה נוחן סנה אשר אין המשכיל הוא המושכל וינטרך השכל אל העמדת‬
‫הדמיון והדברים המדומים ככר ישכחס האדם ‪ /‬ואמנם‬ ‫מה הגיא האנשים להאמין עויני השמות והקמיע׳] ;‬
‫א איך היחה לענין ההוא ‪ ,‬ל״ל איך היהה הדבר אשר לא יפול תחת רשת הדמיון הוא מופשע והיה‬ ‫פרק סג‬
‫השכל והמשכיל והמושכל אחד מכל צד והוא בפועל תמיד‬
‫על ענין אחד ולזה א״א גו השכחה ‪ /‬כי היודע הוא הידוע והוא הידיעה ‪ /‬ולכן אמר הרב כי השגת השכל הפועל א״א‬
‫בו שכחה ‪ ,‬וכאשר אמר הרב מהו הנרצה בשם המפורש ומהו הנרצה בפס בן י*נ ושם כן מ׳ ג אותיות נתן סנה‬
‫לחה הביא האנשים להאמין ענייני השמות כקמיעיס ‪ ,‬וזה אמרו וכאשר מצאו האנשים הרעים הפתאים ונו׳ ‪ ,‬הרצון‬
‫כי כאשר חשבו כי שס בן י ׳׳ב אותיות ושם בן מ״ב אותיות שהיו שמות ואינם מורים על ענק ‪ ,‬חשבו האנשים הרעים‬
‫לחבר שמית מראשי תיבות הפסוקים או מאמצע הפסוקים או מהקצה ויחברום ויביא לחשוב נקהל הסכלים שהם שמות‬
‫יעשו פעולות נפלאים ‪ /‬והנה קרא לאלו האנשים אגשים רעים ופתאים ‪ ,‬אמנם קראם פתאים למה שחשבו כי שם‬
‫בן מ״ב יי״ב הס אותיות לא יורו על ענין כלל והם מלות מופשסות מכל ציור יצנורס אל קדושה ונוהרה מה שכבר נאמר‬
‫ווה תכלית הפתיות ‪ /‬ואמנם קראם רעים למה שיתרחכ לאלו נעבור זה לעשות שמות מאותיות מחוברות לא יורו על‬
‫מנין ויאמרו שוה יעשה ויפעל נשינתכ או כשיאמר על תואר כך ומה היתיב כאמרו ם ‪ f‬דבר פתי יאמין לכל דבר ‪:‬‬
‫ו א מ ר החכם ר׳ משה הנרבוני מה שיראה לעם מפעולות הקמיעיס והשמות אי» מבשל דברי הרב ני הוא במקרה‬
‫ומפועל הדמיון ; א מ ר שם שוב מה שאמר זה החנם חמה שיראה זה לא יראה כלל ‪ /‬אלא אם אדם אחד‬
‫היה חולה או אשה עומדת על משבר ויתלו הקמיע עליהם ויתרפאו אי ילדו תכן< למה שהגיע הזמן לא זולת ‪ :‬עויד כתב‬
‫הרבנרנוני ‪ .‬ואנחנו ראינו איש מחלישי השכל היה מזכיר שם ונועקמרצע בירט ולא היה מזיקו כלל ולא היה דם יוצא‬
‫ממנו ומיד שהייתי מנסה להגישו אלי לא היה ני נ ח והייתי מרגיש בפירוק חבוי והשם ההוא שמענוהו יחד מעת הנערות‬
‫חאדס אחד ווה למווק דמיוני וחולשת שכלו ‪ /‬ואצלי שהיה מכת הנמנע היה נמנע ‪ ,‬ע*נ ‪:‬‬
‫א מ ר שס סיב וה דעת נפסד ודמיון בשל כי הדמיון לא יבשל ההרגש״ואם היה זה הדבר כמו שזה החנם חשב הרבה‬
‫אנשים לא היו נשרפים בעת השליכם לאש על ייחוד השם נ ע ט ר ממק דמיונם שהשם יצילם ‪ /‬אבל מה שאמר‬
‫ני אותו השס שמענוהו בעת הנערית כבר יתבאר ני לא ובירת האיתיית יעשהו אבל היה עושה בדרך אחד שצריך‬
‫דבר אחד ולמשוח בתקיס אשר יכנס שם המרצעכדי שלא ירגיש בפירוק התנור או להרדים האדם ובשל החיש‬ ‫ליקח‬
‫ממנו ווה נבר אפשר שיעשה ^ ואמנם שהאותיות על צד סגולה יפעלו בדברים זה מכת הנמנע ועליהם אמר סוף‬
‫דבר ונו' נ״א היה הדבר כן היו הנמצאות נמשכות למאמר אומר יזה שקר ודבר כזב ‪ ,‬אלא אם לא יהיה על צד התפלה‬
‫והבקשה ‪ :‬ואשוב אל עניניס כבר העירונו שכל שם שיש לו הוא נגזר אלא השם המפורש ‪ ,‬וצריך שנדבר בזה השם‬
‫והוא אהיה אשר אהיה בפרק נפרד במה שבו מן הענק הדק אשר אנחנו בו ד׳להרחקת התיארים ‪ /‬וגם ני בי ה הפרק‬
‫יתבאר ני אין כוונת משה באומרו מה שמו מה אומר אליהם אלא ידיעת המלות אננלא ידיעה עלמה מורה שמי ‪:‬‬
‫פ ר ק פ ג גקדיס הצעה ונו׳ ‪ .‬אחר שהיה טונת הרב לדבר ולבאר שם המפורש והוא אהיה אפר אהיה כי יו״ד‬
‫ה״א וא״ו ה״א ואהיה הפל דבר אחד כי שניהם יורו על ההיות ‪ ,‬וראשונה עשה ספק כי זה יביאהו‬ ‫י‬
‫לבאר זה השם הנכבד ‪ ,‬והספק הוא ע״ו התיאר‪ ,‬שזה אשר אמרו ע׳ ה ואמרו לי מה שמו מס אומר אליהם איך היה‬
‫לענין ההוא ראייה זאת השאלה עד שיבקש במהשישיב עליה ‪ /‬והרצון ני מי שמתפאר בנטאה אין ראוי לשאיל לי שם מי‬
‫ששלחו‬
‫קרשקש‬
‫עמדו במצרים «אא‪,‬מאחים חסוד ׳פנים ווויי >‪#‬פ נטר■ נננדי ם נ מו‬ ‫פ ר ק ס ג )א( נ א דברי הומו׳ו• תםוחי ד!נ בממניו ח הסן•‬
‫קהת ועמרם שאולי לא היה מעת העדרי עד יציאת ישראל‬ ‫שקולים בסאוני צדק החשינוח והשלמות ‪ ,‬וחנה‬
‫ממצרים רק ארבעים שגה או בפחות יוזשנטים תאריבו ימים‬ ‫יש פלא גמר‪ .‬שאמר שישראל אז היו נממנים אחר אמונת‬
‫במצרים ולא חיו נ טו צ' שנח במצרים ונמת אלפים מישראל‬ ‫הצאנ׳ה זלא היז משערים אז במציאות האל נ׳ ש שיאמינו שיגיע‬
‫נולדו בחיי השבטים וחיי בניד‪,‬ם אשר היו טותוקים באמונת תארי‬ ‫‪,‬‬
‫מאתו דבר לנביא ונראה מדנריו שאף החנגים שנהם שנחו‬
‫ובמצות מלה שהיחד‪ .‬מוחזקת להם דודעים שטו ור‪.‬ם וצרישו אלו‬ ‫מציאות השם עד שנצטרך שיאמת משה מציאותו להם נמר‪,‬‬
‫העקרים לבניתם ולבני גניהם ור\ת שם אתר! שר‪,‬יד‪ ,‬גרול ונביא‬ ‫שתורה‪,‬ו השם מהמופתים על מציאותו הטרניינת ‪ ,‬ור‪.‬לא לא‬
‫'‪P‬‬
 ‫מורה נבובים חלק ראעון פרק סג‬
‫עלי ה‪ ,‬אמנש אמרו והש לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה׳ הוא מבואר מאד‪ ,‬שנן ראוי‬
‫שיאמר לבל מי שיתפאר בנבואה עד שיביא מופת ‪ ,‬ועוד אם היה הענין במו שיראה שהוא שם‬
‫ידובר בו לבד ‪ ,‬לא ימלט הדבר מהיות ישראל ככר ידעו השם ההוא או לא שמעוהו כלל ‪ ,‬ואם‬
‫יהיה נודע אצי^ם ‪ ,‬אין טענה לו בהגידו אותו כי ידיעתו בו בידיעתם ‪ ,‬ואם היה בלתי נשמע אצלם‬
‫מה הראיה שזה שם האל אם היה ידיעת שמו ראיה ‪ ,‬ועוד שהוא אחר שלמדו יתעלה זה השש‬
‫א‪•:‬־ לו לך ו אנפ ת את זקני ישראל ‪ ,‬ושמעו לקולך ‪ ,‬ואחר זה ענהו עליו השלום ואמר ה; לא יאמינו‬
‫לי ולא ישמעו בקולי ‪ ,‬ונבר קדם אמרו יתע•‘ ה לו ושמעו לקולך ‪ ,‬ואמר לו יתעלה אהרי כן מה זה‬
‫בידך האמ־ ממה ‪ ,‬ואשר תדעהו ויבואר לך כל זה הנ פ ק הוא מה שאומר לך ‪ ,‬בכר ידעת פרסום‬
‫דעות הצאבי׳ה ‪ ,‬בזמנים ההם ‪ ,‬והיות בני אדם בלם ב אלא יהירים עובדי עבודה זרה‪ ,‬ר״ל ^ האמנת‬
‫הרוחניות י והורדת הנהות ועשיית המלנמאות ‪ ,‬פירוש צורות ‪ -‬המדברות ‪ ,‬והיה בכר בל מתפאר‬
‫בזמנים ההם בולם ‪ ,‬אם שיתפאר שעלה בידו עיון ומופת הורהו שיש אלוה לעולם בכללו כאברהם ‪,‬‬
‫או יתפאר שירדה עליו רוהניות כוכב או מלאך וכיוצא כזה ‪ ,‬אבל איש שיתפאר בנבואה לאשר‬
‫שהשם דבר אליו ושלהו ‪ ,‬לא נשמע זה כלל קודם משה רבינו עליו השלום ‪ ,‬ולא יטעך מה שבא‬
‫באבות מזכרון דבר השם להם והראותו אליהם ‪ ,‬י■ שאתה לא תמצא הענין ההוא מן הנבואה לקרוא‬
‫לגני‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ב אלא יוזידיס ‪ ,‬לצה לופר‬ ‫ששלמו כדי שנדע שהוא נכיא‪ ,‬יא״כ איך אמר וזרע״ה כשאני‬
‫השאלה לעני! ההוא וכי'‬
‫זולתי יחידים ; ג האמנת הריקניות‪ ,‬ר״ל ירידה הרווזניונז פאי‬
‫בא אל בני ישראל ואמרו לי מה שיזו רזה אומר אליהם ‪,‬‬
‫זה מזל וכוכנ על אי זה איש ממין האנושי ; ד והורדת הכחיח‪,‬‬
‫כי זאת השאלה אין ראוי לשוס אדם שישאלה לשוס נביא‬
‫ר׳יל ירידת הרוחניות לכולסמאוח ולזולתה ‪ .‬ה שאתה לא‬ ‫שישתלח אליהם שיאתרו לו מה שס מי ששלחך כדי שיהיה‬
‫תמצא ‪ ,‬ד ל שלא היו ננניאיס ההם ראויים ושלמים כ״כ בצד‬ ‫אית על נבואתו ‪ ,‬וחזק השאלה והסשק במה שאמר ‪ .‬אמנם‬
‫אמרו והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה׳ הוא‬
‫מבואר שזאת השאלה ראויה וכן יאוי שיאמי לכל מי שמתסאר בנבואה עד שיביא מופת ‪ ,‬אמנם אמרו מה שמו‬
‫זאת השאלה אינה ראויה ; ואתר שכפק הרב שהשאלה אינה ראויה ולא יאות לשוס משכיל לשאול עליה למי שתתפאר‬
‫בנביאה ‪ ,‬עויר ספק שני שהתשובה ג״כ אינה נאיתה כי אס היה הענין כמו שיראה שהוא שם שידובר בו לנד לא‬
‫ימלע הדבר אס מהיות ישראל כבר ידעו השס ההוא או לא שמעוהו כלל ‪ ,‬ואם היה נודע אצלם אין תענה לו נהנידו‬
‫אותו כי ידיעתו בו כידיעתס ‪ ,‬ואס היה בלתי נשתע אצלם מה הראיה שזה השס האל אס היה ידיעת שמו ראיה ‪.‬‬
‫והמשל בזה מי שיאחר שמלך אחד עשאו שליח לדבר ושאלו לו מה אות ע״ז והאות שתאמר מה שס המלך ‪ ,‬אין עענה‬
‫לו בהגידו אותם כי אפשר שידע אותי כמו שידעו הם״ ואס היה בלתי נשמע אצלם אן שיאמר להם שס המלך לא יהיה‬
‫מופת על שליחותו כי מאין ידעו הס כי זה שם המלך ‪ :‬עוד ספק שלישי והיא כי אחר שלמדו יתעלה זה השם אמר‬
‫לו לן ואספת את זקני ישראל וכו׳ ושמעו לקולך ואחר זה ענה מרע״ה ואמר והס לא יאמינו לי וכו׳ וכבר קדם לו‬
‫יתעלה ושמעו לקולך כי יאמינו לו ואיך יאמר שהם לא ישמעו לו מאחר שהבטיח לי הקב״ה שישמעו לו ‪ .‬ועוד איך‬
‫חזר ואמי לו הקב״ה אחר זה מיה בידך וכו׳ אחר שאמר לו ושמעו לקולך ‪ .‬ואחר שהניח הספקית אשר ראוי שיסופקו‬
‫בזה והס בעצמם הביאו לנו לידע האמת ‪ ,‬וזה אמרו ואשר תדעהו ויבאר לך כל זה הספק ; כנר ידעת פרסום דעות‬
‫הצא״בה בוחנים ההם והיו אנשים כלס עובדי עבודה זרה מלבד היחידים שבהם ״ והנה הרב פי׳ מה הרצון בעובד‬
‫מבודה זי ה והרצון בו האמנת רוחניות והורדת הכחות ״ והרצון בו ירידת רוחניות מאי זה מזל וכוכב על אי זה איש‬
‫מהמין האנושי והורדת הכמות לטלכמאית והיא הנקרא דבור אצלו כענין שפע השכל הפועל אצלנו והוא אמירת כל אומר‬
‫בזמנים ההם כלם ״ אם שיתפאר שיתקיים לו עיון או מופת שהורהו שיש אלוה לעולם בכללו כאברהם ‪ ,‬או שיתפאר‬
‫שירדה עליו רוחניות כוכב או מלאך וכיוצא בזה ‪ ,‬אבל איש שיתפאר בנבואה לאחר שהשם דבר אליו ושלחו לא נשמע‬
‫זה בלל קודם חרע״ה ‪ ,‬והסבה בזה שלא היו כל כך ראויים בצד שיהיו נביאים וראויים להישיר ההמון בשליחותם ‪ ,‬או‬
‫בעבור‬
‫קרשקש‬
‫לומר שהשם איני עושה הפליאות רק '‘צורך גדול והיה אפשר‬ ‫ולן מריס שהיתה נריאה וגן כסה ננרדיט וכן אם‪-‬ו בעבט א'‬
‫לו לצוות על מצות המיי*ה בראש חדש ניסן או קודם לכן אם‬ ‫שדעויים י^א עבד ע׳ז ואם היה בהם כמר אנטים יירוב רדונם‬
‫לא יספיקו ‪ ,‬אבי‘ באמת הם לא שבחו מצות מילה במצרים‬ ‫שלא שערו במציאות האיו י‘ א היה נע'‘ם כיקצתם או רובם‬
‫וכולם היו מלים את בניהם לעת הקבוע להם ‪ ,‬ובן באמת היו‬ ‫‪,‬‬
‫האמונה •טשתלה אברהם ויצחק ויעקב וכן היו יורעים שמו ובלם‬
‫משערים במציאות השם ‪ ,‬וכן מצינו שאמר הכתוב ויאנחו בני‬ ‫נוהנים כנזצות פילה כנזו שאניר הכתוב כי מילים היו בל העם‬
‫ישראל נון העבירה ויזעקו ‪ ,‬ונראה לפי הפסוק שצעקתם היתה‬ ‫היוצאים ממצרים ולא מצינו ביטנצטוו לעשות פפח שנצטוו במצות‬
‫לאל אם קצתם ואם רובם והיעד ותעל שועתס אי“ האלהיסטן‬ ‫מילה כמו שנצטוה יהושע אהר שנכנס ‪S‬אר•‪ f‬ונאמר לו שוב‬
‫העבודה ואם יש לומר באמת שיש בהם רבים שהיו שטופים‬ ‫מול בני ישראל שנית ואם הכה־ב אמר כי* ערי‘ לא יאכל רו‬
‫בעשיית הטלמסאות והורדת הכתות ונמשכים אהר דעות המצריים‬ ‫א ^י ה‪-‬צון בו שי*א ניכיויי מהמה אונם או שנהו אחיו רהפת‬
‫ולא בעבור זה היו בלתי מאמינים במציאות האל ויעשו צורות‬ ‫מילה וכן מצינו שייא נאטר זה אי‘ א אהר סיבור עשייה הפכה‬
‫לעתים ירועים יהשכי שהם מיעילות ‪ ,‬והנה מצינו ביחזקאל‬ ‫ואיך אפשר כשום פנים שיניויו שם שש מאות אי‘ף רגלי‬
‫שהשם שלה להם נביא נמו שיאמר הכתוב ואודיע להם בארץ‬ ‫ונפייי כסלים בניס ובני בנים בריל הפכה ואהר כן יאכלו פהחיהם‬
‫מצרים ואשא ידי להם ׳‘ אמר ני ה' אלהיכם ‪ ,‬והוא אהרן כמו‬ ‫ואם ות‬ ‫מתניהם רנווים ונעיייהם ברו’‘•הס מוי‪.‬נים ’י׳ין'כת‬
‫שאמר הבהוב הנגייה נגליתי אל בית אביך‪ ,‬ותענין שהניע להם‬ ‫אמת כמו שאמרו רבותינו היה ראוי '‘ סכר זה הפי^א בנדוי'ים‬
‫עי יןידו הוא אומרו ואומר אי‘יהפ איש שקיצי עיניו‬ ‫מאה ‪:‬שם‬
‫השם על‬ ‫שבפלאים שיהיו נמוי*יס כייס באותה הי*יי“ ה ו•‘ א היו נואבים‬
‫■ יבנלולי מצרים אל תטמאו אני ה׳ אלהיבם ‪ ,‬וכתיב‬ ‫השליכו‬ ‫בכאב הטילה זה היה יאוי ׳‘ספרו בנסים הגדולים ‪ ,‬ועוד יש‬
‫וגזינק‬
‫צד‪95 ,‬‬ ‫מורה נבוכים חרק ראשון פרק ‪to‬‬
‫אדם‪I‬‬ ‫לבני אדם או ^־זיישיר זולתם ‪ ,‬עד שאמר אברחם או יצחק או יעקב ‪ w‬טי ׳טכןדמם לגני‬
‫אמר לי השם עשו נ ך ‪ .‬או לא תעשו ‪ ,‬או שלחני אלינם ‪ ,‬זה לא היה ג ל ל‪ ,‬אגל היד‪.‬‬
‫הדבור להם במה שהיה מיוחד להם לא דבר א חר‪ ,‬ר״ל י בשלמותם י והישירם למר‪ .‬שיעשו ‪ ,‬ובשרם‬
‫למה שיגיע אליו ענין זרעם לא זולת זה ‪ ,‬והם היו מיישרים בני אדם על דרך עיק ולמוד‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫אצלנו ב א מ ת ואת הנפש אשר עשו ב ח ק ‪ ,‬וכאשר נראה יתעלה אל משה רביגו עליו השלום וצוהו‬
‫שיקרא לבני אדם ויניע אליהם זאת השליחות ‪ ,‬אמר תחילת מה שישאלוני שאאמת להם שיש אלוה‬
‫בעולם נמצא ‪ ,‬ואחר כן אומר שהוא שלחני ‪ ,‬מפגי שכל כני אדם אז אלא יחידים לא היו מרגישים‬
‫במציאות השם ‪ ,‬ותכלית עיונם לא היה עוכר הגלגל וכחותיו ופעולותמ ‪ ,‬שהם לא היו נבדלים ‪P‬‬
‫המורגש ‪ ,‬ולא הושלמו שלמות שכלי ‪ ,‬ולמדהו השם אז מדע שיניעהו אליהם יאמת אצלם מציאות‬
‫השם ‪ ,‬והוא אהיה אשר אהיה ‪ ,‬וזה השם נגזר מן היה ״ וזצא המציאות ‪ ,‬כי היה מורד‪ .‬על ענץ‬
‫‪,‬‬
‫ההדה ״ ואץ הפרש בין אמרךהיה או נמצא בלשון העברי ® וד‪.‬םוד כלו הוא בשנותו המלה בעצמה‬
‫המורה‬
‫שם מוב‬ ‫אפודי‬
‫שיהיו נביאים שלוחים לה״שיר ההמון ‪ :‬ו בשלמוחם ‪ ,‬ר״ל נ ע ט ר סנה אחרת כי חשנו האנשים כלם שא״א לשים אדם‬
‫‪.‬שלמות הנפש והוא שלמוח העיון ! ז והישירם נמה שעשו ‪ ,‬שידבר עגזו האלוה כ » שאמת היום הזה ראי» ני ידבר‬
‫י״ל הצלחת כל קניניהם ; למה שיגיע אליו ‪ ,‬כמי אליו שב אלהיס את האדם וחי‪ ,‬הרי כיקודס לנןםפקו בזה העניו ‪/‬‬
‫למלת מה‪,‬ור״ל הדבר אשר יניע אליו מענין זרעם והם ה ע ^ ו ת ‪ :‬והנה עם שאברהם יצחק ויעקב היו נביאים לא תמצא זה‬
‫ולמדהו ‪ ,‬אל משה ‪ :‬ח והוא המציאות ‪ .‬שמלח היה ר״ל מציאות ‪ :‬הענץ מהנבואה לומר לאנשים או להישיר עד שיאמר אברהם‬
‫ט והסוד כלו הוא נש‪:‬וחו ‪ ,‬הסוד מזה הפסוק אשר כפל יצחק וי ע ^ או מי שקדמם כשם ועבר כה אמר לי השם‬
‫מלת אהיה המורה על מציאות כמו שביאר הרב ״ והיר‪.‬ה זאת עשו ‪ p‬או לא תעשו וכו׳‪ ,‬אבל היה הספור במה שמיוחד‬
‫הכפילה על דרך התאר‪ ,‬כלומר שמלח אהיה ראשון ייל נמצא להם נא דבר אחר ‪ .‬רוצה לומר בהשלימם נמדותיהם‬
‫מחוייב ואח״כ אמר אשר אהיה שמלת אשר קישרתהאהיה השני והיישירם במה שיעשו ובשרם במה שיגיע להם בעניו זרעם‬
‫פס הראשון על דרך שיהיה האהיה הראשון המתואר והאהיה לא זולת זה ואם היו הם קוראים בשם ה׳ היו אומרים‬
‫השני התאר וכפלו באותה המלה בעצמה ולא פנה גמלה ולא לאנשים בעיון ובשלימות לא שיתפארו בנבואה והיו מלמדים‬
‫בנקוד להורות כי בו יתעלה אין שוס תאר נושן' עליי אשר הוא לאנשים אמונות וד שת אמתיות אס על דרך מופת ואם על‬
‫יתעלה ותאריו אמד ‪ ,‬לכן אמר הפסוק אהיה אשר אהיה דרך קבלה איש ואיש כפי נחו נמו שבא הקבלה אצלנו ואת‬
‫כאלו אסר הנמצא אשר הוא נמצא מחוייב המציאות ‪ ,‬מפ ש אשר עשו בחרן ‪ .‬וכאשר נראה ית׳ אל מרע״ה וצוהו‬
‫‪............‬‬
‫אמר‬ ‫עד _עתה ‪/‬‬
‫____‬
‫שלא אמר לשום אדם‬ ‫מה __‬
‫_____‬
‫לאנשים‬ ‫וזהו אמרו ואמרו לי מה שמו ר׳ל מה עצמו ואמחתו ‪ ,‬ר״ל _שיאמר‬
‫_______‬
‫תחלת מה שישאלזני שאאמת להם שיש אלוה בעולם נמצא‬
‫ואח״כ אומר שהוא שלחני ‪ .‬מפני שהאנשים כלס או זולת היחידים שבהם נמו שננו לזי ויחידים מזולתם לא היו‬
‫משערים מציאות השם ולא היו מאמינים נו ‪ ,‬ני תכלית עיונם לא היה עובר הגלגל ונחותיי ופעולותיו שהם לא היו‬
‫נבדלים מן המורגש כי יחשבו כי אין בנמצא אלא הגשם יכחותיי כי היתה הפילוסופיא הקדומה בזמנים ההם והוא‬
‫ידיעת המורגשות ולא השלימו שלמות שכלי ‪ :‬ולמדהו השם אז מדע שיגיעהו אליהם ויאמת אצלם מציאות השם ‪ ,‬עם‬
‫שהיו ישראל מקובלים מהאבות שיש אלוה נמצא בשלם ראה שלתיקן הגלית כבר אבדוהו כלם ולמדהו השם אז‬
‫מדע שיגיעהו לישראל ייאמת אצלם מציאות השם ‪ :‬והוא אהיה אשר אהיה ‪ ,‬חה השם נגור מן היה והוא המציאות ‪/‬‬
‫כי היה מורה על עגין הויה ‪ ,‬ואין הפרש נין אמרן היה או נמצא ב^וק עברי ‪ /‬והסוד כלו בשנותו המלה בעצמה המורה‬
‫על‬
‫קרשקש‬
‫‪,‬‬
‫ונצעק‪I‬אל ה׳ אלהינו רשטע ה׳ אח קולנו ררא אח ענינו ואח שלוחו אל ‪#‬רעח ייותר וויד‪» .‬ריו ל׳»אול מיורזזו בטופח עו•‬
‫־' הי־' טציאוחו לדיודיע מ מ ה שיש אלמז נמצא יוחד םלהוד^‬ ‫‪ ------‬־אל‬
‫‪ -‬ונצעק‬‫אמרו‬ ‫‪^ ..............‬‬
‫בהגדת כי‪------‬‬ ‫ואת ׳לחצני ‪* ,‬ואסרו‬
‫^ק‬
‫עמלנו ^‬
‫סלנו‬
‫אלה־נו הוא המאמר שאסר הפסוק ויאנחו בני ישראל מן לישראל אוזר שלא יוכלו לצאח בלא ישוחו והכל תלד בו‬
‫העבודה וכר ‪ ,‬וכן אמר שמואל באשר נ א יעקב מצרים דצעקו וכשיראו ישראל שיצליח בשליחותו יאמינו במציאותו ושהוא‬
‫אבותיכם אל ה' וישלח ה׳ את משה ואת אהרן ואת מרים ‪ ,‬שלחו ‪ ,‬וד‪.‬וא לא שאי בזד‪ .‬בלל ונשוזגיע שליחות השם לפרעה‬
‫והנה נראה בזה שדלדיעם הנביא במציאות האלוה ובשסו המיוחד על ידו ואמר לו בה אמר ה׳ אלהי ישראל לא ככר במציאות‬
‫לו ואם כלם לא היו מאמינים יש לומר שבמה וכמה היו האל שודה לו לו^ד איני מאמין שיש אלוה נמצא כ׳ש שלא‬
‫מאמינים ונורע להם זה השם ‪ ,‬והכתוב אמר ושמעו לקולך ^אאמין שזה שמו ‪,‬והנח ראינו שאמר לו השם כי■ ידבר אליכם‬
‫ואספת את זקני ישראל נראה מזה שתכף שאמר לד‪.‬ם ה׳ אלר‪.‬י פרעה לאטד הנו לכם מופת ישליך המטה דשוב תנין הה המופת‬
‫ישראל שלחני אי׳יכם שישמעו לקולו שזה השם ירעו אותו באמו־‪ .‬איננו אלא להורות שהשם שלחו לא שהיה כופר במציאותו ‪.‬‬
‫בשכבר היו משערים במציאותו והשנחתו הזקנים ווזנכבדים ‪ ,‬ועוד איך יעלה על לב שאדם נתל וחכם כמשה עד שהוא‬
‫נראה מזה שכל הטענות שטען משה וכל הדרכים שלקח הם ראוי לנבואר‪ .‬שלא היתה כיוצא בת לשום נביא ונאמר בו שר‪.‬וא‬
‫להציל עצמו שלא ילך בעכור היותו בבד פה וכבד לשון ומתוך דבר עטו פנים בפנים ונאסר בו והמונח ה׳ יביט שהוא לא ירע‬
‫שלא הודיעו שמו לא היד‪ ,‬יודע באי זה משמותיו יגיע השליחות אם המופתים על מציאות האלוו־‪ , ,‬וד‪.‬לא כמה חכמים לחכמי האומות‬
‫באי* שדי ואם בשם המיותר ומתוך כך אסר ואמרו לי מה שמו עשו המופתים על מציאותו מהדברים המאוחרים ממנו עד‬
‫כדי שיודיעהו תשים שמו אשר יגיע נו השליהות ואלו זכרו שאי אפשר שיסופק שום מבק באותם המופתים ואס הם מעם‬
‫נתהלה כשאמר •יו אנכי אלתי אברהם אביך לא אמר ואמרו לי שלא קבלו תורה והוא היה מזרע א׳א ע׳ה והיה מאמין כהשי׳ת‬
‫מה שטו כי היה זר בספור מאד ואמנם לעשיית האותות היה אמונו־‪ ,‬גמורה ‪ ,‬דש לנו להאמין שאברהם אבינו ע׳ה עשה‬
‫‪,‬‬
‫צריך שכל מתפאר בנבואה צריך לר‪,‬ביא ראיה ור‪.‬נד‪ ,‬ראינו כמה מופתים על מציאות השם ועל חדרם העולם ווזבר בזת‬
‫שחחלת רבוד השם למשד אמר לכה ואשלחך אל פרעוז ואמרת מפרים וודר‪ .‬הבל ‪ w t‬אצלו ‪ ,‬וכן יש לומר שיעז לו לדעת אמחת‬
‫דו כה אמר ה׳ אלד‪,‬י העכרים שהעקר הגדיל נזר‪ ,‬הענץ הוא מציאות הש׳י מפלפולו ‪ ,‬שאריסט׳ו שלא הגיע לק« רגל מעלתו‬
‫עשה‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סג‬
‫הטורה על המציאות בענין התאר ‪) ,‬נ( כי מלת אשר סובל וכרון התאר הנדבק נ ו ‪ ,‬שהוא שם חסר‬
‫צריך אל חבור ‪ ,‬כענין אלד״י ואלת״י בערבי ‪ ,‬והושם השם הראשון ‪ ,‬והוא המתואר אהיה והשם השני‬
‫אשר תארו בו אהיה והוא הוא בעצמו ; ובאלו הוא הראה שהמתואר הוא התאר בעצמו ‪ ,‬והיה זה‬ ‫‪,‬‬
‫באור ענין שהוא נמצא לא במציאות ‪ ,‬ובא נאור הענין ההוא ופירושו כן הנמצא אשר הוא הנמצ^‬
‫בלומר המחוייב המציאות וזה אשר יביא אליו המופת כהכרח שיש דבר מחוייב המציאות לא נעדר‬ ‫‪,‬‬
‫ולא יעדר כמו שאבאר מופתו ; וכא־שר הודיעהו יתברך הראיות אשר יתקיים בהם מציאותו אצל‬
‫חכמיהם ‪ ,‬כי אהר זה בא לך ואספת את זקני י־שראל ‪ ,‬ויעד לו י שהם יבינו מה שהודעתיו לך‬
‫דקבלוהו והוא אמרו רממעו לקולך ‪ ,‬השיבו ע״ה ואמר הנה הם יקבלו שיש אלוה נמצא באלו‬ ‫‪,‬‬
‫המופתים השכלים ‪ ,‬מה תהיה ראייתי שזה האלוה הנמצא שלחני ‪ ,‬כ ואז נתן לו האות״ הנה כבר‬
‫התבאר ^ שענין אמרו מה שמו אמנם ענינו מי הוא אשר תחשב ששלחך ; ואמנם אמרו מה שמו‬
‫לנדלו ולהדרו בספור ‪ ,‬באלו אמר שעצמך ואמתתך לא יסכל אותה אדם ^ מ ואם אשאל על שמך‬
‫אי זה דבר הוא הענין אשר יורו עליו בשם^ נ ואמנם הרחיק שיאמר לשם יתעלה שיש מי שיסכל‬
‫זה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מליאותו המחויינח‪ ,‬ואמר לו יתעלה שיאמר להם אהיה אשל‬ ‫על המציאות והוא חלת אהיה המורה על מח צ א שיורה‬
‫אהיה ר״ל שיבאר להם במופת מציאות סמוייבת המצאתו ואז‬ ‫שהמתואר והתואר אחד כי מלת אשר מלה קושרת זנרון‬
‫ידעו שיש אלוה בעולם ; י שהם יבינו מה ש הודעתיו לך ‪ ,‬ר״ל‬
‫התואר הנדבק נו שהוא שם חסר צריך אל חבור כעני;‬
‫האלדי אלתי בערבי ‪ /‬והושם השם הראשון והוא המתואר‬
‫שיבינו המופת האמתי בהיוב מחויב המציאות ‪ :‬כ ואז נתן לו נ ו ‪/‬‬
‫ר״ל הפכת הספה לנחש ‪ :‬ל ואמנם מה שמו ‪ ,‬ר״ל אחר אשר‬ ‫אהיה ושם השני אשר תארו בו אהיה והיא היא בעצמי‬
‫בארתי לך ששמו ר״ל עצמותו א"כ ספני מה לא אמר הפסוה‬ ‫וכאלו הוא הראה שהמתואר הוא התואר בעצמו ‪ ,‬והיה זה‬
‫ואסרו לי מה עצמותו ‪ ,‬ואמר הרב שזה שאמר כך הוא לגדל‬ ‫ביאור ענין שהוא נמצא לא במציאות כי מציאותו הוא מהותו‬
‫ולהדר בספור וכו' ; ם ואם אשאל ‪ ,‬ר״ל אם אהיה נשאל ‪:‬‬ ‫לא כענין שאר הנמצאות ני יש להם מהות בעצמם זולת‬
‫נ אמנם הרחיק ‪ ,‬ר״ל הרחיק משה שיאמר לו יחביך שיהיה‬ ‫יזציאותס והמציאות להם מצד הפועל אבל השם יתעלה הוא‬
‫שום נמצא בעולם סי מדבר שיסכל מציאותו יתעלה לכן אסר‬ ‫נמצא לא במציאות כי מציאותו ומהותו דבר אחד ‪ ,‬נמשך‬
‫שסו ‪ /‬כאלו יורה שמציאותו יתעלה לא יסכלה שום אדם אבל‬ ‫לזה לדעת ב״ם שהמציאות חקרה קרה למהות לבד בהתחלה‬
‫הראשונה שמציאותה כעצמה ולכן היה מציאותו עצמותו ‪/‬‬
‫ופירושו כן‪ ,‬הנמצא אשי הוא הנמצא ‪ ,‬כי התואר הוא המתואר והמציאות הוא המהות יהיה מחוייב המציאות ‪ ,‬כי אם היה‬
‫התואר זולתי המתואר לא היה חחוייב המציאות ‪ ,‬ואף לפי דעת אמתי שהוא דעת אריסע״ו שסובר שהמציאות והמהות‬
‫דבר אחד יהיה פירושו כן ‪ ,‬הנמצא אשר הוא נמצא כי אינו נמצא בעבור זולתו ולא בעבור חלקים ממנו ולא בעבור‬
‫שיש לו תליה עם נמצא אחר כמו אלו הנשמים ההווים הנפסדים כי מציאותם תלויים כדכריס רבים וחמרס וצורתם‬
‫והעלה הפועלת המחייבת ההרכבה ‪ ,‬והנרמים השמימיים החלקיים היא סבת הכל ואף שלא יהיו הס עלה קודמת‬
‫שה^ החגעת להס היא הניתנת להם החיות והיא סכת קיומם וחיותם ולכן לא יהיו הכיחייס בעצמם ‪ ,‬והשכלים‬
‫הנבדלים יקדם להם הסבה הניתנת להם החציאות והיא הסבה הראשונה ‪ ,‬ואולם הסבה הראשונה היא נחצאת בעבור‬
‫עצתה לא בעבור זולתה כ״א לא יהיה בכאן סבה ראשונה אשר לה המציאות בעצמה ילט הסנית והמסובביס לבלתי‬
‫תכלית ווה נבר יתבאר שהיא שקר א” כ יתבאר שיש הנה דבר מחוייב המציאותלא נעדר ולא יעדר ; ו^ שר הודיעו‬
‫ית׳ המופתים אשר יתקיים בהם מציאותו אצל חכמיהם וזה אמרי לך ואספת את זקני ישראל וייעד לו שהם יארזינו‬
‫מה שיודיעם ויקכליהו ‪ ,‬כי לחכמים יחוייב שיאמינו בהם נתת להם מופת הקדמות צודקות וראשונות וזה אמת ושמעו‬
‫לקולך ‪ ,‬והשיב מרע״ה הנה הס יקבלו שיש אלוה נמצא באלו המופתים מה יהיה המופת שיאמינו שזה האלוה הנמצא‬
‫שלחני ‪ ,‬והרצון בו כי העיון יאמת שיש בכאן נמצא ראשון וחחוייב המציאות אבל לא יאמת שזה התחיייב המציאות‬
‫ישלח נביא להיישיר האנשים ‪ ,‬ולמה שזה אי אפשר להודיעו לשום אדם בעיון המופתי נתן לו אות ומופתים לעשות‬
‫בידים ואמר לו מה זה בידך ‪ .‬הרי יתבאר הספק הראשין כי השאלה היתה ראויה לחה שבזמנים ההם לא היו יודעים‬
‫שיש נמצא אלא הנשם וכחותיו ואם יאחר אומר שיש שם דבר נבדל מחומר יחיייב שיאמרו לי מה המיפת על זה ‪,‬‬
‫ויתבאר נ״ב הספק השני הנאמר כי אם ידעו זה השם נ"כ חשה היה יודעי נמיהס ואם לא ידעו מה האות שהשם‬
‫שלחו כי הם לא ידעו שיש נמצא נבדל ואחר עשות המופת ידעוהו ‪ /‬כי לא היתה הכוונה ידיעת השם לבד ‪ /‬ויתבאר‬
‫הספק ה ס אחר שאמר לו השם ושמעו לקולך איך אותר והס לא יאמינו לי ‪ ,‬כי זה אמת כי יאמר ושמעו לקולך‬
‫לקבל שיש נמצא ראשון בעולם שהוא מחוייב המציאות אבל לא יאמינו שהשם שלחו ולזה נתן לו האות והמופת ‪ .‬ולחה‬
‫נמצא מחויב המציאותהיה ראוישיאמר הנה אנכי בא אל‬ ‫שיש בכאן ספק והוא זה כ״א היה הענין שלא ידעו שיש‬
‫בני ישראל ואמרו לי מי הוא זה אשר שלחך אס גשמי ונבדל ‪ ,‬אבל מאחר שאמר מה שמו לא היה אלא בעבור‬
‫שיודיעו שמו וא"כ ישאר הספק ‪ .‬ואחר הרב כי ענין אמרו מה שחו אמנם עניינו מי הוא אשר תחשוב ששלחך ‪ ,‬ואמנם‬
‫אמרו מה שמו להדרו ולגדלו בספור ‪ ,‬כאלו אמר שעצמך ואמחתך לא יסכל אותה שוס אדם אבל שמו אפשר שיהיה‬
‫נסכל‬
‫קרשקש‬
‫פה ונבר לשי; ‪) :‬נ( ני אשר גוזר זנרון התואר הדבק ט ‪,‬‬ ‫זד‪#‬ד‪ ,‬נ מ ה מופתים ננבריס ואמתיס על מציאות הש׳י שהוא‬
‫ה‪-‬צק נוה שמלת אשר גווה זכרון התואר שהוא אהיה הנדבק‬ ‫משיב המציאות והוא אחד והוא קדמו; והוא בלתי גשם ‪ ,‬ואם‬
‫במי^ת אשר שהוא שם צריך אל ח־נור כלומר עם אהיה הראשק‬ ‫בן יש לנו לומר שהיה מבואר אצי'ו במופתים אמתיים מציאות‬
‫שהוא המתואר ‪.‬‬ ‫לשאול על זה ‪ ,‬אכל הד בי הוא נמת‬
‫׳‬ ‫האלוה ׳ היה צריך ׳‬
‫׳‬
‫פרק‬ ‫שהנחני שהוא היה מתעקש וממאן בשכיחותו כעבור היותו נבר‬
 ‫צו ‪96‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סג סד‬
‫זה הנמצא ושם סכלותם לשמו ‪ °‬לא לנקרא כשם ההוא ‪ ,‬ע וכן שם י׳ה הוא מענץ גצחות המצ'אה‬
‫ושד״י בו גזרה מן ד ‪ /‬והמלאכה היתה דיים ‪ ,‬והשי"; בענק אשר כמו שכבר ‪ ,‬ויהיה ענינו אשר די‬
‫הכונה כזה שהוא לא יצטרך במציאות מה שהמציא ולא בהתמידו אול תו^ אבל מציאותו יתעלה‬
‫מספקת בו ‪ ,‬וכן שם חסין נגזר מן הכח ‪ ,‬וחסון הוא כאלונים ‪ ,‬וכן צור הוא שם משותף כמו שבארנו‬
‫)נסרי! ‪’p‬׳ מזה(‪ ,‬הנה כבר התב אר לך שהשמות כלם נגזרים או יאמרו ב שתוף כצור ואמת ‪ ,‬ואק שם‬
‫לו יתעלה בלתי נגזר זולתי שם כן ארבע אותיות ‪ ,‬והוא השם המפורש להיותו כלתי מורה על תאר ‪,‬‬
‫אבל על מציאותו לבד לא דבר א חר‪ ,‬ובכלל המציאות המוחלט שיהיה ת מ ‪ T‬ר״ל מחויב המציאות ‪,‬‬
‫פ והבן מה שהניע אליו המאמר ‪:‬‬
‫פרק סר דע כי שם ה׳ ‪ ,‬רוצים בו פעמים השם לבד באסרו ‪ ,‬לא ת שא א ת שם ה׳ אלהיך לשוא ‪,‬‬
‫ונוקב שם ה' ‪ ,‬וזה הרכה משיסופר ‪ ,‬ופעמים רוצה בו עצמו יתעלה ואמתתו ‪ ,‬כמו‬
‫ואמרו לי מה שמו ‪ ,‬ופעמים רוצים בו דברו יתעלה ‪ ,‬עד שיו־ויה אמרנו שם ה׳ כאלו אמרנו דבר‬
‫ה׳ ‪ ,‬או מאמר ה' ‪ ,‬כמו שאמר כי שמי בקרבו ‪ ,‬ענינו דברי בקרבו או מאמרי בקרבו ‪ ,‬א הענק‬
‫שהוא כלי לרצוני וחפצי ^ ב והנה אבאר הדברים ב שתוף מלאך)נפרק ו׳ חלק נ'( ‪ ,‬וכן כבוד ה׳ ‪ ,‬פעמים‬
‫רוצים כן ג האור הנברא אשר ישכינהו השם כמקום להגדלה על דרך המופת ‪ ,‬וישכן כבוד ה׳ על‬
‫הר סיגי ויכסהו ‪ ,‬וכבוד ה' מלא א ת המשכן ‪ ,‬ופעמים רוצים בו עצמו יתעלה ואטתתו ‪ ,‬כמו שאמר‬
‫הראני נא א ת כבודך ‪ ,‬ובא המענה כי לא יראני האדם וחי ‪ ,‬מורה בי הכבוד הנא מר הנה עצמו‬
‫ואמרו כבודך י להגדיל ‪ ,‬במו שבארנו באסרו ואמרו לי מוז שמו ‪ ,‬ופעמים רוצים בכבוד הגדלת‬
‫האנשים כלם א ת השם ה ואף כל מה שזולתו י תברך יגדילהו י כי הגדלתו הא מתית היא השגת‬
‫גדולתו ^ הנה כל מי שהשיג גדולתו ושלמותו ככר הגדילו כשיעור ה שגתו ‪ ,‬והאדם לבד ינדילהו‬
‫במאמרים להורות על מה שהשיג בשכלו ויפרסם בו לזולתו ‪ ,‬י וטי שאק השנה לו כדומם כאלו הם‬
‫מנדילים‬ ‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫שמו ׳חנרך אפשר שיהיה נסכל ; ס לא לנקרא נשם ההוא ‪ ,‬נסכל ‪ .‬לא לנקרא נשם ההוא ‪ ,‬לא כויהיה נסכל נזציאות‬
‫י״ל לא שיהיה נסכל מציאות השם יחעלה הנקרא נשמו המיוחד השם ואן< שע״ד האחת סכלותם היה על יזציאותו יתעלה ‪,‬‬
‫לו ‪ ,‬ואמנם נאמח הכלוחס היחה על מציאותו יחנרך ‪ 5‬ע וכן הגה כיאר הרנ כי כל השחות הם נגזרים זולת שם נן ד׳‬
‫שס יה ונו׳ ‪ ,‬ר׳יל יה עם חצי שס אהיה הוא נגזר מעני! אותיות להיותו בלתי מורה על תואר אכל על מציאות לבד‬
‫נצחיוח ‪ :‬פ והנן מה שהגיע ונו' ‪ ,‬נא הרנ לזרז לנו שנהיה לא דנר אחר ‪ ,‬ר״ל מציאות עם מהות ולא שיש ל‪ 1‬סבה‬
‫זכורים מזה הפירוש הנכבד שעשה מאהיה אשר אהיה וסוד קודמת עליו ; ובכלל המציאות המוחלע ‪ ,‬ר״ל שהוא תדיר‬
‫ר״ל מחוייב המציאות כי אינו מצד זולתו והבל מאתו והוא‬ ‫קריאת השם המפורש ומכל כללות הסרק ‪:‬‬
‫פ ר ק ס ל א העני! שהוא כלי לרצוני וחפצי‪ /‬ר׳ל כמו איננו צריך לזולתי ‪ :‬והבן מה שהגיע אליו המאחר ‪ ,‬בא‬
‫הדנור שהוא כלי לאדם להעניר חפצו כן הרב לומר לני שיהיה לעולם נגד עיגיט שהשם יתעלה אין‬ ‫׳‬
‫השפע המגיע מאת השם יתעלה לנניא אשר השפע ההוא כלי לו תואר זולת עצמו ישהתואר והמתואר הוא אחד וני הוא‬
‫לו יחעלה להעניר רצונו וחפצו כי אז הנביא יעשה מה שצווה מחוייב המציאות צריך שישוללי חתנו דברים רבים ‪ .‬יזהו‬
‫סוד קריאת שם המפורש ;‬ ‫כלי ספק הוא הנקרא שם ה׳ ‪ ,‬או מאמר‪ ,‬או דבר ‪ :‬ב והנה‬
‫אבאר הדברים ‪ ,‬ר׳ל ענין כי שמי בקרני והמלאך מהו בפרח א מ ר שם טיב נזה הפרק רמז הרב למה הרחיק מרע״ה‬
‫והרנה והפציר ללכת בשליחותו של מקים ‪ ,‬זו היא‬ ‫ו׳ משני ; ג האור הנברא ‪ ,‬ר״ל נברא חון לנפש ‪ :‬ד להגדיג‬
‫נמו שנארגו ‪ ,‬ר״ל לגדל ולהדר נספור כמו שבאר נפרק שלפני הסבה בעבור שלא קדם שליחות שום נביא שישולח לאנשים‬
‫זה ‪ :‬ה ואף כל מה שזולתו ‪ ,‬ר׳׳ל ואפילו כל הנמצאות מגדילים ויאמר שהשם דבר עמי וכאשר היה הוא המתחיל חשב שיאחרו‬
‫השי״ת כל שק שהאדם יגדילהו יתעלה ‪ :‬ו כי הגדלתו האמתית עליו שהוא חהטיעים או מהחשוגעים ולכן הרבה ותפציר נדי‬
‫שלא ילך עד שחרה אן< ה׳■ נו ‪ ,‬והבן זה כי הוא נפלא ;‬ ‫וכו׳ ‪ ,‬ר״ל עכשו מבאר נאי זה צד יגדיל האדם השם יתברך ;‬
‫פ ר ק □ ד דע ני שם ה׳ רוצים בו פעמים ה׳ לנד ‪.‬‬ ‫ז ומי שאין השגה לו כדומם כו‪ /‬ר״ל עכשו בא לבאר שאפילו‬
‫אחר שביאר הרב ני מה שאחד משה מה שחו‬
‫כרצון בו מה עצמותו ואמנם אחר מה שמו להגדילו ‪ ,‬כן אמרו הראני נא את כבודך הראני נא את עצמותך ואמר‬
‫כבודך להגדילו ‪ ,‬ואמר כי שם ה' רוצים בו פעמים ה׳ לבד כאמרו לא תשא את שם ה׳ אלהיך ונוקב שם ה׳ ומיה‬
‫כרבה ‪ .‬ויאמר שנית על עצמותו כאומרו מה שמו וט׳ ‪ .‬ויאמר שלישית על הדבור כאמת כי שמי בקרבו עניינו‬
‫דברי בקרבו או מאמרי בקרבו ‪ /‬והענק שהוא כלי לרצוני וחפצי ני כמו שהדבור הוא כלי לאדם להעביר חפצו כן‬
‫השסע המגיע מאת השם לנביא אשר השפע הוא כלי לו להעביר רצונו וחפצו כי אז הנביא יעשה מה שצווה בלי‬
‫ספק ; והנה אבאר הדברים בשתון< מלאך ‪ .‬כי יבאר ענין כי שמי בקרבו והמלאך מבואר בפרק ר מחלק ב׳ ; וכן כבוד‬
‫ה׳ פעמים רוצה בו האור הנברא אשר ישכינהו השם במקום להגדלה על דרך המופת ‪ .‬ולפיכך קרא זה העגין כבוד ‪/‬‬
‫ר״ל היותו מורה בטבעו על יכולת ממציאו וחכמתו ‪ .‬וירצה בכבוד ג״נ שנית על עצמו כאמת הראני גא את כבודך ‪:‬‬
‫זבא המענה כי לא יראני האום וחי ‪ ,‬והרצון כי אתה תקיש התשובה לשאלה וכן תקיש נאהיה אשר אהיה לשאלה‬
‫אשר שאל מה שחו כי התשובות יורו שהשאלות היו על עצמותו ‪ .‬ויאמר שלישית הגדלת האנשים כלס לשם ואן<‬
‫כל מה שזולתו יגדלהו ‪ ,‬והדברים יגדלו את השם בג׳ אופנים‪ ,‬אס בהשגת גודל עצמותו ושלמותו אן שלא יספיקהו הלשוו‪,‬‬
‫והאדם לבד יגדילהו במאמרים להורות על מה שהשיג בשכלו ויפרסם בו לזולתו ‪ ,‬ומי שאין לו השגה כדומם כאלו‬
‫‪09‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סד סר‪.‬‬
‫נ נ ד לי ם ג״ב בהיותם מורים ב טבע ם על יכולת ממציאס והנמ תו ‪ ,‬ויהיה ) א( זה מני א להגדלת הבוחן‬
‫אותם ^ ידבר בלשונו או לא ידבר ^ אם הוא מי שאין ראוי עליו הדבור ; וכבר הרררבה לעון העבדי‬
‫בזה עד שהתירו על זה הענין לשון אמירה ויאמרו על מי שאין השגה לו שהוא שבח ‪ ,‬ואמר בך במו‬
‫שאמר כל עצימותי תאמרנה ה׳ מי ב מונה ‪ ,‬ט בפר על היותם מחייבות זאת האמונה שהם אשר‬
‫אמרוה אחר אשיר בעבורם נודע זה נם כן ‪ ,‬ולפיבך קרוא זה הענין כ בו ד‪ ,‬נאמר מלא בל הארץ כבודו‪,‬‬
‫דומה לאסרו ותהלתו מלאה הארץ ‪ ,‬כי השבח יקרא כבוד ‪ ,‬כבר נאמר תנו לה׳ אלהיבם כבוד ‪,‬‬
‫ונאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד^ ובא ממנו הרבה ‪ ,‬והין זה השתוף נם בן בכבוד ופרשיהו בבל מקום‬
‫כפי ענינו ותמלט מספיקות גדולות ;‬
‫פ ר ק ס ה איני רואה אותך אחר הניעך לזאת המדרגה ואמתך שהוא יתעלה נמצא לא במציאות‬
‫ואחד לא באחרות ‪ ,‬צריך שיבואר לך הרהקת תאר הדבור ממנו ‪ ,‬ובל שבן בהסבים‬
‫כל אומתנו ^ שהתורה ברואה ‪ ,‬הכוונה בזה שדברו המיוחס לו נברא ^ ב ואמנם ייוחס אליו‬
‫י‘ היות המאמר ההוא אשיר שמעו משה רבינו ע״ה ‪ ,‬השם בראו וחדשו כמו שברא כל מה שבראו‬
‫וחדשו ‪ ,‬והנה יבואו לך בנבואה דברים רכים )פרק ל״ה ל״י חלק ‪:‬ני( ‪ ,‬ואמנם הכוונה הנה שתארו‬
‫בדבור‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נשאר הנמצאות יאמר עליהם שהם ׳גדילוהו יפנרך מצד שמורות‬‫הס מגדילים ג' כ בהיותם מורים כגיכעם על יכולת ממציאם‬
‫הוראה אתתיח על יכולת ממניאם ‪ :‬ח אם הוא מי שאין ראוי‬ ‫וחכמתו הנה השכלים הנבדלים יגדילוהו בהשגה לבד ‪ /‬כי‬
‫וכו' ‪ ,‬ר׳׳ל כמו הגלגלים שישכרו שבחו יחעלה בציור לא בדבור‬
‫כל תה שישיג שלמותו הגדילו כשיעור השגתי והאדם יגדל‬
‫שאין ראוי נהם הדניר ‪ :‬ט שפר על היותם מחייבות וכז' ‪,‬‬ ‫בלשונו ושכלו‪,‬ומי שאין לו השגה כדומם כאלו הס מגדילים‬
‫ר״ל מצד שהנמצאות הדוממיות מורות על יכולת ממציאם‬ ‫ג״כ וא״כ כל המציאות יגדילו לשם כיש שהאדם יגדילהו‬
‫והמחנונן בהם יגדיל השם יתעלה מצד שלמותם בבריאה ‪,‬‬ ‫אחר שיש לו השגה ולשון‪ ,‬ואמרי‪.‬־ ואס היה מה שאין ראוי‬
‫יחמר‪:‬הדוממים ההם משבחים ומגדלים השם יתברך‪ .‬באוסרו‬ ‫לו הדבור כגלגלים והשכלים הנבדלים‪ ,‬וכבי הרהיבה לשון‬
‫כל ענמותי וכי' ‪ ,‬מנד שהם סבה להיות השם יתעלה‬ ‫שאף הדוממים מצד היותם בעבעס מוייס על יכולת‬
‫משיבח בעבורם ‪:‬‬ ‫ממציאם וחכמתו כאלו הס אומרים כמו שאחר ‪ b‬עצמותי‬
‫פ ר ק ‪ HD‬א שהתורה ברואה ‪ ,‬כי אס יהיה לו דבור התורה‬ ‫תאמרנה ה׳ חי כמיך ולכיכך קי א זה הענין כבוד ‪ .‬ר יל‬
‫יהיה דבורו‪ ,‬ואחר שהתורה ברואה הנה אין‬ ‫הלילי יתהלתו מלאה הארץ כי השבח יקרא כבוד כבר נאמר‬
‫לו דיור ‪ ,‬והוא אמרו הכינה נזה שהדברים המיוחסים לו‬ ‫ובהיכלו כלו אומר כבוד והוא חלל גלגל הירח אומר שבח ;‬
‫נבראו ‪ .‬וכל שכן בהסכים כל אורוחנו ‪ ,‬דיל שאין צריך שיבואר‬
‫פ ר ק ‪ HD‬אחר שביאר הרב כי כל הדברים מגדלים את‬
‫לך תאר הדבור נו יתברך אחר שאמרו רבותינו שהתורה ברואה‪,‬‬‫השם ואף הדוחחים והרחיב הלשון עברי בזה‬
‫והכוונה במאסר ההוח שדביו המיוחס לו נברא ר״ל והוא הקול‬‫עד שהתירו ע״ז הענין לשון אמירה ‪ ,‬בא לבאר מהו הנרצה‬
‫הנברא חון לנכש ; ב ואמנם ייוחס אליו ‪ ,‬ר״ל אחר שאמרתי‬ ‫באחירה ובדבור ובצואה ואמרו איני רואה אותך אחר‬
‫הגיעך לזאת המדרגה ואמתך שהוא יתעלה נמצא לא במציאות‬
‫ואחד לא באחדות שצריך שיבואר לך הרחקת תואר הדבור ממנו ‪ ,‬כי הדבור א׳יא שיהיה אלא בכלים ‪ ,‬ואחר שהתבאר‬
‫שאין בו מקרה ולא תואר נוסף אינו צריך שיבואר לך הרחקת תואר הדבור ונ״ש שאין ראוי להרחיק בו הדבור ‪,‬‬
‫למה שמסכיחין כל אומתנו שהתורה ברואה כ״א יהיה לו דבור התורה תהיה דבורו ואחר שהתורה ברואה הנה אין לו‬
‫דבור כ״א יהיה לו דבור יהיה השם יתעלה מקבל השנוי שיחדש עליו תואר ‪ .‬ואם יאמר אומר איך ייחסו לו הדבור‬
‫אחר שהדבור הוא מחודש ‪ ,‬אמר אמנם ייוחס אליו להיות המאמר ההוא אשר שמעו מרעי׳ה השם בראו וחדשו במו‬
‫שברא נל מה שבראו וחדשו כי הוא עלה לכל הדברים אף שיהיה סבה רחוקה להם ‪ ,‬והבן זה ‪ :‬ואמנם הכוונה אשר‬
‫תארוהו‬
‫קרשקיט‬
‫שב אל הדומם ‪ ,‬וזר‪ ,‬לא יתכן בשום פנים ‪ ,‬ה אחת אהר שמלת‬ ‫פ ל ס ס ד )א( זה מביא '‘ הגריית חמהבונן בזח ידבר בלשונו‬
‫ידבר מצד שהיא סמונד‪ ,‬אל המתבונן ניירה שזאת ה דל ה‬ ‫או לא ידבר אה היה סי שלא יתכן ע־׳־ו הדבור ‪,‬‬
‫נשואה ע־יו ‪ ,‬והשינית כי אהר שאמר כי כל מת שזולתו יגדילהו‬ ‫פי' בבד אמר למעלה כי‘ מה שיזולהו יג־ילוהו כי ד״נדלהו‬
‫ביל בזר‪ .‬בל בעיי• שכל כנו הישכלים ‪ 1‬ה‪..‬י‪,‬ייים ור‪.‬ארם ומה‬ ‫האמתית היא ה שגת גדולתו ונכל א בזאת ההגדלה השבלים‬
‫שר‪,‬ור ופרשי והאדם יגדיל במאמרים מפני דבר שמתהרש בו‬ ‫הנפרדים והגלגלים והאדם וכן כל הנמצאות הנפעלות מאתו‬
‫והוא להויות לוולר‪.‬ו ‪ ,‬ואם בן מד‪ .‬שאנר אחר כ; וני שאי; לו‬ ‫יגדילוהו ואם אין בהב הבונה לפי שהם מגדילים כיצד היניגהם‬
‫השגה בדומם כאלו הם מגדילים אור‪,‬ו אינו מדבר ני אם‬ ‫לפיעולות הפועל באותם הנמצאות ואם יים משי‪-‬ים מכירים וה‬
‫בהתבוננו‪,‬־‪ ,‬המהבונן כדוממים עם ההישתניזת האניתי ‪ ,‬וה ש‪-‬כל‬ ‫לניעךה מות וה שגת השכלים היפידי ם הוא בתכלית השלמות הוא‬
‫אמרו מלי‪ .‬וה שבה אי עני; היות הדונמי ם מורים במבעס ‪.‬‬ ‫פוער ומור ואין בהם כח יל ל והאדם בקצתו נישייג בפעל עניני‬
‫ואם ישעו; גיוע; בפירושי במה ׳שאמרתי שיא י־‪,‬כן עייו הדבור‬ ‫הנמצאות השגתו אותם הוא הי דל ה הפועל •שהוא השם יתברך ‪,‬‬
‫שב א י השכל הנפרד איך יגוילהו מצד השיגו דדוממ ם ‪ ,‬אומר‬ ‫ולז׳א ויהיה מביא הניתבזנן בזה יוצה בזה ההתבוננות הה שגה‬
‫זה איננה גיענת אם לאמונתנו שהשים כי א הישכיים והגיגלים‬ ‫בפעל לא ככח ולא בע ת שיתנועע ליציאה אל הפעל כי אין‬
‫ור‪.‬יכוךור‪ ,‬ומד‪ ,‬שני‪,‬ר‪,‬וה מהם ‪ ,‬ואם ימאמיניס ש ה שני הנאצל‬ ‫בוה הגדלה אבל הרצון בור‪ .‬ההשינה בשלימות ‪ ,‬ואח־ כן הוא‬
‫מהבורא היא סבת מציאות ה כי ‪ ,‬אחר שי־‪.‬ישם סבה ראשונה‬ ‫יכול לבלול האדם והמלאך יחד מצד שהיא השגה בפעל ואם‬
‫יפי דיעתם הוא מבי‪ .‬כ י י המציאות אם כן הגדלת השכלים‬ ‫אין זה דמיו‪ ,‬באמת ‪ ,‬וירצה כמה שאמר ידבר בלשונו הוא האדם‬
‫לשש י ת כי ך פירוש ד‪,‬שי‪..‬ר‪.‬ם שיהוא פכ ת כ־ הנמצאות ‪ ,‬כ׳ ש‬ ‫ובמה •שאכיר אם היה ממי שלא י תי אליו הדבור הוא המלאך ‪,‬‬
‫לאמונתנו באמרנו שד‪.‬וא ברא הכל ברצונו וידיעתו אישר היא ידיעה‬ ‫ור‪,‬תיםה עיי המשרש שימלח ידבר כלשיונו •נוב איי ה ר בי אישר‬
‫פשוטה‪ ,‬שהגרלת ה שנל ר‪,‬וא השגתר‪ .‬בלל פעולותיו הנטצאות ;‬ ‫בו יהי' התבוננות המתבונן לא אל המתבונן‪ ,‬והצד‪ .‬בזת שהמתבונן‬
‫פרק‬ ‫יתבונן בוולחו ממינו שהוא אדם במותו ופירש שלא ידבר בלשונו‬
‫צז ‪87‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סח‬
‫בדבור כתארו בכעולות כולם הדומות לכעולותיגו ‪ ,‬והוישרו ה^לים כלם שיש מרע אלהי ישיגוהו‬
‫הגניאים באטרם שהשם דבר עמהם ואמר להם״ עד שנדע שאלו העגיגים אשר עיעו לגו מאת ה'‬
‫הם לא םמחשבותם וזממם לבד כמו שיתבאר ‪ ^ ,‬וכבר קדם לגו זכרון זה הענץ ‪ .‬ואמגם כווגת זה‬
‫הפרק כי הדבור והאמירה מלה משותפת גופלת על הדבור בלשון‪ ,‬באסרו משה ירבו־ ‪ ,‬ויאמר פרעה״‬
‫ונופלת על העגין המצוייר בשכל מבלתי שידובר בו ‪ ,‬אמר ‪ ,‬ואסרתי אני בלבי ‪ ,‬ודברתי בלבי‪ ,‬ולק•‬
‫‪ •ot‬לך ‪ ,‬אמר לבי‪ ,‬ויאמר עשו בלבו ‪ ,‬וזה ו^כה ‪ .‬מפול על הרצון‪ ,‬ויאמר להכות את חד ‪ ,‬כאלו‬
‫אמר ורצה להתו ‪ ,‬כלומר חשב בו לדרגו ‪ ,‬הלדדגגי אתה אומר ^ פירושו וענינו התרצה להרגני ‪,‬‬
‫ויאמרו כל העדה לרגום אותם ‪■,‬וזה גם בן הרבה‪ .‬וכל אמירה ודבור שבאה מיוחסת לשם הם משני‬
‫העניגים האחרונים ‪ ,‬ר׳ל שהם אם כנוי על הרצק והחפץ‪ ,‬או כנוי על הענץ המוק מאת השם י)א( והוא‬
‫אחד אם מדע כקול גברא או נודע בדרך מדרכי הנבואה אשר אבארם ‪ ,‬לא שהוא יתעלה דבר‬
‫באותיות וקול^ ה ולא שהוא יתעלה בעל נפש שיוחקו הענינים ממשו ויהיו בעצמו ענץ גוםף על‬
‫עצמו ‪ ,‬אבל התלות הענינים ההם בו ויחוסם אליו כיחס התארים כולם ‪ ,‬י ואמנם הבנוי על הרצון‬
‫והחפץ באמירה ודבור הוא כמו שבארתי מעגיני שתוף זאת המלה ‪ ,‬י ועוד על צד הדמיק לנו במו‬
‫שהעירנו במה שקדם‪ ,‬כי לא יבץ האדם בתחלת המחשבה איך יעשה הדבר אשר ירצה הרוצה‬
‫לעשותו ברצון לבד ‪ ,‬אכל אי אפשר כתחלת הדעת מבלתי שיעשה עושה הדבר אשר ירצה להמציאו‬
‫או יצוה לזולתו לעשותו ‪ ,‬ולזה הושאל לשם הצווי בהיות מה שרצה הלותו ‪ ,‬ואט־ שהוא צוה שיהיה‬
‫בך ‪ ,‬והיה בל זה על צד הדטיק בפעולותינו‪ ,‬מחובר אל המת זאת המלה גם כן טרה על עגץ רצה‬
‫כמו שבארנו ‪ ,‬וכל מה שבא כמעשה בראשית דאמר ויאשר ענינו רצה או חפץ ‪ ,‬ובבר זכר זה‬
‫זולתט והתפרסם מאד ‪ ,‬והמופת עליו ר״ל שאא הטאמדות כלם אמנם הם רצוניים לא מאמריים‪ ,‬כי‬
‫מאמרי הצווי )נ( אמנם יהיו לנמצא יקבל הצווי ההוא‪ ,‬בן אמרו בדבר ה׳ שמים נעשו ‪ ,‬במו וכרוח‬
‫פיו‬
‫אס טב‬ ‫אפודי‬
‫שדנרו ד ל הקול הננרא ח‪ [ 1‬לנפש מפני מה מ&יוהו יסעלה תארוט הנביאים בדטר כתארו בפעולות כלם הדומות‬
‫נדנור בענור הקול הננרא ‪ ,‬ואומר ספני שהוא נכלל כל לפעולותיט והוישרו השכלים כלם שיש מדע אלט יטגוהו‬
‫הנמצאוח הננראות ‪ :‬נ וככר קדם לנו זכרו! וה וכו׳ ‪ ,‬ר*ל הנביאים כשספרי שהשם דבר עמהס ואמר להם עד שנדע‬
‫כבר ניארנו נפרק מ״ו מצד שלא יציירו נני אדם העהק מנץ שאלו העניינים אשר יגיעו לט מאת הש״י הם לא ממחשבתם‬
‫מנפש איש מפנו לנפש איש אחר אלא נדנור לפיכך סארו ‪ i‬וזממם לבד ‪ ,‬והנמה לבד כי הנבואה לא תבא אם לא יהיה‬
‫יח' הדמר ‪ ,‬להורות שיגיעו מנירם ממנו יתעלה לנביאים ‪ ,‬לא הנביא משב בה כי ט ^ א ידרוש לא ישיג ‪ :‬והנה דבור‬
‫דבר אחר כי הוא יתעלה אינו גוף ידבר חלילה ; ד והוא ואסירה מלה מטתסח הטפלת על הדבור בלשק כאומרו משה‬
‫אחד אם נודע וכו׳ ; ר״ל העני! הסונן מאת השם יתברך ידבר ויאמר פרעה ‪ .‬ונופלת על הענק המצוייר בשכל בלתי‬
‫ועני! הרצון והחפן הס עני! אחד אם שטדע בקול נברא והוא טדובר כמו שאמר אמרתי אני אל לבי ‪ ,‬ודברתי אני בלבי ‪.‬‬
‫הענין המובן מאח השם יתעלה נדרך מדרכי הנבואה ד ל ויאמר שליטת על הרצון ויאמר להכות את דוד כאלו אמר‬
‫השפעה שכלית והוא ענין הרצון והחסן ; ה ולא שהוא יתעלה רצה להטתו ולהרגו ‪ :‬וכל אמירה ודבור שבאה מיוחסת‬
‫נעל נפש ‪ ,‬י׳ל שאי אפשר שיאמר בו יתעלה אסירה מענין להשיית הוא מהשני עניינים האחרונים ‪ ,‬ר״ל שהם אם‬
‫המצוייר בשכל כי הוא יתעלה אינו נעל נפש ‪ :‬ו ואמנם הכטי נטי על הרצק והחסק או נטי על הענק המובן‪ ,‬בין טהיה‬
‫על וכו' ‪ ,‬ר׳ל כשנאמר לו אמירה ודבור הוא כטי מל רצונו זה הענק מובן בקול נברא כ ט ^ו ל אשר שמעו במעמד‬
‫וחפט לא לדבי זולת זה ‪ :‬ז ועוד על צד הדמיון ״ י׳ ל בסנה הנבחר שהשם בראו כסו שברא כל בריותיו או על העניו‬
‫אחרת מצד אחד תאיו לו יתעלה הדבור והאמירה והצווי ‪ ,‬המובן שהוא נודע בדרך מדרכי הנבואה אשר היא בזולת‬
‫המובן‬
‫‪,‬‬ ‫הענין‬
‫‪,‬‬ ‫א־כ‪-‬‬ ‫__________ השכל הטעל ‪,‬‬
‫____________‬ ‫הקול אלא שפע שופע מאת‬
‫הק‬
‫מאת ה׳ נאחד משני אלי התואריס יטנה דבור או אמירה ‪ ,‬כן צריך שתלע‪ ,‬לא שהוא ממלה דבר באותיות וקול כי אם‬
‫היה הדבר כן היה לי תואר זולת עצמו ולא ג’ כ הוא נעל נשש שיצייר העניינים בנפ ט ויקבלם ואידב ידבר אותם ני‬
‫זה שקר עליו ג״נ אבל ייחסו לו האמירה ודינור כיחס הפעולות כ^ו ‪ :‬ואמנם נאמר הכנוי על הרצון והתפז באמירה‬
‫ודבור הוא כמו שביארתי מענייני השתון< זאת המלה ‪ ,‬והרצק בי ני נמו טאמר אמירה ודבור על השסע הבא ממט‬
‫לנביאים או על הקול הנברא לא שיחשיב חושב שיש לו דנור״כן כשיאמר אמירה ויגור על הרצון והחפין מבלתי שיחשוב‬
‫חושב שיש שם אמירה ודבור כלל ‪ :‬ועוד על צד הדמיון ‪ .‬הרצין ני בסנה אחרת תארי לו ית׳ מביאים הדבור והאמירה‬
‫והצווי‪ ,‬כי לא יבין האדם שיעשה איזה דבר אלא א״כ יציהו או יעשהו בעצמי לטכך תארו ‪ 4‬הנביאים הדבור כמו‬
‫שביארנו נפרק מ״ו ‪ ,‬מצורף ג"כ כי הכוונה בו ענין רצון ‪ ,‬והביא הרב מוסת על ני כל מה שבא במעשה בראשית מן‬
‫ויאמר ויאמר ענינו רצה או חסן כי אלו המאמרים הכוונה בו הרצון‪ ,‬ומופת זה ני המאמר והצווי לא יהיו אלא לנמצא‬
‫יקבל הצווי ההוא ‪ ,‬ואחר שהעולם מחודש מאתו א״כ לא היה מי ט קנ ל שם הצווי א'כ יהיה ויאמר רצה ה׳ ‪ .‬שיהיה‬
‫אור ויהי אור ו ק כל ויאמר הנמצא במעשה בראשית ‪ 5‬ועוד ג״כ יתוייב שיטה המור הרצון נמז שאמר בדבר ה׳ שמים‬
‫נעט‬
‫קו*שקש‬
‫פ ר ק ‪) nO‬א( ‪ , mn Mvn‬פירד■ »ב אל >זג«נן נוולו «»י חטבן ‪ wn‬עהו ‪) :‬ג( עסנס יהיו לנ‪» 0‬ו יקבל ‪« nan‬‬
‫"״**‬ ‫‪5‬ג‬ ‫כה‬ ‫נםמ־ה נבוכים ויא[‬
 ‫מורה נבוכים חלל‪ ,‬ראשון פרל! סה סו‬
‫פיו כל צבאם ‪ ,‬וכמו שפיו ורוח פ״ו השאלה כן דברו ומאמרו השאלה ‪ ,‬והענץ שהם נמצאו בדעתגו‬
‫וברצונו ‪ ,‬חה ממה שלא יסכלהו אדם מחכמינו הידועיס״ואיני צריך שאכאר שהאמירה והדבור כלשון‬
‫העברי כענין אחד נם כ ^ י׳ כי היא שטעה א ת בל אמרי ה׳ אשר דבר ‪:‬‬
‫‪ 6‬ר ק סו)א( והלוחות מעשה אלהים המה‪ ,‬ר״ל שמציאותם טבעית לא מלאכותית‪ ,‬כי כל הדברים‬
‫הטבעים יקראו מעשה ה׳ ‪ ,‬המה ראו מעשי ה׳ ‪ ,‬וכאשר זבר הדברים‬
‫הטבעיים כלם מצמח ובעלי חיים ורוחות ומטר וביוצא ב ה ם ‪ ,‬אמר מה רבו מעש ‪ 7‬ה׳ ‪ ,‬א ויותר‬
‫מופלג מזה היהם אמרו א חי לבנון אשר נטע ‪ ,‬בעבור היות מציאותם טבעי ת לא מלאכותית אמר‬
‫שהשם נטעם ‪ ,‬וכן אמרו והמכתב מכ תב אלהיט ‪ ,‬ובן אמרו מכ תב אלהים הוא ‪ ,‬כבר באר יחס ה מכ תב‬
‫ההוא לשם איך הוא באסרו כתובים באצבע אלהים ‪ ,‬ואמנם אמרו באצבע אלהים ‪ ,‬הוא כמו שאמר‬
‫על השמים מעשה אצבעותיך‪ ,‬אשר התבאר שהם נעשו באמירה‪,‬בדבר ה׳ שמים נעשו ‪ ,‬הנר‪ ,‬בנ ר ד חב אר‬
‫לך כי הכ תוב ישאיל למציאות הדבר לשון אסירה ודבור‪ ,‬ושהדבר ההוא בעצמו אשר נאמר עליו שגעשה‬
‫בדבור‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כי לא יכין ה^דס שיעשה היזה דכר ‪6‬לג( א"כ ׳צוה לעשוהו ‪6‬ו‬‫נעשו וכרות פיו וכי' ופה ורויז היא השאלה כ״א יהיה לו פה‬
‫יעשה כענמי לפיכך תארי לי יתעלה הזטר כמי שנארט נסרק‬ ‫יהיה לו גוף ואס יהיה לו רוח יעשה התנשמות כן כדכר‬
‫מ״ו ‪ ,‬מצירף כי הכווגה כי עגין רצה ; ח כי היא שמעה אס‬ ‫ה׳ שמיס נעשו הוא השאלה והכווגה כי נמצאו נכוונתו‬
‫אסרי אל וני׳ ‪ ,‬ריל שנפסוק אחד אני מוצא אמירה ודנול‬ ‫ורצונו ‪ ,‬וזה אינו צריך ניאור כי לא יסכלהו אחד מחכמינו‬
‫אס ק רנואר היא שהס פנין אחד ;‬ ‫הידיעים ; ואס נתנאר כי הדנור מושאל כמו שאמר נ ד נ ד‬
‫פ ר ל ( ‪ 1D‬א ויותר מופלג מיה היחס ‪ ,‬ר׳ל ההסלנה היא‬ ‫ה׳ שמיס נעשו ג״כ יהיה האמירה מושאלת כי הכל דנר‬
‫שייחס פרס מה מהנמצאות והס האריים‬ ‫אחד ‪ .‬וא"צ לנאר כי אמירה ודנזר הוא ענין אחד אחר‬
‫הנמצתים מאליהם כלתי שוס נמיעה מלאכותית כאמיו אשר‬ ‫שאני מוצא כסוק אחד אומר היא שמעה את נל אמרי ה'‬
‫נסע ה׳ כלומר שנכראו מאליהם מן הארן מכלי שיס נסע‪,‬וא ‪0‬‬ ‫אשר דנר ;‬
‫כן אפילו כפרס מה סהעגיניס הסכע״ס אסר נסע ה' כל‬ ‫פ ר ק ‪ 1D‬והלוחות מעשה אלהיס המה ר״ל שמציאותם‬
‫שכן שראוי שיאמר אל מיני הנמצאות ככלל כאסרו מס רנו‬ ‫טנעי וכו׳ ‪ .‬אחר שכיאר הרג ני כל אמירה‬
‫מעשיך ה' ‪ .‬דעת הרכ כענין הלוחות הוא שהלוחות כמדחן‬ ‫ודנור נהש״י הם להורות על שני עניינים ‪ ,‬אס כנוי על‬
‫ושעורן נמצאו מציאות סכעי נהר וכאוחן הלוסות היו נמצאות‬ ‫הרצון והחפץ כמו ויאמר ויאמר הנאמר כמעשה כראשית‬
‫וכל הדומים לאלו‪ ,‬או כנוי על הענין המוכן ממנו כין שיהיה‬
‫כקול ננ רא נין שיהיה על השפע המגיע נקרא דכור ‪ ,‬רצה לנאר מה שאמר והלוחות מעשה אלהיס המה יאמר ני כמו‬
‫ויאמר ויאמר הנאמר כמעשה כראשית הוא על המצאת הדנריס הכנעיי ם כפי רצונו וחכמתו כן אחרו והלוחות‬
‫מעשה אלהיס על המצאת אלו הלוחות שנמצאו שס נ ע נ ע והיו נרשמים כלוחית האותיות רושם טנ עי ‪ ,‬והנה כיאר‬
‫הרכ כי על המצאת הדברים הענעיי ס נקרא מעשה אף שלא יהיו מעשה מלאכה ‪ .‬המה י חי מעשי ה' ‪ .‬ולחה שזה‬
‫ככר יכוא לחשוב שהים הולך וסוער כרי להעניש להולני ימים בעבור חטאתם הביא מאמר מבואר שהיא על המצאת‬
‫דכרים הטבעיים כי כאשר וכר הדכריס הטכעיים כלם מצמח ונ״ח וחחית ומטר וכיוצא נ ה ם אתר תה רכו מעשיך‬
‫ה' ‪ ,‬הרי יתנאר כי כל העניינים הטבעיים יקראו מעשה ה' ‪ .‬ויותר מופלג תזה הימם אמר ארזי לננון אשר נ ט ע ‪.‬‬
‫והיה זה מתר מופלג ני בעבור התיחסו אל הדבר החלקי וגס כבר אפשר שיאמר מה רבו מעשיך ה׳ על המצאת‬
‫הדנריס תכראשית על עשייתם בששת הימים לכן אמר ויותר מופלג מ!ה א חי לכנון אשר נ טע לא היו מקדם ולכן‬
‫נטעם ה׳ ע״י נס ‪ ,‬ואמנם בעבור היות חציאיחס טכעית לא מלאכותית אחר שהשם יתעלה נ טע ם ‪ ,‬א' כ כשיאמר‬
‫מכתב אלהים הרצון בו שמציאותם טבעי ג יכ‪ ,‬וינא הדבר כן חנ תנ אלהיס הוא שהיו נ תוני ם כאצבע אלהיס ואצבע‬
‫אלהיס נאמר על השמים מעשה אצבעותיך וני' שהם נעשו כאמירה שנאמר בדבר ה׳ שמיס נפשו ‪ ,‬והדבור כנר אמרנו‬
‫שהוא נאמר על החפץ ‪ ,‬אס כן הלוחות נעשו מששת ימי כראשית כשאר הדברים הטבעיים ברצון אלהי וכחפץ אלהי‬
‫ועל זה נאמר והלוחות מעשה אלהיס המה שנמצאו ברצונו וחפצו ישנמצאו בטבע ‪ ,‬והרצון בזה לרב ני הלוחות נמצאו‬
‫בהר סיני נרשמים בצורות האותיות באוכן שיאמר בהם אנכי ה׳ אלהיך ‪ ,‬ני במו שנמצאו רשמים בצורות הכוכבים‬
‫כמו טלה שור תאומים פן נמצאו אלו הצורות באופן שיאמי־ בהם כל עשרת הדברות ‪ ,‬או היו נמצאות נהר אבנים רבים‬
‫נרשמיס באותיות מתחלפות וחברם אל חבור האלהי נפלא וזה אמרו כסל לך שני לוחות אבנים ‪ ,‬ואמנם שנאמר שכתבם‬
‫עתה‬
‫קדשקש‬
‫אחר שלא היו בן אומר בלוחות שנתחדשו עתה אחר שלא תיו ‪,‬‬ ‫הרזון נז נ ס ע מ ה נדא׳ודה הוא מוי על הרצ‪1‬ן ורהפץ‬
‫כשוב המטה נהש והיד הטהורה מצורעת ברגע אחד וברגע אתר‬ ‫‪ p l f i‬ס ו )א( והלוחות מעשה אלהימ הסה ‪ ,‬יש שחושטם על‬
‫שבה לאיתנה ‪ ,‬ובעבור שהלוחות השניות נפבלו ביד משה‬ ‫דברי הר׳ם שאמר שמציאותם טבעית וחושבים‬
‫מאבנים נמצאים אמר באלו הראשונות שהיו מעשה אלד‪,‬ים‬ ‫»אפר זה על עצם הלוחות ועל המכתב הכתוב בהם ‪ ,‬ואין זה‬
‫ונתחדיבו עהד‪ .‬לרצונו ‪ .‬והמדברים על הרב תועה וחושבים‬ ‫«םת כי הוא הבדיל בין המנתב והלוהור‪ .‬באמרו וד‪.‬סכתב מנתב‬
‫שהוא אמר שמכתב הלוחות היה טבעי והוא היותו נברא כלוחות‬ ‫אלהים ועא נאמרו בדבר אלתים ‪ ,‬וטה שאמר בעצם הלוחות‬
‫מששת ימי בראשית נשאר הדברים הסבעים ‪ ,‬והוא מר‪ ,‬שלא‬ ‫יימזיאותס טבעית הוא נעבור שלא נפסלו במלאכת ארם ‪ ,‬ואי;‬
‫יעלה נרשה הומיון והשכל לא ישער אותו ולא יקבלנו שיהיה‬ ‫נז ה י«סד אמונה ‪ ,‬רק הוא מן הפלא שהיו שוות בארב; וברחנן‬
‫אור‪.‬ו הבהב מששת ימי בראשית ני איך יאמר אני ה' אשר‬ ‫זאין זו עזדפת על זו והיו חלקות נדרך שיתכן בהם הכתב ‪,‬‬
‫ועצאתיך מארץ מצרים וזנור את יום ה שנ ת ‪ ,‬והיתה ראיתם‬ ‫ונוכל לזמר שאמרו בלוחות מעשה אלד‪,‬ים נאמרו והמכתב מנתב‬
‫מאמרו ונו אמרו והמכתב מנ ת ב אלחים ושיערו שיהיה ההרמות‬ ‫אלד‪,‬ים ‪ ,‬וגסי שד‪,‬גתנ נתחדש נ ע ת העתר‪ ,‬מרצונו הקדום‬
‫בגל‬
 ‫צח‪«8‬‬ ‫מורח נבוכים חלקראשון פרק סז‬
‫כדבור ‪ ,‬נאסר עליו טעשה אצכע ‪ ,‬כן אסרו כתובים באצבע אלתים ‪ ,‬דומה לאסרו כתובים בדכר‬
‫אלהים ‪ ,‬ואלו אמר כדבר אלהים היה דומה לאסרו בחפץ אלהים ‪ ,‬בלומר כרצונו וחפצו^ כ אמנם‬
‫אונקלום נטה בזה העגין על פירוש זר ואמר כתיבין באצבעא דה‪ /‬שהוא שם אצבע דכר אחד מצטרןן‬
‫לשם‪ ,‬ופירש אצבעה׳ כמו הר ה׳ ומטה ה'‪ ,‬רוצה בזה שהוא כלי נברא חקק הלוחות ברצוןהשם‪,‬‬
‫ואיני יודע מה הביאו לזה ‪ ,‬והיה יותר קרוב מזה כתיבץ במימרא דה׳ ‪ ,‬כמו שאמר בדבר ה׳ שמים‬
‫נעש; ^ היתכן מציאות הכתב בלוחות )‪ ( 3‬יותר מופלא ממציאות הכוכבים בגלנל ‪ ,‬במו שזה כרצון ראשון‬
‫ככלי‪ ,‬וכבר דעת דבר המשנה עשרה‬ ‫לא ככליעשאם ‪ ,‬כך יהיה זה הכתב הכתוב ברצק ראשק‬
‫דברים‬
‫ש ס מו ב‬ ‫אפודי‬
‫כל צורות האותיות הנמצאות אתנו‪,‬ודי נזה ‪ :‬ב אמנם אונקלוס ‪ ,‬עתה השם יתעלה או שנעשו עתה כרצונו זה קשה לסי‬
‫ר״ל אונקלוס אינו סונר דעת הרסז״ל אנל סונר שמרע״ה שיתחייב שיהיה לו רצק מחודש ‪ ,‬ונבר ידעת מאמרם שהכתב‬
‫חקק הלוחות נאי זה כלי ונת‪ 3‬נהם עשרת הדנרות ולקח צורות הוא מהעשרה דברים שנבראו ביו השמשות ומזה יראה‬
‫האותיות מהשמים כי נ ס מצויירות כל האותיות ‪ :‬ג היחפן שאפילו המון עמיט יראו שמנתב חלהים הוא נשאר מעשה‬
‫מציאות הכתנ וכו׳ ‪ ,‬ר״ל מה הכריח אונקלוס לתרגם אצנעא בראשית ‪ :‬ואמנם אונקלום נטה בזה העני! אל פירוש זר‬
‫ולא תרגם כמימרא וכי היה מציאות הכתנ נלוחות יותר נפלא ואמר כתובים באצבעא דה׳ שהוא שם אצבע נו׳ ולא אמר‬
‫ממציאות הכוכניס נגלגליס נאמת זה אינו ‪ ,‬ואס מ כמו במימרא דה׳ שיורה שהאצבע הוא דבר מצטרף אל השם ‪,‬‬
‫שנשמים נאמר נדנר ה׳ שמים נעשו כן היה יכול לתרגם ופי׳ כמו הר ה׳ ני ההר לא יחיחס אל השם בעבור שהוא‬
‫עשאו וכן מטה ה׳ אבל יתייחסו לו בעבור סבה רחוקה והרצון‬
‫באומרו באצבעא דה׳ שהוא כלי נברא חקק הלוחות ברצק ה׳ באצבעו ונתליחסו לי יתעלה נמו שיתייחסו כל שאר‬
‫הדברים בטבע ‪ ,‬ואמנם אמר זה אונקלוס לנרות שנתחדשו עתה הלוחות נרצון מחודש כי יהיה שקר עליו יתעלה ‪ .‬ואמז■‬
‫הרב ני לא ידע מי הביאו לזה הפירוש הזר לומר שבכלי חקק הלוחית כי היה אפשר לפרש אצבע אלהיס במאמרו ומאמת‬
‫הוא רצונו ‪ ,‬הלא תראה שאמר בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וע״ו אמר ני אראה שמיך מעשה אצבעותיך‬
‫והרצון מעשה דבריך ‪ ,‬כן ראוי שנפרש על אמרו כתובים באצבע אלהים במימרא דה׳ ‪ ,‬וכמי שהגלגלים נעשו ברצון‬
‫ראשון כן ראוי שיהיה הכתב הכתוב בלוחות ברצון ראשון לא בכלי ; ואמח היתק להיות מציאות הכתיבה בלוחות ייתר‬
‫מופלא ‪ ,‬הרצון בו יותר זר‪ ,‬לא שיהיה הכוונה באומרו מופלא יותר מעולה כמו שיראה מפשוטו ני כסי דעת אונקלום אחר‬
‫שנעשה בנלי גשמי הנתב הוא ייתר פחות ממציאות הכוכבים ! ואחר שסתר דעת אונקלום הביא ראיה לפירושו‬
‫מחכמי‬
‫‪.‬‬ ‫קרשקש‬
‫‪,‬‬
‫בבל הצדדים בלוחות ואיננו כ; תראה נמה פפוקים היניר הרב והידיער‪ ,‬קרומה בעצמוז כי עצמו הוא ידיעתו וידיעתו עצמו א׳ב‬
‫בעני! ההרמות דבר לדבר בענץ מה לנד לא שיהיה ההרמות ומן אץ תנלית לו או שעור ומן אחר שלא היה מרצונו הקדום‬
‫בבל צד‪ ,‬ראה אמרו דמיתי לקאת מדבר דמיון בעני; מה וכן בל שיחמוו בל מעשת בראשית בעת שיחדשו ‪ ,‬ובן כל הנפלואת‬
‫עץ בנן אלהים לא דמה אי*יו ביופיו וכן דמות הבסא ‪ ,‬הבל אשר תתחדשנה בבל דוד ודור וד‪.‬ם בלתי נור‪.‬גות על המני‪.‬ג‬
‫דמיק בענין ‪ ,‬ובן תראה כל ספר שיד השירים דמיון בענין מה הטבעי שיחדשו נעת שיתחותצו‪ ,‬וא״ב הוא פלא איו חלו הגויה‬
‫לבד ובן בהרבה מקומות במקרא ובתלמוד ‪ ,‬וכן הענין בשאמר ווווא התרודוזות ועפלאית נין השמשות נמו שאמרנו ‪ .‬ואמנם יש‬
‫הרב וין המנתב שאיננו מכתב בידים אבל נתחדש הנתב לומר להתיר הספק ורווא הוזר‪,‬לות מד‪ .‬צדעשה בעתיד נעת‬
‫בלוחות ברצון השם במעמד הר סיני נמו שנתחדשו הכוננים הבריאה ולומר שהוא נגור או ני אולי הוא בעבור שרוב‬
‫בשמים ברצונו בששת ימי בראשית ‪ ,‬וחלילה לרב האלהי הקדוש הנפלאות המתחדשות ו ע בענינים הנבראים והנירבים נמו שתדע‬
‫מלאמר רנד זה ‪ ,‬כי טי יאמר בלוחות שנפסלו על ידי משה שהאש נמצא רתתרש בו עגי; מופלא ‪ ■w n‬בוער באש ער לב‬
‫שאמר הספר וכתבתי על הלוחות הנה נתחדש אז הנתב בלוחות השמים וכן הענץ נמצא נתחדש בו הפליאו־‪ .‬שהיד‪ .‬עמוד ענן‬
‫השניות ברצון השם וכן בראשונות ‪ ,‬וזה הוא האמת אשר לא הולד לפניויום יומם ובן האש נמצא ובו נתחדש הפלא בענצר‬
‫יספק בו אלא נפתל ועקש ‪ ,‬ומה שאמרו רבותינו שעשרה דברים אש לילה ובן הדם ורומים נמצאים ונתחדש בו הפלא שהנים‬
‫נבראו בין השמשות אשר מכללם הכתב והלוחות ‪ ,‬הצריב; לומר ישובו דם ובן ענץ בדבר ובשהץ ובכל הסבות שהם מענינים‬
‫זה מה שאסר הבחוב כי בו שבת מכל מ'‘אכתו אשר ברא אלהים נמצאים ובן תמצא ביוב הנפלאות יםתוך כך אםר‪ 1‬שעשרה דברים‬
‫לעשות ‪ ,‬והרצון במלת ברא גזר באלו אמר אשר גור אלהים נבראים נץ השמשות ‪ ,‬וכן ימשך עני; בכל הנפלאות מצד וה‬
‫לעשות ‪ ,‬וכן הצריכן י׳ומר זת הבתוב שאמר אין כל הדש תחת הדעת ״ ומד‪ .‬שיזזסום לבין השמשות מצד שד‪.‬וא תבלית היום‬
‫השמש אשר יראה מיגניינם שלא נתחדש דבר אתר מעשה והוא קרוב להתחדשות הלמיר‪ .‬כפועל וכאלו אמרו שמצד אוזד‬
‫בראשית ולהתיר ספקות הפסוקים אמרו שנבראו בי; השמשות‪ ,‬לא ימלטו מהיותם ממעשה בראשית מצד מה שרוב הנפלאות‬
‫הרצזן בזה נגזרו אז שיתחדשו בעת שיחדשו ובן יובלו לומר בבל הם בענינים נביאים ומצד שד‪.‬נפלאות באות םמנר‪.‬יג משגיח‬
‫הנפלאות הנעשות ע׳י הנביאים■‪ ,‬ונוכל לומר שלא הוצרכו בזר‪ .‬משני‪ .‬הנזבעים ברצונו נעת שירצח הם באלו אינם טטעשוז‬
‫האופן להתיר הספקות כי יש לו ‘לומר בי הרצון כאלו הפסוקים בראשית אחר שמעשה בראשית הם סדורים טבעיים נודגים‬
‫שלא יתחדשו נמצאות אחרות עומדות ומתמידות והתמדת סנו־‪.‬גם אם לא בעת שירצד‪ .‬השם לשנות בם על צד ו^לא ולזה‬
‫הנמצאות הטהגות לסי טבעם המסודר להם בעת הבריאה ‪ .‬יהםום לנין השמשות ; )נ( התראר‪ .‬יותר מופלא הנתב בלוחות‬
‫והנה רבותינו דרשו בפסוק ני בו שבת מכל מלאכתו להתיר מהנובבים בשטים ‪ ,‬יעז לומר שהוא יותר מופלא לפי המקבלים‬
‫הספק הנראה סמנו שלא יתחדש דבר אחר מעתיוז כראשית והמשיגים מפני שהנראד‪ .‬באמת שעד מעטר דד סיני לא היו‬
‫ואסרו ממלאבת שמים וארץ הוא שובח ואינו שובת סמעשת קצתם מאמינים שיגיע דבור סאת השם ואולי היו נמשנים אחר‬
‫הצדיקים והרשעים אלא פועל עם אלו ועושה עם אלו ונותן דעות מאמיני הקדנאת ואחר שמיעת הדבור מר‪.‬שי׳ת לפי רצוט‬
‫לאא בעין דוגמנזרין שלהם ופועל עם אלו ונותן לאלו בעין בקול נברא ור‪.‬תאםת לחם אמונה קיימת שזה הענין הגדול וד‪.‬וא‬
‫דוגססרי; שלהן ‪ ,‬כל זה אסרו בי השגחת השם תמיד על ידאיו שמיעת הקול אשר נו יובן הדבור עם קול השופר הולו וזמק‬
‫ודזסיויו וסחויש להם הנפלאות כרצוט ובן הממרים יגיעום הרעות וד‪.‬ר‪.‬ר נוער באש עד לב השמים אשר ביוצא נזה הענץ לא‬
‫בפי מרייס ‪ ,‬ואם הרצון נטיית נבראו נגזרו במו שד‪.‬וא מנואר יתנן היותו מבלתי רצון אלתי »על פעולות נפי רצונו לעת שירצח‬
‫בעצמו הוא מן הפלא להחלות הגזרה ההיא בין השמשות או ואז אמרו רדום הזה ראינו ני ידבר אלר‪.‬ים עם האדם וזזי ‪,‬‬
‫בתם מהימים אחר שלא נתחדשו הענינים נעת הו־ויא ‪ ,‬תהיה ועיצון נזה השגנו זו השגה אטתית ‪ ,‬ובן ימשןי הענץ נראות‬
‫הגזרה ההיא נסשנת אחר הרצק והרצון נמשך אתר הידעה הנתב בלוחות יושגו ווו לעמן נפלא מהר מהבובגי• ג »רם‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק סו סז‬
‫דברים נבראו בין השמשות ומכללם הכתב; טורה ‪ by‬היות העגין הסוסכם עי^יו אצי! המון העם י ש מנ ת ב‬
‫הלוחות כשאר מעשה בראשית כולו ; במו שבארנו כפירוש המשנה ‪:‬‬
‫פרק‪ TD‬כאשר הושאל לשון אמירה לרצון בכל מה שנברא בש שת ימי ברא שית ‪ ,‬ונאמר ויאמר ‪,‬‬
‫הושאלה לו ה שביתה ביום ה שב ת כאשר לא הי ת ה שם בריאה ; ונאמר וישבות ביום‬
‫השביעי ‪ ,‬כי העמידה מן הדבור גם כן תקרא שביתה ; כמו שנאמר וישבתו שלשת האנשים האלה‬
‫מענות א ת איוב ‪ ,‬וכן העמידה מן הדבור ב א בו לשון ניחה ‪ ,‬והוא אמרו וידברו אל נבל כבל הדברים‬
‫האלה בשם דוד וינוחו ; ענינו אצלי ; עמדו מדבר עד שישמעו המענה ‪ ,‬בי לא קדם להם זכרון טורח‬
‫בשום פנים; )א( עד שאפילו טרחו היה אמרו וינוחו זר כספור מאד ‪ ,‬ואמנם ספר שהם סדרו א כלל‬
‫זה המאמר אשר בו מרכות אמרים מה שאתה רואה ‪,‬ו ש תקו; כלומר לא הוסיפו על זה המאמר ענין‬
‫אחר ולא פעל מחייב שיהיה מענהו מה שאמר להם ^ ב כי כוונת הספור ההוא לספר גנותו בעבור‬
‫שהיה בתכלי ת הננות ‪ ^ ,‬ולפי זה הענין נאמר נם כן וינה ביום ה־מביעי ‪ .‬אבל החכמים וזולתם מן‬
‫המפרשים שמוהו טענין המנוחה ; ושמוהו פעל מ תעבר ‪ ,‬אמרו החכמים ז׳׳ל י וינח לעולמו ביום‬
‫השביעי‪ ,‬ר׳ל הפסק הבריאה בו ‪ ,‬ואפשר שיהיה מעלולי הפ״א או עלולי הלמי׳ד ^ ויהיה ענינו והניח ;‬
‫או‬
‫אפורי‬ ‫שם טוב‬
‫כחיכי] ימינירא דה׳ ; ד שמכחי הלוחות כשאר מעכה כראשית‬ ‫מתנמי המשגה שאמח י׳ דכריס נכראז נין השמשות ‪.‬‬
‫זהו לכי דעחו ושיני שהאוחיוח היו נסצאוח נלוחוה נ סנ ע‬ ‫והנן זה הפרק כי רמז נו רמזים נכלאים ‪ :‬ואמר החכם‬
‫כשאר עניני השנע כאפר נראה ישפה אחת שהיו נו צורות‬ ‫רני משה הנרנוני וז״ל ומה שראיתי אני מסכים לזה אעירך‬
‫שונות ; נס הלוחות רומזות לנפש האדם שהוא כלוח המוכן‬ ‫פליו ; ‪ 7‬פ כי הר סיגי הטידו פליז כי האננים הנמצאים‬
‫לכחינה ‪ .‬דע כ׳ הר סיני העידו עליו שהאבנים הנמצאים בו‬ ‫נו יצוייר פליהם הכנה ולכן נקרא ההר ההוא סיגי פל שם‬
‫ינוייר אליהם הסנה ולכן נקרא ההר ההוא הר סיני על שס‬ ‫הסנה כמו שנגלה ה׳ לחשה מתיך הסנה ; ואחד מנכנדי‬
‫הסנה; וראיתי אמד ניאנני ההר הזה שהיה מצויר בו הסנה‬ ‫נרצילונ״ה מכני נן חסדאי הניא פמו חן ה אנני ס ההם‬
‫כתכליח ציור אלהי כגוון מהחלף לנוון האנן וחלקחי האנן‬ ‫וראיתי נו הסגה מצויר כתכלית הציור והציור ציור אלהי‬
‫ההוא לחלקים יביס ונראה ככל אחד ואחד צורת הסנה ;‬ ‫!שכרתי האנן לחצאים ונגלה הסנה ככל חלק וחלק וחלקתי‬
‫פ ר ק ‪ fO‬א כלל זה המאמר אשר בו מן הרכות ‪ ,‬רי׳ל‬ ‫אותו החלק לחצאים ונמצא כסנה מצוייר כשטח כל חלק‬
‫שדוד שלח לקרוא לשלוס לננל ולכל ביתו‬ ‫נסגימיותו וכן ספמים רכות פד שהיו החלקים כדמות‬
‫וכשיח; אי זה דיר לדו׳ ו נעד שעבדי דוד שמרו והצילו את ננל‬‫נוטנים ופדיין הסנה נ ה ם ונכלאתי פ״י ושמחתי פליה מאד‬
‫כשגזז אה צאנו ‪ ,‬וזה ה ׳'‪-‬ון היה רך ומדנר בלשון רכה ‪ :‬ב כי‬ ‫ני הוא דרך להכין כוונת הרכ ; פכ״ל זה החכם ;‬
‫כונת הספור ‪ ,‬ר״ל שכונח הספורי הוא לספר גגות נבל אשר‬ ‫אחר שכיאר הרכ שהאמירה הנאמרת כמפשה‬ ‫פרס סז‬
‫לא נחן שום דנר לעבדי דוד אשר היה נחכליח הגנות ; נ ולפי‬ ‫כראשית שהוא הרצון וסי׳ כי הלוחות היו‬ ‫י‬
‫זה הענין וט׳ ; ר ל לפי פירוש הרג שפסק השי״ת מלפעול‪:‬‬ ‫נמצאות כטכפ ושלא נפשי פתה כפנור שככר אמר ויגק ה׳‬
‫ד וינח לעולמו ; רי׳ל שאלו המפרשים פירשו וינח בנריאח‬ ‫נז ^ מלאכתו אשר פשה כי אחר זה לא פשה שוס דכר ; נ א‬
‫הגכראיס ור״ל ונפסקו הננראיס מלהכראוח ; כי לסי פירוש‬ ‫לכאר מהו הנרצה כוישנות כיוס השכיפי ויגח ‪ ,‬והתחיל‬
‫הרב וינת הוא נערך אל הפועל ולפי שאר המפרשים נאמר וינח‬ ‫ואמר נאשר הושאל לשון אמירה לרצון ככל מה שגכרא‬
‫נערך הסחפעל ; ה ויהיה ענינו והניס או הנמה ; ר״ל וזה‬ ‫כששת ימי כראשית ונאמר ויאחר הושאל לו השכיתה כיום‬
‫הפייזש השלישי ‪:‬‬ ‫השנת נאשר לא היתה שם נריא ה חדשה ונאמר וישנות‬
‫כיוס השניעי ‪ ,‬ואמרו לשון השכיתה לחה שהפמידה מהדנור‬
‫תקרא שכיתה כמו שנאחר וישנתו שלשת האנשים מפנות את איוכ וכן ההפסק כמפשה כראשית נקרא שכיתה ‪ .‬וכן‬
‫העמידה חן הדנור כא נו לשון מנוחה והוא אמרו ויאמרו לו כל הדנרים האלה כשם דוד וינוחו ‪ ,‬ואחר הרנ שפירושו‬
‫ועמדו חדכר עד שישמעו המפנה נ י אס תאחר שהיו נ אי ם מן הדרך והיי נ אי ם עייפים ויגפיס זה לא קדם זכרונו כפסוק‬
‫להגיד כי טרחו כשום פנים פד שאפי׳ נאמר שהיו נאי ם עייפים ויגעים מן הדרך היה אחרו וינוחו זר נספור מאד‬
‫כי מה כא להודיענו שהיו עייפים ויגעים ‪ ,‬ואמנם לפי דעתו שהכוונה נו עמדו חדכר ; הרצון נו שדוד שלח לקרוא‬
‫לנכל לשלום ולכל ניתו ושיתן אי זה דנ ר לדוד ופנדי דוד פשו מה שצוה להם ודנרו אליו כלשון רנ ה ; וכוונת הספור‬
‫הוא לספר גנות נכל כי אן< שפנדי דוד דנרו כתכלית הרכות ולא הוסיפו פל דירי דוד כלל ולא עשי לו שוס רעה‬
‫ואפי׳ נדנו ר ע נ׳ ז השיכ להם התשונה המגונה ׳ אתה רואה וינוחו הוא מגזרת הפסק הדכור כן וינח כייס השניעי‬
‫יהיה מהפסק האמירה והאמירה מהפסק הרצון לחדש שום נמצא ‪ ,‬וזה א מ ח ולפי זה הפגין ג"כ וינח כיום השניפי ;‬
‫אכל החכמים וזולתם חן המפרשים שמוהו חענין המנוחה ; ואחר שאין ראוי שהשם יהיה נח אמרו שהוא פועל מתפכר‬
‫ר׳ל יוצא ‪ ,‬אחרו החכמים וינח לעולמו כיום השניפי ‪ ,‬ויהיה הפרש נין המפרשים ונין ה רנ ; שהרנ פירש שפסק‬
‫השם מלפעול ‪ ,‬והחסרשיספי׳ וינח נ עגין הגכראיס ויפסקו הננראים ח הנ ר ח ס ‪ ,‬או יהיה פי׳ וינח פנינו והניח והמשיך‬
‫המציאות‬
‫קרשקש‬
‫וחלק הדברים בהגר גגות האיש ההיא אשר היה ם; החיוג עליו‬ ‫ז*זה מורה רצון רוצה וכוונת סנוון והאמינו גגי׳גלים וכבופבים‬
‫יד ח ד‬ ‫לגמול להם הכד אחר שעבדיו ומקנהו היו נשמרים‬ ‫ובגל הנמצאות למסרע שהתחדשו כרצון רוצה ובכוונת מנוון ‪:‬‬
‫היה זר כסםור מאד אמרו וינוהו אם ירצה נו ה המנוחה מן‬ ‫פ ר ס ס ז )א( עד שאפי׳ סרחו היה אסרו ו־נוהו יר בספור סאר‪.‬‬
‫העייפות טה תועלת היה בספור להודיעט שנהו טן העייפות ‪,‬‬ ‫פי' אחר שכוונת הספור היה להגיד לנו רצון‬ ‫י‬
‫אסנס‬
‫‪99‬‬ ‫צט‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סז סח‬
‫או הנחה והמישך המציאות כפי טה שהוא ביום השביעי‪,‬ואסר ניבהל יוט טן הששה היו מתחדעים‬
‫חדושים יוצאים מזה הטבע המונח הנמצא עתה כמציאות בכללו ‪ ,‬וביום השביעי נמשך הענין והונח‬
‫כפי מה שהוא עתה ‪) ,‬ג( ולא יפחות מאמרנו היות שמושו אינו כשמוש עלולי הפ׳א או הלם״ד‪),‬נ{ כי‬
‫כבר הוזרו שמושים ובאו על בלתי הקש וכל שבן באלו'הפעלים העלולים ‪ ( 7) ,‬והסרת במוזה העני]‬
‫המטעה לא יבוטל בדרכי שטוש לשון ‪ ,‬עם דעתנו שאנחנו היום בלתי יודעים לשוננו ‪ ,‬ושדרני‬
‫כל לשון רבים ‪ ,‬וכבר מצאנו בזה השורש גם כן העלול העי״ן ענין התשומה וההנחה ‪ ,‬והוא אמרו והוכן‬
‫והניחה שם‪ ,‬וכן לא נתנה עוף השמים לנוח עליהם ^ ומזה הענין נם בן' אצלי אשר אנוח ליום צרה ‪,‬‬
‫אבל אמרו וינפש הוא הפעלות מן נפש וכבר בארנו)בסרק מ״& חלק ‪6‬׳( שתוף נפש‪ ,‬ושהוא בענין הכוונה‬
‫והרצון ‪ ,‬ויהיה ענינו נשלם רצונו והוית כל חפצו ‪:‬‬
‫פרק ס ח )א( כס־ ידעת פרסום זה הטאמר אשר אמרוהו הפילוסופים בשם יתעלה ‪ ,‬והוא אמרו ‪,‬‬
‫שהוא השכל והמשכיל והמושכל ‪ ,‬ושאלו השלשה ענינים בו יתעלה הם ענץ‬
‫אחד אין רכוי בו ‪ ,‬וכבר זכרנו אנחנו זה נם כן בחבורנו הנחל משנה תורה שזה פנת דתנו כמו‬
‫שבארנו שם ‪ ,‬ר״ל היותו אחד לבדו לא יצורף אליו דבר אחר‪ ,‬ר״ל שאין דבר קדמון זולתו‪ .‬ולזה יאמר‬
‫חי ה׳ ‪ ,‬ולא יאמר חי ה‪ /‬מפגי שאין חייו דבר זולת עצמו ‪ ,‬כמו שבארנו בהרחקת התארים ‪ ,‬ואין ספק‬
‫כי כל מי שלא עיין בספרים המחוברים בשכל‪,‬ולא השינ עצם השכל ולא ידע מהותו ולא יבין ממנו‬
‫אלא כמו שיבין מענין הלובן והשחרות ‪ ,‬תקשה עליו הבנת זה הענק מאד ‪ ,‬ויהיה אמרנו שהוא השכל‬
‫והמשכיל‬
‫שם מוב‬
‫המציאות על מה שהוא עליו ‪ ,‬ויהיה פירושו וכיום השכיעי בחדוש כי זולתו כפירה ויציאה מן הדת ‪ .‬ואיזר פהונח זה‬
‫ראוי שנפרש זה הפר' ביאור ארוך כי הוא עמוק ‪ :‬כבר ידעת‬ ‫נמשך הענין והוניז כפי מה שהוא עתה ‪ ,‬וינכש יהיה ענינו‬
‫פרסום זה המאמר וט׳ ‪ .‬ירצה אחר שכבר נסתלקו התוארים‬ ‫נשלם רצונו ונשלם כל חפצו‬
‫מהשם ית׳ וביארנו שאין לו דבר נוסף על עצמו ראוי רנסלק‬ ‫פ ר ק ס ח מ י ידעת פרסוס זה המאמר אשר אמרוהו‬
‫ג'כ זה הספק מצד פרסומו‪ ,.‬כי הפילוסופים אמרו שהשי׳ת‬ ‫הפילוסופים כשם יתעלה וכו׳ ‪ .‬החכם ר׳ משה‬
‫הוא שכל ומשכיל ומושכל אשר הם אומרים שהוא ענין אחד‬ ‫הנרכוני אמר כי נקשר זה הפרק עם מה שקדם על זה‬
‫אק בו רגוי ‪ ,‬וכבר יחשוב חושב כי אמת הוא כי הוא שכל‬ ‫התואר ‪ ,‬כי אחר שכיאר שלשון אמירה כששת ימי כראשית‬
‫ומשכיל ומושכל אבל הם ג׳ דברים ראוי שנבאר איך הוא‬ ‫נאמרה על הרצון ‪ ,‬והמנוחה על הפסק הרצון או הפסק‬
‫אחד אין בו רבוי כללוזהילא למה שהיה זה דרוש פילוסופי ‪:‬‬ ‫הכריאה ‪ ,‬כיאר כזה הפרק מהו השכל והמשכיל והמושכל‬
‫שוה פנת דתנו וט׳ ‪ .‬ר״ל היותו אחד לבד ולא יהיה אחד‬ ‫כשם ית' ‪ ,‬למה שהעולם נתחייכ על דרך חיוכ המושכל‬
‫אם יצערן אליו דבר אחר קדמון עד שיהיה הוא יתעלה‬ ‫לשכל כמו שיתבאר כמה שיכא ‪ ,‬ואדוני אבי הה״ר יוסן<‪'1‬‬
‫בעל חלקים כי יהיה מורכב ולא יהיה מחוייב המציאות ‪,‬‬ ‫שם טוב ז״ל פי' זה הפרק פי' נפלא במאמר מיוחד לו‬
‫ולא יהיה ג׳ נ בעל תארים עד שיהיה בתואר זולת המתואר‬ ‫ואמר ‪ ,‬כי הביאו הרב לזה המקום למה שבפרקים הקודמים‬
‫כי יהיה ה»על והמקבל אחד‪ ,‬ולא יצערן ג״כ אליו שום‬ ‫דבר בתוארים ואמר כי השם הוא אחד מכל צד ומכל פנה‬
‫דגר למה שלא היה שם דבר קדמון זולתו יתעלה לחה שהוא‬ ‫ואין לו תאר והשמות הנאמרים בנביאים עליו יתעלה הס‬
‫עלת העלות ואם היה בו שום הרכבה בין מהחלקים בין‬ ‫כלס נגזרים אלא שס אחד והוא שם יו״ד ה׳א וא״ו ה״א ‪,‬‬
‫מתאר ומתואר היה אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות ‪:‬‬ ‫וכי השם הוא אחד מכל צד ומכל סנה ואין לו תואר וכי‬
‫ולוה יאמר חי ה׳ ולא יאמר חי ה׳ מפני שאין דבר חייו‬ ‫הוא נמצא ולא במציאות ואחד לא באחדות כ״ש שאין ראוי‬
‫זולת עצמו ‪ /‬״ כי בק ההרגש ״ השכלי בין ההרגש החושיי‬ ‫להאמין בושיש לו דבור וכי האמירה והדבור הנאמרים בששת‬
‫הם פעולות הנפש ־ המרגשת והמשכלת ואלו הפעולות הם‬ ‫ימי בראשית כלם גאמרי׳ על הרצון באופן שהוא יתעלה אחד‬
‫מקרים לאדם ‪ ,‬ואולם בשם יתעלה הוא דבר אחד למה‬ ‫מכל צד ‪ ,‬רצה הרב לבאר כי זה תה שאמרו הפילוסופים‬
‫שהשי׳ת אחד ואין גו תואר קדמון יצורף אליו ‪ ,‬ואם יאמר‬ ‫כי הש׳י הוא השכל והמשכיל והמושכל ושאלי הג׳ עניינים‬
‫חי העולם כמו שחמר וישבע בחי העולם כי הוא באמת חיי‬ ‫בי ענין אחד אין בו רביי ‪ ,‬ולמה שיראה בתכלית הקושי‬
‫״ העולם כמשפע הצורה לבעל הצורה והוא חי העולם אבל‬ ‫עד שרבים יחשבו כי יבצר מהשכלים ויבא לחשוב שהשי׳ת‬
‫חייו הוא עצמו ‪ :‬ואין ספק כי כל מי שלא ״ עיין בספרי׳‬ ‫יש בו רבוי מצד אלו הג' שתות ‪ ,‬רצה הרג לבאר כי אלו‬
‫המחוברים לשכל ולא השיג עצם השכל מהו ולא יבין מחנו‬ ‫ג' שמות הם דבר אחד בחק כל שכל כ״ש גחק השי״ת ‪ ,‬ואין‬
‫אלא כמו שיבין מעגין הלובן והשחרות תקשה עליז הבנת זה‬ ‫ספק כי זה הביאור הוא אמתי ומסכים עם דעת המאמק‬
‫העניו‬
‫קרשקש‬
‫פ ר ס ס ח )‪ (6‬כבר 'רעת ‪8‬רםום ‪ m‬המאמר שאמרוהו‬ ‫יצא מפיחם‬ ‫אסנם נ א ט ת אמר וינוחו ‪ yhtnh‬בגנות נב^‬
‫ה‪VD‬וסופ'ם בהשי״ת והוא אמרם שהוא השב^‬ ‫י‬ ‫דבר יחייב המאסרים המנונים אשר אמרם‪) :‬נ( וו*א יפחות‬
‫והמשכיל דבר אחד ‪ .‬ואמר אריסמ״ו והשכל והמושכל בהתח‪S‬ה‬ ‫מאמרנו ‪ ,‬פי׳ מה שאמרנו הניח או הנחה ומלת וינח י^א יראה‬
‫‪,‬‬
‫הראשונה דבר אחד כי המקבל השכל והעצם שכל ועל כן היה‬
‫השכל והמושכל דבר אחד כשישכיל לפי שהמקבל והמקובל‬
‫שיהיה שמושם מאלו שני הלשונות ‪) :‬ג( בי בבר החיו שםו׳‪#‬יפ‬
‫ובאו עי* בלתי הקש‪ .‬הרצו; בזה בדמיו; המלה■ )ד( והסרת נצזו זה‬
‫מהשכל שניר׳ם שכל ועל כן היה השכל והמושכל והמשכיל דבר‬ ‫העני; שיראה מסיית וינה שהיא מנוחה וזה לא יתב; לאטרו בשס‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אחד אמנם יתפרד בבחינת הענינים הנמצאים לו בשכל כי‬
‫מצד שהוא מצייר המושקל נאמר שהוא משכיל והוא השכל‬
‫יתעלה לא יבוטל בררני שמוש לשו; ‪ ,‬בלומר שמח שאמד‬
‫למלת דנח שהוא בעני; הנחה או הניח לא יבוטל ‪ m‬ואס ‪m pM‬‬
‫עצמו חפן סח שישכיל באלתו ‪4‬םצד שהמצייר הוא המצוייר‬ ‫נדרו שמועז הטלה‬
‫עצמו‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק סח‬
‫והמשכיל והמושכל אצלו כאלו אמ^נו הלובן והמתלבן והמלבין דבר אהד ‪ ,‬וכמה פתאים יתהיי׳ו‬
‫לסתור דברינו בזה המשל וכיוצא בו ‪ ,‬וכמה ממי שיחשוב שהוא חכם יקשה עליו זה א ויראה שידיעת‬
‫אמ תת חיוב זה הוא ענין יבצר מן הדעות ‪ ,‬וזה הענין הוא ענין מופתי מבואר כפי מה שכארוהו‬
‫הפילוסופים האלהיים ‪ ,‬והנני אבינך מה שהביאו עליו המופת ‪ ,‬דע כי האדם קודם שישכיל דבר הוא‬
‫משכיל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק פ ח א יירא ה שידיעה אסהה חיונ זה ‪ /‬ד׳ל ‪■nc‬‬ ‫הפגין ‪ ,‬ונתן הסבה בזה ני יחשוב החושב כי יהיה אמרגו‬
‫שימשש שהוא וזכה ידהה שידיעת אמתה לוייב‬ ‫שהוא השכל והחשטל והיזושכל אצלו כאלו אדרנו הלובן‬
‫התאהדוה המשכיל והשכל ע ‪ 5‬המושכל הוא ענין יבצר מן השכליה‬‫והמתלבן והיזלבין שהס דבר אחד ‪ ,‬וזה דבר שאי אפשר כי‬
‫האגושייש שאי אפשר לכי דעהס שיושג זה ‪ /‬וזה שקר כי הוא‬ ‫הלובן אינו היזתלבן ולא המלבין והמלבין והמתלבן שגי‬
‫מ רי ס האחד פועל והאחד חתפעל וא״א שישובו דבר אחד‬
‫כי יהיה הפעל והנח דבר אחד ויתחביו הכותרים ‪ /‬ולמה שזה הדבר יזבואר אמר כי רבים מהפתאים יאמרו ני א״א‬
‫‪,‬‬
‫להיות המשכיל והמושכל והשכל בשם יתעלה דבר אחד כמו שא״א בליבן והמחלק והמלבין והנה יש מי שיחשוב שהוא‬
‫חכם יקבל שבשם יתעלה אין נו רבוי וני השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בשם יתעלה לתה שיקבל שהשם‬
‫יתעלה הוא אחד ‪ ,‬אמנם יאמר כי זה א״א לשכל האנושי להשיגו כמו שא״א לדעת איך ידע הכוגיס והמינים והדברים‬
‫העוברים והווים בידיעה אחת ‪:‬‬
‫אמנם החנ ם ר׳ חשה הנרבוגי אמר הרבה נכלאתי על הרב איך לקח זה המשל כי אין הלובן פעל המלבין במתלבן‬
‫אבל ההלבנה ׳ ויותר ראוי היה לקחת ההרגש והמרגיש והמורגש ;‬
‫אמר שם טוב לא לקח הרב ההיגש והמורגש בעבור כי על דרך האמת ההרגש והמורגש הס דבר אחד ג' כ בחק‬
‫החוש ‪ ,‬ואס הפתאים יתחילו לסתור שאין השכל והמשכיל והמישנל דבר אחד בשם יתעלה לא יסתרוהו‬
‫בעבור ההרגש והמרגיש והמורגש כי רבים מהכילוסופיס חושבים כי אלו הם דבר אחד גם כן ‪ ,‬ולק לקח הלובן‬
‫והמתלנן והמלבין ולא לקח ההרגש וכגז־גיש והמויגש אלא לקח ההתלננות נעבור שהתנועה היא קשת הציור אצל‬
‫הפתאים ויציירו הלובן ולא ההתלבנות למה שהיא תנועה קיימת ולהתלנגות אין לו קיום נחו שיתבאר בשמע הטבעי ‪,‬‬
‫והנה אמר כרב כי זה לא יבצר מהשכלים אבל הוא ענין מופתי ככי מה שביאחהו הפילוכופים האלהייס ‪ ,‬כי אמנם‬
‫כגם הגה בשם אלהייס לגודל ידיעח השכל ומהותו וכי היא מהדברים האלהיים כמו שנא׳ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ;‬
‫ואמר דע ני האדם קודם שישכיל ליר הוא משכיל נכח וכו׳ ‪ ,‬ונדי להידיע וה הדרוש נקדים הצעות ‪ ,‬ראשונה יש‬
‫לדעת שהשכל האנושי הוא אחד מכהות הנפש ואין הנפש בכללו וזה הכח נ קי א שכל לחה שכל פח נקרא בשם פועלו‬
‫כמו נ ח הרואה ונח השמע ‪ .‬שנית יש לדעת כי נפל בין הפילוסופים מחלוקת גדול בידיעת זה ה כ ח‪ ,‬שכלם הסכימו‬
‫שהשכל האנושי אינו כח בגון זולת הרב שאמר בשתי מקומות שהשכ‪-‬ל הוא נ ח בגק■ ‪ /‬עם שאמר במקיס אחד ני השכל‬
‫אינו אלא הכנה לבד כדעת אלכסנדר ‪ ,‬והנה כל המפרשים מסכימים שהנח השכלי אינו מעורב עם הגון ‪ ,‬ואריסטיו‬
‫הביא חופת עליו שאס היה מעורב לא היה משכיל הצורות על אמתתם ואס היה תשכיל אותם ישנה אותם אל טבעו‬
‫והיו הצורות חלקיות ופרטיות לא כוללות ולמה שפעולת השכל היא כוללת יחוייב שהמשיג לא יהיה פרטי וגשמי ‪ ,‬והנה‬
‫לפי דעת הרב ראוי שנאמר כי למה שהיה ההכנה צריכה אל נישא כמשפט נ ח ההכנות לפן א מי שהיא כח בגון ‪.‬‬
‫שלישית ראוי לדעת כי אריסט״ו דמה השכל הדברי אל החוש ואמר ני כמי שהחוש שהיא בכח כל המוחשות כן השכל‬
‫הוא בכת כל המושכלות ‪ /‬המשל בזה כי נמו שהעין הוא בכח כל המראים כן השכל הוא בכח כל המושכלים ‪ ,‬והגה‬
‫‪,‬‬
‫ימצאו בהרנש שלשה דברים כח המקבל והוא כה היואה ‪ ,‬ודבר הוא חון מהנפש והוא הנקרא מושג ‪ ,‬ו דני מתחייב‬
‫ביניהם והוא הענין אשר יהיה בנח המרגיש מאותו המושג והוא ההרגש‪ ,‬ככה יתחייב שיהיה הענין בשכל ‪ ,‬ר״ל שיתחייב‬
‫‪,‬‬
‫שיהיו לו שלשה דברים כח המקבל והיא השכל ההיולאני והוא דומה לכח המיגיש והוא המשכיל ‪ ,‬ודבי אחר ישיג‬
‫לנח הזה והוא גם כן דומה לענין אשר יהיה בכח המיגיש מהדבר המייגש אשר הוא השכל העיוני והוא השכל אשר‬
‫בפועל ‪ /‬ודבר שלישי מצוי בפועל חון לנכש והוא המניע לשפל ההיולאני והמוציאו חן הכח אל הפועל ודמיונו בזה‬
‫דמיון המורגש תההרגש והוא המושכל ‪ ,‬ויתחייב שיהיה הנה דבר בפעל הוא שכלי יוציא מה שבפח אל הפעל והוא‬
‫סשכל הפוטל והוא במדרגת האור אשר הוא המוחש היאשון לראות והוא כנ ת השגת שאר הנראים עד שיהיה השמש‬
‫בעצמו הוא הגראה באמתתי‪ /‬כן השכל והמשכיל והמושכל כשהם בנח הס שלשה‪ /‬נ ח השכל ההוא המקבל והיא השכל‬
‫ההיולאני הדומה לכח המרגיש והוא המשכיל ‪ /‬והצירה ההיולאניק האישית והיא הנמצאת חון לנפש בפעל המעורבת‬
‫עם חמרה הדומה לצורה המותשת ‪ ,‬והיחס אשר ניני ה ם והיא הענין אשר יהיה בשכל ההיולאני מאותה הצורה‬
‫המושכלת והיא ההשכלה הנקראת שכל הדומה להרגש ‪ /‬הנה שהכת ההוא ר ל השכל ההיולאני הדומה לכח המרגיש‬
‫הוא המשכיל נכ ה ‪ ,‬ולמה שזאת ההכנה הנקראת שכל היולאני אין לה מציאות אלא עם נושא‪ ,‬לקח הרב המשכיל‬
‫בכח האדם ‪ ,‬ואמר כי האדם קודם שישכיל היא משכיל בנח והנח ההוא הוא השכל בנח ‪ ,‬והדבר המזומן שיושכל כאלו‬
‫תאמר צורת האילן ואלי השלשה עניינים חלוקים רביעית יש לדעת כי אריסט ‪ 1‬אמר ני השכל ההיולאני יחוייב שיהיה‬
‫בלתי מעורב ‪ ,‬והבינו המפרשיס על שהשכל ההיולאני עצם נצחי שכלי ר״ל מטבע השכל כי הוא מוכן בעצמו ואם הוא‬
‫נבדל ׳ וכי יחסו אל הצורות המושכלות יחס הח מי הראשון אל הצורות המוחשות ווה הנבדל הוא נקשר עם ההכנה‬
‫אשר בצורות הדמיוניות שקועה מוטבעת והשכל הפועל הוא כצורה ‪ .‬ואלכסנדר ירצה שהשכל ההיולאני היא הכנה‬
‫מופשטת‬
‫רר שק ש‬
‫עצמו נאמר כ■ השבל חוא הסוהובל ‪ .‬אסר חחבב ועני; אמרנו שחם סבלה' חומר ‪ ,‬אסר ובאש' נבח; חחואי והממואר בדברים‬
‫בשם שהוא חי וש'ש לו ח'ות שא'ן י או' •שיוב; ממנו אלא ענ'; שא'נם בהיול' הנה 'שובו אל ׳;נ'; אחד מנל חצדד'ם סבלת'‬
‫אחד אחו■ שהדבר'ם השכלים העצם מג ל ת' 'בור ‪ ,‬הרצו; נו ה שימצא בו צד ש'וברל הנשוא מהנושא והתואר ורמהואר חוץ‬
‫למחשבה‬
‫ק ‪100‬‬ ‫מורה נבוכים חלקראשון מרק סח‬
‫משכיל בכה ‪ ,‬וכשישכיל דבר אחז־)כאלו תאמר ‪ ,‬נשהשכיל צודת וה האילן הוטה אליו והפשיט‬
‫צורתו מחומר שלו ‪ ,‬וצייר הצורה מופשטת‪ ,‬שזה הוא פעל השכל( אז הוא משכיל בפעל‪ ,‬והשכל‬
‫אשר עלה כידו בפעל הוא צורת האילן המופשטת אשר בשכלו ‪ ,‬כי אין השכל דבר זולת הדבר‬
‫ועושבל > הנה בבר התבאר לך כי הדבר המושכל הוא צורת האילן המופשטת ‪ ,‬והוא השכל ההוה‬
‫בפעל‪ ,‬ואינו שני דברים השכל וצורת האילן המושכלת ‪ ,‬כי אין השכל בפעל דבר זולת מהשהושכל‪,‬‬
‫והרבר‬
‫ש& טוב‬
‫ואחר שמנח זה ראד שגפרש איר הוא השכל והמשכיל‬ ‫מופשנות מכל הצורית החמריות והנבדלות והיא נלתי ממורכח‬
‫בצורה מהצורות הדמיוניות ואם היא נקשרת נהם ‪ ,‬ושהשכל והמושכל ‪ ,‬ד ע כי האדם קודס שישכיל דגר הוא משכיל בכח‬
‫בסועל הנמצא בנו הוא משפע השכל הפועל אשד מחץ ‪ .‬וכשישכיל דכר אחד כאילו תאמר כשהשכיל צורת זה האילן‬
‫וגיר ירצה כי העצם הרוחני המוכן בעצמו איא שימצא פי הרמוז אליו והששיש צורתו מהחומר שלו יצייר הצורה‬
‫כל נגדל הוא שכל גפיעל ונגדל ומוכן יסתור את עצמו ‪ ,‬המופשטת ‪ ,‬כי למה שהיה השכל השכלת המהיות הכוללים‬
‫ואינו גס כן הכנה כמו שאמר אלכסנדר ני ההכנה אינה לא ימצאו חוץ לשכל אלא מצד שהם מעורבים ע ם החומר‬
‫חלק ע‪ 5‬ס מהדכר והנח הדגרי הוא חלק מעצמות הדנר היה פועל השכל הפשטת הצורות אשר בחמרי׳ וישיבם צורות‬
‫לכן יאתר הכח הדכיי כפי דעת אריסט״ו הוא עצס שכלי טללות מופשטות מן החמר ומן המקרים כאנה והפעור והזמן‬
‫קרה לו ההכנה מצד דכקותי כנו ווה השכל היא השכל וזוליד וזה בהשטת השבת האישי׳ ולקיחת עצמות הסלל מבלתי‬
‫הפועל ‪ ,‬וככר כארנו דעות כל המפרשים כמאמר מיוחד שיהי׳ הכולל ח ץ לנפש‪ ,‬ז ס פעל השכל^אז יאמר שהוא משכיל‬
‫אשר יעדנו לכאר הכח הדכרי אשר לאריסטיו‪ ,‬ואמרט ני בפעל ר״ל כאשר נדחקה בנפש הדבר הכללי‪ ,‬ל‪1‬יכ המושכל אינו‬
‫היותר נכחד מכלם הוא דעת אלכסנדר ‪ ,‬כי ירצה ני הכח הדבר אשר מ ח ק ולא הצורה החושיית אשר בע ק ולא א ^‬
‫הדברי היא הכנה נכדלת מכל הצורות החמריות והנבדלות בדמיק למה שהיו אלו פרטיות והפרטי לא ישיגהו השכל‬
‫כלתי מעורכות ואס היתה נמצאת עס הצוחת הדמיוניות אם כן הצורה המדומה אינה מושכלת ופ׳ש החושיית וב׳ש‬
‫יצטרך אל נושא ‪ ,‬וכעכור זה אמר הרכ שהוא כח כגון׳ הצורה הנמצאת ח ץ לנפש כי זאת לעולם לא תמצא בנפ ש‪,‬‬
‫ואס רצה כזה זולתי זה הוא דבר לא נודע לנו מאין לו כי אם כן הפשטת הצורה מהחמר הוא פועל השכל ואז יקרא‬
‫כל הפילוסופים מסכימים כי השכל ההיולאני הוא דבר הוא משכיל בפועל והשכל אשר עלה בידו בפועל הוא צורת‬
‫כלתי מעורב והוא כמושכל ראשון להם ואריסט״ו הביא מופת האילן המופשטת אשל בשכלו כי אין השכל דבר זולת הדבר‬
‫אשר אין כו שכוש וטעות ‪ .‬חמישית יש לדעת כי השכל ימצא המושכל ‪ .‬הנה כבר התבאר כי הדבר המושכל הוא צורת‬
‫כשלשה אופנים פעם משכיל בפועל פעס ככח והוא השכל האילן המופשטת והוא השכל ההווה ב מע ל הנשלם בו אשר‬
‫האנושי ולא יוצא מעצמו מהכח אל הפועל אבל ישכילו בי תדבק הצורה ההיא ‪ ,‬ויבא הדבר ‪ , p‬האדם יקרא‬
‫עלתם והמושכל להם מה שלמעלה מהם ואלו הס השכלים משכיל כשהפשיט צורת זה האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו‬
‫הנכדליס כלס וידיעת כל אחד מהם הוא בהצטרף אל וצייר הצורה המופשטת יזהו המושכל ואז יש לי פעל השכל‬
‫עלתי ‪ ,‬ויש שכל שלישי למעלה מכל אלו אשר אינו יוצא ואז הוא משטל ב פו ע ל‪ ,‬והשכל אשר יתקיים בפעל הוא‬
‫מהנח אל הפועל ולא ישכיל דבר זולת עצמו עם שכהשכילו צורת האילן המופשט אשר בשכלו כי אין השכל דבר זולת‬
‫עצמו ישכיל הגחצאיס כלס והוא האל ית׳ ‪ .‬ששית יש לדעת המושכל ‪ ,‬הנ ה כשנבאר כי המושכל הוא השכל והשכל הוא‬
‫ני הצורות יש להם מציאות רבות ‪ ,‬ראשונה מציאות החמרי המשכיל יתבאר שהמושכלהוא המשכיל ‪ ,‬וכשיתבאר שהמשכיל‬
‫אשר יש לה חון לשכל ‪ ,‬חשל זה שראובן עם גוונו ומראהו הוא השכל והשכל הוא המושכל יתבאר ג*כ שהמשכיל הוא‬
‫הוא נמצא חוץ לשכל והיא חמרי ‪ ,‬ויש לו מציאות אחר המושכל ואחר יתבאר שכלם הוא דבר אחד ‪ ,‬והנה ראשונה‬
‫בבת העין ובמראה שהוא מציאות רוחני ‪ ,‬ני האש הנמצא ביאר הרב כי פועל המשכיל אי ט זולת השכל ופועל השכל‬
‫אינו דבר אלא מושכל ‪ ,‬וחחר שהונח זה ביאר אין השכל‬ ‫חוץ לנפש ישרוף והנמצא בנפשו במראה לא ישרוף ‪ ,‬יקבלו‬
‫ענייני המוחשים לא המוחשים ‪ ,‬ואחר זה יש לה מציאות והמושכל הוא דבר אחד ‪ ,‬ווה אומרו הנ ה כבר התבאר לך‬
‫שלישית בחדמה כי ישיג הדבר יותר רוחני כי הבח עין לא כי הדבר המושכל הוא צורת האילן המופשטת והוא השכל‬
‫יוכל להשיג שוס דבר אס לא שימצא הדבר מחוץ ני ההווה בפועל ואינו פני דברים השכל וצורת האילן המושכלת‬
‫כשיסתלק ראובן לא ישיגהו החוש ‪ ,‬ואמנם המדמה עס כי אין השכל בפעל דבר זולת הדבר המושכל‪ ,‬למה שהדבר‬
‫שיצטרך אל החוש ראשונה להשיג אחר ההשגה אינו צריך המושכל הוא הדבר המופשט והשכל אי ט זולת זא ת ההפשטה‬
‫וכ״ש אל המוחש ולכן היה תציאות הצורה יותר רוחנית ‪ ,‬כי המושכל אינו הנמצא ח ץ לנפש כמ׳ש ולא הדבר הנמצא‬
‫ולמה שהדמיון ישיג יה ראובן ושיעורו ותבניתו ולא ישיג בחוש ולא הנמצא בדמיון א״כ הדבר המושכל הוא הדבר‬
‫מהות משוס דבר אבל השכל ישיג המהיוח הכוללים נעדרים המופשט והדבר המופשט נ א ימצא אלא כשהוא שכל בפועל‬
‫מכל המקרים הזרים היה מציאות זאת הצורה בנפש יותר ואז נאמר שיש לאדם שכל ‪ ,‬והמפל בזה כי מה שהושכל‬
‫רוחנית ויוחד דקה מכל הצורות הקודמות לה ‪ .‬שניעית ראוי לאדם אי ט דבר אלא יזה שיש לו ידיעה בנפשו וזה הדבר‬
‫לדעת כי השכל ההווה באדם אחי השכילו שוס דבר איט אשר הוא ידוע לא יקרא שכל כי נאמר לו אז שיש שכל‬
‫דבר אלא ידיעת הדברים הכוללים מבלתי שיתערב דבר בפועל ‪ ,‬ואינו ב׳ דברים שכל וצורת האילן המושכלת כי‬
‫זר וזה הדבר הכללי הוא מושכל והוא השכל אשר בפועל‪ ,‬אק השכל בפועל דבר זולת מה שהישכל ‪ ,‬ואחר שהתבאר‬
‫כי‬
‫קד שק ש‬
‫סבלתי אדיב) בחם זולתיוח אלא «נד חלקיחד‪ , .‬ר׳ל לקחני‬
‫האחד תאר והאחר סתיאר‪ ,‬בי השכל כוו א»שר בו שיבי) ענין‬
‫‪,‬‬
‫למחשבה ר׳ל בעיים הדבר וטבעו אבל כשירניב ח ‪r‬נל גירה‬
‫סתאר ומתואד ונושא ונשוא מאלה הדברים יבינם זולתיים‬
‫האחד בשני עדדין כסי שיבץ דברים רבים על דדן■ היחס ‪ ,‬בן‬ ‫בהתיחסוח שיקה ברומה אלה הדברים שני דבדים יחם האחד‬
‫נאסר בשכל וסשכיל וםישנל כעגיניס תנםרדים אץ בהם חיסר‬ ‫מהם אל חברו יחם הנישא אל הנשוא ויחבר מהם גירה טשאית‬
‫כי‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סח‬
‫והדבר אשר בו הושכלה צורת האיל; והופהטה ‪ ,‬אהר הוא המהביל ‪ ,‬הוא ההבל ההווה בפעל בלא‬
‫ספק ‪ ,‬כ כי כל שכל פעלו הוא עצמו ‪ ,‬י‪ -‬ואין ההבל בפעל דבר אחד ‪ ,‬ופעלו דבר אחר ^ כי אסתת‬
‫השבל ומהותו הוא ההשגה ‪ ,‬י ולא תחשוב בי השכל בפעל דבר אהד נמצא לבדו נבדל מן ההשגה ‪,‬‬
‫וההשגה עני; אחר בו ‪ ,‬אבל גוף ההבל ואמתתו השגה ‪ ,‬ובש־תניח שבי‘ נמצא בפעל הוא ההשגה למה‬
‫שהושבל וזהימכואר מאד לטי שהרג"‘ משלי זה העי־ן ‪ ,‬הגה כבר התבאר לך בי ההבל פעלו אשד הוא‬ ‫‪,‬‬
‫השגתו הוא אטתתו ועצמו ‪ ,‬ואם ב; הדבר אשר כו הופשטה צורת זה האיל; והושגה בו אשר הוא‬
‫השכל הוא המשכיל ‪ ,‬כי השכל ההוא בעצמו הוא אשר הפשיט הצורה והשיגה‪ ,‬וזהו פעולו אשר‬
‫בעבורו גאמר בו שהוא מ׳מביל ‪ ,‬ופעלו הוא עצמו ‪ ,‬ואי; לזה אשר הונה שבל בפעל אלא צורת זה‬
‫האילן ‪ .‬הגה ככר התבאר לך בי בשהיה השכל נמצא בפעל ‪ ,‬שהשבל הוא הדבר המושכל ‪ ,‬והתבאר‬
‫שבל שכל פעלו אשר הוא היותו משביל הוא עצמו ‪ ,‬ואם כן השיבל והמשכיל והמושכל דבר אחד‬
‫בעצמו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ע‪:‬ין ’נארוהו הכילוסיפיס ‪ :‬ב כי כל שכל פ־‪-‬נלו ‪ /‬ר׳ל כי‬‫כי המושכל והשכל דנר אחד ני אי איך השכל והמשכיל הס‬
‫עצמות היישכילהוא עצמוההשכל; ג ואץ השכל נ פ ע ל דני‪,‬‬ ‫דנר אחד ‪ ,‬ווהו אמרו והדני■ אשי נו הושכל צורת האילן‬
‫ר״ל שאץ• היישכיל נפעל דני אתד והפעולה שלו אשר הוא‬ ‫והופשטה אשר היא המשכיל הוא השכל ההווה נפעל ‪,‬‬
‫השכל דנר אתר‪ :‬ר ולא התשונ כי השכל נפעל ‪ ,‬ר״ל לא‬ ‫ירצה אחר שניארגו כי המושכל והשכל הס דני אחד ראוי‬
‫תתשונ שהמשניל נפעל יהיה דנר אהד ננדל תן ההשנה אשר‬ ‫שגנאר כי המשכיל והשכל הס ליר אחד למה שהמשכיל‬
‫יקרא משכיל כשהוא מפשיט הצורה מהתמר וכשיפשיט‬
‫הצירה מהחמי■ אז נאמר לי שיש לי שכל בפיעל כי אינו שגי דנריס משכיל ישכל כמו שהוא העני; נכעליס החמרים כי‬
‫הפעלים הם זילק הפעילית אבל בידיעות וההשכלות אשר הוא הפשטח הדבייס מהחמר אז נאמר לי שהוא משכיל‬
‫ואז נאמר שיש לו שגל ואס כ; המשכיל הוא השכל דנר יילת ההשכלה ויהיה המצייר את הצויה הוא עצם הציור אשר‬
‫הוא אמתת המצוייר עד שתהיה הצירה המצויירת בעצמה בלתי נעלמת מאמתתה ‪ ,‬ולמה שזה היה קשה הציור א'א‬
‫מבלתי הביאור בי ‪ /‬עוד דע כי האדם קודם שירגיש הוא מרגיש נכח וכשירגיש הדבר בפועל אז נקיא מרגיש בפיעל ‪,‬‬
‫והנה עם היות הנראה החיצוני םבה בשימנה בנפש דמיתי יצירתי עם כל יה המורגש אינו הדבר החינוני כי זה לא‬
‫ימצא בעין אנל הנמצא בעין הוא דמותי ואותו הדמות הוא הנדבק בעי; ואי המרגיש ירגישהו ואז אותה הצורה היא‬
‫הנרגשת לחוש שהיא המורגשת אם כן יתבאר לך כי הצירה הנמצאת בבת העין היא המוחשת והיא הנרגשת אס כן‬
‫המורגש וההרגש הם דני אחד ‪ ,‬ובעבור שהאדם יקרא מרגיש נכיעל ויאמר שהוא רואה צורת האדם אשר מחוץ‬
‫כשימצא צורת האדם בנפשו אז יאמר שהוא רואה האדם אס כן הצורה המייגשת הוא ההרגש והמרגיש שהוא הרואה‬
‫לא ירגיש הדבר אלא בהיית ההרגש נחצא בפועל ובעבורו יאמר האדם שהוא מרגיש כי למה שנמצא בעין הרואה‬
‫צירת האדם יזאת הצורה תשפוט שהוא רואה הדבר אשר מחוץ ואז יקרא רואה בפועל וזאת הצירה היא המורגשת‬
‫והיא ההרגש ‪ /‬ואם זה נמצא בצירה החושיית פ״ש שתמצא בצורה השכלית כי הצורה שתמצא בשכל לא תמצא דמית‬
‫חוץ לשכל כי הצורה הנמצאת בבת העין ימצא דמות חוץ לשכל והוא היותה פרטית וגשמית והייתה בשיעור ובמקום‬
‫ואמנם הצורה המושכלת אין לה מציאות חוץ לשכל ‪ ,‬אם כן כשהפשיטה השכל אז יקרא משכיל ואז יש לו שכל בפועל‬
‫ולכן אין השכל בפועל דבר אחד ופועלו דבר אחר כי אמתת השכל ומהותה היא ההשגה ; ואמרו ולא תחשוב כי השפל‬
‫בפעל דבי אחד נמצא לבדי נבדל מו ההשגה וההשגה ענין אתר בו ‪ ,‬ר״ל עד שיהיה השכל זילת ההשכלה ‪ .‬אכל גון<‬
‫השכל ואמתתו השגה ‪ ,‬הנה השכל הוא ההשכלה בעצמו במה שהוא משכיל וכשתניח השכל בפועל תראה שהיא ההשגה‬
‫לחה שהשכל אשר הוא פעלו אשר בעבורו נאמר בו שהוא משכיל הוא השכל והמשכיל אהד ‪ ,‬ויבא הדבר כן ‪ ,‬המשכיל‬
‫הוא המפשיט צורת האילן ויאת ההפשטה נאמרת לאדם שיש לו שכל אס כן המפשיט וההפשט הס דבר אחד ‪ ,‬ולמה‬
‫שהתכשיט היא המשכיל וההפשט היא השכל ואלי אינם שני דברים מפשיט והפשט למה שהחפשיט הוא נפש ההשגה‬
‫וההפשט הוא נפש ההשגה אס כן היישכיל והשכל הוא דב" אחד ‪ ,‬ואחר שהינה זה רצה לבאר ג"כ שהשכל הוא המשכיל‬
‫נמו שהתבאר שהמשכיל הוא השכל ‪ ,‬ואמר וכשתגיח שכל נתצח בפיעל הוא השגה למה שהושכל ‪ ,‬וזה מבואר מאד כי‬
‫ההשגה אינה יבר זולת דבר המופשט ‪ .‬הנה כבר התבאר כי השכל ונו׳ אינו דבר אלא ההשגה והוא אחתתו ועצמו ‪.‬‬
‫ואס כן הדבר אשר נו הופשטה ציר״! זה האילן והושגה ני אשר היא השכל הוא המשכיל כי ה ש^ ההוא בעצמו הוא‬
‫אשר הפשיט הצירה והשיגה ‪ ,‬וזהו פיעלו אשר בעבורי נאמר בו שהיא משכיל ‪ ,‬והדבר יבא כן ‪ ,‬השכל אשר בפועל הוא‬
‫השגה לתה שהישכל וזאת ההשגה למה שהישכל חיני אלא נפש ההשגה ונפש ההשגה אינו אלא נפש ההפשטה וזו וקרא‬
‫שכל ‪ ,‬ונפש וההפשטה אינו דבר זולת הייתה דבי משכיל אם כן נפש השכל הוא הנפש המשכיל כי כמו שהנחנו שנפש‬
‫הי׳שכיל היא נפש השכל כי איני שני דבייס משכיל ושכל כן יתבאר שנפש השכל הוא נפש המשכיל ר׳ל עצמות השכל‬
‫היה עצמית המשכיל למה שעצמית השכל הוא המשיג לדבי התישג‪ .‬וכאשר התבאר שהשכל והמושכל דבר אחד והמשכיל‬
‫והשכל דבר אחד ג” כ יבוא" ג״כ שהשכל וה״שכיל הם דבר אחד היליד איך השכל והמשכיל דבי אחד ‪ ,‬וזהו אחרו ואק‬
‫ליה אש" הינח שכל בפועל אלא צירת זה האילן ‪ ,‬ירצה אחר שביארנו שהמשכיל והשכל דבר אחד ועבר ביארנו‬
‫שהשכל הוא החישכל הנה כבר התבאר כשיהיה השכל נמצא בכיעל שהשכל הוא הדבר המושכל ‪ .‬והתבאר ש^ שכל‬
‫כעלי אשר היא היותו משכיל היא עצמו ‪ ,‬ואס כן השכל ךהמשכיל והמושכל דבר אחד נעצמו לעולם בכל תה שיושכל‬
‫בפועל‬ ‫י‬
‫קרשקש‬
‫נאמר ש^א ישיג כ׳א עצמו‬ ‫כ• העצם הדשיג הוא העצם הדיש; שהשב^ הנפרד ד־‪.‬וא דש‪:‬־י‘ ו־‪.‬וא רשב^ ‪ ,‬יכן כשם‬
‫עצמו אהד שהואשכי‘ נשיגי‘ ד;צםו שהוא הששכי^ הוא הכושנל יעצג־ו היא י;עם השכל והוא רששכל וסעד שהוא כשיגע;פ)‬
‫הוא‬
‫ק א ‪101‬‬ ‫מור ה נ בו כי ם ח ל ק רא^זון ם ר ‪ p‬ס ח‬
‫בעצמו לעולם בכל מה שיושכל בפעל‪ ,‬אמנם כשהונח בכח ה הלא שגי דברים בהכרח‪ ,‬השכל בכח ‪,‬‬
‫והדבר המושכל ככח‪ ,‬כאלו תאמר זה השכל ההיולאגי אשר הוא כראובן הוא שכל בכח‪ ,‬וכן יה‬
‫האילן הוא מושכל בכה ‪ ,‬ואלו שני דברים בלא ספק ‪ ,‬וכשיצא לפעל ותהיה צורת האילן מושכלות‬
‫בפעל‪ ,‬אז תהיה הצורה הסושכלת הוא השכל‪ ,‬ובשכל ההוא בעצטו אשר הוא שכל בפעל הופשטה‬
‫והושכלה ‪ ,‬י כי כל מה שיש לו פעל נמצא הוא נמצא בפעל‪ ,‬הנה כל שכל בכה ומושכל ככה הם שנים‪,‬‬
‫וכל מה שהוא בכה אי אפשר לו מבלתי י נושא סכל הכח ההוא באדם ‪ ,‬על דרך משל ‪ ,‬ויהיו‬
‫הנה שלשה •דברים ‪ ,‬האדם ‪ ,‬הנושא הכה הד‪.‬וא והוא המשכיל בכה ‪ ,‬והכה ההוא והוא השכל בכה ‪,‬‬
‫והדבר המזומן שיושכל והוא המושכל בכה ‪ ,‬כאלו אמרת בזה המשל‪ ,‬האדם והשכל ההיולאני וצורת‬
‫האילן ‪ ,‬ואלו שלשה ענינים חלוקים וכשהניע השכל בפעל יהיו השלשה עגיגים אחד ‪ ,‬ולא תמצא‬
‫לעולם השכל דבר אחד והמושכל דבר אחר אלא בשילקחו בכה ‪ ,‬וכאשר בא המופת שהשם יתעלה‬
‫הוא שכל כפעל תמיד ואין כח בו כלל כמו שהתבאר‪ ,‬וכמו שיבא עליו המופת ‪ ,‬ולא יהיה פעם ישינ‬
‫ופעם לא ישינ ‪ ,‬אבל הוא שכל בפעל תמיד ‪ ,‬התהייב שיהיה הוא והדבר ההוא המושנ דבר אחד והוא‬
‫עצמו‪ ,‬ופעולת ההשגה עצמה אשר בוז יאמר משכיל הוא גוף השכל אשר הוא עצמו ‪ ,‬אם כן הוא‬
‫משכיל ושכל ומדסכל לעולם‪ .‬הנה כבר התבאר כי היות השכל והמשכיל והמושכל אחד במספר‪ ,‬אינובחק‬
‫הכורא לבד‪ ,‬״ אבל בהק כל שכל ‪ ,‬ובנו ג״כ המשכיל והשכל והמושכל דבר אחד‪,‬כשיהיה לגושכל בפעל‪,‬‬
‫אכל‬
‫שם ‪9‬צב‬ ‫אפודי‬
‫הוא השכל והמושכל כסו שבאר למעלה וכו׳ ‪.‬־ וז הוא שני נפומל נ ץ שיהיה נשם מ מ ע נין שיהיה נשכל האנושי ‪.‬‬
‫דברים ‪ ,‬עכשו בוחן הרב להבדיל השכל עם המושכל כאשר הס אמנם כשהונת נכיז הם שני דנריס נהכרח השכל נכת‬
‫נכח כאשר התאחד במועל בעח ההשגה ואחר זה ינדיל המשכיל והדנר המושכל נכת ‪ ,‬כאילי תאמר זה השכל ההרלאני אשר‬
‫ג׳׳ה משניהם ‪ :‬ו כי כל מה שיש לו מעל וכו׳‪ .‬בא הרב לנאר לראובן היא שכל נ כ ס‪,‬ו כן זה האילן הוא מושכל בנח ואלו‬
‫יותר שהסשכיל הוא השכל והמושכל כאשר הס נמעל ואמי שכל שני דברים נלא ספק וכשיצא לניע> ותהיה צורת האילן‬
‫דנר שיהיה פועל ענין אחד והסעל נמצא הנה יחו״נ שימצא מושפלת בפיעל אז תהיה הצורה מושכלת היא השכל ‪ ,‬והשכל‬
‫הפועל‪ ,‬וכן נאמר הנה שהמשכיל נמעל נמצא אחל שהמושנל ההוא בעצמו אשר מ א שכל נפועל מפשע ומשכל עד‬
‫הפעול ססגו נמצא ואיה המשכיל הוא המושכל כאשר הם כפעל שנקרא בהפשטה ההיא ובהשכלה ההיא משכיל ני כל מה‬
‫בבחינת פעלו המושכל ‪ :‬ז נושא סבל הכח ההוא כאדם ‪ ,‬י״ל שיש לו פועל נמצא מ א נמצא בפועל‪ ,‬מה השכל אשר יש‬
‫הנושא לפי הר״ס ז׳׳ל הס הצורות הדמיונוח אשר הס עצמם לו פועל נמצא נ ע ת שמא יפשיט הצורה יישיגה אחר שהקנה‬
‫סבות מושכלוח כהכרח ‪ ,‬או אפשר שיהיה המשא מן ההכנה הצורה ההיא המופשטת מ ה בעת ההיא נמצא בפועל ויחוייב‬
‫הנפשית המרגשת כדעת אלכסנדר וכן בחב ה״ר לוי בן גרשם ‪ :‬שיקרא משכיל אחר שימצא פועל השפל ואם כן יהיה השכל‬
‫ח אכל בחק כל שכל ‪ ,‬ר״ל כחק השכלים הננדליס ‪ :‬וכנו נ*כ ‪ /‬והמשכיל והמושכל הכל דבר אחד ‪ :‬הנה כל שכל נכח‬
‫ומושכל נכח הם סנים וכל מה שימה נכח אי אפשר מכלי‬
‫נושא סבל הכח כי הנח הוא ממה שהתבאר בנושא נפי מה שהתבאר במאמרים הטבעיים ‪ :‬ויהיו הנה ג׳ דברים‬
‫האדס הנושא הנח ההוא והוא המשכיל בכח והכח ההוא והוא השכל נכח והדבר המזומן שיושנל והוא המושכל נכח ‪,‬‬
‫כאלו אמרת בזה המשל האדם והשכל ההיולאני וצורת האילן ונו׳ וכשהגיע השכל בפועל יהיו השלשה ענינים עניו‬
‫אחד השכל והמשכיל והמושכל ‪ ,‬ולא תמצא לעולם השכל דבר אחד והמושכל דבר אחר אלא נשילקחוננח ‪ ,‬ואחר שביאר‬
‫שבחק האדם השכל והמשכיל והמושכל הס דבר אחד בפועל והם רבים נכח א מי למה שהיה הש״י שכל בפיעל תמיד‬
‫ואין בו כח כלל כמו שהתבאר וכמו שיבא עליו החופת ולא יהיה פעם ישיג ופעם לא ישיג ונו׳ ‪ ,‬יתחייב שיהיה הוא‬
‫והדבר המושג דבר אחד והוא עצמו ופעולת ההשגה עצמה אשר בה יאמר משכיל הוא מ ן השכל אשר הוא עצמו א״כ‬
‫הוא שכל ומשכיל ומושכל לעולם ‪ ,‬הנה כבר התבאר מה שהיה כוונתנו נו ‪ ,‬ראשונה ט השם אחד מכל אופן ואם‬
‫אמרו ני שהשם יתעלה הוא שכל ומשכיל ומושכל הם כלם דבר אחד ושנאמרו עליו אלו השמות בנתינות שונות הנה‬
‫מצד שעצחותו מופשט ומצד שעצחותו נקי מהחמר יקרא משכיל והוא ט עצמותו גלוי לעצמי ‪ ,‬ומצד שכל מקום שיש‬
‫מושכל ומשכיל יש שם שכל הגה מצד שהוא משיג עצמו יקרא משכיל ומצד שהוא השגת עצמו יקרא שכל ומצד שעצמו‬
‫הוא מושג לעצמו יקרא מושכל וליה היה ה׳ אחד ושמו אחד ‪ .‬הנה נבר הימאר כי היות השכל והמשכיל והמושכל דבר‬
‫אחד אינו בחק הבורא לבד אבל בחק כל שכל והוא ג ס כן בחק השכלים מבדלים ובנו ג"נ שהוא השכל האנושי‪ ,‬אלא‬
‫שיש הבדל בינינו ובין הש״י ני היא לעולם שכל בפועל תמיד ואמנם השכל האנושי יצא מן הנח אל הפועל ויש בי קודם‬
‫שישכיל רביי מה ‪ ,‬וגם כן יבדל ה׳ מהשכל הפועל ני השכל הפועל יוצא מהנס אל הפועל ני יפעל עת ולא יפעל עת‬
‫אחרת ויפעל במושכלות פעם ולא יפעל פעם אחרת בענור חסרון המקבלים ט השכל הפועל הוא הפועל המושכלות‬
‫בט ויפעל עת ולא יפעל עת אחרת נפי מה שיכין האדם בנפשו א' נ היא תנועה אחת לשכל ההוא במקרה‪ ,‬והנה ימצאו‬
‫בכאן שלשה סיני שכלים השכל האנושי שיש בו רבוי כשימצא נכח קודם שישכיל ויצא מהכח אל הפועל‪ ,‬ואולם השכלים‬
‫הנבדלים הס בפועל תמיד עם שיפעלו עת ולא יפעלו עת אחרת הוא יציאה ותנועה תה ‪ ,‬ואמנם הש״י הוא לעולם‬
‫שכל‬
‫קישקש‬
‫תטתלדגרים חטרדים ו»ג ‪ Juimn‬סמנו הוא ««רי׳!ונילי‪ 1‬מז‬ ‫הוא סשיג הגמזואות שהוא דסוס הסוראוח וסרוח‪ ,‬וה! הזוונל‬
‫עזנס סה שיחזגי יהיה סשניל מצד ‪ no‬שיושנל רשוב ‪w n‬‬ ‫אשד בנו כאשר הוא שבל בסועל והשיג מהויות הרבדים שד‪.‬וא‬
‫ור״מושכל והמשכיל דגד *זד וישוב שנל בעצמוחו אהד שלא‬ ‫יו^נת הדבר נסכותיו הקחכות והרחוהוח שב הוא ג׳ב עהח‬
‫ח״‬ ‫‪86‬‬ ‫טי‬ ‫]שודוז נבוכים ח'ז&‬
 ‫מורה נבוכים חלק רא^סון פרק סח‬
‫אבל אנחנו נצא מן הכח אל הפעל עת אחר עת ‪) ,‬ג( והיטכל הנפרד גם כן‪ ,‬ר׳ל הימכל הפועל ט פעמים‬
‫יהיה לו מונע מפעלו ‪ ,‬ואע״פ שאין המונע מעצמו אבל חוצה לו היא תנועה אחת ל־כבל ההוא במקרה ;‬
‫י ואין הבנת זה הענין מכוונת עתה ‪ ,‬אבל הכוונה שהענין אשר הוא לו יתעי׳ה לבדו ומתייחד בו‪,‬‬
‫הוא היותו שבל בפעל תמיר ^ כ ואין מונע לו מן ההשגה לא מעצמו ולא מזולתו ‪ ,‬ולזה ראוי שיהיה‬
‫משביל ושכל ומושכל תמיד לעולם‪ ,‬ועצמו הוא המשכיל והוא המושכל והוא השכל כמו שיתחייב בכל‬
‫שכל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ר׳ל כמין האנושי ‪ :‬ט פעמים יהיה לו מונע מסעלו ‪ ,‬ר׳ל כי‬ ‫שכל בפועל תמיד כי אין לו מונע מצד עצמו מן ההשגה‬
‫‪ p‬רצה הרג כי כשכל הפועל א ע' פ שאץ לו מונע מעצמו יש‬ ‫לא מעצמו ולא מזולתו ‪ ,‬ורמז גוה הרב ני השכל הפועל‬
‫נו יהעלה אין שוס מניעה לא מעצמו ולא‬ ‫לו מונע מזולתו‬ ‫לא ישכיל א״ע תמיד ואולם השם יתעלה אן שהוא צורת‬
‫מזולתו אלא מפעלו ‪ :‬י ואין הכנת זה הענין מכוונת עתה ‪,‬‬ ‫העולם לא יתדבק הוא בגשמים שום דבקות ולא יפעל פעם‬
‫ר״ל וזה רומז לנריאת העולם ‪ ,‬כי השכל הפועל אין מונע לו‬ ‫ופעם לא יפעל אבל הוא בפועל תמיד ולזה ראיי שיהיה‬
‫מצד עצמו אלא מצד הייקבל שאינם מוכנים ליןכל הצורה ההיא‬ ‫הוא משכיל ושכל מושכל תמיד לעולם ועצמו הוא המשפיל‬
‫ואס כן השם יתנרך אין מונע לו כלל כי קודם נריאתו מה‬ ‫והוא המושכל והיא השכל נמו שיתחייב בכל שכל בפועל ;‬
‫שנרא לא היה שם מקיל ואס מניעת כעולתו לא היתה מצד‬ ‫ואטר החנם ר׳ משה הנרבוני וז״ל ‪ ,‬גפלאתי על החנם‬
‫המקכל כי לא היה שם מקנל ‪ ,‬אם כן י ת ח״ג מזה שתהיה‬ ‫איך יחדי יתעלה והשוה האחדות והוא מבואר למי‬
‫המניע מעצמו ויהיה נו דבר יסלק מתנו התניעה ההוא ויהיה‬ ‫שכלל החכמה האלהית שהתיחדות השכל והמשכיל והמושכל‬
‫יוצא סן הכת אל הפיעל‪ ,‬וזה שקר נתקו יתנרך לפי מה שאמד‬ ‫נעצם ובאחת הוא להש״י לבד ני‪ ,‬אנחנו אתגם נשיב ^ תי‬
‫הרב ‪ ,‬הוא שאף בשכלנו שכל אדם השכל והמשכיל והמושכל‬ ‫המושכל בעצמו והם הצורית ההיולאגיית מושפלות כשגשכילם‬
‫הם דבר אחד כשהם בפעל‪ .‬יש מקום עיון כי באלו המושכלוח‬ ‫וישוב שכלנו הוא מושכל מבלתי שיהיה גס כן השכלים‬
‫ההיולאניות אי א־שר שיהיה המשכיל עם המושכל אתד מכל‬ ‫נמה שלמעלה מהם אשר‬ ‫הנבדלים במה שישיגו‬
‫הפנים מצד ההיולאניות ; כ ואין מונע לו סן ההשגה ‪ ,‬בזה‬ ‫הוא עצמותם אין השכל והמושכל אחד נשלחות כי‬
‫יש לעיין כי כמו ק השכל הפועל אין לו מונע מן ההשגה‬ ‫המצוייר הוא נכבד בנפשו למעלה מציורו והם לא יחלע‬
‫לא מעצמו ולא מזולתו ;‬ ‫מהצירוף והשכלה לא זולת ‪ ,‬והראשון אחכם ישיג עצמי ובו‬
‫השכל והמשכיל והמושכל באחת כי לא ימצא צרוף מוילתו‬
‫ולא מקרה חן המקרים‪ ,‬א' נ היה ראוי שיאחר הרב ני השכל והמשכיל והמושכל אינו אחד אלא בשם יתעלה כי נזולתו‬
‫יהיה צד מהרבוי ‪ :‬אמר שם נזוב אין ספק ני נחה שישכיל השכל ההיולאני ציית הנמצאות והשכלים הנבדלים יציירו‬
‫את הש״י שיש צד מהרנוי בהשגתם ‪ ,‬אבל מצד כי השכל האנושי לא ישיג דבר מהדברים ההיולאנייס ונס השכלים‬
‫הנבדלים לא ישיגו כלל ממה שלמעלה מהם היה השגתם לעצמם היא השגה האחתית ואס בהשגתם עצמם ישיגו זולתם‬
‫זה דבר קרה להם נעצם ני בכל דבר שהוא שכל המשכיל והמושכל והשכל הוא דבר אחד ואס קרה לו הצרוף הוא במקרה‬
‫והמקרה לא יכנס נהכמות ;‬
‫אמר שם טוב יש לעיין בזה הפרק למה האריך בו הרב ט נ ואינו מדרך זה הספר לבאר מה שאמת הפילוסופים‬
‫האלהייס כי הוא כבר אמר פעמים רבית ני נשידברבעגיני החכמות שלא ידבר בהם אלא להתיר ספקי‬
‫הדת ‪ ,‬והתשובה בזה ני למה שהיה השם המיוחד לשם יתעלה היותו שכל בפועל תמיד כמו שהוא מיוחד אצל התורניים‬
‫שהוא יו״ד ה״א וא״י ה״א לכן האריך הרב בביאור וה השם ‪ ,‬נם כי יבאר האחדות בכל ענין ובכל זמן ויתחייב‬
‫מוה ג' נ שאין לו מונע מהשנה לא בעצם כמו מה שיקרה לשכל ההיולאני כשימצא בנח ‪ ,‬ולא במקרה נמו שיקרה‬
‫לשכל הפועל ‪ ,‬ולכן יהיה תמיד בפיעל ולא יצא מהפח אל הפועל לא בעצמו ולא בפועלו ‪ ,‬וזה יתחייב במה שהוא‬
‫בפועל תמיד ולא יפעל פעם ויפעל פעם אחרת אבל לעולם יפעל כי השכל הוא בפועל תמיד איכ המושכל המתחייב‬
‫ממנו יהיה בפועל ואלי הם הש^ים הנבדלים ‪ ,‬והבן זה ‪:‬‬
‫אמר שם טוב נבר הראת לדעת ני המשכיל והשכל והמושכל הם דבר אחד נחק כל שכל ‪ ,‬והסבה בזה בעבור‬
‫כי המשיג הוא המפשיט הצורות תהחמרים הוא משכיל ‪ ,‬וזה אינו דבר אלא שעולת השכל והשכל אינו דבר‬
‫אלא השנת המופשט ואם הדבר כן יתחייב שהאדם יקרא משכיל נעבור שבהשכילו צורה מהצורות והפשיטו אותה‬
‫היא השכלתו כ׳ לא ימצא חוק ממנו דבר שישכיל ני הדבר אשר יקרא שהיא שכל הוא דבר חחרי יכרטי א״נ האדם‬
‫יקרא משכיל בעבור היית צורת האילן מופשטת בשכל ואותה הצורה היא מושגת ואז ידע שהוא פועל השכל ‪ ,‬ווה יקרה‬
‫ברואה ובאחד מהחושים כי החוש הרואה לא ישיג דבר חיצוני אבל ירגיש הדבר המוטבע בבת העין ובאותה הצורה‬
‫יאמר שהוא מרגיש הדבר החיצוני ‪ ,‬ואס נן אותה הצורה הנמצאת בבית העין אנו מרגישים הנמצא מחוק א״כ הוא‬
‫המרגיש וההרנש והמורגש ‪ ,‬ני הדבר החיצוני לא ימצא לעולם בחוש יא״כ לחה אחרו הפילוסופיס שהשכל והמשכיל‬
‫והמושכל הס אחדים ולא אמרו נן בחוש ני החוש יראה כשהוא בפועל שהוא נשוה בו ‪ ,‬והתשובה בזה ט כבר חשט‬
‫קצת מחשובי הפילוסופים לומר ני החוש והמוחש וההרנש הוא דבר אחד ‪ ,‬וכבר ביאר וה העניו אבוח׳׳מד אלנ״ולי‬
‫נ ט מהאלהיות כשרצה לבאר שידיעת ה' אינה נוספת ע״ע ולבאר זה הענין עשה משל מהחוש ‪ ,‬לחה שראה יה החכם‬
‫שההרנש והמורגש והמרגיש הס דבר אחד והוא נראה לעין ולקחו לבאר מה שהוא נסתר ממנו ‪ ,‬והאמת הוא ני לפי דעתי‬
‫ההרגש‬
‫קרשקש‬
‫חד‪,‬וא נטקרה ‪ .‬הרצון נז ה שאין זאת התנועה ‪ i*-‬מצד עדטז‬ ‫היה כן ומושכל בעצםותו אחר שלא היה כן וישוב אלר‪.‬״ אחר‬
‫אני“ מצד הרנר שאינו מוכן לקכל פעיייותיו אשר היא נחינת‬ ‫שהיה המרי עד שישוב קויוב י“ מדרנת השכל הפועל ! )נ( והשני“‬
‫הצירה ונראה שהוא בצד סר‪ .‬שהשכל הנותן הצירות ועא‬ ‫הנפרד ניב ‪ ^ .‬ל השכל הפועל שעמים יהיה לו מונע מפעלו‬
‫המוציא מן הנח אל השועל והיציאה מן הנדו אי“ הפועל ודא‬ ‫אע׳ש שאין המונע סעצפו אבל תוצר‪ ,‬לו היא ועוער‪ .‬אחו‪ .‬לשכל‬
‫תנועה‬
‫קב ‪102‬‬ ‫מורה נבוכים חלק רא^זון פרבן סדו סט‬
‫מזה הציוד‬ ‫שבל בפעל ״ ובבר השיבונו זה הענץ בזה הפדק »גםים להיות דעות בגי אדם‬
‫מאד ‪) ,‬ג( ואיני רואה אותך שיסופק עליך הציור השבלי בדמיון ולקיחת משל המוהש בבה הדמיוגיי‬
‫שזה המאמר לא חובר אלא למי שנתפלקש דדע מה שבבר התבאר טענץ הנפש ובל כחותיה ‪:‬‬
‫פ ר ק ס ט הפילוםופים כמו שירעת ‪ ,‬יקראו השם יח׳ העלה הראשונה והסבה הראשונה‪ ,‬ואלו‬
‫ה‪T‬ועים במדברים יברחו מזה השם מאד ‪ ,‬דקראו אותו פועל ‪ ,‬ויחשבו בי‬
‫הפרש‬
‫שם &וב‬
‫נ י הוא דין מאד נעלם מהרבה מבני אדם ‪:‬‬ ‫ההרגש והמורגש והמרגיש הם מ ר איזד כשהם גפועל ‪/‬‬
‫שם טוב נ ג ר יספק אדם א ם השכל והמשכיל והמושכל‬ ‫אמר‬ ‫ופן ראיתי נ ספ ר הנפש גמאמר השני ממנו ‪ ,‬ואפשר שנאסר‬
‫ה ם דבר אחד במק כל שכל נ מו שאמר הרב יתחייב‬ ‫עוד כי למה שהיה חוש הראות דבר נמצא בפועל וצורה‬
‫מהצורות מעורבת ע ם ב ת העין היה כשינובע בה הצורה מזה שני בטולים גדולים ‪ ,‬נ י למה שהיה המשכיל עצם‬
‫ירגיש הנ ח החיוני אותו רהרגש ו א' נ המורגש זולת המרגיש יחוייב נשישכיל שום דבר שיהיה אותו הדבר שישכיל עצם‬
‫ויתחדש מהמורגש והמרגיש פועל ההרגש ולכן היו ג׳ ‪ /‬ע ם ג*כ שהמשכיל הוא המושכל ולמה שהיה פועל השכל מקרה‬
‫שיראה ג״כ החוש ישפוט ע ל ? ד ג ר החיצוני ויהיה המורגש כי החכמה היא בנפש יתחייב שישוב המקרה עצם אי שיהיה‬
‫הדבר החיצוני מצד נשנעלם ממני המורגש ה חיצוני'לא עצם ומקרה ביחד ‪ ,‬וגם אם המושכל הוא המשכיל והיו‬
‫ישפוט עליו כלל אם ‪ p‬המורגש הוא־ הנמצא חוץ לשכל המושכלים מקרים אינו מעצמות הדברים יתחייב שיהיה‬
‫והמרגיש הוא הנ ח הרואה \ה היג ש הוא הפועל המתחדש המשכיל ג ם נ ן מקרה או שיהיה המשכיל עצם ומקרה ‪,‬‬
‫משניהם כמשפט כל הפעילות מ מניע ומתנועע ‪ ,‬ואולם ויתחייב ג ״נ נשישכיל השכל המקרים אחר שאלו המקרים‬
‫הם עצמות המשכיל שישובו המקרים עצמים ‪ ,‬וכל זה שקר‬ ‫בשכל למה שלא ימצא חטורב ע ם צורה מהצורות ואינו‬
‫ובטל ‪ /‬ויתחייב ג’ נ נטול אחר והוא שאם היה השכל והמשכיל‬ ‫אלא הכנה לבד כפי דעת הב וההכנה אינו עצם מהעצמים‬
‫ואינו דבר נמצא בפועל אלא היא תואר צירופי היה השכל והמושכל דבר אחד והיה כשיססד המושכל יפסד המשכיל‬
‫כשיצא מ הנח אל הפועל לא ימצא דבר שישכיל אותה ונשיתהוה המושכל יתהווה המשכיל יתהווה האדם ויתפטד‬
‫הצורה אלא היא עצמה ואז השכל והמשכיל והמושכל אחדים‪ ,‬פע מי ם רבות ווה שקר ובטל ‪ .‬והתשובה בזה נ י הנ ח וההכנה‬
‫וגם מפני כי לא ימצא הדבר שהוא הדבר הכללי אין לו לפי דעת הרב » א עצם האדם אשר ט יבדל משאר הב״ח‬
‫מציאות חוץ לשכל ולכן היה המושכל והשכל דבר א ח ד‪ ,‬ודע נ י הני ח אין להם כח והכנה לשישכילו הדברים הנמצאים‬
‫ני לפי דעת תמסטי״אוס ורבים מהמפרשים האומרים כי בדמיונם ואמנם האדם יש ‪ 4‬יתרק על הב׳*ח מצד זה‬
‫הנ ח על שבעבור ז ה הנ ח וההכנה חנ ל להפשיט הדברים‬ ‫השכל ההיולאני הוא עצם נבדל מונן מעצמו ‪ ,‬ולפי דעת‬
‫ב״ר שירצה כי השכל ההיולאני הוא עצם נבדל קרה לו מהחמרים ולעשותם טללים ‪ ,‬וזה הנ ח וההכנה אינ ם נ חו ת‬
‫ההכנה ‪ ,‬א״א שיתאחדו המשכיל והמושכל מכל צד אלא מסויימים אל דבר מהדברים אבל כחית והכנות להשכיל כל‬
‫כמו שימצא בחוש והמוחש וההרגש ‪ ,‬ני השכל אשר הוא הדברים ולכן זה הכח הוא אחד מנחות הנפש והוא עצמות‬
‫עצם נבדל מונן עם הצורה המופשטת ישפוס על שהוא האדם ‪ ,‬ונשיתעצם זה הנ ח ע ם ה זושכל מהמושכלות‬
‫ישכיל ו א' נ המשכיל והוא• העצם הנבדל המוכן ע ם הצורה נתבטל הנ ח כמו שאמר נ י זאת ההכני‪ .‬אינה פרטית אבל‬
‫המופשעת ובעבורה ישפוט שהוא משכיל והוא המושכל והוא היא כללית מצד שהמושנלות נז ה הנ ח וההכנה היו החכמות‬
‫השכל כמו שיקרה זה בחוש ‪ ,‬ואין לו יתרון לשכל על החיש והידיעות מקרים בנפש כמשפט כל הפעילות‪,‬ולמה שהמשכיל‬
‫אלא ני השכל הדבר אשר היא ישכיל לא ימצא שהוא הדבר היא הצורה המופשטת ואינה הנ ח וההכנה היה המשכיל‬
‫הכללי ואמנם מה שישיג החוש ימצא דמיונו חון לשכל והמושכל והשכל דבר אחד מבלתי שיתחייב מזה שישוב‬
‫והוא הדבר הפרטי ‪ ,‬ולכן היה המוחש זולת ההרגש והמרגיש העצם מקרה ולא המקרה עצם כי כל צורה מופשטת איו‬
‫ואמנם השכל למה שלא ימצא הדבר הכללי ח ק לשכל שיהיה עצם או מקרה יוכל להשיג א ת עצמה ני עצמה גלויה‬
‫המושכל הוא הדבר הנמצא ולכן היה המושכל והשכל לעצמה ולק לא יתחייב אחד מהבטולים אשר זכרנו ‪ ,‬וכבר‬
‫והמשכיל דבר אחד מה שלא ימצא זה בחוש ‪ ,‬ודע ג״כ כי הארכנו בזה הסרק לעומקו וקושי העמידה עליו ונשיב למה‬
‫שהייט בו מביאור דברי הרב ;‬ ‫השכל אחר השכילו צורה מהצורות החמריות י ט ל לחזור‬
‫פ ל ק ס ט הפילוסופים כמו שידעת יקראו השם יתעלה‬ ‫ולהשכיל צורה הנמצאה בנפש ‪ ,‬ואן< המשכיל הוא המושכל‬
‫עלה ראשונה וסבה ראשונה ‪ .‬זה הסרק‬ ‫והשכל הם דבר אחד ני הצורה כשהיא מופשטת אין צרץ‬
‫אל ד״א שישימה שכל ויעשה שכל בפועל אבל עצמה גלויה נ פי דעת החכם ר׳ משה הנרבוני נקשר ע ם מה שלמעלה‬
‫לעצמה ‪ ,‬ולכן אמר אריס״טו בשלישי מספר הנפש כי הידיעה ממנו כי אחר שביאר מענין האלהות כי הוא ית׳ שכל ומשכיל‬
‫העיונית המשיג והמושג וההשגה הם דבר אחד ואולם החוש ומושכל והעולם נתחייב מ מ ט ע׳ ד חיוב המושכל לשכל על‬
‫למה שלא ימצא שיכיל לחזור להשיג את עצמו באופן שהנח דרך החיוב ביאר אין הוא יתעלה יחסו על העולם וכי הוא‬
‫הרואה יראה את עצמו הנטבעת להרגיש את עצמה לא צורתו וכבר ט ד ע י חם הצורה אל בעל הצורה ‪ .‬והאמת כי‬
‫נאמר שהחוש והמוחש וההרגש הם דבר אחד ‪ .‬והבן זה מה שכחן הרב לבאר הוא כי כמו שהש׳י הוא שכל ומשכיל‬
‫ומושכל‬ ‫_____‬
‫קרשקש‬
‫ותארו ו ^ בכל דנר ישיג ממותו רברילו מנושאי שרישכל‬ ‫תנוער‪ ,‬אנל זוז עני! קרר‪ .‬לו מצד הפקבל לא נ מ ת עחוא‬
‫פדרט שיבדיל בין תדבריפ תמתאחדים במציאות אל הדברים‬ ‫בפועל המיר ‪) :‬ג( ואיני רואה אותך שיםו‪6‬ק עלץ■ הציור‬
‫שווורכבו טמנו ואפ לא מברלו במציאות‪ ,‬כלומר שהוא יבדיל‬ ‫השכלי בדמיון ובלקיחת דמיון המוח» נבח הדמיוני ‪ ,‬הרצון ט‬
‫הצורה פנושאת שהוא תחומר ומאשר לקח בזה הענץ צורת האילן‬ ‫כי הדמיון נח גופני וד‪,‬וא משיג ענץ פרטי ותמונת הדבר ומראהו‬
‫אעצי ‪ r n‬מצויירת בטז תדטיוני ואמר זח על דרך משל אסר‬ ‫והשכל מ שיג מהות הדבר הכולל הנצחי אשר מן השט־ ר‪.‬שהנותי‬
‫ואיגי חאת אותו ‪:‬‬ ‫וד‪,‬וא משיגו כלתי שיחובר עליו דנר זה מעצם הרבו• כאלו תאמר‬
‫פרק‬ ‫שועא משיג פרשת הארס שועא התיות והרטר לא הפוגת האדם‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראע{ון פרק סט‬
‫הפרש גדול יש בין אמרנו סבה ועלה ‪ ,‬ונין אמרנו פועל ; שהם יאמרו אם נאמר שהוא עלה ‪ ,‬יתחייב‬
‫‪,‬‬
‫המצא העלול ‪ ,‬וזה מביא לקדמות העולם ושהעולם מאתו על דרך החיוב ואם נאמר פועל לא יתחייב‬
‫מזה מציאות הפעול עמו; כי הפועל אפשר שיקדם לפעלו ‪ /‬א נם לא יציירו ענין היות הפועל פועל‪.‬אלא‬
‫בשיקדם לפעלו‪ ,‬וזה מאמר מי שלא יבדילו בין מה שבבח ובין מה שבפועל ‪ ,‬ואשר תדעהו שאין הפרש‬
‫בין אמרך עלה או פועל בזה הענק ‪ ,‬וזה שאתה כשתקח העלה נם כן בבה ; תהיה היא קודמת‬
‫לעלולה בז ק ‪ ,‬אמנם כשתהיה עלה בפעל יהיה עלולה נמצא במציאות העלה בפעל בהכרח ‪ ,‬וכן‬
‫כשתקח הפועל פועל בפועל‪ ,‬יהיה מתחייב מציאות פעלו בהכרח ‪ ,‬כי הבונה קודם שיבנה הבית אינו‬
‫בונה בפעל ‪ ,‬אבל הוא בונה בכה‪ ,‬וכשיבנה אז הוא בונה בפועל‪ ,‬כמו שחמר הבית ההוא קודם שיבנה‬
‫הוא בית בכח ‪ ,‬וכשיבנה אז הוא נבנה בפעל ‪ ,‬ויתהייב מציאות דבר נבנה אז בהכרח ולא הרווחנו‬
‫דבר בהנדיל שם פועל על שם עלה וסבה ‪ ,‬והכוונה הנה אמנם היא להשוות בין שני השמות ושהוא‬
‫כמו שנקראהו פועל ‪ ,‬ואף על פי שפעלו נעדר אחר שאין מונע לו ואין חושך לו מעשות כשירצה ‪ ,‬כן‬
‫ראוי שנקראהו עלה וסבה בזה הענין בעצמו‪ ,‬ואף על פי שהעלול נעדר‪ ,‬ואשר הביאו הפילוסופים לקראו‬
‫ית׳ עלה וסבה ‪ ,‬ולא יקראוהו פועל ‪ ,‬אינו מפני דעתם המפורסם כקדמות העולם ‪ ,‬אבל מפני הענינים‬
‫אחרים הנני אומרם לך בקצרה ‪ .‬כבר התבאר בחכמה הטבעית המצא הסכות ב לכל מה שיש לו‬
‫סבה ושהם ארבעה‪ ,‬החומר ‪ ,‬והצורה‪ ,‬והפועל‪ ,‬והתכלית ‪ ,‬ושמהם קרובים‪ ^ ,‬ומהם רחוקים‪,‬וכל אחד‬
‫מאלו הארבעה יקרא ‪ ,‬סבה ועלה ‪ ,‬וטדעותם אשר לא אחלוק אני עליהם ‪ ,‬שהשם ית' הוא הפועל ‪,‬‬
‫והוא‬ ‫י‬ ‫שם טוב‬
‫אפודי‬
‫&רק ‪ 0‬ט א גס לא יציירו מגץ וכו׳ ‪ ,‬ר״ל וולח מה שהם‬ ‫ומושכל והוא דגר אחד כן ג״נ קוראים הש״י סגה פועלת‬
‫אומרים שהפועל אפשר שיקום לפעלו יגזרו‬ ‫וסכה צוריית וסכה תכליתית והם כלם דגר אחד כי הפועל‬
‫ויאמיו שאי אפשר שיצוייר הפועל אלא אס כן יקדם'לפעלו ‪:‬‬ ‫והתכלית והצורה הם דגר אחד כי אס יה יקרה כדגרים‬
‫ב לכל מה שיש לו סגה ‪ ,‬ר״ל לכל המציתות זולת השם יתעלה ;‬ ‫העכעייס כ״ש שיחוייג שימצא בדכרים האלהייס ‪ ,‬וככר‬
‫ג ומהם רחוקים ‪ ,‬ר״ל יש פועל ומומר וצורה ותכלית קרוג או‬ ‫כיאר אריסט׳׳ו כשני מספר הנפש כי הגפש היא אחת‬
‫ותקרא כג' שמות כי היא פועלת פעולת החיית והוא צורת‬
‫וכן יתחייכ שיהיה הש״י פועל כלל העולם‬ ‫הדכר המתהוה והוא תכלית ההוויה א ׳כ אלו הג׳ דכריס הם דכר אחד ‪,‬‬
‫וחלקיו ‪ ,‬וכן הוא צורת העולם אשר כו יתקיים ‪ ,‬כמשפט כל צורה כי הצויה אינו דכר אלא המעמיד הניתן קיום ומהות‬
‫לדכר ‪ ,‬ואס כן הש״י יהיה צורת העולם ינם הוא תכלית התכליות כי כל נמצא טכעי ונמצא שכלי תכלית הכל ההדמית‬
‫בשלמותו כפי היכולת והוא ענין רצונו אשר הוא עצמו ולזה נאמר כו שהוא פועל וצורה ותכלית ‪ ,‬ולמה שאתר הרכ‬
‫בפרק שעבר כי הש״י הוא בפועל תמיד ואין לו מונע מפעולותיו וימציא כעולם פעולות מחדשות אחר שלא היו ‪,‬‬
‫בא לבאר כי הש״י הוא סבה רחוקה לא קרובה ולכן נתחדשו דברים אחר שלא היו‪ ,‬ואחר שהונח זה אמר הרב הפילוסופים‬
‫כמו שידעת קוראים להש״י עלה וסבה ואלו הידועים המדברים ברחו מזה השם מאד ויקראו אותו פועל ולא‬
‫עלה ראשונה ולא סבה ראשונה ‪ ,‬והדבר המביא להם לקרותו פועל ולא עלה ולא סבה ‪ ,‬שהם אמרו אם נאמר שהוא‬
‫עלה העלה הוא ממאמר המצטרף ויתחייב המצא העלול עתו וזה מביא לקדמות העולם ושלעולם עלה ע״ד החיוב‬
‫לא על שקדם העלה לעלול ‪ ,‬ואס נאחר פועל לא יתחייבמזה מציאות הפועל עמו כי כבר יקדמו הפועלים המלאכותיים‬
‫כלס לפעולתם וכן הכח הרואה יקדם לראיה וכן שאר החושים ‪ .‬והנה המדברים חשבו כי לא יצוייר ענין הפועל‬
‫אלא לשיקדס לפעולתו כי מי שיפעל תמיד איני ראוי שיקרא פועל אלא מי שלא היה פועל ושג פועל ‪ ,‬ואס הש״י הוא‬
‫פועל העולם וזה נזרה מוסכמת מהבל ראוי שיקדם לפעולתו פ״א לא יקדם אינו ראוי שיקרא פועל אלא עלה או סבה‬
‫כי השמש לא יקרא פועל האור לפי דעת אלו ‪ .‬והנה אמר הרב כי הביא זה למדברים למה שלא יבדילו בין מה שבא‬
‫בכח למה שבא בפועל וכד ׳ כי אתה כשתקח העלה בכח תהיה קודמת לעלולה בזמן ‪ ,‬אמנם כשתהיה עלה בפועל‬
‫תהיה עלולה נמצא במציאות העלה בפועל בהכרח ‪ ,‬וכן כשתקח הפועל פועל בפועל יהיה מתחייב מציאות פעלו‬
‫בהכרח ‪ ,‬כי הבונה קודם שיבנה הבית אינו בונה בפועל כ״א בכת וכשיבנה אז הוא בונה בפועל ‪ ,‬א"כ לא הרוחנו‬
‫דבר בהנדיל שם פועל על שם עלה וסבה ‪ ,‬והרצון כי לא הרוחנו דבר באחרנו שהש״י הוא פועל יותר מאמרנו עלה‬
‫יסבה ‪ .‬והכוונה הנה אמנם הוא להשוות בין שני השמות ושהוא כמו שנקראהו פועל אע״פ שפעלו נעדר אחר שאין‬
‫מונע לו ואין חושך חעשות כשירצה בן ראוי שנקראהו עלה וסבה ׳ והרצון בו כי כמו שאנחנו קוראים אותו ית' פועל‬
‫אף שפעולתו נעדרת למה שאין לו מונע ומעיק לעשות כשירצה כן ראוי שנקראהו עלה וסבה נזה הענין בעצמו‬
‫אע״פ שהעליל נעדר ‪ .‬ואשר הביא הפילוסופים לקרוא יתעלה עלה וסבה ולא יקראוהו פועל לא היה מפני דעתם‬
‫המפורסם בקדמות העולם אבל היה מפני עניינים אחרים‪ ,‬כי העלה וסנה יכלול הג׳ סבות ופועל לא יכלול אלא על‬
‫האחת והשיי הוא סבה פועלת וצוריית ותכליתית לכן יקראוהו עלה וסבה ולא קראוהו פועל ‪ .‬כנר יתבאר בחכמה‬
‫הטבעית המצא הסכות לכל מה שיש לו סבה ‪ ,‬ני למה שהיו דברים שאין להם סבות והס העלות הראשונות ני אלו אין‬
‫להם סבה כי אם היה להם סבה לא היו סבות ראשונות ‪ ,‬ויתבאר ג״כ בחכמה הטבעית שסבות הדברים הטבעיים‬
‫הם ד׳ חמר וצורה ופועל ותכלית ויש מהם קרובים ויש מהם רחוקים וכל אחד מאלו הד׳ יקרא סנה ועלה ‪.‬‬
‫ומדעותם אשר לא אחלוק אני עליהם אף שהמדברים לחה שמאמינים חדוש העולם חולקים עליהם בזה אני שאני‬
‫מאמין חדוש העולם אסכים עמהס שהש״י פלה וסבה למה שעלה וסבה יכללו אלו הג׳ סבות והוא שיהיה פועל העולם‬
‫וצורתו ותכליתו ‪ ,‬וכוונתי בזה הפרק לבאר על אי זה צד נאחר בו יתעלה שהוא הפועל והוא צורת העולם והוא‬
‫תכליתו‬
‫קג ‪103‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק סט‬
‫והוא הצורה והוא התכלית ‪ ,‬ולוה אמרו שהוא יתעלה עלה וסבה שיכלול אלו ה׳צ‪1‬לש סבות ‪ ,‬וזהוא‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שיהיה פועל העולם וצורתו ותכליתו וכוונתי בזה הפרק שאבאר לך על אי זה צד נאמר בו יתברך‬
‫‪,‬‬
‫שהוא הפועל והוא צורת העולם ; והוא תכליתו נם כן ולא תטריד שכלך הנה בעגין חדושו לעולם‬
‫או התהייבו טמנו על דעתם ; י שהנה יפלו בזה דברים רבים נאותים בזה הענק ‪ /‬ואטנם הכונה הנה‬
‫היותו ית׳ פועל לפרטי הפעולות הבאות בעולם ‪ ,‬כמו י׳ שהוא עושה העולם כלו כמות שהוא; ואומר‬
‫כבר התבאר בחכמה הטבעית שאלו הארבעה מינק ‪ p‬הסבות צריך שתכוקש לבל סבה מהם סבה‬
‫נם כן ; וימצא לדבר הטתהוה אלו הארבע סבות הקרובות לו ; וימצאו להם נ״כ סבות ולסבות סבות ‪,‬‬
‫עד שיניעהו לסבות הראשונות ‪ ,‬כמו שזה הדבר הפעול ופועלו הוא בך ‪ ,‬ולפועל ההוא פועל ; ולא‬
‫יסור זה עד שיגיע אל מניע ראשון הוא הפועל כאמת לאלו האמצעיות כלם ‪ ,‬וזה כי כשתהיה אות‬
‫אל׳ף ת נ ת אות בי״ת ; ובי״ת תניע אות נימ״ל ‪ ,‬ונימ״ל תניע אות דל׳ת ; ודל״ת תניע אותה״א;‬
‫וזה מה שלא ילך אל לא תכלית ונעמוד אצל הה״א על דרך המשל ‪ ,‬ואין ספק כי הה״א היא ה מנ ת ה‬
‫לאל״ף ולכי״ת ולנימ״ל ולדל״ת ‪ ,‬ובאמת נאמר בתנועת האי^יןפ שהה״א עשאה ‪ ,‬וכזה הצד ייוחס כל‬
‫פעל שבמציאות לבורא י ולו פעלו מי שפעלו מן הפועלים הקרובים במו שנבאר ‪ ,‬הנה הוא הסבה‬
‫הרהור‪,‬ה מצד היותו פועל^ )א( וכן הצורות הטבעיות ההוות הנפסדות נמצאם כשגחפשם בולם ז שאי‬
‫איפשר שלא תקדם להם צורה אחרת תכין החוטר הזה לקבלת זו הצורה ; והצורה השנית ההיא‬
‫תקדים לה גם כן אחרת ; עד שנגיע לצורה האחרונה אשר היא הכרחית כמציאות אלו הצורות‬
‫האמצעיות‪ ,‬אשר האמצעיות ההם הם סב ת זאת הצורה הקרובה; והצורה האחרונה ההיא בכל המציאות‬
‫הוא הש״י ; ולא תחשב שאמרנו בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם ; הוא רמז לצורה האחרונה‬
‫י׳ אשר יאמר אריס׳טו עליה בספר הנקרא מה שאחר ה מכע שהוא בלתי הוד‪ .‬ולא נפסדת ‪ ,‬בי הצורה‬
‫הד‪.‬יא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫רחוק כמו שיבאר הרב ‪ :‬ד שמה יפלו גזה דבריס ; ליל תכליתו ; וכשיתנרר זה תדע רניס מהנכיאית שאמרי‬
‫בחלק שני ‪ :‬ה שהוא עושה העולם ; ר׳ל שפעל ’אסר לו ית׳ הנניאים להייתס מיחסים הפעולית להש״י ‪ 1 .‬הנה נלאר‬
‫מצד שהוא מחסיד העולם כלו פסו שהוא סחמיד ; ו ולא העלו שאלו הג' סכות צודקים עליז בין שיהיה העולם קדמון א‪1‬‬
‫ס׳ שפעלו‪ ,‬ר״ל אע״ס שפעלו מי שפעלו יאסר שהוא ית׳ פעלו מחודש ; והנה הש״י לא לבד היא פועל העולם בכללו אבל‬
‫בבחינת היותו יחנרך סבה רחוקה ‪ :‬ז שאי אפשר שלא חקדס יקרא פועל לחלקי הפעולות הנאות בעולם ; וביאר הרב‬
‫להם צורה אסלת‪ ,‬ר׳להמשלבוהשא״א שתחול הצורההאנושיח שאלו הד׳ מינים מהסבות צריך שיבוקש לכל סבה מהם‬
‫אס לא תקדם לה נפש החיונית וא׳א שתחול הנפש המיוניס סבה ג״כ עד שעיע לסבות הראשונות בין בחמריית בין‬
‫מבלתי שתקדם לה נפש צומחת וא״א שתחול נפש צומחת מבלתי בפעילות בין בצוריות ביו בתכליתיות ‪ :‬והנה יתבאר בחכמה‬
‫שתקדם לה הצורה הדוממית הממוזגת ואי אפשר שתחול הצורה הסבעיית כשיהיה אות חל״ן< תניע אות בי׳׳ת ובי״ת תניע‬
‫הדוממית הממוזגת מבלתי שתקדם לה הצורה הישודיית הפשומה גימ׳יל וכו' שזה לא יעבור לנ׳ ת ; שאס היה הדבר כן לא‬
‫וכן מצורה לצורה עד שיגיע לשם יתעלה ‪ .‬ס׳א והנשמית ימצא ראשון ואס לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון ; ונזה‬
‫סבתה הצורה השסיסיית והשמיסיית סבתה הצורה הנסלדח הצד ייוחסו כל פעל שימצא בעולם לשם יתעלה ונאמר‬
‫וכן עד שיניע לצורה האחרונה שהוא השם יתעלה לכן צריך מה' יצא הדבר ^ ונאמר כי הקרה ה' אלהיך לפגי ‪ ,‬וכן‬
‫למסר האדם על דרך משל שיהיה חי ראשונה ואחר יחול בו רגיס ‪ .‬ולו פעלו מי שפעלו אחד מןהפעליס הקרוטסכמו‬
‫הצורה הדברית‪ :‬ח אשר יאמר אריספו״עלוס‪ ,‬ר׳ל והיא הצורה שנבאר הנה הוא הסגה הרחוקה מצד היותו נועל שאס‬
‫הגשמית אפר לא תתתוה ולא תפסד לפי דעתו ‪ .‬פ׳א שהצורה הוא לא ימצא לא תמצא הפעולה האחרונה ; ואחר שביאר‬
‫האחרונה היא הצולה הנובעית וכן פירש הר״ן נ״ר שהזכרנו הרב שסבית הפעילות ישובו אל הסבה הראשונה רצה לבאר‬
‫עתה יש התייחסות מן הקודמת אל המגעת אחריה ס ‪ ; T‬שהש׳י הוא סבה לעולם בכללו ולכל חלקיו ואס יתבשל הוא‬
‫או יפסד יתפסד הכל וזה אמרו וכן הצורות הפבעיות‬
‫ההוות ונפסדות נמצאם כשנרדפס וכו׳ עד שנניע לצורה האחרונה אשר היא הכרחית במציאות אל הצורות האמצעיות‬
‫אשר הם סבות זאת הצורה הקרובה והצורה האחרונה ההיא בכל המציאות הוא השי״ת ; כי למה שהיה האדם צורתו‬
‫היא הנפש וצורת מפ ש השכל הפועל והשכל הפועל צורתו הש־י א״כ צורת האדם השם יתעלה ; ולא תחשוב שאמרנו‬
‫בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם הוא רמז לצורה אחרונה אשר יאמר אריסס״ו בספר הנקרא מה שאחר‬
‫הטבע שהיא בלתי הווה ולא נפסדה ; כי הצורה ההיא הנזכרת שם טבעית לא שכל נפרד ‪:‬‬
‫א מ ר החכם רבי משה הנרבוני איני יודע צורה אחרונה טבעית יאמר עליה אריסט׳ו במה שאחר הטבע שהיא בלתי‬
‫הווה ולא נפסדת אלא הצורה הגשמית והם המרחקים הבלתי מוחלטים כי הם לא יפשיטם החומר הראשון ‪:‬‬
‫א מ ר שם טוב לא כיון הרב הגה על המרחקים כי אלו אינם עצמים לא המוחלטים ולא הבלתי מוחלטים אבל הס‬
‫ממאמר הנמה ; אבל מה שראיתי לאריסט״ו בששי מה שאחר הטבע ובאות הלמ״ד כי אמר שם כי החמר והצורה‬
‫כל אחד אינו הווה ולא נפסד; כי אם היה להיולי או לצורה הוויה והפסד היה כל אחד מהס מורכב אבל הוויה והפסד‬
‫היא‬
‫קרשקש‬
‫אחרת ‪ ,‬סי׳ נאלו תאסר ומרה יעקג היא הסנה נצורת ראוכן‬ ‫פ ר ס ס ם )א( וכן הצורות הטבעיות ההווה הנפסרות נטצאם‬
‫מורח‬ ‫כשנחמיצם כלם שא׳א ^צולא תקדם להם צורה‬ ‫י‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק סט‬
‫ההיא ® הנזכרת שם טבעי ת )צ( לא שכל נפרד ‪ ,‬כי אין אטרנו עליו ית׳ שהוא צורת העולםהאחתנר‪/.‬‬
‫על דמיון היות הצורה נ ע ל ההמר צורה לחטד ההוא ; עד שיהיה הוא ית׳ צורה לגשם ‪ ,‬לא על אלו‬
‫הפנים נאמר ‪ ,‬אכל כמו שכל נמצא בעל צויה אמנם הוא מה שהוא בצורתו וכ שתפסד צורתו תפ סד‬
‫הדותו ותבטל‪ ,‬כמו כן היחס בעצמו יהם הבורא לכל התחלות הנמצאות הרהוקות ^ כי במציאות‬
‫הבורא הכל ימצא ‪ ,‬והוא מתמיד עמידתו בענין אשר יכונה ב שפע ‪ ,‬כמו שנבאר ב ק צ ת פרקי זה‬
‫המאמר ‪ ,‬ואלו היה איפשר העדר הבורא ^ היה נעדר המציאות כולו ‪ ,‬ותבטל מהות ה סבו ת הרחוקות‬
‫טמנו ‪ ,‬והמסובכות האחרונות ומה שביניהם ‪ ,‬א'כ הוא לו כדמות הצורה לדבר אשר י־ש לו צורה‪ ,‬אשר‬
‫בה הוא מה שהוא ‪ ,‬ובצורה תר‪,‬קיים א מ ת תו ומהותו‪,‬בן יחם הבורא לעולם ^ ובזה הצד נאמר נ ו שהוא‬
‫הצורה האחרונה ‪ ,‬ושהוא צורת הצורור‪ , ,‬כלומר שהוא איבר מציאות כלי צורה‪ .‬בעולם וקיומה נס מך‬
‫כאחרונה אליו ובו קיומה ‪ ,‬כמו שהדברים בעלי הצורות מתקיימים כצורתם ‪ ,‬ומפני זה הענין נקרא‬
‫בלשוננו חי העולמים ‪ ,‬י ענינו שהוא חיי העולם ‪ ,‬כמו שיתבאר )נסרק ע״נ מזה( ׳ וכן עוד הענין בכל‬
‫תכלית‪ ,‬כי״הדכר אשר לו תכלי ת יש לך לבקש לתכלית ההוא תכלי ת ‪ ,‬כאלו אמרת על דרך משל שהכסא‬
‫דתפר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ט הסכרח שה שנעית ‪ ,‬י״ל שה!ורה ההיא מעניו׳ ה>‪6‬מיס‬ ‫היא למורכב מחומר וצורה ‪ ,‬וזה דנר חכואי ליזעיין צאלו‬
‫הששליס השכע״ס והיא ה!ורה הגשמ״ש כמו שכיארש ; י ענינו‬ ‫המאמרים ‪ .‬אין אתרנו עליו יתעלה שהוא צורת העולם על‬
‫שהוא ח״ העולם ‪ ,‬ר״ל שאלו ישוער העדרו ישוער העדר כל‬ ‫דמיי! היית הצורה נעלת חמר צורה לחמר ההוא עד שיהיה‬
‫מה שזולת כמו שאלו ישוער העדר החיות נלהת׳ שיחו״ג העדרו ‪:‬‬ ‫ית' צויה לגשם ‪ ,‬שאם היה הדבר ק לא היה מחוייה המציאות‬
‫וג״כ לא יגיע לתכלית‪ ,‬אבל השי׳י הוא צורה נבדלת ונלתי‬
‫נ‪/‬עורכ עם החומר כלל ‪ ,‬ואם הדבר ק אי‪-‬ך יצדק על הנבדל שהוא צורה לעולם או הוא צורת השמים ‪ ,‬ואמר הרב בזה‬
‫כי זה נאחר על יחס ודמיון ‪ .‬אבל כחו שכל נמצא בעל צורה אמנם הוא מה שהוא בצורתו וכשתפסד צורתו תססד‬
‫הווייתו ויבעל ‪ ,‬כמו ‪ p‬זה היחס בעצמו יחס הבורא לכל התחלות הנמצאות הרחוקות כי במציאות הבורא הכל נמצא‬
‫והוא מתמיד עמידתו בענין השפע ‪ ,‬כי אף שהשם יתעלה לפי דעת הרב אינו מניע לגלגל ואינו צורה בו אבל מהשסע‬
‫הנא ממנו יתן מציאות הנבדל והוא מגיע הגלגל ‪ ,‬ואחר שהדבר כן הש״י הוא צורת העולם עם שהוא סנה רחוקה ;‬
‫ו א מ ר החכם ר׳ חשה הנרנוני צדק הרב במי׳ש אך לא במה שכיון ‪ ,‬נאמרו שהוא יתעלה אינו צורת העולם לדמיון‬
‫היות בעלת חמר צורה לחמר ההוא שהיא קיימת בו מתחלקת בהתחלקו והוא מעמיד מציאותם עד שיהיה ית׳■‬
‫צורה לגשם נשען בו כי אז יצערך שנאחר לו על אלו הפנים נאמר כו׳ ‪ ,‬אמנם אם יפורש מאמרו על שהרצון שהוא‬
‫יתעלה אינו צורה לגלגל על שאינו עם גשם כמו שאינו בגשם וכמי שהוא נבדל במה שאינו מעורב בו הוא נבדל על‬
‫שאינו בו עד שיהיה צורתו ולא חלק ממנו והיא אשי כוונו הרב זה כמו שנגלה משרשיו ‪ ,‬הנה זה יוצא משי־שי הפילוסופים‬
‫מן האמת הכמוס עמדי ‪ ,‬כי כפי שרשי אריסט׳׳ו בשמע הטבעי ומה שאחר הטבע כי האלוה בשמים וכי השמים‬
‫מורכבים ממניע ראשון ומגיע נבדל הנה האלוה יתעלה ואם אינו גשם הגה הוא עם הגשם והוא נבדל במה שאינו‬
‫מעורב בו והוא בו במה שהוא צורתו על שהוא הלק מחנו ובזה היה מתנועע ראשון מביאת עצמו כמו הב״ח המתנועעים‬
‫אצלנו עם שהיא צורה נפרדת ‪ ,‬זהו דעת אריסט״ו ינ״ר והמעמיקים בדברי אריסט״ו ‪ ,‬אמנם כפי דעת הרב הלקוח‬
‫מדבריב״סבאלש״פא ואלנ״גי לאמהשהתנוהו שרשי אריס״טו אשר האמין כי המניע הראשון אינו האלוה כי זה לא יניע‬
‫הגלגל א״א שיפורש זה ‪ ,‬ר״ל כי ביס האמין כי יש צורה לגלגל והוא בחבור אינה אמתת המגיע והוא לא יבדיל בין‬
‫צורה לגשם ובין צורה עם גשם ויהיה הגלגל מורכב מחמר וצורה מהיותו נצחי ואיני יודע אנה פנה דודי ‪ ,‬ע” כ ;‬
‫א מ ר שם טוב דבר מבואר הוא בזה הפרק כי השם יתעלה אינו צורת העולם על שיהיה הגלגל מגיע מצדו ומפאת‬
‫עצמו כמו שאמר אריס׳טו בחלק חהשחע‪ ,‬וזה מבואר באמרו והוא מתמיד עמידתו בענין אשר יכונה בשופע‪ ,‬וכבר‬
‫פירש מאחרו ואף כל השכלים המניעים לגלגלים כפי דעת ב״ס אינם מניעם על צד המגיע אלא על צד התכלית ולכן‬
‫לא יהיה שוס גלגל מתנועע חהנבדל מפאת עצמו ‪ ,‬כ׳ אב״ס יחשוב כי יש לגלגל נפש ומניע נבדל והגבדל יגיע על‬
‫צד התכלית והנפש על צד הפועל הפוגש ‪ ,‬והבן אחרו ובזה הצד נאמר שהוא הצורה האחרונה ושהוא צוית הצורות‬
‫כלומר שהוא אשר מציאות פל צורה בעולם וקיומה נסמך באחרונה אליו יתעלה ; ומפני זה הענין נקרא בלשוננו חי‬
‫העולמים ענינו שהוא חיי העולם כמו שיתבאר ‪ ,‬והרצון כי שאלו ישוער העדרו ישוער העדר כל מה שזולתו כמו ■■‬
‫שאלו ישוער העדר החיות מהחי שוחוייב העדרו ; וכן עוד הענין בכל תכלית ‪ ,‬אחר שביאר הרב שהשם יתעלה פועל‬
‫וצורת‬
‫קרשקש‬
‫ל תנועת חלקי מבית קצתם אל קצתם ו תפני ת הני ח ’!■‘ול טאלה‬ ‫וצורת ראוב] היא ה פכ ה כצורת חנוף וק■ תמיר ‪) :‬נ( לא שכל‬
‫התנדעות ויגטר בהםפק תנועתי‪ ,‬ואכן השאר תמונ ת הבית עתה‬ ‫נפרד ‪ .‬פי' כי כמו שהניתו הומר ראשו; שהוא כל תי הוות ולא‬
‫ענינו כ׳ לות העי^יה עומד במקום אשר הונח כי היא מפני שהוא‬ ‫נפסד כן הניחו צורה ראשונה בלתי הווה גלא נפסרת א ח־ שכי‘‬
‫ככד דורש הניקום השפל ומה שתהתיו מקשיי מוגיע אותו נירפול‬ ‫הפעל כיכיעדר‬
‫׳‬ ‫המורנכים הם מחומר וצורה ש■‘׳ א יתהי־כ שיפסד‬
‫תנת העלה כזה ככדו ומקשיות מה שתהתיו יי“י י עיר המקשיות‬ ‫הפועל אחר אשר פעלה ואמרו כוה שאלו ישוער העדר הבורא‬
‫•בכיל תכנית הכית והקיר הנכנ ה מ; המיט תשאר תמונתו ניפני‬ ‫לא יהוייב ממנו הערר העולם אהי‪ -‬המצאו ויכיא ראית ע׳ז כמשל‬
‫מה שכמיט ק היובש כי הוא אשר יהזיק ת מ נ תו שא־יו כנאו‬ ‫וכמענה ‪ ,‬אם המשל כ׳ הבונה אתר כנותו הכי ת לא תזיקנו‬
‫מ ד בי נגר כדפוס תיתה כטלה תמונ ת הכותל כשיסתלק הדפום‬ ‫הניעדר הוא‬
‫‪.‬‬ ‫טענה כ־‬
‫ואולם ה ‪.‬‬
‫בהעדרו ‪_ _ .‬‬ ‫_מיתתו ולא יעדר הכי ת‬
‫_____ ‪.‬‬
‫לתער־ היוכש אם ק איננו פועל הכי ת אלא כהעברה אכל‬ ‫אמנ ם‬ ‫‪,‬יצטרך אל ממציא אכן הנמצא לא יצטרך אל ממציא‬
‫נזמציא ‪ ,‬א ^‬ ‫אשר יצטרך‬
‫העולם מצד מציאותו נקשר בכורא יתברך שהוא פעייו והוציאו‬ ‫אלא‬
‫כטל כי הבונה איננו סכה 'למציאות הכי ת ׳‬ ‫'‬ ‫המשלי הוא‬
‫‪ p‬ההעדר אל המציאות ומצד מציאותו נקשר בו שלא יעמוד‬ ‫כ ה ענ ר ה ואמנם הוא סנ ה להנעתו היד ואותה ה תנו עה פבוז‬
‫כלתו‬
 ‫קד‪04‬נ‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק‪y Bd‬‬
‫החסר שלו העץ ‪ ,‬ופועלו הנגר ‪ ,‬וצורתו הרבוע ‪ ,‬על תבונת כך ותכליתו לשבת עליו ‪ y‬ועליך שתשאל‬
‫ומה תכלית הישיבה על הכסא ‪ ,‬דאסר לך העוגה בעבור שיתנשא ־המשב עליו ויתעלה מן הארץ ‪/‬‬
‫ותשאל עוד ותאמר מה תכלית ההתנשאות מן הא ‪ ,p‬ותענה לתדיל היושב כעין מי שיראהו ‪ ,‬ותשאל‬
‫ותאמר ומה תכלית הגדלתו אצל מי שיראהו ‪ ,‬ותענה בדי שייראו ויפחדו ממנו ‪ ,‬ותשאל ותאמר ומה‬
‫תכלית היותו נורא ‪ ,‬ותענה לגדל מצותו ‪ ,‬ותבקש מה תכלית תדול למצותו ! ותענה למנוע הזק‬
‫בני אדם קצתם מקצתם ‪ ,‬ותבקש עוד מה י תכלית מניעת הזק קצתם מקצתם ‪ ,‬ותענה להתמיד‬
‫מציאותם מסודר ‪ ,‬וכן יתחייב תם‪ T‬בכל תכלית מתחדשת‪ ,‬עד שיגיע הענין לרצונו לבד יתעלה ( לפי‬
‫אחת מן הדעות כמו שיתבאר‪ ,‬עד שיהיה המענה באחרונה ‪ ,‬כן רצה השם יתעלה ‪ ,‬או לגזרת חכמתו לפי‬
‫דעת אחרים במו שאבאר< עד שיהיה המענה באחרונה ‪ ,‬כן גזרה חכמתו ‪ ,‬ולזה עיע סדור בל תכלית‬
‫אל רצונו ואל חכמתו לפי שתי הדעות האלה אשר התבאר לפי דעתנו שהם עצמו ושאין רצונו וחפצו‬
‫או חכמתו דברים יוצאים חוץ לעצמו ר׳ל שיהיו ‪9‬לת עצמו ‪ ,‬ואם בן הוא ית' תכלית בל דכר האחרון‬
‫ותכלית הכל גם כן ההדמות כשלמותו כפי היכולת והוא ענץ רצונו אשר הוא עצמו כמו שיתבאר ‪,‬‬
‫בזה הצד נאמר בו שהוא תכלית התכליות ^ ת ה כבר בארתי לך על אי זה פנים נאמר כו ית׳‬
‫שהוא פועל וצורה ותכלית ‪ ,‬ולזה קראוהו סכה זלא נךאוהו פועל לבד ‪ .‬ודע כי קצת בעלי העיון‬
‫מאלה המדברים הניע בהם הסכלות וההתגברות עד שאמרו ‪ ,‬שאלו היה אפשר העדר הבורא לא‬
‫התחייב העדר זה הדבר אשר המציאו הבורא ‪ ,‬ר״ל העולם ‪ ,‬שלא יתחייב שיפסד הפעול כשיעדר הפועל‬
‫אחרי אשר פעלו ‪ ,‬ואשר זכרוהו הוא אמת אלו היה פועל לבד ולא היה לדבר ההוא הפעול צורך אליו‬
‫בהמשך עמידתו‪ ,‬כמו שלא יפסד האוצר במות הנגר מפני שלא היה מתמיד לו עמידתו ‪ ,‬אמנם כהיותו‬
‫יתעלה צורת העולם נם כן במו שבארנו‪ ,‬והוא ימשכהו העמידה והד ‪a‬טדה תמיד ‪ p ,‬השקר שיאבד‬
‫הממשיך והמקיים וישאר הנמשך והמקויים ‪ ,‬אשר אץ עמידה וקיום לו'אלא במה שיקבל מטנו םן‬
‫ה ע ^ ה והקיום^ נ ראהנודל השננה אשר הביא אליה אמרם שהוא פועל לנד לא תכלית ולא צורה ‪:‬‬
‫פ ר ק ע רכב^ זאת המלה משותפת להנחתה הראשונה ענינה רכיבת האדם על הבהמות כמנהג ‪,‬‬
‫׳ והוא רוכב על אתונו ‪ ,‬ואחר כך הושאלו לשלטנות על הדבר^ כי הרוכב מושל‬
‫שולפז על מרכבו ‪ ,‬והוא אמרו ירכיבהו על במתי ארץ ‪ ,‬והרכבתיך על במתי ארץ ‪ ,‬ענינו שאתם‬
‫תשלטו על עליוגי הארץ^ ארכיב אפרים ‪ ,‬אטשילהו ואשליגזהו ‪ ,‬ולפי זה הענץ נאמר באל ית׳ רוכב‬
‫שמים בעזרך‪ ,‬פירושו השליט על השמים‪ ,‬וכן לרוכב בערבות‪ ,‬ענינו השליט על ערבות‪,‬והוא‬
‫הגלנל העליון המקיף בכל ‪ ,‬ובדברי חכמינו מ הנכפלים בבל מ^ם שהם'שבע רקיעים ושערבות‬
‫הוא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫נ ראה נודל השגגה וכו׳ ‪ /‬ר״ל זאת השגנה הגדילה •‪ 5‬אה וצורת העולם י‪ 5‬ה לנאר שהוא תכלית המכליזת ‪ ,‬נ י ה מ ר‬
‫מאלו המדברים כשתראו לו יחעלה נשהוא פועל כ׳ מפס נ׳ אשר לו תכלית ים לן לנקש לתכלית ההוא תכלית ע ד‬
‫בהעדר עצמי יתעלה לא יעדר המציאות נכללו‪ .‬וזה שקר ני הוא שתעלה אל תכלית התכליות כמו שהניא משל מהכסא ‪ ,‬ופה‬
‫יתעלה צורם העולם ואלו ישועי העדרו נעדר כל מה שזולתו ‪ :‬תכלית הישיבה על הכסא ויאמר לך העונה בענור שיתנשא‬
‫היושב עליה וכו׳ ומה‪.‬מכלית ההתנשאות מן הארץ ותענה‬ ‫ירק■‬
‫להנדיל היושב בעץ מי שיראהו ותשאל ותאמר מה תכלית‬
‫הגדלתו אצל מי שיראהו ותענה כדי שייראו ויפחדו ממנו יתשאל ותאמר ומה תכלית היותו נורא ותענה לגדל מציתו‬
‫ותבקש מה תכלית מ ד ל למציתי יתענה למטע הזק ב״א קצתם מקצתם ‪ ,‬ותבקש עוד מה תכלית מניע ת הזק קצתם מקצתס‬
‫ותענה להתמיד מציאיתס המסודר ‪ ,‬ו מ ן כי כל תכלית האחרץ מ הדנ ריס השנעיים הוא עולה באחרונה להתמיד‬
‫המציאות וזהו תכלית הדברים כלם וזה התכלית יגיע לרצוט נ י הוא יתברך רצה בהתמדת הנמצאים ‪ ,‬עד שיהיה‬
‫המענה באחרונה כן רצה האל יתברך או לגזרת חכמתו ‪ ,‬ולכן יגי ע סדור כל זה אל רצוט נ ק לפי דעתנו בחדוש העולם‬
‫בין לפי דעת הקדמית ‪ 1 /‬א״כ היא יתעלה תכלית כל דבר אחרק ‪ ,‬ותכלית׳יהכל ג״כ הדמות בשלמותו כפי היכולת‬
‫והוא ענין רצוני אשר הוא עצמו נ חו שהתבאר ולוה נאמר שהוא פועל וצורה ו תכלי ת‪ ,‬ולזה קראוהו סבה ולא קראוהו‬
‫פועל בעבור נ י הסבה יכלול השלש סבות ביחד ‪:‬‬
‫הפרק מתיחס מאד לאשר לפניו ‪ ,‬כי התבאר במה שקדם שהשי׳ח צורת העולם כי גלגל ערבות‬ ‫׳‪,‬‬
‫פ ר ק ; ‪ j‬רכב ט‬
‫כמי שאמר ארי׳סעו באות הלמ״ד הגשם הסלל האלהי ר״ל הגלגל העליון והוא אמרו הנ ה נשערבות הוא‬
‫מקין< הכל ; רכב זאת המלה משיתפת ו ט׳ ‪ /‬המשל הראשון ענינו רכיבת האדם על הנ ה מ ה כמנהג והוא רוכב על‬
‫אתונו ‪ :‬ויאמר שנית על שולטנות הדבר ני הרוכב מושל שולט על מרכבתו ‪ ,‬וזה אמרו ירכיבהו על במתי ארן ‪ ,‬ארכיב‬
‫אפרים ‪ ,‬אמשילהו ואשליעהו ‪ ,‬ולס״ו הענין השני נאמר באל יתברך ח כ ב שמיס בעזרך מזליט » השמים וכן לרוכב‬
‫בערבות‬
‫קדשקש‬
‫»ורתו וחנליחו»יו‪1‬מ*ם העוא‪ 6‬גו נמו יאזרגדים כעלי »זוות‬ ‫נלתו והוא נמו נמראות האור בשטש ונאסר שהוא *ועל האור‬
‫) ‪ en im ev w y‬ז‬ ‫ואלו יעדר השמש יעדר האור הנמשך מהשמש ‪ ,‬נ! אלו ישוער‬
‫•ו ק‬ ‫‪,‬‬
‫העדר הפועל שהוא השי׳ת יעדר ה*עול כ׳ש אס גאסר שהוא‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ע‬
‫והוא העליון המקיף ה ב ל‪ ,‬א ולא תרחיק היותם מוגים הרקיעים שבע ואם הם יותר ‪) ,‬א( כי פעמים‬
‫ימנה הכדור אחד ואע״פ שבו גלגלים הרבה במו שהוא מבואר למעיינים בענין ז ה‪ ,‬ובמו שאכאר )נסרי‪,‬‬
‫כ״ד חלר! נ׳(‪ ,‬אמנם המכוון הגה הראותם תמיד ‪ ,‬שערבות הוא למעלה מן הבל ‪ ,‬ועל ערבות נאמר רוכב‬
‫שטים בעזרך ובו׳ ‪ ,‬ולשון הדגה אמרו ע רנו ת רם ונשא שונן שנאמר בולו לרוכב בערכות ‪ ,‬ומגא לן‬
‫דאיקרי שמים ‪ ,‬כ תיב הבא לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שטים ‪ ,‬הנה כבר ה תב אר ני הרמז בולו‬
‫לגלגל אחד‪ ,‬והוא המקיף בבל אשר ת שמע מענינו מה שתשמע ‪ ,‬והסתכל אמרם שונן עליו ולא אמרו‬
‫שוכן בו‪ ,‬שאלו אמרו שובן בו היה מחייב לשם מקום או שיהיה השם כה בגלגל כמו שדמו נ תו ת הצא״בה‬
‫שהשם רוח הגלגל ‪ ,‬ב ואמרם שוכן עליו הראו שהוא ית' נבדל בן הגלגל ואינו בח בו ‪ ,‬ודע כי הושאל‬
‫לו יתעלה רוכב שמים לדמיון הזה המופלא ‪ ,‬וזה נ י הרוכב יותר מעולה מן הנרכב ‪ ,‬ולא יאמר יותר‬
‫אלא נ ה ק ל מן המאמר ^ שאין הרוכב ממין הגרבב ‪ ,‬והרוכב גם כן הוא אשר יניע הנ ה מ ה ויולינגה‬
‫באשר ירצה ‪ ,‬והיא בלי לו שישתמש בה כרצונו ‪ ,‬והוא נקי ממגד‪ .‬בלתי נדבק בה אכל חוצה לה ‪ ,‬בן‬
‫האלוה יתהלל שמו הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו יתנועע בל מתנועע בו ‪ ,‬והוא יתעלה נבדל‬
‫ממנו ואינו כח בו ‪) ,‬ג( ובבראשית רבה אמרו בפרשם למאמרו יתברך ‪ ,‬מעונה אלהי קדם ‪ ,‬י הוא מעון‬
‫עולמו ואין עולמו מעונו ‪ ,‬וסבבו לזה אמרם הסום טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לבום ‪ ,‬הדא הוא‬
‫דכתיב כי תרכב על סוסיך ‪ ,‬זה הוא לשונם ‪ ,‬והשתבל בו ותבין ה איך בארו יחסו ית' לגלגל ‪ ,‬ושהוא‬
‫בלי‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫א ולא תרחיק היותם מונים ‪ ,‬ר״ל מה שאמרו חו׳׳ל‬ ‫פרק‬ ‫הערכות ענינו השליט בעיכות והוא הגלגל העליון המקין<‬
‫שעדכות היא למעלה מהשכעה חס כן אם יהיה‬ ‫ככל ‪ :‬ולא תרחיק היותם תוניס ‪ ,‬היצון כו כי מה שארדל‬
‫ערכות הוא למעלה משכעה רקיעיס א״כ אס אפשר שיהיו אפשר שיהיו הגלגלים יותר לא יהיה ערנות למעלה מכלם ‪,‬‬
‫גלגליס יותר לא יהיה ערכות למעלה מכלס ‪ ,‬לכן אמר לכן אמר הרג ו״ל שאע״ס שהם אינם מונים מסכר הגלגלים‬
‫הרכ שאעי׳פ שהם מונים מספר הגלגלים שהס שכע כוונתם כי אסשנעהכונתם הוא מנין הכדורים ושערנות הוא למעלה‬
‫היתה לומר שערכות הוא למעלה מכלם ‪ ,‬כי כדור אהד מכילם לעולם ‪ :‬ב ואמרם שוכן עליו הראו שהוא יתעלה ‪,‬‬
‫יקרא הרכ ה׳ כדורים כמי שאמי כמעשה מרנכה כארכע ר”ל שמלת נו מורה חסריית יותר ממלת עליו אע׳ס כמלת‬
‫חיות שהם ארכע כדורים כמנינס כן גלגל הלכנה אחד עליו נס כן אינו מורה הנדל גמור מן החומר כי כנר תמרנו‬
‫וגלגל שמש אחד והחמשה כוככי לכת גלגל אחד וגלגל למעלה כשרק ש״ו שמלת עליו הוא כפי המשל הנשוא ‪ :‬ג שאי‬
‫הכוככים הקיימים גלגל אחד ולמעלה מהם גלגל ערכית הרוכג ממין הנרכש ‪ ,‬ר״ל כרו שהרוכש אינו ממין הנרכג‬
‫שהוא הגלגל המקיף ככל והוא הגלגל כלתי מורככ לדעת ככה האל יר‪.‬עלה הרוכב ערבות אינו ממי; ערבות כי ערנות‬
‫הרכ ‪ .‬ועל ערכות נאמר רוככ שמים כעזרך ‪ .‬כי שם ימצא הוא גשם והוא יתעלה אינו גשם ; ד והוא מעון עולמו ואין‬
‫המניע הראשון לכל וכל שאר חלק הגלגלים יתנועע׳ כמו עולמו וכו׳ ‪ ,‬ר״ל שהוא יתעלה נושא העולם על נד שהמציאות‬
‫שיתנועעו החלקים כתנועת הכל ‪ ,‬והגיא ראיה מלשון כולו נתלה נו יתברך כמו שבארנו בפרק שלפני וה ‪ ,‬וחין העולם‬
‫חגיגה אחרו ערכות רם ונשא שוכן עליו שנאמר סולו לרוכג מעונו ר״ל שהוא ית׳ אינו נסמך על גשם ואי; כת נו תלילה ‪:‬‬
‫נערכית כיה שחו מנא לן דאיקרי שתים כתיכ הכא לרוככ ה איך נארו יחשו יתברך לגלגל ‪ ,‬ר״ל איך נארו שהוא בלתי‬
‫נערכזת ופתיכ התסרוככ שמים ‪ ,‬הנה כגר התנאר כי הימז נסמך אל גשם ואינו כת בו ושהוא יתעלה תניע גלגל ערבות‬
‫כלו לגלגל אחד והוא המקיף לכל אשר תשמע מענינו מה‬
‫שתשמע ‪ .‬והסתכל אמרם שוכן עליו שאלו אמרו שוכן בו היה מחייכ להש״י מקום או שיהיה הש״י כח בגלגל כמו שדתו‬
‫כת הצאנ״ה שהשי״ת רוח הגלגל ‪ ,‬ואמרם שוק עליו פירושו שהש״י נבדל מן הגלגל ואינו נח כו ‪ .‬וכנר אפשר שיכוונן‬
‫מה שאחר אריס״טו שהגלגל תתנועע מפאת עצמו עם שהמניע הוא נבדל מהמתנועע ‪ ,‬וזה היותר נראה בלשו‬
‫חגיגה נאמרו רם ונשא שוכן עליו ‪ .‬ודע כי מה שיראה חזה הפרק מדעת הרב שהשם יתברך הוא מניע‬
‫הגלגל לא השפלהגכדל‪ ,‬ואף כי זה הפך מאחרו המפורסם באומרו כי השיי לא יניע לגלגל‪ ,‬והנה אמר בזה הפרק‬
‫כי האלוה יתנרך שמו מניע הגלגל עליון אשר בתנועתו יתנועע כל מה שיתנועע בו והוא יתנרך נבדל ממנו וכן‬
‫יתבאר ג״כ בזה הפרק ‪ ,‬והגי אמר הרב כי יושאל לו ית׳ רוכב שחים לדמיון הזה המופלא מאד ‪ ,‬והוא שהרוכב הוא‬
‫נכבד חן הרכוב כי הוא נבדל במין ובמהות כי האדם נבדל חן הנהמה והוא יותר נכבד ‪ ,‬ויש דמיון אחר ני הרוכב‬
‫יניע הבהמה והוא כלי ישתמש בה כרצונו והיא נקי ממנה בלתי מעורב בה אבל יוצא ממנה‪ ,‬כן השם יתעלה הוא מניע‬
‫הגלגל העליון אשר בתנועתו יתנועע כל מתנועע כו כי כל הגשמים המתנועעים בי; אלו השפלים בי; הגרמים העליונים‬
‫כלם מתנועעים כתנועת הגלגל העליון והוא ית׳ נבדל ממנו במהות ובמציאות ואינו מתערב בו ואינו נסמך לגשם‬
‫אבל ייציאות הגלגל בו ‪ .‬ובב״ר אמרו נפרשם למאמרו יתעלה מעינה אלהי קדם היא מעון עולמו ואין עולמו‬
‫רעונו‪ ,‬והיצו; בו שהוא יתעלה נושא העולם על צד שהמציאות כולו נתלה בו כמו שאמר נפריז שלפני זה ‪ ,‬ואי; העולם‬
‫מעונו שהוא ית׳ אינו נסמך על הגשם ואינו כת בו חלילה ‪ ,‬וסמכו לזה כשאמרו הסוס טפל לרוכב וכו׳ ‪ ,‬ר ׳ל איך ביארו‬
‫שהוא‬
‫י'!״‬
‫ג־׳‪.‬־‘ רכישת כוכבי לכת דושב אותם כאר‬ ‫פ ר ה *‪) J,‬א( ני פעמים ימנה הברור אחד ואע׳‪ £‬יצגו‬
‫הכוכבים העו; ריב )נ( ובבראשית רבה אטייו בפ‪-‬יגים‬ ‫הי ב ה כניו ■צאנאי זה ‪ ,‬רמו חמד •צ־באר כחייק‬ ‫י‬
‫לטאנזר יחבר‪,‬־ מעונת א~ר‪,‬י קרם הוא טעו; עולמו ואי; עולטו‬ ‫שני שהכדורים ארבעה ה אחד גדור ר‪,‬שמש והשני כדור היו־ה‬
‫מעוני‬
‫ק ח ‪105‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק ע‬
‫כלי לו אשר בו ינהיג המציאות ‪ ,‬י כי כל מה שתמצא אחכסים »׳‪ V‬כי ומ‪1‬םים המלונ״ים רהם כך וכך ‪,‬‬
‫והשמים הפלוניים בהם כך וכך ‪ ,‬אין ענינו שבשמים נשמים אחרים בלתי השמים^ אבל ענינו שהכחות‬
‫המהוות הענץ הפלוני והשומרות סדורו יבואו מן השמים ההם ‪ ,‬והראיה על מה שאמרתי לך ‪ ,‬אמרם‬
‫ערבות שבו צדק צדקה ומשפט וגנזי חיים ושלום וננזי ברכה ונשמות של צדיקים ונשמות ורוחות‬
‫שעתידין להבראות וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו המתים ‪ .‬ומבואר הוא שכל מה שטנאוהו הנה אץ‬
‫מהם דבר שהוא נשם שיהיה במקום ‪) ,‬נ( כי הטל י אינו טל כפשוטו ‪ ,‬והתבונן י׳ איך אטרו כזה שב‪ /‬ר״ל‬
‫שהם בערבות ולא אמרו שהם עליו ט וכאילו הם ה ^ שאלו הדברים הנמצאים בעולם אמנם הם נמצאים‬
‫מכחות יבאו מערבות^ השם יתעלה שמהו התחלה להם ונטעם בו אשר מכללם ננזי חיינ‪/‬וזה הוא הנכון‬
‫והאמת הגמור‪ ,‬כי כל חיים הנמצאים בחי ‪ ,‬י אמנם הם מן החיים ההם כמו שאזכור אחר זה^ והתבונן‬
‫איך מנו גשמות; של צדיקים וגשמות ורוחות שעתידץ להבראות ‪ ,‬ומה נכבד זה הענין למישיבינהו ‪,‬‬
‫= כי הנשמות הנשארות אחר המות אינה הנשמה ההוה באדמכשיתהוה ‪ ,‬שזאת ההוה בעת התהוותו‪,‬‬
‫י היא כ ח ההבנה לבד ‪ ,‬והדבר הנבדל אחר המות הוא הדבר המגיע בפעל ‪) ,‬ד( ® ולא הגשמה גם‬
‫כן ההוד• הוא הרוח ההוה ‪) ,‬ה( ולזה מנו בהוות נשמות ורוחות ‪ ,‬נ אמנם הנבדלות הם דבר אחד‬
‫לבד‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫על צד שהוא כלי לו ‪ :‬ו כי כל ‪ snn‬שחמצא לחכמים ‪ ,‬ליל שהוא בלתי נסנזך על הגשם ואינו נ ח נז ישהוא יתעלה‬
‫מניע גלגל ערנות על צד שהוא כלי לו י ח׳ ‪ .‬ואחרו כי כל‬ ‫מה שאמרתי שכל המציאוח מונהג מכח ערנוח וכשנמצא רו״ל‬
‫שאמרו נשמיה הפלוניס כך כלומר שנו על או גשם ‪ /‬מה שתמצא אץ ראוי שתנין שגשמים גשמים אחרים כלתי‬
‫שלא חחשוג שיהיו נו גשמים אחרים זולת השמים אנל כונחם השמים אנל ענינו שנתות המהוות לעניו פלוני והשומרות‬
‫סלו ח ינ א מן השמים ההם ‪ ,‬ומופת זה ממרס ערנות שנו‬ ‫שהנחות כולם נשפעיס מגלנל ערנות ‪ ,‬וזהו שאמי הרג הראיה‬
‫על מה שאמרתי ונו' ‪ :‬ז איגו של כפשועו ‪ ,‬י״ל כי השל רומז צדק וצדקה וחשפש וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי נ רפ ה‬
‫לצורות החלות נאסריס ‪ :‬ח איך אמרו נזה שנו ‪ ,‬ריל שאמר ונשמתם של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להנראות ופל‬
‫שנל אלו הנחות הס גאצלות מגלגל ערנות שהם נו ולא אמר שעתיד ה קני ה להחיות ט מתים‪ ,‬ומנואר הוא ני אין אחד‬
‫מהם שהוא גשם שיהיה כמקום נ י הטל אינו טל כפשוטו‬ ‫עלי‪ /‬ני אילו אמר עליו היה מורה שאלו הכחות נאות נעצם‬
‫נ י הוא נאמר על ההכנה וההשפעה להשגה להוצאת שכלנו‬ ‫כלי שוס אמצעי ממנו יתעלה לפיכך אמר נו שהם נאות נעצם‬
‫‪,‬‬
‫ינראשוגה נגלגל ערנות ‪ :‬ט וכאלו הס הנידו שאלו הדנריס ‪ /‬גק הנ ח אל הפעל ג ם ירמוז לתחיית המתים כי יתן ה׳‬
‫ר״ל שרז״ל הנידו לנו שכל עניני העולס השפל הס לפי כמוס רוחו עליהם ויחיו ‪ :‬והתכונן איך אמרו כזה שט ר״ל שהם‬
‫נ ע ת ו ת ולא אמרו שהם עליו וכאלו הגידו שאלו הנחות הם‬ ‫הנאצלות מערנות ‪ :‬י ואסנס הס מן החיים ההם ‪ ,‬י״ל‬
‫נאצלות מגלגל ע ר מ ת שהם נ ‪ /‬שאלו אמר עליו היה מורה‬ ‫שהמיים השפלים הם חיים שמימיים משוער שעור אלהי ‪:‬‬
‫ב כי הנשמות הנשארות אחר המוח ‪ ,‬ר״ל והם נשמתן של על שאלו הנחות אינם נאות נעצ ם ממנו לפיכך אמר נ ז‬
‫צדיקים שאמר כאגדה ‪ :‬ל הוא כח והכנה ‪ .‬ר״ל שמלת שהם באות בעצם וראשונה מגלגל ערנות אשר מכללם גנזי‬
‫ונשמות שהזכירו נאגדה י״ל הצורה האנושית והוא כח מוכן חיים ‪ .‬והאמת הגמור נ י נ ל החיים הנמצאים בחי א מנם‬
‫נמצאים מן החיים ההם שהחיים הנמצא ביה העולם נמצא‬ ‫לקנל המושכלות העיוניות כלוח מוכן לכתינה לדעת הרג זיל‬
‫נ ע ט ר החיים ההם ונשפע מן השמים חיים שמימיים משוער‬ ‫וזהו המכונה נמלת ונשמות ‪ :‬מ ולא הנשמה נ׳ה ההווה הוא‬
‫הרוח ‪ .‬ר״ל שמלת ורוחות הנאמרת נאגדה אינה אמס מם שיעור אלהי ‪ .‬והתגונן ג״כ אמרם נשמיתן של צדיקים‬
‫מלת הנשמות כי הנשמות הס הצורה האנושית כמו שניארנו וגשמות ורוחות שעידדק להבראות ‪ ,‬ומה נ נ נ ד זה העניו‬
‫ורוחות הס הרוח החיונית ‪ :‬נ אמנם הנכאות הם דנר אחד ‪ .‬למי שיבינהו‪,‬הורה נז ה שני דברים נ י הגשמית הנשארים‬
‫ר״ל הדנר הנשאר מן האדם אחר המות והוא מנין זולה ההכנה אחר המית אינה הנשמה הה«ה באדם כשיתהווה והדנר‬
‫הנבדל אחר המות הוא דבר המתקיים בפעל‪ ,‬ולא הנשמה‬
‫ג' נ ההווה היא הרוח כי הגשמה הוא הנ ח וההכנה והרוח הוא השפע הנ א אתיז נ ה ננ ה ו הנח ולזה מנו גשמית וריחות‬
‫זהוא השכל הנאצל לפי דעת הרב או‬ ‫!‬‫כי הם רבים והס הווים ונפסדים ‪ .‬אמנם הננדלות אחר המות הם דנ ר אחד‬
‫השכל‬
‫קרשקש‬
‫*ריק תודית ‪ S a‬אחת ואחת ‪ ne«p‬נ פני עוומח וייפי הה׳פגת‬ ‫מעונו ‪ ,‬רוצים בזה שהוא קיום המציאות והוא מעמידו יוזיא ‪A‬‬
‫אשר השיגת בתיי ריגזף תהיה מעלתת ‪ ,‬וזריו אשר אמרו ז׳ל‬ ‫שהם‬ ‫כצורה לכל בעל צורה ‪) :‬ג( כי הטל אינו נפשוסו ‪.‬‬
‫כל * ד ק »די ק נותנין לו מ ח ר לפי ב נ ו ח ויהיה המעלה‬ ‫הכיטילו השפערי התחירי ברצון השי׳ת לטל ולקחו בזרי דרן‬
‫והתעטג לנל אתר לפי השגתו ולא ישוו בגדולה אנ ל נ ל אחד‬ ‫הפסוק שאמר נפפור עני! ההיית המתים העתירה להיות ני טל‬
‫ואחד נמרדגה « למעלה טוו ‪ ,‬אמנט נראה לפי מרי שאמר‬ ‫אודות טלך וארץ רפאים תפיל ! )ד( ולא הנשמה ההוה היא‬
‫במקומות רבים מזה תמאטר פי מת שיש לו השארות אחר‬ ‫הרוח ההוד‪ . ,‬שי׳ ני הם שני ענינים ‪ ,‬הרוח רוצה נו הנפש‬
‫דימוח ותוא הרט• חמהקיים בפועל והוא דישנל בפועל הנשאר‬ ‫ההיונית שהיא המרגשת אשר טאתה יגיעו החמשה חושים ‪ ,‬אבל‬
‫מראובן ושמעין ומכל מי שיען לו השארות הבל ענין אחד‪ ,‬שאינם‬ ‫הנשמה לא נאמיה אלא על הנ ח ה סונ ר אשר נו יושגו‬
‫עלול ועלולים שיחיה הריבדל ביניהם מצד שריאהד עלה וריאחד‬ ‫המושנלוה ונו ידע הנמצאות המורות על מציאות הנורא יתברך‬
‫עלול ואינם גופים שיהיה דיפרש בינירים ודינדל אישיהם זד‪ .‬מזר‪.‬‬ ‫והיא הנשארת כאשר שמי הורת השם ומצור‪,‬יו והשיגו הר‪,‬שגה‬
‫בתמונת ובתואר מן הבריאדי שזה דעריו ‪) :‬ריגדי׳ה מן המחבר אגילם‬ ‫האפשרית לו שר‪,‬יא על דרך השלילות הנעשות במופת ;‬
‫ואשמווה אס יג ^י >י מנאר ניאים נרורה שהרג מורינו הקויש וטע‬ ‫)ס( ולזה מנו נשמות ורוחות אמנם הננרלות הם דבר אחד ‪.‬‬
‫אכלי אפלל' כונשו אל כמ^ם ‪15‬שר נעע שס אכלו נסמלה ‪ .‬אמנם‬ ‫רוצר‪ ,‬נו הנשארות אחר המות והם אשר השינו השם ית' ונדברו‬
‫ימיה גויפ מאפרי»ןומה עומזש עולה פעי ואינה יורדה »ם האימייס‬ ‫נאד‪,‬נהו על דרך שאמרה תורה ונו תדנק הוא דנ ר אחד טנל‬
‫שהבג‬
‫‪27‬‬ ‫כז‬ ‫]מורדי נבוכים ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק ע‬
‫ובארנו עוד בסוף ספר מדע מה שנפל ם כאלו השמות‬ ‫מ׳ מיה(‬ ‫^בד ‪ ,‬וכבר בארנו שתוף רוח )נסרק‬
‫ש‬
‫אפודי‬ ‫שם נווב‬
‫הוא המושפלות הנקנות ‪ ,‬והם פה שרצו באסרם גשמוח של‬ ‫השכל הפועל כפי דעת אכן רש״ד אשר יתדנק אליו האדם‬
‫צדיקים ר׳׳ל הסושכלוה הנקנות לא דבר אחל‪ ,‬ומזה הסרק‬ ‫בעוד כחיים חייתו ולכן היו נפשית הצדיקים נפש אחת כי‬
‫מבואר דעת הרב נענין הנפש שאינה רק הכנה כדעת אלכסנדר‬ ‫לא ימצא ‪ 3‬ה רנוי ומנין כי הרכוי והמנין נדנרים אשר הם‬
‫וכרו שגלה יסרק מ״א מזה החלק ‪ :‬שתוף רות ‪ .‬ר׳ל שמלת‬ ‫אחדים נמין ינא מצד החמר ונפש ראוק הוא נפש שמעון‬
‫רוח יאמר על הרוח הסיונית ‪ :‬ם באלו השמות ‪ .‬ר״ל גסש‬ ‫במין אס כן הסתלק החמר אם ישארו אלו הנפשית ויזכו‬
‫לחיי העילס הבא יחוייב שישובו אל שורש אחד ‪ ,‬וזה רמז‬
‫מה נכבד זה הענין למי שיבינהו ‪ .‬והנה יתבאר מכל הנאמר דברים רבים נפלאים ‪ /‬ראשונה שכל הדברים הנמצאים בזה‬
‫כעולם מנחית וצורות באים מערבות ולא באים מהש״י בלי אמצעי ולכן היה הגלגל כלי לרוכב נאמר עליו כי תרכב‬
‫על סיסך כי ני יושיע המציאות וינהיגהו ‪ ,‬ויתבאר שנית כי כל החיים הנמצאים בחי אמנם היא מן החיים ההם ‪/‬‬
‫ויתבאר‬ ‫׳‬
‫קרשקש‬
‫אפשר שישוב העלול ה שי ל הפויעל שהוא עלהו אחר שהפועל‬ ‫שהכל שג דני אתד עס השכל הכו»ל זההרהיות המשיגיה לזאת‬
‫ית; לפעול בסבתו דורה למר‪ ,‬שבעצמו ותר‪,‬יינה הנפ שות‬ ‫ככונס כיומות מאד חינ‪-‬ות אשה אל אנזותה נלולאזת נקרסי השמידה‬
‫הנשארות דבר אהד עם ה שי ל הפועל ‪ .‬ניסיב נ• אנהנו לא‬ ‫זהכיוס ‪ ,‬עד שינא מי שהוא טיוס הכת גדול כידיעה מהיד ההתכוננות‬
‫נעיין בעלות ועלולים מצד מה שהם קדומים אבל מצד שר‪,‬ם‬ ‫נכור כשמשון כשיראה ככיראריזת מאמרי שואג ל־ראהו ישסעהו כשסע‬
‫פועל והשכל הפועל יש בה שנל אשר בנו בהשתדלו בעיון‬ ‫הגדי ו׳■׳‪,‬תהו ועל כי סדים נאמני‪ :‬׳‪':‬נו כו ולא כעדי ש‪;-‬ר והעעאה‬
‫פועל גמור קודם מותו לפי בקיותו ועיונו אי זה מספר שנים‬ ‫ידינהו ‪ ,‬אנוא אל משכנותיו אשתהוה להדוס דגליו ‪ ,‬אתותיי ולא‬
‫שיר‪,‬יה או רב או מעט ויד‪,‬יה זה ההיקש צודק ונאמר אם ישיב‬ ‫אינונו כתו נגיד אכיכנו ‪ ,‬ע'כ הגה׳ה( ‪ .‬וזהו נ '‪ 1‬ד ע ת הסילוסושים‬
‫עלולו ה שי ל הזו ע ל והוא היה פועל גמור ישוב הסכל הפועל‬ ‫והס ירסקו בשסל הפועל אתור הוא הגות; הצורות כחמרים והמוציא‬
‫עלתו ואותה העלה תשוב עלהה עד הגיעו אל ר‪,‬עלה הראשונה‬ ‫שכלם כין הסה אל הפרעל והס נפעליס מטנו אס ‪ p‬הם דוטים‬
‫אחר שכלם ממי; אהד ואי; הפרש ביניהם אלא מצר היות העלול‬ ‫לו ‪ ,‬ב• הפועל ית; לפעול בסבתו דומה למה שבעצמו ‪ ,‬והוא‬
‫משייר והעלה מצויירת ואין מי שיאמר נזר‪ ,‬נ; לא נאסר שהעלול‬ ‫להם נ מו אור השמש אשר ישים הראות שהוא ראות בכח ראות‬
‫מהשבל הפועל והוא מצייר אותו ישוב השכל הפועל שר‪,‬וא‬ ‫בפועל ובאור ההוא בעצמו ישיגו היסמש אשר הוא ה סבה כשיראה‬
‫מצוייר לו שאם כן ישוב המצייר והמצוייר אהד מצד אחר‬ ‫הרואה בפעל‪ ,‬כ; השכל הפויעל יקנה לאדם דבר ירשמהו ב נ ה‬
‫והעלול העלה באור‪,‬ו צר בעצמו ‪; ,‬נעשה היקש אחר אמתי ורווא‬ ‫ה ט רכי מדרגת הדבר הרוא מן הנפש מדרגת האור מ; הראות‬
‫בולל לנו מאמיני החרוש ואומר ‪ ,‬ני הבל מורים בשקרות עלות‬ ‫ובו ישובו הדברים הכיושבלות בבה מויגוב־יות בפועל ובו יש■״‬
‫ועלולים אק הנ לי ת ל מפפי ם ואנחנו מאמיני ההדוש השם ברא‬ ‫הנפש המדברת השכל הפועל ‪ ,‬ואמר אבן ר שא׳ד נ םפר מה‬
‫עולמו לעת ש־צד‪ , ,‬ולפי קצי‪ .‬רעות נרי שימלט להם שריאייות‬ ‫שאהד הציבע במאמר ה ל' נפריסו דברי אריסט׳ו במאמר ואם‬
‫אחד על צר העלול והעלר‪ ,‬שיש להם תכלית במספר נ מו שרווא‬ ‫היד‪ .‬הדבר המתנועע ‪ ,‬ומהנה יראה תכלית הד‪,‬ראות שאריםט׳ו‬
‫מבואר במופת אמרו שה שי׳ת ברא השבל השיני והשני השלישי‬ ‫יראה כי ההצלדה האנושיית לבני אדם ב מד שהם אניציים אמנם‬
‫עד הגיעם אל השכל הפועל וי־‪,‬יה ההיקש כן ‪ ,‬אבל לא ישוב‬ ‫הס ר‪,‬ר‪,‬רב־‪,‬ס בשכל אשר ה תנ א ־ בספר הנפש שהוא הר‪,‬דלר‪.‬‬
‫השכל הפועל עילתו וב; כלם ער הגיעם איי העלה הראשונה‬ ‫מניעה ופועלת לנו ‪ ,‬ווה שהינוכלים הנבדלים נ מ ה שהם נבדלים‬
‫ני נ מנ ע הוא שישוב הנברא דמהורש הבורא הסהד ש ‪ ,‬כ; לא‬ ‫יחוייב שיהיו התחלה למה שהם הההלה בשני צדדי; יחד ר'‪S‬‬
‫ישוב השי■‘ אשר בגו כ״‪.‬ויר‪,‬יה שבל בבועל לא ישוב עצם ה שנל‬ ‫מצד מה שהם רנייעים ומצד מה שהם תבלית ‪ ,‬הנה השכ‪S‬‬
‫הפעל וי‪,‬י‪.‬יי‪ ,‬א׳ ב פועל נ פ עול מצד אהד ו‪.‬זהודש עם המחד ש‬ ‫הפועל כיצד מה שהוא נבדל והתרלה לנו הנה כבר יהוייב‬
‫אהד נ ע צ מו ‪ ,‬ונניח שהפועל יתן לפעול בסבתו דומר‪ ,‬למה‬ ‫שינ‪-‬עהו על צד מה שינייע להשוק הרושק ואם הידד‪ .‬נ ל הנוער‪.‬‬
‫שבעצי‪-‬ו ולא בעבור זר‪ ,‬ישוב עצמו ני האב נות‪ ,‬לב; דומה למר‪,‬‬ ‫הנה כבר יהוייב שר‪.‬דבק בכו‪,‬״‪ .‬בדבר אשר יניעה על צדה ר‪.‬נלי ת‬
‫*נ!ב >צ^יו ולא בעבור זה ישוב עצמו ‪ ,‬וב; צורת ראובן סבה לצורת‬ ‫הנה יהוייב שנתדבק בסו‪,‬־‪ .‬בזה השכל הנבדל ‪ ,‬ו‪-‬אר‪ .‬מות‬
‫הנוך ולא בעבור זר‪ ,‬הם רנר אחד ‪ ,‬א׳ ב הנשארות לא לפי ד עת‬ ‫שמה שנשאר נינ ד ת האנשים בעלי השכל המשיגים נ פי כה‬
‫מאמיני הקרמור‪ .‬ולא לפי רעת מאמיני החרוש אינם רבר אחד ‪.‬‬ ‫האפשר בהם להשיגו יתדבקו בסוף בשכל הפרעל אשר הוא‬
‫ואדר שיצא לנו בוה ההיקש שלא ישובו הנפשות עם השכל‬ ‫עלהם והדחלתם והמוצי<י‪.‬ם מ; ה נ ח אל הפועל ומניעם תנועת‬
‫הפועל דבר אהד ויובל מויי ס נהש־ארוהס ויהיר‪ ,‬כל נפש ונפש‬ ‫החשוק אל החושק ואם ‪ p‬ישוב העלה ו‪,‬־‪.‬יעלול דבר אהד ‪ ,‬ואם‬
‫עומדת בפני עצמה ‪ ,‬אומר ‪ ,‬שאי; הסבה ההכרררת לנפילת‬ ‫עלוליו אי; להם תכלית לפי אמונת הקדניות ואי; הבריט בזר‪ ,‬בי;‬
‫המספר היותם עלות רעלוליס ובלנו מודים שהשכלים רכים‬ ‫העלה והעלול ‪ ,‬ואם העלה נהמרור‪ .‬השכלים אי; הניפפי נופל‬
‫ותיאיה שאין סבת המספר היות האחר עלה והאחד עלול‪ ,‬שהנר‪,‬‬ ‫בדם אלא מ צד היותם עלות ועלולים אחר שר‪,‬פרעל ית; לפעול‬
‫נראה בדברים החמריים הנמצאים אתנו אשר אין נ ה ם אלא‬ ‫בסבתו דומה למה שבעצמו איך לא יהיה השכל הפועל עם‬
‫הטבע לבד שר‪,‬יעלול ישוב העלה ולא יהיה הפרש ניניה; אלא‬ ‫השפל אתיר הוא עלר‪,‬ו דבר אחד שאי; להם הומר ולא הבדלים‬
‫מצד שהעלול והעלה הם בנושאים מתו־‪,‬לפיס ואם תחברם יהר‬ ‫ולא סקרים שיבדל אחד מהברז כמו שנ א סי בשר־ הפועל‬
‫לא יוכר ההבדל בין העליל והעלה אבל ישובו שניהם דבר‬ ‫שעלוליו ישובו במדרגת העלה ויהיו הם והוא דבר אה־ ‪ ,‬והן‬
‫אחד ‪ ,‬והמשל בו אם תדליק נר מנר אהר שהראשו; הוא ערה‬ ‫נוכל לומר בכל השכלים א שי הונה שבל א־ד ״ר■‘ דרבי־ו ני צ'‬
‫לשני תראה ההפרש ניניה; מצר שחם בנושאים מי‪.‬ר‪.‬לפים ואם‬ ‫ש ה א דד ערה וד‪,‬אהד עלויי איך לא ישובו כי ־ עצי; אהד תודוא‬
‫החבר רי‪,‬בת הגר האחר שר‪,‬וא ה^כיןר עם האחר שהיא עלהו‬ ‫טמינו ודומה לו ולא יספיק בזר‪ ,‬תי‪ .‬הכבה בדיות ה א חי עכו‪,‬‬
‫ישובו כלם עני; אחד ולא תוכל לר‪,‬בריל ביניר‪,‬ם ‪ ,‬ובן אם מאותו‬ ‫והאהד עלול אדר שהונח שהערוליס מן ה שכי רפו‪ 1‬־ ישובו בלם‬
‫הנר הדירק אשר הודלק מן הנר הראשון הדליק נר אהר יכן‬ ‫ה שי ל הפיעל וזה יתבאר בהקש הנאי מדובק ‪,‬־שינו י‪,‬״‪,‬ביל הנמשך‬
‫מאותו נר נר אחר עד כמה שהיצ ת ; ‪ p‬אם מאי ו נר הראשון‬ ‫הוריד מקביל הקודם וידובר ההקש‪ ,‬ב; אם' ד ש‪ :‬ר הפויעל ישוב עם‬
‫הדליק כמה נרות נ מו שהנר היא שון לא יותכר הנדלק־ם ממנו‬ ‫עלוליו דבר ^אהר ישיב השכל הפועל עם עלהו דבר אהד באותה‬
‫כ; כמו כ; נופל ‪1‬־‪.‬חת הציור יצואם יידלקו ממנו כמה נרות או‬ ‫עלה עם העלה העריונה א ש־ היא עלה לה דבר א חד עם הערה‬
‫נר מנר והם רבים בל אחד עלול מחבירו אם תצייר אותי בלא‬ ‫הראשונה שהוא הבורא יתברך עד שיהיה הכל אד ר העלות‬
‫נושאים אחרים ו־הוברו אל הנר הראשו; לא יי‪,‬וסר‪ .‬הנר הראשון‬ ‫והעלולים אבל לא ישוב השכל הפועל עם עלתו ולא אותה העלה‬
‫ברבויים במו שלא יחסר נא שר הודלקו ממנו נרות רנ‪-‬ם ‪ ,‬ואם‬ ‫עם עייתה דבר אחד ‪ ,‬הנה אם כן לא ישוב השפוי הפועל עם‬
‫זה בנ ע לי הומר ב׳ש בנבדלים אשר אינם בעלי רומר ואק בהם‬ ‫עלוליו דבר אהד ‪ ,‬ואם יאגיר אומר יש בי א; הנועאה כי לפי‬
‫לא הלק ולא הלוקה מציד שר‪.‬ם פשוטים ב תי לי ת הפשיטות אם‬ ‫דעת הפילוסוף שאינו מאמי; כ סנ ה פועלה יד‪,‬־ו העלות והעלולים‬
‫הה; בהם המכפר מצד היותם עיו ת ועלולים לא ימנע בעבור זת‬ ‫קרומים נני‪,‬צאים בעצמם אין דק קדימה כין העלה לעלולה ואס‬
‫שלא יהיו כלם דבר אהד אהר שהוא דומה לו מ נ י צד כמו‬ ‫העלה עלה לעלול הוא מצד הציור לבד ני העלול מצייר לעלתו‬
‫שנאמר בשכל הפועל שהעלול מם‪.‬ו ישוב נ הד רנ תו ויהיה דבר‬ ‫ויש־ים בה אבל השכל הפועל אשר הוא ‪,‬דההלה מניעה ופדעלת‬
‫אהד‬ ‫לנו וישוב השכל בכ ח שבל בפועל ור‪,‬וא נות; לו הישות והמציאות‬
‫קו ‪106‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק ע‬
‫נם כן מן השת^ס ‪ ,‬והסתכל איך אלו הענינים המופלאיס האסתיים אשר אזייהם הגיע עיון הםעולים‬
‫שבפילוסופים׳ מפוזרים במדרשות ; כשתיין בהם האיש החכם שאינו סודה על האטת בתחלת עיון ישחק‬
‫מהם׳ למה שיראהו כפשוטיהם מההבדל «זםתת המציאות ‪ ,‬ועלת זה כולו דברום כחדות באלו העגיגים׳‬
‫לזרותם‬
‫שם « ב‬
‫עיון המעילים שגסילוסוסים מפוזרים במדרשים נשימיין‬
‫בהם האיש החכם אשר אינו מודה על האמת כתחלת עיונו‬
‫ישחק מהם למה שידאס נסשושיהס מההנדל מאמתת‬
‫המציאות‬
‫קרשקש‬
‫אכילה ולא שתיו! אלא צדיקים יועזנים ועטרותיר‪,‬ם נראשיר‪,‬ם‬
‫ונהנים מזיו השכינה ‪ ,‬הרצו! בזר‪ ,‬שד‪,‬ם טתעננים נהבלית‬
‫התענוג כהשגת כבוד בוראם אשר התענוג ההוא לא יקנייהו‬
‫הדאגה ‪ ,‬ואמרו עוד קטן וגדול שס הוא נזר‪ ,‬העולם קטן יבין‘‬
‫להיות גדול וגדול יכול להיות קטן ‪ ,‬ר׳ל קטן יבול לאיות גדול‬
‫אם עמד ומן מה ור‪,‬שר‪,‬דל כידיעת הדח ובהבטר‪ ,‬אשר נצטווה‬
‫בה נאמרו שמע ישראל ה׳ אלהיט ה' אחר ‪ ,‬הרצון נזה השגתו‬
‫שהוא אחד גמור ותוהוא המושל והמנהיג בל בריאותיו ‪ ,‬ואמר ני‬
‫אם בזאת יר‪.‬ר‪,‬לל ד‪,‬טוט‪,-‬לל השכל דדוע אותי ‪ ,‬שהמחלל הגמול‬
‫הוא שירע מציאותו ושועא הארון המשגיח נבל נמו שאמר עשת‬
‫חסד משפט וצדקוז בארץ ‪ ,‬אמרו שבוה העולם אפשר לו להגיע‬
‫אל זאת המדרגה ‪ ,‬וכן גדיל אפשר לר‪,‬יוח קטן אסישנר‪ ,‬ופירש‬
‫ונמנע סר‪,‬שר‪,‬רלות בהשגתו ‪ ,‬אבל בעולם הנ א אין גרוי‘ יבול‬
‫לד‪,‬יות קטן ולא קטן יכול לר‪.‬יות גדול ‪ ,‬הרצון נזר‪ ,‬שלפי הד‪,‬שגה‬
‫אשר השיג בל אחד ברדיו יהיה מעלת נפשו אחר העדרו זכל‬
‫ארזה ׳‘ פי מר‪ ,‬שישיג יר‪,‬יר‪ ,‬לו בהשארותו התענוג ור‪,‬וא מתחלה‬
‫כה נפי יר^ון השגתם אשר השיגו בתייר‪,‬ם ולא אחד כאהד‬
‫ידובקו ולא ישיבו מ ל דבר אחד בקטן בגדול ‪ ,‬ונמר‪ ,‬מדרשים‬
‫מדברי חכסים באו בזה הענין ר׳ל ר‪,‬ר‪,‬שארות אשר תהיה לנש שות‬
‫הצדיקים וד‪,‬הסירים בל אחד לפי השגתו ‪ ,‬ואין טענה נ א מרם‬
‫נשסהן של צדיקים‪ ,‬כי הרצון נזר‪ ,‬נשמת בל אחד ואחד נסו‬
‫שמלת גופם ירצה נו גוןז בל אר‪,‬ד ואחד ו מ א אמרו ועל גופן‬
‫הוא אומד יבא שלום ינורוו על משבנותם ‪ ,‬וראה אמרו ברשעים‬
‫גופ! כלה ונשמתן נשרפת ‪ ,‬ואמרו ברא נשמתן ולא ברא גופן ‪,‬‬
‫ואמר הכר״וב את גופת שאזל ואת גופת בניו ‪ ,‬וכפו שד‪,‬נרצת‬
‫במלח גופם גוף בל אוזר ואחד כן הענין בנשמתן נשמת בל אחד‬
‫ואחד ‪ ,‬ונםור‪,‬ו רבים בוטרר‪ ,‬פעם יאמר גפשנו ופעם נפשותיט‬
‫ופעם נפשכם ופעם נפשותיכם ואסר בל נפש יוצא׳ ירך יעקב‬
‫שבעים נפש כלשון יהיר ואם ר‪,‬ם גופים רבים ‪ ,‬ור‪,‬םצא שאמרו‬
‫ואמר להו ההוא מיגא אמריתו נפשותיהם של צדיקים גנוזות‬
‫תחת נמא הבגוד ואמרו ועל נפש ותם של צדיקים הוא אומר‬
‫ור‪,‬יתה נפש אדני צרורה‪ ,‬כצרור החיים ‪ ,‬א׳ב אין הפרש נין אמרו‬
‫נשמותן ונין אמרו נפשור‪,‬יהן שהרצון ננ שםחן נשמת בל אהד‬
‫ואחד ולא שיהיו בלם דבר אהד ואמרו וגחל ערניך תשקם שבל‬
‫אהד ואחר י׳!ז לו עדן נ פ׳ ע ‪ ,‬א׳ב האמוטז הישרה והננונה אחד‬
‫שתח‪,‬קיים ק ר‪,‬תורו! וד‪,‬נביאיס השארות הנפש היא שנאמין שכל‬
‫נפש ונפש עומדת בפני עצפד‪ , ,‬ואין לטעון ע'‘ינו במת יפרד‬
‫שכל בל איש זה מזה אחר שהם דברים שכלייםואינס נעלי‬
‫חוסי■ ואינם עלו תו עלולי ם‪ ,‬שהר' אמרנו נ שנ ל הפועל שהוא‬
‫עלה ועלוליו רבים ישובו העלה ור‪,‬עלול ענין אחד לשי דעתם‬
‫ונמו שנראה ממשלנו א׳ב אין ה סנ ה בהפרר השכלי והיות כל‬
‫אוזר נבדל מחברו מצד היותם עלות ועלולים אחר שמצינו עלת‬
‫ועלול ישובו ענין אחר לפי רעתם ובן אינו נופלתר‪,‬תהציור‬
‫אהד שהשכלים הנבדלים אינם בעדי חוטר שיפיל כהם המספר‬
‫מצד שהם עלות ועלולים אחר שר‪,‬ם פשוטים כתנליח הפשיטות‬
‫הם מתדמים זה לזה טבל צו א׳ב יש לנו לומר שאחר שד‪,‬ונח‬
‫שהשכלים רבים לא יר‪,‬יה הסנה במספרם מצד שהאחד עלה‬
‫והאחר עלול לפי רעת הפילוסופים מאמיני הקדמות ולא שימצא‬
‫האד‪.‬ד חבית לפי קצת דעת נעלי ר^ווש המאמינים ב סנ ה‬
‫פועלת ‪ ,‬אבל נאמר שד‪,‬שם יתברך ברא השבלים נפרדים שיים‬
‫נמעלת או בלתי שוים ולא שר‪,‬מציא אחד לזולתו ‪ ,‬ואי; ל ט‬
‫לומד במד‪ ,‬יפוידו זת מות שאי; זר‪ ,‬נופל בציור השכל כמו שיש‬
‫דברים רבים ואם הם מורגשים אי! ת שנל יבול לקבלם על‬
‫אמתתם הלא תראד‪ ,‬בגופי תגלגלים במה דברים מר‪,‬ם נעלמים‬
‫‪ p‬הפילוסופים בתבונתם וטנובם תנינ ם ואינם משיגיס מהותם‬
‫ואנחנו בעלי התורה הקרושה מה לט ולצער הוד‪ ,‬ולומר שהשם‬
‫יתברך ברא ה שנל הראשו! ור‪,‬שכל הראשוו ד׳שני והשני השליש'‬
‫וב! ע ד תשלום מפפוים ומר& יתוזייט ר‪,‬גלגלים ור‪,‬סובבים ‪ ,‬וסח‬
‫הפסד‬
‫ויתבאר שלישית כי ימצאו לאדם נשחה ורוח ואלו הס רבים‬
‫באלו החיים אבל הנשאר אחרי התית הוא דבר אחר‬
‫והסתכל איך אלו הדברים גדולי השיעור אשר אליהם הניע‬
‫•יחר עטו ‪ .‬חזרתי נו מעני; הנר הרוי׳ק נ׳ איננו (!דיך אל'‬
‫בלל ‪ ,‬וזה נ׳ סבת הסססר נייהבות אינם רג אלא נחנד‬
‫הנהזזאים ולא ישובו הנושאים עם הנושא הלהב הראשון עגין•‬
‫אחד אמנם אסשר שירומה מציאות להבות רנות בלי טשא‬
‫וישונו כלם ענין אחד ‪ ,‬ועל דרך האמת כסו שבהדלקה מהלהב‬
‫לא יחסר כן כשער השכל שיוםשטו הלהבות רנושאיהם ונלבשו‬
‫נלהב הראשון ייא יהוםך‪ , .‬ועוד אם ישונו הנפשות הנשארות‬
‫אחר המות דבר אהד עם השני‘ הפועל זה דבר נפלא מאד ורחוק‬
‫סן הדעת והשיל לא יוכל לציייו כ׳ש לאמתו ‪ ,‬שא׳ב יתחייב‬
‫לפי זאת ההנדה לדעת הפילוסופים המאמינים בהשארות הנפש‬
‫שלא יהיה הפרש בין נפש אריסנז׳ו ונין נפש אי זה פילוסוןז‬
‫שיהיה ואם לא הגיע לכף רגל מעלהו והשגתו‪ ,‬ובן יהדזייב‬
‫לפי ועהנו אם נמשך אחר זה הדעה שיהיה נפש משה רנינו‬
‫היא נפש אהרן ומיים ונפש אברהם יצדק ויעקב ונפש מי‬
‫שקדמם סן הצדיקים ונפש דוד וינילדה וכל הנביאים החסידים‬
‫ואם יש ויש בהס שלא הגיע כרייו לפרסה רגל מעלהו והשגתו ‪,‬‬
‫וכן נפש החסיד או הצדיק אשר אין שוס ערך בין השגחו והשגת‬
‫משה רנינו היא נפינז משה ודוד רםלמה ומי שקדטם ‪ ,‬ובן שכל‬
‫וכל איש מהחסידים והשלי ים נפשו הוא נפש כלם‪ ,‬ולא ימלנז‬
‫הענין משני פנים‪ ,‬והוא ששבל משה דנינו ישיג עצמו ושכל דוד‬
‫הנזלרה ושאר כל השלמים אהר שהוא ורם דבר אהד וישיג שהם‬
‫עצמו וישיג נסו כן שהוא נפש דוד נשלמה ונן בלם ובן דוד י‬
‫ושלמה נ מו בן בהשגה עצמה שהוא שכלם ישיגו נפש מעזה‬
‫הבינו ואברהם ויצהק ויעקב שהם עצמו וי׳נזיגו נסו נן שהם נפש‬
‫זולתם‪ ,‬או לא ישיגו זולתם ‪ ,‬ואס לא ישיגו זולתם לא ישיגו‬
‫עצמם אחר שבלם ישובו עצם אהד ‪ ,‬ועור א׳ב נפש משה תקבל‬
‫החוםפת לאין תכלית והוא נהתהבר אליו נפש נל צדיק וצדיק‬
‫נ שיג ^ זמן העדרם וזה הענין מגיע מתמיד ער שיהיה נין חלק‬
‫לחלק מנפשו הנשארת אלפים מן השנים ויותר ויותר כל ע ת‬
‫שתמשך המציאות מתמיד אם כן נפשו הנשארת הפשוטה יש בה‬
‫חלקים קודמים ומאוחרים ני יגיע נו התוספת תמיד והבל דבר‬
‫אחד פשוט אין הומר בו ולא יצוייר בו הלוקה ולא קדימת חלק‬
‫לחלק אתר שאינה בעלת הלקים ואלו בלם עניניס סותרים זוז‬
‫את זה שמאהר שלא יצוייר בנפשו החלוקה אין נכא! חלקים‬
‫ובל שנן שלא יהיו בה חלקים קורסים מתאחרים לאין תנלית‬
‫ותוזיה קצת הנפש קורסת לקצתה והיא דבר אחד ‪ ,‬נ ל זוז רחוק‬
‫טן הציור מאר ולא יקבלהו השכל אתר שהעקד מתורתנו‬
‫ומהנמים ומהפילוסופים שהנפש יש לה השארות ‪ ,‬וזה ההמשל‬
‫אשר אסרנו בנפש משה היא ההמשל ככל הנפשות ולא לקחנו‬
‫נסש משה רק על צד ההמשל ‪ ,‬ואם נאמין בזאת האמוטז‬
‫שהבל דבר אחד היא אמונה פחותה כתנלית הגנות ‪ .‬אבל ראוי‬
‫לנו שנמשך אחר דעת התורה ודעת נביאנו ודעת חכמי תורתנו‬
‫שהמהוייב עלינו שנמשך אחריהם ונאמין אמונה קיימת בהשארות‬
‫הנפשות נמו שנובר במקומות רבים ‪ ,‬אם בתורה כמו שאפר‬
‫עם נושע בה׳ ואמר לפען ייפב לך והארכת ימים ופירשו ז׳ל‬
‫לעולם שנלו טוב ולעולם שבלו ארוך ‪ ,‬ופן הדין שנאסר נזר‪ ,‬כי‬
‫נפר‪ .‬נכבדים צדיקים וחסידים פתו על קדושת השם רבו כמו רבו‬
‫סספרם ואס לא היה לחם נפול אחר המות היה זה עול נ ח ק‬
‫ר‪,‬שי׳ת מכל הברון והוא אמר בתורתו הקרושה ראר‪ .‬נתתי לפניו‬
‫את החיים ואת הטוב את תמות ואת הרע והיכן ועא טובתו של‬
‫זה אשר נהרג על קדושת שמו ‪ ,‬ובן אביגיל אמרר‪ ,‬והיר‪.‬ד‪ ,‬נפש‬
‫אדוני צרורה בצרור החיים ‪ ,‬ואמר דוד ני לא תעזוב נפשי‬
‫לתזאול ולא תחן הסירו לראות שחת ‪ ,‬ואמר שלמד‪ ,‬והרוח תשוב‬
‫אל האלר‪,‬ים אשר נהנה‪ , ,‬ואמר דוד מה רב סובך אשר צפנת‬
‫ליראיך שעלת לחוסים בך‪,‬ואמר הנביא בהנולגת הפובת ההיא אשר‬
‫אק לר‪ ,‬ערך ולא דמוי ‪ ,‬עי! לא ראתה‪ ,‬אלר‪,‬ים זולתו תשר‪,‬‬
‫למוזנזז לו ‪ ,‬ואמרה התורה‪ ,‬השלמה ש! ישלח ידו ולקח מעץ‬
‫ועזיים ואבל זוזי לעולם ‪ ,‬ואמרו רז׳ל העולם הנ א אי! כו לא‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ע‬
‫לזרותם מ ה בנ ת ההמון ‪ ,‬כמו שהגדנו פע מ' = ‪ ,‬ואימוב ייהש^ים מ ה שנכנ ט תי י!הב'נו ואוטד ‪ ,‬ע‪ 1‬ה ם ו׳^‬
‫התהיי‘ ו ל ה ט א ראיות מדברי פבוקים ע על ה־ות א^ו הדברים המנויים בערבו ת ‪ ,‬כ שאמרו צדק ו מ שפט‬
‫דבתיב צדק ו מ שפט מבון בבאך ‪) - ,‬י( וכן ה בי או ראיה על או ת ם שמנאום שהם מיוחבים לו י ה ש ה ם‬
‫אצי‘ ו והבן זה ‪ ,‬ובן הבי או ראיה עי‘ ה שאר שהם ב עי בו ת מ היו תם מיוהסים לשם יתעלה שהם אצ^ו‬
‫והבן זה ‪ ^ ,‬ובפרקי רבי אי׳יעזר אמרו ש ב ע ה רקיעים ברא הקב" ה ‪ ,‬ומבוי‘ ם לא בהר בסא בבור‬
‫למי׳בותו אלא ערבות שנא מר ^’‘ ו לרוכב בערבות ‪ ,‬אלו דבריו ‪ P‬והבינם גם כן ; י ודע כי כלל‬
‫ה ב ה מו ת הנ רכבו ת נקראות מרכבה ‪ ,‬וזה נכפל ה רבה ‪ ,‬ויאםור יוסף מ ר כב תו ‪ ,‬ב מ רכ ב ת המימנה‬
‫מרכבות‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫היזציאוח ‪ ,‬יעלת זה כולי לפי שהיו מדייי ס נחידית ואלי ורוח‪ :‬יע על היוח אלו הדבייס המנוייס נערכות‪ .‬רי׳ל שרז״ל‬
‫העניינים לעומק העניינים מדעות ההמון נמו שאמר הביאו רחיה עפסיקיס על היות הדכריס ה״נו״ס ליעלה שהס‬
‫כעמים יבית • וכן הביאו ראיה על השאי שהם בערנות בערנוה וא״רו והיכן תציט שצדק ויישעע מיותסיס לערבות‬
‫מהיותם מיוחכים לאל יתעלה שהם מצלו ‪ ,‬היצון בזה באמרו צדק ומשפט יכין כסאך ‪ ,‬ונשאו היא ערנות ‪ .‬פ וכן‬
‫כירל הניאו ראיה על היות הדברים החנויים לייעלה שהם הייאו ראיה על השאר כו' ‪ .‬ליל והביאו ראיה על שגנזי שלוס‬
‫בערבות שנן מצינו שצדק ויוכהט חיוחפים לערבית באמרו וגנזי ברכה מיותשיס לערבות ״צד שניצאו רינוחינו פסוקים‬
‫צדק ומשפט מנין נכאך ינסאי הו ( ערבית והביאו ראיה נא״ריס עליו יתב־ך נ אי ר ס גנזי שליס ״נא לן דכהיב ישא‬
‫על שגנזי שלום וינזי ברכה באמים חנלן דכתיב ישא ברכה ה' כניו אליך וישס לך פלוס גנזי ברנה תנא לן דכתיב ישא‬
‫ביכה ״חח ה' ‪ ,‬ת”כ רנותינו עיה היה להס די כשרצו להניא‬ ‫מאת ה' אס כן הש־״ת היא צורת הגלגל שאם לא היה‬
‫ראיה שהס נערנות כשיצאו כשוקיס שנא״רו עליו יתעלה כי‬ ‫צייתו לא היו אומרים נעבירו שנמצא דנתיב ישא ברכה‬
‫ערנוח היא כלי לו יתעלה כ־יו שנתרני ‪ ,‬ועל זה אמי הרכ והנן‬ ‫מאת ה׳ ‪ /‬ואס השי ת ציית הגלגל השלום והברכה נמצאים‬
‫עמי אסכן יחוייב שימצא בעיבית ואס נמצא בעינית מצד זה‪ ,‬ליל שחיין וחרא הנמרח שהכסוקיס האהריס הס יייתסיס‬
‫הדביים המיוחסים לי יהיה ה' ציית הגלגל ‪ ,‬והנה מאד לו יתעלה ליד ואעפי׳ב הניאו ראיה שהס בערכות יצר שהוא‬
‫הפליא היב להבין מ א מ ר ם‪ ,‬היי יתבאר מזה שהרב סיבר כלי לו ■ת' כמו שבארנו ‪ ,‬וכן כי' היג י' שמואל אכן הטן‬
‫שהשי ת היא ציית הגלגל ועצמותו והגלגל יש בו שני חלקים נאגרה ; צ ונפיק׳ ר' חניעזר א״רו כו׳■ ‪! .‬׳‪.‬פני זה הניא‬
‫חלק מתנועע וחלק מניע ‪ .‬ובפרקי ר יא אחרי ז׳ רקיעים הרב ז״ל זה־ המימיא לכי שהיא מיהרת ו״בארה כ׳ השי״ח‬
‫ביא הקניה ומכלם לא נחר כסא מלכותו אלא עיבות ‪ ,‬רניע גלגל ערנות כי השאר מייירות שהניא הרב הכיא שמיס‬
‫ואמר והבינהו ג"נ להורית כי היא ית' מניע גלגל ערבית‪ ,‬נכלל תנל נכאן ייתר ופירש עריות ‪ :‬ק והבינם גס כן ‪ .‬רצה‬
‫להורות כי הוא יתעלה תניע גלגל ערכות ; ר ודע כי כלל ‪.‬‬ ‫וכבר ידעת מאחר זה החכם כסא הכבוד מהיכן נברא ‪:‬‬
‫עכייו יעורר לעניני מעשה מרכבה ולמה נקראת מרכבה ‪:‬‬ ‫ודע כי כלל הבהמות הנרכבות נקראו מרכבה ‪ ,‬עכשיו יעורר‬
‫לפי‬ ‫הרב‬
‫קרשקש‬
‫ניצוצות רבים המונעים ר‪.‬ם ככזו הבוהאים או החיים הגבוהים‬ ‫הפטר יש נו א ת האמונה שהיא כפי החוייה ה״שלי׳ וד‪,‬נניזי‪.‬ים‬
‫העושים ציי ימנעוהו מאר‪,‬הפשט־ ‪ ,‬אמנם כאשר הוא במקום אהד‬ ‫כייש שהשם נ ר א הכיי כינונו הנמשך אהי־ הנמר‪,‬ו אשר הוא‬
‫פשוט רהב נ מ ה שיד‪,‬יד‪ ,‬אי; מ תדלק כיל ‪ ,‬אמנם ה שני‘ כאשר‬ ‫עצמו וא־נד‪ .‬ר נ י יוצא הד; מ ע נ נו ולא כרהרל ת הפעולות‬
‫השיר‪,‬רלו •צני אניצים בהככוה אה ת או ככרם היר‪,‬יו; שיש ■‘ אחד‬ ‫'תהלפו העמנים הנסצא־ם בעצב הפועל ‪ ,‬ורנה לך טישל בור‪.‬‬
‫על הנידו מבואר כנייר‪ ,‬אם כ; איננו א הד לכל אניצים כשוה ‪,‬‬ ‫נ מי ש ד‪.‬רנ נעניני ם הנמצאימ אהנו ר׳ל שיהיה הפועל אהד‬
‫ואם יאמר אונזי אין המונע מעצמו רק מצד ההסנוה חמתחי׳פוד‪,‬‬ ‫ויההיינו ממנו פעולות מתהלפור‪ .‬ואע׳פ שלא יהיה פועל נרצו;‬
‫באישים בשווי גזז; מוח או בבלה׳ שווי שיש מי שעצם מ הו‬ ‫נ מו האש אשר תהיך שיאר הדברים ותקפיא קצתם ותבשל‬
‫בתנייית השווי או שד‪,‬וא רב הלירות או שהוא רב היובש או זנין‬ ‫ותשי־וך‪ .‬ותלבין והשחיר וכן הכר המרבר אשר באדם יבאו‬
‫גווי‘ מצד יובש שיש לו באדורניר‪ ,‬המוח או שהוא שכרן מצד‬ ‫נ ‪ :‬נו פעולות רבות מתרלפות ואם הוא פד‪ .‬אהר פשוט אי; רבו׳‬
‫שיש רוב הליהוד‪ .‬שיש שים ונזצד זאה הסבה לא ישוו ב נווי ה ‪,‬‬ ‫נו כ׳ ש בה שי׳ת אשר התעלה על כל ספור יגיעו מטנו פעלים‬
‫החשובה זר‪ ,‬אניח שר‪,‬דלוך‪ .‬הוא מציד ה כ נ תנז ג ם אמנם לא נוכל‬ ‫רבים מהחלפים נייא שנוי נעצנ‪.‬ו ‪ ,‬וברא השכלים כלם ומספרם‬
‫לומי ני השכיי הפועל הוא השכל איםר בנו ער שיהיה הוא הוא‬ ‫נפי אשר גורר‪ .‬הנ מי‪.‬ו וברא הגלגלים והכוכבים ור‪.‬א‪-‬ן וכל‬
‫שהשכל סםכים ‪ ,‬כי ה שנל א שי בנו הוא כה יינד וד‪,‬וא ההבנה‪,‬‬ ‫אישר בה ושים בגלגלים נ ח ההנעה בשי‘'‪ .!■.‬עצמם ול‪-‬שלמות‬
‫אשר ננפיט משיו־'י'ת מן ה צויו ת ההיולאניוח כניו ההכנה איצר‬ ‫זו תם שהם ישפיעו הטובות במציאות הנ׳יד כפי גור־‪ .‬האיי‬
‫שישיבהו אל‬ ‫בלוח לקבל דכר‪.‬־בה אם נ; הוא צריך‬ ‫ורצונו הקדום ‪ ,‬ואי; לנו יר־‪,‬ור במה יפררו השכל ם זה מזר‪.‬‬
‫הפועל והוי^ידו והצנזיהו ויה; לו הישוד‪ ,‬והנזציאוח ‪ ,‬וזהו אמרם‬ ‫אס לא כשיהיה האחד עי ה וד‪.‬ארר ע^ול לפי רער‪ .‬מאמיני‬
‫עליו כ• הפועל י‪ ,.-‬רפעול בסבהו דומה לנ ה שיבעצמו א׳ב הוא‬ ‫הקדמות או בהמציא א רי זולתו נ פי מאמיני ה־רויש כמו‬
‫עלו־׳ו ‪ ,‬וראה אמרו ואנחנו נדבק כסוף כשכיי הפועיי ‪ ,‬היצו;‬ ‫שא‪.‬מרנו שיש לטעות כמו נ; ביצית׳ אייה איר יפרד ד בי מזולתו‬
‫בו אדר שנשלם ושב שכל בפועל לא קורם וא‪.‬נ־ר שהוא הההלר‪,‬‬ ‫ארר שר‪.‬ם ענינים שנייי ם ומי‪.‬רמים זה לזה ולא הרודנו לזה‬
‫מניעה ופועייה לנו ‪ ,‬סורר‪ ,‬שהמניע אינו המ־‪.‬נוי;ע ולא הפעול‬ ‫בלום להר‪ ,‬בה ‪ r‬מספר מציד דיוו־‪.‬ם עלות ועלולים או נ‪.‬צד היות‬
‫הוא הפועל ‪ ,‬ואמר עוד ני הוא יניעהו על צד התשוקה בסו‬ ‫ה א חי ממציא הא^ר זולתו בישנעיי; בזה נעיו; דק ‪ ,‬וב; נ א מי‬
‫שיניע ההיצוק היצוקו ולא ההשיוק הוא ההושק ‪ ,‬ואנז־ עור אם‬ ‫בנפ שות השלמים וד‪.‬משיינים ה שי'ת בל אהד כפי כה ראפשר לו‬
‫היה כי‘ ‪.-‬נועה יגי־ג בסוף בדבר אשר יניע ירו״ב שנדבק בסוף‬ ‫לפי שכלו שכל ארח יש לה עמידה וקיים וההשגה והתענוג נפי‬
‫ה שנל הפועל ‪ .‬בנה בניתי בית זבול ההקש הר״אי שלא יתכן‬ ‫ר‪.‬רבקות וד‪.‬קורבה אשיר היר לה עם היש־י׳ת בעורם עם הגוך‪.‬‬
‫להיות זה חהתדבקות ור‪,‬נה קמח אלומת דברי ונם ניצבה בקומה‪,‬‬ ‫ח כ ם גדול העמיק העמקה‪ .‬גרולה‪ .‬לר‪.‬פיל החומה בניתיה נו ה‬
‫זקופה קיינזת נ שא ת והחומה בניר‪.‬־ה ייא איל ה ב ר ד יגיד‪,‬ה ולא‬ ‫הר‪.‬יקש התנאי ולא ניצא ררך לסחור דברי ני אם בזה‬
‫הפול ההונזה הה־‪.‬י‪.‬־‪) ..‬ו( וב; הביאו ראיה על השאר שד‪,‬ם‬ ‫הצד ‪ ,‬אמר ‪ ,‬נ מו שניציוין השמש ‪,‬הוא אחד בעצנזו והוא מתהלק‬
‫בערבוח‪ .‬מהיותם מיוחסים ליםם י ת' והב; זה‪ .‬פי' אמר ור‪.‬בן זד‪,‬‬ ‫לכנר‪ .‬ניצוצות בעת נזיש׳ ח נק החלונות מציין מ; החרכים והם‬
‫כאלו אמר הם ה־ או כמו שצדק •מ םם״■ נ והד לערבות וקראם‬ ‫רבי המספר כן בכיי האנשיים המש־הדיים לה שיים עצמם בחכמו ת‬
‫מכו; נ ס או בן בל שאר המנויים אס הם נזיוהדים לשם יה‪ '.‬הם‬ ‫השכל הפועל הוא ארד נמצא בבלם ואם הם אישים מתחלפים‬
‫באים מיערבות בי השים ית׳ שסהו התר‪.‬לה להם להשפיע טר‪,‬ם‬ ‫דגי ה ט ב פ ר‪ .‬ואמרתי אינו דומה כי הםכה כהיות ה שטש‬
‫נל‬
‫קז ‪107‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק ע עא‬
‫מרבבות פרעה‪ ,‬והראיה על היות זה השם נופל על הרבהבהמות‪ ,‬אמרו‪ ,‬ותעלה ותצא מרבבהמטצריב‬
‫בשש מאות כסף! וסוס בחמשימומאה ‪ ,‬וזאת ראיה על היות שם מרבבה נופל על ארבעה קהםוסים‬
‫ולזה אומר כי כאשר נאמר ^ לפי מה שנאמר שכסא הכבוד נושאים אותו ארבע היות קראוהו‬
‫החכמים מרכבה‪ ,‬לרמות במרכבה אשר היא ארבעה אישים ‪ ,‬וזה שעור מה שנתגלנלו אליו הרברים‬
‫בזה הפרק ‪ ,‬ת ואי אפשר מבלתי הערות אחרות ‪'5‬כ רבות בזה הענין ‪ ,‬אמנם הטבוק בזה הפרק‬
‫אשר עריו היתה השבת הרברים ‪ ,‬כי אמרו רובב ״שמים ‪ ,‬ענינו מסבב הנלנל המקיף ומניע ביכולתו‬
‫ורצונו ‪ ,‬וכן אמרו בסוף הפסוק א ובנאותו שחקים ‪ ,‬אשר בנאותו סבב השחקים ‪ ,‬הוציא זה הראשון‬
‫אשר הוא ערבות כמו שבארנו במלת רכיבה‪ ,‬ושאריתו בטלת נאוה‪ ,‬כי בתנועת הנלגל העליק זאת‬
‫הר‪,‬נועה היומית יתנועעו הגלגלים כולם כתנועת החלק בבל ‪ ,‬וזאת היא היכולת העצומה אשר הניעה‬
‫הכל ולזה קראה נאוה ‪ ,‬ויהיה זה הענין נמצא תמיד בשכלך למה שאני עתידלאמרו‪ ,‬ב שד‪.‬יא הגרולד‪.‬‬
‫שבראיות שנורעת מציאות השם בה ‪ ,‬ר״ל הקף הגלגל כמו שאביא עליו המופת ג והבינהו ‪:‬‬
‫פ ר ק ע א דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו א באטתת אלו העגינים ב אבדו באורך הזמן‬
‫ג ובשלונז האומות הסכלות עלינו‪,‬י ובהיות העגינים ההם בלתי מותרים לבני ארם כלם‬
‫נמו‬
‫שס &וב‬ ‫אפודי‬
‫ש לסי מה שנאמר ‪ .‬ר״ל שאמרו רז׳ל שכסא ה מוד נושאים הרב מענייני מעשה ה מ ר מ ה ולמה נקרא מעשה מרכבה‬
‫אותו ד׳ חיות ר״ל ד׳ כדורים ; ת ואי אפשר מגלת׳ הערות ר*ל לפי שכסא ה מו ד נושאים אותו ד׳ חיות קראוהו החכחים‬
‫אחרות ‪ .‬ר״ל א״א שלא יעורר הערות אמרות בפניני מעשה מרכבה לדמות־ מרכבה אשר היא מארבעה ; וא״א מבלי‬
‫תרכבה בתחלת חלק שלישי ; א ובגאותו שחקים‪ .‬ר״ל ובנאות הערות ג״כ אחרית ‪ ,‬מ ל שא״א שלא יעורר הערות אחרות‬
‫השם סבב השחקים כלס וואת היא הנאוה האמתית ‪ .‬ס״א בענייני מעשה המרכבה בתחלת החלק השלישי ‪ :‬אמנם‬
‫שמלח גאוה שבה לגלגל ערבות שלו נאות על כל הגלגלים ‪.‬־ המכוון בזה הפרק אשר בעבורו היתה השנת הדנריס בי‬
‫ב שהיא הגדולה שבראיות ‪ .‬ר׳ל שבתנועות הגלגל היומי אמרו רובב שמים עניינו מסבב הגלגל המקיןי ומניעו‬
‫יתבאר מציאות המניע והוא האל ית׳ ; ג והבינהו > ר״ל וזהו גיסלתו ורצונו ‪ .‬ואמרו ונגאותו שחקים ‪ ,‬ר״ל ונגאותו‬
‫השי׳ת רוכב השחקים כלם וזו היא הגאוה האמתית ‪ ,‬או‬ ‫רמז כי מצד נצחים חנועחו יתבאר מציאות המניע ‪:‬‬
‫א באמתת אלו הענינים ‪ .‬ר״ל לבאר עניני תעשה הרצון בו שיש לערנות גאות על כל הגלגלים כי בתנועתו‬ ‫פרק עא‬
‫מרכבה וחכמת האלהית ונבאר במופת מציאות יתנועעו כלם כתנועת החלק בכל זו היא היכולת העצומה‬ ‫י‬
‫יתעלה ואחדותו ‪ :‬ב אבדו באורך הזמן ‪ .‬הרב ז״ל נח! נ׳ אשר הניע הכל ולזה נקרא גאוה ‪ :‬ויהיה זה העניו נמצא‬
‫סבות למה אבדו החכמות ‪ ,‬האחת לפי שבאורך הזמנים נשכח תמיד בשכלך למה שאני עתיד לאמרו למה שהיא הגדולה‬
‫החכמות מפני העדר לומדיהן ‪ :‬ג שנית ובשלום האומות ‪ .‬לא שבראיות שנודע מציאות השם נ ה ‪ .‬ר״ל הקף הגלגל כמו‬
‫היה האדם השלם רשאי לעיין וללמוד החכמות מצד היותנו שיבא עליו המופת ‪ :‬ואמרו והבינהו ‪ ,‬ני נצחיות התנועה‬
‫פבועיס ושקועים בים הגלות ‪ :‬ד שלישית בהיות הענינים ההם בין למאמיני התדוש בין למאמיני הקדמות מורה על מניע‬
‫נבדל ‪ ,‬ולכן הביא הרב כראיה על שיש מניע נבדל בספר‬
‫החדע על נצחיות התגועה‪ ,‬ואחר ז״ל ואלהינו ב״ה אינו גשם ולא כח כגשם שהרי הגלגל ©בב תמיד ‪ ,‬וכבר ידעת ההפרש‬
‫שיש בין נצחי לקדמון‪ ,‬ני הקדמון יאמר על מה שעבר והנצחי יאמר על מה שעת ‪ r‬ולכן אין דרך להאשים הרב נזה ‪:‬‬
‫פ ר ס *‪ KJ ,‬דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו ‪ .‬למה שהרב מ י ס בפרק הקודם ואמר כי אלו העניינים‬
‫האלהייס החיפלאים האתתיים אשר אליהם הגיע עיק המעולים שנפינוסופים והניח ג״כ שהראיה היותר‬
‫גדולה לבאר מציאות השם היא תנועת הגלגלים כי החכמים יורו זה והיה זה ה פן המפורסם עתה ‪ ,‬נתן סבה ואמר דע‬
‫כי החכחית הרבית אשר היו באומתנו כאשר נמצאו עליהם רמיזות כתלמוד ובמדרשים יורו שהחכמית הרבית היו‬
‫באומתנו ‪ .‬ואמרו באחתת אלו העניינים ‪ ,‬לא שהם ידועים דרך קבלה אלא דרך חקירה וידיעה ונתן הסנה על אבדם‬
‫מאומתנו ‪ ,‬והנה ג ס הרב הניח שבנצחיות התנועה היא הראיה המיוחדת העצמית אשר בה יודע מציאות השם ‪ ,‬וזה‬
‫כשיספר איך נתחדש חכמות המדברים מתהלתה עד סופה ‪ ,‬ויאמר שהקדמותיהם לא נלקחו מטבע המציאות אבל מה‬
‫שיראו נאות למה שירצו לבארו‪ ,‬וכן אין בחינה אצלם במה שעליו המציאות אבל נמשט אחר הדמיון ויבארו חדיש‬
‫העולם בהקדמות שהניחו על יה הדרך לא מהקדמות נלקחית מהמציאות ואח״כ יבארו מציאות השם ואחדותו והרחקת‬
‫הנשמות‪ ,‬ויבאר שהוא דרוש יקר ונכבד כמו מציאות האל אין ראוי להכריח כ״א בכת הורוע לקבל ההקד«ת יתבאר מהם‬
‫והיעוד הנמצא כנגדם אכל ראוי שיקיים מציאות השי״ת ואחדותו והרחקת הגשמית בדרכי הפילופופים״זהו ©ונת זה הפרק ‪.‬‬
‫ואח״נ יבאר בפרק שאחר וה ויפרש כלל המציאות דרך הנדה וספור וראוי ליקת ממט ראיה על אלו הג׳ דרושיס הננבדים ‪,‬‬
‫דע כי החכמות הרבית היו באוחחגו באחתת אלו העניינים ‪ ,‬כי אן< שיראה גתחלת הדעת שהחכמה לא נמצאת בבני ישראל‬
‫כפי המדרשות והאגדות אשר בתלמוד אשר יראה מפשוטיהם שהם מיז מכל היקש‪ ,‬אחר שבא בהם רמיזות נפלאים אשר‬
‫אליהם הניעו מעולי הפילוסופים א״א לומר שהם נפלו במקרה וכבלי ידיעה ‪ ,‬אכל החכמות הרבית היו באומתנו באמתת‬
‫אלי העניינים לא על דרך קבלה אלא על הדרך האמתה‪ ,‬והנה א ב חנ א רי ט ת הזמגיס כי הזמן יהווה ויפפד הדברים כי כפי‬
‫דעת התכחיס החכמות יתהוו ויפסח פעמים רבות באורך הזמן‪ ,‬וגם בעבור סבה שנית ‪ .‬ובשלוט האומות הסכלות עליט‬
‫ני אין לנו פנאי לדעת ולתור בחכרה בהיותנו עבדים ‪ ,‬ואמר לסכלות כי אם היו הם חכמים יחוייב עלינו שנדע מהם‬
‫קצת מהדברים אבל אנו עבדים והס סכלים לא נשאר לנו תקומה ‪ .‬וגס נ ע ט ר סנ ה ג׳ כי אף שיהיה באומתנו אנשים‬
‫חכמים‬ ‫קרשקש‬
‫לו סאת ה׳שם יתעלה יניע ישאר«רפהמחקים;‬ ‫העצוטה תנאצלת‬ ‫ה;נר לשיית ‪ ,‬או נונל‬ ‫‪:v‬‬ ‫כי* אי“ו הפונות ‪ ,‬ינגאוחו שחקיה‬
‫לומר שכטי גאותו שב לגלגל העליק יאמר ובגאותו שהוא הינולת‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרל( עא‬
‫כמו שכארנו ‪ ,‬ולא הי ה הי כ ר ה טו ת ר לפני אדם כלם ‪ ,‬ה אלא דכ רי הכפרים לכ ד ‪ ,‬וככר ידעת‬
‫שאפילו ה תל מוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם‪ ,‬לעני; ה מ ת פ ש ט ב או מ ה ‪ ,‬דברים ש א מר תי לך‬
‫על פ ה אי א ת ה ר שאי לאמרם )יז( ב כ ת ב ‪ ,‬והיה זה תכלי ת ה ח ב מ ה ב ד ת שהוא ברח מ מ ה שנפל בו‬
‫ב אחרונה ‪ ,‬ר״ל רוב ה ד עו ת ו ה ש תוג ם וספקו ת נופלות בלשון המחובר בספר ‪) ,‬נ( י ו שננה ת ת ח ב ר לו‪,‬‬
‫ו ת ת ח ד ש ה מ חלו ק ת בין ה אנ שי ם ‪ ,‬ושובם חבורות‪ ,‬ו ה ת חד ש הבלבול כ מ ע שי ם ‪ ,‬אבל נמסר הרבר בזה‬
‫כולו לבי ת דין הגדול במו שבארנו בחבורינו התלנזודיים י )ג( וכמו שיורה עליו ד ב ר ה תורה ‪ ,‬ואס‬
‫תורה ש ב על פ ה נפלה בו ה ק פ ד ה מה שאירו לעד בחיבור מפורסם לב^ל אךש י‪ □;,‬ח )ד( למה שיגיע‬
‫בזה מן ה ה פ ס ד ט )ה( בל שבן שיחובר דבר מאלו סתרי ה תו ר ה ויפורסם לבני אדם סלם ‪ ,‬אבל היו‬
‫נמסרים מי חידי כגולות ליחידי סגולות כמו ש ב א ר תי לך )נפרק ל״א מזה ונפרק ל״ג מזה( ‪ ,‬מאומרם אין‬
‫מוסרים סתרי תורה אל א ליועין הסם חרשים ובו' ‪ ,‬וזאת הי א ה ס ב ה ה מ חיי ב ת להפסק אלו ה שר שים‬
‫העצומים מן ה או מ ה ‪ ,‬ולא ת מ צ א מ ה ם אל א הערו ת ק טנו ת ורמיזות באו בתלמוד וב מדר שות ‪ ,‬לו( וחן‬
‫גרגרי לב מע טין עליהם קליפות רבות ‪ ,‬ע ד שיתעסקו כני אד ם כלם בקליפות ה ה ם )ז( וחשבו שאין‬
‫ת ח ת ם לב בשום פנים ‪ ,‬י א מנ ם זה ה מ ע ט מזער ש ת מ צ א הו מדברי ענין הייהוד ‪ ,‬ו מה שנתגלה מזח‬
‫הענין לקצ ת הג אונים ‪ ,‬ואצל הקראים ‪ ,‬הם עניגים לקחום טו המד ברי ם מן הי שמעאלים ‪ ,‬והן מ ע ט‬
‫מזער בנגד מ ה שחברוהו הי ש מ ע אלי ם בו ‪ ,‬ונזדמן עוד ש ת חל ת ה ת ח ל ת הי שמעאלים בזה הדרך היו‬
‫כ ת א ח ת שנקרא שמם מעתוזלי׳ה )פי׳ הנבדלי ם( ולקחו מח ם חברינו מ ה שלקחו וה־׳בו בדרכם ‪ ,‬ולזמן‬
‫אחר כן נ ת ח ד ש ה בי שמעאלים כ ת א ח ר ת שנקרא שימם ב ת הא שער״ייה ‪ ,‬ונת חד שו להם ד עו ת אחרות‬
‫לא ת מ צ א עם חברינו מן ה ד עו ת ה ה ם דבר ‪ ,‬לא ש ה ם בחרו ה ד ע ת הראשון על ד ע ת ה שני ‪ ,‬א בל‬
‫למה שנזרמן שלקחו ה ד ע ת הראשון וקבלוהו וח שבוהו עגין מו פ תי‪ ,‬א מנ ם ה ס פ ר די ם ה אג ד לו סיי ם מ אנ שי‬
‫אומתנו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫יזכתיס לא היה מותר ללמד אותם העג־ינים האלהיים אלא בלח■ מוחלים לבני אדם כלס והיה זה לפי סעשנו כפי מה‬
‫ליחידי סגולה ובנר ידעת שסתרי תורה אין מלמדים אותם שהשיג הרב מהם; ה אלא דברי הםפרים לבד‪ .‬ר״ל דברי‬
‫אלא לחכם ונבון לחש ובראשי פרקים ‪ .‬וגם נעבור סנה הנביאים והתורה לנד ‪ :‬ו ושננה חחמנר לו ‪ .‬ר׳ל שמחובר‬
‫רביעית כי לא היתר לכתיב דבר מאלו הדברים שאפילו שננה בספריס מצד טעות סופר ; ז וכינו שיורה עליו דבר‬
‫התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם והיה סבת המורה ‪ .‬ר׳ל שמכסוקי המולה יבאר שהדבר כלו נמסר לב״ד‬
‫זה לענין המתפשגו נאומה דברים שאמרתי לך על פה אי הנדול ; ח ולמה שיניע בזה מן ההפסד ‪ .‬ר׳ל התהדשוח‬
‫אתה רשאי לאומרם נכתב ‪ ,‬והיה זה תכלית החכמה בתורה הספקות והבלנולין וההטעיוח הטפלות בספרים ‪ :‬ט כ״ש‬
‫שהיתה הבריחה מחה שנפל נאחיונה ‪ ,‬ר״ל רוב הדעות שימובר ‪ .‬ר׳ל כ״ש שנפלה הקסדה לחבר נשפר שום דבר מסתרי‬
‫והשתרגם וסכקית נוכלות בפירוש המחובר בספר כי וה התורה מצד שיפורסם הענין לכל יישתנשו בהארונות ;‬
‫אימר בנה ווה אומר בכה באופן שיתחדשו שגגות רנות י אמנם זה המעט מזער ‪ .‬ר״ל מה שתמצא לקצת הגאונים‬
‫ויתחדש הבלבול במעשים עד שלא ימ‪ 5‬א דין בתלמוד שלא ואצל הקראים היותו יתעלה בלתי נשם הוא עני! לקחוהו מן‬
‫יהיה עליו מחלוקת והיה זה סבה להיותו בספר כי אם היה‬
‫החנם מלמד על פה לא נתחדש זה הבלבול ‪ ,‬ובעבור זה נחסר הדבר כלו לב׳ד הגדול כעבור שהוא יתקן המעוות‬
‫ולא יתחדש בלבול המעשים ‪ :‬ואמרו וכמי שיורה עליו דבר התורה ‪ ,‬רמז בזה כי לא אמרנוהו ע׳ד התלמוד אבל הוא‬
‫כשש הפתוב ‪ .‬ואס תורה שבעל פה נפלה בו הקפדה מהשא־רו לעד בחבור מפורסם לבני אדם כילם למה שיגיע‬
‫בזה מן ההפסד כל שכן פיהן‪;,‬ר דבר מאלו סתרי תורה מפורסם לבני אדם כלם אבל היו נמסרים מיחידי סגולות‬
‫ליחידי סגולות כרו שבארתי לך מאמרם אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם וכר ‪ ,‬וזאת היא הסבה המחייבת‬
‫להפסק אלו השרשיס העצמיים חן האומה ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד והס גרגירי לב‬
‫מועטים עליהם קליפית רבות עד שהתעסקו בני אדם כלס בקליכית ההם וחשנו שאין תחתס לב בבוס פנים ‪ .‬אמנם‬
‫זה המעט מזער שתמצאהו מדברי ענין הייחוד ומה שנתגלה מ׳ה הענין לקצת הגאונים ואצל הקיאיס לא תחשיב כי הס‬
‫לקחום וקבלוס מחכמי ישראל אשר היו חכמים באמת‪,‬אבל לקחו מן המדברים מן הישמעאלים ‪ ,‬וקרה זה כי בהתחלת‬
‫הישמעאלים כת אחת והס הנקראים מעתיזל״ה ; ולקחו מהם חברינו מה שלקחו ‪ ,‬ואמרי כי רמז הרב בזה על‬
‫רנינו סעדיה וחניריו ‪ ,‬ולוח; אחר נתחדשה בישמעמליס כת אחרת שנקראה שמס האשערי״ה ונתחדשו להם דעות‬
‫אחרית לא תמצא עם חברינו חן הדעות ההם דבר ‪ ,‬לא שהם בחרו הדעת הראשון על הדעת השני מפני שהראשזן‬
‫יותר נכון מהדעת השני כי שני הדעות הקדמותיהם נלקחים מהפך‪,‬המציאות אבל לקחו הדעת הראשון על השני נעבור‬
‫הגידול שגדלו עליו וקדם לדעת השניה וקבלוהו וחשבוהו ענין מופתי ‪ .‬אמנם הספרדים האנדלוסייס מאנשי אומתנו‬
‫כלם‬
‫קרשקש‬
‫שבן שי חוני דבר ‪ ,‬רוצר‪ ,‬נו שאין ראוי שי־ובר ‪) :‬ו( והם‬ ‫פרקז ע א )‪ (S‬בנ ת ב ‪ ,‬ר׳ל החי׳נזור ; )‪ (:‬ויבגנר‪ .‬מהחבר בו‬
‫גרג־יי לב מועטים ‪ ,‬ר׳ל אותם הסו‪-‬וה ועיזיהם קיייפות רנו ת‪,‬‬ ‫ב א ר מונ ה‪ ,‬רוצה בו טעות סופר ; ■ג( ונ סו שיורמ‬ ‫י‬
‫ר׳ל מעורבים בעניניט אש־ ר׳ם ביזה' מבוונים ‪) :‬ו( וה טבו שאין‬ ‫עאיו דבר הורד‪ , .‬בדנהיב ע׳ ם ההורה אשר יורוך • יד( ‪r.ijS‬‬
‫תהתם לב ‪ ,‬רוצה בו שאי‪ ,‬ג ג דר טים ההם רנ ד עמוק בענין שיש‬ ‫יסיגיע גו ה מן רי פ ס ד ‪ ,‬ר׳ל רנוי הרעות בעני] הנכ תב ‪ :‬ץה( נ ל‬
‫לו‬
‫קח ‪108‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעזוןפרקעא‬
‫אומתנו כולם החזיקו בדברי הפילוסופים ‪ ,‬ויטו לרעותם מה שלא היוו סותד פנת דתנו ‪ ,‬ולא תמצאם‬
‫שילכו כדבר מדרכי המדברים ^ ולזה נטו ב בדברים רבים לצד דעתנו בזה המאמר ל כענינים המעטים‬
‫הנמצאים לאחרוניהם‪ ,‬ודע כי כל מה שאמרוהו הישמעאלים בענינים ההם והם המעתוזל״ה והאשער״ייה ‪,‬‬
‫!‬
‫הם כולם דעות בנויות על גזרות והקדמות לקוחות מספרי ® היונים והארמיים אשר השתדלו לחלוק‬
‫נ על דעות הפילוסופים ובטול מאמריהם ‪ ,‬והיתה סבת זה בי באשר כללה האומה הנוצרית האומות‬
‫ההם‪ ,‬וטענו הנוצרים מה שבבר נודע ‪ ,‬ויהיו דעות הפילוסופים מתפשטות באומות ההם ; ומהם גולדה‬
‫הפילוסופיא ונתחדשו מלכים שומרים הדת )יז( ראו חכמי הדורות ההם ‪ p‬היוונים והאדמיים שאלו‬
‫‪,‬‬
‫טענות יסתרו אותם הדעות הפילוסופיות סתירה גדזלה מבוארת והולידו ‪ °‬חבטת הדברים מ א ת ‪,‬‬
‫והתחילו להעמיד הקדמות מועילות להם באמונתם וישיבו על הדעות ההם הסותרות פנת תורתם ‪,‬‬
‫ובאשר באה אומת ישמעאל ונעתקו אליהם ספרי הפילוסופים ‪ ,‬נעתקו אליהם גם כן התשובות ההם‬
‫אשר חוברו על ספרי הפילוסוף ‪ ,‬ומצאו דברי יוחני המדקדק ואבן עדי וזולתם באלו הענינים והחזיקו‬
‫בהם ע והגיעו אל כקשה עצומה לפי דעתם ‪) ,‬פ( ובחרו נם כן מדעות הפילוסופים הראשונים ( בל‬
‫מה שראהו הבוחר אותו שהוא מועיל לו ‪ ,‬ואף על פי שהפילוסופים האחרונים בבר הביאו מופת‬
‫‪,‬‬ ‫בכטולו ‪ ®,‬כחלק והריקות ‪) ,‬י( וראו שאלו הענינים משתתפים והקדמות יצנזרך אליהם כל כעל תורה‬
‫ואחר כן פשטו הדברים צ וירדו אל דרך האחרת נפלאת ‪) ,‬כ( לא נחלו בה כלל המדברים מן היוונים‬
‫וזולתם ק )ל( שאותם היו קרובים לפילוסופים ‪ ,‬ואחר כך יצאו עוד בישמעאלים מאמרים תוריים מיוחדים‬
‫בהם ‪ ,‬הוצרכו בהכרח לשמרם ונפלה ביניהם נם כן מחלוקת בדברים ההם ‪ ,‬וקיימה כל כת מהם‬
‫הקדמות‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫המדברי־ הישמעאלים ‪ :‬כ גדגרים רבים לצד דעתנו ‪ .‬ר״ל כלם היוזיקובמרי הפילוסוסים ויטו לדעיתס יוה שלא היה‬
‫שחכמי האנרולוסייס הלכו באוחו דרך שהלכנו נזה הנזאמר סותר פנת דתנו ‪ .‬ולא תמצאם שילכו כדכר מדרכי המדנרים‬
‫נעניניס רבים ‪ :‬ל בעניניס המעסים הנמצאים לאחרים ‪ .‬י״ל ואחר שהם החויקו בדברי הפילוסופים זולת מה שיהיה סותר‬
‫שאוחם שהלכו בדרכנו בזה המאמר הם חכמי האנדלושיים הדת יחוייב שיהיו טטים לדבריס רבים לצד דעתנו בזה‬
‫האחרונים לפי מה שנמלא מעע משפריהם‪,‬שיש בחכמות פנינים המאמר בעניינים המעטים הנמצאים לאחרוגיהם ‪ :‬ואחר‬
‫שהם הפך פברחם ‪ ,‬הלא תראה מה שקרה לאבוחמ״ד בחברו שהניח הרב ביאר איך נתחדשה חכמת הדבור ‪ ,‬יאמר דע‬
‫ספר הכונוח ואפילו במעש לא היו יכולין לדבר מה שנספרים כי כל מה שאמרוהו הישמעאלים בעניינים ההם והם‬
‫שאפילו הח'מוד המקובל כו' ; ם היוונים והארמיים ‪ .‬ר״ל המעתוז״לה והאשערי״ה הם כלס דעות ננויו׳על נז ח׳ והקדמו׳‬
‫והם היו התחלות דעות המדברים ‪ :‬נ על דעית הפילוסופים‪ .‬לקוחות מספרי היונים והארמייס אשר השתדלו לחלוק על‬
‫כארישע׳ו והביריו ‪ :‬ס הכמת הדברים ‪ .‬ר״ל שהחכמה אינה הפילוסופים ‪ .‬והיה סבת זה כי כאשר כללה האומה הנוצרית‬
‫כן מון לנפש אלא בדביר לנד ‪ :‬ע והגיעו אל בקשה עצומה ‪ .‬האומות ההם וטענו הנוצרים מה שכבר נודע כי הוא הפך דעות‬
‫י״ל שחשבו שהשיגו ענין גדול אמתי כשהשיגו התשובות שנעשו הפילוסופים אשר היו מתפשטים באומות כי מהיונים‬
‫על ספרי הסילושופיש ; פ כחלק והריקות ‪ .‬ר״ל שהניחו מציאות והארמייס יצאו החכמים הפילוסופים ונתחדשו מלכים שומרי‬
‫עצם פרדי והריקות ; צ וירדו אל דרך אחרת‪ .‬ר״ל חכמי הדת ראו חכמי הדורות ההם מן היונים והארמיים שאלו‬
‫הישמשאלים ירדו לדרך אחרת מספרי היוונים והארמיים אשר הטענות יסתרו אותם הדעות הפילוסופיות סתירה גדולה‬
‫היו התחלת הדעות נמדברים ; ק שאותם היו קרובים מבוארת וידועה אפי׳ למי שאינו יודע ‪ /‬בעבור זה הולידו‬
‫צפילוסופיס ‪ .‬י״ל שהארמ״ם והיוונים אע״ס שהיו מילקים חכמת המדברים והתחילו להעמע הקדמות מועילות להם‬
‫בדעות עדיין לא היו חולקים עמהס בכל הדברים‪ ,‬אבל חכמי באמונתם ‪ /‬והיה זה כמו שאמר החכם ר׳ משה הנרבוני כי‬
‫כישסעאליס הנמשכים לדעתס סלקו בכל מה שאסרו הפילוסופים עשו כן למצוא חן בעיני המלכים שוחרי הדת ; וכאשר באה‬
‫אומת הישמעאלים ונעתקו אליהם ספרי הפילוסופים העתיקו‬ ‫‪.‬‬
‫ג״כ התשובות'אליהם אשר חברום על ספרי הפילוסופים ומצאו ספרי יוחני המדקדק ואבן עדי וזולתם כאלו העניינים‬
‫והחזיקי נהם והגיעו אל נקשה עצומה לפי דעתם ‪ ,‬הרצון בו שחשבו שהשיגו ענין גדול אמתי כשהשיגו התשובות שנעשו‬
‫על דברי הפיליסיפיס‪ :‬נחלק והריקות ‪ ,‬ר״ל שהניחו מציאות עצם פרדי והריקות ובחרו ג״כ מדעות הפילוסופים הראשונים‬
‫כל חה שראהו הבוחר שהוא מועיל לו ואע״פ שהפילוסופים האחרונים כבר הביאו מופת בנטולו כחלק והריקות ; וראו‬
‫שאלו העניינים משתתפים והקדיזוח יצטרן אליהם כל בעל תורה ואחר כן פשטו הדברים וירדו אל דרך אחרת נפלאת‬
‫לא נתלו בה כלל החדנריס חן היוונים וזולתם ‪ /‬והרצון כי חכמי הנוצרים והישמעאלים ירדו לדרך אחרת מספרי היונים‬
‫והארמיים שהיונים והארחיים אע” פ שהיו חולקים לדעות הפילוסופים עדין לא היו חולקים עמהם בכל הדברים אלא‬
‫מה שהיא אמונתם אנל החכמים האחרונים מהישמעאלים סתרו הפילוסופים בכל מה שאמרו ‪ .‬ואח״כ יצאו עוד‬
‫בישמעאלים מאתרים תורייס מיוחדים נהם הוצרכו בהכרח לשומרם ונפלה ביניהם ג' כ מחלוקת כדברים ההם וקיימה‬
‫כל‬
‫קרשקש‬
‫צרינים להם לקיים רעהס ‪) :‬י( וראו שאלה ענינים נזשתמפים‬ ‫לו תוך ‪ :‬יחן ראו ה‪:‬מ׳ הדורות ההש ‪ ,‬פירוש ראו שדעות‬
‫והקדמות יצסרר לנל בעל תורה ‪ ,‬הרצון נזר‪ .‬ההלק והריקות !‬ ‫הפיל כוסים כותרות פנוה תורהם וד‪.‬ו^ידו חנ כ ת הדברים ההס ‪:‬‬
‫)כ( לא נהלו בה ‪ ,‬לא הד‪,‬זיקו בה ‪) :‬צ( שאור‪.‬ם היו קרובים‬ ‫)‪ (1:‬ובהרו ג' כ ‪ ,‬פירוש ה״כמעאל ם בררו נודעות הם־לוסוסים‬
‫לפילוסוסים ‪ ,‬רוצא‪ .‬נו שאותם הנורבריש הראשיונים היד‪ .‬זענם‬ ‫ה־אשונים כיי מה שראתו הבוהר אותו שהוא מועיל לו וד‪.‬וא‬
‫קרוב‬ ‫החלק ור׳ריקות ‪ ,‬הרצק נזר‪ .‬קיום העצם הפרד׳ והריקות שר‪.‬ם‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עא‬
‫ה קדמו ת מועילות לה לשמור דען;ם ‪ ,‬ואין ספ ק כי יש ביניהם דברים שכוללים של׳טתנו ‪ ,‬ר׳ ‪ 9‬היהודים‬
‫והנוצרים והי שמעאלים ‪ ,‬והוא מ א מר בחדו ש העולם אשר ב ה ת א מ תו י ת א מ תו הנפל או ת וזולתם ‪ ,‬א מנ ם‬
‫שאר הדברים )מ( אשר עמסו על עצ מ ם ש תי ה או מו ת האלה‪ ,‬הע ס ק ב ה ם כעסק ה אנ שי ם ההם כענין‬
‫השלוש י ובעסק ק צ ת כ תו ת אלו בדבור ‪ ,‬ע ד שהוצרכו לקיים הה קדמו ת‪ ,‬יקיימו ב ה קד מו ת ה ה ם א שר‬
‫בחרום הדברים אשר נ שקעו ב ה ם והדברים המיוחדים בכל או מה מ ה ם מ מ ה שיהוכר ב ה ם לה אין צורך‬
‫לגו אליהם ‪ ,‬כלל סוף דבר כי כל המדברים הרא שונים מן היונים המתנצרים ומן הי שמעאלים לא‬
‫נמ שכו אחר הנ ר אה מעגין ה מ צי או ת תחילה ב הקדמו תי ה ם ‪ ,‬אבל י שתכלו איך צריך שיהיה ה מ צי או ת‬
‫עד ש ת הי ה מ טנו ראיה על א מ ת ת זה ה ד ע ת ^ ש או לא י ס תדהו ‪ ,‬וכ שי ת א מ ת הדמיון ה הו א יחייבו‬
‫ש ה מ צי או ת הו א על צורת כך ‪ ,‬ויבואו להבי א ראיות לקיים ה מ ענו ת ההם )נ( אשר ילקחו מ הם‬
‫הה קדמו ת אשר י ת א מ ת ב ה ם ה ר ע ת או לא יסתר ^ )ס( בן ע שו המשכילים אשר הנ היגו זאת ה הנ הנ ה‬
‫תהלה וחברוה כספרים ‪ ,‬ואמרו שנוף העיון הביאם אל זה )ע( מאין נ שוא פנים לד ע ת קודם ‪) ,‬פ( א מנ ם‬
‫האחרונים אשר יעיינו בספרים ההם יז לא ידעו דבר מזה‪ ,‬ע ד שהם י מצאו בספרים ההם הקדומים ראיו ת‬
‫נ ח לו ת וה ש תדלו ת חזקה לקיים דבר א חד או לבטל דבר א חד ‪ ,‬א ויחשבו שהדבר ה הו א אין צורך בשום‬
‫פנים לקיימו או לבטלו ב מ ה שיצטרך אליו מ פנו ת ה תו רה ‪ ,‬ושהראשונים לא ע שו כן רק לבלבל‬
‫דעו ת הפילוסופים לא לדבר אחר‪ ,‬ולהראות ספ ק ‪ -‬ב מ ה שיח שבוהו מופ ת ‪ ^ ,‬ואלו האומרים זה ה מ א מ ר‬
‫לא שערו ולא ירעו שאין הדבר כמו שח שבו ‪ ,‬אבל א מנ ם טרהו הקד מונים לקיים מ ה שיבוק ש מיומו ‪,‬‬
‫ולבטל מ ה שיבוק ש בטולו‪ ,‬בעבור מ ה שיניע ממנו מן ה ה פ ס ד ב ד ע ת אשר ירצו ל א מ תו ר ואפילו אהר‬
‫מ א ה ה ק ד מו ת ה ו ה סי ח או ת ם הרא שונים מן הטרברים החולי מעקרו ‪ ,‬וכלל אומר לך כי הדבר כמו‬
‫שאמרו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫האמתיים ; ר ובעסק קצת כחית בדביר ‪ .‬ר׳ל שהישמעאלים‬ ‫כל כת מהם הקדמות מועילות לה לשוזור דעתם ‪ ,‬ואין‬
‫ספק כי יש כיניהםדנרים שכיללים שלשתגו‪,‬ר"להיהודים‬
‫העמידו דעות זרות בענין איך יגיע הדבור תאח הש״י לנביאים‬
‫וזה כי הס סוברים שהאדם ילין בלתי חכם וישכים נביא וזה‬‫והנוצרים והישמעאלים והוא מאמי כחדוש העולם אשר‬
‫כהתאמתו לדעת כלם יתאמתו הנפלאות וזולתם ‪ ,‬אמנם‬
‫עני! זר מאד ‪• :‬ש או לא יסתירו ‪ .‬ר׳ל שהמציאית לא יסחור‬
‫דעותם לפיכך ׳צשרכו לקיים הקדמות רתוקות מהאמת ‪:‬‬ ‫שאר הדכריס אשר עמסו על עצמן שתי האומות העסק‬
‫כהם כעסק האנשים ההם כענין השלוש וכעסק קצת כתית‬
‫ת לא ידעו דבר מזה ‪ .‬רי׳ל שאלו האחרונים לא יעיינו בספרים‬
‫ההם לא ידעו שהסברות ההם נעשו בעבור קיום דחס אבל‬ ‫אלו ב דכ ח‪ ,‬ר״ל שהישמעאלים יחשכו כי אפשר שיהיה נניא‬
‫יחשבו שגוף העיון הניאם לסברות הנפסדות ההם ! א ויחשבו‬‫חי שהיה סכל כי האדם ילין בלתי חכם ובבקר ימצא חכם‬
‫שהדבר ההוא אין צריך כו' ‪ .‬י״ל כ״כ יחשבו אלו האחרונים‬‫ונביא ע״ד שכל אחד מאלו הב׳ כתות ביארו הדברים אשר‬
‫נשקעו בהם ; והבן אמרו סוף דבר כי כל המדברים‬
‫שנוף העיון הניאם לזה הענין שכאשר ימצאו בספרים הקודמים‬
‫ראו ראיית גדולות והשתדלות חזקה לאמת הסברא האחת או‬ ‫הראשונים מן היונים והנוצרים ומן הישמעאלים לא נמשכו‬
‫לבגילה לא יחשבו שעשי זה הענין לקיים פנת תורתם אבל‬ ‫אחר הנראה חענין המציאות תחלה בהקדמותיהם אבל‬
‫יחשבו שעשו ההקדמות ההם לבטל דעת הפילוסופים ולבלבלם‬ ‫ישתכלו איך צריך שיהיה המציאות עד שתלקח ממנו ראיה‬
‫לא לדבר אחר ; ב במה שיחשבוהו מופת ‪ .‬ר״ל להראות‬ ‫על אחתת דעותיהם או שלא יסתרוהו וכשיתאחת הדמיון‬
‫הספק במה שיחשבו הפיליסיפים שיש בו מופת ‪ :‬ג ואלו‬ ‫ההוא יחייבו שהמציאית הוא על צורת כך ויבאו להביא ראיות‬
‫האומרים זה הסאניי ‪ .‬י״ל שא^ו האנשים האומרים זה הענין‬‫לקיים הטענית ההם אשר ילקחו מהם הקדמית עד שיתאמת‬
‫בהם הדעת התוריי או על המעט לא יסתר ‪ p ,‬עשו‬
‫לא ידעו שאין הדבר כמו שחשבו ; ד ואפילו אחר סאה הקדמות ‪.‬‬
‫ר״ל שמה שרצו המדברים הראשונים ההם לאמת ולבטל לא‬ ‫המשכילים אשר הנהיגו זאת ההנתה תחלה וחברים בספרים‬
‫עשו רק בעבור מה שימשך מן הפסד דעותם ורצו לאמת‬ ‫ואחרו שגוף העיון הביאם אל זה מאין נשוא פנים לדעת‬
‫ההתדמות ההם בעומק ובדקות בצד שלא יגיע הסתירה בדחס‬ ‫התוריי‪ ,‬והאחת היה ההפך כי העיון לא הביאם על וה‬
‫אפילו אתר מאה הקדמות ; ה והשירו אותם הראשונים מן‬ ‫רק הדעית אשר הרגלו בהם הביאם לבקש דעות והקדמות‬
‫המדברים‪ .‬אותסהראשיניס אשר רצו לאמת העניןאפילו אחר‬ ‫אשר בהם יתקיים אמונתם התוריה ‪ .‬אחנם האחי־ונים אשר‬
‫יעיינו בספרי המדברים לא ידעו דבר מזה עד שהם ימצאו‬
‫בסכרים ההם הקדומים ראיות גדולות והשתדלות חזקה לקיים דבר או לבטל דבר ויחשבו שהדבר ההוא אין צורך‬
‫בשיס פנים לקיימו או לבטלו בתה שיצטרך אליו מפנות התורה אבל גוף העיון הביאם לזה לבלבל דעות הפילוסופים‬
‫ולהראית ספק במה שיחשבוהו מופת ואינו כן הדבר ‪ ,‬אבל אמנם טרחו הקדמונים לא בעבור שגוף העיון הביאם ע”ו‬
‫אבל למה שהגיע מחנו מן ההפסד בדעת אשר ירצו לאמתו ואפילו אחי מאה הקדמית הסירי אותם הראשונים מן‬
‫המדברים‬

‫)ע( מאי‪,‬׳ נשוא פניפ‬ ‫הנ״ציאות ובנו הקדמות לאמת דער‪.‬פ‬ ‫ק־ונ אזמן הפיאוסופיש וייא ירעו נ ס ה שעיפו האהרוניש ‪) :‬נז( <‪1‬יפר‬
‫לרעת קודש ‪ ,‬וה הוא רמו לר‪,‬יופ ההייק ור‪.‬ריקות אשיר בטי׳ו‬ ‫עמ שוער עצמן ■פ־‪',‬האומות האא־ העפר‪ ,‬בר‪,‬פ נעכ‪-‬ן ‪,-‬א‪..‬י‪ 1:‬י ם‪,‬‬
‫הפיייוכופיפ׳ פ‪ ,‬אמנם תפילופופים תאחרוכים אשיר יעיינו בו' בספרי‬ ‫הרגין בזה יהוא העבר איפר עמפו עא עצניש ■פתי האו‪.:‬ו־‪ .‬בעניו‬
‫הראיפיו‪ .‬פ‪ ,‬ה כרנ‪-‬י ם היפיבו ■פ‪:‬א ניח ׳פניפיו הכידברי'הראשי‪ '■:‬ובא‬ ‫היפלו פ ובדבור הככואה אפ הוא ר‪,‬־כיו‪ ,‬או טחודיפי ‪.)) .‬י ■פיאייןרו‬
‫ייהוור הורהש אבי■ ‪ ‘-‬בטא‬ ‫ההקדמות רכרר‪-‬יות ־פהביאו ייא‬ ‫מהפ הקדמוי*‪ , .‬ר׳א מאוהב הפענוה )פ‪ ,,‬ב‪ ,‬עיגו הניפכיאיס ‪.‬‬
‫אבל כל‬ ‫דעת הפיייופופים ‪ ,‬ואא ירעו שאין הדבר נ מו‬ ‫ר׳ל הטרנרים אשר חברו ואת ההנהגה פיוויע לבטל טבע‬
‫קט ‪109‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון ‪ pifi‬עא‬
‫שאמרו תמסטמם ‪ ,‬אמר אין המציאות נמשכת אחר הדעות ״ אבל הדעות האטתיות נמשכות אחר‬
‫המציאות ; וכאשר עיינתי בספרי אלה המרברים כפי ש ס ד ק לי כמו שעיינתי בספרי הפילוסופים‬
‫נם כן כפי יכולתי ‪ ,‬מצאתי דרך המדברים כולם דרך אחד נמ ץ ואן« על פי שיחלק המין ההוא לחלקים ״‬
‫והוא כי פנת הכל שאין בחינה כמה שעליו המציאות מפני שהוא מגהנ )‪ ( 5‬אפשר בשכל חלופו‪ ,‬והם‬
‫גם כן במקומות רבים ימשכו אחר הדמיון ויקראוהו שכל ‪ ,‬וכאשר הקדימו ההקדמות ההם אשר‬
‫‪,‬‬
‫אשמיעך אותם ‪ ,‬פסקו הדין במופתיהם כי העולם מחודש וכשתקיים שהעולם מחודש התקיים בלא‬
‫ספק שיש לו עושה חדשו‪ /‬ואח׳כ יביאו ראיות על העושה כי הוא אחד‪ /‬אחר כן יקיימו בהיותו אחד‬
‫שאינו גוף ; זה דרך כל מדבר מן הי׳ממעאלים כדבר מזה העני! ‪ /‬וכן )‪ Tp‬חטחקים להם מאומתנו‬
‫אשר דרכו דרכיהם ‪ /‬אמנם אופני‪ .‬ראיותיהם והקדמותיהם בקיום חדוש העולם או כבטול קדמותו הם‬
‫חלוקים ‪ /‬אך העגין הכולל את כולם קיום חדוש העולם ‪ /‬ובחדושו יתאמת שהבורא נמצא ‪ .‬ובאשר‬
‫השתכלתי זה הדרך רחקה נפשי מטנו רחוק נדול מאד ‪ ,‬וראוי לו שירוחק < בי כל מה שיחשבו שהוא‬
‫מופת על חרוש העולם ישיגוהו הספקות ; ואינו מופת גחר אלא אצל טי שלא ד ע ההבדל בין המופת‬
‫ובין מחלוקת הנצחון והוא חלק ‪ p‬ההגיון‪ ,‬ובין ההטעאה ‪ /‬אמנם אצל מי שיודע אלו המלאכות ; הענק‬
‫מבואר נגלה שהראיות ההם כולם יש בהם ספקות ונעשו בהם הקדמות לא בא עליהם מו פ ת‪,‬ו ת כלי ת‬
‫יכולת המאמת אצלי מבעלי התורה שיכטל מופתי הפילוסופים על הקדמות ‪ ,‬ומה נכבד זה כשאפשר‬
‫עליו ‪ .‬וכבר ידע כל מעיץ זך השכל המאמת שלא יטעה נפשו ‪ ,‬שזאת השאלה רצוני לומר קדמות‬
‫‪,‬‬
‫העולם או חדושו לא ינמו אליה במופת חותך י ושהיא מעמד שבלי והנה נדקר בזה הרבה ‪ ,‬ויספיק‬ ‫‪,‬‬
‫לך מזאת השאלה שפילוסופי הדורות חולקים בה מהיום שלשה אלפים שנה אל זמננו זה כמה שנמצא‬
‫בחבודיהם‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫סאה הקדמות הסיר החול־ בזאת התחבולה כשחשנו הנאיס המדברים החולי מעקרו ‪ ,‬ריל ני כשיראה הקדמה שאפילו‬
‫אחר מאה הקדמות יבטל הדעח התוריה בטלוה המדברים ‪,‬‬ ‫אחריהס שבל מה שאסרוהו לא אמרוהו מצד דפותס החור״ס‬
‫אלא מצד שנוף הפיון הביאם לאותו הפני! ; ו ושהיא ממסד ובעבור זה חשבו ק‪ 5‬ת מן האנשים שנוף העיון הביאם לוה ‪,‬‬
‫שכלי ‪ .‬ד׳ל ששכל האדם יעמוד ויפסק ויש לו נבול בזה והאחת בי הוא בעבור ני זאת ההקדמה מזקת לדת אחר‬
‫הענץ ‪ ,‬ר׳ל שא׳א להביא מופת על קדמותו או על חדושו ‪ :‬מאה הקדמות‪ ,‬והנה אין ראוי ליקח ראיה מהדעות התוריות‬
‫ולקיים הקדמות איך יתקיים אותו הדעת או על ה מעט לא‬
‫יסתרהו אבל מהמציאות הוא ראוי שילקח ראיה ; אמר תמסטיו״ס אין המציאות נחשבת אחר הדעות אבל הדעות‬
‫האמתיות נמ שטת אחר המציאות ‪ ,‬ואמר החכם ר׳ משה הנרבוני זה חן המאמרים שנכלאתי על הרב איך ייחס‬
‫לתמסטייאום זה והלא הוא מהדרושים אשר אמר אריסטיו במה שאחר הטבע והאריך בהם במאמר אות הגימ״ל ‪ ,‬והשיב‬
‫ני הנראה לו ‪ ,‬בעת ח ביו הרב המאמר הזה היה מתבונן בדברי האחרונים ביחוד ‪ ,‬או נוכל לומר כי לא הגיע לרב‬
‫אותו המאמר אלא מפרישת חחסטיו״ס ‪ ,‬ולכן יחסו אליי ‪ ,‬כי רבים מהמאחריס לא הניעו כלס לכ״א מהמפרשים ; והבן‬
‫איך הבדיל הרב בספרו בעיונו בספרי המדברים ובעיונו בספרי הפילוסופים ‪ ,‬כי ימס המזדמן בספרי המדברים ותכלית‬
‫היטלת בעיון בספרי הפילוסופים ‪ ,‬ובזה ראוי שיעשה האדם אחר יגיעת השכל בעיון המופתי שיעיין ויקרא בססרים‬
‫וירוק מרוצת דברי המדברים ‪ ,‬ני מידיעת האמת התרת הסס קי ת‪ ,‬ולחה שדברי המדברים הס ספקות על הפילוסופים‬
‫ראו שיעיין נ ה ם האדם אחר ידיעת האמת ‪ :‬והנה אמר הרב כי כל המדברים כלס ד ר ט דרך אחד במין אף שיחלק‬
‫המין ההוא לחלקים מתחלפים במספר ‪ ,‬והדרך ההוא הטלל לנלס הוח שאין בחינה במה שעליו המציאות מפני‬
‫שהוא מנהג אפשר בשכל חלופו ‪ ,‬נ י הדבר אשר יהיה מטבע המציאות יחשבו הס שהוא על צד המנהג וההסכמה‬
‫והמנהג כבר אפשר שיהיה חלופי אצל השכל ‪ .‬והם ג״כ במקומות רבים ימשט אחר הדמיון ויקראוהו שכל ‪ ,‬וכאשר‬
‫הקדימו ההקדמות ההם אשר תשמע אותם אחר זה ופסקי הדיו במופתיהם ני העולם מחודש וכשיתקיים בי העולם‬
‫מחודש יתקיים שיש לי עושה חדשו ‪ ,‬ואת״ה הביאו ראיה ע ל שזה העושה אחד ו א ח׳כ יקיימוט בהיותו אחד שאיט‬
‫גוף ‪ ,‬זה דרך כל מדבר חן הישמעאלים בדבר חזה הענין וכן מהמחקיס להם מאומתנו אשר ד ר ט דרכיהם ‪ ,‬אבל‬
‫הם מתחלפים בראיותיהם והקדחיתיהס בקיום חדוש העולם ונטול הקדמתו אך הענין הכולל את כלם קיום חדוש העולם‬
‫תחלה ובחדושי יתאמת שהבורא נמצא ‪ ,‬ואמר הרב ני כאשר הסתכל בזה הדרך רחקה נסשו ממנו מאד רוחק‬
‫גדול וכן ראוי שירוחק לכל משכיל ‪ ,‬כי כל מה שיחשבו שהוא מופת על חדוש העולם ישיגהו הססקנת אצל מי שידע ואינו‬
‫מיפת חותך אלא אצל מי שלא ידע בין המוסת והנציח וההטעאה אמנם מי שידע אלו המלאטת הענין מבואר‬
‫בגלה שהראיות כלס יש נ ה ם ספקות ונעשו בהם הקדמות לא בא עליהם מוסת ז ותכלית יטלת המאמת אצלי מבעלי‬
‫התורה שיבטל ראיות הפילוסופים על הקד מות‪ ,‬ומה נכבד זה כשאפשר עליו אבל לבאר חדוש העולם במופת זה א” א ‪.‬‬
‫ונבר ידע כל מעיין זך השכל מאמת שלל( יטעה נפשו שזאת ה&אלה בקדמות העולם אי חדושו לא יגיעו אליה במופת‬
‫חותך ושהיא מעמד השכל אשר א״א להכריע אחד משני הסותרים ‪ ,‬והראיה שהיא מעמד השכל שפילינ‪1‬וסי הדורות‬
‫חולקים‬
‫קרשקש‬
‫בו שי׳זוותגת זוז חנזזדאות דהיוז נוזנוזוו אוזרת זולת זאת ההטזז‬ ‫פה שטרחו הנזדבו־ים הראשונים לקיים דבר ולבטל אפילו אחר‬
‫אשר הונוז בוז ‪) :‬ק( המוזקים אותם ‪ ,‬ו ת ה בו הנטשנים אחריתם‬ ‫מאה הקומות לא עשו זה אלא להסיר הנזק ה מ; ^ להם בדתם‬
‫זחפוזדטים‬ ‫אם ימשכו אחר דברי הפילוסופיס ‪ (!) :‬אפשר בשכל חלופו ‪ ,‬רצה‬
‫‪M‬‬ ‫כח‬ ‫]מרד‪ ,‬נבובים ח״<>[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראעון פרק עא‬
‫בחבוריהם ‪ ,‬ואחר שהענק בזאת השאי׳ה כך איך נקחה הקדמה נבנה עלייה טציאות הבורא ‪ ,‬ויהיה‬
‫א״ב מציאות השים מסופק בו ‪ ,‬אם העולם מחודש יש ׳־‘^ אלוה ‪ ,‬ואם הוא קדמון אין אלוה‪ ,‬׳ אם שיהיה‬
‫הענין כן לנו בספק‪ ,‬או נאמר שעשינו המופת על חדו׳צ‪ 1‬העולם ונכריח בני אדם בכח הזרוע לקבל טמנו‬
‫זה ; כדי שנוכל לומר שאנהנו ידענו השם כמופת ‪ ,‬וזה כלו רהוק מן האמת ; אבל הפנים האמתיים‬
‫אצלי והוא הדרך המופתי אשר אין בו ספק ‪ ,‬שיקויים מציאות הימם ואחדותו והרחקת הנשמות‬
‫בדרכי הפילוסופים ‪ ,‬אשר הדרכים ההם נבנים על קדמות העולם ‪ ,‬לא שאני מאמין בקדמות העו^ם‬
‫ולא אקבל מהם זה ‪ ,‬אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ‪ ,‬ויגיע האמת השלם באלה השלשה‬
‫דברים‪ ,‬ר״ל ; במציאות האל יתברך ;רס־הוא אהד‪ ,‬ושהוא בלתי נשם ‪ ,‬מבי׳תי הבטה אל נזרת המשפט‬
‫בעולם אם הוא קדמון או מחודש ‪ ,‬וכשיתאמתו אלינו אלו הימי^ש בקשות הנכבדות העצומות במופת‬
‫האמתי ‪ ,‬נש־וב אהר סן לחדוש העולם ונאמר בו בל מה שאיפשר לטעון בו ‪ ,‬ואם תהיה‪ ,‬ממי שיספיק‬
‫לו מה שאמרוהו המדברים ‪ ,‬ותאמין שכבר התבאר המופת ע^ הדוש העולם אני אוהב זה ; ואם ׳‘ א‬
‫יתבאר אצילך כמופת ‪ ,‬אבל תקה היותו מהודש מן הנביאים קבלה אין היזק בזה ח ולא תאמר איך‬
‫תתאמר‪ ,‬הנבואה אם העולם קדמון‪ ,‬עד שיתשמע דברינו בנבואה בזה המאמר ‪ ,‬ואין אנחנו עתה בזה‬
‫הענין ‪ ,‬וממה שראוי שתדעהו שהקדמות ט אשר יסדום ויישבום השרשיים ר״ל המדברים לקיים הדוש‬
‫העולם ‪ ,‬יש בהם מהפוך העולם ומשינוי סדרי בראשית מה שתשמעו ‪ ,‬שאי אפשר לי שלא אזכור לך‬
‫ההקדמות שלהם ואפני הבאת ראיור‪,‬יהם ‪ ,‬י אמנם דרכי זה הוא במה שאניד לך כללו עתה ‪ ,‬וזה שאני‬
‫אומר ‪ ,‬שהעולם לא ימלט מהיותו קדמון או מחודש ‪ ,‬ואם הוא מחודש יש לו מהדש ב^א ספק ‪ ,‬וזה‬
‫מושיכלדאשיון כי המהוד־מ לא יהדש עצמו אבל מהדימיו זולתי ומחדיש העולם הוא הימם‪,‬ואם היה העולם‬
‫קדמון ‪ ,‬ראוי בהכרח במופת כך ‪ ,‬שיש נמציא אהד מבלתי גיממי העולם כלם ‪ ,‬שאינו נשם ולא כח‬
‫בנשים ‪ ,‬והוא אחד תמיד נצחי אין עלה לו ‪ ,‬ואי אפימיר השתנותו והוא השם ‪ .‬הנה כבר התבאר לך‬
‫כי מופתי מציאות השם ואחדותו והיותו בלתי נימם אמנם צריך שילקהו לפי הנחת הקדמות ‪ ,‬אז‬
‫יעלה בידינו המופת השלם יהיה העולם רדמון או מחודש ‪ ,‬ולזה תמצאני לעולם במה שהכרתיו בספרי‬
‫התלמוד‬
‫אפודי‬ ‫שם גזוב‬
‫ז אס שיהיה הענין כן לנו בהנ'•ן ‪ .‬ר״ל אס •היה העני[‬ ‫מולקים בה מהיום שלשת אלכים שנה כהי חה שנלזצא‬
‫בחבור־הס ‪ ,‬ואחר שהעגין בזאת השאלה כך איך נקחה‬
‫לנו כסכק אס הכילס מהודש א׳ י‪,‬דייו; יהיה כסנה לט מניהוהו‬
‫הקדמה נבנה עליה מציאות הבורא ית׳ ויהיה א"נ מציאות‬
‫׳חברך ; ח ולא ר‪,‬א״ר איך יה‪,‬הייה הנייאה ר״ל לה י•‪,‬אמר‬
‫אס העולס קדהון היאך הפ‪:‬ר ‪:‬ההיה ‪-‬ניאיה לננואה עד‬ ‫השם מסופק כ׳א העולם נתחלש יש אלוה ואס הוא קדמון‬
‫אין אלוה וט׳ ‪ ,‬או נאתר שעשינו מופת על חלוש העולם‬
‫שתשמע ינרינו נהלק ‪:‬ני ‪:‬שס ננהר ‪:‬נ ץ היוי־‪ ,‬העולס קדמו!‬
‫או מהולש דנר מליאות הגנואה אהי־‪ 1‬נ‪.‬א שפי־‪ ; ,‬ט תשר‬ ‫ונכריח ב'א בפח הזרוע לקבל ממנו זה כדי שנופל לומר‬
‫׳סדוס וישנוס השרש״ס ‪ .‬ד ל הפ‪.‬׳ זה קירא הרדנריס‬ ‫שאנחנו ידענו מציאות השם יתעלה במופת וזה כלו רחוק‬
‫שלש״ס לפי שכס ראהיניס עצמיס פיד״ש ש־ש שויש לכל‬ ‫מן האמת ; אבל הפנים האמתייס אצל הרב הוא הדרך‬
‫לעיתסהכוזכות ‪ :‬י אמנס לדכי ז ה‪ .‬דיל אחנס הליך שאגי‬ ‫המופתי שקיום מציאות השם ואחדותו והרחקת הנשמות‬
‫יהיו בדרכי הפילזסופים אשר הדרכים נבנים על קדמות‬
‫דודך ניי‪.‬ציאור‪,‬ו ׳חכלך ואחדויזו ושלילות הגשמות הוא כך ‪,‬‬
‫העולם‪ ,‬אף שהאדם לא יאמין היזדמות ולא יקבל זה תהס‬
‫אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת התיכת יגיע האמת השלם באלה השלשה דרושים נכנדיס מבלתי הנעה אל גזית‬
‫המשפע בעולם אס הוא קדמון או מחודש ‪ .‬וכשיתאמתו אלו הגי כקשות הנכבדות העצימות במוכת אמתי נשור אח כ‬
‫לחדוש העולם ‪ ,‬ונאמר כל מה שאפשר נו לעעון פננד כת הפילוסופים ‪ ,‬ואם למעיק יספיק לו תה שאמרו המדברים‬
‫ויחשוב שכבר התבאר מופת מדוש העולם‪ .‬אמר הרב שהוא אוהב זה מצד שיהא למעיין דעת שהשם גיצא ‪ ,‬ואם לא‬
‫יתבאר אצלך במופת אבל יקח היותו מחודש מן הנביאים קבלה נוה אין היזק ‪ .‬ולא תאייר איך אפשר שיהיה הנביאה‬
‫אם העולם קדום ‪ ,‬כי כבר יחשוב החושב שהנסאה היא מהנפלאות הגדילות ואם העולם מחודש יתקי־ס הנניאה‬
‫ואם הוא קדמון לא יתקיים ‪ ,‬אמר הרה שאין הדבר כן שכנר אפשר שיהיה העילס קדמון והנבואה אמתית כני מה‬
‫שיתבאר ‪ .‬אחר זה אמר הרכ כי אק לקיים חדוש העילם חמה שאחיו המדברים לפי שיש בהקדמותיהם לקיים חדיש‬
‫העילם בשנוי סתרי כראשית מה שתשחעהו ‪ .‬שא״א שלא נזער לך הקדמות שלהם ואופני הבאת ראיותיהם כדי‬
‫להראות זיופם ויגלה לנו האתת באלו הג׳ דרושים הנכבדים כי אינו אחר קיום חדוש העילם כפי לרך החדירים שיש‬
‫להם הקדמית על חדישז כי יה שקר ‪ .‬אבל דרך הרבני נניח כי העולם לא ימלע מהיותו קדמון או מחודש ואס היה‬
‫יזחודש יש לי מחדש בלי פפק ‪ ,‬יזה מושכל ראשון ני המחודש לא יחדש את עצמו וחחדש העילס היא השם יחעלח ‪ ,‬וחם‬
‫העולם קדמון ראוי בהכרח בתופת כך‪ ,‬שיש נמצא בלתי נשמי שאיני גשם ולא נח בנשס והוא אח־ תיייד נצה־ אין‬
‫פלה לי יא״א בי השנוי נ״כ ‪ ,‬הגה יתבאר לך כי מופת מציאות השם יתעלה ואחדותי והייתי בלתי גשם צייך‪:‬־לקחו‬
‫לפי הנחת הקדמית ויתקיים החופת השלם יהיה העולם קדתין אי מחודש והנן ‪ ,‬נשיתבאר מניחות האלוה ״צד חדוש‬
‫העולם אחר שיתבאר שיש לעולם עושה ומחדש ולא שאינו גשם ולא נח בגשם ‪ ,‬ואמנם נשביתי׳ נדרך הכיליסיפים‬
‫אמר שיתבארו הג׳ דרושים היקרים ; והבן אחרו ולזה תמצאני לעולם בתה שחברתיו בספרי התלמוד נשיו דחן לי‬
‫זפחן‬
‫קיי ‪110‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק‬
‫התלמוד כשיזדמן לי וכדון י סו דו ת ה ד ח‪ ,‬ואבוא לדבר בקיום מציאות השם שאני אקיימנח נמאםריס‬
‫נוטים לצר הקדמות ‪ ,‬אץ זח שאני מאמץ בקדמות ‪ ,‬אמנם אני רוצה שאקיים מציאותו ית׳ באמונתנו‬
‫בדרך מופתי שאין מחלוקת בו בשום פנים ‪ ,‬ולא נשים זה הדעת האמתי ג חל הערך ‪ ,‬נשען ליסוד בל‬
‫אדם יקעקענו ויבקש לסותרו ‪ ,‬ואחר יחשוב שהוא לא נבנה כלל ‪ ,‬וכל שכן בהיות המופתים ההם‬
‫הפילוסופיות על אלו השלש כקשות נלקחות מטבע המציאות הנ ר א ה)ר( אשר לא יוכחש אלא מפני‬
‫שמירת קצת דעות ‪ .‬ואמנם מופת ראיות המדברים הם נלקחות מהקדמות שהם כנגד טבע המציאות‬
‫הנראה ‪ ,‬עד שהם יצטרכו לקיים שאץ טבע לדבר בלל ‪ .‬וחגה אפר ‪ T‬לך בזה המאמר פרק בדברי‬
‫בחדוש העולם אבאר לך בו קצת ראיה על חדוש העולם ‪ ,‬ואגיע אל התכלית אשר השתדל עליה‬
‫כל מדבר ‪ ,‬טבלתי שאבטל טבע המציאות ולא אחלוק על אחסט״ו בדבר ממה שהכיא עליו המופת‬
‫כי הראיה אשר הביאו קצת המדברים על חדוש העולם והיא החזקה שבראיותיהם אשר לא הונחה‬
‫להם עד שבטלו טבע המציאות כולו ‪ ,‬וחלקו על כל מה שבארווזו הפילזסופים ‪ ,‬הנני אגיע לכמות‬
‫‪,‬‬
‫הראיה ההיא ולא אחלוק על טבע המציאות כ ולא אצטרך להתגבר על המורגשות וראיתי שאזכור‬
‫לך הקדמות המדברים הכוללות‪ ,‬אשר יקיימו בהם חדוש העולם ‪ ,‬ומציאות האלוה‪ ,‬ואחדותו והרחקת‬
‫הגשמות ‪ ,‬ואראך דרכם בזה ‪ ,‬ואבאר לך מה שמתחייב מכל הקדמה מהם ‪ ,‬ואח״ב אזכור י הקדמות‬
‫הפילוסופים הקרובות בזה ואראך דרכם ‪ ,‬ולא תשאלני בזה המאמר לאמת הקדמות ההם הפילוסופיות‬
‫אשר אומר לך בקצרה ‪ ,‬שזה הוא רוב חכמת הטבע והאלהות ‪ ,‬כמו שלא תוחיל שאשמיעך בזה המאמר‬
‫טענות המדברים על אמתת הקדמותיהם ‪ ,‬שבזה כלו ימיהם ויכלו ימי הבאים אחריהם ורבו ספ ח ה ם ‪,‬‬
‫כי כל הקדמה מהם אלא המעט סותר אותה הנראה מטבע המציאות ויתחדשו עליה הספקות‬
‫המתרגשות ‪ ,‬ויצטרכו לחכוחם והתוובחות בקיום ההקדמה ההיא ‪ ,‬והתיר הספקות המתרגשות עליה ‪,‬‬
‫ולדחות הנראה הסותר להם ‪ ,‬ואם אי אפשר בזה תחבולה ‪ ,‬ואלו ההקדמות הפילוסופיות אשר אומר‬
‫אותם לך בקצרה ‪ ,‬למופת על שלשת הבקשות האלה ‪ ,‬ר״ל מציאות השם ואחדותו‪ ,‬והרחקת הגשמות ‪,‬‬
‫רובם הקדמות שיעלה בידך אמיתתם בתחלת שמיעתם והבנת ענייניהם ‪ ,‬וקצתם יורוך על מקומות‬
‫מופתם מן הספרים הטבעיים או ספר מה שאחר הטבע ‪ ,‬ותכוץ אל מקומו ותאמת מה שהוא צריך‬
‫לאמת ‪ “ ,‬וכבר הודעתיך שאין זולת השם יתעלה וזה הנמצא ‪ ,‬ואין ראיה עליו יתעלה אלא מזה‬
‫הנמצא מכללו ומפרטיו ‪ ,‬ויתחייב בהכרח שיבחן זה הנמצא בפי מה שהוא ‪ ^ ,‬ק חו ההקדמות ממה‬
‫שידאה‬
‫שם טוב‬ ‫אפוח‬
‫וזהו שאני אומר וכו' ; כ ולא אצטרך להתגבר ‪ .‬י״ל שלא זכרק יסודות הדת ואבוא לדבר במציאות קיום השם שאני‬
‫אצפרך לחלוק על המוחשות ‪ :‬ל הקדמות הפילוסופיס הקרובות אקייגיט במאמרים מ טי ס לצד הקדמות ‪ /‬והיה ה סג ה בוה‬
‫ני אין ראוי לבאר מציאות השם אשר היא דרוש שהכל תלוי‬ ‫ג ז ה‪ .‬ר׳ל שהביא הקדמות מהפילופופיס הקרובות לבאר‬
‫במופת אלו הג׳ בקשות אבל לא הביא ההקדמות הרחוקות אשר בו ביסוד שכל האדם יקעקענו ויבקש לסותרו ואחר יתשוב‬
‫אלו ההקדמות מחוייבות מהם כי יאריך הפני! ‪ :‬ם וכבר שזה הי ס ד היקר והנכבד שהוא לא נבנה ‪ .‬וכ״ש כי אין‬
‫הודעתיך שאין זולת השס יתעלה ‪ .‬זה הודיע בפרק ל״ד ‪ :‬ראוי לדרוך דרך המדברים בטבור שהם ראיות נלקחות‬
‫מהקדמות שהם הפך טבע המציאות אשר יצט רט לבאר‬
‫שאק טבע לדבר כלל‪ ,‬וראיות הפיליסופיס על אלו הג׳ בקשית נלקחות מטבע המציאות הנראה אשר לא ירוחק אלא מפני‬
‫שמירת קצת דעות ‪ .‬והגה אחר זה אמר הרב שיפריד בזה המאחר פרק בדברי חדוש העולם וכו׳ ויגיע אל התכלית‬
‫אשר השתדל עליה כל מדבר מבלתי שיבטל טבע המציאות ולא יחלוק על אריס׳טו בדבר שהביא עליו מופת ‪ /‬נ י‬
‫הראיה אשר הביאום הצת המדברים בחדוש העולם והיא החזקה שבראיות אשר לא הונחו להם עד שבטלו טבע‬
‫המציאות כלו וחלקו על כל מה שביארו הפילוסופים ה*ני אגיע חל אותה הראיה מבלתי שאחלוק על טבע המציאות‬
‫ולא אצטרך להכחיש המורגשות ‪ .‬והנה אמר הרב שיזכור לך הקדמות המדברים הטללות ו ט׳ ‪ .‬ואמר ואבאר לך מה‬
‫שראוי מכל הקדמה אשר יקיימו וכו׳ ‪ ,‬והרצון בו שיודיע הרב מקום הטעות בהם ואח״נ יאמת שדרך המדברים אינה כלום‬
‫ואח״כ יזכור לך הקדמות פילוסופיות הקרובות בזה יבחר דרכם ‪. :‬ואלו ההקדמות רובם יעלה אמתתם בתחלת‬
‫שמיעתם וקצתם יוםין< מקומות מופתיים מן הספרים הטבעיים ‪ ,‬הרצון בו יורוך מקומות מופתיים מן הדברים‬
‫הטבעיים או ספר מה שאחר הטבע יתלך אל מקומו יתבאר לך מה שצריך נבאר ‪ .‬ונבר הודעתיך כי אין בנמצא זולת‬
‫האל ומעשיו ואין ראיה עליו אלא מזה הנמצא מכללו וחלקיו ‪ ,‬והוא מאמר אמתי כולל כל אלו הדרושים והיא‬
‫חכמת הפילוסופים ובו השתתפו ע ם הנמצא הראשון זולת שהוא יתעלה ידע עצמו וידע הנמצאות מצד עצמו בידיעה‬
‫כללית א״כ איו לקיחת ראיה אלא מהנמצא ‪ .‬וראוי שיבחן הנמצא לפי מה שהוא וילקחו הקדמות ממה שיראה מ ט ב עו‪,‬‬
‫מ כל ל מ ד ולמוד אמנם סהיה מידיעה מבוארת מ שכלת ‪ ,‬כי אק ראוי שהקדמת הדברים יקוגלו בקבלה ‪ ,‬אלא שיהיו‬
‫הקדמות‬ ‫׳‬
‫‪.‬‬ ‫קרשקש‬
‫דעות חוריוח ‪» ,‬אם יי״«גו אחר ‪#‬בע ר‪»,‬ניאות ‪ nnv‬שמתנתח‬ ‫ירוחקו‬
‫לא‪ ■ r‬וי ו*ןי‬
‫‪tr‬‬ ‫בי‬ ‫דחוח‬
‫• »יי‬ ‫ירווזקו ‪,‬ן ‪« ■I‬ו‬ ‫אשר ‪/‬לא‬
‫י* ווו ‪1^ 1‬‬ ‫‪ 0‬יש‪IW‬‬
‫)יץ‬
‫‪// :‬‬
‫להם •‬
‫‪W‬‬‫יחםתדטים ‪f I /‬‬
‫»| ‪WMIWI‬־‪W‬‬
‫והזסן נבהיים כי לא המייר התחלה לתטעח סבוגית יכן לזפן ;‬ ‫אלא מעני שסירת ק»ת דעות‪ ,‬״ ׳‬
‫ר׳ל‬ ‫ההםשד אחר מבע המציאות ׳‬
‫םרק‬
 ‫מורח נבובים חלק ראשון פרר! עא עב‬
‫‪,‬‬
‫שיראה מטבעו״ וי׳זה ראוי שתדע צורתו וטבעו הנראה ואז אפימר שתביא ראייה ממנו על יולתז ׳‬
‫ולזה ראיתי שצריך תחלה שאביא פרק אפרש בו לך כלל המציאות על צד ההגדה > במה שכבר בא‬
‫‪,‬‬
‫עליו המופת והתאמת אין ספק בו ואח״ב אביא לך פרקים אחרים אזכור לך בהם הקדמות המדברים ‪,‬‬
‫ואבאר דרכיהם אשר יבארו בהם ^ הבקשות ההם הארבעה ‪ ,‬ואח״ב אביא פרקים אחרים אבאר לך‬
‫בהם הקדמות הפילוסופים ודרכי ראיותיהם על הבקשות ההם ‪ ,‬ואח״ב אבאר לך הדרך אשר אני הולך‬
‫בה ‪ ,‬כמו שהגדתי לך כאלה הארבעה בקשות ‪:‬‬
‫פרק עב דע כי זה הגמצא בכללו הוא איש אהד לא זולת זה ; ר״ל כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה‬
‫שבו הוא איש אחד בלא ספק ‪ ,‬כראובן ושמעון באישות‪ ,‬והשתנות עצמיו ‪ ,‬ר״ל עצמי‬
‫ןה הבדור ככל מה שבו ‪ ,‬כהשתנות עצמי איש אי־ס מכני אדם על דרך משל ‪ ,‬וכמו שראובן על דרך‬
‫משל הוא איש אחר והוא מחובר מאברים מתחלפים ‪ ,‬בכשר ועצמות ונירים ‪ ,‬ומליחות משתנות ‪,‬‬
‫ומרוחות ‪ ,‬כן זה הכדור בכללו מחוכר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה ‪ ,‬ומה שהורכב מהם ‪ ,‬ואין‬
‫רקוח בו בלל ‪ ,‬אלא מקשה א מלא גקודת‪ ,‬מרכזו כדור הארץ ‪ ,‬והמים מקיפים בארץ ‪ ,‬והאויר מקיף‬
‫כמים ‪ ,‬והאש מקיף באויר ‪ ,‬והגשם החמשי מקיף האש ‪ ,‬והם כדורים רבים אהד תוך שגי ‪ ,‬אין פגוי‬
‫ביניהם ולא רקוח כלל ‪ ,‬אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אהד באחד ‪ ,‬כולם מתנועעים הגועה סבובית‬
‫שוה אין מהירות בדבר מהם ולא איהור^ ב ר’ ל כי כל כדור מהם לא ימהר פעם ויאחר פעם אחרת ‪.‬‬
‫אבל כל אהד דבק לטבעי במהירותו ^ ואופני תנועתו ‪ ,‬אלא אלו הכדורים קצתם יותר ממהר התנועה‬
‫מקצתם והממהר תנועה מכלם היא תנועת הגלגל המקיף בכל ‪ ,‬והוא אשר יתנועע התנועה היומית ‪,‬‬
‫ויניעם כולם עמו תנועת החלק בכל ‪ ,‬שהם כולם הלקים בו ונקודות מרכזי אלו הגלגלים משתנים ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י מהם מי שמרכזו מרכז העוילם ומהם מי שמרכזו יוצא ממרכז העולם ‪ ,‬ומהם מי שיתנועע הם ‪T‬‬
‫תנועתו המיוחדת בו מן המזרח אל המערב ‪ ,‬ומהם שיתנועע תמיד מן המערב אל המזרח ‪ ,‬וכל ככב‬
‫שבאלו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נ הבקשות ההם הד׳ ‪ .‬ר״ל מציאותו יתעלה ואחדותו ושלילוס‬ ‫הקדמות ממארות ונגלות ‪ ,‬והנן זה ני זה הדרך הוא זולת‬
‫ההנשמה ומדוש העולם‬ ‫דרך המדברים ולזה ראוי שידע צורת זה העולם בטבעו‬
‫נקודת מרכזו כדור האדן ‪ .‬ד״ל שנקודת‬ ‫פרק עב א‬ ‫הבראה ואז אפשר שתביא ראיה על זולתו ‪ .‬ולכן אמר הרב‬
‫מרכז גלגל ערבות הוא כדור האדן ‪:‬‬ ‫י‬ ‫להניא פרק אחר ביאר בו כלל המציאות ע״צ הגדה עם‬
‫ב ר״ל כי כל כדור מהם ‪ .‬ר״ל מה שאני אומר שאי! מהירות‬ ‫שכבר בא החופת עליו ‪ :‬ואחי׳כ אמר הרב שיביא פרקים‬
‫ואיחור כהס כונהי כי כל אחד מהם אינו עושה תנועה ממהרת‬ ‫שיזכור בהם הקדמות המדברים וכל זה יהיה בחלק הא' ‪.‬‬
‫פעם וכעם תנועה מאוחרת אבל תנועה שוה דבקה ‪ ,‬אמנם‬ ‫ונחלק הב׳ אביא פרקים אחרים אבאר לך הקדמות‬
‫יש נלנל שעושה תנועת מהירה יותר מגלגל אחר ‪ :‬ג ואופני‬ ‫הפילוסופיות ודרכי ראיותיהס על הבקשות ההם ‪ .‬ואח״כ‬
‫תנועתו ‪ .‬ר״ל לאותו צד אשר הוא מתנועע אליו כי כל זמן‬ ‫תבחר צו הדרך אשר אבי אלך בה כמו שנאי־תי לך באל!‬
‫עושה תנועתו מן המזרח למערב או מן המערב למזרח לא‬ ‫כד׳ בקשות שהוא מציאות השם ואחדותו והרחקת הגשמות‬
‫שיעשה פעם תנופה מהמזרח אל המערב ופעם אסרח מן‬ ‫‪ .‬וחדוש העולם ‪ ,‬וכ״ז יהיה בחלק השגי ‪.‬־‬
‫המערב אל המזרח ; ד מהם מי שמרכזו מרכז העולם ‪ .‬רוצה‬ ‫דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד וכו׳ ‪,‬‬ ‫פרק עב‬
‫זה הפרק יקר ונכבד מאד נקרא שעור הקומה‪,‬‬
‫לומר כמו גלגל ערנות וגלגל הכוכבים הקייסים וגלגל הלבנה ‪,‬‬ ‫׳‬
‫וכבר אחז״ל אמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של הקב״ה‬
‫ועקיבא ערבים בדבר ‪ .‬ולכן נאריך בזה הפרק קצת אריכות ‪ ,‬דע ני זה הנמצא‬ ‫בן העוהי׳ב ואני ‪,‬‬‫מובטח לו שהוא ‪,‬‬
‫_‬
‫כולל אחד לא זולת זה כי כדור הגלגל הקיצו! וכל מה שבו מכלל הגרמים השמימיים והיסודות והמורכבים הוא איש‬
‫אחד בלי ספק כראובן ושמעון באישות ‪ ,‬והשתנות עצמיו ר״ל עצמי זה הכדור וכל מה שבו כהשתנות עצתי איש אחד‬
‫מבני אדם ‪ ,‬ופירש זה הענין ואמר באיזה עני! העולם הוא אחד והוא רבים כשם שהאיש מחובר מאברים מתחלפים‬
‫בנשר ועצמות וחליחית משתנות שהם הארבעה לחות ‪ ,‬כן זה הכדור בכללו הוא איש אחד מחובר מהגלגלים וחהיסודות‬
‫הארבעה ומה שהורכב מהם ואין רקות בו כלל שאס היה בו רקות לא היה אחד כמו שבאדם אין בו רקות אלא מקשה‬
‫מלא נקודת מרכזו כדור הארן והמים מקיפין הארך וכו' ‪ ,‬וזה הגשם החמישי יש בו כדורים רבים אחד תוך השני אין‬
‫פנוי ביניהם ולא רקית כלל אלא הקפתס מתוקנת מדובק אחד באחד כולם מתנועעים תנועה סבונית שוה ‪ ,‬כי כל‬
‫כדור מהם לא ימהר פעם ויאחר פעם כמו תנועת היסודות כי כל אחד מהם נשיקרב אל מקומו הטבעי ימהר אליו‬
‫ואין התנועה שוה וכל תה שיתנועע תנועה הכרחית מהם כשיתרחק ממקומו יותר יתנועע באיחור יותי אבל המתנועע‬
‫בסבוב לא יתאחר פעם ולא ימהר פעם עם שימצאו בהס כדורים מתי מחהרי התנועה מקצתם והחחהר תנועה מכלם‬
‫היא תנועת הגלגל המקי!< בכל ‪ ,‬והנן זה כי לא אמר היב שיתנועעי תנועה הכרחית כמו שיחשבו רבים שכל הגלגלים‬
‫יתנועעו בתנועת הגלגל תנועה הכרחית אבל יתנועעו כמו תניעת החלק בכל וזה לא יקרא תנועה הכרחית ‪ :‬ונקודות‬
‫מרכזי אלו הגלגלים משתנים מהם מי שמרכזו מרכז העולם והוא כדוי ה א ק ‪ ,‬כי מרכז גלגל ערבות הוא כדור הארץ‬
‫וכן גלגל הכוכבים וגלגל לבנה ‪ ,‬ומהם שמרכזם הוא זולת מרכז הארן ‪ ,‬ומהם מי שיתנועעו תמיד תנועה מיוחדת לו‬
‫וט׳‪ ,‬לא שיתנועע מן המזרח אל המערב פעם ומן המערב אל המזרח פעם כי מי שיתנועע מן המזרח אל התערב וס א‬
‫גלגל היומי לא יתנועע לעולם מן המעיב אל המזרח ומהם מי שיתנועע תמיד מן המערב אל המזרח ; וכל כוכג שגאלו‬
‫הכדורים‬
‫קיא ‪111‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראעזון פרק עב‬
‫‪,‬‬
‫שבאלו הכדורים הוא חלק מן הגלגל אשר בו הוא עומד במקומו אץ לו תנועת מיוחדת נ ו ואולם‬
‫‪,‬‬
‫יראה מתנועע בתנועת הגשם אשר הוא חלק ממנו וחומר זה הנשם החמישי בכללו המתנועע בסבוב‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אינו כחומר גשמי הארבעה יסודות אשר בתוכו ומספר אלו הכדורים המקיפיט העולם א״א בשום פנים‬
‫‪,‬‬
‫^א בשום עניין ה שיהיו פחות משמנה עשר כדור ואמנם אם מספרם יותר הוא אפשר ויש בו עיון ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אמגם י אם יש שם גלגלי הקפות ‪ ,‬והם אשר אינם מקיפים את העולם יש בו עיון ובתוך זה הכדור‬
‫‪,‬‬
‫הק חב אשר הוא סמוך לגו)א( חומר אחד מתחלף לחומר הגשם החמישי קבל ארבע צורות ראשונות‬
‫!‬ ‫‪,‬‬
‫ושב בארבעתם ארבעה גופים ‪ ,‬הארץ ‪ ,‬והמים ‪ ,‬והאויר והאש ובל אחד מאלו הארבעה יש לו מקום‬
‫טבעי מיוחד בו )נ( לא ימצא בזולתו י והוא מונח עם טבעו ‪ ,‬והם גופים מתים אץ חיים בהם ‪ ,‬ולא‬
‫השגה ולא יתנועעו מעצמם ‪ ,‬אבל הם שוכנים במקומותיהם הטבעים ‪ ,‬ואם יוציאו אחד מהם ממקומו‬
‫הטבעי בהכרח ״ בסור המבריח יתנועע לשוב למקומו הטבעי^ י׳ כי הנה יש בו זאת ההתחלה אשר‬
‫בה יתנועע לשוב אל מקומו על יושר^ ט ואין בו התחלה שינוח בה י ולא שיתנועע בה על בלתי יושר‪,‬‬
‫והתנועות הישרות הנמצאות לאלה הארבע יסודות בשיתגועעו לשוב למקומותם שתי תנועות‪ ,‬תנועה‬
‫אל‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫רגי )(נרהס הקפל׳ר ז״ל‪.‬־ ח שיהיו פחוס מי״ח נדויים ‪ .‬הכדורים הוא חלק חן הגלגל ונו׳ ‪ /‬נהסך מה שסנרו חכמי‬
‫ר״ל והס אלו שבתי צדק סאדים לגנה כוכנ ‪ ,‬וגלגל יוצא לכל ישראל שחושנים שהכוהנים מתנועעים נגלגלים ולזה התקיט‬
‫איוד ואהד הרי עשרה ‪ ,‬ונוגה וחמה ושגי גלגלים יוצאים לכל נספלות ואמר מוגיא חמה ממקומה ולנגה ממכון שנתה ‪/‬‬
‫אם לא שירצו נ א מ ר ם זה שיתטעע כתנועת הגשם אשר‬ ‫אמדואיוד הרי ו'‪ ,‬וגלגל ערנוש וגלגל הכוננים הקיימים הרי‬
‫שגיס ‪ ,‬נמצא נין כלס י׳ח גלגלים צלא ספק ‪ :‬ו אם יש שם גלגל הוא בי אכל עזרא וני ת דינו הוא אמתן ואחר כמה שנים‬
‫הקפות כו' יש נו עיון ‪ .‬אמר וה כפי מכסח הסנונה אמנם נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל ‪ :‬וחמר זה הגשם‬
‫כסי שישי חכמה הסנעית הנה הוא נמנע כ׳ לא תהיה התנועה החמישי ה מ ת ט ע ע בסבונ אי ט כחמר גשמי הד׳ יסודות ‪,‬‬
‫ההוא מן המרכז ולא אל המרכז ולא סניג המרכז ‪ :‬ז והוא דע ת הרג שיש לגלגלים חמר וישתתפו בו כל הגלגלים ומצד‬
‫מונח עס ענעו ‪ .‬י״ל שכל זמן יעמוד נמקומו המנעי לפי שחמרם אחד יתטעעי כלם בסבוב ומצד שהם מחולפי הצירות‬
‫ענעו אס לא יכריחנו מכריח להוציאו ממקומי ‪ :‬ח >י הנה יתטעעו זה ב ^ו ף זה ז ה למזרח וזה למערב ווה במהירות‬
‫יש נו זאת ההתחלה ‪ .‬י״ל שהנה יש ננשס התחלה והיא צורתו וזה באיחור זה החמר אינו כחמר גשמי הד׳ יסודות ילבש‬
‫הסנעית אשר נענויה יתנועע הנשס לשונ למקומו הנונעי צורה ויעדר צירה ומה שהיה אש ישוב אויר ומה שהיה אויר‬
‫כאשר היסר ממנו נסנת אי זה מכריח ; ט ואין נו התחלה ישוב מי ס ומה שהיה מים ישוב ארץ וילט בסבוב בהתהוות‬
‫שינוח נה ‪ .‬י״ל שאין נגשס זאת התחלה והיא הצורה הטנעית קצתם מקצתם ‪ ,‬ואמנם צורת הגלגלים הס קבועים נז ה‬
‫כדי שינוח נמקומו‪ ,‬כי כשעמד הגשס נסקומו הוא נח אין סכת ההיולי ‪ ,‬וב״ם ואנוח״מד יחשט שסמרם מתחלף כמו שצורתם‬
‫מנוחתו הצורה הסנעית אלא ההיולי כי כל המקומות ניחם מתחלף ‪ ,‬וב״ר ירצה שאין להם חמר כלל כי כל מי שיש לו‬
‫אליו שוים אנל סנת תנועתו למקומו הסנעי הוא נעטר חמר מ א הווה ונפסד והגלגלים אינם הווים ונפסדים א״כ‬
‫צורתו ‪ :‬י ולא שיתנועע נה על נלתי יישר ‪ .‬ר״ל שזאת אק להם חמר וכלם ישתתפו בתנועה סנובית למה שהם‬
‫ההתחלה אינה מצד שיתנועע הנשס על נלתי יושר אכל זאת גשמים כדוריים ויתחלף כ״א מהם מצד כי ט נ ע כל כדור‬
‫ההתחלה היא סנת התנועה הישרה וילך הדרן היותר קצר שיוכל נבדל מחברו במציאות ומהות שהם מתחלפים פירוש במין ‪,‬‬
‫וכבר יתבאר זה גאות למ״ד ממה שאחר הנובע ; ואמר הרב‬
‫כי אלו הגלגלים אינם פחות מי״ח כדורים ‪ ,‬והם אלו כפי דעת המפרשים שצ״כ לבנה כוכב וגלגל יוצא לכל אחד ואחד‬
‫מאלו הרי עשרה ונוגה וחמה וב׳ גלגלים יוצאים לכל אחד מאלו הרי ששה וגלגל ערנות וגלגל הכוכבים הקיימים הרי‬
‫שנים נמצאו כלם י״ח גלגלים כלי ספק ; ומה שאמר הרב א מנם אם יש שם גלגלי הקפות יש בו עיון ‪ ,‬אמר זה כסי‬
‫חכמת התכונה אמנם כפי שרשי חכמה הטבעית הנה הוא נ מנ ע כי לא תהיה ת מ ע ת סן המרכז כתנועת האש והאויר‬
‫ולא אל המרכז כתנועת המים והארן ולא סביב המרכז כגלגל ערבות והאלוה ברא הכל בטבע התטעה ‪ :‬תוך זה הכדור‬
‫הקרוב אשר הוא סמוך לנו חמר אחר מתחלף לחמר הגשם והחמישי קנל ד׳ צורות ראשונות ושב בארבעתם ד׳ גופים‬
‫הארץ והמים והאויר והאש ‪ ,‬דע כי החמר הראשון אין לו צורה כלל כי הוא נעדר מ ט ל ם והוא נ כ ח אל כל הצורות‬
‫כספיר שהוא נעדר מכל המראים והוא נ כ ח אל כלם והנן אמרו ושב נ א רנ ע ת ם ד׳ גופים הארץ והמים והאויר והאש ‪,‬‬
‫הורה בזה הרג כי הצורה הגשמית אינו דבר ט פ ף על הארץ והמים והאויר והאש כי הטרה הגשמית היא צורת‬
‫הנטיה אשר יש לאלו היסודות והארץ אינו גשם והארץ והמים אינו גשם ומים אבל ה גו ט ס אינ ם זולת אלא היות א ק‬
‫ומים ואויר ואש ‪ .‬וכל אחד מאלו הארבעה יש לו מקום טבעי מיוחד בו ולא ימצא לזולתו ו מ א דבק ע ם ט ב עו‪ ,‬כי‬
‫המקום דנר נמשך לטבע כל אחד מהם ונמשך המקום לצורת כל אמד מהם וכמו שטרת כ״א מהם מתחלפת כך‬
‫המקומות מתחלפים מקום הארץ שיהיה תחת המים והמים מקיפים כפי המונח הטבעי וכן האויר למים ואש לאויר‬
‫הוא תכלית גלגל הלבנה ; והם גופים מתים אין חיים בהם ולא השגה ולא יתנועעו מעצמם‪ ,‬כי הב׳ח יוכר מבלתי ני ח‬
‫כשיש לו השגה ותנועה מקומית ואלו הגשמים אחר שהם פגרים מתים אין להם לא השגה ולא תנועה בעצמה אבל‬
‫הם שוכנים במקומותיהם הטבעי כי אין להם מטבעם אלא מטחה כסו שיתבאר בח׳ מהשמע ואם יוציאו האחד ממקומו‬
‫הטבעי בהכרח נסור המכריח יתנועע לשוב אל מקומו הטבעי אשר הוא ‪ 4‬נד מו ת ט ר ה ויקט־ בכל כחו בפעולות‬
‫הטבעיות‬
‫קרשקש‬
‫פ ר ה ע ב )‪ (ft‬חוסר אחד סתוזלך ‪ .‬ח!וז לונזר חונור ראיאון ‪) :‬נ( לא יםו‪ «5‬בזולחו ‪ n*n ,‬מ חיסור לא י » א בזולת‬
‫‪ICIPD‬‬
 ‫מורח נבוכים חלק ראשון פרק עב‬
‫אחד‬ ‫‪bs‬‬ ‫אל *ד המקיף ‪ ,‬והיא לאש ולאויר ‪ ,‬ותנועה אל נקודת המרכז ‪ ,‬והיא בזים רארץ ‪ ,‬כעיגיע‬
‫מהם למקומו הטבעי ינוח ‪ ,‬ר אבל הנופים ההם הענבים הם היים בעלי נפש־ בה יתנועעו ‪ ,‬ואין התחלת‬
‫מנוחה בהם כלל ולא ידיגם דנוי אלא בהנחה בהיותם מתנועעים נבבוב ‪ .‬אבי‘ אם יד ־‘ הם דבל‬
‫שיציירו בו ; אין זה מבואר אלא אהד עיון דק )נסרק ל וה׳ מתלקכ(‪ ,‬ובדיתנועע הנדם החסידי בבבוב‬
‫נבללו תמיד ^ תתחדש ביסודות מפני זה תנועה הכרחית ‪ ,‬יצאו בנללה ממקוב־ותם‪ ,‬ר״ל באים ובאויד ;‬
‫וידחו אל המים‪ ,‬ויעברו כולם כגוף הארין אל עמקה ויתחדש ליסודות ערוב ‪ ,‬ואה׳ב יתהיי‘ו להתנועע‬
‫לשוב למקומותם; ויצאו הלקים טןהארין ג׳יב מפני זה ממקומותם בהברת המים והאוירוהאד‪ /‬והם בזה‬
‫כולו פועלים קצתם בקצתם ומתפעלים קצתם מקצתם ‪ ,‬ויפול ההשתנות במעורב עד דיתהוה מהם‬
‫תח'‘ ה ^ הקיטורים בפי מיניהם החלוקים ‪ ,‬ואחר כן המחצבים כפי מיניהם ההי‘וקים ‪ ,‬ומיני הצמחים‬
‫כולם ‪ ,‬ומינים רבים מבעלי חיים ‪ ,‬בפי מה שנוזר מזג המעורב ‪ ^ ,‬וכל הוה נפסד ‪ ,‬אמנם יתהוה מן‬
‫היסודות ואליהם יפסד ‪ ,‬ובן היסודות יתהוו קצתם מקצתם ויפסדו קצתם אל קצתם ‪ ,‬שהומר הכל אהד ‪,‬‬
‫ואי אפשר המצא חוטר מבלי צורה ‪ ,‬ולא תמצא צורה טבעית מא\ו ההויים הנפבדים מבלי חומר ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יהיה הענין אי׳ב בהויות והפסדות והיות כל מה שיתהוה מהם ויפסיד אליהם חוזר הלי^ה ; כדמות‬
‫סבוב‬
‫אפודי‬ ‫ש־ם טוב‬
‫כשישוג לרקומו השכעי כמהרה ‪ ,‬כי אילו היה עושר החגועה‬ ‫הטבעיות והקו הישר הוא יזתר קצר שבין שתי התנישת‬
‫כלתי ישלה לא היה הולך אל מקומו השכעי ; י אכל הגושים‬ ‫ולכן יתנועעו היסודות לשוב אל חקוחס בדרך היותר קצר‬
‫חתתדש כיסודות מפני זה‬ ‫‪b:‬‬ ‫ההם ‪ .‬ר״ל הגלגלים הנזכרים‬ ‫ואין נו התחלה שינוח בה ולא שיתנועע בה על בלתי יושר‪,‬‬
‫תנועה הכרחית ‪ .‬ל״ל מצד חנועת הגלגלים ישפעו כמוס על‬ ‫והתנועות הישרות הנמצאות לאלו הד' יסודית כשיתגועעו‬
‫היסודות ויתנועעו כעבור הכתות ההם ממקומה הפכעי בהכרח;‬ ‫לשוב אל מקומם שתי תנועות תנועה אל צד המקין• והוא‬
‫או אפשר שבתנועת הגלגל תנועתו המהירה יתנועע בהכרח‬ ‫לאש ולאייר ותנועה אל נקודת המרכז והיא לת־ס ולארץ‬
‫החלק מהאש הדבק לסבובו והחלק ההוא יניע חלק אחר ויגיע‬ ‫וכש־גיע כ״א מהם אל מקומו •נוח שאין להם מעצמם אלא‬
‫פעולתו לבשן האי; וכן הוא האיית ‪ :‬מ הקיפולים ‪ .‬רוצה לומר‬
‫המנוחה לנד במקומם הטבע־ אבל הגופים ההם העגולים‬
‫האידים ; נ וכל ההווה נפסד ‪ .‬רוצה לומר וכל מה שהוא‬ ‫הס חיים בעלי נפש ומשיגים ומכירים ואחר ההשגה יתנועעו‬
‫ואין התחלת מנוחה בהם כלל לא בעצם ולא במקרה ני לא‬
‫יקיה להם ליאות ויגיעה ולכן לא יתנועעו פלל ‪ .‬ואמנם הנשמים אשר הס מתים עם שהמנוחה להם בטבע יקרה‬
‫להם התניעה כשהוכרח! לשוב אל מקומם אז יתהווה האש במקום התחתון אי המיס במקום העליון ‪ ,‬אס פן הנשמים‬
‫היסודיים יש להם התחלת המנוחה בעצם והתחלת התנועה במקיה ואמנם הגרמים השמיתייס אין להם התחלה טבעית‬
‫אלא להתנועע ואין התחלת המנוחה בהם כלל ‪ :‬לא ישיגם שגוי ‪ .‬ר יל לגרמים השמימיים לא מהייה והפסד ולא מנודל‬
‫וקוטן ממאמר הכמה ולא שוס שנוי משער האיך אשר יתחממו ויתקררו או יקבלו שנוי אחר לכן הס תמיד על ענין‬
‫אחד ‪ :‬אלא בהנחה‪ ,‬ר״ל ואם יקרה להם שנוי לא יהיה אלא נמחצביהם ני ישתנה יחס חלקי קצתם לקצתם בהיותם‬
‫מתנועעים בסביב ‪ :‬אבל אס יש להם שכל שיציירו בו אין זה מבואר אלא אחר עיון הדין ‪ ,‬ופיונת זה הפרק לבאר‬
‫הדבייס החנואריס אשי א״א לשום משכיל להכחישם ‪.‬־ וכשיתגועע הגשס הה׳ בסבוב וכר יתחדשו ביסודית מפגי‬
‫וה תנועה הכרחית יצאו בגללה ממקומם הטבעי ‪ ,‬ר״ל באש ובאו־ר וידחו אל המים ויעברו האש והאויר והמיס בגוף‬
‫הארץ על ע מ קה‪ ,‬כי כבר יתבאר בשני מהויה והפסד ני כל המתהוים יתהוו במקום התחתון והיא הא ־ץ והארץ מבר‬
‫עליהם ויתחדש ליסודות ערוב ואה״כ יתחילו להתנועע לשוב אל מקומותיהם כשיפסד הערוב ‪ .‬ויצאו חלקים חן הארץ‬
‫תחקומיתיהס בחברת המיס והאויר והאש והס בוה כולם פועלים קצתם בקצתם ויתפעלו קצתם מקצתם ויכול ההשתנות‬
‫במעורב ‪ ,‬רמז בזה אל גדר המזוג ושהוא ההתגמלות עד שתנוח לכל איכות המתדמה והיא הצורה התוגית ‪ /‬לא שיצצח‬
‫היסוד האחד לאחר כי זה הפסד לא מזג ויפסדו צורת היסודות אשר היו קודם ויבאו אלי הצורות עם תוספת‬
‫מהצורה המזגית ולכן היה המתהווה מהם מורכב לא כשוע וכאלו צורות היסודות תמזג בממוצע נין ככת והפועל ‪ ,‬והבן‬
‫זה ‪ ,‬לא מה שהבינו רבים מהחכמים כי ציית היסודית גשארו במורכב והם נשארים בצד שיפסדו קצת הצירות יישאר קצת‬
‫שאס היה הדבר כן היה בצורות פחות ויתר ואס היו צורית היסודית נשארות במורכב לא ה־תה בכאן הייייית הכשועים‬
‫ואחר הויית הפשוטים יהיה כל מה שיתהווה היייית ההשתנית ‪ ,‬וזה שקר ‪ ,‬כי ישתנה השם והגדר במורנבים כמו שישתנה‬
‫בפשיטים ולא תהיה בכאן הזיה מוהלטת‪ ,‬ולבאר זה הדחש צריך ביאיר יותר ארוך אבל די בזאת ההערה ‪ :‬עד שיתהיה‬
‫מהם תחלה הקיטורים לפי מיניהם החלוקים ‪ ,‬והס המיס והשלג והרעם והריח והכוכבים המדלגים ושאר הדברים‬
‫הנמצאים באייר ‪ .‬ואח״כ יתהוו המחצבים והס המקורים כפי מיניהם והם האבגים היקרות והגפיית והסלמוצי״אק‬
‫ודברים רבים לא ימנו ומ־גי הצמחים כלם ימ־ניס רב־ס מהב״ח כפי מה ש־גזור מזג המעורב כי אין כולו מצד הנותן‬
‫אבל יתחלפו הצורות מצד המקבלים ‪ :‬וכל הייה נפסד אמנם יתהווה מן היסודית ואליהם יפסד ‪ ,‬כי אלו הד' צורות הס‬
‫הס התחלות לכל הדברים ההויס הנפסדים התורכביס ; וכן ה־סודות יתהוו קצתם מקצתם ויפסדו קנתס אל קצתם‬
‫אחר שהם משותפים בתמר אחד מהם והס ההפכים ‪ ,‬הנה הורה בזה החכם כי בהתהוות היסודית ישוב הנישא לחמר‬
‫הראשון ואמנם בהתהוות המורכב או בהפסדו אליהם לא ישוב אל החמר הראשון אלא באמצעות צירית היסודית שאס‬
‫היה הדבר ‪ p‬היה הויית הפשוטים כהוי־ית המורכבים ‪.‬־ וא״א המציא חמר בלי צורה יא״א שימצא צירה טבעית‬
‫בלי חמר ‪ ,‬ולכן גברא אדם וחוה באחד ואם האדם נברא קודם ני מה שבפועל קודם לחה שבכח ולכן הובא חוה אל‬
‫האדם ולא האדם אל חוה ‪ ,‬והבן זה ‪ :‬יהיה הענין א״כ בהווייתם והפסדם זהויות ‪ b‬מה שיתהווה מהם ויפסד אליהם‬
‫חוזר‬
‫‪ 12‬נ‬ ‫קיב‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק עב‬
‫סבוב ת לנ ל ״ עד שתהיה תנועת החומר הזה בעל הצורה בבא פו הצורות זו אחר זו כתגועת הגלגל‬
‫באנה ‪ ,‬בהשתנות ההנחות בעצמם לכל חלק ממנו ‪ ,‬וכמו שבגו!‪ :‬האדם ם אברים ראשיים ״ ואברים‬
‫שהם ע תחת יד הראשיים ‪ ,‬צריכים בעמידתם להנהגת האבר הראש אשר ינהיגם ‪ p ,‬בעולם בבללו‬
‫‪,‬‬
‫חלקים ראשיים ‪ ,‬שהוא הנשם החמישי זהמקיף וחלקים שתחת ‪ t‬הראשיים צריכים למנהע ; ורט‬
‫היסודות ומה שהורכב מהם ‪ .‬וכמו שהאבר הראש אשר הוא הלב מתנועע תמיד ® והוא התחלת כל‬
‫תנועה שתמצא בנוף ושאר אברי הנוף תחת ידו והוא ישלח אליהם כחותם אשר יצטרכו אליהם‬ ‫‪,‬‬
‫לפעולותיהם בתנועותיו ‪ ,‬כן הנלנל הוא המנהיג שאר חלקי העולם בתנועתו והוא ישלח לכל מתהוה‬
‫!‬
‫בחותיו הנמצאות בו ‪ ,‬הנה כל תנועה שתמצא בעולם התחלתה הראשונה תנועת הגלגל וכל נפש‬
‫שתמצא לבעל נפש כעולם ^ התחלתה נפש הגלגל ‪ .‬ודע בי הבחות המגיעות ‪ p‬הג ‪6‬נלים לזה העולם‬
‫כפי מה שהתבאר ארבע כחות ; בח יחייב הערוב וההרכבה ״ ואץ ספק שזה מספיק בהרכבת‬
‫‪,‬‬
‫המחצבים ‪ ,‬וכח ית! הנפיס הצומחת לכל צמח ‪ ,‬ובח ית! הנפש החיה לבל חי וכח יתן כח הדברי‬
‫לכל מדבר ‪) ,‬ג( וכל זה במצוע האוד והחשך ‪ P‬הנמעזכים אתר יושרם והקסם סביב הא ‪ , p‬ובמו‬
‫‪,‬‬
‫שאם ינוח הלב כהרף עין ימות האיש ויבטלו כל תנועותיו ובל כחותיו ‪ p‬אלו ינוחו הגלגלים יהיה‬
‫בו‬
‫‪ m‬טוב‬ ‫אשדי‬
‫חוזר חלילה כדמות סבוב גלגל! כי במשא החיות ינשאו‬ ‫הווה ססד אמגס יההוה מן היסודוח ; ס אברים ראש״ס ‪,‬‬
‫האופנים ‪ .‬עד שתהיה תנועת החמר הזה נעל צורה בנא‬ ‫ר״ל והס הכבד והמוח והלב ; ע חתת יד הראשיס ‪ .‬רוצה‬
‫בו הצורות זו אחר זו כתנועת הגלגל באנה בהשתנות‬ ‫לומר האסמומכא והמעיס וזולתם ‪ :‬פ ושא התחלת כל תנועה‬
‫ההנחות בעצמם בכל חלק מחלקי הגלגל ‪ /‬הרי יתבאר‬ ‫שתמצא כו' ‪ .‬ר״ל שהלב היא התחלת כל תנועה שימצא בגוף כי‬
‫שהויית המורבביס והפשועים ימשך לתנועת הגלגל ‪ :‬וכמו‬ ‫שאר האיברים הראשיים אינס ראש במוחלט אלא שהס כליס‬
‫שבגון האדם אברים ראשיים וכר ‪ /‬ונמו שהאבר הראש‬ ‫להראות פעולה הלב בהם הסך מה שהניח נאליניס ; צ התחלתה‬
‫אשר הוא הלב כי ממנו יוצאות כל הכחות העבעיות והנפשיות‬ ‫נסש הגלגל ‪ .‬ר״ל בנסש הגלגל השכל הסומל אשר הוא מלול‬
‫והחיוניות אס הס סוגים ג׳ כפי הדעת האמתי יוצאות‬ ‫מהשכל המניע הגלגל ‪ ,‬ואריסט״ו באר ני״ו מספר ב׳ח‬
‫מהלב והוא מתנועע תמיד והוא התחלת כל תנועה שתמצא‬ ‫שהמחוייב הוא שיהיה פועל אחד בנפש הצמחים ובב״ח הוא‬
‫בגוף ו ט ‪ /‬כי הלב ישלח לכבד הנחות הטבעיות כלס ולמוח‬ ‫שכל פשוט וקראוהו נפש הנאצלת מה גרמים השמימיים ‪/‬‬
‫הנחות הנפשיות ואחר זה אלו ישלחו לכל שאר האברים ‪,‬‬ ‫ופילושופיס אמרים יקראו הנפש ההיא שכל הפועל והכל‬
‫כן הגלגל הוא המנהיג לשאר חלקי העולם וכר הנה כל‬ ‫מנין אחד במספר ‪ ,‬וכתב מאיסטי״ו ליאו״ן ז״ל בספר סלמסות‬
‫תנועה שתמצא בעולם התחלתה הראשונה תנועת הגלגל ‪/‬‬ ‫ה' שמפני זה אמר אריסט״ו נפש הנאצלת מהגרמיס השמימיים‬
‫ווה כבר יתבאר בשמע הטבעי כי כל התנועות יעלו אל‬ ‫ולא אמר שכל הפועל ‪ /‬לפי שידוע הוא שהשכל הפועל הוא‬
‫תנועת ההעתקה ותנועת ההעתקה יעלה אל תנועת הגרם‬ ‫המהוה אלו הנמצאות השפלות ונותן להס צורה המיוחדת לכל‬
‫השמימיי וכל נפש שתמצא בעולם בבעל נפש התחלתו הגלגל‬ ‫אחת ואחת ומחוייב הוא שיהיה השכל הפועל נאצל מהגרמיס‬
‫אחר כי כל פועל לא יפעל ולא יתן אלא מה שדומה למה‬ ‫השמימיים לסי שהדבר האחד נעצמו לא יהיה לו שני פועלים ‪,‬‬
‫שבעצמו ‪ ,‬וכבר ביארנו בפרק רכב שבגלגל ערבות ימצא‬ ‫והתבאר שהגרמים השמימייס הם נותנים המזג וההויה א'כ‬
‫בו רוחות ונשמות שעתיד הקב״ה לברוא ‪ :‬ודע כי הנחות‬ ‫סחוייג שיהיה נותן הצורה נותן המזג וזהו השכל הפועל אשר‬
‫מגיעות מן הגלגלים כפי מה שהתבאר ו ט׳ ‪ ,‬והרצון בזה‬ ‫הוא נאצל מן הגרמים השמימיים ‪ ,‬ר״ל מתניעיהס אשר הגרמים‬
‫כי לדעת הרב א'צ פועל אחר לעשות צורת המקורים נמו‬ ‫השמימיים נותנים המזג וההכנות ‪ /‬כי הוא יתעלה בלתי אפשר‬
‫שיחשוב ב׳ם ואבוחמ׳ד שיחשבו כי ההכנות יקנו הגלגלים‬ ‫שישפיע מהגשם שכל ‪ /‬וא״כ מצד שזאת הצורה הנותנת הצורות‬
‫ואמנם צורת כל נמצא יקטה מהשכל הנבדל ‪ ,‬והרב יסבור‬ ‫היא צורה נאצלת מן הגלגלים ר״ל ממניעיהס מזאת הבחינה‬
‫שהערוב וההרכבה יפעלהו הגלגל לבדו מבלתי פועל אחר‬ ‫קורא הרב המורה השכל הפועל נפש הגלגלים כאשר פפה‬
‫שהוא השכל השעל ולכן אמר בהרכבת המקורים שיספיק‬ ‫הסילוסוף בספר נ״ח כמו שביארנו ‪ ,‬וזהו שאמר הרב התחלתה‬
‫הגלגל ‪ ,‬ואמנם כאשר תתן הנפש הצומחת ונפש החיה וכח‬ ‫נפש הגלגל ד׳ל שמניע הגלגל היא התחלתה וסבה לשכל‬
‫הדנרי לא אמר שיספיק הגלגל ולכן אחר שיתנהו הנבדל ‪/‬‬ ‫הפועל שיקנה אלו הצורות הטבעיות השפלות ! וכשיהיה‬
‫ולמה שזה יצטרך אל מופת ועיון דק וטונת זה הפרק נמו‬ ‫הענץ כן יהיה ננשם האחד אשר הוא פועל אחד במסשי‬
‫שאמר לבאר הדברים המבוארים אשר א״א הספוק בם ‪J‬‬ ‫פועל אחר והוא הגלגל עס מניעו ‪ ,‬כי בבחינה מה ראוי שיקרא‬
‫רמז הרב באלו הכחות המגיעות מן הגלגלים בזה העולם‬ ‫העני; אחד כי המניע היא כצורה לגלגלים ‪ .‬ויש לפרש‬
‫מה שאמר במרכבה וארבעה פנים לאחד ו וכל זה ‪ /‬ר״ל כל‬ ‫התמלחה נפש הגלגל שרוצה לומר הגלגל הוא המכין החסרים‬
‫הנחות המגיעות מן הגלגלים במצוע האור והחשך כי אלו‬ ‫כלס להקביל הצורות והם הצומח והחי והמדב^ לא שירצה‬
‫הב׳ דברים הם סבת ההויה וההפסד כמו שרמז הכתוב‬ ‫לימר שהגלגל יקנה הצורות כי המקנה הוא השכל הפועל ‪ /‬וכן‬
‫ויאמר אלהים ואחר נמשך הוויית כל שיתהווה בזה העולם ;‬ ‫דעת הר״ן נר׳ו ‪ :‬ק הנמשכים אחר יושרם והקפס ‪ .‬ר״ל‬
‫ונמו שאס ינוח הלב כהרף עין ימות האדם וכו׳ ‪ /‬הרצון בו‬ ‫על הארן ואז‬ ‫שהאור והחושך נמשכים כשהשמש הוא ביושר ■‬
‫שאס‬ ‫ימשך‬
‫קרשקש‬
‫הוא פועא בעצם וחקור בסקרה מצד שתגוזג בו התום וחתום‬ ‫מקופו המיוחד ‪) :‬ג( ובא זה בפצוע האור והחועוך תנמעוכים‬
‫הממוזג בו קיום נא הנפצאות ‪ ,‬והאור אשר ועא סבת החום הוא‬ ‫אחר אורם והקישם סביב הארק ‪ ,‬רוצה בזה אחר איר הגאגאים‬
‫פגיע בהתהסנות הגיצוק ה מנה עא ה א ^ ואחר שב אחור בפו‬ ‫והקפתם סביב הארץ‪ ,‬האור סבת החום החשך סבת הקור ותחום‬
‫תנדוד‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרל( עב‬
‫נו מיתת העולם ככללו ונטול כל טה שנו ; ונטו שהחי אמנם הוא חי נולן נ תנו ע ת לנו אע״פ שנו‬
‫אכרים נחים לא ירגישו‪ ,‬כעצטות והאליל וזולתם ‪ .‬כן זה המציאות כלו הוא איש אחד חי) ל( נ חנו ע ת‬
‫הגלגל אשר הוא כדמות ד‪,‬לכ טכעלי הלם ‪ ,‬ואע’ פ שנו נופים רכים נחים ומתים ‪ ,‬הגה כן צריך לך‬
‫שתצייר כל זה הכדור איש אחד הי מתנועע כעל נפש ‪ ,‬י כי זה המין מן הציור הכרחי מאד כלומר‬
‫מועיל מאד במופת על היות השם אחד כמו שיתכאר ‪ ,‬וכזה הציור יתנאר ג״כ שהאחי אמנם נר א‬
‫אחר כמו שאי אפשר שימצאו אכרי האדם בפגי עצמם והם אברי אדם באמת ‪ ,‬ד׳׳ל שיהיה הכבד‬
‫חלקי העולם ^קצתם מבלתי ^קצתם‬ ‫בפני עצמו או הלב נ פ ג עצמו או בשר בפגי עצמו ‪ ,‬כן אי אפימר ^‬
‫)י‪ (.‬בזה המציאות המיושב אשר דברנו בו ‪ ,‬עד שימצא אש מבלתי ארין ‪ ,‬או אדן מבלתי דמים ‪,‬‬ ‫^‬
‫או שמים מבלתי ארץ ‪ ,‬וכמו שכאדם כה אחד יקשור אבריו קצתם בקצתם וינהיגם ויתן לכל אנר מה‬
‫שצריך שישמור עליו תקוגו וידחה ממנו מה שיזיקהו ‪ ,‬והוא אשר בארו אותו הרופאים ואמרו הכח‬
‫המנהיג גוף החי ח והרבה פעמים יקראוהו טבע ‪ ,‬כן בעוי׳ם בכללו כח יקשור קצתו בקצתו ‪ ,‬וישמור‬ ‫‪,‬‬
‫מיניו שלא יאבדו וישמור אישי מיניו גם כן א מדת מה שאפשר לשמרם ‪ ,‬וישמור גם כן י קצת אישי‬
‫העולם ‪ ^ /‬זה הנ ח יש בו עיון אם הוא במצוע הגלגל אם לא ‪ .‬וכמו שבגוף אישי האדם דברים‬
‫מנוונים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ימשך האור וכשהשמש מקיף הארן חחה האופק ואז ימשך‬ ‫שאם ינויז הלכ ימות האדם וינעל עצמותו ומהותו ויפסד‬
‫החשך ‪ :‬ר כי זה המין מ! הציור כו' ‪ .‬ר״ל שזה הציור והוא‬ ‫אל דנר שהוא יקרא מיתה כן אס יפסד תנועת הגלגל‬
‫היוח העולם ככללו כחי אחד הוא מועיל אל היוה השם יה׳‬ ‫יפסד זה העולם נכללו וינעל מה שנו וימצא העולם כלו‬
‫אמד כי כנר ההנאר שמן האחד לא יצא רק אהד ‪ ,‬ויהנאר‬ ‫מת וימצא עולם אחר שיצדק עליו שם המת כמי שיצדק על‬
‫ג'כ שהוא יתנרך אחד נע טר היות כל העולם אחד ומהיחד‬ ‫האדם המת ‪ /‬לא שיפסדו אל שיהיה העולם נעדר לגמרי‬
‫אל צורה אחה ששומה וכל החלקים הולכים מהלך השלמוה‬ ‫כי זה כלתי אפשר כי הגשמית א״א שיפסד ללא דנר ולא‬
‫והצורה לקצת ‪ :‬ש נזה המציאות המיושנ אשר דנרנו נו ‪.‬‬ ‫שיתהווה מלא דנר כפי ה ענ ע אס לא יהיה מעשה נסים ‪/‬‬
‫ר׳ל אחר הנחת העולם על מנעו א״א שימצא קצת מנלתי קצת‪,‬‬ ‫והנן זה ‪ :‬הנה אמר ק צייך לך שתצייר כל זה הכדור וכי׳ ‪/‬‬
‫וז׳א המציאות המיושנ ‪ ,‬אמנם כשנרא השי׳ת העולם אז היה‬ ‫והרצון נו ני כמו שהאדם כשינייר איש אחד מהאישים‬
‫אפשר שנמצא קצת סנלתי קצת צ ת והרנה מעמים יקראוהו‬ ‫יצייר ני שהוא אחד נצורה וכל האחדים הרנים שהם‬
‫מנע ‪ .‬ריל והיא הנפש החיונית ; א מדת מה שאפשר לשמרם‪.‬‬ ‫מתאחדים נו כי הוא איש אחד חי מתנועע נעל נפש כן‬
‫ר״ל והוא הזמן המוגנל לו לחיות כפי מזגו והרכנתו ;‬ ‫ראוי לצייר כל זה הכדור וכל מה שנתוכו ‪ ,‬וזה הציור הוא‬
‫ב קצת אישי העולם ‪ .‬הס הגלגלים ; ג זה הכח יש נו‬ ‫הכרחי מאד ומועיל מאד להניא מופת על היית השם אחד‬
‫עיון אס הוא נמצוע הגלגל אס לא ‪ .‬ר״ל זה הכח המנהיג‬ ‫כ״א העולם אחד יהיה המהוה אחד והוא אדון הכל נמו‬
‫שיתכאר כעתיד ולכן אדון‪.‬השמים היה הוא אדון ה אדן ;‬
‫וגם יועיל מאד לדרוש אחר עמוק מאד והוא אם ה׳‬
‫אחד איך יכאו מחני דכרים רנים ‪ ,‬והנה כזה הציור יתנאר ג״כ שהיא אחד נרא אחד חנלתי שיסופק איך מהאחד ינאו‬
‫רניס ‪ :‬וכמו שא״א שימצאו אנרי האדם כפני עצמן והם אנרי איש נאמת וכו׳ ‪ ,‬כזה המציאות המונח אשר דנרו הנה‬
‫שהוא המציאות הגשמי ‪ ,‬ואולם עולם השכלים הנה לא דנר הרנ הנה לחה שהוא מסופק מאד כי כפי דעת הקדמית‬
‫אי אפשר שימצא אחד מהשכלים ולא הי״ת מכלי שימצא עולם הגשמי ‪ ,‬ואמנם נ סי דעת החדיש אפשר שימצא‬
‫האליה ולא ימצא העולם ‪ ,‬ולכן התנה הרכ כיה המציאות המיישנ אשר דנרנו נו עד שימצא אש מנלי ארן או ארן‬
‫מכלי שחים או שמים מכלי ארן ולכן אמרו חכמינו ויל קורא אני אליהם יעמדו יחדו ‪ /‬הסך הנאמר שמיס ננ ראי תחלה‬
‫או ארן ננ רא ת תחלה ‪ ,‬וזה הסוד גלהו אדון החכמים כראשית נרא אלהיס את השמים ואת ה א ק ‪ ,‬גיוס עשית‬
‫הי אלהים ארץ ושמים ‪ ,‬ודע כי חלקי האדם כשימצאו נ א ד ס יצדקו שמס עליהם ני הנשר יקרא נשר והעצמות עצמות‬
‫והגידים גידים וכשנפרדו ונלקחו מהאדם הנשר לא יקרא אלא כשתון< השם ‪ ,‬ונ״ש ראנר הכליי יג״כ כשמת האדם‬
‫שהחלקים לא יקראו כשם אשר נקראו קודם שמת ‪ .‬וכמו שכאדם כח אחד יקשור אנריו קצתם עם קצתם ינהיגם‬
‫ויחן לכל אנר מה שצריך שישמור עליו תקונו וידחה מחנו מה שיזיקהו ‪ ,‬וזה הרצון ני שיתן לכל אנר ואנר תה שצריך‬
‫‪I‬‬ ‫שישמור לתקונו נאוסן ש־דחה ממנו ג"כ תה שיויקהו ‪ ,‬והיא אשר כי א ח אותו הרופאים ואמרו הכת המנהיג גוס החי כו'‬
‫והרצון נו שהנאים מהגלגל שתי נחות ‪ ,‬אחד לשמור המין לעולם‪ ,‬והשני לשמיר האיש הזמן הקצונ לו כיותר מעולה שאפשר ‪,‬‬
‫וזהו הרמז נמעשה וידי אדם מתחת כנפיהם‪ ,‬ואמנם ייחסם לאדם להיות ידי אדם היותר עונות והתקיימות השארית האיש‬
‫והדוחים מהמזיק יותר משאר ידי הנעל חי ‪ ,‬זה הנ ח יש נו העיון אם הוא נחצוע הגלגל אם לא ‪:‬‬
‫א מ ר הרג משה הנרנוני הנה תוכל להכין שכחו שהכח הקושר אשר הוא מנהיג גוף החי יקרא ט נ ע כן הכח הקושר‬
‫אשר כעולם נכללו השמר המינים והאישים השמימיים והשומר חדת מה שאפשר לאישים ההויס ונפסדים ומנהיגם‬
‫יקרא ט נ ע הכולל ‪ ,‬כשיאמרו נכלל הנמצאות שהטנע לא יעשה דנר לבטלה ‪ ,‬וכמו שהטנע האישי נ הי מושפע מצורת‬
‫החי כן ה טנ ע האלהי הכולל הוא מושפע מן ההתחלה הראשונה ‪ ,‬ונמו שהראשון הוא צורת הגלגל נוכל לומר‬
‫שהוא‬ ‫קרשקש‬
‫הכדור הקט! שאם הורקנו בחווק על הכוהל ישוב א‪-‬ור כן הניצוץ רוצה בו כי הגלגל הוא למציאות נמו הי׳ב ויכעי“ ה‪-‬יב טנפנים‬
‫במקום הזרת התהפבוהו למעי‘ ה נמו שמרה עשר ם־לץ ‪ ,‬וההלה ווהגי‘ גל מבהוץ ‪ .‬או נוכל לומר אשר הוא בו שהמציאוה‬
‫הלב‬ ‫האוירי אשר הוא עלע הוא קר במו שהראה הקרייוה הגדול הוא בו בהוך הגלגל והג’‘ גל הוא לו נדמות‬
‫בהרים הגבוהים אפי' בימות הקיץ וההי׳ק העליון הקרוב ייאש לבעי‘ היי ב )ה( בזה המצ״אות המיושב אשיר דברנו בו‪ .‬רצה‬
‫בזה אחר שנברא ברצון הבורא זנתישב אבל נ ע ת הנריאח‬ ‫הוא תם ‪) :‬ד( בתנועת הגלגל אשר היא בדמות הלב לבעל הלב‬
 ‫קיג ‪113‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫מנוונים‪ ,‬מהם מה שכוון בהם שטירת אישו‪ ,‬ככלי המזה ‪ ,‬ומהם מה שכוון בהם עמידת מינו ‪ ,‬ככלי‬
‫ההולדה ‪ ,‬ומהם מה שכוון בהם צרכו אשר הוא צריך אליו במזונותיו חולתם ‪ ,‬כידים וכעינים ‪ ,‬ובהם‬
‫נם כן דברים בלתי מכוונים לעצמם אכל הם דבקים וגמשבים אחר מזג האברים ההם ‪ ,‬אשר המזג‬
‫ההוא המיוחד הכרהי בהתקיים הצורה ההיא לפי מה שהיא ‪ ,‬עד שיעשו הפעולות ההם המכוונות‬
‫ונמיכבו אחר הויתו המכוונת לפי הכרח החמר דברים אחרים ‪ ,‬כשערתוף‪ ,‬י ומראהו ‪ ,‬ולזה לא ימשך‬
‫עניין אלו על סדר ‪ ,‬והרבה פעמים יעדר קצתם ‪ ,‬וימצא היתרון גם כן בהם בין האישים רב מאד ‪,‬‬
‫מה שלא יהיה זה באברים ‪ ,‬שאתה לא תמצא איש יהיה לו כבד עשרה כפלי בבד איש אחר‪ ,‬ותמצא‬
‫איש נעדר הזקן או שער מקומות מן תוף ‪ ,‬או שיהיה לו זקן עשרה כפלי זקן איש אחר או עשרים‬
‫כפל ‪ ,‬וזהו הרבה כזה הבת )ר״ל יתרון השער והמראים( ‪ ,‬כן במציאות בעצמו מינים מכוונים מן ההויה‬
‫קיימים נמשכים על סדר אין הנדל ביניהם אלא מעט‪ ,‬ה לפי תחב המקההוא בכמותו ואיכותו‪ ,‬ומינין‬
‫בלתי מכוונים ‪ ,‬אבל נתחייבו לטבע ההויה וההפסד הבולל ‪ ,‬במו מיני התולעים המתיילדים מן האשפות ‪,‬‬
‫ומיני כעלי חיים המתיילדים כפירות כשיתעפשו ‪ ,‬ומה שיתיילד מעיפוש הליחויות ותולעים הטתילדים‬
‫במעיים וביוצא בהם ‪ .‬סוף דכר יראה לי כי בל מה שלא ימצא בו כה הולדה לדומה לו הוא מזה‬
‫הכת ‪ ,‬ולזה לא תמצאם שומרים סדרם י ואע״פ שאי אפשר מבלעדיהם ‪ ,‬כמו שא״א מבלתי מראים‬
‫משתנים ואי אפשר מבלתי מיני שער בבני אדם ‪ ,‬וכמו שבבני אדם גשמים אישיהם עומדים באברים‬
‫השרשיים ‪ ,‬וגשמים י עומדים במין לא באיש בליחות הארבעה ‪ ,‬כן במציאות בכללו גשמים קיימים‬
‫עומדים באיש והוא הגשם החמישי בכל חלקיו ‪ ,‬וגשמים עומדים במין ביסודות ומה שיורכב מהם ‪.‬‬
‫וכמו‬
‫שם &וב‬ ‫אפודי‬
‫הנמצא נעולם נכללו ויקשור קצשו נק‪5‬ש אשר אץ ספק פזה שהוא ג»צופ הגלגל ר״ל נתצוע עציוותו שהיא צורתו‬
‫הכח נא ממנו יחעלה יש נו עיון אס הכרז נא סמנו יתעלה הנבדלת אך לא כמו שתשב הרב שכבר יהיה במצוע הגלגל‬
‫נאמצעוח נלנל ערנוח ויהיה כלו לו וישמיינ מזה שיניעהו ‪ /‬או לדעתו באמתת הגלגל ושלא יושפע ראשונה תן הראשון ‪,‬‬
‫שנאמר שזה הכח נא סמנו יהעלה נלי אמצעוש גלגל ולס׳׳ז לא והמופת על זה כי זה הכת קושר העולם בכללו ובו נקשרו‬
‫יניע השי״ח גלגל פרנוש ‪ :‬ד ומראהו ‪ .‬ר״ל מראה שני אדם כל הכתות הרוחניות והגשמיות המניעות הנפשיות והשכליות‬
‫שהם משרזלסיס קצח מקצת ‪ :‬ה לסי רווונ המין ‪ .‬ר״ל לסי ואיך יקשור לכחית מבדלים כת הנא מגשם ‪ ,‬והמוסת‬
‫רוחנ המזנוש המין ; ו אע׳ס שא׳א מנלעדיהם ‪ .‬ר׳ל להפרש מבואר ונעיץ נגלה ועל כן אין לספק אם הוא במצוע‬
‫הגלגל אם לא כי הוא מושפע מן התחלה הראשונה ;‬ ‫החוסר ‪ :‬ז עומדים נמין לא נאיש נליחוש הארנעה ‪ .‬ר״ל‬
‫שהליחוח הארנעה אינס פומדוש נאיש כי כנר יססד איזה אמר שם טוב איך משפיע השכל דבר שלא יהיה שכל זה‬
‫דבר קשה הציור מאד‪ ,‬ולכן יספק הרב אם זה הכת‬ ‫חלק מהן ויחהוה אליהן איזה מלק וא״כ הסיס שלהם איט‬
‫קיים נאיש אלא נמין ‪ .‬ס״א שהליחוש הארנעה אץ להם הוא במצוע הגלגל אס לא‪ ,‬ודע כי הקושר לעולם הגשמי‬
‫מציאיח משוס כי אס סורכנ ‪ ,‬המשל שלא תמצא שחורה או הוא נח גשמי והקושר לעולם הגשמי שיהיה איזד עם‬
‫אדומה כשומה אלא מורכנש וא״כ אינם עומדוס פשוסוש נאיש הרוחני והוא האל יתעלה ולכן היה העולם אחד עם שהמיחד‬
‫הגרם השמימיי הוא כח אחד עם זה העולם הוא זולת‬
‫המייחד עולם השכלי עם הגשמי וזה דבר מבואר ויש בזה דעית נפרדים והדבור בהם לפי שהוא הסך המפורסם‬
‫חחכחיס יעזב ‪ .‬ונמו שיגוף אישי האדם דברים מנוונים וכו׳ ומהם מה שהם משתמשים לאלו הב׳ נחות כמו הידים‬
‫‪,‬‬
‫והעינים ושאר האברים הכליים וכל אלו הדברים מכוונים ובהם דברים בלמי מכמנים לעצמן אבל הם דבקים ונמשכים אחר‬
‫מזג האבירם ההם לסי הכרח החמר ונמשכו אחר הוויות המכוונות נשער הגוף ומראהו ‪ ,‬ולמה שאלו אינם מכוונות לעצמו לא‬
‫ימשכו על הסדר וימצא היתרון בהם בין האישים רב מאד מה שלא יהיה זה באברים אשר הם מכוונים ‪ ,‬שאתה לא‬
‫תמצא איש יהיה לו כבד עשרה כפל כבד איש אחר ותמצא איש נעדר הזקן או שער מקימות הגיף או שיהיה לו זקן‬
‫עשרה כפלי זקן איש אחר או עשרים כסל ‪ .‬וזהו הרנה בזה הנח ‪ ,‬ר״ל יתרון השער והמראים כן במציאות בעצמו‬
‫מינים מכוונים חן ההוייה קיימים נמשכים על סדר אין הבדל ניניהם אלא מעט לפי רוחב המין ההוא בכמותו‬
‫ואיכותו וחיניס בלתי חנוונים אכל נתחייבו לטבע ההויה וההפסד הטלל‪ ,‬ני מצד שהחום השמימיי נמשך מהגלגלים‬
‫לעשות המינים השלמים ימשך חזה התום שיתהוו מיני התולעים המתילדים באשפות ומיני בעלי חיים המתילדים‬
‫בסירות נשיתעפשו ומה שיולדו מעפוש הליחות כי כל אלו אינם מנוונים לעצמם ‪ .‬ואמר הרב כי טוף דבר יראה לו‬
‫ני כל מה שלא ימצא לו כת ההולדה לדומה לו שהוא מזה הכת ולזה לא מטצאס שומרים סדרם ‪ ,‬ואמר אריסט״ו כי‬
‫כל בעל חי שאינו מוליד כמותו ואין לו עליה ועמידה וירידה בחיים אינו בעל חי שלם ונתהוה מהמקרה ומההזדמןן‬
‫ולזה לא תמצאם שומרים סדר אף על פי שא״א מבלעדיהם ‪ .‬והרצון בזה שלא יחשב אדם ני בעבור שהוייתם תמידית‬
‫הס מכוונים לעצמם כי זה אינו כן כמו שא״א מבלתי מראים משתנים ואי אפשר מבלי מיני שער בני אדם ‪ ,‬וכמו שזה‬
‫הוא דבר נמשך לטבע ההו״ה וההפסד כן הבעל חי הוא נמשך לטבע ההוייה וההפסד ‪ ,‬ונמו שבבני אדם גשמים‬
‫אישיהס עומדים באברים הראשיים וגשמים עומדים במים לא באיש כליחות הארבע כן במציאות נכללו גשמיים קיימים‬
‫עומדים באיש והוא הגשם החמישי בכל חלקיו וגשמיים עומדים במין כיסודות ומה שהורכב מהם כי כל זה הווה‬
‫ונפסד‬
‫קרשקש‬
‫היו פצתס בלחי קצתם או חנל נברא בעתח שהיתה התחלת ייינון ואעגוז »ו ואוזו■ נ ו נוזגלו הדברים ור‪ ,‬אחר זת ‪I‬‬
‫‪29‬‬ ‫כט‬ ‫]טורה נבוכים ח״א[‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק עב‬
‫ונמו שבתות האדם המחייכות להויתו ח ועמידתו ; מדת עמידתו הם בעצמם המחייבות ® להפסדו‬
‫ואבדו‪ ,‬כך סבות ההויה הם בעצפם סבות ההפסד נ כ ל עולם ההויה וההפסד‪ ,‬והמשל בו שאלו‬
‫הארבע בחות הנמצאות בגוף ני‘ נזון ‪ ,‬והם הנ ח המוימך ‪ ,‬והמחזיק ‪ ,‬והמעבל ‪ ,‬והדוחה ‪ ,‬אילו היה‬
‫איפשר שיהיו אלו הבחות בכהות השביעיות עד שלא יעשו אלא מה שראוי ובעת הראוי ובשעור הראוי ‪,‬‬
‫היה אדם נצל ממנות גי רו ת מאד יהי^אימ רבים ‪ .‬ואמנם בעבור שלא היה זה אפשר ‪ ,‬אבל הם‬
‫ערשיים מעשים טבעיים טבלת‪,‬י מחשבה והשתבלות ‪ ,‬ואינם משיגים מה שיעשוהו כלל ‪ ,‬התחייב‬
‫שיתחדשו בעבורם חלאים גדולות ומנות גדולות ‪ ,‬ואע״פ שהיו הם הבלים בהווית האדם ובעמדו הטדה‬
‫אשר יעמוד ‪ ,‬ובאור זה ני הנ ה המושך על דרך משל אילו לא היה מושך אלא הדבר הגאות מכל‬
‫צדדיו והשעור הצריך אליו לבד ‪ ,‬היה נמלט האים מהלאים ומנות רבות ‪ ,‬אב־“ בעבור שאין הענין כן‬
‫אבל ימשוך אי זו ליחה שתזדמן י מסוג משיכתו ‪) ,‬י( ואע״פ שהליחה הדרא נטתה מעט בכמותה‬
‫ואיכותה ‪ ,‬יתחייב מזה שימשוך הליחה אשר היא יותר חמה ממה שצריך או יותר קרה או יותר עבה‬
‫או יו‪,‬תר דקה ‪ ,‬או תמשוך ^ יותר ממה שצריך ויחנקו בזה הגידים ויתחדש הסתום והעפוש ויפסד‬
‫אינות הליחות וישתנה במותם‪ ,‬ויתחדשו חלאים בגרב והחנוך והיכלות או מכות גדולות ונגעים גדולים‬
‫כ מו ר ^ שקורי; גרני׳ק בלעז ‪ ,‬והצרעת והאיכל עד שתפסד צורת האבר או צורת האברים ‪ ,‬ובן העגין‬
‫גם כן ^ בשאר הכהות הארבע ‪ .‬כן העני; כעצמו ככל המציאות העגין המניא להווית מה שיתהוה‬
‫והטש־ך מציאותו טדה אחת ‪ ,‬והוא ערוב היסויות כנ חות הגלגליות המניעות אותם המפוזרות בהם ‪,‬‬
‫היא הסבה בעצמה בהתחדש סבות מזיקות במציאות ‪ ,‬כזרמים ‪ ,‬והמטר הסוד‪,‬ף ‪ ,‬והשלג ‪ ,‬והברד ‪,‬‬
‫והרוחות החזקות ‪ ,‬והרעמים ‪ ,‬והברקים ‪ ,‬ועפוש האויר ‪ ,‬או התחדש סבות ממיתות מאד ‪ ,‬יכלו ארץ או‬
‫ארצות או איקלים‪ ,‬כהשקע מקומות ‪ ,‬והרעש והזועות ‪ ,‬והמים השופעים מן הימים והתהומות ‪ .‬ודע כי‬
‫זה שאמרנוהו בלו מדמות העולם בכללו באיש מבני אדם ‪ ,‬לא מפני זה נאמר כאדם שהוא עולם קטן ‪,‬‬

‫אפודי‬ ‫שם טוב‬

‫אלא שהם ומצבות כמי; מ‪ 5‬ד היותם מורכנות ; ח ועמידתו‬ ‫ונפסד ‪ .‬וכמו שנתות האדם המתח״כות להוייתו ועמידתו‬
‫מדת עמירהו ‪ .‬ר״ל שיהיו הימים הענעיים הראוים שיהיה‬ ‫הס נעצ מס המחייכות להפסדו ואבודו כן סכות ההוייה הס‬
‫תצד מזגו והרככתו ; ט להפסדו ואנדו ‪ ,‬ריל שהם נעצמס‬ ‫בעצמס סכות ההפסד וכו׳ ‪ ,‬והמשל כי שאלו ה ארנע כהות‬
‫מהיינות שיהיה נאנד ונפסד קודם ותט הראוי לו למוח ‪:‬‬ ‫הנמצאות כגוף נל ניזון והס הנ ח המושך והמעכל והמחזיק‬
‫י מסוג משיכתי‪ .‬רוצה לומר שימשוך אדומה או שהווה נפסדת‬ ‫והדוחה אילו היה אפשר שיהיו אלו הנחית כנחות השכליות‬
‫אהד שהאדימה אי שהורה הוא ייסוג מה שימשוך האנר ההוא ‪:‬‬ ‫פד שלא יעשו אלא תה שראיי וכעת הראוי וכשיעור היאוי‬
‫כ יותר מסה שצריך‪ ,‬ר׳׳ל אי ׳יישוך כסות יותר ממה שצריך ‪:‬‬ ‫היה האדם נציל ממכות גדולות וחלאיס י כי ס ‪ .‬אמנס כענור‬
‫יי נשאר הכהות הארנעה ‪ ,‬ר'ל כמו מה שיקרה סכה המשך‬ ‫שלא היה אפשי זה אכל הס עושיס מעשיס טנ עיי ס כלתי‬
‫כך יקרה השאר הכהות אשר הס ארנעה עס הכה המשך ;‬ ‫מהשנה והשתכלות ואינם משיגים מה שיעשו כלל יראה ני‬
‫ה מנע זאס הוא הכס נ מ ה שהוא תניא אל התכלית הנה‬
‫הוא אינו יודע מה שיעשהו אכל יפעל מסוג פעולו ‪ ,‬כענין הסמים המשלשלים כי המשלשל הנה ימשוך ראשונה מה‬
‫שהוא מ מנ ע משיכתו ואם לא ימצא מה שימשוך ימשוך משאר הליחות לכן התחייב שיתחדשו נעבורם חלאיס גדולים ו מ ט ת‬
‫אע״ס שהיו הס הכלים בהוויית האדם ובעמדו המדה אשר יעמוד ‪ ,‬ובאור זה כי הנ ח המושך על דרך משל אילו‬
‫לא היה מושך אלא הדבר הנאות לו מכל צדדיו והשיעור הצריך אליו ‪ ,‬והרצון בי שיהיה הכמות וה אי ט ת גאות שאס‬
‫יהיה המזון בלתי נאות לא ימשכהו אי שיהיה רב הכמות לא יחשכהו ‪ ,‬אבל הכח המושך אי אפשר מבלתי שיחשיך‬
‫בין שתהיה הליחה רעה או רכה אי יותר חמה רמה שצריך אי יותר עבה או יותר דקה או שתמשוך יותר ממה‬
‫שצריך עד שתפסד צורת האבר אי האברים ויתחדשו מלאים רעים ונאמנים ‪ ,‬ונו הענין ג ס כן בשאר הכתות הארבע ‪.‬‬
‫כן העגין בעצמי בכל המציאות ענין המביא להו״ית תה שיתהווה והמשך מציחותו חדה אחת והוא ערוב היסודות‬
‫בכחית הגלגליות המניעות אותם הייכוזרות בהם היא הסבה בעצמה בהתחדש סבות מזיקות במציאות כזרמים‬
‫והעער הסית;' והשלג והברד והרוחית התזקית והרעמים והברקים ועכוש האויר או התחדש סבות ממיתות מאד‬
‫יכלו א ק או ארצות או אקלחים בהשקע מקומית והרעש זהזיעית והמיס השופעים מן הימים והתהומות ‪ ,‬כי אלו‬
‫הדברים הס סבות ההוייה הס בעצמם סבות ההפסד ‪ ,‬ובכאן רמז הרב לרעות הנאות בעולם כי סבות ההוייה‬
‫הם סבות ההפסד אלא שהם סבות במקי־ה ולזה נכנס רע על הנמצאות נחקרה ‪ ,‬ובזה המין תיתר קצת מהרעות‬
‫הבאים לצדיקים ‪ ,‬אס מעצמם מצד הנחות הטבעיות ‪ ,‬ואס מסבה מחיז ני נהתחדש נחות הגלגלים יתחדשו סבות‬
‫מזיקות יכלו ארק או ארצית ואקלמיס וכל שכן איש אחד יהיה מ׳ שיהיה‪ ,‬וזהו הקדמה לחה שאחר הרב בספר‬
‫איוב נאמרו אש אלהים נפלה מן השמים ו ט׳ או והנה רוח גדולה באה חן ה מדבי וכו׳ והבן זה ‪ .‬ודע כי כל מה‬
‫שיאחר הרב בזה הפרק הוא לבאר מעשה בראשית ולבאר תעשה מרכבה ולבאר ההשגחה ולבאר התורה והמצוה ‪,‬‬
‫ואנחנו נבר רמזנו על קצת מהדברים ; ודע ני זה מה שאמרגוהו כלו מדמות העולם וכי' ‪ :‬אמר שם טוב אני‬
‫שמעתי‬
‫קרשקש‬
‫) ‪ 0‬ואע׳ש שהליהה ההיא נושה מעב ‪ :‬נ ט ת ה ואיטתו; ‪ .‬רוצה בזה ועת מעט צי־‪,‬ו השווי מ צי הגנוות שיש בה יותר מ; ‪m m‬‬
‫מצד‬
 ‫קיר*‪11‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עב‬
‫אחד ‪jD‬‬ ‫הי זה הדמיון כלו נמשך בכל איש מאישי כעלי חיים ומוי^ם באבריו ‪ ^ ,‬א עטענו‬
‫הראשונים אמר כי ההמור או הסוס עולם קטן ‪ ,‬ואמנם נאמר כאדם זה מפגי הדבר שייוחד ט האדם‬
‫והוא הבה המדבר ‪ ,‬ר״ל השכל ההיולאני ‪ ,‬אשר זה הענין לא ימצא באחד ממיני בעלי חיים זולתו‬
‫ובאור זה כי בל איש מאישי בעלי חיים לא יצטרך בהמשכת מציאותו אל מחשבה והשחכלות והנהנה ‪,‬‬
‫אבל ילך ויעשה לפי טבעו; ויאכל מה שימצא ממה שייטב לו ״ דשכק באי זה מקום שתדמן לו‬
‫וישבב עם אי זו נקבה שימצא בשעת הערת חמומו ‪ ,‬ט אם יהיה לו עחת הערת חמום ; ויתמיד‬
‫בזה אישו המדה אשר יתמיד וימשך מציאות מינו ‪ ,‬ואינו צריך כלל לאיש אחר ממינו יעזרהו ויסמכתו‬
‫על עמידתן ^ עד שיעשה לו דברים לא תשם הוא בעצמו ‪ .‬אמנם האדם לבד אילו ישוער איש‬
‫ממנו לבדו ‪ ,‬נמצא שיהיה נעדר ההנהנהושב כבהמות היה אובד לשעתו‪ ,‬ולא היה מתקיים אפי׳ יום‬
‫אחד אלא במקרה‪ ,‬ר״ל שימצא במקרה דבר תון בו‪ ,‬והוא בעטר שמזונותיו אשר בהם עם‪T‬תו צריכים‬
‫אל מלאכה והנהנה ארובה‪ ,‬לא תשלם אלא במחשבה והשתבלות בכלים רבים ובאישים רבים יתייחד‬
‫כל אחד מהם בעסק אחד ‪ ,‬ולזה הוא צריך למי שינהינם דקבצם עד שיסודר קטצם וימשך להעזר‬
‫קצתם כקצתם ‪ .‬וכןהשמרו מן החום בזק החום ומן הקור בזק הקור‪ ,‬והסתרוטן המטרוהשלנ ונשיבת‬
‫הרוחות צריך לזמון הכנות רבות ‪ ,‬לא תשלם אחת מהם אלא במחשבה והשתבלות ‪ ,‬ם ומפני זה נמצא‬
‫בו זה הכח הדברי ‪ ,‬אשר בו יחשוב ויסתכל ויעשה ויכק ‪ p n‬במינים ‪ p‬המלאכות מזוניו וכנו‬
‫ולברכו ‪ ,‬ובו ינהיג כל אברי נופו עד שיעשה מהם ד^אש מה שיעשה ‪ ,‬ויתגהנו האברים אשר תתת‬
‫יד האברים הראשיים במה שיתנהגו ‪ ,‬ובעטר זה אילו דמית בנפשך אחד מבני אדם נשלל זה הבוז‬
‫מונח עם הכח החיוני לבד‪ ,‬היה אובד לשעתו‪ ,‬חח הכח נכבד מאד יותר נבבד מכל כחות בעלי חיים‪,‬‬
‫והוא גם כן נעלם מאד ע לא תובן אמתתו בתחלת הדעת המשתתןן בהבנת שאר הנחות הטבעיות‪,‬‬
‫‪P‬‬ ‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ם אם יהיה לו סהח הערש חמום ‪ ,‬י״ל שיש שס קצת בעל שמעתי וראיתי ליזכמים גחלים גמפריהם נספר השמע‬
‫חי שיהיה גזקק עס גקנה מבלתי שיקדם לו העיח חסום ; ולא ידעתי אם הוא גשם אריסנרו אזאמח אנןרש״ד‬
‫נ עד שיעשה לו דברים ‪ ,‬ר״ל פד שיעשה לו איש אחד ממינו ואפשר שהרג לא ראה אותו ולא שמעו משום אדם ‪ /‬וא?‬
‫מרים שלא יוכל הוא לעשוהם ‪ :‬ם ומפני זה נמצא ט זה הכח ספח ני הנעל יזי אק ראוי שיקרא עולם ק ק אחר שבכע‬
‫הדברי ‪ ,‬ר״ל מצד שהרכבת האדם והסזנותיו הוא היותר דק חי לא ימצא צורה שכלית‪ ,‬ואמנם באדם למה שימצא בו‬
‫ונכבד שיוכל להיות הוכרח מצד מבעו שיהיה בו הכח הדביי צורה שכלית ראוי שנאמר שהוא דמות העולם ושהוא עולם‬
‫כדי שיוכל להשרר מן הנזקין ושיעשה התחבולות שלא יתפעל קנון והעולם עולם ג חל‪ ,‬וזה שאמר הרב אמנם נאמר‬
‫‪ p‬הזמן בזמן הקור והמום בי לולא נמצא גו זה הכס היה באדם שהוא עולם קשן מפני הדבר אשר ייוחד באדם‬
‫אובד לשעתו כמו שבארנו ‪ :‬ע לא מוגן אפחחו בתמלח הדעת ומא הנח המדבר הש ‪b‬י אשר הוא השכל וט׳ ‪ ,‬ט ‪b‬‬
‫המשוחן־ ; י״ל כלא תובן אמתח הכת השכלי בתחלס הדעת איש מאישי נעלי חיים ט׳ ‪ ,‬אבל ילך מעשה לפי נונעו ויאסל‬
‫והוא המושכל הראשון ; ר״ל שהגנת זה הכח אינה מהפושכלוס מה שימצא שהעיב לו משק באיוה מקום שיזדמן משכב עם‬
‫‪i‬‬ ‫אי ז ‪ 9‬נקבה שיתצא בשפת ‪ 9‬פות החמוס אס י‪9‬יס‬
‫עתות הערת החמום ויתמיד גזה אישי המדה אשר יתמיד ממשך מציאות מינו ואיט צריך ‪b‬ל לאיש אחר מסיט‬
‫יעזרהו ויסמכהו על עמידתו עד שיעשה לודברים לא יעשה מעצמי ‪ ,‬אמנם האדם לבד אילו ישוער איש ממט‬
‫לבדו וכו׳ והוא בעבור שמזונותיו אשר בהם עמידתו צריכים אל מלאכה כי צריך לחרוש ולזרוע ולקצור ולברור ולטחק‬
‫ולאפות וכל אלו המלאכות לא יעשו באיש אחד ולו יהיה האדם בריא ולא יהיה ב ‪ b‬חולי צריך אל מלאטת רבות‬
‫ולעשות לו בית דירה ג״כ ‪ ,‬ולכן אי אפשר שימצא האדם יחידי נמו שאמר לא טוב היות האדם לבדו ‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הרב כי לא חשלס הנהגח שוס איש אלא במחשבה והססכלות ואולם הנהמות אין להם מחשבה והסתכלות וג״כ האדם יעשה‬
‫בכלים רבים ואולם הנ״ח לא יעשו נכלים אלא בעצמם והאנשים יצטרט אל קבת זא׳א להחיות בלי קטן ולכן היה האדם צריך‬
‫שיתקנן באישים רבים עד שהתפרד כל אחד מהם בעסק אחד זזה נא הרמז לס טוב היות האדם לבדו אעשה ונו'‪ ,‬ולמה‬
‫שהקבון הוא חוכרת והאנשיס מתחלפים בטבעים בתכלית החלון זה מפזר ווה כילי זה גמר ווה חלש ווה נואן< זנלתי ישר‬
‫וזה בלתי מרגיש אפי׳ הצריך לבקש וקני־ן ההפכים קשה מאד ואיא מבלי קבק ‪ ,‬מצרך הטבע האלהי לברוא אנשים‬
‫שינהיגו מין האדם ואלו הס הנביאים אי החנתים הנמצאים ב ‪ b‬ל^מה ואומה או המלך הנמשך אתר סדור‬
‫התורה והכרח המנהיג ‪ .‬ומפני זה נמצא הנח המדבר אשר הוא יחשוב‬ ‫הנביא או החכם‪ ,‬ובכאן רמי הכרח‬
‫ינהיגכל אברי גוט ני ישתמשו ‪ b‬ם כסי‬ ‫וכנו ולבזט ובו‬ ‫במינים מןהמלאטת מזוניו‬ ‫ויכין ויזדמן‬
‫השכל‪ ,‬עד שיעשה מהם השכל שהוא ראש ואדון מה שיעט ויתנהגו האברים אשר תחת יד האברים הראשיים‪,‬‬
‫ונעבור זה אילו דוזית בגםשך אחד מבני אדם נשלל זה הכח מונח בנח החיוני לבד היה אובד לשעתו ‪ ,‬חה הכח‬
‫נכבד מאד יותר מכל נחות בעל חי והוא נ"כ שלם מאד מא נכבל למה שמא ש ‪ b‬והשכל הוא הדבר היותר נכבד‬
‫שבנו ‪ ,‬והוא שלם מאד כי הוא תכלית כל מה שנמצא בזה העולם השפל ומא ממת האדם אשר בו אדם לא נשאר‬
‫כתות הנפש ולכן היה נשלם בזה הכת ‪ .‬לא תובן אמתת זה הכת בתחלת הדעת המשתתן ‪ ,‬הרצון בדעת המשתתף‬
‫מה שהשתתפו רכים בו כי הדברים אשד הם בנקל ידועים ישתתט הכל נ ס ואונס הדברים העמוקים לא‬
‫ישתתט הכל בהם ‪ ,‬ואכן ידיעת זה הכח לא יודע לכל אבל ידעו אותו האנשים השקועים בחכמה והם השרידים‬
‫אשר‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק עב‬
‫)‪ ( r‬בן במציאות דבר אהד הוא המנהיג לכללו ® המניע לאבריו )ח( הראש הראשון אשר גתן לו כת‬
‫בטול העגין ההוא במיה מציאות זה‬ ‫^‬
‫ההגעה עד שהנהיג מה שזולתו ‪ .‬ואילו ידמה האדם בנפשו ‪,‬‬
‫!‬
‫הכדור נעצמו‪ ,‬הראש מטנו ואשר תחת ‪ t‬הראש ק ונדבר ההוא ימשך מציאות הכדור ככל חלק‬
‫ממנו והדכר ההוא האלוה יתעלה שמו‪ .‬ולפי זה הענין לכד גאמר כאדם לכדו שהוא עולם קטן ‪,‬‬
‫מפני שנו התחלה אחת היא המנהינה לכלו‪ ,‬ומפני זה הענין נקרא השם יתכרך כלשוננו הי העולם ‪,‬‬
‫ונאמר וישנע כחי העולם ‪ .‬ודע כי הדמוי אשר דמינו העולם ככללו כאיש מכני אדם‪" ,‬לא יתחלף‬
‫כדכר ממה שזכרנו אלא כשלשה דכרים ‪ ,‬האחד מהם ‪ ,‬שהאנר הראש מכל כעלי חיים שיש לו לכ‬
‫יקכל תועלת כאכרים שתחת ידו ותשוכ עליו תועלתם ‪ ,‬ואין כמציאות הכללי דכר כן ‪ ,‬אכל כל טי‬
‫שישפי־ע הנהגה או יתן כה לא ישוב אליו תועלת כלל מאשר תחת ידו ‪ ,‬אכל נתינתו מה שיתנהו‬
‫כנתינת המטיכ החונז אשר יעשה זה לנדינות טכעיהם ולנדעלתם לא לתועלתם כל זה להדמות לשם‬
‫יתעלה ‪ .‬והשני כי הלב מכל בעלי חיים שיש לו לב כאמצעיתו וכתוכו ושאר האכרים אשר תחת ידו‬
‫מקיפים כו‪ ,‬כעבור שתכללהו תועלתם בשמירתו והסתרו בהם עד שלא יטהר אליו היזק מחוץ‪ ,‬והענין‬
‫בעולם נכללו בהפך ; הנככד שכו מקיף כפחותו ‪ ,‬בעבור שבטוח עליו מלקבל מעשה מזולתו ‪ ,‬ואפילו‬
‫אם היה מקכל אין נמצא חוצה לו גשם אחר יעשה כו ‪ ,‬והוא ישפיע על מה שבתוכו ‪ ,‬ולא יגיעהו‬
‫מעשה בלל ולא כח מזולתו מן הגשמים ‪ ,‬ויש הגה גם כן קצת דמיון ‪ ,‬וזה כי האבר הראש בכי׳ה ר כל‬
‫מה שירחיק ממנו ‪ p‬האברים הוא קטן כמעלה מן הקרוב לו ‪ ,‬וכן הענין בעולם כעצמו ‪ ,‬כל אשר‬
‫יקרבו הגשמים לנקודת המרכז התעברו והתעבו עצמם וכבדה תנועתם ‪ ,‬וסר אורם וכהיר‪,‬תם ‪ ,‬לרחקם‬
‫סן‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הראשונות כמו שהוא נשאי הנחות הענעיוח ‪ :‬פ המגיע‬ ‫אשר ה׳ קורא ‪ ,‬ונמו שהאדס יתנהג נז ה הכת ואילו דמית‬
‫לאנריו הראש הראשון ׳ י״ל שהוא ית׳ מניע ה אני הראשון‬ ‫אחד מנכי אדם גשלל מזה הנ ח לא די שיהיה נ נ׳ ח אנל‬
‫והוא לערנות אשר נתן נו נ ח ההנעה לזולתו עד שינהיג הש״י‬ ‫יהיה יותר סחות מ מנו‪ ,‬כן כמציאות דנר אחד הוא‬
‫כל מה שזולתו נגלגל ערנות ני הוא סנת כל התנועות ‪:‬‬ ‫המנהיג לכללו המגיע לאגריו הראש הראשון שהוא גלגל‬
‫צ נמול הענין ההוא ‪ ,‬י״ל נמול תנועות ערנות ‪ :‬ק ונדנר‬ ‫ערנות אשר נתן לו כת ההנעה אשר ינהיג נו מה שזולתו‬
‫‪,‬‬
‫ההוא ר״ל שהדנר המנהיג והמניע כל זה המציאות הוא ית׳‪:‬‬ ‫ואילו ידמה האדם ננפשו נעול הדנר ההוא נעל ה מציאות‬
‫!‬
‫ר כל מה שירחית ממנו מן האכריס י״ל שכל אותם האנריס‬ ‫זה הכדור נעצמו הראש ממט ואשר תחת יד הראש וכדנר‬
‫שירחיקו מן הלנ לצד הרגלים הס פסותיס מאותם שהוא סמוך‬ ‫ההוא ימשך מציאות הכדור נכל חלק מחנו והדנר ההוא‬
‫האלוה יתנרך שמי וכו׳ ! א מ ר שס עונ הנן מה שאמר‬
‫הרנ כי האדם מצד שהוא ב״ח אלו ינוטלו כל ה אנ ריס ויפסד הכח נכללו וכן ג״כ א ס יפסד לג האדם יפסד האדס‬
‫וכן אם יפסד הגרם השמימיי יפסד יה העולם נכללו וכן ג"כ אס יפסד השכל כאדם יפפד האדם והיה אונד‬
‫לשעתו ‪ ,‬כן אם יפסד השכל הראשון שהוא האלוה ית׳ יפסד הכל ‪ ,‬והנן זה מאד ודעהו כי יתנאר מזה סל איזה‬
‫צד השכל הוא התחלה לכל הדנרים ועל איזה צד הוא התחלת הגרם השמימיי ומפני שהש״י הוא יקיים מציאות‬
‫העולם והוא יתמיד מציאותו נקרא השם נלשונו חי העולמים ני הוא חיי העולם והוא צורת העולם כמ״ש וישנע נ חי‬
‫כי השכל או‬ ‫'‪,‬‬ ‫העול ם‪ ,‬ודע ני זה הדמוי אשר דמיונו העולם "נ כ ל לו נ אי ש מנגי אדם לא יתחלף נ דנ ר שזכרנו וני‬
‫הלב יקנלו תועלת כמה שינהיגו מתחת ידם ‪ ,‬ואמנם נעולס הכללי אין דנר מזה כמו שאמרו חז״ל גחירי למעלה‬
‫מיהב יהני ולא מקנלי ‪ ,‬אכל כל מה שישפיעו ההנהגה נין השכלים הנבדלים בין הגרמים השמימיים או יתנו נ ח לא‬
‫ישוב אליו תועלת כלל אבל נתינתן תה שיתטהו כנתינת המטיב החונן אשר יעשו זה לנדיבות טנעי ה ם כי הם‬
‫פועלים בעצמם למעלתם לא לתועלת כל זה להדמיתס לשם ית׳ ‪ :‬והחלוף השני שימצא בדמוי אשר דמינו שהלב‬
‫יזכל הבעל חי הוא באמצעיתו ושאר האברים ונו׳ ‪ ,‬והענין בעולם בכללו בהפך בעבור ני הנכנ ד שמו מקיף בפחותו‬
‫בעבור שבטוח עליו שלא יקבל הגרם השמימיי הפסד בעבור שאין לו הפך ‪ ,‬ואולם הדברים שנו למה שהם מורכבים‬
‫מהפסדים י פ ס ח קצתם את קצתם ואם יהיו נשמרים וקיימים יהיה נעבור תנועת הגלגל ולכן הושמו שיהיו תוך‬
‫המקיף והגלגל לחה שאין לו הפך הוא המקיף והוא מתון הגשמים כלם ; ואחר הרב כי אף שהלב והגלגל בלתי‬
‫מתדמיס למה שהאחד מחון והאחר באמצע עם כל יה יש בהם קצת דמיון כי כל מה שירחק ממנו האברים הוא קטן‬
‫במעלה ו נ ו׳‪ ,‬ולכן אמר אריסט״ו בראשון מספר הנפש כי הארץ יותר מרוחק מטבע הגלגל להתרחקו ממנה‬
‫בתכלית ולכן אמרו חז״ל והארץ היתה תוהו ובהו תוהה ובוהה על רוע חלקה וזה לרחקה מן הגוף הנכבד המאיר‬
‫הבהיר המתנועע על הדק הפשוט ר״ל הגלגל ‪ ,‬ורצה נאמרו הנכבד הבלתי נפסד ‪ ,‬ואחר המאיר הנותן האורה ‪ ,‬וזה‬
‫נחלק מה שממנו והם הכוכבים ‪ ,‬והרצון נבהיר כי הבהירות זולת האורה וייוחדו הנונבי ם באורם תנין שאר חלקי הגלגל‬
‫לעבים ומקשיותם ושאר החלקים יותר זכים ובהירים ‪ ,‬ואמרו המתנועע ני התנועה שלמות וחיות למתנועע והוא‬
‫שלמות לדברים הטבעיים ‪ ,‬ואמרו הדק הפשוט כמאמר הפילוסופים שהגלגל אס יהיה במרחקים ואס ימצא להס‬
‫חמר‬
‫קרשקש‬
‫קיום הגוף ‪) :‬וז( הראש הראשון ‪ ,‬רוצה בו והוא הראש כלוטר‬ ‫מנד האי טת שהיא יותר חכה מ; הראוי ‪ (0 :‬כן נטציאות רנר‬
‫האדון והפושל ‪ .‬הראשון ‪ ,‬רוצה ב‪ 1‬ה שיש לו ראשונית סעלת‬ ‫אהד ‪ .‬רוצה בו השי׳ח ‪ ,‬והוא המניע לאברו ‪ ,‬רוצה בו מר‪.‬‬
‫ובביר ובמו בן קראתו ראשון אחר שהשאר נלם הלקים בו ‪ ,‬ובן‬ ‫שר‪.‬יא אבר העולם וקיומו נמו שהאבר הראש״ והיא הלב הוא‬
‫נף־אוע‬
‫קטו ‪115‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עב‬
‫מן הגוף הנכבד המאיר הבהיר המתנועע הדק הפשוט )ר״ל הגלגל( ; וכל אשר יקרב לו גשם יקנה‬
‫ממגומעט מאלו המדות בפי קרבתו ויהיה לו קצת מעלה על מה שאחריו‪ .‬והשלישי ביוה הכה המדבר‬
‫הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו ‪ ,‬והשם ית׳ אינו כח כגוף העולם אכל נפרד מכל חלקי העולם ‪,‬‬
‫והנהגתו יתעלה והשגהתו מחוברת לעולם בכללו חבור נעלם טמנו תכליתו ‪ ,‬וכהות בני אדם מקצרות‬
‫לדעתו ‪ " ,‬בי המופת יעמוד על הבדלו יתעלה מן העולם י* והנקותו מטנו ‪ ,‬והמופת יעמוד על מציאות‬
‫מעשה הנהגתו והשגחתו בבל חלק מחלקיו ואפילו הדק הפחות ‪ ,‬ישתנה מי שנצחנו שלמותו ‪ ,‬ודע‬
‫שראוי היה שנדמה יחם האלוה ית׳ לעולם ב יחם השפל הנקנה תאצל לאדם אשר איגוכח כנוף והוא‬
‫נבדל‬
‫ש מ מו ב‬ ‫אפודי‬
‫‪,‬‬
‫לו ; ש מנו ר; עלס ממגו י״ל שהחנול וההר‪,‬של ההוא הג?‪ 75‬חמר ס א נשתין השס החמריס אשד ננ אן וזה מפני הנח‬
‫יעלם מן המין האנופי ; ת כי המופה יעמוד ‪ .‬ייל מפגי מה אשר נ ם נאנה‪ ,‬וירצה נפשום שאיגו מורכב נשאר הגשמים‪/‬‬
‫כסות נ׳יא מק;רות מוה החנור וההי‪,‬ש מ כנ ד כי המופת נ א והאמת כי ;!וא פשום שאינו מורכב מהיולי וצירה ‪ /‬אמנם‬
‫על כי הש״י ;פרד סן העולם נכל צד ‪ :‬א ומר‪,‬ותו ממט ‪ ,‬חשב הרב שהוא נעל נפש ושכל ושהגוף' הוא מורכב מחמר‬
‫ר״ל שאיע מגיע גלגל ערנות ימצד אמר יש מופת על שהש״י וצורה אלא שאינו כמו הדנרים אשר נכאן אנל האמת‬
‫עושה מציאות ההגהגה וההשגמה לעולם נכל חלר‪,‬יו ואפילו שהגלגל אין לו חמר ואינו אלא מרחקים כדורים והננדל‬
‫הדק הכסות ואם הוא ית' מגהיג וה העולם נכל חלקיו יתחייג צורתו ולכן יצדק שהוא פשוש יותר ממה שאמר הרנ שהוא‬
‫‪,‬‬
‫שיניע גלגל ערנות וא״כ אגסנו נין נ׳ המקנילים ׳שתנח ס׳ פשוט ‪ :‬וההנדל הג׳ אשר נו ינזל מדמוי האדם העולם‬
‫נכללו ני יה הנח המדנר הוא כח נגוף ונלתי נפרד‬ ‫‪,‬‬ ‫שנצסנו שלמותו ‪ ,‬ונאסת כן הוא שהש״׳ מניע גלגל ערנות‬
‫וזה שאמר למעלה נזה הפרק זה הכס צריך עיון אם הוא ממנו ונו׳ ‪ /‬ר״ל שאינו נח מעורב אנל הוא דנר ננדל‬
‫נמצוע הגלגל אם לא ‪.‬־ ב יחם השכל הנקנה הנאצל ‪ .‬ר״ל בתכלית ההבדל במציאות ונמהות ועם כל זה המופת יעמוד‬
‫שהשכל הנקנה הוא נפרד וננדל מן האדם נפל מין ממיצי על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו שהוא בכל חלק‬
‫ההנדל יאינו כס נו וא״כ היה ראוי לדמותו יח׳ לשכל הגר‪,‬צה ; מחלקיו ‪ :‬ואפילו הדק הפחות ‪ .‬ר״ל החלק הפחות מהעולם‬
‫יושג ממנו אדון הכל ויוקח ראיה מחנו על שהוא דבק לו‬
‫וא״נ אגו נין שני מקבילים ‪ ,‬ני מצד שהמניע יחוייב שיהיה נבדל יחוייב שהשם ית׳ יהיה נבדל מהעולם ‪ /‬ומצד הוויית‬
‫המתהוים יתחייב שיהיה נמצא ודבק עמהם ואינו נבדל מהם א"נ נחות בני אדם מקצרות לדעת על איזה צד‬
‫הוא ועם כל זה אנו אומרים שהוא נבדל מהעולם ושהוא איש נ ח בגשם ‪ /‬וזה אמרו ישתבח מי שצנחנו ננעימותו ‪ /‬כי‬
‫אף שיש לנו מופת לומר שהוא דבק לעולם עם כל זה אנו אומרים עליו שהוא נבדל מצד גודל שלמותו ‪ :‬ו א ס ר החנם‬
‫ר' משה הנרנוני אמת ני הוא נצחנו בשלמותו כי לא ישיגהו באופן אשר ישיג עצמו ‪ /‬אמנם מצד המופתים האלו‬
‫אין נצות ני אין בהם סתירה נאשר תבין מה שפירשנו ‪ ,‬כי הנח הקושר שהוא המושפע מהעילה הראשונה לא‬
‫שהיא הוא כמו שהטבע האנושי החי מושפע מצורת החי ולא שהוא השלמות הראשון אשר הוא הנפשי ‪ ,‬וזהו מאחר‬
‫אבן רש״ד מחה שאמר וזה הכח נקשר נכח המושפע מן ההתחלה הראשונה ואס הוא הקושי נאמת ולכן ירוץ‬
‫דבורו עליו ‪ /‬וא״א לי מבלי שאגנה לך סודו ואומר ני מאמר הרב הנה רמי על מאמר המדברים שהתחלה‬
‫הראשונה היא נמצאת בכל דבר וכאלו לקח זה מהם ‪ /‬ודע זה ; אסר שם טוב אם הדבר נחו שאמר זה החכם‬
‫לא היה אומר הרב שהשם ית' סנה רחוקה ‪ ,‬אבל בכל מאמריו ירצה שהשם ית׳ אינו צורת גלגל כל שכן שיהיה‬
‫נמצא עם כל דבר ודבר‪ ,‬אבל כוונת הרב באומרו כי המופת יעמוד על הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלחי‬
‫העולם ולכך יחוייב שיהיה דבק עתהם מצד הדברים הנאים ממנו שהם השכלים הנבדלים והשכל הפועל באמצעות אנו‬
‫עם היות סבה רחוקה לכל‬ ‫הגלגלים אשר מפני אלו הדברים יראה השגתו בכל ת ר ותקצרנה הנפשות לדעת‬
‫הדברים ימצאו המסונניס על תכלית ההנהגה שאפשר שיהיה ‪ :‬אסר שם טוב מה שאמר הרב ני הכח המדבר‬
‫הוא כח כגוף בלתי נפרד מחנו ‪ ,‬כנר אתרנו שזה לא אחרו שום פילוסוף ולא שחעטהו אלא לרב ‪ ,‬וראוי להפלא ממנו‬
‫כתכלית הפלא שאריסט״ו ביאר במופת שהשכל ההיולאני בלתי מעורב עם הגוף וכל מפרשי ספריו הסכימו ע״ז ‪,‬‬
‫וכבר אמר הרב שהשכל ההיולאני אינו אלא הכנה לנד ואס היה כח כנוף לא יצדק שיאמר עליו שהוא הכנה לנד‬
‫ויביא עצמו בסותרים ‪ /‬אלא אס לא ירצה כי ההכנה למה שהיא צריכה אל נושא ואם הנושא תפסד שהוא האדם או‬
‫הצורות הדמיוניות אשר הם נושאות להכנה השכל ההיולאני תפסד ‪ /‬חה ראוי שיחשב על הרב לפי גידל חכמתו‬
‫ושלמותו ‪ :‬ודע שראוי שנדמה יחס האלוה לעולם יחסו השכל הנקנה הנאצל לאדם אשר אינו כח בגוף ‪ .‬הרצון‬
‫בשכל הנאצל לפי דעת הרב הוא שכל אמצעי כין השכל הפועל ובין השכל האנושי יזו היא הנקראת נשמתן של‬
‫צדיקים ‪ ,‬וזה ידמה לאלוה לחה שהוא נפרד מן הגוף הפרד אמתי ושופע עליו ני זה השכל הוא צורת הכח הדנרי ויהיה‬
‫ענין הכח הדנרי כשכלי הגלגלים אשר הם בגופות ‪:‬‬
‫אמר שם טוב דעת הרב כי יש לגלגל נפש ושכל והוא כח בגשם כמו הנח הנפשי אשר הוא באדם עם שיש הנדל‬
‫ניניהם יתרון רב ‪ ,‬אמנם דעת נ״ר הוא כי שכלי הגלגלים הם הצורית המניעות והס נפשות להם כענורם‬
‫נקראו הגלגלים מתנועעים מפאת עצמם ‪ ,‬ויאמין ב״ר ג"כ שהשכל הפועל הוא השכל הנקנה והוא אשר קרא הרב‬
‫השכל הנאצל ‪ :‬אמר שם טוב ראוי שנדמה יחס האלוה לשכל הנאצל כשיפסד יפסד האדם‪ /‬ואלו נדחה שהאלוה‬
‫י ת׳‬
‫קרשקש‬
‫י‪,‬ראהו אריסט׳ו השמים הראשונים ‪ ,‬ואמרו שהזזזם מניע זה גננד ותגועת הגלגלים האחרים ייחס ל׳«אר חשנליש הנ»(ו‬
‫‪; wmo‬‬ ‫הגלגל שנקרא שטיס ראשונים אהד שהוא גכבד מנ?* שאר‬
‫פרק‬ ‫הגלגלים אשר הם כתוכו ייחס התנועה היותר נכבדת ‪S‬יוחר‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עב עג‬
‫נבדל מן הגוף הנדל אמתי ושופע עליו ^ ויהיה דמיון הכה הדברי כשכלי הגלגלים אשר וזם בגגפות ‪.‬‬
‫י אמנם עגין שכלי הגלגלים ‪ ,‬ומציאות השכלים הנפרדים ‪ ,‬וציור השכל הנקנה הנאצל אשר הוא‬
‫נפרד ; גם כן הם דברים יש בהן עיון והקירה וראיותיהם נעי^פות )ואע״פ שהם אמתיות( ויתחדשו‬
‫בהם ספקות רנו ת ‪ ,‬ולטוען בהם טענות ולמערער בהם ערעורים ‪ ,‬ואנחנו אמגם בהרנו תהלה שתצייר‬
‫המציאות כצורה המבוארת אשר לא יכחיש דנ ר ממה שזכרנוהו זכרון ס ת ם ‪ ,‬אלא אחד משני אנשים ‪,‬‬
‫אם סכל כדכר הברור‪ ,‬כמושיכהיש מי שאינו מהנדס)פי׳ הכם בת שכורת( דברים למודיים בא עליהם המופת‪,‬‬
‫או מי שיבחר להחזיק כדע ת אהת קיים ויטעה עצמו ‪ ,‬אבל מי שירצה שיעיין עיון אמתי ילמד ער שיתברר‬
‫לו א מ ת ת כל מה שהגדנו ‪ ,‬וידע שזאת היא צורת זה הנמצא המיושב הכזציאות בלא ספק ‪ ,‬ואם ירצה לקבל‬
‫זה ממי ש ‪ T‬ע המופתים בכל מה שיש עליו מו פ ת‪ ,‬י ק ב ל‪ ,‬ויבנה על זה הקשיויוראיותיו ‪ ,‬ואם‬
‫לא יבחר נ ק ב ל ה ‪ ,‬אפילו באלה ההתחלות ילמד ואהר כן יתבאר לו כי הענין כן הוא ‪ .‬הנה‬
‫זאת חקרנוה כן היא ‪ ,‬ה שטענה ואתה דע לך ‪ ,‬ואהר זאת ההזמנה וההצעה אתחיל בזכרון מה‬
‫שיעדנו בזכרו ובאורו ‪:‬‬
‫‪ iV P*^S‬ה ה ק ד מ ו ת הכוללות אישר הציעום המדברים ’‘ פי התחלף דעותם ורוב דרכיהם והם הברהיות‬
‫כקיום מה שירצו לקיימו באלו א הארבע בק שות ; שתים עשרה הקדמות ‪ ,‬הנני‬
‫זוברם לך ‪ ,‬ואח״כ אבאר לך ענין כי‘ הקדמה מהם ומה שיתהייב ממנה ‪ .‬ההקדמה הראשונה לקיים‬
‫העצם הפרדי ‪ .‬ההקדמה השנית מציאות הרקות ‪ .‬ההקדמה השלישית שהזמן מחובר מע תות ‪ .‬ההקדמה‬
‫הרביעית שהעצם לא ימי‘ ט ממקרים ר כי ם‪ .‬ההקדמה ההמישית שהעצם הפרדי תשלם מציאותו‬
‫ו ע ^ ת ו במקרים אש־ר אני מספרם ולא ימלט מהם ההקדנזה הששית שהמקרה לא יעמוד שגי זמנים ‪.‬‬
‫ההקדמה‬
‫אפודי‬ ‫שנו מוב‬
‫נ ויהיה דמיו; הכר הדנרי ‪ .‬ר״ל והיה ראי׳ שהיה הכר‬ ‫ית׳ נעדר כל העולם נעדר ומצד שהשכלי הנקנה אינו נ ר‬
‫הדנרי דמיו; לשכלי הגלגלים ; ד אמגם ענין ככלי הגלגלים ‪.‬‬ ‫כגוף כך הש״י אינו כת כגוף ‪ ,‬והרמו כזה לרנ ט אמרו‬
‫ר״ל אמגם גזפגי זה לא עשיגו זה הדג״ון מהיי שעגץ שכל‬ ‫י ת' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הוא על השכל הנקנה‬
‫הגלגלים ועני; הייושכל הגקנה הוא עגין עמוק לא גהנחר‬ ‫הנאנל אשר אינו כח בטן‪ : .‬ואחר שהינח זה ראוי שנשוב‬
‫אמחתו אלא אסר העיו; לפיכך לא עשינו זה הדמיו; אלא סמה‬ ‫אל מה שהיינו בו ‪ .‬אמר הרב אמנם עני! שכלי הגלגלים‬
‫שהוא מנואל אי; ספק נו ‪ :‬ה שמענה ואהה דע לך ‪ .‬ר״ל הקנל‬ ‫ומציאות השכלים הנפרדים וציור השכל הנקנה הנאצל אשר‬
‫העני; נקנלה ואח״ע תסקור כעני; אם הוא כן כ׳ נאתר כ;‬ ‫הוא נפרד ג׳׳כ הם דברים שיש בהם עיון וחקירה‬
‫תמצא העני; נלא ספק ‪:‬‬ ‫וראיותיהם נעלמות יאע׳יפ שהם אמתיות ויתחדשו בהם‬
‫א האלנע נקשור ‪ .‬ר״ל סידיש העולם ומציאותו‬ ‫פרק עג‬ ‫ספקית רבות והשוען בהם שענות ולמערער נ ה ם ערעורים ;‬
‫אמר שם שוב כמו שהמונת הביא שיש הנה סבה ראשונה‬
‫תכלית הפלא למה אמר הרב‬ ‫נבדלת כך הביא שיש לכל גלגל וגלגלשכל נבדל הוא מניעו ‪ /‬א״כ הפלא‬
‫שראיותיהם הם נעלמות ויש בהם עיון וחקירה ‪ ,‬ואולי אמר הרב זה נעבור פי היית התחלה אחת שכלית הוא דבר‬
‫מבואר ואמנם שימגאו שכלים רבים ג פי די ס יה אינו ידוע כ"כ ‪ .‬ואמנם אחר הרב שלא הניחם אלא בעבור שכוונתו‬
‫היתה כמו שאמר לבאר המציאות כצורה המבוארת אשר לא יכחיש דבר מחה שזכרו הרב זכרו; סתם אלא‬
‫אחד משני אנשים או סכל בדבר הברור כמו שיכחיש חי שאינו מהנדס )פי׳ חכם בתשבורת( דברי למודיים נ א‬
‫עליהם מוסת או איש אחר הוא חכם ונבון יוכל להחזיק בדעת אחר שקדם לו וישעה עצתו ‪ ,‬אבל מי שירצה לעיין‬
‫רצה לדעת זה המציאות יעיין בספרי החכמים ‪ /‬ויתבאר שכל מה שאמר הרב עד הנה הוא מושכל‬ ‫עיון אמתי אם‬
‫ראשון ואם האדם לא ירצה לעיין כדי להקל מעליו שורח הדרך וירצה לקבל מה שאתר הרב נזה הפרק ולקבל כל‬
‫מה שיש מופת עליו יקבל ויבנה על זה הקשותיו וראיותיו ואם לא יבחר בקבלה אפי' באלה ההתחלות ילמד ‪ ,‬אס‬
‫כן ימצאו בכאן ארבע מיני אגשים ‪ ,‬אנשים שיכחישו כל מה שיתבאר בזה הפרק ע״ד הגדה ‪ .‬ואלו יחלקו לשני‬
‫חל קי ם‪ ,‬אס סכלים בדבר הברור ואם שועה שיבחר דעת אחר ת‪ ,‬ויש אנשים אחרים שאינם רוצים לקבל שוס דבר‬
‫אלא לדעת אותו במופת ואס יעיינו בספרי החכמות ימצאו הדבר נחו שאחר הרב דרך הגדה ‪ .‬ויש אנשים אחרים‬
‫שרוצים לקבל מה שאמר הרב דרך קבלה מבלתי שירצו לדעת אס הוא אמת אם לא אלא שדי להם הקבלה ולאלה‬
‫האנשים יועיל זה הפרק ‪ .‬ויש אנשים שרוצים לקבל מה שאחר הרב דרך הגדה ואח״פ לידע אותה במופת על אלו‬
‫לך ‪ ,‬והרצון בזה אףשכל תה שאמרנו‬ ‫הכתוב הנכבד הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע‬ ‫אמר הרב זה‬
‫ט כל מה שאמרנו בזה הפי ק חקרנוהו‬ ‫נזה הפרק הוא דרך הגדה לא היתה ה סנה בעבור שאנחנו גדע הסבה בקבלה ‪,‬‬
‫וידענו אותו‪ ,‬ואס תרצה אתה המעיין לקבל זה בקבלה שמענו ואח״ז אס תרצה לידע אותו במופת הרשות נתונה‬
‫כי לא תמצא בכל מה שאמרנו דבר שיהיה סותר האמת ‪ .‬ואחר שהונח זה הביא הרב הקדמות המדברים שיש בהם‬
‫מהפוך העולם ומשנוי סדרי בראשית מה שתשמענו והוא בזה הסרק סמוך לזה ;‬
‫פ ר מ ע ג התקדמות הכוללות אשר הניחום המדברים לפי התחלף דעותיהם ורוב דרכיהם והס הכרחיות בקיום מה שירצו‬
‫לקיימו בארבע בקשות ‪ /‬שהם העולם מחודש ויש לו עושה ושהוא אחד ואינו גשם ולא כח בגשם ‪ .‬והנה הרב זכרם‬
‫אחד לאחד ומה שיתחייב מכל או״א מהם ‪ .‬ראשונה קיום העצם הפרדי‪ .‬שנית מציאת הרקות‪ .‬שלישית שהזמן מסינר מעתות ‪,‬‬
‫רביעית שהעצם לא ימלע ממקרים רבים ‪ ,‬חמישית שהעצם הפרדי תשלם מציאותו ועצמותו במקרים וכו' ‪ .‬ששית שהמקרה לא‬
‫יעמוד‬
 ‫קטז ‪116‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫ההקדמה השביעית שדין הקניות רץ העדרם‪ ,‬ושהם כלם מקרים נמצאיםצדכים לפועל‪ .‬ההקדמה‬
‫השמינית שאין בכל הנמצא בלתי עצם ומקרה ‪ ,‬ר״ל הבריאות כלם ‪ ,‬ושהצורה הטבעית ג״נ מקרה ‪.‬‬
‫ההקדמה התשיעית שהמקרים לא ישאו קצתם את קצתם ‪ .‬ההקדמה העשירית שהאפשר לא יבחן‬
‫בהבכים זה המציאות לציור ההוא ‪) .‬א( ההקדמה האחת עשרה שאין הפרש בשקרות מה שאין תכלית‬
‫לו בין שיהיה בפעל או במקרה או בכח ‪ ,‬דל שאין הפרש בק שיהיו הדברים שאין להם תכלית נמצאים‬
‫יחד‪ (3) ,‬או משוערים מן המציאות ומטה שבבר נעדר הה הוא אשר במקרה‪ ,‬כל זה אמרו שהוא‬
‫שקר‪ ) .‬צ ( ההקדמה השתים עשרה היא אמרם שהחושים יחטאו ויבצר מהם הרבה ממושניהם‪ ,‬ולזה‬
‫אין למדין מהם דין ולא ילקחו מוחלטים התחלות מופת ‪ .‬ואחר מניינם אתחיל לבאר עניניהם ולבאר‬
‫מה שיתחייב מהם אחת אחת ‪:‬‬
‫ההקדמה הראשונה ‪ ,‬ענינה שהם חשבו שהעולם בכללו ‪ ,‬דל כל נשם שבו הוא מחובר מחלקים‬
‫קטנים מאד לא יקבלו החלוקה לדקותם ‪ ,‬ולא לחלק האחד מהם כמות כלל ‪ ,‬וכשיתקבצו קצתם‬
‫אל קצתם יהיה המקובץ בעל כמות והוא אז נשם ‪ ,‬ב ואלו חובר מהם שני חלמים יהיה כל חלק אז‬
‫נשם ויהיה שני נשמים ‪ ,‬כמאמר קצתם ‪ ,‬וכל החלקים ההם דומים שווים ‪ ^ ,‬אץ חלוק בהם בשום פנים ‪.‬‬
‫ואמרו שאי אפשר שימצא נשם כשום פנים ‪ ,‬אלא מורכב מאלה החלקים השוים ‪) ,‬ד( הרכבה שכנית‬
‫עד שההויה אצלם הוא הקבוץ ‪ ,‬וההפסד הוא הפרוד ‪ ,‬ולא יקראוהו הפסד ‪ ,‬י אבל יאמרו ההויה הוא‬
‫קבוץ‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫יתעלה ואחדוחו ושלילות הנוף ‪ :‬ב ואלו הובר מהם יפמוד ב׳ זמנים‪ .‬ז׳שדץ הקניות דין המדרס ושהם כלס מקרים‬
‫פני מלקים ‪ .‬רצה לומר אלו המדברים יחשבו שאין כל עצם נמצאים צריכים אל פועל ‪ .‬ח׳ שאין בכל הנמצא נלתי‬
‫מהם נעל כמות קודם שיתדבקו זה נזה אמנם כשידובקו שנים מצם ומקרה ושהצורה גם כן מקרה ‪ .‬ש׳ שהמקרים לא‬
‫עיד משל יהיה אז נשם ויאמר לכל אחד מהגשמים ההם שהוא ישאו קצתם את קצתם ‪ .‬י׳ שהאפשר לא יבחן בהסכים זה‬
‫גשם ‪ ,‬וא״כ לסי דעחס אילו יהיה המקונן מעשרה עצמים יהיו המציאות לציורם‪ .‬י׳א שאין‪,‬הפרש נשקחת מציאות מה‬
‫נו עשרה גשמים כי הקבון גורם הנשמוח לא זולת זה ; כמאמר שאין תכלית לו גץ שיהיה בכת או בפעל או במקרה ‪ ,‬כי‬
‫קצתם ‪ ,‬ר״ל לסי דעח קצח המדברים ‪.‬׳ ג אין חילוק נהם ‪ .‬כמו מציאות בג׳ת בפועל הוא שקר כך הוא שקר בבא‬
‫ר״ל שאין אחד מהעצמים ההם יוחר גדול מהאחר ני אינם זה אחר סור זה ‪ .‬י״ב שהחושים יחשיאו ויבצר מהם הרבה‬
‫בעלי כסוח וכל אחד מהעצמים ג"כ יעמדו נו סקרים כי לא ממושגיהם לזה אץ למדץ מהם דין ולא ילקחו ראיה מהם ‪:‬‬
‫ימלט עצם פרדי אחד ממקרים ‪ ,‬אמנם יש חלוק ניניהםכי עצם ההקדמה הראשונה ענינה שהם חשבו שהעולם בכללו‬
‫דל כל גשם שנו מחובר מחלקים קשנים וכו‪/‬‬ ‫פרדי אחד יהי‪ -‬לבן ועצם אחר שחור ‪ :‬ד אבל יאמרו ההויה‬
‫מה שאמרו בי‪!3‬קים הפרדיים הביאם אל זה במה שחשבו‬
‫שכל מתהווה יצשרך אל נושא לו שיחהוה מחנו והיו הגשמים אשר בכאן יקבלו ההתהוות ואפשר שיהיה מדבר נמצא‬
‫בפועל ‪ ,‬כי הנמצא שלםלא יתהווה אבל יקבל ההשתנות ‪ ,‬וא״א שיהיה מהעדר כי ההעדר לא יעשה ממנו שוס דבר‬
‫ואם הגשם מתהוה יחוייב שיהיה בכאן דגר שיתהוה ואמרו שזה הדבר אשד מהם יתהווה הגשם אינו גשם אבל הם‬
‫חלקים קטנים נזאד לא יקבלו החלוקה לדקותם ‪ :‬לא לחלק א׳ מהם כמות כלל ‪ .‬והרצון בזה כי אן שהחלק הקטן‬
‫מהצורה הטבעית לא יחלק כי האש במה שהוא אש יגיע לכמות קטן לא יתחלק במה שהוא אש אבל יחלק נמה שהוא‬
‫בעל חלקים‪ ,‬ואלו הסברות כי החלקים לא יתחלקו לא מצד צורתם ולא מצד הכמה הנמצא להם ושאלו החלקים‬
‫הם התחלות הדברים אשר מחנו יתהוו הגשמים‪ ,‬ואלו נקראים עצמים פרדיים‪ ,‬או עצמים בלתי מתחלקים‪ ,‬או‬
‫נקודות‪ ,‬כי טבע הנקודה הוא שלא יתחלק‪ ,‬ואלו כשיתקבצו יתהווה הגשם וכשיתפרדו יפסד הגשם‪ ,‬א"כ דעת אלו‬
‫בהוויה המוחלט הוא שהוא הוויית הכמות ושאינו דבר נשער האיך אם כן יהיה הקבון הוייה והפירוד הפסד כשיתקבצו‬
‫קצתם עם קצתם יהיה המקוק בעל כמות והוא או גשם ואלו יחובר מהם שני חלקים יהיה כל אחד גשם בחבור וקודם‬
‫שיחובר לא יהיה גשם ויהיו קודם שיתקבצו שנים מהם לא יצדק עליו שהוא גשם כל אחד מהם וכשיתחברו יצדק עליו‬
‫שהם שני גשמים ‪ ,‬זה כסי מאמר קצת מהמדברים כי קצתם יאמרו שקודם שיתחברו כל אחד אינו גשם ואחר‬
‫החבור אינם ב׳ גשמים אבל יעשה מהם הגשם ‪ ,‬זהו דעתהמדברים בעצמייס הפרדיים ומה שהביאם לזה ‪ :‬ואמרו‬
‫וכל החלקים ההם דומים שוים אין חלוק בהם בשום פניםשהם דומים בתמונה ובאין שוים בכמה אין הבדל בהם בשום‬
‫פגים לא בעצם ולא בזולתו ‪ ,‬ואמרו שא׳א שימצא גשם אלא מורכב מאלו החלקים השווים הרכבה שכנית לא הרכבה‬
‫החזגית ני הם שוים בתמונה ובהאיך ואין ג'כ להם חלקים עד שיתמזגו בפגישת קצתם עם קצתם ויתגמלו ותנוח בהם‬
‫צורה אחת כמשפט המזג ; ואמר הרב כי ההויה אצלם הוא הקבו׳ן וההפסד פירוד ‪ ,‬אן שלא יקראו המדברים ההפסד‬
‫פירוד‬
‫קרשקש‬
‫זה ׳*קו• הוא ׳*יהיו בלתי בעלי תכלית ‪ ( 1) :‬חחקדמר‪ .‬הי׳ב ונו' ו^א‬ ‫פרצל ‪) W‬א( ההקדמה האחת עשרה ‪ ,‬בין שיהיה בנ ח או‬
‫ילקהו מוחלטים התחלת מופת ‪ .‬ר׳ל המוחשות והמושנלות‬ ‫בפועל או במקרה ‪ .‬רוצה בו ונמו שלא ימצא בעל‬ ‫׳‬
‫הראשונות הם התחלות המופתים האמחיים ‪ ,‬ונן מן הנסיונות‬ ‫שיעור או נעלי שיעור כפועל לאין תכלית כן לא ימצא שיעור‬
‫יעשו מופתים נשנסו פעמים רנו ת נטו שהגיע בנסען ני‬ ‫נכח יחולק אל לא תכלית ‪ ,‬וכן יש תכלית במקרה כלומר נ א זה‬
‫האשקמוני׳א משלשלת הבטן ויעשה מזה השכל גזרה כולדח ‪,‬‬ ‫אחר פור זה חה לא יהיה לאין תכלית ‪ ,‬וזה נטשך לאמונות‬
‫וכן מהמפורסמות יעשה מופתים בנזנוח וטהטקובלות כמלאכת‬ ‫החדותז ‪ ,‬והפילוסוף אומר כי בא זח אחר סור זה הוא לאין‬
‫הד‪.‬לצה ‪ ,‬ו ה מדנד ם כפרו באלה ההתחלות החזקות והם המוחשות‬ ‫תכלית הזת נט שו לאמונתו בקדמות ‪) :‬נ( או משוערים מן‬
‫שלא יעשה ‪ 0110‬מופת! )ד( ההקדמה הראשונה נו׳ הרכבת שכגית‪,‬‬ ‫המציאות ‪ .‬פירה* ממה שנערר מן המציאות ונ א זה אחר סור‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫קבוץ ופרוד ותנועה ונוח ‪ ,‬ויאמרו כי אלה החלקים יי אינם נמצאים מאז ; )ה( כמו שהיה חושב‬
‫אפיקורוס י ווולתו מן המאמינים בחלק שאינו טתהלק ‪ ,‬אנל יאמרו שהשם יתעלה יכרא אלו העצמים‬
‫תמיד כשירצה ‪ ,‬והם נם כן ' אפשרי העדרם ‪ .‬והנני אשמיעך דעותם בהעדר העצם ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ההקדמה השנית המאמר ברקות קדמוני המדברים שהיו עיקר חכמת המדברים מאמינים נ"כ שהרקות‬
‫נמצא ‪ ,‬י׳ והוא רוחק אחד או רהקים אין דבר בהם כלל ‪ ,‬אלא רקים טבל נוך ‪ ,‬נעדר מהם‬
‫כל עצם וזאת ההקדמה היא הכרחית להם להאמינם ההקדמה הראשונה ; הה שאם יהיה העולם מלא‬ ‫‪,‬‬
‫‪ p‬החלקים ההם ‪ “ ,‬איך יתנועע המתנועע ‪) ,‬ו( ולא יצוייר הכנס הנשמים קצתם בקצתם ‪ ,‬ואי אפשד‬
‫התקבץ החלקים ההם ופרודם אי^א בתנועתם ‪ ,‬הנה כהכרח יצטרכו לקיים הרקות ‪ ,‬עד שיוכלו‬
‫החלקים ההם להתקבץ ולהתפרד י ותתכן תנועת המתנועע ברקות ההוא אשר אין גשם בו ולא‬
‫עצם מהעצטים ההם ‪:‬‬
‫ההקדמה‬
‫אשודי‬ ‫שם טוב‬
‫הוא קנון ופירוד ‪ .‬י״ל שההויה אצל אלה הוא קנון העצמים‬‫פירוד אבל יאמרו כי ההויות הוא קנון ופירוד ותנועה ונוח ‪:‬‬
‫ופרוד עצם אחד מהעצמים האחרים ויחנועע להדנק אצל עצם‬ ‫ואמרו המדברים כי אלה החלקים אינם קדומיס כמ״ש קדומי‬
‫וכשיתדנקו העציייס אז הוא הנשמים והתנועה אז גהה כי‬ ‫הפילוסופים אבל הם מחודשים שהשם 'ברא אלו העצמים‬
‫הנשם מהווה וזאח היא הויות הגפס ‪ .‬וזה הפירוש איננו נבון‪,‬‬
‫תמיד כשירצה ‪ ,‬והנה ג ם כ! אפשר העדרם ‪ /‬ואפיקורוס‬
‫והפירוש הנכון הוא זה ‪ ,‬שאלי המדברים לא יקראו העדר‬ ‫וזולתו מן המאמינים בחלק שאיני מתחלק חשבי שהם‬
‫הנמצא כפו ראובן דרך משל כאותו הפשד כי אילו יאמרו הפשד‬ ‫קדומים מאד ‪:‬‬
‫היה מורה שהיו העצמים ההם נספדים ונעדרים ובחמת אין‬ ‫ההקדמה השנית המאמר בריקיח קדמוני המדברים שהיו‬
‫העני! כן לק יקראוהו פרוד ‪ ,‬ור״ל שחלק אחד מהם נפרד‬ ‫עקר חכמת המדברים ‪ ,‬הרצון בו המדברים‬
‫מחנירו ‪ ,‬ולפן לא יאמרו לעולם מלח הפשר אבל יקראוהו‬ ‫המאמינים שהעצמים הפרדים הם שי־שי הגשמים ג ם כן‬
‫יאמינו שהריקות נמצא והוא רוחק אחד או רחקים אין בהם‬
‫לעולם ההוייה וההפשד הוויוח ויאמרו ההויות הוא קנון והיה‬
‫דבר כלל אלא רקיס מכל גוף נעדרים מכל עצם ‪ ,‬דע כי‬
‫הויה ופירוד והוא הפסד לפי האמת ותנועה הוא הפירוד ונוח‬
‫היא ההויה‪ ,‬כי אלו סוברים שהפירוד הוא ההויה וחרוש דבר‬‫מאמיני הריקות הביאום ל׳ה דברים רבים ועקר מה שהניא‬
‫‪,‬‬
‫להם להאמין בריקות הוא בעבור מה שאומר לך דע בי‬
‫בבחינה מה כנזו שחבור החלקים הוא הויה לכן יכלול שניהם‬
‫מלת הויה ‪) ,‬כשפי( ‪ :‬ה אינם נמצאים מאז ‪ .‬ר״ל שאינם‬ ‫השכל ישער מכל גשם שהיא נעל מרחק ‪ ,‬היצון נו שהוא‬
‫בעל שלשה התפשעיות נצנים על זוויות נצבות מבלתי ש־חובר‬
‫קדומים ‪ :‬ו וזילחו מן המאמיגיס בחלק ‪ .‬ר״ל שיש קצת סאריניס‬
‫העצמים הפרדים ששוברים שהעצסיש ההם קדמונים ‪ :‬ז אפשר‬ ‫בזו שהם מרחקים מאש וממיס ומאויר ומאר־ן ומשאר‬
‫העדרס ‪ ,‬ר ’ל שאפשר הוא שתשש יתעלה יעדיר העצמים‬ ‫הגשמים המורכבים אבל ישכילס השכל ויפשיטס מכל חמר ‪,‬‬
‫הפרדים ‪ :‬ח והוא רוחק אחד או רחקים ‪ .‬ר׳יל רוחק חחד‬ ‫ויחשבו כי כל מה שהוא מושכל ראוי שימצא ח ח לשכל כמו‬
‫שיהיה מסובך בגשם כרחקיס אשר נספוג בהם תשונפיס‬ ‫‪,‬‬
‫חי שיאמין שיש הנה כוללים ‪ ,‬חי כולל ‪ ,‬אדם כולל הביאם‬
‫בנשה השפוג ‪ ,‬או שיהיה הרוחק עצמו בלתי מסינך פלל אבל‬ ‫לזה נ מ ה שהשכל יפשיט אלו הדברים הכוללים מבלתי‬
‫נבדל ויהיה הרוחק ההוא ריק מכל גשם בעולם ונעדר היוחק‬ ‫שיחוברו עם דבר פרטי וחחרי ‪ ,‬וחשבו כי כמו שהשכל ישכילהו‬
‫גיכ מכל עצם פרדי אעיפ שהעצם ההוא בלחי בעל כמוש ;‬ ‫כן הוא במציאות כ״א לא יהיה הדבר כן הידיעה תהיה‬
‫ט איך יתנועע המתנועע ולא יצו״ר ‪ .‬רי׳ל אש היה העולם‬ ‫בטלה ולכן אמרו כי ימצא ג״כ הריקות■ וגס מפנים אחרים‬
‫מלא מן העצמיים ההס איך ייכל עגס אמד להתנועע כי לא‬ ‫כי הס אתרו אס העולם מלא כשיתנועע אחד תן הגשמים‬
‫יצו״ר הכנס הגשמים ההש קצתם בקצחס לני שהם מקשיים‬ ‫יכנס גשם בגשם או יתמוגג כל העילה אבל השני דבריס‬
‫ואחר שהס מקשיש א׳א שיתקשו יותר ‪ ,‬אנל לדעתנו השניא‬ ‫נמנעים ‪ ,‬אס כן יחוייב שימצא בכאן דבר שלא יהיה גשס‬
‫האמתיח סונריש שהאייר הוא ספוגי ולק יוכל להתנועע בו‬ ‫א"כ יחוייב שיהיה ריקות והוא האורך והחחב המושכל‬
‫המופשט מכל גשם כי כמו שישכילהו הלתודי כר הוא נמצא‬
‫הגשש ואס הכל מלא ממנו‪ /‬ותיב אלה האנשים אחר שהש סוברים‬
‫שנרח העצם הס־ד׳ יחוייב להם שיניחו הדיקוח כי חילו היה‬‫חי[ לשכל ‪ :‬וזולת זה הביאי טענית אחרות לקיים מציאות‬
‫העולש מלא מאותם עצמים לא תצו״ר התניעה ולא תהיה שוס‬ ‫הריקות כפי המאמינים בו אינו דבר אלא רוחק אחד או‬
‫הויה ; י וחהק הנועח המתנועע ופו'‪ ,‬ר ל אמגש אחי שאלו‬ ‫רחקיס אין בהם דבר כלל אלא ריקים מכל גוף נעדר‬
‫התדברים מניחים הריקות אז יהיה אפשר לשנרחס חנועח‬ ‫מהם ‪ ,‬והרצון בזה כי הריקות אין בו דנר מה־בריס על‬
‫שימצא בו גשם מהגשמים כחו שיאמינו נעלי המרחק כי‬
‫בעלי המרחק יאמינו כי ימצא מרחק מעורב לגשמים אבל לא ימצא זה המרחק נעדר ממקומות ואלו בעלי הריקות‬
‫מאמינים שאין נו גשם כלל וכל גוף ועצמי ותהיתי אינו דבר אלא רוחק אהד או רחקים מבלתי שיהיה להם רוחק מה ‪.‬‬
‫ויאת ההקדמה היא הכרחית להם להאמינם ההקדמה הראשונה שאם יהיה העולם מלא מהחלקים ההם איך‬
‫יתנועע המתנועע ‪ ,‬ולזה אמרו שימצא בכאן רוחק הנבדל והוא אשר און בו גשם ולא עצם מהעצמים ההם ‪:‬‬
‫ה ה קד מ ה‬
‫קרשקש‬
‫פירוש שהיה חו ש‪ :‬שאלו החי^ייש היו רורמיש ואי‪ ,‬לחש החהי׳ח ‪:‬‬ ‫כמו הבשר והעצם והגידים והעיר שני“ אחד נכר בפני עצניי ו ה‪:‬‬
‫)ו[ !״“ א יצוייר הכנס הנשמים קצתם ב‪[-‬צחם פי׳ שאייו יצוייר‬ ‫כיו־ננים הרכבה שכניה ‪ ,‬כן רוצים באי‘! חחייקים חעררייש שחש‬
‫■ים ןכנכו ‪,‬קצתם‬‫כן שהנשמיי‬
‫יצשרנו לרקוח ‪ ,‬ואם היה זר‪. .‬‬
‫לא צשרנו‬ ‫מורכבים הרכבה ׳שכניה ואינם מורכבים ה רכנ ח מזניח במו‬
‫כל הנמצאות בגרגיר ה רול אלו יחלקו לחלקים‬ ‫׳‬ ‫ב־צהש יכנסו‬ ‫ו‪.‬־שורות בנמזג שיכל אחר תשסד צויתו ואא נכר במזג ; ;כ( כמו‬
‫רבים‬ ‫שיחיה חושב אשיקורום ווולתו מן המאמינים נ ח ל ק שאינו מ חהלק‪.‬‬
 ‫קיז ‪117‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק עג‬
‫ההקדמה השלישית הוא אמרם יא שהזמן מחובר מעתות ‪ ,‬רוצים כזה כ שהם זמנים רבים י' לא‬
‫יקבלו ההלוקה‪.‬לקוצר מרותם ‪ ,‬וזאת ההקרמה נ'כ הכרחית להם מפני ההקדמה הראשונה‪,‬‬
‫)ז( ווה שהם ראו בלא ספק מופתי אריסט״ו אשר הביא ראיה בהם ‪ ,‬שהדרך ‪ ,‬והזק ‪ ,‬והתנועה‬
‫המקומית ‪ ,‬שלשתם שוים במציאות ‪ ,‬ר״ל שערך קצתם אל קצתם ערך אחד הוא ‪ ® ,‬ובהחלק אחד‬
‫מהם יחלק האחר על ערבו ‪ .‬וידענו בהברח שאם היה הזמן נדבק מקבל החלוקה אל לא תכלית ‪,‬‬
‫נ יתחייב בהכרח שיתחלק ההלק אשר שמוהו בלתי מתחלק ‪ .‬ובן כשתשים הדרך מדבקת ‪ ,‬ם יתחייב‬
‫בהברח התחלק העתה מן הזמן אשר הושם בלתי מתחלק ‪ ,‬כמו שבאר אריסט״ו בספר הנקרא השמע‬
‫הטבעי ‪ ,‬ולוה חייבו שהדרך בלתי מתדבק ‪ ,‬אבל מחוכר מחלקים אליהם תכלה החלוקה ‪ ,‬וכן הזמן‬
‫יניע אל עתות לא יקבלו החלוקה ‪ ,‬והטשל בו שהשעה האחת על דרך המשל ששים דקים ‪ ,‬והדק‬
‫ששים שניים ‪ ,‬והשניי ששים שלשיים ‪ ,‬ויניע באחרונה הענין אצלם אל החלקים ‪ ,‬אם עשיריים על דרך‬
‫משל או יותר דקים מהם ‪ ,‬לא יחלקו כלל ולא יקבלו החלוקה ‪ ,‬כמו הדרך‪ ,‬ע הנה שב הזמן א״כ בעל‬
‫הנחה וסדר‪ ,‬ולא יאמתו מהות הזמן כל עיקר‪ ® .‬ובדין להם זה ‪ ,‬שאם מהירי הפילוםופים ככר בלבלם‬
‫ענץ הזמן ‪ ,‬וקצתם לא השכילו ענינו‪ ,‬עד שנאלינו׳ם אמר שהוא ענץ אלהי לא תושנ אמתתו ‪ ,‬כל שכן‬
‫אלה אשר לא יביטו לטבע דבר מן הדברים ‪ .‬ושמע מה שיתחייב להם לפי אלו ד‪.‬נ' הקדמות והאמינוהו ‪,‬‬
‫אמרו י התנועה היא העתק עצם פרדי ‪ p‬החלקים ההם מעצם הפרדי אל עצם פרדי סמוך לו ‪,‬‬
‫ויתחייב‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ההקדמה השלישית היא אמרם שהומן מחוכר מפתוח ‪,‬‬ ‫העצם הפידי נליקות ההוא ‪ :‬יא שהזמן מחובר מעתוח‪ .‬י״ל‬
‫ר״לשהם זמנים רכים לא יקכלי החלוקה‬ ‫הדעת האמחית בזמן הוא שהעשה איני זמן ואינו מחוכר ממנו‬
‫לקוצר מדוחם ׳‘ וזאת ההקדמה ג' כ הכרחית להם ונו׳ ‪,‬‬ ‫כי יחס העתה אל הזמן כיחס הנקודה אל הקי וכמו שברבוי‬
‫הרצון מ ני מאמיני העצמים הפרדיים נמו שמאמינים‬ ‫הנקודות לא יחחבר הקו כנה בדנוי העתות לא תמצא הזמן‪,‬‬
‫שהגשם מחויר מאלו הגשמים והם החלקים אשר לא יתחלקו‬ ‫אבל כפו שהנקודה המחשביח מדנקת חלקי הקו זה בזה נכה‬
‫נך מאמינים שהומן מחובר מדנרים כלתי מתחלקים‪ ,‬וכמו‬ ‫העתה מדבק הענר מם העתיד‪ ,‬אגל אלי המדנריס סוברים‬
‫שימצאו גשמים רכים כך ימצאו זמנים רנים ואלו הומנים לא‬ ‫שהעחה הוא חלק מהזמן והזמן תחובר מעתות ; כ שהם זמנים‬
‫יקבלו החלוקה לקוצר מחתם ‪ ,‬וזאת ההקדמה להם הכרחית‬ ‫רבים ‪ ,‬ר״ל אסר שנתקבצו שני עתות או שלשה אז יש שנים‬
‫מפני ההקדמה הראשונה למה שראו מופת אריסט׳ו על כי‬ ‫או שלשה זמנים עם היות שאין כל אחד מהם זמן‪ ,‬כסו שאסרו‬
‫הדרך והמתנועע והתנועה והזמן הס שוים ‪ ,‬ני אס האחד‬ ‫נעצם הפרדי שקידם שידבקו העצמיים אינם נשם וכשידבקו‬
‫הוא מתחלק למה שיתחלק תמיד טלם מתחלקים ואם‬ ‫שרם יהיו שני גשמים או יותר כמספר העצמים שבו נכה‬
‫האחד הוא מורכב מחלקים לא יתחלקו יחוייב שיהיו כלם‬ ‫יאסרו בעקר הזמן שאע״ס שעתה אחה אינה זמן כשיתחברו אז‬
‫כן ‪ ,‬ולמה שהיו מתנועעים העצמים הפרדיים והיו מתנועעים‬ ‫חהיה כל אחת זמן ‪ :‬ל לא יקבלו החלוקה ‪ ,‬ר׳ל כסו העצם‬
‫על שעור מרחק התניעה והתנועה תמצא על המתנועע ועל‬ ‫הפרדי ‪ :‬ם וגהחלק א׳ מהם וכו׳ ‪ .‬המשל סי שילך מהלו‬
‫המרחק והזמן ימשך להם יתחייב שיהיו כלם כלתי מתחלקים‪,‬‬ ‫פרסה חיך שעה סן הזמן כשנחלקה השעה לחצאין תחלק‬
‫המשל בזה אם תשער גודל בלתי מתחלק על שעור מה‬ ‫הפרסה לחצאין יכן יתחלקו לחלוקות לבלתי תכלית לפי הדעת‬
‫יחוייב שלא ילקח זה הטדל הבלתי מתחלק יותר מהדרך‬ ‫האמתית ‪ :‬נ יתחייב בהכרח שיתחלק וכו׳ ‪ ,‬ד׳ל אם הדרך‬
‫אלא מה שהוא שוה לי « ואם הוא בלתי מתחלק יחוייב‬ ‫יהיה נחלק לבלתי תכלית היה מחוייג מזה שיהיה נחלק העצם‬
‫שיהיה הדרך בלתי מתחלק ‪ ,‬וכן יתחייב בתנועה ובזמן ‪,‬‬ ‫הפרדי אשר שמיהי בלתי מתחלק כי אילי לא היה נחלק העצם‬
‫והנה ביאר אריס״שו בשל־שי מהשמע שלא ימצא גודל נלתי‬ ‫לא היה הדרך נחלק לבלתי חכליח אבל היה סגיע בהכרח‬
‫מתחלק לא ממתנועע ולא ממהלך ולא מזמן ולא מתניעה ‪,‬‬ ‫לעצם פרדי אחר פלא היה מתחלק ; ם יתחייב בהכרח‬
‫ולחה שאלו המדברים חושבים שימצא בכאן עצמים פרדיים‬ ‫התחלק העתה ‪ ,‬ר״ל אס הזמן היא מחובר מהפחות יהעתות‬
‫יחוייב שימצא בכאן שיהיה הומן מורכב סבלתי מתחלק‬ ‫ההם לא יתחלקו והיה הזמן נחלק לבלתי תכלית היה סחוייב‬
‫והימן הנלתי מתחלק הוא עתה ‪ ,‬ואס יגיע הדבר אל‬ ‫שיתחלקו העתות ההם אשר שמו אלו המדברים שהם בלתי‬
‫זמן בלתי מתחלק הנה שב הזמן א״נ נעל הנחה וסדר ‪,‬‬ ‫מתחלקות ‪ :‬ע הנה שב הזמן א”כ בעל הנחה וסדר ‪ ,‬ר׳ל אמר‬
‫הרצון כי אס נאמר שהזמן הוא מורכב מעתות וכל דבר‬ ‫שאלי סוברים שהזמן יתחלק לתכלית מה והיה העתה אשר‬
‫שהוא מורכב מחלקים יחוייב שימצאו החלקים עמו ואם‬ ‫איחה העתה לא תקבל מלוקה ‪ ,‬א"כ לסי דבריהם יהיה‬
‫הדבר כן יתחייב שיהיה נ ע ^ מ צ ב‪ ,‬וזה מבואר השקרית כי‬ ‫הזמן בעל הנחה וסדר ‪ ,‬וזה כי כאשר חלקנו זאת השעה‬
‫הזמן אינו בעל הנחה ני אין הנמצא ממנו אלא העתה ני‬ ‫והגענו לעתה בלתי מתחלק הנה העתה ההיא היא התחלה‬
‫אין שם התחלה קיימת ולא חלקים נמצאים יחד יסודרו זה‬ ‫קיימת מוגבלת לזמן ויהיה לזמן קדימה בסדר כי גדר הסדר‬
‫אחר זה ואם הוא בעל סדר מה לפי שקצתו יבא אחר‬ ‫היא התחלה קיימת מוגבלת נמצאת ‪ ,‬יזה שקר כי חלקי הזמן‬
‫קצתו ‪ .‬ושמע מה שיתחייב להם לפי אלו השלשה הקדמית‬ ‫בלתי קיימים כי אלו היו קיימים היה נו מנוחה ‪ ,‬וזה שקר ‪:‬‬
‫שהוא כמו שאמר הרב מהפוך העולם ומשנוי סדרי‬ ‫פ ובדין להם זה ‪ ,‬ר״ל בדין היא שיעעו אלו האנשים בזה‬
‫בראשית ! ראשונה שלא יהיה תנועה ממהרת מתנועה‬ ‫הדרוש העסוק ; צ החנוטה היא העתק עצם וכו׳ ‪ ,‬ר׳ל גדי‬
‫ני‬ ‫התנועה‬
‫קו ש ק ש‬
‫רגים ‪) :‬ז( ההקדמה השלישית ‪ ,‬ווה שהם ראו בלא ספק מומחי אריפפוס »ירו» שאתוי וראי שתויע שזוז הענין מה בלווי בעל‬
‫מניית‬ ‫‪30‬‬ ‫ל‬ ‫]טורה נבובים וז<ו>‪1‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫ילכו‬ ‫)ח( ויתחייב שלא תהיה תנועה ממהרת מתנועע ‪ .‬לפי זאת ההנהה אמרו יה שתראה שני מתנועעים‬
‫שני דרכים מתהלפים בזמן אהד ; אי; עי^תו היות תנועת זה ההולך הררך הארוך יותר ממהרת ‪ ,‬אבל‬
‫עלתו שזאת התנועה אשר נקראת מאוהרת ‪ ,‬נכנסו בינה טנוהות יותר ‪ ,‬וזאת אשר נקראה ממהרת‬
‫נכנסו כינה מנוחות יותר מעט ‪ .‬וכאשר הוקימה להם ב ה אשר הושלך בקשת חזקה‪ ,‬אמרו וזה נ״כ‬
‫נכנסו כתוך תנועותיו מנוהות‪ ,‬וזה אשר תהשבהו מתנועע תנועה מדובקת ‪ ,‬הוא מהטא החושים ‪ ,‬כי‬
‫החרסים יבצר מהם הרבה ממושגיהם ‪ ,‬במו שהניהו בהקדמה השתים עשרה ‪ .‬ונאמר להם הראיתם‬
‫כשיתנועע הרכב סבוב שלם ; הלא ההלק אשר במקיפו הלך דרך העגוי^ה הגדולה בזמן ההוא בעצמו‬
‫אשר הלך בו ההלק אשר הוא קרוב לנקודת מרכזו העגולה הקטנה^ אם כן תנועת המקיף יותר ממהרת‬
‫מתנועת העגולה הפנימית ‪ ,‬ואי אפשר לכם לומר שזה ההלק נכנכו בתוך תנועותיו מנוחות יותר‪ ,‬להיות‬
‫הנשם כולו נשם אהד ומדובק ‪ ,‬ר״ל גשם הרכב ‪ ,‬והיתה תיסובתם‪ ,‬כי יתפוצצו חלקיו עם הסבוב ‪ ,‬ויהיו‬
‫המנוחות א־סר נכנסו ב תנו ע ת כל חלק שיקוף קרוב למרכז ‪ ,‬יותר מן המנוהות אשר יכנסו ב תנוע ת החלק‬
‫אשר הוא יותר רחוק ‪ .‬ונאמר להם איך נראה הרכב נשם אחד לא ישבר בפטישים ‪ ,‬כשיסוב יתפוצין ‪,‬‬
‫ועם מגוחותיו יתאהד ויתדבק וייסוב כמו שהיה ‪ ,‬ואיך לא יושגו חלקיו מתפוצצים ‪ ,‬והיסיבו על זה‬
‫ההקדמה השתים עשרה בעצנזה ‪ ,‬והוא^ שלא תתכונן היסנת החרסים א כ ל ע ד הי ס כ ל‪ .‬ולא תח־סוב‬
‫שזה אשר זכרתי לך הוא יותר מגונה מכל מה שיתהייב מאלו השלש הקדמות ‪ ,‬אבל אשר יתחייב‬
‫מהאמנת מציאות הרקות יותר מופלא ויותר מגונה ‪ ,‬ואין זה אשר זכרתי לך טענין התנועה יותר‬
‫מגונה ‪ P‬מהיות האלכסון המרובע שוה לצלעו לפי זה הדעת ‪ ,‬עד שאמרו קצתם כי המרובע דבר‬
‫בלתי נמצא ‪ .‬סוף דבר כי לפי ההקדמה הראשונה יבטלו כל י מופתי ההנדסה ^ ויחלק הענין בהם אל‬
‫שני‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫התנועה לשי דבריהם הוא שיעתק ע‪ 5‬ס הפרדי מן הדבר‬ ‫כי אם העצמים הפרדייס א״א שיהיה האיזד מהיר מחנרו‬
‫ההולך וילך אל עצם פרדי מן' הדלך ‪ ,‬המשל שזה הגשס ההולך‬ ‫כי אם יהיה מהיר יתנועע כיחן והזמן הוא תתחלק אם כ;‬
‫הוא ״ורכב נזשני עצמים ‪ .‬העצם הראשון הולך חל עצם א'‬ ‫הבלתי מתתלק יתנועע כזמן מתסלק וא״כ יהיה הכלתי‬
‫מחלקי הדרך ‪ ,‬והעצם השני אח״כ אל עצם אחר מהדרך ‪,‬‬ ‫מתתלק מתתלין ‪ ,‬ולא די ‪ n‬אלא שכתשו הקוחש שאמר‬
‫כי א'א שידלג המתנועע אלא מעצם אחד אל עצם אחר לא‬ ‫שאי! תנועה ממהרת מתנועה‪ ,‬ולחה שהכחישו החוש אמרו‬
‫שיוכל לדלג יומי ‪ ,‬כי אלו העצמיים ה־ שויס והטעמס שוה ;‬ ‫שזה מה שנראה שיש תנועה ממהרת מתנועה אין עלתו היות‬
‫ק מהיות האלכסון המרובע כוה לצלעו ‪ ,‬רי׳ל קלו המדברים‬ ‫התנועה ממהרת ייתר אלא העלה ההיא שזאת התנועה‬
‫הוצרכו לויזר שקוטר היירובע יהיה שוה לצלע המרובע ‪ ,‬וזה‬ ‫נקראת מאוחרת יכנסו בה מנועות ע ת ־ וזאת הנקראת‬
‫כי כאשי־ הנחנו י״ו עצמים ססודייס זה שתוך לזה יהיה ככל‬ ‫ממהרת נכנסו בה מנוחות יותר מעט ‪ ,‬וכאשר הוקשה להם‬
‫צלע אריע עצמים על ארנע נמצא שיהיה האלכשון ארנע‬ ‫בחץ שהושלך בקשת חזק אמרו כי זה נכנסו בתוך תנועותיו‬
‫עצמים לב־ והצלע ארבע עצמים נ״כ היה מחו״נ שיהיה‬ ‫מנוחות וזה שתחשבהו מתנועע תניעה ממבקת הוא מחטא‬
‫האלכסון מרובה שוה לצלעו לטי דגייהס עד שאמר גחירון זה‬ ‫החושים כי החושים יבצר מהם הרבה ממושגיהם אן• שיהיה‬
‫הע‪:‬ין שהמרובע אינו נמצא ; ר חיכמי ההנדסה ‪ ,‬ר״ל ששם‬ ‫החוש שלם ובריא והמוחש קרוב לו ‪ ,‬ראה אתה המעיין‬
‫יבארו נמוהמ אסשרוה הח'ק העגולה לחצאיה שויס ואם‬ ‫כמה יש בזה מהפוך טבע המציאות ‪ ,‬ועוד תשוב תראה‬
‫יהיה העגולה ממספר נכיר עצמים כרדייש לא היה מתחלק‬ ‫תועבות גדולות מזה ‪ ,‬כשנאמר להם הראיתם כשיתניעע‬
‫שיחלק החלק הבלחי מהחלק או פלא יהיה אפשר החלק‬ ‫הרכב סבוב שלם הלא החלק אשר במקיכו הלך דרך העגולה‬
‫העגולה ההיא ; שי ויחלק הענין גהס אל כני חלקי‪ ,:‬ר ל הביטול‬
‫כגדולה בזמן ההוא בעצמו אשר הלך אליו החלק אשר היא‬
‫שהיה נמשך מן ההקדמה הראשונה היה נחלק לשני חלקיס ;‬ ‫קרוב לנקודה מרכז העגולה הקטנה א' כ תנועת המקיף‬
‫‪,‬‬
‫ייתר ממהרת מתנועת העגולה הפנימית וא״א להם לומר‬
‫‪,‬‬
‫שיה החלק נכנס בתוך תנועתו מניחות יותר להיות הגשם כלו גשם אחד ומדובק ר״ל גשם הרכב ‪ ,‬והיתה תשובתם‬
‫גזה כי יתפוצצו חלקיו עם הסבוב ויהיו החנוחית אשר נכנסו בתנועת כל חלק שיקיף קרוב למרכזו יותר מ! המנוחות‬
‫אשר יכנסו בתנועת החלק אשי הוא יותר רחוק ‪ .‬ונאמי־ להם איך נראה הרכב גשם אחד לא ישגר גסטישיס וכשיסוב‬
‫יתפוצץ ועם מנוחתו יתאחד ויתדגק וישוב כמו שהיה ואיך לא יושגו חלקיו מפוצצים ‪ .‬והשיבו על זאת הקדמה י״ב‬
‫בעצמה והוא שלא תתבונן השגת החושים אבל העד הנאמן הוא השכל ‪ .‬ולא תחשוב שזה אשר זכרתי לך היא יית׳־ מגונה‬
‫מכל מה שיתחייב מאלו הג׳ הקדמות ‪ ,‬אבל אשר יתחייב מהאמונה מציאות הריקות יותר מוכלא !עער מגינה מכל‬
‫מה שזכרנו‪ ,‬ואין זה אשר זכרתי לך מענין התנועה יותר ייגונה מהיות קוטר המרובע שוה לצלעו‪ ,‬כי כפי מאמיני‬
‫העצמים הפרדיים יהיה האלכסון שוה לצלעו כפי מה שהתבאר בראשון מהאלהיות ‪ :‬וסוף דבר כי לפי ההקדמה‬
‫הראשונה‬
‫קרשיקש‬
‫ניאררת ואין בכאן מקבל ה תנועה מהה^ה מחאה‪ , -‬כי ה הנועה‬ ‫הבליה במציאות יאמר בקדימה ואיחור ‪ ,‬חנה יארד תהייח ע‪-‬ז‬
‫האהה הד‪,‬׳ר‪ ,‬רזקה מ תנועה אחרת ייפי הניקב־ים כא־^ו תאמר‬ ‫ושייישית ע' הונו; ו׳ביאכזנם ימצא‬
‫השיעור ושנית על התנועה והויזישית‬
‫כי ־‪■,‬ועת המתנועע באדר חהיה ‪-‬והר רז‪ -‬ה נ ה נ‪ 1‬ע ה אותן‬ ‫זנועה מ‪:‬ני מי‪',‬אותו‬ ‫‪,‬‬
‫בתנועה וינשא על‬ ‫‪,‬‬
‫בוס; מפני סציאוהו‬
‫המתנועע בעצמו כשהיה מתנועע כני ם אמנם ה תנועה בריעות‬ ‫בשיעור ירצה בו החלק בבח לאי‪ ,‬תכלית ■ )ח( ויתחייב ש‪-‬׳א‬
‫א קי בונ קניז יותר נימקביז והריקות נלצ‪-‬ד שהוא ריקות מתומר‪.‬‬ ‫תהיה תנועה ממהרת מתנועה ‪ ,‬שירוש אחר שהעצמים הסרדיים‬
‫א׳ב י‪-‬וייב שייא יהיה בה תנועה ממהרת מהנוער‪ , ,‬כי התנועות‬ ‫עזוים וםצז־ם לא תהיה ת ט ע ה אחת מהן ממהר ת ו ה א חו ת‬
‫מתר‪.‬לפות‬
‫קיח ‪118‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון ‪6‬רק עג‬
‫שני חלקים ‪ ,‬אם קצתם יהיה בטל לגמרי )‪ (p‬כסגולות ״ ההבדל וההעמתפות נקוים ובשטחים ‪,‬‬
‫)י( והיות קוים טדונקים* וקוים כלתי מדובקים* ‪ ,‬וכל סה שכלל אותו מאמר העשירי מאקלידם ‪ ,‬והדומה‬
‫לזה ‪ ,‬א וקצתם יהיו מופתיהם בלתי מוחלטים ‪ ,‬כאטרנו‪ 4‬נרצה שנחלוק קו בשני חצאים שוים‪ ,‬שאם‬
‫היו מספר עצמיו כלתי זונות )כ( לא יתכן חלוקו לפי הגחתס ‪ ^ .‬ודע כי לבני שאביר ספר דתחנולות‬
‫הנודע ‪ ,‬יש בו יותר ממאה תחבולות כולם געשו עליהם טופחים ויצאו לפועל ‪ ,‬ואלו היה הרקות נמצא ‪,‬‬
‫לא תתכן מהם אפילו אחת ‪ ,‬והיו בטלים הרבה ממעשי הגרת המים ‪ ,‬ובטעון על קיום אלו ההקדמות‬
‫וביוצא בהם יכלו הימים ‪ ,‬ואשוב לבאר עניני שאר הקדמותיהם הנזכרות ‪:‬‬
‫ההקדמה הרביעית ; היא אמרם כי המקרים נמצאים והם עגיגים נוספים על ענץ העצם‪ /‬ולא ימלט‬
‫גשם מן הנשמים מאחד מהם ‪ .‬וזאת הד‪,‬קדמה אלו הספיק לד‪.‬ם בה זה השיעור היתד‪,‬‬
‫הקדמה אמתית מבוארת גלויה אין ספק בה ; אלא שהם אמרו ג כי כל עצם אם לא ידדה בו מקרה‬
‫החיים ‪) ,‬ל( אי אפשר מבלתי היות לו מקרד‪ ,‬המות‪ ,‬כי כל שני הפכים לא ימלט המקבל מאחד משניהם ‪.‬‬
‫אמרו ר וכן יהיו לו מראה וטעם ותנועד‪ .‬או נח וקבוץ או פרוד ‪ ,‬ואם היד‪ ,‬בו מקרה החיים אי אפשר‬
‫מבלתי סוגים אהרים מן המקרים ‪ ,‬כחכמה והסכלות ‪ ,‬או הרצון ה או הפכו ‪ ,‬או היכולת או הלאות ‪ ,‬או‬
‫הד‪,‬שגה או אחד מהפכיה ‪ ,‬סוף דבר כל מה שימצא לחי‪ ,‬אי אפשר מבלעדיו או מאחדמהפכץ ‪:‬‬
‫ההקדמד‪,‬‬ ‫* נ'‪ 6‬מדונרים ‪ ,‬ו»א »»!‪.‬‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫קו מדובר הוא איזה קו לקוח גמדה אשר נו ימדדו פאר הראשונה יבטלו כל מופתי ההנדסה ונר ‪ ,‬ויהיה ספר‬ ‫‪,‬‬
‫הקויס נאמר על דרך משל שבה ישערו איזה קו שיהיה ‪ 5‬התחבולות הנודע שיש יותר ממאה תחבולות כלן נעשו‬
‫עליהם מופתים ויצאו לפועל והיה הריקות נמצא לא יתכן‬ ‫‪,‬‬
‫ת ההבדל וההשתחסות ‪ ,‬ר״ל קוים נבדלים משותפים‬
‫ור״ל כשילקמו פני קויה יהיה אחד מהם משוער מצד הקו אחד מהם ‪ ,‬והיו בטלים הרבה ממעשה הגדת המיס כי‬
‫המדובר שיבא נכוו! שימצא בו עשר אמוה או יור‪,‬ר עשרים אם תקח כלי סתום מכל צד רק שיהיה למעלה פה גדול‬
‫‪,‬‬
‫בבוון זה יקרא קו מדובר יכשהקו האחר הוא מדובר ג' כ אז פקוח תמלאהו מיס ויהיו נקבים רכים מלמטה ותמלא הכלי‬
‫יקראו שני הקיים האלו המדוברים קייס משוהפים ‪ ,‬כשיהיה מיס ותשים אצבעך עליו שלא יכנס אויר בפיה העליון לא‬
‫הח' מדובר והאחר נלהי מדובר אז יקראו אלו הקויס קוים יגרו המיס כלל מן הנקנים התחתונים וכשתסיר אצנעך‬
‫נבדלים ואלו הענינים הם עניניס סופרים זאת ההקדמה כי מנקנ העליק מיד יגרו המיס מלמטה ‪ ,‬והסנה נזה כי לא‬ ‫‪,‬‬
‫לעולם א״א שישוב קי בלתי מדובר קו מדובר‪ ,‬והפעם מצד יתחייב א! הריקות כי יכנס נו האויר וימלאהו ‪ ,‬ודע ני‬
‫החלק הקו לבלתי חבליה ‪ ,‬והבן זה כי זה יאריך הספור ‪ :‬היות המיס כלתי ערים הוא דבר נמנע כשלא ימצא שם‬
‫א וקצתם יהיו מופתיהם ‪ ,‬ר״ל החלק השני מהנעול שימשך סבה מכיתת ולכן אמרו חכמינו ז״ל כשתגיעו לאבני שיש‬
‫מזאת התקדמה ובו' ‪ :‬י ודע כי לבני שאביר ‪ ,‬עכשיו בא טהור אל תאמרו מים מים כי בהתהוות המים למעלה א״א‬
‫לבעל ההקדמה השנית ממציאות הריקות‪ ,‬ואומר כי לבני המקום שיהיו מים ויהיו נחים אבל מיד ירדו ‪ ,‬אבל לחה שימצא‬
‫ההוא יש ספר אחד אשר בו תחבולות רבות למשוך המיס־או מעניני מים למעלה כשימצא אחד יעיקם מלירד נמו האבן אשר‬
‫כלי המציצה ועניניס דומים אשר הס עניניס אמתייס ואלו היה בגנות והמים גס כן אבל למה שהיה הריקות נמנע והיות‬
‫הריקות לא היה הענין ההוא אפשר ; ג כי כל עצם אם לא יהיה המים למעלה נמנע מצד ואפשר מצד ולכן ברח הטבע‬
‫לו ‪ ,‬ר״ל כל עצם פרדי לא ינצל מהיות נו מקרה החיים או מהמצא ריקות ויהיו המיס למעלה בלתי המצא שהמכריח‬
‫מקרה המות ; ד וכן יהיו לו ‪ ,‬ר״ל וכן יהיה לעצם הפרדי שימצא הריקות או יעלו המים למעלה בקצת מהכלים‬
‫וכו' ‪ :‬ה או מאחד מהפכיו ‪ ,‬ר״ל כמו הליאות והסכלות הנקראים אגוא״ה טוגייש בלעז לנמנע מציאות הריקות כי‬
‫עליית המים למעלה כבר יהיה אפשר במכריח שיכריחנה‬
‫לעלות ואמנם הריקות הוא נמנע מכל צד והטבע לעולם יבקש האפשרי ויברח מהנמנע ‪ ,‬והנן זה ‪:‬‬
‫ד‪,‬ד‪,‬קדטה הרביעית אמרם כי המקרים הנמצאים והס עניינים טספיס על ענין העצם ולא ימלט גשם מהגשמים‬
‫מאחד מהם ‪ ,‬וזאת ההקדמה אילו לא יאמרו כה יותר היתה הקדמה מבוארת אמתית גלויה אלא שהם‬
‫הוסיפו ואמרו כי כל עצם לא יהיה לי מקרה החיים א״א מבלתי היות לו מקרה המות ‪ ,‬כי דמו שני הפכים לחיוב‬
‫ושלילה ‪ ,‬ני אין שום דבר שלא יתוארו בחיוב או בשלילה כי הם חלקי האמת והשקר בכל דבר כמו שיתבאר בהגיון ‪,‬‬
‫אבל אמרו שאס האבן לא יתואר בבריאות שא״א שיתואר בחולי ואס האבן לא יתואר בחיים שיחוייב שנאמר שהוא‬
‫‪,‬‬
‫מת כי כל שני הפביס לא ימלט מקבל מאחד מהם כאלו הוא חייב ושלילה ‪ .‬ואמרו וכן יהיו לו ר״ל בעצם הפרדי‬
‫מראה וטעם ותנועה אונות או פירוד או קבוץ‪ ,‬ואס היה נו מקי־ה החיים א״א מבלי סוגים אחרים מן המקרים‬
‫‪,‬‬
‫כחכמה או הסכלות או הרצון או הפנו או היכולת או הליאות או השגה או אחד מהפכים סוף דבר כל מה‬
‫שנמצא‬
‫קרשק ש‬
‫ישערם בשווי לא ‪#‬תות ולא יותר וקו שאינו מרובד הוא שלא‬ ‫מתר‪,‬לפות מצד חלוף טבעי הנעתקים ומצד חלוף טבעי ד׳מקומות ‪:‬‬
‫ישער האויד בשוד ‪) :‬נ( לא יתנן חלוקו לם> הגהתם ‪ ,‬םי׳ אם‬ ‫)ט( כסמלת ההבדל וההשתתפות בקוים ובשטחים‪ .‬פירוש ‪ r‬קו‬
‫נ קו דרך משל יש נו המשים ואחד הלק מהעצמים הפדריים איך‬ ‫אחר ישעו קו אחד ודומה לו והשטח שיובל לצאת מהקו וכן‬
‫נוכל לחלקו לחציו אחר שיש חלק יוהר על הזוגות והוא שאינו‬ ‫הגשט שהוא בדומה לשטח לא יותר גדול ויוהר פהות ‪ ,‬ובן‬
‫מתו־‪,‬לק ‪) :‬ל( הרביעית‪ ,‬אי א‪ 6‬שר לו מםלר‪,‬י היות לו סקרה אחר‬ ‫נמצא קוים מיבותםים בכה והוא שהשטחים היוצאים מהם יוצאים‬
‫המות ‪ .‬הרצון נזה שהם השבו המות העדר החיים במקרה מן‬ ‫כשווי ובוה הם משההםים לי ‪ C') :‬והיות קוים מדוברים ‪ .‬פירוש‬
‫המקרים ‪ .‬באלו תאמר תהום ור‪.‬קור שיש להם מציאות עומרים‬ ‫קו מדובר הוא כשישער האורך ההוא כשווי כאלו תאמר שיש‬
‫בנושא וכן יהיה לו מראה יסעם ותנועה או נוח וקנוין או‬ ‫קי ארבו זרת ויש אורך שהוא בעל מאה זרתות שזה חקו‬
‫‪#‬ידור‬
 ‫מו ר ה נ בו כי ם ה ל ק רא שון פ ר ק עג‬
‫ההקדמה החרישית ‪ ,‬היא אררם י שהעצם הפרדי תשלנ עמידת מציאותו במקרים ההם ולא יטלט‬
‫ההרדמה ועגינה שהם יארדו ‪:‬־אלו העצמים הפרדים אשר יבראם השם ‪,‬‬ ‫מהם‪ .‬ובאור זאת ^‬
‫בל עצם פרדי מהם בעי‘ מקרים לא ימי‘ט מהם‪ ,‬במראה והריה והתנועה או הנוח‪ ,‬אלא הכמות ‪ ,‬בי כל‬
‫עצם מהם אינו בעל כמות ‪ ,‬כי הבמ־ת אצלם לא יקראוהו מקרה י ולא ישכילו עני; המקרה בו ‪ .‬ולפי‬
‫מן הגשמים לא יאמר שמקרה מהם מיוחד בכלל הגשם‬ ‫זאת ההקדמה יראו כי כל מקרים שימצאו בגשם ‪I‬‬
‫פרדי מ העצמים אשר יחובר מהם הגשם הר‪,‬וא ‪,‬‬ ‫ההוא ‪ ,‬אכל המקרה ההוא אצלם נמצא ’‬
‫והמשל בו‪ ,‬זאת ההר״יכה מל השלנ א־ן ז לוב; נמצא בכלל בולו לבד ‪ ,‬אבל בל עצם ועצם מעצמי זה‬
‫וכן אמרו בניג־ם המר״נועע ‪ ,‬ח בל עצם פרדי טעצמיו‬ ‫‪:‬מרו!״ ‪I -‬‬
‫‪I‬‬ ‫הש־רג הוא לב; ‪ ,‬ולכן נמצא הלוב‬
‫הוא המי־‪,‬ניעע ולזה יתנועע כי־ו ‪ ,‬וכן החיים מציואים אצלם בכל הלק ו‪ ;,U- ,‬מעצמי הנוף החי ‪ ,‬וכן החוש‬
‫כל עצם פרדי שכב־׳ל ההוא המרגיש־ ה־א מרדש אצלם ‪ ,‬כי ההיים והחד וד‪,‬שכל והחכמה אצלם ^‬
‫מקרים‬
‫כשחרות והלובן כמו שנבאר מדע־תם ‪ .‬ט אמנם הנפש הם בה הולק־ם ‪ ,‬ההזק שבדבריהם שרזיא‬
‫מקרה נמציא בנש־ם אחד פרדי מכ‪^-‬ל העצמים אשר הורכב מהם האדם על דרך מ־של ‪ ,‬ונקרא הכלל‬
‫בע^ נפש מפני היוד‪ ,‬העצם הפרדי ההוא בו ‪ ,‬ומהם מי שאמר ‪ ,‬שהנפש מורכבת י מעצמים דקים‪,‬‬
‫והעצמים ההם הם ב־׳י ספק בעלי מקרח )יי( אחד התיהדו בו והיו נפש‪ ,‬ואמרו ש־העצמים ההם‬
‫מעי־כיש לעצמי הנוך‪ {■>) .‬הנה לא ימלטו מהיות עני; הנפש מקרה אחד ‪' .‬א אמנם השכל ראיתים‬
‫שהבכימו שהוא מקרה בעצם פרדי מ; הכלל המשכיל‪ ^ ,‬ובמדע אצלם בלבול אם הוא מקרה נמצא‬
‫בכל עצם ועצם מעצמי הכלל היודע או בעצם אחד לבד ‪ ,‬ויתחייבו ^ משני הדברים דברים טנוגים ‪,‬‬
‫וכאש־ הוקשה אליהם בהיותנו מוצאים המתכות והאבנים רובם בעלי מראה הזק וכשיושחקו יסור‬
‫המראה ההוא ‪ ,‬שאנהנו בשנשהוק הפיט־דה הירוקה ביותר הוא שאנו קורים אותוי ביטריאול ו ט‬
‫בלעז‬
‫י‪,‬שוב‬
‫אפידי‬ ‫שם טיוב‬
‫•כמקריס ‪.‬‬
‫מט ‪ - V‬כמיז־ש מציאותו ‪,‬‬
‫‪-:‬‬
‫וזוצתכ ‪ :‬ו כרעצו הדרדי‬ ‫שנמצא לחי אי אסכר מילערה וו־ מארד וזזככיו ‪ ,‬וזז דנר‬
‫ר״ל שלילא הרקיה ׳ז־ה נעדר העדר גנזור לאין העצם‬ ‫שקי והנטול ‪ 13‬מדוחר‬
‫הנרד׳ ‪ ,‬וזאת ההקדמה היא של״ות ונאור להקדיה ד׳ ;‬ ‫ה ה ק ד מ ה החמישית היא אמיס שהעצם השרד־ יעמדו‬
‫ז ולא ישכילו ע‪:‬׳] הרקדה ‪ ,‬רי׳ל וזה צריך להם נזצד‬ ‫כו המקיים ההם ולא ימלט מהם ‪ ,‬וכיאור‬
‫הניהם שהין המקרה במה־נר אלא מצד השרד׳ וכנר קדם‬ ‫יאת ההקדמה שאלו העצמיס הכרדיים אשר כיאס האל‬
‫כהקדמה ראשונה כי הכמות נ״צא במתינר לא מצד הפרד׳ ;‬ ‫כל עצם שרדי מהם כעל מקרים לא ימלט מהם נהייתו‬
‫ח ‪ b‬עצם נרד׳ מעצריו הוא המתנועע ‪ ,‬ר׳יל שהעצם עצמו‬ ‫כעל תראה או נעל ריח או מתנועע או נח אלא הכמות ‪/‬‬
‫קודם היות נשם היה מתנועע לפיכך היה הנשם המורכש‬ ‫כי כל עצם מהם אינו כעל כמה ני הכמית אצלם הוא‬
‫מהם שיתנועע ‪ ,‬כי ההיים והתוש והככל והחכמה ר״להתיים‬ ‫החחהוה והוא ממאמר העצם ‪ ,‬ולא יאמינו עני; המקרה‬
‫הנכש החיונית ‪ ,‬והמוש ר״ל החוש המרגיש ‪ ,‬והשכל ר׳ל‬ ‫בו כי הגדר נין שיהיה חינכל כי; שיהיה קלתי מיגכל אינו‬
‫השכל ההיולאני קודם הנכילו דכר ‪ ,‬והיזכמה היא השכל‬ ‫מקרי ולמה שייאי שהעצם הפידי לא ימלט מהמקייס ;‬
‫הנקנה ; ט אמנם הנפש הס כה חולקים ‪ ,‬ר״ל סודיס כלס‬ ‫אחרו ויסכיו כי כל המקרים שימצאו כגשם מהגשמית לא‬
‫שהיא מקלה אכל יזולק־ס אם היא נעצם ארזת או ככל עצמות‬ ‫יאחר שמקיה אתד מיותד נכלל הגשם כי בהתמכרות‬
‫הנוף או כמששר ידוע כארכעה וסמשה ; י מעצמים דקים ‪,‬‬ ‫הגשמים יעשה הייקרה כמו שאנתגי כיכייס כי כהתתנרוח‬
‫ר״ל שהם זכים וסשועים ‪ :‬יא אמנם השכל ‪ ,‬ר״ל השכל‬ ‫היסודות נתחדשו המראה והטעם והיית איל יחשכו ני‬
‫ההיולהני נ נ וכמדע אצלם ‪ ,‬ר׳ל המדע הוא הנזכמה שזכר‬ ‫המקרה נמצא ככל בעל פצם כידי מהעציייס‪ .‬חשל זה‬
‫וי״ל השכל הנקנה ‪ :‬יל משני הדנריס ‪ ,‬ד׳ל אה הוא מקרה‬ ‫הי זאת ההתיכה מהשלב אין הליבן נמצא בכלל ההוא‬
‫כבד אכל כל עצם ועצם מזה השלג הוא לכן וכוי ‪ ,‬וכן‬
‫אחיו כגשם המתנועע כי כל עצם כידי מעצמיו הוא המתנועע ולזה יתנועע הכל ונו׳ ‪ ,‬וכן החיים והחוש והשכל‬
‫והחכמה אצלם מקיים כשתיות והליין כמי שנבאר ‪ :‬אמנם הנפש הס חולקים בה החזק שנדנריהס הוא שהיא מקרה‬
‫נמצא בי שם כידי אמד מכלל העצמים אשי היינב ההם האיש ‪ .‬והרצון בזה כי אין כל העצמי פרדייס הס בעלי‬
‫נפש אבל גשם אחד פרדי הוא הנפש ונתחבר זה העצם הכרדי בכלל הגוף ונקיא הכלל כעל נפש מפני היות העצם‬
‫הפרלי ההוא בו ‪ :‬ומהם מי שיאמר שהנפש מירנבת מעצמים דקים והעצמים ההם בלי ספק בעלי מקרה ויתחברו כלס‬
‫ושבו נפש ואמרו שהעצמים ההם חעורב־ס לעצמי הגוף ‪ ,‬הנה שת־ הסביות ימשכו שהנפש מקרה ; אמנם השכל‬
‫ראיתם שהסכימו שהוא מקיה בענס פרדי מן הכלל המשפיל ‪ .‬ובמדע אצלם כלכול אם הוא מקרה נמצא בכל עצם ועצם‬
‫מעצמי הכלל היודע או כעצם אחד לבד ויתחייב לכל אחד משני הדברים דברים מגונים ‪ :‬וכאשר הוקשה אליהם ‪.‬‬
‫באחרס כי הלובן הוא נמצא בכל חלק מעצם פרדיי ואינו נמצא בכלל ‪ ,‬בהיותנו מוצאים במתכות ואכניס ח נ ם פלל‬
‫נזבעלי מראה תיק ‪ ,‬והרצון בו שהם כעלי צבע ירוק ואח״נ תשוב אבן לבן והיא ראיה פי זה המקרה יתחבר ^מזה הכלל‬

‫קרשק־ט‬
‫ב מ קר ה ה הי א ; )נ( הנ ה לא ימלטו ס היי ת ענין הנ פ ש מ קרה‬ ‫שירוד ‪ ,‬שי' הני ש א ש הו א ה מ ק בי‘ יהי ה לו מקר ה ה מ ר א ה ומ קר ה‬
‫א ח ־ ‪ .‬טי' ולא ימלביו אי‘! ה מד ברי ם מ היו ת ט שימיט ענין הנשש‬ ‫הכיעם או מ קר ה ה תנו ע ה או הנינו ח ה או קבו ץ או שירוד ‪:‬‬
‫ס ק ר ־ א ה ד ה תי ה רו בו עצ מי ם דקי ם ב או תו ה מ ק ר ה ו נו היו‬ ‫)יו^ ה ח מי שי ת ‪ ,‬א ח ד הה‪,‬יהרו בו ‪ .‬פירוש אות ם ה עצ מי ם ה תי ח דו‬
‫לנשש‬
‫קיט ‪119‬‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון פרר! עג‬
‫תשוב אבק לכן‪ ,‬והוא ראיה שזה המקרה ישלם מציאותו ככלל לא נ ב ל חיזק ממנו^ ויותר ט כו א ר מ ה‬
‫כי החלקים בשיחתנו מן החי אינם חיים ‪ ,‬והיא ראיה שזה העגץ ישלם מציאותו בכלל לא בבל הלק‬
‫טמנו ‪ ,‬ואמרו כפירוק הקושיא ההיא‪ ,‬המקרה אץ קיום לו‪ ,‬ואמנם יברא ת מי ד‪ ,‬במו שאבאר מדעותם‬
‫בהקדמה אשר אחר זאת ‪:‬‬
‫ההקדמה הששית‪ ,‬הוא אמרם שהמקרה לא יעמד שני זמנים ‪ .‬ענץ זאת ההקדמה ‪ ,‬שהם חשכו שהשם‬
‫יתעלה יברא העצם ויברא בו אי זה מקרה ® שירצה יחד ב ב ת א ח ת‪ ,‬ולא יתואר הבורא‬
‫ית׳ ביבלת ג על ברא עצם מבלתי מקרה כי זה נמנע ‪ ® ,‬ואמתת המקרה וענינו שלא ישאר ולא יתקיים‬
‫שני זמנים ‪ ,‬ר״ל שתי עתות ‪ ,‬וכשיכרא המקרה ההוא יאבד ולא ישאר ‪ ,‬ויברא השם מקרה אחר ממינו‬
‫ויאבד נם בן האחר ההוא ‪ ,‬ויברא שלישי ממינו ‪ ,‬כן תמיד כל אשר ירצה ה׳ להעמיד טץ המכךה ההוא ‪,‬‬
‫וכשירצה ה׳ שיברא מין מקרה אחר בעצם ההוא יברא ‪ ,‬ואם ימנע מן הבריאה ולא יברא מקרה יעדר‬
‫העצם ההוא ‪ ,‬זהו דעת קצתם והם הרוב ‪ ,‬ע וזה הוא בריאת המקרים אשר יאמרו אותה ‪ .‬אמנם קצתם‬
‫מן המעתוולה יאמרו בי קצת המקרים ישארו ® טדה אחת וקצתם לא ישארו שני זמנים ‪ ,‬ואין להם כזה‬
‫פדר ישובון אליו ‪ ,‬י עד שיאמרו מין המקרה הפלוני ישאר ‪ ,‬ומץ המקרה הפלוני לא ישאר ‪ P ,‬ואשר‬
‫הביאם לזה הדעת הוא שלא יאמר שיש טבע נמצא בלל ‪ ,‬ושזה הגשם נוזר טבעו שישינהו מן המקרים‬
‫כך וכך ‪ ,‬אכל רוצים לומר שהשם יתעלה ברא אלו המקרים עתה כלתי אמצעות טבע וטבלתי דבר‬
‫אחר ‪ ,‬וכשיאמר זה יתחייב אצלם בהכרח שלא ישאר זה המקרה ‪ ,‬שאתה אם תאמר יעמד מדה ואחר‬
‫כן יעדר ‪ ,‬י תתחייב השאלה אי זה דבר העדירו ‪ ,‬אם תאמר שהשם העדירו כשירצה ‪ ,‬זה לא יתכן לפי‬
‫כי הפועל לא יעשה ההעדר ‪ ,‬כי ההעדר אינו מחוסר פועל ‪ ,‬אבל כשיעמד הפועל מן‬ ‫דעתם ‪,‬‬
‫הפעולה‬
‫שסטוב‬ ‫אפודי‬
‫בכל עצס ועצם אי שיהיה בעצם א׳ לנד ‪ :‬מ שירצה יחד לא נכל חלק ממנו‪ ,‬ויותרמגואר וזזה ני החלקים נשייזתכו‬
‫נבח אחת ‪ .‬ר״ל שיברא בעתה אאד העצס הפרדי ומקריו או מן החי אינם חייס והיא ראיה שזה הענין יחנן בכלל לא‬
‫מקרהו ‪ :‬נ על ברא עצס וכו' ‪ .‬ר״ל שאי אפשר שיברא העצם בנל חלק ממנו ‪ ,‬ויותר מבואר מזה ני החלקים ונו׳ ‪,‬‬
‫הפרד׳ זולתי המקרה ; ס ואמחת המקרה וענינו ‪ .‬ר*ל שגדי ואמרו בסירוק הקישיא ההיא שוה המקרה אין לו קיום ‪,‬‬
‫המקרה ואסתתו לסי אלו הואשלא ישאר שני זסניס ‪ :‬ע וזהו אבל הש׳‪ v‬בורא תמיד יזקריס ככל אחד מעצמי הפרדייס ‪,‬‬
‫והנה התבאר להקדמה הששית מהו הנוונה בזה ‪:‬‬ ‫בריאת המקריס ‪ ,‬ר׳ל כל זה אמרו המדברים מתחלת זאת‬
‫ההקדמה ועד הנה ‪ :‬פ מדה אתת ‪ .‬ר״ל זמן מת ‪ :‬צ עד ה ה ק ד מ ה הששיתאמרם שהמקרה לא יעמוד שני זמנים ‪,‬‬
‫ענין זאת ההקדמה שהם חשבו שהשם יתעלה‬ ‫שיאסרו מין המקרה הפלוני וכו' ‪ .‬ר״ל כל כך הס מבולבלים‬
‫ואין להס דרך ישונו! אליו שלא יולו לומר שהמקרה הסלוני יברא העצם ויברא בו אי זה מקרה שירצה יחד בפתע‬
‫ישאר זמן מה ומקרה סלוני לא ישאל שני זמנים ‪ /‬המשל אחד ולא יתואר בינולת האל לברוא עצם בלי מקרה ני זה‬
‫בזת שלא יוכלו לומר שמקרה הלוב! על דרך משל ישאר שני נמנע ואמתת המחרה וענינו שלא ישאר שני זמנים ר״ל‬
‫זמנים ומקרה השחרות לא ׳שאס שני זמנים ‪ ,‬וזה יגיע להם שתי עתות׳וכשנברח המקרה ההוא יאבד ולא ישאר ויברא‬
‫מצד בלבולס ‪ .‬ס״א שאין להם דרך כולל בעניני המקרים עד מקרה אחר ממינו ויאבד ג״ב האחר ההוא ‪ :‬ויברא שלישי‬
‫שאמרו הס שהמקרה הלוב! ישאר על דרך משל שני זמנים ממינו נן תמיד נל אשר ירצה השם יתעלה להעמיד מן‬
‫ומקרה השחרות לא ישאר שני זמנים וכן הענין אינו שומר המקרה הסא ‪ ,‬והרצון בזה ני נשיברא השם באחד מהעצמים‬
‫סדר למה נחיחד מקרה הלובן שישאר שני זמנים ולמה נתיחד הלובן שהלובן לא יקיים שני עתות אבל יברא לובן אחר‬
‫מקרה השחיות שלא ישאר ; ק ואשר הניאם לזה הדעת ‪ .‬לונן תמיד נמים מגרים שהם באים זה אחר זה ונשירצה‬
‫ר׳ל ואשר הביאם לזאת ההקדמה והוא אמרם שהמקרה לא השם שיברא מין המקרה אחר בעצם ההוא יברא ואם‬
‫יעמוד שני זמנים ושהש״י יברא המקרים תמיד בכל עתה ימנע הבריאה ולא יברא מקרה יעדר העצם ויתחייב שיהיה‬
‫ועתה ‪ :‬ר תתחייב השאלה איזה דבר העדירו ‪ .‬ר״ל כשהם העצם תנאי במציאות העצם זהו דעת קצתם והס הרוב ‪,‬‬
‫מניחים שהמקרה לא יעמוד שני זמנים או לא יפול נו לשון וזהו בריאת המקרים אשר יאמרו אותם ויתחייב מזה סתירה‬
‫העדר אחר שלא נמצא בזמן כי בעתת אחד נמצא ובעתה אחר שיהיה העצם תנאי במציאות המקרה והמקרה במציאות‬
‫נעדר ואם כן לא תדרוש השאלה אי זה דבר הפדירו אבל אם העצם ויתחייב שיהיה העצם תנאי במציאות העצם והמקרה‬
‫יניחו שישאר שני זמנים הפול השאלה א׳ זה דבר העדירו ; תנאי במציאות המקרה אחר שכל אלו האחד יחייב חכרו ‪,‬‬
‫כי השועל לא יעשה ההעדר ‪ .‬ר״ל ואם תאמר והלא אסרו גס באמרם ני המקרה לא ישאר שני עתות א׳יכ הוא‬ ‫ש‬
‫נמצא כעתה יאשר הוא מציאותי בעתה הוא נגרר ואשר‬
‫ישאר זמנים מציאותו קיים והעצם מציאותו קיים ואיך יהיה הנגרר תנאי במציאות הקיים ואיך יהיה סבה הנגרר למה‬
‫שהוא נשאר באיש זה כלו הזייה ‪ :‬וקצת מהמדברים יאמרו ני קצת מהמקרים ישארו מדה אחת וקצתם לא ישארו שני‬
‫ומנים ואין להם בזה סדר עד שיפרשו ויאמרו לנו אי זה מהמקרים ישארו ואי וה מהמקרים לא ישארו ‪ ,‬ואמר הרב‬
‫כי הביאם למדברים לומר זה הדעת המזוייף נדי שלא יחשוב חישב שיש טבע נמצא כדברים כי לא האש הוא‬
‫אשר חממה ולא המיס אפר יקררו ושזה הגשם גוזר טבעו שישיגו מן המקרים כך וכך ‪ ,‬אבל ר״ל שהש״י ברא אלו‬
‫המקרים עתה בלי אמצעות טבעי שאין יחס בין המקרים והצורות ולא בין הצורות וההכנות והתמרים וכשיאמר זה‬
‫יתחייב אצלם בהכרח שלא ישאר זה המקרה ‪ ,‬שאתה א״ת יעמוד מדה אחת המקרה ואח׳׳כ יעדר יתחייב השאלה אי‬
‫זה דבר העדרו ‪ ,‬וא״ת שהשם ׳;פסידו כשרצה ‪ ,‬זה לא יתאמת לפי דעתם ני הפועל לא יעשה העדר ‪ ,‬יא״ת שלא‬
‫ישארו‬
 ‫מו ר ה נ בו כי ם הלכן רא שון פ ר ל‪ 1‬עג‬
‫הפעולה ‪ .‬יה'ה העוד הפעולה ההיא ‪ ,‬ת )ס( וזה אמתי על צד אחד ‪ ,‬ורפני■ זה תבייא אותם רצונם‬
‫שלא יהיה שם טבע מחייב צציאות דבר או העדרו ‪ ,‬שאצרו בבריאת הםקרים זה אהד זה ‪ ,‬ונעירצה‬
‫השם לפי דעת קצתם שיעדר העצם לא יברא בו מקרה ויעדר ‪ ,‬אמנם קצתם אמרו כי כשירצה השם‬
‫להפסיד העולם יברא א מקרה הבליו; לא בנרבא‪ ,‬ויהיה הבליו; ההוא בנגד מציאות העולם ‪ ,‬דפי זאת‬
‫ההקדמה אמרו שזה הבגד אשיר צבעניהו אדום במחשבתנו ‪ ,‬אי; אנחנו הצובעים בלל ״ אבל השם הרש‬
‫המראה ההוא בבנד בהתחברוי׳צבע האדום אשר נהשוב אנחנו שהצבע ההוא נכנס בבגד ‪ ,‬ואמרו שאי;‬
‫ולא זו בלבד אמרו ‪ ,‬אכל אמרו גם כ; ‪ ,‬שהנהיג השם יתע־^ה המנהג שלא יתחדש זה המראה‬ ‫העני;‬
‫השחור על דרך משיל ‪ ,‬אלא בהתהבר הבגד ההוא האיסכיים ‪ ,‬ולא ישאר זה השחרות אשר בראו השם‬
‫בהתחבר המשיתהר איי השחרות ‪ ,‬אבל יאבד לש־עתו ויברא שחרות אחר ‪ .‬ובבר הנהיג השים גם ב;‬
‫מנהג שלא יברא אחר סור זה השחרות אדמימות או ירקות אבל שחרות במותו ‪ ,‬וחייבו לפי זאת ההנחה ‪,‬‬
‫שאלו הדברים אשר נדעם עתה אינם ידיעותינו אשר ידענים אתמול ‪ ,‬אבל נעדרו המדעים ההם ‪,‬‬
‫ונבראו מדעים אחרים במותם ‪ ,‬אמ־ו ב; הוא ‪ ,‬בי המדע מקרה והנפש־ נ״ב יהייב מי ש־אמינה מקרה‬
‫שיבראו לבל בעלי נפשי באה אלף נפש על דרך משל בכל רגע ; בי הזמ; אצלם במו שידעת מחובר‬
‫מעתות לא יחלקו ‪ .‬ולפי זאת ההקדמה אמרו שהאדם בשיניע הקולמוס ־‘א האדם הניעו^ בי זה הנענוע‬
‫אשיר התחדש כקוי^מוס הוא מקרה בראו השם בקולמוס ‪ ,‬וב; תנועת היד המניע לקולמוס במחשבתנו ‪,‬‬
‫הקולמוס ‪,‬‬
‫׳‬ ‫מקרה בראו בד המניעה ואמנם הנהיג השם המנהיג הזה בשתהיבר ועת הירי ’לתג עת‬
‫לא‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫בהקדרה הכביעיה שדין הקניות דין העדרים ונסו שיצפרך‬ ‫ישארו ב׳ זמנים אז לא יכיל בו לשו; העדר אחי שלא נמצא‬
‫בזמן כי בעתה אחד נמצא ובעת אהד נעדר וא’ כ לא‬
‫הקני; לפיעל כ; ילעדך המעדר לפיעל ‪ .‬היר; הכשפי שזה נחסר‬
‫לכי דעח קצהם שהאמינו שהפיעל לא יעשה ההעדר ‪ 1‬כתו‬ ‫תתחדש השאלה אי זה דבר העדירו אבל ניש יניחו שישאר‬
‫שיבא דעחם ששחוך בהנירו ‪,‬וכשירצה השם לכי קנהפשיעדיר‬ ‫שני זמנים תכול השאלה אי זה לער העדירו ״ ואית והלא‬
‫העצם לא יניח נו המקרה ויעדיר וזו הפח מולקח על‬ ‫המדכריס אומרים שההעדר יצטרך לפועל ככי ויה שנאחר‬
‫ההקדרח השניעיח כמו שחחצח כח חתעחו״זלה שחלקו נה ‪,‬‬ ‫בהקדמה השביעית ‪ ,‬חירך ך כסכי שזה נאמר לכי דעת‬
‫ונחו שהניא חרנ נהרדחח חשניעיח ‪ .‬ויש רתרנים שזח אינו‬ ‫קצתם שהאמינו שהפועל לא יעשה העדר כמו ש־כיש אחר‬
‫השכיעיח אומרת‬ ‫חשניעיח נכי‬ ‫חוצק עם‬
‫זה שירצה השם לפי קצתם שיעדר העצם לא יכרא בותקיה‬
‫שמה שהשילוםושים קוראי; חוחו העדר כמו ה״וח על דרך משל‬‫ויעדר ‪ ,‬וזאת ההקדמה חולקת עם ההקדמה הז ׳ ו־ש‬
‫מתרצים שזה אינו חולק עם ההקדמה יז׳ לפי שה׳‪.‬קדמה‬
‫הם קורחץ אוחו קני; והניוה ׳נערך לשועל כי הוח קנין לשי‬
‫דעחם אמנם העדר החיים לשי דעחם שאינו מוח הוא ההעדר‬ ‫הז׳ אומרת שמה שהפילוסופים קויא־ם העדר כמו המות‬
‫ד"מ והס קוראים אוחו קני; נמו ההעדריס המוסרים ול‪;:‬‬
‫שאמרו החדירים שאינו נרי־ פועל יא״ש חינו קשה עם ההקדמה‬
‫חשניע ח ; ת!ז ה א״חי על צד אחד ‪ .‬אמר הדג שמה שאמרו‬ ‫יצטרכו לפועל ני הוא כתו קנין לכי דעתם וההעדר שאמרו‬
‫שהעדר אץ לו פועל הוא אדח נאומו העדר שחשילוםופיס‬ ‫המדברים איני צריך לפועל וא"נ אינו קשה ‪ /‬ונזה שאמרו‬
‫קירחים אופו העדר והוא הרוח אכל רה שאסרו המדנריס‬ ‫שההעדי אין לו פועל הוא אמתי מצד שאין לו כיעל בעצם‬
‫שהעדר החיים היא זולח הניוח זח אינו אמחי ‪ .‬פ״א מח‬ ‫אבל יש לו פועל במקרה כמו שהכיר עמוד מ; הבית שהוא‬
‫שחררו המדנריס שהעדר אין לו היעל הוא א״חי מצי שאין‬ ‫הורם הבית במקרה לא בעצם ; אמנם קצתם אמיו כשירצה‬
‫לו כועל נעצם חכל יש לו פועל נדקרה כסו סי שמשיר מעמוד‬ ‫השם יתעלה להפסיד העולס יברא מקיה הנליון לא בנושא ‪,‬‬
‫ח; הניח שהוא הורס את הניח נחקרה לח נענה ‪ .‬וזהו הנכון‬‫אמיז לא בנושא שאם היה הכליון בנושא לא היה מתואר‬
‫וכן יפרשהו הרג כשרק נ' מחלק ג׳ ‪ :‬א חקרה הכליו; לא‬ ‫בהעדר לכן הוצרך לומר לא בנישא ‪ ,‬ולפי זאת ההקדמה‬
‫יתחייב זה הבטול הגדול שזה הבגד אשר צבעטהו אדום‬
‫ננופא ‪ .‬ר״ל שחלו היה כנושא נושא הכליון לא יהיה נעדר לכן‬
‫ברזחשבתנו אין אנחנו ציבעיס אותו כלל אבל השם יתעלה‬
‫נכנס בבגד ‪ ,‬ואחיושאיו העני; פן‬ ‫חדש המראה ההוא בבגד בהתחביו לצבע אדום אשר נחשוב אנחנו שהצבע ההוא‬
‫אלא בהתחנר הבגדלאינד יא ולח‬ ‫השחיי על דיך חשל‬ ‫ופו' אבל הנהיג השה זה המנהג שלא יתחדש זה המרהה‬
‫ישאר זה השחרות אשר ני או השם יתעלה בהתחיר החשתחי לשחיות אנל יאנד לשעתו ויניח שחרות אחי ׳השם ית׳‬
‫רצה לנרא שחרות אחר שחיית ולא רצה לני א אחר זה השחרות אדמימות או ירקות א'כ בעילו מניאות הדניים‬
‫ונטלי שאין הפועלים המיוחדים פועלים שים דני אנל הכל יפעלהו השם ‪ ,‬ונטלו ג כ לני זאת ההנחה שלא יהיה הנה‬
‫ידיעה ני יתחייב לסי אלו שאלו הדבי־ם אשי נדעם עתה אינם הזכרים הידועים אחמיל אבל נעדרו המדעים ההם‬
‫ונבראו מדעים אחרים כמותם ‪ ,‬ואמרו כן היא כי האדם לא יחקייס כידיעתו כי היזדע הוא מקרה והמקיים לא‬
‫ישארו שני זמנים וכן הנפש ג׳ נ יתחייב למי שיאמין נה שהיא חקיה הנה יביא השם יכל יג ע ככל נעל נפש חלף‬
‫נפשות על דרך משל ‪ ,‬ולפי יאח ההקדמה אחיו ני האדם כשיגיע הקילחים לא האדם הניע׳ כי זה הנעניע היא‬
‫ח;ןרה בראו השם בקילמוס וכן ידיעת תנועת היד התניעה לקיל״ום ביחשבתנו חקיה ביאו ביד‪ ,‬ומיונם ינה השש‬
‫עם שהוא הכותב והמגיע היד שהנהיג זה התנהג נשתחייר תניעת היד לתנועת הקילמים א לא שיש ליד מעשה כלל ולא‬
‫סנה‬
‫קרשקש‬
‫פ ע ^ ת פועי‘ ב ה ע ד ר נ טי שי אמר נמ> שי‪,‬פמיר הר או ת‬ ‫לנפ ש ‪ ( 5) :‬ה ש שי ת ‪ ,‬וזהו א ה תי עי* צ י א ח ד ‪ .‬פירו ש נ■ יש צ ־ שי ח‬
‫ש הו א‬
‫קב ‪ 20‬ג‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫‪,‬‬ ‫לא שיש ליד מעשה כלל ולא סכה כתנועת הקולמוס ^ כי א מ ת )פ( שהכוקרה ל א' עכו ר נושאו‬
‫‪,‬‬
‫ובהסכמה מהם אמרו שזה הכנד הלכן אשר הרסס ביורת האיסטיס הנצכע לא האיסטיס השחירו ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי השחרות מקרה בגשם האיכטים לא יעבור לזולתו ולא ימצא נשם שיש לו‪.‬פעל כלל ‪ .‬ואמנם הפועל‬
‫האחרון הוא השם והוא אשר ‪-‬דש השהרות בגוף הנגד בהתחכרו לאיסטיס‪ ,‬כי כן הנהיג המנהג ‪ ,‬וסוף‬
‫דבר לא יאמר זה סבת זה ‪ y‬כך כלל דעת הסונט ‪ ^ ,‬וקצתם אמר בסכה וגגוהו ‪ .‬ואמנם פעולות האדם‬
‫הם חולקים בהם ‪ ,‬דעת רובם והמון האשעריה הוא ‪ ,‬כי כהניע זה הקולמוס ברא השם ארבעה מקרים ‪,‬‬
‫אין מקרה בהם כבה לאחר ‪ ,‬אבל הם מחוברים במציאות לא זולת זה ‪ ,‬המקרה הראשון רצונו להניע‬
‫הקולמוס והמקרה השגי יכולתו על תנועתו ‪ ,‬והמקרר‪ .‬השלישי גוף התנועה האנושיית ‪ ,‬ר׳ל תנועת‬ ‫‪,‬‬
‫היד ״ והטקרד‪ .‬הרביעי תנועת הקולמוס ‪ ,‬שהם חשבו שהאדם כשירצד‪ .‬דבר ויעשהו בםד‪.‬שבתו כבר‬
‫נברא לו הרצון ‪ ,‬וגברא לו היכולת לעשות מה שירצה ונברא לו הפועל ‪ ^ ,‬שהוא לא נעשה ביכלת‬
‫‪,‬‬
‫הנבראת בו ואין מעשה לה בפעל ‪ .‬ואמנם המעתוזלה אמרו שהוא יעשה ביבלת הנבראת כו וקצת‬
‫‪,‬‬
‫האשעריה אמרו שיש ליכולת הנבראת בפועל קצת מעשה בפועל ויש לה בו התלות אבל רובם ננו זה‬
‫הדעת ‪ ,‬והרצון ר‪,‬זה הנברא לפי דעת כולם והיכולת הנבראת בו‪ ,‬וכן הפעל הנברא לפי דעת קצתם‪ ,‬כלם‬
‫הם מקרים י אין מעמד להם ‪ .‬אמנם הבורא יברא מ ה הקולמוס נענוע אחר נענוע וכן תמיד כל עוד‬
‫שהקולמום יתנועע ‪ ,‬ונשינוד‪.‬לא ינוח עד שיברא בו ג״כ מנוחה^ ולא יסור מברוא בו מנוחה אחר מנוחה‬
‫כל עור שהקולמום נח ‪ .‬הנה אם כן בבל עת מן העתות ההם)ר צונ ם לומר ‪ p‬יי הזמנים הפרדיים( יברא‬
‫הבורא מקרה בכל אישי הנמצאות ממלאך ונלנל וזולתם ‪ ,‬בן תמיד בבל רגע ‪ .‬ואמרו שזאת היא ההאמנה‬
‫האמתית כשהשם פועל‪ ,‬ומי שלא יאמין שכן יעשה השם ‪ ,‬הנד! הכחיש היות השם פועל לפי דעתם ‪ ,‬וכבסו‬
‫אלה האמונות יאמר אצלי ואצל בל בן דעת ‪ ,‬אם כד‪.‬תל באנוש תתתלו בו ‪ ,‬שזהו נוף ההתול באמת ‪:‬‬
‫ד‪,‬הקדםר‪ ,‬השביעית ‪ ,‬היא האמינם שהעדרי הקניגים הם ענינים נמצאים בנוף נוספים על עצימו ‪ ,‬והם‬
‫מקרים נמצאים גם בן ‪ ,‬והנה הם יבראו תמיד י כל אשר יאבד דבר יברא דבר ‪ ,‬ובאור זד‪.‬‬
‫שד‪,‬ם לא יראו כי המנוחד‪ ,‬היא העדר התנוער‪ , .‬ולאשר‪.‬מות העדר החיים‪ ,‬ולא העוורון העדר הראות‪,‬‬
‫ולא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הוצרך לומר לא כנושא ‪ .‬ה)‪f‬יס‪p‬י״ה אנד״י כלעז ; ב וק‪ 5‬חס סכהנתטעת ההולחוסוכו׳ ולא תמצא גשם שיש לי פעולה‬
‫אמרו בסכה וגנות ‪ .‬י״ל וקצת מהמדכדיב אמרו שהאששי״ש בלל אנל הפועל האחרון הוא השם אשר חדש כל הדנרים‪,‬‬
‫סנה ל?שתחר הנגד ושאר מתמדכריש מותו כשאמר זה ; זה דעת בלל המונס ‪ ,‬וקצת וזהמדנרים אמח כשנות‬
‫נ שהוא לא נעשה ניכולת תננראת נו ‪ .‬רצת לומר שהאדש הדברים וגנו הדעת הקדום ‪ :‬ואמנם פעולית האדם הם‬
‫כשיעשה הנתינה לא יפשת מצי יכלר‪,‬ו אלא מצד השועל שננרא חולקים י״א כי בהניע הקולמוס ברא השם ד׳ מקרים ‪,‬‬
‫שיעשה הכתינת נאמצפות האדס ‪ :‬ד אין מעמד להס ‪ .‬האחד הרצון להניע הקולמוס‪ ,‬והשגי יכולת על הנעתו ‪,‬‬
‫ר׳ל שאינם עומדים שני עתות ‪ :‬ה הזמניש תשרי״ש ‪ .‬ר״ל והשלישי גוף התנועה ‪ ,‬והרביעי תנועת הקולמוס ‪ ,‬כי‬
‫עתות שאינן נחלקות ; ו וכל אפר יאיד דכר יכרא דני ‪ .‬ר׳ל בהתחברות אלו הארבעה דברים יתנועע הקולמוס ‪ ,‬ואלו‬
‫כאשריאני הלונןעל דרךסשל או השחרות ינא לוכן אר‪.‬ראו חשנו כי האדם כשירצה שום דבר השם בורא לו הרצון‬
‫שתיות אחר כי אין המקרה עומד שני זמנים ‪ .‬פ״א כאשי והיכלת והפועל שהוא לא יעשה ביכולת הנבראת נו ‪ ,‬ראה‬
‫ינא המנוחה יניא התנועה וכן כאשר יאנד חכמה יניא כמה בעולים אומרים בזאת ההקדמה ! ואמגם המעתוז׳לה‬
‫אומרים שהוא יעשה ביכולת הנבראת כו ‪ ,‬וקצת אמרו שיש‬
‫ליכולת הנכראת בפיעל קצת מעשה ויש בו ההתלית ורוב המדברים יבנו זה ‪ ,‬והרצון היכולת הנבראת והפעולה הגנרא‬
‫אצל קצתם כלם מקרים אין מעמד להם כי הבורא ברא בזה הקולמוס נעניע אחר נענוע וכן תמיד כל אשר יהיה‬
‫הקולמוס מתנועע וכשינוח לא ינוח עד שיברא ג״כ מנותה אחר מנימה כל זמן שהקולמום נת ‪ ,‬הנה בכל מת חן העתות‬
‫מן הזמנים השם נורא כעצמים הפרד״ם מקרה בכל אישי הנמצאות ממלאך וגלגל וזולתם ו‪:‬ן תמיד בכל רגע ‪ ,‬ואמרו‬
‫שזאת האמונה אמתית כשהשם יתעלה פועל ומי שלא יאמין שכן עשה השם יתעלה הנה הכחיש היית השם פועל ‪ ,‬והנה‬
‫כשתנין כל מה שיאמר הרב נזאת ההקדמה הם סותרות המוחש והמושכל והס דברים בדדים אצל כל בן דעת ‪ ,‬ומה‬
‫המלין האלהי באמרי אם כהתל באנוש תהתלו בו שזהו גון התיל באמת ‪:‬‬
‫הד‪,‬קד מה השביעית ‪ .‬הוח האמינס שכעדרי הקנינים הס העניינים הנמצאים בגון כו‪/‬כבר ביארתי לך נם׳ שעבר‬
‫ואס שהמדברים מאמינים‬ ‫‪,‬‬
‫כי ההעדר ישולת על ההעדר המוחלט ועל העדר אשר מדרכו שימצא‬
‫שההעדריס אינם מפעולת פועל ‪ ,‬זהו ההעדר המוחלט אבל ההעדר הקנין מאמינים שיצטרך אל פועל ‪ ,‬וזהי שאמר‬
‫בתחלת זאת ההקדמה שהמדברים מאמינים שהעדרי הקנינים הס הענינים הנמצאים בגון והס מקרים נמצאים‬
‫ג"כ ‪ .‬והנה אם הס מקרים והמקרה לא יעמוד ב׳ זמנים כפי תה שהתבאר נמה שעבר א״כ ההעדרים כשיאבד הדבר‬
‫יברא דבר ‪ ,‬וביאור זה ני המדברים לא יראו כי המניחה היא העדר התטעה ולא שה״ית העדר החיים ולא העורון‬
‫העדר‬
‫קרשקש‬
‫המקרית אשר נבראת כיד לא יעבור ממנוי אל ניעאו אר‪.‬ר ור‪.‬ייו‬ ‫שד‪,‬וא עוש >‪ -‬העורון וכמו שנאמר כמי שכנה נר גלילה שהוא‬
‫הקולמוס‬ ‫חדש הח עיך ‪) :‬ע( שהמקרה לא יעבור נושאו ‪ .‬מי׳ כי התנועה‬
 ‫מו ר ה נ בו כי ם ח ל ק רא שון פרל‪ ,‬עג‬
‫ולא כל מה שדומה לזה מהעדרי הקנינים ‪ ,‬אבל דין התנועה והטנוהה אצלם דין החום והקור‪ ,‬ובטו שהחום‬
‫והקור שני מקרים נמצאים בשני הנושאים הנושאים החום והקור ‪ ,‬כן כל תנועה מקרה נברא במתנועע‪,‬‬
‫והמנוהה מקרה יבראהו השם בנח ‪ ,‬ולא יעמד שני זמנים גם כן כמו שקדם בהקדמה אשר לפני זאת ‪.‬‬
‫הנה זה הגשם הנה אצלם ככר ברא השם הטנוהה בכל הי‘ק מחלקיו ‪ ,‬וכל אשר תעדר מנוחה יברא‬
‫מנוחה אחרת כל זמן שהדבר הנח נח ‪ ,‬והוא ההיקימ בעצמו אצלם בהכמה ובסכלות ‪ ,‬שהסכלות אצלם‬
‫נמצא והוא מקרה ‪ ,‬לא יסור סכלות יאבד וסכלות יברא תמיד ‪ ,‬בל עוד שיתמיד הסכל סכל בדבר אחד^‬
‫והוא ההיק־מ כעצמו בחיים ובמות ששניהם אצלם מקרים ‪ ,‬והם יאמרו בביאור שחיים יאבדו וחיים‬
‫יבראו כל ימי אשר החי חי ‪ ,‬וכשירצה השם מותו ‪ ,‬יברא בו מקרה המות אחר פור מקרה החיים ‪ ,‬אשר‬
‫לא יעמד שני זמנים ‪ .‬אמנם זה כולו הם אומרים אותו בביאור ‪ ,‬ויתחייב בהכרה לפי זאת ההנחה‬
‫שמקרה המות אשר יבראהו השים הוא נם כן יעדר לשעתו ויברא השם מות אחר ‪ ,‬ז ולולא זה לא היה‬
‫מתמיד המות ‪ ,‬אבל במו שיברא חיים אחר חיים כן יברא מות אהר מות ‪ .‬ואני תמה עד מתי יברא השם‬
‫מקרה המות במת‪ ,‬כל ימי יז אשר צורתו עומדת‪ ,‬או כל יטי ט אשר עצם מעצמיו עומדים ‪ ,‬כי מקרה‬
‫המות אשר יבראהו השם אמנם יבראהו לפי רצונם בכל עצם פרדי מן העצמים ההם ‪ ,‬ואנחנו נמצא‬
‫שני מתים להם אלפים מן השנים ‪ ,‬והיא ראיה שהשם לא העדיר העצם ההוא ‪ ,‬אם כן הוא בורא בו‬
‫מקרה המות כל האלפים האלה כל אשיר סר מות ברא מות ‪ ,‬זה דעת המונם ‪ .‬וקצת המעתוזלה אומרים ‪,‬‬
‫כי קצת העדרי הענינים הטבעיים אינם ענינים נמצאים ‪ ,‬אבל יאמרו שהלאות העדר היבלת ‪ ,‬והסכלות‬
‫העדר החכמה ‪ ,‬ולא ימימיך זה בכל העדר ‪ ,‬ולא יאמר כי החשך העדר האור ‪ ,‬ולא שהמנוחה העדר‬
‫התנועה ‪ ,‬אכל ישיים מא'‘ו ההעדרים קצתם נמצאים וקצתם העדר קנין ‪ ,‬כפי הטוב לו באמונתו ‪ ,‬כמו‬
‫שעשיו כעמידת המקרים קצתם יעגיוד זמן גדול וקצתם לא יעמוד שני עתות ‪ ,‬כי כוונת הבל לחייב‬
‫מציאות י שיסכים טבעו לדעתנו ואמונתנו ‪:‬‬
‫ההקדמה השמינית ‪ ,‬היא אמרם שאין נמצא אלא עצם ומקרה ‪ ,‬ושהצורות הטבעיות ג״כ מקרים ‪,‬‬
‫וכאור זאת ההקדמה כי הנשימים כלם אצלם מחוברים מעצמים טתדמים ‪ ,‬במו שבארנו‬
‫בהקדמה‬
‫‪—-‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הטכלוח וק כשאר הפנינים ‪ :‬ז ולולא זה לא היה מפחיד ‪ .‬ר׳ל‬‫העדר הראות וכל מה שדומה לוה מהעדר' הקנינים ‪ ,‬ן^כל‬
‫לולא היה בורא מות כל רגע ורגע לא היה משמיד המוס ;‬ ‫דין המנוחה והתנועה אצלם דין החום והקור אשר אנחנו‬
‫ה אשר צורתו עומדת ‪ .‬ר׳ל צורתו ההאריס ; ט אשר״עצם‬ ‫מאמינים שהם ב׳ דנריס ומקרים ננמצאיס ‪ ,‬ויצטרכו לשתי‬
‫מעצמיו עומדים ‪ .‬ר״ל או כל ימי אשר עצס פרדי אחד‬ ‫סבות כי הסבה האחת א״א שיהיה סבה לשתי הפכים כי‬
‫מעצייי הניח יהיה קיים והוא ראיה שהפס יתנרך לא העדיר‪,‬‬ ‫התנועה והמנוחה הם ס דברים וצריכים לס סבות לא‬
‫ר״ל אחר שאני רואה ששני המיחוח הס קיימוה הוא מבואר‬ ‫שתמצא המנוחה בהעדר המניע ולא שימצא החשך בהעדר‬
‫שהעצמייס ההם אינם נעדרים ‪ ,‬ואם כן יש תמה היאך הסמיד‬ ‫האור אבל צריך אל סכה שיעשה המנוחה כמו שצריך ההים‬
‫השם יתברך כל אלו האלשיס סן השנים זה המות נזה העצה‬ ‫סכה והקור סבה אחרת ‪ ,‬ואחר שמאמינים שההעדרים הס‬
‫לדעתנו ואמונתנו ‪ :‬י שיסכים כינעו לדעתנו ואתוגחנו ‪ .‬ר׳ל‬ ‫מקרים יתחייב לפי ההקדמה שעברה כי כל שתעדר המנוחה‬
‫שכוונה המדברים שימשוך המציאות לפי דעות נ״א ואמונחס‪,‬‬ ‫יברא מגיחה אחרת וכו'‪ ,‬והוא ההקש כעצמו אצלם בחכמה‬
‫ויהיה כינוי לדעמנו ואמינחנו לדעת המין האנושי והס‬ ‫ובסכלית ופו׳ כי לא יסור סכלות יאבד וסכלות יברא‬
‫מדכריס בעדם ‪ .‬ניא לדעתם ואמונתם ‪ ,‬ר״ל שכונתס הוא‬ ‫‪,‬‬
‫ההקש‬ ‫תמיד כל אשר יתמיד הסכל סכל בדבר אחד והוא‬
‫נעצמו בחיים ונמות ‪ :‬והם יאמרו בביאור לא שיתחייב‬
‫ממאמרם כשהחיים יאכדו והחיים ינראו כל ימי אשר החיתי וכשירצה השס מותו יברא נו מקרה המות אחר סור מקרה‬
‫תמה עד מתי ינראהשם חקרה מות‬ ‫‪ .‬ואתר הרב ואני‬ ‫החיים ויברא מות אחר תות ולולא וה לא היה מתמיד המות‬
‫נתת פל ימי אשר צירתו עומד ‪ ,‬ר ל צורתי התוארית אוכל ימי אשר עצם מעצחיו הרצון בו העצם הפרדי אחד‬
‫מעצמיו יתמיד המות < והנה הם אומרים כי מקיה המית יתמיד כל זמן שהעצם הפרדי קייס ‪ ,‬ואנחנו נמצא ששני‬
‫המתים להם אלפים מהשנים ויהיה זה שהפס לא חסי העצם ההוא א"כ הוא בורא ני מקרה המית כל האלפים‬
‫האלה ‪ ,‬והנה העצם הכרדיי קיים כל האלפים שנה ויבא תית אחר מות עליו והוא ק״ס ‪ ,‬ויהיה זה כאלו תאמר‬
‫שהאדם הי וקיים ונשאר וברא עליו השם ננל עת המית ויה דבר מבואר הבשיל והשקרית ‪ ,‬כי אחר שהעצם קיים‬
‫וליז ישתנה איך יתואי־ עליו ייית אחיי מות‪ :‬וקצת המעתוזילה אומרים כי קצת העדרים העניינים הטבעיים אינם עניניס‬
‫נמצאים אבל יאמרו שהלאית העדי היכולת יהסנלית העדר החכמה ולא ימשך זה בכל העדר ולא יאמר ני‬
‫החשך העדר האוי ולא שהמנוחה העדר התנועה אבל ישימו מאלו ההעדרים קצתם נמצאים וקצתם העדר קנין‬
‫כני הטוב לו באמונתו כמו שיעשו בעמידת המקרים ני אמיו קצתם יעמדו מדתזיזן וקצתם לא יעמדו שני זמנים‪,‬‬
‫ולא הביאם ליה שים דבר שכלי אלא ני סבת כל מדבר היה לחייב מציאות ידמה טבעו לדעתנו באמונתנו ‪ :‬והבן‬
‫אמרו לדעתנו ואמונתנו ‪ ,‬כי המדברים כילליס ג"כ נאמוגיזני ודעתנו והוא תדוש רעילס כילל לשלש אומות ‪.‬׳‬
‫ההקדמה השמינית היא אמרם שאין נמצא אלא עצם ומקרה שהצירות הטבעיות ג״כ מקיים‪ ,‬וביאור יאת ההקדמה‬
‫כי הגשחיס כלס אינם מחוברים מחמר וצורה כמו שאניזנו חושבים אבל יחשבו ני משתים כלם מחוברים‬
‫מעצמים‬
‫‪121‬‬ ‫קכא‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק עג‬
‫בהקדמה הראשונה ‪ .‬ואמנם התחלף קצתם מקצתם כטקרים ולא דבר אחר ‪ ,‬ויהיה החיות אצלם וחאנושות‬
‫וההרגשה והדבור בל אלה מקרים ‪ ,‬כדמות השחרות והלובן וועזרירות והמתיקות^ כ עד שיהיה הפרש‬
‫איש זה המין מאיש מין אחר כהפרש איש מאיש מטין אחד ‪ ,‬עד שגשם השטים וגם נשם הטלאבים‬
‫ואף גשם כסא הכבוד ל לפי מה שירומה ‪ ,‬וגשם אי זו תולעת שתרצה טתולעי הארץ או אי זה צטת‬
‫שתרצה^ הכל עצם אהד ; ואמנם התחלפו במקרים לא בזולת זה ‪ ,‬ועצמי הבל הם העצמים הפרדים ‪:‬‬
‫ההקדמה 'הת שיעית ‪ ,‬היא אמרם כי המקרים ם לא ישאו קצתם את קצתם ‪ ,‬ולא יאמר אצלם שזה‬
‫המקרה נשוא על מקרה אחר ואחר על העצם‪) ,‬ס( אבל המקרים כלם אמנם הם נשואים‬
‫נשיאות ראשונית על העצם בשוה‪ ,‬ובורחם מזה מפני שחיה מתחייב שלא ימצא המקרה ההוא האחרון‬
‫בעצם ‪ ,‬אלא אחר קדימת המקרה הראשון ‪ ,‬נ והם ימאנו זה )‪ (5‬בקצת ה » ך י ם ם וירצו שימציאו אפשרות‬
‫מציאות קצת המקרים באי זה עצם שחדמן מבלתי שייחדהו מקרה אחד ‪ ,‬לפי מה שיראו שהמקרים כלם הם‬
‫אשר ייחדו ‪ .‬ע ומפנים אחרים ג״כ כי הנושא אשר יגשא עליו הנשוא ‪ ,‬צריך שיהיה קיים תמיד מדת ז ק‬
‫אחד ‪ ,‬ואם המקרה לא יעמד שני זמנים אצלם ‪ ,‬ר״ל שתי עתות איך יוכל לפי היסוד הזה שישא זולתו ‪:‬‬
‫ההקדמה העשירית ‪ ,‬היא ם זאת ההעברה אשר יזברוה‪ ,‬חהו עמוד חבטת המדברים‪ ,‬ושמע עגינה‬
‫הם יראו כי כל מה שהוא מדומה הוא עוכר אצל השכל ‪ /‬י במו שישוב כדור הארץ גלגל‬
‫סובב וישוב הגלגל ב ח ר הארץ‪ ,‬ואפשר היותו בבחינת השכל ‪ P ,‬וכמו שיתגועע כדור האש לצד גקודת‬
‫המרכז‬
‫שס‪%‬ב‬ ‫אפודי‬
‫שימשך המציאות אחר דעחס ואמונחם כ עד שיהיה הפרש חעצוזיס קרדיים ; ואגזגס יתתלסי קצתם יזקצתם ‪ ,‬ר״ל‬
‫גץ אדם אחד לאדם החורכניס כמקרים ‪ :‬ולא דגר אחר ‪ ,‬ויהיה החיות אצלם‬ ‫וכו׳ ‪ .‬ר״ל לסי דפחס שאוחו הנדל שיש ‪.‬‬
‫אמר כן באותו הבדל בעיט יש בין האדם והסוס‪ ,‬כי אין הבדל והאנושות וההרגשה והדנור יכל אלו מקרים נדמות השחרות‬
‫נין זה לזה אלא נעניניס מקריים ‪.‬־ ל לסי רה שידומה ‪ .‬ל׳ל והלוגן והמרירות והמתיקות עד שיהיה הבדל איש זה המין‬
‫לפי מה שהם חושבים אוחו שיהיה גשם על הגלנליס ינשא מאיש מין אחר כהנדל איש לאיש שלא יגדלו אלא נעגין‬
‫בו כבוד ה' ; ם לא ישאו קצתם את קצתם ‪ .‬ר׳ל וזהו הסך המקרים ולא יבדל האדם והמום בדבר עצמיי אלא בעניו‬
‫מה שהניחו הסילופוסים האמת״ם כי הכמה הוא משא האיו־ מקרי ני ההבדל איש מאחיו כמו ראובן משמעון הם נבדלים‬
‫ואס שניהם מקרים ‪.‬־ נ והם ימאנו בקצת ‪ .‬ר׳ל שאלו במקרים לא בדבר עצמי עד שהיו חושבים שגשם המלאכים‬
‫המדברים ימאנו מה שאמרנו שיהיו המקדים נשואין קצתם וגשם השמים וגשם כסא הכבוד וגשם אי זה תולעת מתולעי‬
‫לקצחס ‪ ,‬וזהו מה שאמר הרג בקצת המקרים‪ ,‬הי נקצח האחד הארץ או אי זה צמח הכל עצם אחד ואמנם יתחלשו‬
‫אסילו הסילוסוסים מודים שאינם נושאים זה את זה ‪ ,‬לסיע במקרים לא בזולת זה ועצמי הכל הם עצמים הפרדים ;‬
‫תהו סתירת כל חכמה הטבעית ;‬ ‫אמר הרב ימאנו בקצת המקרים ; ם וירצו שימציאו אפשרות‬
‫מציאות ‪ .‬ר״ל שאלו המובריס ימציאו שיהיה אפשר שיעמידו ההקדמה התשיעית היא אמרם שהמקרים לא ישאו‬
‫קצתם את קצתם וכו׳ ‪ /‬דע ני המקרים ינשאו‬ ‫המקרים בלי הקצת ולא יהיה אחד מהם חנאילאחר כלל‪ /‬וזה‬
‫ממוייב להם מצד שהם סוברים שהמקרים הס הצורות הענעיוס מל העצם מציאות ראשונה ומהם מקרים נשואים על‬
‫‪,‬‬
‫העצמיות והפנין העצמי לא יבא באמצעות מקרה כלל ! ע ומפנים הטשאיס באמצעית מקרים אחרים המשל נזה כי החום‬
‫אחרים ‪ .‬ר״לסמעס אחר מוכרח להם לכלח׳ ׳שאו המקרים קצתם והקור והכמות נשואים על העצם נשיאות ראשון לא יקדימו‬
‫‪,‬‬
‫אח קצתם כי הנושא ונו׳‪.‬־ פ זאת ההעברה‪ .‬ר'ל זאת האסשיוס קצתם את קצתם ומהם מקרים ינשאו קצתם על קצתם‬
‫אשר יזנרוה; צ כמו שישוב כדור וכו׳ ‪ .‬ר׳׳ל המשל בזה שהס כלובן שינשא על הגשם והשטח על הגשם והתנועה ינשא‬
‫אומרים שהוא אפשר שישוב כדור האק וכו׳ ‪ :‬ק וכמו שיתנועע ‪ .‬על המטחה והזמן על התנועה אחר שהתנועה היא שלמות‬
‫י״ל והמשל עוד בזה הענץ שהוא אפשר שיתנועע האש לצד המימועע והזמן מספר התטעה‪ /‬ואלה המדלריס יחשבו ני כל‬
‫המקרים ינשאו מציאות ראשק ‪ .‬והסנה בברחס שהמקרים‬
‫נושאים קצתם את קצתם ונרחס מזה ‪ /‬מפני שהיה מתחייב שלא ימצא זה המקרה האחרון בעצם אלא אחר שקדם‬
‫הראשון והם ימאנו זה ‪ ,‬כי כוונתם לומר כי כל המקרים אפשר שימצאו באיזה טשא שיהיה ושאין לדברים יחסים‬
‫בטבעיים יוחדו כל נמצא ונמצא ואס היה שוס מקרה ינשא על העצם באמצעות מקרה ימצאו למקרים טבעיס יחסים‬
‫וזה הפך מאמרם כי אין לדבר מהדברים טבע ‪ ,‬וגס מפני סנה אחרת אומרים כי המקרים לא ינשאו קצתם את קצתם‬
‫בעבור כי לפי דעת המדברים המקרים לא ימצאו זמן ר׳ל שתי עתות‪ ,‬ואחר שהמקרה אינו קיים איך ינשא מקרה‬
‫אחר ולכן בעבור זה אמרו שהמקרים לא ישאו קצתם את קצתם ‪ ,‬וזאת ההקדמה היא מבוארת הבטול נמו שאמרנו‬
‫כי מבואר הוא שהמקרים ישאו קצתם את קצתם ;‬
‫כל מה שהוא‬ ‫‪,‬‬
‫והוא עמוד חכמת המדברים ושמעענינה הס יראו ני‬ ‫יזכרוה ‪,‬‬ ‫העשירית ההעברה אשר‬ ‫ה‬
‫מדומה הוא עובר אצל השכל ‪ /‬כי אפשר שישוב כדור הארץ גלגל סובב וישוב הגלגל נדור הארץ‪,‬‬
‫ונמו שזה מדומה כך אפשר שיציירהו השכל ואם השכל יבחינהו אפשר שיהיה כן במציאות ונמו שיתנועע‬
‫כדור האש אל צד נקודת המרכז ויתנועע כדור הארץ אל צד המקיף ני הכבד ירד למטה והקל יעלה למעלה אבל‬
‫אששר‬ ‫____‬
‫קרשקש‬
‫הסקרים ‪ .‬פי׳ אנזד זוז סשגי שקזוועו וזמובים שי׳(! קצוז סקריע‬ ‫הקולמוש לרן זידך שיברא הנעגוע בקולסוס ‪) :‬ש( הוושיעית ‪,‬‬
‫יעטרו וטן מה טבלתי שיהרהו סקרה אחר ‪ ,‬רוצים נ ו שהוא‬ ‫אבל הסקרים כלם ‪ .‬שירמז המתחלשים זה מזה הם בלם נשואים‬
‫על בל עצם שררי נ שוה ולא ישא טקרה סקרה אהר ‪ (S) :‬בקצת ‪ ,‬אינו טיוחר ננזפרוז אחד אנ ל טסרים רבים ייחדזהו דבדילזהז מן‬
‫«*«‬ ‫ג‪8‬‬ ‫לא‬ ‫! ט ר ה עו כי מ ח׳ א[‬
 ‫מו ר ה נ בו בי ם ח ל ק רא שון פ ר ק עג‬
‫המרכז ויתנועע ידור הארץ לצד המקיף ‪ ,‬ואין זה המקום יותר ראוי בזה הגשם ט] הטקום האחר‬
‫ההעברה השכלית ‪ ,‬אמרו ובן כל דבר מן הנמצאות הנראות היות דבר מהם יותר גדול ממה שהוא או‬
‫יותר קטן או בהלוף מה שהוא י נמצא עליו מתבונה ומקום ; ימו שיהיה איש אדם כשיעור ההר‬
‫הנדול בעל ראשים רבים יפרח באויר ‪ ,‬או שימצא פיל בשיעור כנה וכנה כשיעור פיל ‪ ,‬בל זר‪) ,‬י!( אמרו‬
‫שהוא עובר אצל השכל‪ ,‬ועל זה הצד מן ההעברה ימשך העולם בולו‪) ,‬י( ואיזה דבר שיניחוהו מזה הטין‬
‫אמרו ‪ ,‬׳“ כי הוא ראוי שיהיה בך ואפשר שיהיה כך ‪ ,‬ואין היות הענין הפלוני כך היותר ראוי מהיותו‬
‫כך‪ ,‬י' טבלתי הבטה ׳‘שווי המציאות‪ ,‬למה שיניחוהו‪ ,‬אמרו כי זה הנמצא אשר לו צורות ידועות‬
‫ושיעורים מפוייטים וענינים טחוייבים ‪ ,‬שי‘א ישתנו ולא יתחלפו ‪ ,‬אמנם היותה כך הוא כפי המשך‬
‫המנהג ‪ ,‬כמו שמנהג המלך שלא יעבור בשוקי המדינה אלא רוכב ולא נראה מעולם אי׳א כן ‪ ,‬ולא ימנע‬
‫אצל השכל שילך רגלי כמדינה‪ ,‬אבל זה אפשר בלי ספק ועוכר אצל השכל היותו‪ ,‬כן אמרו שדרות‬
‫הארין מתנועעת לנקודת המרכז וד‪,‬אש למעלה ‪ ,‬או היות האש מהממת ור‪,‬טים מקררים ‪ ,‬הוא משיכת‬
‫מנהג ‪ ,‬ולא ימנע בשכל שישתנה זה המנהג ויקררהאש ויתנועע אל התהתית והוא אש‪ ,‬כן יחמו המים‬
‫ויתנועעו למעלה והם מים ‪ ,‬א ועל זה נכנה הענין כולו ‪ ,‬והם עם זה מסכימים שהתקב־ן שני החפכים‬
‫בנושא אחד ובעתה אחת שקר‪ ,‬ולא יתכן ולא יעבירהו השכל ‪ ,‬והם יאמרו ג״כ כי היות עתה אין מקרה‬
‫בו כלל‪ ,‬ב או מקרה לא כנושא כדבריקצתם‪ ,‬נמנע לא יעבירהו השכל‪ .‬וכן יאמרו שההפך העצם‬
‫מקרה או ההפך המקרה עצם )ש( לא יתכן ‪ ^ ,‬ולא הכנס נשם בנשם יתכן ‪ ,‬אבי‘ יורו שאלו נמנעות‬
‫מן השכל ‪) .‬ת( אמנם היות י כל מה שמנוהו מן הנמנעות כלתי מצוייר בשום פנים ‪ ,‬והיות מה‬
‫שקראוהו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫המרכז ‪ :‬ר נמצא עליו מתכונה ‪ .‬ר׳ל כל מה שגמצא לגשם‬ ‫אפשר סיהיה הדכר כהפך ‪ ,‬יזה אינו לפי גחינת הדמיון‬
‫ממקרה האיכות תכונות אשר ישאל נהם באישיס איך הס‬ ‫לנד אבל ג״נ אפשר שיהיה נסי כיזינת השכל וימצא ג״ב‬
‫משערים אפשרות חלף האיכות ההם בנעלי האיכות מכלי‬ ‫במציאות‪ ,‬ונס יחשבו כי נל דבר מהנמצאות הנראות היית‬
‫שתאבד צורתו ‪ :‬ש כי הוא ראוי שיהיה כך ‪ .‬ר״ל מה שנמצא‬‫דבר אחד ייתר גדול מחה שהוא או יותר קשן או בחלון•‬
‫שהישודות השבעייס לא ישנו תנועתם ראוי הוא שיהיה כך‬ ‫מה שהוא נמצא עליו עד שאכשר שיהיה אדס כשיעור הר‬
‫מצד המשך המנהג כסו שיבאר הרב זה למסה ‪ ,‬אמנם מצד‬ ‫גדול בעל ראשים רניס יפרח באויר או שיהיה הפיל כשעיר‬
‫האפשרות השכלי אפשר הוא שיהיה אתד משני תלקי האפשר‬ ‫כנה יכנה כשיעור פיל כל זה אמרו שהוא עובר אצל השכל ‪/‬‬
‫נשוה ‪ ,‬וזהו שאסר הרב ואפשר שיהיה כך ואין היות הענין‬‫ועל זה הצד מההעברה ימשך העולם כלו ואי זה דבר‬
‫וכו' ת מבלתי הבסה לשווי ‪ .‬ר״ל שאלו המדברים אינם‬ ‫שיניחוהו מזה המין אמרו ני הוא ראוי שיהיה כך וכו׳‬
‫מבינים לסבע הנמצא המיושב והניישך ממנו חמיד ■ א ועל‬ ‫ואין היית הענין הפלוני כך היותר ראוי מהיותו כך אלא‬
‫זה נבנה העניןכלו ‪ .‬ר״ל על זה השורש הס בונים כל הקדמה‪:‬‬
‫נעבור הסכמת המציאות לחה שאנו מוצאים במנהגים כי‬
‫ב או מקרה לא בנושא וכי׳ ‪ .‬ר׳ל שהם איחריס שהוא נמנע‬ ‫היה אפשר שיהיה מנהג המדינה זולת זה ‪ :‬ואחרו כי זה‬
‫אצל השכל שיעמוד תקרה לא בנושא‪ ,‬כמו שאמרו קצתם‬ ‫הנמצא שלו צורות ידועות ושעורים מצוייניס ועניינים‬
‫שכאשר ירצה השם להעביר העולם שיברא מקרה הכליון לא‬ ‫מחוייבים ר״ל מקרים והס קיימים שלא נשתנו ולא יתחלפו ‪,‬‬
‫בנושא ; ג ולא הכנס נשם בגשם ‪ .‬ר״ל שהם ישערו שהכנס‬ ‫אמנם היותם כך לא בעבור שטבעו גוזר שיהיה כזאת‬
‫גשם ננשם על השווי מבלי תוספת מתיז שהוא נמנע ‪ :‬ר כל תה‬
‫הצורה וכזה השיעור וכזה האינות אבל להחשיך המנהג‬
‫שמנוהו מן הנמנעות בלתי מצוייר ‪ .‬ר״ל מה שאמרו המדברים‬ ‫‪,‬‬
‫בשוקי המדינה‬ ‫‪,‬‬
‫למלך שלא יעבור‬ ‫‪,‬‬
‫שיקרה‬ ‫ויקרה נזה כמו‬
‫אלא רוכב ולא נראה מעולם אלא כן ולא ימנע'אצל השכל‬
‫שילך רגלי במדינה אבל זה אפשר בלי ספק ועובר אצל השכל היותו ‪ ,‬כן אמרי שהיית הארץ מתנועעת לנקודת‬
‫המרכז והאש למעלה או היות האש מחממת והמים מקררים הוא משיכת מנהג על צד שאחז׳׳ל עולם כמנהגו נוהג ‪,‬‬
‫והנה המנהג אפשר שישתנה ולא ימנע אצל השכל שישתנה מנהג הדברים הטבעיים ויקרר האש ויתנועע למטה והוא‬
‫אש וכן יחממו המיס ויתנועעו למעלה והס מים ; ועל זה נבנה הענין כלו ‪ .‬ר״ל שענין ההעברה הוא יה והס עם‬
‫זה מסכימים שיתקבצו ב׳ הפכים בנושא אחד וגעתה אחד שקר לא יתאמת ולא יעבור השכל ‪ ,‬וכן אמרו ג' כ היות‬
‫עצם אין מקרה בו כלל ‪ ,‬והרצון שאף שיאמינו שהדברים הטבעיים לא יונהגו אלא כסי המנהג לא כפי החיוב הטבעי‬
‫עכ״ז יאמינו שיש לנמנע טבע קיים אלא שיתחלקו ממנו במה שהוא נמנע ובמה שהוא מחוייב ובמה שהוא אפשר ‪,‬‬
‫והנה אומרים ^ ם כי התקנן ההפכים בנושא אחד ובעת אחד נמנע והיות העצם אין חקרה בו כלל ומקרה לא‬
‫בנושא נזה לא יסכימו כלם שהוא נמנע אבל קצתם אומרים שהוא נמנע ‪ .‬וכן יאמרו שיהפך העצם חקרה הוא נמנע או‬
‫ההפך המקרה עצם זה לא יתכן וא״א ג״כ כניסת גשם בגשם ויורו שאלו מ מנעו ת מן השכל וכל מה שמנאוהו מן‬
‫הנמנעים‬
‫קרשקש‬
‫י תכן הי ח ח תי כ ת גדוא ה‬ ‫א ח ד לי נ ת נ ת ה ^ ד‪ ,‬אא י תכן ‪,‬‬ ‫! )‪ 1‬ן( ה ע שי רי ת‪ ,‬עו ב ר אצ ל ה ש כ ל‪ ,‬נד רו » תוהוא‬ ‫נמצא אחר‬
‫מ איז ה ד כ ר שיהי ה ו ת ח ת כנ ה ח תי כו ת ד קו ת מ א ד י כנ סו כיים‬ ‫ה שכל ; וכ מו שי תנו ע ע כדור ה א ש ‪ .‬שירוש שי ח ש בו‬ ‫אפ שר אצ ל‬
‫כג רג ר ח רד ל ול א י ש תנ ה כ מו תו ‪) :‬ת( א מנ ם היו ת כל מ ה‬ ‫‪ :‬ה ע ב ר ת ש כ לי ת‪ .‬שירוש ה א פ ש ר א צ ל ה שכ ל ו‬ ‫שזה א פ שר‬
‫ש מנו הו מן הנ מ נ עו ת ב ל תי מצוייר ב שום שנים ‪ .‬שירוש ש ה ס ב ה‬ ‫ד ב ר שיני חווע ‪ .‬רוצה מן ה מ דו מ ה א צ ל ם‪) '.‬ש( ול א‬ ‫)י ( ו א י ז ה‬
‫ב היו ת ק צ ת הד ברי ם נ מנ עי ם אצל ם הו א מ צ ד ש הר בדי ם ה ה ם‬ ‫בג ש ם י תכן ‪ ,‬שי' כ אלו ת א מ ר שיבנ ם ג רג ר ח ר ד ל‬ ‫ה בנ ם ג ש ם‬
‫אינ ם עולים בציור הד מיון ו כ ה ש עו ל ה בציור הד מיון הו א מ א מ ר‬ ‫א ח ר ויהיה ע ת ה שני הג רגרי ם ב כ מו ת א שר הי ה בל‬ ‫ב תו ך ג רג ר‬
‫א מ תי‬
‫‪ 22‬נ‬ ‫קכב‬ ‫עג‬ ‫מו ר ה נבוכים חלק ראעון פרק‬
‫שקראוהו אפשר מצוייר הוא טאטר אמתי‪ ,‬אלא שהפילוסופים אומריס ע«וזאשרגךאתםאןתונםגע‪,‬‬
‫להיותו בלתי מדומה‪ ,‬ואשר קראתם אותו אפשר ‪ ,‬להיותו מדומה ‪ ,‬חה דרות האפשר אצלכם הוא האפשר‬
‫כדמיון לא אצל השכל^ יז )א( הנה אתם בזאת ההקדמה תבהנו המחדב והאפשר והנמנע פעם כדמיון‬
‫ולא בשכל ‪ ,‬י ופעם כתחלת )נ( הדעת המשותף י כמו שזכר אבונצ״ר בזכרו העני! אשר יקראוהו‬
‫המדברים שכל ‪ .‬הנה ככר התבאר״ כי המדומה אצלם הוא אפשר " יסכים עמו המציאות או לא יםכים‬
‫לו ‪ ,‬וכל מה שלא ידומה הוא הנמנע ‪ .‬חאת ההקדמה לא תתאמת אלא בתשע הקדמות אשר קדם‬
‫זכרם ‪ ,‬ובעבורה בלא ספק היה צריך להקדימם ‪ .‬ובאור זה כפי מה שאכאר לך ואנלה לך טתוכות אלו‬
‫הענינים ‪ ,‬על דרך מחלוקת נפלה בין המדבר והפילוסוף ‪) .‬ג( אמר המדבר לפילוםוף למה מצאנו נשם‬
‫הברזל הזה בתכלית הקושי והחוזק והוא שחור ‪ ,‬ונשם החמאה כתכלית הרכות והוא לבן ‪ ,‬ענהו‬
‫הפילוסוף כשאמר בי כל גשם טבעי ייש לו שגי מינים מן המקרים ‪ ,‬מקרים ישיגוהו מצד החומר שלו ‪,‬‬
‫כמו שיבריא האדם ויחלה‪ ,‬ומקרים ישיגוהו מצד צורתו‪® ,‬בתמהק האדם וצחקו‪ ,‬וחמרי הגשמים‬
‫המורכבים הרכבה אחרונית חלוקים מאד כפי הצורות המיוחדות להמרים ‪ ,‬עד שהיה עצם הברזל כחלוף‬
‫עצם החמאה ‪ ,‬ונמשך אחריהם מן המקרים החלוקים מה ?«ראו‪ ,‬החוזק כזה והרך בזה שהם מקרים‬
‫נמשכים‬
‫‪-------‬‬
‫שמשיב‬ ‫אפודי‬
‫מהגגזגפוס שהם עני! נלחי מ‪5‬ו״ר נשום סגים ‪ ,‬ומה שאסרו הנמנעים לא יצוייר נשום פנים ואשר קראוה! אפשר‪ ,‬יצוייר‪,‬‬
‫סהאפשר שהוא ע>ין מצוייר הוא מאסר אמתי אלא שאין הוא מאמר אמתי ‪ /‬והרצון נו ני כמה שיהיה אפשר אפשר‬
‫המדנרים לוקחים העגין המצוייר נשכל אלא הענין המדומה שיהיה ‪ pn‬לשכל קהוא מאמר אמתי אלא שאתם חולקים‬
‫נדמיוגיס ‪ :‬ה הגה אפם נזאת ההקדמה ‪ .‬י״ל זה מאמי עם הפילוסי^ם ני אתם קראתם אותו נמנע מה שהוא‬
‫הפילוסוף לסדנריס ‪ :‬ו ופעם נתתלת הדעת המשותף ‪ .‬י׳ל בלתי מדומה וקראתם אפשר מה שהוא מדומה ׳ והנה‬
‫פעם אתם נוחגיס ענין אמד לרוג סשינוותו ונאורו כסו דברים רבים שלא יוכל הדמיון לציירם הס אפשריים‬
‫המושפלות הראשונות אשר הס עגינים ישתתפו נו כל הסין ונמצאים מן לשכל ומחויינים במציאות גשם נמצא אין‬
‫האנושי ופעם אתס נוחגיס מצד הדמיון לנד ; ז כסו שזכר רמז לצייר! ובציור דבר גנדל ני הדמיון לא יציירהו והשכל‬
‫אנונצ״ר ‪ .‬ר״ל שאנונצ״ר גלה זה כשזכר הענין אשר המדנרים ישנילהו ‪ ,‬וכמה דנרים נמצאים שהדמיון לא מכל לציירם‬
‫קוראיו אותו שכל והוא הדמיון סל דרך האמת ‪ :‬ח •סכים והשכל יאמתם והם נמצאים חץ לשכל וכמה דברים‬
‫פמו המציאות ‪ .‬ר״ל ימצא העגין לן נסציאות או לא ימצא ‪ :‬שהדמיון ישער ואין להם מציא!ת חק לשכל כלל א’כ הכל‬
‫ט כתמהון האדם וצחקו ‪ .‬ריל החמה שיש לאדם אחד מדנר מסכימין כי מה שא״א אפשר שיצוייר שיהיה כן ומה שהוא‬
‫מה שהוא מקרה נמשך מצד צורתו פ״א השעמום שהוא נמנע א*אשיצוייר שיהיה ‪ p‬אלא שנפל מחלוקת בי! המדברים‬
‫והפילוסופים ‪ ,‬כי הם אוסרים מה שהוא אפשר אצל הדמיון‬
‫ומה שהוא בלתי אפשר אצל הדמיון ‪ ,‬והפילוסופים מה שהוא אפשר או נמנע אצל השכל לא אצל הדמיון ‪ ,‬הנה‬
‫אתם נזאת ההקדמה תתכוננו המחוייב והאפשר והנמנע פעם בדמיון לא בשכל ופעם בתחלת הדעת המשותף ופעם‬
‫אתם נוחניס ענין אחד לרונ פשוטו וניאורו‪ ,‬נמו שהמושכלות הראשונות אשי הם עניינים ישתתט נו כל המין האנושי‬
‫ופעם אתם נותנים אותו מצד הדמיון לכד נמו שוכר אנונצ״ר נזוכרו הענק אשר יקראוהו המדנרים שכל או‬
‫לונרים אשר ישתתפו נו הרנים והם המושפלות הראשונות או למה שיצייר הדמיון ‪ ,‬כי סושניס כי הדמיון הוא השכל ‪.‬‬
‫הנה כבר התנאר לך כי המדומה אצלם הוא אשר יהיה במציאות או לא יהיה במציאות והנמצא יהיה אפשרי שלא‬
‫להיות והכלתי נמצא להיות אחר שהוא מדומה וכל מה שאינו בדממן הוא נמנע וואת ההקדמה לא תתאמת אלא‬
‫בט׳ הקדמות אשר קדם ונענורה נלי ספק הוצרן להקדימם‪ ,‬וביאור זה כפי מה שאספר לך ‪ ,‬ואמר הרב שהוא מספר‬
‫מצפוני אלו העניינים על דרך מחלוקת נפלה כין החדנר והפילוסוף ‪ :‬אמר המדבר לפילוסוף למה מצאנו גשם הברזל‬
‫בתכלית הקושי וחוזק והיא שאלה אחת ‪ ,‬ולמה מצאנוהו גינ שתור והיא שאלה אחרת ‪ ,‬וגשם החמאה כתכלית הרכות‬
‫והוא כנגד השאלה לחה היה הברזל נתכלית הקושי ולקה החמאה הוא לנן נ » ד השאלה למה הברזל שחור ‪ :‬והנה‬
‫הפילוסופים משיבים בשתי אלו השאלות כי כל גשם שבעי הוא מורכנ מחמר וצורה ‪ ,‬ויש לו מקרים ישיגוהו מצד‬
‫החמר ‪ ,‬ויש לו מקרים ישיגוהו מצד הצורה ‪ .‬ומה המקרים אשר יקרו מצד החומר הם אשר נשאל מהם באנשים איך‬
‫הס ‪ ,‬והמקרים הנמשכים מצד הצורה הם המקרים אשר ישיגו לכל המין כלו ולבדו בכל עת ‪ ,‬והמקרים הנמצאים מצד‬
‫התומר הס כמו בריאית האדם וחוליו ומקרים ישיגוהו מצד צורתו כתמהין'האדם וצחקו ‪ ,‬והרצון בתיוהון הנני אשר‬
‫זאת הסגולה יכלול לכל מין האדם וזהו דבר נמשך מצד הצורה השכלית כצחוק ‪ ,‬וחסרי הגשמים המורכבים הרכבה‬
‫אחרונית ‪ ,‬והרצון בו כי אף שהתמר הראשון הוא משותף והוא אחד לכל אמנם החמר הקרוב לכל דגר ודבר ובפרט‬
‫נדברים המורכבים בהרכבה אחרונה ני הרכבת היסודות עד נעשו המתנות והבית והאדם משתנים מאד נפי הצורות‬
‫המיוחדות לתמרים עד שיהיה עצם הברול בחמרו ובצורתו נחלוף עצם היומאה בחמרה ובצורתה ינמשט אחריהם חן‬
‫המקרים המשתנים מה שתראה בחוזק זה על זה ‪ ,‬והרוב ביה נעבור גי אלו המקרים רודפים להשתנות צורתם והשחרות‬
‫והליבן‬

‫כקזותם עד שיאהוו מהם נדנים הלוקים ונבדלים זה מזה נמו‬
‫נדני הטהוובים וסיגי הזנמחים ובל אחד מאלו המינים הרכבתו‬
‫הרבבה אחרונת ‪ ,‬כלומר י»לא יתערב הנרזל עם הזהב והכסף‬
‫ערוב טנעי עד שנתחוה מהם עינם אחר מחורש הפסיד נל אחד‬
‫נוהם‬
‫ה׳זונל )א( הנה אתם בזאת מהקדמה ‪.‬‬ ‫אמתי אצאם שעובר‬
‫פי' שאתם מגיחים נ׳ נא מדומה אפשר ‪) .‬נ( הדעת המשותף ‪.‬‬
‫‪#‬ירוש נחהאה המחשבה ‪) :‬ג( אמר המדבר אםירוסוף ‪ .‬והמרי‬
‫הגשמים הטורננים הרבבה אחרוניח ‪ .‬פי' היסודות יתערבו קינתם‬
 ‫טורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫נמשכים אחר ח אק צורותם ‪ ,‬והשחרות והאבן שהם מקרים נטשכים אחר ה לו ק י חמרם וזאהרון ‪ .‬וסתר‬
‫המדבר זאת הת שובה כולה בהקדמות הה ם אשר א כפי מה שאספר ‪ .‬וזה שהוא אומר ‪ ,‬אין ;יורה‬
‫נ מ צא ת כלל כמו שתחשוב מקיימת לעצם עד שתשימם עצמים חלוקים שונים ‪ ,‬אכל הכל מקרים כמו‬
‫שבארנו ממאמרם בהקדמה השמינית ‪ .‬ואחר כן הוא אומר אין חילוק בין עצם הברזל לעצם החמאה‬
‫והכל מחוכר מעצמים פרדים דומים ‪ ,‬כמו שבארנו מדעותם בהקדמה הראשונה אשר יתחייב ממנה‬
‫כהכרח הקדמה ‪. .‬שנית והשלישית ^ כמו שכארנו ‪ .‬וכן ההקדמה השתים עשרה צריך אליה לקיים‬
‫העצם הפרדי ‪ ,‬וכן לא יתכן אצל המדבר שיהיו קצת מקרים מיחדים זה העצם עד שיהיה בו מזומן‬
‫מוכן לקבל מקרים שניים ‪ ,‬בי לא ישא אצלו מקרה מקרה כמו שבארנו בהקדמה התשיעית ‪ ,‬ואין‬
‫למקרה קיום כמו שהתבאר בהקדמה הששית ״ וכשיתאמת למדבר כל מה שירצה לפי הקדמותיו ועלו‬
‫בידו מזה שעצמי החמאה והברזל עצמים אחדים דומים ‪ ,‬ויחם כל עצם מהם אל כל מקרה יחם אחד ‪,‬‬
‫ואין זה העצם יותר ראוי בזה המקרה מזה ‪ ,‬וכמו שזה העצם הפרדי אינו יותר ראוי שיתנועע ממה‬
‫שהוא ראוי לנוח ‪ ,‬כי אין עצם מד‪,‬ם יותר ראוי לקכל מקרה החיים‪ ,‬או מקרה השכל‪ ,‬או מקרה החוש‪ ,‬מעצם‬
‫א‪ , ^ .‬ורבוי העצמים או מעוטם לא יוסיף כזה דבר מפני שהמקרה אמנם מציאותו בכל עצם ועצם‬
‫מהם ‪ ,‬כמו שבארנו ממאמרם בהקדמה החמישית‪ ,‬יתחייב לפי אלו הר‪,‬קדמות כוי׳ם שאין האדם יותר‬
‫ראוי להשכיל מן העטלף ‪ ,‬ויתחייב מד‪ .‬שאמרוהו)ד( מן ההעברה בזאת ההקדמה ‪ .‬ומפני זאת ההקדמה‬
‫היה הה שתדלות כולו‪ ,‬מפני שהוא החזק שבדברים במיום כל מה שירצה להייטו כמו שיתבאר ‪:‬‬
‫הערה‪ ,‬דע א ת ה האיש המעיין בזה המאמר שאם א ת ה ידעת הנפ ש וכהותיה ו הת א מ ת לך ב ה בל‬
‫דבר מהם לפי א מ ת ת מציאותו ‪ ,‬הנ ה תד ע כי הדמיון נמצא לרוב בעלי חיים ‪ ,‬אמנם‬
‫בעלי היים השלמים כולם‪ ,‬ר״ל ב אשר להם לב‪ ,‬מציאות הדמיון להם מ בו אי‪ ,‬־) ה( ושהאדם לא הובדל‬
‫כדמיון ואין פעל הדמיון פעל השכל אבל הפכו ‪ ,‬וזה‪) ,‬י( כי השכל מ יפרק המורכבות ויבדיל הלקיהם ויפשיטם‬
‫ויציירם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫והלונן הס רודפים כהשתנויז החמר הראשון ; והנה המדנר נמשך מצד הצורה ; י ממרס האחרון ‪ .‬ר׳ל א^ל הררננה‬
‫סונזריזאת התשוכה כלה כהקדמות ההם אשר לו כפי מה המונית‪.‬־ כ אשר להס לב ‪ .‬ר״ל שיש לו אכר הלי כי הרנה‬
‫שאספר ‪ ,‬ווה שהתשוכה היתה לפילוסוף נאמרו שיש מקרים מב״ס הס שאין להם לג אכל יש להס דנר עומד נמקיסו ;‬
‫נמשכים לצורות לחליפות מקרים נמשכים לחלוף החמריס ל ושהאדם לא הונדל ‪ .‬ר׳ל שהאדם אינו מיוחד משאר נ״ח‬
‫והנה המתקיים שאין צורה נמצאת והחמר ג"כ אינו מחולף נענור הדמיון כי נכר ימצא להם דמיון נם כן ; ם יסרק‬
‫הסורככות ‪ .‬ר׳ל שידע החמר והצורה וינדילס כידיעתו עם‬ ‫א״כ יתחייכ שיהיה שקר וכונ מה שאמרו הפילוסופים ‪.‬‬
‫אכל המדכרים הניחו כי אין צורה נמצאת כלל אכל הכל‬
‫מקרים כמו שכיארנו כהקדמה הח׳ ואחר שהוא כן אין שנוי נין עצם הכרול יעצם החמאה מצד הצורה ולא נ’'כ מצד‬
‫החומר אחר שחומר המתהוים הם העצמים הפרדייס וכלם דומים כמו שאמר מדעתם כהקדמה האחת אשר יתחייב‬
‫ממנה הקדמה הב׳ והג' ויתחייב מן ההקדמה הג' הקדמת י״כ האומרת שהחושים לא יתנו האמת תמיד כדי שיתחייב‬
‫שלא תהיה תנועה ממהרת מתנועה ‪ ,‬וכן לא יתכן אצל המדכר שיהיו קצת המקרים ייחדו וה העצם עד שיהיה‬
‫מוכן ומווחן לקנל מקרים שניים כי לא ישחר אצלו תקרה מקרה נחו שבארנו כהקדמה הע׳ ואין למקרה קיום עם כ׳‬
‫ומנים כמו שיתבאר כהקדמה הששית ‪ .‬ואחר שהונח כל וה לחדנר יתחייב מוה כפי הקדמותיו ויהיה עולה כידו שעצמי‬
‫החמאה והנחל אחדים דוחים ויחם כל עצם מהם אל כל מקרה יחס אחד ואין וה העצם יותר ראוי כוה המקרה‬
‫חוה ‪ ,‬דמיון וה שוה העצם הפרדי אינו יותר ראוי להתנועע חמה שהוא ראוי לנוח כן עצם אחד אין ראוי לקבל מקרה‬
‫החיים ומקרה השכל או מקרה ‪,‬החוש מעצם אחר ורנוי העצמים ומיעועם לא יוסיף כוה דבר כי המקרה אמנם‬
‫מציאותו ככל עצם ועצם מהם נמו שאמר כהקדמה הה׳ ‪ .‬ויתחייב לסי אלו ההקדמות כלס שאין האדם יותר ראוי‬
‫להשכיל מן העטלף ואם היה הדכר כן אפשר שיעבור העטלף ויהיה משכיל כאדם והאדם יהיה מעופף כעסלף לעת ערב‬
‫וא״כ יעברו שכל הדנרים יהיו כוולת תה שהם ווהו הנקראת העברה ‪ ,‬מפני ואת ההקדמה היה השתדלות החדנריס כלו‬
‫שהוא החוק שכדנריס כקיום כל מה שירצה לקיימו כחדוש העולם ומציאות השם ואחדותו והרחקת גשמי ;‬
‫הערה דע אתה האיש המעיין וכו' ‪ .‬למה ששיעור ההענרה הוא כלו כפי הדמיון והמדנריס קוראים הדמיון השכל ‪,‬‬
‫רצה הרב לנאר כי אין הדבר כן אכל השכל והדמיון הס כתכלית החלוף ‪ ,‬כי קצת הדברים מה שיאמת‬
‫הדמיון יכוינ ה ש^ ומה שינויב השכל יקיים הדמיון ‪ ,‬וגם כי יתנאר כי פעולותיהם מתחלפים כי יש הבדל גדול נין‬
‫הדמיון והשכל ‪ ,‬ופירש הרב ני הדמיון זולת השכל חמה שהדמיון נמצא לכל כעלי חיים השלחים ואמנם השכל לא‬
‫ימצא אלא כאדם ואף שיש לו דמיון אינו אדם נענור הדמיון ואין פועל הדמיון פועל השכל אכל הס הפכים‬
‫כתכלית‬
‫קרשקש‬
‫הורכ בו מ ה ם ‪ ,‬ו א ם ויא יו בו לי ב ס צי או ה ‪ ,‬הרצון נ ז ה ש ה מו ר כג‬ ‫מ ה ם נ ו צורתו ‪) :‬ר( מן ה ה ע ב ר ה בז א ת ה ה ק ד מ ה ‪ .‬רוצה בו‬
‫מ חו מ ר וצורה השכ!■ הו א א שר ׳םעוט הצורה מ ה חו מ ר ד צייד‬ ‫ה ה ק ד מ ה הנז כ ר ת כי בל מ דו מ ה אסשר י ) ה ( ו שה אד ם !יא הו ב ד ך‬
‫הצורה מו ם ש ט ח והחומר מום שט ‪ ,‬וב‪ ',‬עיי דרך משיי ה מ ר א ה‬ ‫בדמיון ‪ .‬פי' ל א הו בד ל מ ש א ר ב ע לי היים בד מיון כי הם ב ע לי‬
‫א שר ל א י שיג הו החו ש רק ע ם האורך וה רוחב והקרוב והרהו ק ‪,‬‬ ‫רוצה בו ש הו א‬ ‫דמיון כ מו הו ‪) :‬ו( נ י ה ש כ ל יפרק ה מו ר כ בו ת‬
‫ר‪,‬וא יפ שיט או תו מ ה חו מ ר ויצייר ע צ מו ת ה מ ר א ה בלי אורך ורוחב‬ ‫יבדיל בין הו נ ר י ם ה ט ת א ה די ם ב מ צי או ת אל ה רנ רי ם א שר‬
‫רק‬
‫‪123‬‬ ‫קכג‬ ‫מורה נבוכיים חלק ראשון מרק עג‬
‫ויציירם באמתתם ובסנותם ‪ ,‬נ )!( וישיג ‪p‬ן הדבר האחד עגינים רבים סאזי‪ ,‬שביניהם הפרש אצל‬
‫השכל ‪ ,‬כהפרש שני אישים מבני אדם אצל הדמיון במציאות ‪ ,‬ם)ס( ובשכל יבדל הענין הכללי מן הענץ‬
‫האישי ולא יתאמת מופת מן המופתים אלא בכללי‪® ,‬י וכשכל יודע )פ( הנשוא העצמי מו המקרי ‪,‬‬
‫ואין לדמיון פועל דבר מאלו הפעולות‪ ,‬שהדמיון לא ישיג אלא האישי המורכב בכללו‪ ,‬ע לפי מה‬
‫שישיגוהו החושים )י( או ירכיב הדברים המפוזרים בטציאות וידכיב קצתם על קצתם® ויעשה מהכל‬
‫גשם או כח טבחות הגשם ‪ ,‬צ כמו שידמה המדמה איש אדם וראשו ראש סום ולו כגפים וכיוצא כזה‪,‬‬
‫וזה הוא הגמרא הבדוי והשקר ‪ ,‬שלא ישוה לו נמצא כלל ‪ ,‬ולא יוכל הדמיון בשום פנים להשיג הדבר‬
‫הכללי להמלט בהשגתו ‪ p‬החמר ‪ ,‬ואפילו הפשיט צורה אחת כתכלית ההפשט‪ ,‬ולכן ‪ P‬אץ בחינה בדמיון ‪.‬‬
‫ושמע מה שהועילוגו החכמות הלמודיות ‪ ,‬ומה טוב גדול מה שלקחנו מהם מן ההקדמות ‪ .‬דע כי יש‬
‫דברים כשיבחנם האדם בדמיונו לא יציירם כלל ‪ ,‬אבל ימצא המגע דמיונם‪ ,‬כהמנע התקבץ שני הפכים ‪,‬‬
‫ואח״ב יתאמת במופת מציאות הדבר ההוא הנמנע לדמותו והוציאהו המציאות‪ ,‬וזה שאם תדמה כדור‬
‫גדול אי זה שיעור שתרצה ‪ ,‬ואפילו דמית אותו כשעור כדור גלגל המקיף ‪ ,‬ואחר כן תדמה בו קוטר‬
‫יעבור על נקודת מרכזו ‪ ,‬ואח״ב תדמה שגי אגשים עומדים על שתי קצוות הקוטר עד שיהיה הנחת רגליהם‬
‫על ישרון הקוטר‪ ,‬וישוב הקוטר והרגלים כקו אחד ישר לא ימלט מהיות הקוטר נכחי לאופק ‪ ,‬או בלתי‬
‫גכחי ‪ ,‬ואם היה נכחי יפלו שניהם יחד‪ ,‬ואם היה בדזי נכחי יפול אחד מהם‪ ,‬והוא התחתון דעמוד‬
‫האחד ‪ ,‬כן ישיג הדמיון ‪ .‬וכבר התבאר במופת שהארץ כדורית ‪ ,‬ושמוה מיושבת על שתי קצוות הקוטר‪,‬‬
‫וכל איש משכוני שתי קצוות‪ ,‬ראשו אל השמים ורגליו לצד רגלי האחד שהוא בראש הקוטר האחר‪,‬‬
‫וא״א נפילת אחד מהם כלל קא ולא יצוייר^ מפני שאץ אחד מהם למעלוז ואחד למטה ‪ ,‬אבל כל‬
‫אחד מהם אחד למעלה ולמטה בהצטרף אל האחר‪ .‬י וכן התבאר במופת במאמר השני מספר החרוטים‬
‫יציאת‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫בתכלית אכל פעל השכל הוא משכיל המורכב ואף שבמציאות‬ ‫היות שאין להם מציאוח כי אם נגזורנב ‪ :‬נ וישיג סן הדבר האחד‬
‫לא ימצא אחד מפשוטיו ישכיל השכל שהוא מורכב ויכיר‬ ‫ענינים ‪ .‬ר״ל שישכיל מנחם אחד פנינים רבים נבדלים ‪ ,‬והם‬
‫שהחלקים הם סבת הכל ויפשיטס )יציירם באמתתס‬ ‫עשרה מאמרוח אשר הם נאמרים בכל גשם בעולם ולא ימלע‬
‫וכסבותם כי החלקים הם סבת הכל ‪ ,‬ודמיון זה כי השכל‬ ‫שום גשם מהם ויש הנדל נין כל מאמר ומאסר אצל השכל‬
‫ישכיל כי הד׳ יסודות הס מורכבים מחמר וצורה אף‬ ‫כהנזל הנמצא נין שני אישים אצל הדמיון ‪ :‬ם ובשכל יבדל‬
‫שבמציאות לא ימצאו החמר לבדי והצורה לבדה ישכיל‬ ‫הענין הכללי ‪ .‬ר״ל שהשכל ישכיל הצורוס הכוללוח מופששוח‬
‫השכל כי סבת היסודות הם מחמר והצורה וזה א״א לדמיק‬ ‫סכל מקרה ‪ :‬סא ונשכל יודע הנשוא ‪ .‬י״ל שנשכל ידע‬
‫להשיג ולכן ישיג מן הדבר האחד עניינים מאד נבדלים‬ ‫הנשואים אי זה מהם עצמי לעצם או מקרה לעצם ‪ :‬ע לפי‬
‫וכהפרש שני אישים מבני אדם אצל הדמיון‪ ,‬ויש פעולה שניה‬ ‫מה שישיגוהו החושים ‪ .‬ר”ל שהדמיון יקח וישיג האיש אוחם‬
‫לשכל מה שלא ימצא בדמיון כי השכל ישיג מראובן ושמעון‬ ‫המקרים אשר השיגום החושים המניאיס זאת הצורה נרשח‬
‫ולוי המפית הכללי שהוא חי מדבר ויפשיט הענין האישי ‪,‬‬ ‫הדמיון ; ם ויעשה מהכל גפם או כח מכסוח הגשם ‪ .‬ריל‬
‫והיה זה כי המופת לא יעמוד על האישי אלא בכללי ולכן‬ ‫כל מה שישיג הדמיון הוא ענין גשמי שהדמיון לא ׳ ‪ p‬מציאוח‬
‫יחוייב שהשכל יפשיט הדבמם הכוללים ‪ ,‬ויש פעולה ג׳‬ ‫לשום דנר אלא למה שהוא נשם או כח בגשם ‪ :‬צ כמו שידמה‬
‫לשכל כי בשכל יודע העצמותי מהמקרי כי יודע שהחי הוא‬ ‫המדמה ‪ .‬מוזר למה שאמר שהדמיון ירכיב הדנרים המפוזרים‬
‫נשיא עצמותי לאדם והלובן הוא דבר מקרי כשימצא לאדם‬ ‫במציאות‪ :‬ק אין בחינה בדמיון ‪ .‬ר״ל הבחינה האמסית נדסיון ‪:‬‬
‫ואץ לדמיון דבר מאלי הפעולות שאמרנו כי הדמיון לא ישיג‬ ‫קא ולא יצוייר מפני וכו' ‪ .‬ר׳ל ולא יצוייר בשכל נפילת שניהם‬
‫אלח האיש המורכב בכללו לא הפשוטים והוא ישיג מה‬ ‫או אחד מהם ‪ :‬ר וכן התבאר במופת כו׳ ‪ ,‬ירצה לבאר אמד‬
‫שהשיגו החושים אי ירכיב הדברים המפוזרים קצתם עם‬ ‫מהדברים שהדמיון מחייב המגעס והשכל מחייב היותם והוא‬
‫קצתם ויעשה מהכל גשם אחד או כחות מכחות הנשם‬ ‫יציאת שני קוים כו׳ ‪ ,‬ואנחנו נבאר זה הענין במופח ‪ .‬ונקדים‬
‫כמי שידמה המדמה איש אמד וראשו ראש סוס ולו כנפיס‬ ‫הקדמה אחה ונאמר ‪ ,‬כי מופת זה הענין יתבאר בכלי אמד‬
‫וכיוצא בזה ‪ .‬וזהו הנקרא הבדוי השקר ‪ ,‬ואמנם נקרא‬ ‫שיהיה מחודד האצעוונה ותוכן מעשהו כך‪ ,‬שהוא רחב‬
‫הבדוי השקר בעבור שאי אפשר שימצא כי יש בדוי שהוא‬ ‫מלמעה כמו עגולה ומתקצרת מעע מעע עד שיכלה אל נקודה‬
‫אפשרי שיהיה כמו מי שיחשוב ראובן עומד בשעה שהוא‬ ‫אחת ‪ ,‬והצד הרהב מזה המחודד נקרא תושבת והצד הקצר‬
‫יושב כי זה בדוי אבל אפשר שיהיה יושב ‪ .‬ולא יוכל הדמיון‬ ‫האחר נקרא ראש המחודד ‪ ,‬וראוי שתדע כי מרכז עגולת‬
‫בשום פנים להשיג הדבר הכללי ולהמלט בהשגתו מן החמר‬ ‫התושבת הוא נגד ראש המחודד בקו ישר עד שאם יוציא קו‬
‫אפי הפשיט הצורה האחת בתכלית ולכן אין ראד לבחק‬ ‫ישר ממרכז עגולת התושבת יכלה אל ראש המחודד נגד ראשו‪,‬‬
‫הדברים‬ ‫וזה‬
‫קושקש‬
‫השהרוה אשר השיגהו מן חתמו באיש אחד ישיב אותו בללי‬ ‫רק עצם המראה לבד ז ‪ (0‬וישיג מהדבר האחד ענינים רבים‬
‫וישיג שחרות בולל ‪) :‬ש( הנשוא העצמי ‪ p‬המקרי ‪ .‬רוצה בזה‬ ‫מאד נבדלים אצל השכל ‪ .‬הרצון בו כאלו תאמר שהוא יצייר‬
‫באלו תאמר הצורה אשר היא נשואוז בחומר אשר הוא עצם‬ ‫הגעש שהיא אחת י־שיג כל כחוחיה אחר אחד לבדו ‪I‬‬
‫הדבר ההוא ואמחוזו‪ ,‬והנשוא המקרי היא על דרך משל הלובן‬ ‫)ח( ובשכל יבדיל העגין הכללי ‪ p‬האישי ‪ .‬ביריש באלו חאמר‬
‫והשחרות או השחוק אשר׳הוא מקרה נמשך לצורי■ ‪ W :‬או ירכיב‬ ‫שהוא ישיג מן האיש האחד החיוח והדבור יישוב כללי שהוא‬
‫עני!‬
‫‪,‬‬
‫הדברים המפוזרים נמציאוה פדוש באלו תאמר שהוא ישיג‬ ‫ישפוט זה המששט בכל אישי הטין ההוא ‪ ,‬ובן נשיקה מן וזרמיק‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫יציאת שני קוים יהיה ביניהם נ ת ח ל ת יצ'אותם רוחק א חד‪ ,‬וכל אשר יירחקו יהתר הרוחק ההוא ו ק ר ב‬
‫אחד מהם אל האחר‪ ,‬ולא יתכן הפנשם לעולם ואפילו יצאו לבלתי תכלית ‪ ,‬ואע״ט שכל אשר ירחקו‬
‫יתקרבו ‪ ,‬וזה לא יתכן שירומה ‪ ,‬ולא שיפול ב שבכ ת הדמיון כלל ‪ ,‬ושני הקוים ה הם ‪ ,‬האחד מחם‬
‫ישר והאחד מעוקם כמו שהתבאר שם ‪ .‬הנה כבר התב אר מציאות מה שלא ידומה ולא ישיגהו‬
‫הדמיון אבל הוא נמנע אצלו ‪ ,‬ובן ה תב אר במופ ת המנע מה שיחייבהו הדמיון ‪ ,‬והוא היות הש״י גשם‬
‫או בח בגשם ‪ ,‬שאין נמצא אצל הדמיון אלא נשם או דבר בנשם ‪:‬‬
‫הנה כבר התב אר ^ שיים בנמצא דבר אחד ‪ ,‬בו יבחן הראוי והעובר והנמנע‪ ,‬ואינו הדמיון ומה טוב‬
‫זה העיון ‪ ,‬ומה גדלה תועלתו למי שירצה שינצל מזה החשך ת ר״ל ללמד מן הדמיון ‪ ,‬ולא תחשוב‬
‫שהמדברים ^ לא ישערו ברבר מזה ‪ ,‬אבל ישערו בו קצת נדמער וידעוהו ‪ ,‬ויקראו מה שידומה והוא‬
‫נ מנע‪ ,‬כמו היות השם נשים‪ ,‬עולה על רוח מח שבה לא דמיון ‪ ,‬והרבה פעמים יבארו שהעולות על רוח כוזבות‪,‬‬
‫ולזה הוצרכו לתשע הקדמות אשר זכרנו‪ ,‬עד שאמתו ב ה ם זאת ההקדמה העשירית ‪ ,‬והיא העבר ת‬
‫מה שירצו העברתו מן המדומים‪ ,‬מפני ה תדמו ת העצמים ) כ ( והשתוות המפרים במהריות כמו שבארנו ‪,‬‬
‫והתבונן‬
‫אפודי‬
‫‪------‬‬ ‫שם טוב‬
‫הדברים בדמיון אלא בשכל ‪ .‬והנה ביאר הרב כי מה נזינאר וזה הקו אשל יצא ממלכז החושבת לראש המחודד נקרא עמוד‬
‫השכל ינזיב הדמיון בב׳ משלים עליך לבחין אותם‪ ,‬יתבאר כי הוא כעמוד ישל גצבעל מלכז החושגח ‪ ,‬וא"כ הקו הישר‬
‫מהם שהשכל אינו הדמיון אלא מה שיקיים האחד יכזיב הנראה אצלנו בזה הבלי הנקרא מחודד האנשווגה הוא הקו‬
‫ה א ח ר‪ ,‬א ם כן יתבאר שיש בנמצא דבר אחד בו יתבונן אשל יחחוך המחודד בשני חצאים שויה‪ ,‬יתהיל למחוך בנקודת‬
‫המחוייב והאפשרי והנמנע ואינו הדמיון אבל הוא השכל ‪ :‬לאש ממודד ויכלה בנקודת מרכז עגולמ המושבת ‪ ,‬וא"כ זה‬
‫ומה טוב יה העיון ומה גדולה תועלתו למי שירצה שינצל הכלי נחתך למצאין שויס בהלשס זה הקו במכונה הנזכרת ‪,‬‬
‫מזה החשך ר״ל ללמוד מהדמיון ‪ ,‬והרצון בו כי הלמוד מהדמיון והקו המעוקם הוא איזה קו שתעשה בצד הקו הישר לנד‬
‫הוא החשך האחתי ועליהם אמרה חנה ורשעים בחשך ידחו ‪ ,‬ימין או שמאל אשל יחתוך המחודד לפחות מחניו כי הוא‬
‫ודע כי המדברים ג״כ שיערו שהדמיון והשכל דברים בהכרח עקום אהל שאינו עובר בנקודות לאש המחודד‪ ,‬לפי‬
‫נבדלים ויקראו מה שידוחה והוא נמנע כמו אם יהיה שאחר שהוא מונח על חסונה כדורית הוא בהכרח יוחד‬
‫השי״ת גשם ‪ ,‬מחשבה לא דמיון ‪ ,‬והרפה פעמים יבארו רחוק מן הקו הישר אצל לאש המחודד יוחל מן הצד האחר‬
‫שהמחשבות כוזבות ולזה הוצרכו לתשע הקדמית אשר זכרנו אצל התושבת וכמו שנבאר זה למעה ‪ ,‬הנה א״כ זהו הקו‬
‫עד שיאמתו נהם זאת ההקדמה העשירית והוא העברת החותך המחודד לפחות מחציו הוא עקום אחל שהות מונח‬
‫מה שרצו העברתו מן המדומים מפני הדמות העצמים על תמונה מעוגלת‪ ,‬וזה נראה לחוש ‪ ,‬הנה א׳'כ נביא ראייחנו‬
‫והשתיות המקרים כח״ש ‪ .‬והתבונן אתה המעיין וראה שהנה ונאמר ‪ ,‬נניח שיהיה בין שני הקוים האלה שהם המעוקם‬
‫והישר שנוח כשעור זרה וזה הששת יהיה שוה כשעור הזלח‬
‫בכל צדדי המחודד לצד פנים המחודד‪ ,‬והוא שלעולם יהיה הטפח שבין שגי הקוים הנזכרים רחב זרח לצד ראש המחודד כמו שיהיה‬
‫לצד המושבת ‪ ,‬ונאמר אין ספק כי המיחק היותר גדול שבין אלו שני הקויסהוא לצד ראש המחודד‪ ,‬כי כל אשר ילך הקו העקום אצל‬
‫הראש יוסיף בקשתיוח וכל אשר יושיף בקשמיות יוסיף המרחק שביניהם ויהיה מיתר זה הקשתיותיותר גדול משאר חלקי המיתרים‬
‫האחרים שיעשו אצל החושבת ‪ ,‬וראיה לזה היא זו ‪ ,‬שאם נצייר שיצא עמוד ישר מהקו הישר לצד הקו המעוקם ונבנה על הקו‬
‫המעוקם עמוד קשן ישר יגיע ראשו האחד לעמוד היוצא מן הקו הישר וראשו הסחר בקו המעוקם ונצייר שילך מיתר תחד פלאש‬
‫העמוד הנבנה על הקו הישר מיאשו לצד דבוהו בקו הישר וילך נגד ראש העמוד הקען הנבנה על הקו המעוקם בצד דבוקו לקו‬
‫המעוקם‪ ,‬הנה אין ספק כיהסימר יוחר גדול בזה החלק מהמחודד משאר חלקי המחודד אצל המושבח אמר שאלכסון השוקיס‬
‫שהם העמודים הנבנים על הקויס הנזכרים גדול משאר חלקי הכלי לסי שהוא אלכסון לשני שוקים גדילים ‪ ,‬כי אין ספק שאלכסון‬
‫השוקים הגדולים יותר גדול מאלכסון השוקיס הקפנים ‪ ,‬ואלו סציא עמודים כדומה לאלה שהזכרנו בצד המושבת רהסחידד אז יהיה‬
‫המיתר יותר קטן אחר שהעמוד הנבנה על הקו הישר הוא יותר קסן וקרוב יוחל לקו המעוקם כי הוא ממעשי בקשמיומו כל אשל‬
‫ילך לצד החושבת ‪ ,‬ואס נבנה על אלו העמודים הקענים הנגניס לצד החושבת על הקו הישר והמעוקס מיהי אחד שיצא מראש‬
‫העמוד האחד ויגיע אל האחר אז המיתר ההוא יומר קען מהמיחר ההוא שנעשה סהעמודיס שנבנו לצד רמש המחודד לפי ששוקי‬
‫אלו העמודים הס קטנים לפיכך יחחיינ שיהיה האלכםון יותר קטן לפיכך יהיה המיחר יותר קעןמהמיחר שינא מראש המחודד‪,‬‬
‫א'כ המכאר מזה שפל שיהיה מעוקם וקשת״ יותר יהיה המיתר יותר נדול וכל אשר יהיה מעוקם וקשת״ ת ע ע יהיה הסיחר יומר‬
‫קסן איה כל אשר יוסיף המרתק שכין שני הקוים יהיה בו קשסיות יותר וכל אשר ילך העקום אצל המושכת הוא מתיישר‬
‫מעש ‪ ,‬ראיה לזה שהקו המעוקם לצד הראש מהמחודד הוא יותר רחוק מן הקו הישר יותר משאר חלקי הקו המעוקם‬
‫ההולך אצל התושנת מן הק׳ הישר עצמו ‪ ,‬לפי שאס נניח שיצאו עמודים ישרים מן הקו הישר אצל הקו המעוקם נראה לחוש‬
‫הגשמי והשכלי כי הקו המעוקס יותר רחוק מהעמוד הישר אצל צד ראש המחודד יוחי מאצל התושנת ‪ ,‬ואס כן כל אשר‬
‫ילכו הקויס במפורד אנל המוכבת יתקרכו כי יתמעט הקששיות שביניהם ‪ ,‬ולא יפגשו לעולם לפי שבין שניהם שסח קייס נכמי‬
‫כסו זרת כפי מה שהנהנו ואס יפגשו יביא אל השקר שישוו בעח הקו הקטן הסעוקס לשפס הקו הגדול הישר ‪ /‬והאל‬
‫ישמרנו מכניאה אמן ‪ .‬הנה כבר ביארנו זה הענין בשלמות לפי מה שהשגתי בו ‪.‬־ ש שיש בנמצא דבר אחד ‪ .‬ר״ל והוא‬
‫השכל ; ר‪ ,‬ר׳^ ללמוד מן הדמיון ‪ .‬כי הלמוד מן הדמיון הוא החשך האמתי ‪.‬־ א לא ישערו בדבר רזה ‪ .‬ר’ל שהה ידעו שיש‬
‫דברים‬
‫קרשקש‬
‫) נ ( והיפחוות ה מ קרי ב ב מ ק ריו ת‪ .‬באלו‬ ‫ויו בינ ם י ה ד וידמ ה ש ס פינ ה ת ת נו ע ע נ א ד ר ‪.‬‬ ‫הברזל וי שיג האו־ר‬ ‫עג ק ה ס פיג ה‬
‫ת א מ ר‪.‬‬
‫קבד‪124‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫והתכונן אתה המעיין וראה שהנה יצא דרך עמן עמוק מאד‪ ,‬וזה שאלו קצרו ציורים יאמר איט שהם‬
‫ציורים שכליים; ואחר יאמר כי הס ציורים דמיונים‪ ,‬ונרצה שנמצא דבר אחד יבאר לנו הטושכלות ‪P‬‬
‫המדומות ; )ל( ואם יאמר הפילוסוף שהמציאות עדי כמו שיאמר ב ובו אבחן הראוי והעובר והנמנע ‪,‬‬
‫יאמר לו בעל הדת)ובזה הוא המחלוקת( שזה הנמצא אומר אני שנעשה כרצמ)מ( לא שהתחייב ‪ ,‬וכשנעשה‬
‫בזה התאו■ היה אפשר שיעשה בחלופו; ^ אלא אם ינזור הציור השללי שאי אפשר כחלוף זה כמו‬
‫שתחשוב ‪ ,‬ושער ההעברה הזה י יש‪ .‬לי בו דברים תשמעם כמקומות מ‪9‬ת המאמר‪ ,‬ואינו ענין ימהר‬
‫האדם לדחותו כלו פתאום ברנע קטן ז ‪,‬‬
‫ההקדמה האחת עשרה ‪ ,‬היא אמרם שמציאות מה שאין תכלית לו הוא שקר על כל ענין ‪ ,‬וביאור זה‬
‫כי ככר התבאר המנע מציאות נשם אחד אין תכלית לו‪ ,‬או מציאות נשמים אין תכלית‬
‫למספרם ה ואע״פ שבל אחד מהם גשמו בעל תכלית ‪ ,‬ובתנאי שיהיו אלו שאץ להם תכלית נמצאים יחד‬
‫בזמן ‪ ,‬וכן מציאות עלות אין להם תכלית שקר ‪ ,‬ר״ל שיהיה דבר עלה לענץ אחר ‪ ,‬ולדבר ההוא עלה‬
‫אחרת ‪ ,‬ולעלה עלה ‪ ,‬וכן אל לא תכלית עד שיהיו מנויים אין תכלית להם נמצאים בפעל י יהיו גשמים‬
‫או‬
‫שם מזב‬ ‫א»מ‬
‫דכריס •שהדמיון מיוייכ המנעס והשכל סחייג אסשיויום יצא דיו העיון עמוק ‪ ,‬וזה שאלו קצת ליורים יאמר איש‬
‫ויקראו אותם הדגייס שהדמיון מחייג המנמס מחשבה לא שהם ציורים שכליים ואחר יאמר שהם ציורים דמיוניים‬
‫דמיון כי לפי דעתם כל דמיון הוא אמתי ‪ :‬ב וגו אבחן הלאו׳ ונרצה מה שיתבאר לנו זה הספק באופן שיבאר לנו מהו‬
‫והעובר והנמנע ‪ .‬זה העגין נקשר עם סרק מ״ו מג׳ מושכל ומהו מדומ^ ואם יאמר הפילוסוף שהמציאות הוא‬
‫ר״ל שבעלריב עד הדבר כמו שיאמר ובו אתבונן הראוי והעובר והנמנע‬ ‫׳עויין שס ‪ :‬ג אלח אסיגזור הציור השכלי ‪.‬‬
‫הפילוסוף יאמר לא פקחהמציאות עד כ׳ עליו הוא הדרוש אלא יאמר לו בעל דת שזה הנמצא אומר אני שהיא נעשה ברצץ‬
‫אס יהיה הדבר המוכיחבינינו השכל; והוא שאס יגזול הליגר לא שהוא יתחייב בהכרח וכשנעשה בזה התואר היה ראוי‬
‫השכלי בצד שאי אפשר חלופו כמו שאתה חושב אז צדקת ואם שיעשה בחילופו אלא שהנמצא יתנהג כפי המנהג וההסכמה‬
‫לא כזגת ‪ :‬ד יש לי ט דברים תשמעם ‪ .‬בפרק ייע מחלק לא שאי אפשר שיהיה בחלופו ‪ ,‬ואמר הרב ששער העברה יש‬
‫ג׳ כשישאל שס אי זה ענין הוא שיש בחלק סגלגל הכוכבים לו דברים תשמעם ‪ ,‬וזה אמרו בפרק י״פ חח״ב כי הוא‬
‫ישתמש בזה בענין החדוש ;‬ ‫הקייצזיס כוכבים רביס מקובצים ובחלק אחל כוכבים מפסים‬
‫מפוזרים ‪ :‬ה ואע״פ שכל אחד מהס גשמי בעל חכליס ‪ .‬ר״ל ה ה ק ד מ ה האחת עשרה היא אמרם שמציאות מה שאין‬
‫תפלית לו שקר על כל ענין וכו׳ ; דע כי‬ ‫וזהו הייחוד יש בזאת החלוקה השנית מן הראשונה כי אלו‬
‫היו הגשמים בלתי בעל תכלית כי התבאר המנעו בהקדמה הבב״ס יאמר על שני סיגים ‪ ,‬בג״ת בפיעל ובב״ת בכח ‪,‬‬
‫הראשונה ‪ :‬ו יהיו גשמים או נבדלים אלא שקצתם ‪ .‬ר״ל והבבית בפועל יאמר על ארגעה עניניס על שימצא גשם‬
‫בפועל בב״ת וגשמים בבית ‪ ,‬או שימצא דבר נבדל מהחומר‬
‫בב״ת או דברים בב'ת ; ואלו הדברים הרבים הנמצאים אפשר• שימצאו על שני פנים; אם יש להם סדור נובעי כמו‬
‫היות עלות ועלולים נמצאים יחד בבית ; כי להעלה והעלול יש סדור פגעי כי גהסתלק העלה יסתלק העלול ; או‬
‫יהיו דברים בב״ת ואין להם סדור טבעי‪ ,‬כמי שיאמר שיש מלאכים בבית ואין האחד סגה לחברו או נפשות רבות‬
‫בב׳׳ת נמצאים יחד‪ .‬והבב״תבכת יאמר על שני דברים כמו התנועה והזמן כי כל מהשיתהוה מהם חלק יפסד האחר‬
‫ויתחדש שם תנועה וכן לעילם כי יתהוה יום ויפסד ויתהווה אמר וזהו נקרא גג״ת גכח שהוא בבוא זה אחר‬
‫סור זה ‪ .‬ויש בב״ת בענין אחר כי תקח שיעור גשם טבע או למודי תחלקהו לחצאים ואותו החצי לחצאים ואז יאמר‬
‫בחכמה הטבעית שיהיה הולך לבב״ת ושהחלוקה לא תכלה וכן ג'כ ההוספה מ א לבבית כי כשתקח אי זה שיעור‬
‫ותחלקהו לב׳ חצאים וזה החלק הנחלק יתוסף על החלק האחד ואם החלוקה יהיה בבית יהיה ההוספה לבלתי‬
‫תכלית ‪ ,‬והטונה באמרגו שהחלוקה ילך לבב״ת ‪ ,‬שהחליקה לא תכלה אל חלק לא יתחלק אגל יתחלק תמיד אל מה‬
‫‪,‬‬
‫שיתחלק תמיד; והרצון נו שכח החלוקה שמור לבב״ת וכן הענק בהוספה ג'כ יש לנו יכולת למנות מספרים בבית‬
‫וכל הנמנה הוא בב״ת כסי מה שהתבאר בג׳ מהשמע ‪ ,‬ומה ראוי שתדע שהקדמונים אומרים והמדברים ג״כ שמציאות‬
‫מה שאין תכלית לו שקר על כל ענין בין שיהיה נמצא יחד בין שיהיה נמצא גזה אחר זה בין שיש לו סדור טבעי בין‬
‫שאין לו סדור טבעי‪ ,‬וג״כ ני מציאות החלוקה לבב״ת אף שיהיה גכח הכחישו מציאותה כי הגשמים הם מורכבים‬
‫ממה שלא יתחלק ; ואחר שהונח זה תבין מ״ש המדברים שמציאות מה שאק תכלית לו שקר על כל ענין בין שיהיה‬
‫נמצא יחד בין שיהיה נמצא בזה אחר זה בין שיהיה נמצא בפעל בין שיהיה נמצא גכח בין שיהיה נמצא בעצם בין‬
‫שיהיה נמצא במקרה ‪ .‬וביאור זה בבר התבאר במופת המנע מציאות גודל בבית או גודליס בבית אע״פ שכל אחד‬
‫מהם גדלו ב״ת ובתנאי שיהיו אלו מה שאין תכלית לו נמצאים יחד ‪ ,‬ני אם יהיה זה אחר זה כפי דעת‬
‫הפילוסוף הוא ממחוייב ‪ .‬וכן התבאר שאי אפשר שיהיו בב״ת נמצאים יחד אפילו שלא יהיה בהם סדור טבעי ולא סדור‬
‫הנחיי כנפשות לדעת האומרים שהעולם קדמון והנפשות נצתמת כי יתחייב מזה שיהיה החלח כמו הכל‪ .‬וכן התבאר‬
‫שא׳׳א שיהיה דבר עלה לענק אחד ולדבר ההוא עלה אחרת ולעלה עלה וק לבלתי תכנית עד שיהיו מנויים אק‬
‫תכלית להם נמצאים בפועל יהיו גשמים או נבדלים אלא שקצתם עלה לקצתם ‪ ,‬וזהו הסדור הטבעי עצמי אשר‬
‫התבאר במופת המגע מה שאק תכלית לו ‪:‬‬
‫אמר‬
‫קושקש‬
‫תאכור שעדם חנרזל אין ראר נו הקושי ווזוזיוק יותר םר‪.‬םסוגיות והרטח ‪) :‬ל( ואם יאמר תסילוסוף שוומראות עדי נמו שיאמר‬
‫פירוש‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬ ‫‪..‬‬
‫‪ in‬נבדלים ‪ ,‬אלא שקצתם עלה לקצתם ‪ ,‬וזהו הסדור הטבעי העצמי איפר התבאר כפופת המנע מה‬
‫טאין תכלית לו בו ‪ .‬אמנם םצ'אות מה שאין תכלית לו ז בכה או במקרה ממנו ‪ ,‬מה שבבר התבאר‬
‫מציאותו במופת כמו שהתבאר במופת )נ( החלק הגשם אל לא תכלית בכח״ והחלק הזמן כב״ת ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫יממנו מה שבו מקום עיון והוא מציאות מה שאין לו תכלית אלא במקרה ‪ ,‬בבא זה אחר סור זה; והוא‬
‫אשר יקרה מה שאין תכלית לו במקרה ‪ ,‬והוא שיהיה דבר אחר העדר דבר אחר ‪ ,‬והאחר ההוא אחר‬
‫העדר דבר שליש־י ‪ ,‬וכן אל לא תכלית ‪ ,‬ובזה הוא העיון העמוק מאד ‪ .‬ומי שיתפאר שבאר במופת‬
‫ולא יתחייב לו מזה שקר להיות הזמן כל מה שיגיע‬ ‫‪,‬‬
‫קדמות העולם ‪ ,‬יאמר כי הזמן יי בלתי כלה‬
‫ממנו חלק יעדר לפניו חלק אחר ‪ ,‬וכן בא המקרים זה אחר זה אצלו על החמר אל לא תכלית ‪ ,‬ולא‬
‫יתחייב לו שקר להיותם כלתי נמצאים כלם יהד ‪ ,‬אבל בבא זה אחר כור זה ‪ ,‬וזה מה שלא בא מופת‬
‫על המנעו ‪ .‬אמנם המדברים אין הפרש אצלם ‪ ,‬בין שתאמר שנשם אחד נמצא אין תכלית לו ‪ ,‬או‬
‫תאמר שהגשים והזמן יקבל ההלוקה אל לא תכלה ; ואין הפרש אצלם בין גזציאות דברים אין תכלית‬
‫למכפרם מסודרים יהד‪ ,‬כאלו תאמר אישיי האדם הנמצאים‪.‬עתה ‪ ,‬או אמרךשדברים הניעו כמציאות‬
‫אין למספרם תכלית ‪ ,‬ואע״פ שנעדרו ראשון ראשון ‪ ,‬כאלו אמרת ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק ויצחק‬
‫בן אברהם כן אל לא תכלה ‪ ,‬זה נ׳׳ב אצלם שקר בראשון^ ט) ס( ואלו הארבעה חלקים מטה שאין תכלית‬
‫לו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ההבדל שיש בזאת החלוקה מסה שלפניה כי החלוקה שלפניה‬ ‫א מ ר שס עוג וגם החיאר שא״א שייוצאו עלות ופלולים‬
‫היתה מבוארת המנע מציאות גשמיש אין תכלית לסשפרם ‪,‬‬ ‫כין גשמים יין בלתי גשיייס שיהיו עלות כעצם‪ /‬שא״א‬
‫וזאת החלוקה מבוארת המנע עלות ועלוליה לבלתי תכלית אפי'‬ ‫שימצאו בין שיהיו נמצאית יחד בין שלא יהיו נמצאות כי‬
‫יהיו שפלים נפרדים ורנוי שכלים נסרדיס לא יושפלו אלא‬ ‫בכל ענין יתחייב אס לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון ‪.‬‬
‫נעלה ועלול ‪ :‬ז נכח או במקרה‪ .‬ר יל בכת כמו החלק הנשם‬ ‫אמנם מציאות מה שאין תכלית לו בכה או במקרה ממנו‬
‫לבלתי תכלית בכח ‪ ,‬ובמקרה שיהיו תנועות כלוח נעדרות בא‬ ‫אינו נמנע אבל יתבאר מציאותו כמו התחלק הגשם אל לא‬
‫זה אחר סור זה במקרה ; ח בלתי כלה ‪ .‬ר״ל בלתי בעל‬ ‫תכלית נכח והתחלק הויין אל לא תכלית וממנו תה שהוא‬
‫תכליח ; ט ואלו הארבעה חלקיש ‪ .‬ד״ל והס המנע מציאות‬ ‫מקום העיון והוא מציאות מה שאין תכלית לו אלא במקרה‬
‫גשס אין תכלית ומספר גשמים אין שכלית להם ‪ ,‬והשנית‬ ‫בבוא זה אחר סור וה והוא אשר יקרא מה שאין תכלית‬
‫המנע עלוח ועלולים לבלתי תכלית ‪ ,‬והשלישית לבלתי החלק‬ ‫לו בחקרה והוא שיהיה דבר אחד אחר העדר ד״א והאחר‬
‫הנשס והזמן לבלתי תכלית בפח ‪ .‬והרביעית המנע עלות‬ ‫ההוא אחר העדר דבר שלישי וכן אל לא תכלית ובזה הוא‬
‫העיון עמוק מאד ‪:‬‬
‫א מ ר שם טוב וכבר בא המופת ג׳ כ על שזה הענק הוא בב״ת בכח והבב״ת בכה כבר אמר הרב שהוא לב'ת והזמן‬
‫והתנועה הם באים זה אחר סור זה והנלתג ב״ת אינו נמצא כפועל ולא האחר סבה לחברו ולכן היה אפשר‬
‫שיהיה לנ״ת ״ אבל למה שאריסט״ו ישתמש ואמר כ״א לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון וזה אמרו בעלות ועלולים‬
‫כי חשבו קצת מהמעיינים כי ג״כ יצדק בסבות כ״א ראובן לא היה נמצא אלא במציאות יעקב ויעקב בלא מציאות‬
‫יצחק ויצחק בלא אביהם וכן לב״ת ואם לא ימצאו הראשון האחרון לא ימצא א"כ יחויב שימצא אדם הראשון ויהיה העולם‬
‫נברא‪ ,‬ואריסט״ו יחשוב בי יעקב אינו סבת ראובן כעצם אלא במקרה והסבות בתקרה אפשר שילכו לבלי תכלית אכל‬
‫יתבאר שהוא מתוייב כפי הדעת הפילוסופים ‪ ,‬ובעבור זה אמר הרב מי שאמר שהוא ביאר במופת שהעולם קדמון‬
‫יאמר כי הזמן בלתי כלה ולא יתחייב לו מזה השקר להיות הזמן כל מה שהגיע ממנו חלק יעדר לפניו חלק‬
‫אחר וכן בוא המקרים זה אחר מ ר זה אצלו על החמר אל לא תכלית לא יתחייב לו שקר להיותם בלתי נמצאים‬
‫כלם יחד וזה מה שלא בא מופת על המנעו ; א מ ר שס טוב אפילו אס לא היו נמצאים יחד אם היה‬
‫נהם סדור טבעי בעלה ועלול אי אפשר שימצא בזה אחר סור זה כמו שאמר למעלה כי מציאות עלול ועלולים‬
‫לבלתי תכלית בין שימצאו יחד בין שימצאו בזה אחר סור זה שקר ‪ ,‬והפלא איך נעלם זה מהרב אלא אס נאמר‬
‫כי אס היו נעדרות אי אפשר שיהיו סבות כי הסבות בעצם אי אפשר אלא שיהיו כלס עס הדבי המתהוה אכל‬
‫הס סבות במקרה ולכן לא התנה זה התנאי ‪ .‬אחנס המדברים אין הפרש אצלס בין שתאמר שגשם אחד נמצא‬
‫אין תכלית לי אי תאמר שהגשם והזמן יקבלי החלוקה לב״ת ‪ ,‬ולכן אמרו שהגשמים מורכבים מעצמים פרדיים‬
‫והזמן מעתות ‪ ,‬ואין הפיש אצלם בין מציאות דברים אין תכלית להם במספרם מסודרות יחד כאלו תאמר אישי‬
‫האדם הנמצאים עתה או אמרך שהדברים הגיעו למציאות אין למספרם תכלית א ע'פ שנעדרו ראשון ראשון ‪ ,‬כאלו‬
‫תאחר ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק וכן לב״ת זהו גס כן אצלם שקר כאלו היו נמצאים בב׳ת מאישים נמצאים יחד‬
‫וכל אלו הארבעה חלקים ממה שאין תכלית להם אצלם שויס כי כלם נמנעים אלא שיש הפרש בין המדברים בזה‬
‫החלק האחרון והוא היות ראובן בן יעקב וכן לבלי תכלית ‪ ,‬קצתם ישתדלו לאמתו ר״ל לבאר המנעו וקצתם אומרים‬
‫שהוא‬
‫קרשקש‬
‫מצד השיעור שתקה במהתזבה‪ ,‬וכן התנועה תהלק בזה האופ! לאי!‬ ‫פירוים שחוא ׳‘וקח ראיותיו ותוא עוור ליו עי‘ הצהתו • )יס י׳א‬
‫הבליח רמחשבר‪ ,‬אחר שבני‘ הלק ישאר א־ זמן וב! בא זה אחר‬ ‫שירחרייב ‪ .‬פי' ויחיה קדמון בק־מוח הא^וה ויחיה מצייאור‪,‬ו רא‬
‫כי‪ -‬זה ’‘אי; תניזית אפשר '‘ היותי למאמיני הקרמזת ‪) .‬ס( ואלז‬ ‫נבוונהממנו אבי* על צד החיוב ‪‘',-^(:) :‬ק הליביב אד אא חבי“ית‬
‫הארבעה חרקים שאין תבלית לו הם אצלם שווים ‪ ,‬פי׳ שכלש‬ ‫בכד ‪ .‬פירויט בי אי זח ״‪!.‬יעוי שתקההו במחשיבה חיבל י‘הי‘ קו‬
‫יש להם ר‪,‬בלית והם מציאית גשם אחד או גשמים או שבלים‬ ‫ואותו החי‘ ק הנחלק תוכל לחלקו כמי כן וכן אל לא הבי‘ י^‬
‫נבדלים‬
‫קבה ‪25‬־‪1‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג‬
‫לו הם אצלם שוים‪ ,‬וזה החלק האהרון קצתם יעתדל לאמתו‪ ,‬רצונם לומר לבאר הטנעו בדרך אבארהו‬
‫לך בזה המאמר‪ ,‬וקצתם אומר שזה מושבל בעצמו ויחע בתחלת מחשבה ואין צריך עליו מופת ‪ ,‬ואם‬
‫היה מ; השקר המבואר שיהיו דברים איו תכלית להם על צד בא האחד אחר מור האחר ‪ ,‬י ואע״פ‬
‫שהנמצא מהם עתה בעי‘ תכלה הנה כ יהיה שקר קדמות העולם מתחלת מחשכה ולא יצבירך אל‬
‫הקדמה אהרת כלל ‪ ,‬ואק זד‪ ,‬מקום ההקירה על זה הענין ‪:‬‬
‫ההקדמה השתים עשרה ‪ ,‬אמרם שהחושים לא יתנו האמת תמיד ‪ ,‬וזה בי המדברים חשכו השנת‬
‫החושים משני פנים ‪ ,‬אחד מהם שהם אומרים ‪ ,‬כי ^ ב ה ממוהשיהם יבצר מהם ‪ ,‬אם‬
‫לדקות גשם המושנ ‪ ,‬כמו שיזכר כעצם הפרדי י' ומה שיתחייב ממנו כמו שבארנו ‪ ,‬ואם לדחקם מן‬
‫המשיג להם ‪ ,‬במו שלא יראה האדם ולא ישפע ולא יריח על רווק טילים רב ש ‪ ,‬וכמו ® שלא תרנ‪ 1‬נ‬
‫תנועת השמים ‪ .‬והצד השני אמרו שהם יחטאו במושגיהם ‪ ,‬כמו שיראה האדם הדבר הגדול קמן‬
‫כשירחק ממנו ‪ ,‬ויראה הקטן גדול כשיהיה כמים ‪ ,‬נ ויראה המעוקם ישר כשיהיה קצתו במים וקצתו‬
‫חוין למים ‪ ,‬וכן בעל ירקון יראה הדברים ירוקים ‪ ,‬ואשר בלשונו מרה אדומה יטעם הדברים המתוקים‬
‫מרים ‪ ,‬וימנו דברים רכים מזה הכת ‪ ,‬ואמרו שמפני זה ® אין לבטוח בהם שילקהו התחלות מופת ‪.‬‬
‫ולא תחשוב שהמדברים הסכימו על זאת ההקדמה לבטלה ע כמו שיחשבו רוב אלו האחרונים ‪ ,‬כי‬
‫השתדלות קדמוניהם לקיים החלק אץ צורך לו ‪ ,‬אכל בל מה שהקדטנוהו ממאמרם הכרחי‪ ,‬ובשתפסד‬
‫הקדמה אחת מהם תבטל הכונה כולה ‪ ,‬ואמנם זאת ההקדמה האחרונה היא הכרחית מאד ‪ ,‬שאנחט‬
‫כשנשיג בהושינו ענינים סותרים מה שהניחוהו ‪ ,‬יאמרו אז אין להשגיח בחושים ® אחר שנתבאר במופת‬
‫הענין אשר חשכו ‪ ,‬כי עד השכל תורה עליו ‪ ,‬כאטרם בתנועה ה מ חבק ת שנכנסה בתוכה מנוחורז ‪,‬‬
‫ובההפוצץ‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ועלולים לגלח׳ תכלית על ‪ 5‬ד גא זה אהר שור זה ‪ :‬י יאע׳ס שהוא מושכל ראשק וידוע בתחלת המחשבה ואס היה מ‬
‫שהומצא מהם עתה נעל תכלה ‪ .‬ר״ל שיאמרו שיהיו זנריס השקר המבואר שיהיו דברים אין תכלית להם על צד בא זה‬
‫אין תכלית להם ננא זה אתר סור זה אע״ס שצזה שהוא אחר סור זה אע׳ש שהנמצא מהם עתה ב׳׳ת יהיה שקר‬
‫גמצא עתה מן ה־כריס הס נעל תכלית ‪ :‬ב יהיה שקר קדמות קדמית העולם מתחלת המחשבה ולא יצטרך אל הקדחה‬
‫העולס ‪ .‬י״ל אמס אעי' נתאמתה זאת ההקדמה נמופת יהיה אחרת כלל ואמי הרב כי אץ זה מקום חקירת זה הענץ‬
‫אעשר שיאמר שתית נמצא חמר קדמון כדעה אסלעון‪ :‬לומה כי כמו שאמר י‪.‬י נ בפרק שאחר זה ככד הכי‪ .‬אביצצ׳ר‬
‫שיתת״נ ממנו‪ .‬ר״ל והוא מה שאמרו שהריה״ס ימרדו ולא אלפד׳אני על קדקוד זאת ההקדמה וגלה מקור ההפלה בכל‬
‫חלקיה נמו שאמר בספרו הידוע בנמצאות המשתנות ‪:‬‬ ‫ירניש העין נמירודס ‪ :‬מ שלא תושג תנועת השמים ‪ .‬ר״ל‬
‫שלא יראה תנועת השמים ‪ .‬מ׳׳א שלא ישמעו קולות תנועתם ; ההקדמה השתים עשרה אמרם שהחושים לא יתנו האחת‬
‫ת מיד‪,‬וזה כי המדברים חשנו השגת החושים‬ ‫נ ויראה המעוקם ישר ‪ .‬ד״ל ויחתייג מזה שיראה הישר‬
‫מעוקם ; ם אין לנעוח נהם ‪ .‬ר׳ל שאין ראוי לנכיוח נהם ‪ :‬משני פנים ‪ ,‬האחד מהם שהם אמרו שהרבה ממוחשיהם‬
‫ע כמו שיהשנו רונ אלו האחרונים ‪ ,‬ר״ל שלא תתשוג שזאת יבצר מהם אם לדקית גשם המושג כמו שיזכרו בעצם‬
‫ההקדמה יניתוה המדניים לנעלה כמו שהיו הושניס אתרוגי הפרדיי כי לא ישיגוהו כלל ‪ ,‬ומה שמתחייב ממנו כמו‬
‫המדנרים שתשנו שכשהניסו המדנרים הראשונים העצם שאמח והרצון בו שלא יראהו האדם חתטעע ‪ .‬ואם‬
‫המרד׳ היתה ההנחה לנמלה‪ ,‬אץ הענין כן‪ ,‬אנל כל מה לרחקס מן המשיג להם כמו שלא יראה האדם ולא ישמע‬
‫שהניחו הוא הכרחי נהקדמוחיהן למי סנרותיהן; פ אתר ולא ירית על ח תק מילים רבים ‪ ,‬וכמו שלא תושג תנועת‬
‫לרחקם ממנו כפי מה‬‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫כשמתטעעים‬ ‫שנתנאר נמוסת ‪ .‬ל׳ל שנתנאר נמוסת לפי הקדמוחיהן השמים ‪.‬‬
‫וקולותיהם‬
‫שתשנו הקזימונים‪ .‬חההצד מהשגיאה ה ^ נעבור שלא ישיג‬
‫דנר מהמושג ‪ :‬והצד הב׳ יזהשגיאה הוא שישיג קצת ולא ישיג קצת או ישיגהו נחלוף מה שהוא ‪ ,‬כמו שיראה האדם‬
‫הדנר הגדול קטן כשירחק ממנו ויראה הקטן גדול כאשר יהיה נמי ם ויהיה המעוקם ישר כשיהיה קצתו במים וקצתו‬
‫חון למיס‪ ,‬וזהי צד מהטעייה כי ישיג קצת מהדבר א ^ לא ישיגהו בענין שהוא ‪ .‬ויש צד אתר מהטעייה שישיגהו נחלוף‬
‫וע צ הפכי כמו בעל ירקון ישיג הדנרים ירוקים ואשר נלשונו מהאדומה יטעום הדברים המתוקים מרים ‪ ,‬ובטכור‬
‫זה חשבו שאין לבטוח בחושים ושאין ראוי שיקחו התחלות המופת מהם ‪ ,‬זלא תחשוב שהמדברים הסכימו על זאת‬
‫ההקדמה לנטלה כחי שחשנו רוב מאלו האחרונים מהמדנרים שחשנו כשהניחו המדנרים ראשונים העצם הפרדיי היתה‬
‫הנחה לבטלה כמו שחשבו ‪ ,‬אנל כל יזה שהגיחו הוא הכרחי להוליד תולדותיהם וכשיתנטל אחד מאלה ההקדמות אשר‬
‫הניחי ינטל כל התולדות אשר היו מולידים מחדוש העולם ומציאות האל ואחדותו והרחקת גשמות ‪ ,‬וזה ‪ 6‬ח מ וכשתפסד‬
‫הקדמה אחת תנטל כל הכוונה טלה ולכן לא הניחו הקדמונים שום הקדמה לנטלה ‪ ,‬ואמנם זאת ההקדמה‬
‫האחדינה היא הניחי ת מאד ואינה לבטלה מפני שאנחנו נשגשיג בחושינו ענייגים סותרים מפגי הנחותיהם שהניחו‬
‫מעצם הפרדיי יחהרקית או שהזיזן מחינר מעתות ‪ ,‬יתחייב כפי אלו ההקדמות שלא ימצא תנועה חהירה יותר מתנועה‪,‬‬
‫יכזינו החיש ואמרי שצנגסז בתיו תציעי‪ .‬מדזבקת מנוחות הרבה ויתפוצץ הרכב נ ע ת הםבוב זנאמרם שלובן זה הנגד‬
‫נעדר‬
‫קרשקש‬
‫;ברלים וי; תכלית ייהם וזהו החי׳וקד‪ ,‬האחת ‪ ,‬או ‪pSwi‬ה^ייעור ינ ח אל לא תנליה מהו המלוקר‪ .‬ו מני ת‪ ,‬או החלק הזנין ננח‬
‫^‬ ‫‪32‬‬ ‫לב‬ ‫נסורד‪ .‬נבונים ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עג עד‬
‫ונהתפוצץ הרכב בעת הסבוב ‪ ,‬ונאמרם עלונן זה הבגד נעדר עתה ובא לובן אחר ^ ואלו דברים‬
‫הלוף הנראה ‪ ,‬ודברים רבים יתחייבו מגזציאות הרקות כלם יכזיבם החוש‪ ,‬ויהיה מענה זה כולו שזה‬
‫וכדברים יענה בהם שזה טעות מכלל טעיות‬ ‫‪P‬‬
‫דבר צ יבצר מ; החוש ‪ ,‬במה שאפשר שיענו בו כן ‪,‬‬
‫החוש ‪ .‬וכבר ידעת שאלו כולם דעות קדמוניות ‪ ,‬י היו מתפארים בהם )ע( הםופיש״טאנין ואומרים‬
‫שהם אמרום תחלה ‪ ,‬כמו שזכר נליאנוים בכפרו בכהות הטבעיות על אותם אשר היו מכזבים החוש‬
‫יכפר דברים ככר ידעתם ‪ .‬ואחר הקדימי אלו ההקדמות ‪ ,‬אתחיל לבאר דרכיהם באלו הארבע בקשות ‪:‬‬
‫פרק עד זה הפרק אכלול לך בו כפור ראיות המדברים על היות העולם מחודש ‪ ,‬ולא תבקש ממני‬
‫לכפרם בלשונותם ולא באריכותם ‪ ,‬אבל אניד לך י* כוונת כל אחד מהם ודרך‬
‫הוראותיו לקיים חדרם העולם או לבטל קדמותו ‪ .‬ואעירך על ההקדמות אשר נעזר בהם בעל הדרך‬
‫ההיא בקצרה ‪ ,‬ואתה כשתקרא בכפריהם הארוכים והבוריהם הידועים לא תמצא כלל עני; נוכף על‬
‫מה שתכינהו מדברי אי׳ה בהביאם ראיה על זה ה ענק‪ ,‬אלא שאתה תמצא דברים יותר רהבים‬
‫ו־ישונות נאים ויפים ‪ ,‬ואולי אוזנו בשירים ונשקלו במליצות ונבחר להם צחות דברים ‪ ,‬ואולי נאמרו‬
‫בי״־כו; כתום וכיו; בזה להבהיל השומע ולהפחיד המתבונן ‪ .‬ותמצא כהבוריהם ג'׳כ מהשנות הענינים‬
‫והפיל הכפקות והתירם לפי מהשבתם ‪ ,‬ולעמוד כנגד מי שהלק עליהם הרבה מאד ‪:‬‬
‫הדרך הראשון‪ ,‬השבו קצתם שכמה‪1‬דש האהד יש ראיה שהעולם מהודש‪ ,‬כאלו תאמר כי ראובן‬
‫שהיה טפת זרע ואה״ב געתק עני; אהד עני; עד שהגיע אל שלמותו‪ ,‬מן השקר שיהיה הוא‬
‫אשר שנה עצמו והעתיקו מעני; אל ענין‪ ,‬אבל יש לו משנה חוץ ממנו ‪ ,‬הנה כבר התבאר צורכו אל‬
‫עושה תקן בניינו והעתיקומענין אלעגין‪ ,‬ב וכן ההקש באילן התמר הזה וזולתו‪ ,‬ואמרו שכן ההקש בעולם‬
‫בכיילו ‪ ^ ,‬הנה אתה רואה שזה יאמין שאי זה דין שימצא לגשם אחד יתחייב שידונו בו על כל גשם ‪:‬‬
‫ה ד ר ך השני אמרו נ״ב שבהתחדש איש מן האישים הנולדים יתבאר המופת שהעולם כולו טהודש ‪.‬‬
‫וכאור זה שראובן זה לא היה ואהר כן היה ‪ ,‬ואם אי אפשר היותו אלא מיעקב אביו הנה‬
‫אביו ג״כ מחודש ‪ ,‬ואם אפשר היות אביו אלא מאברהם הנה ילך זה אל לא תכלית‪ ,‬וכבר הניחו‬
‫שבמציאות‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הסשובשוס ‪ :‬צ יכצר מן החוש ‪ .‬ר״ל שלא יוכל החוש להשע‬ ‫נעדר עחה יבא לובן אחר ‪ ,‬ואלו הדברים חלון< הנראה‬
‫העגין לדקיח המושג ‪ p :‬ונדנריס יעגה נהש שזה סעוח ‪.‬‬ ‫ודיריס רבים יתחייבו חמציאית הרקות וכלס ינז־בס החוש ‪,‬‬
‫רי׳ל ולסטמים יצשרכו לומר שהחוש ישיג המושגים בשעוח‬ ‫ויהיה תענה זה כולו דבר לא ישיגהו החוש נחו שלא ישיג‬
‫זולהי על מה שהם ‪.‬־ ר היו מתפארים נ ה ם ‪ .‬ר׳ל שהאחרונים‬ ‫תנועת השתים כתו שאפשר שיענו בו ובדברים יענו בהם‬
‫ההופישעניים היו מתפארים שתם אוסרים הענין ‪ ,‬ואיגו כן‬ ‫כזה עעית ‪ ,‬וכבי ידעת שאלו כלם דעית קדמוניות היו‬
‫אבל קדמוניהם אמרו הענינים ההם ‪:‬‬ ‫חחפאיים נהם התגיעים נפי חה שזכר בשלישי מחה שאחר‬
‫פ ד ק ע ד א כוונת כל אחד מהם ‪ .‬ר'ל כוונת כל אחד‬ ‫העיבע ואומיים שהתדבריס שהם האוחיים תחלה בעבור‬
‫מהמדנריש ; ב וכן ההקש באילן החסר ‪.‬‬ ‫שני;‘ העיון הביאם אליהם לא בעבור שאתיום הקדחוניס ‪,‬‬
‫והנה כבי ידעת תה שזכי גאלינו״ס בנחית הטבעיות‬
‫ר״ל וזהו הקש המשלי‪ ,‬ואמרו עיינו אל ראובן ואל אילן כך וכך‬
‫והם מחודשים אם כן העולם נכללו מהידש ‪ ,‬ווה המופת לפי‬ ‫בככיי איחס אשר היו תכזיבים החיש ויספי דברים כהס‬
‫דעתם עדיין לא יבאר בסול חוסר קדניון אבל יבאר שאין‬ ‫ייגנה איתם בתכלית הגנית ‪ .‬ואחר שהקדים הרב אלו‬
‫העולם כמו שהוא קדמו; אב; הגלגלים הם מסודשים ; ג הנה‬ ‫ההקדמות רצה לבאר איך ישתתשו בהם להוליד התולדות הד'‬
‫אתה רואה‪ .‬אמר הרב שזה הדרך שקר שמת שימצאו‬ ‫והס‪ ,‬חדיש העילם‪ ,‬והיות לי עושה‪ ,‬והייתי אתד‪ ,‬בלתי גשם ‪,‬‬
‫ובפרק הראשון ירצה לבאר חדיש העולם וכי יש לו מחדש ‪,‬‬
‫ובפרק הב׳ יבאר שהוא אחד ‪ ,‬ובג' יבאר שאינו גשם ‪ ,‬וכל זה כפי דעת החדברים ;‬
‫פ ר ק ע ד זה הפרק יכלול בו דרך הגדה בתופתי התדנרים על היות העולם מחודש והם י׳ דרכים ‪.‬־ ה ד ר ך הראשון‬
‫חשבו קצתם שכחחודש אחד יש^ ראיה שהעולם חחודש‪ ,‬כאלי תאחר ראובן היה טפת ורע ואח״כ נעתק‬
‫פנין אחר ענין וכו' וחן השקר יהיה הוא אשר שנה עצמו והעתיקו חענין לענק אבל יש לו משנה חוק ממנו‪ ,‬הנה כבר‬
‫התבאר צרנו לעושה ‪ .‬וכן ההקש באילן התמר הזה וזולתו מכלל התתהויס כי יה ההקש נמצא לעולם בכללו כי‬
‫החלק כחו הכל וכל ככן אס יקרא האדם עולם קטן ני העולם קטן דומה לעולם כלו ואם העולם הקטן הוא מחודש‬
‫אם כן העולם בכלצו יהיה כן אלא כהחדברים לא הביאו ראיה מהעולם הקטן אלא מאי זה חלק מזה העולם‬
‫כיתהווה חזה העילס כי חשבו כי הכל דימה לכל חלק ‪ ,‬וזה הדרך הוא חלוש חמוד ני הוא הקש המשלי וכבר ביאר‬
‫אבוח״מד חה שבדרך החשלי מהחולשה מהביאור המופתי ;‬
‫ה ד ר ך השני שבהחחדש איש אחד מן האישים הנולדים יתבאר במופת שהעולם כלו מחודש ‪ ,‬וביאור זה שיאוגן זה‬
‫לא היה ואח״כ היה ואס א״א הייתו אלא מיעקב אביו הנה הוא גם כן מחודש ואי׳א מהיות אביו אלא‬
‫חיצתק זקנו הנה יצחק ב״כ מחידש הנה ילך אל לא תכלית ונבר הגיחו שמציאות אין תכלית לו על זה הדרך שקר‬
‫כמו‬
‫קרשקש‬
‫או בוא זה אהר סור זה ללא תכלית וזהו החלוקה הרביעית ‪ (») :‬הסושיסנואני׳ן ‪.‬‬ ‫אל ‪ kS‬תנאית וזהו הת־זומה ה־ס־י״עיק‬
‫פרק‬ ‫לופר ההסעיים ‪:‬‬
‫ק בו ‪126‬‬ ‫מורה נבוכיים חלק ראשון פרק עד‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שבמציאות מה שאין לו תכלית על וה הדרך שקר כמו שבאתו כאחת עשרה םד‪,‬קדםותיהם וכן‬
‫‪,‬‬
‫אלו הגעת על דרך סשל לאיש ראשק אין אב לו והוא אדם יתחייב השאלה ‪ ,‬ממד‪ ,‬זה נתהוה אדם‬
‫זה‪ ,‬ותאמר על דרך משל סן ה ע בר‪ ,‬וראוי שישאל‪ ,‬העבר הזה מ ט הנ ח הו ה‪ ,‬ויענה ע׳ד משל מן‬
‫המים ‪ ,‬וישאל והמים ההם ממה זה נתהוו‪ ,‬ואמרו שעל ברחך ילך זה אל לא תכלית והוא שקר‪ ,‬או‬
‫תגיע בסוף )‪ (6‬למציאות דכר אחר ההעדר הגמור וזהו ה א מ ת‪ ,‬אצלו תפסק השאלה‪ .‬ואמרו שזה‬
‫מופת על שהעולם נמצא אוצי ההעדר מ מו ר המוחלט ‪:‬‬
‫י הדרך השלישי‪ ,‬אמרו עצמי העולם לא ימלטו בשום פגים מהיותם מקובצים או מפורדים‪,‬‬
‫ושיקובצו מהם עצמים פעם ויפרדו פעם א ח ר ת‪ ,‬ומבואר נגלה הוא שלפי בחינת עצמם‬
‫אץ ראוי להם קבוץ לבד או פרוד ל כ ד‪ ,‬שאילו היה עצמם וטבעם גוזר שיהיו נפרדים לכד‪ ,‬לא‬
‫יתקבצו לעולם ‪ ,‬ובן אילו היה עצמם זאמתחם נחר שיהיו מקובצים לבד ‪ ,‬לא יתפרדו לעולם ‪ ,‬וא'כ‬
‫אץ הפירוד יותר ראד בהם מן הקבוץ ‪ ,‬ולא הקבוץ יותר ראר בהם ‪ p‬הפרוד ‪ ,‬יהיה א״כ היות קצתם‬
‫מתקבצים ‪ ,‬וקצתם מתפרדים ‪ ,‬וקצתם ישתנו עליהם העגיגים ‪ ,‬פעם יתקבצו ופעם יתפרדו ‪ ,‬היא ראיה‬
‫על היותם ‪ ,‬ר׳ל אלו העצמים צריכים למי שיבבץ המתקבץ מהם ולטי שיפר ‪ T‬המתפרד מהם ‪,‬‬
‫ואמרו שזאת ראיה על היות העולם מחודש ‪ .‬הנה בבר התבאר לך שבעל זה הדרך נעזר בהקדמה‬
‫הראשונה טהקדמותיו ה ובל המתחייב ממנה ‪:‬‬
‫הרדך הרביעי‪ ,‬אמרו שהעולם כולו מורכב מעצם ומקרה ‪ ,‬ולא ימלט עצם ‪ p‬העצמים ממקרה או‬
‫מקרים ‪ ,‬והמקרים בולם מחודשים‪ ,‬יתחייב שיהיה העצם הנושא להם מחודש ‪ ,‬י כי כל מחובר‬
‫למחודשים )כ( ולא ימלט מהם ‪ ,‬הוא מחודש ‪ ,‬א'כ העולם בכללו מחודש ‪ ,‬ואם יאמר אומר ‪ ,‬אולי‬
‫העצם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫לגשם אחד ׳יזיינו נכל הנשמים חהו הקש הסש>י הופעה ‪ ,‬כמו שניארנו נייא פהקדמיזזדהם ‪ .‬ואילו הגעת על דרך‬
‫וזה הדרך נלס׳ נעזר נהקדמה מהקדפוהיהס‪ :‬ד הדרך משל לאיש ראשץ אץ אב לו והוא אדם הראשון יתחייב‬
‫השלישי ‪ .‬ר״ל וזהו הנזופת הנעשה אפי' לסי הקדמוהיהם השאלה ממה זה נתהוה אדם ותאמר על דרך משל מן‬
‫מחדוש העולם היה אפשר שייץייס חומר קדמון ‪ :‬ה וכל העשר וראוי שישאל והעפר ההוא ממה נתהווה ויענה על‬
‫המשחיינ ממנה ‪ .‬ד״ל ההקדמה השרש והשלישיש ; ו כי כל דרך משל מן המים וישאלו והמים ההם ממה נתהוו ואמרו‬
‫מחונר למחיישים ולא ימלס ונו׳ ‪ .‬ר״ל כי כל מה שהוא שעל נרתך ילך זה אל לא תכלית והוא שקר או תגיע‬
‫למציאות דבר אחר העדר הגמור וומ האמת ואצלו תפסק‬
‫השאלה ‪ ,‬ואמרו שוה מושת על שהעולם נמצא אחר ההעדר הגמור המומלע ‪:‬‬
‫א מ ר שם טוב לא ידעתי איך יתחייב שיהיה העולם נמצא אחר ההעדר הגמור המוחלט‪ ,‬ני אפשר שיעלו אל הסבות‬
‫ראשונות קדמוניות ‪ ,‬אלא אם יאמר אומר כי כל מחובר למחודשים לא ימלט היותו מחודש ‪ .‬וואת ההקדמה‬
‫מסופקת מאד ‪ ,‬אבל נח זאת הראיה כפי מה שראיתי בספרי הפילוסופים הוא על וה התואר ‪ .‬מניעה הנמצאת‬
‫היום היא נמצאת אחר שלא היתה וזה אי אפשר מבלתי שיקדם תנועה אחרת מדם לה וכן לזאת התניעה השנית ‪,‬‬
‫ואם היה הדבר כן ילט התנועית לבנ״ת ואם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרק ח'כ יתחייב שהתטעה נתחדשה אחר‬
‫שלא היתה וא'נ העולם איט קדמון על צי שמיחו אותו הסילוסוסיס ‪:‬‬
‫א מ ר שם טוב הנראה לי הסנה פעזנו המדברים וה הדרך בעבור שראו כי התטעה הקודמת אינה סבה למאוחרת‬
‫אלא במקרה כסי מה שביארו ב״ר בח׳ מהשמע כי למה שהיה אי אפשר שימצאו שתי התניעית יחד היה‬
‫התנועה אשר קדמו סבה לשיחצא זאת התנועה הנמצאת היום‪ ,‬וא׳כ העדר המטעה הקודמת היא סנה למאוחרת‬
‫במקרה ואמנם יעקב איט סבת יוסן< במקרה על שיעדר יעקב בעטר שימצא יוסן אבל ירצה שלא ימצא יוסן< אם‬
‫לא ימצא יעקב ולבן לקחו זה הדרך המדברים זולת מה שאמריצ ‪ .‬ונגר יתבטל שני אלי הדרכים בתכלית הבטול בח׳‬
‫מהשמע בטלם ב״ר ומקיים דנה אריס׳׳טו והמבארו ‪ ,‬והנה אנמט מאריכים בזה בדרך הז׳ ‪:‬‬
‫ה ד ר ך השלישי עצמי העולם לא ימלטו בשום פנים מהיותם מקובצים או מפורדים או שיקנצו מהם עצמים כעס‬
‫ויפרח פעם אחרת ‪ ,‬ומבואר שלפי בפינת עצמם אץ ראוי נהם הקגק או הסירוד לבד שאס היה עצמם גוזר‬
‫שיהיו נפתים לא יתקבצו לעולם ‪ ,‬יק אלו היה עצמם גוזר שיהיו מסובצים לנד לא יפרדו לעולם וכי אין הפירוד יותר‬
‫ראוי מן הקנון ולא הקטן יותר ראוי מן הפירוד ‪ ,‬הנה היות קצתם מתקבצים וקצתם מפורדים וישתנו עליהם‬
‫העניינים פעם יתקבצו ופעם יתפרדו יא'כ צריכין אל סי שיקבז המקנן מהם ומי שיפריד המפרד מהם ואם הקטן‬
‫יקרה להם פעם והפירוד פעם איב העולם מחודש ‪ .‬יזה הדרך הות בטי על ההקדמה הראשונה שימצא הנה עצם פרח‬
‫וכל המתחייב ממנה שימצא הרקות ושהומן מי«בר מעתות ‪:‬‬
‫ה ד ר ך הרביעי העולם כלו מורכב מעצם ומקרה ולא ימלס עצם מן העצמים ממקרה אי מקרים והמקרים כלס‬
‫מחודשים ׳ יתחייב שיהיה העצם הנושא להםמחודש‪ ,‬כי כל ספובר לממודש לא ימלט מהיותי הוא מחודש‪ ,‬אחר‬
‫כי המחודש והנצחי הס הסכים וההפכים לא יתחברו יחד א*כ העולם כ* הוא ממודש ‪ .‬ואס יאמר אומר כי העצם‬
‫הוא‬
‫קרשקש‬
‫פ רס עד )א( לנ*יאווו דבר אחר ההעדר תגנוור ; בלומר וונמוואות דהחייב בהכרה אדי* בורא מנמויא הדבר ההוא ‪ttmnm‬‬
‫שהיה נעדר ואחר חיה והוא התחלת כל מהעדר אלהמדאות; ‪ C5J‬ולא יםל« מהם הוא מהודי*‪ .‬פירוי*‬ ‫׳‬
‫אחר‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עד‬
‫הע^ם בלתי מהידימ והמקרים הם המתהדשים הבאים עליו זה אהר סור זה אל לא תכלית ״ אמרו‬
‫א״ב יתחייב שיהיו מחודשים אין תכלית להם< וזה בבר שמוהו שקר ‪ ,‬וזה הדרך הוא החזק שבדרבים‬
‫והטוב שבהם אצלם ‪ ,‬עד שרבים השבוהו מופת ‪ ,‬וכבר קבלו בזה הדרך שלש הקדמות יצטרכו אל‬
‫מה שאינו נעלם מבעלי העיו; ‪ ,‬האחת מהם שמה שאין לו תכלית על צד בא האחד אחר סור האחד‬
‫שקר ; והשנית שכל מקרה מחודש ‪ ,‬ובעל דיננו האומר בקדמות העולם יכחישנו י במקרה מ; המקרים ‪,‬‬
‫והיא התנועה הסבובית ; שאריסט״ו יחשוב שהתנועה הסבובית בלתי הווה ולא נפסדת ״ ולזה היה‬
‫אצלו זה המתנועע אשר נמצאת ■'ו התנועה הזאת״ בלתי הווה ולא נפסד ‪ ,‬ואין תועלת לנו בקיום‬
‫הדוש שאר המקרים ח אשר בעל ריננו לא ירחיק לנו חדושם ‪ ,‬ויאמר שהם באים זה אחר סור זה על‬
‫)ג( בלתי מהדש בסבוב ‪ ,‬ובן יאמר בזה המקרה לבדו והיא התנועה הסבובית ; ר״ל תנועת הנלגל‬
‫שהיא בלתי מחודשת ואינה ממין מקרה מן המקרים המחודשים‪ ,‬ט הנה המקרה ההוא לבדו צריך‬
‫שיחקר עליו ויבואר חדושו‪ .‬וההקדמה השלישית אשר קבלה בעל זה הדרך הוא‪ ,‬שאין נמצא מוחש‬
‫בלתי העצם והמקרה ‪ ,‬ר׳ל העצם ההוא הפרדי ומה שהאמינו בו ממקריו ‪ .‬ואמנם )ד( אם הוא נשם‬
‫מורכב מחומר וצורה כפי מה שבאר במופת בעל דיננו ‪ ,‬צריך שיתבאר במופת היות החומר הראשון‬
‫והצורה הראשונה הוות נפסדות ואז יתבאר מופת הדוש העולם ‪:‬‬
‫הדרך החמישי ‪ ,‬והיא דדך התיחד ‪ ,‬זאת הדרך יבחרוה מאד ‪ ,‬וענינה שב למה שביארתי ’‘ך‬
‫בהקדמתם העשירית ‪ ,‬וזה שהוא יכוין כמחשבתו אל העולם בעצמו או לאיזה הלק שירצה‬
‫מחלקיו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מחובר לענינים מחודשים והמחובר ההוא נושא למחודשיס‬ ‫הוא בלתי מחודש והמקרים החתחדשים כאין עליו דבר‬
‫ההם ‪ ,‬אינו נמלט מהמחודשיס ‪ ,‬ר״ל שלא יעמוד אעי' נסחה‬ ‫אחר סור דפר אחר אל לא תכלית ‪ ,‬אמרו יתחייב שיהיו‬
‫אחד מבלחי המחודשים ‪ ,‬אם ‪ p‬יחחייב מזה שיהיה הנישא‬ ‫המחדשים אין תכלית להם וזה הדרך שמוה המדברים‬
‫מחודש ; ו במקרה מן המקרים והיא החנועה הסבוביח ‪ .‬ר״ל‬ ‫החזק שבדרכים והטוב שבהם אצלם עד שרבים חשבוהו‬
‫שאריסע״ו יאמר שהחנועה הסנובית נלחי מחודשח ‪ ,‬והוא הדין‬ ‫מוסת ‪ ,‬והנה בזה הדרך קבלו ב׳ הקדמות ‪ ,‬ראשונה שמה‬
‫שלפי דעה ארישע״ו היה יכול לומר שהכמוח שהוא מקרה‬ ‫שאין תכלית לו ע״צ בוא זה אחר סור זה נמנע ‪ .‬והשנית‬
‫שהוא בלתי מחודש לסי דעתו‪ ,‬אמנם בחר הרג לומר התנועה‬ ‫שכל מקרה מחודש ‪ ,‬והאומר בקדמות העולם יכחישנו בקצת‬
‫הסנונית נסי שהיא ההחלה וסבה בהיות זה העולם בלחי‬ ‫חקרה מהמקרים והיא התנועה הסנונית שאריס״טו יחשוב‬
‫מחודש לפי דעה הפילוסופים ‪ :‬ח אשר נעל דיננו לא ירחיק‬ ‫שהיא נלתי הווה ולא נפסדח ולזה היה אצלו זה המתנועע‬
‫לני ח־ושם ‪ .‬ר״ל שאריספ״ו לא ירחיק לנו מהיות המקרים‬ ‫הנמצאת לו זאת התנועה נלתי הווה ולא נפסד ‪ ,‬ואם יאמי■‬
‫השפלים מחודשים לפי שהם באים נסנוב על תנועת הגלנל‬ ‫אומר כי התנועה ההווה היום היא מחודשת אי־כ המתנועע‬
‫שהיא בלחי מחודשח; ט הנה המקרה ההוא ‪ .‬ר״ל חנועת הגלגל ‪:‬‬ ‫בה יזחודש זה בטל כי החנועה בכללה אין לה חמש ‪ .‬ואין‬
‫תועלת לגו בחדוש שאר המקרים ‪ ,‬הרצון בו שאם יאמרו‬
‫ששאר המקרים הם מחודשים וא"כ אי אפשר שיתחברו אלא למחודש ‪ ,‬וא״כ יהיה העולם מחודש זה לא יועיל כלום ני‬
‫בעל דיננו לא ירחיק לנו חדושם ויאמר שהם באים זה אחר סור זה על שנוי מוזחדש בסבוב‪ ,‬כי המיס ישובו אויר והאויר‬
‫מים וכן שאר היסודות והמורכבים יתהוו ויפסדו פעמים רבות בסבוב וזה בעבור תנועת הגלגל ‪ .‬וכן יאמר וזה‬
‫המקרה לבדו והיא התנועה הסבובית ר״ל תנועת הגלגל שהיא בלתי מחודשת ואינה מקרה מן המקרים המחודשים‬
‫א״כ ימצאו בכאן ב׳ מקרים‪ ,‬מקרים מחודשים ואלו המקרים המחודשים נתחדשו על שנוי מתחדש על נושאים מתחלפים‬
‫ומקרים בלתי מחודשים והנישא ג’׳כ הוא בלתי מחודש והוא תנועת הגלגל שהיא בלתי מחודשת ואינה מקרה מן המקרים‬
‫המחודשים ‪ ,‬הנה זאת התנועה אשר יראה שהיא מקרה בלתי מחודש צריך שיחקור עליו ויבואר חדושו ;‬
‫א מ ר שם טוב ג״כ הפיליכוף אמר שהצורות והמקרים כלם מחודשים והנושא להם קייס בלתי מחודש והוא ההיולי‬
‫הראשון וא״כ הקדייון יתחבר למחודש ‪ ,‬ולא ידעתי למה לא סתר הרב זה הדרך וסתרו כשאמר ני תטעת‬
‫הגלגל היא בלתי מחודשת ולבן יתחבר לנושא בלתי מחודש ‪ .‬וההקדמה הג׳ הוא אשר קבלה בעל זה הדרך והיא שאין‬
‫נמצא מוחש בלתי העצם והמקיה ר ל העצם הכרדי ‪ ,‬ומה שהאמינו מחקריו והרצין בו כי האמינו שהמקרה לא ישאר‬
‫ב׳ זמנים וכל מה שימצא בעצמים הפרדיים הם ייקריס לא צורות ‪ .‬ואמנם אם הוא גשם מורכב מחמר וצורה כפי‬
‫מה שהביא במופת נעל דיננו צריך שיתבאר במופת היות החמר הראשון והצורה הראשונה הוות ונפסדות ואז יתכן‬
‫חופת חדוש העולם ‪.‬־ א מ ר שם טוב זהו מה שאמרו היב כי הפילוסוץ סובר כי הגשם מורכב מחמר וצורה זה יהיה‬
‫בגרמים השפלים אבל הגרם הסנובי אין לו חמר ני הוא פשוט אבל אותו הגשם אינו מורכב כלל לא מכמיית ולא‬
‫מעניינים א״נ ציייך להביא מופת שאותו הגשם הוא מורכב מעצם פרדיי ואז יתכן מופת חדוש העולם אחר שיבאר‬
‫שהגלגל הוא מורכב מאלו העצמים הפרדיים ואלו העצמים הפרדייס הם מחודשים ;‬
‫הדרך החמישי והוא דרך התייחד ‪ ,‬זה הדרך יבחרוהו מאד לבאר חדוש העולם ואע״ס שהמדברים זה הדרך אומרים עליו‬
‫שהוא נבחר עכ״ז יש בעניינו לחה שביארתי לך בהקדמה הי׳ והיא הקדמת ההעברה‪ ,‬והוא שכל שהוא‬
‫מדומה‬
‫קרשקש‬
‫המתנועע נזאת התנועה קדגזון אבא יגיעו ד‪,‬םחוד־!ו־ם זה אחר זר‪.‬‬ ‫אחר יזוי׳א נמצא עצם מבי‘■־‪ ',‬מקרת והט‪-‬ןרה מדודש יתחייב‬
‫נ םנו ב מתמיד ־ )ו( אם הוא גשם ‪ .‬רוצה '‘ומר הננזצא ‪:‬‬ ‫)נ( עיי בייתי מחודש בסבוב ‪ .‬שירוש‬ ‫שיהיה העצם מחורש‬
‫ועובר‬ ‫שהעולם הוא קדמון נטו שסנאר מצד התנוער‪ ,‬ואש היא קדוטר‪,‬‬
‫קכז ‪197‬‬ ‫מורה נגוכים חלק ראשון®־‪ p‬עד‬
‫מחלקיו ‪ ,‬דאמר זה עובר ׳פיהיד‪ .‬לפי מה י‪ 18‬הוא עליו ‪ p‬ה ת אי רמייעור ובאלו המןרים הנטצאים כו‬
‫ובזה הזמן והמקום אשר נמצא בו ‪) ,‬ה( ועובר שיהיה יותר נ ח ל או יותר קטן או בחלוף זה התאר‬
‫או במקרים כך או ימצא ?ודם זמן מציאותו או אחריו או מ ל ת זה הטקום ‪ ,‬א*כ התייחדו בתכונה‬
‫אתת או בשיעור או במקום או במקרה ‪ p‬המקרים ובזמן מיוחד )י( עם העברת חלופם כולם ‪ /‬היא‬
‫ראיה על מיחד בוחר רצה אחד משני אלו העוברים‪ ,‬וא״ב צוןך העולם בעצמו או אחה חלק מחלקיו‬
‫למיחד ראיה על היות מחודש ‪ ,‬שאין הפרש בין אמרך מיחד ובץ אמרך פועל או בורא או ממציא‬
‫או מחדש או מכוק‪ ,‬הכל ירצה בו ענק אחד‪ ,‬ויעשו על זה הדרך סעיפים רבים מאד כוללים ומיוחדים ‪,‬‬
‫עד שיאמרו אין היות הא ‪ p‬ת ח ת המים יותר ראוי מהיותה על מזים‪ ,‬ומייחד לה זה המקום ‪ ,‬ואין‬
‫היות השמעז עגולה יותר ראוי מהיותה מרובעת או משולעמ‪ ,‬שיחם התארים בלם לגשמים בעלי‬
‫דתאריט יחם א חד‪ ,‬א״כ מי ייחד השמש כזה התו אר‪ ,‬וכן יבחנו סרטי העולם בולו‪ ,‬עד שהם כשיראו‬
‫פרחים חלוקי המראים יפלא בעיניהם ותחזק אצלם זאת הראיה‪ ,‬ואמרו הנה זאת הא ‪ p‬אחת ומים‬
‫אחדים‪ ,‬למה היה זה הפרח ירוק חה אדום‪ ,‬אץ זה כי אם בטיחד‪ ,‬והנרחד ה ת א הוא האלוה ‪ ,‬אם‬
‫כן העולם כולו צריך למי שייחדהו כולו‪) ,‬ז( ובל חלק מחלקיו כאחד ‪ p‬הסרטים‪ ,‬חה כולו יתחייב‬
‫כקבלת ההקדמה העשירית‪ ,‬י מצורן( אל היות קצת מי שיחשוב קדמות העולם לא יחלוק עלינו‬
‫כהתיחדות כמו שאבאר‪ ,‬וסוןן דבר זה אצלי הטוב שבדרכים‪ ,‬״ ו ל י בו דעת תשמעהו‪:‬‬
‫ה ד ר ך הששי ‪ ,‬חשב אחד מן האחרונים שהוא מצא כ דו ך טובה מאד יותר טובה מכל דרך שקדמה‪,‬‬
‫והוא ה כ ת ת המציאות על ההעדר‪ ,‬אמר העולם אפשר המציאות )ח( אצל כל אדם ‪ ,‬שאלו‬
‫היה מחוייב המציאות היה הוא האלוה‪ ,‬ואנחנו אמנם נדבר ע ם מי שיקיים מציאות האלוה ויאמר‬
‫כקדמוח העולם ‪ .‬והאפשר‪ ,‬הוא שאפשר שימצא ‪ ,‬ואפשר שלא ימצא‪ ,‬ואין המציאות יותר ראד בו‬
‫‪ p‬ההעדר‪ ,‬א״כ היות זה האפשר המציאות נמצא ל ) פ ( עם השתוות דין מציאותו והעדרו‪ ,‬הוא‬
‫ראיה‬
‫׳ שם«ב‬ ‫'‬ ‫אשדי‬
‫י מצורף אל היוח ונו׳ ‪ .‬י״ל וזאת הראיה אינה כלל שאפילו מדויזה הוא עונד אנל השכל וככר ימנס התומכות והגנויים‬
‫מ׳ שיאמין קדמוס העולם יאמין ענין ההחאחדוח ואמרו והכסולים ממשטם מיזט וזה שהמדנר יטין כל מחשכתו‬
‫שההת״חדוח ההוא הוא ענץ חיוב‪ :‬יא ולי בו דעס סשסעהו‪ .‬אל כל העולם בענמו או אל תלק מחלקיו יאמר זה עובר‬
‫בפיק ׳״פ סשני ‪ :‬ב דרך שובה מאד ספל דרך שקדסה ‪ .‬דיל שיהיה אל מה שהוא עליו מהיותו בתמונה אחרת זולת מה‬
‫לפי שכל הדרכים זזלת זה הס מיושיס על הקדשת הסדביים שהוא ואיפשר שיהיה בשיעור תתר גדול או יותר קען אי‬
‫אשר נפלו ענע חיוב הסציאוח וכל מה שיננה עליהם שקל ‪ ,‬שיהיה בשאר חס או קר או לח או יבש או מקשיי או ספוגיי‬
‫וזה הדרך אשר מצא איט סיוש של הקדשתיהם ולא חולק או המצא קודם זמן מציאותי או אחריו או בזולת זה המקום ‪/‬‬
‫על ענע ‪ :‬ל עם השחווח דין מציאותו והעדרו ‪ .‬ר*ל שזה א*כ התייחדו כאחד מאלובכלם עם העברת חלון זה טלו‬
‫מופת על מיחד ‪ w o‬רצה אחד משני אלו השברים ‪,‬‬
‫וא״כ צורך העולם בעצמו או אי זה חלק מחלקיו מהדברים הפשושים או הסורנבים' הוא מבואר שהוא צריך למיחד‬
‫והוא מופת על היותו מחודש כי אין הפרש בין אמרך מיחד או ®על או בורא או מחדש או ממציא או סטין כי אם הדבר‬
‫קדום לא יפול שם הייחוד עליו כפי דעת המדברים ‪ ,‬ולבאר זה הדרך יע® סעיפים מי ם טללים ומיוחדים עד שאמרו‬
‫אין היות הארן תחת המים יותר ראוי מהיותה על המיס ואק החתשמש עגולה יותר ראוי מהיותה מרובעת או משולשת‬
‫שיוחס התוארים כלס לגשמים בעלי התואריס יחם אחדא'כ מי ייחס השמש בזה התואר ‪ .‬וכן יבחנו חלקי העולם כולו‬
‫עד שהם כשיראו פרח אחד יפלאו ממם ‪ .‬ואסר החכם רבי משה מרגוני פכר ביאר לן הרב ואמר כי זה יתחייב‬
‫בקבלת ההקדמה הי׳ ומשפט הפרחים והשמש משסע אחד ידענו בשמש סה שנדע בפרחים אבל בעצמו הכל לפי צורתו‬
‫ועצמותו ע״כ ‪ ,‬וא״כ היות הפרח במראים משתנים אמרו שא*א זה אלא במימס ואמרו ה א ק מסה שיתהווה הפרח למה‬
‫וה הפרח ירוק וזה אדום א״כ העולם כלו צריך למי שייחדהו כלו וכל חלק מחלקיו באחדהחל^ם זה כלו יתחייב בקבלת‬
‫ההקדמה העשירית ‪ .‬מצירן אל היית קצת מי ®חשב בקדמית השלם לא יחלוק עליו בהיזיחדית ‪ ,‬ני יח»ב כי העולם‬
‫תמידי ומתחייב ממנה על צד החיחב התייחדות זה העולם או חלקים מחלקיו ‪ ,‬ועם מה שאמר הרב שזאת הקדמה‬
‫בגויה על שער ההעברה ונמשכים ממנה גטיות רבות עם שקרים הרבה עם נמאומר בקדשת העולם לא יחלוק‬
‫בהתייחדות ‪ ,‬אמר הרב ופון דבר אצלי זה הדרך טוב שבדרכים ולי בו דעת תשמעש ב»־ק ייט מהחלק השני ‪:‬‬
‫ה ד ר ך הששי יחשבו קצת האחרונים שהוא מצא דרך שבה יותר מכל מה שקדש והוא הכרעת מציאות אל ההעדר‪,‬‬
‫אמר המדבר העולם אפשר המציאות אצל כל אדם כי הנמצא יתחלק אל מחוייב ואל אפשר כפי מה שחלק‬
‫אבוחמ״ד באלהיות ‪ ,‬והעולם אינו מחוייב המציאות כ״א היה זה ‪ p‬היה הוא מלוה ואנחנו אמנם נדבר עם מי שיקיים‬
‫מציאות האלוה ויאמר בקדמות העולם והאפשר הוא אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה ואין המציאות חתר ראוי סן‬
‫הכריח מציאותו‬ ‫ההעדר‪ ,‬א״כ היות זה האפשר המציאות נמצא עם השתוות בין טציאותו והעדרו »א סופת על‬
‫פל‬
‫‪vpmp‬‬
‫בתבונוח אחדויו א‪ ^ » 1‬י ם אחרים ודזוא גזוז חתואר וזנסעא‬ ‫)ה( ועובר ‪ .‬ח»ר מ א פ עי שיתמז יותר ק‪8‬ן דוווד גדול‬
‫יחיח חי ח על כיתר ייוזחזו ‪ ma‬חתואר והוא חש׳י ‪ 0>) :‬א»ל‬ ‫)‪ (1‬עס העברת חלי«ם ‪ .‬ר׳ל ה‪rBK‬ד בחלזפם ‪ (1) :‬ובל ‪pSn‬‬
‫בל אדם ‪ ,‬הנ ח בו א*ל מילוסוף ז) ס( עם השתוות ‪ p‬אנאדאווז‬ ‫מחלקיו באחד טהשרטים ‪ .‬פי׳ אחר שידרה אבשר לברוא אותו‬
‫וחעורו‬ ‫בתואר אחר אס כערעור יותר גחל או געדעור יותר קטן ‪W‬‬
 ‫טורה נבוכים חלק ראעון פרק עד‬
‫ראיה על מכריע הכריע מציאותו עי^ העדרו ‪) .‬י( וזה הדרך מפפיק מאד ‪ ,‬והוא סעיף מסעיפי ההת״יחרות‬
‫הקודם‪ ,‬אלא שההליך מלת מתייחדת כמכריע ‪ ,‬וההליך )’>(( ענייני הנמצא במציאות הנמצא עצמו‬
‫והטענו ‪) ,‬כ( או טעה בענץ מאמר האומר העולם אפשר המציאות ‪ ,‬כי בעל דיננו המאמין קדמות‬
‫העולם יפיל שם האפ שר‪ ,‬באמרו העולם אפשר המציאות‪ ,‬מ על בלתי הענץ אשר יפילהו עליו‬
‫המדבר ‪ ,‬כמו שנבאר ‪ .‬ועוד שמאמרו שהעולם צריך למיריע יכריע מציאותו על העדרו ‪ ,‬מקום ספק‬
‫גדול מאד ‪ ,‬כי ההכרעה וההתיחדות נ אמנם יהיו לנמצא אחד מקבל כל אחד משני הפכים ‪ ,‬או‬
‫לכל אחד משני המתהלפים בשוה ‪ ,‬ויאמר אחר שמצאנוהו בענין הפלוני ולא נמצאהו בענין הפלוני‬
‫האחר ‪ ,‬היא ראיה על פועל מכוון ‪ ,‬כאלו אמרת שזה הנחשת אינו בקבול צורת המיחם יותר ראוי ‪,‬‬
‫מאשר הוא בקבול צורת המנורה ‪ ,‬וכאשר מצאנוה מנורה או מיחם ידענו בהכרח שמיחד ומכוין‬
‫מימני אלו העוברים ‪ ,‬שבבר התבאר שהנחשת נמצא ‪ ,‬ושני העוברים המיוחסים לו‬ ‫כוון אחד‬ ‫‪°‬‬
‫נעדרים ממנו קודם הכרעת המכריע ‪ .‬ל )ל( אמנם הדבר הנמצא הנחלק עליו אם מציאותו כן לא‬
‫פרה ולא תסור או נמצא אחר העדר ‪ ,‬לא יצוייר בו כשום פנים זה הענין ‪ ,‬ולא יאמר מי הכריע‬
‫מציאותו על ההעדרו ‪ ,‬אלא אחר ההוראה כשהוא נמצא אחר העדר ‪ ,‬וזהו הענץ הנחלק עליו ‪.‬‬
‫ואס‬
‫אפודי‬ ‫שס טוב‬
‫המציאות שהוא אפשל שיהיה ואפשר שלא יהיה ואני רואה שיש לו‬
‫על העדרו א׳׳כ יתחייב שיהיה העולם מחודש ‪ ,‬ואמר שזה‬
‫ה ד ^ מספיק מאד ‪ ,‬ואחר הרג שהוא סעין< מסעיפי‬
‫נזציאוח אף על פי שאין מציאוסו יוחר מהעדרו אם כן יפחייב‬
‫שימצא מכריע הכריע המציאות על העדר‪ :‬מ על בלפי הענין אשר‬
‫ההתיחדות הקודם אלא שהחליף מיחד במכריח והמליץ‬
‫יפילהו כמדבר ‪ .‬ר״ל שהמדבר יפיל שס האפשר נמה שהוא‬ ‫ג״כ בענייני הנמצא במציאות הגחצא עצמו ‪ ,‬והרצון כזה‬
‫אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה והפילוסוף יפיל שס האפשר‬ ‫כי כבר אפשר שיהיה העולם קדמון ויהיה סבה שמייחד‬
‫בכל גסצא זולתי השם יחעלה ר״ל המציאות בכל מה שהוא‬ ‫אותו על היותו על כל ענייניו ‪ ,‬וכן אפשר שיהיה העולם‬
‫קדמון ויהיה סבה קדומה מכריח מציאותו על העדרו‬
‫עלול‪ ,‬ויפיל שם הענק בבחינת ענק עצמו ‪ ,‬ואמנם בבחינת סבתו‬
‫הנה הוא מחוייב אבל בבחינת הענין עצמו לבד יאמר בו‬ ‫והמדבר השענו או עעה בענין מאמר האומר העולם‬
‫שהוא אפשר ‪ ,‬ואס כן מה שאמר המדבר שהעולם בכללו‬ ‫אפשר המציאות‪ ,‬כי הפילוסוף המאמין קדמות העולם יפיל‬
‫אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה •אמר הפילוסוף שהוא שקר כי‬ ‫שם האפשר על שהמציאות לו והתמימיות מזולתו ‪ ,‬ואומר‬
‫העולס בכללו יאמר הפילוסוף שהוא מסוייב ממנו יתעלה ;‬ ‫העולם אפשר המציאות שהוא בבחינת הסבה ובבחינת‬
‫נ אמנם יהיו לנמצא אחד ‪ .‬ר״ל ואפילו לסי המופת שעשה‬ ‫ההעדר הסבה בלתי נמצא ושהוא אפשר שלא ניחם אל‬
‫המדבר לפי סברתו סדין היה אפשר שיאמר שיהיה חומר קדמון‬‫מציאות הסבה ולא אל העדרו אלא בצחינת עצמו ‪ ,‬והאל‬
‫כדעת אסלסון כי ההכרעה והתאחדות אמנס יאמר לדבר מה‬ ‫לבדו הוא המחוייב המציאות וממט קני המציאות כל‬
‫נמצא מקבל אחד משני ההפכים ‪ :‬ם משני אלו העוברים ‪.‬‬ ‫הדברים ואם הוא קדום העולם יהיה קדום‪ ,‬ואמנם המדבר‬
‫ר׳׳ל משני האפשריס ‪ :‬ע אמנם הדבר הנמצא הנחלק וכו׳ ‪.‬‬ ‫יפיל שם האפשר על האפשר האמתי והוא מה שאינו נמצא‬
‫ר״ל השלם נכללו אשר יחלק עליו אס מציאותו קדומה או‬ ‫ואפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ‪:‬‬
‫אמר שם טוב זהו לפי קצת חכמי הישמעאלים ני העולם‬
‫הוא אפשר המציאות מצד עצמו ובבחינת העדר סבתו הוא נמנע ‪ ,‬אבל קצת הפילוסופים אומרים ני העולם‬
‫הוא אפשר המציאות מצד שהוא איננו נמנע אף שיהיה מחויב שיהיה ‪ ,‬כי העולם עם שיהיה א״א שיהיה או אפשר‬
‫שיהיה אבל נמנע היותו א״א שיהיה א״כ יתחייב שיהיה אפשר שיהיה‪ ,‬כמ״ש שהאל הוא אפשר שיהיה כי נאמר ג״נ האל‬
‫יתעלה לא ימנע או יהיה א״א שיהיה או אפשר שיהיה אבל נמנע שיהיה א״א שיהיה א"כ מחוייג שיהיה אפשר ‪ ,‬והאפשר‬
‫בכאן יכלול המחוייב כמו שיתבאר בספר המליצה ‪ ,‬אלא ש־בדל האל יתעלה מהעולם בשהעולם הוא הכרחי בזולתו‬
‫והשם יתעלה הכרחי בעצמי עם שכולם שוים בשהס אפשרי המציאות ואם היה כל אפשיי יאמר עליו שיצטרך אל‬
‫מכריע היה האלוה ית׳ יצטרך אל מכריע ואל ממציא ולא יהיה מחוייב המציאות‪ ,‬והבן זה כי הוא נפלא‪ :‬ועוד אמר‬
‫הרב שמאמר המדברים שהעולם צריך אל מכריע יכריע מציאותו על העדרו מקום ספק גדול כי ההכרעה וההתייחדות‬
‫אמנם ‪.‬יהיו בנמצא אחד מקבל לכי׳א משני ההפכים או לכ״א משני המתחלפים בשוה מאד ‪ ,‬ואומר אחרי שמצאנוהו‬
‫בענק סלוני ולא מצאנוהו בענק אחר הוא מופת על פועל מניין ‪ ,‬כאלי תאמר זה הנחשת איני ראוי שיקבל צורת‬
‫החיחס יותר מאשר הוא בקבול צורת המנורה ‪ ,‬וא'כ אחר שמצאנוהו מנורה או מזרק כנר ידענו בהכיח שנמצא בכאן‬
‫מיחד ומכוין אחד משני אלו העוברים אחר שכבר התבאר שהנתשת נמצא ושהסזרק והמנורה המיוחסים לו נעדרים‬
‫ממנו קודם שימצאו ‪ ,‬ואחר שנמצאו אחד מהם ידענו שבכאן מכריע יכריע המציאות לאחד מהם ‪ ,‬ואמנם הדבר‬
‫אשר יש בו מחלוקת אס נמצא תמיד מזרק או מנורה לא סרה ולא תסור או שמציאות כמנורה אחר שלא היה לא‬
‫יעבור על שום פנים זה הענק ‪ ,‬ואין לומר מי המכריע מציאותו על אפיסתו אלא אחר שיורה כי נמצא מציאותו‬
‫אחרי‬
‫קישקש‬
‫אצל השיאוסוף היה רוצה כואפ שר שימצא ואפשר שאא ימצא‪,‬‬ ‫ו ה ע ר ת‪ .‬רוצה בו שהמציאות‪.‬היה אפ שחת‪ .‬נו כמו ההעדר ‪1‬‬
‫והפילוסוף נאמרו שהעולם אפשר המציאות אין כונתו זאת‬ ‫)י( וזה הררך מספיק מאר ‪ .‬לא אמר זה על דרד ההנהה אכל‬
‫הטנ ה אמנם קראו אפשר מפני שיש לו סנה מתחייב מציאותו‬ ‫כמלעיג עליהם ‪) :‬ילז עניני הנמצא ‪ .‬פירוש שהיה מביא ראיה‬
‫והיא טחוייכת בבחינת סבתו ואפטר בבחינת עצמו ‪) :‬ל( אמנם‬ ‫ספרטי הנמצאות ואמר שיש להם מיחד אהר שאפשר שיהיו‬
‫הדבר הנמצא כו' לא יצוייר בו כשום פנים זה הענין ‪ .‬פירוש‬ ‫בתואר אחר ועכשיו לקח הנמצא נכללו ‪) :‬כ( או טעה במאמר‬
‫שיאמר נו שהוא צריך לטכריע שינרייע מציאותו על העדרו אחר‬ ‫האומר העולם אפשר המציאות ‪ .‬פירמו שהיה חושב שהאפשר‬
‫שהפילוסוף‬
‫קכח ‪128‬‬ ‫מורה נבוכים חלקרא^‪8‬ון ‪fi‬ר‪ p‬עד‬
‫)מ( ואם נקח מציאותו והעדרו מחשבי ‪ ,‬ככר שבנו למןדמה העשירית בעצמה ‪ ,‬והיא התבוננות‬
‫הדמיונות והמחשבות ; לא התבוננות הנמצאות והמושכלות ‪ ,‬כי הבעל ‪ p‬אשר יאמין קדמות העולם‬
‫יראה שדמותנו העדרו כדמותנו כל נמנע שיפול בדמיון ‪) ,‬נ( ® ואץ הכוונה לסתור מאמריהם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואמנם בארתי לך שזה הדרך אשר חשבו בה זמור היא דרך זולת מה שקדם אינו אמת ‪ ,‬אבל‬
‫דינה כדין מה שלפניה י משער זאת ההגברה הידועה ‪:‬‬
‫הדרך השביעי‪ ,‬אמר ג״כ אחד ק חדשים שהוא קיי ם חדוש העולם במה שיאמרו אותו הפילוסופים‬
‫מהשאר הנפשות ‪ ,‬אמר אם היה העולם קדמץ יהיו האנשים אשר מתו במד‪ .‬שלא סר אין‬
‫תכלית למספרם‪ ,‬הנה נמצאו אם כן נפשות אין תכלית למספרם והם ננזצאות יחד ‪ ,‬חה ממה שנתבאר‬
‫כמופת בטולו בלא ס פ ק‪ ,‬ר״ל מציאות מנויים אץ תכלית למספרם י חד‪ ,‬וזה דרך מופלא שהוא באר‬
‫הדבר הנעלם במה שהוא יותר נעלם מ מנו‪ ,‬ובזה יאט־ כא מת ה מ ז ל המפורסם אצל הערכיים‪,‬‬
‫ערכיך ערבא צריך ‪ ,‬באלו כבר התבאר אצלו השאר הנפשות ‪ ,‬וידע ‪ P‬על אי זה דרך ישארו ‪ ,‬ומה‬
‫הוא הדצר הנשאר ‪ ,‬עד שיביא ממנו ראיה ‪ .‬אמנם אם היתה כוונתו לחייב הספק לבעל דינו המאמין‬
‫קדמות העולם ) פ ( עם האמינו השאר הנפשות ‪ ,‬היה זה מתחייב י אם היה הבעל הדץ ג׳ש מודה‬
‫למשים הספק הזה מה שידמהו מדברו בהשאר הנפשות • אמנם קצת אוציוני הפילוסופים התידו זה‬
‫הספק כשאמרו ‪ ,‬הנפשות הנשארות אינם גשמים שיהיה להם מקום והנחה שימנע במציאותם האץ‬
‫תכלית ‪ .‬ואשר תדעהו כי אלו הענינים הנבדלים ‪ ,‬ר״ל שאינם נשםים ולא כח בנשם ‪ ,‬אכל הם שכלים‪,‬‬
‫לא‬
‫ש ס טו ב‬ ‫אפודי‬
‫מחודשח אחר ההעדל לא י‪ 5‬ו״ רט הכ ר עהוהפ ארדי ת‪ :‬ם)‪6‬ין אחרי ההעדר זזהז פכץ המחלוקת עליו ‪ .‬זאס נקח יזציאותז‬
‫הכונה לססזר סאמריהס ‪ .‬ד״ל מאמרי המדנריס‪ ,‬וזר^ אמר או העדרו מחשבי נבר שבנו להקדמה העשירית כעצמה‬
‫בסי הסבה השביעי ‪ :‬צ משער זאת ההעברה ‪ .‬י״ל שהם והיא ביוינת הדמיונות והמחשבות לא הנמצאות והמושכלות ‪,‬‬
‫משערים ההעברה הידועה בזה הדרך הששי כסו שהם משערים כי הבעל דין אשר יאמץ קדמות העולם ירצה שדמותנו‬
‫נדרך שלסני זה ‪ :‬ק על אי זה דרך ישארו ‪ .‬ר״ל אם יהיה העדרו כדמותנו כל נמנע שיפול בדמיון ‪ ,‬ואין הכוונה לסתור‬
‫ההשארוח כולל או חלקי ; ר אס היה הנעל דין נו' ‪ .‬ר׳ל מאמריהם ני אחר שאלו הדרנים הס בנויס על הקדמות‬
‫אם היחה כונס המדברים לשום ספקות בדעוס הפילוסופים שהם בעלות מעצמן אץ ראוי לסחור התילדויו ‪ .‬ואמנם‬
‫המאמינים קדמות העולם ואותם הפילוסוסיס עצמם האמינו ביארתי לך שזה הדרך אשר נחשוב בה שהיא דרך זולת מה‬
‫השאלות הנפשות באיש כאשר הבין מדנריהס המדבר אז יהיה שקדם איננו אמת אבל דינה דין מה שלפניה משער זאת‬
‫ההעברה הידועה ‪ .‬והנה אמר הרב ששער המכריע‬
‫וההתיחדות הם דבר אחד וגהתבטל אחד מהם יתבטל חבת ‪ ,‬ואחר ני ההכרעה וההתיחדות יהיה לנמצא אחד מקבל‬
‫כל אחד משני החלקים ההפכים בשוה והם נעדרים ממנו‪ ,‬ואמנם הדברים שאינם נעדרים אבל יש מחלוקת עליהם‬
‫לא סרו ולא יסורו או נמצאו אחר ההעדר לא יאמר מי הכריע או מי התייחד ‪ ,‬והבן זה ‪ .‬ויש להח״ר משה הנרבוני‬
‫על זה דברים ראוי שיעזייגו ‪:‬‬
‫ה ד ר ך השביעי אמרו קצת מהחדשים מהמדברים שהם יקיימו חדוש העולם מהקדמות מקובלות מהפילוסופיא ‪ ,‬כי‬
‫הפילוסופים אומרים ני הנפשות נשארות אחר המות ושנפש ראובן זולת נפש שמעון וכן הנפשות האנושיות א״א‬
‫הנליון בהם במה שהם בלתי מעורבות עם החמר ‪ ,‬זהפילוסופים אוסרים כי א׳א שימצא דבר בב״ת בפועל כי‬
‫יתבאר במופת בטול מציאות מנויים אין תכלית להם ‪ ,‬ואס היה העולם קדמון יתחייב שימצאו דברים בבית והם‬
‫הנפשית האנושיות וזה שקר א״כ יתחייב שלא יהיה העולם קדמון ואם איט קדמץ הנה הוא מחודש זה הדרך עשו קצת‬
‫מהמדברים ‪ ,‬ואמר הרב כי זה הדרך נפלא מאד ‪ ,‬והרצץ בו כי הוא זר ‪ ,‬ני ביאר הדבר במה שהוא יותר נעלם‬
‫ממנו ועל זה יאמרו משל המפורסם ערביך ערבא צי ‪ , T‬כי כל חופת ראוי שיקויים מהקדמות שהם מושפלות ראשונות‬
‫או תולדות ממושכלית ראשונית ייתר ידועות מהתולדות ‪ ,‬אבל אלו ההקדמות אינם מושפלות ראשונות ולא תולדות‬
‫ממושנלות ראשונות ולא ידועות יותר מן התולדה אבל אס הנפשות נשארות הוא דבר מושכל יותר משהעולס מחודש‬
‫או קדמון ‪ ,‬והנה העושה זה הדרך כאלו התבאר אצלו השארות הנפשות וידע שכל נפש מהנפשות אשר עברו ישארו ונשאר‬
‫כ׳׳א לבדה היה ראוי שיעשה מחנו מופת ‪ ,‬אמנם זה הדרך מספיק לחייב ספק לבעל דיננו המאמין בקדמות העולם‬
‫עם האמינו השארית הנפשית ‪ ,‬אבל המאמין שלא ישארו הנפשות או שהנשאר מכל הנפשות הוא דבר אחד אז‬
‫הנשאר הס נפשית בעלית תכלית עם שיהיה העולם קדמון ני נבר אמרו קצת ני האישים מוגבלי המספר דשובו בסבוב‬
‫לא יתחייב שום ספק ‪ :‬ואמר הרב ני קצת אחרוני הפילופופים התירו זה הספק כשאמרו הנפשית הנשארות‬
‫אינם גשמים שיהיה להס מקום והנחה ואין להם סדור טבעי נעלה ועלולים ובעבור זה אינו נמנע מציאות אץ‬
‫תכלית לו ‪ ,‬וזהו דעת ב״ס‪ ,‬וביר חולק עליו כי שרשי ידוע שחה שאין תכלית לו על מה שהוא ננוצא בפועל הוא נמנע‬
‫גשמי ובלתי גשמי ואין הבדל בזה בין מה שיש לו הנחה ובין מה שאץ לו הנחה ובין שיש לז נזדור טבעי וכץ שאין לי‬
‫סדור‬

‫‪ (>) :‬ואין הכונח ^סתור‬ ‫לסכוייע כנ ר ע נ נו ‪ r^S‬קדמ‪r1‬‬ ‫עהפילוסוף ח מ‪ 1‬כ עהוא קדמון ‪) :‬מ( ואם נקח מציאותו והעדרו‬
‫מאמריחם ‪ .‬רתוה בו אץ הנוגה עתה מנעי לסתור מאמריהם ‪:‬‬ ‫מהשבי ‪ .‬פירוע עיקחם כמחשגה מצד הדמיון והוא ‪ hrjt‬מדומח‬
‫)ס( עם האמינו השאר הנפשות♦ פ י שב אל הפילוסוף עהוא‬ ‫אפשר ובדמיו; יוכל לזדיר אותו נמצא או נעדר וספד זה יצט ‪T‬‬
‫מאמי{‬
 ‫מורה נבוכי־ם חלק ראשון פרק עד‬
‫לא יצוייר בהם רבוי בי׳י‘ ולא דסום פגים‪ ,‬אלא אם יהיו קצתם סבת מצ״אות קצתם הפול זה ההפרש‬
‫בהיות זה עלה וזה עלול ‪ .‬ואין הדבר הנשאר מראובן עלה ולא עלול לנשאר משמעון ‪ ,‬״ ולזה יהיה‬
‫הבל אחד במספר‪ ,‬כמו שבאר אב״ן בנ׳ ר אב״ן צאי״ק הוא ה ומי שנחלין לדבר באלו העמוקות ‪ .‬פוף‬
‫דבר לא מכיוצא באלו הענינים הנעלמים ‪ ,‬אשר תקצרנה המחשבות מציורם ‪ ,‬ילקהו ההקדמות לבאר‬
‫בהם ענינים אחרים ‪ .‬א ודע כי ני‘ מי שייסתדל לקיים הדוש העולם או לבטל קדמותו באלו הדרבים‬
‫הדברים‪ ,‬א״אלו מבלתי העזת באחת מיסתי ההקדמות האלה או שתיהן‪ ,‬והיא ההקדמה העשירית‪,‬‬
‫ר״ל ההעברה המחשבית עד שיקיים המייחד ‪ ,‬או ההקדמה האהת עשרה ‪ ,‬והיא לשום שקר מה שאין‬
‫תבלית לו על צד בא זה אחר פור זה ‪ .‬וזאת ההקדמה יאמתוה בפנים ‪ ,‬ב אם בשיבוק בעל הראיה‬
‫אל אחד מהמינין אשר אישיהם הווים נפסדים ‪ ,‬וישים מגמתו ובונתו אל זמן עובר ‪ ,‬ויתחייב לפי‬
‫אמונת הקדמות ^ כי כל איש מהמין ההוא מן הזמן הפלוני אל מה שלפניו פקדם אין תכלית להם ‪,‬‬
‫וכן כל איש מזה הפין בעצמו מאחר אותו הזמן המונה באי‘ן^ שנה על דרך מ־סל ‪ ,‬אל מה שלפניו‬
‫מקדם אין תכלית להם ‪) ,‬ע( וזה הכלל האחרון יותר מן הבלל הראשון במבפר הנולדים באלף שנה‬
‫ההם ‪ ,‬ויחייבו במחשבתם בזאת הבחינה שיהיה מה שאין תכליר‪ ,‬יותר ממה שאין תכלית ‪ ,‬וכיוצא‬
‫בזה‬
‫אפודי‬ ‫•טס טוב‬
‫זה ספק עצום נגד הפילוסוף ; •ט ולזה יהיה הכל אחד ‪ .‬ר״ל סדור טבעי ‪ ,‬כי אס לא נמצאו בפועל דברים אין תכלית‬
‫לא יהיה הדכר הנשאר מכל האישים דנר אחד נחספר והס להם היה החלק כמו הכל ‪ ,‬ואם יאחר אומר כי הוא‬
‫התושכלות הנר‪,‬נוס ; ת וסי שנחל; לדבר ‪ .‬ריל וסי שנהלכש תולדות מיפת שיש בנו חלק הוא נצחי והוא הכת הדברי‬
‫לדבר כסו נחל; חושים ; א ודע כי כל מה שישחדל לקיים אשר אינו מעורב עם הגוף ולכן א״א מ הפסד ואס היה‬
‫וכו' ‪ .‬ר׳ל מי שירצה לבחור הראיוס הייחר פובות מכל האחרוח העילס קדמון יתתייב שימצאו הדברים בב״ת בפועל אבל זה‬
‫אשר חתרו המדברים עניים בענץ מדוש העולם איא לו תבלחי שקר א"כ העילס מחודש ‪ ,‬השיב היב להתיר זה הספק ‪,‬‬
‫שיעור משחי הלו ההקדמית אי מאחה מהם‪ ,‬והס ההקדמה ואשר תדעהו כי אלו העניינים הנבדלים שאיגס גשמים‬
‫העשירית והקדמה הי״א כי הס היוהיי סובוח מכל השאר ; ולא כחית בגשם אבל הם שכלים נפרדיס לא יצוייר בהם‬
‫ב אם כשיכוון בעל הראיה ‪ .‬ר״ל וזהו הדרך השני הנעשה רבוי כלל ולא בשום ענין אלא אס יהיו קצתם סבה לקצתם‬
‫בזה הסרק ‪ :‬נ כי כל איש מהמין וכו' ‪ .‬ר״ל וזאת היא הפנים ויפול ההפרש בהיות זה עלה וזה עלול ואם הדבר הנשאר‬
‫מראובן אינו עלה ולא עלול לנשאר משמעון לא יהיה בהם‬
‫רבוי ‪ ,‬ואם יתבאר שהוא נשאי יחייב שיהיה הכל אחד במספר כמי שימז בפיק שיעור קומה ;‬
‫אמר שם טוב מה שאמר הרב שאין בדברים הגבדליס רבוי כלל אלא אם יהיה על צד העלה והעלול זהו נמשך על‬
‫דעתו שסובר שהשכלים הנגדל־ס הס עלולים קצתם מקצתם ׳ אבל מי שיחשוב שהעלה הראשונה עלה‬
‫לכלם ויתחלפו בפזה יקדם לזה בקדימות הפשיטות והאחדות יצוייר בהם רבוי אף שלא יהיו עלות ועלולים ‪ ,‬והנפשות‬
‫האנושיות בזה המציאות יתחלפו בשנפש ראובן יודעת יותר מנפש שמעון ‪ ,‬ג"כ אפשר שישארו צורות נבדלות ויהיה‬
‫הפרש ביניהם בתה שקנו מהידיעה אם יתבאר שהידיעה עיינית היא נשארת ‪ ,‬ואלו דברים עמוקים מאד רמז‬
‫עליהם הרב כשאמר ומי שנחלץ לדבר באלו העמוקות ‪ ,‬סוף דבר לא הכיוצא באלו העניינים אשר תקצר יד הדעת‬
‫מציורם יולקח התדמית לבאר בהם עניינים אחרים ‪ ,‬למה שכבר התבאר כי הידיעה המופתית צריך שיהיו הקדמות‬
‫המוסח ידועות לנו בטבע ושלא יהיי תולדות מהקדמות אחרות כי כל ידיעה וכל למוד אמנם יהיה בידיעה כבר קדמה‬
‫וזה לא ילך אל בלתי בעל תכלית אבל יניע ביסודית השכל אלו הקדמות ידועות בעצמן ‪ .‬ודע כי כל מי שישתדל לקיים‬
‫חדוש העולם או לבטל קדמותו בזה הדרך הדברי ‪ ,‬יהיה כוונת הרב כי המקיים תחש העולם או המבטל קדמותו‬
‫א״א לו שישתמש אלא באחד משני הדרכים והוא הדרך החמישי או זה הדרך השביעי כי הם דרכים הגיוניים והס‬
‫דרכים יותר טובים מכל זולתם ועל כל זה ישתמשי בב׳ הקדמות האלי או שתיהס יחד ‪ .‬והיא ההקדמה העשירית‬
‫ר״ל העברה ומחשבות אשר יקיים המייחד ‪ ,‬או החקדמה הי״א והוא לשום שקר מה שאין תכלית לו על צד בוא זה‬
‫אתר סור זה‪ ,‬או היצק בדרך הדברי ההקדמות אינם מיוהדות אבל כס הקדמות כוללות כי יאמת האדם שא״א שיהיה‬
‫דבר בב״תלא מנפשית ולא מעלות ועלולים ולא מגשמים ולא ממספרים עד שיהיו כ ׳א מאלו נמצא בפועל בב״ת ‪,‬‬
‫וזאת ההקדמה למה שהיא כוללת דברים רבים כמו שההגיון כולל דברים רבים ונקראו הקדמות במו אלו הקדמות‬
‫הגיוניות ‪ ,‬וכן הקדמות הייחוד כי יוכל לומר האדם מיחד ‘השמים בזה השיעור והכוכבים בזה השיעור וכל אחד ואחד‬
‫משאר הנמצאים ולכן היו אלו דרכים הגיוניים כי הס כיללים וזהו הנראה לי שהוא עקר ‪ :‬וזאת ההקדמה יאמתוה‬
‫בפנים ‪ ,‬ר״ל מה שאין תכלית לו על צד ביא זה אחר סור זה ‪ ,‬אס שיכוין בעל המופת לאחד המינים אשר אישיהם‬
‫הויים ונפסדים ויכוין בהווייתו אל זמן עובר ויתחייב לסי אמונת הקדמזת כי כל איש מן המין הוא מן הזמן הפלוני‬
‫אל מה שלפניו מקדם אין תכלית להם ‪ ,‬וכן כל איש מזה המין בעצמו מאחר זה הזמן כמונח באלף שגה ד ׳מ אל מה‬
‫שלפניו מקדם אין תכלית לו ‪ .‬והכלל האחרון יותר מן הכלל הראשון כי הכלל הראשון הוא חלק מהאחרון ואם היה‬
‫הדבר‬
‫קרשקש‬
‫בו הווים נשסדים נאייו תאמר באלןז •שנים יתהוו אישי זה המי;‬ ‫הנ ש^ת נ■‘ א השק אנזנש הא ‪: 3‬תו בהיסארוחם‬ ‫מאמין היהאר‬
‫וישפדו בבוא זה אחר סור זה ואהר זה הזס; הנזונה בארך‪:•-- .‬ים‬ ‫הזמאמי; אותו הסדגר ! )ע( וזה הנ‪S‬יי האח‪-‬ו;‬ ‫אינו ‪ hv‬דרך‬
‫אהרות יההוו אישי מינים וישפדו בבוא זה אדר סור זה ואש היה‬ ‫הראיהו; ‪ .‬שירדה בבא; ייהה המדבר •האי אששר‬ ‫ייתר מ‪ ,‬הביר‬
‫העויס קרמו; יהוייב שיהיה מה שאי; תירית לו יותר גדול נימה‬ ‫קדרו; ׳האם הניח זמ‪,‬י מה אהזר איהיי זה המי;‬ ‫•שיהיה העויים‬
‫שאי;‬
‫קכט ‪y<1‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עד‬
‫נזה יעשו בסבובי הגלגל ג״ב ‪ ,‬ויחייבו מטנו כםחשכתם שסנוני ם אץ תכלית להם יותר מפבובים אין‬
‫תכלית להם ; והם טקי׳טים ג״כ בין סבוכי גלגל אחד וסכובי גלגל אחר יותר מאחר מטנו וכל אחד‬
‫טהם אץ תכלית לו‪ ,‬וכן יעשו בכל טקרה טהטקרים הטתחדשים‪ ,‬שהש יאטיגו אישיהם הנעדרים‬
‫וידמו כאלו הם נמצאים וכאלו הם דברים שיש להם התחלה מסויימת ‪ ,‬ואח׳ב יוסיפו על הנחשב‬
‫ההוא או יחסרו מטנו ‪ ,‬וכל אלו עגיגים מחשביים אינם נמצאים ‪ .‬י וכבר הבה אבונצ״ר אלפראב״י‬
‫על קדקד זאת ההקדמה ‪ ,‬וגלה מקומות הספק וכל פרטיה‪ ,‬כמו שתמצאהו מבואר נגלה עם ההתכוננות‬
‫המופשט‬
‫שס &ונ‬ ‫אפודי‬
‫השוייס ו ד וכנר הכה אנוגצ״ר אלסרא׳ני ‪ /‬ואת ההכאה הניאה הדנר כן יתיזייב שיהיה החלק כמו הכל או יתחיינ שיהיה‬
‫ף רש״ד כשלישי מספרו׳ חה כי הכתות והיותר ארצם יצדק על מה שאין תכלית לו יותר מננ״ת וכל כ׳ ההנחות שקר ‪:‬‬
‫ח׳ שיש לו התחלה אמצס נמה שאין ל‪ 1‬התחלה אץ לו לא וכן יעשה נסכוני הגלגל ג״כ יתחייכו ממנה כמחשנתם‬
‫נחות ולא יותר כעוין נמה שאין לו תכלית ‪ .‬ואל זה רמז שסנונים אין תכלית להם יותר מסנוניס אין תכלית להם ‪,‬‬
‫הרב כאומרו וכאלו הס חמשה ושלשיס דנריס להס התחלה המשל נזה נסכוני גלגל השמש לפי דעת הקדמות כנר‬
‫מסוייסת וכו׳ ‪ .‬ר׳ל כשהם מנאריס חדוש העולס יתיילד מזה התנועעו לפני התנועה הנמ‪ 5‬את היום תנועות רנ״ת ואחר‬
‫שיהיה לו מחדש וזה מושכל ראשון ‪ ,‬וא*כ כנר נתנארו נזה זה יתטעע אלפים מאה שנים ג״כ יתחיינ מזה שהתנועות‬
‫הפרק השחי נקשוח והס חדוש העולס ומציאות השס יתעלה שענרו עד היום שיהיו שוין עם הנאים אחר אלפים שט‪.‬‬
‫ויהיה החלק שוה להכל או יתחיינ שאלו יהיו יותר ויתחייג‬ ‫לסי דרכיהס ‪:‬‬
‫לפי זה שיהיה נכ׳ית יוקר מנכ״ת ‪ ,‬וזה ככר התנאר‬
‫שקרותו ‪ .‬ושלישית אמרו סכוני הגלגל הראשון שהוא המהיר מכל המתנועעים יתנועע ננל יום פעם אחד ואחד חן‬
‫הכוננים הננוני ס כמו גלגל שנתאי יתנועע תנועה אחת אחר נמה שנים ‪ ,‬אם היה העולם קימון יחוייג שתנועת‬
‫שנתאי יהיה נ כ׳ ת ותנועת הגלגל היומי שהוא הראשון יהיהננ״ ת וישוה המאוחר נתכלית עם המהיר כתכלית מה ש קר׳‬
‫או יהיה נכ״ת יותר חנני׳ת ‪ ,‬ואין ראוי שתשער כי המתים מיתה ענעית הם נ נ׳ ת והמתים נרעכ או נחרכ או נדנר‬
‫הס גיכ ננ״ת ואם העולם קדמון א"כ ישיו המתים נדרך טנ ע למתים גד ‪ p‬מקרה ויהיה שוה לו וזה שקר אם כן‬
‫המניא אליו שקר ‪ .‬אמר הרב בקצור מופלג לנעל כל זה וידחו כאלו הס נמצאים שיש להם התחלה מסויימת ואח״כ‬
‫יוסיפו על הנחשכ ההוא או יחסיו ממנו ‪ ,‬וכל אלו דנרים מחשנייס לא נמצאים ׳ נזה כלל הרכ כל מקומות הספק‬
‫וצלה מקום ההתר נ א מ ת אשר חין להם ה ת חל ה׳ פי האומר שהמחודשים והתנועות הנופלים נעכר ככר התחילו‬
‫ויוסיפו ויחסרו ואין לו עגין לפי שאין לו התחלה ומה שאין לו התחלה אין לו שלמות ומה שאין לו השלמות אין לו‬
‫התחלה ולא נשלמו היותם אחרונים נאמת והיוחס אין התחלה להם חחוייב מהיותם כעגול נעבור מופתים רביס כבר‬
‫יתבאר נ ח' מהשמע ובאות הלח״ד נמו שאמרנו ‪ .‬וכבר הנה אנונצ״ר אלפראנ״י על קדקד זאת ההקדמה וגלה מקום‬
‫הספק וכל פרטיה ‪ ,‬למה שזה הדרך האחרון הוא חזק ההפרד ממנו לחה שהוא נלקח מהקדמות הפילוסופים כי הם אומרים‬
‫שאם לא נמצא ראשון לא ימצא אחרון ואס העולם קדמון תנועה ראשונה לא נמצאה א״כ לא ימצא זאת התנועה‬
‫האחרונה אשר אנו יושבים נ ה ויתחייב ג״כ שיהיה החלק כמו הכל או יהיה נב״ת גדול חכב״ת וגם יתחיוכ מזה‬
‫שיהיה המהיר והמאוחר יתנועעו תנועות שוות וכ״ש שיתחייב מזה שימצא נב*ת בפועל כי הנפשות נשארות אחר המות‬
‫ואם העולם קדמון יהיה בבית יותר גדול חבבית ׳ לכן אמר הרב הכה אבונצ׳ר על קדקד וגלה מקומות הספק וכל נרטיה‬
‫בספרו הידוע בנמצאות המשתנות ‪ ,‬והנה ב״ר בספרו הפלת ההפלה הראה מקום הטעות בזאת ההקדמה וגלה תקורה‬
‫לעיני הכל ‪ ,‬ולמה שאותו הדרך הוא ארוך והח״ר משה הנרבוני הביאו יעזב עתה לבלתי ינתב הנה ;‬
‫א מ ר שם טוב ראיתי להביא לך מקום התרת זה הספק העמוק בקצור מופלג ‪ ,‬המדברים יאמרו ג״כ כי אילו תחשוב‬
‫אדם אחד יחזור לאחור לחנות כל התנועות אשר כבר עברו לא יוכל עשוהו אס העולם קדום ‪ ,‬ואחר שהעולם‬
‫כן איך יצאו למציאות מה שא׳א לחזור למנותו ׳ ווה הספק והספקות הקודחות כלס הס מפעולות הדמיון והדמיון לא‬
‫יוכל להתפרד מהם ‪ ,‬ותוכל להבין זה כי אלו הספיקות והקושיות יקרו ג״כ למקיימי החדוש אחר שכלם יספימו‬
‫הפילוסופים והמדברים שיש בכאן לבר נצחי מתמיד זמן או דמות זמן בב״ת ‪ ,‬ואחר שהיה הדנר כן יתחייב שיהיה‬
‫בב״ת יותר גדול מבנ״ת או שיהיה החלק שוה לכל שנניח עתה שהעולם לא נתהווה היום חמשת אלפי שנה ורמ׳ח‬
‫זנתהוה עתה זה הזמן או דמות זה הזמן אם נתוסן* על אותו העת שנתהוה העולם הוא יותר או שוה לו׳ חס תאתר‬
‫שהוא יותר יהיה בב״ת יותר גדול מבבי׳ת וא״ת שהוא שוה יתחייב שיהיה החלק שוה לכל ׳ א"כ הספק בעצמו יקרה‬
‫לאומר שיש בכאן דבר נצחי הוא האל יתעלה‪ ,‬ואם יאמרו שהוא יתעלה נצחי ושלא היה נמצא עס זמן ולא עם דמות זמן‬
‫ולכן אם נתהווה העולם יסולק הספק ‪ ,‬זה שקר חנואר כ״א לא נתהוה העולם זה חמשה חלפיס וימ״ח שנה‬
‫ונתהוה עתה שזה לא יוסיף על מה שנתהוה העולם בעת שגתהזה ‪ ,‬וכן אם חכל אדם לחזור לאחור ולהגיע מיום‬
‫שנברא העולם עם מה שקדם העולם מההעדר זה בלי ספק א״א אחר שהאלוה הוא נצחי במה שעבר ואחר שהיה‬
‫הוא נצחי איך נפל במציאות דבר שהוא בב״ת‪ ,‬הרי ביארתי לוי שכל אלו הספקות ישארו למאמיני החדזש והס ספקות‬
‫משותפים לכל ‪ ,‬וגס הספק מתנועות הגלגל היומי לתנועת שבתאי יקרו ג״כ למאמיני החדוש כ״א נניח שהעולם לא‬
‫ימנע היה השם יכול לבראותו קודם זה או לא אם לא היה יכול לבראוחו קודם זה השתנה השם מבלתי יכול אל יכול‬
‫ומלואה‬
‫קרשקש‬
‫שאץ וזנלית לו ‪ ,‬וזמנם ‪ 0K‬נגיח ר‪.‬עוי“ם מחוד‪-‬ט נכי* מה‬ ‫שאץ• הכיייר‪ .‬י“ו ‪ ,‬אחר שבזה הזם! המאוחר שהוא אלף שנה‬
‫שיתאחר הזםן ויולדו בו אישי סין יהיה •ותר מ; הזם; הראשו‪,‬‬ ‫אהר הזמן הקודם המונח יתילרו אישי המין ויפשרו בבוא זה אחר‬
‫פ ריו‬ ‫כור זה וזת שקר מבואר שיהיה אין תכלית י‘ו יותר גדול ממת‬
‫‪33‬‬ ‫]כורה נבוכים ח״א[‬
 ‫מורה נבוכים חלק יאשון פרק עד עה‬
‫הםו ‪ 6‬שט מן התאוה בספרו הידוע בנמצאות המ שתנות‪ .‬אלו הם אמהות דרכי המדכרים בקיום‬
‫הדוש העולם^ וכאשר תתקיים אצלם באלו הראיות שהעולם מחודש‪ ,‬יתחייב בהברה שיש לו פועל‬
‫חדשו בבונה ורצון ובחירה ‪ ,‬ואח״ב בארו שהוא אחד בדרך אבארהו לך בזה הפרק ;‬
‫פרק עה אני אבאר לך ג״ב בזה הפרק מופתי היחוד לפי דעת המדברים ‪ .‬אמרו ‪ ,‬א שזה אשר‬
‫הודה המציאות על היותו פועלו וממציאו הוא אחד ‪ ,‬ואמהות דרכיהם בקיום האחדות‬
‫שתי דרבים ‪ ,‬דרך ההמנעות ‪ ,‬ודרך ההשתנות והחלוק ‪:‬‬
‫הדרך הראשון והוא הדרך ההמנע ‪ ,‬הוא אשר יבחרהו המונם ‪ ,‬וענינו כי הוא אומר שאילו היו‬
‫לעולם שני אלוהות ‪ ,‬היה מתהייב שיהיה העצם אשר לא ימלט מאחד משני הפכים ‪ ,‬אם‬
‫ערום משניהם יהד חה שקר ‪ ,‬או יתקבצו שני הפכים יתד כזמן אהד ונושא אחד וזה ג’ כ שקר ‪ ,‬והמשל‬
‫בו שהעצם או העצמים ב אשר ירצה זה עתה שיחממם ‪ ,‬ירצה זה שיקררם ‪ ,‬ויתחייב מזה שלא‬
‫יתחממו ולא יתקררו לתמנע שתי הפעולות ‪ ,‬חה שקר ‪ ,‬כי כל נשם מקבל לאחד משני ההפכים ‪ ,‬או‬
‫יהיה זה הגשם חם וקר יחד‪ ,‬וכן כשירצה אחד מהם שינוע זה הנשם יתכן שירצה האחר להניחו‪,‬‬
‫ויתחייב שלא ינוח דשלא ינוע ‪ ,‬או יהיה נח ונע יהד ‪ ,‬וזה המין מן הראיה נבנה )י(( על שאלת העצם‬
‫הפרדי ‪ ,‬אשר הוא ראש הקדמותיהם ‪) ,‬כ( ועל הקדמת בריאת המקרים‪) ,‬נ( ועל הקדמת היות‬
‫העדרי הקנינים ענינים נמצאים צריכים לפועל‪ ^ ,‬שאילו יאמר האומר שהחמר התחתון אשר עליו‬
‫יבואו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫א שזה אשר הורה המציאות ‪ .‬ר״ל אוחו המחדש‬ ‫פרק‬ ‫ומלואה אל היות לו יכולת ‪ ,‬ומי יתן ואדע חי נחן לו‬
‫העולס שנתנאר נפרק שלפני זה שהוא‬ ‫היכולת העת או סנה אתית ‪ ,‬אם היה העת העתים כלם‬
‫פועלו ומסציאו הוא אחד • כ אשר ירצה זה עחה שיתממם כו׳‪.‬‬ ‫שיים ולמה נמצא עתה ולא נמצא קודם ‪ ,‬וא״ת שסכה‬
‫ר״ל ירצה האלוה האחד שיקררס כי אי אפשר ששני אלוהות‬ ‫אתית נתן לו המציאות א"כ כל עוד היות האלוה נמצא‬
‫יחממו או יקררו ‪ ,‬כי מנואר הוא שהפועל האחד כמספר‬ ‫יהיה לו יכולת לכחא העילם כצורה אשר הוא עתה ‪ ,‬א"כ‬
‫יחוייכ שיהיה לו פועל אחד כמספר והחום או הקור הוא‬ ‫יתחיינו כל אלי הספקוי׳ ומהאסשר לא יצא נמנע ‪ ,‬אכל‬
‫פעל אחד כמספר א"כ יחחייכ שיהיה לו פועל אחד כמספר ;‬ ‫האמת כלו כי אלו הספקות הס מפעילות הדמיון והס כלס‬
‫ג שאילו יאמר האומר וכו' ‪ .‬ר׳׳ל מפני זה יצפרך זה הדרך‬ ‫עניינים מחשכים לא עניינים שנמצאו‪ ,‬כמו שאתר כי‬
‫התנועות והזמנים והאנשים כלס כלתי נמצאו היום אלא‬
‫דכריס שהם כ ’ת וכשנחנע מציאות ככ״ח יהיה שקר כפועל אכל נכת יננוא זה אחר סור זה אינו נמנע אכל חחויינ‬
‫וכשימנע כשלא ימצא ראשון לא ימצא אחרון זה יהיה נסני ת אשר כעצם אכל נסכות אשר כמקרה הוא תחוייכ כהניחנו‬
‫הנה שיש דכר נצחי ואם ימצאו דנרים בכ״ת זה אחר זה לא ימצא ככאן שום דכר נצחי ״ והכן זה כי הוא נפלא ויהיו‬
‫חיים לראשך וענקים לגרגרותיך ‪ ,‬אמנם הספק הנשאר מהנפשות אס האתת הוא שהנפשות הס נשארות אחר‬
‫המות ויהיה הנשאר מכל איש ואיש נפשו מלכד שיתאחדו כלם כאחדות אס יתנאר זה כמופת חותך יתכאר ג״כ‬
‫שאין העולם קדמון אלא מחודש ואס הנשאר מכל החכמים הצדיקים והיודעים רכונס ומכוונים לעכוד אותו יהיה הנשאר‬
‫מהם דכר אחד כמו שאמרו חכמי ישראל נשמתם של צדיקים יהיה הספק אין עני; לו ‪ ,‬ואחר שהונח זה ראוי‬
‫שנשוכ אל מה שהיינו כו חגיאור דכרי החכם ‪ :‬ואלו הס אמתות דכרי החדכריס כחדוש העולם ‪ ,‬וכאשר יתקיים‬
‫אצלם כאלו המופתים שהעולם מחודש יתחייכ כהכרח שיש לו פועל חדשו כשיעור ורצון וככחינה ‪ /‬והרצון שהעולם‬
‫אינו חתחייכ ממנו כהתחייכ האור מן השמש על צד החיוכ א?< שהיה כידיעה אלא כשקדס לו רצון וכחינה לחדשו ‪,‬‬
‫ואחר כך כי ארו שהוא אחד כדרך אכארהולך כפרק הנלוה אחר ז ה;‬
‫אני אכאר לך ג׳׳כ כזה הס' מופתי היחוד לפי דעת המדכריס והס שני דרכים ‪ ,‬דרך ההמנעות ודרך‬ ‫פרק עה‬
‫ההשתנות ואלו יחלקו לה׳ דרכים ‪ :‬והדרך הראשון הוא על זה התואר ‪ .‬אם היו שני אלוהות או הרכה‬ ‫׳‬
‫יתחייכ מזה שההפכיס ינשאויחד כנושא אחד או שיהיה ערום הנושא משניהם ‪ ,‬המשל כזה שיהיה האש חם וקר כיחד‬
‫והשלג קר וחם כיחד או שימצא אש כלא חוס ולא קזר או שלג ג״כ וזה כטל ‪ ,‬א יכ המכיא אליו שקר ג״כ ‪ ,‬וכיאור זה שיה‬
‫העצם מעצמים אשר ירצה זה עתה ר״ל שיחתמו האלוה אחד ‪ ,‬האלוה אחר ירצה שיקררהו ‪ ,‬אם היה הדכר כן יתחייכ‬
‫שלא יתחממו ולא שיתקררו להמנע שני פעילות שיהיו יחד וזה שקר כי כל גשם חקכל לאחד מג׳ הפכים או יהיה זה‬
‫הגשם חס וקר יחד ‪ ,‬וכמו כן כשירצה האל אחד להניע זה הגשם יתכן שירצה האחר שיהיה נח א'כ יהיה הגשם‬
‫מתנועע ונח יחד או לא תתנועע ולא נח ‪ ,‬א"כ יתחייכ מזה שא׳׳א שימצא יותר מאלוה אחד ‪ ,‬ואחר הרכ שזה המין מן‬
‫הראיה נקנית על ג' הקדמות ‪ .‬על הקדמת העצם הסרדיים אשר הוא ראש הקדמותיהם ‪ ,‬ועל הקדמת כריאת המקרים ‪/‬‬
‫ועל היות העדר הקנינים עניינים נמצאים ‪ ,‬ורנה כיאר הרכ כי צריכים אלו המדכרים לכאר הייחוד כזה הדרך אל הקדמת‬
‫עצם הפרדיי ‪ ,‬ואחר כי לאומר שיאחר שהחומר היאשון אשר עליו יכאו ההוייס וההפסד זה אחר סור זה על דעת‬
‫הפילוסופים‬ ‫קרטקש‬
‫אחר שכל מורכב הוא מעצמים שווים ז צג( ועל הקדמת בריאת‬ ‫פ ד לן ע ר‪) ,‬א( על •פאלת העצם הפיידי איפר הוא ראה!‬
‫המקרים ‪ .‬שירוש שהם אמרו שהשם בורא המקרים תמיר משל‬ ‫הקדמותיהם ‪ .‬שירוש כי לם׳ דעתם אשר ה שני‬ ‫י‬
‫זה בחי שהוא נורא לו מקרה החיות ת מי ר‪ ,‬או בדבר החם‬ ‫ני העולם כלי בין שיהיה גלגל או כוכם אי נל מתהוה מ; היסודית‬
‫שהוא בורא מקרה החמימות המיר ‪ ,‬א׳כ כשירצה האתר לברוא‬ ‫הוא מורכב מעצמים שרויים אין השרש ביניהם‪ ,‬היה מתהייב שייהיו‬
‫מקרה ההמום ירצה האחר לברוא מקרה הקרירות ‪ :‬צג( ועל‬ ‫•שניהם עוסקים יהר בניי הנמצאות ‪ ,‬וייא יתכן שיהיה האחר‬
‫הקדמת היותז העדר הקגינים ענינים נמצאים צרינין לשועל ‪ ,‬שי'‬ ‫מתעסק בחלק אחד לבדו כאי*ו תאמר בבל מה שנתהוה סן‬
‫ני‬ ‫היסודות ‪ ,‬והאחד נחלק אחד לבדו כאלו תאמר בגשם החמישי‪,‬‬
‫ס ל ‪130‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עת‬
‫יבואו ההוויה וההפסד זה אחר סור זה לפי דעת הפילוסופים ‪ ,‬בלתי החמר העליון)ר״ל נושא הג ^י ם(‬
‫כמו שנתבאר זה במופת ‪ ,‬ויאמר אומר שיש שני אלוהות< האחד מנהיג החמר התחתק ואין התלות‬
‫לפעלו בנלנלים ‪ ,‬והשני מנהינ הנלנלים אין התלות לפעלו בהיולי ‪ ,‬במו שחשבו י המשנים ‪ ,‬היה זה‬
‫הדעת בלתי מחייב הטנעות כלל‪ ,‬י ואם יאמר אומר שדז חסרון בהק כל אחד מ ה ם‪ ,‬להיותו בלתי‬
‫!‬
‫מ־מתמש במה שישתמש בו האחר ‪ ,‬יאמר לו אץ זה חסרץ בוזק אחד משניהם בי הדבר ההוא‬
‫אשר אין התלות לפעלו בו נמנע בהקו ‪ ,‬ואץ חסרון כפועל בהיותו בלתי יבול על הגמגע ‪ ,‬כמו שאין‬
‫חסרון אצלנו קהל המיחדים לאל אחד היותו בלתי מקבץ בץ שני ההפכים בנושא אחד ‪ ,‬ולא תתלה‬
‫יכולתו בזה ולא במה שדומה לו מן הנמנעות ; י וכאשר שערו בחלשת זה הדרך )ד( ואע׳פ שהביאם‬
‫■‬ ‫אליו מביא סרו אל דרך אחר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫הדרך השני‪ /‬אסרו‪ ,‬אילו היו שני אלוהות‪ ,‬היה מתחייב שיהיה לשניהם )ה( ענין אחר שישתתפו‬
‫בו‪ ,‬וענץ נמצא לאחד מהם ולא ימצא לאחר )ו( בו נפל החלוק והחלוף‪ /‬חהו■ דרך פילוסופי‬
‫סופתי כשימשך האדם אחריו ויתבארו הקדמותיו ‪ .‬והנה אבארם כשאזכור דעת הפילוסופים בזה הענין ‪,‬‬
‫חה הדרך עוד לא ימשך לפי דעת כל מי שיאמץ בתארים ‪ ,‬שהקדמון יתעלה אצלו ״ם בו ענינים‬
‫חלוקים רכים ‪ ,‬וענין החכמה כלתי ענין היכולת‪ ,‬וענץ היכולת אצלו בלתי ענין הרצון‪ ,‬א'כ לא ימנע‬
‫לפי הדעת ההוא ‪ ,‬שיהיה בל אחד משני האלוהות בעל ענינים ‪ ,‬מהם מה שישותף בהם עם האחר ‪,‬‬
‫ומהם מה שיבדל ממנו ‪:‬‬
‫הירד‬
‫שם ‪%‬ב‬ ‫אפודי‬
‫הראשון לק״ס העצם הסרדי כדי שיהיו חומי הנרמיס הפילוסופ ‪ c‬כלתי היזמר העליון ר׳ל נושאי הגלגלים ‪,‬‬
‫השפיס״ס וחוסר העולם השפל אחד ואו יניע להס האמדות ויאמר אומר שיש הנה ל אלהית האחד מגהיג החמר התחתון‬
‫שאלו האמינו כדעת הפילוסוף שיהיו שני ממרים מתחלפים לא ואין התלות לפעלו בגלגלים ‪ /‬והל מנהיג הגלגלים ואין‬
‫יתבאר היחוד ‪ :‬ד המשנים ‪ ,‬י״ל מאמיני השניות ‪ :‬ה ואס התלות לפעלו בהיולי וה העולם ‪ ,‬ר״ל כי אלוה הגלגלים‬
‫יאמר אומר שזה חסיון‪ .‬ר״ל אס ירצה המחק לומר אפי' אס נאמין הוא מגיע הגלגלים ומהוה אותם והאלוה האחר מניע וה‬
‫דעת הפילוסוף בענין החומר העליון וחומר השפל שיהיה החמר התחתוו ומהוה אותו כמו שחשבו המשגים ‪ ,‬כי הנצחי‬
‫מתחלף שעדיין יתבאר יסודו יתעלה כ׳ יבא לומר שיהיה בו וההוה נפסד ח״א שיהיה להם סבה אחת ‪ ,‬היה זה הדעת‬
‫•חניו החסרון וזה מטאר נתחלת הדעת שלא ״ומס לו יתברך בלתי מחייב שא׳א שימצאו ל אלהות ‪ /‬ואם יאחר אומר‬
‫חסרון ‪ :‬ו וכאשר שערו בחלשת זה ה דין ‪ .‬י״ל החולשה בזה שזה חסרון נחק‪1‬כל אחד ואחד מהיותו בלתי משתמש ובלתי‬
‫הדרו הוא מצד שלא נתחייב אחדות השם יתעלה ולפי דרך יכול במה שהשתמש גו האחד ‪ ,‬אחר הרב כי אין וה‬
‫חסרץ בחק השס יתעלה ‪ /‬כי מה שאין דרכו להתלות‬ ‫הפילוסוף שאמרו שהממר מתחלף רק לסי דרך המדברים שאמי‬
‫שהכל מחובר מעצמים ואז אותם בני אדם הסאמיניס המודים לפעולתי אין לו חסרון כי אין החסרון לשם שלא יוכל על‬
‫נהקדנעחיהם ינואר להם לפי דיך הקדמות המדברים אחדותו הנמנעות< ולכן אמרו שכל הגשמים הס מחוברים חעצמיס‬
‫יתעלה ‪ ,‬וזה הדבר הסויה נין הפילוסופים והמדבר והיא מתדמיס והס העצמים הפרדייס ‪ ,‬וא״כ יתחייב לפ״ז כל‬
‫אחדותו ימביך ראוי שיבואר בהקדמות מורוח נין הפילופופים נזה שיוכל לעשות האחד יוכל האחר אחר ששני החמריס‬
‫והמדבר ‪ ,‬וזהו שאמי הרב כאשי שערו בחולשת זה הדרך מתדמיס ‪ /‬וא'כ לפי דעתם יתחייב שלא ימצא אלא אלוה‬
‫לפיכן באו אל ד ע אחר פילוסופית ‪ .‬וזהו הדרך השני שהוא ‪ 6‬׳ וימנע קבק שני ההפכים יחד או שיהיה נעדר הגולוא‬
‫דיך השתעת לפי הדעת ההוא י״ל האמנח האיים עצמיים מאחד מהם ‪ ,‬ולמה שהמדברים הרגישו כי כבר יהיה הגשם‬
‫מחובר מחמר וצורה ולא מהעצמים הפרדייס והחמר והצורה‬
‫יבא משני אלו מתחלפים בקשו דרך אחרת לבאר שאלוה א׳ ה ד ר ך השני אמרו א ‪ 6‬היה שני אלוהות יהיה תתחייב‬
‫שיהיה לשניהם ענק אחד ונו ישתתפו והענין אשר ימצא לאחד מהם לא ימצא לאחר נפל בו ההשתנות ‪ ,‬אס כן‬
‫יהיה האלוה מורכב וכל מורכב צריך אל מרכיב חה המרכיב לא ימנע אס יהיה אחד או רבים ‪ /‬אס היה אחד הוא יהיה‬
‫האלוה ‪ ,‬ואס יהיה רבים יתחייב שיהיה בו דבר משותן להם ודבר ייוחדו ‪ ,‬ואם כן יהיה מורכב כל אחד מהם וזה‬
‫שקר ‪ ,‬שמחוייב המציאות אין לו הרכבה כלל ‪ .‬ואמר הרב ני זה הדרן מופתי כשילקת עם הקדממזיו ‪ ,‬כי כבר יאמר‬
‫אומר שיש בכאן שני אליהות ולא ישתתפו כלל בדבר אחד כי האחד הוא אלוה על הדברים העליונים והאחר על‬
‫התחתונים ואינם מסכימים ‪,‬בדבר אחד ‪ /‬כמו המראה והתמונה שלא יוסכמו בדבר אחד ‪ ,‬ולכן אינם צייכיס לדבר‬
‫בו יתחלפו אחר שאינם מסכימים בדבר ‪ ,‬ולכן היה זה הדרך חלוש אס לא יתבאר ראשונה שהם מסכימים ‪ /‬ואמר‬
‫הרב כי זה הדקר ג״כ לא ימשך על י פ ת כל מי שיאמין בויוואריס ‪ ,‬שהאלוה יתעלה חושבים המדברים שיש לו‬
‫תוארים רבים ‪ ,‬לי ענין החכמה בלתי ענין היכולת וענק היכולת בלתי ענק הרצון ‪ ,‬ואינו נמנע שישתתפו העצמים‬
‫ויתחלפו כל אחד ‘ בתארים אחר שימצאו רבים בכל אחד המצא לאחד מה שלא ימצא לאחר ‪ /‬ואם תאחר שיתחייב חזה‬
‫שיהיה השם מורכב ולא יהיה מחויב המציאות אחר שהמצא בו דבר יוסכמו ודבר בו ישתתפו ‪ ,‬זה יהיה גם כן‬
‫יתחייב שיהיה מורכב אפי׳ שיהיה א׳ למי■ שיאמינו שהתארים עניינים מתחלפים ‪:‬‬
‫קרשקש‬
‫ני חסנוזזה הווי העדר התנועה אינה עריבה לפועל והם יחשבו שהביאם אליו סניא ‪ .‬פי׳ מזומנדו ג׳ חקדסות הנזכצות ! )ה( ענץ‬
‫שהיא מקרה עריבה לפועל‪ ,‬ובן נשאר ההעדרים ‪ ,‬וסתור חלוף אהד פדשתהפי בו ‪ .‬והוא הענק אשר נו ראוי ביי אהד מהש‬
‫דעות שניהם תעמוד הפעומז והמנע סנל אוזר טתם ‪) :‬י( ואעיפ להיות אלוה ‪) :‬ו( נו גפל תחלוק וההלוף ‪ .‬פי׳ והיי שנים יהיה‬
‫א׳נ‬ ‫‪,‬‬ ‫א‪,‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עה‬
‫הדרך השלישי‪ ,‬הנהו גם כן דרך צריך אל הקדמה מהקדמות נעי׳י אלו הדברים‪ ,‬ותוא שקצתם ‪tfii‬‬
‫קדמוניהם יאמינו שהבורא רוצה ברצון ‪ ,‬הרצון ההוא אינו ענין נוסף כעצם בורא ‪ ,‬אכל הוא‬
‫לא בנושא‪ ,‬ח ולפי אלו ההקדמות אשר בארנום‪ ,‬אבל ציורם רהוק כפי מה שתראהו‪,‬‬ ‫י רצון‬ ‫)!(‬
‫אמרן ט הרצון האחד אשר לא בנושא לא יהיה לשנים ‪ ,‬בי לא תהיה עלה אחת מחייבת שגי דינין‬
‫לשני עצמים ‪ ,‬וזה כמו שהודעתיך )ח( באור הנעלם במה שהוא נעלם ממנו ‪ ,‬כי הרצון אשר יזנרוהו‬
‫לא יצוייר והוא אצל קצתם נמנע ‪ ,‬ואצל מי שיאטינהו יתחדשו עליו ספקות י שאי אפ שר'‘ דחותם ‪,‬‬
‫והם יקחוהו מופת על האחדות ‪:‬‬
‫הדרך הרביעי ‪ ,‬אמרו מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח ‪ -‬ולא יורנו על רוב פועלים ‪ ^ ,‬ואין‬
‫הפרש בין טענת הטוען שהשם שנים או נ׳ או כ׳ או אי זה מספר שיזדמן ‪ ,‬וזה מבואר נגלה ‪,‬‬
‫)ס( וא״ת שזאת ראיה לא תורה על המגע הרבוי באלוה ‪ ,‬רק הוא מורה על סכלות המספר )י( ואפשר‬
‫היותו אחד ואפשר היותו רבים ‪ ,‬והשלים זה ראיתו בשאטר ‪ ,‬ומציאות השם אין אפשרות בו ‪,‬‬
‫אכל הוא טחוייב המציאות ‪ ,‬י׳ ובטל א׳ב אפשרות הרבוי ‪ ,‬בן שם ראיתו בעל הראיה הזאת נ ) נ ( וזה‬
‫מבואר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫בנורא יח׳ ; ו רצון לא בנושא וכו׳ ‪ .‬ר״ל וזהו כמו מקרה‬ ‫הדרך השלישי אמרו שהבורא רוצה כרצון זהרצון ההזא‬
‫אינו עיין נוסף בעצם הנורא אבל הוא רצון לא‬
‫הכליון לא בנושא שזכר למעלה ‪.‬׳ ח ולפי אלו ההקדמוח וכו' ‪.‬‬
‫ר״ל לפי אלו ההקדמות אשר ביארנו והה אמרה ‪:‬הרצון אינו‬ ‫)במשכן( ]בנושא[ ולפי אלו ההקדמות אן< שניאורס רחוק‬
‫זולח עצמו יהעלה ושהרצון לא בנושא ‪ ,‬אבל אלו ההקדתוח‬ ‫עכ< כל זה חי שהניח אלי ההקדמות יתחייב זה אשר אומר ‪.‬‬
‫באתת הס ציורים רחוקים כאשר חראה אמרו כך ‪ .‬ט הרצון‬ ‫אמרי הרצין האחד אשר לא )במשכן( ]בנושא[ לא יהיה‬
‫האחד אשר לא בנושא וכו׳ ‪ .‬ר״ל זה הרצון האחד אשר לא‬ ‫לאניס כי לא יהיה עלה אחת סנה לשני הדברים ‪ /‬והרצון‬
‫בנושא אשר קיימנוה אי אפשר שיהיה לשני אלוהות‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫בזה שא״א שיונדלו שני אלוהית ברצון ההוא זה חזה ‪ ,‬כי‬
‫שיובדלו השג■ אלוהות ברצון ההוא זה מזה ‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫א״א כי מה שהוא עלה אחת פשוטה בתכלית הפשיטות‬
‫שמה שהוא עלה אהח פשוסה נחכלית הפשיעות והוא הרצון‬ ‫והוא הרצון שיתן הבדל בין זה ליה ‪ ,‬כי הדבר האחד לא‬
‫שיתן ההבדל נין זה לזה כ׳ הדבר האחד לא יושפל בו הרבו׳ ‪,‬‬‫יישכל ביה הרביי‪ ,‬ואין לומר שיהיו שני רצוניות לא בנושא‬
‫לשני אלוהית כי בתה ייער ההבדל כי הדבר האחד לא‬
‫ואין לומר שיהיו שחי רצוניות לא בנושא לשני אלוהוח‪ ,‬כ׳ במה‬
‫יוכר ההבדל כ׳ הדבר האמד לא יתרבה אלא מצד החותר ‪ ,‬כי‬ ‫יתרבה אלא מצד החמר‪ ,‬כי אין אלו הרצוניות כמי הרצון‬
‫הנמצא בראובן ושמעון שהם שנים כי הרצון ההוא נמצא‬
‫אין אלו הרצונות כמו הרצון הנמצא ביאוגן ובשמעון והס שנים‬
‫כי הרצון ההוא נמצא בנושא אבל זה הרצון אשר לא בנושא לפי‬‫בנושא ‪ ,‬אבל זה הרצון אשר לא בנושא ‪6‬פי דבריהם במה‬
‫דבריהם נמה יוכר האחד מן האחר א’ כ יחח״ב לפי דבריהם‬ ‫יוכר האחד מהאחר‪ ,‬א"כ יתחייב לפי דבריהם שאלוה האחד‬
‫שיהיה האלוה האחד פשוט‪,‬כי אילי היו שנים הרצון ההוא אשר‬ ‫פשוט כ״א היה לשנים הרצון ההוא אשר לא בנושא לא יוכל‬
‫לא בנושא לא יוכל להבדל נין זה לזה ‪ :‬י שא’ א לדחותם‬ ‫להבדיל בין יה לזה ‪ ,‬והכלל העולה לפי זה הדרך כ״א היו‬
‫מציאוח הפעולה ‪ .‬ר׳ל מציאות זה העולם בכללו שהיא פעולה‬ ‫ב׳ אלוהות היו שני אלוהות שני רצוניות אחר שהבורא אינו‬
‫מורה על פעל בהכרח ; כ ולא יורע על רוב פועלים ‪ .‬ר״ל‬ ‫דבר אלא שהוא רוצה ואם היו שני רצוניות נבדלות במה‬
‫הפעולה לא חורה לנו מנין רוב הפועלים כמה הס ; ל ואין‬ ‫יוכר ההבדל זה מיה ‪ ,‬יחוייב שיהיו מחוברים לחמר אחר‬
‫הפרש וכו' ‪ .‬ר״ל אחר שאינו מורה רוב מנין הפועלים אין‬ ‫שלא יוכר ההבדל ביניהם אלא היותם זה כחמר זולת זה ‪,‬‬
‫הפרש וכו׳ ‪ :‬מ ובעל א״כ אפשרות הרבו׳ ‪ .‬רי׳ל כי מחוייכ‬ ‫ואם היה הדבר כן היה האלוה מורכב ‪ .‬ואמר הרב כי זה‬
‫הוא שנמצא פועל אחד כהכרח לכל אלו הנמצאוח ‪ ,‬ולכן אייר‬ ‫הדרך אינה בעבור שביארו הנעלם במה שהוא נעלם ממנו‬
‫שכפל הוא שיהיה אפשרות פועלים רבים כי אין אפשרות נו‬ ‫כי אמרם שהבורא רוצה ברצון הרצון ההוא אינו ענין נוסןז‬
‫יחעלה ‪ :‬נ וז» מכואר המעות ‪ .‬ר ׳ל מה שאמר ומציאותו יח'‬ ‫בעצם הבורא אבל הוא רצון לא)במשכן( ]בנושא[ זהו דבר‬
‫נעלם אצל רבים חהחעיינים כי אצל קצת מבעלי העיון נמנע‬
‫שיהיה השם יתעלה רוצה ואצל מי שיראהו שהוא רצון פשוט יתחדשו עליו ספקות רבות לא ימנו ואיך יוקח מופת על‬
‫האחדות ‪ :‬ה ד ר ך הרביעי אמרו מציאות הפעולה חורה על פועל בהכרח ‪ .‬והרצון בזה כי מציאות זה העולם בכללו‬
‫שהיא הפעולה מורה על פועל בהכרח ולא יורו לנו על רוב הפועלים כי הפעולה לא יורה לגו תנין הפועלים כמה הם‪,‬‬
‫ואחר שהדבר כן אין הפרש בין האומר שהשם שנים או שלשה או עשרים או אי זה מספר שיזדמן אם אפשר היות‬
‫שנים אפשר שיהיו שלשה או ארבעה או אי זה מספר שתניח ‪ ,‬ויבא הדבר כן מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח‬
‫ולא יורה על רוב הפועלים א'׳כ יתחייב שיהיה הפועל אחד ‪ ,‬ואם יאמר אומר שזה המופת לא יורה על המנע הרבוי‬
‫באלוה אלא שהוא יורה על סכלות המספר ואפשר היותו רפים ‪ ,‬והשלימו זה המופת המדברים בשאמרו מציאות השם‬
‫אין אפשרות בו אבל הוא מחוייב המציאות ואם היה אפשר שיהיו שנים או יותר על שנים ישיב המחוייב אפשר אבל זה‬
‫שקר א״כ יתחייב שלא יהיה האלוה אלא אחד ‪ ,‬ויבא הדבר כן ‪ ,‬מציאות הפעולה חורה על פועל א׳ ולא יורה על רוב‬
‫פועלים ‪ ,‬ואס היה אפשר שיהיה מב' פועלים או מאי זה מספר שתניח יתחייב שיהיה המחוייב המציאות אפשרי‬
‫מבואר‬ ‫והמביא לזה בטל א״נ יתחייב שיהיה האלוה אחד ‪ .‬ואמר הרב כי זה‬
‫קרשקש‬
‫)י( ואפיניר היותו אחד ואפשר היותו רנ>ם ‪ .‬כי׳ זה י׳א תוכל '‘ומר‬ ‫א'כ ני‘ אהד מהם טירכב משיני ענינים ויהיה כל אהד מהם נעי‘‬
‫ני הוא ית' מהיייב המציאות אין אפשרות נו וי“ א רבוי ואחר‬ ‫סנוה )ו( לא ננושא ‪ .‬פי׳ עומד י‘ נ ר כי‘ א נושא י )ה( ניאור‬
‫שאי; נו אפשרות שניה מודה כי‘ הפיייוכוןפ אם נן הוא אהד ;‬ ‫הנע’‘‪ . n‬פי' ענין האחרות‪ ,‬נ דנ ר שהוא יותר נעלם ‪ ,‬פירוש רוצה‬
‫)כ( וזה מבואר הטעות מאד שמציאותו יתברך הוא אשר אין נו‬ ‫לבאר במה שהוא יותר נעי׳ם והוא הרצון ייא בנושא שאינו נופל‬
‫אפשרית‬ ‫תחת הצייד ; )ע( ואם תאמר ‪ .‬פירוש זר‪ ,‬ד‪,‬מאמר המרנר ‪:‬‬
‫קלא ‪131‬‬ ‫מורה נבובים חלק ראשון פרק עה‬
‫מיו אר המעו ת מאד שמציאותו ית' הוא אשר אין אפ שרות נ ו אמנם דע תנו יהיה נ ו האפ שרות ‪,‬‬
‫כי ה אפ שיו ת כידיעה כלתי האפ שרות במציאות> ‪ °‬ואולי נ ס ו שיח שנו הנוצרים שהש״י ג׳ ונחשוב‬
‫אנהנו שהוא אהד ואין הענק כן ‪ ,‬ע וזה מבואר לסי שהרגיל נידי ע ת התחייב התולדות בהקדמותיהם ‪:‬‬
‫ה ד ר ך ההמישי ‪ ,‬אחד מ; האחרונים השב הוא שככר מצא דרך מופ תי על היחוד ; ® והוא הצורך ‪,‬‬
‫ובאורו כ ך; א מי ‪ /‬אם יוכל האחד לעשות אלו הנ מ צ או ת‪ /‬יהיה השני מותר לא יצטרך אליו ‪i‬‬
‫ואם לא ישלם זה המציאות ולא יסודר אלא כשנים יחד‪ ,‬יחובר לכל אחד מהם ליאות להצטרכו לאחר ‪,‬‬
‫והנה אינו מספיק בעצמו ‪) ,‬ל( וזה אמנם הוא סעיף מן הה מנעות ‪ .‬ויש להקשות על זה המין מן‬
‫הראיה‪ ,‬כשיאמר לא כי‘ מי שלא יפעל מה שאין בעצמו שיפעלהו יקרא לואר‪ <.‬שאנחנו לא נאמר על‬
‫אחד מכני אדם שהוא חלוש להיותו כלתי מגיע אלף כנ ר ‪ ,‬ולא ניחם לאל יתעלה ליאות להיות בל תי‬
‫יכוי‘ להגשים עצמו א ו '‘ ברוא כמותו או לברוא מרובע צלעו שוה לאלכסונו ‪ ,‬כן לא נאמר שהוא לואה‬
‫להיותו בלתי בורא לבדו‪ ,‬שחיוב מציאותם הוא שיהיה‪ .‬שגי ם‪ ,‬ולא יהיה זד‪ .‬צורך‪ ,‬אבל ה כ ר ח‪,‬‬
‫והפכו הוא הנמנע ‪ ,‬כמו שלא גאמר שהאל יתעלה לואר‪ .‬על היותו כלתי יבול להמציא גשים אלא‬
‫בברוא עצמים פרדיים וקבצם במקרים יברא ב ה ם לפי דע תם ‪ ,‬ולא נקרא זה צורך ולא ליאות‪ ,‬שחלוף‬
‫זה נמנע ‪ ,‬כן יאמר המשיתף ‪ ,‬נ מנ ע שיעשה האחד לבדו ‪ ,‬ואין זד‪ .‬ליאות בחק אחד מד‪,‬ם שמציאותם‬
‫המחוייב שיהיו שניהם ‪ ,‬וכבר הלאו התחבולו ת קצ ת ם עד שאמרו שהיחוד מקובל מן הדת ‪ ,‬וגנו‬
‫המדברים‬
‫שם טוב‬ ‫אש ‪T‬י‬
‫חי; אפשרות נו הוא מכואר העעוח מאד ‪ /‬כי מה שאמדואסשל ממאד העעות מאד ני נאמרנו שמ‪5‬יאותו יתעלה‬
‫היותו דניה אץ היזפשרוח ההוא בע‪ 5‬ס האל חלילה ‪ b i t‬מחויינ הרזציאות ושאין נו אפשרות אמנם דעתנו נו יהיה‬
‫האפשרות הוא מצד ספוק ידיעתנו ‪ ,‬המשל אס יאמר אונזר אפשרות כי האפשר נידיעה נלתי אפשרי נתציאות ‪ /‬כי‬
‫אפשר שיהיה הגלגל גשס או אפשר שלא יהיה כי אס שכל‪ ,‬אץ יאמר אומר שהשמים אפשר אס כדויייס ואם על תמונה‬
‫ספק כי הגלגל הוא כמציאות חק לנפש או גשם או שכל ‪ ,‬אחרת והאלוה אפשר שיהיה אחד או רנים וזה האפשרות‬
‫אכל מה שאמר אפשר שהוא מצד ידיעתו כעצם הגלגל׳ כן איט כשמים ולא כאלוה ני אין ספק ני הגלגל הוא כמציאות‬
‫כשתומר השס יתעלה אפשר שיהיה אחד או ־־כיס זה האפשרות תון לנפש נדודי אכל מה שגאמר אפשי הוא מצד סכלות‬
‫מנד סכלות ידיעתו כאל יתב‪ -‬תס הוא ית' רניס או אחד ‪ ,‬ידיעתנו כו‪ .‬וכן השם יתעלה הוא אחד כמציאות ואם נאמר‬
‫אס כן מלת האפשרות אינה נופלת בעצמו יתעלה כללי אלא נו שאפשר שיהי' אחד או רכים הוא מצד שפלותנו והאפשרות‬
‫מצד ידיעה ׳ אס כן מה שאמר ומציאות השס אץ אפשרות נו הוא מצד הידיעה א״כ מה שאמרו מציאות השם אין אפשרות‬
‫והוא אמת ננחינת עצמי לבד אכל כנתינת ספוק ידיעתנו יש נו הוא אמרנו כנחינת עצמו לנד אכל ככחינת ספוק‬
‫בו אפשרות אי׳כ המופת אינו כלום ‪ ,‬וזה שאמי הרב כי ידיעתנו נו יש כו אפשרות א״נ התופת אינו כלום וזהו שאחר‬
‫האפשר בידיעה וכו' ; ם ואולי כמו שימשנו הנוצרים ‪ .‬ר״ל הרכ ני האפשר כידיעה‪ .‬ואילי שכמו שחשכו הנוצרים שהשם‬
‫אלו הסדבריס אין להס מופת כלל כיסודו יחעלה כי הכל יתעלה שלשה ונחשונ אנחנו שהיא א ‪ /‬והרצון כו שהם חושכיס‬
‫עניניס נאמרים לבד ‪ ,‬כי כמו שימשנו הנוצרים שהס פלשה שהוא אפשר שיהיו לו שלשה תוארים נשם יתעלה ולא נן‬
‫כן אלו המדברים חושבים שהביאו מופה שהוא יתעלה נחש‪ 1‬נ אנחנזאלאשהיאאתד‪ /‬פי הם חושכים שאפשר שיהיו‬
‫אחד‪ ,‬ואינו כן כי המופת אינו מופת נמנע ‪ :‬ע וזה מנואל שלשה ואנחט לא נחשוג כן אלא שהוא אחד ואין העני; כן‬
‫למי שהרגיל וכו' ‪ .‬ר״ל זה הענין מנואל מאד למי פהרניל לפי דעתם‪ ,‬וזה האפשרות הוא אפשרית כידיעה לא אפשי־ות‬
‫מלאכת ההגיון וידע איך יחסייכו התולדה מן ההקדמות שלהס ‪ :‬במציאות ‪ .‬וזה מנואר למי שהרגיל נפשו כידיעה התחייי‬
‫פ והוא הצורך ‪ .‬רצה לומר שס זה הדרך נקרא צורן ‪ :‬התולדות מן הקדמותיהם ׳ ני לא בעבור שיהיה הדבר‬
‫אפשר בידיעה יהיה אפשר במציאות ‪ ,‬כי לחה שהיי הדבריס‬
‫כבר יהיו מחוייכים א‪ 1‬נמגעים במציאות ויהיו אפשריים כידיעה א' נ זה הדרן הרביעי אינו כלי‪.‬ס ‪:‬‬
‫ה ד ר ך החרישי חשכו קצת מן האחרונים שהוא כנר מצא דרך מופתי על היחיד ‪ ,‬והדרך ההוא נקרא דרך הצורך ‪ ,‬וביאורו‬
‫כך אם יוכל אחד לעשות אלו הנמצאות יהיה השני מותר לא יגטרך אליו )והטבע לא יעשה דבר לבסלה( ואס לא‬
‫ישלם זה המציאות ולא יסודר אלא בשניהם יחד אם כן יחובר לכל אחד מהם ליאות בהצטרט אל אתר והנה כל‬
‫אחד מאלי אינו מספיק כעצמו מאחר שצריך אל האחר אל שיסודר ממני זה המציאות ‪ .‬ואמר הרב שזה הדרך הוא סעין‬
‫מהדרך הראשון ‪1‬הוא הדרך הנקרא שער המנעות ‪ /‬ויש לסתור זה הדרך כשיאמר לו כל מי שלא יפעל מה שאין‬
‫נעציזו שיפעלהו לא יקרא לואה ‪ .‬שאנחנו לא נאמר שאיש אחד חלוש להיותו בלתי מניע אלף כנר אחר שאין אפשרות‬
‫לשום איש מהאישים שיניעס ‪ ,‬כן לא יתיחם לשם יתעלה ליאות להיות בלתי יכול להגשים עצמו או לברוא כמוהו ‪ ,‬כן‬
‫לא נאמר שה‪ 1‬א ליאה להיות בלתי יכיל לברוא לבדו ‪ ,‬שטבע מציאותם היא שיהיו שנים נדי שיברא העולם מהם ולא‬
‫יהיה לבד צורך אבל הכרח והפנו הוא נמנע ‪ ,‬כמי שלא נאמר לפי דעת המדברים היותו בלתי יטל להמציא גשם‬
‫אלא בברזא עצמים פרדייס וקבצם במקרים יברא עמהס לפי דעתם ולא נקרא זה צייד ולא ליאות שחלוף זה נמנע ׳‬
‫כן יאמר המשתף נמנע שיעשה האחד לבדו ואין זה ליאות בחק אחד מהם אחר שמציאותם מחוייב שיהיו שניהם יחד ‪.‬‬
‫ונבר הלאו התחבולות לקצתם עד שאמר שהייחוד מקובל מהדת ‪ .‬הרצון ני שאלו הדרכים הלאו לקהל המעיינים‬
‫ואמרו‬ ‫קרשקש‬
‫ואינו כסו ׳שנחכזוכ אניעו ‪ ,‬כן‬ ‫במו שיה־םנו הנוצרים ‪CW‬‬ ‫אפשרות ‪ .‬פי׳ ■נוהפעוליות מורות ‪ hy‬ממציא ופועי* אי; אפשרות‬
‫נחשוב אנחנו שר‪,‬וא אחד ואי; תענין נ; ייפי דעתם ;‬ ‫נו וי^א יחויי‪ :‬סזת ״‪■-‬ייא יתכן לומר שהוא אחד או שנים או שוישר‪.‬‬
‫פירז׳ש בהצטרך‬ ‫)צ( וזה אמנם הוא סעיף מד‪.‬ח‪,‬מנעות‬ ‫!האפשרות הוא כ'ד'ע'‪.‬נו כמו שבאר שאנחנו נחשוב שהוא‬
‫חאחד‬ ‫«חד והנוצרים חשכו שהם שלשת ורגל מאמינים באלוה‪ .‬ואולי‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון פרק עה עו‬
‫המדברהז זה ומחתו אומרו ‪ .‬אמנם אג' רואה שאומר זח מחש א״‪ 11‬חזק הדעת מאד רחוק י^קכי^‬
‫הרזטעאה שהוא כאשר לא ישמע מדבריהם דבר הוא מופת נ א מ ת ‪ ,‬ומצא נפשו שלא תנוח למה‬ ‫‪,‬‬
‫שחשבו שהוא מופת ‪ ,‬אמר שזה ילקה בקבלה מן הדת ‪ ,‬כי אלו האנשים לא הניחו למציאות טבע‬
‫מיושב כלל שתובא ממנו דאיה אמתית‪ ,‬וי‘ א הניחו )»( לשבל ידיעה מוטבעת ישדה שיוליד בה‬
‫תולדות אמתיות ‪ ,‬כל זה נעשה בכוונה צ ) נ ( עד שנניח מציאות שנעשה ממנו מופת על מה שלא‬
‫ימצא לו מופת ; והביאנו זה לקצר ממופתי מה שימצא בו מופת ‪ P ,‬ואין להתרעם אלא לאלו‬
‫למודים על האמת מאנשי השכל ‪:‬‬
‫פרק עו בהרחקת הנשמות לפי דעת המדברים ‪ ,‬דרכי המדברים וטענותיהם על הרחקת הנשמות‬
‫חלושות מאד‪ ,‬יותר הלושות טראיותיהם על היחוד‪ ,‬כי הרחקת הגשמות אצלם‬
‫א כאלו הוא סעיף מחוייב לשרש היחוד‪ ,‬אמרו ‪ ,‬הגשם אינו אהד ‪ .‬אמנם מי שהרחיק הנשמות מפני‬
‫שהגשם מורכב מחמר וצורה ‪ ,‬ב וזאת ההרכבה תבאר המנע ההרכבה בהק עצם האל יתעלה ‪ ,‬וזה‬
‫אצלי אינו מדבר ‪ ,‬ואין זאת הראיה נבנית על שרשי המדברים ‪ ,‬אבל הוא מופת אמתי גננ ה על‬
‫אמונת החמר והצורה וציור עניניהם ‪ ,‬וזה דעת פילוסופי אזכרהו ואבארהו בזכרי מופתי הפילוסופים‬
‫על זה ‪ ,‬וכונתנו בזה הפרק אמנם הוא לזכרון ראיות המדברים על הרהקות הנשמות כפי הקדטותיהס‬
‫הדרך‬ ‫ודרך ראיותיהם ;‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ואוזח שהם תחבולות זרוח ושאי! שום דרך מאלו הדרכים‬
‫צ עד שנניי! מציאות שנעשה ‪ .‬רי׳ל כל כך נעשה מכוונה שר‪ 5‬ה‬
‫להניא מושת על תדוש העולש שלא ימצא נה מוכת ‪^ ,‬תהייב מזה‬ ‫יזביא לדעת שיש אלוה אחד עד שאמיו שהייחוד מקובל‬
‫שמה שיש נו מוסת והוא מציאותו יתעלה ואמדוחו ושלילת הגוף‬‫מן הדת ‪ ,‬והרצון נו כי קהל אגשים כאשר שמעו חולשת‬
‫אי! נו מוסת לפי דרכיה! הדנריות ;‬ ‫דרכי המדברים חחת שהיסוד לא בא עליו מושת אבל ראוי‬
‫כאלו הוא סעיף וכו׳ ‪ .‬ר׳ל מצד שמופתי‬ ‫פרק ־יעו א‬ ‫שיקובל מן הדת ‪ ,‬ואמר כי דרכיכם דרכים מופתיים‪ ,‬ואמר‬
‫הרחקת הנשמות נתלה במופתי הייחוד נחנזיינ‬ ‫הרג שכל אחד מהמע״ניס האומרים זה שאין ראוי לגגות‬
‫מזה שיהיה המוסת הזה יותר חלוש מצד שהוא בנוי על עענות‬ ‫אותם כחי שגנו המדברים אבל הם אנשים בריאי הדעת‬
‫חלושות ‪ :‬ב וזאת ההרכבה תבאר ‪ .‬ר׳יל שההרכנה סנארת‬ ‫ונבונים מאד רחוקים לקבל הטעאה ‪ ,‬שהם כאשר לא שמעו‬
‫מהמדברים דבר שיהיה מופת נאמת אבל הוא תחבולה‬
‫והנועאה ומצא נפשי שלא תנוח לחה שחשבו שהוא מופת אמר שזה הדבר ראוי שילקח בקבלה חן הדת ‪ ,‬ואמנם אין‬
‫ראוי שתנוח נפשם במה שאמרו החדנרום למה שהמדברים לא הניחו במציאות טבע קיים בשום פנים פד שתקח ממנו‬
‫ראיה אמתית ולא הניחו לשכל מחשבה ישרה שיוליד בו תולדות אמהיית ‪ ,‬וכל זה נעשה בטונה מהם נדי לבטל‬
‫מה שאתרו הפילוסיבים ‪ ,‬ועוד הניחו מציאות והניחו הקדמות שאין להם מציאות כלל וישתמשו מאלו ההקדמות‬
‫ופשו מופת מהם מהקדמות שאין בהם שום אמת ‪ ,‬עד שיתחייב מזה שסלקו דברי המופת מחה שימצא בו מיפת ‪,‬‬
‫והרצק בו ני יש מופת חותך על מציאות האל ועל ייהודו ועל הרחקות גשמית והס סלקו אותו הדרך בעבור נטולם‬
‫קדמות העולם‪ ,‬ולא ידעו ולא ראו כי נתבטל חזה מציאות השם יתעלה ואחדותו והרחקת הגשמות‪ ,‬ולק אין להתרעם‬
‫אלא לאלו המודים על האמת מאנשי השכל‪ ,‬ר׳ל שיתרעמו אלו המודים על האמת מאנשי השפל על הכזבים והפקרות‬
‫והנטיות שאמרו אלו המדברים ‪ ,‬ולכן ראוי להרחיק מהם ולבקש דרך לדעת השלשה דרושים היקרים בדבר שלא‬
‫יסתור המציאות ;‬
‫‪ W‬כהרחקת הגשמות לדעת המדברים ‪ ,‬דרני המדברים וטענותיהם על הרחקת הנשמות חלושות‬
‫וזראיותיהס על היחיד‪ ,‬ואמנם חלושות יותר בעבור כי הרחקת הנשמות הוא סעיף מיוחד לשורש היחוד ומזה‬
‫יתחייב שיהיו מופתי היחיד יותר חלושים מצד שהוא בנוי טל טענות תלושות שהם טענות ה״חוד ‪ ,‬והנשמות היא תולדה‬
‫תהייתוד וכל תולדה היא יותר חלושה חההקדחה ‪ ,‬א"נ יחוייב שדרני הגשמות הם יותר תלישות מדרכי הייחוד ‪,‬‬
‫והס אמרו ני הגשם אינו אחד והאלוה הוא אחד אם כן א״א ש־היה האלוה נשם ‪ .‬ואמר הרב נ״א היה רצונם‬
‫באומרם הגשם אינו אחד בעבור שהוא מורכב מחמר וצורה וזאת ההינכה נמנע בתק השם יתעלה ‪ ,‬הגה העושה זה‬
‫הדרך אינו המדבר ‪ ,‬ואין זה החופת נבנה על שרשי המדברים אבל הוא תופת אתתי נבנה על אמונת החומר‬
‫והצורה וצייור עניינם ‪ ,‬זהו דעת הפילוסופיס אזכירהו ואבארהו בזכרי חופת הפילוסופים ;‬
‫אמר ‪ oi‬סוב לבאר כי השם איני גשם לחה שכל גשם הוא מורכב מחומר וצורה ‪ ,‬הוא לדעת האומרים ני הגרם‬
‫השמימיי הוא גשם מורכנ ‪ /‬אבל לדעת האומרים נ־ הגרם השחיחיי הוא נרם פשוט ואינו תורכב מחמר וצורה‬
‫לא יבטל זה הדרך ‪ ,‬שהשם אינו גשם ‪ ,‬ואף שכל נשם יהיה מורכב מחומר וצורה לא יתבאר בעבור זה שהשם אינו‬
‫גשם ‪ ,‬ונפינאר הרב זה הדרך נאחר מה שיש בו מספק ‪ ,‬והנה כוונתו בזה הפרק לבאר הרחקת הגשמות כפי דרכי‬
‫הדרך‬ ‫המדברים וראיותיהם ‪:‬‬
‫קרשקש‬
‫■ נו מופת‬
‫מי תוא‪ !-‬עגייוטוסח‪ ,‬כאייו תאנזר חרופ העוי׳ם *•ר ‪mT‬‬ ‫האוזר אל אחר ואפשר שמר תדחות האחד ו׳א ירצה וזאחר ‪,‬‬
‫לש' דעתט הפהוהית וגרס '‘ נו טקצרה יד שכינו סמופת״ס מה‬ ‫)מ( ’׳‘ ׳‬
‫שכל‬ ‫למעי'ה כזה הפרק ו ׳‬
‫וזאת היא דרך ההמנעוה הנזכר י י‬
‫שימצא כה מופת ‪ ,‬פירוש בא‪-‬יו האטי■ היותו ■ה כלה■ גשם‬ ‫ידיעה מוטבעת ישרה ‪ .‬פירוש שידיעתנו היום איננה כיריכהנו‬
‫ושהוא אהד אשר אלו השרשים ה הכ איו נמופהים אטחיים יפי‬ ‫אתמזל שהשם ינרא לשכל תמיר מקרה הידיעה ■‘ פי דעהם ‪:‬‬
‫הקדמה הפימפופיס ‪ ,‬ואם נמש‪ -,‬אח‪ -‬דעה הטדכוים כמופתים‬ ‫)נ( ער שנניח מציאות שנעשה ממנו מופת ‪ ,‬פי׳ שהם כטלו‬
‫העושים באלו השרשים יש דרס כעולים רנים ‪:‬‬ ‫■נע הטדיאות והמשיט אותו אחר רעתם נדי שנעשה ניופה על‬
‫פרק‬
‫קלב ‪32‬ב‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרהן עו‬
‫הדרך הוא שון‪ ,‬אמרו‪ ,‬אם היה האל נ שם‪ ,‬לא ימלט לענץ האלהות ואטתתה מביזתי שייתוקן בו‬
‫שתשלם מציאותו נכלל עצמי הגשם ההוא ‪ ^ ,‬ר״ל כל עצם פרדי מהם‪ ,‬י או יתוקן בו שתשלם‬
‫מציאותו כעצם אחד מעצמי הגשם ההוא ‪ ,‬ואם תשלם מציאותו כעצם פרדי אחד‪ ,‬מה התועלת שאר‬
‫החלקים ההם ‪) ,‬א( ואין עגין למציאות זה הגשם‪ ,‬ואם תשלם מציאותו ככל חלק וחלק מחלקי זה הגשם‪,‬‬
‫יהיו אלו אלוהות רכות לא אלוה אחד ‪ ,‬וכבר בארו שהוא אחד ‪ .‬וזאת הראיה כשהסתכל בה ‪ ,‬תמצאה‬
‫נכגית על ההקדמה הראיכונה והחמישית מהקדמותיהם ‪ ,‬ואילו יאמר להם שגשם האל אינו מחוכר‬
‫מחלקים לא יחלקו‪ ,‬ר״ל שאינו מחוכר מכמות העצמים אשריכראם כמו שאמרתם ‪) ,‬נ( אבל הוא ה גשם‬
‫אחד טדובק לא יקבל החלוקה אלא כמחשבה ‪ ,‬ואין בחינה כמחשבה ‪ ,‬שאתה ‪ p‬תדמה שגשם‬
‫השטים יקבל הקרע והכקוע ‪ ,‬והפילוסוף יאמר שזה‪ ,‬פעל הדמיץ י והקש מן הנראה ווש הנשמים‬
‫הגמצאים אתנו על הנסתר ‪:‬‬
‫הדרך השני ‪ ,‬והוא גדול אצלם ‪ ,‬המנע הדמות ‪ ,‬שהוא לא ‪T‬םה לדבר ‪ p‬בריאותיו‪ ,‬ואם היה נשם‬
‫היה דומה לגשמים‪ ,‬והם יאריכו מאד בזה השער‪ ,‬ויאמרו אם נאמר גשם אינו כשאר‬
‫הנשמיס ככר סתרת עצמך ‪ ,‬כי כל נשם דומה בכל גשם מצד הגשמות ‪ ,‬ואמנם יחלקו הגשמים קצתם‬
‫מקצתם כענינים אחרים‪ ,‬ר״ל המקרים‪ ,‬ויתחייב נ'כ אצלם שכבר ברא כמותו‪ ,‬חאת דדאיה תפסד‬
‫כשני פגים ‪ ,‬האחד מהם ‪ ,‬שיאמר האומר לא אקבל העדר הדמות ‪ ,‬ואי זה מופת יעמד לך שא״א‬
‫שידמה האלוה לדבר מברואיו כדכר מן הדברים האלהיים ‪ ,‬אם לא תתלה נז ה בדברי ספרי נבואה‪,‬‬
‫ר״ל הרחקת ההרמות נדבר ‪ ,‬ותהיה הרחקת הנשמות מקובלת לא סושבלת ‪) ,‬נ( ואם תאמר שאם היה‬
‫דומה לדבר מברואיו ככר ברא במותו ‪ ,‬יאמר החולק אינו כמותו מכל הצדדים ‪) ,‬ד( ואני לא ארחיק‬
‫שיהיה כאלוה ענינים רכים ולא צדדים ‪) ,‬ה( בי מאמין ההנשמה לא יברח מזה ‪) ,‬י( ופנים אחרים וד‪,‬ם יותר‬
‫נאותים^ וזה כי ככר התקיים והתאמת אצל כל מי שנתפלסף והעמיק בדעות הפילוסופים‪ ,‬כי‬
‫הגלגלים אמנם יאמר עליהם נשם ‪ ,‬ועל אלו הגשמים ההסריים ג שתוף גמור י שאץ זה החמר ההוא‬
‫ולא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫המנע נ ח ק השם יתעלה חשלום טציאושו נעלם אחד ‪.‬־ ג כל הדרך הראסון ‪ .‬אם יהיה האל גסס ל>ז ימלכו למנץ‬
‫האלוהות אס שיהיה כ״א חיזלקי הגשם שהם הע‪5‬חי ‪0‬‬ ‫עצם סלד׳ מהם ‪ .‬י״ל שיהיה בכל עלם ועצם האר האלהוש‬
‫כגזו שאמר בהקדמה החפישיח שמה שימצא למורכב ימצא לעצם הכדדייס מא האלוה אז אחד מהגשם הפרדיי אשר גאותו‬
‫בהכרח ‪ :‬ד או יחוקן נו כו' עצם אחד וכו׳‪ .‬ר״ל שתואר האלוהות הגשם ‪ /‬ואם היה האחד מכל חלקי הגשם והוא הע‪ 5‬ס‬
‫יהיה לעצם כמו שאסרו במקרה הנפש שהיא נעצם אחד ; הפדדיי הוא האלוה מה תועלת שאר החלקים ההם ואם‬
‫ה גשם אחד סדוגק ‪ ,‬ר״ל מורכב מחומר וצורה ‪ :‬ו והקש מן כ״א מחלקי הגשם שהם עצמים הסרדייס יהיה האלוה היו‬
‫הנלאה והס הגשסים וכו' ‪ .‬ר״ל כסו שאסרו הפילוסופים בגשם אלוהות הרנה ולא אחד ‪ ,‬ונ»ר גיארנו למעלה שהאלוה‬
‫הגלגל שלא יקבל הקרע וההפסד עם היום שהדמיון ידמה אחד אס כן זה החלון לא יתכן ‪ ,‬וזה הדרך אינו כלום לפי‬
‫שיקבל הקרע‪ ,‬לכן נאמר אנחנו שנקח משל והקש מן הגשמים שהוא כנוי על ההקדמה הראשונה והחמישית מהקדמותיהם‬
‫הנמצאים אתנו והם הנלגליס על הנסתר שהוא השם יתעלה ‪ /‬וככר יתכאר הנטיות והשקדיות המתחייגוח מהן ‪ ,‬והגה‬
‫ונאמר שכמו שלא ׳מבל הגלנל חלוקה כן לא יקבל השם יסעלר> נאמר להם שגוף האל אינו מחוכר מחלקים יתחלקו‪ ,‬ר״ל‬
‫ואם כן רא״חס בעצה ‪ :‬ושאין זה החומר ההוא ‪ .‬רצה לומר שאינו מחוכר מחלקים מכמו העצמים אשר ינראם כמו‬
‫שאמרתם אגל הוא גשם אחד מחנק לא יקגל החלוקה‬
‫והרצק שאם נאמר שהאלוה גשם שנחלק אותו הנשם לשני חלקים א״כ יהיה‬ ‫‪,‬‬
‫אלא במחשבה ואין בחינה נחחשבה‬
‫השם מורכב ויהיה עלול וכבר יתבאר שזה שקר ‪ ,‬נאמר שאין לעשות מופת מחה שידחה המחשבה שאתה כן תדמה‬
‫שגשם השמים יקבל הקרע והבקוע על הגרמים השמימיים אשר אי אפשר שיקבלהו ‪:‬‬
‫ה ד ר ך השני ‪ .‬הוא גדול אצלם ‪ ,‬כי הס אמרו כי נמנע ההדחות ‪ ,‬ר״ל שהשם יתעלה יהיה דוחה לדבר מנבראיו‬
‫ואס היה נשם היה דומה לגשמים‪ ,‬ויאמרו שאם נאמר שהוא גשם איט כגשמים כבר סתרת עצמך כי כל‬
‫גשם דומה לכל גשם מצד הגשמות אמנם יחלקו הגשמים קצתם לקצתם בענייביס אחרים ר״ל מקרים ‪ ,‬ויתחייב ג״כ‬
‫אצלם שכבר ברא כמוהו ויתחייב שימצאו שני אלוסת או הרנה ווה נמנע ‪ .‬ווה המופת יופסד משני הניס ‪ ,‬האחד‬
‫שיאמר אי זה מופת שיעמוד לך שא״א שיהיה האלוה דומה לדבר ולא יקבל העדר להדמות האלהים אס לא תתלה בוה‬
‫בדברי הנביאים ותהיה הרחקת הגשמות מקובלת לא מושנלח ‪ ,‬יא״ת שאם היה דומה לדבר מברואיו כבר ברא‬
‫כמותו יאמר החולק אינו כמוהו מכל הצדדים ‪ ,‬ואני לא ארחיק שיהיה באלי העניינים רבים ולא נמצאו באחד‬
‫מהנבראים עם שדומה לנבראים בענין הגשמות ‪ ,‬והראיה על זה כי מאמיני הגשמות הוא שהשם הוא נשם בורא‬
‫הגשמים וכבר יתבטל זה הדרך נפנים אחרים והם ייתר נאותים ׳ ווה כי כבר יתבאר כי הגלגלים אמנם יאמר‬
‫עלוהס‬ ‫קרשקש‬
‫מחעצמים חםרדיים ‪) :‬נ( ואם תאמר שאם דיה דומה ‪ ,‬פי׳ וה‬ ‫פ ר ק ע ו )א( ואין עני; לםוריאות זח הנשם ‪ .‬מי׳ אחר ענ על ס‬
‫אומר הטוען בהנשמה ‪ w‬הסרכר ‪) :‬ד( ואני לא ארחיק וה מאמר‬ ‫מציאותו בעצם פרדי אחר שהוא בלתי מתחלק ואינו‬ ‫י‬
‫הטוען ולו צדדים ‪ ,‬פי׳ שיש נו ענינים שלא ירמה בם לברואיו ‪:‬‬ ‫גשם ‪) :‬נ( אבל הוא נשם אחד מדונק לא יקבל החלוקה אלא‬
‫)ה( ני מאמין ההגשמה לא יברח מוח‪ ,‬פי״ שישנו דברים שלא ידמה‬ ‫במהשבה ואין התבוננות במחשבה ‪ .‬פי׳ שאין בחינה במחשבה‬
‫נהם לברואיו ! )ו( ופנים א הד ם יוחד נאותים ‪ ,‬מה שקרא אותם‬ ‫אס נחשוב אוחו מתחלק א' כ נאסר שהוא נשם ולא הרוחתם‬
‫נאותים‬ ‫בראיות שאתם מניאים היותו בלתי נשם אחר שאינו סורבב‬
 ‫מורה נבוכים הלק ראשון פרק עו‬
‫ח ולא אלו הצורות הצורה ההיא ‪ ,‬אכל החצר והצורה גאמרים עוד על אשר הגה ועל הגלגלים בשתוף ‪,‬‬
‫“ ואע״פ שהגלגל בלא ספק בעל מר־קים ‪) ,‬ז( שאין גו!‪ :‬המרהקים הוא הגשם ‪ ,‬אכל הגשם הדבר המורכב‬
‫נזהמר וצורה ואם גאמר זה בהק הגלגל^ כ״ש שיאמר אותו המגשים באל ‪ ,‬שהוא יאמר שהוא גשם‬ ‫‪,‬‬
‫בעל מרחקים ‪ ,‬אלא שעצמו ואמתתו מצמותו לא ידמה לדבר מגשמי הגבראים ‪ .‬ואמגם יאמר עליו‬
‫ועי‘יהם גש־ם בשהקה ‪ ,‬במו •מיאמר עליו ועליהם נמצא בשתקה אצל המאמתימ ‪) ,‬ח( ולא יקבל המוען‬
‫בהגשמה ‪ ,‬היות הגשמים כ ר ם מ־וברים מ־לקים דומים ‪) ,‬ש( אבל יאמרו השם בורא אלו הגש־מים בולם‬
‫)י( והם מתהייפים העצם והאמהות ‪ ,‬ובמו שאין י נשים הגי־צוצות אצלי הוא גשם כדור השמש ‪ ,‬בן יאמר‬
‫שאין גשם כ האור הגברא ר״ל השכינה הוא גש־ם הגלגלים והכוכבים‪ ,‬ולא גשם השכינה או עמוד הענן‬
‫הנברא הוא גשם האל יר‪,‬עלה אצלו‪ ,‬אבל יאמר הגשים ההוא הוא העצם השלם הנכבד אשר לא‬
‫הורכב בלל ולא השר‪,‬נה ואי אפשיר הינותנותו ‪ ,‬אבל כן התהייב מציאות זה הגשים היוב מתמיד והוא‬
‫יפעל כל מה שזולתו כפי רצונו וחפציו ‪ ,‬יי ואיך יוכתר )כ( זה הדעת העלול בדרכיהם המופלאות אשר‬
‫הודעתיך אותם ;‬
‫חדרך‬

‫אפודי‬ ‫ש־כ מוב‬

‫שאין החומר הראשון משותף לחומר הגלגלים אכל המומר‬ ‫עליהם נשם ועל אלו הגכתים ההיולאנייס ר״ל ההווים‬
‫יותר שלם ממין ההר ; ח ולא אלו הצורות הצורה ההיא ‪.‬‬ ‫הגפסדיס בשתוג> גמור שאין זה חותר איחו החומר ולא‬
‫ר״ל‪.‬ולא הצורות השיפעיות השפלות דומות לצורוח עליונות ;‬‫אלו הצורות הצורות ההם והצורה >אחר על הגשמים אשר‬
‫ט ואף על כי שהגלגל נעל סשק כלא מרחקים ‪ .‬י״ל ששם‬ ‫הנה ועל הגלגלים בשר‪,‬ו;* השם אע״פ שהגלגל פלי ספק‬
‫הגשם יאמר על א יו הגשמים השפלים ועל הגשמים העליונים‬ ‫פעל חרהקיס שאין יוף מרחקים הוא הגשם כי הגשם הוא‬
‫פשתיף גמור חף על כי שהגלגל פלא ספק כעל הסורך והרוחש‬ ‫מתאחר הענם יהמרחקיס הס מאמר מקרה נאשר יתפאר‬
‫והעומק אשר הלו הרהקים הם צורה גשמית מכל מקום הצורה‬ ‫פמה שאחר העפע אפל הגשם הוח גשם פדפי עצמי שהוא‬
‫הנשמיה הוא דפר אהד והגשם היא דפר אחר ‪ ,‬כי הצורה‬ ‫הדרר החורכפ מהחר וצורה ‪ .‬והפן מה שאמר שאין גי‪9‬‬
‫הגשמית היא שלשה יהקים בלתי מוגבלים והגשם הוא הדפר‬ ‫החרהקיס הוא גשם כי זה הפך מה שחשפו רפים כי‬
‫המורכב תן החומר הראשון והצורה הגשמית שהיא ג׳ רהקיס ‪,‬‬ ‫המרחקים הפלתי חקופליס הס הגשם‪ ,‬יצדק הרפ פמה‬
‫אפל הגלגל עם היות שהוא דורה לגשמים השפלים פענין‬ ‫שאתר שכל גשם מורנפ מחמר וצויה ני הגלגל אינו‬
‫הצורה הגשמית ‪ ,‬ואין דפר לצורה הגשמית זולת זה ‪ ,‬וארגם‬‫מורנה מחמר וצורה נכי דעת המאמתים‪ ,‬שאם היה מורנה‬
‫אינו גשם רומז נעפיר הצורה הגשהית‪ ,‬כי הרמז כגשם ותות‬ ‫מחמר וצורה היה הווה ונפסד ולפן אין ראוי לומר ני אותו‬
‫היותו כמקום כלתי מקום הוא פעכור הצורה הספעית ‪ ,‬וזהו‬ ‫החמר אינו כזה החמר ולא זאת הצורה נאותה הצורה ‪ ,‬אפל‬
‫אמת אפל פגשם הדכר המורכב וכו׳ ‪ ,‬שהיא הג׳ רהקים מכל‬ ‫עצם השמים הוא פשוט ולכן אין לו שום הדמות עם אלו‬
‫מקום תינו דומה לגשמים השפלים פהמרם וחסכן הגשם השכלי‬ ‫הגשמים אשר הפאן כי נלס מירכפיס ואס יש לו הדמות‬
‫והגשם השמימיייאמר עליהם נשם פשהוףהשם נמוד ‪ :‬י גשם‬ ‫יהיה פמרחקיס אשר הס מקרים הגלגל כי כל מרחק הוא‬
‫מקרה כי הוא משער הכמה והפן זה‪ .‬ונשוה אל מה שהיינו‬
‫הניצוצות אצלו וכו' ‪ .‬כמו שהגשם המאורי השכל חינו כמו גשם‬
‫כדור השמש וכו׳ ; כ האור הגכרא ר״ל הון לנפש ; ‪ S‬ואיך‬ ‫נו ‪ .‬ואם נאחר זה פחק הגלגל כל שכן שיאמר המגשים‬
‫יוספר זה הדעת העלול ‪ .‬ר״ל איך יכוכיל ויושתר זה הדעת‬ ‫פאל שהוא גשם פעל מרחקים אלא שעצמו ואמתתו לא‬
‫העלול והוא התמנה הגשמות פו יה' כאלו הדפרים השר הס‬ ‫ידמה לדפר מגשמי הננראיס ולא יקפל המגשים היית‬
‫הגשמים כלם מחלקים חתדמים והם העצמים הפרדייס‬
‫אפל יאמר ה׳ פרא אלו הגשמים כלס והם מתחלפים העצם נאמתיות ‪ ,‬וכמו שאין עצם גשם הצורית ההוות‬
‫והנפסדות גשם כ‪7‬ור השמש כן יאמר שאין גשם האור הנפרא ר׳׳ל השכיצה הוא גשם הגלגלים והכוכפיס ולא גשם‬
‫השנינה או עמוד הענן הנפרא הוא גשם האל יתעלה עצמו ‪ ,‬אפל יאתר הגשם ההוא שהוא עצם השלם הנכפד אשר‬
‫לא הורכב כלל כמו שאר הגשמים פין נצחיים נין הווים ונפסדים ‪ ,‬ואינו יתנועע פתנועת הגלגל ‪ ,‬וא״א השתנותו‬
‫כהשתנות תנועת הכוכפיס כתנועת הגלגלים ‪ ,‬אפל כן יתחייב מציאות זה הגשם חיוה תתמיד והוא כיעל כל מה‬
‫שיולתו כפי רצונו וחפצו ‪ ,‬וא״כ אף שזה הדעת הוא נפסד והוא דעת עלול ‪ ,‬ומי יתן ואדע איך יפוסל זה הדעת פדרני‬
‫המדברים שהם דרכים זרים אשר כפר ידעת אותם ‪:‬‬
‫הדרך‬
‫קרשקש‬
‫פי' י א מי הכיוע; או יאמרו הפויענים ; )י( והם מתחלשים העצב‬ ‫נאוהי־ הוא לגנאי ‪ (1) :‬ני אי; גוף הנירחקים הוא הגסס צבי*‬
‫והאמהו ת ‪ .‬פירוש• אהר שהם מרפרפים בעצם ובא מהות ואינם‬ ‫ה‪.‬־‪.‬יבם מורכב מחמר וצורה ‪ .‬סי׳ הנזרהקיס נ־טהש בנועי‘ הם‬
‫דומים זה ר!ה והיו א׳ב עצמי גשים הגלגר ברי־‪.‬י דומים רעצמי‬ ‫מקייס רעגים הרכר המורכב ‪ ,‬כ■ האור!‪ -‬והרוחב הם ממאמר‬
‫גשמי היסודות ויאמר עליהם גשם בשהוף גמור ‪ ,‬כ; נאמר‬ ‫ה‪:‬ניד ‪ ,‬אמנם נקראו המרהקים צורת הגשמיות כיצד שכר ג‪,‬יביש‬
‫בעצמי גשים הארות ובין עצם הגלגרים הפרשי גדןר עד שייאמר‬ ‫בברו קכאת המרחקים אא שהכירחק •היה עצם הדבר אשר או‬
‫עריהם גשם בשהוף גמור ; ) ‪ p‬זה הד ע ת הערןר ‪ .‬פירוש שהוא‬ ‫)ה( ואא יקבא המוען בהגשמה היות הגשמים כלם‬ ‫הי־יהק‬
‫האושי בררניהם המופלאות ‪ ,‬הרצו; נז ה הסורחקוה ‪.‬‬ ‫מחוברים מחרקים דומים ‪ .‬סי' •נומצד זה לא יהיה הםרש בי;‬
‫עצמי גיטם חאאה ועצמי גשם הגרגרים והיפחות‪) .‬טן אבל ’ א מרו‪,‬‬

‫נשלמו ראיות סייינרים ונכם נשלם וזלל ראשון וינא אה־יו ב ^ק בשני ^ש' סיזלהו זבקדמוה םנג־יך הליפם ‪,‬‬
‫קלג ‪133‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשץ פרק עו‬
‫הדרך השלייכי ‪ ,‬הוא זה ‪ ,‬אמרו ; אילו היה האלוה ניןום היה לו תכלה ‪ /‬חה אטה^ ואם היה לו תכלוז‬
‫היה לו ש־עור ידוע וצודה ידועה עומדת ‪ ,‬וזה ג״כ חיוב אמיתי ‪ ,‬ואסרו כי כל שיעור וכל צורה‬
‫‪,‬‬
‫יתכן שיהיה האל יותר גדול מן השיעור ההוא או יותר קטן ועל חלוף הצורה ההיא מאשד הוא‬
‫גשם ‪ ,‬יהיה א״ב התיהדו כשעור אחד וצורה אחת צריך «ל מיחד ‪ .‬וזאת הראיה גם כן שמעתיה‬
‫מגדילים אותה ; והיא יותר חלושה טבל מה שקדם ‪ ,‬שהיא נבנית על ההקדמה העשירית אשר כבר‬
‫כארגו שעור מה שבה ‪ p‬הספיקות בחק שאר הנמצאות כשישוערו אותם על חלוף טבעם וכל שכן‬
‫^ ^ ואין הפרש כין זה ובין אמרם בהכרעת מציאות העולם על העדרו שהוא מורה על פועל‬ ‫כך‪,‬ק‬
‫הכריע מציאותו על העדרו לאפשרות מציאותו ‪ ,‬ואם נאמר להם ‪ ,‬ולמה לא ימשך זה בחק האל יתעלה ‪,‬‬
‫ונאמר אחר שהוא גטצא יתחייב שיהיה לו מכריע למציאותו על העדרו‪ ,‬והוא יענה בלא ספק‬
‫כשיאמר שזה מביא אל ההשתלשלות ‪ ,‬ואיא טבלתי הניע בסוף למחויב המציאות אין אפשרות בו‬
‫ולא יצטרך לממציא ‪ ^ ,‬וזה המענה בעצמו יתחייב כצורה וכשעור ‪ ,‬כי כל הצורות והשיעורים האפשרים‬
‫המציאות ‪ ,‬כלומר שלא היה נמצא ואח״ב נמצא ‪ ,‬הוא אשר יאמר בו היה יכול שיהיה יותר גדול או‬
‫יותר קטן מטה שהו‪ ^f‬נמצא עליו; ובחלוף זאת הצורה; והוא צדיך למיחד בהכרח; אמנם צורת האל‬
‫ושיעורו יתעלה מכל חסרון ודמות ‪ ,‬הנה יאמר המגשים שלא היה נעדר ואח׳ב נמצא שיצטרך למיחד ‪,‬‬
‫אכל עצמו בשיעורו וצורתו הטחוייב המציאות כ ך; לא יצטרך למיחד מציאות על העדר שאין‬
‫אפשרות העדר בו ‪ ,‬כן לא יצטרך למיחד צורה ושעור כי כן התחייב מציאותו ‪ ,‬ווזסתכל אתה המעיין‬
‫אם תכחד לבקש האמת ותשליך התאוה והקבלה והנטיה למה שהנהגת להגדילו ; ולא תטעה נפשך‬
‫בענין אלו המעיגים ‪ °‬ומה שקרה להם ; ומהם ; שהוא כבורח ‪ p‬הרמץ אל האש ‪ ,‬חה שהם בטי׳ו טבע‬
‫המציאות ושנו בריאת השמים והא ‪ / p‬בחשבם שבהקדמות ההם יביאו מופת על היות העולם‬
‫מחודש‬
‫שם נצב‬ ‫אפודי‬
‫השלישי איזרו ; אלו היה האלוה נשס היה לו‬ ‫הדרך‬ ‫נפלאים נזדרכי האמח והצדק ‪ :‬מ ואץ השרש בין זה ‪ .‬י״ל‬
‫קן ותכלית ; וזה אחת אחר שכל גשס הוא כעל‬ ‫שאין השרש נין זאה הראיה שאמר שיצטרך אל מ״מד בזה‬
‫השעיר ונין מה שאמר בהכרעה וכו' ‪ :‬ג וזה המענה נעצמו תכלית ואס היה לו תכלה היה לו שיעור ידוע וצורה ידוע‬
‫׳חהייב ‪ .‬ר״ל כמו שאס נשאל להס שאגו לואיס שהשם ית׳ ווה ג״נ חיוב אמתי ‪ ,‬ואחרו חאלו ההקדמות כל שעור וכל‬
‫נמצא ויתמיינ שיהיה לו מכריע הכריע מציאותו על העדרו; והס צורה יתכן שיהיה האלוה יותר גדול מן השיעור ההוא אז‬
‫ישיבו לנו שאי אששר מבלחי הניע בסוף למלה מחוייבח כלתי יותר קטן על החלון הצורה ההיא תאשר הוא גשס אס כן‬
‫עלולה ולא יצטרך לשוס נמצא אחרון זולתו ; זה המענה געצסו יהיה התיחדו כשיעור אחד וצורה אחת צריך אל מיחד ואס‬
‫נאסר להס כשיאמרו אי’ זה דבל החייחד השס יח׳ באותו היה לו מיחד היה האל צריך האל ואס היה אותו האל גשס‬
‫שעור נשיג להם שהשעיר ההוא נלחי עלול מאחל אבל הוא צי ‪ T‬אל המיחד ג ס כן ואותו המיחד אם היה גשס היה‬
‫ממוייב לעצמותו כך כהאר כך ‪ :‬ם ומה שקרה להסוכו׳ ‪ .‬צריך אל אחר וזה אל מ תי תכלית‪ .‬וזאת הראיה אמר הרב‬
‫ר״ל למדנריס; ומהם ר׳׳ל סאוחס האנשים הנננשכיס אחר דעסם שהיו מגדילים איתס המדנריס ‪ ,‬והיא יותר חלושה חכל מה‬
‫שקדם לפי שהיא גננית על ההקדמה העשיריח והיא ההקדתה‬
‫הידוע נשער ההעברה אשר כבר ביארנו מה שבה מן הספקית בתק שאר הגמצאות כש־שוער החלון הטבעי וכל‬
‫שנן בחק האל ‪ :‬ואין הפרש בין זה ‪ .‬ר״ל שאין הפרש בין ואת הראיה שאמרו שיצטרך אל מייחד נזה השיעור יבין‬
‫מה שאמר בהכרעת מציאות העולם על העדרו ; ואס יאמרו המדברים זלמה לא ימשך זה בחק האל ויאמר אחר שהוא‬
‫נמצא יתחייב שיהיה מכריע במציאותו על העדרו והוא יענה בלי ספק בשיאמר זה מביא אל השתלשלות לבלתי‬
‫תכלית וא״א מבלתי הגעת אל מחו״ב המציאות אין אפשרות בו ולא יצטרך אל נמצא ‪ ,‬מה המענה בעצמו יתחייב בצורה‬
‫ובשיעור אשר אמרו המגשימים ; ני כל הצורות והשיעורים האפשרי המציאות בענין שהוא לא היה נחצא ואח״ב נתצא‬
‫הוא אשר יאמר עליו שהוא יותר גדול או יותר קטן מאחר שהיה נעדר ואח״כ נמצא שזה הדבר צריך לחכריע ‪ ,‬שזה‬
‫הדבר צריך למיחד בהכרח ‪ .‬אמנם צורת האל ושיעוח יתעלה ייתעלה מכל חסרון והדמות הנה יאחר התגשיס שלא‬
‫יהיה נעדר ואחר כך נמצא שיצטרך למיחד אבל עצמי ושיעורו וצורתו מחיייב המציאות כי לא יצטרך למיחד‬
‫מציאותו מציאות על ההעדר הואיל ואי אפשר ההעדר בו כן לא יצטרך למיחד צורה ושיעיר כי כן יתחייב המציאית ‪:‬‬
‫הדרושים חדוש העולס ושיש לו עושה ושהואאחד‬ ‫ו ה ס ת כ ל אתה המעיין אחר שבטל הרג דרכי המדברים באלו‬
‫העולםלכן רוב האנשים יחשכואחר‬ ‫להאמין חדוש‬ ‫ושאינו גשם ; ולמה שהאנשים יורגלו מתחלת נערותם‬
‫המדברים בעבור שהם קיימו ראשונה שהעולם מחודש ; ואחר ביאורו השלשה דרושים היקרים ; אמר הרב סורו נא מעל‬
‫אהלי האנשים הרשעים האלה כי אין ראוי לשום אדם אם הוא מנ ת המעיינים ומשכו השכל האנושי להשנינו‬
‫נמשכנו באופן שיבחר לבקש האמת ולהשליך מעליו התאוה ‪ ,‬ולהיות האדם מתאוה התאיה הגדילה למה שגדל עליו ; כי‬
‫אין פגיעה גדולה יותר חפגיפת המורגל ; ולא יהיה אדם נוטה לדעת הדברים בקבלה כי לקבל כל דבר הוא נקל‬
‫ואין צריך לא חכמה ולא דעת ‪ ,‬ולא יהיה לאדם שוס נטיה אלא לדעת האמת נחה שהוא אחת לא שיהיה לאדם נטיה‬
‫לא מצד התאוה לבד ולא למהשנהג האדם להגדיל ; ראוי שלא תטעה נפשך בענק אלו המדברים כי קרה להם‬
‫מעלינו חופת מציאות השם ואחדותו‬ ‫העולם אבדו‬ ‫מן הרמן ונפלו באש הגדולה ; והרמז נזה כי לקיים חדוש‬
‫ישליליז‬ ‫‪34‬‬ ‫לד‬ ‫]מזרה גנובים ח״א[‬
 ‫מורה נ בו כי ם ח ל ק רא שון פ ר ק עו‬
‫מחודש ‪ ,‬ולחדוש העולם הראו מופת ע ואבדו עלינו מופת מציאות הש״י ואחדותו והרחקת הגשהות ‪ ,‬כי‬
‫המופתים אשר יתבארו בהם בולם אמנם ילקהו מטבע המציאות הכח המפורסם המושג נחושים‬
‫ובשכל ואחר שהשלמנו תכלית דבריהם נתחיל ג״ב בזכרון ההקדמות הפילסופיות וזנרון מופתיהמ ‪,‬‬
‫על מציאות הש״י ‪ ,‬ואחדותו ‪ ,‬והמנע היותו נשם ‪ ,‬עם מה שאקבל מהם סקדמות העולם ‪ ,‬ואע’ פ‬
‫שלא נאמינהו ‪ ,‬ואח״כ אראך דרכנו אנהנו במה שהישירתנו אליו אמיתת העיון מהשלמת המופת על‬
‫אלו השלש שאלות ‪ ,‬ואח״ב אשוב להבנם עם הפילוסופים במה שאמרוהו מקדמות העולם ‪:‬‬

‫נשלם החלק הראשון‬

‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שהס ככורח ונו׳ ‪ :‬ע ואנדו עלעו מופת ‪ .‬ר״ל שנהקדמותיהש‬‫ושלילת הגשמית כי הס כעלו טכע המציאות ושנו כריאת‬
‫הזכריות אכדו עליגו סופת מציאות תפס ׳תכרך ואחדותו‬ ‫השמים והאין גחשכס שיהקדמיתיהס יניאו מוסת שהפילם‬
‫ושל לת משמות‪/‬כי לפי הקדמוחיהס אי אפשר שיכואר העגי!‬ ‫מחודש ‪ /‬והנה אלו המרכו־יס לא הועילו כלים כי לא‬
‫כמופת אפתי צודק ‪:‬‬ ‫תדוש העולם הראוה! כמופת ואכדה מעלינו מופת מציאות‬
‫השם ואחדותו והרחקת הגשמית ‪ /‬ני התופתים אשר יתכאר‬
‫להם כל זה אמנם ילקחוס חטכע המציאות הנח החפורסס המושג כתושים וכשכל ‪ .‬ואחר שהשלמנו תכלית דגרי‬
‫החדכייס נתחיל ג״כ נוכרון הקדמית הפילוסופים ווכרון תופתיהס עם מציאות האל ואחדותו והמנע היותו גשם עם‬
‫מה שאקיל מהם מקדמית העילה אע־פ שלח נתמינהו אנחנו‪ .‬ואתר כך אמר הרג שיאמר הדרך אשר הניא‬
‫אליו אחחת העיון מהשלמת התופת על אלו השלש שאלות ‪ ,‬כי הפילוכופיא הוא דרך הרג כדי שלא יהיו אלו השלשה‬
‫דרושים חסופקיס ‪ /‬ני יתכארו נין שיהיה העולם קדמון או מחודש ‪ /‬ואח׳נ ישוב הרב ליכנס כמחלוקת עם‬
‫הסילוסופים כמו שאמר מקדמות העולם ;‬

‫נשלם החלק הראשין ‪ .‬שבח רממציא ראשון ;‬

‫אמר שם טוב אל יאשימני המעיין במוצאו בפרקים רבים דבריס שיהבאתי לשו; הרב מבלי‬
‫פירוש‪ /‬כי היה וה אס להשיב על הרב לומר שמה שאמר הרב אינו כפי הדעת האכיחי‪/‬‬
‫או היה ברי להעיר הערה מה ‪ /‬וגם כן בעבור שלא יהיה צריך המעיק אל ספר הכורה בעוברו‬
‫על זה הפירוש ‪ /‬בי זה יהיה לו כמו הספר ההוא בפרקיס אשר ידברו בענינים עמוקים ‪ ,‬או גם כן‬
‫בדברים שהוא ראוי לרעת אווע ;‬
 ‫ספר‬
‫סורה נבוכים‬
‫להרב האלהי רבינו משה בן מיימון הספרדי ‪hi‬‬
‫ב ה ע ת ק ת ה ר ב י׳ שמואל אבן תיבון דל‬
‫עם שלשה פירושים הנודעים ומפורסמים‬
‫ה׳ה‬

‫אפודי ‪ ,‬שם טוב ‪ ,‬ן קרשקש‬

‫והרביעי הכי נכבד הנוקן כעת‪ ,‬להשר וגדול בישרון‬
‫ינעי ייו יצחק אכרבנאלדל‬
‫עוד נקבצו באו כו‬
‫החנם ר׳ יהודה החריזי ז״ל ‪.‬‬ ‫‪ ( ft‬טונת בל פרק משרקי המורד‪ .‬על ז״נת‬
‫ז״ל‪ ,‬מוגה ומתוקן ‪.‬‬ ‫תיכון‬ ‫נ( פיחש מלות הזרות לר״ש א בן‬
‫‪,‬‬
‫ג( כל פסוקי תורד‪ ,‬נביאים וכתובים אשר באו זכרם כספר המורה נסדדו נ ס דק‬
‫בציון החלק וד‪.‬םרק שד‪,‬וגאו בתמורה ‪.‬‬

‫חלק שני‬
‫הוגה בעיק נמרץ ובד‪.‬שנחה רבד‪ ,‬ע׳פ ספרים מדוייקים •‬

‫חועונק ותוכנס לאמטתט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשסי״ז‬

‫צולם ונדפס מחדש‬

‫בעיה״ק י ר ו ש ל י ם תש״ד‬
 ‫א ‪1‬‬
‫מורה נבוכים חלס עני הסדמות‬

‫שצריך אליהם כקיום מציאות האלוה יתעלה ‪ ,‬ונמופתים על היותו לא טף ולא כח נ ט ף ‪ ,‬ושהוא‬
‫יתעלה‬
‫‪ o v‬טוב‬ ‫אפודי‬
‫—‬
‫ה ח ל ק ה ש נ י והיא אשר חמלתו ההקדמות אשר צריך‬ ‫ה ח ל ק ד ד‪{ 1‬ני‪ ,‬זר‪ ,‬החלק גחלק לג׳ חלקים‪ ,‬כי מכאן ועז‬
‫אליהם ‪ .‬אחר שכחלק הראשק סלק הרב‬ ‫הרה י״ג ינאר מציאותו יה׳ ואחדיחו‬
‫הגשמות מהש״י וכל מה שחכיא אליו וביאר נל הפסוקים‬ ‫‪---------------------‬‬
‫ועניגים הגרמים השסימ״ס‬ ‫־ ‪-‬‬
‫הננמים ‪------‬‬ ‫ושלי‪5‬וה הנוף ומי׳יאוה‬
‫ומפרק ׳' נ עד ערק ליב ינאר עני! מחלוקה על מדוש העילס המורים על התוארים באיסן שיתקיים היסוד והשרש שאלהינו‬
‫ופי׳ קצת מעשה נראשית ‪ ,‬ומל״ג עד סוף החלק ינאר ער! נ׳ ה אחד מכל צד ואין נו הרככה ‪ .‬ואחר וה ניאר מה‬
‫שאמרו הפילופסים מהש׳י שהוא שכל משכיל ומושכל‪ ,‬ושכל‬
‫אלי הדברים ישיבו אל עגין אחד חילי המצא הרכבה ‪ ,‬כאוס! שחה שיאמרו הסילופפים לא יסתור וה היסוד אשר הכל‬
‫תלוי בו שהוא אתר‪ ,‬ואת׳ב ביאר איך ייוחסו לשם יתברך כל הפעילות הנמצאות בעולם והוא מצד שהיא סברא רחוקה‬
‫וזה יסוד גדול להבין רבים מהנמצאות‪ ,‬וביאר ג"כ איך היא צורה ותכלית לכל הנמצאות ‪ .‬ואחר כך ביאר בפרק רכב‬
‫איך היא יתעלה באמצעית הגלגל יפעל כל הנמצאות אשר בכאן ישהגלגל הוא כלי לו‪ ,‬וביאר שחכמינו ז׳ל ביארו שכל‬
‫דבר הנמצא בעילם הגלגל הוא סבתם‪ ,‬ישחאתו נמצאו כל החייות הנמצא בעולם וכל הנפשות ודוחות וגשמות שעתידים‬
‫להבראות ונשמתם של צדיקים‪ ,‬ושחנמיני ז'ל ביארו שהם נגלגל לחה שימצאו כתובים כשהדברים ייוחסו לי יתברך ‪ ,‬א״כ‬
‫התבאר חוה שהשם יתעלה הוא צירת הגלגל אף שהוא נבדל מחנו וני באמצעית הגלגל הראשי! יודע השם ית׳ וני ואח‬
‫היאיה היא הייתי גדולה שבה יודע מציאות האל‪ ,‬ואחר בפרק נמשך לוה שחכמינו ו״ל אמה שהשם ית׳ הוא צורת הגלגל‬
‫ומתניעתו ימשך כל הנמצאים אשי למעה מוה העולם והניע עיונם אל מה שהגיעו המעולים שבפילוסיפים ואף שאבדה‬
‫חכמת חכמינו ובינת גבוניגי היה וה לסבית רבות וני החכמה היתה נמצאת באומתנו מקדם ‪ ,‬וני אין ראוי לקחת על‬
‫נתחדשה חכמת המדברים והיה‬ ‫מציאות השם ראיה אלא מהדברים י\ראים והגלויים והיא תגיעת הגליצל • יאייי‬
‫יה נעבור שחכמת הפילוסוסיא סותרת דתית ולמצוא חן בעיני המלכים השומרי הדתות קמו המדברים וסתרו כל רה‬
‫שאמרו הפילוסופים וחשנו להניח הקדמות נסי מחשבתם להוליד סתירתם ונתחדשה חכמת הדבור ‪ ,‬והרצון נו חכמת‬
‫שאין לה מציאות אלא נפה לא שיש לה מציאות בדבור השכלי ‪ ,‬וביאר הרב שהם הניחו י׳ב הקדמית להוליד מהם ד׳‬
‫דרושים‪ ,‬שהעולם מחודש‪ ,‬ושיש לו עישה ומחדש‪ ,‬ושהוא אחד‪,‬ואינו גוףולא כת מי ף‪ ,‬וביאר הרב שאין ראוי ליקח ראיה אלא‬
‫מטבע המיושב ובעבור וה הניח פיק נפרד נקרא שיעור קימה אשר כל מה שאמר בוה הסרק הוא מוחש ומושכל ראשון וממנו‬
‫ראוי ליקח ראיה ‪ ,‬לא מהקדמות אשי הגיחו המדברים שיש נהם מה שהוא הסך המציאות והם מבוארי השקרית והזיוף‬
‫והנטול‪ ,‬ולגלות לכל תועבות המדברים הניח בפרק שאחר יה שנים עשר הקדמית אשר למדברים ולהוליד הארבעה דרוש׳ם‬
‫שאמרנו ‪ .‬ואחר זה הביא שלשה פרקים איך ישתמשו המדברים בהקדמותיהם להוליד מה שרצו‪ ,‬והראה הרב שאין שים דרך‬
‫לבאר חודוש העולם ולא שיש לו עישה ולא שהוא אחד ולא שהוא גשם באחד מדרכי המדברים ושקצת מהאחרונים הרגישו דרכיהם‬
‫ואמרו כי אין לקבל שום דבר מאלו הדרושים אלא בקבלה מהדת ‪ .‬ואחר יה שב הרב לבאר ראשונה השלשה דרושים בי[‬
‫שיהיה העולם קדמון או מחודש והגיח כ״ה הקדמות כדי לבאר אלו השלשה דרושים‪ ,‬ואח״ב הניח הרב הקדמה אחת שנקבל‬
‫מהפילוסופים והיא ההקדמה הכ״ו והיא אומרת שהעולם קדמון כדי שגוליד בין שיהיה העולם קדמון או מחודש שיש‬
‫אלוה ולא יהיה זה היסוד אשר הכל תלוי בו אשר הוא יסוד התורות ועמוד החכמות יסופק אבל יהיה מבואר לכל הדעות‬
‫שיש אלוה נמצא בין שיהיה העולם קדמון או מחודש ‪ .‬ואח׳נ יבאר איך הוא אחד ושאינו גשם ולא כח בגשם ‪ .‬ואח״כ‬
‫חזר הרב להכריע החדוש על הקדמית ואמר שאין לפילוסופים מוסת על היית העולם קדמון וני הראחח שפשה אריסט׳ו‬
‫הם טענות וראיית חזקות לא מיפת חותך וכי יש לו ראוית חוקית על שהעולם מחודש ואחר שאק לו מופת ראוי‬
‫שיקונל יה השורש מהנביאים מאברהם ומשה רנינו ע״ה ‪ .‬ואחר כך ביאר הרב שהעולם נצחי במה שעתיד ולא נ א‬
‫קבלה עליו מהנביאים לומר שהוא נפסד כמו שהוא הייה אבל לעולם יהיה כמי שהוא עתה ‪ .‬ואח״ב ביאר הרב מעשה‬
‫בראשית והוא ביאור גאות בין שיהיה העולם מחודש או קדמק ‪ .‬ואחר זה נמשך הדבור בנבואה ואמר איך הוא מהות‬
‫הנבואה ומעלותיה ומדרגותיה‪ ,‬ואיך דעת הפילוסיף בנבואה ני אף שיהיה העולם קדמון עם שהאחת שהעולם מחודש‬
‫אין ראוי לספק שוס ספק בנבואה ‪ ,‬וזהו כוונת כל החלק השני לקיים השלשה דרושים‪ ,‬יחוייב שימצא נבואה כדי שלא‬
‫יאתר אומר אם נספק בעולם אס הוא מחודש או קדמון נספק גס כן בנבואה יתסול כל התורה כלה‪ ,‬אמר בבד אפשר‬
‫שיהיה הנבואה לפי דעת הפילוסופים אף שיהיה העולם קדמון‪ ,‬שהאמת שהעולם מחודש ואין ראוי לספק שים ספק בנבואה‪,‬‬
‫וזהי כוונת כל החלק השני לקיים השלשה דרושים בין שיהיה העולם קדמו! או מחודש‪ ,‬ולבאר שאין לפילוסופים מופת‬
‫חותך על היות העולם קדמון ושהם טענית חזקות ג ס יש טענות חזקות לקיים החדיש לא פחית מהקדמותיהס ואחר‬
‫שהדבר כן ראוי שיקובלו מהנביאים כי יבא הדבר השלישי ויכריע ביניהם ‪ .‬ואחר זה נמשך למ״ש נהיות העולם נצחי‬
‫בעתיד עם פירוש מעשה בראשית וביאור הנבואה‪ ,‬זהו הכוונה הראשונה בזה החלק עם שנאו ג״כ נו דברים ופרקים‬
‫לבאר מעשה מרכבה‪ ,‬ואני המבאר אעיר על אלו הפרקים כשנגיע אליהם בעזה״ש ‪ .‬ואחר הרב כי החמשה ועשרים‬
‫הקדמות כלס בא עליהם מופת אין ספק לדבר מהם מאריסט״ו ומי שאחריו יון המשאיס‪ ,‬והקדמה אחת גת! להם הרב‬
‫י ” ״ ”'‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫נמורה נבוכים וז׳ב[‬
 ‫מורה נ בו כי ם ח ל ק שני ה ק ד מו ת‬
‫יתעלה שסו ארד ‪ ,‬חנ‪*:‬צו וע־ברים הקדב־ות ‪ ,‬בולם בא עליהם המופת )א( אין ספק בדבר מהם (‬
‫כבר עשה אריכמי׳ו ומי ׳מאחריו מן א המ־מאיים מופת על כל אחת מהן‪ ,‬והקדמה אהתנודה ל ה ס ב ה‪,‬‬
‫כי בזה יתבאיו מביקשנו כמופת במו שאבאר ‪ ,‬וההקדמה ההיא היא קדמות העולם ‪:‬‬
‫ההקדמה א )‪ ( r‬הראשונה שמציאות בעל שעור אחד אץ תכלית לו שקר ‪:‬‬
‫השנית ב )נ( שמציאות נעלי שיעור אין תכלית למספרם שקר ‪ ,‬והוא שיהיו נמצאים יהד ‪:‬‬
‫השלישית‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נבואה ו א מן המשאייס‪ /‬רוצה לומר פילוסופים הראשונים שה־ו‬ ‫במקנה ושנקבל מהם זה אן שלא נתבארה בתופת חותך ‪:‬‬
‫הולכים כמדברות ובמקוס שואה ושממה ללמוד חכמות ארישפ״ו‬ ‫אמר שם טוב מה שאמר הרב כי כל אלו החמשה ועשרים‬
‫וידיעת הנמצאות‪:‬‬ ‫הקדמות כלם בא עליהם מופת אין ספק בדבת אין‬
‫ה ק ד מ ה א הראשונה בעל שיעור אהד ‪ .‬ר״ל אם שיהיה‬ ‫הדבר כן נמו שאמר היב אבל יש מהם הקדמות שהם‬
‫קו או שעח או גשם בלתי בעל תכלית שק^‬ ‫יזושכלות ראשונות ומהם מסופקות מאד ומהם כוזבות בא‬
‫כמו שהתבאר במופת בחלוקה הששית לנמצאות במאמר הראשון‬ ‫המופת על סתייתס או על המעט לא נאה מופת על‬
‫מחלק האלהית לכוונות אבוהמ״ד ‪:‬‬ ‫אמתתם ‪ ,‬ואני המפיש אראך כשנגיע אל כל אחד מהם‬
‫השנית ב שמציאות וכו' ‪ .‬ר״ל וזאת ההקדמה גס ‪P‬‬ ‫מאיזה חין היא כל הקדחה והקדמה■־ אמר שם טוב‬
‫נתבארה במאסר הנזכר ;‬ ‫מהקדת'ח אשר הניח הרב בכאן אין ספק באמתתס ונבר‬
‫בא עליהם מיפת בחכמה וידיעת כל החכמה הטבעית‬
‫והאלהית בידיעות אלו ועשה אריסט״ו חיפתיס במקומות חפוזריס ואס באנו לכתוב המופתים כלס היינו חוזרים‬
‫לכתוב השמע והשתים ועילם והסויה וההפסד וקצת מחה שאתר הטבע חה הספר לא נעשה אלא לחי שנתפלסף ושנה‬
‫וקרא בספרים אלו ולכן נעזוב האייכות ונבאר הציור הפשוט מאלו ההקדמות עם שנאחר תה שצריך אל ביאור‬
‫לאחתתו במופת אחד אי שנים על הרוב אף שהחכם אריסט׳ו עשה מופתים רבים‪ ,‬ונקחמהם היותר מבואר כדי שיקנו‬
‫החעיינים דעת ותבונה בשעה אחת ‪:‬‬
‫ה ה ק ד מ ה היאשונה שמציאית בעל שיעור אין תכלית לו שקר ‪ .‬נבר ביארתי לך בהקדמות המדברים על מה יאחר‬
‫נבייח נייאמר על תה שהיא בפיעל ועל חה שהוא בנח ‪ ,‬יהבב״ת בפועל אפשר שיהיה בג׳ מינים או‬ ‫י‬
‫יהיה נב״ת נבדל חחוחר נחו שיששכלים בב״תעלות ועלוליס‪ ,‬או שיהיו נפשות האדם נבדלים מחמת בב’ ת‪ ,‬או שיהיה דבר‬
‫אחר נבדל פשוט בב״ת‪,‬אי שיהיה דבר חמרי בנ״ת נמו שימצא גודל מחבק בב״ת בפועל ‪ /‬או שימצאו גשמים מספרם‬
‫בב׳׳ת כאומרים החלקים הבלתי מתחלקים שהם לבב״ת וביאר הרב בהקדמה הראשונה שאין שוס שעור בין שיהיה חדוגק‬
‫בין שיהיה בלתי חדובק בב״ת באושן שיהיה הנמצא יחד‪ ,‬ולא ג״כ עלית ועלולים בין שיהיו גחצאוח יחד בין שיהיו בזה‬
‫אח״ז באופן שיהיו עלות בעצם שא״א שימצא‪ ,‬בזאת ההסכמה הניח שא׳יא שימצא גודל חדובק לב נין שיהיה נבדל בין שיהיה‬
‫חמרי‪ ,‬ומופת זה כי אס נניח דבר בנ״ת נעל שעור חדונק יתחייב שיהי׳ החלק כחי הכל כי נקח חלק תזה הקו אשר היא ני״ ת‬
‫ינצייר ממנו שתי אותיות אל״ף וני״ת ונאמי קי אל׳ף הוא יותר גדול תבי״ת או שוה לו‪ ,‬אם נאחר שיהיה כל א' מהם בב״ת‬
‫עד כי נשנרמוז אל נקודת אל׳׳ף חאל״ף ולהלאה היא בנ״ת וכן חבי״ת ולמטה היא נ"נ בב״ת כמו שנרמוז זה בדתות זה הקי‬
‫ונאמר אם אלו החחחים ב׳ קוים ילכו לנב״ת היה החלק כמו הכל וזה שקר ‪ ,‬ואם היה ב' בב״ת והאל״ף לא יוסיף‬
‫על ב׳ אלא ב״ת א״כ יהיה הכל ב״ת וא״כ יהיה הבב׳׳ת ב״ת ווה תבואר הנטול ‪ .‬ונם כן אס נניח שימצא נשם בב” ת‬
‫ראוי שנצייר בזה הנשם עגול שיצאו כל הקוים מהמרכז אל התקיף ואין ספק כי אס נעשה בכאן עמלה קטנה שיאוי‬
‫שנצייר שני קוים יוצאים מהמרכז והנה מצד שהגשם הוא נב׳ת ילכו הקויס לבב״ת ונבר הוא חבואי שכל חה שיתרחקו‬
‫שני אלו הקוים מהמרכז יתרחקו כל אחד חהס מחברו ואם יהיו הם בל׳ת יתרחק כ״א תחברו מרחק בל ת ונניח‬
‫שא' חהס הוא נח והעגולה מתנועעת עם הקו האחר עד שישוב לחקוס אשר התחיל זה ההנחה אחר שהעגולה היא‬
‫ב״ח ובהתנועע העגולה יתנועע הקו האחר ואס ישוב אל מקומה יתחייב שיחתוך מהלך נב״ת בזמן ל׳ת ונבר זה‬
‫יתבאר בששי חהשתע שהוא נמנע ‪ .‬אלו השני מופתים יעמדו תמורת מופתים רבים שעשה אריסט״ו לבטל שיש הנה‬
‫מציאות גשם נב״ת בין למודי נין נבדל בין חחרי ‪ ,‬וכשתבין אלו הדרכים יבוטל מעלינו כל הטעיות שעשה הרב ר׳‬
‫חכדאי על הרב על ביאור זאת ההקדמה כי באלו השני מופתים אין ספק ולא דחיה אלא מסכל מתעקש ובלתי תבק‬
‫הדברים ואף ג"כ נל הקושיות והדחיות שעשה הרב ר׳ חכדאי על הביאורים שעשה אריסט״ו על זאת ההקדמה הם‬
‫הזיות יבינם מי שנתן לו השם שכל ודעת להבין האמת והשקר ;‬
‫ה שני ת שמציאות שעורים אין תכלית למספרם שקר והוא שיהיו נמצאים יחד ‪ .‬אחר שנטל הרב שלא ימצא גודל בב״ת‬
‫בפעל משער המתדנק רצה לבאר שלא ימצא שיעורים כ״א בעצמו ב״ח והם כלס בנ״ת‪ ,‬והמופת על זה‬
‫הוא המופת שעשינו למעלה ני אס נקח מאלו השעורים קצת מהם ונרחוז אל מקום א' מהם ונאמר הנשארים הם‬
‫נב״ת‬
‫קרשקש‬
‫מה שיקיף בו שטח אחד אי שגחים הנד‪ ,‬חוא בעל תכלית _ זכרת‬ ‫חלק שני )א( אין ם‪ 6‬ק בדבר ‪ .‬רוצה בזה בעשרים וחמש‬
‫הנר‪ .‬בל גשם בעל תכלית בחבר וכאשר היד‪ ,‬כל גשם בעל‬ ‫הקו מו ת לא באותה האומר־‪• ,‬בהזמן והר‪,‬נועה‬ ‫י‬
‫הבלית הנה בל ששח בעל ת כי ‪ , ,‬יכל קי בעל תכלית לשי‬ ‫נצחיים כי בזאת יודה אך דבר ׳!!םת־ם עד ■םיתבאר המבוקתז‬
‫שר‪,‬שמיה לא יבדל לגשם ור‪,‬קי לא י בול לשמח ינ א שו היה ור‪,‬‬ ‫וזאת אין בה מושת אבל ראיות והוא יכריע אתר 'זת שראיות‬
‫כן הנר‪ .‬בל גורל בשדעל הנוי‪ ,‬הוא בעל תנ לי ת;‬ ‫החרוש יו תי חזקות מראיות הקרמות ;‬
‫ד‪ .‬ק ד מ יה ב )נ( שמציאות נער• שיעור אי! תכלית לססשים שקר‬ ‫ה ק ר ט ה א )נן שמציאות בעל שיעור אחר אי! תכי׳ית לו‬
‫ור־וא שיהיו נמצאים יחר‪ ,‬וכמו שהתבאר בשיעור‬ ‫ש ק ־‪ ,‬זה מבואר במאמר ישי‘■•^י מ‪ ,‬השיג ע‬ ‫י‬
‫התבאר נ מס שו ואמר שכל מסשר בשועל נ ע ל תכלית לשי שבל‬ ‫סבעי כלל ג' פרק ב' ‪ .‬אסר כל גשם הנה יריי! בו שימח אהד‬
‫מספר הנה הוא ספור בפועל ונ ל סשוו הנה הוא אם זוג אם נפרד‬ ‫אם היה ס בוני או יותר משגיח אחד אם היה‪ ’ ,‬בלתי סבובי ונא‬
‫הנה‬
‫ב *‬ ‫הקדמות‬
‫‪.‬‬ ‫מורה נבוכים חלק‪ ,‬שני‬
‫השלישיח ג ) נ ( שמציאות עלות ועלולים אק תכלית למספרם שקר> ואזלפ שלא יהיו בעלי שעור ‪,‬‬
‫והמשל כו שיהיה השכל הזה על דרך משל סבתו שכל שני ; וסכת השני שלישי ‪ ,‬וסכת‬
‫השלישי רביעי ‪ ,‬כן אל לא תכלית ‪ ,‬זה נם כן שקר טכואר ‪:‬‬
‫הרביעית י )ד( היא שהשינוי ימצא בארבעה מאמרות‪ .‬כמאמר העצם‪ ,‬הה השנוי ההווה בעצם‬
‫הוא ההוייה וההפסד ‪ ,‬וימצא במאמר הכמה ‪ ,‬והוא הצמיחה וההתוך ‪ ,‬וימצא במאמר‬
‫ה איט ת‬
‫טוב‬ ‫שס‬
‫‪.........‬‬ ‫אפודי‬
‫ה שלי שית ‪ j‬ר׳ל גס זאח ההקדמה גסנארה נמושת כנ״ת או כ' ת‪ ,‬א ם נאמר שהנשארים הס ככ״ח ונל מה‬
‫שלקתנו מאלי הס ככ״ת יהיה החלק נחו הכל וזה שקר‪ .‬ואם‬ ‫כמאמר הנזכר‪:‬‬
‫הרביעית ד שהשנוי ימצא ‪ ,‬ר״ל שהשנוי ההדרג׳ והוא יהיו הנשארים ב״ת מה שטסין ממנו ג״נ הוא נ״ת ויהיה‬
‫הליכה מתואר אל תואר אחר השתנה אליו המקוכץ מהכל כ״ת ואתה הנחת אותו שהוא ככ״ח וזה שקר‪.‬‬
‫כהדרגה ימצא נארנעה מאמרות‪ ,‬כי אי אפשר שישורש שהשנוי אם כן התכאר שקיות מ‪5‬יאית גודלים ככ׳׳ת ‪ .‬וג״כ אלו‬
‫הפתאומי ימצא נארנעה מאמרות כי זה שקר כי השצוי הפתאומי השעורים הס מתדמים או כלתי מתדמים אס יהו מתדחים‬
‫׳שול ככל המאמיוס הי' ‪ .‬ומה שאמר הרג שהתנועה תפול יתחייכ שנשער שיתדכק מהם גשם אחד ‪ ,‬ואם יהיו כלתי‬
‫כמאמר העצם‪ ,‬על דרך האמת אי! כמאמר העצס תנועה כי מתדתיס מצד שהם שעורים וכעלי גודל כולם מתימיס‬
‫הוא שנוי פתאומי כי כשתשתנה העפה הזלעית אל צורה אנושית ויחוייכ שאפשר שיתחששו ואס יתחששו נעשה מהכל מהם‬
‫א״א שיהיה השצו׳ כזמן כי ׳כיא אל שיהיו שתי צורות כמשכן גשם ככ׳ת וככר יתכשל כשנשער העגולה שאמרנו והקוים‬
‫אתד או חמר כלי צורה‪ ,‬וזה מכואר כסופת כחלוקה הראשונה שאמרנו ויתחייכ שיחתוך מהלך ככ״ת כזמן כ״ת וזה‬
‫מכואר השקחת ‪:‬‬ ‫מהפכעיות מהסכר הנזכר‪ ,‬לכן מונים הד׳ מאמרות כן ‪ .‬כסה ‪.‬‬
‫איך‪ .‬אנה‪ .‬מצר ‪ .‬אסנסנוכל לומר כי מת שאמר הרכ שכמאסר השלישית שמציאות עלה ועלולים אין תכלית לחססרם‬
‫שקי ואע׳ש שלא יהיו כעלי גשמית‪ ,‬דמיין זה‬ ‫העצם תכול תצועה‪ .‬ר׳ל מצד תנועת ההכנה שיש כו המשל‬
‫כי כשתשתנה הצורה האוירית צורה מימיית הוא כעתה אתדאמנם שיהיה השכל הזה עד׳מ סכתי שכל שני וסכת השני שלישי‬
‫צריך שיהיה האויר מקורר או מוכן לקיל הצורה המימייח ואז עד ככ״ת ג״כ שקר מפואר ‪ .‬הפי׳ ציור ואת ההקדמה היא‬
‫יש כו תנועה כלי סשק וזהו שמנה הרכ מאמר העצם ‪ ,‬ומה מכואדת ואולם אחתתה יכול ממה שקדם כ׳ יתחייכ מזה‬
‫שלא אסר הרכ מצכ כי על דרך האמת יש כו תנועה אס ק שיהיה החלק כמו הכל נמו שנאמר נקח מאלו העלית ועלולים‬
‫קצתם ונרמוז אל י׳ מהם ונאמר מי׳ ואילך הם כ״ת או‬
‫נ נ׳ ת ‪ ,‬אם נאמר שיהיו ככ׳ת ואס נו סן עשרה יהיו נב׳ ת א״כ יהיה החלק כמו הכל ואס ישארו כ׳ת והנוסןז כ״ת‬
‫יהיה המקיכץ כ*ת ואתה הנחת איתי שהוא כנ״ת ווה שקר מבואר‪ ,‬וגס כי יתחייכ כי לא ימצא האתרון כי ככר ניאר‬
‫אריסש״ו נ ח׳ מהשמע כי אס נאמר שאחד מניע לב׳ וכן לבב״ת אס לא היה ראשון נמצא אחרון אי אכשר שימצא‬
‫אכל האחרון נמצא א״כ היאשין נמצא‪ ,‬ככאן התבאר שא״א שיהיו עלית ועלולים יחד בכ׳׳ת או שיהיו נמצאים כזה אחד‬
‫וה כי ככל אס הראשון לא נמצא האחרון לא ימצא‪ ,‬ונכר נטלנו הספקית שיש כזה המופת מה שכנר אפשר לחשוב‬
‫לומר שימצא דבר בכ״ת יותר גדול מננ״ת כמציאות התנועה והזמן ‪ ,‬וג״כ בטלנו אס ימצא הראשק לא ימצא האחרון כי‬
‫לפי מאמיני הקדמות ראונן הנתצא עתה לא נמצא אלא אתר אישים בב׳ת והראשון אינו נמצא א״כ זה האתרי לא‬
‫ימצא וככר הכה אכינצ״ר ואב״ר על קדקוד זה הספק יניארו כתכלית דחייתו ;‬
‫הרביעית שהשנוי ימצא נד מאמרות במאמר העצם וזה השטי ההווה כעצם הוא ההוויה וההפסד וימצא נמאמר‬
‫הכמה והיא הצמיחה וההתון וימצא כמאמר האיכות וההשתטת וימצא כמאמר האנה והוא תנועת ההעתקה‬
‫ועל וה השנוי נאנה תאמר ההעתקה ביחוד‪ .‬הפי׳ זאת ההקדמה יכלול ארכע גורית‪ ,‬ראשונה שהשנוי ימצא‬
‫נארנטה מאמרות ‪ ,‬שנית שהד׳ מאמרות הס עצם וכמה ואיך ואנה‪ ,‬שלישית יאמר שתנועת העצם שני מינים יקראו‬
‫בשני שמות מחולסיס ‪ ,‬האחד הוויה והאחר הפסד‪ ,‬וכן תנועת הכמה כי האחד נקרא צמיחה והאחר חסרון ‪ ,‬אמנם ב׳‬
‫תנועות‬
‫קרשקש‬
‫ר‪.‬נוז נל ספור בז}ל תנל;ח ‪_ .‬וועא עשר‪ .‬טוםתים יניס אתרים שתי הקשיות וכן נשחאסר שכל שני סבתו שכל שלישי א׳נ שב‬
‫השכל השני על■־‪ .‬ועלול והוא ג׳ נ ביטני ני! שתי הקצוות וא׳ב‬ ‫שאם היר! גשם בלחי בעל תכלית לא היה לו מקום שיתנועע לו ‪:‬‬
‫בווברת יש תכלית למספרם שאס ילך אל לא תכ'‘ ' ת א׳ב אץ‬ ‫הקרטה ג )ד( עלות ועלולים אין תכלית למסשרם שקר ואע׳ש‬
‫כאן קצוות ולא בינוני נסו שביארנו למעלה שלא יצוייר בינוני‬ ‫שלא יר‪.‬יו בעלי שיעור והמשל בו שיתיר‪ .‬השכל‬
‫כי אם בקצוות ונכוזש המציאות ני אנחנו נמצא עלות ועי׳ולים‬ ‫הזוי‪ .‬על רס־ משל סבתו שכל שני וסבת השני שליש' וסבת‬
‫שהם כינונים נטו שר‪.‬וא עלה ועלול שהוא מורכב ממניע‬ ‫שלישי רביעי בן אל לא חנלית ור‪.‬וא ג׳ב שקר מבואר ‪ .‬זאת‬
‫ומתנועע ואהר שנמצא בינוני באמת יחריב ימצאו הקצוות‬ ‫מ־וקדמר‪ .‬ביארר‪ .‬אריסטו בספר מד‪ .‬שאתר ד‪.‬טבע במאמר הל' במאמר‬
‫ותבליחם הוא עלד‪ .‬ועלול בלא עלה ווצא ה מ תנ מ ע האהרוו‬ ‫ר‪.‬גד‪ .‬בבר ימצא מה ‪ y s v‬בעיון מופתי פילוסופי דק מאד ושמע‬
‫וד‪.‬וא החוטר שקבל ארבע צורות ורגלגל מניעו ומכינו לקבל‬ ‫ענינו אמר דבד ידוע ני דבר בינוני לא יאמר אלא על שיש לו‬
‫הצורות מנותן הצורות והוא בעירוב זד‪.‬םזג ווצא עליל וי^א עלה ‪:‬‬ ‫שתי קצוות ור‪.‬וא בינוני ביניהם שאינו מאחד םר‪.‬קצוות אלא בינוני‬
‫)ר‪.‬גד‪.‬׳ר‪ .‬זאח ההקזימה מחגאיס כשמע ענצי כמאמר ח' ככלל נ׳ נפ׳ד‬ ‫בלומר ממוצע ניניהם וסזרנב םשניר‪.‬ן ולזר‪ .‬הוא אמצעי ובל מה‬
‫לפי בכהרה והנכסו כזא נלי זמן אמנם‬ ‫פאי! נצלם‬ ‫שהוא בינוני ויש לו קצוות הוא בהכרח בעל תבלית ני לדבר‬
‫‪ 50‬ר‪ 5‬נמשכת לשינד שכוא קזדס רכזיר זכפרק מ׳ מאזמז ככלל גזחנאר‬ ‫שאין לו תכלית איף נצייר שהוא בינוני ויש לו קצוות הלא הבל‬
‫שכתנזעס כלתי נמלאת אלא כליך זכמה זאנה לא ככאר המאמיזת זכל‬ ‫ארד ואין נו קצד‪ .‬ולא בינוני‪ ,‬ואתר שנתבאר לנו זר‪ .‬מנ ח הציור‬
‫״״יזת שילי' זלוש אמי שיינו שהשיט׳ ימלא נד' מאמרות( ע׳י הגד‪',‬ה ־‪.‬‬ ‫ד‪,‬שנ^י אומר ני נבר נתבאר במופת בחכמת השבע ני יש עלר‪.‬‬
‫הקדמה ד ‪ (83‬בי השינר ימצא בד׳ מאמרית במאסר העצם‬ ‫בלי עלול ויש עלול נמצא בלי עלה וז־ נתבאר במופת ואלו הם‬
‫הה השינר הד‪.‬וה נעצם הוא דהרה והד‪.‬פסד‬ ‫חשתי קצוות והבינוני שביניהן היא העלה והעלוי*‪ ,‬א׳ב כשנאמר‬
‫וימצא בסאכור הנמות והוא הגידול וההסרון וימצא במאמר האינות‬ ‫על דרו משל השכל הפועל לאלו הנפעלים כלם ור‪.‬וא עלתס‬
‫ווצא ההשתנות וימלא במאמר תאנה והוא ההעתקה ועל זד‪.‬‬ ‫סבתו שכל שני בלומר שהשני וזוא עלה ועלול הוא אמצעי ני!‬
‫השינוי‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫ועל זה השנוי באנה‬ ‫ההעתקה‬
‫^‬ ‫האינות‪ ,‬והוא הה שתנות‪ ,‬וימצא במאמר האנה ‪ ,‬והוא תנועת‬
‫תאמר התנועה בפרט ועל שאר השנויים בנלל';‬
‫החמישית ה )ה( היא שבל תנועה שנוי ויציאה מן הכח אל הפועל ‪:‬‬
‫הששית‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫היה לו לרנ לחניתו ‪ ,‬נוכל לודר כי ננחיגה אחת ימס סצנ‬ ‫תנועות האחרות כל חיניה נקי־איס שס אחד ני כל התנועות‬
‫יסאמר האנה ;‬ ‫האיכות עם שהם חתתלכות נקראים נשם חהשתנית וכן‬
‫החמישית ה שכל תנועה כנוי וכו'‪ .‬ר״ל ככל תנוכה הוא‬ ‫התנועות והאנה שהם תתתלפות נקיאות כלם תנועות‬
‫שנוי הדרג׳ וכל כנוי הדרג׳ הוא יציאה יין‬ ‫ההעתקה ני תנועות ההעתקה תעלה ותטה אינו תיוחד‬
‫הכח אל השועל חלק אחר ‪:‬ק בהריגה‪ .‬ו^ ‪ rp‬ההקדמה‬ ‫לתנועה אבל נאמר נ״כ לדברים היושבים לתעלה ולמטה ‪.‬‬
‫מביארת במאמר הראשון כחלוקי הא׳ מהכיבעיות לשפר הנוכר;‬ ‫ורביעית ינלול זאת ההקדמה ששם התניעה לא יאחר אלא‬
‫על ההעתק בלשון ההמון‪ .‬צייר ואת ההקדנזה הוא מבואר‬
‫אולם אמיתותה צריך אל ביאיר כי אריכט״ו ביאר בה׳ תהשמע שכל תנועה היא מהכך אל הפך והחאתרות אשת אין להם‬
‫הסך אין להם תניעה נמצאשהז׳ מאתיות אין להם הכך והם כלם זולת הכמה והאיך ואנה ואמר כי אין בעצם תטעה‬
‫עצם הפכי לעצם כמו שהונחבמאמרו ני מסגולת העצם שאין לו הפני ‪ ,‬וגם הניחו‬ ‫אחר שאין ‪3‬ו הרך ני אין‬
‫במאמר השמע בראשון ונם כן ביאר אריסטי׳ו כי ^ חתניעע הוא נמצא בפועל וכל הוויה היא תלא נמצא אל‬
‫נמצא וההפסד הוא מנמצא סל לא נמצא וההיולי היא המקבל היויה והפסד כי הוא מקבל צורה ומעדיר צורה‬
‫וההיולאני אינו דבר בפיעל אם כן איני ■מקבל התנועה ואם כן בהויה והפסד אין שוס תנועה ‪ .‬אס כן איך אמר הרב‬
‫שהשנוי ימצא בארבע מאמרות‪ .‬וג ס בי אי אייסטייו כי כל תניעה צייכה שיהיה מהפך אל הפך ושימצא אמצעי בהם כ׳א‬
‫לא יייצא הפכיות לא ימצא תניעה ואסימצא הפניות ולא ימצא אמצעי בין ההפכים לא ימצא תנועה ולא ימצא במאמר‬
‫העצם אמצעי ני אין העצם מקבל יותר אי שתית‪ /‬אס כן איך יאמר התכ שיש בעצם תנועה‪ ,‬ואם יאמר אומר כי שם השנוי‬
‫כאן אינו תנועה אבל נקרא בשם שנוי כ־ כל ■מנועה שנוי ואין כל שני' תנועה‪ ,‬ואמר זה אינו כלום ני השנוי נבר יכלול‬
‫כל החאמרוח כי כל המאתרות ימצאו פעם נכת ופעם כפועל וכל מה שיצא פתאום מן הכת אל הפועל נקיא שנוי וכל מה‬
‫שיצא בהדרגה נקרא תניעה איה השנוי ינליל כל המחמיית נמו ש־תבאי בעיה אם כן איך אתי הרב שהשנוי ימצא‬
‫ב אייע ה מאמיות ‪ .‬והחשיבה בזה דע ני השנויים יקיחו על שני מינים כתו שיתבאר בכפר הנפש יהות חה שיעדיר‬
‫ממנו דבר ואח״כ ימצא בו דבר אתר כבריאות והחולי כי האדם יעתק תהבר־אית אל החול' יכמם אשי ישוב קר‬
‫ותמני שאיני חעדיר כלל אבל יקבל יציאית או תואר לא היה‪ ,‬והשנוי אשי הוא מעדיי צורה אי תואר ויתהווה נירה‬
‫אי תואר יקרא שנוי באית ואתר יק־א שנוי לא ע■ד האמת אבל יקבל הדבר שלמות לא היה בי‪ ,‬ולחה שהיו‬
‫הדברים ימצאו שיעדיו ו־תהוו ממני מוארים יאמר עליהם שהם שנויים נאמת ואמנם אשר יגיעו להם תיארים או‬
‫חכינית לא היה בהם מבלתי שיפסידו לא יאמר בזה שגוי אלא ע ד העביה או בענין כולל ‪ .‬ולמה שהאדם כשיתהיה‬
‫עפר יפשיט הצורה יההיולי וילבש צייה אתית וכן ג"כ כשיצמת ה דני יעזיב הקיטן שהוא ההכך האחי הנקרא מס ק‬
‫ויתהוה ההפך האחר שהוא הבדולוהצמימה וכן כשישתנה הדנרמהלונן אל השמיות יעויב הכך ויקבל הכך וכן בק‪,‬י ‪ 1‬ה‬
‫מקומית יעזוב המטה ויקבל המעלה אבל נשאי הדברים יקבל דניים ולא יפסיד דברים המשתנה‪ ,‬לק אייר היב שהשנוי‬
‫תמצא בד׳ מאמרות‪ ,‬זהבן זה כי הוא נפלא יסולקו ממנו קושיות והוויית על הרב ‪ ,‬ויש לי בזה עיד תשיבית אהרות אבל‬
‫בענור שקצת חהמעייניס לא ׳קנלום יע!ב עתה ני זה אשר אמרנו הוא מושכל ראשון והוא אשי טיגו הרב ‪.‬־‬
‫החמישית שכל תנועה שגוי ויציאה מן הכת אל הפועל‪ .‬הפי׳ דע ני אריסט׳יו הניח בשלישי מהשמע שכל המאתרות‬
‫ימצאו פעם בנח ופעם בפועל ‪ ,‬פעם נכת ני אישי העצמים ימצאו בנח קודם שיתהיו ופעם נ ט על‬
‫נשיתהוו והעצם הוא נושא לכל המקרים ג"כ התקיים ימצאו נכת ופועל וגם ני אחי ההיויית העצם יתחדשו עליז‬
‫שנויים כי האדם המתהווה ישוב גדול וקטן ויצמח ויחסר ויתלנן וישתתר וכן יקבל שאר המקריס ‪ ,‬ומאלו החאמיות‬
‫מה שיש נהם שני הפנים ואמצעי עחהם מה שאין בהם אלו הב׳ דברים ‪ ,‬וכבר יתבאר כי כל תנועה צריכה אל נ׳‬
‫אלו‬
‫קרשקש‬
‫ה־‪,.‬־‪,‬יים שיהיה קודם ע ל כל שאר ה מ א מ ״ו ה‪ ,‬ויהיה נ ‪ -‬א ה כי אי;‬ ‫י| »ינוי ב אנ ה תזו םר ת תגו ע ה ביתור ‪ .‬וכיאור זר‪ .‬כ׳ כ■“ ‪:■•:‬־‪:‬י‪,‬‬
‫תנוע ה ב מ א מ ר העצם לפי שעני; ה ת נו ע ה ה ת ה ר ש דבר מ ‪ :‬ב‬ ‫י א ״ ב תנ ה ס א' ז ה דבר ■ב־זד‪ ,■:‬ו י א '‘ אי ז ה ד בר הזרחן יי*א‬
‫מ ע ב ו ש‪.‬וי ה עצ ם ב ה פ כי בו צורה הו א פ ה או ס ב ״ א זמ! ■ציר‪.‬׳;‬ ‫יהיה ה שינזי א ל א איי רבריס ה ש הגגרי ב וזה י ראה בחפויט בג!ו‬
‫א מ צעי בי; ה ה ע ״ ר והקנין ‪ ,‬וב‪ ,‬אמר ב פי׳ ב בזד‪ ,‬ה ה״ ק בי הצורוה‬ ‫מ ה ה ע ר ר א ל ה מ צי או ת הג קר א הזיה ו פ ה ס צי או ה אל ה ד ע רי‬
‫לא י ההר שו ראשו; ראיכיק ו ע״ ב אי; תנו ע ה בה ם ו ע' כ יססרו‬ ‫הנ ק ר א ה ב ס ר וזה ה שינוי הי א בגזא‪;:‬־ ה ע צ ב או מהקב! איי‬
‫בלא זב; ואמר א רי םב׳ו כי אק תנו ע ה ב ב א ב ‪ -‬ד‪,‬יעצם כ‪,‬פ‪.‬י שצ‪.‬ק‬ ‫הג דו ל ונקר א ג דול או מ הנדויי איי הקב•; ונקרא גרעו‪ ,‬וזה ה ניינוי הו א‬
‫בה ה פ ך‪ ,‬וניפג־ ני מיני ההפכי ם שי^שה היו מיני ה ה‪.‬י עו ״‪ ,‬ש־ כה‬ ‫ב מ א מ ר ה כ מו ת או מ ל סעיי ה רנובה או ני ל ב ב ה ■'‪:‬׳•‪,‬ייה והקראת‬
‫תנוער‪ ,‬ב ב מו ה והנויעד‪ .‬ב איכו ת והנוער‪ ,‬באנר‪ .‬א ב ל אי‪ ,‬תנו ע ה‬ ‫ה ע ת ק ה ווה ב מ א מ ר ה אנ ה ו ע ל ו א ה לב ר ה נ א מ ר ה קנוע ה ע ל‬
‫ב מ אג ר ה עצ ם‬ ‫ה א מ הו ת ועל ש אר ה שינויי ב ב י'‘ ל ושם תנו ע ה ב ס ה ב ‪ :‬א ב ר ע ל‬
‫ה ק ר כ י ה ה ‪ (M‬בי נ ל ר‪.‬נויער‪ ,‬ש‪-‬וי ויציאה מ; רביי א " ה פו ע ל‬ ‫רבר המתנרעיע במקום א כ ל כ שיהיה הר בר עוציר נ ב קי ב ויו‪.‬־ל‬
‫ב שהרבר הו א בכ ח ו בו ר אין בו ה‪,‬ויעה וכ שיצא‬ ‫או יחסר ל א י א מר בו מ תנו ע ע בפ ה ש א י א ב מ[ו ר ש שאין ״אוי‬
‫אי‘ הפועיז השי׳ם אק בו התנרעה ש כ נ ר נ שליי ה אם ב; ר‪ 1‬א‬ ‫לומר בו הנוער‪ ,‬ב ס ה ב כ מו שנ א מ ר ב הנו ע ת ה ה ע ת ק ה בניקיס‬
‫מ מו צ ע ת בי; הכ ה הגמו ר ו י ק הפ״ע ל הגמור ולזה גררה ה רנ ם‬ ‫א ב ל אנו קוראים או הו תנו ע ה וא ס אינו ממי; ה ה ע ת ק ה ב ע בו״‬
‫בכ פר השי‪::‬זע ב מ א מר ־ש^ישי כלי׳ ב׳ פי ק ■כני ו א מ י ■כהוא‬ ‫שהגידו ל ור^סרו; יהיה בז ב; מ ע ב מ ע ב יו‪.‬רל ער שי‪,‬י ע אי“ הכלי ה‬
‫שייי‪..‬וה גזה שהוא בכ ה ביצר מ ה שר‪.‬וא ככ ר ‪ ,‬הרצו; בזה שהי א‬ ‫הגודל או יח סר ודו מ ה ל תנו ע ה וב; כ מ א מ ר ה אי כו ת נ ב ו שיכים‬
‫״‪ .‬כ‪ .,,.‬ו בוי אב ל ■נוייימוה רסר שבאשר היד‪,‬ה בבר גמור‬ ‫הנ מ צ א יאמר על העצים ב א מ ה ועיי שאר ה מ א מ ‪-‬ו ה מל ה ה״‪ - .‬ם ם‬
‫לא היה לו שום שי׳ בו ה ובשר ‪,‬הח''‘ ה ייר‪.‬הנוע •ש לר‪ ,‬שליבוה מ ה‬ ‫לעצם שה ם איניו ת בו או ה פ ע ליו ת או הנו עו ה לו בבייל ו ע׳ ב‬
‫שלא‬
‫ג‪3‬‬ ‫מורה נכובים חלק שני הקדמות‬
‫הששיית י )י( בי התנועות מהן ב ע צ ם‪ ,‬מהן נסקרה ‪ ,‬ומהן בהברת ‪ /‬ושזן כוזלין‪ ,‬והוא מין סטה‬
‫שבמקרה ‪ ,‬ואמנם אשר בעצם ‪ ,‬בהעתק הגשם ממקום למקום ‪ .‬ואשר במקרה‪ ,‬כמו שיאמר‬
‫בשחרות אשר נזה הנשם שנעתק ממקום למקום ‪ .‬ואשר בהכרח ‪ ,‬כתנועת האבן אל מעלה נמבריח‬
‫יכריוזנה על זה ‪ ,‬ואשר נחי^ק כתנועת המסמר בספינה ‪ ,‬בי כשתתנועע הספינה יאמר שבכר התנועע‬
‫המסמר נם ין ‪ ,‬וכן כל מחובר שיתנועע בכללו יאמר שככר חלקו התנועע ‪:‬‬
‫השביעית‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ה ש ש י ת ו כי התנועות סהה‪ .‬ל׳׳ל כי התנומוס המקומיות אלו הדנריסכחו שהנחנו נמה שעבי‪/‬והשטייס יתחלקו לנ׳‬
‫כי לא ■דנר מהעניניס שיאמר נהס תנועה כי תלקיס אם שימצא המשתנה מהנח אל הפועל סתאוס וכלי‬
‫אס מתנועה המתימית ‪ :‬נשתרות אשר נזה הנשם ‪ .‬י״ל שגשס ומן נהווייה והפסד ני השכנת ורע שנ כלו אדם געתה א׳‬
‫שתור כאשר נעתק ממקום למקום יאמר שהשהיות שנו נעתק וזה יקרא שטי פתאומי וני האדם ישוג נריא פתאום כי‬
‫אין אמצעי נין הנריאות והחולי והוא ג״כ שנוי פתאומי ‪/‬‬ ‫וזהו במקרה כהעתק הנשם ‪:‬‬
‫וממנו שטי הדרניי והס השטייס הזמנייס א״נ השנוי יכלול‬
‫נל שנוי פתאומי ושנוי זמניי הוא השנוי הררגיי ‪ .‬ואמר אריסט״ו נ ג׳ מהשמע שהוא שלמות מה שנכח מצד מה‬
‫שנכח וזה ט הנניה לא תמצא נשהגונה לא התחיל לגנות וגס לא תמצא כשהשלים הנונה מלכנות הכית כי אז לא‬
‫ישאר נח על זאת התנועה אכל התנועה היא כל זמן שהוא נהנעה ולא הגיע אל השלמות האחרוו‪ ,‬והתנועה היא פועל‬
‫שנשלם ואס השנוי יכלול שני חיני השנויים השמי הפתאומי והוא אשר הוא כעתה והשנוי הדרג" תשר הוא השנוי הומני‪,‬‬
‫אס ‪ p‬כל תטעה שהוא שנוי הדרג״ הוא שנוי וכל שנוי הוא יציאה מהכת אל הפועל א״נ כל תנועה הוא יציאה ג"כ מן‬
‫הנח אל הפועל ‪ ,‬זהו מה שירצה הרב כזאת ההקדמה ‪:‬‬
‫ה ש ש י ת ני התנועות מהם נעצם מהם נמקרה ומהם כהכרח ומהם נחלק והיא מין חמה שנחקרה ונו׳ ‪ .‬הסי׳ דע‬
‫כי מה שיתואר נתמעה יתואר ננ׳חלקים‪ ,‬ראשונה שיתנועע הדנד‪ .‬ממקום שהוא אל מקום אחר ויניח המקום‬
‫אשר הוא נו ויקח מקום אתר‪1‬הוא המקום הפרטי אשר הוא עומד נו ‪ .‬המשל כזה ני המיס שיצאו מן הכלי אל מקום אחר‬
‫נאתר שהמים מתצועעים נעצם וכשימיר הכלי המקום ויהיו המים ככלי נאמר שהמים מתנועעים כמקרה כתנועת‬
‫הדנר אשר הוא נו ני כל מחוגי לדנר ויפעל אותו הדנר או יתפעל שום פועל יתייחס למחונר אליו זאת הפעולה‬
‫נמקרה אס כן זאת חלוקה ראשונה המתנועע שיהיה מתנועע וימיר המקום אשר הוא נו או לא יתנועע אלא‬
‫׳‪.‬התנועעות די׳א זזה יקיא תתנועע נמקרה‪ /‬והראשון מתנועע כעצם יתחלק אל נמה חלקים אס שיהיה אפשר להתנועע‬
‫לנדו ואינו חלק מהמתטעע כמו האדם היושב כספינה ונחים המתנועעים כתנועת הכלי ני אפשר לאדם ולמיס שיתטעעו‬
‫מעצמם ‪ ,‬ויש מין אתר ממה שיתנועע כתקרה ויתחלק זה אל ג׳ חלקים אם שהוא תשיג חהמתנועע כמקרה ואיננו‬
‫מלק לו או שיהיה חלק לו ‪ .‬חשל הראשין הלונן אשר הוא נמצא ננשס וא״א שיתטעע אלא בתנועת הדנר אשר הוא נו‬
‫‪ 1‬אם שיהיה החלק מהמתנועע וא׳׳א כו שיתנועע כתמר והצורה שהם חלקים לגשם והס יתנועעו כתנועת הגשם ואינם‬
‫יכולים להתנועע נעצם‪ ,‬ומהם מתנועע נמלק והס החלקים אשר מדרכם פיתנועעו כשיתפרדו מהכל כמו חלקי הספינה‬
‫והמסמריס הנמצאים כה ני אס כשיתנועע הספינה לא יתפרדו ממקומה ‪ .‬ומהם מתנועעים כהכרח כלומר שאותה‬
‫התנועה היא הפכית לתנועה טבעית יאמר שהיא תטעה הכרחית אם כן יכא הדכר כן אס שיתנועע מעצמו ומזולתו ‪,‬‬
‫והדנרים אשר יתנועעו מעצמן הס התנועות הטנעיות ואשר יתנועעו מזולתם והס הפך טבעם יקראו תנועות‬
‫הכרחיות ואלו התנועית כשהמתנועע יתנועע ממקום למקום כין שיהיה טכעי או הכרחי נקראו אלו התנועות‬
‫תטעות נעצם‪ ,‬והמתנועע אס שימיר המקום ממה שהוא נו והוא המקום הפרטי נאמר לו מתנועע נעצם וכל דבר‬
‫שיתנועע מזולתו הוא מתנועע במקרה נין שיהיה אפשר נ ק שיתנועע נמים אשר כתוך הכלי או חלק מהכלי אשר‬
‫יתטעע כתנועת הכלי ואס אי אפשר שיתנועע כלובן או כחומר והצורה נאמר לאלו שהם מתנועעים במקרה ‪ ,‬ושהם‬
‫מתנועעים כתנועת הכל יאמר גס כן שהם מתנועעים כחלק ‪ ,‬ודע ני המתנועעים כעצם מהם מתנועעים כהתחלה‬
‫נם‬
‫קרשקש‬
‫שקרה התנועע השחרות לאייץ מקוש ‪ ,‬ר׳א הל;חר‪rKo'ijn .‬‬ ‫שאא היה קורם ואזה נרו! הבראה שהיא שאימות מה שבכה מצד‬
‫השחרות‪ ,‬ולא התחייב שאי! אי מציאות בעצמו ולא חנר;ד‪ ,‬כי‬ ‫מת שהיא בכה ‪ ,‬המשא בור‪ ,‬הבנאי קודם שהחהיא אבנות כותא‬
‫אם מצד הנושא שד‪,‬יא האיחר‪ ,‬הנאה שש נדרך מקרה ׳‘ א נדרך‬ ‫הבית הוא בונת בכה ודיחומר שר‪,‬ם האבנים והעגור מתא בכה‬
‫חיוב עצמיי שהעצם אא חייב שישתנה ממקום אבן לשחור וי!‬ ‫וכשעשה נרבך אחר היא שאימות ממה שהיה קידם ככה גמור‬
‫אם בגד אב! או שחור עא דרך משא התנועע ממקום י“מקום‬ ‫ואינו שאימות שאם ער שיגטר הכותל )הנה׳ה ואת ההקדמה‬
‫נאמר בשחרות שהוא עליו יתנועע נדרך מקרה כאומר שנשתנה‬ ‫ממנאר נשמנו ענעי כמאמר ה׳ ננלל ה׳ נש׳א( •‬
‫ססקום שד‪,‬וא מקישו זר‪ ,‬האויר ועכשיו מקישו אויר אחר יו‪.‬־‪ ,‬שהוא‬ ‫ר‪,‬קרטה ו ;ו{ כי התנועות מהם בעצם מהם במקרר‪ ,‬ומר‪,‬ם‬
‫ישתנה זה השינוי נדרך מקרר‪ ,‬אא בדרך חיוב עצמי שעצמו אינו‬ ‫בהברה וםר‪,‬ם בחאק והוא מי! ממת שנסקרה‬
‫מחייב זה השינד שנעתק ממקום אמקים יב! ניכר אומר נבא גשם‬ ‫ואשר בעצם בתנועת הגשם ממקום אמקום‪ ,‬וביאור זר‪ ,‬ני העתקת‬
‫ואס ימען טו^י איך אא נקרא ז־ תנועת ההאק הלא בהתנועע‬ ‫הגשם ממקום אסקום נ א מ ת תנועת העתקתו עצמית אע׳ם‬
‫עצם הנושא התניעע נמקרד‪ ,‬שהוא הלקו עמו‪ ,‬נש־יב שהוא אינו‬ ‫שהגשם מחובר מעצם ומקרר‪ ,‬נאמרנו עא דרך משא האדם‬
‫חאק מחלקי העצם ‪ .‬יאשר בהברת נתזוע ת האין יזשעיזה בר‪,‬כרח‬ ‫מחובר מעצם ומקרה א׳ב תנועת העתקתו כאמה עצמית אא‬
‫יכריחנה עא יה וזו הכרתית שאיגר‪ ,‬רצינית ‪ .‬ואמנם היא עצמית‬ ‫מצד המקרה אשי בו ‪) .‬ו( ואתר במקרר‪ ,‬כמו היםחרות אשר בזת‬
‫אא סקרה שד‪,‬רי מעצמה תתחיינד‪ .‬תנועתד‪ .‬בהכיד המניע שיניע ‪,‬‬ ‫הגשש שנעתק ממקום אמקום ‪ ,‬וביאור זה באמרנו עא דרך משא‬
‫ואשר בחלק כתנועת‪ ,‬המסמר נסשינד‪ ,‬כשההנועע הםם־נה יאמר‬ ‫רושם השחרות אשר סבתו האיחה אשר היא בנשר הארש‬
‫שבבר התנועע המסמר גם ‪ p‬והוא מק• ממה שבמקרי‪ ,‬אהר‬ ‫ונעתקר‪ ,‬האיהר‪ ,‬אא מקים אחר אבן וישתגת אשהור בסבת האיחה‬
‫שהתנועה איגד‪ ,‬מעצם ר‪.:‬םמר כי אס בסבת חי׳קי הסשינת‬ ‫הנושאת השחרות שד‪,‬תנועער‪ ,‬אשם ואותה התנועד‪ ,‬נאמר שהיא‬
‫ואינה כתנועה השחרות שד‪',‬א במקיה הגמור שזה עצמו מקנא‬ ‫במקרה ר׳א שנדרך המקיה נ א השחרות שם בי העתק השחרות‬
‫התנוער‪ ‘' ,‬נ דו מה שלא ימצא בשחרות שאינו דבר שיים■‘ו ממים‬ ‫אא נתחייב מעצם הנושא שר‪,‬וא אבן שישה ז לשחרות אך נדרך‬
‫ר‪,‬קדמי׳‬
 ‫מורה נבוכים חלק שג' הקדמות‬
‫היא שכל משתנה מתחלק ‪ ,‬ולוה כל מתנועע מתחלק< והוא גשם בהכרח ‪ ,‬וכל‬ ‫)ז(‬ ‫י‬ ‫השביעית‬
‫מה שלא יתחלק לא יתנועע ‪ ,‬ולזה אי אפשר שיהיה נשם כלל ‪:‬‬
‫השמינית‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כס פחו היסודות נש־תנועעו כ׳א אל מקומו ואלו התנועית השביעית ז היא שכל תשתנה מתחלק ‪ .‬ר״ל כל משחנה נעצם‬
‫מתחלק ולזה כל מתנועע נעצם מתחלק ‪ :‬והוא‬ ‫יקראו תנועית ענעיות בייחוד ‪ ,‬וחהס תתנועעיס מפני‬
‫הרצון כתניעת הבעלי נסש ‪ ,‬ומהם מתנועע־ס מפני השכל גשם בהכרח ‪ .‬י״ל שכל משחנה בעצם ומתנועע בעצם ומתחלק‬
‫והנחייה כתנועת האדם נשיתנועע נמכור הנחירה והשכל‪ ,‬נעצם הוא נשם בהכרח ‪ :‬וכל מה שלא יתחלק ‪ .‬ר״ל בענס לא‬
‫וגס תנועת הנלגל יתנועע ממניע כו שהוא כצירה ל‪ /‬וזה יתנועע בעצם ולזה אי אפשר שיהיה מה שלא יתחלק ולא‬
‫המניע לא יתנועע לא בעצם ולא כתקרה ואי אפשר לו יתנועע כעצם גשם ‪ .‬ויש להקשות במה שאמי שכל מתנועע‬
‫שיתניעע כשוס פנים‪ ,‬ואולם כל החניעיס כין שיה־ו בגשמיס מתחלק שהרי הגלגל הוא מתנועע בעצם ואינו מתחלק אבל‬
‫נין שיהיו כחית בגשת־ס יתנועעו במקרה כתנועת המתנועע‪ .‬הוא נמנע שיקבל החלוקה‪ ,‬ייל ששכלי בני אדם הס מציירים‬
‫והמתנועע הראשון הוא המתנועע הסנובי והוא תנועת כחניות הגשם השרימיי לקבל החליהה בבחינת היותו גשם עם‬
‫הגלגל כלו ובפרט הגלגל המקין בכל וכל הגלגלים יתנועעו היוח שהגלגל דצד עצמו נמנע יילקיג החלוק וזהו ההבדל שנין‬
‫בעצם והחלקים כמו הכוכבים יתנועעו במקרה בתנועת האפשר והכת כי הכת ילקח נחה שיצוייר כחניומו ולא שיהיה‬
‫הכת בעצמות הנישא אלא מצד שכלנו לבד‪ ,‬והאפשר הוא‬ ‫הכל או שהם מתנועעים נחלק בתנועת הכל ‪:‬‬
‫הימביעיח היא שכל משתנה מתחלק כו׳ והיא נשם בהכרח בבחינה כהוא אפשר בעצם לנושא האפשרות אס כן הגלגל‬
‫וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע ולא יהיה גשם יצדק שיאמר נו כח כי הוא מצד שכלנו ואי אכפר שיאמר בו‬
‫כלל ‪ .‬הפירוש דע כי אריסט״ו הביא מופת בששה מהשמע האפשיוח מו שיאייר שהגלגל יש לו אפשרות לקבל החלוק בי‬
‫לבאר שכל משתנה מתחלק וביארו על זה התוא־‪ ,‬כל משתנה האפשיוח בעצמיתו יהיה מחוייב שיקבל החלוק לפי שהאפשר‬
‫קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו וכל תה שקצתו במה שממנו במין מחוייב שיצח לפעל בהכרח ולזה אי אפשר שיאמר בו‬
‫אפשרית בלא כח ‪:‬‬ ‫וקצתו במה שאליו תתחלק אס כן כל משתנה מתחלק ואמנם‬
‫ביאר שכל תשתנה קצתו במה שמחנו וקצתו בתה שאליו על‬
‫זה התואר‪ ,‬למה שהיה המשתנה לא ימלט אם שיהיה כלו במה ש־ומנו או כולו נמה שאליו או כלו בשניהם יחד אי שלא יהיה‬
‫כאחד מהם ‪ ,‬ואתנם שיהיה כולו בייה שממנו עדיין לא ישתנה ואס כלו במה שאליו כבר עבר השנוי ונשלם וא״א שיהיה כלו‬
‫בשניהם יחד למה שימצא ההפכים יחד וא״א ג'׳כ שלא יהיה באחד מהם אחד שאין אמצעי בין מה שממנו ובין מה שאליו‬
‫תהיה התנועה ראשונה‪ ,‬המ״ב כי אף שיש אמצעי בין הלובן והשחרות בין הירקות והצהיבות חין אמצעי שאס היה הדבר‬
‫כן היו בי; ב׳קציות אמצעיות לבבית וכבר יתבאר בטיל זה בראשון מספר המופת ים שיהיה בנ״ת נמצא בפועל אס כן‬
‫יתחייב שיהיה המשתנה ק;תו במה שממנו וקצתו במה שאליו אם כן כל משתנה מתחלק ‪ ,‬וספקו המפרשים על זה‬
‫שכבר ימצאו שנויים ויישחניס שהם מתחלקים ולא ימצא המתנועע והמשתנה קצתו במה שממנו וקצתו כמה שאליו‬
‫בשנויים אשר ישתנו פתאים כי כנר הנהני למעלה שיש שנויים פתאימים ושנויים הררגיים ‪ ,‬והשנויים הפתאומיים‬
‫כילם יהיו בעתה ואין המתנועע בהם קצתו נמה שמתנו וקצתו במה שאליו ואם כן מה שיאמר כי משתנה קצתו במה‬
‫שממנו וקצתו במה שאליו לא יצדק על המשתנה בזולת זמן ‪ ,‬ואש כן כשאמר החכם כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו‬
‫נמה שאליו אינו צודק אלא על המשתנה בזמן ואם יאמר אומר ני כוונת החכם נאמרו כל משתנה קצתי נמה שממנו‬
‫וקצתו במה שאליו על המשתנים בוחן ויהיה הדרוש כולל בערך אל עצמו ויהיה אומרו כל משתנה מתחלק כאלו‬
‫יאתר כל משתנה בזמן אחר ני באלו השנויים יצדק שהם קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו ‪ ,‬זה לא יתכן כי אנחנו‬
‫מוצאים כל משתנה בין שיהיה בזמן בין שיהיה בזלת זמן תתחלק ככחיות אשר הוא הדרוש נזה הספר וא״כ הגבול‬
‫האמצעי אינו סבה לגבול הגדול והוא שבעביר שקצתו במה שמתנו וקצתו במה שאליו הוא מתחלק כי נבר ימצאו שנויים‬
‫שאין קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו והס מתחלקים ‪ ,‬והכלל העילה מזה הספק כי לא ימלט בין חשיהיה כוונת‬
‫הפילופוף באמח כל משתנה מתחלק בשינלול כל מיני המשתנים בין בזמן בין בזולת זמן ויהיה החופת הנעשה‬
‫הנה הקדמותיו בלתי צודקות ולא אמתיות אחר שאין כל משתנה נמצא קצתו מתה שממנו וקצתי תמה שאליו ‪ ,‬ואס‬
‫יהיה כל משתנה מתחלק על השנויים בזמן לא יהיה הגבול אמצעי סבה לגודל ולא יהיו הקדמית החופת מיוחדות‬
‫ועצמיות אחר שאנחנו מוצאים משתנים מתחלקים אף שלא ימצאו קצתם במה שמחנו וקצתם במה שאליו ורבו הדעות‬
‫כתשובת זה הספק ‪ ,‬אבל האמת תה שהתירו החכם ב״ר וראשונה יש לדעת שהשנויים הפתאומיים אינם שנויים‬
‫נמצאים בעצמם אלא בעבור שקדם להם שנוי אחר ‪ ,‬והמ״ב בהיות ראובן אב או בן כשקבל זה התואר קבלו ביחד‬
‫והשחנה‬
‫‪V‬‬
‫שיר‪'.‬ר‪ .‬נני׳ לו נביו אחד מהם ו א׳ א שיר‪,‬׳ר‪ .‬וייא נאהר מר‪.‬ם טסני‬ ‫הקרטה ז )וז( שכא משתנה נ’^ר■‘ ק וייוד‪ .‬כיו מ תנועע מתהי^ק‬
‫שאין אמצעי במה שמניעו ובין מה שאליו תר‪,‬יה תדיוי‪ .‬כי א א‬ ‫והוא נשם נ הכ ד ה !‪ ^ 3‬מה שי׳א יתרלק לא‬
‫היה יש‪ :‬אמצעי לא היה מר‪ .‬שהניהור‪.‬ו תחי׳ר‪ .‬אבל האמצעי הוא‬ ‫יר״נועע ו ע׳נ לא יהיה גוף כי‘ ע קי ‪ ,‬ואומר ני אריסמ׳ו ביאר‬
‫בין מה שממנו תהיה תתנוער‪ .‬ובי; מה שאי׳יו תהיה התנועה לא‪,‬‬ ‫נ מ א מי השש• סרק ז' •ביבי‘ מת‪-‬ועע מר״ת׳‘‪[-‬‬ ‫בשמע טבע•‬
‫תר‪,‬׳‘‪,‬־‪ .‬בי ייא תהיה התנועה במד‪ ,‬שאליו השינוי אהרונה אייא‬ ‫ושהבבה בהתהלקו הוא הבבה בהתדייק התנועה וביי מה שי'בי‪..‬‬
‫באמצעית אש־ ׳‘ א תדדה התנועה ‪ ,‬ורמיו‪ ,‬זה כי השינוי ׳‪,‬־‪.',‬־‬ ‫התנועה נ מו תזני; שיהיא בסירות תקורב ודמ תא ה־ א ביר בתנועה‬
‫מהלב‪ ,‬איי הש־ור בהיותו תר‪.‬לה אל הגוו‪ ,‬הצהוב שהיא אנ׳צע׳‬ ‫ונאמר כ• בל מש זנה ׳תת״ב בהברת שיהיה נ ־‪.‬רייק ‪ .‬וביאור זר‪.‬‬
‫בעיהם י י ביי משתנה מקצתו במה שממנו ומקצהו בבד‪• ,‬שי‪.‬ל״‬ ‫כ• ביאת־ שהיה כי* שינוי מרבד איי ד בי ותיה המשתנה בעור‬
‫א׳נ ניי מישיתנת מ ־‪.‬הלק )ר‪;,‬ר‪",‬ה זלח ככז־סה כיל נתלש ד'‬ ‫היותו ב ד בי אישר איייו ישתנה ת!תרת ת א בי תי מ שתנה נ‪:,‬נ׳‬
‫גביק ד' מכלי‪ .‬ד' נתלשר ח׳ מבמט שנע׳ ‪ 1‬הניא מבל סכמלת שכול‬ ‫וכמו כ; בהיותו במת ש‪:‬ני‪.‬ו •ישתנה רסני שתוא‬ ‫שהוא בח בו‬
‫מניע כבבינה יעצס וכיא מענו נעלם( ‪ ,‬עד באן הגר‪',‬ה ;‬ ‫בו א־כ סהדיוב שיהית השינוי הוא נמצא בסועי‘‬ ‫כ מו כן עומד‬
‫הקדסיז‬ ‫כשיהיה‪ .‬קצתו במד‪ .‬שבינינו וקצתו במת שא־ייו והוא כי א׳ א‬
 ‫ד‪4‬‬ ‫מודה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫אי‬ ‫)י( ולזה‬ ‫מפני שאץ תנועתו בעצמו‪,‬‬ ‫ח )ס( כי כל מ ה שי תנוע ע בנזקרה ינוח בהכרדו ‪,‬‬ ‫השמינית‬
‫אפ שר שי תנועע ה תנו ע ה ה הי א ה מק רי ת ת מי ד ‪:‬‬
‫התשיעי׳‬
‫שם טוב‬ ‫אפורי‬
‫ה ש מ י נ י ת ח כי כל מה שיחניכע כמקרה וכי׳ ‪ .‬ר׳ל כי והשתנה פתאום וכן כשהשתנה הדכר מעצמות א׳ אל עצמית‬
‫כל מגיש שימניעע כמקרה יניח כהכרח אס אתר והשכנת זרע שכאדס כולו ולא נתהווה חלק אחר‬
‫לא יהיה מגיע אחר לא יתנועע כלל ואז כשיהיה לנו מגיע חלק והכיצה נששג אפרוח לא נתהווה חלק אחר חלק איל‬
‫לא יתנועע כלל אז אפשר שנמצא מניע מהגועע רמקרה ולא נתהוה פתאום כי אלו השנויים הס תכליות שנויים ואינם‬
‫נמצאים בעצמותם ‪ /‬ומופת לוה מה שהיו כל השנויים‬ ‫ינוח כלל ‪:‬‬
‫הפתאומיים נמצאים כעתה והעתה אינו נמצא כעצמו ני‬
‫היא תכלית העכר והתחלת העתיד ‪ ,‬כמו הנקודה אינה נמצאת כעצמה אכל היא תכלית הקו והקי תכלית השעח‬
‫והשטח תכלית הנשס ‪ ,‬ואחי שהיה העת תכלית דכר אחר אם נן השנויים הפתאיחייס אינם שטייס נעצחם אלא‬
‫תכלית שנויים שקדמו להם אלא שיש וחלוקי כין התכליות שיש תכלית השנוי שהוא ממין השנוי ויש תכלית אחר שאינו ממי!‬
‫השנוי‪ ,‬משל הראשון הנשם המתלנן כשתשלס תטעת ההתלבנית תכלית ההתלכנית שיהיה הדנר כתכלית הלוגן ‪ /‬ואמנם‬
‫האפרוח כשהתחיל להתהוות אינו מתחיל כאפרוח אכל יתחיל הניצה להתחמס ותכלית השגוי שיהיה אפרוח ולכן חשבו‬
‫המפרשים שאלו שנויים כעצמם והאשיתו לאריסע״ו וע״ד האחת אינם שטייס אלא תכלית שנויים ‪ .‬והנה כוונת החנם‬
‫נאמרו כל משתנה אמנם היה תדנר אל דכר ‪ ,‬ר״ל מדכר נח אל דכר נח ונפרט ממנוחה חקנלת אל מנוחה מקכלת‬
‫והיה הדנר כאשר נתעיכ על זה העגין אשר ילך אליו לא יהיה אז מתנועע לפי שמה שהיה הוא וחלקיו על דמיון אחד‬
‫הגה לא יהיה אז משתנה הנה כבר יחויינ כהכרח שיהיה השנוי היות קצתו כאחד משניהס וקצתו נאחר אחר שככר‬
‫כיארנו שאי אפשר שיהיה ככללו כשניהם יחד ולא שלא יהיה כאחד משניהם ‪ ,‬הנה נג ר נראה שכל מתנועע הוא חתחלק‬
‫והס המתטעעיס כעצם כי זולתם אינם מתטעעיס אלא כמקרה ולכן הם מתחלקים כחקרה‪ ,‬ולחה שהיה כל מתנועע‬
‫מתחלק וכל מתחלק גשם ותה שלא יתחלק אינו גשס אס כן יחוייכ כי המתחלק הוא נשם ואחר שהיה המשתנה התחלק‬
‫אס כן יתחייכ שכל משתנה יהיה גשם ואס היה תנואי־ שכל חשתגה מתחלק יתחיינ כפי הפך הסותר כי כל מה שלא יתחלק‬
‫לא יתנועע‪ ,‬בי אם נאמר כל אדם חי והיה זאת הגזרה אמתית חה שלא יהיה חי לא יהיה אדם‪ ,‬אס כן יחוייב כי מה‬
‫שלא יתחלק לא יתנועע ולחה שהיה כל גשם מתחלק חה שלא יהיה גשם אי איפשר נו שיתנועע ולא שיתחלק ;‬
‫א מ ר שם טוב דע ני טנע המשתנה והחתפעל והמתנועע שהוא כתנועה ונהשתגות כי אתה נשתנין משתנה תכין‬
‫שעדיין לא נשלם ההשתנות אף שהתחיל ההשתנות א״כ השגויים הנלתי זמניים אי אפשר שיקראו שנויים ואס נאחר‬
‫להם שטייס הס מצד שהס גחשכים לשטייס אחרים וגס ני נקרא אותם שטייס בערך המקכל לויתס‪ .‬הח"נ כשהשמש‬
‫האיר נאופק מזרחי ונתמלא כל העולם כלו אורה פתאום כערך אל וה העולם שקנל האור נאחר לזה העולם שהוא‬
‫משתנה והרצון בו שיקבל השנוי מהאור ומהעדר האור לא שהוא משתנה עתה ולכן היה כל משתנה במה שהוא משתנה קצחו‪.‬‬
‫כמה שממנו וקצתו במה שאליו ולכן היה כל משתנה בזמן מצד שהיא משתנה ולכן יצדק שכל משתנה מתחלק‪ .‬והנן זה כי‬
‫בזה יתבטלו קושיות רכות‪ ,‬והנה יתנאר כי כל משתנה מתחלק ולזה יתחייב כי כל מתנועע משתנה וכל משתנה מתחלק‬
‫וכל מתחלק גשם אם בן כל מתנועע גשם יתחייב ג״כ ני כל מה שלא יתחלק לא יתנועע נעבור הפך הפותר ונס ני לפי‬
‫שהנקודה לא תתנועע במהלך ייתר קטן מחנה יכל מתנועע קודם שיתנועע מהלך שוה לו יתטעע חהלך יותר קטן‬
‫ממני א״כ הנקודה א״א בה התנועעות לפי שיהיה הקו מחובר מנקודות ולזה יתוייב שלא יהיה גשם כלל כל מה שלי!‬
‫יתחלק ולא יתנועע ‪:‬‬
‫השטינית כל מה שיתנועע במקרה ינוח כהכרח מפגי שאין תנועתי נעצמו ולזה א יא שיתנועע התניעה המקרית‬
‫תמיד ‪ .‬הפי׳ ‪ ,‬זאת ההקדמה היא מסופקת מאד עד שאמר החנם אלתכרו׳׳י מפרש הקדמות המורה‬
‫ואמר‬
‫קרשקש‬
‫הקדיטה ח )ט( יש אתקשות עא זאת ההקדמה אם מניע הגאגא אא יחוייב אס יבוטא ציורו לח*וק שתעסק אותה התנועה‬
‫המקרית אחר שהטנת מניע תמיר נעצם הוא טיעי‘ התנועה‬ ‫נחבאתי טחפשם בגוף בנפש ובשבא אחר‬
‫הנטוא מתהנעה כמו שיש ׳ ׳‬
‫יינערי‬ ‫׳‬ ‫התדירה ואין ׳או סנה חרזייב ■או‬ ‫שתנועחו איננה אננץ אא הנאות ואנרוח ממה שבנגדו והנעת‬
‫חיים המתנועעים אסבר! ‪ p‬הסנוח התנועה המקרית ה מ ה ה״נ ת‬ ‫המניע היא עצמית ור‪.‬מתנ‪ 1‬עע עצמי ואיך תבטא התנועה המקריח‬
‫מההנעד‪ ,‬העצמית א׳ב זאת ההקדמה לא תתאמת רק בני* ה­‬ ‫אנפש או אשנא אשר היא אה בעבור נושאה שהוא הגאגא ואותה‬
‫בעל חומר הווה נפסר המתנועע אסבר‪ p .‬הסבור‪ . ,‬אמנם אנרנו‬ ‫התנועה המקרית מתחייבת מההנעה העצמית אמתנועע זה אא‬
‫מאמיני החרוש אא נצטרך דכא וה אנא נאמר שהשם נדא‬ ‫יצריר ואא יחוייב והם אמרו שכעבור זה ר׳א במוא התנועה‬
‫הגאגא מציאותו מבוו! לעצמו ונתן או האדנות והממשלה ׳‘ הנהיג‬ ‫המקרית ותתוזייב ממנה בטנא ההנעה אפי דעתם שיצטרך אא‬
‫העולם השפי“ בתנועתו וואתההנעד‪ ,‬הטביע השם נו נ ע ה שבראו‬ ‫מגיע נצחי באתי מתנועע אא נעצם ואא במקרה והאא הב אמרו‬
‫או הוא הממשיך והמניע אוחו תמיר זאת ההנעה אתועאח ייזו־׳וט‬ ‫שזאת התנועוז אינה ממנו ואא נכונתו אבא הוא בעבורו אוזר‬
‫נטו שאנזרנו במקום אחר שמציאותם לעצמם ותניעתם נעביר‬ ‫שהוא חשוק ‪ .‬א מי אריסט׳ו ויניע כמו שיניע הננסף ור׳מושנא‬
‫זולתם ‪ .‬כי בא מה שיתנועע בסקרה ינוח בהכרח מפני שאי!‬ ‫אמר עוד יינ ת א׳ב כאהוב ‪ .‬ואסר אבוהמ׳ר והתנועה הסנובית‬
‫תנוער‪,‬ו בעצמו ‪) :‬י( ולוה א׳א שיתנועע התנועה ההיא המקריח‬ ‫אמנם תצטרף אא מניע סמנו יהיה התנועה וזה אא יהיה ני אם‬
‫תמיד ‪ .‬וביאור זה כי א׳א שיתיר זי‪ .‬מניע א נ ח פנ ה בתניעה‬ ‫נפש משתנה כי המניע אשר אא ישתנה אא יניע טמנו וזתנתנה‬
‫חדירה אחר שאי! או תנוער‪ .‬נעצם והוא מתנועע במקרה א׳א‬ ‫המשתנה אנא בעבורו התנועה נעבור שהוא חשוק ומנוון הנה‬
‫באתי שינוח‪ ,‬ור‪,‬םשא ני ני האדם כאשר תניער‪.‬ו נפשו שהיא צויהו‬ ‫נראה מזר‪ .‬שאין אזה המניע חאק בזאת התנועה אאא מצד החשק‬
‫עד שעלה ‪ p‬הבית אעאיה טפו ר‪.‬וא שהתנועע נעצם והנפש‬ ‫ואם התנועה המקרית אמניע אשר בגאגא יגיע א־ הבמול מצד‬
‫הוא המניע הראשון נעצם אלא שנבר התנועעה במקרה‬ ‫שהיא מתנועע במקרה אא יגיע את הקיום בעבור ההשוק שהוא‬
‫ובשתנוח הנעת הנפש ינוח הטתנרעע בעבורה והוא הגוף וננוח‬ ‫באתי מתנועע אא בעצם ואא במקרה אהד שאי! התנועה ממנו ‪.‬‬
‫הנוף תסור התנועה‪ ,‬הד‪.‬יא המקריח לנפש ! }הגה׳ר‪ ,‬זי?ת זהקדבה‬ ‫ואא יועיא אם אקחה בתנאי והוא שיאמר בא מתנועע ו ט' אם אא‬
‫מטהרת נספד הכמע »י ק שני נמאנזי שניעי וזז‬ ‫שתהית או התנועה מצד ציור החשוק וא׳ב אקחה נזוז התנאי‬
‫סדניע‬
 ‫טור‬ ‫מורה נבוכים חלק ע‪1‬ני הקדמות‬
‫הראשי! סנ ה אחרת כהכרח חוק מהכלל התורככ מהמגיע‬
‫יהמתגיעע כשתמצא הסכה ההיא אשר היא התחלת התנועה‬
‫יניע התניע היאשון אשר ככלל ההוא המתנועע ממנו‬
‫ואס לא תמצא ינוח לזאת ה סנ ה יכו׳ ‪ .‬הנה כיאר שהמחנועע‬
‫כמקרה והוא התניע הקריכ חתניעע כתנועת הגשם אשר‬
‫הוא הלק ממני כי הדכריס המקריים כלם אונדים־למי‬
‫שאתי אריסט״ו כגשם הה׳ יהיה מתנועע כהכרח או כמקרה‬
‫כי ה מקיים ככלל סכת האפיסה אס לא ימצא לו שהמניע‬
‫זולתי מתמיד ההנעה כי אז לא יתחייב שהמתנועע כמקרה‬
‫ינוח ככח־גת המופשט חן התקריות ולכן לא תנוח נפש‬
‫הגלגל ולא האו־ה והספירית ושאר מקריו ואס הס מתנועעים‬
‫כמקרה כמו שמיואר ממאמרי ואלי היה מניע הגלגל כו‬
‫על אלי הפנים לא היה יכיל לה^נועע לנ צ ח‪ ,‬הנ ה ככר‬
‫התנאר כמיסת שמגיע הגלגל הראשי! אס היתה תנועתי‬
‫נצחית תדייה יתחייכ שיהיה לא גוף ילא כח כגוף כלל עד‬
‫שיהיה למניעי תנועה לא כעצם ולא במקרה זה והאמת עד‬
‫לעצמו כי קצתו ממני יעיד על קצתי‪ ,‬הנה סכת מכינה אלה‬
‫האנשים שלא לקחו מה שכמקרה כילל והיא כבר עשאוגזרה‬
‫כיללת כשאמר כל מתנועע במקרה ושנית שלא הכדילי בין‬
‫מה שבעצם ובין מה שכמקרה ע״נ דנרי החכם‪ ,‬יכלם נכוחים‬
‫למבין וישרים למיצאי דעת כפי דעת היב כי מה שכיין‬
‫הרב כאומרו כל ייתניעע נ ח קי ה מצד מה שהיא מתנועע‬
‫במקרה יגיח כהכרח לא מצד מה שיש לי סכה מתמדת ני‬
‫נפש הגלגל יתניעע במקרה ולא יגיח לעולם מהמגיע הגלגל‬
‫ויתנועע בתקיה לעילם ילא יניח כי היה זה לסי שקנה‬
‫הנצחיות מהנכדל לפי דעת הרב ;‬
‫אמר שם טוב אין ספק כ׳ כל זה הוא נמשך כפי דעת‬
‫הרב שהוא סו נ י שהגלגל מורכב מנפש וגלגל‬
‫ושלא די במציאות הנפש לתנועה התמידית אש לח‬
‫יקנה הנצחיות מהנכדל‪ ,‬אכל מי שיאח־ כי הגרם השמימי'‬
‫הוא נצחי כעצמו ואין לו סני ת ההפסד ולכן לא קנה‬
‫הנצחיות מדבר אחר אלא מעצמו אף שקנה התנועה‬
‫מהמניע למה לא יהיה הגלגל מתנועע מתנועת נפשו‬
‫ויתנועע לעילם בעכור שגרם י״‪,‬לגל והנפש הם נצחיים ני‬
‫אין להם סכית ההפסד וחיש לא יתחייב מ״ש הרב ני כל‬
‫מתנועע כמק־ה ינוח בהכרח אס לא נאמר שכל הדברים‬
‫קני הנצחיות מהחניע הראשון והס מצד עצמם הווים‬
‫ונפסדים ‪ ,‬ואמנם מ״ש אר־סט״ו כי כל מתנועע כמקרה‬
‫אפשר שיניח זה יהיה כמ ש שהוא טוען כנגד אפלטון‬
‫שמתנאי התניע הראשי! להיותו מגיע שהוא מתנועע כמקרה‬
‫יהיה המתניעע בחקי ה נמ ה שהיא מניע בחקרה אפשר‬
‫שיניח אפשר שימנא תניעה א מתנ ה יזה שקר א״כ המניע‬
‫היאש׳! א'א שנאמר שמתנאי היותי מניע שיהיה מתנועע‬
‫במהרה עם שככר אפשר שהמניע כמקי ה יתנועע תמיד‬
‫כי לא יתחייב מנטולו שקר כמי שיתחייב אס הנחני שהמניע‬
‫היאשין יתנועע במקרה ואס יתחייב חהניחגו שיכסד‬
‫ספיריו׳ת הגלגל דבר שיהיה נ מנ ע לא יהיו הסכיייות והאורה‬
‫תקיים ‪ ,‬אבל מיש אריסט״ו ב שמיס ועילם שהתנועה‬
‫הסכובית א א שתהיה מקרית לגשם השמיחיי למה שהתנועה‬
‫מקרית א יא שתחצא תמידית אי! תכלית לה ומי שאומר‬
‫שהתנועה הסביבית היא מקרית הוא ייצא מכל הקש כי‬
‫אנו רואים הדברים המקריים כלים ואובדים‪ ,‬וכבר נתבאר‬
‫בספר השמע שהתנועה הזאת לא תפסק א'כ א יא שיהיה‬
‫מקרית‬
‫סריסכיט‬
‫■‪“ 1‬‬
‫הר נ נ י ר נא־ ר״גיעו יתתייי א'כ שיתיר למתמעע ה־תשון אשי‬
‫היא כגר ל;ל ר״רניעשיש מ־»ו נ״שיש יז;יע אח־ נלתי גשר ולא כת‬
‫נגשש וריא רגו־ת ית׳ התניע רנלנל ר״דיף נשל ע־נ רגר׳ה( ‪:‬‬
‫הקדנגת‬
‫שם‬
‫וו^תי שהיי ה^ש י תרעע תמיד כתנועת הצלנל התמידי‬
‫ג ס התנועה היומית לכל הגלגליש תקרית ולגלגל הראשי!‬
‫ענמותית והיא תמידית להם הנה לא יחיייב מהיות התנועה‬
‫מקרית שיהיה המתנועע נח עכ׳׳ס ^ ו אמר נסק* הקושי וככלל‬
‫יש‪ 1‬נ אל אחר לאמתה‪ ,‬יגס הקשו כי הספיייות אשר כגלגל‬
‫והאירה הם חקרה הגלי ל ומתנועעים כמקיה והס מתנועעים‬
‫לנצח נ ס ח קי ה כדיר האש המתנועע תמיד‪ ,‬ואחר שהונח‬
‫יה דע כי אריסעיו הגיח זאת ההקדמה אלא שלא הניחה‬
‫כמ״ש ואמר סוען כנגד אפלטין כשאמר כי המניע הראשון‬
‫יחיייב שיתנועע כדי שיגיע והשיג הפיליפון‘ עליו שזה ת״ש‬
‫אשלעון יוכן על שני פגים כי אס מתנאי המגיע הראשון‬
‫כעמר שיגיע שיתנועע אם שיהיה זה כמקרה או‬
‫כעצם ‪ ,‬אי אפשי־ שיהיה כמקרה למה ש מר התכאר‬
‫שיה המניע תנועתי נצחית ואם היה מתנאי שיגיע‬
‫שיתנועע כמקי־ה והיו המקרים כלם אוכדים ונפסדים‬
‫יתחייג שיהיה אפשר שימצא תניעה אחיוגה אכל ככר‬
‫הנהני שא׳א שימצא תניעה אחרונה א ס כן יתחייג שהמניע‬
‫לא יתניעע כמקרה; יהגה כיאר כי כל מחרה נפסד כעכור‬
‫שאמי־נו כגדר המקרה שאפשר שימצא ושלא ימצא וכן אמר‬
‫אריסע״ונשיזים ועילם שהגרס החמישי אס יחנועע כמקרה‬
‫שיהיה הווה ונפסד ואמרו כי זה המקרה אן׳ שיהיה תמידי‬
‫מצד שהוא מקרה אפשר שיחצא ואפשי־ שלא ימצא ויתהייכ‬
‫מהנחת האפשרי דכר נמנע וככר ידעת כי מהאש‪:‬ר לא יצא‬
‫נ מנ ע‪ ,‬הנה אריס׳שי׳ו אמר כ״א הנחני שהמניע הראשון‬
‫יתנועע כמקרה כחה שהוא מניע היה אפשר שינוח לא‬
‫מחוייכ שינוח כמ״ש הרג כי כל מה שיתנועע כמקרה יניח‬
‫כהכרח ‪ ,‬וכפירוש אמר כ״ר כ־ אס הנחני שהמניע ראשון‬
‫יתנועע כמקרה אפשר שינוח הוא והאפשרי כעניינים‬
‫הנצחיים חחוייכ ואס הנחנו שהמניע היאשון מתגאו הוא‬
‫שיתנועע כמקרה מחוייג שהמניע הראשי! ינוח וכפי זה‬
‫ישוכו הקושיות למקומן‪ ,‬ואחר החי׳ר משה הנרכוני זייל זאת‬
‫ההקדמה נשאלתי עליה כאגרת שלוחה אלי מחכמי אשכיל׳‬
‫כהיותי כעוליטולא וככר השתתפו כספוק זה הגדולים ‪P‬‬
‫היודעים ולא ראיתי מי שעלה עליה דרך ישכון אור‪,‬ואמ־‬
‫החכם הנזכר אמנם האמת כעצמו ומה שכוונו כזה ר״יז‬
‫האלהיהוא כפי מ״ש המתנועע כמקרה אשר אמר נו כזאת‬
‫ההקדמה שינוח כהכרח ירצה כי כל מתנועע כמקרה א‬
‫ו‪ :‬מין ממה שכמקרה כתה שהוא מתנועע כמקרה שאס‬
‫הונח המתנועע כמקרה מניע והסכה לתנועתי אשר יתנועע‬
‫כמקרה כזאת התנועה שהיא מנת ה ינוח כהכרח יהיה כת‬
‫מתחלק או כח כו כלתי תתחלק כנפש האדם כאדס יהשכל‬
‫כסי דעת הרב‪ .‬וכאשר יוכן מזאת ההקדמה זה העני! ר״ל‬
‫שכל מתנועע כמקרה מקושר נ ח ה שהיא מתנועע כחקר־‬
‫יניח נ הנ ‪ -‬ח ואף כי הוא כח כגוף התניע עד שיתנועע■‬
‫נחרךה כתניעת הגשם שהיא הכתה הוא תכו אי כעצ״ו‬
‫שהיא ינוח כהכרח ידע כי נפש הי‪.‬לגל הוא חתניעע תמיד‬
‫כהתמדת תנועת הגלגל ואם היה תתנועע כמקרה תקנה‬
‫הנצחיות מהמניע הנצח־ נכדל ‪ ,‬והיהיה על שיהו סכרת‬
‫הרג מיש כפרק היאשון וכן הכנים הרניעי־ם והיא שהמניע‬
‫הגלגל כח או כלתי מתחלק כנפש האדם כאוי זה ג ’ פ שקר‬
‫שיהיה זה המניע לכדי סכה כתנועה התדירה אע״ש שהיא‬
‫כלתי מתחלקת שאס היה תניעו הראשון יהיה זה המניע‬
‫מתנועעת כמקרה עד אתרו ויתחיינ א־ כ שיהיה למניע‬
‫כפיניט חגי־ו יי״‪:‬ילהי וזת לא יל! ' ג נית• תנייה אתי של״ניסי‪:‬‬
‫אמד ‪- pf,‬‬ ‫יגמתעעגים יש>גן‬
‫ויהיס כאלו הש גשס אתי נלתי נעל תרלית וסייניתד נ־תי נני; תכיית‬
 ‫ה&‬ ‫גזורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫התשיעית ט )יא( כי כל גשם שיגיע גשם אשנס יגיעהו כשיתנועע גם הוא כעת הנעתו ‪.‬‬
‫העשירית ' כי כל מה שיאמר שהוא בגש־ם ‪ ,‬מתחלק אל שני חלקים ‪ ,‬אם שתהיה עמידתו בגשם‬
‫‪,‬‬
‫כמקרים או שתהיה עמידת הגשם בו כצורה הטכעית ושניהם כה בגשם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫האחת עשרה כ בי קצת הדברים אשר עמידתם מו ף יחלקו בהחלק הגוף ויהיו נחלקים במקרה ‪,‬‬
‫כטראים‬ ‫•‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫הת׳ציעית ט כי כל צשס שיניע צשס וכו׳ ‪ .‬ויש להקשות מקרית והנה אנחנו רואים רניס חהחקרים שהם נצחיים‬
‫ביה שהרי אנו יזוצאיס■ האין השואיח המניעה בין שיהיה מקרה מצד הנושא כמו הססיריות לגלגל ובין שיהיה‬
‫הברזל והאנן עצמה לא חחנועע כלל ‪ ,‬אי׳כ ימצא צשס שיניע מקרה נמשך לוולתו כמו שיתנועע בתנועת יולתו‪ /‬כתו תנועת‬
‫צשס והוא עצתו לא יחנועע ‪ .‬והחירון ביה שאין האבן השואנח האש עם תנועת הגרם השמיימק ותנועת הו׳ כוכבי לכת‬
‫מניעה הכחל אלא שהצורה הכרזלייה כולכח ותניעה הצשס עם תנועת הגלגל הראשין‪ ,‬אם כן ישובו הקושיות לקדמותם ‪.‬‬
‫ככללה אל האבן להיוחה נאוחה לסבעו כהאוחות המקום והתשובה בוה כי כוונת הנילוסון׳ באמרו תנועה מקרית‬
‫למקומם‪ ,‬שכמו שימצא החמר ימשך אחר הצורה" ויתנועע לדבר אינו המקרים העצמיים אשר יתחייבו על הרוב או תמידים‬
‫הנאות לצורה כמו תנועות הכרזל לאכן המושכת כמו כן ימצא כי זה דבר עצמותי נמשך לצורת הדבר ולא יאמר אומר‬
‫שהצירה ימשך אחר החומר ויעשה תנועתה הנלחי שכע׳׳‪ ,‬ששחוק האדם אפשר שיפרד מחנו ולא שחרות הכושי כי‬
‫כמי שכאשר כנתה הפתילה תחת נר אחד מאיר שיתלהב העשן אלו הדברים נמשכים מסבות בעצם ‪ ,‬אבל הטונה לפילוסוף‬
‫ההוא ותהנועע השלהבת למעה הפך עכעה מצד האותות בזה בי אם היה תנועת הגרם השמימיי מתנועע במקרה ‪/‬‬
‫החמר ‪ ,‬א״כ תנועת הברזל לאבן המושכת היא מנד" צורת רצונו כמ״ש שהאדם אינו שבעו שיהיה ני ס אבל תשכנו הוא‬
‫ביבשה ואם ימצא בקצת העתים ביס הוא במקרה‪ ,‬וזה אחר‬ ‫הברזל לא שהאבן תניע הברזל כלל ;‬
‫העשירית י שתהיה עמידתו בצשס ‪ .‬ר׳יל שמציאותו הוא שהוא מקרה שאינו מעצמות הדבר יתחייב שימצא ושלא ימצא‪,‬‬
‫מצד הצשם שאלו נעדר הצשם ■עדרו המקרים ‪ :‬כי כל חקרה נזה התואר הוא אובד ‪ ,‬ולכן אחר שאם‬
‫או שתהיה ‪ ,‬ר׳ל שעצמוה הצשס היא מצד אותם העניגים עד תנועת הגלגל היא תנועה מקרית ולא היתה עבעית ‪,‬‬
‫שאם יעדרו אותם העניניס יעדר הצשה כצורה העבעיה ‪ ,‬הרצון בו שלא יגזור עבעו ‪ ,‬יתחייב ממנו שימצא ושלא ימצא‪,‬‬
‫וזאה ההקדמה מבוארת ומתנה יתחלקו הקדמה י״א וי״ב ; בי מה שאינו משבע הדבר לא יתמיד ‪ ,‬וכן המניע הראשון‬
‫האחת ע־זזרה כ בי קצת הדברים אשר עמידתם בצוף ‪ .‬אס היה מקנאי המניע הראשון שיתנועע בתקרה בעבור‬
‫משני זה אתר הרב כי קצת הדברים ולא אמר ההנעה לא שיגזור שיתנועע ואחר שהיה משבעו שלא יתנועע‬
‫כל הדברים ‪ .‬לפי שיש דברים שעמידתן בצוף שלא יתחלקו כלל אלא במקרה היה אפשר שלא יתנועע וכשלא יתנועע תפסד‬
‫כמו הקו שלא יתחלק לרתגו וכמו הששת שלא יתחלק לעומקו התנועה ולכן היה כל תתטעע במקרה כשיובן מהו מתנועע‬
‫וכמו העצולה שלא חתלק נהחלק הצשס ‪ ,‬כי לא יהיה חלק במקרה יחוייב שיטח אחר שאינו משבע הדבר שיתנועע ‪,‬‬
‫מהעצולה עצולה ‪ ,‬אנל יאיד צורחה נהחלק הצשם ‪ :‬ויהיו וזהו טונת החנם ‪ ,‬לא מ״ש כי נבר אפשר שימצא בו סבה‬
‫נחלקים במקרה כמראיס‪ ,‬ר״ל ומפני זה אומר שיש קצח דברים עצמית מתמדת מציאותו‪ ,‬ואין ספק ני תנועת הגלגל היא‬
‫שיחתלקו במקרה ולא אמר כי כל כת שיחלק יחלק במקרה כי מקרה לגלגל והאש א״א לו המנוחה ‪ ,‬למה שזה המקרה‬
‫דבר שבעי מצד שהתנועה‬ ‫הנושא והוא‬
‫‪................‬‬ ‫בבחינת ״ ‪.‬‬
‫מקרה ״‬ ‫‪.‬הוא‪ .‬״‬ ‫האיכיוח והקלות והכבדות יהלקו נעצם בד‪A‬תלק הנשם ;‬
‫לגרם השמימיית היא תטעה טבעית ולא מקרית ‪ ,‬והנן‬
‫זה ני הוא נפלא ונתאמת כי כל מה שיחטעע במקרה יטת בהכרח ‪:‬‬
‫התשיעית כי כל גשם שיניע גשם ט׳ ‪ .‬הפי׳ דע שהמניעים על נ' חלקים‪ ,‬מהם מניעים ע״צ התכלית ומהם‬
‫מניעים ע״‪ 5‬הפועל הפוגש ‪ ,‬זהחניע ע״צ התכלית לא יחוייב שיתנועע הוא נ ע ת הנעתו ‪ ,‬ני האש‬
‫שיתנועע אליו האויר בעלות האויר למעלה בדרשו מקומו הטבעי ויעלה לאש ע״ד התכלית האש לא יתנועע ‪,‬‬
‫והמגניט״ה שיניע לברזל המגגיט״ה לא יתנועע ‪ ,‬אבל הפועל הפוגש אם דזחה ואם מושך וכל אלו יגיעו המתנועע‬
‫כשימשש אחר שאין בינו ובין המתנועע ממט אשר הוא אם נדחה ואם נמשך אמצעי ‪ ,‬ובהבדל בין הדוחה והחשליך‬
‫כי הדוחה לא יבדל מהנדחה והוא לעולם ימששהו ואחר כך יבדל ממט כזורק החן והאבן ‪ ,‬וזאת הקדמה ביארה‬
‫אריסט״ו בתכלית הביאור בח' מהשמע והביאור שעשה שם הוא ביאור תפושי מופתי ‪:‬‬
‫העשירית כל מה שיאמר שהוא בגשם נו׳ ‪ .‬הפי' נבר ידעת ני כל מה שהוא בגשם ויעמוד ‪ ,‬ימצא על ב׳ חלקים ‪,‬‬
‫אס שיהיה דבר שאינו מעצם הגשם והס כל הדברים שימצאו בנושא והס המקרים‪ ,‬ומהם דברים שיצטרך‬
‫אל נושא ואמנם מהותם יתקיים באותו הדבר ואלו הם הצורות הטבעיות ‪ ,‬כי כל הצורות הטבעיות יצטרט אל תשכן‬
‫ואל^^ןא ישכון בהם ‪ ,‬והנושא גם כן יצטרך לצורה כי היא מעמדת את הגשם ומשלמת אותו ומשיחתו נמצא בפועל‬
‫כי גה״־נתעצם והיה מה שהוא‪ .‬ושניהם ר״ל המקרים והטחת הטבעיות הם נחות בגשמים ני לא יעמדובלתם‪,‬‬
‫יזאת ההקדמה היא מבוארת ונגלית ‪:‬‬
‫האחת עשרה קצת הדברים אשר עמידתם בגוף כו׳ ‪ .‬הפי׳ דברים שיעמדו בגוף יראו לחוש שמהם כשיתחלק‬
‫הגוף נתחלקו הס ‪ ,‬כחום הנמצא לאש והקור הנמצא למים ‪ ,‬ני כל זמן שישארו אטומים אף‬
‫שיתחלקו לחלקים קטנים ישאר האש חס והמיס קרים וזה הדבר מבואר במקרים ‪ ,‬וכן האש נשיתחלק ישאר אש‬
‫וכן החים מים ‪ ,‬וזה יקרה בכל חתדמה החלקים ‪ ,‬ואמנם המקרים הנמשכים לאבר הנליי כשיחלק האבר‬
‫הנליי‬
‫קרשקש‬
‫צרהתנליח‬ ‫אאו המניעים א׳זזר אמרנו ד‪.‬ם עא צד משועא וזאת‬ ‫הקדמה ט )יא( כי כא גשנז שיניע געזם אמנם יניעהו נשיתנועע‬
‫ונונא אימר שזאת ד‪.‬יא סצואד‪ ,‬באבן ור‪.‬יא ם‪«1‬־ת נחר‪ .‬באדר‬ ‫גם הוא בעת ד‪.‬נעתו ‪ ,‬ואין אהקשות מהאבן‬
‫בשיעור מוגנא שיתפעא ד‪,‬נרזא מזח הנח ;‬ ‫המושבת הנוזא שתניע האבן ור‪.‬יא באחי מתנועעת נעצמר‪ , .‬כי‬
‫חהדסה‬ ‫]מורה נבוכים ח״ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫כמראים ושאר וזכהות המתפשטות בכל הגוף ‪ ,‬וכן קצת ‪ m Tovcn‬לגוף לא יחלקו בשום פנים ״‬
‫כנפש וכשכל ;‬
‫השתים עשרה ל )ינ( כי כל כח שימצא מתפשט בנוף הוא בעל תכלית‪ ,‬להיות הגשם בעל תכלית ‪:‬‬
‫השלש‬
‫אפודי‬ ‫שס מוב‬
‫’‪C‬‬ ‫וה! קצת המעמידות לגוף ‪ ,‬ממי זה אמל ק>ת‬ ‫הכל" לב׳ חלקים לא ימצא אותו המקרה להם אע״פ שצחצא‬
‫צורות פנעיות שיסלקו כי המיס דרך משל ושאר היסודות‬ ‫לכליי ‪ ,‬וכן ג'׳כ כשיתחלק האבר הכליי לא ישאר אבר כליי‬
‫יחלקו ‪ ,‬כי גדר החלק כגדר הכל ‪ ,‬וכן כשילקח ענף וסעיף‬ ‫כי היד והרגל כשיתחלקו לא יעשו העולות יד ורגל ולא‬
‫מהצומח על דרך משל ׳ כמו כן יש באותו ענף צורה צומחת‬ ‫הס יד וי־גל כבראשונה ‪ ,‬וא״כ קצת הדברים אשר עמידתם‬
‫כמו שיש בכל האילן בכללו ‪ :‬כנפש וכשכל ‪ .‬ר״ל שלא יתחלקו‬ ‫בגוף יחלקו בהתחלת הגוף ויהיו נחלקים במקרה כמראי'‪,‬‬
‫כלל‪ ,‬אמנם ן׳ רש״ד סובר שכל מה שהוא כת גגשם יסלק‪ ,‬כי‬ ‫כי המקיה מצד שהיא תקרה לא יתחלק כמראה והחום‬
‫אע״פ שלא יתחלק השכל לחצקיס מ"מ אחר שיש לו מקו ס‬ ‫והקור אלא בהיותם עם הנושאים כי אלו הם משער‬
‫ידוע ומוגבל והוא הגוף יאמר בו שהוא מתחלק ‪:‬‬ ‫האיך‪ ,‬והאיך רצד שהוא איך לא יתחלק ‪ ,‬כי כל וזתחלק‬
‫השתים עשרה ל שימצא מחסשע ‪ .‬ר״ל שהכח הוא‬ ‫נעצם הוא בעל כתה וכן שאר הצויות הפשוטים והחתדמים‬
‫מעורב בכל חלקי הגשם הוא נעל‬ ‫התלקיט אשר יתחלקו בהתחלק הגוף ‪ ,‬וכמו שימצאו אלו‬
‫תכלית בהכרח ‪ ,‬וזה מבואר במופת בטענה הרביעית בחחציי‬ ‫הכמות המקרים שהם חתהלקים כן קצת המעמידות לגוף‬
‫הגשמיס השמיימיס משפר האלהות מכונות אבוחמ׳ד ‪:‬‬ ‫לא יתחלקו כשום פנים והם קצת מהצורות כנפש והשכל ‪.‬‬
‫והנה הרב סובר שנפש האדם והשכל הם כת בגוף כלתי‬
‫מתחלק ני אינם מתפשטים בו ‪ ,‬וראוי להפלא ממנו כ״א היה נפש האדם כת בגוף אבל הכח השכלי כבר התבאר‬
‫שאינו מעורב עם הגוף כי אס היה מעורב היה משנה החושכלית אל טבע החמר ‪ ,‬וגם ת״ש כי הנפש והשכל הם‬
‫כחית בגיף ואינם מתחלקים זה יסתור את עצמי ‪ ,‬ני כל מה שהוא בגוף והגוף הוא מתחלק יתחייב שהנח השכלי‬
‫והנפש יהיה נ״כ מתחלק ני כל מה שיתול במתחלק היא מתחלק ‪ ,‬כי כמו שהיא תבואר ני מה שהוא מתחלק לא‬
‫יהול בבלתי מתחלק כן מה שהוא כלתי מתחלק לא יחול במתמלק ‪ ,‬וזה מושכל ראשון לכל מי שהתפלסף ‪ ,‬אלא שיש‬
‫דברים שיחולו בחתתלק ובהתחלק הדבר ישארו קיימים כחיס והק!ר למיס ולאש וצורתם הטבעיות שיתחלקו ובהתחלק‬
‫המורככ יתחלקו הם ג"כ ‪ ,‬כי האש כשיתהלק לב׳ חלקים שויס ישארי נ׳יא מחלקיו אש וק המיס ‪ ,‬וקצת הנחית לא‬
‫ישארו קיימים כשיתחלקו ולא ימצאו בתלקיס ‪ ,‬כנח הראית נשיתחלק העין לב׳ חלקים לא יראה האדם וכן האוזן וכן‬
‫שאר כלי הנפש והתחשבה והדמיון ‪ ,‬ואם על זה אחר הרב שקצת הנחות המעמידים לגוף לא יתחלקו בשים פנים‬
‫כנפש ותשכל ‪ ,‬אס כיון זה אמר אמת ‪ ,‬אבל אס כוונתו לומי שלא יתחלקו כלל ולא יקבל הפחות והיותר זה אינו‬
‫אמת ‪ ,‬ני הכח הרואה יקבל הפחות והיתר מצד היסודי הנישא אותו ‪ ,‬ני הבחור ייתר יראה מהזקן ‪ ,‬יזה המין‬
‫מהחלוקה נעלמה מהרב‪ ,‬אם כן ימצאו בכאן כפי דעת אריסט׳ו נ' מיני נחות אפילו שיהיו מעמידים לגוף כתות‬
‫מתפשטים בכל הגיף 'יתחלקו בהתחלק הגוף והס מבוארות לחוש נמים וכאש ושאר הגשמים הפשוטים ‪ ,‬וכל הדברים‬
‫מתדחים התלקיט וקצת הצורות אשר אינם יזתפשטות ננל הגוף אבל הם מתחלקות בהחלק הגוף אבל הנחות הנפשיות‬
‫שהם מתחלקות בהתלק החום היסודי או רנויו או מיעוטו וכשימצא החום היסודי רב יהיה הנח נפשיי גדיל וכשיהיה‬
‫קטן יפעל בחולשה ישכת אחר שהוא מעמיד הגוף והיא צורה לו ואינו כח בגוף כלל ככח השכלי וזה אינו מתחלק‬
‫כגשמיס הפשוטים ימתדמי החלקים ואינו מתחלק כצורית המורכבים ני היא כשיט ובלתי מעורב עם הגוף כלל ‪ ,‬הגה‬
‫הוא נקשר עם הנוף הקשר מציאות לא הקשר עירוב אף שהוא עם הגוף ‪ ,‬ויש הנדל בין הנח השכלי לשכל הנבדל ני‬
‫השכל אשר ימצא כאדם יש לו הקשר עם הצורות הדמיוניות באופן שאס יפסד הדמיון יפסד הוא והיא ההכנה הנמצאת‬
‫בצורות הדחיורות וכשיתנועע האדם יתנועע זאת הצורה במקרה ‪ ,‬אחגס השכל הנבדל אף שיש לו הקשר עם הגלגל אינו‬
‫הקשר עירוב ואינו הקשר מציאות באופן שאם יפסד הגלגל ג״כ היא יפסד עם שהוא נמצא עם הגלגל ולק לא יתנועע‬
‫הוא בחקרה ‪ ,‬והנן כל נזה שאמרנו בזאת ההקדמה ני היא נפלא ;‬
‫ה ש ת י ם ע ש ר ה כי כל כת שימצא בגוף הוא ב״ת נו' ‪ .‬הפירוש דע הנחית שימצאו נגשמיס ‪ ,‬מהם נחות שיקראו‬
‫נחות מתמידים ומהם כתות שנקראו פועלים‪ ,‬והרצון נו כי נאמר שהגלגל יש לו כת להניע וזה הכת‬
‫הוא‬
‫קר שק ש‬
‫נניתי בעני תני׳ית הנעה והוא הנ ח אשר אינו כחוסר‪ ,‬הנה נודד‬ ‫הקרטה יב )י‪ (5‬נ׳ כני בה מתפשס בגון! הוא כעי‘ הנאית‬
‫שיתנועע מהבת בעל תכלית אשר נו יתנועע נזמ; אחד שהיה‬ ‫להיות הגינום בעיי הכליה ‪ .‬אסר אריסס״ו במה‬
‫יםאחר הנובע במאסי וייימ׳ר ואמנם •נוהעצם מה נצהי וכייהי מתנועע עני; התכלית הוא שים לו יהם מוננל אל המניע והיא‪ ,‬ייקימו‬
‫נצחי ומהנה אשר לו בנושא תהיה תנועתו נצחיו!^'■‬ ‫נבדל לרוחשים הוא מבואר ממה שנאמר וכבר גייינו שא׳א שיהיה‬
‫)אוורי השלמיז חינויז נתנ זה( ‪.‬‬ ‫לזה העצם גודל כליי אבל הוא אי; חלק לו ולא חלוקה לסי‬
‫•בהוא יניע זמן אץ לו הכליה ואי] דבר בעל הכליה לו כה בלתי הקרטה בל נ ח מהפשט בגוף הוא נעל תכלית להיות הגשם‬
‫נ על תכלית זה מתחייב מזאת הקרטה שיצטרף אל‬ ‫כעל הכליה ‪ ,‬הגלגל הוא גיבם בעל הכליה ויהיה בהו כעל הכליה‬
‫מניע מחוץ ‪ ,‬ו ק הניח אריכט׳ו נ מ ה שאחר הטבע ‪ .‬אמר אמנם‬ ‫כי כל גשם מתחייק ייתחייק כשיעור הלוקו והנח ‪ ,‬ולו דמינו‬
‫החלק היה קצית הנח ולא ימנע אם ׳ביהיה מניע עד אץ תכלית שיש עצם מניע נצחי' נבדל למוחשים הוא מבואר ונבר גלינו‬
‫שא׳א לזה העצם גודל בלל אבל אין לו הלק ולא הלוקה לפי‬ ‫ויהיה כמו הכל מבלתי חסרו; וזה שקר‪ ,‬ואם שיניע לתכלית‬
‫וקצת האחר ג׳ נ יניע עד תכלית ויהיה המקובץ דבר כעל תכלית שהוא יניע זמן אי; לו תכלית ‪ ,‬ואין נ מ ה שהוא כעל חכלית לו בוז‬
‫לאץ חבליה ונתחייב מזה שהאל הוא המניע מצד החשק אמר‬ ‫וא'כ לא תמלט ואח התנועה ממניע מוםשג׳ מ; ההמרימ יניעהו‬
‫על צד שיניע החשוק השוקו ומאתו יגיע לו התנועה הנצחית ויניע ג' נ כאהוב ואמר עוד ויניע נמו שיניע הנכסף והמושכל ;‬
‫נגלגל‬ ‫א מ ר המקשה זה הכה א שי הוא בעל תכלית אשר‬ ‫ומאשר הכח אשר בגלגל הוא כעל תבלי־ יתנועע בזמן נמו‬
‫יצוייר על ב'פנים‪,‬האחד שהוא בעל תכלית בשיעור ההנעה‬ ‫שאמר אבן רשא׳ד כי התנועה כבר התבאר שהיא מחוברת משני‬
‫י ניעים מניע בעל תכלית ההנעה והיא הנפש אשר בו ומניע ארצה שהיה הנח אשר נו יניי! יש לו יוזם עם המרזגועע ער‬
‫ש ניעהו‬
 ‫טוב‬ ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫הוא מוגכל נ י הגלגל מ‪ 5‬ד שהוא גשם אין לו נ ח להניש גשס ג ח ל‪ ,‬כמו שנאמר שגלגל שנחאי לא יו כ ל ל מי ע גלגל‬
‫ערבות‪ ,‬והכח להתמיד המציאות א״‪ 5‬כח נוםן< על הדבר לשי ‪ p‬מ ‪ T‬מציאותו אלא שיהיה כלתי מורכב מהפכים ולא יעשו‬
‫בי הפכים דבר‪ ,‬אבל לפעול דבר באחר צריך כח נו סן על עצמו‪ ,‬והנה כפי דעת הרב וני ם ורבים מחכמי הישמעאלים‬
‫שיסברי כי כל גשם אין לו נ ח מצד עצמו להתמיד זמן בב׳ ת ולא לפעול בב״ת ‪ ,‬ויהיה כפי זה מ״ש הרב כי כל נ ח‬
‫ש י ח ^ ן ^ ^ ^ ג ו ף בין שיהיה כח מתפשט להתמיד המציאות בין שיהיה כת מתפשש לפעול א״א שיהיה אלא‬
‫בעל ^ ‪ 1^ 1‬ייד<»גשם בעל תכלית ‪ ,‬ויבא הדבר כן ‪ ,‬כל נ ח שימצא מתפשט בגוף למה שהגין< הוא נעל תכלית‬
‫י חייי ג שי ה ל ה כ ח ירעל תכלית‪ ,‬ומיסת על זה שאם נחלוק הגשם נקח חלק מהכח וכמו שחלק מהגשם ימדוד את כולו‬
‫כן חלק מהכח יחוייב שימדוד את כלו ואם לא יתחייב ’ שחלק מ הנ ח לא ימדוד א ת כל הנ ח כמו שחלק מהגשם ימדוד‬
‫את כלו וזה שוא ודבר כזב וגם כי יתחייב מזה שיהיה החלק נ מו הכל ״ ואמנם יתחייב נאחר לתה שזה הנ ח הנמנא‬
‫בגשם ב״ת לא ימלט אם שיהיה ב״ת או בב״ת ‪ ,‬ואם נניח שהוא ננ ״ ת ונניח שזה הנ ח הנב״ת הנמצא כגשם נ״ת יניע‬
‫מתנועע מה והמתנועע מתנועע ממנו מהלך מה אי י ת טעע בעתה ובזמן ‪ ,‬ואמנם שיתטעע בעתה זה שקר א"נ יתחייב‬
‫שיתנועע בזמן וזה הזמן נקח שהוא שעה א׳ או נ ' שעות או אי זה ומן שתרצה תם או יומיס או חדש או שנה ונקח‬
‫מהגשם אשר הוא ב״ת ונחלקהו וכשנחלק הגשם נחלק הנ ח ויתחייב כשנחלק הגשם שלא יהיה הנ ח הנמצא נחלק מזה‬
‫הגשם בב״ת שאם יהיה הדבר כן יהיה החלק כמו הכל א׳׳נ יתחייב נשהנחנו חלק מזה הגשם אשר הוא ב״ת הנ ח‬
‫שיניע‬ ‫'‬
‫קרשקש‬ ‫^ ;‬
‫לו עם הח׳פק ‪ r w‬להל אחד ואחד להיפוקו לפי דעהם האם יקרא‬ ‫נ‪-‬־נ'ע‪ 5‬ד‪ 5‬כ'ר שעות מנקודה אחת עד שישיבהו אל זאת ועקודה‬
‫זח השתתפות בעבור שיציירו מציאותו והם נמשבים אחד התנועה‬ ‫בעצמה באותו הזמן ואלו דם־נו שיהיה זה הטח בגשם אשר הוא‬
‫היומית אשר הוא לגלגל הראשון המניע לנולס ‪ ,‬עוד י׳זז לטוען‬ ‫יותר גייל ממנו לא יניעהו זאת התנועה רק בזמן יותר סאוחר‬
‫טענות ולמערער ערעודם ‪ .‬אמר הטוען נמו שגשמי היסודות הם‬ ‫«ו אפשר שלא יניעהו נלל כאלו תאמר שזה הגשם יותר גדול‬
‫מתחלפים מצד טבעם ני קצתם יתנועעו למעייה וקצתם יתנועעו‬ ‫הנפל מהאחד או שני נפלים ‪ ,‬משל זה באדם שהוא י נ ת שני‬
‫למטה ואם החוטר הנהוזא להם הוא אחד ופועלים קצתם בקצתם‬ ‫כנרים פרסה אחת נ שעה אחת ואלו יניע ג' נגרים לא מכל‬
‫כן יאמר שהגלגל אוזר שחוא מתחלןז להם בתכלית ההלוף והוא‬ ‫להניע זה השיעור אלא בזמן יותר ארוך ואפשר שיהיה זאת המשא‬
‫נבדל מהם הנ ד ל עצמי במעלת העצם והחשינוח והגשם יאמר‬ ‫כל נך גדול עד אשר לא יניעהו כלל כמו שיהיה במשקל עשר‬
‫עליו ועל שאר ה ש מי ם בשתוןז השם והוא כדורי זאת התנועה‬ ‫בכרים או יותר ויהיה הבעל תכלית בהנעה כמו שאמרנו בעל‬
‫המיוחדת לו טבעית לא שהוא יהיה נ על נפש ושכל וציור אבל‬ ‫תכלית בזמן שלא יניע ׳‘אי; תכלית ‪ .‬והפנים השניים שאפשר שזה‬
‫כן התחייב לפי דעתם ולא שתורה תנועתו שיהיה בעל חשק‬ ‫הנח אשר הוא בעל תכלית בהנעה יניע לאק תכלית ואותה‬
‫ורצק שאנחנו נראה נ ט ה נ חו ת ונפלאות מפוזרות כצסחים‬ ‫התנועה מצר היחס אשר בין המניע והטחנועע בזמן המוגבל‬
‫ובדוטטים הם טבע להם ולא נובל לתת בהם סבה היקשית אס‬ ‫והשכל מחייב שלא יתמיד זאת ההנעה ני אם מצד החשק והוא‬
‫לא ראיט בעעינו או לא שמעו אזנינו שמתות הנחות מפי רבים‬ ‫שיציידדוגלגל הוא החשוק והוא האל וירצה להדמות לו לפי אחד‬
‫לא יאמינו רעיזנינו שלא נ תן להאמין שדומם אהר יניע דומם‬ ‫מהדעות שיחדמה בקיום והוא היותו על מי! המצבים בפועל‬
‫אחר להעתיקו ממקומו ואם לא שכך ראינו או שמענו כמו האבן‬ ‫תמיר ולפי הדעת הב' שיקנה המוב והסדר בתנועתו לעצמו‬
‫שמתונת הנרזל או כאבן שהיא כגרים של פול אם תחברה אל‬ ‫ולזולתו אמר הנזוען אחר שיש יחס בין המניע והמתנועע והנח‬
‫העץ תכנם ולא תושג כמותה בעין ולא התן לו צער אכל הענוג‬ ‫הוא מתפשש בכל חלקיו ואם הוא מתחלק במחשבה לא במציאות‬
‫וגרגיר התרדל תצערנו ‪ ,‬והאבנים הטובות אשר להם טבעים‬ ‫כי הגלגל בלתי מתחלק בפועל וכן הבה אם בן אמה סבה הוא‬
‫נעלמים ואין להם סכוז היקשית ובן הם רבות המספר בצמחים‬ ‫המונע שלא תתמיד זאת התנועה כל זמן שהכדור קיים ולא יתפוצץ‬
‫לא י נ ת אליהם עיון חפילוסופיס לתת בהם סבה‪ ,‬וכן בשור הימים‬ ‫ולא ישבר ולא יפול לחלקים מצד היחס אשר ביניהם אחד שאין‬
‫ע ט ת עליו דייגים פעמים רבים והעידו עדיות לא יתב! נהם‬ ‫לנלנל הפך שאשר ממנו מתנועע אליו יתנועע ואשר אליו מתנועע‬
‫השקרות מצד רנ ד צזטעידים זח שלא בפני זה שזה הדג בערב‬ ‫ממנו יתנועיע‪ ,‬ואם תאמר לתנועה הפך והיא המנוחה ואפשר‬
‫ומוכת כבוא השמש הוא מתקרב ליבשת ואינו שנו ואינו זז‬ ‫שינוח אומר אחר שהנח מתפשנז כבל גופו והיחס הוא בתכלית‬
‫ממקומו ואן« אם יפצעוהו בחרבות וברמחים הוא בלתי נעתק‬ ‫השלמות בין שניהם ארצה בזת כאחת בהנעה והשנית בתנועה‬
‫מאותו המקום‪ ,‬וכן הם מעידים על נהר שב תיון שהאבנים‬ ‫אפשר שזתתמיר זאת התנועה לעולם ‪ .‬עוד יש להקשות במה‬
‫מתנועעות כל השבוע ונחות כל השבת והוא ענין מופלא מורה‬ ‫אזתניהד שחגח אשר בגלגל מתפשט או בלתי מתפשט לא יניע‬
‫על מיוזד וה הטבע ‪ ,‬ובן הפלא גדול שנמצא בב׳ח הנבראים‬ ‫לאין תכלית ני אם כשביל מניע מחוץ והוא מצד הציור שהוא‬
‫מטפה המים שנאותה ספה הנ ח לצייר האברים והקשרם קצתם‬ ‫מצייר וחושק החשוק לא ב טנ ה מן החשוק ולא בבלתי כוטז‬
‫כקצתם עם הגידים והעורקים והכהות המתר‪,‬לפות עד שהשכלים‬ ‫ממנו שיגיע לו הכח ההוא כמו שנאמר נ שנל הפועל הנותן צורה‬
‫האנושיים ילאו רעותם לתת סכות לקצת דברי הברייות‬ ‫בחמרים בלחי כונה ממנו לכל מוכן להגעת הצורה ואחר שהיה‬
‫הטתועות מטיפת המים אבל יאמת שזה הוא פועל הטבע ואין‬ ‫הכח בעל תכלית ולא יניע לאין תכלית רק מצד החשק איך יתוסן!‬
‫הטבע בעל שבל לפי דעתנו כן נאמר שזה הגלגל הנהגתו טבעית‬ ‫לאין תבי׳ית מצד חשקו שזה היא באלו תאמר שהג‪ S‬גל הבוז‬
‫אוזר שהוא נ חריי לא שיחיוז בעל נפש מזבל אבל כן התחייב‬ ‫אשר בו יניעהו עשרת אלפים שנה מצד שהוא בעל תכלית‬
‫מהתחלה השכלית ‪ .‬אבל אנוזנו הטאמיגיס בתורה מרע׳ה והוא‬ ‫ובשנערבהו לאין תכלית ישוב זה ברגע אתת מצר הערך אשר‬
‫שהשם ברא העולם והרשו לעת שרצה נאמר שהוא ממשיך‬ ‫נינו ונין מה שאין לו תבלית ‪ .‬עוד יש להקשית אריסט׳ו הניח‬
‫התנועה לנלנל חסיד או הוא אשר ה ט ב ע בו בה ההנעה נ ע ת‬ ‫במה שאחר הטבע והאריך מאמרים רחבים מבוארים בעצמם‬
‫הבריאה כטו ש ה טב ע בארם הנ ח המנהיג ׳‘ עשוה כל מה שירצה‬ ‫כלת״‪.‬ס‪1‬נ>‪ 1‬יג ביאור אחר ‪ ,‬שההתחלה הא' יגיע זאת התנועה‬
‫וטציאותם בעבור עצמם ו תנ ע ה ם בעבור זולתם והוא ההנהגה‬ ‫ה'ימיזש ‪ <^1‬רר ת מצד ר«שק ומביא ראיה על מציאות השי׳ת‬
‫ותשולטנות א׳זור יש להם גשסלים ‪ ,‬ואם קבלה היא שהוא בעל‬ ‫מצר התנועה בכמה מקומות וכן נספר השמע הביא ראיות על‬
‫נפש ושבל אקבל‪ ,‬וכן נאטין אנחנו שהם יודעים רבונם ומשיגים‬ ‫מציאות הבורא מצד התנועה ‪ ,‬ובן הרב מורה צדק הביא מופתים‬
‫אוהו השגה יותר שליטה מתשנלים האנהזזיים ‪ ,‬לא שנאמין וה‬ ‫עליו ואמר שאפשר שיש מניע לגלגל כת מתפשט או בלתי‬
‫בעבור טופח וראיה שהראיות בלתי טפפיקות ‪ .‬טענה אחרת כל‬ ‫מתפשט ואמר יתחייב בהברת שיהיה מניע לגלגל על הפנים‬
‫הגשמים ההיויס הנפסתם לא עויגם הפסר רק מפני החומר ‪,‬‬ ‫השניים ר׳ל נבדל נמו שחיינהו החלוקה א' כ איד אמר מבואר‬
‫אמנם מפני הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד אמנם‬ ‫מאריסט׳ו ומכל מה שנתפלסן( שהשנל הראשון והוא האל לא‬
‫יניע ההעדר לצורה במנץה מפני התחברה לחומר וזה שאחר‬ ‫יניע הגלגל היומי בעבור שיש לו השתתפות בהנעת הגשמים‬
‫שהצותז היא שלמות לבעל הצורה בל זמן שהחומר קיים לא‬ ‫א׳ב הוא מנ טל כל המופתים שנעשו עליו מצד התנועה גם‬
‫ישיננר• ההעדר א׳ב חתעדר מ נ ע לה מצר החומר ‪ ,‬ומיםל זה‬ ‫סתר דבריי שעשת מופתים מצד התנועה על מציאותו וח׳זזקז‬
‫באדם כשיגיעו לו הליים רעים וקשים בצאת גופו ממזג השווי‬ ‫להדמות אליו ‪ .‬ועוד איך יקרא זה השתתפות אם הגלגל הוא‬
‫אם מצר ההפסד איכות הליחות אם מצד השינוי בכמותם כאייו‬ ‫בעל שכל ונפש וציור ומצר ציורו ומציאותו ח׳זזקי להדמות אליו‬
‫תאמר שהחום גובר יכלה הליחות שהוא מזוני ואין לי עוד בצזה‬ ‫השתתפות וני אין לנו להאמין כי מצד שכל‬ ‫איו‪ ,‬יסרא זה השתתפו‬
‫ך‬
‫ישען או הלחות הוא יותר גדול מן הראוי ותנבה החום הטבעי‬ ‫הנולנק^יבעלי שכל הם מציירים מציאות האל ותושקים להדמות‬
‫ויהיה‬
 ‫מורה נבוכים חלק שגי הקדמות‬
‫השלש עשרה י )יצ( היא שאי אפשר שיתיה דבר ממיני תשינוי טוובק ‪ ,‬כי אם תנועת ר‪,‬העתק‬
‫נלנד ‪ ,‬והסנונית ממנה ‪:‬‬
‫הארכע‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫__‬ ‫השלש עשרה ם שאי יזנ‪:‬י ‪:‬‬ ‫שיניע המתנועע אשי הניע הגשם ב״ת הנלתי נפל‬
‫שימצא שוס שנזי מדונק תמידי »ני(י‬ ‫תכלית הנח שיניעס יזתן יותר גדול מהזמן אשר הניע‬
‫הנלתי נעל תכלית הנה‪ ,‬ונשער שהוא יניעהו אותי המהלך כי מרחק כלתי נעל תכלית שקר‪ ,‬וא״כ היה ראוי שיחזור לאחור‬
‫אשי הניעהו הנני׳ת כשעה או נ' שעית שיניעהו חלק חזה אחר שהלך כל המרתק ונין שתי תנועות מתחלפות יש מנוחה‬
‫הכת נשנה אתת ‪ ,‬והנה שעה אחת יש לו יחס עס שנה בהכרח א״כ אי אפשר שימצא שנוי מדונק נצסי כי אס‬
‫התנועה הסטנית ‪:‬‬ ‫אחת וכשנכפול הכת נסי היחס אשר יש נין זמן לזמן‬
‫יתתייג שיניעהו חלק מהכת הנעל תכלית כזמן שוה כמה‬
‫שיגיעהו הנח הכב״ת ויהיה החלק והכל שויס כהנעה וזה שקר‪ ,‬ונסיתנאר מפנים שניים שא״א שימצא נח ננ״ת מתפשט‬
‫ננשס ב״ת למה שנחלק יה הגשם לי' חלקיס לא ימלט הנח הנשאר בתלקיס אס הגא כ״ת או נב״ת‪ ,‬אס נאמר שהוא‬
‫בניית יתחייב שיהיה החלק כתו היל ואס הס ב״ת יתחייב שמשני אלי הנ״ת י ת ק ק מהס דני שהוא נ״ת ואס כן יהיה‬
‫^‬ ‫\‬ ‫הנח המונח הבב״ת ב׳ ת ולכן היה כל כת שיתפשט בנוף ב״ת להיות הגשם נ״ת ;‬
‫אמר שם טוב לא לנד הנח המתפשט בגוף הוא נ' ת כחום שהוא מתפשט ככל הגשם או הלונן אבל נל עג‪^-‬ננע^בין‬
‫שיתפשט בין שלא יתפשט א'א שיהיה בנ״ח ואין ראוי להתנית כל נח שימצא מתפשט בגוף אלא נל נח שהוא‬
‫נח גופני הואב״ת לתה שכל נח בגוף הוא מתחלק בהתחלק הגוף וככר ביארנו בהקדמה שעברה יאיןצייך להניאו הנה;‬
‫ד‪ ,‬ש ל ש ע ש ר ה שא״א שיהיה דכי ממיני השנוי מדובק ני׳ ‪ .‬הסי' זאת ההקדמה עשה אריסט׳י נח׳ מהשמע ביאורים‬
‫רבים לבאר שא יא שיהיה דבר ממיני השנוי מדונק כ״א תנועת ההעתקה והיא הסנובית‪ ,‬והמוסת היותר‬ ‫י‬
‫כולל למה שהיו נל התנועות יהיו מהכך אל הפך או חמתר אל סותי והס השניייס אשר יקראו ההויה והנסר או אשי הס מסיג‬
‫ההויה וההפכר אלו הקצוות הם נ״ת א'׳כ יתיייב שהתגועית הנמצאות בהס שיהיו בי׳ת וא” ‪ 6‬להס שיאחרו שהקצוות ביית ויחזור‬
‫המתנועע לנפול אותה מבלי נימצא חנותה ביניהם כי יתקייב חוה שקר שהתנועות ההפניות יהיו תנועה א' ‪ ,‬והמ״ב ני‬
‫ההולך מלא מציאות אל מציאות א״א שיהיה וה השנוי שימצא לבב״ת אתר שאין אמצעי בין מציאות ללא מציאות‪ ,‬וכשיפרד הדבר‬
‫מלא מציאות יכנס במציאות ואין בזה פחות ויתר‪ ,‬כי האדם כשיפרד מלא אדס אל אדם לא יקבל האדס פחות ויתר‬
‫א״כ אין השנוי נמצא תמיד וא׳יא לומר אחר שהתהוה ואותו העת שב לא אדם כי יהיה ההויה וההפסד דבר ת וה ךד‪1‬ות‬
‫המקבעות יהיו דבר אחד ונן יתחייב השגויים ההפכים לחה שאלו השנויים ילכו מהפך אל הפך ומקצה א^קצה ני‬
‫המתלבן ילך מהשחיות אל הלובן ואלו הקצוות הם בעלי תכלית‪ ,‬א׳נ התנועה היא נעל תכלי ת‪ ,‬ואין לאומר שיאחר‬
‫שאחי שהתלבן ה דני באותו העת שב שתור כ״א יהיה הדבר כן יהיה מה שממנו ומה שאליו דכי א׳‪ .‬וזה ג״כ יתחייב‬
‫בתנועה הישיה כי הד׳ פאות הם מקבילים והם ב״ח אחר שאיא שימצא מרחק בב״ת וההולך במזרח יחוייב שיכלה‬
‫מהלכו וכן ההולך לשאר הצדדים ואס נאמר שהחוזר לאחור הוא תנועה א׳ מבלתי שינוח המתנועע יתחייב לפי זה‬
‫שהתנועות ההפכיות יהיו תנועה א׳ ‪ ,‬וכבר יתבאר בטול זה ואמנם התנועה הסנובית למה שהמתנועע בה הוא עטל‬
‫התמונה‬
‫קרשקש‬
‫הנ ח הו ננ ד המגיע לגלגל שלא יעדר כי* זטן שהגלגל קייפ ‪.‬‬ ‫ויהיה סנה מהססד האדם ואו יגיע ההעדר לצורה ואס נשיכד‬
‫עור טענה אחרת הנה אנו רואים נעין לנ‪-‬ני 'םז?־ג'ש‪-«-‬זזגמ‬ ‫המופלגת‬
‫’‬ ‫חול‪ ‘■-‬א תעדר הצורה עד שיניע ילזקנה‬
‫שיר׳יר‪ ,‬ימיו בלא '‬
‫אמתית נענין אחת הוא מתנועע תמיר נטקוטו ותניעתו ס^עית‬ ‫ויהיר‪ ,‬י*ו אז אסיפת התום והלחות ואז יגיע ההעדר לצורה ארצה‬
‫והוא נלי הססק נל ום! תוהנושא קיים והוא האבר הראש״ והוא‬ ‫בו לבל ר‪,‬ברות הסבעיות וההיונור‪ ,‬והנפשיות אמנם בימיו כל זמ;‬
‫הלב ואם הוא מקור החיים תנועתו לא בנוגה טמנו ונאמר שנן‬ ‫אס בזולת מקומו‬ ‫׳•ו^ דה‬
‫שהוא בריא לא תהיה לו בסיר‬
‫התחייב לפי רעת הפיייוסוף אם כבהות טבעיות וחיוניות ונפשיות‬ ‫כשיניעד‪,‬ו הנכסף פעם וינוח פעם ואחר יתנועע תנועה אחרת‬
‫מצר ההתחי*ה השניי־ת והוא הסבה הראשונה לנל הנמצאות‬ ‫מנכסף אדר או בעת היותו במקום א חי ייא יסייס• אם בכל גופו‬
‫שיש להם טבעים מתהי^פיס ונן פועלות לשי טכעם ‪ ,‬ולפי דעתנו‬ ‫אם ביצת חלקיו אם לא שיניע לו אונם מתוק שימנענו מהנוער‪,‬‬
‫מסבה פועי׳ת המציא כי* הנמצאות כולם והיא בעת הבריאה גזר‬ ‫ויש אחד מי הנחות בבייח שיגיע לר‪,‬ם הביסויי בעת מה והוא‬
‫בב^ם שיהיו פיעי׳ים לפי טבעם כאלו תאמר במפת הזרעים‬ ‫כשיגיע לתכלית הגידול ור‪.‬צמיחה האפשרית לו אחר תבטל זה‬
‫שיתהוו מהם הב׳ח והושם בהם בכהם לצייר הב׳ח כל אחד‬ ‫הבח הנדסלים הגידול לו כ• הטבע לא יעשה דבר לנטילה ושאר‬
‫ברומה לו וכן אמרה התורה אשר ברא אלהים לעשות שיעשו‬ ‫הנחות בנון הטבעיות והנפיסיוח והחיונית נשארות בו עד עת‬
‫בדוגמתם על הדרך שנברא וכמו שראינו בלב שהוא במקומו בלא‬ ‫הפסדו ‪ ,‬ור‪.‬נה החכם השלם אריסטי׳ו הניח כל נשם שיש לו‬
‫"?זיד סיליעע‬ ‫הלוף מקום מתנועע תמיד כן נאמר בגשם‬ ‫הכייית הבת שיניעהו אם מהפשט אם בלתי מתפשט• לא יניעהו‬
‫תמיד תנועה טבעית לא שתורה תנועתו בל' תלדי! ״' ‪,<5 ■ ^ .‬ית‬ ‫לאי! תכלית אמנם היוצא מדבריו שיניעהו זמן מה ונניח זה‬
‫בעל שבל ורצון אמנם כמו שאמרתי איני סבהיש וה א^ז■ הש^ל‬ ‫הזמן מועם או מרובה כאלו תאמר אלף שנים או אלף אלפים‬
‫יקבל שמצד חש״בותם ומעלתם יציירו מציאות השם ציור נכבד‬ ‫או יותר ויותר אוחו הזמן כלו נרגע אהד ניחם לזמן שאי; לו‬
‫מאד לא שהתנועה שאין לה תכלית תורה זה מצד החשק שאם‬ ‫תכלית ואם זה הבת המניע לגלגל הוא בה נתפשם או בלתי‬
‫הוא בעל תכלית שלא יתמיד לנצח איך יצוייר הכה לאין תכלית‬ ‫מהפשט הוא בצורה ושלמות לו ואתר שוה הגשם השס־מיי‬
‫מצד חשקו אם לא יר‪.‬יר‪ .‬זר‪ .‬בבונד‪ .‬מהאל או לא בבונה ממנו‬ ‫הפשוט׳ הזך והבהיר לא הווה ולא נפסד כפי דעתו ‪ ,‬וכן לפי ריעת‬
‫והוא על צד החיוב■ )הגה׳ד‪ .‬ואיז ססקדמס מתנארח במאמר שמיני‬ ‫נביאינו ‪ ,‬אפשר שיתק״ס לנצח ובן לפי דעתנו אינו הווה אבל‬
‫משמט ענפי נפרק נ' ונכלל ה'(■‬ ‫נביא ‪ ,‬ולפי רעת אריסט׳ו אין לו שינוי אשר בעצם ואשר באיו‬
‫ד‪,‬קדמר‪ ,‬יג )יג( היא שאי אפשר ממנה ‪ .‬וביאור זה כי השנוים‬ ‫ואים־ בבמה והוא לא קל ולא בבר ולא מתפעל ואין לו רק השינוי‬
‫הם מהפר אל הפך באלו תאמר השינוי מההעדר‬ ‫אשר באנה והוא התנויעה ונניח שיהיה וה הבח נח מתפשט בו‬
‫אל ההויה או טההויה אל ההפםד וב! בכמה מד‪.‬חםרו‪ 1‬אל הצמיחה‬ ‫בתום באש או בח בלתי מתפיפט בנפש ובשבל ואוזר שבעל וה‬
‫והצומח לא יצמח תמיר רק יניע לשיעור שהוא תנלית צמיחתו‬ ‫הכת לא יפסד והוא צורה וישלמות לו איך יפבד זר‪ ,‬הנח או יהיה‬
‫ובן •התנועה מהצמיחה והחםרו! לא תתמיד אותה החי;■‪,‬ת• רק‬ ‫נער נפש ושכל או יר‪,‬יה לו זה הבה צורה טיבעית אם הגשמים‬
‫יניע אל שיעור מה טר‪.‬חסרון וכן ותנועה מהלב! אל תי»‪ £5‬דלא‬ ‫ההווים הנפסדים לא תפטר צורתם נ׳ א בהפסד עצטם כ׳ש לוה‬
‫תתנועע‬
‫ז‪7‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫ג )י ד( כי תנועת ההעתקה היא הקודמת שבתנועות והראשונית שבהם בטבע‪ ,‬כי‬ ‫הארבע עשרה‬
‫ההויה וההפסד יקרם להם השתנון‪/‬וההשתנות ת^מלו קריבת המשנה אל המשתנה‪,‬‬
‫ואין צמיחה ואין הסרק מבלתי שיקדם להם ההרה וההפסד ‪I‬‬
‫‪) °‬עו( כי הזמן מקרה נמשך אחר התנועה ודבק עמה ולא ימצא אחד משניהם‬ ‫החמש עשרה‬
‫מבלתי האחר ‪ ,‬לא תמצא תנועה בי אם בזק ‪ ,‬ולא יושכל ז ק אלא עם תנועה ‪ ,‬וכל‬
‫מה שלא תמצא לו תנועוז אינו נופל תחת הזק ן‬
‫חשש‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ה א ר ב ע ע ש ר ה נ כ׳ חנועות ההעהלןה וכו׳‪ .‬ר״ל כי כפמונה ואין בה החחלה וחכליס מקגיליס כבר אפשר‬
‫התנועה המקומית היא קודמה לחגועה שיהיה המנופה סניגית ולא יקרה מהנחתו בטול כ״ש כי‬
‫כע}ס ולתנועה ככמה ולתנועה כאיכות‪ :‬ההויה וההפסד ‪ .‬יתבאר שיש ככאן תטעה תמידית ויתבאר שא״א שיהיה‬
‫ריל התנופה כעצם ‪ :‬השתנות ‪ .‬ר״ל התנועה כאיכות ‪ :‬קרינת א׳ מחיכי השטי תמידי יתחייב שהתנועה רכובית יהיה‬
‫יצזידית חה יספיק הביאור זאת ההקדמה ‪:‬‬ ‫המשנה אל המשתנה ‪ ,‬ר׳ל תנועה מקומית ‪ :‬ואין צמיתה ואץ‬
‫תסרון ‪ .‬ר״ל שהתנועה ככמה היא אחר תנועה כעצם‪ /‬התנועה הארבע עשרה ני תטעות ההעתקה היא קודמת לכל‬
‫התטעות והיא הראשונה שבהם‬ ‫כעצם היא אחר תנועה כאיכות‪ ,‬והתנועה כאיכות אחר תנומת‬
‫בטבע נו׳ ‪ .‬הפימש יאת ההקדמה גס כן ביאר בת׳‬ ‫ההעתקה ‪ ,‬א"כ תנועת ההעתקה קודמת לכלס ‪:‬‬
‫החטש עשרה ם לא תמצא תנועה כי אם סמן ולא מהשמע לצזה שהיו ההטעזת הד׳ תטעית הסויה וההפסד‬
‫יושכל ‪ .‬ר״ל שלא תמצא שום תנועה ותטעות הנמה והיא הנקראת צמיחה וחסרון והתטעה‬
‫כ״א כזמן ולא יושכל הזמן כלתי התנועה ט מדר הומן תלקח נאיר והתנועה נאנה והיא מקראע העתקה והקודמת‬
‫לנשארות היא תנועת להעתקה וזה שהיא קודמת עליה‬
‫‪,‬‬
‫כטכע וניחן ויש לה קדימה במעלה גם כן עם קדימתה נטבע ני הגה כשנמצאו שאי התנועות יחוייב שתמצא‬
‫היא וכאשר נמצא היא לא יתוייב שימצאו שאר התנועות וזהו גדר הקודם בטבע כפי מה שנגדר במאמחת ‪ ,‬ואמנם‬
‫שתמצא כשנמצאו שאר התנועות הנה מבואר מענינה במשוש ני הצומה אי אפשר שיצמח מכלי שיהיה שם הזנה אלא‬
‫נשיקרב הין אל הניזון וזה כשיתנועע במקום או יתנועעו שניהם ועוד ני הזן הוא בצד דומה לניזון ובצד ההפך כסי‬
‫מה שהתבאר נספר הנפש וההפסד והשנוי מהפך אל הפך הוא ההשתנות וההשתטת ג'כ יראה מענינו שהוא לא ימצא‬
‫אלא כשימצא ההעתקה וזה ני המשנה א״אשלא יתקרב אל המשתנה וזה כי נשיתטעע הא׳ מהם במקום או א׳ משניהם‬
‫וכן ההזיה וההפסד א״א שלא יקדם להם תנועת ההעתקה בין שיהיה המיה בעצם או הויה באיך או יהיה קבוץ או‬
‫פירוד כסי מה שחשבו הקדמונים שההויה הוא השתנות ‪ ,‬ואחרים תשבו שהמיה הוא פירוד כי הוא לא ימלט שיקרב‬
‫המהוה למתהוה והמשנה למשתנה ובכלל כשהנחט שההעתקה היא קודמת לתטעת ההזיה עד שבראה שהיא קודמת לשאר‬
‫התנועות האחרות הצמיחה וההשתנות כי לא ישתנה דבר ולא יצמח קודם שיתהוה הנה יותר ראויה שתהיה קודמת לשאר‬
‫התנועות ואלו היתה ההוייה קודמת לתנועת ההעתקה נמו שקדם לפאר התנועות היו כל הדכרים הווים ונפסדים‬
‫ונבר התבאר שיש בכאן דבר נצחי בלתי ההווה ולא בססד זה הביאור אשר עשה אריםט״ו לבאר שהיא קודמת בטבע ‪:‬‬
‫א ס ר שם טוב כפי מה שיראה מאריסט׳׳וני סא ביאר כי המייה קודמת לשאר התנועות וההעמןה קודמת להזיה א׳׳כ‬
‫ההעתקה קודחת לשאר התנועות‪ ,‬והרב ביאר שהשתטת קודם למיה ומיה קודם לצמיחה כי הצמיתה והחסרון‬
‫מיה והפסד בחלק וההשתנות א״א שימצא מבלי קדימת המשנה למשתנה א״כ תטעת ההעתקה היא קודמת לשאר‬
‫התנועות‪ ,‬והנה הדרך אשר הלך אריסט״ו עם שאי חששי שימצא הוייה בלי השתטת אבל המייה היא קודמת נטבע‬
‫כבר יתבאר בספר ההוייה וההפסד כ״א לא תמצא הוייה והפסד לא תמצא השתנות ובעבור שתמצא מוייה בעצם תמצא‬
‫הזיית ההשתנות וזה עיון פילוסופי דק נעלם מהרב אז לא דקדק בזה כי א״א שיהיה ההוייה וההפסד בלי השתנות ולא‬
‫השתטת בלי הוייה והפסד‪ .‬והנה ביאר אריסט״ו נ״כ כי תנועת ההעתקה היא קודמת לשאר התנועות ני אם היה הנה‬
‫תנועה נצחית והיה התנועה הנצחית אפשר לה שתהיה תספה ואפשר שתמה מדונקת והיימ יותר טוג נטבע שתהיה‬
‫מחבקת משתהיה תנופה והיה הטבע אמנם יפעל לעולם היותר טוב מפני האפשריים הנה מחוייב שיהיה זאת התנועה‬
‫נצחית מדונקת והיה זה בלתי איסשר אלא בתנועת ההעתקה א'כ תנועת ההפיכה היא קודמת לשאר התטעות ולא‬
‫בשבע לבד אבל בזמן ‪:‬‬
‫החמש עשרה ני כזמן מקרה נמשך לתנועה כו׳ ‪ .‬הפי׳ ואת ההיךמה נגר ביארה אריסט״ו בד׳ מספר השמע‬
‫והורה כי הזמן מקרה נמשך אל התטעה ומי שלא ירגיש בזנק לא ירגיש בתטעה ולכן הישנים שינה‬
‫שקועה‬ ‫____‬
‫קרשקש‬
‫ובייוור »מ כי גוזיות הל מתוזווו נוזתחנרות מנים תקדם לי‬ ‫תתנועע אותר‪ ,‬התנועה תמיד רק תגיע לתכלית והיא כ מ ת ג ^‬
‫תנועה ההעתקה בי הטולידיס ייי ר מיעתק כל איש אנ ת יונו‬ ‫‪ Sk‬המחור וכן בתנועת ההעתקר‪ .‬כתנועות יתרות סאחר מהם‬
‫אשר בהם תשלם ת מי ת ובן תפשנה צדיר שיקרב אל המשתנר‪.‬‬ ‫מההפך אל הר‪6,‬ך תהיה בהש מנוחה כאלו תאמר במהתנועע‬
‫אשר יעשה בו השינוי ותנועת הצפיתה והתסחן ואין צפיחר‪.‬‬ ‫מלמטה למעלה כשיגיע אל מקומו ינוח וכן חלק מן הארץ או סן‬
‫וחםרון מבלתי שיקדים בו הויה וחםסד וההויה וההםמד יקדם‬ ‫המים כשיתנועעו מלמעלה ינוח כמקומו הטנעי אנ ל ה סנוני ת‬
‫לתם השינר ותשיגר וזוא כ^־יבת הסשנת אל הנזשתנת אשר‬ ‫היא תנועה טדוכקח אי אששר שיצהיר בה מנוחה ‪) :‬הגה׳ת ואוז‬
‫היא בהעתקר‪ .‬אמנם באיש המתהווה ההעתקה מאוחרת שהוא‬ ‫ההקדמה מחנארח ככפר רשמנו נמאמי שמיני נכלל ה׳ נפרק א'( ‪:‬‬
‫יתהוה דצטח הגדל גודל מה ואחר נעתק ‪) :‬הגה׳ה ואס ההקדמה‬ ‫הקרטה יר )יד( כי תנועת ההעתקה היא קודמת שבתנועות‬
‫מסבאייו נשמע ענפי במאמר ד' נבלל שלישי נפרק רביעי( ‪:‬‬ ‫והראשונה שנהם בטבע ני ההרה וההםסד‬
‫הקדמה טו ) » ( ני הזסן עקרה נםשך אוזר התנועה ודבק‬ ‫תקדם להם השתנות וההשתנות קדם לו קרינת הטמנה אל‬
‫עפת ולא ימצא אחד מ׳(זניהם מבלתי האחר‬ ‫הממתנת ואין (נפיחה ואי; חסרון מבלתי שיקדמו בו הויה וד‪,‬םםד‪.‬‬
‫ולא‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫עשרה ע )פז( כי כל מה שאינו גוף ייא יושפל בו מנין‪ ,‬אא״כ יהיה כח מוףו‪ ,‬מטנו א'שי רונחות‬ ‫השש‬
‫ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם ^ ובעבור זה הענינים הנבדלים אשר אינם‬
‫נוף ולא כח בנוף לא יושבל בהם מנין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים ‪:‬‬
‫השבע‬
‫—‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫התנועה יבגדר החנועה לא ילקה הזצזן ‪ ,‬וזה מבואר במענה‬ ‫שקועה והקיצו ולא הרגישו שוס שנוי לא הרגישו כימןואמגס‬
‫השלישית מאמר ד' מספר האלהית משפר בונות עם פירושו ‪:‬‬ ‫כשהרגישו כשנוי מה הרגישו נזחן׳והרגשת השנויים יש תהס‬
‫השש עשרה ע כ׳ כל מה שאינו גוף לא יושפל יכו׳ ‪.‬‬ ‫שהם שנויים כלתי חשועריס נחו שירגיש האדס שיקחמם‬
‫נראה לי פי׳ זאת ההקדמה כך כי כל‬ ‫או יתקרר כי כל מה שירגיש מ‪ 1‬ה השנוי ירגיש כהעברת‬
‫מה שאינו נוף כלל כמו הצורות הכוללות המיניות והצורות‬ ‫הזחן לפי אריכות השנוי וקצורו ירגיש בהענרח הומן ולחה‬
‫הנבדלות לא יושכל בי רבוי חלקים כלל‪ ,‬שאי אפשר שיהיו‬ ‫שזה ההרגש הוא הרגש כשנוייס לא ירגיש זחן נשלם ואמנם‬
‫ענינים רבים חלוקים ‪ ,‬שאם יתדמו מכל אופן לא יושכל בו‬ ‫כשירגיש בתנועת ההעתקה כחי שירגיש שהוא הולך מהלך‬
‫!‬ ‫הרבו׳ ואינם ענינים חלוקים אכל היא אחד פשימ בתכלית‬ ‫מה או ירגיש סור ‪5‬ל או הגעת השמש או אייה דנר ירגיש‬
‫זמן נשלם ואמנם כשירגיש מנועות גלגל יומי אשר הוא‬
‫ואס לא יחדמו היה איזה הנדל ביניהם בענק מקרי והעני!‬
‫המקרי לא יעמוד אלא על עצם נעל חמר א״כ אי אפשר משום‬ ‫המהיר שבכל התנועות ירגיש ומן נשלם וראשון הנה כל מה‬
‫צד שימצאו צורות רנית כוללות נידלוס מןהחמישווח במציאות‪,‬‬ ‫שירגיש בתנועה ירגיש בזמן וכפי הי־גשו בתנועה ירגיש‬
‫כי לא יושכל נהם הרניי כלל ואחר שלא יושכל נהם הרניי‬ ‫הזמן אם זמן חסר ואם נשלם ואס ראשון ותה שלא ירגיש‬
‫‪,‬‬
‫א"נ לא יושפל בהם מנין לפי שאי אפשר שיהיו אלא דבר א'‬ ‫בשום שנוי איא שירגיש בזמן ולכן לא ירגישו אלה אשר ישנו‬
‫פשוס כמושביארנו‪ :‬אלא א״כ יהיה פח כגוף ‪ .‬ר׳ל כשיהיה‬ ‫שינה שקועה בזמן כי חשבו כי העת אשר התחילו לשנות‬
‫כח בגוף אז ’‪:‬שכל בהם הרבוי והתנין מצד הנדלם זה‬ ‫השינה השקועה היא העת אשר הקיצו הנה הזמן הוא מקרה‬
‫מזה נזעניגיס מקריים ; אישי השחוח נהם‪ ,‬י״ל שיאמר עשיה‬ ‫לתנועה והוא מקרה הדבק לה פי א״א שימצא תנועה חבלי‬
‫‪,‬‬
‫נפשות או עשרים נחינת עשרה אנשים או עשרים ‪ :‬או‬ ‫המצא בה קודם ומתאחר ולא ישאר הקודם והמתאחר וכן‬
‫הוא הזמן כי הזמן אינו אלא העבר והעתיד שהוא הקודם‬
‫נושאיהם ‪ ,‬ר׳ל שיאמר כתות הנפש נ' בכחינת הנושאים אנג‬
‫בנחינח עצתה היא אחת ‪ ,‬והס כח חיוני נפש פבעי על דיו‬ ‫והמתאחר בתנועה וכל תקום שימצא זמן ימצא תנועה ולא‬
‫משל‪ :‬אלא נהיוחס עלום ועלולים ‪ .‬ר״ל שאז יושפל נהם מני‬ ‫ימצא תניעה כי אס בזמן ולח יושכל זחן אלא עם התנועה‬
‫כי אינם שזיס במציאית ויש נהם הכדל עצמי מנעי ‪ .‬זזא‘‬ ‫יכל מה שלא ימצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן ‪ .‬ודע ני‬
‫ההקדמה נ־נוארת במופח במשפע שני סייאמר שני מראשו‬ ‫הדברים ימצאו בג׳ הלקים מהם שהם נופלים תחת הזמן‬
‫מכפר האלהוח לכונזח אנוחמ״ד בפייישו ‪5‬‬ ‫והזמן ישערם והס כל הדנרים ההווים והנפסדים וכל אל<‬
‫הדברים נאמר שהזמן ישערס‪ ,‬נאחר שראובן חי שנעים שנה‬
‫א‪ 1‬מאה שנה והיה קודם לו זמן ואחריו ומהם דברים שהן עם הזמן ואין נופלים תחת הזמן והוא הגי ס השמימיי כ‬
‫אחר שאי» הווה ולא נפסד אינו נופל חחת הזמן אבל נאמר שהוידעם הזמן וכן לדעתנו מאמיני החדוש המאמינים כ‬
‫העולם נברא הזמן נברא עמו ולכן אמר החכם ר׳‪,‬אברהם אבן עזרא ז׳ל כי אמר כי ששת יחים עשה ה' את השמיב‬
‫יאת הארק וגו׳ ולח אמר בששת להוחת ני הזמן מכלל הנבראים ני הזמן לא נברא בזמן א״כ בין לדעת החדוש נין לדעז‬
‫הקדמות העולם אינו נופל תחת הזמן אבל הוא עם הזמן ולק לא לאחר העולם שיהיה בזמן אבל יצדק שיאחר העולל‬
‫היא עם הזמן ויש הנה דברים אחרים אשר אינם נופלים תחת הזמן ואינם עם הזחן׳והס הדברים אשר לא ימצא בה;‬
‫שים תנועה ושנוי והם הדברים הנצחיים כאל ית׳ והשכלים הנבדלים וכקזער שאינו משזתן* לצלע כי אלו לא יפלז בזח‬
‫אחר שלא יתוארו בחנותה ולא בתנועה ;‬
‫השש עשרה כל מה שאינו גוף לא יושפל בי מנין נו' הפי׳ אין ספק כי כל מנין ורבוי אשר יהיה בין הדבריג‬
‫המתדמים לא יהיה אלא בג' אופנים או מצד הזמן אי מצד המקרה או מצד החומר‪ .‬המ״ב ני התנועי‬
‫ההווה ביים היא זולת ההווה למחר וזה הרביי והשנוי יבא מצד הזמן לא מצד התמר ונבר יתחלף שגי אלפי״ן האח;‬
‫מהאחרת מצד המקרים שהאחת יהיה כתובה בדיו ובדבר שחור והאחרת יהיה נתיבה בדבר לבן כי אלו אף שהם נמצאו;‬
‫הם מתחלפות מצד המקרים ויש נזה חלוף ג"פ חצד הנושא ני זה האליף היא כתובה נזה החלק מהנייר והאחרת בזי‬
‫התלק מהנייר ואס תצייר שגי אלפי׳ן אין בהם חלוף כלל יהיו ב' בעבור הנושאים ונשתסתלק הנושא לא ישאר רבוי אג‬
‫כן כל הדברים הנמצאים בזמן א' הס חתדמיס אי אפשר שיתחלפו אלא מצד היותם גוף או נח בגוף כ״א לא יהי‬
‫גוף או נ ח בגוף לא ימני כי אם תסתלק החמריס מהאות הנקרא אליף לא יצוייר בז ני אס אלף א׳ ואם יצוייר בהג‬
‫המנין לא יהיה ראוי לך לוחי שהם ב׳ או ג׳ או ‪ n‬אי מאה וזה ‪ 7‬בר ידוע בעצמו אין צריך אל ביחור ואחר שהדבר כ‬
‫הדברים אשר הם שויס במציאות ר״ל אשר הם אחדים במין לא ימצא בהם ב׳ מהם ונ״ש ג' אס לא יהיו מפית או כחור‬
‫בגוף וימני הגופים אני' שיהיו אחדים במי! נמנית הגשמים וכן ג״נ הנחית ימנו במנות הגשמים ואפילו הדברינ‬
‫מתחלפי‬
‫קרשקש‬
‫תחת הזס; ונן אמר הפ"'יסיף נתניעה הנלגי“־ת אחר שהזפ‬ ‫ולא תמצא תנוער‪ .‬ני אם בזמן ולא יושיל זמן אלא עם תנועה‬
‫שאיננד‪ ,‬כזמן אינו מקיף איתי‪ .‬משני קצות־ח ‪:‬‬ ‫וכל מה ?(לא תמצא '‘ו ד‪.‬נועה אינו נופי* תחר‪ .‬הזמן ‪ ,‬וביאור זה‬
‫ה ק ד מ ה טז )טו( כי כי‘ מה שאינו ‪ ,‬וף י*א יוישכיז בו מנין אי*‪1‬‬ ‫ני התנוער‪ ,‬מקרה בניתנועע שהוא הגלגל אחר שר‪,‬יא אינה עצם‬
‫אם יהיר‪ ,‬כח ביוך■ וימנו אישי כהות ההי‬ ‫הדבר אבי‘ מקרה נמשך ייו ור‪,‬זמן הוא םםירת הקודם והמתאחר‬
‫בהמנות חמריהם או נויםאיהם ובעבור זר‪ ,‬הענינים הנבדי׳ים ‪0‬‬ ‫אשר נתנוער‪ ,‬כי נש‪,‬־‪,‬תנועע השמש כגייגולו מצר הנלנל היומי‬
‫ההומר אשר אינם נוף ולא נ ח בגוך‪ .‬לא יושבל נרם מנין בלל‬ ‫המניע אותו שיעור מה יאמר שבנר ע נ י מן הזמן ד' שעור‪ .‬או‬
‫אלא בהיותם עלות ועלולים ‪ ,‬וביאוי זה כי המ‪.‬ק מסוג הכמו‬ ‫ו' לפי טה שתהיה ר‪,‬תנועה אתר אמר שלא חציצא כי אם בזמן‬
‫המחר‪,‬לק ישיג הנמצאות המזומנים לקבל זה המקרר‪ ,‬והם הגושי‪:‬‬ ‫ני הזמן מקיף אותה משני קצותיו ונל מי שלא יתנועע אינו נופל‬
‫הנבדלים‬
‫ח‪8‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫השבע עשרה ם )י׳( בי כל מתנועע יש לו מנ ת כהכרח ‪ ,‬אם חוץ ממנו כ אנן שתניע היד ‪ ,‬או יהיה‬
‫מנ תו כו כגון‪ :‬כעלי היים שהוא מחובר ממניע וממתנועע ; ולזה כשימות ויעדר ממנו‬
‫אלא שלא יתנועע התנועה ההיא ‪,‬‬ ‫המגיע והוא הנפש ישאר המתגועע והוא הגוף לשעתו כמו שהיה‬
‫‪,‬‬
‫ולהיות המגיע הגמצא במתגועע נסתר בלתי נראה לחוש חשבו בבעל חיים שהוא מתגועע מבלתי‬
‫מניע< וכל מתנועע שיהיה מניעו בו הוא הנקרא המתנועע מעצמו ‪ ,‬ענינו שהבח המניע ק למה‬
‫שיתנועע מטנו כעצם נמצא בכללו ‪:‬‬
‫השמונה‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ה ש ב ע ע ש ר ה פ כאנן שתניע היד ‪ .‬ר״ל נהכרח ‪ :‬צ אלא מתחלפי הצורית לא יצוייר נ ה ם מינן אלא מצד היזמר כי‬
‫שלא יתנועע התנועה ההיא‪ .‬ל״ל סה שאני המיס והאש אינם מתחלפים אלא מצד החמר שאם יסולק‬
‫אוסר כשנעדרה הנשש נעדר המגיע הוא אמת שנעדר המניע החמר לא ישאד שום דנוי וא״כ נל רכוי נ א מצד החמד‬
‫הרצוני אכל המניע הטנעי עד״! נשאר כ׳ אלו סלק מעל האק ינדנרים אשר אין להם חחי־ יהיה הרנוי נהם מצד שהם‬
‫יתנועע על האר! ‪ ,‬וזהו שאסר הרכ אלא שלא יתנועע התנועה עלה ועלול שאינם נמצאים כמדרגה אחת כי אם היי שויס‬
‫ההיא ‪ :‬ק למה שהתנועע ממנו נעצם ‪ .‬רוצה לומר כי הצורה במדרגה א׳ לא יושכל נהם הרנוי והנה לתה שימצאו הדכריס‬
‫אשר בכאן בג׳ אופנים מהם רנוי אישיי ומהם רנוי מיניי‬ ‫הטנעית היא המניעה נלא ספק ‪:‬‬
‫וממנו רבוי סוגיי‪ /‬והרנוי האישיי הוא כמו ראובן שמעון לוי‬
‫ויהודה שכלם מתחלסים באיש ומסכימים במין חה הרמי בא מצד החומר הוא מבואר כי בהסתלק המחר אין שם רבוי‬
‫כלל ^ ואמנם הרבוי החיניי כמו שיתחלף הסוס חהחמור כבר יחשוב חושב שזה הרבי הוא בא מצד הצורה לא תצד החמר‬
‫אבל האמת הוא כי חמר האדם אס היה חמר החמור היו הצירות אחדים כי החמר היה א׳ במהות והפועל אשר הוא‬
‫נבדל או הנובע לא יעשה החליף אלא בעבור החליף הנמצא בחמר שהוא מתחלף במין לחמר האחר וכן הדברים שהם‬
‫מתחלפים בסוג כמו הצמח והחי שאלו מתחלפיס בסוג אמנם זה החליף נמצא מצד החמר ואס היה החמר שלהם א׳‬
‫היה הכל הווה ונפסד ונבר נתבאר כל יה בחשה״נו ואחר שהיה הדבר כן כל החנין שימצא בזה העולם הגשמי הוא מצד‬
‫החמר ואס יתבאר שיש בכאן שכלים נבדלים רבים אין בהם חמר בלל ראוי לדעת א ‪ 7‬יתרבו ואיך יהיה המנין בהם‪,‬‬
‫ואמר הרב שבאלו לא יצוייר החנין אלא בהיותם עלות ועלולים ויוכרו מצד היות הסבה הראשונה עלי והב׳ מצד היית‬
‫עלול ב' והג׳ בהיות עלול ג' ני אלו כלם שכלים נבדלים וימצא הרבוי בהם מצד היות עלה הא׳ לאחר יעיז יאמר‬
‫להם שהם ב׳ וההבדל בין העלה והעלול בצורות הנפרדות שהעלה הראשונה מציאותה בעצמותה והעלה הב׳ מציאותה‬
‫בצירוף אל הראשונה והעלה הג' בהצטרף אל העלה הב׳ והראשונה וכן הענין בשאר העלית והעלולים ויכנס בהם הרנוי‬
‫מיה הצד ולא יחוייב שיהיו כלס במדרגה אחת מן הפשיטות אחר שאינם במדרגה אחת מן הצירוף אל התחלה הראשונה ;‬
‫אמר שם טוב דעת הרב שהשכלים הנבדלים אחר שהתבאר שאין בהם החמר ואין בהם רבוי יחוייב שיהיה הרבוי מצד‬
‫היותם קצתם עלה לקצתם כמו שיהיה ראשונה עלה לשנית ושנית עלה לשלישית ושלישית לרביעית ו ק עד רדתם‬
‫אל השכל הפועל אשר הוא העשירי האחרון מהשכלים הנבדלים ‪ .‬ואב׳ן רש״ד סובר שכל השכלים הנבדלים עלולים‬
‫מעלה אחת וימצא בהם רבוי מצד שהראשון קודם במעלה לשנית ובפשיטות כי הדבר האחד כבר יצוייר על פנים רבים‬
‫והביא משל לזה כמו שיש במדינה ראש אחד ותחתיו ראשים הרבה והוא צוה לכלם כ״א מה שיעשה כן יש בעולם בכלל‬
‫ראש א׳ שהוא אדון העולם ותחתיו ראשים הרבה שהם השכלים הנבדלים וכלם ישכילו זה העולם וישכילו הראשון‬
‫וישכילו עצמם ויתחלפו באופן ההשכלה וזה הדרוש עמוק עמוק מי ימצאנו יעזב עתה ני כבר עשינו מאמר מיוחד‬
‫ע״ז ‪ ,‬והנה בין לדעת הרב בין לדעת ב׳׳ר לא ימצא החנין בשכלים הנבדלים מצד החמרים אלא לפי דעת הרב בהיותם‬
‫קצתם עלה לקצתם ונפי דעת אריסט״ו אשר הוא דעת אמתי עד שלא יהיו קצתם עלה לקצתם ימצא בהם הרבוי‬
‫מצד היות קצתם קודם במעלה לקצתם ואחדות הידיעה ופשיטותם וזה מספיק בהודעת זאת ההקדמה ‪:‬‬
‫השבע עשרה כי כל מתנועע יש לו מניע ט׳ ‪ .‬הפי׳ זאת ההקדמה יכלול נ׳ חקירות ‪ ,‬האחד שכל מתנועע יש‬
‫לו מניע מחולף למתנועע‪ /‬והב׳ שהמניעים ימצאו על ב׳ פנים מהם מניעים שהם נבדלים מהחתנועעים‬
‫והם חון מהם כאבן שתניע היד ני המניע הוא מחון למתנועע ויש מניע שימצא במתנועע וזה יקרא מתטעע‬
‫מפאת עצמו כגוף אשר יתנועע מהנפש ‪ .‬ואפלטון היה סונר כי המניע הראשון הוא דבר יניע עצמו וכן יסבור שהנפש‬
‫דבר יניע את עצמו ואריסט״ו סותר שא״א שיהיה דבר יניע את עצמו עד שיהיה המניע הוא המתטעע וביאר זה‬
‫הדרוש בו׳ חהשמע ונח׳ ממנו ‪ ,‬והנה אתר אריסט״ו כי דבר מבואר במשנים ובצמחים ובחתהוים כי הדבר לא ישנה‬
‫עצמו ולא יצמח מעצמו ולא דבר מהוה את עצמו כי יהיה נראה כאלו יוצא מהנח אל הפועל וכל דבר שיוצא מהנח‬
‫אל הפועל צריך אל אחר שיוציאנו עם שהוא נראה לחוש ני כל אלו הב׳ שנויים המניע הוא זולת המתנועע ‪ .‬ואחנס‬
‫נפל ספק במתנועעים תנועה מקומית והתנועה המקומית גלוי ג״נ שלא יתנועע הדבר הפך טבעו כי האש לא ירד‬
‫למטה וכן הארץ לא יעלה למעלה אם לא שיניעה דבר מחוץ ‪ ,‬ואמנם נפל הספק ביסודות כי נראה לחוש שהמניע‬
‫הוא‬
‫קושקש‬
‫‪H‬‬ ‫טוא צרין אל מניע מחק אינו נשס ולא ‪ n‬מש‪ 6‬ולא יח»פ»‬ ‫הננולים אחד מחבירו כנסות ואיבוח‪.‬ובהם יפיל הטספר אבל‬
‫נעצם ולא נמקרה וננר הקשים נאלה ההקדמות ייקישיוח נסקומם‬ ‫הדברים שאינם גוף והם פשוטים בתכלית הפשיטות לא יושכל‬
‫עומדות( ‪ :‬עד כאן הגה׳ה‬ ‫נהם מני! אלא בהיותם עלות ועלולים ‪) :‬הגה׳ה ואם הםקדנוה‬
‫ו!קז*טה ח )ם( בל מתנועע יש לו םנ ‪ r‬בהברה ער שלא‬ ‫ננר החנאיה נפרק א׳ מענע׳ יספר השמע וניאי שם שיסי״ג שיגיע‬
‫יתנועע התנועה ההיא ‪ ,‬בלומר אחר שימות‬ ‫אל המתנועע ראשון מפאת נזמו שהוא מורכב ממניע ומתנועע וכל שאי‬
‫ד שאי חגוף לא יתנועע התנועה הדזמנית אשר היתה לו בעוד‬ ‫הנלנלים מתנועעים מן הגלנל היאשק המקיף ואם יניעהו שבלו דסנועע‬
‫שהיא טתיים ואטנם התנוער‪ ,‬הטבעית תשאד בו שיתנועע כל‬ ‫נסקרה ואי אפשר טגלסי שינוח ואם מניעו נם מתפשע נו אחר שגשמי‬
‫תלק לשוב אל יסודו ‪:‬‬ ‫חוא נעל חכליס נחו נמו ‪ p‬נעל חנלית וצא יגיע לאין סנלית א'כ‬
‫חקרסה‬
 ‫טוב‬ ‫מורה נבובים חלה שני המדמות‬
‫בפועל ויהיה הכח והפועל יחד וא״א גס כן שהכל יניע‬
‫החלק כי מצד שהוא כל הוא בפועל ואותו החלק הוא בפועל‬
‫מצד שהוא חלק מהכל המניע ויהיה אותו החלק בפועל‬
‫מצד שהוא מגיע ויגיע בכח מצד שהוא יתנועע ואי אפשר‬
‫שילכו החלקים לבב״ת כי אס היה ה דני כן ימצאו גשמים‬
‫בכועל בלתי בעלי תכלית וכבר יתבאר בטול זה‪ ,‬ואי אפשר‬
‫שיתנועע קצתם בקצתם בסבוב כי אס היה ראשון יגיע‬
‫לשני ושני לשלישי ושלישי לרביעי לא ישוב הדבר שיהיה‬
‫בכח ובפועל וזה דבר מבואר א״כ לא ישאר אלא שימצא בכאן‬
‫חלק מגיע לא יתנועע וחלק יתנועע אם כן יתבאר כי כל‬
‫מתנועע יש לו מניע וכן א״א שום דבר שיניע אח עצמו‪,‬‬
‫ודע ני המתנועעים הטבעיים ימצאו על שלשה דרכים מהם‬
‫מתנועעים שיניעו את עצמם במקיה כאדם שיגיעו הספינה‬
‫ויתנועע וכן אלי היסודות הס מתנועעים בעצמותם במקרה‬
‫ני הארק למה שהיא כבדה יניע האויר אשר תחתיה עד‬
‫שיהיה במקומי הטבעי וכן האש בעבור קלותו יניע האויר‬
‫ויעלה למעלה אל האויר א"נ יתנועעו אלו בהניעס זולתם‬
‫בחקרה כי אס יהיה הארץ למעלה מהאויר ולא יתנועע‬
‫האויר יעמוד הקל לפני הכבד וכן אם יעמוד האש למטה‬
‫ויעזב לטבעו ולא יתנועע האטיר בעבור קלות האש יהיה‬
‫האויר שהוא כבד בערך האש למעלה מהקל וזה שקר ג״כ‬
‫א״נ יהוייב כשיהיו אלו הב' יסודות שלא במקומם הטבעי‬
‫ויהיה המיס או הארץ למעלה מהאויר יחוייב שיתנועע‬
‫האויר למטה וכשירד האויר למטה ירד עמו הארץ שאס‬
‫לא כן יהיה ריקית ‪ ,‬וכבר אמר ב״ס שכל התנועות נין‬
‫הכרחיות בין טבעיות ימצאו מהכרח הריקות אס כן אלו‬
‫היסודות מניעים הארץ לאויו שהוא למטה ממנו וכן האש‬
‫יניע לאויר שהוא למעלה ממנו עד הגיע מושבו הטבעי א"כ‬
‫אלו היסודות מניעים לזולתם בעצם ומתנועעים בעצמם‬
‫במקרה‪ .‬וביאר אריסט״ו בח' מהשמע פי אלו היסודות אין‬
‫להם מעצמם אלא המנוחה וני התחלת התנועה הוא‬
‫מהמטע מחוץ בין שיהיה מחובר נכח טבעי נין שיהיה‬
‫מחובר בכח הכרחי‪ ,‬המ״ב כי האש כשיהיה במקום התחתון‬
‫לא תמצא אש בפועל והוא מתנועע למעלה בכת אבל כל‬
‫מה שהגיע חלק מהאש התחיל בתנועה וזאת התנועה היא‬
‫מחודשת אחר שלא היה וכל מה שיצא מהפח אל הפועל‬
‫צריך אל מגיע מחוץ והא' שהיה מתנועע למעלה נכת‬
‫כשיהיה השמן והמהוה השיבה אש והוא אשר נתן לה תנועה‬
‫למעלה אס כן התחלת התנועה מאלו היסודות חין להם‬
‫מעצמם ולכן אמרו חכמי ישראל כשתגיע לאבני שיש טהור‬
‫אל תאמרו חים מיס אשר הרצון בזה כשגתהוו החים נחקוס‬
‫הקודם אי אפשר שיהיו חים בפועל חבלתי שיעיקס מעיק‬
‫לירד למטה לא ירדו לעולם ולכן כשהם מים מיד הם‬
‫למטה וכן כשיהיו המיס למעלה כשיכריחס מעיק אי אפשר‬
‫שיתחיל בתנועה עד שיסתלק המעיק א״כ אלו הירי־ות‬
‫תחלת תנועתם הוא במהוה ומסיר המעיק ולכן אמר הרב‬
‫שהיסודות מתנועעים בעצמם ולא דבר בהם כלל ולא אחר‬
‫שהמניע להם הוא מחוץ למה שכל זה הוא עיון דק פילוסופי‬
‫וכוונת הרב להגיח דברים מבוארים ולכך אמר ני החי‬
‫הוא מניע מצדו עם שיחשב שהב״ח הם יניעו מעצמם ואין‬
‫המניע זולת המתנועע יאמר ני המתנועע ממניע נמצא‬
‫נקרא מתנועע מעצמו‪ .‬ואריסט״ו קראו מתנועע מפאת עצמו‬
‫אשר הרצון בו בהתחלת מניע שימצא בו והוא צורת‬
‫המתנועע ולכן נאחר מתנועע מצדו ‪ .‬ודע ני המתנועעים‬
‫מצדם נ׳ חלקים מתנועע כמו הב״ח וזה המתנועע יקדם‬
‫לו מניע אחר כפי מה שהתבאר בשמיני מהשמע ‪ .‬ואמנם‬
‫הגלגל הוא מגיע מעצמו והוא המניע ראשון באמת ני הוא לא‬
‫יתנועע‬
‫שס‬
‫הוא החתגועע ואין נהם חלין ני האש כשיעלה למעלה‬
‫יראה שאין נו חלון ממניע ומתניעע ני המניע היא האש‬
‫והחתנועע היא האשנאנשיס חשנו ני גשם האש הוא מתנועע‬
‫וצירת האש היא המטע יזהו דעת נ״ס ואניחמ׳יד ואחרו ני‬
‫הגשם לא יתנועע נתה שהוא גשם כ’׳א היה הדנר כן היה‬
‫מתנועע על כל הצדדים נאופן א' ני אם היה האש עילה‬
‫למעלה נמה שהיא■ גשם לא היה יורד למטה הארז כי היא‬
‫ג"כ גשם נמו האש אנל גשם האש שיעלה למעלה מצד‬
‫שהאש קלה והאר[ יורדת למטה מצד שהיא ננדה ווה דנר‬
‫כטל כי המתנועע אינו הגשם ולא המגיע הוא הצורה ולא‬
‫אחה הרנ ג״כ ני לא אמר שאלו היסודות מתנועעים‬
‫מענמותס אנל אמר שהחי הוא המתנועע מעצמו וזה יורה‬
‫על גידל מעלתו ויתרונו נחנמות‪ ,‬והניאור אשר עשה ארסטיו‬
‫הוא על זה התואר כי למה שראה שהמניע זולת המתנועע‬
‫נמהות ונחציאות נהרנה מהדנריס אלא כיסודית כי יחשנ‬
‫האדם שהמניע הוא המתנועע ואין שגוי ניניהם ואס שהגון‬
‫והנפש הס מחולפיס מאחר שכשתפרד הנפש לא התנועע‬
‫הנון נאותה התנועה אשר יתנועע קודם ואילם יסופק אס‬
‫הנפש אתר הפרדה מהנין תתנועע מעצמה ר‪-‬ל שהמניע‬
‫היא המתנועע כפי מה שסובר אפלטון ‪ ,‬יאחר שנפל הספק‬
‫נאלו א'כ כשיתבאר שאלו מתנועעים ממניע חחולף‬
‫למתנועע יתבאר שנל מתנועע יש לו מגיע אחר שבאלו‬
‫לבדם נפל הספק ‪ .‬ולחה שיתבאר שכל מתנועע גשם אס‬
‫היה הנפש מתנועעת היה גשם והיה כל גשם יש לו חלקים‬
‫וכל שיתנועע כלו הוא יתנועע בעבור החלקים והחלקים‬
‫הם חחולפים לכל‪ .‬ואס הנחנו שימצא חלק ראשון אשר הוא‬
‫יניע את עצמי כמו שסופר אפלטון זה בלתי אפשר כי אם‬
‫היה זה ראשון והיה מצד שהוא מתנועע הוא מתחלק אחר‬
‫שהנחנו שכל מתנועע מתאלק ונניח כפי מה שיאמר אפלטון‬
‫שא' הוא דבר יניע את עצמו והנה א' מצד שהוא מתנועע‬
‫הוא מתחלק אחר שהנחני שכל מתנועע מתחלק ונחלקהו‬
‫אל נ׳ חלקים אל א"נ ונ״ג ונאמר א״נ כשיתחלק והנחנוהו‬
‫שינוח א״כ יחויינ שינוח אב״ג נכללו שאלו לא ינוח אנ״ג‬
‫כלו יהיה מה שהונח ראשון נלתי ראשון וכבר הנחנוהו‬
‫ראשון זה חלון לא יתכן וכאשר יחוייב שינוח אב׳יג כלו‬
‫במנוחת א״ב וכל מה שנח במנוחת זולתו היא מתנועע מזולתו‬
‫אם כן יתבאר במופת מוחלט שכל מתנועע יש לו מניע‬
‫אחר שכל מתנועע בעבור חלקיו מתנועע מזולתו זה הביאור‬
‫אשר עשה אריסטייונד מהשמע‪/‬א״כ התבאר שאלו היסודות‬
‫והנפש ג׳׳כ אפשר ש־ניע את עצמי כי אס היה הדבר יניע‬
‫את עצמו היה דבר א׳ פשוט ובלתי מתחלק וכבר הונח‬
‫חלין זה‪ /‬זה מופת כולל על שכל מתנועע יש לו מניע מחולן‬
‫במהות למתנועע ונבר ביאר זה במופת יותר מבואר נ ח'‬
‫מהשמע ואמר שאם הנחנו דבר יגיע את עצמו לא ימלט‬
‫מחלוקות או שיהיה הכל מניע הכל ויתנועע יחד או שיהיה‬
‫הכל מניע החלק ויהיה החלק מניע ומתנועע יחד או‬
‫שיהיו החלקים מניעים ומתנועעים וזה יהיה לבב״ת או‬
‫שיהיו חוזרים בסנזב או שימצא בכאן חלק מתנועע וחלק‬
‫מגיעה לא יתנועע ‪ .‬ואמנם כל הפגים הראשונים בטלים‬
‫א"כ ישאר האופן השני שימצא בחתנועע מפאת עצמו חלק‬
‫מניע לא יתנועע ומתנועע א' לבד כי אס נאמר שהכל‬
‫יניע הכל ויתנועע יחד זה א״א כי היה הדבר נכח ופועל‬
‫יחד ויהיה התלמיד מלמד והמלמד תלמיד כי כל מה שיתנועע‬
‫יתנועע תמיד מצד שהוא בכח ויניח מצד שהוא בפועל ואס‬
‫היה הדבר מניע הכל ויתנועע יחד היה הפועל ומקבל מצד‬
‫אחד וזה בטל וא״א ג"כ שיהיה החלק יניע הכל ויתנועע‬
‫יחד ני מצד שהוא מתנועע הוא נכח ומצד שהוא יניע הוא‬
‫מ‪9‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫ה ש טוג ה ע ש ר ה ני נ ל טה שיצא ‪ p‬הכת אל הפעל מוציאו זולהו ‪ ,‬והוא חוץ טמנו ב הכ ר ח‪ ,‬שאלו‬
‫היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע ‪ ,‬לא יהיה נמצא נ כ ח בעת ‪ p‬העתים ‪ ,‬אכל‬
‫יהיה נפעל תמיר ‪ ,‬ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר‪ ,‬י אץ ס&ק שמסיר המונע הוא אשר‬
‫יוציא הנ ח ההוא אל הפעל ‪ ,‬״ והבן זה ‪:‬‬
‫התשע עשרה )ים( כי כל מה שלמציאותו סכה‪ ,‬הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו‪ ,‬שאם ימצאו‬
‫סבותיו ימצא ‪ ,‬ח ואם לא ימצאו א או יעדרו ב או ישתנה ערכם המחייב‬
‫למציאותו לא ימצא ‪:‬‬
‫העשריום‬ ‫‪-‬‬
‫שממוב‬ ‫אפודי‬
‫ה ש מ ו נ ה ע ש ר ה זאח היזקדסה מטאיח ; ר אין סכק יתנועע כמקרה ולא יניע פעם ופעם לא יניע נמו שיקרה זה‬
‫שמסיר המונע ‪ .‬רוצה לומר הוא המוציא ננפש ‪ ,‬וכל אלו הדנרים גחלי הערך נתנם האל לענדיו‬
‫הנח ההוא נמקרה לא כעצם‪ :‬ש והנן וה‪ .‬רצונו לומר ההולכים כדרכי העיו! ועליהם אמר אשרי תמימי דרך ‪:‬‬
‫השמנה עשרה כל מה שיצא מהנח אל הפועל מוציאו‬ ‫שזאת ההקדמה היא ננו״ה להאמנת המדוש התמידי ‪:‬‬
‫מלתו נר‪ .‬הסי׳ הדנרים שיצאו מן הכת‬ ‫ה ת ש ע ע ש ר ה ת ואס לא ימצאו ‪ .‬ר׳ל מונע שלא נמצאו‬
‫לעולם ; א או יעדרו ‪ .‬ריל שיעדרו אל הפועל ימצאו כ׳ פנים אם נ ח פועל ואם נ ח מ ת פ >‬
‫אחר שנמצאו ‪ :‬ב או ישתנה ערכם ‪ .‬ר׳ל אע׳ס שלא תעדר המ״ב כי המלמד והנוגה כנר יהיה טנ ה בכיו ‪ 1‬כנר יהיה‬
‫הסנה אס יעדר ערך הפנה למסונג יעדר הססונג וזאת טנה כפועל והמתפעל ג' כ כנר יהיה נכת או נ » על ני‬
‫ההקדמה מכוארח ‪ /‬אמנם ף רש״ד סונר שכל הנמצאות הם המים יהיו נכת ממים ובפועל חמים והאננים והעצים הם‬
‫מחו״נ׳ המציאות ננמינת סנתס ולא יצדק עליהם שם האפשר נכח נית וכן זה הפועל אם שב פועל אמר שלא היה פועל‬
‫כלל‪ ,‬אמנם הרמז״ל הוא סונר כדעת אנן סינ״א ואנוחמ״ד ; צריך אל פועל אחר תציאט מהכח אל הפועל‪ ,‬וכן הוא מבזאר‬
‫במימעל שאם התלמיד יש לו הלמוד נכס שצריך אל מלמד‬ ‫העשרים‬
‫שיעשהו יודע שיהיה ‪ pn‬ממט ואיכ התבאר כי כל מה‬
‫שיוציא מהנח אל הפועל נין שיהיה נ ח פועל או מתפעל מוציאו וולתו חה סולת אינו נמצא בדבר אבל סוץ ממנו‬
‫בהכיח שאלו היה נמצא בו ולא יהיה שום מונע היה מממעע תמיד ‪ ,‬המ״ב כי האש הוא חם בפועל והמיס קרים בפועל‬
‫ואמנם לא יקררו בעבור שיעיקס תעיק מלפעול בעבור שלא נמצא הטשא או בעבור שאן שנמצא הטשא יש סבה מונעת‬
‫אל החום מלפעול בחו שהאש פגע דבר בתכלית הקושי ולא יפעל בעבור המונע אבל סם נמצא הפשתן והנעורת היה‬
‫פועל והאש היה עולה למעלה אס לא יעיקנו מעיק במקום התחתון והאבן היה יורד למטה אס לא ימצא דבר שיעיקט‬
‫אס כן הוא דני בפועל ואם לא יהיה שם מונע לא יהיה נמצא בנח בשום עת מן העמים‪ ,‬א' נ יתבאר כי כל מה שיצא‬
‫מהנח אל הפועל בשני המינים מוציאו זולתו והוא חון ממנו ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר אין ספק שמסיד‬
‫המונע הוא אשר הוציא הכת ההוא אל הפועל ואם נמצא בכאן דבר שהוא נמצא בפועל תמיד ואין לו שום מונע מפעלו‬
‫ראוי שיפעל תמיד כי אס לא יפעל תמיד יתחייב בהכרח אמד משני דברים אם שלא יהיה נמצא בפועל ונבר הונח‬
‫חלופו או שימצא לו מונע‪ ,‬ובעבור שזאת ההקדמה יניא אל קדמות העולם והרג נוה החלק סלק וה הספק אן שהוא‬
‫עצום אמר הרנ והנן זה‪ ,‬כי ראוי לחי שירצה להביו התרת הספקות שנבץ ה ס ^ו ת ראשונה‪ ,‬והת״ר משה הנרבוני אמר‬
‫כי אמר והנן זה לחה שהרב בעצמו יגיח סותר לזחת ההקדמה כשיאמר בס׳ י ח מן החלק הזה שהאלוה חדש העולם‬
‫בלא שנוי ויציאה מהנח אל הנועל כי רצונו הקדום הוא שיתדש המציאות בעת שימחדשהו ולא ירצה קודם לכן אין זה‬
‫שנוי ולא יצטרך אל מוציא‪ ,‬וכאשר תתכונן בזה במ״ש הרב הנה תראה כי לפחות יצערך להודות ני רטן האלהי נקשר אל‬
‫אותו העת והוא אשר הביאו לפעול זה הפועל‪ ,‬אמנם רניט משה קושר ומתיר אחת מ ה ואחת מ ה וחולק על דעת‬
‫המדברים ואמר מניח הקדחותיהס ומיש שם הוא מהמדברים‪,‬ויפה עשה כשישתמש מהם במקומות הנאותים ;‬
‫א ט ר שם טוב חלילה לרב שיסבור מה שזה המפרש יחשוב ני הוא אומר ני תפול כל התורה כלה אס לא בהאמין המחש‪.‬‬
‫ומ״ש הרב והכן זה הואר מה שאמרנו אנמט ני למה שנמשך מזה הספק גדול למאמיני המדוש אמר והבן זה נדי‬
‫שיובן בתכלית האמיתות בהתרת זה הספק המתחייב לזאת ההקדמה‪ .‬ובפרק י״ח מזה החלק נדחה מעליט זה הספק‬
‫הנחל אשר ספק עליט מקדמות העולס‪:‬‬
‫התשע עשרה כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו ט ' ‪ ,‬הפי׳ זאת היוקדמה התבארה‬
‫בא' סאלהות וביאורה על זה התואר‪ ,‬הנמצא נפי החלוקה השכלית יחלק אל ממדיב ואיפשר והחחוייב‬
‫הוא מה שמציאותו מעצמו ואין לו תלייה בשום דבר אחר והאיסשר הוא אשר לו מציאות מזולתו והוא עלול ‪ .‬ווה העלול‬
‫יש לו נ׳ בחינות ב' מצד הסבה והאחד מצד עצמו‪ ,‬המשל בזה כי הד׳ סבתם הוא שנים ושנים ואם נמצאו שנים ושנים‬
‫הד׳‬
‫קרשקעו‬
‫הקדמה יט )יע( כי כל טה שלטציאוחו חבה הוא אפשר ואם איט דפר »>«א נאטר אפשר שימיר! או אפשר שלא יהיח‬
‫‪ .........‬אפל פרבר נמצא לא ׳אסר עליו אפשר המציאות כי אם נדרך‬ ‫‪....................................‬‬
‫ימצאו סבותיו‬ ‫המציאות בבחינת עצמו שאם‬ ‫‪........ .‬‬
‫ימצא ואם לא ימצאו או יעדרו לא ימצא ‪ ,‬זאת ההקדמה בחב שאמרנו ‪ .‬ו«ך יאמר אב! סיני על ועלגלים והשכלים שלא סרו‬
‫א‪:‬ן סיני בעצמו ואב; רזוא׳ד דחה אותה ואמר אם ירע עני! מהיותם ולא יהיה ז ק שלא נמצאו עם האמינו בקדמות העולם‬
‫א‪ 1‬טר כהו לא היה אומר זה וזר‪ ,‬מבואר כי הדבר לא ימלט אין יאמר עליהם אפשר המציאות אחר שהיה מאכר! בקדמות‬
‫מאוזר משני עניינים או הכרחי או אפשרי וההכרחי יאמר על העולם ‪ .‬אמר המפרש זה דברו כי לא קראם אפשר המציאות‬
‫שני פנים או יהיה מוכרח המציאות כי*וםד טחוייב או יהיה שאפשר שלא ימצאו וטודאותם אפשרות אלא שלא ימצאו כ׳א‬
‫מוכרח ההעדר והאפשר כרכר הנמצא וכרכר שאינו נמצא‪ ,‬אם בסבה ולא בבחינת עצםם רק פבהינה השי׳ה הנמצא בבחינת‬
‫ה א נמצא נאמר עליו שהוא אפשר העדרו ואפשר שלא ועדר עצמו אפל אפשריים בפוזינת עזוטס וסחריפיפ בבחינת ספהם ו‬
‫הקרמה‬ ‫‪3‬‬ ‫ג‬ ‫]מורה נבוכים ח״ב[‬
 ‫מורד‪ .‬נ בו בי ם ח ל ק שני ה ק ד מו ת‬
‫העשרים )כ( הי א שכל מחויב ה מ צי או ת בגוזינ ת ע צ מו א'ן כ ב ה למ ציאו תו כלל ולא בשום עגין ‪:‬‬
‫האחת ועשרים כי כל מורכב מ שני עניגים ; א מנ ם ה ה י כ נ ה הד‪'.‬א ־ הי א ס ב ת מ צי או תו כ פי מ ה‬
‫שהוא ב הכרח ‪ ,‬א' כ אינו מהוייב ה מ צי או ת כ ע צ מו ‪ ,‬כי י מציאותו)תלוי( ב מ צי או ת‬
‫ב׳ חלקיו וב ה רכ ב ת ם ‪:‬‬ ‫’‬
‫השנים ועשרים כי כל גשם הו א מוי כ ב מב' ענינים כ הכרח ‪ ,‬וי שינוהו מקרים כ הכר ח ‪ ,‬א מנ ם ב'‬
‫העניני ם ה מ ע מי די ם או תו ‪ ,‬י החמר שי׳ו ‪ ,‬וצורתו ‪ .‬י וא מנם המקרים המ שיגים או תו ‪,‬‬
‫ה כ מו ת ‪ ,‬׳ ו ה תכונ ה ‪ ,‬ו ה הנ ח ה ;‬
‫השילש ועשרים )נב( י׳ כי כל מ ה שהו א בכח ויש כ ע צ מו א פ ש רו ת א ח ת ‪ ,‬יתכן ב ע ת א ח ת שלא‬
‫הארבע‬ ‫ימצא בפ על ‪:‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫ה ע ש רי ם זאת ההקדמה ממארס וגלויה‪:‬‬ ‫הד׳ הם מחוייבות להיות ואם לא יהיו שנים ושניס אנל‬
‫ה א ״ ת ו ע ש רי ם ג היא הינס מ״יאיתו ‪ .‬ר׳ל פההרכנה‬ ‫יהיו נעדרים א'כ הד' הס נמנעים להמצא ואם לא תבחין‬
‫היא סבת מציאות המורכב • ד כי‬ ‫תציאיתהב׳ וב' ולא העדרם נ'כ הד׳ מצד הד' הס איפשרייס‬
‫בעצמם ויהיו נצחיים ומחוייניס כל עוד שימצא הבתם מציאיתו במציאות כני חלקיו‪ .‬כי מציאית המורכב הוא במניאות‬
‫ויהיו נמנעים כל עת שיעדי סנחם ויהיה אפשרי המציאות הכשונויש כי הכשיעיש שכה להורבב בהכרח וא״ב י מורכב הוא‬
‫מצד עצמם‪ .‬וב׳׳ם יחשוב שואת הבחינה אינה בחינה שנלית משובב בעבור הכשועיש ח״ב מחויב המניחות אשר אין סבה‬
‫לו חינו מורכב ‪:‬‬ ‫אבל שהאפשרות דבר מהמגיע !כן הוא דעת הרב כמו‬
‫הי ש תי ם ו עי צ רי ם ה החימר שלו וצורתו ‪ .‬ר״ל החימר‬ ‫שיתבאר נעת־ד ׳לפן יהשוב שהדי־ אפשרי מצד עצמו‬
‫הראשון והצורה הניבשיח ; ו ואמנם‬ ‫ומתוייב מצד פבתו ווה האפשרות הוא דבר נמצא מניע ‪.‬‬
‫וב״ר יסבור שהאפשרות חינו דבי נמצא כלל אבל אס המקדיש המשיניש‪ .‬ר״ל לכל גשש הש הבמוח ר״ל המרחקיש‬
‫נקרא לעליל איפשיי הוא תצד היות לו סבה והנן זה כי המונבליש ז והתכונה^ ר״ל התמונה וההאר וההנחה ‪ .‬וזאת‬
‫הוא יפר עמוק ‪ .‬ימי'ש או ישתנה ערכם המחוייב להמצא‪ /‬ההקדמה מ‪-‬כואדח נייופח נתחלת ה״אמל הלחשון משפר‬
‫האלהות ומשכר הפונות ;‬ ‫היצון בו כי אם השמש ימצא על ה אין ימצא האור ואם‬
‫ייא לא ימצא כלל ואס ימצא השמש אבל היא תחת הארץ ה׳םיצש‘ ו עי ש די ם ח כי כל מה שהוח בכח ויש וכו׳ ‪ ,‬ר״ל‬
‫כבר ביארנו לניעלה כהקדמה השביעית‬ ‫שישתנה ערכו אלינו האור שיתחייב ממנו לא ימצא ;‬
‫ה ע ש רי ם שכלמהו־יבהמציאות וכו׳‪.‬הפ'׳ ‪ 7‬ע כ י המהוייב ההבדל שבין הכי‪ .‬והאפשר ‪ ,‬לכ‪ ,‬הוצרך היב לומר שתי גזרות‬
‫המציאות יתחלק לב' חלקים אם תחוייב‬
‫המציאות כיולתו והס כל העלולים אשי עלותם נמצאות בתמי ית וזה נקיא מחוייב המציאות מזולתו‪ .‬וההכרחי בזולתו וממנו‬
‫מחיייב המציאות בבחינה אל עצמו כי אין לו שוס תלייה עם זולתו כלל ני אינו עלול לדבר מהדברים לא שיש לו עלה פועלת‬
‫שהוא יוצא מעצתיתאוזה אשר רצה הרב באומדן אין כבה למציאותי כלל ולא נשום ענין שאפי׳ אינו עלול לדבר מחלקיו‬
‫כי כל שיש לו הלקים הוא עלול מהחלקים ואינו מחוייב המציאות א ׳כ יתחייב שאס הנחנו בכאן לדבר שהיא מחוייב‬
‫המציאות שלא ימצא לו סבה פיעלת חוץ ממני ולא סבה הקיימת למציאותו יין שיהיה מורכב מחלקים בין שיהיה מורכב‬
‫חעניגים כיא היה תורכב מחלקים או מעניגים מה שהונה מחז״ב המציאות לא שיהיה מתוייב המציאות‪ .‬וזאת ההקדמה‬
‫ומה שלמעלה מת‪.‬ה אינה לאריפט״י ואינה נמצאת בסכייו אבל הס הקדמית יוקמו מספר אין פיני‪:‬‬
‫האהת ועשרים ני כל מורכב מב׳ ענינים אמנם ההרכבה ההיא ני׳ ‪ .‬הפי׳ אין ספק כי כל מורכב מציאותו תלוי‬
‫בזולתו והחלקים הם סבת הכל נין שיהיו החלקים קודמים לכל כמו העפצים והויסריאול שהם סבת‬
‫הדיו נין שלא יהיו קודמים אלא כתלקים הב״ת כלב והמוח והניד כי הם נמצאים במציאות החי ובכל ענין החלקים‬
‫הס סבת הכל והכל הוא עלול מהחלקים אם כן כל מורכב א״א שיהיה תחוייב המציאות אחר שחחוייב המציאות אין לו‬
‫תלייה נמ״ש ‪:‬‬
‫השתים ועשרים כי כל בשם הוא מורכב משני עניניס נו׳ הפי׳ דע כי כפי דעת הרב כל גשם היא מורכב ממחר‬
‫וצורה והגלגל גס כן הוא מורכב מחמר יצירה וכן אלו הגשמיםההויס כי כל מתהווה יש ‪5‬ו‬
‫טשא ממני יתהוה ועצמות הגשם ומהותו אינו דבר אלא עצמות החיתי והצויה בהתחברם יחד‪ .‬והנה לגשם יש לו חלקים‬
‫שהם מעצמות הדבר והם החמר והצורה ואח״כ ישיגוהו מקיים בהכרח וב׳ ענינים המעמידים לו החמר והצורה אמנם‬
‫המקיים המשיגים אוחו הכמות והתכונה וההנחה ‪ :‬א מ ר שם שוב אי! ספק כי כל גשם הוא מורכב מחומר וצורה‬
‫דעות הפילוסיפים כי הרב יחשוב ני הגי ס השתיתיי הוא מורכב מחמרוצורההצורה הוא הנפשוהחמר‬ ‫אבל יתחלפו בוה‬
‫הוא גשם הגלגל וגשם הגלגל גם ק היא תורכב מחמר וצייה‪ .‬וביר יחשוב כי הגלגל הוא דבר פשוש ואיןלו אלא‬
‫מרחקים כדוריים והוא בעצמו פשוש וכי הנבדל הוא צורתו והוא תניע על צד הפועל והתכלית א״כ לכ׳ד ג״ר ג ס כל‬
‫נשם הוא מורכב מחמר וצורה ;‬
‫השלש ועשרים כי כל מה שהיא בנח ייש בעצמו חצח אפשרית נו' ‪ .‬הפי■ זאת ההקדמה עמוקה מאד נתבלבלו עליה‬
‫שרשים‬
‫ק ר ש קי ט‬
‫יהיה נח השניע בו נ׳ ת יי“ א '־‪:.‬מע תמיר ־תחייב א' נ שאותר‪.‬‬ ‫ר‪ .‬ק ד ט ד כ )כ( היא שבא מחוייב המציאות בבחינת עצמו אין‬
‫התנועה הניהמרת מנ ע ת ניכה בבי ת והיא הכבה הראשונה •‬ ‫ואא בשום עג״ן ‪ .‬ובבר‬ ‫סכה י׳סציאותו באא‬
‫הקדייר‪ .‬כו )נג( כי ; ר ‪,:‬ת שהוא בכה ויש בעצמו א ם ש ת ת‬ ‫בבחינת עצמו ממציאות‬ ‫חו‪.‬נ א ר שיש שם מתוי־ב המציאות‬
‫אהד יתב‪ ,‬כ ע ת אחד שלא ימצא בסועא ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫סרר‪ .‬ולא תסור לפי ו ע ת‬ ‫התנועה אשר אי; ייה תבאית אשר אא‬
‫ביאור ור כאלו האניי■ חתינד‪- .‬י‪,‬ברזל הוא סוף בבה ויש בעצמו‬ ‫בגשם נ׳ ת והוא הגלגל‬ ‫א'י ה מ'ו והתניעה מצד מה שהוא בוז‬
‫‪ 10‬י‬ ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫! הארבע ועשרים )כל( כל מה שהוא ככח הוא בעל חומר כהכרח ‪ ® ,‬כי האמערות תא בחומר לעולם‪J‬‬
‫החמ שה‬
‫ש ס םו ב‬ ‫א « די‬
‫!והס כלמה שנכח ויש נעצמו אסכלות כי אלו היה אוסר אחת המפרשים ואמח קצתם ני נירושה היא על יה התואר •‬
‫מאלו■• הגזרות לא היתה ההקדמה צודקת‪ /‬והוא שאס היה אומר ראשונה כי יש לדעת שיש הנדל נין הכת והאפשרות כי‬
‫וכי כל מה שהוא נכח יתכן נעת אתת ר״ל שיחו״נ נעת אסת הכחניות נאמר נל דבר שאפשר לצייר כשכל שוס אפשרות‬
‫!שיעדר הדנר שיאמר נו כת זה שקל ‪ /‬כי יאמר שהגלגל יש נו אפי׳ שלא יהיה כן במציאות ‪ ,‬המ״נ כי הגלגל הוא יקכל‬
‫וכח לקנל החלוקה ולא יעדר לעולה כי הכת הוא מצד שכלנו החלוקה נכח מצד שהוא גשם עם שכנר התנאר נימפת‬
‫'כמו שנארנו למעלה‪ ,‬ואלו היה אוסר כל מה שהוא אפשר יחויינ פאי אפשר שיקנל החלוקה ‪ ,‬והאפשרות הוא נבחינת‬
‫ונעת אחת שיעדר לגמרי זה פקר ‪ ,‬כי הגלגלים והנכדליס הם שהשכל מחייב דבר מה ויהיה כן כמציאוי; ואם ‪ p‬כשיאמר‬
‫אפשריים כמו שזכרנו נהקדמה הי״ס ולא יעדרו ‪ /‬לכן הוצרך כל מה שימצא כחני לדבר אפשר שימצא אותו הדבר אינ‬
‫הרנ לומר השתי גזרות ‪ .‬וכאור זה כל מה שהוא נכח לדנר צודק כי כבר יהיה הגלגל מתתלק נכח ונלתי מתחלקבפועי‬
‫אחד והכת ההוא אינו מצד שכלנו לנד כמשמש הכח אנל הוא ולא יאמר שיעדר ממנו מה שימצא לו כנח ני לעולם הב ל‬
‫אפשרות נעצמות הנושא‪ ,‬רצה לומר שמצד עצמות הנושא נמשך שמור בו ני לא יחסלק לעולם כי כמ החלוקה הוא מצ®‬
‫יו זה האפשרות‪ ,‬הנה יחויינ נעת אחת שלא ימצא נפעל ר׳ל שכלנו‪ ,‬ואלו היה אוסר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת אד‬
‫כנושא האפשרות יעדר נהכרת ‪ .‬ולנאד זאת ההקדמה נמופת שיעדר לגממ זה שקד ני הגלגלים והנבדלים הס אפשריים׳‬
‫יצסרך חקירה והפרדה אנל ציור זאתההקדס׳ היא כסו שניארט‪ :‬כמ״ש בהקדמות י״ת ולא יעדרו ולכן הוצרך הרב לומר ב׳‬
‫ה א ר ב ע וע שרי ם ט כ׳ האפשרות הוא נחומר לעולם ‪ .‬הגזרות‪ ,‬וביאור זה כל מה שמא בכת לדכר א׳ והכת ההוא‬
‫רי׳ל כי נמה שאין חומר כלל אין שם אינו מצד שכלנו לנד נמשפס הנח אבל הוא אפשרות בעצמות‬
‫אפשרות כי השכלים הננדליס אין נהם אפשרות כי אינם כעלי הנושא ר״ל שמצד עצמות הטשא נמשך בו זה האפשרות הנה‬
‫חומר אכל הס נפעל תמיד‪ ,‬וזאת הר‪.‬קדמה מנוארת נסעש שנין‪ :‬יחוייב נ ע ת אמד שלא ימצא בפועל ר׳ל שטשא האפשרות‬
‫יעדר נהכרת‪ ,‬ולנאר ואת ההקדמה במופת יצטרך חקירה‬ ‫תאסשה‬
‫אבל ציור זאת ההקדמה הוא נמ״ש כך פירשו זאת »קדמות‪,‬‬
‫׳הח״ר משה הנרנוני אמר דע בי האפשרי יאמר על המקנל ועל המקובל‪ ,‬והרצון נו שיאמר על המקבל וה הנמר אפשר‬
‫שיהיה חכם ועל כחקונל התכחה היא אפשרות כי אינה מהדנרים הנמנעים ‪ ,‬ולא מהדברים המחויינים‪ ,‬ואשר נאמר‬
‫על נושא והוא אשר בכת לדנר יקבילהו הנמנע כי הנמנע אין לו טשא והוא ההעדר הגמור וזה המקבל הוא נמצא‬
‫;עצמו וגס יזצדו הוא הכחניות אשי הוא מציאות מה‪ ,‬ואשר יאמר על המקובל והוא אשר נכ ח כנפשו כמו ה ל ^ ה שהוא‬
‫■ופשרות נעצחה יקנילה ההכרחי כי הוא הנעדר בעצמו בשלוח והנושא לצורה אויריית הוא המקבל והצורה האויריית‬
‫‪:‬וא המהונל ואשר באפשרות יקבילהו הנתנע אינט יוצא לפעל מהאפשרות מצד מה הוא יצא לפעל מן העגק ההוא‬
‫‪:‬אשר יצא אל הפועל יסולק ממנו האפשרות ‪ ,‬המ׳יב כי האש אפשר שישוב מיס וכשישוב מיס יסולק מחנו זה אפשרות‬
‫‪:‬מיס ויתואר נאסשרות אחר והנושא ליה האפשרות אשר נו ההתחלה והוא המקנל הוא המשא אשר יעתק מן המציאות‬
‫;כת אל המציאות בבועל כי הוא נמצא בעצמו והוא אפר ישוב ממה שהוא בכת אל מה שהוא כפועל לא המקובל מצד‬
‫גצמו‪ ,‬ווה יבואר מצד האפשרי כי האפשרי הוא הנעדר אשר יתכז שימצא ושלא ימצא הנה שהאפשר סוג הנעדר ווה‬
‫‪:‬נעדר האפשרי בנפשו והוא המקובל אינו אפשרי והוא אשר יחנן שיצא אל המציאות מצד מה שהוא בנח כענין כטשא ואיו‬
‫תהווה הנעדר ני ישוב ההעדר אל המציאות אנל מצד שהוא נמצא ‪ ,‬הסיב ני התנתה היא אפשר שתמצא מצד שהנפר‬
‫;מצא אנל אם לא ימנא הנושא לא יהיה הדנר אפשרי‪ ,‬מ ה האפשר יאמר נכלל על נ׳ מינים על המקבל והוא הטשא‬
‫‪ r n r n :‬והוא החמר הראשון אשר הוא בנח אל הצורה וכמו ‪ p‬הנשם אשד הוא נכח אל המקרים‪ ,‬והדאשק ימצא נכח‬
‫‪ 1‬דנר אחד והוא בני( נקצת וכקשור ‪ ,‬והב׳ יקרא נכח מצד עצמו ונשלוח כי המסר הוא טפא להעדר הנה הרב כשאמר‬
‫‪:‬י כל מה שהוא מ ח יראה בי כמ׳ש בפירוש הראשון והוא הנאמר על המקבל דש בעצמו קצת אפשרות כי המין‬
‫‪:‬נ׳ והוא המקונל לא יאמר בי קצת אפשרות כי הוא הנמצא המותלט אכל יאמר נו קצת אפשרות על הנמצא בעצמו‬
‫‪:‬מו האויר כי הוא אפשרי להיות אש ויש בו קצת אפשרית על הנמצא בעצמו והיא אפשרי לדבר מה זולתי‪ .‬והעד על‬
‫ה נשוא הנזרה שאמר יתכן נע ת אחד שלא ימצא נפעל כי איך יאמר זה על המקונל והמקובל נלתי נמצא כפועל‬
‫זחר שהיה בבת אבל אמר זה על המקבל שהוא נמצא בפועל והיא נכח אל משיג מה ואמר שהוא נכח אל דכר מה‬
‫הוא בנפשו יתכן שלא ימצא ויעדר‪ ,‬הנה אחרו כי כל מה שהוא ננ ס יראה לדבר דש בעצמו קצת אפשרות ‪ ,‬ריל שיש‬
‫עצמו איזה דבר בנת והוא אפשרי אליו ואם הוא נמצא בשעל שלם ונמצא בעצמותו ' ‪ p p‬נ ע ת א׳ שלא ימצא הוא‬
‫עצמו בפועל אחר שנו קצת אפשרות אל אי וה דבר הבה מטבעו ההעדר והנח אמנם השיגי אל אי זה דבר אמנם‬
‫‪:‬שיגו מצד ההעדר היזשולח אשר בטבעו ולכן יתכן אי זה עת שיעדר כעצמו‪ .‬והנראה לי בזאת ההקדמה כי אמרו כל‬
‫זה שהוא נכח ויש נעצמו קצת אפשרות הרצון נו כי הנלנל הוא ככת אל האניות ואל התטעה המקומית אבל אין במצחו‬
‫‪:‬ום אפשרות על ההפסד ולא להתהוות ממנו דנר א׳ אף שהוא נכח לא יסדיב שיעדר לכן אמר ני אם נניח נכא'‬
‫זה שהוא נכח להתהוות שוס דנר ממגו ויש בעצמו קצת אפשרית ר״ל שאף הוא מזצא נ שעל הוא אפשרי שיעדר‬
‫(תי שהוא אפשרי ההעדר אי אפשר שאותו האפשרות לא ימצא בפועל בשום עת בי נבר ביאר אריסטיו כשמים ועולם‬
‫שא׳א שוס דבר שיהיה בו כת על ההפסד ולא יפסד‪ .‬והביאור כביאור זאת ההקדמה הוא ארוך ולכן יעזב עתה ‪:‬‬
‫ז א ר ב ע ר > ש רי ם כל מה שהוא נבח לדבר אחד הוא בעל חמר ט׳‪ .‬הפי׳ דע ני החומר יאמר על ג׳ פנים והשוה לכלס‬
‫שכלם‬
‫‪*9‬שקש‬
‫םשרזח שאפשר שיהיה סייף או לא יהיר‪ .‬שאם לא קדם לו ביאור י ו נ• י עיז וזזא‪»#‬־ות הם סמיאיגי ד‪.‬ועמד אבל » ד‬
‫המרה לא י ג ת א*שדות שהוא שלנ«ת הענין ואסתתו והתכלית‬ ‫ההעדר היה נמצא בפועל תמיד !‬
‫ו ה ש מי ת ווזבל לרבר הוא מ נ י הצורה‪:‬‬ ‫הדטר‪ ,‬כד )כד( ני בל םה שהוא נבוז ‪-‬בר אהד הוא בעל‬
‫וזקדסת‬ ‫חוסר בהכרח ני האפשרות הוא בהוטר לעולם‪.‬‬
 ‫מורה נבובים חלק שני הקדמות‬
‫החמשה ועשרים )כה( י שהתחלות העצם המורכב האישי החומר והצורה‪ ,‬ואי אפשר מבלתי פוען^‪,‬‬
‫ר״ל מניע כ הניע הנושא עד שהכינו לקבל הצורה ההוא ‪ ^ ,‬והוא המניע הקרוב‬
‫הטבין המר איש אחד‪ ,‬ויתחייב מכאן העיק בתנועה וכמניע ובמתנועע^ ובבר התבאר בבל זה מה שראוי‬
‫לבארו ^ ותוקס דברי אריפט״ו החמר לא יניע עצמו ‪ ,‬וזאת היא ההקדמה הגדולה המביאה לחקור על‬
‫מציאות המניע הראשון ‪ .‬ואלו החמש ועשרים הקדמות אשר הקדמתים לך ‪ ,‬מהם מה שהוא מבואר‬
‫במה שבארנוהו מסדורם ‪,‬‬ ‫‪°‬‬
‫נ במעט התבוננות והקדמות מופתיות מושבלות ראשונות או קרוב מהם‬
‫ומהם טה שיצטרך למופתים והקדמות רבות ‪ ,‬אלא שבבר התבארו בולם במופת אין ספק בו ‪ ,‬קצתם‬
‫בספר השמע ופירושיו ‪ ,‬וקצתם בספר מה שאחר הטבע ופירושיו‪ ,‬וככר הודעתיך שאין בונת המאמר‬
‫הזה להעתיק ספר הפילוסופים בו ^ ולבאר הרחוקות שבהקדמות ‪ ,‬אבל אזכור ההקדמות הקרובות‬
‫הצריך‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ה ח מ ש ה ו ע ש רי ם י שהחתלות העצם וכר‪ .‬ר״ל שהתחלות‬ ‫שכלם יש נ ה ם אפשרות לדנר אחד‪ ,‬ו מ ה החומר יאתר לכל‬
‫העצם הפרסי הם החומר והצורה ;‬ ‫דבר שאינו בפועל אכל הוא בכת שאין לו מציאות כעצמו‬
‫כ הניע הנושא ‪ .‬ר״ל החומר ‪ 1‬ל והוא המניס הקרונ ר״ל‬ ‫אכל מציאותו עם הצורה וזה יכלול להיולי הפשוטים והיולי‬
‫הפעל שזכר למעלה הוא מניע קרוב ‪ :‬מ וחורף דנר׳ ארישס״ו ‪.‬‬‫המורכבים כי מצד שנושאי הצורות אינם נמצאים כפועל‬
‫ר״ל עצמות דברי אריסע״ו נזאח ההקדמה הוא אמרו החומר‬ ‫יקראו כלס בעלי היולי ווה נקרא ג''כ חומר כנושא והשני‬
‫לא יניע עצמו; נ כמעע התכוננות נהקדמוח מופחיות וכו'‪.‬‬ ‫נקרא חומר כל מה שהוא נושא המקרים נצוחח שהוא נישא‬
‫ר״ל שקצת מאלו ההקדמות הם מכוארות נמעט התגוננות‬ ‫הכמות והאיש אשר הוא נושא השחרות והלובן ‪ ,‬וכל אלו‬
‫וההקדמות הנעשית על אלו ההקדמות לכאר אמתתם הם‬ ‫יתבאר בספר ההויה וההפסד שנושאי אלי הוא דבר כפועל‬
‫הקדמות מופתיות מושפלות ראשונות או קרוי מהם ‪ :‬ם נמה‬ ‫ואינו דבר בנח אלא שאם יסתלק ההיולי הראשון לא יקבל‬
‫שכיארנו‪ .‬ר״ל שהכאת׳ ההקדמות הנלויות זה אחר זה כהדרגה ;‬‫שוס מקרה מהמקרים לא מהחום והקור ולא מהקסת‬
‫ע לנאר הרחוקות שנהקדמוח ‪ .‬ר״ל שאין כונת זה המאסר‬ ‫והכבדות ולא מהמקרים הנחשנים לאלו‪,‬ויקרא לאלו הנישאים‬
‫תמרים או היולי והשם המיוחד היא נושא ואס זה הנושא‬
‫הוא משא כאמצעית ההיולי הראשון כ׳יא נסתלק ההיולי הראשון לא יקבל הנישא לא חוס ולא קור ולא צחיחה ולא חסרון‬
‫ולא אחד משאר התכונות הנמשכות לאיניית‪ ,‬ויקרא בשם החומר עם שאינו נעל היולי הגלגל על דעת האמת ואם כפי‬
‫דעת הרג הוא מורכב מחמר וצורה כמו אלו הדברים אשר בכאן‪ .‬והגה לדעת הרב הוא כ"כ נכח אל האניות ואל המקום‬
‫מצד החומר אשר יש לגלגל והאמת כי גשם הגלגל יקרא חותר ונושא ומצד שהוא גשם יקבל התניעה בחקים ומזה הצד‬
‫יקרא זה הגשם כעל חומר ‪ ,‬וביאר אריסט״ו כי אין לי שוס דבר בכח אלא באניות וני נקרא לגלגל בעל חומר ולאלו‬
‫הגשחיס הוא בשתון< השם‪ ,‬הנה א״כ כל מה שהוא בנח אל דבר אחד בין שיהיה זה הכמ אל ד״א אל צורה מהצורות בין‬
‫שיהיה אל האיטית ני הוא בכח אליהם ויקבלם ביו שיהיה נכח להתנועע היא בעל חומר על שראוי שיובן כי המחר‬
‫יאמר על ט מינים‪ ,‬ולמה שהרב סובר כי הגלגל הוח בעל חומר אחר כי האפשרות הוא החמר לעולם ויבא הדבר כן‬
‫כל מה שהוא בכח אל דבר אחר הוא מזה הצד היא מקבל וכל המקבל לדבר הוא אפשרי וכל מישיש לו אפשרית הוא‬
‫בעל חומר א״כ כל מה שהוא בנח הוא בעל חומר ‪ ,‬והנה יתבאר בי מה שאין בי כח כלל אין בו אפשרות ונל שאין בו‬
‫אהשרות אינו בעל חותר‪ ,‬אבל הסבה הראשונה והשכלים הנבדלים אין בהם אפשרות כלל א׳׳נ אינם בעלי חמר והגרמים‬
‫השמימיים אינם אפשריים ינחגייס לקבל צורית אחרית א"נ המחר שלהם הוא מתחלף לזה החמר שבכאן ;‬
‫החמשה ועשרים שהתחלות העצם המורכב האישי' הם החומר והצורהכי' ‪ .‬הפירוש אלו הדברים אשר הם חמת‬
‫גלגל הירח הס הווים ונפסדים וכל מתהווה היא מורכב מחומר וצורה ‪ ,‬א״כ התחלות כל‬
‫הדברים אשר הס מעמידים הדבר הוא החומר והצורה ני אס לא ימצא נישא לא יתהוה שום דבר ‪ ,‬ואס זה הנישא‬
‫יהיה נשלם עם צורה מהצורות יהיה ההויה השתנית אבל בכאן נושא חומרי בפועל בעצמו בכח אל נל הצורית ולא‬
‫ימצא נעדר מכלם כי הנח מצד שהוא נח הוא העדר‪ ,‬אבל כל ההיולי יש לו צורה אשר נתהוה עליו ולמה שהיה ההיולי‬
‫היא בכה והנח מצד שהוא נח לא יניע את עצמו א״כ א״א חבל' פועל ‪ ,‬ר״ל מגיע הסע הנישא עד שהפיצו לקבל‬
‫הצורה והוא המניע הקרוב המכין חתר איש אחד ‪ ,‬ולמה שכל ההויה תנועה יתחייב שנעיין אחר זה בתנופה וכל‬
‫תנועה יצטרך אל מניע ומתנועע ואלי לא ילכו לבב״ת א״כ זה יניא לנו לבאר שיש מציאות מניע ראשון ‪ ,‬והתחלת‬
‫חקירה זאת כי העצם הפחות והוא הבלתי נמצא בפועל יביאנו לדעת את אשר יש בכאן דגר נבדל מכל חמר והוא‬
‫סבת הסבות יעלת העלות והוא העלה לזשר היא סדור ונימוס הנמצאות‪ ,‬ואס זה יביאנו לדעת החומר הראשון נמה‬
‫ראוי לאדם שישתדל בידיעת התחלות העצם המוחש כי זה יניאנו לדעת העצם המושכל ‪ ,‬והנה אריפטי׳ו לא ידע ולא‬
‫הגיע אל עצם המושכל אלא בידיעת התחלות העצם המוחש ‪ .‬ואתר הרב ני אלו הנ״ה הקדמית שהקדים ‪ ,‬מהם מבואר‬
‫במעט התבוננות והקדמות חופתיות תושכלות ראשונות או קרוב מהם מה שביארנוהו מסדורם ומהם מה שיצטרך אל‬
‫חופתיס והקדמות רבות אלא שכבר התבארו כלס במופת בספר השמע ובפירושיו וקצתם במה שאחר הטבע ופירושיו ‪,‬‬
‫ואמר‬
‫קרשקש‬
‫והוא שיתנועע הדמיון סן הדבר ר‪,‬ננסף ואהר 'וזנו־!■! האדם‬ ‫ה ק ד מ ה כ ה )רה( אם מפינה ‪ .‬רוצה בזה כאי^ו תאמר תנועת‬
‫מהרמיו; אשר הוא כה המתאוה לידבר המדומה ‪ ,‬כי ‪ h i‬מה‬ ‫ר^לני המתנועעת הקדם ׳‘ אותה תנועה‬
‫חדו׳וזו בזמן פירוש‬ ‫שיתהדש יהיה אפשרות הדושו קורס‬ ‫תנועה אחרת וכן לכל תנועה תנועה ^פי ש‪*:‬א תצוייר התהית‬
‫האפשר '‘א יתכן ?‘ומר א^א בענין שיש ^ו מציאות ואפשר שיהיה‬ ‫לתנועת הסבוב ‪ :‬אם מזוינת מינה‪ ,‬ירצה כי התנועה המצא בד׳‬
‫זה התואר או על הואר אחר והאפשרות יהיה בומן‬ ‫מציאותו‬ ‫מאמרות וכן לכל נ״ח תקדם לתנועה הסקוטית תנועה אחרת‬
‫יא ‪11‬‬ ‫מו ר ה נ בו כי ם ח ל ק שני ה ק ד מו ת‬
‫הצריך אידיהם לפי עניננו ‪ ,‬ואחבר אל מה שקדם ‪ p‬ההקדמות הקדמה אחת תחייב הקומות‪ ,‬ויחשב‬
‫אריסט״ו שהיא אטתית ויותר ראויה טבל מה שיאמן ונתנה לו על דרך ההנחה והישוב ‪ ,‬עד שיתבאר‬
‫מה שבוננו לבארו ‪ ,‬וההקדמה ההיא היא ‪:‬‬
‫הי ם ש ה וע שרי ם והיא אסרו שהזמן והתנועה נצחיים תמידיים נמצאים בפעל ‪ ,‬ולזה יתחייב אצלו‬
‫בהכרח לפי זאת ההקדמה שיש נשם מתנועע תנועה נצחית נמצאת בפעל ‪ ,‬והוא‬
‫הנשמההטי׳שי‪ ,‬ולזה יאמר שהשמים לא הווים ולא נפסדים‪ ,‬כי התנועה אצא לא הווה ולא נפס ד ת‪,‬‬
‫שהוא יאמר שכל תנועה תקדם לה תנדער בהכרח‪ ® ,‬אם ממינה א^ מזולת מינה‪ ,‬ושמה שיחשב‬
‫בבעל חיים שלא תקדם לתנועתו המקומית תנועה אחרת כלל‪ ,‬אינו א מ תי‪ ,‬בי הסבה בתנועתו אתר‬
‫המנוחה יגיע אל ענינים מביאים לתנועה ההיא המקומית ‪ ,‬והם ׳י אם שינוי מזג יחייב תאוה לבקש‬
‫הנאות או לברוח ממה שהוא כננדו ‪ P ,‬או דמיון ‪ ,‬י או עצה תתחדש לו ‪ ,‬ויניעהו אחד מאלה‬
‫‪ 1‬השלשה ‪ ,‬וכל אחד מהם יחייבהו תנועות אחרות ‪ ,‬וכן יאמר כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות‬
‫חדושו קודם על חדושתבזמן ‪ ,‬ויחייב מזה דברים לאמת הקדמתו ‪ .‬ולפי זאת ההקדמה יהיה המתנועע‬
‫כעל תכלית מתנועע על ארך בעל תכלית פעמים אין תכלית להם בחזור על הארך ההוא חלילה ‪,‬‬
‫חה אי אפשר כי אם כתנועה הסבוכית ‪ ,‬כמו שיתבאר כמופת בהקדמה השלש עשרה מאלו ההקדמות ‪,‬‬
‫ועליה יתחייב נת^אות מה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה לא שימצא יחד ‪ ,‬וזאת‬
‫‪ 1‬ההקדמה היא אשר יחשוב אריסט״ו להעמידה תמיד ‪ .‬ויראה לי שהוא לא ינזור שראיותיו עליה מופת‬
‫אבל‬
‫שם מוב‬ ‫אפודי‬
‫להביא הקדמות הרחוקות הצריכוח בקיוס אלה הכ״ה הקדמות ואמר הרג נט־ הודעתיך שאין כווגת מאחר זה להעתיק‬
‫כי היה מחוייב להביא נזה השפר רוב דברי אריסש״ו‪ ,‬אבל ספרי הפילוספיס כו כי כנר אתרנו שזה הספר לא נעשה‬
‫כינהו לזכור ההקדמוח הקרונית ‪ ,‬והס אלו הכ״ה הנזכרות ‪ :‬אלא למי שהתסלסף ‪ ,‬ולק אינו מזטל על הרב לפאר‬
‫ה ש ש ה וע שרים פ אס ממינה אס מזולח מינה ‪ .‬ר׳ל הרחוקות שבהקדמות כי זה היה פיאור לחי שלא ידע אותם‬
‫תנועת העחק אחר וזה היא מינה ‪ ,‬ההקדמות ‪ ,‬אפל להזכיר ההקדמות הקרונות צריך אליהם‬
‫וזולת מינה כסו שהבת ההעתק היא תנועה איכיחייח כסו שניי לפי ענינו ‪ ,‬והרצון פו לפאר הג׳ דרושים ‪ .‬ואחבר אל מה‬
‫מזג ‪ :‬צ אס שנוי מזג ‪ ,‬ד ל ונכלל שנוי מזג הוא תאוות הנאות שקדם מההקדמות הקדמה אחת תחייב הקדמות ויחשוב‬
‫‪ 1‬ובריחה מן המחעד ; ק או דמיון ‪ .‬ד״ל וזה חלוקה אחרס‪ •.‬אריסט״ו שהיא אחתית מכל מה שקדם ואנחנו נית! לו זאת‬
‫ר או עצה ‪ .‬ר״ל וזו חלוקה אחרת ‪ ,‬והעצה היא בנעל שבל ההקדמה ע״צ הקבלה עד שיתבאר מה שכיווגנו לבחרו והוא‬
‫מה שאמרנו מהג׳ דרושים ;‬ ‫לבד‪ ,‬והדמיון יפצא שהסחדש ;‬
‫ו ה ה ק ד ט ח ההיא היא הששה ועשרים והוא אמרו שהזמן‬ ‫סרק‬
‫והתנועה תדירייס נמצאים בפועל כו׳ ‪ .‬והנה‬
‫הרב יניא אחר זה דרכים לבאר זאת ההקדמה וגם לבאר מה שיתחייב מחנה והוא קדמות העולם ‪ ,‬אמנם צריך לדעת‬
‫כי אריסט׳יו נספר השמע חקר אס התנועה התחילה באופן שהיו כל הדברים נחים או התנועה לא סרה ולא תסור‪ ,‬כי‬
‫הנה אנחנו רואים כי הגרם השמימיי לא יתהוה ולא יפסד בזמן אשר האדם היא חי או כפי מה שהגיע אלינו בקבלה‬
‫‪ 1‬שזה לא נתהווה ולא נ פ ס ד‪ ,‬אס זה הסדור הנמצא בזה העולם לא סרה ולא תסור או לא היתה התנועה ונתהוה‬
‫׳או ג״כ יפסד הפסד שלא ישאר אחריו מתנועע כלל‪ ,‬והגיד שתי סבות שיש לפילוסופים‪ ,‬דעת אנשגורי״ש כי יאחר שכל‬
‫הדברים כלם היו יחד והיו נחים זמן אין תכלית לו והשכל אשר הוא אצלו האלוה חדש בה התנועה ויכינה והבדילה‬
‫מן הערוב והוציאה אל הפועל אח׳כ ולא יפסד זה העולם ויתנועע לבלתי בעל תכלית ‪ .‬ואס ך דקלי״ס יראה שהם‬
‫יתנועעו כאשר עשתה האהבה מהדברים הרבים או עשתה תגבורת רבים מהאחד וינוחו בזמנים אשר במה שבין פועל‬
‫האהבה והתגבורת ר״ל השנאה ‪ ,‬ואס אפלעק עם מה שירצה הוא שהעולם הווה אבל אח"כ לא יפסד הנה הוא יחשוב‬
‫שהדברים קודם הויית העולם היו מתנועעים תנועה בלתי מסודרת ואח״כ שבו אל הסדר ; ואחר שהניח אריסע׳׳ו‬
‫דעות הקודמים רצה לבאר ני התנועה לא סרה ולא תסור והקדים הקדמה ידועה כסי דעתו והוא שכל מה שנמצא‬
‫׳ הנה כבר היה נמצא בכח והדברים אם נמצאו מתנועעים אחר שלא היו הנה הכת קודם להם על שיתלועעו כי אמנם‬
‫׳ יתנועעו מה שדרכו שיתנועע וישתנה מה שדרכו שישתנה וכן בשאר השנויים ני התנועות אינו דבר אלא שלחות מה‬
‫שבכח יהמתנועע הוא אפשר להיות מתנועע שאם לא היה אפשרי קידם לו היה נמנע שיתנועע יהנחנע לא יהיה‬
‫במציאות ואס הנחנו שמתנועע מה התחיל בתנועה עד שיהיה זאת התנועה ראשונה אין תנועה לפניה הנח‬
‫והאפשרות לזאת התנועה הוא נצחי או מחודש אם היה מחודש היה תחשי אי תנועה או תכלית תנועה וא״כ קודם‬
‫התנועה ראשונה היה תנועה וכן יקרה לשנוי אשר לפניו ואם יתחדש האפשרות אשר הנחנו ראשון‪ ,‬ר״ל שהוא מחוייב‬
‫שיהיה הנח קודם עליו בזמן ויהיה זה הנח מתחדש משנוי ‪ ,‬ואם יאמר אומר שהאפשרות הקודם על התנועה הראשונה‬
‫קדמון ושיהיו כלס נחים וחן אין תכלית לו היה זה המקום יסתור עצמי לפי שיחייב שיהיה שם יחס מתחדש בזה‬
‫העת נמצאת בו התנועה בין המניע והמתנועע לא היה קודם זחדוש אותו היחס בהכרח תנועה או נמשך לתנועה‬
‫ואס‬
‫קרשקש‬
‫ההדטח כו )גו( חוס; יחתמער‪ ,‬נבחיים ‪ ,‬מתבארת לנו־ ‪r p‬‬ ‫א׳כ ד‪,‬וסן ננמיא והתנועה נטבאת אחר אוהום! הוא ספירת‬
‫טבעי במאסר ת׳ נכלל ג'‬ ‫אריסס׳ו‬ ‫הקיום וחמחאחר א׳טר בתנועה והתנועה היא פמתנועע והוא‬
‫‪ p u s‬נ' »׳ •‬ ‫הגמל ז‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫אבל היא הראויה והנכוגה אצלו ‪ ,‬ויאמרו הננדטנים אחריו ומפרשי ספריו שהיא נוחוייבח לא אפשרית‬
‫ושכבר התבארה כלה כמופת ‪ .‬ויחשב הפרבר ‪ p‬המ‪ 1‬נרימ לקייס שהיא נמנעת; ויאמרו שלא יצהיר‬
‫איך יתחדשו מתחדשים אין תכלית להם בבא זה אחר סור זה‪ ,‬וכה דבריהם שהוא אצלם מושכל‬
‫ראשון ‪ .‬ואשר יראה לי שזאת ההקדמה אפשרית לא מחוייבת במו שאמרו המפרשים לדברי אריסט׳יו ;‬

‫שם סוב‬
‫לא יהיה פועל כרצון ולא בעבע אלא שועל נעצמו כאל‬
‫יתב׳ או השכלים הנבדלים ונעדרו הפעולות ועלולים היה‬
‫בעבור שנעדר הסבה פועלת‪ ,‬אם כן כל מה שהתמיד אפשר‬
‫שלא יניעו תמנו מחוייב הנה אין לו עלה נכח אלא בשועל‬
‫וא״א חבלי מנין חדש יוציאנו מהנח אל הפועל וכאשר‬
‫הניע אותו הענין היתה היציאה אל הפועל מחוייבת‪ ,‬וא'כ‬
‫אין שום דבר נתחדש מבלי שיקדם לו שוס שנוי קודם השנוי‬
‫היה שגוי; זו היא הטענה היותן גדולה שביאר אריסע׳ו‬
‫בעבורה שהתנועה נצחית ונמשך מזה שהזמן יהיה נ"נ נצחי‬
‫אחר שהומן הוא מספר התנועה‪ ,‬יאח״ב ביאר שהתנועה לא‬
‫יסור ני׳נ נחה שעתיד; וביאור זה אינו צריך בזה המקום ‪,‬‬
‫עוד אחר זה ביאר שהזמן הוא נצחי מצד ני אס היה הזמן‬
‫הווה היה קודם שיתהווה וזה אי אפשר לציירו וכי מה‬
‫שהיה ונתחדש הוא תה שקודם לא היה ואס הזמן נתחד■‬
‫הוא‪-‬קודם לא היה והקודם הוא ממשיני הזמן א*נ קודי‪.‬‬
‫הזמן זמן נ ס כי גתהוה הומן נתהוה התנועה ונבר ביארט‬
‫לפנים שזה א״א‪ .‬עוד אס הנחנו שהזמן נתהוה יתצל‬
‫העתה שיהיה התחלה ולא תכלית וכבר התבאר שאי')'‬
‫שימצא עתה אלא שיהיה תכלית לזמן עבר והתחלת העתיד‬
‫וביאור זה כ יא נניח זה העתה אשר אני כותב זה התאמי‬
‫שהוא התחלת הזמן מהבלתי שיהיה קודם לו זמן תדמי‬
‫שקודם זה העתה כשעור יום או יותיס או שנה או שנתיי‬
‫או אי וה דתות זמן שתרצה אס דמות היות י' שנים הית׳‬
‫אותו העתה או לאו אס נמצא אותי העתה יהיה העתי‬
‫ממאמר המצב ויהיה מהדברים הקיימים ויהיה כתות אל׳‬
‫אלפי שנים שעברו קודם שנברא העולם אשר השם קדם לו‬
‫העתה אשר התחיל נו וזה שקר מבואי‪ .‬וא״ת שזאת העתי‬
‫היא זולת העתות שקדמו והשנוי וההעברה אי אפשר מבל‬
‫שימצא תנועה א"נ כתטעה לא סרה ובזה הביאור בעצת‬
‫יתבאר שלא יסור שאם תסוי יחוייב שימצא העתה תפלי)‬
‫ולא יהיה ההתחלה ואותו העתה אינו אלא דמות בנפש‬
‫אחר שנעדר הוא נשאר או יתחדש עתה אחריו ואס יהיי‬
‫קיים יהיה העתה בעל מצב ויהיה תחלח החדש הוא אחרי)‬
‫החדש ואס לא יהיה קייס בהכרח יהיו שתי עתות וכל שה‬
‫עתות א״א מבלתי שיפסד האחד וימצא האחר וזה א׳א אל)‬
‫בתנועה וזאת הטענה יותר חזקה נ"כ לבאר שהתנועה ל>‬
‫סרה ולא תסור ויהיה נראה שבכאן תנועות מחודשוו‬
‫כתנועת האש למעלה וכתנועת המיס למטה ונ*כ תנוע)‬
‫האבן שהם תנועות מחודשות אחר שלא היו; אם כן כב׳‬
‫יתבאר שיתחדשו תנועות אחר שלא היו ו ג' נ אנחנו נראי)‬
‫בבעלי חיים יתנועעו אחר שהם נחים מבלתי מניע לה>‬
‫מחוק וחבלתי שנוי יקדם להם לא נ ס ולא מחוץ וזה בחלף‬
‫מה שעליו העניו בבלתי בעל חי ושאשר אפשר שיתחד■‬
‫כמו זה נב*מ והאדם אשר הוא עולם קטן תטעה חתודשי‬
‫מבלתי שיקדם לו בתנועה ולא ממון קנה מה אשר ימני‬
‫ההתחדש נמו זה בפולסהנדול ני הנל דומה לחלק‪.‬יהנה אח״‬
‫ביאר אריסט׳^ שתנועות היסודות לא יתחדשו בהם התטען‬
‫אלא אם יקדם להם תנועה ‪ .‬והמשל בזה ני האש נמצי‬
‫מתנועע למעלה כשתי נחות גנ ח הטבעי ובכח ההכרחי‬
‫והנה האש לא ימצא מתטעע למעלה בנח קעבעי ושיהיו‬
‫נכת‬
‫ואם לא היה לחה נתייחס וה העת ני׳}יווות התנועה יותר‬
‫כלסי שאד העתים אשר היתה התנועה נ ס נמנאת נכח‬
‫וזה כשיהיה המונע גחנא יהחתנועע גמ‪ 5‬א זחן אין תכלית‬
‫לו נעבר והמניע לא יתנועע בזה הוחן הנג’ ת או נתחדשה‬
‫התנועה בעת תה הגה מבואר כי השנוי נתחדש כמניע‬
‫ונמתנועע אז בשניהם וזה אס נעצם או כמקרה כמו שישתנה‬
‫א׳ או יתהוה או יתהרב לאחד או יתיחק ויהיה שם מעיק‬
‫ד©ר ואס נמצאו כג הסבות הפעולות והחתשעלות ויושלמו‬
‫כל התנאים וסרו כל המעיקים א״א מבלתי שהתנועה‬
‫תמצא ואס נמצא עתה ולא נמצא קודס הוא לחסרון‬
‫הפועל או המתפעל או הקורכה או הרוחק או שימצא שס‬
‫מעיק ‪ .‬המ״ב אס ימצא בכאן אש ונעורת והנעורת ינש‬
‫והאש אינו רחוק מהנעורת אבל הוא קרוב אליה ולא תשרן*‬
‫ואח’ כ תשרף זה בלחי אפשר ל״א הסבית נחצאו יחוייב‬
‫שהחסוגביס ימצאו‪ ,‬אבל אס יאמר אומר שהאש לא ישרון*‬
‫כעבור שלא נמצא אש או נעורת או בעבור שנמצאו אבל‬
‫הס ברוחק שלא יוכל האחד לפעול באחר א״כ תדוש זה‬
‫הוא התנועה או נמשך לתנועה‪ ,‬וא״כ מה שהונח שהבח היה‬
‫נצחי היה בלתי נצחי והנה קודם התנועה היה התנועה ואס‬
‫היה הפח נצחי ולא נתחדש שוס יחס בין המניע והמתנועע‬
‫א׳א שתמצא התנופה וחדוש המצטרן תנועה או נמשך‬
‫לתנועה לפי שהמניע והחתנועע מתאחר המצטרי• וחדוש‬
‫המצטרף נמשך לשנוי בהכרח אס באחד מב׳ החצסרפים‬
‫או בשניהם וכאשר היה זה הנח לא היה קודס התנועה‬
‫הזאת נצחי עד שיהיו הדברים כלס לא יסורו נחיס ונבר‬
‫הנחנום גחיס זה חלון לא יתכן א” נ אי וו תנועה שהונח‬
‫מחודשת היא נמשכת לתמעה־קודמת לה א״כ אי אפשר‬
‫שתמצא תטעה ראשונה ‪ ,‬וכתב אכוחמ״ד אלגזל׳יי כמאמר‬
‫הראשק מהאלהיות ז׳יל נח הפועל יחלק אל מה שהוא‬
‫על פועל לא על סותרו נכח האש על השרפה לא על‬
‫העדר השרפה ואל מה שהוא על הפועל והעדרו נכח‬
‫האדם על התנופה והתנוחה ; והראשון יקרא נ ח נובעי ;‬
‫והב׳ רצוני‪ ,‬וזה הנח השני נאשר יצערן אליו הרצון הפלס‬
‫ולא יהיה שס מונע היתה הגעת הפועל משניהם מחוייב‬
‫בגונע כמו שיחריב נכח הראשק; כי היטלת נאשר הגיע‬
‫ונשלם הרצק נפרד מהנטייה היה פיסק אח"כ לא יגיע‬
‫הפועל הנה לא יהיה זה אלא למניע ; וכאשר חובר הנח‬
‫השפליי בנח התפעליי זכ׳א משתי הכמות פלס היה‬
‫ההתפעלות מניע בהכרח‪ ,‬ובכלל הנה נל עלה תחייב עלולה‬
‫ע׳ד החיוב ומה שלא יחוייב מציאות העלול היה נעבור‬
‫כי הסבה לא ימצא כי מה שהתמיד נאפשר הדבר ולא‬
‫הגיע למציאות הוא בעבור העדר הגעת כל תנאי העלה‬
‫כעבור שלא הניעו כמציאות וכאשר נשלמו כל תנאי העלה‬
‫תרגיש הנפת העלול; ושקר שלא יניע לפי שהמחייב שהוא‬
‫הסבה כאשר הניע ולא הניע המחוייב מתנו שהוא העלול‬
‫ונתאחד הנה לא יהיה זה לא לקצור בעבע אם היה פועל‬
‫במבע כי לא י שתן האש בעבור שלא נמצא אש בפועל‬
‫ואם היה פועל כרצון כאדם ולא נמצא ממט הוא כעמר‬
‫שנעדר יזהאדם הרצין ; המשל בזה כ״א לא הניע מהאדם‬
‫הנתיבה ואחר הניע א׳א חבלתי שנתחדש עתה רצק‪ ,‬ואס‬
‫יב ‪12‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני הקדמות‬
‫ולא נמנעת כמו שיאמרו הטדכרים ‪ ,‬ואין הבונה עתה לנאר ראיות'אריסט״ו ולא ד‪%‬אותנו הספק עליו‬
‫ולא לבאר דעתי בחרוש העולם ‪ /‬אכל הכוונה כמקום הזה לזכור ד^קדמות אשר נצטרך אליהם‬
‫כמבוקשנו השלשה ‪ ,‬ואחי הקדימי אלו ההקדמות ונתינתם אתחיל לבאר מה שיתחייב מזה ‪:‬‬

‫שם » כ‬
‫יזה שהתמד יתעכל בגופו וישן וכאשר נשלם העכול יקים‬
‫הבעלי יחי‪ ,‬והנה אם היה מתנועע הראשון מאליו ינוח‬
‫אתר התנועה כמו אלי המתנועעים מאליהם הנה מחיייב‬
‫שיהיה השם תתנועע מאליו הוא יותר קודם ממנו ומניע‬
‫ראשון הוא בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה וכבר הנחנו‬
‫זה ראשו זה חלייף לא יתכן ‪ ,‬הנה התבאר שבכאן מתנועע‬
‫ראשון לא הי«זמ בתנועה בשום עת שאם התחיל היה מה‬
‫ששנת ראשוז בלתי ראשו! א״כ התנועה לאסרה‪ ,‬זה הביאור‬
‫אשר כיון חריםנו׳׳י לבאר שהעולם קדמון היא התחלה‬
‫והקדמה לבאר שימצא בכאן נמצא ראשון הוא התחלה לכל‬
‫הדברים‪ ,‬יאחר שתבין כל זה תבין מ״ש הרב שאס הזמן‬
‫והתנועה נצחיים תמידיים יתחייב לסי זאת ההקדמה שיש‬
‫גשם מתטענג תניעה נצחיית נמצאת בפועל והיא הגשם‬
‫הה׳ ולזה יאמר שהשמים אינם שים ולא נפסדים נ״א יהיו‬
‫הווים ונפסדי׳ יקשיב שמה שהונח ראשון לא יהי׳ ראשון וגס‬
‫התנועה לא שיה ולא נפסדת בעבור מ״ש כי כל תנועה‬
‫יקדם לה תנועה בהכרח אם ממינה אם מזולת מינה אס‬
‫ממינה כתטעת הגרם השמימיי אשר יתטעע תנועת היום‬
‫קודמת לתנועת מחר אשר היא ממינה ותנועת האש למעלה‬
‫יקדם לה תט שת מזולת מינה והוא התהוות הויות ותנועת‬
‫שיות האש יקדם לו קריבת המתהוה למתהוה וכן לבלתי‬
‫ב׳ח וכן האדם יקדם לתטעתו תטעות בב׳ת ומה שיחשוב‬
‫ני הנעל חי התחיל בתטעה זה אינו אמתי כפי מ״ש ‪ .‬הבן‬
‫מזה מיש הרב ני הביא בקצור מופלג כל מה שיתבאר‬
‫בח׳ מהשמע‪ ,‬הרי יתבאר מזה שהתנועה היא נצחית ואמר‬
‫ו ק יאמר כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חדושו קודם‬
‫על חדושו בזמן ואם היה שמן מחודש יהיה אפשרות‬
‫חדושו קוזים עליי ואם שא קודם יתחייב שיהיה קודם שמן‬
‫זמן ובעבור שזה יניא אל תנועה נצחית כמ״ש אחר' הרב‬
‫ויתחייב מזה דברים לאמת הקדמתנו שהזמן‪,‬והתטעה‬
‫נצחיים ולפי זאת ה ^ ד מ ה יהיה המתטעע נעל תכלית‬
‫מתטעע אל אורן נעל תכלית פעמים אין תכלית לו בחזור‬
‫על האורך ההוא חלילה וזה אי אפשר ני אם נתטעה‬
‫סבונית כמ׳ש במופת בהקדמה הי׳ג מאלו ההקדמות‬
‫יתחייב מה שאיו תכלית לו ע״צ בא זה אחר » ר זה לא‬
‫שימצא יחד ‪ .‬וזאת ההקדמה היא אשר יחשב אריסע׳ו‬
‫להעמידה תמיד‪ ,‬והפלא מהרב שאסר על אריםנו״ו ויראה‬
‫לי ששא לא יח»ב שראיותיו עליה מופת אבל הם הראיות‬
‫הנכוטת אצלו עם שאמר למעלה ואחבר אל מה שקדם תן‬
‫ההקדשת הקדמה אחת תחייב הקדמות ויחשוב אריסע״ו‬
‫שהיא אמישח ‪ ,‬ויותר ראויה מכל מה שיאמן ‪ ,‬ואחר‬
‫שהקדים כ רי אלו ההקדמות התחיל לבאר מה שיחייב‬
‫מהם ‪:‬‬
‫! ‪ W j‬להתנועש ולא ימצא נו התניעה ו ס א אש כפועל ‪/‬‬
‫והמשל נוה כ״א נתהוה בכאן אש וינוח למעה ויעונ לענ ש‬
‫איא נשוס ומן שיתנועע למעלה‪ ,‬ואס שו המיס כשנתהוו‬
‫למעלה יהיו מים למעלה מבלי מכריח יחוייב שלא ירדו‬
‫למעה לעולם‪ ,‬וא״נ האש הוא מתנועע בנח העבעי כשיהיה‬
‫ותש בנח והוא השמן והמוציא אותו מהנח אל הפועל שא‬
‫׳הנותן לו התנועה א*נ זאת התנועה לא נתחדשה אס לא‬
‫!יקדם לה תנועה אחרת ‪ ,‬וכן נשיתנועש היסודות בהם‬
‫׳הכרחי כשהוסר המעיק מהם יתנועעו א״נ קודס התטעה‬
‫וההיא תנועה א״כ אלו היסודות אשר יראה שתנועתם היא‬
‫ומחודשת יתבאר שיקדם להם תנועות אחרות ונן לבלתי‬
‫בעל תכלית כי חעצמס אין להם אלא המנוחה‪,‬ואח״ב ביאר‬
‫יהפילוםון<שא״א שיהיו כל המניעים והחתטעעיס מתנועעים‬
‫כתנועת היסודות שיקדם לכם תנועה אחרת מחין וכן‬
‫לבלתי נ״ת שאס לא היה הדבר כן אם לא ימצא ראשון לא‬
‫ומצא אחרון א״נ יתחייב שימצא בכאן מתנועע ראשון בלתי‬
‫הווה ולא נפסד שאם יהיה זה הווה נפסד יצערן אל מהוה‬
‫ואחר וילכו הדברים לבלתי בית ולא ימצא האחרון א״נ‬
‫יתחייב שימצא בכאן מתנועע ראשון וזה המתנועע א״א‬
‫שיניע את עצמו‪ ,‬ולמה שיתבאר בשכל מתנועע יצערו אל‬
‫מניע וא״א ג׳׳נ שיהיה מתנועע מדבר זולתי על שיהיה גשם‬
‫כי כל גשם לא יניע אלא כשיתנועע ואס יתנועע י צ ע ע‬
‫אל מניע אחר וילכו הדברים לבלתי ב׳ת אם כן יתחייב‬
‫שהמניעים והמתנועמיק ילכו אל מניע ומתנועע וזה המניע‬
‫אינו גשם והמתנועע מתנועע מזה המניע שאינו גשם א״כ‬
‫התחלת המתנועעים הוא מסוג המתנועע מאלת כי אחר‬
‫שהמניע אינו גשם המניע לא ימצא חון ממנו‪ .‬ואחר שהונח‬
‫‪1‬ה ראה אריסש״ו לבאר כי אף שיתבאר כי זה המניע‬
‫המתנועע הס מסוג המתנועעים והמניעים מאליהם ואינם‬
‫מתנועעים מחון רצה לחקור אם הוא מתנועע כמדרגת‬
‫‪:‬בעלי חיים או האדם אשר התחילו בתטעה שהם מתנועעים‬
‫ביארו הפילוסופים כי האדם והבעלי חיים אמנם יתנועעו‬
‫אחר המנוחה והיא מנוחה מקומית אבל יקדם להם שינוי‬
‫אחר ‪ ,‬וביאור זה כי תנועת האדם והב״ח אחר המנוחה‬
‫אמנם הוא נמשך לשנויים נתחדשו בה מן המקיף מחון‬
‫׳מעצמם וזה שלא תמצא תנועה מתחדשת מאליהן ומן‬
‫הבחירה אלא התנועה אשר במקום לבד ושאר התנועות‬
‫‪:‬מחדשות בס הנה הם הכרחיות החדוש בס‪ ,‬אמנם התנועה‬
‫ימקזס ואס היתה הסבה הקרובה הנפש הנה נמשכת אל‬
‫התנועות ההכרחיות אשר יתחדשו נ ם חחון ומבפנים על‬
‫צד מה שימשך המסובב לסבה ‪ .‬המשל בזה שהבעלי חיים‬
‫‪:‬שנתך גופו מהאויר המקיף נו ישתוקק אל המזין ויתנועע‬
‫;מקום מאלח וכאשר ירד בגופו המזון גבר עליו הרתיבות‬
 ‫מורה נבוכים חלה שני פרק א‬
‫פ ר ק א י ת ח י י ב לפי ההקדמה החמשה ועשרים שיש מניע הוא אשר הניע החמר הזה הרוה‬
‫והנפשד עד שקבל הצורה‪ ,‬וכשיבוקש המניע ההוא הקרוב מה הניעו‪ ,‬יתחייב‬
‫בהכרח שימצא לו מניע אחר‪ ,‬אם ממינו אם מזולת מינו‪ ,‬כי התנועה תמצא בארבעה מאמרות‪,‬והנה‬
‫יאמר עליהם התנועה בכלל כמו שזכרנו בהקדמה הרביעית ‪ .‬וזה לא ילך אל לא תכלית כמו שזכרנו‬
‫בהקדמה היצלישית ‪ .‬ומצאנו כל תנועה תכלה אל תנועת הנשם החמישי ואצלה תעמד ‪ .‬ומן התנועה‬
‫ההיא יסחעף ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון כולו ‪ ,‬והנלנל מתנועע תנועת העתקה‬
‫והיא הקודמת שבתנועות כמו שזכרנו בהקדמת הארבע עשרה ‪ ,‬וכן עוד כל תנועת העתקה אמנם‬
‫תניע בסוף לתנועת הנלנל‪ ,‬כאלו אמרת שזאת האבן אשר התנועעה הניע המקל ‪ ,‬והמקל הניעתהו‬
‫היד ‪ ,‬והיד הניעוה המיתרים ‪ ,‬והמיתרים הניעום העורקים ‪ ,‬והעורקים הניעום העצבים ‪ ,‬והעצבים‬
‫הניעום החום הטבעי ‪ ,‬והחום הנזבעי הניעתהו הצורה אשר בו והוא המניע הראשון ‪ ,‬בלא ספק‬
‫)א( והמניע ההוא הייבתד‪,‬ו להניע עצה על דרך משל ‪ ,‬והוא שיביא האבן ההיא בהכות המקל לה אל‬
‫חור כדי לסותמו עד שלא תכנס לו ממנו הרוח הנושבת ‪ ,‬ומניע הרוח ההוא ומוליך נשיבתה היא‬
‫תנועת הנלנל ‪ ,‬וכן תמצא כל סבת הויה והפסד מנעת בסוף לתנועת הנלנל ‪ .‬וכאשר הנענו באחרונה‬
‫לזה הנלנל המתנועע ‪ ,‬יתחייב שיהיה לו מניע כפי מה שקדם בהקדמה השבע עשרה ‪ ,‬ולא ימלט‬
‫מהיות מניעו בו או חוץ ממנו ‪ ,‬וזאת חלוקה הכרהית ‪ ,‬ואם היה חוין ממנו^ לא ימלט מהיותו נשם‬
‫או שיהיה בלתי נשם ולא יאמר בו אז שהוא חוץ טמנו אבל יאמר נבדל מטנו ‪ ,‬כי מה שאינו נשם‬
‫לא יאמר שהוא הדן לגשם אלא בהרחבה במאמר ‪ ,‬ואם היה מניעו בו רוצה לומר מניע הנלנל ‪ ,‬לא‬
‫ימלט מהיות מניעו כה מתפשט בכל גופו וטתהלק כהתח’‘קו כחום האש ^ או יהיה כח בו בלתי מתחלק‬
‫כנפש והשכל כמו שקדם בהקדמה העשירית ויי׳א ‪ .‬אם כן אי אפשר בהכרח מבלתי שיהיה מניע הנלנל‬
‫אחד‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק א בזה הפרק ’ע^ר מכל הששה ועשרים ההקדמות‬ ‫ה פ ל ס ה ר א י צ ו ן יתחייב לפי ההקדמה החמשה‬
‫וכו׳ אחת מהנה לא געדרה ‪ ,‬וזה המוסח‬ ‫ועשרים שיש מגיע וכי׳ ‪ .‬דע אתה‬ ‫^‬
‫המעיין כי מה שהביא לחכמים לוחר שיש הגה כי ה אחת הראשון הוא מבואר נגלה למי שידע ההקדמות שהקדים‬
‫הרב‬ ‫התחלות הגשם‬
‫עמידתם _על _ ‪,‬‬ ‫_‬ ‫הסבות _היא‬ ‫סכת‬
‫‪_ ..........‬‬ ‫ראשונה _‬
‫___‬
‫המוחש כשראו זה הגשם ההווה נפסד יחוייב שימצא חומר שהוא בכח לקבל הצורה וכל דבר שהוא בכח לא יוציא את‬
‫עצמו חן הכח אל הפועל צריך החומר אל מניע שיוציאנו חהכח אל הפועל וכשיבוקש המניע ההוא הקרוב מי הניעו‬
‫יתחייב בהכרח שימצא לו מניע אחר אם ממינו אם מזולת מינו ואחר שיתבאר כי התנועה תמצא בד' מאמרות והנה‬
‫יאמר עליהם התנועה בכלל כמו שזכרנו בהקדמה הס ומצאנו כפי החוש כי כל תנועה תכלה אל תנועת הגשם‬
‫הה׳ ואצלו תעמוד ומן התנועה ההיא יולקח ואליה ישתלשל כל מגיע ומכין בעולם התחתון כולו והגלגל מתנועע תנועת‬
‫ההעתקה והיא הקודמת שבתנועות כמו שזכרנו בהקדמה הי״ד וכן עוד כל תנועת ההעתקה תגיע בסוף לתנועת‬
‫הגלגל כאלו אחרת שזאת האבן התנועעה הניפה המקל והמקל הגיעו היד והיד הגיעוהו המיתרים והמיתרים הניעוס‬
‫העורקים והעורקים הניעום העצבים והעצבים הניעוס החום הטבעי והחום העבעי הניעתהו הצורה אשר בו והוא‬
‫המגיע הראשון בלי ספק והתניע ההוא חייבתו להניע עצה על דרך חשל הוא שיביא האבן ההוא בהכות המקל לה אל‬
‫חור כדי לסותמו עד שלא תכנס לו ממנו הרוח הנושבת ומניע הרוח ההוא ומוליד נשיבתה היא תנועת הגלגל וכמו‬
‫פתחצא זה כאשר תעיין כל סבות ההויה וההפסד תראה כי מגיעות בסוף לתנועת הגלגל ‪ .‬וכאשר הנחנו באחרונה‬
‫לזה הגלגל המתנועע יתחייב שיהיה לו מגיע כפי תה שקדם בהקדמה הי״ז ולא ימלט מהיות מגיעו בו או חוך וזאת‬
‫החלוקה הכרחית ואם היה חוץ ממנו לא ימלט מהיותו גשם או שיהיה בלתי גשם ולא יאמר אז שהוא חון תתנו אבל‬
‫יאחר נבדל ממנו כי מה שאינו גשם לא יאתר שהוא חוץ לגשם ואם היה מניעו גו רוצה לומר מניע הגלגל לא ימלט‬
‫מהיית מניעו כח מתפשט בכל גופו ומתחלק בהתחלקו כחום באש או יהיה כת בו בלתי מתחלק כנפש וכשכל כמו שקדם‬
‫בהקדמה הי'‪ ,‬א״כ אי אפשר בהכרח מבלתי שיהיה מניע הגלגל אחד מאלו הדי אם גשם אחד חוץ ממנו או מניע‬
‫נבדל‬
‫קרשקש‬
‫עי■ דרו האמת שהיו הוא המניע לעץ והעץ הוא המניע לאב! ‪.‬‬ ‫פ ר ס א אמר הרב טורה צדק ‪ ( fi) :‬והמניע ההוא חייבהו‬
‫ובאמה ם'‘ ת עצה נטשמעה נטו עוצו עצה ואמרו שהוא חייבהו‬ ‫להניע עצה עיי ררך משל ‪ .‬ואמרו קצת המפרשיס כי‬ ‫׳‬
‫להניע עצה עיי דרך משל נאייו אמר שההום הטבעי אשר הוא‬ ‫עצה על דרך פ‪-‬ןל הרצון בה העץ שלה וזה דבר פלא עץ‬
‫המתנועע הראשון בואת התנועה נהתנועעו ‪ p‬הצורה המנתנה‬ ‫מאן דבר שמיה ני העין י*א נזכר כאן רק המקי* שני פעמיס‬
‫אשר היא הננש והיא התעוררה להניעו מצד הננסן( ‪ .‬והוא‬ ‫לפי זה הצורך ועוד שאמרו והוא שיביא בהכות המקי‘ הוא עד‬
‫סתימת החור יחשב כאלו הוא מצווה ממנה כעשיית העצה‬ ‫נאמן נאמרו להניע עציה הוא ענין זולת המקיי ועור אייה יחס יש‬
‫והמחשבה כהניע הנח אשר בעצנים בתנועה על ורך הנזכרת‬ ‫לעץ עם האבן או עם היד שנקראהו עץ שלה איננו מחובר עש‬
‫עד שישי׳ס המבוקש והעני; הנרצה ‪ .‬ומה שאמר הרג מורה צדק‬ ‫האבן או עם היד חבור עצמי ולא הבור מקרי שיהכן לומר העץ‬
‫ואיייה ישתיישל כיי מניע ומנין נעולס התהתון‪,‬כבר ביאר הריב‬ ‫שלה ועור החנם הפילוסוף מעתיק נכבד מאד ומדקדק ניישונו‬
‫זה נסרק ע' נ מראשון ‪ ,‬אמר כשיהנועע זה הגשס החמישי‬ ‫ולא יאמר רנר שהוא מותר ולא מת שאין צורך לו ודי ייו‬
‫בסנוב התחרש ניכורית תנועה הכרחית וכי׳ עירה לקראת אוחז‬ ‫נאמרו להניע האבן בהכות המקיי לה מצורף לפרש עצה נמקוס‬
‫הפרק וראה מה שאמר נו ‪:‬‬ ‫הזה עץ שלה זר הוא מאד ‪ .‬ועוד איך אסר על דרך משל הוא‬
‫יג ‪13‬‬ ‫פורה נבובים חלק שני פרק א‬
‫‪,‬‬
‫אחד סאלו הארבעה״ אם גשם אחד ח ק ממנו ‪ ,‬או נבדל ‪ ,‬או כח טתמשפז בו או כח בלתי מתחלק ‪.‬‬
‫אמגם הראשון והוא שיהיה מניע הגלגל גשם אחר חוץ ממנו הוא שקר כמו שאג ‪ , T‬כי אחר שהוא‬
‫גשם יתנועע כשיגיע במי שזבר בהקדמה התשיעית ^ ואחר שזה ת ש ם הששי גם כן יתגועע כשיגיע‬
‫יתחייב שיניעהו נשם שביע‪ /‬וזה ג״ב יתנועע ויתחייב מציאות גשמים אין תכלית למסכרס ואז יתנועע‬
‫הגלגל‪ ,‬חה שקר כמו שקדם בהקדמה הב׳ ‪ .‬ואמנם הפגים השלישיים והוא ש*ר־ה מניע הגלגל כח‬
‫מתפשמ בו הוא גם כן שקד במו שאספר‪ ,‬כי ת לגל גשם והוא מגיע אל תבלה בהכרח כמו שקרם‬
‫בהקדמה הראשונה ‪ ,‬ויהיה כחו בעל תכלית כמו שנזכר בשתים עשרה ‪ ,‬אחר שיתחלק בהתחלקו במו‬
‫לא תכלית כמו שהנחנו בהקדמה הששה ועשרים ‪ .‬ואמנם הפנים‬ ‫שנזבר באחת עשרה ‪ ,‬ולא יניע‬
‫הרביעיים והוא שיהיה מניע הגלגל בח בו בלתי מתחלק כנפש האדם באדם זה גם כן שקר‪ ,‬שיהיה‬
‫זה המגיע לבדו סבה בתנועה התדירה ואע״פ שהיא בלתי מתחלקת ‪ .‬ובאור זה שאם היה זה מניעו‬
‫הראשון יהיה זה המניע מתנועע כמקרה כמו שנזכר בהקדמה הששית ‪ ,‬ואני מוסיף הנה באור כי‬
‫‪ 1‬ה א ד ם על דרך משל כשתניעהו נפשו אשר היא צורתו עד שעלה מן הבית אל העליה‪ ,‬גופו הוא‬
‫שהתנועע בעצם והנפש היא המניע הראשק בעצם אלא שככר התנועעה במקרה ‪ ,‬כי כהעתק הנוף‬
‫‪ 1‬מן הבית לעליה נעתקה הנפש שהיתה בבית ושבה בעליה ‪ ,‬ואם תנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע‬
‫בעבורה והוא הגוף ובנוח הגוף תסור התנועה המקרית ההוה לנפש ‪ ,‬וכל מתנועע במקרד‪ ,‬ינוח בהברח‬
‫כמו שנזכר בשמינית ‪ ,‬וכשינוח ינוח המתנועע בעבורו יתחייב אם כן שתהיה ל מג ת ההוא הראשון‬
‫סבה אחרת בהירה הוץ מן הבלל המורכב ממניע וטמתנועע‪ ,‬כשתמצא הסבה ההיא אשר היא התחלת‬
‫התנועה יניע המניע הראשץ אשר בכלל ההוא את המתנועע ממנו ‪ ,‬ואם לא תמצא ינוח ‪ ,‬ולזאת‬
‫הסבוז‬
‫שם בזוב‬
‫ולזה לא יקנל לא חלוקה ולא שטי נ מו שוכרני כהקדמה‬ ‫נגדל שאינו גשס או נ ח מתפשט נו או נ ח כלתי מתחלן‬
‫החמישית והשניעית ווה האלוה יתכרך שמו הסנ ה ראשונה‬ ‫הגלגל גשס ‪-‬אחר ‪.‬חון ממנו הוא‬
‫‪. .‬‬ ‫יו‪- ,‬‬
‫ואמנם שיהיה מגיע‬
‫מניע ה ג ל כ ל‪ .‬מ ה ככיאור מציאותהסכה הראשונה כשהיא‬ ‫'שקר כי אחר שהוא גשם יתנועע כשינוע כחושזנר נהקדמה‬
‫אינה גוף ולא נ ח כגוף ישתמש הרכ מאלה ההקדמות‬ ‫והט׳ ואחר שזה הגשם הששי ג״נ יתנועע נשינוע יתחייכ‬
‫מהראשונה ומהשנית ומהרכיעית ומהשמינית ומהתשיעית‬ ‫!שיניעהו גשם ר וזה ג״כ יתנועע ויתחייג מציאות גשמים‬
‫ומהעשירית זמהשלש עשרה ומהארכע■ עשרה ומהשנע‬ ‫‪ 1‬אין תכלית למספרס ואז יתנועע הגלגל• וזה שקר כמו‬
‫עשרה ומהחמש ועשרים ומהשש ועשרים ‪:‬‬ ‫!שקדם כהקדמה השנית‪ :‬ואמנם הפגים השלישיים והוא‬
‫א ט ר שם טונ ראיתי להעיר על הצת הערות לא ראיתי‬ ‫!שיהיה מגיע הגלגלכח מתפשט נו הם ג״כ שקר כי'‪ ,‬א״נ‬
‫לאחד מהמפרשים שהעיר עליהם ואף ה חנ ם רני‬ ‫!התנאר שאי אפשר שיהיה הנח המניע לגלגל כח מתפשט‬
‫משה אשר העיר הערות גדולות נז ה הספר ונפרט נ דנ רי ם‬ ‫!למה שיתחיינ חזה שיהיה נחו נעל תכלית ולא יניע הזמן‬
‫הנאים נו מהפילוסופים‪ .‬והנה ראשונה יש לדעת כי הרכ‬ ‫!כנ״ת אנל כנר הנחנו שהוא יגיע לכ״ת א״ניתחיינ שמגיע‬
‫אמר שהשם הוא מניע גנדל ולא יאמר שהוא מגיע נו‬ ‫!הגל‪4‬ל לא יהיה כח נגיף מתפשט ‪ :‬ואמנם הפנים‬
‫ואריסט׳ו אמר שאף שהמניע הננדל הגלגל יתנועע מפאת‬ ‫'הרניעיים והוא שיהיה מניע הגלגל כח נו כלתי מתחלק‬
‫עצמו והגנדל הוא צורת הגלגל ואחר שהננדל הוא צורה‬ ‫!כנפש האדם כאדם זה ג״כ שקר כו׳ ‪ ,‬והכוונה כזה לרנ‬
‫ראוי שיאמר שהוא נגלגל אף שהוא ננדל‪ ,‬והנה אמר הרנ‬ ‫כי הגלגל הוא מתנועע חכח ממנו כלתי מתחלק והוא‬
‫ני נאמרנו לשם ית׳ שהוא ננדל מהגלגל הוא על צד‬ ‫!הנפש ואם לא תמצא מניע אחר חוץ מאותו הכלל לא‬
‫ההרחנה למה שמה שאינו גשם לא יאמר נו שהוח חון ‪,‬‬ ‫!יהיה התנועה תדירה וינוח המניע כחי שינוחו נעלי הנפשות‬
‫והנה אומר לך נ י יותר יצדק נשם י ת' או נשנלים‬ ‫‪1‬אשר בכאן כעבור שלא תמצא להם מניע יניע תמיד חוץ‬
‫הנכדלים שהם נגלגלים יותר ממה שיצדק עליהם שהם‬ ‫י מאותו הכלל‪ .‬וזה אחרו ולזאת הסבה לא יניעו גופות הניח‬
‫חוז מצד מה שאמרתי כי נ ל מניע שהוא צורה לדנר ראוי‬ ‫תחידאע׳־פ שבכל אחד מניע ראשין לא יתחלק ני מניעם‬
‫שיאמר ט שהוא נ דנ ר ולנן אמר אריסט״ו שהגלגל הוא‬ ‫אינו מניע תמיד בעצם אבל המביאים אותו להניע הם‬
‫מתנועע מפאת'עצמו‪ ,‬והגה הניא לרנ לומר שהמניע הוא‬ ‫עניינים יוצאים חוץ ממני אם נקשת נאות או בריחה ממה‬
‫ננדל ולא נגלגל למה שחופנ שהשם יתעלה יניע על צד‬ ‫שהוא כנגדו או דמיון או ציור בחי שיש לו ציור ואז יניע‬
‫התכלית וכן שאר השכלים הננדלים אולם דעת החכם‬ ‫יכפיניע יתנועע בחקרה ואי אפשר מבלתי שיניח נמו‬
‫והוא אשר אליו ישונ הכל כי הש״י יניע על צד הפועל‬ ‫שזכרנו ואלו היה הגלגל מניעו בו על אלו הפנים לא היה‬
‫ועל צד הצורה ועל צד התכלית לא על צד שהוא סנ ה‬ ‫יכול להתנועע לנצח ואס היה זאת התניעה תדירה נצחית‬
‫רחוקה אנל שהוא סכה ק רונ ה‪ ,‬שנית יש להעיר כפי‬ ‫כמו שוכר בעל דיננו וזה אפשר כמו שזכרנו בהקדמה הי׳ג‬
‫דעת הרכ ירצה כי כשאריסט׳י רצה לנאר שהש״י אינו כח‬ ‫׳יתחייב בהכרח לפי זה הדעת שתהיה הסבה הראשונה‬
‫נגיף למה שיתחיינ מזה ‪,‬ויהיה כחו נ על תכלית יכל נ ח‬ ‫‪ 1‬לתניעת הגלגל על הפנים השניים ‪ ,‬ר״ל נגדל מהגלגל ‪.‬‬
‫נ ע נ תכלית אי אפשי שיניע זמן כלתי נ ע ל תכלית נ י‬ ‫הגה כנר התבאר במופת שמניע הגלגל הראשון אם היתה‬
‫הכוונה נזה לאריה \ ו הוא לנאר שהמניע גלגל אינו נ ח‬ ‫תנועתו נצחית אי תדירה יתחייב שיהיה לא מף ולא כח‬
‫מתפשט נחו ם ‪,‬אש וכשרצה אריסט״ו לנאר שאיט נ ח‬ ‫כגוף עד שלא יהיה למניעי תנועה לא נעצם ולח נמקרה‬
‫נטף‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‬ ‫]מורה נבונים ה״ב[‬
 ‫מורה נ בוכי ם ח ל ק שני פ ר ק א‬
‫מגיעם‬ ‫הסנה לא יגועו גופות נעלי חיים תמיר ואע׳יפ דבכל אהד מהם מגיע רא־הון לא '‪pSi‬‬
‫אינו מגיע תמיד בעצם ‪ ,‬אבי‘ המביאים אותו להגיע הם עגיגים יוצאים ך מ‪'.‬גו ‪ ,‬אם בק׳מת גאות‬
‫או בריהה ממה ■מהוא בגגדו ‪ ,‬או דמיון או ציור במי ׳טייב '‘ו ציור ; ואז יניע וב־מיתגועע יתנועע‬
‫הפגים לא יריד י**יל‬
‫יד‬ ‫במקרה ואי אפער מבלתי •מיגוה במו ■מזברתי ‪ ,‬ואלו היה מניע ‪,‬״‪‘’:‬ני‘ ו על אלו‬
‫להתנועע ■‘נצח ‪ ,‬ואם היתה זאת התגועה תדירה גצהית במ זבר בעל דינגו וזה אפ^מיר במו ■מעובר‬
‫הראי‪ .‬וגה לתגועת ה‬ ‫;יה‬ ‫בהקדמת■מילים עימרה ‪ ,‬יתהייב בהברח לפי ןה הרעת‬
‫השגיים ‪ ,‬ר״ל גבדל מן הגלגל במו ■מחייבתהו הה^‘וקה הג בבר התבא' ‪:‬מופת ■מימגיע הג■‘גי‘ הראימר‬
‫אם תגועתו גצהית תדירה ‪ .‬יתחייב ■מיהי; לא גוף ולא בה בגוף בלל ‪ ,‬עד ■מלא יהיה ׳‘מגיעו תנוער‬
‫לא‬ ‫'‬
‫טוב‬ ‫‪L.W‬‬

‫בעל תכלית ואס היה התניע הראשין גוף או כח בנוף ‘י'‬
‫■ניע לבלתי בעל תכליה אס כן זה הכח הוא נבדל מגש‬
‫והוא יזניע הגלגל על צד הצירה ‪ .‬זהו מה שכיוין אריסט"‬
‫בביאורו משיזיגי ייהשמע לא מה שחשב הייב כי ד־כו י‬
‫ט מהחשיבה מה שלא יעלם ואמנם זה הדרך היא ד־ו‬
‫השם וצדיקיס ילכי בו כי היא יביאס לדעת כי יש כא‬
‫עץ ה ח״ס אשר הוא המלך ט צבאות לא מה שחשב אב‬
‫סיני כי אר־סטיו אין לו מופח על זה והיה זה בעבוי כ‬
‫חשב ני א־ן לרך אריסט׳ו היא דיך הרב ‪ .‬ונשיב ל‪:‬או‬
‫דברי הר■‪ :‬והיא כי אחר שביאר הרב מציאות השם והוי‬
‫היסיד אשר הכל תלוי בו ני אי שאינו גשם וזהו אמי‬
‫יהוא מן השקר היותו שנים או ייתר לשקרות המניו‬
‫הענינים המיבזלים אשר אינם גוף אלא בהיותם אחד מהו‬
‫עלה יהאהר עלול כמו שזכר ני יו וחם ימצאו שגי מהוייב‬
‫המציאית יהיו שני דברים נבדלים שיים במציהית וא‪,‬‬
‫הדבר כן לא ישול המנין יאם היה הא׳ עלה והאחר עלי‬
‫והעלה היח ריהויינ המציאות והעלול אינו יחוויב המציאו!‬
‫וכיר הינח מחוייב המציאות זה חלוף לא יתכן ;‬
‫א ר ד שם כיוי מ ר קדמתי לך בהקדמות כי ‪:0‬ר 'מצי‬
‫רייי בנבדלים בין שיהיה האחד עלה והא׳ עלו‬
‫וימצא יבוי ביניהם מצד הקדימה והחיחיי׳ ריצה לית‬
‫קדימה וחיחור קדיחה במעלה לא קדיחה בצירה יהשכ‬
‫היאשון היא כשיט יותר מהשכל השני ושני אלו הסעלילין‬
‫לסבה הראשיגה למה שכל א׳ מאלו ישלו קדימה על היזח‬
‫מצד שידיעת האחד יותר פשוטה מדעת האחר‪ ,‬והמופת אש‬
‫הביא לכיליסוף לומר שהשם אחד הוא זה אשר אגיד ל‬
‫והיא הייביא לני לדעת שיש נמצא ראשון וכבר ידעת חמר!‬
‫זיל אנכי ולא יהיה לך בדבור אהד נאמרו ני בא ה־ו‬
‫בזה לתה שהנחני ני־אה שכל החממות יעלי לתנועות הולג‬
‫ותנועות הגלגל כלם יעלו אל התניעה הראשונה ולא יל)‬
‫לבב ת א'כ יחצח בכאן מניע ראשון קידם לכל וזה המני'‬
‫יח״יב שיהיה אחד למה שהתנועה היא אחח ויה די לבא‬
‫שאלהינוב ה אחד וחסיצוייר שיתניעש הגלולבשני מניעיו‬
‫יחיייב שיהיו אלו הב' מניעים נבדלים אחר שהתנועה הי‬
‫נצחית והשו־ם במציאות א״א שיהיה בהם מנין וחם יהי‬
‫האחד קידם לחברי באי זה מין מהקלימה הק דם יהי‬
‫תחיי•‪ :‬הייציאית לא זולת וע׳ו הדרך ההואג׳יכ ‪3‬רןר וידו‬
‫לשרידים אשר ה׳ קורא ‪ .‬הגה כבר התיאר ג ם כן שהש‬
‫יתעלה אינו טפל תחת הזמן להתנע התנועה בהקו מ‬
‫שזכר נטייי ‪ .‬הנה כבר הביא העיין ע ‪ t‬במוכת שהגלג‬
‫מן השקי שיגיע את עצמו הנועה נצחית‪ ,‬והנה הכב‬
‫החמת ב־׳גועתי אינו גשם ולא כח בגשם ושהוא חי־ד ול‬
‫ישתנה שחי! מציאותי מחיברת לזיין ‪ ,‬וחלו הם השלש שאל'‬
‫והיא שיש נמצא ראשין חאינו גשם ולא כיז בגשם שלא י חג‬
‫אשי‪-‬‬
‫בגי;‘ בלתי מתפשט כנפש וכשכל ביארו תצד שאס היה‬
‫הדבר כן היה המתניעע מתנועע בחקרה וכל תה ש־תניעע‬
‫בתקרה ינוח בהכרח ‪ .‬והנה ראיתי בזה שלשה דבי־ים כראוי‬
‫להעיר עליהם‪ ,‬ראשונה כי כשהביא אריפט ולב אר שהש׳י‬
‫אינו כח בגוף טונתי היתה לבאר בין שיהיה כח בנוי‘ מתפשט‬
‫או בלתי תתנשט‪ ,‬שנית יש לדעת כי כל נ ח בנוף משפשט נ"כ‬
‫יתנועע נחקרה ודי כמופת אשר עשה החכם ליאר שהש ’י אינו‬
‫כת בגוף זה הביאור והיא שכל מה שיתניעע במקרה ינוח‬
‫בהכרח וגס די נביאור שהש יי אינו כה בגיף בק שיהיה מתפשט‬
‫או בלתי מתפשט שלא יניע לבלתי תכלית כי כל כח כגוף‬
‫מתחלק וגם כי כבר ביארתי לך כי היות נ ח נגיף בלתי‬
‫מתחלק הוא דבר יכתיר עצמו כי מה שיחלוק בתתהלק הוא‬
‫מתחלק ‪ ,‬וכבר ביארתי לך זה למעלה והראיתיך ההכי־ש‬
‫שיש בין חתפשס יבין בלתי מתפשט אף על פי שכל כח‬
‫כגוף מתחלק לא כמו שחשב הרב שיש כחית יזתחלקית‬
‫ובלתי חתתלקיח‪ .‬והנה כיונת אריסט׳ו באלו המוכתים הוא‬
‫מה שחומר לך ‪ .‬י־אשונה הניח כי המניעים יהתתנועעים‬
‫לא ילכו לבלתי בעל תכלית שאס היה הדבר כן יתחייב‬
‫שימצאו גשמים בלתי כעלי תכלית י כני יתבאר בטיל זה‬
‫ולמה שהיה אם[ר שהמניעים וכמתנועעיס ילכו לי‪-‬לתי‬
‫בעלי תכלית באופן שלא יהיו נתנא־ם יחד אבל כשיחנועע‬
‫האחד יפסד האתר כמו שיקיה יה באישים‪ ,‬ביאר ג ס כן‬
‫שזה נחגע שאס היה הדיר כן יתחייב מיה שלא ימצא‬
‫אחרון ‪ .‬המשל נזה שאם אחד יניע לשני ושני לשלישי וכן‬
‫לבלתי נעל תכלית נין שיהיו גמצחים יחד בין שיהיו‬
‫נמצאים ביה אחר זה ויהיו אלו הסבות סבות בעצם לא‬
‫ימצא הנה האחרון אבל האחרון נמצא אס כן הראשון‬
‫נמצא אס נן יתבאר שיכלי המגיעים יהמתנועעים חל מניע‬
‫ראשון ‪ .‬ואחר זה ביאר אס זה המניע הוא יגיע את עצמי‬
‫נעצם או יתנועע נחקר ה והביאן לזה למה שאפלטון חישב‬
‫ני כל מגיע לא יניע אלא נשיתנועע ‪ .‬יכי המגיע הראשון‬
‫הוא דבר מניע את עצמו ורצה אריסטיו לבאר ראשונה‬
‫שאין המחייב בכל מניע שיתניעע לא בעצם ולא במקרה‬
‫והנה ביאר שאס היה מתנאי התניע כיחשין שיהיה מתניעע‬
‫נ חקר ה יתחייב נמה שנמצא תנועה אחיינה אס כן התבאר‬
‫שהמניע הראשון לא יהיה מניע נ מ י י ה כאס היה הדבר‬
‫כן תיזצא תנועה אחרונה ונבר י תי א ר שזה בלתי אפשר‬
‫אם כן יתבאר שהמניע היאשין לא יחוייב שיתניעע במקרה ‪.‬‬
‫אחר כך ביאר שהמניע היאשין אי אכשר ש־תנועע נעצם‬
‫כי יתחייג מזה שיהיה ה דני בכח ובכועל יחד ושיהיה‬
‫הרב תלמיד והתלמיד רב בצד אחז ‪ ,‬ואמר כך רצה לבאר‬
‫שהשם יתעלה אינו בעל גידל כלל ‪ ,‬ייצה לוייי שאינו גשם‬
‫ולא נ ח בגשם נין מתפשט בין לא מתפשט נמה שכל נח‬
‫בגוף הוא מתחלק וכל גוף כעל תכלית אס כן נל נ ח נגיף‬
‫‪u‬‬ ‫יד‬ ‫מורד‪ .‬נבוכים חלק שני פרק א‬
‫לא בעצם ולא במקרה ‪ ,‬א ולזה לא יקבל החלוקה ולא שנוי ‪ ,‬במו שמכר בהקדמה השביעית‬
‫והחמישית ‪ ,‬וזהו האלוה יתברך שמו ‪ ,‬ר״ל הסנ ה הראשונה המניעה לגלגל ‪ .‬והוא מן הדקר היותו שנים‬
‫או יותר לשקרות המנות הענינים הנבדלים א■^ אינם גוף אלא בהיות אחד מהם עילה והאחד עלול ‪,‬‬
‫כמו שנזכר כשש עשרה ‪ ,‬ונבר התבאר שאינו נופל תחת הזמן גם כן להמנע התנועה בהקו ‪ ,‬במו‬
‫שנזכר בהמש עשרה ‪ ,‬הנה ככר יצא לנו מ; העיו; הזה כמופת שהגלגל מן השקר ב שיגיע עצמו תנועה‬
‫נצחית ‪ ^ ,‬ושהסכה הראשונה בתנועתו אינה גשם ולא כח בגשם ‪ ,‬ושהוא אחד לא ישתנה שאץ מציאותו‬
‫מחוברת אל זמן ‪ ,‬ואלו הם השלש שאלות אשר עשו עליהם מופת חשוכי הפילוסופים ‪5‬‬
‫הקדים אריכט״ו הקדמה‪ ,‬והוא כשימצא דבר מורכב משני דברים‪ ,‬וימצא אחד‬ ‫עיון שגי להם‬ ‫י‬
‫משני הדברים כפני עצמו חוץ מן הדבר ההוא המורכב ‪ ,‬מתחייב מציאות האחר כהכרח‬
‫חוץ מן הדבר ההוא המורכב גם כן ‪ ,‬שאלו היה מציאותם מחייב שלא ימצאו אלא יחד ‪ ,‬בחמר והצורה‬
‫הטבעית ‪ ,‬לא היה נמצא אחד מהם בלתי האחר בשום פנים ‪ ,‬יהיה אם כן מציאות אחד טהם בפני‬
‫עצמו מורה על העדר החיוב ‪ ,‬והנה ימצא האחר כהברח ‪ ,‬והמשל בו כשימצא הסכנגנין ‪ ,‬וימצא גם‬
‫כן הדבש לבדו ‪ ,‬יתחייב כהכרח המצא החומין לבדו ‪ .‬ואדר בארו זאת ההקדמה אמר שאנחנו נמצא‬
‫דברים רבים מורכבים ממניע ומתנועע ‪ ,‬ר״ל שהם יניעו זולתם ויתנועעו מזולתם בעת שיגיעו^ ה )ג( וזה‬
‫מבואר באמצעיות בהגעת בלם ‪ ,‬ונמצא מתנועע לא מניע כלל י והוא הםת«עע האחרון ‪ ,‬יתחייב בהכרח‬
‫שימצא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫אשר עשו עליהם חופת חשיני הפילוסופים ;‬ ‫הרב נמופיז‪ :‬א וליה לא יקבל כו'‪.‬ר״ל שאינו מחנועע ואינו מקבל‬
‫אמר הרג עיין שני להם הקדים ארימו״ו הקדמה נו׳‬ ‫חלוקה ולא שנוי‪/‬כי אע״ס שבהקדמה השי עי' אינו אומר ומה שלא‬
‫ע ד והדמיון גוה כשימצא ה ס כ ענין שהיא מי רננ‬ ‫יתנועע לא יתחלק חלא כל מה ש) ז יתחלק לא יתנועע מכל מקוס‬
‫מ מ ש וסומן וימצס נ ' נ ה מ ש לנ ח יתחיינ ג הנ ר ח ש־מנא‬ ‫הוא שולל סלל ושולל כולל ייחהפךכמו שהוא וז״ש הרג כמו שנזכר‬
‫החוחן לכדו ואחר נ י א ח ואת ההקדמה אמר שאנחנו‬ ‫בהקדמה הז׳ ; ב שיניע עצמו כר‪ .‬ר״ל ומזה מבואר מציאותו‬
‫נמצא דנרים רבים מורכנים ממניע ומתנועע והס הנעלי‬ ‫יתעלה ‪ :‬ג ושהסנה הראשונה ‪ .‬ר״ל וזהו שלילת הנשמות ושהיא‬
‫נפשית כי ה ט ף הוא המתנועע והנפש הוא המניע והאדם‬ ‫אחד והרי כאן הג׳ בקשות מבוארות ; ד הקדים אריספ״ו‪ .‬ר״ל‬
‫הוא המורננ ממניע ומתנועע והנה נמצא כאדם או ננ ע ל‬ ‫נספר השמע בשמיני הקדים זאת ההקדמה‪ .‬ויש נבאן שאלות כי‬
‫חי דנ ריס שיניעי זולתם ויתטעעו מיילתם נ ע ת שיטעו‬ ‫יתחייב לסי זאת ההקדמה שימצא המקרה בלתי הנושא ושיסצא‬
‫ווה מבזאר באמצעית בהנעת כלס ונמצא מתנועע לא יניע‬ ‫הסומר בלה׳ הצורה ושימצא הדבור זולת החיות ישישארו הנפשות‬
‫כלל והיא המחטעע האחרון והוא הגשם הבלתי נ על נפש‬ ‫כלס‪,‬והוא שאנחנו נמצא דבר מורכב מעצם ומקרה והס הגשמיים‬
‫יתחייב נהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל וזהו המניע‬ ‫השפלים וימנא העצם לברו והוא הנבדל הנה יתחייב מזה שימצא‬
‫הראשין ‪ ,‬וכאשר א״א ‘ » תנועה הנה הוא נלתי מתחלק‬ ‫המקרה לכדו‪ ,‬וכן אנחנו נמ‪.‬א דבר אתד מורכב מהיות ודבור‬
‫ואינו גוף ולא כת נ ט ף ואיט נופל תחת הזמן כחי שיתבאר‬ ‫וימצא החיות זולת הדבור א״כ ׳סוייב שימצא הדבור זולת‬
‫במופת הקודם זה המופת עשאו אריסט״ו נשמיני חהשמע‬ ‫החיות‪ ,‬ו ק אנחנו נמצא דבר אחד מורכב מנשש ודומם וימצא‬
‫ונאות הלמ״ד ממה שאחר ה פ נ ע‪ .‬והנה רנים ספקו‬ ‫הדומם לבדו אחר הפרד הנפש מהגוף א” כ יחוייב שימצא‬
‫ואמרו ני אנחנו נראה דנריס מורכנים ונמצא אחד מהם‬ ‫הצפש ג״כ‪ .‬ואלו הקושיות מתורצות כי לא א מי אריסש׳ו זאת‬
‫כפני עצמו והשני לא י מצא‪ ,‬והמשל נז ה כי המקרים‬ ‫הגזרה אלא בצד ארי מורכב הרכבה טנעיש ומזגית אגל‬
‫הנפרדים לא יעמדו נלתי טשא לעולם והנושא ימצא נלתס‬ ‫העצם הנמצא זולת המקרה אינו משבע העצם הנמצא נו המקרה‪,‬‬
‫והאדם הוא מורכב מחיות ודבור והחיות נמצא בלתי דנור‬ ‫וכן הצורה שאנו מוצאים שעומדת בעצמה היא צורה‬
‫והדבור לא נמצא כלתי המיית כי החומר הוא חי ואינו‬ ‫מוגדלת בלתי מושבעת בחומר אבל הצורה הסגעית המושבעת‬
‫מדבר ‪ .‬ונכר ספקי ג' כ ני ה סנ ץ הוא מורכב משני דברים‬ ‫בחמר לא תמצא זילת החומר‪ ,‬וכן החיות הנמצא זולת הסדכר‬
‫שהם‬ ‫אינו החיות הנמצא עם המדבר אבל החיות ההיא הוא זולחו‪,‬וכן‬
‫האדם או החומר הנמצא אחר סלוק הנפש יימנו אינו אוחו דבר‬
‫אשר הוא עס הנפש אכל הוא ענין זולתו ‪ ,‬ועדיין יש ביי» מקום עיון אין יחוייב שימצא אחד לבדו גהמצא האחר לבדו ‪ :‬ה וזה‬
‫מבואר נאמצעות נהנעת כלס ‪ .‬ר״ל שהגלגליס הס מניעים זוצתס והס היסודוח ויחעעעו מזילחם והס הנפשוח וכן הדין‬
‫בכל הדברים אשר יש נהס מניע וסחנועע והס הניח כלס ; ו והוא הססטעע האמרון‪ .‬ר*ל המסר הא׳ ומה שהורכב ממט‬
‫שהוא‬
‫קרשקש‬
‫‪mS‬‬ ‫הנפש אשר בו יחוייב א' נ ז‪#‬יט*א סניע לא שיתנועע כלל‬ ‫עיון שני יהי ה א’ נ מציאות אחד נפני עצשו על העדר החיוב י‪.‬‬
‫בעצם ולא במקרה והוא התחלה הראשונה ה םנ ^ ה לגלגל‪ ,‬ואמרו‬ ‫אמר אריסמ׳ו במאמי הי‘ ' במ־‪■ ,‬באר‪,‬ר ה מנ ע הנה נבר‬
‫רתנהנע מזולתם נ ע ת שיגיעו החנון בזה שאותם הפג^ים אשר‬ ‫מצ א מר‪ .‬שיגיע ש ל א יר‪:.‬ועע ‪ ,‬ובזפגי ש ב נ ר מ צ א מ‪.‬־‪.‬נועע‬
‫הם כמהנועעים יתנועעו מזולתם בסקרה ואי אפשר מבלתי‬ ‫שלא ׳‪ -:‬ע ו‪",‬ב מני ע ומר‪;,‬ועע ר״ד‪ .‬נ כ ר י מצ א ד בר מני ע ו של א‬
‫שינוחו אלא שסםשיןי להם התנועה המניע הנצחי אשר לא‬ ‫’ ה נ ו ג ע ‪ ,‬וביאור זר‪ .‬נאימר ננ׳צא הקצר‪ .‬האחרון פשוש ו הו א היורנו‬
‫ישתנה ‪ .‬והפירוש האמחי נאמרו באמצעות הנעת בלם שבל‬ ‫מ תנו ע ע ׳י נ ד הג ה יהריב שימצא הקצר‪ ,‬ה ס ק בי לו פשוש ‪ ,‬ורפי‬
‫גלגל וגלגל מתנועע מוולתו עד הגלגל ר&קיף והוא המניע את‬ ‫שנ ל שורבב מ שני מקבילים ■מצא א ה ד מ ה ם נ פ ר ד מ הבי רו‬
‫כלם בתנועתו והוא המתנועע הראשון מפאת עצמו ואין גשם‬ ‫יחו־יב שימצ א ה א ה ד נפרר ‪ ,‬ם כ‪) : ,‬נ ( וזה מ בו א ר ב א מ צ עו ת‬
‫אהר חוצה לו יניעהו רצמח־ אל מגיע מחוק יגיעהו לא גוף ולא‬ ‫ב ה נ ע ת בולם ‪ .‬יוצר‪ ,‬בור‪ ,‬״‪•.‬הוא כ א לו ת א מ ר הג לנ לי ם כל ם‬
‫כה בטף ולא ימטעע לא בעבם ולא במקרה והוא השם יתברך ‪:‬‬ ‫מורכבים מ מני ע ור‪,‬וא הנ ב ש א שר ב ה מ ת נו ע ע ור‪,‬וא תנ ל ג ל‬
‫עיון‬ ‫ו הנ לגל היומי ור‪,‬מק־ך‪ .‬ב בל ב מ ו י ב ‪ :‬מ מני ע ובימתנועע ו הו א‬
 ‫מורח נבוכים חלק שני פרק א‬
‫שימצא מני ע לא י תנו ע ע בלל וזהו ה מני ע הראשון ‪ ,‬ומאשר א״א בו תנו ע ה ; הוא בלתי מתחלק ״ ולא גוף ‪,‬‬
‫ואינו נופל ת ה ת הזמן ‪ ,‬במו ש ה ת ב א ר ב מו פ ת הקודם ‪:‬‬
‫עיון שלישי פילוסופי בזה הענין הלקוח מדברי אריסט״ו ואע״פ שהביאו בענין אהר‪ ,‬וזה סדר המאסר‪,‬‬
‫אין ספק שיש ענינים נמצאים והם אלו הנ מ צ או ת המו שגות בחו ש ולא י מלט הענין‬
‫מ של שה הלקים והיא חלוקה הסרהית ‪ ,‬והוא אם ’ שיהיו הנ מ צ או ת סי‘ ם בלתי הוות ולא נפ סדו ת ‪,‬‬
‫)נ׳א או כלס »וח ונססדית( או יהיו ק צ ת ם הוה נפסד ‪ ,‬וקצתש בל תי הוה ולא נפסד ‪ .‬א מנ ם החלק‬
‫הראשון הוא שקר מבואר ‪ ,‬ש אנ חנו נראה לעין נ מ צ או ת רבות הוו ת נפ סדו ת ‪ ,‬והחלק ה שני הוא שקר‬
‫נ ם כן ‪ ,‬ובאורו שאם היה כל נ מ צ א נופל ת ה ת ההויה וההפסד ‪ ,‬יהיו הנ מ צ או ת כלם בל א הד מ ה ם‬
‫אפ שר ה ה פ סד ‪ ,‬ח )נ( והאפ שר במין אי אפ שר ב הכרח מבל תי היותו במו שיד ע ת וראוי ש־פסדו‪ ,‬ר״ל‬
‫הנמצאות‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שהוא מתנועע לא מניע זולתו כלל ‪ .‬אחרי כתני זה עיינתי נ ח'‬ ‫שהם הברזל והח‪ 1717‬הח‪ 717‬לא נח‪ 5‬א יזכלתי הנרול ו הנ ח ל‬
‫מהשסע וראיתי כי בזאת ההקדמה טעו נו הרכה מהמפרשים‬ ‫ניזצא מבלי החחד ‪ .‬והתשובה באלו הספקות ראשונה יש‬
‫עד שמצד בלנולם בזאת ההקדמה הוקשה להם אלו הקושיות‬ ‫לדעת מה שכיון אריסט׳יו נוה המופת ואח נ נתיר הספקית‪,‬‬
‫הכחינוה ולא מצאו בה תירון אמתי לפי האמח‪ ,‬אמנם ן' יש״ד‬ ‫והנה כוונת החכס באמרו כשנמצא דבר תורכב תשני‬
‫באר שם כי כשימצא דנל דורנב ייש;׳ דברים אין א' מהם‬ ‫דברים וכו׳ הרצין בו שאלו השני הדבייס הס מקבילים‬
‫כולל ׳וחי מהאחד אבל הם שיים נכללות ויחוד ונייצא כנמצא‬ ‫וקצוות לא שיהיה האחד שלחות לאמר והנה המניע והמתניעע‬
‫האחד נפרד לבדו הנה אפשר שימצח האחר לפי שהנפרד נפר־‬ ‫שוס א׳ תהס אינו שלמות לחניו ני השכל ישער וגס יראה‬
‫למה שנפרד ממנו ‪ ,‬ר״ל כשאני מולא הדבש על דרך משל נסיד‬ ‫ביזוש כי המניע יהמתנועע הם שני קציות מקבלות ויתחבר‬
‫מן ה״ורכב הנה אששר שימצא החומץ נפ־ד שאחר שאי; במורפב‬ ‫מהם המתנועע מצדו והס נעלי הנפשית ואחר שאלי אינם‬
‫זילת שניהם ונפרד הרכש היה אפשר שיפרד החומץ ממנו כי‬ ‫שלחות האחד לאחר אחר שהס דברים מקבילים וקצוות‬
‫לולא ׳פרד החומץ ממני לא הי‪ :‬דבש נפרד ואם נפרד החומץ‬ ‫אם התבאר שהאחד היא נמצא נבדל מחברו יתחייב שיהיה‬
‫ממנו הנה הוא נמצא לכדו נפרד ג״כ ‪ .‬ונמו ‪ p‬אנחנו נמצא‬ ‫האחר נבדל ג' כ והנה אנחנו נראה שהחומץ והדבש הם‬
‫דבר אחר מורכב ממגיע ומחגועע והם הגלגלים וב״ס בלם וזה‬ ‫נ׳ דברים שהם קציות ויפעל א' מהם בחברו ויתפעל מתנו‬
‫כי המניע הוא הנפש המניע ומחנועע הס דברים הישוד״ם ‪,‬‬ ‫אם נמצא הדבש נבדל יחוייב שימצא האחר נבדל ג ם כן‬
‫והמהנועיע הבלחי מניע הם הדנרים אשר אינם בעלי נשש כלל‬ ‫כי הנפרד הוא נפרד למה שיפרדממני וכן הענין במניעים‬
‫הנה אפשר שימצא בנמצא מה מניע לא יתנועע כלל ‪ /‬והאפשר‬ ‫ונמתנועעיס ני אנחנו נמצא הנעל נפש מחינר ממניע‬
‫בדברים הנצח‪-‬ם מחוייב הנה א"כ יחו״ב שימצא מניע לא‬ ‫ומתנועע ונמצא האבן שהוא המתנועע האחרון שלא יגיע‬
‫יחנועע כלל והיא השם יח'‪ .‬ולבאר שתניע ומתנועע הם שני‬ ‫כלל לא נעצם ולא נחקרה יחוייב שימצא המניע ג"נ ננדל‬
‫דברים אין אחד מהם כולל יוחד מן האחר זה מבואר כי המניע‬ ‫מהחתנועע ולא יתנועע לא נעצם ולא בחקרה ובהבנת וה‬
‫ה!א מניע בבחינה היוהו מניע המח‪,‬ועע יהמחנועע הוא מתנועע‬ ‫יותרו כל הספקות כי העצם והמקרה כשימצאו יחד אינם‬
‫בבחינת היוחו מתנועע מן המניע א"כ כל א׳ יאמר נהצערפוה‬ ‫שגי דברים שהם קצוות כי המקרה אינו קצה כי לא ימצא‬
‫אל מגידו על דרך השיו׳ האמיתי אי; אהד מהם יותר כולל מן‬ ‫מבלי נושא וכל המקרים הם נמשכים מצד הצירה או‬
‫האחר ; ז שיהיו הנמצאות כלם ‪ .‬ר״ל ויהיה כ״כ מסוייב‬ ‫נמשכים מצד החומר ואינם גתצאיס בעצמותם ולכן לא‬
‫המציאוח בכלל ; ה והאפשר במין א״א בהכרח וכו' ‪ .‬רוצה‬ ‫יתחייב כשימצא העצם בלי המקרה שימצא התקרה חבלי‬
‫לומר אם היה נבל אחד מן הנמצאות אפשר ההפסד א"כ ׳חח״ב‬ ‫‪.‬‬
‫יצדק‬ ‫אן שימצאו מחוברים לא‬ ‫העצם וגס החיות והדבור _‬
‫אס ירזצא החיות מבלי דבורי שימצא הדבור כי הדבור הוא‬
‫נמצא כחיית על צד השלמות והתכלית לא על שהוא קצה וכן ג’ כ מדוד הסכין אינו דבר נמצא בעצמי אלא תכלית‬
‫ושלמות ולכן היה אפשר שימצא הסכין ולא ימצא המדוד וא״א שימצא ההדוד חבלי הסכין נ ס כי החיות הנמצא‬
‫באדם לא נמצא לעולם גידל חהדבור ולא הדסי• מהחיות כי חיית האדם אינו חיית הסיס ואם נאמר בהם שהם‬
‫חיים הס בשתין השם אן שההגיוני י א מי שהחיות נאתר בהסכמה וכבר ביאר הרב זה נכי־ק־ו הניחרים אשר עשה‬
‫ההקדמה לפרקי אבית ואחר שהיה הדבר נן יתאמת החופת והותרו הספקית ;‬
‫אמר הרג עיון שלישי פילוסופי בזה הענין הלקוח מדברי אריסעיו אע"כ שהניאו בענין א חי יכו׳ ‪ .‬עד נמצאות‬
‫רט ת היית ונפסדות ‪ ,‬והחלק השני הוא פקר ג״ר‪ , .‬וביאורו שאס היה כל נמצא נופל תחת ההויה וההפסד יהיו‬
‫כי האפשיות במין הוא‬ ‫כ׳א מהנמצאות כלס אפשר ההפסד והאפשר במין א״א בהכרהחבלת■ הייתי כחו שידעת‬
‫אפשחח נצחי והאפשיית כדברים הנצחיים מחוייב שאס לא יהיה כן לא יהיה אכשרי ‪ 1‬א״כ יהוייב שיפפדו הנמצאות‬
‫כלם‬
‫קרשקש׳‬
‫מי יוני‘ ׳‘ נ א ’‘ תכ־'‪-‬ת עונזק אדוננו וזח •עחוא סעוא״ לפי רעת‬ ‫עיו‪ .‬שלישי )נו והאפשר בב!־‪ ,‬אי אפ ש רב תנ ר ח רנלר‪,‬׳ היותו‪.‬‬
‫׳‬
‫משל תחה ה־ויה וההשבד הוא סחוייב‬ ‫אריסמ׳ו שבי׳‘ מה ־‬
‫שהוא‬ ‫׳‬ ‫בעת‬ ‫היצו‪ ,‬בזה שאם לא יצא האששרוה‬
‫ההשבד שבבי ביאר בשנים רבים שבל הווה נשבר ובל נשסד‬ ‫מן העתים באחר סאישי הסין לא יהיה אשש״ אבי* ניזנע ו א;‬
‫הווה והי*ב מודה לו וזה לא יזיק י^אמונהנו שאנתנו נאסר‬ ‫זה רומה אי‘ ראששיות והבה אשר באיש אהר לעשות שעולות‬
‫בשטים שהם נבראים לא ר׳ויים ויבו•‘ השם י״העמירם לנצה אם‬ ‫מה או ללמוד הכמה ם! הרבמות כי הכח אשר בו הנה יתבן‬
‫יייצה‪ ,‬אמר הרב מורינו ותאששר במק אי אששי* בהכרח בלתי‬ ‫שלא יצא לשועל ולא יהיה בזה בטל טבע האששר כי יתכן‬
‫היותו וי־אוי שישברו הנמצאות בלם ‪ .‬יש לאיס־ו שיאבזר ונזה‬ ‫אהד ‪ .‬במה שאמר הר״ב כידינו שאם היה‬ ‫שיצא לשועל באיש‬
‫הסבר המונעת שי^א •תקיימו שני ה־^קי האששר במק באישים‬ ‫כל נמצא שועל תחת חהויה וההשסד יהיו בל אהת מן רנמצאיה‬
‫מהחלשים וקצתם ישסדו וקצתם לא ישכרו כי בן מבע האששר‬ ‫אששר ההשסר יש לי סשק גרול לקוצר שכלי ומעוט ה כ‪ .‬הי כי‬
‫שאדם‬
‫טו ‪15‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק א‬
‫הנ מ צ או ת כלם כהכרח ‪ ,‬וב שיפכדו כלם מן ה שקר שי מ צ א ד ב ר‪ ,‬כי לא י שאר טי שי מצי א ד כ ר; ולזה‬
‫יתחייכ שלא יה־ה דבר נ מ צ א כלל ^ ו אנ חנו נ ר א ה דברים נ מ צ אי ם ו הנ ה אנ חנו נ מצאים ‪ ,‬א״כ י תחייב‬
‫בהכרח בזה העיון ‪ ,‬אחר שיש נ מ צ או ת הוו ת נפ ס דו ת כ מו שנר אה ‪ ,‬שיהי ה נ מ צ א א חד לא הוו ה ולא‬
‫נפפד‪ ,‬חה הנ מ צ א שאינו לא הווה ולא נ פ ס ד אץ א פ ש רו ת ה פ ס ד בו כלל ‪ ® ,‬אבל הו א מחוייב ה מ צי או ת‬
‫לא אפ שר ה מ צי או ת ‪ .‬אמר עוד שלא ימלנז היו תו מחוייב ה מ צי או ת מהיו תו ב ב חינ ת ע צ מו או ב ב חינ ת‬
‫סבתו‪ ,‬עד שיהיה מצי או תו והעדרו אפ שר בב חינ ת ע צ מו ומהוייב ב ב חינ ת סב תו ‪ ,‬ו ת הי ה ס ב תו הי א‬
‫ה מחוייב ת ה מ צי או ת כמו שזכר ב ת ש ע ע שרה‪ .‬הנ ה ככר ה ת ב א ר ש א״א כ הכ ר ח מ בל תי שיהי ה נ מ צ א‬
‫מהוייב ה מ צי או ת בב חינ ת ע צ מו‪ ,‬ולולא הו א לא הי ה נ מ צ א כלל ל א הווה נפ סד ולא מ ה שאינו לא הווה‬
‫ולא נ פ סד ‪ ,‬י אם י־מ דבר נ מ צ א כן ‪ ,‬כמו שיאמר אריסט״ו‪ ,‬ר״ל שאינו הווה ולא נ פ סד להיותו עלול‬
‫בעלה מהוייב ת ה מ צי או ת ‪ ,‬וזה מופ ת אין ספק בו ולא מחלוקת ולא דחיה אלא למי שיסכל דרך ה מו פ ת ‪.‬‬
‫אחר כן נא מר כי כל מהוייב ה מ צי או ת ב ב חינ ת ע צ מו דאוי ב ה כ ד ח שלא ת מ צ א למציאותו ס ב ה ‪ ,‬כמו‬
‫שנזכר ב ה קד מ ה הע שרימיה )ני״ח הפשריס מזה( ‪ ,‬ולא יהי ה בו רבוי עניני ם כלל כ מו שנזכר בהקדמד‪.‬‬
‫הכ״א ‪ ,‬ו'‘ זה יתחייב שלא יהיה גוף ולא כח נוף כ מו שנזכר כ ה ק ד מ ה ה ש תים ע שרה ‪ ,‬הנ ה בבר ה ת כ א ד‬
‫ב מופ ת לפי זה העיון שיש נ מ צ א מחוייב ה מ צי או ת כ ב חינ ת ע צ מו ב ה כ ר ת והוא אשר אץ ס כ ה למציאותו‬
‫ואין‬
‫שם ‪9‬זוב‬ ‫אפירי‬
‫בהכרח שיססדו כלס כל א‪-‬ד מהגסצאוח כלס אמר שהוא כלס כהכרח וכשישסדו כלס וזן השקר שימצא דנר כי לא‬
‫אפשר שיפסדו כלס והאפשר במין מחו״ב שיצא לפעול בהכרח‪ ,‬ישאר חי שימציא דנר ‪ ,‬ולזה יתחי־כ שלא יהיה דנר נתצא‬
‫ואס נאמר שכל הנמצאות ׳‪■:‬סדו אבל לא ׳שהדו בער ארה כלס כלל והנה אנחנו נמצאים יתחיינ א'כ כהכרח נזה העניו‬
‫יחד אלא זה אהר זה ונאמר שיפסדו הגלנליס כלס ויההוו אחר שיש נמצאות הזית ונפסדות כמי שנראה שיהיה נמצא‬
‫כאשר נמצא בזה העולס השכל ההויה וההפסד זה אי אפשר אחד לא הווה ולא נפסד וזה הנמצא שאינו הויה ולא נפסד‬
‫כי הנלגליס א״א שיקבלו ההויה וההפסד כ׳ אילו יקבלו הסויה אין אפשרית להפסד בי כלל אבל הוא מחויינ המצירות‬
‫וההפסד יהיה חנועה ישרה ולכל תניעה ישרה יצטרך מקיף לא אפשר המציאות ‪ .‬אחר השליס זה ואמר זה הדבר שאינו‬
‫ויביא אל שיהיו מקיפיס לבלתי קכלית וזה שקר‪ ,‬כי אלי היו לא הווה ולא נפסד ואין אפשרית ההפסד בו כלל אכל הוא‬
‫הנמצאיס כלס אכשר״ס ההפסד א"כ היה התומר הראשון חחוייב המציאות לא ימלע היותי חחוייב המציאות כבחינת‬
‫אפשר ההפסד ואס היה נפשד ההיולי לא היה שוס דבר בעולם עצמו או בבחינת סכתי ותהיה סבתו היא מחוייבת המציאות‬
‫השפל נמצא אחר שנעדר ההיולי ואנחנו נראה שאנחנו נמצאים כמו שזכר ני״גז הנה כנר התבאר שאי אפשר מבלתי‬
‫א״כ אי אפשר בשום צד שיהיו הנמצאות כולה אפשרות ההפסד‪ ,‬שיהיה נמצא חחוייב המציאות בבחינת עצמו ולולא הוא‬
‫ואס נאמר עדיין ׳פסדו כלס זה אי אפשר כי זה מונח לסי לא היה נמצא לא היה ולא נפסד ולח מה שאיני לא הוה‬
‫הנחת ההקדמות ואס עבר זמן בלחי בעל תכלית שלא נססדו ולא נפסד אס יש דבר נמצא כן כמו שאמר אריסט״ו ‪ ,‬ר״ל‬
‫אס כן לא יפסדו לעולם ואע״ס שאמר בפ' עשרים שאין זה שאיני לא הווה ולא נפסד להיותי עלול בעלה המחוייבת‬
‫המופח נבנה על הקדמות היא כפי הסבה השביעית‪.‬־ ט אבל המציאות יוה החופת אין ספק נו ולא דחייה ולא מחלוקת‬
‫אלא מי שיסכל דרך המוסת ;‬ ‫הוא חחוייב המציאות ‪ .‬ר׳ל וזה אינו מתחייב מן החלוקה אשר‬
‫א מ ר שס טוב מאד היטיב הרב בוה החיפת נאמרו כי‬ ‫כבר קדמה לולא הנחח הקדמות‪.‬־ י אס יש דבר נמצא כן ‪.‬‬
‫זה הוא לקוח מדברי אריסט׳ו לא שהביאו נוה‬
‫נמצא והיא‬ ‫׳‬
‫שהוא נמצ‬ ‫״‬
‫הנמצא נמה‬ ‫הענין ‪ ,‬ובזה הדרך יש מהמבוכה מה שלא יפלס כי זהז דרך אבן סיני לקוח מטבע‬
‫לקיחת החיות והאפשרות ולכן היו הקדמותיו כוללות ולכן ישיגם התפישה נפי מה שהתבאר בספר ההפלה ובספר‬
‫הפלת ההפלה‪ ,‬והוא כי מה שהניח הרב כי הדבר המחוייב מצד סבתו הוא אפשרי מצד עצמו אם יהיה ואת הקריאה‬
‫מצד שהוא עלול אנחנו רוצים שהוא אפשרי יהיה זאת הקריאה אמיתית אבל אס נאתר שיש נו צד מאפשרות‬
‫וכחניות כמו שיראה שיחשוב ב״ס הוא דבר רחוק מהאחת ני השכלים הנבדלים אין נהם אפשרות 'כלל אחר שאין‬
‫נהם חותר ואין בהם כחניות ‪ .‬אבל הדרך אשר הלך בו אריסט׳ו אני אגיד לך ‪ ,‬אנאנו נראה אלו הדברים הווים‬
‫ונפסדים והס אלו שהם תחת גלגל הירח ואס היו הגרמים השמימיים הווים ונפסדים יתחייב שיהיה להם חחריס‬
‫אחרים חמה שיתהוו ואלו החמריס אס היו הווים יתחייב גס כן שיהיו להם חמרים אחרים וילך הדבר לנב״ת וכבר‬
‫יתבאר שאס לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון אס כן יתחייב שימצא בכאן נשם נצחי בלתי הווה ולא נפסד וזה הגשם‬
‫אס לא יתנועע לא יהיה סכה לשוס דבר לשיתהוה ויפסד כי הוא נשם וכל גשם לא יניע אס לא יתנועע ווה המתנועע‬
‫יצטרך אל מניע ווה לא ילך אל בב״ת אם כן יתחייב שימצא בכאן מתנועע ראשון ומניע ראשון אינו לא הוה‬
‫ולא נפסד לא יניע פעס ולא ינוח פעם וכן המתנועע יחוייב שיהיה נצחי התנועית שאס לא כן ילכו המניעים‬
‫ליב״ת ואחר שהיה זה כן אלו הדברים ההוים הנפסדיס לא ימצאו אבל אלו נמצאים אס כן יש בכאן נמצא ראשיו‬
‫תתנועע תמיד והניע יניע זה המתנועע וזהו האלוה יתעלה שחו ‪ .‬עוד אמר הרב כי כל מחוייב החציחות‬
‫בבחינת‬
‫קרשקש‬
‫עשיר וחבל נזתקיים באישים מתחלפים א'כ איך ראוי שיפסדו‬ ‫שאדם עיי ררך מיםל אפשר שיחלה קורס שינזוח ואפשר שלא‬
‫הנמצאות כלם אם ד‪.‬הםסד אפשרי והנה ההוש יעיד בכל איש׳ המין‬ ‫׳רי׳ה ושני האםשן־״ם מה־״מים כמו שמהים בלא חולי כמה׳‬
‫ב׳ח ש‪,‬החפכר אינו סכת האפשר אבל הוא מחוייב שהרככתם הם‬ ‫;•‘תניה הרו‪ •;.‬מלכות וב־ובע ם בים ו;‪,‬־‪,‬הה פתאומי‪.‬־‪ ,‬וכן האדם‬
‫סבת הפסדם ‪ .‬ולא ׳נולה׳ להכין עומק אדוננו למה קראו אפשי ;‬ ‫!־ ;־־ •כית ה הכס ואפ־וו־ ־‪.‬־לא יתיה או ג כוי או תלש או עני או‬
‫עיי‪.‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק א‬
‫ואץ בו הרבבה ‪ ,‬ולזה לא יהיה גוף ולא כה טו ף; וזהו ה שם 'גדל שמו ‪ .‬וכן יתבאר ב סופ ת נ ק לו ת‬
‫שחיוב ה מ צי או ת כ ב חינ ת הע צ ם מן השקר הו א שי מ צ א לשנים י בי יהיה מין היוב ה מ צי או ת ענין נוסף‬
‫על עצם כל א ח ד ם־בניהם ‪ ,‬ולא יהיה אהד מ שניהם מהוייב ה מ צי או ת ב ע צ מו לכ ד ; אבל רחוייב ב ענץ‬
‫ההו א א שר הוא מין היוב ה מ צי או ת א שר נ מ צ א לזה ולזוגתו ‪ .‬ו הנ ה י ת כ א ד בפני ם דבים בי המחוייב‬
‫ה מ צי או ת י אי אפ שר בו ה שניו ת בלל י א דו מה ולא הפך ; ועי׳ת זה כולו הפימיטות הגמורה וה שלמות‬
‫הגמורה א שר לא יעדף מ טנו דבר הרן מ ע צמו מ מנו ונעדר ה על ה ו הסבה מכל צ ד‪ ,‬א ם כן א ץ‬
‫ה ש ת ת פו ת בו כלל ;‬
‫עיון רביעי פילוסופי גם בן ירוע ; ש אנ חנו נ ר אה ת מי ר עג־נים יהיו בכה ויצאו אל הפ על ‪ ,‬וכל מה‬
‫שיצא מן הכו( אל הפ על יש לו מוצי א חוצה לו ‪ ,‬סטו שנזבד ב ה ק ד מ ה ה ש מנ ה ע׳מרה ‪,‬‬
‫ו מ בו א ר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ל׳ל והס הגלגלים כלס ; כ •דה מ; ח'ונ המציאות ע>יןגוםז< ‪.‬‬ ‫מיזיצת עצמו ראוי נהנרח שלא תמצא לגזניאותו סנה כי‬
‫רוצה לומר אס היו שניס והיו שניהם מתו״כיס המציאות‬ ‫אם היה למציאותו סנה שיהיה תץ ממנו לא יהיה מתויינ‬
‫יתתיינ שיהיה ביניהס אי זה ענין יבדיל נץ זה לזה ויהיה‬ ‫המציאות ולא יהיו בו רנוי עניניס כלל ני כל מה שיש נו‬
‫א"כ עגי! גום* על עצמית מתוייב המציאות ויהיה מויכב וזה‬ ‫רנוי נין חעניגיס שהוא תחר והצורה בין מכמיות נין מעצס‬
‫שקר ‪ ,‬ובשיף הע׳ יתיתנ הרב התרתנות גכנד ע״ז הענין ;‬ ‫ומקרה נין ממציאות ומהות הוא מורככ והמורכב הוא עלול‬
‫ל אי אפשר בו השניות ‪ .‬ר״ל א״א שיהיו שגיס ;‬ ‫ואס נן יתחייב לפי זה שמחוייב המציאות שלא יהיה לו גון<‬
‫ולא כת נגון< ‪ ,‬ולביאור זה נשתמש הרב מאלו ההקדמות‬
‫מהקדמה הנ׳ ומהקדתה האחת ועשרים וחהקדמה השתיס ועשרים וזהו דרך ב״ס ולא זכרו אריסט״ו ויש בי עליו‬
‫תשובות הרוצה לעיין נ ה ס יעיין בספר ההפלה ונהכלת ההפלה‪ ,‬הנה נכר התבאר במופת שיש נמנא מחוייב‬
‫המציאות בבחינת עצמו והוא׳אשר אין כבה למציאותו ואין נו הרבבה‪ ,‬ולזה לא יהיה לא גון< ולא נח בנין‘ וזהו‬
‫השם יתעלה שמו‪ ,‬אם פן יתבאר בזה הדרך ג׳ דחשים חציאית השס ואחדותו ושאינו גין< ואינו כת כנוך ויתחייב גס‬
‫פן שאיממשי(נה ‪ :‬אכזר הרב‪ .‬ופן יתבאר במופת שחיוב המציאות בנתינת העצם מן השקר שימצא לשנים כי יהיה‬
‫מחוייב המציאות בבחינת העצם עגין נוםן< על העצס ‪ ,‬והרצון בזה פי אס היי שני חחוייני המציאות אחר שהיה פל אחד‬
‫מהם חחוייב המציאות יתח״ב שהיותו מחוייב המציאות הוא היותו זולת עצתו פי אס היה עצמו היותו חחוייב המציאות‬
‫לא ימצא לזולתי‪ ,‬והת׳ב אברהם או יצחק הוא אדם נמה שהוא אברהם או יצחק ‪ ,‬אס תאחר פי אברהם אדם במה‬
‫שהוא אברהם לא ימצא האנושיות לוילחו ואס הוא לענין נוסף לאברהם אם כן יהיה נובע משותן■ לי ואס היה‬
‫לעבע משיתף רוצה לומר לעני( יכלול נופף על עצתו ואס הוא עצמו היה כל אחד משניהם מורני משני ענעי ס‬
‫מחוייב מעצמותו ותחיייב המציאות אין לו עלה ‪,‬הנהמבואר‬ ‫מענק כולל ימענין מיוחד והמורכב עלול בלתי‬
‫שהמחוייב המציאות אחד‪ ,‬ואמר ב״ר שזה המופת הוא קרונ מן המופת ואם יראה ממני שהוא מיפת לסי שכח זה‬
‫המופת הוא פח מאחר האומר שהשנוי נין שני חחוייבי המציאות לא ימנע שיהיה אם שנוי באיש וישתתפי בתואר החיניי ‪,‬‬
‫ואם במין וישתתפו בתואר הסוג ‪ ,‬ופל שני ההשתניות אחנס ימצאו למורכביס ‪ ,‬וחסרון זה החופת שכבר התבאר‬
‫שהנה נמצאות משתנות והספשוטית לא יהיו משתטת במין ולא באישים והס השכלים הנפרדים אנל ^ ‪ p‬יאר תענינה‬
‫שיחוייב שיהיו בם המיואחר במציאות והקודם ואם לא לא יושכל שם שניי כלל‪ ,‬ומיפת י״ם ישלם על זה האיפן מחוייב‬
‫המציאית אס היו שנים הגה לא ימנע אס שיהיה ההשתכית אשר ביניהם במסכי או במין ואס היה השני ימכפח היו‬
‫מספימין במין ואם היה ההשתנות במין היו מסכימין נהוג ופל ב' אלו המינים יחוייב שיהיה מחוייב ?חציאית חויכב‬
‫ואם היה ההשתנות אשר ביניהם בקדימה ואיחור יחוייב שיהיה תחוייב המציאות אחד והוא הקודם העני‪ .‬לפלס ויה‬
‫אמת ‪ ,‬הנה אס ק חמו״ב המציאות אחד אחר שלא יהיו הנה זולת הג■ חלקים נטלו השנים ונתקית השלישי הנשאר ‪:‬‬
‫א מ ר שם טיב זה המופת לפי דעתי אינו חופת אס לא יתנאר ראשונה שאי אפשי שיהיה יחיייב המציאות מורכב‬
‫מפני שפל מירפב צריך אל מרכיב פמי שיחשב בתהלת הדעת והוא לדעת ב״ס הני ם השמימיי הוא מורכב‬
‫מחמר וצורה והוא קדום והוא ראוי לדעת מי חכר הצורה הזאת אל זאת החמר ‪ ,‬וחס נחתי שהשכל הנבדל חברו‬
‫בתמידות פתו שהאור יתחייב מהשמש איך יתחייב חהבנדל חחר וצורה וזה דבר לא יציייר בשכל ולכן לא היה זה‬
‫הדרך מופתי‪ ,‬אבל הדרך אשר הלך בה אריסט״ו הוא מיפתי לתה שהתבאר שאלו הנלגלים יניעום השפלים אם‬
‫פן הנלגלים אי אפשר שיהיו אלוהית והשכלים הנבדלים התבאר שימצא בהם הקדימה וה חיתי אף ‪:‬לא יהיו עלית‬
‫קודם לפל השפלים הנבדלים אס כן זהו האליה ‪,‬והואאחד פי‬ ‫ועלולים קצתם מקצתם ויתבאר שימצא שבל נבדל‬
‫אס היו שנים היו שיים בתעלה ולא ימצא בס הקודם והמתאחר וכבי התבאי שזה שקי אס כן יחיייי שהשם‬
‫יתעלה הוא אחד ‪ .‬עוד אתר הנה יתבאר נפנים רבים פי המהוייב אי אפשר בו השניות פלל שאס היה לו שני לא‬
‫ימנע אם שיהיה דומה לו או הפך לו ‪ ,‬ואם היה דומה לו לא יושפל הרבוי והשגיית אלא בהיות בשני משכנ‪-‬ס אי‬
‫בחשפן אחד בשני עתים ואס לא ידמו מפל צד הנה יסכימו בדברים או יתהפכו ומחוייב המציאות אין הרפי■‪ :‬בו ‪,‬‬
‫והו מה שרמז עליו הרב והוא הדרך השני בעצמו ;‬
‫א ט ף הרב עיון רביעי פילוסופי לבאר שהשי״ת נמצא ואינו נוף ולא פח בנוף והוא אחד ‪ ,‬ותוארו היא כן ‪,‬‬
‫ידעט שאנחנו נמצא תמיד ענינים יהיו בפח ויצאו לפועל ופל מה שיצא מהפח אל הפיעל יש לו חוצית חוצה‬
‫לו‬
‫קרשק ש‬
‫שהגשם האחד אינו דומה '‘נשם תאחר אם כן הוא בעי‘ שני‬ ‫נשם אמנם היא אחד מסני עני) נוסף בו‬ ‫עיון רביעי)ד( ני‬
‫עניניס בהכרה‬ ‫‪ h'j‬היותו נשב‪ ,‬שירוש שהשר‪,‬רסיס מצד שבלם‬
‫שווים כצורת הגשמיות שתם הב' רוזקים והם טתחלשים זר‪ ,‬םזה‬
‫טז‪16‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני טרק א‬
‫ומבואר הוא ג׳כ שהמוציא ההוא היה מוציא ככח ואחר כן שב מוציא כפע^‪ ,‬ועלת הרתו אז ככח ‪ ,‬אם‬
‫למונע מעצמו ‪ ,‬או ליחס אהד היה נערי מקודם בינו וכץ מה שזוציאו וכשיהיה לו היחס ההוא‬
‫הוציא בפעל‪ ,‬וכל אחד מאלו השנים יחייב מוציא או מסיר מונע בהכרח‪ ,‬וכן ראוי שיאמר במוציא‬
‫השני או מסיר המונע וזה לא ילך אל לא תכלית ואי אפשר מבלתי הגיע אל מוציא מכח אל פעל יהיה‬
‫נמצא לעולם על ענין אחד ואין בו בה כלל ‪ ,‬רוצה לומר שלא יהיה בו בעצמו דבר ככה ‪ ,‬שאם היה‬
‫בו כעצמו אפשרות היה נעדר כמו שנזכר כשלשה ועשרים ‪ ,‬וקהשקר שיהיה זד‪ ,‬בעל המר אבל נבדל‬
‫כמו שנזכר בעשירים וארבע ‪ ,‬והנבדל אשר אין אפשרות בו כלל^ אבל הוא נמצא כעצמו הוא האלוה‪.‬‬
‫יתברך ‪ ,‬וכבר התבאר שאינו נוף א״ב הוא אחד ‪ ,‬כמו שנזכר כהקדמה השש עשרה ‪ ,‬ואלו כלם דרבים‬
‫מופר״יים על מציאות אלוה אהד לא נוף ולא כח בנוף עם האמין קדמות העולם ‪ .‬והנה נם כן דרך‬
‫מופתי על הרחקת הגשמות והעמיד האחדות ‪ ,‬וזה שאלו היו שני אלוהות היה מתחייב בהכרח שיהיה‬
‫להם ענין אחד שישתתפו בו‪ ,‬והוא הענין אשר בו הוא ראוי כל אחד משיניהם שיהיה אלוה ‪ ,‬ולהם ענין‬
‫אהר כהכרח בו נפל ההפרש והיו שנים‪ ,‬אם שיהיה בכל אחד מיקניהם ענין בלתי הענין אשר באחר ‪,‬‬
‫ויהיה כל אחד משניהם מורכב משני ענינים ‪ ,‬ואין אהד מישניהם סבה ראשונה ולא מחוייב המציאות‬
‫בבחינת עצמו‪ °-,‬אבל כל אחד משניהם כעל סבות כמו שהתבאר בהקדמה תשע עשרה ‪ ,‬ג ואם‬
‫שיהיה ענין ההפרש נמצא כאהד משניהם ‪ ,‬ויהיה זה אשר בו שני הענינים בלתי מחוייב המציאות בעצמו ‪:‬‬
‫דרך אחר ביהוד ‪ ,‬בכר התבאר)נפרק מ׳ב חלק א׳( במופת כי הנמצא כלו באיש אחד נקשר קצתו‬
‫בקצתו ‪ ,‬ושכחות הגלגל מתפשטות בזה החמר התחתון ומכיניש אותו ‪ ,‬ומן השקר עם זה אשר‬
‫התבאר שיהיה האלוה האחד מתעסק לבדו בחלק מחלקי זה הנמצא והאלוה השני יתעסק לבדו בחלק‬
‫אחר‪ ,‬מפני שזה נקשר כזה ולא ישאר בחלוקה ‪ ,‬אלא שיהיה זה עושיה עת אתת חה '‪:‬ושיה עתאחרת‪,‬‬
‫או‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫מ אנל כ’א מפניהם נו'‪ .‬ר״ל אחר שיהיו מורככיס משגי דנריס ; לו כמו שאמר בהקדמה הי״ח‪ ,‬ויתנאר גם כן שהמוציא‬
‫נ ואם שיהיה עני] ההפרש נמנא וכו' ‪ .‬י״ל שאם היה ההכדל ההוא ה־ה מוציא נכח ואחר כך שנ תוציא נסועל ועלת‬
‫אשר נין שניהם נמצא לאחד ולאחד לא יהיה נו שום דנר היותו אז נכח אם למונע מעצמו או ליחס אחד היה נעדר‬
‫נוסף א״כ יהיה אוהו אשר נמצא נו ההנדל הוא נ!ורננ ואוחו מקודם ני ט ונין מה שהוציאו ונשיש לו היחס ההוא הוציאו‬
‫אשר נמצא נו הפשישוח הגמור יהיה מחויינ המציאות ‪ :‬בפועל ‪ ,‬וכל אחד מאלו השנים יתחיינ מוציא או מסיר‬
‫מונע בהכרת ‪ ,‬וכן ראוי שיאמי־ נחוציא ונמםיר המונע‬
‫וזה לא ילך אל נב״ת וא״א מנלתי הגיע אל מוציא מהכת אל הפועל יהיה נמצא לעולם אין נו נח כלל ‪ ,‬ר״ל מלא‬
‫יהיה לו נעצמו דבי נמצא נכח שאס היה בעצמו דבר נמצא בכת היה בו אפשרות ויתכן שלא ימצא בפועל אם‬
‫כ! היה נעדר אפשרות פחו שנזכר בכ״ד ‪ ,‬יאחר שהתבאר שיחוייב שיהיי ננ אן דנר שאץ בי אפשרות כלל ‪ ,‬הנבדל‬
‫אשר אין בו אפשחת כלל אלא הוא נמצא בעצמו הוא האלוה ‪ ,‬יני ר התנאר שהשם מינו גוץ ולא כת נגין עם‬
‫האמין קדמית העולם ‪ :‬א מ ר שס טוב זה הדרן אשר יתבאר ממנו מציאות השם המעיין בי יוכל לדעת שהוא ה ד ^‬
‫הראשון אשר עשה הרב אלא שזה החופת הקדמותיו הס יותר ניללית מהדרך הראשון‪ ,‬ני הדרן לראשון הונח שיש‬
‫מניע אשר יניע החתר הראשון ושיה לא ילך לפב״ת אבל יתיייב שיגיע הדבר על תטעת הגלגל ותנועת הגלגל יחיייב‬
‫שיהיה נצחית חתידית והנזניע ג"כ שיהיה נצחי יתרזידי ההגעה ולא יצא מהכת אל הפועל ‪ ,‬ואולם מה שאמר הרב כי‬
‫הנבדל אשר אין נו אפשרות כלל אלא הוא נמצא בעצתי האליה איט כן ני השכלים הנבדלים אין נהם אפשרות‬
‫כלל ואינם אלוהות ‪ ,‬וזהו אשר אחר הרב הוא לדעת נ״ס ני כל הדברים הם אפשריים מצד עצמם אץ שיהיו מחוייביס‬
‫מצד סבתם וכבר יתבאר בטול זה ‪ ,‬וגם זה המוסת שהביא שהוא אתד הוא נ טי על הקדמה האומרת בי כל מה שאיט‬
‫גוץ לא יושכל בו מנין וכו׳ והשכלים הנבדלים לא יושכל בהם מנין כלל אלא בהיות עלות ועלולים ‪ ,‬וכבר ביארתי‬
‫לך שיושכל נהם אץ שלא יהיו עלית ועלוליס ‪ .‬זהו מה שראוי להעיר על זה העיון הרביעי שאמר הרב ‪:‬‬
‫אמר הרב והנה גס כן דיך מופתי על היתקת הגשמות ועמידת האחדות ‪ ,‬וזה שאלו היו בכאן שני אלוהות היה‬
‫מתחייב בהכרת שיהיה להם ענין ישתתפו בו ני מצד שהם אלוהות יחוייב שיהיה דנר יישותץ לכל שניהם ‪ /‬כי‬
‫אס נאויי שיש בכאן שגי אגשים יתוייב שישתתפו בענין האנישית זיחוייב שימצא בהם דבר שיהיו נפרשים זה מזה‬
‫שאס לא יהיו נפרשים לא היו שנים ואם היה בכל אחד משניהם ענין בלתי האחד יהיה כל אחד יזשניהס מורכב‬
‫משגים‪ ,‬ואין אחד מהם כבה ראשונה ולא מחוייב המציאות בבחינת עצמו אבל כל אחד משניהם נעל סבות נמו‬
‫שיתבאר כתשע עשרה ‪ ,‬ואס היה ענין ההפיש נמצא נאחד משניהם יהיה זה אשר בו שני הענינים בלתי מחריב‬
‫המציאות ‪ :‬א מי־ שם טוב נבר הביא החנם רני תשה הנרניני שזה הדרך הוא דרך השני ואינו דרך שלישי עם שביס‬
‫חשנו לדיך שלישי‪ ,‬והתפישה אשר השיג למיסת השני ישיג לזה וראוי להעתיקוהנה ואין צויך להאריך ‪ :‬אמר הרב דרך‬
‫אחר בייחוד‪ ,‬כבי יתבאר במופת ני הנמצא כלו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו ושפחות הגלנל מתפשטות בזה התמר ומכינים‬
‫אותו‪ ,‬והיצון בו ני עולם השכל הוא נקשר עם עולם הגלגלים יכחיח הג ‪;4‬לים הם נקשרים בזה העולם ומכינים‬
‫אותו‪ ,‬והרצון שהנבדל הוא הפועל הצורה יהגלגל הוא המכין‪ .‬ואחר שהונח זה מן השקר שיהיה אלוה אחד נקשר בחלק‬
‫מחלקי הנמצא בנכיד מאלוה אחר על שיהיה הוא עלה לקצת זה העולם והאלוה הב׳ יפרד נחלק האחר כמו שיתפרדו‬
‫ב׳ מלכים זה מזה זה ינהיג מלכותו וזה ינהיג חלנותז ‪ ,‬ני אס היה הדבר » לא היה העולם נקשר זה לזה ולא‬
‫ישאר‬
 ‫מורה נבובים הלק שני פרק א‬
‫או שיהיו שניהם יחד עושים כ א ח ד ת מי ד יעד שלא תשלש פעולה מן הפ עולו ת אלא מ שגיהם יחד ‪.‬‬
‫אמנם היו ת זה עו שה ע ת וזה עו שה ע ת אחר ת הו א שקר מפנים רבים ‪ ,‬שאש הי ה הזם; אשר יע שה בו‬
‫ה א חד מ ה ם אפ שר שי ע ש ה בו האחר‪ ,‬מ ה ה כ ב ה ה מ חיי ב ת שיע שה זה ויבמיל זה ‪ ,‬ואם י־יה הזם; א שר‬
‫יע שה ה א ח ד מהם נ מנ ע על ה אחר לע שות ב ; ת הי ה שש כ ב ה אח ר ת הי א אשר הי־בה אפ שרו ת הפ על‬
‫לזה וה מנעו מזה ‪ ,‬אהר שד‪,‬זמ; בלו אי; חי^ו‪,‬ח בו ט והנו שא למע שה נו שא אחר נק שר קצ תו ב קצ תו נ מו‬
‫שב א רנו; ועוד שכל א חד מ שניהם י הי ה נופל ת ח ת הזם; אחר ש מע שהו מחובר בזמן ; ועוד שכי‘ אהר‬
‫מ שניהם יצא מ; ה כ ח אל ה פ על בזם; ע שיי תו מ ה שיפעי‘ וציריך כל א הד מ שניהם מרציא ם; ה כ ח אל‬
‫הפעל ‪ ,‬ועוד יהיה ב ע צ ם כל א חד מ שניהם אפ שרו ת ‪ .‬ואמנם אש יהיו שני ה ם יחד עוש־ים ת מי ד כל מ ה‬
‫שב מ צי או ת ע ד שלא יע שה א הד מ הם כל תי האחר‪ ,‬זה נ' כ ש ק ר כ מו ש א כ פ ר‪ ,‬וזה שכל כלל שלא יש־לם‬
‫פעל א ה ד אל א בכלו אי; א ח ד ממנו פועי* כ ב חינ ת ע צ מו ואי; אחד מ מנו נ"כ כ ב ה רא שונה לפעל ה הו א‬
‫אבל ה כ ב ה ה ר א שונה ה ת ח ב ר ה כ ל ל‪ ,‬וכבר ה ת ב א ר ב מופ ת שמחוייב ה מ צי או ת ראוי בהכרח שלא י הי ה‬
‫לו כ ב ה ‪ ,‬ועוד שה תקבי; הכי׳ל פעוי^ה א ח ת והיא צריכה כ כ ה אח ר ת והיא מ ק ב צ ת הכי‘ ל ‪ ,‬ואם הי ה‬
‫המקבי; לכלל ההו א א שר לא ישלש הפ על אלא כו אחד יהיה הוא השש כלא כפ ק ‪ ,‬ואש הי ה ה מ ק ב ץ‬
‫לכלל ה הו א ג"כ כלל אחר ה ת חיי ב לכ'‘ ל ה שני כמו ש ה ת חיי ב לכלל הרא שו;‪ ,‬ו א׳ א מ בל תי הגי ע לאחד‬
‫הוא ה ב כ ה ב מ צי או ת זה הנ מ צ א ה א חד‪ ,‬על אי זה דרך שהו א אם על דרך הדושו אחר העדר או על דרך‬
‫החיוב ‪ ,‬הנ ה כבר ה ת ב א ר לך נם כ; כזה הדרך ש היו ת הנ מ צ א כולו אחד הורנו על שמ מ ציאו א חד ‪:‬‬
‫ד ר ך אחר כה רח ק ת הנשימות ‪ ,‬כל נ שם מורכב כמו שנזכר ב שתים ועשרים ‪ ,‬וכל מורכב א״א לו מ בל תי‬
‫כל נשים מקכל הלוקה ויש לו‬ ‫פועל הוא ה כ ב ה ל מ צי או ת צורתו כחמר שלו ‪.‬‬‫‪.‬‬
‫רחקיש‪ ,‬א״כ הו א נושיא למקרים בלא כפ ק ‪ ,‬אי; הנשים א״ב אהד י^א מ צד הלוקותו ולא מצד הרכבתו‪ ,‬ר״ל‬
‫היותו שנים ב מ א מ ר ‪ ,‬כי כל נשים א מנ ם הו א נ שם א חד ע מ פני עני; א חד מוכף בו על היותו נשם א״ כ הו א‬
‫כעל שני ענינים בהכרח ‪ ,‬ובבר ה ת ב א ר ב מופ ת שהמחוייב ה מ צי או ת אי; הרכ בה בו כשום פנים ‪ ,‬ואחר‬
‫ה קדים אלו ה מופ תי ם א ת חיל לבאר דרכנו ® במו שיעדנו ‪:‬‬
‫פרק‬
‫אפודי‬ ‫שם טו ב‬
‫ישאר בה החלוקה אלא שיהיה זה עושה עת וזה עושה ע ת כ והנושא לתעשה נוזאאפד‪ .‬ר׳׳ל פעולה בכללו ; ע מפני עגין‬
‫אחי ת או שיהיו שביהם עישיס יחד כאחד תתיד עד שלא אחד מושן בו‪ .‬י״ל והענין הנוה;ז היא הנורה העבעיח ; ש כמו‬
‫שייעדנו ‪ .‬רי׳ל ב‪:‬׳ ע״א ‪:‬‬ ‫תשלם פעולה חן הפעולות אלא תשניהם יחד ‪ .‬אמנם‬
‫‪,‬‬ ‫היית האחד עושה עת והאהר עושה ע ת אחרת הוא שקר‬
‫מפנים רבים ; שאם היה זמן שיעשה בו האחד מהם אפשיי שיעשה בו האחר מה סבה המחייבת שיעשה בזה הזמן‬
‫ויבטל בזה הזמן ואם היה הזמן שיעשה האחי■ נמנע על ה א' לעשותו תהיה סבה אחרת והוא אשר שב הפועל‬
‫פעיל ואס כן יהיה זה סנ ה ראשינה לא תה שהונח ויהיו כל אחד משני אלו האלוהית יהיה נופל תחת הזח; ‪ ,‬ועוד‬
‫שכל אחד משניהם יצא תן הנ ח אל הפועל בזמן עשותו מה שיפעל וצריך כל אחד משניהם אל תיניא מן הנ ח אל‬
‫הפועל ועוד יהיה בעצם כל א׳ משניהם אפשרות ונל זה כבר יתבאר בעולו‪ ,‬אמנם אם שיהיו שניהם יחד עושים‬
‫תמיד כל מה שבמציאות עד שלא יעשה אחד משניהם בלתי האחר זה שקר כמי שאספי ‪ ,‬וזה שכבר התבאר שכל כלל‬
‫שלא ימצא פעל אחד אלא בכלו אין אחד ממנו פועל ‪ ,‬הת׳׳ב אם שני אנשים יצטרכו לשאת תשא אחת אין כל א׳ מהם‬
‫פועל בבחינת עצתו אלא בסבה חשיתפת לשניהם ואין אחד מהם ב״כ סבה ראשונה אבל הסבה הראשינה היא התחבר‬
‫הכלל אם כן מה שהונח מחוייב התציאות לא יהיה מחוייב התציאית ני מחוייב המציאות אין לו סבה ועוד שהתקבין‬
‫הכלל פעולה אחת והיא צי־יכה סבה אחרת והיא תקבצת הכלל יילך זה לבב״ת א״כ אי אפשר תבלי הגיע לאחד היא‬
‫הסבה במציאות ‪ ,‬זה הנמצא האחד על אי יה די ך חדשו בין שיהיה על צד החיוב בין שיהיה על צד הקדמות ; הנה כמו‬
‫שאתר הרב היות הנמצא כלו א׳ הורני על שתתציאו אחד והסיור אשר בנתצא הורה לנו שיש תסדר ושהמסדר אחד אחר‬
‫שהעולם אחד ; זהו דרך אריסט׳׳ו בייחוד ני הפועל נדע תהפעל ■לכן תזה העולם נדע שיש אלוה אחד ‪:‬‬
‫א מ ר הרב דרך אחר בהרחקת הגשמות‪ ,‬כל גשם מירכב וכל תורכב א יא בלי פועל הוא הסבה במציאות צורתו‬
‫בחמר שלו והשי״ת אין לו פועל א"כ אינו גשם ‪ .‬אמר ש’ ט כבר א מיתי לך שזאת ההקדמה היא נבנית על שני‬
‫הקדמות מסיפקות על כי כל גשם תוי כי ת ח תי וצויה ‪ ,‬ודעת ן׳ י ש' ד הוא שהגרם השתיחיי אינו מורכב מחמר וצורה‬
‫אבל שהוא גשם פשוט ‪ ,‬והיא נבנית ג' כ על ני כל תייכב צייך אל מיכיב ‪ ,‬וזאת ההקדמה היא מסופקת מאד ‪ ,‬כי יש‬
‫לאומר שיאמר אס המורכב הוא קדום אינו צייך אל תרכיב ‪ ,‬והנה השייש יש להם נוכביס רבים והס קדומים ‪ ,‬ואס יאחר‬
‫אומי כי השכל הנבדל הוא אשר הרכיב הניכבים והגלגלים על אי זה צד הרכיב אותם על צד הנגישה או על אי זה צד‬
‫שיוכל לצייר ואיך נתחייבו מהגלגלים גשת־ם ‪ .‬עוד א תי היב כי כל גשם תקבל החלוקה ■יש לו רחקים א"נ הוא נושא‬
‫למקרים בלי ספק א״כ אין הגשם אחד לא מצד חלוקתו ולא חצד הרכבתו כי כל גשם הוא גשם אהד מפני ענין א חי‬
‫נו סן עליו על היותו גשם ‪ ,‬כי כבר פתי אר כי האחדות היא מקי ה לדבייס וכל תקרה הוא עלול א"כ כל גשם הוא‬
‫בעל שני עניניס בהכרת‪ ,‬וכבר התבאר בתופת שתחוייב המציאות אין בו הרכבה בשום פני ם‪ ,‬ואחר הקדים אלי‬
‫המופתים רצה הרב לבאר מציאות השם מצד חדוש העולם שהוא דרכנו נ מו שיעיל עליו ;‬
‫פי ק‬
‫יז‪17‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ׳‪8‬זני פרק ב‬
‫פ ר ק ב ‪ atm W‬החמישי והוא הגלגל לא ימלט מהיותו‪ ,‬אם המה ‪ ■®w‬והתנועוז ‪ CU‬כן הוודז‬
‫נפסדת‪ ,‬או יהיה כלתי הווה ולא גפסד כמו שיאמר בעל הריב ‪ ,‬ואם היה הגלגל הווה‬
‫נפסד יהיה טטציאו אחר העדר הוא האל ית׳ שמו ‪ ,‬הה מושכל ראשון כי כל פה שנמצא אתר העדר‬
‫יש לו מטציא בהכרח‪ ,‬וטן השקר שיטציא עצמו‪ ,‬ואם היה גה הגמל לא סר ולא יסוד היותו בן‬
‫מתנועע תנועה תדידת נצחית ‪ .‬יתחייב לפי ההקרמת אשר ד^־מגו שיהיה מניעו זאת התנועה הנצחית‬
‫לא גוף ולא כח כנוף והוא האל יתעלה ‪ .‬הנה ככר התבאר לך שמציאות השם יתברך הוא הטחוייב‬
‫המציאות אשר אץ סבה לו ולא אפשרות לטציאותו בבחינת עצמו‪ ,‬הורו א המוסתיס החותכים‬
‫האטתיים על מציאותו יהיה העולם חדש אחר העדר או יהיה בלתי חדש אחר העדר הבל שוה ‪ .‬ובן‬
‫הורו הטופתים על היותו אחד ובלתי נוף כמו שהקדמנו ‪ ,‬כי המופת על היותו אחד ובלתי גוף הגה‬
‫יתבאר יהיה העולם חדש אחר העדר או לא יהיה הכל שוה ‪ ,‬בטן שבארנו בדרך השלישי מן הדרכים‬
‫הפילוסופיים ‪ ,‬ובמו שבארנו בפירוש הרחקת הגשמות והעמדת האחדות בדרכים הפילוסופיים ‪ ,‬והנה‬
‫טוב אצלי שאשלים דעת הפילוסופים ואבאר ראמתיהם כמציאות השכלים הנפרדים ואבאר השתוותם‬
‫ליסוד תורתנו‪ ,‬ר״ל מציאותהמלאכים‪ ,‬ואשלים זה הענץ‪ ,‬ואח״ב אשוב למה שיעדתיו מהביא ראיות על‬
‫הדוש העולם ‪ ,‬כי החזקות שבראיות עליו לא יתאמתו ולא יתבארו אלא אחר ‪T‬יעת מציאות השכלים‬
‫ועפרדים‪ ^ ,‬ואיך אביא ראיה על מציאותם‪ ,‬וא״א טבלתי הקדים לפגי זה הקדמה היא נר מאיר‬
‫תעלומות זה המאמר כ^ו מה שקדם מפרקיו ומה שיתאחר‪,‬והיא ואת ההקדמה‪:‬‬
‫הקדמה‪ ,‬דע כי מאמרי זד■ לא היתד‪ ,‬כוונתי בו שאחבר בחכמה הטבעית‪ ,‬או אבאר עניני החכמה‬
‫האלהית על קצת דעות ‪ ,‬או אביא מופת על מה שבא עליו המופת םד‪.‬ם ‪ ,‬ולא היתה‬
‫כוונתי בו שאבאר ואגזור תכונת הגלגלים ‪ ,‬ולא שאגיד מםפרם ‪ ,‬כי הספרים המחוברים בבל זה‬
‫מספיקים ‪ ,‬ואם לא היו טסםיקים בענין מן הענינים לא יהיד‪ .‬מה שאומר אני אותו בענין ההוא טוב‬
‫מכל מה שנאמר ‪ ,‬ואמנם היתד■ הכוונה בזה המאמר מד■ שככר הודעתיך אוחו בפתיחתו ‪ ,‬והוא באור‬
‫ספקת הדת ור!ראות אמתות גסתריד‪ .‬אשר הם נעלמים טוענת הד‪,‬מון ‪ ,‬ולוה דאוי לך בשתראגי מדבר‬
‫כהעטיד השכלים הנפרדים ובמספרם ‪ ,‬או במספר הגלגלים ובסבות תנועותיד‪.‬ם‪ ,‬אוכאמתענץהחמר‬
‫וד‪,‬צורה‬
‫שם«ג‬ ‫אפודי‬
‫פרק ב א המוסהים החיחכיק ‪ .‬לו‪5‬ה לוסר על ד י ן האמה פ ל ס ב זה הגפם הממישי ומא הגלגל לא ייזלט‬
‫מהיותו הווה ונפסד ונו׳ ‪ .‬אמר שם טוג כנר‬ ‫אץ שם מוסת הותך כי מציאות השס •העלה‬
‫לא ׳תנאי נמוסח חותך כי אץ לו תנות קודמות אנל יתנאר הניח הרג ני הטעל אשר יפעל עת ולא‪.‬יפעל עת אתית‬
‫מציאותו נמוסת יאיה אשי הוא לקות מהמתאתייס ‪ :‬ב ואיך הוא טפל מחת הזמן וגם לרין לאתר שיוליאנו לזן הכת אל‬
‫אניא ראיה על מציאותם ‪ .‬יוצה לומי שאי אששי להניא הפעל ויהיה נעלמו אפשרי‪ ,‬ואס הדני ‪ P‬א‪ T‬הניר הנה‬
‫ראיה על מציאותם מנלחי הקדים לפני וה הקדמה ‪ .‬פ׳א מסדוש הרג שהשם יתעלה ©על העולם אחר העדר ר• זה סותר‬
‫העולם לא יתנאר אלא אסר העמיד השכלים הנפרדים ולהעמיד למה שאמר למעלה ‪ .‬והתשנה נזה ני השם יתעלה הוא‬
‫גס כן איכות הנאת הראיה על מציאותם ואחי שהענץ כן א׳א קדום זרטט הזא קדום גינ זהעולם א׳׳א שיהיה קדום‬
‫נפי מה שנבאר אסרוה ‪ ,‬א״נ יתתייב ©היה מחודש והשם‬ ‫מנלתי הקדים;‬
‫המליאו נאשר גורה חנמתו‪ ,‬אמר שא״א שיהיהקדמן‪,‬‬
‫ואם היה א״א שיהיה קדמון מחוייב שיתחדש בומן זולת ומן ‪ ,‬א׳ב התבאר נ״א העולם מחודש שיש לו מחדש ; יזה‬
‫הדרך הוא מושכל ראשון ‪ ,‬ולבן רלה הקנ״ה לתת יום אתד לטח ‪ u‬נדי שממט יודע שהעולם מחודש מבלתי ©לטרך‬
‫אדם אל חקירה רנה ועיון גדול נספרים ‪ ,‬ולמה שזה היום מביא לט לדעת ©ש גמלא ראשיו ואחד ושאינו גוף ולא‬
‫כת נטף ובלתי משתנה■ המחללו חי־כ סקילה נא ‪ 6‬מא ©בד ע״ז או מגדף השם נמו ©נאר הרב אחר זה ‪ ,‬א*כ‬
‫אס העולס מחודש יש לו מחדש ‪,‬ואס היה הגלגל לא סר ולא י»ר היותי כן סתמעע תטעה תדירה נלחית יתחייב לפי‬
‫ההקדמות אשר קדמו שיהיה מניע זאת התטעה הנצ©ת איט גוף וצא נת בטף והוא האל ית״ש ‪ ,‬הנה כנר התנאר‬
‫לן מציאות הש׳י והוא המחוייג המליאות וט׳ ‪ ,‬הנה הסופסיס המחנים אמתיים על מליאו© הן יהיה העולם‬
‫קדמון או חדש‪ ,‬וכן הורו החופתיס על היותו אחו יכלתי גוף נין יהיה העולם חדש נין ימה השלם קדמון‪ ,‬וזהי‬
‫מה שהיתה כוונת הרב עד הנה ‪.‬־ והגה אמר הרב שישלים דעת הפילומפיס במליאות השכלים הנבדלים דבאר‬
‫שהפילוסופים משתיים עס יסודות תורתנו ‪ ,‬ר״ל מליאות המלאכים ואתר כך ישוב למה שיעד להביא ראיות על‬
‫תדוש העולם‪ ,‬נאמר הרב כי לא הביאו עתה ראיה על מדוש העולם למה ני החזקות שבראמס עליט לא יתאמתו‬
‫ולא יתבארו אלא אסר ידיעת מליאות השכלים נבדלים ‪ ,‬ואחר ואיך אניא ראיה על סליאותס ‪ ,‬הרלון שא״א להביא‬
‫ראיה על מציאותם מבלתי הקדים זאת ההקדמה ‪ .‬או ירלה שחדוש השלם לא יתבאר אלא אחר העמידה על השכלים‬
‫הננדליס ולהעמיד גס כן איכות הבאת ראיה על מציאותם‪ ,‬ואחר שהענק ‪ p‬אי אפשר מנלי הקדים לפני זה הקדמה‬
‫והיא מאיר תעלישת זה המאמר כלו ממה ©קדם ומה ©תאמר ;‬
‫הקדמה ‪ ,‬דע כי מאמרי זה וכו׳ ‪ .‬הטונה נוה כי כל מה שידבר הרב בענק החכמה הטבעית והחכמה האלהית‬
‫לא היתה להניד הדעות ההם אלא לבאר ספקות הדת והראות אמתות סתריה שהם נעלמים אע״ס‬
‫שלא‬ ‫‪5‬‬ ‫ה‬ ‫]טורה נמכיס רו׳ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרר! ב ג ד‬
‫״ ל א ת ח־ בו ב אי י ע ל ה ב ל ב ך ע א נ י א ם ‪ :‬ם‬ ‫ה א ל הי ‪ ,‬וביו צ א ב א לו ה ענ יני ם ‪,‬‬ ‫והצורה ‪ ,‬אי כענין השפע‬
‫כוונ תי ל א מ ת ה ענין ה הו א ה פי לו סו פי ל ב ד ‪ ,‬כי אלו העגיני ש ב ב ר נ א מ רו ב כ פ ר י ב ר בי ב ו ב א ה ס ו פ ת‬
‫ויותרו ק שיי ם‬ ‫ע ל א מ ת ת רו ב ם ‪ ,‬א ב ל א מנ ם אכוון לזכרו מ ה שי ת ב א ר ס פ ק מ ס פ קי ה תו ר ה ב ה ב נ ת ו ‪,‬‬
‫י מ ק מ בו א מנ ם י כו ב ע ל‬ ‫מ פ ת י ה ת מ א מ רי זה‬ ‫ר בי ם כ י די ע ת ה ענין ה הו א א ש ר א ב א ר ה ו ‪ ,‬ו כ ב ר י ד ע ת‬
‫ש א פ ש ר ל ה בינו מ מ ע ש ה ב ר א שי ת ו מ מ ע ש ה מ ר כ ב ה ‪ ,‬ו ל ב א ר ס פ קי ת נ ר ‪ S‬ו ת כ נ ב ו א ה ו בי רי ע ת‬ ‫ב או ר מה‬
‫ב ב ר ב א ה מו פ ת עליו ב ח כ מ ת ה מ ב ע ‪ ,‬או כ ב ר‬ ‫ענין‬ ‫ה א לו ה ‪ ,‬ו כ ל פ ר ק ש ת מ צ א ני מ ד ב ר ב ו ב בי או ר‬
‫ר ^ כ א ר ב מ ו פ ת ה ה ב מ ת ה א ל הו ת ‪ ,‬או ה ת ב א ר ש הו א הר אוי מ כ ל מ ה שי א מן ‪ ,‬או ענ ץ נ תי‘ ה ב מ ה‬
‫ש ה ת ב א ר ב ל מו די ם ‪ ,‬ד ע ש הו א מ פ ת ה ב ה כ ר ה ל ה ב נ ת ד ב ר מ ס פ רי ה נ ב ו א ה ‪ ,‬רצוני לו מ ר מ מ ש לי ה ם‬
‫מ ר ב ב ה ‪ ,‬או מ ע ש ה‬ ‫ו מ פני זה ז כ ר תיו ו ב א ר תיו ו ה ־ אי תיו '‘ מ ה שיועילנו מי די ע ת מ ע ש ה‬ ‫ו סו דו תי ה ם ‪,‬‬
‫ב ר א שי ת ‪ ,‬או ל ב א ר ע ק ר ב ענ ץ ה נ ב ו א ה ‪ ,‬או ב ה א מין ד ע ת א מ ת י ת מן ה א מו נו ת ה תו ריו ת ‪ ,‬ו א ח ר ה ק די מי‬
‫ז א ת ה ה ק ד מ ה א שו ב להש־לים מ ה שנ כנ סנ ו ב ו ‪:‬‬
‫ד ע כי אלו ה ד עו ת א ש ר י ר א ה אריסמ׳׳ו ב ס ב ו ת ת נ ו עו ת הנ לג לי ם א ש ר מ ה ם הוצייא מ צי או ת‬ ‫פר ק ג‬
‫שכ לי ם נ פ ר די ם ‪ /‬ו אע״פ ש ה ם ט ע נו ת של א י ע מ ד עיייהם מ ו פ ת ‪ ,‬א מנ ם ה ם יו ת ר מ ע מו ת‬
‫ס פ ק מ כ ל ה ד עו ת שנ א מ רו ויו תר הו ל כו ת ע ל ס ד ר מ כ ו ל ם‪ ,‬כ מ ו שי א מ ר איי כ סנ ד ר ב כ פ ר ה נ ק ר א ה ת ח לו ת‬
‫ה כ ל ‪ ,‬ו ה ם ג״ב מ א מ רי ם מ ס כי מי ם ל מ אמרי ש ר בי ם מ מ א מ רי ה תו ר ה ‪ ,‬כ ל שיכן ל פי מ ה שי ת ב א ר ב מ ד ר שו ת‬
‫שאלקט‬ ‫ולזה א בי א ד עו תיו ור איו תיו ע ד‬ ‫ה מ פ ו ר ס מו ת א ש ר אין ס פ ק ^ ש ה ם ל ח כ מי ם ב מו ש א ב א ר ‪,‬‬
‫מ ה ם מ ה ש הו א ני או ת ל תו ר ה מ פ כי ם ל ד ר כי ה ח כ מי ם ז״ל ו‬
‫ה יו ת הנ לג ל ב ע ל נפ־ם הו א מ בו א ר ע ם ה ח ש ת כ לו ת ‪ ,‬א כ ל י ח שוב ה שו מ ע )א( שזה‬ ‫אמנם‬ ‫ד‬ ‫פר ק‬
‫ענין ק ש ה ל ה ש י נ‪ ,‬או י ר הי ק הו נ ם ב ן‪ ,‬ל היו תו מ ד מ ה ש א מ רנו ש הו א ב ע ל נ פ ש ‪,‬‬
‫שה־א‬
‫אפודי‬ ‫שס טוב‬
‫מכאן ועד סוף שרק י״ג ידכר מענץ מע‪:‬כ מרכנה‬ ‫פרק ג‬
‫שלא יסופקו ‪ ,‬ורוב מה שידבר תעניני היזכתוח הוא‬
‫ושרק ע׳ וע״ג מראשין גס הס מדנריס ״מעשה‬ ‫סון על ביאור מה שאפשר להכינו ממעשה בראשית‬
‫מרכנה ‪ :‬א שהס לתכמיס ‪ .‬רוצה לומר שאותם המדרשיס‬ ‫ומעשה מיכנה ולבאר ספקות נתלית בנביאה ובידיעת‬
‫אתרום אנשים חכמים וננמיס בלא סשק‬ ‫האל ‪ .‬ואחיו זכרתיו ובארתיו וגליתיו ‪ .‬אמר החכס רבי‬
‫פרק ד כוה הכרק יבאר ארבע סכות שיש לתנועת הי‪-‬לנל‬ ‫ק‬ ‫חשה הנרבוגי שפירושו כן‪ ,‬ירצה שהזכיר הדבר בכלל וביאורו‬
‫והם כדוריוחו ונכשו ושכלו ושכל השוקו‪ ,‬והם תרבע‬ ‫למען תבין אמתתו היאהו במקום הצריך להועילך במעשה‬
‫כנשים‬ ‫בראשית ומעשה מרכבה ובעניני הנבואה בהאחין דעת אמתי‬
‫באמונות החוריות שלא יובנו להמון ;‬
‫פ ר ק ג דע ני אלו הדעות וכר ‪ .‬מכאן ועד סון< פי ק י״ב ידבר הרב מענין מעשה מרכבה ‪ .‬ואמת אשר אין ספק‬
‫שהם לחכמים ‪ .‬ר״ל אותם המדרשית אמרים אנשיס חבמיס ונבונים בלי ספק ;‬
‫פ ר ק ד כזה הפרק יבאר הרב ארבע סבות שיש לתניעת הגלנלים ‪ ,‬כדוריותו ונפשו ושכלו ומשיקו ‪ ,‬והס הארבעה‬
‫כנפים מהחיה אשר ראה יחזקאל ‪ ,‬וראשונה ביאר ‪ ,‬שהגלגל הוא בעל נפש אף שנפש הגלגל אינו כנפש‬
‫האדם או השור או הסמור ‪ ,‬אבל ענין המאמר שתנועתו מקומית'חורה על היית ההתחלה בהתנועע‪ ,‬ר ל כי התנועה‬
‫המקומית שיש לגלגל יורה לנו שיש לו נפש ואינו מתנועע בפבע כשאר היסודות אשר אין להם שום השגה ו־תנועעו‬
‫למעלה‬
‫קי שק ש‬
‫לר‪,‬ניעו עי‘ מציב א ח ר ‪ ,‬נ• אי אשש־ שיהיה ע ל שני מ צבי ם בער‪,‬‬ ‫‪ 3‬ר ק ד ) ‪ ( 6‬שזה העצין ק שה ל ה שיג שיהיה ר‪.‬גי‘ ג‪ S‬ב ע א נשר! ‪,‬‬
‫א ה ת וייולא יהיה לו זה ה שי עו־ ב י ח הי ה קדום ►רדנייו‪ ,‬מן‬ ‫ואין ז ה •ענין ה מ א מ ר ב א ס רנו ש הו א בעי‘ נשש‬ ‫י‬
‫השיכיים המוששיטים ואין ק צ ת ה מ צ בי ם יו ת‪ -‬ראוי ׳‘ ו מ ק צ ת ע ד‬ ‫שי הי ה נג ש ש ה אד ם או וויסתו ייהר מות נ מ ה •מהשיג ‪ ,‬רוצה בו‬
‫שידב ק בז־‪ ,‬ויעזוב הנ ש ארי ם ‪ ,‬ואהוי ש אי אששר שיהיר‪ .‬ב נ ר‬ ‫כי ה ה ר מו ת ה הו א מחייב ייו ה תנו ע ה כי הח שוק ר דו א יניע הו י*א‬
‫המצבי ם בשועי‘ ואשישר לר‪,‬יור‪,‬ו בכ ה במין בא זו‪ ,‬א ח ר סור ז ה‬ ‫יהיה שויעל ההנויעה א ב ל ב עבי רו התנויעה ‪ ,‬ו ב אי הו ה הרניות‬
‫כיון ישיהיה ני‘ מצב לו בשועי‘ ויצייהיד‪ ,‬תמיר זה אחר זה בדי‬ ‫י ש שיישיר‪ ,‬הנ אי ם ‪ .‬הרא שי; שייהיה לנשיבי הדי ר ש ה ה ה ר מו ת ציור‬
‫שיד‪,‬יה בכ ל ה מ צבי ם ת מי ר לו ב^ועה ד ב י ‪ ,‬כניו שד‪,‬אדם ע בו ־‬ ‫לזה ה'י‪.‬ואר הדרו ש וי^עצמיה ה ח שו ק שאם לא היתר‪ ,‬ברצונ ה‬
‫■שלא היד‪ ,‬יבול לד‪ ,‬שא־ באי שו בשועי‘ ס ב ב ה שאר נ ״נו ב נ א זה‬ ‫דור שת נ ‪ r‬שלא ת ד ע הו ו הו א ש ק ר‪ .‬ה שני שירתה אור‪,‬ו ה'י‪.‬ואר‬
‫אחר כור זה ‪ ,‬ול תנו ע ת ה ס נו בי ת נ׳ ב סנולר‪ .‬ב היו ת ה בשועיי‬ ‫א ‪ 4‬ה נ ב ב ד ואם ייא ל א יצוייר הבובף בו ‪ .‬השלישי שיתיה‬
‫ררוקר‪ ,‬מן הישיינוי וההלון‪ :‬נ י ה תנו ע ה הי שרה אם היתד‪ ,‬ביכעית‬ ‫אששר ר ג ע הו כ־יק‪ .-‬כי אם היד‪ ,‬נ מנ ע ד א תציוייר בקשיהו ברצין‬
‫תשתנד‪ ,‬אל המרוצר‪ ,‬בבושה ואם ר‪.‬יתד‪ ,‬ה ב־ הי ת תישיי־‪.‬נ־‪ .‬אל‬ ‫שיכייי צ ‪ -‬ר כי א ם כד ר ך הכידשיכה והדמיון א שר הו א ס ק ר ה‬
‫ההישקשי נ סו ש ה ‪ ,‬ור‪.‬םבובירו ה ענ‪,‬ו ר בניררג ה א ח ת ‪ ,‬רני‪ .‬אם כן‬ ‫הנר דו א ק‪-‬ו ב וייא י־י‪,‬מיד עוי^ם ו ער ‪ ,‬אם כן אין כשק שיהיה‬
‫הנ ש ם הישימיני‪.‬״ נשיישך‪,‬רל לד‪■,‬שליש מן הכ‪,‬צביש בנשי״י בשוער‬ ‫ינ שיב תניינ ל היניגה יי ה די וה הה שוק וייעיר ציורו זה תתור ת שקו‬
‫המיר ככר ה ה ר מ ה אל ה ע צ מי ב הנ כנ רי ם ב ה כיי ת כיה •שיאשישיר‬ ‫א שר מיני תו לר‪.‬כיכ• וי'‪.-‬שתכיי אל צר הכיעלה ו־‪ ,‬שר^ ה מ מנו‬
‫כנ פ שו ותר‪,‬יה דרי שתו ה הו מ ו ת ע בו ר ה ל־כו‪ ,‬ד ען ר‪ :‬״ כ ‪ ,‬כי ענין‬ ‫ה תנו ע ה ה מ ג ע ה או רו איי דררו ש מ; הר‪,‬דניות ‪ .‬א' נ יהיה ציור‬
‫היעכודה ההתדןרבור‪ ,‬וענין ה ה ה ק ־ כו ת ריי ש ת הקויכר‪ .‬ועני!‬ ‫ה דו ד ס כ ת ההשיוק ו הי ש ק כ כ ה הדרישיר‪ .‬ו הדרי שה פ כ ת ההנויעי־‪,‬‬
‫דרי שת ר קו ־ כ ה שיקרב בינינו כ ת ארי ם לא נ קי ש כר ז ־ כיאמר‬ ‫ויהיה ז ה ה ר ש ק הו א הי א שו; ה א מ הי והרא שון מ מנו לר‪.‬דמות‬
‫אכו הני׳ ר ככשר כונור‪ ,‬השילוכושיב ‪ .‬וכניאנ•־ רל' אי‪:.‬־ איי כ מ׳ו‬ ‫בו ואין לו נ ח כעצ ם שרו א ההויד‪ ,‬והר‪,‬שפר לשי רעהש שיתושכים‬
‫שהם קונים שלביות עצני ב כונ ה ראישונר ויגיע ני־ש שלנזות‬ ‫שי ר א בי‘‪.‬־‪.‬׳ רהוריע ‪ ,‬ויש לו ה ת מונ ה הנ כ ב ד ת ש ב ת מונו ת ויש‬
‫לוולתס' כ בונ ה ש‪-‬ית ‪ ,‬ו הנכי עי ש אות ם שה ם ה‪-‬שנריב הנשרדים‬ ‫לו הזוד‪.‬ר ור‪.‬טשיריות ‪ ,‬ו א מנ ם נ שאר י*ו ד ב י א ה ד שאי א ש שי‬
‫רש ני״יעיש י;ר צר שה ם שוערים לתנדער‪ ,‬ועל צר ■שהם ת כ לי ת‬ ‫זזזיהיה בשויעל ב מ צ ב מן ר מ צני ם נ י כ ל מצ ב שד‪,‬ונע אששר‬
‫לתנויער‪.‬‬
‫יח ‪18‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שד פרק ד‬
‫שהוא כנפש האדם או החמור והשוד‪ ,‬ואי] זה ענץ המאמר‪ ,‬אב^ ענין המאמר< שחנועתו המקומית‬
‫מורה על היות בו התחלה ‪ ,‬בה יתנועע בלא ספק ‪ ,‬וההתחלה ההיא היא נפש בלא ספק‪ ,‬וביאור זה‬
‫בי מן השקר שתהיה תנועתו הסבובית כתנועת האבן הישרה למטה או כתנועת האש למעלה ‪ ,‬עד‬
‫שתהיה התחלת התנועה ההיא טבע לא נפש ‪ ,‬בי אשר יתנועע זאת התנועה הנזכעית ‪ ,‬אמנם תניעהו‬
‫ההתחלה ההיא אשר בו כשיהיה בזולת מקומו לבקש מקומו‪ ,‬וכשיגיע למקומו ינוח‪ ,‬וזה הנלגל מתנועע‬
‫י* במקומו בסבוב ‪ .‬ולא מפני היותו בעל נפש ניב יתחייב שיתנועע כן‪ ,‬כי כל כעל נפש אמנם יתנועע‬
‫מפני‬ ‫_‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫למעלה או למטה בלי הכרה וידיעה ‪ ,‬כי כמו שהאש‬ ‫כנסים מהחיה שראה יחזקאל ; א במקומו נעצמו גסנוב ‪ .‬ריל‬
‫מחמם ואינו יודע שמחמם קישלה למעלה ‪ ,‬ומוסתיו על זה‬ ‫א*כ א״א שחהיה מטעח הנלנל מנועה סנעית כ׳ אלו היחה‬
‫התואר‪ .‬כל שיחנועע מפני הטבע אמנם יניע לנקש מקום‬ ‫תנועתו מנועה סבעית ינוח בהכרח ‪ ,‬אבל מניעתו היא מפני‬
‫וכשיגיע למקומו יטח‪ ,‬ווה הגלגל מתנועע במקומו נעצמו‬
‫בסבוב אם כן אינו חתגועע נטבע ‪ ,‬אם כן יתחייב מזה שלא יתנועע מפני טבע אבל מהתחלה הנפשית שיש ט ; עוד‬
‫אמר ולא מפני היית בעל נפש גם כן יתחייב שיתנועע במקומו‪ ,‬יזה כי הנעלי נפש אמנם יתנועעו לטין אל הנאות‬
‫ולנרות ממה שהיא כנגד ‪ ,‬ווה הגלנל לא יתנועע ממה שהיא כנגד ולבקש מ או ת לפי שכל מה שיתנועע אליו‬
‫מחני יתנועע וכל חה שמחנו יתנועע אליו יתנועע ‪ ,‬ירצה כי הגלגל מתטעט ממורח למערב אחר כן יתנועע תבלי‬
‫שינוח ממערב אל מזרח יא״כ לא יתנועע כתנועת הבית ‪ ,‬ועוד שאלו היה התנועה מפני זה היה מתחייב שיהיה‬
‫מגיע אל מה שיתנועע אליי כי אס יתנועע לבקש דבר או לנ חח מדבר ולא יוכל למוצאו מעילם א”כ תהיה התטעה‬
‫לבנלה אבל זה שקר‪ .‬הנה מציאית התגועה הסבלנית לגלגל הוא הדרוש לגל‪.‬ל זאי אפשר שיהיה זה אלא בציור‪ ,‬אחר‬
‫כי התנועה אי! לה מציאות אלא נגפש א״כ יש לגלגל ציור כדי שינאועע ‪ ,‬ולא תהיה הציור כי אם בשכל א״כ‬
‫הגלגל‬
‫קרשקש‬
‫יגיע לו וזפוו המחםיד נענוד הזדור לנד ור‪.‬וא יפתרצה להדמות‬ ‫לתנועה ‪ ,‬והמשל נזה צורת המחצי שמצד שהוא ננפיפ ד‪.‬וא שיעל‬
‫לתשוק לקיום והוא היות הגלגל על מי! תמצנים בשועל תמיד‬ ‫תכלית התנועה כאשר יגיע‬ ‫התנועה ומצד שהוא ח‪ !•1‬׳לנפש הוא ׳‬
‫לאי! תנלית והוא שקד שיגיע לנח נ׳ ח מצד הציור לנד כת‬ ‫אליו‪ .‬אמר וב! ראוי שיוכן כמניע׳ הגרמים השמימיים שר‪.‬ם‬
‫לאי! חנלית אם לא שתגיע ההששעה על הנשש הגלגלית אם‬ ‫מניעים על שני השנים טכלר‪.‬י שימנו ויתרבו ‪ ,‬הנה משני שאוה!‬
‫בנינה השכל הננדל סמנו נששע יגיע מעצמות השכל הגנרל‬ ‫המו שנאת צורות להם הם מניעים על הדרך השועל ומצד שתם‬
‫ואם נלא נוגד‪ .‬ור‪.‬וא נוח הענק בשכל השועל הגות! הצורות‬ ‫תכלית להם מתנועעים להם על צד התשוקה ‪ ,‬ואם יאמר אומר‬
‫לנל מוב! ו»ומ! לקנל איחה הצורך‪ .‬בלי כונה מטנו ‪ ,‬רתק לשי‬ ‫אחר שהיד‪ .‬מה שיצהיר מאותן הצורית הוא מציאות! מר‪ .‬צרכם‬
‫זאת ההנרר‪ .‬נשימצא אדם משכיל ור‪.‬וא בתכלית השלמות דש‬ ‫אל התנועה ש אא ה־ה ציור עושה הארון תוא מציאות תארו! לא‬
‫לו שנל בשועל תמיד ואק לו שום עסק נשום דבר מעניני העולם‬ ‫התנועע לעשות הארון ‪ ,‬ונאמר שהם אמנם יתנועעו לשי שהם‬
‫רק מחשבהו גקשו־מ תמיד בעליונים ונשש ציורו קשורה נעצם‬ ‫ישכילו סנששם לשי ששלמותם ועצמם אמנם הוא כתנועה כמו‬
‫השכל השועל יר‪.‬יד> ציודו הסיד להדנצתו אליו ולוזיוח עומד‬ ‫מה שישכיל אשר יתנועע לשמור בריאותו ששמירת בריאותו‬
‫מתסיד קיים כסותו אהד שנחו נעל חנליח ני בזת העני! יוכל‬ ‫אמנם הוא בתנועה ‪ ,‬ועוד שהם ישכילו שהתניעה היא לאשר‬
‫לרמותו בנשש הגלגל בעבור ציווי יתקיים לעילם אחר שנשש‬ ‫עציאו מה שהוא נכ ח כאות! הצורות הנברא ת אל השועל והם‬
‫הציור לגלגל הוא מה! הקיום וההתמדה ‪ ,‬לא נעבור גשמו עם‬ ‫הצותת ההיולניות ‪ ,‬ני מן הדומה שיד‪.‬יו לאלו הצורות ב'‬
‫המתי נתנלית השלמות והחשיבות ולא מצד גולו ומצד היות‬ ‫סציאיות מציאות כשועל והוא המציאות הד‪'.‬ולאני אשר להם‬
‫לו התמונה היותר גננו ת שבתמונות והוא הגריויוה ווזסשיריות‬ ‫המציאות ג נ ח אשר להם נאות! הצורות‪ ,‬ורצוני נ נ ת הנד‪ .‬נ מו‬
‫והבר‪.‬ריות ולא בעבור שאק ה«ר לו ‪ ,‬ני אם היה קיוטו סבה‬ ‫מה שנאמר שר‪.‬צורות המלאנתיוח להם המציאות בשהנל בהוולי‬
‫וח ולא נעבור הציור נאמר שתשסמו אנחנו בעבור היותנו‬ ‫ומציאות נ נ ח ננשש ‪ ,‬ולזה מד‪ .‬שיראו שאלו הצורות להם שני‬
‫םורכנים מההשנים‪ ,‬אנל אתר שנניח שלולא נשש הציור‬ ‫טציאיות מציאות נבדל ומציאות היולי והננדל היא סבה לאשר‬
‫תשפק חטעתו מבלתי שנשגיח לשאר מעלותיו אבל נשש הציור‬ ‫בר‪.‬יול׳ נמצא שבתנועה הם קונים מציאותם בונה ראשונה ומציאות‬
‫הוא סבת קיומו ור‪.‬יותו מתנועע נלי השסק ‪ ,‬נ! נונל לומר שנשש‬ ‫השפע ור‪,‬פוב לזולתם ב טנה שנית ‪ ,‬משל זה שטי שהביע‬
‫ציוד המשכיל הרמוז נדרו שמנה הוא סנת קיומו לעד מבלתי‬ ‫לשמור בריאותו בעשיית מלאנה ט! ה מלא ט ת טנ ה ראשונוז‬
‫שנשגיח אל העתי מורנב מהשנים ‪ ,‬ולא כ! הדבר שאין נשש‬ ‫לשמור בריאותו וטנתו השנית אמנם הוא שעולת אותר‪ .‬המלאטז ‪.‬‬
‫הצייר רימשניל לשנל השועל אשר הוא סנה הוצאת שכלו ס!‬ ‫ואנחט מאמיני הדת האמתיח אומרים שר‪.‬שם בראם והרצון‬
‫הנה אל מו על ומא תנות! צוויתי לא נעבור זה יתקיים המשכיל ‪,‬‬ ‫בנריאתם מציאות עצמם ובתנועתם קיום זולתם ‪ ,‬וזד‪.‬ו שאמרה‬
‫נ! נאמר שאי! גשש ציי י סבת קיומי אחר שבחו בעל תנליח ‪,‬‬ ‫תורה למשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ונין החשך ולולא‬
‫ואם יאמי ציוח הגדול אשר הוא יותר מציור זר‪ ,‬המשכיל הוא‬ ‫האוד לא יתקיים העולם הששל ובתנועתם יתערט היסודות‬
‫יחייב לו התמדת התנועה ‪ ,‬או יאמר שנשש ציורו איני טטין‬ ‫קצהם בקצתם והם ההתחלה לנל מתהוה וארבע כהות מניעות‬
‫ציוריו אבל הצייר יאמר ודינו ועלע בשתו!ו גמור ‪ ,‬נשיב ני‬ ‫מהם הנ ח המתה״ב העירוב ור‪,‬הרבבה ונ ח ית! הנשש הצומחת‬
‫ביחס שבלו אל השכל החשוק הנפרד אזצר הוא סבתי כן יחס‬ ‫לבל צמח וכת ׳תן הנשש ד‪ ^pa‬לנל חי ובת ׳תן הגשש המדברת‬
‫שכלנו אל השכל רמועל אשר מא סנתנו ‪ ,‬ובערך ציור נשש‬ ‫לנל מדבר ‪ ,‬והיג" ברצונו שהוא עצמו שסהו התחלה לנבראים‬
‫הגלגל אל ציור השכל אשר הוא השוקו ה! יחס שכלנו אל השכל‬ ‫בעולם הששל נמו שאמד אשר חלק ה' אל ה ד לנל העמים ‪,‬‬
‫השועל ‪ .‬ואם יאמר גשש הגלגל צייר להתמיד בלי השסק והאדם‬ ‫באלו אמר הג־';לים הם חלקם ונהלתם והם משפיעים הטו ט ת‬
‫המשכיל נמו אריססיו וזולתי השסק אותו הציור נעת המאכל‬ ‫בעולם השפל נרצו! השי׳ת ‪ .‬אמר השילוםון! שהשבל אשר יניע‬
‫והמשחה או בעודם יעונים ‪ ,‬נשיב לו לא יטוה האדם בעת‬ ‫הנלנל יניעהו נדרך החשק גי אחר שגשם הגלגל הוא נ ע ל‬
‫שיאכל ובעת שישהה ולא בעוז שינוס‪ ,‬ואם הציור יתחייב‬ ‫הבליח נהו ב׳ת ויהיה הניעתו נפסקת אם לא ‪ S 'X V‬לו טז‬
‫ההתמדה והקיום אי! ראד שהגיע לתם במול חכה כעת הצייר‬ ‫מבת מניע לבלתי ר‪.‬נלית מוםשט מן החמרים אשר לא ישתנה ‪,‬‬
‫וד‪.‬ם המיר בציור בלתי אלו העתים ‪ ,‬אכן יעו לנו אמר אחר‬ ‫וזה הנח אי«ר יגיע לי הוא מצר הציור שיצייר הגשם הגלגלי‬
‫שהגלגל נו נ ח נ׳ ה יתחייב לו סהציור לבד הקיום יהר‪.‬תםדה ‪.‬‬ ‫שיתדמה לו בקיום נמו שהוא קיים ויהיר‪ .‬על מי! המצבים בשועל‬
‫ואם חאמר האדם השלם אשר מ א בציורו וזמיר אי אפשר שלא‬ ‫תמיד אחר שאי אפשר לו ש'ה ‪ .T‬בבל שרמי מצביו בשועל תמיד‬
‫הג^והו מ^־ים וחליים או מרוע מוט אי םשטים יגע למזג מחיץ‬ ‫אבל שעם נבח ופעם בפועל‪ .‬אמנם יש אחרים שירצו בעני!‬
‫ובעת ההוא יגיע א הבםול סהציור אמנם הגלגל הוא במוח‬ ‫חר‪,‬רםוח קיום עצמם וקיום וולתם נ מו שביארנו נחלק שני כשרק‬
‫וספגעים אחרים ואי! גשם אחר חוצה א ‪ w‬ני יי׳ג‬ ‫ו׳ ‪ ,‬ונכא! יש פשק אהר שבח גשש הגלגל הוא נעל הנלית איו‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני מרק ד‬
‫‪ 'n b‬נ א ו ת ‪,‬‬ ‫מ פני ט ב ע או מ פ ני ציור‪ ,‬ר צוני ב א מ רי ה נ ה ט נ ע ‪ ,‬ל כו ק א ל ה ג או ת וי׳ברוח מ פ ה ש הו א‬
‫ואץ ה פ ר ש כ ץ שי הי ה מני עו לז ה מ חו ץ‪ ,‬כ ב רו ח ב ע ל חיי ם מ חו ם השם־ש ו כיונו א ל מ קו ם ה מי ם כ שי צ מ א‪,‬‬
‫או י הי ה מני עו דמיון ‪ ,‬כי בד מיון מ ה ש הו א כ נ נ ד ו מ ה שי או ת י תנו ע ע נ ' כ ה חי‪ ,‬ח ה הנלגי‘ ל א י תנו ע ע‬
‫ל ב רו ח מ מ ה ש הו א כנג ד או ל ב ק ש ה נ או ת ‪ ,‬כי כ ל י מ ה ש א ליו י תנו ע ע מ מנו י תנו ע ע ובל מ ה ש מ טנו‬
‫י תנו ע ע אליו י תנו ע ע ‪ ,‬ועוד ש אלו הי ת ה ת נ ו ע ת ו מ פני ז ה ‪ ,‬הי ה מ ת חי י ב שי הי ה מני ע אל מ ה שי תנו ע ע‬
‫אליו וינוח ‪ ,‬כי א ם י תנו ע ע ל ב ק ש ד ב ר או ל ב רו ח מ ד ב ר ול א יוכל ל מ צ או לעולש ת הי ה א״ב ה תנו ע ה‬
‫ל ב ט ל ה ‪ ,‬ה ג ה ז א ת ה ת נ ו ע ה אש כן ה ס נ ו ב י ת ת ה י ה ב ציו ר א ח ד מ חיי ב לו ה ציו ר ה הו א שי תנו ע ע כ ן‪ ,‬ול א‬
‫הי ה ציור כי א ם )נ״יז ב ש כ ל א ם ( כן הג לגל הו א ב ע ל ש כ ל ‪ ^ ,‬ואין כ ל טי שי ש לו ש כ ל שיצייר ב ו‬
‫עג ץ א ח ד ו ת הי ה לו נ פ ש כ ה יוכל ל ר ^ נ ו ע ע מ ת נ ו ע ע כ שי צייר ‪ ,‬כי ה ציו ר ל ב דו ל א י חייב ת נ ו ע ה ‪ ,‬כ כ ר‬
‫דהבאר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כגלגל הוא נעל שכל נתנאר חזה ני הגלגל יש לו נפש‬
‫גסש שיש לו ; כ מה שלליו יתנועע ממנו יחגומע‪ ,‬ר‪ 51‬ה לומר‬
‫שהגלנל מה שאליו יתנועע ממנו יתנועע וכן מה שמסע יתנועע‬‫ואינו תתנועע ננונע כיסודות כי אס היה מתנועע נ ענ ע‬
‫אליו יתנועע; ג ואי! כל סי שיש נו שכל וכר‪ .‬ר״ל שאי! כל‬‫כיסידות יתנועע לנקש המקום כשהוא זולת מקומו וכשהגיע‬
‫למקומו ינוח וזה יתנועע נמקומו נעצמו בסנונ א'כ אינו‬
‫מי שיש לו שכל כשיצייר עני! אהד ויש לו יכולת לעשות העני!‬
‫המצוייר ואע׳ס שיש לו נפש לא יחוייג שיצא הציור ההיא‬ ‫מתנועע נ טנ ע ומה שאינו תתנועע נטבע הוא מפני הנפש‬
‫אס כן הגלגל מתנועע מפני הנפש ‪ .‬עוד התנאר שנפש‬
‫הגלגל אינו כנפש הנפל חי ולא כנפש האדם נענור כי כל תנועה הניוצאת לכל נעל חו הוא לנקשת הנאות ולנרוח‬
‫חהמזיק והגלגל לא יתנועע לבקשת הנאות ולא לנרות מהמזיק נעכור כי הגלגל כל מה שיתנועע אליו ממנו יתנועע ו ^‬
‫מה שמיונו יתנועע אליו יתנועע ומה שיבקש הנאות ובורח חהתזיק לא מה שמתנו יתנועע אליו יתנועע כי אס היה ק‬
‫לא היה מתנועע ‪ ,‬ועוד שאלו היה תנועתו מפגי זה היה מחייב כשיהיה מגיע אל מה שיתנועע אליו יחוייב שינוח ני‬
‫אס לא יהיה כן אלא שמתנועע לבקש דבר או לברוח ממנו אם כן תהיה התנועה לבטלה וזה אי אפשר שיתמיד‪ ,‬אם‬
‫כן זאת התנועה הסנובית תהיה בציור אחד מחייב הציור שיתנועע כן ואם כן יתבאר נכאן שני דברים שהגלגל יש‬
‫לו נפש ושכל אחר כך ביאר שיחוייב שיהיה לו דבר נכסן< אל שיתנועע ממנו ‪ .‬וחופתו על זה התואר לחה שכל מי שיש‬
‫לו שכל שיצייר בו ענין אחד ותהיה לו נפש בה יו ^ להתנועע כשיצייר הציור לבדו לא יחייב להתנועע ויה כבר התבאר‬
‫נפילוסופיא הראשונה והאדם יוכל להבין זה מעצמו ‪ ,‬כי הציור אינו מספיק לשיתנועע האדם בעבורו כי האדם‬
‫יצייר דברים רבים ולא יתנועע אליהם עד שתתחדש לו בהכרח לענין ההוא אשר יציורהו ואז התנועע אל מה שצייר ‪,‬‬
‫הנה‬
‫קרעזקש‬
‫‪rprn‬‬
‫ואי! המר׳®‬ ‫מקיום ורוההכיררו‪/‬‬
‫ותהתצודה‪ ,‬ויו ן‬ ‫תן ויקירי‬
‫נו ‪jn‬‬
‫‪u‬‬ ‫עצם וזצייר‬
‫הציור ל‪ 7‬ב‪u‬ד‬ ‫שאין >זגט‬
‫שלם אמר ‪r r c‬‬ ‫לא יגי ע בו ב טו ל הציור ‪ ,‬נ שיב ני א ח ר שג חו יש לו ת כ לי ת‬
‫בין ש־ים ל ב ל תי שלם אם ל א ב ה ש אר הנ פ שו ת שנ פ ש ה שלם‬ ‫ואפ שר שיגיע א ל ה ע ד ר ה תנו ע ה והציור י מנ ע הו ס אנזיס ת הכ ה‬
‫הי א קיי מ ת לעולם לפי ד ע ת ם ולפי ד ע תנו כמו בן ‪ ,‬או נ א מ ר‬ ‫ו מנ טו ל » ת נו ע ה ‪ ,‬כ! ראוי לנו שנ א מ ר ש ה אד ם ה של ם י סנ ע הו‬
‫שכל שכ ל שנ ת חיי ב מ מנו ג לג ל לפי רעת ם ימשיך לו ה ע מי ד ה‬ ‫עצם הציור ש ל א יגי עו לו חולי טהחליי ם ‪ ,‬ובתור ה ר אינו ש ה ש׳י‬
‫והקיום ת מיד ל א ש ה ת היי ב מ עצ ם ציורו וח שקו או ת ה ה תנו ע ה‬ ‫ה ב טי ח יראיו מ ה סיר מ ה ם בל חולי ולא הנ םי ה ם מ; ה מו ת א׳ ב‬
‫ה מ ת מ ד ת א ח ר שנ חו ב ע ל ת כ לי ת ‪ .‬ו מ ה ש ה ני א אריםס׳ו לז א ת‬ ‫אם ב ע בו ר הציור יגי ע לג שם הכדורי הקיום ו ה ה ת מ ד ה הי ה לנו‬
‫ה הנ ח ה לפי שהוא אינו מ א מין ב ס ב ה פו ע ל ת א׳ ב ה שי׳ ת אינו‬ ‫ל ו מ ר‪ ,‬ג׳ נ ב א ד ם ה של ם שיגיע לו מ כ ח ציורו אם הי ה מ ש ת ד ל בז ה‬
‫ה ת ה ל ה לג לג ל היומי רק ע ל צר ה הנ ע ה והצורה ו ה ת כ לי ת וז ה‬ ‫תמיר הקיום ו ה ה ש א ר ‪ ,‬ולא י מנ עו הו מזה ה רכ ב תו מן הה םבים‬
‫שי שני ל הו הג לג ל מצר ש הו א ה שו ק והוא ס ב ת ה ש אדו תו וה שא רות‬ ‫כ מו'נז ה כ דו ר ל א י מנ ע הו כ הו אשר הו א ב׳ ת מ ה ש אר ה הנו ע ה‬
‫חלקי העול ם ‪ ,‬ו הה שוק ס ב ר למ שכיל ב אלו הצרדין ה של ש ה ‪,‬‬ ‫כ עבו ר כ ה הציור ע ם ח ש ק ה ה ר מו ת ‪ ,‬ואחר שיצא מ הנ ח תנו כי‬
‫וכן הו א ה ת ח ל ה ל שכל הרא שון ע ל צד הצורה ו ה ת כ לי ת ו הו א‬ ‫אין הציור ו ה ח ש ק מסםיק־ם בז א ת ה תנו ע ה ה מ ת מ ד ת אחר‬
‫שיציירהו ה שנ ל הראשון ו הו א צורתו ו חנ לי תו מצר קיומו בו ‪ ,‬וכן‬ ‫ש דע ת ם הו א ש כ ח הג לג ל הו א ב ע ל ת כ לי ת ‪ ,‬יש לנו לומר לם׳‬
‫נ א מר שבל הגלגלים יציירו ה ת ח לו תי ה ם נזההתחרר‪ ,‬הר א שונ ה‬ ‫ד ע ת א רי ס ט׳ו ש א מ ר ב מ א מ ר הי*׳ והנמ שכי ם אחריו ש ה ש׳י ע ל ה‬
‫ולא יה־יב ז ה רבוי כ עצ ם ה א לו ה מ צ ד רכוי המציירים ‪ ,‬לפי שכ ל‬ ‫לכוציאות ה ש כל הרא שון ועי׳ה י׳ מצי או ת גי׳ג ל ה מ קיף בכ ל א שד‬
‫א ח ד יציירהו בצד מ ת ח ל ף וב אופן מ ת ה ל ף ארר ש ה ע ל ה איננ ה‬ ‫הוא היו תר נ כ ב ד ש בג לג לי ם כ סו שה ש ם י ת' הו א היותר מיעוייה‬
‫על ה א ל א מ צד הציור כי המצוייר על ה למצייר ו א׳ ב אין שם ל א‬ ‫והיותר נ כ ב ד שב שכלי ם ש הו א מחויי ב ה מ צי או ת והו א ס ב ת‬
‫היוב ורא פוע ל ולא הג ע ה ‪ ,‬נ י אלו בלם תאר■ ה ס בו ת ה פו ע לו ת‬ ‫מצי או ת כלם ‪ ,‬ו ל פי ד ע ת הםילוסופים ש מא מיני ם ואוסרים ש מ ה ש׳י‬
‫והוא אינו מ א מין ב ס ב ה פו ע ל ת ו מ ה ■נואמיו קצ ת הפירוסופים‬ ‫ייא נ ת חיי ב א ל א שכ ל א ה ד וייא נ ת חיי ב מנינו ג ש ם כל ג לגי‘‬
‫האהרו‪-‬ים ש ה א ר ד ״יא יגי ע מ מנו אל א א ח י אסר אבן ר ש א׳ ד‬ ‫שאינו משוהך‪ .‬ע מ ה ם ב הנ ע ת הג ש מי ם ‪ ,‬א בי‘ הם הו שבים ש‪,:‬ה שכ ל‬
‫שריא ה ק ר מ ה ש קרית כוז ב ת ‪ ,‬לפי שאם י צו בז ה ש ה א ח ד ל א‬ ‫הנ אצר מ ה ש׳י נאצי* ש כי“ אחר ו הגי'נ ל המקין‪ .‬נ ; ר וכזאשר הו א‬
‫יגיע מ מנו אל א פ שוט הנ ה אין שם יגי ע ו ב ר מ מנו אלא רבר‬ ‫מחוייכ ה מ צי או ת נ כ ח י נ ת ס כ תו הוייב ממנו שכל ה שני ומצר‬
‫אחד ני מ ה ש חו״ ב ברא שון חוייב ב שני נ י אם ל א יניע מהרא שון‬ ‫שהוא אפ שר ה מ צי או ת מ צ ד ע צ מו נ ת־י ־ כ מ מנו הו‪.‬י'גי‘ ה מ קי ף‪,‬‬
‫א' כ א ל א פ‪-‬נוט כ; ל א יגיע מ ה שני א ל א פשוט ובן מ ה שלי ש׳ ואיך‬ ‫וכן כל שכל ו שכל י תחיי ב מ מנו שכל ויתחייב ט מנו גי‘ ;׳‘ ע ד‬
‫ימצאו הגלגלים וכבר א מרנו שלא י ה נ‪ ,‬בזה דרך חיוב י ל ל ‪ ,‬והוא‬ ‫ש עי עו אי* תכ־‘ ' ת ה מונ ח ‪ ,‬ו א חר שנ ת חיי ב מ ש םע ה שכל הגי‘ ; '‘‬
‫‪,‬‬ ‫הרהיב ד‪,:,‬אמר נ ו ב מ ה ש אחר ה א מ צ עי ו ב איו ך בנזאמר ה ל מ׳ ד‬
‫וכל כר‪ ,‬שא מרנו הו א לפי רע ת ם ב ק ר מו ת העולם א מנ ם לפי‬
‫עם ה ת מונ ה היו ת ר נ כ ב ד ת ש הו א הכדו ריות ו ה ת כונו ת ה מ עוי'ו ת‬
‫שתם הספיר־ות וה בהי ריו ת ו הנ פ ש והשבי‘ אשר בו יהיה הציור‬
‫ד ע תנו ה שי׳ ת נ בו נ תו א שר אינ ה מטין ט נ ת נ ו בר א השכלים‬ ‫צוכי‘ ’‘‪.‬׳מר נ מו שנ ת חיי ב מ מנו ני‘ א'‘ ו ה עניני ם נ ת חיי ב ס מנו‬
‫והגל‪.,‬לים והעול ם ה ש פל כ פי נזה שגזר רצונו ל ע ת שרצה ‪ ,‬ואם‬ ‫ה הנוינה ה ת מי די ת ‪ ‘' ,‬א ש הג לג ל יגיע לו מנ פ ש ציורו ה תנו ע ה‬
‫ב א מ ת יש לנו לומר נ מו ש הו א קדמון בלי ר א שי ת ידי ע תו קדומ ה‬ ‫ה מ ת מ ד ת נ מו ש אנ חנו ל א הני ע לנו מנ פ ש ציורנו הקיום ו ה ה ת מ ד ה‬
‫־ כלם י ע ת ״!רצה בלי שנו״‬ ‫נ ע צ מו והי א ה מ ה ״ כ ת הויח הוי‬ ‫מ ה ש כ ל ה פועי‘ רק ה כ ח ו ה ה בנ ה ל בד ולא נ תן לנו ב ט ב ע שנהי ה‬
‫ו ה מו ר ה‪ ,‬ואין לומר בז ה שיצ\‪ : .‬ן רכ ה אל ה פוע ל אד‪,‬ר שאין‬ ‫שכל ב פו ע ל א ב ל הוא לנו נ א פ ש י ו ת ‪ ,‬וכן רא נ תן לנו נ ט ב ע‬
‫שם דבר רמוז אליו שיהיה אפ שר שיאכזר לו וד‪ ,‬ה ר נ ר הרנזוו אליו‬ ‫שנהיה קיימים רק נ מי! כניו ש הנלגר קיים כ אי ש ‪ ,‬א׳ ‪ :‬אי‪ ,‬כנו ו כ ר‬
‫היה לו ר בו נ כ ח ואחר ש ב נ עו ע ל נ מו שיש לומר ב ט פ ת הזרעים‬ ‫שימנ ענו כ היג תנז כלנו ר‪.‬ווים נפ םדי ם ולא יועיל בין שלש ו כ ל ת'‬
 ‫יט ‪19‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני־ פרק ד‬
‫!‬
‫התבאר זה י בפייוסופיאה הראשונה והוא מבואר שאתה תמצא מ ע צ ^ שחצייר ענינים רבים ואתה‬
‫יכול להתנועע אליהם ; אך לא תתנועע אליהם בשום פנים עד שתתחדש לך תשוקה כהכרח לענק ההוא‬
‫‪,‬‬
‫אשר צ״ירתו ואז תתנועע להגיע אל מה שציירתו הנה כבר התבאר נם כן שאץ הנפש אשר כה‬
‫‪,‬‬
‫תהיה התנועה ולא השכל אשר כו יצוייר הדבר מספיקים בהתחדש כמו זאת התנועה עד שתתחבר‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אל זה תשוקה לענין ההוא המצוייר יתחייב נ״ב מזה שיהיה לנלנל תשוקה למה שציירהו והוא הדבר‬
‫האהוב ‪ ,‬י והוא האל יתעלה שמו ‪ .‬ובאלו הפנים אמר שיניע השם הנלגל ‪ ,‬ר״ל בהיות הגלנל כוסך‬
‫‪,‬‬
‫להדמות כמה שהשיג ; והוא הענין ההוא המצוייר אשר הוא בתכלית הפשיטות ואק שינוי בו כלל‬
‫ולא התחדשות ענין ‪ ,‬והטוב ממנו שופע תם ‪ , T‬ואי אפשר כן נלנל מאשר הוא גשם אלא אם תהיה‬
‫‪,‬‬
‫פעולות תנועת סבוב ולא דבר אחר ; בי זה תכלית מה שאפשר בנשם שתתמיד פעולתו עליו י והיא‬
‫הפשוטה שבתנועות ההוות כנוף י ולא יהיה בעצמו שנוי ולא בשפע מה שיתחייב מתנועתו ‪P‬‬
‫הטובות‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫מ ה כנר התנאר ניב שאין הנפש אשר נה תהיה התנועה‬ ‫לסמל ‪ :‬ד נסילוסופיאה הלאשוגה ‪ .‬ר׳ל כהכמיז הללהות ‪:‬‬
‫ה והוא האל יתעלה שמו ‪ .‬ר*ל וזהו חשוק הגלגל א'נ ‪ V‬לנו ולא השכל אשר יצוייר נו הדנר מספיקים שתתחדש נמו‬
‫נפשו שכלי ושכל חשוקו ; ו והיא הפשועה שנתנועוס‪ .‬רוצה לומר זאת התנועה עד שתחונר אל זה תשוקה לענק ההוא‬
‫תנועות הסנוש ; ז ולא יהיה השנוי נעצמו ‪ .‬רוצה לומר מצד המצוייר יתחייב ג״כ שיהיה לגלגל תשוקה למה שיציירהו‬
‫שהוא עגול אין נו שנוי כי אלו היה נו תמונה משאר התמונות והוא השם יתעלה ‪ .‬וגאלו הפנים נאמר שהשם יניע הגלגל‬
‫לא על צד המניע אלא גהיות הגלגל כוםן< להדמות גמה‬
‫שהשיג והוא העגין ההוא המצוייר‪ /‬אס כן התבאר כי לתנועת הגלגל צריך ארגעה דגריס שיהיה גשם כדורי ואז תתנועע‬
‫גסגוג ושיש לו נפש אחר שאינו מתנועע לגקש מקום ‪ ,‬ויתבאר שיש לו שכל למה שלא יתנועע נעבור דחיית‬
‫המזיק ובקשת הנאות אגל דרישתו שבלית וכל מה שדרישתו שכלית יש לו שכל‪-‬והציור אינו מספיק להניע אל הדנר‬
‫המכוון כלתי תשוקה ואם לא תהיה לו תשוקה לא יתנועע לשום דגר ‪ /‬וא״כ הגלגל מתנועע יחוייב שיש לו נוכף וכל‬
‫מקים שימצא שם כוסן ימצא שם נכסףא״כ הגלגל מתנועע געכור הד׳דגריס שאמרנו ‪:‬‬
‫שם עוג הרי הניח שיש לגלגל נפש זולת השכל ושהש״י הוא מניע על צד המכלית לא על צד הפועל ‪ /‬ואלו‬ ‫אמל‬
‫הדגריס לא יסכים עמם אריסט״ו ‪ /‬והמופת שהניא שהגלגל יש לו נפש אינו חופת כי הוא ביאור תפושי לקחו‬
‫חג״ס ‪ /‬אבל הטענות שהביאו לפילוסופים לומר שהגלגל יש לו נפש הס אלו אשר אומר ‪ .‬ראשונה למה שהיה גשם‬
‫בעל נפש יותר נכבד מאשר אין לו נפש ואם היו הגרמים השמימיים יתנועעו מכלי נפש ומגלתי הכרה לחה‬
‫שיתנועעו יחוייג שיהיו הגשמים אשר למטה מהם יותר נככדים ויותר שלמי המציאות ‪ ,‬וכל זה שקר כי הנצחי הוא‬
‫יותר נכנד מההוה נפסד אס כן יחוייג שיהיה לו נפש ‪ /‬הטענה הג' היא ‪ ,‬מי שנותן החיות והוא סגת החיות‬
‫יחוייגשיהיו הם‬ ‫ג שיהיה חי ‪ /‬אגל הגרמים השמימיים הוא מבואר שנותנים החיות כזה העולם השפל א"כ‬
‫חיים ‪ ,‬ואולם שהגרמים השמימיים נותנים החיות הוא כמו שאמר אריסט״ו שהאדם יולידהו האדם והשמש ‪ /‬וכן ראוי‬
‫שיהיה כל חין ומין בין בנולדים חדותיהם בין כטלדים מן העפוש ‪ /‬ואולם אמות ההקדמה כי מי שנותן החיות יחוייג‬
‫שיהיה סי ‪ /‬זה יתבאר כי כל פועל לא יפעל ולא יתן אל דומהז אלא מה שנעצמז ואם היה הגרם השחימיי כלתי חי‬
‫לא‬
‫קרשקש‬
‫זאה מעלה גדולה וננבדה ‪ ,‬נן ‪^ b u‬ומך תוריפי״ת בפינה טמנו‬ ‫שיש להם דבר בבוז ואחר ישובו בפרגל והם הדברים המתהרם‬
‫המציא אלו הגבלים הננבדים מבזונים לעצמם לר‪,‬יותס נמצא־ס‬ ‫מהם ‪ ,‬וכמו כן אין לו מונע מצד עצמי רק עצם הרצון כי אין לו‬
‫נכבדות יקרות בתכלית העלד והחשיבות דש להם התקרבות עם‬ ‫מונעים שימנעוהו ולא מחדשים שיחדשוהו והוא אשר הטביע‬
‫המלך קורכה גדולד‪ ,‬אחו■ הסשדתים רואי פני המלך היושבים‬ ‫כנלגלים הבחות המצויות בהם והוא התניעה המתמדת והוא אשר‬
‫ראשונה ב מל טה ‪ ,‬ולרוב מעלחם דקדתם שסם מנהיגים מושלים‬ ‫השפיע להם הנפש והשכל אשר בו יציירו וישיגו השי׳ת וישיגו‬
‫בקרב תבל הם מטזיגי מציאות עולם השפל כפי רצונו וכונתו‬ ‫שאר השכלים הנפרדים אם הם סבות מציאותם ברצון המחוייב‬
‫כמו שאסר הכתוב הידעת תקוח שטים תשים משמרו בארץ ‪,‬‬ ‫המציאות או הוא אשר ימשיך להם העמידה והקיום תמיד ושמם‬
‫ולשי רעתנו אנחנו מאמיני החרוש שהשם ברא השבלים והגי׳גלי ם‬ ‫מנהיגים לזר‪ ,‬המציאות השפל‪ ,‬במו שאמר הכתוב ולמשול ביום‬
‫והיסודות והכל בעתה ‪ ,‬ולפי מ ת קצתגו שהשם ברא השכל‬ ‫ובלילה ונאסר בסדר התפלה להיות מושלים בקרב חבל ‪ ,‬ותנועתם‬
‫הראשון ובאמצעותו נבראים השכלים כלם בר‪.‬דרנה ‪ ,‬וכן הגלגלים‬ ‫היא ברצון תבורא קיום עצמם וקיום זולתם ודום בעלי חומר‬
‫נאצלו םר& התמר הראשון והיסודות או מד‪,‬שכל הפועל והוא‬ ‫התור‪ ,‬הנפסד ‪ ,‬ואם היתה כונתם ברצון היכול הנהגת העולם‬
‫הנותן צורות בוזמרים אחר שהמציאם ת א כעצמו או באמצעות‬ ‫השפל אץ לומר בזה איך יהיה מציאות הנכבד בעבור הפחות ‪,‬‬
‫יחדיב ‪ t x v‬השפע ממנו לתנז׳ביך להם מציאותם ולר‪,‬תמידם או‬ ‫כי בהיות מלך מסנה אחד משריו להיות פקיד על ארצו אע׳ש‬
‫באמצעות יגיע השפע האלתי לשכלים הנפרדים רטשיך להם‬ ‫שזאת הר‪,‬נהנה וד‪,‬פקידות בעבורם ‪ ,‬אין לנו לומר שהמונהג יותר‬
‫הקיום וההתמדה ומהשכלים אל הגלגלים אשר השכלים מהם הם‬ ‫נכבד מהמנהיג ‪ ,‬אחר שהמנהיג הוא המדריך המיישיר והכל‬
‫סבה מציאותם לפי• ארזת מהדעות‪ ,‬ומהנלנלים ליסורוה אשד הם‬ ‫יראים ממנו והבל סרים אל משמעתו ויל ממרה דבריו בן מות‬
‫המערבים אותם בתנועתם לקבל הצורח מנותן הצורות או ארבע‬ ‫הוא ‪ ,‬האין זד‪ .‬שלמות גדול ושררה נכבדת אחר שלא ירים איש‬
‫טזוח מגיעות מהם לפי דעת אחרים טז יחייב העירוב והר‪,‬רנבה‬ ‫אח ידו ואח רגלו זולת רצונו אם המלך המושל בארץ הוא בעבור‬
‫וכה יתן הנפש הצומחת לבל צמה ונ ח יתן הנפש החיה לכל ת‬ ‫העם ואם אץ עם אין מלך‪ ,‬והכל יראים טמנו יראה גדולה ‪,‬‬
‫ונח יתן הנפש המדברת לבל מ ד ב ר‪ ,‬ולא בעבור יד‪ ,‬נאמר‬ ‫וד‪.‬וא סבת חייהם וקיימם וסידר משפטים יעזרים אשר בהם‬
‫שהנבכד בעבור ה פ ת ח ולא המונהג יותר נבכר סהםנר‪,‬יג ‪ ,‬ומפני‬ ‫יסודר קבוצם ולולי הטרור המגיע ממנו והיראה והפחד היו הורגים‬
‫זה נקרא הש׳י צורת העולם ותכלית לפי שקיום העולמים כולם‬ ‫זה את זה רגיע להם ההפסד הגדול‪ ,‬האין זה מעלה גדולה‬
‫בו שהוא מתמיד מציאותם ומעמידם או בעצמו או באמצעות‬ ‫למלך המושל והם כלם יראים באים לפניו וסשתחוים לו וכורעים‬
‫קצתם לקצתם במו שאמרנו ‪ ,‬אבל הבל הוא בהשפעת המגערז‬ ‫אליו וכל אחד יישר דרכו שלא למרות מאמריו ודבר שפתיו וכל‬
‫ממנו ‪ ,‬ואמר הכתוב דשבע בחי העולם וועא קיים העולם בלו‬ ‫אחד יפנה למול הרבדים חננספים לו כדי למצא וץ בעיניי האין‬
‫‪vm‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ד‬
‫הטובות ‪ .‬וכאשר התבאר לאריסט״ו זה כולו ‪ ,‬שב והשתכל ומצא הגלני^ים רבים במופת ״ תנועת‬
‫זה מתחלפת לתנועת זה במהירות וכאיחור וכצר התנועה ‪ '/‬ואע״פ שתכללם כלם התנועה הסבובית‬
‫ויתחייב לפי העיון הטבעי שיאמק ‪ ,‬שהעני; אשר יציירהו זה הנלגל עד שיתנועע התנועה הממהרת‬
‫ביום אחד בלתי הענין אשר ציירהו הגלגל אשר יתנועע תנועה אחת בשלשים שנה ‪ ,‬ופסק הדין שיש‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שכלים נפרדים כמספר הנלנלים כל גלגל מהם יכסוף לשכל ההוא אשר הוא התחלתו והוא מניעו‬ ‫‪,‬‬
‫זאת‬
‫שם טוב‬
‫לא יפעל החיות נשום צד ‪ :‬הטענה השלישית הגלגל יתנועע התכלית ועל צד הצורה ‪ /‬ונכר עשיתי מאמר על יה‬
‫מצד התשוקה אשר ימצא נו ונל מה שיתנועע הוא מתנועע וביארתי הדעת האמתי שיש לאריסט״ו על זה ואין צורך‬
‫מפני הנפש ‪ /‬ואולם שהגלגל מתנועע מפנו התשוקה ‪ ,‬מצד להאריך למה שזה הדרוש הוא עמוק מאד מאד ‪ .‬עוד‬
‫ני נבר התבאר )נאית למ״ד( ני השכלים הנבדלים יניעו אתר הרב וכאשי התבאר וה לאריסט״ו שב והסתכל ומצא‬
‫לאלו הדברים ולא יצוייר שהנבדל יניע אם לא שימצא שום גלגלים רבים ‪ ,‬והמופת תנועת כל אחד ואחד מחולסת‬
‫תשוקה וציור לתה שאליו יתנועע ומה שוה דרנו ימצא לו לתנועת חברו זה מהיר זה חאוחר זה יתנועע חהחזרח‬
‫נח נפשי א״נ הגרם השמימוי הוא מתנועע מפני הנת אל התערב וזה יתנועע מהמערב אל המזרח אע"פ‬
‫הנפשי אשר ימצא בו ‪ :‬הטענה הד׳ אלו הגשמים יתנועעו שתכללם כלם התנועה הסבובית ‪ ,‬ויתחייב לפי העיון‬
‫נתנועה תמידית ולנן יתחייב שיהיו משתוקקים התנועה הטבעי שיאמין שהענין אשר יציירהו זה הגלגל אשר‬
‫נפשה או מה שיתחייב מהתנועה והיא השגחה במה שבכאן תתנועע תנועה אחת בשלנים שנה זולת מה שיצייר גלגל‬
‫מיה הנסלם השפל או שני הדברים יחד ‪ ,‬ני הנה יראה אחר ‪ /‬ובעבור זה פסק הדין כי יש שכלים נבדלים נחספר‬
‫שהוא בלתי משתוקק תכלית התנועה אלא אם כבר היה הגלגלים כל גלגל מהם יכסוף לשכל ההוא אשר הוא התחלתו‬
‫נח וא״א שיהוו משתוקקים להתנועע בעבור הדברים אשר והוא מגיעו זאת החנועה המיוחדת והשכל ההוא הוא‬
‫בכאן ני יהיה הנכבד נעבור הפחית ״ ונל מה שישתיקק מניע הגלגל ההוא ‪ .‬ואריסט״ו לא גזר ולא זולתו שמספר‬
‫התנועה נפשה או מחייב התנועה הגה היא תתגשם או השכלים י׳ או ק׳ אבל זכי שהם על מספר הגלגלים ‪,‬‬
‫פועל מהציור^ ני התנועה פועל הנפש א״ניחוייב שהגלגלים אמנם מאחר אחרונים מן הפילוסיפיס שהשכלים הנבדלים‬
‫יתנועעו מפני הנפש ושיש להם מנחות הנפש השכל עשרה מפני שמנו הכדורים שיש להם כוכבים והמקיף‬
‫והתשוקה ; הטענה הה' המתנועע בטכע לא יתנועע ב׳ ואע״ם שבקצת הכדורים ההם גלגלים רבים והכדורים ט׳‬
‫תנועית מתהפכות אבל הגרם השמימיי יתנועע נ׳ תנועות והמקיף בכל וגלגל הכוכבים העיתדיס וגלגלי הז' כוכבים‬
‫מתהפכות יחד רי׳ל המורחיות והמערביות ‪ ,‬ויה א״א שיהיה והשכל העשירי הוא השכל הפועל אשר הורה עליו צאת‬
‫מין מן הטבע ני המתנועע בטבע אמנם יתנועע על צד א' לבד שכלנו מן הנח אל הפועל והווית צורות הנמצאות ההוות‬
‫והתנועות המתהפכות הם מצד הנפש כמו שאמר בשני מספר הנפסדות אחר שלא היו בחמריס שלהם אלא בכח וכל מה‬
‫הנפש ‪ ,‬ואחר שאלו הגלגלים יתנועעו התנועות המתהפכות שיצא מהנח אל הפועל יש לו מוציא בהכיח חוץ מתנו‪,‬‬
‫יחד יחוייב שיהיר‪ %‬להם נפש ‪ .‬הנה מאלו הטעמת תראה וצריך שיהיה המוציא מחין המוצא כי הנגר לא יעשה האוצר‬
‫אתה המעיין שהגלגל יש לו נפש ושיש לו מנחות הנפש באשר הוא אומן אבל מאשר בשכלו צורת האוצי וצורת‬
‫הציור והתשוקה ‪ /‬לא שיש נחות אחרות כמו שיחשוב ב״ס ‪ ,‬האיצר אשר הוא בשכל הנגר הוא אשר הוציא האוצר‬
‫ואם זה הנח הנפשי הוא נח בגוף נמו שיחשוב הרב יש בפיעל ושחה אותם בעץ ‪ /‬כן ניתן הצורה בחחריס צורה‬
‫בו עיין וחקירה רבה ‪ /‬ני הנראה מאריסט״ו ני השכלים נבדלת ‪ ,‬וממציא השכל האנושי חן הכח אל הפועל שכל‬
‫נבדלים הם אשר יניעו לגלגלים על צד הפועל נ״א היו נבדל והוא השכל הפועל‪ ,‬והנה הורה היב בזה כי יעבור שני‬
‫נחות בגוף היי נחות מכילות ולא יניע לבפ״ת אבל תכלה דברים יראה שיש בכאן שכל הפועל ‪ ,‬האחד תצד שכלנו‬
‫תנועתם ‪ ,‬ואם הדבר כן השכלים הנבדלים הם נפשות כי היא נמצא פעם בכח ופעם בפועל וכל חה שיוצא מן‬
‫השמים ואלו השכלים הנבדלים יניעו על צד הפועל ועל צד הכח אל הפועל צריך אל פועל שיהיה מסוגו והיא שיהיה‬
‫השכל‬
‫קרשקש‬
‫החיוב_ וה א פ ש רו ת‬
‫_______‬ ‫‪ ,‬אין זה ‪,‬‬ ‫מ חדי ב ו מצד היו תו אפ שר יתחייב ו‬ ‫ואי; לו ע מי ד ה נ ו ‪ .‬ו מ ה ש א מ רנו ל ס ע ^ ה ש ק צ ת ה פ ^ו סו פי ם‬
‫ח ל ק ב ע צ מו הו א א ש שי וח^ק א ח ‪: -‬זהוייכ כ• ה ח^ ק‬ ‫מצר שי ש‬ ‫אומרים שה שכ ל הנ א צ ל ט ה ש׳י י ה ת " כ ט מנו הג לג ל המקין! ו שכל‬
‫המחוייב הו א ה ח^ ק הא ס שר כ מו ש א מ רנו א^ א שהם מכני ם או תו‬ ‫סני■; הג לג ל א שר ילוה א ליו‪ ,‬וכן מ ה שכ ל ה שני י תחייב שכל‬
‫כ שני צררי ‪ , 2‬ואין זה א^ א כ מי שיתאר הד ב ר ה א חר ב שני ש מו ת‬
‫מתחי^פים והוא בעצ מו ד בר א ה ד ‪ ,‬כמו שיתאי־ ה ארי ה !*־‘ בי א‬
‫‪,‬‬
‫א ח ר וגלגל וכן כלם וכינו נ ל שכל ו שבל ב שני תארים ו הו א‬
‫היו תו מחוייב ה מ צי או ת נ כ נ ת ו ו הו א אפ שר מ צ ד ע צ מו‪ ,‬והוא‬
‫וליש ‪ ,‬ואם זה ב; שזת העצ ם הששוט הו א בעצ מו דבר א ח ד‬ ‫מצר ש הו א אפ שר ב כ ה ומצד ש הו א מחויי ב ב פועל הנ ה כו ר נ ד‬
‫נ מו שיראה ב א מ ת א ' נ ה מ הויי ב והאששר ה ם שני תארים לד בר‬ ‫מ ר נ ר י ד מ ה ה חו ס ר ואהר יד מ ה הצורה ‪ ,‬א שר יד מ ה ה הו מ ר הו א‬
‫אחר ואיך יתחייבו שני דברי ם מ שני תארים א שי ייעצם א ח ר אחר‬ ‫ה א פ ש רו ת וא שר יר מ ה הצורה הו א ה היוב א שר לו סוו ל תו ‪ .‬ז ה‬
‫שההי^ק המתוייב ב ע צ מו הו א ה ^ ק שקו‪-‬י ם אותו אששר ‪ /‬א״כ‬ ‫ה שי ר הו א פ שוס ב ת כ לי ת ה פ שי טו ת ו איננו מורכב כלל אי; ח ל ק‬
‫כאייו י אמ רו‬ ‫כ שהם אומרים מצד ש הו א אששר נ ת חיי ב מ מנו‬ ‫’‘ ו ולא קצה ולא הלוק ה ואין בו א פ ש רו ת בזמן ‪ ,‬ואין למחויי ב‬
‫מן האששי*ות ש הו א ת!אר ^ בד י תהיי ב ני^גי‘ ואיך י תחיי ב רבר‬ ‫ה מ צי אי ת שום קדי מ ה עליו ‪ ,‬ואיך יקרא אפ שר מ צ ד ש הו א נ ת ל ז‬
‫מ תו אר ואמיים אששר כא^ו יאמרו שאינו מחוייב ואיך י ת הוו ה‬
‫דבר בזש^יי^ה ‪ ,‬וע^ דרך ה א מ ת ^מי שיפ^יג כעיון בז ה ה ענין‬
‫‪,‬‬ ‫בזול ה‪ ,‬נ י הו א כור‪ ,‬ה ג ני; כמו ה ש מ ש ו האור שה ש מ ש הו א ם ‪ .‬ת‬
‫האור ו י א י מצ א ז ה ב ל א ז ־ ואיך יהי ה לענין א ח ד שאין ה ר נ כ ה‬
‫יראה ש מ ת עצ ם ה א ה ד י ת חיי בו מצי איות ד‪ S‬ורי ‪ c‬י מ י שנ ר א ה מן‬ ‫נ ו שני ה אוי ם קיימים והוא ה היו ב וה א פ ש רו ת נ י ה ח ל ק כע צ מו‬
‫העני‪ :‬הנ מ צ אי ם א תנו ו הו א ה א ש שהוא עצם א ח ד י תחייבו מ ט‪.‬ו‬ ‫אותו ה ח ל ק י קר או הו אפ שר והם כ' דברים‬ ‫א שר הו א טהוייב‬
‫‪:‬רור• ‪ -‬בין וישחיר ויבשי* וית־ך‬ ‫דברים *בים מתרחשים ‪ /.‬ש הו א י ‪,‬‬ ‫הו א הרכר‬ ‫מקבילים ‪ ,‬ו ח ד נ ר ע צ מו א שר קוראים או תו חומר‬
‫ויבשיא ‪ ,‬א מנ ם השי^ובוף אשיר ה ר־ בז־׳ הררך ומי שנ מ שך אהריו‬ ‫בעצ מו קוראים או הו צורה והעצם נ ע צ מו א שר הו א ה פועל הם‬
‫ברחו מייומ־ בביאור ש מ ה ע צ ם ה א ח ר י ת חיי בו עצמי ם הלוי‬ ‫כיכ‪-‬ים או חו כ כ ר ו איו דכריש סותרים ‪ ,‬ואיך ימצ א כז ה ה עצ ם‬
‫כעבור עאמרו ש ה שי׳ ת ל א נ ת חיי ב ס ם‪:‬ו אל א דבר א ח ר והוא‬ ‫א שר מ ה א ח ד י תחיי ב שכל והוא מ צד היותו‬ ‫תפ שום זד‪ ,‬הרכוי‬
‫השכל‬
‫כ ‪20‬‬ ‫מורה נבוכים דולק שני פרק ד‬
‫זאת התנועה המיוחדת בו ‪ ,‬והשבלההוא הוא טניע הגלגל ההוא‪ .‬ולא ג»ד אריסט״וולאזוי^תו שמספר‬
‫השכלים עשדה או מאה״ אבל זכד שהם על טספד הגלגלים ‪ ,‬עד שהיו חושבים כזמנו שהגלגלים‬
‫המשים ‪ ,‬ואמר אריסמ״ו אם העגין כן השכלים הנפרדים גם כן המשים‪ ,‬כי היו הלמודים בזמנו מעטים‬
‫ולא היו שלמים ‪ ,‬והיו חושבים שכל תנועה צריכה גלגל ‪ ,‬ולא היו יודעים שמגטיית הגלגל האחד‬
‫יתחדשו תנועות רכות נראות‪ ,‬כאלו תאמר ״ תגועת האורך‪ ,‬ט ותנועת הנטייה‪ ,‬י והתנועה הנראית‬
‫גם כן כעגולת האופק ברוחב המזרחיים והמערביים ‪ ,‬ואץ זה כוונתנו ונשוב אל מה שהיינו כו ‪ .‬אמנם‬
‫מאמר האחרונים מן הפילוסופים נ שהשכלים הנפרדים עשרה ‪ ,‬מפני שד‪,‬ם מגו הכדורים שיש בהם‬
‫כוככיס והמקיף‪ ,‬ואע״פ שבקצת הכדורים ההם גלגלים רבים‪ ,‬והכדורים במספרם תשעה‪ ,‬המקיף בכל ‪,‬‬
‫וגלגל הכוכבים העומדים ‪ ,‬וגלגלי השבעה כוכבים‪ ,‬והשכל העשירי‪ ,‬הוא השכל הפועל ‪ ,‬אשר הורה‬
‫עליו‬
‫שם טו ב‬ ‫אפודי‬
‫יהיה נו שנוי וחלון נהכרח ועכסיו ביאר כדוייוחו ‪ :‬ח סנו»מ השכל חהו ה ‪ b t‬הפועל ‪ .‬ושענה שנית אלו הדברים ההוים‬
‫האורך ‪ .‬רוצה לומר החנועה ממורח למערב או ממערב ל ^י ח ‪ :‬ונפסדים יצאי נזהכח אל הפועל וא״א שיהיו נעשים על ידי‬
‫ט חנועח הנסיה ‪ .‬רוצה לומר הנסיה שאנו רואים נשמש בחורן פועלים חמריים ‪ ,‬כי האב אין לו אימטת על שיתהוה הנן‬
‫יותר מנקין ; י תטעה הנראית וכו׳ ‪ ,‬ד׳ל שיושג תנועה לסי ממט ולא אחד מנעלי הנפשות‪ ,‬א״כ התחייב שיהיה לי נכאן‬
‫החחלפות האופקים ; כ שהשכלים הנפרדים משרה ‪ /‬ר״ל דבר שיהיה לו ידיעה יאומטת לעשות הצורות נהיולי א״כ‬
‫יש בכאן שכל פועל ‪:‬‬ ‫זולת השם יתעלה אשר הורה עליו צאת שכלנו מן הננז אל‬
‫א מ ר שם טיב אין ספק ני אריסט״ו ביאר שיש בנא!‬ ‫הפעל ‪ .‬ויש לי כזה עיון איך יחוייב מציאותו מצד הוצאות‬
‫שכל פועל יוציא שכלנו מן הכת אל הפועל וקראו‬ ‫שכלנו מן הכת אל הסעל ‪ ,‬כי אפשר שיאמר שיהיה מניע‬
‫שכל פועל ‪ ,‬ולא אמר שהוא שכל עשירי נמו שאמרו אחרוני‬
‫הסילוסופיס ‪ ,‬למה שלא יהיה אחד ממניעי השמים מוציא שכלנו מן הנא אל הפועל ‪ ,‬ו ג'נ אלו לחה לא יניעו אלה‬
‫התמרים אשר בכאן להוציא הצורות אשר בהם מהנח אל הפועל באמצעות תנועת הגלגלים מבלתי המצא שכל‬
‫העשירי ‪ ,‬ומה שאמר הרב כי השכל טתן הצורה אם רצה מ שיוציאנה מהנח אל הפועל הוא דנר אמתי ‪ ,‬ואם רצה נו‬
‫הרב מה שהוא נראה מדעת ב׳יס כי התמרים אשר ננ אן יכינו התמר ואחיה יתן הצורה הנבדלת ‪ ,‬וה שוא ודבר‬
‫כזב ני תהיה הצירה נעתקת ותהיה נשם ויתהוה דבר מלא דבר ‪ ,‬וגם ני יש ספק גדול נמו שאמר הרב כי טתן הטרה‬
‫היא צורה נבדלת ‪ ,‬כי יש לאומר שיאמר שיש בזרע האב וכן גורע הבית כסות שיהוו כמותם מבלתי שיצטרכו אל‬
‫צורות ‪ ,‬עם שהאמת כי אלו הכתות יקטם הדברים אשר בכאן מהכתות השמימיות והנחות השמימיות מהכתות‬
‫השכליות הנמצאות בהם ואלו דברים גדולי הערך הדבור נהם הוא ארון ועמוק זדי בזאת כהערה ; ונשוב למה‬
‫שהייט בו מדברי הרב ‪ ,‬והנה יחם שכל הפועל ליסודות ולמה שהורכב מהם יחם השכל הנבדל המיוחד לגלגל‬
‫ההוא ‪ ,‬והרצון בו כי נמו ששכל הפועל הוא מוציא שנלט מן הכת אל הפועל כן השכלים הנבדלים יגיעו נפשות‬
‫רגלנליס ויוציאום מהכת אל הפועל עם שהם בפיעל תמיד ‪ ,‬כ״א לא ימצאו השכלים הנבדלים אפשר שתשער‬
‫שנפשות הגלגלים יהיו בנח כיחס השכל הפועל הנמצא נ ט אשר הוא משפע השכל בפועל ואחר זה נשיג נזה‬
‫השפע בעצמו השכל הפועל ‪ ,‬כן יחס שכל כל גלגל הנמצא בי אשר היא משפע הנבדל ונו ישיג הנבדל‪ ,‬אם כן ימצא‬
‫בנו שכל בנח ושכל בפועל והשכל הפועל יאיר השכל המתפעל וישימהו נפעל להאיר אלי הצורות ואחר וה ישיג‬
‫השכל הפועל ‪ ,‬כן יש בכאן נפש הגלגל ואותו הנפש השכל הנבדל ישלימה וישפיע מטונז עציו ויעשה שיצייר ואותו‬
‫הציור‬
‫קרשקש‬
‫השכל היאשון ‪ ,‬ולא חיו לומר ׳‪#‬נהחייג מחט גלגל ולא ואם נאדאוח ח»«^& אחר ז«הוא יורע ניד^ה אוות כל הידועים‬
‫שיניעהו‪ ,‬כ■ אמרו שאם היה זה היה לו שתוף עם השכלים דתית ציירו סויר תבל ביו^«־‪ .‬פשוטת סבר‪ .‬להשפע הכל טימנו על‬
‫האחרים בהנעת הגשמים ‪ ,‬והחליטו המאמר שמוצייב המציאות הדרך שירצו ‪ ,‬וריוא שיתיר‪ ,‬זה בלי בונה שהם ירחיקו מטנו הבונה‬
‫שהיא הש׳י לא יתחייב ממנו אלא שכל אחד לנד ‪ ,‬ונבר אמרנו לסבר‪ ,‬מת כמו שאמר אתר ור‪ , .‬ועוד אומר ני הציור לדברים הם‬
‫למע־יה מה שבמאמרם מן הסוס והטעות ‪ ,‬ולכן לא מצאו דרר בענינים מתחלפים ‪ ,‬אם ציור ר^בד ורעת אמתהו יגדרו שאין‬
‫•םימרט להם שמהיטכל הנאצל ממנו יתחייב טמנו עצמים מתחלםים בזה הצמר רק ידיעת הענין לא שיר ‪a‬דש מן הציור לבר דבר ‪,‬‬
‫אס לא שיאמרו שהוא מחוייב מצד סבוזו ואםשר מצד עצמו ננצ יריעת גרר האדם וועא הי מדבר ‪ ,‬ויריעת גדר הרעם שועא‬
‫ומצד החייב נתה״ב שבל ומצד שהוא אםשר נתחייבגלגל‪ ,‬והנה הבבות האש אשר בעבים ‪ ,‬וגדר קדרות הירח שועא עמידת הארץ‬
‫נראה במי שירצה להשהב‪ S‬באמתת הדברים שמה שאמרו בוה בינה ונץ השמש ‪ ,‬ואם אי אפשר לוה בלא בונד‪ ,‬שיד‪,‬יה כונוע‬
‫שאי! לו שורים וי^א ענן! וייא הרדחו בוה בלי‘ ‪ ,‬אבל יראח אל תידיעריי ננית שאין וה נוגת ‪ ,‬אמנם ^י ע ר‪ ,‬לדברים שיתחייבו‬
‫שהיוצא מדבריהם שמהעצם האחר יתהיינו רברים מתוזלםים לאותד‪ ,‬הידיעה רר‪,‬יו הדברים נמצאים לסבת אותו! היריעה איר‬
‫אעים שלא יבארו וה‪ ,‬אמנם הערימו ואת ההערמה שמצר שועא יצוייד בשום פנים שלא תד‪-‬יה הידיעה רגע אתת קודמת למתחייב‬
‫מחוייב נתחייב ממט שכל ומצד שהוא אפשר נתחייב טמנו גלגל מן היריעה ואם קדמוי‪ .‬רגע הידיעד■ לנמצא המתחייב סן היריעה‬
‫לסבה אשר וכרנוה ‪ .‬ודעת אריסט׳ו במאמר הלמ׳ר ובביאור אבו יתית אותו ^ צ א מחורש ‪ ,‬ואל תשיבני במת שאמרתי רגע‬
‫רשא׳ד במאמריו יראה תכלית ההראות שהשכל הראשון והגלגל שהוא נצרה על זמן שאני רוצה בו שעור ומן לא ומן עור איו‬
‫חמד‪,‬יך‪ .‬הם עלולים משי׳ת והוא יניע הגלגל המקיף על דרך הדושק יצדיר שיהיה ‪ m‬בלא בונה אתר שר‪.‬ידיעה היינר‪ .‬המציאות כלו‬
‫וכן נל שבל ושכל עלה לשכל אשר תחתיו וגלני אחד‪ .‬עוד •ש נפי מה שתנוונו ‪ w‬מציזצת האחו* נפי מה שהניחו‪ ,‬ונמו שהם‬
‫לי־ טענה אחרת לטיעון ר‪ :‬ד ״לו שאמרו שהטחוייב המציאות לא נורהים מליתם לו יריעד‪ ,‬שיהיר‪ ,‬אותר‪ ,‬הידיעה מחייבת לנמצא‬
‫יוו״ב ממנו אלא אחד‪ ,‬ובן יש לי טענה נגר אמרם שידיעתו שמאסרנז יריעוצ הנמצא סבר‪ ,‬לנמצא מורה על הייתם בלת‬
‫לנניצא סבה לנמצא ואמרו כי כידיעה אחת פשוטה ידע הידועים נמצאים רק נהיות הידיעה קודמה ‪ ,‬ב׳ש שיש לנו לומר שהבונה‬
‫כלם לא שערי הטענות עליהם בוה הדרוש נעולים בפנינו‪ ,‬נמשנת ^ו צ א המתחייב מן היריעה ‪ ,‬ואם יאמר אומר שמה‬
‫שלא נוכל לומר שהידיעה ההיא הפשומה חייבה בל הנמצאות שאמר שידעוצ הנמצא וצא על צד הר‪,‬נעה ור‪,‬צורה והתכלית ‪,‬‬
‫נפי מה שהם אם מציאות שכלים נפרדים ואם מציאות הגלגלים לא שיובן מוח שיתחדש נמצא מן הידיעה א׳ב מר‪ ,‬לנו ליחם זה‬
‫העגין‬
 ‫מורה נבוכים חלס של פרר‪ ,‬ד‬
‫עליו צ א ת שכלנו ‪ p‬הכ ה אל הפועל ‪ ,‬והיות )נ׳לז והויות( הצורות הנ מ צ או ת ה הוו ת הנפ סדו ת ‪ ,‬אחר‬
‫שלא היו בחמרים שלהם אלא ב כ ה ‪ ,‬וכל מ ה שי צ א מן ה כ ה א ל הפועל יש לו מוציא ב הכרח ח ק‬
‫ממנו ‪ ,‬וצריך שיהיה ה מוצי א מטין ה מו צ א ‪ ,‬כי הנגר לא יע שה ה אוצר בא שר הו א אומן ‪ ,‬אכל מא שר‬
‫בשכלו צורת האוצר ‪ ,‬וצורת האוצר א שר ב שכל הנגר היא אשר הו צי א ה צורת האוצר לפועל ו שמה‬
‫או ת ה בע׳ן ‪ ,‬כן כלא ספק נותן הצורה צורה נ בדל ת ‪ ,‬וממציא ה שכל שכל ‪ ,‬והוא ה שכל הפועל ‪ ,‬ע ד‬
‫שיהיה יחס ה שכל הפועל ליסודות ומה שיורכב מהם ‪ ,‬יהם כל שכי“ נבדל המיוחד לנלנל ה הו א ‪ ,‬ויהש‬
‫השכל בפועל הנ מ צ א כנו אשר הוא מ שפ ע ה שני‘ הפועל ובו נשיג ה שכל הפועל‪ ,‬יהס שכל כי“ ני‘ נל‬
‫הנ מ צ א בו א ש־ הו א מ־ספע ר‪ 1‬כדל ובו ישיג הנבדל ויציירהו ויכסוף ל הדמו ת בו ויתנועע ‪ ^.‬וימשך לו‬
‫גם כן העגין אשר ככר ה ת ב א ר ‪ ,‬והוא שה ש ס יתברך לא יע שה הדברים כקריבה ‪ ,‬כי כמו שהוא שורף!‬
‫כ א מ צ עי ת ה א ש ‪ ,‬והא ש י תנו ע ע ב א מ צ עו ת תנו ע ת הגלגל ‪ ,‬כן הני׳נל נם הו א י תנו ע ע י ב א מ צ עו ת שבל‬
‫נ ב ד ל‪ ,‬ויהיו ה שכלים נ הם המלאכי ם ה מ תקרבי ם אשר ב א מ צ עו ת ם י תנו עעו הנלנלים‪ ,‬ו מפני ש א׳ א‬
‫בנבדלים המנין בשום פנים מ צד התחלף עצ מי ה ם ‪ ,‬שהם לא ‪ r p‬יתחייב לפי זה אצלו ‪ ,‬שיהיה הש״י‬
‫הוא א שר ה מ צי א ה שבל הראשון ‪ ,‬א שר ה שכל ה הו א מניע הגלגל הרא שון על ה צ ד א שר ב א רנו‪ ,‬וה שכי“‬
‫אשר יניע הגלגל ה שני א מנ ם עי‘ תו וה תהל תו ה שכל הראשון ‪ ,‬וכן עד שיהיה‪ ,‬ה שכל א שר ינייע הנלנל‬
‫הסמוך לנו הו א על ת ה שכל הפועל וה תחל תו ‪ ° ,‬ואצלו ת בל ה מ צי או ת הנבדלי ם ‪ ,‬כ מו שהג שמים ג״כ‬
‫יתחילו מן הגלגל העליון ויבלו אצל היסודו ת ומה שהורכב מ ה ם ‪ ^ ,‬ולא יתכן שיהי ה ה שכל ה מני ע‬
‫תלגל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫‪h‬‬
‫הגלגל לבנה מוציא שכלנו מן הנח אל הפעל ; וימשך‬ ‫הציור ינסון< את הננדל ונו ישיג הנגדל ויציירהו ויכסוץ‬
‫להדמית נו ייתגוענג ‪ .‬וימשך לו ג״ב העגין אשר בנר‬
‫לו ג'כ‪ ,‬דיל ונמשך מגזרת אריסמ״ו גס כן הענין אשי כנר‬
‫התיאר והיא שהשם יתעלה לא יעשה הדני־ים נגגיעה ‪,‬‬
‫החנאר והוא שהשסיחעלה וכו'‪.‬־ מ נאמצעוח שכל נבדל‪ .‬ר״ל‬
‫אבל הדנר הוא כן כי האש השורן‪ ,‬והאש יתנועע נאמצעית‬
‫עלול ראשון כי לפי דעחי השס יתעלה לא ׳ויע גלגל ‪ :‬נ הס‬
‫המלאכים המתקרביס ‪ .‬י׳ ל שהשכלים הגשרדיס הס המניעים‬‫תנועית הגלגל והגלגל יתנועע באמצעות הנבדל והגנדל‬
‫ו>קרוביס לגלגלים ‪ ,‬כי השם יתעלה הוא המניע הרחוק כי‬‫סבתו הוא השם יתעלה ‪ ,‬ויהיו השכלים הס המלאכים‬
‫החתהרבים שבאמצעותם יתנועעו הגלגל־ס ‪ ,‬ומפני שא״א‬
‫אינו מניע גלגל ‪ ,‬ומפני שאי אפשר שימצאו שכלים נפרדים‬
‫רבים שויס במציאות כ״א יהיו רביס שויס במציאות יהיה‬ ‫בנבדלים התנין בשים פנים מצד התחלף עצמיהס שהם‬
‫אינם גיף יתחייב לפי וה אצלו שיהיה הש״י היא אשר‬
‫ביניהם קלוף בענינים מקריים והעניניס הסקרים לא יעמדו‬
‫המציא השכל הראשון אשר השכל ההוא מניע לגלגל הראשון‬
‫בלתי חומר‪ ,‬ואתר שהנסרדיס הם בלתי הומר יתחייב שלא יושכל‬
‫והשכל ההיא אל השכל השני וכן הענין עד שיגיע העניו‬
‫בהם הרנוי אלא מצד עלה ועלול כי אז יש ביניהם הלוף עצמי‬
‫אל השכל הפועל והתחלתו אצלו תכלה מציאות הנבדלים ;‬
‫בלחי תקרי‪.‬־ ם ואצלו תכלה מציאות הנבדלים ‪ ,‬ר״ל אצל שכל‬
‫הפועל ‪ :‬ע ולא יתכן שיהיה השכל המניע וכר ‪ .‬ר״ל שאין‬‫א מ ר שם עוב כנר קדם לנו במה שעבר כי דעת הרב כי‬
‫הנבדלים ימצאו כמו שימצאו המספרים זה אחר וה‬
‫ראוי שיאמר השם יתעלה מניע גלגל ערנות‪ ,‬לפי שכנר ישותף‬
‫והם עלות ועלולים קצתם מקצתם עד רדתם אל השכל‬
‫האחרון ‪ .‬ודעת אריסע״ו שימצא הנה השכלים הנביליס ויתחלפו עצמיהס עם שיש בהם קדימה ואיחור מצד מעלתם‬
‫מבלתי שיהיו קצתם עלה לקצתם נמו שימצאו תחת המלך ראשים רבים והס מתחלפים קצתם מקצתם במרדגה‘ עם‬
‫שתיגם זה תחת יה ‪ :‬עוד אמר הרב ולא יתכן שיהיה השכל המגיע הגלגל העליון הוא המחויינ המציאות שכבר‬
‫נשתתף‬
‫קרשקש‬
‫אג; רעא׳ד ׳ויאה תר־׳ית חחדמוח ני היפיי מניע היעמיפ חראשונים‬ ‫העני) ליריעת ‪ p ,‬ורך נל ננם!‪ 1‬ננופף יהיה יודע נו או נלח־‬
‫שר‪,‬וא הנלגל הע־׳יו; הסקיך בכל והוא שיניעו נ מו שיניע‬ ‫יודע יהיה נ ע ל נפש או נ י ת׳ נ ע ל נ פ ש ‪ ,‬אמנם נ א מ ת אד‪,‬ר‬
‫החשוק השוקו ‪ ,‬ואירר כמאמר וההתחלה הוא הציור נ שנ ל ומאלו‬ ‫שהונה שידיעתו הנמצא פ נ ה ה‪:‬םצא הוא כענין העושה מעשיו‬
‫העצם הוא ראשו; אמר עוד ויניע א' כ נא־הב ייאהוב המנועעו‬ ‫שיש לו קוימה ' ‪ S‬הנעשים ממנו ‪ ,‬ונ מו נ; י‪.‬־‪.‬ח״נ מור‪ ,‬שלא יהיר‪,‬‬
‫הנה יניע אות; הדברים האחרים ‪ ,‬ופירש אבן י א ש׳ר וזה‬ ‫ו נו י ידיעות אחר שהנל נ מ שו לידיעתו ‪ ,‬ועוד איך אפשר שהד‪,‬יה‬
‫שהשימים הראשונים יתנועעו מזה המניע נתיםוקד‪ ,‬אליו ‪ ,‬ר׳ל‬ ‫הידיעה לנמצא שלא תר‪,‬׳ה שם נונר‪ , ,‬אחר שהנמצא ההוא חלוק‬
‫שיתרמו נ ו בש״עור יכלתם נ מו שיתנועע האוהב י׳אהוב יתנועעו‬ ‫במינים מתר‪.‬לפים רבים ני ור‪ .‬פליאה היות הגייג־יים המתהלפים‬
‫שאר הנדמים השמימיים על צר התשוקה ייתנרגת גרם הראשון ‪,‬‬ ‫עם רוב גדלם ונונני ה ם המהחלפיב ומציאות המינים הטהחלפים‬
‫ואמר כמקום אחר ואולם שיש עצם מה נצה׳ ובלתי מתנועע‬ ‫נעול ם השפלים נמת יש נ ד ם מ; הפליאה שית‪-‬ך שו התניונות‬
‫נבדל ממ‪,1‬־‪,‬י‪:‬וים הוא מבואר ‪ ,‬ונ נ ר ‪ S‬׳‪ 1:‬שאי אפשר שיהיה לזה‬ ‫המתהלפים יי‪ -‬אנ‪ -‬ם רמתתייפים לנל מי; ומי; נזר‪,‬נ"ח שיהיה זר‪.‬‬
‫העצם ;ןךיו יריי אבל הוא אי; הלק לו ולא הלוקה לפי שר‪,‬וא‬ ‫ני‘■ כינת מ־וו‪ ,‬ויצק '־וצת ‪ ,‬אי; זר‪ ,‬רק עוניק מ ר‪ -‬שנו ת'‘ ר‪,‬תננל‬
‫יניע ומן אי; תכי׳ית לו ‪ ,‬וג׳ב יתבאר שייא ישתנה נ■ כל רתנועו ת‬ ‫נננר ההורה הקרושה זיינני׳ה מעיקרר‪ ,‬נאייז האמוניה הפחותות‬
‫אחר המקומות ‪ ,‬וכל זה הוא מבואר מנות שנאמר שהוא מדבר‬ ‫ואלו ררמו״ם תייקים ‪ ,‬א‪ ,:‬אנחנו קהל נ־על■ הד ת נאם־; נ תור ת‬
‫בהרצה־‘‪ .-,‬היאשונד‪ , .‬ואבי‪,‬ר במקים אדר בי התר‪,‬לד‪ ,‬וראשו; בל‬ ‫א‪-‬יררנו המאמתת שיש בו‪-‬א ממציא לכל הנגיצא־ם בע ת שרצה‬
‫היות הנת לא יתנועע ייא בעצמו ולא במין מהמקור‪ ,‬ושהוא ינייע‬ ‫והוא מ צניח השגחה שליניה יודע הצפונות וד‪,‬ו ‪ p‬לנו ת ננ־ו שא‪,•:‬ר‬
‫התנועה הראשונה ד‪,‬נצד‪,‬ית תאהת ג׳ב ‪ ,‬ואמר אב; רש׳ד בפי'‬ ‫"ג ״ ה ‪,‬הזל העציה ורב העליתיה אשר עינ‪-‬ך פ קו ת ת ' ‪ S‬נל ורבי‬
‫וההתרלת לזד‪ ,‬הוא מה שביארנוהו קורם מא ש‪ -‬ראיטק דנמצאו ת‬ ‫כני אי ם רתת ■יאיש כדרכיו ונפר׳ מעתריו ולא י ־‪,‬כן שיהיה‬
‫ור‪,‬תר‪,‬לר‪.‬ם הוא דבר בלה־ מתנויעיע ייא נעצם ולא במקרה וזאת‬ ‫העיייו; הוא הנזרוייב הנזציאות ‪ ,‬שננ ר‬ ‫הגיניע‬
‫ההתרי‘‪ ,-,‬היא אשר הניע התנועה‪ ,‬ריאיכיונר‪ ,‬ריצהיר‪ .‬האחת‬ ‫השתה‪,,‬פ עם השנייים האדרים נענין אר‪.‬ד והוא הנ ע ת הג שנ״ם‪.‬‬
‫הטרובקת ר׳ל ר‪,‬תנוער‪ ,‬היומית ‪ ,‬ואביר נכיקום י‪ - 1‬ר ואמנם מה‬ ‫שייוש נמר‪ ,‬שאחר נכא‪•:‬־ ה ל ט׳ד נמאמר• אריסם׳ו ובפירושי‬
 ‫‪21‬‬ ‫כא‬ ‫מורח נבוכים חלק עזני פרק ד‬
‫הגלגל העליץ הוא המחוייב המציאות ‪ .‬שכבר השתתף עם השבלים האחדים געניז אחד ‪ ,‬והוא‬
‫הנעת הגשמים ‪ ,‬ויבדל כל אחד ‪ p‬האחר בעגץ ‪* ,‬י והיה בל אחד מן העשרה בעל שניעגיגים ‪,‬‬
‫אם‬
‫‪ aer‬טוב‬
‫בשתתן מם השכלים האחרים געבין אמד והוא מ ע ת‬
‫הגשמים ויגדל האחד מן האחר געגץ והיה כל אחד צזן‬
‫העשרה בעל שני עניבים אם כן א׳׳א מבלי סגה ראשונה‪,‬‬
‫והרצק בוה כי השם יתעלה לא יניע שום גלגל שאם יניעהו‬
‫יש לו שתוף עם שאר השכלים מבדלים שהם מניעים‬
‫ולמה שיניע גלגל הראשון הוא בנדל מהם וא״כ יהיה מורכב‬
‫משני ענינים סדנר טלל ומדבר מיוחד ואם כן יהיה מורכב ‪,‬‬
‫אלו ההקדמות ה ס כתכלית העומק וא׳א לשוס משכיל‬
‫לציירם‬
‫קרשקש‬
‫‪ ,‬ואס נאמר שוזנורא לא יניעהו על ‪ m‬הצד א'כ אין‬
‫יגלגל ציור בבורא כלל ‪ ,‬מאה חועעה מצד הציור שר‪.‬וא נוח‬
‫‪,‬‬
‫ההדמווו וזזהמשר אלה וענין ההרמות הוא שירצה להיות קיים‬
‫נצחי ‪ ,‬ואוהו הקיום וצא קונה בתנועה ‪ .‬ורעה קצת שהוא‬
‫ירצד‪ .‬ג׳ב בתנועה נוגד‪ ,‬שניה והוא לר‪.‬שפיע הטוב לזולר‪,‬ו ולעצמו ‪,‬‬
‫שוה ג׳ב דרך ההדמוח״ואמנם אנהנו נמו שאמרנו סאסינים שהוא‬
‫מהווה• והשם הטביע בו הכה על ואת הר‪,‬נועה ד‪.‬טר‪.‬םרת לקמם‬
‫אישו ולקיום חמין הוצא הנפסד ‪:‬‬
‫אוזר הפ)»!ז סינורו כמג ‪:‬‬
‫י ש לי ספק בשני דעוה נאמרו « ט ע ה הגלגל ‪ ,‬האחת אמרם‬
‫שרבועת הגלגל הוא לר‪,‬ד«ה לשנל בקיום והוא אחד שאיט‬
‫יבול לרבות על כל אהה טר‪,‬מצבים נפועיי ר^דר ירוה על מין‬
‫המצניס בפועל והוא שישנה כל חלק ®־‪,‬גלגל מצבו עד שלא‬
‫ימצא שום הלק מחלקי הגלגל שלא ירבה בעת מה בבל אחד‬
‫®־‪.‬מצבים ‪ ,‬והוא אמרו בספר הכווטה הנד‪ ,‬ודיב הגרם השר‪,‬ימיי‬
‫בערשהדל להשליס ‪ p‬המצבים בנפ® כפועל ר‪«.‬דנכר ר‪,‬ר‪.‬דטד‪.‬‬
‫לעצטיס הנכבדים בוזבלית מה שאפשר בנפשו ותחיה דרישרב‬
‫ד‪.‬הד®וז עבודח לרטן העולמים ‪ ,‬ני ענין העבודד‪ ,‬ההתקרבות‬
‫וענץ ההתקדמות דרישה הקורבד‪ ,‬וענק דרישה הקורבה שיקרב‬
‫טמנו בתואר לא במקום ‪• ,‬וכל « מציוד החשוק לפי זה היעה ‪,‬‬
‫התשובה ומה הועלת יגיע לגרס השמי®’ בות השנר שכל הלק‬
‫והלק מן המצבים ®א במצמ בפועל ואהר ‪ p‬ישוב פתל וור‪.‬‬
‫המיר רש בכל הלק וחלק אפשרות יציאות מן הנה אל הפועל‬
‫‪,‬‬
‫ומה הועלה לו בואה הר‪.‬טעח היהנן שיעשר‪ .‬לבריאות גש®‬
‫ב® שיתנועע האדם הדבר‪ .‬הנפסד כעמר הבריאות או יחסר גופו‬
‫רו®־ אס לאיהנועע או ®א כואב בצדו האוזר ויצטרך לר‪.‬ר‪.‬נועע‬
‫על צדו הא®־ או יגדל ‪ « u‬ויתרבה ונו® וברברורב בעבור‬
‫®תנועה ‪ w ,‬וזהנהמז ®א כ® מזון לו ופרנמת לא יובל להתקיים‬
‫זולינה ‪ ,‬הלא ®ב לו לעצטו אחר שלא ‪r‬ר‪u.‬ת נ®ן טן השנויים‬
‫שלא ישותנה בזאת ®ונועה ולא ירבה לו אפשרות דהיר‪ .‬נ ®רנת‬
‫השפלים הנפרדים שאין בס ®ן םמ־נ' השניים ‪ ,‬ואחר שהגלגל‬
‫אין לו הפך ווזמרו ®א דבזהר ץ■ שבחמרים »ור® בלתי נעתקה‬
‫®ל® וההו«' נאטר עליו בשהוף ביט ונע שאר ®ש®‪ D‬ואיט‬
‫צריך לר‪.‬טעה בסבה מן הפבוה צאכרנו א׳ב אק תנוע® לקיום‬
‫עצנצ בלל לפי זה הדעה ‪ .‬היעה השני ׳®■‪.‬שמים הראשונים‬
‫אמנם יתטעעו נ ד ל»יע להם סה^ר וד‪.‬םוב בחבליה מה‬
‫‪ ,‬חה כשיגיעו הס בעצססמההותהלה הראשונה‬ ‫שנמנעם‬
‫הכליה®־‪ ,‬שבטבעם ל מיע יגיעו טהמדר והטוב לזולתם משאר‬
‫הנמצאות להבליח מה שבטבעם שיגיעו וההר״חלח הראשונר‪ ,‬רבא‬
‫סכר‪.‬ם על צד הד‪.‬נער‪ ,‬וה*רה וחותכליה טצד שמא השוק ונכסף‬
‫ואיננה עלה ‪ p‬מצד הציור והציור ®א סבו; למריר באלו‬
‫השלשה צרדס ‪ .‬ואמנס יסופק בכאן אס ואה התטעה ®א‬
‫לקמם עצמם ולוולהם מר‪ .‬מעילו בזאת ®זטעה לעצמם היוסיפו‬
‫בואת התנוער‪ .‬ידער‪ .‬בתהר‪,‬לה הראשונה ויתחדש לר‪,‬ם‪.‬הםמ•‬
‫ידעה הדשה » יתחדשו לד‪.‬ם ציודם תם® לאין הבליה וכל‬
‫®יעה ומועד‪ .‬תחדש להם ®ספח ®יעה א׳ב יחייב זח רבי‬
‫‪,‬‬
‫עניינים בעצס ®‪.‬תהלת ®אשונה כי אם אסרטשלא יחייב ט‬
‫רבי ברנוי הטורידם גאלו ® ‪ ■p‬שר‪,‬גלגל המקיף יצ״ררב וכן‬
‫כל אחר משאר הגלגלים ישכילו ®‪.‬תחלה ®אשונה לפי מר‪.‬‬
‫שבטבעם ישנילו ר‪.^.‬לותיחם ‪ ,‬זה באמות לא יחייב רבוי בעצם‬
‫הטרא אחר שכל א® יצייר® נ ‪ pw‬מתו־ולף ובצד מתחלף ונטע‬
‫אותר מן הציור מלגל חיו® באיפן המ® נכבד וכל א' משאר‬
‫המקיף‬
‫‪,‬‬
‫®לגליפ כל אהד לפי ‪ no‬שגטנעו אגל אס נאמר שהגלגל‬
‫אפודי‬
‫עס זולחוגהצעה הצרמיס השמימיים ‪ e :‬זינדלנלאמד ו כ י ‪/‬‬
‫ר״ל שכל אחד מן השלליס גכדל מן האחר נהיוה זה טלה וזה‬
‫‪,‬‬
‫עלול ; צ והיה כל אחד סן העשרה נעל שצי עצירם ר״ל אם‬
‫היינו אומרים שיהיה השם יתעלה מניט הצלצל יהיה בו לנוי‬
‫מה‪ ,‬כי יהיה בו אפשרות כחמר שיושפע ממנו צלצל ודבר בטטל‬
‫‪,‬‬
‫שזשפע ממנו השכצ אס כן יהיה בו ג׳ ענירם ויהיה מורכב‬
‫הרככה מה‪,‬אס כן אי אפשר נשום צד שיהיה כפם יתעלה מניע‬
‫הצלצל‪ ,‬ואלו השני עציניס באל הרב בפרק כ״ב טזה החלק ;‬
‫סרק‬
‫׳«אטדו אחרים םא״ר בכאן ע*ם יותר קודם ממניע חהא הויו‬
‫דבר בטל ‪ ,‬וזה שנל ע»ם םהעונמים הוא החחלה מנזנם המוחי•‬
‫על שהוא מניע יעל שהוא הכלות ‪ ,‬ולזר■ מה שאסר אריסט׳ו‬
‫שאלו היה בכאן עצמים לא יניעו היהה םעילתם בטלה ‪ ,‬ואמנם‬
‫אשר הניעם אל ואת המחשבה הוא הקש שיעמוד על הםסדו מי‬
‫שר‪.‬רגיל מעט בואר‪ .‬ההבמה ‪ ,‬וזה שהם אמרו יראח ^נין אלו‬
‫השכלים שקצתם מתחייב לקצת על מה שיתחייב העלול לעלח‬
‫והמסובב מר‪,‬םבה ‪ ,‬והעצם הראשון יחוייב שיהיר‪ .‬אחד בתנליוו‬
‫וםשוט כתכלית וחםשוט לא יגיע ממנו אלא אחד ומניע השמים‬
‫הראשון יחוייב טמנו נפש השמים הראשונים ומניע הגלגל אשר‬
‫ילוה לו הנה יחוייב שיר‪.‬יד‪ .‬בלתי פשוט הנה לועלוז יוחד קודמת‬
‫ממנו ‪ .‬ווה המאפר מדומד‪ .‬ווה שאין שם הנעה ולא חיוב ולא‬
‫פועל עד שנאמר שהפ^ל האחד יהוייב שיהיה מפועל אחד ‪,‬‬
‫ואמנם שם עלה ועלול‪ .‬על צד מה שנאמד שהמושכל הוא עלת‬
‫למשכיל ‪ ,‬ובאשר היר‪ ,‬וה כן הנה אינו נמנע כמד‪ .‬שועא בעצמו‬
‫שכל ומשכיל ומושכל שיר‪*,‬ה עלה למציאות הלוקים מצד מח‬
‫‪,‬‬
‫שיושכלו ממנו צררים ווה כאשד הע אותן השכלים יצדירו‬
‫ממט צדדים מחחלפים מן הציור הנר‪ ,‬מר‪ ,‬שיצוייר ג׳ב מהמנת‬
‫הראשון גרם השמים והוא העלה בנפש השמים בלחי מח שיצריר‬
‫ממנו מניע גלגל שבתאי דרך משל ‪ ,‬וכן הענין באחד מהם ד׳ל‬
‫שכל אחד סד‪.‬ם שלכור‪.‬ו הוא ציור עלהו אשר תיחדרע בצער‬
‫העלה הראשונה ובוה היו תגועותיהם כלם ימשכו לדבר אחר ור‪.‬וא‬
‫הסדר הנמצא לכל ‪ ,‬ונבר הרחיב אבן רש׳ר נמו כן באמצוגי‬
‫במאמר הלמ׳ד הרחבה גדולר‪ .‬חולק על האומדם שחתהלת‬
‫הראשונה ווווא הנורא בלתי מניע הגלגל היומי שר‪.‬ם מבטלים‬
‫נוה מציאות המניע הראשון אישר הניא אריסטו מופת על‬
‫מציארע מצר הר‪.‬נועד‪ , ,‬וכבר נטל אריסטו בכמה מקומות היות‬
‫צורות בלתי מניעות‪ .‬ולא ירדתי לעומק תנת הרב מורט שועא‬
‫הניא מופת אריסטו נסרק ראשון משני אמר ונמצא מרונועעלא‬
‫יניע כלל וד‪,‬וא המתנועע האחרון יתחייב נר׳כרת שימצא מניע‬
‫לא יתנועע כלל הה הוא המניע הראשון ‪ ,‬אחר כן אמר נפרק‬
‫רביעי משני נשם אריסטו ולא יתכן שיר‪,‬יר‪ .‬השכל המנמג גלגל‬
‫העמון הוא המחוייב וכמר‪ .‬מאמרים אחרים נמשכים לואת‬
‫הכונה שדעת אריסטו שהועזלה הראשונה היא המניער‪ ,‬לגלגל‬
‫היומי המקיף בכל אלו שאור‪,‬ר‪ ,‬התנועה היא על דרך ו^שק ‪ ,‬ער‬
‫שאמר בסוף המאמרים והתענוג פעל לור‪ , .‬ואמר בסוף זח המאמר‬
‫הנה זה לו הוא היות לפי שפועל השכל החיות וזהו הפועל והשכל‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אשר בעצמו ולו חיות משובח ואם היה לו יותר מופלא הרבה‬
‫וימצא בלי ספק הנה נאמר שהאלור‪ .‬חי נצחי בתכלית החשיבות‬
‫הנה אס כן הוא חיות והוא מדונק נצחי הר‪ .‬ועא האלוה ‪ .‬הטי‪.‬‬
‫ראינו מכל אלה המאמריס שדעה אריפטי שר‪.‬ש'י הוא המניע‬
‫הגלגל המקיף ככל אלו שר‪.‬ם יניעו על צד שיניע החושק לחשוק ‪,‬‬
‫אמנם אנחנו מאמיני דת משה רבינו לא נרויח נוה בלל אחר‬
‫שדעתו הוא שהגלגל קדמון ואין לו מד׳ התנועות אלא התנועה‬
‫אשר נאנר‪ ,‬ואפשר שיתהפך אל הסנוחר■‪ ,‬אחר שד‪.‬מנע אשר בו‬
‫הוא כה בעל תכלית ‪ ,‬אמנם יגיע לו הנצחית מהר‪.‬ר‪.‬חלה הראשונויו‬
‫והיא מניעה אותו לאין תכלית מצר שר‪,‬וא חשוק המציאות ‪,‬‬
‫שכבד השתתף עם השכלים האחרים בענין אחד ור‪.‬וא הנעת‬
‫הגשמים ‪ ,‬ומהו זה השיהוף אהר שר‪,‬עלר‪ ,‬הראשונר‪ ,‬לפי חנתם‬
‫איננה עלר‪ .‬אלא מצר הציור לכד ר׳ל שהמצו״ר עלר‪ .‬לאשר‬
‫יצ״רוע ויניע כמו שיניע הנכסף וד‪,‬פושכל ‪ ,‬ואחר שואת הר‪.‬נתר‪.‬‬
‫לגלגל אינה אלא מצד ציור מציאות השם והדטותי לו נמצא שאין‬
‫חלק למניע בלל בואה הר‪.‬נער‪ .‬רק הציור לנר הוא גורם לו אותר‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫]מורה נבוכים ח׳׳ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ^טני פרק ד ה‬
‫אם בן א׳א מבלתי סכה ראשונה ל‪:‬ל ‪ .‬זהו מאמר אריסט״ו ודעתו על אלו הענינים מבוארים פפי‬
‫שכלם בספרים הנמשכים אחריו ‪ ,‬והעולה מדבריו כלם הוא שהנלנלים כלם נשסים חיים נעלי נפש‬
‫ושכל ‪ ,‬יציירו וישיגו התחלותיהם ‪ ,‬ושבמציאות שכלים נפורים לא בנשם כלל ‪ ,‬כלם שופעים מהאל‬
‫יתעלה ‪ ,‬והם אמצעיים נין השם ונין אלו הג־סמים כלם ‪ .‬והנני אבאר לך מה שבתורתנו מסה‬
‫שמסכים לאלו הדעות ‪ ,‬ומה שבה ממה שהוא כננדם ״ בפרקים הנאים ‪:‬‬
‫פרקה אטגם שהגלגלים חיים משכילים‪ ,‬ר״ל משיגים‪ ,‬זה אמת נכון ג"כ מצר התורה ‪,‬ושאינם‬
‫גשמים מתים כאש וכארץ כמי שחשבו הסכלים ‪ ,‬אבל הם כמו שאמרו הפילוסופים ‪,‬‬
‫בעלי‬
‫שם טוב‬
‫כין הרכ וכין החכס כ׳ ר‪ .‬ראשונה שיש לגלגל נפש זולת‬ ‫לציירם‪ ,‬ני לחה כעכור שיניע‪.‬יהיה מ‪ 1‬ר נ כ‪ ,‬ואס יאמר‬
‫השכל הננדל והנפש הוא המניע על צד הפועל והשכל‬ ‫אומר כי אס היה מניע הגלגל היה נו צד אפשרות ומצד‬
‫הנכדל על צד התכלית ‪ ,‬וכ״ר יחשוג כי השכל הננדל הוא‬ ‫שינא שכל ממנו יהיה נו צד חיוג ויהיה חורנכ כמו שהוא‬
‫נפש הגלגל ונענור שהוא מגיע נקרא הגלגל מתנועע‬ ‫דעת כ*ם ‪ ,‬אלו הם דחיוטת ודנרים טוני ם ‪ ,‬אכל האמת‬
‫מפאת עצמו ‪ .‬החלון< השני הרג יראה ני השכל הפועל‬ ‫ני השם יתעלה היא מניע הגלגל הראשון והוא מניע הכל‬
‫הוא הנותן צורות נ ח מיי ס ‪ ,‬ונ״ד ירצה שהשכל הפועל הוא‬ ‫כי יגיע כל הגלגלים נתניעת הגלגל הראשון וכל המניעים‬
‫הנותן השכל האנושי והוא הנח השכלי כי זאת הצורה היא‬ ‫האחריס הם מניעים חלקיים ‪ ,‬ויגדל גם כן ני השם‬
‫ננדלת ונאה חחון אכל שאר הדנרים הטנעיים המהוה‬ ‫יתעלה ‪ 1‬מניע רציני ני הכל גמשניס אליו וכל שאר‬
‫להם הוא דנר חחרי כמותם ‪ ,‬ולכן אמר אריסטי׳ו שהאדם‬ ‫המניעים החלקיים הס נמשכים ממנו ולרצונו ולדעתו ולכן‬
‫יולידהו האדם והשמש ‪ ,‬וככר ניאר זה אריסט״ו כששי‬ ‫ישתתפו כלם נ ט ע ל אחד ולתכלית אחד ‪ ,‬ומה היטיג החכם‬
‫ממשה״ט ‪ .‬החלוף הג׳ כי השכלים הנכדליס לפי דעת הרג‬ ‫רני חשה הנרנוני נאמרו מה שהניא לרנ כל אלו הדמיונות‬
‫ימצא נהם החלון מצד העלה והעלול ‪ ,‬ולפי דעת נ״ר יש‬ ‫הוא נחו שאמרתי לך העיו! נספרי נ״ס ‪ ,‬ני מי שרצה‬
‫נהם חלון מצד שימצא נהם קודם כמעלה ומתאחר נתעלה‬ ‫לנקש האמת אשר אין גמגום עליו ראוי שילך דרך‬
‫עם שהם תחת ראש אחד ‪ .‬החלון הד' שהשם יתעלה לא‬ ‫אריםט״ו והוא אשר אליו ישונ הכל ‪ .‬עוד אמר הרכ זה‬
‫יניע ‪ ,‬ודעת נ״ר הוא דעת אריסט׳׳ו שלא ימצא שים נכדל‬ ‫מאמר אריסט״ו ודעתו וחופתיו על אלו הענינים חנואריס‬
‫שלא יניע ‪ ,‬וזולח אלו החלושים ימצאו חלוסים יותר מאלו‬ ‫נפי שכלם כספרים הנמשכים אחריו ‪ ,‬אס רצה נפי מה‬
‫אנל הס מנוארים מחה שעוררתי עליהם ‪ .‬והגה אחר זה‬ ‫שיראי ג׳ ס אי אנונצ״ר צדק‪ ,‬אנל לא מה שיראו‬
‫ניאר הרג מה מאלו הדכרים מסכיס עם חכמינו ועם‬ ‫הפילוסופים האמתיים ‪ ,‬יצדק הרג כמו שאמר והעילה‬
‫דעת תורתנו ;‬ ‫מדנרי כלם הוא שהגלגלים כלם גשמים חיים כעלי נפש ישכל‬
‫פ ר ק ה אמנם שהגלגלים חיים מדנריס ‪ ,‬ר׳ל משיגים‬ ‫יציירו וישיגו ה׳ וישיגו השגותיהם‪ ,‬ושנמציאות שכלים נפרדים‬
‫זה אחת נכון גם מצד התורה ‪ .‬כנר קדם לנ‪1‬‬ ‫י‬ ‫לא נגשם כלל כלם שופעים מהאל והס אמצעיים נין השם‬
‫שאלו הדכריס כאז לכאר דכרים ממעשה חרככה ‪ ,‬ומה‬ ‫יתעלה ט׳ ; א מ ר שם טונ החליפים שימצאו נוה הפרק‬
‫שהניח‬
‫קרשקש‬
‫יהיה נאותה נקודה לעולם ‪ ,‬ובן תובל לומר בכל שעות מאיוה‬ ‫הטקי]« המניע הכל כל תנועה ותנועה יחייב לו תוספת ציור >ה'ו‬
‫שעות הלילה כוח העני! בעצמו נאוחן המקומות שיש הצי הלילה‬ ‫הציורים לאין תכלית ורנוי ענינים בעצם האל לאין תכלית והתנועה‬
‫נאוהם יהיה לעולם חצי הלילה וכאותה נקודה כעצמה ‪ ,‬ו ק‬ ‫ס־־יי ב ת ם! הציור ולא הציור מן התנועה ‪ ,‬ואין לנו לומר‬
‫בעת עלות השחר כאותם המקומות אשר השחר עלה לא יאיר‬ ‫שהצייור שיש לו כבירא מתחלת עניינו שהתנועה המתמרח תשמור‬
‫להם יותר לעולם ‪ hH‬יחשיך יוחד ‪ ,‬וא'כ לא יתקיים המציאות‬ ‫לו זה הציור ‪ ,‬כי מה יחס וערך יש לתנועה עם הציור אשר‬
‫לא באור ולא בחושך ולא יתערבו היסודות ולא יהוו קצתם‬ ‫הוא בשכל ‪ ,‬ואין לנו לומר שישסר ויבטלו לולא התנועה כי הם‬
‫את קצת ולא יתהוו ההרות ‪ ,‬וכעבור שהיו הרבועות נצחיות‬ ‫נמצאים לפי דעתנו או נמצאים בקדמות לם• דעתם עם ברורייתם‬
‫להיות המניעים להם נצחיים יהיו ההרה וההפסד נצחיים ‪ ,‬תהו‬ ‫ונפשם ושכלם ‪ ,‬וציורם ״‘ התהלה הראשונה ולא בתנועתם יוסיפו‬
‫שאמרה התורה הברה המאירה הטהורה השלימה שבראם למשול‬ ‫בהירות ווכות ולא תוספת גשמם ‪ ,‬ולא יפול ברשת השכל שואת‬
‫ביום וכלילה ולהבדיל כין האור ובין החושך ‪ ,‬להיות ההדר‪.‬‬ ‫התנועה יעמיד הציור או יוסיפהו לאי; תכלית ו־׳א בביטול תנועתו‬
‫וההפסד קיומם בם‪ ,‬אמנם מציאותם הוא כעכורם ‪ ,‬אבל כהנועתם‬ ‫יבטל שכי'י יציירו ‪ ,‬א' כ יש לנו לומר שמציאותם לעצמם באי וה‬
‫אינם מויגיי“ים לעצמם נלל ‪ ,‬ואי; לומר בזה שמציאות הנכבד‬ ‫דרך שיהיו נמצאים יציירם אתם מתחלתם כאי וה דרך שהם‬
‫כעבור הפחות ‪ ,‬אחר שהם נמצאים לבונה עצמם ותנועתם היא‬ ‫נמצאים והתנועה איננה בעבורה כי לא יוסיפו בהשלמות לעצמם‬
‫בעבור וולהם והוא כבוד ותפאית ‪1‬מעי*ה ׳‘הם באשר הס שופטים‬ ‫אהר שאינם כשאר ב׳ח ההויים הנפסדים המצטרכים לתנועת‬
‫ושוטרים עליהם והם במו המלך במדינה שכל סדור ההנהנה‬ ‫אמנם תנועתם היא משני וולחם ולא בעבורם אהר שהמציאות‬
‫היוצאת פאתו הוא בעבור אנשי המדינה שיגיע ’‘הם הסדר‬ ‫כלו יתקיים כתנועה ‪ ,‬ווה שאם לא יתנועעו התנועה התמידית‬
‫המושכל הנאות אשר בו •תקיימו וזהו מעי׳ה גדוי‘ ה למלך ולזה‬ ‫יבטלו התקופות הארבעה שפועלם השמש בגלנלו הנוטה והוא‬
‫נאמר לשי דעתם בקדמות שההנדנה המגעת לגלגל מציור הסדר‬ ‫סבת מציאות כל מה שיתחדש ולא יובל להתקיים העולם ‪ ,‬ני‬
‫המושכל אשר הוא בהתחי'ר‪ .‬הראשונה הוא להשפיע הסדר‬ ‫נמקיסיח אחרים ינדל החום נהם לאין תכלית ויפסיד שאד‬
‫והביוב בנמצאות ההווה הנפסדות ‪ ,‬וזהו ההרמות י*א לקיום‬ ‫היסודות לתגנורח החים עד שישסוו אותם המקומות ובמקומות‬
‫עצמם כסו שאמרנו ‪ ,‬וי׳פי דעתנו אנחנו המאמינים בחרוש ‪,‬‬ ‫אהדים יגדל הקור לאין תכלית ויפטרו אותם המקומית ‪ ,‬י ק לולא‬
‫הש׳י הטביע בהם כה על התנועה והס עם נפשם ושכלם וציורם‬ ‫התנועה כאותם המקומית שיראה שם וריחת השמ״עיעמוד השמש‬
‫מעת שנבראו נטו שהוטבעו כהות הב׳ח נם מעת יצירתם ‪1K ,‬‬ ‫נאיהם המקימות בנקודת הוריחה ההיא י'עוי“ם ולא ■היה להם‬
‫הוא אשר יתן להם הכה על התנועה וההשפעה יגיע להם מאתו‬ ‫חלק לעולם מהנשאר מהיום ולא יהיה להם לילה כלל לעולם ‪,‬‬
‫תמיד להשפיע הסדר והטוב •‘ נמצאות אשר נם יתקיימו והתנועה‬ ‫יכן באותם שיש להם חצי היום יהיה י*הם לעו’‘ם חצי היום‬
‫ההיא נעבור הנמצאות לא ב;בור קיום עצמם ‪ ,‬כי כסו שאץ‬ ‫באותם המקוסות ולא יזוז מאותת הנקודה י׳א ייפנים !׳‘ א לאחור‬
‫למתנועע והוא הגלנל פעה שנברא אץ מנוחה לתנועתו בך אץ‬ ‫‪1‬לא יגיע להם לילה כלל ‪ ,‬וכן תוכל לומר ככל מקום ימקום כאיזה‬
‫למניע מנוהו־‪ ,‬להנעתו ונבינתו ‪ .‬כן■ נראר‪ ,‬בעיני ‪ .‬ע׳ ב ‪:‬‬ ‫שעת ‪ p‬השעות באלו תאמר עת נ א השמש כאותם הסקומוח‬
‫פרק‬
‫כב נ‪2‬‬ ‫מורה נבובים חלק שני®ר‪ p‬ה‬
‫בעלי חיים עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול ומה^^יס עצומים ‪ ,‬אסר השטים‬
‫מספרים כבוד אל וגו׳ ‪) .‬א( ומה רחוק מציור האמת מי שיחשוב שזה * לשק הענץ ‪ ,‬וזה כי נ לשון‬
‫הגדה וספור לא יפילום העברים יחד אלא על םעל שבל‪ ,‬והמופת המבואר על היותו מתאר עגיג‪,T‬ם‬
‫בעצמם ‪ ,‬ר׳ל ענין הגלגלים לא ענץ בחינת האנשים בהם ‪ ,‬אמרו אץ‪.‬אומר ואץ דברים בלי נשמע‬
‫קולם ‪ ,‬הנוז בבר ביאר ופירש שהוא מתאר עצמם שהם משבוזים הערי וםג‪T‬ים נפלאותיו בלא דברי‬
‫שפה ולשץ ‪ ,‬והוא האמת ‪ ,‬כי אשר ישבח בדברים אמנם יספר מה שצייר ‪ ,‬ועצם הציור הוא השבח‬
‫האמתי‪,‬אםגם ההגיה * )ני ח ההגדה( בו הוא לרבץ האחרים ‪ ,‬או להראות על עצמו שהשיבכבר אסר אמרו‬
‫בלבבכם על משבבכם ודומו סלה ‪ ^ ,‬כמו שבארנו ‪ .‬וזהו ראיה תודה לא יבחישגה ‪ P‬סבל או‬
‫מתעקש ‪ .‬אמנם דעת החכמים כזה איני רואה אותו צ ‪p‬י לבאוד ולא לראיה ‪ ,‬התבונן סדורם בברכת‬
‫הירח ומה שנכפל בתפלות י ותורף המדרשות ‪ ,‬באסרו וצבא השמים לך משתחדם ‪ ,‬ובאומרו‬
‫כרן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל כני אלהים ‪ ,‬וזה בדבדהם ד‪%‬בה ‪ .‬ובבראשית רבה אמרו באסרו‬
‫יתעלה שסו והארץ היתה תוהו וכהו ‪ ,‬אסרו תוהא ובוהא ‪ ,‬ר׳ל תאבל ותצעק על חע חלקה ‪ ,‬ריל‬
‫הארץ אמרה אני והם נבראנו כאחת‪ ,‬ר״ל הא ‪ p‬והשמים ‪ ,‬העלמגים חיים והתחתונים מתים ‪ ,‬הנה‬
‫כבר גלו נ׳ב בהיות הגלגלים נשטים חיים לא גשמים מתים כיסודות ‪ .‬הנה כבר ו « «‪1‬ר לך כי‬
‫אשר אמרו אריסטיו ג׳ב כהיות תלגל משיג מצייר ‪ ,‬ספכים לדברי נביאינו וחכמי הורתנו והם‬
‫ההכסים‬
‫שם ‪sn‬‬ ‫אפודי‬
‫האנ;יםבהם לא שהם שהניס נש׳ שעני סהגינזים השצזיוזייס גשוזיס סייס‬
‫ניוינת האנשים נהם‬
‫הענין‪ ,‬ר׳ל נחינח‬
‫פ ר ק ה״ א לשון הענק‪,‬‬
‫— ‪1‬סשני ‪ 4‬ס יינה הרג נזה הסרק לנאי שזה סוסנס‬ ‫‪,‬‬‫־•־ ^הגדה‬
‫*• ^‘לשו!‬
‫— ־■ב פי‬
‫נציורם‪:‬‬ ‫יהללו וישנחו‬
‫‪................‬י‬
‫וססמי ‪ .‬ר*ל ונזה הפני! יש נו הגדה וספור נאמרו השמים מהתורה ומההמוים ‪ ,‬מהתורה ני אמר השסיס סססרים‬
‫מספרים כנ!ד אל וממשה ידיו מגיד הרקיע ‪ :‬ג כמו שנארגו ‪ .‬ננוד אל‪ ,‬כי ל«ן הגדה וספור לא יאמר נלשק ענרי אלא‬
‫נסרק נ׳ ופרק ס״ד ‪ :‬ד וחורף המדרשוס נאררם ‪ .‬ריצה לומר על נעל שכל ‪ ,‬והמופת על היותו מתאר על מניניהם‬
‫‪,‬‬ ‫הססכל הסדרשוח כלם שנאמרו על שי אלו הפסוקים כי בעצמם לא ענץ גסינת אנשים כהם כמו שחשכו הפתאים‬
‫מכללם יראה שהס הונריס בשירוש שהנלנלים חיים משכילים ‪ /‬אומרו אץ אוסר ואץ דברים בלי נשמע קולס ‪ ,‬הנה‬
‫ונפסוק נ ק יחד אסרו אי! ישראל אוסרים שירה מלמפה עד ביאר ופירש שהוא מתאר עצמם שהם משנסיס השם‬
‫שמלאכי עליו! אוסרים אוחה סלסישלה שנאמר נר! יחד כונני ומגידים נפלאותיו נלא דניי שפה ולשק ‪ ,‬והיא האמת ט‬
‫אשר ישנס נדנריס אמנם יספר מה שיצייר ועצם הציור‬ ‫נקר ויריעו וס׳;‬
‫הוא השנה האמנצ ‪ ,‬אמנם לספר השנס אולהגית ני היא‬
‫‪,‬‬
‫להנץ לאחרים או להראית עצמו שהשיג דנר והנה השבס האמתי הוא הציור כלי שפה ולשין נמו שאמר אמת‬
‫נלנננס על משכנכס ודומו סלה ‪ ,‬חאת ראיה תוריית על שהגשמים השמימיים הס סייס ומשיגים לא ינחושנה רק‬
‫סכל ומתעקש ‪1 .‬אח״נ הניא הרנ ראיה ק החכמים ואמר‪ ,‬התנונן סדורם ננרכעהירח נאמרס ששים ושמחים‬
‫לעשות רצק קונס ‪ ,‬ותור? המדרשית‪ ,‬נאמרו וצבא השמים לן משתיזויס ואמת נ ק יחד טכני נקר ויתש כל נני‬
‫אלהיס ‪ ,‬ני אמת » זה הפסיק אין ישראל אומרים שירה מלמסה עד שמלאני השית אומרים איחה מלמעלה ‪,‬‬
‫'והנה אמרו בב״ר והארץ היתה תוהו יכוהו תוהא ובוהא על רוע חלקה אמרה אני והעליונים ר*להשמים והא^ננראו‬
‫!נאמד העלמניס חיים והחחתוניס מתים ‪ ,‬כנר התנאר מדבריהם ז״ל שהשמים הס סיים ולא גשמים מתים נשאר‬
‫היסודות ‪ ,‬הנה כנר התבאר כי אשר אסח אריססיו בהיות הגלגל משיג מצייר מסכים לדניי הנביאים ויונמי‬
‫ייייזיי‬ ‫״‬
‫קרשקש‬
‫םא‪1‬זם ‪ w‬אקרו אק א»ד ואץ דכו״ם ‪• ,‬רב ‪ ^no‬זו!‬ ‫‪iw‬‬ ‫‪ 1‬פ ר ק ה )א( ‪1‬םח מאד דחוה נמרוד האסוז סי‬
‫ובקנה תבל מליזום רנה ט זזרבירים שהם מרט«ם לז לתא ו תא‬ ‫לשק הענק ‪^e ,‬׳ שירצה לוסר ׳•הראו! בזוז בווינוז‬
‫ה ט ח עניניהם זהנהזנה נהם על עזנס ססניאם ומנתם ‪ .‬ועזר‬ ‫האנשים בהם ‪ .‬לשון הריי לשק הענק הנראה פהם לבני אדם ‪,‬‬
‫אהר שנאסרו הגדהוסםיר נ נ׳ ה ‪ no‬לי אם בשני טגים אם נ ט ג‬ ‫חה בי לשון הגדה וסםור לא ישילום העכתם יחד םי' אבל נ ל אהד‬
‫אהד ‪ ,‬ועוד נאסר בהם לשק ועראח ‪ ,‬ובאשר זכר שלשה םוגים‬ ‫בפני עצסו יפילום על מי שאין לו שבל באסרו עוף השסים ‪w‬‬
‫ואין בהא! דרו לנ ט ל ‪:‬‬ ‫מביח אמר בהם נ׳ סלוה יזרז יסםרז‬ ‫לן■ ד ס פ ת לו ד גי הים‪ .‬אמרו אין אוסר ואין דברים בלי נשטע‬
‫)הנהיה ‪ p‬הסהנד ולוצי יחשוג המושג שהנדס וספור הול כהנויו‬ ‫^לס ‪ ,‬פיתש ואלו ירצה בזת בחינה האנשים לא היה אוםר‬
‫וספיר גני לדם ש‪9‬ם ונוי ם טםעיס גגוזש ‪9‬שמע ‪ ,‬כ » מהם וה ולמר‬ ‫אין אומר ואין דברים ‪ ,‬כי בענק הבחינה סצאגו לשון אסירה כסו‬
‫לין לופר ‪1‬לי! דנריה נצי נשפם קוצם ‪ ,‬ונלצו לפר שלק ‪ W‬ל‪5‬ל »צו‬ ‫בל עצמוהי תאמרנה ה׳ סי כמוך כי הם אינם בעלי שכל ‪ ,‬אמנפ‬
‫טחינה ‪ ,‬לסר ק גילו־ צ» סלר ?הגוה לין היל ולפי ננצ הלרן יצל‬ ‫אמר זה מפני בחינת האנשים בהם ‪ .‬כל דברי ר‪%‬ב י^־ים‬
‫קום ‪ 05v ,‬סה ק‪ 1‬יוכויסם וםנוםיזס וסנינם » לו נצי הפשי( ‪ ,‬ולירכ‬ ‫מפנינים ‪ ,‬אמנם לפי עניות דעתנו היה נראה לנו כי זה הספור‬
‫סלר לותם נדנוד גלוסרו‪1‬נקצה הגצ פציהם ונגר שצל פהם קוום הדנור‬ ‫!אינו יוצא מכלל ויספרו לך דגי הים ואם הספור הזה יוהד גדול‬
‫ל׳ב !‪ 0‬נלפת פצד הנסינה לסר שהימם סול לקצה יזנל ‪ ,‬וכללו לפד‪1‬‬ ‫ויותר נכבד ‪ ,‬וזה כי דרך הנביאים לכפול דבריהם יאוזר שכפל‬
‫של•! פקום נפוצה שצל ׳ניוו זלם ההנוה ‪ ,‬ולס היסה טונה גוה‬ ‫!דבריו ואמר במקום שמים רקיע אמר הגדה לרקיע כמקום מפור‬
‫®שנמס לי! ליחש אויו‪ 8‬לקצה יזנל‪ ,‬לפנס אפרם כל פצפויזי תלפרנה‬ ‫לשמים והכל ענין אחד ‪ ,‬ועור בי הגדה וספור אינו טפל רק על‬
‫אק » פקוס ספק שצל יהיה « לצל פצי הנחייה ‪ ,‬ולפשר צלומר‬ ‫הזולת נראה שזה ועא מצר הבחינה ‪ .‬ראיה אהדת אמרו יום ליום‬
‫גדלפי נ• הרקיע »מ הל‪1‬יר ולוסרו יעשה ידיו פניו רופו לל ספניניס‬ ‫!יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת וכמו שאמר יחוה דעת הוא‬
‫סטיליסססדס נלרר הפו הנרקיס וסרעפים וסצהנות והצפייים יכינניס‬ ‫לזולת כן אמרו יני ע אומר ‪ ,‬והאמת שזה כי״ו מצד הכוזינה ‪,‬‬
‫‪ t o‬זננויו וק המפר ספמהוה נ לדי נדצק השיי למי ט ל פ! הנפצלת‬ ‫(לזה אמר אין אומר ואין דברים אחר אמרו יחוה ד עיג שירצה ט‬
‫מווצזם נסו שאמר הכםונ פושה נדוצוס פד אץ חקר ו כי לשר סניז הל‬ ‫!שחוא סזנד כוזינח האנשים נהם ‪ .‬ראיה אוזרת אמרו ונ קנ ה תנ ל‬
‫ום‬
 ‫מורה נבוכים חל? שני פרל( ה ו‬
‫החכטים ז״ל ‪ .‬ודע כי בל הפילוסופים מםביטים על ר\ות הנהגת זה העולם התחתון נשלמת בנחות‬
‫שופעת עליו מן הגלגל במו שזכרגו ‪ ,‬ושהגלגלים משיגים למה שיגהיגוהו יודעים בו ‪ ,‬וזה ג״ב גבתב‬
‫‪ ..‬להנהגת‬ ‫אמצעיים‬ ‫׳ממם‬
‫‪........... ..‬‬ ‫שהוא‬
‫‪............‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בתורה ונאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם לבל העמים ‪ ,‬ר׳׳ל‬
‫וענין הממשלה השילטו;‬ ‫‪.‬‬ ‫ובלילה להבדיל וגו' ‪) .‬נ(‬
‫י'‬ ‫וי׳מימול ביום‬
‫י '‬ ‫הברואים לא שיעבדו; ואמר בפירו׳‬
‫כהנהגה ‪ ,‬והוא 'ענין מוסף על האור והחיסך אשר הוא עלת ההויה וההפסד הקרובה ‪ ,‬כי ענין האור‬
‫והחשך הוא הנאמר עליו ולהבדיל כין האור ובין החשך ‪ ,‬ימן השקר שיהיה המנהיג דבר אהד לא‬
‫‪,‬‬
‫ידע הדבר ההוא אשר יגהיגהו ; בשתודע אמתת ההנהגה על מה זה תפול והנה נרחיב בזה העגין‬
‫מאמר אחר ‪:‬‬
‫פ ד לן ו א מ נ ם שהמלאבים נמצאים ‪ ,‬זה ממה שאין צריך שתובא עליו ראיה תוריה ‪ ,‬כי זה כתוב‬
‫בתורה במקומות רבים ‪ ,‬ובבר ידעת )נפרק נ' חלק יז׳( בי אלהים שם השופטים ; עד‬
‫האלהים יבא דבר שניהם^ ולזה הושאל זה השם '‘ מלאכים ; ולבורא להיותו שופט על המלאכים ;‬
‫ולזה אמר כי אני ה' אלהיבם ; וזה ספור למין האדם כולו ‪ ,‬ואה״ב אמר הוא אלהי האלהים ‪ I‬ר״ל‬
‫אליוה המלאכים _ ואדוני האדונים ^ ר׳יל אדון הני‘נליס והכוכבים שהם אדונים לבל נוף זולתם ; זהו‬
‫הענין ‪ ,‬לא שיהיה אלהים ואדונים ממין האדם שהם יותר פחותים מזה ‪ ,‬ובל שבן שאמרו אלהים‬
‫כולל כל מין הארם ראשיו ונעכריו ‪ ,‬וא״א שיהיה הנרצה בו ג”ב שהוא ית׳ ארון על כי‘ מה שיחשב‬
‫בו אלוהות מאבן ועין‪ ,‬שאין הנדלה ובבוד בהיות השם אדון האבן והעין וחתיכת מתכת ; ואמנם הנרצה‬
‫שהוא ית' שופטי על השופטים ‪ ,‬ר״•^ המלאכים ואדון הגלגלים ‪ ^ .‬ונבר קדם לנו בזה המאמר )פרק‬
‫נ׳ש ח״א( בביאור שהמלאכים אינם גופות ‪ ,‬זה נ״ב הוא מ״ש אריסט״ו ‪ ,‬אלא שהנה התחלפות שם ;‬
‫הוא יאמר שכלים נפרדים ‪ ,‬ואינו )נ״ח ואנו( נאמר מלאכים ‪ .‬ב ואמנם אמרו הוא שאלו השבלים‬
‫הנפרדים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק ו א וניר קדם לגו ונו' ‪ .‬נפרק ;״ש מראשון ‪:‬‬ ‫תורתנו האמתיים ; ירמז בזה חי ב ני השמיס נ כ י‬
‫ב ואתגס אמרי הוא‪ .‬ר״ל מה שאמר ארישש׳ו ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫עליהם חיות על שהס תש־גיס ונא הרמז על יזעשה‬
‫מרכנה ‪ .‬עוד א מי ני כל הפילוושופים מסני מיס על‬
‫היות הנהגת זה העולם התחתון נשלמת נכחות המושפעות עליו חן הגלגל כתו שוכיגו ושהנלגלים משיגים לתה‬
‫שינהיגו ; ר״ל יודעים הנהגת וה העולם ונחו שבא על וה מופת ‪ ,‬וכבר בא זה כתורה אשר חלק השם אלהיך אותם‬
‫לכל העמים ; והיצין שהוא שמס אמצעיים להנהגת הברואים לא שיעבדיס ; ואחר בפירוש למשול ביום ובלילה ‪,‬‬
‫וענין הממשלה בשלטון בהנהגה והוא ענין נוסף על האור והחשך ׳ שעלת ההוייה וההפסד הקרובה בענין האור והחשך‬
‫הוא שנאמר עליו להבדיל נין האור ובין החושך ; אס כן למשול ביום ובלילה הוא דבר נוםן< ; ואם התבאר שהם‬
‫מנהיגים לזה העולם יחיייב שידעו למה שינהיגו ני אי אפשר שינהיג מי שלא ידע ‪ ,‬א״נ הוא מוסכם מצד התורה‬
‫שהגרמים השמימיים יודעים מה שינהיגו בזה העולם השפל ‪ ,‬והנה נדע במופת שהשמים ינקיגו זה העולם ושהם‬
‫יודעים ומציירים מה ובאי זה צד ינהיגו ‪ ,‬ויעלם יומנו כמו שנעלם דברים הרבה מהדברים הטבעיים כל שק שיעלם‬
‫מחנו הנהגת אלו הגשמים לחה שהם תיומקים במקום ובמעלה ; והנה בא הרמז בזה למה שאמר במעשה מרכבה‬
‫ובהנשא החיות מעל הארך ינשאו האופנים לעומתם כי תח החיה באופנים ;‬
‫פ ר ק ‪ 1‬אמנם שהמלאניס נמצאים ונו׳ ‪ .‬אהי־ שביאר היב כי מה שאמרו הפילוסופים מהגרמיס השמימיים‬
‫שהם חיים ומשיגים וחגהיגיס וה העולם ויודעים אותו מצד התורה והמכמיס כת״ש הפילוסוניס ‪ ,‬ניאי■ ג״נ‬
‫ני נ ס נחו שאמרו הפילוסופיס שיש תלאביס והם השכלים נבדלים ויוא חושכס מהתייה ומהחכמיס ג' כ ‪ ,‬מהתודה‬
‫כי אחר אני ה' אלהינם אלהי האלהים ר ל אלהי החלאניס ואדוני האדוניס ר״ל אדון הגלגלים והכונניס אשר הם‬
‫אדוניס לגוף זולתם שהם אלו הגופים השפלים ״ זהו הפי' האמתי לא שיהיה אלהים ואדוניס חמין האדם ויהיה הרצון‬
‫כאמרם כי הש׳יי הוא אלוה הדיינים השופטים ואדון לכל מי שיש לו שלטנות ממין האדם שהם יותר פחותים‬
‫מהגרמים השמימיים ‪ ,‬כ יא הש״י הוא אדון השמים כ״ש שיהיה אדון לדיינים ולשופטים ולשרים מבני אדם ‪ ,‬כל‬
‫שכן שאין רחוי שיחשב זה כי באמרי ה׳ אלהיכם אין הרצון נו אלהי ישראל לבד אבל הוא אלהינס כילל המין‬
‫ואין הרצון בי שיהיה אדון על כ ל מ ה‬ ‫‪,‬‬
‫החניש׳ רחשיו ונ ענ דיי‪ /‬ואיה איך יחזור אלהי האלהיס ואדוני החדוניס‬
‫שיחשב שהוא אליה מאבן ועין ‪ ,‬אמנם הרצין בו השופט על השופטים ר׳יל על המלאניס ואדון הגלגלים ■ ונפר קדם‬
‫לני בזה שהמלאכים אינם גופות למה שיניעו לבבי׳ת כמו השי׳י ; אלא שההתחלפית נין הפילוסופים והתירייס‬
‫שהכיליסופים יחיאום שכלים נבדלים והתויייס יקראום מלאכים ‪ ,‬ביארנו למעלה שכל מה שיעשה הש׳יי הוא‬
‫באמצעית השכלים הנבדלים וני הוא סנ ה ימוקה על כל הדברים ; ווה מסכים עם רבותינו שאמרו שהשם לא יעשה‬
‫שום‬
‫קרשקש•‬
‫שזה נ־׳ו מצד הבחינה ‪ .‬ע׳כ דבייו )נ( יענין המטיש^ה השלטו;‬ ‫זה הם האדיש הטוליבנשזה תנוטח רנלנל נששט קשובטצו ‪ 0‬ה‪':‬י הוזידאו‬
‫נה;ר‪,‬בה ‪ ,‬ואםשר אוסר שהסמשאה הזאת ל׳א סכונתם ורצונם‬ ‫הוא א‪:‬ר )וי‪; !.‬י ‪ r :‬טג הה;יטה הטר‪.‬מדת הטה היוהו ‪ .‬טכ'ה‪1‬‬
‫אבא הש'׳ בעת בי״אחם סדרם בזה הפדד הטוב ׳םיגיעו מהם‬ ‫)‪,‬עור אמר כר‪.‬ם ילשין איייף יתנמר‪ (.‬וריד ביצבסא ואמר במקום‬
‫טובות העואם הישפא ובהות אשיר ישם״גי ממנו עא השבליס‬ ‫רקיע שמים ואמר במקום כבוד אא מעשה ׳ריו אמר במקוב‬
‫ומהשכאים עיייהם ימו שאסר אשר חאק ה׳‬ ‫דסכריס ט‪',‬ד ‪ ,‬ווה יור‪.‬ר נאות משישבה הסםור‪,‬יאחר שובר הסםור‬
‫ותנועת‬ ‫והה״דה ו־‪.‬הבעה ור‪.‬חואר‪ .‬אסר אק■ אומר ואק דברים כאאו אסר‬
‫כג ‪•2a‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שד פרכן ו‬
‫הנבררים הם נ״ב אמצעיים בץ הבורא ית׳ ובין הנמצאות ‪ ,‬ושבאנעעותם יתגועעו הגלגלים ‪ ,‬אשר‬
‫תנועתם היא סבת היות )ג״ח הוית( ההויות ‪ ,‬זה נ״ב כתוב בכל הספרים ‪ ,‬שאתה לא תמצא בלל‪.‬‬
‫פעל שיעשהו הש״י אלא על ירי מלאך ‪ ^ .‬וככר ‪ T‬עת שענק מלאך שליח ‪ ,‬וכל עושה מעשה מצות‬
‫‪I‬‬ ‫הוא מלאך ‪ ,‬עד י שתנועות כ״ח ואפי׳ שאינם מדברים ספר הכתוב עליהם שהם על ידי מלאך‬
‫‪,‬‬
‫בשתאות התנועה ההיא לכונת הבורא ה אשר שם בו כח יניעהו ד^נועה ההיא אמר אלהי שלח‬
‫מלאכיה ובנר פום אריותא ולא חבלוני ‪ ,‬י)א( ותנועת אתון בלעם כלם על ידי מלאך ^ עד שהיסודות‬
‫יקראו ג״כ מלאכים‪ ,‬עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ‪ ,‬והנה יתבאר לך שהמלאך יאמר על‬
‫השליח מן האנשים ‪ /‬וישלח יעקב מלאכים ‪ ,‬ויאמר על הנביא ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל אל הכוכים ‪,‬‬
‫י וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ‪ ,‬ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים במראה הנבואה ‪,‬‬
‫ויאמר על הכחות החיוניות כמו שנבאר ‪ ,‬ודברנו הנה אמנם הוא במלאכים אשר הם שכלים נפרדים ‪,‬‬
‫שתורתנו לא תכחיש היותו יתעלה מנהיג זה המציאות באמצעות המלאכים ‪ ,‬כתבו החכמים במאמר‬
‫!‬ ‫‪,‬‬
‫התורה ‪ ,‬נעשה אדם בצלמנו ‪ ,‬ואמרו הכה נרדה ונכלה שם שפתם אשר זה לשק רבים אמרו‬
‫כביכול אין הקכ״ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא שלמעלה ‪ ,‬ואתמה מאמרם מסתכל‪ ,‬כי כזה‬
‫הלשון כעצמו יאמר אפלטון שהשם עי ק בעולם השכלים ‪ ,‬וי שפע ממנו המציאות • יי ו ב מג מו ת‬
‫אמרו כן מוחלט‪ ,‬אין הקב״ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא שלמעלה ‪ ,‬ופמליא הוא הטחנה! כלשון‬
‫יון ‪ ,‬ובבראשית רבה נ״ב נאמר ובמדרש קהלת ‪ ,‬את אשר ככר עשוהו ‪ ,‬עשהו לא נאמר אלא‬
‫עשוהו כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו ‪ ,‬שנאמר הוא‬
‫עשך ויכוננך ‪ ,‬ובבראשית רכה נ״כ אמרו כל מקום שנאמר וה׳ ובית דינו ‪ ,‬ואין הבונה באלו‬
‫המאמרים כלם מה שחשבוהו הפתיים שיש לו יתעלה דברים ‪ ,‬או מחשבה ‪ ,‬או שאלת עצה ‪ /‬או‬
‫התכוננות והעזר בדעת אחרים ‪ ,‬ואיך יעזר הבורא כמה שברא אבל זה כולו באור שאפילו חלקי‬
‫המציאות עד בריאת האברים מבעלי חיים כפי מה שהם עליו כל זה באמצעות מלאכים ‪ ,‬כי הכחות‬
‫כלם מלאכים ‪ ,‬ומה מאד רע עורון הסכלות ומה מאד מזיק ‪ ,‬אלו אמרת לאיש אחד מאשר יחשכו‬
‫שהם חכמי ישראל ‪ ,‬שהשם ישלח מלאכו שיכנס בבטן האשה ויצייר שם העובר ייטב לו זה מאד‬
‫ויקבלהו ‪ ,‬ויראה זה עוצם יכולת כחק השם וחכמה ממנו יתעלה ‪ ,‬עם האמינו גם כן שהמלאך נוף‬
‫מאש שורפת שעורו כשליש העולם כולו ‪ ,‬ויראה זוז כולו אפשר בחק השם ‪ ,‬אמנם אם תאמר לו‬
‫שהש״י‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫נ וכבר ידעת ‪ .‬עכשיו מבאר הרב שוחף מלאך ‪ :‬ד שחנועוח ב״ח שוס פעל אלא ע׳׳י מלאך ‪ ,‬ולמה שהמלאך נאמר נשתוף‬
‫ואשי׳ אינם סדנריס‪ .‬שהתנועות השנעייח סהב״ח שאינם מדברים השם ר?ה הרב לנאר שס מלאך על כמה פגיס יאמר ‪,‬‬
‫יקראו מלאך כשתאות התנועה ההיא ט'‪.‬־ ה אשר שם בו כח והטנה בזה לבאר דברים רבים חהננואוח ומאמרי חכמינו‬
‫‪,‬‬
‫יגיעהו ‪ .‬וזה הכח הוא המכע הכולל הנמצא בו ; ו ותנועת ז׳׳ל והוא ביאור ג'כ למעשה בראשית ולמעשה מרכבה ‪.‬‬
‫אתון בלעם ‪ .‬ר״ל התניעה שהתנועעה האחין בצד שנילי והנה מלאך יאחר על שליח מאנשים כמו שאחר וישלח‬
‫הכרמים היהה מצד שראתה האתון צורה מפחידה בדמיונה יעקב מלאכים‪ ,‬ויאמר פנית על הנביא נחו שאחר ויעל מלאך‬
‫וזאת הצורה המפחידה היתה מלאך ‪ ,‬ותשלום באור סוד האתון ה׳ מן הנלנל אל הבוכים ‪ ,‬וישלח מלאך ויוציאנו ח מצרים‪,‬‬
‫כפרק מ״ב מזה החלק ‪ ,‬ובבאור המלאך בפרק מ״ה מזה ולמה שאחר וישלח מלאך שהוא מורה דבר גשמי הביא הרר‬
‫החלק; פ״א שמה שהזפיר הפסוק שהאתון דברה ושהתמעמה הראיה ויעל מלאך ה׳ חן הגלגל שהוא יותר מבואר מחה‬
‫שפתיה אין זאת התנועה היתה כך במציאות חון לנפש כי הכל שאמר בתורה וישלח מלאך רוציאנו ממצרים ‪ ,‬כי כבר‬
‫במראה הנבואה ובאמצעות מלאך והוא הנ ח המדמה שנקרא אפשר שנאחר ני זה המלאך הוא מלאך פניו במו שאחר‬
‫מלאך וכמו שיתבאר נז ה הפרק ‪ :‬ז וישלח מלאך ויוציאנו ומלאך פניו הושיעם ‪ ,‬ויאחר שלישית על השכלים הנבדלים‬
‫ממצרים ‪ .‬ר״ל וזה המלאך היה משה רבינו ע׳׳ה ‪ :‬ח ובמקומות אשר יראו לנביאים במראה הנביאה ‪ ,‬ולחה שזה מכורסם‬
‫אמרוה במוחלע ‪ .‬ר״ל שאסרו בסי' שאין הקב״ה עושה דבר בתורה לא הביא הרב פסוק לראיה‪ ,‬ויאמר על הכחית החייניו׳‬
‫כמו שנבאר אחר זה ‪ ,‬והנה טנתנו לבאר ני שם מלאך‬
‫יאמר על השכלים הנבדלים ‪ ,‬והגה תורתנו לא תכחיש שהנהגת זה העולם הוא באמצעית המלאכים אף שהשס‬
‫יתעלה הוא הראש כבר כתבו החכמים במאמר התורה נעשה אדם וכר הנה נרדה נביכיל עד שמסתכל בפמליא‬
‫שלמעלה ואתמה כאמרס מסתכל כי בזה הלשין בעצמו יאמר אפלסין שהשם יתעלה יעיין בעולם השכלים וישפיע‬ ‫‪,‬‬
‫ממנו המציאות ‪ ,‬ובמקומות אחרים אמרו כן מוחלע ר״ל שלא אמרי כביכול אלא אמרו אין הקב״ה עושה דבר עד שנמלך‬
‫בפמליא של מעלה ופמליא הוא מחנה בלשון יון א׳יכ חכמינו חסכימיס עם אפלעון שהוא יוני ‪ .‬בביר נאמר כל מקום שנא׳‬
‫וה׳ הוא ובית דינו ‪ ,‬והכינה שהשם יתעלה יפעל בל הנמצאות באמצעות המלאכים ני הכחות כלס מלאכים והם‬
‫הנחות הטבעיות והחיוניות והנפשיות נמו שנבאר ‪ .‬והנן אמרו מה מאד רע עורון הסכלות עד אמרו יראה זה כלו‬
‫אפשר‬
‫קרשקש‬
‫פ ר ק ך )א( ותנוער אתון בלעם על יו' מ ל או‪* .‬ירוש שהשם י תניד ‪ w‬נח נוז נע אל חוטר נסו ׳!וש‪ £:‬בוז כאריות‬
‫לסגעס‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ו‬
‫‪,‬‬
‫שהשי׳ית “ שם מרע י ח מצייר יעשה תכונת אלו האברים התארס והוא הםלאך ' או שהצורות‬
‫כולם מפעולות השכל הפועל והוא המלאך ; י והוא שרו של עולם אשר זכרוהו החכמים תמיד ; יברח‬
‫‪,‬‬
‫מזה‪ ,‬כי לא יכין ענין זה העוצם והיכולת האמתיים והוא המצאת הנחות הפועלות בדבר אשר לא‬
‫יושגו בחוש ‪ .‬בבר בארו החכמים ז״ל למי שהוא חכם \ כי כל כח מן הכחות הגופניות מלאך‪ y‬ט כל‬
‫שכן הכחות המפוזרות בעולם ‪ ,‬ושכל כח יש לו פעולה אחת מיוחדת ולא יהיו לו שתי פעולות ‪,‬‬
‫בבראשית רנ ה ת נ י ) נ ( אין מלאך אהד עושה שתי שליחיות וייא שני מלאכים עושים שליחות אחת ‪,‬‬
‫ומה שיחזק אצלך היות הכהות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראות‬ ‫‪,‬‬
‫נ וזהו ענין כל הכחות‬
‫מלאכים ‪ ,‬אמרם כמקומות רבים ‪ ,‬ועקרו בבראשית רכה ‪ ,‬בכי‘ יום הקכ״ה בורא כת של מלאכים‬
‫אומרים לפניו שירה והולכים להם‪ ,‬וכאשר הוקשה זה המאמר במאמר מורה על היות המלאכים עומדים‪,‬‬
‫וכן ה תנאר פעמים שהמלאכים חיים וקיימים ‪ ° ,‬יהיה המענה שמהם קיים ומהם אבד ‪ ,‬וכן הענק‬
‫באמת‪ ,‬כי אלו הכחות האישיות הוות נפסדות על ההמימך ‪ ,‬ומיני הכהות ההם נשארים לא יפסדו ‪,‬‬
‫ושם נאמר כענין יהודה ותמר ‪ ,‬אמר רבי יוחנן ע בקש לעכור ורמז לו הקכ״ה מלאך שהוא ממונה‬
‫על התאוה ‪ ,‬ר״ל כח הקושי ‪ ,‬הנה כנ ר קרא הכח הזה מלאך ג'כ ‪ ,‬וכן תמצאם תמיד אומרים מלאך‬
‫שהוא ממונה על כך וכך ‪ ,‬כי כל כח שימנהו הקב״ה על ענין מן הענינים הוא מלאך הטמונה על‬
‫אותו הדבר ‪ ,‬וכתוב במדרש קהלת בשעה שאדם ישן ם נפשו אומרת למלאך ‪ ,‬ומלאך אומר‬
‫לכרוב ‪ ,‬הנח כבר בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה נ״כ יקרא מלאך ‪ ,‬ושהשכל יקרא כרוב ‪,‬‬
‫ופה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫אפשר אפשר בתק השם יתעלה ‪ .‬והכן אמרו ג״נ שהשם‬
‫עד שמסהכל ולא אמרו רניכול ; ט שס נ זי ע כד‪ .‬וזה הנ ח הוא‬
‫ית' שם כורע נ ח מצייר יעשה תכינת אל האברים ויתארס‬
‫העבע ‪ :‬י או שהצורות כלס מפעולות כי' ר״ל שיהי' השכל הפועל‬
‫מק;ה הצורה ו;ות;ה כתמר כאשר הוא אמת ‪ :‬כ והיא שרו של‬ ‫והוא המלאך ‪ ,‬או שהצויות פלס מפעולות השכל הפועל‬
‫והיא המלאך ‪ ,‬כי בזה כלל הרב שתי דעות הנאמרות‬
‫עולס ‪ .‬ד׳ל שהשכל הפעל הוא שרו של עולס ; ל כל כה מן כהות‬
‫הגופניות ‪ .‬כתות הב׳ה כלס ; מ כל שכן הכתות המשוזרות ‪.‬‬ ‫בהוויית העובר ‪ ,‬אם שיהיה המהוה פח נפשי הנמצא בזרע‬
‫והס כתות הצמחים והמתצביס ; נ וזהו עגין כל הכתות ‪ .‬י״ל‬‫ובדם הנדות והוא הכת המצייר ‪ ,‬והוא האמת כי אין בכאן‬
‫הכתות הענעיות ; ם יהיה המענה שמהם קייס ומהס א נ ד‪,‬‬ ‫פיעל אחר זולתי כמו שביאר אריסס י בד מהשמע‪ ,‬אי יהיה‬
‫ר'ל עושה בניאשית רנה מענה לשאלה ואומר יש סהמלאכיס‬ ‫התלאך והוא השכל הפועל ‪ ,‬בכאן כלל הדעת השנית שהוא‬
‫שהס קיימיס ויש מהס אוכדיס וכליס והס הכתות הפרסיות‬ ‫דעת ב*ס ני פועל הצורות העבעיות היא השכל הפועל‬
‫כמו שאמר למעלה ‪ ,‬והאמת ני הרב סובר שתי הדעית‬
‫האישיות אנל כהות הסיניות הס קיימו־ נשארות‪.‬־ ע נקש לעבור‬
‫בהוויית הנטבריס ‪ ,‬ני הכח המצייר יעשה האברים ויעשה‬
‫ורמז לו הקב׳ה מלאך וכו' ‪ .‬ר'ל‪,‬שיהודה היה רוצה לעכור לדרך‬
‫ולא היה רוצה ליזקק עס תמר והזמין לו הקנ״ה כת הקושי‬ ‫תבניתם וכל שאר הדברים הצריכיס להם ‪ ,‬והשכל הפועל‬
‫יתן הצורה לאבר הכליי ‪ ,‬והנה הסכל כשנאמר לו שהשם‬
‫ונחאוה לאשת וזהו המלאך הממונה על ההריון ; ש נששו אוסרי(‬
‫למלאך ‪ .‬ד׳ל שהצורה נופלת ראשונה כחוש המשותף והוא‬ ‫יתברך שם בזרע כת תצייר יעשה תכונות האברים ויתארס‬
‫הנפש ומהוש המשותף הולכת אל השדמה ועהעדמה אל הכת‬ ‫והוא המלאך הוא הנ ח המצייר או השכל הפועל יברח תז ה‪,‬‬
‫והעיצס והיכולת האמתי לשם יתעלה הוא המצאת אלו‬
‫הכתות הפיעלית והם כחית לא יושגו בחושים ‪ ,‬ולמה שאמר ני הנחות יקראז מלאכים יניא ראיה מזה מחכמינו ז״ל‬
‫אמרם בבראשית רבה אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות ואין שני חלאכיס עושים שליחות אחת ‪ ,‬והרצק נזה כי הנח‬
‫הריאה הוא מלאך אחד ויוכל לראות ולא לשמוע ני עין רואה ואוזן שומעת ה׳ עשה גס שניהם ‪ ,‬וכן שאר החושים‬
‫המחזיק לא יוכללדחות ו ק הדיחה לא‬ ‫וכן הנחות הסבעיות ני הכת‬ ‫נבראו כל אתד לעשות פעולתו המיוחדת ‪,‬‬
‫יחזיק‪ ,‬א״כ הוא מבואר ני אין מלאך אחד עושה שתי שליהיות ולא שני מלאכים עושים שלימות אהת ‪ ,‬ואמנם השכל־ס‬
‫הנבדלים למה שהם שכלים ויפעלו בדעת יוכלו לפעול פעילות רבות כמו שאחר הנביא כי אל דעות השם ולו נתכנו‬
‫עלילות ‪ ,‬ני מצד שהוא יודע ויודע דברים רבים יפעל דברים רבים ‪ .‬ומה שיחזק אצלך היות כל הכחית הטבעיות‬
‫והנפשיות נקראות מלאכים ‪ ,‬אמרם ז״ל בכל יום ויום בורא הקב״ה נ ת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם ‪,‬‬
‫ולמה שהוקשה בב״ר כי כל המלאכים הם קיימים ועומדים אחרי בתשובת זה הספק שמהם קיימים ומהם נפסדים ‪/‬‬
‫הוחן הקצוב להםואחיה יפסדו ‪ ,‬ואלו‬ ‫וכן הענין באמת ני הכתות האישיות הס הוות ונפסדות ויפעלו פעילותיהם‬
‫ומהם כתות קיימים ונצחיים והס מיני הכאות הסהנשארים לא יפסדו ‪,‬‬ ‫הם המלאכים האומרים שירה והולכים להם ‪,‬‬
‫הרי יתבאר שהנחות בין שיהיו נחות המינים בין שיהיו כתות האישים יקראו כלס מלאכים ‪ ,‬והביא ראיה על‬
‫הכת יקרא מלאך והוא הפח הטבעי והנפשי ‪ ,‬אמרם ז״ל בענין יהודה ותמר נקש יהודה לעבור ורמז לו הקב״ה‬
‫למלאך הממונה על התאוה ר״ל כת הקושי ‪ ,‬ואין אישי אחד משלחי השכל שיצייר שיש מלאך ממונה על הקושי אלא‬
‫הכת התאוני ‪ ,‬ו א חי ס ג״כ מלאך ממונה על ההריון ‪ ,‬הרי יתבאר שהכחות הטבעיות והחיוניות יקראו מלאכים ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והנחות הנפשיות הס ס המרגשת והמדמה והמשכלת ‪ ,‬ואמרו ז׳׳ל בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך והמלאך‬
‫אומר‬
‫קרשקש‬
‫י‘כ‪ S‬כה שיהיה שע‪-‬׳י כשי מה •צזינזרתו טכעו כי ננ“ כה נררא‬ ‫למנעם מהזיק לדניאל לא שנא מלאך לסגור שיהם שלא יזיקוהו י‬
‫בעכור שעולה סהשעוי׳וה והשעו‪-‬׳ה ההיא גזרת טנעו ני גזיר‪.‬‬ ‫)‪ (J‬אין מלאך אחד עושה שתי שליחות ‪ ,‬אסר החכם הנאות‬
‫הנח‬
‫כד ‪24‬‬ ‫מורה נבוכים חלק עזני ‪6‬רק ו‬
‫ומה מאר הוא נאה זה לנזי שידע ‪ ,‬ומה מאד הוא נמאס לפהאים ‪ .‬י אבל דדות כל צורה שייראה בה ‪,‬‬
‫המלאך במראה הנבואה‪ ,‬ככר אמרנו בזה‪ ,‬שאתה תמצא נביאים ידאו המלאכים כאלו הוא איש מן‬
‫האנשים ‪ ,‬והנה שלשה אנשים נצכיסעליו ‪ ,‬ומהם מי שיראהו כאלו הוא איש נורא מפחיד ‪ ,‬אמר‬
‫ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מ אד‪,‬ו מ ה ם מי שיראהו אש ‪ ,‬וירא מלאך ה׳ אליו כלבת א ש‪,‬‬
‫ושם נאמר )נ( אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו כדמות אנשים ‪ ,‬לוט שהיה כחו רע נדמו לו כדמות‬
‫מלאכים ‪ ,‬ק חה סוד נבואיי גדול ‪ .‬והנה יבאו)סרק מיד ומ'‪ ^ 8m 8‬ק ( הדברים בנבואה במה שראוי ‪,‬‬
‫ושם נאמר )ד( עד שלא עשו שליחותן קראם אנשים ומשעשו שליחותן לבשו מלאכות ‪ ,‬ורסתבל‬
‫איך באר מכל צד שעגין מלאך היא פעולה אחת ‪ ,‬ושכל מראה מלאך אמנם הוא במראה הנבואה‬
‫ולפי ענץ המשיג ‪ ,‬ואץ במה שזכרו אדיסט״ו ניב דבר שיחלק בזה הענין על התורה ‪ ,‬אבל אשר‬
‫יחלוק בזה כולו היותו מאמי! אלה הדברים כלם קדומים ‪ ,‬ושהם ענינים מחוייכים ממנו יתעלה כן ‪,‬‬
‫ואנחנו נאמין שכל זה נברא ‪ ,‬ושהשם ברא השכלים הנפרדים ושם בגלגל כח התשוקה להם ‪ ,‬והוא‬
‫אשד ברא השכלים והגלגלים ושם בהם אלו הכחות המנהיגות ‪ ,‬בזה נחלוק עליו‪ ,‬והנה תשמע דעתו ‪,‬‬
‫ודעת התורה האמתית ב ח ח ש העולם !‬
‫פרק‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫המשכיל והוא הכרוב ; צ אבל היות כל צורה שיראה גו המלאך אזוזר לנרונ ‪ .‬ונסשו היא משש היורגשת ‪ ,‬והמלאך הזא‬
‫וכו׳ ‪ .‬ר׳ל אבל חלוך הצורות המושג מהנניאיס כשרוצים לחקוח ההיו המדמה והכרונ הוא השכל ‪ .‬והרצון נו ני למה שהנפש‬
‫הנבדל שזה יצייר ט נצורות כך וזה יצייר לו נצורוח כך אין אחת כנושא דנת הנחות יעיקו ההשגות זו את זו ונעת‬
‫הצורות ההם המחוקות נמצאות לנבדליס חון לנסש כי אין היקיצה ימיקי החיצוניות לפנימיית ונמת השינה ישונו הנחות‬
‫להם תכונה קיימת אבל כי אותם־ החקו״ם הס במראה הנבואה אל התחלתם ותוכל הנפש להשלים פעולתה ואז יניעו‬
‫כמו שביארנו בפרק מ״מ מראשון ; ק וזה סוד ננואיי גדול ‪ .‬הנחות המשיגים האחת את האחרת נצורות אשר יקנלו‬
‫ר׳ל שאברהם שהיה לו שלמות הכח המדמה אותם המקוים ניקיצה ‪ ,‬ואמנם נקראת הנפש המדמה מלאך זולת שאר‬
‫שהיה פושה בנבואתו היו בצורות רגילות ולפיכך היסה נבואתו נחות מפשיות למה שבזה הנח ישיגו הנניאים כל השגותיהם‬
‫שלימה‪ ,‬אבל לוס שהיה הכח המדמה שלו חלוש כשהיה מחקה זולת הנביא האמתי והוא משה רבינו ע״ה ‪ .‬את*נ אמר‬
‫החקוייס היו נצורות מפחידות נוראות לחולשת נבואתו ‪ ,‬וזה הרב אבל היות נל צורה שיאמר נה מלאך נמראה הננואה‬
‫הסוד ‪ .‬אמנם צריך לדקדק נזה הפי' כ׳ בסרק מ״ה מזה הלא תראה שהנביאים יראו הצורות במראה הננואה ויקראו‬
‫החלק ישים מי שיראה האלאך בצורת איש במדרגה סמוסה אותם הצירות מלאכים נמ׳ש והנה שלשה אנשים והיו‬
‫סמי שיראה אותו בצורת מלאך • ויש לתרן כי אין פסק כי סי נמצאים אלו הצורות במדמה ונקראו מלאכים ‪ .‬והנה הראיה‬
‫שיראהו מלאך הוא יותר נכבד מפי שיראהו איש כסו שכתב כי היה זה נמראה הנבואה אמרו ז״ל אנרהם שהיה נחו‬
‫הרב נסרק מ״ה ‪ ,‬אבל במושג אחד נעצמו שאברהם ראם יפה נדמו לו נדמות אנשים ולוט שהיה נחו רע נדמו לו‬
‫כדמות אנשים ולוס ראם כדמות מלאכים אין ספק שמדרגת ס• נדמית מלאכים הרי שאלו הצורות נקראו מלאכים אן<‬
‫שראם כדמות צורה רגילה והיא צורת אנשים מתר נכבד סמי שיהיו נמצאים נצורות ולזה אמרו ז״ל נדמו ‪ :‬וזה סוד‬
‫שראם כדמות מלאכים שהם צורה מפחידה‪ ,‬וזהו שכיון הרב • נבואיי גדול ‪ .‬ריל שאברהם שהיה לו שלמות הנח המדמה‬
‫דש תירון אחר נסרק מ׳׳ה מזה החלק ; ומהם מי שיראה אש ‪ ,‬אותם החקיים שהיה עושה בנבואתו בצורות רגילות ולפיכך‬
‫ויש להקשות נזה שהפסוק אינו מתאר אלא שהיה המלאך נראה היה נבואתו שלמה ‪ ,‬אבל לוט שהיה נחו המדמה חלוש‬
‫בתוך האש ‪ ,‬לכן יש לסחור שאמרו בלבת אש ר׳ל בצורת לבת היה מחקה בצורות מפחידות נוראות לחולשת נבואתו ‪,‬‬
‫אש ‪ ,‬ודל שהמלאך היה נראה בצורת לבת אש ‪ ,‬וזה הסרק וזהו הסוד‪ ,‬אמנם יש מה שהקשו נזה ני בפ׳ מ׳ה מזה ישים‬
‫הובא להאמין מציאות הנבדלים אשר בידיעתם יתבארו קצת מי שיראה המלאך נדמית איש פחות ממי שיראה אותם‬
‫בצורת מלאך ״ והשיב החכם ר׳ משה הנרנוני כי הנה דבר‬ ‫עניני מעשה מרכבה ‪:‬‬
‫בכחונו הנפשחנו שהם שלשה המרגשת והמדמה והמשכלת‬
‫כמו שהתבאר בפרקי זה המאמר ‪ ,‬ולמה שאלי כחות גשמיות לא יתפעל בהשגתם ויחקם נדחות אנשים למה שהיה כחו‬
‫יפה‪ ,‬ובלוט למה שהתפעל מהם ויחקס כדמות מלאכים מבהילים כמראה מלאן האלהים טרא מאד ולכן היה נחו‬
‫רע ‪ ,‬ובפרק מ״ה ידבר באמתת הנבואה והשפעת השופע מן השכל הפועל על נפש מביא ‪ ,‬הנה מי שיחקה השכל‬
‫הפועל על שהוא מלאך נראה אליו ומדבר עמו למעלה ממי שיחקה איש מדבר עמו ‪ ,‬ומה זה הפרק הראשק אשר‬
‫הובא לבאר מעשה מרכבה ויתבאר ג״כ דברים ממשלי מבואה ‪ ,‬ויתבאר שאיו דבר ממה שאחר אדסט׳׳ו באלו‬
‫הדברים שיחלוק עחו התורה ‪ ,‬אלא שהוא יחשוב כי אלו הדברים קדומים וחנחט נאמין שכל יה נברא ;‬
‫פרק‬ ‫_ ____‬
‫קרשקש‬
‫‪n‬׳«‪' Ss‬‬ ‫על הנביא גרונק הי»ם על ‪ SD *v‬או רגיע ה » ע ההוא‬ ‫הנה הבעסני האות הנקמה ובקשת הנצוח וגזרה חכה הטתאוה‬
‫ומן השכלי על המדמה ‪ ,‬והמדמה הוא בה טבני ולא ימלא‬ ‫הטטעסים וכן לכל כח בעולת אחת טייחרת ‪) :‬נ( אברהס‬
‫מדמות ענינים גשמיים כמו שהמצא בדניאל אמר והאיש גבריאל‬ ‫שהיה כהו יבת נדמו לו נדמות אנשים ‪ .‬בי׳ אברהם שהיד‪ .‬כהו‬
‫ונביאים אתרים בדמיון זה ‪ ,‬ולזר‪ .‬אמר עד שלא עשו שליה־הן‬ ‫יבה והיה משיג במראה שהיא מדרגה ממדרגות הנבואה הגדילות‬
‫אנשים‪ ,‬שור‪ .‬ו«א בעור שתשרה נבואה עליו ש מ א מצייר אוהו‬ ‫ראה אוהב נדמות אנשים ולוט שהיה משיג במררגה השבלה מן‬
‫המלאך בדטוה ‪ qu‬אבל אין לו תואר והמונה ‪ ,‬וזר‪ .‬אמרו משעשו‬ ‫הנביאים והוא ההלום ראה אותם כדמות מלאנים ‪ ,‬וההשגה ייהר‬
‫שליחוהס לבשו מלאכות ‪:‬‬ ‫גדולה ונכבדת השגה איש במראה מהשגה מלאך בחלום ‪:‬‬
‫ברק‬ ‫)ד( עד שלא עשו שליחותם אנשים ‪ .‬פי׳ בעוד שחנכואה ההול‬
 ‫מורה נ בו כי ם ח ל ק ישני פרר! ז ח‬
‫כבר בארנו שתוף שם טלאך ‪ ,‬ושהוא כולל השכלים והגלנלים והיכודות כי כ ל ם עו שי ם‬ ‫פרלן‬
‫מצוה ‪ ,‬אב^ י^א תקשוב שהנ'‘ני‘ים או השכלים כדמות שאר הכהות הגשמיות ‪ ,‬אשר‬
‫הם סבע ולא ישיגו פערו תי ה ם ‪ ,‬אכל הגי‘ג'‘ ים והשכלים משיגים פעולור״יהם וכוהרים ומנהיגים ‪,‬‬
‫אכל לא ככחירתנו והנהגתנו ‪ ,‬אשר ה־א כלה כענינים מתחדשים ; כבר ספרה התורה ענינים העירוני‬
‫על זה ‪ .‬א אמר המלאך אי*'‘ וט ‪ ,‬כי לא אוכל לעשית וגו׳ ‪ .‬ב ואמר לו להנצלו ‪ ,‬הגה נשאתי פניך‬
‫גם לדבר הזה ‪ - .‬ואמר השמד מפניו ושמע בקולו וגו' ‪ ,‬אלו כלם יורוך על השגתם לפעולותיהם ‪,‬‬
‫והיות להם רצון ובחירה במה שהושפע להם ם; ההנהגה כמו שיש לנו רצון במה שהרשפע לנו‬
‫י ונוכל עליו בעקר ה־וייתנו ‪ ,‬אלא שאנחנו נעשה הפהות ויקדם להנהגתנו ופעולתנו ההעדר ‪,‬‬
‫אבל השכלים והגלגלים אינם בן ‪ ,‬אב־‘ יעיבו הטוב לעולם ‪ ,‬ואין אצלם כי אם הטוב ; כמו שנבאר‬
‫בפרקים הבאים ‪ ,‬וכי‘ מה שיש להם הוא נמצא כשלמות ובפעל תמיד מעת שנמצאו ‪:‬‬
‫פרק ח מן הי עו ת הקדומים המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האג־טים ‪ ,‬שלתנועות הגלגלים‬
‫קולות נוראים עצומים מאד ‪ ,‬והיתה י־איתם על זה אמרם שהגרמים הקטנים אשר א תנו‬
‫כשיתנועעו תנועה ממהרת ייסמע '‘ הם קעקוע עצום וצלול מרעיד ‪ ,‬כ״ש גרמי השמש והירח והככבים‬
‫על מה שהם עי^יו מן הגורל והמהירות ‪ ,‬וסיעת פיטאנ״ורום בלה תאמין שיש להם קולות ערבים‬
‫נערכים עם גודלם כערך ניגוני המוס״יקא ‪ .‬א ויש להם לתת ע^ה להיותנו בלתי שומעים הקולות‬
‫ההם העצומים והנוראים ‪ - .‬וזה הדעת מפורסם באומתנו ג״כ ‪) ,‬י“‪ (.‬הלא תראה החכמים יתארו גודל‬
‫קול השמש כ ע ת מרוצתה כי‘ יום כגנ׳גל ‪ ,‬וכן ראוי לבלם ‪ .‬אמנם אריפ״טו ימאן זה ויבאר שאין קול‬
‫ל ה ם‪ ,‬ואתה תמצא זה בספר השמים והעולם ומשם תכין זה ‪ .‬ולא תרהיק היות דעת אריסט״ו‬
‫חולק‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק ש ב י ^ י א אמי המלאך אל לונו כי לא אוכל ייעשות‬ ‫פ ר ק ז כנר ביארנו שחוף שס תלאךושזההשס נאתר על‬
‫דנר ‪ .‬ר׳ל כ׳ לו;׳ היה חשע מרעולם‬ ‫י‬ ‫דנרים רניסוהוא כולל השכלים הננדליס והיסודות‬
‫האמצעי השיכה סדוה יכא לו כייראה הגנואה נל‪:‬ו; משא‬ ‫כלס ‪ ,‬ולמה שיניא לחשוב ני נחו שפיבודוק יקראו מלאכים‬
‫ומהן שהיה אומר לו העולה האמנע׳ כי לא אוכל לעכוה להורוה‬ ‫ואינם יודעים ולא משיניס שליחיתס כי הס כיעלים נ סי ע‬
‫כ׳ הס המשיגיה וכוהייה פעולוהיהה ושזה העולה הכה מ־כעל‬ ‫נן יהיו הגלגלים והשכלים הננדליס שלא ישינו נלל רזה‬
‫מ־נו עח ה הנ הייי ה וכהירהה היה הרידיח כלתי משהנה ‪:‬‬ ‫העילם ‪ ,‬אגזר הרב לא תחשוב ‪ p‬שהגלגלים או השכלים‬
‫ב ואמרו ה‪,‬ה נשאה׳ פניך וכי׳ ‪ .‬ר'ל מהייה הניעהה ה ״ ה ״נ ה‬ ‫משיניה כעילותיהס ונותייס ומנהיגים אנל לא תחשוב‬
‫ה כי כ ה ס דו הול ה הי־ה מה״כה כלו׳ לי;׳ והעירו וזהו הנשיאות‬ ‫ג' נ שהיא כנתירתגו והנהנתני אשר היא כלה נעניגיס‬
‫פויה ; ג ואמי השיר משניו ‪ .‬ר ל משני המלאך ו‪:‬נ‪ :‬מ ע‬ ‫מתחדשים ונו׳ ‪ .‬והנה הניא היב י אי ה ני משיגים הנהנת‬
‫כקולו א"כ הה משיניה וכוהריה הפעולות כי הילו לא היו‬ ‫וה העילס ‪ ,‬א מי המלאך לליט ני לא אוכל לעשית דנר‬
‫המלאכיה מ;יגיה העילותיהה איך היה אומר שישמע כקולו‬ ‫ואמר לו הנה נשאתי פניך ואמר השמי מכניו ושמע‬
‫והלא אין לו השנה נפפוליתיו ‪ :‬ד ונוכל עליו כעקר הוייתגו ‪.‬‬ ‫נקולו אל תמר נו ‪:‬‬
‫ריל ׳כוליה לעשות או שלא לעשות על מה שהושכע לנו בעקר‬ ‫א ש ר שס סיב יש להפלא מהיב ני המלאך האומר ללוע‬
‫הו״תנו ‪ ,‬ר״ל כי מעת ינירתנו המזגית יש יינו ׳פולת העניו‬ ‫זה הוא הכח’ המדוזה סו הצויה הנמצאת בדמיונו ‪,‬‬
‫הנרצה ‪ .‬וזה הפרק נ א לפרש פשוק כי לא אוכל לעשות ד נ י ‪/‬‬ ‫וכן‪ .‬חה שאמי השמר מפניו היא הצירה המדמה הנמצאת‬
‫ופשוק השמד מהניו ‪:‬‬ ‫כנפש הנניא כתי שאתר נעתיד ‪ ,‬אם כן איך יאמר שיה‬
‫פ ר ק ה א ויש להה לתת ‪-‬עלה וכי' ‪ .‬והעלה שנותניה נז ה‬ ‫יאמר על הנלנליס או השפלים הנבדלים ‪ ,‬זהתשזנה נזה‬
‫היא יזצד שתנו רנילין נז ה ונפלנו נז ה העניו ‪,‬‬ ‫כי האמת הוא כסי המיפת ני השכלים הנבדלים והגלגלים‬
‫ונותנין נז ה משל שאלו אדה נולד נני ת הפותנית ועמד שה‬ ‫יודעים מה לינהיגו חוה העולם אלא שידיעתם כללית‬
‫ימי ת״ו לא היה מרניש נקול הפותנות כלל; ב וזהו נ ע ת‬ ‫ומינית ל א־פיעי ת וכפי הסנה השביעית הביא הרב אלו‬
‫המכירסה נ אודתנו ‪ ,‬ר״ל שיה׳קאל היה מזה הדעת נאמרו‬ ‫הפסוקים ני “אלו כלם יורו על השגתם לפעיליתיהס והיות‬
‫ואשמע את כנפיה ה כקול מיס דניה כקול שדי ופו' ‪ ,‬ולזה הינא‬ ‫להם רצון ונתירה נמה שנשפע מהם יק ההנהגה כמי שיש‬
‫לנו רצין במה שהושפע לגו ונוכל עליו כ ע קי הווייתנו ‪,‬‬
‫אלא שההבדל בינינו ובינם שאנחנו געשה הפחית והם יעשו לעולם הסוב וגם כן ני אף כי נעשה הסוג •קדט לנו‬
‫ההעדר אבל השכלים והגלנליס אינם כן ני לעולם פיעלים הטוב תעת שנמצאו ‪:‬‬
‫פ ר ר ל ה וזן הדעות הקודמים הי׳תכשסיס אצל הפיליסיפיש ויוב האנשים שלתניעות הגלגלים קילית גייאית עציחיס‬
‫מאד ‪ ,‬וזה הדעת מכורסס באומתנו ג' פ ‪ ,‬י ל שיחזקאל היה מזה הדעת ויורה עליו א חיו ואשייע את‬ ‫‪,‬‬
‫קול כנפיהם כקול מיס י בי ס פקיל שדי ‪ ,‬ולוה הינא הפיק אמנם הוא נמשך להבנת גלגל קבוע וכן מ כ י ס ׳היחו‬
‫זה הדעת ‪ ,‬אמנם אריסס׳׳ו ימאן זה ויבאר שאין להם ק ל ‪ .‬ולא היתיק היות איי סט ו חולק על דעת החכמים‬
‫בזה‬
‫קרשקים‬
‫‪ 5‬ר ק ד| )א( האא תראה נו׳ גודא קוא ד‪1!’.‬ג‪-‬פ נעה מיוצתה ‪::‬א •יינא חפה וקיא יציאת הניפהת מהגון! ^ ואפרו‪‘■;‘■;: 1‬ש ׳;•א; היה‬
‫זה נגא‪:‬ל הפגזפ כ; יהד‪,‬״ב ליפאר הגיני״ש‬ ‫יום נ;אנא ‪ .‬פי' אדרי רבוהינו •שלפר‪ ,‬דבי ש ‪-‬ןוייש‬
‫שרק‬ ‫היל־ טפיף העולם ועד כישו וטנללם קול הג‪-‬ן‪:‬ה פי ריד׳ '־■‪,‬יי'‬
‫כ ה‪25‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ח ט‬
‫חולק על ת ת החכמים בזה ‪ ,‬בי זה הדעתו״ל הייות להם קולות גאטצם הוא נמשך אחר האמנת‬
‫נלנל קבוע ומזלות חחרים ‪ ,‬וכבר ידעת הכרעתם ת ת אוטווו העולם על ת ת ם בעניגי התבונה‬
‫האלו ‪ ,‬והוא אמרם בפירוש ונצחו חכמי אומות העולם חכמי יעזראל ‪ ,‬חד‪ .‬אמת בי הענינים העיוניים‬
‫אמנם דבר בהם כל מי שדיבר כפי שהביא אליו העיון ‪ ,‬ולזה יאמן מה )‪1‬״יו טי( שהתאמת מופתו ‪:‬‬
‫כבר בארנו לך )סרק ד׳ מזה היזלק( שמספר הנלנלים‪ ,‬לא דוקדק בזמן אריסגז״ו ‪ ,‬ושהמונים‬ ‫פרק ט‬
‫הנלגלים בזמננו תשעה ‪ ,‬אמנם מגו הכתר האחד הבולל גלנלים רבים וחשבוהו לאחד ‪,‬‬
‫שני רקיעים‬ ‫י*‬‫במו שהתכאר למי שעיין בחכמת התכונה ‪ ,‬ולזה לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים‬
‫הם ‪ ,‬שנאמר הן לה׳ אלהיך השמים ושטי השמים ‪ ,‬כי אומר זה ושאמר מנה בדור הכוכבים כולם‬
‫אחד ‪ ,‬ר״ל הנלנלים אשר בהם כוכבים ‪ ,‬ומנה בחר הגלגל המקיף אשר אין כוכבים בו כדור שני ‪,‬‬
‫ואמר שני רקיעים הם ‪ ,‬ואני אקדים לך הקדמה נצטרך אליה כענין כוונתנו בזה הפרק^ והיא זאת ‪,‬‬
‫דע כי גלנל נוגה וכוכב יש מחלוקת בהם כץ הראשונים מאנשי הלמודים אם הם למעלה מן השמש‬
‫או תחת השכדם < ספני שאיו שם מופת יורנו על סתר שני הכתרים האלו‪ ,‬והיה ת ת הראשונים בלם‬
‫שכדורי נגה וכוכב )‪ (b‬למעלה ‪ p‬השמש < ^ ו ת זה והבינהו מאד ‪ ,‬ואח״ב בא בטלמיום והכריח‬
‫היותה •מתחת‪ ,‬ואמר שהוא ^ הנאות בענץ הטבעי שיהא השמש באמצע ושלשה כוכבים למעלה מממ‬
‫ושלשה תחתיו ‪ ,‬ואח׳׳ב כאו אנשים אחרים באנדלום חכמו בלמודים מאד ‪ ,‬ובארו לפי הקדמות כטלמיום‬
‫כי נגה וכוכב למעלה ‪ p‬השמש ‪ ,‬וכבר חבר בזה אבן אפלח האשביליי‪.‬אשר התחברתי עם בנו ‪,‬‬
‫יספר מפורסם ‪ ,‬אח״כ השתדל כזה הענץ הפילוסוף המעולה אכובב׳ר בן אלצאי׳ג אשר קראתי עם‬
‫אחד טתלמ‪T‬יו והראה אפני ראיות ‪ ,‬ה כבר העתקנום טמנו ‪ ,‬ירחיק בהם שיהיה גגה ובובב למעלה ‪P‬‬
‫השמש< אכל זה אשד זכרו אכוכב״ר הוא ראית הרחקת זה לא ראות »יעתו ‪ ,‬סוף דבר יהיה הענין‬
‫‪P‬‬
‫^‬ ‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫נזה ‪ /‬ני ‪» ‘ w‬צזת היות להם קולות אמנם הזא נמשו‬ ‫זה הסרק ‪ :‬ג אמגם הוא גרשך להאמנח גלגל קבוע וט׳ ‪ /‬ויש‬
‫איזר האזזנת גלגל קבוע ומזלות ססרים ‪ ,‬וכנר ידעת‬ ‫לי מיון בזה כי אפי׳ שדדה שגלגל חוזי וסזלוח קבועק כפו‬
‫הכרעתם דעת יזנמי אומות העולם על דעתם בעניני‬ ‫שהוא האמח מדיין אפשר לומר כי מצד סגישח גלגל אחד מלגל‬
‫התכונה האלו ואמרם נמירושונצתו חכמי אומות העולם את‬ ‫אחר יחחדש מהם קולות טצומים כדעת יחזקאל < וגראה כי‬
‫מנסי ישראל׳ וזה האמת ני הענינים העיוניים אשר בם‬ ‫לסי הנחת גלגל קבוע ומזלות מוזלין מסחייב יוחי שיהיו להם‬
‫החכמים חכמים אמנם דבר בהם כל מי שדבר בו כפי‬ ‫קולות מצד הקשת הכוכב בגלגל אבל כשנניח שהגלגל חוזי אינם‬
‫מה שהביא אליו העיון ואין הנבואה למעלה ממנו כי החכם‬ ‫מקישים זה לזה אלא מחופפיס ומצד החפיפה לא יתחדשו‬
‫עדין מנביא ולא יועיל אצל החכמים אלא מה שנתאמת‬ ‫קולות עצומים ‪ ,‬עם שאפשר לבעל דין לחלוק‪:‬‬
‫מופתו על זולתי ׳ ודע כי זה המאמר הוא יקר מכל כלי‬ ‫פ ר ק ט א שני רקיעים הס ‪ .‬י׳ל שהוא פונה הכדור‬
‫חמדה יתבארו ממנו דברים רבים לסי שרצה ליכנס בפרדס‪:‬‬ ‫הכולל גלגלים רבים אחר כן אנחנו כשנפנה‬
‫כבר ביארנו לך שמספר הגלגלים לא דוקדק‬ ‫פרק ט‬ ‫הכדורים נמנה הכדור הכולל הגלגלים כיור אאד‪ ,‬ויש אומרים‬
‫שמפני זה הניא הרב מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם‬
‫בזמן אריסנו״ו ׳ טנת הרב נזה הפרק לסדר‬ ‫׳‬
‫תכונת הגלגלים כפי מה שהיו סוברים הקדמונים ועל זה‬ ‫לבאר מה שאמר• הפסוק ארבע מרכבות יוצאות מנין שני‬
‫הדעת נמשכו חכמי ישראל אן שהיה זה הדעת לא אמתי‬ ‫הרים שהם שני כדורים ‪ :‬ב ודע זה והבינהו מאד‪.‬ר׳ל שדעת‬
‫ולא נטן כי אם נמנה גלגל הלבנה והשמש אחריו ואחריו הה׳‬ ‫הראשונים כלס שכדור נוגה וכדור כוכב למעלה פן השמש וכן‬
‫טכבים הנבוכים האחרים איפשר שיפורש מה שאמר‬ ‫היה דעת יחזקאל ׳ והארבע חיות הם ארבע כדורים כדור‬
‫יחזקאל ארבע חיות ט גלגל הלבנה היא חיה אחת וגלגל‬ ‫הכוכבים הקיימים וכדור החמשת כוכבי הנטכה וכדור השמש‬
‫השמש חיה אחרת והחאשה ג^לים אחרים חיה אחרת‬ ‫וכדור הירח ׳ ולכן שנה הרב ואמר מאד כי סי שיניח מחפשת‬
‫וגלגל הטכבים הקיימים חיה אחרת ולכן יהיו ארבע‬ ‫כוכבי הנבוכה יניעו יסוד האויר איך יתכן שיהיה בתוכם השמש‬
‫חיות ׳ ואם נאמר שהגלגל השמש הוא למעלה מנוגה‬ ‫שיניע יסוד האש לכן אמר הרב מאד כי באמת מחוייב הוא‬
‫וטכב איאיפשר שיצדיר זה המנק׳ולכן אמר הרב שדעת‬ ‫שנא' שיהיה השמש למפה מנגה וכוכב ; ג הנאות בענין הסבעי׳‬
‫‪,‬‬
‫הראשונים שכדור טגה וטכב למעלה חן השמש וחכמי‬ ‫ר׳ל שיתק שיעמוד השמש באמצע כמלך בתוך מחנהו ‪ :‬ד ססר‬
‫ישראל מן הקדונים הח ‪ ,‬ולכן אמר ודע זה והבינהו‬ ‫מפורסם ‪ ,‬יקשור עם אסרו ונכר מבר ‪ :‬ה כגר העתקנוס‬
‫‪,‬‬
‫מאד כי זולת זה לא יצוייר ארבע חי!ת עם שזה הדעת‬ ‫ממנו ‪ .‬שיבינו משת העתיק עם תלמיד אבוכ׳יר בן אלצאי׳׳ג‬
‫התוכניםשהשמש‬ ‫האחרונים ולא יסכים עם ראש ‪.‬‬
‫דעת_ ‪_ . .‬‬‫איט _‬ ‫מאותם ראיות שעשה אבוכ״י לבאר שנגה וכוכב הס לפסה‬
‫‪,‬‬
‫למעלה מטגה וכוכב והסילוסון המעולה אסנכ׳ר בן‬
‫אלצאי״ג אשר התפאר הרב שקרא עס אחד מתלמידיו הראהו או»י הראיות ‪ ,‬ירחיק בהם שיהיו כוכב ונוגה‬
‫למעלה מהשמש ואמר סין דבר והחכמים היו מסברת הראשונים וכלם היו מסדרים גוגה וכוכב למעלה מהשמש ‪/‬‬‫‪,‬‬
‫ואמרו‬
‫קרשקש‬
‫®* ‪ p‬ט )‪ fS‬למעלה ט! השט׳* ‪® ,‬ח בי זה הוא דנרצח אצל גנוזותם נסה >»יגיע‪,‬תר«ן ב »ז » ל אוזר םאלו תאויגעה גלגלים‬
‫יגיע יסוד סיוזזר ‪ ,‬והרמז כלו לארבע חיות ז‬ ‫רבים בדי שי׳זזלם לו ׳‪8‬הם ארבעה גלגלים סתהלםים‬ ‫'‬
‫*רק‬ ‫ז ז‬ ‫]פודה נבוכים ח׳׳ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ע‪1‬ני פרק ט י‬
‫כן או לא יהיה ; הנה הראשונים כלם היו מסדריט כוכב ונגה למעלה מן השטש ולזה היו מונין דוכדודם‬
‫‪,‬‬
‫חמשה ‪ ,‬כדור הירח הסטוך לנו בלא ספק ‪ ,‬וכדור השמש אשר הוא למעלה טסנו כהכרח וכדור‬
‫החמשה הכוכבים הנבוכים וכדור הכוכבים העומדים ‪ ,‬והגלגל המקיןז בכל אשר אין כוכב בו ‪ ,‬ויחיה‬
‫מספר הכדורים המצויירים ; ר״ל כדורי הצורות אשר כהם כוכבים ‪ ,‬כי כן היו הראשונים קוראים‬
‫הכוכבים צורות ‪ ,‬כמו שהוא מפורסם גספדיהם‪ ,‬יהיו מספדם ארבע כדורים ‪ ,‬כדור הכוכבים העומדים ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובדור הכוכבים הנבוכים החמשה וכדור השמש וכדור הירח ‪ ,‬ולמעלה מכלם נלגל אחד הלק אץ‬
‫כוכב בו ‪ ,‬י וזה המספר הוא אצלי שרש גדול מאד לענין עלה בדעתי לא ראיתיו לאחד מן הפילוסופים‬
‫כבאור ‪ ,‬ואולם מצאתי בדברי הפילוסופים ודברי החכמים דברים העירוני על זה ‪ ,‬והנני אזכירהו לך‬
‫בזה הפרק ואבאר הענין ‪:‬‬
‫פ ר ק י ידוע ספורסם בכל ספרי הפילוסופים כשידברו בהנהגה‪ ,‬אמרו כי הנהנת זה העולם התחתון‬
‫ר״ל עולם ההוויה וההפסד ‪ ,‬אמנם הוא א בכחות השופעות מן הגלגלים ‪ ,‬וכבר זכרנו‬
‫זה פעמים ‪ ,‬וכן תמצא החכמים ז״ל אומרים אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע‬
‫שמכה אותו ואומר לו נדל ‪ ,‬שנאמר הידעת הקות שמים אם תשים משטרו ב אדן ‪ ,‬ב ומזל יקראו נ״כ‬
‫הכוכב ‪ ,‬תמצא זה מבואר בראש בראשית רבה ‪ ,‬אמרו יש מזל שהוא ^ גומר הלוכו לשלשים יום ‪,‬‬
‫ויש מזל שנומר הלוכו י לשלשים שנה ‪ ,‬הנה כבר כארו בזה המאמר ה שאפילו אישי ההוויה יש‬
‫!‬
‫להם כחות כוכבים מיוחדים להם ואע״פ שכחות הנלנל מתפשטות בכל הנמצאות ‪ ,‬אבל יהיה ג'כ‬
‫'‬
‫י כח כוכב אחד מיוחד במין אחד כענין בכחות הנשם האחד ‪ ,‬כי המציאות בולן יי איש אהד כמו‬
‫שזכרנו ) פ ר ק ע״נ חלק א'( וכן זכרו הפילוסופים שלירח כח מוסיך ומיוחד ביסוד המים ‪ ,‬והראיה על זה‬
‫תוספת הימים והנהרות כתוספת הירח וחסרונם בהסרונו ‪ ,‬והיות המשך כימים עם “ הקדים הירח‬
‫והחסרון בשובו לאחור ‪ ,‬ר״ל עלייתו וירידתו )א( ברבעי הני^נל ‪ ,‬כפי מה שהוא מבואר ננלה למי‬
‫שהשקיף על זה ‪ ,‬אמנם היות לניצוץ השמש מניע יסוד האש זה מבואר מאד‪ ,‬במו שתראהו מהתפשט‬
‫החום במציאות עם השמש ‪ ,‬ותגבורת קורת )נ״יז קור( כרהקו ממקום או בהעלמו ממנו ‪ ,‬וזה מבואר‬
‫אין להאריך כזכרו ‪ ,‬ועלה בדעתי כאשר ידעתי זה ‪ ,‬כי אלו הארבעה כדורים המצויירים אע״פ ששופעים‬
‫מכלם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מהאמש לפי שאיוב מוכרתוח אצל השכל ; ו חה התהסר אצלי‬ ‫ואמיו וכן היו הראשונים קוראים הכונכיס ‪5‬ורית רמז פני‬
‫שורש גדול ‪ ,‬י״ל כענק מעשה מרפנה מיחזקאל כי מרככת‬ ‫החיות ‪ ,‬והנה ידעת ני המזלות קוראים הקדמונים טלה‬
‫יחזקאל נננית על זה העגין ‪:‬‬ ‫סור תאומים ונו׳ כי כולם הם צורות אלו הנמצאות וגם‬
‫פ ר ק י א ככסות השוסעוח מ! דגלנליס ‪ /‬ר׳׳ל והפחות ההם‬ ‫שאר הנוככים היי מניחים להם צורית תהבעלי חיים ולכן‬
‫הס צשפעות מן הנלגליס כאמצעית הכוככיב מצד‬ ‫נקרא האתד פני אדם והאחר פני שור יפני אריה ופני‬
‫נשר וכל אלו הם שמית לה' נונכי לכת נמו שיתכאר נחלק‬
‫ניצוצם ומנפב ויישרם והחחלפס ‪ :‬ב ומזל יקראו נ"כ הפופכ ‪.‬‬
‫ר״ל אע״ש שמלת מזל לא תסול בדקדוק כ׳ אם על י״ב מזלות‬ ‫הג' ‪ :‬וזה המספר אצלי שורש גדול מאד לענין עלה כדעתי ׳‬
‫מכל מקום רז״ל יקראו ג״נ הכוכב מזל‪ :‬ג גומר הלוני לשלשים‬‫דיל ני מנות הגלגל הנוכנים הקיימים והז' כונני לכת‬
‫ארכעה כדורים הוא שורש גדול לנאר מעשה מרכנה ואף‬
‫יום ‪ .‬זהו כוכב לבנה ‪ :‬ד לשלשים שגה ‪ .‬ר״יל וזהו כוכב גלגל‬
‫שבתי ‪ :‬ה שאפילו אישי ההויה ‪ ,‬ד״ל מיני ההויה ׳ כי מלס‬ ‫שלא מצאתיו כדכרי הפילוסופים ואמנם החכמים העירוני‬
‫ההויה כוללת כל המינים וא׳׳כ פרפי ההויה הס המינים ‪:‬‬ ‫על יה ‪:‬‬
‫ו פח כוכב אחד מיוחד ‪ /‬ר׳׳ל פי פל הגלגלים פועלים בעולם‬ ‫פרק י ידוע ומפורסם ככל כפרי הפילזסופים ונו׳ ‪ /‬כזה‬
‫השפל בכללות וייחוד ; ז כענין בנחות הנפש ‪ .‬ר״ל כמו הנפש‬‫הפרק הרחיכ הרנ לנאר הענינים הצריניס‬
‫הנמצאת בחי שהיא פוסלת בכללות הנוף ‪ ,‬אתנם פח השמע‬ ‫ימעשה מרננה ‪ /‬ראפונה הניח כי הנהגת זה העולם‬
‫והראות הוא נמשך מהפח הנפשי אשר משכנו במוח ■ ה איש‬ ‫כתמתון אמנם היא כנחות השופעות מהגלגלים ‪ ,‬וזה‬
‫אחד כמו שזכרנו‪ .‬ר״ל חלק א' פרק ע״ב ; ט בהקדים הירח‪.‬‬ ‫התחלה לנאר כי פני החיית הס ד׳ כי כלס יגיעו הד׳‬
‫י׳׳ל מפני זה אמר בהקדיס כי חנועחה הראה יוחד מהירה‬ ‫יסודות‪ .‬שהם ארנע אופנים והם סכות ג״כלד' צורות שהם‬
‫כשהיא בגלגל ההקפה בצד סמוך לארן יוהר תשילך ננלגלהקכה‬ ‫המחצב והצומח והחי ומדנר ‪ /‬שנית ניאר כי אף שימצאו‬
‫נגלגליס נחות מתפשטות ככל ‪ ,‬הנמצאות יהיה כת נוככ‬
‫אחד מיוחד במין אחד ‪ ,‬והביא ראיה יזתה שאמרו אין לך כל עשכ ועשי מלמטה שאין לו מזל כדקיע ומזל לא לבד‬
‫יקרא הי״ב מילית אבל כל שאר הנוניי ם יקראו מזל ‪ ,‬והביא ראיה לזה ממה שאחי בכ״ר יש מזל שהוא גומר‬
‫הלונו לשלשים שנה ויה אי אפשר פיהיה א׳ מהי׳ב מזלות ‪ ,‬והנה זכרו הפילוסוף שלירח נח מוסיף ומיוחד בישוד המים‬
‫והראיה על זה תוספת הימים והנהרות כתוספת הירת וחסרונם בחסרונה ‪ ,‬ואמנם היות השמש מניע ליסוד האש‬
‫זה מבואר מאד ני יראה מהחפשט החום במציאות השמש ותגבורת הקור כרחקו ; הנה אמר הרב כי אע״פ ששופעות‬
‫מכלם‬
‫קרשקש‬
‫‪ 6‬ר פ י )‪ (6‬נויבעי הגלגל ‪ .‬ש>׳ שהגלגל נחלק לש׳ס טעי׳ות עד סוף תצשון תשעים מעלות וכן מקו השוה עד קוטב ר‪.‬דרום'‬
‫חויים לםטוז טן הקטנים והציים למעלה וטהקו השוה וכן מלמטה נמצא דנעי הגלגל הם ארבעה אחד נהצי השמים‬ ‫^‬
‫ולודיי׳ה‬
‫כו ‪26‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שגי ‪6‬ר‪5‬ן‬
‫מכלם כהות בכל המתהווה והם עלתם יש להל בחר יסוד מזארבעד‪ .‬יסודות ‪ ,‬הכדור ההוא לנד‬
‫התחלת כהות היסוד ההוא לבד‪ ,‬והוא המנת אותו תנועת ההויה בתנועתו ״ ויהיה נדור הירח מניע‬
‫הםים ‪ ,‬וכדור השמש סגיע האש ‪ ,‬ובדור שאר הכוכבים הנבוכים מניע האויר ‪ ,‬ולרוב תנועתם‬
‫והתחלפם ושוכם וישרונם ועמידתם‪ ,‬ירכה הצטייר האויר בהתחלפו והתקבצו והתסשטו במהירות ‪,‬‬
‫וכדור שאר הכוכבים העומדים מניע הארץ ‪ ,‬ואולי בעבור זה התאחרת )נ״ח התאחרה( תנועתה‬
‫לקבלת ההפעלות וההמזגות לאיחור הכוכבים בתנועה‪ ,‬ובבר העירו על התיחדות הבובבים העומדים‬
‫בארץ ‪ ,‬באמרם )נ( שמספר מיני הצמחים כמספר אישי כוכבים מכלל הטבבים ‪ ,‬וכן אפשר שיהיה‬
‫הסדור י שיהיו הכדורים ארבעה ‪ ,‬והיסודות המתנועעות מאתם ארבע ‪ ,‬כ והכהות הבאים תחלה‬
‫מאתם במציאות ככלל ארבע כהות‪ ,‬כמו שבארנו)סרק מ״ב מחלק א׳( ‪ ,‬ובן סבות כל תנועה גלגלית‬
‫ארבע סבות ‪ ,‬והם צורות הגלגל ‪ ,‬ר׳ל בדוחתו ‪ ,‬ונפשו ‪ ,‬ושבלו אשר בו יצייר כמו שבארנו )ס ר ק‬
‫ד׳»זה החלק( ‪ ,‬והשכל הנבדל ‪ ,‬אשר הוא השוקו ‪ ,‬י והכן זה כ«ד ‪ ,‬ובאורו בי לולא היות צורתו זאת‬
‫הצורה ‪ ,‬לא היה יבול בשום פנים להתנועע תנועה סטבית על הדביקות ‪ ,‬מפני שאי אפשר דבקות‬
‫תנועה בחזור חלילה אלא כתנועת הסבוב לכד ‪ ,‬אכל התנועה הישרה אע׳ם שישוב המתנועע בדרך‬
‫ההוא בעצמו‪ ,‬פעמים לא תדבק התנועה ‪) ,‬ג( בי בין כל שתי תנועות ‪ “ ,‬זו הפך זו מנוחה‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר במופת במקומו ‪ ,‬הנה ככר התבאר שמהכרח דבקות התנועד‪ .‬בחזחת בדרך אחת כעצמו‬
‫שיהיה המתנועע מתנועע בסבוב ‪ ,‬ולא יתנועע רק בעל נפש ‪ ,‬הנה יתחייב מזה מציאות הנפש ‪ ,‬ואי‬
‫אפשר מבלתי מביא לתנועה ‪ j‬נ והוא ציור וכוסה למה שצוייר ‪ ,‬במו שזכרנו ‪ ,‬חה לא יהיה הנה‬
‫א'כ בשכל אחר‪ ,‬שאינו כריחה ממה שהוא כנגד ולא בקשת נאות‪ ,‬ואי אפשר מבלתי נמצא אחד והוא‬
‫אשר צוייר והיה הכוסף אליו כמו שבארנו ‪ ,‬הגה אלו ארבע סבות לתנועת הגלגל ‪ ,‬וארבעה פנים‬
‫מן הכחות הכוללות הבאות תחלה מאתו אלינו‪ ,‬והם בח הוויית המחצבים ‪ ,‬ם וכחהנפש הצומחת‪,‬‬
‫וכח הנפש החיה ‪ ,‬וכח נפש המדברת‪ ,‬כמו שביארנו)סיק פ״ג מחלק ‪6‬׳( ‪ .‬ועוד שאתה כשתכחן פעולות‬
‫אלו הכחות תמצאם ע שני מינים ‪ ,‬הויית כל מה שיתהוה ‪ ,‬ועם‪T‬ת הטתד‪,‬ווה ההוא ‪ ,‬ר״ל שמירת‬
‫מינו‬
‫קסטוב‬ ‫אפודי‬
‫רחוק סן האר! ‪ :‬י שיהיו הכדורים הארבעה‪ .‬והם אלנע חיוח מכלם נחות המתהוות נזה המציאות ים לכלי נדזר‬
‫שראה יחזקאל ‪ :‬והיסודות הארבעה ‪ ,‬והם ארבעה אופנים יסוד מן הד׳ יפחת ‪ ,‬כי גלגל הספנים הקיימים הוא‬
‫במראה הנזכר ‪ :‬ב והכחוח הנאים סאתם החילה במציאות מייייי י ^יז לאיחור תנועתי‪ ,‬והה׳ גלגלים הנונניס‬
‫איבעה‪.‬והם המחצב והצומח והחי והמדבר והם ד׳ פנים הנזכרי׳ הננוכים הם סכת האויר להתערנות קצתם עם קצתם ‪,‬‬
‫במראה הנזכרת ‪ ,‬ואלו הד׳ נחות ביארם הרב נפרק ע״ב ושור הוא האש שהסור הוא אדום כמו האם‪ ,‬וכדור הירח‬
‫ויבארס עוד בזה הסרק ‪ :‬וכן סטח כל תמעה גלגלית ד׳ והס הוא מניע המים ‪ ,‬וככר העירו על התייחדות הכוננים‬
‫כדוריוחו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו ‪ .‬והס ארבעה ננסי החיה העומדים י א ק נענור שאמרו ז״ל שמספר מיני הצמחים‬
‫שיאה יחזקאל כסו שביארנו בסרק ד׳ מזה החלק ‪ :‬ל והנן נמססר אישי הטכנים‪ .‬ואס* כן יהיה זה סדר הכדורים‬
‫זה מאד ‪ .‬ר״ל הסוד הוא כי כל מה שאמר עכשו הוא ססתח הארנעה והיסודות המתנועעים מאתם ארנע והנחית הנאים‬
‫והסרה לפירוש מעשה מרכבת יחזקאל ‪ :‬מ זו הסך זו מטחה מאתם תחלה כמציאות ארנע והם המחצנ והצומח והחי‬
‫כסו כו'‪ ,‬ס' ד׳ מזה ; נ והוא ציור וכופף ‪ .‬כסו שזכרנו חלק והאדם ‪ ,‬וכן סנית כל תנועה גלגלית ארנע והם צורת‬
‫‪ ' 5‬סדק ד׳ ‪ :‬ם וכח הנפש המדברת‪ .‬כסו שביארנו סלק א׳ סרח הגלגל ר׳ל כדוריתו ונפשו ושכלו אשר נו יצייר והשכל‬
‫פ״ב ‪ :‬ע שני מינים הוייח כל שיתהוה ושמייח הסחהוה ‪ .‬י״ל הנבדל אשר הוא חשוקו ‪ ,‬ובעבור שיבאר הרב יה במעשה‬
‫וזהו שאמי הפסוק וידי אדם להנה‪ ,‬ר״ל שיש להס נ׳ כמות מרכבה ברמתות למה שיהיו סתרי תורה האריך הרב בהם‬
‫לדבר הנה כאלו הס דברים נתבארו נפילוסופיא ‪ ,‬ואולם‬
‫מה שבא בספרי הנבואה אין ראוי לזכרו אלא ברמז לכן האריך הרב באלו הפרקים ‪ ,‬עון אמר הרב ועוד כשאתה‬
‫תבחן פעולות אלי הנחות תמצאם שני מינים הוויית כל מה שיתהוה ושמירת אישיו זמן אחד ‪ ,‬והרצון ני יש לכל‬
‫נמצא אשר תחת גלגל הירח נח שיהווה אותו ונח שישמור ‪ 6‬המציאות הזמן הקצוב ‪ ,‬ולמה שאלו הנחות הס כחית‬
‫היותי שלמות שאיפשר שימצאו כי יתהוה הנמצא ביותר סוב שאפשר שימצא ייתנו לו הדברים ההכרחיים ואף הדברים‬
‫שהם‬
‫קרשקש‬
‫הוא י»םמ פאליו חחנוער‪ .‬ג׳אתי חנועות חפכיוח אינו אחד ב^נטו‬ ‫ולמעלה נקרא יחד ח»י חשמים וב; נ נ ג ח מלטפח ונקרא יתד‬
‫אחד אוהיה המעלה הפד חמטח ותימין הסך היאטאל וכבר יורת‬ ‫העליר‪.‬‬ ‫ונקראו י ח ח ח‬
‫‪ .....................‬׳‬ ‫חקוטנים ‪.‬‬
‫‪......‬‬ ‫שני יתדוח נגד‬ ‫התהזם ובז‬
‫‪......................‬‬
‫על שההגהנח טא׳ אל נ ׳ הפכיות לתנועת מ ג׳ אל א׳ שהם‬ ‫וחידדח ‪] :‬נ( שמספר מיני הצמחים כמספר אישי ר‪.‬טננים‪.‬וה ם‬
‫חולקות זו לוי ומעכבות זו את זו ותהטל כל אחד מהם הכרתה‬ ‫נ א מ ת רימדם לגלגל הבונכים ד‪,‬עומרים אשד ט נ ני ו רבים מאד ‪:‬‬
‫ונחוש יחד ‪ ,‬אם בחוש שכאשר הנחנו שני‬ ‫במאמד‬ ‫וזה גלד‬ ‫‪ W‬כי נ ץ שתי התנועות זו הפך זו נ מו שהתבאר במופת‬
‫טתנועעים שוים בטהירוח וחחלו יחד להתנועע על מ חלו אחד‬ ‫במקומו ‪ .‬שי׳ הנה זד‪ .‬יראה מפנים‪ ,‬אחד מחם שאשר יחזור לאחור‬
‫משני קצותיהם המקבילים זה מקצת האחד וזה טטקנילו ונניח‬ ‫על קו אחד נעצמו תנועה ישרה יתנועע בשובו לאחור שתי‬
‫אוחו המדחק מ ^ ק לחציים אין ספק ששני אלו המתנועעים‬ ‫תנועות הפניות ‪ ,‬ני התנועה במקום אם היתה התחלתה מלמטה‬
‫יפגשו נ ה צי םד^ך יחד‪ ,‬ואם שב אחד מהם נשיגיע לחצי ויחזור‬ ‫למעלי‪ ,‬יהיר‪ ,‬שוכח לאחור מלמעלה למטה ואם היתה התנועה‬
‫אל הקצה אשר התחיל טטנו והוא ר‪,‬קצת אשר אליו יתנועע‬ ‫היאשונה אל הימין תהיד‪ .‬חזרתו לאחור על השמאל ‪ ,‬ומבואר‬
‫המתנועע‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק '‬
‫מינו תמיד ושמירת אישיו זמן אהד ‪ ,‬וזהו ענין ה טב ע ^ אימר יאמר •מהוא חכם מנהיג׳‪ ,‬ריציע״ח ב ה מ צ א ^‬
‫החי כ מל אכ ת מח שכית‪ ,‬מישניח בשמירתו ו ה ת מ ד תו‪ ,‬כ ה מ צי א כהות נו תנו ת צורה הם סב ת מ צי או תו‪,‬ן‬
‫וכהות זנות הם כ ב ת עמידתו ו־ממירתו הזמן ‪ ,‬שא‪£‬שר הכוונה הוא זה הענין האלהי המגיע מם^‪,‬‬
‫שתי הפעולות האי׳ו באמצעות הגלגל ‪ ,‬ומספר הארבעה הזה הוא נפלא ומקום ה תבוננו ת‪ ,‬במדרש‬
‫תנ חו מ א אמר ^ כמה מעלות היו בסולם ארבע ‪ ,‬ר׳ל אמרו והנה סולם מיצב ארצה ; )ד( ו ב‪.‬‬
‫המדרשות יזכר שארבע מחנות של מלאכים הם ‪ ,‬והושב זה פעמים ‪ ,‬וראיתי בקצ ת הנוסהאות ^ במה‬
‫מעלות היו בסולם שבע ‪ ,‬אבל הנוסחאות כלם וכל המדרשות מסכימים שמלאכי אי׳הים אשר ראם‬
‫עולים ויורדים אמנם היו ארבעה לא יותר ‪ ,‬שני׳ם העולים ושנים היורדים ; ושיארבעה נקבצו במדרגה‬
‫א ח ת ממדרגות הסול׳ם‪ ,‬והיו ה אר ב ע ה בשורה א ח ת השנים העולים והשנים היורדים ‪ ,‬עד שהם למדו‬
‫מזה שרוחב הסולם היה עוי׳ם ושליש עולם במראה הנבואה ‪ ,‬כי רהב המי‘ אך האחד במראה הנבו א ה‬
‫היה שעור שליש העול ם‪ ,‬כאטרו וגויתו כתרשיש ‪ ,‬יהיה רחב הארבעה א״ב עולם ושליש‪ ,‬ובמשלי‬
‫זכריה בתארו ‪) P‬ה( ארבע מ רי בו ת יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נח שת ‪ ,‬אמר כפירוש זה אלה‬
‫ארבץ‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הא׳ היות התההוה והב' שמירת המתהוה זמן הקציב לו ‪:‬‬ ‫שהס על ‪ 5‬ד היותר טוכ י הדניי ם שהס על ‪ 5‬ד היופי‪ ,‬והכת‬
‫פ כייהייעלוה היו בסולם אייבע ‪ .‬ר״ל זהו הכילוש השלישי‬ ‫השומר ישתור האיש מכל הפגעים וחכל החקריס כאלו היו‬
‫שפי' בזאת הנבואה הרב התורה ועכשו יפרש סולס המציאוח‬ ‫אלו הנחות נ חי ריו ת‪ ,‬ונעיור זה יאמר שהטיע חכם‬
‫השפל לנד יכל שיש שם ארבע מעלות ‪ ,‬ר״ל שהתמר הלאשין‬ ‫מנהיג משגיח כהמצאת החי ומשגיח בשמירתו והשגחתו הס‬
‫נמלק לארבעה מלקים והארבעה מלאכים הס הארבע יסודות‬ ‫סנית עמידתי‪ ,‬לכן מחסי אלו השני כחות הנאים מהגלגלים‬
‫אשר שתים מהם עולים על התקיף והם האויר והאש ושתים‬ ‫בידי אדם ‪ ,‬ווהו אחיו במעשה תרכבה וידי אדם מתחת‬
‫מהם יורדים והם האדן והמים ובשכלם נתקבצו במדרגת א׳‬ ‫כנפיהם ני אחר התניעה ימשך מהגלגל אלו השתי כחית‬
‫שהאייבע יסודות נמצאות ננל ח״וזג מציאות אתד מתדייה ‪.‬‬ ‫אשי הס בתכלית השלמות כאלי היו בידי אדם אשר יד‬
‫ויש מפישיס מלאכי אלתיס תם האיבעה סניס והס הניחצב‬ ‫האדם יש להם סגולה מכל שאר הכהית לעשית כל מלאכת‬
‫והצוייח והחי והמדבר ‪ ,‬וששניס תהס עוליס י׳ ל שהס מעולים‬
‫מחשבת ‪ ,‬וכבר אמר היב בפרק שלפני זה שהמספר ה‪' 7‬‬
‫נתעלה ייהאתריס והס התי והמדבר ושנים מרס יורדים והס‬ ‫כדורים חכמינו העירוהו עליהם ‪ ,‬והביא המאמר הנה‬
‫המחצב והצומת ‪ ,‬שכלס נתקבצו נמדרנה אתת ר’ל שכלם‬ ‫מרז״ל ואמרו כתה מעלית היו בסולם ארבע ‪ ,‬ר״ל אמרו‬
‫נייצאו באדם ‪ :‬צ כמה רזעלות הא בסולם שבע ‪ .‬וכפי אותה‬ ‫והנה כולם ובכל המדרשית ייכור שהם ארבע מחנית של‬
‫נוסתא ריל ששבע צורות הס קודמות לצורות האדס ושכלם‬ ‫מלאכים ‪ ,‬והם אלו הארבעה כדורים והארבעה אופנים‬
‫נתקבצו אל האדם והשבע הס ד' צורות היסודיות והמחצב‬ ‫והארבע כנים ‪ .‬וראיתי בקצת הנוסחאות כתה מעלית היו‬
‫והצייית והחי ובאדם נקבצו כלס ; ק ארבע מרככות יוצאות ‪.‬‬‫בסולם שבעה ‪ ,‬ואחיו המפי שים כי מנינם על זה התיאר‬
‫ר״ל ארבע יסודות היוצאות מנין שני ההרים שהס החמר‬ ‫הארבע יסודות והמחצב והצומח והחי ובאדם נתחביו כלס ‪,‬‬
‫והנראה לי כי היסודית הם מדרגה אחת והמחצב מדרגה‬
‫אחרת והצומח מדרגה אתי ת והחי מדרגה א חי ת‪ ,‬והאדם כשהיא נכח להשכיל ואח״נ כשיתדנק הנאצל לפי דעת‬
‫הרב הוא השכל הפועל ‪ ,‬וכל המדרשות בלס ת סני חי ס שמלאכי אלהים שיאה עולים ויורדים אמנם היו ארבע לא‬
‫יותר ‪ ,‬שנים העולים יוצה לומר שנים עולים במוחלט ואס בקשור ושנים יורדים במוחלט ואס בקשור‪ ,‬כי האש עולה‬
‫למעלה בתוחלט והאויר עולה לתעלה וקשוי ו ה אין יורדת למטה בהחלט והמיס בקשור ; ובלם נתחברו במדרגה א ח ת‪,‬‬
‫הרצון מ ני אין לאחד מהם זולת צורה אחת פשוטה דוממת ופלס יתפעלו ויתמזגו ויתהוה מהם מורעב אחד ‪,‬‬
‫פד שלמדו מזה שרוחב הסילס עילם ישליש ‪ ,‬אחר שרוחב מלאך אחד שליש העולם ‪ ,‬ירצה כי העולם נחלק בשלשה‬
‫חלקים עולם השכלים ועולם הגלגלים וזה העולם השלישי כל אחד מאלה יקרא מלאך אס כן המלאך היא שלישי של‬
‫עילם ‪ ,‬זנחחכרו לזה העולם השפל ארבע יהודית אשר כל אחד ואחד יקרא מלאך אס כן בזה העולם השפל אחר‬
‫שנמצאו בי הארבעה חלאכיס שהס הארבע יסודות וכל מלאך יקרא שליש העולם כי ה ס באתת שלשה חלקים כמו שאתר‬
‫אס כן בסולם נחצאו שלשה עולמית ושליש העילס כי הג' יסודית הם כנגד שלשה עולמות והרביעי הוא שליש העולם ‪:‬‬
‫ובמשלי זכריה ארבע מרכבות יוצאות תבין שני היי ס ‪ ,‬אמרי התפרשים שהם ארבע היסודית יוצאות מבין שני‬
‫ההרים‬
‫קרשקש‬
‫קיייס ׳׳‘ א כבוי ם יש להם ה ש ת תפות עם היסודות ננזו ה^בנה‬ ‫•דהנזתנועע א■‪ ':‬׳“י ירזור‬ ‫תר תיועע התוני הנח יראת‬
‫שיש• י‘‪,‬־‪ .‬אופי‘ בעצמה כמו הארץ יכן החי‘ ק המאיר מהם ח מ ה‬ ‫ו־••■ע א־* ת־‪,‬צה ‪ t k‬איייו ־תנ״נע ה‪.‬יי‪:,‬ו עג ‪•-‬דס ־■׳‪ ■.‬יעו אי‘‬
‫'‘ ס כ ע האש ומתוך כך אומר הפסוק נחושת קי‘•‘ ‪ ,‬אלה ארבע‬ ‫וד( ונכי‘ הסדרשות יזכיר ש א ״נ ע‬ ‫ד‪.‬קצת א־דר תזר איייו‬
‫רוחות השטים יוצאות טרתיצב עי‘ אדון נ ל הארץ ארבע רוחות‬ ‫סדנות שי* ם־יאכיס הס ‪ .‬רצה כזה ר' סעסיס ארבעה •היא רנזז‬
‫רנזז על אותם הארבע מרכבו ת והם עלי ת כל מה שיתחדש‬ ‫•‘ כי‘ כזה שאסר ‪ ‘-‬ארכע הכית תנו ע ת הניהנועע וארבע כהות‬
‫במציאות עוי‘ם השפל והוא עולם ההויה ור‪,‬הפסד ‪ ,‬ואמרו‬ ‫הניג־עור‪ ,‬מכזנו וארבעה ‪.‬־‪,‬י׳ניייס שהס כיניעיס ארבע ־פו־וה‪ ,‬שנים‬
‫מהתיצב עי‘ אדו; יי“ הארץ שהס שמשים עומרים עושים שלירות‬ ‫עוייים ויצניס יורדיס רכיז בזה ׳‘ א‪ -‬ב ע יסו‪-‬וה שנים ע׳ •‘ יה האש‬
‫אדון כל הארץ ושהוא ה שי׳ ת ‪ ,‬והרצו; בזה שבה שפעת זר‪,‬רו‬ ‫והאויי שניס ■ורדיס הסיס והאי•; ויתקבצו בכזררנה א הה שהס‬
‫ואורו וטובותיו עליהם וסבובם ור‪,‬קפתם סביב הארץ •שפעו‬ ‫מ ת עי סי ס •רד ייתהוי מהס ההויות ‪ ,‬או ייצר‪ .‬בזד‪ .‬שנים •^׳‘ ׳ס‬
‫מר׳סובות המושפעות עליהם על עולם ההויה וההפסד ‪ ,‬ואמרו‬ ‫הנפש ההיונית והסדברת ״כניס •ור־יס הצוכזה והדיניס ‪ ,‬ושנקבצו‬
‫על ארון כל הארץ כמו כל צבא השמים העומדים עליו שהרצון‬ ‫כי'ם במדרגה ר׳׳‘ בארס שאי׳ו בייס נקנציס ‪) 1‬ה( ארבע מ רי ט ת‬
‫כזה לפניו ‪:‬‬ ‫•‬ ‫יוצאות מבין שני ההרים וההריס הרי נ ח ו ס ה ‪ ,‬פי' ד' מי כ נו ת‬
‫פרק‬ ‫רסז ל ו' היות ואסר ההדים הרי נתושת א ע׳ ם שהגלגלים לא‬
‫כז ‪27‬‬ ‫מורה נבוכים חיק שנל פרק י יא‬
‫ארבע רוחות השמיים ״וצאות מהתיצב‪ .‬על אדון הל הארץ ‪ ,‬והן על ת כל מד‪ .‬ש״תחדיט ‪ ,‬א מנם זגרץ‬
‫נח שת ; ובן אמרו נח שת קלל ‪ ,‬הראה בו ק צ ת ה ש ת תפות‪ ,‬והנה ת שמע אחר זה בזה הערה ‪ ,‬ואמנם‬
‫אמרם י שהמלאך שליש העולם‪ ,‬והוא אמרם בברא שית רב ה בזה הלשץ שהמלאך שלישו של עולם;‬
‫הוא מכואר מאד ‪ ,‬וככר בארנו זה בחבורנו הגדול כתלמוד ; כי הנ בי או ת בלם שלשה חלקים ;‬
‫השכלים הנפרדים הם המלאכים ; והשני גופות הנלנלים > והשלישי' החמר הראשון ; ר״ל ה ט פו ת‬
‫המשיתנות תמיד אשר ת ח ת הגלנל ‪ ,‬בן יכין מי שירצה להבין חידות הנבו א ה ; ויעור מ שנ ת ה שכחה ‪,‬‬
‫וינצל מים השכלות ‪ ,‬ויעלה אל עליונים למעלה ‪ ,‬א מנם מי שייטב לו שישוט במי סכלותו וירד מנזה‬
‫מטה ‪ ,‬לא יצטרך שיטריח גופו ולא לבו‪ ,‬יניח ה תנוע ה והוא ירד למטה ב ט ב ע ; והבן בל מ ה שנזבר‬
‫והשתכל בו ‪:‬‬
‫כי א עניני ה תכונ ה האלו הנזכרים ‪ ,‬כשיקראם ויבינם איש למודי לבד ‪ 1 ,‬חשוב שהם‬ ‫דע‬
‫פר ק יא‬
‫מופת חותך על שצורת הנלנלים ומספרם ב ך ‪ ,‬ואץ העני! כן ואין זה המבוקש ב ח כ מ ת‬
‫ה תכונ ה ‪ ,‬אבל מהם ענינים מופתיים שהם כן כמו שהתב אר כ מו פ ת ב )א( שדרך השמש דרך נו ט ה‬
‫מן הקו השוה‪ ,‬וזה מה שאין ספק כו ‪ ,‬אבל אם יש לו גלנל יוצא חוץ למרכז או גלנל הקף לא‬
‫ה תכ אר ב מופ ת ‪ ,‬וזה ממה שלא ירניש עליו כעל ה תכונ ה ‪ ,‬כי כוונ ת החכ מ ה הז א ת להניה ת בונ ה‬
‫שיתכן עמה שתהיה תנו ע ת הכוכב א ח ת סבובית ‪ ,‬אין מהירות כ ה ולא איחור ולא שטי‪ ,‬יהיה המתחייב‬
‫מן ה תנוע ה ההיא נאו ת למה שיראה ‪ ,‬וישתדל עם זה שימעט התנועות‪ ,‬ומנץ הנלגלים בל מה שיוכל‬
‫כי על דרך משל כשנוכל להניה תכונ ה שיתכן עמה הנראה מ תנו ע ת זה הב כב בשלשה נלנלים‪ ,‬ותכונת‬
‫אהרת שיתכן עמה זה בעצמו כ ארבע נלנלים מן הראוי שנסמך על ה תכונ ה שמספר תנועותיה מעט ‪,‬‬
‫^ ולזה בחרנו בשמש יציאת המרכז על נלנל סבוב כמו שזכר בטלטיוס ‪ ,‬ולפי זה הענץ ‪ ,‬כאשר‬
‫השננו תנו עו ת הכוכבים העומדים כלם תנועה א ח ת ‪ ,‬לא ת ת חל ף ולא תעצתנו הנחותיה קצת ם מקצת ם ‪,‬‬
‫הסכ מנו על היותם בולם בנלנל אחד ‪ ,‬ולא ימנע שיהיה כל כוכב מ ה ם בנלנל ‪ ,‬ויהיו תנועותיהם‬
‫כלם א ח ת ‪ ,‬והגלנלים ההם כלם על ק טכים אחרים ‪ ,‬ויהיו אז השבלים לפי מספר הכוכבים ‪ ,‬כמו‬
‫שגאמר‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫הראשון והצורה הנשמיס ‪ ,‬או אפשר לומד שארבע מרכבומ ההרים שהס החמר הראשץ והצורה הגשמית ‪ ,‬ואמרו‬
‫יוצאוח מנין שני ההדים הס שני כדורים ‪ ,‬האחד הוא כדור וההרים הרי נחשת שאלו ההרים מצד עצמם הס א״א‬
‫כל הגלגלים מהכוכבים ‪ ,‬והשני הוא נלגל ערבות הבלתי כוכב בהם ההפסד וזה אמרו הרי נחשת נעדר מן ההשחתה ‪/‬‬
‫וכסו שכתבתי בפרק ס׳ ‪ ,‬וזהו ירצה נאסרו שני ההרים ‪ ,‬או אפשר שירצה שההרים הם שני כדורים האחד כדור‬
‫ונאמרו הרי נסשת ירצה בו שחמרס זך ונכבד ונקי כמו כל הגלגלים המורכבים והב׳ גלגל ערבות הבלתי מורכב ‪,‬‬
‫הנחושח הקלל שהוא זך ונקי ונכבד במינו ‪ ,‬או אפשר לומר ובאמרו הרי נחשת ירצה שחמרם זך ונקי ונכבד כמי הנחשת‬
‫שאלו ההרים מצד עצמם הס אפשרי ההפסד וזהו אמרו הרי קלל שהיא זך ונקי במינו‪ ,‬ואמרו והבן כל מה שנזטר והסתכל‬
‫נחושת נגזר מהשחתה ‪ ,‬אמנם יקנו הנצחית והבלתי נפסד מן ס ‪ ,‬הרצק כי ראוי להבין כל מה שנזכור בזה הפרק שהם‬
‫הנבדל ‪ ,‬וההרים הרי נסשח ר”ל שאלו ההרים נופלים החס דברים גדולי הערך ‪ ,‬וחזר ואמר והסתכל בו כי בזה‬
‫יתבאר מעשה צזרכבה ‪:‬‬ ‫ההויה וההפסד ‪ j‬ואמרו נמשח נגזר מהשחתה ‪ .‬ר שהמלאך‬
‫פ ר ק י א דע ני עניני התכונה וכו'‪ ,‬נבר ידעת ממה‬ ‫שלישו של עולם ‪ .‬ר״ל שהכחות הכוללות העולמות נחלקים‬
‫שקדם כי כל מה שידבר הרב בעניני החכמות‬ ‫י‬ ‫לשלשה חלקים וכל סוג מהכחוש ההם נקרא מלאך א*כ יצדק‬
‫הוא לבאר מעשה מרכבה אי מעשה בראשית ‪ ,‬וזה הפירוש‬ ‫אמרנו שהמלאך שלישו של עולם בבחינת זה הפנין ;‬
‫פ ר ק י א א אלו הענינים התכונייס ‪ .‬י״ל שמציע גלגל ג'נ היא לבאר מעשה מרכבה‪ ,‬ולמה שאמר במעשה‬
‫הכוכנים מקיימים גלגל אחד ויחשב שהענין כן מרכבה ומתוכם דמית ארבע חיית ואחר גיב ודמות על‬
‫מבואר ואינו ‪ :‬ב שדרך השמש נופה מהקו השוה ‪ .‬ר״ל ראשי החיה רקיע ויה לא נזכר בעולם ההוייה וההפסד ר׳׳ל‬
‫שהשמש נופה מאחור גלגל המזלות כ״ב מעלות כמו שהתבאר‪ :‬לא נזכר שם דמות למה שהם דברים מגואריס אין בהם‬
‫ג ולזה בחרנו נשמש יציאת המרכז ‪ .‬ר“ל שבחרנו לומר שיהיה ספק ‪ ,‬אבל געניני התכונה ובעניני האלהות יאמר דמות‬
‫נגלגל השמש יציאת מרכז לבד ולא אמריו בו שיהיה גלגל למה שהם רחוקים מידיעתנו ואין לנו ידיעה אמתית בהם ‪,‬‬
‫הקף כי הגלגל הקף יש בו שני פנינים ‪ ,‬האחד גלגל הקף ולמה שכבר יחשוב חושב שבעניגי התכונה הס כלם דברים‬
‫מבוארים רצה הרב לבאר שאץ הדבר כן ‪ ,‬וזה אחרו דע‬
‫כי עניני התכונה האלו הנזכרים כשיגינם איש למודי יחשוב שהם מוסת חיתך על שצורת הגלגלים ומספרם כן ואין‬
‫הענק כן וגם אין זה מבוקש בענין התכונה ‪ ,‬אבל יש בעניני התכונה ענינים מופתים שהם כן ומהם דברים‬
‫מסופקיס ‪ ,‬ומה שאין בי ספק אמר הנביא יחזקאל שהם כן בלי ספק ‪ ,‬אמר בהם שהם כמי שהם ולא אחר בהם‬
‫דמות אבל בדברים המסופקיס אמר בהם דמות ‪ ,‬ולמה שיש ספק אם מספר הכדורים ארבע אג ייתר אמר דמות‬
‫ארבע חיות‪ ,‬ולמה שיש ספק אס ימצא גלגל בלמי מכוכב אמר גס כן ודמזת על ראשי החיה רקיע ‪ ,‬והבן זה כי‬
‫הוא‬
‫קרשקש‬
‫פירו׳* ׳*דרך פבונו הוא דרןל גלגל חסזלות והמולוח ^ י ם וזוויים‬ ‫פריק י א )א( שדרך השם׳* דרך נוטה ‪ p‬הקו ‪mum‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יא‬
‫שנאסר תייצ‪ 1‬מם ‪ 6‬ר לנדודיו ר״ל י^רבויים ‪ ,‬בי ה־מנליש וגדטי השמיש והכהות ‪ c ‘':‬הר^ גדודיו ‪,‬‬
‫י וא״א מכלתי שיכלול מיניהם מספר ^ עד שאלו היה הענין כן) ב( לא היה נפסד עלינו סדרנו‬
‫במנותנו נלגל הכוכבים העומדים כדור' אהד ; כמו שמנינו המימת נלנלים הנוכ בי ס הננוני ם עס רוב‬
‫נלנלים בדור אחד ‪ ,‬כי הכונה כבר הכינות אותה ‪ ,‬שאמנם נמנה כל הכ ה אשר השנניהו במציאות‬
‫השגה כוללת ‪ ,‬מבלתי שסהר לנבול א מ ת ת השכלים והנלנלים ‪ ,‬אכל המכוון כולו שהנמצאות מ ה ד ת‬
‫הבורא יתעלה יהלקו שלשה הלקים ‪ ,‬האהד מהם השכלים הנפרדים ; והשני הגופות הנלני^ים אש"‬
‫הם נושאים לצורות עומדות ; לא ת ע ת ק הצורה בהש י מנושא לנושא ולא ישתנה הנושא ההוא‬
‫בעצמו ; והשלישי אלו הגימטים ההוים הנפסדים אשר י ‪ 4‬לם המר אחד ‪ ,‬ושההנהגה שופעת מהב־רא‬
‫יתעלה על השכלים כפי סדרם ‪ ,‬ומן השכי‘ ים ישפעו מהם ממה שהוהן להם טונו ת ואורים על גופות‬
‫הגלגלים ; וישפעו מן הגלגלים כהות וטובות על זה הגוף ההוה הנפסד ברוב מה שהוהנו מהתהלותיהש‪.‬‬
‫ודע כי כל משפיע טוב אחד בזה הסדר )ג( אין מציאות המועיל ההוא וכונתו ותסליתו להועיל זה‬
‫המקבל ה תועל ת לבד ‪ ,‬כי יתחייב מזה השקר הנמור ‪ ,‬וזה כי ה תכלי ת יותר נכבד מן הדברים‬
‫אשר הם בגלל התכלית ‪ ,‬והיה מתחייב א״כ שיהיה מציאות העליון השלם והנכבד מפני הפהות ‪,‬‬
‫ולא ידמה זה משכיל ‪ ,‬אכל הענין כמו שאספר ‪ ,‬וזה כי הדב־־ הש־׳ם בצד אהד מן השלמות ‪ ,‬אפשר‬
‫שיהיה ה שלמות ההוא בגבול שישלים עצמו וי‘ א יעבור ממנו שלמות לזולתו ‪ ,‬ואפשר שיהיה שלמותו‬
‫בענק שיוותר ממנו שלמות לזולתו ‪ ,‬כאלו ת א מר על דרך משל שיהיה אי־ש יש לו מן הממון מה‬
‫שיספיק בצרכיו לכד ‪ ,‬שלא יוותר מטנו מה שיועיל ממנו לזולתו ‪ ,‬ואחר י־מ לו מן הממון יותר לו‬
‫טמנו מה שיעשיר אגשים רבים ‪ ,‬עד שיתן לאיש אהד שיעור שיהיה בו האיש ההוא ג״כ עשיר ‪,‬‬
‫ויותר לו מה שיע־סיר בו איש שלישי ‪ .‬וכן העגין כמציאות שהשפע המגיע ממנו יתעלה להכדציא‬
‫שכלים נפרדים ‪ ,‬ישפע מן השכלים גם כן להמציא קצתם א ת קצ ת ם עד הימכל הפועל^ ואצלו‬
‫תפ ס ק המ צא ת הנפרדים ‪ ,‬וכל נפרד ת שפע מטנו ג'׳כ המצאה א ה ת עד שיגיעו הגלגלים אל גי‘ גל‬
‫הירח ‪ ,‬ואחריו זה הנוף ההוה הנפשה ריל ההמר הראשון ומה שהורכב ממנו ; וכל גלגל יניעו מאתו‬
‫כהות אל היסודות עד שישלם שפעם אל תכלי ת ההויה וההפסד ‪ ,‬ואלו הענינים בלם סבר בארנו שאינם‬
‫סותרים דבר ממה שזכרוהו נביאינו וחכמי תורתנו ‪ ,‬כי אומתנו אומה הכמה שלימה^ כמו שבאר‬
‫יתעלה על ירי האדון אשר השלימנו ; ואמר רק עם חכם וגבון הגוי וגו׳ אך כאשר אבדו טובותינו‬
‫דמעי‬
‫אפודי‬ ‫שס טוב‬
‫הוא נפלא ‪ .‬עוד רצה הרב לנאר נזה הפרק ני אף והשני יציאח מרכז ; ד וא״א מנלהי שיכלול סיגיהם מספר ‪.‬‬
‫שהדברים המושגים הס רבים לא ישינס מספר כיזי׳ש ר״ל שאפילו יונה שיהיו כל הכוככיס מהכוכניס הקיימיס‬
‫היש מספר לגדודיו ‪ ,‬ר״ל לרבויים‪ ,‬עם נל זה נל הנמצאות נגלגלו המיוחד עדיין אי אפשר שלא נמנה מיני הכרוריס‬
‫ונמנה כל הכוכני־ קייסיס כדור אחד עס רוב רנוייס נגלגליס‬ ‫מתחת הבורא יחלקו לפלשה חלקים ‪ ,‬האחד מהם השכלים‬
‫הנבדלים ‪ /‬והשני גופות הגלגלים ‪ /‬והשלישי אלו הגשמים כפי מה שהונה עכשו ‪ .‬ה מנושא לנושא ‪ .‬ר”ל מהתר נלנל‬
‫ההווים הנפסדים ‪ ,‬ואמנם גופות הגלגלים הם נבדלים‬
‫יזאלו הגופים אשר בכאןוהנצחיי יבדל מההווה נפסד ^ ילק ראוי היה שיאמר וארא וארא וארא שלשה פעמים עס שיש‬
‫ני כל איזד מהראיות השגות הרבה והבן יה ג״נ ‪ .‬והנה השפע הנא מהשם ראשונה יבא אל השכלים הנבדלים ואמר‬
‫‪ p‬אל הגרמים השמימיים ואחי׳נ לזה העולם ולזה רמז אל אשר יהיה שמה היות ללכת ‪ /‬ודע ני כל משפיע טובו‬
‫יין השכלים הנבדלים והגלגלים אין מציאות המועיל וכוונתו ותכליתו להועיל זה המקבל התועלת לבד ני יתחייב‬
‫מזה השקר הגמור ‪ /‬וזה כי התכלית יותר נכבד מן הדברים אשר הס בגלל התכלית ‪ ,‬הרצין כי כל הדניי ס אשר הס‬
‫בעבור התכלית הם פחותים אמר שהם בעבור דבר אחר ואס היו השכלים הנבדלים משפיעים טובם בעבור הגלגלים‬
‫באופן שיהיו נמצאים השכלים בעבור הגלגלים והגלגלים בעבור אלו הדנריס ההווים ונפסדים יהיה העליון בטייר‬
‫השפל והנכבד בעבור כנבזה והנצחיי בעבור ההווה ונפסד ‪ ,‬ובזה יהיה רמז למעשה מיכנ ה באמרו ופניהם וכנכיהם‬
‫פריחת מלמעלה‪ ,‬אשר הרצון בו שאף שישפיעו מטיבס על יה העולם זה אינו מכוון להם אבל יש להם תכלית ייתר‬
‫עליון והוא להדמות ליוצר הכל כפי מה שאפשר ואף שיראה מפעולות אלו הגרמים השחיתייס שיפעלו דברים‬
‫רבים ומשפיעים בזה העולם טובם בכל יום לא בעבור זה הס מטוניס בעבור אלו הפחותים אבל הענין כמו שאספר‬
‫וכו' מהו הטונה בוה ‪ .‬ואלי הענינים כלם כנר ביארנו שאינם סותרים דבר מחה שאמרו נביאינו וחכמינו ‪ ,‬הרצין‬
‫בזה כי כל מה שנזכרו מדעית הפילוסוסים עד הנה בין במציאות הסבה ראשונה בין במציאות השכלים נבדלים‬
‫ני‪1‬‬
‫רךשקש‬
‫ש ה שי׳ ת כ שרצה ל ה מ צי א ז ה ה ר צי או ח כ פי ס ה •טהסודאו א ס‬ ‫לצפק וחצים לד רו ם ‪) .‬נ( ל א הי ה נ פ ס ר ע אינו סדרנו ב מנו תנו‬
‫מ צי או ת ה שנייי ם הנ פ רדי ם ואם מ צי או ה ה■‪,‬י‘ ג'‘־ס שה ם נ ע י '‬ ‫ג לג ל כוכבי ם כדור א ח ד ‪ ,‬פי' אפילו היו הג לג לי ם רכים נ מ פ פ ר‬
‫מכל ם א ח ד מ ב ל תי הסרי ם וצורות קיי מות בי‘ ת' נ ע ת קו ת מצירה דצו־ ה ומציור נ ע ל'‬ ‫הכוכבי ם ל א נ מו ש לזה א ח ר ש ה נ ח ה מו שג‬
‫מ ב ל תי שנ שי ת לב הומר מ ש תנ ה ה אי שי ם שזר‪ ,‬רי א עיי‘ ‪ c‬הדוי ה ו ה ה פ כ ד ה ם כי ע‬ ‫שנז הר לג בו ל א מ ת ת ה שבלי ם ור‪,‬גלגלים‬
‫כגרגי*ים כ הו ת א ש ר כ ת ק פ ת ם ו ס בו נ ס יקנו נ ה ם ״‪■.‬רמות ע צ מ ם‬ ‫ל א פ נו ה ה שכלי ם הנפרדי ם ‪} :‬ג( אין מ צי או ת ה מו עי ל וכונ תו‬
‫פי׳ כ נ ר א ס רנו כז ה וקיום ו של מו ת זולת ם ‪ ,‬או הו א א ש ר י שפיע יידם ה טו ב תמיר‬ ‫ו תכלי תו ל הו עי ל זה ה ס ק נ ל ה תו ע ל ת ל ב ד ‪.‬‬
‫כח ‪28‬‬ ‫מורה נבובים חלק שני פרק יא יב‬
‫רשעי אנשי האומות הסבלות ‪ ,‬ואבדו חכמ תנו והגורינו ‪ ,‬והסיתו חכמינו ‪ ,‬עד ש שבנו סבלים כ פו‬
‫שייעד רע בעונותינו ואמר ואבדה חב ט ת חבמיו ובינת נבוניו ת ס ת ת ר‪ ,‬והתעדכנו נ ה ם ‪ ,‬י ונעתקו אלינו‬
‫דעותיהם כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעולותיהם ‪ ,‬ובמו שאמר בדמיק המע שים ^ ויתערבו בגוים‬
‫וילמדו מעשיהם ‪ ,‬כן אמר כ ה ע תק דעו ת הסבלים אלינו ‪ ,‬ובילדי נכרים ישפיקו ‪ ,‬ת ת ם יונתן כ״ע‬
‫ובנימוסי עממין אזלין‪ ,‬ובאשר גדלנו על מנהג דעות הסבלים שבו אלו הדעות הפילוסופיות כאלו ה ם נכרים‬
‫מתורתנו בזרותם מדעות הסכלים‪ ,‬ואין הענין בן ‪ .‬ואחר שנכפל בזכרנו זברון ה שפע פהש״י ומהשכלים‬
‫צריך שנבאר לך א מ ת תו ‪ ,‬ר״ל הענין אשר יכונה כ שפע ואח״ב אתחיל לבאר בהדוש העולם ‪:‬‬
‫פ ר ק י ב מבואר הוא שבל מהודש יש לו סב ה פועלת כ הכרח‪ ,‬היא אשר חד שתהו אהר שלא היה‬
‫נמצא ‪ ,‬והפועל ההוא הקרוב לא ימלט מהיותו גשם או לא נשם ‪) ,‬א( ובל גשם‬
‫לא יעשה א מאשר הוא גשם ‪ ,‬ואמנם יעשה נרעשה אחד מאשר הוא גשם אחד ר״ל כצורתו‪ ,‬י והנה‬
‫אדבר כזה אחר כן ‪ ,‬והפועל ההוא הקרוב המ‪,‬תדש לדבר המחוד ש אפשר היותו א״ב )ג״ח ג׳־כ(‬
‫מ הו ד ש‪,‬וז ה ל א ילך אל לא ת כ לי ת‪ ,‬אבל א״ אלגו ב הכר ח אם י ש ד ב ר מ הו ד ש מבלתי שנגיעלטהד ש‬
‫קדמון בלתי מחודש הוא אשר חדשו ‪ ,‬ונשאר לשאול על מה הדש ע ת ה ולא חדש זה מקודם )נ( אהר‬
‫שהוא נמצא ‪ ,‬וא’ א בהכרח טבלתי שיהיה ה מנעות הפעולה ההיא המחוד שת קודם הדושה ‪ ,‬אם‬
‫מהעדר ערך אחד בין הפועל והפעול ‪ ,‬אם היה הפועל נשם ‪ ,‬או מפני העדר ה כנ ת החמר ‪ ,‬אם היה‬
‫הפועל בלתי גשם ‪ ,‬חאת ההצע ה כולה כפי מה שיחייכהו העיון הטבעי ‪ ,‬מבלתי שנשגיח ע ת ה‬
‫לקדמות העולם או חדדשו ‪ ,‬בי אץ זה כונ ת זה הפרק ‪ .‬וכבר ה תב אר ב ח כ מ ת ה ט ב ע כי כל גוף‬
‫שיעשה‬
‫מוב‬
‫שס ־‬ ‫אפודי‬
‫אחד אל חמר גלנל אחר ‪ :‬ו ונעתקו אלינו דעוסיהס ‪ .‬ר״ל כין כמציאות הגרמים השמימיים כין מה שנאמר גזה‬
‫העולם כולו נמצא במעשה בראשית ומעשה מרכבה ‪ ,‬וכל‬ ‫סררותיהס ‪:‬‬
‫א מאשר הוא גשס אחד ‪ .‬רי׳ל מאשר הוא ננס מה שפירש עד הנה רמז למעשה מרכבה וסוד מעשה‬ ‫פרק יב‬
‫סנעי מצד צורתו העגעית ‪.‬־ ב והנה אדנר גזה בראשית ‪ ,‬ולכן אמר ואלו הענינים כבר ביארנו שאינם‬
‫אחר כן ‪ .‬ר״ל שכזה הסרק יבאר איך יסעל הגשם כצורתו ‪ :‬סותרים דבר ממה שאמרו נביאינו וחכמינו אגל מסכים‬
‫ממהס ומבאר ענינם והיה זה בעבור כי אומתנו אומה‬
‫חכמה ושלמה היתה לא כמו שהיא עתה ני רשעי האומות הסכלות אבדו חכמינו וחנורינו עד ששבנו סכלות כתו‬
‫שיעד רע בעונותינו ואמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת גבוניו תסתתר עד ששבו אלו הענינים הפילוסופים‬
‫האלהייס כאלו הם נכרים מתורתנו טרותס מדעות הסכלים אשר יחשוב הסכל בכל מה שאמר אריסט״ו הוא‬
‫זיוף וכזב ויציאה מהדת והוא סותר לדברי הנביאים ועשו פירושים זרים למעשה מרכבה ומעשה בראשית‪ ,‬או יחשבו‬
‫שהם כפשוטו ‪ ,‬ואין הדבר כן אבל כל הנמצא לחכמי הפילוסופים זולת מחדוש העולם וקדמותו וההשגחה כפי‬
‫דעת הרב הוא נמצא לחכמינו וראשונה נמצא לנביאינו אחר שקבלו ממשה רבינו עליו השלום אדון הנביאים והוא היה‬
‫אב לחכמים כמ״ש ז״ל כי משה היה אב בתורה ובחכמה ‪ ,‬ואחר שנכפל בדבריט זכרון השסע מאת השם יתעלה‬
‫ומהשכליס צריך שנבאר לך אמתתו וזה יהיה בפרק הנמשך לזה ‪:‬‬
‫פרק יב מבואר שכל מחודש יש לו סבה פועלת בהכרח כר ‪ ,‬דע ג״ט כי זה הפרק הוא ביאור גס כן ממעשה‬
‫מרכבה‪ ,‬כי אתר בממשה מרכבה כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב‪ ,‬ירצה‬
‫כי השסע הבא ממנו לא ימנע אלא מצד המקבל כמו הקשת כי לא ימנע מהיותו תמיד מצד השמש אלא מצד שלא ימצאו‬
‫המקבליס‪,‬כן השפע הבא מהשם אם ימנע ימנע מצד המחבלים ואם זה יעדיף וזה יחסר הוא ג"נ מצד המקבלים כי מצדו‬
‫יתעלה או מצד השכלים הנבדלים לא ימנע שום פעולה ‪ ,‬אמר הכתוב כי שמש ומגז ה׳ צבאות לא ימנע הטוב להולכים‬
‫בתמים ‪ ,‬וראשונה הניח כי כל מחודש יש לו סנה פועלת בהכרח אחר שהדבר נא יחדש את עצמו והפועל ההוא‬
‫הקרוב לא ימלט מהיותו גשם או בלתי גשם וכל גשם לא יעשה מאשר סא גשסיאנל יעשה מאשר הוא גשם אחד ‪/‬‬
‫ר״ל מאשר הוא בעל צורה‪ ,‬ואמרו והנה אדבר בזה אחר ז ה‪ ,‬שבזה הפרק יבאר איך יפעל הגשם בזולתו או יהיה קרוב‬
‫או רחוק ‪ ,‬והפועל ההוא הקרוב מחדש לדבר המחודש אפשר היותו גם בן הוא מחודש וזה לא ילך אל בב״ת ‪ ,‬אחר‬
‫שכבר התבאר שאם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון א״נ אי אפשר מבלתי שנגיע למחדש קדמון בלתי מחודש‬
‫הוא אשר חדשו ‪ ,‬ונשאר לשאול למה חדש עתה ולא חדש מקודם אחר שהוא נמצא ואי אפשר בהכרח חבלתי שיהיה‬
‫המנעות הפעולה קודם חדושה אס מהעדר ערך אחד בין הפועל והפעל אם היה הפועל גשם או מפני העדר הכנת‬
‫החמר אם היה הפועל בלחי גשם ‪ ,‬והרצון בו מהעדר ערך בעבור שהמניע רחוק מהמתטעע או בעבור העדר הכנה‬
‫כי השכל הפועל השסע הבא ממנו תמיד ואם יעדר פעולתו הוא נעבור שלא ימצא שוס הכנה כמו שאחר הטריח‬
‫להקב״ה לצור צורת ממזרים‪ ,‬כי כשלא ימצא הדבר מוכן הפעל לא ימשך מהשפל אף כי היה הפועל נמצא ‪ ,‬ני כל גוף‬
‫שיעשה‬
‫קרשקש‬
‫גיצונו גלי אמזועות או נאמגעות השכלים הנפרדים ינייגו נחות הגורה המיוחדת לו ווזמנדלת אותו מזולתו נאלו תאמר וזא׳זז‬
‫פועל מגד זנודתו המיוחדת‪,‬שהוא החום ווזיונש‪ .‬שאם היה וה‬ ‫_ר«גליםשסע רב לקיום קגמם ולקיום זולתם באמצעותם ‪:‬‬
‫מעשה אהד מאשר הואמצד צורח הגשמים היו כל הגשמים פועלים גכםו זה הפע^‪:‬‬ ‫לא יעשה ‪-‬‬ ‫פרס יב )א( וכל גשם ‪. .‬‬
‫גשם ‪ .‬פי׳ מצד שצורת הגשמיות לבלם שא״ב היו )נ( אחר שהוא נמצא ‪ .‬רוצה גו אחר שהסחרש הקדסו; נמצא ‪/‬‬
‫‪ 1‬כל הגשמים פועלים ואין זה כ; אכל כל גשם הוא פועל מצד ואי אפשר כהכרח טבלתי שיהיה המנעוה הפעולה ‪ ,‬הרצון בזה‬
‫אחר‬
 ‫מורה נבוכים חלה שני פרס יב‬
‫שיעשה מעשה אחד בנוף א ח ה י׳א מש־ה בו רק כשיפגשהו או יפגרם מה שיפגשהו ‪ ,‬אם ד\ה מעשה‬
‫הפועל ההוא באמצעיים ‪ ,‬דמיון זה בי וה הגוף אשר הוהם ע ת ה ‪ ,‬הוחם בפגוש אותו גוף האש ‪ ,‬או‬
‫שהאש המטה לאויר והאויר המקיף בגוף ההוא הממו ‪ ,‬ויהיה הפועל הקרוב להמום הגוף ההוא גוף‬
‫האויר ההם ; עד שהאב; הש־ואבת אמגם תמשוך הברזל מרהוק ^ בכה שתתפזר ממנו באויר הפוגש‬
‫הברזל ‪ ,‬ולזה לא תמימוך על אי זה רוחק שיזדמן ‪ ,‬במו שלא יהמם זה האש על אי זה רוהק שיזדמן ^‬
‫אבל על רוהק שישתגה האויר איבר ביגו ובין הדבר המתהמם מכהו ‪ ,‬אבל כ־מיפסק הום האויר מזה‬
‫האש ת ה ת זאת ה׳מעוה לא ת ת ך ממנה ^ י כן העגין במה שימשך ‪ ,‬וזה אשר לא היה חם ואהר בך‬
‫נתחמם א׳׳א לו בהברה מבלתי בב ה מהממת התהד שה ‪ ,‬אם אש התחד שה ‪ ,‬או שתהיה ממגי על‬
‫רוחק אחד והשתנה הרוחק ההוא והערך ההוא הוא אשיר היה נעדר ואח״ב התחד ש ‪ ,‬ובן נמצא סכו ת כל‬
‫מה שיתחדש כמציאות ממהודמים תהיה סב ת ם המזגות היסודות ‪ /‬אשר הם גשמים )ג( פועלים‬
‫קצתם בקצ ת ם ומתפעלים קצתם מקצתם ‪ /‬ה ר־ל שכב ת הדושם קריבת גוף אל גוף או רוהק גוף‬
‫מגוף ‪ ,‬אמנם מה שנמצאהו ממהודש־ים י שאיגם נמש־כים אהר מזג ‪ ,‬והם הצורות כלם ‪ ,‬א״א '‘ הם‬
‫גם כן טבלתי פועל רי׳ל נותן הצורה ‪ /‬והוא בלתי גשם ‪) ,‬ד ( ' בי פועל הצורה צורה לא בחמר ‪ ,‬במו‬
‫שה תב אר במקומותיו ‪ ,‬וכבר העירונו על ראיית זה במה שקרם‪ ,‬וממה שיבא־ לך זה גם כן ‪ ,‬כי כל מזג‬
‫מקבל ה תו ספ ת והחסרון )ה( והוא יתחדש ראשון ראשון ‪ ,‬והצורות אינם בן שהם לא יתחדש־‬
‫ראשון‬
‫אפודי‬
‫‪------‬‬ ‫שם טוב‬
‫ג נכח שיתפזר כו׳ ‪ .‬ר׳ל מצד איכות מה שיוצא מהאב; השואבת‬ ‫שיעשי! מעשה אחד בגוף לא יהשה נו רק כפגישה ‪,‬‬
‫אלא שיש הפרש כי נבר יפגוש באמצעי או זולת אמצעי ‪ I‬ומחסשנו נאויר‪ :‬ד כן העני; כו‪/‬ר״ל כמו שהאש לא יחמם על אי‬
‫המשל נזה כי האש כבר יחמם האדס בעבור שיפגוש אותו זה מרחק שיזדמן כן האבן השואבת הביזל לא ימשך כהה על איזה‬
‫האש או בעבור שהאש חמם האויר והאויר המקיף בגוף מרחק שיזדמן אבל אל מרחק ידוע ‪ :‬ה ר״ל ששבח חדושה הוא‬
‫קרינת נוף אל ייף כו'‪.‬ר"ל ששבח חדוש ההחזגיוח הוא שיקרב‬ ‫חממו וכן האבן השואבת תמשוך הברזל מרחוק מנח המפוזר‬
‫ממנו באויר הפוגש הברזל ולא תמשוך על אי זה מיחק הישוד האחד אל האחר ואז יסמזני ויתחדש נמצא סהס ‪ ,‬או‬
‫שיזדמן כמו שלא יחמם האש על אי זה מרחק שיזדמן וזה נוכל לומר ששבה ההמזניוה הוא רחק הגיף מנוף‪ ,‬המשל כשיוצא‬
‫שלא היה חס ואחר נתחמם אי אפשר בהכרח מבלתי סבה האש ממקומו הענעי והארן ממקומה והאייר והמיס ממקומם‬
‫חמה נתחדשה אם שנתחדשה חדוש גמור או שהיה האש בהכרח אס שיתחדש מצד תנועהס ההכרחיח המזג ‪ ,‬וכמו‬
‫נמצאת ולא יתחדש החמום ממנו בעבור שהיתה על רוחק שבאר זה הרב בפרק ע׳ב נאמרו וכדחנועע העצה הה' בסבוב‬
‫שלא יתחדש חומו אל המתפעל ואחיכ התחדש שהיה ברוחק וכי' ‪ :‬ו ושאינם נמשכים אחר הניזג ‪ ,‬רי׳ל שאינם ניישכיס‬
‫משתנה יחדש חום למתפעל ‪ ,‬וכן נמצאו כבות כל מה נעצם אחר המזג שאין הצירה ‪::‬׳שכחברחשונה ובעצייוח מהמזג‬
‫שיתחדש במציאות מחודשים שסבתס הוא המזגות היסודות אבל המזג הוח מכין החמר לקבל הצורה כאשר יקנה אוחו נותן‬
‫אשר הס גשצזיס פועלים קצתם בקצתם ומתפעלים קצתם הצורות ‪ :‬ז כי פועל הצורה צורה לא בחמר ‪ ,‬כמו שיתבאר‬
‫מקצתם‪ ,‬ר״ל שסבתחדושם קרינת גוף אל גוף או רוחק‬
‫גוף מגוף ‪ ,‬כי השמש כשיתרחק הוא סבה להויית קצת הדברים עם שרוב הדברים היזתהויס הקויבה הוא סבת‬
‫הפעולה לא הריחוק ‪ ,‬ני העשב הסתויי פועלו ריחוק השמש ואס היה קיוב לראשנו נמו שהוא בקיץ יפסידהו ‪,‬‬
‫הרי יתבאר לו א ^ הגשם יפעל בגשם ‪ ,‬ואמר הרב ני כל הדברים הנמשכים אחר המזג הגשמים הס הפועלים‬
‫אותם ‪ ,‬אמנם מה שנמצאים מחודשים שאינם נמשכים אחר המזג שהם הצויות כלס אי אפשי להם גם כן מבלי‬
‫פועל ‪ ,‬ר״ל נותן הצורה והוא בלתי גשם ני פועל הצורה צורה לא בחמר כמו שיתבאר במקומותיו ‪ ,‬ופיר הביא ראיה‬
‫על זה במה שקדם ‪ ,‬והנה הוסיף הרב ביאור ג״נ לבאר כי הצורות לא יבאו מהגשמים אבל הפועל אותם היא צורה‬
‫נבדלת ‪ ,‬וחופתיו הוא על זה התואר ‪ ,‬הגשמים יפעלו קצתם את קצתם מצד החום וחקזר והלחית והיובש ואלה יקבלו‬
‫התוספת והחסרון והוא יתחדש ראשון ראשון כי יתחדשו בתנועה ‪ ,‬וכבר ידעת ני התנועה יציאה מן הפח אל‬
‫הפועל בהדרגה והצורות אינם כן שהם לא יתחדשו ראשון ראשון ולזה אין תנועה בהם ואמנם יתחדשו או יפסדו בלא‬
‫זמן‪ ,‬ואם הגשמים פועלים ומתפעלים א״א שיפעלו בלי שימצא שם התוספת והחפרין א׳'כ אי אפשר שיפעלו צורה‬
‫אם כן אי אפשר מבלתי שימצא בכאן מי שיכעלנה והוא השכל הנבדל ‪ ,‬ואס יאמר אומי אס היה הדכי כן למה‬
‫לא יפעל הנבדל לעולם כי הוא נמצא תמיד ולא נמצא פעם קרוב ופעם רחוק ‪ ,‬התשובה בזה כי הדבר אינו מוכן לשימצא‬
‫הגשם‬
‫קרשקש‬
‫הויוח י ש ב ה שיעור ג דו ל מן החו ם ובמקוש א ח ד אין ב או תו‬ ‫אחר ש הו א קד מון ושעל גועלי ב ע ת ס ח ו ב ע ת שעוז^הו אש‬
‫עירוב א ל א שי עוי מדנש ו ב או תן ה הויו ת יש בה ם שיעור רב מן‬ ‫ניחם או ת ה א ל מ צי או ת ה ק דו מ ה זמן אין ת ב לי ת לו אי אששר‬
‫הקור וזהו אמ רו אין יו ח ק גוף מ ‪ ,‬ו ף ‪ ,‬הין׳ןי■ בז ה ב א ר׳ן‬ ‫ב ה ב ר ה מ ב ל תי שי הי ה ה מ נ עו ת רשעוייה ה מ הו ד ש ת קודש חידו״‪-‬יה‬
‫ה אינ דיי׳ ה הארין ה הי א ח ס ה מ א ד כ הי לי ת החוש ע ד שי תהוו‬ ‫אש מ ה ע ד ר ע רך א ח ד בין מ ה שוע ל והשעול אם הי ה השויעיי גשש‬
‫בהש ה ס מי ם החדיש ר׳ ל כ ״ו ה^ר^ר ו הזגג בי ל וב אר צו ת ה ק רו ת‬ ‫או משני ה ע ד ר ה כ נ ת ה חו מ ר אש הי ה השועל ב ל תי ג ש ם ‪:‬‬
‫בהשך זה■ יו ( בי שועל הצורה צורה רא בהו מ ר ‪ .‬שי' כי ה שועל‬ ‫)ג( פועלי ם קצ ת ם ב ק צ ת ם ו מ ת פ י י ס קצת ם מקצת ש ‪ .‬שירוש‬
‫נ תן ב ס ב הו דו מ ה ל מ ה שכעצידו ‪ ,‬ב• בל מזג ניךכר ה הו ס פו ת‬ ‫שועלים מ צ ד צורת ם ומתשעייים מ צד המרש בי לכל הי סודי ת כ ה‬
‫ו ה ר סיון‪ ,‬בי הד ברי ם יש בה ם מ; הי רו‪ -‬ה א ח ד יו הד ב מ קו ם מ ה‬ ‫שעל ו הו א החוש והקור ו כ ה מ ת שעל ו הו א ה ל חו ת והיוב ש‪ :‬ק רי ב ה‬
‫מ; ה עי רו ב ושהות מ או תו הי סו ד בביקוש א ה ר וכן ב ש אר‬ ‫גוף א ל גו ף או רו ח ק גו ף מגו ף ‪ ,‬כ א לו ת א מ ר ב מ קו ם מ ה מ קו מו ה‬
‫)ה( ו הו א י ת הר ש ראשון ראשו; ‪ .‬שי' ה ה ד רג ה ל א ב ש ת ע שתאום‬ ‫י ש ב או תו עירוב מן ה א ש שיעור ג דו ל ע ר שי תהוו ב או תו המקוש‬
‫ב רג ע‬
‫כט‪^9‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יב‬
‫תנועה בהם ואטנם יתהדשו או יפסדו בלא זםן^ אינם אם כן מפעולת הטזג‪,‬‬ ‫ראשץ ראשון ‪/1 ,‬״<‬
‫אבל המזג מכין החומר לקבל הצורה לבד^ ופועל הצורה דבר לא יהנל החלוקה כי פעולתו טםייגו‪,‬‬
‫ולזה מבואר שפועל הצורה רוצה לומר גותנה צורה בהכרח וחיא נבדלת ‪ ,‬וזה הפועל אשר הוא כלתי‬
‫גוף מן השקר שיהיה מעשהו למה שיעשהו כערך אחד ‪ ,‬אחר שאינו נוף שיקרה )נ׳׳יז שיקרב( או‬
‫ירחק או יקרב נשם לו או ירהק ממנו ‪ ,‬מפני שאין ערך רוחה בץ הנוף וכין מה שאינו נוף ‪ ,‬ובהכרח תהיה‬
‫עלת העדר הפעולה ההיא‪ ,‬העדר הכנת החומר ההוא לקבלת פעולת הנבדל ‪ .‬הגה ככר התבאר שפעולת‬
‫הנשמים כפי צורתם קצתם בקצתם תחייב הכנת החמרים לקבלת פעולת מי שאינו גוף ‪ ,‬אשר‬
‫הפעולות ההם הם הצורות ‪ ,‬ובאשר היו מעשי השכל הנפרד מבוארים גלויים במציאות ‪ ,‬והם כל‬
‫מתחדש כלתי מתחדש מנוף' המזג לכד ‪ ,‬ידענו כהכרח שזה הפועל לא מ שה בנגיעה ולא על רוחק‬
‫מיוחד ; מפני שאינו נשם ‪ ,‬ויכונה לעולם פועל הנבדל בשפע על צד ההרמות בעץ המים< אשר‬
‫ישפיע מכל צד ואץ לו צד מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו ^אכל מכלו הוא נובע ולכל הצדדים‬
‫ירוה הקרובים אליו והרחוקים מטנו תמיד ‪ ,‬כן זה השכל לא יגיע אליו כח מצד אחד ומרוחק אחד ולא‬
‫יניע כחו לזולתו נ׳׳כ מצד טיוהד ועל רוחק מיוחד ולא בעת בלתי עת ‪ ,‬אכל פעולתו תמיד כל‬
‫אשר תדטן דבר יקבל הפועל ההוא הנמצא על התמידות ‪ ,‬אשר יכונה בשם שפע ^ כן הבורא‬
‫יגדל שמו כאשר התבאר שהוא בלתי נוף והתקיים שהכל פעלו ושהוא יז סבתו הפועלת כמו שבארנו‬
‫נאמר שהעולם נתחדש משפע הבורא ושהוא המשפיע עליו כל מה שיתחדש בו ‪,‬‬ ‫וכמו שנבאר‬
‫וכן יאשר שהוא השפיע חכמתו על הנביאים ‪ ,‬הענץ כולו “ שאלו הפעולות פעולות כלתי נוף והוא‬
‫אשר יקרא פעלו שפע ‪ ,‬וזה הימם ר״ל השפע י ככר התירהו לשץ העברי ג'כ על הבורא ית׳ מפני‬
‫ההדטות‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫בחלק ב' סרק ד׳ ‪ .‬במה שקדם ‪ /‬ר ׳ל גשרק רניעי מזה החלק ‪ :‬הגשם מיזט עד שהגשם יכיגהו ‪ /‬זהו דעת הרג כהויית‬
‫ח שבתו הסועלת כמו שבארתי ‪ .‬מלק א' סלק ה״ש ‪ :‬ט שאלו הצ‪1‬רות כי הגשמים הם המכינים והצורה הנבדלת הוא‬
‫הטתן הצורה ‪:‬‬ ‫הפעולות ‪ .‬ר׳ל התדבקות הנביא עס הגשרד הס שעולות‬
‫בלתי נוף כלל יכונה הענין ההוא שושע ‪.‬־ י כנר התירס לשון א מ רשם עוב מה שאחר הרב אין כת בגשם לההוות‬
‫גשם אחר שהוא לא יפעל אלא מכין שהגשם ינעל‬ ‫העברי ‪ .‬ר״ל הפשוק ההוא שיזכור בסוף זה הסרק כי אותי‬
‫נח־ס ‪1‬הק‪1‬ר או בשאר האיכות ואלו כלם מקרים יקבלו‬
‫התוספת והחסרון וא״כ איך ימשך מהם שום צורה כי כל נועל לא יפעל אלא מה שבעצמו וגותן הצורה צורה ‪1‬לכן‬
‫יחוייב שימצא בכאן צורה נבדלת ופועל כל הצורות אשר תחת גלגל הירא ׳ ולכן אמרו הפילוסופים האחרונים שפועל‬
‫כל הצורות אשר בכאן הוא השכל הפועל‪ ,‬כל זה שוא ודבר נוב ני האש יפעל אש כמוהו ושאר הדברים אשר צורתם כח‬
‫בגוף לא יפעלס הנבדל‪ .‬ואמנם לטענתו אשר טען ני א׳א שיהיה הגשם פיעל שוס צורה גמה שפעל הבא מהנשס הוא‬
‫חקרה ואיך יפעל שוס צורה ‪ .‬דע אתה המעיין ני מהאש נשיפעל בקור הדבר הנמשך ממט הוא חים וזה החום‬
‫ינץ החומר באופן שיפסיד צורת הקור ויכינהו אח״ז לשיהיה אש ‪ ,‬וזה איט דבר אלא ני החום תצא מהצורה האישית‬
‫ויחמם אי זה גשם שיהיה בפגשו איתי עד שיפסיד צורתו כשיהיה בתכלית החום והרתיחה ‪ ,‬וכשיהיה בתכלית החום‬
‫והרתיחה יתהוה אז מאותו הגשם האש מבלתי אש אחר מניתן הצוחת ‪ ,‬וק הדבר בהויית שאר היסודות ני הצורות‬
‫אינם באות מחוז אבל הם נמצאות נכח נמתהיה ‪ ,‬אכל כשימצא פועל שיפעל במחפעל באיניותיו עד שיהיה נמצא‬
‫האינות כמו שהוא נמצא בפועל אז ישיגהו כמותו ‪ ,‬ועל זה הדרך יתהוו הדברים המתהווים מבלתי ביאת דבר מחק ‪:‬‬
‫א ט ר שם טוב וכבר אחרו קצת מאחרוני הפילוסופים שיש בכאן שכל פועל לא בעבור הוויית הדוממים כי האש כבר‬
‫יעשה אש כמוהו ‪ ,‬אבל בעבור הוויות נעלי הנפשות שאלו הדברים א׳א שיפעלו אלא אס יהיה בכאן שכל‬
‫שיפעל אותם והוא השכל הפועל‪ ,‬ומפני שא״א שיהיה שוס דבר ויהיה בו כלים רבים בפעילות מתחלפות כלם לתכלית‬
‫מה מבלתי שימצא מכאן שכל שיניא אל התכלית‪ ,‬וכבר אחרו ג*כ שיש בכאן שכל נבדל בעבור הוויית הנולדים מבלתי‬
‫מינם‪ ,‬כי למה שיתבאר כי כל פועל לא יפעל אלא מה שבעצמו והיה העער המתהוה מהעפר נתהוה חבלתי עפר‬
‫אחר דומה לו ‪ ,‬יחוייב שימצא בכאן שכל שיתן זאת הצורה וזהו השכל הפועל ‪ ,‬ואלו ב׳ טענות האחרונות הס סשקות‬
‫גדולות ויביא לחשוב בהם שיש בכאן שכל פועל טתן הצורות נחמריס והדבור נזה ארוך ועמוק כמ״ש לפני׳ במה שעבר ‪,‬‬
‫עוד אמר הרב וזה הפועל אשר היא בלתי גוף מן השקר שיהיה מעשהו למה שיעשהו בערך אחד אחר שאינו גוף‬
‫שיקרב או ירחק מפני שאין ערך רוחק בין גוף ובין מה שאינו גוף ובהכרח תהיה העדר הפעולה ההיא העדר החומר‬
‫שלא נמצא או אס נמצא ולא הגיע לו הצורה והשלמות לחה שיחסר ממט ההכנה והנח אל שיקבל הצורה והשלמות ‪.‬‬
‫הגה כנר התבאר שפעולות הגשמים נפי צורתם קצתם מקצתם תחייב הכנת הפמריס לקבל פעילת מי שאיני גוף‬
‫אשר הפעילות ההם הם הצירות ‪ ,‬וכאשר התבאר שימצא בכאן שכל נבדל פועל צורות ושזה הפועל לא יעשה בקיחב‬
‫ולא על ריחוק מיוחד מפגי שאינו גשם יכונה לעילם פועל הנבדל בשופע‪ ,‬על צד ההדמית בעין המים אשר ישפע מכל‬
‫צד זאין בו צד מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו אבל מכלי הוא נובע ובכל הצדדים ירזה הקרובים אליו והרחוקים‬
‫ממט תמיד‪ ,‬כן זה השכל הנבדל לא יגיע אליו כח מצד אחר ומרוחק אחד לבד זלא יגיע נחז לזולתו ח‪5‬ד מיוחד ועל‬
‫רוחק אחד ולא נעת זולת עת אבל פעולתו תחיל ‪ ,‬כ׳׳א ימצא שוס מקבל שיקבל הפעולה יקבלהו על התמידות וזה‬
‫הפועל התמידי כונה בשם שפע ‪ ,‬כן הבורא כשבא מופת עליו שאינו גוף ויתחייב כי הכל פעלו וני הוא סנה‬
‫הפועלת נ » שכנר יתבאר במה שעבר ויתבאר בעתיד ‪ ,‬גם כן נאחר שהעולם ה‪1‬א יזשפע הנורא או הוא ישפיע‬
‫עליז‬ ‫‪8‬‬ ‫ח‬ ‫]טורה נבוכים ח׳ב[‬
 ‫םורה נבובים חלק שני פרק יב‬
‫ההדמות בעץ המים השופע כמו שזכרנו ‪ ,‬מפגי ימלא ימצא להדמות פעולת הנכדים 'ותר נאה מזה‬
‫הלשון רצוני לומר ה שפע ‪ ,‬שלא נוכי‘ על א מ ת ת שם שתסכים ל א מ ת ת הענין ‪ ,‬כי ציור פעולות‬
‫הנבדל כבד מאד ככבדו ת ציוד מציאות הנבדל ‪ ,‬וכמו שהדמיון לא יצייר נמצא כי אם נוף או כח‬
‫בנו ף‪ ,‬כן לא יצייר הדמיון היות פעולה רק בקריכות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד‪ ,‬ובעבור‬
‫זה כאשר ה ת א מ ת אצל קצת ההמון היות השם לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו ‪ ,‬ידמו‬
‫שהוא יצוה המלאכים והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקרבות ובנגיעת נשם בג ש ם‪ ,‬כמו שנעשה‬
‫אנהנו כמה שנעשהו ‪ ,‬וידמו המלאכים ההם נם כן גשמים ‪ ,‬ומהם מי שיאמין שהוא יתעלה יצוה‬
‫הדבר כדכור כדברינו ‪ ,‬ר״ל כאותיות וקול ויפעל הדבור ההוא ‪ ,‬כל זה המשך אחר הדמיון ‪ ,‬אשר‬
‫הוא נם כן יצר הרע ב אמ ת ‪) ,‬ו( כי כל חסרון כדבר או במדות ‪ -‬הוא פעל הדמיון או נמשך אחר‬
‫פעלו ‪ ^ .‬ואץ זה ענין הפרק ‪ ,‬אכל הכוונה להכין ענין השפע הנאמר כהק הכורא ובהק השכלים ‪,‬‬
‫ר׳ל המלאכים‪ ,‬להיותם כל תי גשמים‪ ,‬ויאמר ככהו ת הני^נלים גי׳ב שהם ישפיעו במציאות ויאמר שפע‬
‫הנלגל אע"פ שפעולותיו יכאו מנשם ‪ ,‬ולזה יעשו הכוכבים כדוחק מיוחד רי׳ל ק רנ ת ם '‘ מרכז ורהקם‬
‫ממנו וערך קצתם לקצתם )!( ־ ומהנה נבנם למשפטי הכוכבים ‪ ,‬אבל מה שזכרנוהו שספרי הנביאים‬
‫השאילו ענין השפע ג״כ לפעל הבורא ית'‪ ,‬הוא אמרו ‪ ,‬אותי עזבו מקור מים חיים ‪ ,‬ר״ל שפע החיים‬
‫כלומר המציאות אשר הוא החיים כי‘ א ספק ‪ ,‬ובן אמרו בי עמך מקור חיים רוצה בו שפע המציאות ‪,‬‬
‫וכן השלמת המאמר והוא אמרו כאורך נראה אור ‪ ,‬הוא הענין בעצםו נ כי ב שפע השכל אשר‬
‫ישפע ממך נשכיל ונתישר ונשיג השכל ‪ ° ,‬והבינהו ‪:‬‬
‫סרק‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫עונו מקיר מיס הייס וכד‪ :‬כ הואפכל הדמיון ‪ 5‬וני)‪:‬ךלשעלו‪.‬‬
‫עליו כל יוה שיחחדש ‪ .‬ודע כי הסועלים כסי תה שכוון הרנ‬
‫ר ל הרסרון כהשכלה הוא מלו פעל הדמיון והחסרון כמדור!‬ ‫נזה הפרק תהס פועלים שיפעלו עת זולת עת גקורנה אי‬
‫הוא ג'כ יילד פעל הדמיון ‪ :‬י“ ואין זה ענין הפרק ‪ .‬ר׳ל נא‬
‫ריחוק ולא יפעלו נכל דנר אנל יפעלו נגשמים מיוחדים‬
‫ואלו הם הפועלים הגשתייס‪ ,‬ויש פועלים אחרים שיפעלו‬
‫לנלוה לנו כנין ילר הרע וכמו שינאר עוד נפרק ל' מזה החלה‬
‫ונפרק כ״ג תג׳ ‪ :‬מ ומהנה נכנס למשפפי הכוכנים ‪ .‬ר״ל‬ ‫לעולם יתמיד אף שנעדרה הפעולה ההם כי נעדרה נעכור‬
‫שלא נמצא מקנל‪ ,‬כי השכל הפועל יפעל לעולם כזה העולם‬
‫מזה הענין היינו נמשכיס למשפפי הכיכניס אנל אין כוונחגי‬
‫נ ס עכשיו ‪ :‬נ כי נשפע השכל אשר שופע וכו׳ ‪ .‬ר״ל כ‬ ‫ההיייה וההפסד וימצאו דנרים עת זולת עת נעניר שלא‬
‫נשכע השכל אשר נשפע ממך נשכיל הנמלאוח השפלות ונחייש‬‫נמצא החמר או אף שימצא לא נתצא עם הנח וההכנה‬
‫ניידות הכיונות ואחר כן נשכיל השכל הנפרד והיא הננוא‬‫לקנל השלמות ‪ .‬ויש פועל אחר ששים עת לא ימנע מלפעול‬
‫האמתית ‪.‬־ ם והנינהו ‪ .‬רומז לדעתו נענין ההשגה ‪ ,‬נ‬ ‫כי הוא פועל כללי והוא השי׳י לפי דעת התוריי אחר שנתחדש‬
‫המיישר תן השי״ת היא אשר יש לו שפע השכל ומתדנק עמו‬ ‫העולם לא יפעל עת זולת עת ולא נקורנה וריחוק ולא על‬
‫חמיד רומז לזה הפיק על שאין שוס מונע מפעלו ושהמציאוח‬ ‫צד זולת צד אכל העולם כלו הוא מושפע מאתו ומאצילותו‬
‫מושפע סמני כחיונ המושכל מן השכל ונמשך יסתדנק לסרק‬ ‫ומהשפעתו יגיע לכל הנמצאים הרחוקים והקרוניס ‪ ,‬יעל‬
‫הנא אתריו לא לנאר סוד היחוד נאמרו הנורא ית' וכו' ‪.‬־‬ ‫זה הימין השפיע חכמתו על הנניאים הענין כלי שאלו‬
‫הפעולות פעולית נלתי גוף והוא אשר יקרא פעלו שפע ‪,‬‬
‫וזה השם רוצה לומר שפע כנר התירהו לשון עברי על הנורא מפני הדמות נעין המיס כמו שאמר אותי עזנו מקור‬
‫מים עיים תפני שלא נמצא להדמות פעולת הנבדל ייתר נאה חזה הלשון ‪ ,‬ונאמר שפע לכל הדברים הנשפעית מאת‬
‫השיית ונאמר כי השם ישפיע תמיד וכן ג"כ התלאכיס להיותם בלתי גשמיים ‪ .‬ויאמי בכחית הגלגלים שהם‬
‫ישפיעו במציאות ויאמר שפע הגלגל אע״פ שפעולותיו יבואו מגשם ולזה יעשו הכוכבים ברוחק מיוחד ר״ל קרבתם‬
‫למרכז ורוחקם ממנו וערך קצתם לקצתם ומהם יכנסו למשפטי הכוכבים אבל אין עם כוונתנו עכשיו לדבר בהם ‪ ,‬אבל‬
‫מה שזכרנו היא שספרי הנביאים השאילו ענין השפע גם לפעל הבורא באומרו אותי עזבו מקור חים חיים‪ ,‬ר׳ל‬
‫השפע החיים כלומר המציאות כלו אשר הוא מקביל ההעדי־ והמות ולכן הנשפע מאת השם הוא כלו חיים גמורים כי כל‬
‫נמצא הזא מקביל העדר שהוא המות ‪ .‬וכן אמרו כי עמך מקיר חיים ‪ ,‬ר׳יל בו שפע המציאות כלו כי הוא נמשך‬
‫ממנו‪ ,‬וכן אמרו באורך נראה אור הרצון בו כי נשפע השכל אשר הוא נשפע ממך נשכיל הנמצאות השפלות‬
‫יאיו׳׳כ נשכיל השכל הננדל שהוא האור הנבדל מחמר ‪ .‬ואמרו והבינהו‪ ,‬אחרו המפרשים ני זה הפרק רומז על‬
‫שאין שום מונע מפעלו ושהמציאות נשפע מחנו כחיוב המושכל מהשכל ולכן הובא זה הפיק קודם לפרק הנא‬
‫אחריו‪ ,‬ולכן אמרו שפרק שכל משכיל ומושכל הוא לבאר אם התחייב העולם ממנו ‪ ,‬ולכן הובא לא נעבור ביאור סוד‬
‫הייחוד‪ ,‬וככר ביארתי לך תה שכיוון הרב באותו הפרק ומה שכיון הנה‪ ,‬והאמת יורה דרכו כי חתימת המרכבה היה‬
‫בשפע הצשנע מאת השי׳י ולבן סיים הרב באומרו כמראה הקשת אשר יהיה בענן ‪ ,‬ק סיים הרב אלו הפרקים שהם‬
‫הקדמה למעשה מרכבה בשפע ;‬
‫פרק‬
‫קרשקש‬
‫א ‪ -‬ר הד מיון ש הו א מ תנו ע ע ת מי ר או לישר או לכרית׳ ישר ו נ‬ ‫גרנע אחד ‪) :‬ו( ר׳ בל הפדו! ב ר בר או ב מ דו ת הוא פו ע ל‬
‫)ז^ ו מ הנ ה נ כנ ס למ שפטי‬ ‫‪:‬‬ ‫סע^ •טיהיה מן ה ש כ ל הו א ישר וטיב‬
‫ה כו נני ם ‪ .‬ל לו מד מ צד קורבתש למ רכז נכנ ס ל מ ש פ טי ה כו נני ם‬
‫ר עו ת כלת*‬ ‫מדמיון‪ .‬רוזנת בו שא ם הי ה אי ש ב ע ל שכל יש‬
‫אשתיות אין ז ה מ צ ד ה ש כל כ׳ ה ש כ ל הו א של מו ת ומצד ה שיי מות‬
‫שנוכל ל ר ע ת ט ק י כ ה ס ה עניני כ אשיר יורו עליה ם ‪:‬‬ ‫לא יגיעוזו חסרון ‪ ,‬אנל אלו ה ד עו ת ה פ חו תו ת הו א מזיר ה מ ש כו‬
‫פרק‬
‫ל ‪80‬‬ ‫מורה נבוכים חלק^‪5‬זני פרק יג‬
‫פרק יג דעות האנשים בקדמות העולם או חדושו לכל מי שיאמי] שיש שם אלוה גסצא ‪ ,‬הם‬
‫שלשה דעות ‪ :‬הדעת הראשון ‪ ,‬והוא ד ע ת כל מי שיאמין תור ת םשה י בינו ע״ה‬
‫הוא שהעולם בכללו‪ ,‬ר ״ל)כי( כל נמצא מלכד הבורא ית׳ ; השם המציאו אחר ההעדר הגמור ושהשם‬
‫ית׳ לבדו נמצא ולא דבר בלעדיו‪ ,‬לא מלאך ולא גלגל ולא טי‪ .‬שבתוך הגלגל‪ /‬ואחר כן המציא כל אלה‬
‫הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו לא מדבר ‪ ,‬ו שממן עצמו ג״ב מכלל הנבראים ‪ ,‬כי הוטן גטשך‬
‫אחר ה תנו ע ה‪ ,‬והתנועה מקרה כ מ תגו ע ע‪ ,‬והמתנועע ההוא כעצמו אשר ה ז ק נמשך אחר תגועתו‬
‫מחודש והיה אחר שלא היה ‪ ,‬ושזה אשר יאמר היה הבורא קודם שיברא העולם ‪ ,‬אשר תורה מל ת‬
‫היה על זמן ‪ ,‬וכן כל מה שיעלה ב שכל מהמ שך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלי ת לו ‪,‬‬
‫א כל זה שער זמן או דמות זמן לא א מ ת ת זמן ‪ ,‬כי הזמן מקרה בלא ס פ ק‪ ,‬והוא אצלנו מכלל המקרים‬
‫הנבראים ‪ ,‬כשחרות וכלובן ‪ ,‬ואע״פ שאינו ממין האיכות אלא שהוא בכלל מקרה ד ב ק לתנועה ‪ ,‬כמו‬
‫ש ה תב אר למי שהכין דברי אריסט״ו בכאור ה ז ק ו א ס ת ת מציאותו ‪ .‬ונבאר הנ ה ענין )ג״ת ענינו( ואע״פ‬
‫שאינו מכונ ת מה שאנחנו בו אלא שהוא מועיל בו‪ ,‬והוא שאשר חייב ה על מ ענ ץ ה ז ק מ הרב ה מאנשי‬
‫החכ מה עד שערבכם ענינו‪ ,‬היש לו אמתות כמציאות או אין אנזתות לו‪ ,‬כנלינו״ם חו ל תו‪ ,‬הוא היותו‬
‫מקרה במקרה ‪ ,‬בי המקרים הנמצאים כנשטים מציאות ראשונה כמראים וכטעטים הם יובנו ב תחל ת‬
‫מח שבה ויצויירו עניניהם ‪ ,‬ואמנם המקרים אשר נושאיהם מקרים אחרים בלהט כ מראה )>‪ ( f‬והנטיה‬
‫וההקף בקו יעלם ענינם מאד ‪ ,‬ובלבד כשיחוכר אל זה שיהיה המקרה הנושא כלתי עומד על ענין‬
‫אחד אך ישתנה מענין אל ענין יעלם הדבר יו תר‪ ,‬ונקבצו בזמן שני הענינים יחד‪ ,‬שהוא מקרה דבק‬
‫ל תנוע ה‪ ,‬והתנועה מקרה למתנועע ‪ ,‬ואין ה תנועה כדמות השחרות והלוכן אשר הם ענין מיושב ‪ ,‬אבל‬
‫א מ ת ת התנועה ועצמותה שלא תתיי שב על ענין ואפילו כהרף עין ‪ ,‬וזה ממה שחייב העלם ענץ ה ז ק ‪,‬‬
‫והבונה שהוא אצלנו דבר נברא מתהוה כשאר המקרים והעצמים הנושאים למקרים ההם ‪ ,‬ולזה לא‬
‫תהיה המצא ת הבורא לעולם בהתחלה זמנית כי ה ז ק מכלל הנבראים ‪ ,‬והתבונן זה הענין מאד ב בעבור‬
‫וב( שלא תתחייב הת שובות אשר אין לנטות מהן למי שיסכל זה ‪ ,‬כי ב שתקיים זמן קודם העולם תחוייב‬
‫להאמין ה קד מו ת‪ ,‬כי הזמן ט ק ר הו א׳ א לו מבל תי נושא ‪ ,‬ויתחייב מציאות דבר קודם מציאות זה העולם‬
‫הנמצא ע ת ה ‪ ,‬ומזה הוא הבריחה ‪ ,‬וזו היא א ח ת הדיעות ‪ ,‬והוא יסוד תו ר ת משה רביגו בלי ספק ‪,‬‬
‫והוא‬
‫שסאצב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ק י ג א כל זה שטר זמן או דמוח זמן ‪ .‬דיל שלא פ ר ק יג דעות האנשים בקדמות העולם או חחשו ולכל‬
‫מי שיאמין שיש אלוה נמצא לא חה שיחשוב‬ ‫היה טס זמן נמציאוה כלל אלא שהשכל משער‬ ‫^‬
‫הזמן או הדמיון מדמהו אף על פי שאין העוין כן כ׳ הזסן האפיקורוס שאין בכאן אלוה אלא הגשמים שפועלים קצתם‬
‫מקצחס ‪ .‬והס הס ג׳ דעות ‪:‬‬ ‫ננרא בלא ספק ‪ :‬ב כעבור שלא סחח״ג היזשוטס ‪ .‬י׳ל ציץ‬
‫לך שחאמר שהעולם לא נברא נהחהלה זמניה כי אילו האפר הדעת הראשק מי שיאמק תורת משה רבינו ע״ה הוא‬
‫שהעולם בכללו השם המציאו אחר ההעדר הגמור‬ ‫ש»יא בהתחלה זמנית יתחייבו לך ספקות גדולוח אשר לא‬
‫תוכל לנעות מהם כלל למי שיאמין שהעולם נברא בהתחלה ושהשם לבדו הוא קדמון ושהוא נמצא מגלי דבר אחר ולא‬
‫דבר מבלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שכחוך הגלגל‬
‫והמציא השם כל אלו הנמצאות אחר שלא היו ‪ ,‬כסי רצונו וחפצו לא שקדם המר גס לא היה זמן כי הזמן מכלל‬
‫הנבראים ‪ ,‬כי הזמן נמשך אחר התנועה והתנועה מקרה במתטעע אס ‪ p‬מי שיאמין שסמן קדים יאמין שהעולם‬
‫קדום ‪ ,‬וזה רמז אל מה שאמרו קצת מהחכמים מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן כיא הדבר כן אינם מאמינים תורת‬
‫משה רביני ע״ה ‪ ,‬ולמה שהוא קשה להפרד ולומר שלא היה שוס זמן קודם שנברא העולם ‪ ,‬והנה אנחנו אומרים‬
‫שהשם קודם העולם והקודם והמתאחר הס הבדלי הזמן ואם היה בו קודם היה זמן ואס היה זמן היה תנועה ואס ר\ה‬
‫תנועה היה מתנועע ‪ ,‬אמר הרב לסלק זה הספק כי קודם העולם היה שעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן כ׳א‬
‫היה אמתת ימן הוא מקרה וזה המקרה אצל מי שיאמק תורת חשה מכלל המקרים הנבראיס כשחרות והלובן ‪/‬‬
‫וביאר הרב כי הומן הוא מקרה נמצא בדבר אסר והוא מקרה כתנועה ונעלם הבנתו מהחכמים ‪ ,‬וסכת העלמו כי‬
‫הוא מקרה נמצא במקרה אחר כי המקרים אשר ימצאו בעצמים יובנו‪ ,‬ואמנם המקרים אשר ימצאו במקרים אחרים‬
‫ענין אחראבל משתנה מעניו‬ ‫כשיחובר שיהיה המקרהתשא בלתי עומד על‬ ‫כלהט במראה וכיוצא גו וכל שכן‬
‫מקרהלמתטעע ואין התנועה‬ ‫ענינים יחד שהוא מקרהדבק לתנועה והתנועה‬ ‫יעלם הדבר יותר ונתקבצו בזמן ב׳‬
‫תכונה מיושבת כלובן והשחרות אבל אמתת התנועה ועצמותה שלת תתישב על ענין ואפילו כהרף עין ‪ ,‬והטונה‬
‫שהוא אצלנו ענין נברא מתהוה כשאר המקרים ועצמים הנישאים למקרים ההם ולזה לא תהיה המצאת הבורא לעילם‬
‫בהתחלה זמנית כי הזמן מכלל הנבראים ואס היה הזמן קדים יהיה העולם קדים ‪ ,‬ואמנם דעת זה הוא יסוד תורת‬
‫מרע׳ה‬
‫קרשקש‬
‫יד )א( הנטיה וההקוז נקו ‪ .‬פי׳ הקו הוא סקרה שאץ בקו ונו הוזסף ‪) :‬נ( שלא תחודיב התשובות אשו אץ דרך‬
‫לו אלא אורד לבד ולא יצוייר ני אם נ שנל ושיהיה לנטות סהם לסי שיסבל זה ‪ .‬פי' סה שאני אומד ני העולם לא‬
‫הקו עקום הוא מקרה נסקרה שוה הוא הנסיה שהוא סקרת ננרא גהתוזלת זסניח שאם חניה ‪ p t‬קודם שנברא העולם‬
‫וזתוזייב‬
 ‫מו ר ה נ בו כי ם ח ל ק שני פרל( יג‬
‫נ וויזוא שניח ליסוד דיחור ‪ .‬לא י־^ה בדעתך זלת זה ‪ ,‬ואברהם אבינו ע״ד הדהל לנידות זד‪.‬‬
‫הדעת אשר הביאו אי^יו העיון‪ ,‬י וליה ה־ה קורא בשם אל עלם‪ ,‬ובבר הראה זה הדעת באברו‬
‫קונה שמים וארץ ‪:‬‬
‫ר‪.‬דעת השני ‪ ,‬הוא דעת כל מי ששניענו ענינו וראינו דבריו מ; הפלוסופים ‪ ,‬וזה שהם אומרים בי‬
‫‪ p‬השקר שימציא השם דבר לא מדבר ‪ ,‬וא״א גם כן אצילם שיפביד דבר אי‘ ^א דבר‪ ,‬ר' ‪ 11‬א" א‬
‫שיתהוד‪ .‬נמצא אחד בעל חמר וציורה מהעדר ההמר ההוא העדר גמור ולא יפסד אל העדר החמר ההוא‬
‫העדר גמור ‪ ,‬ותאר השם אצי‘ש כשהוא יבול על זה ‪ ,‬כתיארו כשהוא יכול לק‬
‫ההפכים כעתה אחת בנושא אהד‪ ,‬או יברא כמותו יתעי*ה‪ ,‬או יתגשם‪ ,‬או יברא מרובע קגירו‬
‫שוה לצלעו ומה שירומר‪‘' ,‬זה מן הנמנעות‪ ,‬והמובן מדבריהם שהם אומרים במו שאין ליאות‬
‫כרוקו להיותו ב'‘תי ממציא הנמנעות ‪ .‬כי '‘נמנע טבע קיים אינו מפעולת פועי‘ ‪ ,‬ולזה אי אפשר‬
‫לשינותו‪ ,‬בי אין ליאות בהקו בשלא יכול להמציא דבר מלא דבר‪,‬שזה מבת הנמנעות כלם‪ ,‬ולזה‬
‫יאמינו שיש הומר אהד נמצא קדמון כקדמות האי‘וה ‪ ,‬לא ימצא הוא זלת החמר ולא ההמר ימצא‬
‫זולתו ‪ ,‬ולא יאמינו שהחמר כמעלתו יתעלה במציאות ‪ ,‬אבל הוא סבת מציאותו ‪ ,‬והוא לו על דרך‬
‫משל כהמר ליוצר או הברזל לנפח‪ ,‬והוא אשר יברא בו מה שירצה‪ ,‬פעם יצייר ממנו שמיש וארין‪,‬‬
‫ופעם יצייר ממנו זוי׳ת זה ‪ ,‬ובעי׳י זאת הדעת מאמינים כי השמים נם כן הווים נפמדים ‪ ,‬א'‘א שאינם‬
‫הווים מלא דבר ולא נפסדים אל י׳א דבר ‪ ,‬אבל כמו שאיימי ב״ה הווים נפסדים מחמר נמצא ‪ ,‬אי‘‬
‫חמר נמצא ‪ ,‬בן השטים יתהוו ויפסדו והויתם והפסדם בשאר הנמצאית אשר תחתיהם ‪ ,‬ואנשי זאת הבת‬
‫יחלקו אל כתות אין תוע'‘ ת לזבדון כתותיהם ודעור‪.‬יהם בזה המאמר ‪ ,‬א״ב )גיח אבל( שורשי זה הבת‬
‫כולל מה שזכרתי לך ‪ ,‬ואפי׳טון ג״ב זו היא האמנתו ‪ ,‬אתה תמצא אריסט־ו יספר עיייו בספר השמע‬
‫שהוא מאמין רי׳ל אפלמיון כי השמיש הווים נפסדים ‪ ,‬ובן תמצא דעתו מבואר בספרו ’‘מיימאוס ‪ ,‬א'‘א‬
‫שהוא לא יאמין אמונתנו כמו שיהש־וב מי שלא יבחן הדעות ולא ידקדק העיון וידמה שדעתנו ודעתו‬
‫שור‪ ^.‬ואץ הענין כן ‪ ,‬שאנחנו נאמין היות השמים לא מדכר אי‘א אהר ההעדר המוחלט■ ‪ ,‬והוא יאמין‬
‫שהם נמצאים והווים מדבר ‪ ,‬וזהו הרעת השני ;‬ ‫י‬
‫הדעת השלישי ‪ ,‬והוא דעת אריסט״ו והנמשכים אחריו ומפריסי ספריו ‪ ,‬וזה שהוא אומר מה שאמדוהו‬
‫אנשי הכת שקדם זברה ‪ ,‬והוא שלא יט־צא בעל חומי מ־‘א הומר כלי‘ ‪ ,‬ויוסיך עי‘ זה ויאמר כי‬
‫השמים אינם נופלים תחת ההויר‪ ,‬וההפסד בשום פנים ‪ ,‬ובאור דעתו בזה הוא זה ‪ ,‬יחשוב שזה הנמצא‬
‫כלו על מה שהיא עליו‪ ,‬לא סר ולא יסור היותו בן ‪ ,‬ושהדבר הקיים אשר י‘א יפול תחת ההויה וההפסד‬
‫הוא השמים לא סר היותם בן‪ ,‬ושהזמן והתנועה עוי׳מיים תמידיים לא הווים ולא נפסדים ‪ ,‬ושהדבר‬
‫ההוה‬
‫אפורי‬ ‫שם טוב‬
‫מרעיה והוא שנית לייחוד השם שכל הדשייס זולתו יתעלה‬
‫זמנית ‪.‬־ ג והוא שגית ליסוד היה־ד ‪ .‬ר׳ל שאהד שיודע יוזודו‬
‫יתעלה צריך שידע שנית חדוש העולס כי תדוש העולס צריך‬ ‫הם מחודשים ולא נמצא דשי קרום זולתו השס יתעלה‪,‬‬
‫שידע אתר ידיעת יחודו ׳תירך ; ר ולזה היה קורא אל‬ ‫ואנרהם אשינו התחיל לגלות זה הדעת אשר השיאו אליו‬
‫עולם וכשר הראה נזה הדעת שאמרו קונה שמיס וארן ‪.‬‬ ‫העיון ולזה היה קורא אל עולם קונה שמיס וארן ‪:‬‬
‫שסוף‬ ‫מזה‬ ‫זה הענין נקשר עס נזה שנתיש כשרק‬ ‫השני והוא דעת אפלטון ני איזיו כי מן השקר‬ ‫הדעת‬
‫שיהווה דנר מלא דנר וא״א ג״כ אצלם שיפסיד‬
‫דגר אל לא ‪7‬שר ונחו שהוא מן השקר שיקשץ שין שני הכני ס שעתה אחד או ינרא כיזיחו או יתגשס או כיוצא שאלו‬
‫הנמנעות כן הוא נמנע שימציא דשר נזלא דנר ויפסיד דשר אל לא דשר ‪ ,‬וזה אינו ליאית שתק השס להיותי שלת׳ תתציא‬
‫הנמגעית ני לנמנע טנ ע קיים ולכן יאמיני שיש חמר אחד קדמון כקדחון האלוה ולא ימצא הוא זולת ה ת מי והחמר‬
‫לא ימצא זולתי‪ ,‬ואם יאמר אזמר שימצאו שנאן שתי התחלות החדר הראשון והסנה הראשיגה ‪ ,‬א מי שחשישת זה שאין‬
‫הדשר כן נ סי זה הדעת ני החמי־ אן< שהוא קרוס נ חו השם יק׳ הוא קורס שמעלה וכעלה אכל הוא סכת מציאותו ני‬
‫החמר לא ימצא אם לא ינזצא הסנ ה הראשונה והוא לו עד״ח כחומר לייצר או השיזל לנסח כ ד‪ ,‬ואנשי זאת הכת‬
‫יחלקו אל כ תו ת‪ ,‬ואפלטון נ״כ זו היא האחנתו‪ ,‬והנה אתר הרש ני מאמין זה אינו מאמין תורתנו כמי שיחשוש מי שלא‬
‫ינחן הדעות וידמה שדעתו ידעתנו שיה ‪ ,‬ואין הענין כן שאנחנו נאמין היות השמים לא יזדשר אלא א חי העדר‬
‫מוחלט והוא יאמין שהם נמצאים והווים חדנר ‪ ,‬ווהו הדעת השני ‪.‬‬
‫השלישי הוא דעת אריסטיו והנחשכיס אחריו ומסישי ספריו ‪ ,‬ושעלי זה הדעת הניחו מה שאתי הכת‬ ‫הדעת‬
‫הקודם והוא שלא ימצא שעל חמר מלא חסר כלל ‪ ,‬ויוסיף על זה ויאמר ני השחים אינם ספלים תחת ההוייה‬
‫וההפסד וניאור דעתי נזה הוא ני יחשוש כי זה הנמצא כלו כפי מה שהות לא סר ולא יסור הייתי כן ושהדשי הקייס‬ ‫‪,‬‬
‫שלא‬
‫קרשקש‬
‫הנלגל' ויהיה ר‪,‬ג‪ S‬גל וכ^ מה ‪ r‬נ ו נמצא אס כן ‪n‬׳;‪ 1‬׳‘‪ D‬קדמון !‬ ‫הרס״ב החשוכות‪ ,‬יזת שאחד שהניח ומן ׳הו־יב שתמצא התנועה‬
‫שרק‬ ‫אחר שהזמ! נמשך לה ‪ ,‬וכשתמצא התנוער‪ ,‬ימצא המתנועע ורעא‬
‫לא ‪81‬‬ ‫פרק ע‬ ‫מורה נבוכים חלק‬
‫ההווה והנפטר ‪ ,‬והוא טה שתחת נלגל הירח לא סר היותו כן‪ ,‬רוצה לוטי עהחמר ההוא הדאיטון לא‬
‫הוה ולא נפסד בעצמו‪ ,‬אבל הצורות יבאו נ ו זו אחר טור זו יפשוט צורה וילבש א ח ר ת‪ ,‬ושזה הסדר‬
‫כלו העליון והתחתץ לא יפסד ולא יבטל ‪ ,‬ולא יתחדש נו מתחדש מטה שאץ בטבעו ה ושהוא חוץ לחפש‬
‫בשום פנים ‪ ,‬ואמר ואעפ״י שלא אמרו בזה הלשון ‪ ,‬אכל העולה מדעתו שהוא משער הנמנע אצלו‬
‫שישתנה לבורא רצון או יתחדש לו חפץ ‪ ,‬ושבל זה המציאות על מה שהוא עליו ‪ ,‬השם המציאו‬
‫ברצונו‪ ,‬אכל לא פעל אחר העדר‪ ,‬וכמו שהוא משער הנמנע שיעדר הבורא או ישתנה עצמו‪ ,‬כן‬
‫יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצץ או יתחדש לו חפץ ‪ ,‬ויתחייב שיהיה זה הנמצא כלו כפי מה‬
‫שהוא‬
‫‪--------‬‬
‫טוב‬ ‫שם‬ ‫אפודי‬
‫הסרה ההוא שהגיא שס אלו הססוקים שהגיא הגה ; ה ושהוא שלא יפול תיזת ההוייה וההפסד והם השמים לא סרו היותם‬
‫חו! להקש נשוס פגים ‪ .‬ר׳ל שלא יתחדש שים סהחדש סון כן‪ ,‬ושהזמן והתנועה עולמיים תמידיים‪ ,‬ושהדנר ההווה‬
‫להקש הפנעי גשום פגים ואע״ש שלא אמר הוא נוה הלשון ‪ :‬הנפסד והוא מה שחיית גלגל היריז לא סר הייתי כן ני‬
‫לור הילך ידור כא ועם כל זה יש להם דכר קיים ונצחי‬
‫והיא החימר הי־אשין שהוא אינו הווה ולא נפסד בעצמי אנל הצורית יניאו ז‪ 1‬אחר סור זו ופושע צורה ולונש אחרת‬
‫ושיה הסדר העליון כלו והתחתון לא יפסד ולא יבעל ולא יתחדש בו מחודש ‪ /‬ושאין דנר שימצא חון מההקש אנל כל‬
‫הדברים אישי השמים וכוכביהם הם נמצאים לעולם והיו נמצאים קודם זה כחי שהם עתה ‪ ,‬וכן זה העולם התחתון‬
‫הוא נצחי במין ולא נמצא דבר שימצא חון מהעבע וחוץ מההקש ני העולם כמנהגו נוהג ולא ימצא אש שלא ישרוף‬
‫ולא שלג שלא יקיר וכן העני! בשאר הדברים ‪ ,‬ודעתו היא שהיא משער הנמנע שישתנה לבורא רצי! אי יתחדש לו חפן ‪,‬‬
‫ישכל זה המציאות נפי מה שהוא השם המציאו לרצונו אבל לא אחר ההעדר ‪ ,‬ונחו שמשער הנמנע שיעדר הנורא או‬
‫ישתנה עצמו כן יחשב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצון או יתחייב לו חפז‪ ,‬ויתחייב שיהיה זה הנמצא כלי כסי‬
‫מה שהיא עתה כן היה במה שלא סי וכן יהיה עדי עד ‪ :‬א ט ר שם טוב רחיתי לבאר לך מה שיסברו החכמים‬
‫אחר האמנת כלס שהעולם לא סי ולא יסור ממה שהוא עתה ‪ ,‬הדעת הראשון הוא דעת נ׳ ס והנמשכים אחריו כי‬
‫ירצה שהעולם כלו הוא פעולת פועל באופן זה ‪ ,‬שהש״י יברא השכל הראשון אלא שהוא בוראו בתמידות כאור הנמשך‬
‫מהשמש ‪ ,‬והמלאך הזה שהוא השכל הנבדל הראשון ימצא בו קצת רבוי מאפשרות וחיוב ‪ ,‬מצד האפשרות הוא נעדר‬
‫ומצד החיוב הוא נמצא וכאלו הוא מורכב חהחמר והצורה ‪ ,‬וחהאפשחת יבא גלגל וחהחיוב יבא שכל אחר וכן יבאו‬
‫הגרמים השמימיים ע׳׳ו הדרן והשכלים הנבדלים עד שמזה העלול הב׳ יבא מלאך ג*כ וגלגל וכן מעלול הג׳ וכן עד‬
‫רדתם לגלגל הלבנה אשר ימצא שם מרע נבדל ‪ ,‬וחזה הנבדל יבא השכל הפועל אשר יתן הצורית בחמרים ומיה השכל‬
‫יבא אפשרות ההיולי כי מהאפשרות יבא אפשרות ומהחיוב אשר בו יבואו הצורית ‪ ,‬באונן שהגרמים השמימיים יכינו‬
‫נזה החמר‪ ,‬ובעבור שהם נחלקים לד' כדורים נמו שאמר יכינוהו לקבל הד׳ צורית‪ ,‬ובעבור שכל הגלגלים הם משתתפים‬
‫לתנועה סנונית יכינו להיולי לשיהיה לו הכנה כללית ובעבור שיש לו תנועית מיוחדות יחדוהו לקבל צורות פרטיות ‪ ,‬א׳ב‬
‫כל הדברים נמצאו מאמתת מציאותי יתעלה ומכחו אלא שהם נמצאים ממנו ע״י אמצעיים רבים ‪ ,‬ולמה שהיא נמצא‬
‫בתמידות היה הכל נמצא ממנו כי היא פיעל נעצמו כאור אשר יפעלהו השמש ואם לא ימצא אור יהיה הכל חשך‬
‫גמור כן אס לא תמצא הסבה הראשונה לא ימצא שוס דני ני הכל נמשכים ממנו בין הצורית הנפרדים בין הגלגלים‬
‫בין אלו הדברים ההווים ונפסדים בין צורותיהם בין חמריהם ‪ ,‬ובזה האופן יאמינו שהעולם מחודש וקדמק ‪,‬‬
‫מחודש לחה שהוא עלול והוא נתהווה מההעדר ‪ ,‬הרצין בי שאם לא ימצא הסבה הראשונה כל הדברים לא ימצאו להם‬
‫שום מציאות‪ ,‬וקדמון‪ ,‬למה שזה העולם הוא עלול מהשיי׳ת והוא קדמון יחוייב שיהיה פעלו קדמון שאם לא יהיה כן‬
‫לא יהיה הוא יתעלה סבה ראשונה כמו שאמר ‪ ,‬זה הדעת קרוב לדעת המאמינים החדיש אלא שאנחנו מאמינים‬
‫שהתחיל בעת ואלו מאמינים שהוא קדום עם שאנחנו ואלו סוברים ביחד שכל העולם הוא פעל האל ולא ימצא דבר‬
‫שלא נא ממנו ‪ .‬ואולם הדעת השניה הוא דעת ב׳ר והנמשכים אחריו והוא שזה העולם נחלק לג׳ חלקים ‪,‬‬
‫חלק נצחי והוא אינו גשם ולא כח בגשם והם השכלים נבדלים ואלו כלס עלולים מהש׳׳י ומחידשים ממגי וידיעתו‬
‫אותם הוא סבת מציאותם ואם הוא לא ימצא אלה השכלים לא ימצאו כלל כי הם משעי המצטרף ‪ ,‬כי כמו שאס‬
‫ימצאו בכאן מראות רנות יצוייר האדם באותם המראות הרבות ונשיסולק הוא יסולקו כל הצורית הנמצאות במראות‬
‫וכשימצא הוא כנגד אותם המראות יציייר הוא ‪ ,‬על זה הענין יאמר שהש׳י סבת השכלים הנבדלים והם עלולים‬
‫מאתו בתמידות כמו שהוא נמצא תמיד ‪ ,‬ויש בכאן חלק ב' והוא הגשם הנצחי וזה הגשם הנצחי אינו מפעילת פועל‬
‫לא כלו ולא חלקיו אבל הוא קודם בשתי קדימות כי אינו עלול לשום דבר כל שנן שיהיה מחודש אבל הוא בעצמותו‬
‫יש לו מציאות ואין לו סבה כי הגשמות אינו מפעולות הפועל ואינו נמשך מהעלה ‪ ,‬ואמנם למה שזה הנשם הוא‬
‫מתנועע וכל מתנועע צריך אל מניע יתחייב ששלמות זה הגשם שהוא היותו בתנועה הוא צורכו אל פועל ואל עלה ‪,‬‬
‫ולמה שכל הגלגלים יתנועעו בתנועה תמידית יחוייב שמי שיתן להם התנועה הוא נותן להם השלמות והחיות ‪ ,‬ובזה‬
‫האופן היו הגרמים השמימיים עלולים מהשכלים הנבדלים או מהסבה ראשונה לא מצד השלמות הראשון שהוא הנשם‬
‫כי זה כמי שאחר אי אפשר שיהיה מפעולת פועל בין שיהיה מפועל מחודש בין שיהיה מפועל קדום ‪ ,‬ויש בכאן חלק‬
‫שלישי והם אלו הדברים ההוים הנפסדים וימצאו להם צורות ומקרים ושישריס מיוחדים וכלו הוא מחודש כי חמר האדם‬
‫הקרוב הוא מחודש וצורתו היא מחודשת והמקרים הנמשכים לצורתו גס כן הס מחודשים ‪ ,‬אלא שימצא בכאן דבר שאינו‬
‫מחודש ולא מפעולת פועל והוא ההיולי הראשון והגשמות הבלתי משוער והוא המרחק הכולל אם כן ראוי שתנין‬
‫שזה העולם מההויה וההפסד כלו מחודש זולת החמר והגשמות כי אינו מפעולת פועל לא על צד החדוש ולא על‬
‫צד העלה והעלול וכל הצורות והמקרים הם מחודשים ‪ ,‬ואלו יעלו אל תנועת הגרמים השמימיים ותנועת הגרח־ס‬
‫השמימיים הם נצחיים אם כן כל מי שימצא בכאן הוא מחודש ונצחי ‪ ,‬הוא מחודש למה שנמצא אחר שלא הוה והם‬
 ‫מורה נבוכי־ם ח ל ק שני מ ר ק יג ‪T‬‬
‫שהוא עתה כן היה כמה עלא סר וכן יהיה עדי עד ‪ .‬זה באור אלו הדעות ואמתתם ‪ ,‬והם דעות טי‬
‫‪,‬‬
‫שהתבאר אצלו במוםת מציאות האלוה לזה העולם ‪ .‬אכל טי שלא ידע מציאות הש׳י אבל חשב‬
‫שהדברים כהתקכץ וכהתפרד כפי המקרה ‪ ,‬ושאין שם מנהיג ולא סדר מציאות ‪ ,‬והוא אפיקורוס וסיעתו‬
‫והדומים לו; כמו שיספר אלכסנדר; אין תועלת לנו בזכרון )הכתוב( ]הכתות[ ההם; כי כבר‬
‫התבאר במופת מציאות האל ‪ ,‬י וזכרנו דעות אגשים כנו ענינים על יסוד ככר התבאר סותרו במופת‬
‫אין תועלת בו ; וכן השתדלנו עוד לאמת מאמי בעלי הדעת השני ; ר״ל היות השמים הווים נפסדים‬
‫אין תועלת לנו בו; מפני שהם מאמינים בקדמות; ואין הפרש אצלנו כין מי שיאמין שהשמים הווים‬
‫מדבר בהכרה ונפסדים אל דבר‪ ,‬או אמונת אריסט״ו אשר הוא יאמין שהם בלתי הווים ולא נפסדים ‪,‬‬
‫כי נוונת כל נמשך אחר תורת משה רכיגו ע׳יה ואברהם אבינו או טי שילך בדרכיהם אםנם היא‬
‫אמונה שאין דבר קדמון עם השי״ת‪ ,‬ושהמצאת הנמצא מהעדר כחק השם אינה מכת הנמנע אבל יחשבו‬
‫עוד קצת אנשי העיון שהוא מחוייב ‪ .‬ואהד שיישבנו הדעות אתחיל כביאור ראיות מופתי אריסט״ו על‬
‫דעתו ומה הביאו אל זה ‪:‬‬
‫פ ר ק ‪ T‬ל א אצטרך להשיב בכל פרק שזה המאמר א אמנם חברתיו לך לדעתי מה שעלה בידך ‪,‬‬
‫ושאני לא אצטרך שאביא לשון רברי הפילוסופים בכל מקום אכל עניניהם ולא אאריך ‪,‬‬
‫אבל אעירך על הדרבים אשר יכונו אליהם כמו שעשיתי לך בדעות המדברים ‪ ,‬ולא אשגיח למי שדבר‬
‫זולת אריסט״ו מפני שדעותיו הם הראויים להתכונן ; י ואם תתקיים התשובה עליו או השפוק במה‬
‫שנשיב או נספק עליו כדבר מהם ‪ ,‬יהיה זה בחק זולתו מכל מי שחלק על יסודי התורה יותר דאוי‬
‫מותר חזק ‪ .‬ואומר כי אריסט״ו יאמר כי התנועה לא הווה ולא נפסדת‪ ,‬ר״ל המוחלטת ‪ ,‬שהוא אמר אם‬
‫התנועה התחדשה ^ וכל מתחדש תקדם לו תנועה והוא צאתו לפעל והתחדשו אחר שלא היה ‪,‬‬
‫)א( תהיה התנועה'אם כן נמצאת ‪ ,‬והיא התנועה אשר כה נמצאה התנועה האחרונה; אם כן‬
‫התנועה‬
‫אפודי‬ ‫שם מוג‬
‫כל האישים ‪ ,‬והיא נצחי למה שכל הדכריס הס קייחים‬
‫ו רכרנו דעוח האנשים כנו עגינים על יסוד וכר‪ .‬ר׳ל אס גז טי‬
‫דעוה האנשים אשר כנו אוחס על יסוד העדר האלוה יחעלה‬ ‫כנזין הנה זה העולם מההוייס וההפסד הוא קדוס מצד‬
‫אשר ככר התכאר מליאותו כמוסה אין תועלה לנו לזכרם כלל ‪:‬‬‫תנועת הגלגלים ותנועת הנלגליס היא קדימה מצד שהמניע‬
‫פ ר ק י ד א אמנם מכרתיו לך לדעתי מה שעלה ‪ .‬ר׳ל‬ ‫להם הוא מניע לכלתי חמר והוא נצחי ולכן הם עלולים תזה‬
‫אמנם חכרתי המאמר לן כמה שידעתי‬ ‫הצד ; ואולם עולם השכלים הס עלולים למה שיעלו כלס‬
‫שעלה לך מן החכמות העיוניות ‪ :‬ב ואס תתקיים החשוכה‬ ‫אל הסכה הראשונה ובמציאותה ימצאו כל שאר השכלים‬
‫עליו ‪ .‬ר׳ל אס יעשה חשוכה לדכיי אריס״סו או נסתפק‬ ‫ולמה שהוא קדום יתוייב שזה העולם יהיה על זה התואר‬
‫כקלת דכריו כל שכן שהתשוכה ההיא או הססק ההוא יגיס‬ ‫כמו שהוא עתה ; והכן ההכדל כין שתי הדעית פ ס שכלם‬
‫מסכימים שהעולם קדום ‪ :‬עוד אמר הרב זה כיאור אלו‬
‫הדעות ואמתתס ; וכס דעות חי שיתנאר אצלו מציאות האלוה לזה העולם ; והנה אמר הרב שאין הכדל כין חי‬
‫שיאמין קדמות העולם באופן שיאמינהו אפלטון וחי שיאמין כקדמות כמו שיאמין אריסע׳ו כי תורת משה רעיה ואכרהס‬
‫אכינו אמנם היא האמונה שאין דבר קדמון חיך מהשי״ת ושתציאות כל נמצא מהעדר כמק השי״ת איני מנ ת הנמנע‬
‫אבל יחשבו קצת אנשי העיון שהוא מחוייב ‪ ,‬ואחר שיישבנו אלו הדעות אחר הרב שיביא ראיית אריסע״ו על דעתו‬
‫בקדמית העולם ומה המכיאו אל זה ‪:‬‬
‫פ ר ק י ף לא אצטרך להשיב בכל פרק שוה המאמר אמנם חברתיו לך נו׳‪ .‬הראיה הראשונה אשי עשה אריסע״ו לבאר כי‬
‫‪,‬‬
‫התנועה לא סרה ולא תסור היא על זה התואר אס התנועה נתחדשה אחר שלא היתה ופל מחודש יקדם לו‬
‫תנועה והוא צאתו אל הפעל והתחדשו אמר שלא היה ; תהיה התניעה אם כן נמצאת והיא התניעה אשר בה‬
‫נמצאה התנועה האחרונה אס כן התנועה הראשונה קדומה כהכרח וילך העני! אל לא תכלית ‪ .‬והרצון גזה ני‬
‫אס התנועה תתחדש אחר שלא היתה אי אפשר שתהיה חתתדשת אלא עם תנועה ני אס לא יתחדש שנוי לא בפעל‬
‫ולא כמתפעל למה נתהווה עתה ולא נתהווה קודם ואס נתחדש שם שנוי יהיה השנוי קדום ג״כ ויעבור הדבר‬
‫לבב׳ת א ס כן יתחויב שימצא בכאן תנועה קדיחה ‪ .‬ואמר החכם ר' משה הנרכוני שהוא אמר אם התניעה גתתדשה‬
‫»וי ה כללית וכל מתחדש תקדם היות לי תנועה קודם היותו בפועל והתנועה הקודחת לו היה צאתי אל הפועל‬
‫הנה התנועה ההווה אשר הונחה הראשונה תקדם לה תנועה והיא צאתה לפועל הנה תהיה‬ ‫‪,‬‬ ‫והתחדשו אחר שלא היה‬
‫התנועה אם כן נמצאת קודם התנועה ההווה והיא התנועה אשר בה נחצאת התנועה האחרונה אשר הונחה ראשונה ;‬
‫א״נ התנועה הראשונה אשר כה נחצאח זי קידמת כהכרח והיא נצחית או ילך העגין לכב״ת ני משפע האחרונה פ ס‬
‫הראשונה הוא משפע ראשונה עם אשר לפניה אס נתהווה הוויה כללית ויהיה לשנוי שנוי קודם לו לנב״ת ולא יהיה‬
‫שם שניי ראשון שאס לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון הנמשך לו ‪ .‬אמר חשה זהו הנראה לי מסברת הרב ואי‬
‫א » ר לי לפרש מאמרו על זולת זה האופן ‪ ,‬וזה מקום פלא גדול איך אמר הרב בשם אריסט״ו ולא נמצא זה ככל‬
‫דברי אריסע״ו לא במאמר הח׳ ולא בז׳ מהשחע הטבעי ולא בזולת זה ; אבל אמר הפך זה ני ביאר בחופתו שאין‬
‫לתנופה‬
‫קרשקש‬
‫‪ T‬דרך ראשון ‪) ,‬א( תהיה התנועה אם נן נטעאת ‪ .‬סירו׳‪ 8‬זאת התנועה מקרה ולא תטצא ריקה טנותוא וחוא‬ ‫פלה‬
‫הסתעעע‬ ‫י‬
‫לב ‪32‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני מרק ‪T‬‬
‫התגועה ז^אשונה קדומה בהכרח או ילך העני; אל לא תכלית ‪ ,‬ולפי זה השורש יאמר גם כן כי‬
‫הזמן לא הוד‪ .‬ולא גפסד^ כי הזמן נמשך לתנועה ודבק לה ואץ תנועה אלא כזמן ולא יושכל הזמן‬
‫אלא בתנועד‪ ,‬״ כמו שהתבאר במופת ‪ .‬זאת דרך לו יחייב בה קדמות העולם ‪:‬‬
‫דרך שגי לו ‪ ,‬יאמר ההמר הראשון המשותף ליסודות הארבע ‪ ,‬לא הווה ולא נפסד ‪ ,‬שאם היה החמר‬
‫הראשון הווה ‪ .‬יד‪,‬יה לו חמר ממנו נתהווה ‪ ,‬וראוי שיהיה זה המתהווה בעל צורה שהוא אמתת‬
‫ההוויה ‪ ,‬ואנחנו הנחנוהו חמר לא בעל צורה ‪ ,‬א״כ הוא בהכרח בלתי הווה מדבר ; והוא א”כ קדמון‬
‫לא יאבד^ חדי‪ .‬נם כן יחייב קדמות העולם ‪:‬‬
‫ד ד ך שלישי לו ‪ ,‬יאמר כי חמר הגלנל בכללו ^ אץ בו דבר ‪ p‬הד‪-‬פוך ‪) ,‬נ( כי התנועה הסבוכית אץ‬
‫‪,‬‬
‫הפך לד‪ ,‬כמו שהתבאר ‪ .‬ואמנם ההפוך הוא בתנועה הישרה כמו שהתבאר במופת אמר י וכל‬
‫מה שיפםד<)ג( אמנם סכת הפסדו מה שבו מן הד ^הפכות‪ ,‬ואחר שהנלנל אץ בו התהפכות אינו אם כן‬
‫נפסר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ויתפשע ניזוק זולתו סהפילוסוסיס ; ג אין נו דנר מן ההפוך ‪ .‬לתנועה תנועה ולא הנדיל נזה נין התנועה הכללית ונין‬
‫י״ל שאין נחסר הגלגל שוס דנר שיהיה הפכי לדנר אחר כ׳ התנועה הפרסית ‪ ,‬וכני ניאר אריסעיו שא״א שיהיה‬
‫אשי׳ התנועה הסנונית הנמצאת כגלגל אינה הפכית להגועה לתנועה תנועה נשום פנים‪ ,‬וזה כנר ניצח נחמישי מהשר‬
‫הישרה כי אין הפך לה וכמו שהתבאר נספר השסיס והעולס ; השמע‪ .‬ואמנם אשר אמרו אריסט״ו נאמת נזה הדרוש ר׳ל‬
‫ד אנזר וכל מה שיפסד וכו׳‪ .‬ר״ל אמר אריספ׳ו להתחיל סופת על שהתנועה לא הווה ולא נפסדת הוא ע׳ד אתר כמו שיבא ‪:‬‬
‫א מ ר שם טוב הנראה לי נזה נסירוש דעת הרב נ׳א היה‬
‫‪,‬‬
‫מסנע התגועה שימצא תדוש לה זה יהיה כשני פנים אס שתהיה התנועה תכלית שגוי או שתהיה התגועה מ‪5‬ד שהיא‬
‫תנועה מחודשת כשאר הדכריס אשר יתחדשו נתטעה‪ ,‬ואס היה התטעה תכלית שטי לתנועה אחרת כמו שהוא‬
‫ההויה תכלית שנוי א״כ יהיה לפני השנוי שנוי וכן לכב׳ת ולמה שזה השטי יהיה שנוי עצמוחי ני היה לכל שהוא‬
‫‪,‬‬
‫תכלית שנוי הקודם לו נעצם אס לא ימצא ראשון לא ימצא אחרץ ואם תהיה התטעה נמצאת בתנועה עיד מה שהוא‬
‫הדברים הנמצאים בתנועה והרצון נו כי ימצא בכאן תנועה קדומה שנמליאותה ימצאו כל שאר התנועות‪.‬־‬
‫דדך שני יאחר החמר הראשון המשותף לכל הד׳ יסודות לא הווה ולא גפסד וט׳ ‪ ,‬ד» ני התמרים ימצאו על שני מינים‬
‫מהם תמרים מהם מורכבים מחמר וצורה כיסודות שהיסודות הס מורנניס מחמר וצורה והם תמרים למתדמי‬
‫החלקים והמתדמי החלקים הס מורכבים מחמר וצורה‪.‬ומהס תמרים לאברים הנלייס ואלו כלם הווים ונפסדיס״ואמנס ליסודות‬
‫יש תחר אחד משותף להם בלתי הווה ולא נפסד ולזה הניא ראיה הפילוסוף ואמר שאס היה חמר הארבע היסודות חמר תמנו‬
‫יתהווה ראוי שיהיה וה המתהוה בעל צורה שהוא אמתח ההוויה כי כל מתהמה הוא מורכב א׳א שום מתהווה‬
‫להיות דבר פשוט ‪ /‬ומוכת זה ני הדבר המתהווה יחוייב שיהיה לו טשא ממנו יתהווה אחר שהדבר לא יתהווה‬
‫מההעדר ואס היה לו חמר אחר זה לא ימלט אם יתהחה החמר מבלתי שיהיה לו צורה יהיה החמר מורכב מדבר שהיה‬
‫ומדבר שיתהווה אח׳נ ני זהו אמתת ההווייה ואם נתהווה החמר מבלי שנתהווה דבר חמה שהיה קזדס זה אינו‬
‫ההווייה ני־ יהיה הדבר קודם שיתהוה^ ומאחר שהתמר הראשון הוא דבר פשוט אי ■אפשר שיתהווה כי כל מתהווה‬
‫הוא מורכב מחומר וצורה ‪ ,‬ובכלל אלו היה ההיולי הראשון הווה היה ל^ נושא ממנו יתהווה ואלו לא היה לו נושא‬
‫ממט יתהווה היה הנושא הוא אחר שלא יובדל נושאו ממנו בדבר יוכר בו מחנו אחר שלא ייזצא דבר יומר כשוט ממנו‬
‫ולא דבר בהעדר ההרכבה יותר מחנו ולא יהיה בינו ונין נושאו זולתיות כלל והמתהווה א׳א שיהיה נינו ונץ מה שממנו‬
‫זולתיות וחלוף נו היה המתהווה זולת מה שממנו יתהוה ואלו היה הוא יתחייב שיהיה נמצא קוים שימצא והיה‬
‫שיהיה הדבר נמצא ובלתי נמצא יחד וזה שקר ‪ /‬וכן יחוייב אלו היה נכסד בנחו זה הביאור נעיוט וזה ני הנושא אשר‬
‫היה הוא נפסד ואין חלוף ביניהם כלל ואלו היה הענין ‪ p‬יהיה נפסד קודם שיפהד יזה בטל ‪ .‬וב'כ אלו היה לחמר‬
‫הראשון הווה הנה היה בנח שיהיה נכח שהוא אס היה הווה היה לו נושא יתהוה מחנו והנושא ההוא נכח והחמד‬
‫הראשון הוא נעצמו בנח והיה מה שהוא בנח נושא למה שנכח ולא יובדל ממט והוא שיהיה נכח לשיהיה בנח וק‬
‫אם הנחנו נפסד יתחייב שיהיה בנח הטשא אשר יתכסד אליו והנושא ההוא אשר יתכסד אליו לא יפרז ממנו‬
‫‪,‬‬
‫ולא מגדל והיה מה שיהיה נכח קידם שיהיה יכח וככלל אילו הנחנו הווה ונפסד יתחייב שיתקבצו הכת והפועל לכי‬
‫שההווה מורכב מכת ופועל ונבר יתבאר שהוא בכת זה בטל וג*נ אילו היה נהסד יו»קבצו המציאות וההעדר במקום אחד‬
‫‪,‬‬
‫מצד אחד וזה ג״כ שקר וגם כן אילו היה החמר הראשון הווה היה לו נושא יתהווה ממט ונשאל נס כן בזה הנושא‬
‫היש לו נושא ובזה הנושא כמו זה ג״כ והיו בכאן חמרים בנ*ת להם כ׳יא תנאי במציאות חברו ואילו הלך העגין לחה‬
‫שאין תכלית לו לא יגיע הענק לחמר הראשק חצלו ואם היה הדבר נו לא ימצא שוס דבר אלא אחל הזיות ממרים‬
‫בב׳ת אבל נמצא בכאן חמרי דברים א'נ יחוייב שימצא בכאן חמר ראשון לא הוזה ולא נפסד ‪1 .‬זס ג'נ יחייב‬
‫קדמות העולם ‪ .‬למה שההיולי יש בז אפשרות לקבל טרה והדבר לח יצא מהכח אל הפועל בעצתו מבלי מוציא אחר‬
‫ואלו הדברים לא ילכו לבב׳ת אבל יעלו אל»ועות השמיס אס כן יביא זה הד^ לקדמות העולם נמו שכבר התבאר‬
‫‪,‬‬
‫במה שעבר מה הדרך ילקח מפאת היולי הראשון ומפאת עצמותו ‪:‬‬
‫דרך שלישי לו ‪ /‬יאמר ני ממר הגלגל אין נו דבר מן ההכוך וט׳ ‪ .‬למה שכל הווייה והפסד הוא מהפך אל הפך‬
‫ואמנם התטעה‬ ‫‪,‬‬ ‫ותנועת הגלגל אין לו הסך אם כן התטעה הסטבית וגרם השמים בלתי הווים ונפסדיס‬
‫הסנובית‬
‫קרשקש‬
‫‪hiv‬‬ ‫הטחנועע אי׳ב אינה מהודמה‪ .‬אאור בה נצוצאד‪ .‬תחנועה מאחרונה דרך שלישי )נ( ‪ p‬חוזנומח מסנינית אין >*ה ד‪.‬פך ‪* .‬י■‬
‫הגלגלים ״■ דחס חסונה העגול ונלפ ׳הנועעז‬ ‫הקדם לח תנועה‪ ,‬אם יהיה א׳נ רבר נסבאטתאר בהטעח ‪:‬‬
‫גסגוג‬
 ‫מור ה נ בו כי ם ח ל ה שני פרל‪ ,‬יד‬
‫נפסד‪,‬ומה שאינו נפסד אינו אם כן טתהווה‪ ,‬ויחליט גזרות ויבארם‪ ,‬והם שכל הווה נפסד וכל נפפד‬
‫הווה״ וכל מה שלא יתהווה לא יפסד וכל טה שלא יפכד לא יתהווה ‪ .‬זה גם כן דרך יחייב נו טה שירצהו‬
‫טקדמות העולם ‪:‬‬
‫)ד( דרך רביעי ‪ ,‬אמר כל טתהדש תהיה אפשרות הדושו קודמת על הדושו כזמן ‪ ,‬וכן כל משתנה‬
‫אפשרות שנויו קודרת לו בזמן ‪ ,‬ובזאת ההקדמה חייב התמדת התנועה ההבוכית ושאין לה‬
‫תכלה ד*א התהלה ‪ ,‬וכזאת ההקדמה בארו האחרונים מן הנמשכים אהריו קדמות העולם ‪ ,‬ואטרו‬
‫העולם קודם שהיה לא ימלט מהיות הדרמו ‪ ,‬אפשר״ או מחוייב ‪ ,‬או נמנע ‪ ,‬ואם היה חדושו טהוייב‬
‫הנה לא סר היותו נמצא^ ואם היה הדושו נמנע לא יתכן שימצא לעולם״ ואם היה אפשר טי נשא‬
‫האפשרות‬
‫שם טוב‬
‫הסבובית אין לה הפך כי אס היה לה הפך התנועה הישרה קודם התנועה תטע ה אלא שמן הידוע כעצתו שהוא בלתי‬
‫היא יותר ראויה שתהיה הפך לפבובית מזולתה ‪ ,‬וזה אפשר וזה כי טבע הפנינים ההכרח״ס בלתי טבע האפשריים‪,‬‬
‫שהתנועה הכבובית היא מחוברת מתנועת הגננינית ומתניעת וזה שמי שמנוחתו זמן אין תכלית לו א א אם לא שאין‬
‫הסיבוב ושניהם מתחלפים מתנועה הישרה והתניעה הישיה בעבעו נ ח שיתנועע וא״נ לא יתנועע נ ע ת חן העיזיס לפי‬
‫שהמתנועע בעת בלתי עת א יא שימצא בו נ ח על שני‬ ‫איננה הפך לסבובית אחר שהישרה הפך הישיה ני יתחלפו‬
‫ההפכים זחן אין תכלית לו ואפילו אם הנחנו כן יחוייב‬ ‫נין ממנו ואליו ויהיה לה יותר מהכך אחד הנה ההנועה‬
‫הפטבית אין הפך לה‪ ,‬וזה שהתנועות אחנס יהיו הפכיות בין שיהיה קודם השנוי החונס הראשון שגוי ^ ראשון לפי‬
‫שהתנועה הוא ‪ 7‬רר תתחדש מהמגיע והחתנועע וא” א‬ ‫מה שחמנו ובין חה שאליו ואמנם התנועות הסבוניות אחר‬
‫שהיה בהם מה שממנו ואליו אחד נעצמו לא היה אפשר שיתחדש צרוף מה מבלי שיקדם לו שנוי אחר כי׳א היה נ ח‬
‫שיהיה להה הפכיות ‪ ,‬הנה התנועה הכביבית אין לה הסך‪ .‬זמן בב״ת נח למה התחיל עתה להתנועע‪ ,‬וא ׳א מבלי שנוי‬
‫וכל חה שיססד אמנם כבת הפסדו מה שבו מן ההפכיות כי שימצא נ חני ע ובחרנועע או בשניהם יחד וא״כ יתחייב‬
‫כי כל הווה נפסד אמנם יהיה ח ה ס ט ויפסד אל הפנו שיהיה קודם התנועה תנועה ולכן יביא זה הדרך אל קדמות‬
‫והגלגל אין לו הפכיות הנה אינו הווה נפסד אמנם שאין העולם ‪ .‬ואמר הי ב כי בזאת ההקדמה ביארו אחרונים חן‬
‫הנמשכים אחריו קדמות העולם‪ ,‬אמרו העולם קודם שהיה‬ ‫הסך לו ני הגשמיס הפשוטים הפכיים תנועתם הפכיות כי‬
‫הגשוזיס אחצס יתוארו בהפכים חצד צורתם שהם התחלות לא ימלט מהיותו תחוייב או אכשר או נמנע ואס היה‬
‫התנועה והנשס הכנובי אין לו תנועה הפכית נ חו שיתבאר חדושו מחוייב הנה לא סר מהיותו נמצא א״כ העולם‬
‫קדמין‪ ,‬יאס היה חדישו נמנע לא יתכן שיהיה לעולם אבל‬ ‫הנה הנשם הסנובי אינו נפסד ומה שאינו נפסד אינו מתהווה ‪.‬‬
‫ויחליט גזרות טללות ‪ ,‬ר״ל מאמרים פוסקים בלי תנאי הוא נמצא א"כ אינו מהנמצע שימצא‪.‬ואס היה אפשר מי‬
‫ויבאר שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה וכל חה של איתססד נשא האפשרית ההוא חם ק ח׳א מבלי דבר נישא האפשרות‪,‬‬
‫לא יתהווה וכל מה שלא יתהווה לא יתפסד ‪ ,‬וזה הדרך ני כשנאמר הילד חנ ם לא ימלט אס שנאמר שהוא מחוייב‬
‫בארו אריסט״ו נ א׳ משחים ועולם והוא נ ס כן חביא אל שיהיה חכם איס יהיה לעילם נמצא עם מכתה ולא תהיה‬
‫החכמה מחודשת לו אם נאמר שהחכמה ני׳צאת לילד קודם‬ ‫קדמות העולם ‪:‬‬
‫דרד רביעי כל מתחדש תהיה אפשחת חדושו קודם על שימצא לו הוא נמנע ואם הוא ג חנ ע ל א יחנח לעילם שיהיה‬
‫חדושו בזמן ונן כל משתנה אפשרות שגויו קודם על חכם ואס החכמה היא באפשרות ירוייב שימצא דבר‬
‫שטיו ‪ ,‬ובזאת ההקדמה תהיה התמדת התנועה הסנובית שהוא מקבל האפשרות ני אחר ההעדר לא יתואר נחסשרות‬
‫ושאין לה תכלה ולא התחלה ‪ ,‬וזה יהיה בשני פנים מצד ואס יש בכאן נושא האפשרות יתחייב שיהיה נ‪ :‬חן היולי‬
‫שאפשרות הדבר יקדם לדבר וכל חה שימצא לו קודם ימצא ראשון ני האפשרות דבר דבוק בתמר הראשון כ״א יהיה‬
‫לו ומן וכל מה שימצא נו זמן ימצא נו תנועה א' נ קודם לזה אפשרית נושא אחר ווה הנושא אפשרית חחריחצאו‬
‫התטעה התנועה ‪ ,‬והביאור המיוחד שעשה אריסט״ו על נושאים בב׳ת אבל זה שקר‪ ,‬א"כ יחוייב שימצא בכאן נישא‬
‫זה היא על זה התואר‪ ,‬כל מתחדש אפשרית חדושו קודם על ראשון וזה האפשרות יניא אל שימצא בכאן היולי רחשון‬
‫הדושו בזמן ‪ ,‬ר״ל שכל מה שנמצא אחר שלא היה נמצא וכבר בארגו שזה יביא אל קדמית העילס אמר הרב כי‬
‫קודם היה בנח ואפשרות ואס לא היה בפח ואפשרות לא זה דרך חיק מאד בקיום קדמות העולם ; ה הכם ני ר‬
‫אמר שאס היה העולם אפשרי קודם שימצא הגה יחזייב‬ ‫יתהווה שים דבר כי אמנם יתנועע מה שדינו שיתנועע‬
‫זישחגה מה שדרכו שישתנה לא מה שאין לי נ ח על הפעל ‪ ,‬שיהיה העולם גצתי ני חה שלא כר ביותו אששי אס הונח‬
‫ואחר שהיה כן הנ ח והאפשרות על התנועה אשר הונחה שלא פר היותו נמצא לא יחוייב מהנחתי שקר ימה שהיה‬
‫ראשונה לא ימלט אס היה מחודש או נצחי ואם היה מחודש אששר ש היה נצחי הוא מחוייג שיהיה נצמי ני אשי אפשר‬
‫כל מחודש הוא בתנועה אס כן היה קודם התנועה אשר בו לקבל הנח־יות אי אפשר שיהיה נפסד ולנן יאמר החכם‬
‫שהאפשרבעג־ניס הנצחיים הוא הנ ר חוג ס אס העילם אפשר‬ ‫הונחה ראשונה תנועה ‪ ,‬ואס הנחנו האפ שחת הקודם על‬
‫התנועה קדמון הנה יתוייב מזה ג“ נ אס הוגת כן כשיהיה שיחצא נצחי מחוייב שיהיה נצחי ני הטבע לעולם יפעל‬
‫אחד‬ ‫קרשקש‬
‫הוא גוף נ מו העמתים יהיה תשברו שיגיע טן ההשך א‪-‬י ההשך‬ ‫בסנוב ואם יש בהם שר‪.‬נועתמ מתח־*שת שזה ר‪.‬נועתי מן המזרח‬
‫כא^ו תאמר מתצמיהה אי‘ רהכרון או מאיכות איי אי־יי־‪ ,‬בדו ש״כא‬ ‫אא המערב וזה חנוער‪.‬ו מן המערב אא המזרח זה האון! אנא אא‬
‫מרייוב‪ ,‬אי‘ השדרור‪ .‬היה הי‘ ובן נשסר או נ‪:‬מצ'ר‪.‬ות א‪-‬י העד־ ‪.‬‬ ‫הםוך ני אין בתנוערז הגאגא הסנובית כה שממנו ומה שאא־ו‬
‫בי‘ מר‪,‬חרינז תהיה אששרות ‪-‬דו שו קודמת עא‬ ‫ר ר ך ר בי עי‬ ‫כי מה שכמנו יתנועע אאיו יתנועע ומה שאאיו יר‪:.‬ועע‬
‫שי' ומי נושא זה האשיברות אס‬ ‫ממנו יתנועע‪) :‬ג( אבזנם סכת הםסדו מה שבו גזן ההחהשכות‪ ,‬סירוש‬
‫שתאמר שזה הוא הו ומר הראשון אשר טמנו ■תהיו הדבר־ס‬ ‫בכיו הגוף המורנב מן השביס והם ארבע איתות שיש כה הסביות‬
‫ואאיו ישפרו ובן זה ההתהר שות הוא נו מן יאחר שהזנזן נמצא‬ ‫ויהיה א׳ב השסח נשיותך גושו ונעתק נא יסוד אא יסורו ני אס‬
‫התגוער‪,‬‬
‫לנ ‪38‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יד‬
‫האפשרות ההוא ‪ ,‬אם בן א״א מבינתי דבר נמצא הוא נושא האפשרות יז ובו יאמו א*בר ההוא שהוא‬
‫אפשר ‪ ,‬וזה דרך חזק מאד בקיום קדמות העולם ‪ .‬והשבו קצת משכילי האחרונים מן המדברים שהוא‬
‫התיר זה הספק ‪ ,‬ואמר )י( האפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל‪ ,‬וזה אינו כלום‪ ,‬מפני שהם‬
‫‪,‬‬
‫שני אפשרים ‪ ,‬בי כל מחודש אפשרות חדנשו קודם לו וכן הפועל אשר חדשו היה בו אפשרות שיחדש‬
‫מה שחרשו קודם שיחדשהו ‪ ,‬א״כ הם שני אפשרים בלא ספק ‪ ,‬אפשרות בחמר שיהיה כך ‪ ,‬ואפשרות‬
‫כפועל ■שיפעל כ ך‪ .‬אלו אמהות הדרכים אשר ילך בהם אריפטיו כקיום קדמות העולם‪ .‬מצד העולם‬
‫עצמו ‪ ,‬ויש דרכים נ״כ זכרום הבאים אחריו הוציאום מפלוסופיותו ‪ ,‬יקיימו בהם קדמות העולם מצד‬
‫האל ית' שמו ‪ .‬מהם שאמר אם הש״י חדש העולם אחר ההעדר ‪ ,‬א״ב היה הבורא קודם שיברא‬
‫העולם פועל בבח וכאשר בראו שב פועל בפ על‪ ,‬הנה ככר יצא השם מן הכח אל הפעל‪ ,‬אם כן יש‬
‫בו יתעלה אפשרות אחד ‪ ,‬וא״א לו מבלתי מוציא הוציאו מן הכה אל הפ על‪ ,‬חהו ג״ב מסופק מאד‬
‫להתירו ולהראות סורו ז ‪.‬‬
‫ודרך אחר יאמרו אמנם יפעל הפועל כעת אחת ולא יפעל בעת אחרת ‪ ,‬לפי המונעים או המביאים‬
‫המתחדשים לו בו ‪ ,‬דחייבו לו המונעים בטול פעולת מה שירצהו ‪ ,‬ויחייבו לו המקרים רצון‬
‫מה שלא היה חצהו מקודם‪ ,‬ואחר שהבורא יתעלה שמו אין מקרים לו שיחייבו שנוי רצון ולא‬
‫מונעים אצלו ‪ ,‬ולא מעכבים ‪ ,‬שיתחדשו או יסורו ‪ ,‬א״ב אין צד להיותו פועל בעת אחת ולא יפעל‬
‫בעת אחרת ‪ ,‬אבל פעלו ת ם ‪ T‬כמו התמדתו נמצא כפעל ‪:‬‬
‫ודרך אחר יאמרו פעולותיו יתעלה שלמות מאד ‪ ,‬אין בהם דבר מן החסרק ואין בהם דבר לבטלה‬
‫ולא מוסף‪ ,‬וזהו הענין אשר ישכחו אריםט״ו תמיד‪ ,‬ויאמר הטבע חכם ולא יעשה דבר לבטלה‪,‬‬
‫ושהוא‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פי הצלמים השמי״ייס לא יקנלו ההפסד וכי' ז ה יני ’אייי אחד משני הפכים המתר טוכ יזהם‪ ,‬ואם היה העולם א*א‬
‫לדכר ההוא שהוא אפשר ‪ ,‬ר״ל בעכור שהוא נושא האפשרות'אמי שיהיה נצחי או אי אפשר שלא יהיה נצחי לעולם יפעל‬
‫הנצחיות אחר שהנצחיית הוא טיב מהיותו בלתי נצחי ‪:‬‬ ‫לדבר שהוא אפשר שיהיה■י‬
‫ואמר הרב ני חשבו קצת משכילים אחרונים מן המדברים שהוא התיר זה הספק ואמר ני האפשרות הוא אצל‬
‫הפועל לא בדבר היזתפעל ‪ ,‬והיצי[ בו כי היה יכולת בשם ונח ואפשרות לעשיח העולם ולק לא יתחייב מוה‬
‫שיהיה העולם קדמון אחר שהשם יתעלה היא נושא האפשרות לא דבר זולתו ‪ .‬ואמר הרב כי זאת התשובה אינה כלום‬
‫מפני שכל דבר שימצא מחוייב שיקדם לו שני אפשריס אחד בפועל ואחד במקבל‪ ,‬נמו שאס ימצא בנאי ולא ימצא בכאן‬
‫אבנים ועצים לא היה אפשרות להתהוות הבית וכן ג׳כ אילו ימצא אבנים ועצים ולא ימצא בנאן בונים לא היה‬
‫אפשרות להתהוות הבית ‪ ,‬לכן יחוייב שיהיה בכאן בפל נפעל בי אפשריות אפשחת הפועל ואפשחת המקבל‪ ,‬ואס לא לא‬
‫ימצא שום דבר מהנפעליס‪ ,‬ואלו אמהות הדרנים אשר הלך בהם אריסט׳׳י בקדמות העולם מצד העולם עצמי ‪ ,‬ויש‬
‫דרכים ג״נ זכרום הבאים אחריו הוציאו מפילוסופיופו יקיימו בהם קדמות העולם מצד האל יתברך שמי ‪:‬‬
‫דרך ראשון הוא על וה התואר ‪ .‬אס השם ית׳ שמי חדש העולם אחר ההעדר א'כ היה הבורא קודם שיפעל פועל בנח‬
‫וכאשר בראי שב פועל בפועל וכל מי שיצא מהנח אל הפועל יש בו אפשרוח אחד ואי אפשר מבלתי מוציא‬
‫מן הפח אל הפעל ואס היה הדבר כן מה שהונח ראשון וסבה ראשונה הוא בלתי ראשון ‪ ,‬ונח זה התופת היא על זה‬
‫התואר ‪ ,‬אס השם יתברך פועל העולם אחר גהעדר לא ימלט אס נשלמו כל התנאים להיות פועל או לא נשלמו ‪/‬‬
‫ואס נשלמו יחוייב שימצא הפעל חתנו והיא מציאות זה העולם ‪ ,‬ואם לא נשלמו יהיה בו אפשרית ויצטרך אל דבר רחר‬
‫שישלים אותו ‪ ,‬ואם כן מה שהונח ראשון היא בלפי ראשון ‪ ,‬וזה הדרך הוא קשה מאד להתמרד ממנו יותר מהדרניס‬
‫אשר קדמו ואשר יבא אחריו וצריך פיון ‪ ,‬ולכן אמר הרב שצריך שיחשיב כל משכיל להתירו‪ ,‬ולהסיח ונו׳ ‪:‬‬
‫ד ר ך שני אמרו ‪ .‬נל פועל שיפעל בעת אחד ולא יפעל בעת אחרת בין שיהיה פיעל בטבע כאש בין שיהיה פועל‬
‫ברצון ובחיר׳ כב״ח או האדם אס אלי הפועלים יפעלו בעת אחד ולא יפעלו בעת אחרת הוא לפי שהפועל בטבע‬
‫כאש שהוא נמצא לא יחשך ממנו השרפה לזולתי למה שלא ימצא בכאן דבר שיתפעל ממנו ‪ ,‬או בעבור שנמצא אבל‬
‫ימצא לו מונע מפעלו‪ ,‬כגשם הלח נחו התקרה אשי היא מלאה לחית ולא יוכל האש לעשית בה דבר בעבור המניעה‬
‫שיש לי מפעולתו ‪ ,‬או האש שהוא בטבעה לעלות למעלה ולא יעלה בעבור המכריח‪ ,‬והפועל ברצון נמו האדם לא‬
‫יעשה דבר נמו בית לדירתי בעבור שאין לו ממון אי בעבור שאין לו רצון לעשות בית כי די לו לשבת במערה אתת‬
‫העשויה בטבע ואחר רצה לפעול הבית זה לא היה אלא בעבור שנתחדש לו ממק שלא היה לו או בעבור שראה‬
‫שיותר טוב לדור בדירה מלאכותית מלשבת במערה או בעבור שנתחדש לי הרצון שלא היה לו מקודם ונתחדש‬
‫הבית ‪ ,‬א” כ כל פועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת יש לו מונעים אי מביאים מתחדשים לו‪,‬ואחר שהבורא יתברך‬
‫שמו אין מביאים לו שיחייבוהו שנוי רצון ולא מונעים אצלו ולא מעכבים שיחדשו או יסורו א״כ אין צד להיותו פועל‬
‫בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת אבל פיעלי תמיד נמצא בפיעל ‪ ,‬א'נ העולם קדמון ‪:‬‬
‫דדך השלישי ‪ .‬יאמרו פעולותיי ית' שלמות מאד אין בהם דבר מן החטרון ואין בהם דבר לבטלה ‪ .‬והרצון ני‬
‫שאין‬
‫קרשקש‬
‫לא ג רג ר חמחפעל ‪ ,‬פירוש שאפשר עיפעל ויפי׳א יפעי‘ ואחר‬ ‫רהנועה נמצאת ונושא התנועה שתוא מתנועע נמצא א׳ג א׳ א‬
‫לך שחצייר החרוש לפי רעתו ‪) :‬ד( האפשרות הוא אצל הפועל שזר‪ .‬דאפש־ות הוא אצל ר׳פועל לא יתוייג שיתיר‪ .‬שג נושא‬
‫האפשרות‬ ‫‪9‬‬ ‫ט‬ ‫]מורה נבוכים ררב[‬
 ‫מור ה נ בו כי ם ח ל ק שני פ ר ק יד טו‬
‫מה‬ ‫ש ל ם ‪hy‬‬ ‫ש א פ ש ר בו מן ה ש ל מו ת ; ו א מ רו מז ה ז ה ה נ מ צ א ה ו א‬ ‫ו ש הו א עו ש ה כ ל ד ב ר ע ל מ ה‬
‫אכל‬ ‫ת מי ד ״ ש ח כ מ תו ב ע צ מו ת ם ‪, T‬‬ ‫טו ב מ מנו ‪ ,‬ולזה צ רי ך שי הי ה‬ ‫ש א פ ש ר בו מן ה ש ל מו ת וא״א‬
‫שי א מ ץ‬ ‫ובל מ ה ש א פ ש ר ש ת מ צ א הו מ ט ע נו ת מי‬ ‫ה מ צי או ת ‪,‬‬ ‫זה‬ ‫ע צ מו ח כ מ ת ו א ש ר היי ב ה מ צי או ת‬
‫ש ה ם או מ רי ם אי ך הי ה‬ ‫ה ק ד מו ת מ א לו ה ד ר כי ם יכ תעך‪ .‬ו אל א ח ד מ ה ם י שו ב ‪ .‬ו עו ד ע ל צ י ה ה ר ח ק ה‬
‫פר ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫א שר‬ ‫ב שו ם פני ם ול א ח ד ש מ ת ח ד ש ב ענין‬ ‫ה בו ר א י ת ע ל ה וי ש ת ב ח ב ט ל ‪ ,‬ל א י ע ש ה ד ב ר‬
‫ו א ר ך ה מ ש ך מ צי או תו ח ק ד מון א ש ר אין ת כ לי ת לו ל א י ע ש ה ד ב ר ‪ ,‬ו כ א ש ר הי ה א ת מו ל ה ת פ ת! ח‬
‫ה מ צי או ת ‪ ,‬ש אי לו א מ ר ת ע ל ד ר ך מ ש ל ש ה ש ם ב ר א עו ל מו ת ר בי ם קו ד ם ז ה ע ל מ ס פ ר מ לו א כ דו ר הג לנ ל‬
‫מ לו או ח ר ד ל ‪ ,‬הי ה ז ה ב ה צ ט ר ף א ל‬ ‫מספר‬ ‫מ ה ם ע מ ד שני ם נ מ צ או ת ע ל‬ ‫העליון ח ר ד ל ; ו שב ל עו ל ם‬
‫ה עו ל ם ‪ ,‬ש אנ חנו‬ ‫ברא‬ ‫אמש‬ ‫יתעלה‬ ‫שה שם‬ ‫אמרת‬ ‫כ א לו‬ ‫ת כ ל י ת לו‬ ‫מ צי או תו י ת ע ל ה א ש ר אין‬
‫‪P‬‬ ‫א ח ר מ או ת א ל פי ם‬ ‫ש ת שי ם ה יו ת ז ה‬ ‫ה פ ר ש בין‬ ‫ה ה ע ד ר ‪ ,‬אין‬ ‫כ שנ קיי ם ה ת פ ת ח ו ת מ צי או ת א ח ר‬
‫ה שני ם ‪ ,‬או א ח ר זמן ק רו ב מ א ד ‪ ,‬וזה ג ם כן מ פ ה שי ר חי ק בו מי שיא מין ה ק ד מו ת ‪ .‬ו עו ד ע״צ ע שו ת‬
‫ה ר א י ה ' ב מ פ ו ר ס ם א צ ל ה או מו ת כ ל ם מן ה ע ו ל ם‪ ,‬א שר י חיי ב ז ה ש ה ענין ט ב ע י‪ ,‬ל א מונ ה ‪ ,‬ולזה נ פ ל ה‬
‫ה ס כ מ ת ה כ ל עליו ‪ ,‬י א מ ר אריסט״ו כ ל אנ שי ה עו ל ם ב א רו כ ה ת מ ד ת ה ש מי ם ו ע טי ד ח ם ‪ ,‬ו כ א ש ר ש ע רו‬
‫ש ה ם ב ל תי הוי ם ול א נ פ ס די ם ‪ ,‬ש מו ם מ שכן ל א ל י ת ב׳ ולרו חניי ם ר״ל ה מ ל א כי ם ‪ ,‬וי ח סו ם לו ‪ ,‬ל הו רו ת ע ל‬
‫ה ת מ ד ת ם ‪ ,‬ו ה בי א כז ה ה ש ע ר ג״כ עניני ם מז ה ה מין ע' צ חזוק ה ד ע ת א ש ר א מ ת ה ו העיון א צ לו ב מ פ ו ר ס מו ת ;‬
‫בי ה ה פ ר ק ל ב א ר ש א רי ס ט׳ו א ץ מו פ ת א צ לו ע ל ק ד מו ת ה עו ר ם ל פי ד ע ת ו ‪ ,‬ו אינו‬ ‫פ ר ק טו כוונתי‬
‫בז ה ט ו ע ה ‪ ,‬ר׳ ל ש הו א ע צ מו יוד ע ש א ץ מו פ ת לו ע ל ז ה ‪ ,‬ו ש ה ט ע נו ת ה ה ם ו ה ר איו ת‬
‫ס פ ק ו ת ‘יי• כ פי מ ה‬ ‫מעט‬ ‫ה נ פ ש א לי ה ם יו ת ר ‪ ,‬ו ה ם יו ת ר‬ ‫א ש ר יר או ו ת ט ה‬ ‫א ש ר י א מ ר או ת ם ‪ ,‬ה ם‬
‫שי ח שו ב א לנ סנ ד ״ ר‪ ,‬ול א י ח שו ב ב אריםט׳יו ש הו א י א מין ש ה מ א מ רי ם ה ה ם מו פ ת ‪ ,‬כי אריסט׳יו הו א א ש ר‬
‫מן הנ מ ש כי ם‬ ‫ה מ א מ ר כי ה א ח רוני ם‬ ‫ל מ ד ב נ י א ד ם ד ר כי ה מו פ ת ו ס ת ריו ו תנ איו ‪ .‬ו א ש ר ה ב י א ני לזה‬
‫ה אנ שי ם מן ה חו ש בי ם‬ ‫ו רוב‬ ‫ק ד מו ת ה עו ל ם ‪,‬‬ ‫על‬ ‫מו פ ת‬ ‫א ח ר אריפטי״ו י ח ש בו ש א רי ס ט׳ו ב ב ר ע ש ה‬
‫מו פ ת הו ת ך אין ס פ ק בו ‪,‬‬ ‫ה ש א ל ה וי ח ש בו ב בי כ ל מ ה שזכרו‬ ‫ש דז תפ ל ספו י ק ב לו מ א רי ס ט ״ו ב ז א ת‬

‫אפודי‬ ‫שם טוב‬

‫פ ר ק ט ו א כסי סה שיחשוג אלכסנדר ‪ .‬ר״ל שאלכסנדר‬ ‫שאין ראוי להוסיף על פעולותיו ולא לגרוע יזהם ושהוא‬
‫סובר שאי! בדברי אריסש״ו מוסת כקדמות אבל‬ ‫יתעלה עשה כל דבר לפי מה שאפשר בו מן השלמות‪ ,‬וזה‬
‫סובר שהסענות שהוא אומר בענין הקדמות הס הראויות‬ ‫הנמצא שלם מאד וא״א שיהיה טוב ממנו ולכן צריך שיהיה‬
‫והנסש תסה אליהם ; ב כי כל מה שזכרו מוסת הותך ‪ .‬ר״ל‬ ‫תנזיד לחה שחכמתו אשר מייבה העולם היא נמצאת תמיד ‪.‬‬
‫כי אותם האנשים וזושביס כי כל מה שזכר אריססי׳ו בכנין‬ ‫אבל עצמו סכמתו אשר חייבה זה המציאות ‪ ,‬א״כ יוזוייב‬
‫קדמות‬ ‫שחכמתו תמיד יחזייב שיהיה זה המציאות תמיד ווה‬
‫המציאות לא יוכל להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו ואם היה‬
‫העולם נברא היה ראוי שיתוסף שיהיה קודם זה וזה א״א בפעולות כאל ‪ ,‬וכן ג"כ אם היה נפסד יקבלו חסרון‬
‫פעולות האל ‪ ,‬אבל זה שקר כי המציאות יהוייב שיהיה נמשך לחכמתו ונמו שחכמתו תמיד כן המציאות יהיה‬
‫תמיד ‪ ,‬וכל מה שאפשר שתמצאהו מטענות מי שיאמין הקדמות מאלו הדרכים יסתעף ואל אמד מהם ישוב ‪ .‬ועוד‬
‫המאמינים בקדמות אמרו איך היה הבורא יתברך ויתעלה בטל לא יעשה דבר בשום פנים ולא יתחדש מתחדש בזמן‬
‫הקדמון עד שלא סר וארך המשך מציאות הקדמון אשר אין לו תכלית לא יעשה דבר ויהיה הש׳׳י וחן נב״ת יושב ובטל‬
‫וכאשר היה אתמול התפתח זה המציאות מה שלא היה קודם ‪ ,‬ואכילו תאמר שהשם ית׳ ברא עולמות רבים קודם‬
‫זה על חספר מלא כדור הגלגל חרדל היה זה בהצטרף אל מציאותו יתעלה כאלו אמרת שהשם ברא העולם אמש‪ ,‬שאנחנו‬
‫כשנקיים שזה המציאות היה אחר ההעדר אין הפרש נין שתש־ם היות זה אחר מאות אלפי אלפים מן השנים או אחר‬
‫זמן קרוב מאד וזה נ״כ ממה ש־רהיק בו מי שיאמין קדמות העולם ; עוד עשו ראיה האומרים בקדמות מה שהוא חפורסס‬
‫באימות כלם מן העולם‪ ,‬לחה שכל האומות שחו השמים משכן לי יתעלה ולמלאכים וייססוס לו להורות על התמדתם ני‬
‫לתה שהיה האל יתעלה נצחי וקיים שמו השמים כסא כבודו ואחרו שהם נצחיים כמוהו ולמה שכל האומות מסכיח־ם‬
‫שהש״י שוכן בשמים יחוייב שיהיו מתמידים כתוהו ‪ ,‬וזהו הדבר אילי היה חסורסם בהנחה לא היה מפורסם בכל האימות‬
‫ולכן היה הוא דבר טבעי לא מונח ‪ .‬והביא בזה כשער ג ס כן עניניס מזה המין על חזוק הדעות אשי אמתהו העיון‬
‫במפורסמות ‪ ,‬נאמרו שהנלדי'ם הראשונים שהיו במצרים היו מאמינים שהשמים קדוחים ‪:‬‬
‫פ ר ק ט ו כוונתי לבאר בזה הפרק שאריסטו אין לו מיפת על קדמות העולם לפי דעתו ואינז בזה טועה שהוא‬
‫עצמו יודע שא־ן מיפת על זה ושהטענות והראיות אשר יאחר אותם הס אשר יראו ותטה הנפש‬
‫אליהם יותר והס יותר מעטי הספקית כפי מה שיחשוב אלכסנדר למה שאריסט״ו למד בני אדם דרכי המופת וסדריו ותנאיו ‪,‬‬
‫ואחר שהדבר כן שאריסט״ו לא יחשוב שעשה מופת ‪ ,‬אחר הרב כי אשי הביאו לגלות ולומר שלא עשה מופת ‪ ,‬למה‬
‫שיחשבו האחרונים הנחשנים אחר הפילוסושים שאריסט״ו עשה מופת חותך אין ספק בו וירחיקו לחלוק עליו ‪.‬־ והנה‬
‫הרב‬
‫קרשקש‬
‫האפשרות אחר שזה האפשרות איננו אזנל הדבר הנפעיי אבי‘ אע־‘ ־‪.‬פועי‘ שאפשר לו שיפעל בך או שלא ׳!על ‪ ,‬יזה אינו כלום םסנ>‬
‫•יק‬ ‫שהם שני אפשרייס ‪:‬‬
‫לד ‪84‬‬ ‫טו‬ ‫מורה נבוכים חלק שני‬
‫‪,‬‬
‫^ וירחיקו לחלוק עליו או לחשוב בו שנעלמה טמנו תעלומה או ששגג בדבר מן הדברים י ולזה ראיתי‬
‫שאמשך עטהם לפי דעתם ‪ ,‬ואבאר להם שאריסטיו עצמו לא יתפאר שהוא עשה מופת בזאת‬
‫השאלה ‪ ,‬מזה שהוא אומר בספר השמע כי כל מי שקדמנו מחכמי הטבע יאמין כי התנועה בלתי‬
‫הווה ולא נפסדת ‪ ,‬מבלתי אפלטון שיאמין כי התנועה הווה ונפסדת ‪ ,‬וכן השטים נם כן אצלו הווים‬
‫נפסדים ‪ ,‬זהו לשונו ‪ ,‬וידוע שאילו היתה זאת השאלה מבוארת אצלו במופתים חותכים ‪ ,‬לא היה צריך‬
‫אריסט״ו שיסטכה בהיות מי שקדם מן הטבעיים מאמץ כ ן‪ ,‬ולא היה צריך שיאמר כל מה‬
‫שאמרו במקום ההוא ‪ p‬ההרחקה למי שיחלוק עליו וננות דעתו‪ ,‬כי בל מה שהתבאר במופת לא‬
‫תוסיף אמתתו ולא י־זק האמת כו בהסבים כל דתכמים עליו ‪ ,‬ולא תחסר אמתתו ולא יחלש האמת‬
‫בו בחלוק אנשי האדן כולם עליו ‪ .‬ואתה נ״כ תמצא אריסט״ו יאמר כספר השמים והעולם ; כשהתחיל‬
‫לבאר כי השמים כלתי הווים ולא נפסדים ‪ ,‬אמר )י<( נרצה עתה שנחקור על השמים ג’ כ ונאמר ‪,‬‬
‫התראם טתהוים מדבר או בלתי מתהוים מדכר ‪ ,‬ואם יפלו תחת ההפסד או לא י פ ס ח כלל ‪ ,‬והשתדל‬
‫אחר הניחו זאת השאלה לזכור טענות מי שיאמר בהתהוות השטים תי ם נפסדים‪ ,‬והביא אחר זה דברים‬
‫זה לשונם ‪ ,‬אמר ‪ ,‬שאנחנו כשנעשה זה היה מאמרנו אז אצל מטיבי העיק יותר מקובל ויותר מרוצה ‪,‬‬
‫וכל שנן כשישמעו טענות החולקים תחלה‪ ,‬שאנחנו אם נאמר דעתנו וטענותינו ולא נזכור טענות‬
‫החולקים יהיה יותר חלוש לקבלם אצל השומעים‪ ,‬ומטה שראוי על מי שירצה שיחן כאמת שלא‬
‫יהיה שונא למי שיחלוק עליו ‪ ,‬אבל יהיה חומל מודה על האטת )נ( יעכיר לו מה שיעכיר על עצמו‬
‫מיושר הטענות‪ ,‬זה תורף דברי האיש ‪ .‬ואתם עדת בעלי העיון‪ ,‬הנשאר על זה האיש תרעומות אחר‬
‫זאת ההקדמה ‪ ,‬ואם יחשוב אדם אחר זה המאמר שעלה בידו מוסת על זאת השאלה ‪ ,‬ואם ידמה‬
‫אדם וכל שכן אריסט׳ו כי הדבר אשר התבאר כמופת תהיה קבלתו יותר חלושה אם לא ישמעו‬
‫טענות החולקים עליי ‪ ,‬״ ועוד שוטו זה הדעת לו י ושראיותיו עליו טענות ‪ ,‬האם אריסט׳ו יסכל‬
‫ההפרש בין הטענות והמופתים ‪ ,‬ובין הדעות אשר תחזק המחשבה בהם או תחלש ‪ ,‬ובק הענינים‬
‫המופתיים ‪ ,‬ועוד זה המאמר ההנדי אשר קדמהו מהודות האמת לבעל דיט עד שיחזק דעתו י הזה‬
‫כולו יצטרך אליו כמופת ‪ ,‬לא ‪ ,‬אבל כוונתו כלה היא שיבאר שדעתו יותר נכון מדעות החולקים עליו ‪,‬‬
‫ממי שיאמר שהעיון הפילוסופי יביא אל היות השמים טפלים תחת ההויה וההפסד ‪ ,‬אלא שהם לא‬
‫נ ע ד רו כלל‪ ,‬או נתהוו ולא י פ ס ח‪ ,‬ושאר מה שמכור מ ה ד עו ת ה ה ם‪ ,‬חה אמת בלא ספק כי דעתו‬
‫יותר קרוב אל האמת מדעותם לפי לקיחת הראיה מטבע המציאות ‪ ,‬יי ואנחנו לא כן נחשוב כמו‬
‫שאבאר ‪ .‬אבל בכר נכרו התאוות על רוב הכתות ואפילו על הפ^וסופים וירצו לקיים שאריסט׳ו באר‬
‫זאת השאלה כמופת ‪ ,‬ואולי דעתם אריסט׳ו באר זאת השאלה במופת והוא לא שער שעשה מופת‬
‫עד שרתעוררו לזה אחריו ‪ ,‬אמנם אני אין ספק אצלי כשאלו ה ת ו ת אשר יזכרם אריסט ‪ f‬כאלו הענינים ‪,‬‬
‫ר׳ל‬
‫שסטוב‬ ‫אפודי‬
‫הרב מג אר מזג רי אריספ׳ו שאין עליו סופח ‪ ,‬כי אלו‬ ‫קדמות העולם שהוא סופח מותך ‪ :‬ג וירחיקו לחלוק עליו ‪.‬‬
‫היה אצלו מופת לא היה מגיא ראיה בהיות מי שקדם י!ן‬ ‫י׳ל שהם ירחקו שאי אפשר נשום חוסן שיחלוק עליו גזה הדרוש‬
‫ה סג עיי ה מאמין גז ‪ ,‬כי כל מ ה שיתבאר במופת לא תוסיף‬ ‫או לחשוב גו וכו׳ ‪ :‬ד ולזה ראיס׳ שאמשך עמהס על דעתם ‪.‬‬
‫אמתתו ולא יהיה תוק ה א מ ת בו בהסכיס החכמים עליו ולא‬ ‫ר*ל אני אהיה נמשך לדעסס שאאמין שאליסס׳ו לא נסעלמה‬
‫תחפר אמתתו ולא יחלש האמת בסאק אנשי הארץ כלם‬ ‫סמנו תעלומה או שגגה בראיוסיו ״ אמנם אבאר שאריסס״ו לא‬
‫עליי ‪ ,‬ולמה שאריסס״י קיים שהעולם קדמון בדעות‬ ‫משב לעולם שעשה סוסת חותך בקדמות העולם אלא שענות‬
‫הקדמונים א ס כן אין לי מושת ‪ :‬עוד הביא הרג ראיה‬ ‫או ראיות ניאות ; ה ועוד שומו זה הדעת לו ‪ .‬ר׳ל ואילו היה‬
‫שנית ממה שאמר אריסש״י בשמים והעולם כשהתחיל‬ ‫נשאלה מוסת איך היה מיחס הדעת ההוא לדעתו אגל הענץ‬
‫לבאר שהשמים בליזי הווים ולא נפסדים וכו׳ עד אמרו‬ ‫האמיתי הפוסח אינו דעתו ‪ :‬ו ושראיוחיו עליו סענותיו ‪ .‬י״ל‬
‫ואנחנו כשנעשה זה יהיה מאמרנו אז אצל מטיבי העיון יותר‬ ‫שהדחיוח שעשה אריסע״ו לקדמות העולם קורא אותם שענות ‪,‬‬
‫מקובל ויותר מרוצה עד אחרו זה תירף דברי זה האיש‪,‬‬ ‫וידוע הוא שק הסענות לא יבנה מוסס וזה אמרו אמרי ‪ P‬אם‬
‫ומאלו הדברים ביאר הרג שאריסטו לא עלה על דעתו‬ ‫אייססו וכו׳ ; ז הזה כלו יצטרך אליו במופת לא‪ .‬ר״ל הכי כלו‬
‫שיש מופת על קדמית העולם‪ ,‬והגיא ג ס כן ראיה הרב מדברי‬ ‫לא‪,‬‬
‫נאמת‪, ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫הענין מבואר במוסת‬
‫‪,‬‬ ‫צריך אצל אריסס״ו אם הי׳‬
‫היה ‪.‬‬
‫א״נ מכל זה נראה שאץ מוסת אצלו בזאת השאלה ‪ :‬ח ואנחנו לא‬
‫כן נחשוב וכו' ‪ .‬ר״ל שאין פשק שדעת אריסס״ו בענץ קדמות העולם הוא יוסי קרוב אל האמת משאי הדעות שנאמרו‬
‫גקדמות לסי עשות הראיה פפנט הפציאות המיושב ‪ ,‬אמנם אנחנו לא ‪ p‬נחשוב שתלקח לאיה על קדסוס העולם ממנע‬
‫הסציאוח‬
‫קרשקש‬
‫)נ( יעביר לו פה שיעביר לעעטו מיושר הטענות ‪ .‬ם•׳ שיורד‪,‬‬ ‫פ ר ס מו )א( נרצח עתח שנחקור אחר וה על השטים גם ‪p‬‬
‫לו מה שיורה לעצפו‪ ,‬ולשון טעביר הוא נאטר הרנה נז ה הססר‬ ‫אמר «יית״ו'י‬
‫אריסט׳ו‬ ‫זה ״ ״ י‬
‫מדבר ‪ .‬יי■‬
‫מתהוים י ״ ‪ -‬יי‬
‫ונאמר החראם ״■■■•״״‬ ‫י‬
‫במו שנאמר עובר אצל השנל בלומר שהשכל מקבל איתז ‪:‬‬ ‫במאסר הראשון מסשר השמים והעולם בכלל עשירי שרק א׳ ‪i‬‬
‫ואשר‬
 ‫מורה נבוכים חלק ^פני פרק טו טז‬
‫ריל קדמות העולם״ ועלת התחלף תגועת הגלגלים״ וסדר השכלים ; בל זה אין מופת עליו‪ ,‬ולא‬
‫חעזב אריספז׳ו יום כלל שהמאמרים ההם מופת״ אכל כסו שזכר שררכי עשות הראיה על אלו הדברים‬
‫שעריהם נעולים בפנינו ואין אצלגו התהלה להם שגעשה ראיה בה״ וכבר ידעת תורף דבריו והוא‬
‫זה‪) ,‬נ( ואשר אין לנו בהם טענה או הם גדולים אצלנו ® מאמרנו בהם למה זה בך״ קשה מאמרנו אם‬
‫היה העולם קדמון אם לא‪ ,‬זה תורף לשונו״ אלא שאתה ככר ידעת פירוש אבונצ׳ר לזה המשל ומה‬
‫באר בו והיותו מרחיק שיהיה אריסטיו מפפק בקדמות העולם ‪ ,‬ובזה נאלינוס בזיון גדול באמרו‬ ‫!‬
‫שואת השאלה מסופקת לא יודע לה מופת ״ ויראה אבונצ״ר שהעגין מבוא\ גלוי יורה עליו המופת‬
‫כי השמים קדמוניים ומה שבתוכם הווה נפסד ‪ .‬סוף דבר לא בדבר מאלו הדרבים אשר זכרנום בזה‬
‫הפרק יתאמת דעת או יבומיל או יסופק בו״ ואמנם זברנו מה שזכרנו לדעתנו שרוב החושבים שהם‬
‫השכילו ואע״פ שלא יבינו דבר מן החכמות‪ ,‬יגזרו על קדמות העולם קבלה מפי שהתפרסמה הבטתם‬
‫האומרים בקדמותו‪ ,‬וישליכו דברי כל הנבי אים‪ ,‬י בעבור שאין דבריהם בדרך הלמוד‪ ,‬אבל בדרך‬
‫ההנדה בשם האל ‪ ,‬והוא הדרך אשר לא יתישרו בו י רק יחידים הצליהם השכל ‪ ,‬ואמנם פה שנשתדל‬
‫בו אנחנו מענץ הדוש העולם לפי דעת תורתנו הנה אזכרנו בפרקים הבאים‬
‫זה הפרק אבאר לך בו מה שאאמינהו אני בזאת השאלה ‪ ,‬ואחר זה אביא ראיה על מה‬ ‫פרק טז‬
‫שאשתדל בו ‪ ,‬ואומר ‪ ,‬כי כל מה שיאסרהו טי שיחשוב שהביא מופת על הדוש העולם‬
‫מן המדברים‪ ,‬איני רוצה הראיות ה ה ם‪ ,‬ולא אטעה עצמי כשאקרא דרכי ההמעאה מיפתים‪ ,‬והיות‬
‫האדם אומר שעש־ה מופת על שאלה אהת כהטעאות אינו מהזק אצלי האמנת המבוקש ההוא ‪ ,‬אכל‬
‫מהלישיו ומדריך לטעון עליו‪ ,‬כי כשיתכאר הפסד הראיות ההם החלש הנפש להאמין כאשר גע׳סה‬
‫עליו הראיה ‪) ,‬א( א והיות הענין אשר אין מופת עליו נשאר עם היותו מבוקש לבד ‪ ,‬או שיקובל בו‬
‫אחר‬
‫אפורי‬ ‫שם טוב‬
‫אריסטו נספר הגצוח וז״ל ‪ ,‬מהחדברים אשר אין לגו בהם‬
‫המציאות המיושב ‪ ,‬ולכן ראיות אריספ״ו בפלין מעקרן ‪ ,‬וכמו‬
‫שיבאר הרב ז׳ל נפרק י״ז מזה החלק ‪ :‬ט מאדרזו בהס‬ ‫טענה או הם גדולים אצלנו מאוזרנו בהם לוזה זה כך‬
‫קשה מאמרנו אם העולם קדמון או לא ‪ ,‬זה תורץ לשונו‬
‫למה זה כך או כך ‪ ,‬זה העני! קשה מאמרנו אס העולם קדתון ;‬
‫סם שאבונצ״ר פי׳ בו פירוש אחר למה שהוא האמין ני‬
‫י נעבור שאין דכריהסבדרך הלמוד‪ .‬דיל שחין דברי הנניאיש‬
‫על דרך הלמוד איל על דרך הנדה נשם ה' יתעלה ‪ :‬י רק‬ ‫אריסט״ו אינו מסופק בקדמות העולם ‪ :‬ואמר שביאר בזה‬
‫הסרק שאריסט״ו לא יחשוב שבא חופת שהעולם קדמון‪ ,‬למה‬
‫יחיריס הצליהס השכל‪ .‬והם הנניאיס הנכנדים הש’ מים ‪:‬‬
‫פ ל ק ט ז א והיות הענק אשר חין שוס מוסת כו' ‪ .‬ר ל‬ ‫שרבים מהחושבים שהם משכילים אע׳פ שאינם מבינים‬
‫יותר ראוי שיהיה נשמר על מבוקשו הראשון‬ ‫דבר מהחנמות יגזרו בקדמות העולם למה שקבלו שאייסט״ו‬
‫ומפרשי ספריו היו חכמים גדולים ונתפרסמה חכמתם ‪,‬‬
‫ושיהיו שני קצוות הסותר חצלו נשיה ויסמין נקבלה הצד האחד‬
‫ולמה שאלו מאמינים לכי דעתם קדמות העולם קבלו הם‬
‫משאילו יעשה יי‪,‬והת חלוש על הענין הנדרש כי בהבעל המושת‬
‫ההוא יחלש הנפש מלהאמין בדרוש ההוא ‪:‬‬ ‫שהעולם קדמון וישליכו דברי כל הנביאים‪ ,‬והיה זה בעבור‬
‫שהנביאים דברו על דרך הגדה ולא הביאו מיסת על‬
‫מאמריהם ‪ ,‬וזה לא היה בעבור שלא ידעי מוסת עליהם אלא שדביו עם ההמון ודברו דרך הגדה נשם האל ;‬
‫ט ז זה הפרק אבאר בו סה שאאמינהו ביאת השחלה ‪ ,‬יאמר היב כי האנשים יתחלקו לג׳ חלקים ‪ ,‬מהם‬ ‫פרק‬
‫שהאמינו שיש מופת על חדוש העילם ‪ ,‬ואמר ני אינו כן כי המדברים אשר עשו ראיות על חדיש העולם‬
‫הס‬
‫קר שקש‬
‫אי יראה לה ם ה מ ל א ך ב מ ר א ה נורא מ א ד או ב ת מונ ת אי ש או ל א‬ ‫)ג( ו א שר אין אנו ‪:‬ר‪,‬ט ט ענ ה ‪ .‬שירוש טישנה ראיה ‪ ,‬וא שר ה ס‬
‫יראה כלל א ב ל י שמעו דברים והרבדי ם ה ה ם יציייר חקויים‬ ‫גדולים כ א לו ת א ט ר שע ריה ם נעולי ם בשנינו מ א מ רנו י ה ם ל מ ה‬
‫בב ה ה מ ד מ ה ונ או ה ס ה רנ רי ם ינהיגו נ ה ם זולתם שנראר‪ .‬לה ם‬ ‫וה‪ ,‬ק שה מ א ט רנו אםה־!ורם קרטון א ם ל א ‪ .‬שירוש ליזה זה הם‬
‫כאלו נצטוו נזר‪ .‬ו מ ד ע ת ם שר‪.‬טבע בן ח ״ ב ש ה י ה ל א שיהיה‪.‬‬ ‫בז א ת ה ת בונ ה בלומר הג לג לי ם א ט ר שי די ע ה זר‪ ,‬העני! ק שה‬
‫הד ב ר בבונ ה ול א נ ר צו; ולא ב‪,‬־‪.‬שגחה מהיםם ‪ ,‬וב; יאמרו ש״ם‬ ‫ל ר ע ת ס בו ב חלוןז הגו עו ת הגלגלי ם על א מ ת ת ם במו ש הו א קיבה‬
‫להם ׳נויי ת ל ח ד ש אי תו ת ומושתים בעולם ‪ ,‬ואמר א בו ר מ׳ ר בכשר‬ ‫לעטור ע ל א מ ת ת ה ד ב ר אם ה עול ם קרטון אם ל א ‪:‬‬
‫ה בונו ת ב מ א מי ההי שיע׳ נ שר ש־ ה או תו ת והמושתים אמר ש בגול ה‬ ‫פ ר ה ט ן ; א( וה־וח ה עני; א ש ר א ץ טו שת עליו ניםאר ע ם‬
‫בנ ה הנשש ו ע צ מו ת ה לריםום בחליי ה עול ם ב הכי ר הצורה ו ה מ צי א‬ ‫היו תו מ בו ק ש ל ב ד ‪ .‬ב ל תי מבוא‪.‬ר א ב ל עו מ ר ב ס פ ק‬ ‫י‬
‫צורה והר שו ם נ ש נו ת האו־ר אל ה ע ק וי ת ה ד ש סט ר בניו ה מ בו ל‬ ‫אם הו א ‪ p‬א ם ל או ‪ ,‬או שי קובל נ טו ש ק ב לנו אג הנו א טונ ת‬
‫או בשיעור צורך ה ה ש ק א ה או מ ה '‪!:‬׳רוין מרו צ תו‪ ,‬וזר‪ .‬אששר‪ ,‬בי‬ ‫החרו ש ם ט ר ע׳ ה ‪ ,‬ש הנ בו א ה לא ת ב ט ל אשילו ע ל ד ע ת מי ש ה א ט ץ‬
‫כבר נ ת ק ״ ם ב א ל היו ת שההיויי׳ ני שיע בד לנ ש שו ה ונזה שעל מר‪.‬ם‬ ‫ב ק ד מו ת ‪ .‬א ט ר ה ד כ ם הנ ש ש סו כ נ ת ב ק צ ת ה או דו ת ו ת ר ב ק‬
‫ושאלו הצי רות יבו או זי א ה ר פיר זו עליי ט שעולוח הנ ש שוה‬ ‫בעצ ם ה כ ל ל' ולא תצםרך כשיתרצה ל ד ע ת דברי ם א ל תיקים ו אל‬
‫ה• לגליות ור‪.‬נשש ה אנו שי ת מ עצ ם אות ם הנ ש שיח ור‪.‬זקת ה הו מו ת‬ ‫מ ה ש ב ה א כ ל תםת שק ב ה ת עו ר רו ת א ל הי ‪ ,‬הרצון בז ה ש ה או מ ה‬
‫בהם אייא שיוסר‪ .‬אליה ם יד‪,‬ס אור הנר אל ה ש מ ש יזר‪ ,‬לא ׳ניגע‬ ‫ה הי א מצ ר ט ב ע ארצ ה וזכות אוירה יש ל ה ב‪ :‬יה יתרון ע ל חכ מי‬
‫הר‪.‬רגיות כ היו ת הגר שועל הדומום והאירה‪ .‬י שני ש וככ ה הנשש‬ ‫שאר ה או מו ת שקצ תם ע ם של מו ת ה כ ה ה מ ר מ ה אשר להם בר‪.‬הלה‬
‫ה אנו שי ת ה שעל ב היול׳ ה עו ל ם א ל א שברוב ' א צ ל שעזרה‪ .‬אל‬ ‫הצורר‪ ,‬וע ם של מו ת ה נ ח ה ד ב ר׳ ב ל מוד ידב קו ב שכ ל השועל‬
‫עילהר‪ .‬המיו תר ו הו א גושה ילבן כאשיר הו‪.‬יע בר‪ .‬בנ פ ש צו‪-‬ר‪,‬‬ ‫וינ ב או בלי ה ק ש ובלי מ ח ש ב ה ואם ל א נ ת ע ס ק בלימ‪,‬ור‪ ,‬ויראה‬
‫ג ה ע ב ת נש־ר״יה מזג גוף ו ה ה הוי ם לי‪.‬־‪.‬ות הזו ה ט א ובאשי‪ -‬נ־־״הרשה‬ ‫להם ה ש כ ל השועל נ ה לו ם או בה קיץ ב ע ת ה ה נו ר ד ס ע ם‬
‫נג ש ש צורת הכצוח נ ת ר מ ם מזג הגו ף וי ת אד מו השנים וכ שנ שלה‬ ‫ה ש ת ק עו ת ה כ הו ת הגו פניו ת ויראה לה ם כ א לו הו א מ ר בד ע מ ם‬
‫צורת‬
‫לח ‪35‬‬ ‫מורה נבובים חלק שני פרק טז יז‬
‫אחד נמזגי קצוות הכותר יותר ראוי״ וכבר זכרתי לך )נסרק ס״ה חלק א׳( דרכי הטדברים בקיום חדדט‬
‫העולם והעירותיך על מקום הטענה עליהם ‪ ,‬וכן כל מה שזכרו אריסט״ו והנמשכים אחריו מן הראיות‬
‫‪,‬‬ ‫על קדמות העולם אינו אצלי מופת חותך ‪ ,‬אבל טענות ישיגום הספקות העצומות במה שתשמעהו‬
‫ואשר אשתדל בו אנ; שאבאר כי היות העולם מחודש על דעת תורתנו שככר בארתיהו אינו נמנע ;‬
‫ושהראיות ההם כלם הפילוסופית אשר יראה מהם שאין העגין כמו שזכרנו‪ ,‬ימצא לטענות ההם‬
‫כלם פנים יכטלום ‪ ,‬ויבטל עשות הראיה נ ה ם עלינו ‪ ,‬וכאשר התבאר לי זה והיתה זאת השאלה ‪,‬‬
‫ר״ל קדמות העולם או הדוש; אפשרית ‪ ,‬היתה אצלי מקובלת מצד הנבואה^ אשר תבאר ענינים אין‬
‫כבח העיון להניע אליהם ; כמו שאבאר שהנבואה לא תבטל ואפלו על דעת מי שיאמץ הקדמות‪,‬‬
‫ואחר שאבאר אפשרות מאמרנו ‪ ,‬אתחיל בהכריעו ע לז ל תו בראיה עיונית גם כן; ר״ל בהכריע המאמר‬
‫בחרוש על המאמר בקדמות‪ ,‬ואבאר שכמו שתתחייב לנו קצת הרחקה באמונת החדוש‪ ,‬בן תתחייב‬
‫הרחקה יותר נדולה ממנה באמונת הקדמות ‪ .‬והנני א ת ח ל עתה בהטציא הדרך אשר תבטל ראיות‬
‫בל מי שיעשה ראיה על קדמות העולם ‪5‬‬
‫פ ר ק יז כ ל מתחדש היה אחר שלא היה ‪ ,‬א ואפילו היה החמר שלו נמצא ואמנם הפשיט צורה‬
‫ולבש צורה אחרת ‪ ,‬יהיה טבעו אחר התחדשו והשלמו ונוחו כלתי טבעו בע ת התהוותו‬
‫והתוזלו‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ק יז א ואפילו היה החומר שלו גמצא ו ט' ‪ .‬י׳ל ואס׳׳ הס השמאות וכל מה שמניא להאמין החדוש נאותם הדרנים‬
‫המחחדש אשר היה החומר שלו גמצא ואמגס הוא מחליש אמונתו לחה שיוכל האדם לנשל אותם השענות ‪.‬‬ ‫י‬
‫החדוש היה מצד ש>שמסה מהחמר צורה אחת ולנש צורה אחרה‪ ,‬ויש חלק אחר שחאמיניס שיש חופת חותך על שהעולם‬
‫פדיץ יהיה מנעו אחר התישנו והשלמו כלתי סנעו אשר היה קדמון כמו מפרשי ספרי אריסש״ו ‪ .‬והרנ המורה מאמין‬
‫שהם שענות ישיגום ספקות עצומות וכי העולם כנר אפשר‬
‫שיהיה תחודש‪ ,‬כי הראיות כלס מהפילוסופים ימצא לפענוח ההם פלם פנים ינשלוס ‪ ,‬וכאשר היתה זאת השאלה‬
‫קדמות העולם או חדוש אפשרית‪ ,‬היתה אצלו חקונלק מצד הננואה קנאר עניגיס אין נכח העיון להגיע אליהם נמו‬
‫שאבאר שהננואה לא תתנשל אפילו לדעת מאמיני הקדמות ‪ ,‬ואחר שאנאר אפשרות מאמרנו ר׳יל היות העולם מחודש‬
‫אתחיל להכריעו על זולתו נראיות העיוניות ג״כ בהכריע המאחר נחדוש על המאחר נקדחות ‪ ,‬ואנאר ני נמו‬
‫שיתחייב לגו קצת הרחקה נאחונת החדוש כן יתחיינ הרחקה יותר גדולה נאמונת הקדמות ‪ ,‬ונפרק הנמשך לזה‬
‫ימציא הרב דרך לבשל ראיות כל מי שימציא ראיה על קדמות העולם ;‬
‫פ ר ק ין כל מתחדש היה אחר שלא היה ו ט' ‪ /‬אחר שהניח הרב זאת ההקדמה שהיא גדולה ויקרת הערך והוא‬
‫מושכל ראשון ‪ ,‬כי אין לעשות ראיה מהדנר הנשלס לדבר החסר ולא מהדנר החסר למה שהוא נעדר ‪/‬‬
‫הניא‬
‫קרשקש‬
‫ההתחבמות התחכמו כנגד התורה הקדושה עם שמאמינים נקדמות‬ ‫צורח נכספת בנפש תחרש גגיסי הורע חוש חוק מעורר הרוח‬
‫העולם יאמינו בנבואה ושהיא מחויינת על הדרך שאמרנו לא‬ ‫ער שימלאו סמנו עורקי בלי המשגל ויובן אוייו ‪ ,‬ווה החום‬
‫שתגיע לר‪,‬ס הנבואה נכונה ורצון מהשם ‪ ,‬והנה לא ראינו שוס‬ ‫והליחות והקור אשר נתחושו בגון( מאלו הציורים אינם כעבור‬
‫פילוסוף ואם הג ^ לשלמות כל החכמות וועשלם הבח הדנרי‬ ‫חום וקור וליחות אחר רק מזות הציור לבר ואחר שיהיה הציור‬
‫אשר לו בתכלית השלמות בלמוד עם המרות היקרות שהוחזקו‬ ‫הגמור סבה להתחדש אלו שנויים כר‪,‬יולי הגון( ואין זה‪1‬להירז‬
‫בהם שתגיע לו הנבואה ולא התפאר שום פילוסוף כנבואה‪,‬‬ ‫הנפש בו ני אס אינה בנוף היר‪ .‬ראוי שתפעל בגוף זולתה‬
‫ואם לא היתה הנבואה נוגה אלהית היה ראש הפילוסופים שר‪,‬וא‬ ‫ובהיולי העולם בנ‪,‬ו זה הרושם אלא שיש לרום הקשר מבעי עם‬
‫אריסט׳ו ראוי בנבואה סבל הנטשבים אהריו או נימיו או‬ ‫גופה המיוחד בה להתהרשה עמו והשקה אותו נ ט ב ע והחעוררה‬
‫לאחריו ‪ ,‬והפלא מאלו הפילוסופים אשר יאמינו כנבואה ויהיר‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬ולא ירחק כמו זה החשק הטבעי ני הולד נאשר יפול כאש‬
‫לאדם יכולת לשנות הטבעים נוצר הבנתו והדבקו כשכל הפועי‘‬ ‫וכמים הנה האם כבר תשליך עצסר‪ .‬תכף אחריו‪ ,‬יאחר שאיננו‬
‫אם בלטור ואס כלא לסוד יחושכים כנורא יתברך שי'א יוכיז‬ ‫רחוק חשק נפשה לגוף אהר שר‪,‬וא סעיף גופה ‪ ,‬ואם לא יהיה‬
‫לשנות רנד אם בעליונים ואם כתהתונים אחר שר‪,‬עולם מאתו‬ ‫ר!ל כגוף נפשה אלא בגוף הולד‪ ,‬איך ירוחק חשקה לגופה נ ס כ ל‪,‬‬
‫על דרך ההיוב ‪ ,‬והרב השלם מורנו אמר שהנביא יצטרך אל‬ ‫וזה הקשר החשק הוא אשר יביא רשומד‪ ,‬אליו ‪ ,‬ובנר יענוד‬
‫שלמות המומר‪ ,‬נעקר היצירה ואל שלמות ר‪,‬ונרי בלמוד וזולת‬ ‫רושם קצת הנפשות אל גוף אחר עד שיפסיד הרוח כמחשבה‬
‫זר‪ ,‬אי אפשר שינבא שאלו הדברים הכנות לנבואה אמנם אפשר‬ ‫וימית האדם במהשבר‪ .‬דאמר שמצאו העין ולכן אמר העין יכניס‬
‫עם הניעו לאלו הר‪,‬בנות שלא ינבא ני נבואתו נמשכת אר‪,‬ר‬ ‫אדם לקבר והגמל כעמק ואמר העין ממית‪ ,‬וענינו שר‪.‬וא י שנת‬
‫הבונה האלד‪,‬ית ‪ ,‬אמנם אני תמה נו ה משבעים וקנים אשר‬ ‫הגמל על דרך משל ויפלא ממנו ותהיה הנפש רעה קנאית‬
‫התנבאו ברצון האלהי אם הושלם שבלס בלמוד והשיגו השם‬ ‫מחשוב נפילת הגמל ויתפעל הגמל סמחשכתו ויפול תכף‪ ,‬וכאשר‬
‫השגה אמהית עם היותם נרדים בפרך ואם היותם רווים נעם‬ ‫•היה וה אפשר לא יהיה רחוק שתר״וק נפש סן הנפשות על צד‬
‫העוסקים מרחם מדוכה מאד ולא תתעסקו נלמור ‪ ,‬ובן לפי ו ע ת‬ ‫הפלא נכ ח יותר סוה ותרשום נר‪,‬־ולי העולם כחז־וש חום וקור‬
‫הר׳ם שאמר נפסוק ואסרו לי מה שסו ששליחותו היתר‪ .‬שיאמת‬ ‫ותנועה וכל הצלחת העולם השפל יסתעף סן החום והקור‬
‫להם מציאות הנורא אצל הבמיהם ובקש ממנו כאי זר‪ ,‬דרך‬ ‫והתנועה כמו שקדם בחדושי האויר ונמו וה יקרא אות ומופת‬
‫יאמת וה להם איך היה צריך לוה אם אלו השבעים זקנים היו‬ ‫מייחד‪ ,‬ובן כהות הנפש המדמה יתחזקו דתדבקו ביקיצה בידיעת‬
‫שלמים בלסור והיו יו מי ם וטופחים על מציאותם‪ .‬א כ לנו ד א'‬ ‫הנעלם נאשר קדם ויחקה המרמה מה שהשיג לצורה נאה‬
‫נראה שהשכינה שורה על האדם החסיד הנבה ד ואם לא הושלם‬ ‫וקולות דברים ויראה ביקיצה יישמע מה שהיה רואה אוהו‬
‫שנלו בלרור ‪ ,‬וכן נובל לומר נענין שמואל שהתנבא בהיותו‬ ‫ושומעי כשיחה לסבה אשר וכרנור‪ ,‬ותר‪,‬יה הצורה המחוקה‬
‫נער והוא לא היה משיג וטניר אם הקול המגיע אליו בנבואה אם‬ ‫נעצם הנכבד צורה נפלאה בתכלית ור‪,‬וא המלאך אשר יראהו‬
‫היה ננואיי אם לא והיה מרמה בעצמ‪,‬ו שעלי קורא אותו וי׳א‬ ‫הנביא ור‪.‬חווה ‪ ,‬ויהיו ידיעות אשר יגיעו אל הנפש מרבקלתה‬
‫נובל לומר שהושיעם כלמוד כומן מועט והשתדל בידיעת ההנדית‬ ‫בעצמים הנננדים דומות אל הדבור נאד‪ ,‬המסודר הנופל בחוש‬
‫המאמתות ידיעת הנורא ותרנק שבלו בשכל הפיעל והגיעתהו‬ ‫המשותף ויהיה נשמע ני זה ג׳ב אפשר בלחי נמנע ‪ ,‬בל זת‬
‫הנבואה‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ‪r‬‬
‫י והתהילו כיציאה נק הנח אל הפעל ‪ ,‬וזולת טבעו ג’ כ קודם שיתנועע לייצייאה אל !דפעל^ והטשל‬
‫בו‪ ,‬כי טבע זרע הנקבה ^ והוא דם בביסיו בלתי טבעו בעת ההריון ‪ ,‬כשיפנשהו זרע הז‪:‬ר והתחיל‬
‫להתנועע ‪ ,‬וטבעו נ׳ב בעת ההיא בלתי טבע החי השלם אחר הולדו ‪ ,‬ואין לעשות ראיה בבל הפנים‬
‫מטבע הדבר אהר היותו והשלטו והיותו מיושב על השלם שכעניניו ‪ ,‬על ענין הדבר ההוא בעת‬
‫תנועתו להוויה ‪ ,‬ואין מביאין ראיה מענינו בעת תנועתו ‪ ,‬על ענינו קודם שיתחיל בתנועה ‪ ,‬ובאשר‬
‫תטעה בזה ותמשיך עשות הראיה מטבע הדבר ההווה בפעל על טבעו והוא יכ ח ‪ ,‬יתחדשו לך‬
‫ספקות נדולות^ ויהיו מן השקר אצלך ענינים יתחייב היותם‪ ,‬ויתחייבו אצלך ענינים שקריים‪ ,‬י ונניח‬
‫כמה ■מהמשלנו בו‪ ,‬שאיש שלם במדע המוטבע באדם מאד‪ ,‬נולד ‪ ,‬ומתה אמו אחר שהניקתהו חדשים‬
‫ואביו לבדו השלים נידול הנולד ההוא ‪ ,‬כאי ננזר ‪ ,‬עד שגדל והשכיל וידע^ והוא לא ראה כלל אשה‬
‫ולא נקבה מנקבות שאר כעלי חיים‪ ,‬דשאל ואמר לאיש אחד מאשר אתו איך נמציגו ועל איז ה‬
‫ענין נהוינו ‪ ,‬וענהו הנשאל כי כל איש טמנו אמנם נתהוה בבטן איש טמיננו כמותנו היא נקבה‬
‫בצורת כך‪ ,‬ושכל איש ממנו היה קטן הנוף בתוך הב טן‪ ,‬יתנועע ויזון ויצמח מעט מעט והוא חי‪,‬‬
‫עד שיניע אל נבול כך מן הגודל ‪ ,‬יפתח לו שער בגוף למטה שיצא מטנו ‪ ,‬ולא יסור היותו צומח אחר‬
‫בן עד שישוב במו שתראנו ‪ ,‬והנולד ההוא היתום ‪ ,‬ישאל בהכרח ויאמר ‪ ,‬וזה האחד טמנו כשיהיה‬
‫קטן בבטן והוא חי מתנועע צומח אם היה אוכל ושותה ומתנשם בפיו ונחיריו ויוצא ‪ ,‬יאמר לו לא ‪,‬‬
‫והוא בלא ספק יתחיל להכחיש זה ויעם ‪ T‬המופת על כל העניגים האלה האמתיים שהם נמנעים ‪,‬‬
‫בעש־ותו ראיה בנמצא השלם הנה ‪ ,‬ויאמר כל איש ממנו כשתכלא מנזנו הנשימה קצת שעה ימות‬
‫ו'בטי‘ו ממנו תנד‪,‬גור‪,‬יו‪ ,‬ואיך יצוייר שיהיה איש ממנו בתוך כיס סתום מקיף בז בתוך נוף מדת‬
‫הדשים והוא הי מתנועע‪ ,‬ואלו בלע אחד ממנו צפור חיה‪ ,‬הצפוד ההוא מת לשעתו בהגיעו‬
‫באצטומכה וכל שכן בבטן התהתון ‪ ,‬וכל איש ממנו אם לא יאכל המזון בפיו וישתה המים בימים‬
‫מועטים ימות כלא ספק ‪ ,‬ואיך ישאר חדשים האיש חי טבלתי מאכל ומשתה ‪ ,‬וכל איש ממנו כשיזון‬
‫וייא יוציא בימים מועטים ימות בכאב גדול ‪ ,‬ואיך יעמוד זה חדשים בלא יצייאה ‪ ,‬ואילו נקב בטן‬
‫אחד ממנו יפות אחר ימים ‪ ,‬ואיך יחשב שזה העובר היה טבורו פתוח ‪ ,‬ואיך לא יפתה עיניו ולא‬
‫יפרוש כפיו ולא יפשוטי רגליו וכל אבריו שלמים אין חלי בהם כמו שחשבתם ‪ ,‬ובן ימשך לו חהקש‬
‫כולו שהאדם אי אפשר בשום פגים שיתהוה על זאת הצורה ‪ ,‬והתכונן זה המשל ובחנהו אתה המעיין ‪,‬‬
‫ותמצא זה י׳ עניננו עם אריסט״ו שוה בשוה ‪ ,‬שאנחנו עדת הרודפים אחר משה רבינו ואברהם‬
‫אבינו ע״ה נאמין שהעויים נתהוה על צורת כך וכך‪ ,‬והיה כך מכך‪ ,‬ונברא כך אחר כך ‪ ,‬ויבא אריסט״ו‬
‫לסתור דברינו י ויביא עלינו ראיות מטבע המציאות הנח השלם ההוד‪ ,‬בפעל ‪ ,‬י איכר נודה לו אנחנו‬
‫שהוא אחר התיישבו ושלמותו לא ידמה דבר ממה שהיד‪ ,‬עליו בעת ההוויד‪ , ,‬ושד‪,‬וא נמצא אחר‬
‫ההעדר הנטור ‪ ,‬ואיזו טענה תעמוד עלינו מכל מה שיאמרהו ‪ ,‬ואמנם יתחייבו הטענות האלה‬
‫י׳ על מי שיאמר שטבע זה המציאות הנה ‪ ,‬יורה על היותו מחודש ‪ ,‬וכבר הודעתיך שאני לא אומר‬
‫זה ‪ .‬והנני אשוב ואזכור לך שרשי דרכיו ‪ ,‬ואראך איך לא יתחייב לגו מהם מאומה בשום פנים ‪ ,‬אחו­‬
‫ש טענתנו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הביא הרג משל נעלה נדי לבאר מה שנתב‪ ,‬ואמר ונניח נמה בעת הויתו והתחילי בצורה ההיא ‪ :‬ב והתחילו ביציאה מן הכח‬
‫שהמשלנו שאיש שלם במדע המוטבע באדם נולד ומחה אתו אל השעל וכו׳ ‪ .‬ר״ל ואותו טבע שיש לדבר נעת ׳ציחתו מן‬
‫הכח אל השועל בלתי אוחו שנע שיש לו רץדס שיתנועע ליציאה‬ ‫אחר שהניקתהו חדש־ס ונו׳ עד יורה על היותו מחודש‬
‫וזה שוא ודבר כזב כי טבע העולם לא יורה זה‪ .‬כבר הודעתיך אל השעל ; ג והוא דס בכיסיו ‪ .‬ר״ל שזרע האשה הוא דם‬
‫שאני לא אומר וה עם שרבים מהמדברים אמרו שטבע בכיס הזרע אשל כנר זכר ‪ :‬ר ונניח במה שהמשלגו בו ‪.‬‬
‫העולם יורה על חדושו וזה אינו דעת הרב ‪ ,‬ואחר שהניח ר״ל ונשלים המשל ממה שההחלנו בזה הנקנה ונו׳ ‪ ,‬כיס סחוס‬
‫זאת ההקדמה שב לבטל שרשי דרכי הפילוסופים ואיך לא ר״ל הוא השליא ‪ :‬ה עניננו עס אייסט״ו שיה נשיה ‪ .‬ר״ל‬
‫יתחייב מהם מאומה בשום פנים אחר שטענותיו שהעולם זה המחאקח שיש בין היתום הנמשל ובין אביו כן אותו המחלוקח‬
‫יש בינינו ונין אריסע״ו ‪ ,‬שהיתום ההוא לוקת ראיה ממבע‬
‫המציאות המיושב מקודם שיהיה על טבעו ‪ ,‬וכן אריסט״ו לוקח ראיה מרבע התציאוה המיושב נוקודס שיהיה על טבעו והוא‬
‫געת בריאת העולם ‪ :‬ו ויביא ראיה עלינו ‪ .‬ר״ל אריסש״ו ‪ :‬ז אשר נודה לו אנסנו שהוא וכו' ‪ .‬שאותן הראיות אשר אמר‬
‫אריסס״ו מטבע המציאות אנחנו מודים לו שהם אסתיות בבחינה שהם נלקחות מטבע המציאות המיושב אשי לא ידמה‬
‫דבל ממה שי‪ . ,‬בעח הוית העולם על סה שהוא עתה אסר ישוב המציאות ואה נן הראיות ההם אינם ראיוה כלל ‪ :‬ח על‬
‫ס• שיאמר ונו' ‪ .‬י״ל אחר שאנו סוכריס ומאמינים שהשם יתעלה ברא העולם מאין לא יושגו אלינו עענות אריסש״ו כלל‬
‫כי‬
‫קרשקש‬
‫יעמעו ואתה ‪ ‘-‬א כן נתן אך ה׳ א■‘ר‪'.‬ך ואמר ננ‪-‬א םקרבך םאד‪,‬יך‬ ‫חנכואה ‪ ,‬והנח העידה התורה הש■‘'מה שהנכואה אינה שורה‬
‫נםני אליו תשסעו; ומזה‪ ,‬נראה שהנבואה היא נכונה אאהית ;‬ ‫יי אס נישראא אחר ני ר‪,‬גויס ההטה אא מעוננים וא■“ קוסמינז‬
‫סרק‬
 ‫לו ‪36‬‬ ‫מורה נבוניים חלק ^טני פרל( יז‬
‫שטענתנו שהעולם בכללו המציאהו השם אחר העדר ‪ ,‬והווהו עד שנשלם נ טו שתיאוזו ‪ ,‬אטר בי‬
‫החמר הראשון לא הוה ולא נפסד ‪ ,‬ודמחיל להביא היאיות על זה )גסרק י״ד שה( ‪ p‬הדברים ההוים‬
‫הנפסדים ולבאר המנע הדתו ; חה אמת שאנחנו לא אסרנו שהתמר הראשק נתהוה בהתהוות‬ ‫‪,‬‬
‫האדם ‪ p‬הזרע ‪ ,‬אוי פס ד כהפסד האדם א ל ה ע פ ר‪ ,‬אגל אמרנו ‪ ,‬שהשם המציאו מלא ד ב ר‪ ,‬והוא‬
‫על מה שהוא עליו אחר המצאו ‪ ,‬ר״ל היות נצזהוה ממנו בל דבר דפסד אליו בל מה שנתהוה ממנו ‪,‬‬
‫ולא ימצא ערום מצורה‪ ,‬ועדיו יניע תכלית ההויה וההפסד ‪ ,‬והוא לא הוד‪ .‬כהוית מה שיתהוה ממנו ‪,‬‬
‫ולא יפסד בהפסד מה שיפסד אליו‪ ,‬אבל גברא‪ ,‬וכשירצה בוראו יעדרוע העדר נמור מוחלט ‪.‬‬
‫ט ובן נאמר בתנועה בשוה ‪ ,‬שהוא הביא ראיה מטבע התנועה שהיא בלתי הווה ולא נפסדת ‪,‬‬
‫וד‪.‬עגין אמת‪ ,‬שאנ‪-‬נו נאמר כי אחר המצא התנועה על זה הטבע שהיא נחה עליו ‪ ,‬לא ידומה הויתה‬
‫והפסדה הויה כללית והפסד כללי‪ ,‬כהוית התנועות הפרטיות ההוות ובהפסד התנועות הפרטיות‪,‬‬
‫והוא ההקש בבל מה שיתחייב לטבע התנועה ‪ ,‬וכן המאמר בתנועה הסבובית אין התחלה לה הוא‬
‫אמת ‪ ,‬אחר המציא הנשם הכדורי המתנועע כסבוב י לא תצוייר בתנועתו התחלה ‪ ,‬וכן נאמר‬
‫באפשרות המתחייב שיקדם לכל טתדעה ‪ ,‬כי זה אמנם יתחייב בזה הנמצא המיושב ‪ ,‬אשר כל מה‬
‫שיתהוה בו אמנם יתהוה מנמצא א ח ר‪ ,‬אמנם הדבר הגברא מהעדר‪ ,‬אץ שם דבר נרמז אליו לא‬
‫בחדנז ולא בשכל שיקדם לו אפשרות ‪ ,‬וכן נאמר בד‪.‬ויית השמים אץ הפוך בהם‪ ,‬הנה זה אמת‪ ,‬אלא‬
‫שאנחנו לא אמרנו שהשמים נתהוו בהתהוות הסום והחמור‪ ,‬ולא אמרנו שהרכבתם תחייב להם‬
‫ההפסד בצמחים וכ״ח מפני ההפך שבהם ‪ ,‬וע^י הענץ הוא ®‪ r‬שזכרגוד‪,‬ו ‪ ,‬כי הנמצא בעת שלמותו‬
‫ותמותו לא יורה ענינו ההוא הנמצא לו על ענינו קודם שלמותו^ ואץ דחוק עלינו גם כן מאמר‬
‫אומר שנתהוו השמים קודם הארץ‪ ,‬או הארץ קודם ה שמים‪ ,‬או היות השטים בלתי כו כ בי ם‪ ,‬א‬
‫מין ב״ח בלתי מץ אחר‪ ,‬כי זה בלו בע ת הוית זה הכלל‪ ,‬כמו שהבעלי חיים בעת הויתו היה הלך‬
‫מטנו קודם לביצים כמו שיראה לעין ‪ ,‬והגידים קודם העצמים ‪ ,‬ואע״פ שאחר שלמותו לא ימצא בו‬
‫אבר מבלתי אבר מכל האברים ‪ ,‬אשר א״א עמידת האיש מבלעדיהם ‪) ,‬א( זה כלו יצטרך נ״כ אליו‬
‫אם ל ק ח הכתוב כפי פשוטו ר ואע״פ שאץ הענץ בן כמו שיתבאר כשנדכר בזה המאמר ‪ .‬וצריך‬
‫שתזהר‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫רי הוא לוקח ראיה ממנע המציאוה על מה שהיה נעה ההויה‪ ,‬בכללו המציאו השס יתברך אחר ההעדר ונתהווה נמו‬
‫אמנם אילו לא היה לנו על דרך האמונה חדוש העולם והיינו שתראהו ‪ .‬והנה ראשונה השיב הרב לטענה הנלקחת‬
‫רוצים לכארו מצד מבע המציאוח• אז לא היינו ימליס מטבע ההיילי הראשון והתתיל להביא ראיות ע״ו מן‬
‫נשום צד לגמלסענוח אריסמ״ו‪ ,‬וזה שאמר הרג אמר שעענוהנו הדברים ההווים מ ס ס די ם ולבאר המנע היותו ‪ ,‬וזה אמת‬
‫ונו׳; ט וכן נאמר נחגועה ‪ ,‬ר׳ל נתנועה הסנונית הגלנליה ‪ :‬שאנחנו לא אמרנו שהחומר הראשון נתהווה בהתהוות האדם‬
‫י לא תצוייר נחנועתו התחלה ‪ .‬ר׳ל שהחמיל זה החלק מן הזרע או נפסד כהפסד האדם אל העפר ‪ ,‬אבל אמרט‬
‫להתנועע ראשונה ואחריו חלק אחר ‪ ,‬כי נעת התנועע החלק שהשם המציאו מלא דבר והוא כפי מה שהוא אחר הנזצאו‪,‬‬
‫האחד מהנלנל יתנועע החלק האחר בהכרח ‪ ,‬וזהו אמרנו ר״ל היות מתהוה ממט כל דבר ויססד אליי כל מה שנתהווה‬
‫שאין לתנועת הגלגל התחלה‪ :‬כ ואף על פי שאין העניןכן‪ .‬ממט ולא ימצא ערום מצורה‪ ,‬ועדיו יגיע תכלית ההוייה‬
‫י׳ל שלא השמים קודם הארן ולא הארן קודם השמים אנל וההפסד והוויייו העולם לא נתהוה מדבר ‪ ,‬וכן כשיפסד‬
‫לא יפסד אל דגר אבל נברא מהעדר הגמור ‪ ,‬יכן כשירצה‬
‫בוראו יעדרהו בהעדר הגמור במוחלט ‪ ,‬הרי יתבאר שלא יתחייב מהיות הנה היוצי נמצא שיהיה העולם קדמון ‪ ,‬וכן‬
‫נאמר בתנועה כשהוא הביא ראיה מטבע התנועה שהוא בלתי הווה ולא נפסדת ‪ ,‬והענין אתת שאנחנו נאמר ני‬
‫אחר המצא התנועה זה הטבע המיושב אשר היא מיושבת עליו לא ידמה הווייתה והפסדה הווייה כללית והפסד כללי‬
‫כהויית התנועות הפרטיות ההוות ‪ ,‬וכן ההקש בכל מה שיתחייב לטבע ה מ ט ע ה‪ ,‬וכן אומר בתנועה הסנונית אשר‬
‫בעבורה חשבו שהעולם קדמון ‪ ,‬כי האמת כי אחר שהמציא הגשם הכדורי המתנועע בפביב לא תצוייר בתנועתו התחלה‪,‬‬
‫וכן נ אמי באפשרות המתחייב שיקדם בכל מתהווה כי זה אמנם מתחייב בזה הנמצא המיושב אשר כל מה שיתהווה‬
‫בו אמנם יתהווה מנחצא אחר ‪ ,‬אמנם הדבר הנברא מהעדר אין שם דבר נרמז אליו ונו׳ ‪ ,‬וכן נאחר בהוויית‬
‫השמים אין הפוך בהם וזה האתת אלא שאנחנו לא אמרנו שיתהוו השמים בהתהוות הסוס והחמור ולא אמרנו שהרכבתם‬
‫תחייב להם הפסד כצחחיס וב״ח חפגי ההפך אשר בהם ‪ ,‬ועיקר הדבר מה שזכרנוהו ני הנמצא בעת שלמותו‬
‫ותמותו לא יורה הענין כהוא הנתצא לו על מנינו קודם שלמותו ‪ ,‬ולמה שנעלי החדוש ימצאו על שתי דעות ‪ ,‬אם דעת‬
‫יראה שהדברים נבראו ראשון ראשון כתו שיראה מפשטן הכתיב ‪ ,‬או דעת שהדברים נבראו כלס כאחד כמו שהוא‬
‫הדעת האמתי ‪ ,‬והסדר הנמצא בהם הוא סדור טבעי"וסדור בסבה לא סדור זמני ‪ ,‬יאמר הרב כי שתי הדעות לא‬
‫יזיקו לצו אחר שאין ראוי שילקח ראיה מהטבע המיושב לקודם שלמותו והשלמתו ‪ .‬ואמר הרב וצריך‬
‫שתזהר‬
‫קרשקש‬
‫?רס יז )א( זה בלי ח«‪1‬רף ג׳ב אליו אם ידקח הכחוב כפי ביים אחר ועני! ארור בייש אחר ונן בכל ששח יעי בראשית ‪.‬‬
‫פשוטו ‪ .‬פי' שנראה טסדר הפסוקים שיתהוהעגק מה ואסר אע“ם שאי! הענין בן בסו שי‪-‬־אר שדעתי הוא שהבל‬ ‫י‬
‫נברא‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יז‬
‫שתזהר בזה הענין שהיא חומה נדולה בניתיה כביב התורה מק&ת בת‪ ,‬מונעת אבן כי‘ טש^יך ^יה ‪.‬‬
‫ואם יטעון עלינו אריסט״ו ר״ל האוחז דעתו‪ ,‬ויאמר ‪ ,‬אחר שלא יורה לנו זה הנמצא ; במה זה ידעתם‬
‫אתם שזה מהווה ושהיה שם טבע אחר הויתו ‪ ,‬נאמר שזה לא יתחייב לנו לפי מחשבתנו ‪ ,‬שאנחנו‬
‫לא נשתדל עתה שנקיים שהעולם מחודש ‪ ,‬אבל אשר נשתדל בו הוא אפשרות היותו מחודש ‪ ,‬ולא‬
‫תבטיל זאת הטענה בהביא ראיה מטיבע המציאות אשר לא נחלוק בו‪ ,‬ובאשר תתקיים אפשרות‬
‫הטיענה כמו שביארנו נשוב ‪.‬אחרי בן ונבריע דעת ־־‪,‬הדוש‪ ,‬ולא יישאר בזה השער אלא שיביא לנו‬
‫ראיה בהמנע היות העולם מחודש ‪ ,‬לא מטבע המציאות אבל ממה שיחייבהו השבל בחק השם ‪ ,‬וחם‬
‫הדרכים השילשה אשר כבר הקדמתי לך זכרם ‪ ,‬ושהם יעשו בהם ראיות על קדמות העולם מצד‬
‫האל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נעח אחת גנראו‪ ,‬ושתו שינחל נפ‪-‬ק ;לשיה תזה החלק נמשל‬ ‫שתזהר כזה העגין שהיא חותה נדולה נגיתיה סני נ התורה‬
‫שהניא מזרעונים ‪:‬‬ ‫מקשת כה מונעת אכן כל משליך אליה ;‬
‫א כז ר שס עוי מה נכלא ‪ 7‬רך הרג כאלו הדכריס ‪ ,‬כי‬
‫כטל מעלינו דרכי הפילוהוסיס מנלתי שיתנטל ענ ע המציאות המיושב כמו שעשו ה מ דניי ם והניח ה דניי ס כייו שהס ‪,‬‬
‫וא'כ כל חה שיאמר אריסט״ו א חי הווית העולם הוא אמת ויציג ונכון וקייס ‪ .‬ו מ ש ה ר בינו ע ה אדון הנכיאים והחכמים‬
‫היו חלמדיס אותו הדרך מנלתי שתמצא ככירה כנכד יסודות התורה ‪ ,‬כי אחת הוא כי א חי שנתהווה ההיולי‬
‫הראשון אינו הוא הווה נפסד ‪ ,‬והוא קייס ‪ ,‬והוא לאש לכל הדכריס ההווייס הנפסדים ‪ ,‬וכל הדנריס יתהוו חתנו‬
‫וכל הדכריס 'שינו אליו ‪ ,‬וזה הלמוד הוא מורגל ומושכל ואין בו הכחשה ליסודי התורה ‪ ,‬אלא כי אריסכי״ו י א מי‬
‫כי זה היה תח־ד ואנחנו החאתינים תוי ת חשה רכינו ע״ה נאמר שנתהווה מהעדר ונתהוה א חי שלא היה ‪ ,‬אבל אחר‬
‫וכן חי ש אריס״עו כשלא יחצא‬ ‫‪,‬‬
‫הוויית העולם מה שיאמר אריסט״ו כהיולי הראשון נאמר אנחנו כל קהל עדת ישיאל‬
‫תנועה אלא אס לא תקדם לה תנועה וכל התניעית יעלו אל תנועת הגלגל והגלגל מתנועע נ ם‪ 3‬ינ והיא בלתי הווה‬
‫ולא נכסדת ‪ ,‬זה אמת אחר הוייתה כי אין שוס תניעה פרטית מאלו התנועית ההיית והנכסדות שלא יעלו לתנועת‬
‫הגלגל ותניעת הנלגל מתנועע נ סנו ב ונתמידית מכלחי שישסד אותה התנועה‪ ,‬א״כ א תי הזיית העילס זאת התנועה‬
‫היא כלתי הייה ולא נפסדת ‪ ,‬וכל התנועית יעלו אליה והיא תנועה ת תי ד ת שהקב׳יה הוא יגיע אותה תמיד ‪ ,‬איכ להוד‬
‫אריכס״ו הוא תסכים עם החזרה אחר היייית העולם ‪ ,‬אלא שמתחלף ממנה שהוא או מי שלא נחהוה כלל ‪ ,‬ואנחנו‬
‫נאמין שהוא מחודש א חי שלא היה דנר מתנועע כלל ‪ ,‬ושהשם יתעלה המציא זאת התנועה והמתנועע נ ה ‪ .‬וכן מה‬
‫שאתר׳ אריכט״ו כי כל תחודש אפשרית חדושו קודם חדושו כימן ‪ ,‬זה דנר מיואר בענינים הפרטיים כי לא יתחדש‬
‫שוס דבר אם לא בהיות לו אפשיית קידם ‪ ,‬ואס האפשרות יקדם לו יקדם הזמן והזמן הוא נמשו לתניעה‬
‫אינ הדברים הס קדומים ‪ ,‬וכן ג״כ כי זה האפשרות לא ימנע אם יהיה מחודש או נצ חי‪ ,‬ואם יהיה מחודש קודם‬
‫התנועה תהיה מנועה ‪ ,‬ואס יהיה נצחי לחה יתחדש עתה ולא חדשו קודם ‪ ,‬זה ניאור מופתי ומורגש אחר הוויית‬
‫העולם אבל קודם הוויית העולם אחר שנלזהווה מהעדר לא יתחייב מה שיאמר איי כ ס”‪.‬ו ‪ ,‬וכן הענין גכל הדנרים נ מו‬
‫שאמר הרב ‪ ,‬א״כ כל מה שאמי אריסטיו אנחנו ח סני חי ם עמו לאח־ שנתהוה העולם ’ ואחנם קודם שנתהוה לא יתחייבו‬
‫ובטול( מ א מ ריו‪ ,‬ולכן נקבל מה שאמרו משה רבינו ע״ה ואנרהם אבינו ‪:‬‬
‫אגזר שם טוב ‪ ,‬דע אתה המעיין כי הפועלים ימצאו על שלשה דרכים ‪ ,‬והשנים גלויים ומבוארים והשלישי הוא‬
‫נסתר ונעלם ממנו למה שלא היה אלא פעם אחד ‪ ,‬הפועל הראשון הוא הפיעל הדברים המקריים נמו האדם‬
‫אשי הוא רוקם צירה אחת ‪ •,‬ני זה הפועל לא יעשה שוס צויה ולא חומר אלא יפעל דברים מקריים ‪ ,‬וזה הפועל‬
‫מקריי לא יוכל לפעול שוס צורה אלא דברים מקריים והס ציורים בוללים ‪ ,‬הלא תראה המצייר אשי• וצייר צורת האדם‬
‫על כיחל לא יע שן שוס צירה ולא שום המר אבל מהמר הדברים וצירותיהם יעשה דברים מקריים‪ ,‬כי לצורת האדם‬
‫המצויירת בכותל או בלוח אין לה שים חיית ולא שים נפש אלא התמונה והתואר שהם דברים חק׳־יים‪ ,‬ויש פיעל אחר‬
‫נבוש חזה והוא הפועל בטבע פי יתן הצורה נחמריס ויביא הצירות וימשכו ממנו המקרים גי נ ת ד ס נ־ית והשכבת זרע‬
‫יעשה הטבע זאת הגריה הנפלאת מה שלא יוכל שוס משכיל לשער שהיה אפשר להתהוות חוה החומר הפחית הבעל הי‬
‫השלם וכל שפן האדם ונו יעשה מגרגיר אהד צמח נפלא ומעילה ‪ .‬והנה הויית הדברים הטבעיים הס רבים וגנבדים‬
‫שחכתי לב יתמהו כתו שאמר נפלאים מעשיך ונפשי יודעת ח א ד‪ ,‬ועם כל יה הטבע לא יוכל לברוא שום דבר אס לא‬
‫יהיה דנר מדכר כי הצמחים יתהוו מהגרעינים והנעלי חיים מהזרעים והיסודית והמתדמי החלקים כולם יתהוו‬
‫מדבי ‪ ,‬ייש כיעל אחר יותר גדול מזה שהוא האל יתעלה שברא כל הדנרים מהעדר הגמור וברא החמר והצורה‬
‫והת־רים הנמשכים ‪ .‬והגה הנועל המלאכותי לא יוכל לעשות מה שפעל הפועל הטבעי והפיעל הטבעי לא יוכל לפעול‬
‫‪,‬‬
‫מה שיפעיל הכיעל האלהי והפועל האלהי מדרגתו יותר עליונה מנלס ולכן נאמר הצור תתיש פעלו ני פעל המורכב‬
‫התתר והצורה והמקרים הנמשכים ולכן נאתר אין ציי כאלהינו אין צייר כאלהינו ‪ ,‬ולמה שיאת ההיייה היא כשנתהיה‬
‫העולם פי י ר א הכל מהעדר המוחלט ולא נתהוה אמר כך שים ה!ייה כללית ואלו הדברים לא יתהוה אלא מחת־‬
‫‪,‬‬
‫ולא יתהוו אלא בתנועה וכזמן ולא יתהוו מכלי שיק־ם להם אפשיוק ונישא האפשרית חשבי שהזיות הכל ידמה להזיית‬
‫החלק‪ ,‬ואת־ הר•‪ :‬שאי‪ ,‬הדבר כן ני אף שיצדק בהוייח החלקים לא יצדק בהייית הכולל כפי המשל אשר הביא הרב‬
‫והוא משל נכלא ראוי להתבונן בו כ• לא יכנס שם ערל וטמא ‪ ,‬ישתכח מי שנתן לנו חיי ה צדק ‪ .‬והנה כבר בטלני‬
‫הראיוח‬
‫קרשי־ש‬
‫א ת ת ואינ ם יוצאים כ■‘ ם ב ב ת אדר‪ ,‬א ‪ :‬ל קי״י־ם בזמ‪ ,‬א ה ד וקצת ם‬ ‫נ ב ר א ב•;‪-‬־‪• ,-,‬צתוא ה תדיי ה י“‪■:‬ן וא‪-‬נר‪ .‬מ; תים‪ 1 ,‬׳‘ ‪ n‬די ת‬
‫בזמן אחר •‬ ‫קודם ייה •שר‪,‬ר‪,‬יח תני^׳יד‪ .‬ייזגז; ה עו ב ‪ -‬וההד‪,‬לד׳ '‘ ע הי ד ו אד‪.‬׳נ‬
‫פר ק‬ ‫נ ב ד לו הד ברי ם בכל יום ויום ו הו א ה מ עי ל בז ה לזורע זרעים ב ב ת‬
‫לז ‪37‬‬ ‫מורה נבוכים חלק עני פרק יז יח‬
‫האל יתעלה ‪ ,‬והנגי אראה לך אופגי הביא השפוק עליהם^ עד ש^א תתא מת מהם ראיה בשום‬
‫פגים ‪ ,‬בפרק הבא !‬
‫פרק יה הדרך הראשון אשר יזכרו ‪ ,‬שיתחייב לגו בו כפי מחשכותם‪ ,‬שהשם יצא מן הנ ח אל‬
‫הפעל כשיהיה פועל עת אחת ולא יפעל עת אחרת^ וסתירת זה הספק מבוארת‬
‫מ אד‪ ,‬והוא א שזה העגין אמגם יתחייב בכל מורכב מחמר בעל אפשרות וטצורה‪ ,‬כי בלא ספק‬
‫כשיפעל הגשם ההוא בצורתו אחר שלא עשה ‪ ,‬כבר היה בו דבר בבה ויצא לפעל ‪ ,‬וא״א לו סבלתי‬
‫מוציא ‪ ,‬כי זאת ההקדמה אמנם התבארה במופת כבעל החמר ‪ ,‬אבל מה שאינו נוף ואין לו חמר אין‬
‫כעצמו בשום פגים אפשרות ‪ ,‬ב וכל מה שיש לו ^ הוא בפעל ת ^ י ולא יתחייב בו זה ולא ימנע‬
‫בו שיעשה עת ולא יעשה עת ‪ ,‬ואין זה שנוי בחק הנפרד ולא יציאה מן הכח אל הפועל ‪ .‬והראיה‬
‫על זה השכל הפועל על דעת אריסט״ו והנמשכים אחרי‪ /‬אשר הוא נפרד ‪ ,‬והנה יעשה עת אחת ולא‬
‫יעשה עת אחרת כמו שבאר אבונצ״ר במאמרו כשכל^ אשר שם אמר דבר ‪.‬ה לשונו ‪ ,‬אמת וגלוי כי‬
‫השכל הפועל לא יעשה תמיד ‪ ,‬אכל יעשה עת אחת ולא יעשה עת אחרת ‪ ,‬זהו לשונו והוא אמת‬
‫מבואר ‪ ,‬ועם היותו כן לא יאמר שהשכל הפועל משתנה< ולא היה פועל בכח ושב כפעל כאשר עשה‬
‫‪,‬‬
‫בעת אחת מה שלא עשהו מקודם כי אין ערך כין הנשמים ובין מה שאינו גשם ולא דמיון בשום‬
‫פנים ‪ ,‬לא כעת הפעל ולא בעת ההמנע מן הפעל ‪ ,‬ואמנם יאמר לפעולות הצורות הנשואות בחמרים‬
‫ולפעולת הנפרד פעולה כשתוף השם ‪ ,‬ולזה לא יתחייב מהיות הנפרד כלתי עושה בעת אחת הפעל‬
‫אשר יעשהו אחר כן שיהיה יוצא מן הכח אל הפעל ה כמו שנמצא זה כצורות הנשואות בחמרים ;‬
‫ואולי יחשוב חושב שבזה המאמר קצת הטעאה ‪ ,‬וזה כי השכל הפועל אמנם התחייב שיעשה עת‬
‫‪,‬‬
‫אחת ולא יעשה עת אחרת ‪ ,‬לא מפני ענין אחד כעצמו ‪ ,‬אכל מפני הבנת החמרים אמנם הפעל‬
‫טמנו הוא תמיד לכל מוכן ; ואם היה שם מונע מהפעל ההוא מפני ההזמנה החטרית )א( לא מפני‬
‫השכל כעצמו ‪) ,‬נ( ידע זה ההושב ‪ ,‬שכונתנו אינה להניד הסבה אשר בעבורה עשה הבורא יתעלה‬
‫כעת אחת ולא עשה בעת אחרת ; ולא אחייבנו כזה המשל ואמרנו שכמו שהשכל הפועל יעשה‬
‫בעת אחת ולא יעשה בעת אחרת והוא נפרד‪ ,‬כן ה ש׳‪ /‬לא אמרנו זה ולא חייבנוהו‪ ,‬ואילו עשינו‬
‫זה היתה ה טע א ה‪ ,‬אבל אשר חייבנוהו והוא חיוב אמתי‪ ,‬שהשכל הפועל אשר אינו טף ולא כח‬
‫בטף‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫‪ 3‬ר ק י ח א שזה הענין אסגס יחחיינ ‪ /‬ד׳ל יציאה סן הכיז הראיות אשר הביאי עלינו יזהנע היזציאה‪ ,‬ולא נשאר בזה‬
‫אל הפועל חסחייב כשיפפל עח ולא יפעל עח‪ ,‬השער אלא שיביאו לנו ראיה על המנע היות העולם‬
‫וזהו בבעלי חמר לנד ‪ :‬ב וכל מה שיש לי ‪ ,‬ר'ל כל השפע מחודש לא מעבע המציאות אבל מחה שיחשנהו השכל בחק‬
‫שמשפיע הגבדל ההוא בפעל המיר ‪ :‬ג הוא בפעל סמיד ‪ .‬ר״ל השם והס הדרנים השלשה ושהם יעשו בהם ראיות על‬
‫שלא יקחייב לנבדל לצאה מן הכח אל הפעל ‪ :‬ד ולא יחחייב קדמות העולם מצד האל יתעלה ‪ ,‬והנה אראה לך אופני‬
‫בו זה ‪ .‬ר״ל שלא יתחייב לנבדל ; ה כמו שנמצא זה כו׳ ‪ .‬הספוק עליהם עד שלא תתאמת ראית כשום פגים מהם ‪,‬‬
‫כפרק הכא ‪:‬‬ ‫ר׳יל שהצורות נעלות חמר כשיפעלו געה ולא יפעלו בעת‬
‫פ ר ק י ח הדרך הראשון אשר יזכרו ‪ ,‬שיתחייב לנוכו כפי‬ ‫אמרת‬
‫מתשנותס ‪ ,‬שהשם יצא מהנח אל הפועל‬
‫כשיהיה פועל עת אחת ולא יפעל עת אחרת ‪ ,‬וסתירת זה הספק חביאית מאד ו ט׳ ‪ ,‬כי ואת ההקדמה אמנם יתבאר‬
‫במופת בבעלי חומר והיא אמתיח ‪ ,‬אבל מה שאין לו טן< ואין לו חמר נכר ‪ W‬עת ולא יפעל עת אחרת ואין זה‬
‫שנוי בתק הנפרד ולא יציאה מהנח אל הפועל ‪ ,‬והראיה על וה השכל הפועל כי הוא יפעל עת זולת עת ‪ ,‬כי ידוע‬
‫הוא כי השכל הפועל לא יעשה תמיד ‪ ,‬ני כשהחמריס לא יוכנו לקבל ’הצורה מנותן הצורות לא יפעלס הוא ‪ /‬וכאשר‬
‫יוכנו החמרים יקבלו השפע ממנו ‪ ,‬והס צורית הדברים ‪ ,‬ואינו יוצא בעבור זה מהנח אל הפיעל בעצמו ‪ ,‬וכן השם‬
‫יתעלה יפעל עת ולא יפעל עת אחרת ואינה יציאה מהנח אל הפועל ‪ .‬ואם יאמר אומר שבזאת התשובה יש קצת‬
‫הטעאה‪ ,‬כי השכל הפועל יעשה עת ולא יעשה עת אחרת בעבור החמריס שלא יוכנו ‪ /‬ואמנם השם יתעלה שאין שום‬
‫נזונע לפעלו ויפעל עת ולא יפעל עת אחרת‪ ,‬יחוייב שיצא מהנח אל הפעל געציזו ‪ ,‬ויצערן אל מוציא ‪ ,‬אמר הרב‬
‫בתשובת זה הספק העצום כי לא היתה כוונת הרב להגיד הסגה אשר בעבורה יעשה הבורא בעת אחת ולא יעשה‬
‫בעת אחרת ‪ ,‬ולא חייבנו בזה המשל ואמרט כי כמי שהשכל הפועל יעשה עת אחת ולא יעשה בעת אחרת והוא נפרד ‪,‬‬
‫כן השם יתעלה ‪ ,‬שנקיש פעולת השכל הפועל לשם יתעלה‪ ,‬לא אמרנו זה ולא עשיבו ואת ההסעה ‪ ,‬כי אס היה הדבר כן‬
‫יהיה השם יתעלה פועל בחמרים ובזולת חמר לא יפעל ‪ ,‬ויהיה מדרגתו גזדרגת השכל הפועל יעשה בעת אחת ולא‬
‫יעשה בעת אחרת ‪ ,‬וכבר ביארנו למעלה שוה שקר ‪ ,‬אבל אשר חייבנו והיא חיוג אמתי שהשכל אשר אינו גון‪ -‬ולא‬
‫נח‬
‫קרשקש‬
‫פ ר ק י ח )‪ ( ft‬לא מפני השכל בעצמו ‪ .‬פירוש אנ ל נשם ית' שאץ המונע לא סעצטו אלא מצד ה « ת החומר א׳ ג נ׳עיעשד‬
‫שנאמר שהוא עשה עת אחת ולא יעשר‪ ,‬עת אחרת ע ת אתת ולא יעשה ע ת אחרת זהו שנוי ‪) :‬נ( ידע זה ההושג והו׳‬ ‫י‬
‫שאץ שם סנה מונעת אותו מן הפועל נ מו שיש בשכל הפועל היתה המעאה ‪ ,‬פר ותוכל לומר שאץ הרנר דומה ב׳ השכ׳‘ הפועל‬
‫יי®‬ ‫‪10‬‬ ‫י‬ ‫ומורה נ מ כי ם ח״בז‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יח‬
‫בגוף! א ע׳ פ שיעשה ע ת א ח ת ולא יע שה הפ על ה הו א ע ת אח ר ת הי ת ה ס ב תו אי זה דבר שד‪',‬ה ‪ ,‬לא‬
‫יאמר בו שי צ א מ; ה נ ח אל ה פ ע ל ‪ ,‬ולא ש הי ת ה נ ע צ מו אפ ש רו ת ‪ ,‬ולא שהיה צריך למוציא יוציאנו‬
‫מן ה בח אל הפ על ‪ ,‬הנ ה כבר נ ד ה ה מעלינו זה ה ס פ ק ה נ ח ל א שר ספק עלינו האו מר נ ק ד טו ת‬
‫העולם ‪ ,‬א ח ר ש אנ חנו נ אמין שהו א י ת עלה אינו נוף ולא כ ח בגוף ‪ ,‬ולזה לא י תחייב לו שנוי‬
‫כ ש ע ש ה אחר שלא ע ש ה ‪:‬‬
‫הדרך ה שני ‪ ,‬הו א א שר יהייבו בו ק ד מו ת העולם להעלו ת ה מ בי אי ם וה מ תהד שים והמונעים בחקו‬
‫י ת על ה ‪ .‬ו ה ת ר ת זה ה ס פ ק כ ב ד ה והי א ד ק ה מ א ד ו ש ט ענ ה ; ד ע כי כל פועל בעל רצון שיע שה‬
‫פעולותיו בנלל דבר א ח ר‪ ,‬הו א ב הכרח י תחייב לו שי ע ש ה ע ת א ח ת ולא י ע ש ה ע ת אחר ת מ פני‬
‫מונעים או מ ת ח ד שי ם ‪ ,‬והט שלו ש ה אד ם על דרך מ של ירצה שיהיה לו בי ת ולא י בנ הו מ פני מונעים ‪,‬‬
‫וזה כ שלא יהי ה הח מ ר שלו נ מ צ א ‪ ,‬או יהי ה נ מ צ א ולא י ב א לקבל הצורה להעדר הכלים ‪ ,‬ו הנ ה‬
‫י הי ה ה ח מ ר והכלים נ מ צ אי ם ולא י בנה להיותו בלתי רוצה לבנות מ פני ש אינו צריך למחסה ‪,‬‬
‫וכ שי תהד שו מ ת ח ד שי ם כחום או קור יבי אהו לבק ש המעון אז ירצה ל בנו ת^ הנ ה כבר ה ת ב א ר כי‬
‫ה מ ת ח ד שי ם י שנו הרצון ‪ ,‬והמונעים י ע מ דו כננד הרצון וי^א י ע ש ה בעכור ם ‪ ,‬זה כלו כ שיהיו הפ עולו ת‬
‫מ פני דבר אחר הרן לגוף הרצון ‪ ,‬ו א מנם כ שי׳א יהי ה לפעל תכלי ת א ח ת כ שום פנים אלא היו תו‬
‫נ מ שך אהר הרצון ‪ ,‬יהי ה הרצון ה הו א בלי צריך למביאים ‪ ,‬והרוצה ה הו א א ע’ פ שלא יהיו לו מונעים‬
‫לא יתחייב שי ע שה ת מי ד‪ ,‬אחר שאין שם ת כ לי ת א ח ת יו צ א ת א שר בנללה י ע ש ה‪ ,‬ויתחייב כ שלא‬
‫יהיו מונעי ם למצוא ה ת כ לי ת ה הו א שי ע שה ‪ ,‬כי הפ על י הנ ה נ מ שך לרצון לכד ‪) .‬נ( ואם יאמר אומר‬
‫זה כולו א מ ת ‪ ,‬א מנ ם היו תו רוצה ע ת א ח ת ולא ירצה ע ת אחר ת האין זה שנוי ‪ .‬נ א מ ר לו לא ש א מ ת ת‬
‫הרצון ו מ הו תו זה עניינ ה ‪ ,‬שירצה ולא ירצה ‪ ,‬ואם הי ה הרצון ה הו א לבעל חומר עד שיבוק ש בו‬
‫תכלי ת א ח ת יו צ א ת יהיה רצון מ ש תנ ה לפי המונעים וה מ תה ד שי ם ‪ ,‬א מנ ם רצון הנ פ רד א שר אינו מ פני‬
‫ד” א בשום פנים אינו מ ש תנ ה ‪ ,‬ולא היו תו רוצה ע ת ה דבר וירצה זולתו טהר שינוי ב ע צ מו ‪) ,‬ד( ולא‬
‫י בי א זה ל ת ת ס כ ה א ה ר ת כמו שהיו תו פועל ולא פועל אינו שנוי ‪ ,‬במו שבארנו ‪ .‬ו הנ ה ה ת ב א ר בי‬
‫רצוננו ורצון הנ פ רד א מנ ם יאמר עליהם רצון ב ש תוף ‪ ,‬ואין דמיון בין שני הרצונים ‪ ,‬הנ ה ככר הו ת ר ה‬
‫נ״ב ה קו שי א הז א ת ‪ ,‬ו ה ת ב א ר שלא י תחייב לנו מן הדרך הז ה ש ק ר‪ ,‬וזהו ה ש תדלו תנו בו כמו שי ד ע ת!‬
‫הדרך‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כת בגוף אע״פ שיעשה פת ולא יפשה פת אחרת היפה אחרת הוא מפ>י היציאה ק הנח אל הפעל ; ו ה;ה >משך‬
‫הסבה אי זה דבר שיהיה ‪ ,‬לא יאמר בי שיצא יזהכת אל לרצון לנד ‪ .‬י' ל שאילו היתה פעולתו יתעלה לתכלית איזת אז‬
‫הפעל ולא שיהיה בעצמו אפשרות ולא שהיה צריך למי יהיה צריך לפעולה ההיא מניאים כמו החום והקור שהמשיל‪,‬‬
‫שיוציאנו מהכת אל הפועל ‪ ,‬ואמנם הסבה אשר בעבורה אמנם פעולות השם יח׳ אשר אין להם תכלית אין להם‬
‫פעל השכל הפועל בעת אחת ולא יפעל עת אחרת היתה מניאים‪ ,‬ואתר שאין להם תכלית ומניאיס לא תפול השאלה‬
‫הכנת החמרים ‪ ,‬והסבה אשר בעבורה לא יפעל השס לומר למת פעל כך או לא פעל כן ‪ ,‬כי אין לפעולותיו‬
‫יתעלה תמיד היה רצונו הקדום ‪ ,‬הנה נבר נדחה מעלינו תכלית שנענור התכלית ההוא תפול השאלה לומר למה‬
‫הספק הגדול אשר ספק עלינו בקדמות העולם ‪ ,‬אחר פעל כך או לא פעל כך ‪ ,‬אלא כי כן רצה ‪ ,‬ואין הרצון‬
‫שאנחנו נאמין שהוא יתעלה לא גוף ולא פח בגוף ‪ ,‬ולזה ההוא נו נעטר שוס תכלית ‪ .‬ואלו השני תירוצים צריכים עיון‬
‫לא יתחייב לי שנוי כשעשה אחר שלא עשה ‪:‬‬
‫א מ ר שם טוב העולם אי אפשר שיהיה קדמון ‪ ,‬ני׳א היה הדבר נן לא היה פועל ‪ ,‬ני מה שיפעל עתה היא התנועה‬
‫ויקרא מניע ולא עושה ‪ ,‬ואס )אשר( הוא פועל נחו שהסכימו רוב הפילוסיפים יתחייב שיפעל עת ולא יפעל עת‬
‫אחרת ‪ ,‬ואס יהיה השם פועל תמידי יהיה העולם קדמון ‪ ,‬וזה בלתי אפשר כמו שאנחנו עתידים לבאר ביאור מייחד ע״ז‬
‫הדרוש ‪ ,‬ואם הוא בלתי פועל תמידי ויחוייב מצד עצמיתו שיהיה פועל ‪ ,‬אי׳נ יתחייב שיפעל עת זילת עת מבלתי שימצא‬
‫שס יציאה מן הנח אל הפועל ‪ ,‬ואם הדבר כן נבר נדחה ממנו זה הספק הגדול ‪ ,‬ולהורות יה ני השכל הפועל‬
‫יפעל בעת זולת עת בלי שיצא מהנח אל הפועל בעצמו ‪ ,‬והגשמים יפעלו עת זולת עת מעצמם בעבור יציאתם‬
‫מהנח אל הפועל ‪ ,‬קדם הרב לבאר השפע בפרקים שעברו ‪ ,‬לומר כי השם יתעלה ככר איפשר שיפעל עת ולא יפעל‬
‫פת אחרת חבלתי שיוציאו מהנח אל הפועל מוציא זולתו ‪ .‬ואחר בסוף והבן זה ‪ ,‬אם בעבור מה שאמרנו ני ראוי‬
‫להבין מה שיש בהקדמתו מן הספק כדי להתירז ‪ ,‬או בעבור מה שאמר בזה הפרק כי זה אמנם יצדק נאשר‬
‫הוא מוציא מן הנח אל הפועל בעצמו והם הגשמים ‪ ,‬אמנם הנבדל אינו מוציא מהנח אל הפועל אף שיפעל עת‬
‫ולא יפעל פת אחרת ‪:‬‬
‫הדרך השני היא אשר חייב בו קדמות העולם להעלות המביאים והמתחדשיס המונעים בחקי יתעלה ‪ ,‬והתרת זה‬
‫הספק נבדה מאד והיא דקה ושמענה ני׳ ;‬
‫הדרך‬
‫קרשקש‬
‫בגאא דגר אחר אינו צריך לסביאיש )ד( ואא יניא זה אתת‬ ‫אם ״נשה עח אחת וי׳א יעשה עת אחרת אינו מצד עצמו אבא‬
‫סבה אחרת ‪ ,‬פי' אשר ב ענוו ה יעשה עת אחת ולא יעשה עוז‬ ‫מצר הכנת החומר היתה וה יציאה מ; הנח ‪ hx‬הפועא ‪) :‬ג( ואס‬
‫אחרון‬ ‫יאמר אומר שזה אומר אמת ‪ .‬פירוש שהפועל נםשך לבר ואינו‬
‫לח ‪38‬‬ ‫מורה נבוכים חל‪ p‬עני ‪ p-fi‬יח יט‬
‫הריך השלישי‪ ,‬והוא אשר יחייב בה קדמות העולם ‪ ,‬להיות כל מה שחייבתהו החכמה שיצא ‪ /‬כבר‬
‫יצא‪ ,‬וחכמתו קדומה בעצמו‪ ,‬יהיה המתחייב ממנה קדמון< ח ה) דיל( חיוב חלוש מאד ‪ ,‬וזה‬
‫‪,‬‬
‫שאנחנו כמו שנסכל חכמתו אשר חייכה שיהיו הגלגלים תשעה לא יותר ולא פחות ומספר הכוכבים‬
‫על מה שחם עליו לא יותר ולא פ חו ת‪ ,‬ולא יותר גדולים ולא יותר קטגים‪ ,‬כן נסכל חכמתו כחמציאו‬
‫הכל אחר אשר לא היה מזמן קרוב ‪ ,‬והכל גמשך אחר חכמתו החדירה אשר איגה משתגה ‪ ,‬אלא‬
‫שאנחנו גסכל סכלות גמורה דרך החכמה ההיא ומ׳נזפנזה‪ ,‬אחר שהרצ‪ p‬ג״כ כדעתגו גמשך אחר‬
‫החכמה‪ ,‬והכל דבר אחד‪ ,‬ר״ל עצמו וחכמתו^ )ה( שאגחגול א גאמץ כתארים והגה תשמע כזה‬
‫העני! הרבה כשנדבר בהשגחה )ני׳׳ז !י׳ח לשלישי(‪) ,‬י( ובזאת הבחינה י תמול זאת ההרחקה ‪ .‬ואמגם‬
‫מה שזכרו אריסט״ו מהפכים האומות מימי קדם ‪ ,‬מעזכון המלאכים בשטים ‪ ,‬ומהיות האל כשמים ‪,‬‬
‫וכן כא בנראה מן הכתוב ‪ ,‬אין זה לראיה על קדמות השמים כמו שירצה הוא ‪ ,‬אבל זה נאמר לראיה‬
‫על שהשמים יורונו על מציאות השכלים הנפרדים והם הרוחניים והמלאכים ‪ ,‬והם יורונו על מציאות‬
‫השם ח והוא מניעם ומנהיגם ‪ ,‬כמו שנבאר ונגלוז שאין שם ראיה תורנו על מציאות הפועל לפי‬
‫דעתנו כראית השטים^ והם יורונו ג״כ לפי דעת הפילוסופים כמו שזכרנו על מציאות מניעם ושהוא‬
‫לא נוף ולא כח כנוף ‪ .‬ואחר שבארנו לך מאפשרות פזענתנו ושאינה נמנעת כמו שיחשוב מי שאומר‬
‫כ^־מות ‪ ,‬אשוב ואבאר הכרעת דעתנו כעיון ‪ ,‬ואראה מה שיתחייב לדעתו ‪ p‬ההרחקה בפרקים הבאים ‪:‬‬
‫פרק יט ככר התבאר לך מדעת אריסט׳׳ו ומדעת כל מי שיאמר כקדמות העולם ‪ ,‬שהוא יראה שזה‬
‫המציאות היה מאצל הבורא יתעלה על צד החיו^ ושהוא יתעלה עלה חה עלול וכן‬
‫התחייב ‪ .‬וכמו שלא יאמר בו יתעלה למה נמצא או איך נמצא כן‪,‬ר*ל א חד ובלתי גוף‪ ,‬כן לא יאמר‬
‫בעולם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫לסידעחי ‪ :‬ז הפול זאת ההרחקה‪ .‬ר״ל שזאח ההרחקה מהים הדרך השלישי הוא אשר יחייכו בה קדמות העולס‪ ,‬להיות‬
‫כל מה שחייבתי החכמה שיוציא כבר יצא וחכמתו‬ ‫נסחרת ונופלת כשנדבר בעני! ההשגחה ‪ :‬ח והוא נזניעם‬
‫קדומה בעצמו יהיה המתחייב ממנו קדמון ס׳ ‪ .‬אלא‬ ‫וסנהינס ‪ .‬ר׳ל שהוא יתעלה מניע השמים ומנהיגם ‪:‬‬
‫שאנחנו נסכל סכלות גמורה דרך החכמה ההיא ומשפחה‬
‫אחר הרצון ‪ ,‬ר״ל שעצמו הוא חכמתו וחכמתו הוא רצינו וכמו שנסכל עצמו ‪ p‬נסכל חכמתו ורצונו ‪ ,‬ואמרו תפול‬
‫זאת ההרחקה ‪ ,‬ר״ל שזאת ההרחקה תהיה נפסדת ונופלת כשנדבר העיון בהשגחה ‪ /‬ואמנם מה שהביאו ראיה שהעולם‬
‫ן‪7‬מון מהסכם האומות משכון המלאכים בשמים ומהיות האל בשמים יק נראה מהכתוב באמרו והשמים כסאי אין זה‬
‫‪:‬ראיה על קדמות השמים כר ‪ ,‬ואחר שבארתי לך אפשרית טענתט ושאינה נמנעת כמו שיחשיב מי שאמר בקדמות ‪,‬‬
‫אשוב ואבאר הכרעת דעתנו בעיון ואראה מה שיתחייב לדעתו מן ההרחקה בסרהים הבאיס ‪:‬‬
‫פ ר ק יט ככר יתבאר לך מדעת אריסע׳ו ומדעת כל מי שיאמר בקדמות העולם שהוא יראה שזה המציאות‬
‫היה מאצל הבורא על צד החיוב ‪ /‬ושהוא ר״ל שהשם יתעלה עלה והעולם עלול ‪ ,‬וכן יתחייב כמו שלא‬ ‫י‬
‫יאמר למה נמצא השם יתעלה ואיך נמצא אחר שהוא קדמון והוא נמצא תמידי ואין לו סבה למציאותו‪ ,‬אם כן לא יאחר‬
‫אבדבנ«ל‬ ‫קרשקש‬
‫סספרו שנדם וורשים‬ ‫נאמי! בתארים ‪ ,‬פי׳ כשיחיו גו ענינים‬ ‫אחרת ‪) :‬ו( שאטעו‬
‫י ט אחו* שוני ‪ 8‬רנ מרקיס אשי קוימו וסונינו גט»נ‪ 1‬פ‬ ‫מתחלפים בפי מספר התארים כאלו תאמר חנם יבול רוצה ‪ ,‬אכל‬
‫}זדשיו שאין לפיצזסוף מזנת »ל קדפוס העזלס כ׳‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫התארים‬ ‫בהרחקת‬ ‫זה‬ ‫בל‬ ‫ביאר‬ ‫ובנר‬ ‫‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫הכל שב אל עני!‬
‫)ה( ובזאת הבחינה תפול זאת ההרחקה‪ .‬פי' שאמרנו בי כמו שנסנל אם יאיות לקומות מפגע העולם ומהפומל יח' ‪ ,‬והיאה חולפחם‬
‫חכמתו אשר חייכה היות הנלנליס לא יותר ולא פחות כ! נסכל ונעולה עי שהוליד מזה שאה דעפ הקדמות מחדנ ולא דעת המידוש‬
‫חנמתו בהמצאו הבל אחד שלא היה כו ק קרוב ‪ ,‬הפול ההרחקה נמנע ‪ ,‬התפיל גפי׳פ ‪9‬וס להנייע דעת החיייש על דעת הקומות‬
‫שר‪,‬יו מרחקים היותו עישר‪ .‬עת אחת ולא ת ש ה עת אחרת מצד וששה של וס שענות משגע השמימייס ותנועותיהה ‪ ,‬והנה נתחלק הפרק‬
‫הזה לשנשה חלקים‪ ,‬הראשון לנאר מקום המחלוקת נין נעלי הקימות‬ ‫שחנמתו קדומד‪ ,‬נעצמו ‪ ,‬ונזה הדרך הע מניאים ראיה שהעולם‬
‫והחידוש ‪ ,‬והוא אם נמשן־ העולם ממנו ים׳ על דין החיוג או על‬ ‫קדמו! ושהוא לא גוף ולא בח בגוף ‪ .‬פירוש אחר שר‪.‬גלגל‬
‫דיך היצק והכוונה ‪ .‬תחלתו ניאש הפיק עד אמרו ‪ ,‬אחר הקדימי ואם‬ ‫בן‬ ‫מתנועע תמיד כלא הפסק ‪ ,‬והתבאר ש ת א נ ע ל תכלית וכמו‬
‫ההקדמה‪ .‬והשני נניאור ההקדמה הענעית ונומח שעשה מענה של‬ ‫בהו בעל תבלית ‪ .‬וחייב שינ״עהו כה התניעה לאין תכלית מנ ח לא‬
‫בנושא והוא הר‪.‬תחלר‪ .‬הראשונה שאינד‪ .‬לא גיף ולא נ ח במף ‪ :‬צד השאלה והמשגה ליעם אייהש') ‪ ,‬מחלתו ומא סהתמי משותף עד‬
‫אמיז ‪ ,‬ומהנה שמש מה שאופי אותו ‪ .‬והשלישי נהעית ההשגות‬
‫שעשה הרג להכריע נריאח הגרמיס השעימ״ס וחידושה ע׳צ כרצון והכוונה ‪ ,‬והניח אותה ש׳י השאלה והן ד׳ שאלות שחקי הפילוסוף עליהס‬
‫כשני משמים והעולם ‪ ,‬תאלת החלק הזה ‪ ,‬וממה שמע מה שאומר וכו׳ עי אמרו סוף דגי ש‪#‬־יסע׳ו ‪ .‬הרניעי לכאי שאויסע׳ו הרגיש‬
‫כחולשת מאמרו והתנצל ממנה ושהמציאום לא עזיו אכל יננד לדעתו מה שאק ‪ p‬לדעת החידוש‪ .‬פסילתו‪ ,‬סוף דכי שאייסע־י כלי הפק‬
‫וני' עו אמרו וייתר מטאר מזה כמציאות מהתימיות ננלנל ‪ .‬והחמישי געענה סמישית יעשה סיג מהנחת המכניס כגלגליס קיימיס ונחיה‬
‫מנל׳ תנועה ‪ ,‬ועענה אחרת יעשה מהנחת הכוננים נגלגל השמיני כמקומות מקונציה וכמקומות מפתייס ‪ ,‬מתלת החלק הוה אמרי ‪ ,‬יותר‬
‫מנזאר מוה נמציאוא ההתיאדית מלגל וכו' עד אמרי אמנה כשיאמין שזה כלי ננוונח מנדן שששה נן ‪ .‬והששי נניאוי שהשאלות האלה כלס‬
‫׳מנטל! עם דעח החידוש ושהוא כלו כפי החכמה שאנחנו נסכל מניצה וראיות מ׳ו מן ההזיה זמן הצדאיס ‪ ,‬וכהיואס מסכימיס עם טנע‬
‫המציאות ‪ .‬תתלת החלק הוה ‪ .‬אמנם כשיאמין שוה כלו ננונת מכוין וכי׳ עד אשיו ‪ ,‬ואה יאמר אומי ‪ .‬השביעי נכיעול חשוכה אמת אפשר‬
‫‪ .‬ואתה המעיין סן חלק לשנפת‬ ‫שישונ הפילושוף גחלופי השמים מפאח מניעיהס ‪ .‬תמלח הסלק הזה ‪ ,‬ואס יאמר אומי עד סוף הערק‬
‫סלקי דניי הרכ אלה ולגן תשיח לועחי כמו שאומר גפייזשם ‪ :‬בבר ה תנ אי אך מדעת אדספרו פו׳ ‪ .‬דע שיסוד הממליקח כלי כחידוש‬
‫העולה או קדמותו אינו אם החכה הראשונה יס׳ פועל העולם אס לא ‪ ,‬כי מ ה הפילוסוף ג׳ נ תדה שהעילס נמשך טמנו ית׳ ושהוא פעלו‬
‫וכמו שיאמר הינ נפיק שלאחי זה ‪ ,‬ולא שיתח״נ העולה מהשנה היאקונה נהססייג הלל מהגוף ‪ ,‬י׳ ל שהזא נהעדי האור ‪ ,‬ולא נ ה מ ח ^ החוה מן‬
‫‪9‬סש‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יט‬
‫‪ ,‬וא‘ אפ־צ‪ 1‬ר‬ ‫בעולם בכללו לסר‪ .‬נ מ צ א או איך נ מ צ א כן ‪ ,‬כי זה כולו מ ה ד ב •טיטצא נ ך‬
‫בהם העדר כלי‘ ו ל א ׳מגוי מ מ ה שהם ע ליו; וע״כ יתהייב מזה ה ד ע ת היוב ה ת מ ד ת כי‘ ד בי על ט ב עו‪/‬‬
‫שלא י ש תנ ה ב שום פגים דבר מן הדברים מ ט ב עו ! ולפי זה ה ד ע ת י הי ה ■מגוי דבר מן הנ מ צ או ת מ ט ב עו‬
‫נמנע‬
‫שם טוב‬
‫בו למה היה אחד ובלתי מף ‪ ,‬שזה מחוייב שימצא כך ‪ .‬כן הדבר כן יתחייב מזה הדעת יזיוי התמדת כל דנד על‬
‫לא יאמר בעולם בכללו ר׳ל השם יתעלה עם המציאות עבעוושלא ישתנה בשום פנים דבד תהדבייס משבעו ; כי‬
‫כלו למה נמצא או איך נמצא כי זה כלו מחוייב שימצא כך ‪ /‬א חי שהכבה אי אפשר בו השנוי בשים פנים נם המכובב לא‬ ‫’‬
‫ר״ל העלה והעליל שהוא השם יתעלה וכל מה שזולתו ‪ ,‬ואי ישתנה ; ושקי־ שישתנה המסובב ולא ישתנה הריסבב ‪ ,‬ולפי‬
‫אפשר בהם העדר כלל ולא שנוי ממה שהם עליו ; ואם זה הדעת יהיה שנוי דבר מהנמצאות מכיבעו נתנע אחר‬
‫שהשם‬
‫אברבנאל‬
‫ימשלאוה ישא מקום אליכם נאמת אלא עם א״ונת היי‪:‬ך ה‪.‬־ול‪" :‬לש׳י‬ ‫סיזש נלוסר שאץ סאש יודע נמס שינזניס ני אינו ננל ס ‪ , :‬ונס לא‬
‫ע'צ הי־צץ והכוונה‪ .‬וכן נהב נשכ׳ה ניוההתלק היל אכל א־ייי‪-‬ז הקדמית‬ ‫כהתח״ג האור מהשמש‪' ,‬יל ששה היותו'ודש נמה שיאיי אץ אותה ׳ויעס‬
‫על הצי א‪:‬י י־אה אותו א‪-‬יהש׳ו שהיא ע'צ המיוג ‪ ,‬דנה היא הוסדת‬ ‫הנת האור ההוא‪ ,‬אנל יאמר הש״שהון ‪:‬השונה נסת״נ מהאל כהתתיינ‬
‫הדת מעיק־ה ו־יכזגה לכל איה בהכרה ותכש־ית לכל ניה ‪.-:‬יסל נו הסי־ה‬ ‫מזושהל מהשכל‪ ,‬י׳ל שהוא ית' השנל היותר שלס שנהל השנלייס והוא‬
‫‪ .‬לר ‪ :‬מתתרוני‬ ‫ניייז דכיי‬ ‫אז השריד רמני וכו׳ וכייו ‪.‬‬ ‫!יור ונימוס הנסגאות ונהשכילו שנ״ו נמנאיה הונייס נאותו השתלשלות‬
‫סכמי עמנו שליריש הש תתנו הרה רבי־ו נהיה ככי' התז"‬ ‫שינאר הרנ אתר וה ; ושנתו שהשכל נמה שהוא שכל א׳א שלא ישכיל ‪,‬‬
‫ד־ך ה' כ;גד ה“כ‬ ‫ל;תי כזה ‪,‬‬ ‫לעכח ‪ .,‬והיי “ ׳ הכדאי הלמידו נלנרו ‪.‬‬ ‫כן האל ית' לא הר מהיותו משכיל שצמו ולא סי תשולם מהיותו מושכל‬
‫באמרה שכ‪:‬־־ ליה אכשי להאמי; ׳;ימות ה*‪1.‬ולס לא ־היה יהכויא ע״צ‬ ‫ומוששש ממנו כי וכו שנין החיונ לרשתו ‪ ,‬אמיס התויני יאמר שלא‬
‫החיוג כדכיי הנילוהוף כ״א‪:‬הוונה ורצון א^א שהיא ית׳ לה הד מהיותו‬ ‫נמשך סעולס מהש׳י ע'נ כתיונ כהוישך תשלול רישלתו וה־יושכל מהשכל‬
‫רמה ומהכיון בו ולכן ליל;דייו! לד שי־למיד ד ה וביין בי ותמיד היה ‪,‬‬ ‫כדגיי השילוסוןה אנא ע׳נ היסוד והכוונה שרנה וכיון לחדש העולש אתר‬
‫ולכן היל א‪:‬ש־ שישתגה זה ל‪:‬יבע ב־נמי יה׳ יליו לצכיס ולננלאוה‬ ‫שלא היה וכרת אותו וייסדו כרנוני וכוונתו ‪ ,‬ולהיות וה מנוס המחלתת‬
‫גרלמו ‪ ,‬ושהדגה הזל הגדיר הדרה גיל הילה גשעותיל ירבו־יה‬ ‫ועיךרו ריל אם נמשך השולה מתנו יתנרך ש׳ל רתיוכ או ש'נ ההוונס‬
‫וגדאיהיה ‪ ,‬והיינו הא״ימיס בי אלא שההי“ ל■“■!י״ל באייר ״יהכי^יה‬ ‫והיסוד‪ ,‬נארו מ־נ נתתלת וה הש״; ‪ ,‬לשי שכל העשנות אשי יששה אינס‬
‫שהעולה מסויש ‪ ,‬וסיכות נדיאת הדנייה ‪ ,‬ואד־ ה־אשו; התת'ת ■יינו ‪,‬‬ ‫כ׳ אס לנאר שהשולס נתשך ש׳צ כיסוד והכוונה ‪ ,‬ונמשך תוה שהיה שה‬
‫ו מ' ל כי ‪:‬שס •מיה עשה ה' את ־שי״‪ m :‬הא־; ו ■‪:‬ני זה היה‬ ‫נורא שייסד וכיין כל דגר ודנר כסותו אושן שהוא נו ‪ ,‬ואייסש׳ו ישתדל‬
‫הכיש־ כהידוש העול־ ככוש־ יאקד מ‪:‬פ"־י ההי־ה ששה היותי מ־י‬ ‫להדר עניני כמני ‘^־‪ ,‬להוכיס ‪:‬כה ש צ הסיוי ‪ .‬והתכונן תה ‪:‬אתר היכ ‪,‬‬
‫גדיל ואין לו תלק לשוה׳צ ‪ ,‬הנה אינו נו‪:‬־ י סיי‪ :‬לני שסי; הסידוש‬ ‫כנר ההנאר לן מדשת איישש׳ו ונידשס כל נ״ שיאמר כץדייות השילה‬
‫פנה ויסוד הסי־ה כל‪ , :‬כיו; ‪::‬נ־ יהיה ״קו‪ :‬נאייינס הקדיייס שם‬ ‫שהוא יראה ש‪1‬ה המציאות היה תה;ו־א ש'נ ההיוכ ‪ ,‬כי הנה נהיף זה‬
‫‪:‬כוונ‪ :‬וה־צון יישאר אש‪:‬־י‪ 0‬ה;י‪:‬יה וסמסה ‪::‬ויי הסי־ה ונייוסיה‬ ‫הפר־; אמר הוסר לוס שהיו אנשיה מתימיני ההומות שיאמיי שלא צמשן‬
‫כמו ‪:‬הס ‪ .‬ואמיי ששל זה שסי‪ .‬יני ינסק שסלה נאמיי לא ‪:‬יה צ־י■‬ ‫השולם ש׳נ התיונ נ׳א ע'נ הכוונה ‪ ,‬ואשבר להשיג ע׳ו שהרנ דכר כהן‬
‫י‪:‬י' ‪ ,‬כייו שהניא רש'>‬ ‫להתהיל את כסו־ה אלא מהסדש כוה‬ ‫עדשת אריסע׳ו נלכד ולכן אוכידו ונידשת כל מי שיאמר נץדמות השולס‬
‫נתסלת פירושי ‪ ,‬לשי שאין אצנינת ההדוש נ‪ :‬לדשס הרג המו־ה נמ‪:‬שר‬ ‫׳רמס למשישי ס‪:‬דיו‪ ,‬ווהו תתרי שהוא יראה‪ ,‬שמלי‪ ,‬הוא תתווי לאייסעיו‬
‫עיקרי היס אשי זכי ‪ .‬יסו; רנוכילת תירה‪ :‬אין הדר־ רמו שתשגו ‪,‬‬ ‫שוכר שיראה ;התניאות נאצל ע'צ התיור ‪ ,‬ואמרו שוד וכן התתיייב י׳ל‬
‫לפי שהדשס הזה שאיייו שאשש־ להאמין כקדתוס נ ‪ :‬הכוונה והיתוד‬ ‫שכן החתייר העולם תאתו ית' כמי שיתהייכ העלול משלהו כי הסמצשישים‬
‫כנר וכיו כיג גש‪ :‬אסרוני השילוסופי‪ :‬ואמי שה‪ :‬הסלישו ״לת החיונ‬ ‫וימצאו יסד ‪ ,‬וכמו שלא נאניי נו ית' למה נמנא או איך נמצא כן ‪ ,‬כלומר‬
‫והשאי־ו ענינו ושלא תשול הכוונה והסהיסדיה ‪:‬אייס אלא לשני; כלתי‬ ‫אמד וכלת׳ גון‪ , .‬לפי ששאלת למס היא שאלת השנה התכליתית כלו״ר‬
‫נמצא וא־ש־ תציאיתו כניו שכיון וייסד ואששי שלא ימצא כן ‪ ,‬כמו‬ ‫לאיוה תכלית נתצא ‪ ,‬ושאלת אין היא על ההיה הנועלה איך היה שנמצא‬
‫שתראה נש' שאסי יה ש;ם א״ונס כחיינ מנשל יהכיח אייונס כפורי‬ ‫נוה האישן ולא נוולהו ‪ .‬ותהיה כתשונה עס כשועל איהו נכי יכולתו או‬
‫התורה ונשלאוסיה ושישי מצותיכ ‪ ,‬ולכן היהה אמונס חידוש השזלם‬ ‫נשי סכמתו ושתיכן לא יש'ו על כהנה ה־אשונה לשי שהוא נמצא משאת‬
‫שגה וישוד שכל הסויה תלויה נה ‪ ,‬יכנו נאיתי אצי נש׳ת מ״את■‬ ‫עצמו ילא מפעולת שיעל ולא ינואש לי תכלית לשי שהתכלית הוא מכוונת‬
‫ראש אמנה אשי טשיחי כעיקרי הות שה־נ מנה תידיש השיל‪ :‬עיקר‬ ‫כפועל ‪ ,‬כן צא ישלו כשאלות כאלה על כללות סעולס לשי שהוא ;דעהו‬
‫ושהוא נכלל נ־יה שאמר נעיקר כרניעי שהאסד הנוכר היס קימו;‬ ‫קדמון נקדמות שנתו ויקיה לעלול נוה מה שיקית לעלה ‪ ,‬ילשישהשעצה‬
‫נאמס וכל מה שזילהו אינו קדיו; כשנש־ינהו א'יו וואס היא פנת‬ ‫כואת תצדק נכללות לא נתלקיו ‪ ,‬ני נכי נשתל על כל אסר מהם ‪ ,‬לרה‬
‫כסידוש ‪ ,‬וה־איה המופרסס על כיוס זסס כוינסי נאייס נאיסו שיקר‪,‬‬ ‫כים ואין סיה לק דייק ואמי־ הרנ כעולם נכללו ‪ ,‬והשנץ כלו שכלליה‬
‫מה שכתר נפי־ג מזה הסלק השני נבוך הדעס הראשו‪ :‬שארד וו׳ל‬ ‫סעילס לא ישול נו כהתיסדות ולא נעדר נסו שלא ישול נעלתו ‪ ,‬עוד‬
‫והוא ישוו תורש משה יכינו ע׳ה כלא ‪::‬ק והיא שני ניהיד הייסוד‬ ‫ניאר הרג שיתה״נ מדעת הסיור שלא ׳שסצה דני מעיעו לשי שאלו‬
‫ע'כ ‪ ,‬ומכו היכוד שהוא השני מאשר נזכרו אסי שיק־ היסוד כי אע‬ ‫סדנרים אינם נכחצת מנוין שינתר וירצם נהיותם כך כי אם היו ע'צ‬
‫שהוא קדמון וכל מה שזי'תו אינו קדמי; כי א‪ :‬תסודש‪ ,‬ולהיות חדי;‬ ‫הכוונה והרצו; כיו מתודשים ומפני וה נשי דעת קדרות העולם לא יהים‬
‫כשולם יסוד הדת נא כ'כ ניהשתייה והקריבה י־ידלס ה‪::‬ה ואי‪:‬׳‬ ‫מקום לנשיס ולנשלאית ‪ ,‬אמנם כשי דעת התורה אי; העולם נכללו או‬
‫מלאכה נו שד בהמה וענדו ותיע עליה סקילה ‪ ,‬ואדון הנכיאי‪ :‬ה‪-‬ג‬ ‫נסלקיו נמשך מתנו יסכרן ע'צ הסיור כי אס ע׳צ ככוונה והרצון ‪ ,‬ולכן‬
‫שליה ונוכרה נששרת הזכיות כי שסה יייס שסה כ' אס ה‪:‬״ינ‬ ‫היו הנסים והנשלאות סששייים לשי שהנורא את העולם ככי כוונתו אפשר‬
‫ואת האין ועל ״צות הסית נאמר ני״ ונין יש־אל סיס היא לעיל‬ ‫שישנה המכוון ההוא נשללו או נתלקיו וינוין נוינה אתית אס להגדיה‬
‫ככוש‬ ‫שהנחאה יהתדו‪ :‬היא האות האמת שד שאתז׳ל הכוה־ נ‪:‬‬ ‫נניאיו ואס להניל ולהגיןעל ענדיו או להעניש את התו־וים נ ו ‪ ,‬שכל‬
‫נכל התורה ‪ ,‬ואה לא הים הנופר נ־שת כ!ה כי אה ככיש־ ;‪, 00‬‬ ‫כדנרים אפשר״‪ :‬כשי יכונה הבורא אם לא אותם שהם נמנעים משאה עצרם‪,‬‬
‫ריכפו־י הסירה לא היה מקוה לכלוה ולא היהה כ'‪ :‬הגדלה והשייי־י‪,‬‬ ‫כאילו תאמי כתנא שני השכים ננו‪:‬א אהד נותן אסו או שיהיה קושר‬
‫על הדעה הזה ‪ ,‬אלא שאתסת העני; הוא כמו שזכר היי ששה ס־יוני‬ ‫המרינע שוס לצלעו ומה שידרה לוה‪ ,‬ושל וה אמי הרב איינה לא כל כוונה‬
‫קדשוס העולם א׳א שיהיה המשכו נרצץ מיסלש יכיונס ת‪:‬יץ‪ ,‬ולא ישא‬ ‫גסתם כי יש טנש לימנסית קיים או אששר נשולו כייו שניאר ‪ ,‬והוא‬
‫מקוס ואכשיוס לשנויי הסייס ישניסיה כהשגתה וננניסה ו״‪ ;0‬סייי‬ ‫נשש׳ו מת׳ג ‪ ,‬ונכר תשג הנדנוני נדי להסניר שני‪ :‬לנעלי ההורה לתת‬
‫וננשיה י‪:‬שלאו־‪.‬יה וכגמול מצותיה ועונש אזה־וסיה כ״ו שזכר אלא ש;‬ ‫רקום לנשים ולנפלאות ע׳נ הקדמות נמה שכתר וו׳ל ‪ ,‬ואותר אני ‪:‬משנע‬
‫א״ינת חרוש כעולם כננרא ונחהדש אחי שלא היה ‪ ,‬נניונת סנוי‬ ‫הנמצאות השנויים נקנת השתים ‪ ,‬כי הונרים השנשייס מאדיים לא‬
‫רוצה ומיסד והוא היכול לשצית הדכרים נישנשיהם ליצייו ואס־ישניאל‬ ‫סנרחייס ולכן לא יהיו הנשלאות מנת הנרנע אך לשי ‪1‬ה הדעת ‪ ,‬ע'כ ‪.‬‬
‫הרב מקוש הי־יסלוקת כין נעלי הקדמיס ינשל' האידיש זכר שהית‪,‬‬ ‫עפיא נשומיה כי אי; שנין הנפלאות שאמתה סתויה מה‪:‬יעשה כעכע‬
‫כוונתו נזה כש־ק לנא־ כראיות ק־ונוס למישה‪ ,‬ר׳ל מהיסנית של הל‪4‬‬ ‫על המשכי והורות ‪ ,‬כי אלה פעילוס מנשיות כס ולא נשלאית ‪ ,‬וכן קראם‬
‫קר‪ 1‬נ למה סיתיישכ שנע המושת ואמותיי‪ ,‬ששגיניהנ—ים כשמייייי‪,‬‬ ‫סשילושוף וריח הערכי ‪ ,‬והס לא יכואו מכס יעידי הנניא ולא לצורך‬
‫יורנו של שהוא נמשך מאתו ית׳ נכוונה ייכוין ולא ש־צ דתיינ ‪ ,‬זלש׳ן‬ ‫ולתכלית המעשה הנדרש ואינם מהרצון והכוונה האלהות ותה לתכן את‬
‫שהמדנרים ג’ נ עשו דרכי ראיות ההתית־!־ נמו שזכר ה־כ נת׳א לכז'‬ ‫הםי ‪ ,‬ולק צדק מאמר הרב שהמאמין כקדמ‪1‬ת העולס מכחיש הנשים‬
‫כיאר‬
‫לט‪39‬‬ ‫מורח ננוכ^ם חלקשניי פרק יט‬
‫‪,‬‬
‫נמנע ולא לתלו איב אלו הרברלם בלם נ בונ ת מכולן בחר ודצה ׳ ‪ w 'ls‬בך שאבו תלו בכוונת םנויין‬ ‫‪,‬‬
‫כבר היו בלתי נמצאים כן קודם שלהוונו‪ .‬ואמנם לפי דעתנו אנחנו הענין מבואר שהם בכוונתי לא‬
‫‪,‬‬
‫ע״צ החיוב ‪ ,‬ואפשר שישנם הטכוין ההוא ולבוץ כוונה אחרת ואמנם )‪ (6‬לא כל כוונה נ ס ת ם א כי יש‬
‫שם טבע הנמנעות קיים )ג( א״א בטולו במו שנבאר; וכוונתי בזה הפרק שאבאר לך בראיות קרובות‬
‫למופת ; י שטציאותנו זאת תורנו על שהיא ככוונת מבוין בהכרח ‪ ,‬מבלתי שאעמום עלי מה שהתנברו‬
‫‪,‬‬
‫עליו המדברים ‪ ,‬מבטול טבע המציאות ^והמאמר כחלק‪ ,‬ובריאת הטק־יים ב ד ‪5‬מדה; ובלמה שכארתי‬
‫‪,‬‬
‫לך )נ ס ר ק ע״ג יזלק א׳( טשרשיהם אשר י אמנם השתדלתי להציעו להמציא הביאור ‪ ,‬ולא תחשוב שהם‬
‫נ׳ב אמרו זה אשר אומר אותו‪ ,‬אמנם שהם השתדלו במה שאשתדל ב ו ‪ ,‬אין בזה ס פ ק‪ ,‬וכן זברו‬
‫הענינים אשר אזכרם וכוונו בהם הביאור‪ ,‬אלא שאין הפרש אצלם בץ התייחד זה הצמח באדמימות‬
‫מבלתי הלובן‪ ,‬או במתיקות מבלתי המרירות‪ ,‬או התיחד השמים כמה שהם ע ל י ו ק התכונה מבלתי‬
‫הרבוע והשלוש‪ ,‬וקיימו התייחדות בהקדמותיהם אשר בבר ידעתם‪) ,‬ג( ואני אקיים התייחדות כנמצאות‬
‫שצריך שיקוים בהם בהקדמות פילוסופיות לקוחות מטבע המציאות ‪:‬‬
‫וזד‪ ,‬הדרך אבארהו אחר הקדימי זאת ההקדמה ‪ ,‬והיא י שהחמר םשותן« בין דברים משתנים בפנים‬
‫מאופני‬
‫‪ .‬שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ק י ט א כי יש שס פנע ‪ .‬ר״ל כמו היות אלכמןהמיונע שהשם יחעלה שמא הסבה אי אפשר ט השנוי ולא יהיו‬
‫שוה לצלעוחיו ; ב שמציאיתנו ׳איי • י׳ ל שזה אם נו אלה הדברים כלם בטונת מנוי! נחר ורנה שיהיה‬
‫המציצות בכללו יורה על שק מהרן ‪ :‬נ יהייי^ייי נחליו ‪ , ,‬י״ל כך שאם היו בשונת משין כבר היו בלתי נמצאים כן קודם‬
‫נעצם הסרדי; ד צמגס השתדלתי להציעו וכר‪ ,‬ליל מה שישונו ולא היו מחוייבים שיהיו עכ״ש מהו מה שיחייבהו‬
‫שביארנו מירכי המדנרים היה להציע דרכיהם ולהמציא הביאור אריסט׳ו וכל מאמיני הקדמות לפי דעח הרב ‪ ,‬אמנם לפי‬
‫מפניני ראיוחיהס ‪ ,‬לא שנאמין הראיות ההם שהם יאייח•' דעתנו אנחט הענק מבואר שהם בטונה אחר שהם מחודשים‬
‫ה שהחמל משוהף בין וכו׳ ‪ .‬ר״ל שהחמר היאשי! משיהף ונמצאו אמר «לא היי לא על צד חיוב‪ ,‬שאם היו על צד‬
‫חיוג היו נמצאים תמידיים ‪ ,‬ואף שדעתנו שאלו הדברים היו בטונה ר״ל שםנמצאות נאצלות מהבורא לא על צד‬
‫החיוב ׳ אלא שכיון שיהיו על זה התאר לא נתיר שיוכל לעשותם בכל ענק כמו שיתירו המדברים ‪ ,‬למה שאנחנו‬
‫! מאמינים שיש טבע לנחנעות קייס אי אפשר בפולי‪ ,‬והנה השם פעל זה העולם על זה התואר בטנה כמי שיהיו‬
‫!הטנביס מתחלפי ההנחה והמצב ‪ ,‬וזולת וה נתבאר מוה שמאמיני הקדמות מאמינים שכל הדברים הם מחוייבים‬
‫אחרשלא נתהוו‪ ,‬ואתנם הדעת השני שהוא דעתנו הוא שנשאל למה‬ ‫למה יהיו גמצאיס‬ ‫יים ‪ 1‬לא נאמר‬
‫היוניזצאים אחר שלא היו נמצאים ולחה היו בזה התואר ולא היו בתואר א ח ר‪ ,‬ואחר זאת ה מ ת ה יאמר הרב‬
‫שמציאות זה העולם יורה לנו על שהוא בטונת מכוין ‪ .‬והנה המדברים ישתדלו לבאר שזה העולם יורה על שהוא‬
‫בכוונת מכוין אלא שהם יראו שהש״י יוכל על הנמנעות ובטלו טבע המציאות ‪ ,‬והרב יקיים ההתייחדות במה‬
‫שצריך שיקויים בהקדמות פילוסופיות לקוחות מטבע המציאות אחר שיקדים ה ק ד מ ה‪ ,‬והוא שהתמר משותף בין‬
‫דברים‬
‫א ב ר בנ א ל‬ ‫קושקש‬
‫! פ ר ס י ט )א( אא הא כונה ‪ .‬פי' נאאו ת א טי שחמקיף יחיח ניאר םר> נ א| שק נ׳ הגולים מדרנז לדיניהם‪ ,‬ני אה היית שהוא‬
‫המרכז והמרכז יהיה המקיף ‪ ,‬אי ׳»האש תרד אטטוי והס השתתסו ננ?!שת הו ד ק ונשות הפנננזת‪ ,‬הנה ק ג׳ הנולים ניניהם ‪,‬‬
‫זוזארץ אמע־*ה ‪) .‬נ( אי אפשר נטיאו כמו שנכאר ‪ .‬פירו׳ם הדנ ר האחו שהם נשתמשז נוונ ם נהקומות כחנות מנמלות סנע המציאות‬
‫נקיימה המאפר נתלה ‪ ,‬ריל שהגון מויננ מנצננים נריויים נלתי‬ ‫שיהיה כמכעו שיהיה כך אי אפשר ש^א י הי ה‪ ,‬כאאו חאמר‬
‫שיזהפכים כנושא אחד אי אפשר שיהיו ‪ ,‬או קוטר המרובע מתחלקים‪ ,‬ומה שאמרו ג' נ מנריאת המקויס נהתמום ר׳ל שלא יתקיים‬
‫באתי שוה ייצאעו אי אפשר שאאיהיה ‪ p‬ושיהיה קוטר המרובע המקרה ננושאו שתי ‪#‬תות אלא שננרא מקרם אסד ומיד נאנו זינרא‬
‫שיח אצייעו ; )נ( ואני אקיים התייחדות בנמצאות במה שצריד השה מקרה אתר ממינו זיתלון גם הוא וינרא השלישי ו ק תמיד‪ ,‬ונו‬
‫שיקיים כהם בהקדמות פיאוםופיוח ‪ .‬פירוש הנמצאות שצריך הניחו שרשים אמרים זרים שניאר הרג שם נפע׳ג ואמר עתה שהשתדל‬
‫!שיקויים בהם ההתיחרות הם השמים אשר בהם ההתחאפות להציעו שמה להמציא הניאור ר׳ל לא להיזת דוניסם ישייס ני אם‬
‫לנאר הו רק ולסםשז מנל צדדיו ‪ .‬אמנם הרנ יעשה נזעמתיו מהקומות‬ ‫הגמא אשר אא יבואר בהם סבה אם היו עא צד החיוב ואי‬
‫סילושונזיוס לר\ס‪ 1‬ם מנ‪ 1‬נ» המציאות ‪ ,‬תהו ההנול הראשק שניניהם ‪,‬‬
‫!ועליו אמר הר‪ 5‬כאן יונלחי שאעמוס עלי מה שהתגנרועליו המונריה וני'‪ ,‬וההנדל סני שהם לא עשו הנול מענות הההימחת מהדנרים‬
‫וההויה ונהסדיה אל הנשמים הנצהייס‪ ,‬כי לא שמו ההיש נין התימו ‪1‬ה הצמח נאדמי»מ ולא נלזק ונדומה‪ ,‬ונין הסיחו השעיה נתמזנה שהם‬
‫!מהעגיל או הרגוע אי השליש ‪ ,‬ועע‪ 1‬ניה כי הונרים הששלים יש להם סנית גלויות וננר יתש> נהם שהם ע'צ התיוג וכמי שינאר אחיי זה‬
‫משא׳ה הדגרים העליונים שלא עכל אריהע׳ו לתת הסכה כמלושיהס ‪ .‬אמנה הרג יעשה תענותיו לא פהונרים ההוים ונססויס נלל נ׳א‬
‫מהשמימיים ולכן יהיו טענותיו תזקות וקיימות ‪ ,‬ועל ההנול הזה אמר הרג ולא תתשונ !מם ג' נ אמרו זה אשי אומר אותו עס היות שהם‬
‫השתדלו נמה שהשתדלתי אני וזכרו ה־נריס אשר אוניה מהשמים וראו נהה הניאור‪ ,‬י׳ ל שנראה להם היאות מנואי שהיה הנל ננוונת מניין‬
‫!דוצה אלא שלא שמו השרש ונו' ‪ ,‬וההנדל הנ' שהמדנרים לא עשו יאייש ההתיסדות נשמים ני אה ססמונתה למם היתה כדורית ולא‬
‫מרוננת ומשולשת ‪ ,‬והפיצופוןת ישיג לוה שהיה כן להכרת התנועה הסנונית ני התמונות הס מנו ר התנועות‪ ,‬ומעני !‪ 9‬לא וני הרג‬
‫נניענותיו דגר מוה אנל ונר ההחלפות התנועות והנתת הנינניס נגלנליה שאין לעילושון נוה הינה מגוארת נמו שיש נתמונות‪ ,‬ועל‬
‫ההנדל הזה אמר היר וקיימו ההתיחדוה נהקרמותיהם אשר ידעתה ואני אקיים ההתיחדית ננמצאות נעה שצייו שיקוים נהם ההתימדות‪ ,‬כיון‬
‫שהפילוסוף נותן על וה כילו סינה ממארת אלא נתילון כתנועות ושאר הדנייה שאין לו עליהם שינה גלויה מספקת גי סמה הצייניס שיקוים‬
‫נכס ההתיהדית ‪ ,‬ווני שיעשה וה בהקדמות פילוסופיות שיווה נכן נעל הייג ונפי תנע המציאות מל וה אמרי שיקדים הקדמה אחת ‪ ,‬ונגר‬
‫נתג הניגוני שהטענות האלה שעשה הרג נוה הפרק כנר העיר עליהם אגותמ׳ו נפפר ההפלה ושהרג נמר נהם מעענוסיהם היותר תזקית ‪,‬‬
‫יאתה דע לן שיה שאמר הוא שקי ני לא תמצא שזכר אנוחמ׳ד שמה ני אה הטענה הראשונה מהיות התנועה היומית ממורת למערג ותנועת‬
‫;נלגלים אשר תחתיו ממערב למורת ולא וגר דנר משאר הטענות ‪ ,‬וגזה ‪ rtw‬הסלק הראשון מהחלקים שעשה הרג גוה הסרק ‪:‬‬
‫■הוא שתהמר משותף בין רנרים טשחנים ני׳ ‪ ,‬הרג הצית הקומה ענעיס יצערן אלים לקיום ‪ ito pp‬ורנרסיותם ‪ ,‬ואתם תדע שההקדמה‬
‫סאת‬
 ‫מורד‪ .‬נבובים חלה שני פרס יט‬
‫מאופני השנוי וא׳א נחהרח מבלתי טבח אחרת חוץ לחמר ההוא הטשותף ; היא אשד חייכה‬ ‫‪,‬‬
‫היות קצתו בתאר אחד וקצתו כתואר אחר‪ ,‬או סבתו על מספר המשתנים; וזאת היא הקדמה מסכים‬
‫עליה מי שיאמין הקדמות וטי שיאמין החדוש ‪ ,‬ואחר זאת ההקדמה אתחיל לבאר מה ׳מכוונתי לבארו‬
‫ע׳׳צ השאלה והמענה לפי דעת אריסט״ו ‪ .‬שאלנו אריסט״ו ואמרנו לו ‪ ,‬כבר עשית לנו מופת על היות‬
‫חמר כל מה שתחת גלגל הירח חמר אחד משותף לכל ‪ ,‬א״כ מה עלת התחלפות אלו המינים הנמצאים‬
‫הנה ‪ ,‬ומה עלת התהלף איישי כל מין מהם ‪ .‬ועננו על זה ‪ ,‬כשאמר עלת ההתחלפות שנוי טזג‬
‫המורכבות מן החמר ההוא‪ ,‬חה שהחסר ההוא המשיותף קבל תחלה ד׳ צורות ‪ ,‬וכל צורה מהם נמשכו‬
‫אחריה שתי איכויות‪ ,‬ובאיכויות ההם הארבע היו יסודות למה שהורכב מהם‪ ,‬חה שהם יתערבו‬
‫תחלה בתנועת הנלנל‪ ,‬ואחר כן ימזגו ויתחדש ההתחלפות בהתערבות המורכבות מהם בשיעורים‬
‫מתחלפים מן החם והקר והלח והיבש ‪ ,‬והיו בהם באלו המזגים המתחלפים הבנות מתחלפות לקבל‬
‫צורות מתחלפות‪ ,‬והצורות ההם ג״כ יהיו מוכנות י לקבל צורות אחרות וכן תמיד‪ ,‬והצורה המינית‬
‫האחת ימצא לחמר שלה רוחב גדול בכמותה ובאיכותה ‪ ,‬ולפי הרוחב ההוא יתחלפו אישי המין ‪,‬‬ ‫'‬
‫כמו שהתבאר בחכמת הטבע ‪ ,‬וזה כלו אמת מבואד לטי שיודה על האמת לנפשו ולא יונה אותה ‪.‬‬
‫אח׳ב שאלנו עוד אריסט״ו ואמרנו לו ‪ ,‬אחר שהיה המזנות היסודות הסבה בהכנת החמרים לקבל‬
‫הצורות מתחלפות ‪ ,‬אי זה דבר זימן החמר ההוא הראשון עד שקבל קצתו צורת האש ‪ ,‬וקצתו צורת‬
‫הארץ‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫דפרים משתנים גפגיס יזאופני השמי ‪ ,‬ואי אפשר גהכריו‬
‫לכל ה>מ‪5‬אות השפלות עם היותר שהם חפתווח ומתחגפית ;‬
‫מפלי ספה אחרת חון מהתמר ההוא אשר חייבה היותו‬
‫ו לקפל צורות אחיות ‪ .‬ר״ל שאסר שקבל התמר צורת מיונית‬
‫תהיה הצורה ההיא מוכנת לקבל צורה אנושית או סוסיית ‪:‬‬
‫קצתו פתואר אחד וקצתי פתואר אחר ‪ ,‬או ספתו על מספר‬
‫ז לחמי שלה רוחב גדול ‪ .‬ר'נ שיהיו פני אדם יפיס שהם‬
‫המשתנים ‪ ,‬וזאת ההקדמה מסניס עליה מי שיאמין הקדמות‬
‫ומי שיאמין החדיש ‪ ,‬ואחר זאת ההקדמה אתחיל לפאר מה‬
‫מתחלפים פסזגס מצד שהצורה הסינית האנושית יש לה רחב‬
‫גדול‬ ‫שכוונתי לפארו לפי דעת אריסע׳׳ו ‪ ,‬והנה אריסט״ו פיאר‬
‫לנו במופת על היות חמר מה שתחת גלגל הירח חמר אחד‬
‫משותף‪ ,‬אם כן מה עלת התחלף אלו המינים הנמצאים אחר שהחמר אחד ומה עלת התחלף אישים כל מק וחין מהם‪,‬‬
‫ונתן ספה לזה על צד החיוב כמו שתראה מדברי הרב ‪ ,‬אחר כך שאלנו לאריסט״ו ואמרנו לו החמר הראשק‬
‫לחה קפל ההיולי צורות מתחלפות כי אחר שהיה עלת ההתחלפות שטי מזג המורכבות מן החמר למה היה החמר‬
‫אשר‬
‫^ברבנאזל‬
‫כמורנכ ואין יהיו א׳נ יסודוהיו ‪ ,‬אכל הס יסודות למה שהירכנ ‪oes‬‬ ‫כואת שס היותה אתת היא כוללת שלש נורות ‪ ,‬האחת שהתמר רראשון‬
‫כנתינת האיכיוה שלהס סיחמוגו נשירונס וישארו נהמוגת כמורני ‪,‬‬ ‫הוא משות!< לכל ממלאות השפלוה מזנל כלהצותת ננוא ‪ II‬אתי ‪, 11‬‬
‫וניאר ה־נ אין י תיננו כיסודות וה שם וה כיו; שאי; להם רצון ולא‬ ‫והגורה הכי שהשמ״ם אשי קכל התמר הראשון ההוא הה משתנים‬
‫נווגה כ׳ הם גשמים מתיה ‪ ,‬ולוה אמר שכס יתערנו החלת כקנועח‬ ‫נפניס מאופס השנוי‪ ,‬י׳ל כי ניהס ישתנו ההויה וההפסד ומהם גצמיתה‬
‫כגלגל וכז׳ ‪ ,‬ר׳ל שישתקו איש ממקומו תנועה הכרתית כתנופת הגלגל‬ ‫והתון ומהם ניןנלת האיכיות ומהם נהנושת ההשת; ‪ ,‬והגויה הג׳ שא׳א‬
‫ותיוש התקופות ‪ ,‬וכתנושתס יתשרכו ויתמוגו ‪ ,‬וכפי ששוייהס כאותו‬ ‫שיתסדשו השנוייש ההס כחמר ההוא המשותף נינלתי סנה אחרת פתו;‬
‫עירוי וסיכנה יתחדש כהתתלפות נהתערכות המורככיס ההס נשעוריח‬ ‫שחייכה איתו שניי ני‪.‬צת סתמי ההוא‪ ,‬ואולי שתהיה הסנה אתת‪ ,‬ואפשר‬
‫מתקלפים מהתוס והקור והלחות והיוכש ‪ ,‬ומאותש הההייוגיות יתחדשו‬ ‫שתהיינה נזה סכות רכות של ננספר היישהניס ‪ ,‬ירמח לתנושות הגלגליות‬
‫הכנות מתחלפות וקנלת צורות מתחלפות ‪ ,‬כאלו תאמי מהדותמיס‬ ‫שהם סכות נשנוייס האלה ‪ ,‬וואת ההמומה נכללותיה והלזיה יסכימו‬
‫והמתכות והצומת ‪ ,‬ונצורות ההם שיקנו יוכנו לקיל צורות אחרות‪ ,‬כאלו‬ ‫שליה כשלי האדמות והאדוש יחד ‪ ,‬ואחרי ההיןדמה הואת שאל הרנ‬
‫תאניר הצומת לקרל צורת תהי וההי לקנל צורת האדם ‪ ,‬ונוה האוק‬ ‫לפילוסוף שלש שאלות ‪ ,‬הראשונה נאנו־ו שאלנו אייסש׳ו ‪ ,‬כנר ששית‬
‫יהתלפו המינים שס היות חמרה אחד ומשותף ‪ ,‬ומפני שכל מי; ומין יש‬ ‫לנו מופת על היוח ממר כל ניה שתחת גלגל הירח אתו משותף ונו' ‪,‬‬
‫נמוגו זהרננתו רוחנ מוגנל שנו קצה כתוספת וקצה החסיון ואמצעיים‬ ‫ר׳ל ק אתה השוות כנו שיש חמר אחו משותף ככל מה שתחת גלגל‬
‫יני ס לכן יתחלפו אישי האתד נהיות אתד מהם נושה או צד התוספת‬ ‫הירח ‪ ,‬שניאי הפילוסוף וה ננפאת הסויה וההפסד והשתנית היסודות וה‬
‫והאחד לצד הסש־ון מאותו מוג המיניי וכן האמנעייס כסי קו־יתס ורתקם‬ ‫לוה ואין ההפן ציקנל תת הפכו ‪ .‬זמוה יופנו סיס תמר אחו מתנל‬
‫ניהקצוות ההה ‪ ,‬ונשלמה נוה חשוכת השאלה הראשונה ‪ ,‬עיי עשה שאלם‬ ‫כצורות ההפכיות הכמה פושש אחת ולונש אתית ‪ ,‬ותצא מכאן השחלה‬
‫שנית וענינה שאחרי שהמזגת הישויות הוא השיה יהכנת החמייס לקנל‬ ‫לייה א'כ יתחלפו הניינים וה מוה כיון שתמוה אהד ‪ ,‬ואש נאמד שמצד‬
‫כצורות המתחלפות איוה דני ומן והכין וה התמר ה‪-‬אשו; המשותף‬ ‫הצורות יתחלפו אשאלן והודישני למס ס'כ נייי; אחי יתחלפו אישי וה‬
‫עד שקכל קצתו צורת אש יקצתו צורת ארן הפכיות אליה וכן צויתשאר‬ ‫מזה נסיות כתמר אתו והצויות אחת נהם ‪ .‬וש׳ו השיב ששלת ההתחלפות‬
‫הישירות‪ ,‬כי נהיות התמר אתר מי תייר המקומות אשר נמצאו נהס חלק■‬ ‫הוא שגוי מוגי ^ כ נ ו ת ‪ .‬ושש שיות שהשאלה לא היתה כ׳א של חילוף‬
‫החמר לפי שעס היות החמר הראשון מפאת עצמותו ונחניותו כלתי‬ ‫סמיניס והאישים ‪ ,‬הנה הניא הנוון כתכונה לנאר שיש לנו אוצש‪:‬‬
‫מעריד מקוס הנה לפי שלא ימצא מכלי צויה גשמית שהם המרחקים ‪1‬ג_‬ ‫יסודות מפני שהתמר ההוא המשיתן קנל תתלה אריש נורית שהן אש ‪,‬‬
‫מהנרות המיוחדות הישידיות לכן יוחדו הלקיו למקום כפי המיות אשי‬ ‫חויר ‪ ,‬מים ‪ ,‬ארן ‪ ,‬ושלכל צויה ‪ :‬הם נמשכו תחייה שתי איכיות‪ ,‬כאלו‬
‫ט ולכן היה ההלק הסמון לגלגל ה״יץף יעשה נו הגלגל נתנועתו דקו!‬ ‫תאמר נאש החוה זהיונש ‪ ,‬נאויר התוה יהלתוח ‪ ,‬ונמיס הןור והליחות ‪,‬‬
‫וניהייות עד שיקינ לטכעו ‪ ,‬ר׳ל נמהייות התנועה ונשלילת הגשות ל־■‬ ‫ונאין הקור והיונש ‪ .‬וגלה הרנ נאמרו נ״שכות אחייה שתי איכיות‬
‫נדנד אתי וכהכנה הזאה שיקנה שס ׳קנל צורת האש ומה שהיה ממני‬
‫מרוחק מהמקיף ונמנא אנל התיכו היה יותר שנ וקשה ויות־ מעש או‪,‬‬ ‫ולא המתפשלים ‪ ,‬אכל שהחיכיות כל; כן נמשכות אחרי צורותיהן‬
‫ונעשה ארן לפי שנעדרו ממנו סכת הדקדוק שהם כיויכת הגלגל אליו‬ ‫העצ״יוח ‪ ,‬ונאמרו וכאיכיות ההם האינש היו יסומי‪ ,‬למה שהורננ‬
‫והתיינן אמרו ויותר ישש אור שהנה תמי היר וה לפי שהגינל שיעי‬ ‫מהה‪ ,‬י׳ ל שכנהינת האיכיות ההם שניסודות כיו אוי‪,‬ס האריש נניצאיס‬
‫כיסודות נג׳ דניים צכשפשה וכתנועה ונתור ולכן היה האש יותר ד‬ ‫ראשונים נעשים ׳הודות לניה שהויכג מהס ‪ ,‬וכיאר ה‪,‬ינ ג'כ נוה דרוש‬
‫סכני ש״שירע השיוש עליו ותנועת נלגי ה)ננה ק־ינה אליו יותי ואו‬ ‫ון‪,‬קר והוא שאין האש והאויר והמים והאין יסודות נמווכניש כנתינת‬
‫רפוככיה יפעלו כו ראשונה והפן כל וה כיסוד האין ‪ ,‬ואינם המי‪.‬‬ ‫צורותיהם העצמיות ‪ .‬כי אותן כנורות נכר ישסדו נהתרניותה ולא ישאוו‬
‫והאיר‬
‫מ ‪40‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שניי ‪ pifi‬ייט‬
‫הארץ‪ ,‬ומה שכייניהם לקבל צורת המים והאחר‪ ,‬והמר הכל א חו משוהף; ובמה זה היה חמר הארץ‬
‫יותר ראוי בצורת הארץ‪ ,‬וחמר האש יותר ראוי בצורת האש ‪ .‬ענה אריסט״ו על זה ‪ ,‬בשאמר חייב‬
‫זה התחלף המקומות ‪ ,‬כי הם חייבו לזה החמר האחד הבנות מתחלפות ‪ ,‬וזה כי אשר סמוך לו המקיף‬
‫יי יעשה בו דקות ומהירות תנועה ויקרב לטבעו וקבל בהכנה ההיא צורת הא ש‪ ,‬וכל מה שירחק החמר‬
‫מן המקיף אל צד המרכז היה יותר עב ויותר קשה ויותר מעפז אור והיה ארץ ‪ ,‬והיא העלה במים‬
‫ובאויר והיה זה הכרחי ‪) ,‬ד( כי מן השקר ט שיהיה החמר הזה לא במקום‪ ,‬י או יהיה המקיף הוא‬
‫המרכז‪ ,‬וחמרכז הוא ה מקיף‪ ,‬וזה חייב לו התייחדות בצורות מתחלפות ר״ל ההכנה לקבל צורות‬
‫מתחלפות‪ .‬אח״כ שאלנו ואמרנו לו‪ ,‬אם המקיף ר״ל השמים החמר שלו וחמר היסודות א חד‪ ,‬אמר‬
‫לא ‪ ,‬אבל החמר ההוא אחר וצורות אחרות ‪ ,‬והנשם נאמר על אלו הנשמים אשר אתנו ועליהם בהשתתף ‪,‬‬
‫כמו שבארו האחרונים ‪ .‬וכבר התבאר כל זה במופת ‪ .‬ושמע מהנה מה שאומר אותו אני אתה המעיין‬
‫אל מאמרי זה ‪ ,‬כבר ידעת מופת אריסט״ו שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות ‪ ,‬וכאשד‬
‫היתח תנועת היםודות הארבעה י שרה‪ ,‬ותנועת הגלגל סבובית‪ ,‬נודע שהחמר ההוא בלתי החמר‬
‫הזה‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫גדול טד נכול ידוע ‪.‬־ ח יטשה נו דקוח ‪ ,‬ר״ל שידקדק החמי אשר במרכז א ק ואשר למעלה ממבו מיס ואשר למעלה‬
‫מאד מכל סיג ומכל שמרים ‪ .‬ומהירות חגומה ‪ ,‬י״ל שמצד ממנו אויר ואשר למעלה ממנו אש ‪ ,‬ונתן ג ס כן סבה‬
‫החנוטה חתמס כל גשם ומשני זה קבל התמר הקרוב צורת נפלאת לזה ע״‪ 5‬החיוב ‪ .‬אחר כך שאלט לו שאלה שלישית‬
‫האש ; ט שיהיה החמר הזה לא במקום ‪ .‬ר״ל שאיא נשום צד השמים וחמר שלהם וחמר היסודות אם הוא אחד אס לא ‪,‬‬
‫שיהיה החמר בבלתי מקום ‪ :‬י או יהיה המקיף הוא המרכז ‪ .‬ואמר שאינו אחד אבל החמר הוא אחר וצורות אחרות‬
‫ר״ל ויהיה השקר ג״כ שיהיה המקיף הוא המרכז או המרכז והגשם נאמר על הגשמים אשר אתנו ועליהם בשתון< השם‪,‬‬
‫וכבר המבאר כל זה במופת ‪ .‬ואחר שהונח זה רצה הרב‬
‫לבעל מה שאמרו הפילוסופים בעבע ההתיחדות בעולם הגלגלים ‪ ,‬והתחיל ואמר ומהנה שמע מה שאומר אותו אני‬
‫אתה המעיין במאמרי ‪ ,‬וכבר ידעת כי בהתחלפות הפעולות יתבאר התחלפות הצורות ‪ ,‬וכאשר היתה תנועת היסדות‬
‫תנועה ישרה ותנועות הגלגלים סבובית יתבאר שחמריהם מתחלפים ‪ ,‬ולמה שהיסודות יתנועעו תנועה ישרה ויתחלפז‬
‫בצד‬
‫א ב ר בג איל‬ ‫קרשקש‬
‫אפתור מבלתי סיחד רוצה ומכוי! אותו ההתחלפות א׳‪8‬ר יראה! )ד( ני מ א רי ה‪ 8‬כפי הקורנה !הניומן שיאויי שנסןניג ‪ ptt‬נמןום נטזיב‬
‫ם‪ 1‬השרד שיהיה החומר הזה לא במרור ‪ .‬פי׳ כי אחר שיש לו מרום אליו נטבעו וכן מוים אל האק‪ ,‬הקדיוותיה כי נו! י שזי שיהי‪ 5‬ז‪ 5‬התמר‬
‫לא נמכים י׳ ל כיין שהוא סמיד טם צורם ‪ ,‬וען ‪8‬ש»׳ ג׳כ הסוןדסות‬
‫ככש ר'צ שהחמר גמקוס ישכטקומית טתמלפים נטנע חליף רב המחייג התיימוות קצה המטר ההוא נצורה אנזת וקצתו נצורה מחרה ונזה כשלים‬
‫תשונת השאלה השנית ‪ :‬ואחר שנתיישב לו פדר העולם השפל ‪ ,‬שאל עוד שלישים אם חמר השמים הוא עצמי חמר היסוחח וכשיב שאין הוגר‬
‫כן ני חמי השמים הוא חמי אחר זולת התמר השפל ‪ ,‬והצורות השטימיוי‪ .‬הן אמרות מצורות היהודית והמויכניה‪ ,‬לפי שנהתסלף התמרים החמלפו‬
‫הצירות נהכרת ‪ ,‬והיה החליף נ' נ עצום נין השפלים והעלייניס שנס הנשמוח שהוא מציאח המימקיה הנולליה לכל גשם נצחי ונפהד לא יאמר‬
‫על הגשה העליון והגשם התחתון נהסכמה ולא נהפוק כ׳א גשתוף השם נלנד כמו שאמרו האחרונים ‪ .‬אמנה מי הה האחרוגים אשר אמרו שהגשם‬
‫גאמר על הגשמים אשר אתנו ועל העליונים נהשתתף ‪ ,‬הס מפרשי ספי' אייסע׳ו ‪ ,‬וסמהטיוס אמי שהשמש והירח ושאר הכונניס אס שיהיו‬
‫צורות נלא המרים או שיהיו גשמים ריחניים ‪ ,‬כ׳ שם גשם לא יאמר עליהם ומל הגשמים אשר אתנו אלא נשתזף השם ‪ .‬אגל נ נ י ישיג לוס‬
‫ספק ‪ .‬והוא שאריסט׳י נתחלת ס׳ שמיס ועילם גדר הגשה מהו א אשר לו ג׳ מרחתיה האורן והיוחנ והעומק‪ ,‬והגה טס היות ממר השמים זולת‬
‫חמר האדן ומתחלף אליו חלוף גדול ‪ ,‬הנה המרחקים מי המונע שיאמרו אליהם ועניני נשם וגדר ולא יאמר איכ עליהם הגשם נשתזף ‪ ,‬ותמסטיש‬
‫השיג ע׳ו שהגדר שגחן הפילוסוף לגשם לא יצוק נגשם השמיטיי ובגשמיה אשר ננאן לפי ששה מרסק יאמר פליהה נשחוף השם שהמרחקים נהווים‬
‫גפהדים הס מרחקים נחמר נמצא לעצמוהו נכח מקנג הצירות ההיולאניוה נאמצעוח המרחקים הנלתי סוגנליה אשי ני שלא יפשימם אשר יוגנלו‬
‫וגמצאו נפעל מוגנלים רמוזים נחול הצורה סהיולאנית ‪ .‬אמגם הגרמים השמימיים מוגנליס נעצמוחס ננושא פשוט גמצא נפעל נעצמוחו קנל‬
‫הצירה השכלית שהיא אינה נח נו ולא קנויה נאמצעוש מרחקים ואינה סגנלח המימקים שהם מוגנליה נעצמוסם ננושא ולכן הים הגיה השמימי'‬
‫פשוט נעצמיתו וצורתו ננדלת גלתי מנילה הפעל ‪ ,‬וצדקו א׳כ דניי הינ שאמי שסגשס נאמר עלינו ומליהס נהשמי^ ‪ :‬ושסע סהנד‪ .‬מה שאוסר‬
‫אותו אני נ י' ‪ .‬אחיי שסדר הרג עניני העולם השפל נפי חגועות הגלגל נפנות נאוהות נעסק לעשות טענותיי נשמיס לנאר שהם נחיחדו גרצוו‬
‫נורא זמנוין ‪ .‬ני מאתר שנהיוס המר סעולם כשפל אחו ומשוהף ‪ ,‬מאות השאלה מי ייחוו לקנל צורם מנלחי צורה‪ ,‬דורה הפילוסוף ני א׳א‬
‫להיות וה נ׳ אס מהנה טחון ‪ ,‬כן ראוי‪:‬וצשאל נעגינ׳ הגלגל וחצועושיי ‪ .‬ולכן עשה הרנ הממלח טענתו לנאי שממר הגלגלים הוא אחו ‪ ,‬כיון‬
‫שנילס ישתתפו נתנועה הסנונית‪ ,‬ושצורותיהם מתחלפות כיון שהם יתחלפו נצדוי מגומותיהם מסויח למערג ומהם מפערנ למורח ‪ .‬מהם מפהרי‬
‫התמעה ומהם מתאחרים נה כמו שיתנאי ‪ .‬ני כמו שהיות תצועת ארנעם סיפוווח ישרה מורה שממרס אחי וחילוף מטעותיהה מלמעלה למטה‬
‫ומלמעה למעלה אה נהתלט כאש והאי! ואס נצירוף נאויר והמיה מורס שצורותיהם מתחלפוח ‪ ,‬כי סה הדין יומנו שריסויות ארנעה שנים‬
‫קליה ושגיס כנדים אחד נהתלט ואחד נצירוף ‪ ,‬הכה נוה המין מהראיה ידענו שחמר הגלגלים אמד ‪ ,‬כיון שכלם מהנועעיס כ‪ 0‬נונ ‪ .‬ושצורת‬
‫המתוועעיס ממורה למערג מתחלפות מצורות המחנועעיס ממערג למזרח ‪ .‬וגה מהממנועעיס לצד אחד ‪ ,‬צוריה המהירים מחהלפות לצורות סמאוחייס‬
‫נתנועתס ‪ .‬ולכן ראוי לשאול עליהם נמו ששאלנו נחמד העולם השפל מה צורותיו ‪ .‬פי הוא המימי שיחד והכין אוי‪.‬ו חמי שמימיים להנל צורות‬
‫הגלגלים המהתלפות כפי מה שיורו תנועיתיהם ‪ .‬האס נאמר שיש שם על הגלגלים נשה אחר היה סכות זה ההתיחדיח כמו שהים הגלגל לחמר‬
‫הראשי; וליסודות ‪ ,‬אין יה ‪ ,‬ני אין למטלה מהם לנר אלא הנורא יח' שיחים והממיום כרצונו ומנעהו ‪ .‬והו נללות הוונת הרב נזה המאמר ‪.‬‬
‫אד איינם נפי המשך דנריי יש לספק נום ג' הפקות ‪ .‬האהד שהרנ הקוים נזה מופה אריסע׳ו ‪ ,‬שנהיזמלף הפעולות יחנאר החמלפות הצורות ‪,‬‬
‫וחין הוציא מזה שלהיות תנועות היסודות ישרה יתגועת הגלגל סנונית יידע שהחמריס מתחלפיס ‪ ,‬ג• הגה לא החמייג נס• ההקדמה שהקדים‬
‫אלא שיהיו הצורות מתחלפות לא החמרים ‪ .‬והספק השני מה לז לרב להניא בכאן חלוף‪,‬מער השמים לחמר השפל באמרי וכאשר היתה חנועח‬
‫היסודות האונע ישרה ותנועת הגלגל הגוניח ‪ .‬יודע שהחמי ההוא נלסי החמר הזה כ׳ מ ה אין זה דיושנו כאן ‪ .‬וכני שאל וה בעצמו למעלה‬
‫לאייסע׳ו נשאלה הג׳ אם המקיף י׳ל השמים החמי שלו והמר היסויוס אחו ‪ ,‬וזכר מענה אייחע׳ו שהחמר העליון אמר והגשם יאמר טל אלו‬
‫הנשמים אשר אתגו ועליהם נשתזף השם ועליו אמי ג׳כ ונכי החנאר כל וה נמופח ‪ ,‬ולמה א'כ מוי מחה למדיעו ‪ ,‬כי לא היה לו לומר אלא‬
‫שמיו שהתנועה הישרה נגשמיס אשי נהאן מופס שהחמי אמי ‪ ,‬ההה החגועס הסנוניר‪ .‬המשותפת להל הגרמים השמימיים הורה שוזמרס אחי ‪.‬‬
‫ני והי יייש הרב פה הציין אליו לטענותיו ‪ ,‬לא שהחמו העליון זולח החמר החחסון כ׳ אק לני עסה לורן נז ה‪ ,‬נ׳ש שאס היה החמר נלו‬
‫אחד‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרק יט‬
‫הז ה‪ ,‬חה אמת לפי העיוןהטבעי‪ ,‬וכאשר נמצא ג״כ אלו אשר תנועותיהם ישרות‪ ,‬מתהי^פות הצד‪,‬‬
‫מהם מה שיתנועע למעלה ‪ ,‬ומהם מה שיתנועע למטה ‪ ,‬ונמצא נ״כ אשר יתנועע בהם לצד אחד‬
‫)ה( קצתם יותר ממהר וקצתם יותר מאחר ‪ ,‬נודע שהם מת־לפי הצורות ‪ ,‬ר ובזה נודע כי היסודות‬
‫ד׳ ‪ .‬ועל זה הצד מן הראיה כעצימו יתחייב נם כן שיהיה חוטר הגלגלים כלם אהד ‪ ,‬שכולם יתנועעו‬
‫גםכוב ‪ ,‬וצורת כל נלנל מתחלפת לצורת הנלגל האחר ‪ ,‬אחר שזה יתנועע מן המזרח למערב וזה האחר‬
‫מן המערב למזרח ‪ ,‬ועוד כי תנועותיהם מתחלפור‪ ,‬במהירות ובאיחור ‪ ,‬יתהייב שישאל נם בן ויאמר לו ‪,‬‬
‫אהר שזה החמר משותף לכל הגלגלים ‪ ,‬ובכר התייהד בל נושא מהם בצורה אחת בלתי צורת האחר‪,‬‬
‫טי הוא מיהד אלו הנושאים ומבינם לקבל צורות מתחלפות ‪ ,‬היש אחר הגלגל דבר אחר ייוחס לו זה‬
‫ההתייחדות רק הש־ם י תברך‪ .‬והנני אעירך על עומק שכל אריסט״ו והפלגת השגתו‪ ,‬ואץ־‬
‫לחצתהו זאת הקושיא בלא ספק ‪ ,‬וה׳מתדל לצאת טמנה בדברים לא עזרוהו המציאות עליהם ‪,‬‬
‫ואף על פי שלא זכר זאת הקושיא ‪ ,‬אבל תראה מאמריו שהוא משתדל לסדר לנו מציאות‬
‫הגי‘גלים ‪ ,‬כמו שסדר לנו מציאות מה שתחת גלגל הירח ‪ ,‬עד שיהיה הכל על צד החיוב הטבעי ‪ ,‬לא‬
‫על צד כוונת מכוון ‪ ,‬כאשר רצה וייחד מיחד )ו( על אי זה פנים שאהבו ‪ ,‬ולא נשלם לו זה ולא ישלם‬
‫לעולם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כצד תנועתם יודע שחמרם אחד ויש להס צורות מתחלפות ‪,‬‬
‫הויז המקיף לכן הצסרך התיהדוח נצורוה מהחלסיה כו׳ ‪ :‬ב ונזה‬
‫גודע כי היסודוח הד׳ וכר ‪ .‬י״ל שהס מסכימים כלס לתגועה‬ ‫ובזה נודע כי היסודות הס ארבע‪ ,‬ועל זה הצד מן הראיה‬
‫אחת נסור והיא התנועה הישרה גודע שהמרס תשותף ‪ ,‬ומצד‬ ‫בעצמו יתחייב גס כן שיהיה חמר הגלגליס כלס אחד אחר‬
‫שנהצא הלוף מה שתנועה הישרה מהם שיתנועע למעלה כאויר‬ ‫שכלם יתנועעו בסבוב וצורת כל גלגל מתחלפים לצורת‬
‫והאש ומהם למעה כאין והמיס נודע שהיסודות הס ארבעה ;‬ ‫הגלגל האחר לחה שימצא בהס שני חלופים ‪ .‬החלון‘‬
‫הראשון שמהם יתנועעו מחזרת למערב ומהס ממערב‬
‫למזרח ‪ .‬והחלון< השני כי תנועותיהס מתחלפות במהירות ואיחור ‪ ,‬יתחייב שישאל גס כן אחר שיה החמר משותן< לכל‬
‫הגלגלים כבר יתייחד כל נושא מהםבצורה אחת בלתי צורת האחר ‪ ,‬וישאל לו שיאחר מי הוא מייחד אלו הנושאים‬
‫ומכינס לקבל צורות מתחלפות ‪ ,‬היש אחר הגלגל דבראחר ייחד לו ההתייחדות רה השם יתעלה ‪ ,‬ואחר שהשם‬
‫יתעלה הוא סבה ראשונה פשועה לא ימצא שוס דבר שייחד כל הגלגלים בצורות מתחנפות אלא כוונתו ויצוגו ‪ ,‬ואם‬
‫הדבר כן שהוא פועל בכוונה יתחייב שיהיה העולם מחודש ‪ ,‬וזהו מה שהיתה כוונת היב חתהלת העגין ‪ .‬והנה אריסע׳יו‬
‫רצה לסדר• לנו מציאות הגלגלים נמו שסדר לנו מציאות כל מה שתחת הגלגל עד שיהיה הכל על צד החיוב הטבעי‬
‫לא על צד כוונת מכיין באשר רצה וייחד מייחד על אי זה כניס שאהב ולא ישלם לו לעולם ‪ ,‬וזה שהוא השתדל‬
‫על‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאיל‬
‫אחי ך‪,‬אוף הנזקוננות יהיו הצורות •םיקבאה מתהי׳פות )ה( קצתם‬ ‫אהד היו טענותיו יותר הז^וה ‪ ,‬ר׳ל מי יהד ילזי העליין נתנועה‬
‫יותר ממהר וקצהם יותר מאהר ‪ .‬פי' ני האתז מ תנועע אכזעאה‪.‬‬ ‫סנונית ו־זל־ו הרתתו! גתננמן ׳‪:‬י ה ‪ .‬והבכז הג' ני הנה אייכע׳י‬
‫מפל היכודות והאיין אשמה מכאם והאויר מ תנועע אמעאר‪.‬‬ ‫לא ניאר ניניאת התמר כ־אכו] המשיתן‪ .‬לניורמי־ כלס מנאת התנובה‬
‫ונזהאהר מן האים והמים י־הנועעים אממה וממהייש נז; ד‪.‬ארץ ‪.‬‬ ‫כישיה כדנ־י הרג ‪ ,‬כ׳א נינ‪-‬את ההויה ׳ההעסד ‪ ,‬ילנן אמר אומר‬
‫נ■ הארץ היא נ מ מ ה פן ההההיי ם והאש הוא אמעלה הזנעליונים‬ ‫שגלגליה שאי! נהה לא הויה ולא ההשד לא יתה״ג שיהיה חמיה אהד‬
‫פכא היסודות ‪) :‬ו( עא א־ זה פנים ‪ .‬פי' אריסמ׳ו אמר שיהיה‬ ‫אנל שכל גלגל המרו ולי־תו דתחלשיס לזולתו ‪ ,‬ולא יהיה א'כ מןוה‬
‫)עטנזת ההתיהוזת שזכר הרג ‪ ,‬מי ייחד זה החלי; מאותו תמי נצווה‬
‫ומאין יוכיח הדג שהתנועה הישרה היא מופת על שהחתר אתר ‪ ,‬וגס‬ ‫היניאה להתנזעע כן אה היה תייר הל אתר ״הה מתתלף לתמר האת!‬
‫יקשה זה לאריסש׳ו כשנקש לתת עלות לתגועות הגלגלים שקנל היותה המי אחד ‪ .‬ויותר נקל היה לתת הנתה נהיות התמריה והצו־ות מהסלפים ‪,‬‬
‫והתשורה לוה כלו היא שהרג לא מצא לאריהע׳ו מופת על מציאות התמר הראשון מפאת התנועה הישרה ‪ ,‬אנל מנא לו נמא־יר ראשון מה' השיזים‬
‫והעולה שעשה מיפת לראי שהגשם השמימי׳ הוא מחמר אחר מתחלף וננדל מהתמר השפל מפאת החנוטות ‪ ,‬שנהיות י' היהורות עתנועעים‬
‫חגועהישרה‪ ,‬והגלגליה מתגועעיס תנועה סנונית יתרייג שהתמר העליון נלתי התמר התחתון ‪ ,‬ומזה הוליד הינ תולדה אי״תית ‪ ,‬שהתמר‬
‫העליז! הוא תמר אמד תורה עליו התנועה הסנונית המשותפת לגלגלים כולה ‪ ,‬הי היה נלתי אפשר שיהיו רילס משהתפיס נתנועה אתת אם לא‬
‫היה כיניהס או המר או צורה משותפת ‪ ,‬והגה חילוף הצדדי; והמהירות והאיחו־ כתנזעותיהה מוריה כהכרה על תילוף הצורות ‪ ,‬׳‪ :‬א־ כהכרח‬
‫שאין שתוף כתנועה השכוכית כהה כ׳א מפאת המרה שהוא אתד ‪ ,‬והסתכל כ־כרי הרה אין העיר על וה כולו כי הוא הגית כאן כ׳ הקדמות ‪ ,‬א׳‬
‫כאמרו ככר ידעה מופת אריסט׳ו שנהההלף הפעולות יחכאר כתחלפיה כצורות ‪ ,‬והכיא ואה כהקדמה כדי להכיית ״מנה שניתליף צדדי התנועות‬
‫והמהירוה והאיתור‪:‬גלגלים שהוא הלוף פעולוהיהס יהכאר שהגלגלים הה ״ההלפיה כצדוהיהה ‪ ,‬כ׳ כתמרו וכאשר היהה הצועוה היהודוה האיכעה‬
‫ישרה ותנועה הגלגלים הכוכיה יודע שהתמר ההוא כלתי החמר הוה ‪ ,‬והוא המיפה שעשה אריהע׳ו לכאר ‪:‬כתמר העליון השמימי׳ כלהי התמר‬
‫כשפל ‪ ,‬ואמר הרכ שוה אמת לפי העיו! הטכעי ‪ ,‬ואחר שהניח שתי אלו הקדייוס התחיל לעשות עענתו ‪ ,‬ראשונה כתמר השפל שכתנו״ה היש‪-‬ה‬
‫כמשותפי‪ .‬כהם הורה שהם המר אחד והילוף צדדי הנוער‪ .‬כיהודוה לייעלה ולמעה ומהירות אותה התנועה לקנהה ‪ ,‬״ ד ה שהה מהתלפי‬
‫הצורות שידענו מזהשהיהויוה כצורוהיהם הס ארכעה וחמי אחר להס ‪ ,‬ועל זר הצד מן כראיה יההייכ שיהיה ת‪-‬יד הגלגלים אתד וצייותיהם‬
‫מהתנפוה ‪ ,‬היי לן כוה גיאו־ וכרי הרכ על כורים והותרו ג' ספקות ‪ ,‬וידעה מ׳ הכרית לרג ולאריסע׳ו נ' נ להו־וה על שת״י השמים כלו אתר‬
‫וצדקו עענוח הלכ שעשה על ההנחה האמיתית הזאה ‪ ,‬ולפי שהיה האיש ההוא אריהע׳ו כפי חכמתו גדול הערך וההשיכוה כעיני המע״ניס ל ק‬
‫כינרן תיכ כדי לחיק קושייתו ילקייס טעגתו )כאר שאייהטי׳ו ראש הפיליהופיס כעומק שכלו והפלגת השגתי לתנתכי וא־‪ .‬הקושיא והשתדל‬
‫לצאת ממנה ‪ .‬אכל ש'א אמר כה וכריס של טעם ‪ ,‬ולא הכית עצמיות מנוארות נאשר עשה כעניני העולם כשכל ‪ ,‬כ׳א דכריס שלא עורוהו‬
‫כמציאות עליהם‪ ,‬כלימי ונרי דמיימת שהויציאות אינו מהכיס עמהה‪ ,‬ומה שלא יהכי‪ :‬מה שהון לנפש עה מה שננשש ככר ידעת שהיא כונ ‪ ,‬נ•‬
‫הוא השר‪,‬דל להדר גיציאות הנלנלים על צד כהיונ הענעי כוי שלא יו־ה על כחנת מכיין שרצה ויתד כדנריה על הפניה שכתר וחסן רהם ‪.‬‬
‫אכל לא נשלם לתייסע׳ו השתדלותו וה ולא יושלם לעולם ‪ ,‬ואמר ה־כ ולא יושנה לעולם הנגד המשרשיס שהיו או יר‪,‬יו לעולה וישתדלו‬
‫להקים שם המת אייסע׳ו על נתלתו ותשונותיו‪ .‬ונצגצה נו רוח הקודש שננא זה על אנ! רש׳ר שהשתיל נוה והוסיף על דנרי אריסעיו‬
‫ונשל עוור ונפל עוור ‪ .‬ועל כיוצא נוה אמי החכם אל הושף על דכייו פן יונית כן ונכוכת ‪ .‬וכנה וכר כטענתו ואת ד׳ שאלות ‪:‬‬
‫נאמרו‬
 ‫מא‬ ‫מורה ננוכים חלק שני פרק יט‬
‫לעולם ‪ ,‬וזה שהוא השתדל לתת עלה ל כהיות הנלגל מתנועע מן המזרח ולא ׳יתנועע מן המערב ‪,‬‬
‫) ‪ 0‬וישתדל לתת עלה כהיות קצתם מטהר התנועה וקצתם מאחר ‪ ,‬ושזה מחוייב לסדר הנחתם מן‬
‫הגלגל העליון ‪ ,‬וי־שתדל לתת העלה כהיות פ לכל כוככ מן השכעה גלגלים רכיס^ נ ח ה המס ‪ 8‬רהנדול‬
‫בגלגל אחד‪ ,‬זה כלו ייטתדל לתת סבותיו‪ ,‬עד שיסדר לנו הענין סדור טכעי ע׳צ החיוכ‪ ,‬אלא שלא‬
‫נשלם לו דבר מזה ‪ ,‬כי כל מה שבארו לנו טמה שתחת גלגל הירח נמשך על סדר מסכים למציאות‬
‫מבואר העלות ‪ ,‬ואפשר שיאמר בו שהוא ע'צ החיוב מתנועת הגלגל ומכחותיו ‪ ,‬אמנם כל מה שזכרו‬
‫בעניני הגלנל לא נתן בזה עלה מבוארת ‪ ,‬ולא נמשך הענין בו על סדר ‪ ,‬שיתכן לזמר בו דתיוב ‪,‬‬
‫שהנה נראה הגלגלים ‪ ,‬מהם שהמטהר התנועה למעלה ק המתאחר התנועה ‪ ,‬ומהם מה שמתאחד‬
‫‪,‬‬ ‫התנועה למעלה מן הממהר התנועה ‪ ,‬ומהם מי שתנועותיהם שוות ‪ ,‬ואע׳פ שקצתם למעלה מקצתם‬
‫ועגעים‬
‫^!»ז «ב‬ ‫אפודי‬
‫ל נהיוה הגלגל מפגועע מן הסזרס ‪ .‬ר׳׳ל והשנה שאמר גזה על שלשה דנרים גדולי הערך לתת עלה להם ‪ ,‬ראשונה‬
‫מצד שהפנועה יופר שלמה ‪ ,‬והמשיל זה הערן לארס שהוא למה יתנועע הגלגל העליון חן המורח ולא יתנועע חן‬
‫שוכג שרקד; ישכב על לדו השמאליה ויפגועע נידו הימגיה ; המערב ושאר הגלגלים יתנועעו חן המערב למזרח ‪,‬‬
‫מ לכל כוכב מהשבעה גלגליה רביס ‪ .‬ר״ל ששבעה כוכבי לכפ והשתדל לתת עלה להיות קצתם ממהר התנועה וקצתם‬
‫איגס בגלגל אחד אבל הס בגלגליה רביס כל אחד בגלגלו ולנלגלו מאחר ‪ ,‬ונתן הסנה נזה לפי סדר הנחתם מן הגלגל העליון ‪,‬‬
‫יש גלגל אחר יוצא מרכז ‪ :‬נ וזה הרשסר הגדול ‪ .‬ר׳ל שכל וישתדל שלישית לתת סבה למה היו נשבעה גלגלים שגעה‬
‫הכוכבים הנראים זולפי הז' כוכבי לכח תם בגלגל אחד לבד כוכבים בכל גלגל וגלגל כוכב אחד ‪ ,‬ווה המספר הגדול‬
‫מן הכוכבים נגלגל אחד עד שיסדר לט הענק הסדור‬
‫נובעי על צד החיוב ‪ ,‬אלא שלא נשלם לו דבר מזה כי כל תה שביארו לנו מתחת גלגל הירח נמשך על סדר‬
‫מסכים למציאות תבואר העלות ואפשר שיאמר בו על צד החיוב מתנועת הגלגל וכחיתיו ! אמנם בל מה שוברו‬
‫חעניני הגלגל לא נתן בזה עלה מבוארת ‪1‬לא נמשך הענין על הסדר כמו ר תר‪ ,‬שהסבה שנתן במהירות התנועה אינה‬
‫סבה למה שאנחנו נראה שהתחהר התנועה למעלה חהמתאחר ‪ ,‬ותהס מה שמתאחר התטעה למעלה מן הממהר‬
‫התנועה ‪ ,‬ומהם מי שתנועוחיהם שוות אע"פ שקצתם למעלה מקצתם זעניניס אחרים עצומיס מאד בחק היותם על צד‬
‫החיוב‬
‫אברבגאל‬ ‫קרשקש‬
‫א( נאמרו ‪ .‬ף‪ 9‬שהוא השתדל לתת פלה נהיות הגלגל פפגועפ פן ספורח‬
‫הוא על צד הוזיוב ‪ ,‬ווה שהוא השתדל לוזת סנה בהיות הגלגל‬
‫ולא מן המערג ‪ ,‬י׳ ל הג^ל המליץ הכולל למה היתה תמעתו ממזרת‬‫מתנועע סן המודח אל הטעדב ולא יתנועע טן הטעדב אל‬
‫למערב ‪ ,‬וזה הסנוזש הכיא אריספ׳ו כמאמר השני מס׳ השמים והפולם‬
‫הטזדת ‪ ,‬פידוש להיות אותה הפיאה הנכבדת שבסאיח שתוא‬
‫והשתדל שס לתת הכתו ‪ .‬כ( כאמרו והשתדל לתת הפלס כהיות התטעות‬
‫מתאד הגלגל כאלו יש לו ששה צדוי; סעייר‪ .‬וסטה ופנים‬
‫קצהם ממהר מקצתן ‪ ,‬והזא פנוקש אפי זכי שש ג'כ הפילוסוף למה היו‬
‫ואחור דסין ‪ ,‬ושטאל והאופק הסודחי הוא הימי! ‪ ,‬ואסר במשלו‬
‫קצת סגלגלים פהייים נתגזמזתיסה מקצתם ‪ .‬וזכי כרנ נשאלה הז^‪,‬ת‬‫נחשוב שנדטח ארם שהקיף על עצנץ גלגל והוא מניע אותו טן‬
‫משוכת אייסע׳ו נאסרו ושזה פתויג לסור מתתס מ; הגלגל סעליון‬ ‫הטורח אל המערב ומתחה הארץ אל טעי׳ה טן הארץ ‪ ,‬שראוי‬
‫כלומר שהי‪1‬י‪,‬ר קר‪ 1‬נ אליו היה יותגי מאוחר ‪ ,‬וכן הולטס כהדרגה‬
‫הוא שיהיה וד‪ .‬ראש האדם אל טול קוטב ‪.‬הדרומי ורגליו אל‬
‫מהאיפור אל המהירות וכמו שיכאי אתר וה ‪ .‬נ( נאמרו והשתדל לתת‬‫מול הצפון וימינו באופק הטורחי ושמאלו בטערבי ופנת אל‬
‫העלה נהיוס לכל כ‪1‬ככ מהשכמה ג>נל'ס יכיה ‪ ,‬והוא סנוקש אמי וכי‬
‫אמצע השטים ‪ ,‬ויהיה ההחלה הנענוע סוה הגלגל באופק‬
‫ג׳כ הפילוסוף שמה ‪ .‬ועגיט למה היו נקצת הגלנליה משכמה כוככי לכת‬
‫הטורח' בהברה ויהיה נעטעו אל אמצע השטים ‪ ,‬ווה בפי טה‬
‫תנועות יכוה פקצתס ולא היו כלה שוים מלגליהס ונתנועוחיהס ן‬ ‫שתמצא עליו התנועה היוטיה ‪ ,‬בי יראה טענינה שתהלק אשר‬
‫ד( נאמרו וזה הטספי הגדול נגלגל אפד ‪ ,‬ר׳ל למה כשנעת סגלנליס‬‫יעלה על הארץ הוא הטנוון ראשונה בטבע ‪ ,‬והרחיב נז ה‬
‫מכונני לכה היה כ‪1‬ככ אמד כגלגל אפו ועלגל השמיני היה סבפי‬ ‫הטאמר בספר השמים והעולם בטאטר השני בכלל ה ב׳ ‪:‬‬
‫גדול מהכונטס ‪ .‬וגם על זה משה הפילוסוף שם מנוקש אפר ‪ .‬מני‬ ‫)ז( והשתדל לוגה עלה להיוה קצתם מ מו ^ יקצהם טאחר‬
‫הי> שעל כל השאלות האלם סשחדל םפילוסוף לתת סנותיו כיי לםדר‬ ‫ושור• טחויב לפרד הנחתם מ; הגי׳גל העליון ‪ .‬פירוש דעה‬
‫הענין הפנמי כשמיה על צד החיו> כסו ששדר נשמת סנוארות נסם‬ ‫אריפם׳ו הוא שכונב ונוגה למעלה מן השטש דד‪.‬יה טררם‬
‫שתחת גלגל הירח ‪ ,‬עד שאפשר שיאמר אומר שהדור העולם השפל הוא‬ ‫כן מן הגלגל השמיני ‪ ,‬שבתאי צדק מאדים נוגד‪ .‬בובב חטוז‬
‫על צד התיוצ ‪ .‬ולעי שלא >חשוכ שיאמר היכ על לו התיונ מהסנה‬ ‫לבגד‪ .‬ושיש לכל אלו ב׳ תנועות הנוער‪ ,‬הכרחית טצד הגלגל‬
‫המקיף בכל המניעם מטורח למערב בהסך תנועתם המיוחדה‬
‫הראשונה ‪ ,‬לכן נארו נאמרו מתנועות הגלגל ומסנותיו‪ ,‬שהה המהייניס‬
‫המרים אשר ככאן כוחי הסויה וההפסד ‪ ,‬אכל שכענין הגלגליס לא‬ ‫שהטעתם הטיוחדת היא ממערב לטורח ‪ ,‬ואמר שהיותר טטוזר‬
‫עשה אייסע׳ו כן כי לא ג ק כשאלות האלה סלה מבואי ‪ .‬ומה שאמר‬ ‫בחנועד• הברהית היא שבתאי מצר קורכתו אל המקיף המניע!‬
‫בחבליה החוזק ‪ ,‬ויתחייב שיד‪.‬־ה תנועתו המיוחדת אשר היא‬
‫כשאלה השגית שהיו החגועות קזתה ממהרות מקצתן כפי סדר הנחתן סן‬
‫בהפך הצד יותר מאוחרת וכל אשר ירחקו מהמקיף הם‬
‫הגלגל העליון ‪ ,‬לא נעשן העני! על שיו שטנל לומר שמא ע'צ החיוג ‪,‬‬
‫לפי שהמציאות אינו משניה כוש ‪ ,‬כיו; שיש גלגליה ממהיי התנועה‬‫מאחרי התנועה הכרחית וממהרים בתנועתם הטבעית להם אשר‬
‫הוא בהפך הצד ‪) ,‬אסר בזה הלשון( והוא אהר וה יבקש הסבה‬
‫למעלה מן המתאחרים ‪ ,‬זעאווע■ התגועה למעלה מן העסהייש‪ ,‬ואפריש‬
‫אשר בגללה היו הכוננים קצתם יותר טאחרים מקצתם ‪ ,‬ראמר‬
‫שר‪,‬עלרו בזה שאלה הכובבים טפני שהיו טתנועעים הגועה טהחלפח לתנועת הגשם הראשון המתנועע בבל התנועה‬
‫הייטית היה ראד שהד‪,‬יה הסבה באיהורם ומדררותם רוחקם וקרבם מן הגשם הראשון ‪ .‬תה שבל מה הרקרב מן הגשם הראשון‬
‫יר‪,‬יר• הבת המניע אליו סן הגשם הראיטון המניע אותו בהלוף הנהגתו יותר חיק וטות שירחק מטנו יהיר• הכה הזה בו יותר‬
‫חלוש ‪ ,‬ויהיר• בל מה שיקרב הנובב מן הגשם הראשון יהיה המונע לו מתנועתו יותר ‪ pm‬וכל מה שירחק יד‪,‬יד• עתר הלוש ‪,‬‬
‫ואע׳פ שאץ בהם שם מניע על דרך האמה ‪ ,‬ואטנם שם ר״שוקה ובהירה ובל םה שתוי‪/‬יוי• חשוקהו ונחירהו לועמוך אתר המניע‬
‫יותר הד‪,‬יה תנועתו למחניעע המיוחד בו יותר מאחרה ‪ ,‬ור‪,‬וא מביא ראיה על אסהת ואח העלה בסר• שאטרוד״ו בעלי חכמת‬
‫אלטגיסט׳י מאמתת זה המציאות ‪ ,‬וזה שהם מסנימים על שבתאי שהוא תגבור• שבנונבים והיותר מאחר ‪ ,‬ישר‪,‬לבנה היא‬
‫יור‪.‬ר שפלה שננונבים ור‪.‬יותר מטהרה שבהם ‪ ,‬ושמר• שי׳ה ביניר‪,‬ם סן הכוכבים ימצא על הזנגץ הממוצע מן המהירות‬
‫באיחור ‪ ,‬אבל כבר יקשה המקשר• על אריסט׳ו ‪ ,‬ויאמר ראד ה ‪ •T‬שאילו היהח ואה הסבה אטחית שיוי^יר• העגי; נמצא בד‪,‬ם‬
‫עד שדר ‪ ,‬ואין הענץ נמצא כן ‪ ,‬בי אם נודה שהשמש תהה בונב וטגד• לפי מד• שר‪,‬פ רואים הקדטונים פזזנמי הנוכגים סח נאמר‬
‫א׳נ‬ ‫‪11‬‬ ‫יא‬ ‫נמורד‪ .‬נבוכים ודב[‬
 ‫טורה נבוכים חלק שני פרק יט‬
‫וענינים אחרים עצומים מ א ד בה ק ב הינ ת היו ת ה ענין ע״צ ההיוב ‪ ,‬ו הנ ה א‪,‬יחד להם פרק מפרקי זר‪.‬‬
‫ה מ א מ ר ‪ r p .‬דבר שאריסט״ו בלא ספק כא שר ידע הול שת מאמריו ב ה מ צי א על ת אלו הדברים ו ת ת‬
‫סבו תי הם ‪ ,‬הקדים לפני התחילו באלו החקירות דברים זה לשונם ‪ ,‬אמר )ח( נרצה ע ת ה להקור על ש תי‬
‫שאלות חקירה ט ס פ ק ת ‪ ,‬כי מן הראוי שנחקור עליהם ונאמר ב ה ם כפי ה שג ת שכלנו וחכ מ תנו ו ד ע ת ט ‪,‬‬
‫אלא‬
‫שם טוב‬
‫היזיוב ‪ /‬והנה אריסש״ו ראה חולשת מאחריו באלו הדברים קודם חקירה אלו הדברים ‪ ,‬ומה מאד הפיג הרב לפרש‬
‫וסנוחיהס ‪ ,‬והביא הרב ראיה לזה מההקדמה אשר עשה כפי שכלנו וחכמתנו ודעתנו ‪ .‬והנה כל מה שנתן מהכבות‬
‫בתנוע ת‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫א׳ב ננו כנ־ ם האחרים ‪ ,‬נסצא אט היו נוגה ובוככ ‪DS‬׳‪ n‘'j‬נ■)‬ ‫שיות וקצתם למעלה מקצח ‪ .‬ואמצם מה שאמר ה־נ יעניציס‬
‫הינומש הם מטהרי תנועתם הטבעי ת אם' שנגה גומר ה^ובו‬ ‫אחריה עצומים מאוד נתק נתינת היות הפנין על נד התיונ כנוו ביתנאר‪,‬‬
‫בי׳א הרשים וכוכב בעשרה חדשים והשמש אשר תהת‪-‬הם נ שנ ה‬ ‫רמז אל הדנריס אבר עאר מפגיני הי‪:,‬ונה נפכ׳ד מוה החלק ‪ ,‬ונם אל‬
‫אתת והוא מאחר התנויעה תנועתו הטבעית ‪ ,‬והיה ראוי אם׳‬ ‫ככ׳ו הקירות שעשה החנם ילנ׳ג נמאמר ה' ה'נ מםפי הרלר‪,‬מוי‪ .‬אב ­‬
‫כדדו שיהיה יותר ממהר א' כ לא ימשך או זה העני; ע־י הסדר‬ ‫לו נפניני הנלנליה וכמו שיתנאר נעיון הו׳ ‪ ,‬והנה יש להקשית נדני'‬
‫שהשב ‪ ,‬ואב; רש׳ד השיתדא •*התיר ר‪.‬םםק והאריך ברברים כמו‬ ‫היכ אלה ג' קושיות ‪ .‬א'( ‪ ,‬למה כשזכר ד׳ השאלות והמנוקבים לא‬
‫ש תי אה בכלא ה ה' מהמאמר ה שני בםםר השטים והעו־׳ם ;‬ ‫זכי דני מתשונת ״רישפ׳ו נ־אשונה ולא רשלישית ילא נ־ניפית ו‪ 1‬כיה‬
‫)ח( נרצה עתה לחקור עא שתי שאלות ‪ .‬פירוש אריסט׳ו בסםר‬ ‫נלנד נשאלה השניי‪ . .‬והתשונה נוה שה־נ יאה שיה שוכ־ אדישטיו נג'‬
‫השמים והקולס נבלל השלישי במאמר היכיני אמר והנה ראוי‬ ‫השאלות היו דמוייה ופעמיה תנושיה נהניות כמי שיתנתר נ״ק א ‪,‬‬
‫שנחקור על שתי ש־אלות הקידה מופלגת ‪ ,‬ה א ה ת מהם אמה‬ ‫ולכן לא הינרך לזוכ‪-‬ס הנה לפי שכאפם יתהו נהשיו לי יהיו כלא היו ‪.‬‬
‫הנאגא היא שון‬ ‫היו הנובבים הנבונים אשר הוא קרוב משם‬ ‫אמנם כשאלה השנית נתן איישט־ו שנה נאותה מתיי כייי שיזש־ היג‬
‫יתנועעו תנועות רבות ואיבר הוא יותר ררוק יתנועעו תנועות‬ ‫את׳ז שהיא הנה נפלאה ו'כן ‪-‬תה לוו‪:‬־ה כדי נהשינ פליה שלא פזיז‬
‫מיעטות וכ בי היה ראוי שיהיה העני; נחלוף זה ‪ ,‬ר׳א שיהיה‬ ‫המציאיח ‪ ’ .‬זנזה ישיר ה־כ מפליו תיוק תשונתו זאת‪ .‬ושת־ הכיפתים‬
‫מה שיקיב מ; הגלנא הדאשו; יתנועעו בתנועוו; מועטות מפני‬ ‫להולשתס לא וכרה ולא ראה משינ עליהם אכל אמר נכלל אלא שלא‬
‫שהנאנל היא שו; אמנם יהנועיע תנויעה אהת בלבד ‪ ,‬והוא‬ ‫נשלם לו דנר מוה ‪ ,‬י׳ל שאין נכל דנייו נאצי הפניניש דנ־ שצם ■אוי‬
‫יעשה בכמו זה המציאות לפי מת שנראה במבט הקודמים‬ ‫לשיה לנ עליו ‪ .‬נ׳ך למה לא וכי הינ ■״ד ב‪-‬וך לאלו העפנד‪ ,‬שאיי‬
‫י אנ ש׳ נ ב ל ומציים שהשמש היא היותר רדוקה פ; הנלנל הראשון‬ ‫הטענות האתיות אשר יעשה את׳ו יהנתת הנוכנים נתיה קיימים‬
‫אהר הלבנת ‪ ,‬ושהיא ר׳ל הלבנה היותר מוע ט ת התנועה וזה‬ ‫ני‪-‬לגליס ומקנח הוכנים דנים נחלק ינלנל כשמיני ונחלק ריוני תין ניכי‬
‫שה אננה עא ד ע ת אניב׳ נב א ומצרים אמנם העמידו אה ג'‬ ‫כלל ‪ ,‬והיה לו לבדר פיענותיו כול־ יי‪,‬ד ‪ ,‬ועניהש יניא השיני‪ .‬אדיםע׳ו‬
‫תנועות בלבד הנוע ת האורך ותנועה הרוהב ותנועת ראש התל ׳ ‪,‬‬ ‫הנה אריםפ׳ו לא פשה‬ ‫ודסייו ‪ ,‬לא נאחצע השענות ‪ .‬והי‪.‬שינה לזה‬
‫ר׳א מקום התוך נלנא הנוטר‪ ,‬לגלנא המזאות ‪ ,‬ואמנם בטאמיוס‬ ‫טנוקביו כ׳א נאינע השאלות שזהר ה־נ כאן ‪ .‬ולכן יתדם הרנ כאן‬
‫הוא העמיר שיתי תנועות א חיו ת הוי; מאאר‪ ,‬השלש• תנועות‬ ‫אמנם השאלות האתיות‬ ‫והניא התננלות ארישפיו שאמר עליהם‬
‫ודיעתו גם ‪ ;:‬שר‪.‬שמש למעלה מכוכב ונגה ואא הלקו בעא'‬ ‫יזכהיכנים לא עשה ארישכי׳ו מהם רנוקש ולא דני נהם ד־ך שאלה‬
‫הלימודיות כשהשמש היא מ מ ע ט ת ה ת ט ע ה שבהם נ מו שאא חאקו‬ ‫כתו שפשה נאלה הי' ‪ .‬ולכן הניאם ם־נ נאת־ונה ננדלות רהשא־ עם‬
‫כשר‪,‬אבנה יותר שיבלה ש בנויני ם ‪ ,‬ואריסט׳ו מביא ראיה על זר‪.‬‬ ‫היות שכנר •לקחו ידנ‪-‬יו שרשים להכיי על קצתם וכמושיכנאר נעיין‬
‫מטה שעמר עליו שראה שמאדים לקת בלבנה ‪ .‬ואמגב המבוקש‬ ‫השני ‪ ,‬והקושיא הג׳ היא נ״ה שאמר שיש יצלנלים וימהר תתנועם למעלם‬
‫השני היא לאי זו עלד‪ .‬היא בגלגל היאיבו; כוכבים רבים ור‪.‬וא‬ ‫מן המתאחר ‪ ,‬ווה שהגלגלים שהם למניה מן הנלנל המקיף העליון הם‬
‫אחד ושיאר הגלגלים הוא בהפך זה ‪ ,‬ר׳א שלא •ניצא בנאגא‬ ‫הסיד רהדרנה והדר עהאיהור אל כמכירות ‪ ,‬כי כני דנרי התוכנים‬
‫האחד מתם ב׳ אם כוכב אחד ‪ ,‬והוא מתנצל תדלה ני; הדבור‬ ‫הגלגל השמיני משלים הנועתו רכ׳ד א'ף שנה‪ ,‬וצלול שנתאי ייתי נמהירות‬
‫באלה השני מהקרים מפני קושיים ואמר שאי; ראוי שיהשב בנו‬ ‫נשלשיס שנה ‪ ,‬ונלנל צדק יותר נמהייות ני'נ שנה ‪ ,‬ונלנל מאדיה יות־‬
‫אם נהקור על כיוצא באאו הדברים שיש לנו מרה עוות אלא‬ ‫נמכירית נשתי שנים‪ .‬ושמש נשנה תמימה ונצה ני־נ חדשי לננה ‪ ,‬וכוכג‬
‫תכלית‪ ,‬אבל ראוי שנשובח על מה שנאמר באלה העוינים‪ ,‬מפני‬ ‫כעשרה חדשים ‪ ,‬ולננה כהוד‪ :‬אחד ‪ ,‬הנה א׳כ תנועת כנלגליה כלס‬
‫שמאמרנו בהם בלתי •וצא מסוג הטופחים ‪ ,‬ושישטה כור‪ ,‬ך‪,‬עומד‬ ‫היא נהודנה וסדר מן האיר‪,‬ור אל המהירות ‪ .‬ואיך א׳כ אמר כ‪,‬־נ‬
‫עליה‪ , ,‬מפני שהד‪.‬שגה המעוטר‪ .‬ב אי ה הענינים דכר גדול מאד‬ ‫שננזצא נהם מהיר הי‪,‬נועה למעלה מן המתאחר וכני ראיתי נזי שתשב‬
‫מפני קשיים ויקרה‪ ,‬בעצי־ה ‪ ,‬עם טה שיש• בהקירד‪ ,‬על הענינים‬ ‫שהתבונה נזה הוא פכינ שעי כתנועת הנלננים תלופיס נו־ האופן ‪,‬‬
‫העמוקים נ״־‪,‬דוד ה שי ל והוצאתו אל הפועל וד‪,‬נעת‪ 1‬אא פעייתו‬ ‫שגלגל שכחאי אשי י‪:‬ינ תנועתו נשלשיס שנה הוא הגלגל השונל ממנו‬
‫השלמה ‪ ,‬ואמנם היינו רואים שמת שינוקש מאלה הענינים‬ ‫אשי ינבא עניו גלגל ההקפה שנו כיכב שנחאי יכן צדק ומאדים ולננה‬
‫באלה‪ ,‬הגשמים הנכבדים כגור ו מכוני איו היינו מאמינים כהם‬ ‫התנועה הזאת אש־ וכרתי גהה היא לננגל ההיכל של כג אתד מהה ‪.‬‬
‫שהם בלתי בעל• נפש ‪ ,‬אך אתר שנאנד‪ ,‬כחם שר‪.‬ם נערי נפש‬ ‫אמנה תנופת נגה וכיכנ אשי ‪1‬כרתי היא לכי מהלך הנוכר האמת׳ כי‬
‫בוצר שר‪,‬ם מתנועעים בעצמם ה ש ת־יו תנו בור‪ ,‬אינו יוצא מ;‬ ‫המהלך האמצעי שלהם שהיא חנועח הגלנג ההונל היא שיה לתנועת גלגל‬ ‫‪.‬‬
‫כש»ש א‪:‬י זהרה• ‪ ,‬הי כולם יקיפו נ‪:‬גה '‪.‬תיייה ‪ ,‬ותנופת גלנל י‪:.‬מש‬
‫בזכרי' היא הנושת גלגלו היולוז פדנו אשי פליו ינשא נ־ש השויפ כי אי; לשמשגלגל הקף כניו לכא־ הכוכיים כפי הככנית ככיכניביכ״ו‬
‫שזכר הרג נפי׳א נחה החלק ‪ .‬אנל כל גלגל מאלה שנכה הפשיהיה שוכ־־‪ '.‬נלה ׳ונאי הרינו ‪.'1‬כ‪ 1‬יש נקודה נננגל כג אתו יהם ■תיקה‬
‫מאוד ממיכו האי; ‪ ,‬והיא נקראת גונה הרוס‪ ,‬ולכצ אהד ״אלו הגלנלים יש המטה ליים שלהם מתתננח יי‪:,‬ועי‪ ,‬נננל •ינא המיכו שלהם והיא‬
‫שוה נשנחאי ולדק ויאדים י־‪,‬מה ונגה וגלגל משוה המהלך רנו‪:‬נ‪ ,‬י׳ל שכל אי‪,‬ד יה‪-‬ומים שלהש מתנופפ ״מפיג ניזית ‪ ,‬י״י‪,‬נ'פפ תנופה ״איתית‬
‫מאד נכלם שוה לחנופה גלגל השמיני ‪ ,‬או ייונה אליה מאד כפי חלוף דפית כי‪.‬יכ;י‪ , :‬ודני ידופ הוא כי הנלנל ■ונא הת־כ! מנג אהד‬
‫כילו חאייד שהגלגל השונל‬ ‫מהכוכנים האל־ היא יוהי קיונ אל הגלגל הפליון המקיף נכל נידגלנל המנניל מהלך רום הכונג אשי ר‪,‬ההיו‬
‫שהוא היוצא מינו משנהאי הגומי מהלכו נשלושיש פנה תתר קיונ אל הגלגל הפלת; רננה׳ יזם גדק ומאדים וחמה וניגה יתפוה המהק־ ניניכב‬
‫הנומריס מהלכם נ כ׳ו אלף בנה ‪ ,‬י;! הגלגל הכונלמנדק נהקש הל גנה׳ יום חאיים וחמה ונוגה ומשוה המה'‪,‬־ ״‪:‬י‪:‬י‪ .‬שכהחיו ‪ ,‬יג; נשאי ‪ ,‬ושפל‬
‫אלה החנופות מהגלגלים יוצא' המיכזיה כפין לחנופה היייויב שחי‪.‬־‪’,‬הם‪ ,‬איי הינ שיש רהנ'גליכ שימכי הכנופה 'מפלה מ; המחאחי ‪ .‬וחינה‬
‫‪#‬אותר החנופה למפלה רן הממהי מבואי הוא נכל הגלגליס השיפה יוני‪,‬׳ המ‪-‬כוים אש־ ו‪:‬־־‪,‬׳ ונא היה נייך היג נוכ־ו אנא שי״ז נוה‬
‫שגס נאוהה שמאוחר החנופה למפלה מן הממהר יפול הספק יה‪ :‬בגלגלים הסוגניה נומו‪-‬ה נמפ‪-‬י חחח השמיני כמו שיזכור תחר׳ וה סה‬
‫י ח י'‪ /‬ואשי תמפוייהס שווה וקצתם למפלה ניקנחס הם חנופיח הרומים ש‪,‬כ־י‪,‬י וחנופה השיש והנלננים השונלים מנגה ‪ 1‬כ‪ 1‬כ‪ :‬פלה מחנופפי‪:‬‬
‫ממערב למורס ‪ ,‬ואמרו פסה כירך ראוי שיוגנו דני׳ הרג נמקים הוה כדי שיהיו צידקיס ‪ .‬וישלם נאן תלי ג' שפשי> הרג נ‪1‬ה הפיק ^‬
‫סוף דבר שאריכט׳ו באי הפק כאשר ידע היאשת ציאכירו נו׳ ‪ ,‬כייו שהשחדל הרג לנאר שאיישפ׳י נענרו ידע שלח עשה ריפח פל‬
‫קדצזזת כעולם כיילחלזק כנזי לחכיותז וכמו שניאי נפ' י׳ז מוה כחלק ‪ ,‬כן נמקום הזה לפי שהיה פישל דנייו ו״נוה אוחה ייח־ שח־יכפיו‬
‫נענמו הרגיש נהולשיז חשזנוחיו ושהחננל מזה עם קזנר השכל האנום׳ כעצינים העחוקיפ האלה ‪ .‬ופ׳ו הניח '‪.‬פיני שכח‪ :‬נם' הנזש־ מאמר‬
‫>' כלל ג' סמקש ס' כפי מי בבדרס אנ׳ן רב׳ד ‪ ,‬נאמיו נרצה עחה לחקור הקידה מבפקת על שחי באלות ‪ .‬והן בחי השאלית האמריצח‬
‫מג ‪12‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יט‬
‫אלא שאץ דאוי לאדם שישיא זה עלינו לעעת סצח ועז לכב ‪ ,‬אכל ראד שייפליא מימזותנו על הפילוסו^א‬
‫ובקשנו עליה ‪ ,‬וכשנבקש השאלות המעולות הנכבדות ^‪1‬זק להתירם התר מעט מתוקן ‪ ,‬מן ר^ץ על‬
‫השומע שתחזק שמחתו וישיש ‪ ,‬זה תורף דבריו ‪ .‬ת ה התבאר לך שהוא בלא ספק ידע בחולשת‬
‫המאמרים ההם ‪ ,‬וכל שכן בהיות חכמת הלמודים בזמנו כלתי שלמה ‪ ,‬ולא נודע בזמנו מתנועת‬
‫הגלגלים מה שנודע היום ‪ .‬ויראה לי כי אשר אמרו בספר מה שאחר הטבע‪ ,‬מהניח שבל נפרד לכל‬
‫נלנל‪ ,‬אמנם הוא מפני זה הענין ג״ב^ עד שיהיה דבר ייחד בל גלגל בתנועה אחת ‪ °‬ותה אבאר שהוא‬
‫לא הרויח בזה מאומה ‪ ,‬אמנם אמרו בזה הלשון אשר זכרתי לך כפי השגת שכלנו וחכמתנו ודעתנו ‪,‬‬
‫הנה אבאר לך ענינו ולא ראיתיו לאחד מן המפרשים״ אמנם אמרו ‪ ,‬ת חנו הוא רוצה בו צד החיוב ‪,‬‬
‫אשר‬
‫‪.‬‬ ‫אפודי‬
‫זיז •נאי בסוף זה ספרק‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫נזה‬ ‫והנה אנ אי שהוא לא הרויח‬ ‫ם‬ ‫והיא גלגל הקוכניס הק״מיס ;‬
‫ני‬
‫אברב^‬ ‫קרשקש‬
‫מהאינע שז‪5‬ר היב למפלה ביזו שפרשתי ‪ .‬ויאייזי לסודיפך נזב‬ ‫ההק׳ע זאינו נמנע טסנו ‪ ,‬ונר ‪'a‬ל מ; המכ‪ 1‬קש הראמון ונאמר ‪,‬‬
‫ג' הודעות ‪ ,‬הארות ‪ ,‬שהיג ‪ S‬קגל » * ־ סגלגלים נאזתו אופן‬ ‫שהדבר החשוב אשר הוא בתבנית החשיבות היא אשר מדרכו‬
‫שהניח אייסט׳ו נמנוקשז ‪ .‬ני הנם אייסעיו קרא גלגל ראשון‬ ‫להיות הפעלה אשר תתיחד בו בלי מעשה ובלא שעיזלה ווד‪.‬י דדך‬
‫הגלגל הפינינ׳ ‪ ,‬אשי » הנמגים והיה לדעתו הגלגלים בלם‬ ‫העלה הראשונה ‪ ,‬ואמנם מה שהוא חוץ מזה מן הדברים‬
‫שמונה נלני ‪ ,‬שנעת לשנעת כונט לכת והשמיני לבינניה הקיימים‬ ‫החשובים ר׳ל בעלי נשש ‪ ,‬מהם מי שישיג הדבר אשר הוא‬
‫שהוא לדעת! המתנועע התנועס היוצניש ״ אמנם הרג נפשן אחר‬ ‫מטין הפעולה השליפה אשר היא כתכלית כמעשה אחד בלבד ‪/‬‬
‫דעת געלמיוס שהוא יותר משבים אל המליאות ‪ ,‬נשיש למעלה‬ ‫ואלה הס הדברים הקרובים מ; הדבר החשוב בחלטות והקרובות‬
‫מנלנל הנוננים הקיימיס גלגל סלק אין נ ו » מ ‪ ,‬והוא המתנועע‬ ‫םעי“ ת ם; המעלה הראשונה בחלטות ‪ .‬ומהם מה שישיגו זאת‬
‫התנועה היומית ‪ ,‬לא על השמיני ‪ ,‬ויאמר הרב שעל התשיעי‬ ‫המעלה נסעשים רבים ‪ ,‬ומהם מה שאי אפשר נהם זאת המעלה‬
‫החלק ההוא יאמר סנניא ‪ ,‬ווננזת על ראשי החיה רפיע כעין‬ ‫לא במיגשים מועטים ולא במעשים רבים אבל אפשר נ ה ם לקנות‬
‫הקרח מורא ‪ ,‬ויהיה לפי ודני הנלנלים סשעה ‪ .‬ונן חמיו הרג‬ ‫מה שהוא מסוג •המעלה במעשים מועטים ‪ ,‬וזה יהיה בהברה‬
‫נגיאור פיק פ׳ עזה שהלק ‪ ,‬נהיג שלמם ג! גנייל ומבמים אחרים‬ ‫לאהד נדזוני ענינים אם למעלת הרבר הנקנה ובכורו אם למעוט‬
‫מנעלי הסויות קנלו שיש עזו עליסם גלגל עשירי הוא גלגל השכל ‪,‬‬ ‫המעלה הנקנית ורחקה מן המעלה השלמה ‪ ,‬ומהם מה שא'‬
‫אנל נפרק הזה המשיך סיב ינייז לפי ועת נעלמיוש ‪ ,‬שיהיו‬ ‫אפשר נו להשיג דבר מזאת הטעייה ר׳ל אשר תועוג למעוטה‬
‫הגלגלים השננה‪ .‬וגה נהניאו דנרי אריסע׳ו ותשזנוסיו נפעך על‬ ‫כנזעשים מועטים ‪ ,‬וזה המץ לא ימצא נו דבר סטעשי נעלי‬
‫דעחו וה האמתי‪ 1 ,‬דפוה זהנינהו ולא תשחנש ג ו ‪ ,‬עהשאין חלוף‬ ‫הםעי*וח ‪ ,‬ודמיק זה שקצת בנ׳א יקט הבריאות בבלתי התעטדות‬
‫נעני! הדרוש מהדעת מהאל הועתהאנזי‪ .‬זההודעה השנית שלא חתשוג‬ ‫ולא מעשה וקצתם יקנוהו בהתעמלות מועט וקצתם יקטהו‬
‫שלא עשה אריסמ׳ז ההתגללות ה« שזנר הרג יק נאותו מקום נלנד‬ ‫בהתעמלות גדול תנינים קשים וקצתם אי אפשר בו שיקנה‬
‫נסקדסח שני המנוקשיס ושהי השאלות אשי ו נ י ‪ ,‬כיהנה שיאה ששלשה‬ ‫הבריאות לא בהתעמייות מ ת ט ולא בגדול אך יגיע למה שהוא‬
‫שעמים עשה אוחו ההחנללוח ונולס נאותו מסמי השני מש׳ השעיה‬ ‫דומה בבריאות במעשים מתטים וזה בלו מבואר ענין נעלי‬
‫והעולם‪ .‬המקום הא׳ ככלל הנ׳ מטקש השני ‪ ,‬כשילה ^וקוי הסנה‬ ‫הנפש ‪ /‬תו ד שאנחנו נאמר שקצת הדברים יגיעו אל המעלה‬
‫אשי נענורס היו התנומוס י ט ס ‪ .‬והמקום השני נמנוקש הד' מאותו‬ ‫השלמה במעשה אחד וקצתם אי אפשר להגיע אל זאת המעלה‬
‫כלל כשרלס לו^ור למה היסה התנועה היומים הפלומה נק המזרח אל‬ ‫אנל אפשר ל הג ת אל מעי׳ות רבות ממנה במעשים רבים עד‬
‫הטעיצ ‪ ,‬ולא מן המננרנ אל ה מי ס כשאי סגלנלים ‪ .‬והמקים הג'‬ ‫שיעמדו להם רוב הסיגלות מקום מה ש א ב ד' מהם מאינות‬
‫נמטקש הם' מהכלל הג' מאותו מאמר כשילה לחקור על שתי השאלות‬ ‫המע'‘ ה ‪ ,‬וזהו עני! האדם עם הדברים שהם יותר נננ די ם מטנו‬
‫האחרונות למה היו הכוכנים הנטכיה מה שהיה קיוכ מהם אל הגלגל הי ^ון‬ ‫ואשר הם נכבדים בחלטות ‪ ,‬בי האדם משני שאי אפשר נו שיקנח‬
‫יהטעע תנימוס רכות ואשי הוא יותר רחוק יתמעע תמעות מועעות ‪,‬‬ ‫המעלה השלטה הושם לו קני! מעלות רבות ממי! המעלה‬
‫יהיה ראי שיהיה הענין גסלוך ז? שהקרוג יותר אל הגלגל הראשון‬ ‫השלמה ‪ ,‬וקצת הדברים אי אפשר בהם שיקנו מאלה המעלות‬
‫יתנועע תנועות מועעות מפגי שהגלגל הראשון אמנה יתנועע תטעה‬ ‫ר׳ל שהם ממין הסיגלה השלמה כי אם מעלות מ ת סו ת וטעשים‬
‫אחת נלכד ‪ .‬והשאלה הנ׳ לתיוה עלה היו נגלגל היאשו! כוננים ינים‬ ‫מתטים ‪ ,‬וזהו עני; כעלי חיים והצמח עם האדם ‪ ,‬ומנואר‬
‫והוא אמי ימאר הגלגלים לא ימלא כ׳א ניכנ א&ד עלנל אחי ‪ .‬ונכל‬ ‫הוא שקנין המעי*ה האחת בעצמה נמעשים מועטים יותר נקל‬
‫אחד משלשה המקומות האלה פשה הפילוכקז ההחנללוח מה ‪ .‬וילא לנו‬ ‫ומעט יגיעה מקנוהם במעשים רבים‪ ,‬ואחר שנתישב טזראות‬
‫מוה שלא לכד הרגיש אייסש׳ו נחולשת מאמריו נשמי השאלות האמיוטח‬ ‫אלה הדברים נבעי*' הנפשות במה שהם בעלי נפשות אופר‬
‫האלה שוכר הרג הסנללוסו ‪ .‬כ• גס נסקירחו על שאר השאלות הרגיש‬ ‫שהגשם הראשו; אמנם נמצאה לו תנועה אחת מפני שאפשר נו‬
‫כחולשת תשונתו עליהם והתנלל ממט ‪ .‬אך אפנה לקת יוכר הרג‬ ‫שיגיע המעלה הקרונה ס; המעלה השלמה או המעלה השלמה‬
‫ההתנללות הג׳ נ לנ ד‪ ,‬אם לנחירה הקילור ‪ ,‬ואם ^;יות וס ההתנללות‬ ‫בפ תל אחד ביינד ושמה שיקרב ממט מן הרקיעים אמנם נמצאו‬
‫הג׳ יו ת ר » אי חולפת דנריו‪ ,‬ומעני פנסי נ• ארישע׳ו קולר שכלו‬ ‫לו תנועות רנות ‪ ,‬אם מפני שועא אי אפשר בו שישיג המעלה‬
‫נשאלות האלה נשנח החזיקו נדמת הקדמות נמו שנאי הרג מל אמרו‬ ‫השיגה הגשם הראשון ני אם בפעולות רבות במו אשר יקנה‬
‫שכלנו חכמתנו ויעסנו ‪ ,‬ומפני שילה הרג לנאר המאמר מה הנאות‬ ‫‪,‬הבריאות בםעוי'ות רבות או מפני שהוא אהר שלא היה אפשר‬
‫לפנינו נ חי ההתנצלות הג' הוה ‪ .‬אנל כנר כלל הרג נדנריו נל ההתנצלות‬ ‫בו השנת הטעייה אשר השייגה הגשם הראשון ‪ ,‬הושם קונה‬
‫שעשה אייסע׳ו נאמרו פין דני שאייספ׳ו נלא הפק נאשר ‪r‬ע חולשת‬ ‫טעלות רבות מסוגה נפנולות רבות נדי שיעמוד לו הרבד מקום‬
‫מאמדו נהמליאו עלת אלו הדנייס זתס סטתיהס הקדים לפני התחילו‬ ‫מה שחסר מפנו משלימות האיכות ‪ ,‬וזה בעני; האדם עם מה‬
‫נאלו המהירות דניים ונו׳ ‪ ,‬שוה על נל השאלות שמניר אייסנו׳ו‬ ‫שהוא יותר נכבד ממנו ויותר שלם המציאות ‪ .‬ויהיו הגשמים‬
‫נינריו אמרו‪ ,‬ופל נ ו ^ הסנלל‪ ,‬עס היוס שהינ לא הניא מההתנצלות‬ ‫הרקיעיים הרהוקים פן הגשם הראשון ‪ .‬אמנם נמצאו אלו להם‬
‫רק אחי מהס וה׳הנשאד‪ .‬ואמסש מאמר הרג ויראה לי ט אשי אמר‬ ‫תנועות אם נורה שהשמש והלבנה באלה שני דברים ר׳ל שהם‬
‫נתפר מה שאחר השכע מהניח שכל נפרד לגל גלגל מא מפני וה העניו‬ ‫המעטי תנועות שננונב־ם והרדוקים ס; הגלגל הראשון לאחד‬
‫ג'כ ‪ ,‬ראוי שתנין עניט ‪ ,‬שאתה תראה שאיישע׳ו לא נתן נם׳ מצנים‬ ‫מב׳ הענינים כהכרת מכני שאי אפשר בהם שיקנו הרבה מן‬
‫והעולם סנה אהיס נחלון תטעות הנלגלים נמהייות ונאיחוד נ׳א נ ט‬ ‫המעלות בי אם מה שהוא למטה ‪ p‬המעלות האמציעיות אשר‬
‫קוינתם ורחוקה מהגלגל העליק נמו שיתנאי ‪ ,‬ומפני שלא הסכש וה‬ ‫יקנו אותם הגרמים השסימ״ם האמצעיים ולזה היו קנינם בפעולות‬
‫סם המליאות נא אנן ישיר מפרש ספריו והופין מדעסו שיתתנרו עה‬ ‫מועטות ביענין הצמח עם בעלי חיים ‪ .‬וזה שא׳א שתהיה המעלה‬
‫השנה ההיא שתי סטח אחיות ‪ ,‬שהם סלון המניעים וחלון היסקים‬ ‫האחת כעצמה קנויה לנככד ולמינט ובבד כפעולות משתוות‬
‫אשר עליהם יתנועעו והשתדל לחח כהנה נמה לא העיר אריםע׳ו על‬ ‫ב מ ספ ר‪ ,‬ואמנם מה שלממה מ; ד״שנים הרקיעיים מפני שלא‬
‫הסנות ההס ג' כ‪ .‬והנה םר> מם היות שלא ראה דניי אנ׳ן יש׳ד נ• נומן‬ ‫היה אפשר נ ה ם להגיע אל המעלה אשר הוא מטין המעלה‬
‫אחד‬ ‫אשד‬
 ‫מורה נבוכים חלק ^טני פרק יט‬
‫א שר הו א ה מ א מ ר ב ק ד מו ת ה עול ם‪ ,‬ו א מנם אמרו ח כ מ תנו‪ ,‬ר״ל ה ענ ץ ה מ בו א ר ה מוסכ ם ע ליו‪ ,‬כ' כל‬
‫רבר מאלו הדברים אי אפ שר לו מ בל תי ס כ ה ועלה ואינו ענין נפל כא שר הז ר מן‪ ,‬ואמרו שכלנו‪ ,‬ר״ל‬
‫קוצר יד שכלנו ל ת ת ס כו ת לכיוצא באי׳ו ה עניני ם ע ד תכלי תם ‪ ,‬אלא ש הו א ח שב ל ת ת ב ה ם דבר מו ע ט‬
‫וכן ע ש ה ‪’ ,‬׳נ כי איכר וכרו מ מ הי רו ת ה תנו ע ה הכללי ת ) ‪ ( p‬ואחור גלגל הכוכבים העו מדים להיותו בחלוף‬
‫ה צד ‪ ,‬הי א עלה נ פל א ה ‪ ,‬ואמר שכן י ת חיי ב כי כל מ ה שירחק נלנל ם; ה ש מיני ® יהי ה יותר מ מהר‬
‫אלא שזה לא ימ שך ‪ ,‬במו שכ א ר תי לך ‪ ,‬י! ויותר נדול מזה שנלנלים נ״כ י תנו עעו מן המורח‬ ‫ה תנו ע ה‬
‫למערב‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ע כ׳ אשר וכרו יייזהירוסההגועה הכללית כו‪/‬ריל כי הסגה שמון‬ ‫נ תגי ע ת הגלגלים י ד ה י ח ת ס ולמה י תנוע ע הגלגל העליון‬
‫יזן המזרח אל המערב ושאי הגלגלים ח ה מ עי ג אל ה מזי ח אריםכיו באיתור ;לגל הכיכיי ם הקיימים הוא להיות הגועת‬
‫לח נתן ס בה ‪ ,‬כי נב ר ימצאו גלגלי ם זולת הגלגל הראשון גלגל הכיכבים הקיימים כתלוף הצד מתנועת גלגל ע רנו ת‪,‬‬
‫ימצד כגלגל ערנות יכריח בראשונה בלי אמצעי נלנל הכוכבים‬
‫אשר תחתיו לעשות תנועתו המיוחדת ההפכית לתנועה היומית במהירות להיותה הפנית הצד לתניעה היומית ‪ ,‬ומכני זה‬
‫יתחייב איסור תניעת גלגל הכוכבים הקיימים ‪ ,‬וזאת העלה היא עלה נפלאה מעולה ; פ יהיה יותר מסהר התנועה ‪ .‬ר״ל‬
‫מצד שלא ינגד כל כך התנועה היומית להיותה רתוקה מתנו ; צ אלא שזה לא ירשך ‪ .‬ר׳ל שזה העני! איע שומר הסדר‬
‫שכל אשר ירחק הגלגל מהיומי שיהיה יותר ממהר וכנזישבארת׳ למעלה ‪ :‬ק וייתר גדול מזה שהגלגליהכו'‪ ,‬ר״ל ויש להקשות‬
‫על‬
‫קישקש‬ ‫אבויבנאל‬
‫אהר הי‪'8‬גותו תגתזמיים הרקיע״פ היו פעו־׳תפ מ מ עו ת נערך‬ ‫אתד היו מיותיוים מל־צותם גז־נ נמ‪'-.‬ם ׳ליי; רש׳ד נקורטג׳ם ‪.‬‬
‫אי* הסע■‘ ‪ -‬המעומת אתור בנ נ ע ם ■‘התז־גר‪ . .‬ואמנמ ה מנו ק ע‬ ‫הנה הו־נ נוזבמסו סל ד־עהו גיל ^ ‪ rtc'r‬תהרנ״נים ב‪:‬םל נו‬
‫תאו;' הוא ייבה תיו בגייגי‘ הראימון נונני ם רבים ו מ פנ ב אותם‬ ‫לגן רש׳ו ‪ .‬ועוו הוהיף לגל־ םה־יביו׳׳ ענייו בעי־ עליו גבנ‪-‬‬
‫גי‘ ;׳‘ אהד וכ‪-‬מאר הג־‘ג■‘'ם כוכב אהד ו מ פנגי ם אותו ג־'גאים‬ ‫»ה שאתר הענע ‪ ,‬ווה׳ לני־ו הוא ‪-‬י‪ '::‬וב בענין ניב ‪ ,‬בנלדרו‬
‫רבים ‪ ,‬הנה הוא ישיב עא ות כימאמי שהגאג־‘ הראשו; ספני שיראה‬ ‫גה נן מורה שביל סנה נובזת על הילבהב כלוי■־ שלכן היו‬
‫מענינו שהוא ההה אה ההיים ועלה הגיציא־ת לרברים הה״ם‬ ‫הגלגלים דתתלןים נ־נועותיהם לן׳ ‪:‬כל לתו יוה‪ :‬יתנועעו גן׳‬
‫וב'‘ה> ה־יים יותר ריגיא' הגלג־׳ים היה ראוי שיהיה בהו יוחר‬ ‫מניעו מנורן‪ .‬לל י‪,‬יד‪ 1‬י׳ ויית‪ 1‬ןו וין הי־לבין ‪ .‬תיל לל !‪.:‬־ ה־י‬
‫נדןיי נישאר נ חו ת הגי‘ גי‘'ם ו הנ ח העצום יניע גשמים רבים‬ ‫לני;רשיד להיותו ועת יות־ נעל כמו שיתנלי‬ ‫ענין הגירתש שוכי‬
‫ו הנ ח הקט׳; יניע גשמים מועטים ‪ ,‬וייזאה ה עי ה היה הגלגל‬ ‫נעיין השני ‪ .‬וכתג ה־ג שלא ׳רייח ל־ישע׳י מלת התוהפת‬
‫הראשון גיניע נובבים רבים נ ה ה ד ^‪ E‬ו ת נ ה ‪ :‬מ ה א הה והיו‬ ‫מאופה נמו שיגלו נהיף וה הן־ק ‪ ,‬והשיג הדג לן־ש נילמר‬
‫האהר־פ מביעים נונ ב א חד ; ;׳‘‪:‬־‘ים רבים ‪ ,‬ואמנם היו הנה‬ ‫אריםע׳ו נשכלנו ווזכמתנו יועתנו ‪ .‬לןהאמנם רליי שתתעג־־‬
‫תנועות רבים בד' שירי‘ ך‪ .‬ה מבע בזה מה שאבד ‪ ,‬אשר לא‬ ‫שגירש ראשונה המל‪1‬קר נוכרי לריכע׳ו שהוא ועתנו ‪ ,‬וןייש‬
‫יהיו בהם ביכבים רבים ■מם יין תנועה א הה כי*בר ואשר שם‬ ‫נלחרונה מלת שכלנו ‪:‬וכי לריהע׳י יתשינה ‪ .‬והיה ‪ : 1‬לכי שהוא‬
‫י*ו כובב אהד שם תנועות רבות בוי שיהיה ני* גשם מהם ר‪.‬ב''יה‬ ‫וכדי‬ ‫המורה על פציי ועתי נתשונותיו והוא מה שילה היב‬
‫מה שבטבעו י‘•־‪,‬בי‘ מן ה ^י‘ מוה ■שהבה יוצר הב■‘ ‪ ,‬ע׳ ב רבדיו ;‬ ‫צהתשי־ עי! נילתרי ‪1‬כרו נלתיונה ‪ .‬והואלמ‪-‬ו ללא כהוא ה‪:‬נ לתת‬
‫וע! ואידור גי‘;■‘ הבוכנים העומדים בדלוף הצד הוא עלה‬ ‫נהה דנו מיעע וכן עשה ‪ ,‬שעשה וב־ מועט לגי שמה שוכ־ ממהייות‬
‫נ‪£‬י*אר ‪ ,‬הרצון בזה ב■ אח־ שני‘;■‘ הבונבים העומרים שהוא‬ ‫התנועה הנללית !איתור נלגל הטכנים העיייויה להיותו נתלון‪ .‬הצו‬
‫בשמיני כמיך ''גי‘;■‘ המקיף הכי‘ ■הח״ב תנועתו ההנרהיה הזקה‬ ‫היא עלה נפלאה ‪ ,‬ואין עליו גלגל אתר מר־ית אותי ‪ ,‬וייניעו הוא‬
‫בתב'‘ ' ת מצ־ המתיר‪ .‬ה מכיי ת ‪ ,‬ויתר‪,‬״ב ג״ב שתהיה התנועה‬ ‫הגלגל אש־ התתיי‬ ‫נניח הנח הפנההראשונה !זי ‪ ,‬ואמנה איתי־‬
‫שהיא גלגל הנונניה העומדים נכי האמת ‪ ,‬עם היות שאריהע׳ו לא‬
‫תשנו נן כ׳ אם שהיה שיתאי ייתאתר כתניעתו לפי שהיה מתנועע נהלוף הנד מהגל;'‪ ,‬של״עלה מ";ו שאותו כעליון מתנועע ממ‪ 1‬־ה לייעדר‬
‫ומכריח ראשונה גלי אמנע■ את הגלגל שתתתיי ילנן מפאת‪:‬ודנת המינע ה־וא אליו היתה תנועת התתתו; י■‪:‬׳‪,‬׳ ת;וןה לתנועות העליון שעליו‬
‫מאוחרת מאוד והיא שנה נפלתה ‪ ,‬אנל היה יאו׳ שיהיו שאי הגלנליה אשי תתתיו נתשכיה נאותו ע־;■ •והאיתור אל המהירות יכן אמי‬
‫איישע׳ו שהיה הענין שהייתי יריק מהשמינ׳ הי‪ :‬י‪1‬תר מייהר אלא שזה לא נמשך ילא ■הכיס עמו הננציאית כמי שניא־ ליעלה ר׳ל נעיני;‬
‫אנל‬ ‫הגלגלים המתנועעים ג'כ נימןרת למערב לנ״עהרהשמינ׳ ‪ ,‬ולא אמי ה־נ וה על הגלגלי‪ :‬הםונלים כי הה כ'ם ״תניעעיה ממע־כל״ו־ח ‪,‬‬
‫ולינה יהגלנליה המגכינים מהלך ריי״ הסוכנים מכוכנ ויכנה שכל אלה סם‬ ‫אמרו על הגלגליםהמגניליה מהל־ יאש׳ תניני‪ :‬מנגה ונוננ‬
‫למעה נין השמיני והה מתנועעים ״מ‪1‬רח ל״עוג ודה ראוי שנל הף־י הך־נ מהה אל רניגל העליון ה־תנועע מ“‪1‬ית למע־נ נמהי־ית גמין‬
‫יהיה יותר מהיר בתנועתו מאשי למעהמ״נ‪ 1‬המתרסי‪ ,‬יותר מןםרא‪ ,] 1:‬ואינו כ ן‪ ,‬כי ים מהגלגלים היותי ־‪,‬יונים אל הנלנל העליון‬
‫מאותם המתנועעים ממורת למע־נ בהם יות־ מאתו׳ התנועה ^ נ״יה שתחתיהם הייתר רחוביה מהעליון וני־ יפלו ע׳ז שאייי ה־כ השבית‬
‫הראשון מה ראה להניא נמנום הזה יתוך כיאור דני׳ התנצנות איישטיו ‪ ,‬מה ‪:‬כתג י‪::‬ר תה שאתי העיע ‪ ,‬מכנית שכ' י‪:‬דל לכל‬
‫גלגל ‪ ,‬שהיא היה אתרת לתלוך‪ .‬התנועות נמהירות ונאיהוי ‪ ,‬והיה לו לכשליה ניאו־ ונרי ההתצנלוה יתשויתי ע'יהם ואת׳ב ינאי ההגה‬
‫השנית הזאת ואה היה שוכרה פה למה לא השיג עליה נייד ויעד להשיג עליה נ‪:‬וך‪ .‬הפרק אח־ שיעתק ל־כר נטענות תתיית ‪ ,‬יהשפץ‬
‫השני איך אמר שהית־ הנה נפלאה תה שנת! ת־ים־עיו יאיהוי תנועת הגיג' שתתת כ־אשון להיותה גתלוף היד ייתניעתהיאשין ‪ ,‬כי היא שנה‬
‫כוונת לפי כאי] שם ננניעה כי הנלגג העליון אינו ניונע הנלנל אש־ תתתיו ניתנונתו ‪ ,‬כי אין אונם והנניות ל״עלה ‪ ,‬פד שתשני ‪1‬ה נתב‬
‫הפיליכיף נמה שאחד הטנע שיש לכל אתו מכינני לכת נלגל יורי ‪ .‬יעיד שאם היתה מניעה בתנועתם היתה א'כ תנועת איו הגלנלי‪ :‬על‬
‫זולת המדרגה מהניהירות ‪:‬היה ניתן להם טבעם ניתוו בפי תשוקתם אל ״ניעם ותהיה תנועתם המיוחדת מוכרתת שתהיה נזה היישן •יהאיתוי‬
‫מפני המונע שים להה מהשלים מה םיגווי ענעם נימהירות התנועה ההיא ‪ ,‬ו!ה בתכלית הביטול ‪ .‬שתה היה העני; כן היה ה‪.‬ינע אשי נהם‬
‫מפנין ואת התנועה המיוהדת לנעילה ‪ ,‬אחי םאין לו כלי ישלים נו ״ה שיצז־הו "ענין ואת התנועה ‪ ,‬והנחת עייע אהד לא יצא יפעל יעי‪.‬‬
‫מהעתים הוא בתכלית הנעול ‪ .‬יהשכק הג' נ״ה שאמ־ הרב ויותר נוול ת‪1‬ה ‪:‬הגלגיייה נ׳נ יתנועעו ■נ״ז־ת לתע־נ וכו' ‪ ,‬ני נתה יהיה ההדק‬
‫הוה יותר גדול מה־אשי; כוכי והתשובה נוה כלו ‪ ,‬שהיב הניא ס ‪ :‬ה״קום תאמי ■יה שאתר הטבע מהניה שכל נפיד לבל ג^גל ‪ ,‬לא ליד‬
‫להייע עיענת אייהע׳ו שעשה נאיתו־ התנועות ומהירותם כמו שוב־־‪.‬׳ ‪ ,‬ה׳א ג'כ ינאיה בדי שלא נת‪ :':‬שהיה מאמרו שהגלגל העליון היה‬
‫מונע !"עכב לגלגל שתתתיו מתנועי‪.‬ו ‪ ,‬נ׳ אי; שה הכיח ולא ״ניעה יעיכוי מתגלגל היאשון לגלגליה שתתתיו אלא תשוקה למניעו ‪.‬‬
‫וכן ונרו אנ׳ן רש׳ד באותו מ׳ב כלל נ' מניקש ו' הנזכי וז׳ל‪ ,‬ואע׳פ שאי; שה מניע ע׳ד האמת הנה יהיה שה תשוקה !‪:‬תירה וכל תה‬
‫שתהיה תשוקתו ונתירתו להתשן אר^ התניע יותר תהיה תנועתו למהנועע ה״יוהד יו יוסי מאותית ע’ כ ‪ .‬הנה א'כ ״הייות תנועת‬
‫הגלג^ם ‪:‬למעיה מן הראשו; היא כני תשוקתם אל היניע התנועה היו יי‪ .‬ותל ״ניעם ה ויותר ‪ ,‬ויגלות הע״ן הזה שאין שם מניעה כ׳א תםוקה‬
‫״ןני ״ניעה ג‪:‬י״ת ‪,‬‬ ‫ונחירה הניא הרב נ־קי‪ :‬ה‪.‬ה מאתר ‪-‬ה שאתר העבע ‪ ,‬נוי יבא־ דעת איישט׳ו נםני‪ .‬האיתוי והייהימת‬
‫ושלא כיון לוה יאדיו שכלנו ותבמתנו ודעתנו אגל כיון לדיר אחל במו שניאי ‪ .‬ןרן;י שלא היתה גוונתו כאן כ׳א לנאר ד‪:‬־׳ א־ישע׳ו לא‬
‫להשי;‬
‫מג ‪*8‬‬ ‫מורה נבוכים חלקשניי טרק יט‬
‫למערב למטה מן השמיני)י( וחיה ראוי שיחיה יותר ממהריס ממה שתחתיהם מא׳‪8‬ר יתנועע הן מן הנמרח‬
‫אל המערב‪ ,‬ושיהיו אלו המתנועעים מן המזרח קרובים המהירות לתנועת התשיעי‪ ,‬אכל נמו שהודעתיך לא‬
‫היתה חכמת התכונה בזמנו כמו שהיא היום ‪ ,‬ודע כי לפי דעתנו אנחנו קהל ו«»ומרים בחרוש העולם יקל זה‬
‫כלו ‪ ,‬וימשך לפי שרשנו שאנחנו נאמר שיש מיחד ייחד כל נלנל נמה שרצה » ד התנועה ופהירותה ‪ ,‬אלא‬
‫שאנחנו נסכל אופני החכמה כהמציא זה כך ‪ ,‬ואלו יכול אריסט׳ו שיתן לנו עלת התחלןן תנועת הגלנלים עד‬
‫שיהיד‪ ,‬זד‪ ,‬על סדר הנחת קצתם מקצתם כמו שודטב‪,‬היד‪ ,‬זד‪ .‬נפלא‪ ,‬והיחד‪ .‬עלת ד^יחדות בהתחלף תנועותיהם‬
‫)נ( כעלת התחלף היסודות בהנחתם נץ המקיף וד‪,‬מרכז‪ ,‬אלא שלא ילך הענק על הסדר כן כמו‬
‫שבארתי ‪ .‬ויותר מבואר מזד‪ .‬במציאות התיחדות בגלנל אשר לא יוכל אדם שימציא לו סכה מיוחדת‬
‫זולת כוונת המכוין ‪ ,‬הוא מציאות הכוכבים‪ ,‬וזד‪ ,‬שד‪,‬יות הנלנל מתטעעחמיד ודגזכבעוטד תם‪T‬טורד‪.‬‬
‫על שחמר הכוכבים אינו חמר הנלנלים‪ .‬וככר זכר אכונצ׳ר בתוספותיו על ספר השמע דבר ז״ל‪ ,‬אמר‬
‫כין הגלנל והכוכבים הפרש ‪ ,‬כי הגלנל ספירי‪ ,‬והכוכבים אינם ספירים ‪ ,‬וד‪,‬סכד‪ .‬כזד‪ .‬כי בץ שני החסרים‬
‫ושתי‬
‫שט טוב‬ ‫אפודי‬
‫על רה שאמר אריסגז״ו נצתיצח הסנה להיוח החנופה גחלוף ייאועעו מן המזריז אל המערב והיה ראוי גם כן שיהיו‬
‫כי יהיה מן הראוי על דנייו שאותה הגלגלים שהם למשה סן ממהרי התנועה נפי שרשיו ‪ ,‬והנה לפי דעתנו האומרים‬
‫השמיני שהם מתצועעיס מצד חנועתס המיוחדת ק המזרח בחדוש יקל זה כלו וימשך לפי שרשט ‪ ,‬שאנחנו נאמר שיש‬
‫למערג כמו התנועה היומית שיהיו יותר ממהרים החנופה מייחד ייחד כל גלגל כמו שרצה מצד התנועה ומהירותה‬
‫מאשר החתיהס כי אז אין נהם שוס נגוד לתנועה היומית כי אלא שאנחנו נםכל אופני החכמה בהמציא זה ‪ ,‬ולא יוכל‬
‫אינה נחלוף הצד ‪ ,‬ואנחנו מוצאים שאוחס הגלגלים הס מאמי• אדם גם כן למ?וא סנה מייחדת עגעית זולת טונת‬
‫התנועה מאשר תחתיהם א'כ אין דנרי אייסש׳ו הולכים על החכוין למציאות הטמים ‪ ,‬וזה שהיות הגלגל מתנועע‬
‫סדר רה שנמצא מתנומת הגלגלים גשמים נחים נעצמס‪ ,‬ומשני תמיד והטכב עימד תמיד מורה על שחומר הגלגלים אינו‬
‫זה אמי הרב מלת נעצמם כי הכוכנים הס מתנועעים נמקיה חמר הטכביסוגם כהיות הגלגל ספיריי והטכבים מאיריס‬
‫ורו‬ ‫והם‬
‫אכרבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫המיוחדת א׳שד הוא נתמך הצד הילושת מאד ‪) :‬י( ותיח ריזר ל‪'69‬נ»לי» לנן אמי נלנו נייו יניז!שאריהמי! לא ימיוז סה ננל ‪.‬‬
‫שיהיו יותר ממהרים טמה שתחתיהם ‪ ,‬פירוש נזצד »הם קרונים וינאי אוח‪ 1‬נשוף סשיי! ני רוא הסןזם הנא‪1‬ש אליי נמ‪ 1‬שאגאו ‪,‬‬
‫ומה מ תיו שני הכס^וש הי‪6‬ש‪1‬נים ‪1 .‬אמנם נהתי »‪ ' » pe‬ניאה‬ ‫לגלגל המתנועע תנועה חזקה ויש החתיהם שממהרים יותר סהם‬
‫ואם כלם תנועתם מן הטורח אל המערב ‪) :‬נ( נעלת התחלף לי שהרצ לא לנד משה נאן שני סמקות נננו אייסש׳ו נ׳ א ג' ‪.‬‬
‫היסודות נהנחתם בין המקיף והמרכז ‪ ,‬פת אשר הסבר■ התחלף היאשון מהס הוא בהגלנליה המתגוננמיס נמומיג למודת שמהה דני‬
‫איינמ׳ו אינם הולניס נול השדי שוני מהמהירות והאיחוד נ » שהסנאר‬ ‫המקומות ‪ ,‬בי מה שיקרב גל המקיף במהירות תנועת הגלגל‬
‫יתילד באותו המקום אש ובן כל אשר יסרב הגשם אל נקודת למפלה ‪ ,‬ונניו אמי אלא שוה לא ימשד נפו שנארתי לן ‪ .‬והשני ני‬
‫אן< שנולם ישמרו השדי שתשג אייהפ׳ו ‪ ,‬ו׳ל נהיות מאתי התנומה‬
‫למפלה מו הממהר ‪ ,‬הנה נהיות הסנה נוה לדמתו נכי התשוקה והתש■! אל המניפ ‪ ,‬שמי שהוא מלייי ומשיג יוסי מהמניש היאשון תהיה תנופתו‬
‫ממערג )מורת יותר מאוחרת להיותו קיוג מהציור וההשגה שמלייי ומשיג הגלגל היומי הפתנומש ממויס ^ו פינ‪ ,‬מאמי שהשפיני שהוא‬
‫משיג מהמניפ הראשו! יוחד מנל שתחתיו תנופתו המיוחדת היא ממפרנ למורת ואם היו גלגלים לפשה ממנו המתנופפים ממורת לפפונ יהתיינ‬
‫שנאמר שישיגו מ‪:‬מניפהיאשק יוחי תשוקה וחשקמהשמיני ווה לא יתק ‪ ,‬וימשך שה שלמשה מהשמיני לא יהיה גלגל מ»ופע פנמית‬
‫לתפרנ ‪,‬ולספק השני הזה ניון הרג נאמרו ויותרגדול שה שמלגליה ג' נ יתנופפו ממורת לספיג לשפה מששמיני ‪ ,‬פ'נ ‪ ,‬וקראו הרג יוסר‬
‫גדול לפי שהראשון לא היה יק מצד היות הנלגליה נלתי שומריה השדר מהמהירות והאיחור נסיות נולה פתנופמיש ממפינ למורת נ ש השמיני‪,‬‬
‫אמנם הסשק הוה השני הוא מצד היותה מתנופפים הפן השמיני ומתומיס יותר מפנו אל הגלגל היוש נשסגופסס לגו אתו ‪ .‬והג' הוא ני נאלם‬
‫המתנופפיס שונר משרת למפרנ יפזל הסשק ג' נ אשי פשה נראשונה פל המתנופשס ממפרנ למזית ‪ .‬וזה ט הגלגל שהוא יותר קרוג מהם‬
‫אל התשיפ׳ היה ראוי שיהיה יוחל מתהר התנופה מאפר הוא יותר רתוק מפס טו! שנולס מוחמןיס ננויתו להתטפפ פשית לספרנואנתנו‬
‫ניאה נהה ההפך ‪ .‬ולסשק הג' הוה ‪5‬י‪1‬ן הרנ נאמרו והיה ראוי שיהיו יותר ממהרים מאשי חנותיהם מאשי יתנופפו טטורת למפינ‪ .‬ואמין‬
‫ושיהיו אלו המתנופפים מן המזרח קיזנים נמהירוח לתנועת התשינד ‪ ,‬י׳ל שהעליוגיס מאלה טו ראוי שיטו קנוניה נמהירות לגלגל התשיעי‬
‫יותר מאשר תחתיהם לפי שהמליוניס ישיגו מהתשוקה והחשק המניע הראשון יותר מהתסחונים ‪ .‬ואל השסק הג' מה הוא שרש הרג לפעלה‬
‫נאמרו ומהם מי שמאחר התנועה למטלה מן הממהר נמו שניארתי ‪ ,‬ומפני שהרנ פשה פל אייסש׳ו נל ההשגות האלה נסי אמחס מציאות‬
‫הגלגלים ותנועותיהה אנל לא נפימחשנחו של אייספ׳ו ‪ ,‬לנן נאמר על הספקות האלה כולם שארישפ׳ו לא התפורר לזה לפי פלא היתה‬
‫תנמת התנונה שלמה נזמנו והוא לא שפר ינר נגלגל׳ היומיס והתציניס האלה ‪ ,‬נ׳א »הגע‪.‬לים הסשאיס הנוננ פליהס נלנד ‪ .‬ואפי הרג ט‬
‫השאלות והקושיות האלה כלס שיתחדשו לדעת הקדמות אין להש שקוה נ ט דשת תדוש העולם סאו»■ שיש «חד שיחד נל גלגל נמש שרצה‬
‫מאיחור התנועה ומסירתו גה יותר נסי סדר המציאות ‪ .‬ואפי הרנ שאמנם למה ייחד המיתו ייד נל גלגל נאותו האופן מהתגועה ‪ ,‬הנה‬
‫אנחנו נסנל אופני התנמה האלהית נזה ונמו שיונור אח׳ו ‪ ,‬ושם אנאר נס שיטה על שוי מתת קצתה נקצסס נמו שתשג היה וה נפלא‬
‫וגו׳ ‪ ,‬יראה מאמי מותי ושאין ענין לו ‪ .‬והניאה שכיון היג נזה שאפילו שאריספ׳ו היה נות! השנה להתחלפות תנועות הגלגלים ננל‬
‫השאלות היה נאמת עיון נפלא זמשונח ‪ ,‬אנל לא היה מאמין מפני וה דעת הקדמות ‪ .‬ני יאמר נטוש שלת התימיוס נסנועותיהס נסיר‬
‫ראוי נמו מה שיאמר נעלת חלופי היסודות נהנחתם נין העקיף והמינז נסור נחות שלא נודה ספני זה שהם נלתי מחודשים לפי שאין ראוי‬
‫לעשת ראיה מהדנר ההוא ליה שהיה קורם התהמתו כמי שניאי הרג נפיקיס אשי קומו ‪ ,‬נ׳ש שדעת אייסע׳ו לא הסנים עם‬
‫סדר המציאות והוא המורה שהעוגה לא נמצא ע׳צ החיוג ממנו י סניו נ׳א פ'צ הנינה והרצון‪ ,‬ילנן יוזז נל גלגל נתנועסו נצי ונמהייות‬
‫נפי מה שרצה ‪ .‬ונוה נשלה כתצק הדניפי מיניי הרג נזה הפיק ‪ .‬דותר םבואר מחת נ מ ד או ת תהתיחדות נגלג^ כו' ‪ .‬עתה יטשה‬
‫הרנ פענוח אחרות לנאר מהס שפניני השמים ונונניהס נפי הנחתם יורו נהנית שאינה על צי »זיונ מהאל יח׳ ניא ננונה ורצון ‪ .‬והטענה‬
‫ה־אשינה מאלה היא כוללת נכל הנוננים ושאי הספנות מהם מיוחדת ננונטם הקיימים אשי נגלגל השמיני ‪ ,‬ומסה יונללו ג'כ שאי הנונניס ‪,‬‬
‫ופנין הפענה הראשונה מאלה שהיא חמשיח נהצפיפה אל השאלות הראשונות אפי נ נ י זני הוא ‪ ,‬שלא לנד פויה ההחיחיוה המסלפות‬
‫תנועות הגלגלים זה מזה ‪ ,‬אנל גס נמציאות ההתיחדות נעצמות הגלגל האתי יש מהטענה אשי לאתנל אדם לתת נו שנה מיתית זולת כוונת‬
‫המניין ‪ ,‬והיא מציאות הנונצים נחיה ינוקים וקנזעיס נגלגלים ההוננים תמיד ‪ ,‬אך אמנה פה ראה הרג להניא טל וה מאמי אנונצ׳י שלא דני‬
‫נ׳א מהשפיריות והרג לא עשה ממנו פפנה ‪ ,‬וגס למה הניא טס סנין היסודות נתנופחם ומנוחתם נהיות שלא היה נסם סדיוש עתס נ׳ א‬
‫מהנונניס נגלגליהס ‪ .‬הנה הוא נ ט מה שאוסר ‪ ,‬דע שאייספ׳ו נסקוס הנזנו אפי ‪ ,‬שמן הראוי שיטה שנע הנונניס משנע הגשש אשר נו הנונניש‬
‫מני‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק יט‬
‫ושתי ה צו ח ת הפר ש אבל מעט‪ ,‬זה תורף דבריו ‪ ,‬אמנם אני איני אומר מעט אבל מתחלף מאד מאד‪,‬‬
‫שאני לא אלמד הראיה ם; הספירות אבל מן התנועות ‪ ,‬ויתבאר לי שאלו ג' חמרים ושלשה צורות‬
‫גשמים נחים לעולם מעצמם והם גרמי הכוכבים ‪ ,‬וגשמים מתגועעים לעולם והם גרפי הגלגלים ‪,‬‬
‫י וגשמים יתנועעו וינוחו והם היסודות ‪ ,‬ואני תמיר‪ ,‬אי זה דבר קב־ן בין שגי החמרים הטתהלפים‬
‫האלה ‪ ,‬אם תכלית התחלפות כמו שיראה לי ‪ ,‬או אשר ביגיהם התחלפות מעט כמו שזכר אבונצ״ר ‪,‬‬
‫קבוע אהד משניהם באחר כי׳תי‬ ‫ומו הוא המבין לזה ההתאחדות ‪ .‬סוף דבר שני גופים מתחלפים‬
‫מתערב עמו; אכל נגכל במקום ממנו מיוחד מדובק בו באין כוונת מכוין פלא ‪ ,‬ויותר נפלא מזה אלו‬
‫הכובבים הרבים אשר נשמיגי בולם כדוריים ‪ ,‬קצתם קטנים וקצתם גדולים ‪ ,‬כוכב הנה ואחר ברחוק‬
‫אמה כפי ראות העין; ועשרה ני^חצים נקבצים; וחתיכה גדולה מאד אין דבר בה ‪ ,‬מה הפכ ה המיחדת‬
‫לזאת החתיכה בעשרה כוכבי ם; והמיחדת לאחרת להעדר ה ט כ בי ם‪ .‬ועוד גשם הגלגל כלו גשם אחד‬
‫פשוט‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫יזרו על היזת מחמדים מתחלפים ‪ .‬סון< דנר שני גופים והס נחים געצמם ; ר ונשסיס ׳חנועעו וינוחו ‪ .‬ר׳ל יתנועעו‬
‫מתחלפים קבוע אחד משניהם באחד בלתי מעורב אגל התנועה הפגעיח וינוחו כשגאו למקומס הנוגע׳ ; ש קגוע‬
‫גגגל גמקום ממני מיוחד מדוגק גו באין כוונת מכוין אחד משרהס גאחל ; י״ל שהכוכב חקוע גנלגל וסדור אלו‬
‫העניניס על צד החיוג לא נכוונת וכד ; יש נכאן מקיס עיון‬ ‫פלא ; והמשל גוה אס אתה תכנס גגית אחד ותמצא גה‬
‫חלופים רגים ‪1‬כלם נמצאו לתכלית ושיהיה נמצא וה גלי כ׳ ארישעי׳ו יאמר כ׳ הכל הוא על צד החיוג א ^ שהוא אינו‬
‫יודע הסכות כלס אלא קצח מהס ‪ ,‬כמו שנאמר אנחצו שאין‬ ‫כוונת מכוין עד שימצא גה עליות מרווחות ועליית קצרות ;‬
‫וימצא גו מעה ושולחן וכסא ומנורה וכלים מכלים שונים ; שוס דגל לבעלה ונהידמן אגל אנחנו לא נדע למה נעשה‬
‫ישימצא וה מגלי סגה שיכוין לעשות זההגיתזה פלא‪ ,‬ולכן העני! כך עס היוס שהוא גכונח סכוין ; כך יאמר אריסע׳ו‬
‫אמר הרג ויותר נפלא מזה אלה הכוכגים הרבים אשר שהכל הוא על צד החיוג אלא שאנחנו נסכל ענינם לנודל‬
‫בשמיני כלס כדויייס קצתם קטנים וקצתם גדולים כוכג‬
‫אתד הצה ואמי נרוחק אחה כפי ראות העין ועשרה נקגציס וחתיכה גדולה מאד אין דגר בה ; מה הסבה‬
‫החיחדת ליאת החתיכה געשיה כוכגיס והחיחדת לאחית להעדר הכיכגים ‪ ,‬ועוד גשם הגלגל כלו גשם אחד פשוט אין‬

‫״ייי‬
‫אחד ‪ ,‬כי העמים גם מהנמי־ גחלניכס ‪ ,‬ואץ ללם חלזיס ואינריס‬ ‫מנד רם שהם חלן מיני ‪ .‬וזאת היא גירה כנר הסכיננו עלים הראשונים ;‬
‫והחלפים נצויה ‪ ,‬ולכן י הינ שיהיה ה־יכנ שניר״ כמו הנליל ‪ ,‬והנלנל‬ ‫כי מי שאמד שענע הגלגל אש ישים הכוכגים אשיים ‪ ,‬והוליד מזה‬
‫מאי־ כווי הטנג ‪ ,‬וניו; שא'] גדנר ק מניאו נגלה שהוא נלחי רחמרג‬ ‫שכמי שענע כגלגל שנע חמישי א';נז לא כנד ולא ןל ‪ .‬כ‪ 1‬ראוי שיהיה‬
‫עייו ; אנל הנוע‪ :‬נגנל נמזים ידוע מהגלגל ‪ ,‬ואין יהיה נ־‪:‬א עויו‬ ‫מנע הכיכר ‪ ,‬יהנה הרג שער נחולשח דנר׳ אריםע׳ו אנה ‪ ,‬כי הוא‬
‫מדונ־‪ ,‬נו נלתי כוצח ונוין ‪ ,‬ואפשר עוד אצלו לומר שא־יסע ‪ 1‬גח גו־‬ ‫לא עשה לא מופת ולא ראיה על היוח חמר הגלגל והכוכי אתד חלא‬
‫שהיה הכוה‪ :‬מחמר הגלגל ומצורחו ; אנל איו־ שהג־מ■; כעו״מ״ם כלם‬ ‫רשנושי ‪:‬ןדמונים ‪ ,‬ואם הם שגו ניואה פץו פליליה נחשנס שהגלגלים‬
‫הם גשם חמישי לא רנד ולא י‪,‬ל וההכונניס הם נכללים נגז‪-‬ה הזחח ;‬ ‫והכוכניש כיו אש ליכע ; ל־יה נשגה אימנו ‪ .‬והנה חלון כח״רים אין‬
‫אנל לא יכחיש אריהע׳י שהגלגל ורכורר נחנ‪-‬רה המיוחד ונצי־חם המיוהדח‬ ‫דין לעמיד על״ כ׳א מפתת ■הנורית וייפאת המעיתיהם ‪ ,‬כי המתנועע‬
‫יהיו מחהלפים ‪ ,‬כי כמו שנדכרים השכלים הנומס וכאדם נא״י עליהם‬ ‫תמיד שנעו ומתיתו וילת ענע הנת תמיד ; הנה לפי זה היצרן הרג‬
‫שהם מחחלפים גחנוריהם כנייוחדים ונצו־וחיהם המיוחדיח ‪ ,‬עס הייח‬ ‫כתתלח שענתו ואח לישייע שתי־ ככופר אינו כתמי הגלגל ‪ .‬וצייתו‬
‫שישחחכו נח״־ ה־אשץ ונצויה הגשויח כ־אשונה ‪ p ,‬נאמר נשי״‪ :‬שעם‬ ‫אינה כצו־ת הגלגל‪ ,‬ואם אדישש׳י כניא ראיה על אלופו מיניי האומדים‬
‫היוחם כולם נשם חמישי לא כני ולא ;ל ‪ .‬הנה הנ‪ 1‬כנ נחמ‪-‬ו כמיוחד‬ ‫שהיה היל מאש שהוא לדעתו שעות מיואי הניא כיגדי הוג ראיה‬
‫ונצורחו המיוחדת היא וילה הנלגל ‪ ,‬ולנן רר־יח הרב חילון המו־יס‬ ‫מדנ‪-‬י אהונצ׳י ידעתו שלהיות הגלג' הפיר״ והכוהניס אינם ספירים כ׳א‬
‫והצורות הריוחוים מה־כיריוה והאור לדעה אנונצ׳ר ‪ ,‬ומתניעה וכ״ניהה‬ ‫מאיצים ‪ ,‬לק גזר שיש נין תי׳־ ה;יננ וצורתו לארי הגלגל וצורתו‬
‫לדעתו ‪ .‬ונא א׳נ הרה לנאר דנ־י אריכע׳ו כחמר׳ הנלגליה וה־וכניס‬ ‫הפרש ‪ ,‬ולא היו א׳כ שניהם מחמר אחי וצויה אחת ‪ ,‬כ׳א היו כן ‪,‬‬
‫לא לחלון עליכם ‪ .‬והיה תכלית ינריי שנתיות הכוכנ מענע תתתלן‬ ‫היו שניה‪ :‬הפירים או נלת׳ כפיר״ם ‪ .‬ועם היוח שאנונצ׳ר לא שער‬
‫לגלגל ראוי לשאול רי יחדה וסיניןס יתד ‪ ,‬רי א‪ :‬המנוי; והנורא ים׳ ‪,‬‬ ‫ניניהם חלון נ׳א מעש מפני שלנווו מהשפיריוח ‪ ,‬הנה ה־נ עשה אוחו‬
‫וואח היא העמנה הראשונה מהישענות האחרונות האלה‪ .‬והטענה האחרת‬ ‫חלון עצו‪ :‬מפאת התנועה לפי שימצאו א־כ נרניאי־ דנריס נחים לעולם‬
‫שהיא הששיח לפענוח הרנ ; העיר עליה נאמרו ; ויותר נפלא מזה אלו‬ ‫שהם כנוכיים ידנרים מתנועעים לעולה שהם הגלגלים ידנריס יתנועעו‬
‫רכורנים הרכים אש־ כשמיני כלם כדורים וני׳ ‪ ,‬ר׳ל שיראה החיחדוח‬ ‫פעם ויניחו פעם ; שהם הישוווח ‪ ,‬וכייו שיש נין הישויות ונין הנלגלים‬
‫המרוץ יותר נמני! הכוכניס ה־נים הן״מים אשי נגלנל השמיני ‪,‬‬ ‫הפלש יג ועצום ‪ ,‬להיות הגלגלים מתנועעים תמיר והיסודות אין תנועתם‬
‫והסתכל נדנרי היה שמשה השענה הזאת מצדדין ננהח'פים ‪ ,‬הצד הא'‬ ‫חמיי כי הס נחים נמןומם ‪ ,‬כן ראוי שנאמר שני! הכיכנ והגלגל יש‬
‫נהיות הרוכנים התם כלם כדורים עגולים ‪ ,‬ואם כיה שכם צחים תמיד‬ ‫הפרש יותר עצום להיותם בתכלית הןציות אתו נס תמיד יאחד מתנועע‬
‫תה היתה רכינה נתיותה כדורים ‪ ,‬כי הצדה הכדורית היא מפני‬ ‫חמיו ‪ .‬וכן ימח״נ שיהיה הכ‪ 1‬כנ נחתרו ונו־תו יותר ריוחן מעיע‬
‫התנועה הסנונית ; ואי; לנו שנאמד שהיה זה נהוומן ומן־כ ; כ׳ אלו‬ ‫ונהיות העני; כן שככורי‬ ‫הגלגל ממה שהוא ר־וח־‪ ,‬צנשנע הישויות‬
‫היה כ! לא היו הרוכנים כלם כדד״ם לפי שמה שנמקרה הוא על‬ ‫נין‬ ‫והגלגל רחחלפי‪ :‬נחמייס וצורתם תהיה הישענה עצומז איזה דני‬
‫המעע ; וננר נלתן א‪.‬ייםש'ו נןושיא הזאת ואמר טליהם דניים שאין‬ ‫שניהחמריס המתתלפים האלם‪ ,‬נין שיהיה תלופס מעע כדניי אנוגנ׳ר;‬
‫'הם שחי ‪ ,‬כרו שיתנאר נעיון השני ‪ ,‬והצי הנ' נאמ‪-‬ו ן‪5‬תה ןכינים‬ ‫ובין שיהיה חלין גדול כדגר׳ הרב ול״ה נתייחס שני גופים מתתלפים‬
‫‪1‬ןצחם גדולים ‪ ,‬ר׳ל שככיכנים עצמם אינם שויםנגודלם כי אם מתחלפים‬ ‫הנינב והגלגל יכיה י‪.‬ץיע האחד נאחד ‪ ,‬וכחנונן ״אמר היב שני גינים‬
‫ג׳כ נזה חלון רב ‪ ,‬ואס היו הכוכני־ ננ'גל כעיני הנעל ת׳ נו ; כיה‬ ‫שהנה אימרו לחלק על האויי־ים שהכור; הוא מענם הגלגל ואלן ״מני ‪,‬‬
‫יאוי שיכיז המכניס שזים נגלגל כ״ו שכעינים שיים נחי והצד הג׳‬ ‫ושיחנועע נו נהתנועע התלק נכל ‪ ,‬ני אס היה כן לא היה הנוני יכני‬
‫נאמרו נוננ הנה ‪ ,‬ואחי ניתון אייה לכי יאות העין י־ל כי לתה‬ ‫עצמו נווי שלם ‪ ,‬כמו ששאר חלקי הגלגל אינם כדירים רן תלן׳ כדור‬
‫לא היו הכינני‪ :‬״וגנלים נכנחתה נגלגל נ״יתן׳‪ :‬שוים ‪ ,‬ותם תיל רדני‬ ‫יהיה הכוכנ מחישרנ נגלגל אם יהיה תלן ממנו ‪ ,‬כמו שיחעישי כחנןים‬
‫נשינע ‪ ,‬היה יאוי שיהיה ה״רתן שוה מכוני לכוכנ תמיד ‪ .‬והצד‬ ‫ככל ‪ ,‬ולרמזי לזה שהוא כדיי שלם נאמת אמי ה־נ סין‪ .‬דשר שיהיו‬
‫כד' נאמרו יעשית נלחצים נן־צים ותתיכת גדולת ״אוד אץ דני נה ‪,‬‬ ‫שני גופים מחר‪,‬לפיס ; י׳ל גופים שלימיה נכדיותם רחתלפים וה דוה‬
‫י׳ל שג'נ יאינו נשיכב׳ הג'נל הם״׳;׳ נמ‪-‬ום מרנו עשית כיכנים‬ ‫נהיית כל אמד רה‪ :‬נפני עצמו ויהיה חןוע אחד ״הם נאתי נלחי‬
‫מדויתים נלתציה וכ לוה ונן־צים נ־ןוס אחד כאלו צר להם המןום לשנת‬ ‫וותערנ נו י׳ל כרו שיתערג האלן נכל‪ ,‬שאס הי‪ :‬מתער> היה ענע הכי‪.‬‬
‫נו‬
‫מד ‪44‬‬ ‫מורה נבובים חלק עני פרק יט‬
‫פשוט ואץ חלות בו‪ ,‬ולאיזו סבה היה זה החלק ‪ p‬הגלגל יותר ראוי כוההכוכבתכמא בו קהחלק‬
‫האחר ‪ ,‬חה כולו וכל מה שהוא ממינו אמגם ירחק מאד גם יר‪,‬רב להטגעוח כשוא ‪ p‬שזה כולו יהיה ע׳צ‬
‫החיוב מהאל כמו שיראה אריסמ״ו‪ .‬אמנם נשיאק שזה כלו בכוונת סכוץ עשה ק ‪ ,‬לא יתחבר לזה‬
‫הדעת דבר מן התמה ולא רוחק כלל ולא ישאר מקום חקירה ‪ ,‬אלא אטרך מה הסבה בכדגת זה ואשר‬
‫יודע על הכלל שזה בולו לענץ לא גדעהו‪ ,‬ואץ זוז פעל כמל ולא כאשר הזדק‪ ,‬שאתה כבר ידעת‬
‫שגידי איש הכלב והחמור ועצביהם לא גפלו כאשר הזדק ובאי זה שיעור שגזדמן‪ ,‬ולא היה זה הג‪T‬‬
‫עב ואחרדק‪ ,‬ועצב מסתעף סעיפים ואחר לא יסתעןן‪ ,‬ואחד יורד ישר ואחר נברך‪ ,‬במקרה‪ ,‬ושלא היה‬
‫דבר מזה אלא לתועלת‪ ,‬כבר נודע הכרח היותם כך^ ואיך ‪T‬םה משכיל שיהיו הנחות אלו הכוכבים‬
‫ושיעורם ומספרם ותנועות גלגליהם המתחלפות ללא ענין או כאשר הזדק‪ ,‬אץ ספק כי כל דבר םד&‬
‫הכרחי לפי כוונת המכוץ ‪ ,‬וסדור אלו העניגים ע״צ החיוב לא בכוונת ענץ רחוק ‪ p‬הציור מאד מאד ‪,‬‬
‫ואץ‬
‫שם טוב‬
‫חלון• נו ‪ ,‬ולאיזה סבה היה זה החלק מן הגלגל ראוי לזה כלו יהיה על צד היזיונ ״ אנל נשיאמץ שזה כלו לטונת‬
‫הכוכב הגחצא נו מהחלק האחר ‪ ,‬זה כולו וכל מה שהוא מטין לא יתחבר לזההדעתדנרמ! התימה ולא ריחוקכלל‪,‬‬
‫ממיט אמנם ירחק מאד גס יקרב לגמנעות כשיאמין שזה ולא ישאר מקום חקירה אלא מה הסנה נטונתזה ‪,‬ואשר‬
‫ראוי‬
‫אברבנאל‬
‫שאינו יזד‪ t1» #‬הינריס ‪ ,‬לסי שממזיוי יאמר שמומויח הנלגליח‬ ‫נ ו‪ ,‬וקרוג לוה ראינו הוני נהיסן מלק גדול מהגלגל נעו חתיכה‬
‫ועניני ההומים מוריה ר»רמ שהה »שו בכוונש ולא שנמשסו ננ׳ל‬ ‫גדילה שאיו נה נונג נלל ‪ ,‬ולר; יש לשאול מה הסגה המיחות נהנונניס‬
‫החיוג ‪ ,‬לסי שמין המיוג דני אלא העשנות הדגרים והפהלשלוהס‬ ‫סרנים הננחציס ונוגקים יתד כאלו הס ממשסתה אתת ‪ ,‬וניולק אהי‬
‫נסנותיהס ‪ ,‬ואין לנו ו ע לחות אם העולם מחרה נמציאותו או מהוון‬ ‫מהגלגל אץ מהם כלוה נאיא יש להה אינה ושנאה עם המקום ההוא ‪.‬‬
‫ג׳א עפגעו‪ ,‬ואם היה שענינו נעלמו יורה שאינו עחרנ יסח״> נהנית‬ ‫ואמנה מה שאמר הרג על זה ‪ ,‬וער ני גשש הגלגל נלו גשם אתו סשוש‬
‫שיהיה ע׳ל הנוונה ‪ .‬ולנן יאעי התורני לסילוסון אם אתה אומי שהעולם‬ ‫חץ• חליף נו ולאיוה סנה היה וה החלק ונו' יראה מאמר נסול ושתי‬
‫ממויג נמליאותו הגייה לי מה סנות המלוסים האלו ‪ .‬ואיו יאמר‬ ‫ושעניגו מה שוני למעלה ‪ ,‬מה הסנה המיחות לזאס החתיכה נעשרה‬
‫הסילוסון שאינו יודע הסחה ‪ ,‬הי אם הוא אינו יווע סנותיהם מי‬ ‫ניננים ‪ ,‬והאחרת נהעדר הנונניה ‪ ,‬והנראה לי שלמעלה עשה הרג‬
‫הגיד לו שהוא עתרג ‪ ,‬ני אץ חיוג הדני נ׳א השתלשלותו נסנותיו ‪.‬‬ ‫עענחו ססאח הכוננים למה ילחצו ויתקנלו ינים נסקום אתד ואינה‬
‫והנה נדניים השסלילו ידענו שהה ענשייה לסי שלא ימלשו מהיותם אם‬ ‫נמקוה אחר ‪ ,‬ני אחרי שמשמים הגכנדיס ההמה אץ ראוי לומר‬
‫להניח ואה לתועלת על לד היותי שוג‪ .‬ואם היה פנחלופי תנועות הגלגלים‬ ‫שהיו הדניים נמקרה ונהזומן ראוי לצקש הסנה נוה נסי השגע מסאס‬
‫לא עלינו הניח ולא חומלת ולא סנות מחיינות לא יחנן לומר שהוא‬ ‫הכונניה ההמה ‪ ,‬ועחה יקשה הרה משנע הגלגל עצמו ‪ ,‬ט אס היה‬
‫ע׳ל החיוג ‪ ,‬אגל תנועי הינייה ההה מגלי נגה וודמת יניימו את‬ ‫הטנג חלק מהגלגל מסני מה וה החלק מהגלגל יותר ראוי שיטה נו נונג‬
‫שכלנו להאמין שהה נמשנים מחלה וילץ מהסנה הראשונה ‪ ,‬שניץ‬ ‫מאיר ולא סזיי׳ והחלק האחד מהגלגל סשירי ונלתי מאיר ‪ ,‬ט נהיות‬
‫ורלה לניוא נל דני נאוסן שהוא ‪ .‬אן• ני אם היו שה הגות לחלוסיס‬ ‫הגלגל פשוש מנלי חלוף היה ראוי שיהיו חלקיו מתדמים ‪ ,‬ולפי שנאלה‬
‫האלה היה השנל האנושי משינה נמו שישיג מססר הגלגלים ותנועוחיהס‬ ‫כלודץ והנחינות אפשר להרנות כשאלות נעניניס כעליונים נמו שעשה‬
‫ונלגלי ההקסה וגלגליה יולאי המיס והרועים ועניני הנונניס‬ ‫הילנ׳ג נ׳ו חקירות נזה לנן אמר הרג ווה נלו וכלמה שנוא ממינו ‪,‬‬
‫ולורותיהס וגם עניני השנלים הנמלים והשתלשלותם ‪ ,‬נן אה היו‬ ‫ו׳ל מהונריה נמו אלה אמנה ירוחק מאוד ונס קיונ לנמנע נשיאמץ‬
‫לתנועות השמייעיח פגום גשמיות אתרום » היו נעלמות מאתנו ‪,‬‬ ‫שוה נולי על לד החיוג מהשם יהנרן כמו שיראהו אייסש׳ו ‪:‬‬
‫סון• דני שהעולם הוא עד ודיין ני! שתי נתות החיוג והנוונה ‪ .‬ואס‬ ‫אטגם נשיאמץ שזה נלו בהונת םטץ עשה נן נ ו' ‪ ,‬עתה ינאר‬
‫הסילוסון היה עניא מוסת חוסן נניאור ס»ת מלוסי השמיסייס היה‬ ‫הרג שי‪.‬שאלות אשי ונר כולה יסחלקו כשנניח שהעולם מחודש ונמשו‬
‫ראוי שיקיים שהעולם נעשן ע׳ד החיונ והיו עדיו הנוח התלוסיס ההם ‪,‬‬ ‫מאח הש׳י נכונה ורצון ‪ .‬ני או אץ להפלא ! ‘ין לתמוה מהמשן כחנועוס‬
‫וניון שהוא לא יונל לתה סנוח עליהם אץ לו על מה שיכמון דעתו‬ ‫המחחלפוה וצלדוץ המחתלפים והנחת הכוננים נאשר הם ‪ ,‬שלא י ט ה‬
‫נחיוג ‪ ,‬והתורני יעשה ראיתי על שהנל נעשן מהאל ית׳ גנוווה ורלץ‬ ‫ננל וה ריחוק כלל ‪ .‬אנל ישאר לנו מקום שאלה למה טון סמנוץ יח׳‬
‫מסאת החלושים ההס ‪ .‬הנה א׳נ קולר הסיליסוף ננחינס סצות לדנריס‬ ‫נוה ולא ניולחו ‪ ,‬ועליו אמר הרג שננישן הוני כצו נסי סכמתו‬
‫האלה מנשלים דעס החיוג רתימק דעת סותרי שהדנריה נלס ע׳ל‬ ‫העליונה אשר אנחנו צא נדע ולא נשי; ענינה ‪ .‬ני נענינ׳ העליונים‬
‫הנוונה‪ ,‬ואמנם מה שישאל עוד לתורר ולמס ניק ורלס הש׳י ל‪-‬רוא‬ ‫א׳א לומר שנעשה פעל נשל ‪ ,‬ולא נדרך הקרי וההודמן מאחי שנראה‬
‫הגלגלים נאוהו אוסן מהתניעוה והצחות מוולסס ‪ ,‬ננר ילא מהדרוש‬ ‫ננופי הנ׳ח נלחי מדגיים נידיהס ועצניהם דנרים מתחלטם יידענו שיש‬
‫אשי אנחנו נ ו ‪ ,‬והוא כמו שישאל למה נרא העולם‪ ,‬או למה לא נראו‬ ‫ענה שנעית ננל אחו מהה מפני תועלת הנמשך לנ׳ח ממנו ‪ ,‬ולש‬
‫קודם לכן ‪ ,‬ני השאלות האלה גיחיד וננוונה לא יסלי לסי שהרלון‬ ‫שיאיי שנאמין וה נדנריס העליונים השמיס״ם ‪ .‬והנרנוני נטיושו לזה‬
‫שפו שונר הרג נסרקיס שקדמו וה ענינו שוולה ושלא ירלה ‪ ,‬ואולי‬ ‫המקוה החע‪:‬נ להחשות על ונרי הרג נוה ‪ ,‬ואצנר שארישש׳ו‪.‬יאמץ‬
‫שניון סמנווו ייד ורלס נתלוסיס האלה נוי שיהיה אוס וסימן שהה‬ ‫נהנה שונו הרג ונא יאמין נכונה ‪ ,‬ני הנוגה אינה רושמת נל>‬
‫ממודשיה ‪ ,‬תו שניץ גזה להשלמת העולם השפל ‪ ,‬ונמו שיסנאר געיון‬ ‫נוה החילוף נהווק או נחלישות ‪ .‬אנל על שהוא פעל האל ויתווו אמר‬
‫השלישי נעוהי׳ת ‪ ,‬או שאנסגו לא נדע ענץ נוונתו נמו שלא נוע‬ ‫שלא היה נלחי כוונה תהיה ההינה ההיא עלה לוה החילוף הנמצא‬
‫ידיעתו ועלמותו ‪ ,‬ואץ הן ענץ הגרמים השמימיים ני הם גשמים‬ ‫שמה נשמיט ע׳ו החיוג כחיוג העלול לעלה ‪ ,‬כי הנה שפקית סיג‬
‫ויוכל השנל להשיגם ‪ ,‬הנה התנאר מוה שהסנה אשי יתנה התורני‬ ‫יגדיל! עלי! החסיון נידיעחו ית' לא ראיה נשוה רצץ מיחד נאחד מן‬
‫גאלו התלוסיה מה הנוונה והרלץ היא מהססת ‪ ,‬ושסגלוחו גשגת‬ ‫האפשריים ‪ ,‬ני הננה אשר יתנה התור״ על שצענורה ניץ האלוה ית׳‬
‫המוגה ורלון האלהי לא ינהל ועתו נכוונה ‪ ,‬ואי; כן ענץ הסילוסון ‪,‬‬ ‫יה הסילוף ׳תן הפילוסוף על מה שיח״> וה התילוף ‪ ,‬וה •אמר נוצונו‬
‫ני אה הוא לא מלא סנות אלה התלוסיס לא יתכן שיקיים דעת המיונ ‪,‬‬ ‫וזה יאמר ניויעהו שהוא עצמו ושא׳א שישתנה העלול אצא אם חשסנה‬
‫לסי ששמי הגתות אי אסשר למשות סעגה או ראיה נ• אם מסה שישיגו‬ ‫העלה ‪ .‬ישהינ גלה וה נסנ׳א מוה החלק נאמרו הנה נ נ י התנאר‬
‫משנע המליאות ‪ ,‬ודע וה והנינהו מאוד ‪ .‬ומה שנתג הרג גסנ׳א אינו‬ ‫הענין ויגיע ממנו המאמר על החקירה נוה החילוף הנמלא גשמיה אשר‬
‫ני אם לנאר ההנדל שיש נין דעת התיוג לדעת הנוונה ‪ ,‬שהוא נולו‬ ‫החנא־ נמופס שא׳א לו מנלחי סגה ‪ ,‬כאם הסנה ההיא עלה לוה‬
‫אם העשן העולה מהסיצה הראשונה לא סר ולא יסור או אס היה‬ ‫החילוף ונן החחיינ ממציאותה ‪ ,‬או הכנה ההיא היא הפועלת לוה‬
‫נעור ואח׳ג נתחדש‪ ,‬ואינו סוהר לדנר ממה שזכר כאן‪ ,‬ואמר הרג‬ ‫החילוף הסחיחד לו ונו' ‪ .‬ותחזיק האפוד׳ נשענה הזאת נסייישו‬
‫שאין ראיה אצלו על הנוונה י׳ל שנמשן העולם מאתו ית׳ ננוונה ו־לין‬ ‫ני היא ישרה נעיניי ‪ ,‬ואין הפק שלא ניון הרנ להטעות נזה ‪,‬‬
‫יוסר גדולה מהתחלסות תנועות הגבלים ונלל נוה ארנע שאלות שוכר ‪.‬‬ ‫אנל כתשונה גזה היא שאין כנדון דומה לראיה ‪ ,‬ואץ מאמר התורני‬
‫ראשונה ‪ ,‬נהיות הנונג תקוע ננלנליה וסדי הנחתה והה השאלות שזנר‬ ‫שאנחנו נסנל אהני התנמה האלהית עם ההנחה שנמשך העולה מההגה‬
‫אח׳ג מעניגי הגו»י‪ , 0‬דשלוה לקחו הנגיאיה עגיני עגוגגים והגלגלים‬ ‫הראשונה ע׳ל הנוונה כמאמר הפילושוף שנמשך ע׳ד החיוג ‪ ,‬אנל‬
‫מועע‬
 ‫מורה נבוכים חלק *טני פרק יט‬
‫ואץ ראיה אצלי על הכווגה יותר גדולה מהתחלפות תנועות הגלגלים והיות הכוכב קבוע בגלגלים‪ ,‬ר וי!?ה‬
‫תמצא הנביאים כלם לקחו הגלגלים והכוכבים מופת )ל( על מציאות השם ב הכר ח‪ ,‬ובא כעגץ אברהם‬
‫מבחינתו בכוכבים מה שכבר התפרסם ‪ ,‬ואמר ישעיה מעורר על עשות הראיה בהם ‪ ,‬שאו מרום עיניכם‬
‫וראו מי ברא אלה ‪ ,‬וכן ירמיה אמר ‪ ,‬עושה השמים ‪ ,‬ואמר אברהם ‪ ,‬ה׳ אלהי השמים ‪ ,‬ואמר ארון‬
‫הנביאים ‪ ,‬רוכב שמים ‪ ,‬כמו שבארנו ‪ ,‬וזו היא הראיה האמתית אשר אין ספק ב ה ‪ ,‬ובאור וה כי כל‬
‫מה שתחת הגלגל מן ההי׳ופים ואע״פ שההמר שלהם אהד כמו שבארנו ‪ ,‬תוכל לשום מיחדם כחות‬
‫גלגלים )מ( והנחת החמר מן הגלגל ‪ ,‬כמו שלמדנו אריסמ׳׳ו ‪ ,‬אמנם החלופים הנמצאים בגלגלים‬
‫ובכוכבים מי הוא מיהדם כי אם ה שם‪ ,‬ואם יאמר אומר השכלים הנ פ ר די ם‪ ,‬ל א הרויח בזה המאמר‬
‫מאומה ‪ ,‬ובאור זה כי השכלים אינם גשמים שיהיה להם הנחה מן הגלגל ‪ ,‬ולמה זה יתנועע זה הגלגל‬
‫תנועתו הר״שוקיית לציד שבלו הנפרד לצד המזרח ‪ ,‬ואהר למערב ‪ ,‬התראה זה השכל הנבדל בצד‬
‫המערב והאחר בצד המזרח ‪ ,‬והיות זה ממהר וזה מאהר ולא ימשך זה על ערך רוחק קצתם מקצתם‬
‫כמו‬
‫א^זי־י‬ ‫שם טוב‬
‫עמקם ו ר ולזה חמצא הנביאים כלס לקוזו ‪ .‬ר״ל מצד‬ ‫ראוי שיודע על זה הכלל שזה ענין כלו לא נדעהו ואין‬
‫שמהתחלפות חנועוה !>שמיס נראה שאין הענין ננזשך על צד‬ ‫פועל בו לבטלה ‪ ,‬ולמה שהיה הדבר כ; נמצא הנביאים‬
‫החיוב אבל נראה על דרך הרצון ובכוונת מכוין‪ ,‬וגהיוח העניו‬ ‫כלם לקחו הו לגלים והכוכבים מופח על חציאות השם‬
‫בכוונה מכוין נודע בהכרח מציאות השם יתעלה כי כל‬ ‫בהכרח ‪ ,‬ונא בענין לאברהם בחינחו בכוכבים כח״ש חז״ל‬
‫מחודש יש לו מחדש ‪ ,‬ומפני זה לקחו הכוכבים והגלגלים מוסת‬ ‫ראה בירה דולקת אחר א״א לבירה זו חבלי מנהיג ענהו‬
‫הש״י אני הוא החנהיג ‪ ,‬ואחר ישעיה מעורר על זאת‬
‫הראיה שאו חיו ם עיניכם וראו חי ברא אלה ‪ ,‬וכן ירמיה אחר עושה שחים ‪ ,‬ואמר אברהם ה׳ אלהי השמים ‪ ,‬ואמר‬
‫אדו הנניאיפריכב ש מיסכחו שב אר בס׳ רכב‪ ,‬שממנו יודע שיש אלוה מנהיגהעולם‪ ,‬וזו היא הראיה האחתית אשר אין‬
‫פפק בה ‪ ,‬והוא כי התחלפות תנועות הגלגלים והיות הכוכב קבוע בגלגלים יורונו על מציאות השם ‪ ,‬ואמנם שאר‬
‫ההלופיס אע” פ שהתמר שלהם אחד לא יוכל להשיס מיתדם כתות הגלגלים והנחת החמר מן הגלגל כמו שלמדנו אריסט״ו ‪,‬‬
‫אמנם התליכיס הנמצאים בגלגלים ובכוכבים מי מ־חדם‪ .‬ואס יאמר אומר השכלים הנפרדים ‪ ,‬לא הרויח בזה‬
‫המחחר מאומה ‪ ,‬כי השכל הנבדל אינו גשם שיהיה להם הנחה מן הגלגל ולמה יתנועע זה הגלגל תנועתו התשוקית‬
‫לצד שכלו הנפרד והאחר למערב ‪ ,‬התראה השכל האחד בצד המערב והאחר בצד המזרח והיות זה ממהר וזה מאחר‪ ,‬וא״א‬
‫שיאמר‬ ‫‪,‬‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫המרכז ה ת ענ ה עצמו וננרד‪ .‬הצועהו והיה ארק י )ל( עי“ מציאות‬ ‫ו״גה על מליציההכה‪ .‬לגי כהנכולה הדה כל הגוגל וכג״נים נעצמם‬
‫השם ב הכ ר ה‪ ,‬פירוש נ א מרו שאו מרום עיניהם וראו מי ברא‬ ‫וידיה כהה יזכוו‪:‬יכ והמודהיה ואין מהוד‪: :‬להי •יהדש ‪ ,‬ילגי ‪:‬היה‬
‫אאה י )מ( והגהות ההומה מן הג אגי במו ש־‘ מדנו אריסט׳ו ‪.‬‬ ‫זה הגדול כנייונהי ייליאה ד' לנן אצו־ עציו יו;־‪ .‬נ־נ־ה ני הוא מוגת‬
‫ירצה בו ההומר הראימו‪ ,‬שהוא מתחלף ההנחות אשר סבת‬ ‫הוהך‪ ,‬ואמיי ׳נא נעצין אנ‪-‬הה יינהיצהו ננינניס מה ‪:‬נג־ החניכה‪,‬‬
‫הלופם הוא הגלגל כי מה שקרב כן ההומר אליו הד ש בו דקו ת‬ ‫ר׳ל מכאהו׳ל יאה נירה דוצ־‪,‬ה אמר אי אפה־ לנירה הזאה נלי‪,‬י‬
‫וקלות וחום מצר הנ ת תו ווה הוא סור הא ש ‪ ,‬ימה שרחק ממנו‬ ‫ניצהיל ‪ ,‬טגהו כש׳י אצי הוא ה״נהיג ‪ ,‬ואייר ישעיהו מעדר כל עשוה‬
‫קצת קבל צורר‪ .‬האויר שאינו נ קלו ת ובדקות והום כמו‬ ‫הראיה ננה כאומרו שאו מרו‪ :‬טינינה וראו מ• נרא אלה המוציא‬
‫׳ ׳‬
‫הגלגל ה ת תפנו הצורות‬ ‫ובל אשר ירחק מהם התמר מ תנועת‬ ‫נמ‪:‬נ־ ננאס לנול‪ :‬נש‪ :‬י;יא מרוג אונים ואמי; נה אי‪ :‬לא נעדר ‪,‬‬
‫שקבל ‪ ,‬כמו שאמר הר׳ם נ ל אשר יקרנו הנשמים אל צו‬ ‫ואצרנם אמר ה׳ אלכי השמים לני שניאס על ה‪.‬ינט שהה עליי‪,‬‬
‫המרכז ה תעבו עצמם וכברה תנועחם במו המים והארץ ‪ ,‬ווה‬ ‫‪1‬נ; אמר אדון נצניאיה רוני שמיס נעור‪,‬־ ‪ ,‬לפי שזאה הראיה מהצועת‬
‫הוא האמתי‬ ‫השמים היא אמהיס איו ספב גה ‪ ,‬ואמנם מה שהמר ה־נ אה׳ז וניאור‬
‫זה נלניה שהוזה הנצגנ ונו׳ ‪ ,‬הוא להשמ־ מן הם‪:‬ב למה היו הנניאים‬
‫עושיס ראיה ‪-‬יעציצי השמים ולא מעציני נעילה השפל ‪ ,‬ראם לא היה כעולה כשפל מכלל הננראים נמו השמים ‪ ,‬לזה אמר שהיה נהינה נזם‬
‫לפי שכל רה שההה יגלגל מן ההליכים אע'פ שההמל שלכם אהד נרו שהיא אחד נשי״ם נ‪ 3‬־ יוכל האדם לסניג שהמיה־ נהליפיס הכם היו‬
‫נחות הגלגלים אשי עליהם זהצהה ההר‪ -‬רן הצלגל‪, ,‬־'לשמה שהיו ק־ונ להקין נהדקד־‪ ,‬וקינל צידה כאש וכמה־הק משם נתענה ו־‪,‬נל צורח‬
‫הא‪-‬ן כדניי אייסע׳ו ‪ ,‬אמנם ההליפים ננציצ ‘ ׳ ‪ :‬יגלגצים ונניכניש מי נהמר שיהדה כי אין עליכם גלגל אהר ‪ ,‬לא ישאר ני אם שהים‬
‫הש׳י הוא היציהד נפי כוונהו ויציצו ‪ ,‬ונזה נשלם ההלק כששי ‪ .‬ואם יאמי אימי השנאים הגפ‪-‬רים נו׳ ‪ .‬עהה הדע למה הניא הרג‬
‫פה השי‪.-:‬ו על מ^מי האומר שהשכלים היב־־יב מציעי הצלגלי‪ :‬הם בניה הלופי ■נועוהיהם זלא הניאה למעלה נזכרו היעה הוה ‪ ,‬כהבנה‬
‫ני היא שה־נ רצה ל־שליס עענוהיו רההציגה הציגלים יהצהה כנינניס נאשר עם לנכי ולא רנה לנשםיק מאמ‪-‬ו ‪ ,‬א‪:‬ל עהה שהו‪,‬יא הוצדם‬
‫נא״רו מי היא ריהדם נ׳א הש׳י כיצד‪ -,‬לוניר השגז שיניל עליו ‪ ,‬והוא שיאמר אי״ר שעם היות שאין על הגלגלים גלגל אתר שיהיה שנת‬
‫הליפיה‪ :‬הנה כנר נו‪:‬צ ליהם הפנה נזה לשכלים המ‪.‬יג'ש אותר שהם עליה‪ :‬שיתנועע כל גלגל נלני מניעו ולא יהיה א׳נ מיהדם הש׳י‪ ,‬וכנר‬
‫לפי שאותם מציעים איס גשמים‬ ‫נהלוניש הנם‪,‬וזה‬ ‫לתת שי‪:‬‬ ‫שא־ישגי׳ו העי־ על זה ‪::‬פ־ יוה שאת־ ‪.:‬׳‪:‬ע ישנא ר־יית נז‪ :‬כלי‪:‬‬
‫אנל הם שכלים נכדלים תת״־ ואינה מייתדים ימייחשיש ל־וקום ידוע מן הגלגל ‪ ,‬כי שנל הננדל ה״ניע שוה לכל הלן׳ הגלגל המתנועע מדינו‬
‫ונוא אינו מ יעו כי א‪ :‬טל צד התשוקה ‪ ,‬זלנן תשא־ נשייצה גינ׳ש ‪ 1 ,‬ע‪:‬ה כ־נ נזה נ' נעולים א' ‪ ,‬ליזה זה יתנועע זה הגלגל תנועתו‬
‫התשוקית ר'־ שתוא ע־צ רתהוקה והתשק להנלי ה‪:‬פ־ד ותהיה כתנועה ההוא לנד מזדה והגלגל האהר לצד מערה ‪ ,‬כאס נאיי־ כשכל הגלגל‬
‫העליין היא צצד הנצע־נ ישכל הגלגי‪ .‬השמיני לצד ‪,‬׳ז־ה ולכן יוגאי‪ :‬לקראתםאל המקוה תשר הם במה ‪ ,‬זה אי אפשר כי אין לגנרלים מקומות‬
‫מיוהדי‪ :‬נגיול שני ‪ ,‬נאי״־י נהיות זה מאה־ יוה רמה־ ‪ ,‬ד'צ אם היה ענין המניע "יותז נפאה מוגנלת כאלו תאמי המז־ה ‪ ,‬למה א׳כ‬
‫היו ראותה הגלגלים תמתנועעים ממט־נ ל״זרה קנתם דתי־י התנועה ונקצתם ‪ ,‬ידיה יאיי שיהיו שוי‪ :‬יתנועותירם כיון שכלם מתנימעים‬
‫נתשיקה לאותו צד ‪ .‬ואם יאדו־ אדיהט׳ו שנענץ תלוי נמניע נכי גודל נהו ובגדול הנה תהיה התשוקה אליו ייתר ענימה ויהנוטע‬
‫גלגלו יותר נמהייית מה ‪ ,‬יההייג ני‪.‬יוצ ג׳ ‪ ,‬והוא אידו־ו ילא יומש!־ זה על ע־ך קנהם מקצתם לני שהשכלים לדעת כדי הס‬
‫נדרן עלה ועלול ‪ ,‬והעלה נהה גדול נכנעה *■העניל ‪ .‬ני לנן היתה תנועת הגצגל העניין היומי נרהירוה ע‪,‬ום לפי שמניעה השגה‬
‫היסשונה מהי נ׳ה כהיות‪ ,‬ינזה הע־ך כי‪ :‬דאיי נגצגי צננה •היה יוהד מאות־ התנועה מכצם להיוה ימציע שני עלול מכל אשר למעלה‬
‫פמצו ‪ ,‬ונכלל שיהיו הגלגלים הוצניס סה״תירות אצ האיהו־ כני העצול ונעלולים על ערך קנתס מקנתם ‪ ,‬ר׳ל מהדנניעים ‪ ,‬ואינו כן ‪ ,‬ני נסו‬
‫שנוכר‬
‫טח ‪45‬‬ ‫מורח נבוכים חלק שני מרק יט‬
‫במו שידעת ‪ ,‬ואיא בהברה מבלתי שיאמר שטבע זה הגלגל ועצמו חייב שיתנועע לזה הצד ובזאת‬
‫המיחרות ושההיה מחייבת תשוקתו זה העגץ כן‪ ,‬״ וכן יאמר אריסטץ ובזה יבאר ‪ ,‬הנה בבר שבגו‬
‫למה שהיינו תחלה בו‪ ,‬ונאמר אחר שהיה החומר שלהם כלם אחד‪ ,‬באי זה דבר התייחד זה בטבע‬
‫טבלתי טבע האתר ‪ ,‬והיתה בו תשוקה אחת תחייב לו זה ה^ן ‪ p‬התנועה טתחלפת לתשוקת האחר‬
‫אשר חייבה לו מין תנועה אחרת‪ ,‬א״א טבלתי מיחד בהכרח ‪ ^ .‬הנה בבר הוציאתנו זאת הבחינה אל‬
‫המחקר על ב׳ שאלות ‪ ,‬א׳ מהם ‪ ,‬הכמציאות זה ההתחלפות יתחייב שיהיה זה בכוונת טכוץ כהכרח‬
‫לא ע״צ החיוב )ג״ח או( לא יתחייב ‪ .‬והשאלה השנית ‪ ,‬האם בהיות כל זה בכוונת מבוק ייחד זה היחוד‬
‫יתחייב שיהיה זה מחודש אחר העדר ‪ ,‬או לא יתחייב זה אבל יהיה טיחדו לא סר כן ‪ ,‬שכבר אמר‬
‫זה נ'כ קצת מי שיאמץ בקדמות‪ .‬והנני מתחיל בשתי השאלות האלה‪ ,‬ואבאר מה שצריך שיבואר‬
‫בהם א בפרקים הבאים ‪:‬‬
‫פרק‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫ונו׳ ‪ :‬ש וכן ’אמי אריסמ״ו ונזה ׳גאר ‪ .‬ר״ל וכן ’אמר שיאמר בהכרח מבלתי שיאמר שטנע מלנל נעצמו ח«נ‬
‫אריסע״ו ששנע זה הגלגל וע‪5‬מו ח״נ הניעתו ההיא המהירה שיהיה כן ‪ ,‬וישאר שיהיה החמר שלהם אחד באיזה דבר‬
‫ומבע זה הגלגל ח״נ תנועתו המתאחרת‪ ,‬ונזה הצד ינאי א’כ יתייחד זה בטבע מבלתי טבע האחר והיתה בו תשוקה‬
‫העני! ; ת הנה כנר וכו'‪ ,‬י׳ל עד״! לא הותר הספק; א כסיקיה אחת תחייב לו זה מין מהתנועה מתחלפת לתשוקת האחר ‪/‬‬
‫הנאים יט' ‪ .‬ד״ל השאלה הראשונה יתבאר נפרק נ׳ נ ‪ ,‬אשר חייבה לי מין תטעה אחרת‪ ,‬זה א׳א מבלתי מייחד‬
‫בהכרח הבה נבר הוצאתט זאת הבחינה אל המחקר על‬ ‫והשאלה השנית יתבאר נפרק נ״א ;‬
‫שתי שאלות‪ ,‬אחת חהס הבמציאית זה ההתחלפות יתחייב‬
‫שיהיה זה בכוונת מטין בהכרח לא על צד החיוב או לא יתחייב ‪ ,‬כי כבר ימצא ט התחלפות רהיה על צד החיוב לא‬
‫בכוונת מטין ‪ ,‬והשאלה השנית האס בהיות זה בטובת מטין ייחד זה הייחוד יתחייב שיהיה מחודש אחר ההעדר או לא‬
‫יתחייב ‪ ,‬כי כבר אפשר שיהיה בכוונת מטין ויהיה העולס קדחק ‪ ,‬והנה אנחט בזאת החמירה לפי שמצאנו פילוסופיס‬
‫שאמרו שכל זה העולם הוא בכוונת מכוין והוא קדמון ‪ ,‬והנה הרב יתחיל לבאר שתי השאלות המלה בפרקים הבאים ולביאור‬
‫זה הקדים פרק העשרים שהוא זה הפרק הבא אחר זה ‪:‬‬
‫*־‪P‬‬ ‫‪.‬‬
‫אברבנאל‬
‫ניויוג • י אי ל»ז>ן שליי»פאפ ישנליפ פמצישיש שיאמר הפילופוף שנא‬ ‫שסכר למעלה יש ק התחתונים עהיייס מהעליוניה ולכן א׳א נהכרח‬
‫המנה נכצ החצופיס האצה ‪ .‬אם צתילון צדדי התנועות‪ ,‬ואס לספירופש‬ ‫מנלתי שיאמר שפנע הגלגל ועצמו נפי צורתו ח״נ שיתנועע לוה הצד‬
‫ואיחודה ואס להנחת הנונניס נגלגציה נכ> ניוינת החלוןיס אשי ונר ‪,‬‬ ‫ינוס המהירות ושאותה צייה ועצמות שלו תחייב תשוקתו אל המטע ‪pi .‬‬
‫ולנן »י א ינרון הההי! היה נאחרונה לעי שהיה ע^ד להרנוח עליו‬ ‫יאמר אייספ׳ו י׳ל שהגלגל מצד צורתו המינית תתחייה תנועתו המשפע‬
‫הלנריה נשרקים הגאיה ‪ ,‬ואחה תראה שעה היות שיש לט הנס שני וזיני‬ ‫דל ספל המיוחד לנמצא נמה שהוא הנמצא ההיא ‪ ,‬ולפי יה שננו למה‬
‫פענוח נדניי הרג ‪ ,‬א׳ ‪ ,‬מחילוף תנועות הגלגליס ‪ .‬נ' ‪ ,‬מהנחת‬ ‫שהיינו ני תחלה מהשאלה ‪ ,‬והיא שנאמר אתי שיהיה חמר כל סגלגליס‬
‫הנונגיס‪ ,‬הנה הוא גתשונחו על ‪ ; 00‬המניעים להשיג נא! נ׳א על הסין‬ ‫אחד נאיזה דנר התיחד זה הגלגל נמנע ותשוקה אחת תחיינלי זה הסין‬
‫האחד מסס ‪ ,‬שהוא סחלועי התנועות‪ ,‬נאמרו שהמניע הראשון הננדל‬ ‫מהתטפה נחיליף האחר אי אפשר מנלחי מיחד נהכיח ‪ ,‬ואמר הרג‬
‫אי‪ 1‬לי יגנלח *‪ ST‬יאץ א׳נ יתחיינ ממנו חליף הצד צחנועוח וחלוף‬ ‫שהבחינה הואש הוציאהו לשחי שאלות ‪ .‬א׳ ‪ ,‬אס מציאות יה החליף‬
‫המהייוס ולא דנר הר> נהל זה ונר מענין הגונניס ‪ ,‬ומשני זה אחר‬ ‫שנגלגלים וכונניס מחייג חיוב הנרחי היות העולה נמשו מהסנה‬
‫שהשיג אל הספן נעה שיחיחד לחלופי תנועות הגלגלים הוצרן להשיג עוד‬ ‫הראשונה ננוונח סכוין לא על צו החיוב ‪ ,‬אס לא ‪ .‬והשאלה השנית‬
‫לחלופי עניני הכונניה להוכיח שאינה מחויניס מפאת השנליס הנשרוים ‪,‬‬ ‫נאשר נודה שהיה העולה ננוונח מנוון אה יתחייב מוה שיהיה מחודש‬
‫וע׳ו נלנד עשה השאלה הראשונה ‪ ,‬האס כמציאות וה ההתחלפות‪ ,‬ירצה‬ ‫אחר העדי או לא יחח״נ וה ‪ ,‬אכל יהיה אפשר שרמישד ית׳ לא סר‬
‫הסחלפוש פניני הכוננים מלגליה אשי ונר נעעטתיו אס יתחייי שיהיה‬ ‫מהיות דיצה ומניין נעולה חמיו ויתמכרו שני העניניס יחד הקדמית‬
‫נסונס סכוין מהבורא ית' אי לא 'תח״נ וה‪ ,‬י׳ל אנל שתהיה הנחו‬ ‫והכוונה ‪ ,‬ני ננר היו אנשים שחשנו כן ‪ ,‬וזכו הדפת אשר וני ה׳י‬
‫מחוינח מפתח השנליה הננדליס המניפיס‪ ,‬יוהו נח השאלה הראשונה‬ ‫חשדאי וס׳ר נהיה רני ‪ ,‬נמו שהודעתין ‪ ,‬ואל השואל שישאל על זה ‪,‬‬
‫הזאה ‪ .‬והשאלה הג' היא כוללת לכל הספנות ילג! אמר נה אה כשיהיה‬ ‫פפנותיו נפרק הזה )נאר שהעולה נסשך‪ .‬מהסנה‬
‫ואם היה שהינ נגר‪ .‬עשה ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כל וה ככוונת מכוין ‪ ,‬כי כאומרו כל וה גלה דעתי שהשאלה הראשונה‬
‫היחה מלזית !עניני הכוכנים ולכן אמר כה וה ההתחלפות ‪ ,‬אמנה‬
‫השאלה השניה היא כוללת לכל החליפיס ולכן אמר כל וה ‪ ,‬ר׳ל חליפי‬
‫מחדש לשאלה ההיא ‪ ,‬ואמר הנני מתחיל כסשינת שאנוס‪f‬‬ ‫הוצאסהו פתה‬
‫החנופות וחלופי הכונכיס ננזינח מכוין ייחד יה הייחוד ‪ .‬אה יחתייג מוה‬ ‫כאלה ‪ ,‬ני אין קראה התחלה ואינו כן ‪ ,‬כי מתיזלת הפיק השתדל הרג‬
‫שנתחדש וה העילה אחר העיר אי לא יתחיינ וה ‪ ,‬אנל שנהיית העולה‬ ‫לנארזה והשליה ניאירו ‪ .‬זהתשוגה לזה הוא כאחד משני פ ט ה‪ ,‬הא׳‬
‫ןומון יאמר שנעשן ממנו ית׳ כרצזן וכוונה שלא סר מהיותו רוצה ומנוי!‬ ‫שעם סייח שהרנ עשה נוה הפרק פענוח לגאר היחיד והכוונה מפאת‬
‫כו ‪ .‬והנה לנאר השאלה ‪ 0‬נ' מאת הניא הינ פיז עשרים הנמשך לוס‬ ‫חלופי תנועות השמים והנחת הכוכנים‪ ,‬חשש שיאמר הפילוסוף ‪ ,‬סחלופים‬
‫לנאר ס מה שיאמינהו אריסעיו נעני! החיונ ‪ ,‬והיא שלא נמצאו דנריס‬ ‫האלם אשי אמית הן המה סחויניס מהסנה הראשונה ונמשכיס סמנו מל‬
‫אלו נמקרה כ׳א נסכה מצמית ‪ ,‬האמנה אין התחיינ העילה מאותה סנה‬ ‫צי החיוג נמו העולם נכללו ‪ ,‬לכן לא נסתפח הרג נוס עד שינאר אותו‬
‫עצמית ראשונה ניאי ופת ארישפ׳ו שהוא היות התיוג ההוא כידיעה‬ ‫החיוב אשר ירצהו אריסט׳ו צאיזה אופן‪ ,‬היח יעשה והכסיף פנ׳א נוי‬
‫ורצון שמח ונהנה נו ‪ ,‬ואי אפשר שירצה חלופו ‪ ,‬ואמנה מאמיני הקימות‬ ‫לנאי שאותו החיונ אינו מספיק להיות סנה לסלופים האלה נפי מס‬
‫שהאמיט עם וה שהיה העולם ממנו ית' נכוונה והתיחדות ‪ ,‬נסתפק‬ ‫שהניחו אייסע׳ו ‪ ,‬גס שמיו נפכ׳נ יכריע דפח חידוש סעולס ננעלו‬
‫להרג אס היה דעתם שזה םים דעת אייספ׳ו ‪ ,‬או אס היי נוה תולזיס‬ ‫עני! החיוג שירצהו אייסמ׳ו כראיות הכרחיות ‪ ,‬הנה א'כ עשה השאלה‬
‫פליו ‪ ,‬ואיך שיהיה ניאר נפרא שאמייו שא׳א לקנן הכוונה יההתיחדות‬ ‫היאח נוי לתת תוספת כיאור והניעה נדרוש הלוו ‪ ,‬ואתה סדע כעל‬
‫פס אמונת הקדמות‪ .‬ונשוף דנריו אסר נאותו פרק ת׳ל‪ .‬והניע המאפר‬ ‫השאלה השנית השיג הרג ראשונה נפנ׳א ‪ .‬ופל השאלה הראשונה השיג‬
‫אל החקירה על ‪ w‬החילוף סנמצא גשמים אשי התכאר כמופת שא׳א לו‬ ‫עליה אח׳ג נפנ׳נ ‪ ,‬והיה זה לפי שממה שיאמר נתשונת השאלה השנית‬
‫להמצא מצלי סנה ‪ ,‬אס הסנה ההיא היא עלה לוה החליף וכ; התחייה‬ ‫יפזר ויסתייע לתשינת השאלה הראשונה ‪ ,‬וכמו שיתנאר נדנייו ‪.‬‬
‫סמציאוסה ‪ ,‬או הסנה ההיא היתה הפועלת לוה החילוף הסיחדת לו על‬ ‫והאיס! הב' מהחשונה הוא שאחי סהשליס רינ לסדר עענוהיו כילה להוליד‬
‫הצו אשר נאעי! וכו' ‪ ,‬וזס על חלוף צמיד המכניס אמרו ‪ ,‬והיא היא‬ ‫מפס עפבע הגרמיס השמימיה והכוככיס מורה שהה ככוונת מכוו! לא‬
‫סשאצה‬ ‫‪12‬‬ ‫יב‬ ‫]טורה נבוכים ח״ב[‬
 ‫טורה נבוכים חלר! שני פרק כ‬
‫פ ר ק כ א ר י פ ט׳ו יבאר שהענינים הטבעיים כולם א אינם נופלים במקרה ‪ ,‬וטופחו על זה כמו שזכר ‪,‬‬
‫וזה שהעגינים המקריים אינם ב תםידיים ולא מאודיים ‪ ,‬וכל אלו הענינים אם‬
‫תמיריים א ם מאודיים ‪ ,‬אמנם השמים וכל אשר ב הם הם ת מ ‪T‬יים על ענינים לא ישתנו נ מו •שבארג•‬
‫לא בעצמם ולא ב שנות מקומותיהם ‪ ,‬אמנם העניגים הטבעיים אשר ת ח ת גלגל היחז ‪ ,‬מהם תמידיים ‪,‬‬
‫ומהם טאודיים ‪ ,‬והתמידיים כחמום האש ורדת האבן למטה )>‪ ( f‬והמאודיים כצורות אישי כל מץ‬
‫ופעולותיו‪ ,‬וכל זה מבו אר‪ ,‬ואם היו חלקיו לא במקרה איך יהיה כלו ב מ קר ה‪ ,‬וזה מופת על שאלו‬
‫הנמצאות אינם מקריות ‪ ,‬חה תורך דברי אריפט׳ו בת שובה על מי שהשב מן הראשיונים שזה העולם‬
‫נפל במקרה ושהיה מעצמו בלא ככ ה ‪ ,‬אמר נ וככר שמו אנשים אהרים סב ת אלו השמים והעולמות‬
‫כלם מעצמם ‪ ,‬שהם אמרו כי מעצמו היה הסבוב והתנועה אשר הבדילה והעמידה הכל על זה הסדר‪,‬‬
‫י ושזה עצמו מקום פלא נרוי‘ ‪ ,‬דיל שיאמרו בבעלי היים ובצמה שלא יהיו ושלא יתחדשו כמקרה‬
‫אלא יש להם ס נ ה ‪ ,‬אם טבע ‪ ,‬או שכי‘ ‪ ,‬או זולת זה ממה שדומה לו‪ ,‬שלא יולד אי זה דבר שתדמן‬
‫מכל זרע או מכל שכבת זרע ‪ ,‬אי׳א מזה הזרע יהיה זית ומזה ה שכבת זרע יהיה איש ‪ ,‬ויאמרו‬
‫בשטים י■ והנשמים אשר הם מבין שאר הנשמים הנראים אלהיים ‪ ,‬שאמנם היו ם־עצמם וש־אי; להם‬
‫סבה כלל כמו שיש לב״ח ולצמחים ‪ ,‬זה תורף רבריו ‪ .‬והתחיל לבאר זיוף זאת המה שבה אשר ה־טבוהו‬
‫במאמר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ר ק כ א אינם משלים נמקדה ‪ .‬י״ל שהייוה ‪ rt‬העולם‬ ‫‪ 6‬ר מ כ אריסט״ו ביאר שהמגינים כלם אינם נופלים‬
‫אינם נושלים בתקרה בנפילה הלמה מן הגג אבל‬ ‫במקרה ונו' ‪ ,‬כנר ידעת ממה שקדם שהרב‬
‫כלס הם בשבות מיוהדות עצמיות ‪ :‬ב המידיים ‪ .‬ר׳ל אם היו‬ ‫המורה הניח שתי שאלות ‪ ,‬האחת מהם אס קעילס נמצא‬
‫פרשי הנמצאות בלחי נופלים במקרה איך יהיה נושל במקרה‬ ‫עלול מהשם ית׳ על צד החיוב או היה ננווגת מכוין ‪ ,‬הב׳ זה‬
‫המציאות בכללו כי אין ענין למציאות זולה פרשי הנמצאות ‪:‬‬ ‫הייחוד הנמצא בעולם יתחייב שיהיה מחודש אחר ההעדר‬
‫נ וכבר שמו אנשים וכו׳ ‪ .‬ר׳ל אמר איישש״ו כבר חלקו כה‬ ‫או לא יתחייב ‪ ,‬והנה השאלה הראשונה יתבאר בפי ק כ״ב ‪,‬‬
‫אחרת והודו שזה העולם השפל אינו נושל כמקרה ועולם‬ ‫והשאלה השנית נפרק נ ״ א‪ ,‬ונזה הכיק רצה לבאר שהעולם‬
‫הגלגלים נופל במקרה וני יש לזה העולם בו סבוה מיוחדות‬ ‫יש לו סבה על צד הכוונה ‪ ,‬ושאי־יסס״ו יאמין שהוא כלו‬
‫עצמיוה והס הגלנליס ‪ ,‬אמנם אמרו שעולם הגלגלים הוא‬ ‫על צר החיוב ושאי אפשר שיתחברו הכוונה והחיוב ‪ ,‬ובפרק‬
‫סעצהו ושנפל במקרה ‪ :‬ד ושזה עצתו מקום שלא ‪ .‬ר״ל זאת‬ ‫כי׳א יבאר שקצת תהפילוסופים יראו שהעולם נתחייב מהאל‬
‫הסבה‪:‬אויירח שהעולם השפל אינו נופל בסקיה ועולם הגלנלים‬ ‫ע"צ החיוב וע'צ הכוונה‪ ,‬שקצת מאחרוני הפילזסופים‬
‫נופל במקרה זה פלא גדול וכו' ‪ :‬ה והגשמיים אשר הם‬ ‫נחלקו עם אריסט״ו רנם ליזה שאריסעי׳ו לא אמר אלא‬
‫מנין ר״ל שיאמר בגשמים האלהייס והם הגלגלים אשר הם‬ ‫ע״צ החיוב לא ע״צ הכוונה ‪ .‬והתחיל ואמר ‪ ,‬אריסט״ו‬
‫נבדלים הנדל גדול מבין שאר אלו הגשמים השפלים הגראיס‬ ‫יבאר שהעעינים הטבעיים כלם אינם נופלים במקרה‬
‫שהם היו מעצמם נסקרה בלתי סנה מיוחדת עצמיית זה מקום‬ ‫ונהזדמן ‪ ,‬רי׳ל שהויית זה העולם לא היה כמו שיתחדש‬
‫בזה העולם דברים רבים באים במקרה ובלי סבה כמו‬
‫האצבע הששי שהוא במקרה ונתחדשו דברים נ ס ק מקריים שלא ינוין האדם אליהם‪ ,‬ואחר כי כל הנמצאות הטבעיות‬
‫לא נפלו בחקרה‪ ,‬ומופתו על זה כמו שזכר ; וזה כי העניניס המקריים אינם תמידיים ולא יזאודייס ‪ ,‬ריל על החב וכל‬
‫מה שהוא כן אינו במקרה ני המקרה הוא על המעט כמו שהתבאר בפרק שני חהשחע אם כן הדברים הטבעיים‬
‫אינם במקרה ‪ .‬ואמנם שהשמים אינם במקרה למה שהם לא ישתנו מתה שהם לא בעציזס ולא בשנות יזקומיתיהם ‪.‬‬
‫אמנם העניניס הטבעיים מהם תמידיים ומהם מאודייס ‪ ,‬והתחידיים כחמוס האש ורדת האבן אל מטה ‪ ,‬והמאודייס‬
‫כצורות אישי כל חין ופעולותיו ‪ ,‬אשר הרצון בזה ני אישי היזץ יתחלכו כשאלו נולדו שלחי היצירה ואלו נולדו חסרי‬
‫היצירה ואלו אשר הם חסרי היצירה הם על המעט והשלחי היצירה הם על הרוב ‪ ,‬א"כ הדברים הטבעיים אינם טסלים‬
‫במקרה ויבא המופת על זה התואר ‪ ,‬פרטי העולם לא ימצאו במקרה והס השמים וכל מה שבתוכם ‪ ,‬ואין הכל‬
‫יולת חלקיו ‪ ,‬א׳׳נ הכל לא נפל בחקרה ‪ ,‬והנה אריםט׳׳ו השיב על מי שסבר שהשמים והכוכבים ותנועותיהם היו‬
‫בחקרה יותר חמי שסבר אלו הדברים ההווים הגפסדיס שיוחסו לתקרה ‪ ,‬לחה שאלו הדברים ככר יחטיאו התכלית‬
‫אמנם תנועות השמים לא ישנו תשקידס לעולם א” כ א״א שייוחס מהם אל המקרה ‪ ,‬ואמר קצת מהאנשים חשבו‬
‫שהעולם ההויה וההפסד כלו היה לתכלית ונתחדש בעבור סבה מהסבות או טבע או שכל או זולת זה ‪ ,‬וייחסו השמים‬
‫ותנועותיהם אל התקרה ואל הזדמן בלא סבה ‪ ,‬ואריסט״ו יאמר שאיך יחשוב איש שאישי הב׳ח והצמחים לא יתחדשו‬
‫במקרה ויאמר בגשמים השמימיים אשר הם מבין שאר הגשמיים נראים אלהיים שאחגס יתחדשו יזעצחס ומההודחן‬
‫ושאין להם סבה כלל כמו שיש לב״ח ולצמחים ‪ ,‬אשר הרצון בזה אם הדברים ההווים הנפסדים לא נפלו בחקרה‬
‫ונהזדמן ובלא סבה עם היותם פחותים ולא ימצאו בתמידות‪ ,‬הגשמיים האלהייס שהם הנרחיס השמימיים שהם נצחיים‬
‫ומאירים‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ל ס כ )א( והמאדייש נצורו־‪ ,‬א־עי נא מין וםעואיחם ‪ ,‬ם־רוחו‬ ‫השאלה הראשונה שפם התחיל לחזיר עליה וענינה אפ אותו ״לוף הנתוא‬
‫ני לשעמים יגיע לאיש מאיעי ד‪.‬ם■] חונוי מד‪ .‬כמו‬ ‫ננוכנים אחיי ההודאה שיש לו סגה והיא השנה הראשונה לכל הדנריס‪,‬‬
‫שש א צנ עו ת ני ד או ' ‪ S‬״ הסר מ‪,‬ן ד‪.‬אנר־ם או יולד נ‪:‬ם או‬ ‫אם הנמשף זה ממצה על צד החיונ או על צד הנוינה ‪ ,‬נמו שנאמר אנחנו‬
‫עדט משה רנינו עליו השלום ‪ .‬ונדי להשיג טל ‪1‬ה התחיל הרנ גנ^ר‬
‫»‪1‬נין החי‪ 1‬נ אשר יראהו אריסע׳ו ר׳ל אין;משנו השנליה יה מיה יהנלגליס רהשכליה ‪ .‬ונפכ׳נ הקשה על אוחן המשנוס והכריע שאינו טל דעת‬
‫החיוג ‪ ,‬ווה! אשי רצה לנאר על השאלה הראשונה ‪ .‬הנה התנאי השיק הזה עם קישוי שאר מרקים ‪.‬‬
‫מו ‪46‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ב‬
‫במאמר יותר רחב״ הנה בבר התבאר לך שאריסמ׳ו יאמין ויבאר במופת שאלו הנמצאות בלם איגם‬
‫נמצאות כטרןה ‪) ,‬נ( ואשר יסתור היותם במקרה שיהיו בעצם ‪ ,‬ר׳יל שיש להם סבה מחייבת להמתם‬
‫כן בהכרח‪ ,‬מפני הסבה ההיא נמצאו כפי מה שהם עליו ‪ ,‬זהו אשר התבאר במופת והוא אשר יאטינהו‬
‫אריסט׳ו ‪ .‬י אמנם שיתהייב להיותם לא מעצמם שיהיו בכוונת מבק ורצק רוצה ‪ ,‬לא התבאר לי‬
‫שאריסטיו יאמין זה ‪ ,‬חה כי הקבוץ בין המציאות על צד ^יוב ובין החרוש ע״צ הכוונה והרצון ( עד‬
‫שיהיו שני הענינים אחד קרוב אצלי לקכק כין שני ההפכים ‪ ,‬כי ענץ החמב אשר יאמינהו אריסט״ו‬
‫הוא שכל דבר מאלו הנמצאות אשר אינם מלאכותיות א׳א לו מבלתי סכה מחייבת לדבר ההוא אשר‬
‫הוחהו כפי מה שהוא עליו ‪ ,‬ולסבה ההיא סבה שנית ‪ ,‬ולסבה השני שלישית ‪ ,‬בן עד שיגיע לסבה‬
‫הראשונה ‪ ,‬טמנה התחייב הכל להמנע ההשתלשלות אל לא תכלית ‪ ,‬אלא שהוא לא יאמין עם זה‬
‫שחיוב מציאות העולם מהבורא ר״ל מהמכה הראשונה ‪ ,‬י ) נ ( כד ‪a‬חייב הצל םהגון‪:‬״ או התחייב‬
‫החום מהאש יי או התחייב האור מהשמש‪ ,‬כמו שיאמר עליו מי שלא יבין דבריו״)ד( אבל יאמץ החיוב‬
‫ההוא כחיוב המושכל מהשכל‪ ,‬כי השכל הוא פועל המושכל מצד היותו מושכל‪ ,‬שהסבה ההיא‬
‫הראשונה ט ואפי׳ אצלו היא שכל כעליונה שבמדרגות המציאות והשלמה שבהם ‪ ,‬י עד שאמר שהוא‬
‫יתעלה רוצה כמה שהתחייב ממנו ושמח בו ונהנה ואי אפשר שירצה חלופו ‪ ,‬ולזה י לא יאמר לזה‬
‫כדנה ואץ בו ענץ הכוונה ‪ ,‬כי האדם רוצה להיותו בעל עינים דדים ושטח כזה ונהנה בו וא׳א‬
‫שירצה חלופו ‪ ,‬אלא שלא היה זה האיש כעל עיגים וידים ככוונה ממנו והתיחדות לזה התאר ואלו‬
‫הפעולות‬
‫‪0‬ם טוב‬ ‫אפודי‬
‫סלא; ו אפ>ס שישמ״נ להיוהס ונו'‪ ,‬ר״ל ‪ ab‬נחנאישאלו ונזאיריס א*א שיהיו נמקרה‪ ,‬א״כ אריסע״ו יאיזץ שאלו‬
‫הנמצאות א״נס מ‪5‬ד עצתס אגל הס פצד סטתיהס יזיוב אימי הנמצאים כלס אינם נמצאים כמקרה ונל מה שהוא‬
‫ונאמר שהיו אלו הנמצאות נטונת מטין ורצון רוצה ‪ ,‬ואין במקרה הוא היותו בלא סנה מוגבלת‪ ,‬ואשר יםי«ר המקרה‬
‫דעתי שיסגור אטספ׳ו שיהיו ככוונת מכוץ כי הוא סוחר דעת וההזדמן הוא היותו נסבה מוגבלת ‪ ,‬ואס העולם לא נמצא‬
‫החיוג אגל יוסנר שהס על דרך החמג ; ז כהתתייג הצל וכר‪ .‬מפאת עצמו ומההזדמן א'נ יש לו סגה מסבגת להיותם ‪P‬‬
‫י״ל שאין פועל הצל יודע גסעל והשס יתעלה יודע גאלו בהכרח מפני הסנה ההיא נמצאו נסי מה שהוא ‪ ,‬זהו‬
‫הנמצאות ‪ :‬ח או התחייג האור וכר ‪ .‬ר״ל עס היות שהשמש אשר התבאר במיסת והוא אשר יאמינהו אריסס׳ו כי כל‬
‫יודע שהוא סעל אור מכל מקום אץ ידיעתו כאור סגח הוית דבר זולתו יתעלה יש לו סנה ‪ ,‬ואחר שהניח זה התתיל‬
‫האור‪ ,‬ודיעת השם יתעלה ננמצאות הוא סגת הויח הנמצאות ‪ ,‬לחקור אס אריסס״ו יראה שיהיה העולם בכוונת מכוין‬
‫וזהו בההחייג המושכל מן השכל‪ ,‬וזהו שרש הפרי! וסוד גדול ; וגרצק רוצה ‪ .‬יאמר הרב ני לא יתבאר לו שאריסט״ו יאמין‬
‫ט ואפילו אצלו ‪ .‬ר״ל אפילו אצל אריסש׳׳ו ; י עד שאמר שהוא זה‪ ,‬ני הקבוץ בין המציאות על צד החיוב ונין החדוש על‬
‫ית׳ ‪ .‬ייל כל כך הוא השס יתעלה כמדרגה נדולה ונמדמה צד הטונה והרצק עד שיהיו ס עניגים אחד ‪ ,‬קרוב אצלו‬
‫שלמה שאמר אדסס״ו שהשם יתעלה רוצה גסה שכרא והחחייג לקבל שני הפנים ואם העולם נמצא על צד החיוב הוא‬
‫סמנו ; נ לא יאמר לזה כוונה ‪ .‬ר״ל אמר הרג שסה שאסר קדמק‪ ,‬ואס העולם נמצא ממט יתעלה על צד הטונה‬
‫אריסש״ו שהשם יה׳ רוצה גסה שגרא והתחייג סמנו פ״ד והרצח יחריב שיהיה מחודש ‪ ,‬ואלו הב׳ דברים אי אפשר‬
‫זה‪ ,‬לא יצדק ענין הכוונה‪ ,‬כי הכוונה היא דרישה לענין שיקובצו‪ ,‬רוצה לומר התחש והקדמות‪ ,‬א״כ אי אפשר‬
‫נפקד ידרוש’ הנעתו‪ ,‬ומה שנחחייג סמנו יתעלה לא סי ולא שיהיה העולם על צד החיוב ועל צד הטונה ‪ .‬והנהאריסס״ו‬
‫יאמין שהעולם נתחייב מהאל על זה התואר ‪ .‬ני כל דבר‬
‫חאלו הנמצאות אשר אינם חלאכוחיות א״א לו מבלי סבה מחייבת לדבר ההוא ולסבה ההיא סנה שנית ולסבה השנית‬
‫שלישית עד שיגיע לסבה הראשונה ממנה התחיל הכל להמנע ההשתלשלות לנב״ת‪ ,‬אלא שהוא לא יאמין עם זה‬
‫שחיוג מציאות העולם מהבורא כהתחייב הצל מהגון שהוא חייוב העדרי שמונע האור ‪ ,‬ולא נהתחייב החום מהאש שהוא‬
‫דבר סגעי ואינו יודע בפעולתו ‪ ,‬אז כהתחייב האור מהשמש שהוא יודע שטא מאיר ולא נעבור ידיעתו טא מאיר ‪.‬‬
‫אבל יאמין החיוב כחיוב המושכל מהשכל ‪ ,‬ני השכל הוא פועל המושכל כי הכל אחד והשכל טעל המושכל מצד‬
‫היותו מושכל ‪ ,‬נן האלוה יתעלה פועל העולם במה שגשכלו טחת הנמצאות כלם ‪ ,‬והסדור הנמצא נו הוא סבה לזה‬
‫הסדור הנמצא בזה העולם‪ ,‬והס מונעות מציורו לא נאור השמש אכל בידיעה במה שהיא ידיעה טעלת ‪,‬‬
‫והידיעה היודעת בשתי הסכים יסודר מידיעתו הנכבד שבשני ההפכים ‪ .‬ולהוחת על כי ציורו יתעלה הוא סבת‬
‫הזרחת הנמצאות עלה שכלית ‪ ,‬אמר הרב שהסבה ההיא הראשונה היא שכל בעליונה שנמדרגח המציאות והשלמה‬
‫שבהם ‪ ,‬עד שמצד ציורו לבד היה יטל בורא ופועל ונכלל הוא סבה לאלו הנמצאות ‪ ,‬וביאר שאפילו אס נתיר מלת‬
‫יאמר שהשם יתעלה רוצה גמה שיתחייב‬ ‫ם הרצון א״א שנתיר מלת הכוונה וההתיחדות‪ ,‬ואמר אפילו אס‬
‫ממנו למה שהות שמח גו ונהנה למה שא׳א שירצה חלופו‪ ,‬לא יאמר לזה טונ ה‪ ,‬ני האדם נברא נענין שהוא רוצה‬
‫להיות נעל עינים וידים ושמח בהם ונהגה בו ואיא שיהיה חלופו‪ ,‬אלא שלא היה זה האיש נעל עינים וידים בטונה‬
‫ממט‬
‫קרשקש‬
‫התוזייב החום ‪ p‬הו « ‪* ,‬ידוע »אין לי ידיעה נסה תזהחחייג‬ ‫סזוסטום או אנדרוגינוס וזד‪ .‬על הטעס ; )נ( וא׳םר יהתור חיותם‬
‫טסנו‪) 1‬ו( אבל יאנדן החיוב כחיוב הטושני ס; ה׳*נד ‪ ,‬פירה•‬ ‫נסקרד‪ .‬שיד‪.‬יי נעגם ‪ ,‬פירוש יסתור היותם םע»םם ואחד »הם‬
‫שר‪-‬שכל יודע נסח שרותחיינ מטנו ;‬ ‫תטידייס יש לחם סנה מחייבת ; )נ( כהתוזייב העל ‪ p‬הגיןנ או‬
‫פיק‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרל( כ כא‬
‫הפעולות ‪ ,‬ואק ענץ הבוונד‪ .‬וענין ההתיהדות ‪ ,‬אלא לענין בלתי נמצא ‪ ,‬ואפשר מציאותו כמו שיכוץ‬
‫וייוחד ואפשר שלא ימצא כן ; ל ולא אדע אם אלו האחרונים הוב; להם מדברי ארימט״ו ומאמרו ‪,‬‬
‫שאלו ה ד ב רי ם‪ ,‬א״א להם מבלתי שתי ס בו ת‪ ,‬ענין הכוונ ה‪ ,‬ו;ינץ ההתייהדות; או יהיו חולקים‬
‫עליו כזה ‪ ,‬ובחרו דע ת הכוונה וההתיהדות והשבו שלא ירהיק הקדמות ‪ ,‬ואחר מה שבארתיו אתהיל‬
‫כדעת אלו האחרונים ‪:‬‬
‫כי מן האחרונים מן הפילוסופים האומרים כקדמות העולם ‪ ,‬מי שאומר שהימם יתעלה‬ ‫פרק כא דע‬
‫פועל העולם ובוחר מציאותו ומכוונו ומיחדו על מה שהוא עליו‪ ,‬אלא מן השקר‬
‫שיהיה זה ב ע ת כלתי ע ת ‪ ,‬אבל כן היה ויהיה תמיד ‪ ,‬י'* ואמרו) א( אמנם חייב לנו שלא נצייר שפועל‬
‫פעל דבר אלא בשיקדם הפועל לפעלו בזמן ‪ ,‬היותנו אנהנו כן יתחייב לנו במה שנעשהו להיות כל‬
‫פועל שיהיה זה תארו ‪ ,‬יש בו העדר אהד והיה פועל בכה וכאשר פעל יצא אל הפועל ^ אמנם האל‬
‫יתב' אשיר אץ העדר בו ולא דבר ככה כלל‪ ,‬לא יקדם לפעי‘ ו אבל ל א פ ר היותו פועל'‪ ,‬וכמו שיש‬
‫הפרש גדול בין עצמו לעצמנו ‪ ,‬כן יש הפרש כין יהס פעלו אליו לי־ם פעלנו אלינו‪) ,‬נ( וזה ההקיש‬
‫בעצמו אמרו בהתייחדות וברצון^ בי אין הפרש בין אמרך פועל רוצה או מכוין או מיחד בזה הענץ ‪.‬‬
‫אמרו ומן השקר עוד שישתנה פעי^ו או רצונו כמו שבארנו ‪ ,‬הנד‪ ,‬כבר ה תב אר לך אתה המעיין‬
‫במאמרי זה שאלו ) ג ( שנו מלת החיוב והשאירו ענינו ‪ ,‬אולי שהם כוונו ליפות מליצה או להסיר‬
‫הרחקה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫יסור לפי ארישסי׳ו ‪ :‬ל ולא אדע אס אלו האהרוניס הובן‬ ‫וזמנו והחייתחת לזה התואר ואלו הפעולות‪ ,‬כי אי; עני!‬
‫להס ופר ‪ .‬ר״ל הרב איזר למענה שיהיו אלו הגמצאומ על‬ ‫הכוונה ועני; ההתייחדות אלא לעני; בלתי נמצא ואפשר‬
‫דעח אריסש׳׳י בכוונח נזכויןורצו! רוצה‪ ,‬שזה הענין לא החנאר‬‫מציאותו כמו שיכוון וייוחל ואיפשר שלא ימצא כן ‪ ,‬והנה‬
‫לו שיאמין כן אדיסש״ו ‪ ,‬לכן אמד היב לא אדע אס הפילושוניס‬ ‫אתר הרב כי אחרוני הפילוסופיס קבצו אלו השני דרכים‬
‫האהדוניס הונן להס וכר מדברי אריסע׳ו שאלו הנמצאות‬ ‫שהשם ית׳ פיעל העולם על צד חיוב והוא מטין ומייחד ‪:‬‬
‫א׳א מבלהי שי‪,‬י סבוה ‪ ,‬האמה ענין המ״כ ‪ ,‬והשניח הפונה‬ ‫ואמר שלא הבין מאלו האחרונים אם חולקים עם אריסעיו‬
‫וההחיחדוח ‪ ,‬א"כ לכי דבריהס לא ישחיר אייסע״ו ענין ההיוי‬ ‫בוה או יחשבו שדעת אייפטייו הוא כי החיוב והכוונה‬
‫ועני] הכוונה יחד ‪ ,‬או נאמר שאלו האחרונים יהיו הולקיס‬ ‫כבר התחברו‪ ,‬או בחרו דעת הכוונה וההתיחדות וחשבו‬
‫עס אריסע״ו שהוא יסבור שהכוונה וההחיחדוח עס ענין‬ ‫שלא ירחיק הקדמות ‪ .‬ואחר שהונח וה התחיל הרב לבעל‬
‫חיוב הוא הפכי והס הונרים שהוא ע‪:‬ק בלחי הפכי ‪ ,‬בזה‬ ‫דעת אלו האחרונים אשר אי אפשר שהכוונה והחיוב‬
‫העני! מסוכק הרב ‪:‬‬ ‫יתחברו ‪ ,‬הנה יתבאר בזה הפרק כי לפי דעת אריסע״ו‬
‫} ‪ £‬ף ק ד א יבאר דעח אחרוני הפיליסיסיס שזכר שסובייס‬ ‫כל הנמצא ביה העולם זולתי ית' יש לו סבה והוא מתחייב‬
‫לעח החיוב ושובריה ג” כ שהוא מכונו ונזיחדי‬ ‫ממנו כחיוב המישכל מהשכל כי הוא חיוב אשר אי אפשי‬
‫גם פן ‪ ,‬והרב יסחור דעחש ; א ואחרו אר‪,‬נש חייב לנו וכו' ‪.‬‬‫שיאצא זה בלא ז ה‪ ,‬ושלדעת הרב לפי דעת א רי ה עו‬
‫ר״ל סה שחייב לנו שלא ננייר פעל דבר אש לא קדס העדר‬ ‫העולם לא היה לכוונה מתנו אן שהיה ברצון ‪ ,‬ואחרוני‬
‫הפועל בזמן ‪ ,‬הוא היותנו אנחנו בזה החאר ‪ ,‬פי לעולה איזה‬ ‫הפילוסופיס יחשבו שהוא נכוונה וכי איפשר שיהיה זה על‬
‫פעול ממנו יקדם הפועל על ה כ עו'‪ ,‬איינס חשס יח' אינו‬ ‫נ׳ פנים ‪ ,‬אם שיהיי חולקים על אריסטייו רבם‪ ,‬או יחשבו‬
‫בזה החואר וכו׳ ואפשר שיפעל דבי לא קדמהו העדר פלל ‪:‬‬ ‫שהוא אומר שהכל היה על צד החיוב והיה בכוונה ‪ ,‬וכי‬
‫ב הוא ענין אמרש כהעולס מפעל השש יח' וכר ‪ ,‬ר״ל כשיאמר‬ ‫לא נעבור זה יתחייב שיהיה העולם מחודש אבל יהיה‬
‫אריסש״ו שזה העולם עלול מאת השם יח׳ ומהוייב ממנו‬ ‫קדמון ;‬
‫בהחמדה יאנילו הפילוטפים האחרונים מקום זה המאחר‬ ‫פ ר ק כ א דע כי אחרוני הפילוסופים האומרים בקדמות‬
‫העולם ונו׳ ‪ .‬רצה הרב להניח דעת אחרוני‬
‫הפילוסופיס ואחר יבטל דעתם ואחר יחזור להניח דעת אריכט״ו ואיך נתחייבו כל הדברים על צד החיוב ולא על‬
‫צד הכוונה‪ ,‬ואחר נפרק כ״ב יבטל שיהיה על צד החיוב אלא על צד כוונת מכיין‪ ,‬ואם הוא בכוונת מטין‬
‫שהשם יתברך פועל‬ ‫יחוייב שיהיה מחודש ‪ ,‬ואתר דע כי אחרוני הפילוסופים האיתי־ים שהעולם קדמון חשבו‬
‫העולם ובוחר מציאותו וחנווני ומיחדו כפי תה שהוא ‪ ,‬אלא שמן השקר שיהיה זה עת בלתי עת ‪ ,‬אבל כן היה י הי ה‬
‫תמיד ‪ ,‬והנה לסלק הספק והוא אם העולם קדמון איך יצוייר שיהיה מכוונו ‪ ,‬אמרו כי אנחנו לא נצייר שפועל פועל‬
‫דבר אלאכשיקדם הפועל לפעלו בזמן כפועלים המלאניתייס וזה היה בעבור ני כל מה שנעשה אנחנו הס כעילית א חי‬
‫ההעדר יחוייב שלא נצייר פועל אלא נשיקדים הפועל לפעלו ‪ ,‬ואמנם הש״י אשר אין נו העדר כלל ולא דבר‬
‫בנח כלל לא יקדם לפעלו אבל לא סר היותו פועל לחה שהוא נמצא תמיד ‪ ,‬וכמו שעצמו נבדל מעצמנו הבדל גדול‬
‫כן יש הפרש בין יחס פעלו אליו ליחס פעלנו אלינו ‪ ,‬עוד אחר וזה ההקש בעצמו אחרו בהתיחדות ‪ ,‬כי אין‬
‫הפרש בין אמרך פועל אם הוא פועל תמיד או רוצה שהוא רוצה תמיד או מניין שהוא חכוין תמיד שיהיה העולם כמו‬
‫שהוא ובוחר או מיחד בוה הענין ‪ .‬הנה כבר התבאר לך אתה המעיין במאמרי זה שאלו שנו מלת החיוב והשאירו‬
‫ענינו‬
‫קרשק ש‬
‫שהוא‬ ‫שוע■‘ דבר בזמן לנז וזה ההקש אב‪-‬דו ‪:‬התידדותושרצו; ‪,‬‬ ‫ששועל‬ ‫פ ר ק כ א )א( אמנם חייב לנו שלא נצייר‬
‫אלא כשיקדב השועל יישעלו בומ; היוהנו אנחנו מיהרו ומכוונו אי“א שי'א כר היוהו כ! יג( שנו מיזת ההיו‪,‬‬
‫וחש‪-‬זי־ו ענינו‪ ,‬שירוש שנזבזלת ה היו ב ל א יוב‪ ,‬מ מנו ■ביהיה שועל‬ ‫הרצון בו ב ע בו ר ש טנ הגנו כך הו א שבל שע‪-‬ז יקרם לש ^׳‘ ו‬
‫ומני']‬
‫ז‪4‬‬ ‫מז‬ ‫מורה נבוכים חלרןענייפרקסו‬
‫‪,‬‬
‫הרחנןה‪ ,‬בי ענץ היות זה המציאות מתחייב לעלתו חסיד בהתסדתה והוא ו מ‪ 1‬ם בפו מה יטיאסר‬
‫אריםט*ן‪ ,‬ב הו א ענק אמרם שהעולם מפעל האל או בכוונתו ורצונו ובחירתו ויחודו‪ ,‬אלא שלא סר היות‬
‫כן ולא יסוד ‪ ,‬כמו שזריחת השסש הוא פועל ליום בלא ספק ואע׳פ שלא יקים אחד מהם האחר בזמן ‪,‬‬
‫ג ואין זה עגין כוונת הש״י אשר נכוין אליה אנחנו‪ ,‬אגל נרצה בזה שהוא ר־ל העולם ‪ ,‬אינו מחוייב‬
‫מאתו יתעלה חיוב העלול לעלת; אשר אי אפשר הפרדו ממנה ו ‪6‬נ השתנותו אלא אם ת שתנה עלתו‬
‫או ישתנה ענק מעגיניה ‪ ,‬וכשתבין הענין כן יודע בי מן השקר הטאפר כהיות העולם טחוייב‬
‫‪,‬‬
‫סמציאות השם התחייבות העלול לעלתו ושהוא מפעל האל או ביחודו הנה כבר התבאר הענין‬
‫והניע ממנו המאמר אל החקירה על זה )ד^ תחלוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שאיא לו‬
‫מבלתי סבה האם הסכה ההיא היא עלה לזה החלוף‪ ,‬וכן התחייב ממציאותו; או הסבה ההיא היא‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הפועלת אה החלוף המיוחדת לו ‪ ,‬על הצד אשר נאמין אנחנו הנמשבים אחר מרע״ה ונאמר בזה‬
‫אחר שנקדים הקדמה‪ ,‬והיא שנבאר לך ענק החיוב אשר יראהו אח׳סטיו עד שתציירהו‪ ,‬ואז אתחיל‬
‫לבאר לך הכרעתי לדעת הדוש העולם בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מן ההפזעאה ‪ .‬מאמרו ‪ ,‬שהשכל‬
‫הראשון התחייב מה שם‪ ,‬ושהשבל השני יתחייב מן הראשון‪ ,‬והשלישי מן השגי^ וכן היותו רואה‬
‫שהגלגלים התחייבו מהשכלים ‪ ,‬והסדר ההוא המפורסם אשר כבר ידעתו טמקומותיו ‪ ,‬ובבר חברנו ממנו‬
‫הגה ראש דברים ‪ ,‬מבואר הוא ‪ ,‬שהוא לא ירצה בזה שזה היה ואח׳ב התחדש ממנו זה המתחייב‬
‫מ טנו‪ ,‬שהוא לא יאמר בהתחדש דבר מאלו‪ .‬ואמנם ירצה בחיוב ה ס ב ה‪ ,‬באלו הוא אוטו־ השכל‬
‫הראשון סבת מציאות השכל הב׳‪ ,‬והב׳ סב ת מציאות השכל הנ'‪ ,‬עד סו פ ם‪,‬ו כן הדברים בנלנלים‬
‫ובחמר הראשון ‪ ,‬ולא קדם דבר מאלו בלם לאחד‪ ,‬ולא ימצא סלעדץ אצלו‪ .‬והמשל בו באלו אמר‬
‫אומר ‪ p‬האיכויות הראשונות התחייבו בו החלקות והפכו ‪ ,‬והקושי והרבות והספוניות והפכו‪) ,‬ה( אשר‬
‫לא יסופק אדם שהם‪ ,‬ר׳ל החום והקור והלחות ודרובש^ ד& המחדשים לאלו החלקות והפכו והקושי‬
‫והרבות‬
‫שם«ב‬ ‫אפודי‬
‫ענינו‪ ,‬הרצון נז ה פ כ ^ ס אמרם מיזייב אמרו מניין‬ ‫שהעולם סהעל ט(ל יח׳ אלא גלא סר היוש ‪ p‬ולא ישר ‪,‬‬
‫כי לסי אלו האחרונים כנר יאמר טעל וסטין ודולה ובוחר ונ א מי ס מנוק תמיד אמרו שהוא על צד היויוב ‪ ,‬אולי ניוונו‬
‫עם שהפועל והסעול גצחיי ! ג ואין זה כוונס הש״י‪ .‬ר״ל שאנחט ליפות המליצה‪ ,‬כי ענ ק זה המציאות מתחייב לפלחו תמ ‪T‬‬
‫כשנכוין לומד שטא יסעלה מכוין או לולה ‪ ,‬לא נכוין נמס כהתמדה והוא השם כפי מ'ש אריסט״ו‪ ,‬הוא ענק אמרם‬
‫שהעולם הוא פעל האל או נ טונ תו ורצונו ובחירתו ויחודו‬
‫אלא שלא סר היותו כן ולא יסור‪ ,‬כמו שוריחת השמש הוא שעל היום בלי ספק זאע״פ שלא ק ד ם אחד מהם לאחר‬
‫בזמן ‪ .‬ואין זה טונ ת השם אשר נכוק אל זה אנ חט במלת כוונה ‪ ,‬אבל ארצה בו שהוא ח צ ה לומר העולם אי ט מחוייב‬
‫מאתו כעלול לעלתו אשר אי אפשר הפרדה מ מ ט אלא א ם תשתנה עלתו ‪ ,‬כי אנ חט נאמר שאי אפשר שיהיה‬
‫העולם נאצל מהבורא נאור מהשמש ‪ ,‬ואק וינוח נשמות שתאמר שזה על צד החיוב או ע ל צד הכוונה אלא שהעולם‬
‫אינו נאצל מהבורא ע״צ החיוב ‪ ,‬ונעבור שכיוון בו לעשותו היה נמצא לא ב ע ט ר שהוא מחריב שימצא מ מנג א״נ אם‬
‫יתבאר שהוא בכוונה יתבאר שהוא מחודש ‪ ,‬אם כן כבר התבאר השאלה ה ב׳‪ ,‬ו מ א כי בהיותו ב טונ ה אם אפשר‬
‫שיהיה קדמון כחי שחשבו אחרוני הפילוסופים והוכחנו שאי אפשר להיות קדמק ‪ .‬ואחר זה נשוב אל השאלה האחרת והיא‬
‫ההתחלפות הנמצא בעולם א ס יהיה ב טונ ת מ טין לא עיצ החיוב או הוא כלו ע׳׳צ החיוב ‪ ,‬ואס נבאר שימצאו‬
‫חלופים רבים שאי אפשר שימצאו ע״צ החיוב אם כן התחייב שיהיה העולם מחודש ‪ ,‬וז״א ‪ ,‬ונשתבין הענק כן‬
‫יודע כי מן השקר המאמר בהיות העולם מחוייב ממציאות השם התחייבות העלול לעלתו ושהוא מפעל החל וייחודו ‪.‬‬
‫מ ה נבר התבאר הענק והגיע המאמר אל חקירה על זה הסלון הנמצא בשמים אשר יתבאר במופת שאי אפשר לו‬
‫מבלי סבה‪ ,‬אם הסבה ההיא עלת זה ה ח לון‪ ,‬וכן יתחייב ממציאותה נ סי מ ה ש א מ ר א רי ס שיו‪ ,‬או הסבה ה ט א ה שעלת‬
‫לזה החלון המיוחדת לו על צד אשר נאמין אנחנו שהש״׳ קדם לשלם ואחר כך נ ר או‪ ,‬וכיוון ט כי זאת האמונה‬
‫ט א אמונת ההל עדת ישראל הנמשכים אחר תורת משה רני ט ע״ה ‪ ,‬והנה נבאר שאי אפשר שיהיה ע״צ החיוב א״כ‬
‫לא ישאר אלא ע״צ הכוונה וא׳׳כ יחוייב שיהיה העולם מחודש‪ ,‬וזה יהיה אסר שנקדים הקדמה ‪ ,‬ו ט א ‪ ,‬שהפילוסופים‬
‫אומרים שהשכל הראשק יתחייב מהשם ‪ ,‬והשכל הב׳ יתחייב מהעלול ה א׳ ‪ ,‬והג׳ מהעלול הב׳ ‪ ,‬וכן יתחייבו השכלים‬
‫הנבדלים זה אחר זה ‪ ,‬וכן יראה שהגלגלים י ת חייט מהשכלים נ י כל שכל מהשכלים זולת השכל ה ע ט רי שהוא‬
‫השכל הפיפל מכל אחד מהם יתחייב גלגל וימשך ממנו ולמה שהסדר ההוא מ ש רס ם איך נתחייבו הגלגלים לא‬
‫האריך הרב הנה ‪ .‬ולזה אמר והסדר ההוא המפורסם אשר נבר ידעת ממקושתיו ונבר דברנו הנה ממנו ראשי‬
‫דברים ‪ .‬מטאר הוא שהוא לא ירצה בוה שזה הוא ו א ח'כ נתחדש זה המתחייב מ מ ט ‪ ,‬שהוא לא אמר בהתחדש דבר‬
‫מאלו ‪ ,‬ואמנם ירצה בחייב הסבה כאלו אמר השכל הראשק סבת ה מציא ק השכל השני והשני סבה לג׳ והם עלולים‬
‫קצתם מקצתם נחו שהאור ימשך מהשמש‪ ,‬ו ק הדברים בגלגלים ובחמרהרא שק‪ ,‬והנה העולם כלו נכללו נתחייב‬
‫נזהסבה‬

‫במו ‪ u*ow‬נארק י״פו סזוז טזלק ז )»( ‪ *m>h‬לא יהופק ארס‬ ‫לא הועילו נ>‪ ¥‬נאמרם מיחד אי סנוי!‬ ‫ומכוץ או מיחד‪ ,‬אנ ל‬
‫י»חם ר׳ל חחום ווקור יחלחוח וחיוג׳• חם וזסוזדשים לאלו‪,‬‬ ‫אחר שלא סר היותו נן הרי ה ‪r‬אירו עני; החיוב ‪) :‬ד( חחלוף‬
‫םירדו שאי א««ו לומר ב«ז עגח חחויר• אחר •ואי; נבא; קריסת‬ ‫תנטעא בשמים‪ ,‬פירוש ׳ססמהרי התנועה למטה מטאחרי חחגועוז‬
‫‪VM‬‬
 ‫מורה נ בו בי ם ח ל ק שני פ ר ק כ א כ ב‬
‫והרכות והכפוגמח והפכו ומה שדומה לזה ‪ ,‬ומאלו הד׳ איכויות הראשונות 'תהייבו אלו ‪ ,‬ואע״פ עא״א‬
‫שימצא גשם בעל אלו האיכיות הראשונות וערום מאלו האיכויות השניות ; שאי] נופל בזה ענין ההדוש‬
‫אך עגץ ה סב ה ‪ .‬כפי זה המשל בעצמו ‪ ,‬יאמר אריסט׳ו במציאות בכללו שזה נתהייב מזה עד שיגיע‬
‫י לעלה הראשוגה כמו שיאמר הוא ‪ ,‬או השכל הראשון ‪ ,‬כמו שתרצה שתקראהו ‪ ,‬כי כלנו אל התהלה‬
‫אחת גכדן ‪ ,‬אלא שהוא יראה היוב כל מה שזולתו ממנו כמו שספרתי לך ‪ ,‬ואנהנו נאמר שכל אלו‬
‫הדברים הוא עשאם בכוונה ורצו; לזה הנמצא אשר לא היה נמצא ושב עתה נמצא ברצונו יתעלה^‬
‫והנני מתחיל בזכרון ראיותי והכריעי להיות העולם מחודש בפי דעתנו ; בפרקים הבאים ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ב מ ר ה מוסכם עליה מאריסט״ו ומכל טי שנתפלסף ‪ ((> ),‬כי הדבר הפשוט אי אפשר שיתחייב‬
‫טמנו אלא פשוט אחר ‪ ,‬ואם היה הדבר מורכב יתחייבו ממנו דברים כמספר מה‬
‫שבו סן הפשוטים אשר הורכב מהם ; והמשל בק כי האש אשר בו הרכב ת שתי איכויות ‪ ,‬והם החום‬
‫והיובש ‪ ,‬יתחייב טמנו שיחמם בחומו ‪ ,‬וייבש ביובשו ‪ ,‬וכן הדבר המורכב מחמר וצורה ‪ ,‬יתחייבו ממנו‬
‫דברים מצד החמר שלו ודברים מצד צורתו ‪ ,‬א אם היה רב ההרכבות ‪ ,‬ולפי זאת הגזרה אמר אריסט״ו‬
‫שלא התחייב מהשם חיוב ראשון אלא שכל אחד פשוט לא דבר אחר ‪:‬‬
‫גזרה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מהסנה הראשונה חיונ תחילי ונצחי עד שהוא ית׳ עלה שירצו אלו האיזרוגיס ; ד לעלה הראשונה כמי שיאגור הוא ‪.‬‬
‫רחוקה לכל הדנריס והוא עלה קרונה לשכל הראשון שהוא ר״ל שאריסס״ו קורא השם עלה ראשונה או שכל ראשון או‬
‫העלול הראשון ‪ ,‬ואנחנו נאחר שכל אלו הדנריס היא עשאס אהה מאלו השמוה יקרא כי אל ההחלה אחה נכוין והוא הש״׳ ;‬
‫פ ר ק כ ב א אס היה רנ ההרכנוח ‪ .‬ירצה נזה שכשאנחנו‬ ‫ננווגה ורצון וזה הנמצא שלא היה נמצא ‪1‬שנ עתה נמצא‬
‫אומרים מקרים נמשכים מצד החמר לא נרצה‬ ‫ברצונו‪ ,‬והנני מתחיל גזכהן ראיות׳ בהכריעי להיות העולם‬
‫נו החסר הראשון כי חמר ראשון לא ימשכו ממנו סקרים אכל‬ ‫מחידש כסי דעתנו נסרקיס הנאים ;‬
‫פ ר ק כ ב גזרה מוסכמת עליה חאריסס״ו וחמי שהתסלסף ‪ /‬נרצה החומר המורכנ סארנע ׳סודוח והממוזג מהם ואז ימשכו‬
‫כי הדבר הפשוט אי אפשר שיתחייב מחנו אלא‬ ‫י‬
‫דנר אחד פשוט ‪ ,‬והרצון נזה כי הפועל האחד פשוט לא יונל לעשות שני דנריס מתחלפים כי כל פועל לא יפעל‬
‫אלא מה שבעצמו נין שיהיה פועל בידיעה יבין שיהיה פועל כטנע ‪ /‬כי אס האש אין נו אלא שני איכיות לבד לא יוכל‬
‫לפעול אלא מה שיש לו כי כל פועל לא יפעל אלא מה שבעצמו ‪ ,‬ואס האדם פעל בידיעה ‪ ,‬אם יש לו ידיעה‬
‫פשיטה בתכלית לא יוכל לפעול אלא דבר אחד ‪ .‬המשל בזה כי אס הבנאי אינו יודע אלא צורת הכוחל לא יוכל לפעול‬
‫יותר ‪ /‬וכן אס הסופי לא ידע לכתוב אלא ארבע אותיות לא יכתיב מתר ‪ ,‬ואם הוא יודע ידיעות רבות והוא פועל‬
‫בידיעה יחוייב שיפעל דנריס רבים נסי הדברים אשר ידע אס ירצה לפעול ‪ /‬והוא דבר כמושכל ראשון ‪ /‬כי מהאחד לא‬
‫יבא אלא אחד כי הפועל הפשוט לא יפעל אלא דבר אחד פשוט ואס היה הדבר מורכב יתחייבו ממנו דברים כמספר‬
‫מה שבו מן הפשוטים ‪ .‬וכן אס הלגר מורכב מחימר וצורה יתחייבו מחנו דברים מצד החמר שלו ודברים מצד‬
‫צורתו ‪ /‬ואס היה בדבר רוב ההרכבות יתחייבו ממט דברים כמספר ההרכבות אשר בו ‪ ,‬ולפי זאת הנזרה אתר אריסט״ו‬
‫שלא יתחייב חהס חיוג ראשון אלא שכל אחד פשוט לא דנר אחר ‪:‬‬
‫אמר שם טוב אם מאחד פשוט יתהוו דברים רבים נפל הספק בין הפילוסופים ‪ ,‬עד כי ב״ר יחשוב כי השי״ת הוא‬
‫אחד ויבואו ממנו דברים רבים ‪ /‬כי זה ס״ש כי מהאחד הפשיט לא יבאו דברים רבים יראה בפוטל אשר‬
‫בנגלה אבל בפועל הכילל שהוא אלוה לא יצדק זה ״ וגם כי הוא פועל בידיעה והפועל בידיעה יפעל דברים רבים ‪,‬‬
‫וכבר ביאר זה הרב בחלק הראשון פרק נ״ג כשביאר כי הפועל האחד כבר יפעל פעולות רבות מתחלפות ‪ ,‬ועתה‬
‫הניח חלופו בזה הפרק ‪ /‬וראוי לדעת אי וה מאלו הדעות הוא האמת ‪ ,‬כי כגר יראה שהש׳י אין לו ידיעות רנות‬
‫לסי דעת הרב ‪ ,‬כי אם היו לו רבוי מידיעות יהיה מורכב ‪ ,‬וכבר יתבאר שאין לו הרכבה אבליש לו ידיעה‬
‫אחת פשוטה יכלול תחתיה ידיעות רנות ‪ /‬ואם הדבר כן ישאר לומר אין יבואו דברים מתחלפים בידיעה אחת כי‬
‫כל פועל לא יפעל אלא מה שבעצמו ‪ /‬ואם הדבר כן איך נמצא הרטי בעולם ‪ ,‬אס נמצאו בזה אחר זה בלתי אפשר‬
‫כי הגלגל הראשון שיש נו כוכבים רבים חתחלסיס ימשכו מהשכל השני לפי דעת הרב ‪ ,‬ואיך יבא מהאחד רבים אחר‬
‫שגורה מוסכמת מאריסט״ו שלא יתחייב חדבר אחד אלא דבר אחד ‪ ,‬ואס נאחר שלא יתמייב יהיו דברים רבים קדומים‬
‫וכל שתי ההנחות שקר ‪ ,‬והגה זה דרוש עמוק רבו בו הדעות ראיתי לבארו ניחוד ולכן נקצר הנה ‪ .‬והנה לא ידעתי‬
‫באיזה מקום אמר אריסט״ו שלא יתחייב מהשם חיוב ראשון אלא שכל אחד פשוט ‪:‬‬
‫גזרה‬
‫קרשקש‬
‫שיהיה הסבה הראשונה סנדג הגלגא הטקין( הסעואה שגנואם ‪,‬‬ ‫‪1‬םן אבל יאמר בהם ענין הסנה מצר סה^ שאלי האיתיוח‬
‫והלא מופתי אריסט׳ו הם מבוארים שהתנועה הנצחית תורה על‬ ‫טתח״נות ‪ ,‬הרצון בזה ‪ p‬החום והקור והלחות והיובש ‪:‬‬
‫מציאות המניע הנצוד שהוא השם י ת' מצד שכל גשם נתו בעל‬ ‫פ ר ק כ ב )‪ (6‬נ׳ הדבר הנושוט אי אםשר שיתחייב טמנו אלא‬
‫תכלית אחר שהוא בעצמו נ על תכלית א׳ב לא תחמיר ואת‬ ‫פשוט ‪ ,‬כנר זכרנו זה נפרק רביעי טוה החלק‬
‫התנועה אם לא יגיעהו כה ממניע נצחי שהוא בלחי נ על‬ ‫סח שהוא דעת אריסט׳ו ‪ ,‬ודעת אבן רש׳ר שהש׳י יניע השטים‬
‫תכלית‪ ,‬ווהו דבריו אמר בשמיני סן השמע שאי אפשר דבר‬ ‫הראשונים נ מו שיניע החשק השוקו והשכלים האחרים מניעים‬
‫נעל תכלית יניע זמן אין תכלית ושאי אפשר שיהיה בגודל בעל‬ ‫הגלגלים האחרים ולא יאםר נעבור ‪1‬ה שהוא טשתוה לרם טצד‬
‫תכלית כה בעל הכליה ‪ ,‬הנה הוא הרחיב המאמר בעשותו‬ ‫הנעת הגשם־ם ‪ ,‬ואיה בל סופח׳ אריסט׳ו אשר עשת אותם‬
‫המוסתים על מציאות המניע הראשון מצד התנועה ‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫סצד מציאות התנועה הנצחית על מציאות המניע הראשון אחר‬
‫שהמופתים שהניא על מציאות המניע הראשון הרצון כזה השכל‬ ‫׳ןדעתתפילוסופים הנטשנים אתריו לפי דעת מורט אינם מודים‬
‫מרא«)‬
‫מ ח «‬ ‫מודה נבוכים חלק שגי «*‪ p‬כ ג‬
‫נז ר ה שנווו ב י » ו ימחייב אי זה דבר שיזדק מאי זה דבר שיורק ‪ ,‬אבל אמנם יהיה לעולם גץ העלה‬
‫ועלולה קצת ערך בהכרח ‪ ,‬עד שהםקדם לא יתחייב אמד‪ .‬ם ^ ה הז ד ק מאי זה מקרה מ ד ק<‬
‫‪,‬‬
‫באלו תאמר שיתחייב מהאיבות במות או מהבמות איכות ובן לא יתחייב מהחטר צורר‪ .‬אחת ולא‬
‫מהצורה חמר אחד ז‬
‫גזרה שלישית כי כל פועל שיפעל בבווגה ורצץ לא ב טב ע‪ ,‬יעשה פעולות מתחלפות רבות;‬
‫גורה רביעית ‪ ,‬כי הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה שכנית ‪ ,‬יותר ראוי בהרכבה ק הכלל המורכב‬
‫מעצמים מתחלפים הרבבה המזגית‪ ,‬וד‪.‬טשל בו כי העצם עיר משל או הבשר או הגידים או‬
‫העצבים‪ ,‬יותר פשוט מכלל היד או ה תל הםורבבים מעצם ובשד וגידים ועצב‪ ,‬וזה מבואר מאד עד‬
‫שאין צריך להוסיף בו דברים ‪ ,‬זאחר אלו ההקדמות אומר שזה אשר מכרהו אריסט״ו שהשכל הראשון‬
‫סכה לשני והשני סבה לשלישי וכן אלו היו מדרגותידזם אלפים‪ ,‬השכל הראשץ מהם פשוט הוא‬
‫כלא ספ ק‪ ,‬ומאין נמצאת ההרכבה הנמצאת כאלו הנמצאות ע״צ החיוב כמו שיחשוב א ת ס ט׳ו‪,‬‬
‫נ אנחנו נודה לו כל מה שזבח שהשכלים כל אשר יתרחקו יתחדש בד‪.‬ם הרכבת ענינים אחר שמושכליהם‬
‫רכים‪ ,‬ועם הודאתנו לו בזאת המחשבד‪ ,‬והסברא איך ר‪.‬מ השבלים סבה לחיוב הנלגלים מהם‪ ,‬ואמה‬
‫ערך כין החמר והנבדל אשר אין לו חומר בלל^ אמור שאנחנו הודינו לו שכל גלגל סבתו שכל על‬
‫הצורה הנזכרת ‪ ,‬אחר שהשכל ההוא יש בו הרבכה בד‪.‬יותו משביל עצמו חולתו ג וכאלו הוא מורכב‬
‫מעוני דברים ‪ ,‬אחד מעוני הדברים ההם יתחייב ממנו השכל האחרץ אשר תחתיו ‪ ,‬והענץ האחר‬
‫יתחייב ממנו הגלגל‪ ,‬ישאר ויאמר לו העו‪.‬ץ האחד הפשוט ההוא אשר התחייב ממנו הגלגל איך‬
‫יתחייב ממנו הגלגל‪ ,‬והגלגל מורכב משני חסרים ושתי צו ת ת‪ ,‬חמר הגלגל וצורתו‪ ,‬וחמר הכוכב‬
‫הקבוע טלגל וצורתו ‪ ,‬וכשיד״יה הענץ ע״צ החיוב א״א לגו בד‪.‬כרח לוה המורכב מבלתי סבה מורכבת‪,‬‬
‫יתחייב‬
‫שם«ב‬ ‫אפודי‬
‫מקרים יביס נזצדו ; ב אנחנו טלה לו כל מה שזכרו ‪ .‬ר״ל ‪ 6‬נחט גזרה שניה ‪ ,‬כי לא יי^זייג איזה מ ר מדמן מאי זה מ ר מדגון‬
‫נודה לו לאריספ״ו כל נזה שזכרו והוא שהשכלים כל מה שיסרמקו אנל אם ימצא יחם יערך נ ץ העלה זהעליל עד שהמקרים לא‬
‫מהשם יחעלה יתחדש נהם ר\כנח מנינים וכו׳ ‪ :‬ג וכאלו הוא יתקייט אי זה מקרה שמדמ‪ / 1‬כאלו תאמר מן האינות נמזת‬
‫מורכב משני דנרים ‪ ,‬ר׳לשגשכל ישהרכנח מה בנחינס השכילו או מן הנמות אי ט ת וכן לא יתחייב מן החמר צורה ולא מן‬
‫עצמו ובנחינח השכילו עלחו‪ ,‬בבמינח השכילו מלתו אשר היא לו הצורה חמר‪ :‬גזרה שלישית׳ כי כל פועל שיפעל בטונה ורצח‬
‫כטרה יסחייג ממנו השכל הנבדל עלולו‪ ,‬ובנמינח השטלו עצמו לא בשבע יעשה פעולות מתחלטת רבות למה שהוא פועל‬
‫בידיעה וכל מי שיש לו ידיעה ידע הדבר ו ה פ ט ויוכל א' נ‬
‫לפעול השני דברים אי זה מהם שירצה‪ ,‬וזאת ההקדמה לפי דעתי היא צודקת כשיהיה ה ט ע ל יודע דברים רבים ויפעל ב טונה‬
‫ורצי! אז יוכל לפעול פעולות רנות במספר הידיעות אשר יש לו מהמלאטת אז ה מ ח ת אשר נמשכים ממנו פעולות המעלה ;‬
‫גזרה רביעית ׳ כי הכלל המורכב מעצמים רבים מתחלפים הרכבה שננית חתר ראוי בהרכבה מן הכלל המורכב מעצמים‬
‫מתחלפים הרכבה המזגית‪ ,‬וזה דבר מבואר ני הרבוי הנמצא בהרכבה השכנית אינו אחד כמו הרבוי הנמצא בהרכבה החזנית‬
‫שיחוייב הכלל המורכב מעצמים רבים מתחלפים הרכבה שננית ‪ ,‬שיהיה ראוי שיהיז הפועלים מתחלפים ולא יהיה הפועל‬
‫אחד ‪ .‬ואחר שהניח הרב אלו ההקדמות כ א א הם מבוארים בעצמם יאמר ‪ ' t e‬אפשר שיהיה זה עולם נתחדש ע*צ‬
‫החיוב ‪ ,‬ו מ ה אפילו שנודה שמהשכל הראשון יתחייב השני ומהשני השלישי וכן א ‪ 6‬הח המדרגת אלפים השכל האחרץ‬
‫מהם פשוט אחר שהתחייב משכל אחד פשוט‪ ,‬אם כן יתחייב לשאול לו מאץ ימצא ההרכבה הנמצאת באלו ממצאיות אם‬
‫הוא עיצ החיוב נ מו שיחשוב‪ ,‬ואף שטדה לו שהשכלים כל אשר ירחקז י^זד ש בהם ה רנ ט ת ענינים ע ם מה שישכילו‬
‫עצמם וישכיא עלותיהם ועם מה שיש בהם מהחיוב והאפשרות ‪ ,‬ע ם שכל אלו הדברים ה ם דמיוטת נ מו שיאמר‬
‫אבוחמ״ד בהפלה‪ ,‬ואף שיהיו אלי הדברים אמת איך יהח השכלים סבת חחב הגלגלים מהם זאי זה יחס בץ החמר‬
‫והנבדל ני הנבדל הוא השכל ואיך יתחייב הגשם ממה שאינו גשם ‪ ,‬וזהו הספח היותר עצום אשר ימצא בזה והוא‬
‫איך יתחייב הגשמי מהנבדל אחר ^ נ ב ד ל אינו בעל גשם ‪ .‬שלישי ישחר שיאמר אף שנודה שהשכל יש ט הרכבה‬
‫בהיותו משכיל עצמו וזולתו והוא מורכב משני דברים ית חייט מ מ ט מהענץ האחד השכל האחרץ והעגין האחר יתחייב‬
‫מחנו הגלגל לסי זאת הסברא יתחייב שיהיה הגלגל פשוט ושלא יהיה מורכב מחמר וצורה ו מ ה אנ חט מוצאים הגלגל‬
‫משני קמרים ושתי צירות ‪ ,‬חמר הגלגל וצורתו ‪ ,‬וחמר ה טנ ב הקבוע כגלגל וצורתו ׳ וכשהיה הענין ע' צ החיוב‬
‫א'א‬
‫קרשקש‬
‫הע»נו טדל בלל חבל חוא אין ‪ A pSn‬ולא ‪ npAn‬ל«י ‪ •rtw‬יניע‬ ‫הראשון אשד נתחייב טהסבה הראפוונה ‪ ,‬א׳ב לא הניא סופת‬
‫וםןאין תנ ‪ 4‬ת א ואין לדבר בעלהנאת נח בנ׳ת הנה א׳ב‬ ‫ית׳ ‪ ,‬וכמו כן ׳לא תוכל׳ ׳לעשוח זאת‬
‫מציאותו ׳‬
‫ההנועה^ על׳ ‪...........‬‬ ‫מצד‬
‫‪...... .......‬‬
‫בל גודל אס בבנ׳ת ואנז בעל תנלית ולזאת העלה לא יהיה‬ ‫ההנחה בשום פנים שועא ירצה במניע הראשון דבר וולת ההתחלה‬
‫ב ג ו ^‪5‬ז‪5‬ל*תנלת ולא בנודל בב'ת לפי שאין גודל לננ׳ ת‬ ‫הראשונה ‪ ,‬שכבד התבאר נמה שאהד הסנע הכליה הביאור‬
‫כלל ‪ ,‬וגס בן ^‪ nidi‬שלא יתפעל ולא ישתנה כי בל התנועות‬ ‫שטה שהניא טווח על המציאות מצד התנוער‪ .‬הנצחית הוא‬
‫האחרות אחר המקומות חט־‪ .‬אלו* הערבים הם מבוארים שחם‬ ‫הנורא ית׳ וזד‪ .‬מבואר טמאטריס רבים נטר‪ .‬שאחר הטבע נמו‬
‫בפי ‪ m‬הענק ‪ ,‬ובאמת כי לל זח אמר כד‪.‬תהלר‪ .‬הראשוני‪ .‬שכל‬ ‫שונרתי כנר ד*־ואזנור עתר‪ .‬אחד ממאמריו ור‪.‬וא זד‪ , .‬אטר‬
‫השהדלותו חיה להודיענו שיש נ‪«0‬א ראשון סבר‪ .‬לכל הנסעאות‪,‬‬ ‫אדיסנרו ואטנם שעצם ‪6‬ה נצחי ובלתי מתנועע מונרל ממוחשיט‬
‫חטז הנאתי נמה שעבר תואמריו ררהביס שאיט מרבר רק בשס‬ ‫הוא מנואר סמר! שטזגיר ו גני גליט שאי אפשר שעזית לוח‬
‫י«׳‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק כב‬
‫יתהייב טחלקה האחר גרם הנלגל ‪ ,‬ומחלקה האהר נרם הכוכב ‪ ,‬זה אם 'היה חטר דוכוכבים כוי^ם‬
‫אחד ‪ ,‬והנה יתכן שיהיה עצם המאיר מהם עצם אחד ‪ ,‬ועצם החשוכים שאין להם זוהר עצם אחר ‪,‬‬
‫וכבר נודע כי כל גשש טורכב טהטרו וצורתו ‪ ,‬הנה כבר ה תכ אר לך י שלא ינזשכו אלו הענינים על‬
‫צד ההיוב אשר יזכרהו ‪ ,‬ו ק עוד הלוף תנועו ת הגלגלים לא ישטור ערך פדר קצתם ת ח ת קצת ם עד‬
‫שיאמר בזה צד החיוב ‪ ,‬וכבר זכרנו זה ‪ ,‬והנה נ״כ ענין סותר לכל מה שהונח בענינים הטבעיים ‪,‬‬
‫כשיבחן עגין הגלגל‪ ,‬וזה שאם היה חמר הגלגלים כלם אהד‪ ,‬למה לא יתחייב שתעתק צורת זה הגלגל‬
‫לחמר האחר ‪ ,‬כמו שיקרה מתח ת גלגל הירח )נ( מצד היות החמר ראוי ‪ ,‬ולמה תתקיים זאת הצורה‬
‫בזה החמר תמיד וחמר הכל משותף‪) ,‬נ( האלהים )ג׳יז אליהם( ‪ ,‬אם לא יאמר אומר שבל גלגל החמר‬
‫שלו בלתי חמר האחר ‪ ,‬ולא תהיה א״כ צורת התנועה מורה על הטו־ ‪ .‬חה סתירת השרשים כלם ‪t‬‬
‫ועוד הכוכבים אם החמר שלהם כלם אחד ‪ ,‬כמ ה זה נבדלו אישיהם ‪ ,‬אש בצורות ‪ ,‬או כמקרים‪ ,‬ה ועל‬
‫איזה משני הפנים שיהיה יתחייב שיעתקו הצורות ההם או המקרים ההם ויבואו זה אחר םור זה על‬
‫כל אהד מהם‪ ,‬ער שלא יבטל היות החמר ראוי לכל אחת מהצורות ולכל אחד מהמקרים ‪ ,‬ובזה יתבאר‬
‫לך שמאמרנו חמר הגי‘ג'‘ים או חמר הכוכבים אין בו דבר מענין זה החמר ‪ ,‬ואמנם זה שתוף כשם ‪,‬‬
‫י ושבל נמצא מן הגשמים ההם הני׳נלים יש לו מציאות שיתיחד בו ולא ישתתף בו זולתו‪) ,‬ד( א'כ‬
‫בטה זה נפל הה שתתפו ת ב תנוע ת הגלגלים בסבוב או כעטידת הכוכבים ‪ .‬אבל כשנאמין שזה כולו‬
‫בכזוגת מכוין פעלו ויחדו כמו שגזרה ’ חכמתו אשר לא תושג ‪ ,‬לא יתחייב לגו דבר מאלו השאלות‬
‫כלם ‪ ,‬אבל אמנם יתחייבו למי שיאמר שזה כולו ע״צ החיוב לא ברצון רוצה ‪ ,‬והוא דעת שלא ימשך‬
‫ענינו על סדר המציאות ולא נתנה בו עלה ולא טענה טספקת וימשכו אחריו ג״כ הרחקות עצומות‬
‫טאד ‪ ,‬והם היות האל יתעלה אשר ‪-‬ידה כל משכיל כשלמותו בכל מיני השלמויית ‪ ,‬עם כל הנמצאות‬
‫בעני; שלא יחדש ב ה ם דבר ‪ ,‬ואלו בקש להאריך כנף זבוב או לחפר רגל תולעת לא היה יכול ‪ ,‬אמנם‬
‫אריסט״ו יאמר שהוא לא ישתדל כזר‪ .‬ומן השקר עליו שירצה בחלוף זה ‪ ,‬ואין זה ממה שיופיפהו‬
‫שלמות‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫א׳א לט נהכדח בוה המורננ חנלי סנה מורננת יתחייג יחחיינ ממנו הגלגל ‪ :‬ד שלא ימשכו אלו העגיניס‪ ,‬ר׳ל‬
‫מאחד מחלקיה גרם הגלגל ומהחלק האחר גרס הכוכב ‪ ,‬שהנרמיס השמימיים והגנדלים לא ימשכו צל צד אמוגת החיוב‬
‫זה■ אם יהיה חמר הכוכבים כלס אחד ‪ ,‬והגה יתכן שיהיו אשר יזכור ארישפ׳ו ‪ :‬ה ועל איזה משני כניס שיהיה וכר ‪.‬‬
‫בהם כוכבים מחולפים ‪ .‬הנה כבר התבאר שאלו העניגים ירצה אש נאמר שחמר הנלנליס כלס אחד ונבדלו אישיהס‬
‫לא ימשכו ע״‪ 5‬החיוב ‪ ,‬וכן עוד חלוף תטעות הגלגלים לא אם בצורוס אם במקרים איזה צד שנקח מאלו יתחייב שיעתקו‬
‫ישמור ערך קצתם על קצתם עד שיאמר בזה צד החיוב ‪ /‬הצורות ההם המקרים ההם ויסשישו צורה וילבשו צורה אחרח‬
‫עוד יש לשאול אם היה חמר הגלגלים כלס אחד לחה לא עד שהענק יהיה אששר ואס היה ממרס משותף ‪ :‬ו ושכל נמצא‬
‫יתחייב שתעתק צורת זה הגלגל לחמר האחד כמו שיקרה מן הגשמים ההם ‪ .‬ר׳ל שכל גלגל וגלגל יש לו חמר מיוחד‬
‫זה מתחת גלגל הירח מצד היות החמר אחד ‪ ,‬למה תתקיים שיתייחד בו הגלגל ההוא לא זולחו ‪ :‬ז חכמתו אשר צא תושג ‪.‬‬
‫ואס רצה לומר שאי אששר בשום צד להשיג חכמתו יתעלה ‪:‬‬ ‫משותף ‪_ ,.‬‬
‫_‬ ‫זאת הצורה בוה החמר תמיד וחמר הכל‬
‫יאחר אומר שכל גלגל החמר שלו בלתי החמר הי^חר לא‬
‫תהיה אם כן צורת התנועה מורה על החמר ‪ ,‬וה כתירת כל השרשיס השבעיים ‪ ,‬כי כל הדברים המשותסים כתנועה‬
‫אחת יש להם חמר אחד ומצד שהם מחולפי התנועות יש להם צורות מתחלפות ‪ ,‬ני אלו היסודות למה שיתנועעו‬
‫תנועה ישרה יורה שחמרם אחד ולחה שיתנועעו זה למעלה וזה למעה יורה שהם חחולכי הצורות ‪ ,‬וכן הגרם השמיחיי‬
‫במהירותמעויין או‬ ‫או‬ ‫יתנועעו בסבוב יורה שלכלם טבע אחד ומצד שכל אחד יתנועע לצד זולת חברו‬ ‫מצד שכלם‬
‫באיחור מעויין יחוייב שיהיה חחולפי הצורות ‪ ,‬א'כ יתבאר כי מה שיאמק אריסס״ו‪ ,‬שהכל ע צ החיוב שיה לא ימשך‬
‫ויתחייבו לו אלו הספקות העצומות וזולתם הרבה ‪ ,‬כמו שהאריך בהם אבוחמ״ד בהפלת הפלה ‪ ,‬אלא שהרב לקח‬
‫היותר גדולות מ ה ם‪ ,‬אבל כשנאחק כי יה כולו בכוונת מכוין פעלו וייחדו כמו שגזרה חכמתי שלא תו שג‪.‬לא‬
‫יתחייב דבר מאלו השאלות כלם ‪ ,‬אבל יתחייב למי ש־אמר בזה כלו על צד החיוב לא ברצון רוצה ‪ ,‬והוא דעת שלא‬
‫יחשך ענינו על סדר המציאות ולא נתנה לו עלה ולא טענה מסכקת ;‬
‫אטר‬
‫קרשקש‬
‫הירח א׳נ כמה זה נכא הה•!ותת ‪ t‬ות אי; בכאן‬ ‫אהזר תהה‬ ‫ית' והנו הרי ונינו הניא ראיה עיי מציאותו מצד ד‪,‬הניעה‬
‫היצההכות רד‪ ,‬כתנועה הירייייס תנונ כ ת או כעמידת הכוככים‬ ‫בניי ציהראד‪ ,‬נ י ית ההראות בה־־דמותיו ג*זה ה^‪) •:Kr‬כ( דצד‬
‫א ' נ ע‪ ‘-‬כיי ‪ ; 0‬׳ ‪ c‬ד‪,‬כ צ רי כי ס יי ט־ח ך וייא י מ ש ך או ר‪,‬עניו ע!‘‬ ‫ג־צד • טרו א‬ ‫‪,‬‬ ‫פירו־צ‬
‫_‬ ‫הר‪,‬וכזי­‬
‫הדרך הככ■;׳ ‪ .‬או נוב‪ !,‬רני ש אהי שהומר הגאגאים יחוייב‬ ‫הומר ככזו שההוגזר הרא־כון כזקנל כל ר צויוה זו אהר זו‬
‫שיהיר‪ .‬כיי אהד מההאף ארנ״רו ;‪c‬״ מה שהנחנו נא״ זה רנד‬ ‫)גוהאייהים אם לא יאטר אוגז‪■ -‬צכל גי‘‪ ^"'.‬ר־ומר ־גולו ני‘‘־־‪'.‬‬
‫נפא דהשההפיה ויהיר‪ ,‬הרנר ההוא פנה ש״תנויגע ד‪;,‬אנא‬ ‫חוג־‪,‬ר ד‪.‬אח•* ^ ‪*£‬רוש כאג־ת יכו^ אד ם לוכ*ר ׳צנזאהי־‬
‫נכבוב או נא״ וה‪ ,‬אופן נפא ההשההפוה שישתוו הגאגאים‬ ‫תעתק צורת הכלכל לחומר האדר •צדומר ה;ל‪ ^,‬אהד כ^הי‬
‫כעמידה איש׳‪ :,-‬יייי הנוכבים שאא יהנועעו ‪ ,‬עא ניחנו צריו‬ ‫‪- .‬י־וש אתי•‬ ‫נש׳‬
‫הונלר האחר ‪ r > ) .‬א׳ ב בבל■ ;‪.. .‬‬
‫לכ^ם ותשוב דיקישיא למקומה‬ ‫משותף ׳ ׳‬ ‫ארד ‪....‬‬
‫שנאניר ש־וניי ‪, ...‬‬ ‫י־‪--,‬רף לחבר האחר שיום ־יו‬ ‫שנוכל לומר שתמר נר‬
‫והוא מת שאמר למעלה אחר שהרומר אהד פשותף לכלם לא‬ ‫חומר אחר היה מתר‪",‬ב שיעתקו צורתם נ מו ש‪:‬מצ־א נחומר‬
‫יחוץיג‬
‫מ ט ‪49‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שניי מרק הב‬
‫שלמות )ה( אבל אפשר שיהיה חסרון בקצת הבחינות‪ .‬וכלל איסר לך אע״פ שאת שהרבה ק‬
‫העחרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים אם למיעוט הכנת דברירום או לנטיה מהם בכוונה ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אלא שאני לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשנתיו והביטתיו כסי קוצר יד שכלי והכלל ההוא הוא‬
‫שכל מה שאמרו אריסט״ו ב^ הנמצא אשר מתחת נלנל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק‬
‫)י( ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו< או מי שקדמו לו תות יז)י( ירצה להרחיק מהם כל סותר‬
‫ולשמרם^ או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענץ נראה ‪ ,‬אמנם כל מה שידבר בו אריסט״ו מגלגל‬
‫הירח ולמעלה‪ ,‬הוא כדמות מחשבה וסברא^ מלבד קצת דבדם‪ ,‬כל שבן כמה שיאמרהו בסדר השכלים‬
‫וקצת אלו הדעות האלהיות אשר יאמינם‪ ',‬ובהם ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המכוארים‬
‫בכל האומות והתפשטות הדעות‪ ,‬ואין מופת לו עליהם״ ולא תדקדק היותי קושר הספקות אשר התחייבו‬
‫לדעתו ותאמר הבספקות יבטל דעת או יתקיים סותרו‪ ,‬אמת כי הענין אינו כן‪ ,‬אלא אנחנו נעשה‬
‫עם זה הפילוסוף מה שצוונו שנעשהו הנמשכים אחריו ‪ ,‬חה עמנבסגדר כבר באר שבל מה שלא‬
‫יעמד עליו מופת צריך שיונחו שני קצוות הסותר בענץ ההוא ‪ ,‬ויראה מה יתחייב לכל אחד משני‬
‫הסותרים מן הספקות‪ ,‬ויאמן המעט בהם ספ^ת‪ ,‬וכן אמר אבסגדר שימשך הענץ בבלמה שיאמרהו‬
‫אריסט״ו מן הדעות האלהיות אשר לא יעמוד עליהם מו^ז ‪ ,‬כי בל מי שהיה אחר אריסט״ו יאמר כי‬
‫אשר אמרו בהם אריסט״ו יותר מעט ספקות מכל מה שאפשר שיאמר בו‪ ,‬וכן עשינו אנחנו כאשר‬
‫התבאר אצלנו שזאת השאלה והיא אם השמים הווים או קדמונים‪ ,‬אץ מופת על אחת משני הכותרים‬
‫בה ‪ ,‬ובארנו הספקות המתחייבות לכל אחד משני הדעות ‪ ,‬אראנו לך שדעת הקדמות יותר רב ספקות‬
‫יוחר‬
‫שם טו‪3‬‬ ‫אפודי‬
‫ח ירצה להרחיק מהס כל סוחר ‪ ,‬ר״ל שכל כך הדפוס ההם אטר שם סוג כל אלו הנעוליםשעשה הרג לדעת אריסס״ו‬
‫יתיוייט ג״כ לדעת היזדוש ‪ /‬כי יאמר אוחד אם‬ ‫מקוינדס נלט שכל סה שהוא סותר הדפוס ההסהואמרחיקס‪,‬‬
‫השם אתז־ בתכלית האנזדות והששיעות איך ינאו מחנו‬ ‫או שימשכוהו הדפוס ההס‪ .‬ר״ל וזהו מפוח הפדנייס ;‬
‫רכים ויפעל פעולות מתחלפות ‪ ,‬ט א^ שיהיה הפועל פועל‬
‫בטונה ורצון‪ ,‬אס לא ימצאו כידיעתו ידיעות רבות נפרשות לא יתחייט ממט לברים רבים‪ ,‬וגס כן ישאר שיאמר אין‬
‫מהשם ית׳ אשי אינו גשם יבא הגשם ומה יחם בינו ובין משם ‪ ,‬ואם יאמר שלא נדע על אי זה צד נתחדש ‪ ,‬גס‬
‫כן יאמר אריסס״ו ני כל אלו הדברים יש להם סבות ואם לא נדעם והם ספקות משותפות ביניט לנינם‪ ,‬וכבר הרגיש‬
‫הרב זה ואמר ‪ ,‬ולא תדקדק היותי קושר הספקית שיתחייבו לדעתו ותאמר הבספקות יבעל דעת או יתקיים סותרו‬
‫אמת הוא כי הענין אינו כן ונו׳ ‪ ,‬ומה מאד העיב הרב בא*־‪ 1‬ני לסי דעת החיוב ימשני הרחקות עצומות מאד ‪,‬‬
‫והיא היות מציאות האל אשר יודה כל משכיל בשלמותו בכל מיכי השלמות עם כל ממצאות נענין שלא יחדש בהם‬
‫דבר ואילו בקש להאריך כנף זביב או לחסר רגל תולעת לא היה יטל וזהו הרחקה גדולה ודבר סרה על השם ית׳ ‪,‬‬
‫והגן אמרו כל מה שאמר אריסע״ו במה שתחת גלגל הירח הוא אמת בלי ספק וט׳ אמנם כל מה שדבר ‪ ».‬אריסע״ו‬
‫מגלגל הירח ולמעלה הוא כדמות מחשבה וסברא מלבד קצת דברים ‪ ,‬כל שכן במה שאמר בסדר השכלים וקצת אלו‬
‫הדעות האלהיות אשר יאחינס ובהם הרחקות עצומות והססדיס הנראים בכל האומות והתסשעית הדעות ‪ ,‬ואין‬
‫מוסת לו עליהם ‪ ,‬כ״א היה לו מוסת לא נשגיח על שיהיה מרוחק וחולק על הפרסום ‪:‬‬
‫אמר שם עוב בל אלו הנעולים אשר עשה הרב הס כסי דעת נ״ס ‪ ,‬וכבר אמרתי לךפיש לו נטוליס גדולים כאלה ‪ ,‬והרב‬
‫יחשוב שדעת ב״ם הוא דעת אריסעיו באלו הדברים‪ ,‬ויאמר שמה טאמר נ״ס ואנונצ׳ר בחכמה האלהית ובסדור‬
‫הנמצאות ממנו ית׳ הם כלס דמיונות ומחשבות ולכן ישיגם התסיסה למה שנטו מדרך אריסע׳ו ודברו סרה עלהסילוסופיא‬
‫ושמוה מטרה לכל בעלשכל לחלוק עליה ‪ ,‬אבל מה שיאמר אריסטיו באלו הלגריס ההוא מושנלות ראשוטת יעמול‬
‫המופת עליהם ולא ישיגם שוס תפיסה ‪ ,‬ולמה שהדבור בדרך אריסע׳׳ו נסי מה שיחשב ב*ר באלו הדברים הוא ארוך‬
‫לא ראיתי לטתבו הנה ‪ ,‬וגס הסתירות הנמשכות לדעת ביר ‪ , ,‬זמה אס יגזור האל בחיים נעשה מאמר מיוחד‬
‫באלו הדכריס בהויית העולם וחדושו ‪ ,‬וגדרוש נו אס מה שטנר ב׳ר באלי הדברים האמת טא אם לא ‪ ,‬וגם בביאת‬
‫הדברים מהסבה ראשונה ואיך יעלו כלם אל דבר אחד סשוע ‪ ,‬ואס המופת יעמוד עליהם ס א ע״צ המחשבה או‬
‫סברא כתו שאמר הרב ‪ ,‬והנה לא הארכתי באלו הפרקים למה שראיתי כי הרב נמשו בהם לחי דעת נ״ם ‪ ,‬והחכם‬
‫ר׳ משה הנרבו״ני האריך בהם וביאר דעת אריסע״ו כסי מה שביארו ביר גהסלת הפלה ני כל דבריו ייד׳זים משם ‪,‬‬
‫ואני אומר כי די ויותר מדי להשיב על הפילוסוף שלא יתחייב ‪,‬מטעטחיו הקדמית מבלתי הכיעת ׳‪.‬חדוש ‪ ,‬למה‬
‫שבאלו הספקות לא יבעל דעת ולא יתקיים סותרו‪ ,‬ואחר שהדבר כן ראוי שנאמץ שהעולם מחודש אחר שזאת השצנה‬
‫אם השמים סוים או קדמונים אין מופת על א׳ מהסותריס‪ ,‬והנה המאמין בסחש »א בלתי מזיק נמה שראוי ‪; •15‬זין‬
‫נמק‬ ‫____‬
‫קרשקש‬
‫ומאו‬ ‫יקראחו חיסר ‪ p*>m‬וגל מת ׳*ימוזווז סמני י»םד‬ ‫׳החייב העתי‪ ,‬צורח »ר‪ ,‬הגלגל לחוסר האחר‪ ,‬וזה הוא הגירוי*‬
‫על סדר ׳*הניחו אריסניו לא ׳*יודח לו ׳*תהוסר ההוא הוא‬ ‫האמיתי ‪) :‬ה( אבל אגשר שיהיו חסרו) בקצה הבחינות ‪ ,‬גירוי*‬
‫קרסו! ‪ ,‬אסנם אחר חסצאי לא יצוייר מ שיהיה הוות נגסד ובל‬ ‫כי חפזעל הנכבד אי‪ ,‬שלמות לו שישנת געלי ואגשר שיאסד‬
‫הדברים יתהת ססנו רגסדו אליו וחבל חוור חלילה כרסות סביב‬ ‫שזח חסרו! בחי‪,‬ו שיראה מענינו שלא היה געלו שלם אחר‬
‫הגלגל באנה ובבל חלק סמנו ז)ז( ירצה לר‪%‬חיק ססט בל סוחר ‪,‬‬ ‫אשר יצטרך לשנות נו ; )ו( ולא ימה ממנו אלא מי שלא יבינהו ‪,‬‬
‫הרצו! בזוז סח ׳*יסחור חדעוז וזוזם איור קרסו לו ז‬ ‫גירוש ררב טורינו טווה לאריסט׳ו שסציאוה החוסר אשר‬
‫•יז‬ ‫‪18‬‬ ‫יג‬ ‫]טורה נטכיס ח״ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ^טני פרק כב כג‬
‫ויותר «יקבםה שראוי שיאמן בחק השם‪ ,‬מחובר להיות החדוש דעת אכרהם איינו ונייאנו כרעיה״‬
‫ואהר שזברתי בחינת הדעות בספקות הגגי רואה שאבאר לך נזה מעט ‪:‬‬
‫פרק כג א דע כי ההק־מ נין הספקות המתחייבות לרעת אחת ובין הספקות המתחייבות לסותרה‬
‫והכרעת הכעט שבהם ספקות‪ ,‬אין הבחינה בו רב מספר הספקות אכל גודל הרחקתם‬
‫וחלוק המציאות עליהם ‪ ,‬ואפשר שיהיה הספק האחד יותר גרול מאלף ספקות אחרות ‪ ,‬ולא יתאמת‬
‫נ׳׳ב זה ההקש אלא למי ששני קצוות הכותר אצלו בשוה ‪ ,‬אכל מי שיבחר אחת משתי הרעות ב אם‬
‫מפני גידול או לתועלת אחת מן התועלות‪ ,‬הוא יתעוור מראות הנכונה ‪) ,‬א( כי הענין המופתי לא יוכל‬
‫בעל התאוה שתחלוק עליו נפשו ‪ ,‬אמנם כיוצא כאלו העניינים אפשר לחי‘וק עליהם הרנה ‪ .‬והנה‬
‫תוכי אם תרצה '‘הפיסיט מעיניך התאוות ות־סליך המנהג ותשען על העיון לבד‪ ,‬תכריע מה שיצטרך‬
‫להכריעו ‪ ,‬אבל תצטרך כזה אל תנאים רבים ‪ ,‬תחלתם שתדע שעור טוב שכלך ושלמות טבעך ‪ ,‬חה‬
‫יתבאר לך בהתלטרך בשאר החכמות הלטודיות על אמתתם והשגת דרבי חכמת הדבר ‪ ,‬והשני ייתת‬
‫החכמות הטבעיות ואמתתם עד שתדע הספקות על אמתתם ‪ ,‬והל טדותיך ‪ ,‬כי כשימצא האדם עצמו‪,‬‬
‫אין הפרש אצלנו בין שיהיה זה בטבע או כקנין‪ ,‬נוטה אל התאוות וההנאות או בוחר הכעס והקצף‪,‬‬
‫והעביר הכת הכעסני ושלח רסנו‪ ,‬הוא לעולם יחטא ויכשל כשילך‪ ,‬כי יבקש דעות יעזרוהו על מה‬
‫שטבעו נוטה אליו^ ואמנם העירותיך על זה שלא תרומה‪ ,‬שהנה אפשר )נ( שישימך לחשוד אדם יום‬
‫אחד בספק שיספקהו על חרוש העולם ^ ותוסת מהרה ‪ ,‬כי בכלל זה הדעת סתירת יסוד הדת ודבר‬
‫סרה על השם ‪ (!) ,‬והיה תמיד חושך )לח הושד( שכלך בו ומקבל משני הנביאים אשר הם עמוד‬
‫תקון מציאות הטין האנושי באמונותיו וקבוציו‪ ,.‬ולא תטה מדעת הדוש העולם כי אם במופת‪ ,‬וזה‬
‫בלתי‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ל ק כ ג א דע נ׳ ההר‪,‬ש וכד‪ ,‬ירצה עכשיו לני(י שמה‬ ‫נתק השם יתעלה ‪ ,‬ני המאמין הקדמות ינעל היכולת ‪,‬‬
‫שאסר כשרק הקודם שהדעות אשר ט ספקוח‬ ‫וכל שכן כי כקיום החדוש דעת אנרהס אניגו ומשה רניט‬
‫רנות הוא הדעת הנעל ‪ ,‬לא ירצה נו כשי כמות רט׳ הססקוה‬ ‫עליהם השלום ‪ .‬ואחר שהניא הרנ הספקות אשר יתח־יכ‬
‫אכל כפי איכות הספקות כ׳ פעמים יהיה הסשק תאחד יותר נדול‬‫לקדמות הניא פרק מעולה מאד ראוי שינתנהו כל משכיל‬
‫מאלף ספקות‪ ,‬והנןזה‪ :‬ב אס ספני גידול‪ .‬ר׳ל והיא אתנח ההרגל‬ ‫הרוצה לגזור גזר דין אחת נדעית‪ ,‬והוא זה ‪:‬‬
‫והגצות ‪ :‬ג ותוסת מתרה ‪ .‬ר״ל שתהיה נפתה וניסת מהר אחר‬ ‫פ ל ק כ ג דע כי ההקש נין הספקות המתחיינות נזה‬
‫הספק ההוא להאמין הקדמות ‪ ,‬לכן הזהיר הרג שלא יעשה‬ ‫הפרק‪ ,‬הורה לנו הרג שאין ראוי להכריע נין‬ ‫י‬
‫כן אנל יחוס על כנוד קוגו ‪:‬‬ ‫שני חלקי הסותר נענור רונ הספקות ‪ ,‬אנל נעכור גודל‬
‫הרחקתם וחלוק המציאות עליהם לא שיהיו חולקים על‬
‫הפרסום ‪ ,‬ואפשר שיהיה הספק האחד יותר גדול מאל‪ 9‬ספקות אחרות ‪ ,‬ואפשר שיהיה הספק האחד גדול ירחיק‬
‫סותרו ולא יקנלהו האדם אם נעכור שגדל על הסבו או נענור תועלת חכנוד או מחו! בי השחד יעור עיני חפמיס‬
‫ולוה יתעוור האיש הגנון מראות הנכוגה ; אמנם כיוצא נאלו העגיגים אפשר לחלוק עליהם הרנה ‪ ,‬הרצון כשיעיק‬
‫האדם בדברים מצד הספקות לא מצד המופת והבא נעיין להכריע אחד מחלקי הסותר צריך אל תנאים רגים ‪,‬‬
‫ראשונה שידע שעור שכלו ושלחית טנעו ווה יהיה נהתלמד החנמית הלתודיות ור>שגת דרכי חכמת ההגיון ‪ ,‬ני חכמת‬
‫הלמודיות תרגיל השכל לעשית תופת ולהבין העטניס על אמתתס מבלתי התערב בהם העצמותי במקרי ‪ ,‬וחכמת‬
‫ההגיון נה יקנה האדם פלס ותאוגי משפט לדון בין האמת והשקר ונין האפשר והמחוייב והנמנע ‪ .‬והתנאי ה ל ידיעת‬
‫החכמות הטבעיות ואמתחם ‪ ,‬ני ידיעת החכמה הטבעית הוא פתח ושער ליפגס בחכמת האלהיות והמעיין נטנעיות‬
‫הוא יושב בפרוזדור בבית המלך ‪ .‬התנאי השלישי שיהיה האדם בעל מדי תטוט ת‪ ,‬כי כשימצא האדם עצמו טטה אל התאוות‬
‫ואל ההנאות נין שיהיה בטבע בין שיהיה בבחירה ורצון או אוהב הנציח והשררה ובוחר הכעס והקצן׳ והעביר הפח הכעסני‬
‫ושלח רסנו הוא לעולם יחטא וינשל כשילך ‪ ,‬ני יבקש דעות יעזרוהו על מה שטבעו ניטה אליו ‪ .‬והנה הרב גזר כי‬
‫הגוזר דין בדברים העיונים ראוי שיהיה טוב השכל ושיהיה לו ידיעה להשכיל העניצים על אחיזתם ‪ ,‬וזה יהיה בשלשה‬
‫דברים ‪ ,‬הא׳ בידיעת החנמית הלמודיית ובידיעת חכמת ההגיון ‪ ,‬והל שיהיה חכם בדברים הטבעיים ‪ ,‬והג' שלא‬
‫יהיה רשע ולא יהיה לו שוס נטיה לא בטבע ולא בהרגל כי זה תונע גדול להשגת האמת ‪ ,‬ואם לגזור גזר דין נין אדם‬
‫לחבירו צריך שיהיה הדיין מבין ובעל שכל ישר וחכם ושלא יהיה רשע ובעל תאיות ‪ ,‬כל שכן שצריך אלו התנאים‬
‫בדיני נפשית שהם לגזור נין האמת והשקר ונין המחויינ והאפשר והנמנע ‪ .‬ואמנם העיר הרב על זה נדי שלא‬
‫תרומה ‪ ,‬שהנה אפשר שישים אדם ספק בספק שיספקהו על מדוש העולם ייוסת האדם בו מהר חבלתי שיעיין אם‬
‫הספק הוא מופת אס לא ‪ ,‬ואס יעשה האדם וה יסתור יסוד הדת כלו ודבר סרה על השם שיבטל יכלתי נמ׳ש ‪ ,‬וראוי‬
‫לאדם שיהיה חושד שכלו ויקבל שהעולם מחודש משני נביאים שהם עמוד תקין המין האנושי באמונתנו וקבוצנו ‪,‬‬
‫ולא‬
‫קרשקש‬
‫אום יום אחד בספק ׳*יפנוקהו עי• חווש חעולם ‪ ,‬חרונו! גזח‬ ‫פ ר ק כ ג )ל( גי העני! חטיפת׳ לא יובל בעל הר‪,‬אוח שתחלוק‬
‫»אדם אחד יטעו! ספקית רבות על ר‪,‬חומו דטהר להאט׳; באותם‬ ‫עליו נפשו ‪ ,‬חרונו! בזה כי אחר שהתבאר חעני!‬
‫הסענזח ותהיה בזאת האמונה סתירת ■פור ה ד ת; )ג( נהיה‬ ‫בטיפת אי! יבולת שום אדם ואם הוא רב התאיה להאט׳! הפך‬
‫תמיד חושד שכלך בו ‪ ,‬חרונו! בזה באיש ההוא המביא‬ ‫הרבר ההוא אחר שנעשה על העני! ההוא מופת אי אפשר לו‬
‫תספקוח‬ ‫שתהלוק נפשו על העני! שחתנאר מופתו ‪) :‬ג( שישיםך לחשוד‬
 ‫מד ה נבוכים חלק עני®־*‪ p‬כג כד‬
‫כי^עי ננ»א בטבע ‪ ,‬ולא ידקדק עוד הטעק כזה המאמר בשאטרתי זה הדבר הפפורי י׳סטוך כו‬
‫המאמר בחדוש העולם‪ ,‬הגה אמר ראש הפילוסופים אריסטיו באמהות ספריו טאטרים ספוריים יסמוך‬
‫בהם דעתו בקרמות העולם ‪ ,‬ובנמצא בזה נאמר באמת לא תהא תורה שלטה שלנו כשיחה כטלה‬
‫שלהם ‪ ,‬כשהיה הוא סומך דעתו בהזיות הצאבה ‪ ,‬איך לא נסמבהו אנחנו במאמר משה ואברהם וככל‬
‫מה שיתחייב ממנו ‪ ,‬וכבר יערתיך בפרק אזכר לך בו הספקות העצומות המתחייבות למי שיחשוב‬
‫שהנלנל כללה חכמת האדם ‪ ,‬ידעת סדר תנועותיו והיותם עניגים טבעיים גסשכים על משפט החיוב‬
‫מבוארי הסדר והערך ‪ ,‬והנני אבאר לך זה ‪:‬‬
‫פרלן כד כבר ידעת מעניגי התבונה מה שביאתו עמי והבינות אותו מסה שכלל אותו ספר‬
‫המניסט; ולא ארך הזק להתחיל עמך בעיון אתר‪ ,‬ואשר ידעתו כבר שהענין כלו‬
‫יםשך כסדר התנועות‪ ,‬והסכים מהלכי הכוכבים למה שיראה על שני שרשים‪ ,‬א אם נלגל היקף‪,‬‬
‫ב או גלנל יוצא חוץ למרכז ‪ ,‬או שניהם יחד ‪ ,‬והנני אעירך על היות כל אחד משני השרשים יוצא‬
‫חק להיקש‪ ,‬וסוף דבר הולך על כל מה שהתבאר בחכמת הטבע‪ .‬תחלת זה העמיד נלנל הקף‬
‫סוכב על נלגל אחר ולא יהיה סכוכו סביב מרכז הגלגל ההוא הנושא אותו ‪ ,‬כמו שהונח זה כירח‬
‫ובחמשת הכוכבים‪ ,‬וזה יתחייב ממנו הגלגול בהכוזז‪ ,‬והוא^ שיהיה נלנל ההיקף מתגלגל ומחליף כל‬
‫מקומו‪ ,‬חהו השקר אשר ברח ממנו שיהיה שם דבר יחליף מקומו‪ ,‬ולזה זכר אנובכ‪ Y‬ן' אלצאי״ג‬
‫בדברו הנמצא לו כתכונה שמציאות נלנל היקף שקר‪ .‬ואמר זה החיוב)ואמר( מחובר אל מה שיתחייב‬
‫טמנו מן השקר‪ ,‬ר׳ל המציאות נלנל היקף שיתחייבו ממנו שקרים אחרים ‪ ,‬והנני אבארם לך ‪ ,‬מהם‬
‫שיהיה הסבוב לא סביב מרכז העולם‪ ,‬ויסוד זה העולם כולו הוא שהתנועות שלש‪ ,‬תנועה מן האמצע‪,‬‬
‫ותנועה אל האמצע ‪ ,‬והתנועה סביב האמצע ‪ ,‬ואם היה שם גלגל היק«‪ ,‬תהיה תנועתו לא ‪ p‬האמצע‬
‫ולא אליו ולא סביכיו ‪ ,‬ועוד שהצעות אריסט״ו בחבטת הטבעית שא׳׳א בהכרח מבלתי דבר קיים‬
‫סביבו תהיה התנועה‪ ,‬ולזה התחייב שתהיה הארץ קיימת‪ ,‬ואם היה גלגלההקף נמצא י תהיה זאת‬
‫התנועה סבוב סביב לא דבר קיים ‪ ,‬וככר שמעתי שאכובכ‪ Y‬זכר שהוא המציא תכונה לא יהיה‬
‫בה גלגל היקף ‪ ,‬אכל כנלנלים יוצאים חוץ למרכז לא זולת זה ‪ ,‬וזה מה שלא שמעתיו מתלמדיו ‪,‬‬
‫ואפילו התבאר לו זה לא הרויח בזה ריווז גדול ‪ ,‬כי יציאת המרכז גם כן יש בו ‪ p‬היציאה ממה‬
‫שהשרישו אריסט״ו מה שאץ להוסיף עליו‪ ,‬הה הערה לי‪ ,‬והוא שביציאת המרכז ג'כ כבר מצאנו‬
‫התנועה הסבובית הגלגלית לא סביב האמצע‪ ,‬אבל סביב נקודה נחשבת יוצאה חוץ למרכז העולם ‪,‬‬
‫והיא נ״ב תנועה לא סביב רבר קיים ‪ ,‬ואם יחשוב מי שאץ חכמה א בתכונה שעיאת המרכזים אחר‬
‫שהגקודות ההם תוך גלגל הירח כמו שיראה בתחלת מחשכה‪ ,‬היא תנועה סביב האמצע‪ ,‬ואנחנו נקל‬
‫א כהיותה סביב נקודה כאש או באויר ‪ ,‬אע״פ שלא תהיה זאת התנועה סכיב דבר קיים ‪ ,‬ונבאר‬
‫א‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫‪ p “lfi‬כ ד א אם גלגל הקף ‪ .‬ר״ל והיא גלגל סוננ חוך ולא תטה מדעת המחש ני אם כמופת ווה נלתי)מצא‬
‫עוני גרס הגלגל הגדול‪ :‬ב או גלגל יוצא נענע ‪,‬ולא ידקדק עוד המפיץ נזה המאמר הספורי לסמוך‬ ‫^‬
‫מיז לסיכז ‪ .‬ר״ל שגלגל השמש יש לי גלגל אמי יוצא חוז נו המאמר נתדיש העולם ‪ .‬הנה אמר הפילוסון! אריסע״ו‬
‫מרכז גלגל השמש ; ג שיהיה גלגל ההקף סחנלגל ומחליף כל כאמהות ספריי מאמרים ספוריים לסמוך דעתו עליהם‬
‫מקומו ‪ .‬י׳ל שפעס יהיה נגונה רום ופעם בשפל רום מהגלגל כקדמות העולם ‪ ,‬וכניזצא נזה נאמר כאמת לא תהיה‬
‫נכללו ‪ :‬ד חהיה זאח החיועה סכונ סנינ לא דנר ק״ם ‪ ,‬ג״ל תורה שלמה אשר לנו כשיחה נעלה שלהם כשיהיה סמוך‬
‫שנגר החנאר בענעיוס שכל מסגועע יחטפע על דגר נח וזה דעתו נהזיית הצאנה י אז לא נסמוך אנחנו כמאמר מרע״ה ‪,‬‬
‫גלגל ההקף אם הונח גסצא יהיה מחגועע על הגלגל אשר הוא ונכר ייעד הרנ לנאר הספקות העצומות המחייכות למי‬
‫נלחי גח ‪ .‬מה הסעק לא יקשה היתרו שההקדמה הגעשית שם שיחשונ שהגלגל כללה חכמת האדם וידיעת סדר תנועותיו‬
‫שכל מתנועע יחשעע על דנר נמ לא ירצה נו שהסתנועע יתנועע והטתס ענינים ענעיים נמשכים כפימשפט החיונ מבוארי‬
‫הסדור והערך‪ ,‬וזה יהיה נפרק שאחר זה ‪:‬‬ ‫על נשם נח בראשונה ‪ ,‬אבל ירצה לבאר שאי אפשר מנלחי‬
‫®“ ‪ p‬כ ד כנר ידעת מעניני התכונה וט׳ אם גלגל הקן<‬ ‫שיהיה נשם גת עליו יסונב ‪ ,‬נין שהתנועע הנשם על אלף‬
‫והוא גלגל סוננ תוך פיני גרם הגלגל; או גלגל‬ ‫גשמים מחנועעים אחר שהתחתון שנכלם יצפרך שיהיה גת ‪/‬‬
‫וראיה לזה שהאדם מחגועע נספינה והיא מתטעעח אמנם חצא תיז למרכז ‪ .‬ר״ל שגלגל השמש יש לי גלגל אחר‬
‫אחר שהמים נחים כנר יצדק שיאמר שאדם מתנועע על דנר יוצא חק סרנו גלגל השמש ‪ :‬שיהיה גלגל ההקף מתגלגל‬
‫נח והוא המיס ‪ ,‬וכן פירש שם הרב רני לוי ז׳ל ‪ ,‬אף על ס׳ ומחליף כל מקומו ‪ ,‬ר״ל שפעם יהיה כגונה רום ופעם‬
‫שהגלגל ההקף מסנועע על הגלגל והוא מתנועע אמי שהגלגל נשפל רום מהגלגל נכללו‪ :‬תהיה זאת התנועה סכונסניכ‬
‫הגדול סתמעע סניב דנר קיים הגה גלגל ההקף תתגועע על לא דבר קייס ‪ .‬ריל שכנר התנאי נענעיות שכל מתנועע‬
‫יתטעע‬ ‫דגי‬
‫קרשקש‬
‫וזמפקות נפשנח ר‪,‬חרחפ ‪ kS) ,‬חטנדן נו ממנם תחגל מעני ר‪.‬גנ'«ד& ו!מ ‪ nm‬ו»נדר‪.‬מ <‬
‫פרי‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק כד‬
‫לו שבבר התבארו שיעורי יציאת המרבזים בספר המגיהטי כפי מה שהונם שם; ובארו האחרוניים‬
‫במופת האטתי אשר אין ספק בו; כמה שיעור יציאת המרכזים ההם בחצי קוטר האר־ן ‪ ,‬במו שבארו‬
‫בו הר־קים בלם ובעלי השיעור ‪ ,‬והתבאר שהנקודה היוצאת מטרבז העו^ס אשר יסוב סביבה הממש‬
‫הנקודה ההיא יוצאת חו־ן להלל גלגל הירח בהברה; והיא למטה מגבנונית גלגל בובב המה; ובן הנקודה‬
‫אשר יסוב סביבה מאדים ר״ל מרכז גלגלו היוצא ‪ ,‬היא יוצאה חוין לחלל גלגל בובב ולמטה טגבנוגית‬
‫גלנל נגה ; ובן מרבז צדק היוצא גם בן בזה הרוחק בעצמו; ר'ל בין נלנל בוכב ונגה; אמנם שבתי‬
‫מרבז גלגלו היוצא יבא בין גלגלי מאיים וצדק ‪ ,‬וראה במה באלו הענינים מן הרוחק מהעיון הטבעי;‬
‫וזה בלו יתבאר לך כשתשתכל הרחקים והשיעורים איפר ידעת לבל נלגל ולבל כוכב ; ושעור זה בלו‬
‫בחצי קוטר הארץ עד שיהיה הבל מע־ך אהד בעצמו לא שיערךיציאת כל גלגל אל גלגלו ; ויותר‬
‫רחוק מזה ויותר מסופק שבל שני הגלגלים אחד מהם תוך האחד ודבק בו מכל צד ; ושני מרכזים‬
‫מתחלפים ; י שאפשר שיתנועע הקטן תוך הגדול והגדול לא יתנועע ; י ואי אפשר שיתנועע הגדול‬
‫על אי זה קוטר שיזדמן ‪ ,‬ולא יתנועע הקטן אלא בשיתנועע הגדול יתנועע הקטן בתנועתו בהברה ;‬
‫י אלא אם תהיה התנועה על הקוטר העובר בין )סל( ב' המרכזים ; ולפי זאת ההקדמה המופתית ולפי‬
‫מה שיתבאר במופת שהרקות בלתי נמצא ולפי מה שהונח מיציאת המרכזים ‪ ,‬יתחייב ח כי‬
‫כשיתנועע העליון יניע אשר תחתיו בתנועתו וסביב מרכזו ; ® ולא נמצא הענין בן ; אכל נמצא כל‬
‫אהד משניהם המקיף והמוקף ולא יר״גועע בתנועה; חברו לא עלמרכזו ולא על קטכיו ‪ ,‬אבל לכל‬
‫אהד תנועה מיוחדת לו ‪ .‬ולזה הביא בהכרח להאמין גשמים אחרים מג־סמי הגלגלים בין בל שגי‬
‫גלגלים ; ובמה בזה ג״ב מן הספקות אם היה הענין בן ; ואנה יונחו מרכזי הגשמים ההם אשר בין כל‬
‫שני הגלגלים‪ ,‬ותהיה לגשמים ההם ג״ב תנועה מיוחדת‪ ,‬ובבר באר זה תאבי״ת במאמר יש לו‬
‫ועשה מופת על מה שאמרנוהו ‪ ,‬שא״א מבלתי גשם גלגי‘ בין כל שגי גלגלים ‪ ,‬וזה כולו ממה שלא‬
‫בארר;יו לך בקראך עמי שלא אבלבל עליך מה שהיה כוגר;י להבינך אותו ‪ ,‬אמגם ענין הנטיה‬
‫הנזכרת ברהב גגה ובובב ‪ ,‬ככר בארתי לך פגים בפנים והראיתיך המנע ציור מציאות זה בגשמים ;‬
‫ובטלמיוס ככר גילה הלאות כזה במו שראית ‪ ,‬ואמר בזה הלשון ולא יחשוב אדם שאלו השרשים‬
‫והחמה להם תכבד הויתם ‪ ,‬כשישים עיונו במה שהמשלנו ; בעיינו אל מה שיהיה מדברים אשר ילקחו‬
‫בתחבולה ודקות המלאכה ותכבד הויתם ‪ ,‬וזה שאין ראוי שיוקש אל הענינים האלהיים העגינים‬
‫האגוש־יים; זה תורף דבריו‪ ,‬כמו שידעת ובבר הישרתיך אל המקומות אשר תאמת מהם בל מה‬
‫שזכרתי לך‪ ,‬מהתבוננות אלו הנקודות אשר הם מרכזי הגלגלים היוצאים‪ ,‬אגה יפלו ; שאגי לא שמעתי‬
‫בלי‘ מי ששם זה אל לבו ‪ ,‬וזה יתבאר לך מחיעת ש־עור קוטר בל גלגל וכמה בין שגי המרכזים בחצי‬
‫קוטר הארין‪ ,‬בפי מה שעשה המופת הקבאיציי באגרת המרחקים‪ ,‬שאתה בשתבחן המרחקים ההם יתבאר‬
‫לך אמתת מה שעוררתיך עליו ‪ ,‬והתבונן רב אלו הספקות אם יהיה מה שזכרו אריסט׳ו בחבטה‬
‫הטבעית הוא האמת ‪ ,‬בי לפי דעתו אין גי׳גל היקף ‪ ,‬ולא חוין למרכז ‪ ,‬ובוי'ם יסבו סביב מרכז הארץ ‪,‬‬
‫ואיך ימצאו לכוכבים אלו התנועות המתחלפות‪ ,‬או שיש שם צד שיתכן עמו שתהיה התנועה סבובית‬
‫שוה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫דבר נח ‪ :‬ה שאפשר שיתנועע הקנון תוך הגדול ‪ .‬ר״ל שהענץ‬ ‫יתנועע על דגר נח ווה גלגל ההקן; אס הוא גת נגזצא‬
‫כן הוא באמת שיתנועע הגלגל הפנימי ולא יתנועע הגלגל‬ ‫יהיה מתנועע על הגלגל אשר הוא בלתי נח ‪ :‬שאפשר‬
‫החיצון; ו ואי אפשר שיתנועע הגדול וכוי‪ .‬ר״ל שאי אפשר‬ ‫ש תנועע הקס; תוך הגדול ‪ .‬ר״ל שהענין ק באמת שאפשר‬
‫נשום צד שיחנועע הגדול ולא יתנועע הקפן‪ ,‬כ׳ כאשר‬ ‫שיתנועע הפניתי ולא יתנועע הגלגל החיצון‪ :‬ואי אפשר פשוס‬
‫יתגלגל החלק העב מן הגלגל וירצה שיעבור החלק הקטן הקצר‬ ‫נד שיתנועע הגלגל הגדול ולא יתנועע הגלגל הקען ‪ ,‬כי‬
‫יהיה הענין נמנע אם לא שיתנועע עמו גלגל הפנימי הקטן‪,‬‬ ‫כאשר יתגלגל החלק העב מהגלגל וירצה שיענור חלק הקטן‬
‫וזהי שאמר הרב על אי זה קוטר שיזדמן ‪ :‬ז אלא אס תהיה‬ ‫הקצר היה הענין נמנע אס לא שיתנועע עמו הגלגל‬
‫התנועה על הקוטל העובר ונו' ‪ .‬י״ל שאס חהיה תנועת‬ ‫הפנימי הקטן ‪ ,‬וזהו שאחר על אי זה קוטר יודמן ‪ :‬אלא אס‬
‫הגשס הנדול המקיף על הקוטר העובר בין שני מרנזים יהיה‬ ‫תהיה התנועה על הקוטר העובר בין שני הח־כזיס ‪ .‬אז‬
‫אפשר שיתנועע הגלגל הגדול ולא יתנועע הקטן‪ ,‬כ׳ החלקים‬ ‫ידיה אפשר שיתנועע הגלגל הגדול ולא יתנועע הקטן כי‬
‫העבים הגדולים יתגלגלו חוך החלקים הגדולים והחלקיס‬ ‫־חלקים העבים הגדולים יתגלגלו תוך החלקים הגדולים‬
‫הדקים הקטנים יתגלגלו בחלקים ההם בעצמסנחכיכשיחנועע‬ ‫זהתלקים הדקים הקטנים יתגלגלו בחלקים ההם בעצמם ;‬
‫העליון וכו'‪ ,‬ר׳׳ל כשיחנועע הגלגל העליון ולא תהיה‬ ‫כי עי תניע ע העליון יניע‪ .‬ר״לנשיתנועע הגלגל העליון ולא‬
‫תנועתו על הקוטר העובר בין ב׳ המרכזים אז יחוייב שיניע‬ ‫י‪,‬י‪.‬י? הניעתו על הקיטר העובר בין שניהתיכו־ם אז יחוייב‬
‫אח חשד תחתיו ‪ :‬ט ולא נמצא הענין כן וכו׳ גשסיס אחרים‬ ‫*• ‪ y u‬חש־ תיתיו ; ולא נמצא הענין כן יפו' גשמים אתר־ס‬
‫מגשמי הגלגלים ‪ ,‬וזהו גשם בלחי שומר חתונתו אשל הניח‬ ‫תג‪6‬״ג• הו לגלים ‪ .‬וזה בגשס בלתי שומר תמונת‪ :‬אשי הניח‬
‫החכם רבי לוי נן גרשון זצ״ל ;‬ ‫ריזכסרל>‪ ,#‬ז ל‪ .‬זה הפרק פירשנו כפי מה שפירש אפו'די כי‬
‫פרק‬ ‫בעונותי‬
‫נא ‪51‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני כרק כד כה‬
‫שוה שלמה דר<»־< כה מה שיראה ‪ ,‬אלא נאחד משני שרשים או כשניהם יחד; ובל שבן כהיות‬
‫מה שזיר כטלטיום מנלנל סבוני הירח וגטותו לצד נקודה יוצאת חוץ למרבז העולם ‪ pm ,‬למרמו‬
‫היוצא‪ ,‬ימצא נו מה שימנה כפי הנחת השרשים חהם לא יחסר חלק אחד‪ ,‬ויעיד על אמתת זה<‬
‫אמתת הלקויות הנמנות כשרשים ההם תם‪ , T‬ודקדוק עתותם‪ ,‬חסני חשבם‪ ,‬ושיעורו‪ ,‬ואיך יצוייר‬
‫עוד שוב הכוככ עס שאר תנועותיו מכלתי גלגל היקף ‪ ,‬ואיך אפשר עוד ש‪T‬וםה שם נלגול או תנועה‬
‫סביב לא מרכז עומד ‪ ,‬זהו הבלבול כאמת ‪ .‬וככר כאדתי לך פנים כפנים שזה כלו לא יתחייב כעל‬
‫התכונה ‪ ,‬שאין כוונתו שיניד לנו צורת מציאות הנלנלים איך הוא ‪ ,‬אכל קוונתו שיניח תכונה שיתכן‬
‫כה שיהיו התנועות סכוכיות ושוות ומסכימות למה שיושנ לעץ ‪ ,‬יהיה הענץ כן או לא יהיה ‪ ,‬וככר‬
‫ידעת שאבובכ״ר בן אלצאי׳נ יספק בדבריו בטכעים הידע אריסט״ו יציאת מרכז השמש ושתק ממנו‪,‬‬
‫והתעסק כסה שיתחייב מן הנטיה ‪ ,‬להיות פעל יציאת המרכז אינו מובדל מפעל הנטי‪/1‬אולאהשינהו‪,‬‬
‫והאמת שהוא לא השיגהו ולא שמעו כלל ‪ ,‬כי הלמודים לא נשלטו בזמנו ‪ ,‬ואילו שמעו היה מכחיש‬
‫אותו הכחשה גדולה ואילו התבאר לו היה נבוך בכל מה שהניחו בזה המין טכוכה נחלה ‪ ,‬ואשר‬
‫אמותיו לפנים )טף ס׳ כ״נ מ׳ה( הוא אשר אשנהו עתה ‪ ,‬והוא שבל מה שזכרו אריסט״ו מתחת נלגל‬
‫הירח נמשך על הקש‪ ,‬והם ענינים ידועי העלה מתחייב קצתם לקצתם‪ ,‬ומקומות החכמה בהם וההשנחה‬
‫הטבעית מבוארים גלויים ‪ ,‬ואמנם כל מה שבשםים*לא ‪T‬ע האדם דכר טמנו אלא כזה השעור הלמודי‬
‫המעט‪ ,‬ואתה תראה מה שבו ‪ .‬ואני אומר ע״צ מליצת השיר‪ ,‬השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם ‪,‬‬
‫ר׳׳ל שהשם לבדו ידע אמתת השמים וטבעם ועצמם וצורתם ותנועותם וסבותם על השלמות ‪ ,‬אמנם‬
‫מה שתחת השמים נתן יכולת לאדם לדעתו ‪ ,‬מפני שהוא עולמו וביתו אשר ירד בו והוא חלק מטנו ‪,‬‬
‫וזהו האמת‪ ,‬כי סבות הראיה על השמים נמנעות אצלנו‪ ,‬כבר רחקו מטנו ונעלו במקום ובמעלה‪,‬‬
‫והראיה הכוללת מהם שהם הורונו על מניעם ‪ ,‬אכל שאר ענינם הוא ענץ לא יגיעו שכלי האדם‬
‫לידיעתו‪ ,‬והטריח המחשבות כמה שלא יגיעו להשגתו ואין כלי להם שיגיעו בו‪ ,‬אמנם הוא חסחן דעת‬
‫או טין מהשנעון ‪ ,‬אכל נעמוד אצל היכלת ונניח הענץ כמה שלא יושג כהקש‪ ,‬לטי שבאהו השפע‬
‫האלהי העצום עד שיהיה ראוי שנאמר עליו פה אל פה אדבר בו ‪ ,‬זדז תכלית מה שאצלי כזאת‬
‫השאלה ‪ ,‬ואפשר שיהיה אצל זולתי מופת יתבאר לו בו אמתת מה שסופק אצלי ‪ ,‬ותכלית בחירתי‬
‫לאמת שאני בארתי בלבולי אלו הענינים ‪ ,‬ואני לא שמעתי מופת על דבר מהם ולא ידעתיו ‪:‬‬
‫פרק כ ה רע כי אץ בריחתנו מן המאמר כקדמות העולם מפני הכתובים אשי באו בתורה בהיות‬
‫העולם מחודש ‪ ,‬כי אץ הכתובים המורים על חדוש העולם יותר מן הכתובים הטורים‬
‫על היות השם גשם‪ ,‬ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לגו בענץ חדוש העולם‪ ,‬אכל היה‬
‫אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות ‪ ,‬ואולי זה היוז יותר קל הרבה‪ ,‬והייט יכולים יותר‬
‫לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם ‪ ,‬כסו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית׳ נשם ‪,‬‬
‫ואמנם הביאונו שלא לעשות זה ושלא גאמינהו‪ ,‬כ׳ סבות ‪ ,‬האחת מהם שהיות השם כלתי נוף יתבאר‬
‫במופת‪ ,‬ויתחייב בהכרח שיפורש בל מה שי^וק על פשוטו המופת‪ ,‬ויודע שיש לו פירוש בהכרח‪,‬‬
‫וקדמות העולם לא התבאר כמופת ואץ צרץ־ שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת דעת שאיפשר‬
‫להכחע סותרו בפנים מן ההכרעות ‪ ,‬וזה סכה אחת ‪ .‬והסבה השנית כי האמננו שהש׳י בלתי גשם לא‬
‫יסתור לנו דבר מיסודי התורה ולאיבזיב מאמר כל נביא‪ ,‬ואץ בו אלא מה שיחשבו הפתאים שבזה‬
‫בנגד הכתוב‪ ,‬ואינו כנגדו במו שבאתו אבל הוא כוונת הכתוב ‪ ,‬אבל אמונת הקדמות ע״צ אשר יראה‬
‫אותו אריסט״ו שהוא על צד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו ‪ ,‬הנה היא סותרת‬
‫הדת מעקרה א ומכזבת לכל אות כוזכרח ומבטלת כל מה שתיחל בו ד‪a‬וח‪ r‬או תפח‪ T‬טמנו‬
‫האלהים‬ ‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫פרק כ ה א ומכזנת לכל אוס בהכרח ‪ .‬ר׳ל שאמונת בעוטתי זאת החכמה לא למדתיה ולכן נמשכתי אחר החנס‬
‫הנזכר בפירושו ‪:‬‬ ‫*‬
‫פלק כה דע כיאין בריחתנומן המאמר בקדמות העולם ‪ .‬אחר שהגיע הרב מבולו באלו הפנינים רמז למה ברח מן‬
‫י המאמר בקדמות העילס ‪ ,‬והוא כי לפי שהקדמות לא בא עליו מוסת ובעבור שהוא סותרליסודי התורה ויכזב‬
‫מאמר כל נביא ‪ ,‬לא בעבורשהכתובים אשר באו בתורה מוריםהיות העולםמחודש‪ ,‬כי אפשרשיפורשוהמו שעשינו בהרחקת‬
‫הגשמות עם שהם רבים‪ .‬ואולי היה ייתרקל ביאור הכתובים המורים על החדיש לפרשם עצדעת הקדמית ממה שפירשנו‬
‫הכתיבים והרחקנו היותו גשם ‪ ,‬אבלעשינו זה בעבור שתי סבית הנזכרוע‪ ,‬בעבור שלאבא מיפת על קדמות העולם‬
‫כמו שבא מופת על היותו בלתי גשם ‪ ,‬ואן<שלא יבא מופת עלח אלא טענות מספיקות ‪ ,‬אס לא היה סותר לדת כלה‬
‫היינו מפרשים אותו ‪ ,‬ואסהיה סותר לדת כלה ייבא המוסת על שהעולם קדמון היינו מבארים הכתובים על הקדמות ‪ ,‬אבל‬
‫בעבורשיחוברו אלו שני הדבריםשלא נא מופת על הקדמות והוא סיתר כל יסודי הדת ׳ הרחקנומהקדמות ולא פירשנו‬
‫הכתובים כפי אמונת הקדמות‪ ,‬כי מהשסובר אריסט״ושהואע״צהחיוב ולא ישתנה טבעו כלל היא סותרתהדח ומכזבת לכל‬
‫אות‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק כה כו‬
‫מ ה למין‬ ‫הי ש מ ע א לי ם וי צ או‬ ‫ה א ל ה ״ ם‪ ,‬א ל א א ם יפור שו ה א ו תו ת ג'כ כ מו ש ע שו ) א( נ ע ל י ה ת ו ך מן‬
‫מן ה הזיי ה ‪ ,‬ו א מנ ם א ם יאטין ה ק ד מו ת ע ל ה ר ע ת ה שני א ש ר ב א רנו הו ו הו א ד ע ת אפי^טון‪ ,‬ו הו א ש ה ש מי ם‬
‫ג' כ הוי ם נ פ ס די ם ‪ ,‬ה ד ע ת ה הו א ל א י ס תו ר יסודי ה תו ר ה ול א ת מ ש ך א ח ריו ה נ ז ב ת ה א ו תו ת ‪ ) ,‬נ ( א ב ל‬
‫ה ע ב ר ת ם‪ ,‬ו א פ ש ר שיפור שו ה נ ת ו נ י ם ע ל י ו ) נ ( וי מ צ או לו ד מיונו ת ר בו ת ב נ ת ו נ י ה תו ר ה וזו'‘ ת ם ש אי פ ש ר‬
‫ל ה ת לו ת ב ה ם ונ ם י היו ל ר אי ה ‪ ,‬א ב ל אין ה כ ר ח מ בי א או תנו לזה א ל א א ם ה ת ב א ר ה ד ע ת ה ה ו א‬
‫ב מו פ ת‪ ,‬א מנ ם ב ל ע ת של א י ת ב א ר ב מ ו פ ת ל א ז ה ה ד ע ת נ ט ה אליו‪ ,‬ול א ה ד ע ת ה הו א נ ם כן נ ב י ט אליו‬
‫כ ל ל ‪ ,‬א ב ל נ כין ה כ ת ו בי ם ב פ שו טי ה ם ‪ ,‬ונ א מ ר ב כי ה תו ר ה הני ד תנו ענין ל א יניע כ חנו ל ה שנ תו^‬
‫^ ) ד ( ו ה או ת מ עי ד ע ל א מ ת ת ט ענו תינ ו ‪ .‬ו ד ע כי ע ם ה א מ נ ת חרו ש ה עו ל ם יהיו ה א ו תו ת כ ל ם א פ ש ריו ת‬
‫ו ת הי ה ה תו ר ה א פ ש רי ת‪ ,‬ו ת פו ל כ ל ש א ל ה ש ת ש א ל בז ה ה ענין‪ ,‬ע ד א ם י א מ ר ל מ ה ש ם ה ש ם נ ב ו א ת ו בז ה‬
‫ול א נ ת נ ה לזול תו ‪ ,‬ו ל מ ה נ ת ן ה ש ם תו ר ת ו ל או מ ה מיו ח ד ת ול א נ ת נ ה ל או מ ה א ה ר ת ‪ ,‬ו ל מ ה נ ח נ ה בז ה‬
‫הזמן ול א ל פניו ול א ל א ח ריו ‪ ,‬ו ל מ ה צו ה ב א לו ה מ צו ת והז היר ב א לו ה אז ה רו ת‪ ,‬ו ל מ ה יי חד ה נ ב י א ב א לו‬
‫הנ פ ל או ת הנז כ רו ת ול<נ היו זו ל ת ם‪ ,‬ו מ ה כו ו נ ת ה ש ם כ א לו ה תו רו ת‪ ,‬ו ל מ ה ל א שם אלו ה עניני ם ה ט צו ה‬
‫ב ה ם ו ה מוז ה ר ט ה ם ב ט ב ע נ ו א ם ה י ת ה זה כוונ תו ‪ ,‬י הי ה ט ע נ ה אלו ה ש א לו ת כול ם‪ ,‬שי א מ ר בן ר צ ה או‬
‫כן נז ר ה ח כ מ ת ו‪ ,‬כ מו ש ה מ צי א ה עו ל ם כ ש ר צ ה ע ל ז א ת ה צו ר ה ‪ ,‬ול א נ ד ע ר צונו בז ה או או פני ה ח כ מ ה‬
‫בי ח ד צו ר תו וז מנו ‪ ,‬כן ל א נ ד ע ר צונו או חיוב ח כ מ ת ו בי ח ד כ ל מ ה ש ק ד מ ה ה ש א ל ה עליו ‪ ,‬ו א ם י א מ ר‬
‫או מ ר ש ה עו ל ם כן ה ת חיי ב ‪ ,‬י ת חיי ב כ ה כ ר ח שי ש אלו ה ש א לו ת ה ה ם כ ל ם ‪ ,‬ואין ל צ א ת מ ה ם כי א ם‬
‫ב מ עני ם מנוני ם י ק ב צו ה ה כ ז ב ה ו ה ב טו ל ל כ ל פ שו טי ה תו ר ה ‪ ,‬א ש ר אין ס פ ק ב ה ם ל מ ש כיל ש ה ם כ פי‬
‫ה פ שו טי ם ה ה ם ‪ ,‬ו מ פני ז ה הי א ה ב רי ח ה מז ה ה ד ע ת ‪ ,‬ולזה כ לו ימי ה ח שו כי ם ויכלו ב ח קי ר ה ע ל ז א ת‬
‫ה ש א ל ה ‪ ,‬ש אילו ה ת ב א ר ה ח דו ש ב מ ו פ ת ו א פי׳ ע ל ד ע ת א פ ל טון י פול כ ל מ ה ש ד ב רו עי'ינו ה פי לו כו פי ם‬
‫ס ר ה ‪ ,‬וכן א לו ה ת א מ ת ל ה ם מו פ ת ע ל ד ע ת ארי ס ט״ו ת פ ו ל ה תו ר ה ב כ ל ל ה וי ע ת ק ה ענין לדע‪,‬ות א ח רו ת ‪,‬‬
‫ה נ ה כ נ ר ב א ר תי ל ך כי ה ענין כו לו נ ת ל ה בז ה ה מ בו ק ש ‪ ,‬י ו ד ע הו ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ו ר א י ת י ל ר בי אליעזר הנ דו ל ד ב רי ם ב פ ר קי ם ה ט פו ר ם טי ם )‪ ( fc‬הנו ד עי ם ב פ ר קי ר'«> ל א ר אי תי‬
‫מ עו ל ם יו ת ר זרים מ ה ם ב ד ב ר י א ד ם מן הנ מ ש כי ם א ח ר ת ו ר ת מרע״ה‪ ,‬וזה ש הו א א מ ר‬
‫ד ב ר ש מ ע ל שונו ‪ ,‬א מ ר ש מי ם מ אי זה מ קו ם נ ב ר או מ או ר ל בו שו ל ק ח ו נ ט ה כ שי' ט ה והיו נ מ ת הין‬
‫ו הו ל כין‪ ,‬שנ א ס ר עו ט ה אור כ ש ל מ ה נ ו ט ה ש מי ם כ י רי ע ה‪ ,‬ו ה א ר ץ מ אי ז ה מ קו ם נ ב ר א ת מ ש לנ ש ת ח ת‬
‫כ ס א ה כ ב ו ד ל ק ח וזרק ‪ ,‬שנ א מ ר כי ל שלג י א מ ר הו א א ר ץ ‪ .‬זה לשון ז ה ה מ א מ ר שנ א' ש ם ‪ ,‬ו אני ת סי ה‬
‫זה‬
‫אפודי‬ ‫שס&וב‬
‫הקדמוח מכזגח אוחוח הנביא ופלאוחיו ‪ ,‬שלפי ההקדמוס אין‬ ‫חות נהנרח ‪ ,‬אחר שהכל נמשך אחר החיונ ‪ /‬ני אין‬
‫הענץיוצא ספנעו נשיס פנים‪ :‬ב כי התורה הגידשנו ו ט ‪/‬‬ ‫הענין יוצא חון מהטנע ואם ישתנה העלול נשתנה‬
‫ר׳ל שחורתט הקדושה הנידה לנו אמונת החדוש אשר לא יניע‬ ‫העלה ‪ ,‬וחנעלת ג"נ השכר והעונש ‪ ,‬בי זה לא ימשך בדרך‬
‫כח שכלנו לבארו בסופת ; ג והאות מעיד וט׳ ‪ .‬ר׳ל עוד‬ ‫טבע אלא כפי הרצון האלהי לאוהביו ולשומרי חצזתיו ; ודע‬
‫סמנה אחרת להאסנח החדוש ‪ ,‬כי האוחוח והסופחיס הס‬ ‫בי עם אמונת תדוש העולם יהיו האותות כלם אפשריות‬
‫מנינים יוצאים חון סן הסבנו ולפי אמונח ההקדמות יהיה שקר‬ ‫ותהיה התורה אפשרית ‪ ,‬ני כל התורה נסים והיא חוץ‬
‫סציאותס ‪ ,‬א״כ האוח ספיד על חדוש העולם ‪ :‬ד ודעהו ‪.‬‬ ‫מהשבע נמו שאמרו חכמינו זיל כשברא הקב׳ה את העולם‬
‫ר׳ל כי ראוי לאדם שיחוס על כטד קונו ‪:‬‬ ‫גזר העליונים למעלה והתחתונים לחשה נ א ליתן אס התורה‬
‫בטל את הגזרה שיהיו העליונים למטה זהתחתונים למעלה ‪,‬‬
‫זלכן אם העולם מחודש יהיה הכל אפשרי ני הפה שאסר הוא הפה שהתיר ‪ /‬אבל אם היה טלו על צד החיוב יהיה‬
‫כל התורה כלה נמנעת ‪ :‬הנה כנר התבאר לך כי הענין בלו צתלה בזה המבוקש ‪ .‬ודעהו ‪ ,‬הרצון בו שאס יאמין‬
‫האדם קדמות העולם תפול כל התורה כלה ולכן ראוי לאדם שיחוס על כבוד קונו ;‬
‫פ ר ס כ ן ראיתי לר׳ אליעזר הגדול ו ט׳ ‪ /‬אחר שהגיד הרב שהוא יסוד כל התורה כנה שהעולם מחודש ‪,‬‬
‫הניא דבר זר מאד והוא מאמר מיוחד לגדול הדור שבכל חניזי ישראל וגדוליהם והוא הנקרא ר׳ אליעזר‬ ‫י‬
‫הגדול ‪ ,‬ני יירה על אמונת הקדמות ‪ ,‬והוא אמרו ראיתי לר׳ אליעזר הגדול וכו' ‪ .‬והמאמר הזה שאמר שמים מאי‬
‫זה מקום נבראו מאור לבושו לקח ונטה נשלמה שנאמר עושה אור נשלחה נושה שמים כיריעה ‪ ,‬הארץ מאי זה‬
‫מקום נבראת משלג שתחת כסא כבודו לקח שנאחר ני לשלג יאמר הוא ארץ ‪ ,‬זה המאמר הזר הנמצא בד?רי זה‬
‫החנם ‪ ,‬ואחר אשר הניח המאמר ‪ ,‬ספק עליו ואמר ‪ ,‬זאגי תמה זה החכם מה האמין ‪ ,‬אס האמין שהוא מן השקר‬
‫שימצא‬
‫קרשקש‬
‫שהשם יחברך תמגיא אותם חרברים םזואתם נסו שתראה זח‬ ‫פ ר ס כ ה )א( נעאי ההוך ‪ ,‬הרמי! נו נעאי הסתר שהם אא‬
‫הרנה נטעשה בראשית ‪ ,‬כמו ארם הטצר סהארמה והנהמות‬ ‫יבינו הפפוקיס נאשיפיהם ‪) :‬נ( אנא העברתם ‪,‬‬ ‫י‬
‫והחיות ‪) :‬ד( והאות מעיד עא אסתר‪ ,‬סעטתינו ‪ ,‬פירוש ענין‬ ‫הרצו] נזה שהאותות אפשריות ‪ ,‬ט מאת העברה גזה הספר‬
‫האותות מעיר על מעגיהינו שהכא נ ט נ' ‪ ,‬מנוון ורצון רוצה ‪:‬‬ ‫במקומות רבים רוצה בה ענין האפשרות ‪) :‬נ( וימצאו או‬
‫פ ר ק ס )א( הנודעים בפרקי רני אאיעור ‪ ,‬הרצון נזה שהמה‬ ‫רמיונוח בנ תוני התורה וזואחם ‪ ,‬הרצין בזה שיש דברים רבים‬
‫נקראים‬
‫נב ‪2‬צ‬ ‫מורה נבוכים חלק עני פרק נו‬
‫א ם ה א טין כי הו א מן ה ש ק ר שי מ צ א ד ב ר ל א מ ר כ ה ו א׳ א מ ב ל ת י ח מ ר י ת הז ה‬ ‫‪,‬‬‫זה ה ח כ ם מ ה ה א מין‬
‫מ טנו מ ה שי ת הו ה ^ ולזה ב ק ש ל ש טי ם ו ל ^ ץ מ הי כן נ ב ר א ו ‪ ,‬א ) נ ( ו אי ז ה ד ג ר הגי ע מז ה ה ט ע נ ה ‪,‬‬
‫י ת חיי ב שי א מ ר לו ו אור ל בו שו מ הי כן נ ב ר א ‪ ,‬ו שלג ש ת ח ת כ ס א ה כ ב ו ד מ היכן נ ב ר א ‪ ,‬ו כ ס א ה ב כ ו ר ע צ מו‬
‫‪,‬‬
‫מ הי כ ן נ ב ר א ‪ ,‬ב ו א ם י ר צ ה ב או ר ל בו שו ד ב ר כ ל ת י נ ב ר א ‪ ,‬וכן כ ס א ה כ ב ו ד ד ב ר ב ל תי נ ב ר א י הי ה ז ה‬
‫ר חו ק מ א ד ‪) ,‬צ( וגם י הי ה מו ר ה כ ק ד מ ו ת ה עו ל ם א ל א ש הו א כ פ י ד ע ת א פ ל ט ק ‪ ^ ,‬א מ נ ם ה יו ת כ ס א‬
‫ה כ ב ו ד מן הנ ב ר אי ם‪ ,‬ה ח כ מי ם כ ת ב ו בז ה‪ ,‬א כ ל ע ל פני ם זרים ‪ ,‬א מ רו ש הו א נ ב ר א קו ד ם ב ר י א ת ה עו ל ם ‪,‬‬
‫א מנ ם כ ת ו בי ה ס פ רי ם ל א זכרו בו ב ר י א ה כ ל ל ^ כ ל ת י מ א מ ר דוד ע׳ ה ‪ ,‬ה׳ ב ש טי ם ה כ ק נ ס א ו ‪ ) ,‬ד( ו הו א‬
‫י א מנ ם ה נ צ ח ו ת ' ב ו ה נ ה כ ת ו ב ‪ ,‬א ת ה ה׳ ל עו ל ם ת ש ב כ פ א ך ל דו ר ו ד ו ר‪,‬‬ ‫מ א מ ר יסכוי‘ ה פי רו ש מ א ד ‪,‬‬
‫נ ב ר א ‪ ,‬ו אי ך א פ ש ר שי ת ד‪1‬ד‪.‬‬ ‫גו!ש‬ ‫י ו א ם הי ה ר׳ א מ א מין ק ד מו ת ה כ ס א ‪ ,‬י א״כ י הי ה ת א ר ל ש ם ‪ ,‬ל א‬
‫•דבר‬
‫ש ס טוב‬ ‫אפודי‬
‫שימצא דגר מלא דגר וא״א מבלתי חמר יתהוה ממט ולכן‬ ‫ואי זה דנר הניע מזה המענה‪ .‬ר״ל‪-‬לסהיה‬ ‫פרק כו א‬
‫נקש לשמים ו ל א ק מהיכן נבראו ‪ ,‬כשיגיע ויאמר שהוא‬ ‫מאמין שאין השקר שימצא דבר מן ההעדר ולזה‬ ‫י‬
‫מאור לבושו ישאר שיאמר ואור לבושו מ הי ק נילרא ‪ ,‬ו א ס‬ ‫היה שואל לשמיה ולאין מהיכן נבראו‪ ,‬י״ל מאיזה חמר‬
‫נתהוו ‪ ,‬איך הסכיקה התשובה במה שהשיב מאור לבושו או ירצה באור לטשו דבר בלתי נברא וכן כסא כבודו דבר‬
‫בלתי נברא ושהוא קדמון ‪ ,‬זה יהיה רחוק מאד וגם יהיה‬ ‫משלב שתחת כסא הכבוד ‪ ,‬כי עדיין התחייב השאלה נ'כ ואור‬
‫מורה בקדמית העולם ‪ ,‬אלא שהוא כפי ד ע ת אפלטון‬ ‫לבושו או הכסא הכבוד או השלג מהיכן נבראו אסר שאיא‬
‫שהעולם נתהיה מנישא יהיה חומר קדים ;‬ ‫שיתהוה דהר מן ההעדר לפי המונח ‪ :‬ב ואס ירצה באור לבושו‬
‫דבר בלתי נביא וכו׳ ‪ .‬יי׳ל אס ירצה באור לבושו נמצא בעל אמר שם טיב אפלא ממאמר הרב שאמר כי לפי דעת‬
‫ר׳ אליעזר הגדיל יהיה כ ס א כבודו דבר כלתי נברא ‪/‬‬ ‫חסר קדמון‪ ,‬וכן רצה באמרו כסא הכבוד שהוא נלצלערבות‬
‫כי כסא הכבוד הוא השמים והשמים כבר ייחס להם‬ ‫שהוא קדמון‪ ,‬והעולה השפל נברא מהחומר השפל שתחת‬
‫בריאה כמי שאמר שמיס מהיכן נבראו מאיר לבושו של‬ ‫הנלנליס והוא השלנ ‪ .‬זה הענין יהיה רחוק מאד ‪ ,‬נס יהיה‬
‫הקב״ה‪ ,‬אם לא יהיה כ ס א ה כ ט ד דבר זולתי וזה לא יצוייר‬ ‫תודה על קדמות העולה והוא שיהיו בעלי חמד קדומים ‪,‬‬
‫כי השמים ה ם כסא כבודו כמ״ש השמים כ ס אי ; עוד אמר‬ ‫וזהו הנרצה באור לבושו ושיהיה נלנל ערבות והוא מרצה‬
‫הרב א מנם היות כסא הכבוד מן הנבראים בנ״ר כתבו‬ ‫בכסא הכבוד קדמון ‪ ,‬אלא שזאת הסברא מהקדמות לפי זאת‬
‫ה חכ חיס שהוא מכלל הנבראים אבל אמרי שהוא נברא על‬ ‫ההנחה היא נועה לדעת אפלעון ‪ ,‬ובאור זה כי לסי דעת‬
‫פנים זרים ‪ ,‬ני היה אחד משבעה דברים שנבראו קודם‬ ‫אפלשון השמים נ׳כ הווים בלתי נפסדיס ‪ ,‬ולפי זאת ההנחה‬
‫הכסא הכבוד והוא נלגל ערבות בלתי הוה אבל הוא קדמק ‪ ,‬שנברא העולם ‪ ,‬א מנם נ תוני הספרים לא ונ רו בי בריאה‬
‫כ ל ל‪ ,‬בלתי מאמר דוד ה׳ בשמים הנין נ ס או והוא מאמר‬ ‫אמנם זאת הסברא ססנסח עס אסלעון כשהחמר השפל הווה‬
‫יסבול הפירוש מ אד‪ ,‬ו א ס כס א הכבוד הוא השמים כמו‬ ‫נססד ‪ ,‬ומפני זה אמר הרב על דעת אסלעון ‪ ,‬ואה קיה הערן‬
‫כן יהיה רחוק מאד שיהיה כסא הכבוד והוא נלנל ערבות שאמר הכתיב השמים כסאי איך אמר שהכתוב לא זכר בו‬
‫בריאה ני נ ב ר אמר בראשית ברא אלהים א ת השמים ואת‬ ‫קדמון ; ג אמנם היות כסא הכבוד מן הנבראיס ‪ .‬ר״ל אמנם‬
‫הארץ ‪ ,‬א ס לא יהיה השמים שגזים הנזכר באותו פסוק‬ ‫שנבאר שהכסא הכטד והוא ערבות מן הנבראיס כבר כתבו‬
‫הרקיע נ סי דעת החכם ר אני ע ז״ל ‪ ,‬כי הבריאה הוא‬ ‫החכמים ז״ל בזה ; ד אמנם הנצחות נו ‪ .‬ר״ל אמנה שנלנל‬
‫באלו הדברים התחתונים ‪ ,‬ולא דגר הכתיכ ג דנ רי ס‬ ‫שרבות עם היותו נברא סן האין שיהיה נצחי בעתיד כנה הוא‬
‫העליונים כלל ‪:‬‬ ‫מבואר מן הכתוב אתה ה׳ וכו' ‪ ,‬ואם כן הוא מבואר שאין‬
‫ראוי שנאסר שכסא הכטד והוא ערבות יהיה קדמון אחר אמר שם טוב והנה לפי דעת הרכ כפי מה שהכין מר׳‬
‫אליעזר הנדול שהשחים הס שמים נפשוט אחר שאמר‬ ‫שהחכמים ז״ל סובדים שהוא מחודש א״כ אין ראוי שנייחס‬
‫שהחמר שלהם איט כחמר אלו הגשמים ההיויס הנפסדי ם‪,‬‬ ‫בשום צד זה הדעת לר׳ אליעזר הנדול ‪ ,‬ר׳ל שיסבור שכסא‬
‫ויבא הדבר כן ‪ ,‬השמים ה ם נבראים ממור לבושו ‪ ,‬וכסא‬ ‫הכבוד יהיה גלגל ערבות ושיהיה בלתי נברא ; ה ואם היה‬
‫הכבוד הס השמים ‪ ,‬א ס כן ה ס מחודשים ‪ ,‬א ס כן איך‬ ‫ר׳ אליעזר מאמין קדמות הכסא ‪ .‬ר׳ל אס נאסר שיסטר‬
‫יאמר שכסא הנבוד לפי דעת ר׳ אליעזר הוא קדמון‬ ‫שהכסא הוא קדמון אחי שלא שאל אח״כ וכסא הכבוד עצמו‬
‫ויהיה סובר דעת אפלטון ‪ ,‬אלא א ס נאמר שכסא הכבוד‬ ‫מהיכן נברא ואס כן הענין הוא שויש מונח שיהיה הכסא‬
‫הוא גלגל ערבות וזה דבר בלתי נברא ואולם שאר הגלנליס‬ ‫קדמון‪ ,‬אמנס נאמר שזה הכסא המתואר אינו רוצה לומר‬
‫הם בבראיס מאור לבושו ‪ ,‬וזה רחוק מאד‪ ,‬כי השלג אשר‬ ‫נלנל ערבות שאס הענין כן יביא אל אמונת הקדמות ‪ /‬אבל‬
‫נתהווה ממט הארץ שהוא ההיולי הראשון הוא תחת כל‬ ‫נאסר שהכסא הוא תאר עצמותו יתעלה וגדולתו אשר היא‬
‫הגלגלים לא תחת ערנו ת ; עוד אמר הרב א מנם הנצחיות‬ ‫קדומה ‪ :‬ו א"כ יהיה תואר לשס ‪ .‬ר״ל לסי זאת ההנחה יהיה‬
‫נ כ ס א הכבוד הנה כ תוב נמ׳ ש אחה ה׳ לעילם תשב נ ס א ו‬
‫שאם יהיה‬ ‫‪,‬‬ ‫לדור ודור ‪ ,‬ואס היה רבי אליעור מאמין קדמית הכ ס א אי אפשר שיהיה לא גלגל ערבות ולא השמים‬
‫הדבר‬
‫קרשקש‬
‫יסבוא מפירחא טאד ‪ ,‬רמוה בו יעהוא נברא ‪ ,‬ני נראה סוה‬ ‫נקראים פרקי רבי אאיעזר ‪) :‬נ( ואי זה דבר הגיע מזה‬
‫שהשמים נקראים כפא אהוראתם עא גדואת עצטו ‪ ,‬רש ‪n c S‬‬ ‫הםענה ‪ ,‬הרצון כזה שראוי שיושם בתשובת זה המענה‬
‫םירוש אהד שהוא נ־יתי נברא והוא תאר או י ה' ‪ ,‬והרצון נז ה‬ ‫שאמר או מאור אבושו ‪ ,‬וצריו שיאמר או ואור אכושו מהיכן‬
‫גדואתו ועצמותו ‪ ,‬ואמר כשמים הכין נסאו כאוסר הם מורים‬ ‫צכרא ! )ג( ג' כ מו ה כקדמות העואם ‪ ,‬פירוש אהר שאור אכושו‬
‫עא נסאו שהוא תואר גדואתו ועצמותו ‪ ,‬ואזה אפר אתה ה'‬ ‫וכסא הכנור כאחי נבראים א׳ נ הם קרטונים ‪) :‬ד( והוא מאמר‬
‫אעואם‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני מרק בו‬
‫דבר מתואר‪ ,‬ויותר ‪ J‬פלא מאמרו אור לבדבו ‪ ,‬י סוף דבר הוא דבר יבלבל כל נ על הדתד\ודע■אמונתו‬
‫מאד מאד ‪ ,‬ולא התבאר לי בו פירוש מספיר‪ , ,‬ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה כזה ‪ .‬אלא שעל כל פנים‬
‫כבר הועילגו בו תועלת גדולה ‪ ,‬שהוא באר שהמר השמים בלתי חמר ה אדן ‪ ,‬ושהם שגי חמרים‬
‫נבדלים מאד ‪ ,‬האחד מיוחם לו ית' למעלתו וגדולתו והוא מאור לבושו ‪ ,‬והחומר האחר רחול‪ ,‬מאורו‬
‫יתעלה וזוהר; והוא החוטר התחתון ‪ ,‬ושמהו משלג שהוא תחת ככא הככור ‪ ,‬וזהו אשר שמני שאפרש‬
‫‪,‬‬
‫מאמר התורה ותר ; רגליו כמעשה לכגת הספיר שהם השיגו במראה הגבואה ההיא אמתת החמר‬
‫הרא׳טון והתחתון ‪ ,‬כי אוגקלוס שם רגליו שבים אל הכסא כמו שבארתי לך ‪) ,‬ה( וזה באר שהלבן ההוא‬
‫שתחת הכסא הוא חמר הארין ‪ ,‬וכבר שגה ר״א זה העגין בעצמו וגלה בו ‪ ,‬ר״ל היותם שגי חמרים‬
‫עליוגי ותהתוגי ‪ ,‬ושאין המר הכל אהד ‪ ,‬וזהו סוד גדול )‪ ( 1‬לא תר‪,‬ל בביאור גדולי חכמי ישראל כו ‪ ,‬שהוא‬
‫סוד מסודות המציאות וסתר מסתרי התורה ‪ ,‬בבראשית רבה אמר‪ ,‬רא״א כל מה שיש כשמים בריאתו‬
‫‪,‬‬
‫מן השמים ‪ ,‬וכל מה שיש בארין בריאתו מן הארין והתבונן איך כאד לך זה החכם כי חמר כל‬
‫מה שבאר;י חמר אחד משותך‪ ,‬ר״ל כל מה שתחת גלגל הירח ‪ .‬וחמר כל השמים ומה שבהם חמר אחד‬
‫אינו זה ‪ .‬ובאר בפרקיו זה החדוש המוסיך ‪ ,‬ר״ל ח מעלת התמר ההוא וקרבתו לו ‪ “ ,‬וחסרון זה‬
‫י וגבול מקומו גם כן ‪) = ,‬ז( ודע זה ‪:‬‬
‫פרק‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כסא הכבוד חואי עציזותו יח׳ וגדולתו והאיך אסשי שיתהוה‬ ‫הדנר כן יהיה העולם קדמון נסי דעת אריסחיו אחר‬
‫העולם מחואר ‪ :‬ז סוף דבר הוא דבי‪ .‬ר״ל שיימאמר זה החכם‬ ‫הדברים !‬
‫שנמצא מתנועע שהיא הגלגל ימצאו עמו נל שאר‬
‫היה נראה דעת קדמוח העולם ‪ /‬ומובסחים א‪:‬ו עליו שאינר‬ ‫ואם נאמר שאפלטון הוא מאמק קדמות הכסא אם ק‬
‫סובר דעת הקדמות לכן מאמריו מבולבלים ; ה מעלת החמר‬ ‫יהיה תואר לשם לא גוף נברא ואיך אפשר שיתהוה‬
‫ההוא וקרבתו לו ‪ .‬ר״ל שהחמר הנלנלי הוא במעלה גדולה‬ ‫דבר מתואר ‪ ,‬ויותר נפלא מאמר רבי אליעור אור לבושו‬
‫וקרובה ממנו יתעלה יותר מן החסר השפל‪.‬־ ט וחסרון זה ‪.‬‬ ‫שיורה שאינו תואר אבל חומר בהירי ‪ /‬סוף דבר הוא יבלבל‬
‫ר׳ל והשרון זה החמר השפל ‪ :‬י וגבול סקיחו ‪ .‬ר״ל שגבול‬ ‫כל בעל הדת היודע אמונתנו מאד מאד ‪ .‬ואמר הרב‬
‫מקום החמר השפל הוא חחח כסא הכבוד שהוא תחת גלגל‬ ‫שלא יתבאר לו פירוש מספיק בזה הענין ואמנם זכרו נדי‬
‫הירח ; כ ודע זה ‪ .‬ר״ל ש;דע כי שני חסרים נבדלים הס חמר‬ ‫שלא נסעה נזה המאחר < וגם לפרש ולומר שחמר השמים‬
‫השפל והמר הצלגלי ‪ ,‬ונדע נ'כ סברח י׳ אליעזר מה היא ‪:‬‬ ‫בלתי חומר ה איז ‪ /‬ושהם שני חמרים נבדלים מאד ‪ ,‬אחד‬
‫מיוחס לו למעלתו וגדולתו והוא מאור לבושו ‪ ,‬והחמר‬
‫האחר רחוק מאירי יתעלה וזוהרו והוא החמר התחתון ושמהו משלג שתחת כסא הכבוד והרחיקו מחנו למה שהיא‬
‫רחוק מסבע האלהי ‪ ,‬ני ההיולי הוא ניזצא בנח ואין לו מעצמי צויה מהצורות יהיא מתנגד לשם יתעלה מצד שהוא‬
‫פעל לא יתערב עמו כח פלל ‪ ,‬ואמנם השמים עם שיש להם חמר הם בפעל תמיד נעצמיחם ומאירים לעילם ואין‬
‫להם שום פח אלא התנועה והיא השלמות הנמצא להם ני נמצא לעילם בפעל לא כגשמי הנעלי חיים שיתגיעעו פעם‬
‫וינוחו פעם ‪ ,‬והנה ביאר לט ר׳ אליעזר הגדיל היותם שגי חמריס העליונים והתחתונים ושאין חמר הכל אחד ‪ ,‬וזה‬
‫סוד גדול ‪ ,‬ני חמר הדברים ההווים הנפסדים אינו חמר הדברים הנצחיים ‪ /‬פי אס היו משותפי התמר יהיה הכל‬
‫נצחי או הכל הווה נפסד ‪ ,‬והורה לנו שנית שחמר נל השמים אחד וחמר התחתונים חמר אחד ‪ ,‬והורה לגו‬
‫שלישית שחמר השתים הוא חמר מעולה ונכבד ולכן ייוחס לאורו למעלת החמר ההוא וקורבתו לו וחסהן זה החמר‬
‫ואיך הוא רחוק ממנו ‪ :‬ואמרו ודע זה ר׳ל שנדע אלו ההבדלים ונדע גס כן סברת רבי אליעזר הגדול מה היא ‪:‬‬
‫א מ ר שם סוב לא ידעתי למה התבלבל הרב בזה המאמר‪ ,‬ני אף שהשמים י ה א ק וכל צבאם הס מתהווים יש להם‬
‫סבות ‪ ,‬ויאמר רבי אליעזר הגדיל השמים מאי זה דבר נבראו ‪ ,‬והיצון בו אי זה סבה יעמידם ויקיימם ‪ ,‬ויאתר‬
‫כי הסבות המקיימות להם הם השפלים הנבדלים אשר הס מתדמיס לעצמות האל יתעלה‪ ,‬וזה אמרו מאור לבושו ‪ ,‬ולמה‬
‫כי כנ ת הנצחית יחיייב שיהיה נצחי כמוהו ‪,‬וכבר‬ ‫‪,‬‬ ‫שהשמים אחר שנתהוו לא יפסדו ראוי שייוחסו אל סבות נצחיות‬
‫ומחוייביס מהשכלים הנבדלים ‪ ,‬והוא‬ ‫שהגלגלים נמשכים‬ ‫ידעת מהחכמים הסילוסוסיס כמו ב״ס ואבוחמ״ד שיראו‬
‫דעת הרב ‪ ,‬אם כן יהיה אומרו שמיס מאי זה סבה ומה היא סבת הוייתס ‪ ,‬בין שיהיה העולם קדמון או מחודש כי‬
‫הכל אחד ‪ ,‬רצה לדעת מהו סבתם על צד החיוב ‪ ,‬ואמר שהם השכלים הנבדלים שהם אור לבושו ולכן היו נצחייס‬
‫בלתי נפסדים כפי הדעת תוריי או קדומים כפי דעת הפילוסופי ‪ ,‬ואמנם הארן אשי יכלול כל מה שהוא תחת‬
‫גלגל הירח כמו שאמר הללו את ה' מן הארן אחר שכל אלו הווים ונפסדים יחוייב שיהיה התחלה להם בלתי התחלת‬
‫הנצחיות ‪ ,‬ואחר שהוא ההיולי הראשון אשר אין לו מציאות מעצמותו והוא רחוק מאד מהסנה הראשונה במדרגה‬
‫במקום‪ ,‬וזנות הדברים הנפסדים ‪ ,‬על צד החמר הוא ההיולי הראשון ‪ ,‬ועל צד הפועל הוא הגרס השמימיי שהוא כסא‬
‫הכבוד ‪ ,‬לכן ייוחסו שכל אלו הנמצאות נתהוו מההיולי הראשון שהם תחת כסא הכבוד ‪ ,‬והבן זה כי הוא נפלא ‪,‬‬
‫וזה הביאור גאות לכל הדעות ‪ ,‬אלא שאין ראוי לומר שרבי אליעזר הגדול היה מאמין הקדמות ‪ ,‬ולכן יפורש כפי‬
‫ויותר יבלבל לכל בעל שכלשכסא הכבודנברא‬ ‫‪,‬‬ ‫החדוש ‪ ,‬ויהיה פירוש מבואר בלתי שנאמר שיבלבל לכל בעל דת‬
‫י׳ ” ״‬ ‫קרשקש‬
‫לעולם תשב נפאך י׳דור ידור ׳!זנחן הנצהות לנשא עתאר בי^ת* נהיטג כעיציך אומו דכאוד “‪.‬זעיפר‪ ,‬ר' איזיעזר זזהוא‬
‫מגדול' הכפיי ‪•--‬רוז‪ ‘■.‬יז! ודי; זר ‪ ,‬הרצו; נזר פ׳ צ״רד מ ח א ן ‪.‬‬ ‫הנסא פנצהות נמו שהואר עצמו! ) נ ; וזה פיאר שדלונן ההיא‬
‫ש ^ ת הפפא דוא חומר הארץ פמו שפ‪-‬ארת׳ כמעשה ■‘ פנה אשר כים‪ •:‬רפיר־ם דא יאפזר הזפז־ אי^א פשר־ך היא נפת‬
‫הפם־ר נו'‪) :‬ו( לא תקל נניאור חכמי ישראיי‪,‬הרצו) נזה לא יהיה התהלשם בקיום ונעמידה ‪■ ,‬מהדיניר הארד ׳;•הוא השנים ‪I‬‬
‫עוטרים‬
‫נג ‪53‬‬ ‫טורח נבוכים חלה שניי בררן בז כח‬
‫פ ר ק ב ז כ ב ר בארתי לך שהאמנת הדוש העולם הוא יסוד התורה כי^ה ברוכרח‪ ,‬אטגם הפסדו אחר‬
‫שהתחדש ונתהוה אינו אצלנו יסוד תורה ״ ולא יפסיד עלינו דבר מאמונתנו בהאמנת‬
‫התטרתו‪ .‬ואולי תאמר הלא כבר התבאר שכל הוה נפסד ואם הוא נתהוה הנה יפסד‪ .‬דע כי זה לא‬
‫יתחייב לנו ‪ ,‬שאנחנו לא אמרנו שנתהוה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המחרבים לסדר הטבעי ‪.‬‬
‫כי המתהווה ההוא על המנהנ הטבעי ‪ ,‬יתחייב הפס ח כהכרח על מנהנ הטבעי ‪ /‬כי כמו שטבעו חייב‬
‫שלא יהיה נמצא ואחר כן היה ‪ ,‬כן כמו כן בהכרח יחייב שלא יהיה נמצא כן לעולם ‪ ,‬שכבר התאמת‬
‫שזאת ההוויה כלתי מתמדת החיוב לו לפי טבעו ‪ ,‬אמנם לפי טענתנו התוריית אשר היא מציאות‬
‫הדברים והפסדם לפי רצונו יתעלה לא ע״צ החיוב ‪ /‬לא יתחייב לנו לפי זה הדעת שהוא ית׳ כאשר‬
‫המציא דבר לא היה נ מ צא‪ ,‬שיפסד הנמצא ההוא בהכרח‪ ,‬אבל הענין נתלה ברצונו‪ ,‬ואם ירצה‬
‫יפסידהו ואם ירצה ישאירהו בגזרת חכמתו ‪ ,‬הנה הוא אפשר שישאירהו לנצח נצחים ויתמידהו כד ‪ a‬מדתו‬
‫יתעלה ‪ .‬ככר ידעת שכסא הכבוד אשר כתבו החכמים בהיותו נברא ‪ ,‬שלא אמרו כלל ש ^ד ה ולא‬
‫נשמע כלל בדברי נכיא ולא חכם שכסא הכבוד יפסד או יעדר ‪ ,‬אכל הכתובים אומרים בנצחותו ‪ .‬וכן‬
‫נפשות החשוכים הם לפי דעתנו נבראים לא יעדרו כלל ״ ולפי קצת דעות מי שימשך אחר פשוטי‬
‫המדרשות‪ -‬שנופותיהם נם כן יהיו מעוננים תמיד לנצח נצחים ‪ ,‬כאמונת מי שהתפרסמה אמונתם‬
‫כאנשי נן עדן ‪) .‬א( סוף דבר העיון יחייב שלא יתחייב הפסד העולם בהכרח ‪ ,‬ולא נשאר אלא צד‬
‫הגדת הנביאים והחכמים ‪ ,‬אם באה ההנדה כשזה העולם יפסד עכ׳ם או לא ‪ ,‬כי רב המונינו יאמינו‬
‫שזה באה ההנדה ב; ושזה העולם יפסד כלו ‪ ,‬והנה אבאר לך בי הענק אינו כן אכל כתובים רבים‬
‫באו כנצהותו וכל מה שבא מפשוטו של דבר שיראה ממנו שיפסר הענק ‪ ,‬מבואר בו מאד שהוא‬
‫משל‪ ,‬א כמו שאבאר‪ ,‬ואם ימאן זה אחד מן הנמשכים אחר פשוטי הדברים ויאמר שא״א לו מבלתי‬
‫שיאמין הפסדו לא יקפידו עליו ‪ ,‬אלא צריך שעדיעוהו כ שאק הפסרו הכרחי להיותו מחודש ‪ ,‬נ אבל‬
‫יאמין זה לפי דעתו בהאמק )כ( לסנ ‪ T‬כמשל ההוא אשר הבינהו הוא כפשוטו ‪ ,‬י ואק הפסד בזה‬
‫כתורה בשום פגים ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ח הרבה מאנשי תורתנו חשכו כי שלמה ע״ה יאמין הקדמות ‪ ,‬חה פלא איך ידמו באדם‬
‫שהוא מאנשי תורת טרע״ה שיאמק בקדמות ‪ ,‬ואם יחשוב אדם שזה נטיה ממנו‬
‫מדעות התורה ויציאה מעקרי הדת ‪ ,‬הלילה לאלהים ‪ ,‬איך קבלוהו ממנו רוב הנביאים והחכמים ולא‬
‫חלקו עליו בו ולא ננוהו לאחר מותו ‪ ,‬במו שנמצא שחייבוהו כנשים נכריות חולתם‪ ,‬ואמנם א הביא‬
‫לחשוב‬
‫שם טוב‬ ‫אשורי‬
‫פ ר ק כ ן א כסו שאבאר ‪ .‬נסרק כ״ע מזה החלק ; קודם נריאת העולם ‪ ,‬אס רצו נו קדייוה זיזגית ‪ ,‬ו ‪0 6‬‬
‫‪,‬‬
‫ב שאין הפסדו הכרחי להיוחו מחודש‪ .‬ר׳לשאץ יצה בו הקדימה נענע או הקדימה נסבה הדנר מנואר‬
‫הפסד העולם הכרחי בעבור שהוא מהודש אבל כנר אפשר שכסא הכבוד נברא קודם בריאת העולם ני הוא קודם‬
‫נלחוחו נעח ‪ T‬עסהיוחו מחודש ‪ :‬ג אבל יאמין זה לסי דעתו‪ .‬בנובע ונסבה נסי מה שיתבאר בח׳ מהשמע ‪ ,‬וביארנו זה‬
‫גם ‪ p‬בהקדמות אשר עשה הרב ‪:‬‬ ‫ר״ל אבל האיש ההוא יאמין הפסד העולם בהאמינו פשעי‬
‫פ ר ס כ ז כנר ביארתי לו שהאמנת מדוש העולם הוא‬ ‫הכחוביס המורים לסי המשל שהעולם נפסד‪ ,‬ואינו כן כי הכל‬
‫י»ד התורה כלה בהכרח ‪ ,‬אמנם ההפסד‬ ‫י‬ ‫משל לא שיפסיד העולם ; ד ואין הפסד בזה בחורה ‪ .‬ר״ל‬
‫מס האמינו שהעולם לא יפסד אין בה הזק ליסודוה ההורה אחר שהתחדש והתהווה איט אצלנו יסוד התורה ‪ ,‬אמנם‬
‫ביאר הרב זה למה שבאו כתובים מורים הנצחיות ויבוא‬ ‫גשום סנים ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ח א הניא לחשוב זה ‪ .‬י״ל ששלמה האמין הקדמות ‪ :‬האדם לחשוב ני כמו שהוא נצחי ‪ p‬היה קדמק בעבור ני‬
‫כל הווה נפסד וכל נספד הווה ‪ ,‬ואמר הרב שאין הדבר‬
‫כן כי המתהווה על האנהג הטבעי יססד על התנהג הטבעי אבל מי שלא נתהווה על המנהג הטבעי לא יחוייב שיפסד ‪/‬‬
‫ואין ראוי להאמין שהעולם יפסד •בעבור שהוא הווה ‪ ,‬כי נפשות החשובים לפי דעתנו נבראים ולא יעדרו כלל ‪/‬‬
‫והנה לא נשמע כלל בדברי נביא או חכם שכסא הכביד יססד ‪ ,‬וכן גם כן לא נא הגדת הנביאים והחכמים שהעולם‬
‫‪,‬‬
‫יססד ‪ ,‬ואס בא הוא כפי המשל ואמנם באו כתובים רבים מורים נצחיותו ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ח הרבה מאנשי תורתנו חשבי ני שלמה המלך יאמין הקדמות ‪ ,‬וזה פלא איך ידמו באדם שהוא מתורת‬
‫מרע״ה שיאמין בקדמות ‪ ,‬ואם יחשוב אדם שזה נטיה ממנו מדעית התורה ויצא מעקרי הדת חלילה‬
‫לאלהים איך‪ .‬יקבלו ממנו רוב הנביאים והחכמים ולא חלקו עליו בו ולא גנוהו אחרי מותו כמי שנמצא שחייבוהו בנשים‬
‫נכריות וזולתם ‪ ,‬ואמנם הניא לחשוב זה מאמר החכמים בקשו לגטז ספר קהלת משני שדבריו מתריס זה את זה‬
‫ונוטים‬
‫קרשקש‬
‫הר*ק נזה ׳*העיון במו נן ‪ vh‬יחייב ה׳מאחתו ! )נ( למגיד‬ ‫עומדים והצורוה קיימוה בנו׳וואיהם בלתי טשהנוה ‪ ,‬וההומו־‬
‫גט׳‪#‬ל א׳‪#‬ר נשאהו על פ׳*וטו ‪ ,‬הרצון נו ח פסוקים *ונאמרו על‬ ‫הזה השפל בסבה פחיתותו ומעוט ערני וא״ודחם נמותנים והם‬
‫צד הםי*ל בענין חפסר השנרם והארי! אשר הוא משל על הריסה‬ ‫הויום ונפסדים ‪:‬‬
‫ממלנוח וחורבן ארצות ‪:‬‬ ‫®* ‪) p 0‬א( סון« דבר העיק יחייב שלא יתחייב הפסד העולם ‪,‬‬
‫פרק‬ ‫‪14‬‬ ‫יד‬ ‫נמודיה נבוכים ח׳ב[‬
 ‫ה נבוכים חלק שני פרק כח‬
‫לחשוב זה עליו ‪ ,‬מאמר החכמים בקשו לנגח ספר קהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינוח ‪ ,‬וכן הוא‬
‫הענין בלא ספק ר״ל שבפשוטו של ספר ההוא ענינים נוטים לצד דעות זרות מדעות התורה יצטרכו‬ ‫‪,‬‬
‫לפירוש‪ ,‬ואי; הקדמות טבללם‪ ,‬ואין לו פסוק יורה על הקדמות ולא ימצא לו בשום פגים פסוק מבואר‬
‫בקדמות העולם ‪ ,‬ואמנם יש לו פסוקים טורים על נצחותו והוא אמת ‪ ,‬ובאשר ראו כתובים מורים על‬
‫נצחותו חשבו שהוא מאמין שהוא בלתי מחודש ‪ ,‬ואין העני; כן ‪ .‬אמנם לשונו בנצחות הוא אמרו ‪,‬‬
‫והארין לעולם עומדת )א( עד שהוצרך מי שי׳א שער בזה החדוש שיאמר הזמן המשוער לה ‪ ,‬וכן יאמרו‬
‫באמרו יתעלה ‪ ,‬עוד כל ימי הארין ‪ ,‬שהוא בל ימי הגנזרים לה ‪ ,‬ואני תמיה מה יאמרו במאמר דוד ‪,‬‬
‫יסד ארץ על מכוניה כל תטוט עולם ועד ‪ ,‬ואם יהיה נ׳ב אמרו עולם ועד לא יחייב הנצחות ‪ ,‬יהיה‬
‫האל יתעלה א״ב יש לו מדת זם; אחת ‪ ,‬כי הכתוב אמר כנצחותו יתעלה ה׳ מלך עולם ועד ‪ ,‬ואשר‬
‫תדעהו שהעולם לא יחייב הנצחות אלא כשיחובר בו עד ‪ ,‬אם אחריו כאמרו עולם ועד ‪ ,‬או לפניו‬
‫באסרו עד עולם ‪ ,‬א״ב מאמר שלטה לעולם עומדת ‪ ,‬למטה ממאמר דוד ב בל תמוט עולם ת ד ‪,‬‬
‫וכבר באר דוד עליו השלום ונלה נצחות השמים והתמדת חקיהם ובל מה שבהם על ענין לא ״מתנה‬
‫לעולם‪ ,‬ואמרו‪ ,‬הללו את ה' מ; השמים ובו׳ כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם הק נתן ולא‬
‫יעבור ‪ ,‬רצוני לומר שאלו החקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח ‪ ,‬כי זה ההק רמז לחקות שמים וארץ‬
‫הקודם זכרם ‪ ,‬אלא שהוא ביאר שהם נבראים ואמר כי הוא צוה ונבראו ‪ ,‬ואמר ירמיה ע״ה נותן שמש‬
‫לאור יומם חקות ירח וכובבים לאור לילה‪ ,‬אם ימושו ההקים האלה מלפני נאם ה׳ גם זרע ישראל‬
‫•שבתו מהיות גוי‪ ,‬כבר גלה נ״ב שהם אעפ״י שהיו נבראים רצוני לומר אלו החקים‪ ,‬הם לא ימושו‪,‬‬
‫ובשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה עי׳ה ‪ ,‬וככר זכר ג״ב שלמה שאלו מעימי האל‪ ,‬ר״ל העולם ומה‬
‫שבו ‪ ,‬עומדים על טבעם לגצח ואעיפ ג שהם עשויים ‪ ,‬אמר כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה‬
‫לעולם עליו אין להוסיף וטמנו אין לנרוע ‪ ,‬הנה כבר הגיד בזה הפסוק שהעולם ממעשה האל ושהוא‬
‫נצחי‪ ,‬ונתן העלה גם בן בנצחותו‪ ,‬והוא אמרו‪ ,‬עליו אין להוסיף וממנו אין לנרוע‪ ,‬שזהו עלה להיותו‬
‫לעולם ‪ ,‬כאלו אמר כי הדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו ויושלם ‪ ,‬או תוספת‬
‫בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא ‪ ,‬אמנם פעולות הש״י אחר שהם כתכלית השלמות וא״א‬
‫התוספת בהם ולא החסרון מהם ‪ ,‬אם כן הם יעמדו כפי מה שהם עליו בהכרח ‪ ,‬שא״א המצא דבר‬
‫מביא לשנויים ‪ ,‬וכאלו הוא ג״ס נתן תכלית כווגה למה שנמצא ‪ ,‬או התנצל על מה ש״ביתנה בסוף‬
‫הפסוק באמרו ‪ ,‬והאלהים עשה שייראו מלפניו‪ ,‬ר׳ל התחדש הנפלאות‪ ,‬ואמרו אח״ב‪ ,‬מה שהיה כבר הוא‬
‫ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף ‪) ,‬נ( שהוא רוצה יתעלה התמדת המציאות והמשך‬
‫קצהו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ב ‪ .‬בל תמוש עולם ועד ‪ .‬רצה לומר ופרשו רבותינו ז״ל‬ ‫ונוטים לצד מינות ‪ ,‬וכן הוא הענין בלי ספק ר״ל שפשועו‬
‫במסכה עירובין שכל מקום שנאמר נצח סלה עולם ועד היי‬ ‫של ספר הם ענינים נוטים לצד דעות זרות מדעית התורה‬
‫הוא לעולס ולעילמי עולמים‪ :‬נ שהס עשיייס‪ ,‬ר׳ל שהם‬ ‫שיצטרכו לפירוש ואין הקדמות בכללם ואין לו פשוק שיורה‬
‫עליו קדמות ולא ימצח לו בשום פנים פסוק מבואר בקדמות‬
‫העולם ‪ ,‬ואמנם יש לו פסוקים חורים על נצחיותו וחשבו שהוא מאמין שהוא בלתי מחודש ‪ ,‬ואין הענין ק כי כבר‬
‫יאמין האדם שהוא נצחי ולא יאמין שהוא בלתי מחודש ‪ .‬אמנם לשוני בנצחיות העולם אמר והארן לעולם עותדת ‪,‬‬
‫והנה הדבר כבר יהיה מחודש ויהיה נצחי כמו שאמר הללו את ה׳ מן ה א ק וכו׳ כי הוא ציה ונביאו ויעמידם לעד‬
‫לעילם ‪ ,‬ר״ל שאלו החקיס אשר חקקם לא ישתנו לנצח ‪ ,‬ואמר גס כן ירמיה בורא השמש לאור יימס חקיח ירח‬
‫וכוכבים לאור לילה אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי ‪ ,‬כ ני גלה זה גס כן‬
‫שאן> עלפי שהיו נבראים אלו החקים לא ימושו‪ ,‬וכבר זכר גס כן שלמה שאלו מעשי האלהיס ר*ל העולם ומה שבו‬
‫עומדים על טבעם לנצח אף על פי שהם עשויס ‪ ,‬אחר כל אשר יעשה החלהיס הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף‬
‫וממנו אין לגרוע ‪ ,‬כי זה העלה להיות העולם נצחי כאלו אמר שהדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסיון שיש בו‬
‫וצריך השלמה אי תוספת בו אין צורך אליה וראוי שתחסר התוספת ההוא ‪ ,‬אמנם פעולות השם הס בתכלית השלמות‬
‫ואי אפשר התוספת בהם ולא חסרון וכו׳ ‪ .‬וכאלו הוא גס כן נתן תכלית כוונה למה שנמצא או התנצל על חה שישתנה‬
‫בסוף הפסוק באמרי האלהים עשה שייראו מלפניו ‪ ,‬ר״ל התחדש הנפלאות ‪ ,‬והרצון בזה כי אס ניאה שישתנו‬
‫הדברים הטבעיים ממנהגם הנהוג‪ ,‬זה יהיה נעבור שיחשבו האנשים שהם פעל האל ובחמר ביד היוצר לעשות י חנו מה‬
‫שירצה הוא העולם וכל מה שבתוכו כדי שייראו האנשים ממנו ‪ ,‬ואמרו אחרי כן מה שהיה נבר הוא ואשר להיות‬
‫כבר‬
‫קרשקש‬
‫‪ 3‬ר ס כ ח )ל( עד שהזערך טי שלא שיער נזה ההריש שיאמר הנגזר ני השב שי^א תתק״מ אמונת החדוע אם יאסי; גנדחוח ז‬
‫!זומן הנגזר לה ‪ ,‬הרצון נזה שיהשוב שאי )נ( שהוא רוצה ית' התמדת המציאות והמשך קצתו בקצתו ‪,‬‬
‫אפשר שימצא מדורש מכייתי שיפסד וכשראה וה השפוק הטורה פירוש כי אמרו יבקש את נרדף שמרצונו הקרונז שיהיה הטזראות‬
‫נםשן■ וקיים !‬ ‫הנצחית והוא מאמין אמונה קיינזת נהדוש העולם ומאמין כמו‬
‫•רק‬ ‫נן ששלמה יאמין החרוש ‪ ,‬פירש והארץ לעולם עוטרת הזמן‬
‫נד ‪64‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שניי פי ס בח כט‬
‫קצתו אחר קזיתו ‪ ,‬ואמנם זה אשר זכרו משלמות פעולות חש״י ושאין צד אפשרות להוסיף ע^ד״ם‬
‫^א לחסר מהם ‪ ,‬הגה כבר גלהו ארק החכמים‪ ,‬אמר הצור תמים פעלו‪ ,‬ר׳ל שפעולותיו כלם ר״ל‬
‫בריאותיו‪ ,‬על תכלית השלמות ולא התערב בהם חסרץ כלל‪ ,‬ואץ בהם מותר ולא דבר כלתי צריך אליו‪,‬‬
‫ו ק י כל מה שינזור לנבראות ההם ומהם‪ ,‬כלו צדק גמור ונמשך את־ גזרת החכמה‪ ,‬כמו שיתבאר‬
‫בקצת פרקי זה המאמר‪:‬‬
‫פ ר ק כ ט י* ד ע כי מי שלא יבין לשון אדם‪ ,‬כשישמעהו מדבר‪ ,‬ידע בלא ספק שהוא מדבר‪ ,‬אלא‬
‫שלא ידע כוונתו ‪ ,‬ויותר גדול מזה שהוא ישמע מדבריו מלות ‪ ,‬הם כסי לשון‬
‫המדבר מורות על ענין אחד‪ ,‬ויזדמן במקרה שתהיה המלה ההיא ^ ש ץ השומע מורה על הפך הענין‬
‫ההוא אשר רצהו המדבר‪ ,‬ויחשוב השומע שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו‪ ,‬כאלו שמע ערבי‬
‫איש עברי יאמר ‪ ,‬אבה ‪ ,‬יחשוב הערבי שהוא מםפר על איש שהוא מאם ענץ אחד ומאגו ‪ ,‬והעברי‬
‫אמנם ירצה שהוא ישר בעיניו הענין ורצהו ‪ ,‬וכן יקרה להטץ בדברי הנביאים שוה בשוה ‪ ,‬ב קצת‬
‫דבריהם לא יבין כלל ‪ ,‬אכל כמו שאמר ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום‪ ,‬וקצתו יבץ ממנו‬
‫הפכו או סותרו‪ ,‬כמו שאמר והפכתם את דברי אלהים חיים‪ .‬ודע כי לכל נביא דבר אחד* מיוחד בו‪,‬‬
‫ג כאלו לשון האיש ההו!()א( כן תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו ‪ .‬ואחר זאת ההקדמה‬
‫ת ת )נ( כי ישעיהו ע * הי נמשך בדברע הרבה מאד ובדברי זולתו מ ע ט‪ ,‬כי בשהג ‪ T‬ע ל נתיצת‬
‫עם‬
‫שס נ«ב‬ ‫אפודי‬
‫גגראים ‪ :‬ר כל מה שיגזור לנגראוה ההם ומהם פלו ונו׳ ‪ .‬כבר היה והאלהים יבקש אח נרדן< ‪ ,‬שהוא ית׳ רוצה‬
‫ר׳ל שסעולויזיו •ת' הם באוסן היוחר שלם שכל מה שיגזור בהתמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו ‪ :‬ואמנם אשר‬
‫לנמצאות ההם כפי מגעם וכל מה שנגזר מן הגמלאות ההם זכרו שלמה נשלמות פעולות השם בשאין צד אפשרות להוסין‬
‫עליהם ולא לחסר מ ה ם‪ ,‬הנה כבר גנהו אדון הנביאים ‪,‬‬ ‫ממה שנמשך מצד טבעם כלם צדק גמור ‪:‬‬
‫פ ר ק כ ט א דע כי מי שלא יבין וכו׳ ‪ .‬זה הפרק חותם נמה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפש ‪ ,‬ר״ל בריותיו‬
‫שדבר מעני; נצחוח העולם ושאנחנו מודים כלס על תכלית השלמות ולא יתערב בהם חסרון ‪ ,‬והוא‬
‫במקצת לאייסס״ו וכמו שיבאר‪ ,‬גם יבאר שדברי הנבואה מהנביא אמרו אל אמונה ואין עול ‪ ,‬ולא דבר בלמי צריו אליו ‪,‬‬
‫הם נתשכיס מלשון הנביא ותליצחו ושנכנס בדבריהם ק הגוזמא וכן כלמה שיגזור לנבראות ההם מההנהגה כלו סדר גמור‬
‫וההפלגה ‪ ,‬ויבאר שכל מה שנמצא שיתארו הנביאים בהפסד ונחשן אחר גזרת החכמה כמו שהתבאר בקצת פרקי‬
‫זה העולם ובהפסד הגלגלים שיראה לסי הפשט שהעולם יפסד המאמר ‪ .‬אחר שהרב ביאר שדעת שלמה הוא דעתו נהויות‬
‫אינו כרו שיחשוב כי הכל משל כמו שיאריך הרב בזה ‪ :‬ב קצת העולם ונצחיותו ושלא עלה על לבו שהעולם קדמון ‪ ,‬רצה‬
‫דבריהם לא יבין כלל‪ .‬ר׳לשקצת דברי הנביאים לא יבינו ההמון הרב לבאר בזה הפרק הנמשך לוה כי מה שיראה מדברי‬
‫בהם כלל עם שיקראו הדברים בפיהם ‪ :‬ג כאלו הוא לשון הנביאים שהשמים והארך י פ ס ח ויתהוו אחרים ״ שזה אינו‬
‫ההוא ‪ .‬ר״ל ירמוז בזה על שהנבואה בעצמה חבא בלשון הנביא אמת אבל שמא משל וגוומא וכי העולם הוא נצחי בעתיד‬
‫המורגל מבלי שים שנוי ושהכל הוא כפי פטל הכח המדמה ‪ /‬ושאנחט מודים בקצת לאריסנו״ו ‪ ,‬ומה שמביא לחשוב‬
‫וזה שורש גדול מענין הנבואה‪.‬־ ד נמשך בדבריו הרבה מאד שהטלם יססד למה שלא יבינו דברי הנביא ‪ ,‬וזה יהיה‬
‫בפרק הנמשך לזה ‪:‬‬ ‫ובדברי זולתו מעם ‪ .‬ר׳ל שישעיה כשהיה רוצה לבאר ולהגיד‬
‫ויותר גדיל מזה‬
‫____כי ‪-‬מי שלא יבץ ‪-‬וכו׳ ‪- ,.‬‬
‫פ_ ל ק כ_ט דע‬ ‫נתיצת טס או אבדן אומה יספר בלשון שהכוכבים נפלו‬
‫שהוא ישמע מדבריו מלמו הוא כפי לפון‬
‫המדבר מורות על ענין אחר ויזדחן במקרה שתהיה המלה ההיא בלשוז השומע מורה על ה פו העבין ההוא אשר רצה המדבר ‪,‬‬
‫דחשוב השוחע שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו ‪ ,‬כאלו שמע חיש ערבי עברי שיאמר אבה יחשוב הערבי שהוא ידבר‬
‫על איש שהוא מאם ענין אחד ומיאנו ‪ ,‬והעברי אמנם ירצה שישר הענק בעיניו ורצהו ‪ ,‬וכן יקרה בהמק בדברי הנביאים‬
‫שוה בשוה קצת דבריהם לא יביז כלל נמו שאמר ותהי לכם חוות הכל כדברי הספר התתום וקצתו יבין ממנו הסט או‬
‫סותרו באחרם והסכתם דברי חלהים חיים ‪ :‬ודע כי לכל נביא דבר אחד מיוחד נו כאלו ה ^ לשון האיש ההוא ‪ /‬כן‬
‫תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו ‪ .‬ואחר זאת ההקדמה שהיא גדולת הערך אשר בה יתבארו שני דברים ‪,‬‬
‫אחד כי האנשים מהם שלא יבינו כלל דברי הנביאים‪ ,‬ומהם מי שיבינו הפך מה שטוט‪ ,‬ושני יורה לנו כי הנבואה אשר‬
‫תבא לנביא תבואהו בלשון הנביא המורגל בלי שוס שינוי‪ ,‬ושהכל הוא כסי פועל הכח המדמה‪ ,‬וזה שורש גחל מענין הנבואה ‪,‬‬
‫כי אס יהיה הנביא ערבי תבואהו הנבואה בלשון ערבי ‪ ,‬ואם יהיה לועז תבואהו בלשון ל עז‪ ,‬כי למעלה אין אומד ואין‬
‫דברים אבל ישפיעו הענינים והנביאים משימים המלות או יחשבו כפי דמיונם שהשם מדבר עמהם באותו לשון ‪ ,‬והנן זה‬
‫כי הוא ענין גדול הערך ‪ ,‬ואס היה הרחב׳ן מבין זה הסוד לא היה סותר לרב המורה למה נקרא לשוננו קדוש ‪ ,‬ני‬
‫נתן הרב סבה נכלאה ‪ ,‬ואחר הרמב״ן שאין צורך כי נקרא קדוש לסי שהשם יתעלה מדבר עם מני אי ם באותו הלשק ואילו‬
‫היה יודע זה הסוד לא היה עולה בידו זאת התשובה ‪ :‬והנה ישדיהו המשיל בדבריו הרנה מאד ובדברי זולתו מעם ‪.‬‬
‫ר׳ל‬
‫קרשקש‬
‫דבורם ובצחות מליצתם ותם בזת מוזתלםים חלוןז רב ‪ ,‬ואמר‬ ‫המיוחדת נו למי‬ ‫פרק כט‬
‫) ל ( כן תביאהו לדבר הננואח‬
‫שנן תבואתו תננואח לדבר נפי תרגל לשונו בצתות המליצה‬ ‫יתרון נין חאישיט‬ ‫שיבינהו ‪ ,‬הרצון נזה שיש‬ ‫י‬
‫ועדבותת ובשמות משתתפים וסושנלים שהיה רגיל בהם ‪:‬‬ ‫צחים וערבים והם‬ ‫בדבורם ונענין מליצתם ‪ ,‬מהם שכל דבריו‬
‫)‪ (i‬ני ישעיהו נמשך בדבריו הרנה מאד ובדברי זולתו שענ‪11‬‬ ‫למטה מזה בסדר‬ ‫בתכלית הפדד והתקון ‪ ,‬ויש אישים שהם‬
‫הטגח‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק כט‬
‫עם או אבדן אומה נ ח ל ה‪ ,‬יספרהו כלשון; שהכוכבים נפלו; והשמים אבדוורמו^ והשמש קדרה^‬
‫והאר־ן חרבה ורעשה ; והרבה מביוצא באלו ההשאלות ; וזה כמו שיאמר אצל הערב ; למי שימצאהו‬
‫פגע גדול נהפכו שמיו על ארצו ; וכן בשיםפר בהתחרש הצלחת אומה יכנהו בתוספת אור השמש‬
‫והירח והתחדש שמים והתחדש ארין ‪ ,‬וכיוצא בזה ; כמו שהם רוצה לומר הנביאים כשיספרו אבדן‬
‫איש או אומה או מרינה ייחסו ענינו כעם וחרון גדול לבורא יתעלה עליהם ‪ ,‬וכשיספרו הצלחת עם‬
‫ייחסו לשם עניני שמחה וצהלה‪ ,‬ויאמרו כענין הכעם עליהם‪ ,‬יצא‪ ,‬וירד‪ ,‬ושאג‪ ,‬והרעים‪ ,‬ונתן קולו‪,‬‬
‫והרבה כמו זה ‪ ,‬ויאמרו נם כן ; צוה‪ ,‬ואמר‪ ,‬ופעל ‪ ,‬ועשה ‪ ,‬וכיוצא בזה כמו שאספר ‪ .‬ובן כשיגיד הנביא‬
‫על אבדן אנשי מקום אחד ‪ ,‬פעמים יחלוף מקום אנשי המקום ההוא במין כלו ‪ ,‬כמו שאמר ישעיה ‪,‬‬
‫ורחק ה' את האדם‪ ,‬והוא רוצה לומר אבדת ישראל ‪ ,‬ואמר צפניה כזה והכרתי את האדם מעל פני‬
‫האדמה ונטיתי ידי על יהווה ‪ ,‬ודע זה גם כן ‪ ,‬ואחר אשר ספרתי לשונם בכלל‪ ,‬אראך אסתתו ומופתו‪,‬‬
‫אמר ישעיהו כאשר שלחו השם להנכא בהנתץ מלכות בבל ואבדת סנחריב ונבוכדנאצר הקם אחריו‬
‫כהפסק מלכותו ‪ ,‬והתחיל י^ספר במפלתם בסוף מלכותם והיותם מנוצחים ‪ ,‬ומה שישעם מן הרעות‬
‫המשיגות לכל מנוצח בורח מתגכורת החרב ‪ ,‬אמר כי כוככי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך‬
‫השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו ‪ ,‬ואמר בזה הספור ג״כ ; על כן שטים ארגיז ותרעש הארין ממקומה‬
‫נעכר ת ה׳ צבאות כיום חרון אפו ‪ ,‬ואיגי חושב ששום אדם הגיע ממנו הסכלות והעורון ונמשך אחר‬
‫פשוטי ההשאלות והמאמרים הספוריים ‪ ,‬שיחשוב שכוכבי השמים ואור השמש והירח נשתנו כשנתצה‬
‫מלכות בבל ‪ ,‬ושהארץ יצאה ממרכזה כמו שזכר ‪ ,‬אבל זה כלו ספור ענין המנוצח שהוא בלא ספק‬
‫*ראה כל אור שחרות ‪ ,‬וימצא כל מתוק מר ‪ ,‬וידמה כל האר־ן תצר בו ‪ ,‬והשמים נהפכים עליו ‪ .‬וכן כאשר‬
‫התחיל לספר טח שהגיע אי^יו ענין ישראל מן הדלות והכניעה כל ימי סנחריב הרשע במשלו על כל ערי‬
‫יהודה הבצורות ‪ ,‬ושנים והנגפם והתכף הצרות עליהם מאצלו ואבדת ארץ ישראל כלה אז נידו‪ ,‬אמר‬
‫פחד ופחת ופח עליך יושב הארין והיה הנם מקול הפחד יפול אל הפהת והעולה מתוך הפחת ילכד‬
‫בפח ‪ ,‬כי ארובות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ ‪ ,‬רוע התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מופז‬
‫התמוטטה אר־ן ‪ ,‬נוע תנוע ארין כשכור ונו' ‪ ,‬ובסוף זה המאמר כשהתחיל לספי מה שיעשה השם‬
‫כסנחריב ואבדת מלכותו הרמה עי‘ ירושלים ובשת יבישהו השם עליה ‪ ,‬אמר ממיכל‪ ,‬והפרה הלבנה‬
‫ובושה החמה כי מלך ה׳ צבאות ‪ ,‬אמנם יונתן בן עוזיאל פירש אלו הדברים פירוש נאה‪ ,‬ואמר כי כשיקרה‬
‫לסנחריב מה שיקרה עי‘ ירושלים אז ידעו עובדי הכוכבים שזה פעל אלהים ויתעלפו ויבהלו ‪ ,‬ואמר‬
‫ויתבהתון דם'‘חין לסיהרא ויתבנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי מלבוהא דה׳ וגו' ‪ .‬וכאשר התחיל‬
‫נ’ כ לספר איך תהיה מנוחת ישראל אחרי מות סנהריב ודשנות ארצם וישובה והתנשא מלכותם ע׳י‬
‫חזקיהו ‪ ,‬אמר ממשל שאור השמש והירח יוסיף‪ ,‬בי כמו שזכר על המנוציח שאור השמשי והירח יסור‬
‫וישוב חשך כערך אל המנוצח‪ ,‬כן אורם יוסיף אצל המנצח ‪ ,‬ואתה תמצא זה תמיד שהאדם כשתמצאהו‬
‫אור ראותו ‪ ,‬למה שיעכר הרוח הרואה מן המותר העשני ולחולשתו‬ ‫צרה גדולה יחשכו עיניו ולא‬
‫ומעוטו ג"כ לרוב האבל והתקבין הנפש ‪ ,‬ובהפך עם השמחה והתפשט הגפש לחוץ וזוך הרוה יראה‬
‫האדם כאלו האור מוסיף על סח שהיה ‪ ,‬אמר כי עם בציון ישב בירושלים ככה לא חככה וכו׳ ‪ ,‬וסוף‬
‫המאמר והיה אור ה'‘ בגה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום הבוש ה'‬
‫את שבר עמו ומח־ן מבתו ירפא ‪ ,‬ר״ל הקים כשלונם מיד סגחריב הרשע ‪ ,‬ואמנם אמרו כאור שבעת‬
‫הימים‪ ,‬הטפרש־ים אמרו שהוא רוצה בו הרבוי ) נ ( כי העברים ירבו בשבעה ‪ ,‬ואשר יראה לי שהוא‬
‫רומז אל ו׳ הימים של חנוכת הבית אשר היו נימי שי‘ טה‪ ,‬אשר לא היתד‪ ,‬מעולם לאומה מעלה והצלחה‬
‫ושמחת הכל כמו שהיתר‪ ,‬בימים ההם ‪ ,‬ואמר שרוממותם ור‪,‬צלחתם אז יהיו כמו השכעת הימים ההם ‪,‬‬
‫וכאשר ספר אבדן ארום הרשעה‪ ,‬אשר היו מציקים י׳ישראל ‪ ,‬אמר‪ ,‬וחלליר‪,‬ם יושלכו ופנריהם יעלה‬
‫באשם‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫ר״ל שישעיהו כשהיה חצה לתאר ולהגיד על נתי‪ 5‬ת עס או‬
‫ושהשמיס אבדו נגהס ‪ ,‬ונזה העגין נמשך בדבריו הרבה נכיוצא‬
‫בזה ‪ ,‬אמנם שאר הנביאים לא ‪:‬יישרו הרבה באלו העניניס‬ ‫אבדן אומה גדולה יספיהו שהכוכניס גפלו ושהשמים אילו‬
‫עם היות שנמשכו קצה בו כמו שנמשך ישעיה אמנם לא האריכו‬‫ובוה הענין נמשך הרבה בדבריו וכיוצא בוה‪ ,‬אמגס שאר‬
‫הנביאים לא נמשכו הרבה באלו הענינים עם היית שנמשכו‬
‫קצת כמו שנמשך ישעיה אמנם לא האריכו במשלים כל כך כאשר האריך בי ישעיה ; ואמרו ודע זה גם כן ‪ .‬ירצה כי‬
‫ייזליפו‬
‫קרשקש‬
‫הבונה נז ה שהעני; נמשך בדברי ישיעיור בעשיית ההעאי׳ות וההנזהולים הרבה ובדברי זו־׳תו אינו נעצא כל כך ‪) .‬נ( ני ר‪,‬ענריפ‬
‫ירנו נשבעה‪ ,‬ד׳ל נסספר השנעה ‪:‬‬
‫ואסרי‬
‫נה ‪55‬‬ ‫מורה ננונים חלק שני פרק פט‬
‫באשם מממו ההרים מדמם ונמקו כל צבא השטים וננולו כספר השמים וכל צבאם יבול בגכול עלה‬
‫מגפן ובנובלת מתאנה ‪ ,‬כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ו נו‪ /‬והתבוננו אתם כעלי העינים‬
‫היש באלו הפסוקים דבר יסופק או יביא לחשוב כשהוא תאר הענין ישיג השמים ‪ .‬ואם זה)>״א ואין זה(‬
‫בי אם משל להנתץ מלכותם וסור סתר השם מחם‪ ,‬והשפלם ושחות)ג״ח ושפלות( גדוליהם במהרה וקלות ‪,‬‬
‫וכאלו יאמר כי האישים אשר היו ככוכבים בעט ‪ T‬ה וברוממות מעלה ורחוק מן השנוי‪ ,‬נפלו במהרה‬
‫כנכול עלה מנפן וכנובלת מת אנה‪ ,‬זה מבואר מאד ואין צריך לזבח בזה המאמר ב״ש להאריך בו‪,‬‬
‫אלא שהביא ההכרח אליו‪ ,‬להיות ההמון ואף מי ה שיחשב בהם שהם סגולות‪ ,‬יביאו ראיה בזה הפסוק‬
‫מילר‪,‬י בחינה למר‪ ,‬שבא לפניו ולאחריו‪ ,‬ולא עיין באי זה ענין נ א מר‪ ,‬אלא כאלו הוא הגדה באתנו‬
‫בחורה על דברים יארעו לשמים באחרית הימים במה שבאתנו ההגדה בהתהוותם ‪ ,‬ועוד כאשר‬
‫התחיל ישעיה לבשר את ישראל באבדת סנחריב וכל האומות והמלכים אשר עטו כמו שנתפרסם ‪,‬‬
‫והעזרם כעזרת הש׳יי לא רבר אחר‪ ,‬אמר להם ממשל‪ ,‬ראו איך נמקו השמים ההם ובלתה הארץ ההיא‬
‫וימות מי שעליה ואתם נעזרים ‪ ,‬כאלו אמר שהם אשר מלאו א ת הא ‪ , p‬והיה נחשב בהם העמידה‬
‫והקיום כשמים ע״ד גוזמא ‪ ,‬אבדו מהר וכלו ככלות העשן ‪ ,‬ועניניהם הקיימים כקיימות ה אדן יאבדו‬
‫הענינים ההם באבדת הבגד הבלה ‪ ,‬תחלת יה הענץ ‪ ,‬אמר כי נחם ה׳ ציק נחם כל חרבותיה וגו׳‬
‫הקשיבו אלי עמי ונו׳ קרוב צרקי יצא ישעי ונו' שאו אל השטים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי‬
‫שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תכלה וירשביה כמו כן ימותץ וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא‬
‫תחת ‪ .‬ואמר בשוב מלבות ישראל וקיומו ותתמדתו‪ ,‬שהשם יחדש שמים וארץ‪ ,‬כי בבר נטשך זה בדבריו‬
‫שישים מלכות המלך כאלו הוא עולם מיוחד לו ‪ ,‬ר״ל השמים והארץ ‪ ,‬ובאשר התחיל בנחמות ואמר ‪,‬‬
‫אנכי אנכי הוא מנהמכם ‪ ,‬ומה שדבק בזה ‪ ,‬אמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי בסיתיך לנטוע שמים וליסוד‬
‫ארץ ולאמר לציון עמי אתה ‪ .‬ואמר בהשאר המלכות לישראל וסודו מן הגדולים הםפורסטים^ כי‬
‫ההרים ימושו וכו׳ ‪ ,‬ואמר בהתמדת מלבות המשירז ושלא תנתץ מלכות ישראל אחרי כן ‪ ,‬אמר לא יבא‬
‫עוד שמשך וגו׳ ‪ ,‬ועוד בי ישעיה הנהיג דבריו על אלו ההשאלות הנמשכות למי שיכין עניני הדברים‬
‫וספר עניני הגלות ופרטיהם ואח״ב ספר שוב המלכות והמחות האכל כלו‪ ,‬ואמר מנדשל אני אברא שמים‬
‫אחרים וארץ אחרת וישכחו הראשונים וימחה זכרם ‪ ,‬ואח׳׳ב ביאר זה בדכקוח המאמר‪ ,‬ואמר זה אשר‬
‫אמרתי אברא‪ ,‬אני רוצה בו שאני אשיטכם בענין שמחה תדירה וחדוה מקום האבל ההוא והצער ולא‬
‫יזכר האבל ההוא הקודם ‪ ,‬ושמע סדר הענינים להדבק הפסוקים המורים עליהם איך כאה תחלת‬
‫פתיחת זה הענין‪ ,‬אמר ‪ ,‬חסדי ה' אזכיר תהלות ה׳ וגו׳ )שם ס*נ( ואת״ב ספר חסדיו ית׳ עלינו תחלה ‪,‬‬
‫ועטלם וינשאם כל ימי עולם ונו׳ ‪ ,‬ומה שדבק בו‪ ,‬אח'כ ספר מרייגו ואמר ‪ ,‬והמה טרו ועצבו את רוח‬
‫קדשו‪ ,‬ומה שדבק בו‪ ,‬ואחר כן ספר ממשלת האדבים עלינו צרינו בוססו מקדשך היינומעולם‪ ,‬ומה‬
‫שדבק בו‪ ,‬ואח׳׳ב התפלל בעבורנוואמר‪ ,‬אל תקצוף ה׳ עד מ א ד‪,‬ו מ ה שדבק בו‪ ,‬ואח׳ב זכר אופני‬
‫התחייבנו לרוב מה שנונענו בו שנקראנו אל האמת ולא ענינו ‪ ,‬אמר נדרשתי ללא שאלו וגו׳ ‪ ,‬אחרי‬
‫כן יעד במחילה וברחמים ואמר כה אמר ה׳ כאשר ימצא התירוש כא שכול‪ ,‬ומה שנדבר כזה‪ ,‬ואח׳ב‬
‫יעד רע לאשר חמסונו ואמר‪ ,‬הנה עבדי יאכלו ואתם ת ר ע בו‪ ,‬ואח׳ב סמך לזה זב ח שזאת האומה‬
‫יתקנו אמונותיה ותהיה ברכה בארץ ותשכח כל מה שקדם מאלו העניגים המתחלפים ‪ ,‬ואמר דגר זה‬
‫לשונו ‪ ,‬ולעבדיו יקרא שם אחר אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי‬
‫אמן כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני ‪ ,‬כי הנני בורא שמים חדשים ו ה ^ ץ הדשה ולא‬
‫תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא‪ ,‬כי הנני בורא את‬
‫יררשלם נילה ועמה משוש ונלתי בירושלים ונו׳ ‪ ,‬הנה כבר התבאר לך הענץ כלו ונגלה והוא כי כאשר‬
‫אמר‪ ,‬כי הנני בורא שטים חדשים והארץ חד שה‪ ,‬פירש זה מ ‪ T‬ואמר‪ ,‬בי הנני בורא את ירושלים‬
‫!נילה ועמה משוש‪ ,‬ואחר זאת ההקדמה אמר שעניגי האמונה ההם והשמחד‪ .‬בה אשר יעדתיך‬
‫אני שאכראם וימלאו את הארץ כמו שהם עומדים ת מיד‪ ,‬כי י ה א מנ ה באלהים והשמחה באמונה‬
‫ההיא הם שני ענינים‪ ,‬א״א שיסורו ולא ישתנו לעולם ממה שהניע אליו‪ ,‬ואמר במו שענץ האמונה‬
‫ההיא‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫במשל כל כך כאשר האריך נו ישעיה ‪ :‬ר■ שיחשוב בהם שהן יחליפו אנשי המקוס במין כלו כמו שאמר ישעיה וריזק ה׳‬
‫את האדם שהוא ישראל וקרא לישראל אדם ‪ :‬שיחשוב בהם‬ ‫סגולות ‪ .‬ר׳׳ל שיחשוב בהם שהם חכמים ‪ ,‬ר׳ל כ׳ החכמים‬
‫שהם סגולות ‪ ,‬כי החכחים הם סגולת המין האנושי באמת ‪:‬‬ ‫!הם סגולות הסין האנושי באמת‪ :‬ו האממה כו'והשמחה כו' הם‬
‫כי‪ ,‬האמונה באלהים והשמחה באמונה ה ם שני פנינים ‪.‬‬ ‫שנימניגים‪ .‬ר״ל כי מגדר האמונה השלמה שגי עניניס‪ ,‬האחד‬
‫ר״ל שמגדר האמונה השלמה ש;י ענינים ‪ ,‬הא׳ שיאמץ‬ ‫שיאמין ננשפו ובציודו הדבר ההוא האמוני‪ ,‬והב׳ שיהיה שמח‬
‫במה‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרק כט‬
‫ההיא והשטהה בה אשר יעדתי שימלאו האר■;; תמידים קיימי;; ז כן יתמיד זרעכם ויצ^מכש‪ ,‬והוא אסרו‬
‫אחר זה‪ ,‬כי כאשר השמים החדשים והאר■; החדשה אשר אני עוש־ עומדים לפגי גאם ה׳ ו גו‪ /‬כי‬
‫כעמים ישאר הזרע ולא ישאר השש ; כמו שתמצא אוטית רכות אי; כפק שהם מזרע פרם או יון אלא‬
‫שלא יודעו בשם מיוחד אכל כללה אותם אומה אחרת^ ח הה ג״כ אצי‘י הערה על‪:‬צ־חות התורה אשר‬
‫כעכורה יש לנו שם מיוחד‪ ,‬וכאשיר באו אלה ההשאלות בישעיה הרבה מפני זה פרשתים כלם‪,‬‬
‫וכבר בא מהם בדברי זולתו אמר ירמיהו בספור חרב; ירושלים בעונות אבותינו ‪ ,‬ראיתי את הארי;‬
‫והגה תהו ובהו‪ ,‬ואמר יחזקאל בספור אבדת מלכות מצרים ומיתת פרעה על יד נכוכדנאצר אמר ;‬
‫וכסיתי בכבותך שטים והקדרתי את כוכביהם שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו כל מאורי אור‬
‫כשמים אקדירש עי‘^“ ונתתי חשך על ארצך נאם ה׳^ ואמר יואל ב; פתואל בארבה העצום אש־ר‬
‫בא בימיו אמר ‪ ,‬לפניו רגזה האר•; רעש־ו שמים שמש וירח קדרו לפניו וכוכבים אספו נגהם ‪ ,‬ואמר‬
‫עמוס כספור חרבן שמרו; ‪ ,‬והבאתי השמש כצהרים וההשכתי לארי; ביוש אור והפכתי חגיכם וגו' ;‬
‫ואמר מיכה באבדת שמדו; נמשך על המאמרים הספוריים הםפורכטים הידועים ; כי הנה ה׳ יוצא ממקומו‬
‫וירד ודרך על במותי ארי; ונמסו ההרים וגו׳ ‪ ,‬ואמר חגי בנתיצת מלכות פרס ומדי ‪ ,‬ואני מרעיש את השמים‬
‫ואת הארץ את הים ואת החרבה והרעשתי את כל הגוים ‪ ,‬ובצבוא יואב על אדום ‪ ,‬כאשר התחיל לספר‬
‫איך היתח חולשת האומה רספלותה מלפנים והיותם מנוצחים נגפים ‪ ,‬ונעתר ה' לעזרם עתה ‪ ,‬אמר הרעשת‬
‫ארץ פצטתה רפה שבריה כי מטה ‪ ,‬ואמר עוד בעני; שאנחנו י׳א נירא כשימותו האומות ויאבדו להיותנו‬
‫נשענים על ישועתו יתעלה לא על חרבנו ובחנו ‪ ,‬כמ״ש עם נישע כה׳ מגן עזרך‪ ,‬ואמר על כן לא נירא‬
‫בהמיר ארי; ובמוט הרים בלב ימים ‪ ,‬ובא בספור טביעת המצריים ‪ ,‬ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות‬
‫קול רעטך בגלגל ובו׳‪ ,‬רגזה ותרעש האר■;‪ ,‬הבנהרים הרה ה׳ וגו'‪ ,‬עלה עשן באפו ‪ ,‬וכן כשי־ת דבורה ‪ ,‬ארי;‬
‫רעשה ובו'‪ ,‬ובא מזה הרבה ‪ ,‬ומה שלא אזכור ממנו ינשא על מה שזכרתי ‪ .‬אמנם מאמר יואל ונתתי‬
‫מופתים בשטים ובאר■; דם ואש ור״מרות עשן‪ ,‬השכזש יהפךלחשך והירח לדם י׳פני בא יום ה' הגדול‬
‫והנורא ‪ ,‬והיה בל אי‪ :‬ר יקרא בשם ה׳ ימלט כי כהר ציו; ובירושלים תהיה‪ ,‬פליב־ה וגו' ‪ ,‬והטוב אצלי‬
‫שהוא מספר מיתת כנחריב על ירושלים ‪ ,‬ואם לא תרצה זה יהיה ספורו מיד‪,‬ת גוג ומגוג ע־‘ ירושלים‬
‫בימי מ^ך ת ושיח‪ ,‬עם היותו ג“ כ בלתי נזכר כזה העגין אלא רוב ההרג משרפת האש ולקות המאורות ‪,‬‬
‫ואולי תאמר איך יקרא יום ה' הגדול והנורא יום מיתת סנחריב כפירושנו ‪ ,‬הנה תדע כי כל יום שתהיה‬
‫בו ישועה גדולה או מכה גדולה יקרא יום ה׳ הגדול והנורא ‪ ,‬כי גדול יום ה׳ נורא מאד ומי יכילנו_ ט והעני;‬
‫אשר נלך סביבו כבר התבאר‪ ,‬והוא שהפסד זה העולם והשר‪,‬גותו כמה שהוא עליו ‪ ,‬או השתנור‪ ,‬דבר‬
‫מטבעו והמשכו אל השנוי ההוא ‪ ,‬הוא דבר שלא בא אלינו בזה דכרי נביא ולא דברי חכמים ‪ ,‬ועוד כי‬
‫אומרם ש־תא אלפי הוי עלמא )ד( וחד הרוב אינו העדר המציאות לגמרי‪ ,‬ואמרו והד הרוב תורה על השאר‬
‫הזמן ‪ ,‬וזה עוד מאמר יחיד )ה( והוא על צורה אחת ‪ ,‬ואשר תמצא לכל החכמים תמיד והוא יסוד יעש־ה‬
‫ממנו‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נחה שהציע אליו זה ההלי! הטוש האמיני שריא ייא״י; ה דני‬ ‫ננסשו ונציוח הדכי ההיא ה א מיני‪ ,‬והל שיהיה שתת כתה‬
‫שאחר הי נ הה 'נ׳‬ ‫'‬ ‫האמת׳ אשר אין נו פשין כלל; וזהו‬ ‫שהציע לו זה החלק הש‪ 1‬נ האמיני שהוא מאיזין ה ד ני האתתי‬
‫עניניס ‪.‬־ ז כן יתחיד ׳דעכה ושחכס ‪ .‬ר״ל אתר שהאמינו‬ ‫אשי אין נו ספק כלל ; ואלו הס שגי עניניס ‪ ,‬ונ ע מ ד זה‬
‫השני תנאיה ההה נתמונה השה יתעלה ‪:‬לה להה חדה כנגד‬ ‫יעמוד זרעכס ושמנס אחר שהאמינו השני תנאיס הנזכר‬
‫מדה ויעמוד זרע לישראל קייס לעולם ושלא יהיה כלה ‪ ,‬ותשני‬‫כאמונת השס ישלס להס מדה כנגד מדה ויעמיד זי ע ישיאל‬
‫שיהיה שם ישראל לעולם ושלא יתערבו בין שתר האומות וזהו‬ ‫קייס לעד לעולס ושלא יהיה להס כלייה ‪ ,‬והנ' שיהיה‬
‫שאמר וש״כם ; ה וזה הערה אצלי על נצחוה התורה ‪ .‬ר״ל‬ ‫שס ישיאל קייס לעולס ושלא יתערבו בין שאיי האומית ווה‬
‫אחר ששם ישראל יהיה קיים לעולם א״כ הם יקיימו התורה‬ ‫אמרו ושמכם ‪ :‬ווה ה עי ה אצלי על נצחיות התויה ‪ .‬ר ל‬
‫שאם לא יקייוזוה שתם יהיה מתערב בין שאר האותות אם בן‬ ‫אחר ששס ישיאל יהיה קייס לעילם אס כן הס יקיימו‬
‫החור־ תהיה נצחיח מ והענין אשי נלך םביבו וכר ‪ .‬ר׳ל‬ ‫התויה שאם לא יקיימיה שמם יהיה מתערב עם שאי האזגזית‬
‫הענין אשר בעבורו ביארנו כל אלו המשלים שזכרנו הוא לבאר‬ ‫אס כן התירה תהיה נצחית ‪ :‬והעני אשי נלך סיי ס ישי׳ ‪.‬‬
‫ר״ל הענין אשר כענורו ביארנו כל אלו המשלים שזכרנו‬
‫הוא לבאר שהפסד זה העולם או השחנוחו ממה שהוא עליו או שישתנה אי וה נמצא בטבעו הוא דבר שלא ימצא בשום‬
‫פנים ‪ ,‬צס ה חנ מיס לא חלקו ביה כי א מיו שתא אלפי שני הוי עלחא וחד הרוב אין העדר המציאות לצחיי ‪ ,‬שאחיו‬
‫וחד חרוב הוי ה על ה שאי הימן ני איך יהיה חד חיוב ר’ל אלן> שנים אס לא תהיה שס תנועה ובמתטעע ימשך לו‬
‫הזמן ‪ ,‬ואם ישוער בהקש אל החתנועע שיהיה נח ונפסד ותהיה שיעוי זמן אלן־ שגיס נפסד הוא מ א מי יחיד ואינו‬
‫א מ ת‪ ,‬והוא על צורה א ח ת‪ ,‬ירצה על דעת שהעילס חוור חלילה ו ה ל ה בונה עולמית ומחריבן ‪ .‬ואשי תמצא וכו'‬
‫מחכמי‬
‫קרשקש‬
‫ר‪,‬ת!א״ המתנועע ׳גיחוא הגי‘‪ . ‘',.‬וה( והוא עי צורח אי ח ‪ ,‬אמי‬ ‫)ו( ואמרו יהד הריב כי'‪ ,‬יוצר‪ ,‬ני •עאי׳ף ■טנר‪ ,‬יעמו‪,‬־ דר‪ :‬א׳ב גיעאר‬
‫כמורה‬ ‫י‬ ‫הומן והחצועהצ׳שארח‪ ,‬חוהזמ; סקרה נמשך לה ונהתואר ההמער‪,‬‬
‫נו ‪56‬‬ ‫מורה נבוכים חל? שני־ פרק‬
‫‪,‬‬
‫ממגו ראיה כל אחד מחכמי משנה וחכמי תל מוד‪ ,‬הוא אמרו ״ אין כל חדש ת ח ת השסש ושאק שם‬
‫התחדשות בשום פנים ולא בשום סבה י)ו( עד שטי שלקח שמים חדשים והא ‪ p‬חדשה ‪ ,‬על מת‬
‫שחשב )׳( אמר‪ ,‬אף שמים שהן ע ^ י ן להבראות כבר ב חאי ם ועומדים שנאמד עומדים לפני יעמדו לא‬
‫סותר למה‬ ‫‪nw‬‬ ‫נאמר אלא עומדים ‪ ,‬והכיא ראיה כאמרו אין כל חדש ת ח ת השמש^ ר) ח( ולא תחשוב‬
‫שבארנו ‪ ,‬אבל אפשר שהוא רוצה שהעניינים ההם היעודים ‪ ,‬הטבע המחייב אותם אז מששת ימי‬
‫כראשית הוא נברא‪ ,‬חה א מ ת‪ .‬אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על השנד ההוא ‪,‬‬
‫)פ( להשמר ‪ p‬הנפלאות ‪ ,‬כי אע״פ שנהפך המטה לנחש ונהפכו המים לדם והיד הטהורה הנכבדת‬
‫לבנה ‪ ,‬מבלתי סבה טכעית מחייבת אותם העניינים ההם והדומה להם ‪ ,‬לא ימשכו ולא שבו טכעאחר‪,‬‬
‫אב^ ‪I‬‬
‫שם טוב‬ ‫אפורי‬
‫שהפסד זה העולם או השתנוחו ממה שהוא עליי אי שישחנה מחכמי התלמוד ומנחי המשנה אמרו ‪6‬ין נל חדש תחת‬
‫אי זה דבר מטבעו הוא דני שלא ימצא בשיס סניס גס מנמיס השמש ואמרו עולם כמנהגו נוהג ואין שם התחדשות בשום‬
‫׳ז׳ל לא יזלקו נזה כלל‪ :‬י עד שמי שלקיז השמים חדשים‪ .‬פנים ולא שוס סבה עד שמי שיקח שמים חדשים והאק‬
‫וי״ל כל כך מנואי הענץ נין החכמים שאין כל חדש סמח מדשה כסי מה שיחשוב ו כו‪ /‬ר״ל כ״כ הוא מבואר העניו‬
‫והשמש‪ ,‬שמי שיחשוב הפגין כפשוטו והיה סונר ימאמין שמים בין החכמים שאין כל חדש תחת השמש‪ ,‬שמי שיחשוב העניו‬
‫וזדשים לא היה מאמין שיתהוו השמים אמר שלא היו אנלהיה כפשוטו והיה סובר ומאמין שמים חדשים לא היה מאמי!‬
‫!סאמק שיחודש להם אי זה חאר או אי זה ענין שלא היה נהם ‪ ,‬שיתהוו שמים אחר שלא היו אבל היה מאמי! שיחודש להם‬
‫‪ 1‬והביא ראיה טל שאי אפשר שיתהוו השמים אמי שלא היו אי זה תואר או אי זה ענין שלא היה בהם והביא ראיה על‬
‫ומאמרו אין כל חדש תחת השמש ‪ ,‬אס כן זאת הגזרה והוא שאי אפשר שיתהוו השמים מאמרו אק כל חדש תחת השמש ‪/‬‬
‫ואומרו אין כל חדש היא מוסכמת ומודים בה בל החכמים זיל ‪ :‬אם כן זאת הגזרה והוא אמרו אין כל חדש היא מוסכמת‬
‫‪ 1‬כ ולא החשוב שהוא סותר למה שבארנו ‪ .‬ביל שבעל המאמר ומודים בה כל החכמים ‪ .‬ולא תחשוב שנעל המאמר הזה‬
‫שאסר אף השמים שהם עתידין להבראות ‪ .‬שירצה לומר במאמר שאמר שהשמים שהם עחידיה להבראות שירנה לומר‬
‫ההוא שיתחדש בשמים אי זה האר או אי זה שטי כאשי יראה שיתחדש בשמים אי זה תואר או אי זה שנוי נאשר יראה‬
‫‪:‬ופשט דבריו‪ ,‬ואס היה הענין כן יהיה סותר למה שביאר הרב מפשט דבריו ואם היה הענץ ‪ p‬יהיה סותר למה שביארנו‬
‫זאסי שאי אפשר בשום צד שישתנה שוס דבי מטבעו ‪ ,‬באסה שא״א בשים ‪5‬ד שתשתנה שוס דבר מטבעו ‪ ,‬באמת אין זה‬
‫‪ pf‬זה כוונת בעל המאמר כלל ‪ .‬אבל אפשר שהוא רוצה וכו׳‪ ,‬כמנת בעל המאמר אבל• אפשר שהוא רונה שהסטת‬
‫׳יל שכוונת אסרו בשמים שהם עתידין להבראות ‪ ,‬י״ל הסטת המערכיות המסודרות שיבאו אחרי תנועות הגלגל מוגבלות‬
‫שספרכיות המסודרות אחר תנועות מוגבלות מסודיות והסבות מסודרות‪ ,‬והסבות ההם המערביות שיבואו שיקרו בעתיד הס‬
‫‪ 1‬הם המערכיוס שינאו ושיקרו בעתיד הם כבי מסודרות דברים מסודרים מששת יחי בראשית ‪ ,‬זהי כוונת אמרו‬
‫וששח ימי בראשית‪ :‬וזה אמת‪ ,‬ייל שזה הענץ האמחי אפי׳ שמים שהם עתידים להבראת כבר ברואים ועומדים שנאמר‬
‫יפי חכמי המחקר ‪ :‬ל להשסי סן הנפלאות ‪ .‬ד׳ל מפני זה עומדים לפני נאם ה׳ יעמדו לא נאמר אלא עומדים‪ ,‬והביא‬
‫זמרתי למעלה פאי אפשר שישתנה דני מטבעו והמשכו על ראיה מאמרו אין כל חדש תחת השמש ‪ :‬אמנם אמרתי שלא‬
‫‪.‬מנוי ‪ ,‬ולא אפיתי במוסלט שאי אספר שישתנה דני מטבעו ‪ ,‬ישתנה דבר מטבעו וימשך אל השנוי ההוא להשאר מהנפלאות ‪/‬‬
‫כי לא יחשוב חושב כי דעת הרב שלא ישתנה שום דבר‬ ‫להשמר‬
‫ממה שהוא עתה אבל ישחט הדברים בעת שיעשה הש׳י‬
‫‪1‬מנו נפלאות ‪ ,‬אבל אלו הנפלאות לא ימשכו ולא יתמידו ‪ ,‬כי אע״פ שנהפך המטה לנחש והמיס לדם והיד הטהורה‬
‫‪:‬נכבדת לבנה כשלג חבלתי סבה טבעית מחייבת אותם הענינים והדומה לא ימשט ולא יהיו מתמידים אבל ישונו‬
‫‪:‬דניים לכמו שהיו ראשונה נמ״ש וישב הים לאיתני מאי לאיתט לתנאי הראשון ‪ ,‬כי הדבר שטא חון מהטבע לא‬
‫יתמיד‬
‫קרשקש‬
‫ואריסט׳ו נתן טעם כוה בספר הנפש ‪ ,‬והזקנה תתהלף בזקנים‬ ‫׳מודה רב• יתודה ‪!n n‬׳• עואלו דגרי יחיד יעל ענין מיוחד ‪,‬‬
‫לפי רוב החום הלחות או מעוטי‪ ,‬שאנהנו נראו‪ :‬זקנים יגתו‬ ‫ובל אינו רוצה בזה הערר הגלגל נ מו שביארנו ווזד חריב ‪,‬‬
‫לתשעים שנת אי יותר ולא תודה חנ תס מבולבלת ‪ ,‬ויש‬ ‫נובל לסרש^שמה שאסר על ענין מיוחד או על צורה אחת ‪ ,‬הוא‬
‫שהגיעו לשסונים או לשבעים ותחזה שבלס מבולבלת ז )י[ עד‬ ‫יל די ר שנאסר שני אלפים תהי שני אלגוים חורה שני אלמים‬
‫שטי שלמת שמים חדשים ו א ^ חדשה במו שיחשב ‪ ,‬הרצו; בו‬ ‫סות הסשיח ‪ ,‬וירצה ושני אלפים תהו בעשרים שנה שהם שני‬
‫נ טי יזי ^ ה על הדעת ‪) :‬י( אמר אף שמים שהם עתידים להבראות‬ ‫‪:‬שיריות אשר הם תהו לארם מצר רתיחת הבהרות לא ישתדל‬
‫הם ברואים ועומדים‪ ,‬אם בן לא רצה בתם התחדשות שימים ‪:‬‬ ‫‪:‬לטור ‪ ,‬ושני אלפים תורה רוטז בשני עשיריות שניות שישתדל‬
‫)פ( לא תוזשוב שהוא סוחר מה שביארהיו ‪ ,‬פירוש שסה שאמר‬ ‫‪:‬למוד התורה ובלמוד התנסה ‪ ,‬ובשני עשיריות שלישיות אמד‬
‫שמים חדשים וארקי הריעה הוא משל להצלחת אוסתנו אבל‬ ‫סות הסשיח שהוא סשיח בשם; הסשחה ששו; ההשגה השלמה‬
‫אפשר שהוא רוצה שהענינים ההם היעודים‪ ,‬רוצה בו הטובות‬ ‫יהיה לו שכל בפועל או השכל הנקנה ‪ ,‬והוא אשר יעמוד‬
‫היעודות אשר כנה אותם בשמים הרשים וא ‪ p‬חדשה הם‬ ‫;שכלי תמיר הצורה המושנלת ‪ ,‬וחד הריב שהוא עשירית‬
‫ברואים ועומדים מששת ימי ברא שית‪ ,‬הבונה בזה הטבע‬ ‫;שביעית אשר גופו כתכלית ההולשה וי^ע ההולשה לנפש‬
‫המחייב לאות! הבזובות ‪ .‬אמנם תטיב לנו שנאמר שזה ‪ ,‬ר׳ל‬ ‫;צר חולשת כליה ‪ ,‬ואם אמר הרב מורינו וכל אשר יחלישו‬
‫התחדש הנפלאות הוא מרצו! השם הקדום לא שיהיה שם טבע‬ ‫‪:‬הות הגוף ותכבה אש התאוה החוק השכל יתרבה אורו ותזך‬
‫מחייב אותם שלא יטשר זה העני! בהיות הדבר טבעי נמו‬ ‫‪:‬שנתו וישמה במה שהש״ג עד נשיבא האיש השלם נימים‬
‫שביארנו ‪) :‬נו! להשטר מ! הנפלאות ‪ ,‬פירוש בי הם שנוי נובע ‪,‬‬ ‫יקרב למות תוסיף ההשגה ההוא הוספת עצומה ותרבה השטחה‬
‫אבל לא יטשך העני! שיעמוד על השנוי חטיד שזה יהיה חרוש‬ ‫‪:‬השגה ההיא והחשק למושג עד שתפרד הנפש מהגוף אז בעת‬
‫אם יטשך לו השנוי תסיר אנ ל גשיזזרש הפלא ולא ימשך שנויו‬ ‫‪:‬נאה ההיא ‪ ,‬בל זה הוא כשלא הגיע אל זקנה מופלגת אבל‬
‫איגו‬ ‫;שהגיע להפלגת הזקנה יהלש הנ ח השכלי בחולשת ה גו ף‪,‬‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרק כט‬
‫אכל כמ״ש ז׳ל עולם כמנהגו הולך ‪ ,‬־ זהו דעת״ נ והוא שצריך שיאמן ‪ ,‬אע״פ שהחכמים ז״ל כ כר‬
‫‪ °‬אמרו בנפלאות דברים זרים מאד‪ ,‬תמצאם כתובים בברא שית רבה ובמדרש קהי‘ ת ‪ ,‬והעני; ההוא הוא‬
‫•שהם רואים הנפלאות הם ממה שכמכע נם בן על צד אהר ‪ ,‬וזה שהם אמרו כי כ שברא הש״י זה‬
‫המציאות והטביעו על אי‘ ו המבעי ם ‪ ,‬שם כטבעים ההם שיתהדש בהם כל מה שיתהדש מהנפלאות‬
‫ב ע ת הדושה ‪ ^ ,‬ואות הנביא שהוריעהו השם ב ע ת אשר יאמר בו מה שיאמר ויפעל הדבר כמו ששם‬
‫ב טבעו בשורש מה שהוטבע ‪ ,‬וזה אם הוא בטו שתראהו הוא מורה על מעלת ה או מר‪ ,‬והיות קשה‬
‫בעיניו מאד שישתנה טבע אהר מעש־ה בראשית ‪ ,‬או יתחדש רצון אחר שהונחו כן ‪) ,‬־( וכאלו הוא‬
‫יראה על דרך המשל שהוא שם ב ט ב ע המים שידבקו וינרו מטעי׳ה למטה תמיד ‪ ,‬רק ב ע ת ההיא‬
‫ש־טבעו בו המצריים והמים ההם '‘ בד הם שי!^קו ‪ ,‬ובבר העירותיך על עקר זה המאמר ושזה כולו‬
‫בריהה מהתהדשות דבר ‪ ,‬ושם נאמר אמר ר׳ יונתן ) כ ( תנאים ה תנ ה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לפני‬
‫י־ביראל הדא הוא דבתיב וישב הים לפנית בקר ׳‘ איתנו ‪ ,‬אמר ר׳ ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד‬
‫התנ ה הקב״ה אי^א עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית‪ ,‬הה״ד אני ידי נטיו שמים ובל צבאם צויתי ‪I‬‬
‫צויתי א ת הים שיקרע ‪ ,‬א ת האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה ‪ ,‬ואת האריות שלא יזיקו לדניאל‪,‬‬
‫ואת הדג שיקיא א ת יונה והוא ההקש־ בשאר ‪ ,‬הנ ה ככר ה תב אר לך הענין וננלה הדעת ‪ ,‬והוא‬
‫שאנחנו‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫להשמר מן מפלאות ‪ :‬ם זה הוא דעהי וצריך הוא שיאמין •‬ ‫יתמיד ‪ :‬זהו תה שצריך ש־איזן בנפלאות ‪ ,‬ר ’ל שהנפלאות‬
‫ר׳ל זהו דעחי שהנפלתות הם עניניס יוצאים מן ההקשהפנעי‪,‬‬ ‫יתדשס השי׳י פדי שייראו מלפניו‪ ,‬יזה לא יתמיד אבל ישובו‬
‫אמנם השנוי ההוא אינו קייס אלא זזזן מה בעת הצורך ואחר‬ ‫לטבעם הייאשון כתו שאז״ל עילם כמנהגו נוהג י אע״פ‬
‫הזמן ההוא הדבר תוזר למנעו הנאות לו ; נ והוא צריך‬ ‫שהתנתים א תיי בנפלאות דירים זיי ס‪ .‬י יל שיראה תדבריהם‬
‫שיאמין ‪ .‬ר״ל שצריך הוא שיאמין שהנפלאות הס מון סכל הקש‬ ‫שהנפלאות כלם הם דביים טבעיים ושהאש כבר אפשר‬
‫סבעי ; ם אמרו בנפלאות דברים זריס ‪ .‬ר״ל שיראה מדבריהס‬ ‫שלא חשייף בעבור אי זו סבה שתהיה אם שפלה אי גלגלית ‪,‬‬
‫שהנפלאות כלס הס ענינים סבעייס ‪ ,‬ושהאש והוא אש כנר‬ ‫וגם אפשי■ שהמים יעמדו חההגי־ה והם מים בצורה רק‬
‫אכשד שלא ישרוף נעביר אי זה סבה אם שפלה או גלגלית ‪.‬‬ ‫בעיור כבה א תי ת היצונית יעתדו ת הגיי וב; הדין בשאר‬
‫וגס אפשר שהמיס יעמדו ייהגיר והס מיס בצורה רק בענוג‬ ‫הפלאים ‪ ,‬וזהו שאת‪,‬יו כשברא הקבי׳ה זה המציאות והטביעו‬
‫סבה אמרת תיצינית יעמדו מהגיר וכן הדין בשאר הפלאים‬ ‫על אלו הטבעים שם בטבעם שיתהדש בהם כל י ה שיתתדש‬
‫ע ואות הנביא שהידיעהו ‪ .‬ר״ל אתר שהפלאיס הס עניניב‬ ‫־׳הנפלאות בעת תדושם • ואות הנביא אשי הודיעהו השי״ת‬
‫עבע״ס לפי זה הדעת מה היה אות הנביא ‪ ,‬ואמר שאוו‬ ‫בעת שיאמי בו י ה שיאמר ויפעל הדבר כתו ששם בטבעו‬
‫הנביא הוא שידע הדבר קודם היותו ‪ .‬אסנס שאר ההכמיס י‪:‬‬ ‫בשויש י ה שהוטבע ‪ ,‬הנה זהו דב־ טבעי אלא שאינו בלתי‬
‫להם דעת אחרת נענין הפלאיס‪ ,‬מהס אבותמיד שסובר שסגולי‬ ‫נהוג ותייגל ‪ ,‬והנה שבת הרב זה הדעת למה שלא יהיה‬
‫הנפש היא לפעול בהיולי העולם ‪ ,‬ולפי ן׳ רש״ד נפש האדג‬ ‫שוס שניי בטבע תעשה ביאשית כי העילם כמנהגו נוהג ‪,‬‬
‫הנביא תפעל בנמצאות בנתינת היותה נקשרת באחדות ענ‬ ‫או בעבור שלא יתתדש רצון כי אי אפשר השתנות שים דבר‬
‫השכל הפועל ‪ ,‬וזהו דעת ן׳ עזרא ‪ ,‬וכמו שלוא מבואר בסון‬ ‫אס הסבה לא השתנית כי אס הסבה היא קיימת ‪ ,‬ועל ענין‬
‫התאחר 'אשר יורה‬
‫׳‬ ‫אחד התסובב יהיה קייס ‪ ,‬והביא הרב‬
‫על זה הדעת יי״ל תהתתדשות שוש דבר שלא יהיה על התנהג הטבעי ‪ ,‬א״ר יונתן תנאי החגה הקב״ה עם מעשי‬
‫בראשית עם הים שיהיה נ קי ע לבני ישיאל הה'ד וישב הים לפנות בוקר לאיתנו‪ ,‬לתנאו הראשון ‪ ,‬א״ר ירמיה לני‬
‫עם הים בלבד התנה הקב״ה אלא עם כל תה שנברא מששת ימי בראשית הה״ד אני ידי נטו שמיס וכל צבאב‬
‫צייתי ‪ ,‬צויתי את הים שיקיע ‪ ,‬את האור שלא תייק לתנניה תישאל ועזייה ‪ ,‬את אריות שלא יזיקו לדניאל ‪ ,‬את הדי‬
‫שיקיא את יונה ‪ ,‬והוא ההקש בשאי‪ .‬הנה נ תבאי בזה שתי דעית נתופתיס דעת הרב ‪ ,‬והוא שצריך _שיאמין כל בעל מ‬
‫ולים שייבש‪ ,‬זשיעמד‬
‫י‬ ‫כי הנפלאות הס חוז מ ^ הקש והשם עשה אותם הנפלאית כי הוא יכול לעשות לאש שלא לשיו׳‬
‫המים‬
‫קרשקש‬
‫ארבעים יוס או שסונים יום ב’‘ א אנייזה ושתיה ‪ ,‬א׳נ אי; זו‬ ‫)י( ונא־וו הוא‬ ‫איני יוצא רני‘■‘ אי; יי* הדמו ת ‪ -‬מ היטסס‬
‫אייא '‘שי רצונו ה‪-‬ןדום שיהדשו בעה שיתרדשו ני תי היות ש;‬ ‫דרך ד־ש^ •שהוא •טס ב טבע ד ד י ‪* :‬טיר^קו ויג־ו ‪r‬‬ ‫י‪ -‬אד‬
‫גיבע ‪!:‬ה״ב אוחם )כ( שם אס׳■ תנאים ההנה הקב׳ה עם הי;‬ ‫אידר א‪:‬י *שי־ש די ד ה בנ א; איך יקרא טבע דד ״•ידיה בי ג ע‬
‫שיהיה נקרע ‪ ,‬אוסר אני •ביזה שאניר הנאים ההגה הקב׳ה ע‪:‬‬ ‫א־ ד וגבי^ ה ט ב ע היא נ‪-‬־וי השעוי^ד הניו ר ד ד לנ^ נ ד צ א‬
‫הים ובי‘ הנסשך יזה ‪ ,‬לא שהושם זה בטבעם אנר בל וה אגז־‬ ‫ה ד ה ד ד ד בו ‪ ,‬וכסו נ‪ ‘• ,‬א יה־טך זה העני; נייד ייהננ^אוד ‪ ,‬ד ה‬
‫להג‪-‬לר ‪ ,‬כאת אמרו •גיהשם ברא את עולמו בהבלי־׳‪ ,‬השלניו■‬ ‫טבע ייש בדי ט •טי טיבו ־ ב והדטה נהיט או בינריות יט^א יזיקו‬
‫וההשיבוה ומתוך כך היה ראוי שייא ישתנה בהם רבר ‪ ,‬אן‬ ‫יידניא•‘ ו ה‪ :‬י*א ׳־־יו ד־טיטד ידי ביאיטית •טהיישט זה בטבעב ‪,,‬‬
‫היבנו״ם הגרולים הניההדשים והם הנ״ראות הביתחרשית ליע)‬ ‫יייא באיש •טי*א ה ד ק י־יהנניה דייטא^ ועזי־יה •ט‪-‬א היה בא־ט‬
‫אשי ברר לגהייה לו י־יירא׳ הי ו־רושב׳ שמו הוא להראות א'‬ ‫היוציא ר‪ ,‬העצים ד ־ ט נ בי א ד־טשד ' די ב־איטיד •טדו*ש‪ :‬בו זה‬
‫גר״ו ליעם ואת‪-‬דו ההזקה בהיות עיניו סקוהוה על בל דר‪:‬‬ ‫הטבע ‪ ,‬וב; האיט ייטי יייו כח עי‘ ההדום ו־׳טרשה ואיך יהיה ^ו‬
‫בני אדם ‪ ,‬והיות ההשגהה נמשיכה בנו נעת נדבק בו ‪ ,‬ולהראוו‬ ‫נ ט ב ע ה קיייי ה ‪ ,‬ודה טבע ייט בעדור העג; ובעדוד האיש א־טי*‬
‫את היעסים והשרים את יםיד‪ , ,‬נמו שאמר הבהוב וימע; ‪cnr‬‬ ‫היו דולני ם לשני בגי י׳סיא•‘ ‪ ,‬או האיט א־טר על רריטב; ה דיד‬
‫באז‪:‬׳ בנך וב; בנך ‪ ,‬ואמר למען בפר שם׳ ‪ ,‬ואבזר ואבי‪,‬רו ‪:‬יצרי‬ ‫או היוד ההר בוער בא־ט עד י^ב ה*טדים ‪ ,‬או הקוי‘ איטי יטדעוהו‬
‫בי אני ה‪ ,/‬ואסיר הגאים התנה הקב׳ר‪ , ,‬על דיך משל באי‬ ‫דדיה וייי נ‪:‬י ייטראי •טהיטיגו ד מנו עיגירת הדברות ‪ ,‬או היות‬
‫אמר שר״הנה עמר‪.‬פ שיימשכו ברצונו ושיפעל נהם כ‪: :.‬זר ירצה‬ ‫עדור ענן בא אי‘ שתח אהל מועד ובו יגיעהו הדבור ‪ ,‬או עדרו‬
‫ננזו‬
 ‫נז ‪57‬‬ ‫מורה נבוכים חלה שני מרהןכט‬
‫הטבע אשר חיתו יתעלה ׳‬ ‫שאנחנו נאות לאריבמ״ו בחצי מדעתו ‪ ,‬וגאטין שוה המציאות לעולם גצווי‬
‫‪,‬‬
‫לא שישתנה טמנו דבר בשום פגים אלא בפרטיו על צד המופת אע״ם שיש יכולת לו יתעלה לשנותו‬
‫כולו או להעדירו או להעדיר אי שה טב ע שירצה מטבעיק ® )נ( אבל היה לו פתח ותחלה שלא היה שם‬
‫דבר נמצא ילל אלא השם וחכמתו גשרה שימציא היצור בעת שהמציאו^ ושלא יעדר שה אשר המציא‬
‫וולא ישתנה לו טבע ‪ ,‬אלא במה שרצה מהפרטים ממה שכבר ידענוהו וממה שלא נדעחו מאשר יבא ‪,‬‬
‫ושה הוא דעתנו ויסוד תורתנו ‪ .‬ואריסט״ו יראה שכמו שהוא נצחי ולא יפסד כן הוא קדמקולא נתהוה ‪,‬‬
‫ווכבר בארנו ואמרנו ששה לא יסודר אלא על דק החיוב; ושהחיוב יש בו מדבור סרה על השם מה שכבר‬
‫!בארנוהו‪ .‬ואחר שהניע המאמר אל שה נביא פרק שנשמר בו נ״ב קצת הערות על פסוקים באו במעשה‬
‫ובראשית‪ ,‬כי הבונה הראשונה בשה המאמר אמנם היתה לבאר מה שאפשר לבארו ממעשה בראשית‬
‫‪ 1‬ומעשה מרכבה ‪ ,‬אחר שנקדים שתי הקדמות כוללות ‪ ,‬אחת מהם שאת ה הקד ®‪ /‬והיא שכל מה ששכר‬
‫במעשה‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫וניוגת אנוחמ״ד ‪ :‬פ אנל היה לו פחח ושחלה ‪ .‬י״ל שאגסנו המים ליזעלה בלי הגרה < ולאריות שלא יזיקו ‪ ,‬ולדג‬
‫נודה לאריסע׳ו נמה שאמי שהעולם נצחי בעתיד ושלא ישתנה שיקיא את מנה ונש ההקש בשאר ; ודעת מי שיראה שאין‬
‫וממנו שוס דבר כלל חון סשנעו אלא בקצת פרשיו על די ו שה ח ק מן הענ ע אבל בעבזר סנה מהסבות שיתחדשו על‬
‫!המופת ‪ ,‬אמנם אם היה לזה המציאות פתח התחלה ר׳ל שהיה המעש והם סבות סנעמת כנר יעיקו לאלו הדברים שלא‬
‫‪,‬מחודש והוא יתעלה רצה להמציא זה המציאות ושלא יעדר פה יפעלו פעולותיהם האיותדות אבל יפעלו הפך פעולותיהם‬
‫שהמציא וגם לא ישתנה לזה המציאות שבעו ‪ ,‬אלא נמה שרצה בעבור סבה מהסבות ‪ ,‬ני המיס נבר יעמדו למעלה כמו‬
‫מהפרשיס לשנות כמו הנפלאות כולן שנעשו כמו קריעת ים שיעמוד האגן אס ימצא שם דבר מקשיי‪ ,‬והשם לא עשה‬
‫סוף וזולתם אשי כנר ידענו מציאותם ‪ /‬וגס אפשר שישנה ולא פעל שום נם ולא הנביא אלא שאות הנביא יהיה‬
‫בהודיעו מתי יהיה האות השה ‪:‬‬ ‫המציאות במה פרצה מהפרשים לשטח בעתיד נסה שאין אנו‬
‫א מ ר שם טוב ראיתי בנפלאות דעות שרות‪ ,‬דעת מי שיראה‬ ‫יודעים מה ישנה השם יתעלה בעתיד מהנפלאות ויעשה על‬
‫שהנביא יפעלם ‪ ,‬ויתן סבה טבעית לשה נעבור‬ ‫ידי ספיח צדקנו ‪ ,‬זה הוא דעתנו ויסוד תורתנו שאנו סוניים‬
‫שנפש מ בי א היא דומה לנפש העולם שהשא גפש הגלגל ונפש‬
‫הגלגל יעשה שגויים בזה העולם מההוייה וההפסד ‪ ,‬כן נפש מ בי א יפעל נשה העולם יזום או קור או אי זה דבר‬
‫שירצה ‪ ,‬ולמה שנפש הנביא הוא מעצם השכלים הנבדלים מעצם נפשות השמים לנש מכל לשעול בגשמי העולם אלא‬
‫למה שהיה נפש חלקית לא יפעל בכל העולם אכל נדבר חלקי בהניא מטר בארץ משר הוא משב בה או הביא רעם‬
‫או רעש ‪ ,‬והחכם ראנ״ע ז׳ל יחשוב כי נפש הנביא נשידבק בשכל הפועל יפעל בכל ויחדש אותות ומופתים ‪ ,‬וזה אמרו‬
‫‪:‬שידבק החלק בכל יפעל בכל ויחדש אותות ומופתים ‪ ,‬ואבן רש״ד יאמר כי הדבור בנפלאות אין בו לקודמים מן‬
‫‪:‬פילוסופים מאחר ‪ ,‬כי זה אצלם מן הדברים אשר אין ראוי לחקור עליהם ; והחוקר נ ה ם או המספק נהם צריו‬
‫״וצלם אל עונש נמו אם יספק אס האל נמצא או אם ההצלחה נמצאת או אס המעלות נמצאות ‪ ,‬ואולם לחה‬
‫‪:‬ספר אבוחמ׳׳ד מסבות זה מן הפילוסופים הוא מאמר לא אדע מי יאמרו אלא נ״ם ‪ ,‬והאמת כי הדבור בנפלאות הוא‬
‫?שה ונמנע לתת סבה עבעית להם ‪ ,‬ני העושה הפלאות הוא יודע לבדו אין עשאס כמ״ש לעושה נפלאות גדולות לבדי‪,‬‬
‫‪:‬חו שאי אפשר לתת סבה בשלמות ‪ ,‬ואס שהם דברים מתמידים נהויית הביס ‪ ,‬ולא בהויית הצמחים המשתנים‬
‫סגולותיהם ‪ ,‬כמ״ש דוד נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד ‪ ,‬והרצון בו ני אץ שגטשי היא יודעת מאד בטבעי‬
‫‪:‬דברים נעלם ממנו לתת סבות הדברים ‪ ,‬לכן אחר אודך על כי גוראית נפלאתי וגד ואין כל הדברים הנמנעים בתק‬
‫‪:‬סכלים נמנעים בתק הנביאים ‪ ,‬וכ״ש בחק האל ‪ ,‬ני מי שפעל העולם מלא דבר יוכל לשעול כל שאר הנפלאות ‪.‬‬
‫המאחר אשר אמר הרב שהוא זר מאד נפלאתי עליו ‪ ,‬כי זה המאמר לא יאמר דבר אלא שאלו הדבריס נבראו במק‬
‫‪:‬יקבלו התאר שיגזור השס עליהם ‪ ,‬כי האש אינו נמנע שלא יפרוץ לא בעבור סבה טבעית אבל בעבור רצון השם‬
‫כן שאר הנפלאות ‪ ,‬ואמר תנאי התנה להורות על שני דברים ‪ ,‬על שהוא אפשרי בתק המקבל לא נמנע כי לגמנע‬
‫‪:‬בע קיים ‪ ,‬ושהשם גזר אלו הדברים מששת יחי כראשית כל הגסים שהיו ושעתידים להיות ‪ ,‬ני אין ראוי להאמין‬
‫‪:‬יתחדש עתה שוס רצון מה שלא היה קודם ‪ ,‬זהו מה שכוונו ז״ל בזה המאמר הנכבד ‪ ,‬לא מה שכיק הרב ‪ .‬אבל מדרך‬
‫‪:‬רב להוציא הדברים מפשוטן כדי להוליד כוונתו ‪ ,‬וזה אמרו הנה נג ר התבאר לך הענין ונגלה הדעת שאנחנו נאות‬
‫!אריסע״ו בחצי מדעתו והוא שנאמין שזה המציאות לעולם נצחי על וה הטבע אשר רצהו האל ‪ ,‬לא ישתנה דבר ממנו‬
‫‪:‬שוס פנים אלא בפרעיו ע״צ החופת ‪ ,‬אץ ע״פ שיש בו יכולת לשנות או להעביר איזה טבע שירצה מטבעו ‪ ,‬אבל‬
‫‪:‬יה לו פתח והתחלה שלא היה שם דבר נמצא כלל אלא השם וחכמתו גזרה שימצא היצור בעת שהמציאו ‪ /‬ושלא‬
‫עדר זה אשר המציא ולא ישתנה לו טבע אלא במה שרצה מפרשיו חמה שכבר ידענוהו שהשתנה על ידי הנביאים ‪/‬‬
‫מה שלא נדעהו מאשר יבא בעתו בזמן המשיח ובתחיית המתים ‪ ,‬זה דעתנו ויסוד תורתנו ‪ ,‬ואריסט׳׳ו יראה שכמו‬
‫והוא נצחי ולא יפסל כן הוא קדמון ולא נתהווה ‪ ,‬וביארנו שזה לא יסודר אלא על דין החיוב ישהחיוב יש בו סרה‬
‫‪:‬מק האל מה שכבר ביארנוהו ‪ .‬ואחר שכבר ביארנו שהעולם מחודש ראוי שנבאר מעשה בראשית ‪ ,‬וזה א מ ח ‪,‬‬
‫אחר שהגיע המאמר על זה ‪ ,‬נביא פרק שצזכור בו ג ם כן קצת העח ת על פסוקים באו במעשה בראשית ‪ ,‬ני הכוונה‬
‫;ראשונה בזה המאמר אמנם היתה לבאר מה שאיפשר לבארו ממעשה בראשית ומעשה מרננה אחר שנקדים שתי‬
‫הקדמות‬
‫'‬ ‫קדנשקש‬
‫דויד■ לו פחח ותחלה ‪,‬‬ ‫)ל( וזבל‬ ‫טו ה טלו שגויר על עבדיו והש משועבדים לו ונטשניש לרונונז ופרגל גדש ‪ n s‬׳*ירצה בעת זזדרזוה ‪:‬‬
‫‪15‬‬ ‫טו‬ ‫]מורה גכוכים חיב[‬
 ‫פרס כט ל‬ ‫מורה נבוכים חלס‬
‫יטעשה בראשית בתורה אינו בלו על פשוטו כפי מה שרטו מטנו ההטון ; ׳כאילו ד\ה הענין כן י^א היו‬
‫היו החכמים ממריצים מליצות כהעליטו ומניעת הספור בו בפני‬ ‫מסתירים אותו אנשי ההבמה‬
‫ההמון ‪ ,‬כי הפשוטים ההם מביאים אם להפסד דמיון גדול והרכבת דיעות רעות נ ח ק האל ית׳ ‪ ,‬או‬
‫‪,‬‬ ‫לבטוי נטור וכפירה כיסודי התודה ‪ ,‬והגיון לעזוב וי^הרחיק בהינתם כדמיון לבד והנטיה מן החכמות‬
‫ולא כמו שיעשו הדרשנים והמפרשים העניים אשר יחשכו כי ידיעה פירוש* המי׳וה היא החכמה‪ ,‬והרבות‬
‫הדברים והאריכם תוספת אצלם כשלמות ‪ ,‬ואמנם בחינתם באמתת השכל אהר השלמות בחכמות‬
‫המופתיות וידיעת הסודות הנבואיות הוא ראוי ‪ ,‬אבל כל מי שידע מיה דבר אין ראוי לו לפרסמו כמו‬
‫שאמרתי פעמים בפירוש המשנה ‪ ,‬ובביאור אמרו מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר‪,‬‬
‫ואמרו זה אחר שזכר כיום השיבי ‪ ,‬הגה בבר התבאר טח שאטרנוהו ‪ ,‬אלא כאשר הייב הענין האלהן‬
‫בהכרח לכל מי שישיג שיימות‪ ,‬שישפיעהו עי‘ זולתו ‪ ,‬במו שנבאר בפרקים הבאים בנבואה ‪ ,‬א״א לכל‬
‫חכם שיכול להכין דבר מאלו הסודות ‪ ,‬אם מעיונו או ממורה הורה אותו ‪ ,‬מבלתי שיאמר מעט ‪,‬‬
‫!'')‬‫והביאור נמנע אבל ירמזו מהם מעט ‪ ,‬וככר באו מן הרמיזות וההערות הרבה בדברי רבותינו‬ ‫^‬
‫ליח ‪T‬ים מהם ג"כ‪ ,‬אלא שהם מעורבות בדברים אחרים ‪ ,‬וי׳זה תמצאני תמיד באי‘ו הבתרים אזבח‬
‫המאמר האחד אשר הוא פנת הדבר ואניח השאר לטי שראוי שיונח לו ‪ .‬ההקדמה השנית‪ ,‬שהנביאיג‬
‫כמו שאמרנו ידברו כשמות המשתתפים ובשמות שאין הבונה בהם מה שיורו במשלם הראשון ‪ ,‬אבי‬
‫יזכור השם ההוא מפני נזרה אחת כמו ‪ ,‬מקל שקד ‪ ,‬שילמוד ממנו שוקד אני ‪ ,‬במו שנבאר בפרק‬
‫הנבואה ‪) ,‬ל( וי׳פי זה הענין נאמר במרכבה ‪ ,‬השמל ‪ ,‬כמו שאמרנו ‪) ,‬מ( וכן רגל ענל ‪ ,‬ונחשת קלל‬
‫וזולתם זה ‪ ,‬וכן מאמר זכריה וההרים הרי נחשת ‪ ,‬וזולת זה ממה שנאמר ‪ ,‬ואחר שתי ההקדמוו‬
‫האלה אביא הפרק אשר יעדתי בו ‪:‬‬
‫פ ר ק ל )יו( ד ע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה ‪ ,‬וזה שההתחלה היא נמצאת א במה שהיא ל‬
‫התחלה‪ ,‬או עמו‪ ,‬אע״פ שלא תקדים לו בזמן‪ ,‬כמו שיאמר שהלב התחלת החי‬
‫והיסוד‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫נאמת שהשי״ת חדש זה המציאיח מן האי! המוחלש ; צ והניאו!‬ ‫הקדחית סללית ‪ ,‬אחת תהס זאת ההקדתה הא׳ ני נלוזה‬
‫נחנע אכל ירמזו ונו' ‪ .‬ר״ל לבאר כל ההוראוח על מגי)‬ ‫שנזנר תתעשה ביאשית נחירה איני נילי נפשוסו נפי יזה‬
‫מעשה נראשיח הוא נמנע לנארס אבל נבאר מהס מענו ‪:‬‬ ‫שידחי מחנו ההמין ‪ ,‬שאילי היה הענין נן לא היי חכזתירים‬
‫פ ר ק ל א נ מ ה שהיא לו התחלה או עמו ‪ .‬ר״ל שהתחלי‬ ‫איתי אנשי החנחה ‪ .‬ההקדויההב׳ שהנניאיכנח׳ש ידנרי‬
‫חאמר על שני פנים ‪ ,‬אס שחהיה ההחחלו‬ ‫נשמות חשותכית אין הנוינה נהם מה שיורי נהם נכיינתס‬
‫נמצאת נ מ ה שהיא לו ההחלה כסו הלנ שהוא ההמלח הי‬ ‫הראשונה יעקר הנחתם או נדמייגס הראשון ‪ ,‬ואחר שני‬
‫והוא מלק מן החי ‪ ,‬ויסוד שהוא התחלה למי שהוא לי יסו‬ ‫אלי ההקדמות הניא הרג סרק מ‪ 3‬אר מעשה כראשית ‪:‬‬
‫והוא חלק מן הדנר אשר לו יסוד ואץ אחד מהס קודם לאח‬ ‫פ ר ק ל דע שיש הפרש נ־ן ראשון והתחלה ‪ ,‬ויה שהתחלה‬
‫נזסן ‪ ,‬כי נע ח היית הלנ החחלת החי נמצא החי נהכריו נ‬ ‫תאמר על שני ערניס אי שימצא תנלי מציאות‬
‫אם נמצא הלב ולא גנרא עדיי! החי אץ הלג החחלה לשוס דב‬ ‫איתי הדכר אשר הוא התחלה לי אי שאי אפשר שימצא‬
‫כי הוא אינו חי נ ע ת ההוא כי גדר החי גשם נזון מרניש‪ ,‬אי‬ ‫אלא עמו‪ ,‬והגה היסודית יקראו התחלת הדנריס המורננים‬
‫כן נהייצא הלב שיהיה התחלה לחי נמצא החי כהכרח‬ ‫ואיכשר שימצאו היסודות מנלי החורננים ואולם החורננים‬
‫הוא סן הדנריס המצמרפי! אשר כשנמצא אחד מהס נמצו‬ ‫אי אפשר שימצאו מנלי היסודות‪ ,‬וההתחלה אשר אי אפשר‬
‫האחר ‪ ,‬וכן הדין בעצמו כיסוד כי עם היות שאנן היהודי‬ ‫שימצאו מבלי המורכב הוא כמו הלב אשר אי אפשר שימצא‬
‫קדמה לשאר אנגי הנני! מ״מ האנן ההיא אינה נקראת התחלי‬
‫אלא נעת מציאות שאר האנניס אשר נכוחל אשר היא התחלה להס ‪ ,‬וזה אחד מהפנים אשר תאמר נ ה ם התחלה ‪ ,‬והצי‬
‫השני שההתחלה אינה נמצאת בדנר שהיא לו התחלה אלא עמו ‪ ,‬כלומר שאינה חלק מהדנר שהיא לו החחלה אלא המסוג‬
‫נמצא ע ס העלה כמו עליית השמש לאיר איום שהיא סשחו הפועלת לו ואיננה סלק סמנו שאין השמש חלק מן היוס לג‬
‫שהיום‬
‫קרשקש‬
‫זה ני הלב הוא ההתחלה‪ .‬זפנה לה' כי מטנו מקור חיים והו!‬ ‫פייוש נז ה נ־אוק עאיו שהוא אומר ‪ dHj'W‬קרמי! ואמונרנז‬
‫אותו נזט; באשר הוא נ ע ל ‪I‬חיים ‪ ,‬ו‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שהוא מיו ר ש‪) 1‬ל( זלפי זה העני; נאמר ב ט רנכה השמל ‪,‬‬
‫היכור תוא התחלה וסבה לבני; והוא חלק מטנו ג' כ ואינו קודו‬ ‫הרצו; כזה שחש טורה עיי עני; הכזהירות על היסודית אשר‬
‫לו בזבזן במה שר‪.‬וא יסוד בפועל בי טי ס ישליטנו איננו‬ ‫אי; י ה ם התנועה טעצטס אייא בהיותם חוין ׳‘ "־‪,‬וטס אביז‬
‫כפועל ‪ ,‬ובדרך זה ג’ כ הלב בי א ע׳ פ שהוא נוצר תחלה איננ‬ ‫כטקוטם הב נהים ■‘עו‪-‬יב וני( ובת רגי‘ עגל ‪ ,‬שי' שהיא מ^ה‬
‫קורם לו ני; ה שהוא הי בזט; כי גו ר החי נזון מרגיש וקורס‬ ‫משותפת והנרצה בו עני‪ ,‬הגיי^י‘ שהוא העגוד ‪ 1‬נ ח שה קי ל ‪,‬‬
‫איננו תי אם בן אין הלב התחלר‪ .‬לו בפועל עד שיזו‪ ,‬וירגיש‬ ‫וכבר ובר ההרים הרי נח שת ‪ ,‬כנחשת קהי*‬
‫ונאמרו או עניו ר׳ל מפני שנמצא דבר שתהיה ההחרה ו םנו‬ ‫^ ף ק ר )א‪ !.‬דע שיש הפרים בי; הראשו‪ ,‬וההתהיזה ‪ ,‬פירוש‬
‫לדבר ו אע׳פ שרגא סבה לדבר איננו הלק כיבינו ‪ ,‬שאי; השטת‬ ‫־הכם הבוייל ר' •רעיה ויי* ‪ ,‬וזה שההההייה נמצאת‬
‫הלק מהיום שהיום חלק זבי‪ ,‬ביוגבל ואי; השמש הלק זטן אבו‬ ‫במה שהיא לו התהלה או עטו ‪ ,‬ר׳ל נ א מרו בייה שהית לו‬
‫הוא פועל אותו החלק מהו‪:‬־; הנקרא יום ‪ ,‬ואיננו קורם יו נ‬ ‫התר‪,‬לה ׳טיתה־ה ההתהלה ההיא חלק מה‪-‬בר אשר הוא לו‬
‫ושר הוא סבתו כי הבף שיתחיל על האופר‪ ,‬יקרא יום ‪ ,‬וא‬ ‫ההחלה לסבה באתר הוא הו ב ר ההוא ‪ ,‬באטרו בג״טיל ׳ט״אכר‬
‫המלה אשר חוי ה על ההתחלה בלשוננו הוא ראשיה שננזו‬ ‫שהלב התחלת ההי ‪ ,‬יהיסוו הההלה מ־ שהוא לו יכוה ‪ ,‬וביאור‬
‫נח ‪68‬‬ ‫מורה נמנים חלק עני מרק ל‬
‫והיסוד התחלת מה שהוא לו יסוד ; )נ( וככר יוחלט גם כן על זה הענק שהוא ראשק ; אכל הראעק‬
‫אמנם יאמר על הקודם בז ק לבד מבלתי שיהיה הקודם ההוא כ ז ק סכה למתאחר אחריו^ כמו שיאמר‬
‫ראשון טי שדר בזה הבית פלוני ואחריו פלוג‪ /‬ולא יאמר פלוני התחלת פלוני ‪ ,‬והמלה אשר )ג״ ח תורה(‬
‫על הראשק בל־מוננו הוא ‪ ,‬תהלה‪ ,‬תחלת דבר ה׳ כהו שע‪ ,‬ואשר יורה על ההתחלה‪ ,‬ראשית שהוא‬
‫עזר מן ראש אשר הוא התחלת החי לפי הנחתן‪ ,‬ב ) נ ( והעולם לא נברא בהתחלה זמנית ^ כמו שבארנו;‬
‫)ד( כי הז ק מכלל הנבראות‪ ,‬ולזה אמר ‪ ,‬בראשית ‪ ,‬והבי״ת ככי״ת כלי ) ה ( ופירוש זה הפסוק האטתי כן ‪,‬‬
‫בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים‪ ,‬זהו הפירוש המסכים לחרוש העולם‪ .‬אבל מה שתמצאהו כתוב‬
‫לקצת החכמים טהעם ‪ T‬זטן נמצא קודם בריאת העולם‪ ,‬מסופק מאד‪ ,‬כי זהו דעת אריסט׳ו אשר בארתי לך‬
‫אשר‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫שהיום חלק זמן מונבל ואץ השמש חלק זמן הוא פועל אוחו החי בלתו‪ /‬זננד נאחר התיזלה לדבר אשר הוא סבה לדגר‬
‫ההלק מהזמן הנקרא יום ‪ ,‬אמנם בעת המצא השמש על האופק אן< שלא יהיה חלק מחנו ני השמש הוא סבת האור ואינו‬
‫חלק מהאור ‪ .‬ועל שני אלו המינים נקראו התחלה ‪ ,‬וכבר‬ ‫ימצא האור חכף בהכרח והוא יוס ‪ ,‬וזהו שאמר הרב או עסו‬
‫זכו׳ ‪ :‬ב והעולם לא נברא בהתחלה זמנית ‪ .‬ר׳ל שהעולם לא מסלע ג'כ על זה הענק שם ראשק אבל הראשון אתנם‬
‫נתהווה בזמן שאס נתהווה בזמן היחה נמצאח התנועה הסנונית יאמר בייחוד על הקודם בזמן מבלתי שיהיה קודם ההוא‬
‫ואס היחה נמצאת התנועה היה נמצא גשם הגלגל והיה קדמון ואס סבה למתאתר‪ ,‬כמו שיאמר רחשון חי שדר בזה הבית פלוני‬
‫כן יהיה הסך דרושנו שאנחנו נו ‪ ,‬כי אגו רוצים שהשלם ואחריו פלוני ואלו אין סבת קצתם לקצתם ‪ .‬והמלה אשר‬
‫מחודש א"כ העולס לא גברא בזמן ; ג כסו שביארנו ‪ .‬ר״ל תורה על ראשון בלשוננו והוא חשר אינו סבת קצתו לקצתו‬
‫הוא תחלה נמו תחלת דנר ה׳ בהושע ני הוא ראשון בזמן ‪,‬‬
‫ואשר יורה עליו התחלה על שהוא חלק מהדבר ובלתי חלק וימצא עם מציאות הדבר הוא ראשית שהוא נגזר מראש‬
‫שהוא התחלת החי והראש לא ימצא חבלי החי ‪ ,‬והעולם לא נברא בהתחלת זמנית שיהיה הרצון בו שהשי׳ת עשה‬
‫ראשונה השמים והארז וקדמו בזמן לשאר הדברים כ״א היה הדבר כ! נתהוו שמים ו א ק בזמן והזמן קדם עליהם ‪,‬‬
‫וזה שקר כי הזמן מכלל הנבראים אחר שהזמן הוא נמשך לתנועה והתטעה אי אפשר שימצא אלא בגרם השמימיי‬
‫והגרם השמימיי הוא נברא אם כן הזמן הוא נברא ‪ ,‬ולזה אמר בראשית ‪ ,‬והפירוש האחתי בזה הפסיק הוא כן ‪,‬‬
‫בהתחלה ברא השם העליונים והחחתיניס שהוא נסבה כי אלי הנמצאות הם עלולות ויש להם עלה שהמציא אותם ‪/‬‬
‫וזאת ההתחלה לפי דעתנו קדם להויית העולם או כפי דעת הפילוסוף היא נמצאת עמי ‪ ,‬ויבא הפירוש האמתי לכל‬
‫הדעת אלא שהוא מסכים יותר לחדוש העולם כי אם יהיה בהתחלה זמנית אי אפשר מבלי היות הזמן קדום ‪ .‬ויהיה‬
‫ני׳ת בראשית כבי״ת הכלי ‪ ,‬והרצון בו כי כבר יאמר אדם בגרזן עשה אדם זה הבית ‪ ,‬והרצון כי בכלי הגרזן עשה‬
‫הבית ‪ ,‬לא שעשה הבית בגחן ‪ ,‬וכן יהיה בראשית שהבי׳ת הוא סבה כמו שאמרתי בגרזן נעשה הבית ‪ ,‬ואמר כבי׳ית‬
‫הכלי להורות ני העולם לא נברא בכלי גשמי אלא בחכמה ודעת ‪ /‬ולכן תרגם הירושלמי בחכמתא ברא ה׳ ‪ ,‬אהל מה‬
‫שתמצא כתוב לסצח היונמיס מהעמיד הזמן קודם בריאת העולם מסופק מאד ‪ .‬כי זה דעת אריסש״ו שביארתי לך‬
‫שיראה‬
‫קוישקש‬
‫נקרא ני׳ ת ה עז ד‪ ,‬ואפר החנם ני נ־׳ ת נו א׳זד ה הוא נני׳ ת‬ ‫עחלט ‪'1‬כ‬ ‫‪» smp‬הזא התחלת החי אםי הגהתו ‪) :‬ג( וננ ר‬
‫העולש לא נברא בהתחלה זמנית נטו שביארנו‬ ‫כי י׳שלם‬
‫אכלי ר׳ל ני‬ ‫‪...................................‬פירוש על זד‪ .‬הענץ הנקרא ה ^ ל׳ ה‬
‫על ‪ m‬הענין שועא ראשון ‪,‬‬
‫אבל נברא בעתה שר‪,‬יא התחלר‪ .‬לוס; ואיננה חלק טד‪,‬זםן נטו‬ ‫הישוד על דרך סשל שיש לו קדיטח זם! ואם זר‪ .‬איננו לו נמר‪.‬‬
‫הנקווד‪ .‬שאינת ההוזלה קויה אבל היא התחלה לקו‪ ,‬וזרע אנזרו‬ ‫»ר‪.‬וא יסוד בפועל וסזה הזנד נוכל לקראו ראשו; ז )ג( והעולם‬
‫‪0‬־‪,‬תחלד‪ ,‬בו־א השם תעליוניס ור‪,‬חוזתונים ‪ ,‬ריל כתוך העתה‬ ‫לא נברא נר‪.‬תחלר‪ .‬ומנית ‪ ,‬ר׳ל שיר‪.‬״ הזטן התוזלד‪ .‬וסנד‪.‬‬
‫שהיא התחלה ‪ , ptS‬וברא הבל ״ ד ‪ ,‬נטו שיחולו הצורות‬ ‫לעולם נ ץ שיד‪.‬יה מר‪.‬תחלות שד‪.‬ם חלק מהדברים אשר הם‬
‫החטריות בעתה לא נזם; ר׳ל שלא יבואו חלק אחר חלק כן‬ ‫תתחלד‪ .‬לד‪.‬ם ואע׳ם שלא יקוימו אותם בים! נאשר הם התחלות‬
‫נברא הגלגל וטה שבתוכו יחד בעתה נטו שיאטר הוא לפנים‬ ‫להם ‪ ,‬כדרך היות הלב התחלת החי וד‪.‬יסזר התהלת הבנץ כמו‬
‫עד שר‪.‬ם׳»ילו לזורע הזרעים חלוקים ב א ס נ כ ת א ח ת‪ ,‬וזהו‬ ‫שביארנו ‪ ,‬או יד‪'.‬ה ר׳ל מהדברים שהם התחלות לדברים‬
‫אמרו נד‪,‬חהלח נרא השם ר״ל נ דנ ד שד‪,‬וא התחלה לוטן שהוא‬ ‫אתרים ואינם חלק טמנו אבל הם נמצאים עמו ולא יקדימו‬
‫העתה לא נחלק ומ‪ 1‬שרעא ההוזלה וטנית ‪ ,‬ואם האטר ני העתה‬ ‫אותם קוי מה זמן נאשר הם ההוזלות לר‪.‬ס נטו שביארנו נ עלו ת‬
‫כמו שד‪.‬יא התחלה לוט; בן היא הכליה לו ני העתה בעצטד‪ ,‬היא‬ ‫השמש לאור היום ‪ ,‬ס׳ם יד‪.‬יד‪ .‬הזם! במציאות קורם לשאר חלק‬
‫תכלית לוס; העובר והתחלה לזסן העתיד איב איך קרא אותה‬ ‫העולם ‪ ,‬ואס נברא נדרך זה ‪ ,‬ר׳ל נההוזלה זמנית שיד‪.‬״ ר‪.‬זמ‪1‬‬
‫החוזלת זט; ולא קרא אוחד‪ ,‬חנליח ‪ ,‬נאטר אטיז ני נעתר‪ ,‬ידבקו‬ ‫קודם במציאות שאר הדברים ‪ ,‬לא נסנע מאמונת הקדמות שר‪.‬ו*‬
‫חלקי הזם; וז־עא תכלית הזמן העובר ודעתוזלה לעחיר ואינה תכלית‬ ‫הזמן ספור תקודם ור‪.‬םחאחר אשר בתנועת ואץ לו מציאות‬
‫בזמן עובר נאשר לא היד‪ p t ,‬נמצא קודם אליה כלל‪ ,‬כ־ העתה‬ ‫נבדל מד‪.‬תנועח ור‪.‬תנועד‪ .‬אץ לה מציאות ב׳א במחנועע אשד‬
‫ועא החהלר‪ .‬לום; נמו הנקודה לקו ונטו שבנקודה ידבקו חלוקי‬ ‫הוא הפועל אותר‪ .‬א’ נ תכןז שנניח זם! נמצא המצא התנוער‪.‬‬
‫הקו ותהיה הנקודה אחה הבליה לחלק הטסורר ראשו; והתחלה‬ ‫דמצא תטתנועע ויד‪,‬״ הגלגל ומד‪ .‬שבחובו קדמונים ‪ ,‬וו דעת‬
‫לאחרון ני העתח האחת תכלית לז ק העובר וד‪.‬תחלר‪ ,‬לעתיד‪ ,‬ונטו‬ ‫אריסט׳ו ולא רעת תורתנו שבונתנו שתנל מחודש ‪ ,‬והו דעת‬
‫אם נניח קו אחר מהחיל ממקום מסזיים ויש כהכרח נקורה‬ ‫החנם נאמרו שהעולם לא נברא בהתחלה זמנית ‪) :‬י( כי הזמן‬
‫בראשיתו <«ור החיה חתרזלח לקו המונח בלתי שתהיה תכלית‬ ‫מכלל הנמצאות‪ ,‬ר׳ל שר‪.‬וא נברא בהבראות הגלגל ש מ א‬
‫שחרי אי; חלק קו קודם שתד‪.‬יה הנלית לו ‪ ,‬נ; נאשר נניח זטן‬ ‫מתנועע ‪) :‬ה( ופיתש זר‪ ,‬הפסוק האמירר כ! הוא נר‪.‬הרולת ברא‬
‫נגזצא התחיל נ ע ת מה רמוז אליו ואין זמן קודם לו בלל הרונרח‬ ‫השם העליונים והתחתונים ‪'•; ,‬ל באטרו ני ני׳ ת בראשית נ נ י׳ ת‬
‫הוא שתמצא עחר‪ .‬שדעא ההחלר‪ ,‬לאורע הזם; המונח ואיני‪ .‬הבליח‬ ‫הבלי כי אצל המדקדקים יבוא הני׳ ת בשמוש כשני פנים ‪,‬‬
‫לוטן אחר שלא ימצא זם; קודם אליה בלל ‪ ,‬וזר‪ ,‬הוא אשר קרא‬ ‫ביית הבלי וביית העור ‪ ,‬גי׳ ת הבלי הוא באשר רנ ד אחר נמצא‬
‫תחבם התרזלד‪ ,‬ולא קרא אותה חבליה ‪ ,‬אמנם צריכים אנו לבאר‬ ‫תוך רבד שהדכר המקבל הוא כלי לדבר המקובל ויאמר שרזוא‬
‫למה אמר כב' חרמיו; נאמרו נ נ י׳ ת בלי ולא אסר ני׳ ת נ; י‬ ‫נמצא נ ו ‪ ,‬באמרנו היץ ב ה בי ת‪ ,‬נ ׳ בחנית יאמר שהוא ב׳‬
‫במוחלט ‪ ,‬ונאסר ני כוונת החנם שהבל נברא בעתה נטו‬ ‫הכלי ‪ ,‬ו ג' העזר כמו ופעל ‪3‬םתם ובמקבות יצרתו וביית כ ט ק ט ת‬
‫שביארט‬
 ‫מורה נבוכים חלק עזני פרק ל‬
‫אשר יראה שהזמן לא יצוייר לו תחלה ; וזה מנוגה^ ואשר הביא האיסרים אל זה המאסר הוא שוצאם ‪ ,‬יום‬
‫‪,‬‬
‫אחד ויום שגי‪ ,‬והבין אומר זה המאמר העגי; על פשוטו והשב שאהר שלא היה שם גלגל מקיף ולא שמש‬
‫)י‪ (,‬כאי זה דבר שוער יום ראשון ‪ ,‬ואמרו בזה הלשון יום אחד אמר ר' יהודה בר סימון מבאן שהיה סדר‬
‫זמנים קודם ’‘ כן‪ ,‬אנזר ר׳ אכהומבאן שהיההקב״ה כוגה עולמות ומחריבן‪ ,‬וזה יותר מגוגה מן הראשון ‪.‬‬
‫ואתה תתבונן מה שהוקימה עליהם והוא מציאות זמן קורם מציאות זה השמש ‪ ,‬והנה י יתבאר לך‬
‫התרת זה אשר סופק על אלו השנים כקרוב האלהים ‪ ,‬אם לא רצו אלו השנים מזה לומר שא״א מבלתי‬
‫סדר זמנים קודם לכן ‪ ,‬וזהי אמונת הקדמות ובל בעל תורה יברח מזה ‪ ,‬ואין זה המאמר אצלי אלא‬
‫כיוצא כמאמר ר׳ אליעזר שמים מהיכן נבראו‪ ,‬סוף דבר לא תביט באלו המקומות למאמר אוסר‪ ,‬ככר‬
‫הודעתיך שיסור התורה ביה שהשם המציא העולם לא מדבר‪ ,‬בזולת התחלת זמנית‪ ,‬אבל הזמן נברא‬
‫כי הוא נמשך לתנועת הנלוי‘ והנלנל נברא‪ ,‬וממה שצריך שתדעהו שמלת את הנאמרת באמרו‪ ,‬את‬
‫השמים ואת האר־ן ‪ ,‬ככר בארו החכמים במקומות רבים שהיא כענין עם ‪ ,‬ירצו כזה שהוא ברא עם‬
‫השמים כל מה שבשמים ועם הארין כל מה שבאדן ‪ ,‬ובכר ידעת באורם כי השמים והאדן נבראו‬
‫יחד לאסרו‪ ,‬קורא אני אליהם יעמדו יחדו‪ ,‬א״ב הכל נברא יהד ונבדלו הדברים כלם ראשון ראשון‪,‬‬
‫עד שהם המשילו זה לזורע שזרע זרעים משתנים בארין כב ת אחת וצמח קצתם אחר יום וקצתם‬
‫אחר שני יםים וקצתם אחר ג׳ ‪ ,‬והזריעה כולה היתה בשעה אהת ‪ ,‬ולפי זה הדעת האמתי בלא ספק ‪,‬‬
‫יותר הספק אשר חייב לר׳ יהודה כרכי סימון שיאמר מה שיאמר והוקשה עי׳יו באי זה דבר שוער יום‬
‫ראשון ושני ושלישיי ‪ ,‬ובפירוש אמרו חכמים בבראשית רבה כאור הנזכר בתורה שנברא כיום ראשון ‪,‬‬
‫)ז( אמרו כזה הלשון הן הן המאורות שנבראו כיום ראשון י ולא תלאן עד יום ד'‪ ,‬הנה בבר בא הבאור‬
‫כזאת‬
‫אפדי‬ ‫שם פזוב‬
‫נפי״ג מיה החלק ; ד יחבאר לך החרח יה אשר סופק ‪.‬‬ ‫שיראה שהזיזן לא יצזייר לו תחלה ויה תנונה ני זה הויס‬
‫ההחר הוא סה שיביא מהירעוניס אשר נזרעו בנח אתת וכו' ‪:‬‬ ‫יסודי הרת ‪ ,‬ואשר הניא אל האומרים יה המאמר הוא‬
‫ה ולא תלאן עד יוס רביעי ‪ .‬ר״ל הראות העולח׳התאורוח לא‬ ‫מוצאם יום ראשון ויום שני וחשנו העני! נסשושי וחשנו‬
‫הורגשה ולא נראחה עד יוס רניע׳ שאז נזרעו העשניש‬ ‫שאחר שלא היה שם גלגל מקין• זלא שמש נאי יה דנרשוער‬
‫יום ראשון ויום שני ויום שלישי ‪ ,‬ואמרו ניה הלשון אחר ר׳‬
‫יהזדה ני־' סימון מכאן שהיה סדר יחנים קידם לנן והיה עי נ אין נ תינ כאן אלא ויהי ערנ א״ר אנהז תנאן שהיה‬
‫הקני׳ה נונה עולמות ומתרינן ‪ ,‬ויה יותר מגונה מן הראשון כי ינללהי ני ה־ה ימן קידם לו והיז העולמית קצתם אחר‬
‫קצתם׳ ואתה תתנונן מה שהוקשו עליהם היות הימן קודם חציאית השמש ‪ ,‬והנה אס זה ספק ספקו אלו מצד שא­‬
‫אפשר היית ימן מנלתי היית שמש יה יותר נקרונ ׳ ואם אמנם האמינו שהיה סדר זמנים קודם לכן או שהקנ׳ה‬
‫נינה עולמית ומחרינן מצד שאי אפשר היות הימן ננרא יה לא ינוטל ניה הכרק ני יהו אמונת הקדמית ונל נעל תירה‬
‫ינרח מיה ; ואין יה המאמר אצלי אלא כיוצא נמאמר רני אליעיי שמיס מהיכן ננראו ׳ סון■ דנר לא תניס כאלו‬
‫המקומות למאחר אומר שיסוד התורה כלה שלשם המציא העולם לא מדנר ניולת התחלה ימנית אנל הומן ננרא‬
‫והוא נמשך לתנועת הגלגל והגלגל נ ני א ‪ .‬ומתה שצייך שתדעהו שמלת את האומרת את השמים ואת האין כני־‬
‫התנאר נמקיתית רנים שהוא כענין עם ירצו שהיא יתכרך ני־א את השחים עם כל מה שנשמים וני א האי־ץ עם כל‬
‫מה שנארץ ‪ .‬ואס הדבר כן נשנרא השם השמים נרא השמש והירח ישאר הכיכניס א"כ נניי א ת השמים נברא‬
‫הימן וכנר ייעת ניאורס ‪ ,‬והשמים והארץ ננראו יחד שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו ; וגנדלו הדנ־יס ראשון‬
‫ראשון ‪ .‬ירצה כי כמו שאלוה אחר כן פועלו אחד ומסדורו יצא יה הסדר והתחלת הזמן נבראת עם הנבראים לא שנבראו‬
‫הננראים נהתחלת זמנית אנל ננדלו הדנרים כלם ראשון ראשון ני כלס חישפעיס מאת האל יחד כי אין חלוקה נו‬
‫ית' כי הוא ית' אחד ומושכלו אחד והוא עצתו המסדר ליה המסודר המיוחס אליו ‪ ,‬אך יחלקו ננחינת הסנה והרכבה‬
‫ונפי מדרגותיהם כמציאות יאחר לו יום אחד ויום שני לא שננראו הדנרים ניה אתר יה כמו שיראה מפשסי הכתונ‬
‫אכל כלם ננראו נאחד ‪ ,‬ומצד הקדימה והאיחור שהם עלולים קצתם מקצתם נאמר אחד ושני ושלישי ושאר הימים והנן‬
‫זה ; ולפי יה הדעת האמתי הותר הספק אשר חייב רבי יהודה בר' סימון באי יה דבר שוער יום שני ויום שלישי אס‬
‫לא נמצא שמש כי השמש נברא עם נריאת העולם ׳ והנה נב׳׳ר אמרו ביה הלשין הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון‬
‫ולא תלאן עד יום רניעי ‪ ,‬ר״ל שקדם לו המטר שהיה קודם תדשא הארץ והמטר לא יהיה מכלי אד יעלה מן הארץ‬
‫והעולה‬
‫קרשקש‬
‫בנפשותינו אמונת הדרוש אשר הוא ׳כור י־* ה תי‪-‬ה ‪ ,‬ואש דוא‬ ‫שביארנו ואמר תוהוא ר׳ל ביית נראתוית הוא נ בי׳ ת כלי רומי‬
‫ענין י‪,‬שה הציור ניאד ק ציו דעותינו רהשי‪-‬ו ןריניירו רהולשת‬ ‫אל הע תה שר‪.‬בל נברא בו ‪ ,‬ר׳ל תונו‪ ,‬זיא בי׳ ת העור שיהיה נעור‬
‫ד‪,‬ש;ר האנו ם■ אין לנו לסמוך רר‪ ,‬ער פי הצב־אים ׳‪■:‬ועירו רנו ע' פ‬ ‫נו כמו שייעזר ר‪.‬אוםן נבלי אומנותו שהשי׳ אינו נעזר בכלי ‪,‬‬
‫ה ש'׳ מה שרא ־‪:,‬׳‘ו דיעור‪,‬ינו רה־שיגו בדרך הדר‪,‬ירה עיי דבריו ‪.‬‬ ‫ואמר ב בי׳ ת ולא אמר ביית נ מוהלט נ א שר הע תה אק '‘ו‬
‫וו( ובאיזד‪ ,‬דבר שייער יום ראשו; ‪ ,‬הרצון בז־‪ ,‬׳שהם הבינו הכתום‬ ‫מביאות ב׳ אם בזמן ולא יושג ב׳ אש בשבל ‪ ,‬ואש אמר נ י׳ ת‬
‫כפשוטו שמשמיעו נראה שרא ני או מאורות ר׳ר השמש והירר‪,‬‬ ‫הבלי במוחלש היה דו ם־ תלק זמן ב‪:‬זו שיאמר ביום או בשעת‬
‫אשר הס שבות היום והרייית ער יום ד׳ וא׳ב במה שיער יום‬ ‫א הה ברא השם א ח השנזיש ואת הארץ ולברור‪ ,‬מזר‪ ,‬הבשק אמר‬
‫ראשו; ויום שני ובעבור ז־‪ ,‬הי רי טו ר‪,‬מאמי ואשיו שהיו זמנים‬ ‫ב י' הרמיו] ואמר בניי ת הכלי ‪ hS‬אמר בי׳ ת י רי במוריינו ‪ .‬זהו‬
‫קורם רכן יו( אמרו כזה ר‪,‬רשו; הן ה; מ אודו‪ -‬שנב־או ביום‬ ‫הנראר‪ .‬לנו בביאור יוונ ח הר׳ם נ ם׳' פסוק ברא‪-‬ם•‪,‬־‪ ,‬רר‪,‬י_‪-‬רם‬
‫ראיםו‪ , ,‬פי' ״שאדר שד‪,‬כתונ אוסר יום אהד ויום ים;׳ רא ׳פול‬ ‫סאטונ ת ה קד מו ת אשר אין נמלט ממנו בזולת פירוש זר‪ .‬וי׳קבוע‬
‫נט ח שנ ה‬
‫‪59‬‬ ‫נט‬ ‫מורה נבוכים חלק שד פרק ל‬
‫>}‪b‬‬ ‫מאת הכוונה ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו שהארץ שם משתתה‪ ,‬ויאמר בביזל ובפרט^ יאמר‬
‫בל מה שתחת גלגל הירח ר׳ל היסודות הד'״ ויאמר בפרט על האחד האחרון טהס והוא הארץ ‪ ,‬מורה‬
‫) ח( זה אמרו והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פגי תהום וחח אלהים מרחפת על פגי המים ‪,‬‬
‫בבר קראם כולם ארץ‪ ,‬ואח״ב אמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ‪ ,‬זה ג״ב סוד גדול‪,‬בי בל מה שתמצא‬
‫שיאמר ויקרא אלהים לבך בכה אמנם הוא להבדילו מן הענין האחר שתף ביניהם בו זה השם ‪ ,‬ולזה‬
‫פירשתי לך זה הפסוק י בהתחלה ברא השם העליונים והתחתוגים ‪ ,‬ויהיה ארץ הנאמר תחלה הוא‬
‫התחתונים‪ ,‬רי׳ל היסודותהד׳‪ ,‬והנאמר עליה ויקרא אלהים ליבשה ארץ‪ ,‬היא הארץ‪,‬הנה בבר‬
‫התבאר זה ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו בי היסודות הארבע אשר אמרנו ששם ארץ הראשון יורה עליהם‪,‬‬
‫נזכרו תחלה אחר השטים שהוא זכר‪ ,‬ארץ‪ ,‬ורוה‪ ,‬ומים‪ ,‬וחשך‪ ,‬וחשך הוא האש היסודי לא תחשוב‬
‫זולת זה ‪ ,‬אמר ודבריו שמעת מתוך האש‪ ,‬ואמר בשמעכם את הקול מחוך החשך‪ ,‬ואמר כל חשך‬
‫טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ‪ ,‬אמנם נקרא האש היסודי בזה השם י להיותה בלתי מאירה אבל‬
‫ספיריית ‪ ,‬שאילו היתה האש היסודית מאירה הייט רואים האויר בולו בלילה מתלהב אש ‪ ,‬ובבר‬
‫זכרם כפי הגחתם הטבעית‪ ,‬הארץ‪ ,‬ועליה המים‪ ,‬והאויר דבק עם המים‪ ,‬והאש למעלה ‪ p‬האויר‪,‬‬
‫כי כיחדו האויר על פני המים יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מן האויר בלא ספק ‪ ,‬ואשר‬
‫חייב שיאמר רוח אלהים ‪ ,‬כעבור ששמה טתנועעת ר״ל מרחפת ‪ ,‬ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם ‪,‬‬
‫ורוח‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫והאילנויז וזהו אומרו ולא תלאן עד יוס מי עי ‪ :‬ו מתיזלה והעולה לא יהיה מכלי מעלה שהוא השמש ולכן הוכרה אי‬
‫גרא השם העליונים ונו׳ ‪ .‬ר*ל נפתה שהיא החחלין לזמן לא פעולתו‪ .‬וממה שצריך שתדעהו שהארץ שם משותן< יאמר בכלל‬
‫מלק זמן ני א השם העליונים וכו׳ ‪ ,‬וזהו שאמר הרג שהגי״ת ונפרע יאמר בכלל על מה שתחת גלגל הירח כמ״ש הללו‬
‫כניית הכלי ‪ ,‬ולא אסר ני״ח כלי נמוחלע מצד נ׳ העתה אין את ה׳ מו הארז‪ ,‬וע‪ .,‬זה נאמר כראשית ברא אלהיס את‬
‫לי מציאוס כי אס בזמן ולא ’ושג כ״א כשכל ואילו היה אוסר השמים וחת ׳החרץ ‪ ,‬ויאמר כסרט על הארץ והוא היבשה ‪,‬‬
‫ביית כלי במומלע היה דומה שתהיה העתה מלק זמן ושתהיה ויהיה פירוש הפסוק בהתחלה שהוא בסבה ברא השם‬
‫ענין נמצא ‪ ,‬ואיע כן כי יחם העתה אל הזמן יחס הנקודה העליונים והתחשנים ‪ ,‬ויהיה ארץ הנאמר תחלה הוא‬
‫אל הקו וססני זה אמר הרב כבי״ת הכלי ‪ :‬ז להיותה התחתונים ר»ל היסודות הארבע והנאמר ויקרא אלהים‬
‫בלתי מאירה ‪ .‬זה התבאר בספר האותות ובסתר השמים ליבשה ארץ היא הארץ‪ ,‬ומה שצריך שתדעהו כי היסודות‬
‫הארבע אשר אמרנו ששם ארץ הראשון שהוא הכולל יורה‬
‫על היסודות הארבע נזכרו תחלה בזה הפסוק שהוא זכר א ק ומיס ורוח וחשך הוא האש היסודי ולא תחשוב זולת יה אמר‬
‫בשמעכם את הקול מתוך החשך ונאמר ודבריו שמעת מתוך האש ונאמר כל חשך טמון לצפוניו וכו׳ ‪ ,‬ואמנם נקרא האש‬
‫היסודי בוה על הייתה בלתי מאירה אכל ספיריית שאילו היתה מאירה היינו רואים האויר כלו בלילה מתלהב באש‪*.‬‬
‫ואמר הרב כי היסודות נזכרו בזה הפסוק נסי הנחתם הטבעית האק ועליה המים ואויר דבק במים והאש למעלה חן‬
‫האויר ני ביחדו האויר על פני המיס יהיה החשך אשר על פני תהום לאעלה מהאויר ‪ .‬והרצון בזה כי המים יקראו‬
‫תהום כמו שאחר תהומות יכסיומו‪ ,‬והנה פני התהום הוא האויר ובהיות האש על האויד שהוא פני תהום והאויר‬
‫הוא מרחפת על פגי המיס אם כן היסודות הוזנח נפי הנחתם ‪ ,‬והרצון נו נפי סדור ההנחה הטבעית לא סדור‬
‫הזכירה אינ בהיות הרוח שהוא האויר מרחפת על פני המים והחשך שהוא האש הוא למעלה מהאויר שהוא פני התהום‬
‫יהיו היסוחת ניכרים נפי הנחתם הטבעית ‪ .‬ואמר החנם ר׳ משה הנרבוני ני האויר נקרא תהום מצד המים העליונים‬
‫אשי־ באמצעו ‪ ,‬ואני אומר ני לא גקרא תהום האויר אבל פני התהום‪ ,‬והוא האמת לסי שהוא על המים אשר נקרא‬
‫תהום בכל מקום ‪ .‬ואמנם ייחס הרוח לאלהים בעבור שהיא מתטעעת תמיד ולעולם מיוחסת לשם ‪ ,‬נמו שאמר‬
‫ורוח‬
‫קרשקש‬
‫נםחשכהשישהגר היום אלא במציאות השמש שהיא פועל היי ם‪ ,‬יאיך התך עוסגת החו׳‪#‬ך הוא הענן וווערמא א׳‪8‬ר דרווון גו‬
‫ו^ שך העב‪ ,‬וזנר האש בפירוש נטו שאמר ודבריו שטעת מתוך‬ ‫ואמרו ולא תלאן עד יום רניעי ירצה נזה שי׳א נראית פעולתם‬
‫האש שהוא האש המאיר הנראה שור‪ <1‬במו שאמר וההר נוער באש‬ ‫בשפלים עד יום רביעי אהר הקוות המים שהיה בשלישי ‪ ,‬בי‬
‫ער לב השמים חשך ענן חרפל ‪ ,‬א׳ נ איך הביא ראיד‪ .‬טתפסוק‬ ‫ידוע הוא שסכת האור התהפנות ד‪.‬ניצ^ והיא צריך אל מקום‬
‫שאמר נשטעבם את הקול מתוך החשך שהרצו; בו האש ומה‬ ‫קשה שיכה בו בבת שיגיע ההתהפכות ובל עת שהיו המים‬
‫טעם לזנור להם היסודי אשר הוא בלתי מאיר ולא שורף ולא‬ ‫מנסים הא ‪ p‬אינו נראית פעולה השמש בשפלים שהוא האור‬
‫מוב! ולא מורגש ‪ ,‬והאש שלנו הוא הנראה ופחדו טמנו פחד‬ ‫כמו שיש מקום בים אוקיינוס לעומק המים יהיר‪ .‬נעדר האור‬
‫גדול נ טו שאמר פן מאבלנו האש הגדולה הזאת וכן החשך היה‬ ‫מאותו המקום מצד שא׳א בו התהפכות הניצוץ ! )ם( זהו אמרו‬
‫נראד‪ .‬לר‪.‬ם במו שר‪,‬אש נראד‪ .‬וד‪.‬אש היסודי איננו נראד‪ .‬לא מאיר‬ ‫והארץ היחה תהו ובהו ‪ ,‬רוצה בו שהוא שם בולל ד' יסודות‬
‫ולא חשך שאילו היה אותו האש היסוז■׳ נראה לא היינו רואים‬ ‫ומנאם אחר מלת הארץ שהוא שם הכולל ‪ ,‬אמר וחשך על פני‬
‫נובבים נלילר‪ .‬ומד‪ .‬טעם להוביר להם מה שאיננו מורגש בלל‬ ‫תהום שהוא האש ‪ ,‬ואהריו הרוח‪ ,‬ואחריו המים נאמרו ורוח‬
‫לשום אדם בעולם והחשך שמוניר נפסוק היה נראה לעץ וד‪.‬אש‬ ‫אלהים סרחפת על פני המים ‪ ,‬ואחריו הארץ הפרטית במו שאמר‬
‫יותר נראה עם החועוך ‪ ,‬ועוו■ מי ית; ואדע לפי הסדר שסדר‬ ‫ויקרא אלהים ליבשה ארץ ‪ ,‬והו דעהו ‪ ,‬ומה שאמר וח׳‪4‬ך על פני‬
‫שהניח שהחושך הוא תאש טוי‪.‬ו ואמרו והשך על פני תהום שלא‬ ‫תהום ר״ל שהוא מלמטה מ! האש נהררגה קורא תהום וזהו‬
‫יועתי נשום מקום שיקרא תועס זולת רבוי המים לגודל עמקם‬ ‫אמרו בי ניסרו האויר על פני תהום יהיה חושך על פני תהום‬
‫נטו שאמר חהומזו‪ ,‬ינסיוסו ‪ ,‬ואמר תהום אל תהום קורא לקוי׳‬ ‫לטעלה ם! האויר ‪ ,‬אמנם לנודל חסרוני איני מנ ץ איך יראה‬
‫ציטריך ‪ ,‬ואמר תהום אמר לא ני הוא ‪ ,‬ו״ם התהום במו שנראת‬ ‫מזה שוזושך על פני תהום ירצה בו האש והביא ראיה בשמעם‬
‫יהיה הנרצה בו המים מה ענץ החושך לשי רעתו שהוא האש‬ ‫את הקול מתוך ההושך‪ ,‬כ׳ מפורש הוא גנ תו ב חשך ענן וערפל‬
‫היסודי‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ל‬
‫ורוח נסע מאת ה׳ ; נשפת ברוהך ‪ ,‬ויהפך ה' רוח ים ; חה הרבה ‪ .‬ובאשר היה החשך הנאסר תח^ה‬
‫אשר הוא שם היסוד בלתי החשך הנאמר באחרונה אשיר הוא החשך‪ ,‬התחיל לבאר ולהבדיל ואסר‬
‫ולהיש־ך קרא לילה ‪ ,‬בפי מה שבארנו הנה בבר התבאר זה ‪ ,‬וממה שצריך שתדעהו שאמרו ‪ ,‬ויבדל בין‬
‫המים ‪ ,‬אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה לממיה ומבעם אחד ‪ ,‬אמנם פירושו שהוא הבדיל‬
‫ביניהם בהבדל הטבעי רצוני בצורה ‪ ,‬ושם קצת זה אשר קראו מים תחלה דבר אהד)ס( בצורה‬
‫טבעית הלבישיו‪ ,‬ושים קצתו בצורה אהרר‪ ,,‬וזהו המים‪ ,‬ולזה אמר עוד‪ ,‬ולמקוה המים קרא ימים‪,‬‬
‫הנה כבר נלה שזה המים הראשון הנאמר בו על פני המים ‪ ,‬אינו זה אשר בימים ‪ ,‬אבל קצתו נכדי‘‬
‫בציורה אחת למעלה מן האויר ‪ ,‬וקצתו הוא זה המים^ ויהיה אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת‬
‫לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ‪ ,‬באסרו ויבדל אלוי‪,‬ים בין האור ובין החשך ‪ ,‬אשר הוא הבדל‬
‫בצורה אחת ‪) ,‬י( והרקיע עצמו מן המים נתהוה ‪ ,‬כמו שאמרו הוגלדה טפד‪ ,‬האמצעית ‪ ,‬ואמר ג״ב‬
‫ויקרא אלהים לרקיע שימים^ בפי מה שבארתי לך י^באר שתוף השם ‪ ,‬ושיאין השמים הנאמר תחלה‬
‫באסרו את השיטים ואת הארין‪ ,‬הם אלו אשר נקראו שטים‪ ,‬וחזק זה הענין באסרו‪ ,‬ע^ פני רקיע‬
‫השימים ‪ ,‬לבאר שהרקיע בלתי השמים_ ומפני זה השתוף בשם יקראו נ״ב שמים האמתיים רקיע‪ ,‬בכו‬
‫שנקרא הרקיע האמתי שמים ‪ ,‬והוא אמדו )כ( ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ‪ ,‬ויתבא־ ג׳יב בזה‬
‫המאמר מה שיבבר התבאר במופת מהיות הבובבים בלם והשמש וד‪,‬ירה תקועות בני׳נל שאי; ריקות‬
‫ברקיע״ השמים‪1.‬ולא ‪L‬נאמר עי‘ ‪y-p-‬‬ ‫בעולם ‪ ,‬ואינם עי‘ שטח ני^גל במו שידמו ההמון ) ל ( מאמרו‬
‫בשיש צורות ‪ ,‬י והיה קצתו‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫ואח ב הובדל‬ ‫וקראו ם ■‬ ‫משותף ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫׳ בר התבאר שחמר אהד היה‬
‫ימים‪ ,‬וקצתו רקיע‪ ,‬וקצתו על הרקיע ההוא‪',‬וזה בי‘ו חוין לארין‪ ,‬הנד‪ ,‬בב־ י׳קה בענק דרך אהרת‬
‫לסודות נפלאות‪ .‬אמנם שזה אשר למעלה מ; הרקיע נקראו מים כשם לבד‪ ,‬לא שהוא אי‘ו המים המיניים ‪,‬‬
‫הנה בבר אמרוהו הז״ל נ״ב אמרו באסרם ד׳ נבנבו לפרדס ובו' אמר להם ר׳ עקיבא )י( בשאתם‬
‫מגיעים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫והישולב ניזאסר הראשון י ח אחר כן הונדל נשלש צוייי׳‪ ,‬ונו' ‪.‬‬
‫ורוח נ סע וזאת ה׳ ‪ ,‬נשפת כרודזך ‪ ,‬ויהפוך ה׳ רות יס ‪,‬‬
‫ר׳ל שהיייס ש״חקח ליקיש הס שני; אחד והמיס אשר משל‬ ‫וזה הרכה ‪ :‬וחתה שצריך שתדעהו שאתרו ויכדל יין התיס‬
‫לרי‪,‬יע הס ע;י‪,‬י שגי והרדיש עצמו פ;ין שלישי וכל אהד ואחד‬
‫ונו׳ אינו הבדל במקיס שיהיה וה לתעלה ויה למטה וטכעיס‬
‫גידל כצורתו ‪ ,‬והמיס אשר מתחת לרקיע הס המיס המינ״ס‬ ‫אתד ‪ ,‬ני למעלה אין מיס כפועל ‪ ,‬איל פייושו שהיא‬
‫אשר נפעל הגמצאים אחגו ‪ ,‬והמיס אשר משל לרקיע הס‬ ‫הבדיל כיניהס הבדל טבעי ושס קצת יה אשי קי או חיס‬
‫הא־ השולה למעלה מהסקוס הקר מהאויר וחמגו מחהוה‬ ‫תחלה אשי עליו נאתר ורוח אלהיס מרחפת על כני המיס‬
‫הישר והס מיס כנת והרקיע עצמו הוא המקוס הקר והלח‬ ‫דבר אחד בצורה טבעית הלבישו ושס קצתי בצורה אחרת‬
‫מהאייר אשר שס ישלו האריס ויתהוה שס המטר ‪ ,‬וזהו‬ ‫יזהו המיס ‪ ,‬ועל וה אחר ולתקוה התיס קי א יתיס ‪ ,‬הגה‬
‫שאמרו ז״ל הונלדה הסיכה האמצעית ר׳׳ל האלק הקר תהאיי־‬ ‫נכר גלה שזה התיס הראשון שנאתי בי ישל פני התיס איני‬
‫זה אשר ביחיס אבל קצתו נבדל בצורה אחת לתעלה חן‬
‫האויר ‪ ,‬ועל זה נאתר ורוח אלהיס מי ח פ ק על פני החיס שהאויר י ק ק את התיס תכל צדדיו כין מלמעלה יין מלמטה‬
‫נין מכל הצדדין וקצתו היא זה המיס אשי היא למטה אשי נ קי א יתיס ‪ .‬ויהיה אתיו ייבדל אלהיט בין המיס אשר‬
‫התחת לרקיע כאתרי ייבדל אלהים יי; ה איי ויין החשך אשי היא הנדלה בצורה אחת ‪ .‬והרקיע עצתו תן החיס‬
‫נתהוה ‪ ,‬א ח ח החפרשיס כי האד הלח יעלה למעלה אצל האויר החס ואלן יקראי מיס עלייניס ולמטה חאלו הרקיע‬
‫אשר נמצא בו האד הלח רב ויתענה שש באופן שוה החלק קר ושיגיע האד הלח אל יה החקום יתהוו שס התיס ‪/‬‬
‫א' כ ימצאו בכאן שלשה חיני מיס ‪ ,‬היייס הישליוגיס אשר הס תמעל ליקיע והס האד החס ‪ ,‬והיקיע עצתו אשי‬
‫היא החלק אשי נקרא אבני שיש טהור יהוא החלק הקר ‪ ,‬ואלו המים אשי למטה שהס היסודיים אשי נתהוו יחלק‬
‫הקר ‪ ,‬וזהו ח״ש הנה כנר ה תנ אי שחתי אחד היה משיק;‪ ,‬והיא האד הלח וקראו חיס ואחר הובדל בשלש צורות והיו‬
‫קצתו יחיס וקצתו ני קי ע ‪ ,‬והוא החלק הקר מהאויר וקצתו על הרקיע ויה כלו חוץ לאר; ‪ ,‬אמנם שזה לתעלה תן‬
‫הי קי ע נקרא מיס בשש ליד לא שהוא אלי התים התינייס ‪ ,‬הנה כבי א חיו בו חכמיס ארבעה נכנסו לפרדס אחר‬
‫להס‬
‫קרשיק־ס‬
‫קרייור‪ .‬גדויי ה ושם י ת ע נו ה אדי ם וי שונו טים או ׳!!•‘ נ ייכנסו נ ב נ ק‬ ‫‪kS‬‬ ‫רי סי ר׳ הנ א ־‪.‬׳ מ א י י ׳‘ כ ני נו אא חהו ם ו הי א ס סו־ אי• הרוח‬
‫ה היי ם ומצר ר נ ד הי‘ ' הו ת א שר ב תוכ ם י ת ע ב ה ה א ד ר וישוב מי ם‬ ‫‪ Sh‬המי ם ‪ ,‬יעיר שנ רא ה מ א‪ :‬־ ח ורוד איירדב נירהשת ע^ פני‬
‫ער שיצאו מ ח ר ת ההרים נ ח^י ס גרוי^ים )י( וה ר קיע ע צ דו ‪ P‬ה סי ס‬ ‫הנ ר א ה בניד‬ ‫המים כ ה׳ א הי רי ע ה ש ת מ׳ ם כבר הוזכרו וזה‬
‫הרצון ש מיו ב‬ ‫‪,‬‬ ‫נ ת הו ה ב מו שאמרו הוג ב ר ה ט פ ה ה מ צננ ת‬
‫רקי‪-‬־י‪-‬ות ה ת ע ב ה ה א ד ר שם ונ קי ש והו א החי^ק האמציעי מ;‬
‫שז‪ :‬ר קודם זדו שך ע‪-‬י פג* תהום וה־ר מ‪ ,‬דיעי־א־ ש ם מך חו שך‬
‫א־‘ ה ת הו ם מ תוך ש במ קו ם שיש רבו• ד ■‪ :':‬שם יהיר‪ .‬הו שך כ ג ו‬
‫ראייר בי י‘ ט עי‘ ה מ מנו יש אויר חם ו הו א האויר הקרוב אי‘ ה א ש ‪:‬‬ ‫שזכרנו ‪ ,‬וב א ייהיריע׳‪-‬ו ״^יאע׳פ שנב־־אי מאי רו ת ביום ר א שו‪ ‘',‬א‬
‫‪ : 1‬ויתן אות ם א^הים בי קי ע ה שמי ם ‪ ,‬הרצון גז ה ה מ או רו ת נחן‬ ‫נ ר א ה פ ע ^ ת השב־ש כ־םש^יב ע ד יום רביעי שנת^ייתר ה אר ק כי‬
‫נר־‪,‬יע שה ם ה שטי ם ה א מ תיי ם ‪ ,‬א מנ ם ד ע ת א ב‪ ,‬ע ז י א שה ר קיע‬ ‫ל ר נ ד המים ייא הי ר שם ה ת ה פ כו ת הניצוק וזתו אמ־־‪ 1‬ו ר שן ‪V‬‬
‫היא ה^ויר ואמר וית; '‘ א שהם מוגהי ם ברק’ ; ש‪,-‬וא אויראי^א‬ ‫רי׳ קו ם‬ ‫רגו‪ .‬כ־‪!; ,-‬עד‬ ‫פני ת הו ם ‪ :‬י ט‪ ,‬ב צו‪-‬ר־ ט ב ע י ת ה ר בי שו ‪.‬‬
‫ב‪ /‬כו ר משם יראו כמו שיד מו הר״סון ) ‪ 0‬מ<י‪.‬ט־*ו ב ר קיע ה שטי ם‬ ‫‪- :‬ו ר^־■‪ ,‬נ‪,‬ר‪,‬ק‪-‬‬ ‫ד כ די ע ה ה ת פ נ ו ת הני צו ק ־‪,‬אויר ר ם וי‘ ‪:‬‬
‫וי^א א מ ר עי‘ י־קיע ה ש ם’ ם ‪ ,‬רוצה בו שה ם יר מו ב א ט רו נ ר ר ך‪1‬‬ ‫תוא איד רח‬ ‫ב ת כ י י ה ה ת ״ י ‪ -‬ו ת ‪ ,‬ו ה א־ ר ר‪,‬עוי‘ ה‬
‫ה שמים שהם נ ש ט ח הגלבל ‪) :‬מ( נ ש א ת ם מני עי ם ’‘ א ב ני שי ש‬ ‫כ א ש‪• -‬ע־יד‪ .‬ויגיע איי מקום האייר הקר ה ־י א י ת ע כ ה וישו‪:‬‬
‫טר׳ור‬ ‫טי ם‪ ,‬ונן ח מ צ א בהרים הג בו הי ם יש ב או תו דאויר ה ק ‪ -‬ו נ י ה ‪:‬‬
‫ם ‪60‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ל‬
‫מניעים לאבני שיש טהור ט אל תאמרו מים מים‪ ,‬שבן בתוב דובר שקרים לא ינון לנגד עיני‪ ,‬והתבונן‬
‫אם תהיה מאנשי ההתבוננות במה באר בזה המאמר ואץ גלה הענין ‪ ,‬בלו ‪ ,‬כשתסתכל בו ותבין‬
‫כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השטים ‪ ,‬ותשקיף על בל מה שאמרו אנשי החבמה בכל דבר‬
‫מהם ‪ ,‬ומסה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו העלה אשר בעבורה לא נאמר ביום השני כי טוב ‪,‬‬
‫וכבר ידעת מאמרי החז׳ל אשר אמרוהו בזה על דרך הדרש ‪ ,‬הטוב שבהם אמרם לפי שלא שלמה‬
‫מלאכת המים ‪ ,‬ועלת זה נ״כ אצלי מבוארת מאד‪ ,‬וזה כי בל אשר יזכור ענק מעניני הנמצאות המתחדשים‬
‫הנמצאים על ההמשך המתמידים המיושבים‪ ,‬אמר כזה כי טוב ‪ ,‬חה הרקיע והדבר אשר עליו אשר‬
‫נקרא מי!‪ /‬הענין בו מן ההסתר כמו שתראהו ‪ ,‬וזה שאם יל^ז על פשוטו בנכות העיון יהיה ענין‬
‫בלתי נמצא כלל ‪ ,‬שאין שם נוף אחר בלחי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים ‪ ,‬ואין שם מים‬
‫למעלה מן האויר ‪ ,‬כל שכן שידמה מדמה שזה הרקיע ומה שעליו הוא למעלה מן השמים‪ ,‬דהיה הענק‬
‫יותר נמנע ויותר רחוק משיושג ‪ ,‬ואם ילקה לפי נסתרו ומה שנרצה בו הוא יותר נעלם ‪ ,‬שהוא צר ‪7‬‬
‫שיהיה מן הסודות החתומים )נ( עד שלא ידעהו הד‪.‬מון ‪ ,‬י ועגין הוא בך איך ראוי שיאמר בו בי‬
‫טוב ^ ואמנם ענין בי טוב שהוא נגלה ד‪A‬ועלת ומבואר במציאות זוז המציאות והתמדתו ‪ ,‬אבל הדבר‬
‫שנעל׳ם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זה תועלת בו נראה לבני אדם עד שיאמר מ בי טוב ‪,‬‬
‫י וא״א לי מבלתי שאוסיפך באור ‪ ,‬ל והוא שזה ואם הוא חלק גדול מאד ק הנמצאות אינו תכלית‬
‫מכוונת‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫אשל שם מחהוה המפר ‪ :‬ט אל חאמיו מים מים ‪ .‬י״ל כי להם רני עקיבא נשאתם יזגיעים לאמי שיש מהזר אל‬
‫אלו היו כופלין מלת מים היה דומה שיהיה למעלה נלולק הקר תאמרי יוים יזים שכן נתינ דונר שקרים לא יטן לנגד‬
‫מן האויר מים נפעל ואין הענין כן כי הא‪ T‬הוא מים נכח עיני ‪ .‬יה׳ר משה הנרנוני פירש כי המים אשר מעל‬
‫וחכף שנתהוה מן האיד מפר יירד למפה וא'כ מי שאמי ששם לרקיע הוא החלק הקר מן האויר אשר נ ^ו ה ממנו המשר‬
‫מים נפעל הוא שקר נגד המליאוח ודוני שקיים לא יכון לנגד והרקיע זנל האויר אשר למטה ממט עד הגיעו אל מקום‬
‫עיני ‪ :‬י וענין הוא כן איך ראוי שיאמר ט כ׳ פונ ‪ .‬ר׳ל המים‪ ,‬ואמנם נקרא מים למה שהאד הלח יעי־נ ני ננל‬
‫מנינים נעלמים מן ההמון והס הויית אלו המים העליונים איך חלקיו ולא יתהיה ממט המטר למה שזה חלק מהאדר הוא‬
‫יאמר נו כי פונ ‪ ,‬כי מלת כי פונ נאמרה על דנר נודע חם נענור התהפכות הניצק אנל אם לא יגיע שם התהפטת‬
‫עלה התועלת לכל אף להמון וזה איע נודע כי אם לחכמים ‪ ,‬הניצון היה עם החלק הקר א״כ אמרו והמים אשר ממעל‬
‫וזהו שאמרו שלא שלמה מלאכת המים ‪ .‬ר׳ל ששלמות פעולות לרקיע הם החלק הנקרא לחכמים אנני שיש והוא החלק‬
‫יום שני מהמים אינה מוננת אצל ההמון אלא ניוס שלישי והוא הקר ואמנם המיס אשר מתחת לרקיע הס אלי המים‬
‫היאות הינשה ‪ :‬כ ואי אפשר לי מנלחי שאוסיפך ניאוי ‪ .‬היסודיים אשר הם מים נפועל ‪ .‬ואמנם מ׳ש חכמים כי‬
‫הרמז״ל מוסיף עכשו פעם אחר למה לא נאמר כי פונ ניום הרקיע מן המים נתהוה הוא האויר עצמו אשר מתחת‬
‫שני ‪ :‬ל והוא שזה וכו׳ ‪ .‬י״ל שענין הזיית המפר והרקיע מהרקיע והוא החלק הקר עד הגיעו אל מקום המים‬
‫פס שהם חלק גדול פן הנמצאות מ'מ אינם תכלית מכוונת היסודיים ואין הפרש למים העליונים לאלו המיס אשר‬
‫מהנמצאות מצד עצמם‪ ,‬כלומר שמציאות המסר אינו מכוון מצד נרקיע אלא כמלא נימא כי לא יתחלפו אלא מצד חלוף‬
‫ניצוץ השמש‪ ,‬ויראה לי שזהז השירזש האמתי והראיה על זה‬
‫ני לזה המקום נקרא אנני שיש טהור שהוא חלק קר ולח ‪ ,‬ועל זה אמר הי־נ שמוט נאמרם המים למעלה מהרקיע‬
‫אל תאמרו מים מים שק כתינ דונר שקרים לא יטן לנגד עיני ‪ ,‬וגם ני נפי פירוש המפרשים האיד הלח אשר‬
‫הוא למעלה מחלק הקר לא יפעל דבר בהויית המיס נפי מה שהתנאר נספר האומת ‪ ,‬אנל החלק הקר מהאויר‬
‫הוא אשר יפעל המים ואלו נקראו מים עליונים זכרים כי הם הפועלים אלו המים ‪ ,‬הנה נשתסתכל כזה הענין‬
‫ותבינהי תבין כל מה שהתבאר בספר האותות ותשקיף ני כל מה שאמרו חז״ל אמרו הפילוסופיס ‪ :‬וממה שצריך‬
‫שתדעהו ותתעורר עליו העלה אשר בעבורה לא נאמר ביום שני כי טוב וכבר ידעת מאמרם בזה על צד הדרש ‪ ,‬הטוב‬
‫שבהם שהם אומרים לפי שלא שלמה מלאכת המיס ועלת זה מטארת אצלי ‪ ,‬תה ני כל אשר יסדר הענין מעניני‬
‫המציאות המתחדשים על ההמשך המתמידים המיושבים אמר בזה כי טוב ‪ .‬תה הרקיע והדבר אשר עליו שנקרא מיס‪,‬‬
‫העני! בו מן ההסתר ‪ ,‬ווה שאס יובן כפי פשוטו יהיה הענין בלתי נמצא כלל שאק שם גוף אחד בלתי היסודות‬
‫בינינו ובק השמים ואין שם מיס למעלה מן האויר כל שנן שידמה מדמה שזה הרקיע ומה שעליו הוא למעלה מן‬
‫השמים כי יהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג כי גשם ההוה הנפסד ליז יהיה על הנצחי ‪ :‬ואס ילקח‬
‫לסי הנסתר ומה שנרצה בו הוא יותר נעלם ‪ .‬ר״ל שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים שלא ידעוהו ההמון למה‬
‫שההמק ראוי שיחשבו שיש אוצרות מטר ואוצרות שלג למעלה ‪ ,‬והענין שהוא כן איך ראוי שיאמר נו ני טוב‬
‫ואמנם ענק ני טוב נגלה התועלת וט׳ ‪ :‬ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפן־ ביאור שזה ואם הוא חלק גדול ‪ .‬ר*ל‬
‫שהויית‬
‫קרשקש‬
‫שהוד אל תאט־ו סים מים ‪ ,‬אפר אבני שיש צ«ד הקרירות הגדיל שתוא פלא גדול נסג יפאמר עו׳«ח נפלאות עו אין וז^• ועטר‬
‫הנותן מטר על פני ארץ הפולח מים על פני חוצות ‪ ,‬ואמת אם‬ ‫אשר הוא שם ואמר טהור שהמקום ההוא נע»םו יש לו זבות‬
‫המקום ההוא מובן להתעבות האד והולד המטר הבל תלוי לפי‬ ‫אם לא מ*ד האדים העולים לשם יגיעם ה ה חענו ת מצד הקרירות ‪:‬‬
‫דעת תורהנו ברצון האל נטו שיעד טוב ואמר השם נ ע ת שנעשה‬ ‫)י( עד שלא ידעהו ההמון ‪ ,‬שי׳ שאם ישערו נזה ‪ » t‬שירידת‬
‫רצונו ונתתי גשמיכם נעתם ואם ג ע ת שנטרתו ועצר את השטים ‪,‬‬ ‫הגשמים הם עניינים טבעים ולא יהיו מפועל האל ויהיה זה מביא‬
‫ואסר אליהו חי הי אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי‬ ‫להרחקת חשנתת השם מאמונתם והבתוב משער בענין המסר‬
‫רכדי‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרל‪ 1‬יד‬
‫מכוונת להם־מך המציאות שיאטר בו כי נ‪1‬וב ^ )ם( אבל להברת התחייב כדי שתגלה האדן ‪ ,‬והבן זה ‪.‬‬
‫ומה שצריך שתדעהו שהחבטים כבר בארו שהעשכים והאיי׳נות אשר הצמיהם השם מן האר־ן ‪ ,‬אמנב‬
‫הצמיהם אהר ש־הממיד עליהם )פ( ושאמרו ואד יעלה מן הארין ונו׳ ‪ .‬אמנם הוא ספור הענין הראשון‬
‫אשר היה קורם ‪ ,‬תדשא הארין דשא ‪ ,‬לזה תרגם אונקלום ועגנא הוה סליק מן ארעא ‪ ,‬ומבואר הוא‬
‫זה מן הנתוב לאסרו וכל שיה השדה טרם יהיה בארין ‪ ,‬הנה כבר התבאר זה ‪ .‬ובבר ירעת אתה המעיין‬
‫)‪ ( 5‬בי ראש סכות ההויה וההפסד אהר הכהות הגלגליות האור וההשך ‪ ,‬למה שימשך אחריהם מן‬
‫החום והקור ‪ ,‬ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ‪ ,‬ובאור ובחושך ישתנו טזניהם ‪ ,‬והתהיות המזנות‬
‫שייתחדש מהם שני )ג״ר ׳מינוי( האדים אשר הם תהי^ת סבות אותות השמים אשר המטר מהם ‪ ,‬והם‬
‫נם כן סבות המחצבים ‪ ,‬ואתר כך הרכבת הצמחים ו א הי הצמחים הבע״ח ‪ ,‬וההרכבה האחרונה היא‬
‫האדם ‪ ,‬ושההשך הוא טבע מציאות העולם התחתון כלו ‪ .‬והאור מקריי חוצה '‘ו מתהדש עי‘יי מחוין ‪,‬‬
‫הלא תראה )‪ (5‬שבהעדר האור ישאר הענין הנח ‪ ,‬וכן בא הכתוב כמעשה בראשית על זה הסדר‬
‫בשוה לא הפר דבר מזה ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו אמרם ;י‪ (,‬כל מעשה כרא־מ־ית בקומתן נבראו‬
‫בדעתן נבראו בצביונם נבראו ‪ ,‬יאמר כי כי“ מה שברא אמנם נברא על ׳מלמות כמותו ועי‘ שי‘מות‬
‫צורתו ובנאה שבמקריו ‪ ,‬והוא אמרו בצביונן נבראו ; מן צבי היא י׳כל הארצות ‪ ,‬ודע זה נ׳ב שהוא‬
‫שירש‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫עזמו אלא רצד דכר והוא שיעלו היזידיס הליתה רן היזרן‬ ‫שהויית המסר זהרקיע ע ס היות שהס חלק כדול מהנמצאות‬
‫וההיינש ואז הצלה הארן ויחהוו שס הצרהיה והנ״ה ‪ .‬וא׳ה‬ ‫ממני איני תכלית מכיונת מהנמצאות מצד עצתס שוזציאות‬
‫אהי שהרגיר אינו מכו׳; מצד עצרו אלא הכנה לשלרוה זכר‬ ‫המטר אינו מכוון מצד עצייו אלא הצד דכר אחר והוא‬
‫אמר והיא הראיס הינשה אין ראיי שיארר נו כ׳ ניוב ני אס‬ ‫שיעלו האדיס והלחות ח ה איז ותתיכש ואי תתנלה הארץ‬
‫כהצעה ההכליס והוא הראוה האד; וכיום השלישי הציע‬ ‫ויתהוו שם הצמחים והנעלי הייס ; וא״כ אחר שהמטר‬
‫התכלית ונראתה הארן אז אסר נו הפפוי‪ ,‬כי שיונ זולת הכי‬ ‫איני מכוון מצד עצתו אלא הכנה לשלמית אחר והוא‬
‫עוכ הנאמר כפוף היום ההוה ‪ ,‬וזהו שאמר כדי שתצלה הארן‬ ‫הראות היכשה אין ראוי שיאמר כו ני טוכ כ׳ א כהצעת‬
‫התכלית והוא הראית הארץ ׳ וכיום השלישי נאמר כי טוכ‬
‫שגי פעמים לשני תכליות ‪ /‬ועל כל זה כוונו ו׳יל כאומרם לפי שלא נשלמה מלאכת המיס כי אינה נצלית להמון‬
‫וזהו מה שרמז הי כ כאתרי על דרך דרש הטיב ; וממה שצייך שתדעהו‬ ‫‪,‬‬
‫ואינה מהדכריס המכוונים מצד עצמם‬
‫שהחכמים כנר כיארו שהעשכיס והאילנות אשר הצמייזם השם חן הארץ אמנם הצמיחס אחר שהמטיר עליהם ‪,‬‬
‫יאמרו ואיד יעלה הן הארץ אמנם היא ספור הענין הראשון כי זה ממנהג המקרא והנ! זה ; וככר ידעת אתה‬
‫המעיין כי ר א ש סנ ת ה הויי ה וההפסד אחר כחית הצלצליית והוא כריאת השתים האור והחשך ימה שימשך אחריהם מן‬
‫החום והקור ובתנועת הצלצל יתערנו היסודית ני יעלו אשי למטה וירח אשר לתעלה ‪ /‬וכאור ובחשך ישתנו‬ ‫‪,‬‬
‫חזציהס כי האור מח״כ החום והחשך יחייב הקור והחום ירחיכ ירכה יכשל ויצדל ‪ /‬והקור יקביץ ויצביל המהוה ‪,‬‬
‫וזולת זה חן הפעילות המיוחדות להם ; והוא אמרי יהי אוי ויכדל אלהיס בין האור ובין החשך‪ /‬וכתחלת המוכות התחדש‬
‫חהס שצי אידים אשר הס תחלת סכת איתית השמים אשר המטר מהם והוא ה הני חי כמציאות ‪ /‬והוא אחיו יהי רקיע‬
‫בתוך המיס והם ג ס כן סכת המקורים והראות היבשה מצד העלית האדים ואח׳כ יתיככו הצמחים ‪ /‬והוא א חיו יקוו‬
‫המים תדשא האיץ ואחר הצמחים בע״ח והוא אמרו ישיצו המים וההרכבה האחרונה היא האדם ולכן אמר אחר‬
‫תד שאהארץ‪ /‬תוצא הארץ נפש חי ה׳ נעשה אד ם‪ /‬כי היא ה מיינ ב האחיין וכל הצורית אשר לפניו מתקבצות נו‬
‫במדרגת החמר ‪ /‬וצלם אלהים מצד הצוייה ‪ :‬ושהחשך הוא טכע מציאות זה העולם התחתון כלו והאור חקר״ מתחדש‬
‫חוצה לו הלא תראה שבהעדר האור ישאר העני; הנח ‪ .‬רי׳ל שישאר בלא שים שלמות ‪ ,‬ורמז בזה הרב כי העדר‬
‫מחובר לזה העולם מצד עצמי ומצד ההיול‪ /‬והסוב והמציאות הנצחיות נמשך לו מצד השכלים הנבדלים הגקראיס אור נ א מ ת ‪,‬‬
‫ואחר שתבין יה ני מצד האור והחשך יתחדשו כל הדברים והוא ה פנ ה בהויית הדברים ויתחדשו בזה אחר זה ‪ /‬תנין‬
‫‪,‬‬ ‫כל מה שבא במעשה בראשית כי הקדים הכתוב האיר והחשך ונבראו הדברים ראשון ראשון כי קצתם סבה לקצתם‬
‫וזהו סוד הימים הנאמר במעשה בראשית כפי תה שאז׳ל קייא אני אליהם יעמדו יחדו והבן זה ; וממה שצריך‬
‫שתדעהו אמרם כל מעשה ביאשית בקימחס נבראו בדעתם נביאי בצביונם נבראו ‪ /‬יאמר ני הדברים הטבעיים נבראו‬
‫‪,‬‬
‫על שלחות חחרן ועל שלחית צורתו ועל נאות שימקריו כי השם הוא היוצר הוא החיפה הוא עשך ויטגנך ואק כילית שם‪,‬‬
‫והחסרון‬
‫קרשקיט‬
‫ה י ו ו ה נ ו ח א ע׳ פ שנ א ט ר א ח ר ויפולו הו א עני! שהיד‪ ,‬ב שיוי ש'‬ ‫דברי )ס( א ב ל ל ה פ ר ה ה תהי־ פ כרי ש מגי׳ ה הארי! ‪ ,‬אוי“ ' הרצון‬
‫קורם ש ה ד ש א ה א ר ץ ש ה אד העוי‘ ה ה שק ה הארין ע ו שיע‪-‬יו‬ ‫‪............‬בו ת ניצוין השניש וההום המ״ייע‬
‫נז ה ש מ צד ה רו ם ה מ גי ע ב ה ת ה ש‬
‫ה צ עדי ם בי צ ץ ה שם ו‪ (:‬פי רא ש ס פו ת ה ה ר ה ו ה ה פ ס ד א ד ר ה כ הו ת‬ ‫ט א ה הי ו כ ני ם נ ^ נ י‘ ה ה ה א ר ץ כ מו ש ד ה ב א ־ ■צדום היטמש• י ה פי‬
‫הגי*ו‪.‬י^יית ‪ ,‬הרצו; ב״ה שפתנויעח ם יתערבו הי סו דו ת וראשי ד הוי ה‬ ‫המים איםר הם ני מי ם בה‘עי‘ ו ‪ r‬ו ה א־י ם כ שי עוי מה י םה״' >וי׳ו‬
‫אהריהש ; )צ( ש ב ה ע ד ר ה או ר ישאר ה ענין ה‪ :‬ח ‪ ,‬כיו ע ר ש ל א‬ ‫המי ם מן הנ ח לי ם וי‘זר■ הים אין א הו ס פ ת ו־יא ח סיון ‪ ,‬ואמר שוה‬
‫י ע רו ענין מ ענייני ה אר ץ ב ה ע ד ר ה או ‪ -‬א הד ש הה שך ט ב ע מצייאות‬ ‫המקוש הו א ס נ ה ל הגי׳ו ה ה א ר ץ מ צ ד עייי ת ה אדי ם לשם כהים‬
‫העויים ה שפיי‪ ,‬א ב ל ישאר ה ענין בי׳וניר שי שאר הע״י‪ ,‬הקייס ‪.‬‬ ‫השמיפי וחום הנו ב כי ם נ רו מ ם נ נ פו ופזשיו ה מי מיו ת ע ד שנ הגי‘ “‪.‬‬
‫יק( בל מ ע ש ה בר א שית ב קו מ תן נ בר או ו ב ד ע הנז נ בר או ובצביונ ם‬ ‫הארי; ‪ ,‬ור‪c ,‬־י‘ ו סו ‪ ' c‬ם או מ‪-‬י ם שרום השמים וחום ה נ וי בי ם י שמרו‬
‫נ בי או ‪ .‬ה מ שי‘ כז ה ש אד ם הרא שון נ ב י א כ שנ ב ר א כפי שייעור‬ ‫ד‪,‬רלק ה מניי' ה מ; ה אי ץ ש■‘ א יפסו ה המי ם מ צד ננו פ ם ויביםם‬
‫ה קו מ ה וה שיעיר א שר ל אד ם כ שיביע ל ת פי׳י ה צ מי ה תו וב; נ ב ר א‬ ‫המי מיו ת ואין דער‪,‬נו נ ‪ -‬ע ת ם אבי‘ הפי* ברצון ה אי“ ובוו‪-‬וזו ;‬
‫ע ל שלי מו ת ד ע תו והיה הנ כ ב ד או הי ס ה ש א ם שר שיהיה ב מינו‬ ‫)ע( ו צ א מ רו ו א ד ייעלר‪ .‬מ‪ ,‬ה א ר ץ א מנ ם הו א ספור ה ענ ץ ר׳יאיםו‪, ,‬‬
‫סא ‪61‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ל‬
‫שרש גרוי( כבר התבאר ‪ .‬וטמה שצריך שתתבוגנהו מאד זכרו בריאת אדם נששת ימי ברא׳^‪H‬ת‪ ,‬אמר‬
‫זכר ונקבה ברא אותם ‪ ,‬וחתם הבריאה כלה ואמר‪ ,‬ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ‪ ,‬ופתח פתח אחד‬
‫לבריאת הוה סאדם‪ ,‬חכר ע*ן החיים ועץ הדעת ודבר הנחש והעני] ההוא ‪ ,‬וזכר שזה בולו היה אתר‬
‫שהושם אדם כנן עדן ‪ ,‬ובל ההנמים מםבימים שזה הענץ בלו היה יום ששי‪ ,‬ושלא נשתנה ענין כשום‬
‫פנים אהר ששת ימי בראשית ‪) ,‬י( ולזה לא ירוחק דבר מן הענינים ההם כמו שאמרנו שעד הנה‬
‫י^א היה טבע נה ‪ ,‬ועם זה כבר זכרו דברים אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם ואעירך ג'כ על דברים‬
‫בטו שהעירו הם ז״ל ‪ ,‬ודע כי אלו הדברים אשר אזכרם לך מדברי החכמים‪ ,‬אמנם הם דכחם כתכלית‬
‫השלמות מבוארי הפירוש לאשר זכרום לו טתוקנים מאד‪ .‬ולזה לא ארבה בפירושם ולא אשימם‬
‫פשוטים ש'‘א אהיה מגלה סוד ‪ ,‬אכל זכרי אותם בקצת פדר ובהערה מעוטה מספיק בהבנתם לכיוצא‬
‫בך ‪) ° ,‬ש( ומזה אמרם אדם וחוה נבראו באחד מתאחדים נב לנב ושהוא נחלק ולקח חציו והוא חוה‬
‫והובא אליו ‪ ,‬ואמרו אהת מצלעותץ ‪ ,‬רוצה בו אחד מחלקיו ‪ ,‬והביא ראיה מצלע המשכן ‪ ,‬אשר‬
‫תרנומו פטר משכנא וכן אמרו מסטרוהי )ת( והכן זה ‪ ,‬איך היה הכאור שהם שנים בצד אחד והם‬
‫אהד כמו שאמר עצם מעצמי וכשר מבשרי ‪ ,‬והוסיןז זה חחוק כאמרו שהשם על שניהם‬
‫יחד אהד ‪ ,‬אשה כי מאיש לוקחה זאת ‪ ,‬וחיזק היותם אחד ‪ ,‬ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד ‪ ,‬ומה‬
‫נדול סכלות מי שלא יבק שזה כלו לענין בהכרח ‪ ,‬הנה כבר התבאר זה ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו מה‬
‫שבארוהו במדרש‪) ,‬א( חה שהם זכרו נ שהנחש נרכב‪ ,‬ושהוא היה כשעור נמל‪ ,‬ושרוכבו הוא אשר‬
‫השיא‬
‫‪........‬‬
‫שצב‬ ‫שס‬ ‫אפודי‬
‫והגן זה ; ם ומזה אמרם אדס וחוה ננראו כאחד מתארזדיס והחסרון מ‪5‬ד המקבל ‪ ,‬וזה שורש גחל כגר התבאר באכגזה‬
‫וכר‪ .‬ר״ל החומר הקרוג מהאדם והצורה האנושיח הס סהויס הטבעית שהדברים העבעייס יש להס חמר מיוחד וגאות‬
‫נמצא אהד שלס והוא האדס והס אהד בנחיגה זו והס שדס לשיחול הצורה והצורה היותר נאותה שאפשר שיהיה‬
‫כנחינח החמר נעצמו והצורה נעצמה ‪ ,‬ולזה אמר הרכ שהענין חל בזה החמר והמחרים היותר טובים ג״כ ולכן גבראו‬
‫מבואר נגלה אצל ההכמיס שהענין רומז למה שביארנו‪ ,‬ואסר הדברים הטבעיים על תכלית השלמות שאפשר שיהיו ‪ :‬ומה‬
‫ומה גדול סכלותו וכר ‪ :‬נ שהנחש נרכב והוא היה השיעור שצריך שתבחנהו מאד זכרו בריאת אדם בששת ימי בראשית‬
‫גמל ‪ .‬ליל הנחש היה הנח המדמה‪ ,‬ונקרא כן בעבור היותו וחתם הבריאה כלה יאמר אחר זה ויכלו השמים וט׳ למה‬
‫שהאדם הוא תכלית האחרק ‪ ,‬וסידז סתת אחר לבריאת‬
‫חוה מאדם עם שקדם שנבראת עמו ‪ ,‬וזכר ען החיים וע־ן הדעת וזכר שזה כלו היה אחדי שהישב אדם בג״ע ‪ ,‬וכל‬
‫החכמים מסכימים שזה העגין כלי היה ביום הששי ‪ ,‬שלא נשתנה הענק בשום פגים אחר ששת ימי בראשית ‪ ,‬כי‬
‫הדברים הטבעיים אחר שנבראו לא היה בהם שנוי כלל כי הדברים היו אחר זה כמו שהיו ביוםהששי והם עתה כמו‬
‫שהיו והבן זה ‪ ,‬ולזה לא יגונה דבר מן הענינים ההם כמו שאמר שעד עתה לא היה הטבע נח ; ומזה אמרם אדם‬
‫וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב ‪ .‬אשר הרמז בזה כי א‪ 9‬שמעשה בראשית כלו כמשמעו יש בו רמז כי האדם‬
‫הוא מורכב מחמר יצורה ונברא אדם מאלו השני מקבילי! כאלו הוא אחד והוא רבים והחמר פונה למטה והצורה‬
‫למעלה ‪ .‬והוא נחלק זה רוחני וזה גשמי ולקח חציו והוא חוה והובא אליו ני הפועל קודם למה שבכח כי הפועל ינק‬
‫החמר אל שיקבל צורתו ולק היה אדם קידם חוה והובא אליי והס שנים מצד ואחד מצד ‪ ,‬וזה ני הס שנים במאמר‬
‫יאחד במציאות כמו שאמר עצם מעצתי וגשר מבשרי ‪ .‬שהשם על שניהם יחד אחד ‪ ,‬כי האחד לבדי איט אדם ‪:‬‬
‫אשה כי מאיש לוקחה ‪ .‬ולא נלקח האיש מן האשה כי מהכח לא יעשה מה שבפועל ולכן הובאה האשה אליו לא‬
‫האיש אל האשה והגן זה ‪ ,‬יחס המפרשים הלכו בדרך אחרת ‪ .‬והנן אמרו אחד מצלעותיו חדא מסטרוהי והביאו‬
‫ראיה מצלע המשכן ומה גדול סכלית מי שלא יבין זה וחשב שאין לו תוך אלא שהוא כמשמעו ; וממה שצריך שתדעהו‬
‫מה שהביאו במדרש אמרי שהנחש נרכב והיא היה כשיעור גמל ושרוכבו הוא אשר השיא את האשה ישהרוכב הוא‬
‫סמאל‬
‫קרשקש‬
‫החתזר וםד‪.‬אחר יגיע השלמות והוא וזצורוז ‪) :‬ח( והבן איד חיח‬ ‫זוהו אטרו נונביונפ ננראו ‪ M :‬ולוח לא ירוחק דבר טן העגיגים‬
‫הביאור שהם שנים בצד אחד ‪ ,‬הרצזן בזה טצוי שהם אחד‬ ‫ההם נטו שאמרנו שעד עתה דא היה םכע נח ועם זה נבר ונרו‬
‫במציאות אחר שהאדם טורבב משניהם‪ ,‬והם שנים מצד הבחינה ‪,‬‬ ‫דברים יכו' ‪ ,‬נראה לפי רעת הרב שכל רגרים שנזכרו נספור‬
‫כי השכל יפדיל נין החוטר והצורה ‪) :‬א( וזה שהם זכרו שו־‪,‬נחש‬ ‫אדם וחוה ודבר הנחש ועץ החיים ועץ הדעת הכל אפשר להיות‬
‫נרכב ושהיה כשיעור גטל חזזרזנבו הוא אשר השיא חוד‪ .‬ושהרונב‬ ‫כמשמעו אחר שלא היה עדין טבע קיים ובכל יום טששת ים•‬
‫הוא סטאל ‪ ,‬אין ספק שהש׳י ברא כל טין ומין מהנמצאות בתכלית‬ ‫בראשית היו מתחו שים דברים שלא היו קודם כמו כן אפשר‬
‫השלמות שאפשר שיגיעהו זהטוב הטכוון מטנו כסו שאמרו ז׳ל‬ ‫שיהיו הענינים הנזכרים ואדם וחוה ושאר הדברים הנזכרים כלס‬
‫אין דבר רע יורד מלמעלה א׳ ב כל מוז שברא באדם סן ד^זמוים‬ ‫על פשוטם אחר שיה היה הכל ביום הששי ‪) :‬ש( ומזה אמרט‬
‫וסן הנחות הפנימיות הם בלם לשלמותז וטובתו ולא לרעתז‬ ‫אדם וחוה נבראו כאחד ‪ ,‬איני מסופק בזה וכן אני חושב שלא‬
‫ולא לנזקו חלילה לאל מרשע‪ ,‬א׳ נ אין שום נ ח באדם שלא נברא‬ ‫יספק שום אדם בזה שבריאת אדם וחיה וקין והבל ושת דגץ‬
‫בעבור פעולה ואוחד‪ ,‬הפעולוז היא שלמות לו ‪ ,‬אם כן על דרר‬ ‫החיים ועץ הדעת שלא יהיה הכל כמשמעו ‪ ,‬אבל החכסים על‬
‫האמת אין באדם נ ח שיתואר בנןזש זלא נ ס מ אל כונה ראשונה ‪,‬‬ ‫צד הרמז העירו על עניינים נכבדים והרב טורד‪* .‬דק נ מ שו‬
‫אבל מצד בחינתו נעצמו וד‪,‬יותו נמשך אחר המותרות ברצונו ‪,‬‬ ‫אחריהם ‪ ,‬וטזה העני; זאת ההערה באטרם אדם וחזה נבראו‬
‫המשל בזה בי נברא לו החזז הראוה לטובתו לראות נ מ ה שהוא‬ ‫נאחד מהאחרים טגב לגב ‪ ,‬שזה הרמז הוא בי האדם מורכב‬
‫נאוה לו ויקרב אליו וישמר ממד‪ ,‬שהוא כנגדו ‪ ,‬וכן נברא לו‬ ‫מחוטר וצורר‪ .‬ואמר מתאחדים מנב לגב שתם מחזירים עורן! זה‬
‫הרמיון שידמר‪ ,‬הדברים הנאותים לו דשארו בז המוחשים אשר‬ ‫לזה באלו אמר שהם הפכים כי מהאחד יגיע ההפסד והוא‬
‫קנאם‬
‫טז‬ ‫נמורה גםבים ח״ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרל( ל‬
‫השיא את חוה ‪ ,‬ושהרוכב היה סמאל ‪ ,‬ושזה השם הם יאמרוהו סתם על השטן ‪ ,‬תמצאם אומרים‬
‫במקומות רבים שהשגין רצה להבשיל אברהם אבינו עד שלא יאבה לעקור את יצחק ‪ ,‬וכן רצה להכשיל‬
‫את יצחק שלא ימשך אחר רציון אביו ‪ ,‬וזכרו עוד בענק הזה ר״ל בעקדה ‪ ,‬אמרו בא סמאל אצל‬
‫אברהם אבינו אמר לו מה סבא הוברח לבך וכו׳ ‪ ,‬הנה כבר התבאר לך שסמאל הוא השטן ‪ ,‬חה‬
‫השם נם כן לענין כמו ששם הנחש לענין ‪ ,‬ואמרו בבואו להשיא את חוה היה סמאל רובב עליו‬
‫‪ °‬והקב״ה שוחק על נמל ורוכבו ‪) .‬ב( וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו ^ היות הנחש לא קרב‬
‫לאדם ולא דבר עמו‪ ,‬ואמנם היה השתדלותו וקרבתו לחוה^ ובאמצעות חוה נזוק האדם והמיתו הנחש‪,‬‬
‫וה שנאה‬
‫אפודי‬ ‫שס טוב‬
‫מיוחד למנחשים ולקוסמים ‪ ,‬והיה כשיעור נשל כלומר שהנמל‬ ‫סמאל ‪ .‬והרצון רזה כי הנחש הוא הנח התדמה כי בו‬
‫צורה גדולה ושחוחה כנה זה הכח הוח גדול ושחוח שמרכיב‬ ‫ינחשו המנחש־ם והוא כשיעור גיזל כי ידחה צורות זרות‬
‫וטדא צורות אין מציאות להם ‪ :‬וסמאל רוכב עליו ‪ .‬ר״ל הכח‬ ‫ודמיונות חזהית ‪ ,‬ולכן היה הנחש כשיעור נחל ‪ /‬ושהרוכב‬
‫המתעורר רוכב על הכח המדמה ‪ ,‬כי כמו שהרוכב נשוא על‬ ‫הוא סמאל י כי אחר השנת הדמיון יניע הדחייון כמו‬
‫הנרכב כן המתעורר נשוא על המדמה והמדמה קודם קדימה‬ ‫שהתבאר בספר הנפש ‪ ,‬כי כשהדמיון ישיג שוס דברי ויראה‬
‫סבעיח למחעורר ‪ ,‬ואחר שנמצא בדמיון הצורה המדומה‬ ‫שהוא ערב יתאוה והכח המתעורר והוא השטן המשטין‬
‫התעורר המתעורר להחקרב אל המדומה או לברוח ממנו ‪,‬‬ ‫האדס תדרך הטובה לדרך רעה ישיא אל החמר כי הכחות‬
‫וזה הכח המתעורר נקרא פמאל לפי שהוא מסמא את האדם‬ ‫הגשמיות הילטת אחייו והוא הנפש המרגשת כי היא היתה‬
‫ומעווהו מדיך הנכונה ‪ ,‬ושני אלו הכסות הם הסטח הנדולות‬ ‫אס כל חי כי הוא עצמות שאי הב״ח והוא אשי־ השיא את‬
‫להשתמש במפורסמות ולדרוש החענוגים ‪ :‬ם והקנ׳ה שוחק‬ ‫חוה‪ ,‬כי הנחש כל דבריו אינם אלא עס הנפש המינ שת‬
‫על גמל ורוכבו ‪ .‬ר׳׳ל שהשבל האמתי מלעיג ומשחק על אלו‬ ‫כל שכן הרוכב שהוא סמאל יאמרוהו על השטן תמצא אומר‬
‫הפעולות הגופניות אשר אין בהם שלסית הנפש כלל ; ע היות‬ ‫במקומות רבות בא סמאל אצל אברהם אמר לו סבא וכו׳‬
‫הנחש לא קרב אל האדם ‪ .‬ר״ל שהכח המדמה אי אפשר‬ ‫עד שלא ירצה להקריב יצחק ‪ ,‬וכן רצה להכשיל יצחק שלא‬
‫שיעשה פעולותיו כעת היוח שכל האדם משכיל במושכליס‪ ,‬וזהו‬ ‫יחשך אמר רצון אביו‪ ,‬והנה כבר התבאר לך שם סמאל ונקרא‬
‫שאינו מדבר עמו ואינו מחקרג עמו כי פעולת הדמיון הפכית‬ ‫סמאל שטן בעבור שמסטין האדס חדרך טובה לדרך רעה‪,‬‬
‫לפעולת המושכל ‪ :‬פ ובאמצעות חוה נזוק האדם ‪ .‬י״ל‬ ‫ונקייא סמאל שמסחא האדם ומעוותו מהדרך הנכונה ‪ /‬כמו‬
‫באמצעות כתות הנפש והיותה נועה לדברים המפורסמים ניזק‬ ‫ולקוסמים‬
‫שנקרא נחש המדמה למה שהוא סבה למנחשים ‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬
‫ולעסוק בדברים בטלים נ חו המגתשיס והקוסחיס ואמרו‬
‫בבאו להשיא את חיה היה עמאל רוכב עליו והקב״ה שוחק על גחל ורוכבו‪ .‬והרצון נו שהשפל האחתי שוחק על אלו הפעולות‬
‫הגיפיות אשר אין בהם שלחות הנפש כלל ‪ .‬והחנס רבינו יזשה הגרבוני פירש כי השנל הנקנה לא נתן ביד שטן ולא ביד‬
‫הנחש ולכן היה שוחק ושחח לתתנח חלקו כי הוא נצחי ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו היות הנחש לא קרב לאדם ולא דבר עמו‬
‫ואמנם השתדלותו וקרבי לחיה‪ .‬שהנח הנזדמה אי אפשר שיעשה פעולתו בעת היות שכל האדם התשביל בפעל וזהו‬
‫שאינו מדבר עמו ואינו מתקרב עמו כי פעזלת הדמיון הפכית לפעולת המושכל ‪ :‬זבאחצעות חזה נזיק אדס ‪ .‬ר״ל‬
‫באמצעות‬
‫קרשקש‬
‫אינם בעי‘ ' שבל ולא בעלי דעת שימשכו אל הנאות ויניחו זד‪.‬‬ ‫קנאם סן הראות עד שיבסוף מן הדברים חנכספים ויתנועע‬
‫השנל‬
‫’‬ ‫המוהר ‪ ,‬ילוה ברא ’לו הש׳י המנהיג המושל' הנכבד והוא‬ ‫הרמיק ואז יתעורר הכח המתעורר להניע אי‘ הדבר הננסן{‬
‫לד‪:,‬הינו ולהדריכו בדרך ישרה טובה אם ירצה להמינוך אחריו‪,‬‬ ‫ואמ‪-‬ו זיל עינא וליבא חרי סרסורי דחטאה אינו; שהעין רואה‬
‫ואם י א ינשכנו הנהש וימיתנו בלא און ולא ישאר לו שורש‬ ‫את הדברים והדמיון חומד אור‪.‬מ ‪ ,‬ובן נובל לומר עי‘ דרך האמת‬
‫וענן! ‪ ,‬והם כנו הרטיון לסמאר והוא הרוכב והכהעורר נשמשלו‬ ‫שהם לו הסרסורים הטובים להניעו אל המינלה השנלית כ■ השכא‬
‫שכל פעולותיו מצד הדמיין אשר יתעורר מן הרכר הנכסף יוה‬ ‫מתעורר סן התרגש ותדמיו; על הענינים הכוי׳יים א שי ישיגם‬
‫המכונה בסמאל הוא המשיא המחמיא הוא שם; הוא יצר הרי!‬ ‫אשר א׳א '‘השיגם זולתם בי לי־*א הוש הראות והשמע לא יניעי‬
‫הוא מלאך המות ‪ ,‬וזה הכה הדמיוני נקרא נהש במו שנקרא‬ ‫רשמי העכינים ידמיו; אשר הדמיון מקב׳‘ אותם פימיים וה שני‬
‫כמאל והוא רוכב ומורכב אכל מיפני צדרין‪ ,‬ווה שאם היה הפדגל‬ ‫לוקה איתם כלליים סן הרמיו; כמו שאמר החכם ‘ א יושגו המושכי׳ות‬
‫הנככף לו פועל טיב איננו לא מורכב ולא רוכב‪ ,‬ואם היה הפועל‬ ‫זולת הדמיונות‪ ,‬ולכן אי אפשר שיהיה זניור וי'א משפמ סכי‘ר‪.‬י דמיו;‬
‫הנכסף לו הוא ס מל רע יהיה הבוסף הנובר בי הוא המושל‬ ‫והמשפט בדמיונות וההיוכ והשליי*ה בשכי* העיוני כמו המשפט‬
‫והרוכב ‪ ,‬ור‪..‬יא עצמו ארצה בו הדמיון הוא המורכב ‪ ,‬ואמר‬ ‫על הטוב והיע נשכי‘ המעשי‪ ,‬וכן הירים והרגייים נכ‪-‬או לטוכהו‪,‬‬
‫כשעור גמל כ■ הפעולות הנבספית רבוד ואם היה הדבר הנכסף‬ ‫ד‪,‬ירים לפעוי‘ ^ הזיריכות לו והרני^ים להתנועע אל הנאות לו ‪,‬‬
‫בחוש תטעם יהיו הבלים אשר בהם יעשו הפעולות בצואת הסת‬ ‫וכן חנש הטעם להעמיד אישו העמדה האפשרית כפי החום והלחות‬
‫המתעורר ממהרים לצור לו ציד להביא הדבר הנכסף‪ ,‬ובן כבה‬ ‫וחוש המביא להולדה לד‪.‬יוה מינו עומד ‪ ,‬נמזיא שאי; בו דבר‬
‫המביא להולדה יתעוררו כליו להשלים חפצו ‪ ,‬וכן בבל הפעולות‬ ‫נברא רק לטובתו שהחושים כלם ההיצוניים והפנימיים כלם לטוב‬
‫הרעות רנליו ירוצו ימהרו לשפוך רם בנה המהעירר אשר בם אם‬ ‫לו המטונים בונה ראשונה ‪ ,‬ו^וה אמר הנה האלהים עשה אה‬
‫לא יםנעוד‪.‬ו מונעים מרנץ ‪ .‬ווה הנח המדמד‪ .‬יש לו סגולות‬ ‫האדם ישר והסה בקשו חשבונות רבים והוא מהפך דבר• אלהים‬
‫אהרוה אינם ממין הפעולות הרעיה ‪ ,‬יזה שהוא אפשר שיהיה‬ ‫חיים ‪ ,‬וט; הטובות אשר בו נבראו הבח האהד מהפכי לנחש‬
‫בתכלית ההוזק ויהיו בעלי הכה ההוא מנחשים או קוסטים ובעל'‬ ‫והשני לםמאל‪ ,‬עד שבבל חושיו ישתמש ברעות יראה בהוש הרואה‬
‫חלומות צודקים וכן בור‪ .‬הכח עושים פליאות וההנולוה זרות‬ ‫ממון אחרים ויהאווהו ויהיו אשר נבראו לו לפע^'‘ וה הצריכות‬
‫ומלאסת נ;למות וכן יש לו סגולה נפלאה כשיהיה על תכלית‬ ‫בהם יגזול ויחסום דרצה‪ ,‬ורגליו אשר נבראו לטוכהו סם מתנועע‬
‫שלמותו כיצי־ה ‪ ,‬וכן הכה הדברי‪ ,‬ויהיה שיפע עליהם השפע‬ ‫אל הפעולות אשר הם הפכיות ׳‘ כינוה המכוונוה בי ‪ ,‬וכן בחוש‬
‫האלהי או יד‪,‬־ה האדם סוכן לנבואה ויניע לה אם ירצה השם‬ ‫הטעם וחוש המביא להוי‘ דה ישתמש בחם במותרות עד שהם‬
‫אבל בלא שלמות שגיהם רא תגיע לו הנבואה כפי דעת הרב‬ ‫יהיו סכה הפסדו ואכורו ‪ ,‬והם מכוונים כונה טובה שלולא‬
‫רבינו מבה זיל ‪) :‬נ( וממה שצריך שהרעד‪.‬י ותתעורר עליו היות‬ ‫הר‪,‬נאת שישיג בחוש הטעם לא היה מתעורר אל מה שהוא צריך‬
‫הנחש לא קרב לאדם ולא רנר עמו ואמנם היה השתדלותו‬ ‫אליו מן המוו; ולו’‘ א הנאה המשיג שישיג בחוש המביא ל^ו‪ ‘-‬דה‬
‫להוה ובאמצעות חוה ניזוק אדם וד‪,‬םיתו ‪ ,‬הרצון נזה הייה הנחש‬ ‫לא ‪ ,t h‬מתעורר אל ואח הפעולה אשר בו קיום המי; ‪ ,‬ורחושים‬
‫א ‪r‬ור‬
 ‫סב‪62‬‬ ‫מורה נמנים חלק שני‪!to‬־‪ p‬ל‬
‫)ג( והשנאה השלמה י אגזנם היא קיימת נין הנחש וחוה ובין זרעו ובץ זדעה ‪ ,‬ואין ם ‪ 6‬ק ‪ P‬שירעה הוא זרע‬
‫האדם ‪ ,‬ויותר נפלא מזה )ד( הקשר הנחש בחוה ‪ ,‬ר״ל זרעו בזרעה ראש ועקב ‪ ,‬י והרתה מנצחת לו בראש‬
‫יי והוא מנצח לה בעקב ‪ ,‬וזה מבואר ג'כ ״ ומהטאםדים ניב הנפלאים אשר פשופזיהם בתבלית הרחוק״‬
‫וכשיובנו פרקי זה המאמר הבנה טובה תפלא מחכמת זה המשל והסבימו למציאות‪ ,‬והוא אמרם א)ה( משבא‬
‫נחש על חוה הטיל בה זוהטא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עויא שלא עמדו על הר סיגי לא‬
‫‪ 1‬פסקה זוהמתן‪ ,‬והנהינ זה נם כן ‪ ,‬וממה שצריך שתדעהו אמרם ב )ו( עץ וצזיים מהלך חמש מאוח שנה‬
‫ובל‬
‫שם שוב‬ ‫אשורי‬
‫והשכל ומעלה חלודה‪ ,‬נמצא שהנחש והוא הכס המדמה גורם באגזצשת כיזות הנפש להיות מטיס לדנרים המפודסמיס‬
‫!אל שיטה השכל לדברים המפורססיס ובאמצעות הנפש נמוק כווק השכל ויועלה חלודה ‪ ,‬איה מוצא שהנחש והוא הפח‬
‫ששכל א*כ הנחש הזיק השתל והסיתו ; צ אמגס היא קיימת הרעימה גורס שיטה ה;»ז לדנריס המטרסמים ונאמצעוח‬
‫‪1‬ין הנחש ובי! חוה וזרעו ו כו'‪ .‬י׳ ל שהשנאה קיימת בין הנפש נווק השכל שהיא הנפש המרגשת ‪ ,‬ני בעבור‬
‫שמדמה ונץ הנפש נכללה ונין זרע המדמה ונין זרע הנפש ‪ /‬שמחש שהוא הכח המדמה ישיא את חוה שהיא אס נל‬
‫‪:‬י פקר כוונת מציאות הנפש הוא הכח העיור והשכלת חי והיא הנפש המרגשת לא ימשן השכל העיוני להשיג‬
‫ומושכליס והוא זרעה הנשאר מכל הסונה‪ ,‬וזרע הכח המדמה המושפלות ולא יעלה מעלה מעלה אבל ירד מטה מטה‬
‫‪1‬יא פעולתו בדנריס החמריס והעיור הוא רוחני והמדמה ויאבד ‪ ,‬וכבר התבאר כי הפסד האדם נמשך אחר החמר ;‬
‫‪1‬יוא נשמי והרוחני והגשמי הם הפכים ‪ :‬ק שזרעה הוא זרע ואמרו והשנאה שלמה אמנס היא קיימת בין־ אדס וחוה‬
‫ודם ‪ .‬ר״ל זרע הנפש נכללה היא המשכיח המושכלים כסו ובין זרעו ובין זרעה ‪ .‬ר׳׳ל שהשנאה קיימת בין המדמה ובין‬
‫׳ביארנו ‪ :‬ר והיותה מנצחת לו בראש והיא מנצח וכו׳ ‪ ,‬ר״ל הנפש בכללה ובין זרע המדמה ובק זרע הנפש ני לא לבד‬
‫יזרע האשה הוא העיוני יבא ויכה בדמיון בראש נדרך שלא יעיק נח המדמה לשכל אבל יפסיד הנפש המרגשת ני‬
‫קום ושלא ירים ראשו כאדם הפוכה בראשו ‪ ,‬וזאת ההכאה בהמשך האדס אחר התעניגיס יאבד הגוף ‪ .‬ולא לבד יאבד‬
‫‪:‬יא כדי שלא יבלבל הדמיון אח המושכל ; ת והוא מנצח לה הנפש המרגשת אבל זרעה ‪ ,‬כי הנפש עקר מציאותה הוא‬
‫עקב ‪ .‬ד׳ל שהכח הדמיוני מנגד לעיור מעשות פעולוח בעבור הנח העיוני והשכלת הדבריס והוא הזרט הנשאר‬
‫שכלתו במהירות כסו שהנשוך בעקט לא יוכל לרון ולמהר הנצחי הקיים מהאדם והוא הנשאר מנל הדברים הנפשיים‬
‫לכת ומפני דבר אחר המשיל עוד עקב להורות שהסדסה וזרע הנח המדמה הוא פעולתו בדברים החסרים והעיוני‬ ‫‪,‬‬
‫ינו מנגד בעצם למושכל אלא בסקרה בבחינת היותו נופה הוא רוחני והמדמה הוא גשמי והרוחני והגשמי הם הפנים ;‬
‫דפרים הגופניים וההנאות הגופניות ‪ :‬א משבא נחש על חוה ואיו ספק שזרעה הוא זרע האדם ‪ .‬ר״ל שזרע הנפש נכללה‬
‫שיל בה זוהסא ‪ .‬ר״ל משהופנע הכח המדמה ננס? האדם הוא בעבור השכלת הדברים ; ויותר נפלא מזה הקשר‬
‫!פיל בה זוהסא להמשך אחר תאוח הטפניוח ‪ ,‬ישראיל שעמדו הנמש בחוה‪ .‬ריל זרעו בזרעה ראש ועקב והיותה מנצחת לו‬
‫‪:‬ל הר סיני שקבלו את המצות ונזדקקו בדעות אמיתיות בראש והוא מנצח לה נעקב ‪ .‬הרצון בזה שזרע האשה‬
‫!חהרו מהמאות הגופניוס פסקה זוהמתן וכו׳ ‪ :‬ב ען הסייס והוא העיוני יבא בדמיון בראש כי כשהדמיון רוצה להמציא‬
‫צורות שאק להם מציאות בשכל יבטלם באופן שלא יקיס ולא‬
‫■ים ראש ‪ ,‬והמדמה הוא מנצח לו בעקב כמו שהנשוך בעקבו לא יוכל לרק ולסהר ללכת ‪ p‬מי שהיא בעל דמיק לא‬
‫יכל במהרה להשכיל המושפלות ‪ ,‬או ירצה כי השכל יבטל פעילות הדמיון ויבטל בריותיו כמי שאמר ‪ ,‬ואמנם בבוף‬
‫ליכנו לאבדון כי סי גנר יחיה ולא יראה מות כי אחר שבעים שנה מפיל השכל את הדתיק ואתר זה יחיה האדם‬
‫נפש המשכלת לא בנפש המדמה ‪ :‬ומהמאמריס מפלאים יכו׳ משבא נחש על חוה הטיל בזה זוהמא ישראל שעמדו‬
‫נל הר סיני פסקה זוהמתן עי״א שלא עמדי על הר סיני לא פסקה זוהמתן ‪ .‬הרצין בזה מי ששלט הכח המדמה על‬
‫‪,‬‬
‫!נפש המרגשת הטיל בה זוהמא להמשך אחר התאוות הגופניות ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן פו‬
‫‪,‬‬
‫תקדשו במצית ופירשו חהאשה ומכל חענוג גשמי עז׳׳א שלא עמח על הר סיני וכו׳ איך תפסק זוהמתן והס‬
‫!שביעים לרשע ומגדלים אותו ומשמינים עד יפער סמאל פיו ולשוט לבלי חק ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו אמרם עץ החיים‬
‫מהלך‬ ‫■‬ ‫קרשקש‬
‫ושר ונרנווזו לא הרב לאדם שאין לו יחם ושום ערך עסו ולא ותטושנלות תראיאוצות המניעות ‪ p‬ריוזד• ואם לא ידע מתי וזגיעו‬
‫א׳ נ היא הסבה לר‪.‬שטו* הודע שהוא הט טק ‪) :‬ד( הקשוי הנחש‬ ‫תקרבות ני םעולותו היא שאינו משתדל מבד עבטו רק בידיעת‬
‫בהוה‪ .‬ר׳ל ודעו תרעח ראש ועקב ורלותה מנצוזח לו בראש ותוא‬ ‫‪:‬סושכלות אשר הם בחוקו כי האדם כנוי לשכל ; רק עם האשד‪.‬‬
‫מנצח לד‪ .‬בעקב‪.‬פי׳ טילזמדת הפעולות י שוט לארם תארים קיימים‬ ‫זחוא ההומו־ אשר בל רע וד‪.‬םםר מגיע טמנו עמו ‪ r n‬דבריו‬
‫וקנינים חזקים וקשת לפרוש סר‪.‬ם אם היו הקנינים רעים הוא תוק‬ ‫;ששף לו ‪ ,‬וכאמבעותו ד‪.‬רצון בור‪ .‬באמזיעות ו^ומר או הנפש‬
‫כאותם הפעולות ‪ ,‬וור‪.‬ו אמרו ואתת תשופנו עקב רוצי‪ .‬ט מצד‬ ‫‪:‬חיונית המחאות למותרות ‪ ,‬ניווק אדם שלא השתדל באברים‬
‫תוי‪.‬טשר שנמשןי אהד הנוזש ישופנו וימיתנו עד שלא יר‪.‬יח לו‬ ‫ושר בההעסקו בם יגיע לו השלמות דר‪.‬יר‪ .‬שבל וםועל אשר הוא‬
‫חשאיות בלל אבל בתחלתו כשלא הזזויק יוכל לנעור כשמן‬ ‫ודבר המבוקש ממנו ‪) :‬נ( והשנאר‪ .‬השליטה אמנם היא קיימת‬
‫ולר‪.‬בחילו עד שימיתנו ‪ ft ) 1‬כשבא נחש אצל חות הטיל בה‬ ‫;ץ נוזש וחוד‪ .‬ובין ורעד‪ .‬ובין זרעו ואין ס‪ 6‬ק שזרער‪ .‬הוא זרע אדם‪,‬‬
‫זור‪.‬טא יזפויאל שעמדו על הר סיני פסקה זור‪.‬טוזן ‪ ,‬הרצון נז ה‬ ‫־‪.‬רצון בוה אחר שבל השתדלוח זה הנחש לר‪.‬משיר לד‪ .‬המותרות‬
‫בשהתגבר הנדוש ודלה לו ממשלה על חור‪ .‬בממשלת איש ואשתו‬ ‫‪,-‬ו השנאה הגורמת לר‪.‬םםידה ולר‪.‬שםד זרעה שהוא זרע אדם‬
‫שהיא בבושת תחתיו ונמשכת לו הטיל בר‪ .‬זווזמא ‪ ,‬רוצח בו‬ ‫נחר שהמבוו] מן החוטר אינו אלא בשביל הצורוי‪ .‬וגהניע הה*םד‬
‫ר‪.‬ר‪,‬משו• אחר המותרות אשר יטרידוה ®־‪.‬משן■ לאדם שר‪.‬וא השכל ‪,‬‬ ‫‪1‬םנ• החוסר ימות האדם אשר היא הסטוגת בשבילו וד״וא בנזו‬
‫רשראל שעטרו על תר סיני פםקוז זוד‪.‬מת‪ 1‬שרלא וור‪.‬מת דעות‬ ‫זזרע אשר ינוק נו השארות הטין ונמו שהאשר‪ .‬בלתי סכוונת‬
‫נפסדות ולמשון־ אתר המותרות נתן להם התורה תמדרכת אותן‬ ‫!עצמר‪ p .‬נ שניל קיום הטי! שהוא הורי! והוא הדבר הטנוץ‬
‫לדלות ^ ט ר נ ט ש תחתיהן ולמשול עליה מפשלת הרארח ‪,‬‬ ‫^י‪.‬וא ר‪.‬םרי‪ ,‬בן החוסר בלתי מכוון לעצמו רק כשביל הצורה ווי‪.‬צורד‪.‬‬
‫עוע׳א ^ א עמדו על תר סיני לא פם^־‪ .‬זוהמוזן ‪ ,‬הרצק בזוז‬ ‫'עורה בחומר ומצד הכלים החמריים כאלו תאמר השמזג וד‪.‬ראות‬
‫זוד‪.‬םת רעות ג פ פ ט ת תוויימת הנ־‪.‬שנם אחר המותרות ז ‪ (0‬מ ץ‬ ‫קרמיון הם ההתחלות אשר בם הנםש השכלית תלקוט ידיעותיה‬
‫החיים םר‪.‬לר המש מאות שנה וכל מימי בראשית טתפלנין‬ ‫־־ מתעוררת מן הר‪.‬רנש וד‪.‬דםיק על הענינים הטללים‬
‫תחתיי‬
 ‫מורה נבוכים חלק עזני פרק ל‬
‫וכל מימי בראשית מתפלגים מתחתיו ‪ ,‬ובארו בו כי הכוונה בזה השעור הוא עובי גופו לא הםע‪1‬ך‬
‫ענפיו‪ ,‬אמרו לא סוף נופו אי*א קורתו‘ מהלך המש מאות שגה‪ ,‬ופי׳ קורתו עוכי עצו העומד‪ ,‬וזאת‬
‫ההשאלה מהם להשלמת פירוש העגין וביאורו הגה כבר התבאר בזה ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו גם כן‬
‫אמרם )׳( עין הדעת לא גלה הקב״ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו‪,‬זה אמת ‪ -‬שמבע המציאות‬
‫כן חייב ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו אמרם )ח( ויקה ה׳ אלהים את האדם‪ ,‬עלה אותו‪ ,‬ויניחהו בנ״ע‬
‫הניח לו‪ ,‬לא אמר זה הלשון להעלותו ממקום ולהניחו במקום י אלא העלות מדרגת מציאותו באלו‬
‫הנמצאות ההוות הנפסדות וישבו על ענין אחד ‪ .‬וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עיייו ‪ ,‬אופני‬
‫החכמה ״ בקריאת בני אדם )פ( קין והכל ‪ ,‬והיות קין הוא ההורג לרבל בשדה ושהם יחד אבדו‬
‫אע״פ שהאריך לרוצח ‪ ,‬ושלא התקיים המציאות אלא לשת ‪ ,‬כי שת לי אלהים זרע אחר ‪ ,‬הגה כבר‬
‫התאמת‬
‫אפודי‬ ‫שם טור‬
‫מהלך חמש מאוח שנה ‪ .‬י׳׳ל העניינים המושכלים אשר יש‬ ‫מהלך ת״ק שגה וכל יזימי בראשית מקפלגין ת׳זתיו ‪.‬‬
‫יכולת באדם להשכילס והס ען החיים לנפשו שהיא נשלמח‬ ‫ר״ל כל הנחצאות שהם תחת גלגל הירח הס עץ החיים‬
‫בהן הוא מהלך ח׳ק שנה‪ ,‬כלומר כל הנמצאים שהם חחח‬ ‫כי הלוקח מהם עץ חיים לנפשו ותבואר בחכמת התכונה‬
‫גלגל הירח עד מרכז האיץ יש יכילת באדם להכיגס על כווייס‪,‬‬
‫כי תיזדכו ה א ק ועד קבוב גלגל הירח מהלך ת׳ק שנה ‪,‬‬
‫ומפני זה אמר מהלך היק שנה ‪ ,‬כי החבאר בחכמה החכונה‬ ‫וזהו מימי בראשית חחפלגין חחחיו ירצה כל חכמת הטבע‬
‫כי מן מרכז האדן עד קבוג גלגל הירה מהלך ת״ק שנה ‪,‬‬ ‫וביארו בו כי הכוונה בוה השיעור הוא עובי גופו והוא‬
‫וזהו מימי בראשיה כלומר הנמצאוה הפבעיות ‪ :‬לא סוף נופו‬ ‫קורתו הגדולה קודם שתשלח פארותיו לא המשך ענפיו ‪.‬‬
‫אלא קולחו ‪ .‬רי׳ל כשאני חומר שען החיים מהלכו ת״ק שנה‬ ‫אמדו לא סון• נופו אלא קורתו מהלך תיק שנה ‪ ,‬ופירוש‬
‫לא חסשוב שלא יהיה יכולת באדס להשכיל בענייני הגלגלים‬ ‫קורתו עובי עצו העומד ויהיו הענפים והםעיפיס והאמירים‬
‫והשכלים הנפרדים שהם נופי ען החיים כי אחר הבנת חכמת‬ ‫רחו לחכמה העליונה ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו אמרם עק‬
‫הכיבע ביאר חכמה האלוהות אשר היא ענף יו נא פחכסח‬ ‫הדעת לא גלה הקב׳ה לאדם ולא עתיד לגלותו ‪ ,‬וזה אמת‬
‫ה;י‪:‬ע‪ ,‬כי נאמס שכל האדם משכיל בהם ומבין בענייני הנופים‬
‫שטבע המציאות כן חייב ‪ .‬והרצון בו כי ען הדעת והיא‬
‫ההם אלא שזה השעור הנאמד והיא ח׳ק שנה אינו נאדר אלא‬ ‫הנטייה כמפורפמו׳ לא גלה לאדם הי ע הנמשך ממני כי אילו‬
‫מקירח האילן שהיא הכמת הכנע בלבד ‪ :‬ג שכבע המניאוה‬ ‫גלו היה העולם חרב כמו שאמרו אלמלא השוטים היה העולם‬
‫כן חיי‪ , :‬דיל ען הדעת והוא הנטיה ברפורשמוה לח גלה‬ ‫חרב ‪ ,‬ואמר ריש לקיש בואי ונחויק טובה לאבותינו שאלמלי‬
‫השם יחעלה לאדם הרע הנמשך מיינו ‪ ,‬וזהו שאמר הדב כי‬ ‫לא חטאו אנחנו לא היינו באים לעילם דכתיב אני אמרתי‬
‫טבע המציאות כן חייב‪ ,‬באתרו גס אה העולם נהן בלבם ואס‬‫אלהיט אתם ובני עליין כילכס אכן כאדם תמותון וכאחד‬
‫לא היה העולם חרב ‪ ,‬כך סי׳ הקמח׳ ז׳ל ‪ ,‬וה״ר שמואל ך‬ ‫השרים תפילו ‪ ,‬אלילי לא חטאו לא היה הוליד ‪ ,‬זהו הפי'‬
‫חנון פירש כי האדם הוא השכל העיוני בבחינת השכל העיוני‬‫האחתי ואם מפרשים אחרים דרכו דרך אחר ; ומחה‬
‫לא ישחדל במכירסמוח לעולם והוא נמנע עליו כי השכל בפעל‬‫שצריך שתדעהו ייקח ה׳ אלהיס את האדם ‪ ,‬עלה איתי ‪,‬‬
‫לא ישיג המשורסס ‪ ,‬וזהו שאסר ולא עתיד לגלותו ‪ ,‬וזהו שחמר‬
‫ויניחהו בגן עדן הניח לו ‪ ,‬לא אמר זה הלשון להעלותו‬
‫הרב וזה אמת ובו' ‪ :‬ד אלא העלוח מדרגת מציאותו ‪ .‬ר״נ‬ ‫ממקום ולהניחו בחקוס אלא העלות מדרגת מציאותו באלו‬
‫שהאדם נעומדו בגן עדן והוא זה המציאוה ומשכיל כל ברנו‬
‫הנמצאות היות ונפסדות ‪ ,‬והרצון נו שהאדם בעמדו בגן‬
‫הנמצאיח אמש אל אחח אז היא במדרגה גדולה ונכבדת וא‬ ‫עדן והוא זה המציאות ומשכיל פל פי טי הנמצאות אחת אל‬
‫הוא בגן עדנו וזהו ויניחהו בגן עדן לא שהיה במקום אינו ב■‬
‫אחת אי הוא במדרגה גדולה ונכבדה ואז הוא בגן עדן ‪,‬‬
‫עכשיו ‪ :‬ה בקריאת בני אדם קין והבל ‪ .‬ר״ל פעולת בני אדנ‬
‫ויה שאמר ויניחהו בגן עדן ‪ ,‬ואמרו במדרש תנחומא מאי‬
‫ויקת ה׳ אלהים את האדם כדאת אמר יתלקח אסתר אל‬
‫בית המלך שהיא לקוחה במעלה ‪ .‬וחתה שצריך שתדעהו ותתעויר עליי אופני החכמה בחייאת בני אדם קין והב■‬
‫והשלישי שת והיות קין הוא ההורג להבל בשדה ושהם יחד אבדו אף על פי שהאריך לרוצח ולא יתקיים המציאות אל)‬
‫לשת‬
‫קרשקש‬
‫העיוני לסר‪ .‬שהיה מה שידעהו דגרים קיימים על תואר מתמי‪.‬‬ ‫חהתיו ‪ ,‬רצו בעץ ההיים הגלגל אשר החיים יבואו מאתי ברצו;‬
‫אלה־‪.‬‬
‫)ח( ייקח ׳‬
‫ק־יב הנה מדרכי החבטה ׳לא ההנהגה והעצם ־ ' ׳‬ ‫השם לכל נ ע ר הי ‪ ,‬ואמר המ ש מאוח שנה שזה השיעור לפי‬
‫א ח האדם עלה אותי ‪ ,‬הרצין בו מדרגת נדערה על בל הנמצאו!‬ ‫דעתם היא ממרכו הא־ץ• ע ד גייגי‘ היי ה‪ ,‬וייפי חשבונם שחשבו‬
‫בלם ‪ .‬ויג־ההו בגן עדן ‪ ,‬סי' ששם בבחו שישיג כל הנמצאוז‬ ‫השיעורים יהיה שיעו‪ -‬הנובה ער גלני' שבתאי יותר מ ששת‬
‫בלש ולהתענג בגן ער‪ ,‬התשגה האשת־ת שצד אבלן טבל עץ׳ הג‬ ‫אלפים שנה ‪ .‬ו אר‪ -‬י“ א םוף דבר נופו אלא קורהו‪ ,‬מצד שדמהו‬
‫לבד עץ הד ע ת ‪ ,‬והאביל־ ההיא הוא ה שגת עניני הנשצאו!‬ ‫ליעץ החיים והעץ יהיו ענפיו יותר גבוהים מעצם גופו שהוא‬
‫השורים על מציאות השש ובנה אותם נאב־רה שצד שבהוש השע‬ ‫ר‪,‬ויתו והנוה הוא קוי ה הענף העולה למיעי^ה יותר מעצם גוף‬
‫■שיג טעב ה ר בי הנאבל‪ ,‬בן •ש רי בבח להש־ג שיני הנשצאו‪.‬‬ ‫ראיל; ‪ ,‬והרצון בזה שהשיעור הוא עד קרוב הג■‘ )^ רא עד‬
‫ויריעת ‪:‬ב ת ם ו מ הו ה‪ ,:‬ולא הזה־‪-‬ו אלא רנלתי אבול מ־ע־ןהדע!‬ ‫גבנוניתו ‪ ,‬ואמ־ שבל מימי בראשית מהפלגץ החהיו מצר‬
‫שהיא ההששף אר‪,‬ר שני הה־שים ורוא דוש השעם וריש השבי‬ ‫שהמשילו אוהו לעין ורמים הם היי העי) וההבטה וההורה נקראו‬
‫לתולדה אשר הם השונע־ם אותו זהפוצעים והמב־ש ערהש ההר‬ ‫מים בסו שאמר היי בל צמא לבו למים ובאלו אמר שהמש־הדלים‬
‫המר‪,‬הפכת מליננ ם אל דרך עץ החיים ‪) ,‬גי( וקין ותבל ושח והיו‪.‬‬ ‫בהבמה וכתורה הם אשר יזבו להיותם ו‪.‬יים נ מו אלו הגלגלים‬
‫קין הוא ההורג הבל ושהם יהד אבדו אעפ׳י שהאריך לרוצו‬ ‫שהם חיים וקיימים ‪| .‬ז( עין הד ע ת לא גילה ה ק ב׳ ה אותו אילן‬
‫ושלא התקיים המציאות אלא ל שת ‪ .‬איני הושב ששום א‪-‬‬ ‫ייאדם ולא עחיד לגלותו‪ ,‬פירוש זהו ע■; הדיעת טוב ו־ע שזה הוא‬
‫יסופק שה־ב מורה צדק לא יאמץ שאלו הדברים במ שפ; ש‬ ‫הידייעה במגונה ובנאה שהוא בטפורסטות ולא בטושבלית ^א‬
‫הרצו‪ ,‬כות שהיה ■לרה בן תתלה וקראה אותו קץ ‪ ,‬והרא ה בז‪,‬‬ ‫גרהו לאדם שהוא השבל העיוני שאץ זה מפעולתו שאיננו משתרר‬
‫שתענין בך הוא שקראהו בזה השם מצד שאשרה קניתי איש א‪,‬‬ ‫ככיעשים כי*ל אבי‘ כידיעה לבר כמו שאשר החבם ‪ ,‬כי השבר‬
‫סג ‪63‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ל‬
‫התאמת זה‪ .‬וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו אמרו ויקרא האדם שמו« מוי‪ ,‬למדנו)י( שהלשונות‬
‫הסכמיות לא טבעיות כמו שכבר חשבו זה ‪ ,‬וממה שצריך שתתבמן אליו‪ ,‬הר׳ מלות אשר באו בערך‬
‫השמים לשם והם ‪ ,‬ברא ‪ ,‬ועשה ‪ ,‬וקנה ‪ ,‬ואל ‪ ,‬ברא אלהים את השמים ואת הא ‪ , p‬ואמר כיום‬
‫עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים ‪ ,‬ואמר קונה שמים וא^ ‪ ,‬ואמר אל עולם ‪ ,‬ואמר אלהי השמים ואלהי‬
‫הארץ‪ .‬אמנם אמרו אשר כוננת‪ ,‬וטפחה שמים‪ ,‬ונוטה שמים‪ ,‬כל אלו יצללם עשה‪ ,‬אבל מלח יצירה‬
‫לא באה ‪ ,‬כי יראה לי שהיצירה אמנם נופלת על עשות צורה ותאר או מקרה מן המקרים האחרים‬
‫ג״כ ‪ ,‬כי הצורה והתאר נם כן מקרה ‪ ,‬ולזה אמר יוצר אור מפני שהוא מקרה‪ ,‬ויוצר הרים‪ ,‬מתארם ‪,‬‬
‫וכן וייצר ה׳אלהיסונו'‪ ,‬אמנם זה המציאות המיוחד לכלל העולם אשר הוא השמים והא ‪ p‬התיר עליו‬
‫ברא שהוא אצלנו המציאה מהעדר ‪ ,‬ואמר ג'כ עשה ליצירותיו* המיניות אשר נתנו להם ‪ ,‬ל׳ל טבעיהם ‪,‬‬
‫ואמר בהם קונה למשלו ית׳ עליד‪,‬ם כטשול האדון על עבריו ‪ ,‬ואה נקרא ארק בל הארץ ‪ ,‬והאדון לא‬
‫יהיה‬ ‫נ׳א לונורוחעו ‪.‬‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫נחלקות לשני עניינים האחד קין והוא ההשתדלות ליזייז לפת באמרי שת לי אלהים זרע איזר נבר התנאר זה ‪.‬‬
‫החסון וקנות הקניינים והשני תאר ההנהגה לעס והיותה והרגק בו ני עקר תולדותיהם של האנשים הם מעשיהם‬
‫רועה להם ‪ ,‬נהנחח הנהגות מדיניות כשוסעיס י״ל מנהיגי השובים או רעים ופעולות האגפים נחלקים לשלשה‪ ,‬גשמי‬
‫י המדינות ‪ .‬ואף ‪ 1‬את ההנהגה היא הכל גערךהה‪5‬לסה הנפשית בבל‪ ,‬רוחגי גנ ל‪ ,‬אמ‪ 5‬עי בק מ ש מיי והרוחני ‪ ,‬הגשמי בכל‬
‫האמיתית והיא קנות הדעות האמתיות והשכלת המושפלות ‪ ,‬הוא האוהב הקנינים ועובד אדמה וזה אינו מנוקש מעצמו‬
‫ומסגי זה נאגדו שני אלו הנחות והם קין והגל ‪ ,‬אמנם שת אלא בעבור דבר אחר ולבן לא שעה השם לקין ולמנחתו‪.‬‬
‫‪ .‬והוא השכל האנושי העיוני הוא הנשאר סן האדם והוא זרע הרוחני בנל הוא האוהב להפנים ולעיין ‪ ,‬ומי שגזה התואר‬
‫הוא קיים ונצחי דמי לבר אלהין ‪ ,‬והאמצעי נין הגשמי‬
‫והרוחני הוא אוהב הככודות והוא אוהב היות שר ושלטון ורועה רוח ורודף קדים ‪ ,‬ולנן הראשון נקרא קין שהוא‬
‫רודף הקנינים להחיות הגוף ‪ .‬והשני נקרא הגל כי הנבדות קצת ה ם מהדברים מס שיי ם והטובות אשר קצתם יעמדו‬
‫בעצמם ולכן כתיב וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו ני הוא דרך אל ההצלחה ני קנין המדות המעולות הוא מדריך אל‬
‫השלמות האנושי ואם שניהם יתייחסו אל חוה ‪ ,‬והיות קין הורג להבל בשדה כי הנגו ד והמעלות יצטרך האדם‬
‫אליהם ג ק ב ק המדיני‪ ,‬אבל בהיותם בשדה שם תאבד כל מדה טובה כי האיש הבלתי מדיני לא יתואר לא בצדק‬
‫ולא ברשע ‪ ,‬ושני אלו הנחות אבדו ‪ ,‬כי מי שרודף אחר השררה והכבוד יאבד ראשונה וקנין הממון הוא נשאר יותר‬
‫כמו שאמר מתוקה שנת העובד ‪ ,‬ולא נתקיים המציאות ני אם בשת שהוא השכל העיוני ני הוא נשאר מן האדם‬
‫והוא זרע אדם באמת ווה אמרו ויולד בדמותו כצלמו ; וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליי אמר ויקרא אדם שמות‬
‫למדנו שהשמות הם הסכמיות לא טבעיות כמו שחשנו אנשים זה ‪ .‬הרצון בזה נ י השמות לא יורו נ ט ב ע על‬
‫הדברים בשים פגים לא על שכל ענין מורכב ומליצה מורכבת תחקה אותו ולא על שכל ענק פשוט מליצה פשוטה‬
‫תחקה אותו‪ ,‬ולא שיהיה לנו שוס בחירה כלל נ חו שיחשבו אחרים ‪ ,‬אבל כל הלשיטת ע ם שהם רבים נל אחד דבר‬
‫כפי הטבע שיחייב אותו האיקלים ‪ ,‬ולכן הורה שאין הדבר כן על נ י האדם היא הקורא שמות לכל הבהמה ‪ ,‬והורה‬
‫לנו ג ם כן הרב כשהאדם הוא המשים שמות לכל הבהמה ומשים שמות לנל הדברים ואין ראוי שיקרא לשון קדש‬
‫;זפגי שהוא נתון מהאל ‪ ,‬בי הנביא ינבא בלשון אשר הוא מורגל ‪ .‬ומה שצריך שתדעהו ותתבונן באלו הארבע שמות‬
‫שבאו בערך השמים להשי׳ת הס ברא עשה קנה ואל ‪ ,‬אמר ברא אלהים את השמים ונאמר ביום עשות ה׳ אלה*ם‬
‫א ק ושמים ונאמר קונה שמום ונאמר אל עילם אלהי השמים אלהי ה א ק ‪ ,‬ומלת יצירה לא באה ני ירצה לרב‬
‫שיצירה אמנם נופלת על עשות צורה ותואר או מקרה מהמקרים ‪ ,‬צורה טבעית ‪ ,‬ותאר צורה מלאכותית ‪ ,‬או‬
‫זקרה מהמקרים האחרים אשר ממאמר האינות‪ ,‬ני הצורה והתאר ג ם ‪ p‬ממקרה ‪ ,‬ולז״א יוצר אור מפני שהוא מקרה‬
‫יוצר הרים וכן וייצר ה׳ אלהים ‪ .‬אמנ ם זה המציאות המיוחד בכלל העולם אפר הוא השמים והארך התיר להם‬
‫נן עשה ^ורותים המיניות אשר נתנו להם טבעיהם ‪,‬‬ ‫‪p3‬‬
‫לשון ברא למה שהוא המציאות מההעדר הגמור ואחר‬
‫אמר בהם קנה ני אחר הבריאה והעשייה משל עליהם כמשול האדון על עבדיו והוא עלה להם והם עלולים לו‪ ,‬לא נ מו‬
‫שחשבו‬ ‫____‬
‫קרשקש‬
‫וגדולה לד‪,‬בל על הבירו שניהם אובדם ואין לחם קיום והשאתת ‪,‬‬ ‫ולםך היה טבניו ואמר ני שבעתים יוקם קץ מתיה הדבר‬
‫‪,‬‬
‫ואמר בהיותם בשדה במקום שאין שם אדם פירוש שאלו שנים‬
‫הם חוץ מהגן במקום שאץ שם אדם ני תאדם שהוא השכל‬
‫ודע שהשם יפרע טמנו וכן ראינו נ‪ S‬הספור הארוך בדבר‬
‫■שם עמו על הריגת הבל ‪ .‬אמנם הרב הנננ ר הורני והישירנו‬
‫האנושי הוא בגן עדן ואינו עומד הוץ טמנו ‪ ,‬ואפשר לפרש עוד‬ ‫צאין השארות לארם מצד קנין המלאכות ולא מצד קנין הטרות‬
‫בהיותם נשרה נהרג הבל ואם יש מעלה רתרון על קץ ני המרות‬ ‫הכה על ההנהגה שאלו כלם אובדים ‪ .‬אטנם אפשר שימשך‬
‫וטיב חועתגה אין לו לעצמו בי הוא לא יצטדד לד‪.‬ם אלא מצד‬ ‫זקיום והעמידה לאחד יותר מהאחר נמו הקנינים אשר יקנם‬
‫הי‪,‬בוץ המדיני ובמקום שאין שם אדם לא יושג לו שום תועלת‬ ‫ועושר ונכסים ‪ ,‬ואולם מי שיש לו ה מ ח ת הטובות וטוב ההנהגה‬
‫במדוהיו וטוב הנהגתו ‪ ,‬א׳ב הוא ט־‪.‬רג שם ואץ לו השארות‬ ‫העצה לא יהיה נחשב ולא יתקיים עניני מצד שאין לו קנץ‬
‫בלל ‪ ,‬אבל האדם המשיג הנמצאות ומשיג מציאות הש׳י ביריעד‪.‬‬ ‫ועושר אשר הם לעור לו להתמדת המרות הטובות וטוב ההנהגה ‪,‬‬
‫אטתיה הוא עומר קייס בהשגתו בלתי נפרדה ממנו נאי וה‬ ‫מזה תראה שהכל נהרג תחלה והאריך השם לקין שהוא בעד‬
‫מקום שיחיד‪ .‬וווע הלקו והוא לו לבדו ואין אחר שוהף בו ‪:‬‬ ‫וקניינים והעושר ואם בסו!( הוא נהרג )לא ישאר לו שרש וענן«‬
‫)ו( שהלשוגות הפגמיות לא טבעיות במו שבנר חשבו וד‪, ,‬‬ ‫הנןיום והעמידה ‪ ,‬וההשארות הנצחי הוא לשת והוא טענץ יסוד‬
‫י י שוזשבו אנשים שחמליצוח סודות בטבע ‪ ,‬סוולת שתתיח‬ ‫;מו והיו שתותיה ‪ ,‬והוא השבל האנרט■ האמתי המשיג והיודע‬
‫לנו בחירר‪ .‬בהם בלל לא בהירה חרבנה תנהית ולא נחירת‬ ‫־עת עליון דשתדל בידיעת תורתו ובשמידת טצותיו דשיגוע‬
‫הויכבה סבעיה‪:‬‬ ‫ושגה האטתיח מצד פעולותיו ‪ ,‬אמנם קין והבל ואם יש מעלה‬
‫סדק‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק ל‬
‫יהיה אדון אלא כשיהיה לו קנין ‪ /‬חה נוטה לצד האמנת קדמות חמר אחד‪ ,‬לפיכך אמר בהם מלת‬
‫ברא ועשה ‪ ,‬ואמנם אלהי השמים ; וכן אל עלם ‪ ,‬הוא בכהינת שלמותו יתעלה ושלמותם ‪ ,‬שהוא‬
‫אלהים כלומר שופט והם נשפטים‪ ,‬לא בענין הממשלת שזה הוא עני; קונה ‪ ,‬י ואמנם הוא בענין בחינת‬
‫חלקו יתעלה במציאות ' והלקם ‪ ,‬שהוא האל לא הם‪ ,‬רצוני לומר השטים‪ ,‬ודע זה ‪ ,‬ואלו השעורים הנה עם‬
‫מה שקדם ועם מה שיבא בזה הענק מספיקים כפי כוונת המאמר ולפי המעיין בו ‪:‬‬
‫פרק‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫האדם נאמת ויהו אמרו ויולד כדמומו כצלמו ; ו ואנזגס הוא‬ ‫סיות השלם לא יצשרך אל‬ ‫‪.‬‬ ‫שחשנו המדנריס כי אחר‬
‫נעגין נהיגת יזלקו יחעלה נמציאוה וחלקס שהוח האל ‪ ,‬ר׳ל‬ ‫פועל ‪ ,‬והאתת ני הס עלולים לו והוא עלה להם והוא‬
‫אתנס אלהי השמים או אלהי עולם הוא נתינת חלי\ יתעלה‬ ‫חישל עליהם והוא קודס נתעלה ונעלה נחו שיקדם האדון‬
‫נמציאוח ותלקם ‪ ,‬כלומר שהוא ׳תנרך עלה פועלת לשמים או‬ ‫לענד ‪ ,‬וזה נושה לצד הקדחות‪ ,‬ילק א מי בהס חלת נרא‬
‫לכל הנמצאות ‪ ,‬וזה נחיגת חלקו ית' שהוא ית' עלי־> הועלת‬ ‫ועשה ‪ /‬ואולם אלהי השתים אל עילם היא ננ חינ ח שלמותו‬
‫לכל הנמצאות והוא ית׳ צורה אתת כוללת כל מיני הנמצאות‬ ‫‪,‬‬
‫ושלתותם הוא אלהיס ר״ל שועש והם נשסשיס לא כעני;‬
‫נאוהן היוהר שלם‪ ,‬וזהו אמרו אל עולם ‪.‬־ ז ותלקס ‪ .‬ר״ל‬ ‫חתשלת שהיא תקיים להם שזהו עני! קינה‪ ,‬ואתנם נענין‬
‫תלקי השנזיס ושאר הנמצאות הם עלולים מנזנו ‪ ,‬והרג לא‬ ‫בחינת חלקו וחלקם נתציאות שהוא האל לא הס ר״ל השתים‪,‬‬
‫רצה לגלות זה נסירוש ונתקום עלה לקח שופט ‪ ,‬ונמקום עלולים‬ ‫שאין השתים הס האל כי אינ‪ 1‬האל כח כ מן‘ אכל ה‪ 1‬א יח׳‬
‫לקח נשסשים ‪ ,‬וזהו אתרו ודע זה ‪:‬‬ ‫האל שופט ותנהיג העולם ‪ ,‬ולכן נקרא אל עולם אלהי‬
‫השתים ואלה' הארץ ‪ ,‬ואתרי אל עולם השם ית' עלה‬
‫ושאר הנתצאות הם עלולים תתנו ונתקום עלה לקח שופש ונתקום עלולים לקח נשפשים ‪ ,‬וזה אתרו ודע זה ;‬
‫אמר שם שוב ראיתי לקבן סודות נדחים נזה הכפר במעשה בראשית ע"צ ההערה ‪ ,‬תנלתי שאגלה אשר אין רא‪ 1‬י‬
‫לגלותו ‪ .‬בראשית ברא אלהים ‪ ,‬ר״ל כהתחלה ונעלה ברא אלהיס העליונים והתחחוניס‪ ,‬ותבין את השחיס‬
‫ואת הארץ ‪ /‬עם השתים ברא כל מה שבשתים ועם הארץ נבראת כל מק שבארץ ‪ ,‬ויהיה ה אין כולל כל תה שתחת‬
‫גלגל הירח ‪ ,‬ונבראו כל הדברים כאחד יאחר נבדלו וזה סוד הימים שגאתר נתעשה בראשית וככר התבאר זה‬
‫ותנין ‪ ,‬ו ה א ק היתה תוהו ובוהי ‪ .‬שם הארץ הנאמר בכאן יאמר בכלל על בל מה שתחת גלגל הירח ‪ /‬ויאתר על‬
‫היסוד האחרון לנד ‪ ,‬ויקרא אלהים ליבשה ארץ ‪ .‬והנה היסודות שהם ארץ ומים ואויר שהוא הרוח וחשך שהוא האש‬
‫היסודי נזכרים נפי הגחתם ה שנעית‪ ,‬ני ביתדו האויר על פגי המיס יהיה האשך אשר על פני תהום לתעלה תהאויר‬
‫ותבין ‪ ,‬וכנר ידעת ני ראש סנית ההיייה אחר הנחית הגלגליות הם האור והחשך לחה שימשך אחריהם החים‬
‫והקור ‪ ,‬ובתנועת הגלגל יתערבו היסודית ובאור וחושך ישתנו חזגיהס ‪ ,‬יתחלת המזג יתחדש חהם שני אידים‬
‫ג"נ סבת התקוריס ‪,‬ואחר כך הרכבת הצתחים ‪ ,‬ואחר‬ ‫אשר הם תחלת אותות השתים אשר המשר מהם ‪ ,‬והס‬
‫שהוא ההעדר הוא שבע מציאות העולם ני כלו הווה נפסד ‪/‬‬ ‫כך הרכבת הב״ח ‪ ,‬וההרכבה האחרונה הוא האדם ‪ ,‬והחשך‬
‫והאור תקרי מתחדש חוצה לו שהוא הקיום והנצחיות ‪ ,‬הלא תראה שבהעדר האור ישארו הדברים נעדרים ‪ b n‬שוב ‪,‬‬
‫ובא הכתיב במעשה בראשית לגלית לנו זה הסיד ‪ ,‬שנאחצעית האור והחשך נתהוה הרקיע שהוא האויר הלח ‪,‬‬
‫וזה האויר מבדיל בין מיס העלייניס לייים התחתיניס ‪ ,‬והנה מיס העליונים הוא מקים אבני שיש שהור אשר‬
‫נתהוו שם התיס ‪ ,‬יהחים התחתונים אלי המים היסודיים ‪ ,‬והרקיע הוא האויר שהוא באתצע שני אלו ‪ ,‬ולתה שאלו‬
‫נבדלים בטבעם אמר ויבדל אלהיס בין החים אשר חתחת לרקיע יבין המיס אשר תעל לרקיע ‪ ,‬ני היא הנדל שבעי נ מו‬
‫שהבדיל השם בין האור ובין החושך בהבדל טבעי ״ והנה האויר סבת ה ה ת המים בהעלת איד ולכן היה סבה‬
‫להראות היבשה ‪ ,‬יאחר כך נתהוו המקורים והצמחים ‪ ,‬והגה לא נאמר בי טוב כשני למה שלא נבחרה מלאכת‬
‫המים לחה שאלו הדברים אינם נלויס שיש למעלה חים ‪ ,‬ונס כי החשר אינו מניין לעצמי כמו שכבר ביארני ותבין ‪,‬‬
‫ואחר כך נתהוו הב׳׳ח בין התתהיים באייר בין החתהויס בים נין החתהויס ביבשה ‪ /‬ויהיה האור נ״כ סבת הויות‬
‫הב״ח וגם סבת הייות החדם כי הוא המורכב האחרון ‪ /‬ולכן אמר נחעשה בראשית בתחלת כל דבר יהי אור כי הוא‬
‫סבת כל דבר ‪ ,‬ואחר כךגתתרשי הדברים ונבראו יאשין ראשון ‪ ,‬ר׳ל שקצתם עלה לקצתם ‪ ,‬והגה אחר געשה אדם‬
‫בצלמנו כדמותנו על הצירה הטבעית אשר בה האדם הוא מה שהוא יאשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית ‪ ,‬ומפני‬
‫ההשנה השכלית נאמר בי בצלם אלהיס ‪ ,‬וכאשר ייוחד האדם בענין שבו זר מאד מה שאין בו דבר מן הנמצאות‬
‫מתחת גלגל הירח ‪ ,‬היא השנה שכלית אשר לא ישתמש בה לא יד ולא רגל ‪ ,‬דמה אותה בהשגת הבורא ולכן נאמר‬
‫כדמותנו אשר אינה בכלי ‪ ,‬יאם אינו דמיון באמת איל הנראה חן הדעת תחלה ‪ /‬ונאמר באדם מפגי השכל האלהי‬
‫החתדבק בו שהוא השכל אשר בפועל אי הנאצל שהוא נצלם אלהים יכדתיתי ‪ /‬לא שהשם יהיה נון< שהיה בעל חתונה ‪,‬‬
‫ויהיה אדם הנאמר במעשה בראשית כולל שס האיש והמין ‪ ,‬ולכן נאחר והאדס ידע את חוה אשתי‪ ,‬כי איש העצם לא בא‬
‫בהיא הידיעה ותבין ‪ ,‬וכל מעשה בראשית בקוחחס נבראו בדעתם נבראו בצביונם נבראו ‪ ,‬ני כל דבר טבעי יש לו‬
‫חמר היותר גאית שיהיה והצורה היותר נאותה ‪ ,‬ולכן נאמר וירא אלהיס את כל אשר עשה והנה טוב מאד ‪ ,‬וראוי‬
‫שתדע כי כל האמירה הנאמר כמעשה בראשית הוא על הרצון לא מאתרים ‪ ,‬נ י אמירה אמנם היא לנמצא יקבל‬
‫הציוי ‪ ,‬והענין שהשמים והארץ וכל מה שבהם נמצאו בכוונתו וברצונו ‪ /‬לא שנמצאו נ חי ם הנמצא באש ולא כאור החחחייר‬
‫מהשמש אבל כמושכל המתחייב מהשכל ‪ ,‬יכאשי הושאל לשון אמירה בכל מה שנברא בששת ימי בראשית הישאלה‬
‫לו שביתה ביום השבת באשר לא היתה בי בריאה ונאמר יישנית ביים השביעי < נ י העמידה מן הדבור יקרא שגיתי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נמו וישבתו שלשת האנשים מענות את איוב או יהיה וינח הפסק הבריאה ‪ ,‬ואפשר שיהיה ענינו והניח ר״ל בהמשין‬
‫המציאות על מה שהוא עליו ניוס השביעי ‪ /‬ני בכל יום חן הששה היו מתחדשים חדושיס יוצאים תזה השבע הס‬
‫‪,‬‬
‫וביום השביעי נמשך הענין והינח על מה שהוא עליו )יהיה וינפש מענין נפש ‪ ,‬וכני‬ ‫‪,‬‬ ‫ני יום ליום יביע אומר‬
‫ידעת‬
‫‪4‬ו‬ ‫סד‬ ‫מורה נבוכים חלק ‪W 6‬רק ל שם טוב‬ ‫שם>»»‬
‫שהוא מאכל התוויה והמצות ‪ ,‬נמו שאמרו כל אכילס הנאמרת‬ ‫ידעמ שחון• נפש שהוא נענין הטוגה והרצון ‪ ,‬ויהיה עני«‬
‫במשלי הוא נאמר על המרה ‪ ,‬ובקצת הנוסחאות חכמה‬ ‫נשלם רצונו והיות כל תפצו ותבין ‪ /‬וראוי שתבין גם כן‬
‫כי הס אחים ולא יתפתו ואס שהאחד נתייחד אל החכמים‬ ‫מה שביארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיח השם מן‬
‫והאחר אל המון העס ‪ ,‬ואמר מבאר לזה הענין אדם‬ ‫הארן אמנם הציזיחסאחר שהמשיר עליהםהשם‪ /‬ושאמרו‬
‫ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ‪ /‬כי גם כלא דעת נפש‬ ‫ואיד יעלה מן הארץ אמנם הוא סטר ראשון אשר היה‬
‫לא טוב ‪ ,‬ואז יצדק ומותר האדם מן הבהמה אין ני הכל‬ ‫קודם תדשא האק דשא ‪ /‬ולזה תרגם אוגקלוס עננא הוה‬
‫הבל‪ ,‬והאדם נברא כדי שיהיה נצחי ישיג ההשגות האלהיות‬ ‫‪,‬‬
‫סליק מארעא ומבואר גם כן מן הכתוב באמרו וכל שיח‬
‫כמו שאמר דהי האדם לנפש חיה ‪ ,‬ונפש הוא הדבר הנשאר‬ ‫השדה נורם יהיה נ א ק וט׳ ‪ .‬וגס ראי שיבחין האדם מה‬
‫לאדם אחר המות נמו והיתה נפש אדוני צרורה בצרור‬ ‫שאמר בששת ימי נראטת וכר ונקבה ברא אותם < ואחר‬
‫החיים ‪ ,‬והדעות האמתיות נקראות חיים ‪ /‬ולכן אמרו‬ ‫‪,‬‬
‫כך אמר ויכלו השמים והארן ופתח פתח אחר לבריאת‬
‫צדיקים במיתתם קרויים חיים ‪ .‬ואתה קח לך מזה סוד‬ ‫חוה מאדם ‪ /‬ווכר ען החיים וען הדעת ודבר הנחש ‪,‬‬
‫גן עדן וגיהנם וחטא אדם הראשק וענשו ואין להאריך נו‬ ‫וזכר שזה כלי היה אחר שהושם אדם בגן עדן ‪ ,‬וכל החכמים‬
‫ייתר ט הוא מבואר ‪ :‬וראוי שתדע ני האדם מדיני‬ ‫מסכימים שזה הענק כלו היה ביום הששי ‪ ,‬ולא נשתנה‬
‫בטבע אי אפשר למות בלי קבוץ ‪ ,‬ולכן נאמר לא טוב‬ ‫הענין בשום פנים אחר ששת ימי בראשית כי מה שהיה הוא‬
‫היות האדם ^דואעשה לו עזר כנגדו ‪ ,‬ולכן נבראת האשה‬ ‫‪,‬‬
‫שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה וגן עדן והנהרות וע־ן‬
‫כי שם אשה הונח ראשק לקבוץ המדיני ‪ ,‬ואח*נ מלת אשה‬ ‫החיים וע[ הדעת וגם כל השאר יש בהם סוד נסתר ‪,‬‬
‫הושאל לכל ענק מונן ומזומן להתחבר ‪ ,‬נמו שאמר‬ ‫כי גן עדן הוא זה המציאות כלי כי המשיגו ויודעו סא‬
‫תהיינה חוברות אשה אל אחותה‪ ,‬וכן החמר והצורה נקראו‬ ‫מובנות שהוא בן עוה׳ב והיודע! הוא אהוב למעלה ונחמד‬
‫איש ואשה ‪ ,‬ונבר ידעת מאמר אפלעק שהיה קורא‬ ‫‪,‬‬
‫למנוה והוא מתעדן בהשגות האלהיות ותכלית בריאת‬
‫החמר הנקבה והצורה הזכר ותבין ‪ ,‬ני נבראו החמר‬ ‫האדם הוא כדי שישיג זה המציאות כלו על סדרו ושישיג‬
‫והצורה מתאחדים גב לגב ‪ ,‬ולכן אמרו ז׳ל אדם וחוה‬ ‫החיים הנצחיים ויאכל מכל העץ אשר בו שהוא כל הנמצאות‬
‫נבראו מתאחדים גב לגב שהם אחדים מצד ורבים מצד‬ ‫בין נצחיים בין הווים ונפסדים ‪ ,‬ואין ראוי שיאכל מעץ‬
‫ושהוא נחלק ולוקח חציו והיא חוה והובא אליו כי הכח‬ ‫הדעת נווב ורע שהוא השגת המפורסמות שהם ההנאות‬
‫יובא אל הטעל והפעל קודם ‪ /‬ואמרו מצלעותיו ר׳׳ל אחד‬ ‫הגשמיות והתשוקות המדומות ‪ /‬כי א‪,‬כילה תאמר על ההשגה ‪/‬‬
‫מחלקיו והביא ראיה מצלע המשנן שתרגם אוגקלום מסטר‬ ‫אבל יקח מעץ החיים אשר מהלט ת״ק שנה והוא קורתו ‪,‬‬
‫משכנא ‪ .‬ואמנם הנחש הוא הכח המדמה ‪ ,‬ושהוא כשיעור‬ ‫ואח״כ יאכל מסריו שהם השכלים הנבדלים ושאר הדברים‬
‫גמל כי הכח המדמה מרכיב צורות גדולות וידמה נפלאיס‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫האלהיים ונפשות השמים וכחותיהס והנהגת הש״י לעולם‬
‫ושרוכבו אשר הטא חוה הוא סמאל ני הכח המדמה אחר‬ ‫ולזה יונח אדם בג״ע כדי שישכיל את בוראו ‪ ,‬ואס יאכל מעץ‬
‫שישיג הערב יעורר המתאוה שהוא התאוה ומסטיו לאדם‬ ‫הדעת שהוא המפורסמות לא יוכל לאכול לעולם מעץ‬
‫מדרך טובה לדרך רעה ‪ ,‬ולק נקרא סמאל ‪ /‬וסמאל הוא‬ ‫החיים ‪ .‬והנה חטא אדס הראשון כי קודם שחסא והשתמש‬
‫רוכב על הנחש וכבר'ידעת למה נקרא נחש ולמה נקרא‬ ‫במפורסמות היה כמלאך ה׳ צבאות כמ״ש ותחסרהו מעט‬
‫סמאל‪ ,‬והקב״הטתק על אלו הכבודות הדמיוניות והתאוות‬ ‫מאלהיס ‪ ,‬וכאשר נטה אל המפורסמות והם התאוות‬
‫‪,‬‬
‫הגשמיות ני הנפש ישאר נצחית אחר המית וכבר ידעת‬ ‫הדמיוניות וההנאות הגשמיות כמו שאמר כי טוב העץ‬
‫כי הנחש לא קרב אל אדם אבל באמצעות חיה נזוק והמיתו‬ ‫למאכל וכי תאוה הוא לעינים נענש נששולל מההשגה ההיא‬
‫הנחש ‪ /‬והשמה השלמה אמנת היא קיימת בין נחש וחוה‬ ‫השכלית ‪ /‬ובעבור שמרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה בה‬
‫וביו ורש וורעה ואק ספק שורעה הוא זרע האדם ‪ /‬וייתר‬ ‫והגיע לו השגות המפורסמות נענש ואז ידע שעור מה שאבד‬
‫נפלא מזה הקשר הנחש בחוה חרעו בזרעה ראש בעקב‬ ‫‪,‬‬
‫לו ומה שהופשט ממנו והיא השגה שכלית ולזה נאחר‬
‫והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לה בעקב ‪ /‬ונבר‬ ‫והייתם כאלהים יודעי טוב ורע שהוא כרברביא ולא אמת‬
‫ידעת גם כן אופני החכמה בקריאת בני אדם קין והבל‬ ‫ושקר ‪ ,‬ולכן אמרו משנה פניו ותשלחהו שהוא נאמר על‬
‫והיות קין הורג להבל בשדה וששניהם נאבדו אף על פי‬ ‫אדם כי כאשר שנה פגותו וכיון אל הדבר שקדם לוהצווי‬
‫שהאריך לרוצח לא נתקיים המציאות אלא בשת ‪ /‬ונבר‬ ‫שלא יכוין אליו שולח מגן עדן ‪ /‬כי ההשגה הגשמית מנגדת‬
‫ידעת מה שאמר ויקרא האדם שמות למדנו שהשמות‬ ‫לרוחנית והם ההנאות הגשמיות‪ /‬והלוקח מזה העץ לא יוכל‬
‫טבעיות ‪ ,‬והנה הכרובים ילהט החרב כי‬ ‫‪tb‬‬ ‫הסכמיות‬ ‫לשוב לקחת מעץ החיים אלא בקושי ‪ ,‬וזהו העונש חמה‬
‫האמת פעם יצק פעם יעלם כאלו להט החרב המתהפכת ‪,‬‬ ‫למרי מדה כנגד מדה ‪ /‬הותר לאכול מן הנעימות וליהנות‬
‫והנה הכרובים ימו על הכח המדמה ועל המחשב ועל השכל‬ ‫בנחת ובבטחה ‪ /‬וכאשר גדלה תאיתו ורדן אחר הנאותיו‬
‫ההיולי ‪ ,‬וכבר ידעת כי ילד ובן שם משותף ומי שלמד ענין‬ ‫ודמיוניו כמו שאחר ואכל מה שהוזהר מאכלו נמנע ממנו‬
‫לאיש והועיא דעת כאלו הוליד האיש ההיא ולכן נקראו‬ ‫הכל ‪ /‬כי הרודן אחר ההנאות הגשמיות והתאוות המותריות‬
‫תלמידי הנביאים בני הנביאים ‪ /‬ובזאת ההשאלה נאמר‬ ‫אי אפשר להשיגם כי הס בב״ת ואוהב כסף לא ישבע כסף‬
‫ויחי האדם מאת שנה דולד בדמותו כצלמו ‪ /‬ני כל מה‬ ‫והרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו ובהיות לאדם‬
‫שקדמו לו מן הבנים קין והבל לא הגיע להם הצורה האניטת‬ ‫תשוקה אחר אלו הדברים לא יוכל להשיג הדברים העיוניים‬
‫אתר שלא ישתמשו נצורה הרוחנית והוא השכל האלהי ‪,‬‬ ‫אשר אם היה האדם תשוקתו לעיון הותר לאכול מן הנעימות‪,‬‬
‫ולזה נאמר בשת בצלם אדם ודמותו הנאמר עליה בצלם‬ ‫כי כל דבר יזונהו ‪ /‬ואין נריך לרכוב ימים וללכת באניות‬
‫אלהיס ודשתו ‪ ,‬וכל מי שאין לו זאת הצורה אשר ביארנו‬ ‫ולהביא צידה ממעוני אריות ‪ ,‬ולכן מזון האיש אחר העמל‬
‫ענינה איט איש אלא בהמה על צורח איש ותבניתו אגל יש‬ ‫‪,‬‬ ‫והטורח ומה שישיג מהדברים הוא קוץ ודרדר תצמיח לו‬
‫לו יכולת על מיני ההיזק ‪ ,‬נסו שאמר הפילומף רעות‬ ‫וזהו וישלחהו ה׳ מגן עדן לעבוד את האדמה ואז הוא שוה‬
‫רבות יעשה האדם הרע מטות טער ‪ ,‬ני השכל והמחשבה‬ ‫לנהמות במוונותיו ורוב עניניו ‪ /‬כי יבקשהמוון כדי שיחיה‬
‫שהיו מוכנים להגעת השלמות אשר לא הגיש השתמשו‬ ‫הגוף לא לבקש שלחות הנפש ולא לתת לה מזונה האסתי‬
‫במיני‬
 ‫פרק לא‬
‫פרק לא אולי בבר התבאר לן* העלה בחזוק תורת השבת והיותה בסקילה ואדון הנמאים הרג‬
‫עליה‬
‫שס טוב‬
‫לא שהוא אדון להס כי כנר נאמר קונה שמים וארץ ‪ ,‬אלא‬
‫שהם גשכעים כי הוא מנהיג העולם משוכו והם מונהגים‬
‫ממנו ‪ .‬הנה כללנו לך כזה כל מה שאמר הרכ כמעשה‬
‫כראשית ואם חסרנו דכר הוא כעיור שאין ראוי לגלותו ‪,‬‬
‫וכעכור שהרכ העלימה כתכלית ההעלמה‪ ,‬האל יכפר כעכור‬
‫מה שכתכגו כי ההכרח יניאנו ההגלית אל המשכילים קצת‬
‫הגלות ואס ההעלמה ראויה כדי שלא יקרב אליו זר ‪:‬‬
‫פ ר ק ל א למה שהסרק שעבר דבר במעשה כראשית ם'יס‬
‫המאחר במעשה בראשית במנוחה כי אחר‬
‫הששת ימי בראשית היה הסבע גח‪ ,‬ולחה שהשבת מביא לנו‬
‫לדעת מציאות האל בתחלת המחשבה ועיון קל כי כל מחודש‬
‫יצטרך אל מחדש ולא יתחדש הדבר מעצמו‪ ,‬לכן צונו בתורה‬
‫הגדל זה היום עד שיתקיים יסוד חדזש העזלם ויתפרסם‬
‫שיש נמצא המציא! ‪ ,‬וזה אמרו אולי נבר התבאר לך העלה‬
‫בחזיק תורת השנת והיותה בסקילה ואדון הנביאים הרג‬
‫עליה‬
‫אברבנאל‬
‫הנתש עם תוה ‪ ,‬שהוא כלו סמשליי ולא כפי פשוטו ‪ ,‬ושכדי להטיר ע׳ו‬
‫העני; האמתי היה השנת יום השניעי לרמוו ולהודיע שגא נתתדש דנר‬
‫עוד אתר יוה הששי הוא פרשת ויכלו ‪ .‬ולפי שזכר ה־נ נימי וקצור‬
‫נפלא כסו שככר העידותי עליו נמקומו לכן אמד פה אולי כנר התנאדה‬
‫לן‪ ,‬י׳ל אולי ירדת לםי‪ 5‬וע?(י ‪ ,‬והתנארה ל־ א'נ השנה נמנות השנת‬
‫שהוא יום השניעי שנא להודיע אמתח אמונת החדזש שנזכר כתורה כסי‬
‫פשיטה שהזא נצה שנזכר כמעשה ששת כיסים לא ייתר ניזה ‪ ,‬כי והו‬
‫כיזכוון נמנזחת היום השניע• ‪ .‬ולהעיר הרג על מענת שיש התדוש קרא‬
‫מצות השנת הרה נאומר נתזיק תורת השנת לפי פעה היזתה מצוה פרטית‬
‫היא תורה כוללת‪ ,‬אתרי שכל ספור׳ התורה וייעודיה הס מיוסדים על‬
‫השרש הזה וכמו שניאר נפרקיו הנזכרים ואמנם התזוק אש‪ -‬ראה הרנ‬
‫כתורת השנת הוא אם נהכפלה והשנותה פעמים רנות אם ניזן ותם‬
‫כעשרת הדנרות ונמצזת סון פרשת תנה המשפטים ‪ ,‬ונפישת תשא פעמים‬
‫ונמשנן נפרשת ויקהל ‪ ,‬ונפרשת קוושיס ‪ ,‬ונפרשת אצזור ‪ ,‬ונמשנה‬
‫תרה ‪ ,‬וכן כאן ראה נס תזיק מופלא נמה שהוכיר טל שמירתה לא‬
‫לני כל אשי כשה ישראל יכגה ‪ ,‬ני ג׳כ לטנד ולאמה וגם לנעג הי‬
‫הניתייס נני׳ש וענדן ואתתן ושורך והמורן וגל נהמתן ‪ ,‬ויה שלא‬
‫נמנא נזה נשאי מועדי כ׳ וניוס הכסוריס עם כל קדושתו ‪ ,‬שלא חייג‬
‫הענויס והאמהות ולא הנ׳ח נשמיותז ‪ .‬ועל התזוק הזה אמר ה־נ‬
‫נתזוק תורת השנת ‪ :‬ועור כעיר על ראיה אתרת תורה על מעלת‬
‫השנת והיא היותה נהקילה ‪ ,‬ורצה נוה שענין השנת הזה נשי ואל תעשה ‪,‬‬
‫כמו שאמר וכיום השציע׳ תשצות לא תעשה נו כל מלאכה ‪ ,‬וכני ייעצו‬
‫כלאו שאין נו מעפה אין עונשו מלקות חון מנשכע ‪ ,‬ותם לא ניזגקות‬
‫כ׳ש כמיתה ‪ ,‬וכסו שהרנ עצמו זכרו נפת׳ה ת'נ נהקדמת עעניי העונשיה ‪,‬‬
‫וראוי א'כ שנהמה למה נלאו הזה אש־ זכרה התורה נשנה צתחיינ‬
‫התיעא מיתה ‪ .‬והיותר חמודה שננזיתות שהיא סקילה ‪ .‬וכיון הרנ עוד‬
‫נזה שהנס ניוס הכפוריס מצינו נ‪ 1‬אישור מלאכה ואמר הכתזנ וכל כנפש‬
‫אשי תעשה כל נזלאכה נעצם היוס הזה והאנדתי את הנפש ההיא מקרב‬
‫עמה )ויקרא כ׳ג ל'( שהיה ענשו ניד׳ שמים ולא נייי איס ‪ .‬ואחשונ‬
‫אני שלזה נזכר נפרשת מקישש עצים ויניחו אותו נמשמי כי לא פורש‬
‫מה יעשה לו ‪ ,‬ואין עניינו כדעת המפרשים אי זי מיתה ממיתות נ׳ד יומת ‪,‬‬
‫כי לפי שנאמר למעלה וכנפש אשר תעשה ניד רמה מן האזרח או מן‬
‫הנר אמ ה' הוא מגדף ונכ‪-‬תה הנפש ההיא ציקרכ עייה כי דני כ' נזה‬
‫ואת מציתו הפר הכרת חנית הנפש ההיא עונה כה ‪ ,‬וססין ליה ויהיו נני‬
‫ישראל נמדני ויציצאי איש מקושש עציה ניוס השנת ‪ ,‬יאי שזה היה‬
‫עושה ניד רמס ושדנר ה' נזה ומנוסו הפר ‪ .‬ולכן נשתפקו אם יהיה‬
‫נכרת ניד׳ שמים כמי‪ :‬הכרת תכדת כנפש ההיא עונה נה‪ ,‬או אם היה‬
‫ראוי שיענש נעוהיו ‪ ,‬והיה א׳כ הספק נמה שאמרה תורם מתלניהמות‬
‫יומת ‪ ,‬אה תהיה מיתתו נידי אדה או כידי שנייה ‪ ,‬ולוה נא הפי' מות‬
‫יונית האי‪ :‬דגוס ידגמי אותו נאנניס כל העדה מתון לניתנה ‪ ,‬כאלו‬
‫פי' וניאר המית יומת נאיש המתלל ‪ ,‬עניינו ופירושו היא שידגייו אותו‬
‫כל העדה לא שתהיה מיתתו נידי שמים‪ .‬ומכאן למדו חז׳לשכל מקום‬
‫שנאמר נו רות ייית דינו נסקילה ‪ ,‬שהש׳י פירש להה וניאי וה יענין‬
‫המקושש שעדיין לת פייש להם ‪ .‬הנה מפני וה אמר היכ והיותו נסקילה‬
‫י י א י ד ר ‪ -‬ו ו י נ י ד ‪ .‬להעיי עי‪ .‬ענין שלישי ‪ ,‬והוא שאין‬ ‫עוד אמרותדון‬
‫ראוי שנחשונ שלא דני התלהים אינה לידו של אדון הנניאיס שינאו‬
‫הלנם‬
‫מורה נבוכים חלק‬
‫כמיני החחנולות החניאוח לרע ‪ ,‬וכן היו כני אדס‬
‫הקודמים לשת ‪ ,‬כמו שאמרו כמדרש כל איתם מאה‬
‫ושלשים שנה שהיה אדם נזוץ היה מוליד רוחות ושדים‬
‫וכאשר רצהו השם הוליד כדמותו ‪ ,‬והוא אחרו ויחי אדם‬
‫שלשים ומאת שנה ויולד ‪ ,‬ואתה המעיין תכין מזה מה שראוי‬
‫להכינו כי יתכאח כזה ר״ל כשתוף כן וילד דכרים נפלאים‪.‬‬
‫וכתכ הרכ צי כל האנשים הנמצאים מאדם ועד נח ומנח‬
‫עד אכרהם לא היו כלם חיים אלא כמו חיותנו היום כמו‬
‫שאמר ימי שנותינו נהם שנעים שנה ואם כגכורות שמונים‬
‫שנה ‪ ,‬ולא חיו הזמן אשר אמר החיים ארוכים אלא אותם‬
‫האנשים הנזכרים כתורה והיה זרות כאיש ההוא אש‬
‫לסכות רכות למזונו והנהגתו או על דרך המופת ‪ ,‬ולא‬
‫יסכול שיאחר כזה זולת זה ‪ ,‬ואחר ראוי שתדע ני נאחר‬
‫כמעשה כראשית אלהיס ואתר כראשית כרא אלהים ר״ל‬
‫המציאו מהעדר ועשה לצורותיו המיניות ‪ ,‬ונקרא אלהים‬
‫גחזוק תורת השגת כז' ‪.‬‬ ‫פ ר ק ל א ‪ ' S k‬נבר התנאר לך‬
‫ראוי שנתעורר רדנרי גיר ‪ ,‬ראשוגה למז התתי‪ 5‬דנרו‬ ‫י‬
‫נלשץ אולי והיה ראוי שיהיה תמלס ונר פיו הנר החנאר לו ‪ .‬נ' ‪ ,‬נ׳‬
‫טעם »ו ח השנה לא נתנארה עדיין ואין א»ר שננו התנארה • ויזשה‬
‫עו־ למה הניאו הרג נמקום הזה והנה הוא מטעמי המצוה ‪ ,‬והיה ראוי‬
‫שיניא הפרק הוה נהלק השלישי ניניהם שאתה המצא טעם השנת וענינו‬
‫הניאו הרג נפמ׳ג ח׳ג נרלל המצות אשר סור נספר תנים ‪ ,‬ושם אמרו‬
‫ו׳ל אמצס ענין השנת טעמו מפורסם ואין צריו לניאור ‪ ,‬ננר נודע מה‬
‫שנו מן המנוחה טו שיהיה שניטיח וזי' האום נהנתה ונמנותה מן הטווס‬
‫והעמל אשר לא ימלט ממנו קטן ונדול ט־ מה שמתמיד ותקיים הדעת‬
‫היננו מאד לדורות והוא האמונה נתווש העולם ‪ .‬והנה הטעם המקרי‬
‫שיכרו שמה ממנותת העמל לא זנרו נוה הפרק והוא נדמות התירה לדנייו ‪.‬‬
‫ג׳ ‪ ,‬למה תמה הרה על היות מצות השנת השקילה ושאדון הנניאים היג‬
‫עציה ר׳ל אותו המקושש עצים שנזכר נתורם נפרשת מרגלים ‪ ,‬ני הצה‬
‫היותה כסקיצם הוא כמו מצות אחוות שדינם וענשם כן ‪ ,‬ואס הייג אדון‬
‫הנניאים הוא לפי שנא לידו הלכה למעשה ‪ ,‬כי כן הרג לנוקב את השם ‪,‬‬
‫ואק להניא ראיה מזה ‪ ,‬שג'כ םיה הורג מי שגתתייג הריגה על איזה‬
‫משאר עכירות אם כאו לידו ד' ‪ ,‬איך אמי ה־נ שמצות השנת היא‬
‫שלישית למציאות האל ני כפי שדר הדכוריה היא רניעית לפי שהדנוי הא'‬
‫הוא אצכי והנ' לא יהיה לן והג' לא תשא ויהיה א'כ זכור את יום השנת‬
‫רניעית לא שלישית ואס תמצה כפי מצין המצות הצה תהיה חמישית אז‬
‫ששית כי נכלל לא יהיה לן הוא לאו הודאה לאתר ומניעת עשייה הצלי״ם‬
‫ומציעה הענודה להם כמו שזכר הרנ המצות האלו נלה נשפר מנין המצות‬
‫אש־ לי ‪ .‬ואפלא מהנרנוני שאמר שהכנת היא מציה ג' למציאות השם ‪,‬‬
‫לפי שנא נדנור אצכי ה׳ ‪ ,‬והרתקת השציות נא נדנוד לא יהיה לו‬
‫יאח׳כ אמר וכור ‪ ,‬ושנת התכה הזה דנור לא תשא ‪ .‬ה' ‪ ,‬שהנה הרנ‬
‫המורה אמרנפי׳ג שענו מוה התלק נשפרו דעות האנשים נקדמות העולם‬
‫או חדושו נתננסון! הדעת הראשון ‪ ,‬ז׳ל ‪ .‬וואת היא אתת הדעות והוא‬
‫יסוד תורת משה רנינו ע׳ה נלא ספק והיא שנית ליסוד הייחוד ‪ ,‬הנה‬
‫אה כן אמי שהשגת הוא יהוד שני וכאן אמר שהוא שלישי יהיא כהתירה‬
‫ואומר נפי הפרק והיתר ההערות ‪ ,‬שהינ אחיי שהכלים‬ ‫מנוארח‬
‫ונייו נתדיש העולה כפי הראיות השכליות וכפי הכתיניה גיית פ־קים‬
‫אשר קדנוו ‪ ,‬רצה נזה הפרק לדנר נעלת השנת וטטמיו ‪ ,‬לא נדרך טעמי‬
‫המצזת אשר יניא כסלק הג' שהניא הטעמים כהה נפי השניא האנזשית‪,‬‬
‫וכנגד דרכי הטנווות הקרומות ‪ ,‬ולכן נתן שייה טט־ פרסומי׳ נמצות הכנת‬
‫שהוא כדי שיהיה שניטית תיי האדם נמנוחה ‪ .‬אנל כאז רצה לנאר הטטש‬
‫התמתי כפי הקנלה האמתית התוויית ‪ ,‬והוא כדי נהשריכ נלנית נצי‬
‫אדה פנת חדיש העולה ונריאתו ‪ .‬זלפי שזה וינואר נצלה ת; הנתונים‬
‫וכפי שישי הרג אשי־ זכי נענין החייש ‪ ,‬לכן היה ראשית דנ־יו אולי‬
‫כנר ההנארה ל־ ני היה טעם השנת יוצא מכת דגר׳ז זשדשיו נענין‬
‫המדוש ‪ .‬וכיון ג'נ הרג עוד כזה למה שניאר נפנ׳ע יפ׳ל מזה התלק ‪,‬‬
‫והוא טהחווש האמתי הוא מה שוני הכתינ נששת ימי היעשה שהיא‬
‫הנריאה ה־אשונה שזכרה התויה ‪ ,‬והיא כלה כסי פשע ושלכן היה יום‬
‫השניעי יוה מנוחה ‪ ,‬להורות שאתרי היותה נייס הששי לא נתחדש דני‪.‬‬
‫אמנם מם שנא ננייאה השנית נפרשת אלה תולדות הש־ייה יהת־; נענין‬
‫אדם וסוס ‪ ,‬והצלע ‪ ,‬וג׳ע ‪ ,‬והנהרות ‪ ,‬וען התייה ‪ ,‬וע; סיעת ‪ ,‬וענין‬
 ‫סה ‪65‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לא‬
‫עליה ‪ ,‬והיא שלישית למציאות השם והרחקת השניות ‪ (5) ,‬כי הומזח־ן מעבוד זולתו אטנם הוא‬
‫^שב היחוד וכבר ידעת מדברי שהדעות אם לא יהיו להם מעשים שיעטיחם דפרסמום דתטיתם‬
‫בהטוןלנצח‪ ,‬לא ישארו ‪ ,‬ולזה צונו בתורה הגמל זה היום עד שיתקיים יסוד הדוש העולם ויתפרטם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫במציאות ‪ ,‬כשישבתו בני האדם כלם ביום אחד ‪ ,‬וכשישאל‪.‬מה עלת זה יהיה המענה בי ששת ימים‬
‫עשה ה' ‪ .‬וכבר באו כזאת המצוה שתי עלות מתחלפות מפגי שהם לשני עלולים מחחלפים וזה שהוא‬
‫אמר‬
‫שם מוב‬
‫ו מ ר ידעת ממרי שהדעות ‪6‬ם‪.‬לא יהיו להם מעשים‬ ‫עליה והיא שלישית למציאות השם והרחקת השניות < יוה‬
‫שיעמידום ושיפרסמזם ויתמידום לנצח בהמק לא ישארו ‪,‬‬ ‫מצוה אחת ‪ /‬כי אנכי ולא יהיה נדכור אחד נאמרו ואזהרה‬
‫ני ההמון אין להם דעת כדי לקיים האסוטת בידיעה אם‬ ‫מעכוד זולתו אמנם הוא להאמין הייחוד ויהיה אנכי ולא‬
‫לא יעשו מעשים ‪ /‬ולק צוט בתורה הגדל זה היום עד‬ ‫‪,‬‬
‫יהיה לך דנר אחד ולא תשתחוה להם גיכ ולא תשא מור‬
‫שיתקיים יסוד חדוש העולם ויתפרסם במציאות כשישבתו בני‬ ‫שני ‪ ,‬וזטר את יום השבח לקדשו דבור שלישי ‪ ,‬ולכן יאמר‬
‫אדם בלם ביום אחד זבשישאל עלת זה יהיה המענה בי‬ ‫הרב שהיא שלישית למציאות השם אף שהוא דבור רביעי ‪/‬‬
‫ששת‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫הלנה למעשה דין נוקב שס נר ודץ מקושס ע‪$‬יס גיום סשגס ‪ ,‬נ• פס‬ ‫פ ר ק ל א )א( ני האזהרה מענוד ‪ mVit‬אטנם הוא ‪aif'S‬‬
‫מ ה לא היה וה נקיי ועל ‪5‬ד סהודוק ני אם ננוונה מנומת ‪ ,‬להודיע‬ ‫היחוד ‪ ,‬הרצו! נזה זה הוא נתינה מעם אמת‬ ‫י‬
‫שאמר שהיא שלישית מפני מהוא מאמתת החדועז ואתר »זהעואם ששני השישים היופי עקייים נמדה האלהיש הה אמוגת מויאוסו יס׳‬
‫נפי מה שהיה‪ ,‬ר׳ל פפו״ג הפציאופ אפי וינול ושאי הפארים מנללים‬ ‫מחודש יש לגו להאמין שיש שם נמצא קרטון היא אשר חדשו‬
‫נ מין המפויינ המליאוש שהוא שלמופו יפ׳ המיופד ‪ ,‬ואמוגש חיוש‬ ‫נ ע ת שרצה ‪ ,‬שלפי סדור הפסוקים יראה שהיא רניעית ‪:‬‬
‫העולס ונריאשו אזי האפס המופלש שהוא שלעוש פעולמו ‪ ,‬ולנן)אמר(‬
‫איון מניאים ‪ ,‬י׳ ל אשר למווו והשיישני גונואפו העלימה גניאיי שני השרשיה האלה‪ ,‬הוא נע!מו הרג עליהם הנופרים נהם ‪ ,‬אס הנוקב שהיה‬
‫‪ ,‬ואם המקושש שהיה נופר נפעולפו ‪ :‬עור אמי הרג שמצוש השנש היא שלישיש לפציאוש הש׳י והיפקה השניוס ‪,‬‬ ‫נופי נשלמוה מציאופו‬
‫ואיו ראוי שתפשנ נונריו שקיא היג מצום ראשונה אנני העווה על מציאוש ה׳ ומצוה שניה לא יהיה לן פויה על הישקת‪-‬השניוש‪ ,‬אינו נן‬
‫אנו מונחי שכאשר עשינו חלק אפד ממציאוש ה׳ והדפי‪,‬פ השניוש ‪ ,‬והנה נפנ ה יסד ל» שנעו שוניתי טענע טמוייג המציאוה הוא שיהיה‬
‫אשד ‪ ,‬וכאלו שני המאמרים עניינם ונויפם אפר ‪ ,‬ולנן היה האפד מהם נלשק מחייג אנני ה׳אלהין‪ ,‬והאפרנלשק שילל לא יהיה לו ‪ ,‬נאלו‬
‫יאמר חאמץ נמציאותי נמחו״נ ואל האמין נשים אלוה אפר ‪ ,‬ולהיוש עני! שני הונרים »ורסם א פי‪ ,‬והיה אחריה מצום נזפ שא שהיא מי ס‬
‫נ' אשר יזכירנו נה נכרוו הנמצא האחד מחויינ המציאוח ההוא ‪ ,‬ל» היה סרה שלישיפ שנאפק ג׳נ נפעול» הנפלאה ני רנה היא ‪ ,‬ר׳ל‬
‫חדיש העילם ונייאחי ‪ ,‬אשר נאה נדניי וניר אס •‪ 01‬השנת ‪ .‬מ ס א'כ היה הפצוה ראשמה נפי הנפנה ומורה נהאמנש האלהוש והיא הכיול‬
‫שני הדנורים ‪ ,‬אנכי ולא יהיה לן ‪ ,‬והמצה השניפ לננדו ונאה ני ס ר לא פשא ‪ ,‬והפצוה » ׳ נאעונת פנפלסו ננויאת העולם אשר נאה נדנור‬
‫ונוי אח יום השנת ולפי שלא יאמר שעוד מצאנו ניניהם אוסרה אפרש כאומרו לא ממשה לן פפל ונל ספפה לא פשסוזוה להס ולא תענדס ‪,‬‬
‫הנה להסיר הספק הוה נחג הרג ני האוהרה מענוד וולתו אמנם הוא לישב אמונס הייסוד ‪ ,‬י׳ ל שנה ‪1‬ס הוא חלק מהאמונה הנוללס ואינה‬
‫אזהרה לוכד נפני עצמו ני הוא ליישנ)אמונת( הייפוד ‪ :‬ואפנם נמה שזכר הרג נפי׳ג פוה החלק שיסוד מדוש העולם הוא שני ליסוד הייפוי‬
‫אין ני סחירה למה שאמר ננ אן‪ ,‬לפי ששם דני הרג מהיסויזס ‪1‬עקרי האמזנה אשי וני נפי' המשנה נמשנח נל ישראל יש להם מלק לעולה הנא ‪,‬‬
‫‪ 1‬ייוע שהיסוד הראשון שמנה הרב שהוא מציאוח האל ‪ ,‬והיסוד השני הוא אפרופו ‪ ,‬והיסוד השלישי היא שאינו נשם ‪1‬לא כח נגשס ‪ ,‬וסיסוו‬
‫הרגיעי שהוא קדמון וכל ‪1‬ולתי מחודש ‪ ,‬הנה א'נ היה החווש מהיסוד הרביעי ‪ ,‬אכל הינ נאומו פרח י' נ אפר שהיא שני ליס‪1‬ד הייחוד ‪ ,‬ר׳ל‬
‫שאפר •סיד הייחוד שעשה מפנו כדמות הפפלה הנה היסוד האפי הסמון אליו הוא היפקת משמוש ‪ ,‬ולפי וה הדין יהיה הפדוש ‪1‬הוא היסוד השני‬
‫נערן הייפוי ‪ .‬ויצא לנו מזה שנאוהו פרייג מ ד הרנ מהיסודוס ומעיקר האמינה נפי שמנאם נפי' המשנה פרק חלק ‪ ,‬ונספר מנין המצות אשר‬
‫לו וני נל זה נפי המצות ומניינם ‪ ,‬יכוה הפי' אשר אנחנו נניאורו הניא הדניים נפי הכוונה האלהיש נאמפוש עד נללוסם והסתעפותה וה מוה‬
‫והם ג׳ דינים מספלפיס ושלשחס אמש מנלי ספירה ‪ ,‬ולכן אמר שהיה אמונת השנת שלישית למציאות השם יהרפקס השניות הננללוש נאחד‬
‫ועם מה שפירשתי נזה יותרו ההערוש נלס ‪ ,‬ני הנה ידענו למה המפיל הרג נלשון אולי מאותם הגי סנות ‪ ,‬ונועה השנס ננר הסנאי נניאור‬
‫ולהסיר הספק אשי יקים נו מפאה העעמיס‬ ‫הינוי נפנין הפיוש ‪,‬‬ ‫מונח החיוש ושלא נא הס׳ הזה לנאר עעס מצות השנת ני אם להשליש‬
‫שנתנה תורה למצות השנת נמו שאונור ‪ ,‬ושהפעם אשי הניא נח׳ג נפעם השנח היא פיסונויי נסמן אל הדעס האמתי ‪ ,‬ושמה ינר כפי‬
‫הפרסוס יננאן ונר נפי האמונה האמתיה ‪ ,‬וידענו ג' נ למה פשה טהיוש השנס נסקילה והוא מג' הנמינוש אשר וגרתי ‪ ,‬ולמה אמר ג'כ ואדון‬
‫הנניאים הרג עליה שהיה וה ננוינה אלהיפ ‪ ,‬וניאיסי אין היפס מצות השנת שלישית נפי סדר אמונות אשי נעשרש הונרוש ושאין הפייה‬
‫ממ׳ש נוה למ׳ש נפי׳ג מזה התלק וכבר ידעת טרברי שהרעות ני' ‪ ,‬י׳ ל שננר ‪ 1‬נ י נפרקים א‪ ■#‬עניי שרצה הקנ׳ה ל‪1‬כות אס ישראל נשנסן‬
‫להם תורה ומצות יעירו ויעוררו על האמונוס האמתיית ‪ ,‬ני עה היות שהאמינה נישאה הוא השכל ואין ‪ ?4‬השלוש עצמי נמעשיס הגופיים ‪ ,‬נ•‬
‫היא מצד עצמה לא תצערן נ׳ אס אל הצייר ואל האמת והציק שנן היא נמציאות פת לנפש נמו שהיא ננפשנמו שניאר הרג נפייוש ש׳א )פ' ל׳( ‪,‬‬
‫יייי > » ®מ ולא פקפוק ‪ ,‬ציה יח' נמצות‬ ‫הנה עם נל זה לא יצערן למציאות האמונה ועצמיתה ‪ ,‬אנל לפי שהדעות והאמוגוש ימקיימו‬
‫ומעשים התור״ם שיורו עליהם ‪ ,‬ני כאשר יעשה איפה האדם נפעל ונמפשה יסמוק ויהוץים יוסי אפונתו גגפש ‪ ,‬לפי שהמעשים הס שליתי‬
‫הלב ופעולותיו ; עיד ימצא נתצות תועלת שנית והוא שמלני י\וס האמונות י ^ פ ‪ » ,‬ה עיו יפרסמו אופס לנל נני אדם נאופן שאותם‬
‫שלא יהיי שלמיה נאמונות ‪ ,‬ישלחו ידם להאמין ויאמינו נהם נשייאי אותם נפיסוס »דול ההוא ‪ ,‬ני הפיסום מנל׳ פלוק וערעור מורה על‬
‫האפית ‪ :‬עיד ימצא תועלת שלישית נמצית המעשיות ‪ ,‬והוא שאס היו האפוניס ננפשוש צלנד ‪ ,‬אילי •שפכתי נארן יפיס ‪ ,‬ני ונרים שנלג‬
‫אינם דנרים ‪ ,‬ואין יסכימו נגי אדם נלס שנס אמד )נו'( להיוס ציורה יטיושנופה יאמונפם נאופן אפי מנל• ו*ל‪1‬ן< ‪ ,‬ולא הפסד‬
‫ישכפה ‪ ,‬אם לא מפאת המעשה התירי׳ ‪ ,‬שלהיותו מוננל וקניע ‪ ,‬עליו אין להיסין< ומפני אין ^יו ע מיי שנה נשנה או מד• פיש נחדשו ומדי שנח‬
‫נשנפי ‪ ,‬יזה יניא אל התמיח האמונה הדעת והשאיופו לנצח נפי השאיוס ונצמיית המצוה המירה עליו ‪ .‬ואל אלה הג' פועלות אשר ימצאו נמצות‬
‫כיון הרג נמ׳ש כאן שהרעות אס לא יהיו להם מעשיה שהם המצוס שיעמיוום י׳ ל שיתוקו דעמיוו אותה ננפש והיא הפועלח הא' שוניסי ‪,‬‬
‫ושיפרסמוס והיא התועלס השנית ‪ ,‬ושיסמידוס כהמון לנצס שהיא התועלת כג' לא •שאיו ‪ .‬וספנוק אמרו ויתמיווס נהמק ‪ ,‬ני סאמונות נפנמיס‬
‫נ ני היה אפשר שיתמידו ממי המעשים ‪ ,‬אנל נהמו! לא ישאיו נלפם ‪ :‬ומפני ודי עונו ית' בתורתו אהגדיא וה היום ‪ ,‬ר׳א יום השבת ‪ ,‬נדי‬
‫שיסקיים נאעונפו יסוד חדוש העולם ‪ ,‬ני הוא יסוד הפורה ויסוד ספירי הנפים והנפלאות והייעודים נלס ושיחפיהס היסוד ההוא נמציאות‬
‫נשישנפו נני אדם כלם נייס אמד ‪ .‬והיה ני ישאל השואל מה סנת ום ‪ .‬יהיה המענה ט ששש ימים עשה הי אח השמים ואת הארן וניום השניעי‬
‫שנת וינפש ‪ :‬יכבד נאו נזאח המצוה שת• עלוס מחפלפוש ונו' עד סיף הפיק ‪ .‬אפשוג שנדי לס‪1‬דיע וה נא הפרק הוה נכאן אח־י שהשלים‬
‫מאמרו ופרקיו נמעשה ניאשיש ‪ ,‬ונמו שנפנ הנרגוני שהיה מעשה נראשיש נמנוחה ‪ .‬ועניינו אצלי שאולי המעיין נפה דעתי נאמונוש הפדוש‬
‫מפני מה שראה שסחורה גלחה היסוד הוה נניאיי נמ׳ש ני ששש ימים ‪ .‬האמנם נשייא® נעשנה פויה שנפנה סויה סעס אמר נמצוש‬
‫השנת שהוא וני ליציאת מצריה ‪ ,‬נ א ™ י‪1‬נרח נ• ענו היית ולא ונר פעה החרוש ‪ ,‬יראה ספירה גדנר ושהוא חולק על מה שאמי נונרות‬
‫הראשונות גי ששת יעיס עשה ה' ‪ ,‬ואילי שהדר ניה סנופ! מעה מאותו העפה אשר גפן ראשונה מנייאת העו ‪4‬ו ותדוש! ‪ ,‬ומפני וה הוצרן הרג‬
‫^‬ ‫‪17‬‬ ‫יז‬ ‫]‪ mp‬נבוכים ח״ג[‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרל( לא‬
‫אמר בעלת תדיל השבת גע שית הדביות הרא׳טונות‪ ,‬אטר״ בי ששת '‪ d' d‬עשה ונו׳ ״ ואמר בנכונה‬
‫תורה חכרת כי עבד היית כמצרים וגו׳ על כן צוך ה׳ אלהיך ונו'‪ ,‬חה אמת ‪ ,‬כי העלול במאמר הראשון‬
‫הוא כבוד היום והגדילו כט׳ש ‪ ,‬על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו ‪ ,‬זהו העלול הנמשך לעלת‬
‫כי ששת ימים ונו׳ ‪ .‬אמנם תתו לנו תורת השבת וצוותו אותנו לשומרו הוא עלול נמשך לעלת היותנו‬
‫עבדים במצרים‪ ,‬אשר לא היינו עובדים ברצוננו ובעת שהפצנו ולא היינו יכולים לשבות‪ ,‬וצונו בתורת‬
‫השביתה והמנוחה לקבץ ב׳ הענינים‪ ,‬האמנת רעת אמתי‪ ,‬והוא חרוש העולם המורה על מציאות השם כתחלת‬
‫הטחשבה‬
‫שם טוב‬
‫על כן כרך ה׳ זהו העלול מחשך לעלת כי ששת ימים עשה‬ ‫ששת ימים עשה ה׳ ; ואמר במשגה תורה וזכרת כי עבד‬
‫ה׳ ‪ .‬אמנם תתו לני חורת שבת וציותו לשמרו הוא עלול‬ ‫היית• במצרים ע״כ ‪5‬וך ה׳ אלהיך‪ .‬והנה יש בכאן ב׳ שאלות‬
‫נמשך להיותנו עבדים במצרים ‪ .‬והרצון בזה כי אחר‬ ‫לחה אמר בדברות הראשוגות כי ששת יחים עשה ה׳‬
‫שהשבת הוא דבר שנברא קודם שהיו ישראל ולא נעשה‬ ‫ובדברות אחרונות אמר וזכרת לחה שנה ‪ ,‬וגס יש לשאול‬
‫שנת בעבורם למה צוה השם לישראל לשמרו ‪ ,‬אחר בסבה‬ ‫שאלה שנית כי לא צוה ה׳לשבות יום השבת בעבור שהוציאנו‬
‫זה וזכרת כי עבד היית במצרים ולכן צוה לנו תורת השבת‬ ‫חמצייס כמו שאמר וזכרת כי עבד ה״ת על כן אנכי מצוך‬
‫יותר משאר האומות ‪ ,‬וצונו בתורת השביתה והמנוחה לקבץ‬ ‫כי השבת קודם שיצאו ישראל חמצריס היה שבת ‪ ,‬ואסר‬
‫שתי העניגים האמנת הדעת האמתי והוא מדוש העולם‬ ‫הרב בתשובת אלו הספקות כי נתן טעם לשבת למה ישבתו‬
‫המורה על מציאות השם בתחלת המחשבה ועיון הקל ‪,‬‬ ‫ישראל ביום השביעי יותר מיום השני או השלישי או שאר‬
‫וזכור חסדי השם עלינו בהניחגו מתחת סבלות מצרים‬ ‫הימים ונתן הסבה נזה כי ששת יחים עשה ה׳‪ ,‬וזה אמרו כי‬
‫וכאלו הוא חסד כולל בדעת העיוני ותקון הענין הגשמי ‪,‬‬ ‫העלול במאמר הראשון הוא כבוד היום והגדלז כמו שאמר‬
‫וע"כ‬
‫אברבנאל‬
‫לקנן ני העניניה ‪ ,‬ולא יאמר א׳כ שהשניתה תורה על 'ליאת מצרים‬ ‫לגאר הנונין ולהניד ש^י! ההירה נ דני רי הם ש־־‪ '.‬סניה ויש להם בני‬
‫כי אה שתורה על תדוש העולם ‪ ,‬ולהיוהנו אנתנו שומרים מצות השנת‬ ‫מסירנים ‪ .‬א' ‪ ,‬נהגדלש השית ושייירתו ‪ .‬ונוהני וה נאמר נננשרה‬
‫ולא עה אחי יהיה ונר ליציאת מלריה ‪ ,‬וכפי הנחיצה הואת לא יהיה‬ ‫הדנרוה היאשונוה ‪5‬י ששה יהיה עשה ה׳ נול רן נרן ה' אה יום השגה‬
‫מקום לקושיה הדג כנחמני ‪ ,‬אגל ישאי להקשות על הרג המורה מי‬ ‫ויקדשהו ‪ ,‬רי רסכה מדוש הגיולס נתקדש היום ההוא שצו שרה מנריאהו‬
‫הניאו לכל וש ‪ ,‬ר׳ל לעשות שני משונניש ושהי שנות ני אס היה‬ ‫והדושו אמנם רנושנה הורה וגי ייעני; אהר והוא נהה ההגה למה לוה‬
‫כל וה כרי להשיג למ׳ש נמשנה תורה וזכ‪-‬ה ני ענד היית נארן מלריה ‪,‬‬ ‫ראל יה' אותנו נהורה השנה ומלוהו ‪ .‬והשאלה הזאה הרלול ננניינים‪ ,‬אס‬
‫היה לו לכישו על מנזמת כענד ‪ ,‬רמו שפי' היאנ׳ע יאמר שינוה על‬ ‫לחה היינו אנחנו עדת ישראל מהזיירים נשתירה ההלוה הזאה ייתר תרל‬
‫שייהת העיד למען ינום טנדך ואמתך כמוך ‪ ,‬ואל תשאל למה ינוח הענד‪,‬‬ ‫שאי העמים אהיי שכלם ניראו ונתחדשו כמעשה נ־אשיה ‪ .‬ולמה לא‬
‫וכוי ואל תשכמ כ׳ ענד היית וה‪-‬ית כ' לך ‪ ,‬ולכן נם אתה המת‬ ‫היה השרת אחד ממלות רני נת ‪ .‬ואס למה לא לונו יה' מנוה מעשיות‬
‫לענוך ‪ .‬והתשונה מנוארת נזה שכ‪-‬־נ המורה לא הסכים צנרש ככתוג‬ ‫לקיום שאי היסודות והאמונות‪ ,‬כאני תאמר מלוה לה־הס מליאות האל ‪,‬‬
‫נן מפני שכנתונ אמר נסוך הדנריה ‪ ,‬על כן לוך ה׳ אנהיך לעשות אש‬ ‫ומלוה לשרכם יחודו או שאי ההמו‪-‬וה האמהיות ועשה וה נלכד נאמונת‬
‫יום כשני‪ ,.‬ואס כיה דעתו על שניתי‪ .‬הענד היה רהוי שיאמר )תתה( על‬ ‫הדוש העולה ‪ .‬הנה כל‪1‬ה כיל ה‪,‬־נ נאומי איינם תהו לנו הורת השנת‬
‫כן לון ה' אלהיך לעשות אי‪ ,‬יוה השנה‪ ,‬נוך שהעשה כן ציוה השנת ‪ ,‬ומלות‬ ‫ולווהו אוהני ‪ ,‬שהה שני העניניה אשר העירותי עליכם ‪ ,‬ונשנה וה נאמר‬
‫הכי‪.‬ונ לא יס־לו פירושו ‪ ,‬אך כ׳ כקדושת היום הקנו לומי זכר ליציאת‬ ‫שה יזייה כי ענד הייה צארן מנייה על כן לוך ה׳ אלהיך לעשות אה יום‬
‫מלריה ‪ ,‬והוא המו־ה שמאמר מכרה כי ענד היית על עלה המנוס אמר‬ ‫השנה ‪ ,‬ר׳ל שהיו ענדיס נמליים ולא היו עונדים נרלונס ונעה שיהם'ו‬
‫ולא על מנותת כענד ‪ .‬והנני מונית מן הכתוניה דעת ה‪,‬־נ כמורה‬ ‫נו ולא היו יכולים לשנות ניום השנה נ׳כ ‪ ,‬ולכן נוה אוהם מניןשא־‬
‫י׳ל ששמיר את יוה השנת שנאמד נדנרות השניות הוא כולל השנה‬ ‫האימות על השניהה והמנוהה ריוה השרת ה‪1‬ה ושיעשי זה לוניק זה היסוד‬
‫כשתי השנות ונשני המשוננים ‪ ,‬כי שם נאמר שמור את יוה השנת‬ ‫מנין שאד כיסודות ‪ ,‬הנה א'כ נאה כשנימה והמנוחה ניוה כשנת לקנן‬
‫לקדשו כאשר לוך ה׳ אלהיך ‪ ,‬ואין הכוונה נזה כאשר לוך נמרה כמו‬ ‫נו שני העניינים הא׳ ‪ ,‬האנינה הדעה האמהי שהוא תדוש העולם ‪,‬‬
‫שפ־ש׳י ‪ ,‬כי לדנריו היה ראוי שיאמר כן נדנוות הראשונות שנאמרו‬ ‫והיה רהוי שיעשו זכר לוה 'שי שהוא מורה על מניאות השם ויכלהו נתחלה‬
‫נכיני שהיה המצוה ההיא כמו שלוה עליה נמרה ‪ ,‬וכיון שלא נאמר כן‬ ‫המחשנה ונעיון הקל כי אחרי שאנהנו )ידענו( שהעולם מתודש יחויינ‬
‫כסיני ‪ ,‬מה יהיה הצורן לאמרו נערכות מואב ‪ ,‬ועוד שאם אמי ננננות‬ ‫שיהיה שם מחדש ונירא ‪ ,‬ואס ק לוכיר מהדי כ' עלינו רהניחנו מהתת‬
‫השנת כאש־ צוך כ׳ אלהיך תוור למרה ‪ ,‬לפי ששנת ודיניה נמרה אישקוד ‪,‬‬ ‫השלוה מלריה ‪ ,‬וכאלו היה מלד השכח חשד נולל נדעה האמחי שהוא‬
‫)אה כן( מה נאמר נדנור כנו את אנין ואת אמן נאשר לוה ה' אלהיו‬ ‫חדו; העולם והקון הענין מ‪ :‬מ ״ ‪ ,‬והוא יציאתנו מענדוה להייוה מהתה‬
‫האס נאמר שצלעוו ג'כ נמרה על כנוד אנ ואה ‪ ,‬הנה נאמת לא ‪him‬‬ ‫כנלומ מצריה ‪ .‬ולא כמו שנחנ האהוד׳ שההקון הגשמי הוה שיהיה‬
‫וה נדנריכה ז׳ל ‪ ,‬וכל זה ממה שיוכית שאמר נשכת כאשר לון ה' אלהיו‬ ‫שכיעית ימי האדה כמנוחה ושלא יעייח כל שנעה נמהירשמות( כי ‪1‬ה‬
‫אילו כ־יו שפירש׳י נמרה ‪ ,‬ולא ג'כ נמו שפי' כרמנ׳ן נסיני ‪ ,‬ושלכן‬ ‫לא ז‪ :‬־ו היר נזה כהיקני הוא כעיעה ההרהומי אשר יזכור נתוך טעמי‬
‫נאמר כדניוה השניות נאש־ צ‪ 1‬ן ה' אלהין לפי שנלטיו ראשונה ‪) ,‬הדנרת‬ ‫הממה והחרונן נדנרי ה־כ שעה הייח שאמר ניאשונה שהיו נו שני‬
‫השנייה כאש־ לוך ה' אלהין( אמרי שכלם נצטוו שמה נראשונה‪ ,‬ולמה‬ ‫מכונניה והס קדושה כיום והגדלותו נעלמו וצווהו אותנו ‪ ,‬ושנאו על‬
‫נח־ משה חדוננו לומר כן נמנות שנת ‪ ,‬וכנוד אנ ואם ולא נשאר‬ ‫זה נ' שנות אם לקדושה היום כי ששה ימיה עשה ה' ‪ ,‬וואה השנה‬
‫כדנרות נלה ‪ ,‬אנל אמתה הענין לדעתי נ ן הוא ‪ ,‬שג׳ דנורים הראשוניס‪,‬‬ ‫והמשורנ נה גדר־וה היאשינוה ‪ ,‬ושננד ה־יהוננ השני שהוא ליוהו‬
‫אנכי ‪ ,‬ולא יהיה לן ונא תשא ‪ ,‬נאו נמשנה תורה נלי תוספת ונלי‬ ‫אותנו אמר נדנ‪-‬זה השניות ‪ ,‬מכרה כי ענד ה״ה על כן לוך ה׳ אלהיו־‬
‫תשוו; כמו שנוכוו נשיני ‪ ,‬וגה התמש הדג־ות האחרונות לא חרצת ‪,‬‬ ‫לעשות את יום השנת ‪ ,‬ונזה כני התיר הרג על הכהה שהעיי די סהוקו‬
‫ולא מנאך ‪ ,‬ולא מגנוג ‪ ,‬ולא תענה ‪*,‬ולא התמוד‪ ,‬לא נמצא נהם‬ ‫הנה ‪ .‬ואחרי די־יו אלה רלה לשתפה יחו נאולו־ שכללה הלוה השנת נ'‬
‫תליך ע;‪,‬מי ‪ ,‬כי שוא ושקר דני אתי הוא ‪) ,‬וכן( לא תתאוה ולא תחמוד‪,‬‬ ‫העניניה יהד י׳ל שמלות השנה כוללה שני המשוננים‪ ,‬ר׳ל קדושה השנה‬
‫ואי; יהש תושפת ולא חשיון מתנאי עלם ‪ ,‬האמנס נמנות השנת נא חליך‬ ‫נטימו וצווהו אותנו ‪ ,‬וכללה שתי כשנות שהה הדי; כעולם ויציאת‬
‫גדול ‪ ,‬שלא זכר שה הטעה האמחי נאותה מנוה ‪ ,‬שהוא כי ששת ימיה‬ ‫מצריה וזהו אומר וצונו ההו־ה השניתה וכמנוהה לקנן שני הענינים ‪.‬‬
‫עשה ה' ‪ ,‬כמו שנוני נדנרות הראשונות‪ ,‬ומפני זה הוליך אדוננו משה‬ ‫והרייר'] רפירוש התורה נפישה ואהתנן כהר שלא היה הועת הוה‬
‫לומר נמלוה הואת נאשר לון ה' אלהין ‪ ,‬לפי שאוהו היוה הוא נעעשה‬ ‫מתווי אצלו‪ ,‬כי צהיוהנו שונתיש ולא לעשה מלאכה ניוס השניע׳ ‪ ,‬אין‬
‫נראשית שנת לה׳ ויום מנוסה ‪ .‬כנה אש כן נכלל נונור הוה נאומר‬ ‫)נו נזה זכ־ון ליציאת מלריה ‪ ,‬אנל יהיה נו וכר למעשה ניאשיה שנשנות‬
‫נאשר צו־ ה' אלהין ונאומי ניוס השניע׳ שנת לה׳ אלהיך‪ ,‬הסנה‬ ‫ביוה ששנה כשה זינפש ‪ .‬ואין לדנייו נזה טענה לפי שה־נ המורה לא‬
‫הא' ננזנרה נדירות כראשונות מגדולי‪ .‬היום וקדושהז ‪ ,‬ומפני וה אמי•‬ ‫זכר נמלות השיה הסניתה מרמלהכה נלנד ‪ ,‬אנל ההנדלה והכנוד‬
‫מז׳ל וכור ושננזר נדנור אתד נאמרו ‪ ,‬י׳ל שענינס א׳ וכוונתם א' ‪,‬‬ ‫}יום כהוא ושניתת המעשה ‪ ,‬והנה ההנדלה כנר חזיה על 'ליחה‬
‫ואמנה השנה הג' למה לוה המלוה הזאת אותנו ‪ ,‬העיר נאומו• וזכרת‬ ‫מצרים כייו שתויה על תדוש העולה ‪ ,‬כל שכן שכרב הרכיר נ'‬
‫העגינים יתד כמו שזכרתי ‪ ,‬והוא אומד וצונו נתווה השניתס והמנוחה‬
‫סו ‪66‬‬ ‫מורח נבוכים חלק שני סרק ל א ל ב‬
‫המזשכה וכעיק הקל ‪ ,‬וזכור חסדי השם עלינו ‪ ,‬בהניוזנו סחחת סבלות םצחם וכאלו הוא חסד כולל‬
‫א בדעת האסתי העיוני ותקון הענץ תשסי ‪:‬‬
‫ופרק לב דעות כני אדם כנבואה כדעותם בקדמות העולם וחדושו״ אני רסנה בזה כי כמו שאלו‬
‫שהתבאר אצלם מציאות השייתיש מהם שלשה דעות בקדמות העולם וחדושו כמו‬
‫שבארנו‬
‫שס ניב‬ ‫אסורי‬
‫פ ר ק ל א א בדעת האמת׳ העיוני ‪ .‬י׳ל שנדע ושנקבע וע״נ אניזט מזכיריס בקדוש זניץ לממשה בראשייז זכר‬
‫!‬
‫בנפשותינו תדוש העולם ‪ .‬ושקק הענק הגשמי ‪ .‬ליציאת סצמם ולמה שהעעם האמתי הוא העיוני נסיים‬
‫מקדשהשבת‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד׳ל תקון הנוף שינוח שלא יפרס שבפה יפיס יצושים‬
‫פרק ל ב דעות מי אדם בגסאה נדעותס בקדמות‬ ‫במפורסמות ובהבל׳ העולם ‪5‬‬
‫העולס מזדושו ונו׳ ‪ .‬אחר שהרב דבר והביא‬ ‫י‬
‫‪,‬‬
‫מוסת על מציאות האל ועל אחדותו ועל הרחקת הגשמות בין שיהיה העולם מחודש או קדמון וכי אלו השלשה דרושים‬
‫יקרים יקוגלו בכל הדעות ואין בהן ספק ‪ ,‬ואחר זה הכריע שהעולם מחודש כי הוא יסוד התודה כלה ומי שיאנדן‬
‫חנופו לא יאמין בתורת יזשה רביטע׳ה ‪ ,‬וביאר בו ני היותו נצחי בעירד‪/‬שאינו יסוד התורה שהעולם תססד בעתיד‬
‫נמו שחשנו קצת מהפתאים‪ ,‬וני מה שיראה מלשון הנביאים שהעולם תפסד ושיעשה מזים מדשיסוארץ חדשה ושהשמיס יפסח‬
‫והארץ ג״נ נחו שאמר ני שמיס נעשן נמלחו והארץ נבגד תבלה שהוא לשק גוזמא וה^גה ומשל לדברים אחרים ‪,‬‬
‫ואחר זה ביאר מעשה בראשית ביאור נאות אל תבע העולם המיושב ‪ ,‬עתה רצה הרב לבאר ל» מהות הגבואה‬
‫‪,‬‬
‫וני הנבואה תקוייס בין שיהיה העולם מחודש או קדמק ואס העולם מחודש תקדים יותר וככר ידעת ני קצת‬
‫מאמיני הקדמות אינם מאמינים בנבואה בלל ‪ .‬והנה אמר הרב ני דעות העולם בנבואה כדעות בקדמות העולם וחדושו שהם‬
‫שלשה‬
‫אברבנאל‬
‫הוה ננור» משניהם ‪ ,‬וכן הנינוסו סר׳ מסדאי ונעל ספי העקרים ותנמיס‬ ‫ני ענו היית נ אין מצרים י׳ל שלא היית יכול לענות ש‪ , 6‬יוציאן ה׳‬
‫אחריש מנני עמנו פנמנו וגערו נפי הדעת סג׳ הזה אשר נו נתר‬ ‫אלהין משם על נ! צון ‪0‬׳ אלהיו לעשות את יום השנת ‪ ,‬ר׳ל על ‪P‬‬
‫הרג שהנבואה סצערן אל הכנות מנעיות ולעויחת מפאת המקבל ואל‬ ‫וההיזנ׳ה לן ולא לעס אתר לעשות ולשמור את יוס השנת ‪ .‬הנן מאה‬
‫הרצון האלסי מפאת המשפע יס׳ ‪ ,‬ואס היה ‪ w‬מ לתה יימס הרב‬ ‫נהנתוניס ענמם יאמתו ועת הרג המויה ופירושו‪ ,‬ואל וה ניוו; נאומר‬
‫הדעת הא׳ לפתאים והדעה ‪ 0‬נ׳ לפילוסופיה ולא קיאס פתאים‪ ,‬נ• נל‬ ‫]צונו נתויה השניסה והמנוחה לקק שני העניניס ‪ ,‬כי וה הצוי היה‬
‫נת וכת מאלה הדעות מקצר )רל הוא מקוצר ההשגה( ואינה נשלמות‬ ‫נמשנס הורה נדנדות השניות נמו שזניתי ‪ .‬ואמנם נמנות ננ ד אמר‬
‫ולמה אמי הרב שהדעת הג׳ היא נמו ‪1‬ה הדעת הפילוסיפי נענמו אלא‬ ‫]'נ נאשר צון ה' אלהיך ‪ ,‬לפי ששם הוסין משה אדוננו נענק השני‪,.‬‬
‫נדנד אמד‪ ,‬ולא אמי נז הנעו ח אצל הדעת הנ׳‪ ,‬נהייתו מורכב משניהם‬ ‫ני הנה נדנדות הראשונות אמר נלנד למע! יאדינו! ימין ‪ ,‬ונוניות‬
‫נדרן אמצעי‪ ,‬והיה ראוי שיאמר והדעה הג' הוא דעת תורתנו ויסוד‬ ‫נשניות הוסיף ולמען ייטר לן ‪ ,‬נאלו אמי כנד את אנ‪-‬ן ואת אמן‬
‫דמנו הוא מיי » מג׳ דעות האלה ני יהנל הרצין מהדעת הא׳ וברננה‬ ‫«אותו שנר שצון ם' אלהיו נסיני ‪ ,‬והוא למען יארינק ימין ‪ ,‬ני זהו‬
‫מהדעח הנ׳ ‪ .‬ה( העירו עליה המפרשים כלם נוה המקום ונלם ננהלו נחפזו‬ ‫;שנר שנונר שס ‪ ,‬וגס מפצי ו ני אחר שאצי מוסיף עתה והוא למען‬
‫על דנור הרג למה עשה גוה דעת שלישי ‪ ,‬ולמה ננדל מהדעת הפילוהיפי‬ ‫>ענ לן ‪ ,‬אומו שני שצון ‪ ,‬וההענס הזאח היא דנר אחר מוזלת ארינות‬
‫נהייתו עסהיה מנל צי ולא נמצא עשוק צא מן ההורה ולא מן בנייאיס‬ ‫‪:‬ימיה ‪ ,‬וענינה שאם האדם יננד אה אניו ואת אמו וינהג נן תניד ‪,‬‬
‫ולא סן הנתונים שלא יסנים עליו ולא יפויש טל פ• יי נו ‪ ,‬כ׳ש שאותם‬ ‫ועיל לו אחר זקנתו שיכבדוהו נניו נם נן ‪ ,‬וזהו אומר ולמע! •י‪:‬ונ לו ‪.‬‬
‫הנסוניס שהניא הרג לאמת וה הדעת הג׳ ממיש לנרון נן נ־יה ואתה‬ ‫אה התנאי לן מוה שנח׳ גדנרות שלא• הושיף ולא נרע אדוננו משה‬
‫חנקש לן גדולות ‪ ,‬וממאסר גס נטאיה לא מצאו חוזן מה׳ ‪ .‬כנה ה‪,‬־נ‬ ‫׳נר מעצעז לא הוצרן לוחי אשי צון ס' אלהין ‪ ,‬אמנם נשני הוניוח‬
‫סתר דגריו ועקעקננ הכל ושם תשונתי נצדו נאומיו ואפשר לנו לומר‬ ‫!אלה י׳ל נדנוד השנח מפני העעס אשר ני ע נו ‪ ,‬ונונוי נ מד אב‬
‫שהנסאה נחק נוון היא גדולות וכן גם נביאיה לא מצאו תזון מה׳‬ ‫אס מפני השני אשר הוסיף נו ‪ ,‬הונין לומר נשנים אלה נאשר צון‬
‫להתתס נגלות ‪ ,‬כאלי יאתר שהיה ניין חשד ההנטת ולנן לא ננא ‪,‬‬ ‫ה' אלהין ‪ .‬ווה נלו ממה שיאמת דעת הרב ופירושו ‪:‬‬
‫וכן נגלות לא נאה גנואה מפני קוצי ‪ n n‬ופענודה קשה שהוא ג' נ‬ ‫‪ 1‬ר ס ל ב דעות בני אדם בנבואה בי' ‪ ,‬ראיתי להעיר נפרק הוה‬
‫להעדר הכנה ‪ ,‬ואם אפשר לפיש הנחוניס ג דין הוה ‪ ,‬אין לנו ראיה‬ ‫על ג' דנריס ‪ ,‬חמשה ‪ .‬א( למד לא הניא סרב גדר סננואה‬ ‫י‬
‫אף על הדעת הג׳ והוא המירה שאין לו מציאות נפני עצמו ‪ ,‬ישהניאו‬ ‫זה הפ' נתמלת הדרום כמו שעשו ‪ ■rf'P‬החוקייס נספריהס ונמקיחתיהס ‪,‬‬
‫היל לחלוק כניד לפיסיס והוא לא נן ידמה ילננו לא נן יחשוג ‪ ,‬וכמו‬ ‫ולא תראה נן סינא נספרו דקנון נפיק א׳ הניא גדי הרפואה ‪ ,‬ינן‬
‫שהניא נל זה >ן נספי והנינוני והאפוד נפירישם לזה המקום והלם הסכימו‬ ‫נשה המדיני )ר׳ל אריסע׳ו( נתתלח השר סמדות שקיום הדנריס כלם נתז‬
‫שזה נוהג מנהג הסנה השניעית ‪ .‬והנני מפרש הפיק ומתיי הספקות ‪.‬‬ ‫‪,‬דר לעוג שהוא האושר אשר יחקור עליי נספר ההוא ‪ ,‬ולמה לח‬
‫רעות כני ארס בנבואה נדעותם בקדמות העונים וחרושו‪ .‬הנה ראה‬ ‫ושה נן הינ נענין הננואה ‪ ,‬והנה הנרנוני נתב נזה הננואה יניאסו‬
‫הרב להקדים לגדר הגנואה ד' פרקים מפאת הפיח הלמוד‪ ,‬ויה לפי‬ ‫‪,‬תתלה ולא ניאר סינמו ‪ .‬נ( נאמרו דעות נני אום ננטאה מעותם‬
‫שהיו נננואה דעות חלוקות ולכן היה ‪ p‬הראוי שיגיד הרב אי זה מסס‬ ‫‪.‬קדמות העולם ותדישו ‪ ,‬ומהו הימה והעדן אשר מצא היג ליעוס‬
‫הפקינל אצלו ביי שלאותו הדעת אשר ינחר יחן הגדר הראוי אליו‬ ‫ננואה עם דעת הקדמות והחדיש ‪ ,‬האם היה זה נלנד נמשפרם שהוא‬
‫נפי ענינו ‪ ,‬פי אין •וגדי הדני קודם שנדע על מה מורה השם ‪ .‬והנה‬ ‫;לה שלשה ואלה שננה ‪ ,‬הגה הוא נאמת דמיון חלוש מאד ‪ .‬והצה יש‬
‫גוי הרג «זכיי נפל׳ו אינו מספים עם הדעת מיאשין אשי ונר נאן ‪,‬‬ ‫(תני וה המספר מהשלשה נעניניס רניס יקרים מאד‪ ,‬גנון שלשת חלקי‬
‫נענור שאוהו הגדי ננד וסיושו על ההכנה תנננידית נפי השנל‬ ‫מ;יאית ננדליס ‪ ,‬ונלנליס ‪ ,‬והווים נפסדים ‪ ,‬וג' החנות אניהש‬
‫והשנעית )צ׳ל והשפעה( נפי הפת המדמה שהצמין נננואה ‪ .‬ומפני זה‬ ‫נמק ויעקנ ‪ ,‬ושלשת הרועים ‪ ,‬משה אהרן ומרים ‪ .‬ושלשת המתנות ‪,‬‬
‫היצרן הרג נראשינה ^;י ד דעות כני אדם ננמאה ולגלות דעתו נה ‪,‬‬ ‫נהנים לוים וישראלים ‪ ,‬ותורה נניאיס וכמוניס ‪ ,‬ידניים יניס זולת‬
‫פוי שאס׳נ יגור איתס עלפי הדעת ההוא אשי ונ ר‪ ,‬ווהו ע‪:‬יןפל׳נ‬ ‫‪1‬לה ולא ייתם הינ הדעות הננואה אל אחו מהם ני אם אל ד ען‬
‫הוה ‪ .‬ולעי שהצית » שהננואה לא תחיל נשים צד על נצי אדם מילתי‬ ‫קדמית וחדושו ‪ .‬נ( נאומט הדעת הראשון שהוא דעת המון הפתאיש‬
‫ספנות גדולות נמד‪1‬ת ו מ עו ת‪ ,‬ופנר יספק המספק גוה ממעמד הי ניני‬ ‫‪:‬יאמין ננניתה וקצת המו; אנשי תורתנו נ׳נ יתמינוהו והוא שהפ׳י‬
‫שהגיעו בל ישראל למדרגת הננואה‪ ,‬ולא היה מתה האפשי שהיו נלס‬ ‫נחר מי שירנה מכני אדה וישר; נו הננואה ‪ ,‬ולמר ייתש הדעת הוה‬
‫מיבניס נאיתו שלמות הגדיל אשי ופי שתצעיו לנניאה ‪ ,‬ויקשה ג׳נ לוה‬ ‫‪1‬ל המו; הפסאיס ‪ ,‬ואס הות אנלו דעת נפתי ונלתי אמת• הנה ראוי‬
‫מאותו פתונ שנא נתודה הגה אנפי שילת מלאן לפנין השמי מפניו ושמע‬ ‫‪,‬יאמר דעת העועים או המשונשים תו נדומה מ; הלשונות שיפלו על‬
‫נמלו שיורה שישראל פלו ראו המלאן ושמעו דנריו ‪ ,‬ני הפרשה ;׳ם ישראל‬ ‫;פם־ הדעות ושקרותו לא שיקראם פתאים והמין שהוא שם נאמר‬
‫נלו ידני ‪ ,‬פמו כיראה מעניגה ‪ ,‬הצה נעביר וה הוצין הרג להניא‬ ‫ול קוצר ההשגה לא על שקרותה ‪ .‬ד‪ 1‬נועת השלישי שוכר הרב שיראה‬
‫פל׳ג להסיר השפק ממעמד הר סיני אשי ינאי שמה שהמעלה שלגיגיי אליה‬ ‫נמנו היותו מורכב מג' הרעות אשר קדמו ‪ ,‬ני הוא יהנל צוין הרצון‬
‫נללות העה היסה מדיגס שפלה לא ננואה גמורה ‪ ,‬ולבן לא הוצדנו לגודל‬ ‫והדעת הא' ויקנל צורן ההכנה מהדעת הנ' ‪ ,‬ויהיה א׳נ הדעת הג'‬
‫הנצות‬
 ‫מורה נבוכים חלל שני פרל( לב‬
‫שבארנו ! כן הדעות בנבואה שלשה ^ ולא אפנה לדעת אפיקורוס שהוא לא יאמין מציאות אלוה כיש‬
‫שלא יאמין נבואה \ אמנם אבוין לזכרוןדעות מאמי; האל בנבואה ‪:‬‬
‫הדעת הראשון והוא דעת הטון הפתאים ממי שיאמין בנבואה וקצת עמי אנשי תורתנו נם כן‬
‫יאמינהו ‪ ,‬והוא שהשי״ת יבחר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו ; אין הפרש‬
‫בין שיהיה האיש ההוא אצלם הפס או סכל רב השנים או צעיר השנים ‪ ,‬אייא שהם יתנו בו קצת‬
‫טוב ותקון מדות ‪ ,‬כי בני אדם עד עתה לא אמרו שישרה השם שכינתו על אדם רע אלא כשיחזירהו‬
‫למוטב תחלה לפי זה הדעת ‪:‬‬
‫והדעת השני דעת הפילוסופים והוא שהנבואה שלטות אחד בטבע האדם ‪ ,‬והשלמות ההוא לא יניע‬
‫לאיש‬
‫שם טוב‬
‫אצלם נין שיהיה האיש ההוא חכם או סנל רה השנים ו‪ 1‬ו‬ ‫שלשה דעות ‪ ,‬דעת אשלשון ‪ ,‬ודעח אריסש״ו ‪ ,‬שהם‬
‫צעיר השנים ‪ /‬אלא שהם יתנו קצת שיג ותקון היזחת‬ ‫שני דעות ‪ ,‬ודעת התורה ‪ ,‬וכן העני! נננואה שלשה דעות ‪.‬־‬
‫שבגני אדם כי מעולם לא יאתרו שהשם ישרה שכינתו על‬ ‫הדעת הראשון הוא דעת ההמון הסתאיס ‪ ,‬והם אשר‬
‫אדם רע אלא כשיחוירהו למושב ‪:‬‬ ‫יאמינו שהשם יתעלה יבחר מי שירצה תבני אדם‬
‫הדעת השני הוא דעת השילוסושים ‪ /‬הוא שהנטאה שלמות‬ ‫וישרה בו הנבואה וישלחהו לאומה או לאומות אין הפרש‬
‫בשבע‬
‫אברבנאל‬
‫ישנה אישו כשירצה ‪ .‬ולכן אמרו נעלי הועש הזה שהש׳י ׳נשי «׳ שירצה‬ ‫הכנת‪ .‬והניא נ'נ הל׳ד להתיי סשץ מ ה א;כ׳ שולה מלאן )‪';c‬־ ‪,‬‬
‫מכני אדם ויש־ה נו הננואה ישתין נירן הכיתי געגין השכניש‪ ,‬כי אין‬ ‫ונהודיע שאי! הכוונה ‪:‬העה יראו ה״ילאך וישנונוו ונ־יו ‪ ,‬כי אה שיראו‬
‫הפיש נין שיהיה האי‪ :‬ההיא שנה נעיוניות ‪ ,‬אי הכי‪ ,‬נהה ויין שיהיה‬ ‫וישמשו ינ‪-‬י הנמא אשר ינינו אליו דניהמלאך‪ .‬ואה־ ‪:‬נשיזיה האלו‬
‫רג ההניה שו מיו‪:‬נ נדע־ו או נעיד השניה‪ ,‬ני פה היית שוכר הפיניהקת‬ ‫התי־ צסש^וה ההה כוי שיתריס דעתו שהניואה '‪.‬יג״ך אל ההכנות‬
‫ששהפמה האלהית לא תמצא ננעריה‪ ,‬ה ש הנניאש 'שיותש מכת שנפלאיש‬ ‫נהכיה ייאה היג לנדור הננואה ‪ ,‬והודיה לנדרה פל׳ה ליאר ול־ודיע‬
‫לא שנע־ך נשכדש להכנש כר^מה או ־נ כעייה כי גם מילי וש כני‬ ‫שהגדי אשר נתך לננואה ‪ ,‬וכל שאר הינרים ־•וכוי כשנינה נשאר‬
‫השיל הנניאה נרצין כנישן יש'‪ ,‬הנה שתי ה־כ כיה הדשש ש'ש השה‬ ‫הפיקים יכללו נסאת הנציאיה כלם ייזולת מרע׳ה ‪ ,‬כ׳ הנד־ ההוא לא‬
‫ישנו נ׳כ נו קצש עוג והקון נידוש‪ ,‬פ• יני אדה הדשנה לש ישמיו‬ ‫יצדק נננואתו ונא הנו‪-‬וח ומדרנוה הננואה שוכי אה'כ ‪ ,‬׳;‪ ]1‬וניען‬
‫שישרה ה‪:‬ס שפינהו על שדה יע א^א שישזי‪-‬הו למי;יצ תשלש ‪ ,‬לפי‬ ‫היה שה גניא נאה־ עי‪ .‬הרש׳ה ושל שא־ הנייאיה גשרון‪ .‬השה הגהו־‬
‫שנעלי זה הרעש יעשו נענין ההכנות שוקה ושפישיג ‪ ,‬כי ״שה הנה‬ ‫ולכך א׳א שיכללה גד־ ועני; אהד ‪ .‬ואהי׳ ‪:‬זכי ההשראה והתורשה‬
‫מהכנות ששמר כפילוהופיה שהה הכיתייש ל״ציאות כננוא‪ , :‬מהה‬ ‫הואש נאושו שליה הניא אשריו נדר הנמאה נשל׳ו ‪ ,‬ווהו ־שור‬
‫ענעייש כשלו שאמ־ שנמות הכש םיי‪-‬יש ישאר שכשיש‪ ,‬ו״שם דנריות‬ ‫השרךיס וציכה‪ .‬והוש־ה סה ההשרה א׳‬
‫והה שלמות המישכלוש והמדיה העיוניים ‪ ,‬ושדגייה אל כלה א‪,‬מי‬ ‫והנר‪ .‬אמר ה־נ שדשוה גני אדה נצנואה כדשוהה נזלייוש השולה‬
‫נעלי הדעתהזהשאיגם הכרתיות במציאות נניאה‪ ,‬וסם שלמותהמוות‪,‬‬ ‫ושוושו‪ ,‬לשי שאלו הדעוש אשר יזכור נכאן הם נמשכים‬
‫נ׳ הנה מנלעדס כנר ישול הש׳י ננואש! על כנניאיס כרצונו ‪ .‬ואמנה‬ ‫מאותה הדשות אשי זכי נקדמות השילה ושיושו נשי ׳נ מוה השלח‬
‫יש מדות אחיוש שהה הכרוזיות נננוש׳ש ‪ ,‬והס שלמות המדות וכל שכן‬ ‫ומתייחשיס אליהם ‪ ,‬לשי ששה זכר הדשת הראשון לכל מ׳ שיאמין תורה‬
‫שיהיה מרוחק ניהתסרונות ‪ ,‬כאלי תאנור שלא יהיה שעוף‬ ‫מרש׳ה ‪ ,‬והיא שהעולם נכללו הש׳י המציאו אתר ההשדר הגמור מכלתי‬
‫נימה‪ ,‬שלא יהיה ניצע נגע‪ ,‬ונא יהיה זולל ושינא‪ ,‬נכלל שיהיה מרוח ‪,‬‬ ‫שהיה שם שומר ודנר מה ולא הכנה כלל לעצין הנריאה ‪ ,‬וכצגד‬
‫מכל פתיחיוש כי ו־ כלו הננדל נהדר ;צ׳ל נסיריז מרע היא הכרתי‬ ‫הדעת הזה הראשון שזכר נחדיש ‪ ,‬הניא הרב הדעת הראשון נצנואה ‪,‬‬
‫שימצא לנניא שאם לא כ; לא יהיה אפשר שישיל הקניה שנינשו עליז כשום‬ ‫ולכן ישהו להמון אנשי שירתנו ‪ ,‬והוא שה‪:‬״׳ ינה־ מי שירצה מכני‬
‫צד ‪ .‬ולזה אמר שימצא נו קצת עיי יתקון מדוש לפי שלא ישרה סקנ׳ו‪.‬‬ ‫אדם וישרה נו השכינה ‪ ,‬אין השיש שיהיה כאיש כהוא שכם או הכל ‪,‬‬
‫שכינתו על אום ישע ‪ .‬וימה שאמר אלא שיחזירהו למיעב תחלה ‪,‬‬ ‫כי אלם שנרי שהיה פועל כצנואש דכ־ נסיי כענין נריאת כעולם ‪,‬‬
‫רמז לעורדיה שהיה אדומי ואחר שנתגייר וחזר למיעג זכה לנבואה ‪.‬‬ ‫ונמו שתנריאה נעכיש נרצון הנורא מנלי חומר מוכן ל־כלה ‪ ,‬כןהננואה‬
‫הנה א'כ כללות הדעת הא' תזה שהנבואה ענינס ^וי בנותן יש' ילא‬ ‫חצטרן לרצון כנורא יש' מנלשי כשנוננוש נמקנל ‪ ,‬אם הוא מוכן אליה‬
‫בהכנת המקבל מאותם ההנגוח אשי וכ־י הפילושופיס ‪ ,‬השמנה יישש‬ ‫שמה ונחדיש( הוא דעת‬ ‫אס לא ‪ .‬והדעת הג' שיכר ה־נ‬
‫הרב הדעת הזה אל פתאים ‪ ,‬ושתף קצש המון אנ‪:‬י שו־תנו עם הפשאים‬ ‫ארישעועלוה שלא יתהווה דני מלא דג־ כי אם מדנ־ ידוע ותוכן‬
‫לפי יעשו‪ ,‬הוא שהצנואם עם היות הני־א ית' הוא ההנה הראשונה בה‬ ‫לכויה‪ ,‬ושאין נעולס נ׳ אם המנהג הענעי ‪ .‬והדעש הזה כתו שינשיש‬
‫כניו שהיא הסנה ככל הדנרים ‪ ,‬הנה היא שנא באמצעות תלאן שהוא‬ ‫זאריאה הכוללש רך יכחיש תעשה הנהיס והצפלאית ‪ ,‬וכננד כדשש הזה‬
‫השכל הפועל ‪ ,‬שנהדנק נפש האדם והכלי עמו ‪ ,‬יחול עליי השפע ‪,‬‬ ‫קדמוש הניא הדג הנש נציואה הדעת הג' נפילושיפים והואשהצכואה‬
‫ודיה בעני הדעת הוה נח־ו נננואה הסגה הא' כלבד מבלי אמנע׳ אחר‬ ‫שלמות נענע האדם לא שתהיה דני נהי׳ כי אם ענעיי‪ ,‬ילנן הגיע‬
‫ולכן אניי שלח שהיה ההכנה צריכה גהכ־ח ‪ .‬ני פעונוש ההנה הא' יח'‬ ‫כפי הכנת הייזנל ‪ .‬כנה א'נ הרעש הזה ננכיאה מש״ש‪ :‬ונמשך מאישי‬
‫כנר יהיו נינלי ההנש המקבלים נענין הב־יאה הכילנש ‪ ,‬ויחשוב הרב‬ ‫דעש אשר זכ־ נשדמוש ‪ .‬ואמנם הדעש האתר שזכ־ שמה ‪ ,‬הוא דעת‬
‫שאין כן ‪ ,‬אי שאין כן ענין הנבואה שהוא שפע השפל הפיפל על נפה‬ ‫אפלעון‪ ,‬והיש שששה ישנרך נ־א השילה איל נא ״לא דר־ כי‬
‫הנביא ‪ ,‬ולבן יהיה הפועל מוגבל כפי סכנש המקבל אוחו לא וילה וה ‪.‬‬ ‫אם משמי קדמי; כ‪-‬דתוש האלוה ‪ ,‬והיייא ישנ־ך היא ה‪:‬ש ניציאישו ‪,‬‬
‫הנה א'כ בעלי הרעש הא' הזה לא ק‪-‬ה להם השקר נישהה הדב־ נהנו‬ ‫והוא כשומר ניד היו‪.‬י שש‪ -‬ינ‪-‬איו ״ה שי‪-‬יה פע‪ :‬׳ני ‪ -‬מ״ני שמים‬
‫היאשינה יש' ‪ ,‬נ׳ כל הדברים הם מאתו‪ ,‬ולא נמה שיא״־ו שהש׳יינחי‬ ‫ופנגד שישו הדישה •‘‪.':‬שוני‬ ‫ואי; ופעה יצייר שמנו וזצש וש‬
‫נ״ ‪:‬ירצה ‪ ,‬כי יאר־ הפילוהוף נהמשכוש הדב־יש מההנה היאשינ■‬ ‫נשדוש העולם‪ ,‬הניא ש־נ ה־שש הג׳ אש־ יש־ נו נצני־ה שיש ש־יל‬
‫שנוא רוצה תמיד במה שיעשה השפל ‪ ,‬אנל קרה להה הפשיוש וקצי'‪,‬‬ ‫)נו! וולש הנצה‪ ,‬נייי ישער שלדישש שש';■׳; לא הישש ‪-:‬יאה כי אם‬
‫כיד עה כמה שלא שערו באמצעי בנביאה שהות השכנ הפועל ‪ ,‬ו;כ‬ ‫מחומר קדיה ‪ ,‬ושה־נו; האצהי שנ ‘ ׳ הכיש׳ כ יי שיינהי נישני; הנ‪-‬יאה‬
‫נ״שך אי‪,‬־יפה קנש המין אצשי שי־שנו נהמבנה אשיי פ‪:‬״‪1‬‬ ‫הנה ייא־שי לש'שש דעיש י‪:‬׳ אדה הננזשה״־׳ל אשיי הידזי'‪,‬ם נמ ׳אישם‬
‫הפתיניס ש״ייההיה צניאית צהש־י מבלי שיופי־ השמ עי ‪ .‬ול‪:‬ן קצי‬ ‫הה כ‪,‬נד רעותה נךד״יש העולפ וחדיש׳ ‪ ,‬פ׳ היי דשיש הננושה ״‪:‬־‪.‬׳שניה‬
‫ה יי; אנשי שו־שנו יהיו ניהדעש ה‪1‬ה עם כייש שקצשה ישעי׳ באמצעי‬ ‫והיש־ש נזה‬ ‫מרעש הקד״וש ושת־וש נאישו האיפן אש־ זכיש׳‬
‫נם ‪:‬יה הששיוש והקצו־ נדעש הוה ‪ ,‬לפי שהם לש שע־ו נמצישוש הנני‬ ‫השערה הג' הדער‪ ,‬ר‪,‬ראיםו‪ ,‬נו' ‪ ,‬ושי׳ שחדש שהושת שא' הוש‬
‫יק ענין הפועל לא ענין המתפעל שהוא סכנת םיקנל שישו ‪ ,‬נ‬ ‫יהוד! שיא שהנכיאש שיא דיי נשיי וש־יא ניפעל ההנש ה־אשונה יש' ‪,‬‬
‫הישהיהפש״ש וקצו־ !הדעש( לדע־‪.‬ו ‪ ,‬נ״ה שישימו הנביאה '״כל‬ ‫ומפני זה אין דאו׳ שנשים יש ש א׳ מהננש שמקנל ‪ ,‬כי שפישיצות האישיות‬
‫הצפיאוש ויא תה־נ‪-‬יה העינעייה כעני' ״ה ש^או ייהק׳‪:‬׳ ‪:‬הו־ו‬ ‫ישעשש ־ ס ם 'א ימנע מפגי שה־ו; שמקנ' האה נאמ‪ -‬ששי' ״שה‬
‫במ״אשה וענינה ‪ .‬ושפאי‪ ,‬כשינוי‪ ,‬הקנוי האלה אמד ה־נ שהוא דע‬ ‫״שש ״י‪ ;:‬להשפך לושה כששפט על ו־ך ש‪':‬א ‪ .‬אני ״י שנ‪-‬א ששילם‬
‫הפתאיה והיש‪-‬ה גוה העיה ג׳‪ :‬הרעש ר‪.‬נ' דעת הפילוסופיה מ'‪ ,‬הדע‬ ‫ושעניע המנהג הענע׳ על ״ה שהוא עליו נפי ־;ונו הפשיע ‪ ,‬הוא‬
‫סז ‪67‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לב‬
‫לאיש מכני אדם אלא אחר למוד דציא מה שנכח המין לפעל> אם לא ימנע מזה מונע מוגי או‬
‫סבה אחת מחוץ ; כמשפט כל שלמות שאפשר מציאותו במין אחד^ כי לא יתכן מציאות השלמות‬
‫ההוא עד תכליתו וסופו ביל איש מאישי המץ ההוא אבל באיש אחד‪ ,‬וא״א מכלתי זה כהכרח ‪ ,‬ואם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫היה השלמות ההוא ממה שיצטרך בהנעתו למוציא אי אפשר מבלתי מוציא ולפי זה הדעת א״א‬
‫שינב אכבל‪ ,‬ולא יהיה האדם מלין בלתי נביא ומשכים נביא כמ שימצא מציאה‪ ,‬אכל הענין כן‪,‬‬
‫והוא שהאיש המעולה השלם גשכליותיו ובמדותיו‪ ,‬כשיהיה המדמה על מה שאפשר להיות מן השלמות ‪,‬‬
‫ויזסין עצמו ההזמנה ההיא אשר תשמענה ‪ ,‬הוא יתנבא בהכרח ‪ ,‬שוה השלמות הוא לנו בטבע ‪,‬‬
‫|)א( ולא יתכן לפי זה הדעת שיהיה איש ראוי לנבואה ויכץ עצמו לה ולא יתנבא^ כמו שא׳א שיזץ‬
‫איש בריא הטזנ כמזון טוב ‪1‬לא יולד ‪ p‬המזון ההוא דם טוב ומה שדומח לזה ‪:‬‬
‫‪ 1‬והדעת השלישי והוא דעת תורתנו ויסוד דתנו הוא כמו זה הדעת הפילוסופי בעצמו‪ ,‬אלא כדבר‬
‫אחד‬
‫שם טוב‬
‫מלין בלתי נביא ומשנים נביא כמו שא׳׳א שילין סכל וישכים‬ ‫בנייע האדס שאיני נמשך אחר רצון האלהי ‪,‬‬
‫חכם כמו שימצא מציאה ‪ ,‬אבל עני! הנבואה היא כן לפי‬ ‫והשלמות ההיא לא יגיע לאיש חבני אדס כענור תקון‬
‫דעת הפילוסופים שצריך שיהיה איש מעולה שלם בחדותיו‬ ‫המחת כמו שיחשבו ההנליס אלא אחר למוד יוצא מן הנח‬
‫ושיהיה חכם ויהיה כמו המדמה מה שאפשר להיות מן‬ ‫אל השועל ‪ ,‬כי אין הנבואה שורה אלא על חכה אס לא‬
‫השלמות ויבדל מבני אדס ההולכים בחשך באופן שלא יהיה‬ ‫ימנע מיה סבה מזגית או סבה מחוץ ‪ ,‬כי האדם כבר‬
‫לו תשוקה לא דמיונית ולא גשמית ויעיין במלכות שמיס‬ ‫יהיה חכם ולא יהיה מוק כפי מיגו להיות נביא כי הכח‬
‫ו א ק ‪ ,‬אז רוח הקדש לובשתו וידבק עם השכלים ואז‬ ‫הרדמה יהיה בו חלש או בעבור שיהיה רע המיג ע ס‬
‫יתנבא בהכרח ‪ ,‬שזה השלמות הוא לנו בטבע ‪ ,‬ני אין‬ ‫חולאים רעים ונאמניס אשר מעיקים להדבק בשכל הפועל‬
‫כילות שם ‪ ,‬כיא ימצא בכאן אשה מוכנת להתעבר ואיש‬ ‫בעבור סבות מונעות כן יהיה הנביאה‪ ,‬וזהו אמרו כחשפס‬
‫השוכב עמה זרעו נאות יחוייג שהאשה תתעבר כמו‬ ‫וכל שלמות שאפשר מציאותו במין אחד מה שלא יתכן מציאות‬
‫שאמרו הצריט להקב״ה לצייר צורת ממזרים ‪ ,‬כן יחוייב‬ ‫!השלמות ההוא עד תכליתו וסופו בכל איש מאישי המין ‪,‬‬
‫בזה השלמות הנבואיי‪ ,‬נ׳ א יהיה האדם חונן אי אפשר‬ ‫‪ 1‬כי המין האנושי אפשר שרבים מאישי המין לא יצאו חכמים‬
‫שלא יתנבא כחי שאי אפשר שיהיה נזין איש בריא המזג‬ ‫וצדיקים‪ ,‬אבל ההפך אי אפשר מבלי שימצא באיש אחד‬
‫במזון טיב ולא יוליד מן המזין ההוא דם טיב ומה‬ ‫וואס לא היה אפשרי ואס^ר וה בהכרח ‪ ,‬ואם היה השלמות‬
‫שדומה לזה ;‬ ‫וההוא ממה שיצטרך בהגעתו למוציא אי אפשר מבלי מוציא ‪.‬‬
‫הדעת השלישי הוא דעת תורתט ויסוד דתט היא כמ‬ ‫׳ולפי וה הדעת אי אפשר שינבא הסכל ני לא יהיה האדם‬
‫הדעת‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫הזה הג' יסודו כזא שהננואה הוא שצפות עיעי אפשרי נחז ס^דם‬ ‫‪1‬פרה לב )א( ולא יתב! לפי וה הרעה שיהיה איש ראוי לנבואה‬
‫ויכין עצמו לה ולא יתנבא‪ ,‬אם הענין בן כסו שהניחו ומנעו ‪ ,‬וצכן מני ספיצוסון! עציה נמאמר השני הוש ופוחש אשר >ו ‪,‬‬ ‫י‬
‫השילוסופי׳ שהנבואה טבעית אחר שהשיליסושים הניעו אל החשיבו' ונצל נסאמיו החלום והנסס והננואה ‪ ,‬שלפי דמהו היו ממין אחד‬
‫ואל השלמות הגדול כשלמות הדבוי ובמדות וחסידות וא׳א שלא ויתחלפו נפחות ויתד ‪ ,‬ולהיות הננואה לדעתו שלמוה מנעי נוי שהניע‬
‫תיו בהם רבים שהיה להם שלמות הנ ח המדמה עם המעלות לאדם נמו שיגיעו הצורות הפנמיות נלם ‪ ,‬י׳ ל נהיות המ־ןנל מונן‬
‫הנונרות ולא מצאנו אחר מהם שיגיע לו הנבואה ולא שיתפאר אליהם ‪ ,‬ווהו אפרו והשלמות ההוא לא יגיע אלא אתר למוד יוציא פה‬
‫בה ואם היה ממה שנטבע היה אדיסט׳ו ראוי לנבואה להפלגה שננת המין לפפל ‪ ,‬ני אה לא היתה מנואה ננח ה»ץ האגישי ואפשיית‬
‫אליו נפי ענעו ‪ ,‬נא היה מגיע אליס אחד »נני אדם ‪ ,‬ני השלמות הענעי‬
‫והיוצא לפעל ננר קרה לו הנח והאפשרות נהנית ‪ ,‬ואם אינו יוצא לפועל תמיד ימנע מפאת מונע פזגיי‪ ,‬י׳ ל שהיה מונו הטנעי נלהי מונן אליו ‪,‬‬
‫או סנה אמרת מתון נאלו תאמר צרות הזמן ושאר הרעות הנופלות נין »י ארס ‪ ,‬ני לא יסנן שימצא השלמות נאפשרי נמיןפד תנליתו וסופי‬
‫ננל אישי המין ‪ ,‬והנה אמר זה לפי שהשכל נמעשי ינעיוני ינדנקית הננדל שהיא הננואה יחשיג הפילוסוף שנצו דגר אחד ‪ ,‬י׳ל שהוא‬
‫'שלמות השנל האנושי ‪ ,‬ויש אדם שיניע אל חלק קען סמנו נידיעת הדנרים המעשייה ‪ ,‬ויש מי שיניע אל חלקיות־ גדיל ממנו והוא נדנרים‬
‫העיוניים‪ ,‬ייש מי שיניע למעלה העליונה מהשלמות ההוא שהיא הננואה‪ .‬הנה א׳כ לא ימצא איש מהאנשיס שלא ימצא גו דנר מה משלמות‬
‫והשנצ אס מעע ואס הרנה ‪ ,‬אחיי שהוא ננד האדם וצורתו ‪ ,‬אנל השלמות ההוא עד הנליתו ושופו לא ימצא ננל איש מאישי המין ‪ ,‬ני‬
‫אינם נמזג אחד וכהכנה אחת‪ ,‬ואין יניעו למעלה אחת מן השלמות ‪ ,‬אנל כפי שישי הפילוסוף יתח״נ שהשלמות ההוא העליון ימצא לפתות‬
‫כאיש אחו מהמין ‪ ,‬והוא אומר ואי אפשר מנלתי וה נהנרח‪ ,‬י׳ל שימצא השלמות ההוא עי תכליתו וסופו נאיש מה ‪ ,‬נ׳ אם ‪,‬א היה נן הנה יהיה‬
‫וזה נמנע ‪ ,‬ני אין ילאה הטנע נהמציאו נזמן מן הזמנים אם הוא היה אפשר כמינו ‪ ,‬זאמר שהשלמות ההוא נפי מדינותיו אס יצעי‪,‬־ נהנעתו‬
‫אל מוציא יוציאהו ‪ ,‬ומהכח אל הפעל אי אפשר שיניעהו מנלחי המוציא ההוא ‪ ,‬ולכן היה נלתי אפשר בפי הדעת הזה שיננא ההכל ‪ ,‬לפי שהשלמות‬
‫הננואיי הוא תכלית השלמיות וסופם ‪ ,‬ואין יניע האדם אליו אם לא עני ראשונה נמורינית הראשונות מהשלימות שהיא החנמה ‪ .‬ואמנם‬
‫אומרו עוד ולא יהיה האדם מלין נצחי נניא ויקום נניא יראה ור וקשה ‪ ,‬ני אס היה שלמנח מנואה מניע אסרי הכנות נשאר הצורות הטנגייות ‪,‬‬
‫והיה שכנר התנאר שההכנוח יהיו טמן והצורה חגיע נעחה ‪ ,‬מי יהיה א׳כ המונע שהאדם יכין עצמו לננואה !סן רג והצורה ודשלסוח ההוא‬
‫יגיע אליו פתע פתאום ‪ ,‬והיה א'כ לן כלתי נניא ומשנים נניא ‪ .‬אנל גורת זה המאמר הנה הוא נניו שיאמר אחריו נמו שימצא מציאה ר׳ל‬
‫שהאדם המונא מציאה פעס נחון פעם נרחונות לאסיה מנוין אליה ולא הנין עצמו להגעתה ‪ ,‬ונס׳ש נפיק חלק שלשה ינריה נאיס נהיהח‬
‫הדעת מציאה ונחש ומלן המשיח שינא נ מ ^ ה נימינו ‪ ,‬לפי שהמציאה תנא נהיסת הדעת סנל׳ הכנה והזמנה שיזמן האדם אליה וגלא תקוה‬
‫נלנו ‪ .‬ואמי שלא יהיה טה הדרן האדם לן נלתי נניא ומשנים נניא ני אס שיכין עצמו ימים רנים להניע אל השלמות ההוא ויקוה ויצפה‬
‫והנעת! ונאותה הזמנה והכנה הניע אליו ‪ .‬ווה שאמר הרב אנל הענין נן שהאיש המעולה השלה נשנליזתיו ומדותיו וזהו נלימוד אס נעיוניות ואט‬
‫נמעשיוח ונשיתחנרלוהשמתחלתניייהו היה נחו המומה נשלמות שאפשר להיות לו לקנל זאת המעלה‪,‬ועם זה יזמין עצמו אל ההכנה וטהזמני‬
‫אשר תשמענה ‪ ,‬זנהזמנה ההיא תשוטט מחשנת הנציא ודמיונו נהשנת הונריס ההס הנכספים אצלו‪ ,‬נאשר יתחנר !ה נלז ר׳ל המוות וטדטות‬
‫מפאת הצמוד ושלמות הכס המומה נענעו מפאת היצירה וההומנה שהיא שוטטת ינחשנת הנניא ‪ ,‬הנה א! יתננא כהכרח לטי שזה השלייית י׳ל הנניאיי‬
‫הוא לנו נטנע ואי אפשר שימצאנו מנלהי ההכנות ההכרחיות‪ ,‬ולא שימצאו המה נשלמותס מננתי שהוא ימצא ‪ ,‬נמו שא׳א שיזון איש נ־יא המו;‬
‫מזון טונ ולא יפילו מהמזון ההוא דה עוג ; והרעת תג' הוא דעת תורתנו נ ו' ‪ .‬ועת הרג אשר נ חי נו הוא שהננואה שלמות טנע• לאוס‬
‫ונמו‬
 ‫מורה נבוכים חלק ישני פרק לב‬
‫אחר ‪ ,‬חה שאנחנו נאמין שהראוי '‘נבואה המכין עצמו לה ‪ ,‬אפשר שלא יתנבא וזה ררצון אלהי♦‬
‫“ חה אצלי הוא כדמות הנפלאות כלם ונמשך כמנהגם‪ ,‬שהענין הטבעי שכל מי שהוא ראוי לפי בריאתו‬
‫רתלמד ייפי נדולו ולמודו שיתנבא ‪) ,‬נ( והנמנע מזה אמנם הוא כמי שנמנע מהניע ידו בירבעם ‪ ,‬או‬
‫נמנע הראות כמתנה מלך ארם כענין אי‘ישע ‪ .‬אמנם היות יסודנו ההכנה והשלמות במדות ובדבריות‬
‫עכ”פ‪ ,‬הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם נבור ועשיר ‪ ,‬וככר בארנו זה בפי׳ המשנה ובחבור‬
‫הגדול‪ ,‬והגדתי בהיות בני הנביאים מתעסקים תמ ‪ T‬בהכנה ‪ ,‬אכל היות המכין עצמו נמנע ולא ינבא ‪,‬‬
‫הגה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫פ ל ק ל ב א וזה אצלי ר^וא כדמות הנפלאות כלס‪ .‬ר״ל דעת‬ ‫הדעח הפילוסופי בעצמו ולא יחלף אלא בדכר‬
‫חורחנו נענין הנבואה הוא בעינו כדעת‬ ‫אחד ‪ ,‬וזה שאנחנו נאמין שהראוי לגבואה ותכין עצמו‬
‫הסילושופיס ‪ ,‬מזולת שאנו סוברים שאפשר שהראוי לנבואה‬ ‫אפשר שלא יתנבא ‪ ,‬וזהו הרצון האלהי אשר אנחנו‬
‫אסשר שלא יתנבא‪ ,‬וזה יהיה פלא בוסוח שאר הנלאיס כי לשי‬ ‫מאמינים כי הדברים נמשכים ברצונו ואינם ע״נ החיוב‬
‫הענין הענעי היה מן המחו״ב שיתנבא ‪ .‬ובזה יש מקום עיון‬ ‫כתו שמאמינים הפילוסופים ‪ ,‬ולכן דבר הרנ בחדוש קודם‬
‫מה הכריח הרב להאמין זה הדעת ‪ ,‬כ׳ הפשוקים אינם‬ ‫שידבר בנבואה ‪ ,‬והנה מי שיאמין הקדמות לא יאמין‬
‫מורים זה הדעת כלל בשום מקום ‪ ,‬כי אותו הפסוק שהביא‬ ‫בנפלאות ולכן היתה הנבואה כדמות הנפלאות כלס כי‬
‫הרב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש ‪ /‬כבר כחי הרב ז״צ‬ ‫הנפלאית לא ימשכו בדרך שבע אבל ככי הרצין האלהי ‪/‬‬
‫התשובה בצדו נאמרו ואכשל לנו לומר שהנניאי‪ .‬נתק ברוך‬ ‫ומדרך השבע היה שיתנבא כל מי שהוא מוכן להתנבאות‬
‫גדולות ‪ ,‬ורצה שאפשר שברוך לא היה ראוי לנביחה ‪ /‬אם‬ ‫אבל כפי רצץ האלהי לא יתנבא ‪ ,‬כי הענין השבעי הוא‬
‫מפני שלא הגיע לשליזית הלמוד הקודם לנבואה ‪ ,‬ואם מפגי‬ ‫שכל מי שהוא ראוי לפי בריאותו ויתלמד לפי גדולו ולמודו‬
‫שלא היה לו הכנה מזגית ושלמות הכח המד־יה ‪ ,‬ואס כן אחר‬ ‫שיתנבא ‪,‬והנמנע מיה הוא כמו שנמנע מהניע ידוכירבעס‬
‫שהפסוק ם אינם סכליחים להאמין זה הדעת מה הניא הרב‬ ‫או נמנע הראות במחנה תלך אי ס בענין אלישע ;‬
‫לעשות דעת ג׳ במה שאין בו רמז מהפסוקים ומדברי רז״ל ‪,‬‬ ‫אמנם היות יסודנו ההכנה והשלמות במדות ובדבריית הוא‬
‫ויש מתרצים כ׳ זה נוהג כסי השיה השביעית ‪ ,‬וכדי שלא יראה‬ ‫אמרם אין הנביאה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ‪ ,‬וכבר‬
‫ששברתנו כסברת הסילושוף במותלע שש זה החליף וחש תינו כן‬ ‫התבאר שבני הנביאים מתעסקים תמיד בהכנה כי אפשר‬
‫כסי האמתות ‪ ,‬כי חין הקנ״ה מקפח שכר מ בריה ובדיה‬ ‫בלתי שיהי׳ האדם תוכן לנביאה‪ ,‬איל היות המכין עצמו נמנע‬
‫ואחר‬ ‫ולא‬
‫קישקש‬ ‫אברבגאל‬
‫עיונו ונודא תזאטותו וכן רב■ש מהש ‪) :‬נ( והנכעע מוה אמנ ם הוא‬ ‫וכמי שמראה מדיייו רשידים מי ם אמר וש ‪ .‬ולק אמר שהוא כווו הדעח‬
‫י טו תונטנע כזהנ״ג ידו כירבעש או נטני! הי או ח בטחנה נזיין ארש‬ ‫הסיצושושי נעלמו ר׳ל שהנבואה של‪-‬יומ מגמי ‪ ,‬ולק־ מלי‪ 1‬רן אל הכגו־‬
‫בעני‪ ,‬א־י־יג׳; ‪ .‬הורנו ר‪,‬־ב ר‪:.‬יאש ע־ינבואר‪ .‬תצטרך איע־כעת‬ ‫גהכ‪-‬ח אס לא שהושיף עניו דנר א׳ ‪ ,‬והוא ענין הר;ון שיוכור ‪ .‬ולכן‬
‫המדמה ו־יש^טות הדברי ביישור ו־יעדמומ הכרות וכאשר ר‪.‬גייע‬ ‫אמר שהיה הדעת השלישי נוה דעת מורהנו ויהוד דתני כי הנה אמר‬
‫ייו עני; גיבעי הוא שינבא אטנש העש טינעו כזר‪ .‬ישי רצונו ‪,‬‬ ‫דעת תודתנו על היות ההכנה הכרתית ננייאה ‪ ,‬ואני־ ישוד דתנו כנגד‬
‫ואמר שהוא מכ ת הנ שיאות ור‪.‬טשיל בעני‪ ,‬יד ירבעם ו ח ט ה או‬ ‫מנין הרצון אשר יזכור שהוא ישוד גדול נענין הדת או אמר דעת‬
‫אשר העני; שבעי שיניע ידו בבהירהו והשם מנעו ‪ ,‬והנה יר‪ ,‬היר‪.‬‬ ‫תויתנו על מנין הרצון ‪ ,‬וישוד דתנו על צו־ן ההכנה ‪ ,‬יראד שתדע‬
‫אטנש טי שיש ייו‬ ‫אנביא‬
‫״‬ ‫שר‪.‬שב י היד ק‬
‫ביעבור ‪-----‬‬ ‫העונש‬
‫‪---------‬‬ ‫־ י‪ ,‬צד ‪-‬‬ ‫שהדעת הזה אינו פו׳־ננ משתי ‪-‬רעות ה־אשיניש ‪ ,‬ולא יאמר הרכ שיוציאוה‬
‫שלכזות הכה ה מו מ ה ושם ר‪.‬ש־״־אוי‪,‬י בי מוד ובסדות הטובות‬ ‫כנבואה תצש־ן ייל ההכנות ואל ה־צון הילהי כמו שתשנו התכמיס שנאו‬
‫אשר הם הכנות נהציעות למעלות הרבריות והכין עצנוו אדרוש‬ ‫אתריו ושתו מיתיו ‪ ,‬לכי שהרנ יסשונ נאמת שהנניא דנר שנעי ואין‬
‫אה ה׳ ולהתקרב אאיו ואהשיג א מ ת ת סציאוהו כשי היכולת ‪ ,‬ואין‬ ‫כרצון האלהי תנאי במציאותה ‪ ,‬כי הדנייש הענעייש נוהגיס כמנהניהס ‪,‬‬
‫ששק נש־גיע לכדעלת הנבואה הוא יו־‪,‬־ קייב ויותר דבק בשם‬ ‫ואין נוה ענין רצון‪,‬ולכן לא אמר הרג שהיה הדעת הוה מורכב משתי דעות‬
‫וירע מ א מ תו ת הכתדאית ו טא ס תת טציאור‪ .‬הבורא י ת' יותר ויותר‬ ‫כרתשוניס ‪ ,‬כי הוא נא ידת מהרשת הראשון כלל ‪ ,‬או מהיות הכועל‬
‫ודע כי הנביאים‬ ‫ר‪.‬מ■ שאינו נביא ‪ ,‬כמו שאמר הרב בש'‬ ‫בנבואה השנה הראשונה נצבר ‪ ,‬ולא מהיות מנס הנכלאות ולא נהיות‬
‫האמתייש ישיגו השגות עיוניות ייא יובל ארם י ד ע ת השבות אשר‬ ‫הנבואה אכשרית מבלי הכנת נניא ‪ ,‬כי כלוה הוא שהיות קצור אצלו ‪,‬‬
‫ית‪1‬־‪,‬ייב ממנו הירייער‪ .‬הר‪',‬א ‪ ,‬ו א חו שהעני; כן )שאין( הנביא‬ ‫ולא ישכיש דעהו בדעת הראשון כלל ‪ ,‬כי אה בדעת השני הכיצוסושי‬
‫יותר נבכר ויותר טיגיאה שיורע משורות המציאות ומשיג השם‬ ‫ולכן אמר שהדעת הג' הוא כמו זה הדעת הכינושוכי נעצמו ‪ ,‬א'א‬
‫יתעלה ה שגה אמתית יותר ניט• שאינו נביא ‪ ,‬והנבואה טבעי ת‬ ‫נדנ־ א' ‪ ,‬והוא שאנתנו כת התורנייש נאמין שס )צ׳ל שמי שהוא( ‪-‬אוי‬
‫לכי מוכן ומזומן ^ה ‪ ,‬איך יבא זר‪ ,‬כילשניו וימנע טוב מנעליו ‪,‬‬ ‫לננואה ה״כין פנמי אליה שעמיש לא ינבא נדצין האלסי ‪ ,‬והנה אס כן‬
‫הלא ההתקרבות וההתדבקות נ ו הוא המבוקש סמנו נ סו שאמר‬ ‫כ־צון אינו תנאי הכרה• במציאות הנבואה ‪ ,‬אכל הוא תנאי הכרתי‬
‫ני אם בו א ה יתד‪,‬לל ה מתהלל השכל ירוי; אותי ‪ ,‬ואמר ונו‬ ‫בהעדר מנואה מהמוכן אליה ‪ ,‬ולו׳א שהוא אצלו נדמות הנכלאות ונמשך‬
‫הדבק ה ה ת דנ קו ח האששר ‪S‬שי טב ע שביו ‪:‬‬ ‫כמנהגם ‪ ,‬לא שתכיה מציאות הננואה כדמות הנכנאוה ‪ ,‬כי כמו שהדבר‬
‫הענפי נמציאותו לא יצערן לרצון האלהי ‪ ,‬כי פולש כמנהגו נוהג ‪,‬‬
‫אבל שנוי המנהג הענעי הוא משפל הפלא‪ ,‬והוא יישאת הרצון האלהי ‪ ,‬ככה מציאית הנניאה היא ייזה שנענעה כדעת רכיליש'־‪ .‬אנל המנעיתה‬
‫הוא ררצין האלהי והוא השלא ‪ ,‬ווהו שאמר שהענין הענעי הוא ני כל מ׳ שראוי לשי ני־יאתו נהתלתד לכי נדולו ולמודו כיתננת ‪ ,‬זהו מציאות‬
‫הנבואה ‪ ,‬שהוא דב־ ענפי ‪ ,‬והגמנע מוה ר׳ג הניינע "ליאות הנכואה מהמוכן אליה ‪ ,‬תיינש היא נמו ‪,':‬מנע מהניע ידו ניינעש ‪ ,‬או נניצע‬
‫הראית נמהנה מלן ארה נענין אלישע ‪ ,‬ר׳ל שתנועת יל י־נעם ינריאתו הוא רמה שנענע אין נו צד שלא ולא משוע■' הרצון ה^‪,‬להי ‪ ,‬וכן היאות‬
‫מנזנה ארס אס היה העי; נ־יא כיה דש־ עגע׳ לא נשיי ואינו מפעל הרנין האלהי הכ״כיי ‪ ,‬איינס מה שנמנע מילנעס שלא יוכל להניע ידו ‪,‬‬
‫או נמנע למחנה ארה שלא יראו אח אלישע וא־ שומרון‪ ,‬ההמנעות הוה היה משעל הנש ‪ 1‬ישתת הינון ‪ .‬הנה ההגאי ויוה שהדעת השלישי שוכר‬
‫כרנ הנה כמציאות הננואה הוא דעת השילזשי;■■ נענמי מנלי יושפת ותשיון ני לא יוסין‪ .‬נעציאותה תנאי הינין כלל ‪ .‬אמנש נענין היינעות‬
‫כננואה מהמוכן אליה ישיש תנאי כרצון ווהו מה כיוסיף על השילושוף לא דני אמר ‪ :‬אנעם היות יכודנו ר‪,‬הכנר‪ .‬וה‪-‬עאנוות כו* ‪ .‬מוה יכריע‬
‫כרנ כדעת הוה כג' נשני חל‪-‬ץז ‪ ,‬על פי כתורה אש צויןההכנה נמרית ינשכליוס נננואה הכריעו ״מה כאמיו תו־ל )נו־ים ל׳ת אץ‬
‫תי; הנניאה שור‪ :‬אצא על מכם גנזי ועשיר ‪ ,‬כי נאו״רש חכש העייו על הכנת העיוניות ‪ ,‬ומ׳ש ננור ועכיי העי־ו על הנידות ‪ ,‬ולכן היי נ;׳‬
‫הנניהיש מתעסקים תמיד בהכנה ‪ ,‬וזהו מה שנאמר נהה שעמיש רנות מתננאיש ‪ ,‬כתי‪ ,‬ככוונה נו כהיו נציאיש כי אש שהיו מכיציש עצמה‬
‫לניוהה ‪ ,‬ולוה חמי סיננאיה מהרתשפל והנה נמא‪-‬ר כזה שהניא נע־נ צא גונר דני רהי‪.‬י־ה‪,‬אול"תשו‪ :‬שתמר תכם על ש'מות הדעות ‪ ,‬וגנונ‬
‫על שנמות המרות ‪ ,‬שה א עשיר נהש או משתהק ושמח נחלקו ‪ .‬ואחר שככדע עצין ההכנה הכ־יע עני; הרצון נסמנעות הנבואה ‪ ,‬והוא אומי אכל הי(‪1‬‬
‫המכין‬
‫סח ‪68‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני®־*‪ p‬לב‬
‫ת ה תדע »ה מענק ברוך בן נריה שהוא הלך אחרי ירמיהו והבינו ו^מדו ‪ ,‬רזיה מקוה י׳התנבא ונמנע״‬
‫כמ׳ש ינעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי ‪ ,‬ונאמר לו ע״י ירמיה כה אמד ה׳ כ ה תאמר אליו ‪ ,‬ואתה‬
‫!תבקש לך גדולות אל תבק ש‪ ,‬ואפשר לנו לומר שזה באור ש תבו א ה בהק ב ח ך נדולות‪ ,‬וכן יאמר‬
‫‪ 1‬שאמרו גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳ ‪ ,‬מפני היותמ בגלות כמו שנבאר)הרלן ליו«‪9‬החלק(‪ ,‬אלא שנמצא‬
‫כתובים רבים‪ ,‬מהם כתובי הספדים ומהם דברי חכמים בלם הולכים על זה היסוד ‪ ,‬והוא שהשם יביא‬
‫להנבא מי שירצה מתי שירצה ‪ ,‬אמנם לשלם המעולה בתכלית ‪ ,‬אבל הפתיים מעמי הארץ א״א זה‬
‫אצלנו‬
‫שם מוב‬ ‫אפודי‬
‫זאוזי שהוא ראר לנבואה מצד למודו ומצד הכנתו הפזגייז זלאיגגא הנה תדע זה מפדן כרוך כן נריה ;והוא הלך‬
‫אחר ירמיהו ולמדו והניט והיה יזקוה להתנכא ונמנע נמ״ש‬
‫ויגעתי נאנחתי ומנוחה לא מצאתי ‪ ,‬ונאמר לו ע״י ירמיה כה אמר ה׳ כה תאמר אליו נו׳ ואתה תכקש לך גדולות‬
‫ואל שנקש ‪ ,‬ואפשר לומר נ ע ט ר שהיה כלתי מונן אם מפני שלא הגיע לשלמות הלמוד ה ^ד ם לננואה ואם מפני שלא‬
‫היה לו הכנה מזגית נשלמות הנח המדמה ‪ ,‬או נ ע ט ר סנות אחרות מחוץמדאנה וינון כנדש נ ם נניאיה לא מצאו חזון‬
‫ומה׳ מפני היותם נגלות ‪ ,‬ואמנם אמרנו שהננואה לא יחול אלא ברצון אלהי אן< שיהיה אדם מונן לא נענור זאת‬
‫והראיה שאמרנו אלא נענור שנמצא נתונים רנים מהם כתונים נספרים ומהם דנרי החכמים כלם הולכים על זה‬
‫והיסוד ‪ ,‬והוא שהשם יניא להתננא מי שירצה מתי שירצה אמנם לשלם המעולה בתכלית יחול ננואתו עליו ‪ ,‬בי זהו‬
‫והרצון לפניו שאיש המעילה נשלחות יחול הנביאה עליו והנן זה ‪ .‬ורנים הקשו אחר שהפסוקים אינם מכריחים זה‬
‫והדעת ‪ ,‬ר׳ל שהנביא אף שיהיה מונן לא יחננא אלא ברצון אלהי ‪ ,‬ולא בדברי חכמים ‪ ,‬ני נבר אמרו אין הקב״ה‬
‫ומקפח שנר כל בריה ונריה ‪ ,‬מי הביאו לרב לוה הדעת ‪ ,‬ואמרו ני זה טהג כסי הסנה השביעית ‪ ,‬כדי שלא יהיה‬
‫סברתנו נסנרת הפילוסופים בחוחלנו ואם איני כפי האתת ‪ ,‬ועוד ‪ w p‬אס יש לרב נתונים אחרים מ עי ד ם על שאץ‬
‫שנבואה שורה אלא ברצון אלהי למה לא הניאם נחו שהביא הפסוק ננרוך נן נריה שהוא מסופק ‪ ,‬אלא הוא תה שאמרו‬
‫שוה נוהג כפי הסבה השביעית ‪ ,‬ני האמת הוא כי אין הקניה תקפח שנר כל נריה ובריה ואחר שהוא ראוי מצד‬
‫שכנתו וראוי מצד למודו ומצד מעלות המדות תטאהו הנבואה בלי ספק ‪ .‬אבל הפתאים מעמי ה א ק אי אפשר שיתנבא‬
‫אחד‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫!מנין שלמו נמנע ולא ׳ננא הנה סדע ‪1‬ה משנין גרון נן ס»רש‪ . 5‬מחלס הדני אשר דני יר»י» גנגיא אל נרון גן נרי‪9‬‬
‫דיה שהלן אמרי ירמיהו ולמדו והכינו ‪ ,‬ר׳ל למדו נמדות ונדעות ‪ ,‬ננהי! אלה הינריה »ל סשר מהי ירמיהו‪ .‬וסירוש גנשזגיס ישנימס א‪5‬צי‬
‫הכינו נשושהות המחשנה ‪ ,‬והיה מןוה לההננאוה ולא היסה ההןנה נאמרה נן הוא שצרו‪,‬־ י!ז מיה »ל ידי ירמיהו והיה הלמיוז יהיה מחג‬
‫;ואת אליו כי אס נהיותי משעי שלסזת כתו המדמה מחמלת הינירה ‪ ,‬ל»יו ‪ ,‬וכמי שמצינו שהוא גתנ מנלה קימה נהי ס»מיה »י שאמר לז‬
‫עם כל ההכנות האלה נמנעה הנניאה ממנו ‪ ,‬נמ׳ש יגעתי צאנתת׳ אין מנת כל הדנריה האלה משי ירמיהו ‪ ,‬וכאשר שלה »ל ליו לההננאות‬
‫היה משתיל להכין עצמו ולהשתיל ולשועה מתשנותיו לננואה ‪ ,‬ולא היה‬ ‫מנונוה לא מלאת׳ עד שאמי לו ירמיהו)משי התכ׳ה( על‪1‬ה אתה תנזש‬
‫רוצה לכתוב כדין הסועייס‪ ,‬עי שהעם אמד שצוה לו ירמיהו שיכתונ‬ ‫!‪,‬־ גדולות אל תנקש‪11 ,‬ה ממה שיורה שנמנעה ממנו הננומה‬
‫*ל ®י»י ייל! ®ייי® < ייון כהיותו »תנ‬ ‫®ייי‬ ‫ל^ייי‬ ‫ופאת הרלין האלה׳ כהיותו מוק אליה ואמשר לנו לומר נזה שהננואה‬
‫הנבואה ההיא לפני ירמיהו ‪ ,‬ויתעצנ אל לנו נאמרו לא וכיסי אני להיות‬ ‫‪:‬חי‪ ,‬נדון היא גדולות ‪ ,‬הגה המש־שים כלם הכינו מהלשון הוה שהרג‬
‫נניא ושמ‪ T‬אהיה סופר ‪ ,‬וכאשר עלי וה על לנו הודיע מיו הי‪,‬נ׳ה‬ ‫!יה מיןעיןע כנינו וישויו ישותי דנריו לאמור שמה שסי׳ ננתוניה אשר‬
‫לירמיהו יצוהו מה שיאמר לו ע־ת‪ ,‬והוא אומר הדגר אשר דני ירמיהו‬ ‫כר אינו הכרתי ‪ ,‬ני אפשר הוא שיפורשו כאופן אתר שלא יורו על‬
‫הנניא אל נרון כן נייה ככהוניס ‪ ,‬י׳ ל ני כהיותו כותנ על הער מעי‬ ‫!דעת הוה ‪ .‬ולפי שהם לא ירדו לפון כוונת הרג ‪ ,‬ני אין יעלה על‬
‫ירמיהו נסאת ערעה אשר קדמו ‪ ,‬אמר לו ירמיהו כה אמר ה׳ אלהי‬ ‫!דעת שיאמר דכר והפנו הון כדי דכור‪ .‬ואס אמר המאמר הראשון כיי‬
‫ישראל עלין כיון ‪ ,‬כלומר עמה נאה אלי דני אלהיה עלין כיון ‪,‬‬ ‫תלוי‪ ,‬כנוי לפרשיה ‪ ,‬מה הועיל לו אתרי שעוד מלתא גפומיה חזר‬
‫והוא אער אוי גא לי כי יסן ה׳ מכאוג על מכאוכי ‪ ,‬ר׳ל אמרת‬ ‫ימנה וסכל את ידיו ‪ .‬אנל פירושו ועני! המאמר הוא שיאמר הרג סה‬
‫נלנן נהיותן עתה כותנלעני שאוי נא ל‪,‬־ לפי שיסן ה׳ ינון והוא הכתיגה‬ ‫‪/‬פשר היה לנו לומר שהננואה נתן כיון היא גדולות ושיתת״ג מוה שלא‬
‫אשי אתה כותג לעני ‪ ,‬על מכאונן והוא ההעדר הננואה אשי לא‬ ‫נא לתשרי! ההכנה)א מפאת הרצון האלהי ‪ ,‬יכן אפשר לסיש גם נכיאיה‬
‫‪1‬נית אליה ‪ ,‬לעי שינעת נאנתתן כהכינן עצגע■ לנמאה ‪ ,‬ו‪,.‬נוחה לא‬ ‫‪ K‬מצאו תוון מה' )איכה ה' ע'‪ !,‬שהוא מפני היותה ננלות ועצמן‬
‫מצאת שלא שיתה עליו שניגת הגנואה שהיא הענותה האמתית ‪ ,‬וע׳ו‬ ‫וגלית יעשה אותם נלתי מוכנים וכמאמר חו׳ל אין הנרואה שורה מתון‬
‫ציגי ה׳ כה אמר ה׳ מחמי אליו הגה אפי נגיתי אני הורס ואתה מנזש‬ ‫ולנו! ולא מתון עצלות ‪ .‬הנה כני היה לנו לפרש הסשיהים האלה על‬
‫לן גדולות ‪ ,‬ר׳ל הט■ רואה נעיטן שאגי מסלק גנואתי מכל הגניאים‬ ‫!עדר הכנה ‪ ,‬אלא שנמצאו נתונים דנים וכו'‪ ,‬י׳ל תצא שלא נוכל‬
‫נענור הגלוס אשר »י מניא על האת ‪ ,‬ו ‪T‬וע שכלם היו מונניס‬ ‫!עשוה וה הפירוש ולא נועיל ני דני לפי שנמצא ראיות דנות אתרות‬
‫וצניאים היו‪ ,‬אכל לשק )צילכרצון(האגהיססוהר מהם הננואה ‪ ,‬יאה‬ ‫ידגר׳ ספי׳ הןויש ימינרי חו׳ל שכלם הולכים על זה פישור ‪ ,‬והוא‬
‫תוסר מהם הננואה העורגלס אצלם אין אתגנה לן עחדש גה שנעי‬ ‫‪:‬נין הרצון שוכר ‪ ,‬ונהיות הדני מנואר מפי כתונים ומדנריהס ז׳ל אין‬
‫המוסר )א היה לן ראוי טתנקש אותה כראותן שתסור מהם ‪ ,‬כי איו‬ ‫אוי שנכחיש אמתת הנתונים ישנשתול לפרשם נו רן אתר הוה אתרי‬
‫סנוןש לן גדולות על גל הגניאיע ‪ .‬והוא אומר הגה אפר גגית׳ אגי גערה ‪,‬‬ ‫‪:‬גישור נעצמו לא נוכל להכחישו ‪ .‬והנה הפשיתיס שמצא הרג סורים‬
‫והם גניאיס כלם שהיו כאויזו חי ‪ ,‬ואתה סנ?ש לן געיע גדולות ‪,‬‬ ‫;ל ענין הרצון הס ינים ‪ ,‬כי הנה אדוננו מרעיה אמר ומי יתו כל עס‬
‫נאמת אין ראוי לעשותו ‪ ,‬אל סנקש זה ‪ ,‬ני הגגי מניא יעה על כל‬ ‫‪ ' 1‬נניאים כי יחן ה' את ריחו עליהם )נמינר כ׳א י״ע( כתלו אמר‬
‫נשי גאה ה׳ ‪ .‬הנה ההנחי שסגנון העישה וענע הכתונים מורה שלא‬ ‫הינר תלוי כרצוננו ‪ ,‬ונאמר ישנעיס !■‪,‬ניס ויתננאו ולא יספו)שה‬
‫נמנעה הננואה מנרק מעני נזסרון ההכנה ני אס פעאת הרצק האלהי ‪,‬‬ ‫•א כיה( ‪ ,‬ואם היו נלתי מוכנים אין ונו לננואה ‪ .‬ואס זכי אליה‬
‫שהיה מהיר ננואתו מכל הנניאיס ונ׳ש ממנו שעדיין לא נגא ‪ .‬הנה‬ ‫סאת הכנתה ליוה לא יספו להתנגאות שנית אס לא שלא רצה הנורא ‪.‬‬
‫להעיר על וס ג־ס אמר סרג אלא שנמצאו נתוכיס יני ס ‪ ,‬ואמנה מאמי‬ ‫;) אמר הנניא ה' אלהים דנר מי לא יננא )עמוס נ׳ ח׳( ‪ ,‬ואמר‬
‫סז׳ל מה הס אמרו)נרנות ו׳ א׳( ני‪,‬ש מ * שלא ישרה הקניה‬ ‫ונרתי על הנניאיס ואנכי תוון היניתי )הישע י'נ י־א( ‪ ,‬ר׳ל שרמי‬
‫שכינתו יק על ?יאל והודי לי שנאמר ונעלינו אני ועמן)גי‪,‬ש להודיעו‬ ‫גטאות וייעיסו היה מפאת הרצון האלה׳ לא מפני הכנת הגניאים ‪,‬‬
‫דיניו של הקנ׳ה( והודה לו שנאער גס את הדני אשר דנית אעשה‬ ‫ומום אמר לא נניא א;כי ילא גן נניא אנני נ׳ נוקד אנכי יכולה‬
‫)צ׳ל שנאמר הודיעני נא את יינ ק( ‪ ,‬ואסרו גס הן)קידושין ע׳ נ'(‬ ‫קמים ויקהני ה' מאתר• הצאן ‪ ,‬ואין וה ני אם להודיע שלא היה‬
‫פאק הקנ׳ה מפרה שניגתו אלא על משעוזית סיוחהות שנישראל ‪,‬‬ ‫התעו! נסכנחי כ׳ אם כרצון האלהי ‪ .‬ונם איחס הנתינים שהניא הרג‬
‫ונמאמריס האלה רניה ‪ ,‬עד שאמרו עשרה משעות נשעה שנינה )י׳ ה‬ ‫גרון ‪ p‬נריה כפי הננון הפישה מוריס נאמת שלא נמנעה הננואה מנרון‬
‫ל'א א׳( וכל זה מורה על שהדצק תנאי גדול ועצמי ננגואה ‪ ,‬ואיו‬ ‫חסיון הכנתו כ• אס מפאת רציני ית׳ ‪ ,‬ראס הכתוניס אשי נאי נאותה‬
‫ינניש‬
 ‫מורה נ בו כי ם ח ל ק שני פ ר ק ל ב‬
‫אצלנו ‪ ,‬ר׳ל שינבא אהד מהם אי‘ א כאפשרות ב הננא הרור או צפרדע‪ ,‬זה ישודנו ‪ ,‬שא״א מנלתי‬
‫ההתלמדות והשלמות‪ ,‬ואז יהיה האפשרות הנתלת בו נזרת הש״י ‪ ,‬ולא יטעך אמרו בטרם אצרך בבטן‬
‫ידעתיך ובטרם תצא טרהם הקדשתיך ‪ ,‬כי זה ענין כל נביא אי אפשר י׳ו מני׳תי הנגה טבעית בעקר‬
‫יצירתו כמו שיתבאר‪ ,‬ואמנם אמרו בי נער אנכי‪ ,‬כבר ידעת קריאת העכ‪-‬יים יוסף הצדיק נער והוא‬
‫ב;שי‘ש־ם שנה‪ ,‬וקרא יהושע נער והוא קרוב ייששים‪ ,‬יהוא אמרו בעת מעמה העני“ ‪ ,‬ומשרתו יהרשע‬
‫ב; נו; נער וגו' ‪ ,‬ומשה רבינו אז ב; אהד ושמונים וכ^ל שניו ק’ך וחיה יהושע אהריו יי׳ד שנה דשני‬
‫יהושע ק״י‪ ,‬הנה כבר התבאר שיהושע אז בן נ״ז שנה ־‘פהות וקראו נער‪ ‘’! ^ ,‬א יטעך ג׳’ כ מה שבא‬
‫ביעודים באמרו אשפוך רוה־ על כל בשר ונבאו בניבם ובנותיכם ‪ ,‬כי כבר פירש זה והניר טה תה'ה‬
‫הנבואה ^ ואמר זקניכם הלומות יחלונזון בחוריכם חזיונות יראו ‪ ,‬כי כי‘ מניד בעולם מצד הקסם ומצד‬
‫המשער 'או מצד טה׳שבה צודקת‪ ,‬הוא נם כ; יקרא נביא ‪ ,‬ולזה יקראו נביאי הכעל ונביאי האשרה‬
‫נביאי‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫באפשריות ‪ .‬חבואהו הנבואה בלי ספק ‪ :‬ב הנבא חמור או‬ ‫אחד מהם אלא כאפשייוה הננא חמ!ר או צפרדע ‪ ,‬ח מז‬
‫צפרדע ‪ .‬ירמוז זה לאתון בלעס ולדג יונה שאי אפשר‬ ‫‪ 1‬ה לאתון בלעם ולדג יונה ני אלו לא התנבאו אכל היה‬
‫כפשושו ושהכל היה במראה הנבואה ‪ :‬ג ולא ישעך נם כן מה‬ ‫במראה הנבואה ‪ ,‬או היה על צד התעוררות שראה האתון‬
‫שבא ביעודים וכו' ‪ .‬ר״ל שלא החשוב באמרו אשפיך רוחי על‬ ‫דבר מפחד בלתי שיראה מלאך ודג יונה התעורר בבזרת‬
‫כל נשר שתנא הנבואה על מי שלא יהיה חכם כלל כי זה אי‬ ‫השם ; ואל יטעך אמרו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ‪ ,‬ני‬
‫אפשר וכמו שביארנו ‪ ,‬׳כבר פירש סוף פשוק נאמרו בחוריכם‬ ‫זה יביא להשוב שהשם יתעל׳ ינבא לאי זה שיי־צה תבני א־ ם‬
‫חלומות יחלומון וזה אינה נבואה גמורה וכו׳ ‪:‬‬ ‫אפילו שלא יהיה חנ ם ובעל מדות ‪ ,‬ואמר בתשובת זה ני‬
‫זה הכתוב לא יא מ‪ -‬בלבד על ירמיהו אלא על בל נביא‬
‫כי אפשי־ לו מבלי הננה טבעית בעי קי יצירתו נמו שיתבאר לע תיד‪ ,‬ואף נ עי אנכי כבר ידעת קריאת העברים ליוסף‬
‫נער והיא קיוב לשלשים שנה ‪ ,‬ויהושע קרוב לששים ; ולא יטעך ג׳'כ מה שבא בייעוד הנחמות אשפיך את רוחי על‬
‫נל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם ‪ ,‬כי זה כבר פירש והגיד זקניכם חלומות יחלימון בחוריכם חזיונות יי־או ‪ ,‬ונל הקוסם‬
‫יקרא נביא כמו נביאי הבעל והאשרה וכמו שאחר כי יקום נ קיב ך נביא ‪ ,‬ואחר שסלק הרב אלו הטעיות אשר יראה‬
‫מהם‬
‫אברבנאל‬
‫‪ 1‬יאמ־ ויעמד רוח סערה )תהליס ק׳ו כ׳ה( ‪ ,‬ולנן את־ת• שלא ניון‬ ‫שנ‪:‬ל הפילוכיפים לא נמצא נניא‬ ‫רלא‬ ‫יכחיש ה־נ ‪ 1‬ה‬
‫ה־נ נזה על אתון נלעס ודג ייגה ‪ ,‬כי אס להגיד שכפי השישיס‬ ‫ממן ‪ ]1-‬הזמניה עה כל שלמותה נמדות ונדעות ‪ ,‬ומי המונע‬
‫העכעייה יהיה נל נ‪,‬־ יצתי אששי שיניא עס הא־ן לחסרון הכ‪,‬ת‪, 1‬‬ ‫רניס נכח ה‪-‬ידמה מתחלת‬ ‫שיהיה גהה אנשיה שלמיה ו ק‬
‫נ־יו אס ננא תמיר או צש־דע שאין ני צו־ה אנושית כצל ‪ ,‬גשי שהיכוו‬ ‫היצירה ‪ ,‬ועש כל זה לא שיתה הננואה עליהה כמו ששיתה‬
‫היא שא׳א שתחול הננואה מילתי הל יוד ‪ ,‬־'ל השלמות הנקנה נהרגל‬ ‫על ישיאל ‪ ,‬נס ראינו שנאותה את־׳ הגלות לא שרתה הנכואה ‪.‬‬
‫והשלמות כעייע׳ מעת היצירה ואמנה מ׳ש הרג עיד ואו יהיה האנזשרוי‬ ‫ואי; לומד שהי‪ :‬זה נהנת הגלות וענכו;׳ ‪ ,‬כ׳ כני היי סמן מן רומניה‬
‫נתנה נגזית הש" ‪ ,‬תין י תו׳ שיכו־ש שאפשרות •יציאות הצנואה נתלה‬ ‫ניד׳ מלכי תהי שכיה יכייתיס וכל איש על מחומו ׳נא נשלוה ‪ ,‬אכל‬
‫נגו־ת השם ו־צוצו‪,‬גאושן שלא תיכ^התצא הניואה נינלתי הרצוןהש־ט•‬ ‫היה העצין כתו שכת‪ :‬התני לתלך הכווי )״ אי״ נ'( שכל הצניאיה לא‬
‫האלה׳ ‪ ,‬ני כיי אמר הזהר לזה שהצניאה דיר ענעי ‪ ,‬והיא תציצי'‬ ‫ננתו כי אה נא־ן ישראל או נשנילה‪ ,‬תסכיס ליי׳ש •׳'כה ושריה נגוים‬
‫אתר ההנצה נהכ־ח ‪ ,‬אנל הכמצה שאשש־ית נתלה נגזרת הש׳י שאג‬ ‫אין תרה ‪ ,‬נה גניתיה לא מצאו תזון מה' ואיכה ־' ט'‪,‬ו ‪ ,‬ר׳ל שגה‬
‫לא ירצה מיניאיתה ימנעה ‪ ,‬אף עש׳י שהיה מונן אליה ‪ .‬ולא ׳עען‬ ‫הצניאיס שהיו כג־ מיכניה לא תצאו תזון ‪ ,‬נישאה י‪,‬ון מה' ‪ ,‬ולכן אתר‬
‫אוני־ נערם אצרך נ;ען ידעתיך ויע־ס תצא מרמס הקדשתיו־ נניא‬ ‫המשורר אותותינו צת ראינו אין עיד צכיא ואין תתנו יודע עי מה‬
‫לגויס נתתיך )ירי״ה א' ה ‪ , /‬וניאת־ שלא נתמר כן כשאר הנניאיג‬ ‫‪ 1‬תסליה ע׳ד ג׳'(‪ ,‬ש‪ 1‬כ־ נ' דיריס שנשתלקו נההתלקההשנינה •!התקדש ‪,‬‬
‫מורה שהוא נלנד היה מיכן מעת היצי־ה לצניא ‪ ,‬ושלא היי כן שתי‬ ‫א' ‪ ,‬האותות והתושתיס שהיי נעשיה שתה ‪ .‬נ' ‪ ,‬הנייאה שנהתלקה‬
‫הנניאיס שלא היתה ההכנה צ־יכה א'יה שהכ־ת ‪ ,‬ויקשה עוד אות־ו‬ ‫ג' ‪ ,‬ידיעת הקנלה והאלהות אתתי ‪ .‬זעלזה את־ ואין אתנו‬ ‫מהה‬
‫ייימיהי נ׳ נע־ אנכי‪ ,‬ייו־ה שהיה צעי־ השניה ‪ ,‬ואס היה פן היה‬ ‫יודע עד מה הצה מזה התגאר גלי התרה ההגי־ה התיז־ונה ‪ ,‬מי‬
‫א'כ נ'־‪.‬׳ )יוכן ל‪;-‬ואה ‪ ,‬יתיך ת׳כ נאה הייזאה אליי ‪ ,‬יוה כלו ׳וכי'‬ ‫הכ‪-‬יע ה־כ להצית דעת שלישי ‪ ,‬שהוא תשצי ■יה שהוכדת עליו עיע‬
‫שהסכנה איננו התנאי ההנ‪-‬הי גציואה ‪ .‬לכן איי־ כיישיג ׳'השק הא‬ ‫הייציאית נעיין הצכזתה ‪ ,‬ורשצי מה שתצא שהשכיתי עליה כתזכי התורה‬
‫כי !הי עצי; כי' נניא שא׳א מני‪,‬־‪,‬י ההכנה הענעית יעקי יצי־תי‬ ‫ושיי־ש שאששר לנו לומר איצי סתירה לתיש‬ ‫זהנניתיה זדי־‘‬
‫ו־יה ‪:‬׳ א יי ־ כירמיהו הוא כנין א; לכל שתר הנני־‪,‬יה ‪ .‬ולהשק הג'‬ ‫איל הוא הזיק ‪:‬אותו האושן אש־ וכרתי ‪ ,‬האמנה לשי שהכתוניס‬
‫השיג הרג שאמי כי גע־ אנכי א'מ חו־ה ע' היזתו יעיר הייי‬ ‫וה‪-‬אתייס האלו מי־יה שהשה יניא להניא מי שי־צה נעת שירצה ‪ ,‬פו'‬
‫הנה הענ‪-‬יס ירגגו לקרא נער גה ־נ שייה ‪ ,‬כייו שייכית מ״שך‬ ‫ה־נ ‪ p‬מה ‪:‬כי' ל״עלה שה־צזן הוא נכצין ההתנעות לא זולת זה‬
‫ימיהושע ‪ ,‬יהיה זה לשי שנער יישאל לכי ייש־ת ‪ ,‬יכ״י שכתג הי אנ׳נ‬ ‫ואיזנה מציאית הצנותה ניהס אותה ל־צון האל ית׳ כשא־ השעילות‬
‫ומשרה! יהושע נן צג‪,‬׳ נע־ שהיה ייש־ת אותו שירית נער ‪ ,‬ומאותו צז‬ ‫הענעיות שהס נלס ייאתו ומידי והוא ת״יד תש; ו־יצה נשעולותיו אנל‬
‫שיקרא נער למכית יק־א׳ גה הייש־תיה הגדוליה׳ נשס צע־ והצה אמי‬ ‫השלתוה הזה לא ינא ני אס אל הניעולה ה״וכן גת לשהאיה ריעני' האדן‬
‫הרג הנה כני התנא־ שיהישע נן נ׳ז שניה לשתות וק־או נע־ ‪ ,‬לשי‬ ‫ילתי מוכנים ואי אששר שיצנאו הס ני אס נאשש־ית הצ־א החמור‬
‫שעס היות הקד״ה איותיה שמשה היה נן ש׳א כנה ■כמעשה ;העגל( שא‬ ‫יהנשרדע ‪ .‬זהתשישיס נתנו טל!ה ה־יא״־ ש־״! ה־נ ‪:‬זה לאתון כלעה‬
‫נק־א יהושע ק מן גער‪ ,‬יהיה ג־כה;דמה שאין סכק נה שתיו נלל ש‪.‬‬ ‫ולדג יונה שא׳א שיהיה נששיע! ת‪:‬ל היה הכ' ניי־תה הצני־ה‪,‬והנה‬
‫ח״ משה ק'כ שנה ישני יהושע ^'י ‪ ,‬הנה עניו היתה הקדמה מסושק׳‬ ‫מה שאמרו יזה איניי מתויי‪ :‬ולא ייתיש‪ :‬נדכי׳ ה־נ לכי שענין אתון‬
‫אמרו שכנ־ יהיכע תיה תת־י י׳שה ייר שגיס שכנשו יהלןו הא־ן‬ ‫נלעס אף לדנרי מי כיאמינהו כככועו שהוא הת־ו־‪ .‬לת איור אדה‬
‫ני המה‪:‬־ הזה לא נא יש־׳־‪ ,.‬ולהיותו כיי‪,‬י מזימת כתג ה־נ כג‬ ‫‪:‬תין מד־כו‬‫י ‪I‬‬ ‫שננאה האתון כי אה נדנד ה י ד־ן נה ‪ ,‬והדני־ נייי‬
‫התנא־ שיהושע היה ‪:‬ן ג׳ז שנה '‪:‬תית‪ ,‬לכי ‪ :‬כ‪:‬־ סכל לומ־שאה־י שצו‬ ‫שימצא נו אינו נשואה אנל הוא שיא ‪ ,‬זת'כ איך יאיי־ ה־נ כהנכא‬
‫התניק והכניש היה עוד ש״ס את־ית ויהיסשי שנותיו כשי זה יאא יסע;‬ ‫תייי־על אהון נגעה ‪ ,‬כי אין מי ביתתר שהיה ענינה צשיאה כי אס‬
‫ג'כ מה ■סשא שייעי־יה שוי ‪ ,‬יאה ה־נ להתיר נזה ששק אחר מצז!‬ ‫כההשך הטעה נת‪ :‬וההושכו הגור תנה מיס ‪ ,‬וכיש נענין ה־ג של יוג‪:‬‬
‫שאי׳־ יותנ הנ‪:‬ית )ג' א'( והיה את־י כן אששיך את ־ותי על נ‬ ‫שכג־ פי' ה־נ נשמיח מוה התיק מה שגאמי נה וית״ר ה' לדג שהרצון‬
‫ישי וגנאז וגו' וגס'על הענדי‪ :‬יעל השכתזת נימיה ההיזה אששוך א‬ ‫נו התעוררות ענעה ומפצה לקיא ‪ ,‬ואין מי שיתמי שהיה זה נתיזג‬
‫רות׳‪ ,‬ני היה נלתי אשש־ שיאמר שכל גשי עס האנשי‪ :‬והנשיס והע‬ ‫נננואה ‪ ,‬ני אש פנדרך נש גזר ה' על הדג ההיא שיעש‪ :‬כן ‪ ,‬והוא ע׳ד‬
‫זגם‬
‫ס מ ‪e9‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לב‬
‫נביאים ‪ ,‬הלא תראה אמרו יתעלה כי יקום בקרבך נכיא או חו^ם חי?ום ‪ ,‬ואמנם טעמד הר סיגי‬
‫ואע״פ שהיו רואים כלם האש הגדולה ושומעים הקולות המראות המפחידים על צד הפלא ‪ ,‬לא הגת‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫למדרגת הנבואה אלא הראוי לה״ תל מדרגות ג״ב הלא תראה אמרו עלה אל ה׳ אתה ואהרן נדב‬
‫ואביהוא ״ הוא ע״ה במדרגה העליונה כמו שאמר ונגש משה לבדו אל ה׳ וגו‪ /‬ואהרן למטה ממנו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ונדב ואכיהוא למטה מאהרן ‪ ,‬ושבעים זקנים למטה מנדב ואביהוא ושאר האדם למטה מהם לפי‬
‫שלטותיהן‬
‫שם טוב‬
‫הראוי לה והראויים יתחלפו מדרגזתיהם ג״כ ‪ /‬הלא תראה‬ ‫מהס שהשם יננא כל איש מכני אדס ^ סלק מעלינו ססק‬
‫וגדול והוא מעמד הר סיני אשר אגשים ונשים סכלים אמרו עלה אל ה׳ אתה זאהק נדב ואביהוא ‪ ,‬וכתבו‬
‫וובלתי ראויים כלם היו נביאים וזה יביא לחשוב שהשם ית׳ התנמים משה מחיצה בסיע ואהרן מחיצה בפ״ע ונדב‬
‫!ינבא כל מי שירצה מבלתי שיהיה מוכן ‪ ,‬ואמר שאן שכלם ואניהוא מחיצה בס׳׳ע ‪ ,‬ומא עיה במדרגה העליונה כמו‬
‫;היו רואים האש הגדולה ושומעים הקולות הנוראות המפחידות שאמר ונגש משה לבדו אל ה׳ ואהק למטה ממנו ונדב‬
‫ווזה היה על צד הפלא ‪ ,‬לא הגיע למדרגת הנבואה אלא ואביהוא למעה מאהרן ושבעים זקנים למסה מנדב ואכיהוא‬
‫ושאר‬ ‫‪.‬‬
‫אברבנאל‬
‫נהו‪ ,‬הוא היות ‪ 8‬ננ‪1‬אה שלמות מנעי מגיע אל סמונו אליה נמו שיגיעו‬ ‫ווגה ההנדיה והשהחות יהיו מונגים ;ראוי לשתחול נהם מגואה < והתיר‬
‫הצורות השמיות נצושאיסם‪ ,‬ווהושקר‪ ,‬לסי שהננואה היאדנר נסיי‬ ‫הרג זה נאומר שאין וה אשר ייעד וגואה גמורה‪ ,‬נ• אס שיתלמו‬
‫מגיש מהש׳י נמו שיגישו שאי הנמצאות ואינה ס מי ‪ .‬וננר יורה על‬ ‫חלומות לזו־\ם כמ׳ש )שס( ז־ןנינה חלומות יחלומון מיהיו שלמים‬
‫וה שנמ המציאות אתרי שלא מצאני גנואה ני אס נאומת ישראל נלנד ‪,‬‬ ‫נשנלס נ־נ שיעור נשי הוישעי שלהם והמחשבה הצודזת יגידו הדנריס‬
‫ונס נאותה האומה נהייתם שינייה את השה »כנד נ א ק הנגתרח ולא‬ ‫הצעלמיה והעתידים ‪ ,‬ועציו אמד ונחורינה מויוגוס יראו ‪ ,‬על דרן‬
‫נאיען אחי ‪ ,‬והוא מפה שיוניח שאינה דנר שנשי ‪ .‬אתי שלא )מצא‬ ‫עמוה הצי קראו צניאי הנעל צניא־ס י ואתה תראוז אמרו ית' נו' ‪,‬‬
‫לנל האומות ו מל הארצות ו מל הומנים ‪ .‬גם יורה של זה שהיו הנניאיס‬ ‫לסי שיששה למה שהגיוז מצודן ההמה והג־חיותה עצץ מעמד הד‬
‫יראים וסותריה נאוסן צסלא נשתסאם הגנואה ‪ .‬הגה ישקג נשראה הסולם‬ ‫שיני שאין הס; שלא היו ששם היה )צ׳ל ששיס רגוא(נלם מונציה‪ ,‬ואיו‬
‫נאמר דירא ויאמר מה מרא המקוה מ ה אין וה ני א ם נית‬ ‫א'נ הגיעו למעלת הצנואה ‪ ,‬לנן אמר הרג שאעס׳י שהיו רואים האש‬
‫אלהים ווה שפר השמיס ‪ ,‬משראה המראה של משגר ינק אמי ני‬ ‫גדול ושומעים את קולות הצוראותהייסתידים‪ ,‬והס קולות והלשייים‬
‫ראיתי אלהים סציס אל סנים ותנצל נ סי ‪ ,‬ואס היה הדנר שנשי למה‬ ‫וי‪,‬ולה‪:‬ושי שצוגר נסישה ניו הנ לו צעשהע׳צהסלא‪ ,‬והם ראו ושמעו‬
‫יאמר נן ‪ .‬ואמנם למשה מראה השנה נאמר ני אהיה שמן וזה לו‬ ‫אותם נ קין ולא היה גוה ננואה ‪ .‬איל למדרגת הצנואה לא הגיע ני‬
‫האות גי אנני שלתסתיןי׳ל ששציתיתו ונמאתו היה ה*ת והפלא היותר‬ ‫אס הראוי אליה ‪ ,‬רמו נזה למשה ואהרן צדג ואניהוא ושנעים מקניה ‪.‬‬
‫נחל שאסשי שיהיה אצלו ‪ ,‬הי שמפני וה אסר והן לא יאמינו לי וצא‬ ‫עא מדרגות ג׳ נ ‪ ,‬י׳ל ני אף אותה שהגיעו למדרגת הצמאה שהיו‬
‫ישמשו נקולי ני יאמרו לא מיאה אלין ה׳ ‪ ,‬שד שהוצרך לתת לו של‬ ‫וצם שוים נה ‪ ,‬והוכיח וה ממה שאמר הנתוג נאותו מעמד עלה אלי‬
‫וה מששה האותות ‪ .‬ואס היתג מ סא ה דני שנשי לא היה מקום לנל‬ ‫‪1‬תה ואהרן צדג ואניהוא ושנעיס מזקצי ישראל כי ו ני למשה לנדו‬
‫זה‪ ,‬שד שמפני נן אמי נמתן הורה היום ס ה ראיגו כי יי ני אלהיה אח‬ ‫היותו גמדרגה עליוצה ‪ ,‬כמ׳ש על וה ויגש משה לנדו ‪ ,‬ואהרן למעה‬
‫האיש וחי כי מי כל נשר אשי שמש קול אלהים סיים מדני מתון האש‬ ‫זמצו נמרינה ‪ ,‬וצדן ואניהוא למשה מאהרן נמדרגקושנעיה הזקנים‬
‫נמינו וימי ‪ ,‬ואם היה שניו הנניאה דני שנשי אין יאמרו זה ‪ .‬אנל‬ ‫‪:‬מדרגה למעה מהם כל אתי כסי שלמותו ‪ .‬והצה אמי הרג אחר וה‬
‫הוא שגיו אמת שהצמאה תיגה דנר שנשי אנל היא מנצל הפלאית ‪,‬‬ ‫הו אשר כתנו חו׳ל משה מחיצה נסני עצמו ‪ ,‬אהרן מחיצה מני‬
‫לפי שנל נת משיג יש לו יחם שמור ימוגנל שם הדנר המושג אליו ‪,‬‬ ‫וצמו ‪ ,‬ויראה שהוא יכר סנואר ננחוצ שדנריהם ז׳ל לקחו ולא ידעה•‬
‫וגפש האיס אין לה לא יתש ילא עין עם הדנור שאלהי לשיקנל אותו‬ ‫והו אשר חיש הרב כאומרו הוא אשר נהנו מו׳ל ‪ ,‬כאלו היה אסשר‬
‫ג דין שנש אס לא יהיה נדין >ש ‪ .‬תהי מ׳ש אדונגי עשה ני הגויה‬ ‫‪1‬יונן דני אחי ממנו ‪ .‬אף ני הנינוני כתג על וה מייושו ו'ל ‪,‬‬
‫האלה אשר אתה יירש אותה אל משונניס ואל קיסמים ישמעו ‪ ,‬ואחה‬ ‫אשי נתנו חכמים משה מחיצה נסני עצמו ונו׳ שניהם כאחד נענין‬
‫לא נן נת! קי ה׳ אלהין ‪ ,‬נמא עקר ‪ p‬מאתין נעתי יקיס לו ה׳‬ ‫;חנליח הדרוש ני עונים השנים מן האחד הצה מה עוג ומה נעים‬
‫אלהין ‪ ,‬יודה שהננואה הוא דשר משעל השיי ניצונו מיומי נאומה‬ ‫!נח אחיה גס יחד ‪ ,‬וראוי שנדע מהו שכיוון היג מה וגם הנינוני‬
‫לאפשר)צ׳ל לא כן נשאר( אומות המיס ‪ ,‬שד שמפני ו» היתה משלת‬ ‫יס־שו ‪ .‬ואומר שהמאמר הוה לחו׳ל דישו אותו נססוק לן יד ועלית‬
‫אדוננו משה כנבואה נמנשת מלהמצא כמותה כמ׳ש ולא קה נגיא שוד‬ ‫)תה ואהרן עמן והנהציס !העס אל יזיסי אל י ' *‪®' I‬יח נס שנא‬
‫נישיאל נמשה ‪ ,‬וסמין לזה לנל האומות יהמופהים לפי שהיתה נטאתו‬ ‫‪:‬סרשת וישמע יתרו ‪ ,‬ועליו אמר ועלית אתה ואהרן עמן משה מחיצה‬
‫פנלל הנפלאות ואם סיה זה דני שנשי למה לא יקום נמיהו נננואה ‪.‬‬ ‫;סני ענמו אהרן מחיצה נסני עצמו ‪ ,‬ולסי שנאו נכתוי משה וארד!‬
‫אנל זה ינר סנואי מפי הכתוגים שהננואם אינה דני שנש• כי אם‬ ‫הנהנים והעם ‪ ,‬וחז׳ל לא דישו המתיצוח ני אם נשנים מהם ‪ ,‬ר׳ל‬
‫דני פלא ‪ ,‬וינזשן מזה ימת שש ‪ ,‬והוא שההכשת אינה םכרמיות‬ ‫ושה ואהרן נלני ‪ .‬והנה ראה רש׳י לעשות נזה ‪ ' 3‬מחיצוה נאומי משם‬
‫נסציאות הננואה כמי שמשכו הפילוסופים ונמשך אתריהס ‪ ,‬לפי שנהיית‬ ‫גש יותר מאהרן ואהרן יותר מהנהנים יכול אף הס עמן ת׳ל ועלית‬
‫הנטאה שלמות שנשי היו ההכנות הכרתיות ‪ ,‬אנל נהייתה דני פלא‬ ‫(תה ‪ ,‬אמור מעתה אחה מחיצה לעצמן ואהרן מחיצה לעצמו והנהנים‬
‫ומפעל הרצון הפשיש י סנ'‪ ,‬איגו סהנרח שיעצאו הכנות ‪ ,‬ני הנה‬ ‫‪:‬חיצה לעצמם אנל כל העם כל עיקר אל יהרסו ‪ ,‬אלו דנייו ‪ ,‬הנן‬
‫הפשולות האלהיות כשיעשה אותם הש׳י אינו הנרמי שיהיו המקנלים‬ ‫ואה שיש׳י עשה ג' מחיצוח ננחיג והרג המורה עשה נו י ' מחיצות‬
‫אותם נהננה מונגלת גדגריש השנשייס הפושליש זה ס ה ‪ ,‬אנל נאי וה‬ ‫ושה ואהרן והנהנים והעם ‪ ,‬ואמי הרג שמה שנחנו מו׳ל משה מחילה‬
‫אופן שיהיה יפעל היצן האלהי נהה כרצונו ‪ .‬וננר יורה על זה מאמר‬ ‫סני עצמי אהרן מתיצה גסני עצמו הוא משניה לדעתו ולאלדעסיש׳׳‪,‬‬
‫מניא שעוס שאמר לא נניא אנכי ולא ‪ p‬נטא אנני ‪ ,‬שאין הכוונה סס‬ ‫יורה מליו מ׳ש אמרו והנהצים והעם אל יהרסו אל ה' לראות שן יסין‬
‫שלא יהיה נניא כי הוא היה מננא שליי ‪ ,‬אכל שלא היה מונו לננואה‬ ‫‪.‬ה יורה שההשגה היתה להם ג׳נ ‪ ,‬ולזה הוא שאו׳ל משה מחיצה נעצי‬
‫וצא היה הנניא כפי הנצתו ‪ .‬תה שצמו מאמי יואל אשפון אש רותי‬ ‫‪:‬צמו אהרן מחיצה נ‪0‬נ׳ עצמו ‪ .‬האמצם רצה החנם )הנינוג׳( להמשינו‬
‫של כל גשי שהוא הרות הנניאיי ‪ ,‬ולכן טאי■ זקשכם מצומות ימלטק‬ ‫(חרי יעח המורה לחת הסנה צמה חו׳ל עשו הדישה כמשה ואהרן נלצד‬
‫נחויינם חזיונות ידאו שהם נ׳ מיני נטאה תלוש ומראה ‪ .‬ולהיות‬ ‫לא נאמייס ‪ ,‬ואמי שהיה נוה לני שמשה ואהרן היו שצ<הם נאמד‬
‫הננואה ההיא היא מנת הנפלאות אמר אמריו ונחמי מופסים נשעיס‬ ‫‪,‬ענין חנלית הדרוש ‪ ,‬כי היתה השגה אחס עה היוח מדרגת משה‬
‫ייארק ‪ .‬והתימה מהרג אין כאשנ־ הציקוהו ספשיקיס האלה חשב‬ ‫‪,‬אותה השגה למעלה ממדרגת אהרן ‪ ,‬וע׳ו אמר עונים השנים מן‬
‫עתשמת להרימם נאמיי שקי נאמר שהקוסם והמגיד נעולה ש'צ‬ ‫‪:‬אתד עוג שנת אחים גה יחד ‪ ,‬שהיו שני אחים משה ואהרן יחי‬
‫האומד)י׳ל שמא משמר את הנולד( יטיא נטא האם נאמר שהיה‬ ‫דרוש המושג ‪ ,‬אמנה הנהנים והעם לא היו משותסיס אל הם נענין‬
‫ייעוד הנניא שנזמן קטן גליות יהיו ^ ( ל קוסם קסעיש מנחש ומשוח‬ ‫דרוש ‪ ,‬אנל היה השגתם נדרוש אתר למעה מדתש משה נמעלה ‪ ,‬ולנן‬
‫ומכשף או פג ‪ r‬מה שהיה מצד הממשגה הצודקת ‪ .‬כי שנה ק ס ס‬ ‫א נשתתסו עמו נדיישה ‪ .‬זהו מה שנראה אלי נניאוי ז נ י' הסרק‬
‫התורה אהדה אותו ואין יהיה מייעד מליו מען ההצלחה‪ ,‬והנס המשער‬ ‫‪:‬וה ועניויו נסי שרשי סרג ודעתו ‪ .‬אטר יצחק ואחרי שניארח׳ יעס‬
‫והמתשנה הצודקת הגה הוא מ ל וסן ונגלית ‪ ,‬ואין יאשר שליו והיה‬ ‫רנ נוס ‪ ,‬יאיי שאחקור עליו אם הוא אמתי ונאות גסי שישי תורתנו‬
‫אחר נן יטמיה ההנצה ‪ .‬ואיו יכנס הידישה האומללה הזאת נרות אצהים‬ ‫וה לא ‪ .‬ואומי שהיסוו היאשק אשי עליו נצה הרג קו תהו ואנני‬
‫נאומי‬ ‫‪!8‬‬ ‫יף‬ ‫]סורד‪ .‬גטנים ח״ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק ע‪1‬ני פרק לב‬
‫שלמותיהן‪ ,‬ואשר כתבו החכמים משה מחיצה לעצמו; ואהרן מחיצהלעצמו‪ ,‬ואחר עזנתנלגלי!נו זכו‬
‫מעמד הר כיני נעיר על מה שיתבאר מן הפפוקים לפי ההשתכלות הנאות ומדברי החכמים מהמעמו‬
‫ההוא איך היה ‪ ,‬בפרק נפרד ‪:‬‬
‫פרק‬
‫שם טוב‬
‫מה שיתגאר מן הפסוקיס לפי ההסתכלות הנאות ומדנר‬
‫התנמיס ממעמד ההוא איך היה ‪ ,‬בפרק נפרד ‪:‬‬
‫פרק‬
‫אברבנאל‬
‫שר׳ל נגנוי תו; האנרים ואמין כח להתעלל ועשיר ה«ןנן רוכ כממונו‪.‬‬
‫והמאס‪ :,‬כמיש גדול מהככן■ והוהנ ‪ ,‬האס יעלה על צג האדם שהין‬
‫מהכרת הנניא שיהיה חו; האנרים נגלית הפלשתי יעשיר נ;רח ‪ .‬והס‬
‫מצאנו הנייאיס תלושים יוליס מן העליניש ולא מ; העילגים עי שהי‬
‫נותניס להם נותנות מוטעות כשתי הלתס וני‪,‬נו; הדנש ‪ ,‬יוה רמז שיורו‬
‫שלא היו עשירים ‪ ,‬וכיש שלא יהיה מתויינ שיהיה הנניא נעל תומו‬
‫כמ׳ש נמשנת שנח נמ;ום ענו ‪ ,‬וכל וה מיי‪ :‬שיי־ה שהתנאים והתארי!‬
‫אשר ‪ 1‬כ־ו הנמים ו׳ל אינם ההכנות ההנ‪-‬היה נננואה לדעת הרנ‬
‫וא׳א לו א'כ לעשות סיוע לדעתו מאותו הייאמר ‪ .‬יעוד כי אם הינ‬
‫כוונת המאמר על ננותה הנניאיס נכלל שלא השיה אלא על תנם גנוג‬
‫ועשיר ועני ‪ ,‬אין הוכיחו וה ממשה נאומ־ וכלס ממשה כי לא יתתייו‬
‫כהשלייות אש־ נמצאו נמשה להיותו גדיל הנביאים ונמעלה היותג‬
‫עליונה שאפשר ‪ ,‬יהיו ממנע הנניאה וימנאו נכל נניא ‪ ;v ; 5‬כגדול‬
‫ואיכא למכין מד למשה שהיה השם מדני עמו כניס ננניס והים מנני■‬
‫נכל עת אנל שאר הנניאיס שלא היו נאיתה מדינה לא יהתייג שיהין‬
‫כן ‪ ,‬האם נאמר אין הקנ׳ה משרת שכינהו אלא נכו־ש עצמו מ; הואשה‬
‫ונמי שיהיו לו ;יני ההיי ‪ ,‬יניני שיהיה יטיל שפתים וכדומה לתארינ‬
‫אלה ונוכית כל־ מיישה ‪ .‬הנה נאמר הה;שה הואת כלתי מתחיינת והכירכ־‬
‫עליה מנוארת‪ ,‬ועוד אם היה ניונת ר' ׳והנן נ אומי אין ה;נ׳ה משרי‬
‫שכינתו אלא על חכם נכור ועשיר וענו לגויי המאיר הוה על הננואי‬
‫כדעת הרב ‪ ,‬מה רואה להניא אחרי המאמר הוה מאמר אחר מר׳ יו־נ‬
‫עצמו והוא ח׳ר יוחנן כל הנניאים עשירים היו מנא לן תמשה מש״וא;‬
‫ומעמוס ומיונם והנם וה כנר נכלל כמאמר הראבין כתאי עשיר והוניה!‬
‫ממשה ‪ ,‬ואס כמאמר סרואשח על הננואה נאמר מס צורן כמאמר השג‬
‫כל הנניאיש עשירים היו וכאשר הוכיח העושר ממשה ס ה המאמי השג‬
‫לא הוכיחו מאותה נג־איס שהניא נסאיו־ הראשון מפשל לו ‪ ,‬ני א‪:‬‬
‫מפשו; לא חמור א׳ מסס צשאחי ‪ .‬והנה לא אמר י ' יוחנן נמאמר‬
‫השני הוה אין ה;נ׳ ה משים שכינהו אצא על משיר ‪ ,‬אנל אומר ‪0‬‬
‫סנניאיס עשירים היו‪ ,‬הנדל גדיל נין שגי ססאיויים ‪ ,‬נס לא אמר כו‬
‫הנניאים חכמים לכי שהיי מהם יני ם כלתי נשלמים נדנייוח כענין עמוג‬
‫ולא ג׳כ נל הנניאים גנויי ם היו ני היו מהם חלשים ‪ ,‬ונס לא אמר‬
‫כל כנניאים ענוים היו לכי שהיו מסם נן ■מנה וזולתם ‪ .‬וכל וה ממי‬
‫שיורה שלא ניו; י ׳ יותנן כמאמרונככינה על הנני אהכוו שתשנה־!‬
‫ני אם שכינת השפע האלה*‪ ,‬שכתו שנמצאת נשמיס נהניטת השנה הראשוני‬
‫הניללת יננית המ;דש נוכ;ו ת האלה׳ שהיה שם מנלת׳ אמצעי כני‬
‫נאותה שכינה שיתה נמשה והענין דנ;ית השכיט העליון עליי מהשני‬
‫הראשונה ית׳;•גלי אמצט' כלל ‪ ,‬כי והו הנ;יא שכינה נאמת נין שתיות;‬
‫לשמים נין פתיותש לנית המ;דש כמו שהיה יישה שיאל עליי אש אין פניו‬
‫הילכיש‪,‬ינין שהיא מייתסת למין מ‪ ,‬האנשים כמ׳ש נמשה ויענוד ה׳ על פני‬
‫ותרגם אוקלוש ואענר ה׳ שכינתיה על אפוהי ‪ ,‬והיה דטה ר׳ יוחנ‬
‫ששרו־ השכינה נאדס הוא דני מיותם נלנד אל ם־צו; האלה׳ הפשוע‬
‫ולכן לא יאמר איןהשכיגה שירה‪ ,‬אנליאמר אין הי‪,‬ניה משרה שכינת‬
‫לפי שאליו תיוחס כפי היצין ‪ .‬האמנס אמי שלא ירצה ה־‪,‬נ'ה צהשרוי‬
‫שכינתי ני אם נאדה השלם נכל מיני של״יות חמת״ מושכל ומדות׳‬
‫וגושני ושלמות מדומה שהוא העישי ויהיה דומה למשק נעשיו ונציי;‬
‫חכמתו וכ;דושת ענותנותו ונתוו; ;רשיו ו ע״ודו ו אדניו‪ ,‬עד שנמש‬
‫שנח הושיפו על זה נעל קומה מוה היטעש עצמו‪ ,‬והוכיח ר׳ יוחנן כל וצ‬
‫ממשה צפי שלא מצאצו ששרתה שריצה על אוס כי אס עליו ועתיד;‬
‫)שיות על מלן המפית ‪ .‬ולהיות שרו־ השכינה דנר מיוחד למשה וצי‬
‫וגו אליו אדם עד כה ‪ ,‬אחו׳ל)סוכה כיח א׳ו שמנים תלמידים הי‬
‫לו לי' יותצן מהם ראוי שישרה עליהם שכינה כמשה יכינו עליו השלום‬
‫לשי שלא יאמר שרי ז שכיגה על הננואה כדעת הרג כפי מה שוניחי‬
‫ואתי שר' ׳ותק נמאמי הא׳ ההוא דנר מהמעלה העליונה שהיא שרוו‬
‫טשכיצט יא ט עוו לונר גתאנוי השני טהננואה ‪ ,‬ווה א׳י יותצן נ‬
‫הנניאיט עשירים ואין הכונס שהיה העושר תנאי הכרחי נננואה נ׳ן‬
‫שכל חמח )צ׳ל זנו! שרוח( ה׳ עליהם פיו מתנרכים ומתעשרים ע'‬
‫מט שאמי אדונגו משה על שנע לוי גרן ה' חילו ופעל ידיו חרצה ‪ ,‬וכ‬
‫אמרו חכמים ו'ל)יומא כ'> ני( ננל המתמנה פיצם על הצנוי שמחטשג‬
‫הגס השנאר מכל זה שמאמי ר' יוחק אי! סקכ׳ה משיה שכינתו ל‬
‫‪0‬ון‬
‫ושאר האדם למטה מהם לפי שלמותם ‪ ,‬ואתר שנתגלגל‬
‫לנו מעמד הר סיני והוא להתיר הספק ננוכר ; נעיר על‬
‫נאיניי אשכון אה רו מי‪.‬כי ום אי! ראוי פיאמר ני אם טל דייר‪: ,‬ו מ א ״‬
‫אשר גסהלי‪ ,‬ממין נגלות ‪ ,‬וס יויה טל ‪ 1‬ה מאיור י־מיהי שאמר נ טי ם‬
‫אלין ינע; ידעתין גניא לגייס גתהין‪ ,‬ואם יהיה ‪1‬ה מגי) כל‪:‬נניאי ם‬
‫כדנרי הרב ל״ה לא;אמר נ; נשאי הלניאים כ׳ אם ניייויתי לנדו ‪.‬‬
‫ואה היה לתה נ;י; אנ כיה יאוי ככתינ לכגיד ‪ 01‬נמשה או נאהי‪:‬‬
‫או נאנ־הה הןודה להש נ‪1‬מ; ונלר־ ;יהם שהיו הראשיגים נגנואה ילת‬
‫מירמיהו שהיה נהין‪ .‬כנית וציאתרו;׳ הגניאיס ‪ ,‬נם כי גיט־ותו היה‬
‫מירה נלתי ייוכ! שהיה צעיר השנים ‪ ,‬וטענת הרנ שאמר ש^וא כלשון‬
‫העניי נער נן ל' שנה אי ) ' שנה ‪ ,‬הגה וה י צ " כאשר שה הנשר נכל‬
‫לעני! שריה נינו ש‪ 1‬כי ניישן■ ישם אתני נער עניי ע־‪.‬ד לכי שהיה‬
‫מש־ת איהם ‪ ,‬יכן ניהושע !־ישיתו יהישט נן נון נעי ; שככי אותם‬
‫המןוייית ראוי שנכיש אותם )ק ‪ ,‬אולש( שאמיי כ׳ נער אנכי )כי(‬
‫לה נוכ־ נכהו> שהיה יישית מאו‪ 1‬ה כיש שהכתוי ענהו מורם על‬
‫שהנע־ות שנוכינו הוא י״טט רשניש למה שאמ־ אהה הי אלהים כי לת‬
‫ידעתי ו כי כי נטי אנכי ‪ ,‬ואס משני געיוהו לא היה יודע לדנר‬
‫משושי הוא שהיה ניטיר יהיה אנל זה כלו ייכית שהיה ירמיהו צעיר‬
‫ימיש ושאין הש‪-‬ינעש הניהיות נינציאות הננואה נרצות ששיי ‪ ,‬ולכן‬
‫הגיעו ישראל נה‪,-‬הד הר כיני למעלת הנשואה עם היות־ נ'תי מוכנים‬
‫אליה לפי שהיהה ננושתס ע'צ הכלא ואמנם הראיה ■‘שר הניא הרג‬
‫מדנרישם ויל אין הנמאה שורה א'א על תכם גני־ יעשיר ‪ ,‬אין סנמן‬
‫כמשמר כהוא כמו שהניאו הרג ולא ניוונו נו למש ש!כר עם שאין‬
‫סגנון הניאמר כן ‪ ,‬לכי ‪:‬המאמר הוה תמצאהו ננדרים נכי אין נין‬
‫ה״וו־)ל׳ ת א'( וכן הוא שס אמי ר' ׳יחנן אין הןיי ס ‪.‬משיה שכינתו‬
‫תלא על תכם גנור ועשיר יענו יכלס יי־ישה ‪ ,‬גנו־ דכתי‪ :‬ויפרש את‬
‫האשל על ה‪1‬ש‪:‬ן ‪ ,‬ואמר רג יישה יכינו שישו יכתיש עשר אמות אורך‬
‫הן־ש אימא וא‪-‬ין ון־טין אצא מן הדין ן־א דכתיג ואתפוש נשתי‬
‫הל‪1‬תית ואכליכש ■ועל שתי ידי ואשנרס לעיניכם יתניא הליתות ארנן‬
‫ששה ו־השן ששה ועוניין שלשה עש־ עשי־ דנתיי פכל לן פסילתן‬
‫שצן יהא נזשס י נ ושמואל ואמ־י ת־וייהו נ׳ כערי נינה נשיאו‬
‫כעולם ופלס נשנו למשה תון מאתד דששיש ושתש־הו מעט מאלהים ‪.‬‬
‫ענו וכתיג והאיש משה עני מאד ‪ .‬או׳י כל הנשיאים עשירים היו‬
‫מנא לן ממשש ומשמואל ומטמוס ומיונה ועוד תמצת‪1‬שיון זה נ' כ נמסכת‬
‫שנש פי‪ :‬המצניע )צ'נ א'< וכן הוא שש אמר מ־ אי; הץנ׳ה משרה‬
‫ששינתו אלא ‪,‬ל ששש גני־ ועשי־ ‪ 1‬נ ע ל;ו מ ה הנן יואש נעינין שלא‬
‫וכיו תכ ״ש ויל מהננואה כי יאס מהשכינה ‪ ,‬והנש שס ששינה לא נמנא‬
‫נכתוג ולא י דני׳ איקלוש ולא נ דניי הו־ל וגס לא נדנ‪-‬י היש המורה‬
‫ששאמר על ה;נואש‪ ,‬אהננשוניס אייר וישכין כניד ה' על סר סיגי‪,‬‬
‫ושכנשי נשזן נ‪.‬י יש־אל ‪ ,‬ורצון שוכני סנש י״לשש‪ ,‬שיאמרו על האור‬
‫כ;נ א וע; דקיש ההשגתש נתשן ה;מ־ן יהמוהלג יאמנס ידנריאיקלוש‬
‫כי הנה ת־גש אס אי‪ ,‬שנין הולכים תל שעלצי מ‪ 1‬ה אס לית פכינתן‬
‫ניהלשא ניגנא ‪ ,‬וכן הלא נלכשן עיונו תרגם הלא נמהן שכינתן עמנא ‪,‬‬
‫וכן י‪.‬־נה ויענ‪ 1‬־ ה' על פניו ואעשר ה' שכינשיה על אכוהי ‪ ,‬ותרגם‬
‫נכישת ואשהנן אשד מי אל נשמים ונא־; דאגש הוא אלהא דשכינהים‬
‫נשמיא מלטילש וש'יע׳ כארעא ‪ ,‬וכן שינה אין כאל ישירין רוכנ כמים‬
‫נעו־ן לית אלהש כאלהא דישראל דשכינשיה נשמיא הןין כשערן ‪,‬‬
‫וכאלה ייניס ‪ ,‬האם יוכל לשרש השכינה אש־ וכר על הנניאה שתשיל‬
‫על הצשיאיש ‪ .‬הנה אמתש םדנרים לא ישנלכו ‪ .‬ואמנם נדנרי תכמיס‬
‫ו'ל הנה נמשכת נתרא )כ׳ס איו תיןרו אם יככינה ימערג או אם‬
‫סשכינה נכל ננןוש ‪ .‬וגן נחרנן נית המכיש י' משע נשעה שכינת‬
‫)י׳ ה ל׳א א'( ודנרים רכים כאלה שא׳א שיפורשו על הננואס ‪ .‬ואמנש‬
‫נ ד‪-:‬י הרג המורה ראה דכרי נפכ׳ה ת׳א שכתנ השכינה ׳;מיושסת‬
‫לנורא נכתני ה־‪,‬ודש הוא נענין התיידת שכינתו ‪ ,‬כלומ־ חורו הננדא‪,‬‬
‫או התמדת השגתה! נ־נ־ א' ככל נקום נפי עניונו ‪ .‬רנה התנאר מ‪ 1‬ה‬
‫ששס שכינה לא יאמר על כננואה ‪ ,‬ואין נוכל לכרש א'כ מ׳ש וזו׳)‬
‫אין היזנ׳ה משרה שכינתי עצ כננואז כדעת יה־י ‪ ,‬ועוד כי הצם‬
‫הניאנני טצננו מורה עליו נאות־ אין זן כ׳ ה מש־י• מכיגתו אלא על חנט‬
‫גנוי ועשיר וענו ‪ ,‬עם היות כנווה שיועלת האנמה היא מעלת‬
‫הנרמיש י‪.‬נ‪ 1‬אה ‪ ,‬ונן »ןת עננגוט גהס נ' שלעיוס נ ד ע ח ינמדות ‪,‬‬
‫הנה טפצים ‪9‬אסריפ ®נט פטם גגור ועשיר נכי מט טןי׳ א‪1‬תם נמאמר‬
 ‫ע סל‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לג‬
‫פרק לג 'תבאר לי שבטעסד הר סיני א לא היה המגיע למשה מגיע לכל ישראל ‪ (6) ,‬אבל הדבור‬
‫למשה לכדו ע״ה ‪ ,‬ולוה בא ספור עשרת הדברות כלו ספור ד^ח‪ T‬הנפרד ‪ ,‬והוא עליו‬
‫השלום ירד לתחתית ההר דגד לבני אדם מה ששמע‪ ,‬אמרה התורה אנכי עומד בץ ה׳ וביניכם;‬
‫י ואמר ג״כ משה ‪T‬בר והאלהים יעננו בקול ‪ ,‬ובביאור אמרו במכילתא כי כל דבור ודבור היה משיבו‬
‫להם‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫המגיע‬
‫® * ק מ י תנ אי לי שמעמד הר סיני לא היה נל המגיו‬ ‫א לא היה המגיע למשה ‪ .‬עכשו ידני הרג‬ ‫פרה לג‬
‫הי‬
‫למשה מגיע לכל ישראל ו ט׳ ‪ .,‬מי יעלה ננהו‬ ‫נכללות ואח״כ ינאי ובריו ראשון ראשון ‪:‬‬ ‫י‬
‫ב ואמי ג"כ משה ידני ‪ .‬ר״ל כי הדנוי היה לפשה לנד לא ה׳ ומי יקוס נ מ קו ס ק ד ט לנארמעמד הנניזר‪ ,‬אנלנדרך‬
‫קצרה א ^ לן מה ששוגר הרב ‪ ,‬ראשונה הניח ני כל‬
‫ישראל שמעו עשרת הדנרות מפי השם ולא היו מנינים ממנו דנר אנל ש מ ט שהשם ידנר ע ס משה ‪ ,‬כמ״ש נ ענור‬
‫ישמע העם נדברי עמך ‪ ,‬אנל לחשה הגיע כל דנור ודנור שהיה יוצא מפי הקנ׳ה ו ט א ע״ה היה מנין הדנרים וירד‬
‫כתחתית ההר ויגד לפני העם מה ששמע ‪ ,‬כמו שאמר אנכי עומד נ ק ה׳ וניניגם להגיד לנם את דנר ה׳ ‪ ,‬והוא‬
‫לפרש להם כל דבור ודבור‪ ,‬ונאמר ג"כ והאלהיס יעננו בקול ואמרו במכילתא נלדנור ודנור היה סשינו להם ‪ ,‬זהו‬
‫הנראה‬
‫(גנרבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫פ ר ס ל ג )א( אבל הדבור למרע׳ר‪ .‬ט ' ‪ ,‬הנר‪ .‬גראד‪ ,‬ב דב ח ת ביון צרגי שחשב שמ‪ 9‬שיושג הרג ה»ולה ‪<1 .‬צא לנו נווה שהסמנפוח‬
‫הראשונות ינ ד ב ת ת האחרונות שישראל שמעום כלם שוגר אינם תנאי הגרמי גננואה לפי שהיא אינה וגר טגפי שת!»יז‬
‫טם״ השם או מקול הנברא שר‪.‬ם לא אסרו לטשד‪ .‬דבר אתר‪ .‬עמנו להגעהה אל הכנות קודמות אגל היא מכלל הנפלאות ‪ ,‬והוא מה שריית­‬
‫)נאר פה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ונשמעד‪ .‬ער אחר ספור עשרת הדברות ‪ ,‬ובן בדברות ה א ח ח ט ת‬
‫פ ר ק ן ! ועקשת לי גוה הפרק דנויס ‪ .‬ראשונה מהו הושת אשי‬ ‫אמר אהר ספורם את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם‬
‫יתטג הינ נמנין הקול ששמננו נ הי ניני אם היה קול‬ ‫קול גדול ולא ■סף ‪ ,‬ואחר כן בא הספור ואטר הן ר‪%‬אנו ה׳ אלר‪.‬ינו‬
‫ננרא נלתי ‪ pw‬נננמן קול השופר והרמה והנרקים ‪ ,‬אין■ א׳ג הנין‬ ‫את בנודו ואת גדלו ואת קולו שטענו טתוך האש ‪ ,‬ואסר במקום‬
‫ממנו אדוננו תשה ‪ 9‬נ מ דניים ומתח■ אותיות ‪ ,‬או אם היה נניק מופתי‬
‫שהיה להה גהשגת פשישיס שיש האמונה י' ל מליאות השם ואחדותו מ מ ס הניגוני ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬מה יהיה אנכי ולא יהיה לן מפי הגנייה שמתנים‬
‫ג‪ H‬דעת היג המורה אם היא גסו שפירשו שליי מפישי תמיי ‪ .‬אגל תנמי הווי שגאו אחייו איש לא » די שגלם התגימו שיהיה דעת‬
‫הרג שאנכי ולא יהיה לן שמעי ישראל מפי הגנורח המופת יתיונה ‪ ,‬ושתל ‪ w‬אפר המנה מפי הגנורה שמננמם ‪ ,‬ויהיה נם המאמר מה מהייע‬
‫לדעת הרג נהשגס העם ‪ ,‬וכן פירשו המפרשים גלם ‪ ,‬ווה אללי פי' ור מאד ‪ ,‬אם לפי שלשק הרג לא יתמהו ‪ ,‬אלא שיש להס גה ק מאמי‬
‫נתור כהרנם מקומות מהמדרשות ‪ ,‬ווה יורה שהמאמר טה שהניא ט א סותר למה שהניחו ואינו מסניס לופתו ולא מסייע אליו ‪ .‬ועוד שהוא‬
‫אמר עליו ו׳ל יו(יס ני שהה הניעו אליהה רמו שהגיעו למשה ע׳ה ‪ ,‬ואם הם ר׳ל ישראל הגיתי לשרשיה האלה מלו סגסרת המיפת ‪ ,‬ומשה‬
‫הניע אליהם נננואה עליונה והוא הנרצה כאומר נהנדל וכריה וחתון אותיות‪ ,‬אין א׳ג נוכל לוננר שהגיתי אליהם גמי שהגיעו למשה‪ .‬נה‬
‫נ׳ הדג לא ונר נדנריו ננירת משה ולא לשון אחר יירה על שהוא מפרש מפי הגמיה גנורת מופת ‪ .‬עוד שהראיה שהניא מאתה הדאת‬
‫לדעת אין לה מנין נפי הדעת ה!ה ווהו הוני השני שיאי שנעיין נוס הפרק ל׳ג נמה שהתאמן הרג למניח שלא שמט אלא קול אתד וראוי‬
‫שנדע מה ירייח נוה לדעתו ‪ ,‬כ׳ אס היה קול ההיא אשר שמעו נתיני קול ננרא על לד הפלא ‪ ,‬הנה נמו ששמפיהו פעם אחת היה‬
‫אפשר ששמעוהו פעמיה הרנה אז ענין שאי הקולות שהיו ג' נ נחייה ‪ .‬ד׳ ‪ ,‬נאתוו ו׳ל ודע ®ה הקול ג' נ אין מדרגי« ני שיה עם מורגש‬
‫משה‪ ,‬וראי שנוע נאי וה ענין תהיה הגלת׳ שוד וחלוף מדיגותס נמנין וה הקול ‪ ,‬אם נשמשה היה מנין אותו והם לא היו מנינים ‪ ,‬הנה זה כני‬
‫נוכר למעלה ‪ ,‬ואינו דני יחדשהו הינ נמקים הוה נמו שיורה עליו תנת הלשוו ‪ ,‬ואין לגו שנאמר שהיה חלוף המדיני‪ ,-‬מפאת הפועי‪, ,‬‬
‫שהקול שהיה ש‪1‬מע משה היה ממנו ית׳ ‪ ,‬ולנן תרגם נו אונקליש מליל ה׳ ‪ ,‬והקוג ®שמעו ישראל היה נמשן מפועל אחד אמצעי ולכן חמם‬
‫גז אונקליס ואל יתמלל עמנא מן קים ה' ‪ ,‬ני אה כיה וה כן לא היה א'נ משה וישראל משוחמם נונר מה ‪ ,‬אסרי שזה לא היה משיג דנר‬
‫מקולו של זה לא נשמיעת האון ולא נהנגת הלג ‪ ,‬זאין אמר נסחלת דנריו התנאי לי שנמעמד הר ®ני לא היה כל מה שמגיע למשה מניע‬
‫לכל ישיתל ‪ ,‬מורה ש®׳ משתתפים נדני מה !מתחלפים נדנד אחי ‪ .‬גס יש צ«ק נאותה הקושיות שהקשה הרג הנחמני ננגד הרג המורה‬
‫על וה כמו שנאו נפירוש התורה אשר לי נפרשת יתרו נפסוק אהה ידעתס ני מן השמים דנרתי עמנס ‪ .‬והנני מפרש הפרק ומתיר הנושקות ‪.‬‬
‫התבאר ‪ ■S‬שנטעסד הר סיני ני׳ ‪ .‬לפי שנתג «דנ נפרק הקודם לוה ‪ ,‬שהננואה לא ספול ננניאיה נ׳ אם נטותס מונניה לקגלה ‪ ,‬יהיה‬
‫נראה סה ספק מענין מעמו הר סיני אם היה שהגיעו ישראל בלם למדרגת הנטאה ‪ ® ,‬אין »נל לומר שטו נל קראל מקען יעו נויל‬
‫מוכניס נאותה ההכנות שוכר הרג ‪ .‬ולכן הניא הפרק מה לנאר נו שההשגה שה«גו ישראל נאותו מעמו לא היחה נכואה נמורה‬
‫לשתצערן אל הכנות ‪ ,‬לפי שנאות! מעמד הושלמו כשני החושים סדקיה ‪ ,‬אה נחוש הראית נמה שראו ננוד ה׳ על הר ®ני והיא הכנוו הנצרא‬
‫האש והענן ס;ינו הנראה שם לעיני כל העם‪ ,‬וננר ונר הרג נפנ׳א ח׳א שהיה המראה הזאת מגיע אליהם שלמיה ההשגה השנלית וז׳ל‪ ,‬או‬
‫היה שס עס וה השנת חיש היאות אנל לדנר ננרא נראייתו יניע שלמוח ההשגה השנלית ‪ .‬ואה נחוש השמע כשמעו קול נניא חלה׳‬
‫והוא הנעשה על צד המופת ננ ט ד הנכיא ‪ ,‬זעל שתי ההשנות האלה החישיות אמר אדונע עשה )ונריס ו׳ ל׳ו( מן השמיס השמיען את‬
‫קילו ליסרך ועל האק היאך את אשי הגדולה ידנייי שיומת מ »ן האש ‪ .‬ונמו שמו רואיס האם הננרא מגל® שיצמרנו לוה אל הכנות‬
‫הננואז כנה היו שומעים הקול הננ‪-‬א מנלתי איחס ההננית ‪ ,‬לפי שההשגות כאלה ®ו חו®!!■‪ , .‬ונהיית החיש מיכן ננריא־‪.‬ו יקנל וישיג‬
‫מוחשי כהכרח ‪ ,‬והי כלל דעתו וכוונתו נהשנת התם נאותו מעמד הננחר ‪,1‬הו אימי נתתלת ונריו התנאי לי כנמעמד הי ®ני לא ?יה כל המגיע‬
‫למשה מגיע לנל יש־אל ‪ ,‬ואמר הרג וה לסי שמצא נ‪-‬אש מדרש ח‪1‬ית שהניאו על ת‪6‬יק ישקני מנשיקות פיהו ש® דעות‪,‬הא' ועת י ׳ יהושע‬
‫כן לוי ששני ונרות נלנד שגיעו מפי הקנ׳ה אנכי ולא יהיה לן ‪ ,‬והה׳ו ישקני מנמקית ®הו ולא נל הנשיקות‪ ,‬ורננן אמרי נל הדניות‬
‫שתעו ישראל מפי הקנ׳ה ‪ .‬לנן אמר הרג שכפי ועתי היה הדני מניאי שאין העגין נדנרי רננן ® לא היה » המגיע למשה מגיע לנל‬
‫ישראל ‪ ,‬אנל ®ה נדני• רני יהושע כן לי פשה׳ הדניות הראשונות שפ» נלנד ‪ .‬וגס טה לא ®‪ 1‬שיים למשה ט הוא ע׳ה שמע איחה‬
‫נהנדל דניים וחתון האותיות והס שמעו הקול נלכד ‪ .‬והנה הניא על וה הרג טענות וראיות ‪ ,‬ראשונה מאשי נא ת »י עשית הדניוה כלו‬
‫ספיר היחיד הנפ‪-‬ד‪ ,‬י׳ל שעם היות שנפרשה ונר אליהם נלשין יני ם‪ ,‬אתם יאיתס את אפי עשיתי למצרים ועתה אה שמוע תשמעו נקולי‬
‫הנה שפור עשית הוניות נאו בנגד ®חיו ה' אלהין ‪ ,‬אשי מציאן ‪ ,‬לא יהיה לו ‪,‬‬ ‫והייתה לי שגולה ‪ ,‬ושאר הסהוקיס שנאו כלס נלשק יניס ‪,‬‬
‫זכור‪ ,‬כנד ‪ ,‬לא תרצח‪ ,‬יסישח קדישים תהיו נהיות הצוואה מנוונת לישראל זני הדנרות האלה עצמן נלשק ינים אני ה' אלהינה ‪ ,‬אל ספנו אל‬
‫האליליס יאלהי מבנה לא תעשו לנס ‪ ,‬איש אמי ואניו תיראו ואת שנתותי פשעיו והשאו נלס ‪ ,‬ונין שנשתנה נאן הדנוי יגא השפוי הוה‬
‫נ‪1‬נד סיחיד ונם לא כיחיד הכלל ני אס כיחיד הנפרד י׳ ל האישיי הפר® ‪ ,‬מורס שהדנוי למשה ‪ ,‬ומפאת פרשיות! סיה מי® אליו כן‬
‫נאשר ידני איש אל יעסו ; לנכה הטענה ב' אומר והיא ע׳ס ירד לתחתית ההר ויגז לנני אום מה ששמת ‪ ,‬י׳ל סאה היי ישראל שיגשים‬
‫הדכייס ומנינים אותם היה מהמותר יריד® לתחתית ההר להגיד הדניים לישראל אס ®ה ששממו אותם כמוהו ‪ ,‬ואמנם ירידתו םי‪.‬נאר ממה‬
‫שא‪-‬ר אנכי עותד נין ה׳ ונינינם להגיד לנס את דנר ה' ‪1 .‬ל® שהנ»נ מה הוא פדניי מרע׳ה לנן אמי עליו הינ אמרה התורה ר׳ל התורה‬
‫כעיוז גזיז כע‪:‬ין כמו ®נרו ‪ :‬הראיה הג' מאומי עשה ®גי והאלהיס יעננו נקול ‪ ,‬ני מאשר אמו יעננו מורה שהמענה והדנור ®ה‬
‫מיוחד‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרל( לג‬
‫להם במו ששסע ‪ ,‬ובחוב בחורה גם בן בעבור ^ ישסע העם בדברי וגו׳ ‪ ,‬טורה כי הדבור ה״ה לו‬
‫י והם ישמעו הקול ההוא העצום לא הבדל הדברים ‪ ,‬ועל שסע הקול ההוא העצום אמר בשסעבם‬
‫אח הקול ״ ואמר קול דברים אחם שומעים ‪ ,‬ולא אמר דברים אחם שוםעים ‪ ,‬ובל מה שבא משמע‬
‫הדברים אמנם הנרצה בו שמע הקול‪ ,‬וטשד‪ ,‬הוא אשר ישסע הדברים רספרם להם ‪ ,‬זהו הגראה טן‬ ‫‪,‬‬
‫החורה ומרוב דברי החז״ל ‪ ,‬ה אלא שיש להם גם בן מאמר בחוב בהרבה טקומוח ‪ p‬המדרשוח והוא‬
‫בחלמוד גם בן ‪ ,‬והוא אמרם אגבי ולא יהיה לך מפי הגבורה שטעום ‪ ,‬י רוצים כזה שהם הגיעו‬
‫אליהם במו שהגיעו למרע״ה‪ ,‬ולא היה מרע״ה מגיעם אליהם ‪ ,‬וזה ששחי אלו השרשים‪ ,‬ר״ל טציאוח האל‬
‫יח׳ ‪ ,‬והיוחו אחד ‪ ,‬אמנם יושג בעיון האנושי וכל מה שיודע בטופח ‪ ,‬משפט הנביא בו ומשפט כל‬
‫‪,‬‬
‫םי ש ‪ T‬עהו שוה ‪ ,‬אין יתרון ‪ ,‬ולא נודעו שני השרשים האלה מצד הנבואה לבד אמרה התורה אתה‬
‫הראת‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫הנראה מן התורה ומרוכ דכרי החכחיס והיא שהם שיזעו לזולהו ‪ :‬ג ישמע העם נדנרי עמך ‪ .‬מורה כי הדטי היה‬
‫כל הדנ ח ת מפי הקנ״ה אלא שחשה הגיע אליהם נהנדל למשה לנד ‪ :‬ד והם ישמעו הקול ההוא כו' ‪ .‬ר״ל וכל ישראל‬
‫הדנריס ‪ ,‬ואח״ז הגיח הרג דעת שגי והוא גאמר כמקומות שמעו אה הקול הגנרא שהוא אומר כקול הטא הדנרוה ‪ ,‬אמגם‬
‫רכים מהתלמוד וכן המדרשות והוא אמרם אגכי ולא יהיה ישראל לא היו מניגים מהקול ההוא הנדל אותיות רק קול לנד‪,‬‬
‫לך מפי הננורה שמעום ‪ ,‬והרצון נזה כי למה שאלו השרשי׳ אמנם משה היה שומע הדנריס נהנדל אוחיות והיה מגידס‬
‫מציאותו יתעלה והיותו אחד אמנם יושג נעיון האנושי וכל ישראל והיה אוסר להם וה הקול ששמעהס אומר כך וכך ;‬
‫מה שיודע נמושת מששש הנניא נו וכל מי שידעהו שוה אין ה אלא שיש להם ג״כ מאסר כתונ ‪ .‬ר״ל והיה נראה מסה‬
‫יתרון ולא נודע אלו השרשים מצד הגנואה לנד ‪ ,‬אמרה שאמר משי הגנורה שמעום שישראל שמעו אלה הדנרוה‬
‫נהנדלאוהיות לארק הקולנלנד וא"כ‪.‬הית נראה שזה המדרש‬
‫חולק על מה שהנתנו ; ו רוצים נזה המאמר ‪ .‬רוצת לומר ועם ההשתכלוח הוא מנואר שאינו סופר למה שהנחנו ‪ /‬כי הס‬
‫רוצים נזה המאסר שמציאותו יחעלה והיותו אחד אמנם יושג מושתם לשי העיון האנושי מנלת׳ שיהיה האדם נכיא ‪ ,‬וזהו‬
‫אסרס משי הננורה רצה לומר משי יו‬
‫השכל האנושי הושג נמופת מציאות השם יתנרך ואחדותו ‪ /‬לא שירצו לומר ששני אלו‬
‫הדנרות השיגו ישראל נהנדל אותיות כ׳ זה אינו כן אלא כסו שניארנו שלא השיגו נו אלא הקול לא הנדל אותיות עם‬
‫היותם‬
‫אברבנאל‬
‫נענו ‪ ,‬אמנה שאי הדנרוח נאו נלשו; ג׳ התדני לנכח והם לא תשא‬ ‫מיוחד למשה נלנד )לא ליש־אל ‪ ,‬ולעי שהי‪ 5‬למערער)יערער לדאמת‬
‫את שם ה' אלהיך ‪ ,‬וכוי אש יום השנת כי ששש ימים פשה ה׳ על נ!‬ ‫האלה שהעמים נא נ״‪,‬ורה ההכוריס הכולל׳‪ :‬גלשו!' ייזיו נתו שמע ישראל‬
‫ניך ה' ‪ ,‬כנד למע! יאריכו! ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך ‪/‬‬ ‫מ' אלהינו ה' אחד ‪ ,‬אל תאמי נלננן ‪ ,‬ושאומר אנכי עומד ני; ה'‬
‫הנה א'כ יש שי‪,‬י חלוקות נעש־ת כוניוש ‪ ,‬מלק מהם ייוח‪ :‬אל הש׳י‬ ‫וניניהם מיה אחרי הדנרות או אחי השוים היאשונים אשי שמעו ‪ ,‬ונמו‬
‫כמדני נעוו ‪ ,‬וחלק מהם ייוחס אל משה כמצוה ומוהיי על שמיושם ‪,‬‬ ‫שפי׳ המפרשים ‪ ,‬ושאומר והאלהים יענגו נקול היה נאוסס הדנרים‬
‫ופוה ‪:‬י‪,‬חיינ שלא נשנו הדנרו״‪ ,‬כלם ולא הגיעו אל העם נאופ! שוה ‪,‬‬ ‫והציווים מהזמנה העם דחו העניינים שנאו קודם הרניוח ונחי שפייש‬
‫ויהיה דעש א' שהששי דנרו־‪ ,‬היאשוגיס ש״עי ישיאל הקיל נלכד גים‬ ‫הרג גפל׳ו ‪ ,‬הנה מפני זה הניא הרב ראיה לדע־‪,‬ו והוא אמרו ונניאור‬
‫נלשו! רדנר כעדו לפי שנאי‬
‫כאו ‪ , , -‬״ ץ‬
‫אותו ‪ ,y‬ולכן ■‪U ,‬‬
‫היו מניניה עוו >ו‬
‫שלח •» ‪1‬‬
‫היות ‪ , * ,‬יו‬
‫■■ן׳»‬ ‫אמר נמנילחא ‪ ,‬כי נל ונור ודנור היה משינו להם נמו ששמע ‪ .‬והנם‬
‫‪:‬קול ההוא מנוון כנגדם ‪ ,‬ואמנה שאי הדנ‪-‬וש לא שמעו מהם אפילו‬ ‫מצא ניאור גדול גזאח הראיה לפי שאמרו כל דנור ודנור ‪ ,‬ואי אפשר‬
‫אותו הקול הנלשי מונן ‪ ,‬אנל שיעו אותם מפיישה כשאי מצות השורה‬ ‫שיפורש לא אחרי הדנרוש ולא קוד‪ :‬אליה‪ . :‬עוד הניא ראיה נאומר‬
‫כלס ‪ .‬וזהו ועש הרג המו־ה ועליו אמר והו הנראה מהשורה ומרור‬ ‫ולשין הטרה גם כ; נענורישמע העם נדנ‪-‬י עמך ‪ ,‬ר׳ל האמנם מצאנו‬
‫ונרי חו׳ל נפי אותה כראיות שוכר למעלה ‪ ,‬ויש ועת שני נזה והוא‬ ‫לשין השורה שמורה שכעס פיו שומעים‪ ,‬ויראה נזה הדמוי‪ .‬התירה והוא‬
‫ששתי הדנרוש הראשונות שמעו ישראל והכינו אושס כשלמות מפי הגנורה‬ ‫אומר ולשו; התורה ג׳כ‪ ,‬כאלו אמר אנל נא נשורה ג'נ לשו! אחר מורה‬
‫האלהית מיו ששמעם וכנינם משה ‪ ,‬ולק נאו כנשק מדנר כעדי ‪ ,‬לפי‬ ‫שהעם היה שומע והוא אומר נענוי ישחע העם נדנר׳ עמך ‪ ,‬אנל‬
‫שהי‪ :‬הינוי וההגדה נהם לישראל ‪ ,‬ארנם שאר הדניוש לא שמעו‬ ‫הנחוג הזה מויה נ' דנריס א׳ שהדנור כיה למשה נלכד כמו שהניחו‬
‫ישראל מסס ני א‪ :‬כקול הפשוש מנלחי הננה ולא משוך אותיות ‪ ,‬ולק‬ ‫וזה נמ׳ש נדנ‪-‬י עמן ‪ .‬ויורה שניה שהה שמעו הקול העצוה לא הנדל‬
‫אמר אות‪ :‬נישה נלשוננו הג׳ המונר ‪ .‬והדעת הג' הזה אשי נאמר‬ ‫הדיריה ניו; שאותו היה‪-‬מיוחד למשה ועמו היה הדנור נלנד • והניא‬
‫עליו הרי נכא; א'א שיש להם ג'כ מאמר ‪ ,‬ר׳ל אלא שיש ר‪1‬ה סתירה‬ ‫ראיה ‪ ' 1‬על שהעם שמעו הקול ולא דנו אתר נאמרו נשמענם אש הקול‬
‫ממא־יר אחר שכשנו חיל נהינה מקומות דן המורשות ‪ ,‬ואמר ו‪ :‬על‬ ‫ולא אתי השמעדם אש הדנר ‪ :‬ה־איה ז׳ וומש שנאמר נפישש ואשחנ;‬
‫אלה ש״וש ינה ושל מדוש מזיח ‪ ,‬ששה נוכרו ‪ .‬ולפי שלא אמר הדוחק‬ ‫קול דנ‪-‬יס אחם שומעים ולא אמר ונייס אשש שוניעיס לפי שהיו שומעים‬
‫אי! משיני; על האגדה לק אמר הרג עוד והוא נשלמור נ׳נ ‪ ,‬לפי‬ ‫כנרש הקול ‪ ,‬אנל לא כיו מנינים ממנו דנר ‪ ,‬ולא מרגישים נהנדל‬
‫שנא אותו מאמר נשוך‪ .‬מהכש ויכוח נשם ר' שמלאי והוא אומר )נ׳ל‬ ‫הדנרים ומחוך כאותיוש ‪ ,‬ולפי שהוקשה אצלו מ׳ש ככשוג את כדנייס‬
‫אמי ינ היינונא( אנכי ולא יהיה לך מפי הגנורה שמענום ‪ ,‬מורה‬ ‫האלה דנר ה' אל הל קהלכם ומיש ככחוג נקודם נניס נפנים דנרה'‬
‫שהגיעו ׳שיאל כ ל הדניוש האלה למדרגה הננואה ‪ ,‬ואיך יהיה וה‬ ‫עמכם ‪ ,‬אמר הרג להתיר זה ההפק וכל מה ‪:‬נא מ‪:‬מפ הרנ‪-‬יס ‪ ,‬איינם‬
‫לעם פנו‪ :‬ודג כמוהו שהיה אפש־י שיהיו כלם מוכנים ‪ .‬והגה היג פי'‬ ‫הנרצה רו שפע הקול ומשה הוא אשר ישמע הדירים ויהניס אליהם ‪,‬‬
‫כמאמ‪ -‬ההוא כפי דפש האומר והוא אומ־ רוניס נו שהם הניעו אליהם‬ ‫רצה נזם שאם נראה נכח‪ 1‬נ שימס הונריס לעה הי‪ :‬לפי ששמעו אש‬
‫כייו שהגיעו לישה רנינו ע׳ה כנומי ששמעו כקול והכינו ככנרים והיא‬ ‫הקול שהיה מורה אש הדנייה ההה ‪ ,‬עם היושם נלשי מניגים אושו ‪,‬‬
‫ננואה גייויה כאותם נ' ונרות אתר שהה הגיעו אליהם נאושו אוק‬ ‫וג'כ מנתינה אחרה והיא שמשה היה שומע הדנרים ניאותו הקול ומשפר‬
‫ודרך ננואי׳ )כמו( שהגיעו למשה פ׳ה הגיעו אליה‪ , :‬וכוא אמרם מפי‬ ‫הנד‪ ,‬א'כ‬ ‫אליכם ‪ ,‬ומוה הצד הגה כאלו הדניים ההם דני‪ :‬אליהם‬
‫הגנורה שמעו‪ :‬ולא מפי גושה נשאר תרי׳א מצות ‪ .‬ולפי שיקשה לדעת‬ ‫הניא הרכה דגרים ראיות נראשונה ג׳ מן הנ־‪,‬ונים ‪ 1‬א' נומכילשא להוכיח‬
‫הוה אין ונו ישראל לאותה מדרג‪ :‬מהניואה מכלי הכנה ‪ .‬לק ‪:‬וצרך‬ ‫שהדנור היה למשה ‪ ,‬והגיא אחר זה ג׳ ראיות מן ככשוני‪ :‬להוכיח שהעם‬
‫ה־נ על פי דעתה לגאר שהיו הע‪ :‬כלו מוכנים לקנל ר' הדנרות האלה‬ ‫שמעיו הקול מנלחי הכנה ולא חשוך אושיוח ‪ ,‬ויהיה היונא מכל זה שמשה‬
‫יענור שהיי שצמיה קורה לוה כידיעת כשישי‪ :‬האלה ע׳ד הניופש י־צ‬ ‫ש‪-‬ע הקול והיינהו וישראל שמעו ג׳כ הקול אנל לא הייניהו זהו‬
‫מציאת האל והיותו אשד ‪ ,‬ולפי שכל מה שיודע נמיפש משפע הנניא נו‬ ‫הנראה כ; ד‪.‬תו‪-‬ד‪ ,‬ומרוב דברי חז׳א ‪ ,‬אאא ״‪.‬׳’•ם אהם ג"נ טאמרים ‪,‬‬
‫זמשפע החנה הוא שוה ואין יתרון ‪ ,‬לק נכייתס יודעי‪ :‬אותם‬ ‫יאוי שחיע נהפוי פשרת הדנרוח נאו היאשונוש נלשו; מדני כעדו‬
‫כדיך העיון והמוסת השכלי ‪ ,‬אותה ידיעה הכינה אות‪ :‬כדי שנענו־ת‬ ‫כאילו הש׳י נעצתי היה אומר ורכני אותה זהה אנכי ה' אלהיך אשי‬
‫זכו לקנול שתי הדנרזש ההש ‪ ,‬ו׳ל אנכי שהוא מורה על האמדוס ‪.‬‬ ‫אלהיך אל‬ ‫הוצאתיך ‪ ,‬לא יהיה לך אלהים אתריה על פני ‪ ,‬כי אגני‬
‫ו‪9‬נן‬ ‫קנא וגו׳ לאוהני וצשז דדי מצות׳ ‪ ,‬הנה הדנדות האלה נאו כלשון מדנר‬
 ‫עא ‪71‬‬ ‫מורה נבוכים חלק ^פני פרק מ‬
‫הראה לרעת ו גו‪ /‬י אמנם שאר הדברות הם מכת המפורסמות ו ה ^ו ב לז מ ^ א םנ ח ה ם מו כ לו ת‪ ,‬״ מ ם‬
‫בל מה שזכרו גם כן מן הענץ ההוא היוצא מן הכתובים ודברי החכמים הוא שלא שמעו כל ישראל‬
‫‪,‬‬
‫כמעמד ההוא אלא קול אהד לבד פעם אחת והוא המאמר אשר השיג משה וכל ישראל ממגו אגבי‬
‫ולא יהיה לך ; והשטיעו להם משה רביגו בדברו בהבדל אותיות נשמעות ‪ /‬וכבר זכרו החכמים ז״ל זה‬
‫וסמכוהו לאסרו אחת דכר אלהים שתים זו שמעגו ‪ ,‬ובארו בראש מדרש חזית שהם לא שטעו מאמר‬
‫אחר מאתו יתעלה‪ ,‬וכתוב בתורה קול גדול ולא יסף‪ ,‬ואחר שטוע הקול ההוא ד^אשץ היה מה שזכר‬
‫מיראתם מן העגין ופחדם הגדול ‪ ,‬ומה שספר מאמרם ותאמרו הן הרא^ ה׳ אלהינו ועתה למה נמות‬
‫וגו' קרב אתח ען׳^ ט ובא הוא הנכבד טבל נולד שנית וקבל שאר הדברות אחת אחת וירד למטה‬
‫להר וישטיעם אותם במראה ההוא הגדול ‪ ,‬י והם יראו האש וישמעו הקולות אשר הם קולות וברקים‬
‫כרעם וקול שופר חזק ‪ ,‬וכל מה שתמצאהו מזברק שמע קולות רכים כמ״ש ובל העם רואים את הקולות‬
‫וגו' ‪ ,‬אמנם הם קול השופר ורעם וכיוצא בהם ‪ ,‬כ אמנם קול ה׳ ריל הקול הנברא אשר טמגו הובן‬
‫הדבור ‪ ,‬לא שמעוהו אלא פעם אחת לכד ‪ ,‬במו שאמרה התורה וכמו שבארו החכמים כמקום אשר‬
‫העירותיך‬
‫‪saw‬‬ ‫אפודי‬
‫תורה אתה הראת לדעת < ולמה שהיי אלי הב׳ שרשים‬ ‫היוחס יודעים מ‪5‬יאומו ואחדותו יחענה גמופח ‪ :‬ז אווגם שאל‬
‫קודמת הידיעה נ ה ם חל ה ח ח האלי‪.‬י בהם ‪ /‬אמנ ם שאר‬ ‫הדברוח וכו׳ ‪ .‬ר״ל מפני זה הושגו שני אלי הדברות מסי‬
‫הדברות ה ם מכת המפורסמות והמקובלות‪ ,‬ואחר שהניח‬ ‫מבירה ולא האחרות לפי ששני אלו הדברות נתבארו מציאותן‬
‫הרב שהם לא שמעו אלא השני דברות רצה לבאר דעת‬ ‫במופת אבל שאר הדברות שהם מכת המפורסמות לא הישצו‬
‫שלישי ‪ ,‬והוא שכל ישראל לא הביני אותי הקול אלא משה‬ ‫להם מצד שכלם רק הושגו למשה מצד נבואתו ; ח יעם בל מה‬
‫הגיעי להם בהבדל מותיות‪ ,‬ייבא הדבר כן‪ ,‬ישראל לא שמעו‬ ‫שזכרו מן הענין ‪ .‬ריל עס כל מה שזכרו התכסיס מעניו זה‬
‫אלא אנכי ולא יהיה לז־ ועל זה נאמר קול דברים אתם‬ ‫המעמד המובחר מה שיסבלו הכתובים ודברי החכמים זהו‬
‫שומעים א' כ זה הקול השמיע להם משה בדברי אליהם‬ ‫‪,‬‬ ‫שלא שמעו ישראל קול הדברות כלם אלא קול אחד פעם אחח‬
‫בהבדל אותיות נשמעות ‪ ,‬יזה הקול ע ם שהשמיע להם משה‬ ‫בלבד בלא הבדל אותיות וזהו הקול אשר ממנו הובן הדבור‬
‫למשה אנכי ולא יהיה לך ואמר השמיע לכל ישראל אלו הדברות‬
‫בהבדל אותיות וזהו אמרם אתת דבר אלהיס שתים זו שספ» ‪ :‬ט יבא היא הנכבד מכל נולד שרת‪ .‬הוא משה רבינו ע״ ה‪:‬‬
‫י והס יראו האש וישמעו הקולות ‪ .‬ר״ל עם היות שלא שמעו שוס קול משאר הדברות כסו ששמעו משתי דברות הראשונות‬
‫מ״מ עדיץ היו שומעי! קולות מפורסמות כברק והרעם וקול שופר ‪ :‬כ ואמנם קול ה׳ ‪ .‬ריל אמנם הקול הנברא אשר‬
‫ממנו‬ ‫‪,‬‬
‫אברבט»‬
‫ולפי שרה׳י הי׳ זה מל זכור ושמור שנאמרו נונור אמד לא הניא הרב‬ ‫והג! דנרי הינ נפי מה שהה שלא אמר הרג שהמופת העיוני שוה למפלת‬
‫ראיה אסרם ממדרש מוית ‪ ,‬ואמי שפניאוי אמרו שה שלא שמעו אלא‬ ‫הנגואה ושדרך האמונה נשניהם גוה ‪ ,‬לא אמר נ! ‪ ,‬כי אה שמשפע‬
‫מאמי אתי מפי הקניה זשוהו מה שנאמר כתורה קול גדול ולא יסן< ‪:‬‬ ‫הנגיא ומשפע )היודע( החכם שוה‪ ,‬ר׳להנזשפע אשי ית! נדרוש ההוא‬
‫האטנם מה הרוית הרג מה כשיהיה הקול אמי ולא שתיס ‪ .‬הנה הוא‬ ‫החכם ע׳ד המופת הוא שוה לנישפע אשר ית! הנניא ממה שיקנל ככת‬
‫לפי שהתליף הנמצא נספור עשרת היניות נמו שדברתי שחלק מהם לשין‬ ‫ננואתו ‪ ,‬ני האמת הוא מהנים מכל נד עה ס>ווז הדיכיה להגעתו‬
‫מדני גמדו וסלק מסה כלשון נסתר כשלישי ה מיני ‪ ,‬החלק ההות‬ ‫מתמלפים ‪ ,‬ואמנם הראיה שהניא ממה שאמרה תורה אתה היאת לדעת‬
‫תייג שלא היה ענין היכרות כלם נאופן ההשגה שוה ומתדמה ‪ ,‬ולנן‬ ‫)דנרים ד׳ ל׳ה( היא להוכיח שהידיעה אשר היה להם נשני השישים‬
‫נפי דעת י ׳ שמלאי ודעת הרמנ׳ן ששתי הדנרות הראשונות שמעו מפי‬ ‫האלה היא הכנתה לץנל ננטאה אותם השישים האלה מ‪5‬ד הננואה‬
‫פגנורה כהכנה שלמה‪ ,‬ימשך ששאר היכרות שמקו )צ׳ל שמעי( כקולות‬ ‫לנד ‪ ,‬אנל קדמה להם ידיעהס מירך העיו! ואתרי מ קנלו אותה‬
‫אתרי)צ׳ל אתיים( יניאו ‪1p‬לות הרנה אמנם נפי דעת הרב המורה‬ ‫נננואה ‪ ,‬ושזהו מה שאמרה תורה אתה היאת לדעת ‪ ,‬ר׳ל אחה היאת‬
‫שמג׳ היכרות הראשונות שמעו נלכד קיל פשיע מכלי הכנה יתחייי שנאמר‬ ‫מגואה וו לפי שקדמה אלין ידיעה נשני השרשיה האלה ‪ ,‬והם ני ה׳‬
‫שניניית האסיונוס אמרי שאינם כאותו אופן ומדרגה מן ה ריוני ת‬ ‫הוא האלהיה ר׳ל שהוא נמצא גשמיה ממעל ועל האי; מתחת ‪ ,‬אי‪,‬י עוד‬
‫של אש לנ׳ל שלא( שמעו קול כלל‪ ,‬ולק הרג נ י׳ לקיים דעהו הוצרך‬ ‫ר׳ל שהוא אחי ‪ ,‬ונענור ידיעת־ אלו שני השישיס לכן הראת מה שהיאת‬
‫לומר שנא שמעו אלא קול אמי ‪ :‬ואחרי שנו ת הקת■ ההיא בו' ‪.‬‬ ‫והוא אומר מיי מ; השמים השמיעך את קולו לישר־ ועל האי; היאך‬
‫הוניו הינ לומר זה להסיר ספק א׳ אפשר שיסופק כנגד דעתי ‪ ,‬והוא‬ ‫את אשו הגדולה כי זהו מה שהראה לו נענוי היותו מוכן נאותה ידיעה‬
‫שמצינו אמדי היכרות כלס שאמר וכל העם רואיה אס הקולות ‪ ,‬ואמרי‬ ‫קודמת מדרך העיו; ‪ ,‬אמנה שאר היכרות היו מנת המפורסמות‬
‫למשה דני אתה עמ» ונשמעה ואל יי ני עמנו אלהים וכמו שנזכר‬ ‫נו' ‪ .‬ולכן לא היה להה הכנה קודמת עיונית לקנל אותם היכרות‬
‫כמשנה חורה ‪ ,‬ויראה « ה שאחרי שישמעו קול היכרות היסה היראה‬ ‫האמרונות כמו שקדמה להה הכנה לקיל הראשונות ‪ ,‬וזה כלו אמר הרב‬
‫והפחד ‪ ,‬לכן אמר הרג שאינו כן ני עס היות שוכר הכתוב זה אחר‬ ‫לא כפי דעתו ‪ ,‬ני הוא לא כן ידמה ולגנו לא כן יתשונ ‪ ,‬אכל כפי‬
‫היכרות כלס ‪ ,‬כדי שלא להפסיק כיניהס ‪ .‬הנה נפי אמתס הענק לא‬ ‫דעת השני כנזכר ועש כא סה שזכרו סן הענין ההוא נו' ‪ .‬אחר‬
‫היתה היראה כ׳ אס אמרי שמיעת הקול ההוא הראשון ‪ ,‬דורה על זה‬ ‫שוכר הרג דעתו כראשונה ווני אתר )זה( הדעת האיור זה לש׳ כעדו‬
‫מ׳ש דנר אתה עמנו וטמעה ואל ידנו־ עמנו אלהים ‪ ,‬מורה שלא היו‬ ‫)אולי נ׳ל והלין כעדו( כפי האפשר ‪ ,‬יראה להשיג הדגיים כפי הדעת‬
‫הדנרות עדיין נשלמיס ‪ .‬ולק אמי ועתה למה נמית אס ׳וספים אנסנו‬ ‫היאש‪1‬ן ‪ ,‬כי הוא צדק נעיניו והוא הנאות אצלו ונמו שאמר גתתלת‬
‫לשמוע את קול ה׳ קו־נ חתה ושמע ‪ .‬ואין מקום למאמרים האלה אס לא‬ ‫דנייו התנאי ל• ‪ ,‬ולכן אמר שעש כל מה שזכרו חכמינו ז׳ל מן הפנין‬
‫נהיות שאר הדברות עסיייס עדיק לשמוע ‪ ,‬ומפני זה הוצרו אחיי אותה‬ ‫ההוא ר ל הדעת היאשו! אפר ונר מיחש לעצמו כי הוא אשי יסנלוהו‬
‫היראה ‪ ,‬הנככד מכל נולד משה רנינו ע׳ה לקגל שאר הדנרוס ולהשמיעה‬ ‫הכתוניס ודנרי חכמיה ז׳ל ‪ ,‬לא ניעת השני שלא יהנלוהו הכתוניש ‪,‬‬
‫אותם באותו מעמי ומראה הגדול ‪ .‬הנה א׳נ כל זמן שהתמיד המעמר‬ ‫ולא נמצא כעניינו כי אה אותו מאע־ אשר וכיו הוא מכלל העניינים‬
‫היו שומעיה הקולח והגרתים וקול השופר ‪ ,‬שאותה הקולות לא היו‬ ‫שוכרו נעצין ההוא הוא אומרה ז׳ל שלא שמעו כל ישראל כאותו מעמד‬
‫מורים על דגי מה ‪ ,‬לא אמס ולא אצל מ׳י ע׳ה ‪^ ,‬ונס הקול הנביא‬ ‫אלא קול אחד פעה אתת ‪ .‬והוא המאמר אשי השיג משה ואשי השיגו‬
‫אשר ממנו ה‪1‬כ‪ 1‬הדבור למשה לא שמעו אוחו אלא פעה אמי נלכד ‪,‬‬ ‫כל ישראל ממנו אנכי ולא יהיה לך והשמיעה משה אליהם נדנודו נהניל‬
‫כמ״ש סויה קול גוול ולא יסף וגארוהי חכמיה ז׳ל גמקוה הסכר ר׳ל‬ ‫אותיות נשמעות ‪ ,‬והגיא ראיה נזה מאומד אחת דנר אלהיש שתים וו‬
‫נמירש‬ ‫שמענו שהרצון נו שיגר קול א׳ וממנו שמענו מסי עשה שאי הדברות ‪.‬‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרק לג‬
‫העירותיך עליו‪ ,‬והוא הקול אשר יצאה גשמתם בשמעו והשיגו נו שתי הדברות הראשונוו; י־ ודע שזדו‬
‫הקול גם כן אק מדרגתם נו שוה עס מדרגת מרע׳ה ‪ ,‬ואנכי אעירך על זה הסוד ואודיעך שהוא ענק‬
‫מקובל באומה ידוע אצל החנמים ‪ ,‬חה שנל מקום שתמצא וידבר ה׳ אי‘ משה לאמר יתרגמהו אוגקלום‬
‫ומליל ה׳ עם משה למימר ‪ ,‬וכן אמרו וידבר אלהים את כל הדברים הא'‘ה ‪ ,‬ומליל ה׳ ית כל פתגמיא‬
‫ד״אלין ‪) ,‬נ( אמנם מאמר ישראל לם־שה ואל ידבר עמנו אלהים תרגומו ולא יתמלל עמגא מן קדם‬
‫ה׳ ‪ ,‬הגה הבדיל לך ע׳ה הילל אשר הבדלנוהו ‪ ,‬ואלו העגיגים הנפלאים הגדולים כבר ידעת שאוגקלמ‬
‫קבלם‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫בהנדל אותיית אינם מדרגתם שוה למדרגס משה ‪ ,‬ני אןן ממנו הובן הדנוי לישראל על יד משה לא שמעוהו אלא פעם‬
‫שמציאוון האל ואחדותו יתבאר במופת עס׳ז יש לחכמים זה אחת ^נד ‪ :‬ל והוא הקול אשי יצאה נשמתן וכו׳ ‪ .‬ר״ל כאשר‬
‫סל זה מדרגות ‪ .‬והנה אונקלום גלה לנו זה הסיד הנפלא שמעו ישראל זה הקול הנניא אשי הוא קול ה' סס היותם‬
‫שכבי ידעו במופת מציאותו יתעלה ואחדותו עדיין לא היה‬ ‫פשאמר ואל יתמלל עמנא מן קדם ה׳ ובמשה אמר ומליל ה׳‬
‫עם משה ‪ ,‬כי עם ישראל היה מדבר עם אמצעיים וכי הוא מיושב להם המושכל בנפשיתס עד ששמעו זה הקול הנביא‬
‫קול נברא שהשם בראו כמי שברא כל בריותיו ‪ ,‬ואמנם עם ולמדו מהקול ההיא חקו׳ מה בנפשותס ממציאותו יתעלה‬
‫משה דבר בענין אחר שהוא למעלה ממנו ‪ ,‬ואחר שהונח ואחדותו ואז נשלם להם זה העיון הנכבד אשד הוא מציאותו‬
‫יתעלה ואחיותו ‪ .‬וזהו שאמי הרב והשיגו בו שתי הדברות ‪.‬‬
‫ד׳לשזה הקול נתן חקו׳ ננפשומיהם במה שהשיגו במופת מפת׳ אלו הדברות ‪ ,‬וזהו שכוונו יז״ל באתים יצאה נשמתן‪ ,‬י׳ ל שעם‬
‫היותס יודעים הדבר במופת פסמיס היה מגיע לנפשותס בלבול או א׳ זה מסך או איזה דמיון נגד המושכל אבל כאפי שמעו‬
‫הקול הנברא הגכנד סולק סנפשוחס כל דמיון וכל מסך וכל מינע ‪ :‬ם ודע שזה הקול ג״כ אין מדרגתם נו שוה ‪ .‬ר׳ל עם היות‬
‫שהשיגו ישראל מציאותו ית׳ ואחדותו במופת ונתהקה זה הענין בנפשותם מלמות מ"מ עדיין לא היתה מדרגת מרע׳ה בענין זה‬
‫הקול שוה עם כל ישראל ‪ ,‬וזהו שישראל שמעו הקול ההוא לבד ונתרשם בנפפותס ומשה שמעו בהבדל דברים ‪ ,‬וזהו שתיגם‬
‫אונקלום ומליל ה' עם משה ‪ ,‬ר״ל שסרע״ה לא היהה לו השנה באמצעות שוס דבר ‪ ,‬אתנס ישראל שהיה הקול ההוא הנברא‬
‫משלים עיוגס השנלי על דרך החקוי כמושניארגו אמי באונקלוס ואל ׳תמלל עמנא סן קדם יד פורה‪/‬ששלמות השגתם היתה‬
‫באמצעות‬
‫ק־שקש‬ ‫אבדבנאל‬
‫אתר ורבדיו שמעת מתוך האש )נ( אמנם סאטר ישראל לטשה‬ ‫גסדרש ו«יפ ‪ :‬ואסנם אמרו והוא הקוא אשר ■צאר‪ .‬נשמתן בשם־עו‬
‫ואל ׳רבר עטנו אייהים פ; נמוד‪ .‬תרגמו אונקלוש וייא יהיזי'א עמנא‬ ‫עדו מנז״ש נכיר ספיריש‬ ‫'®י' • ®יא ליפיי פשק איזי א‪:‬שי‬
‫מן קרם ה' ‪ ,‬והנה מעינו דוגמת וה כמשה והאלהים יענגו בקול‬ ‫)ה' ו'( )®שי יצאה נדנרז ודישו זה חו־צ )נכיר השירים ינסן »צ אנכי‬
‫ותרגמו אונקלום ומן קרם ה' מתיעני לי נקל‪ ,‬יתרגם הנים נפנים‬ ‫ולא יהיה לן ‪ ,‬דורה שהיו מניניה אותו ושהיה הונ‪ 1‬י עמהס ולכן אמר‬
‫ד ני ה' את כל קהלכם ממלא יעם מנזאי נ‪,‬ייא ה' עמנין‪ ,‬ונמיו‬ ‫סרנ שלא יצאה נשפהן פה ההננה ני אס פס השהיעה לנד כמיותש‬
‫שאמר ורנד ה' אל נושה פנים אל פנים ‪ ,‬כן נונא אימר קוא‬ ‫להול להיותו פצום ומותש נלח׳ מתייחה לכח‪1‬תס ‪ ,‬ונם אפר יצאה נדנרו‬
‫רנדים אתם שיסעים ששמעו ממש הדביים ב הנ רי אותיות וכנה‬ ‫)נא( לפי שששינו שתי הדניית הראשונות ‪ ,‬איל היה וה פל משה‬
‫אותם פנים כפנים ‪) :‬אחי השלמת מכו־ו כתג( האקו עא׳ הגיי■‬ ‫שהיה משמיפם אליהס כנה התנאר מזה דעה הרג גפני! ריךל ששספו‬
‫נ מה שכתנת׳ והניאו ראיה מאכזרו אמע‪■ ,‬מומע העם בינ רי עמך‬ ‫ישראל נפיני שהיה ןול ננרא מגיפ לאזניהס ‪ .‬ואמנה הנרנוני ותלמידיו‬
‫שהדבור אמשה ל כ ת וה־עם שומיעיק קו^ הנד ת הדנור אנד כמו‬ ‫לא תאני לו ולא תשמפ אליו נמה שנתנו נתלין! זה והיא התהילה‬
‫שכתב מורינו ‪ ,‬ואם יש לי עדים נאמנים על מה יעה‪-‬הת׳ והמה‬ ‫הראשונה אשר פשיתי ניאש הפיה תתתבאר נ׳ נ נפנין המהירה‬
‫הבתונים והכמים גדולים ונכבדים בעוזר׳ ‪ ,‬והם הרב הגדול יודע‬ ‫הפנית‪ ,‬אין ®ירש ה‪ 1‬נ אנני ולא יהיה לן טפי הננורה שמפום שהוא‬
‫התורה על אמתחה ההנר בעא הנווד ‪ ,‬וההנם הכואא אבן עזרא ‪,‬‬ ‫מפי הננויה האלהיית ננואיית ‪ ,‬לא מפי תגנוית המופת ושהוא דפת‬
‫ולא הייתי צריך עוד להביא ראיה ‪ ,‬אעפ׳ב ארהיב הדבור מיעט‬ ‫שגי זנרו הרנ ופי' אותו כראוי פה היות שאיו נן דפתו ‪ ,‬והתנאר‬
‫בזה ‪ ,‬שמה שאסר השם בעבור ישמיע העם בדברי עטך רצה‬ ‫ג׳נ מענין שלישי למה התאמן הרר להזניח שלוז שמעו אלא קול א׳ ‪.‬‬
‫לחלוק כבוד למשדק לא שישלול מהעם שמיעת הדבור בהברל‬ ‫ודע שזה הקוא ג׳ב כו׳ ‪ ,‬ננר ראית מה שכהשה הרנ מתגיני פל‬
‫אותיות ‪ ,‬וזהו שאמר ברברי עמך שישמעו הדבור מבואר ‪ ,‬ובמי‬ ‫זה נ ע ו הונ שאס היה ניפחו שנערן העם ת׳א פ‪,‬׳ קדם ה' ולא תרנס‬
‫כן הם נבללים באותו הדבור כסו שאסרנו‪,‬שאם שמעו הכרה לבר‬ ‫ומליל ה' אין תינה א׳נ נ‪.‬י מן השמים דנית׳ פמנה)שמות נ׳ י׳פ(‬
‫והם קודם היו מסופקים בנבואתו איך עתה הותר הספק ואיך‬ ‫סלליתיעמנון ‪ ,‬ותיים את הונייס האלה דנר ה' אל נל קהלכה‬
‫יגיע האמות להם וזה הכל להסיר הספק מלבם ‪ ,‬אבא יהיה‬ ‫)ינריה ה׳ י׳ע( ית כל פיעטייא כאלין מליל ס' ‪ .‬ונן אמי ואח קולו‬
‫בהפך שיש להם הפק נוסף ויחשבו שהיא דרך להש ונשוף ‪ ,‬והם‬ ‫שטפנו ונו' )שם כ׳א( ית הל מימריה שמענא יומא די! חזינא ארי ימלל‬
‫העירו יעל עצמם אחר שמע הדנרוה היום הזה ראינו ב׳ ׳רבר‬ ‫ה׳ פה אנשא ‪ ,‬וכן פנים נפנים ונר ס' עיינה)שם ד ‪ /‬מליל ה׳ פמכון ‪,‬‬
‫אלהים את האדם והי ‪ .‬ויעוד מן הפלא הגדול שיהיה הדבור‬ ‫שזה כלו ממה שיורה שנגר נאמר נפנין הפה ומליל ה' תנלחי שיאמר‬
‫אסשה אבדו ואהרן הנביא שנעשו על ידו רובי האותות ונדב‬ ‫מן קדה ה׳ ‪ .‬ונן הקשה נפנין משה שמצינו שת׳א נו מן קדה ה' נמו‬
‫ואביהוא והזקנים לא ישמיעו דבור מובן והשם נאאן עם משה‬ ‫שתרנם נפה ‪ ,‬והוא תמר! והאלהיס יפגנו נקול )שמות י׳ע י׳ע‪ (,‬ומן‬
‫באמת ויראו את אאה׳ ישראל ‪ ,‬ועוד אין הדבור הזה שאמר‬ ‫קדה ה׳ מתפני ליה נקל ‪ .‬ונן נאטי נו ויונר שתרנומו ומהמ'ל ‪ .‬אלה‬
‫הבהוב נדבר׳ עטך יותר חזק סנטה כד״ובים שמורים שהיו ׳שראא‬ ‫הם הכנותיו וקשיותיו‪ ,‬ראית נ'כ מכשפי׳ הוא ננוונת אונקלוס ‪.‬‬
‫נבללים עמו ‪ ,‬ומסה שאסרו ואא ידבר עמנו אלהים פן נמות ‪,‬‬ ‫והנראה אלי נוה הוא שסינ הנתמני לא ירו לסוך דפת ה־נ המיימוני‬
‫ואסר ודבריו שמעת מוזוך האש ‪ ,‬מורה שהיו הדברים נשמיעין‬ ‫ומפני זה מה שהוא פי' ככוונת אונקלוס הוא עצמו דפת הינ המ״מוני‬
‫מובנים אליהם ‪ ,‬ואם היה הדבור דבור היחיד הנפרד אין זד‪ ,‬ראיה‬ ‫וננל דנריו יוכלל דעת הרנ הנהטני ‪ ,‬ווה כי היר המורה אמר ודע‬
‫שלא היו ישראל נכללץ עסו ‪ ,‬ונסה פסוקים בהורה מדברים‬ ‫שוה הקול אין מדרנתס נו שוה פה מדינת מ׳ר פ׳ה ‪ .‬ו־אוי שנדע‬
‫באשון יהיר ואם הוא נאמר לרבים ‪ ,‬ועוד אם היו אנכי ולא ’ררה‬ ‫נאיוה אופן יתחלפו מדונותם נפנין הקול ההוא ‪ ,‬ויאיתי להפירן פל‬
‫לך מלות בלתי מובנות איך ירעו מתי נשלמו אוהן שני דנרוה‬ ‫זה נדרני הינ זשרשיו ‪ .‬הנה הננואה וההשנה איזו שתהיה יונחנו נה‬
‫שייאמרו למשה רנ ד אתה עפנו ונשמיעד‪ , ,‬ונסו כן שיבוא משר‪.‬‬ ‫נ׳ נתינות מהפופל ומהמקנל ומהדנר המושפע או ה״ושנ נעצמו ‪ .‬והגה‬
‫קרום להם להשמיעם אותן הדברות ויהסיק דבור השם והשם‬ ‫נפניו השנת משה ונינו פיה וכפה נמפתד הר סיני יאוי שנדע נמה‬
‫ימתין לו עד פדשםיעם להם ‪ ,‬וכן בבל דבור ילך משוב ‪ ,‬ובן‬ ‫יתחלפו מדרנותיהם ‪ ,‬א' ננחינת המןנל כאלו תאמי שהשנת משה‬
‫אם שמעו אותן הדברות בהבדל אוי‪,‬יוה איך יפסיקו דבור תשם‬ ‫סיהה שכלית יתפקנל נה היה שנלו ונפשי ‪ ,‬ישהשנת הפה היסה חושייח‬
‫•עד שישלים דבריו ונפי נראה שבן עשו בדברות ראשונות ‪,‬‬ ‫והמקנל גה היה תיש השמע וחוש הדאווז כמי שונית׳ נראש הפרק לא‬
‫ואחשוב שהן לא אמרו ד ג י אתה עמנו ונשמעד‪ ,‬עד שנשי“ ® כלן ‪,‬‬ ‫׳ופני מזה ‪ ,‬או ‪ 06‬היה החלוך מצו הפועל והמשפיע שהיה נמשה הסנה‬
‫יק‬ ‫הראשונה‬
 ‫עבגז‬ ‫מורה נבוכים חלק ‪Bf‬ני»ר‪ p‬מ‬
‫ק כ ל ם ם ‪ 6‬י ר בי א לי עז ר ו ר בי י הו ש ע א ש ר ה ם ו « כ םי ם ש בי ש ר א ל נ ב מו ש ב א רו‪ ,‬ו ר ע הו ח צ ר הו ‪ ,‬ש אי‬
‫א ס ש ר שי כני ס א ד ם עזג מו ל מ ע מ ד ה ר סיני ביו ת ר ם! ה ה שי עו ר א ש ר ז כ ח הו ‪ ,‬ש ת א פ ב ל ל ס ת רי‬
‫תרה‬
‫ש ס מו ב‬ ‫אפודי‬
‫‪ T ft‬ילולק ו ה הספק העצום והוא איו‬ ‫וה אתה‬ ‫נאמצשהדנר ‪ ,‬וזהו שאפי מן קדם ה ‪ /‬ו ה ד נ י האמצעי היה‬
‫י תנג א מי שאיט ראוי ל מו א ה ‪ ,‬ואתר שניאר הי־נ איך‬ ‫הקול הנננד והנורא ‪ :‬נ נסו שניארו ‪ .‬ר׳ל שאצל משה חינ מו‬
‫היתה‬ ‫מליל‬
‫אנ ר בנ א ל‬ ‫קרשקש‬
‫כיאסמס פגל* אפופי ו » כ כספל גסופצ ‪ ,‬או ><» ג»‪£‬ה ח'‬ ‫קופינם‬ ‫ינן פ סו חג תוג פ ת וזדשרים יזאלה דנ ר וז*ם «‪S‬‬
‫פסגגדליס כיופגיס רא‪ 0‬ו » >פלג« יהיכ גפ‪ 6‬כפלול כאמיו! שלפפס‬ ‫קול גדול ולא יסף ותדגם אוגקלים ולא ססק ‪ ,‬ענא! נאסרו נסדר‬
‫מכלם או גאי וס אוקא*־ סיה מאיות הםופל ‪ ,‬או אם ואמר שכיס‬ ‫בלא הפסק ושהות בין דנור לדנור ‪ ,‬וטוז ®אסרו ח׳ ל חרי׳ג‬
‫אלו^ גפורגוא גפ!ם ככסגם ‪ ,‬גאלו מאמר סמסס הים מגי! ופסיג‬ ‫מ ו ת נאסרו לטשה בסיני שנאסר תורה צוה לנו סשה וועקשח‬
‫כדנדיס נםי אפתסס וכפם לא היו מסוגים ני אפהפניו םי‪,‬ול נלגו ‪.‬‬ ‫להם תורה בגיטט' תרי׳א הוא ואמרו אגני ולא יהיה לך טסי‬
‫אלם הס צדדי פלון םמורגום שאפשר שיפלו נדרוש מה נפי פנפ‬ ‫ועבורה שמענום ‪ ,‬ואם רצו נזה שטיעה סטש נ טו שנראה מסשם‬
‫המלוקה ‪ .‬וידום פפם שנ » הרג פרק ליו ח׳א נשמון פוים שלא היס‬ ‫זה המאמר היה נאות לסי דעתם בדי שישאר להם תסטו שעשו‬
‫אלוף הפדרגות מצד ספקנל‪ ,‬ני שויהם היו משיגים את הקול מנלי‬ ‫מטלת תורה לסי דעתם ‪ ,‬ואם הכתובים טעידים הסר זאת הנונה ‪,‬‬
‫אמצפי ר׳ל מנלי נא הפדמה ‪0‬הוא פלאן שהוא אמצם• מיואות‪,‬אס משה‬ ‫ואם רצו נז ה שהם יושגו בעיון האנושי לא ימלט הדבר נדפולשה‬
‫שנהקין ונהיותו פר היה שופע הקול מדנר אליו קול ונואי אלה• מגלי‬ ‫חלקים ‪ ,‬אם ששמעו הדברים טפי השם והשיגו סמנו טציאותו‬
‫השפמשוש הנא המדמה נפגיוו ‪ ,‬ואס הפם שנהדן ונהיות נל אתו מפם‬ ‫השגה אמתית קיימת‪,‬או הם השיגו טעצסם ואת ההשגה העצוטה‪,‬‬
‫פר שמפו את סקול ההוא לא שהיה קול מדומה נ• אס מומש נהקין‬ ‫או משה השמיעם אליהם ולמדם מציאות השם ואחדותו ושהוא‬
‫פד שפפוי וה סדמא וסהשואס ואמר נמשה דנר ה' אל משה פויה אל‬ ‫בלתי נשם ובלתי משתנה ‪ ,‬ואם זה צריך לעיין גדול ‪ p t‬אדוך‬
‫פויס^וואמר גפם פגים נפויס דגר ה' פמגם שהרצו! גו מציאות נמציאום‬ ‫וחקירה רבה והקדמות רבות ‪ ,‬ואלו השלשה חלקים נמנעים שיתיז‬
‫מגלי השפפשדס הנא ספדפה גאופם סהשגה לא גהשגה הוגואיית ולא‬ ‫עם נרדים נ ענו ר ת פרך בחומר וכלננים רוחצי׳ יויהם מהם ויביט‬
‫נסשגת הפם התושייס‪ ,‬הוס א*נ לא סיה אלוף המדרגות מפאת ספקנל ‪,‬‬ ‫אלו ההשגות העצומות בשינה אחת ‪ ,‬ואיך יוכל משה להשממנם‬
‫ושאר שהיה האלוף נשוי צדדים האארים והס נפצס ההשגה ‪ ,‬שהשגא‬ ‫לבלן והם מחזיקים לרוב טספרס חלק גדול מן המקום אשר רא‬
‫משה היפה וגואיים והשגת הפס היפה אושיית ‪ ,‬ואל ום גיאר הרג‬ ‫יוכלו חציים לשמוע הכל נ׳ ש השגת הענינים העמוקים בידיעת‬
‫נראש הפרק ‪ .‬ואמום האלוף סאמר אשר פפאת הפופל ופיר פליו נאאריסו‬ ‫רשם ‪ ,‬ונאסר לזה בסוף 'ארבעים שנה ולא נתן הי לבם י ב‬
‫ופויוו ‪ ,‬שפס היות הפופל הראשק נדגרים נלם הש׳י ‪ ,‬הוה גקול הונואיי‬ ‫לדעת ‪ ,‬וכן אם היה זה בן ראד שיפופר בתודה נפלא גדול מן‬
‫המגיה למשה שפם מהאל יא' פגים אליו גמפלס פליאה ‪ ,‬אמום השגת‬ ‫הפלאים ‪ ,‬ו ^ אם היה המאמר שאמרו מפי הגבורה שמעטם‬
‫הפס היאה פל יד אמצפיים אמריים ‪ ,‬ולה! היסה אושייא להיוסו קול‬ ‫מפני שהם מושגים בעיון אטש• ‪ ,‬נ׳ ש שיש דברות אחרות לא‬
‫ננרא נ אי ר‪ ,‬ומליונאמו■ ננאוג סאון האש או מן השמים‪ ,‬צהןרוא‬ ‫היי צרינים אל טשה כלל ספני שהם ספורסמים אצל בל איטוז‬
‫שהקול ההוא היה התהוותו פ׳ו פלא נתל קי האויר העליון סמאומיצאש‬ ‫נטו בבור אב ואט ורציחה וגניבה יגול ועדות שקר‪ ,‬א' נ נראה‬
‫אשר הוא נתון השמיה‪ .‬ומפני וה נננואת מרעיה יאמר הנתוג )צ׳ל‬ ‫מזה שרעתם היה ששמעו את שני הדברות שמיעד‪ ,‬מובנת לא‬
‫הממרגם( ומליל ה' ‪ ,‬לפי שהיה השפע נשפע עליו יוצא מאתו יא׳ מנל׳‬ ‫השגה טופתית כדי שימלט להם טה שסמכו במלת תורה ‪ ,‬והם‬
‫אמצעי‪ ,‬ואמס ני‪%‬אל ששערו וידעו שהיה מניע אליהם קול נגדא‬ ‫חולקים בזה נטררש הויח שיש מהם אומרים ני עשרת הדנרות‬
‫אמי ני מי נל נשר אשי שמע הול אלסיס חיים מוני עתון האש‬ ‫כלם שמענום טפי השם נטו שנראה מן הכתוב שלא דברו אל‬
‫)דניים ם׳ נ׳ג( ולנן אינם אונקלוס נזה מן קדם ה׳ ‪ .‬ואמנם מאותם‬ ‫משה בלל עד שטעם עשרת הדברות ‪ ,‬דש טי שאמר שהם דברו‬
‫הפסויץם אשי סניא סרנ סנחמני לא הוצרן לאדנם מ! קום ם׳ לפי‬ ‫למשח אחר שתי הרנרוח נעבור הטעם שאמרו נ מל ת הודח‬
‫שהנתונים עצמם מורים על עוני ההשנם והיוהה נאמצעייס אמריים ‪,‬‬ ‫ואסרו אין טוקדם וטאוחר בתורה ‪ .‬ועם האמת יש בתורה פרשעת‬
‫אם נאומי ני מן סשמים דניאי עמנס סהיצוו ט מאון האש‪ ,‬ונן את‬ ‫סאוהרות שראויות להיותן קדומות‪ ,‬נזה הענין אין ראד לומר‬
‫הדנרים האלה דני ה׳ אל נל קסלנס מאון ‪ , ow‬ונן פנים נפנים ונר‬ ‫אין טוקדם ומאוחר בתורה שיפסקו דביר השם אלא אחר עשרת‬
‫סי ממנה נהר אתון סאש ‪ .‬נ׳ מפני שפי' הנאונ נע מו על ענקסמאיצה‬ ‫הדברות ודי ל ט באלו הראיות עם דעת הגנבדים שוכרת׳ ועינתי‬
‫וחמייות האמצעי ‪ ,‬לא םוצרן אונקלוש לארנמו והענין אהד נשוה ומוסנס‬ ‫נפפריהס אחר הטהלוקת ‪ ,‬וברוך השם שונני לכוונתם ‪ ,‬ואוטר‬
‫ננל ונייו ‪ .‬והרנ הנאמני אשנ שמצא סעס וסנה אארא לוני׳ אומלוס‬ ‫עוד אם אציל* בני ישראל דרסו ושלחו טהשנותם והשיגו השנה‬
‫מלנו מה שוני הרג ‪ ,‬ותון מנטדו שאינו נן ני הוא פי' דניה ואינו‬ ‫אשר נכללה טן רבשטות טה שנכללה לפי דעת טורינו ‪ ,‬עד אשר‬
‫דמא גפני עצמו ‪ .‬ואנננס מם שאינם נמשה ידני והאלהיס יעמו גקול‬ ‫נתהייבו כליה ‪ ,‬איך ישיט הטין ישראל השגה אטתית טעענם‬
‫מן קדם ם׳ אאעני לים נקל‪ ,‬מ ם פשט הנסוג סויה על עוג פירושו ‪,‬‬ ‫םעצטם ‪ ,‬ואם מרעיה במראה הסנה הוצרך השם לפי דעת הרב‬
‫ני הוא אמי רנה אנני נא אלין נעג המנן נעטר ישמפ העם נ ו ניי‬ ‫הקדוש לעשות לו טופתים לאמת מציאותו בהם אצל חכטיהם‬
‫עמן ‪ ,‬והיה זה קודם עסיס הדניוס שינואוהו הדנור נקול ננרא מונשם‬ ‫ולא השיג אטתת מציאותו נרניוט טעצטו ‪ ,‬רק ודה נודע לו על‬
‫יומרי‪,‬לא להיוס אדומו משה יריד אליו וק נעטר רעה ‪ ,‬וטל אוהו קול‬ ‫דרך קבלה ‪ ,‬איר ישיגו זאת ההשגה העסוקה והוא אמחה‬
‫נאסר והאלהיה יעננו נקול י ע נאומו קול מני א ושהיה פדני משה‬ ‫מציאות הש׳י ואחדותו בל הסק ישראל ‪ ,‬ודי להם אם ישיגו אחר‬
‫ומנהו הקול המואש געגוי שהמה ■שמעוהו ‪ .‬הנה ההגאי מוה שאין‬ ‫למוד גדול וזמן ארוך המוכנים אל ההגעה למין הזה מן השלמות ‪,‬‬
‫נגלמה שוגר הרג הנאמגי אפישה על הרג המיימוג• והוי^ה גוה ההערה‬ ‫והוא בלו מה שצריך שיאמן נשם ושירוהק ‪ ,‬אמנם ההמק‬
‫הו' אשר עשיתי נראש הפתק ‪ :‬זוטר שחק אמרי שטאיחי ונרי הרג‬ ‫כלס אי אפשר נהם זה ‪ ,‬ולזאת הסבה דברה חורה בלשון גני‬
‫נפי הוה אומר שיעת מו׳ל נ ץ לועס י ׳ יהושע נין לדעת רננו נלם‬ ‫אדם לקצור השגת ההמון להבין הדעת הא ט ת' ‪ ,‬ולקושי הענין‬
‫סווים ששתי הדנרוס היאשמוא שמעו והטנו ישראל ומיעו גהה למעלת‬ ‫בעצמו ודקותו ועסקו ‪ ,‬והיחה נדחסת לשם כלים גשטים‬
‫הנטאה ‪ ,‬ואין להפא )צ׳ל להפלא( סהיוחה נלהי מוננים ‪ ,‬לפי שננד‬ ‫והפעלדות ‪ ,‬ותושאלו לו להורות שהוא חי משיג פועל משפיע‬
‫זניפי נפרה הקידה שסק מ מאה דני ענע• תצערו אל ההננוה הקודמות‬ ‫רוחו אל הנכיאים הםלם לאיש כמעשהו ‪ ,‬אטנט האטת וצא נ טו‬
‫נהנרא אנ> היא מכלל הנפלאות מאלוס נרצון סאלהי לא נזולה זה ‪,‬‬ ‫שאמרתי שהם שמעו עשרת הדכיות סקול נברא נראהו ב ד נ ד ס‬
‫ולא מצרנו ישראל נממעד ז!נמוי להננוא ני אם מה שמכרו מ ‪ :‬ו נ‬ ‫מוכנים נחוש השמע במו שהנתט ‪:‬‬
‫מגטס הננדים והםפרשם מס^קם נאומי ונגסו שמלואם ואל תנשו אל‬
‫אשה ‪ .‬ואם היה כדניי הרג שלא שפעו נ׳ אם קול עצום מנלי הננס ‪ ,‬מה היהה המעלה נשמיעס הקול הוה יומר משמיעת קול השופר ושאר‬
‫כקולוס ששמעו נאוהו מעפו ‪ .‬והרי נלם היו קולוה ננראים עיד הפלא מניעיה לאזניהם ננמוא ‪ w‬נן נמות זה ‪ ,‬ואין יאפי על זה נעבור‬
‫ישפע העם נדנר׳ עמך ונם רן ׳אפינז לעולה ‪ .‬נ׳ הס אולי ייזשנו שלא היה הקזל ההוא מנין לנואיי נלל אנל היה נענין קול השופר והרעפים ‪,‬‬
‫ושפה שהגיד פשה אליהס ששמע יהנק מההול היהה נויים נדה עלם ועליו לומר סם שידלה ואיו א*נ נעניר זה ׳אסיט נו לעולם ‪ .‬ואיר‬
‫יאמר על הקול היה הנלתי מונן אהם יא־סם נ׳ מן השמיס דנרסי עמנס לא אעשוו אפי אלהי נשף ר׳ל מאתי ששמעמם טאזדנס לא‬
‫יהיה לן אלהיס אתריה על סני שונרא• עמנס מן השמים אין ראוי שתעשון עוד אלהי נסף ואלהי והנ ‪ ,‬יגנה סם ישינו ‪6‬ה לא שמעני‬
‫דני עזה נ׳ אס קול פשוט ומשה אמי מם שרלה ‪ .‬ואם היסס השגתם נל ג ן קלס שלא שאמו ני אם קול פשוט אין יאמי הנ »נ עליו ני‬
‫שאל נא ליפים ראשונים אשר היו לפני‪,‬־ לפן היום אשד נרא אלהים אדם על הארן ולסקלה סשמים ועד קלה השסים »םים נ דני מ ד ^‬
 ‫מורה נבוכים חלק עני פרק לג לד‬
‫קדם כמותו וי^א‬ ‫תורה ‪ ,‬ו א ט ת ת הה שנה ההיא ואיך היה הענץ נעלם טמנו מאד ‪ ® ,‬כי לא‬
‫י ת א ח ר‪ ,‬ודעהו ‪:‬‬
‫ענינו‬ ‫ז ח הכ תוב אשר כ א כ תור ה והוא אמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך ונו' ‪,‬‬ ‫פרק‬ ‫לד‬
‫הוא‬
‫אכודי‬ ‫שם טוב‬
‫ומליל ה׳ואלל ישראל שרגמו יתסלל סןקדס ה' ‪ :‬ם ני לא קדם‬
‫היתה מעלת הנכואה כמעמד הננחר ר‪5‬ה לסלק לנו ספק‬
‫כמוהו ולא יהאהר ‪ .‬ר״ל כ׳ העולם האמלעי עזר לזה הכנוד‬
‫איזר אשר יראה שהמון העם יראו המלאכיס‪ ,‬הנה אגני‬
‫הנככד אשר היה כמענזד הנכמר ‪:‬‬ ‫שולח מלאך לפניך השמר מפניו ‪:‬‬
‫פלק לד זה הכתוב אשר כא כתורה והוא אמרו הגה‬
‫אנכי שולח מלאך לפניך ו ט׳ ‪ ,‬אין העני! שהמון העס יראו השכל הגכדל שהוא נזלאך נ*א היה‬ ‫^‬
‫הדכר‬
‫אברבנאל‬
‫הדצרות שמעהס נענמלש ‪ ,‬חח‪1‬ש שתר סוגיות והיזלות נוה אש׳י אני‬ ‫הזה או הנשמע למוהו ‪ ,‬מזשע ‪8‬ם קול אלריס וידנר גירוו האש נאשר‬
‫נדי ללמד אתנה ‪ ,‬וזה כלו נימה שיזרה שהליל הנזכר נפהוליש לא‬ ‫שמעה אהה ויא׳ ‪ ,‬ולן אמיו הש עצמה לי ייי ל; לשר אשר שמע קזל‬
‫היה משולל מההכנה ‪ ,‬ואי־ נאמר נדנר הזה והנה נו יה' אמר הנתול‬ ‫אלהיה אייס מדנר נוהון האש להונו וייזי ‪ ,‬ואש ‪:‬ס לא שמעו ל' אש‬
‫וישמע ה' את לול ינייהה נדנרנם הלי ייאמר ה׳ אלי ‪:‬ניעת׳ את‬ ‫לול אתר שנוע לא היה ונר לל ל־ משהיד ולא יאמר עליו כל הונריש‬
‫לזל דג־׳ הטה הזה ‪ ,‬האם נהיר ששמע הש׳י הלול ההוא ששיט יינל•‬ ‫הזרים האלה ‪ ,‬ל׳ תמיד לל היום ישמע ארה קולוה נו־איש מתאדשיש‬
‫הלנה ונלי ההון אוהיזת ‪ .‬ולן נאמר כעני; המרגלים וישמע ה' אה‬ ‫לאויי עם הרעהיה ׳הי־ליס ולמ׳ש ודי־ להזיז לולוה )איינ נ׳ח כ׳ו( ‪.‬‬
‫לול דנריכה ויכצין וישנע לא‪,‬מר ‪ ,‬ולאנוהם אמר כל השר מאמר אלין‬ ‫ואמנם העענוה שהליא היל המורה לשנתליע נהה נמנא‪ :‬כלס ולוה‬
‫שרה שמע כלולה'‪ ,‬ורנלה אמרם ליעלג ועתה נני שמע נלול׳‪ ,‬כאס‬ ‫ושדושוה לריס‪ ,‬אם הראשונה ״אשר נא ששור עשית הדנרות ששור‬
‫נאניר ונשרש נכל זה שהיה שמיעת הלול הנרה ששוטה מכלי כננה וההון‬ ‫היחיד הישרו ‪ ,‬הנה זה דיך ההורה כלה ששעמים ידנו נלשון ונים‬
‫אותיות ‪ ,‬יה )נאומי( אין ראוי שיעלה על לג אדם‪ ,‬והל עני; הלול‬ ‫נעיך האישים ושעמים נלשז! יהיד ננהינוה הכללית וכהינה כל איש‬
‫נענין הגיעהו היה משני עצמו והיוהו דנר סכהיל עה היותו מונן נש•‬ ‫ואיש מן האישים ‪ ,‬ראה לשישת לי תשא לשונו שאמר נלשץ יהיד שמר‬
‫מה שהוה ‪ ,‬ולא דישו עליו אמת דנר אלהיס שהיה יו שמענו ‪ ,‬שמאותו‬ ‫ל־ אשר אנכי מנו־ היו‪ :‬הנני גויש יושניך ‪ ,‬העתר לך ש! תליות נרית‬
‫לול ראשון שמעו והנינו שתי דנרוח הראשונות עם היות שרש׳י פי׳ מל‬ ‫ונו' פן יהיה למולש כלרנך ‪ ,‬ומיד דנר ללשון רניס את מזיהוהם‬
‫זכור ושיור שנמצוה שנה ‪ .‬ומה שניארו דמדיש חזית שלא שמעו ישראל‬ ‫חתונין ואת מנלותם תשכרו; ואת אשריו תלדוהון ‪ ,‬ואהר הזר לדנר‬
‫אלא דנו־ א' מאהו יה׳ הוא דעה רני יכו{ע נן לוי ולא ישנים לועה‬ ‫ללשון יהיר לא תשתהוה לאל אהר ‪ ,‬שן הלוה נרית ליושש האר; ‪ .‬ואס‬
‫היל ‪ ,‬ני הוא יתניד ששמעו אותו לול ותוהו דנור הנולל נהנלתו שתי‬ ‫הראיה הל' המה שאמרה הורה אגלי עומד נין ה׳ וניניכש ‪ ,‬הנה הלהול‬
‫דנרות הראשינים ‪ ,‬והוא ג׳ה מה שכהול לתורה לול גדול וצא יסף ‪,‬‬ ‫ספרם אמהה נזונהו אין היה‪ ,‬לאו״ר שנים לנגיש דלי ה' עמלם מהון‬
‫שמאותו הליל הנוול הכינו שתי הולדות כיאשוגיה לא יותר ‪ .‬ואמצם‬ ‫האש והיה נזה כשני הדנרוה הראשינוש שנשמעו מפי הנלווה ‪ ,‬אמרו‬
‫כלול הנזל־ ני יהנרן ענינו שיש דנריס שכם כעצמם ליעע זרים ויוצאים‬ ‫שאמר אהריו אנכי עוגיו נין ה' ונינילם הוא כשאר הדנרוה הה׳ והוא‬
‫מן כהילש כפי הליצ ‪ ,‬האמנם אשר יניר המניו אהם יהיה מאמר‬ ‫אומר לי יראהס ספני האש ‪ .‬ואינה הטענה הנ' מפסול משה ׳דנר‬
‫ישונה ‪ ,‬וכן הים עניין ישראל נאערם אל ידנר עמנו אלהיס היה‬ ‫והאלהיס יעננו ללול ‪ ,‬לני להל ה־נ הגהמני נפי׳ ההורה אשר לו‬
‫מאמר מניצה נשצי עצמו ‪ ,‬אנל כשי הלול ■אה הש׳י שהיהה כוונהס‬ ‫שהפסול ידלר נליייה ואזהרוה שהיה הלנ׳ה מלוה ומזהיר לישה שיזהיר‬
‫סונה ‪ ,‬וז׳א שמטתי את לול דנרי העם הזה הימינו אה אשר ונרו ‪.‬‬ ‫לישיאל הודם הדנרוה על הזינוהיהם וענייניהם ונס שאפשר הנהוג‬
‫והיה רענין המיגליס נהש־ ש־ס אמרו עונה הא־ן מאד מאי ושאר‬ ‫ההיא עג הדצרוח יהיה על הה׳ הדניוה האהרונוה לא על הראשוגוה ‪.‬‬
‫דנריס הנראים עונים נעצמס ונשי הלול המורה על כוונה האומר היו‬ ‫ואמנש הראיה הד' שהניא יילילהא נ׳ לל דנור ודנור היה משיט להם‬
‫מאמרים רעים ‪ ,‬ולכן אמר וישמע ה׳ את לול ונריכם ויל ‪1‬ןי וישנע ‪,‬‬ ‫לא אתר וה על הדנדוה אשר הס שמעו משי לננורה לי אה על אוהס‬
‫לי כפי הלול צמתם נזר דינם צא לשי סדנור ‪ ,‬וכן נשרה כל אשר‬ ‫הדנרות שהניעו למשהילאלהס‪ .‬ולראיה הה׳ משתות נענור ישמע העם‬
‫תאמר אלי־ ש‪-‬ה שמע נלולס ‪ ,‬ר׳ל אל הניט אל הדנוים מפוצאת‬ ‫נוכרי עין הנה ה״שרשיס שי׳ אותו על סדכרות תשר דנר ה' למשה‬
‫הנן• ישמעאל מ; תלית שהש דנריס זרים אנל הלט לכוונת לולה נ׳ סיא‬ ‫קודם הדניות ולן כתג הרמגץ ‪ .‬ואוזנם הראיה י׳ שהניא משסול ויהי‬
‫לוונה משזנתת ולכן שסע כלולה ‪ .‬הנה התנאר מלל זה שרעת כתורה‬ ‫לשמעהס את הלול יתין ההשו שיורה שלא שישו כלתי הלול הששוע לא‬
‫)ר׳ל כוונת פכולי לתורה( נאות ונייא אולש ‪ .‬ואין עציו סשל וצא‬ ‫הנדל הדנריס וחתון האותיות ‪ ,‬והנה לשתתנוננו הששולים ההס הלא‬
‫פלפול נצל הראיות שהניא הרג המורה והזא מה שרציה׳ לנאר סה ‪:‬‬ ‫הש לעלו תולה שאין הדנר לשי׳ הרג זדעתו ‪ ,‬ני הגה הם אמרו הן‬
‫‪ 3‬ך ק ל ך זה הכתוב שבא בתורה והוא אומר הנה אנה׳ שולח‬ ‫הראנו ה׳ אלהינו את ננודו ואת נדלו ואת לולו שמענו מתון האש‬
‫מלאך לעניך כו' ‪ .‬המפרשים נתנו שהרג נפרל ה‪ 1‬ס‬ ‫י‬ ‫ה־וה הזה דאינו לי יונר אלהים את האדם וחי ‪ ,‬ואס הש לא הנינו‬
‫יפרש הנה אנל׳ שולח מלאן לפנין על הנניא אשר ילוס נהל דור ודור‬ ‫דנר ״הלול לדעת הרל המורה ‪ ,‬אין אמרו ואיני כי יונו אלהיס אה‬
‫אחרי מוח משה ושליאהו מלאן ע׳ו וישלה מלאן ויוציאני ממצרים ‪,‬‬ ‫האדם וחי ‪ .‬ועלי )ל׳ל ואס( היה לול ששוע כלתי מודה על דנרים‬
‫ל׳ הצניא יקיא מלאן צפי שהוא שלית האל ‪ .‬אנל כדעת הזה הולשה‬ ‫כלולות האלמים לא י הוכיחו מתנו שידני אלתים את האדם וחי ‪ ,‬גם‬
‫צי מאד לפי שנפרל ז׳ מזה המלה דנר הרג מ; השכלים הננוליס שגס‬ ‫אמרו ל• מי כל נשר אשר שמע לול אנהים מדבר מתון האש כמונו ויתי ‪,‬‬
‫נהידיים נמה שיעשו והניא ראיה על זה מאמר השמר מפניו ושמע‬ ‫ויה המאמר אינו לודל לשי דעת הרג לי רם לא שמעו אותו מדנר ולא‬
‫נלולו אל תמר ני שנאמר נזה המלאן ‪ ,‬והוא המירה שסרל יפרש‬ ‫שערי ילא הרגישו לו י‪11‬תות הדכד ‪ ,‬אנל זה מורה שלא זכרו הלול לשלול‬
‫כמלאן כזה על השכל הננדל לא על הגניא ‪ ,‬ואין לנו שנאמר לונר׳‬ ‫כהננה למחשנת הרנ לי אם לפי שסליל הוא היה המגדיל אותה תשני‬
‫המטרטיס שנלרא הנניא נשם שולתו מלאן‪ ,‬לי הנה יממייל ג׳לשילרא‬ ‫עלמו ‪ ,‬וכי ה ה התימה לא נהננח הדנרים ‪ ,‬נם כי מיחש השמע היא‬
‫הנניא לששה'‪ ,‬אחר שהוא שלוחו ע׳׳ אמצעי ‪ .‬ועוד לשה לוה הרעת מ׳ש‬ ‫הלול לא הדנייס ‪1 .‬אס לראיה י׳ שככיא מאומר לול ונוים אתס‬
‫הרנ נכא; ז׳ל ואמנס ענין וה המאמר שהוא ים׳ הודיעם שילום להם‬ ‫שומעים ‪ ,‬נס הנתוגיס האלה יעידין יגידו; שאין האמת לדעת‬
‫נניא שינואהז המלאך וידנר עמו ולו׳ למ‪ 1‬שניאר למשנה תורה ‪ ,‬וכנה‬ ‫הרל‪ ,‬ראה סננו; הפהיליס ״ם אשר עמדת לפני ה׳ אלהין נחויל‬
‫א׳כ יפיש הרל המצאן הצולי לא; על השכל הצנדל שידלר לנניא לא‬ ‫נאמר ה׳ אלי הלהללי את העם יאשמיעס את דנרי אשר ילמדו; ליראה‬
‫על הגניא עצמו ‪ ,‬וכל זה ממה שיירה שלא כיוון הרל לפיש שס מלאן‬ ‫אוסי כל הימים ‪ ,‬ואס הם לא שיעולי ‘ה לול פשוט מנלי הלנה ‪ ,‬איך‬
‫הנזכר נכהול הזה על הצניא כי אם על המלאך שידנר לנניא ‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫יאמר ואשמיעם את דנרי ואיך 'למדו; מהלול ההוא ליראה מהשי׳ כל‬
‫זה הכתונ שנא לתורה כנה אנכי שולח מלאן לפניך שניוה הש׳י לישראל‬ ‫הימיה ‪ .‬עוד אננר וידנר ה׳ אצילה גיהי־ האש לול דגריה אתם שוניעיס‬
‫שישמרו מפניי וישמעו נלולו‪ ,‬אין ראוי שיוכן שהמה הלו יראו המלאך‬ ‫ותמונה אינכם רואיה זולתי לול ‪ ,‬ולא לא הלתול לשלול שלא הכיני‬
‫וישמעו דנריו !אזהרתו ‪ ,‬ני הניגאן לא יראה ני אם לנניאים כרוח‬ ‫הדנרים ‪ ,‬לי הנה אניר וידכר ה׳ אליכם ‪ ,‬ולא יאמר דיור כי אם‬
‫צטאתם אש־ ׳צטיכו הכלנית למו שזהר ‪ ,‬והעם כלו לא היה אפשר שיהו‬ ‫על הדנר המונן אל השומע ‪ ,‬ארל נא הלתול לשלול' שלא ראי סניונה‬
‫מו־ניס לשיגיעו למעלת הננואה ושיראו המלאן וישמעו ללולו‪ ,‬אנלעצין‬ ‫והוא אומי וחמינה אינכם רואים וולתי לול ‪ ,‬על אותו ה;ול ההוא‬
‫זה המאמי ר׳ל רללח כוונתו ‪ ,‬להודיע שאהרי מוס משה יקומו כישראל‬ ‫והדניוח אשר נו ‪ .‬והמורה לליאור על אמתת זה ‪ ,‬אומר נ״ו ואותי‬
‫נניאיה שיראה הנזלאן אליהס וידנר עמהס ועל זה נאמר הנה אגלי‬ ‫לוה ה׳ נעת ההיא ללמד אתלה תליס ופשפעים ‪ ,‬כאלו אמי אותה‬
‫«ילח‬
‫עג ‪73‬‬ ‫מורה נבובים חלק ^פני פרק לד‬
‫הוא מ ה ש ה תב אר במשגה תורה שהשם אמר למשה כמע מד הר סיגי< נביא אקים לו ש מקרב‬
‫אהיהס וגו׳‪ ,‬והראיה עלז ה אמרו בזה המלאך‪ ,‬השמר מפניו ושמע כ ^לווגו׳ ‪ ,‬ואץ ספק שזאת הצואה‬
‫אמגם היא להמון בגי אדם‪ ,‬והמון בגי האדם לא יראה להם המלאך ולא יצום ולא יזהירם עד שיצטוו‬
‫שלא ימרוהו ‪ ,‬א ואמנם עגין זה המאמר שהוא יתעלה הודיעם שיקים נביא לו ש שיבואהו המלאך‬
‫וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו ‪ ,‬והזהירנו השם מטרוד במלאך ההוא א ש ר י נ ו לנו הנבי א דברו‪ ,‬כ מו שב אר‬
‫במ שנה תורה ואמר אליו תשמעון ‪ ,‬ואמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגו׳‪,‬‬
‫י והוא באור אמרו הגה כי שמי בקרבו ‪ ,‬ואמנם זה כולו להודיע להם שזה ו שר אה ה נ ח ל אשר ראיתם‬
‫אותו ר׳ל במעמד הר סיגי‪ ,‬אינו ענין מתמיד ע מכם ולא יהיה בעתיד במותו ‪ ^ ,‬א יהיה תמיד לא אש‬
‫ולא ענן כמו שהוא ע ת ה על המשכן תמיד ‪ ,‬ואמנם יבבוש לבם הערים וישקיט לכם הארץ ויודיעכם‬
‫מה‬
‫ש ס טו ב‬ ‫אפודי‬
‫פ ל ק ל ף א ואמנם מ ק זה המסמר שהוא יסעלה ‪ .‬ליל הדבר כן יהיה נביא מי שאינו מוכן לנכואה ויהיה הפן דעת‬
‫אע״ע שביארתי לן שהמלאך מאמר נפרשה תורתנו ויסוד דתנו‪,‬אבל ענינו מה שיתבאר בתורה שהשם‬
‫הוא הנביא מ'מ מהני זה נקרא הנביא מלאך מפני שהשכל אמר למשה במשנה תורה נביא אקים להם ‪ ,‬והראיה ע׳ז‬
‫הנבדל והוא המלאך ידבר עמו ונקשר עסו ויצוהו ויזהירהו ‪ ,‬אמרו בזה המלאך השמר מפניו ושמע בק&‪ ,‬ואין ספק שזאת‬
‫לפיכך נקרא השליח והוא הנביא בשם המשלח והוא המלאך הצואה אינה לנביא ני הנביא לא ימרה סי המלאך ‪ ,‬אבל‬
‫כאמיו המלאך ליטקב אנכי אלהי אביהם אניך כאלו אמר זאת הצואה היא להמון בני אדם והמון בני אדם לא יראה‬
‫שליח אלהי אביך ‪ ,‬ומפני זה אין להקשות על מה שביאר הרב להם ולא יצום ולא יזהירם עד שיצוה שלא ימרוהו ; ואמנם‬
‫בסדק ז' מזה החלק ואסר שם לבאי שהשכלים הם משכילים ענין זה המאמר ‪ ,‬ר׳ל אע״פ שביארתי לך שמלאך הנאמר‬
‫ובוחרים פעולוחיהס ממאמר הפשוק השמר מפניו ושסעבקולו‪ ,‬בפרשת הנה אנכי ענינו ו ט׳‪ ,‬מ“מ מפני זה נקיא הנביא‬
‫והוא באר עכשו שהמלאך הוא הנביא ‪ ,‬לפי שכל צווי הנביא מלאך מפני שהמלאך ידבר עמו ונקשר עמו ויצוהו ויזהירהו ‪,‬‬
‫ומאמרו הוא ע׳פ המלאך הדבוק ט ‪ :‬ב והוא באור אסרו מ ה ולפיכך נקרא השליח והואהנביא בשם המשלח והוא המלאך‬
‫כי שסי בקרבו ‪ .‬י׳ל כ שמי והוא המלאך הדבק בנביא הוא כמאמר המלאך ליעקב אנכי אלהי אביך כאלו אמר שליח‬
‫אלהי אבין‪,‬והנהצוהשהדבר אשר יאמוי מביא שינואוט‬
‫המלאך וידבר עמו ויציהו שלא למרות המלאך ההוא אשר יגיע לנו הנביא דנרו נמו שביאר במשנה תורה אליו תשמעון ‪,‬‬
‫ואמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר נשמי ‪ ,‬והוא נאור אמרו הנה ני שמי בקרנו ‪ ,‬ואמנם‬
‫הזהיר זה במעמד הנבחר להודיע שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו ריל במעמד הר סיני לא יהיה בעתיד‬
‫‪,‬‬
‫כחוחי ולא יהיה חמיד לא אש ולא ענן כי הנפלאות לא יתמידו נמו שהוא יסוד תורתנו ולבן לא יהיה תמיד לא‬
‫אש ולא ענן כמו שהוא על המשכן עתה ‪ ,‬ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיע לכם הארץ ויודיעכס מה שתעשוהו‬
‫המלאך‬
‫אברבנאל‬
‫מתמיד עעהס ‪ ,‬ולא יהיה עיי בעמיו כמותז״ולא לנד נעז הקול סאלהי‬ ‫גוליו מלאן לפניך והוא כמלל‪,‬־ י״כאל שידבר לנביא ולכו צוס שישממו‬
‫אשר שממו בסיני אבל ג' נ ‪ M‬יהיה מעיד לא אש ולא עגן שהה שאד‬ ‫נ'‪,‬ולו ולא ימיו את פיו ‪ ,‬ווה נמה שיצוה אוי‪1‬ם הנניא שהוא נדנדו‬
‫הדגרים סגנייס שהיו שמה ‪ ,‬גי לא •סיס עוו ממסה ‪ :‬ס סג ם יכבו*‬ ‫ונמליהו ‪ .‬הנה א׳נ לא פי' היג ננה אנני שולת מלאך לפניך הנניא ‪,‬‬
‫לכם הערים וי׳אקיט לכם תאי ץ ט' הנואדנו נבואה ע׳י ם‪1ttS‬י ורעהו‪.‬‬ ‫ולנן לא אמר פירזנו פה שההגאד נמשנה טרה ‪ ,‬לפי שהיא לא יפיש‬
‫הנדנוני פי׳ על ידי הממן » א המדמה המראה למלאך‪ ,‬וכן גמג האפודי‬ ‫שה מלאן וה על הנניא ‪ .‬אמד מניינו כלומר נוונת המאמר הוא מה‬
‫מ׳י מלאך ריל נאמלמימ » מ המדמה ‪ ,‬ולפי דנריהה ג׳כ שלא גנדלה‬ ‫שכתנאר נמשנה תורה שהשם אמר למשהנמעמד הר ניני‪ ,‬ויראה שלא‬
‫גגואה משה משאר הגהיאיה מפאמ הגומן שהוא השכל הגגדל גי כלס‬ ‫לנוין ‪ ,‬נ• היה ד׳ כשיאמר עניינו מה שהתנאר נמכנה תורה נניא אקים‬
‫לגמתי יהיה מלילי מלאך‪ ,‬אכל יהיה מהנדל פפאמהמקנל ‪ ,‬שהנניאיס‬ ‫להם ‪ ,‬איל נאמת הרג אמי וה נדי להניא הנדה על דעתו ‪ ,‬והיא ש ‪x‬‬
‫גלם יקבל גהה השפע הכס השכלי והמדמה ‪ ,‬ומשה היה מקגל ‪9‬שכל‬ ‫גמשנה הורה אמר ככל אשי שאלת מעה ה' אלה׳‪,‬־ נ הינ ניוה הקהל ונו'‬
‫כלגד מנלהי המדמה ‪ .‬ואמנם שום מ א דעת היב המנאי לך מפס‬ ‫וי^יר ס' יילי היעינו אשי דגיו נניא אקיש לכה מקרנ אהיהס נמוך‬
‫שכתג נפמ׳ה עוה הוולק ‪ 1‬׳ ^ ואולי תקשה עלי ותאמר נכר מי ס נמדדגס‬ ‫ונהי‪ ',‬דגר׳ גפיו ונו׳ ‪ ,‬והנה לא מלאנו נספור המעמד שיאמר הקנ׳ה‬
‫הננואה שיהיה הגניא שומע הונוי מהשם כישעיהו ומיכיהו ואיך י ט ה‬ ‫לטשה וה נפרש״‪ ,‬וישמע יתרו ולא נפרשת ואר‪,‬תנן והוא ממה שיורה‬
‫וס ויסוזגי שכל נביא )ישמע( אמנה שמע הוגיי נאמצעות מלאך אלא‬ ‫שהעני! ההוא נכלל סה המאמר הנה אנכי שילח מלאן לפניך שנאמר‬
‫סרע׳ה הנאמר נו פה אל פם אדנו כו‪ ,‬דע שהעני! כ! ישהאמצעי הנה » א‬ ‫לו למשה כמעמד הר ניני ‪ .‬והגיא הרג ראיה על שהכוונה נפי מה שאמר‬
‫הנח המומג שטא אמנם שמע שלשה דגר אתו כמלוה של נכואה ‪ .‬ומשה‬ ‫מאמרו השמי מפניו ושמע נקולו כי אי! ספק שוי הלוואה לא היתה‬
‫סמל הנשורת מנין שני הנדוניה מנלתי השתמש ננ ח המומה ‪ ,‬ואס היה‬ ‫למשה נפרט נ׳ אם לישראל נלס ‪ :‬ור‪,‬מו; נני אדם כו' ‪ .‬עי שילערן‬
‫וה נ! שהנדל משה מהנני^רה הוא שיננא מנלתי השתמשות הנת כמדמה ‪,‬‬ ‫הקנ׳ה שלא ימיוהו ‪ ,‬והוא ממה שיוכיח שהיי הדנרים מניעים לנניא‬
‫ושוה הוא מרצה נאמרו שנגיאתו אינה על ידי מלאן ‪ ,‬לא אדע ניונס‬ ‫ששמעו כ!ולו לפי שמלא‪,‬־ ה' דגר גו ‪ .‬ולפי שלא יחשו> אדם מיגר׳‬
‫הדג בעני! הנה אנכי שולח מלאן לפניך ‪ .‬האס נאמר שאמר ‪1‬ה על‬ ‫הרג שהוא יפרש הנס אנכי פולח מלאן על הנניא ושקרא אתהנניאמלאן‬
‫הנח המדמם והשתמשו נו מניאים ננניאתס ושהוא יהיה האמצע• ‪,‬‬ ‫נמו שפירשו הרלנ׳ג נכי' התורה אשר לו ‪ ,‬הנה מפני וה ני‪.‬נ הרג עוד‬
‫נדרך ^הניאן אל המטס ‪ ,‬ומם י ט ה‬ ‫)ואיפר( ואין יאמר מליו‬ ‫ואתנה עני! יה המאמר שהוא ית׳ ניייעס שיקים לכם נניא שינואכו‬
‫מנין אמרי השמר מפניו ושמע נקולו אל הסר נו ‪ ,‬ואמרו עוד ט לא‬ ‫מלאך לדנר עננו ‪ ,‬הנה א'כ ניאד הרנ שהמלא־ הוא יינר לנניא לא‬
‫ישא לפשעכם‪,‬ואיך צדקו על ום ונר• הרג שאמר ואמנם מנץ ים המאמר‬ ‫שיקיא הנניא מלאן ‪ .‬ולפי שיקשה לוה למה נאה הפרשה ההיא ר׳ל הנה‬
‫שהוא ית' הודיעם שיקיס להם נניא שינואהו המלאר ד ו ני עסו ויצוכו‬ ‫אנכי שולת מלאן לפניך אתר פרשת אנה המשפטיה ועשרס הדניות‬
‫ויוהירט ‪ ,‬והזטרנו הש י ממרים ט המלאך ההיא אשר יגיע לנו הגניא‬ ‫ששציעו נהיני עי שתפני וה כי‪.‬נ רש׳י נא! נחנשרו שעתידי! לתעוא‬
‫ונרו ‪ ,‬ואמר מוו ואמנם יננוש לנס הערים וישקיע לנה הארן‬ ‫ישני‪,‬ה אומרת להס לא אעלה נקרע־ ‪ ,‬לוה אמר פינ ואמנם ‪ 1‬ה כלו‬
‫ויווימכס נמה שתעשוהו המלאן שישלחהו לנניאנם ילמדנס מה שצריו‬ ‫להודיע להם שוה המראה הגדול שראיהה נתעמד הר סיני אינו עני!‬
‫למשותו ימה שראוי להפניר ממנו עיינ ‪ ,‬מי האיש נעל שנל ׳ינל לפרש‬ ‫מחתיד עמכם ‪ ,‬ר׳נ ואנינה הידיעה ה‪1‬אה מכנה אנכי שולח מלאך לפניו‬
‫התאמרים האלה על הנוו המדמם ‪ .‬ואס אמרנו שלא כיי! הרג אלא להניד‬ ‫נאה נהוף נמעמד כננחר ‪ ,‬כיי להודיע לישראל שאוהו המראה הגדול‬
‫שהנניאיס נלם יהננאו נאמצעות השכל ‪« 5‬על מנלתי ערע׳ם שיננא מגליד‬ ‫אשי ראו נמעננד הי סיגי ‪ ,‬והוא הקול האלהי אשר שמעו לא יהיה‬
‫‪19‬‬ ‫יט‬ ‫]מורה נבוכים רי ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לד לה‬
‫םה שתעשוהו‪ ,‬מלאך שאשלההו י׳גביאיכם וילטדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי ׳^היטמר מטנו ‪ ,‬וכזה‬
‫נתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד ‪ ,‬והוא שבל נביא בלתי משה רביגו ^ תבואהו הנבואה על‬
‫ידי מלאך ; ודעהו ;‬
‫פרק להכבו־ ביארתי לבני אדם כלס הארבעה הבדלים אשר נבדי^ה בהם נבואת משה הבינו‬
‫מנבואת שאר הנביאים ; והבאתי ראיה על זה א וגליתיו בפירוש הטשינה ובמשנה‬
‫תורה ‪ /‬ואין צורך להשיבו ואינו טענין המאמר ‪ ,‬ואשר אודיעך אותו ‪ ,‬כי כל דבר שאומר אותו בנבואה‬
‫בפרקי‬
‫‪......‬‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫המלאך אשלחהו לגביאיס וילתדכם מה שצריך ותה שראוי בקרב הנביא ‪ :‬ג הנואהו מבואה ע״י מלאך ‪ .‬י׳ל גאמצעוח‬
‫הכת המדמה ולמקית תיןו״; לנבואתו ;‬ ‫לעשות ולהשמר ממנו ‪ .‬ובזה גייכ נתן היסוד אשר לא סרתי‬
‫פ ל ה ל ה א וגליתיו בשירו‪ :‬המשנה ‪ .‬בשיק הלק ;‬ ‫לבארי תמיד שכל נביא בלתי מרע״ה תבואהו הנבואה על‬
‫ידי המלאך ‪ .‬הרצון בו הכת המדמה ולכן אדל באתי בימי‬
‫משה רבך ולא קבלני כי נבואתו לא היה על ידי כח המדמה ‪ ,‬ועל זה אמר ודעהו ;‬
‫א מ ר שםטוב אחר שהרב גזר כי זה מה שכתוב בתויה הנה אנכי שילח מלאך עניני הנביא ‪ ,‬למה לא פירש‬
‫הרב שנביא יקיא מלאך כמי שאמר לתעלה בשתוף מלאך ‪ ,‬ולחה אמר שמלאך יבא בנביא וידכר עחנו ‪,‬‬
‫והתשובה בזה כי הנאתי הנה אנכי שילח מלאך לפניך לשמרך בדיך אס היה נאמר על הנביא גס כן חשה היה‬
‫נביא ‪ ,‬ורה הבדל יש בין לנמצא בימי משה לנמצא בעתיד ‪ ,‬ומה זאת הבשורה שאמר למשה אחר חטאם בעגל ‪ ,‬ולכן‬
‫אחר ני המלאך הנה אשר הוא נרמז אל הנביא כי הנביא נקרא מלאך בעבור שבא לי הנבואה על ידי מלאך לא‬
‫בעבור שנביא נקרא מלאך ‪ /‬יהיה זה כילו להודיע שזה התראה הגדול שראו בסיני לא היה נחותי בעילם ; אבל יקים‬
‫השם יחעלה נביא שיבוא מלאך וידבר עמו ‪ ,‬ואחר שביאר הרב שכל הנביאים זולת מיע״ה תבואס הנבואה על ידי‬
‫מלאך והוא הכח המדמה יוצה לבאר אמתת הנבואה ‪ ,‬וקודם זה ביאי שנבואת מיע״ה אינו דומה לנכואת שאר‬
‫הנביאים ולא ידבר עמו לא בבאור ולא ברמיזה ‪ ,‬זזהז בפרק הנמשך לזה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫כבר ביארתי לבני אדם כלס הד' ההנדליס אשר נבדלה נבואת מרע״ה משאר הנביאים ‪ ,‬יראה אעפ״י‬ ‫פרק לה‬
‫שידיעת הנבואי‪ .‬ומדרמתיה ומעלותיה הוא מכלל סתיי תויה איל נבואת חשה רביגו אינה כך כי לדעת‬
‫מדרגת נבואתו הוא מבואר בתורה ולכן ביארתי מעלתו ומדרגתו בתויה בביאור התלמוד״ הנעשה לכל אדם והיא‬
‫פירוש המשגה ומשנה תורה ‪ ,‬ולמה שאיננו מכלל סתרי תורה אינו ראוי ש־חיבר בזה המאמר כי זה התאמי כלו הוא‬
‫לבאר סתרי תורה ‪ ,‬והגה ראוי לכל ארס לדעת שאיבעה הבדלים נבדלה נבואת משה רבינו עיה מנבואת כל הנביאים ‪,‬‬
‫כי‬
‫אברבנאל‬
‫יראה לנניאיס לא שתהיה החדוש היות הננואה מהשכל הפועל נ׳א מקויו‬ ‫אמצעיות ששל גניל ‪ ,‬הנה יהיה שושר לזש מז שזכר נשמי‪ :‬אשר ‪1‬כרי‪.‬י‬
‫ושמיעת יכרו ‪ .‬והוא אומר גה ה; אמרי כן הוא המלאך שאשלחהו‬ ‫ואיו ישיישנו המאמריה האנ‪ 1‬מי יסן זא־ע ‪ .‬ור‪,‬נוא‪,‬ת אלי נזה שהרג‬
‫לנניאיהה י׳ל שיהיה מחוקה נד״יונה ‪ ,‬וזהו היהיר אשר איר שלא כר‬ ‫המורה ייישונ שא׳א שהנת נמאה ניהאל ית' כי אם עי׳ שהל ה‪:‬ופצ ‪,‬‬
‫מלנארו ‪ ,‬והיה זה כפירוש המשני‪ .‬ונמנ‪-‬ה מורה כמו שאנאי כפ׳ הנמשך‬ ‫גי הוא נות! הצורות ומשכיע השנלי‪ , :‬והש י הוא הנה יסקה נדניי־ ‪,‬‬
‫לזה ‪ ,‬והוא שהל נניא נלמי מנה מנואהו הנכואה על ידי מלאך‬ ‫אנל הכנה הקרונה נננואה הוא ה‪:‬נל הסיעל ‪ ,‬האמנם כשיננר נגנואה‬
‫‪1‬אי; הרנו; נזה ע׳י השכל כפועי‪ , .‬ני אה נידוע הוא שממנו שנא‬ ‫הכת השכלי יחונק נשנל השועל ההוא ויקנל ההשנמה תצהית נכולת‪ 1‬ה‪:‬ת‬
‫הנניאה ‪ ,‬ולא ג׳ה על ידי הכת המדמה ‪ ,‬כי צא קרתו נכאן מלאך ‪,‬‬ ‫הרעיוני גא יוכל להגשימה וצא לדמותה ולא לתקותה ולהמשילה ל־ני‬
‫אכל שתנואהו הננואה נמקוי היילאך ‪ ,‬לני שהננואה נננואותיהם היו‬ ‫אתי ‪ /‬לשי שככת המדמה נכנע ומשתענד והכת השכל גונר ומתרנק‬
‫מחניה אומו נצו־ה דמיונית כהנמ תגנו־מ כמס המדמה מיו שזכיתי ‪,‬‬ ‫נננדל וזו היא לדעתו המדרגה הגדולה מהננואה אשר זכה אליה סווננו‬
‫והיא אמר ורעהו‪ ,‬ולכן אמי נאומו סוך פיק מ׳ה מה שזכיתי דע שהענין‬ ‫מרעיה ‪ ,‬ועו׳א הה אל הה אדני נו ‪ ,‬הניה אי‪ ,‬הניס ‪ ,‬שהרצון נו הוא‬
‫כן וההאמצעי הנה הוא הכת ה״דמה כי הוא כאמצעי כין השכל הפועל‬ ‫מציאות נמניאות מנלי אמצעי כמו שכתנ הרנ ‪ ,‬ועניינו דנקות כנח‬
‫והכת השכל ‪ ,‬ואי; לאייר שיאמי שהנניאיה לא היו הלה מתקיס טית‬ ‫השכלי עם השכל ההזעל מכלי אמנעות הדמיון ‪ .‬ומפני ‪1‬ה צא היה אדוננו‬
‫המלאך ושמיעה דנריו ‪ ,‬כי מהם היו רואים מלאך ‪ ,‬ויכם יואיס מדנר ‪,‬‬ ‫משה מנכה נמשלים וסירות‪ ,‬לא זכר כנתוכ נו‪ ,‬ולא היה רואה מלאן‬
‫ומה‪ :‬מדציים היונר יתעלה ליושג על נהא ‪ ,‬ו״הה שו״עים קול מילתי‬ ‫מדני נו לפי שסקוי המלאך ונורהו הוא מפועל המדמה ‪ .‬אמנה שאר‬
‫שיראו מי הוא המדנר אותם ‪ ,‬כי הנה כל המסוייס האצה כנה הרב‬ ‫סנניאיה היו גנואותיכם נאמצעוס הכס כמדמה והוא היה אמצעי נננואה‬
‫נשם מלאן ‪ ,‬והם כלם מפעל הכת היידמה ‪ ,‬וכאשר חתנינן כפ׳ו מוה‬ ‫ועל כן היו מננאים נמשל ותירה ‪ ,‬לפי שהכס הדמיוני היה מגשים‬
‫החלק ונפמ׳ה שינא ממנו יתאמן לך נש־שיו כל יה כוניתי‪ ,‬והנה ינא‬ ‫וממשל חותו השפע הנשפע אליהם ‪ ,‬ולהיות ננואוהיהם מפאת דמיונם‬
‫נכיאור לשאר פרקי הניואה תוהפת ייחו‪ -‬על וה ‪:‬‬ ‫סיו רואים כמי‪-‬אן או שומעיה דני מלאך שאותו כסקוי והצורה מורה מל‬
‫פ ל מ ל ה בהר ביארת‪ -‬איני אדם באם הר' הבדאים ‪ ,‬אתר‬ ‫תגנורר‪ .‬ככת המדמה שהות המחקה צורת כמלאך ושמיעת דנייו ‪ ,‬הנה‬
‫שוני כדנ נפצ׳נ דעות כני איה רננואה וניאר הדעת‬ ‫י‬ ‫א׳ה לא היה ההפרש נין תרע׳ה נשאר כנניאיה כמציאות השכל הפועל‬
‫אשר יאמינהו שהוא צורן הבננות וה‪:‬־מ נייניאות הניואה ‪ ,‬והמיר‬ ‫נכנעת ננואמו או לא ‪ ,‬כי אם להיות במה גונר הנח הדמיוני עד‬
‫נפצ׳ג הספק אש־ קיה על וס מייעמד הר היני ‪ ,‬ונפ‪-‬ק צ׳ד הספק‬ ‫שיחקה נורת המצאך שמע דנריו תו נזולת וכ וכאשר הדע וס תנין‬
‫אשר יקרה נזה מפשוק מ ר אנכי שילה מלאך לפניך ‪ ,‬רנה הינ לתת‬ ‫כוונת הרנ נזה הה־ק שהש י אמי למשה הנה אנכי שולח מלאן לפניך ‪,‬‬
‫נדד נננואה כפי ש־שיו ורעהו נה האמנה פן ימשונ מישנ שיוכלל‬ ‫והמלאך הזה הוא השכל הפועל שידנר לנכיאיה‪ ,‬האמנה ליישה לזכות‬
‫נגר־ ההוא נניאת משה רנינו ע ה אמי שנקיא גנית ‪ ,‬הו י־ך להניא‬ ‫ננואי״ו ותגנו־ת כת כשכל והיותו נלת׳ משמ״ש כננואתו נכח המדמה‬
‫הפרק כזה לנתר נו שגדי הננואה שיונו־ נפיק '‪‘-‬י שיניא אתי' וה‬ ‫לא היה מנייר מלאך ולא ממקה צורתו ולא שמע דנריו ‪ .‬והנה אמריו‬
‫הוא ננורת הנניאיה פלה ‪ ,‬אנל לא דימית ננואת יישה ינינו ע׳ה ‪,‬‬ ‫הודיע ששהר הנניאים לא יהיו כן צפי שינת אליהה המלאך ‪ ,‬ר׳ל‬
‫כי בוא לא נפל' כאותו גדי ולא יתהפך עליו ‪ ,‬ולכן ממי שכנ־ ניא־‬ ‫שיהקו צויי המצאן נננוחתם וקול דנריו ‪ ,‬וזה נהיה תגנורת כסם‬
‫כפי־וש כמשנה ונמשנה מורה והוא נ‪:‬רק ז' מהלכות יהודי תורה נספד‬ ‫המדמה וחולשת השכלי נננואתם ‪ ,‬ולוה הונרך לומר הנמר מפניו ושמע‬
‫כמדע הד׳ כנדלים שהיו נין ננואה משה רנינו ע׳ה לננואח שאר‬ ‫נקולו אל תמד נו כי לא ישת )השענה ‪ ,‬להגיד שלא יאמרו הואיל‬
‫הנניאים ‪ .‬האענם ראוי שנהטידר לייה אמי הרג כנר ניאיהי לנני‬ ‫והנניאים ממשלים משלים הס ומחקים דמיונות לא ‪-‬תוש לדנריהס לכן‬
‫אדה כלה ולא כסהפק נאודיר כני ניארמי הד׳ סנדליה ‪ ,‬ונם נ; למה‬ ‫הזהירה על ‪1‬ה ‪ .‬ולהיות כוונת ם־נ זאת נאמת ‪ ,‬אמר‪ ,‬ואמנם ענין זה‬
‫אסר ואינו מענין וה המאמי ‪ ,‬כי עה היות שכזה המאמר לא •דנר‬ ‫המאמר שהוא ית' הודיעם שיקיה להם נניא שינותהו המלאך וירכי עמו‬
‫הרג מננואת מרע׳ה עדיין יקשה מדוע לא יהיה מענין זה המאמר‬ ‫זיצוהו זיונירהו ‪ ,‬והנה ניאת המלאך וינודו הוא התקוי הדמיוני אשי‬
‫נאור‬
‫עד ‪74‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לח‬
‫בפרקי זה המאמר אמנם הוא כצורת נבואת בל הנביאיים אשר לפני משה אשר ייבאו אחייו‪ ,‬אמנם‬
‫נבואת ב משה רבינו לא אדבר בה כאלו הפרקים אפילו מלה אחת לא כביאור ולא בחממה‪ ,‬והוא ששם‬
‫נביא אמנם יאמר אצלי על משה ועל זולתו כמפוק ‪ ,‬וכן הענץ אצלי עוד בנפלאותיו ובנפלאות זולתו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי אותותיו אינם מכת נפלאות שאר הנביאים אמנם ראית התורה על היות נבואתו נבדלת מכל מי‬
‫שקדמו‪ ,‬הוא אמרו ‪ ,‬וארא אל אברהם וגו׳ ושטי ה׳ לא נודעתי להם^ הנה בבר הודיענו שהשגתו אינה‬
‫כהשגת האבות אכל יותר גדולה‪ ,‬כיש השגת זולתם מטי שקדם ‪ ,‬ואמנם הבדלה מנבואת כל מי שיתאחר‪,‬‬
‫הוא אמרו על צד ההנדה ‪ ,‬ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים ‪ ,‬הנה‬
‫כבר התבאר ^ שהשגתו נבדלת מהשגת כל מי שיתאחר אחריו כיש־אל אשר הם גמזלכת כהנים ונוי‬
‫קדוש‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ב נניאח מ ר ע׳ה לא אדבר בה ‪ .‬רצה לומר לפי שהיא בלא כי כל ה‪ 5‬ניאים נתנבאו ע״י מלאך כמו שקדם ומפה פה‬
‫השתמשות הכח המדמה ונבואת שאר הנביאים היה בהשחמשוח אל פה ‪ ,‬כל מני אי ם כחלום בחזיון לילה וכמראה ותרדמה‬
‫הכח המדמה במרח‪,‬ולפיכך הנבואה היא נאמרת גשפוק על משה כמו שאמר כמראה אליו אתודע בחלום אדכר נו ומשה‬
‫רביט ועל זונת! ‪ :‬ג שהשגתו נבדלת מהשגת וכו׳ ‪ .‬ר״ל שהשגתו ער שגאמר וכנא משה ‪ ,‬כל הנניאים יראים ומתמוגגים‬
‫ומשה כאשר ידבר איש אל רעהו ״ כל הנביאים בעתים‬
‫מיוחדים מרחוק ומקרוב ומשה בכל עת כמ׳׳ש עמדו ואשמעה ; והוא ששם נביא אמנם יאמר אצלי על משה ועל זולתו‬
‫גסניק ‪ ,‬ירצה למה שלא ישתמש גנ ח מדמה כי ההשגה ההיא גשמית ומשיגים דברים נמשל ובחידה ‪ ,‬הלא תראה‬
‫שעורא ובית דינו נתפלותינו המקודשות אמרו‪ ,‬נכתיב נתירתך כי' יעל ייי ע נ ל ז ונו׳ ואמרו תורה נביאים‬
‫וכתובים ‪ ,‬כי נמו שיש הבדל בי! ‪ nn‬הקדש לנביאים כן יש בין הנביאים לנבואת מרעיה והיא הערה גדולה ראוי‬
‫שיעירו אותה אנשי כגסת הגדולה ני הם היו יודעים מדרגת הנבואה ‪ ,‬ויאר‪,‬ר הרב ני כן הענין אצלו בנפלאותיו‬
‫ונפלאות וולתו כי איתיתיי אינם מכת שאר הנביאים‪ .‬אמנם שנביאתו נבדלת ממה שקדמו הוא אמרו וארא אל אברהם‬
‫וכי׳ ושמי ה׳ לא נידעתי להם ‪ ,‬הגה הודיענו שהשגתי א־נה כהשגת האטת חבל ייתר גדולה ‪ ,‬כל שנן השגת‬
‫זולתם ממה שקדם משם ועבר ונח ‪ ,‬ואמנם הבדלה מנבואת שאר הנביאים הקמים אחר משה אמרו ולא קם נביא עוד‬
‫בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים ‪ ,‬ומה שיביא לחשוב מה שאמרו ז׳ל בישראל לא קם אבל באומות העולם‬
‫קם אמר ני פיריש הכתוב הוא ע״ו התואר אס בישראל לא קם אשר הם ממלכת כהנים וגוי קדוש כל שכן שלא יקום‬
‫בשאר האומות והוא האמת ‪ ,‬הנה נתבאר שהשגתו נבדלת משאר השגת כל מי שיתאחר אחריו ‪ ,‬ואחר שהביא הרב‬
‫שהשגת‬ ‫‪,‬‬
‫אברבניזל‬
‫וה הוא »ני_) הנגו » ד »‪ 9‬ום»לםו ‪ .‬גם ‪ 9‬כנול »׳ _ו»א ריו«‬ ‫״״ ‪ r‬הראוי שתיש אתם נו ה »י ק‬ ‫נאור אתם ההנולים כי®‬
‫הנניאים יראיים וננהלים ומתמונגיס אין ענינו אלא התפעלות המומה‬ ‫אמד לאחו כדי להנדיל נין ננואה מנה ונינו ע׳ה לננואת שאי הנניאים ‪,‬‬
‫נקנול אומה השגה המנהילה ‪6‬נלו ‪ ,‬ומשה רנינו ע׳ה פלא היה משתמש‬ ‫ויוליד מוה מה שירצה ‪ .‬מני‪ .‬אח‪:‬ינ אני‪:‬הד' הנולים ש‪: 1‬ר הרנ שמה‬
‫נמדמה לא היה ננהל ‪ .‬נס ההנדל הד׳ שהוא היות משם מונן לנל‬ ‫אינה הנולים עצמיים נניואה ואינם ו' ‪ r.-Dn‬עצמם ‪ ,‬עם היוי( שהוא‬
‫עת להננא ואין נן ‪:‬אר הנניאים‪ ,‬איו ענינו אלא שמשה לפי שלא‬ ‫מתם נן ‪ ,‬הלא ח־אה ‪:‬ההנדל הראשון שוכר שמה הוא שנל הנניאים‬
‫גיה פשד‪,‬מש ננניאמו ננת העיפה ולנן לא היה צריך אל הננה ופרישות ‪,‬‬ ‫היחה ננואהת נחלום א‪ 1‬נמרצם וגז‪:‬־‪ .‬רנינו ער ועומד ‪:‬נאמר ונכא‬
‫אענה שאר הנציאים מפני היות האמצעי נצניאוחיהס הנת הדמתני לא‬ ‫עשה אל אהל חועד לדנר א־‪.‬ו וישמע אח הקול מדני אליו ‪ .‬וההניל‬
‫היו מוכנים ננל עת ‪ ,‬הנה סם *יו אינעה ההנדלים האלה לקותים‬ ‫ה‪:‬ני שנל הנניאים היו )ניננאיס( ע׳י מלאך לעינך רואים מה שהם‬
‫מפאת המקרים ‪ ,‬האמנה מנינם סמצמי הוא אתו והוא השתמשות הנס‬ ‫רואים נמשל וחידה ‪ ,‬ומשם ונינו ע׳ה לא על ידי מלאך שנאמר עה‬
‫המדמה וגנורתו נננואת הנניאיס מה שאין כן נננואת מרע׳ה ‪ ,‬ולהיות‬ ‫אל עה אוני נו ונאמר וונר ה' אל משה עניה אל ענים ‪ ,‬ונאמר ותמונת‬
‫ההנדלים האלה הד' אשג■ אר הרג שמה אינם נפי המיק הפווקדן לנן‬ ‫ה' יניע ‪• ,‬נלומר שאין שם משל אלא רואה הדני על נוייו נלא חירה‬
‫לא סניאס סה הסרק ‪ ,‬ואפר שאינס ממניני וס המאמר י׳ ל שלא היה‬ ‫ונלא משל ‪ ,‬הוא שהי‪,‬ויה מעידה עליו כמראה ולא נתידוס ‪ ,‬שאינו‬
‫סיונס נסי האפס המוייי המיומד לוה המאמר ‪ ,‬ולהיות ההנדליס ההם‬ ‫מי‪.‬ננא נחיוה אלא נמדאה שרואה הדני על נוריו ‪ .‬ההניל השלישי‬
‫אשי וגו שמה גסי הסרסום ‪ ,‬אפי הרג נאן ננר ניאותי לנני האדם כלם‬ ‫שנל הנניאיה ייחיה וננהלים ומחמיגגים ‪ ,‬ומשה ינינו אינו נ! הוא‬
‫הד׳ הנוליס‪,‬היהיה הגיתוי אשר משה לגני האדם גלה ר׳ל המון‬ ‫שהכחוג אומי נאשי ידני איש אל רעהו ‪ ,‬כלומר ■נמו שאין אדם‬
‫סתלמודייס לא אל ימיח ססגולה ‪ :‬יחיא ‪ t m v‬נביא נו' ‪ ,‬יש הסריס‬ ‫ננהל לשמיע דנרי הנ‪,‬־ו נן היה נח נדעחו של מ׳י ע׳ס להניו דנרי‬
‫שגתוג נהס גפמוף ויש שגסוג נפסוק ‪ .‬וסנראה מדעת הרג ישרשיו‬ ‫הננואה והיה עומד על עמדו שלם ‪ .‬וההנול הרגיעי שכל הנניתיס לא‬
‫‪%‬נסתא האמתי היא גשתוף ‪ ,‬גי הנה שס המשותף הוא הנאמר על‬ ‫מתננאיס נ־ל עע שידצ‪ 1‬ומרע׳ה אינו נן אנל ננל עת שיחעק רות‬
‫שני וגרים נשס ולא מו ר ‪ ,‬וכן אומי היג שיאמר שם נניא על פשה‬ ‫הקדש לונשתו ונמאה שווה עליו ואינו צריך לנוי! דעתו ולהודפן לה‬
‫ונינו מ׳ה ומל שאר הנניאיסנפסאנללא מ ו ר ‪ ,‬ני הנה הגדר‬ ‫שהרי הוא ס‪:‬וין ומוומן ועומד נמנאני השית ולעיכך מחצנא נל פת‬
‫לא יכללם ‪ ,‬ולסי שהיה ומת הרג ושאר מגפי הסויה שהמופתיס‬ ‫שנאמר עייר! ואשמעם מה יצוה ה' לנ ס‪ ,‬ונום העירהו האל ואמר‬
‫והגסל^ס הס משיגים עצמיים לננואה ושגסי שלמות סנניא יהיה ‪:‬למות‬ ‫לו לן אמו־ להם שונו לנס לאהלינס ואתה עם עמוד עמדי‪ ,‬הא‬
‫כנסים הנמשים מל ידו ‪ ,‬מסני זה הוצרך הרג לונר ננפלאות ערט׳ס‬ ‫למדת שנל הנניאים נשהננואה מהחלקח מהם חוזייס לאהלס שהוא‬
‫וננפלאות שאי הנניאיס להיותם לרמתו משיגים עצמיים לננואה ‪ ,‬ולנו‬ ‫צרכי הנוף )נלם( נשאר כעס לעינך אין פורשים מנשותיהם ‪ ,‬ומרע׳ה‬
‫נאמר שנסו שמרע׳ה לא נשתווה לשאר הנניאיס נהשגתו ‪ ,‬נן לא‬ ‫לא מור לאהל! הראשון לפינך פירש מן האשם לעולם ומן החמה‬
‫נשסוה נמופתיו ונפלאותיו ‪ .‬ואמנם שלא נשתווה נהשגחו הוניתו הרג‬ ‫לה ‪ ,‬ונקשרה דעתו לצור העולמים ‪ ,‬ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם‬
‫נפי סליך הומניס‪,‬אם ממן הפוני י׳ ל שתום למשה ממס שאמי לו יס׳‬ ‫ונתקדש כמלאניס ‪ ,‬ע'נ דנרי הרג נכפר העדע‬ ‫וקרן פיר‬
‫וארא אל אנרהם אל יצתק ואל י ^ גאל שדי ושמי ה׳ לא מדעתי‬ ‫נעניין הנולים נחלו ‪ .‬ואהה ריאה שכל ד' הנולים האלה ענינם אמו‬
‫לסם ‪ ,‬ואח׳נ נסי סונק סמתיו וסוא ננתינת הנניאים שנאו אתר‬ ‫והיא היות הנניאים מננאיס על ידי הנח המומה ומשה רנינו ע״ה‬
‫מרע׳ה הוניתו מוה קתמיס מודם ולא קם נניא עוד נישראל נפשם ‪,‬‬ ‫נלתי ‪ ,‬ולנן היתה נניאחם נחלום או נמראה ששניהם היא ננשול‬
‫והנה אמו הרג סאת סראים ע'צ ססגוס לסי שסיה ראוי שיאמר הנתוג‬ ‫החושים לפרדס כחם הדמיוני נננואס ‪ ,‬ומשה ינינו מ׳ה עי ועומר‬
‫ולא יקום נניא עוד נישראל נמפם אס פיס שיוני מן העמיד ‪ ,‬והנה‬ ‫לפי שלא היה טרוד ומיונו גה ‪ ,‬והוא ההנול הא'‪ ,‬נם ההנול הנ׳‬
‫אמר נלשין ענד ולא קם »יא מוד נישראל נפשה ‪ ,‬ודייק אומר טשראל‬ ‫שנל הנניאים ע׳י מלאן ומרע׳ה לא ע׳י מלאך ‪ ,‬כנר ניאו ‪0‬רנ פ »‬
‫שהם ממלכת נהנים ו גי קדיש רש » א ר סאומוס ‪ ,‬ווהו נ ע ו מ׳ש‬ ‫מיצה נאומו מלאן נאמר לפינו רואים מה שהם רואים נמשל וחיוס‬
‫ז׳ל נישואל לא קם אנל נאועמ ‪)» 0‬ס קס מי הוא נלמס • וא׳ת אחרי‬ ‫ונמשה אמי שאין שם משל אלא רואה הדני על גוריו גלא מיוה‪ ,‬ראה‬
‫‪! 0‬י‪1‬‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרק לה‬
‫קדוש ובתוכם ה' ‪ ,‬י וכ״ש בשאר האומות ‪ ,‬ואמנם הבדל מופתיו על הכלל ממופתי כל נכיא על הכלל ‪,‬‬
‫כי כל הנפלאות אשר עשאום הנביאים או נעשו להם‪ ,‬ה הנידו בהם יחידים מבני אדם‪ ,‬כאותות אליהו‬
‫ואלישע ‪ ,‬הלא תראה מלך ישראל תמה מהם וישאל נחזי שינידם לו ‪ ,‬כט׳ש ספרה נא לי את כל‬
‫הגדולות אשר עשה אלישע ‪ ,‬ויהי איש ונו׳ ויאמר נהזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה‬
‫אלישע ‪ ,‬ובן אותות כל נביא זולת משה רבינו ‪ ,‬ולזה הנידה התורה עליו גם כן שלא יקום נביא לעולם‬
‫שתשה אותות בפרהסיא לעיני האוהב והשונא הגאות לו והחוי׳ק עליו כמו שעיסה משה‪ ,‬והוא אמרו‬
‫ולא קם נביא עוד כישראל כמשה לכל האותות והמופתים וגו' לעיני בל ישראל ‪ ,‬שהוא קיסר הנד‪ .‬שני‬
‫הענינים יחד ‪ ,‬שלא יקום מי שישיג כהשגתו ‪ ,‬ולא מי שיעשה כמעשייו ‪ ,‬ואחר כך באר שהאותות היו‬
‫לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החוי^קים עליו ‪ ,‬והיו נ״ב לעיני כל ישראל הנמשכים אחריו שנאמר לעיני‬
‫כל ישראל ‪ ,‬וזה דבר לא נמצא לנביא לפגיו‪ ,‬ובבר קדמה‪ .‬הנדתו הצודקת שלא יהיו לזולתו ‪) ,‬א( ולא‬
‫ינזעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם ויאמר לעיני ישראל ‪ ,‬כי לא יאמר לעיני‬
‫כל‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫שהשגת נכואת חשה רביגו היא למעלה מכל הגכיאים כיאר‬
‫ננדלת מהשגת כל מי שינוא אחריו ; ד כל שנן נשאר האומות •‬
‫ירמוז כזה לנכואת גלעס שלא הניע למדרגת משרע״ה כלל‪ ,‬ומה‬‫ג״כ שמופתיו איכס מנת שאר הגביאיס ‪ .‬והגה ננדלו מופתי‬
‫שאס־ו רז״ל כאומות העולם קס ומחי ניהו נלעה יש לומר‬ ‫תשה רבינו ע׳׳ה ממופתי שאר הגביאיס כרנוייס כהתמדתם‬
‫פירוש אחר ‪ ,‬והוא שכמו שהגיע מרע׳׳ה לפומית הוגיאה‬ ‫ונעשותס לעיגי הכל ‪ ,‬אמנם נרנויי© נמשה״נ ולא קם‬
‫האמוזית כן הניע כלעס לשלמות הקשם כמו שאפשר למי; האדם‬‫נכיא עוד כישראל כמשה ‪ 1‬כו' לכל האותית והתופתיס אשר‬
‫לא לשלמות הגנואה ‪.‬־ ה הגירו נהם יהירים ‪ .‬ר״צשלא‬ ‫שלחוה׳לעשית כארק מצרים‪ ,‬כי היו רכים‪ ,‬והיו מתמידים‬
‫נמ״ש לכל היד החוקה ולכל המורא הגדול אשי עשה חשה ‪.‬‬
‫ואמנם התנאי השלישי נמה שאחר שהיו גלוים ומפורסמים לעיני פרעה ולכל עכדיו ולכל ארצו ולעיני כל ישראל ‪,‬‬
‫והגה הרה לקח זה ההנדל האחרון כי כל הנפלאות אשר עשאוס הנניאיס הגידו כהם יחידי נגי אדם כאותות אליהו‬
‫ואלישע‬ ‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫פרק לה ואן ולא ישעך טה שבא כעמידת אור השמש ליהושע‬ ‫שהיו מלקי הווי; שלשה עכר ‪ ,‬פהיד ‪ ,‬הזוה ‪ ,‬כ‪:‬ה כמו כהוניח ה־נ‬
‫ה שעות התש ואמר לעיני יישיראל לא א מ ר ל עי גי כ ד‬ ‫מעלח ננואש משה על כל י" שקוגיו נענד ועל כצ מי שימאחר מ«‪:‬ו‬
‫ישראא במי ׳שיבא במשה יובל לשעו; השוע; אם הדבר אשת הוא‬ ‫נעפיי למה לא היכימו ג‪ :‬על הנניאיס שהיו כז־ינו נהיוה והיהה לו‬
‫כמי שנאמין אמונה קיימת האות ההוא הגפיא שהוא עמידה‬ ‫ראיה משוישת על זה מת ש השיי לאהרן ומריש אה יהיה )יואכש ‪,‬‬
‫השמש מ ־ ע אני ישראל כמו שאותות מ ‪ -‬ע׳ ה היו נודעות כלם‬ ‫כמראה אליז אחזיע לא כ; ענדי משה ‪ .‬ואי־י־ לן שה־נ לא יצה‬
‫לבל ישראל ולא אשנ' בלס ‪ ,‬רב; מופת קריעת ים סוף ומופת‬ ‫למשיח ני אם שני הלקיה עכר ועתיד לשי ש‪-‬מל־ ההווה גלמי צמצא‬
‫קריעת הירדן אשד הוא מלא על כל גדותיו י ל ישי הקציר וברגע‬ ‫ני הוא אס שיהיה כני ענר יאה לא הגיע עריץ ‪ ,‬ואותה הששי־ןיש‬
‫אחד נהלקי המיס נ ע ת נטבלו כשות רגלי הנהני ם בירדן ולא‬ ‫מאהרן ומרים כנד הניאש י‪.‬רנ נד' ההש־שים אש־ זכ־ גשש־ המדע‬
‫נקשאו הגניב דק היו עו מוי ם במאמרו ׳של מלך והיו שים בל ישראל‬ ‫ולא נאה לשניתש הגה‪ .‬ואמנש הנדל סלאותיו זכי הרי שהי‪ :‬מעלת‬
‫לנ ד הגשיש והשך‪ .‬מכני גד ובני ראובן ‪ ,‬וכן הפלת הומות‬ ‫נפלאות משה יניגי ע׳ה על מעלת שאי הגניאיש משאת הש־שוש אש‬
‫יריחו ותקעש בשופרות ביוש השביעי היו שם נ מ ה אלפים מישראא‬ ‫לעיני הכת המנגדת ואס לעיני נל ישראל ‪ .‬ויש־ש השתונ כן ולא קה‬
‫וגורע הדבר לכלם יריעה שלימה ‪ .‬ונייפה׳ אליהו יאאישע היו‬ ‫נניא מיד כישראל כמשה אס נממלת נניאתי אשד ידעו ה' פ;יס אל‬
‫גדוליש ומן הגדוליש שבמופתי אליהו מהמופת שנע שה על יר‬ ‫ס!יס‪ ,‬ואם נ־יעלת מיש־יו לכל האיתית ולכל היושתיש והיה גזית‬
‫משה רביגו ירידת האש על השובה ששיני אשליאים שהיא אחר‬ ‫סמאמי לעיצי פיעס ילעיגי כל מצרים ‪ ,‬ר׳ל לעיני המילקיש ולעיצי‬
‫יריהתה היתה פעואתד‪ .‬לפי שבעה ‪ ,‬ואש אליהו פעלה לשי‬ ‫כללוח המסכימים ‪ .‬ויא י‪1.‬יעך סה שנא מעשיית אור ה‪-‬שסזו כו'‪,‬‬
‫טבעה ובהפך מה שבטבע של חיה בל הסיש אשר בתעלה ‪ ,‬יכן‬ ‫לפי שהיו איחד משיניה עצמיים לגניאה והיה משיג סשק גדול מענין‬
‫היה זה נגד החילקים עי׳יו והש נביאי הבעל היו ארבע מ או ת‬ ‫עמידח השמש ליהושע שהיה נש מחי גדול ומעילה מכל נשלאוח משה‬
‫ובמה אלפים מיש־אל נמשכים אחר עבודתו ‪ .‬אבל לא היה זה‬ ‫נשי מעלת הנישא כהוא הגיש השמימי' ואס היי המישחיד משיגים‬
‫לשני כל ישראל כמו שאמר הר׳ם מורינו לפי שייא היו מקובצים‬ ‫פצמייש לצניאה יחתיינ שחהיה משלח יהושע ננניאה גדילה מגיעלח‬
‫יהד ני נ ל שבס ושבט היה ננ ח ל הו ובארצו ‪ ,‬ושרעה לא חלק‬ ‫מרע׳ה נפי מעלת מושחיו ‪ ,‬הנה משצי זה ראה ה־נ להח־ר זה הששק‬
‫נמ שה עי‘ אמונתו רק ער פור הצפרדעים ש א מי ל‪ 1‬העתירו‬ ‫נאומיו שלא היה הגש נרעול תניעת הגלגל כי אש נמה שנתי‪.‬דש‬
‫אל ה׳ ואז הודה לו עליה ני מהשב הוא ‪ ,‬וכן ברבר אמר ה'‬ ‫שם אור מס‪ 5‬ז לשיעשי מלתמתש נלילה נאצו היה נייש נהי־ וז׳ש‬
‫הצדיק ולא היה נ מנ ע מלשלחס רק מצד קיש־ לנו לפי שהחזיק‬ ‫מעזיוח איר השמש ליהושע כ׳ הנה היה הנס ‪:‬תיש הקדוש נרין ס ו ‪/‬‬
‫נ ה ם להיותם עבדיו ‪ ,‬ובן מ‪ ,‬המופתים הגדולים שעשה אלי שע‬ ‫שזה אור מחייש ייהש׳־ אציהם ויהיה הנס הזה דומה לג‪ :‬התש; שגעשה‬
‫שהיה בשומרון רעב בבד מאר ער שרייה ראש חמור בשמונים בסף‬ ‫ימצרים שהיה השן למגריש ולכל נצי ישראל היה אור נמוכניתיהה ‪,‬‬
‫ואמר אלישע כה אכנר ה' סאה כולה נ ש קל סהר נ שער שמרון‬ ‫לח שיהיה הנה נגרה הגלגל וכתנועתי‪ ,‬כי אש נאור גניא מתויש שה ‪,‬‬
‫עד שחשב הש”*'ש שזה דבר נ מנ ע ואמר הנה ה' עושה ארובות‬ ‫ולכן לא היה הנה כלל ככ> העיגם כמי שהיה ראוי שיהיה כיעיל תגיעת‬
‫בשמים אם יר‪.‬יה הדבר הזה ‪_,‬אביי לא היה לעיני כל ישראל‬ ‫הגלגל ‪ ,‬אנל היה הנש שש נגנעו! נלכד יו׳א שהייה ההוא היה אצלש‬
‫לשי שלא היו מקובצים יחד ואלי היו יחד היה עושה וה בפני‬ ‫נננעין ולשי ‪:‬התכמיש ו׳ל נמשכת ע׳ו ם'נ)דף נ׳ה ע׳אז חל־ו נומן‬
‫כלם ‪ ,‬ומ׳ש הבהוב ביהושע שאמירתו היתה לפני קצת ישדאל‬ ‫הגס מהם אמרי שכיס י' ששית ומהם י'נ שפות וייהש כ׳ד שעות ‪,‬‬
‫ולא לעיני הי ר‪ ,‬ב הנ ע ת ה או ת ידעו כי‘ ם‪,‬ו ב‪ 1‬נכישר‪ .‬רניני בכל‬ ‫כשי פירוש כייס חמים ‪ ,‬לכן אמי ה־נ מעמידת השמש ליהושע השעות‬
‫האותות שעישר‪ ,‬במצרים לא הודיעם קורם בואם רק לפרעה‬ ‫ההש ‪ ,‬וניאר אימ‪-‬ו כיוש תמים כיוס הגדיל שנימי ה־יז לא שכיה‬
‫ועבדיו י׳א לישראל שהם היו בארץ ניישן ‪ ,‬ובן נ אמרו אם בריאה‬ ‫יוה א' גדול כשני ימים ‪ .‬והנה עשה הרב וה לשי שהנס וסשלא לא‬
‫יברא ה' לא שמעו ור‪ ,‬רק קצת ישראל שהיו סבינו ת דתן ואבירם‬ ‫יהיה כי אס לפי הוצ־ן יההש־ה הגדול לא יוהי מזה ‪ .‬והצרנוג׳ אמר‬
‫אמנם בעה נ א האות ידעו בלם ‪ ,‬ובן בשני פעמים שעמד נ ה ם‬ ‫היה אצלם נננעון כגייל שנימי הקין שש‪ ,‬קש־ו נשצי קשריה אצלם ושם‬
‫ארבעים יום רא הודיעם זר‪ .‬קורם אמנם אחר רדהו‪ ,‬ויש לשאול‬ ‫רנה שהיה כנש נ־יהייות המלחמה והגגחין‪ ,‬ואין ק דעח הרג נאמת‬
‫בענין מופת יהושע איך אמר הפכוק ׳‪ ‘-‬א היה כיום ההוא לפניו‬ ‫ני אס שנתאדש שה אור צנרא פ׳ו הפלא‪ ,‬יכן עצמו ישני* הרג נצל המעלות‬
‫ולאחריו לשמוע ה' בקול איש ‪ ,‬והייא בבל מה שבקש מרעיה‬ ‫שעשה ישעיהו שהיה הנש ישיג הצל פשר מעלית אחורנית ‪ ,‬האמנם‬
‫מ א ח ה ש׳י היה שומע בקולו לנ ר הו־ושנה המכינה בראיה השנים‬ ‫הנ־נוני כתג נזה הפיק על זה וו׳ל ‪ ,‬אמנם צל מעלית אתו לא הזכירו‬
‫ונקשה‬ ‫הרג ע נקל סצל לנעות והתחלף נפחוח ויתר מס שעשה ישעיסו עם‬
‫מס‬
‫עה ‪75‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לה‬
‫כל ישראל כמו שבא כמשה ‪ ,‬וכן באליהו בד^ הכרמל בםני אנמים מועטים ‪ ,‬ואסנם אפרתי לך המעות‬
‫מפני שיראה לי באסרו כמם תמים ‪ ,‬שהוא יום הגדול שיהיד!( כי חמים שלם וכאלו אמר שהיום ההוא‬
‫י היה אצלם כגבעון כגדול שבימי הקיץ שם ‪ ,‬ואחר שתכדיל לי בשכלך נבואת משה ומופתיו שהפלגת‬
‫ההשגה‬
‫שם טו ב‬ ‫אפודי‬
‫‪,‬‬
‫נעשה השלא לעיני כל ישראל ‪ :‬ו היה אצלם ננכעון כגדול ואלישע הלא מראה מלך ישראל תמה מהם וישאל לגחזי‬
‫שבימי הקיז ‪ .‬ר״ל מצד שפעלו כיום ההוא פעל נפלא והיא שיגידם לו כתיש ספרה גא לי את כל הגדולות אשי עשה‬
‫שנ;חי הסלמסה נתויןף גדיל ונמהירוס גדול היה נראה אצלם אלישע ייאמר גמוי אדוני המלך ואת האשה ווה גנ ה אשר‬
‫שס שהייס נהארך אמר שפעלו פעילה גדולה‪ ,‬ואין העני! כן ‪ .‬החיה אלישע ‪ p i ,‬אימות נל נ ני א וילת משה רנינו ! ולוה‬
‫או אפשר לימי שיהושע הצניא המציא ענן אמד מאיר דומה הגידה התורה עליי שלא קו ם נני א לעולם שיעשה נ פי ה הי א‬
‫‪,‬‬
‫לעיני האוהג והשונא כמו שעשה משה והוא אמרו ולא‬ ‫‪,‬‬
‫לאיי השפש והיה נראה שנהארך היים נעבור האיר ההיא‬
‫ק ם נביא עוד בישראל וגו׳ ע ד לעיני כל ישראל ‪ ,‬שהיא‬ ‫אי וה מאלה שהי סידוח מנמר ‪:‬‬
‫קשר הנה שני העגינים יחד שלא יקום מי שישיג השגתו‬
‫ולא מי שיעשה כמעשיו ‪ ,‬ואחר כך ביאר שהאותות ההם היו לפרעה ולכל ענדיי ולכל ארצו החולקים עליו‪ ,‬והיו ג״כ‬
‫בפני כל ישראל הנמשכים אמריו ‪ ,‬והנה האוהב והשונא יודו נ ו ‪:‬‬
‫אמר‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫ונקשת תכנסו לארץ ‪ ,‬וכן שפע בקול אאיתו על ירידת ‪ rKn‬מה שאמרו ראשונה ‪ .‬ר׳ל שמיה לו לרב למשיב פשק אשר ניא‪ 9‬מצל‬
‫נאסרו ענני ה׳ ענגי ‪ ,‬וכן אפרו נשפואל אקרא אל ה׳ דתן המעלות כמו שהשיב לם*ן עמידס השמש ליהושע נ׳ שניפה היה נראה‬
‫קולות ום»ר ‪ ,‬ובן נוכל לופר ננלם ‪ ,‬והתשובה נות שתנכיאים עניינה נש בחנועת הגלגל אנל לא וברו לעי פנש הצל מווןיהו הרגיש‬
‫בלם השם הודיעם האיתות התש קורם עשיתם או בעת תתפללם במולשתו בשאמר לנביא נקל הצל לנמוס עשר מעלויו ושישעיהו מה‬
‫אליו בפו שאפרנו ‪ ,‬אפנם פותת השפש אשר נעשה עיי יהושג שעשה היה קרוב ונסחלן! בפחות דפר עס מה שאמר תוקיהי שה ה נקל ‪,‬‬
‫לא קדמת לו הודעת מאת השש ‪ ,‬וכן הוא לא התפלל על זת ולכן מפני מלשת הנח ההוא לא הוצרו הרב לוכדי נבאו ולהשיב על‬
‫רק אפר שטש בגבעון דום והים לבו ננון בפות בשם שיעשה הספק הניאה מענו ר׳ל שהיה הנה בבטול תנועת הגלגל הו בחויתו ‪,‬‬
‫רצונו וזה היה סן הפלאים היותר גדולים זילח שסיעת קול דבור ואמנה מה הוא הקלות אשר מצא הנרבוני בנס הוה הנה הוא ביארו‬
‫נהר סיני ‪ ,‬אם זה כפשוטו נמו שנאמין אפונה קייסח בי לא בפירושו לספי כוונות הפילוסופיה‪ ,‬והוא כי נשפר מלכיה כתוב ויאמר‬
‫קצרוז יד ר‪ '.‬לעשות ברצוני בתחתונים אי בעליונים ‪ ,‬וסופת ישעיהו אל חוקיהו וה לן האות מאת ה' כ׳ יעשה השה את הוני‬
‫חזקיהו היה בסו זה אבל לא נזה התואר ‪ ,‬יזה שהנביא אסר לי אשר וגר הנן הצל עשר מעלות אס ישוב עשי מעלות ‪ ,‬ויאמר מוקיהו‬
‫ביום השלישי תעלה בית ה' והוא שאל לנביא מה אות בי אעלה נקל הצל לנעות עשו מעלות לא ני ישוב הצל אחורנית עשר מעלות‬
‫בית ה' וגה! לו הנביא אוח ברצון הש׳י והיא שאל אוח יותר ויקרא ישעיהו הצטא אל ה׳ והב את הצל במעלות אשר ירוה במעלות‬
‫גדול שישוב השסש אחורנית עשר מעלות בסעלות אחו אשר אחו אחורנית עשר מעלות ‪ ,‬יפי׳ על וה הרו׳ק והרלנ׳ג נפי' הסויה‬
‫ירדה וכן עשה השם ‪ ,‬באלו תאפר ררך סשל שעברו סן היום שהנביא שאל לחוקיהו באי וה אות יבחר אה שילך הצל לפניה עשר‬
‫שני חלקיו ושב אהורנית עד ששב בחצי השטים ‪ ,‬לא שהנביא מעלות ואס שישוב עשר מעלות אחורנית ‪ .‬ישוה פי׳ אומר הלך הצל עשר‬
‫אפר בגורד‪ .‬שוב אחורנית כפי הענק ביהושע ‪ .‬סבל סקום הפרתו מעלות גס ישוב י־ל אס מיצה שילד הצל עשר מעלות עוו או שישוב‬
‫‪ r‬בין סזזד‪ .‬לשאר‪.‬הנביאים שנאמר נו אשר ירעו ה' פגים אל אחורנית‪ ,‬ישחוקיהו השיני נתל לצל לנעות ר׳ל שלא הי׳ נוחר שיהיה‬
‫שנים סד‪ .‬שאין בן באתרים ‪ ,‬וב‪ ,‬באותות יהושע אות השסש הנש בהליכת הצל‪ ,‬והיה וה לפי שכני נראה נחוש שכאשר יהיו עננים‬
‫ירעוד‪.‬ו בל ישראל ובן אות הירד! יאות נפילת החומה נעשו לפני תחת השמש באופן שיורשה בהה הניצוצות וירוצו הנה הה >ןרו פעמיה‬
‫חס׳זו פאות והפשיט אלף מישרא■‘ ורום חשובים כאלו היו שם בל שיהיה השמש בזולת מקומו דואה או נעות כל השמש שיעור רב נמעש‬
‫ישראל ‪ .‬ואפר לו השם אחל גרלך בעיני בל ישראל ואנזר גרל מהזמן מהמזרח למערב לצפק או לוווס נפי מצב העננים וצו תנועתה ‪,‬‬
‫ה' אח יהושע בעיני בל ׳שראי* ‪ ,‬אבל אותות סשר‪ .‬רנינו רבו ולפי שכבר ראה חזקיהו אז מצב הענניש וצו תנועתה שהיה לצל לנטות‬
‫הפהפר והוא שכל האותות שנעשו כסצרים ונטדבר ידעום בל עשר מעלות יותר על מה שהלן בונק מועט כפי נעות העננים וסנומתס ‪,‬‬
‫ישראל בעשותם ‪ .‬וחלילר‪ ,‬לרבי הקדוש מורינו שיכחיש עסירה לכן נחר שיהיה הענין נהפך תה שהיה נראה ממצב ותכונת תנועת‬
‫אור השמש ליר‪.‬ושע אשר היד‪ .‬סופת גרול בתכלידז הגורל שר‪.‬שתדל העננים ‪ ,‬והוא שישוב הצל אחורנית עשר מעלות ‪ .‬והפי׳ סה הנה נלתי‬
‫הבהוב נספור גדלו יבמעלהו ושלא היה כיום הר‪.‬וא לפניוולאחריו‪ ,‬מתיישב נפסוקיס״אס צפי שנא בעב הענן ו׳לשהיו ונרי חזקיהו כפי‬
‫ובנר הארכנו המאמר בזה הפרק ולא עורר מורינו בצד )אצטן( תנועת העננים והוא מר שלא נזכר נכתוב ואס לפי שאמרו הלן הצל‬
‫אסהן <שאם חשב הרב השלם שר‪.‬יר‪ .‬משל לישראל על דוהצלחת כו׳ אינו ענין שאלה ‪ ,‬יהיה ראוי שיאמר אס ילך הצל עשי מעלות‬
‫שד‪.‬ניע לד‪.‬ם ביום קצר ביום ארוך איך הצריך להבדילו ממופתי או אה ישוב ‪ ,‬אבל עה מ זה כבר הרגישו המפרשים האלה בוני אמתי‬
‫משד‪ ,‬רנינו עד שלא מצא דרך ההגרל מצד מעלה המופת אלא והוא אומי לא כ׳ ישוב השמש אחירנית שפירושו שזה לא יהיה נקל‬
‫שלא נאמד בו לעיני כל ישראל ‪ ,‬וראר‪ .‬אמרו עמידה השטש ני אם ובו זר מופת ‪ .‬האמנם הנרבוני להיות ורבו כל היפים לובי על‬
‫־‪.‬שעות ההם ‪ ,‬ולא יסבול זד‪ .‬פירוש אחר אלא מר‪ ,‬שר‪.‬וא סובן ה׳ תועה פירש הכתוב באופן אחר ‪ ,‬והוא שכפי תנועת העננים הנה נהל‬
‫טמנו שד‪.‬וא עמידת השמש משש ‪ ,‬וכן הקישו למופת אליד‪.‬ו ‪ .‬לצל לנעות עשי מעלות לחי וכ צד שיהיה הג״כ לא היה ובר או‬
‫ונטו שדעה הר׳ם בו שהיא אמתח ענין לא כושל כסו כן הוא לא היה נס אם ישוב עשר מעלות אחורנית ושזה וזה וברים נקלים‬
‫דעהו בעמידת השמש ‪ ,‬וואר‪ .‬אמרו עוד כאלו אסר שדרום ד‪.‬ר‪.‬וא בלתי מופתיים ‪ .‬ואתה רואם שהכתוב לא יסביל פירושו ‪ .‬אבל אמתח‬
‫היד‪ .‬אצלם ננבעי! בגדול שבימי הקיץ שם ‪ ,‬אלו עדים נאמנים הכתובים צועתי כן הוא שלפישסיה מנהג הנביאיס קווה שיעשו הנסים‬
‫שדעה הר׳ם שעמידת השמש הנה במשמעו שעמר בלא תנועה לישראל )ישאלו( עליהם את הרואים אותם אם היה אפשר לעשותם נסי‬
‫זמן מה מהשעות וסרה סענת כל לשון מדברת סרה ורבה עליו ‪ .‬השבע ‪ .‬והיה זה כוי להגויל פליאת הנש בעמיהם ‪ ,‬ונמו ששאל‬
‫ועוד אם היד‪ .‬דעת הרב נטו שיחשוב הצלחד‪,.‬ואם זר‪ .‬לא יצוייר הש׳י ■ליחזקאל המחימה העצמות האלה ‪ .‬ומרע׳ה אנמי המן הסלע‬
‫ואין ראר שיבוקש ואין נזה ענין נבר ולא מורגש ‪ ,‬אין בזת הוה נוציא לצם מים ‪ .‬להגיו שהים הוני בלתי אפשר כפי הענע‬
‫שנוי ט ב ע‪ ,‬ור‪.‬וא שיבקש שיניע לו תוספת הצלחה ביום הקצר לעשותו ושהש׳י יעשה אותו בורן נס ‪ ,‬לכן ראה הנביא ישעיהו קודם‬
‫כמו שראוי שיר‪,‬יה ביום הארוך‪ ,‬ולא ימנה זר‪ .‬בכלל הסופחים עד שיעשה זה הנם לשאל את חזקיהו הלן הצל עשי מעלות אם ישיב‪ ,‬י׳ל‬
‫שלא יבדילני הרב ממופתי משה אלא מצר שלא נאמר בו לעיני הנה כני הלו סצל עשר מטלות כמו שהלכו ימין אשאלן והודיעני כאם‬
‫כל ישראל ‪ .‬וכן אנשי המלחמר‪ ,‬לא שיערו בו ולא ירגישו בזאת נפי העגע ישוב אותו הצל אשי הלן משר מעלות לאחיי ‪ .‬ואז השיגו‬
‫ההוספה כי הטרודים ברבר מהטרדר‪ ,‬החזקה לא ישערו בוטן ‪ ,‬חזקיהו נקל הצל לנעות לא כי ישו^ ואין הנתיה האמתי)צ׳ל הנאמרת(‬
‫וידמה להם היום הארוך כאלו היא יום קצר ‪ ,‬ולא יורע זה ולא נזה לצו אמו או לצד אמר נפי העננים ‪ ,‬אבל הנעיה ההיא הירידה‬
‫ישוער שיד‪.‬יה הענין ההוא סופת ‪ ,‬ור‪.‬פתיב הפליג הטיפה ‪ ,‬מהשמש להשתקע והוא על ו י ן אומר ני נעו צללי ערג)ירמיה ו׳ ו׳(‬
‫וחי״ילה םד‪,‬אט'ן הר׳ס חליפי ‪ ,‬כי הוא הבדילנו מן התועים ויהיה עני! כמאמר נקל הוא לצל שיטה וישתקע וילך לדונו להעריב ני‬
‫גדעוחץהאלר‪.‬יח ‪ ,‬וקראט ליחור השם וידיעתו בדרנים אסתיים ; תמיו סמון לניאס השמש יעו הצללים ‪ ,‬אבל אינו נקל אם ישוב לאחור‬
‫גי‬ ‫חרק‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרל( לה‬
‫ההשגה ההיא כ הפלנ ת הפעולות ההם ‪ ,‬ותאמץ שזאת מדרגה נקצר להשיגה על א ט ת ת ה ; תשמע מאמרי‬
‫באלו הפרקים בלם בנבו א ה ובטדרנזת הנביאים בה ‪ /‬כל זה אחר זאת המדרגה ‪ /‬וזה היה ענין זה הפרק ‪:‬‬
‫פרק‬
‫שם טו ב‬
‫פעלו פעל והוא שנציזו המליזמה בתוקף גדול ובמהירות‬
‫גדול היה גי א ה אצלם שהיום נתארך אחר שפעלו פעולה‬
‫אשר יראה שאינו הנדל ני תי שמחיה המת ביט‬
‫גדולה ‪ /‬או אפשר לומר שיהושע פעל כל גשם מאיר דומה‬
‫לאור השמש והיה נראה באויר ונעבור זה נתארך היום‬
‫בעבור האור ההיא ;‬
‫א מ ר סם טוב אלו הס דברי ח ח כי הכתוב אומר ויעמוד‬
‫השמש בחצי השמים ‪ ,‬ואמר ג’ כ וכמוהו לא היה כיוס‬
‫ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה׳ בקול איש ‪ ,‬והכתוב ספרו‬
‫בנם גדול אשר לא כיה כמוהו בעילם ‪ ,‬והדבור נפלאות‬
‫ינדילהו כשהוא עושה הדבר לפגי רבים ויקרה בזה גמו‬
‫ראוי להניחו לעושה נפלאות גדולות לבדו ‪ ,‬כי אף שאמר‬
‫הכתוב ולא קם נביא עוד בישראל ט' ‪ ,‬זה היה מצד‬
‫התחברות השלשה דברים ‪ ,‬שיהיו רבים ומתמידים לעיני‬
‫קהל האוהב והשונא ‪,‬ורבותינו אמרו שעמדה חמה למשה‬
‫כמי שעמדה ליהושע ויה מקובל באומה‪ ,‬ואחר שתבדיל בשכלך‬
‫נבואת משה רבינו ומופתיו שלפי הפלגת ההשגה ההיא‬
‫הפלגות הפעולות ההם ותאמין שזאת המדרגה גקצר‬
‫להשיגה על אמתתה; הגה תשמע מאמרי באלו הפרקים כלם‬
‫בנבואה ומדרגת הנביאים בה כל זה אחר זאת המדרגה ‪,‬‬
‫וזה היה ענין זה הפרק ‪:‬‬
‫פדר‪.‬‬
‫אברבגא?‘‬
‫מוננת ‪ ,‬לא שתהיה המעלה ננסים גי אם נהתידעות‪ ,‬שהיה עושה תעיד‬
‫לכל נס ונס עם היות הא־ן כלתי עווית אל■! ותמש׳ה אשר שלתו‬
‫ה' תדע ותשכיל כי אם תשה לא עזי‪ .‬נםים אתיים לא היה וה לקוען‬
‫מעלתו ‪ ,‬כי היא לא עשה כי אס הנסים שהעת וההכרח הניאו אליהם ‪,‬‬
‫ושהש׳י שלהו לעשותם ‪ ,‬ואס לא קרה עת לרם ושיצעיכו ישראל לאור‬
‫המאירות ‪ ,‬ולא הזל‪-‬ך משה להעמיד השמש נ־קיע וקרה וה נימי יהושע ‪,‬‬
‫לתה יהיה ניפני וה נחו גדול מינו מרע׳ה‪ .‬וכני»כר ן' חסואי נספרו‬
‫שאם סיס נס יהושע נוול מפאת נושאו שהוא נאמת נגיול תנועת‬
‫הגרם השמיתיי הנה היא מושת ונקות השכינה עם משה ינינו ע׳ם‬
‫נש יותר גדול להיות נשאר ייתר חשינ לאין תכלית ‪ ,‬יכמו שהעידו על‬
‫זה נמסכת סיכה נאותר שמונים תלנוידיס היו לי להלל הוקן שלשים מסס‬
‫ראויס שתש־ה עליהם שכינה כמשה רנינו ע׳ה ושלשים מהם ראויים‬
‫שתעמוד להם תמה כיהושע ונאמים שתשרה עליהם שנינה רמזו אל זה‬
‫הדנקות אשר נו נתייתר משה רנינו ע׳ה כמו שאמ‪-‬תי ‪ .‬ואומר אני‬
‫תשייע לדעתו שכנר נאה צם העענה הואת נסוף התורה נאומר ולכל‬
‫היד התוהה ולכל המורא הנדול אשי עשה משה לעיני כל ישראל ‪,‬‬
‫והתנינן נתה לא אתר ניד החזקה ולכל התורא הנדיל אש־ שלתו ואמר‬
‫נלכד אשי עשה משה ‪ .‬ולמה ננסים אמי אשי שלחו ה' ולא אתי נהם‬
‫אשי עשה משה ‪ .‬וידוע שננלס שלתו ‪ ,‬ושלם עשה משה ‪ .‬א‪:‬ל היה‬
‫לההיע ששאר סנסיס שלחו ם' לעשותם נפי הנויך כתו שאתדתי ‪ ,‬אתנס‬
‫דנקות השנינה נעם יש־אל לא שלהו לעשותו ‪ ,‬נפי שהיה הקנ׳ה שולס‬
‫לפגיהס מ'אך ואמר ני לא אעלה נק־נך ‪ ,‬ומשה הפליר נדנד עד שהלך‬
‫האל ית' עתהם וכמה שאת־ נגד נל עציך אעשה נפלתות אשי לא נניאו‬
‫יכל הא־; ויכל הנוים ויאה כל העם אשי אתה כקרני את מעשה פ׳‬
‫כי נורא הוא‪ ,‬ועו׳א ולכל היד רחוקה ולכי התויא הנוזל השר עשה‬
‫משה ‪ ,‬ר׳ל שמשה נידו החוקה עשה המורא הגדיל ההוא ‪ ,‬או אמר ולכל‬
‫היו החוקה על מדרגת נניתתו ושהיא יו ם' נאמת ‪ .‬ואמנם המורא‬
‫הגדול כנר פירשו חז׳ל שהוא גלוי שכינה ‪ ,‬י׳ל היות סשנינה האלהית‬
‫מגולה ונראית לעין כל נמ׳ש וכמד ה׳ נראה על המשכן לעיני נני ישראל‬
‫כ• וכ עשה משה שיהיה לעיני כל ישראל ‪ ,‬י׳ל שיהיו כלס רואים‬
‫הכנוד פתח האהל תיעד נכל יום ויום ‪ ,‬זנסנתי ונידו היה ‪ ,‬ווו היא‬
‫נאמת תכלית המדינות אשר וכה אליו ילוד אשה נריך שנחר נ ו‪ .‬הנה‬
‫התנאר מכל וה שהנשים אינם משיגים עלמי־ם לננואה ושלא יתתיינ‬
‫שתהיה מעלתה כפי מעלת הנניא ‪ ,‬כ׳ הם כפי צורך והכרח השעה ושלכן‬
‫לא ׳תחיינ נעול אן שנודה שעשה יהושע נס נגרם השמימיי עצמו תה‬
‫שלא עשה משה כ׳ש שכני עשה ישה נס אמד ייתר גדול תענו כדנקות‬
‫השכינה נם כי כ>‪,‬י קנלי תז׳ל שנס לננרע׳ה עמדה חמה ניקיע ‪ ,‬יכתו‬
‫שהיתנתי הדנור נוה הפירוש לספי יה‪1‬שע נפרשת שמש נגנעון ד‪ 1‬פ ‪,‬‬
‫‪»/ 9‬ג‬
‫אמר שם עוב נפלאתי על הרב איך היזזיק בזה ההבדל‬
‫‪,‬‬
‫לנין עצמו יחייהו נינו לזילתו ‪ ,‬ואין הפרש עשות זה הנס‬
‫ביחיד או ברבים ‪ /‬וכן הנסים אשי עשו הנביאים אם יעשו‬
‫א)תס לגדם יעשום ג״כ לפני עם גדול ורב ‪ .‬והתשובה בזה‬
‫ני הנביא פועל בציורו כשיתדבק ע ם השכלים הנבדלים‬
‫וישוב החלק כל ויפעל בהיולי העולם ‪ /‬ואם הנביא חזק‬
‫הדבוק לא יבדילהו אחד מן האנשים ואם איני היק הדבוק‬
‫‪,‬‬
‫שיקרה לחכמים כי האחד יעיין בפני המק רבה ילא יעיק‬
‫לו העיון ‪ ,‬וזה לא יוכל לעיין אס לא יהיה יחידי לבדו ‪ /‬ויש‬
‫על יה מעלה גדולה ‪ ,‬וכן י קי ה בנביאים ‪ /‬והבן זה כי‬
‫הוא נפלא ואם לא יש לו סוד‪ .‬ולמה שיראה ספק גדול ני כל‬
‫המוסתים אשר עשה משה רבינו היו בזה העולם השפל ‪/‬‬
‫ויהושע עשה נם בעולם הגלגלים והיה גס מסורסס כמ״ש‬
‫לעיני כל בני ישראל ‪ ,‬אתר בתשובת יה הספק העצים ואל‬
‫יטעך מה שנא נעייידת אור השתש ליהושע השעות ההם‬
‫ויאמי לעיני ישראל כי לא אחר לעיני כל ישראל כמו‬
‫שבא בחשה ‪ ,‬וכן אליהו בהר הכרמל בפגי אנשים מועטים‪,‬‬
‫ואמנם אמרתי לך השעות ההם וזה היה אצלם למה שהם‬
‫ני הוא השך השנע ‪ ,‬יסה הודה על משלת ‪:‬מושח נאש־ו שהיה הצל‬
‫רההלך לדווז הים ‪)1‬ועה נע־נ להדריך אל ההשן היה י‪;:‬ל לעי שהוא‬
‫כהי הענע ‪ ,‬אנל ה'‪.‬ז־ה )אתוי היה דנר י‪,‬שה ויולה תהמגהג הענע׳‬
‫וכאב־ ראה הנניא בהודה תוקיהו מודל הנש או התשלל אל הש׳' ושי‬
‫הל' ‪■:‬ועיות אש־ ירדה‪ ,‬ריל שלא הישה התורה שתאו־וית גנת א' ולא‬
‫ניתתלהת השד־ מאוש!׳ הירידה אנל יאותש התעלו־ עצמש אשר ירדה‬
‫שעה את־ שעה תורה לאתור יהדרנה ההיא עצתה אשר י־דה ‪ ,‬והי‬
‫פי' הא״תי נבהוניש התלה וכמו ששתנתי כמקו״ו נשייוש לסשי תלניש ‪,‬‬
‫ויצא רוה שהיה הנש נעגין הנל נימי תוךיהו וני״׳ יהושע כאועו אור‬
‫ננרא שנהתדש על דרך פלא ואולש מנעו; צפי שהיה ענין יהושע עדות‬
‫הכעוניש יותי נפלא ראה היג המו־ה להשיי עליו‪ ,‬ותתנו גתשך עלין‬
‫הלל ני היתה כווגתו נלכד להודיע בלא געשה זה נגדש הגלגל ולא‬
‫נתנועתו ‪ .‬אם‪.‬־ יצה־‪ , /‬כל השפי‪/‬ות האלה ׳תת״רו ל־י התויה לפי‬
‫שננל הנדמה אמה יהש שהנסיה הש מביגים עגתייס יניואה ‪ ,‬וש־פ׳‬
‫מעלתש ותדרגתס יהיו הנשיש אשי יעבה אותה הנייא‪ ,‬ווה אללי נלת•‬
‫צוד‪ 7‬ואמתי ‪ ,‬זלפי שניעלת הנניא היא כפי ייד־גתו נגנואה ‪ ,‬ואעגם‬
‫הגשים שיעשה הנה הש כפי צודן השעה‪,‬ו‪:‬עתיש יהיה אדש ״גיא יתעלה‬
‫עליוגה ולא יעשם נסים לפי בגא הניא הלורך לעבותש ‪ ,‬ונניא לשעה‬
‫ממנו יעשה נהיס הרנה כפי לורך השעם ‪ .‬הלא יאינו אנלהם אנינו‬
‫שהיה נהו גדול רגנואה ועשה נםיס שועעים ‪ ,‬ואלישע עשה נסיה הרנה ‪,‬‬
‫ואולי סיה כמדרגה לתסה מתנו ‪ .‬והנה הרג עלהו כתג נם׳ התדע‬
‫נהלנוח יסודי התורה פ׳ת השה רנינו לא האתיני ני כני יבראל תפני‬
‫האותות‪ ,‬שהמאמיז על פי הא‪1‬־‪,‬ית יש כלני דופי שאפש־ שיעשה האות‬
‫נלהט וככשוף ‪ ,‬אלא כל האותות שעשה נרדנר לפי הלייו עפא; לא‬
‫להניא ראיה על הננואה ‪ ,‬היצ־ך להשקיע אס התל־יים ני ע להש את‬
‫כים והצלילם נהוכו‪ , 5‬הוציכנו למוו; הוריד לנו את הת; ‪ ,‬לתאו למים‬
‫גר‪,‬ע להם את האנן ‪ ,‬כפיו נו עדת תית כלעה איתס הארך ‪ ,‬וכך כל‬
‫שאר האותות ‪ .‬הנה הסכים ימה שהתות׳ שהיו התופתים כפי הצורך‬
‫ולא כפי מעלת תדינות הננואה ‪ ,‬ואתנש מש׳ה ולא קם נניא עוד‬
‫כישראל כמשה לכל האותות והמופתים‪ ,‬אין פירושו שהיתה מעלתו כתעלת‬
‫שנשים ההס ‪ ,‬כי אש שהיתה הדרג תו כתה שידעו ה פניה אל פנים ‪,‬‬
‫ני נאותו דנו־ והראות העייק כיתה מעלתי נאתת עד שנאותה האותות‬
‫והמופתים אשי בלתו ה' לעשות נאין תל־יש כפי לדך העת והכרה‬
‫הענין שהיו נ י ‪ ,‬סנה היה הקנ׳ה ;יאה אליו נאיתש הנשיש פנים אל‬
‫פנים ‪ ,‬אשש" שהיה יו‪:‬נ ראין מנריש עי־ תלאה צלולים נל‪ •,-‬תוכנת‬
‫לקנול השפע וכ״׳ש כלאתי את העיר אפרוש כפי אל ה׳ )שהות ט׳‬
‫נ׳ע( ו ‪' 6‬א אשר ידעו ה' פנים אל פלים לכל האותות והתיפתיס םהיתה‬
‫מעלתו שידעו ה' פנים לכל סאוהוה שבלתו לעשות נארן מצ־יה הכלתי‬
‫עו ‪76‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני ‪6‬רק לה לו‬
‫פ ר ק ל ו ד ע כי א ט ת ת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מ א ת ה שם ית׳ כ א מצעו ת ה שכל הפועל‪,‬‬
‫על הכח הדברי תחלה ‪ ,‬ואחר כך ישפע על כח המדמה ‪ ,‬וזאת היא היותר עליונה‬
‫שבמדרנות האדם ותכלית השלמות אשר אפשר שימצא למינו‪ ,‬והענץ ההוא הוא תכלי ת שלמות הב ח‬
‫המדמה ‪ ,‬חה ענין אי אפשר בכל איש נ שום פנים ואינו ענין יניעו אליו )גייז אלא( בשלמות כ חכ מו ת‬
‫העיוניווז‬
‫שם טוב‬
‫ל ו דע ני אמתת הנבואה ומהותה שסע שוסע מהשם בזה העת נני א ‪ ,‬ריל וזיום נ לו ח ה א ק ‪ ,‬כי היה נ ע ס ר‬ ‫נ‪1‬רק‬
‫ע צ מ ת או עצלות שיהיה לאדם בענין מן הענינים ‪ ,‬יותר רע‬ ‫יתעלה באמצעות השכל הפועל על הבח הדברי‬ ‫'‬
‫תחלה ואמר כך על הכת המדמה ‪ ,‬בזה הסרר‪ ,‬הנית הרב מזה להיות עבד נקנה לעבד לסכלים הזוניס אשר מבצו‬
‫העדר השכל האמתי וחגבורח כל התאוות הבהמיות אשר‬ ‫גדר הנבואה ראשונה ‪ .‬שגית הניח הכרח כת המדמה‬
‫ליזציאותה‪,‬וחלק הנבואה מצד הנ ח המדמה נחלק אל שני אין לאל ידם להתגבר על אלי הסכלים הטיעים ומפני זה‬
‫חלקים ‪ /‬אל מראה הנבואה בחלום ‪ ,‬ומראה הנבואה בהקיץ ‪ /‬יגיע לנו העצבות ושאר החדות המגונות אשר בסבתם ‪/‬‬
‫ואלו השני חלקים הם מדרגות הנבואה כלם נמו שאמר וזה כי הדמיון אשר הוא הכלי נתבטל בהשתמשו בדברים‬
‫במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ‪ .‬שלישית הניח איך אחרים ‪ ,‬והוא הסבה בשוב הנבואה לגז כי לא ינאעהו שום‬
‫יוכל האדם להתנבאות שיצערך האדם שלשה תנאים ‪ ,‬מעיק ‪ .‬זהו טונ ת זה הסרק הנכבד ה ו א סרק גדול‬
‫ראשונה שלמות הנ ח המדמה ביצירה ‪ ,‬שנית שלמות החדוי<י התועלת ‪ ,‬ונשיב עליו על מ ה שראוי להעיר ‪ ,‬הרב גדר‬
‫הנטא ה ואמר הוא שפע שיסע י ט׳ ‪ ,‬כי אין אחתת הנבואה‬ ‫בבעול התחשבה וכל התענוגים הגוסיים והסיר התשוקה‬
‫למיני המדומות הרעות ושלישית שלמות הכח הדברי מה שיחשט ^ ת מהסילומסים ‪ ,‬והוא כשהאיש החכם‬ ‫<‬
‫בלמוד ‪ .‬הרביעית הניח כי אן< שיהיה האדם נביא לעת והשלם במעלות החדות ידבק ע ם השכל הסומל משכיל את‬
‫הזקנה יחלש וילאה בעבור חולשת הכח המדמה ‪ ,‬וגס תבשל עצמו בהיותי דבק לט ושידבק בו ההכנה או המתהוה ע ם‬
‫הנבואה בעבור אבל או כעס כי אין הנבואה שורה לא מתוך האדם או תתחדש הכנה שנית אחר לחידת החכמות וישכיל‬
‫האדם השכל הפועל‪ ,‬ודעת הרב אינו ‪ p‬אבל הנבואה היא‬ ‫עצבות ולא מתון עצלות ‪ ,‬והנה מרע״ה אף שהוא לא היה‬
‫לכח התדחה בו תבוא אבל שסע השכל עליו מגלי אמצעי שסע שופע מהשכל הפועל נין שיהיה כנבואת משה רביגו‬
‫בין שיהיה כנבואת שאר מ בי אי ם ‪ ,‬כי חשה היה מתנבא‬ ‫נ חו שהוא מבואר שהוא לא יתנבא במשל ‪ ,‬עכ׳ז לא בא‬
‫לו הנבואה כל זמו המרגלים עד שמתו דור המדבר אנשי בשסע שישפיע עלח השכל אלא שההפרש ביניהם שהשפע‬
‫המלחמה‪ ,‬לפני שנלאה מלסבול שיחס לסי עוצם תלוטתיהם‪ ,‬המשפיע מהשכל הפועל היה השפעתו מלא את המשכן ‪,‬‬
‫והנח המדמה לא היה משתמש באותו השסע ‪ ,‬אמנם שאר‬ ‫ובעבור שהנח המדמה יחלש בעבור שהיא כח בגוף תמצא‬
‫קצת הנביאים נבאו מדת זמן ‪ .‬ה׳ הניח הרב לחה לא נמצא הנביאים היה השפע מגיע אל הנ ח הדגרי ואח״ה אל הכת‬
‫המדמה‬ ‫‪,‬‬
‫א ב ר בנ אל‬
‫יוסר נשלסות נספר מחזה שיי אשר לי ‪ .‬הנה זה »ה שנראה לי נענין והגה התרת זה הגדר הנס הוא נזה האיען‪ ,‬ני אסר שעע שוסע סהש׳י הוא‬
‫סנסלאזת ‪ .‬ואמנם ננוגין ננואת משה ומורגהה לא הנמיס רעתי גס נ; הזג הגדר כולל לנל סיג• ההשפעות שנהנרח יעלו הלם להתחלה אחת‬
‫לרינת הרג המורה שיאמר נניא עליו יעל שאר רנניאים נשרוף השם היא סהנם הראשונה ים׳ והיא הנה רחוקה וראשונה ננל מיני‬
‫ושלא ינלים נדר א' ‪ ,‬אגל נאמר עליהם שם נניא נש‪:‬יז שהזר השם ההשפעות ‪ ,‬ונאוער ראמצטוח השכל הפועל הוא הגדיל השסע הצנזאיי‬
‫הנאמר גקדימה ואיחור ‪ ,‬ני הימה ננואת משה ?וזמר למדרנח שאר מהשפע הנמשן מהסנה הראשונה על השכלים הננדלים ועל הגלגלים‬
‫הנניאיס נמדרנה ונמעלס ונם נסכה ‪ ,‬נ■ רננוארי ;משנה ההשנה שאין אוחו השסע נמשן מאתו עליהה נאמצעות השנל הפועל ‪ ,‬זנאומר‬
‫נאומה לשאר הנניאים ילק איננו מהנטל שנדי ארד ינללם ‪ ,‬ולק לראוס על הנח הדנרי תחלה הוא הנדל יותר מיוחד ינדיל הנרואה הנשסעת‬
‫ה׳ר ק חסדאי נחהו גור נולל למשה ולשאר הנניאיס שהוא ששע נאמצעות השכל הפועל מהצורות החלות והנשסעות ניסודות ונמויכניס‬
‫שופע מאמו ית' נאמצע׳ או נזילת אמצעי‪ ,‬אנל מה שראוי שיינן נאמלעי מהם שפע שוסע הננואה ‪ .‬ונאומי ואח׳ה על הפח המדמה הוא הנדל‬
‫הוס אינו הנת המומה שמשנ הרג המורה נ׳ אם השנל הננדל אשר מיחד סן סמיחר יגדיל השפע הצנזאיי משסע החנמם העיוניח שנס היא‬
‫מנננו הגיע ההשסעהעל הנניא‪ ,‬שהוא היה אמ!עי נין ה' יניןהצניאים שפע שופע מהש׳י נאתצעוח השכל הפועל על כנת הדג־י ‪ ,‬אנל לא‬
‫נלם ‪ ,‬מזילה מרעיה שהיהה ננואתו מהסנה הראשונה מכלי אמצעי ישתתף עמו הדמיון נסו שהוא נענק סננואה ‪ ,‬ונווה חיק שאומר על‬
‫שנל אחר ‪ ,‬וההנול הוה הוא הנול עצמיי לקוח מפאה הפועל ‪ ,‬ומלנו הנס הדנרי חחלה ואחר נן על הנח המדמה אין ראיי שיוק נקיימה‬
‫זה יש הנוג אחר מפאת שהוא הנה הצנומה שזכר הי; ואין המןום שהאות ואיחור וה נזמן ני נשניהס חר‪.‬ול'ההשפעה ‪ ,‬אנל נהיות השפע מהשכל‬
‫נו הסקירה הזאת עד חנליהה ני אנחנו נה נניאור ונרי הרג ‪ .‬והחקירה הפועל מועט עי שיקנלהו הנח הדני׳ יהיה אדם מנח החכמיה ‪ ,‬וכאשר‬
‫יהיה יותר מועט מוה על המדמה נלנד ולא על השכל יהיה או האדם‬ ‫משנע הדרוש הלא היא נשלמות נסשר מחזה שוי ‪:‬‬
‫פ ר ה ל ן דע ני אמתה הננואה ומהותה נו' ‪ ,‬נסיק הזה ראה מנח הקוכמים וחולה חלומות צידקים ומנהיגי המדינות‪ ,‬אנל נהיות‬
‫הרג לנדור הננואה ולעי שהפיליסוף נמאמר השני מס׳ חוש השפע י ג מאד שיתמלא כנית נלו אויה דקנל אותי נעצה וראשונה‬ ‫’‬
‫ממשיש נהג שמן ההשגות האלהיוח מה שאינם מיוחסים אל קנין האדם הנח הדנר׳ ני הוא המתייחס אלת ומתדנק עמו דנוק שכלי ומאותו‬
‫ולא אל נקשתי ‪ ,‬ומטנע זה הסוג מה שיקרא חלים וממנו מקשם ופמנז שפע והארה יצק על המחנה ר׳ל הנח הדמיוני נפי ההכנה הנה אז תהיה‬
‫הנניאה‪ ,‬ושומות מציאותם הוא דמות המוחשים‪ .‬ינהג עוד שההשגה ננואה שלמה‪ ,‬והוא אומר על הנח הדנרי תחלה ‪ 1‬אח'נ על הנח‬
‫הננואיית ואס לא ראינו איחה כיא מפורסמת מאד ‪ ,‬והמפויסס אצל המדמה ‪ .‬ואמנה נענין המנמיח ננר ימצא נצז מה על הנח הדמיוני‬
‫הנל כנתנע עם המחויינ ננל ונחלק והמאמר נרם מסוג אחד ושהפילוסיף תחלה ויעשה היננוסיו ‪ ,‬ואח׳נ הנה )צ׳ל ההח( הינר״ ישיג משיגיו ‪,‬‬
‫לא דני וגר שמה נעניק הננואס ר׳ל נמהותה ואניסרה ‪ ,‬אנל אמר אנל גצנואה איצו ק ‪ ,‬ני השפע העליון יושפע נעצה וראשונה על‬
‫שהוא יוני נלנו מסמלזה והקסה והיה זה לסי שלא מצא אצלו הקדומות הדנרי ‪ ,‬יממצי יושפע פליו ‪ ,‬על נן ואיי שיוק ויפורש הגדר הו»‬
‫מענק הננואס ולנן צא דני נה ‪ .‬האמנם זנר דעות ההמז! נענייצה לדעח הרג ישישיו • וזאת היא דסדרנה חעליונר‪ .‬נר ‪ ,‬רצה הרג‬
‫שאמר שהיה הקסם ‪ p‬השדים ‪ ,‬והחלים מן המלאניס ‪ ,‬ומננזא‪ :‬מהאל לומר נו־ שהשלמות האנושי הוא רחנ מאד סמנו שיהיה רשנל המטשי‬
‫ית'‪ .‬ולנן אמר הרג לדחות דעות מהיוין ננרואה ‪ ,‬דע ני אמתס ועמנו שיהיה נעיוני והמדרגה העליונה אשי לו היא וו י׳ל שיתדנק עס‬
‫מנזאה ומהותם הוא שסע שופע מהש׳י ני לא תיוחס אליו יח' ולא הננדל הל נן שיושפע עליו ממנו השפע והאור העליון כהוא ויקנלהו‬
‫תנא ממנו שסט ננואיי נזילת אמצעי כי אם נאמצעות השנל הפועל עמו הנח המדמה‪ ,‬ושזה השלמות הוא טנעי נאדה א^יי שהוא תכליתו‬
‫שסיא נותן הצורות ומוציא שנלנו מן הנח אל הסעל ‪ ,‬נמו שזנר נמה ואפשר להמצא נמינו נשאר השלמיור‪ ,‬המגיעים נענע ואמ־ זה נוי‬
‫שקדם מסוקי החלק הזה ‪ ,‬ישתף הרג הדמיין ננניאים כלם נרעש להיסיק דעה מי שאסר שהננואה זנר נסיי ‪ .‬ואמנה איירו עוד והעני!‬
‫ההוא הוא תגלית שלמות הנח המומה והוא מאמר מקושי עס »«שן‬ ‫אנונינר אלצ׳יג שאי! שם השנלה לצנדל עד שיתאחד עמו נלי נח גשמי‬
‫אליו‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לו‬
‫העיוניות וה טב ת המדות ‪ ,‬ואפילו יהיו כלם בתכלית מה שיוכלו להיות מן ה טוב והנאה שבהם ‪ /‬עד‬
‫שיחובר אליו ש'‘ םו ת הכח הנורמה כעקר היצירה כתכי‘ י ת מה שאיפשר ‪ ,‬וככר ידעת ששלטות אלו‬
‫הכהות הגופיות אשר מכללם הכה המדמה ‪ ,‬אמנם הוא נמ שך לטוב שכטזנים שיהיה א )א( לאבר‬
‫ההוא הנושא לכה ההוא ‪ ,‬ולטוב שכשעורים שיהיה לו ; ולזכה שבליהות שתהיה לו ; וזה ענין א״א‬
‫שיתמלא חכרונו בהנהגה בשום פנים ‪ ,‬כי האבר שמזגו רע בשרש היצירה‪ ,‬תכלי ת ההנהגה המשוה לו‬
‫שתעמידהו על קצת בריאות ולא שתחזירהו למעולה שכתכונותיו ‪) ,‬ב( אמנם אם יהיה הליו בשעורו _‬
‫או בהנחתו ‪ ,‬או בעצמו ‪ ,‬ר״ל עצם החמר אשר נתהוה ממנו ‪ ,‬זה מה שאין תחבולה בו‪ ,‬ואתר‪ ,‬יודע‬
‫זה כולו ואין תועלת בהאריך בביאורו ‪ ,‬וכבר ידעת עוד פעולת זה הכח המדמה מזכור המוחשים‬
‫והרכבתם והחקוי אשר ב טבעו ‪ ,‬וש־הנדולה שבפעולותיו והנכבד ת שבהם ‪ ,‬אמנם יהיה בנח החושים‬
‫וכבטולם מפעולותיהם ‪ ,‬אז ישפע עליו קצת ש ‪ 2‬ע ב בפי ה הכנ ה ‪ ,‬והוא הסב ה כחלומות הצודקות ‪,‬‬
‫והוא‬
‫אפירי‬ ‫^‬ ‫שים טוד‬
‫פ ר ק ל ן א לאנר ההוא כו׳ ‪ .‬והוא המוח ; ב כסי ההכנה‪.‬‬ ‫המדחה ‪ .‬אמר שסע שופע להוחת שאינו כשכל הסיעל‬
‫כעצמו וייחסו לאל ני הוא הפועל והוא התכלית ני היא‬
‫סכה רחוקה ‪ ,‬אפל הסבה עצמית וראשונה השכל הפועל על הכח הדנרי תחלה כי הוא חתיחס אליו ‪ .‬ואח״כ אל‬
‫הכח המדמה כי ישפיע השכל עליו בקבלו האורה מן השכל הפועל כי ימלא הבית כלו אוי ה ויציץ על אשר נקשר עתו‬
‫כפי ההכנה וזה ע ס שהוא בחלום או ב מ ראה‪ ,‬ואחיו על הכח המדמה היא הידל אשר נו נבדל נבואת הנביאיס‬
‫מנבואת חשה רבינו ‪ ,‬ואס יהיה השפע השופע מאת השכל הפועל על המדמה מבלתי הלברי אלו יהיו מנהיגי המדינות‬
‫לא יהיו נביאים ‪ ,‬כי אין נבואה שורה אלא על חכם עם שאר התנאים ‪ ,‬וזאת ה מדיג ה היא מדרגה עליונה אשר‬
‫איסשר שימצא לאדם ‪ ,‬וזה השלמות אי אפשר להגיע לאדם בלי שלמות הכח ה מד מ ה‪ ,‬ואין הענין יגיע לאדם בחכמות‬
‫העיוניות ובחדות טובות ואפילו יהיו כלס בתכלית מה שיונלי להיות מהטוב והגאה שבהם עד אשר יחובר אליו‬
‫שלמית הכח החדמה בתחלת היצירה בתכלית מה שאיסשר ‪ ,‬עד שיהיה לנושא ההוא הטוב שבמזגים שאיפשר שיהיה לאבר‬
‫ההוא ושיהיה לטוב שבשיעורים ושיהיה לו הזכה שפליחות ‪ ,‬ואם זה הנח הוא חסר היצירה אי אפשר שימלא חסרונו‬
‫בשום פנים ‪ ,‬כי האבר שמזגו רע תכלית ההנהגה החשוה לו שיעמידהו על קצת בריאות לא שיחזירהו למעולה‬
‫שבתטגותיו‪ ,‬אבל אם יהיה חולה בשיעורו או בהנחתובעצמו ‪ ,‬ר״ל עצם החמר שנתהוה ממנו זה אין שם תחבולה‬
‫ידעת זה כלו ואין תועלת להאריך נו ‪ .‬ולכן יתחייג נזאןי שיהיה האדם חכם גדול ונקי וצדיק במעלות‬ ‫בו ‪ ,‬ואתה‬
‫כלס וירצה לילך בדרכי הנבואה‪ ,‬זה האיש לא יתנבא כלל אס הכח המדמה לא ישלם בעקר היצירה בתכלית מה‬
‫שאיפשי‪ ,‬וח אחי שהכח המדמה היא חחוייב למתנבא יחוייב שיהיה הכח המדחה חבלי מ עי קי עי ק הו‪ :‬והנה פועל‬
‫זה הכח מדמה מזכור המוחשים והרכבתם והחקוי אשר בטבעו ‪ ,‬ר״ל הרכבת מוחש עם מוחש ויחקה תמורת הדבר‬
‫הדומה לו אי הנמשל אליו ‪ ,‬ושהגדולה שבפעילותיו והנכבדת שבהם אמגס תהיה בנח החושים וביטולס מפעולותיהם‬
‫כי הכחות יעיקו זה לזה בהשתתפס בנושא אחד ‪ ,‬ולכן ישלים הנ ח המדמה פעילותיו בעת השינה שאין שם מעיק ‪,‬‬
‫ולכן תראה חי שהעמיק המחשבה יטו הכחות המרגישות עד שיתעלה בשינה ‪ ,‬וליאת הכנ ה היו נעדרי הי אי ת והשמע‬
‫סעולותם יותר שלמה בכחות הפנימיות ‪ ,‬וכאשר ינוחו החושים ויבטלו מפעולותיהם אז ישכע עליו קצת שכע כפי ההכנה‬
‫והוא‬
‫‪- r— r‬‬ ‫י‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ל ה ל ן )א( אאנר ההוא הנויבא אכה ההוא וגישוב יטנשיעורים‪,‬‬ ‫אליו ‪ ,‬יעניני פאול׳ יאמר איחי אחיי ששלמיי! הנסאז דרר אששר׳‬
‫הרצו; בור‪ ,‬שהאבר ההוא היא המוח ו הי ה הדמיוני‬ ‫י‬ ‫שימצא כמץ האדם נשנע‪ ,‬יקשה א׳נ איו לא יכו אליה נדולי השילוכושים‬
‫הוא בבזוקדם הטור‪ , ,‬אסר ואטוב שבשתירים היא שיהיה‪ ,‬נ סו מ‬ ‫ושאר האנשים השלמים נדעוהיהס ונ״דוהיהש‪ .‬והדי להשיה לזה אמי‬
‫)כ( אסנש אם היה‪ .‬חאיו בשייפירו או‬ ‫המוח בש״פור שור‪,‬‬ ‫שהענין ההוא הוא תהלית שלמות הנה המדמה ‪ ,‬וזה הענין ר׳ל השנת‬
‫בהנחתו ‪ ,‬פי' שאא היה שעורו בשווי יאא מונח עא סהר נכין ‪:‬‬ ‫תכלית שלמות הכה המדים א׳א נכל איש נשום פצים ‪ ,‬כלומר שימצא‬
‫השלמות ההוא נכל האישים ‪ ,‬ואין השלמות הוה עגין יגיעו אליו נני‬
‫אדם נשלמות התכמות העיוגיות והענע והמרות ‪,‬אשי' שיהיו כלם נתהלית העוג והשל־יות‪ ,‬אם לא יתתנר לוה התנאי האתר העצמי והוא שלמות‬
‫ההת המומה כעיקר היצי־ה שיהיה אותו הח נתכלית מה שאפשי ‪ ,‬ולפי שהשלמות הזה הוא עיק‪-‬י׳ נתתגת יצירת החרם ‪ ,‬וכד הרג התנהים‬
‫ההכ־תייס אשר ראוי שימצאו נו‪ ,‬והוא המזג העוג המונתי שיהיה לאג־ ההוא הגושא לכת ההוא ר׳ל לציות שהיא נישא הכת המדמה ההוא ‪,‬‬
‫ומלגד עונ המיג יצער־ ג'כ לעור שכשעויים ר׳ל שלא יהיה עצם המות ■ותר גדיל סהשעור היאוי וגא יותר י‪,‬י‪1‬ן מהשיעיר ה־אוי ‪,‬‬
‫ויצטרך עוד לתנאי שלישי והוא ונות הליחה ר׳ל שהליתה המצערכת למות )א תהיה יוה־ ענה מ; היאיי וגא דקי'‪,‬ה מאוד ני אם נהיכנה‬
‫ממוצעת שוה כדי שהפעולות היוצאות מן הכת הצשוא שמה תהייצה טונות ושלמות‪ ,‬ויה כענ״; ־'צ שלמות התוג !שליייות הליחה אס ינא‬
‫לירי הפסד מתר היצירה או ש‪:‬וצ־ נחסרון א׳א לאדם לתקנו נשום פנים שהאנר שמזגו רע נשרש היצי־ה או הנלתי מתייתם כשיעורו וכוכות‬
‫ליחותיו הגה תכלית ההנהגה אשר ישוה אותו ותכלית כחזון שאפשר שגעשה לו נ־פואה הנה הוא שיעמוד איתי אנר על קצת נריאות כפי‬
‫אותו הסוג ושיעיי ולימה‪.‬שמגר עליו ‪ ,‬לא שיתזירכו התדם למעלה טונה ושלמה שנתכוגית‪ ,‬כי מי יוכל לתקן את אשר עותי הטנע ננטן‬
‫המלאה ‪ .‬ווה מניאר נעצמו והוא ממה שיורה שהצנואה לא תמצא כי אם נהיות כה המדמה כתכלית שצתותו מתתלת היצירה ולא יקנה‬
‫השלמות הזה נהנהגה ‪ ,‬ולכן לא ׳נכא האדם מנלתי שיהיה מצר נאזתז שלייות וצהיות הש'־יית הזה על הזרות ועל כמעט הגמצא ננני אדם היו‬
‫כלי‪ ’.‬יוהיש למעלת כננואה הי אס ניתי מועט ‪ ,‬והוא ג'נ ממה שיו־ה שהננואה של״ות טנע■ שאפשר למין התרה אתי שיצטרך לאלו ההכנות‬
‫הענעיות כיצירה ־ וכבר ידעת עוד פעואת זה הכה כי' ‪ ,‬אתרי שהניא ה־נ התנאי העצחי נצניאה והיא לשלמות הכת המדמה כיצירה ‪ ,‬שהוא‬
‫גוויה על היותה שלמית טרעי‪ ,‬הניא עוד ראיה אתרת ממהות כננואה וענייצה ‪ ,‬וצקה ננת־ וה מפאת התגוס שהוא דנר ענעי והוכיח שהשינה‬
‫כהלום היא עצמה כסיה נגנואה ויתוייג מזה שהצנואה דגר ענעי המו כתלוש‪ ,‬יז׳א וכני ידעת עיר פעולת זה הנח המדמה ר׳ל שפעל‬
‫התושים הפנימייה הוא קנול הגורות כמותשות ופעל החוש המשותך‪ -‬הוא לשתפם ולהניס ‪ ,‬כדי שייאה כאדם בהוא רואה וידע שאותו ששמע‬
‫הוא אותו שראה ועלת הכת הוזכר הוא שמירת המותשים ‪ ,‬האמנה פעילת ככת הצידמה היא הרכנתם ר׳ל היננת ציותש עם מורש אחר‬
‫והחקוי אשד נענעו שיתקה תרורת כדנר דני אתר דומה לו או נמשך אליו‪ ,‬ושהנדולה שנפעיליתיו יהצכגדי‪ .‬שנהם אמנה יהיה כאשי ימתו‬
‫ההושים התיצונייס ויתנטלו מפעולותיהם ‪ .‬והיה לפי שהכתה יעיקו וה את ‪ : 1‬להשתתפס כנושא אתר ‪ ,‬ילנן ישלים הכה המדייה ‪:‬עילותיו נטה‬
‫השינה‪ ,‬לפי שהנפש ערודה כפעולתה בהרכנת הדמיונות ולא ההים ט״־זדה ולא מעיק נהשנות ההישיות הפני מה‪ ,‬ולכן ח‪-‬תה שמי שהעעי‪:‬‬
‫המחשבה‬
 ‫מ‬ ‫עז‬ ‫מורה נבוכים חלה ^טגי פרק לו‬
‫והוא בעצמו סבת הנבואה^ ואמנם יתחלפו ברב או במעט לא בטין‪ ,‬בבר ידעת המשך מאמרם חלום‬
‫אחד מם׳ בנבואה ‪ ,‬ולא יפול השיעור כין שני הדברים מתהלפים במין אץ ראוי שיאמר שלמות הארס‬
‫כך וכך כפל משלמות הסום ‪ ,‬וכבר השיבו זה הענץ בב״ר ואמרו נובלת נבואה חלום ‪ ,‬וזה דמוי נפלא‪,‬‬
‫חה כי נובלת הוא הפרי בעצמו ואישו אלא שנפל קודם שלמותו וקודם שיתבשל‪ ,‬כך פועל הכה המדמה‬
‫בעת השינה היא פעולתו בעת הנבואה אלא שיש בו קצור ולא הניע אל תכליתה ‪ ,‬ולמה אודיעך זה‬
‫מדבריהם ז״ל ונניח כתובי התורה ‪ ,‬אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודעבחלום אדברבו‪ ,‬הנה‬
‫כבר הניד לנו ית׳ אמתת הנבואה ומהותה והודיענו ^ שהיא שלמות יבא בחלום או במראה ‪ ,‬ומראה‬
‫שם נגזר מן ראה ‪ ,‬והוא שיניע לכה המדמה משלמות הפעל עד שיראה הדבר כאלו הוא מחוץ‪ ,‬ויהיה‬
‫הענץ‬
‫שם «ב‬ ‫אפודי‬
‫נ שהוא שלסוח יכא והוא הסכה כחלומות הצודקות ‪ ,‬והוא געצמו סכת ה מו א ה‬ ‫רוצה לומר הכנחו המזניח ‪:‬‬
‫כחלום או כמראה ‪ .‬ר״ל שהנכואה האמחיח נחלקח לשני והס יתחלפו כמענו וכרב לא כמק ‪ ,‬ונכר ידעת המשך‬
‫סוכיס ‪ ,‬אס כמראה והוא שיעשה המדמה חקוייס נפלאים מאמרם ח>^ם אחד מששים מ בו א ה ולא יפול השיעור והיחס‬
‫כאלו הם עניניס נמצאים חון לנפש ‪ ,‬ואם ישיג מה שישיג כין שגי דכריס מתחלפים כמץ ‪ ,‬כי אין ראוי שיאמר‬
‫!‬
‫כחלום נכואיי והיא מורנה למפה מהראשונה ‪ ,‬וכשני אלו שלמות אדם נ פ ל משלמות הסוס א*כ יתחלפו כ מעע וכרכ‬
‫הסונים העליונים נכללו כה כל מיני הנכואוח מזולח ננואח והם ממין אחד ‪ /‬והביא ראיה אתרת הרב ממאמר כ״ר‬
‫על שהחלום יתחלף מהנבואה כ מע ס וכרב כמין אתד ‪/‬‬
‫והוא אומרם נובלת נבואה חלום ‪ ,‬וזה דמוי גסלא כי נוכלח הוא ה פ ת כעצמו ואישו אלא שנפל קודם שלמותו וקודם‬
‫שיבשל כן פעל המדמה בעת השינה הוא פעולתו בעת הגבואה אלא שיש בו קצור ולא הגיע אל תכליתו ‪ :‬עוד‬
‫הביא הרב ראיה שנבואה וחלום מתחלפים במעט• ורב חהפסוק הגיד ל ט אמימז הנכואה ומהותה ‪ /‬נהודיעגו שהוא‬
‫שלחות יבא בחלום או במראה ‪ ,‬ונגזר מן י א ה והוא שיגיע לנח המדמה משלמות הפעל ע ד שיראה הדכרכאלו הוא‬
‫מחוץ ‪ ,‬ויהיה הענין אשר יראה באלו בא לו ע״ד הצורה היוצאת ‪ ,‬כי הצורה נרגשת נ ע ק כמו שהחכאר כחוש‬
‫ומוחש ‪ ,‬בי כבר יראה האדם בהקיץ צורות אין להם מציאות‪ ,‬ונכר יהיה זה ג' כ בחלום שיהיה האדם ישן ירגיש כאלו‬
‫יראה וישמע ויריח ויטעם וימשש מוחשים מחוץ ‪ ,‬הנ ה יחוייב שתהיה התיולת זאת ה תטע ה כשינה חתנליחה‬
‫ביקיצה ‪ ,‬ובעבור שהיחה תנועה זאת ביקיצה התחיל מן המוחשים אשר מחוץ ותכלה אל כח הזכרנות ‪ ,‬כן יחייג‬
‫במראה או בהלום שיהיה התחלת זאת התנועה מהתחלת הזוכר ע ד שיניע המדמה והמדמה אל המשותף עד שיניע‬
‫אל החוש ‪ ,‬ויקרה לאדם שישיג המוחשים ואם לא יהיו נמצאים בחוץ כי עניני ה ם ככר שכו בכלי החושים ‪,‬‬
‫פעמים יקרה דמיון זה ביקיצה למפחד ולחולה במה שיצא מתחת ממשלת הנ ח המחשבי ‪ ,‬זיחשוב שיראה טרות חוץ‬
‫לנפש‬
‫א ב ד ב טו ל‬
‫החשבה והדמיון יעה הנפוח המרגישות אל הון הגון הי שיפהלן אכל לא הפנאי »‪ »#‬אמיזיז הננואה מהזפה ‪ ,‬שמא הגוי שזכו ניזוזליז‬
‫ג׳ נמ׳ש הי> עוד והניאה נגזר מן ראה ומה לו לסינ להגיד שמראה‬ ‫’‬
‫»ולוחיהה יוסר‬ ‫ולואה חסנה הס נעדרי ׳‬
‫הראוס והשמס‬ ‫ייהשיגה ‪. . .‬‬
‫‪.‬‬
‫שלימוה כחושים השגימייס והוא הסכה נחלומוי■ סצודקוס‪ ,‬ר׳ל שהחלומוס גגזי מן יאה שהוא ו ט מצואר מענה הלשון ומה יוהילהו מהנין הדרוש אשר‬
‫יהיו ‪ w pii‬נאשר הגפש תהיה פוויה משאי השנוסיה ותשאר ערווה הוא כו‪ :‬והנר‪8‬ר‪ .‬שהרב יוכיח מן הכפוניה הזה שהנטאה ממין החלוה אחיי‬
‫נלנד נמחשנתה ‪1‬דמי‪;1‬ה ‪ ,‬ונאשי יושפע על הנה המדמה קצת שפע שהוא נ׳ מיניה‪ ,‬א׳ הנה החלוה עצמו ‪ ,‬נ׳ הוא המדאה אשר'הניטשיעשה‬
‫מכננול כפי הכנתו ר׳ל הכנת המוח שהיא הנושא לאופו נח או יהיו המדמה פקוייס כאלו הה ענייטם נמצאיה «ן לנפש‪ ,‬שענין ‪ w‬הוא הנין‬
‫החלומות צורקות‪ ,‬ואמר הרג שזהו נעצמו סנת הננואה ר׳ל השפעת הננדל הפלוה עצמו ‪ ,‬אה לא שהא׳ נקיא נזלוס כנתינת היות אותה ההשגה‬
‫על הנח המדמה‪ ,‬לא שיהיה‪1‬ה נלכד סכת המומר וכהחמנר שניהם יחד תהיה כשינה ‪ ,‬והא‪#1‬־ )?יא מראה כנתינת ההשגה כעצמה עה היות שהגיע‬
‫הננואה‪ .‬כנה א׳כ מ׳ש והוא נעצמו סרת הנגואה ר׳ל עה ההנה האתרח לאום נהיופו מןץ ועי ‪ ,‬אכל אסרי הגעתה אין ספי‪ ,‬שיתנפלו הסושי®‪,‬‬
‫היותר עצמי״‪ .‬שהוא קנול הכת הונר אור! כשפע מופע יספיק נלכד למוע^ ויהיה אופן ההשגה געצמה גא כענין ונאופן השגה ‪ ,‬ר׳ל כתקוייה‬
‫והיננות ויאות צורות‪ ,‬כאלו הס ענייניה גמצאיה מתון ‪ ,‬ונמו שיתנאר‬ ‫אמנה נניואה יריה השפע כל כ־ רג שיתמלא כל כניס אורה הכת סוגרי‬
‫והמדמה יהד ‪ .‬והנה הניא הרב נ׳ ראיות מוכרי חו'ל להוכיח שהסלוס זה נעמ׳ה מוה החל>ן ‪ ,‬ולנ! אמר הרג שעה היות דניי מנטיה ז׳ל‬
‫והננואה הם ממין אחו‪ ,‬כא' ממה שאמרו חלום א׳ מששים נניואה‪,‬ולא יפול מורים היוס סנגואה ממין התלוס הנה כסוני הסויה יורו שאין כננואה‬
‫ד ט אחי כי אם מלוה או מראה שהוא ו ט היומה לתלוס נהשגתס‬ ‫השיעור ויחס וערד נין שני מדררים המחתלפיס נמיו ‪ .‬הנ׳ ממ׳ש ננ׳ר‬
‫וענייניה ‪ ,‬ויטש הרג םנתונ הזה מם האו^ שהמיט לא כן)צ׳ל‬ ‫נונלת הניואה תלוס ‪ ,‬והוא המויה שהענין אחד אנא שכסלום הוא כפרי‬
‫שלא הגיע לשלמותו ונשולו ‪ ,‬וכנרואה היא הפרי המנושל והשלם ‪ ,‬ונתה לאהרן( ומריה היה השכל הפועל שהוא היה המשפיע כהן ואמר אליהן‬
‫תנין שהכת ההלוס והנס הננואה ש‪1‬כר הרר הנה אינה סנה חמריס אם יהיה נכיאכם ה׳ ‪ ,‬י׳ל שינא אלינה השפע מהש׳י שהוא הסנה‬
‫הא׳ כננואה‪ ,‬הנה אני פו ט אלינה כמראה אליו אתודע ‪ ,‬י״ל אשפיע‬ ‫וגם לא פנה הכליחית ‪ ,‬אנל כיון לסנה הפועלת ר׳ל שהסנה הפועלת‬
‫נתלוה שהוא השכל כפ‪1‬על ‪ ,‬ונס הסנה הצורייח שמה שהוא השפע הנשפע לשכל שהוא ההסוועוס היהיה וה פס פיאה או מלוה שהוא הפעל‬
‫ממנו אותו הפעל ואותה הצורה היא הפועל והצורה נננואה‪ ,‬עס היות המדמה ‪ .‬ולפי העי׳ הזה הנה נא מה סנתונ גדי הננואה ואמסתס ני‬
‫שיתתלכו ניר השפע ומעועו‪ ,‬ומוה התלוף יגא התלוף נננקנל‪ ,‬ר׳ל כאומרו אם יהיה מיאנה מורה שהוא שפע שופע מהש׳י ‪ ,‬וכאומרו‬
‫שנתלוה יהיה הנח כמדמה נלנד מקכל השפע ‪ ,‬ורננואה יהיו שניהם )אסודע( כלשון מו ט כעדו או ט הו‪ ,‬עורה שהוא נאמצעוס השכל הפועל‬
‫הדנרי והמדמה מקכליס אוהו ‪ .‬ואמה אודיעך זה מדכריהם ‪ h't‬ונניח שהוא היה הפוני אליהה ‪ ,‬ונאומי אסווע פורה שהוא מל הכס‬
‫הונרי‪ ,‬ונאומי כמראה נחלום מורס שהשפע גאא ג׳ה על הכס‬ ‫כתובי הר‪,‬ורה ‪ .‬ראוי שנתעורר כלשון הוה על דניים שלשה ‪ ,‬ראשונה‬
‫המדמה‪ ,‬הרי לו אמתההננואה ומהותה ‪ .‬ומש׳ס ו ט שוי המינים האלה‪,‬‬ ‫שכתורי כתורה שהניא יייר לא יראה מהם שכננואה והתלוס ממין א׳ ‪,‬‬
‫ני הנה החלוס הנוכר נכתוב הוא חלום ננואיי‪ ,‬לכי אמי אס יהיה כמראה אליו אסווע נסלום אדט מ ‪ ,‬הודיענו ששלמות הננואה הנא‬
‫ונניאכם ה׳ ניו‪-‬אה אליו אתודע נתלום איכר נו )נמדט י' נ ו'( ‪ ,‬כשני מיגים האלה שהוא כסלום או כמראה ‪ ,‬ו מי להוכיח שמדרגת‬
‫המראה עטנה כעגין החלום אפר הינ ומראה נגזר מן יאה שעל כן‬ ‫וזאוחו החלוס אין צריך לומר שהוא ממין הננואה אנל שהוא הנכואה‬
‫גןרא אופה מדרגה ממנואה מראה מפני שיגיע לנח המדמה כה‬ ‫עצמה ‪ ,‬והדרוש שלנו אין ‪ ; 1‬כי אם שהחלום הפשוע הנלסי מואיי הוא‬
‫ממין הנבואה הגמורה ‪ .‬נ׳ רמה שאמר הרר הנה נכר הניד לצואמסת משלמות השכל הפועל והשפעתו כל כן מה )צ׳ל מד( שיראה הדני‬
‫הנננאה ומהותה והודיענו שהוא שלמות ירא נתלוס או נ מי א ה‪ ,‬והנה כאלו הוא מפח לגפש וידמה לו שאוסו העגין אשד ■ראהו >א לו על‬
‫דרו ההרגשה ‪ ,‬וכאומרו כאלו הוא מחון ויהיה העניין אשי יראהו‬ ‫נכחזנ אשר הניא אין ספק שהתנאי שהנבואה תהיה נתלוס או כמראה ‪,‬‬
‫גאלו‬ ‫‪20‬‬ ‫כ‬ ‫נ מו ר ה נ בו כי ם ח ׳ ב [‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לו‬
‫הענק אשר יראהו כאלו ב א לו ע״ד ההרגשה היוצאת ‪ ,‬ואלו שני החלקים יהש מדרגות הנרואה כי!ש‬
‫כמו שיתבא ת רצוני לומר במראה או בחלום ‪ ,‬וכבר נודע שהעגין אשר יהיה האדם נע‪,‬ת יקיצתו‬
‫והשתמש חושיו מ תע סק בו מאד שוקד עליו נבסף לו ״ הוא אשר יעימה הבח המדמה בו ב ע ת השינה‬
‫בהשפיע השכל עליו כפי הבנ תו ‪ ,‬וההמשל בזה והרבות המאמר בו מותר ‪ ,‬שזה העני; מבו אי כנ ר‬
‫ידעהו כל אדם ‪ ,‬והוא דומה להשגת החושים‪ ,‬אשר לא יהלוק ב ה שוש אדם משלמי הדעת‪ ,‬המוטבע ת‬
‫באדם‬
‫שם טוב‬
‫כזה סכה מספקח ‪ ,‬כי אלו הד ביי ס הס ידועים לגו‬ ‫לגסש אשר אין להם מציאות ‪ .‬ואלו השני חלקים כהס‬
‫תציאיתס אבל סבתם נעלם מאד‪ ,‬לא יא־ת־ לכתוב הנה תה‬ ‫מ ד תו ת הגכואה כלס ר״ל כמראה וכחלום ‪ .‬יתכאר וזזה‬
‫שאתר נ־ר ותה שאתר הרלבי׳ג בספרו תלחחית הי ‪ ,‬ודע‬ ‫כי החלום ומכוא ה והוא החלום הצודק שהם מתחלכיס‬
‫כי כתו שאנחנו נדע סבות הדברים הטבעיים ונדע בהם‬ ‫כמועס ורכ ‪ ,‬והסכה אשר נתן כחלומות הצודקים וכגכואה‬
‫הסבות הנלללות מזולת שנדע איפות פעילתס ‪ ,‬התשל בוה‬ ‫הוא מה שהרכ הניח שהשכל הפועל הוא המשפיע השכע ‪,‬‬
‫כי נדע כי השתים והכוכביס פועלים בתנועתם בזה‬ ‫והיה ככאן ספק גדול‪ ,‬והוא איך יגיע מהשכל הפועל ע ם‬
‫העולם השפל‪ ,‬ונפשות הגלגלים וחשיקיהס שהם השכלים‬ ‫היותו כולל זאת הידיעה הפרטית ‪ ,‬ואמר ה סנ ה נזה כי‬
‫הנבדלים‪ ,‬תבלתי שנדע איכות פעולתם‪ ,‬שיפעלו בכל חין ותין‬ ‫השכל הפועל משפיע על הכל כפי הכנתו ‪ ,‬והעני! אשר‬
‫מהצתחיס ותבה״ח באבריהם הפשוטים והתורפביס ולא‬ ‫נ ע ת היקיצה הוא משתמש נחושים מתעסק כו מאד שוקד‬
‫נדע איך יפעלו זה בהולך ובמעופן׳ ובשט ‪ ,‬כן נדע סבות‬ ‫עליו נכםן< לו הוא אשר יעשה הכח המדמה כו כעת השינה‬
‫הכוללות בנבואה ובחליס הצודק מכלי שגדע איך יפעל השכל‬ ‫נהשסיע השכל עלת כסי הכנתו ‪ ,‬והנה כשיחשונ אדם‬
‫הפועל ואיך יתן הנבדל הדבר הפרטי והזתגיי ‪ ,‬ר״ל הדיר‬ ‫כאומתו או כמשפחתו או כאגש־ ניתז או כעצמו ישפיע‬
‫אשר נופל תחת הזמן‪ ,‬פתו שידע אברהם שזרעו יהיה גחצרים‬ ‫עליו השכל הפועל נ פי הכנתו ‪ ,‬ודע והכן והאמן ני זה‬
‫ת' שנה ‪ ,‬וידע שמואל ענין האתונות ופל המקרים אשר יקרו‬ ‫דנר ידוע מושכל ראשון‪,‬אכל הניאור איך יחן השכל הפועל‬
‫לשאול עם חבל הנביאים‪,‬כי זה ‪ :‬ד ע שהיה ונעלם תמנו סבתו‪.‬‬ ‫זה הדכר הפרטי ואיך הם לו ידועים הדנריס האפשייים‬
‫ועל זה נאמר בתיפלא חתך אל תדרוש ובמכוהה מתך אל‬ ‫והדכרים אשר יהיו נמצאים כזמן זולת זמן וחקירות אחרות‬
‫תחקור ‪ ,‬כי תה שאחר הרג גאלו ה דניי ס הוא מנין מבואר‬ ‫הנמצאות כזה הענין נעלם מכל החכמים ‪ ,‬וא״א שיתנו‬
‫כבר‬
‫אברבנאל‬
‫ה‪ 1‬נ ע‪ ,‬ואנחנו לא נשיג הכנותוהדנרים הניצלים רשימה שהם מוננלזת‬ ‫נאלז נא צו »׳ו ההרגשה הייצאת ‪ ,‬כיין הרג לרעיר ג‪1‬ל דרס אתו‬
‫אנל הענע ‪1,‬לכ; יראה שלא יתתדש א ס יין האיכיס נעצמות מן הענע ר־‬ ‫התנאי נס' חוש המוחש ‪ ,‬כשאמר שם ונשנור שהיה הישן יויגיש נאצו‬
‫כידיעה ;ורתת נכצי נעלי התומגות‪ ,‬נייי ‪:‬יאמר ארישעוכייתס ‪:‬אמנם‬ ‫יראה וישמע ויריח ויטעם וימשש ‪ ,‬וצא יהיו שש מותשים מתו;‬
‫יתנועע נשיעוי ידיעת נעני האויינות וככה מה שיתחדש מן ה־אשזן‬ ‫היה ממוייג שתהיה התתצת ‪ 1‬את התנועה נשמה מתכציתה )ג׳י‪ ,‬ע־‬
‫והנתירה מהם נעצמות ייקפ׳ השכו־‪ .‬נעצמס יימוות הנפשית הנינעיות‬ ‫נצותה( נתיצה ‪ .‬ונענור שהיתה התנועה הותת ניקינה תתתיל ת;‬
‫יההנ‪-‬ות האנישיות ‪ ,‬והס מוננציס אנל העיע ואם הם נצתי מקפים‬ ‫המוחשים אשר מתון ותנלה אל כת הוונ־ ‪ ,‬הצה יאוי שנשינה תהיה‬
‫תצלני ‪ ,‬וכפי כנחינה הואת יתן השכל ננול לנפש הדמיונית הענע הכללי‬ ‫התחלתה מהנח הוה לשי שהשועל כשינה הות היידמה ׳היא נתניעה‬
‫אש־ צאיש ההיא ה־יתחדש משנית׳ ו ות־‪,‬נלהו הנכש המדמה חל־יי מנד‬ ‫תמיד ושועצ מווני‪ ,‬מן הציור ‪ ,‬והמשל והעת; יידמיון אל ונייון פעתיש‬
‫שהית נחמי או מה שית;ה חופו‪ ,‬וכ־יי שהשכל הפועל יתן השלמות‬ ‫יעשה !ה מן הנורות תשר נתיש המשתתף ‪ ,‬זשעתים ׳שנש ענין הדני‬
‫הנפש״ם כוללים י'־‪.‬נלס החיויי פרשייה‪ ,‬כן יתן השלמות לנפש כמדמה‬ ‫ההוא אשר ציירומהתתלה מתי; ‪ ,‬וזה תם עי‪ ,‬שישגש הוג־ ההוא נע ריי‬
‫כילי י־‪ 7.‬נ'הי הנפש פר ע״‪ ,‬ומיוחד יומן וכיי;ופ וגוף יער ‪ .‬וכמו‬ ‫או מה שיומה נו נס;ויו ‪ ,‬הנה התנתר ‪10‬ה שהתלומית אמנם ״זס‪:‬ו‬
‫שהריפא הניהי־ יידע העתיד שיתחדש לגוף כעת מיננל נשתי ה;דמות ‪,‬‬ ‫מכתות הנשש לכת המומה‪ ,‬ושני;יצה המותשים תחון יניעו את התושיס‬
‫אתד מהם כנלית ייישכלת ‪ ,‬ואחד פ־עית תי־נשת ‪ ,‬כן הידעת העתיד‬ ‫ויניע החוש המשותף אח הנח המומה ‪ ,‬אמנם כשינה כאשי צייו כנח‬
‫תשלם מהכללים אשר יתנם השכל ימהעניי; ה‪:‬־עי אשי הנא נו הנפש‬ ‫כמדמה הדני אשר ל;חו אם מחו; או מנת הוונו ‪ ,‬ישיג ויניע את‬
‫המדמה המתייתם לאותו כליי‪“■! ,‬מגס הדג־יס המ;־יים מ;רה נמיר‬ ‫החוש המשותף ויניע החוש כמשותף ההוא את כהותיו הפרעיים‪ ,‬וי;רה‬
‫ניצינ״ם נהת־ע שאין להה שנית מינגיות ‪ ,‬א׳א שתהיה הידיעה לאדם‬ ‫)אדם או בישינ המותשים אטש׳י שנא היו ננינאים מחו; כי עניניהס‬
‫בתה שיתי‪,‬דש מה‪ :‬כי אם נמין ממיני המי‪,‬יה וארינס נשאי הדנרים‬ ‫כנר שנו על כחושים ‪ ,‬ושעמים י;רה דמיו; וה ני;יצה נמשחד ונחונם‬
‫מוננל ה •ניאות הגה התייחדה הנתינה ההיא מן כפיסיס הי״ננלים לפי‬ ‫למה שיצא מתתלת ממשלת הנח כמתשני כתו כפינה ‪ .‬ונכר נודע‬
‫שכני הגיע לנניא הידיעה נאישים ההם ות־נ; נהם השגחתי‪ ,‬לא נמה‬ ‫שהטנין אשר יהיה כתוש נעת קינתו והשתמש חושיו מתעש־ן נו מאד‬
‫שיהיה נלת׳ ידוע אנלנו ‪ ,‬והי כלל דנרי הפילוסוף כמ;יס הנזכר ‪ .‬וכתב‬ ‫שקע עליו נכשף לו הוא אשי יעשה הנח ה־ווויה ני נעת השינה‬
‫הניגוני ‪:‬אליי כיין ה־נ נאומיו שהענין אש־ יהיה האדם נעת קינתו‬ ‫נהששיע השננ עליו כשי הננתו ‪ .‬נהג הנרנוני ש־תז הרג נוה‬
‫והשתמש תישיי ייתעם; ני מאד שקד עליי נכסך■ לי הוא אש־ יעשה‬ ‫על ורוש אחד יתנאר נם' חוש היוחש והוא שאמר שהתנאי שנות; ואת‬
‫הכת ה״דייה כי נעת השיגה נהשפיע בשכל עליו כפי הרנתו ואני‬ ‫הידיעה שכל נ;׳ מחיר והוא השכל השועל ‪ ,‬והשכלים הנכולים אמנם‬
‫אתשונ שלתכיין הדג נדנייו לתת השנה נהיות הדניים הפיעים מושגים‬ ‫•שכילו הונרים הכוללים ‪ ,‬והם אמנם יחנו דומה למה שנענמם ‪ ,‬הנה‬
‫נננואה ונתלום ‪ ,‬שאס היה ק היה מעיר על אותם החלקים כנם אש־‬ ‫אין ישן השכל השועל העניינים השיעיים המיוהויש ‪,‬וי; ונת;ום‬
‫עשה הפילו־וף ‪ ,‬י־צ היות לדנריס ענע מוגנל מושכל נשיותיו ‪ ,‬ואיו‬ ‫ונמין ונאישים ונש כן ל־נה התייתוה ואת הנתינה מן הפ‪-‬עים ‪ 1 .‬כתנ‬
‫׳תן השכל ה‪:‬רל הדגיים הכרע״ס שיוא שפי אותו ?ענע התישכל ככולל‪,‬‬ ‫השיליסוף שמה שוה התין מן הח;יר>ע הוא רתק מאו לשי ההשנה האנושית‪,‬‬
‫והנה הרג כיה מעה גדעת אנותמד שנעל הדעת כזה נספיו הפלת‬ ‫אנל להיות עצם ההנצחה אינו ונ־ יותר ימה ‪ ,‬ראוי שנשתד; נהשינ ממנו‬
‫הפילוהיפי‪ :‬נשתלה ‪ ,‬ואם הוא נעה אתיי נן הינא ואנוח״ד נניעיל‬ ‫כל מה שנוכל ‪ ,‬ואמר נשכת וה כי שרעי העצם כלו מוננלי כשנות‬
‫הדעת הוה מעי;רו איף י־הי; גי נמ;ים הזד גם כ׳ ידייש עמו;‬ ‫השעינות לכם כי לא ימגא אי‪ :‬עצם נצנ;יה ‪ ,‬כי •תתושו ת;;׳ היכודות‬
‫י;שה נוה לא יאמי י ־ נ וההמשל נזה והיינות המתתי נו )יותר‬ ‫תמיד משור שמור מצו תנועת הגימיס השמיגייים‪ ,‬וכן אישי הניתיש‬
‫שוה הענין מ‪:‬ואר כנר ידעהו נל אדם והוא דיייה )השגת הר‪,‬ושים‬ ‫והחי מקשי המציתות מוננלי השנות ‪ ,‬ואשר כיו אלו האישיש נמ;שי‬
‫שלא ית;ו; ני אדם ‪ .‬וננר ה־גיש הייני‪:‬׳ נ‪ :‬ס; יוה בתימיו זיל ‪,‬‬ ‫הייציאות הנה טנעש מושכל כהכרח אל הננול ‪ ,‬ומזה כנו‬
‫הנה הארכתי ‪:‬ניאוי וה ‪-‬ר‪ :‬שנו א״תת ם‪::‬ואה ושנת‪ :‬והם דיושיס‬ ‫ינואו לנניא או צהילם ‪ ,‬אמנם פ־עי םמ;־ים מהם ייה שימנא מן‬
‫עייו;ים ‪ ,‬עה שכיב אי‪ 1‬י שיות ענין מנואי ‪ ,‬ונאמת כי המציאות מנואר‬ ‫הכנות הטנעיות ומכם מהכנות החיצוניית ומהם נמ;רם נמו־ נ־צוניים ‪,‬‬
‫יההנה ‪::‬תית ‪ ,‬ויותר ניחה צי שהיג לא ית‪:‬ינ שיפן השכל הפועל וה‬ ‫והנה המ;רים שהם יווננ;' ה־יניתות הנמשכים מההגות הכנעיות‬
‫המין מהנתינה לא כפי הענע ככולל תמוגנל לדנייס הנ״צא לה‪ :‬אצל‬ ‫והחיצוניות הנה להם נהנית ענע כלני היא השכה כת' נעממותה ‪ ,‬והנה‬
‫יענע ולא כפי הענע הפרע׳ אשי להם הנצת׳ מתייתם לנתינת הננול‬ ‫הה נההרח מושכצה אר‪ .‬כעכע הכללי‪ ,‬כי עם היה שאית‪- :‬שנית ־ם‬
‫והינתו‬ ‫גלתי מקשיח המניאות אצלנו הנה הש נענמם ■יקפית המייתה אנל‬
 ‫עח ‪8‬ד‬ ‫מורה נבוכים חלק שני ‪ pnt‬לו‬
‫כאדם ‪ .‬ואחד אלו ההקדמות תדע בי כשיהיה איש מן האנ שים עצם סוחו נעכ|ר צ ר א תו על תהלית‬
‫שוויו ‪ ,‬בזכות ה‪:‬זרו ומזגו המיוחד בכל הלק מהלקיו וכשעורו והנחתו ולא יסגעוהו מונעים מזגיים טפני‬
‫אבר אחד‪ ,‬ואחר כן האיש ההוא למד והתחכם עד שיצא מן הכ ח אל הפעל והיה לו שכל אנושי על‬
‫שלמותו ו ת מו תו‪ ,‬ומדות אנושיות מהורות שוו ת‪ ,‬ויהיו תשוקותיו כלם לדעת י סודות זה המציאות‬
‫וידייעת סבו תיו‪ ,‬ומחשבתו לעולם נ שקפ ת לענינים הננ כ די ם ‪ ,‬והשגחתו אמנם היא בידיעת האל ובחינת‬
‫פעוי׳ותין ר ומה שצריך שיאמן בזה ‪ ,‬ויהיה מי שכבר ה תב טל ה מח שבתו ותשוקתו לענינים הבהמיים‬
‫ר״ל בהירת תענוג המאכל והמשתה והמשגל ‪ ,‬ובלבד החוש הממשש אשר באר אריסט״ו במדו ת ואמר‬
‫בשזה החוש הרפה לנו ‪ ,‬ומה טוב מה שאמר בי כ א מ ת הוא חרפה‪ ,‬מפגי שהוא לנו מאשר אנ חנו‬
‫ב״ה ולא דבר אחר כ שאי הבהמו ת ‪ ,‬ואין בו דבר מענין האנושות ‪ ,‬אמנם שאר התענוגים החושים ‪,‬‬
‫כ רי ח‪ ,‬וה שמע‪ ,‬ו הר או ת‪ ,‬ואע״פ שהם גשמיים ה)ג( הנ ה ימצא ב ה ס ע ת אחת תענוג ל אי ם מאשר הוא‬
‫אדם כמו שבאר זה אריסם״ו ‪ ,‬ובכר נתגלגל המאמר כמ ה שאיןמןהענין אלא שהוא צריך אליו‪ ,‬כי רוב‬
‫מחשבות הנודעים מאנשי החכמה נטרדות ב הנ או ת זה החוש ונכספות אליו‪ ,‬דפלאו עם זה איך לא‬
‫ינבאו אם תהיה הנבואה ממה ש ב ט ב ע‪ ,‬וכן ראוי עוד שיהיה זה האיש ככר נ ת ב טל ה מח שבתו‬
‫ותשוקתו לרשויות ולשררות שאינם אמתיות ‪ ,‬ר״ל בק שת הגצוח או הגדיל העם לו והמש־יך כבודם אליו‬
‫ועבודתם אותו מפני זה לבדו ‪ ,‬אכל יראה האנשים כלם כפי עניניהם אשר הם לפי העניגים ה הם‬
‫בלא‬
‫שם טוב‬ ‫א פו די‬
‫אין דמרנו י ה כלל ‪ :‬ר ותה שצריך כנר ידעו כל אלס יזשלימי הרעת ‪ .‬ואחר אלו ההקדמזת‬ ‫משר רניס ע״ת‬
‫שיאמן כזה ‪ .‬ר׳ל שידיעתו דנקה נמה שצריך שיאמן מפעולותיו תדע איך יוכל אדס להתנבאות כשיהיה איש יזן האגשיס‬
‫ית׳ כמציאות השכליה הגנדליה וכיוצא נהה ; ה הגה ימצא עצס חוחו אל תכלית שוויו כיזו שכנר כיארנו ‪ ,‬ולא ימנעוהו‬
‫נה ה עת אחד תעגיג לארס מאשר הוא אדם ‪ .‬ר׳ל שהשמע מונעים מזגייס שלא יהיה איש מכאובות וידוע חולי ‪ ,‬כי‬
‫והראות והרייז ישיג הארה נהה תערב מצד צורתו האנושית וזה אלי ימנעו מהדבקות ני הכאב יעריד האדם וכבר ביארט‬
‫שהריח העור יחזק המות והכת תשכלי ונתזקו הכת השכלי כי אין נבואה שורה לא מתיך עצבית וט' ‪ ,‬ואחר כך האיש‬
‫יניע תענוג לאדה מצד צורתו וייהשגזע והראות יגיע לאדם ההוא למד והתחכס עד שיצא חהכח אג הפעל והיה לו‬
‫מושכליה רניה עד כי רוג הנזושכליה הה נקניה לנו נאמצעותס שכל אנושי על שלמותי יתמותו וחדות אנושיות טהורות ושוות ‪/‬‬
‫א״כ השגת אלו המושיה הס תענוג לשכל אס נ ס יקגה מושכליו ‪ ,‬ויהיו תשוקיתיו כלם לדעת סודות וה המציאות וידיעות‬
‫סבותיו שהוא העולם המוחש והמושכל ‪ ,‬ואחר כך עזב‬
‫המוחש והשקיף לפני ולפנים אל הקדש פגימה לדעת עניני האלהיים והשגחתו אמנם היא בידיעת האל ובחינת פעולותיו‬
‫כדי לעיין בו ונתבטלה מחשבתו לעניניס הבהמיים ר׳ל בחינת התענוג המאכל והמשתה והמשגל ובכלל החוש‬
‫המשוש ני חי שהתגאל בוה החוש בכל קדש לא יגע ואל המקדש לא יבא ני ראוי לנביא להרחיקו בתכלית הרחקה ‪,‬‬
‫הלא תראה משה אדוננו איך פירש מהאשה אחר שחלה עליו הרוח האלהי ‪ ,‬וכשרצה הקנ׳ה לתתנו שלמים במעמד‬
‫הנבחר צוה אל תנשו אל אשה ‪ ,‬אס שצוה גס כן לטהר המדית הפהותות כתו שאמר וכנסו שמלותס ; ומה‬
‫הפליג הרב באומרו כי רוב מחשבות היודעים נטרדות בהנאות זה החוש ונכססות אליו ונפלאו מזה איך לא יתנבא‬
‫אילו היה הנבואה ממה שבטבע ר״ל שלא יגיע ברצון אלהי אלא שנעשה כשאר הדברים הטבעיים כי הס נמשכים‬
‫בטבע לא בדעת ולא בחכמה ‪ ,‬אף כי הטבע הוא מיושר מהשכל האלהי ‪ ,‬ואמנם להשגת הנבואה צריך רצק שכלי‬
‫ושיהיה האדם נבדל מהדברים הבהחייס ; עוד התנה הרב תנאי אתר שכבר נתבטל מחשבתו ותשוקתו ל^רות בלתי‬
‫אתתיות כמו בקשת הנציח והגדיל העם לו והמשיך כבודם אליו ועבודתם אותו אבל יראה האנשים כלס נפי עניניהס‬
‫בלי‬
‫אברבנאיל‬ ‫קרשק ש‬
‫)נ( תנה ימצא נהם עת אחת תענוג ייאדם מאשר הוא אדם‪ ,‬פי' והשגתו ‪ ,‬אבל היה דעת הרג נענ״ן יריעת העניינים הפחיייס נגנואס‬
‫כי הריחנים השוכים מיעילים למוח ומ‪1:‬״נ־ם אותו וכן קולות מה שנתג נשל׳ת פינא אהיי וה‪ ,‬יריא שמניא מצי כתו המשער בהשפיע‬
‫הגנונים מעוררים הנפש החכמה‪ ,‬וכן ההשתכייות נענ״נים היפים השכל השועל עליי ׳‪ pin‬נל נו שישער מה שיהיה נהברא ישרה ומששע‬
‫כתמונות היפות מרחיבים הנפש כ׳ש ־‘ מ׳ שגנר עליו השחורה■ אמתי ולא ישול מכל ונריו ‪6‬רלס‪ ,‬ויהיה שלימות הנת סמשעי ננניא‬
‫מנח יצירתו ומצד למודו‪ ,‬י‪'1‬ל שם‪ ,‬וה! כת המשער מוס גמלא ככל‬
‫האנשים ויתחלף גרג יכמעע ונ׳ש כעניינים אשר לאום כמם השגתה גדילה וממשנתו משועמח נהה עי שאתה תמצא נעצמן ששלוני אמי כן‬
‫יומה היותו יהיה ‪ ,‬ואמי עוד‬ ‫גענין שלוני והיה העני! כן ‪ ,‬ותמצא מיני אדם מי שומייכו ומשערי ‪ pm‬מאד )כץ עו שאששי ששל‬
‫ונזה הנח הגידו ‪p‬נת נגי אדם עתידית עצומות וא׳א מכלי היות שחי הנחות האלו ננטאיש מו‪p‬ית מאד נח מנורה וכת המשער ונהששיע‬
‫השכל עלירה י‪n‬ו‪p‬י שני הכתות האלה מאד מאד וגס הנה החכאר מ ‪1‬ה ועת הרב והיא שכאשר יהיה הנח המדמה ‪ pin‬ננניאיס תהיה השערתי נדנריס‬
‫העחידים עצימה ונשועטו מחשכתו נדנייה וכאישים המיותוים ישער נכחו המומה מה שיהיה ונשי מה שידע מהזימית הצריכות אליו ‪ ,‬ונהששיע‬
‫השכל השועל על הכת המדמה שלי עם איחה ההא־ה יהיה מששעו יותר ישר ואמתי מנלתי מעות ‪ ,‬ו;וה התנה הר> ‪ pnn‬הנח המומה כנביאה‬
‫יההנה ג'כ שיהיה ההדש נעת יקיצתו נהשתמשוח חושיו משוטע מחשכתו כדבר ההוא ני א‪ 1‬רעיוגיו של משכניו יסלקו ונהששיע השכל עליו כשי‬
‫הננתי ׳ששוט נדברים תשסט אמתי ‪ .‬זהו האנוח נדעת הרג מסניס לשורשיו ודנייו נשאר המרקים ‪ ,‬לא כמו שחפנו הנרנוג׳ ‪ .‬ואחרי אאו‬
‫ר‪,‬הקדמות תדע כי וכי׳ ‪ ,‬אח־י שוכר הדר ההקדמות שענרו מהכרח הנח המומה ביצירה ומשטולתו ננוח החושים הוליד אחריהם אין תגיע‬
‫הננואה לנכיא ‪ ,‬ואתר שוה יהיה כשיהיה עצם מוחו כעיקר כריתה על חכליס השווי האששרי לאום כמונו וכשטורו והצמחו ‪ ,‬ר׳ל הנתחו שיהיה‬
‫גמיזום הראוי לא נמוקוס הראש ולא נאחרוני הראש כ׳ אס כמצג והנחה יותר שלמה ‪ ,‬ושלא ימנעהו מונעים מיגיים מסגי אני אר‪,‬ד‪ ,‬כאלו תאמר‬
‫תהאיצטוננכא שתהיה כל כן כלהי שוה שמשאת שהושה אל המוח יוניאהו מהציור אשר לו כי‪-‬ירתי ‪ ,‬מרו התנאי הראשץ משלמות היצירה ‪ .‬א‪.‬ח׳כ‬
‫ייאר החנאי השני או שלמיס העיו! ולומוו והוא אומרו ואחר כן האיש ההוא ^‪ 1‬ו והתחכם ווה אם כעיוצי והוא אומרו והיה לי שכל אגיש׳‬
‫»ל שלמותו‪ ,‬ואה במעשי והוא אומרו ומדות אנושיות טהורותשוות‪ ,‬יוכר עם וה שהיו תשיזיחיו וממשנתו נענייצים האלה״ס בידיעת האל‬
‫יווזיות‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לו‬
‫נלא ספרן בבהמה או בתיה ‪ ,‬אימיר לא יהימוכ הימלט המתייחד בשיהעוב בהט אלא בצי הד‪,‬נצי* מהזק‬
‫המזיק מהם כשיזדמן לו עמהם ההשתתפות ; או לקבל תועלת במה שיקובי‘ בו תועלת מהם אם‬
‫יצטרך אליו לצורך מצרכיו ‪ ,‬והאיש אשר זה תארו אין ספק כשיעשה כהו המדמה אשר הוא בתכלית‬
‫השלמות ‪ ,‬וישפע עליו מן השכל כפי שלמותו העיוני ‪ ,‬שלא ישיג אלא עניניס אלהיים נפלאים מאד ‪,‬‬
‫ולא יראה זולת האל ומלאכיו ; ולא ישער ולא תהיה לו ידיעה אלא בענינים הם דעות אמתיות‬
‫והנהנות כוללות לתקון בני אדם קצתם עם קצתם‪ .‬וידוע שאלו הג׳ הענינים אשר כללנום והם שלמות‬
‫הנח תדברי בלמוד‪ ,‬ושלמות הכה המדמה ביצירה ‪ ,‬ושלמות המרות נכטול הטהשנה בכל התענונים‬
‫הנופיים והסר התשוקה לטיני ההגדלות השכליות הרעות ‪ ,‬יש בהם בין השלמים יתרון רב בזה על זה‬
‫מאד ‪ ,‬ולפי זה היתרון בכל ענין משלשת הענינים האלו יהיה יתרון מדרגות הנביאים כולם זו על זו ‪.‬‬
‫וכבר ידעת כי כל נח גופני יהלש וילאה ויפשד עת ויבריא עת אחרת ‪ ,‬וזה הנח המדמה כה גופני בלא‬
‫ספק ‪ ,‬ולזה תמצא הנכיאים תתבטל נבואתם בעת האכל או בעת הבעם וכיוצא בהם ‪ ,‬בבר ידעת‬
‫אמרתם אין הנבואה שורה לא מתיך עצבות ולא מתוך עצלות ‪ ,‬ושיעקב אבינו לא באתהו נבואה בל‬
‫ימי אבלו ‪ ,‬להתעסק בחו המדמה כהפקר יוסף ‪ ,‬ושמשה רכינו ע״ה לא כאתהו הנבואה בבואה מקודם‬
‫מאחר תלונת המרגלים עד שמתו כל דור המדבר אנשי המלהמה ‪ ,‬כענור שנלאה לסבלם לרב‬
‫תלוטתיהם‬
‫שם טוב‬
‫נלי ספק אם ננהחות הרועים ‪ ,‬לקנל מהם ‪ 5‬חה שיקינל לידע שהאל ית' מנבא אח בגי אדם ‪ ,‬ואין הנבואה חלה‬
‫בו תועלת אם יצסרך אליו לצורך חצרניז אז כחיות היער אלא על חכם גדול בחכמה גבור בחדותיו ולא יהיה יצרו‬
‫אשר לא יחשוב המיוחד השלם כשיחשוב בהם אלא נצל ההנצל מתגבר בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו‬
‫חההיוק מהם כשיודחן לו עמהס השתתפות ! ושער בוה תמיד ‪ ,‬בעל דעה רחבה נכונה מאד ‪ /‬אדם שהוא ממולא‬
‫כי הוא צפלא כי ראוי לשלם לבקש השלמות האנושי שלא בכל התדות האלו שלם בגופו'כשיכנס לפרדס וימשך באותם‬
‫יהיה לו שום תשוקה לשררות אבל נתבטלה מחשכתו מהם העגיג־ס הגדולים והרחבים ותהיה לו דעה נכונה להבין‬
‫ולא ישער נהם לבקשת הנצוח או בהגדילו העם לו להמשך ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרך העם ההולכים‬
‫כבודם אליו אבל ^שער האנשים כלם אם כבהמית הרועים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה‬
‫או כחיות היער ‪ .‬והאיש אשר זה תוארו ר״ל אשי נתבטלה לי מחשבה כלל באחד מהדברים האלה הבטלים ולא‬
‫צזחשבתו ותשוקתו לענינים הבהחיים ר״ל התענוג המאכל מהבלי הזמן ותחבולותיו ‪ .‬אלא דעתי פנויה למעלה קשורה‬
‫והיזשתה והמשגל ונתבטלה מחשבתו ותשוקתו לשררות תחת הכסא להבין באותם הצורות הקדושות והטהורות‬
‫המדומות ולכספים אשר הם יזותריס ומינס צריכים לאדם ומסתכל בחכמתו של הקב״ה כלה מצורה ראשיגה עד‬
‫בוזה שהוא אדם ‪ ,‬ויהיה הכח המדמה אשר לו בתכלית טבור הארץ ויודע מהם גדלו ‪ ,‬מיד רוח הקודש שורה‬
‫השלמות וישפע עליו חן השכל כפי שלמותו העיוני ‪ ,‬באופן עליו ‪ .‬והנן וה כי לא התנה הרב בוה תנאי אחר ‪ ,‬ולמה‬
‫שוה האיש למד החכמות העיוניות ויהיו תשוקותיו כלס לדעת שאלו הדברים קשים מאד כי כבר יהיה אדם חכם ולא‬
‫בודות המציאות וידיעת סבותיו ומחשבתו נשקפת לענינים יהיה שלם בכל החכמות ‪ /‬ואן* שיהיה חכם כבר יחטא‬
‫הנכבדים והשגחתו אמנם היא בידיעת השם יתברך ובבחינת שלא יהיה צדיק ‪ .‬ואף שיהיה צדיק וחכם יהיה תשוקתו‬
‫פעולותיו או יימוייב שינבא ‪ 1‬ה האיש ‪ /‬כי וה לא יראה זולת לצרכי בני אדם‪ /‬ואף שישלמו לו כל אלו התנאים כבר‬
‫האל ומלאכיו וישיג עניגים אלהייס נפלאים ‪ .‬ולא תהיה אפשר שיהיה לו כת המדמה בלתי שלם ביצירתו ‪ /‬ואף‬
‫לו ידיעה ; ר״ל לא תניע לו הנבואה אלא בענינים שיהיו שיהיה שלם לו המדמה כבר איפשר שיהיה לו חולי ‪ /‬ואף אס‬
‫דעות אמתיות והנהגות כוללת לתקון בני אדם קצתם ימצאו לו כל אלה לא יהיה דעתו פנויה למעלה קשורה‬
‫לקצתם ‪ ,‬וכתב הרב המורה בם' המדע ז”ל ‪ ,‬מיסודי הדת תחת הכסא‪ ,‬ולכן היתה הנבואה קשה להחצא אלא בהיות‬
‫עס‬
‫אברבנא^‬
‫ושעיקרה נכח המדמה ניאשר תנא ליו• ליאות וחולשה והפשר גשאר‬ ‫זגמיניו (עולוהיי ימה שלריך שיאמן גזה‪ ,‬־׳ל ויוז שיאוי לאיש שיאמי!‬
‫הכתוח הגישנייס ‪ ,‬וכמו שהוכיח מעני! יעקנ שלא נאתהו הננואה כג‬ ‫נש׳י ושעולוהיו‪ ,‬ולא חהיה מהשנחי וחשזקחי לעניינים היהמייש החומיייס‬
‫ימי א;לו להחעם■; כתו כמדמה נ כי כי יוםף • ושמשה רניני ע׳ה לא‬ ‫מכללים נמוש המישוש שהוא חרשה לני ‪ ,‬לשי שהוא לחדש מאכר היא‬
‫נאחהו הננואהכנואה מ^דס ני' הא־ינם ישול נזה הפז גדול והיא כ•‬ ‫כ׳ח ולא גמה שהוא נעל שכל ‪ ,‬ואמנם שאר תענוגי ההישיש מהריח‬
‫אס היחה נכיאח משה רנינו ע׳ה )נתיה( מכל הכת המומה אין הניא‬ ‫והשמע והראות ‪ ,‬חעש׳י שהם גשמיים הנה ימצא נהש עח תענוג לאדם‬
‫ענינו נעניי; יעק‪ :‬שנכחלקה כננואש )‪:‬חעש•; כהו המינוס נאנל ■ו‪:‬ך‪, .‬‬ ‫מאשר הוא איש‪ ,‬י׳לשרן השמע וה־אות יגיעו לאדם מיככליש ונים ולכן‬
‫י‪,‬מ'ש ה־נ ואע׳ש שמשה רנינו ע׳ה לא היה לכת כמדמה ננניתחו‬ ‫היו השנות שני הנזושיסהאלה תענוג נשכל ‪ ,‬לשי שנהם תנהמישכליו‬
‫מנוא א' נ אינו מהשיק‪ .‬וכאשידי כחג שמרע׳ה לא היתה נניחתו‬ ‫והריס העוג ׳וזק המויו ונתקו הכח המסשני יגיע תענוג לאים מ‪.‬י‬
‫נמשלים וחקיייס כשאר כנניאיס ‪ ,‬אכל מכל מקום נידיעחי העחידות‬ ‫צורתו מה שאי! כן נחוש המישוש ‪ .‬והאיש אשי כזה שלא ימשו אתי‬
‫היה צרי!־ שישתחף נו הכת הוייניה נצד מה ‪ ,‬ומצי זה השתוף נהלשס‬ ‫התענוגים הגכמ״ס ולא אחי השררה והכנוי המיומה ‪ ,‬אי! סהז נ׳‬
‫ננואחו נימי יוד סמינר ‪ ,‬ולשי שזה דני שצייו שיעלם‪ ,‬לפיע אמר‬ ‫נאשר יעשה כתו המדמה ‪ ,‬ר׳ל שישועע ממשנתו ניג רי‪ ,‬ועש זה יששע‬
‫הרי ואין זה מעציי! השיק ‪ .‬ואי! כשק אצל׳ שהאשויי לא הנין נימ ת‬ ‫עליו מ! השכל שלא ישיג אלא עניינים אלה״ש ולא ייאה וולת כאל‬
‫הינ ולא יקי ת ינריו כראוי ‪ ,‬ני הוא לא כיי! אל ונר ממםשתשב‪,‬‬ ‫ומלאכיו שהם הצירות ‪:‬נראית לנניאיש גנניאהיהם • ישנשלשת העניינים‬
‫חלילה לו‪ ,‬חנל אמר שיעקנ נא נאתהו ננואה כל ינני אנלז ‪ PH .‬נעול‬ ‫גאלה שהם שלתות הכת התימה נינירה ‪ ,‬ושלמות כנח היכרי גלמוד ‪,‬‬
‫לגמרי משני שהיה מתעה־‪ ,‬כתו ה יוניה נהשקי יושת ‪ ,‬אמנם ניישה רנינו‬ ‫ושלמות המיות ונעול המתשנה והוא ה קי א נ דניי אנינכ׳ר ה^י!ת‬
‫עניו השלום לא אמר הרג שלא נאחהו ניואה תיל אנג־ שלא נאי‪,‬הו‬ ‫המשוה ‪ ,‬תהיה יתרי] מדרגות הנניחים יה על וה וכני כתג כגרנוני‬
‫כננואה נכונה )כאש־ נאה‪ :‬ניקדם מאה־ תלונת המרגלים ‪ .‬לא להחעשק‬ ‫נשי' לחי ‪ p‬קע! ששל זה אמר ושכותי כשי עלי־ עי עכרי ‪ ,‬כי הוא‬
‫י;י‪ ,‬המומה‬ ‫התו המדמה גזה כמיש גיעקנ ‪ ,‬כי הוא ע׳ה לא‬ ‫כעור האלכי אשר ילוהו ונכר ידער; שי כל כת גושני יתלש יילאה ‪.‬‬
‫הניא עזו הרג הקימה אתרס לנאר ולהוכיח מעצה שכמואה דגר שבעי‬
‫עט ‪79‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לו‬
‫עליו טבלתי‬ ‫ע׳ה י לא היה לכח המדמה בנבואתו מבוא אבל שפע השכל‬ ‫תלונותיהם״ ואע׳פ שהוא‬
‫אמצעיותו‪ ,‬כמו שזכרנו פעמים שהוא לא יתנבא במשל בשאר הנביאים״ והנה יתבאר זה ואין זה‬
‫ענין הפרה‪ ,‬ובן עוד תמצא קצת הנביאים נבאו מדת ז ק אחת ואחר כן נפסקה הנבואה מהם ולא‬
‫התם‪T‬ה להם בעבור מקרה שנתחדש״ וזאת היא הסבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה כזמן הגלות‬
‫בלא ספק״ כלומר עצלות או עצבות שיהיה לאדם בענין ‪ p‬העגינים‪ ,‬ויותר רע מזה היותו עבד נקנה‬
‫נעבד לסבלים הזונים‪ ,‬אשר קבצו העדר הדבר האמתי ותנבורת בל התאוות הבהמיות י ואין לאל ‪T‬ו״‬
‫ובזה יעדנו רע והוא אשר רצה באסרו״ ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו ״ ואמר מלכה ושריה‬
‫בגוים אין תורה נם נביאיה לא מצאו חזק מה׳״ חה אמת מבואר העלה כי הכלי ככר נתבטל״ יי והוא‬
‫הסבה גם כן בשוב הנבואה לנו על מנהגה לימות המשיח טהרה יגלה כמו שיער ‪:‬‬
‫פרק‬
‫שס טוב‬ ‫אפודי‬
‫מה שאין כן בחוש המשוש כנ״ל ‪ :‬ו לא היה לכח המדמה עם ה׳ על אדמסם כי נדגים איא שלא ימצא איש אפד‬
‫וכו' ‪ .‬ר״ל שמרע״ה לא היתה נבואתו נמשלים וחקוייס כשאי או אישים מיוחדים שימצאו בהם אלו התנאים ״והנניאים‬
‫הנביאים אבל מ”מ בידיעתו העתידות צליך שישויזף ט הכח ילמדו זה הדרן אשר הוא דרך ה׳ ונשיש שיבשל האדם‬
‫המדמה בצד מה ומצד זה השתוף נחלשה נבואתו בימי דור תשוקותיי הדמיונית ותאוותיו הגשמיות כי זה אץ שהוא קל‬
‫המדבר ‪ ,‬וזה דבר צריך שיעלם לפיכך אמר הרב ואין זה ערן לאמרי ולהביט הוא קשה לעשותו ונ״ששהוא קשה למידת כל‬
‫הסיק‪ :‬ז ואין לאל ידו ‪ .‬ר״ל שאין לנו יכולת להתגבר על אלו החכמות ושיהיה האדם שלם במעלות כלם או רובם ושיהיה‬
‫הסכלים הזונים ומסגי זה יגיע לנו עצבות ושאר המתת חשוב היצירה ״ ולכן היה דבר ה׳ יקר בכל ומן ובכל מקום‬
‫המגונות אשר בסבחס תתבסל הנבואה בגלותנו זה הארוך ‪ :‬אץ כי בזמן הגלות אשר עצלות ועצבות ינשלו זה השלמות‬
‫ח והוא הסבה ג״כ בשוב הנבואה ‪ .‬ר״ל שבניאת הנואל נעמוד כמי שנאמר מלכה ושריה נמים אין תורה גם נביאיה לא‬
‫מנהגה‬
‫על_____‬ ‫הנטאה לנו‬
‫_______‬ ‫________הסנה בשוב‬
‫__________‬ ‫בשלום ובשלוה ואז תשוב הנבואה לנו כי לא ימנענו שוס מעיק ‪ :‬מצאו ‪-‬חזון‪ ,‬מה׳ ״ והוא‬
‫לימות המשיח ני מלאה האק דעה את ה׳ וסרו התאוות‬
‫הגשמיות והתשוקות הדמיונות כמו שייעד ושאבתם מים בששק ממעיני הישועה ;‬
‫סרק‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬
‫צורה והמשל יראה כנגדו ״ ווה הה וכל איזד »הס היא ננואה אמהיה ‪,‬‬ ‫מניא מנוארו אנל היה נעטר הערלה הינה פהיהר למוע׳ס כס אוהו‬
‫ולא נצפרן לומר כהכרה שלא תקנל השכל ננניא השנל הננואיי מנלי‬ ‫הדור ‪ ,‬ני היו הכה קהליה כליו חמיד לכ)״)י תלומהם ״ ולכן לא‬
‫שיצערך אליו המדמה ״ ני כמו שלדעת הרג כנר יקנל המדמה השפע‬ ‫היה לו פגאי לההנווי ננניאחו ״ יויא נענור פנלאה לסנלס מרוב‬
‫נידל מנלי ששאר הננזות פנימיים וסיצוניים יקנלוסו ״ כנה לדעת‬ ‫הלוגותה ‪ .‬ני מפאה הערוה לא כאה לו הגנואה נאוהו המידיוה שהיה‬
‫העאמיניס יקנל הנח הדנרי הננואה מכלי שהמדמה ישתסן< לו נקנול‬ ‫גאה לו מ־ןיס ‪ ,‬לא לההפפקות הנה המדמה ‪ .‬ונן אמר שהיתה הסנה‬
‫אותי שפע ״ ואין להפק על וה מ^שר תהיה מדרגת הנכיא כמדרגת‬ ‫להספק הונואה גזמן הגלית‪ ,‬ר״ל עצנוה ומצלוה העם ‪ .‬ונהיות ישראל‬
‫ההכם אחרי שכשניהם ימול שפע הגכדל על כה השכלי נלכד ‪ ,‬ני הנה‬ ‫כנד נ מני לשנליס הווניס ואין לאל יוו מלהמלע מידה פד שנטנורו נא‬
‫הנדל כת ההכמים פקה הנכיאים כרמי השפע ואיכותו ועצמותו וכדיו‬ ‫רייכוד שנומן הגאולה תשוג הננואה לפי שהסתלק הפנה המניכה כתה ‪:‬‬
‫הידיעה ‪ .‬כי הנה השפע משפע למכה הוא סועע וקצר ואינו התוודעות‬ ‫אמר יצחק הגה למדגו הרג נפיק הוה שנכ הקדמוה״זכודינאר אותם‬
‫שלם נ• אם הרהור ועיון וימירה שיעשה מלכו ותהיה הקירתנמהדכריה‬ ‫נשאר הפרקיה אשי ינואו‪ .‬ואחיי ניאו‪ -‬דנריו הל עלי הונה להקור‬
‫המאוחרים אל התודמים ‪ .‬אמצם סשפע הפגיע לנכיא » א דר מאד‬ ‫ולדרוש ולנרר נהה הצודק מהנלתי צודק נפי אפונה התורה התלהיה‬
‫והוא םתוודעום שלם לא כדיו פקידה ועיון מקכל אותה הידיעה כשלמוחה‬ ‫והאמהיה אלינו קהל המאמינים ‪ ,‬נדי לנער הדעה הנפפד מקרמו ״ ני‬
‫מהנניל‪ ,‬וישיג הדכרים מלמעלה למפה ריל מהקודם אל המתאחר ״ ולכן‬ ‫הוא הישר נעיגי ה' ‪ .‬ואונור אותם ההקדמות אהד לאהד ועלימו‬
‫יפול הםפק כדכיים המוציים והאמות והתיישכות דעת הנניא כמה‬ ‫הפו‪,‬ז מלהי‬
‫שיכואהו כננואה ‪ .‬וכמו שהחלום האנושי הנולד מהאדיס העולים‬ ‫הקדמה א שהניה הרנ היא שגדר הננואה ואמתתה הוא שפע שופע‬
‫מהאצפומכא אל המוח הוא צניל מהחלום הצנואיי וכמו שינא ‪ ,‬ככה‬ ‫מהש״י נאמצעוח השנל הפועל על נ ה הדנרי החלה ו אה׳נ‬ ‫׳‬
‫ויוי^‪ -‬מוה תמל מכואס העיונית מסנכואיית עם היות ששניהם תקנל‬ ‫על הנה עמומה ‪ .‬יעניק וה הניר המו שינאר נסל׳ו שהשפע המגיע‬
‫הנח רדנרי ומה לסנן את הגי ‪ ,‬ואמנם אין יהיה הפ׳י הכם מכו *‪5‬‬ ‫מהננדל לא תהיה ננואה גמורה ני אם נאשר החיל על שני הנחוה‬
‫כפי דעה הרג ואין ר אי שנאעינהו אנתגו נעלי התורה‪ ,‬הצה ינא‬ ‫יחד ר׳ל הדנרי והמומה ‪ .‬וההקדמה הואה ננ ר יעידו שפרי הקדש על‬
‫ניאורו נס׳ האחחן מום החלק ״ וזהו מה שראוי שגאעי כראשי דנויס‬ ‫שקרוי‪,‬ה‪ ,‬ני אה היה נדנר׳ הרג היה מהויינ שנל הננואוח תהיינה‬
‫גשקרות ההקדמה סא' הזאת אשר הגיח ‪:‬‬ ‫נמשלים והיווה ‪ ,‬ניון שנלס חקגל הנה המומה ‪ .‬מה שאיננו נן ״ נ•‬
‫הקדמה ב שהננואה לא תחול על הנניא ני אם נהיות נחו המדמה‬ ‫הנה מצאנו ננואוש רנות מדנריה מפורשים נינלי משל ולא הידה נלל ״‬
‫שלם נעימי יצירתו ״ ושום ימיה נמשו לשלמות םמות‬ ‫לא לנד ניגרי אוו; הנניאים נירע׳ה ‪ ,‬ני גם נדנרי שאר הנניאיס ‪.‬‬
‫שהוא נושא לכת ההוא ״ רצם לומר נמוגו כשיעורו וגהנתתו ״‬ ‫אם אותה אשר קדמוהו ‪ ,‬הנה הונר מנואר נאנרהס ויצחק ויעקנ ״‬
‫ושמי שלא יהיה נוה שלם מססלס ניייהו ״ תהיה הגנואה גמגעס נחקו ‪.‬‬ ‫ואה נונ רי הנניאיס שנאי אהריו הנה מצינו מישעיהו ניואוה רנות‬
‫וגס ההקדמה הואח כלתי צודקת לפי שיהודה הוא שהנח המדמה נעלמו‬ ‫לדנריס מפורשיה מנלי משל וחידה נאותה הנכואוה שננא להוקיהו ‪ ,‬וגם‬
‫ונהשערהו ישעי הדניים העתידים וישפוע נהם ושהוא מעצמו ירכינ‬ ‫נדנרים מוע;ים נאתהו הננואה פעמים נמו שהראה נאותה פרשי מי‬
‫הצורות יעשה ההמשלים והדמויים מפאת מנעו ‪ ,‬ולכן יצערו אל השווי‬ ‫מדו נשעלו מיס וישעיה מ ’ י' נ ( ואל מי הדמיון אל)שה שה י׳ ח( ואל נוי‬
‫נענע נדי שיצאו ממנו פעולותיו נייאוס ועונות ‪ ,‬וננני נעור הרג‬ ‫תדיייד‪.‬׳ יאשוה }שה שס נ׳ה( ‪ ,‬שאו מריה עינינה וראו מי נרא‬
‫נהקדמח ספרו וה להוכיח שוה כן ממש יה וניד הנניאיס אדמה‪ ,‬ואמר‬ ‫אנה כ״וגיא גייהפר צנאה לנלס רשם יקרא )שם שה נ׳י( ‪ ,‬למה תאמר‬
‫הנניא הלא ממשל משלים הוא ‪ .‬ואנחנו קהל המאמינים נאמר שכמו‬ ‫יעקכ הנא ידעת אס לא שמעת אלהי עולה ה' נורא קצות האדן מי‬
‫שהחוודעות אשי ינא לנניא מפורש ויקנלהו שכלו אינו משלו נ׳ א נפי‬ ‫פעל ועשה קויא הדורות מראש )שה שה נ׳ו ני ח( ושאר הנתוייה נלה ‪.‬‬
‫שהורוהו מן השמים ‪ ,‬נכה הצורות אשי יגאו לדמיונו נעת הגנואה אינם‬ ‫ו ג' נ פרשה )מ'נ ה׳ שה( נה אמר ה׳ נורא השמים ונועיהה ״ כהה‬
‫צורות שיעשה אוחס נחו המדמה מעצמו ‪ ,‬אכל הם הצורות שכפי הרצון‬ ‫נלם ונרים מפורשים ומדעיים מושנליס אמתיים מנלי משל והיוה ‪,‬‬
‫האנהי יוסכמו נו לא ננחירהו מהרננותיו ני אם נפי מה שיורו אליו‬ ‫ונאלה פרשיות רנות אין צור־ לונרם ‪ .‬וספני זה היה הדעת התורניים‬
‫מנח ננואתו והשפע העליון הנשפע עליו ‪ ,‬ווהו פס שאמי הגניא ישעיהו‬ ‫האתתי שהניואה היא הסיודעות אלהי מגיע לנניא נעצמותו ופרעיוהו‬
‫)נ׳א י'( מדושסי וק גרני אשר שמעתי מאת ה* צנאות אלסי ישראל‬ ‫אה נאמצעי ואם נוולה אמצעי ‪ ,‬פעמיה יקנל אוהה השכל ויהיו הינריה‬
‫הנדסי לנס ‪ .‬והנניא עמוס נ‪ 9‬הראני ה׳ והנם יוצר גו ני )ז' א׳( גם‬ ‫מפו־שים מנואייס ‪ ,‬ופעמיה יקנל א ח ה הדמיון ויהיה הובר אשר יקבל‬
‫‪9‬ראצ‬
 ‫אנרננא^‬ ‫מורה נבוני ם חלק שני פרק לו‬
‫אתודע נחלום אדנו נו ‪ ,‬לא צודס לרג שהיה ה מיני שם השכל הפועל ‪,‬‬
‫ואין פי' הנח‪ 1‬נ נו כייו ‪ ,‬אכל עניינו שכאשר אהרן ומרים דניו נמשה‬
‫נ־אתה להם פננואה פתאום מהש׳י נלי אמצעי נמו שהיתה נאה למשה ‪,‬‬
‫נדי שייגישו ;תיוק ה״ושג והיותם נלי מונניה לקצלה נמו שהיה משה ‪,‬‬
‫ולכן אמר אליהם שנא היה עניי ס שוה למדרגת מרע׳ה ‪ ,‬לפי שהם היו‬
‫רואים הדנ‪-‬ים כ״ו שיראה אותם נמראה המלוטשת שנאש־ יעמדו נגיה‬
‫יתרשמי נה ‪ ,‬והנניא רואה אותם הדנרים ודשמיס גדמיונו נמו שיראה‬
‫נפיותה נ״י אה ‪ ,‬י‪ 1‬ה אימיו אם יהיה נניאנס ה' ניראה אליו אתודע ‪,‬‬
‫י׳ל אם ׳הים נניא אתו מכם א׳א שתטלה מדרגתו להשיג כדנרים‬
‫הננדליס נטנמס ‪ ,‬אנל נמראה אליו אתודע ‪ ,‬ר׳ל שההתוודעות שינא‬
‫לנניא יהיה נמו הרואה הדנרים נמדאה‪ ,‬ואם ישמע קול ונדים הגה‬
‫יהיה ננעול החושיט והוא אומרו נחלים א מ ר מ ‪ ,‬ר׳ל שהדניי ינא‬
‫אני׳ נכרו חולם תלוס ננעול הישיי ‪ ,‬לא שישמע אח הקול נהקין כמשה ‪,‬‬
‫ולכן הנישיך לומר לא ‪ p‬ענדי משה ‪ ,‬והוניר גו ד׳ דנריס כנגד ד׳‬
‫‪ n ir c n‬שימצאו נמה שיראה האדם מתוך המדאם א' ‪ ,‬שהנידיח‬
‫תש‪ -‬יראה האדם ‪ 5‬מ־אה לא יראה מהם ני אם שפיחיותם החיצוני ‪,‬‬
‫תג' מה שיהיה נסנימיותס לא ׳יאה אותי האדם כני‪-‬אה ‪ ,‬וכן הענק‬
‫נ־כיאיס פעס פי‪ 1‬פ שיראו סדנייס נננואה לא ידעו ולא יכינו פנימיותם‬
‫אם נח יגלה אוקי המלאך הדונר אותם ‪ ,‬ינמ׳ש ‪- : 1,1‬׳ ־ ד' ׳'‪ 11‬הלא ידעת‬
‫״ה הרה אלה ואוייר לא א דיי‪ ,‬ואמי דניאל )׳'נ( ואני שמעתי ולא‬
‫הנין א״נס מדע׳ה לא היה רואה פצורות ניזואה נשטחיותס ‪ ,‬איל‬
‫כיה דואה נהם נסתר המדרגה לפ‪/‬י ולפנים ‪ ,‬והוא אומרו נא ק‬
‫עירי תשה נכל ניתי גאמן היא ‪ ,‬י׳ ל שיננם ננל הניח ח די נתדר‬
‫ולא יעלה ממנו דנר ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬חשי ימצא הצורות הנראות נמיאה היא‬
‫שהצי־ה היראיח שמה לא תכיי אמרים לרואה אותה ונא תענה איתי‬
‫ו י י ‪ ,‬וא״נם •ונל לראיה מאותה צורה "‪ 1‬״ות נפנים או יידיפ ופאר‬
‫האיניים ‪ ,‬נפי מה שיעפה אותה הצויה אפי כנגדה ‪ ,‬לא שיש״יע אותה‬
‫צי־ה הי־פמת גמיאה קילודי‪-‬י‪ :‬אם לאייר הקיל והונור רפצו־ה ה־״־את‬
‫ואפי כי גו פ‪ ,‬נ' הנה הצירה הניאית כמראה שהיא רושם הצייה הטי־דת‬
‫נגדה לא ינאי ״מנה קול וונ‪-‬ים כ■ אס ־■הנורה הראשונה כעיק־ית‬
‫אפר כנגדה ‪ ,‬וכן היה כענ״ן ננניאים שעם היות ננואתם על •די‬
‫תלאן לא היו מניעיה הדנייס ממנו ולא יצווס ולא יענם דני ‪ ,‬נ׳ אם הש' '‬
‫שפיא הנייה פעצ״ית הח־יתית הניפמת שמה נאיתו ה ■לאך הדינר כה‪:‬‬
‫וינ־חה א;יהם כאותה היייי^ה ‪ .‬ולכן היי הנניתיס מייחסים נייאו־יהם‬
‫כלס להש'׳‪ ,‬״הי דני ה' אלי לח!־ ‪ ,‬ויא״־ ה' אלי ‪ .‬ולפי שעם פיות‬
‫ננואתם מהיילת־ הוונד נם שהוא נצורה כנרשמח נמיאם ‪ ,‬סנם‬
‫הדירים נא היו ׳ונאים אלא מהקי׳ה ‪ ,‬אמצס מרט׳ם לא היה נן ‪ ,‬נ׳‬
‫אותו שהיה ס אה הוא עצמו ״ דני אליו ‪ ,‬ועל ז׳א פה אל פה אדני‬
‫נו ‪ ,‬ר׳ל שלא היה מנין הונרים מהצורה הנרשמת נמראה מפאת‬
‫רמיוות נשאר הנניאיה כי פה אל פה י דנו נו ‪ ,‬ולמשמע אוניו יוניח ‪,‬‬
‫ודעת שפתי המדנר אתו ית' ניור מללו ‪ ,‬ג' ‪ ,‬שהרזאה הצורה נמראה‬
‫אינו רואה הצ‪ 1‬ר־ סמנוקשת עצמה ני אס דמות דיוקנה והוא הננואה‬
‫שצו המחוקה שחה ‪ ,‬ידוגמת ופ יגיע לנניאיס ‪ ,‬שאפי׳ הדנרים המושגים‬
‫להם הרנה מהם אינם מושגים אצלם רק נמשלים וחידות אשר יתחקו‬
‫נהם העניינים גננואת המראה ‪ ,‬יוה נתנאר ממשלי הנניאיס כלם ‪ ,‬ונמו‬
‫שאמד היד חידה ומשל משל ‪ ,‬ואמי הנה ממשל משלים הוא‪ ,‬אשר זה‬
‫ממה שיסתיר הרנה מהכוונות עי שיוצרכו אל ניאור׳ ננואיי ‪ ,‬נמו שנתנאר‬
‫נידנריכס ‪ ,‬אי ‪:‬תהיה עליהם קשה הננתם ‪ ,‬אמנם מימ׳ה נא כיה כן ‪,‬‬
‫והוא אומרו ומראה ולא נחירות ‪ ,‬ר׳ל שלא היה מניע נמראה נקנו׳ן‬
‫שהיא אספקלריא שראה הנניא ‪ ,‬אנל הוא היה מננא נמראה הדני‬
‫נעצמו ‪ ,‬ולכן לא ישיג אותו נתידות ומשלים ולא יתתלך לו לנר ולא‬
‫תקשה עליו הננתו ‪ 7 .‬׳ ‪ ,‬שה״ניט נמראה יצטרך נ כני ח שיהיו שניו‬
‫מ ג ו המ‪-‬אה ואחוריו רנני הצוי־ העצמיית הנרשמת נה ‪ ,‬שאלמלא ק‬
‫לא יוכל ליאיס צוית המראה ‪ ,‬ולכן יתתלפו העניניס הציאים שנל‬
‫הונריס שתואם ימינייס הם שמאליים ואש־ יהיו שמאליים הה'מיניים■‪,‬‬
‫ודיגיית ות ננניאיה שניי שיראו הצורות נאותס ייראפ והיא האשפקלייא‬
‫ה״יוחדת להם ‪' ,‬צטינו להכין תמרס ראשונה ולהטיכ לנס שם על יי•‬
‫ציאנל ומשתה ‪ ,‬כעני; יצחק שאמי הנא >י ציד יעשה לי מטעמיה ‪ ,‬או‬
‫על ידי הננון נזו'ש ועתה קתי לי מנגן ‪ ,‬וזולת; ופ מהעניינים שהם‬
‫הסנת עורף אל הנרצה והסי פנים אל המקנל ‪ ,‬מה שלא היה ק■ נמשה ‪,‬‬
‫וע‪ 1‬׳ א ותמונת הי יניט ‪ ,‬ר׳ל שכיה מניע וצייה העצמית‪ ,‬ולא יצטרך‬
‫להפין עיף אליה להניו ט'״י ‪ ,‬ני הוא תמיד היה ״‪: 1‬ן ‪1‬״וומ; לננואה ‪.‬‬
‫ומפני היות ננואתה גתהפקל־יא שאינה מאייה והיא > ״' א ה אשד ו ני‬
‫ואשי ימצאו יני\ ההסדינות ההמה ‪ ,‬והיתה גרזאר‪ .‬״פה ע׳ה משיללח‬
‫מכל ופ ‪ ,‬לכן היה סוף הוניי ם ומדוע נא ׳־אפס לדני נענדי נ״שה ‪.‬‬
‫הנה ה־‪,‬נא־ מכל וה שמה שאה׳כנמיאה אליו אתודעאינו נגזר סן יאה‪,‬‬
‫ולא נא"־ על התהוןות הנח המומה והרכניתיו עד שיהיה הדנרכאלו‬
‫יות ״תון ‪ ,‬נ׳ וה הוא מפעל הננפיס והחוליה ‪ ,‬והלילה לשם מתת‬
‫נ יאי! דומים לפיטים ולמשוגעים ולחולים נהת־שמס נעיניהם הצומח‬
‫פאינס מהו; ‪1 ,‬לא נאת־ על ‪ 1‬פ מראה ני ־ס ע; הדב־יס אש־ היו‬
‫ריאים נגפפיתס ופית המ־אפ !פאהפקלריא פלהס ‪ ,‬וי״פך מוז שמגואס‬
‫תינה ממין החלום והוא מה ‪:‬דציתי לנא־ ■‬
‫ה ק ד ם־‬
‫אניבנאל‬
‫‪8‬יאנ׳ ה' אלהיה מנה זורא לריג ‪5‬אפ )פס ו׳( רה הראני זה>ה ה׳‬
‫נ‪5‬י על ‪ r>1tp‬אנן )פס ‪ {'1‬כה היאני ה' אלהי והנה נל‪ 1‬נ ‪) (T‬ה' א'(‬
‫סנה ניאר שהצוחה אפר יאה ‪ ,‬הןנ׳ה ה־אה אוהס אליו אנל אינם‬
‫מהרמיה דנויונו ‪ .‬יזה עני‪ ,‬מא״י הנייאיס ואיה׳ אה ה' ‪ ,‬ועל זה‬
‫עצתו נאזר זניו הנניאיס אדניה ר׳ל פהיא יה' היה עזשה הדהיינוה‬
‫ההה ניד׳ הנריאיס יאינס מכהה וה־כגהס רפצייה ‪ ,‬ויו‪ 1‬ה עצניז היה‬
‫נזתלינן הצניא ׳הקאל נאינייו )כ׳א ה'^ המה אימייס ;׳ הלא נז»פל‬
‫מפליס הוא ‪ /‬כלזייי פהיו ני״חסיס אליי הדמו״פ והה״פליס ‪ ,‬יי\ד‪.‬ז‬
‫כנגד האנוה כי הס מאתי ית׳ ימירו ‪ .‬והיזנא מזה כלי פעה היית‬
‫פהנה המד״ה ׳נהיו שיהיה נ־יא יעינ ננניאיה נוי שיהיי פל‪-‬ייס‬
‫זנריאיס נכהיתה‪ /‬לא משני זה ־איי שנהליע המאמי שהננואה לא הניצא‬
‫כלתי התנאי כזה ‪ ,‬ה׳ הנה אזהה הצזריה והדייונים אפר יראה הנניא‬
‫אינה ייעצייו לפיצפ־ן שלייות ה אני הפועל נכתי איתס הפעולות‪ ,‬אנל‬
‫הס מהש'׳ והוא אפי ידה לנניא אותם הנורות אש־ ייצה להראותו‬
‫גאוס! שיהיה למיד והודעה ליוה שיהיה ‪ ,‬ווה כנר ׳יכל הרח הנידמס‬
‫לזנלו אעפ׳י פלא יהיה נאיתו ת^ית הפל״ית ניצירתו שוני ה רג‪,‬‬
‫נמו שהמראה יתרשמו כה הצויות כאותו אוש! שימצאו כנגדה‪ ,‬ונהייתה‬
‫נילועשת יתרשמו כה ורות ׳יהירות ‪ ,‬ואס תהיה היייאה כהה יתישייי‬
‫נה צורות אכל לא יהיו כל כך וכוי‪ .‬וי הי־ח אס לא'לטוש איתה הארה ‪,‬‬
‫וכן הוא הענין נכח המדניה כנניא ש'תרש ” ו נו הצויית כיין שישיה‬
‫אותס לנכדו הש׳י ‪ ,‬ולהיות הננואה דני נשיי הנה נרצית ה' להש־זת‬
‫נכואתו על הנניא ילטוש המראה ייונך כתי הייימה נאושן שכאשי‬
‫יראה יגיד‬
‫ה ס ר פ ה ג שהתיום והננואה הס ״•יין א׳ ולא יתחלפו ני אס נפתית‬
‫ייתר ל‪:‬י ששנייס ״פעולת הכת ה ■דייה והיכנותיו כשיתול‬ ‫'‬
‫עליי השפע ‪ ,‬ולק תהיה פעולתו ננית ההישיס יננטייס והוכיח ההחו״ה‬
‫הואת ממ׳ש ויל תליס א' ייששים נננואה ‪ ,‬יאווים נוכלת נניאה ר‪,‬ליס ‪,‬‬
‫ותאמר התויה אס יהיה נייאנס כ' נני־אה אליו אתיזע נתלוס אדנ ­‬
‫נו ‪ ,‬וניאר הרנ שניראה נג‪ 1‬י מן ראה והוא כשיגיע לכת המד״ס‬
‫משלמות פעולותיו עד שיאה הדג־ כאלי הוא מתון ונמו שפי־שח׳ למעלה‬
‫וההקדמה הואת היא מנואית הפריות כפי פ־שי התויה האלהית ‪ ,‬לפי‬
‫שהר‪.‬לוס נהרכנוחיו וציו־מ ‪ ,‬הוא מכעל הכת המדייה ‪ ,‬ואס יו׳ א נו‬
‫פעמיה ההיו־‪) ,‬נ׳ל המיוו'‪ {,‬הגה יהיה אפיותו ״סורי והכת המשע־■ מיש‬
‫נענמי‪ ,‬וזהו אשר ןרא ה־נ שפע השכל הפועל‪ ,‬י' ל שה ייה פנשרעה עליו‬
‫נחתלת היצירה היחס ממוצעת וכפי הייזג הנאיי‪ , ,‬׳לכן השפיע הפכל‬
‫הפועל שמה צורהנאותה‪ ,‬אנל פעל ההלוס ההוא הפרע׳ הנה חי‪ ,‬הפת‬
‫שהיא מהנח המדמה ‪ .‬לא כן סנניאז שהיא התוודעות אלתי ינא על‬
‫נפש הנכיא כפי מה שיראה חכמתו העליונה ‪ ,‬יאי‪,‬־ יהיו שניהס ממין‬
‫א' ‪ ,‬הנה התלוס הוה הוא מפעג ככח נעלמו והנכואה היא מפעל‬
‫ה ש׳י‪ ,‬ימה לתכן את הנר ‪ .‬ועם היות שנעמיס יראה הנניא נננואהו‬
‫צורות דו״ס לראיית ה‪,‬ורות אשו יהיו נהלום ‪ ,‬לא מפני וה נאמר שהם‬
‫ממין אחד ‪ ,‬נמו עהלויה הנראית נמ‪-‬אה אינה מרין הנורה הענתית‬
‫הנמצאת מחון ‪ ,‬וכנר ניאר הנניא ירמיהו ע׳ה )כ׳ג ניה כ־ט( ענין‬
‫שקיות וה המאמר נאייירו שמעתי את אשר אמרו סנניאיה נשמי ששי‬
‫לאמי חלמתי חלמתי וגו׳ הנניא אשר אתו חל!ס יספר חלוס ואשי‬
‫דנר• אתו י דני דני׳ אמת מה לתנן את הנר ואם ה' ‪ ,‬הלא כה‬
‫דנר׳ נאש נאה ה' וכפטיש יפוצן הנע ר׳ל שהנייא האמתי לא היה‬
‫אחד כמין עם החולם תלוס ‪ ,‬לפי שהתלוס הוא וינה האיה ודמיונו והוא‬
‫אומי הנניא אשר אחי הלום י׳ל שהיה סחלום מאתי ומכהו סיידמה ‪,‬‬
‫ואם היה נ‪ ,‬היה יאיי שישפר אותו נ מי־ג ת חליה ‪ ,‬וא״נס הגכואה‬
‫אינס מאתו ‪ ,‬חהו אומי! ואשי דכיי אתו ידנר דנ־י אמת ‪ .‬נלה נוה‬
‫שהנניא לא 'יאה דני מעצמו ולא ישמע דג־ מפעל דמיונו ‪ ,‬אנל הס‬
‫דניי מ ס מגיעים אליו ‪ ,‬ולכן אי‪ ,‬נהס אצלו ספש ‪ ,‬ואס פיה מס‬
‫שיראה מנעל נחו המדמה היה מספק נננואתו ‪ ,‬והוא אומי ידנר דנר■‬
‫אמת ‪ .‬ולפי שהיה לאומר שיאמר ‪ ,‬הנה יאיית הצורית כניואה דומה‬
‫לראיית הצורית )נתלוס( ‪ ,‬לכן אמר להשיי לוה ״ת 'חנן את הכי נאס ה'‬
‫הלא כה ונרי נאש יכפטישיפיצ; סלע ‪ ,‬ר׳ל שהשפע הנניא״ כשיגיע לנניא‬
‫ירגיש נעצמו תיוק נמדן חס שאין כן ענין התלומית שפיא ידנרי ‪ ,‬והס‬
‫הרהורים וציוריה שאין נהם ממש ‪ ,‬והוא ממה ‪:‬יורה שאין הננואה‬
‫ממין החלום ולא מכונו ‪ .‬ואמנס חה שאתו׳ל ת'יס אתד מששים‬
‫נננואה ‪ ,‬לא אמר ים כי אם על הסצדק‪ ,‬שעם היות שפעמיס יהיה מנוה‬
‫האדם צודק‪ ,‬לא מכני וה ישתנה להציק העואה ‪ ,‬כי תצדק שינא‬
‫נתלי״ות הוא על המעט ‪ ,‬וכ״ו ‪:‬אמרי הס עצמס את חלוס נלא דניייס‬
‫געליס‪ ,‬עד שלא ימצא הצדק נו א'‪.‬י מפשינו נצגותה ‪ .‬ואמנס א״יס‬
‫כזנלת י\‪,‬נואה חלים ‪ ,‬אינו סותי למה ‪:‬אמיתי והוא ד ״י יפלא אנל‬
‫לא מאותה הנתינה שלקתוהרנ ‪ ,‬והוא שסנינלת היא תו״י הפי׳ י א יני ע‬
‫לקנול הצירה אפי יגיע ני חום השייש ולנן גניל יניל ני אין לי על‬
‫מה שיסמך ‪ ,‬י ק היא ענין התלום ‪ ,‬ציירי ו־מיונו הס חומריות מעצמו ‪,‬‬
‫ולק פקירתם נעת 'אנרי ויפנו לאין נ רני חמר׳ ש'א קנל היי־ה‬
‫התמתית הנאה ‘ליי "יתיז א״נס הננייייה תקנל הפנע '•הפי' וסה‬
‫יהיה פי׳ שלש טי‪ :‬גמאנל יעיפו לא יני׳ יכל א‪:‬י יעשר י‪' 5‬יי‪ , ,‬נא‬
‫שיהיה החלום מתי; הננופה ‪ ,‬כ׳ הדנ‪-‬יפ פסס מתילפי רנייית א ‪C:‬‬
‫ממין אחד ‪ .‬ואמנם נתוני התווה אם ׳פיה נניאכם ה' כמראה אליו‬
‫‪f i 80‬‬ ‫א ג ר בנ א ל‬ ‫מ‬ ‫‪p*1fi‬‬ ‫מורה נבוכים ח ל ל ן שני‬
‫הנמאס דמי טנטי ושהיה מניינה חמין החלוה והקסה ‪ ,‬וטלינו לשמו‬
‫לאריסטוטילס שמה היות שאור יקרוח התורה לא יאחה פינו פחד‬
‫קראהו ויטדה נודנר הנניאה ויירא סנשת אליה ‪ ,‬יזנו שהיה דנר אלהי‬
‫ושהוא לא •וכר ני אס מהחלוס והקהה נלנר ‪ ,‬ו מ ג המורה אשי אמרנו‬
‫נצלו נחיה ננוים יחשוי טחשנוח לדנו טל ה׳ מוטה ייאמר שאייהטומילס‬
‫ראה לדנו נלכד מהוזלוס והקהה ולא מהנרואה לפי שטניינס אחד ‪ ,‬ומי‬
‫שיאמר יספק כה וכיסה מחשכתו נפי הלקוח מחין ינריו שהשכל הפוטל‬
‫לוטן הציווס יסן ויחול ננל ניצר כצורה הראייה אליו נסי מזני ‪ ,‬ולכן‬
‫נהיות הנוצר נפי » נ טוסו ישיטורו והנחתי כשלמה שנחכונוח ‪ ,‬תהיה‬
‫נ'כ הצורה שסחול יליי וכה ושלמה ‪ ,‬ונהיות זה כן ושיתלמד האיש ההוא‬
‫נחנמוח ונטיוניוח ויוציא שכלו מ; הנח אל הפטל ‪ .‬כנה נ הני ת יהיה נחו‬
‫המדמה מסודר וטושה פטולוט ישרות וטונות ‪ ,‬ולא יי ני נ רונית ודמוייס‬
‫מרוחקיס מהמושכל ‪ ,‬אכל תהיינה נל סטיליו כפי הנהנח כשכל וסתדינוס‬
‫לגנוו‪ ,‬וגוה ישטר החדה הורריה הטחייים ייפול נהה גפי השכל הישי ולא‬
‫ישתמש נדמיונו נהשטרה וציור דנריס מריחקיס מהמציאות האמתי‬
‫המושכל ‪ ,‬והיות הכת כמדמה נננט לשכלו והילך כדרכיו כפי טנטו הוא‬
‫השפעת השכל אשר תכיר סרג ‪ ,‬לא שהשכל הצגדל •שפיט ננניא שפט‬
‫מה נעת הננואס ‪ ,‬ני אס שהשכל האנושי לדוג החלמדוחו נתכמות‬
‫ינהיג וידרין וינהיג אל הכת המדמה לטשוט ממשהו נצדק ימשפט‬
‫ימישריס ‪ ,‬היא אמיתת הננואה לדטט הרג ‪ .‬ולכן אער שהיא מהשכל‬
‫הפוטל לפי שהוא ניתן הצורה נאדה ושהיא נפי שלמות הנח המדמה‬
‫גי ציי ה‪ ,‬לפי שהצורה חתול כתמר כפי הננהו ומונו‪ ,‬ושהלניא יצפרך‬
‫נהגית להיות חנה ‪ .‬נם לצורן ידיעת העתידית נדנריס המעשים‬
‫המדינייס ‪ ,‬לפי שנוה הדרן השכל המתתכס ידריו וינהיג הנח הדמיוני‬
‫לעשות כהדמוטיו נפי מה שיאות לכשנת האמתיוח הטיוניוט ‪ ,‬ומוה‬
‫ימשן שישאר תמיד אור השכל על » ח המדמה כאופן שלא ינזנ נדמיוני‬
‫ולא יטנלגל נהשעריטו‪ ,‬אנל נאוחו אשר עליו ׳דין וישפוט סדנריס‬
‫כפי מה שהה ‪ ,‬ני כאשר גנהי שמיה מארן כן נ נ י י דרכי הרר מדרכינו‬
‫ומחשנוחיו ממהשנוחינו רענין הנניאה ‪ ,‬כי אנתגו לא נאמין ני רוא‬
‫דנו טנעי כי אס נסיי ‪ ,‬ושאינה מפעל המומה והמשער ולא מפעל‬
‫הנח השכלי כי אה מפעולהו ית' ככל דנוו ודנור שיניע לנניא ולכל‬
‫צורה יצורה שתתראה אליי ‪ ,‬ולק לא יצטרך נהנרח להיות הנריא חכה‬
‫נטיוציא ולא שלה נחקירה הפילוסופית ‪ ,‬כי הס דרכים מטתלסיס ואץ‬
‫ניציהס התדמוה ‪ .‬ורן החוקר המעייז י הונ ריה המוחשים אל המושכלים‪,‬‬
‫ודרן הנניא מהמושנליס הכוללים חל הפרעיס המוחשים ומה לתגן איו‬
‫הנר ‪ .‬ולכן לא מצאנו ננניא מן הנניאיס שיעשה הקשיס ולא מופתיס‬
‫הניונייס ולא שיוליד תולדות מדרך העיק ‪ ,‬אכל מצמני שהיו מלטיגיפ‬
‫טהמטעמליס כחכמיה ונמ׳ש היי חכמים נגיניכם וננד פניהם נכונים‬
‫)ישעיה ה׳ נ׳ א( ‪ ,‬ואמר )ירעיה יר ט׳( נדנר ה׳ מאסו וחכמת מה לכס‪,‬‬
‫עד שמפני וה אמר טמוס לא נניא אנני וני׳ ני נ‪1‬קר אני ונולס שקמים‬
‫ויקחני ה׳ מאתרי הצאן ויאמר אלי לן הננא אל טמי ישראל ‪ ,‬ר׳ל שלא‬
‫היה מינן לננואה מפאש טצמו ולא מסאה למודו כי היא היה רועה צאן‬
‫והשה יתנ' השפיע עליו מנלי הכנה קודמת ‪ ,‬והוא אמרו לן הננא טל‬
‫עמי ישראל ‪:‬‬
‫ההדפה ן שציין הנניא שלמות הגודית ננעזל המהשנה רכל התענוגיה‬
‫הניטנייס והסר התשוקה למיני ההגנליתסהנליית הרעות ‪,‬‬ ‫”‬
‫ונגר ינ אי ^ נ א ^׳ ‪1‬כ ההקדמה הזאת עוד ושהיא תנאי עצמי רגניא שיהיה‬
‫מרוחק מאותו חיש המשוש אשר היא ^ פ ה לנו ‪ ,‬ואין הפק שניון הרג‬
‫נזה אם נהסיחה מכלל החענוניס הגופייה לטנק נניא הישמעאליס שהיה‬
‫שטוף נ‪ 1‬מס ‪ ,‬וחם נהתיחק מנקשח השררה והנרוד להיוח רודף אחר‬
‫שרית העס וננודם ולהיותו נחשג נעיניהס לעיר יקדיש משמיא ‪ ,‬וההקדמה‬
‫היא אמטיט צודקת נל׳ ספק שהש׳י לא ישרה שכינהו נ׳ אם נאדה‬
‫מ«לק סן הח^וניח כלס לא שיהיה רודף אמר התאוות הנוטיות ‪ ,‬וכמ׳ש‬
‫חו׳ל פרישות סייג לרוח הקודש ‪ .‬ולכן נסרד מרע׳ה מאשכ ומכל שאר‬
‫הדגריס החמרייס‪ ,‬ולא נ׳ נ ינקש הנניא הנצוח והשררה‪ ,‬ני תהיה מנמתו‬
‫תמיד להינק נש׳י וללכת נ דיניו ולהנחות את הנריות נמענלי צדה‬
‫ולקרנס לענודתו לא דנר אחר ‪ .‬וראוי שתדע שואה ההננה נלנד היא‬
‫האריכה לנניאיס כהכרח שלא תמצא כלתה‪ ,‬לא דני אתר משלמות הכת‬
‫המדמה עיקר השורה ‪ ,‬ולא משלמות כנ ח היכרי נלסוי וההחי‪.‬כמות ‪.‬‬
‫ומור תנין שמאותם שלשה דעות שהניא הרג פל׳כ מיה החלק ננרואה ‪,‬‬
‫היטח הא' אשי ייחס לפתאים מכני טמנו הוא הדעת האמתי אין עוד‬
‫מצנדו‪ ,‬והוא שהש׳י ינחר מי שירצה מגני אדה ושיה נז הננואה וישלחהו‬
‫אין הפרש נין שיהיה חנם או סכל רב השנים או צעיר השנים ‪ ,‬אלא‬
‫שימנו נו תקון המדות ישלמותס וההתלקות החסרונות והוא א׳נ דעת‬
‫התורדים האמהייס לאדעח התתייסז‬
‫הס־מה ן שהגנואה החלש ותלאה ותתשק נהכרח מתני שהכת המדמה‬
‫נ ח גופני‪ ,‬ולק אסדטל כנניאה טס האכל והכעס ‪ ,‬ושזאת‬ ‫'‬
‫היא הסנה העצמית הקרונה האמשיר‪ .‬כהפסק הננואה נומן הנלות ‪.‬‬
‫ושתשוג לימות המשיח‪ ,‬ושלה ה־נ לומר זז נפמ׳ה מזה ההלק נאומיו ו׳ל‬
‫נ׳ א׳א מנלי הפסק הננואה משאר הנניאים קודם מותו נומן מיעט‬
‫או גדול כיו שנתנתי כירמיהו נאומרו לנלח דנר כ׳ מפי ירמיהו‪ ,‬וכסו‬
‫שהתנאי נדוד ‪ ,‬ואלה דכרי דוד האחרונים ‪ ,‬והוא ההקש ננל ט' ג ‪.‬‬
‫וחיי‪,‬הדמה‬
‫אברמא^‬
‫ה פ ד מ ה ד ש ‪5‬ע‪ 1‬ץ ח‪:‬ר יהיה ה‪?1‬ד‪ 8‬נ»מ יזי‪5‬ש‪ rrpp91 1‬מ‪1‬ש>‪1‬‬
‫מחעס^ נו ‪ 16‬י ‪ :‬עלי‪ 1‬ג כנן ל‪ 1‬ה‪1‬א אשר ׳השה הנ ח‬ ‫~‬
‫המומה נו נטה השיוה ‪ p s i ,‬הזי‪,‬דהה מאה הרג נאיה עוד‬
‫גטל׳ח ממשן ‪ ,‬וה‪1‬ה שהגניה יגיד הטהידוח נטי נחו המשטר ‪pint‬‬
‫דהיוט נטג‪-‬ו טי‪ ,‬הנטיה הטג״ניה ה־ודמיה וההוויה וה־תאהרים‬
‫כהולידו מהה גוה; מוטט יישסט לודק טד שחשנ שהוא נלא ‪ . jni‬והנה‬
‫הגיט הינ למטט טני; הננוהה נל נן טו שאהד שנ‪ 1‬ה הנח הגידו‬
‫זנה נל׳ אדה טהיווה טלוייוה ‪ ,‬יהה;דמז וו היא הנוארה הש^רוה‪,‬‬
‫לני שהנר׳ הלניאיה מלאיס יידנייה הגידו נהה כלניאיה שלא היתה להס‬
‫נהה פזיחה ׳דיטה ייטולה ולא יוכל המשטר נשוה לד חלו׳ האפשרות‬
‫לטהוד טליהה הלא היאה שלאמ־ כשמואל נהמשהח שאול ) א' ט' ט׳ו‬
‫ט'ו‪ 11‬ה' גלה אה הון שהוחל יוה החד לפל׳ נא שאול לאחר נטה מחר‬
‫אשגה ה ״ן היש מה־; נליה; והשהה׳ לגליד ‪ 1‬גו' ‪ ,‬האה היה נה המשטר‬
‫של שמוהל ודמיולו משטי שינה הוהו ההיש נטה מחר ושיהיה תארן בלילו;‬
‫ולא מנג׳ ינודה אשי נ הי השה ללגיד ‪ ,‬גה נשאמר שמואל אל שאול‬
‫)נפישה שכן ולההוגוה האונדוה לן היוה שלשה היייה אל חשיה אה לנן‬
‫להה נ׳ למלאו ‪ ,‬האה י ד ט‪:‬נ ח ההשטר שאנוו אחוגיה לשאול ‪ .‬גה חראה‬
‫שנאשי הלן שאול ליאה שמוהל כניו לו דנייה שיזיו לו נדרן נאויורו‬
‫)שה י' נ ( נלנהן היוה ״ט״די ו״לאה שלי אלשיה טה קנורא ראל נגנול‬
‫נגיתין נגלגח ואה־ו אלין למלאו האהולוה וגו' והלפה משם והלאה ויאה‬
‫טי אלי! הכור ויילאיו שה שלשה אגש׳‪ :‬טיליה הל האלהיה ניא אל אחד‬
‫)ישא שלשה גו ״ ה ואחד לושא נ' פפרוה להה ואחד לושא גנל "‪ , 1‬ושאלו‬
‫לן לשלוה ינהגו לן שה׳ להה ולי‪,‬חה הידה ‪ ,‬אה־ כן הנא גנטה האלהיה‬
‫וגו' ופגטה הנל לניהיה יוודיה מהנמה ולפליהה ננל והון והליל ונטר‬
‫והרס מהננאיה וצלחה טגין יוח ה' והחצנהה טמה ולהפכח לאיש אחר ‪.‬‬
‫היטלה טל נג אדה שהפרטיס האלה ׳נול הדה ט;יה‪ :‬נכה משטר ושהנח‬
‫המדמה י דני נה נול״ולו‪ ,‬נ׳ש נהיואה דנריה מןר״ס חזי ה גמור מנל׳‬
‫וגה איןיודיטס‬ ‫הדור מוגנל ‪ ,‬ואין ׳פול טליהס האדה מנאה טצ״ו‬
‫הננדג אה הה הזי ה גמור ואילה מהדי וטנט מיגנל גה אחיה השילונ׳‬
‫הצגיא אשר מגא נדרן אה ירנטה )מלכיה א׳ ‪ ,‬י׳א נ׳ ט ונו׳( והוא‬
‫מנהה נשמלה חדשה ויזי טה שלים טשר ז־טיה ויא־יר לירנטס י‪,‬ח לן‬
‫טשרה זי טי ס ני נה אמי ה' הנני זו־ט חה הממלנה מיד שלמה ונחתי‬
‫לן את הטשרה שנטיס ‪ ,‬והשנט האהד יהיה לו למטן טנוי דוד ‪ ,‬ואוחן‬
‫אקח ומלנח ננל אשר חאוה נפשן וה״ח מלן טל ישראל ‪ ,‬האה נפל נכחו‬
‫המשטר שירנטה נן ננט אפיה׳ ׳מלון טל טשרה רשיטיה נמספי לא‬
‫פחוח וי‪.‬א יתר ממה שהיה ‪ .‬גה הלניא מ ה טצמו נהיוחו וקן טיניו‬
‫נהו מראות ננו א אשת ׳רנטה משתלת לשאלו ממלו טל הל' נצה א»נ■‬
‫הנתונ ואחיהו לא יוכל ליאות נ׳ קמו טיליו משינו ושאחר ה' אל אחיהו‬
‫הגה אשא ׳רנטה נאה לדרוש דנר מטמן אל ננה ני מולה יוא כזה ונוה‬
‫תדנר אליה ‪ ,‬ויהי ננואה והיא מחנניה ויהי נשמוט אחוהו את קול‬
‫וגליה נאה נשתה ויאמי בואי אשה יינטה למה וה אח מהגנרה ואנכי‬
‫שלוח אלין קשה ‪ .‬ואמר לה נ סון הדנרים ואק קומי לני לניחן ננואה‬
‫דגלין כטירה ומת הילד ולאמו והלן ותנא חיצחה היא נאה נסן‪ .‬הניח‬
‫והנטי מת‪ .‬האס יאמר אדה נזקן הסומא הגיד נל אלה הפרטיות וייחוד‬
‫סומן והטח נכח משטר ומפוטל הדמיון ‪ .‬נס תראה )נמלניס א' ׳■ג א׳(‬
‫שאיש האלהיס שגא מיהודה נדנר ה' אל ניט אל ויינטס טומד טל המונח‬
‫להקטיר ‪ ,‬ויקרא טל המונח נדנר ס׳ ויאמר מונח מונח נה אסר ה' הנס‬
‫‪ p‬יולד לניט ו ו י יאשיהו שמו וזנח טלין אח כהני הנמות המקטי־ים טלי־‬
‫וטצמוח אום ישרפו טלין ‪ ,‬ולהן ניוה ההוא ייופא לאמר זה המוטה אשר‬
‫וגר ה' הגה המונח נקרט ולשפן הדשן אשי טליו ‪ ,‬ינתינ והמונח נקרט‬
‫וישפן הדשן מן המונח כמופט אשר נטן איש האלהיה נדנר ה' ‪ ,‬והננואה‬
‫הואט קווה יאשיהו יוטר משלש מאיה שלה‪ ,‬האם ישטר איש האלהיס הזה‬
‫כל הטתיד אשר ונר ‪ .‬ושיהיה המלן אשר יטשה אוטו מניט דוד ‪.‬‬
‫ושיקרא שמו יאשיהו ‪ ,‬כהיוט השמות וכריס נחיריים כרצון גל אדס ‪.‬‬
‫ונתינת האות הטצוס כהוא ‪ ,‬נאמת ׳׳ ‪ x‬נקל ראוי שיהיה לאום להכחיש‬
‫סכטוניה ננללס ח׳ו משיהרש אוטם נאותה הומיוניס והסחשכוט דקוס‬
‫ושדופוט קוים שרלו טל לנ הרג ‪ .‬והנה מה חשנ הרג כהקדמה הואט‬
‫אמח ומניאו הוא נחלום הטנטי ‪ ,‬וכמ׳ש דניאל ) נ' כ׳ט( לנניכדנצר‬
‫רטיוגן טל משכנן סליקו ‪ ,‬שכפי מה שיטשה האדם כיום יחלום כלילה ‪,‬‬
‫ולכן החלומית שוא יונרי ‪ ,‬אנל כטגין הננואה שריא מאח ה׳ מן השנויס‬
‫אין יאמר אומד שיצדקו ונרי הצניא ולא יפיל מכל ונריו ארצה אס‬
‫יהיה מה שיגיד כפי מה כטלה טל רוחו ודמיוני ‪ .‬חלילה לנו שנאמין‬
‫בדני הזה נ׳ אם שהנניאה היא הודטוח אלהי ינא לג;יא נאוהן פרטיות‬
‫נאוחו ״ חוו הזמן אשר יגיד ‪ ,‬ולנן גם נדנרים אשי לא שוטטה מחשכתו‬
‫אליהם יננא לשליה רחוקוה ולקן הימין וחס לטחיס קרונות אס לאומה‬
‫ישראל ואם לזרים ‪ ,‬כיד אלהיו הטונה טליו ז‬
‫ה ק ד מ ה ה שה גואה לא תמצא כ׳ אס כאיש אשר למד וסחחנס‬
‫טד שיצא כנלו מן הנח אל הפטל והיה לו שנל‬
‫אלוש׳ טל שלמוהו והמוטו ‪ .‬ונם להקדמה הואת כנר דנרתי ננטולה‬
‫נפרק ל׳נ שטנר מזה החלק ‪ ,‬וכלל הדנייס הוא שההנמה הטיוניח‬
‫אילנה טנאי הנרחיט נמניאוה הננואה נפי הדטט התורני האמט׳‬
‫כמהותה ‪ .‬והנה ‪ a -3‬המורה קנל ההקדמה הזאת לפי שקנל שהיסה‬
 ‫מורה ננוכים חלק שני פרק לז‬
‫פ ר ק לז צריך שתתעורר על טבע המציאות נזה השבע האלהי המניע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה‬
‫יתרון שכלנו זה על זה ‪ ,‬והוא שאבשר שיניע טמנו מעט לאיש אהד‪ ,‬ויהיה שיעור‬
‫הדבר ההוא המניע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה‪ ,‬ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש‪-‬שיעור‬
‫שישפע על שלמותו להימלים זולתו‪ ,‬כמו שקרה הענין בנמצאות כלם‪ ,‬אשר מהם שהגיע לו מן השלמות‬
‫)א( מה שינהיג בו זולתו ‪ ,‬ומהם שי^א יגיע לו מן השלמיות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו לא‬
‫זולתו כמו שבארנו ‪ .‬ואוזר זה תדע שזה השפע השכלי כשיהידז שופע על הכח הדברי לבד ‪ ,‬ולא‬
‫ישפע דבר ממנו על הכה המדמה ‪ ,‬אם למעוט הדבר השופע או לחסרון היה נמדמה בעקר הבריאה‬
‫ולא יוכל לקבל שפע השכל ‪ ,‬שזה הוא כת ההכמים בעלי העיון ‪ ,‬וכשיהיה השפע ההוא על ב׳ הכהות‬
‫יחד ‪ ,‬ר״ל הדברי והמרמה על תכלית שלמותם ביצירה‪ ,‬זהו כת הנביאים‪,‬ואם יהיה השפע על המדמה‬
‫לבד ויהידז קצר הדברי‪ ,‬אם מעקר היצירה או למעוט התלמדות ‪ ,‬זאת הבת הם מנהיגי המדינות ‪,‬‬
‫מניחי הנימופים ‪ ,‬והקוסמים ‪ ,‬והמנהשים ‪ ,‬ובעלי החלומות הצודקות ‪ ,‬וכן העושים הפליאות בתחבולות‬
‫הזרות‬
‫שם טוב‬
‫לנד ולא ישפיע מחנו על הכת החדחה‪ ,‬אס ליזיעוטהדבר‬ ‫צריך שתתעורר על טנ ע החציאוח נזה השפע‬ ‫פרק לז‬
‫השופע כי הנח הדנרי אינני כ'כ חזק ‪ /‬או אן שיהיה‬ ‫■־‬‫‪-------------‬נ א י‘ ־ ‘‬
‫לנאר‬ ‫‪--- --------------‬‬
‫העצום ‪ .‬נזה הפרק‬ ‫־^■*‬
‫האלהי התניע‬
‫הכת חזק וישפיע השכל הפועל שפע רנ‪ ,‬הכת המדמה לא‬ ‫על כמה פנים ינא השפע מאת השכל הפועל על‬
‫יקנלהו לחסרון היה נמדמה נעקר הנריאה ולא יוכל לקכל‬ ‫האנשים וחי מהם יקראו נניאים ומי מהם לא ‪ .‬וראשונה‬
‫שפע השכל ‪ ,‬וזהו כת החכמים נעלי העיון ‪ ,‬והכת השנית‬ ‫הניח הקדמה כי השפע האלהי המגיע לאנשים ננ ר יגיע‬
‫שיהיה השפע ההוא על השני כחות יחד על הדנרי‬ ‫שיעור שישלימהו לא זולת‪ ,‬ואפשר שיהיה המגיע הדנר אל‬
‫והמדמה על תכלית שלמותם כיצירה ‪ ,‬אלו הם כת‬ ‫האיש שיעיר שישפע על שלמותו להשלים זולתי כמו שקרה‬
‫הנניאיס ‪ ,‬והכת השלישי הס אם שיהיה השפע כמדמה‬ ‫הענין כנמצאות כלס אשר מהם הגיע לו מן השלמות מה‬
‫ויהיה קצר הדנרי אם מעקר היצירה אם למיעוט הלמוד ‪,‬‬ ‫שהנהיג נו זולתו כמ״ש ‪ ,‬ואחי זה הניח מיני האנשים‬
‫זאת הכת הם המנהיג ס המדינית המניחים הנימוסים‬ ‫אשר השפע כא מן השכל הפועל מתחלן ‪ .‬ראשונה כת‬
‫והקוסמים והמנחשיס ונעלי החכמות הצודקות ‪ ,‬וכן‬ ‫התכחיס והס שהשפע ישפיע השכל הפועל על הכת הדגרי‬
‫העושים‬
‫כךטקש‬ ‫אברבנאל‬
‫פ ר ק ל ן )א( מת שינהיג נו זולתי‪ .‬סי׳ כאלו תאמר הגלגל שהוא‬ ‫וההקדמה היאה ג׳ נ איוה ציי־ןח ולא אמהיח ‪ ,‬לני שיחווה הואגהיות‬
‫משפיע טובות בתנועתו על העולם הששל נרצו!‬ ‫הגנואה פעל הנח המומה אשר הוא נ ח נונגי ‪ ,‬ולק ישיגהו הליאוש‬
‫הנורא יתעלה !‬ ‫והחולשה וההסשו נהנרח ‪ ,‬ונמו שחוש הראות וחוש השמע ושאר הנחות‬
‫הנופגיים יחלשי ויהנעלו פעולוחיהס נומי ה חג ה‪ ,‬ננ ה יחשוג כרב‬
‫שהננואה שהיא פועל הנח המוייה והשערחו ישיגהו הליאות והחולשה וההפהו להיותה פעולחו ‪ .‬ואמנם אגחנו קהל המאמינים )אמר שאיוה‬
‫מפועל הנח כמוייה ‪ ,‬אנל שכיח ההוודעית אלני יגיע לנייא ‪ ,‬אס נשנלו נונרים מפוישים מנואריה‪ ,‬ונגר ניאר הפיליסיןי‪ -‬נמאער ג׳ מספר‬
‫הנפש ‪ ,‬שפועל השנל יי‪-‬חוק נעת הוקגה ‪ ,‬ושהוא אחו מהדניים אשר יורו על היוחו נלחי מעורר נגוף ונלת׳ נקשר נקשר ערוג ‪ ,‬ואמגם‬
‫הננואה אשר תנא כנורות ותשלים כני יקנל אותה הנניא ג׳ נ נזקנתו ‪ ,‬לפי שאין זה פועל דמיונו ולא השערתו ‪ ,‬אגל הוא תפעל האל ויקגג‬
‫אותו נפש הנניא נמו שהיא ‪ ,‬ומה שהניא היג )שה כפרק מיה( מענין ירמיהו כאומרו לנלות וצר ה' מפי ירמיהו לעורא א׳ א'( ין לא היה וה‬
‫מפני וקנה כי מפני הגלות שנסתלקה הננואה כחרק הנית‪ ,‬וכמו שאמר לנרון נ; נריה )ירמיה מיה די( כנה אשר נניתי אני הורש ואת אשר‬
‫נעעתי אני נוחש ולוה אמר לכלות ו י י ה' מפי ירנניהו שתתה חורה נלמודו ‪ ,‬ולא ר!ה שיננא עוו ‪ .‬ואמנה אומר ואלה ונרי וו ו האחיוניה‬
‫)שמואל נ' נ׳ ג א'( אינה ננואה ‪ ,‬ני ננר כתנ הרג שרוו לא היה נניא‪ ,‬גם תי הפסוקים ההם לא יורו על הפסק הננואס מווו אלא שהיו סלה‬
‫כונריס האתרונים‪ ,‬ועניינו שתחיי שיעשה כל המזמורים ונר הונרים האלה ‪ ,‬וכן פירנו ישיי שם ‪ .‬גס כי הנתונים ההם חינם ננואה ולכן לא‬
‫נאמר וי ו ני ה' אל ו ו ו וכדומה מהלשונות האלה ‪ .‬ולכן פירשתי אני נספר שמואל שדוו נזקנתו סדר ספר תהליס להנהגת המתנודד נתפלוחיהס ‪,‬‬
‫ושאחרי ישלתותו מס דוו המסור אותו סהפר והמומוריה ההה ונמו שפירשתי שס ‪ .‬ואין ספק שהעננון יעריו נפש ההדס כאופן שלא יוכל להננא‬
‫וכאמרס ויל אין הננואה שורה לא מתון ענלוח ולא מתון עננות ‪ ,‬ולכן לא ננתיש שי»קנ אפי' נסתלקה הננואה נימנו כל ימי אנלו להיות מהשנחו ערווה‬
‫נהפקד יוסף ננו ‪ ,‬וגם מנ‪.‬י שנננזאתו אליו לא ירגיש ענין יוהף שהיה נהתר נהשגחת השס ‪ ,‬ונן מה שאמרו מזיל נמשה אווננו נומן המיגליס‬
‫היה נעידו גי נ כי נהיות האדם עיוו נונר מה לא יש־ה הקניה עליו ננואתו‪ ,‬לפי שיוע שלא יוכל לקנלה‪ ,‬לא שהגיע נננואה )מפאת( ליאות‬
‫וחולשה להיותה מפועל כנח המומה נמו שחשנ הינ ‪ ,‬כלא ראינו שננא נעת הלקהו ואלישע ג' נ מלה את תליו נאשר התננא )מ׳נ י׳ג י׳ ו ( ונא‬
‫אליו מלו ישראל ונפה לפניו אני אני רכג ישראל ופרשיו ונאסהו הננואה כעניין הקשת והתל ם נמו שנזכר שמה ‪ ,‬וגס ניעקג נאמר וינל‬
‫יעקג לנוית אס נניי ייאהוף רגליו אל המעה וינוע זיאהף אל עי״ו ‪ ,‬וכל זה ממה שיורה מהנניאים היות מוכניה עו יום מותה ‪ .‬ואמנה הסתלקות‬
‫הניואה מן האומה נזמן הגלות לא היה מפאת כעצנו; נחו שהשג הרג ‪ ,‬כי אס לרשעה ולרוע מעלליהם שחמר ית' השתלתי פני מהם ‪ ,‬וידוע‬
‫שנהינת השכינה ננית היקדש משה רועה אנן ישראל ומשמה תנא הננואה וונר ה' מירושלים ‪ ,‬וכאשר נשתנקה )השכינה( ועשר משעות נסעה שכינה‬
‫נסתלקה ג' נ הננואה ‪ ,‬והוא אומי)עמו ס ה׳ י' נ ( ישועעו לנקש ונר ה׳ ולא מצאו ‪ ,‬ואמר )אינה נ' ע׳ן מלכה וכריה נגויס אין חורה‪ ,‬ר׳ל‬
‫שנענור היותה נגויס ומון מהאין הצנחרת המיוחדת לננואה לא ימצאו הנניאיס הגנואה‪ ,‬ומה עוג אומר )שס‪,‬ו גש נניחיה גא מצאו חוון‪ ,‬שהיו‬
‫נניאיה קודם לנן ‪ ,‬אחר יציאתה מן האון לא מצאו עוד תזון מה' ‪ ,‬ו כני אמדו זיל שיחזקאל ננא חוצה לארן להתדנתות גנותתו נארן‪ ,‬אמר)שם א׳‬
‫ג׳ז היה היה ינ ר כ' א ל יחזקחל היה מה שכנר כיה ‪ ,‬ונמו שאמר המיר למלן הכו‪ 1‬־ נספרו מעילת ארן ישראל שהיח היתה הארן המוכגת להונק‬
‫הנכוחה ניושניס ‪ ,‬וכמו שאמר יעקנ אין זה כי אה נית אלהיס ווה שער השמים‪ ,‬ושכל אשר גנא לא ג‪:‬א ני אה נה חו כשכילה‪ ,‬ולכן היה ייעוד הגניא‬
‫שנונו; קנון נליות נכונה אל האין תשונ השכינה אל מעיירה ויפתחו מעינות תהום ינ ה‪ ,‬והוא תומר )׳ו אלג׳ א׳ן אשפון את רותי על נל נשי וננאו‬
‫ננינכ וננותינש ‪ .‬הנה כחנאר מזה הננואה שהיא ונר נשיי תנא נרצון האל‪ ,‬ולכן נההתירו פניו מישרתל אי; עוד נייא ואין אתנו יודע עו מה‪ ,‬ונשינו‬
‫לשנש עלינו לע‪ 1‬נ תחזור הירושה לנעלה זעע־ה לישנה ‪ ,‬לא שיהיה זה מרה שנענע מפאת כליתוה והחולשה ‪ ,‬חלינה למל יי־שע ושדי מעזל ‪:‬‬
‫פרק ל ן כוונת הפרק הוה היא שלמה שנגוד הלנואה אמר הרג שהוא השכע העליון המגיע לכת הוניי והנח המומה ‪ ,‬והיה אפשר‬
‫שלחשונ שתנא הננואה ראשונה וקווה נזמן על הכת הוגרי מנלתי המומה ‪ ,‬ואתית תנא על ככת המדמה מנלתי הוכר׳ ‪ ,‬לכן‬ ‫י‬
‫הניא הפרי‪ ,‬כזה לנאר שאין העגין כן ‪ ,‬כי השפע הנשפע על הונרי הוא עצמו הנשפע על המומה ‪ ,‬נשניהס תהיה ההשפעה יחד ‪ ,‬ואמנה )ונר‬
‫הרנרי ראשונה לסי שהוא העקר זדזא המתונק עה כננו ל‪ ,‬והנה הקדים הרנ לניתור זה ענע הנוציאוס כעניין כשפע כשכלי תשר נו נשכיל ‪,‬‬
‫ויהיה נו יתרון האום זה על זה ניחרון החכה מל הפשיל ‪ ,‬שיש ממנו מה שישלים לאום נעצמו לא יותר מוה ‪ ,‬וממנו שישלים לעצמו וישלים‬
‫לזולתו‬ ‫‪-------------------‬‬
‫יגים‬ ‫*( עיין נזה שהעירותי שה נסרק מ׳ה‬
‫פא ‪81‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שד פרק א‬
‫‪ .‬ומטה שצריך‬ ‫הזרות והמלאכות הנעלמות ‪ ,‬עם היותם בלתי דונמים תם בלם מזאת וער!‬
‫שיתאמת אצלך הוא שקצת אנשי זאת הכת הג׳ יחהדשו לוט דמיונות נפלאות והלומות וטרופים כעת‬
‫היקיצה בדמות מראה הנבואה ‪ ,‬עד שיהשבו בעצמם שהם נביאים ‪ ,‬דפלאו מאד במה שישעוהו‬
‫הדמיונות ההם ויחשבו שככר הניעו להם חכמות לא בלמוד‪ ,‬מטאו גבלגולים גדולים בענינים‬
‫העצומים העיוניים ‪ ,‬ויתערבו להם הענינים האמתיים בענעים הדמיוניים עחב נפלא ‪ ,‬כל זה לחחק‬
‫הכה המדמה וחולשת הדברי מפני שלא עלה ב‪T‬ו דבר‪ ,‬ר״ל שלא יצא לפעל‪ ,‬וידוע שככל כת משלש‬
‫הכתות האלו יתרון רב מאד‪ ,‬וכל כת משתי הכתות הראשונות תחלק לשני חלקים כמו שבארנו‪ ,‬הה‬
‫שהשפע המניע בכל כת משתיהם יהיה‪ ,‬אם בשיעור שישלימהו לא בזולת זה או בשיעור שיעדך! על‬
‫שלמותו מה שישלים בו זולתו ‪ ,‬והכת הראשונה והם החכמים אפשר שיהיה השופע על כה האיש‬
‫מהם השכלי כשיעור שישימהו בעל הקדה והכנה וידע דביר‪ ,‬ולא יתנועע ללמד אולתוולא לחבר ‪,‬‬
‫ולא ימצא לזה תשוקה ואין לו עליו יכולת ‪ ,‬ואפשר שיהיה השופע עליו כשיעור שיניעהו בהכרח‬
‫לחבר וללמד ‪ ,‬כן הענין בכת השנית אפשר שיבואהו מן הנבואה מה שישלים הנביא לא זולת זה ‪,‬‬
‫ואפשר שיבואהו ממנו מח שחייב לו שיקרא האנשים וילמדם וישפיע עליהם משלמותו ‪ ,‬הנה כבר‬
‫התבאר לך כי לולא זה השלמות הנוסף ‪ ,‬לא הץ החכמות מזוברות בספרים ‪ ,‬ולא היו הנביאים‬
‫מפייסים בני אדם לדעת האמת ‪ ,‬כי לא יחבר חכם דבר אחד לעצמו ללמד עצמו מה שכבר ידע ‪,‬‬
‫אבל טבע השכל כן הוא שישפיע לעולם ‪ ,‬וימעזך ממקבל זה השפע למקבל אחר אחריו ‪ ,‬עד שיניע‬
‫אל איש אי אפשר שתברהו השפע ההוא אבל ישלימהו לבד‪ ,‬כמו שבארנו בקצת סרקי זה המאמר‪,‬‬
‫וטבע זה הענין מחייב למי שהניע לו זה השיעור הנוסף מן השפע שיקרא בני אדם על כל פנים‬
‫יקובל‬
‫שס טוב‬
‫העושים הפלאות בתחנולות הזרות והמלאכות הנעלמות ‪ ,‬והוא מזשה הפלאות ההס אף גתחסלות זרות וחחנולזת‬
‫כלמוד‬
‫לא י‬‫נעלמות ויחשט שכבר הגיעו ילהם חכמות י■‬ ‫י‬ ‫אם הייתם כלתי חכמים הם כלם מזאת הכת השלישי ‪,‬‬
‫בכאן ביאר הרב כי הקסום ומחש כל זה הוא ממלאכת והתלמידים כן יהיה ענינם ‪ ,‬ואמנם איך הגיע להם דעות‬
‫הדמיון ‪ ,‬ואמר ך רש״ד ההשגה הגבואיית ואם לא ראינו אמתיומזה יבאר הרב אחר זה‪ ,‬ואחרשהניח הרבשימצאו‬
‫אותה היא מפורסמת מאד והמפורסם א‪5‬ל הכל נמנה שלשה מיני אנשים ‪ ,‬כת בעלי השכל והם החכמים ‪ ,‬וכת‬
‫עם החחוייב בכל או נחלק ‪ ,‬והמאמר בהם מסוג אחד בעלי הדמיון ובזה ימסו רבים כמ״ש ‪ ,‬וכת ג׳ שהם כת‬
‫כי יתחלף בפחות ויותר ויתחלשו שמותן כסי הדמיון ההמוני הנביאים ‪ ,‬באופן שהשפע ישפיע על השכל ועל המדמה‬
‫לדעות בני אדם בהם ‪ ,‬כי יסברושהחלומות הם מן המלאכים יחד ‪ ,‬יאמר שהשתי כתות והם כת החכמים וכת הנביאים‬
‫ובקסם שהוא לשדים ובנבואה שהוא מהאל אם בלא אמצעי יתחלפו ‪ ,‬כי בכל כס משניהם יהיה כשיעור שישלמהו לא‬
‫או באמצעי מיוחדשהוא המלאך ‪ .‬עוד אמר הרב וממה זולת ‪ pi‬או כשיעור שישלים בו זולתו ‪ .‬וכת הראשונה והם‬
‫שצריך שיתאמת אצלך שקצת אנשי זאת הכת הג׳ יתחדשו החכמים כנר אפשר שיהיה השסע על הכח מאיש הדברי‬
‫להם דמיונות וטרוסים בעתהיקיצה עדשיחשבושהם נביאי'‪ ,‬כשיעור שישימהו בעל החנךרה וההבנה וידע ויכיר ולא‬
‫ויפלאו מאד במה שישיגו מהדמיונות ההם ‪ ,‬והרצון בזה יתנועע ללמד זולתו ולא לחבר שום ספר ולא ימצא לו‬
‫כי אנשי זאת הכת השלישי יחלמו חלומות צודקים או יראו תשוקה ואין לו עליו יכולת אף אם ירצה ‪ ,‬ואפשר שיהיה‬
‫בעת היקיצה דברים צודקים כאלו הם חולמים חלום שופע עליו בשיעור שיניעהו בהכרח לחבר וללמד ‪ ,‬כן הענין‬
‫ויתערבו עם זה דברים שישיגו מדעות אמתיות שהם בכת הב׳ והם כת הנביאים אפשר שימאס הנבואה‬
‫צודקות ויחשבו נעבור זה שהם נביאים ‪ ,‬ואתה תנין אל להשלים הנביא ולאשיהיה קורא ^;ני אדם‪,‬ואפשרשיבואהו‬
‫מישהוא רומז‪ ,‬ורמז שלא תחשוב כי אשר הרמוז אליו עשה ממה שחייב לו ויקרא אנשים דלמדם וישפיע עליהם‬
‫עצמו נביא והוא יודע שאינו נביא אבל חשב שהוא נביא שלמותו ; ועבע זה הענק מחייב למה שהגיע לו זה השיעור‬
‫מוסף‬
‫אברבנאל‬
‫המדמה ר׳ל שיהיה ביתד על שביסס לא שיקדיס זס לזה בזמן ‪ .‬תה ענק‬ ‫ומפוטו יחיה רוזלממו ‪ .‬ואגזר סיב‬ ‫לזזלתז ‪ ,‬גטי טכני רזי‬
‫הפרק ‪ .‬האטנם ראוי שהסעורי נמ׳ש הרב שכבר יחול השפע על הדנרי‬ ‫‪ 5‬נן יןרה ננמצאזח נצם זר׳ל נ‪1‬ה ני נס נמצא מ ס הבריאה ראשיית‬
‫ולא על המדמה מפני מעוע השפע ני זם באמת אינז אמתי גי אץ‬ ‫מטנפה לה!הינ את הוולת ונמצא ננש מטנטי להיותז ראש לננשים‬
‫כילות ננותז ית' והוא סחיר >‪1‬סן השפע ‪ .‬גל סם שיוכל המקבל כפי‬ ‫ומנהינ אותם וכן שאר הונריס שיש שיוטילו מהם לזולתם מלבו מציאותה‬
‫הגנתו לקבל‪ ,‬וא׳ג אץ לנו על זה שעבס מננעוע השפע ‪ ,‬שנעגייו לא‬ ‫בעצמם ‪ ,‬ומהם שאין להם ני אם מציאותם בעצמם ‪ .‬ואחרי שהרג ביאר‬
‫יושפע על העומס או שנענזד וס יספיק להשלצנת הארה עצמו ולא‬ ‫ההקדמה הזאת הניא הצורן בה ‪ ,‬והוא ני נהיות השמע המניע על‬
‫יותר להשליס וולתו ‪ ,‬אגל סשוגס וה יוחאית ל»י שהתנאי לו נווצת‬ ‫הנת הדנרי מעט עו שיס‪c‬י‪ p‬לעצמו ולא יותר עתנו על הדמיוני ‪ ,‬והיה‬
‫הרב גשפע הוה‪ ,‬והוא »ו‪ 1‬שוגרנוי שהשפע הזה אשר וגר הרב בוה‬ ‫זד אם למעוט השעע או להסרון וה בנח כמדבר מעאת יצייתו שעל נ!‬
‫הפרק הוא השפע הנשסע מן הדגייה על הגח הנזדעה ‪ .‬ואצור שוה השפע‬ ‫לת יונל לןנלו ‪ .‬הוה אז יהיה האום מנת ההנעים‪ ,‬שהשעע‬
‫האלהי כמגיע אלינו אשר גו נשטל ויהיה יחרון שכלנו וה על זה והוא שפע‬ ‫נשפע על שנלו בלבד והיה חנם לא זולת זה ואם הים שפע בלבד‬
‫השכל הפועל ‪ ,‬אפשר שיגיע חמנז מעע לאיש אחד בשיעור שישלימהו לא‬ ‫על הנס המדמה ולא על השנל אם למעזט ההתלמדות או לשאר‬
‫זולת זה ‪ ,‬ולא אמר הרג על זה למעזפ הדבר השופע ‪ ,‬כ• הוא שפע נבדל‬ ‫מן השנות ‪ ,‬יהיה מנס מנימי הנימוסים ‪,‬ומנהיני העדינות ובעלי‬
‫ואין גז מעזע מהגחז אגל מעזע השפע ההוא שיניע לאדה גאזפן‬ ‫הוזלומות הצודקים והמומשיס והמעוננים ‪ ,‬שלפי דעת סרב הניסוש‬
‫שישלים עצמי לא זזלמ זה הנה ג ^ מפאח המקגל ‪ ,‬י׳ל לחסרזנו כיצירה‬ ‫והעוננות היא נלו מפעל הדמיון‪ .‬ונאשר יחול השפע טל שניהם יחד‬
‫או למעוט החלמיות ‪ ,‬ואמנה כשאמי אמרי זה ואוזרי ‪ 01‬תדע שזה השפע‬ ‫ר׳ל טל השכלי ועל המדמה בייחוד‪ ,‬אז תהיה הנבואה )צ׳למנת הנביאים(‪.‬‬
‫השכלי כשיהיה שפע הגנול שזגש פל הגס הדגרי ול‪ 6‬ישפע עשנו ד ל‬ ‫ו>‪ 1‬יאז• שיזנן מס ש^מר בנדר על הנח הדברי תתלה ואח׳ש על‬
‫פהכח‬ ‫‪21‬‬ ‫כא‬ ‫]מרה ומנים ח׳ב[‬
 ‫מור ה נ בו כי ם ח ל ק שני פ ר ק לז ר ח‬
‫יקונל ממנו או לא ״קובל ואננילו ידק בעצמו ‪ ,‬עד שאנחנו נמצא נביאיש קראו כני אדש עד שנהרגו ‪,‬‬
‫השפע ההוא האלהי יניעם ולא יגיחם לשקוט ולא לגוח כשום פנים ואפילו הגיע לרעות גדולות ‪ ,‬על זה‬
‫תמצא ירמיהו ע׳ה כי כשהגיעהו מכזיון המורים הכופרים ההם אשר היו בזמנו‪ ,‬השתדל לםתום נבואתו‬
‫ולא יקראם א־* האמת אשר מאסוהו‪ ,‬ולא היה יכול לכבוי‪ ,‬זה אמר כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום‬
‫ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד כיס־מו והיה בלבי כאש בוערת עציור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל‪,‬‬
‫וזהו עני; מאמר הנביא האהרון א ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא ‪ ,‬ודע זה ;‬
‫פ ר ק ל ח ד ע כי בכי אדם כה וגבורה בהכרה ‪ ,‬ולולי זה לא התנועע במחשבתו לדחות מה‬
‫שיזיקהו‪ ,‬וזה הכה בכהות הנפשיות אצלי כדמות הכה הדוהה בכהות הטבעיות וכה‬
‫הגבורה הזה יתחלף בכה ובחלשה משיאר הכהות ‪ ,‬עד שאתה תמצא מן האנשים מי שיתנכר על‬
‫האריה ‪ ,‬ומהם מי שיכרה מן העכבר ‪ ,‬ותמצא האהד אשר יתנכר על המהנה וילחם עמו ‪ ,‬ותמציא מי‬
‫אשר אם תזעק אשה עליו יפחד וירעד ‪ ,‬וא״א ג״כ מביתי היות שם הכנה מזנית בעיקר היצירה ‪,‬‬
‫)ד( ויוסיף זה ויציא מה שבכה בהוצאה ולפי דעת אהת ‪ ,‬וכן יחסר גם כן במעוט העשיה ולפי דעת‬
‫אהת ‪ ,‬ומשני הנערות יתבאר לך בנערים יתרון אלו הכהות בהם או הלשתם ‪ ,‬וכן בה המשער‬
‫הזה הוא נמצא בכל האנשים ויתחלף כמעט וברב ‪ ,‬וכ״ש בעניגים אשר לאדם בהם השנהה גדולה‬
‫ומחשבתו‬
‫אפודי‬ ‫שים טוב‬
‫פ ר ק לז א ה׳ אלהיס דבר מ• לא ינגא ודע זה ‪ .‬ר״ל‬ ‫הנוהף וכו׳ ‪ .‬הרצון כי כיי יבא לו שפע נוסף באופן‬
‫שהנבואה הוא ענץ הכיס׳ >משן מן הטבע‬ ‫שיקרא לבני אדס יקייל אי לא יקינל ואפי׳ יזיי לעצמו‬
‫ברצון האל ׳תנרך ‪ ,‬וזהו שאמר מי לא ינבא כי הוא ענין‬ ‫עד שאנחנו גמצא הנייאיס קיאו בני אלס עד שנהרגו ‪,‬‬
‫מחויב ומוכרח;‬ ‫והשסע האלה־ ההוא יניעם ולא יניחם לשקוט ולנוח גשום‬
‫פ ר ק לה א שנכח בהיצאה ולמי רעש אהה ‪ ,‬ר יל שיחגנר‬ ‫כניס ואשילו הניעו ליעות גדולות‪ ,‬על זר חיזצא ירמיהו‬
‫הרנה ראשון ראשון עד שיהנבר על מחנה אסה ‪:‬‬ ‫ע״ה כשהגיעהו מנזיון לוזייייס הכושייס השתדל לסתום‬
‫בריעוע העשייה ולבי דעת אנזת ‪ .‬ר׳ל שיחסר גבורתו עד שאם‬‫נבואתו ולא היה יכול לסבול זה אמר כי היה דבר ה׳ לי‬
‫תזעק על ו אשה ירעד וישחד ‪ ,‬והנה אלו בתכלית הקצוות ‪:‬‬ ‫לחרפה ולקלס כל היוס ואמיתי לא אזכיטולא אדבר עוד‬
‫ב וכןההח המשער נ״כ ‪ .‬ר״ל שכמו זה החלוף יקרה לכח המשער‬‫בשמו והיה בלבי כאש בועית עצזרבעצחותי וגלאיתיכלנל‬
‫ולא אוכל וזה ענין מאויר הנביא האתרון ה׳ אלהיס דבר יזי‬
‫לא ינבא ‪ .‬ורע זה ‪ ,‬רייז כי השפע הנשף לא יניחם לנות בשום כנים לא שיאמר להם השם לך ואמרת אל העם הזה‬
‫כ״א היה הרבי כן לא ה־ה אומר יר־ייה ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו ‪ ,‬חבל השפע הנוסף לא יניתנו כמ״ש ‪,‬‬
‫והבן זה שמשישיה ישתבשו בו לבאר מה שרמז הרב באמח ודע זה ;‬
‫כי בכל אדם כת יגיויה בהכרחוכו׳ ‪ ,‬אחרשביאר הרב שהשפע המגיע לנביא כנר יהיה באופן שישפיע‬ ‫פ ל ק ל ח דע‬
‫על זולתו ‪ .‬רצה ביה הסיק כי בכל נביא יש כח וגבורה להציל עשוק מיר עושקו ולו כת משער להשיג‬
‫הדברים העתידים ‪ ,‬ובהפשיע השכל עליהם יחזקו השני נחות‪ ,‬ובכה הכבויה יתנועע כמחשבתו לדחות מה שיייקהו ‪,‬‬
‫וזה הכח בנחית הנסשייח אצל הרב כמי הנח הדוחה בנחות הטבעיות ‪ ,‬והכת הגבורה הזה יתחלף בכת וחולשה‬
‫כמו שיתחלפו שאר כחית הנפש‪ ,‬ער שאתה תמצא איש חן האנשים שיתגבר על האריה כמו בעשה דוד ומהם מי‬
‫שיברח מן העכבי ‪ ,‬ותמצא אחד שיתננר על המהנה וילחם עמו כמו שעשה יהונתן ‪ ,‬יתתצא מי אשר תזעק אשה אלץ‬
‫יכחד וירעד ‪ ,‬וא״א נ"כ בלתי היות שם הכנה מזגית נעקר היצירה ויוסיף זה ויצא מה שנכח בהוצאה ‪ ,‬והרצון בי כי‬
‫אסי׳ שיהיה האדם מוכן בטבע להיות גבור כארי אס לא הרג־ל עצמו כבר אפשר שלא יהיה בבור‪,‬וגם יצטרך להיות‬
‫גבוי שיאמין דעת אתת והוא ני במותו במלחמהישיב הארס לראות באור כני מלך ׳ ואס לא יאמין זש אלא שהמות הוא‬
‫ימית ‪ ,‬אלא אס יחשוב שהמותהטיב הואיותר טוב מהחיות הרע עני׳ס ‪ ,‬וק יחסר הגבורה במיעוט‬ ‫העדר גמיי לא‬
‫העשייה והמנהג ולכי דעת אתת ‪ ,‬שיאמין שהיזית הוא רע או נאי זה אופן ש־היה‪ ,‬ומשני הנערית יתבאר לך בנערים‬
‫יתיון אלו הכתות נהם או חולשתם ‪ .‬וק הכת המשער הוא נמצא בכל אנשים ויתחלף נמעט או ברב ‪ ,‬וכיש בענינים‬
‫אשר‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫ק ל ח )א( ויופיך ז ה ויצא מ ה ש בכ ה ב הו צ א ה וי״פי ד ע ת‬ ‫פ רב!‬
‫דהרת הדנרי דני טל הכת המדמה ‪ ,‬והיה וה א‪ 6‬למעוני כדרר השוכט‬
‫א ח ת ‪ ,‬ה בונ ה בז ה שימצד ה כנ תו ה טזגי ת הו א ניוכן‬ ‫ואי‪ 1 -,‬ה משאת הנידל כי אין חולו כילות כי מנאה הנח הדנרי שי‪.‬א‬
‫למעוט הרתל״דות כ״ו שוכרת■‪,‬‬
‫על הג בו ר ה ואש ירגילוהו בענין הג בו ר ה יני ע אליו ב מ ה ר ה וור‪,‬‬ ‫ריל כי אה ששט מיעט לתשרין היגירה‬
‫ילא יששט ממוו דנד טל הכת ה״דמי כי אם לא היה הכת הד‪:‬־' מ;יל‬
‫א ס ־ו ויוסית זה ויצא מ ה שב ב ר ב הו צ א ה בו'‪ ,‬ויחבר ג ' נ ב מי עו ט‬
‫ע שייה ונשי ד ע ת א ה ח ‪ ,‬שירוש א ע׳ ם שי ש או ה כנ ה מ ז‪.‬י ח א ל‬ ‫ששט משאת תהרונו ומיטיט ההלמדותו לא יוכל להששיע מתותי ששט‬
‫הג בו ר ה א ם לא ירגילוהו בזה ויר‪.,‬ילוהו בענייני ם משחירים י שאר‬ ‫המונט א‪:‬־ לו על יכת ה־ידמה ‪ ,‬ושטמיס יתם־ המדמה זזוץכלו לא‬
‫עם אור‪,‬ה ה ה כנ ה י ב ד אתר שייא יצא מ ה ש ב כ הו א ל ה שועל וזהו‬‫למיעוט השסע חשד נכת הדניי ‪ ,‬כי אם להיות הכת המד״ה ההוא‬
‫הםר מעיןר יצירתו ‪ ,‬כ; ראוי שיונגו דכרי הייב כעוי; הוה ‪ .‬ולם' שזכ־‬
‫רר‪ 3‬ענין הכת השויש׳ והיא היות הששע על המימם נלכד יהיה יןצור הדנרי אם מעןר היצירה ואם למעוט התלמדות ‪ ,‬כי א׳א שיהיה לסרה אתרת ‪,‬‬
‫ר׳ל ויכאת כילות הנותן הנכדל ו״הכמ הזה מנהיגי המדיוות מגיתי הנמושים‪ ,‬וכר הרנ שלהיות יחס וערן לכת השלישית הזהת עם כת הונוא‪ :‬ר־ל‬
‫נהיות כשתי הכתות הששע על המדמה ‪ ,‬נד!' ישרה ש;צת אנשי ואת הכת השנישיס יתחדשו להם דמיונות נשנאים כדמות מיתה הננואה ‪ ,‬נ י שהם‬
‫נצ״ם יחשנו שהם וניאיס וידמו שהגיעו אליהם תכמית מנני לניוד נענץ הנציאים ‪ ,‬אנל ׳כנכלו העניינים התיית״ם כנידומים למווש כמדמה ותולשת‬
‫כיכרי ‪ .‬ומשני שלא עלה כי אס ונר מן ההכמות ולא יצא שכלם מן הכחאל השעל ‪ ,‬ואין סשז שרמז נזה אל נניא הישמעאלים ‪ .‬ושאר ונרי השרש‬
‫הזה מנוארים ואין צורן לנרר וללכן כצודק מהכלתי צודק ויונייו לשי שכני ננצל נמה שכתבתי על שרק ל׳ו הקודם‬
‫פב ‪82‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שגי פרק לח‬
‫כך או עשה כך בענין הפלוני‬ ‫מחשבתו משוטטת בהם ‪ ,‬עד שאתה תמצא בעצמך שפלוני בבר‬
‫ויהיה העני; כך ; ותמצא מבני אדם מי שדמיונו וטשערו הזק מאד נבון עד שאפשר שבל אשר ירמה‬
‫היותו‪,‬יהיה כמו שידמה‪,‬או יהיה קצתו‪ ,‬וסבותזה רבות מענינים רבים )ב( קודמים ומתאחרים והווים ‪,‬‬
‫אלא שטבח זה המשער יעבור השכל על ההקדמות ההם בלם ויוליד מהם בזמן מועט עד שיחשב שזה‬
‫בלא זמן ‪ ,‬וכזה הכח ינידו קצת בני אדם עת ‪ T‬ות עצומות ‪ ,‬ואי אפשר מבלתי היות שתי הכהות האלו‬
‫בנביאים חזקות מאד ‪ ,‬ר״ל כח הנבורה ‪ ,‬וכח המשער ‪ ,‬ובהשפיע השכל עליהם יחזקו שני הכהות‬
‫האלה מאד עד שהניע זה למה שידעת ‪ ,‬והוא שהתגבר איש אחד במקלו לל המלך הנדול להציל אומה‬
‫מתחת עבודתו ולא פחד ולא ירא‪ ,‬באשר נאמר לו בי אהיה ע מך‪ ,‬וזה ענין יתחלף נ״ב בהם ג אלא‬
‫שאי אפשר מבלעדיו ‪ ,‬כמו שאמר לירמיה אל תירא מפניהם וגו׳ הנה נתתיך היום לעיר מבצר ונו' ‪,‬‬
‫וליחזקאל נאמר אל תירא מהם ומדבריהם ‪ ,‬ובן תמצא כלם ע״ה היתה בהם גבורה נ חלה ‪ ,‬י וביתרון‬
‫כח המשער נ״ב בהם ינידו העתידות במהרה ‪ ,‬ויתהלף זה נ׳׳ב בהם כמו שידעת ‪ .‬ודע כי הנביאים‬
‫האמתיים יניע להם השגות עיוניות בלא ספק ‪ ,‬לא יוכל האדם בעיון לבד להשיג הסבות אשר יתהייב‬
‫מהם הידוע ההוא^ י■ ודומה לזה הגידם דברים לא יוכל האדם בסברא ובמשערהכוייל לבד שינידם‪,‬‬
‫שהשפע ההוא בעצמו אשר שפע על הכח הדמיוני עד שהשלימו ‪ ,‬עד שהגיע מפעולתו שיגיד מה‬
‫שיהיה וישינהו כאלו הם ענינים כבר הרגישו בהם ההושים‪ ,‬והגיעו אל זה הכח המדמה מצד‬
‫החושים ‪ ,‬הוא גם בן ישלים פעל הבח הדברי עד שיניע מפעולתו שידע ענינים נאמני המציאות ‪ ,‬ויגיע‬
‫לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמות עיוניות ‪ ,‬זה הוא האמת אי&ר יאמינהו מי שיבחר להודות‬
‫באמת ‪ ,‬כי הדברים כלם יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם על קצתם ‪ .‬י וזה צריך שיהיה ככח‬
‫הדברי יותר‪ ,‬שאמתת שפע השכל הפועל אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפועל‪ ,‬ומן הכה המדבר‬
‫יניע השפע לכת המדמה ‪ ,‬ואיך יגיע משלמות הכה המדמה »‪ r‬השעור והוא השנה מה שלא יגיע‬
‫אלץ‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫נרווזק יניזזלשה ‪ :‬נ אלא שאי אפשל מגלפדיו ‪ ,‬ריל >זע״פ אשר לאדם השגחה גדולה ומחשנתו משיהנזת נהם ‪ ,‬עד‬
‫שחחסלף כח הכנורה כחוזק זניזולשה גנגיאים מ"מ א׳א שלא שאתה תמצא בעצמך שפלוני ננ ר אמר נך או עפה כך‬
‫•היה לכל נכיא ככלל כח גנורה ‪ :‬ד וניחרון כח המשער ג״כ ‪ .‬נענין סלוני ויהיה העכין כן‪ ,‬ותמצאמבגי אדם מי שדמיונו‬
‫ר״ל כעכור ׳חרון הכח המשער הנמצא לנכיא על שאר כני אדם ומשערו חזק מאד נכון עד שאפשר שכל מה שידמה היותו‬
‫היה מגיד הנכיא העחידוח כמהרה ‪ :‬ה ודומה לזה הגידם יהיה כלי או קצתו ‪ ,‬וסנות זה רנות מעגיגים קדומים‬
‫דכריס ‪ ,‬ר״ל כמו שיגידו כמשער שלהם העתידות כך יפיגו ומתאחרים יהיוים אלא שמכת זה המשער יעבור השכל‬
‫השגות עיוניות נפלאות אין כשכל החכם להשיגם ‪ 5‬ו וזה צדן מהקדמות ההם כלם ויוליד מהם בזמן מועע עד שיחשג‬
‫שיהיה כנת הדנר׳ יותר ‪ .‬ר״ל שצריך שיהיה יותר שלם הנם שזה בלא ומן ושהם נאי לי נכנואה ‪ /‬ובזה הנח הגידו‬
‫הדנר׳ כהשגת העיונים שעיונ״ם אין נכח האדם להשיגם קצת בגי אדם עתידות סות עצומות מבלי שהשכל הפועל‬
‫מאותה ההשגה שיש לכח המשער הדמיוני בענינים העתידים ‪ ,‬ישפיע עליהם אותם הדברים'‪ ,‬והבן זה ‪ .‬וא״א מבלתי‬
‫כ׳ שלמות שני אלו העניניס הס מהשכל הפועל על הכס הדכי׳ היית שני אלו הכחות נלביאים חוקית מאד ‪ ,‬ר״ל ג ת‬
‫תחלה ואח*כ על מ ח המדמה ‪ .‬א"כ הפגת הכת הדכר׳ ראוי הגבורה ונח המשער יבהשפיע השכל עליהם יחזקו נ׳ אלו‬
‫שתהיה יותר שלמה מהדמיוני אחר שהשכל שופע עליו בראשונה הנחית במאד עד שהגיע זה למה שידעת ‪ ,‬והוא שיתגבר‬
‫איש אחד במקלו על סלן גדיל להציל אומה מתחת עבודתו‬
‫ולא פחד ולא ירא בעבור הנח שהיה לו ובעבור השפע הגשפע עליו נאשר גאמר לו ני אהיה עמך ‪ ,‬ובזה העני[‬
‫יתחלפו הנביאים אלא שא׳א מבלעדיו‪ ,‬נמיש ירמיהו אל תירא מפניהם וכד הגה ‪ TPW‬היום לעיר מבצר וביחזקאל‬
‫אמר אל תירא מהם ומדבריהם ‪ ,‬וביתרון כח המשער יגידו העתידות במהרה ‪ .‬ר׳ל וכח המשער הגדיל יוכל להגיד‬
‫העתידות ‪ .‬עוד אמר הרב כי הנביאים האמתיים יגיעו להם השטת עיוניות בלי ספק לא יוכל אדם נעיק לבדו‬
‫להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא‪ ,‬ודומה לוה הגידם בדברים לא יוכל אדם במשער הכולל לבד שיגידם‬
‫כי לא יוכל לדעת איך ידע הנביא ממה שיהיה לעתיד ‪ .‬וכן לא יוכל אדם לדעת איך יודע הדבר ההוא ‪ ,‬באופן שהנבואה‬
‫תבא לנביא נדברים אשר החכםא״א להשיגו כמו שבא בדברים העתידים מה שא״א לאדם בסברא ובמשער הכולל שיגיד‪,‬‬
‫כי כמו שישלים השפע הנח המדמה עד שישלימהו וכו׳ הוא ישלים גס כן פועל הנח הדברי עד שיגיע אל פעולתו שידע‬
‫עניגם נאמני המציאות ויגיע לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמות עיוניות ‪ ,‬זה אמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות‬
‫על האמת ני הדברים כלס יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם על קצתם ; וזה צריך שיהיה נכח הדברי יותר ‪ ,‬ר״ל‬
‫שהשפע אשר ישפע השכל הפועל על הנח הדברי הוא יותר מהשפע המשפיע על הכח המדמה אחר שיותר יתייחס‬
‫הכח הדברי על השכל הפועל מהנח המשער ‪ ,‬וגם נעבור ני ראשונה השסע ישפיע השפל הפועל על הדגרי ובאמצעותו‬
‫יגיע אל הנח המדמה ‪ ,‬והרצק ני זה השסע המניע אל המדמה בהגדת העתידות לא הגיעו אליו מצד שלמות כת‬
‫המדמה‬ ‫____‬
‫קרשקש‬
‫גפתאוזרים שסחאוזדים ל«ןו• זנן כאלו תאטד אחר שני חדשים‬ ‫אמרו יחסר ג׳כ כטתיט עשייה יכם' דעת אחת ‪) :‬נ( קידסים‬
‫או ׳‪#‬ל׳‪#‬ה חדעדם יעזרוהו ל*ער מה ׳‪#‬יבא אחר חדש אחד‬ ‫ומתאררים והווים‪ .‬כאלו אסר מתאחרים •‪#‬הס הגיעי אחר הענינים‬
‫׳‪#‬ר‪1.‬א קוום הזטן הטתאחר כי זה בטל •‬ ‫הקורטיס ואלו הטתאחרים ג'כ קידטים לעגיניס הר‪,‬ודס‪ ,‬לא ׳‪#‬ירזנה‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לח לט‬
‫‪ ..‬ו מן ההושים ולא יגיע כמו זה לכה הדברי< והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדדז‬
‫ומחשבה וזהו אמתת ענין הגבואה והדעות ההם אשר ייוחד בהם למוד הגנואה ‪ ,‬אמגם התגיתי‬ ‫‪,‬‬
‫במאמרי הגכיאים האמתיים כעבור שאנצל מאגשי הכת הג' ‪ ,‬אשר אץ להם דבריות כלל ולא חכמה ‪,‬‬
‫אלא דמיונות ומחשבות לבד ‪ ,‬ואולי העגיגים ההם אשר ישיגום האגשים ההם ״ הם דעות היו להם‬
‫ונשארו רשומיהם חקוקים כדמיונם עם כל מה שבכחם המדמה‪ ,‬ובאשר בטלו דמיונות רבות והשביתום‪,‬‬
‫נשארו מקומות הדעות ההם לבד ויראו להם ויחשבום כאלו הם דברים מתחדשים וענץ בא מחוץ ‪,‬‬
‫ומשייים אצלי כאדם שייט עמו בכית אלך‪ .‬אישים מכני אדם ויצא כל מי שבבית ההוא מלבד איש אחד‬
‫שהיה בכלל מי שבבית ; וכאשר נשאר האדם ההוא עם האיש ההוא לכדו חשב שעתה נכנם עליו‬
‫‪,‬‬
‫בכית ‪ ,‬ואי; הענין כן אכל הוא מכלל שלא מי יצא וזה מקום מן המקומות המטעים הטמיתיס ‪ ,‬וכמה‬
‫מתו בו מן המחזיקים עצמם כהכמים ; ומפני זה תמצא אגשים אמתו דעותיהם כחלומות שהלמו אותם ‪,‬‬
‫ויחשבו שזה הנראה כשינה הוא דבר מבלתי הדעת אשר האטינוהו או שמעוהו בעת היקיצה ‪ ,‬ולזה‬
‫צריך שלא ישניח האדם למי שלא ישלם כחו ד‪,‬דברי ולא הגיע לתכלית השלמות העיוני ; כי המגיע‬
‫ההוא אל השלמות העיוני הוא שאפשר שיגיע אל ידיעות אחרות באמצעות שפע השכל האלהי עליו ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יהוא אשר הוא נביא באמת כבר בא הכאור בזה ‪ ,‬ונביא לבב חכמה יאמר שהנביא כאמת הוא‬
‫לבב חכמה ‪ ,‬י וזוז גם כן ממה שצריך שיודע ‪:‬‬
‫פ י ק י״ט ו א ח ר שדברנו במהות הנבואה והודענו אמתתה״ ובארנו שנבואת מרע״ה נבדלת מנבואת‬
‫זולתו ״ נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה י* נתחייב הקריאה אל התורה ‪ ,‬וזה שזאת‬
‫הקריאה‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫עד שכאמצעוה הדנרי מציע הכלמוס למדמה ‪ :‬ז וזה ג'כ‬ ‫ייי־תה אנל יגיע י‪5‬ד השפע השופע עליו‪ ,‬וצ׳יכ לא יציע‬
‫ממה שצריך שיודע ‪ .‬ר״ל שמביא האמה׳ יהיה יזכם שלם‬ ‫השלמות הדביי והוא י‪ :‬ג ת תה שלא ישיגהו בתולדה‬
‫ואז יציעו לו ידיעות צפלאוח אי) בשכל החכם להשיצס ‪.‬־‬ ‫וייחשבה אלא מהשפע ‪ /‬וזהו אמתת הנבואה והדעות ההם‬
‫פ ל ק ל ט א גתוזיינה הקריאה אל התורה ‪ .‬ר״ל נעבור‬ ‫אשר ייותד בהם הלמוד הנבואיי ‪ ,‬אמנם התניתי במאמרי‬
‫‪:‬יתה השגתו גכבדת ומעולה חייבה ההשצה‬ ‫מב־אים האחתיים נעבור שאנצל תאנשי הכת השלישי אשר‬
‫ההיא הנשלאת לקמא בגי ישראל שיקבלו השורה האמתיס ממנו‬ ‫אין דבריות להס כלל ולא חנתה אלא דתיונות ומחשבות‬
‫לבד ‪ ,‬ואולי הענינים ההם אשר ישיגום האנשים ההם‬
‫אתנם הם היו דעות להם ונשארו חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכחם המדמה ‪ -‬וכאשר בטלו דמיונות רבית והשניתים‬
‫גשאיו רשוחי הדעות ההם לכדם ויראה להם כאלו הם דברים מיחשים ועני! בא מחוץ ‪ ,‬ומשלם הצלי כאדם היו‬
‫עתו בבית אלף אישים תבני אדם ויצא כל מי שבבית מלבד איש אחד וכאשר נשאר האדם ההוא עם האיש ההוא‬
‫לכדו חשב שהוא עתה נכנס עליו כבית ‪ /‬ואין הענין כן אבל הוא תכלל מי שלא יצא ‪ ,‬וזה מקום מן המקומית המעטים‬
‫התת־תים ‪ /‬זה המשל שהביא היב הוא משל אלהי כי אפי' שלא יחבר זה הספר אלא בעבור זה המשל דק ויש בו סוד‬
‫אלהי להבין הנבואות ‪ ,‬ובו רמז אשר צריך שלא יהיה שם לנביא דעת קודם ‪ /‬שלא יהיה הנראה בשינה ובמראה‬
‫חנבואה איזה דעת שכבר האמינו בעת היקיצה מכבר ‪ ,‬ורומז הרב אל חכחים רבים שהשיגו דברים רבים ביקיצה‬
‫ונעלם מהם זה ונשאר במרמה ובא החלים עליו ויחשוב שבא זה לו בשפע אלהי ‪ ,‬כמי שקרה לגאליגו״ם ‪ ,‬כי סכר‬
‫שה&זנ סגולות רבות מהדברים בחלום והועילו לחלאיס ‪ ,‬והיה זה כי השיגו ביקיצה ונעלם ממנו ונשאר בכת המדמה‬
‫ואח״ג בא החלום עליו וחשב שעתה בא לו בנבואה ‪ ,‬וזה קרה לאיזה אנשים ‪ ,‬ובעבור יתאמתו תלומותיהס בדעות‬
‫אמתיות ‪ ,‬שתלמי איחס בשינה יחשבו שיה הדבר הנא להם בשינה בלתי הדעת תשר האתימט או שמעיהו‬
‫בעת היקיצה‪ .‬ולוה צריך שלא ישגיח אדם למי שלא ישלם לו כתו הדברי ולא יניע לתכלית השלמות העיוני ‪ ,‬כי המגיע‬
‫ההוא אל השלמות העיוני הוא שאפשר שישיג בידיעות אחרות באמצעות שסע האלהי עליו ‪ ,‬ורמז בזה כי ידיעת‬
‫הנביא תצד שהוא נביא הוא שישיג השנות שהשכל האנושי לא יוכל להשיגם אחר השעו הדברים אשר הס שלמות‬
‫השכל העיוני ‪ ,‬והוא אשר הוא נביא כאמת נבר באה ביאור בזה ונביא לנב חכמה‪ ,‬יאחר שהנביא באתת הוא לבב‬
‫חכתה כי מי שאינו חכם לא יוכל להיות נביא ; וזה ה דני נ ^ כ ן ראוי שיודע ‪ .‬ר״ל שהנבואה היא שלמות החכמה‬
‫ושהנביא אתתי לא יהיה אלא אס יהיה חכם ואז יניעו לו ידיעות נפלאות אין בשכל החכם להשיגם ‪ ,‬מה שיתבאר‬
‫בזה הפרק כי כל נביא אמתי יש לו שני נחות כת הגבורה יותר ממה שימצא לכל האנשים‪ ,‬וימצא לו גס כן משער נחל‬
‫וצריך שיהיה שלם בכת הדברי ושהשנל הפועל ישפיע על אלו השלשה נחות ‪ ,‬ועל היות לנביא נח וגבורה לא יירא‬
‫חשום אדם ויתרון הפת משער יניד העתידות ‪ ,‬וביתרון הכת השכלי יגיע לו השגת עיוניות לא יוכל אדם להשיגם‬
‫בכת עיוני ‪ ,‬ובאלו השלשה כתות יתחלפו הנביאים ובשפע הנמצא מהם מהשכל הפועל ‪ ,‬וכי אי אפשר שיהיה נביא‬
‫אלא חי שהוא תפס‪ ,‬כי כמו שאי אפשר שיהיה חי מי שלא יהיה צומח ואי אפשר להיות משכיל מי שלא יהיה תי‪ ,‬כן‬
‫אי אפשר להיות נביא מי שלא יהיה שלם בשלימות העיוני ‪ ,‬ני האנשים אשר אינם חכמים ויתאמתו חלומותיהם בחלומות‬
‫אשר מלמו‪ ,‬היה זה בעבור אשר האמינו ביקיצה או שמעוהו ‪ ,‬כי א״א להניע אל שלמות הנבואה אם לא יהיה חכם‬
‫כח״ש ונביא לבב תכמה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואחר שביארו במהות הנבואה והודענו באיזתתה וביררנו שנבואת משה רנינו נבדלת חננואת זולתי נאחר‬ ‫פרק לט‬
‫שעל ההשגה ההיא לבד נתחייב הקריאה אל התורה ונו׳‪ ,‬הרצון בזה הפרק שזאת התורה אשר שם משה‬
‫לפני ב״י לא קדם כמותה ולא יתאחר‪ ,‬ו ק יסוד קורתני שלא תהיה בלתה לעולם כי היא נצחית ולא תשתנה ילא תהיה‬
‫תירה‬
‫פג ‪83‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שניי מרקלט‬
‫מא‪1‬ם אליו‪ ,‬ולא התאהרד‪.‬‬ ‫חקדיאח מ‪ 1‬קרא ט׳טה ונינו ע ״ ה לנו לא קדמה כטותח לאחר נ»םי‬
‫אחריו קריאה במותה לאחד מנביאינו‪ -,‬ובן יסוד תודתנו שלא יהיר‪ .‬בלתה לעולם ‪ ,‬ולזה לפי דעתנו‬
‫ב לא היתר‪ .‬שם תורה ולא תהיה כלתי תורה אחת ‪ ,‬והיא תורת מרע״ה‪ .‬וביאור זה לפי מה שכתוב‬
‫בספרי הנביאים ונ א כקנלד‪ .‬הוא‪ ,‬שכל טי שקדם למרעיה מן הנכיאיגו‪ ,‬באבות ‪ ,‬ו שם‪ ,‬ועבר‪ ,‬ונ ח‪,‬‬
‫מתושלח^ וחנוך ‪ ,‬לא אמר אחד םד‪.‬ם כלל לכת מבני אדם שהשם שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך‬
‫וכך‪ ,‬והזהירכם מעשות כך וכך ‪ ,‬וצוה אתכם לעשות כך‪ ,‬זה דכר שלא העידו בו כתובי התורה ולא באה בו‬
‫הנדה אמתית ‪ ,‬אכל היתד‪ ,‬כאה אליהם הנבואה מהשם כמו שבארנו ‪ ,‬וטי שהרכה עליו השפע ההוא‬
‫כאברד‪,‬ם ע״ה קב•} האנשים וקראם ע״צ הלמוד וד‪.‬הישרה אל האגזת שכבר השיגו‪ ,‬כמו שהיה אברהם מלמד‬
‫בני אדם ומבאר לד‪,‬ם במופתים עיוניים שיש לעולם אלוה אחד לבדו ושהוא ברא בל מה שזולתו ושאץ‬
‫צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר ‪ p‬הנבראים וירגיל בגי האדם אל זה רמשבם בספורים נאים וד‪,‬טיב‬
‫להם ‪ ,‬לא שאמר אליהם כלל שהשם שלחני אליכם וצוני והזהימי ‪ ,‬עד שהוא באשר צווה למול הוא‬
‫ובניו ועבדיו מל אותם ולא קרא בני אדם אל זה על דרך קריאת הנבואה ‪ ,‬הלא תראה לשק התורה‬
‫בו‪ ,‬בי ידעתיו ו גו‪ /‬הנה ככר התבאר שעל צד המצוה לכד יעשה ‪ ,‬ובן יצד‪,‬ק רעקב ולוי וקהת‬
‫ועמרם ‪ ,‬על זאת הדרך היו קוראים בני האדם ‪ ,‬וכן תמצא החכמים אומרים במי שקדמהו מן הנביאים‬
‫בית דינו של עבר‪ ,‬בית דינו של מתושלח‪ ,‬מדרשו של מתושלח ‪ ,‬כלם ע״ה אמנם היו נביאים ילמדו בני‬
‫אדם על תבונת דורשים ומלמדים ומיישרים‪ ,‬לא שיאמרו ויאמר ה׳ אלי דבר אל פלוני‪ ,‬ק ה י ה הענין‬
‫קודם ם ת ׳ ה ‪ ,‬אכל משר‪ .‬רכינו כבר ידעת מה שנאמר לו ומה שאמר ומאמר בל העם לו‪ ,‬היום‬
‫הזה ראינו בי ידבר אלד‪,‬ים את האדם וחי ‪ ,‬אמנם בל נביא ממנו שהיה אחר משה רבינו כבר ידעת‬
‫דברי עניניהם כלם‪ ,‬והיותם כדמות המזהירים לבני אדם קוראים אותם לשמור תורת משה ‪ ,‬מיעדים‬
‫הרע למניח אותה ומיעדים הטוב למי שהתיישר לד‪.‬משך אחריזז ‪ ,‬ובן נאמין שבן יהיר‪ .‬הענק תמיד‪,‬‬
‫כט׳ש לא בשמים הוא לאמר ונו׳ לנו ולבנינו עד עולם‪ ^ ,‬וכן ראוי שיר‪,‬יד!‪ ,‬בי הדבר השלם בתכלית‬
‫מד‪ ,‬שאפשר כמינו‪ ,‬א׳׳א שימצא זולתו כמינו אלא חסר ‪ p‬השלמות ההוא ‪ ,‬אם בתוספת או בחסרק‬
‫במזג השוד‪ .‬אשר הוא תכלות שווי המק ההוא ‪ ,‬כי בל מזג יוצא מן השווי ההוא יהיה בו חסרק או‬
‫תוספת‬
‫שם«ב‬ ‫אפודי‬
‫ייו׳ ‪ :‬ב לא היסה שם מרה ‪ .‬ר״ל מעולם לא היתה הורה ולא תורה כלתי תורה איזת והוא תורת משה רנינו ע׳ה ‪ ,‬ויתנאר‬
‫חהיה נלתי חוליו מרע״ה כי שאל הדסוה הס רמוסים ולא זה סמכיאיס שקדמו למשה זשאיחח איזליו כי כלס לא‬
‫»רוש כסו שגיאר הלב נפלי! שאחר זה ‪ :‬ג ו ק לאוי שיהיה ‪ .‬הגיעו למעלתו ‪ ,‬ואחר שהדהד כן לא יהיה תורת וילת‬
‫תורת משה רניט ע״ה ‪ .‬וגם ראוי שתדע כי כל מי שקדם‬ ‫ל׳ל שלא חקבל היזורה החמולה והמלוף ‪:‬‬
‫‪ 4‬יק הנביאים כאמת ושם ועכר ונח ומתושלח וחנון לא‬
‫אמר אחד מהם כלל שהשם שלחני אליכם ‪ ,‬ר*ל שיאחר להם כך וכך ויזהירם מעשות >ך וכך וצוה אתכם כך ‪,‬‬
‫זה דני שלא הגידה התורה ולא נא עליו הגדה אמתית אכל היתה נאה להם מ מ א ה מהשם להשלימם לנד ‪ ,‬ומי‬
‫שהרבה עליו השסע ההוא כאנרהס קנן אנשים וקראם ע'צ הלמוד זהיישרה כמנהג החכמים הקוראים נני אדם‬
‫לדעת האמת והישר אל תקון החדות ‪ ,‬כן היה אברהם מלמד בני אדם וינאי להם נמיסתים עיוניים שיש לעילם‬
‫אלוה אחד לבדו ושהוא ברא כל זולתו ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר מן הננראים וירגיל בני אדם אל זה‬
‫וימשכם בספורים נאים ומקוגלים ‪ ,‬לא שיאמר כלל כה אמר ה׳ אלי והוא שלחני וצוני והזהירני ‪ ,‬עד שהוא כאשר‬
‫צווה לימול הוא ובניו ועבדיו ומל אותם ולא קרא בני אדם בזה ‪ ,‬הלא תראה לשון התורה ני ידעתיו וכו׳ כי היה‬
‫מלמד ע״צ המצוה לבד ‪ ,‬וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם היו קוראים על זאת הצורה לנני אדם ‪ ,‬וכן תגזצא חכמים‬
‫אומרים במי שקדמוהו מן הנביאים בית דינו של עבר בית דיט של מתושלח ‪ ,‬כלם אמנם היו נביאים ילמדו בני אדם‬
‫באופן החנמיס שהם היו דורשים ומלמדים ומיישרים ‪ ,‬לא שיאמרו שהם נביאים ולא אמרו כלל שאמר להם ה׳ דבר אל העם‬
‫או אל בני ישראל ‪ ,‬כן היה הענין קודם משה ^י ט ‪ ,‬והנה מעולם לא נשמע שים נביא שהיה נביא והיה מגיד שהוא נביא ‪,‬‬
‫כי אין כל נביא מודיע שהוא נביא‪ ,‬כמו שאין כל חנ ם יודע בחכמות הרפואית יהיה רופא ‪ ,‬ואן שירפא קצת מהאנשים‬
‫לא יאמר שהוא רופא ‪ ,‬והבן זה כי הוא דבר נפלא חדשי הרב ‪ .‬והוא דבר מבואר ני קידם משה רבינו לא אמר‬
‫שוס איש ונביא שהש״י דגר עמו ‪ ,‬וכעבור שמשה הוא היה המתחיל לומר כה אמר השם מה שלא נשמע כעולם‬
‫הרבה והפציר בשליחותו ‪ ,‬בעבור שלא יהיו מאמינים שהשם יתנרך דבר עמו ‪ .‬ולכן אמרז במעמד הנכמר היום הזה‬
‫ראינו כי ידבר אלהיס את האדם וחי‪ ,‬והנה יתבאר כי כל הקריאה שקדמה למשה אינה קריאה גשם ה׳ ולכן נבדלה‬
‫קריאתו וקריאת כל הנביאים שקדמו לו‪ .‬אמנם נבדלה קריאתו מקריאת כל הנביאים שקמו אחר משה רבינו‪ ,‬כנר‬
‫ידעת דברי עניניהם כלם בהיותם כדמות המזהיר לבני אדם קוראים אותם אל תורת משה רכיט מיעדים הרע להעונר‬
‫עליהם ומיעדים הטוב למי שימשך להליך אחריה ‪ ,‬ולכן יאמר החנם האלהי ראביע זיל כי כל הנניאיס אשר באו אחר‬
‫משה רגינו הם נביאי תונחית לא שיהיו עושק דת ותורה כמו שעשה משה רבינו אבל כלס היו קוראים אל תורתו ‪.‬־‬
‫יק נאמין שיהיה הענק כך תמיד כמו שאמר לא בשמים היא וכתיב לט ולבניט עד עילם ‪ ,‬וכן ראוי שיהיה ני‬
‫הדבר השלם אל תכלית מה שאפשר במינו אי אפשר וולתו במינו אלא תסר מהשלמות ההיא אז כתוספת או גהפרק‬
‫במזג השיה אשר הוא תכלית שווי המק השא כי כל מזג יוצא מן השווי ההזא יהיה ט תסרון או תוספת ‪,‬‬
‫‪P‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק לט מ‬
‫תו ספ ת‪ ,‬כן הענין בזאת התורה כמו שנתבאר משוויה‪ ,‬ואמר הקים ומשפטים צדיקים ‪ ,‬וכבר יחגת‬
‫שענין צדיקים שווים ‪ ,‬וזה שהם ענודות אין טרח בהם ‪ ,‬ולא תופפת כעבודת המתבודד בהרים הפורש‬
‫עצמו מן הנ שר והיין ודברים רבים מצרבי הכוך ובטלטול לעבודה וניוצא נ ה ם ‪ ,‬ולא חנרון שיביא אל‬
‫זוללות ואל שטיפה בזמה עד שיהשר שלמות האדם במדותיו ועיונו ‪ ,‬כשאר נימוכי האומות השכליות ‪,‬‬
‫ובשנדבר נזה המאמר כ ת ת עלת טעמי המצות יתכא‪ -‬לך משוויה וחבטתה מה שצריך שיתבאר ‪ ,‬ולזה‬
‫גאמר בה תורת ה׳ תמימה משיבת גפש ‪ ,‬אבל טי שיחשוב שטרהה גדול וקשה ושבה צער גדול‪ ,‬כל‬
‫זה טעות בהתכוננות ‪ ,‬והגה אבאר אחר זה קלותה באמת אצל השלמים ‪ ,‬ולזה אמר מה ה׳ אלהיך שואל‬
‫מעמך וגו' ‪ ,‬ואפר המדבר הייתי לישראל ‪ ,‬אי׳א זה בולו כערך להשובים ‪ ,‬ואמנם אנשי העולה והחמס‬
‫וההתגברות ‪ ,‬המזיק מן הדברים אצלם והקשה שנהם ‪ ,‬שיהיה שש שופט ימנע ההתגברות ‪ ,‬ובן בעלי‬
‫התאוה והיצר הפחותים‪ ,‬הקשה שבדברים אצלם פגוע לבהם בשרירות לבם בזגות ולקחת הרין פעושהו ‪,‬‬
‫ובן בל הסר יראה ‪ ,‬שפגיעת הרע אשר יבחרהו לפי גגוה רוע טדותיו טורח גדול ‪ ,‬ואין להקיש קלות‬
‫התורה וקושיה לפי תאות כל רע פחות בעל מדות פגוגות ‪ ,‬ואטגם תבחן לפי הש־יש מבני אדם ‪ ,‬אשר‬
‫כווגת זאת התורה שיהיו בגי אדם בלם בפו האיש ההוא ‪ ,‬זאת התורה לבד היא אשר גקראת תורה‬
‫אלהית ‪ ,‬ואפנם זולתה מן ההגהגות המדיגיות נגפובי היוגים והזיות הצאב״א וזולתם ‪ ,‬כל זה מפעולות‬
‫אושים מנהיגים לא נביאים ‪ ,‬בפו שבארתי פעמים ;‬
‫מתקב׳ן ‪ ,/‬ואינו בשאר‬
‫ח‪1 -‬‬ ‫פרק מ כבר התבאר תכלית הביאור א בי האדם מדיני בטבע ‪ ,‬ושטבעו שיהיה‬
‫ב״ח אשר אין לו הברח להתקבין ‪) ,‬ו?( הרוב ; ־בכה בזה המין מפני שהוא המורכב‬
‫האחרון בפו שידעת ‪ ,‬היה ההבדי‘ רב בי; אי־ביו ‪ ,‬עד שאפשר שלא המצא שני אגשים פסבימים במק‬
‫מפיני הפדו ת‪ ,‬כמו שלא תראה צורותיהם הנראות שוות‪) ,‬נ( ועלת זה התחלף הפזגויתחלפו ההמרים‪,‬‬
‫ויתחלפו גם ב; המקרים הננדמבים אחר הצורה ‪ ) ,‬ג ( בי לבי* צורה טבעית קצת מקרים מיוחדים נפיטביס‬
‫אחריה בלחי המקרים הגמשבים אחר החמר‪ ,‬ואי; ביוצא בזה ההתחלפות האישי הגדול נמצא כאהד‬
‫ממיני ב״ח ‪ ,‬אבל ההתחלפות כי; אישי כל מי מתקרב מלבד האדם שאתה תמצא שגי אישים ממנו‬
‫כאלו הם משני מיגים ככל מדה ‪ ,‬עד שתמצא אכזריות איש תגייע עד שישחט צעיר בניו מרוב הכעס ‪,‬‬
‫ואחר‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫כי האדם מדיני נפנע ‪ ,‬נאר זה נפרק מ״ו‬ ‫פרק מ א‬
‫כן העני; בזאת התורה כי היא שלחה לא תקבל תיספת ולא‬
‫מראכון‪ ,‬כי הוא צריך פעולוה רנוס וככנות ואילו‬ ‫חסרון לא שנוי ולא תמורה‪ ,‬ואס כן לא תהיה תורה שלתה‬
‫לא יהיה הקטן •היה כל ימי אדס כליה נהכנה הענינים‬ ‫בתכלית אלא אחת והיא תורתנו הקרושה האלהית ‪ ,‬וביאר‬
‫ההכרתייה הצרידס לארס ולא יניע חל שלמות נפשו ;‬ ‫הרב שהיא שוה לשלמיס עס שיש בה טורח גדול וצער‬
‫נמרץ לרשעים‪ ,‬ואין להקיש קלות התורה וקושיה לפי תאות‬
‫כל רע ופחות בעל מדות חנונות אבל יבחן השלמות נשלם גני אדם ‪ .‬ולק אמי אצל השליזיס מה ה' אלהיך שואל‬
‫מעמך ונו׳ ואמרו הגי מילי זוטרתי כינהו ‪ ,‬ואמרו לגבי חשה זוטרתי נינהו‪ ,‬כי פעולות השלמות והמעלות הם קלות לישרים‬
‫בלבותם כמו שאמר כל ארחות ה' חסד ואחת לנוצרי בריתו ועדותיו ‪ ,‬ואמנם לרשעים הס משא כנד למה שהוא הפך‬
‫טבעם ניזו שאחר ורשעים ינשלו בם ‪ ,‬ואמר ג"נ שמחה לצדיק עט ת משפט ומחתה לפועלי און ‪ ,‬כי טוגת התורה‬
‫להשלים השלם מהאנשים ושיהיו בני אדם כלס כאיש אחד שלם מעולה כפי הכבל והאפשרית‪ ,‬יואת התירה לבדה היא אשר‬
‫נקראת תורת אלהית ‪ ,‬ואמנם זולתה חההנהנית המדיניות ננמוסיס היונית והזיות הצאב״ה וזולת זה הס מפעולות אנשים‬
‫מנה־ביס לא נביאים נמו שביארתי פעמים ;‬
‫פ ר ק מ כבר התבאר בתכלית הביאור כי אדם מדיני בטבע וטבעו שיהיה תתקבץ ואינו נשאר הבית אשר אין לו‬
‫הכרח להתקבץ וכי' ‪ ,‬כוונת הרב בזה הפרק לבאר הכרח מציאות התורה ובמה נכיר כתורה האלהית‬
‫מחה שאינה אלהית ובמה נכיר הנביא האמתי ומי שאינו אמתי ‪ ,‬כי כבר אפשר שיהיה האדם יתפאר בנבואה וגנבה‬
‫מזולתו ויהיה הנבואה אחתית ‪ ,‬אס כן נחה נדע אס דני־ השם עמו או גנבה מזולתו ‪ ,‬והוא פרק נעלה מאד והוא‬
‫פרק מצרף הנביאים כלם ‪ ,‬והנה אמר הרב כי הכרח מציאית התורה הוא בעבור ני יתבאר בתכלית הביאור כי האדם‬
‫מדיני בטבע‪ ,‬והרצון כי האדם יש לי שגי שלחיות‪ ,‬שלמות אהת הוא חיי הגוף‪ ,‬ויש לי שלמות שנית שהוא חיי הנפש‪,‬והנה חיי‬
‫הגוף אי אפשר מבלי מאכל יומשתה ומלבוש ודידה ומאכל ותשתה ני אינו כשאר הבעלי חיים אשר יזונו מצמתי הארץ‬
‫אבל למה שהיה האדם שיה המזג ייתר דק מהם ולא יוין אלא נתוון דק ומתוקן כהוגן ‪ ,‬והנה מזינו צריך מלאכית‬
‫רבות‬
‫קרשקש‬
‫שמה ‪ ,‬יכן שאר המרוח כלם נמשנית אהר הפעים ‪ ,‬אמנם יש‬ ‫פ ר פ ט )א( ולרוה הה רננה הזח הסין מם‪ ':‬שהוא המורכב‬
‫נבחו לנמית מהם ו־יהתגנר ■;ליחס ימתו;; בך נסניס למשע‬ ‫האחרון ‪ ,‬סי׳ שיש ני ארבעה ליחור‪ .‬והם בננו ארבע‬ ‫^‬
‫שי םור קנו צ ם וימ שבו אחר חוקים נ או תי ם ל כ ו ו י ול א י מ שן כ ל‬ ‫י סודו ת ו ה נ ה על ה צ מי ה ה ש הו א משיחך‪ .‬נ ז ה ע ב הצ מ הי ם והנש_‬
‫א ח ד ל פי מ נ ע פו נו ש בז ה יבכר הסדור ו ה קנו•; לרוב ה ה ה ל םו ת‬ ‫ה חיוני ת א שר הו א טיסוחף ב ה עם ש אר ב׳ ה ו ה נ ח ה ש ני‘ '‬
‫ה ד עו ת )נ( כי לכל צורה צ נ עי ת ק צ ת םעריס מיו ר די פ נמ שכי ם ‪.‬‬ ‫א שר בו הו א נ ב ד ל מ ש א ר ב׳ ח א’ נ הו א ה סודב ב ה אהרו‪ , ,‬ומוחוך‬
‫הרצו‪ ,‬בו נ מו מ ד ת ה נ רי נוי‪ ,‬והיי שר ו ה ח מל ה ויר א ת ח ט א וזול ת ם‬ ‫נ ך י ת חיי ב שיהיה ה ה נ ר ל רב נ ץ אישיו )נ( ו ע ל ה זה ה ת רי'‪.‬‬
‫כל תי המ קרי ם הנ מ שכי ם א חי ד׳הימר במי ה קו שי! ה ר בו ת ו ה ס פיניי ת‬ ‫ה מזג ‪ ,‬ר׳ ל ני ה מ רו ח נ מ ש כו ת אחר ה מזני ח י מי ש’ ש לו חום‬
‫ו ה מ ק שיו ה ו ה ת מונ ה ו ת תו אר והמקרים שיגיעו מ צ ד ש הו א נ ע ל‬ ‫חזק נ ל נ ו שיהיה ת מי ד כו ע ס וסי ש הד ם ט ב ר ע ליו יהיה ת מי ד‬
 ‫םד ‪84‬‬ ‫מורה נבוכיםדולקשגי פרק מ‬
‫ואחר יחמול על הריגת נג ה או תולעת אחת דרך לבו מ ח‪ ,‬וכן ברב וסקרי ם ‪ ,‬וט ‪6‬גי ע טבעו גוחן ‪n'iW‬‬
‫בין אישיו זה החלון‪ :‬וטבעו‪ ,‬צי ‪ 7‬אל ה קי ב ק צורך הכרחי‪ ,‬א*א בשום פנים שישלם ק ב מו אלא במנהיג‬
‫ב הכ ר ת ישער פעולותיהם וימלא המחסר דמעיט ‪ p‬המרבה ‪ ,‬דחוק פעולות ומדות יעשום כלם על חק‬
‫אחד תמיד ‪ ,‬עד שתלם ההתחלפות ה טנ עי כרוב ההסכמה ההנחיית ב דסודר הקכוץ ‪ .‬ולזה אומר‬
‫שהתורה אע״פ שאינה טבעית ^) ד( יש לה מבוא בענץ הטבעי‪ .‬והיה מחכמת אלהים בהעמיד זה המץ למה‬
‫שרצה מציאותו‪ ,‬ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה ‪ ,‬ומהם מי שיהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה‬
‫ההיא ‪ ,‬והוא הנביא או מניח הנימוס ‪ ,‬ומהם מי שיהיה להם כח לחייב לעשות מה שצור‪ .‬הנביא‬
‫ההוא ולהמשך אחרמ ולהוציאו לפעל ‪ ,‬והם המלך הלוקח הנימוס ההוא ‪ ,‬י והמתפאר בנבואה הלוקח‬
‫מתורת הנביא אם כלה או מקצתה‪ ,‬ויה*ה לקיחתו הקצת והניח הקצת ‪ ,‬אם בעבור שזה היה יותר‬
‫קל עליו‪ ,‬או בעבור שיביא לחשוב שאלו העגינים באו לו בנבואה ואינו גמשך בהם אחר זולתו ‪ ,‬ע״צ‬
‫הקנאה ‪ ,‬כי יש מבני אדם מי שייטב בעיניו שלמות אחד דערב לו ויתאוהו דרצה שידמו בגי אדם‬
‫שאצלו השלמות ההיא ‪ ,‬ואע״פ שהוא ידע שאין אצלו שלנ מז‪ ,‬כמו שתראה רכים יתפארו כשיר‬
‫זולתם‬
‫ש ס טו ב‬ ‫אפודי‬
‫ב ויסודר הקגיז ‪ ,‬ר״ל שנרוב ההסכמה אז יסודי הקטז ; רטת כמו שנראה לעין‪ ,‬לחרוש לזרוע לקצור לברור לנותן‬
‫ג יש לה מנוא נענץ השכע• ‪ .‬ר״ל מצד שהאדם סדיני ס‪5‬ד ללוש ולאפות ולמלאטת כלם אי אפשר שיעשו באיש אמד‬
‫סנטו וסנע׳ בני אדם סחיזלפיס חלוף רב זה פזה ציין מנין ואס יעשה הוא קשה ‪ ,‬ולכן יחוייב שיהיה בעל חברה וגס‬
‫אחד ׳שוה הוזלוף הרב אפי ניני׳‪:‬ם והיא התורה‪;,‬מה המבוא בעבור הלבוש והדירה‪ ,‬ני אדם לא נברא כשאר הבעלי‬
‫שיש לה בענין המבע׳ ‪ :‬ד והמתפאר בנבואה הלוקח ‪ .‬ייל חיים תיש להם מלבוש פבעי‪ ,‬והנה לעשות לו לנושיצטס•‬
‫ויש מ׳ שפתפאי בנבואה האומר דבר אסרוהו נביאים אמתיים למלאטת רנות ‪ ,‬וכאדם גם כן אי אפשר להיות באי וה‬
‫מקום שירצה אלא נדירה ולעשות הדירה יצסרט אל מלאטת‬
‫רבות כמו שהוא מבואר לעין ‪ ,‬וגס כן הוא צריך להשמר מן המזיקים אל כלי ויין שלא ננראו עמו כמו שננראו עם‬
‫שאר הבעלי חיים ‪ ,‬ולכן היה הכרח להתקבז ‪ ,‬ולרוב הרכבת המק מפני שהוא המורכב האחרן כמו שידעת יש‬
‫הבדל רב נין אישיו עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים נמק ממיני המדות נמו שלא תראה טרותיהם‬
‫הנראות שוות וכמו שקולותיה; משחנות ועלת זה התחלף המזג ‪ ,‬דחחלט גס כן המקרים הנמשכים אחר הצורה ני‬
‫לכל צירה טבעית קצת מקרים מיוחדים נמשכים אחריה בלתי המקרים הנמשכים אחרי החומר ‪ ,‬ואין כיוצא בזה‬
‫ההתחלפות האישי הגדול נמצא נדבר ממיני נעלי חיים אבל ההתחלטתבק אישי כל מק ומק מתקרב מלבדהאדם‪,‬‬
‫שאתה תמצא שני אנשים ממנו כאלי הם משני מינים עד שתמצא אכזרי ישמע צעיר בניו מרוב הכעס ואחר שיחמול‬
‫על הריגת כנה או תולעת אחת וירך לבו מזה ‪ ,‬יכן תמצא שאיש יהיה מפזר ממונו לאחרים ואיש אחר לא די שלא‬
‫יתן אבל גונב ממון אחרים ‪ ,‬ואיש אחר לא ישבע נפשו חלאטל עד מלא הט־ם ואיש אחר אוכל לשובע נפשו ‪,‬‬
‫ואיש נואף בתכלית ואיש אחר שאפילו אשתי לא ידע‪ ,‬ואיש אחד גנה חח ואיש אחר עט ושפל ‪ ,‬ואיש כל רוחו יוציא ואיש‬
‫אתר לא ידבר לעולם ‪ ,‬ואיש אחד מתאבל ומתעצב ואיש אחר שמח לאיד‪ ,‬וס ה הענק בשארהדעיס ‪ ,‬ומפני ששבעו‬
‫נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף וטבעו צריך אל הקטן וההפניים אי אפשר שיתקבצו נשום פגים והקטן מוכרח כמו‬
‫שאמר ‪ .‬ולכן אי אפשר בשום פנים שישלם קגוצי אלא במנהיג בהכרח ישער פעולותיהם יימלא החסרון מהם וימעיט‬
‫נק המרבה ויחוק פעילותיהם ומדיתיהם באופן יעשו כלם על חק אחד תמיד עד שיעלם ההתמלטת הטבעי בריב ההסכמה‬
‫המחיית ויסודר הקבין ‪ ,‬ולזה יאמר הרב שהתורה אע׳ס שאינה טבעית ‪ ,‬מוטבעת בשבע האדם ‪ ,‬ככל דברים השבעים ‪,‬‬
‫עם כל זה יש לה יזבוא בענין הטבע ‪ ,‬כי הקנ״ה ^צה בטבע לטיית האנשים והמינים רצה לקיימם ישם בתשוקת‬
‫האנשים שיעשו נימוסים והנהגות כדי שיתקיים המין‪ ,‬ולכן נא הנביא להיישיר המק האטשי ומשים תורת אמת ומשפטים‬
‫צדיקים ‪ :‬א ם ־ שם טוב כבר אתה רואה כפי דעת הרב כי אין נביא הוצרך למציאות להיישיר האימה אלא כדי שלא‬
‫ימצא להם החליף אשר ימצא בין אישי המין ‪ ,‬והיא לתקן עניניהם במדות ונהפעלותיהס ופעוליתיהס ‪ ,‬ואפלא ממט‬
‫איך לא בא הנביא אלא לתת השלמות הראשון והוא תקין המדות ‪ ,‬ני יויא■ הוא מוכרת למת אמוטת אמתיית באל‬
‫ית׳ ובהשגחתו ובהצלחה שהוא תכלית הכל ‪ ,‬והתשובה נזה כפי דעת הרכ ני התורה אצל היודעים היא החכמה ‪,‬‬
‫והחידה להמון נתנה וזאת היתה הכוונה הראשונה לתקן עניניהס‪ ,‬עד שרטס מאמוטת הנאמרות כאל ית׳ הישחו נדי‬
‫לתקן מעשיהם וחדותיהם ‪ .‬אבל כסי דעתי הנביא הוכרח שיהיה במציאות לתקן עניני המוניט ולתת לט אמוטת‬
‫צודקות באל ית' וידיעות אמתיית נממשה בראשית ובמעשה מרכבה אשר השפל האטשי לא יוכל להשיגם ‪ ,‬ואלו נקראו‬
‫סתרי תורה לא שיהיו סתרי תורה עם סחרי החכמה דבר אמד כמי שיחשוב הרב ‪ .‬ונחזור אל מה שהיינו ט כי הגטא‬
‫הוא המנייז נימוס ואח’ כ יתחייב מזה באנשים מי שיהיה ל‪ 1‬כח לחייב במה שיצוה הנניא ההוא ולימשך אחרע להוציא‬
‫אל הפועל והוא המלך הלוקח נימוס ההוא‪ ,‬או מתפאר בנבואה הלוקח מתורת הנביא אם כלה אם מקצתה‪ ,‬ויהיה‬
‫לקיחת הקצת אם בעבור שזה היה יותר קל עליי או בעבור שיבא לחשוב שאלו הענינים באו לו בנבואה ואינו גמשך‬
‫אחר זולתו‪,‬כי אם היה לוקח כל התורה כלה היי אומרים שהוא גנבה ולפן הניח הקציב או לקח הקצת על צד החנאה‬
‫כי יקרה בזה השלמות של הנבואה כמו שנקרה נשאר השלמתת נמו שנא־אה רבים יתפארו נשיר זולתם ויאמרו‬
‫סהס‬
‫קרשקש‬
‫הענינים ההם הטסוררים גוית פאא הט עגיינים טבזנים ‪ ,‬אחר‬ ‫נפש ‪) :‬ד( יש זיה מבוא בעני! הטבעי ‪ ,‬תחמן בזד‪ ,‬ם‪ 8‬ני‬
‫האנשים‬
‫‪-‬‬ ‫לכל‬ ‫תתורה‬
‫‪.............‬‬ ‫נטונאת‬
‫‪..........‬‬ ‫אתר תיעות תחם‬
‫‪... ........................‬‬ ‫שהבל נטשבים‬
‫‪--------------‬‬ ‫‪—-‬‬ ‫נימוס אלר‪,‬י משוער ב תנ‪ S‬י ‪ n‬היושר והשור והמכוון ט מנו שיט שט‬
‫ר‪,‬נמעונים אחר מעולוחיר‪ ,‬כאלו היט לו ע עני! טבעי לרוב התטרהס‬ ‫בני אדם אחר וה הסדור לא יסורו מטנו ומרוב התטדתם י שו ט‬
‫ז ש ק עיי ע‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק מ‬
‫זולתם ויאמרו שחם עשאוט ‪ ,‬וכן נעשח בקצת חבורי אנשי חחכטח וכחלק' חכמות רבות ; יפול ליד‬
‫איש מקנא מתרשל‪ ,‬דבר חדשו זולתו ויתפאר שהוא חדשהו‪ ,‬כן קרה בזח חשלמות של נבואחג״כ‪,‬‬
‫שאנחנו נמצא אנשים התפארו בנבואה ואמרו מה ש'‘ א באה נבואה בו )יום( כלל ‪ ,‬כצדקיהו בן כנענה ‪/‬‬
‫ותמצא אנשים התפארו בנבואה ואמרו דברים אמרם השם בלא ספק ‪ ,‬ר׳׳ל שהם באו בנבואה אבל‬
‫‪,‬‬ ‫לזולתם ‪ ,‬כחנניה בן עזור ואמרו שהם נבאום ושתום עדים ‪ ,‬וידיעת זה כלו והכרתו מבוארת מאד‬
‫ואני אבאר לך יה עד שלא יסופק עליך הענין ויהיה אצלך הבדל תכיר בו בין הנהגות הנימוסים‬
‫המונחים )>״)‪ f‬המושמים( ‪ ,‬ובין הנהגות התורה האי׳הית ‪ ,‬ובין הנהנות מי שיקה דבר ממאמרי‬
‫הנביאים ויתפאר בו ויאמר שהוא אמרו ‪ .‬אמנם הנימוסים אשר נלו מניהיהם שהם נימוסים הניחום‬
‫טמחשכותם לא יצטרך על זה ראיה ‪ ,‬עם הודאת בעל הריב לא יצטרך לעדים ‪ ,‬ואמנם ארצה‬
‫להודיעך ההנהגות אשר יאמר בהם שהם נבואיות ‪ ,‬בי יש מהם נבואיות אמתיות רי׳ל אימהיות ‪ ,‬ויש‬
‫מהם נימוסיות ‪ ,‬ומהם שיאמר אומרם שהוא אמרם מלבו‪ ,‬ולקחם מזולתו ‪ ,‬כי בשתמצא תורה שכל‬
‫כונתה וכל כוגת נותנה אשר שער פעולותיה אמנם הוא סדר המרינה וענינה ולהסיר העול והחמס ממנה ‪,‬‬
‫ולא יהיה בה הבטה בשום פגים לעגינים עיוניים ‪ ,‬ולא השגה להשלים הכה הדברק ולא ירגיש בד‪ ,‬ה על‬
‫היות הרעות בריאות או עלולות‪ ,‬י אכל הכוונה כלה סדר עניני בני אדם קצתם עם קצתם באי זה פנים‬
‫שיהיה ‪ ,‬ושיגיע להם קצת הצלחה כפי דעת ראה אותו הראש ההוא ‪ ,‬דע כי התורה ההיא נימוסית מניחה‬
‫במו שזכרנו )פ‪ (!”'-‬מאנשי הכת הג' ‪ ,‬ר׳ל השלישית בכה המדמה לבד ‪ ,‬וכשתמצא תורד‪ ,‬שכל הנהגותיה‬
‫מעויינים במה שקדם מתקון הענינים הנופיים ובתקון האמונה ג'׳כ ‪ ,‬ותשים כונתד‪ ,‬לתת דעות אמתיות‬
‫בשם ית׳ תהלה ובמלאכים ‪ ,‬והשתדל לחכם בני אדם ולהבינם ולר‪,‬עירם עד שידעו המציאות בלו על‬
‫תכונת האמת ‪ ,‬תדע שזאת ההנהגה מאתו ית׳ ושהתורה ההיא אלהית ‪ ,‬ונש־אר שתדע אם אומרה הוא‬
‫השלם אשר נאמרה לו כנבואה ‪ ,‬או הוא איש מתפאר כמאמרים ההם וגנבם מזולתו ‪ ,‬ואפני בחינתו‬
‫הוא‬ ‫׳‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫אס כל כנריהס או ק‪ 5‬הס וכר ‪ :‬ה על היור‪ .‬הדעוח נליאוה‬ ‫שהס עשוהו ‪ ,‬וכן נעשה בקצה חבורי החכמה ני יש‬
‫או עלולות ‪ .‬ר״ל כסחורה הסיא לא י‪.‬רניש על כיסיו הענירס‬‫שעשה ספרי חכמה מהחנמות ויכול ביד איש מקנא‬
‫העיונייס דעות בריאות נאתני סייציאות או דעות עלולות‬ ‫ומתרשל דבר חדשו זולתו ויתפאי שהוא חדשהו ‪ ,‬כן קרה‬
‫תלופוש בלתי אמיתיים מצד עצמס ‪ .‬ו אבל הכווגה כלה סדר וכו׳‬
‫גוה השלמות של נבואה בס כן שאנחנו נמצא אנשים‬
‫ושהתורה ההיא אלהית ‪ .‬ר״ל ווו היא תורי‪:,‬ו הקדושה ‪:‬‬ ‫יתפארו ויאמרו מה שלא באה בו נבואה מאת השם כלל‬
‫כצדקיהו בן כנענה ונמצא אנשים יתפארו ואמרו דברים‬
‫אמרם השם בלי ספק ר״ל אבל לא באה להם בנבואה אבל לזולתם נמו חנניה בן עזור ויאמרו שהם נביאים ויתפארו‬
‫בהם ‪ ,‬וידיעת כל זה והכרתו מגואר מאד ‪ .‬אם כן ימצאו בכאן שלשה מיני תנשים שנקראים נביאים ‪ ,‬ראשונה אשר‬
‫הוא נביא באתת‪ ,‬והוא אשר השפיע לו השם יתעלה מטובו כדי להישיר אומה מהאומות ‪ .‬ומהם שהם מעצמם שמו דת‬
‫ומק ותורה מבלתי שיבא להם בנבואה ולא לאחר ואמרו שהם נביאים ‪ .‬ומהם מי שאמר שהוא נביא ולא בא לו‬
‫בנבואה דבר כלל אבל גנבה מהנביא' אשר השיגה בנבואה ואמר שהוא המשימה לא זולתו‪ .‬וכדי שנכיר אי זה תורה‬
‫אלהית ואי זו היא בלתי אלהית ואי זו אלהית אלא שמניחה גנבה מזולתו ‪ ,‬בא מורינו מורה צדק להורזת במה‬
‫יוכרו באופן יהיה אצלך הבדל תדיר בין הנהגות הנימוסיות המושמיםובין הנהגות התורות האלהיות ובין הנהגות מי‬
‫שיקח דבר ממה שהשיגו הנביאים ויאמר שהוא אמר! ‪ .‬ואתנם הנימוסים אשר גלה משימס שהם נימוסים הניחם‬
‫ממחשבתו לא יצטרך על זה ראיה כי הודאת בעל הריב לא יצטרך לעדים ‪ ,‬אמנם רצה הרב להודיע לנו מה הם‬
‫תורות נימוסיות עם שמניחה אמר שהם אלהיות ומה הס התורות שיאמר אמרם שהוא חלבו ולקחה מזולתו ‪ ,‬ונתן‬
‫אותות נפלאות על זה ‪ ,‬ואמר כי כשתמצא תורה שכל כוונתה וכל כוונת מניחה אשר שיער פעולותיה אמנם הוא‬
‫סדור המדינה והוא להסיר העול והחמס ממנה ולא יהיה לו הבטה בשום פנים לעניגים עיוניים ולא השגחה להשלים‬
‫נחו שיהיה האל אחדאו שניס ני אין‬ ‫הכח הדנרי ולא ירגיש בהם ולא ישים לב על הדעות יהיו בריאות או עלולות ‪,‬‬
‫חילוק לו בו או שיהיה גשם או כת בגשם ‪ ,‬זאת התורה היא נימוסיתכי כוונת חניתה להשלים סדור בני אדם קצתם‬
‫עם קצתם ושיחיו באלו החיים הומניים לא שיחיו כסי החיים הנצחיים הנכשייס ומניח זאת התורה היא מאנשי הכת‬
‫כשלישי ‪ .‬וכשתמצא תורה כל הנהגותיה במה שקדם תיקון הענינים המפייס עם תקין האמונה ג״כ ‪ ,‬ותשים כוונתה‬
‫לתת דעות אמתיות בשם יתעלה תחלה ובמלאכים ותשתדל להחכים בני אדם ולהבינם ולהעירס עד אשר ידעו המציאות‬
‫כלו על תכונת האמת ‪ ,‬תדע שזאת התורה היא אלהית ‪ ,‬הלא תראה כי תורתנו חורת האל יתעלה התחיל במעשה‬
‫בראשית ‪.‬ראשונה שהיא ידיעת זה המציאות מה שאנשר להודיעו ‪ ,‬ובמעמד הנבהר התחיל להודיע מציאותו ושהוא‬
‫אחד ואינו גשם ושאין ראוי לעבוד זולתו ‪ ,‬והעובד זולתו הוא כופר בכל התורה כלה ‪ ,‬אחר כן תקן עניננו המפייס‬
‫ילק היו לוחות הברית שנים ‪ ,‬ראשונה בתת דעות אמיזיות ושנייה תקון העניניס הגוסייס ‪ ,‬ונשאר שנבאר באי זה נדע‬
‫אם אמרם הוא השלם אשר נאמרה לו בנבואה או הוא איש אשר יתפאר בנבואה במאמרים ההם ונגבה מזולתו ‪ ,‬אופני‬
‫בחינת‬
‫קרשקש‬
‫ושפיותם בסדר ההוא המר‪1.‬ה והישר פרוו השי■ הגוה‪ ,‬אוהה‪ ,‬ומהם מי שידרה הוא נעצמו ר׳ל המנהיג בהנהגה ההיא‬
‫«רק‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬
‫‪85‬‬ ‫פה‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק מ מא‬
‫הוא בחינת שלמות האיש ההוא ולחקור ולדעת פעולותיו ולודנןתכל בםדותייו^והנדולימבמופתיך הנחת‬
‫התענוגים הנופיים ובזותם ‪ ,‬שזאת תחלת טדדנת אנשי החבטה ‪ ,‬כ׳ש הנביאים ; וב׳ש החוש אשר‬
‫הוא חרפה לנו ‪ ,‬במו שזכר אריסט״ו ‪ ,‬וכל שבן מאוס הטשנל מהם ‪ ,‬ולזה עבר ופרסם השם בו בל‬
‫‪,‬‬
‫מתפאר כנבו א ת כדי שיתבאר האטת למאטתים ולא יתעו ולא יטעו הלא תראה צדקיהו בן מעשיהו‬
‫ואחאב בן קוליה איך התפארו בנבואה ונמשכו אחריהם בני אדם‪ ,‬ואמרו דברי נבואה שאטרוה זולתם ‪,‬‬
‫והתמידו בפחיתות תענוג הטשנל‪ ,‬עד שזנו בנשי חבריהם והנמשכים אחריהם‪ ,‬עד שפרסמס השם כמו‬
‫שעבר ופרסם זולתם ושרפם מלך בבל ‪ ,‬כמו שבאר ירמיהו ואמר ולוקח מהם קללה לכל נלות יהודה‬
‫אשר בכבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל וגו׳ וינאפו את נשי רעיהם‬
‫וידברו דבר ‪ ,‬י והבן זאת הכוונה ‪:‬‬
‫פ ר ק מ א י* איני צריך לבאר החלום מה הוא‪ ,‬אמנם המראה והוא אמרו במראה אליו אתודע‪ ,‬והיא‬
‫אשר תקרא מראה הנבואה ותקרא גם כן ‪ t‬השם‪ ,‬היא גם כן תקרא מחזה ; הוא‬
‫)‪ ( 5‬ענין איום מחר ‪ T‬יחובר לנביא בעת היקיצה ‪ ,‬כמו שהתבאר בדניאל באסרו ואראה את המראה‬
‫הנ חל ה‬
‫ש& &וב‬ ‫אפודי‬
‫ז והנן זאי‪ 1‬תנוונת‪.‬ר"ל כי בכאן מתבאר מדרנח שאר הגימושיס בחינת וה הוא אופני בחינת שלאות האיש ההוא וספילזתיז‬
‫ומדרגת תורתנו הקדושה ושלמותה ומאיזו בחינה היא שלמה ובהסתכל במדותיו בי אין נבואה שורה אלא על איש צדיק‬
‫וישר בעיניו‪ ,‬והגדול שבחופתים הנחת התענוגים הגופיים‬ ‫מל זולתה ‪:‬‬
‫פ ר ק מ א א א'>’‪ 5‬ייך לבאר החלום מה הוא‪ .‬ר״ל כי החלום ולבזות להם שזאת תחלת מדרגת אנשי החכמה וכל שכן‬
‫הוא בשינה שחולם חלום לודק נבואיי והוא הנביאים‪ /‬וכל שכן החוש אשר הוא חרפה לנו נמו שזכר‬ ‫י‬
‫במדרגה תחתונה ; אמנם המראה ‪ .‬ר״ל אמנם המראה היא אריספ״ו ‪ ,‬וכל שכן לכלוך המשגל מהם ולבאר זה כרסם‬
‫השתמשות השכל והכה המדמה ביקיצה וישיג מן הנמצאות כברק השם יתעלה כל מי שיתפאר בנבואה כדי שלא ינועו בו‪/‬הלא‬
‫החגווף ‪ ,‬וזה נחלק לס ענייניס‪/‬אס שיגבר השכל ויחלש המדמה תראה צדקיה בן מעשיה ואחאב בן יךליה איך התפארו‬
‫ונשאר מה שהשכיל בשמירה ‪ /‬ואס בחזק המדמה ולא השכיל בנביאה ונמשכו אחריהם בני אדם ואמרו דברי נבואה‬
‫המנץ ההוא בשלמות אז המדמה מחקת חקוייס נפלאים ‪ ,‬וזהו אמרום זולתם וה^זידו בפחיתות תענוג המשגל עד שזנו‬
‫בנשי חבריהם עד שפרסמס השם כמו שכיסם זולתם‬
‫ושרפם מלך נבל כמו שביאר ירמיהו ואמר ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך אלהיס‬
‫פצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל וינאפו אח נשי רעיהם ; והבן זאת השוגה ‪ .‬רצה לומר כי בכאן מתבאר מדרגת‬
‫שאר הנימוסים ומדרגת תורתנו הקדושה ושלמותה ומאיזו בחינה היא שלמה על זולתה ‪ .‬ונבר ידעת שנביאט משה מעת‬
‫שהתנבא פירש מהאשה כתו שאמר ואתה פה עמוד עמדי שלא ישוב אל אהלו כמו ששבו ישראל אל אהליהם שהם נשותיהם ‪,‬‬
‫ולכן אמרו ז׳ל שדברו מרים ואהרן במשה על שדברה צפורה אוי לנשותיהם של אלו ‪:‬‬
‫אמר שם נווב כבר ישאל שואל שאלה עמוקה ויאמר ‪ ,‬כי נבר יהיה אדם חכם בחכמת הנמצאות ויהיה שלם‬
‫בחדות ויעיין בספרי החכמות והתורות וישים הנהגות ישרות לתקן הגון< וישים כל כוונתו לתת אמונות אחתיות‬
‫באל יתעלה ובמלאכים והשתדל לחכם בגי אדם ולהעירס ולהבינם עד שידעו המציאות כלו על תכונת האמת ‪ ,‬אס‬
‫כן נמה נדע אס הוא נביא או שגנב אלו הדברים מזולתו ‪ .‬ואמרו קצת אנשי החכמה בתשובת זה הספק העצום ‪ ,‬כי‬
‫מי שזה הוארו מבני אדם הוא נביא באמת ‪ ,‬והאמת בזה כי כבר יביא לחשוב לאדם שזה נביא ואין לנו אופן להכרתו‬
‫אלא השם ידרוש מעמו אשר ידבר שלא בשמו ‪ ,‬כי אק לנו לקחת דין מהאיש ההורג אלא בשני עדים שיעידו כי זה‬
‫האיש הרג או חלל שבת או עשה אחת מן העברות אשר הוא חייב מיתה ‪ /‬ואס נראה איש שהוא חכם בתכלית‬
‫והוא פירש מדרכי האנשים ההולכים בחשך בתכלית הפרישות ויגיד העתידות ואח*כ ישים דעות וישים תורה‬
‫בדעות אמתיות ותקים משפסיס ישרים והוא איש בתכלית המעלה והורס ומואס תענוגי חוש המשיש ובפרע תענוגי‬
‫המשגל אשר אויבי השם נמשכים עליו ‪ ,‬זה האיש ראוי שנאמק שהוא נביא ה׳ ׳ ואס כבר אפשר שלא יהיה אלא‬
‫שהוא חכם ושלם‪ /‬ולכן רצה הקב״ה כדי שנדע האחת בזה רצה שנהיה נביאים עם משה רבינו במעמד הנבחר ‪ ,‬באופן‬
‫שלא נספק בנבואתו לעולם כמו שאמר וגס בך יאמינו לעולם ‪ /‬והבן זה כי הוא נפלא יסלקנו קושיא גדולה ראוי‬
‫להתבונן בפירוקם ‪ ,‬עם שדרכנו דרך הרב כמ״ש בהלטת יסודי התורה ‪:‬‬
‫פ ר ק מ א איני צריך לבאר החלום מההו א‪ ,‬אחר שביאר הרב בהכרח התורה ואי זה תורה אלהית ואי זה בלתי‬
‫אלהית ואי זה גנבה מזולתו ‪ ,‬בא זה הסרק לבאר אמתת מראה הנבואה ‪ .‬ולמה שהחלום הוא ידוע‬ ‫י‬
‫בעצמו ואינו צריך ביאור כי כל אחד מרגיש בעצמו מהו אחתת החלום ‪ ,‬אמנם המראה ההוא מסופק למה שהאדם‬
‫ביקיצה לא יבא לו שום השגה ע״ד הנבואה ואס יבא הוא על המעש ולא ימצא ברוב כמו שימצא החלים בכל האנשים‬
‫זהו אמרו איני צריך לבאר לך החלום מהו ‪ ,‬אמנם המראה והוא אמרו במראה אליו אתודע והוא אשר תקרא מראה‬
‫הנבואה ותקרא ג״כ יד ה' והוא ג ס כן תתרא מחזה זה צריך אל ביאור והוא כי המראה ענין גדול ונורא תחובר‬
‫לנביא בעת היקיצה כמו שיתבאר לדניאל ולזה נקרא יד השם כי הוא כמו יד מאת האלהים ולק נאמר בדניאל‬
‫ואראה‬
‫קרשקש‬
‫הוא מדניאל לא חיה נביא ולא הגיע לגודרגת הנביאים ‪ ,‬ואולי‬ ‫פ ר ק ם א )א( ענין איום ‪ t -vw‬יחובר לנביא בעת היקיצה ‪,‬‬
‫לו לבדו אחד מלא חיה במדרגתם אכל היח סכת דוד ו׳*לםר‪,‬‬ ‫הגדול‬ ‫המראה‬
‫‪..... .........‬‬ ‫באמרו ואראה‬
‫‪.. .................‬‬ ‫בדניאל‪........‬‬
‫‪.‬‬ ‫שהתבאר‬
‫כמו ‪..........‬‬
‫ה מ לו אותה הסרויח והרעדה ‪ ,‬ואין דאיה ‪ p‬הםסוק ‪“oMr‬‬ ‫חוח ‪ ,‬לחסרון דעתי אתמה על הר׳ם איך הביא ראיה מדניאל‬
‫ותרדמה נסלח על אבדם ‪ ,‬׳יחיחח סנ ה התרדמה י^ ‪r‬כה נו*לת‬ ‫»יגיע לנביאים במראה הנבואה איום מחריד אתר שדעת הרב‬
‫עליי‬ ‫‪22‬‬ ‫כב‬ ‫]מורה נבוכים ח׳ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק טא‬
‫הגדולה הז א ת ולא נ שאר נ י כ ח והודי נהפך עלי לפיטחית ולא עצר תי כ ח ^ ואטר ואני היי תי נ רו ם‬
‫על פני ופני א ר צ ה‪ ,‬ואמנם דבור המלאך והע סידו לו בל זה בסראה ה נ כו א ה‪ ,‬ונ כ סו זה הענין‬
‫יתבטלו ההו שים נ״כ מפעולותיהם ויבא ה ש פ ע ה הו א לכה הדברי וי שפע מ מנו על ה כ ה ה מד מ ה וישלם‬
‫ויע שה פעול תו ‪ - ,‬ופעמים ת תהיל הנ בו א ה ב מ ר אה הנ בו א ה ואהר כן ירבה ה ר ת ת ההוא ו ה ה ת פ עלו ת‬
‫ההזק הנמשיך אהר שלמות פעולות ה מ ר מ ה ואז ת נ א הנ בו א ה ‪ ,‬כמו שבא ב אב ר ה ם א שר בא כ ת ח ל ת‬
‫כן ויאמר‬ ‫אל א כי ם במהזה ‪ .,‬וכופו ו תרדמה נפלה על אכרם ונו׳ ‪ ,‬ואהר ‪.‬‬ ‫הנ בו א ה ה הי א היה דבר ה' י‬
‫לאברהם ונו' ‪ .‬ודע כי בל מי שזכר מ; הנבי אים שנ א ת הו הנ בו א ה ‪ ,‬יש מהם מי שייחס זה אל מלאך‪,‬‬
‫ומהם מי שייהסו לשי״ת אע״ם שהיה על ידי מלאך בלא ספ ק ‪ ,‬י■ כבר כ ת בו רז׳ל על זה ואמרו ויאמר‬
‫ה׳ ל ה‪ ,‬ע״י מ ל א ך‪ ,‬ודע כי מי ש נ א בו כ תו ב שדבר עמו מלאך או ב א הו ד ב ר מ ה־ ס ם‪ ,‬שזה לא י הי ה‬
‫בשום פנים אלא בהלום או ב מ ר אה הנ בו א ה ‪ ,‬וכבר נ א ה ה הג ד ה על הד ב ר ה מני ע לנביאים לפי מ ה‬
‫שב א בו הספור בספרי ד‪,‬נביאים על א רבע צ וי ו ת ‪ .‬י הצורה ה ר א שונ ה‪ ,‬יגלה הנ בי א שהדבור ה הו א‬
‫הי ה מ מל אך נחלו ם או ב מ ר א ה‪ .‬ה ור‪,‬בורד‪ ,‬ה ב' שיזכור דברי ה מל א ך לו ל ב ד‪ ,‬ולא יבאר שזר‪ ,‬הי ה‬
‫בחלום‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ההנדל שגין החלום והמראה ‪ :‬כ וסעגזים חהיזיל ה;נוו(ה‬‫ואראה את המראה הגדול ולא נשאר בי כת ואני הייתי‬
‫כמראה הגנואה ‪ .‬ר׳ל שעמים יקרה שהגנואה חר‪.‬היל אחר‬ ‫נרדם על פני ופני ארצה ‪ ,‬ואמנם דבור המלאך והעמידו‬
‫שחקי‪ ,‬הכה המדוזה איזה חקוי ‪ ,‬וזהו וקרא מראה הנניאה ‪,‬‬
‫לו כל זה במראה הנבואה‪ ,‬ונכחו זה העיון יתבשלו החושים‬
‫גם כן חפפילותיהם כי בהתהבר לאדם ענק איום ונורא‬
‫ר׳ל שר‪.‬יןוי המדמה נקרא מראה הננואה ‪ ,‬ואחר החי‪',‬י ההוא‬
‫הההיל והנא הזטאה האהחית והוא דני ה' ‪ :‬ג נ נ י נהנו‬ ‫בעת היקיצה ישאר לאדם כאלו הוא נרדם באופן שיבשלו‬
‫ההכמיס ז״ל נו׳ ‪ .‬י״ל נכל תרןם שהמצא לאחד מהנניאים‬ ‫החושים גיכ מכעילותיהם ויבא השפע ההיא לכת הדנרי‬
‫זולה סרע״ה ויאמר ה' ‪ ,‬היה דנר ה' ‪ ,‬אעי׳ס שלא יזניר‬ ‫דשלס ויעשה פעולתו ‪ ,‬ופעמים תתחיל הנבואה במראה‬
‫שההיה ע"’ מלאך הוא נלא סשר‪ ,‬ע״י מלאך ‪ ,‬וזהו שהמרו‬ ‫הנביאה ייאה במחזה ואז תבא הנבואה יראה בחלום וסופו‬
‫ז״ל ויאמר ה׳ לה ע״י מלאך ‪ ,‬להורוה שא׳א לשוס גניא‬ ‫ותרדמה נפלה על אביס ‪ ,‬זה אחרו התפרשיס ני פנר‬
‫שהנואהו הננואה ני אם באמצעות מלאך והוה הנה המדמה ‪,‬‬ ‫יראה האדם בהקק תקיים נפלאים ואחר כך ירבה הרתת‬
‫ההוא וההתפעלות החזק הנמשך לשלתית פעולת הכח‬
‫ואע״ס שמאמר ויאתר ה' לה לא היה ;נזאה כלל ני רנר‪,‬ה לא‬
‫היתה גניאה והמלאך המתואר היה ‪:‬ניא אהד נשם וענר ונמו‬‫החדחה ואז תנא הנבואה‪ ,‬כל שכן באברהם אשר נא נתחלת‬
‫הנבואה ההוא היה דבר ה' אל אבי ס במחזה לאמר‪,‬וסופי‬
‫שינאי הי נ ז׳ל נסוף זה הפיק ‪ ,‬מנל מקום כני ’יגיש נזה‬
‫ותרדמה נפלה על אברס בסבת שהכח המדמה נלאה והתפלא‬
‫הינ נסוף הפיק זה לשונו ‪ ,‬או יהיה זה לנאי ני כנל מקים‬
‫שתמצא דנר מיוהש ונו' ‪ :‬ד הצויה היאשוגה ונו' ‪ .‬שהנניא‬
‫בראות החקיייס האלהייס עד שנרדם‪ ,‬ואח״כ בא לו הנביאה‬
‫ינאי שהדנוי היה ממלאך וינאי ג"נ אש הדנוי ההוא היה‬ ‫באחתיות כמ״ש ויאחר לאנרם ידוע תדע ;‬
‫נהלום או במראה ; ה והצורה השנית‪ ,‬היא שיבאר שהדבור‬ ‫א מ ר שם שוב זאת התרדמה אשר הגיע לאברהם לא‬
‫היה ממלאך כאשר נצורה הראשונה רק שלא ינאי הנביא אס‬ ‫היה נעבור שתחלה כיה מחזה ואח״כ בא רחת‬
‫אבל נפלה על אברהם התרדמה והאימה והחשכה הגדולה‬
‫בעבור תה שהגיע לו נאיתה הנבואה מהידיעה והשעבוד המגיע לבניו ‪ ,‬וזה מבואר ואין צריך לבקש לו שעם אחר‬
‫ונעבור שבמראה הראשונה נאחר לו בשורה שונה לא הגיע לו דבר מאלו המקרים ‪ .‬עוד אמר הרב כי פל חי שזכר‬
‫מהנביאים שבאתהו הנבואה יש מהם מה שייחס זה למלאך ומהם חי שייחס להשס יתעלה אע"פ שהיה על ידי‬
‫מלאך בלי ספק‪ ,‬נבר נתבו החכמים על זה ואחח ויאחר ה' לה שהוא על ידי מלאך והמלאך הוא הכה המדמה אשר‬
‫יבא לנביא והנביא אמרו לרנקה לא שיהיה רבקה נביאה ‪ .‬ידע ג' נ כי כל מה שנתב נו שדבר המלאך עמו או באהו‬
‫דבר מן השם שזה לא יהיה בשום פנים אלא נחלום או במראה הנבואה כחי שאחר במראה אליי אתודע בחלום‬
‫אדבר בו וכבר באה ההגדה על דבר המניע לנביאים לפי מה שתצאגי אותי בספרי הנביאים על ארבע צורות ‪ ,‬צורה‬
‫ראשונה יגלה הנביא שהדבור ההוא היה ממלאך ויבאר גס כן שהיא בחלום כמו שאחר ויארר מלאך האלהים בחלום‬
‫ויאחר אלהיס אל בלעם‪ ,‬כי יסבור הרב כי האלהים הנזכר במראית האלהיס הוא מלאך‪ ,‬באופן כי שם אלהים הונח‬
‫ראשונה למלאכים והושאל לשם ‪ .‬והצורה הב׳ שיזכור שדבר לו המלאך ולא יבאר תהיה בחלום או במראה מפני שהוא‬
‫סומך‬
‫קרשקש‬
‫הגיע לו זה מצד אותה ההשגה הסאייטח ‪ ,‬אודי ‪H‬םר ער‪,‬תוזזק‬ ‫עליו לרוב הדאגה הגיע לו במה‪ ,‬שיער לו מגלות זרעו והיותם‬
‫כשהזקו המלאך ואמר והאגש־ם אשר היו עם■ לא ראו את‬ ‫עבדים בארץ לא להם ! ‪ p‬רב ‪ ,‬ועוד ‪ p‬הפלא איך ■השיב הי׳ם‬
‫המראה אבל חרדה גדולה נ‪£‬לר‪ .‬עאיהם וינרהו בההנא ובשלשה‬ ‫שדניאל במדרגת דוד ושלמה ובספרו אומר במר‪ .‬שה ג״ג מאותם‬
‫מי‪,‬ומות ר‪,‬ראהו מ‪-‬אה ולא קראהו הלוב כ■ ב־ום ר‪,‬־ר‪ .‬ואשר עמו‬ ‫העתידות ת־ז בחזו; ‪ ,‬כמו שאמר חזו; נראה אלי ואמר ואראה‬
‫ברחו בסבת הטרדה ואהר שהגיר •“ו ער‪ ’,‬רות נ נ ל מה שיקרה‬ ‫בחזון ‪ ,‬זב; קורא הספר גבזאת ׳שיעיהו הזו; ‪ ,‬א מי הזון ■שיניהז‬
‫לעמי נאדריר‪ .‬הימיס ‪ ,‬יעס ספורו שהמלאך היה מדבר עטו‬ ‫בן אמוץ ‪ ,‬אמר עור ואשא עיני ואראה וד‪.‬נה איש אהד לבוש‬
‫והגיד ש־‪.‬יר‪ .‬במ‪-‬אה אשר היא זיירה אחת טמראוח הנבואה נמו‬ ‫הכדים ומתניו חגורים בכתם אופו וגויתו בתרשיש ופניו כמראה‬
‫שאמר הרב איך מגאהו מבת דוד ושלמה ‪ ,‬ואם יש ׳‘ומר הדין‬ ‫הברק ופניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו בעי; נהושת קלל‬
‫עם הרב שלא למנותו במררגת ישעיה ואם דבר לו המי׳אך והגיד‬ ‫וקוי* דבריו כקגל המו; ויש לוטי שמתוך שראה במראה ההיא‬
‫לו עתידית במראה אהר שלא הגיע עניניו להיות שליה טזניוה‬ ‫ואח הגורה הנכבדת המאיימת והמחרידה אמר וגד‪,‬פנו גיר׳ עלי‬
‫מאת המ‪-‬יאך אי מאת השם להודיע לישראל דברי העתידות ‪,‬‬ ‫והוד' נחפך על■ לבושהית ‪ ,‬ולא מצאנו כ; בשאר הגביאים שתבא‬
‫ם ים אי‪ ,‬לו למנותו מבת דור ושלמד‪ ,‬אתר שקרא נבואת! חזון‬ ‫לר‪.‬ם הנבואה וביוצא באלו הדברים חמאיימים והסהרירים ‪ ,‬וקרא‬
‫ישר׳מלאך דבר עמו במראה מר‪ .‬שלא נאמר ור‪ .‬בדיר ושלסר‪: ,‬‬ ‫זאת תהגדד‪ ,‬מראה ‪1‬ר‪.‬יתה ביום ‪ ,‬ואם אמר נררס ופני ארגה‬
‫פו ‪8c‬‬ ‫מורה נבובים חלק עני פרק טא‬
‫בחלום או במראה‪ ,‬כפני שהוא סוטך על פה שכבר נודע שאץגבואה אלא על אחד משני הפנים‪,‬‬
‫בלל אבל ייחס המאמר‬ ‫כמראה אליו אתודע ‪ ,‬נהלום אדבר בו ‪ ,‬י׳ והצורה הג׳ הי<^ אשר לא ייכוד‬
‫לשש ית׳ ‪ ,‬שהוא אמרו לו ‪ ,‬אלא שהוא יגלה שבאהו הדבר ההוא במראה או בחלום ‪ .‬י והצורה‬
‫הרביעית ‪ ,‬שיאמר הנביא מאמר סתם שהשם דבר אליו או אמר ☆ עשה זה או אמור זה ‪ ,‬טבלתי‬
‫כאור לא בזכחן מלאך ולא בזברון חלום‪ ,‬מפני השענו על מה שבבר נודע והושרש שלא תנא נבואה‬
‫ולא חזון אלא בחלום או כמראה וע׳׳י מלאך‪ ,‬ואמנם מה שבא על הצורה הראשונה נאמרו ויאמר‬
‫אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ‪ ,‬י ויאמר אלהים אל בלעם ‪ ,‬ואמנם מה שבא על הצורה השנית‬
‫נאמרו ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל‪ ,‬ויאמר לו אלהים שמך יעקב‪ ,‬ויקרא מלאך ה׳ אל‬
‫אברהם שנית מן השמים ‪ ,‬ויאמר אלהים לנח‪ ,‬ואמנם מה שבא על הצורה וע' כאמת היה דבר ה׳‬
‫אל אבדם במהזה‪ ,‬אמנם מה שבא על הצורה הד׳ נאמרו ויאמר ה׳ אל אברהם ויאמר ה׳ אל יעקב‬
‫שוב ‪ ,‬ויאמר ה' אל יהושע ‪ ,‬ויאמר ה׳ אל גרעק ‪ ,‬וכן מאמר רובם ‪ ,‬ויאמר ה׳ אלי‪ ,‬ויהי דבר ה׳ אלי ‪,‬‬
‫ודבר ה׳ היה ‪ ,‬והנה דבר ה׳ אליו‪ ,‬היה היה דבר ה'‪ ,‬תחלת דבר ה׳בהושע‪ ,‬היתה עלי יד ה'‪,‬‬
‫חד‪ ,‬המין הרבה מאד ‪ ,‬וכל מה שיבא על אהת מאלה הד׳ צורות היא נבואה ואמרו נביא ‪ ,‬אמנם מה‬
‫שיאמר בו ויבא אלהים אל פלוני בהלום הלילה אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא ‪ ,‬בי ענינו‬
‫שבאה הערה מאת השם לאיש הדיוא ואח״ב באר לנו שההערה ההיא היתה בחלום‪,‬כי כמו שיסבב‬
‫השם התנועע איש אחר להציל איש אהד או להמיתו‪ ,‬כן סבב תדוש עניניש רצה לחדשם בחלום‬
‫לילה ‪ ,‬שאנחנו לא נספק שלכן הארמי רשע גמור עע׳ז גם בן‪ ,‬ואבימלך אעיפ שהיה איש טוב נעמו‪,‬‬
‫ככר אמר אברהם אבינו על ארצו ועל ממלכתו רק אץ יראת אלהיט במקום הזה‪ ,‬ובא כבל אחד‬
‫משניהם ריל לכן ואבימלך‪ ,‬ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ‪ ,‬וכן ויבא אלהים אל לבן הארמי‬
‫בחלום הלילה ‪ ,‬ודע זה ‪ ,‬ח והתבונן ההפרש בין אמרו ויבא אלהים ובין אמרו ויאמר אלהים ‪ ,‬ובין אטרו‬
‫כחלום הלילה ובין אמרו במראות הלילה^ ובא כיעקב ‪ ,‬ויאמר אלהיט לישראל במראות הלילה ‪,‬‬
‫ובלבן ואבימלך ויבא אלהים ונו' ‪ ,‬וכל זה'פירשו אונקלוס ואתא מימד מן קדם ה׳ ולא אמר בשניהם‬
‫ואתנלי ה ‪ /‬ודע שהנה יאמר ויאמר ה׳ לפלוני‪ ,‬ולא היה זה לפלוני ולא כאהו הזץכלל‪ ,‬אבל נאמר‬
‫לו הדבר ההוא על ידי נביא ‪ ,‬במו שבא הכתוב ותלך לדרוש ה׳ ‪ ,‬ואמרו בביאור לבית מדרשו של שם‬
‫ועבר ‪ ,‬והוא ענה אותה ‪ ,‬ונאמר בעבורו ויאמר ה׳ לה ‪ ,‬ואע׳ם שאמרו זיל ויאמר ה׳ לה על ידי‬
‫מלאך ‪ ,‬יפורש בזה שיהיה עכר הוא המלאך ‪ ,‬שהנביא פעמע נקרא מלאך כמו שנבאר ‪ ,‬או יהיה‬
‫המז‬
‫שם טוב‬ ‫אזו רי‬
‫הנדלה מהראפוגה ‪ :‬ה והצורה סומך על מה שכבר טדע שאין שס ננואה אלא לאחד מ•;׳‬ ‫היה נרלוס או כמראה ‪,‬‬
‫השלישית היא‪ ,‬פלא •באר שהדנור היה ע׳י פלאך אבל ייוחה סניס כמ*ש במראה אליי אתודע בחלום אדנר נ ו‪ ,‬כמ״ש‬
‫הדנור לפס יתעלה רק שינאי אס היסה ההשגה ההיא חלום מאמר אלהים ליעקב קום עלה בית אל ולא נזכר שיוא‬
‫או מראה ‪ :‬ו והצורה הרניעית ‪ ,‬שיאמר מני א א• זה מאסר בחלום או במראה וכן ויקרא מלאן ה׳ אל אברהם שנית חן‬
‫סתס שהשם יתעלה דבר פסו ולא יכאר שזה היה פ׳י מלאך השמים ויאמר אלהים לנח‪ .‬והצורה הג׳ אשר לא יזשר מלאך‬
‫ולא יהיה שוס מלאך נזכר נו ונס לא ינאר שזה היה ניולוס כלל אבל ייחם המאמר לשם יתעלה אלא שהיא פייש שנאהו‬
‫או כמראה ; ו ויאמר אלהיס אל נלעס ‪ .‬דעת הל׳ס זיל הדבור ההוא במראה או נחלום כח׳ש היה דבר ה׳ חל‬
‫ני נאסרו אלהיס כאלו היה נזכר נפרשה ההיא סלאך ני פס אברם במחזה לאמר ‪ .‬והצירה הד׳ שיאחר הנביא מאחר‬
‫אלהיס מונח ראשונה למלאכיס והושאל לשס ית׳ מצד כי כל מוחלט שהשם דבר אליו בלי וניי ח מלאך ולא בינרין חלום או‬
‫פעולותיו •עשה נאמצעותס ועל •דש ; ח והחנונן ההשרש נין מחוה השענו על מה שכבר טדע שלא קנא נביאה אלא נחלוס‬
‫או במראה ועיי מלחן ווה המק הרנה מאד בכל הנניחים‬ ‫אסרו וינא אלהיס וכו' ‪ .‬ר״ל כי וינא אלהיש אינה ננואה כלל‬
‫אנל ר׳ל שנאה הסרה סאת השש יתעלה ‪ .‬ויאסר אלהיס ר״ל ויאמר ה׳ אל אברהם ויאמר ה' אל יעקב ויאמר ה׳ אל‬
‫לא ננואה אפחית‪ ,‬ונאמרו נסלוס הלילה נסדרגה פרזוחה יהושע וכל מה שינא על אאד מארבע הצורות היא נביאה‬
‫ויקרא נ בי א‪ ,‬ואמנם מה שיאמר בו נחלום הלילה אינה‬
‫נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא ני ענינו שבא הערה מאת השם לאיש ההוא ואחיי כן ביאר שההערה ההיא‬
‫היה נחלום ‪ ,‬שאנחנו לא נספק שלבן הארמי רשע עובד ענודה זרה יאבימלך אע*פ שיהיה איש טיב נעמי כבר אמר‬
‫אברהם על ארצו יעל ממלכתי אין יראת אלהים במקום היה ואמר שבא אלהים אל אנימלן בחלים הלילה ודע זה ‪:‬‬
‫והתבונן ההפרש נין אסרו ויבא אלהים לאמרי ויאמר אלהיט ‪ ,‬כי דנא איננה נבואה כלל אבל נ א הערה מאת‬
‫השם ‪ ,‬ואמרו ויאחר אלהיס היא נניאה אחתית ‪ ,‬ונאמרו בחלום הלילה היא מדרגה פחיתה מאמרי נמרתות הלילה‬
‫ולכן ראוי שתנין שיש הפרש נאמרו נחלום הלילה לאחרו במראות הלילה ‪ ,‬ולש תרגם אונקלום יאתא מיחר מן קדם‬
‫ה׳ ולא אמר נשניהס וגלי מן קדם ה׳ להוחת לנו שבא הערה מאת השם לא שהיי נביאים כלל ‪ :‬ודע כי כנר‬
‫יאמר ויאתר ה׳ לפלוני ולא באהו חזון כלל אבל נאמר הדבור ההוא ע׳י נביא כמו שבאר הנתיב ותלך לדחש את‬
‫ה׳ יאמרו בביאורו לנית מדרשו של שם והוא ענה אותה ונאמר בעבורו ויאמר ה׳ לה יאמח ויל ויאמר ה׳ לה ע״י מלאך‬
‫ויפורש שהיה ענר או שם מ א המלאך שהנביא פעמים יקרא מלאך ‪ ,‬אי יהיה רומז למלאו אשד בא אל עבר‬
‫כזאת‬
 ‫מו ר ה נ בו בי ם ה ל ק ש ד פ ר ק מ א מ ב‬
‫רומז למלאך אשר י א אל עבר בזאת הנבואה ‪ ,‬או יהיה זה לבאר כי ככל מקום שתמצא דבר טייחס‬
‫לשם סתם שהוא ע’י מלאך ‪ ,‬כשאר הנביאים ט במו שבארנו ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ב כבר בארנו )נסר ק הקידס( בי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו ‪ ,‬שזה אמנם הוא‬
‫במראה הנבואה או בחלום ‪ ,‬יבאר בהם או לא יבאר ‪ ,‬הכל שוה ‪ ,‬כמו שקרם ‪,‬‬
‫א ודע זה והבינהו םאד ‪ ,‬ואין הפרש בין שיכתוב תחלה שהוא ראה המלאך ‪ ,‬או יהיה הנראה מן‬
‫המאמר תחלה שהוא חשבו איש מבני אדם ואחר בן בסוף העגין התבאר לו שהוא מלאך ^ אחר‬
‫שתמצא סוף הענין כי זה אשר ראה ודבר היה מלאך תדע ו תת אמ ת שמתחלת הענין היה" מראה‬
‫הנבואה או הלום של נבואה ‪ ,‬וזה שבמראה הנבואה או בחלום של נבואה ‪ -‬פעמים יראה הנביא‬
‫השם ידבר עמו כמו שנבאר )נפר ק מ״ה מזה ה חל ק‪ /‬ופעמים יראה המלאך ידבר עמו ; ופעמים ישמע מי‬
‫שירבר עמו ולא יראה איש מדבר ; ופעמים יראה איש שידבר עמו ואחייב יתבאר לו שזה המדבר מלאך ‪,‬‬
‫ובבמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאמר ‪ ,‬אחר זה ידע שהוא מלאך ‪ ,‬וי׳זה‬
‫העיקר הגדול נ טה אחד מן החכמים וגדול מנדוליהם והוא רבי חייא הנדול; בלשון התורה ; וירא אליו ח'‬
‫באלוני‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מאמרו במראות הלילה ; ט כמו שביארנו ‪ .‬ר*ל שביאר‬ ‫בזאת הנבואה ‪ /‬או היה לבאר כי כל מקום שתמצא דבר‬
‫למעלה באמרו כבר כתבו החכמים ז״ל וכו' ‪:‬‬ ‫מיוחד לשס הוחלט שהוא ע״י מלאך נ ם בשאר הנביאים‬
‫פ ר ק מ ב א ודע זה והבי‪-‬הו גיחד‪ .‬ירמוז לאחו; בלעה ולדבורה‬
‫כמו שאחר כי ילמד סתום חן המטרש‪ ,‬והנה אמר הכתוב‬
‫עמו ולדנור המלאך בשעת העקידה ולמעמד‬ ‫ויאמר ה' לה ואחרו חכמים שהוא על ידי מלאך וכן יהיה‬
‫אברהם עם השלשה מלאכים באלוני ממרא שכל זה בלא ספק‬ ‫העני! בכל מקום שנזכר ה׳ ויאמר ה' זולת חשה רבינו ‪:‬‬
‫היה במראה הנביאה ‪ ,‬וזהו סו־ גדיל מאד ומסגי זה אתר‬ ‫פרלן מ ב כבר ביארנו כי בכל מקים שנזכר ראיית מלאך‬
‫הרב מלת מאד ; ב פעמים יראה הנביא השם ידבר עמו ‪.‬‬ ‫או דבורו שזה אמנם כמיאה הנבואה או‬
‫וכמו כן יאמר הרב בראש פרק מ״ד וז״ל‪ ,‬ואפשר שיראה השם‬ ‫בחלום ביאר זה או לא ביאר הכל שיה כמו שהדס ‪ .‬ודע‬
‫יה והבינהו מאד כי אחר זאת ההקדמה הנדונה יתבארו‬
‫נבואית רבות אשר יסוסקו נ ה ם איך היו ולק צוה הרב שנבינהו מאד‪ .‬ובכאן רמז הרב רמזים נכלאים ראיית הב'‬
‫מלאכים שהיה במראה הנבואה‪ ,‬אחין בלעם ודבורה שהיה במראה הנבואה‪ ,‬המלאך שיאה אברהם בשעת העקידה‬
‫היה במראה הנבואה‪ ,‬והנה כל מ קי ם שנזכר ראיית מלחך בין שיזכור תחלה שהוא ראה המלאך או יהיה הנראה מן‬
‫המאחר תחלה שהוא חשנו איש מבני אדם ואח״כ בסוף העני! יתבאר לו שהוא מלאך‪ ,‬אתר שיתבאר בביחןר הגמור‬
‫כי זה שראהו היה מלאך ולא היה איש תדע ותתאמת שחתחלת הענין היה מראה אי חלום כי במראה הנבואה או‬
‫ופעמים יראה איש שידבר עמו ואתי׳כ יתבאר לי שזה‬ ‫‪,‬‬
‫נחלים פעמים יראה הנביא שהשם י דני עמו במו שנבארהו‬
‫המדבר מלאך כמו שקרה לאברהם באלוני ממרא כי הב׳ אנשים שנאו אי אפשר שיהיו אנשים אף שיהיו נביאים‬
‫כמו שיחשבו קצת נדולי המפרשים כי לא יתכן שיבא הנביא להודיע לאברהם מה שיאוי להיות לו בעתיד‪ ,‬נ ס כי אתר‬
‫ייבאו שני המלאכים שדומה וכל הפרשה כלה יראה שלא היה יכולת ביד נביאיו להפיך את סדום ולהציל את לוט‬
‫אבל היו מלאכים ‪ ,‬ואחר שיודע שהיו מלאכים והמלאך הנבדל א״א שיתגשם נ״ש ני המלאך הוא כת המדמה אשר‬

‫אברבנאל‬
‫השועל ‪ ,‬ישעחים ןייאההי( אל השה' השועל המששיע על הדני יחו ׳י־ ה‬
‫נילאך מ־נ‪ -‬א‪,‬ליו ‪ ,‬ושעמים ייחההו אל האל ית' להיוהו ההגה היאשינה‬
‫נאוהו שדע ‪ ,‬וא‪ 1‬יראה ה' מוג־ עמי ‪ .‬הנה א'כ רא״ת האי‪ :‬יה׳לאן‬
‫והא‪ ,‬חינה כ‪ 1‬נ ‪ ,‬אנל הה ‪ ‘ 3‬־ ‪ r‬כי הה כנה הגונר מ ו ר הנביחה והנן‬
‫זה כי הוא מושלא‪ .‬ואזה העקר הגדיי‘ ושו'‪ ,‬יש לשאול מאי; ראה הרב שי׳‬
‫הייא היה מאמין שמ־איח אנרהה באלוני ממרא היה ננל ושיש בנבואה‬
‫ושהשעולות ההם לא היי נהקין ושחאמר א; נא אעדוו מטל ענוך‬
‫היה נמיאה הננואה ‪ .‬ני הכה ר׳ ח״א לא ונר מ‪1‬ה כלי‪ .‬ולא אמר‬
‫וגור אחו אנא לגויל שכהה אמרו יאיך ייניא הרב מהמאמר הוה כל‬
‫מה שכחכ עליו‪.‬ואמ־חי כחשונח זה שחו׳ל חלקו נשי' השנון הוה מהם‬
‫שאוני אש )א מצחחי ח; נעיניך היא ןוש שאת־ כנ;ו השם המחן לי‬
‫עד שא־ו; ואנניה החי־חיש ‪ ,‬ונמו שהניא רש׳י נ שי'‪ ,‬יס‪.‬ה ‪.‬־' ה״א‬
‫ראה שנהתח אדני שיזה השה!־‪ ,‬קדש נשהקה או הנביאה שנאה אציו‬
‫נש‪ :‬ן וי־א אליו ה' ואמר ר' הייא שאין הדב־ ק אגא ששה אוני‬
‫הוא הזל נאמר לנזיל שי־ה ‪ ,‬ייחה״ב מ‪ 1‬ה שיהט־ י' חייא שהיהה‬
‫הנכוחה נמ‪:‬כח ולא נדהקה שח‪ :‬היחה נשהקח איך 'א הי‪ :‬אד־הה שיחל‬
‫־‪:‬וח ממנויח' ייהיוחו נחוך נכואהז איך'לך להנניה אח האויחיס‬
‫ויעזונ דג־ ה‪:‬׳׳ ‪ ,‬ונדי נזיון וקצך‪ , .‬כ׳ש ‪:‬מליגי אח־ וה שאמי הנתיג‬
‫וה' ‘ מ־ החכהה אני מאד־הה ודאה אליי הנניאה מגלי החהלח ו מ ר‬
‫כאלו היא נ״שנח ‪-‬ה־חשונה ינלחי נש‪:‬קח ‪ .‬ווה דרך המראה‪:‬נר־ה‬
‫לי נחניני ני״־א לא לג־־ אח החילה נ ו ני י ־ני חחא נ־ חנינא ‪ ,‬לשי‬
‫שיא מצא ונו־ נאיחה הנכואה' כי הנה הונו־ שנא נ ‪ :‬הוח עני‪,‬‬
‫הדיה ‪ ,‬ונגר ׳ו־י עג אייחח הועח הזה ש‪:‬וןי השרשה ‪ ,‬כי הנה ח ' י‬
‫כעניי‪ ,‬הווהויאמ־ ה'נכקח סוים יצא אמ־ ייא־ייה׳אל אגרהה ‪ ,‬לשי‬
‫‪:‬היה הודי־ גמשך באלי לא שה־ה הצנואה הראשיצה ‪ ,‬ואמי נ־כ ואברה‪:‬‬
‫יעייצו‬
‫פ ר מ ט ב כבר ביארנו יי נ ל מד‪,‬ום שנזכר נ ו רא״ת י ו' ‪,‬‬
‫כם׳' שנכל מהים ‪:‬גמלא ננתיג רא״ב מלא!־ או דנורו‬
‫הזא ג״יאם בנניאה נא נדהי; ‪ ,‬לדי שבמלהן ‪:‬הוא שדל נבדל תהומר‬
‫לא ׳שינוכו כחושים ולא ישמעו נקילו‪ ,‬ולדן ביאים ידדניו במיומב‬
‫לו כוא נמ‪-‬אה הננואה ‪ ,‬אין השרש נין ‪:‬׳נ א־ כנ־‪,‬י‪; :‬כיכ וכ נננואה‬
‫או לא ינא־ שכיה נננואהנאמח נדואה כיא ואוי־ כ־נ ט׳ז ודע זה‬
‫וכני‪,‬הו מאד ובחנו המשרשיס ‪ -\ r‬אמי על מ־אה אניכם נאל‪') 1‬‬
‫מייבא ועל ראייח כאחון אח מלאך כ׳ ‪ ,‬וחי; זה נכו; חנו׳ ני הנם כרב‬
‫יודיע זה נש־ה נשירוש ולמה א'כ כוצדך;ימוו כליו נמייי‪ ,‬סועננזות‬
‫האלה ־“ נל אחשוג שהיו! הרי נוה שה־ייחך הוא הנח ה־ידמה ורא״חו‬
‫א! דיירו הה שעז‪.‬ז־‪,‬י׳ ‪ ,‬ולק א׳א שיהיה וה נהה׳; והשחמשוח החודים‬
‫כי הדגל יגנ‪ -‬או וידחיש אח ה־ידייה ה־כנוחיו ‪ ,‬א‪:‬ל ג;י‪.‬ו' ה־ידיה‬
‫ות־דמחה שאו ילאה ה‪::‬ל מלהטיב ה״וייה או יידינ ה־דניחיו ויד״־‬
‫הנינחך נ־אה או מדג־ ‪ ,‬ונשי שזאח הכהדניה היא מר‪,‬השג־ ‪:‬בל רח״ת‬
‫מלחך היא גמ‪-‬אה הנניאה ‪ ,‬וכל ת־אה הוניאה היא נאמי‪-‬וח המלאך‬
‫שהיא המדמה ‪ ,‬נכן ‪ — h‬הרג על העה־ים החנה ודע ‪ 1‬ה והדינהו מאד ‪,‬‬
‫ר׳ל שי‪-‬א ישחדשנשה ה־ילאך וז ר‪ .‬שבי׳״ א ר‪.-‬בו אה או בח‪-‬וה ר‪:.‬בואר‪.‬‬
‫העמיה יראה הנביא חשה מדבר עמי כא; יש לעיין ייי הכיית ה‪,‬־נ‬
‫לע‪:‬זח מדרנוח שינוח ניראייח מלאך או אש אז ה‪:‬ה יל יה לא עשה‬
‫^ ה ניד־נה אחח מ־איית יידליה ‪ ,‬ני כלה‪.‬י־יח ההי•■■ י ■‪ ':‬ה‪ :‬כיי;‬
‫שאין שה יילאך י‪-‬א איש נשע'‪ ,‬ואין הדה מדד־ ע״ו ואיי־חי י ח‪ 1:‬נח‬
‫וה שה־נ שער ‪:‬הנניא נננואחו שעי־יה ׳וכי־ ״ה שיאה ילא ״חההו‬
‫אל הגוחן והיישדיע ני כיל ‪ ,‬והוא אימ־ שישמע ןיל ילא יראה אוו־י ‪,‬‬
‫ושעמים יהיה מיחש הששע שקנל אה אל הנד הדג־י שממני י‪ ::‬ע‬
‫יול הנח המומה ‪ ,‬ואו יוניה לו שהאיש מוגר אלי! שה‪1‬א רני; אל השנל‬
‫פז ‪87‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שניי®־*‪ p‬מג‬
‫באלוני מטרא ונו׳״ ) א (' בי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו ‪ ,‬התחיל לבאר איך חייתה צורת‬
‫ההראות ההוא^ ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם‪ ,‬ואמר זה אשר פירש זה‬
‫הפירוש שמאמר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך ‪ ,‬שהוא נ׳ב‬
‫ספור מה שאמר במראה הנבואה לאהד מהם‪ ,‬ואמר לנדול שבהם אסר ‪ ,‬נ והנן העני; הזה עוד בסוד מן‬
‫הסודות‪) ,‬נ( וכן אמר עוד בענין יעקב‪ ,‬אמרו ויאבק איש עמו‪ ,‬שהוא בצורת הנבואה‪ ,‬אחר‬
‫שהתבאר באחרונה שהוא מלאך ‪ ,‬והוא כענין אברהם בשוה אשר הקדים ספור כללי‪ ,‬וירא אליו ה'‬
‫ונו׳ ‪ ,‬אחרי כן התחיל לבאר איך היה זה ‪ ,‬וכן ביעקב אטר ויפגעו בו מלאכי אלהים^ ואחר כן התחיל‬
‫לבאר‬ ‫׳‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫גמיאה הנבואה ידני עמו וכו׳ ‪ :‬ג והנן הענין הזה עוד יגא עליי ש‪ 0‬פ השם א׳׳כ׳יחוייג שיהיה זה גיודאה הנבואה‬
‫בסוד מן הסודות ופו' ‪ .‬ר״ל שאלו הג׳ ילאפיס הס החוש ולא יהיה לו מציאויז חק לנפש‪ ,‬והנה ראיית המלאכים‬
‫הסשוחף והנח המדמה והפח השכלי והגדיל שנהם היה הכח באלוני ממרא היה במראה הנביאה לא שיהיי אלי הדברים‬
‫השכלי ‪ ,‬וזהו אמרו אל נא תענוד ‪ ,‬ר׳׳ל שהשגה השכלית חהיה נמצאים מק לנפש ‪ ,‬אף שהרמב׳ן אמר אס כן לא לשה‬
‫דבקה עסו‪ .‬וזהו שאסר הרב ז׳׳ל האמד נא לגשר אח שיה והוא שרה עינית כי הכל היה מראה הנבואה של אברהם ונא‬
‫הסוש המשותף כי הוא המבשר השכל במה שהשיג נחושים החלום בריב ענק כמו רוב חלומות השקר‪.‬ולהורות כי רז׳׳ל‬
‫החיצונים ‪ ,‬והאחד בא להפוך את סדוס והוא הנח המדמה ני הבינו שזה היה מראה הנביאה הניא הרב מאמר נחצאלר׳‬
‫מדרכו ההנעה והמסוש בעניינים הגשמיים ‪ ,‬והאחד לרסאוח חייא הגדול כשאמר ויאמר אדני אס נא מצאתי חן בעיניו‬
‫את אביהם ושיהיה דבק בהשגה השכליה והוא השכל ‪ :‬אל גא תעבור לגדול שבהם אמר ‪ ,‬כי למה שימצאו ג' כחית‬
‫והוא המשותף והמדמה והשכל ואחד הוא לבשר את שרה‬
‫והוא החוש המשותף והוא מורגל נדברים החיצונים וישיג ענינים המוחשים‪ ,‬ואחד להפין את סדים והוא הכח‬
‫המדמה כי מדרכו ההנעה והחפיש בדברים הגשמיים ‪ ,‬ואחד לרפאות את אברהם כשיהיה דבק בהשגה שכלית ולא‬
‫יעבור לזולתי‪ ,‬ני השני נחות הראשונים הס משמשים לשכל והשכל איני משמש לוולתו‪ .‬ולוה אמר ר׳ חייא הגדול אל נא‬
‫תעבור לגדול שבהם אתר ואם היו אלו חון לשכל הנח השכלי לא יעבור בהשגת השכל הפועל אף ני כל הנביאים‬
‫לפי דעת הרב השפע בא להם מהשכל וא״כ אי אפשר שיראה הנביא שלשה שכלים נבדלים אף כי ישיגם חין לשכל לכן‬
‫יחוייב שיהיה זאת על השגה שכלית ויצדק אל נא תעבור מעל עבדך ני והו הרצק נדבקות שלא יעבור השכל לזולתו‪,‬‬
‫הנה יתבאר ני אף שבאלוני מתרא ראה אברהם את השם ושלשה אנשים כי זה היה במראה הנבואה ני נאשר הקדים‬
‫כלל והוא שהשם נראה אליו התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות‪ ,‬ובזה יסולק ספק גדיל והוא לחה נראה השם יתעלה‬
‫לאברהם ולא אמר לו שוס דבר עד שהוצרך רבי ח״א לומר שהיה זה לנקר את החולה‪ ,‬אבל באמת ס א ני וירא אליו‬
‫ה' הוא ענין כולל ואחר כך פירש איך היה‪ ,‬ובן הענין באומרו ויאבק איש עמו שטה במראה הנבואה אחר שהתבאר באחרון‬
‫שהוא מלאך כי אמר בסוף כי ראיתי אלהים פנים וכו׳ והמלאך נקרא אלהים אף כי אמרו שלחני ני עלה השחר‬
‫וגו׳ מורה על שהיה מלאך‪ ,‬א״כ היה במראה הנבואה בענין אברהם באלוני ממרא ני הקדים ספור וירא אליו ה׳ ואח״כ‬
‫התחיל לבאר איך היה ‪ ,‬וכן ביעקב אמר ויפגעו נו מלאכי אלהיס ואח׳כ התחיל לבאר איך קרה עד שיפגעו גו ואמר‬
‫שהוא‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫פודח מזפד ל*י ס' ויגש אניהס ‪ ,‬שיויס שלא נפסקה ננואתו שהתחילה‬
‫פ ר ס ‪) 3 D‬א( ני כאשר הקדים נאא והוא שהשם נראד‪ .‬אאיו‬
‫‪ u‬דרא אליו ה׳ באלוני »מיא ‪ ,‬ואמי ישוף »פור וישנס אנרהם‬ ‫התחיל לבאר איך היה צורח ההראות ההוא ואער‬ ‫’‬
‫נגקי אל הנזקום אשג• ‪#‬פד שם את פני ה׳ וישקף ‪ ,‬והוא המורה שהיתה‬
‫שתחלה ראה אנשים ‪ .‬יש לטוען לטעון בזר‪ .‬טענות ולמערער‬
‫הננואה כלה סדוקת מן וירא אליו ס* עו אוחו מקום ‪ .‬נס שתראה‬‫ערעורים ימאן ולא יאמין נלל נזר‪ ,‬הספור המתחלף עם אורך‬
‫שאמר ר׳ חייא נתותזמאמי לגדול שנה» אמר)זה( מיכאל ‪ ,‬הנש^ב‬ ‫עניניו ופעולות צורות מתחלפות וספור שחוק שרה ומאסר השם‬
‫מאחר שר׳ חייא לא סגני שהית אמי קדש ושנפנקה או היגואה מ»•‬‫או המלאך נלשק דנוי השם שאמר למה וה צחקה שרה והיא‬
‫האורחיס ‪ ,‬ראוי הוא שנאמו שהית ד»הו שלא נפסקי ננואהו ‪ ,‬ולכן‬
‫נחשד‪ ,‬כשחוק ההוא ואורך הרברים ההס שור‪ .‬היה נמראר‪.‬‬
‫לא שאל רבוח מהאל להכניס האורחים‪ 1 ,‬א'נ חהיה הנבואה »ל ופרע ‪,‬‬
‫הנבואה ‪ ,‬ודעת הרב מורינו שהשלשה אנשים נצנים עליו רמז‬
‫והכל גמיאה הנמאה‪ ,‬ולנן אמר הרג ולוה נחה ולא אמר ולזה‬ ‫שלשתן אל המדמה ואל השכל הפועי“ ואל השכלי‪ ,‬וזהו אשר‬
‫אמר לפי שלא אמרו נפייזש אגל יצא מדיוק ו נ יי ו‪ .‬והמפרשים‬‫רצה נאמרו אל נא תעבור מעל עבדך ‪ ,‬פי' ר׳ חייא לגדור שבתם‬
‫כלס אמרו ששלשת הנולאנים גלם שיאה אנרהם היו רמו אל הנח‬ ‫אמר ורצה בור‪ .‬השכל הפועל ‪ ,‬ווה כלו רחוק מאד לפי קצת‬
‫השכלי והמדמה והחשתף‪ ,‬זשלהיוח השכלי בוא ה‪#‬קר לגדול שגהה‬ ‫דעות ‪ ,‬ווה ני שלשה אנשים לסור נאייו השלשה הנרמזים הוא‬
‫אמי אדני אס >א מלאתי חן ג‪#‬ינין אל נא תפנוי מ»ל פנדן ‪ ,‬י׳ל‬
‫זר ‪ ,‬וד‪,‬םפר אזמר ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום‬
‫שלא יפשק סמנו הש&» ‪ ,‬ואינו נכון אצלי ‪ ,‬ני אי! זה ממני!‬ ‫ואברהם הולך עמם לשלחם ‪ ,‬ועוד שאמר הכתוב ויבאו שני‬
‫כננואה גשי מה שיסגור מחנה הרג ‪ ,‬ני היא גאה לאנרהס לנשר‬ ‫המולאכים סרוטה נערב ולוט יושב בשער סדום ויבא לוט וירץ‬
‫נשורח גנו והפינה סדום והצלח לו‪ . 8‬ולגן ניאו לו המלאכים ההם‬
‫לקראתו וכל אותו הספור ‪ ,‬עם וכירה אנשי סדום אשר נכבו על‬
‫הכית יהונו כסנוירים והצלת לוט וכל אותם הפרטים הארוכים ‪,‬‬
‫נננזאסו לד»ח הרג להתפלספות ההזח שוכרו מגלי ציין ‪ :‬וכן אמר‬
‫עוד בענץ יעקב ‪ .‬הסימל שלא אמר הרג שהיסה מראה י‪#‬קנ כמראה‬‫ומכל זר‪ ,‬נראה שר‪.‬וא כמשמעו והיו אנשים ממש והיו נביאים‬
‫וקראם מלאכים כי הנביאים והחסידים יקראו מלאכים כמו שאמר‬
‫אנדהס וקנו נהיותו כלל וסיח ‪ ,‬שאה היה נ! יתחייג שלא שלח יעקר‬
‫מלאכים ‪ ,‬ולא מנחה לעשו ושאר הדגריה שנוכח נתווה ‪ ,‬אגל אסר‬‫ויהיו מ־יעיבים בסייאכי איזהיס ‪ ,‬ואמר להם חגי במלאכות ה' ‪,‬‬
‫שאמר הני‪.‬ונ וי»קנ הלו לורנו ויפגעו נו מלאני אלהיט ‪ ,‬וניאו הנתוג‬
‫ואם יאמר אומר מה ענין וירא אליו ה' עם אסרו והנה שלשה‬
‫אנשים נצבים עליו ‪ ,‬יאמר לו אין מוקדם ומאוחר בתורה כמו‬
‫איו היה והנאימרו ששלח י»קנ מלאכים ומנחה לחשו אחיו ואמר אליהם‬
‫שאסר ובי אברהם אבן עורא ‪ ,‬וד‪,‬ר‪,‬ראות היה מאמר השם לו‬
‫‪1‬נל וה היה נתקין ‪ ,‬והתפלל י»קנ וענו את מפט־ ינק ‪ ,‬וכל וה היה‬
‫נפעל ‪ ,‬ואו ויאנק איש מסו שהיה נמראה הננואה ‪ ,‬והיא המראה‬ ‫ועקת סדום ועטורה בי רבד‪ ,‬וכל אוהו הספור הארוך בבקשת‬
‫אברהם ההצלה ושבזכות הצדיקים תהיה הצלתם ‪) :‬נ( וכן אמר‬
‫שעליה אמר ויפגעו נו מלאט ל^הים ‪ ,‬הנה א'כ היה השליסוח והמנחה‬
‫עוד בענין יעקב ויאבק איש עמו שהוא כצורת ננוא‪,‬ו ‪ .‬בות‬
‫התפלה וכהענרה אס מענו■ ינק נהקין ונפעל שהיא אשר הניאה איחה‬
‫תמה מה ענין ותקע בף ירך יעקב אם דרה מראה נבואה ואמר‬
‫הכתוב דווח לו השמש נאשר ע נ ו את פנואל והוא צולע על ירט ‪ ,‬שנראת נזוח »‪1‬וה מענת «םתי ר׳ל רופעתהירך‪ ,‬וסטו לו‬
‫ע־נ‬
 ‫פורה נבוביים חלק שד פרק מב‬
‫לגאר איך קדה ער שפגעו בו ; וארד שהוא שלח שלוחים ופעל וע־שה‪ ,‬ויוחד ת ק ג לברו ונו‪ /‬וזהו טלארי‬
‫אלהיט הגאב־ר עליהם תהלה ויפגעו בו סלאבי אלהיט; וזה ההתאבקות והרכור בלו במראה הגנואה ‪.‬‬
‫וכן ענק בלעם בלו בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה‪ ,‬אהד שההבאר באהרית הענק דבור מלאך‬
‫השם לו ‪ ,‬ובן אמי במראה יהושע‪ ,‬וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו‪ ,‬שהוא במ‪-‬אה הנבואה‪,‬‬
‫אחר שהתבאר באחרית הענק שהוא שר צבא השם ‪ .‬אמנם אמרו ויעל מלאך ה׳ ם; הני׳גל ‪ ,‬ויהי‬
‫כדבר מלאך ה׳ את הדברים האלה אל כל בני ישראל ‪ ,‬החכמים בבר אמרו שמלאך השם שנאמר‬
‫הנה הוא פינדזם ‪ ,‬ואמרו זה פינחם שבזמן שהשכינה שורה עליו דומה למלאך ה׳ ‪ ,‬הנה כבר ב א תו‬
‫ששם מלאך משותף ושהנביא נם כן יקרא מלאך ‪ ,‬במו שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ‪ ,‬ואמרו‬
‫ויאמר חני םי‘ אך ה׳ במלאכות ה' ‪ ,‬ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ‪ ,‬ומאמר דניאל נם כן ‪ ' ,‬והאיש‬
‫גבריאל אשר ראיתי בחזק בתחלה מועף בי‪;,‬ה נונע אלי בעת מנחת'ערב ‪ ,‬כל זה כמראה הנבואה‪,‬‬
‫לא‬
‫שם טוב‬
‫ענין בלעם כלו בדרך זה כי כלו היה כמראה הגניאה‪ ,‬ו מ רי‬ ‫שהוא שלת שלייזים יפעל יפשה יייתר יעקב לבדי יזהו‬
‫האתון כל זה גתראה הנביאה אחר שיתבאר באמרינה דבור‬ ‫מלאכי אלהיס‪ ,‬א׳'כ זה ההתדנקיח היא נתראה הנביאה‪ ,‬יכן‬
‫מלאך‬
‫אברבנאל‬
‫ח'נ ‪ ,‬ונפי זה צדק אומר וירא אליו ה׳ ‪ ,‬והיה הה־אות מלאן לפי‬ ‫מגואה ‪ ,‬יז'כ הרג ‪ 5n‬הההאנ־וה זהדנוי נ‪5‬ו היה '‪ DhB‬הגמאה‪,‬‬
‫שהראות׳ יקיא נכזאת ה׳ ‪ ,‬כ׳ היא השנה היא‪:‬ו‪,‬ה נננואה ‪ ,‬והמלאן־‬ ‫ר׳ל זה היה נננואה לא הכלייזית והתני■‪,‬ה ‪1‬כה־ הדנייס ‪ .‬ינ‪ ,‬עניו‬
‫הוא השנה ה־‪,‬יונה ‪ ,‬וגתה שראה ההלאן צדק המאמר שנראה אליו‬ ‫בלעם נדר‪ -,‬ורהר■ האתו‪ . ,‬ויל ‪:‬לא היה עגין נלעה מכליהוה כלז‬
‫השם ‪ ,‬ואין לא ‪:‬כ־ הרג הנהתצי ו‪-‬א אניו תלאן ה' נלנת א‪ :‬מ־‪,‬ון‬ ‫אי‪-‬יי והלינהו ונרניחיו נדרן גנואה ‪ ,‬אנל עני‪ ,‬האתק נדרן ומה שוני■‬
‫הסנה וירא והנה השוה ניעי נאש ‪ ,‬כי אין ג‪-‬אה אליו מנתן ה׳ והוא‬ ‫הכהונ כי‪,‬יה לה ‪ c :‬וה כלו היה נמ‪-‬אה לא ‪:‬א־ ה‪[::‬וי ‪ .‬אנ!צ‪ :‬אחי־ו‬
‫לא ואה אלא השנה נוער נא‪ . :‬ורן ניע־נ כי ראיתי ת'היש פנים אל‬ ‫'" ‪ S‬מלאך ה' ;ן ה;י‘ ^ הרב נא נזה התאזי לההיי ה הן‪ ,‬והוא‬
‫פגים והוא לא ראה אלא איש מהאני‪ ,‬עתו ופאנה ינים נננואית ■‬ ‫האין 'אייר ‪:‬כג יאיית מלאן או דכי־ ו היה נמראה הינואה והנה‬
‫ה־ןייעיא השנית את־ והנה לדנייו לא נשה שרה עונות ולא עשה אירהם‬ ‫מלאנו ויעל מצאן ה' מן הגלגל הל המכים )כופ‪.‬יים נ' א׳ו האס‬
‫נ; נקי ילא צתקה שיה יק ההל נתיאה הנניאה ‪ ,‬זא'נ נא התלוש‬ ‫נאתר וה על הכת המדמה ‪ .‬וכן ויה׳ נדני מלאן ה' את כל הדנייה‬
‫נ־ונ עני; כחלויות השקי כי מה תועלה לתיאית נו כל זה עי;‬ ‫האלה אל כל גני ישראל )‪:‬ה ו'‪ ,‬ני המוני לכל כני ׳‪:‬ראל ננעל‬
‫י׳ל שלא היו א'נ ה״עשיס ההם נפעל ‪ ,‬ואם יהתי שי; הוא העוין שלא‬ ‫נהי‪,‬׳] היה להתיר זה ה־שך אמי הרג שהיה פנחש ‪ .‬ושאי; להן‪:‬ות‬
‫הים נפעל כ׳ אם נתיאה ‪' ,‬י‪,‬שה לתה נאו נת־אה הנניאה דניים‬ ‫אין קי א מלאן כ׳ צניא )צ׳ל מנאןי ‪ C:‬משותף ׳אמי על הנניא‬
‫מנלי צוין נאלו כתי שיקיה נתלימות השקר וכאיי‪ :‬זיל אין הלום‬ ‫ועל המלאן ‪ .‬ונסאמרו דניאל ג׳כ והא־^ גנ‪-‬יאי‘ יו׳ ‪ ,‬יש לשאול‬
‫כלא דני־ה נעליה ‪ ,‬ואני משיג על וה שהיה תועלת נהראות לו כל יה‬ ‫וצמה הניא הרג זה נוה המקום והיה ראי■ להכיאי למעלה שא‪ -:‬ניא־‬
‫נמיאה להודיע שכן היה מנהגו כ'‪ ,‬היתים לעשות ליי־הים הנאים אליי‪,‬‬ ‫שכל וא״ת מלאן היא נמרהה הנשיאה לא את־׳ שניאי‪:‬תלאן נאמו‬
‫ולכן ניאו הדניים כמי שהיו נהקיז ‪ ,‬וכמוהו נדני׳ יתזקאל)חי הי(‬ ‫על הנניא ואמרתי שה־נ הנית רתשונה שכל תיאה תלאן היה נתראה‬
‫ותנא איהי ייושליס ואשא עיני דין הצפונה ‪ ,‬יכאצה יניס נננואומ‬ ‫הננואה ‪ ,‬והניא עליו ראיד‪ , ",‬אוזרי כ; ניאר שכיר נאתר ש־ מלאן‬
‫שישפיו פרעי המעשים כאשי ה‪ :‬נהק׳; ‪ ,‬גם היה צויר סשד כדנריה‬ ‫על הנניא ויהיה וה נהקי; לא נננואה ‪ ,‬יאסי׳ שהנית שתי קצוות הו‪-‬עית‬
‫ההשית־אה‪ ,‬אם להיכית ע' צהיק שרה ואניהם ו ‘ ‪' :‬הודיעו משפע‬ ‫האלה סנייז עני; ונ־אצ שככי דעתו אינו ננית לשי‪-‬אה המלאן נתראה‬
‫סוים וננותיה ‪ ,‬ושכל מה ‪:‬נא עייהם היה נ־שעם וצייתי היית צדיקים‬ ‫הגניאה ולא היה התלתן ני‪’.‬א שכא לדנו עתו ‪ ,‬ותה יהיה א'כ עניינו ‪.‬‬
‫נתונם ‪ ,‬גם לשודיע ששית שיותו ‪1‬וכם לכנים היה נדינזתו והענתו‬ ‫וג‪1‬ה הניא ‪1‬ה אתי׳ שתי הרעות נשם מלאן ‪ ,‬והשיי הרנ כי הוא עני;‬
‫לוריס ‪ ,‬וגס כן ‪:‬כמשתה הוה יעשה ניום הג״ל את ינתק וכתי שויל‬ ‫נטאיי נדניאל ‪ .‬אה; כוי שלא נוזשיג שהיה ענ״ן דניאל ננואה גמדה‬
‫נכיר על כן תעשה ; ‘שי דנית ‪ ,‬וגם לה־אית לו לתה יזכה לגלות לו‬ ‫הניא אתריו שנ״ן הנר ימגונז ואשתו ‪ ,‬שנאמר נהם ‪-‬א״ת מלאן ודנו־ו‬
‫הש" ענין סדום וננותיה שהים וה לפי שהיה אנ ל;כ‪-‬ים ומכניסם נניהז‬ ‫ולא הניעו לננואה ‪ .‬ואתר הרג שלא היה עמינה נהק׳; ולא ג'נ ננואה‬
‫מאכיל אותם יתשי‪,‬ה אותם ולכן הודיעו צעיס ‪ ,‬וא'כ נודה להרמנ׳ן‬ ‫נעירה ‪ ,‬אנל היא מדינה אמצעית כמדינת נת קול‪ ,‬ר׳ל שהתנורדותס‬
‫שלא לשה שיה ולא עשה אנרהה נן נקר ולא צתקה שרה ‪ ,‬אכל נאמר‬ ‫׳תתזק נהם סתדמה עד שנותה צהש שראו או שמעו דירו התלאן ‪,‬‬
‫שלא היה מפ;י וה התראה כר‪,‬לימית השקר ‪ ,‬לפי שכיה ציר־ ככל מה‬ ‫‪1‬יהיה וה א'נ דני רעיוני וצא נכואה גמורה ‪ ,‬ושכן היה עניין דניאל‬
‫ששיא־ לו נזה ‪ ,‬וכני דישו תזיל דניים אתרים על מה שיאה אנרהם‬ ‫נמראותיו ‪ ,‬יז׳ש הרג ני וה הדנור אשי שמעו אי ע ה נדעהם י׳ל שלא‬
‫נזה ותה שעשה‪ ,‬ויחשוג סרתנ׳ן נ׳ מה שהוא ;״ראה הניואס הוא‬ ‫נראה שמיעה חישיית נאמת כי אם פעל דמיוני והיה עניין הנת קול‬
‫נווי ומדומה ותה שהוא נמציאית נשתי הוא ׳והי נכרי ‪ ,‬וזה הפן‬ ‫שזכרו כתלמוד שהיה כפי הכת המומה ופעונתו לא ננואה נתו־ס מהכת‬
‫האתת היא כי מה שיראה לשכל נגנואה הוא יותר נכיד מתה שהיא‬ ‫הונרי עמו ‪ ,‬ואמר שהוא ׳לוה לאיש שאינו מ‪1‬ומן ‪- ,‬יל שתינו רוכן‬
‫ניאה לתום ‪ ,‬וכתי״ה מהימני; אין יאמר שהוא אהוי לשתעו ‪ ,‬והנה‬ ‫גשלמות הכת הששל ‪ ,‬לשיקכל שפע הננדל הננותי׳ ‪ .‬ואתי שהמעות‬
‫היא כעת י׳ ת״א הגדול ואין יגנה אותי ‪ .‬ה־‪,‬יתו’א הש'ישית ‪ ,‬רא״רו‬ ‫נוה כלו היא מפני שתיף שם מנאן ר׳ל שיאמי על הננדל ועי‪ .‬הכת‬
‫ז׳ל וכן ייאנק איש עמי שהכל מיאה ילא ידעתי לתה כיה נילע על‬ ‫המדמה‪ ,‬ילק נאמר וירצאשי איש והנה תוניה ונהנו יי‪-‬צאה וזנאן ה'‬
‫ירכו נהקין ‪ ,‬ע'כ ‪ .‬י' ל שאס היה העגין נתראה אין נמצא התק‬ ‫כל עין המים ‪ ,‬כ׳ כשניסה נא לפון מניאה צימ‪ 1‬שנםתכודדותם נ־תיונס‬
‫הנליעה יהקי; ונפעל ואני מ‪:‬ינ על זה שהאניים הגשמיים ■שפעים‬ ‫כפי צרכה נראה להם העני; ה‪1‬ה ‪ ,‬לא שיהיה נננותה נמייה ‪:‬‬
‫מ‪:‬תומ הגפש״ם ‪ ,‬כמו שניאה מהתולש שישכנ עה אשה שיהיה נעל‬ ‫והרמנ׳ן נהי׳ הפרשה הואי• הקשה על הרב המורה שפי מה ששעית׳ נדגריי‬
‫י‪,‬רי ‪ ,‬יק היה לדעת הרג ענין יעקנ ‪ ,‬שי‪%‬גיש אותו ההתפעלות תזין‬ ‫י' קושיות והנני זיני איהם כתשינ עליהם להקיה ועת הרג ‪.‬‬
‫נניואי‪.‬׳ ז״פני זה נסקיצו משגת׳ נתיא צולע על י־כו נם׳ שאינייו‬ ‫עא הקושיא הראשונה או•׳־‪ .‬ונ'נ ׳הס נמיאה לא נרתה אליו יק אנשים‬
‫היפע'ו מדמיונו הקושיא היניעית ‪ ,‬נאומיו ו'ל ולתה אתר כי ראיי‪%‬‬ ‫תוכליס נשר אין יאמר זירת הניו ה' כי הנה לא ניאה אליו ה' לא‬
‫אלהים פנים אל פגיה ותנצל נפשי ‪ ,‬כ• הנניאים לא יפתרו שימותו‬ ‫גתראה ולא נמתשנה ולא תמצת כנה יכל הנניאית ע־כ ‪-‬יל שהפ‪-‬ע הוא‬
‫מפני מיאית הנכואה ‪ ,‬יננר ראה מראה גדולה ונכנדת מאי כ׳ גס‬ ‫חלקי הכלל היה שנראה אליו ה' אן נש־ע נא מנינו שי תה רת״ת יילאכים‬
‫השם הנכנד ראה פעמים ‪ .‬ואני משיר על וה שלא כיה מפתו יעקנ‬ ‫ולא ראית השם‪ ,‬ואש יאמר הרג המירה שכל נניאל תהיה ע'‪ ,‬יד מלאן‪,‬‬
‫מהתיאה מפגי שהיא ננואה ני אס מפני םהיא מראה ״לת״ה יקעעה‬ ‫יקשה למה נכל הננואות אתר מהנה לא נעדרה לת נזכרה יא״ה המלאן ‪,‬‬
‫עם שיו של עשו כדנייהם ויל ‪ ,‬והוא אומר כי ראיתי אלהים פנים אל‬ ‫‪1‬ה‪ 1‬עני; אתר! ילא תתלא ככה נכל הנ;‪1‬א‪1‬ת כנויי שהיה ראוי שיהיה‬
‫פנים ותנצל נפשי‪ ,‬שפניה הוא מלשון נתיאה פנים שגא' על ה״צהמם‪,‬‬ ‫כן נכל הננואות ואני משיי על וה שאם היה הרמנ׳ן מתכינן נגדר‬
‫כאלו א״י ש־לתמת׳ עס ה״לאן וגנית׳ עליו ‪ ,‬ולזה נשאר ״יתוי־‪.‬יו לא‬ ‫הננואה שנהן היי התי‪-‬ה לת היה מקשה וה ה‪:‬פק ‪ ,‬לפי שהננואה‬
‫אסר רזה לפי שלא יאה נסן מלתמה הקושיא החמישית ‪ ,‬נאוחרי ויל‬ ‫״תשה אל המלאן להיות השכל הפועל נתין ותשפיע קרוג ‪ ,‬וייתם‪ :‬אל‬
‫וסנה לפי ועתו ואת יצערן לומי כן נענין לוע כי לא נתו כמלאכים אל‬ ‫סאל ית' להיותו הסגה הראשונה כננואה ‪ ,‬יכמ׳ש ניר העיר עליי נפ׳ת‬
‫רמי‬
 ‫פח ‪88‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרקמב‬
‫לא יעלה בדעתך שיש ראיית מלאך או שמע דברי מלאך״ אלא במראה הנבואה או כחלום של נבואה‬
‫כמו שהושרש ‪ ,‬במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ‪ ,‬ונאזה שזכרתי תביא ראיה על מה שנשאר‬
‫מזה שלא אזכרתו‪ ,‬י וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה‪ ,‬וממה שזכרנו כשתוף שם מל אך‪,‬‬
‫תדע‬
‫שם מוב‬ ‫אפורי‬
‫מ ל אן‪ :‬ונזיז ה שוני מי תני א ראיה על גזה שנ ש א ר ס׳‪ .‬ריל‬ ‫ד וממה שהקדמטהו מצורך ההופגה ‪ ,‬ר׳׳ל שצריך הנניא‬
‫גזמה שאיני ראוי לונרו נעבור שהוא סוחר למה שיאמינו נו‬ ‫להיותו סכס ומוכן המה מזניח מצד כסו המדמה לנבואה‪:‬‬
‫ההמון עסקצת מהסגולות ‪ :‬וממה שהקדמנוהו מצורך ההומנה‬ ‫שמעוהו‬
‫לגנואה וממה שינרגי ג שתוץ שס מלאן תדע שהגר המצרית‬
‫איננה‬
‫אברבנאל‬
‫לשרוס וגגווץה ‪ ,‬י‪9‬נם אמר סכתגג דשלת את לוט מתון ההפכה א כ‬ ‫ניהו ולא אהה להה מלוה יאכלו ‪ ,‬אנל הנל היה נמראס כננואה ‪ ,‬ע'נ ‪.‬‬
‫אינו רגמו &ועי ‪ ,‬יאמ'פ שנא׳ שכיכות אניהם נניל לוט ‪ ,‬הנה אמי‬ ‫ר'ל כיחה״ג פ‪1‬ה ‪5‬טיה לוט נניא נאנרהם יוה לא מנר נכהוג ולא‬
‫וישלת את צום הוא מיתי ‪ ,‬וגס הפסיק היה ראוי שיישם למטלה ‪ ,‬אנא‬ ‫רדגו־׳ חז׳ל שלא מגאונו נוניאים ‪ .‬ואני משיר טל וה שהרג הפורה‬
‫פירושו שהמיר לנו לצאת משש ‪ ,‬ולכן יחויינ כמיש הרכ שינקם נמשצ‬ ‫לא יאמר כהיה לוט נניא ולא ראט המלאכיס כי היאה לו האל «ני‪1‬‬
‫לכל פרטי המשל ‪ ,‬ואי( כהה סתירה והייכה לשום שורש משרש• ההורה‬ ‫סדום להודיטו את הטאס וחסידות לוט נדי להודיטו שהיה ראוי להיוהו‬
‫ולא תסרון לאסרהס‪ ,‬אכל מעלה ושלמות לו כי ראיית מלאכיה‬ ‫הקיתדא הששית ‪ ,‬כאומרו ו׳ל ואה‬ ‫נילול ולא יכלה עם אנשי הדום‬
‫כמראה הגנואה יותר מעלה מראיית אצנים כתוש נהקי! ‪ .‬הנה התנאי‬ ‫יטלה ליס למטלת מראה הננואה ‪ ,‬אין יהיו אנשי סדוס הרמים והתטאים‬
‫שרמת הוג המורה •ש לו מתום כפי סגנון הנתוגיס ‪ ,‬ושלא יתסיינ‬ ‫נריאיס ‪ ,‬או מי הניד להס שנאו אנשים אל ניתו ע׳כ ‪ .‬ויש משיכים‬
‫ממנו שקאר לוט כשיום ‪ ,‬ילה שיהיו המעשים נעשים מאליהם ‪ ,‬ואינה‬ ‫טל וה כ׳ כל מה שהוא אמצטי נדנר מה יהיה נח או ר!ו! או מפיר‬
‫וכריס םוסיים הכהוכ ‪ ,‬ואינו אסור לשוממם ‪ ,‬נמו שכתג הרמנ׳ן ‪.‬‬ ‫טנסי או נלתי טנטי ייזרא מלאך ‪ ,‬כמו שכתג הרג המורה ט׳ו פ׳כ‬
‫ואמנם כמם שכתנ הימנ׳( שאין הדני כמו שהיכ המורם גויי שכל‬ ‫ושכמלאניס שנזכרו נלוט היו התטוירותו לצאת מהדוס מטני ושטת‬
‫נכיא וילה מרע׳ה תנואהו הנניאה על ידי מלאן ‪ ,‬מי יהן התיש יתריש ‪,‬‬ ‫הטס ויהיו המלאכים האלה נמלאן שוכרו תז׳ל שנראה ליושך והנה‬
‫כי הנה גלה כזה שלא הנץ כוונת הינ הנמרה ‪ ,‬כי הונ לא יאמר יה‬ ‫תוטה‪ ,‬וכמלאך שנראה למנות ולאשתו‪ ,‬או כמלאכים שזכרו ‪Vm‬שכנעו‬
‫על המלאך ככל עו ל ‪ ,‬אכל •נגה נשה מלאך הכת המומה ‪ ,‬וכסי שפי׳‬ ‫נהם טשו וסיטתי כשאמר מ• לך כל כמחנה הזה אשי טגשהי‪,‬‬
‫נהרכה מפיקי ספרו ‪ ,‬ולרעתו זה מאמרה ו׳ל כל הנניאים כתננאו‬ ‫ושלהעיר טל זה כתג הרב המורה נזה הפיק עצמו ‪ ,‬וממס שה'‪,‬ומ«הו‬
‫כאשסקלייא שאינה מאירה ומיע׳ה נאספקלייא המאייה ‪ ,‬ני השתמש‬ ‫מצורך ההומגה לננואה וממה כוכרצו נשתזף שס מלאך תדט שהגר‬
‫ננכואה לשכלו מכלי רמיון ולא נס גשמי ‪ ,‬ולכן לא נא נדנריו משל‬ ‫המנרית אינה נניאה ולא מנות ואשתו נניאיס כמו שתראו מינריו שמה ‪:‬‬
‫וחדה ‪ .‬גנה א׳כ }דקו דכרי'המ המורה ‪ ,‬והתרתי קושיותיו וההידור‪.‬׳‬ ‫ואני משיר טל זה שהרנ המורה לא יטלה את לוס למראה הננואה ‪,‬‬
‫הלונוסיו מעל הרג המורה ‪ :‬אבא נכר ישאר לספק הננו ה‪ 1‬נ המורה‬ ‫ולא יהמר שהוא ראה דנר מזה ‪ ,‬וכ׳ש אנשי הדוס שליטתו לא‬
‫שכתנ נזה הפיק אם היה שככל מ*‪,‬ים שמני ראיית המלאך אי ונורו‬ ‫ראו כלל ולא היו נניאיס‪ ,‬א‪:‬ל שהספור כלו היה מראה הננואה לאנרהט‬
‫הוא כמראה או כתלום שלגגואה‪ ,‬ית־־‪.‬יינ מזה ‪:‬עקידת יצח■ היר‪.‬ה‬ ‫שהראהו השם ננניאתו כאלו המלאכים נאים אל פרוס ושהניאס לוט א>‬
‫ננוראה הננואה כלה ‪ ,‬וכל המעשים שמכ‪-‬ו כה היו מומים לא כפועל‬ ‫כיסו ואנשי רטיי נסנו על הנית ‪ ,‬וכל שאר השפוי שה‪-‬אהו ה׳ להוריטו‬
‫וכמעשה כפי כלל ונייו זה ‪ ,‬והפלא מהדמנ׳ן איך לא נתעורר על זה‬ ‫שהיו אנשי כיום רעים וחטאים לה' מאד וחיינים כלייה ולוט היה‬
‫נתון קושיותיו ‪ .‬וטר‪ .‬שנראה לי כהתו וה ׳*‪.‬גיד לך פה והוא ‪:‬הרג‬ ‫ני ק תמים נלחי נתפש נעונם ‪ ,‬ולכן היה ראוי שינצל מ! הכליה ‪ ,‬כי‬
‫המורה לא אמר אלא שכל ראיית מלאך אי ונורו היה כמראה א נתלים‬ ‫המראה כלה לדעת הרג מרונקת ונקשרת מן יי‪ ,‬א אליו ה' טי והנס‬
‫של ננואה ‪ ,‬ואמר שנכמי ום המין מן הננואם יוכיי שהוא יאה איש‬ ‫אשתו מאחריו ותהי ננינ מל;ז ‪ ,‬שראה אנרהם גינ כאשתו של לוט‬
‫יעשה או יאמר ואתר וה יד״ שהוא מלאך ‪ ,‬והנה ענין העקידה אינו‬ ‫היתה חייגה נ' נ והוכלל כתוך ההפנה הקושיא השכיעית ‪ ,‬נאמרו‬
‫מזה הסין ‪ ,‬כי לא רי‪.‬ה אנרהם ראשונה איש יעשה או יאמר ‪ ,‬ולא‬ ‫ואם הכל מראות ננואתו של לוט היה ויאיצו המלאכים קום קח את‬
‫התנא־ לו אמר כן שהוא מלאך ‪ ,‬אכל ענין פרשת עקירה הוא שהחלהיס‬ ‫אשתך ויאמר המלט על נפשן הנה נשאתי פניך וכל הפרשה כלה מראה ‪,‬‬
‫אמר לאכיהה כנג־אות הננואה קח נא את כנן ‪ ,‬חכר הנתונ רשכם אניהם‬ ‫יישא־ לוט נהרוס‪ .‬ואני משינ טלוה שליטת הו־נ הכל מראות ננואחו‬
‫ננקר ויהטש אח תסירו ‪ ,‬וכל אותו ספור שהיה כפועל ונהקי! יוס‬ ‫של אנרהס לא של לוט ‪ ,‬כי לוט לא יאה מראה כלל ‪ ,‬כי אם אנרהם‪.‬‬
‫מחרת הלוה הנניאיי עד שעקד יצהת כנו טל השנת ממעל לעלים ‪,‬‬ ‫והפשוקיס שוני הרמנ׳ן מן ויאיצו המלאניס !מלט טל נפשך וכל הפרשה‬
‫וישלח אכיהם את ידו ויקת חת המאכלת לשחוט את כנו ‪ ,‬ווה שלשה‬ ‫אין ספק שלדטת הרג המורה הכל היה נמראה הנניאה ‪ ,‬אנל לא יחחיינ‬
‫ימיה אחר המראה ‪ ,‬וא׳א איה לומר שהיה מראה‪ ,‬אלא שנעשה כן נפעל‬ ‫סוה שישאר לוט נסדום ‪ ,‬ו'א שיהיו המעשים נעשים מאליהם ‪ ,‬אכל‬
‫ונאותה שעה ויקרא אליו מלאן ה׳ מן השמים ויאמר אל תשלח ידך‬ ‫היה דעת הרר המירה שהקנ׳ה הראה כל וה לאנרהש כמראה הגטאה‬
‫אל הנער‪ .‬חאת היתה ננואה אר‪.‬רת נאה לו נ' ימים אתרי הראשונה ‪,‬‬ ‫כאותו משל מהמלאכיה ואנשי סדוס ותתניי ‪ ,‬ושהפך את הטייס כמו‬
‫והקין אנרהם מהננואה שנית הואס ‪ ,‬וישא עיניו יירא והנה איל אמר‬ ‫שסופר ‪ ,‬אמנם מטל לא קרה כפנין כן ‪ ,‬אלא שהקגיה כחטאת סיום‬
‫דעלהו לעולם תחת כני ויקרא שם המקום כהוא ה׳ יראה ‪ ,‬ואו נאי‪.‬הי‬ ‫וננותיה ‪ ,‬השחית את הטריס ההם נאש ונפדית ורוח ינטפית אשר ירי‬
‫ננואה אחרת ונאסר לו ט ‪p‬נעתי נאם ה' ‪ .‬הנה רחנאר שכפי כגנק‬ ‫טליהס מן השמים ‪ ,‬ומפני ונוח אנרהם וצדקת לוט הטיי לננו לצאת‬
‫הכמוגים וכללי הרג השרה ‪ ,‬הנטאה הא' שראה אברהם נניי‪.‬ו לא היתה‬ ‫משם ויצא ‪ .‬וכני יקשה על וה אומרו וילך השם כאשר כלה לרנר אל‬
‫מדונקה עם שאר הננואה שראה נהר כמוריה ‪ ,‬כי כל אמת מהס היתה‬ ‫אנרהס ואנרהם שג למקומו ‪ ,‬ואח׳כ כתיג וינאי המלאכים סיומה כטרנ‬
‫כפני עצמה והמעשים שהיי עמה כלם היי כפועל ונהקין‪ .‬י‪,‬וע לך שזו‬ ‫וכל השפוי שמורה שנפסקה נניאתו ואח׳כ הנד ניאת המלאכים לסייס‬
‫היא כוונת ה־כ הטורה נאמת ‪ ,‬ראה ד טיו נפכ׳ו מ ‪ /‬בעניו נסיין ‪,‬‬ ‫וכל המטשה שהיה אחרי הפסק המראה ‪ ,‬ני כנה הרב המורה יחשו>‬
‫שכתג שם נטנין העקידה‪ ,‬ותראה מהם שהיה ועפו כפירוש סכל המעשים‬ ‫שנס כפסוק ההוא הוא מכלל הננואס שנימה לו שהלן השם והקין‬
‫שנזכרו כפרשת עקידה נעשו נהקין ונפעל כהשתכלות וכ'‪,‬נוננור‪ .‬לאכנת‬ ‫מננואחו ‪ ,‬והיה כן וכך ‪ ,‬אנל הכל היה נמראה ‪ .‬והנה יורה טל ועת‬
‫הש׳י ויראתי ‪ ,‬והנה הרמנ׳ן הישיכ הכנתו נדנרי הרב נום ולכן לא‬ ‫הרג המורה שגנון הפשוקים והיא שאתה תמצא שאחרי ספור המלאכים‬
‫הקשה כננרו דנר כעניין העקידה ‪ .‬אמנם דנרי הרמנ׳ן כראיית המלאך‬ ‫וההפנה כלה נאמר וישנם אנרהם גנוקר אל המקום אשר עמד שם את‬
‫שאפשר שיהיה מנלי ננואב על ידי מלכיש אינו מוה המקום להשיב‬ ‫פני ה' וישקף טל פני שרום ועמורה וטל כל פלי ארן הכנר וירא וכנה‬
‫עליו ‪ ,‬כי יש ^ כ המורה טל הדעת הוה מלץ ‪ .‬אמנה מהו האמת כפי‬ ‫טלה קטור האון כקיטור הכגש; ‪ ,‬ואחר זה נא פשוק אחר והוא ויה•‬
‫ואת הפרשה וראיית אלוני סמרא האם היי‪,‬ה נמראה הנכוחה נרנרי‬ ‫נשחת אלכיה את ערי הכנר יוניר אלהיה את אנרהם וישלח את לוט‬
‫הרמנ׳ם או נהקין ונפעל נדנרי הרמכין ‪ .‬רו^‪.‬ה אני ועת הנמים ו׳ל‬ ‫מתוך הכפכה נהפוך את הטריס אשר י‪:‬נ נכס לוט ‪ .‬ווה הפשוק מורה‬
‫שהוא האמת כפי הפשט״ר׳ל שהיוהונרים כלהכהקץ‪ ,‬והנה •שאצלי‬ ‫טל אמתה דעת הרנ כמו שניארתי‪,‬ר'ל שנראשונה הגיד המראה ונפסוק‬
‫ראיה מכרהת על וה נכתוטס והיא אמרו וילך הי נאשר כלה לדבר אל‬ ‫הו‪ :‬הציד אין נעשה סינר נפטל ‪ ,‬ואס לא ׳פירש יהיה הפסוק הזה‬
‫אנרהם יאנוהם שב למקומו ‪ ,‬כסה יורה שאף שנודה שכל מה בניכר‬ ‫לנעלה כלי שפק שכנר סיפר למטלה השתתת כטייס והצלת לוס ‪.‬‬
‫עי כא! היה כמראה הננואה אץ ספק שמכאן! ‘‪.‬ילן ניאת המלאכים‬ ‫ואין לומר שנאמר וה על צוער כי הנה אמר נהטון אלכיס אס ערי‬
‫כסמה ומעשיהם שם עם אנשי העיר יעס לוט ‪ ,‬לא היה מכלל מראית‬ ‫הככר נלשו‪,‬׳ ירים ‪ ,‬ועור כ׳ אחר וה אמר ויטל לוט מלוטר כי ירא‬
‫אניהם הנזכרת ‪ ,‬כיץ שהכתיב מעיד שכלה הש׳י לדנר אל אנרהש‬ ‫לשנת נצוטר והנה לא נהפכה ‪ ,‬אנל ירא לשנת שם מפני היותה שכנה‬
‫גאנרםם‬
 ‫מור ה נ בו כי ם ח ל ק שני פ ר ק מ ב מג‬
‫)נ( תדע שהגר המצרית אינה נביאה ‪ ,‬ל א מנוה ואשתו נביאים ‪ ,‬כי זה הדבור אשר יי שמעוהו או‬
‫שעי׳ה בדעתם ‪ ,‬הוא כדמות ב ת קול אשר ‪ 1‬ברוה ההבמים תמיד ‪ ,‬והוא עני; אהד ילוה לאיש שאינו‬
‫מזומן‪ ,‬י )ד( ואמנם יטעה בזה שתוף ה ש ם‪ ,‬י והוא העקר הדוחה רוב הספקות אשר ב תור ה‪,‬‬
‫י והתבונן אמרו וימצאה מלאך ה' על עי; המים ‪ ,‬כמו שאמר ביוסף וימצאהו איש והנה תועה בשדה ‪,‬‬
‫ולשון המדרשות כלם שהוא מלאך ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ג כ ב ר בארנו בחבורנו )נס״ז מהלנח ■ם־ד הרודה( שהנביאים פעמים יר‪,‬נבאו במשלים ‪ ,‬וזהו‬
‫שהוא יראה דבר על צד המשל ‪ ,‬ויפורש לו ענין המשי‘ ההוא במראה הנבואה ההוא‬
‫בעצמו ‪ ,‬כי כמו שיראה אדם הלום וידמה בהלומו ההיא ■מהוא נעור וסיפר החלום לזולתו ופירש לו‬
‫ענינו והכל הלום ‪ ,‬וזהו אשר קראוהו חי^ום שנפתר בתוך ה^ום ; וט; ההי‘ ומות נ׳׳ב מה שיודע ענינם‬
‫א אחר ה ה ער ה‪ ,‬כן משלי הנבואה יש מהם שיפורש ענינם במראה הנ בו א ה‪ ,‬במו שהתבאר בזסריה‬
‫באמרו אהר אשר הקדים המשלים ההם ‪ ,‬וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו‬
‫ויאמר אלי מה א ת ה רואה ‪ ,‬ואהי בן פירש ייו המשי* ‪ ,‬וכמו שהתבאר בדניאל באמרו דניאל הלם‬
‫הזה והזוי ראשיה על טשסביה ‪ ,‬ואחר סן זבר המש‪^-‬ים כלם ‪ ,‬וזכר האנחו להסרון ידיעת פירושם ‪ ,‬עד‬
‫ששאל המלאך והודיעו פירושו במראה הנבואה עצמה ‪ ,‬והוא אמרו קרבית על חד מן קאטיא ויציבא‬
‫אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מי׳יא יהורענני ‪ ,‬וקרא בל העני; ההוא חזון ‪ ,‬אחר שזכר שהוא‬
‫חרם הזא^ מפני שפרשו לו המי^אך במו שזכר כהלום שי‘ נבואה ‪ ,‬והוא אמרו אחר זה הזו; נראה אלי אני‬
‫דניאל אהרי הנראה אלי בתר‪,‬לה ‪ ,‬וזה מבואר כי הזו״ן ננזר מן חז״ה ומרא״ה ננזר מן רא״ה‪ ,‬והזה וראה‬
‫בעני;‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ח שיזעוהואו שעלה בדעחס‪.‬ר״ל כי דבור המלאך להגר או למנוח‬ ‫איננה גכיאה ולא חגוח ואשתו גכיאיס ‪ .‬רצה לוחר מחה‬
‫לא היה נכואה כלל כי לא היו מפורסמים נחכייה אבל מה‬ ‫שהרן‪ 7‬חתי שצריך שיהיה הנביא הנ ס ומוכן הכנה מונית‬
‫ששמעוהו היה דמיון חזק כדמיונם והס חכבו ששט־עו הקול‬ ‫ופרוש מדרכי ההמון פרישות נכלא ‪ ,‬תדע שהנר ומניח‬
‫ההוא יוצא חון לנפש ‪ ,‬וזהו כדמות נח קול כי בח קול לפי‬ ‫ואשתו לא היו נני אי ס ני מנוח ע ס האר; היה וכל שכן‬
‫דעח הרב זה עניינו שהאדם השומע הקול ההיא היר> חזק‬ ‫אשתו וכל שכן הגר ואו תבין כי הדבור אשר שמעוהו‬
‫הדמיון בדבר ההיא כאלו ישרעהו חון לנפש ‪ 1 :‬ואמנם‬ ‫או עלה בדעמס נדמית ב' ק‪ ,‬לפי דעת הי ב ב״ק הוא‬
‫יפעה בזה שתוף השם ‪ .‬ר״ל כ׳ סה שאמר הפסוק להנר‬ ‫כיהיה אדס חזק בדמיון באופן שחושב שישמע קול חון מנפש‪:‬‬
‫מלאך ה׳ יטעה בני ארס נשתוף מלאך ויחשבו שהיא נבואה‪ ,‬ואין‬ ‫אמנם יטעה בזה שתוף השם ‪ .‬רי׳ל פי מה שאמר הפסיק‬
‫העני! כן ‪ ,‬כי זה המלאך ענינו דמיון לנד בלחי נבואה‪ :‬ז והוא‬
‫להגר ומלאך ה' יטעה בני אדס ויחשבו שהיא נביאה וכן‬
‫העקר הדוחה י״ל שחיף מלאך ‪ :‬ח יהחכינן אמרו וימצאה מלאך ‪.‬‬ ‫מנוח ואשתו כי וה המלאך ענינו דמיק לבד ‪ .‬והוא העקר‬
‫ר״ל הראיה שהמלאך הנאמר אצל הנר אינה ‪::‬ואה שאמר הפסוק‬ ‫הדוחה רוב הספקות אשר בתורה‪ ,‬היצון בו ני כאשי תבין‬
‫וימצאה לשון מציאה וכיוצא נזה נאמר לשון מציאה ביוסף‬ ‫מהו מלת מלאך תבין נבואית רמת על אמתתס ויסולקו‬
‫וימצאהו איש ובארו ז״ל שהאיש ההוא מלאך ‪ ,‬ואין ספק שיוסף‬ ‫מעליך ספקות רבות אשר באי בתיייה ‪ .‬וראיה על שהנר‬
‫בן י״׳ שנה לא היה נ‪:‬יא‪ ,‬אבל המלחך ההוא היה דמיון דמיון יוסף‬
‫אינה נביאה ס אפי הכתוב וימצאה לשי; מציאה וכיוצא בו‬
‫גאמר לשון מציאה בייסך וימצאהו איש והמדרשית כלם‬
‫וכאלו ראה איש חון לנפש שאלהו אנה ארזיו והשיב שמעחי אומרים‬
‫נלכה דוחינה‪ ,‬ומצד שזה ‪5‬מלאך הנראה אצל יוסף היה אחד עס‬ ‫אמרו שהוא מלאך ויוס;‘ לא היה נביא כי היה בן י״ו שנה‬
‫המלאך הנראה אצל הנר הוציא הפסוק בשניהס לשון ניציאה ;‬ ‫אבל כל המלאך ההיא הוא דמיין ייסן‘ יכאלו ראה איש חין‬
‫פ ר ק מג א אחר ההערה ‪ .‬י״ל וזהר שיעור משנתו ידע‬ ‫לנפש שאלהו בעבור אסיו והשיבו שמעתי אומרים נלכה‬
‫פתרון החלום אלא שיש בהם מדרגות כמו‬ ‫דותינה וריצד שזה המלאך הנראה אצל יוסף היה המלאך‬
‫הנראה אצל הנר הוציא הפסוק בשניהם מלשון מציאה ‪:‬‬
‫פ ר ס מ ג כנר ביארנו בחבורנו שהנביאים ינבאו נמשלים וזה שהוא יראה הדבר על צד המשל ויפרש לו ענין המשל‬
‫ההוא במראה הנבואה ההוא בעצמו ‪ ,‬נמו שיי־אה אדם חלום וידמה בחלומו שהוא נעור וספר החלום אל‬
‫זולתו ופירש לו עניני והכל חלום ויה מה שקראו חלים שנפקר בתוך חלום‪ ,‬וכן הענין במשלים אשר יראוהו הנביאים שוה בשוה‪,‬‬
‫ומן החלומות עוד חה שנודע ענינס אחר היקיצה שידע אדם א חי שיעור משנתו פתרון החלום ‪ ,‬כן היה הענין במראה‬
‫הנבואה ידע חה שהיא המשל‪ ,‬ימן החליתוי! מה שלא ידע אדם פתרון חלומו‪ ,‬כן הנביאים המשלים אשר יראו ולא ידעי למי‬
‫הואמשלולא ידעו פירוש אותה הנביאה‪ ,‬ווה המין הג׳ לא זנרהרבואין ספק ני נמצא וה בנביאים ‪ ,‬והנה דניאל לא ידע ביאת‬
‫הנואל‬
‫קרשקש‬ ‫א ב ר ב נ א 'ח‬
‫ע׳ נ ’‘ א יאנלי כני ישראיי א ת גי־ הנשה )ג( תדע עהגר אינה‬ ‫ולנרהם כב לייקוייו‪ i'h ,‬לנו נ'כ מכצ; כת־אה כי ענין הכתוב‬
‫נביאה וייא הנוח ואשי‪,‬ו נביא־ס כי זה הדבור אשר שנועוד‪,‬ו או‬ ‫ומלותיו ל? יככיהי ‪ ,‬ונם תין לית־ שכיתה ! ‘‪,‬ת מ־י“‪,‬ה יצחרת נליע‬
‫׳‪,S ‘2‬־ בדעתב תוא כדמות בת קול בנאן תמה גרו־‘ וכשהביט‬ ‫שצ'כ היה י צי' לומ־ נתתלתת וירת תל‪:‬ים צל נו‪.‬ו כיין ש‪,‬יזמי נייניהס ‪,‬‬
‫אוחו הסימוי לא יאמינו רע וניך שהוא ענק עיית בדעתם ולא‬ ‫אף ני לוע לת היה נניצ ‪ .‬וכל שכן הנשי שדום שנצ היו נב׳■'‪:‬‬
‫שירדה עני‪ ,‬בה קויי ‪ ,‬בי כי* ה־נ רי ם שתראר‪!■ .‬נאמרו בתוך‬ ‫כדני׳ הרמנ׳ן‬
‫הענין יכחישו שיה־ר‪ ,‬ב ת קול או עני‪ ,‬עי‪ 1‬ה ברעתם ‪ .‬וד( ואמנם‬
‫ימע‪ ,',‬גו ה שהין‪ .‬רישת ‪ ,‬הרצון בו שקראו ג־אא‪ -,‬וני׳אך י_ם כ־ישות!• אמנם אני רואה שהפסוק אמר וי*א ידע מנוה בי כ‪-‬יאק ה' הוא‬
‫אמר ולא יסף מראך ה׳ רהראות אל כנוח וי‪.‬ניר מות נמית כי אייהיס ראינו וקראו במה פעמים מלאך ה׳ ‪:‬‬
‫פט ‪89‬‬ ‫מורה נבובים חלק עני פדר! מג מד‬
‫בענץ אחד ‪ ,‬ואץ הפרש בץ אטרך במראה או במוזזה או בחזון‪ ,‬אץ שם דרך שלישי אלא שני הדרכים‬
‫אשר ספרה התורה בהם ‪ ,‬כמראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ‪ ,‬אלא שיש בהם מדרגות במו שיתבאר‪,‬‬
‫וממשלי הנבואה משלים רבים ב שלא פורש עניגם במראה הנבואה ‪ ,‬אלא אחר היקיצה ידע הנביא‬
‫מה היתה הכוונה‪ ,‬כמקלות אשר לקח זכריה במראה הנבואה‪ .‬ודע כי במו שיראו הנביאים דברים‬
‫שהרצון בהם משל ‪ ,‬כנרות זכריה‪ ,‬והסוסים ‪ ,‬וההרים‪ ,‬ומגלת יחזקאל‪ ,‬וחומת אנך אשר ראה עמום‪,‬‬
‫והחיות אשר ראה דניאל ‪ ,‬וסיר נפוח אשר ראה ירמיה ‪ ,‬ומה שדומה לזה מן המשלים אשר הנרצר‪,‬‬
‫בהם לחקות ענין ‪ ,‬כן יראו עוד דברים הנרצה בהם מה שיע ‪ T‬עלח שם הדבר ההוא הנראה‪ ,‬מצד‬
‫הגזרה או השתוף ב שם‪ ,‬וכאלו פעל הבח המדמה הוא להראות דבר יש לו שם משותף‪ ,‬יורה אחד‬
‫מענינו על ענין אחר שזה ג'כ מין מן ההמשל‪ ,‬כמאמר ירמיהו סקל שקד‪ ,‬והיתה הכונה להורות‬
‫משתוף שק״דואטר כי שוקד אני‪ ,‬לא מענין המקל ולא מענין השקדים‪ ,‬וכן ראיית עמום כלוב קי ץ‪,‬‬
‫להורות ממנו על תום מדת הזמן ואמר בא הקין ‪ .‬ויותר נפלא טזד‪ ,‬שתהיה ההערה בשם אחד אותיות‬
‫השם ההוא הם אותיות שם אחר ^ בשנוי סדרם ‪ ,‬ואע׳פ שאץ שם גזרד‪ ,‬בין שני השמות ההם ולא‬
‫שתוף ענין כיניהם כשום פנים ‪ ,‬כמו שתמצא כמשלי זבריד‪ ,‬בלקחו המקלות לרעות הצאן כמראות‬
‫הנבואה ‪ ,‬וקראו האחד נועם וחאחר חובלים ‪ ,‬והיתה הכונד‪ ,‬בזד‪ ,‬המשל שד‪,‬אומד‪ ,‬בתחלת עניגד‪ .‬היתה‬
‫בנף>ם היטם והוא אשר הנהיגה והיישירה והיתה שמחר‪ ,‬בעבודת השם מיושרת לזד‪ ,‬והשם רוצד‪ ,‬אותה‬
‫ואוהבה ‪ ,‬כמו שאמר את ה׳ האמרת היום וד‪,‬׳ האמירך היום ‪ ,‬ומנהיגד‪ ,‬ומיישירה‪ ,‬או משה ומי שאחריו‬
‫מן הנביאים ‪ ,‬ואח׳ב נעתק עגינה עד שמאסה אהבת השם ומאסה השם ושים מנדרגיה חובלים כירבעם‬
‫ומנשה ‪ ,‬הנה זאת המלה לפי הגזרה חובלים ‪ p ,‬מחבלים כרמים ‪ ,‬ואחר כן למד ממנו ג״כ ר׳ל מקרוא‬
‫שמו חובלים‪,‬על מאסם כתורה ומאום השם או ת ם‪ ,‬ח ה ה ענ ץל א יגזר מחובלים אלא בהחליף סדר‬
‫החי״ת והכי״ת והלמ״ד ואמר בענץ המאוס והנעילה מזה המ של‪ ,‬ותקצר נפשי בהם ונם נפשם בחלה‬
‫כי‪ ,‬והפך אותיות חבל ושטחו ב ח ל‪ ,‬ובאו לפי זה הדרך עניני ס די סני ב י סודותבא מרובמרכבה ‪,‬‬
‫נחשת קלל‪ ,‬ורגל עגל‪ ,‬וחשמל‪ ,‬ובמקומות זולת זה בשתהפשם בשכלך בכל מקום יתבארו לך מכח‬
‫הדברים אחר זאת ההערד‪: ,‬‬
‫פ ר ק מ ד ה נ בו א ה אמנם תהיה כמראה או בהלום כמו שבארנו פעמים ולא נשיב זד‪ ,‬ת ם ‪, T‬‬
‫ונאמר עתה כי כשינבא הנביא אפשר שיראו־‪ ,‬משל כמו שבארנו פעמים י* ואפשר‬
‫שיראה‬
‫שסטוב‬ ‫אפודי‬
‫שיתבאר בסרק מ״ה מזה החלק ‪ :‬כ שלא שורש עניינם אלא הנואל כמ״ש כי סתומים וחתומים הדגרים עד עת קן נל‬
‫אחר היקיצה ‪ ,‬ריל כמו שלא יודע שחרון החלום אלא אהד שכן זולתו ‪ ,‬וכמו שיראו הנביאים דברים שהרצון גהם משל‬
‫היקיצה ק יקרה לסעמיס שלא חודע ענץ הנבואה אלא אחר כגרות זכריה והסוסים וההרים ומגילת יחזקאל וחומות אנך‬
‫!הפסק הנבואה נהקין ; ג בשנוי סדרם ‪ .‬ר״ל נשנו• סדר אשר ראה עמוס והחיות אשר ראה דניאל ומה שדומה לזה‬
‫האותיות ‪ :‬ד סודוח נאמרו במרכבה נחשת וקלל ועגל וחשמל ‪ .‬מן המשלים אשר הנרצה נ ה ם לחקות ענין שנס ‪ P‬יראו‬
‫ר״ל שאלו השמות הס מצד הנזירה ‪ .‬ואסרו גחושס ‪ ,‬ד׳ל עוד דברים הנרצה כהם מה שיעיר שם הדבר ההוא הנראה‬
‫השחמה ‪ .‬ושמו שבארחי בחלק נ׳ בפרק ו׳ ‪ .‬וקלל אפשר שר׳ל מצד הגזרה או השתוף בשם וכאלו פעל הכח המדמה הוא‬
‫לקל כלומר שהשחחה היא בקלות ובמהירות ‪ .‬ועגל ר״ל דני להראות דבר שיש לו שם משותן< יורה אחד מענינו על‬
‫עגול ‪ ,‬וחשמל ר״ל עחיס חפות עחיס ממללוח ‪ ,‬וכמו שינאר עני! אחר שזה ג״כמיןסן ההמשל ‪ ,‬כמאמר ירמיהו מקל‬
‫שקד והיה כוונתו להודות בשתוף שקד ואמר שוקד אני לא‬ ‫בסרק ז׳ מחלק שלישי ;‬
‫פ ר ק ‪ 1 D‬א ואנשר שיראו את השם מדני עמו ‪ .‬וכני ענין המקל ולא ענץ השקדים‪ ,‬וכן ראיית עמוס כלוב קיז‬
‫להורות ממנו על תום הזמן ואמר נ א הקן ‪ .‬ויותר נפלא‬
‫מזה שתהיה ההערה בשם אחד אוחיות השם ההוא הם אותיות שם אחר בשנוי סדוקר״ל בשנוי סדרי אותיות ואע׳פשאין‬
‫שם גזרה ני! שגי השמות ולא שתוף ענין בהם בשום פנים כמו שתמצא במשלי זכריה בלקחו המקלות לרעות הצאן במראה‬
‫הנביאה וקראו האחד נועם והאחד חובלים ‪ ,‬והיתה הכוונה בזה המשל שהאומה בתחלת ענינה היתה בנועם והוא אשר‬
‫הנהיגה והישירה והיתה שמחה בעבודת השם מיישרת ליה והשם רצה אותה ואהבה נח״ש אתה׳האמרת היום וה' האמירן‬
‫ומנהיגה ומיישירה‪ ,‬או חשה ומה שאחריו מהנביאים ואח״כ נעתק ענינה על שמאסו עבודת השם ית' ושם מנהיגיה חובלים‬
‫נירבעס ומגפה ‪ ,‬הנה זאח החלה לפי זאת ההשאלה נגזרה ממחבלים כרמים ‪ ,‬ואח׳נ למד ממט גס כן ריל מקראו שם‬
‫חובלים על מאסם תורת השס‪ ,‬וזה הענין לא נגזר מחובלים אלא בהחליף סדר החי״ת והגי׳׳ת והלמ״ד ‪ ,‬ואמר בעניו‬
‫המיאוס והגעילה מזה המשל ותקצר נפשי בהם וגס נפשם בחלה גי‪ ,‬והפך אותיות חבל ושמהו גחל ‪ ,‬וכמו שגאו אלו‬
‫החלושים בעניגיס הנבואיים בדברים אשר אין להם סתרי חכמה בא ג״כ לפי זה הדרך עניגים מאד וריס הס סודות‬
‫מסתרי הנבואה ׳ כי נאמרו במרכבה נחשת קלל ועגל וחשמל שאלו השמות מזה הצד ‪ ,‬ר״ל מצד הגורה ‪ ,‬ואמר נחשת‬
‫רי׳ל השחתה בחלוף אותיות מצד שנוי כדר האותיות‪ ,‬ולזלל אפשר שר״ללהקל‪,‬כלומרשהשחחה היא בקלות ובמהירות‪,‬‬
‫ועגל ר״ל בו דבר עגול ‪ ,‬וחשמל ר״ל עתים חשות עתים ממללות וכמו שיבאר נסרק ראשון מחלק ג׳ ;‬
‫פ ר ס מ ד הנבואה אמנם תהיה במראה או בחלום כמ״ש פעמים רבות ‪ ,‬ואין ראוי להשיג זה תמיד כי הוא יסוד‬
‫הנבואה ‪ ,‬ונאמר עתה כשיגגא מ בי א אפשר שיהיה משל כמ׳ש ואפשר שיהיה השם יתעלה במראה הנבואה‬ ‫’‬
‫י דני‬ ‫‪S3‬‬ ‫כג‬ ‫]מורד‪ .‬נ םכי ם ח*ב[‬
 ‫מורה נבוכים‪ pbn‬שני פרק מד מה‬
‫‪,‬‬
‫שיראה הש״י במראה הנבואה ידבר עמו כמ״ש ישעיתו ואשמע את קול ה׳ אומר את טי אשלח וטי‬
‫‪,‬‬
‫ילך לנו ‪ ,‬ואפשר שישמע מלאך מדבר עטו והוא יראהו חד‪ ,‬הרבה מאד כמו שאמר ויאמר אל' הלא‬
‫ידעת מה המה אלה‪ ,‬ויען המלאך הדובר בי‪ ,‬ואשמע אחד קדוש מדבר‪ ,‬חה הרבה מאד מאק‬
‫‪0‬םפר ‪ ,‬ופעמים יראד‪ ,‬הנביא איש מבני אדם מדבר עמו כמ׳ש ביהזקאל וד‪,‬נה איש מראהו במראה‬
‫הנחשת וידבר אלי האיש ונו׳^ אהר שפתה המאמר היתה עלי יד ה' ‪ ,‬ופעמים שלא יראה הנביא‬
‫צורה כלל אלא ישמע דבר לבד במראה הנבואה יקראהו ‪ ,‬כמ״ש דגיאל ב ואשמע קול אדם בין‬
‫אולי ‪ ,‬ובמו שאמר אליפז דממה וקול אשמע ‪ ,‬וכמ׳ש ג״ב יתזקאל ואשמע את הקול טרכר אלי ‪ ,‬כי‬
‫אין הענין ההוא אשר השיג במראה הנבואה הוא אשר דבר עמו ‪ ,‬אכל הבדיל הענץ ההוא הנפלא‬
‫הזר אשר באר שהוא השיגו‪ ,‬וה תהל בענין הנבואר‪ ,‬וצורתה ואמר ואשמע את קול מדבר אלי‪ ,‬ואהר‬
‫מה שהקדמנוהו מזאת ההלוקה אשר העירו עליה הפסוקים ‪ ,‬אומר שזה הרבר אשר ישמעהו הנביא‬
‫במראה הנבואה ^ אפשר ש ‪ T‬מה לו ג״כ שהוא בתכלית העוצם ‪ ,‬כמו שיהלום האיש שהוא שמע רעם‬
‫גדול או ראה רעש או זועה‪ ,‬כי הרבה פעמים יחלום החולם זה ג״כ‪ ,‬י ופעמים שישמע הדבר ההוא‬
‫אשר ישמעהו במראה הנבואה בדבר הרניל הנודע)א( עד שלא■ ירחיק ממנו דבר ‪ ,‬יתבאר לך זה מענין‬
‫שמואל הנביא‪ ,‬כי כאשר קראו הש״י בענין הנבואה וזשב שעלי הכהן קראו פעם אחר פעם נ׳ פעמים ‪,‬‬
‫אח״כבאר הכתוב עלת ז ה‪ ,‬ואמר כי אשר חייב לו זה והיותו חושב אותו עלי‪ ,‬הוא באשר לא היה‬
‫יודע אז שדבר השם לנביא יהיה בזאר‪ ,‬הצורה ‪ ,‬ה ולא נגלה לו עדיין זה הסוד ‪ ,‬והוא אמרו ושמואל‬
‫טרם ידע את השם וטרם יגלה אליו דבר ה׳ ‪ ,‬רוצה כו שהוא לא היה יודע ולא נגלה לו שבן הוא‬
‫דבר ה׳ ‪ ,‬או יהיה אמרו טרם ‪ T‬ע את ה' רוצה בו שלא קדמה לו נבואה‪ ,‬כי אשר יתנבא כבר נאמר‬
‫בו כמראה אליו אתודע בהלום אדבר בו ‪ ,‬ויהיה פירוש הפסוק לפי ענינו כן ושמואל לא התנבא קודם‬
‫לזה ולזר‪ .‬לא ידע כי כן תהיה צורת הנבואה ‪ ,‬ורעהו ‪:‬‬
‫פ ר לן מ ה ו א ח ר מה שקדם טבאור אמיתת הנבואה ‪ ,‬לפי סד‪ ,‬שחייבהו העיון עם מה שהתבאר כתורתנו ‪,‬‬
‫צריך‬
‫אפודי‬ ‫שט טוב‬
‫שינה זה הענין למעלה בסרק מ״ב מזה החלק ‪ .‬והרב כחב‬ ‫ידבר עתו כמ״ש ואשמע את קול ה׳ ‪ ,‬וסעחיס ישמע וזלאך‬
‫בסרק מיה אגל אס אסשר שיראה מביא עוד במראה‬ ‫מדבר עמו והוא יראהו וזה הרבה מאד ‪ ,‬ושעמים יראה‬
‫הנבואה כאילו השם יחעלה ידבר עמו היא רחוק אצל׳‪ ,‬ואם‬ ‫מ בי א איש מבגי אדם מדבר עמו כמ׳ש בייזזקאל ו מ ה‬
‫‪ p‬זה סחירה ‪ .‬החשובה כ׳ הרב יבאר בפרק ההוא‪ ,‬ר״ל בסרק‬ ‫איש מראהו כמראה נחשת וידבר אלי האיש ‪ ,‬ופעמים שלא‬
‫מ״ה שאסילו באוחס ססוקים שנמצא שהשי׳ ידבר עס הנביא‬ ‫יראה הנביא צורה כלל לא מהשם ולא ממלאך ולא מאיש‬
‫במראה אסשר שסחלת המראה היה במראה הנבואה ובסוף‬ ‫אלא ישמע לבר לבד במראה הנבואה יקראהו כמ״ש דניאל‬
‫נשחקע ושב חלום נבוא״ אבל הנבואה מתחלה ועד סוף זה‬ ‫ואשמע קול אדם ‪ ,‬וכח״ש אלישז דממה וקול אשמע כי לא‬
‫א״א שידבר השם יתעלה עמו ‪ ,‬א״כ כשאמר הרב הנה אפשר‬ ‫השיג הנביא המדבר אבל השיג ענין הדבור ‪ ,‬ואתר זאת‬
‫שיראה השם יתעלה במראה הנטאה ידבר עמו ירצה גו‬ ‫ההקדמה ראוי שתדע כי זה הדבר אשר ישמעהו הנביא‬
‫בהתחלת הנבואה הוא מראה ולבסוף נשחקע ושב חלום נ ט א״ ;‬ ‫אפשר שידמה לו ג׳׳כ שהוא בתכלית העוז כמו שיחלום‬
‫ב ואשמע קול אדם ‪ .‬ר״ל זהו חול נברא במדמה ‪ :‬ג אסשר‬ ‫האיש ששמע רעם גדול או רעש או זועה ‪ ,‬כי הרבה פעמים‬
‫שידמה לו גס כן ‪ .‬ר״ל שזה הקול הנברא נמדמה סעמים יהיה‬ ‫יחלום החולם זה ג' כ ופעמים שישמע הדבר ההוא אשר‬
‫קול גדול וחזק כקול רעם גדול ורעש ‪ :‬ד וסעמיס שישמע‬ ‫ישמעהו במראה הנבואה בדבר הרגיל הנודע שלא ירחיק‬
‫הדבר ההוא ‪ .‬ר״ל אסשר שלא יהיה הקול הנברא נמדמה חזק‬ ‫ממנו ‪ ,‬ויתבאר לך מענין שמואל הנביא כי כאשר קראהו‬
‫אלא קילוח רגילים בלתי מסחידיס כעני! שמואל הנביא וכו׳ ;‬ ‫בעני; הנבואה חשב שעלי הכהן קראו פעם אחר פעם‬
‫ה ולא נגלה עד״ן זה הסוד ‪ .‬ריל שזה הקול ששסע לא היה‬ ‫ג״פ‪ ,‬ואח״כ ביאר הכתוב עילת זה ואמר כי אשר חייב‬
‫חושב שהיה קול נברא בסדמה שיהיה לו התיזלה לענין הנטאה‬ ‫לו זה והיותו חושב שהוא עלי לפי שלא היה יודע שהשם‬
‫עד שגלה לו המנין על• הכהן ;‬ ‫ית׳ ידבר בנביאים בזאת הצורה ולא נגלה אליו זה הסוד‬
‫כי השם ית׳ מדבר בנביאיו כאשר ידבר איש אל רעה! אבל‬
‫היה חושב שהיה מדבר עמו בעניןאחר נפלא ‪ ,‬ולכן לא נגלה לו זה הסוד עדיין ‪ ,‬ואמרו עעם זה ושמואל ערם ידע את‬
‫ה׳ וטרם יגלה אליו דברה'‪ ,‬ר׳ל שלא היה יודע ולא נגלה אליו זה הסוד שכן הוא דבר ה'‪ ,‬ויהיה אמרו טרם ידע את‬
‫ה׳ טרם ידע שהשיי ידבר עס הנביאים על זה הענין וטרם יגלה לו דבר ה׳ ‪ .‬או יהיה פי' ושמואל טרם ידע את ה׳ ‪,‬‬
‫ר׳ל שלא קדמה לו נבואה מאת ה׳‪ ,‬כי אשר יתנבא כבר נאמר בו במראה אליו אתודע ‪ ,‬ויהיה פי׳ הפסיק כפי ענינו כן‬
‫ושמואל לא התנבא קודם ולא ידע כי כן תהיה צורת הנבואה ‪ ,‬ובזה התיר ספק חזק ובכלל שאין דבר גשמי חין לנפש‬
‫אבל הוא קול נברא במדמה ולכן היה מסופק שמואל הנביא אס ה׳ קראו למה שלא היה יודע זה הסוד ;‬
‫‪ p " lf i‬מ ה זה הפרק נפלא מאד יספר בו הרב מדרגות הנבואה שהם י״ב מדרגות ‪ ,‬ולזה אז״ל י׳ב מעלות היו בהר‬
‫נבו‬
‫קרשקש‬ ‫אברבגאיל‬
‫פ ר ס ט ד )א( ער שלא ירחיקסמנו דבר‪ ,‬הר«ו בזה מאחר ‪pwr‬‬ ‫פ ר ס מ ה אחיי סייאי ר‪-‬־ג ייייז ®>ייא® יייי® יא ייי ה ®'‪5‬‬
‫בו שום שנוי אלא אותה הקריאה היא בדבר חסותל‬ ‫״‬ ‫לזבוי■ ולנאר מדרנוסיס ‪ ,‬ולס׳ שנשמ׳ר שערר זכר מ־נ‬ ‫י‬
‫לא יחשוב שוה העני; אשר שסעו הוא נדרך טרדני ו ע ט א ח «‬ ‫»דרג« סננואס ‪ ,‬שיש מי שיואס סשליס ולויווז ‪ ,‬ויש ויי שישמע ונריס‬
‫ארק‬ ‫משורשיה‬
‫צ ‪90‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק מד•‬
‫אקיאם מודגות נבואה אץ‬ ‫הנבואה לפי שניי רדצ‪1‬רשע וואלה < ואי^ו ימוד‬
‫צורין■ שאזבור לן מררטיה‬
‫כל מי שהוא בסדרנה מהם נביא‪ ,‬אכל הסרתה הראשונה והשנית ד& מעלות לנבואה ‪ ,‬ולא ייטגה‬
‫א סי שהגיע למעלה טשתיהם נביא מכלל הנביאים אשר קדמו הדברים בהם ‪ ,‬ואם ^רא בקצת‬
‫העתים נביא‪ ,‬הוא לקצת כללות‪ ,‬להיותו קרוב לנביאים מאד ‪ ,‬ולא יטעך באלו הטרתות היותך מוצא‬
‫בספרי נביא באתהו הנבואה כצורה אחת מאלו המדרגות‪ ,‬ויתבאר מביא ההוא בעצמו שבאתהו‬
‫הנבואה כצורת מררגה אחרת ‪ ,‬וזה שאלו המיתות אשר איברם‪ ,‬אפשר שיכא קצת נבואת הנביא‬
‫ההוא אליו לפי צורת אחת מהם ‪ ,‬ותבואהו נבואה אחרת בעת אחרת לפי מדרגה למטה ממדתת‬
‫הנבואה הראשונה ‪ ,‬כי כטו שהנביא לא יתנבא כל ימיו בהתדבקות‪ ,‬אבל יתנבא עת ותפרו־ ממנו‬
‫הנבואה עתים‪ ,‬כן ינבא עת אחת כצורת מדרנה עליונה ‪ ,‬ואח״ב ינבא עת אחרת בצורת מדתה למטה‬
‫םמגה‪ ,‬או אולי לא יניע לטדרגה העליונה ההיא אלא פעם אחת בכל ימיו ואח׳ב תשוללסטגו‪ ,‬ואולי‬
‫ישאר על מדרגה למטה טמנה אל עת הפסק נבואתו ‪ ,‬שא׳א מבלתי הפסק הנבואה משאר הנביאים‬
‫קודם מותו אם כזמן מועט או גדול‪ ,‬כמו שהתבאר בירמיוע ‪ ,‬באסרו לכלות דגר ה׳ טפי ירמיהו *(‪,‬‬
‫וכמו שהתבאר כדוד באסרו ואלה דברי דוד האחרונים^ ב והוא ההקש כבל ‪ ,‬ואחר הקדימי זאת‬
‫ההקדמה והצעתה ‪ ,‬אתחיל בזכרץ המדרגות הנרמז אליוע ואומר ‪:‬‬
‫המדרגה א תחלת מדרגות הנבואה ‪ ,‬שילוה לאיש עזר אלחי שיגיעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול‪,‬‬
‫כהצלת‬
‫שם שצב‬ ‫אפודי‬
‫פ ר ק מ ה א מי שהניע למעלה סשסיהן ‪ .‬רצוגו לוכנישאץ נבו ופספס משה נ»ויעה אשת ‪ ,‬והרצון נו כי»דרטס‬
‫מ׳ שהניע לאי״ מעלה מששי המדינוס ממאה הס פנים עשר ומשה לא עלה להס מדרגה‬
‫היאשונוס או לשהיק הוא נניא שימנה נכלל הנניאים נמוחלש ‪ :‬אחר מדרגה אכל עלה למדרגה איזרונה כמהירוש ‪.‬והתתיל‬
‫ב ומא ההקש נכל ‪ .‬רצה לומר נכל שאר הנכיאיס ‪ :‬ואמר אחר מה »ןדם מניאור אמתח הננואה לפי מה‬
‫שיתיינהו העיק ממה שמ»אר מתורתנו צריו שאומר לו‬
‫מפלות הנבואה לסי שגי השרשיס האלו שהם כפי מה שיחיינהו העיון עס מה שיתנאי כתורה ואלו אשר אקראס‬
‫מדרגות הנבואה ‪ ,‬אץ כל מי שהוא במדרגה מהם נניא ‪ ,‬אנל המדרגה הראשונה והשניה הם מעלות לנבואה ולא‬
‫ימנה מי שהניע למעלה חשתיהס נביא מכלל הנביאים שקדמום הדברים ההם ‪ ,‬ואם יקרא נביא הוא ע״‪ 5‬הכללות‬
‫להיותו קרוב לנביאים מאד ‪ ,‬ואס נראה שזה האיש נבא בנבואה ויקרא נביא יהיה נטאתו פעם אחרת בצורת‬
‫מדרגה איזרת ‪ ,‬אל ישעך זה ני אלו מדרגות הנבואה אפשר שינבא הנביא פעם לפי מדרגה אחת יפעם אחרת נסי‬
‫מדרגה אחרת נין יהיה למעלה ממדרגה הראשונה נץ יהיה למעה‪ ,‬ונבר אפשר שינבא הבניא במדרגה העליונה ואסיכ‬
‫ינבא במדרגה תחתונה‪,‬וכבר אפשר שלא יתנבא אלא פעם אמד‪ ,‬ואי אפשר בלי הפסק הנבואה משאר הנביאים קודם‬
‫מותם ובזמן גדול או מועע בחי שיתבאר בירמיה אמר לכלות דבר ה׳ מפי ירמיהו‪ ,‬ואמר בדוד אלה דברי דוד‬
‫האחרונים מזה תלקחראיה על כל הנביאים‪ ,‬ואחר הצעה זאת ההקדמה התסיל גרב מדרגות הנביאה‪•,‬‬
‫הטדרגה א תחלת מדרגות הנבואה שילוה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויורו© למעשה טוב גדול כהצלת‬
‫אברבנאל‬
‫‪ Ana w‬מםררגות וזיוווך מיצזנ נם!ורי חננואוז ‪.‬‬ ‫‪hVi‬‬ ‫‪8‬גניאיס ‪:‬‬ ‫יושוישים ‪ ,‬ויש מי שרואה השס מונר ^אמו ‪ ,‬ומי שישמע מ ניי ס_ ולא‬
‫יאד לדשח מי הוא זה ואי זה הוא הנניא שמצא הרג שננא כמדמה‬ ‫יראה מי הוא המונר ‪ ,‬והיות שנאותה המדינות שזנר ‪ pea‬ההוא צא‬
‫אמי העס אמה‪ ,‬ופעה שציה נכא כמדרגה או״ס מהמדרגות‪ .‬זאוסר‬ ‫עשה הנדל מהות הננואה נחלוס או נמראה ‪ ,‬להן ראה הרג נהרון‬
‫איי שהרנ טוו נזה להשיג טל סיק א׳ אהשי שיסופק נגדו ‪1‬ה‪1‬א מה‬ ‫הזה לוכור ולהוי אותם המדרגות נהמל אותה שהיו נחלוה מאוסה שהיו‬
‫שטצאני לשמואל הגטא שכשב ספרו אשר הוא מכלל הגניאיס‪ ,‬ונתג‬ ‫נמראה ‪ ,‬ועל ‪1‬ה אמר נא! נתהלת הפיק הוה ‪ ,‬צריו שאונור לו מעלות‬
‫ג׳ג מגלת יוה ושמוה מגלל הגמוניה כ׳ היא לא נאמרה נננואה‬ ‫הננואה לפי שני השרשיה האלה ‪ ,‬כ׳ הנה קרא את המדרגות הה‪ 6‬מעלות‬
‫נ»יה ‪1 ,‬נן ירמיהו שנתג שהר מלטה וספי נטאוהיו והיו שניסה‬ ‫לפי שהה מהוויות מלמעה למעלה מהקהגה אל העליוגה ממנה ‪ ,‬ועשה‬
‫עואס גמורה והושמו שה הפרי ‪0‬נט(יה ‪ ,‬וגתג ג׳ג מגלה הנוח והושמה‬ ‫נהו הנול ממדרגת החנוה מנואיי אל מדרגוה המראה הגנואיית ‪ ,‬מה‬
‫נשוו הנסוניס ולא צהון הנניאיס ‪ :‬ועל זס ישיג הרה שמינו מהנעל‬ ‫שלח היה נפרק מ׳י ני צא היה מהקענה אל הגדולה ועליונה ממנה ‪,‬‬
‫שינכא גל אחד מהנטאיה האלה פעה אחה כמדרגה עליונה כלקי‬ ‫ולק נקראו שה מדרגות ולא מעלות ‪ ,‬ולא שה הפרש שסה נין מדיגוה‬
‫נסנו אוסס הספויס סהה ונפעם אחרת לא ננאו נאוחה עדרנס עליזנה‬ ‫החנוה נמראה נאשר עשה גערה הוה ‪ ,‬ולא ימנה מי שיגיע למעלה‬
‫כאשי נהט אוחס מהננואה אלא נמוזרגס שפלה סרוח הקדש וטא השנית‬ ‫משסיהה נניא מכלל הנניאיס ‪ .‬אמר הרג ששתי המדרגות הראשונות‬
‫שיזנוד כאן והמכרז אותה המגלות ‪ ,‬ולכן לא הושמו מכלל הנניאיה‬ ‫שיונור נאן מהרוח האצה׳ לעשות פעל גדול משונת ‪ ,‬ומן הנח המימזיש‬
‫אלא מכלל הנתונים שנאמרו כרוח ^י ש ולא נננואה ‪ .‬ווהו צוק• כלשון‬ ‫לדנו ו נו חנמות דזושנחות או תונחות אינה ננואה גמורה ‪ ,‬ולא ימנו‬
‫סוס ‪ ,‬והדנייה האלה נמקוה הוה נסיות שכני נהג לפעלה נפל׳ו ח׳נ‬ ‫אנשיהה מכלל נניאי ישראל ‪ ,‬ולא אמר זה נלנו למהה אנשי המדרגה‬
‫שהננואה נפשקת מהנניאיס נהנינו קודם מותה ‪ ,‬ט שה הניאו לנאר‬ ‫הא' אלא גס אנשי המדרגה הג' נווד ושלמה ווגיאל ‪ .‬והנס נא הרג לזה‬
‫שהננואה טא מ׳י הנח המדמה‪ ,‬אפנה כאן הניאו להתיר ההפק הזה‬ ‫מאשר מצא שאנכי הנהת הגדולה שמו סעריהה מגלל הנחוניס ולא מן‬
‫שזניתי שיקרה נמדינוע הננואה ‪ .‬וגס אחטזס נניאזי מדרגות המראה‬ ‫הנניאיס‪ ,‬שהוא הסירה שלא כיו נניאיס גמוריס ‪ .‬והנה הוהין< הרג‬
‫אנאר ‪ v t s‬שגס נאנרהס יאמר הרג נן שנאו לו שמי ננואוס נל אמת‬ ‫לומר עוד ואס יקרה נקצת הפתיס נניא הוא צקצח גללות להיוחו קיוג‬
‫מסןנפדרגה ננולסמהאמרש‪:‬‬ ‫לנראיס כדי להשיג על מה שאפשר שישופי! נגדו שאז׳ל נמסכת מגלה‬
‫ה פדיגד‪ ,‬הו־א שנד‪ ,‬תוז^ת םדרגח נ י ‪ ,‬שאלהי למה הניא הרג‬ ‫מנג הנניאיס ונכללה מנו דוד ושלמה ודניאל•‪ ,‬זאמר שהיה זה ע״ד‬
‫שסי המדרגות הראשונות האצה נמק■ פדדנח‬ ‫ההענרהלא כדיוק‪ ,‬שאס היה כדיוק היו מניחין הפריסה נהיקסהרי‬
‫סננואה‬
‫י( מהפהוק הוה אין שוס ראיס ‪ ,‬נ׳ נאמת הנונס לפלות ע׳ שנה שהוקצנ נדנר הי מט ירמיה למלסת מ ל ולפקידת ישראל ‪ .‬וחפשת׳ ומצאתי‬
‫נהאנרננאל ןיומיה סי׳ נ׳א( על פהוז עד כ^ה ונרי ירמיהו נהג ו י ל‪ ,‬והינ ספורה נהג שמנואההיתה נפהקת סהנניא טרם מותו ומן קהן או‬
‫גדול ‪ ,‬ושעל זה נאמר ער הנה דברי ירמיהו‪ ,‬ע׳ש‪ ,‬ואה׳ז נ׳ל שנהעסקת ‪ ra n‬המודה ננאן יש הסרק הנס; להלאות‪ ,‬ונדל ‪ ,‬נ סו ׳•ותתבאר‬
‫כירמיהו ]עד הנח דברי ירמיהו ‪ ,‬ווה הוראה[ אנלוח דבר ח׳ סעי ירסיוע ‪1 ,‬אן»ליצש הנתונ אל » ר א » לשוס לא להטא ראיה ממס ‪ .‬יג׳ם‬
 ‫מורה נבובים חלק שני פרק מה‬
‫בהצלת ^הל חשוב מקהל רעים ‪ ,‬או הציל חשוב גדול ‪ ,‬או השפיע טוב על אנשים רכים ‪ ,‬וימצא‬
‫מעצמו לזה מניע ומביא י׳עשות ‪ ,‬וזאת תקרא רוח ה׳^ והאיש אער ילוה אליו וה הענין יאמר עליו‬
‫שצלחה ע■‘יו רוח ה‪ /‬או לבשה אותו רוח ה' ‪ ,‬או נדזה עליו רוח ה' ‪ ,‬או היה עטו ה‪ /‬וביוצא באלו‬
‫השמות‪ ,‬וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כלם אשר נאמר בהם על הכלל‪ ,‬וכי הקים ה'להם שופטים‬
‫והיה ה׳ עם השופט והושיעם ‪ ,‬וזו נם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כלם ‪ ,‬והתבאר זה בפרט‬
‫בק ^ז השופטים והמלכים ‪ ,‬ותהי על יפתח רוה ה'‪ ,‬ונאמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה'‪ ,‬ונאמר ותצלח‬
‫רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים ‪ ,‬וכן נאמר בעמשא כאשר הגיעהו רוה הקודש לעזור את‬
‫דוד‪ ,‬ורוח לבשה את עמשא וגו'‪ ,‬ודע שכמו זה הכח לא נבדל ממשה רכיגו מעת השיגו לגרר‬
‫האנשים ‪ ,‬ולזה התעורר להרוג את המצרי ‪ ,‬ולמנוע הרשע משני הגצים ‪ ,‬ומחוזק זה הכח בו עד‬
‫שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא ‪ ,‬כאשר ראה מאומה מן העול לא משל בעצמו מהסירו‬
‫ולא יכול לסובלו‪ ,‬כמו שאמר ויקם משה ויושיען‪ .‬וכן נלוה אל דוד כמו זה הבח אחר שנמשח בשמן‬
‫המשחה ‪ ,‬כמ״ש הכתוב בו ותצלח רוח אלהים אל דוד מהיום ההוא ומעלה ‪ ,‬ולזה התגבר אל הארי‬
‫ואל הדוב והפלשתי י■ וביוצא ברוח ה׳ הזאת ‪ ,‬לא הביאה אחד מאלו לדבר כדבר ‪ ,‬אבל תכלית זה‬
‫הכח להעיר זה המחוזק לפעל אחד ‪ ,‬ולא לאי זה פעל שיזדמן ‪ ,‬אלא לעזור עיסוק ‪ ,‬אם אהד גדול או‬
‫קהל ‪ ,‬או מה שמביא לזה ‪ ,‬וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמתי נביא ‪ ,‬כן אין כי‘ מי שילוה אליו‬
‫עזר לדבר אחד איזה דבר שנזדמן ‪ ,‬כקנות מטון ‪ ,‬או הגיע לעגין מיוחד בו ‪ ,‬יאמר עליו שהתחברה אליו‬
‫רוח ה' ‪ ,‬או ה׳ עמו ‪ ,‬ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקודש ‪ ,‬ואמנם נאמר זה במי שעשה טוב‬
‫גדול‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫ג וכיוצא בלוח ה׳ הזאת לא הביאה‪.‬ר״ל מ׳ שהניע למדרגה הזאח‬ ‫קהל חשוב מקהל רעים ‪ ,‬או הציל חש‪ 1‬נ גדול ‪ .‬כי הצלת‬
‫הראשונה או לכיוצא בה לא הציע מזה שידבר איזה דבר בכוס‬ ‫חשונ גחל ידמה להצלח יזמים רכים כמו שהציל עיזשא‬
‫עגין שקרה או שיקרה אבל חכליס זה הכח הוא להעיר המחזק‬ ‫את דוד ואחר ורוח לכשה את עחשא כי היה להציל אח ח ד‬
‫לפעל אחד בשום נכבד וזה שאמר אחי׳ב ולא לאיזה פועל‬ ‫והוא הצלח איש חשיב מאד ‪ ,‬או השפיע עוב על אנשים רבים‬
‫שיזדמן ‪ .‬בכאן כתג הרב שהנביא שיראה הנבדל בנודח מלחך‬ ‫וימצא ליה מעצמו מניע ומביא לעשות וזו יקרא רוח ה׳ ‪,‬‬
‫יותר שלם ממי שיראהו בצורת אנשיה‪ ,‬והוא עצמו כתב פרקי׳‬ ‫יאשר ילוה עליו זה יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה׳ או נהה‬
‫משני‪ ,‬אנרהס שהיה כהו יפה נדמו לו כררות תנשים לוע שהית‬ ‫עליו והיה עתו רוח ה׳ וכיוצא באלו השמית וזו היא מדרגת‬
‫כחו רע נדמו לו כדסוח מלאכים ‪ ,‬חי ק ר׳ וידאל ק ‪ ,‬כשדבר‬ ‫השופטים כלס אשר נאמר בהם על הכלל הקים ה' להם‬
‫אחד מושג לשני נביאים מענין הורדת מכה נאיקליס כפי הרצון‬ ‫שופטים יהיה ה׳ עם השופט והושיעם ‪ ,‬ווו מדרגת יועצי‬
‫מה שישיגהו בבירור ובאמיתוחיוחר הוא שישיגהו בצורה רגילה‪,‬‬ ‫ישראל החשובים כלם ‪ ,‬וזה הכח שהוא עזר האלהי לא‬
‫וזהו אברהם שהיה נביא יוסר שלם מלוע אבל לוע שלא ידע‬ ‫גבדל ממשה רבינו ע״ה מעת הגיעו להיות איש ולזה‬
‫הענק בבירור השיג הענין בצורה בלתי רגילה‪ ,‬אבל כשהמושג‬ ‫התעורר להרוג את המצרי ולמנוע הרשע מהנציס ‪ ,‬ומחוזק‬
‫ענין מושכל נכבד ונורא אין ספק שמי שישיגהו בצורת מלאך‬ ‫זה הכח עד שאחרי פחדו וברחו בהגיעו למדין והוא גר‬
‫הוא י ח ל שלם לעלוי המושג ויקרתו כי היא נורה נפלאה‬ ‫ירא כאשר ראה שום עול לא משל בעצמו מהשיח ולא יכול‬
‫בתכלית הטוב והוא המלאך‪ ,‬ממי שישיגהו בצורת אנשים ‪:‬‬ ‫לסב‪1‬ל נמושכת‪1‬ב ויקס משה ויושיען‪ ,‬וכן נלוה אל דוד נחו‬
‫זה הנח אחר שנמשח בשמן המשחה כמש״ה ותצלח רוח‬
‫אלהים אל דוד מהיום ההוא ומעלה ולזה התגבר על הארי והדוב והפלשתי וכיוצא גזה ‪ ,‬ומי שיש לו זה הכח לא יביאני‬
‫לדבר בדבר שום חכמה מהחכחות ‪ ,‬אבל תכלית זה הפח להעיר זה המחוזק לפועל אחד ולא לאי זה פועל שיזד)‪!.‬‬
‫אלא לעזור עשוק או אחד גדול או קהל או לתה שמביא לזה איזה ענין שוב שיהיה ‪ ,‬וכמו שאין כל חי שרואה חלום אמתי‬
‫הוא נביא כן אין כל מי שילוה עליו עזר לדבר אחד אי זה דבר שיזדמן כקנוח ממון או כבוד או להגיע לענין אחל‬
‫פרטי יאמר שיתחבר אליו רוח ה' או שהוא עושה מה שהוא עושה בחח הקדש ‪ ,‬ואמנם נאמר זה במי שעשה טוב גדול‬
‫מאד‬
‫אברבנאל‬
‫יודע העסידוס ‪ ,‬וחווק נ ח הגנורה הוא ג ‪ ,‬ניואה נלסי שליה כי הוא‬ ‫הננזאה א‪ 8‬אינש גנואה גמורה ‪ ,‬ומי שימצאו נו אין ראוי נזיקרא נניא‬
‫נמשך תהווך המדיה ויושרו ‪ ,‬ולכך שס הינ ששי התו; גוש האלה נסוך‬ ‫מדנדו ‪ ,‬ואן שיהיו מעלוה נקנזת נעזר אלכי לא משני זה ■אוי שיקיא!‬
‫מדרגות הננואה ‪ ,‬ונשנ שאינם ננואה גמויה ושאי; המתחזק נהה נניס‬ ‫ננואה ‪ ,‬ני קנין החנמה שהיא עה הששע הננדל ונה המדוה המשונוזות‬
‫והישה המדרגה הא׳ כנגד נס הגנורה ולוה תלאו הרג נגנורה ‪ ,‬והשניה‬ ‫רלה הה נעזר אלהי ‪ ,‬ני ה׳ יהן חכמה מפיו דעי‪ .‬ושנונה וענ׳ז לא‬
‫כנגד סס המשעי‪ ,‬ולכן תלאה נדני׳ תושישות וסונסות ודנדיה הנהניים‪,‬‬ ‫נתנה אותם נשוך תדרגוש הננואה ‪ ,‬נ■ מה שאיגה ננואה א׳א שיניא‬
‫ווכר נסיכה דניי תכנות ועגייניה אלה״‪ :‬לא ינחינס ידיעת' אלא ננמינס‬ ‫למדינה ממד־נישיה ואה אתמו ששש׳ המדרגות האלה הה הכנות‬
‫הגידו איחס ‪ ,‬שאותו ונור והלצה ניופש ״התשער ‪ ,‬כי גם וה שלתוסו‬ ‫לניואה ומניאוש אליה ‪ ,‬הגה אין יאוי שתשגי וה יהיו מדרגות הננואה ‪,‬‬
‫ניופי הלשון והמליצה ‪ ,‬ולפי שהיסה הננואה הגתויה להיישרס נני אדה‬ ‫כי נה ההכנות שוני הרג פיצט‪-‬ך היניא והננואה לא עשאס היי‬
‫ולהשלים אס )ל׳ל אותם( פעם ‪ ,‬ופעם תהיה להיישרת האיש המשונ‬ ‫מדרגות רננואה ‪ .‬ואמרתי נתפונש זה שהיג נהג נפל׳יז שעני ‪ ,‬שיש‬
‫המיוסד שהוא נחשנ כאלו הוא לסקון קנון אנשים ינים ‪ ,‬לכן אשי‬ ‫ננל אדם נת גנויה ונח משעי ושיסאלשו ננסית ויהי סאנשיס ננתוש‬
‫הרנ נמדרגה הזאת מהרוח האנהי שהוא ל‪:‬צלס קהל חשוג או יחיו‬ ‫האלה ‪ .‬ושאי; המלט מהיות שני הכחוס האלה חזקיס ננייאיס לנר ‪,‬‬
‫מעולה וחשונ ‪ ,‬להדמות העניין הזה לננואה אם שאינה גנואה‬ ‫והיסה הננואס נמו שנוני נגררה שפע שושע חהש׳י נאמצעות השכל‬
‫גמווה ‪ ,‬וכמה היעיכ לוני הרג נסוף המדרגה הואס הראשונה ‪,‬‬ ‫השועל על הכס הדניי חסלה ואח׳יכ על הנח המדתה ‪ ,‬לכן היה סשליווס‬
‫נאסרו ונמו שאין כל מי שרואה חלוה אמתי נניא ‪ ,‬כן אין כל מי‬ ‫הנח הדניי נהשלמוס הכס היושער ויוהשלסוח הכס המדניה נ'כ יהיה‬
‫שילוה אליו עור לדיר אסד לאי וה דני שיודנגן כו'‪ ,‬ני כמי שהחלום‬ ‫לדחוס כל מזיק‪ ,‬הנה א'כ שלמוס הנח המשער היא ננואס נצס׳ שלמה שנו‬
‫הפשוט‬
‫צא‪91‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שד ‪6‬רק מת‬
‫נתל מאד ‪ ,‬או מה שמביא אליו כהצלחה יוםן‪ £‬בבית המצרי‪ ,‬אשר היתרו סבו! ר^צוונה לעניגים‬
‫גדולים התחדשו אחר כן ‪ ,‬במו שהתבאר ‪:‬‬
‫והטדרגה ב הוא שימצא האדם באלו עגץ אחד תל עליו ובה אחד התחדש וישימהו לדבר ‪ ,‬וידבר‬
‫בחבטות או בתושבחות‪,‬או בדברי הזהרה מועילים‪,‬או בענינים הנהגיים אואלהיים‪,‬‬
‫חה בלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם ‪ ,‬וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש ‪,‬‬
‫ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים ‪ ,‬וחכר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים ‪ ,‬ובן דניאל ואיוב‬
‫ודברי הימים ‪ ,‬ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו ‪ ,‬ולזה יקראום כתובים ‪ ,‬רוצים לומר‬
‫שהם כתובים ברוח הקודש ‪ ,‬וכבאור אמרו מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה‪ ,‬ועל כיוצא כרוח הקודש‬
‫הזה אמר דוד ‪ ,‬רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני ‪ ,‬ר״ל שהיא הביאתהו לדבר מאלו הדברים ‪ ,‬ומזה‬
‫הבת היו שבעים זקנים הנאמר עליהם ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו^ ובן אלדד וט‪ T‬ד‪,‬‬
‫וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים מזה הכת‪ ,‬ר׳ל שהוא כמו שזכרו‪ ,‬שבינה שורהעליו ומדכר‬
‫ברוח הקודש ‪ ,‬וכן יחזיאל בן זכריהו מזה הכת והוא הנאמר עליו בדברי הימים ‪ ,‬היתה עליו רוח ה׳‬
‫בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויועזבי ירושלים כה אמר ה׳ לבם וגו׳ ‪ ,‬וכן זכריהו בן יהוידע‬
‫הכהן מזה הכת‪ ,‬שהנה נאמר כו ורוח ה׳ לבשה את זכריהו כן י ^ ע הכהן ויעמד מעל לעם ויאטר‬
‫להם כה אמר האלהים ‪ ,‬וכן עזתהו בן עדו אשר נאמר בו ועזריהו גן עח היתה עליו רוח אלהים‬
‫מצא‬
‫שם מוג‬
‫מאד או מה שיניא אליו‪ ,‬כהצלחת י‪1‬סן< גבית המ‪5‬רי אשר ושיר השירים ‪ ,‬וכן איוב ודניאל ודברי הימים ושאר הכתובים‬
‫היתה סכה ראשונה לעניניס גדולים התחדשו אחר כן ‪ .‬בזה המין מרוח ^ ד ש חוברו ‪ .‬ולוה יקראו כתובים ‪ .‬ר״ל‬
‫והנן ואת המדרגה ומ״ש הרג עליה כי הם מתוקים מדגש שהם כתיגיסברוח הקדש כי כיצביםיראה שהם כתובים‬
‫ברוח הקודש ‪ .‬לא כתובים בהחלט‪ ,‬כי נאמר כתובים‬ ‫ונופת צופים ‪:‬‬
‫המדרגה ב הוא אשר ימצא אדם כאלו ענק אחד חל להבדילם שאינם נביאים המדבר בהם ‪ ,‬ובביאור‬
‫עליו ונח אחד יתחדש עליו ישימהו לדנר אמרו מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה‪,‬ועל כיוצא‬
‫נתושנחות או כדנרי אזהרה שהם דנרי תוכחות מועילות ברוח הקודש זה אמר דוד רוח ה׳ דבר בי ומלתו על‬
‫בקנון המדיני או ידנר נעניני הנהגת המדינה וזה כלו לשוני ‪ ,‬מזה הכת כיו שבעים זקנים שאמר עליהם‬
‫בעת היקיצה והשחמשות החושים על מנהגיהם‪ ,‬וזהו אשר הכתוב ויהי כנוח עליהם הרוח וכו׳ ‪ ,‬וכן אלדד ומידד ‪,‬‬
‫יאמר הרב שהוא מדבר ברוח הקדש ‪ ,‬ובזה המין מרוח וכן כל כ*ג הנשאל באורים ומומים כמייש שכינה שורה‬
‫עליו ומדבר ברוח הקודש ״ וכן כל מה שנאמר‬ ‫הקדש חבר דוד תהלים ‪ ,‬וכן חבר שלמה משלי וקהלת‬
‫רוח‬
‫אברבנאל‬
‫שיהיה העור האלהי נלוה לאיש לאותו הטל נהיעיות״י׳ל שא'! עגין המדרגה‬ ‫הנשוע איגה גגואה עה היזח שיהדמה אליה נענייגיס ‪ ,‬כנה גקניי!‬
‫ההיא מהאיש הגכוי נהי חיןו חייליה יגנר‪,‬אלא נהחתדש עליו הענין ההוא‪,‬‬ ‫המעלוח וסעולותס יש מהם שיזחכו אל העור כאלהי לסי שגם הה מנלל‬
‫ולכן הולרן לומר שהיות ההוא לא גכדלממיע׳ה מעת השיגו לגדר האנשים‪.‬‬ ‫השסע על דרן הכללות ‪ ,‬ונוהם שאיגם מייתשזת אליו להיזתס דגר שהית‬
‫ואמי ג׳כ וכ! נלוה אל יוד נמו וה הכס אחר שנמשה כשמן המשתה ר׳ל‬ ‫כשסע החלום הססוע ‪:‬‬
‫שלא היה לו וה מענעו תמיד‪ .‬וכדי להנדיל המדרגה השגיה הואת מתדיגות‬ ‫ה מ ד ר ג ה ה ש נ י ה היא שימצא הארה נ ו' ‪ ,‬ראוי לעיין למה אתר‬
‫הגנואה ‪ ,‬אמי הרה ווה כלו נעת היקיצה והשחמשות התופים ‪ ,‬אנל‬ ‫הינ כמדרגה הא' שהיחה תחלת מדרגות הננואה ‪,‬‬
‫הנכואה כיתה כהיום הנניא נדים וסג־ו אדלה ‪ .‬והנה לא אמר מ־נ‬ ‫ולא אמי כן נשנית הואת‪.‬כי אין ראוי לומר שהראשונה קודמת נהכ‪-‬ח לכל‬
‫כמדינה הראשונה סה נה ק ‪ ,‬לסי כעגיגה לעשות המעשיס נסעל‬ ‫המדרגות מנואיות ‪ ,‬שהרי מגינו נמה מהנניאים שלא לנש אותם רות‬
‫ובמציאות ‪ ,‬וידוע שא׳א לעשות )נ'א( כיקיצה ‪ ,‬אנל הדנוד טס>׳ שלא‬ ‫אלה‪-‬ם לעשות מעשה ננתי ‪ .‬אנל השנה הוא ני נאותו סרק ל׳ח שוכרמי‬
‫נמשונ שהיה ננעול החושיה נננואה הוצרן לומד כמדרגה הואת שתהיה‬ ‫כשהניא הרג ענין נח הגנורה וענין כת המשער ‪ ,‬הניא ראיות רנות‬
‫^ אמר הרג נ דני' חכמות לרמה לשלמה ‪,‬‬ ‫כהשתמשות החושים ‪.‬‬ ‫על גנורת הנניאים כתו שהוכיחו ממשה ומירמיהו ונזיחוקאל ‪ ,‬ני משני‬
‫ואמר או נתושנחוח ליעוו לדוד ‪ ,‬ואמר ונינרי הוהיה מועילים לרמוו‬ ‫שהיו מוכיחים ישראל היה הקניה מלוה מאי שלא ייראו וידנרו אליכם ‪,‬‬
‫ססרקינות שהםתוכחות‪ ,‬וגיג אלעורא‪ ,‬ואמי אונענייגיס הנגגייש‬ ‫ולא הניא ראיה נצל מן הכתוניס על היות נהם שלמות כת המשער ‪,‬‬
‫לימוו לדנרי הימים ‪ ,‬ואמר או אלהייס לרמוו אל דניאל ואיוב ‪ .‬ואמר‬ ‫ואולי יאת־ שה;נ׳ה מודיע לנניא ואינו מכת המשער ‪ ,‬וגם שנאמר‬
‫הרג ווהו אשר יאמר ‪#‬ליו שהוא מיני כרוח הקרש ‪ ,‬להגיר שאי!‬ ‫שהיו שניהם נריכיה נשוה ‪ ,‬כ׳ הגנורה היה הנא׳ הכימי ולא מנת‬
‫המדרגה כידיעת הדנרים ההם אלא כאוס! ההורה והגדתם נוכריה‬ ‫המשער ‪ ,‬ונל שק יישוי הלשון ועניין צתות הדני־ שלא היה נמנא ננל‬
‫הישים וצחים כמליצה ‪ ,‬ולו׳א וסה המין מרות הקדש ‪ ,‬וססני וה נקראו‬ ‫הנניאים כירמיהו ‪ ,‬מהם היו קנרי הדנריס ‪ ,‬ונמ׳ש ירמיהו הנה לא‬
‫נ־וזנים מם היות שגס הגניתים גנתנו על ססר ‪ ,‬ואהשי היו ונוי ס‬ ‫ידעתי דנר ‪ ,‬משני וה כמדרגה ראשונה אתר הרנ שהיא תהלת מדרגות‬
‫שנני‪.‬נ ‪ ,‬אלא שהם גנתנו כרוח הקודש וכחינתס היתה אלהיח מאותה‬ ‫הננואה ‪ ,‬ני אי אששר שימנאו הנניאים כלתה ‪ ,‬ונאתר שנל נניא גנור ‪,‬‬
‫נתינה ‪ ,‬ולסי שיראה שיתי לוה »׳ש דוד הע׳ה רות ה' דנר ני ומלתו‬ ‫ואין כת המדרגה השנית שמעע סהנניאים ונו אלה ואינה הכרתית‬
‫על לשיני ‪ ,‬שיראה מור שיגר עמו השם והיא גנואה גמורה ‪ ,‬לק הוגין‬ ‫אליהם ‪ ,‬ועיין דנר׳ ה־נ נתד־גה השנית הואת שלא אמר המדרגה‬
‫הרנ לסרשו שאי! הכוונה נו שננא אלא פהש׳י הניעו והניאו לונו‬ ‫השנית שידני אדם נ דני׳ תכתה או נתושנחות ‪ ,‬אנל אמי שייצא האדם‬
‫נדניים ההם ‪ ,‬חני הרג שמוה הכת של רות הקלש כיו השנעיה‬ ‫האלו ענין התו תל עליו וכת אתר התחדש נו וישימהו לדנר נדנרי‬
‫וקנים שנאמר נהם ויתננאו ולא יכסו רצה לומד שהיו מוכיחים את‬ ‫חכמה ‪ ,‬ני הנה אמר וה לפי שננ־ יהיה האדם נענעו צח הלשון סום‬
‫ישראל על םועומותיהם ‪ ,‬ו ק אלדו ומירר מתננאים נמתנה ‪,‬‬ ‫ממנל רנרנן נתכמות עיוניות או מעשיות ‪ ,‬ויהיה וה לו נתתידות אם‬
‫העני! שהיו מוכיתים ‪ ,‬ני הננואה תאמר נו רו הענרה על התינתה‬ ‫מנת למידו ואם מהיות לו נענעו לשון מדנית גדולות ‪ ,‬ואין וה לו‬
‫והאוהרה כשתהיה כריס הקיש ‪ .‬י ק כל כהן גדול הנשאל נאורים‬ ‫רוח הקדש וצא מכלל המד־גה הואת‪ .‬ת!א כשירגיש האדם נעצמו שהוא‬
‫יתומים היה נחה הכת שהיה משיג ענ השאלות נענור היות כקדש שנו ‪,‬‬ ‫עניין התחדש נו כאלי ״חון כי לא נשה לכת גאלה ‪ ,‬שאו פשגי הרגשו‬
‫ונמו שאמרו ז׳ל ששכינה שורה עליו ומדגר נרות הקדש ‪ ,‬ו ק הסחר‬ ‫וה להד‪1‬ש עצמו וישי‪-‬יהי לדני נמה שנא היה נתנהנו והתלמדותו‬
‫שיכר אמרי שנתלה הרום הקדש גהה ;ו נוי שוכרו היו מוה הכת ;‬ ‫״אמר ששית‪ :‬עליו רות הקדש ‪ ,‬וקה נענעו כה‪ :‬הונ כמדרגה הראשונה‪,‬‬
‫ייוסד‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרל( מה‬
‫יווא לפני אסא ונו׳‪ ,‬וכן כל טי שבאהו כסו זה^ )א( ודע שב^עם גם כן מזאת הכ ת היה כעת‬
‫שהיה טוב ^ וזה הענין רוצה כאמרו וישם ה׳ דבר בפי בלעם ‪ ,‬כאלו הוא אומר שברוח ה׳ ידבר ‪ ,‬ומזה‬
‫הענק יאמר הוא על עצמו שומע אמרי אל וגו' ‪ ,‬ו מ ט־ שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הם‬
‫מזה הכ ת ‪ ,‬ואינם מב ת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם ‪ ,‬שאלו ר״ל דוד ושלמה‬
‫ודניאל ‪ ,‬אמנם דברו וזכרו מה שזכרו כרוח הקודש ‪ ,‬ואמנם מאמר דוד אמר אלהי ישראא לי דבר צור‬
‫ישראל ‪ ,‬ענינו שהוא יעדו טוב על יד נביא אם נתן או זולתו ‪ ,‬כמו ויאמר ה׳ לה ‪ ,‬וכמו ויאמר ה'‬
‫לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת א ת ברי תי‪ ,‬אשר זה בלא ספק יעוד רע לו עיי אחיה‬
‫השילוני או זולתו ‪ .‬וכן אמרו בשלמה ‪ ,‬כגבעון נראה ה' אל שלמה בהלום הלילה ויאמר אלהים ונו' ‪,‬‬
‫אין זה נבואה גמורה לא כמו היה דבר ה' אל אכרם כמחזה לא טר‪ ,‬ולא כמו ויאמר אלהים לישראל‬
‫במראות הלילה ‪ ,‬ולא כנבו א ת ישעיהו וירמיהו ‪ ,‬כי כל אחד מהם אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום‪,‬‬
‫הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאת לו הנבואה ‪ ,‬ובזה העגין של שי‘ מה אמר בסופו ‪ ,‬וייקץ‬
‫שלמה והנה חלום ‪ ,‬וכן בענין השני אמר בו וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בנכעון ‪ ,‬אשר‬
‫ה תב אר שהוא חלום ‪ ,‬וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה בחלום אדבר בו ‪ ,‬כי כאשר יתנבאו‬
‫בהלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אהד הגיע הנבואה אליהם בחלום ‪ ,‬אלא שיפסקו לגמרי שהיא‬
‫נבואה ‪ ,‬כמו שאמר יעקב אבינו באשר התעורר מחלום הנבואה ההוא לא אמר שזה הלום ‪ ,‬אבל פסק‬
‫ואמר ‪ ,‬אכן יש ה׳ במקום הזה וגו׳ ‪ ,‬ואמר אל שדי נראה אלי בלוז ב אי ץ בנען ‪ ,‬ופסק שהוא נבואה ‪,‬‬
‫אמנם בשלמה אמר וייק־ן שלמה והנה הלום ‪ ,‬וכן דניאל תמצאהו מתיר המאמר שהם הלומות‪ ,‬ואע׳פ‬
‫שהיה רואה ב הם המלאך וישמע דברו יקראם חלומות ‪ ,‬ואפילו אחר דעתו מהם מה שידע ‪ ,‬אמר אדין‬
‫לדניאל בחיזווא די ליליא רזא נליא ‪ ,‬ואמר עוד כאדין חלמא ב ת ב הזי הוית בחזוי עם לילא וגו׳ והזוי‬
‫רישי יבהלונני‪ ,‬ואמר ואשתוגים על המראה ואין מבין ‪ ,‬ואין ספק שזאת המדרגה ’‘ מטה ממררנת אשר‬
‫נאמר ב הם כחלום אדבר בו ‪ ,‬ולזה הסכימה האומה י^סדר ספר דניאל מכלל הכתובים לא מן הנביאים ‪,‬‬
‫ולזה העירותיך שזה המק מן הנבואה אשר בא לדניאל ושלמה ‪ ,‬אע׳ם שראו בו מלאך בחייום ‪ ,‬לא‬
‫מצאו‬
‫שם טוב‬
‫רות ה' ‪ .‬ודע שבלעם ג' נ חזה הכת היה בעת שהיה טוב ספק ייעוד רע היה עיי >ביא ע״י אפיה השילוני אי זולתו ‪,‬‬
‫וזה הענין רוצה באמרי יישם ה' דבי בפי בלעם ‪ ,‬מיה הענין ובן אמרו בגבעון נראה ה׳ אל שלתה בחלום הלילה אין וו‬
‫אמר על עצמו גאס שומע אתרי אל ‪ .‬וממה שצריך שנתעורר נבואה ‪ ,‬לא נמו שהוא דבר ה' אל אברהם במחזה ולא‬
‫עליי שדוד ושלמה ודניאל נבאו ביאת המדרבה ולא עלו כמ‪ 1‬ויאמר אלהים לישראל בחיאות הלילה‪,‬כי כל אחד‬
‫למדרגת הנבואה ‪ ,‬אן* שיראה מאלו האנשים שהיו נביאים מהם אע״פ שבאתהו מבואה בחלום הידיעתו שהיא נבואה ‪,‬‬
‫כי בדוד נאמר אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל ‪ ,‬וכן וזה הפרש בין חלום ובין חלים שהוא של נבואה ‪ ,‬וכן דניאל‬
‫נשלמה נאמר ייאמר אלהים לשלחה ‪ ,‬בגבעון נראה ה׳ אן• על פי שראה מלאך בחלום‪ ,‬לא מצא בעצמו שהיא‬
‫אל שלמה ‪ ,‬וביניאל שראה המלאך ואיש מדבר עתו ‪ ,‬ואלו נבואה אבל חלום יודיע אמתת עגיגים ‪ ,‬והוא מכת חי‬
‫מדרגית הנבואה‪ ,‬ראוי שנדע ני אלו לא עלו למדרגת הנבואה‪ ,‬שידבר ברוח הקודש ‪ ,‬כי הכל אחד אם נהקיז אס‬
‫ני מאמר דוד לי דבר ונו׳ שהוא ייעדו טוב עיי נביא אם בשינה ‪ ,‬והנה חלום שלחה וחלום דניאל היו כממוצע‬
‫נתן או זולתו ‪ ,‬כמי שבא ויאחר ה׳ לה ואמרי עיי שליח ‪ ,‬בין החלום והחלום הנבואיי וחלומות אלו היו ברוה״ק לא‬
‫וכן הנאמר לשלמה ויאמר ה׳ לשלמה יען וכי' אשר זה בלי נבואה והבן זה ‪ .‬ולכן הסכימה האומה לסדר ספר דניאל‬
‫בכלל‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאיל‬
‫פ ר ק מ ה )א( ודע שבי׳עם ג׳ ה מוה הכ ת היה נ ע ת שהיה טונ ‪.‬‬ ‫ואטר סרג שה! היה עגין נל»פ נעה שהיה ש‪1‬כ‪ ,‬ויעה הרג הוא שנצעס דיה‬
‫נשאר די השק בזה שהרי ראינו בעת שהיה רע והיה‬ ‫י‬ ‫רן‪1‬הה ‪ ,‬נמש׳ה ואה נלעהנ]■ נעזר ‪ cnpr‬סרנו נחרנ ‪ ,‬אכל פוס הצד לא‬
‫מבקש להרע י׳ישראייואמר דברי עתירות נכבדות וברכות ייישרא■‘‬ ‫היה היא מוה הנה ‪ ,‬כי אי! הזהה ננל! המדרגה הואה‪ .‬האפנה יחשוג הינ‬
‫י מו שאמר לו במראה הנבואה שוב איי בלק ובה תדבר‪ ,‬ואסר‬ ‫שנלעה נעת שהלן אצל נלי! היה טונ יגהשך לאיש אהר ‪ ,‬ואו היה מזה הכת‬
‫עי‘ עעמו מהזה שדי יחזה‪ ,‬ומראה ומהוה רבר אחד כמו שהורנו‬ ‫ני הוא כיין אה ישראל וא‪ 1‬היה מזה הכת והמדידה ‪ ,‬לא שהגיע למד־גת‬
‫ה־ב והיה זה בהק"; שאתר עשיית העו‪-‬יות היה הוייך ונשרד‬ ‫הגנואה ולכן אפר וישה ה' דני נהי נלעס ‪ ,‬כי לא היה השהע נכהו‬
‫מני‘ ק והיה שומיע במראה שהשם מדבר עסו ואומר ’‘ו שוב א־ז‬ ‫הדנרי ולא נמומה ‪ ,‬אלא נהיו ונלשוגו ‪ .‬ולהי וה לא יסכיש הרנ עה‬
‫בי*ק וי ה תדבר והיו דברי עתירות לא משליה לבר‪ ,‬ובסו כן‬ ‫סשו׳ל על ולא ^ה נניא עוד כישראל כמשה ניש־אל לא ‪-‬ה אנל נאחוה‬
‫נראה שהיה במדרגה יותר גרולה באותו הע ת יותר מרוד ושיזמה‬ ‫העולה ץה ומאן הוא נגעה‪ ,‬כי הנה הרנ יסנוי שלא היה גניא כ׳א‬
‫שהרי כיז אותם הצווים הניעו לו מאה השם במראה הנבואה‬ ‫מדנר נרות ה^דש שאינה צמאה ‪ .‬והה ‪:‬צרי־ שגתעודר עליו הוא שדוד‬
‫אשר קרא אותם מחוה אשר הוא המראה בסו שביארנו ‪:‬‬ ‫ושלפה ודניאל הה פ;ה הכת ‪ .‬שאלתי אה כני אפר הינ שנ‪-‬ות ה^דש‬
‫יונר דוי ההר ההליס והנר שלפה ההריו ו ק דגיאל ‪ ,‬פה הההעו־רוה‬
‫הזה אשר נתעורר עתה לוגו־ שהה מזה הכס ולא מכה הנניאיה והתשינה נזה שלמעלה אפר שסהריהה תוניו נ־וא ה^דש ולא נניואה ‪,‬‬
‫והוכיה זה מהיותה רכלל הנהונים ולא מן הנכיאיה ‪ ,‬אנל פדיי! נשא־ לומר שעה היות אוהס השהריה הוניו נ־ות הידש ‪ ,‬הצה הה ר׳ל ווד ושלפה‬
‫ודניאל הגיעו לפעלה הניואה לא נהנור ה־הרים ההם אלא נמראוה שרא• ודנו־יה ששפעו ‪ ,‬הוכיהו זה נדוד מפה שאפר לי דג־ צור יש־אל ‪,‬‬
‫ויזכיוז זה נשלפה פפה שאמר הכתינ שנראה השם אליו נננעון ‪ ,‬ואמי לו כך וכך ‪ ,‬וייכיח הדנר כדניאל מהתה פיאותיו ‪ ,‬ויהיה הננין א׳כ‬
‫כמו שנראה נשמואל הנייא ‪ ,‬עם היות שהכי מגלת יוה ‪ r r :‬הק־ש ‪ ,‬יה‪ ,‬ירמיהו הנר מגלת זיגוה נ־וח ה^דש והושמו הפנלות ההם נכלל‬
‫הנתונים‪ ,‬לא נאמר מפני וה שהם הגיעו למדרגה הגנואה מפאת המראות וההשגות שיעיד הכתונ שהשיגו מאת האלהיס ‪ .‬הנה סהגי‬
‫וה צא נפשפין הרב נמה שהוכיחו ששכר שכליה ומשלי שיר הש<ריש ו־ןהלי‪ ,‬ודניאל מוניו ניו ח היןדש ‪ ,‬והשעודר עוד להוכית שדוד ושל״ה ודניאל‬
‫לא‬
‫‪92‬‬ ‫צב‬ ‫מורה נבוכים חלק עגי פרק מה‬
‫מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה‪ /‬אבל חלום יודיע באטתת עניגים‪ ,‬והוא מכת סי שח״בר כרוח‬
‫הקודש ״ חאת היא המדרגה השנית ‪ ,‬וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל‬
‫ותהלים ומגלת רות ומגלת אסתו־‪/‬הבל ברוח הקודש נכתבו‪ /‬ואלו ג״כ כלם יקראו נביאים בכלל ‪:‬‬
‫המדרגה ג והיא תחלת מדרגות טי שיאמר ויהי דבר ה׳ אלי ומה שנומה סן הלשונות אל זה הענין ‪/‬‬
‫הוא שיראה הנכיא משל בחלום)ג( ובתנאים הד‪ a‬כלם אשר קדמו כאמתת הנבואה‪ /‬ובגוף‬
‫החלום ההוא של נכואה יתכאר לו ענין המשל ההוא אי זה דבר נרצה ב^‪ ,‬כרוב משלי זכריה כלם ‪:‬‬
‫המדרגה ר שישמע דכר כחלום של נבואה מפורש מבואר )ג( ולא יראה אמרו‪ ,‬כמו שקרה לשמואל‬
‫כתחלת נבואה שבאה אליו כפי מה שבארנו מענינו‪*.‬‬
‫המדרגה‬
‫שם טוב‬
‫שום תשוקה לא לתאוות הגשמיות ולא לתאוות הנ‪5‬וח וקדמו לו‬ ‫ולא שמו הפרש‬ ‫נכלל הכתובים לא מן הנביאים‬
‫שני הנחות הראשונות שילוה לו עור אלהי להציל עשוק מיד‬ ‫במשלי וקהלת ודניאל ותהליס מגילת רות ומגלת‬
‫עושקו ויחול עליו רוח ה׳ לדנר בעניני החכמות ונתהון‬ ‫אסתר הכל ברוח הקודש נכתבו‪ ,‬ואלו גם כז בלם יקראו‬
‫המדיני או לדבר בדבר עתיד להציל ע מי ם או להציל איש א׳ או‬ ‫נביאים בכלל ;‬
‫בשבח האל‪ .‬וע ם וה יראה מ בי א משל בחלום ו בגון החלום‬ ‫המדרגה ג והיא תתלת המדרגות מי שיאמר ויאמר או‬
‫ההיא של נבואה יתבאר לו המשל ההוא אי וה דבר נרצה‬ ‫כה אמר או ויהי דבר ה׳ וכיוצא באלו הלשונות‬
‫בו ברוב משלי זכריה וה מדרגה ג׳ ‪:‬‬ ‫והוא שיראה הנביא משל נחלום ובתנאיה ההם כלם שקדמו‬
‫המדרגה ד שישמע הנביא דבר בחלום מפורש מבואר ט׳ ‪/‬‬ ‫ר״ל שיהיה האיש חשוב היצירה ובסרט הנח המדמה‬
‫נ מו שקרה לשמואל בתחלת נבואה שבא עלח ;‬ ‫ושיהיה חכם וצדיק ועניו וחושב באל יתעלה תמיד ואקלו‬
‫המדרגה‬ ‫‪,‬‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫‪p -m‬‬ ‫)נ( ובתנאים ההם בלם אתור קדמו נ א ס ת ה הנבואה ‪ ,‬הרצו! ביה צא סניפי לננואס וספיר סספין מראה סס «פאמ הפסד‪,‬ים נ»ו‬
‫וסילו‪ .‬ןאמר י»חק ונרי סרג » ד מו רנ ס הואיו מנואריס ‪1‬א>י נגר‬ ‫שהגיע לו שלמות הנ ח המרמה ושלמות הנ ח הדבר׳ ושדמות‬
‫המרות ‪) :‬ג( ולא יראה אמדו כמו שקרה לשמואל ‪ ,‬היה נראה ניארהי נפייישי לספר מלפיס סרשס שניס ששלמס סגי‪ #‬לסורגי! סננואס ‪,‬‬
‫שהנבואה שהגיע לשמואל היתה בהקיץ שהוא נצטוה מעלי יהשיגותי גאיות ונחגויס »ל סספעס שפושס סרג גסתירת וס < יג!‬
‫נתנתי נספר משיני סישימס שוגיאל סגי» ליישלת הנטאס ״ יסומנתי‬ ‫בשישמע אותו הקול יאמר דבר ה' כי שומע עבדך ובן עשה‬
‫סונ ד גמקומות ססם של וס ‪ ,‬ונ ר ו נ ד של אופניי ‪ ,‬ישויי! שס ני‬ ‫בשמעו את הקול מדבר אליו אמר דבר כי שומע עבדו• והבתוב‬
‫סוא שיין נננו מאד ציון ואמתי ואין צירן נסשעס נא! סדנרים( ‪:‬‬ ‫קראה מראה ואמר ושמואל ירא מהגיד המראה אל עדי ‪ ,‬ונראה‬
‫ה מד רג ה ה שלי שית ור‪.‬יא יתחלת הטדרסת נו׳ ‪ ,‬שאלתי נמורגס‬ ‫נ טו שביום הניע המראה בהקיץ ב! אמשר שתהיה המראה‬
‫שסיתס‬ ‫‪..........................‬‬
‫אמי ‪.......‬‬ ‫ונרים ‪ .‬א׳ למס‬ ‫מאס ג׳ יגיי ס‬
‫המדרגה הואת חחלת המדרגות ‪ ,‬ני אם לא היו הא׳ והג׳ ננואס נמויס נמ׳ש סו־נ ני! ‪ .‬ניו‪1‬ש שואה סי‪ 6‬החלת סמדרנית משארית ‪ .‬ולמס‬
‫תהיה ואח היאשוגה מהמדינות משארות וצא אוה מהאחרוס שיוכד ‪ .‬נ׳ ‪ ,‬מה ראה מ־נ טנור נוה ספרן סמורנות האלה והנס נפ מ׳י שגמשלה‬
‫מיה תראה שוכר הרג אלה המדרגות נשצמ! מראיית המשלים והצירות ‪ ,‬ימשמישת סןיל מנלת׳ ראות את סמוגי אליו ‪ ,‬וראיית איש מ ו נ י ‪.‬‬
‫וראיית מלאן מדגר ‪ ,‬וראיית התם מדני ‪ .‬ימה המשלת לונרס פס שגית ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬פה שניי! אמר וננון סתלוס יתנאי לו שניי! המשל ססזת‬
‫א׳ זה דנר נרצה ני ‪ ,‬ני מ׳ הניא הרג למתוח תנאי הנרחי נמדרגה מאת שיתנאי לנניא נתין החלום ההוא שהיו! המשל ההוא ‪ ,‬ניין‬
‫שפפמיס רנות נחצוס הוניא צורית ומתציס יצא ירש את פתיונס אלא אחר שנשד משנתי ‪ ,‬ינפו שנהג הוא שצמו נפס׳ג מוה התלז ‪ /‬ולח‬
‫צדקו א־כ דנר׳ הרר נתקוה ה‪1‬ה ‪ ,‬וגם לא זכר נוה נמוינה הת׳ שהיא נמראה נמו יאח נחליס ‪ ,‬ולא התנה הונ גה שיראה הצורית ושתיינס‬
‫נמראה ההיא‪ .‬ואמרת■ נתתונה זה שנפמ׳ד וזכרו מזינות הצנואה ננללמנלי הנולמהלוס למראה‪ ,‬והיה ‪ 1‬ה נוי לנאר שני! ננואת שמואל‬
‫והיצרן לעשות המורנוס חלוקות ‪ .‬מיינות המלים נפני שצמ! ‪ ,‬ומדינית המראה נפי'‬ ‫נמו תוזנר שה ‪ ,‬ומפני זה צא גסתשק הרג נוה‬
‫שצמ! ‪ .‬יננר זכיתי יה למשצה נסתלת יה הפרן ‪ .‬ו היי אומי החלת המדרגותאי! הנוונה שסיא ראשונה מ! המדרגות אשי תנור נמו שפי׳‬
‫הוינונ׳ ‪ ,‬אנל אפשר לומר שפירושו שהיא חתלח המדרגות אפר ז ני נפמ׳ד ני ‪ 11‬היא ראשונה ממודרגות אשי וני שס ‪ .‬והננו! אצלי שלא‬
‫אמר וה להוריש שהמראה הזאת הורמה לשאר המוונות ‪ ,‬נ׳ סור הנתת! מורה שליו ‪ ,‬אנל כיו! לומר הרג נוה שנל פנניאים אן של פי‬
‫שנאמר נננואתם ששמשו דגרים מנוארים מפורשים ‪ ,‬הנה מס שהיו רואיה כלס נתמלת נגואותיסס סיו משלים ומידות ‪ ,‬־ וסדנרים סמפוישיס‬
‫שהיי שומעיה היה סתרו! המשצים ההם‪ ,‬צא שתהיה ונואה מה יונלי משלים‪ .‬נ׳ נהיוסהונואה שפמשופש של סנח הוניי ופל הנח המומס‬
‫י חי היה הנניא מאה )צ׳ל רואה( המשציס והצורות מפאת הנח המדמה יהפתרי! מפאת הנח הדנרי המג^■ ומוריש האמת ‪ .‬תראה וה מדנרי‬
‫התורה פ׳ו וה׳ג( ‪,‬וז׳ל הונרים שמוויפיס לנניא נסראס סננואס ורן משל מודימיס לו ומיד יחןק‬ ‫סרג נספר סמדש הלכות יסודי‬
‫נלנו סתרו! המשל נמיאה ממאהיידש מה הוא ‪ ,‬נמו סשולם שראה ישקנ מלאגיס שולים ייויויס נ‪ , 1‬והוא סיס משל למלכיית וששניד! ״‬
‫ונמו המיות שיאה יחזקאל ‪ ,‬והסיר נפוח ומןל שקד שראם ירמיה ‪ ,‬והמגלה שראה ימוקאל‪ ,‬וסאיסס שיאס מריס‪ /‬וג! שאי הנניאיס ‪/‬‬
‫מהם אומר המשל ופתרונו נמו אלו ‪ ,‬ויש מהס שאימי ספ™! נלנד ‪ ,‬ופשמים אומר ססשל נלנו נלא פתרי! כמקצת ו נוי ימוןאל מנ ד ה ‪ ,‬ינל!‬
‫נמשל ודרו חידה היו מתננאים ש׳נ‪ .‬ומסניה לוה נתנ נספר המורה נפיק ס׳נ ה טני‪ /‬מ י ניארנו נמסרנו שסנניאים פשמים נתננאו‬
‫גמשליס ואל תשעה שדשת הרנ שפממיס ותננאו נמשליה יפשמיה )א ׳תננאי נמשלים ‪ .‬ני דשתי מ ר נלג אותו נגיאוי שתמיד כיו מחגנאים‬
‫נמשלים ‪ ,‬אכל סעמיס יזכור הנתינ הפתרו! סמון למשל ‪ ,‬ופעמים לא יהיה ‪ p‬נמו שינאי שם‪ ,‬ומפני ‪ a‬אמר סיג גא! נסדרנה נ׳ הואס‬
‫שהיא תתלת מודרנית ‪ ,‬י׳ ל שראיית הצירות היא תחלת נל מדרגות הנמאס‪ /‬ושאו סמדיגות סשסיפס סונריס שיונור הס פתרו! הצורות‬
‫שראה נחסלת הנניאה ‪ ,‬אע'פ שלא נזכרו הצורות נמראה או מלוה ההוא ‪ ,‬האמנה התנה הרג שננק! המלוס י אה הפתוו! ולא ונר נ! נפדרגס‬
‫הח׳ מהמראה ‪ ,‬לפי שמצא הרג נחשוש הנכזאות שגיוראה נמצא פעמיה משליס מנל׳ פתרו! ‪ ,‬אנל נחליה של נואה לא נמצא ראיית צירות מ לי‬
‫פתרו! סמיך אליו ‪ ,‬ולכך אמרו הרג כאן נחנוס לא אמי נוה כמראה ‪ ,‬והיחס רסנה סס לפי שחשש הנתונ נמל ‪ 1‬אס לא היה שמי פתרו! נמלוס‬
‫ההיא שיתשר שנא המלוס נרונ עני! ישהה דנרים נשלים נמלומות השוא ‪ ,‬ולכן ניכר ממו פתרוט המורס ‪:‬׳ותו נטאה ‪ .‬אמנם נמראה לא‬
‫יחשנ דנר מזה מפני מעלתה ‪ ,‬ולכך לא נוהר לוכור כה פתרי! הצרות כאשי פשה נסלוס ‪ .‬וסותרו סס שלצן ה‪,‬אלות שוכותי נמורנה הואת ‪.‬‬
‫המדרגה הרביעית ג׳נ שאלתי נארנש מדרגות הנשארות מהחלום ד׳ שאצוס ‪ .‬א'( למס וה נשמנה ונרו! המדרנ‪ 1‬ת נכאן ממה שונרם נפמ׳ד סטנר‪,‬‬
‫ני שש וכר ראיית המשליס ניאשינה כמו שונרס כאן‪ ,‬ושמיעת סדניים סגלי יאויו סאוסג■ א‪.‬זס ו ני אמרים ‪ ,‬יג! שפה ננא! ‪.‬‬
‫אמנם כראיית השלש הושאייח ‪ ,‬מראיית האיש מדנר והמלאן והאלוה ונים שה נמלון ממס שונים נ * ‪ ,‬ני שם ונר ‪•.‬איית הש׳י נראשווס מוגר ואמ׳נ‬
‫יא״ח המלא־ יאח׳כ ראיית האיש וכאז נאמר נהפך ‪ ,‬שוני ראשונה האיש ואוזינ המלאן ‪ 1‬אח'נ סש׳י י ק נפדינימ המראס ‪ ,‬ולמה היו נשנו׳ ס ה ‪.‬‬
‫נ׳ ‪ .‬למה ששם הרג נל רמדיגוס האנס ‪ ,‬ני נגר יראה שראיית איש או מלאן או סש׳י מוני סס נלס צורות ומשלים אמרי שאי! שס איש ולא‬
‫תשיל נ׳ ג גמדינותסמיאס‬ ‫מלאן ולא תמונת האלנמציאות נפושל‪ ,‬וייכללו א׳נ כל סמירגוס האלם נמדרנס סג׳ מראיית סצוריס‪ .‬וסשאלס‬
‫שיוניי ‪ .‬ג׳ ‪ ,‬אס נא הרג לזכור נא! מדרגות מ סא ה סיס לו לונוד לנו » ׳ מסעווש וסשליס וסו׳ שסדמ״ש ה*»ישיס לא שוו טוס ‪1 ,‬מס‬
‫ל«‬
 ‫מורה ננוכים חלק עני פרק מה‬
‫ה מ ד ר ג ה ה הוא שידבר עמו איימי בחלום ״ כמו שאמר בקצת נבואות יחזקאל וידבר אלי האיש בן אדם !‬
‫הבידרגה ו שידבר לו םי‘ אך בחלום ‪ ,‬וזה ענין רוב הנביאים ובאמרו ויאמר אלי מלאך ה<י^הים בחי‘ ום ;‬
‫המדרגה ז שיראה בהלום של נבואה באלו הוא יתעלה ידבר עמו ‪ ,‬כמאמר ישעיה ראיתי א ת ה' ואראה‬
‫את ה' ויאמר א ת מי אשלח ומי ילך לנו ‪) ,‬ד( ובמאמר מיכיהו בן ימלא ראיתי א ת ה' ‪:‬‬
‫המדרגה ח שיבואהו הזון כמראה הנבוא ה ויראה משילים ‪ ,‬כאברהם במראה בין הבתרים ; כי‬
‫המשלים הה ם היו במראה ביום כמו שהתבאר ‪:‬‬
‫המדרגה‬
‫שם טוב‬
‫המדרגה ה שידכר עמו איש כהלום כי הוא מעלה יותר המדרגה העליונה שיוזצא ביזלוס‪ ,‬כי שפע השכל הפועל‬
‫גנוה מהשלישית ומתר מהרניעית ‪ /‬למה הוא ר׳כ גדול ונפלא אשר יחקה אותו המדמה בחקוי נפלא‬
‫שנשלישי לא היה שומע קול ונזה שומע קול ושמיעת הקול אשר יחשוכ שהש״ימדכר עמגואחר אשר הניח הרכ כמדרגות‬
‫מדרגה היא כי רוכ האנשים כשיקלמו תלוס יראו צורות החלום עס השתים היאשוניס כא הרכ לכאר מדרגות‬
‫אנל על המעט ישמעו קולית ‪ ,‬והיא מדרגה יותר מהד' מראה הנכואה ואלו המדרגות הם מדרגות החלום עם ה ס‬
‫בענור שברניעיח לא היה רואה מי העושה הקול אלא שומע הראשונות ההם כעצמם ‪ /‬אלא שנתחלפו כשני דכרים הא'‬
‫הקול לכד וכזאת המדרגה שומע ורואה מי מדנר עמו ; שמדרגות שעכרו היו כחלום ואלו המדרגות היו כהקין‬
‫־מדרגה ו שידכר עמו מלאך נחלום וזה ענק רונ כמראה הנכואה‪ ,‬והתחלפות שנית כי כחלום יחקהו הנכיא‬
‫הנניאים כמו שכתונ ויאמר אלי מלאך כאלו הש'י מדכר עמו וכמראה הנכואה לא יחקה הדמיון‬
‫האלהיס נחלום‪ ,‬וזאת המדרגה יוםי;‪-‬על הה' למהשהמדנר שהשם ידכר עמם כי לא יגיע פועל הכח המדמה כהיותו‬
‫כהקין לדמות אל השם עם שאפשר זה כחלום ‪:‬‬ ‫כה׳ הוא איש וזה מלאך והמלאך יותר רוחני ויותר נפלא‬
‫המדרגה ח שינואנו חזון כמראה הננואה ויראה משלים‬ ‫מהאיש ולכן היא מעלה יותר גכוהה מהאיש ;‬
‫כלי שישמע קול כאכרהם כין הכתרים לא‬ ‫המדרגה ד שיראה כחלום של ננואה כאלו ה׳ ידנר‬
‫יראה לא איש ולא מלאך ;‬ ‫עמו כמאמר ישעיה ואראה את ה׳ וזאת‬
‫המדרגה‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫בל־לה ‪) :‬ד( וכמאמר מינ ה בן ימלא ראיהי א ת ה' ‪ .‬לחסרון‬ ‫לוו שיהיה המדנר איש או זילא־ או האל יה׳ יהיה מי שיהיה ‪ ,‬כי כמו‬
‫דעתי ומעוס הבנ תי בדברי הרב יש לי סכק גדול בזה א־ך קרא‬ ‫שראייה הגירוה היא המדינה נע;ה ולא עשה מלוק משיניה מורה‬
‫נבואת מינ ה דלום של נבואה ולכי הנראה מן הככוקים יראה‬ ‫הצורזה איש או מלאן או האל יה׳ אלא דאייה הצירות ‪ p ,‬היה ראוי‬
‫שאותה הנבו אה הגיע לו בהקיץ בעמדו לפני הנ•י‘כי‪ !:‬יקושפב■‬ ‫לעשות נשמיעה הדנייה מכלי נתינה מי היה מדנר אוהה ‪ .‬ד׳ ‪ ,‬אס‬
‫ואהאב או ב ע ת שהיה מהי׳ך לבא אצי׳ב שהרי הוא אמר ז׳ שליה‬ ‫היה שעשה מדרגות כשי המדנדיה איש או מלאך או אלוה‪ ,‬למה לא‬
‫בל אשר יאמר ה' אלי אותו ארבו־ שיראה המלא־ ידבר עמו ‪:‬‬ ‫עשה מדרגה אהדת אם היה נמדנר גשם שמש א ו' י ה או כוכניס ‪,‬‬
‫שהם ג'כ מסשוים ננוד אל ומעשה ידיו מניד הרקיע כמו המלאכים ‪,‬‬
‫או יהיה המדנר א׳ מהישודויז אש או רות או ארן ע׳ד או שיה לאד; ותורך‪ ,‬או א׳ מ הנ׳ ח ע׳ ד ש אל לנהמות ותור־ וינד ל ן‪ ,‬ויספיו לו‬
‫ו אמי תי כתכונת כל זה‬ ‫דגי הים )איוג י׳ נ ח׳ פ׳( ‪ ,‬והשאלות האלה כוללות נ׳כ למדרגות המדאה כמו שיפלו ויכללו מדרגות התלום‬
‫שכפמ׳ד סדי הרג מדרגות הנכואה כמו שכיא־תי כוללות להיום ולמיאה ‪ .‬ז‪ 1‬נ ד ראשונה כ' םונים היהשונים שזכרה התורה נאיייה אם יהיה‬
‫נניאכם ה׳ כמראה אליו אתודע נהלום אדני נו ‪ ,‬שראיית הצורות הוא ההתוודעות כמו כינאר י‪.‬דנ אח׳ו נזה הפרק ‪ ,‬והיא המדינה ה־אשוצה ‪,‬‬
‫ושמיעת הקול היא מדרגה שנית ‪ ,‬ולהיות שתי המדרנות האלה סכרו כתורם ‪ ,‬וכים נפרקמ׳ז וסה הנרק ג׳כ נראשוצה מכלי שנוי כלל ‪.‬‬
‫אמנם נשאר המדרניה‪ ,‬נפמ׳ד ההוא זכים מנמעלה למשה שהההיל מהאל ואהריו המלאך ואסויז האיש כגדול ההל ו‪:‬קי‪ ;1‬כל ה‪ ,‬אכל נוה הפמ׳ה‬
‫יאה הרג להפר המדרגות מלניגיה למשלם לכי שפדורס הוא ‪-‬המדרנה השפלה להעליינה ממנה ‪ ,‬ולכך ההחיל הרנ כתיש יאסייו כמלה־ ואהייו האל ית'‬
‫ני הוא כן וכר ראשונה מדרגות כהלוס שרה היותר פהוהוה ואתיה מדרגות הנייאה שהם היותי משונתיס וגכנוות מהם ‪ ,‬יוכו התרת השאלה א' ‪.‬‬
‫ואח׳ו אומי ש־רנ ששה ניידרנית כאלה נהיגות מתתלכות ‪ ,‬ני הוא נתן ראשונה הנניאה מצד השפע ענייו א‪ :‬היה כלו מדיניה והיא המדינה הג' ‪ ,‬שהיא‬
‫כראיית הנורות ‪ ,‬או אס תריה הננואה דנייכ מפורכמים מפיישים מנוארים והיא כמו־גה כד' כמו שונרתי ‪ ,‬כי שתי כמדרגות האלה הן כנתינת הצנואה‬
‫עצמה ‪ ,‬ואחי וה עשה נתינה אתרת והיא שהננואה מלכד שהודיע השגה מקול או נורות ‪ ,‬עוד ייהש ההשגה ההיא אל הנותן אהה לכה כמדמה שהוא‬
‫המקנל אורות נעצה ‪ ,‬ולפי שא׳א שייהם המדמה את השנתי אלא אם לנח הדנרי שמשה יושפעו על המדמה כמי שנוכר נג די הננואה ‪ ,‬או אל‬
‫השכל הפועל קרינ לנכואתו ‪ ,‬או אל הש׳י שהוא הפועל הרתוק כ־ ‪ ,‬לכן פשה נזה ג' מדרגות ‪ ,‬אס ‪;:‬י א ה איש ר־נר אליו והוא ניתכו ננואתו‬
‫אל הכת הדנרי ‪ ,‬ואם שייאה מלאך מ דני ניתכו נכואהו אל השכל כפועל הגותן הקרונ נננואתו ‪ ,‬ואם שירתה האלוה מדנר שמייחס נכואתו‬
‫אל השם הפועל הימוק ‪ ,‬ולכן לא עשה מדינות ייתר מאלה כפי גינע העניין והדיו‪ . :‬הנה התנאי מוה כיאיית האיש והמלאך והאל אינם‬
‫מכלל הצורות והמשצים ושלא ייכללו נרדדגית הצורות ‪ ,‬כי הם מתייתכות נותן השפע ההוא נדריו; וכרידרגה הג׳ מהנויוח אינה כנתינת הניתן ‪.‬‬
‫והותרה נוה השאלה הכי ‪ .‬וכן הותרה שאלה נ' שנמדרנות נ' וד' ננתן השפע וההשגה מצד עצמה ‪ ,‬אם כיתה גורות אי שמיעת קול ‪ ,‬אמנם‬
‫נשאר המדרגות ייכםך השפעה מה לנותן אותו אל הכת כדיייין ‪ ,‬ולכן רשם כח כמדנר מי הוא ולא נהתנק נזנרון כקול נינד ‪ .‬ובן כותרה‬
‫השאלה י ' ש״ותס הקול למדני איש או מלאך או האל‪ ,‬ולא צנמנא אתי לא מהעליונים ולא מהתחחוניס‪ ,‬לפי שהדמיין א׳א שייתס השגתו‬
‫אלא צשלכה הפועלים והמשפיעים כהם ני‪ ,‬ד׳ל הנת הדנרי והשכל הפועל והאלוה יה' כפי מה שנוכרי נגדר כננואם שלשתם‪ ,‬ומזה תדע למה‬
‫לא ייחם כצורות יהמשצים לאיש ולמלאך ולאליה כמי שייהם הדנייס הנשמעים ‪ .‬כי כנה היה זה לפי שהדנרים המכוארים והמפוישים הם‬
‫השגות שכליות ולכך ייותשו אס לנח ה דני' ואם לשכל הפיעל ואס לאליה ית ' ‪ ,‬שכשגותיהש וכשפע הנשפע מהם כלם הוא שכל ‪ .‬אמנם‬
‫הצורות והמשלים הם משנת המדמה עצמו ‪ ,‬ני הוא מרכיג ההיכנית ומנשים כשכע השכל ‪ ,‬ולפי שאין הכת השכלי ולת השכל הפועל כ׳ש‬
‫האלוה יס' אינם משפיעים צורות גשמיות ולא כור הדמיון ‪ ,‬לכן לא ייוחסו כצורות והמשלים ה‪-‬מיוניס לשכלים כנישפיעיס ההם ‪ .‬והתכונן‬
‫נמס שניארתי נוה כי הוא נכלא ומורה על חכמת ה־נ ועומק עיינו והוא כילל ליידיגות החלום שזכר כאן ולנידוגות המראה שיוכוי אתר כן ‪.‬‬
‫המדרגה השימינית שיביאהו הוו; במראה הנבואה ויראה משאים כ‪ , ' 1‬הנה נמד־גות שוכר הרנ נמיאה ‪ ,‬שאלתי ד' שאלות ‪.‬‬
‫א׳ ‪ ,‬נאומי שינואהו חוו; כמראה כנכואה‪ ,‬ני הנ ה כפית מ׳א מזה התלק כתי הרנ שמראה הננואה‪ ,‬וניתזה ‪ ,‬ותיון‬ ‫י‬
‫ויד ה׳ הס כלם שמות נרדפים יאמרו על טנין אהד שהוא מראה הנניאה ואיך אס כן אמר הרנישינואהו חוו] כמראה הגיואה כאלו ההוון הוא‬
‫דנר וילת מראה הנכואה ‪ ,‬והיי הוא כאומר שינואהו מראה הננואה ‪ ,‬כיין שתזון ומראה שציהס דנר אתד ‪ .‬נ' ‪ ,‬לניה הוצרך ה‪.‬־כ לכאר שהיסה‬
‫מראת נין הנהריס כיום‪ ,‬אס להודיע שלא היה נהלום אלא ‪:‬מראה הנניאה והכריתו שהיה כיוס ממיש ויהי השמש לנא ‪ ,‬הנה נתהלת המראה כנר‬
‫העיד הנתוכ שכיסה מראה ולא חלום כאומרו היה דנר ה' אל אכרם נמתוה ‪ ,‬ואם היה נמתוה שהיא כמראה הנציאה כידוע שלא היה‬
‫נתלום הלילה ולמה א'כ הוצרך הרב לומר ני המשלים ההם היו כמראה כיום כמו שהתנאר ‪ .‬ג ׳ ‪ ,‬כאומרו כמדרגה הע' שישמע דניים כמראה‬
‫צג ‪93‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני פרק טה‬
‫המדרגה ט שישמע דברים כמראה ! כמו שבא ב אבר ה ם והנה דבר ה׳ אליו לאפר לא יירשך זה !‬
‫המדרגה י שיראה איש אשר ידבר עמו ?מראה הנבוא ה ‪ ,‬כאברהם ניב באלוני משרא ‪ ,‬וביהושע ביריהו!‬
‫המדרגה יא שיראה המלאך ידבר עטו במראה ‪) ,‬ה( כאברהם כשעת העקדה ‪ ,‬וזאת אצלי העליונה‬
‫שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בענעיהם ‪ ,‬אחר אשר התישב מה שהתישב‬
‫משלמות דבריות האיש בפי מה שיחייבהו העיון‪) ,‬ו( ואחר ההתנות במרע׳ה‪ ,‬י אבל אם אפשר‬
‫שיראה הנביא עוד במראה הנבוא ה כאלו השם ידבר עמו ‪ ,‬הוא רחוק אצלי ‪ ( 0 ,‬ולא יגיע פעל הכה‬
‫המדמה‬
‫שם טוב‬ ‫אפודי‬
‫ד אבל אס אפשר שיראה הנביא עוד במראה הנביאה וכו‪ /‬ר׳׳ל המדרגה ט שישמע דברים במראה הנבואה כמו‬
‫באברהם והנה דבר ה׳ אליו ולא יראה‬ ‫אע"פ שאמרנו למעלה במדרגה הז' שאפשר היא שיראה‬
‫המדבר עמו לא איש ולא מלאך ולא הש׳י ‪:‬‬ ‫בחלוס נטאיי שהש״׳ ידבר עסו‪ ,‬זהו בחלום נבוא״ אבל במראה‬
‫המדרגה י שיראה איש שידבר עמו כאברהם באלוני‬
‫חמרא וכיהושע ביריחו ‪ :‬המדרגה יא שיראה המלאך ידבר עמו במראה כאברהם בשעת העקידה ווו היא‬
‫המדרגה העליונה שבמראות הנביאים אחר שהתיישב מה שהתיישב משלחות דבריוח האיש ההוא רצונו לימר‬
‫שיהיה חכם ‪ ,‬ואחר ההתנוח ההכנות העבעיות והרצון האלהי ‪ ,‬ולזולת מדרגת חשה רביגו כי מדרגתו למעלה מכל‬
‫נני א‬
‫אברבנאל‬ ‫קרשקש‬
‫נ»ו שנא נאנרהס והנה ונר ה׳ אליז לאנזר לא יירשך זה ‪ ,‬ני הנה‬ ‫) ‪ ( 7‬נ אנ ר ה ם נ ש ע ה העקדה‪.‬נ ם נז ה נ‪£‬א א׳ סעק גדיא שהרי ח נ ת ו נ‬
‫המדרגה הזאת היא ננוראה לפי ד»י‪.‬י וזהי רפו שניארהי ננזדינה הד׳‬ ‫איטר רקרא או טאאך ה' שניה מן השטים ואא נזכר נ ט קו ם‬
‫נח)זס שיהמגו דנריה ולא יראה אמרה ‪ ,‬ואיך יאמר הרר גזה נע!י‪1‬‬ ‫שראה הטאאך ‪) .‬ז^ ואחר ההתנות נ ט ש ה רנינו ‪ ,‬פיריש שאא‬
‫אגרהם גמראה מ א ת בהיופ שהוא היה יודע שהמדצר אליו היה הש׳י‬ ‫יהיה אברז הסרטה טנו א ננ בו א הו ‪) :‬י( ואא יגיע פועא הסרטה‬
‫נמ׳ש היה דגר ה׳ אל אגרה נמתזה אל תירא אגי ס אנני מגן לו ‪,‬‬ ‫אזה ‪ .‬זננ ר גראה שטה שאסר ב טינ ה ראיתי א ת ה׳ היה זה‬
‫והוא השינו ה׳ אלהיס מה ת ק לי ‪ ,‬היי שהיה אנרהם יודע מי היה‬
‫המדנר ‪ .‬ו ‪ /‬אס המראה כזאת מהנחריס מקושרת זמדזנקת מראשה ועד סופה ‪ ,‬איך יתק שיהיה תלקה מהמדרגה הע׳ נוגרי הרג פה ‪ ,‬ני‬
‫נ הנו ת תהיה רל המראה וגוי ס ולזרות מייד‪-‬גה אחת לא משתי מדרגות מתתלפות ‪ .‬ואני משיג עליהם ‪ .‬לראשונה שהרג עס היות שאמר המראה‬
‫הננואה ומחזה שניהם דגר אחו ‪ ,‬הנה לא יהשונ שוזוו! יאמר על מראה הנגואה נמו מחוה‪ ,‬אנל חזון הוא אללו שם לנרואה ננל> לא למץ אחו‬
‫ממיניה ‪ ,‬תראה זה מונייו נפמ׳א הנזכר שאמר נזנרק המדינה הרניעית ו׳ ל‪ ,‬והשורש שלא תצא ננוחה ולא חזון אלא נהלום או רמראה וטל ידי‬
‫מלאן ‪ ,‬הנן רואה שתוי; היא שה נ־דף לנגיאה אצלו ‪ ,‬ולפי זה יאמר היג כאן המדרגה השמינית שינואהו תזון נמראז הנגואה ויראה משלים‬
‫ר׳ל שיניאכי חזי! שהוא הניואה ונא ישמע וכריס מפיישיס ‪ ,‬ארל יראה משלים וצורות ‪ .‬ולפי וה יהיה פי׳ הפסוק לזעח ה־נ ‪ .‬אחר‬
‫הדנריס האלה היה ונר ה' אל אנוס נמתזה ‪ ,‬שהיה דנו ה׳ ‪ ,‬והיא מדרגת ראיית המשלים נ׳ היא אשר תקרא נאמת דרר ה׳ נמ׳ש נמדרגה‬
‫סג׳ מראיית המשלים נחלום שהוא מי שאמר ויהי ונ ר ה' ימה שדומה לזה מן הלשונות ‪ .‬יהתנונן למה קיא הרג ראיית הצורות ונר ה' ‪ .‬ני‬
‫הוא נאמת מורה על חנמתו ‪ ,‬ווה ני נתקוס שאומר ויאמר ה׳ אי ויונר ה׳ מורה שהיא שפע שנלי מנואי ומפורש מנלי משלים ‪ ,‬ולכן ״ותה אל‬
‫הננול הנותן אותו ‪ ,‬אנל נשיראה הנניא משלים וצורות יאמר שנא ונ ר ה' אליו ‪ ,‬נלומר שראה דנר וצורה מורה גהמשל עג השפע הננדל ‪ ,‬ולפי‬
‫שכיה נמראה נין סנתרים ראיית משלים ושמיעת דנריה מפירשיס ‪ ,‬לכן נתחלתה אומר הנתונ היה דנר ה׳ אל אנרס ימחוה ‪ ,‬י׳ ל ש־אה‬
‫ו נ י ה' שהם הצירות שיזכור נמחזה ההוא שהיא תנלית ראייתם להודיעו ששניו ה־נה מ אי ‪ ,‬ורמז נזה אל המתנה אשר נתן לו הכס ר‪:‬ון‬
‫המראה הואת מארצות העממים ‪ ,‬הנה א'כ היה דני ה' אל אצים נממזה הוא כלל המראה ‪ ,‬אח'כ יפרש הכתינ אין היד זה ‪ ,‬ואמי‬
‫שאניהס ו נ י נתפלשו לפני האלהים ה' אלהיס מה חתן לי ‪ ,‬ולפי שלא נאההו אל הוניר הוה תשונה אמי ו נו י שני נתפלחו ה; לי לא נתת‬
‫ורע‪ ,‬יעל שאלתו ונקשתי והנה דני ה׳ אליו לאמי לא ״רשן והשהה ו גיי ה מפיישים ששמע אניהס ולא ידע מי היה כאומר אותה ‪ ,‬א־ מפני‬
‫שיאה השמים והנננים נמראה ההיא נאמר נה והנה ינ ר ה' אליי ‪ ,‬ולפי שהיה אפשר לחשוג שהיה זה נחלום ה'ילה ממ׳ש ויוצא אותי תהוצה‬
‫ויאמר הננו נא השמימה והפור הככניס ‪ ,‬לכן הוצרן הרג להנייח פהידה המראה גיוס ממה שאמר למעה ויוה וידי השמש לנוא ‪,‬‬
‫ויאמר א׳ה הרג שנמחזה ראה אנרהם נתלו הוציא אותו החוצה וצוהו לספור הנננים ‪ ,‬ואמנה ויהי השמש לנוא ‪ ,‬הוא שהעיר כהיתה המראה‬
‫ההיא לעת מנחת ערג ‪ .‬ונזה הותרו נ' שאלות הראשונות ‪ ,‬נשאמרו הרב עואהו חזון ‪ ,‬ורצונו לומר ינואהו ננואה ‪ ,‬ישהוצין לומר שהיה ניום‬
‫להסיר ספק וספור הננני ה ‪ .‬ואטנם מאין לקח הרג שויהי ונ ר ה׳ אליולא י אה תנרהס מי היא האומר אוהו ‪ .‬הוא לפי שמצא א־יייו‬
‫ה ' ‪,‬והנה הלשוןהזה לא‬ ‫צורן נהוייעו אותו שהוא‬ ‫אליו מה‬ ‫המונר‬ ‫ה׳ אשר הוצאתיך מאיי נ שויה‪ ,‬ואה היה יידע מי היה‬
‫יאמר אלא בהתחלת ננואה המו ויוני ה' אל משה ויאמר אליז אני ה׳ הנה מפני וה אמר הרג ששמע אנרסס הדנריה ולא היה )יודע מיו אומי‬
‫אותם ולהן הודיעו שהוא ה׳ ‪ ,‬ומפני וה עצתי עשד הרג נזה מדרגות מתחלפות הת' מהע' ‪ ,‬שאס היו שתיהה ממדרגה אמת ‪ ,‬לא היה צייד‬
‫גאמצעיתם לומר אני ה' ‪ ,‬אלא שהשניה אינה ממדרגות מתחלפות ‪ .‬ואין להפצא מזה ני ג׳ה אמר שאמייו את׳ז ותרדמה נפלה על אניס הוא‬
‫חלום שנשתקעה הנניאה ושנה חליס‪ ,‬יאה נפרשה אחת יעשה מקצתה מראה ומקצתה חלום נל שנן שיעשה נה חלון מראות ‪ .‬והותרו גוה‬
‫שתי השאלות האחיות ‪:‬‬
‫ר‪.‬מדרגה ו א שיראה המאאך ירבר עטי נ מ ר א ה י אב רה ט נ שער‪ .‬העקידה ע ד סוף הפרק נ ו׳ ‪ ,‬נס נוניי ם האלה שאלתי אני שאלות ‪.‬‬
‫נמראה נשעת העקידה ‪ ,‬ני הנה יתתיינ שהיה המעשה ההוא מעקידת 'צחק‬ ‫א' ‪ ,‬אין יאמר הינ שדנר המלאן לאנרהם‬
‫מדומה נראה לו נמראה הננואה ילא נהקין ‪ ,‬הלא נלמיי א ’ כ מהמעשה ההוא הלמווים שזכר הרג נפרק נ׳ ד ח׳ג ומה כזכות א׳נ שנשאר לזרעו‬
‫מיה אס לא היה נפועל ממנו דנר ‪ .‬אנל התשונה לזה מכיארח שהינ יסנור שהמעשה כלי היה נפעל ‪ ,‬אנל שמיעת קול המלאך שדני לאנרהס‬
‫היה נמראה הנניאה ‪ ,‬י׳ ל שנתחלה נא לאנרהס נחלום הלילה צווי קח את נלד וישנס אניהס ננקד ונפעל הנש את החמור ‪ ,‬ייקח את שני‬
‫נעריי אתו ויקס וילך ‪ ,‬ונמשך הענין כלו נפעל נמו שנא נספור עי שלקח את המאכלת לשחוט חת ג ני‪ ,‬ואו נאחהו הגניחה ויקרא אליו‬
‫מלאן ה' מן השמים וצוהו שלא ישלח ידו אל הנער ‪ ,‬וכקיז אנרהה וירא נפעל והנה איל אחר נאחז נ סנן גקרניי ויעלהו לעולה החת ננו ‪,‬‬
‫והתפלל או אנרהם ה׳ •ראה אשר יאמר היום וגו׳ ‪ ,‬ואו נחתהו הננואה פעס אחרת לומר לו יען אשי עשית את הינר הוה ונו׳ ‪ .‬היי לן שנל‬
‫נשעתהעקדה ‪ ,‬ני נאותה שעה היה‬ ‫היה נפעל וצהקי; וונור המלאך היה נמראה הלנואה ‪ ,‬ומפלי זה אמר הינ נמדרגה הואי‪ .‬נאנ־הס‬
‫שמיעת ונרי המלאך נמראה כנניאה למעט שאר המעשים שלא היי ננניאה ‪ .‬ואמר הרג שזו היא העליונה שנמדרגות הנגואה הפי עדות‬
‫הנסוניס ‪ ,‬האמנם אמר עוד כ־נ אהרי מה שהתודע )נ׳א שהח״שג( משלמות ‪-‬נרות האיש נפי מד שתייגהו העיון ואתרי ההתלות ניירע׳ה ‪,‬‬
‫נדי להשיר מעליי שאי סשקוא אפשר שיקשו על מה שאמר ‪ ,‬האחי שנגר ימצאו אנשים לכפיס אי מיקוחיס שיאמרו שהס יואיס מלאכים שש‬
‫ננפיס לאחד וכדומה לזה ‪ ,‬ואמר הרג שזה לא יסתור מאמרו נ י הס מהיי הדנריוא ‪ ,‬ונמו שאייר נפג׳ז מוה התלק ‪ ,‬ודג־יי פה הה צנניאיס‬
‫האמת״ס השלמים נדנריוא ‪ ,‬וההפק הנ' שכנר מצאני שמיעת קול מנלחי ראייה מלי׳׳ן שנאמר וננוא משה אל מועד ויכו»ע אא הקול מדנר אליו ‪,‬‬
‫שהיא מדרגה עליונה יואר מזו המדרגה הי׳א ‪ ,‬ואין אמר א' נ שהיא העליונה שנמדמית נלס ‪ .‬הנה מפני זה אמר ואחרי ההאנור‪ .‬נמשה‬
‫ינינו ע׳ה‪ ,‬שהחנה שאינו נכלל נמה שיינר גאלה הפנקים מהננואה ; אנ א אם אפשר שיראה הנני א ג ' נ במראר‪ .‬הננו א ה כאאו ה ש׳י‬
‫ידבר עמו הוא רחוק אעאי ני׳ ‪ ,‬ויש לשאול על וה שאלות ‪ .‬א׳ ‪ ,‬למה היה רחוק אנל הי> שיראה הנגיא הש׳י מ מ ר עמו ‪ ,‬ני ק שנתלוס של‬
‫” י^י‬ ‫‪24‬‬ ‫כ ד‬ ‫] מו רה נ בו כי ם ה ״ ב[‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק מה‬
‫המדמה לזה ‪ ,‬ולא מצאנו זה הענין כ־באר הנביאים ‪ ,‬ולזה בארה התורה ה ואמרה במראה אלייו א תוד ע‬
‫בחלום אדבר נ ו ‪ ,‬שם הדבור בחי׳ום לבד ושם למראה הדבקו ת השבל וה שפעתו ‪ ,‬והוא אמרו במראה‬
‫אליו אתודע ‪) ,‬ח( שהוא ה תפעל מן ידע ולא באר שבמראה ישמע דבר מרדמם ‪ ,‬י וכאשר מצאתי‬
‫הכתובים יעידו בדבר שמעו הנביא ויבאר שהוא במראה ‪ ,‬אמרתי על צד המח שבה שאפשר שיהיה זה‬
‫הדבר אשר ישמע בהלום ‪ ,‬ולא יתכן במותו במראה< הוא שיהיה השים ידמה לו שהוא ידבר עמו ; זה‬
‫בלו ע״צ המשך אחר הנראה^ ז ואיפשר שיאמר האומר שבל מראה שתמצא ב שמע דבור יהיה ת ח ל ת‬
‫הענין‬
‫‪-----‬‬
‫א«די‬ ‫שם טוב‬
‫הנבואה הוא ההתודעוש והחקוי מהשצות שכליות א״א בשום‬ ‫נביא נמו שאחר ^ אבל אם אפשר שייאה הנביא עו;‬
‫פנים שישיג במראה החקויוח שהשם יתעלה ידבר עמו ‪ ,‬לפי‬ ‫ב מיא ה הנבואה כאלו השם ידבר עמו פחו שידחה‬
‫שאחר שזאת ההשגה אינה‪.‬אלא עס שחיף הכה המדמה בשאר‬ ‫‪,‬‬
‫בחלום גזר הרב שהוא רחוק כי בהיותו בהקיץ אי אפשר‬
‫הנביאים מפני זה א״א שהנח המדמה ישיגהו יחעלה בדבור‬ ‫שיחקה הנביא שהשם ידבר עמו נחו שידמה בחלים ‪/‬‬
‫יבא ממנו‪ ,‬אבל בנבואה מרעיה שהיחה בלי שחוף הכח המדמה‬ ‫ומה שהניע לרב לומר זה מכני שני דברים‪ ,‬אם בעבוי־ כי‬
‫אז היה הדבור מניע ממנו יחעלה על משה ‪ :‬ה ואמרה במראה‬ ‫השכל גוזר כי מי שהוא בהקיץ לא יגיע אל נ ח המדמה‬
‫אליו אחודע וכו' ‪ ,‬ופי' הפסוק לפי דעס הרב ז״ל כשישיג‬ ‫לדמות שהשם ידבר עמו‪ ,‬וגם הניע לרב לזה אחיי במראה‬
‫הנביא המראה המדעי לא ישיג במראה ההוא שהשם יתעלה‬ ‫אליו אתודע וכו׳ כי בחלום ימצא דבור מאת השם אבל‬
‫ידבר עמו ואע״כ שישיג במראה ההוא אי זה דבור או אי זה‬ ‫במראה לא יגיעו אלא חקויים וידיעות שכליות מעניני‬
‫קול הוא מארס חו ממלאך אבל ת; השם יתעלה הוא נמנע אבל‬ ‫המציאות לא זולת ‪ .‬ולזה ביארה התירה זאמרה במראה‬
‫כשהנביא אינו תגיע למדרגח המראה המדעית אלא למדרגה‬ ‫אליו אתודע בחלום אדבר בו ושם למראה דבקות השכל‬
‫החלום הנבואיי אשר הוא למגיה ממנה אז אפשר שיניע בחלומו‬ ‫והשפעתו ולחלום הדבור וכאשי היה העני; כן שבמראה‬
‫הנבואיי שהשם ידבר ע״ו וכיש המלאך וזהו אמרו בחלום‬ ‫הנבואה לא יחקה הנביא שהשם יתעלה ידבר עמו כאשר‬
‫אדבר נו ‪ :‬ו וכאשר מצאחי הכתובים וכו' ‪ .‬ד׳ל הרב באר‬ ‫מצאנו כתובים שהשם יתעלה ידבר עם הנביא במראה ראוי‬
‫שבמראה ההחודעוחיח לא ידבר עם השם יהעלה ואתר שכאשר‬ ‫שנאמר להתיר זה הספק שאפשר שיהיה זה הדבור אשי‬
‫מצא כהוניס רבים יעידו שיתראה המדעית הגיע הדבור‬ ‫ישמע בחלום ולא יתכן כמותו ב מי אה שיהיה השם הוא‬
‫לנביאים היו הדטריס ההם על ידי מלאך או ע״י אדם והיה‬ ‫אשר ידחה מדבר עמו‪ ,‬זה כלו על צד ההמשך א חי הנראה‬
‫אפשר שיאמר שכמו כן יהיה אפשר שיהיה ה‪:‬״י מדבר עם‬ ‫מפשעי הכתובים כי אמרנו ב מיאה הנביאה ישיגו הנביאים‬
‫הנביא כמראה המדעיח ‪ ,‬ויהיה זה ;שוחר למה שהניח למעלה ‪,‬‬ ‫קול ויהיה השגת זה הקול על שלשה פנים‪ ,‬אם שלא יראה‬
‫ומשני זה אמר הדכ על נד ה״חשנה וכי' ‪ ,‬ור׳ל שאפשר שיחורץ‬ ‫מי מדבר עמו או שיראה מי מדבר עמו יהיה איש אי‬
‫זה שיאמר שאפשר הוא שישמע בחלום שהש׳י מדבר עמו לפי‬ ‫מלאך‪ ,‬ואפשר שנאמר כי בהקיץ אין שמיעת קול כלל ומה‬
‫שהיא השנה שכלית בלחי שלימה ‪ ,‬והיא פיעל הדמיון ב״וחלנז‬ ‫שימצא נביאים יראו במראות הנבואה קול יהוייב שנאמר‬
‫אבל במראה שהיא השגה יוחד שלימה אין הדמיון פיעל כלכך‬
‫ז ואפשר שיאמר האומר וכו' ‪ .‬ר״ל אפשר שיפורש פירוש אחר‬ ‫שיראה שהוא יתעלה ידבר עמו לפי שאין הדמיון נובר כל כך ;‬
‫לפסוק‬
‫קרשקש‬ ‫אברבנאל‬
‫נ מ‪ -‬אד‪ .‬כמו ■פנזכ‪ -‬אכעאר‪) ; ,‬ה( •כהוא ה ת פ עי מן ידע ‪ ,‬רוזוה‬ ‫מואה כנר ימצא זה ‪ ,‬כמו כזכ־ כמדרגה הפריעיס רזה הפי־ן‬
‫בזד‪• ,‬שחישב נודע • י) מצד התדנר‪,‬ות ר‪,‬יעני‘ דא •שיראר‪• ,‬שר‪,‬יא •דבר‬ ‫נ'‪ ,‬נחומרו ולא יגיע פעל הכח המומה לזה‪ ,‬כי יי‪,‬־ יוזמו ה' ־ זה והוא‬
‫הפך מה שנתנ כמדרגה הז' נמז שזכרתי ‪ ,‬ונחלוה של ניוהה כגר יגיע‬
‫ני •ו׳ הם כנניאיס שמנאנו‬ ‫ונאני זד הענין כשאי״ הנכיאי‬ ‫פעל הכר‪ ,‬המדמה לוה ולמה לח יגיע אליו ג׳כ גמ‪-‬הה ‪ .‬ג' ‪ ,‬נמו־‬
‫הב ישעיה ומיכיבו נ; ידלא ש!כ־ כטדרגה בז' ‪ ,‬הגה כהיוה שג‪-‬מאה כשני מכיאים‬ ‫נהש וה ‪ ,‬שאמד ה‪,‬־נ פלא נמצא כן כשחר הנניחים‬
‫םאלם מם •ת; לו ימה יוםיף שנמג ‘‪ ,‬ק נפאל■ הגכיאים אם לא והד ‪ ,‬כאיי־ו ילזה כיא־ נדידה ואייר כ־ידאה אניו חהודע כידוש אדנר נ ו ‪,‬‬
‫הניאוי שמצא הרב ננ ה ק הזה לזם העגיי; ‪ ,‬כי אם שם כדייר נחלום ככם‬ ‫שם הדנוד נחלום לנד ושש למ‪-‬אה כדנקוח השכלי ‪ ,‬כי מהו‬
‫שם התוודעות למראה ‪ ,‬והוא ראייח השם ‪ ,‬ואמר הכהוג א'כ אם •הים •כיאכם ה' ;—חם ד י ו אהודע שהיא יחד‪ ,‬אצלו • ור‪,‬יר‪,‬ה חשינחי‬
‫לשאלות האלה אם לא שהנה היה רחי; אצל הי; שיהיה נייא רואה ניראה כאלו השש •ידי־ עמו ‪ ,‬לפי ש״ה שי^צי כשכל מהשינו יי‪,‬גר‬
‫המדמה מלחי‪.‬ותו ‪ ,‬ולכן נהיות האל ית' כנת׳ יושג נשכל האנושי אי; הפק שלא יה־‪,‬הו הכת הד״יוני וזהי ייה שפי'עלזה רניניני וז׳ל ‪,‬‬
‫ולא יגיע פעל הכת ה״דמה לזה‪ ,‬ר׳ל לר‪,‬קות הכנה היאשונה ‪ ,‬כי ככייצה לי‪,‬דיח זה ימצא ענן ועיכל הניניו ימנעהו •ייאו־‪.‬ו ‪ ,‬כי למה‬
‫'כני נניויי ־כנ־ הידמה נ ה; ״ו ‪ .‬ואכ‪-‬גם לשאנה הנ' אשינ שהננואה שהרא 'ניי א‬ ‫שהיה המדמה מושפע מהשכנ׳ ונמש־ אתריו ימה שהשכל‬
‫כמראה היא יוסי וכה ונהירה ינלי כלנוגי כרמיו! י ן הנכואה הניאה נתלים‪ ,‬לפי שנהייה האדם יש; ‪ ,‬דמיונו נ'י‪,‬י משורי נככי ‪ ,‬ולכן יינ ם‬
‫נכרכיוי‪,‬יו נלנוליי וכזניו לפי הילאה כשכל צשינה מלהכוינו ‪ ,‬א‪:‬ג כניא הנייהה נהיות האדם ער ימכי; ימצא ‘ ת הכת הדמיוני משודר ונכנע‬
‫לכח השכלי והיו כל כרכנוהיו ישרות ומהודרות ‪ ,‬וזי היא מענת ה״־אה ע; התלים ‪ ,‬׳‪:‬ענוד וה כנ; הינ שיתלוש של נניאה אפשי שי־אה הגניא‬
‫כאלו השם מדנר עמי ‪ ,‬כי להיות נחלום הכת הדמיוני נלתי משודר יגיעו הפלגות הי כני דו לדמוה דני שזה ‪ ,‬ד׳ל לעשות המונה ודמיו;‬
‫להנה הראשונה ‪ ,‬אנל נמראה כננואה שאין כדמיון כל כן נל־‪ ',‬משיד־ וצת כיו‪ , :‬היה ‪-‬חיכ אצל ה־נ שידיה זה וזז היא השנה שהיה זה‬
‫הני'י‪'.‬ה נ ע־ן שעיהו ומיכיהז‬ ‫הדנ ולא יינתנו זה העניי;‬ ‫דחו־ נמראה הננואה ולא היה י הו־ נחלום ‪ .‬ויעיי״םית אומר שי‪,‬א‬
‫וכן כיכ הניכויי ונא מנאנו זה העניין נשאר הנכיאים ‪ ,‬ירצה שתהיה‬ ‫נן יגילא אגא נערן מדע'ה ‪ ,‬שזה ייוחד אליו ולא נמצא ננניא אח‬
‫ואת המעלה מיוחדת למשה ויהיה הוא הנ‪-‬צה ותמינה ה' יניע ‪ ,‬ומפניי זה אתש;נ ג’ כ שאמר הרג למעצה ואתרי ההתנות נמשה רנינו‬
‫ואטנש לשאלה כד' אשיג שהלנ לא הדחי־‪ ,‬שישמע הנניא דנ־ים נריאה הננואה תמונה מ״תדת לאלוה ית' ינעד‪-‬ה כאילו תאמי עתיז יומין‬
‫יחינ ‪ ,‬כמו שראה דגיאל נמראותיו ‪ ,‬כי יה א';י אלא מהמדרגה כה שהיא י ‘'׳־‪ .‬משניה וצויות ‪ .‬אכל מה שהיתיכ היג היא שרמראה‬
‫מנו אה יראה הנניא השם מזכר שהוא ראיית הנורה האלכיה עש ש״יעת ;ול הדניים שידני אליו ‪ ,‬ואמי ה־נ שזה ניא־ה הי‪.‬ורה נ״׳ש גמיאה‬
‫אליי אתודע נתלים אדני נו ‪ ,‬ששם כינור נהלים ול״ראה כהשכעי‪ ,‬השכל והיידנכיתו ‪, ,‬מיה נראה שאיא ‪:‬יהיה נמיאה הנרואה ראייה‬
‫השה מינ ר‪ ,‬כיי‪ ,‬שייחי״למדאה ההתוודעות והדנוי שם נל‪:‬ד צהנוה ‪ ,‬ולז׳א ה־נ ולא ייאר ‪:‬כמראה שייע דני ״הש׳י שהיא ה־מיז אנלו •‬
‫ובאשר מצאר‪.‬׳ הכתובים נ ו' עי ואולי תי‪,‬שה עלי ‪ ,‬שתלתי כלשון כי־ שתלות א' ‪ ,‬י ה הוא החדיש ש״ח־ש הרכ כתן על צד המהשנה‬
‫יחר על מה שאמר למעלה שאפשר שיהיה וה הדניאש־ יש־יע נהנוה ולא יהכן כ״והי נ״־אה היא שיהיה השב ירייה לי כהוא יינר עלזו ‪ ,‬כי זה‬
‫מ א עצמז מ׳ש למעלה שהיה רנזוץ אצלו כמ׳ש ‪ ,‬אנל אש אניש־ שיראה הנניא ג'כ נ״י א ה הניואה כאלו השה ידני עיו הוא רחק אצלי ‪ ,‬ואמי‬
‫שלא‬
‫צד ‪M‬‬ ‫מורה נבוכים חלק שני מרק מה‬
‫הענץ ההוא מראה ; ואחר כן הניע להשתקע ושב הלום ‪ ,‬כמו עפארנו נאמרו ותרדמה נפלה על‬
‫אכרם ‪ ,‬ואמרו זו תרדמה של נבואה ‪ ,‬ויהיה כל דנור שישמע על אי זה צד שישמע‪ ,‬נחלום במו שנא‬
‫הבתוב בחלום אדבר בו ‪) ,‬ס( אבל במראה הנבואה לא יושג בו אלא משלים או השנות שכלץת יגיעו‬
‫בעבורם אל עניני חכמות כמה שיגיע מן העיון כמו שבארנו ‪ ,‬והוא אמריו במראה אליו אתודע ‪,‬‬
‫ח ולפי זה הפירוש האחרון יהיה מדרגות הנבואה ח׳ מדרגות ‪ ,‬והעליונה שבוש השלמה שיתנבא‬
‫במראה בכלל ואפי' דבר עמו איש כמו שגזנר ‪ ,‬ואולי תקשה עלי ותאמר ככר מניח במדרגת הנבואה‬
‫שיהיה הנביא שומע הדבור מהשם ידבר עמו ט בישעיהו ומינהו ‪ ,‬ואיך ידרה ‪ , n‬דסודנו שבל נביא‬
‫ישמע אמנם הדבור באמצעות מלאך אלא טרע״ה אשר נאמר בו פה אלפה אדבר בו‪ ' ,‬דע ביהענין‬
‫‪P‬‬
‫שם מוב‬ ‫אפודי‬
‫שתחלת הנבואה היה מראה ואחר נ ך הגיפ להשתקע ופג‬ ‫לפסוק במראה אליו אחודע ‪ ,‬ונזה יתייז הקושיא והוא שנעשה‬
‫חלום נתו שאחר ותרדמה נשלה על אברם ויהיה נל דבור‬ ‫הקדמה וגאסי שאע׳׳ם שיראה מפשע הכחוב שהיה מניע דבור‬
‫שישמע הנביא אמנם היה בחלום נמו שבא הכתוב בחלום‬ ‫לנביא באמצעוס מלאך או אדס במראה הההודעוהיס ‪ ,‬הוא‬
‫אדבר בו אבל בהקיץ שהוא מראה הנבואה כמו שהנביא לא‬ ‫שבתמלס העגין היחה ההשגה מראה מדעיה ואחר כך הניע‬
‫יוכל לחקית את הש׳י בנבואה כן לא יוכל להקות בהקיז‬ ‫להשתקע ושג מלוה ומצד החלום שבו היה מגיע הדני לנביא‬
‫שישמעי קול‪ ,‬ולכן במראה הנבואה לא יושגו אלא משלים או‬ ‫לא מצד המראה המדעית כלל ‪ ,‬ולפי זה התירון יהיה שירוש‬
‫השגות שכליות יגיעו בעבורם אל עניני החכמות נחו שיגיע‬ ‫הפסוק כן כמראה אליו אחודע כלומר מה שהיה כהשגה‬
‫מן העיון כמ׳יש ‪ ,‬והוא אמרו אתודע ני במראה לא יושגו‬ ‫המראה המדעית היא בחקו״ס או משלים להשגות שכליוח אבל‬
‫אלא דברים שהם מעניני החנתות לא ימצא שמיעת קול ‪,‬‬ ‫שיושג במראה המדעית איזה דכוי הן ממלאך או אדם או ממגו‬
‫ולפי הפירוש האחרון היו מדרגות הנבואה שמונה מדרגות‬ ‫יתעלה הוא נמצע לגמרי במומלע אבל כשיהיה ההשגה חלום‬
‫אחר שנהקיץ והיא במראה לא ימצא שמיעת קול יוסרו‬ ‫נבוא״ אז אפשר שיגיע אליו דבור רסנו יתעלה וכ׳ש ספלאן‬
‫הג' מדרגות האחרונות‪,‬והשלימה שיתנבא במראה בכללויראה‬ ‫או אדם ‪ ,‬וזהו אמרו בחלום אדבר נו ‪ :‬ח ולפי זה הפירוש‬
‫משלים לא דנוד כלל ואפי׳ שידבר עמו איש כ״ש מלאך‬ ‫האחרון יהיו מדרגות הנבואה שמונה ‪ .‬ר״ל לפי זה הפי׳ האמרון‬
‫נ״ש הש״י ‪ :‬ואחר שהונח וה רצה הרב להתיר ספק והוא‬ ‫שפי' שבמראה ההתודעותית א״א שיגיע לנביא איזה דבור‬
‫אמרי ואילי תקשה עלי כבר מנית במדרגות הנבואה שיהיה‬ ‫ממלאך או אדם הן דברים סתם א'כ ׳שארו מדרגות הגנואה‬
‫הנביא שומע הדבור מאת השם טשעיהו ומינהו ואיך יהיה‬ ‫מ'‪ ,‬כי הג' מדרגות האחיונוח והס ס' י׳ ׳״א הס שיגיעו דברים‬
‫זה וימדנו שכל נביא ישסע הדבור באמצעות מלאך אלא‬ ‫באמצעות מלאך או קדם או דברים סתם נפראה הנבואה והוא‬
‫מרע״ה אשר נאמר בו פה אל פה אדבר נו ‪ .‬דע שהעני!‬ ‫א״א לפי זה הפי' האחיין ; ט כישעיהו וגויכיהו ‪ .‬ואע״ס‬
‫שנפסוק אומי בישעיה ונסיכה מזון או דני‪-‬הפם שהם מראה‬
‫דע כי המניו ‪ P‬י׳׳ל פהנניאים כלס‬ ‫י‬ ‫ההתודעותית כבי פרשנו שאפשר שיאמר שבתחילה היה מראה ונשחקע ושב נזלוס ‪:‬‬
‫מוז‬
‫זןנובנאל‬ ‫קרשקש‬
‫עטי ‪) :‬פ( אנל נטראה הננואה ׳‘ א יושג נו אלא נמואיפ או וזמגות שלא ע^אנו וה העניו במאני סנניאים ואה הרג אסך וה כשתי ידיו ‪,‬‬
‫שכליות ‪ ,‬נפלאות ממני רנד׳ הר׳ם ולא אדע ולא בינת אדם לי אין יאמר עפה ש*צאשפי>ךם יעידו עליו וחורל»ו‪1‬י>ן נו ‪ ,‬וא'כ גאומרי‬
‫להשיגם שהרי ראינו ־שהכתוב טספר גאנרה ט פשעת העקדה ואפשר שיאמר האומר שכל מראה שפמצא נשמע דנור היה כתחלת‬
‫ששטע קול הטלאך שאטד לי אל תשלח ידך אל ועעד ובאמת העניו פיאה‪ apnpt .‬ושג מ לו ה‪ ,‬ט מה הרויח הרג נוה‪ ,‬כי אס העפיק‬
‫לא היה וה בחי׳ום‪ ,‬כי בעת שלון! המאכלת לשחוט את בנו לא הננומה ממדרגה למדרגה גמצמה ומהמראה נעשה מלוה גה ׳עפק מהגולוה‬
‫היה חולם אכל היה בהקיץ בשני *■;סיס שקרא לו הטלאך ‪ ,‬ונק למראה ולא גדמ איה מדרגיה אממיוה גננואה מהמלוס‪.‬ומראה נמו‬
‫חם!נ« נאלישע כשבאו לפניו שלשה הטלנים והם ׳הושטט ש־זניהה ‪ .‬ואטרתי »‪ » w‬הראשונה שהגה סרג אמי נתחלה שעה‬
‫טו ע שבחלוס מפני בלעי הדור הדטון מ יגיע שגעונו לוקומ השגה‬ ‫ויהורם ומלך אדום שהלכו להלחם עם מואב יאמר לטלך ישראל‬
‫בכעס ^ודא פני יהושפט אני נושא אם אביט איייך ואם ארא־ הראשונה ‪ ,‬הנס נמיאה שהמיסה נה מסודר ונננמ לכת השכלי רחוץ‬
‫ואסר קחו ל' מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו דוח אלהים ותוא הוא שגה יעשה בסכלות הוה ולגן גמיאה הננואה לא ידמו הנניאים‬
‫היה לכני המ'‘ נים ואמר להם אותה הנבואה אשר הניע לו בהקיץ ולא ״תשו ננואומיהס אליו ית' בחקותס אותו ‪ ,‬ולפי שיש פסוקש‬
‫כנגן ד‪.‬מנג;‪.‬וכ; בענין אליהו כשבאה לו הנבואה ללכת נגד מלאכי מעיויש היאות השה גמיאה הנבואה לנגיאיס ‪ ,‬במו וארא אל אגרהס‬
‫ירבעם שהית חולה והיה שולח מלאכים לבקש מבעל זבוב אלת• אל יציזז ואל יעטנ גאל שוי‪ ,‬מן יעקב שהגסוג מעיו שנראה השה‬
‫עקרון אם יחיה מחליו ואמר להם הסטה אשר עלית שןו לא לגגיא ההוא ו טה במלאה לא בוולוה ‪ ,‬שהוא הותר למ׳ש ‪ ,‬התירו ‪3T‬‬
‫הרד ממנה ני מות חמות וכאשר הגיעו לפניו שר המשיט והמשיו גאמרו פטה « גשאטר גתלוס שיסכן‪ ,‬ולא ישבן במראה הוא שיומה‬
‫השליסיים והתחנן לפניו אמר לו מלאר ה׳ רד אותו אל תירא טמנו הנביא באלו השה ט ה עדבר עתו ט אותו ההרמוש וה«ןיי בשגה‬
‫ובאמת דא רמוז חולם אז והוא היה סרבר עם שר המשים ואמר הראשונה ט א אשר אפשר ט ט ה גסלום ולא גמיאה‪ ,‬אגל עדית ספסו־\‪0‬‬
‫הכתוב וירד דדבר אליו כה אמר ה׳ יען אשד שלחת מלאכים הוא שהעידו שנא השפע ההוא מהסנה הראשונה בפיאה ע׳י אמצעי הראוי‪,‬‬
‫לרח ש בנעל זבוב אלה׳ עקרון המבלי אץ אלהים בישראל אנל לא ייעד הנתוב שעשהמטא גדעיוע מקו׳ צורת השם‪ ,‬הנה אס‬
‫גן מה שהיסיק מיג לסמלה ‪ ,‬הוא סמוקה » ט א ניסיונו הסנה האי ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫זמה שאמי כחן ‪ ,‬הוא שיעידו הכסונים על ייחשו הננואה לסנה הראשונה ‪ ,‬ולא יתס״נ » ה שיהיה הנביא■ מסקס לו יס' צורה ‪,‬‬
‫ידשנית אומי שהמראה אפשרי הוא שתשהקע וסשוג חלוס מנל׳ היות יקיצה ניניהס‪ ,‬כי הנח המדמה נשינה יסמוק תטד ייעשק מהקלות אל‬
‫הכנדוא רכשמקעו נדמייני היכניתיו ‪ ,‬אנל התלוש א׳א שישוב מראה ‪ .‬בי גהשתקעו ימתק ליותר בניות לא להקל » וממיונו ולא ג׳כ‬
‫מהשתקעות המראה ^ שי שישוב חלום‬ ‫סנצת׳ השמקעות ני למה הדמיון יכביד עצמו אס לא עפול עליו היקיצה שתפסיק התלום הב ט ההוא ‪ .‬הנס‬
‫מי דו ת המדמה ולא יתהפן שיזכשאקעת החלום ישוב מראה ‪ 5 ,‬׳ זה הפן שגעו ולא ימצא מבלט שסטה יקיצה גיניהס‪ ,‬ולכד אמר סיג‬
‫פאששי שיהיה כל דיי שישמע הנניא על א׳ זה צי טשפע י׳ל אס בשמימס קול ולא יראה האומר או שעיאה איש מדבר או מלאן מדבר‬
‫קול^שישמע הוא נחלוה ‪ ,‬ני ההתפעלות החוק ההוא שיסיש קול ^ אפ שי שיהיה ט אם נחלום כמס שאמי הנתוג‬ ‫®י’ י ’ י‬‫‪ ” ,‬י’ י‬ ‫״י‬
‫י ״® ״י"■ יי ׳ אנל נמראה הנטאה לא יושג קול אלא עשליס או סשגוס שכליוס‪ ,‬ד׳ל משלים «משה בה)צ׳ל נס( המומה ‪ ,‬או השגות‬
‫® ‪ 2‬י״ ”™;‪ ’ ®/‬א השכלי ‪ .‬ואמי עוד יגי » בעבירה לעניני המבמוש נמה שיגיע סן »‪ , jw‬אינו סוור למה ^ מ י או השגות שכליות ט‬
‫ההשגויז השכל וע הן הגה ענימי החנממו והעיון ‪ P 6 ,‬הוא חוזר ^ ל י ם שזני‪ ,‬ט בעטי שהרג י » על « הפסוק שאומר במראה אליו‬
‫‪»6‬דע‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני פרק מה מו‬
‫‪,‬‬
‫כן שהאמצעי הנה הוא הכח המדמה שהוא אמנם ישמע שהשם דבר אתו בחלום של נבואה וםרע״ה‬
‫כ מעל הכפורת )י( מבי; שני הכרובים טבלתי השתמש בבח המדמה ; ובבר בארנו במשנה תורה הבדלי‬
‫הנבואה ההיא ופירשנו ענין פה אל פה אדבר בו ‪ ,‬וכאשר ידבר איש אל רעהו ‪ ,‬וזולת זה ‪ ,‬והבינהו‬ ‫‪,‬‬
‫משם ואין צריך להשיב מה שבבר נאמר ‪:‬‬
‫פ ר ק מ ו מן האיש האחד תלקה ראיה על כל אישי המין^ ויודע שזה תכונת כל איש ממנו ‪ ,‬ואשר‬
‫ארצהו בזה המאמר ‪ ,‬בי מן התכונה האחת מתכונות הנדות הנביאים תלקה ראיה‬
‫על כל ההגדות אשר במין ההוא^ ואחר זאת ההצעה ת ר ע‪ ,‬כי כמו שיראה אדם בהלום‪ ,‬שכבר הלך‬
‫לארץ הפלונית ‪ ,‬ונשא שם אשה ועמד זמן ‪ ,‬ונולד לו בן ‪ ,‬וקראו פלוני ‪ ,‬והיה מענינו מה שהיה ‪ ,‬כן‬
‫משלי הנבואה האלו אשר יראו או יעשה במראה הנבואה במה שיורה המשל ההוא‪,‬מעשה מן המעשים‬
‫ודברים‬
‫אפודי‬ ‫שם טוב‬
‫מון ממרע״ה היו שומעים הדבור באמצעית מלאך והאמצעי‬ ‫כן ושהאיזצעי הוא הנח המדזזה שהוא אתגם ישתע שהשם‬
‫ההוא הוא הכח המדמה ; כ מעל הכפורת מבין שגי הכרובים ‪.‬‬ ‫דבר אתו בתלוס ר״ל שהמדמה בהיותו כחלום יחקה שהשם‬
‫ר״ל פנבואח מרע״ה היתה מבין שני הכתות שהם הכח השכלי‬ ‫ידבר עמו ויחקה אותו השפע והכבוד הנפלא כאלו הוא‬
‫והכח המחשבי ומעל הכפורת יהיה השכל הנבדל ‪ ,‬ולי נראה כי‬ ‫השם יתעלה‪ ,‬אבל נבואת מרע״ה היא מעל הכפית תבין‬
‫מעל הכפורת ר״ל מן הכח השכלי ושני הכרובים הם הכח‬ ‫שני הכיוביס ונא הרמז ביה מעל הכפרת שהיא הכח‬
‫המחשבי והחוש המשותף‪ ,‬והשם יודע איזה יכשר ‪:‬‬ ‫השכלי ושני הכרוביס הנח המחשבי והמדמה כי נבדלו אלו‬
‫פ ל ל ( מ ן א זה הפרק הערה נדולה לסודות רבות מענייני‬ ‫השני כחית עם שרבים יחשבו שהם אחד ‪ ,‬ונתייחד משה‬
‫הנבואה שהיה נראה מפשע הענין שהיה פועל‬ ‫בשמיעת הקול בהיותו בהקיץ וער בלא תרדמה ובלא שנוי‬
‫נעשה מענין מה ‪ ,‬ובא הרב לנלות שהם במראה הנבואה או‬ ‫כלל ולכן נ א מי ובבא משה אל אהל מיעד וישמע את הקול‬
‫בחלום נבוא״ לא שיהיה לענין ההוא מציאות תון לנפש כלל‬ ‫מדבר אליו ‪ ,‬והנה נתעלה משה על כל הנביאים שנבואתו‬
‫אבל הם במראה או בחלום ‪ ,‬ובא הרב להקיש הנעלם מן‬ ‫לא היה במשלים וחקוים והיה שומע הקול בבירור מה שלא‬
‫המבואר ‪ /‬כענין קח לך אשת זנונים ‪ ,‬וכענין חתור נא בקיר ‪,‬‬‫היו שומעים הנביאים כי אס היו במראה הנבואה לא היו‬
‫וכענין קח לך לבנת ‪ ,‬וכענין שכב על צדך השמאלית ‪ ,‬וכענין‬ ‫שומעים קול ואס היו במראה הנבואה שומעים קול במראה‬
‫העברת תער על הראש ועל הזקן וכענין הבע נא השמימה ‪,‬‬ ‫ובחידה ‪ ,‬והנן כל מה שגלינו לך בזה הפרק אף שיש בו‬
‫וכענין גיזת גדעון ‪ ,‬שהוא מבואר שלא היה הענין הון לנפש‬ ‫דברים עמוקים במאד מאד ‪:‬‬
‫רק במראה או בחלום ‪ ,‬וכיוצא בזה יש שם יותר ‪:‬‬ ‫פ ל ק מ ! מאיש אמד תלקח ראיה על כל אישי המין‬
‫זה הפרק נפלא יודיע הרב לני רבים מסתרי‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬
‫הנבואות עם הנחת הקדמה אחת ‪ ,‬והיא כי בידיעת איש אחד מהמין יודע כל המין‪ ,‬כי אע"פ שכל אישי המין מתחלפים‬
‫קצתם מקצתם ואין שוס איש שדומה לחבירו מכל וכל כי ימצאו בכל אישי המין חלופי בב״ת ובפרס האדם אשר הוא המורכב‬
‫האחרון ‪ /‬עכ׳ז מהות ראובן הוא מהות שמעון כי ראובן הוא מדבר וכן שמעין וכן כל האנשים‪ ,‬אס כן בודיעת מהות איש‬
‫אחד פרסי יודע כל אישי המין ולבאר לנו זה הסוד נקרא אדם הראשון בשם אדס שהוא כולל שם המין‪ ,‬וכמו שבחותם א׳‬
‫מצורת‬
‫קרעזק׳שז‬ ‫אברבנאיל‬
‫אתזדע ‪ .‬היקשה לרב אין נקיא התווועוח למשלים ולא צונריפ‬
‫לדרוש ג ד נ ר ו לגן ה מ מ ה א שר ע לי ת ש ע ל א ת רד מ מנ ה כי סו ת‬
‫ת מו ת ‪) :‬י( סכין שני הכי‪-‬וני ב‪ .‬שהרעון נ ו ה שכל תד ב רי ל נ ד‬ ‫הנושורשיס ‪ .‬לכן אתר שהמשליס הם התוודעות לשי שיניעז נענורם‬
‫לעניני החכמות ‪ .‬ואמר הרג שנשי וה הנידו‪ :‬האחרון יהיו מדרנוח‬
‫עם ה ת ד ב קו ת נ ש כי‘ הפועיי ‪ ,‬וכל אות ם הנ בו או ת א שר ה ת נ ב א‬
‫הני עו מ ה ש׳י כפי רצונו באמציעוח ה שכל ה פועל ‪ ,‬או הי ה קול‬ ‫הננואה כלם פתיה‪ ,‬י׳ל שנעה מהחלום והש א' ‪ ,‬נ'‪ ,‬נ׳ ‪ ,‬ד' ‪ ,‬ה' ‪,‬‬
‫נ ב ר א נ ר או ה שם א שר מ מנו הוכן לו הדבור ה מגי ע לו ‪:‬‬ ‫ו' ‪ ,‬ו' ‪ ,‬נתי שנוכיי ‪ ,‬והשמינית היא מדרנת התראה ננלל שינא יותי‬
‫עליה להיותה מראה יהיה נאי זה אופן שיהיה^ ן^‪5‬י' דנר עמו איש‬
‫שהיא מד‪-‬נה י חי ששלה מהאתוות דהתלאן והאלוה ‪ .‬וי‪ :‬ליי•־ נכאן לתה לא זכר הינ צ'כ מדרנת שמיעת הקיל נתראה מנל׳ ראות‬
‫המדני שהיא ששילה מראיית האיש ‪.‬והחשוכה שכפי ‪1‬ה הפי' האחיין שריעת הקול סהה הוא עצמו חלוםנמ׳ש נחלוה איכר נוולכך לא אמר‬
‫שהיא עליונה מהתלום כי היא עצתה תליה ‪ .‬וכתב הנ‪-‬ניג׳ שנשי וה תהיה המענההמיותרת לוישה על נל הנניאים שהיה תנגא חמיד‬
‫במראה שישמע ונ‪-‬ים מנלת׳ חידות כת׳ש נתראה ולא כחידות וני“‪,‬ת־ ויקרא אל משה ‪ ,‬ואמי וישמע אס הקול מדני אליי ‪ .‬ואואי תקשה‬
‫עלי הקושיא שוכר היא שאין תמנה נמוינות הננואה שנחלים נתדיגה השניעית שיראה נחלום של נרואה כאלו השה מדני עמי כיין ‪b r‬‬
‫הנניאים וילת מ־ע׳ה היו מנגאים ע׳י מלאן‪ ,‬וא'כ כל הננואוח היו תסתד־נה הששית שתהמלאן לא מהשכיעית שהיא מהשי׳ כיין פלא הים‬
‫השם שעל קרונ נגנואתס והשיג היי שכן הוא העניין׳ ושהאתצע׳ הוא הכח המדמה כהוא יומה כאלו השם מדני עמו ומשה רנינו מעל‬
‫הנשית מנין שני הניונים ‪ .‬ויש לשאול נ‪.‬ה מה רצה הרג לומר כאן האה היה ועתי שהמלאן הוא הפח המדמה ‪ ,‬ומשה היה מננא נלתו מנלי‬
‫משל ‪ .‬ולמה א׳נ לא אמר דע שהעני! כן אנל המלאך הוא הכת המוייה ‪ ,‬ואיי שהאמצעי הוא הנח המדמה וזה לא ינחישהו כויקשה ועוד כי‬
‫מה הוויח נוה ה‪.‬־נ כיון שאף משה היה מננא נכה המומה ‪ ,‬אה מעע ואם כינה נתז שפירשתי )על( נגדר הננואה ‪ ,‬אן• נפי מה‬
‫ששירשת׳ למעלה נרדרנוח ‪ ,‬הנה הש׳י היא הנה רתוקה נניואה ‪ ,‬והיילאן י׳ל השכל השועל הוא האמצעי נה ‪ ,‬לא הנא המדמה ‪ ,‬ומה יהיה‬
‫א׳ה כוונת הרג ה־יאמי ה!ה‪ .‬ואמרת־ נתשונת וה שהמקשה הקשה נאן אס כיה יאיית כמלאן ושמיעתו נכלל המראה כי היא נכללה מדרנה‬
‫אחת בלנד כמי שזכר ‪ ,‬וימה גפעלית א'כ גנואת משה רניני השלום מנניאת שאר הגניאיס שהיו מננאים כלש נמדרנת המראה והיא מדרגה‬
‫אחת שיה וכוללת ככלה ‪ ,‬ואתה היתיין אשי לי־ע׳ה על שאר הנניאיה ‪ .‬יתשינת הרי כה היא כי כן היא‪ ,‬י׳ל שננדלה נמאח מרע׳ה ע! כל הגניאים‬
‫ניחר שאת ויהי עז ‪ ,‬ושהאמצעי אש־ ני יתרון כנכיאיס וה על וה הוא הכת המדמה שיש נניא שישתייש ממנו הרנה ויש שישתמש ממנו מעם ‪,‬‬
‫ואותו נס הוא מחקה החקו״ס והצירות ‪,‬ו״שה רנינו ע׳ה היה מננאמעל הכפורת מנין שני הכ־ונים ‪ ,‬ושי' נוס המש־שיה מעל הכח השכלי ‪,‬‬
‫ומנין שני הנויניה שהה הנח המתשכי והמדמה‪ .‬ונראה לי שלא כיי! הינ אל דנר מוה‪ ,‬אלא לומר שמשה היה מצנא נהשתיישות ח‪:1‬יו ‪,‬‬
‫ונהיו® עי ומקין נ׳ כיה שומע הקול היוצא מהמקום המקודש ההוא‪ ,‬ולא היו שאר כנניאים נן ני היו נעת הננואה נידמים ופניהם ארצה ‪,‬‬
‫והוא המורה שלא היתם ננואתו נאמצעות הכת היייגיה ‪ ,‬ולכן ריישין ה־נ דנריו נאומי שכנו כתג נשי' ההנדלים שיש ניניהם שם ‪:‬‬

‫סליק שירוש אברבנאל בעזהי״ח }‬

‫צה ‪95‬‬ ‫מורה נבובים חלק שני פרק מו‬
‫ודברים יפעל אותם הנביא‪ ,‬ומדת זמנים יזבח בין פעל ופעל ע״צ הפשל‪ ,‬ונגיעות טטקום לפקום‪ ,‬הבל‬
‫הוא במראה הנבואה ‪ ,‬לא שהם פעלים נמצאים לחדטים הנראים ‪ ,‬ויבא זברם בספרי הנבואה קצתם‬
‫מוחלטים ‪ ,‬שאחר שנודע שהכל היה במראה הנבואה ‪ ,‬לא הוצרך להשיב בזבור כל חלק וחלק מן‬
‫המשל שהיה במראה הנבואה ‪ ,‬במו שיאמר הנביא ויאמר ה׳ אלי ולא יצטרך לבאר שהיה בחלום ‪,‬‬
‫ויחשבו ההמון שהפעולות ההם והנסיעות והשאלות והמענים הבל היה כענין השנת החושים לא במראה‬
‫הנבואה ‪ ,‬ואני אזבור לך מזה מה שלא יספק אדם בו ‪ ,‬ואחבר אליו קצת מה שהוא ממינו‪ ,‬מן הקצת‬
‫ההוא יתבאר לך מה שלא זכרתיו ‪ ,‬וממה שהוא מבואר ולא יספק אדם בו‪ ,‬מאמר יחזקאל‪ ,‬אני יושב‬
‫בביתי וזקני יהודה יושבים לפגי ונו׳ ותשא אותי חדז בק הארץ ובץ השמים ותבא אותי ירושלימה‬
‫במראות אלהים‪ ,‬כן אמרו ואקום ואצא אל הבקעה אמנם היה במראות^ במו שנאמר באברהם‬
‫ויוצא אותו החוצה ויאמר‪ ,‬וזה היה במחזה‪ ,‬כן אמרו ויניחני בתוך הבקעה אמנם היה כמראות‬
‫אלהים ‪ ,‬וזכר יחזקאל במראה ההיא אשר הובא כ ה ירושלים דבר זה לעזונו ‪ ,‬ואראה והנה חור אחד‬
‫בקיר ויאמר אלי בן אדם חתור נא בקיר ואחתור כקיר והנה פתח אחד ו נ ו ‪ /‬ובמו שהוא ראה במראות‬
‫שצווה לחתור בקיר עד שיכנס ויראה מה הם עושים שם‪ ,‬וחתר במו שנזכר במראות אלהים ונכנס מן‬
‫החור וראה מה שראה ‪ ,‬וכל זה במראה הנבואה ‪ ,‬בן אמרו לו ואחה קח לך לכנה וט' ואתה שכב‬
‫על צדך השמאלי וגו׳ ואתה קח לך חטים ושעוחם וגו׳‪ ,‬ובן אמרו והעברת על ראשך ועל זקנך בל זה‬
‫במראה הנבואה ‪ ,‬ראה שהוא עשה הפעולות ההם אעזר צווה לעשותם ‪^^ ,‬ילה לשם מ ת ת נביאיו‬
‫‪,‬‬
‫דומים לשוטים ולשכורים ‪ ,‬ויצו