‫הרב רבינו משה בר‬

‫נצב פירושו‬
‫א!!ו‪ .‬הויינין שתו ואמרו דבריו ופירשו את״הסתום ה׳ח‬
‫פירוש ש ם ׳ ט ו ב ופירוש א פ ו ד י ‪ ,‬וששום‬
‫' ‪ v‬י דאין נ!ית דין שקול ער השלישי באינו והופפנו‬ ‫‪,‬‬
‫‪■ISS^rQAA ■la X A flE . V a‬‬ ‫האלירי‬
‫‪.‬‬ ‫הראשונש פירוש‬
‫‪....................‬הדפסת ‪.‬‬
‫‪ : V‬בזת יעל‬ ‫^('‬
‫^‪ ,‬״‬

‫ן י כ ן ר ש ק ש‬ ‫‪'•-‬‬ ‫•‬ ‫‪: ' ^ • " ' ' ,‬י׳ ‪: ,:‬׳ ‪:,‬‬ ‫‪'■./.‬‬

‫מה רב טובר והחוט המשולש ‪/‬לא במוךךו ינתק ;‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,'. , .‬ז _______________________‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫■‬ ‫■‬

‫גס כוונת כל פרק מפרקי המורה על דעת החנס יהחריוי‬

‫‪ L‬י ^ הוע תק והוכנס ל אינ טרנ ט ‪.‬‬ ‫‪. ■ .‬‬ ‫׳■י‬ ‫‪..‬‬ ‫י ‪.‬‬
‫■‬ ‫‪WWW h e b r e w b 0 0 k s.o r g‬‬ ‫גם פירוש ‪ wSd‬זי^ת ^‪4‬בן תגון בשצוו דגרים מן הראשוגים«;&סוקי התורה‘וגגיאים ו ‪0‬זו ‪« 0‬‬ ‫י‬
‫‪WWW.11VU‬‬ ‫ס‬ ‫' אשר גאו זכרם בספר המורה גסדרסגסדןד ‪.. . . .. ■ -,g,‬‬ ‫ז־ ^ ׳ ‪ ,‬־׳‬
‫י‬ ‫ע י חיים תש"ע‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‪• , /‬על סדרם הכתוביס בתורה'אין בהם ‪— ,‬‬ ‫• ‪,‬‬ ‫‪ ■. ...‬־■‬
‫’ מוקדם ומאוחר איש ‪.‬‬
‫‪ ,‬ל אנעדר׳ז‬
‫** ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ולמען לוו יהפר כל בו הזשפנו על הר^שוגיס להציב גדמגים גין ^ו רי ם ש‬

‫ברפס ב ק ק יעסנין ‪• V‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‬

‫־ ’ ‪:Vv■-■ •k ^ //v‬׳‬ ‫־ ■'•' ■ ’ ‪i‬‬ ‫ו ׳‬ ‫•ר־‬ ‫;■‪.‬ר‪:‬‬

‫‪0‬יךשט מאנהלט דעסויאיו״ה ויתנשא למעלה ;‬ ‫אדונינו הרוכס האדיר הי?יי‬

‫‪...‬‬ ‫‪/‬‬

‫ר‪• : ,‬‬ ‫‪ ; :■:r;itxiSKy,‬־ י‬

‫■■■ די•‬ ‫‪ .‬ן ה‪*,‬ה מ ‪ . /‬סיר; ע ק ד‬

‫* ‪»*-’' ' i‬׳ ‪K• •A«>’4‬י»>* ‪ *»*,‬י־ז■׳ ר ׳'‪s‬ך'■‘ *‬
‫! ;•״‪•:.‬״נ•‪ r ,U ■.‬ו‪-‬ו‪.‬״‪.‬רג‪1‬‬ ‫‪;/ .‬‬
‫‪? ■:'•.y . T j ’Jt■ • '•.•M‬‬
‫‪ SJS‬ז ־ '‬
‫‪'//‬‬
‫‪i / 1 ' i ’v‬‬ ‫‪•^ S § n‬‬
‫■ |המנו‪-‬ח ר פוורל‪-‬שפוא;‬
‫■ ‪1‬‬
‫‪I s‬‬ ‫!‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫;‬ ‫‪/‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪■ /‬י • ‪I :‬‬ ‫‪' <.‬‬ ‫‪■,‬‬ ‫’‬

‫<׳‬ ‫ו ה»־‬ ‫'ו‬ ‫‪..‬‬

‫^‬ ‫‪C‬‬ ‫‪t o‬‬ ‫‪L ic e n tia‬‬

‫'‪ -u t -‬׳׳■‪;‘V:‬‬

‫וי ה'ה האלוף התורני כהר״ר נתזפייטל‪*-‬‬ ‫בדפוע■‬

‫‪''"’-'/.'■■ -‬ל;‬ ‫י ■■ ’‬ ‫י‬ ‫‪6^ .‬י‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫'■‪/ -‬‬ ‫‪■.‬‬ ‫‪.‬׳‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫י•׳‪".‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬־‬
‫' ‪'-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ח שחגה‪:‬לפו»^‬ ‫^;■‪ .:» ;_7‬גשנת ו> ע‪0‬ו‪ :‬עשה‬
 ‫אמר המדפיס‬
‫תערוג על אפיקי מים כן צמאח נפשי ^א^הים אל חי אחד האמיתי מתי אבא ואחסה בצלכנפיו״מזרס וממטר בנקיון‬
‫הסלע רצתי וארדוף כבן עשרים לרדוף ולהשיג שלל עליון אורח חיים למעלה ‪ :‬אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה‬
‫הוא הבאר אשד אמר ה׳ למשה ^סוף את העם ואתנה להם מים • ויהי כי גאו ועמקו ממני לדלוו־־‪ .‬מקוצר המשיג ועומק המושג‬
‫תרו עיני להביט אחרי משה ופניו לא יראו כי קרן אורו וליהנות ממנו לברך בורא מאורי האש אשר ריח ניחוח להיהעליתי על מזבח‬
‫ז״לפה ק״קיעסניץוסביביונשערד־ן‬‫הדפוס להדפיס ספר משנה תורה אשר שם משה לפני בני ישרא^ הוא הי׳יד החזקה להרמב״״ם י‬
‫ערי באדן ציה ועיף בלי מים להשקורת‬
‫שבעה קני מנורה״ הם שבעה פדושים המאירים לארץ ולדרים עליה ‪ :‬ועתה כמה לך בשרי‬
‫ה‬
‫לחרופה ובתוכו גם עץ הדעת נכספתי לשלוח‬ ‫עץ מאכל ‪.‬‬
‫ועליהו‬ ‫______ ‪,‬‬
‫__ומזה כל‬
‫___מזה‬ ‫על___‬
‫שפתו יעלה‬ ‫________________‬
‫עדרי צאן קדשים אשר‬‫‪.‬מבאר ההוא ‪.‬‬
‫ידי ולאכול ממנו ושם הבאר עוס״ק בישובו שי עולם ומי היוצר ובורא מי כמהו מורה נ בוכים בארץ ומלאה הארץ דעה ‪ :‬על כן‬

‫הארץ וכו׳ ובכן עץ דעת הזאת עץ חיים היא למהדקים בה • על כן הגרתי כגיבור הלצים ועברתי משער לשער בבמחנה• וקראתי‬
‫‪ .‬ברחובות השווקים מי לה׳ אלי ויאספו אלי בני לוי אנשים אשר נתין אלדם זנלבבם לקרב סס' ם אי^ המלאכה ה״ה האלוף ד‪%‬זורגי‬
‫כהר״ר נתן פייטל כן המנוח נהר״ר זאב סנ״ל ז!'ל מבערלין נכד הקצין המפורסם כדרי־ר זכריה ז״ל מסגירשי ווינאזוש׳יב האלוף התורני י‬
‫כהר״רזעקל סליל מקרעמזיר ממשפחת ר'קאפילר״ם המפורסמים ווינא ממשפחת הגאיןסדרי׳ש שפירא ‪ :‬המה סממני במיטב‬
‫כספם בהצאות הדפוס והיו יד>‪:^,‬ונה עד כא השמש צדקה לעניי דעת הוא ספר המורה לאורה להאיר על הארץ ולנבוכים בארץ‬
‫עסשלשהפרושיס • כחוט המשולש שם טוב אפודי וקרקאש באותיות יפותוחדשית בניירטובולבן בדקדוקהגהה ואמונח‬
‫פועלים כעיניהרואים תחזנה מישרים ‪ :‬ומייתןמציק ישועת ישראל שיאצל מן הדוח אשר עליו על דבבוח אלפי ישראל ויהץכל‬
‫;‬ ‫עם ה׳ נביאים • בי יתן ה׳ את רוחו עליהם בשובו את עזכות עמו יגל יעקב ישמח ישראל‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫לפדד ולפרט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳ •‬ ‫כה דברי‪.‬המעתיר ישראל בר אכרהםץל המדפיס בקץיעסני׳ץ ‪:‬‬

‫כי ראיתי שחפץ ה׳ בידי הצליח ועשה פרי • אמרתי בלבבי עת לעשות לה׳הוא לבל יפירו תורתו• ולמען ספות הרוה‬
‫את הצמאה שלחתי את ידי גס בעץ החייט ואחזתי בקרני סזבח הדפוס להעלות ספרד*ישרשיםכמר<יהה ותכניות‬
‫ויען‬
‫שהראתי בזה המורה• וכאשר יצא לי אור ממעט הטעס אשר טעמתי בעץ הדעת• קאפרפטנוגס בעץ החיים‬
‫״‬ ‫להיות להם מאור עינים ;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .. .‬‬ ‫־‬

‫'‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬

‫התנצלות ‪.‬המגיה‬
‫ונשעיממעי♦ ט הנה שלשה אנשים ‪ .‬עלי נ‪5‬בי‪ »;:0‬אשר לדברי אלהיסהקהמרידיס ♦ ה״ס‬ ‫היוםשקויעי • מ‪5‬אעי וגס ראיעי ♦ אני לכדי את‬ ‫ןןן‬
‫׳ האלוף והמחקם כ״ש כהר״ר ישראל בא״א כעל המדטס בק״ק יעסנין • והשני לו האלוף והיקר כ״ש כהר״ר טיעל בן הממת כ״שיכהר׳‪/‬־ ואכ נואלן ר׳ טיטלש‬
‫סגל ו״ל מברלין •והשלישי היקי־ והנעלה ל׳שכהר״ר ועקיל נן המנוח כהר״ר ישעיה סגל ז״ל יוקרעמויר ‪ .‬והחוט ניןסולש לי׳ כיוהרה ינמק • כי העיר ה׳חע רוהס י‬
‫מוילו מכיסם כסעס • והתאמצו בכל כוחם • להדפיס כשותטת הספר הנככד והייך המפורסם ‪ .‬הן הן עעי מורה ועקרי הדת והאמונה כולה ♦ כל סער כגן החכמות‬
‫־ התודיות* והוא יתד שהכל תלוי מ ועמודשהכל נשען עליו * כל עצי הגן לא דמהאליו ביופיו ״ ה״ה חורה הנבוניס להר מלס ו״צ המכואר הזה אשר אנהנו בו״והמה ראו את‬
‫הנער כי ששה מלאכה הוא • כי כבד סייעתי נמלאנתהקודש כזו כספר הקדוש יד החזקה להרחב״ס ו״ל הנדפס כאן ♦ וקראן לי יךיאה של חבה • חבת הקודש ״ קדושין‬
‫לשעתא ולעתיד• לגקשולתורבחכתתהמורס״וכןאומטסליאוורנאכגבורתלציןולבםמחיטינהגהה״ תכררהסולת • מסלקההסולת • עדשיצחלאורמשפטז‬
‫ומעשהו נוך ♦ ואףשמן הראוי והנאות לי להרחיק עצמי במרחק כפולה ומכופלת מלהגי״ה הלום * ולהיות נחכא אל ה״קליס כמוני • כי נכון אני בארן סגר עלי פי‬
‫• ץהמל׳בר• ואין אמלא לבי לשוב ‪ p73‬הה ♦ באתרא למרי ביתא תלי זייניה יףלכאךעיאקולתיה מלה ״ וגדול נחה של מלאכה זו דשכיח הדקה אפילו על חבר שמוציא‬
‫מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כראוי♦ ומכ״ש כמוני יציר חומר נמאס ונכה מדל חישיס משולל השכל נעדר ההבנה צלול במצולות הבחרות ואיני יודע להבחין כין טוב לרע‬
‫•‬ ‫מחסיתת ויתירות לא כקינא • אךכלכיהאימלתא שטליה לאיניש לאודועיכימלאנמשחיסהיא ״ ושמתי מקותי בו יתעלה יראיגי דרך האמת‬
‫ועתה מאל שואגת ונואמת לבי מלפניך בעל רחמים חיים ומלןעולס ״ שתאמציכי ומאזריטשד להקריב קדשיס על גבי ״מ׳יז^כ״ח הזטס ‪ .‬ואלהיס‬
‫שליט בעולמו נאמן עלי •שקעיני מנעתי שינה •ומעפעפי תנומה •ונגטתי כיד ה׳ הטוגה עלי •ילאעבימיח״ו על חחר העושה חלאנת ה׳ כימיה ♦‪,‬ועלההנער‬
‫מתעלל לפט כל יקר רוח איש תכונה ״ כי יפזח וכי י״קרה איה טשת לפניו♦ שלא יתלו הסנה בקסחכי לבד ♦ כי כל המגיהים יעתון ויגידון כלם כאחד כשס םא“א לבר‬
‫כלא ‪ p p p‬א״א ללעוס כלא מעות • כי תעמן האומנים רבה היא • וגס דוד המגן ע“ה אמי שגיאות מי ינין • ומי שילוניני לכף זנות • ישיה לו הגומל האמתי גמול*‬
‫'‬ ‫׳‬ ‫הטוב ברוב ברמת ‪ J‬לפרט לא קס כישראל כמשה ■ ‪:‬‬ ‫־‬

‫ל ע הגןטן וו«נע»ר הבחור משולם ^םן בן כ ^ חיי ס ע ל טיעסניץ ‪ T=o‬לקיי! דעסוי ;‬

‫;‬ ‫'‬ ‫־■■‪"./‬׳‬

‫‪4‬״“‬ ‫' ■‬
‫■ ‪4:‬‬
‫‪.‬־‪I *1‬‬
‫א‬

‫בשני הדברי׳ האלה נסמנתי‪,‬אחרי הסמכי באלהי הסומןלכל הנופלים ומאתר‪,‬‬ ‫ריעתיה המאמר הזה חלשון הגרי אל לשון עברי אחר מתנצל לא חכמתי‬
‫חכס בעיני השיאני לבבי לנא במשעול ההעתקה הצר הלזה אשר אשאל לשמור פתחי פי משגיא׳ ולהצילני ממכשול על רוב חסדיי ועל זכו׳ הרס‬
‫גדר מזה וגדר>זזה גדר צורך ידיעת הלשון‪ .‬המועתק מחנו ואופני שחושיו בטחתישתעזרני אשר טרח' והשתדל לחבר הספרהזה למען תתפשע תועלתו‬
‫ורבנ׳ דברי השפר וענייניו מהימין וגדר צורך ידיעת הלשון המועתק אליו וכל באומתנו בהאיר עיניהם באמונת האל ובתורותיו ולהיישיר לבבם להאמין דברי שמו^‬
‫ק ת כ רן‬ ‫'‬ ‫האחת ולהרחיק השקר ‪5‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫שרשיו וסעיפיו אידריו וחורשיו מהשמאל וזה מפני שההעתקה היא מעשה אחד‬
‫ו ע ת ה מפיל אני תחנתי לפני פל מעיין כספר הזה אשר אס ימצא בהעתקה‬ ‫וכ מעשה יש ארבע סבות למציאותו ולהעשותו ולא ימלט מאחד מהס והס‬
‫טעות או שגיאה כלשון‪-‬או בדקדוק המלות אוביןלשוןזכרלכקבה ח‪9‬יעתיק■ התזומר‪-‬‬
‫הז ‪.5‬‬ ‫הפועל וכחומר והצורה והתכלית ‪) .‬צורה המלאביית צריך פועלה אל נליס‬
‫וכץ רכ'ס ליחיד שיתקננה וידינני לכף זכות שהרבה פעמים יקרה כמלה אחת מלש!! הגרית ^ ‪5‬‬ ‫באשר יעשה אותה כבניין הכית ‪.‬על דרן משל שהוא את׳ מן המעשי׳ וסבת‬
‫לשין עי די ת •_‪*n6‬‬
‫מציאותו הס הבנאי אשר־הוא הפועל והאבניס והקורותוהרעפיס ויתר מה שתהיה בלשון העברי על לשון זכר' והיא בלשו׳ הערני‪ .‬על לשון כקב׳ וכן יקרה‬
‫בעגיר•‬
‫שצרי׳ אל יבית בהכנותו שהס החוח׳ ואז יעשה הבונה צורת הבית ואמנס הוא ‪ _.‬בין רביס׳ליחיד ועוד כי כלשון הערכי כשיקדיחו הפעולה לפני ^שמות והנוהג שכלג כידיעת‪.‬לשי}‬
‫מ חנו‬ ‫־ מנהגם ואף על פי שיהיו הישמות על לשון רבים ישימו הפעולה על לשון היחיד המיטתת‬
‫»ננ ת דנר> ? ‪•fsb‬‬
‫צריך בעשותו אותה אל כליס רבי׳ לתקן בהם האכניס והעצים הצריךאליו‬
‫‪5‬שר הוא ה ע ק ר‬
‫לכסנו עד שתעשה הצורה כרצ‪,‬נ‪ ,‬ואז יגיע אל התכלית המכוונת בבניין הבית ברוב המקותז׳ונבר ביו חזה במקומות בלשונינו עד שהוצרכו בעלי הלשון לפרש‬
‫כפעולה המורה ‪.‬על היחיד ‪.‬שהוראתה על כל אחד ו‪,‬אתדחן הרבים הנכללים הגדול וכ׳דננ׳ענינו ‪,‬‬ ‫שהוא לדור ולהתלונן כו הנה אלו ארבע סכו׳למציאות בנין הבית כן ההעתקה‬
‫כשם הבא אחריה וכל שכן ש‪:‬מצא זה בפעולת היה או מלת הוא אף על פי שתכא יוכללהטקית מלי‪5‬‬
‫ימעתיה הוא הפועל ודברי הספר המועתק הס החומ׳ואס לא ידעם המעתיק‬
‫לותת כשלש‪ ,‬י^ושלש■‬
‫נלותתולא‪ ,‬יצטרך■‬ ‫שלא‪.‬ירגישוי‬ ‫התפעל‬ ‫‪1‬‬‫א‬ ‫נפעל‬ ‫או‬ ‫פועלו‬ ‫שס‬ ‫הוזכר‬ ‫שלא‬ ‫פועל‬ ‫כבנין‬ ‫או‬ ‫ה^ז‬ ‫אחר‬ ‫רק‬ ‫הנס לו כדברי הספר החתום וכאלו נעדרו ממנו ולא יגיע אל ידיעתס‬
‫כפעולה שהיא על לשון יחיד אס יהיו השמות המחוברים כה רבים ועודשאיך להעתיק מלה כגמל®‪.‬‬ ‫כידייי׳ הלשון אשר בו חוכר הספר וכמצוא חקריו ובהבנ׳ ענייני הספר נגליו‬
‫ישימו הפעילה על‬
‫'‪.‬נ‪-‬עויו‪1‬השנע ענ״ני דניי‪:‬סע' נ‪0‬ש׳ה ‪ 6‬מנלי שנוי ׳‪ 1‬הלנ״ן״י ‪-‬עמיקנו ‪ vt‬הפרש בלשון הערבי בין ספורס על הנקבה האחת והרכיס הזכרים ולא‪:‬בלשו‬
‫לשון■ יתיד‪.‬־ ביו ב‬
‫• מ קי״י ת׳ כאלו■‬
‫אחד‪:‬‬ ‫היא צ‪1‬רמ ההעמקה!לא יגיע המעמיק אל וה ני אס נידיעמ הלשון אשר יעמיק ^ הרבים בין נקבות לזכרים ועוד שמלות רבות הס בלשון הערבי עס קשר‬
‫וכלשון העברי עם קשר אחר כמלת דמה שנתקשרה בערבי בכי״ת וכעכריי תלומרעשז ראו ‪6‬ן‬ ‫‪ vj,‬״ ‪ qj‬לוא!נל לקלוקי!‪1‬אזנצישמ‪1‬שי‪ 1‬והסלונכלןסאשר כהס ממ‪1‬קןצ‪ 1‬רמ‬
‫ושמעיןהמעש׳ הוה‪.‬‬
‫אע״פי שהם שמוי!‬
‫אקבל‬ ‫ובעכרי‬ ‫לו‬ ‫אקבל‬ ‫כלומר‬ ‫בליז״ד‬ ‫בערכי‪:‬‬ ‫נקשר‬ ‫קבל‬ ‫וכן‬ ‫באל״ף‬ ‫או‬ ‫בלמ״ד‬ ‫ול״״ל׳ |א‪ ,‬יגיע אל המנלימ המכווצמ בה שהיא הנצמ אנשי הלשון הי״עמק‬
‫ממנו‪ ,‬וכן עשה שיקשר בערכי כמקומות בלמ‪:‬׳דעוםה לדבר'וכעכרי עושה׳ רכים הם ישימו‬ ‫^יו הסער אא לנ‪ ,‬״‪ ,‬א‪ ;,‬עניייי‪ ,‬ולא ישהי להס מוצע מצל הסער ונבר גלק‬
‫הדבר וכן ישמשו בערבי בקצת עניינים במלו׳שלא ימצאו כעברי כענייניסההס• ״לת עשו• בלשונם‬ ‫אלא ״יי ו*ל הל והנעמיממו אשר עש' להעמקמו סעל יו!נמ הלננומ!עצייגי‬
‫לשון ייזיד ״ זנ ע כ רי‬
‫גלמ׳׳ד י'וי' ב"אלן<‬
‫אקריס ונר שם אשר נענולם גס הן צלי־ להמצע‪1‬לילא מהעמיק!מעצי שהוא במלת שם שבערבי כשירצו החכמים לומרשיש בעולם או בנמצא דבר אחל‬
‫יאחרו שיש שס דבר אחד‪ .‬רויזזיס כמלת שס אל המציאות ואין זה'ניזצא כלשוך ג^ול‪1‬ת^ן‪1‬זר דמה‪,‬‬ ‫ירמינ נה^ ״ א ״ י ק‪5‬למי אני לונרם י ואני לא נעלם ממני מהם מאומה‬
‫‪;,‬לע א־י!״ניר נמיעוס שלי־״מי נשמי הלש‪ 1‬נומ העניימ‪ 1‬הערנימ ונל שנן ‪ .‬עברי וזולת זה עניינים ודברים‪ .‬רבים יזאד שים הבדל בין שתי הלשונות לוה‪.‬או ד מ ה א ^ו «‪,‬‬
‫גס ים חלה שהיא כלשון הערבי על הרזכ ובעכר־י היא נהוגה מעט הנה בערבי ־‬ ‫ילש״ הערני' שיליממי בה מעוטה ני לא גללמי נין אנשי׳ובארצומיה ולא באמו‬
‫עלמנונומיה ‪,‬עןל־יילעמי הסחניהגל‪,‬לנהננמדנייהסער הנכבדהוה כשרוציס‪,‬ל)מר לפי דעתי או אלפי דעתינו או לפי זה העניין אומרים על דעתי•‬
‫מאמר מודה הננוניס וענייניו מענישרונס עניינים עמוקיס מאל‪1‬ה‪1‬א הולל או‪,‬על דעתינו סוף דבר משימים מלת על ביזקוס'שחשימיס בעברי מלת לפי‬
‫מנמומ רב‪,‬מ‪1‬רמומ מעמי רוב אנשי עמגי אשר נגנולי״‪1‬ה נעלמ‪ 1‬מ ואולי■ ‪ ,‬או כפי על הרוב והנה נמצא על דעתך‪ .‬כי לא ארשע רוצה לפי דעתעה כלכר^‬
‫מועד אני זוכר בלש ונינו בעניין הזה וכל זה יכשיל המעתיק כי ימשך אח׳ ^ היספר ׳‬ ‫‪,‬‬ ‫אינסנמצאומ • אמס‪ 1‬מעמ‬
‫•‬ ‫חמעסקיסנהס‪■ , 1 ,‬‬
‫— י‬ ‫מענישאיפס ‪-‬׳‬
‫״ ־‪■ .‬י‪-‬‬ ‫נלם‬
‫מעיני ‪U J J‬‬
‫ל מ גי גי‬
‫הדחתי עין‪.‬בקצתם עי היו אתי הצת ספריה׳בלשון ערבי אשר אני יודע בו מעט מפני טרדתו בהעתקתו ויטעה כין הזכר והנקבה והרב־יס והיחיד וזול>ס מן■‬
‫הנזכרים ואשר לא נזכרו או יקל בקצתם אחר שימצא כיוצא בהן בלשונינו ואס‬ ‫והעירני לבב‪ :‬ללמד מהס ני^תי הקצרה ומכל אלה הפסס אשר זכרתי היה‬
‫ל״להחנע מהעתיק הספר הנכבד הזה אבל כמו שהביאה תשוקת חכמי הארץ ‪ ,‬לא ימצא כי אס כמקומות מעטים ואני ירא מהכשל בכל אלה העניניס או כרוכס‬
‫הזאת ונבוניה אותם ובראשם החסיד הכהן רבי יהונתן נר״ו ויתר חכמי בקעת בעת ההעתקה ואף על פי שבלבי לשוב ולחזק את בדק ההעתקה אחריהשלימי ‪:‬‬
‫יריחו עיר'חושבי לשלח אחרי הספר הנזכר אל חצרי׳ כסמעס את שמעו ויתחננו אותה אני ירא שישארו מהן שלא ארגיש בהן ואיך לא אירא מהכשל כזה ;•‬
‫ו הנ ח ‪ ,‬הרב הגדול חרכא ורכנא משה עבד האלהיס כשרצה לדבר מעט כדברי ‪’ :‬‬ ‫על פי כתביה׳ אל הרב הגדול הפילוסוף האלהי הנזר הטהור על ראש גלותינו‬
‫חכמה כספר המדע ובמקומות ^•חריס מן החבור ההוא נמשך אחר‬ ‫מרנא ורככא• משה נר״ו כן כבוד הרב הגדול רבי חיימק ז״להוא המחבר את‬
‫הספ׳הזה ויבקשו מאתו לשלחו אליה׳חועתק אסיוכל או כלתי‪.‬מועתק והשתדל) ‪ -‬לשון הערבי כעניינים ההם הנה שמש במלת שס הנזכרת כמקומות רביס‬
‫בזה השתדלו׳ גדולה כן‪,‬הביאה א‪3‬ת׳ י;שוקתס להשתדל בהעתקתו בהגיעו כתב בראש פרק ר^שץ‪ .‬מספר המדע יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש‪',‬‬
‫עליהסכלתי מזעתקועזד כי הוסיפו'כוסף על תאותם בעמדם על קצת שסחצויקאשון וכסוף הלכה שנית כלומר אין שם חציי• אחת מלבדו וככל זה‬
‫ןןע;ייכי הסהרולי אני שמואל ב״דיהודה ן׳ תכון ז״ל קראוועלי שחו פניה׳חפני‪ .‬נמשך אחר דברי החכחיס בלשון הערכי ני בעברי לא ?תצא‪ ,‬ז‪,‬ה הענייןעל שמעט‬
‫שידעוני הבין מעט כלשון הערב ומפני‪-‬שאין כגבזלס איש מאנשי הלשון ההוא >‪1‬אנשי הארץ הזאת ידעו לקרוא אותו אן קראו אותו כצ*רי‪-‬תחת;הש׳׳ין וה^יג־הו‬
‫ויפצרו בי קאד להעתיקו להס כיכולתי וכאשר תשיג ידי ואע״תשהןדעח‪%‬ס את כינוי לבורא ית וכן■ כנזצא לו בלשונות אחרות במלות אחרות ואס המחבר‬
‫קצורי בהעתקה ]מן״ הפני׳ שזכךתי אמרו לי אי אפשר כלתי שנקבל כה קצת כלשון פרבילא נחלט מהמשך אחר לשון אחד‪ .‬שגור כפיו בעניינים ההסואע״ע‬
‫תועלת ואס תהיה’ההעתקה חלושה ’ומעוטה מן התועלת בענייניס הנכבדי׳ שאיננו בין עיניו ולא ‪ .‬מעתיק אותו איך ימלט מפתי?• המלה ההיא שהיא בין‬
‫אשד יכללס הספד הזה הוא הרבה בעינינו ולא יכולתי■להשיב■י פניהם ושמתי עיניו וכפיו והוא טרוד‪ .‬המחשבה כהעתקתר מהמשך אחר עניין הלשון שהומ י‬
‫’^^?מלי^מ‪?1‬צותקן אחרי יקבל שכרי מאלהיו בתקנו את מעוותי־‬ ‫עצמי ככסיל מתעבר ובוטח והעתקתיו עם קוצר השגת״ ונשתנתי כזה על שגי מעתיק‬
‫דכריס האחד מהס שאעיין בכל מלה אסופקת בספרי׳שהעתיקיאכי הנזעתיקי׳ י ובהשירו מכשול חכזפד שחובר‪ ,.‬להסיר החכשוליס מדרך־ עמנו ולסקל מסילות‬
‫אבי( מרי■ ן^ל‪1‬בספרי ‪.‬דקד‪,‬יקי לשין הערבי ובספרי הערב הנמ^אי׳אתי והאחר אלבכס ועוד כי ‪. nh‬מ>די>כי במליי^^ רבות שלא התבאר בלשינינו אם הוראתם‪.‬‬
‫שאס ישאר לי אחר זה שו^ ספק אשלחנו אל הרב הגדול המחבר את הספר הוראת זכראו נקבה ^זמש'כקצתס על לשקזכר וכקצתס על לשון נקבה ?אשרי‬
‫’ והגנולידן ןא‪,‬שאל מאתו להאיר עיני בו וככר שאלתי ממנו שא׳לגת רבות >פן־ ‪ ,‬יזימן ל" לא אדקדק בהס במלית איכות וכמות ועהות והפעלות והקתכלות *‬
‫^כ^גדברי׳סופק לי ב?ס וקצתם היו כשככו׳שנמ^או כסכר כי לא‪ .‬ה‪1‬גה‪.‬הס^י נש^מצ^צתכלית‪ ..‬ודע^‪.‬והדומיס אלהסכי מפני שיתופם אן'ת‪.‬תי^^ז גזספת‪.‬יס‪,‬כאלנ•‬
‫• ‪ :‬י אל^שיגמש ‪: ,• I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'•‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫^׳*^'■' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫י'‬ ‫המגיע^צי;ו‪<*.‬‬ ‫'‬
‫\\‬ ‫■ ־■׳■ ■ ‪■I‬‬ ‫‪ ■'t‬׳‬ ‫‪A‬‬ ‫‪■ .‬י‪■ , :‬‬ ‫‪..‬‬
‫‘לו‬
‫■‪-‬׳ ''‪I.‬‬

‫‪"b-‬‬
‫‪' ■'7‬‬
‫•ך‪',‬‬
‫‪.x A .‬‬ ‫‪ ... i‬׳ '‪.‬‬
‫‪ i‬־‪-‬‬

‫‪''X‬‬
 ‫אבן חכזן‬ ‫^תיחת רכי‬
‫להרחיב בה ולנאותה מיראתי שלא אשנה העניין אשר רצהו המחבר^ולי לא‬ ‫ל§ש^מש ‪3 ®?3‬ה‪1‬רא^?פק‪5‬ה)»ןפט שנגן‪5‬א נספריינז מלןין כמ‪15‬קלס נו‪1‬זדאת‬
‫אזכור הלשון הנאות והערב בעת ההעתקה או לא אדענו כאשר התודתי מקצורי‬ ‫מזכחנמן ואתן כשרי ק]לצויג זכמו והיה ראשיי‪/‬ן מצער זאחריתן ישגא נזאד‬
‫פלשוןואף לבקיאים וליודעי׳יקרה זה זמעם חדשתי אני כספ׳הזה מפני שנראתיז‬ ‫אשחש כהסגס קעללשלן זכרגס המלזע שיחצאז כשפריט כהוראע הזכר‬
‫לי תועלת בחדושו והוא למנות הפרקים אשר ככל אחד מן החלקים ולכתוה‬ ‫צהנקג? יחד כדרן־ ןחק כיוצא בהן אמשן כ?ק אמר ‪ 7‬רן הקפריס ואשמש בהט‬
‫׳ עלשיגי הלשונוע כאשר יקרה רעיוני לפני וגס כמקומוח אעעיק מלה אחי; ' כראש כל פרק מניינ; וכבר הודעתי זה אל הרב הגדול כעל ההפר ועל פי מניין‬
‫נמקוס אתד בלשון אחד ?כמקום אחר אעעיקנה על לשון אחר כשעסכול המלה ‪ ,‬קפרקיס כתבתי לוי שאלותי להודיעו הפרק אשר בו שאלתי להקל מעליו סורח‬
‫חפיש המקוס ולהקל מעלי מהארין לכתוב בשאלה יכן יקל למעיינים בספר הזה‬ ‫שתי הלשונות גס כמקומות אכעוב על מלה אחע לשון אתר מחוץ ולא אכחבנו‬
‫עליה כמקוס אחר ככל זה אמשך אתר אבא מרי ו״ל כאשר אמשך אקריו כבנות וללומדיס אותו בכל‪-‬מקוס אשר יגיע לשאול האחד מחברו מרחוק ומקרוב‬
‫בהודיע הפרק אשר בו ישאל וזאת היתההקבה הגדולה אשר הביאתני אל זה ן‬ ‫בניינים שלא ימצאו בספרינו כמו נתפלסף שאכננו מפילושוף להאשן בו אחר‬
‫ה^יעי דברי התנצלותי אלה למעיינים בספר הזה אשר בגללם‬ ‫ו א ח רי‬ ‫לשון הערבי שכנה אותו גס קממנו וכן דרך מחברי קפרי■ החכמות לבנוי;‬
‫‪ :‬־ ׳ כתבתי הפתיחה הזאת בראשו כי לא להתגדל באתי ולזה לא‬ ‫;‪:‬נייניס לא נבנו לפניהם ולחדש חלותלא שערוס ראשוניהם ולשאול מלות‬
‫מלשון ההמון והעס ויפילוס על עניין בלתי העניין אשר יפילוס הק עליו וכלכד■ י ׳ ^ 'קנרתי בה מליצות ומשקלים ואחרי הודיעו אותם את אשר הי^'‬
‫ל‪/‬להודיעס אתל בהעתקת הסקר והכתב אשר לפ;י י ‪■ ■ .‬‬ ‫‪':‬‬ ‫שיהיה כין שני העניינים ההס ספ״וקידמיון ואס אין דמיון על האמת ולכל׳זה יניא‬
‫‪ -‬קתיחתו אשר כתב מחכר? לתלמידו החכש' ‪,■ V‬‬ ‫״‬ ‫קוצר כל לשון בדבר בענייני חכמות עמוקות הלא גס נביאינו עליהם השלוס‬
‫‪.‬‬ ‫׳; • אשר העירו לחבר השפר הזה כאשר‬ ‫׳‬ ‫הוצרכו לשאול השמות כדברס כשס ומלאכיו או כשאר ?דגריס הסתומיסכאשר‬
‫תראו בו וזה אחרשאלימאלהי‬ ‫׳‬ ‫י^‬ ‫הןרנו הרכ הגדול כקפרן זה וגס כמקומות רביס ארחק במליצה שהייתי יכול ■ '‬
‫להיותעספיולהוריי^איתיאתאשראעשה ן ׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪v.‬‬

‫?שי^מה )־תיחת רכי שטוא^ן' חמן‪.‬המעתיק ן'ל‬

‫טוב‬
‫‪IPVP 9Wmf‬‬ ‫החבב ה‬
‫קכה וזה אומר‪ .‬בכה רצה הקדוש ברון הוא לז^ת את ישראל ונתן להס תוריז‬ ‫;{נ ^‬ ‫;{נ ;ן?‬
‫‪/ :0‬‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫‪0‬‬ ‫סי ס‬ ‫‪0 \ 0_ 0‬‬
‫ומצוות חקיס)משפטים ישרים להשיג חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ובעמל‬ ‫‪-K‬‬
‫‪0 .‬‬
‫פימצא מחלוקת בין החכמה והתורה כרבים מהחזשכלות הנתלים כאלהים וגם‬ ‫‪}f‬־‬
‫‪C‬‬
‫*‬ ‫י‬

‫גחקיס ומשפטים אשר יראה בתקלת הדעתשהס משהסי' בלתי צדיקים והיו‬
‫קצת חהאנשי׳חופכיס כי התור׳נהחכמ׳נעשו כצרות־זו לזו ויזשבו רבים כי התור'‬
‫‪it‬‬
‫כ‬
‫ג‬
‫‪■5f‬‬ ‫*‬ ‫‪C‬‬
‫‪C‬‬
‫*‪I‬‬
‫‪*5f‬‬
‫היא אחת פי היא מאת השם מן השתים וכל אמרת אלוה צרופה וכי הקקירה‬ ‫‪4fo‬‬ ‫‪O ■© O O O‬‬
‫העיוטת וגחכמהיאין לה מציאות וכפרט'מהדבריס אפר באו בתורה חהסתיר^‬ ‫^‪it.‬‬ ‫^‪ik ;k >k‬‬ ‫^‬
‫להם וה‪,‬ולן‪,‬כחקיר׳ העיונית הולן בלי משעןומשעגה וכי הוא כהולן בחצי הלילה‬
‫נמדכר יחידי במקלם חשן ענן וערפל כי זה האיש ילן לאבדון ויפול במהמורות‬ ‫׳ @@ טוב בן'לאדוני החכם הרב רבי יוסף בן כבוד החכם השלם קחסיד ‪#‬ני שס‪,‬‬
‫‪w‬חקירה העיונית היא אמת ואחרו כי‪.‬‬ ‫בל יקום »‪ .‬׳ואנשים חשבו הפן אלו כי ר‬ ‫; מוב ן'שם טוכתנצ״בה ד למה שראיתי ספר מורה הגכוכיס גדול המעלה‬
‫השכל והדת שני מאורות המאור הגדול הוא השכל וכי הדת יקבל אורה מהשכל‬ ‫'י■ והתועלת והוא ספר כולל ביאור כל התורה כלה על דרןהאמת והיודע זה הספ'‬
‫פמו שהלבנה תק בל האור רןהשמש ואס השכל‪ .‬יאמת מה סבא כתורה הוא‪-‬אמת‬ ‫׳ ומשמרו בסהר' הוא אהוב למעלה ונחמד לחסה והוא מובטח שהוא בן העולש‬
‫ואמונה ואס לא צרין‪ ,‬לפיךוש ♦ ‪.‬וקצת קנמיס חשבו כי כל מה שבא בתור׳ היק‬ ‫י הבא נכמנתזה הקפר^הוא נעלס מאד למעיינים אשר בזמננו זה אמרתי לבאר‬
‫אתת ומה שבא בתכמההוא גס ק אמת בפי החקיר׳האנושית אכל הנבואה הי^‬ ‫ןה הספר כיאור שהיה^‪-‬לוי■ מבלתי עבור על מאמר הרב וגה כי איןראוי לחלוק‬
‫למעלה חן השכל לכן קמי שלשה וזיני אנשים ♦ ‪.‬יש אנשים שחשבו להפיל כל‪,‬מה‬ ‫על אכוונ׳ האלהית אשר שמה האמתיות ובפרט המיוחדת בהשגתו‪ ,‬נעלמה‬
‫שאמרל הפלוסופיס כנגד הדת וגסכדכריס רבים בחושכלות הנתלים כאלהיס‬ ‫^ ‪ .‬מהחוןהעס כיזו שאמ׳סוד יי׳ליריאיו ואס ההכרח יכריחני לדבר קצת מהלשונות‬
‫כמו שעפה החכס אכות״חד אלגז״לי בעשותו ספר ההפלה להפיל הפלוסופיס ״‬ ‫‪-‬י העמוקות הבלתי מובנות הנמצאות בו ולבאר גס כן כארוכה רבים מהדברים­‬
‫)אנשים חשיו שהחכמההי■ אמתית והתורה המייחס׳להמוןהעס כדי שיזכו ויחיו‬ ‫‪ :‬אשר‪,‬באו מדברי הפלוסופיס כדי שיובן סתרי התורה ונעזי חהכזפרשיס באה‬
‫אלו עם אלו בזה העולם והונחו‪, ,‬להם דמיוניס כדי שיעשו המעלות׳‪ ,‬ויתרחקו‬ ‫י שאמרו אהס נכון וחהאל אשאל העזר כתו שאח׳ דוד הורני יי׳ דרכן ונתני באורח'‬
‫חהדברי'המגונים »‪ .‬וקצתס חשבד כי התורות כלס הנמצאות עד‪ .‬המס בטלות'‬ ‫י‬ ‫■ מישור למען שורדי‬ ‫•‬ ‫• ־ ‪.‬‬
‫זולת תורת משה רכינו ע״ה כי היא לכדה אלהית וכל אחרת? אליה צרופה)יי‬ ‫א מ ף שס טוב למה שהיתה שלמותהנפש אמנס הוא בשלמות מעלות המדות‬
‫החקיר׳העיונית היא אמת וכפרט כל מה שבא עליו מופת ולפי שהתור׳האמתית‬ ‫ומעלו׳ שכליות כי התבאר בספר המדות כי תכלית האדס)אושרו הוא'‬ ‫־‬
‫נגס החכמה והי) בתחלת המחשבה ‪.‬כסותריסזה לזה בא הרב המורה׳ וחבר‬ ‫בפעולתו^חיוחדת והוא פעל הנפש המדברת כפי המעלה והיו הפעולות‬
‫הספר הנקר‪/‬מורה הנבוכים והטיל שלום ביניהם גולבד כשני‪7 .‬כר‪,‬יס כחדוש‬ ‫המיותדו^דס שתיס אשד יש להםשיכל האחת כפי עצמה והאחרת לחה שהיא '‬
‫העול׳והפגחת השם וידיעתו כעבור שני אלו ?דברי' לא בא^ץמנפתלפלוסופיס‬ ‫בשחעתלשנל והנשמעת לשכל נקראת מעלה מדותית ואשר יש לה שכל כפי‬
‫י עליהם ומפני שכל מתנועע'‪,‬יצטרן אל מניע והיה המניע לאדם הכמציז בעת‬ ‫עצמ' נקראת מעלה שכלית ולמה שרוב האנשים איין להס שכל‪ .‬לחקור ולדרוש‬
‫היותו יותר נכבד מהניע לאדם לעתיד לבא אחר הרב שאף שזה הספר הנכבד‬ ‫הדכריסאס מפני כי בני העליה ‪ od‬מעטים ואס מפכי טרדות הזמן ובקשת‬
‫יכליל לכל הדורות הבאיס אחריו אמר שחיברו לתלמיד חשוב שהיה לו והורה‬ ‫צרכי הגוף אשר רוב העולם נמשכין אחריו יתלייב להפיג שתי שלחיות ש‪.‬לחות‬
‫בזה כי זה הספר‪ :‬הנכבד‪ ,‬לא יוכל להשתמש כל אדס בו אלא אחד מעיר ופנים‬ ‫קמדלת ושלמו' הנפש פיקובל בקבלה כדי פלא ימצאו בעת שימותו נעדרי׳מכל‬
‫’ ממשעתה והוא‪ .‬מב;) הע‪.‬ל‪.‬יןפ פנוו פא‪.‬מר'בס'!ףהפתיחה קוףדכר א;י ה^יפ‪)P1 .‬׳‪ -‬צי‬ ‫ולאו׳)לקה שהלמדי׳ דעת‪,‬נת‪,‬כמה וחוקל את העם יש חלוק גדול כי זה אומר‬
‫׳‬ ‫■‪:‬‬ ‫‪■'. ■' .‬‬ ‫•־‬ ‫שם■ טוב'‬ ‫‪ .‬נעז^מוז פתיחת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪•f‬‬
‫מתי שוא ואשיי‬ ‫וממי מ ת מש‬
‫עדן‪,‬רב •ואשי‪/ ,‬‬ ‫‪,‬והוארב ו ק רב‬ ‫־ ’והוא ראעז ובן' ראען עדי רא^'ואת?^‬ ‫;‬
‫‪,‬כקרבן ואשרת ’‬ ‫’ עונות עדתף ‪V‬‬ ‫־ ‪ :‬י י והגביר בריתןי י ‪ . ,‬וכפר בדחו■ '‬
‫יהיי ען וקשה ‪,‬‬ ‫יעוררודינו‪. ',‬‬ ‫״ ■א^הי מעונן‬
‫חרי^‪1‬עור ואחשה‬ ‫אני‪ ,‬כ ^ ^ ‪^ : ; $‬‬ ‫^ ושורפי ספריו ‪.‬‬ ‫דאמר י^צרין‬
‫;בעברי במשה־‪.:‬‬ ‫ירא^סילדבר‬ ‫‪ .‬בנביא ובי לא ‪-‬‬ ‫^‪ 2‬ןןמבס‬

‫‪,‬אמת מורה ־‬ ‫ל כ ל משכיז^ ׳‬ ‫נתיב■ יושר‬ ‫אמת טורה‬

‫כמו ארץ ■‬ ‫■מאוףנפשו‬ ‫מרות‪ : .‬צ‬
‫במי מורה■־' ‪/‬‬
‫בלב פורר " ;‬ ‫ענה >וורת‬ ‫ן שו ר ש■‬
‫וגם מורדת; ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫לכל סבל‬ ‫למטרה‬ ‫ןהוא נצב‬
‫‪ .‬בהץ‪ .‬מור^‪#‬‬
‫ע ט ה מו ד ־ ת ^ ^׳‬ ‫א מ ת י א ^ ף‪.‬‬ ‫ה‬
‫■‪4‬‬
‫■י•'•■! ‪■ I‬‬

‫‪I‬‬ ‫■‬

‫‪0‬‬
‫■‬
‫■ י‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪r‬‬
‫‪.‬א ‪ C‬־‬ ‫‪■/‬‬ ‫‪'.‬‬ ‫■'׳״‪/‬‬
 ‫‪t‬‬
‫קרקאש‬ ‫‪,‬‬ ‫שם טוב‬
‫כ ת ב •סד׳סמווב״‬
‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪ V‬ה » נ נ‪ 1‬כתצ‪,‬הף לתל)('<י‪! ( 1‬‬ ‫־‪,‬׳‬ ‫■‬ ‫‪11‬י‪1‬ובצמוןלירו‪ 05‬ל‪ 1‬מ׳יו»»|קוו‪6‬פהיסד>נמן‪.‬לנא־לפט;^‬
‫‪ ^. pw9t> ,‬י‬ ‫' ר ז ן ף ! >‪ 1‬לוני(תאליונווניגמיז‪ 5‬ו תה איז »רנוה הנ מנ »' תר רג מ < ‪. -‬‬ ‫‪ ,,,,‬״‪ ,‬י ^ ‪^ 5‬הנלסמאת ‪^h‬ל‪.‬אןצ‪,‬ג^‪ J‬לנאמ^דהנ‪1‬גהנל»י‬ ‫‪n J ll‬‬
‫הצימזזייות יו‪5‬ה ‪( 3‬‬ ‫‪:‬י '*■' י פהניע‪ 1‬לי‪, 01‬אי‪.‬סעו‪.‬מ'י‪.‬יאוילע״‪ 1‬נ ‪ .‬נ'‪ 5‬ריואלג׳תנאיס‪.‬‬ ‫•ג‪,‬ל‪:,‬מעלתדנע־נ^ג^'ד‪ 1‬רהאמי»א‪.‬להנ'א‪1‬׳א‪1‬מר‪ 1‬א א דו‬
‫יז‪»1‬וי&>זש‪ 3‬וית •לו!‬ ‫‪.‬הואש‪ 1‬ן*י‪'.‬הל‪ 1‬נ‪ 1‬סןנמוןלחנקןת • »י א‪ 50‬נדקדס לקרמימתגמ‪ 1‬מ‬ ‫והיה ‪ bt‬אחר ה‪,.‬ע ‪1‬ינוננ>ו‪1‬אד‪ 1‬ויןינ‪ 1‬׳‪-‬ו■ ™דםשאנאןצמיןזנו׳‬
‫סרתי לדחיתך מ?®‬
‫‪mn‬‬ ‫;סלמ‪1‬דממ )חנמי‪ J‬ההגמן )כפר‪3‬זמלאכ׳‬ ‫־‬ ‫' ‘‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ומה שקדם‪ ,‬לך' ;מאה שא״א מבלעדי׳‬
‫■‬ ‫‪ -j!p30B‬גפ‪6‬ןן‬ ‫‪.‬המזפיג ״׳ שלישייג ^היה לאדם נוכלטוג‬ ‫‪ ,‬ד״ל כאשר קרחח פמי חכאע העכורה ‪■'5•, .‬‬
‫ומהיר להבין הדברי־ם בחהרס מבלי שיצטר׳ קחשולה סזויקיכ‬
‫‪3)(1‬ו!רלן ע^כי®‬ ‫‪.‬וקראע ע^י ג׳^מה שהוא לקדמה לחכמת‬
‫לבאר לו הדברים כארוכה כמו שאמרו אין ■ מגדים ון|היים■■‬ ‫המכונה ור\א אכמת הממפר והאשכ‪-‬ורת‬
‫^מדין דברי תורה לא לנבון לחש ומלמדין הייתי ייינע יזיחר‬
‫‪ I‬חזה געבזרםתק®‪,‬‬ ‫׳ &הם קול־מומ בלמוד על חכממ המכונה א‪1‬‬
‫אותו ראשי פרקים «‬
‫ה חגיגים חל ה&דד‬ ‫הוספמי בןשמחה■ וכו‪ • /‬לאוכאשר אראת‬
‫והנון כנגד הכוסף אמר הפה מאז באת ויזשיג הזזת'בדרכי'‬ ‫׳ל עמי ויה שקראמהצממ התכופה וקראמ ^ם‬
‫אלי וכוונת־חקצ־ות הארך ומ״ש יזאז »*‪(5‬מ^י׳ • העירוכי‬ ‫‪..‬‬
‫• החגוריס ההם ‪,‬־‬ ‫‪> ,‬ן קולשכאת לפני אה שהוא הקדמה לחכא׳‬
‫^רצה מזמןקדוס גדלה מעלתן כעיני חרוב כל‪1‬מר ימי חבדיב*‬ ‫‪ ,I‬המכונה כחכמת המספר' והמשכורת וכו'•־‪ J‬י‬
‫זריזותך על הדרושה ולמה שראיתי בשיריך טמי וול הם ‪ 3‬מ®‪,‬‬
‫כנר שקטה כלומר‬ ‫‪ .‬לדעתי מה אחריתן חצה ללמר כדי שמדע‬
‫• טל הסכת׳ ו!תג^‬ ‫‪ .‬חכמת האלהות שהוא מכלימהלימוד ‪J‬‬
‫‪ ,‬הייתי מסכי׳ לחמ•‬
‫‪............ •,‬שקראת מחכמת התכונה ומה ו לתתלה והי‪5‬ו ספרי‬ ‫המחבר ל ת ל ס ‪ 1‬ו‬
‫שמואל‬ ‫‪, .‬‬ ‫•‬ ‫שאגיל‬ ‫‪ .‬ושאגיד לן* אלוי הכונוית י רוצה לואר‬
‫‪ .‬וספרי ‪f‬‬ ‫• הג‪!3‬זוה‬ ‫‪ x‬לך כוונות המדברי' מן העניינים ■צאלהייא‬
‫■ ההשוזוס וכב׳שקט»(‬
‫•׳‪15‬קדכ לן ממהשאי אפשר‪ .‬מכלעדי היותו‬ ‫אםהסלרנייס׳אופמייםאסלאו * ולא ‪n .‬השוב לכי מכף ש״ץ לר יהוךרח ‪v‬‬
‫ההסכמה׳‬ ‫הצעה להס מ׳ן החכמות והייא חכמת ‪5‬ויןה‬ ‫־‬ ‫; ‪>.‬ןרתי! לדחותן אזה ל ל שאט לי^ למנעמי מאז לאת אלי וכוונת מקצורח הארץ לקר‪1‬ת לפגי‪.‬‬
‫ונמלכתי'שלא לעשן' •‬
‫־ז‬ ‫העירוני‬ ‫;‪. 01S1‬‬
‫■■‬ ‫המשכורת ‪i‬‬
‫ו כנג ד הג׳אמר הוספתי■ שמיחה לרוב ‪:‬ו‪5‬הנורים »זהםהטר״ ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬מלדחומיןר״ל שדחימיךמללאד לךהענייני׳ גדלה מעלתך בעינילרוב■זריזותך>גל הדרישה ולמה‪,‬‬
‫הלהיייס עס שאלמד לן הקדמות• הקודמות שראיתי בשיריךמחזק'התשוקה לדברים ה;ניוגיים•‬
‫שכלך ומהירות ציורן •* ואמרו לגל היתהולאיצא^‬
‫וכאשר קרבת ‪ ,‬עמי מה שקראת ממלאכת • צפ‪1‬על ועוררתני’׳׳‬ ‫‪ .‬לחכמת האלהות וא‪ 1‬יגלה לןהאמת נדרכיויי והיה זה אחר הגיע אלי כתביךוהרוןיך מן האסכנדרי׳‬
‫•לידתו לחבר ‪W‬‬
‫המאמר ‪:‬‬ ‫ההגיון פקשיה״ תוחלתיבך וראיתיו ראוי‬ ‫י העירוני המכורים ההם וכו' * ר״ל כשהיית קוד&‪,‬שאכחן?יי'וירך ^ י והייתי אומר אולי תשוקתו‬
‫‪..‬עמי בחמרה אחת ביחד העירתני ' אותה‬
‫____ ‪. .‬‬
‫סודות סתרי הנבואה » כי מי }מהסמסופתיס כ‪«1‬‬ ‫‪. ., ,. . .‬‬ ‫זה גדולר־ז מהשגתו •‪:‬וכאשר קראת עמי מה שקרארג‬ ‫החמרה אל הסנאה אאתור^ לעשיות‬
‫תאחר צלם שה‪1‬ו»‬
‫‪ DC‬משות׳או מסופי!‬ ‫' י‬
‫י• שידע דרכי החופת והשחירה מהטעו׳י‬ ‫הסלאבל כשהיית עומד עמי יחדבהאמדה םחצמ התכונה ומה שקדם לך ממה שא״א מבלעדי‬
‫לאמר על הצורה‬ ‫• ההקדמו׳הצודקות מהכוזנית או מהמדו‬ ‫הצעה להם מן החכמות הלימוליורת ־> הוספתי בך ׳‬ ‫‪ .‬אותה הסכמה שקטה ולחה ולא הויתי רוצה‬
‫המינית ‪» ,‬עצ‬
‫הצ‪ 1‬רההמ^ו»תית‬ ‫שכלוואהי‪ ^ ‘,‬ציו ‪,‬דו •י ״ ^י ‪ ft‬י ״ שי ק‪,‬ת־‬ ‫ש ‪ b-‬ת ר‪ .‬ל ‪b‬‬
‫‪............‬יב ■־ ‪P‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬לעשית ספר אתר שהייתי יכול לדבר לך פה‬
‫‪1 -‬הם יבינו שהדבר‬ ‫ל ח כ מו ת הל מו דיו ת ע צו מ ה ו הנ ח תי ן ילהתלמד ב ה ם‬ ‫’ א^‪.‬פה ^ אכל עכשיו שנפרדל יי^י‬
‫אז^יקכל נפשי מה שיגלה לו החכםמהסתרי׳ הוא לפי פשוטו ע‪7‬‬
‫נצל®‬ ‫ההם ואם לא מה שיאמר החכם לא ייןבלהו שיתפרשו‬ ‫׳ ל ר ע תי מ ה א ה ריר־זך ל ו כ א ש ר ק ר ^ ו ת ע מ י מ ה‬ ‫*"'‪v‬‬ ‫‪^.‬פרידתן עוררתצי‪.‬‬
‫‪(:‬קים שהרצון ב‪1‬‬
‫‪ -‬כח״ש באזני כסיל אל תדכל כי יבוז לשכל ; התמונה והתואר‬
‫שקר^יגתכומל^י^כת ההגיון ^ נק שר׳ ר־זו ה ל תי ב ך‬ ‫שה־חמריס וההגדה הס‬
‫מלין ; ואמרו ואגיד לן אלו הכמנו׳ אשר והשם יתנ׳אינו נון*‬ ‫א‪ , ^ , 1 ,‬ו ר אי חי ז ־ ר אוי ל ג לו ת ^ פו דו ת ם‪ -:‬רי ה & א ה • ע ד‬
‫שיהיה' בטל תואר‬
‫‪.‬־ ותמ‪1‬נה כחית®‬
‫‪ -‬למדברי'על מציאות האל ועל שאילו גשם‬ ‫פלוסופיא כאואלט כיתשוקתיאליוית‪/‬ן; י שתימקיף מו ‪ -‬נ = ‪ :‬ע י ‪ 4‬מ ה ש צ ר י ך ש ו ש ק ו פ ו ע ל י ו‬
‫‪) :‬היותו אחד ויוה שאמרו ג״צ בראיותיה׳ על וכאלה שמות רבי®‬ ‫אליכס אישיס ר״ל אליכס החכאיס אקיא '^ ה שלי מי ם » והחלו תי׳לרמוז ל ך ל נ ז י ז ו ת • ו ר אי תיך‬
‫‪ .‬מדוש העולם כי אלו ההקדצזו׳אינס צודקות מהם מושאל•׳ ומה®‬
‫מפותפי׳; תלמ‪ 1‬ד•‬ ‫לעיין מה הספר כי אתיס אק^לי ןי^לייז• ‘ ^ כ ק ש מ מני תו ס פ ת בי אור ופו צר מ ל ב א ר לך'דברי׳‬
‫כ״ש שיהיו ראשונו׳ושהס חתלאל ההטעאה ריל לימו‪ /‬התור®‬
‫‪ -‬לא ממלאכת החופת כלל ולמה שסתרי ; לא החכמה האחתיע‬ ‫• ׳ מן ה עניינים ה ^ ל י ם • ו ש אגי ך ל ך א ל ו ה פו ו נו ת א ש ר‬ ‫בכל הפרחי‪°‬‬
‫הנבואה כפי י דעת הרב מינם אלא‪ .‬סתרי המקובנת אשר היא‬
‫אן<הסיהכלו ־‬
‫ויייי־אדם מבלתי חכמה כי אף •‪ U.‬־׳‪1‬‬
‫'‪.‬לכגי׳אדם‬
‫ב ה ם כוונ ת הכ?רברים י• ו א ס הדרבי ההם מופ תיי ם‬
‫»תנאר‪ 5‬בחכמה‬ ‫'תועלת בקצת פרקי זיה המאמץ הט אזנן*‬
‫החכמה לארצה לגלות לתלמידו סתרי האצהית כ‪ 1‬ותר‪ 1‬חר‬ ‫ואים ל א • מ א ל מ ל א כ ה ‪ o n‬״ ור<>ןיתיךיודע‬ ‫‪/‬ושמע‪ .‬דברי חכמה ר׳זל דעתיהחכמיס‬
‫הנצואה עד שידע חכמות והס חכמו׳הטבע שהשם יתברן אינ‪• 1‬‬ ‫מ ע ט מ מנו מ א ש ר ל מ ד ת מזולתל • ו א ת ה נ בו ך כ ב ר‬
‫וחכ>ןת האלהות וזה אומרו ולא סרתי ‪1‬ון<‪ .‬ולא‪ ■.‬ישיגהו‬
‫‪ .‬הקדומים { ולכך תשית לדעתי ר״ל עיונו‬
‫העדר והפעלות‬ ‫ר פ ק ת ך ה ב ה ל ה ונ פ ש ך ה ח שו ב ה ת ב ק ש מ מ ך ל מ צו א‬ ‫‪ .‬׳ בזה הקפר יהיה לדעת דעתו וכוונתי ‪V‬‬
‫•לדחותך חזה ולצוותן לדעת הדברים על ושנוי!כ! התאריס‬ ‫ר״ל‬ ‫ואץ הכוונה כמאמר הזה להבינם ופו׳ ‪i‬‬
‫הסדרי‪ :‬ואחר כן אמר שגזר השם בפרידה ■ אשר יתואר נהס‬ ‫לכרי ה פ ץ • ו ל א ס ר תי ל ד חו ת ך מזהיול צוו תך ל ק ח ר ת‬
‫שאין כונת זה השפר להבין ענייני השחות‬
‫העירוני אותס י בתורה הם תארי‬ ‫ופטת לאשר פנית • {‬ ‫הדברים על הסדר‪.‬פוונדח ממני' שיתאמת לך האמת‬
‫פעילות ■או קארי‬ ‫־ החסופקי׳והמשותפי׳והמשנאלים להמון וכזי;‬
‫החכוריס אל הסכמה אחת והיא לעשות זה שלחית אט"פ שאיג*‬ ‫כדרצ‪-‬יו;• י ‪ i h‬ש^פול האמת במקרה י ולא גמנעתי‬ ‫כי‬ ‫‪...‬‬
‫; הספ' אבל למה שהיית עואד עמי כהתמדה ממיןשלימוקו להיד'‬
‫שהוא שלם במיני‬
‫כל ימי התהברך עמי כשהוזבר פסוק או דבר מדברי‬
‫־‪ .‬לא הייתיי רוצה לעשות הספר אחר שהייתי השלחוייתנלם *‬ ‫רבותינו שיש בו הערה על עניין זר לבארו לן» וכאשר גזר השם בפרידה ופנית'אל אשר‬
‫‪ .‬יכול לדבר לן סתרי התולה פה אל פה כי אלו ‪ -‬ומשכו השכ׳האנזשי‬
‫צהשכינו‬ ‫‪ .‬הדברי׳ אין ראוי שיכתבו אלא להכרת אבל •‬ ‫'•^מת * העירוני החלורים ההם אל הסבמ׳ כבר שקטה• ועוררחניפרי‪1‬חן‪,‬להבר המאמר‬
‫עכשיו שנתפרדת ממני פרידתן העירתני‬ ‫‘ הזה אשר הברתיו לך דלרומים לך ואם הס מעטץשמתיו פרקים מ פנרדיס • וצל מה שיכתב‬
‫‪ ..‬׳ • לחבר המאמ׳הזה נמצא שהאכורי׳והפרידה‬ ‫י ממנו הוא יגיעך ראשון ראשון באשר תהיהואהה שלום ;‬ ‫;‬
‫הס סכת חבול)ה הספר הנכבד ‪I‬‬ ‫־‬ ‫א מ ר ‪ .‬שמואל ק;יודא ן' תכין ז״ל אמר הרב המחבר ; הודיעני דרך )‪ 1‬אלן כי אלין נשאתי צפ‪6‬י \ ‪.‬‬ ‫;‬
‫אמר ה^ב הודיעני דרך זו אלן; והרצץ‬ ‫\ אליבס אישי׳אקרא וקולי אל כניי אדם ‪ I‬הט אזצן׳ ושיוע־ דכח תכמיס ולכן תשית לדעתו ך ‪.‬‬ ‫י‬
‫בואם אלו דרך התורה במוחלט‬
‫■ ‪ .‬חזה עניינו הראשון לבאר ענייני שמות‪ ,‬באו בספרי הנבואה מהשמות ■ או דרך הפילוסופי' במוחלט כי תשוקתי אלץ‬
‫־ ההםשמותמשתתפיים^ ויקחופהפתאי׳כפיקצתהענייני׳אשריאמר ‪ .‬שהיא האמת הראשון { ואומרו אליכם‬
‫י עליהם השם ה הו א המעיתתף ומה^מושאליס • ויקחום ג״כ כפי העניין הראשון אשר‪ - .‬אישלס אקרא ירצה'לכס החכמים אקרא‬
‫לעיי^כזה הספר כי הס יקבלו אועלת בכל‬ ‫‪.‬הושאלו מ&נו • ומהס מהופקי׳ פעם יחשב בהם שהם יאמרו בדזסיכמ׳> ופעם יחשב בהם‬
‫הפרק*' אמנם קול ההבר? שלי יגיע לאנשי'‬ ‫■שהם משתתפים י ואין הפונה במאמר הזה להבינם כולם להמון ולאלמהחילינז ■בעיון ולא‬
‫הבלתי חכמים !■ ואמר עוד הט אזנן‪ ,‬ירצה‬
‫*כי ■‬ ‫‪ ..‬י י‪.‬‬ ‫' ‪ .‬ללמד מי שלא יעיין רצןבחכמתהתויהר״ל תלמודה ‘‬
‫כי כזה הספר ישמעו דברי החכחיסהקודמי'‬
‫‪, .‬‬ ‫‪) .‬אולס ראוישישים ל‪ 3‬האדם לדעת הרב ט‬ ‫•י‬ ‫‪ .‬י"‬ ‫^‬ ‫׳ ־‬
‫הרב למאמר הזה עניינו' הראשון וכו׳; זאת הציניחה יכלול דברים ו*בים ראשונה לחה חובר זה הספר ולמה שזה הספר חובר כמו שיראה מזאת הפתית'‬
‫לאיש אשר הוא צבוך כתוי' ‪,‬מצד החכא׳אשר ידע והנה ימצאו כתואה דברים שהגלוי מותר כי הרחקת הגשמות מתנו ית׳ ע ‪ 6‬שירצ׳ברוב הפסזקי׳שכשס‬
‫'לוא גשס אינו מיהלל הסתרים אבל ראוישי־שתא־או כה ההמון והסגולו׳וראוי לדרוש לקטט׳ולנשי׳ולעחי הארז־ולהרגיל לקטט׳שהשם אינו גשם וכנה רוב ספרו על‬
‫יביאו׳ זה והתחיל ראשונה בפרקיו כביאור אמית׳ הצלם כי המוכן אמנו כולל ההגשגיו׳ להמון וכאלו ששאר העטיני׳הגשחיי׳ חלקילו ימשיגי׳ לו • ואת׳ שהש״י אינל‬
‫י גש׳ יתחייב חזה ש‪:‬ל מקר׳ ו^נש׳ישולל מחנו אחו‘ שאינו גשם ולא כת בגשם ומזה יתאייב לדבר ברבים מסתרי התורה כמו שאנחנו עתיד׳ לבאר כי הכל נמשר'‬
‫‪ -‬אחר הרחקת הגשמות ו א םי ק ^ ץ ש התוריי שהשם אינו גשם יחוייב שיקובל דברים רכי‪/‬שבא המופת‪,‬עליהס כחכמות ואס באו בתורה דברים שהם סותריס־לזה‬
‫)יקחוס‬ ‫מנ ת וה המאמר הנכבד לבאר שאות האשותפיס אשר כא) יזהם בספרי הנכוא' »*‬ ‫‪,‬על הכל נאמר לכר׳ תו ד > צ ^ ^ ^ אד©^ וראוי שיפורשו לכן‬
‫י‬ ‫י■‬ ‫י■ ’ ‪'■^■/‬‬ ‫׳"‬ ‫‪.‬י*'■‬

‫י‪.‬׳•• ‪I‬‬
‫‪■-,‬י‪,‬‬
‫‪.‬־‬
 ‫שם טוב‬ ‫■קמןאש‬
‫הפתאי'כפי׳קצת הענייניס׳אשר יאמר עליהם השס ההוא ולבאר גס קשמוע ■ני עניי) המאמר הזה כל ו* ■ ר״לחענימה הז‪5‬רכמי'לפרש חכמת התורה ‪.‬‬
‫ז‪5‬השכיג‪ ' 1‬גיימגבי‪ .‬־המושאליסויכיצוס ההמון נפי העניין הראשון אשר הושאלו ממני ומהסחםופקי'^\זותלמ‪1‬דה כי• באמת זה המאמר היא חכמת התורהעל האמת ומפני זה‬
‫•ויחשבו ההמון שהס מוסבמיס אז יחשבו שהם משותפים׳{ ואמרו וחין הנוצה ^ ‪:‬הוצרכתי לפרש תלמודה ר״ל ביאור המצות ; ; אבל צונתהמאמר הזה ״ ר״ל‬ ‫’‪,‘®,y‬־‬
‫כונתי בזה׳ המאמר להעיר איש שיש לו שבעה תנאים רמז לז׳ בגדי כהונה ♦‬ ‫הפלוסזפיא'‪.‬י זראה •יבמאמר הזה להבינם כלם להמוןכו׳ולא ללמד למי שלא עיין רק כחנמתיהתורה‬
‫' הראשון שיהיה־ ‪3‬על דת ♦ השני שיהיה הדת '‬ ‫׳‬ ‫‪ ■ .‬י‬ ‫'‬ ‫‪/‬ך ‪»0‬־י‪£!.‬תיה׳על !רצה לפי שחכמת התורה כוללת כל חכמה י \‬
‫ש הו א מי מינו ה)י^> ^ מתורתינו הקדושה ♦ השלישי שיהיה׳שלם‬ ‫;שתבאך מציאו׳האל ואחדותו'והרחק׳הגשמות‬
‫___♦י ‘ באמונתו ושיעשההפע&' הטובותהמכונה‪,‬‬ ‫‪.....J‬ייי‬ ‫■ישיי‪-‬קו ^ל ‪ 9‬ישניי זםתרי הטבע והאלהותוככלל מעשה בראשי‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ‪, ..‬‬ ‫חכמת התורה על האמת• ?!כלבונת המאמר הזד־־‪,‬‬ ‫_״‪0‬פי פנל׳ לז״״י ‪ :‬ומעשה מרכב׳ הנה־מי‪-‬שעיין בחכמ׳התורה‬
‫'‬ ‫ל ה ע י ר ‪ :‬ש ה ו ר ג ל ה מפ שו ועלתה‪^.;.;,‬ל‪,‬״ ’’‬ ‫ה‪(5‬מת־י* •הסיקוהו ;כבי יוכל במאמר הזה להבינו כלן בשבי‪ .‬זה‬
‫’פשוטי התזרה עי' פי'מה נרצ'אצלו הנה ; בחכמת התורה בהאמונתו אמית תורתינו והוא שלסבךתוובמדותיי־׳ •־ משכויולהשכיל בענייני׳ המושכלי׳ כפעל י‪.‬‬
‫ובניין‪,‬כהכמ הפילוןופי'וידעענייניהס'ומשכו השכל י^ הששי שהצי־קוהו פשטי התור׳‪ .‬השביעי שיהי׳‬ ‫״^י״‪ ,‬זאנה לומ׳תלמודה והוא ביאור המצות י‪ 7‬ל‪1‬‬
‫האנושי ^השכינו במשכנו • והציקוהו כשטי חחןךן‪ ' -‬מכיןמלעתואו‪ :‬מזולת)פירי׳ שביאר מקצת‬ ‫כוונת‬ ‫;ייזרים על י‪>?.‬שמה ‪ :‬ארן והמיות אביי ורבא י ; י אכל‬
‫או המושאלי׳כדי■‬ ‫ענייני השמות המשתתפייס‪.o‬‬ ‫■ ‪,‬ו^״‪A‬‬ ‫ומד־• שלא סר היותו טמן‬ ‫*‬ ‫ז׳תנאיס‬ ‫”יי * המאמר הזה^להעיר האיש שיש לו‬ ‫^יינ״לי'‬
‫_‪___________ ^____ / i.‬‬ ‫וה)‪5‬ן פזסח בין שתי‬
‫•’ שיהיה לו הערה ‪ ?V‬ואז יש לו ‪#‬בוכה גדולה‬ ‫'הסעיפים <וס־ימפך ׳‪,‬הא' שיהיה בעכדת' ♦ ;הב׳■■ שיהיה הדת‬
‫‘<וחרשכלו ויי תי ח מתורתינו הקדוש‪.‬ה הג׳ן שירכיה־ שלם __מענייגי השמות הרם המשתתפי׳ או המושאלי' או‬
‫• שאינו יכול לעשות עשלוס כאור על עניני •י‬
‫השמו ־ ההס ליה יועילי־^ו זה המאמ' קנכבד‬ ‫שימשך‬ ‫^ פ ק י ס ונשאר במבוכה ובהלה • ' א ם‬ ‫^‬
‫____ _הטובות‬ ‫הכובה ־באמונתו ושיעשה' הפעולוע‬ ‫‪5 -‬וותסהת<‪ 1‬די׳חהש’'י‬
‫* ‪<5‬שי ‪^f‬׳ ‪r‬‬
‫מורה הנבוכי׳ ♦ יש יזי שפי' שזה הענא״י תז'‪,‬‬ ‫’הו^ו דעת התורה •או ־הגזכוונות׳ במצות ״ הד׳ שיעיין‪ .‬בחכמת ^•;אחרישבלךדשליך כ‪1‬ה שידעהו מהשמורה ה ה מ‬
‫'הוא■ ימשך ‪(5‬אר‬
‫■ הוא שיהיה מכין מדעתו או מזולתו פשטי ‪,‬‬ ‫י פש‪ 1‬טי התור׳וישליו הפילוסופית ושידע מה שיעייןי ‪ .‬הה‪ /‬ששכלו ׳ ויחשוב שהוא השליך פינו׳ ההורה • אושישאר עם י‬
‫מה שהבינו מהם ולא ימשך אהר שכלו אך ישליכהו ׳ השמות ההס שהוא יודע נו)) עיני *‪1‬׳ )יד יי׳‬ ‫• ‪( 4‬חדינוו תה שלמד משכו להשכינו במשכנו רוצה •לומר שילע‬
‫' 'שר״ל עין ויד ממש ל ק יתחדש לו מבוכה‬ ‫מה תכיה האמתי' לידע הענייניס ‪.‬־ושידע‪,‬מדרגת הדברים‬
‫עלוול>‪:/‬הצד י אחךי נוו ויטה מעליו ויראה עם זה שהוא הכיא עליו‬
‫׳ גדולה אס ימשך אחר הפשטי' ההס או אס‬
‫־ ימשך אחר השכל ויניח הפשטיס־חהס ;‬
‫גשמיתוכל שנוי * שהן ♦‪ :‬הששית שיניקוהו;פשוטי התורה כי ' הפסד ונזק בתורתו י וישאר עם המחשכורת ה ה ס‬
‫י הביא עליו הפסד ונזק בתורתו היה לו^לרב‬ ‫מהיות‬ ‫‘ מה פלא סר היותו פשוטי הפורה הם הפך ■מה‪:‬שהתבארו ‪ V‬הדמיומו׳והוא מפניהם בפחד ־וכובד ולא‪.‬יסור‪.‬‬
‫מדעת! או‬ ‫׳ מבין‬
‫לומ׳כזאת החלוקה השנית שהוא הגיא עליו‬ ‫;ובכלל‪ :‬המאמר הזרת‪,‬‬ ‫‪,‬הבינה! זזלתו רוצה כחכחה ♦ השביעית חה שלא טר היותו מכין ^‪,‬בכאב לב^ומבוכה גדולה‬
‫הפסד ונזק בשכלו שהוא כבר מאמין פ‪b‬טי^‬ ‫ההס מ^עתו אוהבינהו זולתוירוצהלוחרשידע ; כוונה שני׳ והוא ׳ביאור מעזלי׳ סתומים מאד שב?ר?ו‬ ‫• בו ’ שהיה מבין‬
‫י סהש״ית‬
‫התור׳כפי מה שהס כפי זאת החלוקב השני'‬ ‫כו'‬ ‫יי'‬ ‫יד‬ ‫יי'‬ ‫עיני‬ ‫והס‬ ‫ההם‬ ‫השמות‬ ‫פשטי‪.‬‬
‫; בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל אבל יראד־ז‬ ‫י* פפםוטס־אם שימשך‬
‫אבל בא לגלות לנו שאף בזאת הבקינה‬ ‫־ אחר שכלו הרצ‪1‬ן בו שהם כפשוטו שהוא עין ממש ויד ממש ולכן‬
‫‪ -‬במה שלמ׳ מז ענינו התחדש לו מבוכה ז או הבינהו זולתו׳אחד ;לסכ ‪4‬ולנכהל שהם כפשוטיהם'ואיןתוךבהם ‪•.‬‬
‫׳ הישניע אס יאמין פשטי התורה יביא הזק■‬
‫' בשכלו 'ואף כתורתו לכן אמר הרב הביא‬
‫• ז!היית מחכמת מהחכח*ס אשר אין להם שם עליפני חוץ ; וכשיתבונן בהבם היודע בהיז באמת‪,‬ויקהס ע ^‬
‫• הפלוסופי׳ ולא יבין‬
‫עליו נזק והפסדי בתורתו ובכלל המאמ׳הזה‬ ‫ההס בידיעת האמתיוע אגל הורה לו כי עין ויד •פשו'טיה׳תתחךשלוגםכ^מבוכהנדולה • וכשינבאד‬ ‫׳ השחות‬
‫רוצה לומר שזה הספר גס כן חובר־לכוונה '‬ ‫י‬ ‫ימלט‬ ‫ד־׳יותו'משל‬ ‫על‬ ‫נעורר‬ ‫או‬ ‫_‬ ‫ההוא‬ ‫‘‬‫שך‬ ‫המ‬ ‫לו‬ ‫;‬ ‫)לכן‬ ‫תוך‬ ‫להם‬ ‫ואין‬ ‫כפשוטם‬ ‫הס‬ ‫כפשוטיהס׳ויחשייג ‪ .‬ו ר ג ל‬

‫התולה רוצהבו^ש התחדש לו המבוכה מצד עצמו ומצד רבד ♦ ’ וינצל מן המבוכה ההיא • ולזה נקרא המאמר הזרז ־ אחרת והיא לבאר משלי הנבואה ז ‪,‬חעשיה‬
‫בריאשי׳הוא וכו׳פירוש נקרא מעשה בראשית‬ ‫ימסך ^וחר‪ -‬ד עת ואחליס פ*רשו^שיהיה מבין מדעתן או‬
‫הפלישיהי׳־ ”®^׳י מז‪/‬לתו קצת ענייני השמות המושאלים כדי ^’מורה הנבובים • ‪ .‬ואיני אומר כי׳המאמר הזה דוהה‬
‫חכמת הטבע כי היא ראש־ת כלומ' כידיעת‬
‫גדולה '; לבל ספק למי שיבינהו • אבל אומר שהוא דוחד־י‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫עסמה שהבינו מהם‬
‫ירצה בזה שק‪,‬׳^‪,3‬ן ־ שיהיה^״לו הערה■ ואז יהיה לו מבוכה‬
‫חכממ הטבע היחראשימ והמחלה לחכמת‬
‫‪-‬י ה;‪1‬הומפי׳אחריןעשהבראשימ ר״ל שנעשה‬ ‫ממני‬ ‫יבקש‬ ‫ולא‬ ‫‪•..‬‬‫שבהכם‬ ‫הגדולות‬ ‫הספקות‬ ‫לרוב‬ ‫•‪,‬‬ ‫‪15‬ות‪ 1‬בפשוטי?׳ ‪ -‬שאינו יכול לעשות ■הביאור בשלמוע־על‬
‫ענייני השתות ההם ומפני זה יועילנו זה ' ; המשכיל ולא ייהל שאני כשאזכו׳ עניין מן הענייני' ‪ .‬בראשי׳והמחלה היא בעצס ההווה שהפועל‬
‫שמשכו צהשכינו המאמר והפירוש הראשון צראה לייועס ♦ ’ שאשלימהו • או כשאתהי ‪ S‬לבאר ענין מש ‪ 4‬מן ■ בפניס וזה יקרא טבעי• כי יפעלהו‪,‬הטבע‬
‫בכח י^חצייר אשר ‪0‬ל וכשהפועל חחוךיקרא•‬ ‫האמונה •האתתית■ וחמנס התנאי הראשון שיהיה כעל דת הוא י המשלים שאשלים כל מה'שנאמר במשל ההוא; '‬ ‫’במשכנו‬
‫‪ :‬זה’אי אפשר למשכיל לעשותו כלשונו למישמדבף‪ . ,‬מעשה מרכב׳ במה שמקכ׳‪.‬לו המנועה אשר‬ ‫וגס‬ ‫♦‬ ‫יספק‬ ‫לא‬ ‫דע‬ ‫כעל‬ ‫אינו‬ ‫שאס‬ ‫מבואר‬ ‫בשם יתברך שאינו‬
‫בו מציאומו והוא נבדל מחנו כמה שאינו‬ ‫בששולא בעל תאריס התנאי השני שיהיה מתורתינל הקדושה שאס‬
‫■ כחיממפשט כי כפעול׳הנפרד ודומה לפועל‬
‫י ״יז •’ ^’‪,‬יייי ’'י^לי לאי־היה מ ע ו ר תי נ ו ז ה ה ס פ ר ל א יו עי ל כ לו ם ’ ' עמו פנים בפלש כל שכן שיחברהו כספר שלא ישוב‬
‫מלאכמיי שהוא חוץ מן הממפעל כנגד שהו׳‬ ‫סכלותו;‬ ‫שאך‪ ,.‬ה ד תו ת 'הנ מ צ או^ת ‪ ♦.‬מטרה’‪.‬לכל סכל יה׳טי שהוא חסם יורה הצי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬בו מ^וש ל‪ 6‬וי ל ע ב חי ‪V ,‬‬
‫;ה דרך משני לד^‪,‬׳ ; א כ ל הו א סו ע ר‬
‫נגדו ; ’ ובכר בארנו בחבורינו התלמודיים כללים • חוץ מהעץהממפעל אלא קבול צורומ האמן‪.‬‬ ‫‪ -‬ימשו־ לשיז יזרי״יי ‪ .‬והשלישי שיהיה שלם באמונתו שאס לא יאמין‬
‫הנכוכיס‪.‬כי אינו■ ’ מזה הענין והעירונו על עניינים רבים וזכרנו בהם ‪ ■ ,‬אינס במאמר הזה מסודרים רוצה לומ׳שאין‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫מורה‬‫צריך ‪I‬‬
‫\‬ ‫׳כתורה אינו‬ ‫*‬
‫הציתוהו ‪J‬‬ ‫׳ וז!פש לפר‬
‫הסודומ ההס המכוונים בראשי הפרקיםי‬ ‫_ שמעשה ' בראשית הוא חכמתדזטבע ומעשה‬ ‫מבואר‪.‬‬ ‫כן־הוא‬ ‫גס‬ ‫שיעיין‬ ‫יהרכיעי‬ ‫נבוך♦‬ ‫סר‬ ‫י כמו כ; מה שלא‬
‫׳ ‪ • .‬אינס‬ ‫‪. .‬‬ ‫גיותז ״כיו יילעפי ‪ .‬שאס לא יעיין בחכמת הפילוסופיא לא יהיה‬
‫־ מרכבה הוא חכמת האלהות ‪ ; ,‬ובארנו אמרם ולא י ‪............................‬‬
‫‘ מספק כי לא ירחיק׳ הסכל הנמהר הערום‬
‫•‪.‬השמות שאינם ־'מידיעע ‪.‬טבעי ‪ :‬הנמצאות הנמנעות ♦ ; במרכבהביהיד אלא אם כן'היה חכם ומבין מדעתו מוסרים לו ראשי פרקיס • אם כן ל‪^ 4‬‬
‫המשמעסוהוא נייר‪..‬והחמשיהוא מכואר ״גם‪,‬כן שמשכו השכל ’ תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים • ואפי׳ ׳הראשים ההם אינם במאמר‪,‬הזה מסודרים ולא‬
‫י ‪,1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 35‬ימשך א חיו ?‬
‫הדע׳א! א חי פשוטי ־ האנושי להשכינו במשכנו כי לא יחשוב מה י זה אהר זה אבל מפוזרי׳ומעורבים בעניינים אחרים ממה שנבקש לבארו • כי כוונתי שיהיו‬
‫;הפשיקים יהראשיז ד‪ ,‬שיאו בחכמות־ הוא מעשה עעעועיס כמו ה^‪.‬מתיו׳ מושקפות ממנו ואחר יעלמו עד שלא תחלוק על הכוונה האיהית אשר אין ראוי‬
‫שתש־‪ 1‬העכ‪* 1‬סשקיאולחנת‪ 1‬עערן״»_'מ ' ‪ ,‬לחלוק עליה אשר שמה האמתיות המיוחדות בהשגתו נעלכ^ות מהמון העבט אמר סוךיי׳‬
‫ה םפ‪ 8‬י!רה חצי;לכן אחר שמשכו ־השכל‪ .‬האנושי להשכינו ליריאיו ‪ :‬י'■ודן^ בי העניינים הטבעיים גס כן אין ראוי‪.‬לגלותם בלמד קצת ההחלותיהכם‬
‫ל במשכנו כי אז יוכל לדעת מעלת השכל מה ׳‬ ‫‪.‬‬
‫האמת^^ישלפ^ת ; הוא כי יאמת שאין יכולת־לסעור המושכלות ^ כפי מה שהם ע‪$‬ו'בכיאור_ • ‪-‬וכבר יידעת אמרם זי׳ל ולא במעשה בראשית כשנים • ואילו‬
‫‪,‬‬ ‫‪,' . .‬׳ ‪ . .‬ב א ר ■‬ ‫■ י■•^!'^!‪-‬־" י; י י ■‬ ‫" ‪i.‬‬ ‫מהס וזה‪:‬‬ ‫___________‬
‫‪..........‬המולדות הנמשכות‬ ‫מצד ׳■ ‪.... .‬‬
‫הראשוניע ולא‬ ‫הרצוךבי ‪-‬‬
‫מחנו ‪..‬‬
‫? דבר ידוע לבעלי השכל ‪.‬־ הששי שהציקוהו פשטי התורה כי‪ .‬יחשוב כי)ידבר יי׳ אל משה לאמר ופה אל פה אדבר בו הוא כפשוטו ואז תתחדש לו המבוכה • ואולם‬ ‫®‬
‫‪ :‬התנאי הז‪/‬הוא תנאי בחר ג״כ ביאס יכין פשטי השמות כפ‪:‬מה;שראוי‪,‬שיוכנו לא ישארלו מבוכה וספק •{ ואמרו ונשאר במבוכה ובהלה אס ימשך אחר שכלן‬
‫יעלחן »צד שהס ' וישליך מה שידע מהשמות ההם אשר אינו אלא ידיעת דמיונית ויחשוב שהך השליך פנות התורה וכשישאר עס מה שהכינו מפשטי התורה*• ולא ימשך אחר שכלו‬
‫ספוורים וג‪ • » 5‬ז אך ישליכוהו אחרי גוו ויטה מעליו כאלו בחירת הישכל ה;א‪;.‬ל^לה והיות האלס בדחו״ת בהמה‪,‬הוא יותר נכבד כאלו העניס לאחור נבראו ולא לפניס ולא די זה שקא‬
‫‪.‬‬ ‫‪- * .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪1____ _Z‬‬ ‫י ’י '‬ ‫־ ‪ ' 1‬׳ ‪ .‬׳י* ־*" ‪I‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬׳ ‪1‬‬ ‫«‬ ‫׳‬ ‫‪f‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪ M‬ו ‪ f‬ו ‪ f‬ו*«י‪1‬‬

‫ז‪.‬משל ומהו הנרצה בחשליאו נבאר לו היותו משל לבד■ י; ימלט וינצל מןהמבוכה ולזהנקרא זה המאמר מורה הנבוכים אשר הרצון בו כי זה הספר יסיר המכוכה‬
‫‪:‬לאיש החכס המעיין בתורה כדי שלא יהיה נבוך ובכאב אנוש ואחר■ שהניח כוונת זה הספר אמר שאף זה הקפ׳ לאידחה כל ספק חבל ידחה רוב הספקותהגדולות ♦‬
‫‪):‬אחר ג״ככילאיבקשיהמשכילולאייחלכשיזכור עצין חז הענייגיס מהשמות המשותפים שישלימהוולא ג״כ כשיתחיל משל חן המשלים •שישלים ענין כל המשל‬
‫־ההוא ונתן בזה שתי סכות ראשונה כי אי אפשר לעשותן לשוס משכיל'*^ידבר'עם אחך פיה אל פה כי׳אף אס לא יהיו הדברים גלויייס לבלתי ראויים אבל ככתוב‬
‫;הדבדיס אף שיהיו אמתייס יהיה זה הספר מטרה לכל סכל יחשוב שהוא תכס ויורה חצי סכלותו נגדן ולא ‪7‬י שיבוז לשכל מליו אבל יאמקשהס כפירה וחק מן הדת ‪.‬‬
‫^ '''וזהי ׳‪■ .‬י'‬ ‫‘‬ ‫ך׳••■‬ ‫‪v _.:‬‬ ‫‪.,v j‬־; ■‪; .‬‬
 ‫ג‬ ‫ש ם ט ו ב‬
‫‪. . .‬‬ ‫)זה אומרו תצי סכלומו ‪ ♦ )7J5‬והסנה השנית״כי‪ .‬הוא דבר מנוע מצד האירה ;‬ ‫[ ־• איכס משודרים שיהיה כלל^ החוד!ראש)כ' )אחר כן ערפי הסול ההוא ן)לא‬
‫ונ^‪1‬מר ‪ 13,‬כי קרן‬ ‫כי מעשה בראשיא הוא אכמעהטבע ומעשה מרכ‪ ^.‬הוא א כל האלהןו;‬ ‫‪ I‬ז ה אחר זה ר״ל אע״ע שאינס‪.‬מש)דריס הי)‪.‬יכוליס להיוח זה אחרזה)לא יהיה‬
‫' ‪7 .‬בר אתר מפסיק בין זה ליה אעע״כ אינס ‪ .‬זה אחר זה עד שלא עחלוק‪.‬־ר״ל ' אמרמלא במרכבה ביחיד אא״כ היה קכם ומבין מדעאו '} ואס הדבר כן אמי‪ ,‬למ הנר!‪1‬ה ‪J S d‬‬
‫‪. ,‬כדי שלא עחלוק כמכעינ) על הכזנה ה?‪1‬היר;;אשר אין רא)י לחלזק עליה ירמיז ‪ .‬הרב‪ ,‬לא מבקש ממני כי אס ראשי ערקי'ואפי! הראשים ההס אינס מסודרים הרב מורג! כי קין‬
‫יזל^‬
‫‪ •-‬ערר פג‘ג• רומן ‪1*4‬‬ ‫י■‬ ‫‪•.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ' ־‬ ‫יי‬ ‫'‬ ‫'‬
‫גודל ?ש‪.1‬או )יהיה‬
‫ולא זה אחר ‪ .‬זז ורצונו באומרו משודרים‬ ‫‪:‬‬ ‫; ‪.‬‬ ‫■‬ ‫׳להאחגע העורה! בלמדקצע‪/‬העחלועיהס‬
‫הענין י על ' דרך‪.‬‬ ‫שיהיו כלליס ראשונה לאחר כן פרטי כסוד;‬ ‫‪ -‬ר״ל שתיאפשר לגלוע‪.‬קציז־ענייני׳תתכמא‬
‫ולא זה אחר זה חצה לומר אע״פשאינס תכמק ‪ 07(1‬תיויר‬ ‫‪.‬־ המבע לכל אדס)ה)י‪ 1‬ללמד עניין האמר ״באר שום אדם׳העניעים ההס כלם בספרי הידז ^‬
‫פני! ו ר מ ס הם בזהי‬
‫הדעע י אמנמ אגי‬ ‫לכן‬ ‫אחר‪.‬זה‬ ‫זה‬ ‫להיומ‬ ‫היו^יכוליס‬ ‫חסודריס‬ ‫־ ‪ .‬הראשוןדרך חשל כי ימבאר נצתועהעולסז ‪.‬דןשם לאלפים מבני ‪1‬דם‪ •-‬ולזה הביאו העניינים‬
‫אמ^כי כשידבר במעשה מרכבה לא יהיה לקוצר ה פג תי ^יני‬ ‫אכל כגשס טאךר״ל מה שהיזשיל‪.‬לברק י ה‪1‬זם גם כן בספרי הנבואה במשלים ודברו בהם ר״זל‬
‫כלנ* הסוד ואחן־‪.‬כן פרטי הסו^ולא ‪ m j‬מבין■ ‪)1‬יך ר‪:‬יה*‪.‬‬
‫העניןכנרי להשגה‬ ‫‪ .‬הוא יזשל לנביאי׳אבל עכשיי מדבר מחכמה*‪ .‬׳ בחידות ומשלי׳ להמשך אחר‪,‬דרן* ספרי הקדש‬
‫כן יהיו‪,‬מסודחס זה אחר זה שידבר כשמי ולפי ‪ «?b‬פנראס‬
‫סודומ ]במעשה מרכבה ויהיה בהססדר חיוורך ‪ .‬הספור‪,‬‬
‫החכמיהאלהית‬ ‫להט החרה המעהפכע » שרומז אל שכל בעבור שהם ‪,‬עניינים ביניהם‪ ,‬וכין‬ ‫‪. -‬‬
‫והתחלפות ה עניני׳ ‪.‬‬
‫נזיהי׳כפרק אחד קצע ממעש' מרכבה'ויהיה‬
‫‪/‬קורבה גדולה והם ג״כ סודות מסודו׳ החכמה ה^הית‬ ‫האלם שהוא‬
‫בזה העני! הנכגדו‬
‫והוי( קרו! עור פני‬ ‫בפרק האחר קצמו אמר הרב שלא יעשה זה‬ ‫עד‬ ‫ידועות‬ ‫ההם‬ ‫העצומות‬ ‫שהסודות‬ ‫תחשוב‬ ‫־ולא‬ ‫'‬ ‫ל‪.‬י^^י‬ ‫’‬ ‫׳‬ ‫באלס‬ ‫והשכל‬ ‫קסהמחשכ‬
‫אבל יהיה מעורבים עס דברי׳ אחריס זכדי נר‪1‬וה ב‪1‬זמת שזה‬ ‫‪.‬חנליחס ואחריתם לאחו טמנו • לאכןאכייפעם‬
‫העניןהזי! כמשמען‬
‫?מנם?יקרו! ההשגה‬ ‫שלא מחלוק כוונמינו עם הכוונה האלהית־ י!מנם‬ ‫איען בחלוקו׳ יש כין חכממהשלמי׳ שאינן יוצץ לנו‪.‬האמת עד שנחשבהו יויואהר כןי?גלימוהו‬
‫בשס‬ ‫גביאיס ‪ :‬כאלו טבע קענין הזה הרב ממנו י הטבעייוהמנהגים עד שנשוב בליל חשוךקחב למח ירמוז עם המור׳כי שחה האממיו׳ החיוחדז׳ ״‪7‬בק‪1‬‬
‫והדבקות‬
‫הגיי‪ 1‬ו ‪(5‬לזה ההוד‪,‬‬
‫בהשגמו נעלמומ מהמון העם ! ואמרו וכן הנכבד' כי יוס הוין‬ ‫׳יט׳ ״ ר״ל שטבע זה הענץ פעס יציץ ופעס ‪,‬שהיינו תחלה י ונהיה כמי שיבףק‬
‫הדברים הטבעיים אין ראוי לגלומס ירמוז י כנוי להשגה ‪(1‬יך‬
‫י החמר הראשון וגס שאר ההמחלומ שהם ‪ 1n6‬הכתוב ומשה‬
‫והנה יש ממנו‬ ‫יעלסי ובין שיהיה‪ ,-‬הידיעה לבה ■ כל כך ‪:‬אחר פעם והוא בליל חזק החשך‬
‫ל‪1‬ו ידע כי קרןעור‬ ‫שישפיעלזולמו וזהו אחרו הרב וכין שיהיה ‪,‬מישיברק'לוהברקפעס'אהרפעם‪,‬במעט‪:‬הפרש‬
‫התומר והצורה וההעדר הנרמז כתלמצור שניו היתכ! לומר‬
‫כאמרד הנני עומד לפניך שם על הצור ן ‪ .‬שלא הרגיש משה‪,‬‬ ‫■ ‪.‬ביני״םער‪ 1‬כאלו‪:‬חואםאוו‪:‬תריד לאיםיי ויעויב‬
‫שתהיה ^‬ ‫וככר ידעמ אמרם ולא במעשה בראשיי; בהשגתו‬
‫גדולה כל כך והלא‬
‫לב גלול אלה• לכ^ י י ‪ .‬מיאר אומו ככל י ‪:‬הלילה אצלו כיום י וזאת היא מךרגת גדול הנביאי׳‬
‫מרוב ־‬ ‫בשניים שהיא חכממ הטבע'רוצה לומר אמר הרב‬ ‫חכסגדול אשר נאמרלו ואתה פה עמוד‪ .‬עמדי • ונאמר בו ש‬ ‫'‬ ‫הראויים שיהיה ‪*.‬‬‫‪ .‬המאדים '‬
‫כחצאומ ממחדשומ בהמחלה הס בעצתומס שמחתו במה שהשיג‬ ‫‪I‬‬ ‫המלמוד‬ ‫מחכממ‬ ‫!רכני‬ ‫‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬מפללסופיא‬
‫לתם לא אכל ומים^‬ ‫‪:‬קרן עור פניו• ויש מי שיהיי^לו בין ברק וברק הפרש‬
‫כהישרמ הטבע האלהי השכל‪/‬הנה ארורנו‬ ‫♦‬ ‫אממ‬ ‫כעל‬ ‫והוא‬ ‫‪:‬‬ ‫האלהומ‬ ‫מחכחמ‬ ‫ואלהי‬
‫לא שתה כי התקזק‬ ‫‪ .‬רב והיא מדרגת רוב הנביאים ומהם מי שיברק ?־'ו‬
‫מעש׳ בראשי׳נרצה בו מעשה נעשה כראשי'‪ .‬השכל ונתבשל כל‬ ‫כלות' כשמלמד איזה‪-‬ענין לא ירצה^למד‬
‫ובהמחלה היא נעצם הממהווה וכאשר כת עבשבגיף וקוד׳‬ ‫פעם אחת כלילו כלו והיא מדרגת מי שנאמר בהם‬ ‫כפי הרכנומ ‪ -‬שהוא המלמוד או כפי‬
‫שדברו אהרן וישר‪, 1‬‬
‫ע מו ברדתו מן ההר‬ ‫צורת‬ ‫שהיא‬ ‫עס‬ ‫נבדלמ‬ ‫היא‬ ‫'ההמתלה‬ ‫בדיקרן‬ ‫‪.‬הפלוסופיא אלא ילמד כפי האמע‪ ,‬שהוא ויתנבאו ולא יספר • ו מ ה ט מי שיהיה בין‬
‫הממנועע וזאע הצורה מקנה לו המכועה אמר שהיו יראים‬ ‫הממוצע משניהם ‪ - 5‬ושמום חמחלפיס לבדיקה הפרשי'‪ ,‬רבים או מעטים• ויש מי שלא יגיע‬
‫אשר בו חצ‪:‬אומו ואינו נח ממפש׳בממכוע‘ מנשת אליו בעבור‬
‫קרני ההול אשר היו ‪.‬‬ ‫למדתי שיאור חשכו בר בברק אבל בגשם טהור‪,‬זך‬ ‫‪3‬מין • רוצה לומר כשירצו לדבר;מעטן‬
‫אבל הוא נבדל ממנו נקרא מעשה חרכב׳כי ג פניו ז אתר אחר‬ ‫החמר הראשון דרן־משל'• ‪' ,‬האחד ימשלהו או כיוצא בו מן האבני׳וזולתם אשר יאירו במחשכי‬
‫הסוס נקרא עפל לרוכב ואין הרוכב נקרא ניקרא אליהם חשה‪,‬‬
‫וישובו אליו׳ אהרן‬
‫מפל לסוס י יעבאר מזה שביאור‪ .‬משלי‬
‫•באשה זונה והאח' יתשילהו בלכנמ ׳הספיר הלילה ואפילו האור ההוא הקטן ג״ב אשר יזרה עליו'‬
‫וכל הנפיקו' נראה‬ ‫והמשלים ממחלפיס כמין ואף בסוג ז עד‬
‫הנבואה ממעשה בראשיע וממעשה מרכבה מזה שמצד האור‪.‬‬
‫^‪5‬ינוחדיר אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט ההרב‬ ‫שמי שירצה לדבר מבלמי משל וחידומוכו'‬
‫המתהפכיובפי ‪ .‬אילו העניינים יתחלפו מירגורח י אי אפשר לשוס ־משכיל לגלומו אפי׳ שידבר שנקתדש בפניו היו‬
‫יראים ממנו ועול‬ ‫זאמ‬ ‫ואינו מדבר העניינים בפירש״ היא•‬
‫עס האחר פנים אל פניסכ״ש שיעשה זה אפילו ד נ י ו ע מ ו‬ ‫הסבה « ר״ל מפצי זה ידבר החכם הרבני השלמים‪ •.‬אמנם אשר לא ראו אור כלל אפי'יום‬
‫בחבור שיהיה מטרה זכו׳ וגס כי‪,‬הוא מנוע קודם זה איד יהיו‬ ‫אחד‪.‬אכלהס בלילה יגששו והם אשר נאמר בק□ ‪.‬‬ ‫האלהי ‪■ ,‬‬ ‫י■‬ ‫י*‬ ‫‪,‬‬
‫בעבור ‘‬ ‫יראים‬
‫השגתו ואמי שהוא י‬ ‫ביחיד‬ ‫במרכבה‬ ‫ולא‬ ‫כאמרס‬ ‫המורה‬ ‫מצד‬ ‫•‬ ‫יתהלכו‬ ‫בחשכה‬ ‫יכינו‬ ‫ולא‬ ‫ירעו‬ ‫לא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫היה■ משים תמיל ■‬
‫‪.‬‬ ‫על שניו‬ ‫המסוה‬ ‫האמת כולו עם חוזק הראותו כמו שנאמר בהם‪-‬ועתה לא רא\ אוד בהיר הוא ‪' . * ’p n p‬אין ראוי לחלוק על הכוונה האלהימכחו‬
‫■‬ ‫לכבול‪ ,‬השי׳ישלא‬ ‫והס המון העם אין מבוא לזכרם הנה בזה המאמר ‪ :‬וידע כי כשירצה אחד מן השלמיםכפי שאמרכוזואמרו ודברו בהם החכמיסבחידומ‬
‫יזונו תמול מ ק רני‬
‫ההול וכ שיימר ע ם‬ ‫מררגת שלמותו לזכור ךבר ממה שהכץ מאלו הסודו׳אם בפיו או בקולמוסו לא יוכל לבאר ׳ ומשליסירמוז ׳‪ 1‬אפלטוןשהיה קורא החמק‬
‫השם נבאו אל אהל‬ ‫אפי׳ מעט השיעו׳אשריהשינהו באור‪,‬שלם כסדר כמושיעשה בשאר החכמות שלימודם ‪ .‬נקבה והצורה זכר ואמנסדברו בהס׳כמשלי׳'‬
‫בעבורשיש ביניה׳וביןהחכמ׳האלהימקורב׳‬ ‫מפורסם• אבל ישיגהובלמת לזולתו מה שמצאהו בלמות לעצמור״ל'בןן‪,-‬ךך^‬
‫‪,‬מתיאתמצ‪.‬ץואחריתעלם־«ילוטגעהעג״ןהזהתרכממגווהטעט־ןד^א‪ .‬ו מ נ ו י‬
‫זה ‪ 0‬םכיוןכלחכסגדולאלהירבניבעלאמתללמררכרמזה העניין לאירברבוכיאכש קקירמ החמר הראשון אלא שחכממ הט^^ י״י^׳ל !הנהקון‪.‬‬
‫כמשלים וחלות'• והרבו המשלים‪ ,‬ושמום מתהלפיס■ בטין ואף‪ .‬בסוג ושמו ברובם הענין ״ מחקור בהס מצד שהם המחלומ לנמצא ׳לד‬
‫בניו^‪1‬זולההפרנ‪1‬י‪0‬‬ ‫המכוון להבינו בראש המשל או באמצעיתו או בסופו כשלא ימצא משל שוה לעניין ‪ .‬טבעי וחכממ ‪,‬ה׳‪1‬הימ מצד שהס‬
‫המכוון מ ר א ^ ועד סופו • והושם העניין אשר יכוון ללמת למישזלמדהו ואם הוא עניין • לנמצא ומשלים מהומם‪ .‬וחחר זה אמר הרב ש?עטן‬
‫‪? '’"’f u‬כת‪1‬׳‪3‬א’‪1‬״י;’‪,‬יר?;‬ ‫אחר בעצמו מפוזר במשלים מרוחקים • ויותר עמוק מזה היות המשל חאח׳־בעצמו משל‬
‫^ ״י‪ ,‬מ ת ״ ל א‪ /‬ז ^ ־ ע ס ?ז‬ ‫ל ע נ « נ י ' ר ־ י ם ‪ .‬א ת ר •ופעסלהייז;‬
‫כלו משללשנייענייגי קרובי במין החכמהההיא • עד שט שירצהלל^י בלתיהמשל^ למהאחמ)אח״כ ילגלימוהו הטכעיסיךנןןן יי׳קינור׳היזזאשר‬
‫אני עושה וכו׳ אבל‬
‫בגשם טהור זך או‬
‫קוצר ׳החשיג ועונזק׳הטושג והיזנהיגיס‬ ‫וחידות יבא כדבריו מן העומק וההעברה מה שיעמוד במקום ההמשל והדבור בהירות ‪•' ,‬‬
‫ירמוז כי אין מטעה יוער גדולה חבסגע כיוצא מן האבני'•‬ ‫כאילו החכמיס והיורעיס נמשכים אחר הענין הזה ברצון האלהי כמושימשבוס ענייניהם‬
‫האמע מההרנ‪1‬ל והמנהג כמו •פהעבאר ירצה בו שאיןזהכת‬
‫‪.‬‬ ‫'‪;:,.,//‬הטכעיים‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫;‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪:‬׳ ■‬ ‫‪:‬׳'■‬ ‫’‬ ‫‪• / .‬י' י‬ ‫יי‬ ‫;‬ ‫‪/ ,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫־‬

‫בראשון ממה שאחר י‪-‬שנע ע ד סנסוב למס‬

‫סהיינובעחלה כליל חשך כי הסכלוע דומה לאשךץנהיהבידיעעהחכמועוסעריהעורה■■‪ ':‬כמי שיברק עליו הבדק פעס אתר עעסוהוא בליל חזק החשך • ')דע •אשר הוא אור‬
‫יותר שפלה ‪,‬‬
‫במדרג׳ מת‬ ‫כי כל איש ממנו למה שהיה החמר מעורב בו היינו כאלו אנחנו בחשך‪.‬והאור בא מחוץ ומי שזכ׳ שיכרק‪.‬עליו הברק והוא מדרגע הנמאי׳ ^‪,^,‬ן‬
‫מאורו הגדול אס יברק עליו הברק פעק אחר פעם כמעט הפרש עד כאלו הוא באור תדיר לא יסור‪).‬ישוםה‪4 .‬לה אצלו כיוס וזהו מדרגע גדול הנביאים כאל לו ‪ .‬גתתדש'^' בו יא?ר‬
‫עיני לגנו ועירנו‬ ‫ואתה פה עמוד עוגדי ונאמר בו כי קרן עורפניו • והרנזז כזה כי היו סודות הנמצאות גלויים לו לא יעלימוהו הטבעיס והמנהגים אבל היה דבק עס ה' עמיד לא‬
‫‪■.‬לדבר ‪ .‬בעניינים‪,‬‬
‫יכדל ממנו אפי׳ כהרף עיןוישוב אצלו‪ .‬החשך כאלו הוא חצי היו' י‪ .‬ויש מי שיש לו כין בריקה‪,‬וכריק׳הפרש רב והוא מדרגת רוב הנכיאיס ומהם מי שיברק עליו פעם‪'.‬‬
‫נכבדים ^ו בתהלות‬
‫אחת כלילו שלא יתנבא פעם אחת בכל ימיו וזהו מדרגת מי שאמר ויתנבאו ולא יספו ומהם מי שיהי׳לו בץ הבריק׳ הפרשים רכיס והרצון בו כדי להשיג השג׳אחת ושירים ל ס״יונזה‬
‫‪ .‬הרב בנכוא׳ובהשגות ה׳‪1‬היות ד׳‪ '.‬הכת נעשה ‪ ,‬ספר‪:‬‬
‫תהלי' וחבר‪,‬שלמה‬
‫‪ :‬שנית חי שיברק עניו פעמי] משלי וקהלת ושיר‪.‬‬
‫אור ג ד ל פעס אחת בימיו)לא ‪ .‬השירים;■)^ןמר להע^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' ‪ ; ' 1‬יסף עוד לראותו ‪ .‬רביעית מי שרא׳ זה האור הגדול אבל ראהו בפעתיסרבותלאכלו ביחד וז״א ויש בין הבריק׳ הפרשים רניס ומעטים והכן זב ותסתלק ק החד' המתהפנ׳שזה‬
‫י‪ • • .‬הכת ''‬
‫" '‬ ‫י הספק‬ ‫׳ ־‬ ‫‪/‬‬ ‫' י‪’ . .‬‬ ‫'‪,‬‬ ‫־ י‬ ‫'‬ ‫" י ■ ‪ .‬׳•‬

‫׳ י ו‬ ‫‪X‬‬

‫■■׳ג‪. -‬‬
 ‫^; ;■‬ ‫אלגורי‬ ‫פתיחה^‬
‫^‬ ‫שם טוב‬ ‫‪W p ip‬‬
‫האלהי שהזכרנו במשלים וחידוע ‪ p‬אפילו ירצה החכם ההלא לדכר וללמיי‬ ‫ה ס פ ק ז י ליש מ י שלא י ג י ע ל מ ד ר ג י ; שיאז ר ח שכו כ י ר ק ‪ .‬י ל ל הדכולן ע ם‬ ‫‪,‬‬
‫לזוליגו מבלי משל וחידייבא בדבריו מן הקיצור להעלמק למבר הדברי׳ס^י”'^‬ ‫צכת לוו יהיהיתיייד‪ .‬ה שכל ה פ ו ע ל א ב ל כג ש׳נו הו ר זך ו הו א י ד י ע ע ה מ ו פ ע ו כ כ ל ל ה ע י ו ן היזו פ ח ^ )ז הו‬
‫•' מ ד ת‪ .‬ע ה ש ל חי ס ו ש חכ מי׳ • ו א מ רו א׳כל י צין וי ע ל ס ז ה רו מז ל מ ע ש ה כ ר א שי ע יאשר יעמדו במקלם המשל והחידוא׳ • ולעוצס הענין ויקראו ר׳יל מצדשיש בז^‪,‬‬
‫מ ע םי ע ל ש״ הו מיז ' בא מ רל ו א ע ל ה ט ה ח ד ב ה מ ע ה פ כ ע כי ה כ רו בי ס ה ל א ה מ ח ש ב ו ה ש כ ל ג א ד ס _ ; הענין הנכבד ^שכי אנאיס י האאד שהוא דבר נכבד ויקר והשני ששכלמ ק^י‬
‫מהשיג עצם הענינים כפי מה שהם מפ^י‬ ‫■‬ ‫■‪:‬‬ ‫סוןמ׳תורמגמדיי־י' יי?מרו ‪ )b‬ט ג ע הי ענ ץ ה ר ב מ מ נ ו ו ה מ ע ט *‪■ .‬‬
‫‪.‬‬ ‫הנגועה במדרגיז־‬
‫ז? הגיד לנו הענייטס הטנעייס במשלי׳ ^‬ ‫הרצון בו שטבע זה הענין בין שעהיה ידיעה‬ ‫ש‪,‬״‪,‬‬
‫וחידות אשר הביא הכרת החכמה האלהי^‬ ‫‪ 11‬ש ' ת כ‪ 1‬ע‪ 1‬ל צ‪1‬ו‬ ‫וזטל^מסיוקל^^‬ ‫הז! עניוווחר רבה כ”כ שיגיע להשפיע מלמו בין שעהיה‬
‫לדבר בענייני' הה‪3‬ז יקודם שנוכל‬ ‫אשר׳לא‬
‫׳‬ ‫המעשיית‬
‫‪/‬‬ ‫ענייני המונינו בתורתיו‪/‬‬ ‫‪i‬‬ ‫ולתקן*‬
‫*‬ ‫לכן הלא‬
‫מלעטע להלא‪*,..‬ללמוד לעצמו *‬ ‫‪.‬‬ ‫עליו י הידיעה‬ ‫^׳״י‬
‫ענ‪1‬ו‬ ‫״'יי‬
‫התחדש‬
‫גרזתדש‬
‫וכבר העידון וגן‪.,‬‬ ‫בענייינים האלסייס ‪:‬‬ ‫»ישימה‪ 4‬ללבר)ילני כי פעס יצק ופעם יעלם י ואמרו וכעבור יתכן זח אלא אחר דיעות שכליות• תחילתם השגתו‬
‫י׳י זה כשכיון כל חכם גדול אלהי רבני בעל יתברך כפי יכולרתינו אשר ל א יתכן' א ל א היוע אלו הענייניים ונו׳‪ .‬דקדק!ה נאאר^‬ ‫גיזכ״יח‬
‫ז״ל לפי׳ ס ע ם לך הנעו׳ואס היה הנרצהני‬ ‫‪ hVi‬תניע חהכמדת‬ ‫בחכמרת האלהוו‪-‬ג •‬ ‫במשלי*‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫בו‬ ‫ידבר‬ ‫לא‬ ‫הענץ‬ ‫מזה‬ ‫אמא‬ ‫>^עי?ס;;י‪,‬‬ ‫’‬‫הה‪^1‬ה‬
‫מימה שיבינהו הצער בביע הרב או ץ‬ ‫גלנר׳הנהגת ‪5‬׳ו זחידוא ללמד דבר הרצון באואראואו באלו‬
‫האוארי׳ באמרו חכם יודע על דרך התופא האלהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע > כי חכמת‬ ‫&דייז יזי‘ ״׳י‬
‫שיפרשהו לא היה אוצזר שעם לן הנעו^ •‬ ‫היקיצה והשי‪,‬ימ‬
‫רחוק מה שהיהיונו׳ • ר״ל מה שניהיוה'^!‬ ‫וקוךמ׳להבןמן‬ ‫הטכעמצדנית לחבמרת האלהות‬ ‫התושי׳פצ מנהגיהה גדול שיהיה מקיף כטבוא הכוללוא‬
‫תכמעיהטכע הוא ענין רחוק »■ אמנם מיין‬ ‫ההר ‪)5‬שר ידובר אלהי ׳ מחכמא האלהוא• רבט שיהיה נכנע הלמודכמו שהתבאר למי שיעיין בזה ' ולזה שכט‬
‫פלמ שהו^ו מלבי‬
‫שהוא בחינה בעיון מצד המיציאויז־‬ ‫גרויוהקלש •ובפר* לדא אכל לא כבהת׳ הנמשכא ברשנה אבל פתיחת ספרו ית׳במעש’ בראשית אשר הוא הכסת‬
‫שהוא חציאוע וקן^( ‪ pp^p‬קאלהופהח*‬ ‫בלהגו בעל אמא לא ידכר כי אס משלים וחידוא הטבע כמו שבארנו^ ולעוצס הענייןויקרתו והיות‬ ‫מ״סמרלו׳שון ‪V3P‬‬
‫מה שירצה‬
‫עמוק עמוק ז ואין בוה שעירה ליסי^‬ ‫יען יוכנו כפי טבע המבין ‪ 5‬ואמרו באלו‬
‫יכולתינו קצרה מהשיג עוצם העניינים כפי מה שהם‬ ‫‪,‬החרב 'המתהפכת‬
‫האמונה♦ רוצה ללחריאם יחשוב רע כאוא‪/‬‬ ‫החכמיס נמשכים אחר העצץ זה ברצון אלהי‬
‫מן כמו שימשכוס ענייניהם הטכעיי׳ כי הרצון הגיד לנו העניינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח‬ ‫ב‪5‬ז ברוב דבריו‬
‫סעומק והתולשה‬
‫אין בו שוסםעירה אבל כמ׳שליהככןאוינ^^‬
‫החכמה האלהית להגיידס לנו במשלי׳וחידר׳וכרברימ יחשוב רע ׳באומד יגיע■׳ אעירה ‪.‬‬
‫מה שיעמוד גמקוה‬
‫והדבור ה׳‪1‬הי גזר סדור הנמצאו׳והאמדאו והדכריס‬ ‫המשל‬
‫פחומים מאד כמו שארךל להניד כח מי‪1‬ש•' בראשי' הנכואה לפיכך הביא ההנרח לנאר‬ ‫בחדות כי בעבור הטבעיים ‪ .‬והצורוא והמצוא זמה שיכא אל‬
‫ההס ו ככדין אחל מהביאור י רוצה לי^‬ ‫קיות לצלותו הענק חקון הקבוץכלם נענו מרועה אחד ז ואחרי לבשי ודם אי אפש'לפיכך סתם לך הכתוב בראשית‬
‫י^ו”קשנמד‪ ,.‬״ הלא עראה הש״י כשרצה לעמנו שלמיש ברא אלהימוכו׳ • ; ‪,‬ובכר העירוך על היית א ל ן ׳ שמגלה טטפח ומכסה טפח ואינו באור ג^י׳‬
‫שיהיה לו הענק ו‪.‬עקן ענייני המונינו י ־ירנהלהשטס המרייויחהודדויידח הודי ת ח תו מו ת * י רד ד זדי‪ : ,*-,,.‬מפורש •־ או מפיי אא > ה‪p‬של ןכל׳ רוציי‬
‫ההוצונשתר יייי‪ ,‬לתכמיס אשר הם נקראי' שלמים כמו העניינים הנזכרים סודות סתומות • וככר ידער־מ‬
‫לומ׳ישהמעיק יטעה ויקתמה שהואמ׳ג^‬
‫שאמרנו למעלה ובזה יעיזלפו מדרגוע מאמר שלמד־־‪ • .‬רחוק מה שהיד־־‪ .‬ועמוק עמוק טי‬
‫כפשוטו ומה שהוא נמשל כלומ׳שהוא־ כפשונג^‬
‫ימצאנו״ ושם הדברים בכל זה בשטות המשתתפים־ ואין בו משל יקחהו משל כזה המשל שהביא‬ ‫מושליסויותי וברוב השלמים כי העורה משלמע לחנסבעכליע‬
‫שלחהמאש׳זונה שהוא משל לחמר ראםין ן‬ ‫שיעורהבנתס‬ ‫כ‬ ‫עניין‬ ‫על‬ ‫ההמון‬ ‫שיבינם‬ ‫בעבור‬ ‫זאמנס להמון העקון להם‬ ‫המשלי' צופשר לו השלמוע‬
‫שפיעלידיעי הענק‬
‫יקתהו כפשוטו י ומה שאין בו משל כלל כחי‬ ‫ההו‪ !5‬על צומתתו מהחחס ומהנאוף והעושק ושאר הדברים וחולשת ציורם • ויקחם השלם ישככר ידע על עניי'‬
‫הנה אשה רוחצע על הגג שהוא כפשיטי‬ ‫תורהמ החעשייס כי להשלימם אי אפשר ז ומה אחר • וכבר ידענו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר‬ ‫וצומרורן״ללמה ה‬
‫דומיה דברי‬
‫ייקחהוי משל ובזה יטעה המעיין)לפיכ׳ זי*‪.‬‬ ‫כצושלמה שהפליג הרב באמת אס יעיין סכל יוהמון‬
‫ענייני' זרים כספר הנבואה וספר ההשראה והוא ספר‬ ‫פדשלא‬
‫המאמ׳ ישמרהו שלא יטע׳ ן ואחר שזכראי‬ ‫ירחיק‬ ‫לא‬ ‫ני‬ ‫מאומה‬ ‫לו‬ ‫יקשה‬ ‫הרכט׳׳לא‬ ‫לבצור שהיו חמיו‬
‫המשלי׳ נקדים * רוצה לומ׳ אחר שזכרי^י‪,‬‬
‫זזנרא'‬ ‫אשר‬ ‫כולם‬ ‫הררשוחי‬ ‫ספיקו'‬ ‫בו‬ ‫שנבאר‬ ‫יעדנו‬ ‫סמוקים ולצזהיה הסכל הנמהר הערום מידיע׳טבעי הנמצאו׳‬
‫פקלז הנמנעוע • ולכן פעי יאמין לכל דבר ולא מהם מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכיד*‬ ‫‪15‬דם יכול צשתויז‬
‫הדמיוט׳שהאד׳המעיי׳טועה בהם ומאמיב^‪.‬‬ ‫פהם מהי עסה‬
‫הפןהאמע חה היזאח׳יישירס נקדי■׳ וכו‪ /‬יי‬ ‫‪ 5‬חד ספק חבל די זה אלא שילין על זולעו ומוציא עליו ור‪.‬ס כולם משלים • וכאשר החילותי זה שני׳ רביס‬
‫בספרי׳ ההס וחברתי מהם מעט לא ישר בעינינו מה ׳• ועוכסחכמה מועלער״ל הדג‪-‬י הנסערי'‬ ‫ומקימה דבה שהוא כופר והביא הרב כל זה ואמר‬ ‫בתבל‬
‫■ במשית' ודלה ושתה‬
‫״ ־ ■ והעורוע■ ׳ ■‬ ‫שנכנסנו כבאורו על הדרך' ההיא‪'.‬״ מפני שראינו י•‬ ‫וכמשלי׳וכןהחכחי׳‬ ‫בחידוע‬ ‫דברה‬ ‫העורה‬ ‫ני‬ ‫ונ מ ^ו הכל עושים‬
‫שלההקזדםם להודיע ני אינו כמו שיחשוב השכל מהמון' עזאם נעמד על ההמשל וההעלם למה שצרי׳העלמתו לא נהי׳יוצאיימן הדרךהראשון ונהי'‬ ‫כך כן‬
‫שבצו לא היה צ‪ 1‬ד הרבנים שמעשה בראשיע א*ן לו עוץ ולה‬
‫יכול לעמוד על גס קדנרי החכמים אבל כל הדגריסצריכין מחליפי׳איש באיישממין אחד ״ ואס נכא«ר מה שצריך לבארו יהיה זה השתדלותינו בלר^י‬
‫תורה‬ ‫גוריה של‬
‫והיא תקן משלים כיאור עם שהביאור ג״כ ראוי שיסה סעוס ‪ .‬נאות בהמון העם • ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגלויי הנכואילהמון י‬
‫ומדברעו לבלעי' יחלוק על הכוונה האלהיע כא^ וראינו עוד שהדרשות ההם אס יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה י‬ ‫וממשל למש׳‬
‫לדבר עד ' ש הגי‬
‫״ הכל ופמדו על ’ שאמרנו וכלל כי המאמר הזה הוא לחי כילא ירחיק הסכל הנמהר הערום מן ידיעת טבע המציאות הנמנעות • ואם יעיין בם שלם‬
‫אמעיוע■ חשוב לא ימלט מאחד משני דברים ‪ •.‬אם שיקחס כמשמעם ויחשוב רע באומר ויחשבהו‬ ‫(‬
‫שנעפלס?* וידע באמע חכתוע‬
‫‪.‬‬ ‫י ‪,‬‬ ‫והרצון נזה ידיעת‬
‫‪-‬לסכל ואין בזה סתירה ליסודי האמונה • או שישים להם תוך וככר נצל ויחשוב טוב ע ^‬ ‫בעניניה^‬ ‫נכון‬ ‫״ציאיתהשפוהיות‪ ,‬והוא מאמין לדברי׳ העוריים‬
‫בלתי גשם י ובלתי אשר יערכבוכוהשמו׳המשופקי׳והמשועפי׳‬
‫האומר יתבארלו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר • ואמנכס עניין הנ בו אי ובאוי‬
‫ני(ת‪-.‬יא‪,‬י‪,0‬״פדקנ‪,‬לל ע ך ם‪.‬יי ס‬
‫ומשלי׳ותידותייצה שמאמיניס בהן הפן האגןע ונו׳ ♦ יראה מעלותיה׳זפירוש משלי ספריה יתבאר כזד‪ ,‬המאמר בדרך אחיד מן הביאור ׳״ ומפני אלו‬
‫בזהשחה ®^”׳י שהמעיי' יקח מה שהוא משל כפשוטו או מה העניינים הנחתי מחבר שני הספרים' ההם כפי מה שדויו • והספיק לימזכרון יסודו׳האמונח‬
‫הכזזוב בגן עדן י עז‬
‫היזייייעז הדעת שהוא כפשוטו שהו׳ חשליוכזה יטעה התעיי׳ וכללי׳האמיתות בקיצור ורמזים קרובים לבאור עס מה שזכרתיו בחבור הגדול משנ׳תורה־■‬
‫היה לפי זה המאמר ישמרהו שלא יטעה ואחר אכל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתהלסףכמו שזכרתי וידעחכמוהת אמתיוח והוזא‬ ‫‪ 1‬ם פוי עניו צ!דם‬
‫צזיו ו‪1‬צ(י שזכרעי המקומון; אשר בהס יטעה נקדים‬ ‫הרצושון‬
‫י מאמין לרברים התורייס נבוך כעניניד‪,‬׳אשר ערבבווזו בהם השמות המסופקים והמוש^^י'‬ ‫פנינו תיזלה‬
‫והנה נביא פרקים־כזה המאמר שלא יהיה בהם‪.‬זכרון עזם משתתף אבל יהיה הפרק הצעו! ‪j‬‬ ‫הקדמה אחע והיא זאע ; ■‬ ‫מ ע נ י ו שב וענין‬
‫וקין דע כי תפעח הכנע כל מ ס שאמרו‬ ‫גתםותוה י וקריצות‬
‫בניצודם הגל‬
‫לזולתו• או יהיה הפרק ההוא מעורר על עניין מענייני שם משתתף איני רוצח לגלות זכר^‬ ‫הנביאים‬ ‫"׳‬ ‫זכלהםפזד הצורוך‬
‫השם ההוא במקום ההוא • או יהיה הפרק ההוא מפרש משל מהמשלי׳או מעורר על ענין‬ ‫השפנ״יני׳ עחוקו׳‬
‫קצזד ולצו יבנום‬
‫• או יהיהחפרק כולל עניינים זרים שמאמינים בוזם הפך־האמת מפני שיתוף השמו׳ או מפני שאח המשי‬ ‫אחרשהואמשל•‬ ‫ההמוןונתנו במשלו׳‬
‫וצונתנז ^ השתדלנו‬
‫‪‘ .‬‬ ‫במקו׳הנמשל או שאת הנמשל כמקו׳המשל ואחר שזכרתי המשלי׳נקדי׳הקדמה והיא זאת ;‬ ‫לגצו׳ענייני הדרשן'‬
‫וגלויי הננוצו׳להפון‪ .‬ן • ^ כי מפתח הכנת כל מה שאמרוהו הנביאים ז״ל וידיערת אמתתו הוא הבנת המ שליט ועניינם ופירוש מלותיהט בבי‬
‫ידעת אמרו• וכיד הנביאי'אדמה ז וידעת אמרו• חוד הידהיומשול משל •וידעת כי מרוב עשות הנכיאייהמשלייאמי‬ ‫מה שצריו‬
‫לנצור ‪ .‬הנביא • הטה אומרים הלא ממשל משלים הוא • וככר ידעת מה יטפתח בו שלמה • להבין משל ומליצה לברי חכמי׳ וחירותם '‬ ‫השקדליתינדשה^ה‬ ‫>מצ׳‬
‫ו א מ רי‬ ‫י '‬ ‫י'‬ ‫■ •‬ ‫■■ ‪.‬‬ ‫״■‬ ‫^‬
‫י‬ ‫^‬ ‫־‬
‫הדרשן׳‬ ‫פנייני‬
‫צוו מפנישצותהמפל במקו׳ הנמשל צוו שצות הנמשל כמקום המ‪8‬צ פי׳ הנה קורצו הנמשל עצס הדבר ןצ‪ 1‬מתתו והעני! יהיה למשמעו והוצ‪ 1‬משער ‪ 5‬עצ»ו שיהיה זה המשל והעניןצ‪1‬שר‬ ‫וגלויי הנבוצוה להמון •‬
‫תקרי צ‪; 1‬יניך‬ ‫מ‪.‬וא״של לעייז אחר יחשוב שהוא כמשמעו ויני! אותו כפי פשוטו כאלו תאמר אמרה תיי׳ ויתד תהיה לו על אזינן והאמת שהוצן נ מפ מ עז והוצו נמשל ‪,‬צויננ‪ 1‬משל וצומרו נו חכמים על צל מליצת השיר‬
‫‪ ! « j‬בלב‪ ,‬שלאדם ואק ‪T£D‬‬ ‫אלא אזניך י א״יי שאם ישמע דבר שאיני הגזטתן אצבעי נתיך אזנו ״ פ תי יאמין שזה כינק הפסוק ויהיה אס כן הנמשל מפל וכ״י ־׳א״יי ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה‪ 1‬יצר הרע‬
‫^^^^ה שהשח ת את הארז יהבטיחס השס בשו־ס אליושייתיקנו וידחני אל איז ציה ושממה • נמצא שוה הצפוני הוא הנמפל סליא ״דבר בארנה ‪ pV‬חה‪ 1‬במשל‪,‬המשל הי^י‬
‫י א מנ ס ס ל סיי ר ה ע ל ענין א ח ל הי אי מז ל ה ק ש ר ה מ‪ 5‬יאיתקצת‪,‬בקצת‪,‬י הכק‪ 3 ,‬ק‪ ,‬ר א א‪ ,‬ת‪ ,‬בי ת ב מ קי ס א ח ל כ מו‬ ‫^^^״רו נפתחו השמים וכאמיי ארבע יזמת לעניני׳ ידועים ויבין אות׳ כמשמעם ־‬
‫‪I‬‬
‫עאמל ‪ i33‬גיקי נאמן ה * אשד הניצה גי הלא הגי< יי^יאוק עולמי א מ מ אחתית תייי׳• י אי רו‪ 9Sm‬ארצה י יודה על עניין את׳ ‪ 9Sv‬מ ה תייי‪/‬א׳ האת׳ הס^‪ 8%‬ודןין אשר הוא המעה כי כן דלך הסולם נאמרו וראפי‬
‫חטע ■י ■‪.‬־ •‬ ‫■‪.‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ . ■.‬י‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫■‪-‬‬ ‫■ ■‬ ‫•■ ‪. .‬‬ ‫■‬

‫נ‪,‬‬

‫‪ !1‬ד‬
 ‫>ךקאש‬ ‫‪ t n‬טוב‬ ‫‪h‬‬ ‫ו » ^ו די‬
‫הנביאים וידיעת אמממו היא הכניג המשלים‪ .‬וענעיהם ופי' מלוויהם והרצון‬ ‫והתורות ממשלי הנביאים הס חכמה מועילה בהאמנ׳ האמת ‪ .‬והבן זה מאד‬
‫‪ mm 9‬שחימ׳ חו ^'‬ ‫בו כי רוב מה שאמרו הנביאים הוא על צד המשל והביא הרב ראיה שאמ׳חכמי׳‬ ‫ר״ל כשיעלה בידך איזה גןשל מספרי הנבואה שתדע ותשגיח בו אם הוא מן‬
‫טל טנין שליש» ירצ'‬
‫‪ 13‬הגלגל העליון‬ ‫והעיר הרב כי‬ ‫במדרש למה היו ד״ת דומים עד שלא עמד שלמה וכו׳ ״‬ ‫המשל הראשון או השני * סולם יורה על ענץ אחד « ר״ל בענין השתלשלות‬
‫מה שאמרו מז? לא רצו על דיני סוכה ולולב ודין ד׳ שומרים‪,‬אבל הכוונה‪,‬היא ־המקיף ננל■ והויז‬ ‫כל המציאות הקשרו קצתו בקצתו כמו הסולס ; ענין שני ר׳׳ל העול׳ השפל‬
‫י הקצין העליון יין‬
‫השילם> • ז<<יירו‬
‫תורה‬ ‫מסתרי‬ ‫העצומית‬ ‫הספקות‬ ‫הכנת‬ ‫ענ ץג־י עולם הגלגלים ‪ 5‬ענין רביעי ‪.‬‬
‫זהנה ״לצכי‪14‬להי ‪6‬‬ ‫והבן אמרו כךהחשל הזה אינו כלום ועל ידי‬ ‫עולם המלאכים ‪ .‬׳ •'ואמרו עולים י־ ר״ל‬
‫יודה על ענין דגי עי‬ ‫המשל אתה רואה• יראה כי החכמים דברו‬
‫ש^א‬ ‫עד‬ ‫דומים‬ ‫תורה‬ ‫דברי‬ ‫היו‬ ‫י^מה‬ ‫במדרש‬ ‫ואמרו‬
‫שיורה על שהשגת הנפרדי׳גדולה כשישקיפו‬
‫■הרצקבו וזחל שרמז‬ ‫עמד שלמה לבאר שהיו מימיו עמוקים וציוננים ולא‬
‫כמשל וחידה והמשלים אינם כלום ואם לא אל שני קצות הס‪1‬ל ‪0‬‬ ‫‪.‬בעלותם ולזה תאי תאר העלי׳ ♦ ואמרו‬
‫ידליק האדם שכלו ויאיר אורו עליו יהיה ־ ‪4‬ושרכל ‪ 5‬ת די ה! ת‬ ‫יורדים ר״ל כשישקיפו השכליים בעצמ׳ובמה היה אדם יכול לשחות מהן • מה עשה פקח אחד‬
‫בביתו המרגלית והוא יראנה ולא ידע בה ״ מחביז־ו נקכלי)!‬ ‫שלמטה מהם היא ירידה בערן אל ההשגה ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושחה • כך‬
‫המרחק ‪ .‬דנ ר‬
‫והנה בדברי הנביאים המשלים והחידות יש בעניינים הנעשים‬ ‫כמעלה‪ .‬שלמעלה מהם‪ 5‬ענין ז' • ר״ל■ היה שלמה ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד‪.‬‬
‫בנגלהם חכמה מתקון דרןארץ ויש בתוכם בין שני קצות הסול'‬ ‫מציאות האל־ יתברך והוא יתברן מניע‬
‫מה שהוא יקר מכל אכן יקרה ומה נפלא הנזכרי׳ויהיע הרצון‬
‫על בוריה של תורה זהו דברם • ואיני רואה שאחד‬
‫במל‪ r5‬כי אלהייהשכלי'‬ ‫ערבות בארן וזהו רומז בכאן ן באשה משליטי הריעות יחשוב כי דברי תירה הרמוז ן^יהס‬
‫מה שאמר הרב על תפוחי זהב במשכיות הנפרדים ■עולים‬ ‫זונה ‪ .‬ר״ל שמפשיט צורה ולובש צורה *‬
‫כסף דבר דכורעלאפניו״ ואמ\ו אמנם ■ויורדי יו ר ה ע ל ע טן‬ ‫והיא אשת איש ♦ כלי מר שלעולם לא יעמד הנה אשר הערים בהבנתם בהכיךענייני המשליכם‬
‫חמשי ושם‪ 1‬נקראם‬
‫דמיון המץ הראשון ממשלי הנבואה'‪.‬אמרו עולים ויורדים מצד‬
‫החמר רק הצורה אי זו שתהיה ״והנה אבאר הם משפטי עשיית סוכה ולולבורין ארבע' שומרים‬
‫והנה סולם ‪.‬מוצב ארצה״ רצהכדסולם שהסמניעיסהגלסלו״‬ ‫בפרקים י ר״ל כפרק ח׳מג׳ ופר׳י״ז מראשון וכל הדומה להם״ אכל הכוונה היא הבנת העמוקות‬
‫חורה ענין אחד על השתלשלות המציאות זהם עלוק ‪ 1‬על‪ 1‬לו׳‬
‫‪,‬נהיות ‪ i s‬אח'‬ ‫וכל חסרון ר״ל מצד הבריאה כלומר שנולד והסתומות בלא ספק״‪ ,‬ושם נאסר רבנן אמרי זד־־‪,‬‬
‫וסדור חלקיו • מוצב ארצה • יורה על ממציא חברו וה‪11‬צ‬ ‫ש מ א ב ד סלע או מרגליחבחוך ביתו ער שהו‪ 1‬א‬ ‫עור או סומא״ וכלמרי‪ .‬ר״ל מצד‬
‫‪ .‬גחצד‬ ‫עולם היסודות שהיא מה שבתוך קבוץ גלגל עלה לו‬
‫קראם‬ ‫העלות •‬ ‫כך‬ ‫•‬ ‫המרגלית‬ ‫אח‬ ‫מוצא‬ ‫פחילד־זבכאיסר‬ ‫מדליק‬ ‫בחירתו כמו שאבאר בזה המאמר • ר״ל‬
‫?ירח ״ואמרו מגיע השמימה יורה על עולם‬
‫עזליסומצד העלולי'‬
‫הגלגלים ״ והנה מלאכי אלהיס ״ יורה על קראם יורדי׳והרצון‬
‫במליז־לבפ׳ י״ב ן פי חמר האדם הקרוב המשל הזה אינז כלום ו לי המשל אתה רואה אר־ז‬
‫ר״ל מפני מה אמרתי בהמיותו כי חמר‬
‫ואמרו עוליר בזה עציה' )ירידה‬ ‫עולם השכלים הנבדלים •‬ ‫האדם הקמב ר״ל כמו שהחי שהוא קרוב דברי תורה זה הוא דברם ג״כ״ והתבונן באורם ז״ל‬
‫במעלה לא נ ע ליו ט'‬
‫ויורדים ״ יורה על כי מהם עלות מהם מק‪ 1‬ם ׳ או נאמר‬ ‫לחמר האדם כמו כן החי הוא קרוב לבהמה כי הוכית דברי תורה הם המרגליות ופשוטו של כל‬
‫לצ‬ ‫עלולים ״ ואמרו והנה יי׳ נצב עליו מי רה ‪.‬שהשם ברא‬ ‫כי משניהם אינו חסר אלא ההבדל העצמי משל אינו כלום • ורמוחם הסתר העניין הנמ ש ^‬
‫על ענין ז׳ כי הוא יתברך הסבה הראשונה השבלים והגלגלים‬
‫־כלאחד ‪ •.,‬להעם‬ ‫קהאד׳המדבר ומהבהמ' הצהילה או הגעייס בפשוטו של משל כמי שלפלה לו מרגלית בבירתו‬
‫והוא על הסולם נבדל מכל גשס * ואמר ‪,‬ממדרגתחנרו ושם‬ ‫והכן‬ ‫ולכן אמר קרוב •* _‬
‫‪.‬מניעים‬ ‫כי חמר האדם הקרוב הוא חמר שאר הבעל ‪ipuJ‬‬ ‫והוא בביו־־ז אפל בלום ויש בו כלים רכים והנדמ‬
‫חי כי סוג האדם שהוא חיוכן סוג שאר הגלגלים ברצונו •‪I‬‬ ‫המרגלית בבית אפל אלא שהוא לא יראנה ולא ידע בה וכאילו יצאה מרשותו כי נמנעה‬
‫‪.‬או נאמר שמלאכי‬
‫‪.‬הבעל חי הוא‪.‬החיות והוא אחת ומה שכלל אלהי' קרא ‪.‬ארבע‪.‬‬ ‫ממנו תועלתה עד שידליק הנר כמו שזכר אשיר דומה לו הבנת עניין המשל ‪ :‬אמר ההכם‬
‫הרב בזאת הפתיחה להבנ׳ כל מה שאמרו פחית התניעיס ‪i n‬‬ ‫כי‬ ‫תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על <«>ופניו״ ושמע באור הענין הזה אשר זכרו‬
‫גנלגלי׳בעולסהשפ‬
‫הנביאים באלו הדברים כי כל מה שדברו‬
‫ואלו הם כלק המחיו'‬ ‫משכיות הם הגופות המפותחים בפחותים משובכים ר״ל אשר ברם מקומות פתוחים דקי‬
‫הנביאים הוא במשל וחידה ״ ויש משלים העירוב ו ה הי כ ל‬
‫שאינם כלום והס משלים רוב החכמים והח שיתן‪ ,‬הנפש‪,‬‬ ‫ונקר או כן מפני שיעבור כס הראות ״ ותרגם‬ ‫ד־־־״עיניס מאד כמעשה הצורפיס ״‬
‫הצומחת לכל צומת‬ ‫הדבר‬ ‫הגקביסמאדהוא‬ ‫דקת‬ ‫כסף‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫תפוח‬ ‫וישקף ואיסתכי • ואמר כי משל‬
‫וכת יתןהנפש החים‬ ‫)ושלי‬ ‫ואמנם‬ ‫בתלמוד‬ ‫הכאות‬ ‫הגדות‬ ‫והס‬
‫הנביאים נגליהס חכמה מועילה תקוןעניני לכל חי ‪ .‬וכח י יתן‬ ‫הדבור על אופניו • ' וראה מה נפלא זה המשל נתאר המשל המתוגןין וזה שהוא אומר‬
‫הקכוצי׳האנושי׳ותלכם חכמה מועל׳בהבנת הנפש החדנרתל^ל‬
‫מדברוקראפעולים‬ ‫שהדבר ש הו א בע ‪ S‬שני פנ י ם ריל שיש לו נגלה ונסתר צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף‬
‫האמת על אמתתו ‪.‬וכי ‪.‬משלי נבוא' ‪.‬יש מהם מצד נושאיהם שהם‬ ‫‪,‬‬ ‫וצריך‬ ‫וצריך שיהיה הוכו טוב מנגלהו עד שיהיה תוכו בערך אל גילויו כזהב אצל הכסף•‬
‫בעליונות רקוס‪.‬‬
‫ש‪-‬י ‪^7‬יחש^ חגיד וקראם יורדי' מצר‬ ‫י=םיי“׳י ׳ יש‬ ‫שיהיה בגילויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו כמו זה ההפוח של זה^‬
‫הפעולו׳ החגיעוק‬
‫על כל הענין ההוא הניושל ויבאו בו דברים מהסבשפלים ואפש'‬ ‫בשבכת כסף דקת העינים מאר • ומטיראה מרחוק או מבלתי התבוננות יהשוב הרואד־ז‬
‫רביסליפוי; המשל או להפליגכהש^ר ‪ p‬ל)מרשקראםחלאה‪1‬‬ ‫בו שוזוא תפוח שיל כסף • וכיטיסתכל איש חד הראור־־ז היטתבלות טובה יתבאר לו מד־ן‬
‫אלהים ואם הם אחד‬
‫הםונם‬ ‫מקצות‬ ‫רבים‬ ‫כי‬ ‫מהד‬ ‫זה‬ ‫להבץ‬ ‫הרב‬ ‫והזהיר‪.‬‬ ‫הענין‬ ‫שבתוכו וידע שהוא זהב • וכן הם משלי הנביאים ע״ה נגליהם חכמה מועילה בדבריירבי׳י‬
‫יסי‪/‬רו דבריו מצד שכחצא במשל מ‪ 1‬ספמ היסודות אשר שניס‬ ‫מן‬ ‫מכל‪/‬ס תיקוןענייני הקכוציס האנושיים כמו שיראה מגלויי משליהם ומה שידמה להם‬
‫עולים‬ ‫דברים שאינם )לכווניס אלא ליפומ הענין תהס‬
‫הדברים • ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמח על אמיתתם • ודעכימשליהנבואד־י‪ .‬או‪.‬להסי;יר‬
‫והס האש וי חוי ר‬
‫ואס יבינו מה שאיזר‪ ,‬הרב לא ושנים מהם י‪ 1‬ר‪>7‬׳■‬
‫קפקו עליו ולכן מיזצא רוב המפרשים והס המי' ‪ .‬והארץ‬ ‫יש בהם שתי דרכים מהם משילי' שכל מלה שבמשל ההוא יש* כה ענין • ומהם מה יטיהיה‬
‫בהרבה מקלמוע מהמורה יהפקו על הרב )היורדים לפעמים‬ ‫כל המשל מגיר על כל העניין ההוא הנמשל ויבאו ב מ ש ^ ההוא דברים רבים מאד אין‬
‫עולים ‪ .‬והעולים‬
‫יורדים וחתוך כן‬ ‫וגסביאר‬ ‫ימהלכו‬ ‫בחשכה‬ ‫יבינו‬ ‫ולא‬ ‫ידעו‬ ‫ולא‬ ‫בו‬ ‫כל מלה מהם מוספת עניין בעניין ההוא הנמשל אבל ה ם ליפות המשיל וסדר הדברים‬
‫הזכיר עליה ויריד'‬
‫כי כאשר י תנו ע ע‬
‫הכב‬ ‫‪.‬‬ ‫או להפליג כהסתיר העני ן הנמשל וימשכו הדברים כפי כל מה שר^‪>-‬וי בגילויו של המשל‬
‫הגשסהחחשי כסגזכ■‬
‫תתחדש ‪ .‬ני םודו'‬
‫קנוע'הכרחית יצא!‬ ‫כיאמרוסולס‬
‫‪. .‬‬
‫•‬ ‫השמימה‬
‫'‬
‫מגיע‬
‫‪.‬‬
‫וראשו‬ ‫ארצה‬
‫י‬
‫מוצב‬ ‫סולם‬ ‫והנה‬ ‫אמרו•‬
‫ההואוד־זקזה מאד‬
‫הנבואה‬ ‫משלי‬ ‫סן‬ ‫הראשון‬
‫‪:‬‬
‫המין‬
‫•‬
‫דמיון‬
‫" י י‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫בגללה דחקומותם‬ ‫״* ^ ' יורה על עניין אחד •‪,‬ואמרו־מוצב ארצהיורה על ענין שני• ואמרו וראשו מגיע השמיטה יורה על עניין שלישי •‬
‫רייל האש והאויר‬
‫ואמרו והנח מלאכי אלהיס יורה על עניין רביעי״ ואסרו עולים יורה על עניין ה׳ • ואמרו יורדים יורה ע ^ עניין ששן • ואמרו וידחו אל‪.? ,‬מיס'‬
‫‪I‬‬
‫והנה יי׳ נצג עליו יורה על עניין שביעי• הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל• ואמנם דמיון המין ויעברו כלם בתוך‪.‬‬
‫הארץ על עמוקה‬
‫הכ׳ממשלי הנבואה אמרו״ כי כחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב עוברי בשוק אצל פינה ויקחדש אל היסודות‬
‫‪ /‬י ר‪ 1‬כ ואחר כן‬
‫ודרך ביתה יצער בנשף כערב יום באישון לילה ואפלה והנה אשה לקראתו שיח זונה ונצורת לב הומיה היא ‪ ,‬וסוררת וגו׳ פעבז ‪ .‬יתחילו להתנועע‬
‫כחוץ פעם כרחובו׳ והחזיקה בו וגוי!בחי‪ ,‬שלמים עלי וגו׳ על כן יצאתי לקראתך ונו׳ מרבדים רבדחי נפתי משכבי לכה נרוה דודים לשוב ‪.‬למקומוקם'‬
‫ויצאו חלקי' מן‬
‫וגו׳ בי אין האיש בביתו וגוי צרור הכסף וגו' הטתו ברוב לקחה וגוי‪ •-‬והעולה בידינו מזה הכלל היא האזהרה מהמשך אחר התאיות הארץ גם כן ב חני'‬
‫הי׳יסוהאויר והכק^‬
‫כמו כן י קורא‬
‫הגופגיו׳והנאותיהם • ודמה החומר אשיר הוא סבת אלו התאוות הגשצןיו׳כולם באשה זונדז והיא אשת איש גס כן • ועל זה המשל‬
‫מלאכי‬ ‫כנה ספרו כלו והנה אבאר בפרקים מזה המאסיחכמתו‪ .‬בדמות ההומר באשת איש זונה ונבאר איך החס ספרו זה כשיבחי האשה‪ ,‬היסודות‬
‫אלהים כח‪ 1‬סאמד ‪,‬‬
‫מלאכי! י‬ ‫כשלא תזנה אכל מספקת לוז בתקון ביתה ועניין בעלה• וכל אלההמונעייאשר ימנעו את האדים משלימותו האחרון וכלחסרון' עושה‬
‫שיגיע לאדם וכל מרי אמני ישיגהו מצד החוגזר שלו לכד כמו שאבאר בזה המאמת • וזה הכלל הוא המובן מכל זה המשלר״ל■ ייוחוק וושרקיו אש‬
‫לוהט ־ ואמרו והנה‬
‫ואחר יי׳נצב מליו חזרה ‪.‬‬ ‫שלא יהיוז האדם נמשך אהרבהמיותו לבד ר״ל החומר שלו כי הומר האדם הקרוב הוא‪ .‬חומר שאר כעלי חיים הקרוב •‬ ‫‪I‬‬
‫על עניין שביעי‬
‫הרצון »ז‪.‬ה שהוא‬
‫עלי׳‬ ‫שלמי'‬ ‫שביארתי לך זה וגליתי לך סור זה המשל לא חקוה למצוא כל ענייני המשל בנמשל • כשתאמימה תחת אמרו זבחי‬
‫עקמיד‬ ‫וגו׳ •■ ואי זה עניין יורה אמרו מרבדים דברתי ערשי • ואי זה עניין הוסיף כזה הכלל אמרויכי איין ה איש בביתו'י• וכן שאר מדק;‬
‫שבא כזאת הפישה • כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו של משל • כל אלו העניינים אשר זכר הם מין ענ^ין' הזוגי׳’•* וכן אלו‬
‫והבן‬ ‫‪,‬‬ ‫הדברים וכיוצא בהם הם מין דברי הזוגים קצתם לקצתם‬

‫‪ :‬ג ;‪.-‬‬
 ‫■^תיד‪/‬ה‬ ‫^‪5‬זס טוב‬
‫‪>-‬הכן זה ממני מאד ♦ ר״לכשיעלה בידן איזה משלממשלו מ מ אה שפהי* ‪3‬‬ ‫הרבבואיו העי^יתה כי בהדגה‪,.‬דנריס ל>‪/‬ינאר‪:15‬ו‪,‬הנר‪5‬ה כמשל אלא יבאר‬
‫' זשור מהל חלוקויג םעש‪:‬עי ממשלי הנכזאה זאז משפוס איזה מן החלזקויז־ ‪I‬‬ ‫ן?ניסמ‪1‬פ;ו^^‪ \*1‬שהוא משל דהיההכנאמח כמשל כאל} ישיר דגר המכדל בץ הראןע נהכרא׳;‬
‫הנ^כרע היא מהמשל ההוא׳‪ ,.‬ויחבר! כה*‪ .‬חצה לומר)ימחכמבהז השב ■‬ ‫»הי^נ>ג ע>ל‪16‬פ ‪,‬צו^ך ‪ 7‬המאמר הגה צוה הרכשמי שירצה לעיין חה השפר ישיכפרקי) זה‬
‫;פרקיו זה‪ -‬על ה ״ ^חצה לומק שאס יש ענין שאמה רוצה' נא*ורו משיב הפרקי®‬ ‫על זה כלס ולא לעיין בקצתס !בקצמס לאגי וה לא ינעילהו כלל גי‬ ‫‪ViB0‬‬
‫מעלימ‪ >p ,‬צ‪ 1‬תר‬
‫)זכור אנמס שמדברים מהעניין ההוא ואז‬ ‫׳ ־ ׳ ‪ . .‬־‬ ‫•>‬ ‫‪ jp?p ■ifiijDPB‬י רבים ■מהפרקים הצעה לפרקיס אתריס ’״‬
‫;»ממי‪ 7‬ו• גמעמיצג‬
‫‪1‬שעע ‪. ptjpp‬צ)‬
‫ממנו)?)^‪/‬המחנל)‬
‫‪ 3‬תגימ׳ אמר מי) למ להעלות כיד! עניןכל מלה נמלה שבא בענין ‪ .‬שארצה לבאיל • וכשתמצ׳בפר׳מםרקי זח המאש'‪ V‬כאן ־‪.‬להעלים הענץ ; ׳ והשגור מלחסר וני'‬
‫הז י^?צי^ »>; ‪ r‬כלל הדבריס ואחרו נהשמר מקור והרצון ■שכארתי עגיץ משל מן המ שליס והעירותיך עלז* ‪; /‬ך״ל שלא נפל! הדבריס בהזדמן ובמקרה‬
‫>ארא ‪ ppn‬מ מי׳‬
‫שהרנון ?) י‪.7.‬לגצ בו שלא נפל! בו הלבחס בהזדמן ובמקרה ; הכלל הופשל מה הוא״ לא תבקש כל חלקי העניינל ;בדקדוק‪ ,‬גדול והשמד חלחסר באור אי ^‬
‫ך^ך ‪; .‬ספק כי כל!ספקות נגלו‪-‬בו נפי היכולת*‬ ‫עמתיף‪ .‬׳והשמד ‪ .‬מלתפר ' ביאר אי זה שפק♦ כי אשר באו כמשל ההוא ו‪ n‬רצהשתמצ ‪6s‬‬ ‫י ״ לי מ‬
‫‪.‬ר״לשלא ‪■J‬‬ ‫‪,‬אלא‪.‬לכארענין■במקומו‬ ‫*וגר • גתגוממ) השפקוע נגלו כ! כפי היכולע } !אמר!‬
‫י תנוע עו תגלגלי'׳ אלא לבאר העכין כמקומו ‪ .‬הרצון בו כי נאוז־‪/‬כדברהגטשל ״ כיזה יוציאךלאהד משני‬
‫לי* אף שהרב יביא בע'א'דבר שאינו מענון ענייני ״‪ c‬״ או שיטך מן העגץ המצוון במשל‪:‬״ ‪ ,‬נאמר^טהי‪, .‬המאמר שוס דבר־ ‪ ,‬כזו^ נ־■‬ ‫■ ןהרכ ‪ ,‬קפצת פי׳‬
‫מצאתי אל‪ 7‬י ‪ 0‬ע‪1‬‬
‫מקומו אלא לבאר אי זה ענין אחר כחקי^ ך‬
‫אין פירוש ל ‪.‬ה ט ול ‪ ' t s‬שאז הוצרך להביא הענין הניבאך אצל ענ'] ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יטליחך לפרש עגייגים‬ ‫‪,‬‬ ‫עע ה פ ר ק‪ /‬א מ ר הרב כי הביאו בזולע מקומר או‬ ‫ויולדי׳ בפל׳ילב‬
‫הנני‪,*.‬יע ואתל‬
‫‪.,• • I‬‬ ‫בו‪-‬לפרשם* ותגיע מזאת ההטרחת לכמו ׳ הממבאד• שהוא הנרצה כמקוס ההזא״‬ ‫שאמי^עא‪1‬פםו ‪ 5‬נדי‪ ,‬לבאר דבר א'במקומו שהוא מעצין הושעו ’‬
‫כשמרצה הרב המורה שהביא איזה עניו ‪i‬‬ ‫עם כל מת ענציה׳ הפרק ז ואתרים אמרו נשמראה שהבי^הרב זאת ההזיה העצומה אשר יחזו בה ויחברו;בה רוכ‬
‫שיראה לפי הדעמ המשותף‪ .‬שהלא נזו^^' ־‬ ‫ו״ל אי זה ענין שלא במקומו לפי הדעע‬
‫סלי׳י לולעירגפל׳ ‘■התשומף אינו ‪ p‬אבל הביאן במקומו הראוי בתות העולם בזמננו זה• להיות כל אחת מהם רוצה‬
‫מקומו אינו כן * אכל הובא כמקומו ‪ ’’H t‬׳ ‪.‬‬
‫לו־‪,‬לבאר איזה ספק* ולא ‪,‬מרי^ן^ן ■ ‪J‬‬ ‫‪4-‬ויןלל׳»לעז^ייימ לו להמיר אי זה ספק * ‪,‬עוד שלישיע”צוה שימצ' עניינים למאמרים לא כ־רן‪ ,‬בהסאומרם דבר‪,‬‬
‫•‬ ‫כץתמוך שמזיקנו ‪ ,‬ר'‪.‬׳ל צלנו הר‪ 3‬ף׳ל‬ ‫ברוב‬ ‫‪ ,‬הרב שלאלעייןבזה השפר בעי!ןגס ובאומד ממת שירצזהו ‪ .‬אכל תהיה לעולם כוונתך‬ ‫שיש‪’7‬מ‬
‫נעיין בזה המאצו׳כעיוןגס וכאומד המחשב^^^ •־‬ ‫שניש יוג עלעה‪* .‬כמתשכה ; אכל צרין שילמד בו כל מה המשלים ידיעת הכלל • שיריעתו היא ה מ ב ו ו «‬
‫ואחר ! כן ; כסמלק ממנו כי זה י‪3‬יא ‪ -,,*I‬׳׳‬ ‫ושיעייןבו מדיר ״ ‪ .‬ולמה שצרי' ויספיק לך בקצת הדבריע״^ שתכין מדבריי כי העניין‬ ‫‪.‬‬
‫»״‪j 1‬א נ פרע עפר ■ שצרין ללמד‬
‫ענייני׳האחד שיזיק הרב בעל הספרשימ^־י'■ * ‪.‬‬ ‫* המעיין‪ .‬בזה הספר שיעיין כל פרקיו ויביא‬
‫הפלוני משל ו א ט לא אבאר דבר יותר ״ שאתר־‪.‬‬
‫לעצמי‬ ‫בו בוקי סריקי והשנימ שלא‬ ‫■‪ p30‬״נ> ה‪.‬תי״גמ ‪,‬ל‪.‬לכלפרק ופרק מלה ומלה וצריןהלזעיין‬
‫‪,‬תגפממעפלספתש■ בו שיהיה פלוסוף וידע התכמומ האממיומ כשתדע שהו׳ משל יתבאר לך מיד לאי זה דבר הוא‬
‫לבר כי לא יעלה כידו ‪,‬שוס מושכל '‬
‫מהירומ העיון אבל ; צרין ללמדו ממיי‬
‫‪ . JP‬מאמץ לדברי׳ העורייס נבון כהס צוה הרב משל ויהיה אמרי ש הו ^ מ ש ^ כמי שהפיר הדבר‬ ‫■ון;קנהיתמשעי‪/‬י׳ע‬
‫גס פן הלצון נ‪1‬‬
‫רי^י‬‫כחת' המונינו ‪ .,‬״‬ ‫■ז ‪ppj‬‬ ‫ומדיר‪. .‬‬
‫המבדיל כין הראות והנראה; ^ ׳ ׳׳♦‪. r /‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‘ פ קו מ ל צעיפל?( שמי; שיקרא זה השפר ויבין מאמרו שלא ;‬
‫‪.‬פנלצ חצו ר' !(‪>3‬‬
‫זה המאמר כשתרצה להעלות בידך כל לומר הד דן את‪:-‬׳ האדם לכף זכ׳גת ! ' ׳‬ ‫יהיפ‪,‬עופע צולע יפרש ממג־ו אפי׳ דבר אתד ולא יבאר ממנו‬
‫פסלות ׳■ ‪■f‬‬ ‫^ י ^מה שכללו פרקי זה הטאמ׳עדימלאיהס'‬ ‫■וצ‪ ; 1‬פ פולפי‪/‬תלע לזולמו לפי שלא ירתיק הסכל הנמהר‬
‫‪».‬נ‪ 1‬נ ע • ה‪.‬סימד הנמנעומ ויתשוב םהנמ;עומ' הם מחוייבומ ־‬
‫ו<ומתענ פלמ ויולע '!לכן‪ -‬ראו♦ ישלא לגלומ ממה שכזה הספר ‘ לך ממנו ובר״השיג פרקיו זה על זה ולא תהי׳כוונחך מן הפרק הבנת כלל עניינו לבד אי?א ‪I‬‬
‫פפע‪ 7‬ר‬ ‫סח נ ד׳‬
‫עתעיי׳ לזילמ! וגס לא יהיה מדבר עס אחר דבר להעלות בידך נס כן עניין כל מלה שבאה בכלל הדברים ואע״פ שלא תהיה מעניין הפרק י ;■■‬ ‫‪ 1‬מפני;ת צלו‬
‫פו ג‪ 1‬ל פ ד לנ פנו ר׳ מ־זה שבא כזה השפר ואף שהוא מבואר בו כי המאמ׳הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן *^יא בדקז־וק גדול ובשקידה רבה• והשמי י '‬
‫לוחרע ־ י עמיל‬
‫!ישתוקק ׳{חפלוצן ׳ והרצון בזה כי א ע איש א׳ מהשכלים יעיין מלהפר באור ספק ולא ‪ .‬נאמר בו דבר בזולרת מקומו■ אלא לבאר עניין במקומו ול^■ ג‬
‫לקננל >;‪1‬ר ! פמן בזה השער ולא יבינהו שלא יערשהוהחכס‪ .‬תרדפהו כזממיךשתזיקיגי ולא תועיל עצמך • ‪ .‬אבל*»^יך לך שתלמוד כ ל מ ה שצריו ^■‬
‫‪ 5‬יפת‪ 1‬קנ; ה‪.‬חפל►ל‬
‫השצמ)ת‪1‬צח יפתיע׳ י נגס לא ידבר עס אחר דבר ממה שבא בזה ‪ .‬ללמדו ועיין בו •חדיר והוא יבאר לך הנחלות שכספקדת הדת אשר יסופקו על כל משיכיל • ^ ■‬
‫סל הפעלר תנל הספר אלא אס יהיה מבואר בדברי■ התנמי׳־‬
‫■ואני משביע באלהי יתברך כל מי שיקרא מאמרי זו״*׳ שלא יפרש ממנו והפילו דבר אחי ג ‪■ .‬‬
‫כ ז ע‪ 7‬ר ' ע נין קי ת הידועים אולם מה שיבין ממנו שלא אמרו‬
‫לי ״ ״ מ ה־תפגע? זולמי מחכמינו לא יבארהו עס שאמרו א׳ ולא יבא^ ממני לזולתו אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתיני ׳ ‪-‬‬
‫תשנקתת‪ ,,‬מחכמי אומומ העולם » ־ ענד צוהלרב כי י היחעי'• אטנס מה שיבין ממנו‪,‬ממה שלא אמרו זולתי;מהכמינו לא יב?‪1‬רהו לזולתו רל^ ד •‬ ‫קנזכר׳תי^ו‬
‫' ס נ עי מ לז לצ‪ 1‬ני‬
‫‪' .‬ומכוונת בער׳ מוי! ‪ .‬מי שיעיין בזה הסבר כשיעלה בממס‪3‬מו יהרוס ויקפוץ עצמולהשיב על דברי שאיפש׳שיהי׳מה עזרזבינו מדברי חילוףמה שרציתיו ;׳‬
‫פמל‪,‬מר וח‪.1‬ע עי ת ■‬
‫‪ .‬ס׳מתלת פניפי‪-‬י‪1‬נ> ‪ ,‬שוס שמירה על דברי הרב שלא יהרוס ותיקני גמול תחת רצותילהועילרויהי■ משלם רעה תח׳טובה*אבל יתגונן גובל מישיב^■‬
‫בז> ‪,‬ויקפוץ להשיב על דבריו'שאעשך שיהיה מה לידו ואם ירפא לו מחה לבבו ואפילו בעגין אחד מבל מה שיסופק יודה השם ויספיק ‪■!' S‬‬ ‫' י פ פי ת לז עלתקון‬
‫פיעה ערצ‪ 1‬ן‬
‫’שהבינו מדבריו חל‪ 1‬ף האממ׳אבלאחר‬
‫‪■ .‬פנחותר ■ פצ«ת שקידה גדולה ועיון גדול ויהיה יזהחכמים מה שהכין• ואס לא ימצא בו דכי שיועילהו בשום צר יחשבהו כאלו לא חוברואם יראוז ‪.‬‬
‫גתועפ'!ן אשר‪,‬משכו השכל האנושי להשכיצו במשכנו לו בו שוס הפסד כפי מהשכתו יפלשהו וידין אוהו לכף זכות ואפילו בפירוש רחוק ‪ .‬כשי'■י׳‬ ‫פ; תה‪1‬‬
‫׳' מקיזעי ת ת‬
‫צקנל פצ‪1‬ר׳ יופר ישמור אס ימצא שמירה על דבריו ני אין שהוייב עלינו בהק המונינו ‪ Sp‬שכן בהקידועינו וחכמי תורו־זינו דומשתדלים להועילני* ‪I‬‬
‫^ ח ה צו ר' הפלמת‬
‫יושיב? יפיעצידיע׳ ראוי לומר לשוס איש קבלו' דעמי אבל באמת כפי השגתם‪ :.‬ואני יודע בי כל מתהיל‪.‬מבני אדס שאין לו מאומה מן העיון יקב^ ‪.‬‬
‫תועלת בקצת פרקי זה המאמר • אמנם השלם סן האנשים בעל הדת ה^נבוך כמו שזכלהי •;!‬ ‫מ״זשפצו׳ ‪ 1‬הי‪1‬תש המחוייב לו לומר הוו ממונים‪ .‬בדין * '‬
‫‪ 6 ,‬לי תז ‪5‬פצ■ מיני‬
‫הוא יקבל תועלת ככל פיקיו ומה מאך ישמח בהם ויערבו לו לשמעס ואמנם המבולבליט‪2 .‬‬ ‫הספר‬ ‫‪, .‬השצמיות תיחומו״ עוד אמר הרכימי יקבל מועלמ כזה‬
‫•?י<‪ 7‬ס הקרוב הוצן ומי שיבמז!}לזנו כי כל ממלזיל בבני אד ‪p‬‬
‫שמוחם מזוהס בדעו׳שאינס אמיתיויובדרכלהמטעי□ ויחשבום חכמות אמיתיות ויחשבו^‪i‬׳ '‬
‫מלמ שיור צישלי חיי' אף שלא יהיה לו מאומ'‪.‬מהעיון יקבל מועלמ‪,‬‬
‫• »על‪ 1‬בתרנו)נ;התי בקצמ פרקי זה המאמר אמנס השלם מן שהם כעלי עיון ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקר׳חכמה על דרך האטת הס׳יברהו מפרקיה ‪:‬‬
‫האנשים ‪.‬והוא החנם בעל מנרה הנכון רבים ממנו ומה מאד יקשו עליהם מפני שאינם משיגים להם ענין ובעבור ש מ ח ב רי ;‬
‫יקבל‪,‬מועלמ ככל פרקיו ומה מאד ישמח מהם ג״כ פםל>ת דברים מזיופים אשר בידיה' אשר הם סגרלחס וממונם המוכן■לצרותיחב׳‬
‫מ ס ויערכו לו כי לא טעס שוס שמחה מי• והשם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצ^־‪•:‬‬
‫&לאנזעסגלו‪.‬י הספקו'• ואמנס האנשי׳אשד‬
‫השמדלו בעמןוהרגילו נפשס בדעז׳מזוהמו׳ לחברם כזה המאמר מפני שהם עניעיס נסתרי' לא חבר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו‬
‫}מזויפזמ !הס אשר חשנו ני המורה כלה גזמן הגלות הזה ואיך אתחילאני עתה ואחבר כהם • אבל נשענתי על שתי הקדמוה * '‪I‬‬
‫■‬ ‫‪- ,‬׳"•■ ; ׳ האחת‬ ‫׳■'‬ ‫•י' ■‪:‬‬ ‫'י ‪.‬‬ ‫כפשטה וט הידיעה היזממימ‪ ,‬ה!א ליקת‬
‫אלו‬
‫הדכר ‪ .6‬כמו שהס אושיש להס תוך ובתוך הלא כמו הקליפה להרי א‪ 1‬אשר למל! קצת מהחנמי׳ולקסו״הכרו׳הקדמוניס להס למנה' ‪ j‬י ת ע »ו כדעות המוטצגיס‬
‫■‬ ‫גלם לא לקכלי מיתלתבזה הסעד אבל יכפתו ממנהיל־מה שבזה הסהר יבאר‪ .‬פסולת‪ .‬דעתם וזיועס אשר הס סגולתם וממונם המוכן‬
‫שיש ^ו תהוחי זהב כמשניות כסף והכל יחשכו כי כן הוא אתת מי שבא ויבאר לכל שהס מנחשת ומברזל כמה שנאה ואיב׳׳יהיה לן עס זה האיש כן ג'כ יהית לאנש'^‪:‬׳‬
‫אותו בעבורשיז^■‬ ‫פימוחס מזוהם ויחשבו הסשיש להס שכל נבון מי שיגלה לכל זיופס כמה יכרתו גומ׳כו'וישנאו אותו • ‪ -‬והנה אמר רב שזה הספך לא היה מחכהאו‬
‫מ׳אלתבראלוהדכריס שיהיה מסרה לכל סבל גופני בהסעניניס נסתרים לא חובר בהם ספר נלל באומתנו מ^!ן הגלותהזה■ ״ ונתן הרב שתי סבלת'לחכור ^‬
‫אמרק^■ ‪. :‬‬‫‪.‬‬ ‫והשנית‬
‫'‬ ‫לעשות ‪•.‬‬
‫הענין עת ׳• •*י׳יייי ‪V‬‬
‫‪j‬‬ ‫זה‬
‫על )‪%‬‬
‫אמרם ‪i / J /‬‬
‫האחי‪ /‬״ ‪ J‬׳ ‪ / J‬עז‬ ‫הקדמות *‬
‫שתי י ־ ן *‬
‫שנשען על— ־״‬ ‫הרב‬
‫‪ m1r000 */‬״י‪-‬ן‬ ‫אמר ׳‪/%‬‬ ‫סתרי תורה בזמן הגלות״* אבל‬
‫־ויי•־״ '‪#‬׳‪/#.‬־‬ ‫לבאי •‪ P‬־ <‪/‬‬
‫״׳‬ ‫כמותו‬
‫קדס ׳•־‪,‬י •*‪,‬‬
‫הספר שלא‪ .‬ן י ‪-‬‬‫־י‬

‫מעשיך יטו לשס שמיס♦ והרצון שנשען הרג על'שתי הקדמות אלו וגס כי• יראה ט הראשונה היא השצות אמנס הביאור היא זה כי ההקדמה הראשונה‪ .‬הוא כיצי•;!!‬
‫‪.‬׳זהיתה התורה האתתי^ מפורשת כדעות מזוהמות ובאמרס דברים גשמים כאל ית׳ לכן אמר‪,‬עת לעשות כעבור השס־כי בזמן הרב רכיס מגטמיס ואס ‪P‬‬
‫‪-%‬‬
‫מ‪4‬ןרתןלאהאמיעגאצ )העמ ת‪1‬דת‪ 1‬ולכן גיתה גמגתוה הסער ראשוני‪ .‬לסלק זז הלעייי׳ י»מ»ייף יאשר גל מהש‪5‬א בתולה מהרקקיעעבודה זדה לאבא‪.-‬‬
‫' ׳ ' " ’ י־ ׳ להרתית‬ ‫'‬ ‫' ׳״ ' י ' י‬ ‫י ‪-‬‬ ‫■■ '‬

‫‪-‬‬
 ‫קרקאש‬ ‫ה‬ ‫‪ p p‬טוב‬ ‫אג‪1‬ודי‪ .‬־ ■ מורה נבוכים מלק ראשון‬
‫להרחק הגשמות ומי שיחשוב שהשס הוא גשס כקרא אויב ושונא כיה ^ מ ר‬ ‫כו‪ :‬אל דעגע• המדכריס שציינם‬ ‫^זהיס אשר פידיהם י ר״ל רות‪1‬‬
‫ה‪51‬ו מיזימה לסיזר‬
‫אא־עייי^ וילכו כדרכי ההישעאה ן• ע> לעשו ‪ j‬ליי׳‪ .:.‬ע^וש כי לולי ביאור • הרב כזה‪:‬ספר׳הנכבד ואס הרב לא וכר הפרו תורתך אלא עת לעשות לאי היה‬
‫נעלי יזייס מ; ד‬
‫‪.‬להעלם הענין כי לא יחשוב חושב שהית׳ התורה בסלה פד שבא הוא־ •־ ואמרו היזזחד שהוח בעל‬ ‫האמע כבר היפ^ הפורה ה^ייזיי^נופלי; בדעוי; ‪wr.w‬־‪ /‬כל^י־ אמי;‪/.‬יות‪.‬‬
‫‪ ,‬וכל מעשיך יהיו לשם שמים שהית‪ .‬ההקדמה השנית ירחוז׳פל שאר הדברי׳שכאו נשר !גיויסועציזר‬ ‫ר״ל‬ ‫■סבות השאוירה וי^הפ(־־ יי '‬ ‫■‬
‫כפששי הפורה' בגשמופ ‪j,‬‬
‫‪>M‬־‪ f‬חנזרי הקרזב‬
‫המו שהוא לש‪5‬ור‬ ‫חדככה‬ ‫ומעשה‬ ‫כראשית‬ ‫ממעש׳‬ ‫הספר‬ ‫ב!ה‬ ‫’‬‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ספירא‬ ‫‪•.‬וההאןכי‬ ‫׳הנדל ‪ .‬י ^כי הספר ה‬
‫והנבואה והבן אחרי * סון< דבר אני האיש ' נעל» חייה וחהאו'‬ ‫׳הייא ש>פחלפז ככמות טאייכופ והמשל ב!ה‬
‫לחוחרות ‪ .‬מצל‬ ‫האח׳מהפ אמרם בכמו זה העמןעת לעשוהליי׳ הפרו‬
‫אשר כשהציקהו הענין וגו׳ * ולא ימצא‬ ‫צל אדס כופכ ואת״כ יאחר‪.‬אין אדס אחד‬
‫חמדו ואם הו‪| 5‬‬ ‫צותב כי מלת היזלוף שיש כיןשכי המאחרי' הודחך‪ :‬והשנית אמרם וכל מעשיך יהיו לשם שמי׳‪:‬‬
‫תתכולה לבאר האיד; שגא עליי חופת אלא ‪ .‬אתר נא‪ ' 1‬וגה'גל‬
‫כשיאית לאחד מעולה ולא יאות לעשרת ומיכן לי‪,‬בל הצור®‬ ‫האלו מחויב וסתירה■ יש נו חלו^ מכמות ועל שתי הקדמות אלה‪.‬נשענתי במרת■ שחברתי‬
‫ה&הלית ‪» m‬איןגן‬ ‫אשר‬ ‫הענץ וההסן הוא מיתתלפו באיכות צמ־ בקצת פרהי זה המאמר ‪ .‬כו;ר דבר אני האיש‬
‫נ'ב‪..‬ר נעלי חיים‬
‫להציג‬ ‫לאחרו‬ ‫לבחור‬ ‫ראוי‬ ‫סכלים‬ ‫אלפים‬
‫שהיומת‬ ‫בשיציקהוהעניק‪-‬ויצרלו הדרך ולא י מ צ א תהבולה'■• המעולה ממה שנשקע נו ואורהו מבוכתו ^וע"פ‬ ‫כאחרן האדסלכן האדסשחו׳הסב' השלישית‬ ‫‪.‬‬
‫שהחי! ני הוא‬ ‫‪0‬‬ ‫ה•‬ ‫כגנות‬ ‫ארגיש‬ ‫ולא‬ ‫וידפה‬ ‫שלס‪,‬‬ ‫שי‬ ‫עד‬ ‫‪.‬‬ ‫חך‬ ‫לא‪-‬‬ ‫בשיאית‬ ‫אלא‬ ‫מופת‬ ‫עליו‬ ‫שבא‬ ‫האמת‬ ‫ללמד‬ ‫‪.‬‬ ‫לומר‬ ‫וקלת׳משלי׳יך^ל‬ ‫קצתסכפשוסס‬
‫תמרו הקלוב מצל‬
‫לפאר‬ ‫ארב ״ וכבר אמר חכם אחר חימע אלף • םהחיובי‬ ‫והד‬
‫חרלוה אני ״בוהר‬
‫לעשרת אלפים סבלים‬ ‫שגיאה• ‪ .‬מעולה ולא יאות ^יזעירת‬ ‫מהדכלי׳הנאמריס^בספרי^אים _ ‪■:‬‬
‫^ ‪ r‬ע־■‬
‫אלפים ככלים בעבור הצלע תי־ש חע ‪ .‬ה בעלי חיים הואי‬ ‫*‪ ..‬ג‬ ‫•‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫בהם שהססותריסזה את זה אמד ממאמרי‬
‫זליז חיעע איש מעולה כעמר הצלע אלף צורתם המנללי!'‬ ‫צהס היא משל יהאתל ; כתשוטחאי‪ !,:‬לא ‪ m‬לעצמו ולא ארג ש בגגות העם הרב ההוא‬
‫אותם מן הצייחיס‬
‫חלפי' סכלים כי הסכלים זימי׳לכהמוע ובא והוא מ ד אן חו מ ר‬ ‫סותרים המשל ב^האמרי כעניין תחיית ‪ .‬וארצה להציל המעולוז האחר הד‪,‬וא ממה שנשקע‬
‫המצוה לשוחטן לבעמ׳^ל כ‪-‬ל שק שחיןראוי ‪ .‬גגי י־דס הקרוב‬ ‫המתים יורד שאול לא יעלה ובמקום אחר ‪ ■ ..‬ב ו ואודה מבוכתו עד שישלם ויו פא ‪. . :‬‬
‫לחוי^ר לעלי חיי•‬
‫הקריב לא נוכל‬
‫ש‬ ‫לא‬ ‫יאוע‬ ‫^‪..‬‬‫א‬ ‫הרב‬ ‫העס‬ ‫ניגנוע‬ ‫לח‪-‬ש‬ ‫הנמצא‬ ‫םבוה הפתירה^או ההפך‬ ‫אמר יחיו מתיך והססותריס זה את ‪1‬ה‪.‬‬
‫מעולה ובעבןר זה יחו״כ לחכם שיגלה■ לדחוחס י׳צדהכק‬ ‫בחבור מן‬ ‫בס‪-:‬ר מ! הספרים‬ ‫והאחד מהם משל והאחר כפשוטו ‪ :‬או‬
‫החמע כאופן ■;!לא יסתור הכוונה האלהיע החייני אס לי) מצל‬ ‫יהיו שתי'הגזרות • רוו‪1‬הלוח'אותם הגורו׳‬
‫םה ‪ 0‬שויס נגידי®‬ ‫החבורים אחת משבע סבות ‪ :‬חסכה הראשונה הוא‬
‫ופבשר ‪ 1‬עג מו ק‬ ‫׳אף'שיגנוהו רבים מההנליס וכזה כךיס‬ ‫הסותרו׳זו את זו וכשיוכנו צחאמריס כפשוט׳■‬
‫הליקוק‬ ‫‪ .‬או׳יי‪-‬צד‬ ‫ד׳ע ■הפתיחה ;‬ ‫׳‬
‫הס סותרות אכל מצד שאותם הגזרות שיהיה המחבר ממי שןביךרב^ אושיב ולהם דעות־‬
‫אמר הרב הקדמה סבוע הסעירה או אשי בליח' הגוצר'‬ ‫משלים אז איןכהס סתירה• כלל‪':‬סבה דכיעי׳ ‪. :‬מ‪ 1‬זהלפותו‪1‬זבר הבעלז׳ ולא ייו^ס כל מאמר לאומרו‬
‫חנלל התאוה או‬
‫ביתרוו המאכל או‬ ‫גדולת‬ ‫ההקדמ׳היא‬ ‫זאע‬ ‫׳‬ ‫וכו‬ ‫ה‪:‬פך‬ ‫'או יהיו שני הנושאים מתחלפיסמצה לומל ' וימצא ‪ .‬בחבור ההוא פתירה או הפך להיות אחת מב׳‬
‫הערך ואלו לא חובר‪1‬ה הספר אלא שיא')‪:‬ר ביתרון חוש הקפיא‬ ‫שיהיה' השם ההוא משותףכאמלצוהגדי ‪ -‬הנזירות דעת איש אהדוהוזרה האד‪ :‬רח רעת' ^איש‬
‫■• להולדה מצד ה עג ע‬ ‫‘‬‫•;חכמי‬ ‫והסעירה‬ ‫ההפך‬ ‫הססנות‬ ‫כתה‬ ‫הרב‬
‫התחיי׳לוהאוביקרן‬ ‫אחר • ־ !הס׳נה הימגית‪ :‬היורדלבעל■‪ .‬הכפר הד‪,‬וא‬ ‫ישחט ויצלה הגדי לא ישחט ולא יצלה)יהיה‬
‫היה דיוהיא מועכת מאד לדעת כל הספריב הכעס כמו שחוג‬ ‫‪ r‬טונת אחת מהם מול גדי ‪ , :‬צריךשיוקדם‬
‫החאוברי׳ מאי וה פנים ימצחו כסתירה וגם לנו חם ־ והפמו*‬
‫דעת ואחר‪,‬כן שב ממיר ונכתבו'־מאמריו הראשון‬
‫’בלמוד לפני הראשון‪ /‬רוצה לומר מה‪.‬אנו‬
‫מצחם' גייוור ס פק‬
‫לדעת הסתירה אשר תמצא גנביחיסמאי זה‬ ‫והש‪-‬י ‪ :‬והסכה השלישית'ה’‪:‬ותהמאפריםההס‬ ‫צריניס שנלמד הקל ‪ .‬הציור ונצטרך לעשות‬
‫כלומר שהוחנפמר‬
‫מלחסר ביאור ג ל‬ ‫מין הוא זהוא נר מאיר כל חשך ‪:‬‬ ‫פשוטכב אבל יהיה קצתם כפשוטם‬ ‫לו הקדמה מהענץ אסתוס הקשההציול אי‪:‬ם כולם‬
‫עצין מסופק ולא‬
‫ו ד ע כי הסתירה היא נבדלת מההפך‬ ‫אחכונה כראשון היה לצו ללמד לו העלן וקצתם משל ויהיה לו תוך או יהיו שתי הגזרות יהד‬
‫קרדפנו בומריך ‪.‬‬
‫כי הסתירה היא שעקובל לחיוב ‪ .‬העתקת רני י הוד•‬ ‫הראשון השתוה‪»%‬ונה ואח״כ ילמד הענין הסותרות זו את זו ל‪;:‬י הנראה' משלים וגשיוכגו כפי‬
‫באומלנו כל אדם תי אי; אדם א׳ חי תייזי ו^יל תלבה‬ ‫ושלילה באוממ‬ ‫הקדמה \@וטירוס יהיו סותרות זו את זו או זו הפך זו ‪ :‬והסבה‬ ‫לו הקדמה‬‫שיהיה י לו‬
‫ריך שיהיה‬ ‫^ ׳' ‪1‬‬
‫צריך‬ ‫אשך יי ^‬
‫הקל אשך‬ ‫‪:‬קל‬
‫עליו‬ ‫לדקדק‬
‫נ מ ח שנלו שנרי תי'‬
‫הייחר‬ ‫מצד‬ ‫וההפךיקוכל‬ ‫חי‬ ‫אדם‬ ‫כל‬ ‫אין‬ ‫או‬ ‫תנאי‬ ‫בעניין‬ ‫שבם‬ ‫שיהיה‬ ‫לביעיר־ת‬ ‫‘‬‫^‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫?‬ ‫‪.‬ה‬
‫אדם רשע כל אדם‪ ,‬צדיק כי פות׳יקגי וצאיוועי'‬ ‫נאמיט נל א׳‬ ‫אוי^שניהנושאיםמתה^פיסו^א‬ ‫הכרה‬ ‫^•לי■־־ ’’'״'־?^''׳נטמומו־‘‬ ‫״ח! >נ‪. 0 -‬־ ל מ ד‬ ‫‪V‘:‬‬
‫הסותרות וההפכיס אי אפשר שיהין צודקות • לנפשן ‪P 0 & :‬‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ '/‬י ^‬ ‫אעיפ שנצטרך שיעשה הקדמה מענין הק^׳ ‪ ,‬ב מ קו מו ‪ 7‬הכר׳ י‬
‫הסתירה וההפן ‪.‬‬ ‫ואין‬
‫‪,‬‬ ‫ברבר‬ ‫סתירה‬
‫‪,‬‬ ‫ה‬ ‫‪:‬י‪:‬‬‫ותר‬ ‫במקומו‬
‫‪,‬‬ ‫מהם‬
‫‪.‬‬ ‫אהר‬ ‫התבאר‬ ‫)‪jps‬‬ ‫לעולם‬ ‫שההתחלה‬ ‫מפני‬ ‫כראשה‬
‫הצייר ‪:‬ראשון‬
‫נקראין‬ ‫'חד עם שאפשר שיהיו כוזכותוכחו שהתבאר סתירה‬
‫נהגיי ן ״ והכר‪/‬יר׳ הראשונה אשר תמצא ‪ .‬כשיניח מאמר אחד‬ ‫ובהקדמה עהעניןהקשה הציור נק׳ל כהבנת שם סתירה ‪ :‬והסבה ההמישית צורך הלימוד וההבנה‬
‫בספרים המחוכריס והיא הסתירה היותר ונ חק‪ 1‬פ א ח רי ס תו'‬ ‫לזכר^או‬ ‫על איזה דרך עדשיבא מקומי ‪ :‬ופעמים ‪ ,‬והוא שיהיה עניקסתוט קשה לציירו יצטרך‬
‫המאמר‪ ,‬ההיא לא‬
‫חלושה שתמצא כספריס כי איןהסתירה כפי‪ .‬בולו וההפך נקרא‬ ‫יביא הצורך כצי האמירה האיות י׳׳ל כעי ללקתו החרמה בביאור ענין קל הציור ע־ריךשיוקדם‬
‫הנושאים אכל הסתירה כפי הבעלים והוא כשהניח מאמר מה‬
‫וא חי לו ליוקו•‬
‫ההנימ‪-‬גטיןנעל־הס־י *''''״ ’‘יי ””‘ ני^מור?יפניהראשוזההוא להיותההתה^הדעולט‬
‫אחר יניח ' הפכו‬
‫>זי שקבל דעות מתחלפו׳ וקשר שם הכעליס‬
‫ותמצא בחבור ההוא סתירה’או'הפןב ומרט" ־משל לסתי^אחלנו‬ ‫־ ‪ V‬־ ™ ״>? ‪r‬‬
‫ראה רבי דבריו שלפלוני בכך וסתס לן בלא‪.‬דם צנן •ואין‬ ‫'והחכידם הנכוניס וזה רומז לפילוש צסוק • הראשק‪.‬עלאי;ה דרך שיזדמן ובעיק גסולא ידקדק‬
‫אל אדם לבן שהוא‬
‫כותיה וראה רבי דבריו של רבי פלוני וסתס אםירהלונן מקצת‬
‫ואתה ה׳ לעללס תשב צסאך לדזר ולזר באמתתואבל יוגה כפי דמיון השומע עד שיובן מה‬
‫לןכוותיה והמשל כזה רבי יהודה סיבר שלג׳ האדם לא ייפילו‬ ‫י ^^ייי^י ׳‪• •.‬שיר ה בו עתה להביו ו ואהר כן ירוקדק בעיון העניין‬ ‫■‪,‬שבפרק צסא •יפרםשיייא‬
‫שאינו מתכווין אסור מלאכה שחינה צריכה■ וההפך הוא נאמרו‬
‫>צ מדם לבן יהיה‬
‫וגדולתו ובפרקי רטאליעור‪ ,‬הניתשייא הסתום הה‪1‬א ויתבאר אמתתו במקום‪ ,‬הגאות לו‪:‬‬
‫לגופה חייב ור׳ שמעון פוטר כשניהם ואס הפכי אין ־■‪.‬דפאחד‬ ‫והסבה הששיוו התעלמות הסהירהוהיותהבלתי■‬ ‫תאי לשמים והאחד‪ ,‬מהם‬
‫לנן שהוא ‪ :‬מ ה פן‬ ‫רבייסכר וסתם לן‪.‬כחלחכה שאיכה צר‪:‬נל‬
‫הל מה סהלית‬
‫לגופה שהוא חייב ובדכר‪.‬שמתנןיןשהוא פגיו׳■‬ ‫שיצטרך‬ ‫מה‬ ‫ובל‬ ‫רבות‬ ‫הקדמות‬ ‫אחר‬ ‫אלא‬ ‫טתבארת‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫רות! להבנת‬
‫במאי׳ל ויש ד‪,‬רך‬
‫כר' שמעון מכל מרום אין כאן הפך וסתירה הפ ט ם איי רי םג *ז‬ ‫‘להראותון אל הקדמות יותיהיא יותר נעלמת'ויעלם זה קהמהברויהשב ששתיהגזרות‬
‫כי הס נושאי׳ מתחלפים אכל לבחינת היות השחור שהוא ה פן‬ ‫הראשונות אין סתירה ביניהם ונשתלחה כל גזירה מהס ותתובר אליה ך‪.‬קדמ‪.‬ה צודקת ויולד‬
‫הלנן והרם ה פן‬
‫הסברא אינה מסכמת עם התנא יחון ר י הקר והואחנמצא‬ ‫מהס מה שיתחייב וקיעשה בכלי ׳׳‪.‬ולרה תחובר אליה הקדם' צודקת‬
‫שהסברא היא סותרת האחרת ז הבת אל נמצא‪ .,‬והחיוב‬
‫הסתירה השנית היא יותר גדולה והיא היות ןהשלילה אשר ה ם‬
‫הוא‬ ‫זה‬ ‫וכמו‬ ‫•‬ ‫הי‪.*.‬ך‬ ‫או‬ ‫האהרונות‬ ‫הענוין אחר הקשות רבות אל סתירה מן שתי התולדות‬
‫טבית הסתירה והם‬ ‫ארא‬ ‫הסתירה‬ ‫נראות‬ ‫הראשונות‬ ‫הקדמות‬ ‫שיעלם מן החכמים המחברים צ אך'כשיהיו שתי‬
‫לבעל הספר ההוא דעת אחת ואחר בך שב ‪ .‬חולקים ‪ ,‬האמת‬
‫ממנו כאחרס הדר ביה רכא מההיא וראוי והשק'‪1‬נגל‪,‬הףמ‪7‬י'‬ ‫‪.‬ששכח הראשונה כשכתב האחרת במ;ןוםאחר מן החבור‪.‬זאת היא פחיתות גדולה מאד ולא‬
‫הוא מנלתיז גמצא‬ ‫ימנה זח בכלל מי שיכהנו דבריו ‪ :‬והסבה השביעית י ורך הדברים בעניינים עמוקיס מאד‬
‫אלנחצאאומגמצא‬ ‫שיזכצו אי זו מהילאמריס נכתבאחרוףסכת‬
‫הסתירה הג׳ היות המאמרים אינם כולה‬
‫אל בלתי' נמצא שוה‬ ‫יצטרר להעליסקצת עגיניהם ולגלו‪ ; ,‬קצתם ופעמים יביא הצורךבפי האמירה אחת להמשך‬
‫»וא מהעדר ^‬ ‫כפי פשוטה אבל האחד הוא משל והתחך‬ ‫הדברים •‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫!‬
‫יוציאו’ אן ממציאו'‬
‫אלן העדר והו!<‬ ‫כפשטו נאמרו לא יו׳אני‬
‫חזק ההפכיות י ן >‬
‫מהפניות אשד ק א‬
‫האדם ואי נפי פשוטו‬
‫מגמצא‪ :‬אל מ‪■0 | 1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ישיהיה כענץ תנאי שצא פורש במקומי ־‬
‫נהכריע ביניהם ‪ .‬או שיהיו הנושאים ןזתחלפיס ולא יתבאר אחד מהם כמקומו נחו שיהיו השמות משותפים נאמרו;הגדי ישחט דצלה הגדי לא ישחט ויצלה)יהיה ‪,‬‬
‫שצל אחד מהס ‪-fe‬‬
‫להם מציאות כאנו '‬
‫פןדתאח^מהםחזל גדי ‪ i‬אסבההה׳לסתירהוה^אהנדיז הלמודוההכנה יביא לצו הסתירה‪.‬ע והמשל בזה צייןיהבכאןענין סתוס^מאד קשה לציירו כמה שהוא סתום‬
‫ק א חי סאילניטנב‬
‫דע^וי* יצטרדלציל לגר עניוקל הציור ולחה שזה היה קל הציור ראוי שיוקד׳על קשה הציור ני הדנרי׳הקליסהס הקדמות לדנרי׳קשי הציור כי כל ידיעה ולחוד אוזנה‬
‫שי^יא שיללת יוקר‬
‫הפכי לטיב מאפר‬‫מגיע׳ בידיעה הודמת!לאה שקשא הצייזל בוא הקדמה לקל הציור‪ ,‬ר‪,‬אוי שיוקדס הקשה הציור ולחה שלעזלסנתחיל בקל הציור נעבור זה הקשה הציורראוי שיה־ינ קל‬
‫הוא מעלה ‪3fpp‬‬
‫‪3‬הכ'תו חפכ^ההתחלה לעולם נקל יביא ההכרח שהקשה הציור ׳שיקל המלמד כהבצת הענץ ההוא הרא&ון על אי זה לרך שיזדמן ובעיון גס ולא י קדר‪ ,‬באממתו‬
‫צנחריזשולל‪ # ' 1‬מ »‬
‫אכליייונח־ כפי דמיון‪.‬השןמ׳עד שיובן מה שירצ׳נו עתה להבינו באמצעותו מי‪1‬ניןה‪3‬נמהקצ הציז ואח נ ילוקדק הענין ההיא הסתום הראשון)יתבתר אחתתו במקוה‪.‬‬
‫ייתר חמה שיאמר‬
‫‪ ,‬נ טי‪ :‬ש הי׳י עכ חו‬
‫יראוי לו ס‪-‬י ו׳ לסתירה התעלמות הסתירה והיותה בלתי חתבאר^׳לא אחר הקדמות רבות * זזה דבר מבואר כי כרכים מאנפיס ימצא זאת הסתירה וכפרג־‬
‫שהתנאיבס׳המליצ׳‬
‫^אנשיסאש־ אייסשקועיס בחכמה ‪ i‬סיה ז׳לסתירה צורן הדברים בעצ?יס עמוקים מאד יצגורן להעליסקצת עציציהס ילגלות קצת ופעמים יביא הצורןכפי אמירי;‬
‫סותרת לראשונה כפי האמת)אמרו המפישיס כי וה ה‪3‬בח החמיפמן‬ ‫אתת להמשך לדברים ירצה כפי ההכרח יצטרך בעל הסע׳ שיניח הקד|אחת ונחקוס אחר יביא‬
‫אויףדלוקו׳‬
‫‪ ,‬ולקחן‬ ‫והגד? וה)‪5‬ןיי?י׳מי»טן פחז׳ח‪?8‬למירות»רן ‪4‬ז‪!%‬‬ ‫•‬ ‫\ ‪/ t* r‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'רזאז צפי׳הפסוקאת? ^ ‪7‬‬
‫)‪(BI‬‬ ‫‪ a‬א■‬
 ‫ע‬
‫־ אנקורי‬ ‫‪ 6‬תיחה‬ ‫ם טוב‬ ‫‪9‬־קאש‬
‫ראה רבי דבריו שלרב^ פלוני בכן וסתם לנו כומיה ן רוצה לו ‪0‬ך המשל‪.‬‬ ‫לעולס תשב שנפיק כסא יכאר שהוא תאר עצמותו ומהותו ובפרקי רני‬
‫רבי יהודה סבירא לי׳ בדבר שאין מתכוי^אסורומלאכה שאינה צריכה לגופה‬ ‫‪ ‘ ippSS‬הקדמה אליעזר הניח שהוא תאר לשמיס והאתד מהס כפי ההמון וזה יחז להבנת‬
‫חייב עליה ורבי שמעון פוטר בשתיהן ״ ׳ ‪ 0M‬רבי סבר כרבי יהוד׳במלאכה‬ ‫קל דבריו ‪ J‬ואמר הרב שהסתירה הנמצאת בספרי הנביאים הוא אס כפי הסבה‬ ‫!נייוור עניו‬
‫יי>ה בזה שעניו״ה‬
‫שאינ׳ צריבה לגופה ובדבר שאינו ח^ויןכרבי שמעון מכל מקוס איך כאן‬ ‫ן זולת מקות‪ 1‬לושי הל או הד׳ובעבור זה הענץ הובא זאת ההקדמה כלה» והנה הסתירה אשר‬
‫הפן וסתירה כי הס נושאים מתחלפים »‬ ‫‪.‬‬ ‫>;ת‪1‬מומיות’לולגה' ציירו רז״ל הוא בעניני הדיניס ואמנם‬
‫»זל לומתתו)להבינו‬
‫אבל כבחינת היות הסברא אינה מסכחין‬ ‫גגיאור רחנ ולתת כווכת הרב לבאר הסתירה הנראת^עות‬
‫עס אחד מהתנאים יאחר שהסברא ההיא‬ ‫הכרח‬ ‫ויביא‬ ‫אחת‬ ‫הקדמה‬ ‫הנחת‬ ‫כפי‬ ‫בה‬ ‫דהדבריכש‬ ‫גדרו המבאר אות! ובאמונות ! ואמנ׳אסתיזצ׳בספרי הנביאי׳‬
‫סותרת האחרת ‪’.‬בבחינת התנאים‪ .‬אומי'‬ ‫‪1‬יקר‪ 9‬בתכחה סתירה לפי הסבה הז' אחר הרב כי זה הצורך במקום אחר להמשך הדברים בה לפי הקדמי‬
‫האתר' שאון התכת'‬
‫הסברות‪ :‬יש בו מקום עיון • רוצה לומר‬ ‫ההיא מיותדת לו יצטרך עיון וחקירה רכה וצריך שלא יגזור סותרת לראשונה • וצריך של^ןירגישו הד־־‪.‬םון‬
‫אין ראוי שנאחר כחוקלס שימצא בנביאים‬ ‫ההוא י זה באומד דעתו בסברא בלי איז^ וחקור ב שו ט פ ני ס במקום הסתירה ביניהם ושיעשדק‬ ‫*ביאור הענין ההו'‬
‫•יזכ ר העני)‬
‫כפי הסבה הז׳יואס יש בהם כפי הסב' ההיא '‬ ‫המחבר תחבולה להעלי' ’ אוחו בכל צד ‪ :‬אמנם‬ ‫סתירות‬ ‫ל‬ ‫הי‬ ‫הביא‬ ‫ח‪£‬ה‬ ‫רבי‬ ‫החכם‬ ‫והנה‬ ‫>כר‪ 7‬אן שיעשה‬
‫וכן אמר הרב ז״ל בפרק כ״ט משני ובפרק ’‬ ‫המקום בדעות ואותם הסתירות אינם סתירות ־‬ ‫גאות!‬
‫כ״ח גושליסי * ונאמרו וינחם יי׳ ♦‬
‫שתהיה לפי האמת והמבין אותס ידע שאינם הסתירה הנמצאת במשנה וברייחות היא כפי הסבה‬ ‫הקדמה ‪,‬‬
‫הראשונה״ ׳‪ .‬כמו שתמצאם אומרים תמיד קשיא ‪ ,‬לא איש אל ויכזב וכן אדם)יתנחם ‪ :‬ז ^‬
‫הקדח׳ מןההקדמו'‬
‫וגשו' ס!תריס והנה כבר ימצא בנביאים כפי‬ ‫‪ 6‬היא בנושח‬
‫זה והבן אמתתו וזכרהו • רוצה לוחי‬ ‫פידייוני‬ ‫רבי‬ ‫רישא‬ ‫התשובה‬ ‫ורתהיה‬ ‫אסיפא‬ ‫רישא‬ ‫אושה‪ 1‬אמןההכר ת אמירה אתת דבר שיסתור אמיר׳ אחרת‬
‫וסיפא רבי פלוני ו ק תמצאם יאמרו ראה רבידבריר שתהי׳ זכור שהסתירה אשרתמצא זכזה‬ ‫•יזכור העניןההוא נפי הרצון בנביאים לדברבענין אמרו‬
‫סוקדס לת כאלי‬
‫החמיסי׳והשביעי׳ ז ה‬
‫___ ו‬ ‫של רבי פלוני ופתם לןי כותיה וראה דבייו של רבי י הספר היא כפי הסבה‬ ‫נפי‬ ‫תאמר שכלאו בשש נפלו לא תוסיף קום בתולת ישראל כי‬
‫אן חומר ראשון או‬
‫~רמוז ילהכנת דבריו‬ ‫שיזכרו אמירתו הוא להוכיח את ישיאל כדי שישובו פלוני בכך וכך ופחם לן כוותיה ‪ :‬והרבה תמצאם‪,‬‬ ‫•בע‬
‫שערים ונו׳ רוצה לוחי‬ ‫פ ת חן‬ ‫המקומות רבים בתשיבה אמר הנביא נפלה לא תוסיף קום‬
‫ויבא‬ ‫‪ .‬־ בשתוף השמות •‬
‫רבי‬ ‫מני‬ ‫מחני'‬ ‫היא‬ ‫פלוני‬ ‫רבי‬ ‫מני‬ ‫פתמא‬ ‫איימריס‬ ‫גזולת טקומס‪ 1‬אי וזה הנביא בעצמו כתב אחר זה ושבתי את‬
‫ההנ׳לתלמיד שבות עתי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו פלוני היא הה הרבה מלספור ‪ :‬ואמנם הפתירה או י‪-‬יי חומר אמונים רוצה לומר נ־י'‬ ‫אפש׳למלמד שינא׳‬
‫י העגין‬
‫צדיק חימר האמת במה שהוא א מת כי לי‬ ‫התכצית הניא‪ 1‬ר ונטעו כרמים ושתו יינם וכי׳ ונטעתים החילוף הנמצא בתלמוד הוא לפי הסבה הראשונה‬
‫לכילי יאות ולא לאחרים וכדומה בהתחלה‬ ‫המתוייב לאיתו על אדמתם ולא ינתשי עוד מעל אדיותס והשגי׳כמו שתמעא׳תמיד אוסריסבכךלכך סבר לר‪,‬‬
‫העניו א ‪ 8‬לא נ ^ ר'‬
‫הראשונה כמן שככר יקדם ‪:‬‬ ‫גדול ובהצעות אשר נתתי להם זכו׳ וגם נמצא רבים כרבי פלוני ובכך וכך סבר לה כרבי פלוני • ויאמרו‬
‫מהסי‪/‬ירת ובדעות ובאמונות כפי אידיה‬
‫ויאמרו הרי אמוראי‬ ‫זיצערךלו אשר יתעסק בה הנביא• ודעוכו׳צוה ‪,‬גסכן סכרלה כוותיה בחרא ופליג עליה בהדא •‬ ‫ארוכות‬
‫המלמד לתת‬
‫‪7‬מ‪1‬יים והמשלים הדב והודיע כי הסתיר׳ הנמצאת כזה הספר נינהו ואליבא דרבי פלוני • וזתהמיןכו^ו‪ .‬הוא נוהג מנהג הסיבה הראשונה ‪ :‬ואמנב^‬
‫>אותי הענין אתר‬
‫לבארו ש‪:‬יא כפי הסבה החמישית והז׳ ♦ ואמר בכי הסבה השנית הוא או מ ר ס ׳בכי<•^ור הדר בידה רבא מההיא • ויהקר אי זה משני‬ ‫שאינו ינול‬
‫וצתת י‪-‬ייי'יכז ׳ ודע זה והבן מאד שלא תתערב בקצת המאמרים הוא המאוח׳וכןאמרם מהדוריקמא דרב אשי אמי לן כך וכך« ומרדורא בהרא‬
‫אמר לן כך וכך • ואמנם הסתירה או ההפךהנראדה בפשוטו של ענין בקצת מקומורת‬ ‫פרק‪. ,,‬‬ ‫‪.‬תל‪-‬ד‬
‫המלמד לבארו לא‬
‫מספרי הנבואה• כולם הוא כפייהסבההשלישירת והרביעית • ואלז^ענייןרובאדה‬ ‫יוכל לקנל מצד ו א ח ר שהניח הרב כונת הספר ותכליתו‬
‫ומה שמו ולמי חברו והלמוד‬ ‫פהוא תשר ההצועו'‬
‫ההקדמה הזאת כילה • ־ וכבר ידעת רב אטרם־^׳^כתוב אחד אומר כ ^ *‪.‬ו כ הו ב אדיר‬ ‫‪ ,‬ולכן צריושינארלו‬
‫ג ביאור קלו אע״פ הנעשה בו שהוא *זגלה טפח זחנש׳טפחיי׳‬
‫‪ .‬אומר כך וכךוטבארים הר אות הסתירה • ואח״כ׳יבארו שהעניי‪14‬סר תנאי או מתחלף‬ ‫שאין זה ביאורו והלו‪ :‬יין בו איך ראוי שיעיין ושאין ראוי‬
‫הנו ש א ב א מ ר ם ש ל מ ה ל א דייך ש דב ריך ס ו ת ר י ן ^ ר י ' ^ א בי ך ^ ל א ש הן סו ת ריז‬ ‫המיוחל לו הנקרא לגלות דבר מזה הספר זה תועלת הנמצא‬
‫ראשון ועצמי לדבר‬
‫וכן ה ר ב ה ב ד ברי '•־רבותינו ז׳י ^ א כ ל רו ב מ ה ש ד ב רו‬ ‫• ^׳י‬ ‫זה א ת זה ‪ ,‬ובו'‬ ‫ההוא וכשיגיע אל ו ומי האיש אשר לא יקרב לזה הספ׳ועש׳‬
‫סקומו הראוי לי התנצלות לחכור זה הספד שלא חובר בזמן י■ מ ה ו א ב מ א מ ר י ה נ כ ו א ה ה נ ת ל י ס ב ד י נ י ם א ו ב מ ו ס ר ד ר ך א ר ץ ‪ :‬ו אנ חנו א מ נ ס ה י ה ד ע ת נ ו‬
‫? ״ ״ ד ״ ! ‪ ^;7‬הבלוא ואמר מבוא השמיר׳!־‪.‬הכן הנמצא להעיר על הפסוקים שבחבט פתירה בנראה בדעות ובאמונות • ‪ ,‬והנה אבאר מזה קצרת‬
‫הניאזר ההוא מורה^ בספריס והנמצא בזה הספר אמר כי אתך בקצת פרקי זה ה מ ^ מר כי זה העניין ג ט כן מסתרי תורה • • ואמנם אס תמצ^־ג בספרי‬
‫״״יייי ־ אלוההקדמותהתחיל בזכרון השמות אשר‬
‫הה‪?1‬ו צפי צומתתו צריך להעיר על אמתת העניןהממון ככל הנביאיס פתירה לפי הסברה השביעירתיש בו מקום עיון והקירד־ו • ‪ :‬וצריך שלא יגזור‪.‬‬
‫ו ל פון ק ריוי הו אנן‬
‫‪ 5‬זרו ‪ ,‬הליי׳וד יזקיס כפי ענינו ויהיה זה תפתח לנכנס אדם בזה בשקול הדעת ובסברה מבלתי ן^זון וחקור ‪ :‬ואמגבט החלוף הנמצ^^יז בדברי‬
‫צשהוא אפילו סוגרו עליהם השערים וכשיפותחו הפילופופיס האמתיים מהם הוא כפי הסבה החמישירת • ואמנם הסתירה אשר תמצא‬ ‫ופילזפו '‬
‫עיון‪ .‬ע תו ק ‪t t p i‬‬
‫צהשניל ולהכין השעריס ההס ויכנס האדס במקומות ההס ברוב ספרי המחברים והמפרשיסיכלתי מה שזכרנו היא לפי הסבה השישית י• ‪,‬וקתמצא‬
‫‪ t6‬יניהו בהם הנפשות רהט העיניס וינפשו במררשות והגדות‪ ,‬סתירה רבה לפי זאת הסבה ולזה אמרו אין מקשין בהגדה • י ונמצ<>‬ ‫לתלמידיט וינלא‬
‫לעשוקלזכרו ממצו הנפשות מעמלס ויגיעם • ע״נ הגעת‬ ‫ד^ולן‬
‫ו א מנ ס אשר ימצא במאמר הזרה‬ ‫ב ה ט גס כן סתירר־־• לפי הסברה השביעית •‬
‫)ימצא פתיחיצזההספר הנכבד •' וע״כאמר‬ ‫הקדמה‬
‫עני) יקל לה בין פתחו שערים ויבא גוי' צדיק שוחר מן החלוף הו<^ לפי הסברה החמישירת והסברה השביעות • ודע זה והכן אמתר־זו‬
‫וזכרהו מ ^ ד שלא תתערב בקצת פרקיו ; ‪■^ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 1‬ע׳'כ צריך להקדים‬
‫הענין הנקל תתלה איזוניס אשר הרצון בזה כי בידיעת השחות‬
‫אלוהדהקדמותאתחי ‪4‬בזכרון השטות אשר צריךלהעיר אמחת ענינכם‬ ‫עלהי^ שק געבול יפפחו השערים ויבא בהם גוי ‪-‬צדיק‬
‫המכוון ב ב ^ מ קו ט בפי עניינו • ויהידה זה מפרהח להכנס במקומורת‬ ‫הדברים ‪ .‬ויהי' ׳הארס בהם שומר תורתו ואמונתו ‪H ws 1‬י‬ ‫>‪ v‬ההתחלה תהיה‬
‫לעולם חן‬
‫הקלים ויצערן לא מה שיחשנו הפתאים כי מי שיכנס כזה סוגרו עליהם השערים • וכשיפרתחו‪ .‬השערים ההם ויכנס א ד מ במקומות ההם ‪W‬‬
‫המליזד להעלים הספר מדבר עליי׳תוע'אבלהואשומר‬
‫‪. .‬‬ ‫בהם הנפשות ויהגו העינייוינפשו הגופות מעמלם ומיגיעם‪ :‬׳־‬ ‫עינו בלמוד העגין‬
‫הרי׳!שון כפי מה אמוניס כי האמונ‪/‬אינו דבר נאתר אכל‬
‫שמוא ‪ 4‬בן יהודד־ז ןיתבון ‪r‬״ ‪^^ S‬מר הרב דחמחברזצוק״ל‪ .‬פתחושערי)&‬ ‫‪#‬יוצל ובעיון הגם מה שיצוייר אמתי וצודק יהי׳אמונ׳ אמתית‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫א מ ר ויב<^ גוי צריק׳שומר‪ .‬א טוני ס ‪:‬‬ ‫ולכן אמר כי באלו השערים ‪ .‬ישמרו‬ ‫»‪5‬ול' ירצה' לדקדת‬
‫‪5‬ומתת העצין יון‬
‫■‬ ‫כאתוניס ;‬ ‫יניתהו ‪ .‬לפי שכל ’־‬
‫שיר' ממבע ופשוט שחכר הרב ז״ל‬ ‫‪‘)C‬‬ ‫השומע עד ‪fi‬‬
‫♦גונן מה שירצה‬
‫ו^(ת"צ‬ ‫לנוניהו‬
‫אח שלולה ‪:‬‬ ‫ישר לסלול‬ ‫לנחות דרך‬ ‫דעי הוי^ך ׳‬ ‫' ♦שוב לדקדק לו‬
‫העני;העמוק ההויז‬
‫‪.‬׳ יד מעגלרה‪:‬‬ ‫סוררה ודרוך‬ ‫בשדה תורה‬ ‫הוי כל תועה‬ ‫ויתב‪5‬ור על ו^מתתו‬
‫למקומו הרי‪/‬זי לו*‬
‫יקרא לדה‪:‬‬ ‫’ דרך קדש ‪.‬‬ ‫לא יעבור כדה‬ ‫טמא־ וכסיל‬ ‫ו‪/5‬מד הר״ש כי‪5‬וקל‬
‫נושנות הגזת־דה ‪)(5‬‬
‫‪ 5‬ותרצצי?ןמתת‪* 1‬וניז(השהו^ הפך^וזסותר • יקצתי׳ן הגדוליים פירשוכי ? ענון ה ם תו ‪ 1<3'0‬ל‪3‬ז!ר’ פניןתל‬ ‫וייבזורםו‬ ‫יז ^י גי ^זוי ^ ת רו הו מ עי מי צ ס‬ ‫®‘ ' ‪J‬‬
‫* ‘ ד ‪ , ,‬״ “ ” י י גייר ה‪.‬מ>ד וההצנה זמהצויך הלמוד וההבנה לענין הקל שיהיה שנת הסתירה צ‪1‬ו ההפך ועוד ^ויך ינ ק העני! השתזס לבקר ענין קלוהוצ‪ 1‬בלי;י מבו<ור בעצמו וצריו בי‪5‬ן!ר ‪ 51‬ז ן יתב‪5‬ור זו ל תינז‬ ‫‪-‬‬
‫‪-‬פי ד ע ת‪ ,‬ה'•־ י אוי לו מי לנא רענין קל ועול קיו ק ר א הענין ‪ bipbo‬יקשון הקל הוי! הראשון לפי הנחתם ועודקמרו צריך כיוקדס גלמוד על‪.‬היקשון ההוקק״כ הרקשון לקגיי‬
‫’ יןהפי־שכיןדעת רני י ז י י ז אלייי יניזי ע ת ל בי שמואל ן׳תצו) שניהם בונה אחת נתפוצו אלא שרבי יהודה תריזי הרחיב הנאור עד שלא יפול נו הפ פ ק אפי' למי שא ין עיניו נרא‪, 6‬ן אן ח ר ה ר ם‬ ‫‪ .‬׳ ‪ ,‬׳ ‘ ל* י ‪.‬‬
‫״ “ תייה אי ההפך שהם בספר המורה י>י| ‪»0‬וא יזכור עני) סתום צייקוס מה־להכרח מה נארו נ ב אןי קל זנמקוס אחר ידקדק העניו זיכאר אותו על אמתת! כמו שעשה באיזךו)תמוגתה׳ יבי• ואמת‬ ‫‪.‬‬
‫^ ‪-‬י ׳•א'לאי פלסו ואמתת מציאותי לח תושג יזה הוא הפך מה שאמי ותמונת ה' יביט ואמר הפלוסוף רבי יושף אבן כשפי ני מה שאמר בתמונת ה׳ יביט הוא ענין גם ומה שפירש בפני צא ייז *‬ ‫י‬ ‫®‬
‫‪.‬‬ ‫»)א ע ןאמתיושן*פהאי & ‪ 0‬ופאתרש‪0‬תג)ג*ש»י‪ 1‬אתבעצםוגכמהזינ‪^ 5‬וןבאנה)במאמרה ש שימ«מע שגעי דקדק שאיןנעצ»תנועהפ?צור)תה‪ 1‬ו תו נ פ ‪ 0‬דןת ‪ 9‬לין מ ך‪.‬‬

‫■‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪V.‬‬ ‫׳ הפתי״חה‬ ‫^ " כי או ר‬ ‫ונשלם‬ ‫‪ . . .‬־ ‪'^ ■,‬ם‬ ‫י' ׳'‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫־ ’‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬

‫‪/:/‬‬
 ‫קרקאעו‬ ‫ו‬ ‫מודה נכוכים חלק ראשון שם טוב‬
‫פלק ראשון צל ם י ודמוע אמד הרב צלם ולמת צכר יזשנן בני אדם !‬ ‫פרק ראשון כ ‪ 5‬ר ‪;■•; /‬שכו כצי אדם רוצה לומר הדמיון ההמוני ואבי׳וה ^‬
‫פ ר ק ר א שון‬ ‫הפירוש מ ר כיארכונעעיחע זה השפר כי הפשמת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ההגשמה הגמורה ר״ל שלא יחייב המעו^כח מש׳וזהו‬ ‫‪,‬‬
‫הצשמוע מהאל יחכרךא'נומגנלל הסעריס אשר ראוי להיגלוע אבל כהרחקע ■‬ ‫א מרו גמורה וגס ישימו השס כעדר וכו'ר״ל שאלו הארשיס השכלים האמינו‬
‫הגשמוע ראמ שישומפו ההמוןוהחכווים ויחנכו הנעדיס ג״נ כמו שביאר הרכג־ ‪ B))9H‬גלס‬ ‫כהגשמה מצד שני רכרי׳האתע מהן שנמשכו אתר פשוטי הכי^וב^אם יפלדו^‬
‫‪ -‬נופל טל‬
‫הטכעיין'‬ ‫ה‪5‬וד‪»1‬‬
‫שימצאו‪.‬שערי'רנישיחוייב‬ ‫ולמה‬ ‫ל"‪:‬‬ ‫נפרק‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫מזתע האמוג' יכזיכו הכעוכיס לפי דעתם‬
‫איינו ‪ '» 5‬זה להחילו‬
‫>זנליג שהנס לנו‬
‫שיהכנאועס החכם אחר הבלע‬ ‫שי קבל אלעס‬ ‫ך־י־ ‪*-----‬‬ ‫והמבולבל ' ^ ‪r•— -‬‬
‫שכלס העכור והוזכולדל‬ ‫‪,‬שמצד פרלם‬
‫ו‪,‬השנ*ע ‪^.‬וו^ד‬
‫והש‪-‬ת‬
‫?‪5‬ורה המלאכותית‬ ‫‪ .‬גשם רנה הרב בעבור שני אלי‪,‬טעמי׳לשלק‬ ‫ישימו ה״שי נעדר אם לא יהי'‪ .‬גוף אפי׳לא‬
‫הג״‪.‬מ׳ע והתחילבצלס לח ‪ :‬שאדון הנביאים ‪-‬אשר הוא התי׳ונ>‬
‫להתוא‪,‬ר העני; אשו*‬ ‫ייהיה להס פשטי העור' ט לפי דעעס מה‬
‫האהיל בו במעשה כראציעגס טהןאבוגל‬
‫נו נתעצם יהי*‬
‫;‬ ‫ש‬ ‫לו‬ ‫רבי‬ ‫שביאר‪.‬החכה‬ ‫כמו‬ ‫ההגשמה‬ ‫חלקי'‬ ‫צל‬ ‫סאינו גשסחו כח בגשסאינו נמצא אמנ׳מה‬
‫מה שהו' איו ספת‬ ‫שצרי;ונ)׳ר"ל עכשיו בא המור׳לשעור דעע‬
‫הנדב־ני• !אמר ככר חבבו •‪:‬ני אדם כי ' שהר״ס רצה צן*‬
‫הטנין לבאר מה‪' 1‬‬ ‫־ צלם בלש ןעימיור‪ :‬על עמונע הדכ׳ועןארו‬ ‫בהאמנע ההגשמ' יוצד• ■השני דבריס‬
‫הצורה אפשר שיינן‬ ‫ו;רוק בו כיצילם יורה על תמונ;’ותואר כבר‬ ‫סהאמיפו יכה אלו ‘השכלים ואמר אמנם‬
‫ר‪.‬עצ*‬ ‫ממאמרו‬
‫האישי ה י׳‪.‬ו רכב‬
‫ידעת כי תמונה ותאר הס ממאמר האיכות‬ ‫שנצטרך להביאך מופע עכשיו שהש״י אינו‬
‫והס מקרי‪ :‬כמו׳כיו‪ :‬בהוא כיוות ואס הדבר ‪ .‬מהיזוויר והצור*‬ ‫גשם נגד דעח תה שחייכו שכלם העכור‬
‫קימה נאמר■ גחע•;‪:‬בלי׳ושיתצעשה אדס אשר בסם נתטצ«‬ ‫מאלו השכליס^אין זה מקומו ויעבא' כראש‬
‫וכעצם‬ ‫אדבר^‬ ‫בצלמנו הרנין;‪.‬ו •ה תמונה‪.‬המקרית^■ ואכ‬
‫יוחלט אל שניה®‬ ‫בכאן אמר ‪ .‬הנם נעשה‪ .‬אדם בצלמנו יהי‪:‬‬ ‫הפ׳לדחוע‬ ‫חלק שני א*ל עהי' הערענו כזה‬
‫לבדה‬ ‫שהצורה‬ ‫חשבו ביי אדם כי צלם ב?(שון העברי‬ ‫מאלו השכללס האחנע ההשגמה מצד‬
‫איננה עומדת וסן‬
‫החומר לנדו איני‬
‫תמו׳‬ ‫עי‪-‬‬ ‫יורה‬ ‫צלם‬ ‫כן‬ ‫;;‪.',‬דגר‪,‬‬
‫הדהרש‪:‬וא מקי־; ‪:‬כמות א״ככנלמצו וות‬
‫‪V‬‬ ‫)'‬ ‫גנ_ס‬ ‫'השם‬
‫‪.‬יורה על תסונת הדבר ותארו♦ והביא‬ ‫כבר‬ ‫הפסוקיםי שהאמינו ‪.‬שאסיפרדו חזאע‬
‫עומד ונזה ביאר‬ ‫דבר גשיני‪ .‬וכ‪.‬כאן נכלל הש׳׳י אט כן‪:‬״■'י היא‬ ‫האנ)וכ' יכזיבו הכעו׳והרב ז״ל יכא׳הפשוקי' זה אל הגשמה גמורה לאשרו* נעשה אדםב‪..-‬למננ‬
‫עוד ואמר“ והיא‬ ‫• גבם וחשבו רביסשאס יתפרדן מזאת האמול‬
‫אחתתו מי‪,‬שר ■;וא ‪,‬‬ ‫יכזבו י‪.‬כתו‪,‬כ‪.‬גם כי דביט חשבו שמי שאיכ‬ ‫בנד שאין הו הגשת׳ כלל‪.‬שם של׳יא יפול על_ כדמותנו•'וחשבו שהשם על צורת א ד מ רדל‪,‬‬
‫‪3‬נח‪.‬צא ההו׳פכלור'‬ ‫השס כללר״ל והוא עאר‪ : 5‬והי׳מה שהוא‬
‫ננדה היא אניתת‬ ‫גשק אינו ניונא ־ והמלך אס ‪ ,‬לא יהיה בע־‪-‬‬ ‫ר״ל שהוא נבדל משאר הנמצאים מצד צורעו תמונתו ורתארו י * והתחייבה'להם ההגשמדת‬
‫כנים ויד כמותי; ‪:‬אינו כמנא כןהואמנך הדבר ושלמותו הנ«‬ ‫הטבעית והוא‪,‬אחעעו מאשך הלא וכו׳ר״ל הגמורה והאמינו יה וד^^ו שהם אס יפרדו מזארת‬
‫ניאר ע;ה ‪ 5‬נ צור®‬ ‫יולכי המלכים אלא שחשבו שהשם יתברך ה‪.‬א‬
‫גדול בכמות ייותר כי;יר ואינו החיורשנו בכלל ‪.‬איו׳;’ נול ס‬ ‫נעדר‬ ‫אין ז? מגדר הצור׳הסבעיע כי ככר נשלל האמונה יבזיבו הכתיב * וגבם ישימו ה ש ס‬
‫סתהיה' ובעבור (*‬
‫ביאר עול ואמר‬
‫מרס ולא מכשר זהי מה שחשבו ריגימת בחק‬ ‫ה‬ ‫מונ‬ ‫■כאמרו והי'מה שהו׳אכל אמרן)הו׳אמעעל אס לא יהיד*•־ גו י בעל פנים ויד כמותכם ב ת‬
‫*מלת צלם שחור׳‬ ‫שקר׳כספ׳הכילוםוגי׳‬ ‫אמנטוכרכימי‬ ‫!‬ ‫הש״י‬ ‫הוא כחור הגדר‪,‬ואמר והוא אמעעו ובתאר • אלא שהוא יותר נדו ^ ויותר בהיר ^ פי‬
‫על מהות איננס‬ ‫ככר ידע שנא החופת 'שהש׳׳י אינו גש‪ %‬וגס‬ ‫ר״ל והעניין אשר בו כעעצס הוא‬
‫כבר נאמרת סי אם על‬ ‫אחדבבר‬‫ש׳׳י י‪1‬ח‪7‬‬ ‫דאתר שה‬
‫״׳‪».‬״׳‬ ‫התורה !■׳!׳‪j].‬‬
‫שיקככ •‪ ;y ,‬׳»‬
‫מי ״ <ןע^‬ ‫_ •!‬
‫חתתת כנמנימחשר העניןיגי^דו ‪N‬׳■!!״ ׳•!ץ סברתם‪ .‬והחמר‪,‬שלו ני׳ב אינו דם ובשר • זה הכלית‬
‫אתתע הנחצ׳מאשר העניןההוח מחדש חין‬
‫צורת האדס ווהן‬ ‫כי נל ההבדלים‪ :‬העצתייס יחדסן מיני׳‪,‬הן‪ .(,‬מה שחשבוהו רוממות בהל‪ ,‬השם אמנם מה שצריך יחוייב ב‪ :‬שיאמץ שהשם אינו גשם)לכן יר״ייג‬
‫י‪,‬מרו א‪,‬שר העניו ’‬
‫ההוא באדם יהוח ‪,‬‬ ‫התמונה‬ ‫יאמר על‬‫לכד י‬
‫ודמות׳• נא* ׳•י‬‫אחרו* מאשר הנמצא ההו׳וי״ח כי אמרו והו׳ י שיאמר בהרחקת הג ש מו ת והעמיד האהדור־; • כי נלם• ‪V‬״‬
‫אבד נ ענייי ת הי‪-‬ן‬
‫הצור' רטרכייחי‪-‬־רזדי‪-‬‬
‫הטבעית)?נורה‬ ‫ותותראבכיאחרענרצור׳‬
‫ומותר אבה יאמר עצ‬ ‫‪-L‬‬ ‫״‬ ‫‪v < .! <.‬׳‪* -‬‬
‫ההשגה האנושית‪.‬‬ ‫אמר הרב שהוא מה‬ ‫הטבעית‬ ‫אמתתווהוא תשלזס הגדר כי כנר היינו האמיתית ״ ־ אשיר אין אמתלה א ת אבהסרת‬
‫הגשמות הנה תדע המופת על כל זה מזה המאמר &בו נתעצם הידבר והיו מה שבוא והוא גי הנייי! דגק‬ ‫ייכיליס לומהשהיסנדו' הסהפצמו׳האד׳והס‬
‫בנפש שכוח הצורה‬ ‫) פרק מ״י חלק א׳ (‪ .‬אג ^‪ .‬הערתנו הנה בזה הפרק ‪ ,‬אננתתו מאשר הוא הנמצא ההוא ד‪.‬רצ‪1‬ן בזה‬ ‫מעצא־ס אלעל וכשאומר והוא אחתתו וכו׳‬
‫ירצה‬ ‫המינית י‬
‫נתענסכן‬ ‫ענסולא‬ ‫חלר^‬ ‫'כ'המקר׳אינו‬ ‫בעבורו‬ ‫‪.‬הו׳ מבדי׳ההבד׳העניזי המיוח׳אשר‬
‫בזה כי צלמם היא‬
‫נדבר ונח‪'.‬שהחמר הראשון אינו נמצא שלט‬ ‫ואומר כי הצורה‬ ‫היא לבאר ענין צלס ורמות •‬
‫נפשם והשם ביוה‬ ‫ר״ל מפעול׳‪,‬׳‪,‬הצור׳הזא׳ היאההשג׳השנלית‬
‫אותם מצד הפתיתו'‬ ‫אכל הנמצא ;השלם■ יבוא אשר יש לו הנור'‬ ‫נאמד בו כצלם אלהי׳ 'ננו׳ר״ל מצד הצורה '■'המפורסמת אצל ההמון ״ אשר היא תמונת הדבר‬
‫המינית לכן אמר והי' מה שהוא ומה שאמרו שיש לה אשר לא‬
‫והוא אמתתו מהשר הנמצא ההיא נוח פירוש הושלמה לא בתודה ‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫■ השכלית הנמשכת מהצורה הטבעו׳האנושי׳;' ‪ ,‬ותארוי שמה המיוהד בה בלשון עברי תאר •‬
‫ולח בחעמה ואינו‬ ‫•‬ ‫המלך‬ ‫נאחר בצלם אלהי׳ וכנ‪ :‬הכח הנמשך‪.‬אחר ‪-‬יפה תאר ויפה מראה מה תארו כתאר בני‬
‫והיה מה שהוח ואחיי ‪ .‬אנוירו כי אמרו­ זייצה בצלמם צורת‬
‫שהוא‬ ‫והוא אמתתו הוא תשלום הגדר כי ככר היינו ‪ ,‬פניהם‬ ‫י הצורה בשסהצורא שהיא הצלם כי הצורה ־ונאמר בצורההמלאכייתיתארהו בשרד ובפהונה‬
‫האמונה והתואר‬ ‫יצוליס לומר שהיסודות ים עצמות האלס‬ ‫בעצמה היא ענק גשמי ולא הי׳כהענין ■יתארהו• וזהושםש ‪ 4‬איפו ^ על הש׳׳יבלל‬
‫יכגאומר א מתתו הוא הנדל עצמי חיזחד כר זה‪ ,‬לא יצןויר‬ ‫דתיוןבשס יתברךז‪.1‬א מצרכח הצור׳השכלית‬
‫בשכל שהשם יבזא‬ ‫צל‪ 0‬הוא מפל על הגורה )בהבדלי בז‪.‬כי־ הביוני ראשקהו^חלקעצם‬ ‫ר״ל דוד ־ חלילה וחס *•‬ ‫ממכ׳טהכזיון דבק כנפש‬
‫כנפשר״ל‬ ‫נמשכת ממנ׳כי הכזיון‬
‫'הנמשכת‬
‫האויס מצדתמינתו‬
‫אם הוח שלם בפכלו‬ ‫מיוע‬ ‫הסוג‬ ‫שהי‬ ‫מ׳‬ ‫ו‬ ‫בדבר‬ ‫מהות‬ ‫אינו‬ ‫אנל‬ ‫׳‬ ‫הרבי‬ ‫נתעצם‬ ‫בו‬ ‫אשל‬ ‫הענין‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫‪.‬ר״ל‬ ‫•‬ ‫הטבעית‬ ‫הי׳חתפל׳‬ ‫ארכיו‬ ‫קע‬ ‫שהי׳מתפל׳שינז׳הש״י‬‫בש‬
‫בענין שנו זר תאזל‬ ‫הדברנינושב ; נעשובע מהו כמוהנר׳‬ ‫שידו מבוזים ממנו ‪.‬יתב־רך ומהו הענין ־ והיהמה שהוא והוא אמתתו מ אשר הוא‪ v‬הנמצא‬
‫המינית השלים ואמרהוא אמתתו מאבר פי'הו׳השכל וקראו‬
‫)אמרו הענק זר נעבו׳שצא נמצא‬ ‫דזהוא אשר הענייז ההוא באדם הוא אשר בעבורו‬ ‫המיון‪ :.‬אצלן יעבדן ?וא הכזיון‪,‬‬
‫הנמצא ההוא ״‬
‫ליילת? מןהניזצאיות‬
‫הכות כיידם ‪ ,‬הוא אשר בעסרו ת‪:‬י'‬ ‫הזאת‬ ‫שצ‬
‫סל מטה והוא‬ ‫הגז‬
‫המשיג הדבר ג או‪.‬‬ ‫הצור׳השנלי׳‬ ‫מצד‬ ‫כי‬ ‫בו‬ ‫היזכישיתהרצין‬ ‫ההשג׳‬ ‫ןנאמר‬ ‫_____‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שהויחנלתי טיחיגר‬ ‫י‪,‬נמשגתמהצורה הטבעית ‪,‬ואלירבוכצלס‬
‫־■■־ אליו דצר זה כשיעור‬‫גשמי)לא‪.-‬יה‬ ‫עצק ־‬ ‫אלה־כ כי הצורה כעצמה •‬ ‫כיהבןיון דבק'בנפש אשר היא‬ ‫כפי ‪ .‬צד?ןם תבזה • ‪L L‬‬ ‫■לסי‬ ‫’י’"*‬
‫סס נלס משותף או מסופק ר״ל אם הוא‬
‫המצכ והמראה וכו'‬
‫זני ישיג‪ ,‬האדם ■‬
‫בה דמיון כשם •תברךאלאמצד גחהצורה‬ ‫דגלות ההמויהוא משותף ■ואם נקתהעלפי• •הצורדרי המינית■^•‪ -‬לא לתבונת ד^‪.‬יבר ס והארס‪1^1‬‬
‫‪ 9‬חושכל)'גאל־צטו׳■‬ ‫השכ״ע^נ^זגושכת מהצורה הג‪-‬גי^ייפ • זה אט‬ ‫‪.‬הענין הנרצה מהטחורים והוא דחוח הנזקי■ אןמר כי הסברה בקריאת הצלמים צלמים • היות‬
‫הגבול האמצעי‬
‫צאימיתייוצחמצעו*‬
‫יהרוש*‪.‬‬ ‫הגדי־‬
‫ביוצרים וזה שהוא‬
‫ישיג נדר האדם‬
‫סהויהחיות־והדצור‬
‫אמלעות‬ ‫בלתי‬
‫סיטור מצב ומראה‬
‫צלסאלהים‬
‫תה שאין'גן לציו׳‬
‫שהש׳יי‬
‫הדמיון שהוא ■לא‬
‫שאינו גוף‬
‫♦שיג האדם אלאא׳׳כ'‬
‫ה כזאת‬
‫עומד ]או יושב או‬
‫קרוב• או׳רתית או' ‪.‬‬
‫ניאאתוולפי‬ ‫‪, .......................... .‬‬
‫או לניפ ‪,‬‬ ‫ערום‬
‫הכמת ז‪ :‬הפי'האחרון הוא הגמת אד כי לכי‬
‫וכיוציכאלו ה ענייני" י‬
‫‪.‬‬ ‫יאשר‬ ‫׳‬ ‫■ הצורה המינית‬ ‫^‬ ‫‪.i‬‬
‫אחרים ; ־׳;׳‪,‬‬ ‫־ ״ ״־ ר ב‪,‬־־־‪ ,‬ס ‪.‬־ל!מד‪.,,‬נ־נל‪..‬די(י‪.‬ה־'י>־הי‪!-‬־‪ 1‬ז ‪ -‬״ י ־ א״‪.‬ל־ ־ ‪t o‬‬ ‫״‬ ‫‪,‬־זה‬
‫ע׳׳צ'‪?•:‬‬ ‫™••־;•מרעל נל־וןו‪:‬־ה־־'לי״'ה י‪.‬ונ־יצלסני(־)־‪-‬על;צ)ר־י‪.‬־נ‪■ ^-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪1‬‬
‫לחה שאמר צלמסתבזה כי הכזיון דבק כנפש אשר ‪ ,‬היא הצורה המינית‬ ‫■■ באיז'דבר ענק ההתנשאות וההתרוממל‪,-‬ך‪:‬ז‬ ‫■‬
‫‪ ' ,‬כשהיה מתפלל דודשיבזה ייהשפאותיו■ היה מתפלל‪ -‬שהנפש שלהם ‪ -‬והוא‬ ‫‪ -‬על כל ׳‪1‬ו המציאות והנא מניע• גלגל‪.‬עיסייו־ ■ י • ‪- - -‬־ ‪-‬‬
‫י הציור רסיי״י יריר רעי!מכיללכל לא הענק הג)׳פיי;כי;לא כפ)קי •האיש ירצה’ ‪) .‬אמר הרב ט השבה להחתהצלגדס^צלתיס היזת־המביקשמהם ענתס׳הנחשס‪ ...‬ופב׳בז ‪.‬‬
‫׳ הורית ירוח‪-‬יות־יגסיכן ריתה הכוונה בצלמי טחודכס ענין דח!ת ההזק‪).‬הנר‪.‬דת הרוחניות בעשיית צלמי הטה־רים ‪, ,‬וצרוה שהביא ראייה שבצלם הוא דכר שאינו גשמי‬
‫י' ג״־ינ־צ‪■-‬י!״‪ r‬י'!ד נעיד ציימם תבז? ובעבור‪ .‬קריאת הצלתי^צלמיסוהיה הראיה האחרונה בלתי מפורסמות לכן אמר ואס א א מבלתי גלמי טתוריכס הצלמי׳מכלתי התכונה•‬
‫‪/C,■ . ■ /‬‬ ‫אם כש״‪ -71‬ואס ב‪-‬־י‪-‬פוק יאמר נשת ף כשיאמר על•• צורה המינית ועל הצורה התצאכותית ולכיוצא כה מתכונת הגשמים ויאמר בפשוק כש אמר על הצורה‬ ‫!‘ ויתאר י‪,‬א ‪1‬ר‬
‫־ ־המייא‪-‬וח ‪ n‬יי‪1‬ל‪ r r !5‬ר‪-‬כרי יטיעיהני כהלייחה ייאמר על תכו‪ :‬הגשמי הטנעי׳ואח״קיאחר עלחגונ׳הגשחי׳המלאנתי והכן זה כי זולת ת לא תקתלק חן הספק‪.‬ט הבס •‬
‫^יאדאצזנ‪)1170‬מה‪ 1‬א־‪ 0‬מ‪,‬דמי ‪t o ,‬‬
‫‪,‬מ־■!‪ rfp.i,•:‬מ‪7‬נ‪,‬לא■ ס‪ ,‬מ ה‪.‬ו ‪ ) :‬צ‪ ; > ,‬ה ־נ ל ‪ 7‬מהא־לזלא־ל״ק נלעז נגןאלאיס‪ .‬לא ‪!>7‬ה אל־י‬
‫‪,‬י‪.‬מצי‪-‬׳מ‪,‬‬ ‫^^^^^^לז״מ‪^,,;,,, 4 ;1.^,‬ן‪^,‬מ‪ , 7‬מ מי‪ ;,‬מ א‪ ,‬מ ״ ע‪7‬י‪ 1‬המ־־אמותממןתרל־א־’ ימת־־א)־ז״מ־עלי‪ 1‬טרל’‬
‫; ‪ 2‬ג‪11‬‬ ‫•‬ ‫‪ 3‬ג‬ ‫‪.‬‬
 ‫אפודי‬ ‫׳‪j‬‬
‫ן ראשון‬ ‫מזרה‪.‬נבוכים‬ ‫שסי טוב‬ ‫‪»p p‬׳«‬
‫אשר יתואר ככסא לשם יתכרן וזה רומז לכאן « !נן דמות החמת♦ ר' 'ל מה‬ ‫המציאות‪1‬הךא תניע גל^ל^ערכת ‪ 5‬דחו^ תי‪ 1‬מ ר״ל דמות לדי הענין ה כ״א‬
‫שאמר יחזקאל כגלגליס דמות לחיותר״ל דקות באיזה ענין והוא כי כל גלגל‬ ‫יןהגלעלי׳הס תייס ומשניל־׳דש להס דמוי; עס החיו׳כחו שהמכ^כמעש׳מרכב'‬ ‫פרי( שני‬
‫מניע *סוד הראוי וכמו שיתבאר זה למטה מפני זה הושס לגלגליס דמות החיות‬ ‫וכאשר ייוחד ונו׳ ביאר הרה ט דמוי;‪:‬ו הוא דמ•־; בענין ויוחס אדם כדנ׳שהוא‬
‫מהיותם חייס משכילים שהוא זר כדר״ל שכאדס יש ענץ זר מאד והוא ההשגה‬ ‫גרי^תז ור מאד תמה שא‪-‬ן כןנדבר מהנמצאוח אשר הי■‪ /‬השגה שכלית אשר לא ישיזמש‬ ‫ינ\י‬
‫השכלית מה שאץ קכנמצאות השפלותיאשר‬ ‫ל רו מני!‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫מכ<!לו ‪p‬ו ‪ r . f‬ר ר >‪ ^ r‬בה לא חוש ולא יד ולא רגל דמה או^ו ־‬
‫לא׳ישתמ׳בו תושר״ל כעת ההשגה)אם הם‬
‫ה תמונה והתאר •‬ ‫א ש ר היא ההשגה ה שכלית‬ ‫םג‪,‬מצו»ן כהשגת היורא אשי א־נה ככלי‬ ‫‪- rj»S‬‬
‫תנאי בהשגה זה הפרק הצעה לע' השני‬ ‫ש?ז»ס כוכב נשמי׳‬
‫‪ r‬־ י ־נ ה ־ ־‪ -‬־ א רנו לו ה ה פ ד שנין צ ל םי ״ ^ ־ רונ א ״ו‬ ‫‪$‬ןו ננשיגי ^ ‪ p‬ר‬
‫להשלים עדן מעשה כראשית ‪5‬‬ ‫ן<ן»ר מי׳ ‪MfC‬‬
‫פרק שני הקעיך‪ . ,‬לי איש חכםוכו׳הכט‬ ‫קיליעה נשניניש נמגא כל שכן להשגה האכושית עניין צלם ״ אמנ ם ד מו ת הוא שם מןדמה והו א ג כ‬
‫* קרא א ותו הנה א ים‬ ‫?'‪.‬נרחיי׳ אכל יתחלן' ממלה האדם מכג*‪ * 0‬רמ*ו| כ ענין כאמו״ו המ^תי ל ק א ת ^ מדב ר ^א שד מה‬ ‫מאשר תרה‪ 1‬ג מ;‬
‫מיאתמייס‬

‫חכם ובתשובתו ינג‪:‬ו ויקראהו אתה האיש‬ ‫כל עץ‬‫לאבלה וכן י‬

‫׳‬ ‫•‬
‫אכלו‬ ‫אבל דמה‬‫«צ תאנותין פי׳ רכים כמו שיכא׳הרב בחלק ג׳*)למה שהש״י •לכנפיה וניצתה •‬
‫המעיין בתחילת לעיוניו ונו׳ וזה אמנם‬ ‫מאשר ?תשיג לני‪ 1‬י'‬
‫התאיה חיןלו דמיון עם אח׳‪,‬מכרוא•) כ״ש להשגה בגן אלהים לא דמה אליו‪ ,‬ביופיו דמיון בענין היופי‬ ‫*(חד!‬
‫בבחינת עומק השאל‪ /‬והוא שלמו׳האחרון‬ ‫׳ האנושי׳אבל מאשר נרא׳מןהדע׳תחל׳הענין‬
‫כי יש ממני ראשון ואי אפשר שיגיע האחרין‬
‫בלבם‬ ‫כאריה‬ ‫דמיונו‬ ‫נחש‬ ‫חמת‬ ‫ברמות‬ ‫למו‬ ‫חמת‬ ‫זלהשרי‬
‫מריש?)א ירמה אליה • נאתר כארסמפניו‪ :‬התנין‬ ‫'‬ ‫‪:imp‬‬
‫אס לא באמצעות הראשון כמו שנתבאר זיי‬ ‫ממלה ‪ ,‬גגמנד מכ;י השכל האלהי המדוכק יו שהוא כצלס דמיון כעניין לא בתמונה ובתאך’״ וכן נאמר דמות‬
‫מנאלתיו נ ה׳ רלו‬
‫שיחשוב שיבין ספר ר״ל אתה המעיק תחש!נ‬ ‫ישוצלות א לטס ודמותו * וה״צון אתדחג׳דכריס הכס' רמ*ת כסא דמיון עניין ההתנשאות והרוממו׳‬ ‫‪» nn‬‬
‫שתבין תורתינו הקדושה שהוא הישות‬ ‫משגה שכלית חשנו או מפני המשיג שהוא הכת וההכנה שאינה לא כריכועי ועביוואריכו׳רגליו כמו שיהשבו העגין‬
‫ע»נש‬ ‫קרש‬
‫הרחשוני׳והאחרוני׳״אץ הדבר נמו שחשבתי‬ ‫ןההשמקעית אחר גוף ולא כח כגו׳אי מפני השכל אשר כפועל וכן דטו׳החיות וכאשר ייותד האדם בעניין שהוא זר‬
‫ר״ל שאץ הדבר נמו שהנח׳ והוא שיהי׳האד‬
‫ננזפירשתות והיא ההשגה או מפני השכל הנקנה באדס בו מאוד מה‪.‬שאין כן בדכר מן הנמצאות מתחרת‬ ‫‪p‬‬
‫כשאר בעלי חיי׳ שאין להם שכל כמו־שחשבת‬ ‫אשר היה פגמי ׳והואהשכל הנאנלאשדחחר הכנתרוב•‬
‫בתחל׳דעתך ‪ :‬ולא תהיה הצואה לבהמות‬ ‫שלילת ההשגי תשני המושכלותהסכעיות ורוב האלזיות יתייחד ג*נל הירח והוא ההשגה הש‪-‬כלית אשר לא ישתמש‬
‫קרא‪/‬ה מרה נ מני'‬
‫_______‬
‫לבהמות שאינ׳ראד‬ ‫_____‬
‫הצואה‬ ‫ר״ל שלא תהיה‬ ‫אשר נ ענו׳ שכלו האדס ויעשה ממושכליו כלס השכל הנא׳נל בו חוש ולא מעשה נוף ולא יד ולא רגל דמה אותה‬
‫מצד נושאן לקבלשכלר״לזה רזחזלפר^‬ ‫שנא׳טונ ויעלה האדם לזאת המדרגה אש* ישכיל בהשגת הבירא אשר אינה בכלי ואם אינו דמיון‬ ‫לי‬ ‫אי‪ 1‬ה ג»‬
‫!מ־‪-‬גן ‪ .‬ה דיגז‬
‫והצןןייןכאמרם‬
‫’‬ ‫באמת אכל לנראה מן הרעת תחלה ונאמר כ א ר ס מ״ח משני בעניין האמירוי;‬ ‫יל ע לה תי״כל הזכרי׳ כידיעה אחת לכן נאחר ש‪:‬וא כצלם‬
‫ויאמר י״י לדג ♦ ולא למי שאין שכל לויר״ל‬ ‫מפני זה העניין ריל מפני השכל האלהי המדובק כו‬ ‫הרב‬ ‫^מנן • מל דנרי ’ אלהיס זכדמותי • והאמת כי מה שכיון‬
‫מר״ס ;״ליח־גיליש‬
‫וגס כן לא יגהי׳ הצואה למי שיהי׳ בנח׳‬ ‫בתכלית הוא זה המין האחרון מן ההשגה כי זה השכל‬
‫לקבל השכל ולא הוציא שכלו מנח ‪ t‬הפועל‬
‫גוף‬ ‫יתכרך‬ ‫שהשם‬ ‫לא‬ ‫אלהיסוכרמותו‬ ‫נצלם‬ ‫שהוא‬ ‫אתנס נצחי‪ .‬וקיים והוא כלתי הווה ^)לא נפסל‬
‫ישלמיס‬
‫השלמות‬
‫אלא למי שהוציא שכלו בפעל ומצד שכלו‬ ‫■‬ ‫;‬ ‫תמונה‬ ‫בעל‬ ‫שיהיה‬ ‫ציוני משמני אני והוא התכונ׳כנשחתן של צדיקים ולכן נאמר‬
‫משותק וקמה אש‬
‫הטוכ^גיע לו הצואה* בעניינים המושכלים‬ ‫_שנלי על־ו נעשה אדם בנלתנו כדחותינו לא‬ ‫׳הוא היה‬
‫ר״ל •רמוז כזה לפרש ט״ו משלישי בענין ‪.‬‬ ‫ב י ק ש נ י‬ ‫תמור כהו שנרמז בעכו־ התכלי׳הראשון והאמצעי אכל בעכו׳‬
‫הנמנעוע־כימה שנחשוב אפשרי איננו‬ ‫זההאזרון והכןזה כי ז־ תכלית האדם‬ ‫פז‬ ‫נ‬ ‫‪eft‬‬ ‫מענינו‬
‫והוא עם‬ ‫אפשרי מצד השכל ודי בזה ‪.‬‬
‫קושי׳גדול'‬ ‫שניי‬ ‫לו‬ ‫זה‬ ‫הכם‬ ‫איש‬ ‫לי‬ ‫ן‬ ‫ך‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫ך‬ ‫ך•‬ ‫לתעהי׳ ‪ I‬המ‪1‬ורש'‬
‫יותר 'מלאי איו והצלאתו ונעכורו נאמר נעשה אדסכצלתנו‬
‫צרי להתכונן כקושי׳ובתשובותינו‬ ‫* ‪^ r‬‬
‫מחשבתו ומושכליו •ר׳׳ל המהשב׳כזה המק^‬
‫הוא העיין במושכלות והמושכלי׳הסהידיעה‬
‫ממנו ‪:‬־מותיצו לא ש‪:‬ש׳ית‪:‬רן יהיה בעל תחונ'«‬
‫המושפלות שהרי וליו‪ :‬שכוונתמעש׳־כראשי׳היתה לעשות־זה בפירוקה וקודם שאזכור הקושי׳ופירוקה אומ׳כי כבר‬
‫ראינו נמהמנמי ש‬
‫נערלן‬
‫(‬
‫החגעת אשר ?יא בפעל ; אשר נאמר בו‬ ‫מתוכמיס משכילים האיש השלם כמו שתתרנז והיה ירא מפשושי‪ ,‬ירע כל עברי כי ש ס אל הי ם משתתף לשבש‬
‫בעבורם • ל ל בעבור המושכלים ‪ .‬לא הי'‬ ‫ולמלאכים'לשופטי' מנהיגי המדינו׳ ‪? ) .‬יק ו׳חלק ב׳(‬ ‫מנלמלע ימשכו הכתוב היפך זה בא מורנו הרב תורה צדק‬
‫התאוות‬ ‫אמר‬
‫וכבי ביאר אונקלוס הגר להוהאם׳ ■פה שבארו;כי ‪.‬לוכח ♦ ר״ל לא הי׳ לו חוזק להשתמש‬ ‫כעדק השני להתיר זה הספק • ‪■.‬‬ ‫ממאכל ובמש ת‪C‬‬
‫כקפוו־סמויג ; וכאשר ק‪1‬ה ונטה ונו׳ ר^׳ל‬ ‫ובמשגל ואעת״כ פרג‪ /‬שני א אמר הר׳הקשהלי‪.‬אי‪,‬ש‬
‫שנים אמרו והייתם כי^היס יודל טיב ורע רוצת בו העניין‬ ‫חכם זה לו‬ ‫יהיו מותנליה' רבי‬
‫׳‬ ‫כאשר‬ ‫*‬ ‫■‬
‫נגחהש וחניות® ־ןושיא גדולה וכו׳ככר עאיתי לן כי בהרחק' האחרון אמר ותהוןכרברביא • ואחר הצל שתוף‬
‫מונעת למקור ווי•‬
‫מלגת הגזתיות חהש״י יוכנו רביס משתיי התירה זה השם נתחיל כזכרון זאת הקושי׳ • אפר המקשה'יראה מפשוטו של כתוב כיז הכוונדז‬ ‫איים‬
‫מללשוגם בכל עת‬
‫איך תמעש׳בראשית ותעש׳מרנכה ואח׳שהתבא׳ הרא מונה באדם שיהי׳ כשאר כעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה ולא יבדיל בין הטוב‬ ‫פירצו ועוד‬
‫היה וה האד® מהו הנרצה כנלמנו כדמותינו יסולק ספק וכין הרע ובאשר הסרה הכיא לו מריו זה השלמו׳ הגדול המיוהד בארם והיא שתהי׳לו זאת‬
‫‪.‬פקוע גדול ממעשה כראשית והוא הספק שעשה הזזכרה הנמצאת בנו אער היא הנכבדת מן הענייניס הבמצאים בנו ובו נתעצם וזה ד׳פלא‬ ‫גמתורשמות ולא‬
‫הנכבד‬
‫לאכול לרב האיש החכם והנה הנית הרב הקדמה‬
‫אחת שהיא הצעה לסלק הספק גי אלהי׳שס שיהי׳ עונשו על מריו תת לו שלמות שלא היו לו והוא השכל ואיןזה אלא כרכר'מי שאמך‬ ‫היתר לו‬
‫גשר רק מפרי עז‬
‫>נ! היה סווגו וכן משתתףלמלאכי׳ולשופסי׳ולמנהיגי המדינו׳ כי איש מלהאנשי׳מ‪-‬ה והפליג כעול ולפיכך שינו ברייתו לטוב והושם כוכב בשמים •זאת‬
‫המשגל והרצו) באתרו והייתם כאלהים‪,‬יודעי טוכ היתה כוונת הקושי׳ועניינה ואלפ‪-‬ישלא היחה בזה הלשון ושמע עניינייחשובתינו אסרנו‬ ‫הותרה' לו האפה‬
‫נענין‬

‫וצתהיונ‪6‬י«אתר‪ ' 1‬ורע רוצה כו ?ענץ האחרון אחר אונקלוש אתה האיש המעייןכתתל' רעיוניו הממיו ימי שיחשוב שיביןספר שהוא הישרת הראשוני׳‬
‫שימשך‬ ‫י נעולס‬
‫ייתקקע ותהון כרכרכיא • ואח׳שהניח ואת ההצעה ׳ והאחרוגי׳בעברוןעליו בקצת עתות הפנאי מן השתיה והמשגל בעברו על מפ׳מספרי דברי‬ ‫אאייהס‬
‫גתוש החשיש ויוה שהוא תפתח להכין כל• המעשה כראשית הימי׳ או שיר מן השירי׳התיישב והסתכל ביאיןהדבר כפו שחשבתי בתהלה דמהשב׳אכל‬
‫»ש התשד נוהאש ובפרט חטא האדס ונענשו אחר הרב כי‬
‫נאח' שהדנר הוא המקשה הקשה לו שיראה מפשט הכתוב כי ' כמו שיתבא׳עס ההתכוננות לזה הדבר וזהכי השכל אשר השפיעהבור׳ על האדם ו הו א‬
‫ממשחעו שזיהשש‬
‫י ' ‪ :‬שלמותו‬ ‫׳■ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ק איו׳ הוזהר שלא הכוונה הראשונה כאד׳ שיהיה כשא׳ב׳׳ח אין‬
‫לאכול ״®ייו״‪:‬נו לו שכל ולא מחשבה ולא יבדיל כין הטוב בץ הרע והרצון באמרו אץ לו שכל להשיג ההשגות השכליויתאשרבסאמעושקרולא מחשבה להשיג הדברים אשר בהם ‪.‬‬
‫יתלה הטוב והרע והס הדברים התפורסתיס • וכאשר התרה הביא לו מריו זה השלמות הגדול המיוחד כאדם והוא שיהי׳לו זאת ההכרה הנמצאת בגו אשר היא‬
‫מאוו® המשגל‪ 1=1‬הנכבדת מן העניינים ולא לנד היא נכבדת מכל העניינים אבל היא עצמותינו ומהותינו וזה הפלא שיהיה לו ענשו על^וריי תת לו סלמיתשלא היה לו והוא השכל‬
‫וחזק זה הספק כח״ש כי איש חן האנשים מיה והפליג כעול ולפי׳ הושם כוכב בשתים • ע״כ כזה יראה דברים רבים סותרים * • ’ראשונה שיהיה כוונת ה׳‪,.‬שיה‘?‬
‫ה זדס כשאר ב״ח אין לו שכל ולא תכינה וזו סתירה גדולה כ״ש שיהי׳הפן הנאמר חכוונת האל אשד אתר יתברן נעשה אדס בצלמנו נדמותינז ג׳ שהמרי יביאלגלו‬ ‫מ»גונפ‬
‫ש?« נר<!ז כ• זש זה השלמות והנה כל מרי וכל פחיתו׳ יבא מהתמר והשלמות יבא מצד הצורה ואיןייבי׳החטא לזה השלמות הגדול ני לא יביא החטא אלא להפסד והשתתה והנה נרא'‬
‫כי האדס קוד׳שחטא לא הי‪ :‬יורע בין טוב לרע וכאשק קט׳נפקחו עיניו וידע שהוא ערוס א״כ הביא לו המרי זה השלמות הגדול אשר היא הידיעה)אמ׳הרב שהיא‬
‫הישיא • ׳ ‪-‬‬ ‫■‬ ‫‘‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■,‬‬ ‫■‬ ‫תיוייתיתתיינתוש‬
‫ה״ניאלזולד׳וגשי׳ם הגיעליורם ממלהשל‘!?יש לי המל׳ןךזממונז״צהח׳וום׳ום ירגיל בשמים יווכמיוכלים ‪ 1U‬בשמנים מיותדים ישיפיסו ליויתגז כיושר היה גתתלה זנונל לימרפצוהו שלין ל‪5‬כול מחוותו הפרי‬
‫‪0‬י«ליהיה בטנעושכיוונלממנו יגיע לת׳ויז עצומה נ׳׳יתוהחוו והשית! דמיונו יוו כח המתעורר העירוהו לי‪1‬כול ממנו • ונןנונללוחד ניעץ החיים יופר היה נתוךהגן ‪ ftir‬נחשחעו ויש נטבעו פהיווכלו ייוייהלפול*‬
‫כמושריוינושהיהיבםכיגהר׳ושיניםשמיו תש? ״יוותשנה ויותר יתין וה נמנע בתוחהיול כי כמו שבריו הגלגלים וכל יושר בהם מהעדי גמור י‪1‬תרשליו הי‪ 1‬כן נוכל לומר שנ^׳־יז מקום מייחד גכנדוהויו גןעד}ובוי׳י«‬
‫<יצנות נכנדים ושמים נ!לאיש כמו שנראה תמנניש טינות ומרגליות יש להם שגילת נפלאות נעלמות בלתי מושגות בדרן הקשי יקריווהו טנ ע נעלם שיולו ליו דיוינו פעולתם ליו ני‪ 1‬מין נו ה נשום פניס וכן גג ריי‪ 1‬ות יושר‬
‫^ י א י נ י ע נ י נ י ם מופלאים אלן לא הרגשנו איתש נחושינו לא היינו מאמינים בזה כמו דג הנקרא בליי׳נח שהוא גדיל בתכלית הגודל וכמו כן אמרו הפילוסופי'שיש דג ביס שארכז צ׳ פרשאות וכי׳ו דגאתדעהו שם נ ט ב ע ^‬
‫‪ 0‬נל ערב שכת נין השמפוקאינו שע בים אנל הוא מקרי; עצמו לצר היבשה ואיני ‪ 11‬ממקימי כל השנת ואפי'א ם יפיהו בחרבות ונרמתיס לאיזון ממקומי ורבים כמו אלההעניניס נמצאים נעולס שאס יגיד המגיד למי‬
‫•לאראה אותם יחשנס לנמנע גמור וראה אמרו נלדקנח זה ינחמנו ממעשינו ומעצגון ידינו מן האימה אשר אדרה ה׳ שמירה שהארייה שאמר הכתוב איידה האדמה בענזרךהיא כמשמעה על ענרוהמצוה אשד נצטוה‬
‫ותראה למה חצות נתויה מנוארות כתכלית הניאור למנוע האדם מהמפךאתר התאוהריל תוש המשוש אשד התכוון נו חוש הטעם יתוש המניא להולדה יזהו הכוונה באשור העריותיאשור המאכלים * וממה שנראה נחו®‬
‫■ כמקצת החכמים שאפי'יהיו נמשכים נהנאית הגשמיות כיותר מן ההכרתי לא ישרדו מהם ה״ופכלית נלעתחפצסנלמוד אס לח'שישתדלו נשחייית זנעפק מוקרי המחיה זיסקלקומן הלימוד סליק גמור ימים רבים ואן‬
‫י^־דהמושככ מהם פדידהנמירה מצד השזקעם נמשורששיאדש הראשון לא היה צריך לכל וה שיהיה סנה לו שישרדו מושכליו מחנו ןאפי׳היה נמשך כתוש כטעם ובחוש המשגל י אין בהכרחי טוב ורע פי׳ההכרתי‬
‫האסיתי היא עני! ״תתיר קייס בלתי תשתנה נעת מן העקיםואי אששרשיהי׳ בחלו‪,‬ח מה שהוא עליו לאמת ולשקר וכן הרצין כזה ידיעת המישכלוק כולם עלאמקתס־ ויש להקשית נזה המוין הוא הכרחי לאדם וקוא'‬
‫‪ 0‬ונמכינויתקייםתציאיתויכ‪.‬כתיתהגו‪,‬חיגיעלהםהש״מות נו יכן יאמר ייציאת השתים טוב וכן מציאת השמש או הירת וכן מציאת היפייות הוא טוב וכז מציאת יז‪1‬ו» הוא טוב לו ׳התשובה בזה נםקעיין בה® אצי‬
‫י‬ ‫אפשל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫®ציזרוהאמורואמרנהסאתקופקלמנדהאמזובשפעייןבה® מצלמגיאזקם אן מצד הטובות ®מגיעו'מ?• למלת® ואמר בה® טובורעוא®‬
 ‫קרקאש‬
‫שם טוב ‪ .‬ז‬ ‫א‪£‬ורי ‪ ...‬מ‪ 1‬ף‪1‬ן נבוכימ^^לק חרא^יץ‬
‫קושיא גדול׳ כעכור כי זה כוונע המורה כי;חלי; הדעת ונרצה מפשוטן של‬ ‫כאשר עלה במחשכמו להמרויג ולהשיגמש בחפורסמיס ‪ .‬אע״פ שעךין לא‪/‬‬
‫כיגוביס ואחר הרב שאף שיראה יופשט הכמוכ אץ ראוי האיש המעיץכעתלע זופור שהרה י מן!‬ ‫נשממש כפעל אלא שנטה אל המאווע וההנאומ צמחשכמו החמאוה• כיזו ‪ W‬על‬
‫רעיוניו וזחחיו שיחשוב שיכין ספר שהוא הישרעהראשונים והאחמניס בעברו במקרה והמשל צי‬ ‫כי טוב העץ למאכליר״ל כי הוא עצמו הי׳מחשב בעצחו להשמחש במפורסחומ‬
‫כשנזוייר השמיה ׳‬
‫כדורייסיש בוק שני^‪■.‬‬ ‫שיעיינו‬ ‫אדום‬ ‫כומרי‬ ‫שעושים‬ ‫כמו‬ ‫והמשע׳‬ ‫מהמאכל‬ ‫הפנאי‬ ‫עמוע‬ ‫כקצע‬ ‫עליו‬ ‫במתשכמו‬ ‫כאמרו וכי מאוה הוא לעיניסונענש כששולל ההשגה ר״ל מכף שחשב‬
‫ציורים ציורהמלה^‬ ‫כספרי הקדש באלו העתוע ויחשבו שהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫להשעמש בחפורסקויג אע״פ שעדיין צא '‬
‫המירה מל ה ס מי*‬ ‫כשחמש בהן נענש שנשללה יזמגז ההשגה״‬
‫בספרי דברי ה ימים ושיר מהשירים‪ .‬י ודע‬
‫וציור המלה המודה‬ ‫שלמותו האחרון הוא אשר הגיע לאד׳ קודם מרותו‬ ‫השכלייג כי אין השכל יכ יל לעיין כשני‬
‫הנ דייו ת‬ ‫מל‬ ‫דברי'‬ ‫האחד‬ ‫ו׳‬ ‫השג‬ ‫שתי‬ ‫לו‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫האד׳‬ ‫והבןכי‬
‫הנמצאי׳ והיא השגת השם יתברך ומלאכיו וכשיורה נחוהיו‬ ‫יזושכליס אף כי בשני עניינים הפכים זה ובשבילו נאמר וציה כו שהוא בצלם אלהי׳ובדמותו‬
‫סהוא כדורי ונזוחר‬ ‫ובגללו דבר אתו וצוה אותו כמו שא‪0‬רוי;‪ 1‬ו ה׳אלהי׳‬ ‫לזה ולפי׳ נשללה ממנו ההשגה השכליח ;‬
‫וצבא־ו ומעשיו והוא תכלית המצאת האדם ‪ .‬סהשמיס כדוריו•‬
‫אמות‬ ‫כי האדסנברא להביןולהשכיל וזאת ההשגה הוא‬ ‫ולא תהי' הצואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל‬ ‫ששללה‬ ‫ומפני זה מרה כ״ציע « ר״ל מצד‬
‫היא אשר בה ידחה האד׳לשי״ת והיא השגת וכשיטיין נהש מ צי ׳‬ ‫אשר‬ ‫בחצות‬ ‫ממנו ההשגה השכלית חרה‬
‫מניאותם ווו מצד‬ ‫ובשכל יגדיל האדם בין האמת והשקר וזה הי׳נמצא‬
‫היודע‬ ‫והנה‬ ‫עליו‬ ‫שהם‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫־‬ ‫הנמצאות‬ ‫הנבואה‬ ‫לפרק‬ ‫כעבוישכלו צוה כה זה רומז‬
‫שיגיטז‬ ‫הטיגייז‬ ‫בו על שלמותוותמותו אמנם המגונה ־ורנאההו^‪^.‬‬
‫נמצאו׳ ויודע איך הש״י סבה להם ויתייחד מהם צ»לתם יאמר‬ ‫ובעניניה׳ והוא להשתמש בשכליות והגיע‬
‫סמציזןוק השמי•‬ ‫בם ורסמותלא במושכלותכילא יאמר השמים‬ ‫נזמנו השגת המפורסמו‪,‬ת׳ בפעל ולנטות‬
‫באחרונה עם השכלים הנכדליסהוא תכלית הוא ט‪ 31‬וכן היסוד* ‪.‬‬
‫מציאו׳ האדם ובואו לזה העולם » ואמנם כפנטיין • נהם מצד‬
‫יאמר‬ ‫אבל‬ ‫מגונה‬ ‫שטוהה‬ ‫‪,‬‬ ‫האר‬ ‫ולא‬ ‫נאה‬ ‫כדוריים‬ ‫איזר ההנאות הגופניות בפעל גמור ואז‬
‫יאמר‬ ‫האדם למה שהי׳ מורכב מגוף ונפש והיה צןציא‪ 1‬תם‬ ‫אמת ושקר וקבלשונינו יאמרעל הקושטועל‬ ‫נשקע כענייני׳חשר נאמר בהם נאה ומגונה‬
‫בהס טוב שבה•‬
‫הגוף והנפש א״ת להחיות חבלי שיתערבו טרנס קצקם בקנת*‬ ‫הבטל אמת ושקר ועל הנאה ועל המגונה טוב וו ע‬ ‫אז ידע שיעור מה‬ ‫והס היזפייסמות ‪:‬‬
‫מ ה• ‪,‬‬ ‫קצת האנשים אלו עם אלו כי האד׳ מדיני יתהוו‬ ‫יהייכענייניס‬ ‫וזה‬ ‫השקר‬ ‫מן‬ ‫האמת‬ ‫האד׳‬ ‫ירע‬ ‫ובשכל‬ ‫®י׳־הל יכו׳ » ר״ל אחר שנשקע כהתגנות‬
‫בטבע ובעבור שיעזרו קצתם על קצתם הנסצאו׳והדט יציע‪.‬‬
‫מהם במקרא כצש•‬ ‫וכהתנאות הכיר והענין הנכבד שאבד והוא ■הכושגליס כלם וכאשר היה על שלמות ענייניו‬
‫שוטן‪ 1‬והנרד לוז ‪.‬‬ ‫יונוחו‬ ‫קכון‬ ‫והנהלהבי'‬ ‫צןכרחהקטן‬ ‫העיון האיזיתי ועשה תשוב׳כאמרו את קולך‬
‫הדייני׳ והשופטים שיהיו מנהיגי התדינו׳כדי השקעת מקומזי!‬ ‫וחמוחסוהוא עם מהשבתו ומושכליו אשר נאמר‬ ‫שמעתי בגן ואירא כי ערוס אנכיואחכא;‬
‫וכן ?אה! ואמר בז‬
‫והאד׳חסישתמש‬ ‫קצתו‬ ‫עם‬ ‫שיתי׳האד׳קצתו‬ ‫ולזה נאמר והייתם נאלהיס • ר״ל מצד • בו בעבורם ותחסרהו מעטמאלהיס לא היה לוכח‬
‫לומת ושקר במיז‬
‫מאלו המפורסמו׳ לבקשת ההכרחי לדעת סנתקור אס ה‪1‬ל‪1‬‬ ‫להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשינסעד‬ ‫שהשיג עתה המפורסמו' מה שלא היה משיג‬
‫את ה׳ מה טיב ותה נעים אבל אם יעזב הכרחי נאד ו‪ 1‬ס אין‬ ‫שאפילו הגלוי שבמפורסמוח בגנות והוא גלוי‬ ‫טוב‬ ‫קודם כאחר כי והייחס כאלהיס יודעי‬
‫וי‪ 1‬ארהאקיד'שהו‪.‬א‬ ‫שיצא■‬ ‫ורע וא׳׳כ הותרץ הקושי׳ כי קודם‬
‫הכדאי^י‪ pt^6p‬ו ה‬ ‫שאר‬ ‫וכל‬ ‫ומלאכיו‬ ‫האל‬ ‫השגת‬ ‫האדם‬ ‫הערוה יא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו‬
‫הנמצאים ויעיין כהנהגת הגוף כדי לאכול ג‪ 1‬ג נ ל ו שמציאותו;‬ ‫כמפורסחות הי׳ מעיין כשכליותו ולא היה‬
‫ולשתות ולכשית ואס יקח ממין זה ההכרח כו א טו ג לו והל«‬ ‫לו עסק נחפורסמות אלא אחר שיצא אליהם וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו ד דמיוניות וד‪,‬נא‪%‬ת‬
‫המציע הוחבמקר״‬ ‫ואו שולל מן השכליו׳וזהו העונש האמיתי ‪ :‬חושיו הגשמיות כמו שאמר כי טוב הע‪ ;/‬למאכ ‪S‬‬
‫שכמעט זמן ישיגנו ויוכל אח״כ לדעת והוא מצד לתיתתז‬
‫את הש״י אכל אס יעזב האדם השגת האל בזולת שווי •והאמת‬ ‫ואי בהכרחי טוב ורע כלנ » ר״ל במה שלא וכי חאודי י*‪ iyi‬לעיניס נענש בששולל דהשגדח׳‬
‫ומלאכיו ושאר הנבראים ויעיין כהנהגת שי! ההנרת יאחר‬
‫טל צ׳ פני׳ האתד‬
‫יתלה מצדפעולתיו *‪ .‬והם הנחצאותכלם ההיא השכל־ת ומפני זה מרה כבצוה אשר בעבור‪,‬‬
‫הגשימש‬ ‫הגוף וירדוף אחר המתון ואוהב כסף לא בהכרת‬ ‫והס ההכרתיות במציאות כהתחייב המושכל שכלו צ והבה והגיע לו השגות המפורסמו׳ ונשקע‬
‫ישדע כסףויחשוב האדם שהיות לו כסףוןה׳ לאי או‬
‫הכרת‬
‫ל כ לנזון‬ ‫המזון‬ ‫מן השכל לא יאמר בהל טוב ורעאלא אמת בהתגנוהובהתנא־ת ואזירע^שיעורכה שאבד לו‬
‫לרוב ועבוד׳רבה ואכול ושתה)ישתמ׳בשאר ‪.‬‬ ‫ושקר כי גדר האחח הוח מסכיס למציאות‬
‫ונאמר גטנין האוג'‬ ‫וגדר השקר הפך המניחות אכל במה שהוא ומה שהופש ט ממנו ובאיזה עניין שב • ולזה נאמו*‬
‫התאוות הגשחיו׳ הוא התכלית האחרון הוא לאנוס ונאמר » ‪i‬‬
‫יסכל ויבער ורוב קהל אנשים יעזכו את ה׳ העניין המתמיד‬ ‫נתלה יוצד פעולותיו כמו היופורסמו׳יאתר והייתם כאלהים יודעי טי ב ורע ולא אס‪,‬ך יודעי שקה‬
‫הקיים שאי א פשר‬
‫נאצ^צור ילדם ושכחו המושכל אשר כעבור׳ * שיהיה נאגוף מש‬
‫גו ורע כי אלו לא יהי׳ כני אדם לא יהיו ואמת אוי משיגי שקרואמח ואין בהכרחי טוב ורע‬
‫נכראו ונפקחו עיניהם במפורסמות והנה שנוא עניו והספר'‬ ‫ענייני המפורסתו׳ע' ענייני המפורסחו׳הוא כלל אכ ‪ S‬שקר ואמת* וה תבונן אמרו ותיקחנה‬
‫הד‪.‬טי‪.‬ים הממיתים לרובהחנשו׳הסההנאו‪ .‬ביניהם מנ‪ 1‬אר ^‬
‫הגשימה אס היל(‬ ‫הסכמ׳ האנשי׳ לדבר אחד שיהי׳ נאה ולדבר י עיני שניהם וידעו כי ערומים הם לא אמר ותפקחנה‬
‫אלו‬ ‫וכעבור‬ ‫המדומות‬ ‫והתשוקות‬ ‫הגשמיו'‬
‫הכרתית משקנש‬ ‫אחר שיהי׳ >ןגונ' ‪ :‬והתכונן אמת ותפקחל עיני שניה' רואו כי אשר ראו קודם הוא אשר‬
‫השני דגריסהס נגרשיס מבית העיון ובכלל פעמי׳נאה כארולמ‬ ‫וכו׳ • ר״ל הראיה לוה שמה שהשיג האדם‬
‫באש‬ ‫האנשים האל׳חצד שתאוותס ותשוקת׳אינו ׳ופטמיס‬ ‫אחר כןלא היה רק עניינו המפורסחו׳אמרו ראו אחרי כן לא היו שס סנוורים על העין שהוסרו‬
‫נקצרה לפי תגועס‬
‫אלא ההנאות והתשוקות הגשמיות יש להס הארוכה המהירס‬
‫ותפקחנה עינייוגי'‪:‬מה שלא הי׳מגנהו קוד׳ אבל נתחדש בו עניין אהר שגינה בו מה שלא הידה‬
‫מהיר•‬ ‫או נלקי‬ ‫מהצער והטורח והעמל מה שלא ישוער*‬ ‫ר״ל והוא גלותהערוה ושאר• המפורסמות מגנה‪ 1‬קודם • ודע כי זאת רמלה ד ל פקח ל<־‪1‬‬
‫ולכן כהגיע תור כל איש ואיש להפרד נפשו תשתגה הנשימש ‪,‬‬
‫ונן ה מו‪ 1‬ן אם הוא‬ ‫‪,‬שלא היה מגנה קוד׳ ואחרוה גנהוזלא ראו׳ הפול בשום פנים אלא על עניין גלות יריעה ל^־ן‬
‫חגווייתו ולא ימצא לו שוסשלחות אלא היותו הכי תי הוא משקנס \‬ ‫ראות חוש יתחדש ויפקח אלהים את עיניה אז‬ ‫‪.‬חוש מתחדשר״ל לא שנאחר שאדם הראשון‬
‫בהמה כדמות איש ועל והנאמר ואדם וישוב כנ שי בשר •‬ ‫היה עניין שכלי פשוט ואח״כ נתחדש שהיה‬
‫ונפצי עצס‪.‬־ והמין‬
‫ביקר ולא יכין נחשל כבהמו ת נדמו הרי‬ ‫״ תפקחנה עיני עוריספקוח אזני׳ וי^א יעזמע־כאמרו‬
‫השני אין ׳ צייו בו‬ ‫גשמי כי זה שקרלעולסהיה חי מדבר גשמי‬
‫יתבאר‪.‬שלאדם כ' חיני השגות השג׳ חושיית משל והחי' השלישי‬ ‫כמונו היום ‪ 5‬פ״א לא שנ׳ שנתחדש לאדם אשר עיגים להם לראות ולא ראו •• אבל אמרו ע ‪4‬‬
‫נדמיונית שאלו כלסהשגות גשמיות והשגה הוא הכדאי האמית*‬ ‫חוש הראות כי כמו ק היה כן חוש הראות אדם משנה פניו ותשלחהו פירושו וביאורו כאשר‬
‫שאי אפשר שיגיע‬
‫לו השיגו• גפום צד‬
‫שנה מגמת פניו שולח ביפנים ש ם נגזר מן פנה כי■ שכלית אשד כה ידחה האדס לאל יתברך‬ ‫קודם לכן כמו אחר המעשה אלא שנתחדשה‬
‫והיא הסגת הנקצאות והשגתו יתברך וכל פקוסייזנים ולא‬ ‫לו ידיעה פרסומות*‪ ,‬ויפקח אלהיס את‬
‫מה שקרה לאדם הראשון ידמה לגו ככל דור ישמע ר״ל‪ ,‬וז•‬
‫ואמר‬ ‫כוונתו‬ ‫ה‬ ‫יר^‬ ‫אשר‬ ‫יכויןלדבר‬ ‫דהאדםבפניו‬
‫ראיי' כי פקת אינו‬
‫ודור ני זה סכר תולדות אדס^וההטא שחטא‬
‫עיניה‪:‬ר״ל הביאו לחשוב זה שזה הפסוק כאעזרשנה פנותו‪ .‬וכוןןא ‪ 4‬הדבר אשר ק ר ס לו‬
‫נאמר על י או ת‬ ‫י״לייפקת אלהיס ר׳׳ל שהאלהי' והוא הנביא‬
‫הוא חטאו כניו הנמשכים אחריו ואחר עיני ס אבל ה‪ 1‬א‬ ‫המכונה כאלהי׳ גלה להגר שקרוב למקום • הצווי שלאיכויןאליו שול‪ ,‬מקעדן וזהו העונש‬
‫פקיחת הלב וזהו‬ ‫ההוא היה שס באר וזהו גלות הידיעה כיאלו הדומה למרי מרה כנגר מרה הוא הותר לאכול מן‬
‫אמרו אשר עיני • ־‬
‫שתנץ זה תכין כל מה שאמר הרב בזה הפר׳‬
‫ולחה הוא רומז וחטא האדם ועןנשו ואיך להס לראות' ולא‬ ‫הי׳ ראות חוש איך היה אומר ויפקח אלהי' ‪ .‬הנעימות ולהגות בנחת ובבטחו״‪ .‬וכאשר גדלר־*‪.‬‬
‫צאתו מזה העול׳ כאחת מן הבהמות ואמר י ריו ו ‪0‬ון< הפ‪ 6‬וין‬
‫כיני! מדי המת‬ ‫שאמרנו‬ ‫את עיניה היה לו לומר ותפקח את עיניה♦ תאוותו ורדף אחר הנאותעודמיוניו כמו‬
‫לבאר זה כי הכוונה בבריאה האנושית והוא‬
‫מודהשהוא חומר •‬ ‫באמרו אשר עינים להם ר״ל הפסוק אשר ואיל מה שהוזהר מאכלו נמנע ממנו הכל והתחייב‬
‫התכלית אשר בעבורו נביא הוא היות האד׳ זה טל ראות' הל ‪3‬‬
‫בצלסאלהים וכדמותו והנה קודס מרותו וכן פק‪ 1‬ח אזנמו‬ ‫אמרפקותאזניס ולא ישמע התכוון ממנו לאכל הפהות שבמאכל אשר לא היה לו מקודיואף‬
‫אזני לג • ‪,‬‬ ‫»ל‬
‫אחד עם אמרו אשר עיני׳ וכו׳ ‪ :‬אכל אמרו‬
‫י ■ אנל אחרו נ א ד•‬ ‫וחטאו נאמר בו שהוא בצלסאלהיס‬ ‫גס י ■‬ ‫‪,‬־‪.‬‬
‫‪ .‬׳ ‪ . .‬י ׳‬ ‫עלאד׳חשנ׳פניוור״לאכלמה שאח׳הכי;ן׳ ‪.‬‬
‫בעבור'השכל אשר השפיע הבורא על‪ ,‬הא ד׳ והיא השלמת האחרון לח הראשון מםג׳פגיו •תשלתסו ‪.‬‬ ‫משנה פניו ותשלחהו אמרל כמדרש שהוא נאמר על אדסהראשוןשהוא נרא׳מזה‬
‫י׳ נ ז ה' הבסות‬
‫והאמצעי כמו שביארת• והביא ראייה כי היה האדם כשלמותו האחרון לויה שנא׳‬ ‫הפסוק שהוא התחדשית חוש הראות או ענין גשחי זה אינו כי הכונה בו כאשר‬
‫‪7‬ר«‪ 1‬הולןיצ ואמרו‬
‫לנצת‬ ‫עליו ויצו ה׳אלהיסעלהאדסוהצואה היא למישהוא■ נביא ואין הנכואהשירה‪ .‬תתתכהו‬ ‫שנה פנותו וכו׳ { ויש מפרשים שרמז כזה הר״ם ז״ל על דבר נשתה ממעשה‬
‫על הבהמית ולא למי שאין לו שכל ירמוז לבהמות נאמרו ויאחר ה' לדג ויאמר ויי לן ממנה פניו‬ ‫כראשית כי האדם הנזכר שם לא היה אחד רמוז לכד אכל על הכלל נאמר ק״ל‬
‫תוקף‬ ‫יתשכחהו‬
‫שהי׳ לו ל אז•‬
‫אלהיס לנחש ג״כ ולא למי שאין לו שכל או ירמוז כי לא תהיה ה^יאה למישיש‬ ‫איזה איש שיזדמן שיהי׳ בתאר ההוא ר׳׳ל שיהי׳שכל כפעל ואחר בעת מה יהי׳‬
‫נכחו להוציא שכלו מן הכח אל הפועל ולא הוציאי אלא למי שהוציא שכלו בפועל הראשון לנצי( הי•‬ ‫שכל בכח וזהו שהביא הרכז״ל זה הפסוק זהותר לאכול מן הנעימות' ר״ל הותר‬
‫ויהלך כי שרהני ת‬
‫עצתו של הקב” •‬
‫שישכול חן המושכלות כלס ושיהנה מן המפורסם כנחתוכבטחה נילאיקח חן ‪.‬וח״ש והייתם כאלהיס יודעי טוב ורע אמ׳כישלמית האדם אינו להשיג טוב ורע‬
‫והלן את׳טצתהנת׳ • ^‬ ‫ני חשלי׳ות האדם להשיג' האחת והשקר ובמחשב׳ שהוא האומר חפרימצא‬ ‫רק ההכרחי לבד ואז יביע לו המוכרח מן החפורהס בנחת ובגטחה‬ ‫המפורסם רק‬
‫ר״לכמנע־חמנוההשנה השכלית ונמנע ממנו חלינהות ^־בשופטים ישיג הטוב והרע שהוא הנאה והמגונה א"כ כוונת הבריאה האנושית וזה! אמרו משג®‬ ‫'‬
‫ץ '®יו • סנטה‪ .‬א ^‬
‫כמצע ממנו הכל ‪J‬‬
‫היא ■‬ ‫)‬ ‫‪ .‬וי ריזפייי ה ס‬ ‫‪:‬‬
‫י‬ ‫•ולי‬ ‫נצות יזיעיו ג י ‪t1»!i‬‬ ‫דמיונו ותלותו והר׳׳ס גמ^ך‪5‬ןמל *ירו וזומר וי מנו ‪1‬גיז(ורז נ‪5‬זור סגה פממ‪ ,‬ו‪1‬לק כזולז זומר ‪ m‬וזומר מוגה ‪}9‬י‪ 1‬יוי‪ 1‬זיי נתירה למה *!(הדתי ל‪5‬ן הי׳ &•‬
 ‫ראש‪1‬‬ ‫מורה גבוכיט‬ ‫טוב!‬
‫ם בנחת וביטחה לפי שיבקש מהחלורהמות החותרוהמותראין ^)‘‬ ‫ן‪)2‬ךין ; ואץ' בהכרתי סוכ ורננ אכל שקר‪ 1‬א מ‪ /‬כי ההכרתי והס הכי זצאלי^‬
‫_ ’נתחייב לאכול הפחו׳שכןזאכל ר״ל כשיבקש האדם ה גוו ת רז ע אפילי‬ ‫כעצתס אשד איןאנתנ)ס‪:‬י;ס איןבוטובורנג אשר הוא התענה‬ ‫•־‬ ‫‪63‬גה פניז ^ויןן? ‪:‬‬
‫ההכרחי ל א ישיג ני יהיה פחות מ הגו א כ ל ההוא הרחשון שיהיה מגיע לו ועול^‬ ‫•»גגי פגים ממש‬
‫נה )הנאהאןהשץרכש;שכילסאו ״גאמירס בתלוףמהשהם במציאות)אמת‬ ‫<נל שינזו נכ‪1‬‬
‫יגיע לו עניין אחר כי קידם' נטותו במפורסמות היה לו ההכרחי מהמפורסח ‪.‬‬ ‫‪ h>)i‬יןמר‪ 1‬כי פניש כש־שכיס ציורצו או היורה עליו עס מציאות כעצמס ; ואמרו אבל אמרו על‬
‫גנחת ובבטחה ועכשיו יגיע לו אחר העדזיד^‬ ‫^ י‬ ‫®‪« -0‬יי ‪.‬״ ‘י״ ^אלס משכה כניו ותשלחהו ; אמרו במורש‬
‫והטורח וזה הענין נקשר עס סוף ערק י״ס‬ ‫שהוא נאמ׳עלאדסהראשון שנר׳ מזיההפסו׳‬
‫משלישי^ ואמר' מבאר לזה וג)׳ ר״ל ■‬
‫גם זאת אהר ד‪.‬עמ?! והטורח כמו שאמד וקוץ ודולר■‬
‫שהוא התתרשות תוש הדאות זה אינו כן ע‬
‫הרב ז׳׳ל להעיר אוח‪.‬נו ^שאשר נאמר נאדם ׳‬ ‫וגיטר בזערה אפך וגימר ובאר ואמר‬ ‫פר>ן ש לי־של■ הכוונה שנה פנלתו ואמרו הותר לאכול מן תצמיח‬
‫נאחד ככל אדם ;אדם ביקר ר־״לאדסשי‪.^.‬‬ ‫•;׳'! ‪ .W‬הנעימות ר״יל הותר שישכילהמושנלו׳כלס • וישלחהו ה׳ א^ר־יים מ‪;:‬עק לגב‪-‬יד את האדמ׳אשיר‬
‫לו יקר והוא השכל׳בפעל ואינו לן עמו אגל ‪I‬‬ ‫עיציי והלאהרמוז מ;לעץהגןאכזל תאכלושיהנ׳ • ^וקח משס והשוהו ‪ .‬כבהמות במזוניו ודוב ענייניו‬ ‫‪.‬‬
‫חשתמש^במפורסמות הרי הזא נמש׳נבהמי"‬ ‫כמו שאמו ואכלת את עשב השדה ואמר מכ^יזו‬ ‫יקח‬ ‫ונטתה‪.‬ושלא‬ ‫כנתת‬ ‫המפירסח׳ות‬ ‫מן‬ ‫*־'יי^י‬
‫שא^ן להס אלא הדמיון לכד ‪ i‬ישתגח כעל־‬
‫סתמיהים על כיב מהמפורסיונת רק ההכרתי לבד ♦ ואמרו לזרת העניין אדם ביקר ברי ילין נמש ‪ 4‬כנרמו‪~.‬ת‬
‫הרצון זכז׳ ר״ל ישתבח בעל הרצון הקיי®‬ ‫סגמרו זלמי ׳ ‪ f‬כמנע תמנו הכל נמנע ממנו ההשגה‬
‫שרצה‪-‬שיהיה האדס נאצל מממשל׳העליוניס‪{,‬‬
‫העני! השלישי שכלית)נמנע ממנו מליהנות מן התפורס׳ נדמו ישתכח בעל הרצון ן^שר‪-‬לא תושג תב ‪4‬ית‬
‫צ‪/5‬מר זתמונת ה'‬
‫ותהיה;הר?בתו משני אלו העניניס • והסז‬ ‫־ כוונתו •וחכמתה ‪■:‬‬ ‫_ •‬ ‫ולה;כי• ש‪ 1‬ם בנאת ובטחה לפי שיבקש מן המפולסנוות־‬
‫השכל והחמר ומצרשכלו לא היה דאויז‬ ‫ילפץמשש‪1‬ש‪ 1‬המיתר ‪ .‬ובמותר אין לו תכלית וצ‪;:‬חיי‪3‬‬
‫תש‪ 1‬גה‬ ‫*יולי!‬
‫להשתמש רק נח־ני המושכלים האמיגין‪.‬ה ז‬ ‫>ר‪.‬מרל;על שהשכין לאכול הפתות שבמאכל והס עשות הדברי׳‬
‫אמנס מנד הקשרו בחמלר ♦ח!ייבשיגיי' ‪7‬‬ ‫האושג נשכלההדם היוגזניס אשר לא היה משתיוש ממנו קולם‬
‫בו אחר החמד גפי‪ .‬הר^כרחי וענייןזההא ־‬
‫הוא לגלות לנו סוד בריאת האדם כאיזה ^ל­‬
‫שעניין רתמונד־־־‪ .‬ותכנירא'בלשון‬
‫תבנית‬ ‫כי‬ ‫וזה‬ ‫כן‬ ‫ואיני‬ ‫אחד‬ ‫ד»ייכרית‬
‫יחשי‬ ‫י‪/‬חר ‪ ,‬ויה י‪:‬יה אחר העמל וטורח כמו שאמר וקוץ‬
‫®תמ‪ 1‬נה שש תונח ודרדר תצמית לך וערש ו)ע •ן ני אתר‬
‫לפ הפשיל‬
‫נוה כל‪ 1‬ם כי‬

‫והיא‪/‬היתה‪ :‬אותה הפרשה וכל אל‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫‪ iit‬הצ‪,1‬ר;הדמיד‪.‬יח שישתמש האלם כאלו המפירסמלתוהס שם נגזר מן בנה ועניינו בניין הובר ורתכונתו ר׳ ^‬
‫‪i‬ו‪r‬ר ‪ /‬העלמו יין‬
‫תארו בריבוע והעיניל והשילוש וזולת׳ מן התארים ־ שקרה לאדם הראשון קורה לכל אדספעמי^‬ ‫סחושים והוש מצל ההכאיתהגשמיו׳ והדמיוניותלא יוכל בשזם‬
‫רבות בזמנינו זה ני צפי שידבק האדם נ^ין‬ ‫!ה^יחנ^זנמ׳זצת‪ ,‬זמן לעליתאל השם ולשוב אל בית העיוןאאש אמר את תכנית חמשפן ואת תבנית■ כל כליו הצ״ןף‬
‫לא מ)שנ>‬ ‫יבטל ממנו ענין המפורכס‬ ‫ש!פד ‪ nro‬נצייי‪ ,‬לא בקושי גדול ולקהושזו רוב האנשים‬
‫לבהמיתכי אדסכוללכל המין האנושיזילת כתכניתס אשר אתה מראה בהר ‘י תבגית־כל צפור‬
‫ר״לשלא תושג בו יתברך כזונה כי עניין׳‬
‫הכוונה היא דרישא לענין נפקד ידרו׳הגעתה‬ ‫תבניתיד תבני׳האולם כל זר‪ .‬הארולזה לא הפי׳לשון‬ ‫>‪ i‬ז‪r)c‬לן‪p‬רש‪c‬שכל איש אתל נמצא כרוב דודים וה‪1‬א הנקרא‬
‫וחכמתו כי חכמתו ועצנוו דבר אחד )אתר‬ ‫העברים <יו המלות בתארים נתלי׳בי^יהיס בימו׳פני׳•‬ ‫^*׳תגצז ״ז ׳'י״יא איש אלהיס כי כלס נמשכו אחר התענוגים‬
‫‪.‬‬ ‫‪ • c/M‬ה»ל‪ /‬גאן׳גן ‪• /‬‬
‫שלגי כזאת הקושיא הביא פ״ג לבאר עניר‬ ‫אמנם תמונה' הוא שם נופל על שלש׳ ענייני׳בספוק ‘‬ ‫<יתר?ש»ג‪!1‬נס ^ ואחר הדמיוניס הכוזבים והס אחרי המות‬
‫תחונה ותבנית שיביא בסדור אתר צל®‬ ‫מ ז י ן השכל להשיג‬
‫הפרטית גתש‪1‬יס לבהמית וזהו אמרו אדם כיקר כלי וזה שהוא יאמר על צורת הדבר המושגת יהושיכש‬ ‫הצורה‬
‫ן‬ ‫חוץ לשכלרלתארווהו<א‪.‬אמרוועש‪-‬הס בס ‪4‬‬ ‫בזלצת‪ 1‬ענין הכולל יל־ן ניסל כבהמות נדגוו • ואמרו ישתבח‬
‫אשך אתה‬ ‫נאצל‬ ‫האד׳‬ ‫שיהיה‬ ‫שרצה‬ ‫הקדום‬ ‫הרצון‬ ‫גל‬ ‫כ‬ ‫^שר ישיגהו ה שכל‬
‫תמונת כל סמל״ בי'לא ראיתם כל המונח ויאמ׳;^ל פרץ שלישי כתבניתם‬
‫חרא׳ בהר‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יאלותהמר שה‪1‬ין מהעליונים ותהיה הרככתו משני אלו‬
‫^כל גורת היורם‬
‫הצורה הדמיונית* ד״נמ';‪.‬את בדמיון ב א ייש ?‪"-‬ןחר תכנית יד תבטת אולם כל הפסוקים האלו‬ ‫‪i‬רטיות זנענין יה נניניס והס השכל והתמר ומצד שכלו לא‬
‫ואצור שהם תמוגה ותאר ושהם‬ ‫צוצלת לפישי זשז היה ראוי להשתמש‪.‬ר׳ק במיטר‪^,‬ו!שכלים העלמו מן ההושלם והוא אמרו בסעיפים טהזיוגות הביא הרב ׳‬
‫ככלל התארים הגשמיים כמשולש וכחרובע■‬ ‫יוצכלנניי;לםי‪.‬י?ם האמיתיים אמנם מצד הקשרו בחמד היה לילה וגי׳ • וסוף הדבר יעמד ו ל א א כי ר מראדקו‬ ‫‪ 1‬הוה (יר‪,‬יה ית‪1‬‬
‫וזה קשה ט אלו הפסוקים כמראה הנבואה‬ ‫תמונה לנגר עיני״‪ .‬ר״ל דמיון לנגד עיני בישינה •‬ ‫‪ 'rfi‬כי ^’;זשיתןים ראוי שישתמש כמפילסחות והיה ראוי‬
‫היו ולא היה שסדבר חוץ לנפש והיה‪,‬לגלרכ •‬ ‫וי־\ה ראוי לצוותו שלא‬ ‫‪5 .‬וצל ■זשכל ׳ ‪ f ’i i‬שיחטא‬
‫ויאמ׳על עניןהאמיתי המושג בשכל ולפ״ז ד״‪-‬עניין‬
‫לעשות חלוקה שני' במלת תככי׳ כמו שעשה‬ ‫זהחכס רבי משה‬ ‫צא‪ .‬יקת מעץ הדעת‬ ‫ממנו צורה ‪r/i‬‬
‫ספתות האחמן‬
‫בזה הפרק במלת תחונה ויש לומר כי הרב‬
‫ה'‬ ‫ותמונת‬ ‫אמר‬ ‫*‬ ‫תמונה‬ ‫יתעלה‬ ‫בו‬ ‫השלישייאמר‬ ‫' ^ ‪ r/pi‬עלי! ועניו הכל ^ ^י ^‪ .‬יש‪/‬בח כעל הרצון כו׳ כי‬
‫רצה לגלות לנו שהענין נאמר■ מצד בחינת‪ ,.‬׳‬ ‫צראוי מודלבבנהפכיס משתתף בין העולם ׳ ■יביט י״ עניינו ופירושו ואמתת השם ישיג‪■..,:‬‬ ‫היילליה‬
‫ט בבחינה אחת נוכל ליקח העניינים‪‘ ,‬‬ ‫פ״ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^שכ^״״^ל^ המושכל והמוחש)אמ׳אשך לא תושג תכלית‬
‫המדומיסמצד היותם מדומ^פכמו העניני׳הגשמייס ובבחינה אחרת נוכל ליקח‬ ‫לשואה גחוי־ל תתס הרוצ׳שידמו צל הנמצאי׳אליו כי הוא תכלי׳ימליההיולי ר״ל להמצי׳המאתתףעד‬
‫העניניסהמדומיס גזצד היותה מופשטיסמתזמריו׳ קצת ‪ ,‬כעניןאחד נבדל גון‪.‬‬ ‫ל״י םיייי׳י ^׳־יז שיתאחד בו כי מאתו הסיזצאיס ואליו שנים והאמתכי מה שכיון הרב שתכלית‬
‫®פירש ותמונת י•‬
‫הענייטס הגשמים יוכל זה הורנו הרב כזה הפרק ואפשר לי לומר כי‪ .‬לפי שלא‬ ‫^ניט י ז אתת ה' ‪ ,‬זה העזלה השפל הוא זה האדם ותכלית האדם ר‪v‬ל^ היות כז‪ :‬החומי וכזאת‬
‫מכא הרב ז״ל לשזןא‪.‬בניתבו יתברןלא הוצרך לבחיכ' זי כדי ’לקרב העטן אל‬ ‫שיתמו׳ לש״י‬ ‫♦שיג הזזז|ע‪1‬ון ‪ fcj‬הצורה י ותכלית ואח הצורה השכלית ‪ . .‬הוא‬
‫הענין הרוחני אבל כמלת תמוכ׳שנאח׳ לשם יתברך הוצרך לעשות הבחינ׳ההיא‪.‬‬ ‫וציננו מדיתדית הוא עצמותו כי הכל פעל ה׳למענהו וכמו שלא נל־ע עצתותו כך ליו נדע כונתו‬
‫*‪/‬מי שפירפ כמתים‬
‫‪.‬ללקדק העטין כדי'שנוכל לחרץ‪:‬ו‪-‬יתברךשירצ׳ לימר מ ואמתת השם או נוכל‬ ‫<(חר שר׳ל״ו כאומרו וחכמתו כבריאת האנושית כי תכלית הכל הוא האל יתירך כמו שניחר ה־ב‬
‫לתרץ כיי שנל זה־ט' בפעל הנח המלמ' • ובעוד שהיה בו התלות בדבר גשמי'‬ ‫ירומו כחלק ג' פי״ג ואתה המפיין תעייןבזה הפרק ותתכאד ל‪ 7‬ממנו נפלאו׳והשס‬ ‫ופני‬
‫נאמתת מציו‪/‬ת!‬
‫הטח הרב ז״ל על בטיןהדכר ותכונתו וכןתמצ׳ נגש ונגע שהניח הרב ז״ל בפסו‪/‬‬ ‫‪ acip‬ינפו בעדנו כתה שהארכנו ני היה וה בעבור העת והזמן שהגיע לגלות‬ ‫‪i‬פ^ שהייז‪ /‬ליו‬
‫ויגע על פי אע״פ ש‪:‬ין דיזרא׳הנכוא׳ כהנחת גשם בגשם והבן יזה ותמוצת יי‪,‬‬ ‫■ ‪-‬‬ ‫‪ ■ :‬־ קצת מהסתרים ן ‪:‬‬ ‫}מאר שכן ז י ו‬
‫*בלט וזה״קשה עם פרק ל״ז מראשון ששם אמד ואמתת מציאות כפי מה שהוא‬ ‫^תכמים שיפרש! פרל! ג א מ ר ה ר ב יתשוצשענין תמונה ותבנית כלשוךעכרי׳ אחד וכו'‬
‫‪;#‬פנין כעיון גם‬
‫לא תושג״ובכאן אמר זאתתת השם ישיג ר״ל שזה נוהג כפי הסב׳החמישית וכאן‪,‬‬ ‫ל״ל תוארו כרנוע ועגול ומשולש ור״ל ני תכנית הוא‬ ‫י ‪.‬‬ ‫‪ 1‬א ת רנן יזקלתה!‬
‫דכי גקלו׳ צבהעבר׳ושס בע׳ ליז כפי האחת וי״לעוד שאחד ותמונת יי‪/‬יביט‬ ‫‪1‬יראפ מו» שמש מורה על דבר גאמי לי‪1‬ילס ולכן לא הפיל לשון עברי אלה המלות כתזאריס‬
‫ר״ל שהי׳־משיג העלול האחרון ואז היה משיג בו יתברך כפי מה שיינל להשיג ;‬ ‫®שירש נשםתת‪ 1‬נפ נתלים באלהיס כשוס פנים והביא הראייה על זה מתבטת המשנן ותכנית כל‬
‫ק»א כלתי א מיתי‬
‫טוב על העטןהאמתי ירצה העצמותי אשי• היא אמתת הנמצא כאמת ואחה‪,‬‬ ‫|יש לתח‪ 1‬ה על כליו ואמר צתבניזס אשר אתה מראה כהר תבצית האולם תבנית כל צפור‬
‫ש‪:‬זניר ותמונת• יי׳ יביט הכיא עכץ שתוף הביט וחזה ולכן‪.‬הוכא פרק ד׳יעניימ‬ ‫פה אם נן מהה‪ 1‬עיל תבנית יד כל זה תאר אמנם תמונ׳הוא יאמר כספוק על ג׳ ענייני׳כי יאחר■ על‬
‫•צור׳הדברהמושגת כחושים חוץ לשכל כמ״ש לא ראיתם כל תמונה ואח״נ יאגור ‪ ,‬ופירש ותמונת‪.‬השס ‪ .‬ישיג פקח גומז אל צורת• המצואות׳ בכללו' והיא‬ ‫‪2‬היה‬
‫^‬ ‫התמונ׳האלהיתו הכל מתורץ■ {■^‬
‫‪............................‬‬ ‫על הצור׳הדמאני׳הנמצא׳בדמיוןאחר העלמו מןהתוש כאמרו בסעיפי׳מחזיונו'‬ ‫®‪0‬‬
‫תמו;׳ כיי"״ש‬‫‪ ' ..............‬־‬
‫יאמר כל ית!‬ ‫הג׳ ־‬
‫בשכל ולפי זה הענין י‬ ‫המושג ׳‬ ‫לילה יס!ף דבר יעמוד ולא אכ^ר מראהו תמונה לנגד עיט ר־׳ל דמיוןלנגד עיצי ייאמר על עניןאמיתי ׳‬
‫ותמונת ה׳ יטט כי ה׳ לא יושג כתוש ולא כדמיון לכן אחרו ותמונת ה׳ יביט יראה אמתת' ה׳ ישיג והנה הקשו בז‪ :‬ולמה לא עשה הרב תכנית יאמהעל ב׳ עניציס‬
‫מ ה*ומד‪1‬ן נמט*פ על השגת הדבר המושג בחוש ועל הדכרהמושג בדמיון על י^דבר המושג בחוש כאמדו תבגית כל צפור תבט׳אולסתבניתי‪ 7‬על הדבר המושג בדמיון כתכנית׳‬
‫®הגי׳ צציורהשפיג׳‬
‫{כי׳לו הושוה לחי ‪ ,‬אשר אתה מראה בהר ט תה שנראה לחשה בהר הוא במראה'הנבוא׳)אמרו ‪ .‬המפרשיס‪.‬ט‪:‬לא הוצרך־הרב לבחינה הזאת לפי שלא מצא הדב ‪.‬לשוןיתכנית בו גת?‬
‫פצייר׳למ^י‪-‬רי התיוג לכן חשה תבני׳ כלו מעכין גשמי אכל כמלת תמונה שנאמרה׳לשי״ת ‪.‬הוצרך לעשות הבחינה ההיא לדקדק כענין והאמך בזה כי כל תחונה הנמצאע בדמיון‬
‫ו<‪/‬תר כ| יקרבוך אס תכליתה להיותה גשמית תהיה כאלו היא הגשמית ואס תכליתה להיות דבר רותט נקראת מחטת ולא גשמית והנה הצורה הנמצאת כחוש היא גשמית‬
‫‪1‬ןארי ‪ .‬השלילה‬
‫<השגת השש ולף !תכלית זאת הצורה הנמצאתכדמיון להיותה כשכל נמו שהתבאר כספר הנפש ולקתמונה נאמרת כספזק על הנמצאת בחוש וגיא הצורה המושגת בחוש המשותף‪.‬‬
‫|*)מר נתקוש י‪/‬תר ועל המושג כדמיון ועל הצורה הג׳המושגת ;ל׳שנל ולכן נאמר תמונה כשם מסופק על שלשת‪ ,‬העטיטס האלה • * אמנם תכנית המשכן נראה לרןשה במראה‬
‫‪' D‬ב ואץ‬
‫‪ p s i‬להמלותההס הנבואה בעבור ט מכלית >את המראה היא להמתה גשמית לא ראה הרב לומר שהיא נאמרת‪:‬ספוק על הדבר הגשגך; ועל הלבד הרומני‪,‬עוד הקשו כי‪,‬בנא;‬
‫‪3‬ורית עלטליינים אמד הרב ט אחתתמציאות ה'ישיג כפרק ל״ו מחלק האחד אמר‪,‬כי אחתת מציאת השק כפי מה שהוא לא תושג ואמרו שזה טהג כפי הסבה ‪.‬המחישית‬
‫דנו לא‪.‬תתק ציור ט לאן ‪ 7‬נר נקלות ובהעכל־ה ושם נכי האגנת *י אכל האמת כוה ט ככאן אמר כי אמתתג׳ ישיג נפי מ‪ :‬שזוא אפשר לשכל האנושי להשיג קמנגיתברך ושם‬
‫‪ \nii‬ית׳ בפניא‬
‫‪... . • . ; ,‬‬ ‫; אמר פי לא תושג‪,‬עצמותו כפי אמתתוואחר‪.‬אשרבזכיר ותמונת ה■ יביש הביא ענין שתוף‪ :‬ראה והביט)תזהי‬ ‫^‬ ‫*זו‪/‬זיגו *‪/‬תד‬
‫י'‬ ‫פרק■‪.‬רביעי‪’ ..‬‬ ‫י‬ ‫־ ־■ ־■ ‪.‬‬ ‫;**•■■•■■‪'-‬׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪910®.‬‬
‫■ • • ־ י י ‪ , .‬ץ ‪.. ;....‬צ‬ ‫‪ .‬׳ •'־‪:‬׳‪:‬׳־ ‪,‬־•‪-:‬״ז־‬ ‫■■׳־•;‪;:‬‬ ‫י‪•...•,••-‬‬
‫' ־"‪y‬‬
 ‫גךקאש'‬
‫ח‬ ‫שם טוב‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון‬ ‫א‪£‬ודי‬ ‫‪:‬‬
‫אמרהרכדעטראהוהבי׳ וחזהשלוש המלו׳האלונופלו*‬ ‫פרק רביעי אמנס‪,‬זהביאה מפירסצו ל'‪,/‬ר״ל שההמון יודע שעניץ׳ ‪,‬פרק רביעי‬
‫פ ‪6‬ו׳תזור‪ 1‬השלילז‬ ‫על ראומ העיון וכו׳ » אמנם זה בראה מפורסם הרצון‬ ‫הראי׳נאמרמאףלה ‪5‬ג>השכל*\ולפי^אע‪ .‬ההשאלהי^‪.‬ר״ל ‪ ■7‬י‬ ‫‪.‬‬
‫לתיורי המיוגריו •‬
‫‪1>)9‬יזשינו בשלילוע‬ ‫נכל מקום שיאמר הרב המורה ולפיזאת ההשאלה הוא להורומננו שאינו ''בוישההמון ידעו ^ נ ץ הראיה נאמרה אף להשגת השכל * ולפי זאיג ההשאלה‬
‫הנעש‪ 1‬׳גי׳‪ 91‬ת ק‪51‬ן‬ ‫נכל מקוס שיאממדב ולפי זאת ההשאלה ועל זאת ההשאלה הוא להורות לנו‬ ‫לימה אותו הפסוק עס שאר ה»וקיס■שהניא וכן בכאן אינו דומה ראי׳הנאמר׳‬
‫המםיג‪1‬ב<ומ'והקרו״‬
‫>זמנוומהשיומ'‪ 1‬פ נ י‬
‫שאינו דומה הכתוב לשאר הכתוכיס שהביא‬ ‫נשם ^יתנרן לראיה הנאמרת‪,‬כבני אדס‬
‫ליו ירי)‪ 1‬זיוממת‬ ‫כי אינו דומה ראיה הנאמרת כבורא לראי׳‬ ‫שהיא השגה שכלית רק הגוף ז •ובצדו קצת‬
‫מגי^‪ 1‬זתו כפי מיג‬
‫‪1?8‬יו לי! ‪ .‬מ‪1‬שג‬
‫ה‪ 1‬יו»ל ד רןי חיו כ׳‬
‫הנאמרת באדס אף שיהיה השגה שכלית ‪:‬‬
‫כי לא ישיגו העיניס רק גוף וקצת מקריו ♦‬
‫•‬ ‫פרק רביעי‬ ‫יוקריו * ר״ל שהעיניס לא ישיגו רק הגשס‬
‫ובצד אחד מהגשם לא כולו רק קצתו ן‬
‫»<ויןספק שגמיות‬ ‫ר״ל בלובן וכשחרות וכרכוע ועגול כי לא‬ ‫כי ראה והביט וחזה* שלשה הטלויהאביה‬ ‫יאף מה שישיג העין כגשם לא ישיג‬
‫מריע? וחכמתו צחי‬
‫להשגתו ‪.‬‬ ‫כשיגה‬
‫ישיגו שאר המקרים כמו הקור והחו׳וזולתו‬ ‫נופלורת על ראורת העין • והושאלו‬ ‫אלא בקצתהמקרים* י״ל כמו לובן‬
‫שלשתם להשגת השכל אמנסזהברא׳ מפורס׳אצל ‪ ,‬וז״ח ; כלומר מראה הגוף ותוארו וכן הוא ^דסלפניו וליוחריו‬ ‫^ ושתדות שהם מראה הגו ף לא שאר המקרים‬
‫ר״ל כי אחר שלא יושג ויום היקה‪,‬השגתו‬ ‫לא ישיג בכלי‪:‬‬ ‫כי^ לא ישיג העין חוס וקור וזולתו ן‬
‫ה שסית׳גשליל׳לכד‬ ‫‪! ,‬זהמון• אמר וירא והנה ב«^ר • בשדה וזה ראות‬
‫במה פיל) ‪ 8‬ו ‪0‬י&‬ ‫השם ית׳ בכלי לא ישיג הוא גס ק בכלי ;‬ ‫לתארו ‪ 1‬ר״ל כמו הרבוע והעגול והשלוש ‪5‬‬
‫אמרו החכמים יש בו עוד זה הענין ♦ אע״פי יד עו ז? ה סוי והו'‬
‫ו^גמד זלביראה הדבר חכמה ודעת •‬ ‫וכןהוא יתכידלא ישיג * ר״ל אחר שלא יושג ‪ .‬עין•‬
‫בשלילי(‬ ‫זה׳ נראה שהיא צבטה ; השגתו‬ ‫שבמשפט הלשון‬ ‫‪S‬‬ ‫‪d‬‬ ‫הוא‬ ‫ההשאלה‬ ‫זאת‬ ‫ולפי‬ ‫•‬ ‫שכלית‬ ‫השגה‬ ‫וזה‬ ‫בעיניס לפי שאינו גשם כמו כן לא ישיג‬
‫־ מופתית והר חק ת‬
‫חושית כבר אמרו החכמים שהיא הבטה הגשמות והסרת‬ ‫ראיתי‬ ‫באמרו‬ ‫•‬ ‫יתברך‬ ‫בבורא‬ ‫שבאה‬ ‫לשוןראידז‬ ‫^ זולתו בעיניס אלא כהכטת שכלו לא ישיג‬
‫שכלית שהיו מתבוננים במאמריו ומדקדקי׳■ ^ ר‪,‬וי יההפעלות‬ ‫■* ככלי כמו שיתכאר בחלק רחשין פרק מ״ד ‪ ' :‬את יי׳ • ‪ ,‬וירא אליו יי׳ • וירא אלרים כי טוב •‬
‫ס מגויו׳ כ מ ה הית'‬
‫כפעולותיו להדחו׳בו ומןהענץאמרן חכמי׳‬ ‫הראני נא את כבודך • ויראו את אלהי ישראל •‬ ‫| י^מרו החכמים ז״ל שבו עוד‪1‬ה הענין* ר״ל‬
‫השגתו גדולה יו ת ר‬
‫הבט נא השמימה ני זה היה במראה הנבוא׳ מכל שי‪ 1‬ר הגני‪1‬וים'‬ ‫בל זה השגה שכליתי• לא ראות עין ממש כג‪/‬יוכבז‬ ‫­‬ ‫שהכה‬ ‫’אע״פשחפשש זההלשזן היה נראה‬
‫כמו שהיה אומר ראשונה היה דבר ה׳ אל התשובה בוההןהויו‬ ‫‪ :‬הבטת החושים ‪ :‬מכל מקום כבר א מרו‬
‫השיג השנהשלימת‬
‫אכרם כמחזה ולכן הבט נא השמימה אינה‬
‫החכמים ז״ל שהוא הבטה שכלית שהיו פ_ים כי לא ישיגו העיניס רק גוף • ובצדו קצרת‬
‫ס נ ע המלייוות כצי‬
‫ומה שגעוצ‪ 0D9Q‬ל‪y‬‬ ‫הבטה חושית והנה הרב הביא ראי׳ראשונה‬ ‫' •מתכוננים מואחריו ומדקדקים בפעולותיו ‪ ,‬מקריו ג״ב• כלומר מראה הגוף ותארו• וכיוצא‬
‫כי הבטה נאמר על השגק העני! והיא ועולס הגלגצי'השיג>‬ ‫בהם• וכןו;וז^יר־תברךיא ישיגבכלי• כמו‬ ‫כדי שיתדחו בו‪ , ::‬ומזה העניןאחרו וכו׳ *‬
‫תמוגתו ‪!.‬חמ ת תו;‬
‫השגת השכל כי אחר לא הביט און כיעקב וידע מהות‪1‬והוח■^‬ ‫שיתבאר • וכן הביט נופל על ההבטה בעין לדבר•‬ ‫‘ ר״לשלא תחשוב שאמרו הבט נא השתיתה‬
‫והביא ראיה לזה מהמוכט לא מהחכיט מה שלח מ ד ע לשוח׳‪.‬‬ ‫' שהי׳ הענין כן בפועל לא כן אלא כמראה‬
‫פילוסוף שהם ל ח'‬
‫אל תביט ^‪-‬נחריך • ותבט אשתו מאחריו • ונבט‬
‫'כי החובט אי אפשרשיהי׳ מושג ככלי גשמי‬ ‫ר״ל‬ ‫־‪ . :‬הנבואה‪ :‬ואמרו וספור הכוכבים ו‬
‫ידעו מ»פ' הגלגלי״‬ ‫לארץ • והושאל‪ .‬אלהבטתהשכל והשקפתו •י‬
‫על חמתת׳נתכוגת';‬ ‫שהוא האון ואח״כ הביא ראיהמהמכיט‬ ‫■ שידע כלחתס המשפיעות בעולס השפל באי■‬
‫ח‪.‬יוכניחו ת מ נ ה‬ ‫כמ״ש והביטו אחרי משה נפי רצוןהחכחים‬ ‫על התבוננות הד^ר עד שישיגד‪-‬ו• ו הו א אמרו‬ ‫‪ #‬זה צד הוא וזהו אחרו וזה הענין ן והבט אל‬
‫‪e‬‬ ‫פייחו‪.‬‬
‫כמוחל®‬
‫חפשרית‬
‫ממנה‬ ‫עם‬ ‫בפעולותיו‬ ‫מסתכלים‬ ‫שהיו‬ ‫שאמת‬ ‫•‬ ‫‪-‬כעין‬ ‫“‬ ‫יראי‬ ‫לא‬ ‫האון‬ ‫כי‬ ‫•‬ ‫סעקב‬ ‫און‬ ‫הביט‬ ‫לא‬ ‫נאחר‬ ‫עמל‪ :‬לא תוכל!; ר״לזה הפסיק‬
‫שהניחו הפסוק נפשיטו שהיא הבטה גשמית התנועו׳‪.‬וכן ה שע‬ ‫וכן אמת ויביטו אחרי משה • אמרו חכמים ז'ל־*‬ ‫באל יתברך ור״ל שהוא יתברך אינו משיג‬
‫ואח״כ הביא ראיה מהבט נא השמימה כי זה לשכלים היולהייס‬
‫^יושר הם ‪.‬וכלי‬
‫שבו עוד זה העגיין*ושהוא הגדהעלהיות׳מדקרקי׳‬ ‫עמל ושקר כלג^ ‪ .‬ועל זאת ההשאלה נאמר‬
‫אי הפשר שיהיה הבטה חושית ‪ 5‬ועל זאת הפילוסוכיילחדברו‬ ‫אחר פעולותיו ומאמריו ומסתכליב בהם • ומזרה‬ ‫ויחזו אתהאלהיס• 'ר״למפכיזה שנה‬
‫ההשאלה נאת׳ כל הבטה שבא בש״י בקשיהיה גרוב נ דנ רי׳י ל היז׳‬ ‫הרב לשונו ואחר ועל זאת ההשאלה ולא‬
‫י‪.‬לח כדמות סנר ח‬ ‫העניין אמרו הבט נ א השטימה • כי זה במראדה‬
‫המביט הוא ית׳ כין שיהיה חובט החובט ן‬ ‫הביא הפסוק לכד הוא מצד שאינו דומה זה‬
‫וחין להם מופת‬ ‫הנבואה • ועל זאת ההשאלה הוא כל לשון הבטה‬
‫כאמרו ותמונת השכיניט♦ והמביט כאחרו ברונהדנרי ס וחלו‬ ‫׳ הפסוק עם שאר הפסוקים שהביא כי אומרו‬
‫הבט אל עמל לא תוכל אמרו החכרשי׳ כי גרובסהס מ שונעי'‬ ‫חזה על ירושלים וכן כמחזה ר״ל השגה שבאה בשם יתברך• מהביט אל האלהים• ותמונת‬
‫חבל משה ‪ ,‬רביוו‬
‫השיג הכלי השגה‬
‫את‬ ‫ויחזו‬ ‫נאמר‬ ‫’‬ ‫ההשאלה‬ ‫זאת‬ ‫על‬ ‫אמרו‬ ‫נופל‬ ‫‪ .‬נבואית וזאת לא ביתה השגה נבואית חלילה יי׳יביט • והביט אל עמל לא תוכל •וכן הזה•‬
‫שלימה ווי<והשג ‪9‬‬ ‫האלהיס ולא הגיא הפסוק לבד צם‬ ‫ותחז בציון עינינו•‬ ‫על ראות העין•‬ ‫כי השגתס היתה משובשת עד שכללה מן‬ ‫י‬
‫הפסוקי׳ מצד ששאר הפסוקים שהכיא הייתה חשר חין למעלי!‬ ‫שהיתה‬ ‫מצד‬ ‫אמנם‬ ‫’‬ ‫שכללה‬ ‫מה‬ ‫הגשמות‬
‫סמנו בהשגת חמת'‬ ‫והושאל להשגת הלב • א ש ר חזה על יהודרה‬
‫מ»‬ ‫השגה נבואיית וזאת ההשגה‪ .‬לא היתה הבורח וזהו‬ ‫זאת ההשג׳השגת הלב‪-‬הוא דומה אל שאר‬ ‫׳‬
‫נכואיית כי השגת׳היתה משובשת אמנסלחה שחמר בתורה בכל‬
‫זארת‬ ‫וירושלים • היה דבר יי׳אל אברםבמחזה ‪ :‬ועל‬
‫_ ‪ ,‬כפסוקים לא בענץ אחר ועל זה אמר ודע‬
‫היתה השגת הנבואה הוא כדמיון ובמחשבה גי תינ ח מן הו חי״ ל‬ ‫ירזהלאלהנאמר ויחזואתהאלהים ורעהו‪:,‬‬ ‫‘ ‪ * ,‬ז ה * וזה הפך‪:‬ק נקשר עס פרק חמישי‬
‫הוח הנין מ‪5‬יח‪ 1‬ת‬
‫וזאת ההשגה לא היתה שכלית ^א משובשת עולמי הנני חמקית‬ ‫‪ ..‬לכאר ענין ויחזו את האלהיס וכו׳ ויש‬
‫■׳ קיימת‪:,‬‬ ‫לכןהיתה דומה לזאת ההשגה ולכן לא הביא‬ ‫פרק חמישי‬ ‫‪.‬‬ ‫להקשות עדיין מפני מה לא אמר הרב‬ ‫;‬
‫הרב ויראו את אלהי ישראל כהשגה‬ ‫לחקור‬ ‫‪c‬‬ ‫וסופיכ‬ ‫‪S‬‬ ‫הפי‬ ‫ראש‬ ‫החל‬ ‫*‬ ‫׳ ־■למעלה כשהביא פסוק גיראואתאלהי‬
‫הנמאייתאכל בהשגה השכלית אח' למעל׳ פרק חטישי‬ ‫ישראל ועל זאת ההשאלה כמו שהביא על‬
‫ויראו אתאלהי ישראל כל זה־ השגה שכלית חרנם חחילי ג נ י‬
‫ולעשות מופתים כעניינים עמוקי'‬
‫מסוק ויחזו כי באמת ההשג׳ היתהאחת'‬ ‫־‬
‫ישרחל; ‪,‬הם הרשו‬
‫השגת׳כדתיון‬ ‫שהיתה‬ ‫על‬ ‫רמז‬ ‫ודעהו‬ ‫ואחרו‬ ‫מאדי׳ אמר מתנצל דבר זהעניינו• שאין ראוי‬
‫והשיגו חבל השגה‬ ‫על‬ ‫וישתו‬ ‫ויאכלו‬ ‫שסמך‬ ‫מצד‬ ‫כי‬ ‫לומר‬ ‫נוכל‬ ‫י‪.‬‬
‫וכמחשב׳ לא השגה אמיתית ולכן נאח' בלתי שלימה* יש‬ ‫למעיין בספריו שייחסהו במה שיחקר עליו לעזות •‬ ‫‪ !.‬ויחזו הורה שהשגה הימה משובשת כ'היינו‬
‫והושאל להשגת הלב סי הלג הנה היא מפרשים שההרים?‬ ‫או היותו משתבח ומתפאר והורס לדבר במה שאין‬ ‫ישראל‬ ‫‪ , i‬יכוליס לומר שאמרו ויראו את אלהי‬
‫היח חשבם שהשת‬
‫המחשבה• לא השכל ולכן לא אמר והושאל ית׳ רות גלגלחו‬ ‫‪ :‬ר״ל השיגגחציאות העלה הראשונה לא איך׳ ידיעה לובו־• ‪ .‬אב ‪ 4‬ראוי לו שייחסהו לזריזות‬
‫להשגת השכל כמו שאמר אלא להשגת הלב ; ג ה ס ס מני ע התומך‬ ‫היא אבל עכשיו שאמר ויאכלו וישתו הורה‬ ‫•‬
‫גלי חמ‪ 5‬עי !ח® •‬
‫והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמיתיות‬
‫מחשבת® ‪-‬‬ ‫אמר הרב כאשר החל היתה‬ ‫כפי יכולת האדם*כן נאמר אנחנו*כיצריךלאד׳שלא פרק חמישי‬ ‫'‬ ‫על כלכול ההשגה ;‬
‫^‬ ‫‪'.‬־‬
‫שנעשה הגלגל הוח‬ ‫ראש הפילוסופי׳וכו׳הרצון‬ ‫׳‬
‫בו הפילוסוף כשרצה לדבר בדברי׳ עמוקים השס חין י־חמר‬ ‫יהרםלוההענץהעצוטהנכבד טחחלתהטחשבה•‬ ‫®י’*‬
‫וייחו חלהי ישיחל י‬
‫חין זה חלהי ישרחל‬ ‫שאלות‬ ‫שתי‬ ‫על‬ ‫והעולם‬ ‫השתים‬ ‫בספר‬ ‫מאד‬ ‫•‬ ‫ובדעות‬ ‫בחבטות‬ ‫עצמו‬ ‫שירניר*‬ ‫תי‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫ן^ן‬ ‫י‬ ‫והעולם‬ ‫השמים‬ ‫בספר‬ ‫אדיסטוטלוס‬
‫לתה היו ■ הכוכניס ‪ ,‬חנל חלהי החומות‬ ‫נפלאות האחת‬ ‫ויזקק‬
‫^^‬ ‫נאמר אנחנו ! ר״ל בכחו זה ההתנצלות‬
‫הננוכיס כל מה שהוא יותר קרוב חהס אל גלגל המזלות‪,‬יתנועע תנועות חבל בחח׳ הפהשגוי‬
‫הנפרר ולח שמו‬
‫ענייני׳‬ ‫בא‪:‬ריסעל‬ ‫כעשותינו‬ ‫אנחנו‬ ‫שעשה אריסטוטלוס חלה כמלה כןכעשהו‬
‫ננפרדי®‬ ‫הנדל‬ ‫רכות והרחוק יתנועע תנועות מועטות ואם הגלגל הא' כלתי מתנועע אלא‬ ‫עמוקים מענייני האלהות ומענייני המעמד הנבחר « ני צריןלאדס וכנ׳יר״ל‬
‫תנועה אחת • והשאלה הב׳ לאי זו עלה היו כגלגל הא׳ כוככיס רבי׳ והוא א' וזהוחמרו השגה‬ ‫נכדין היה שינצל אריסטו״טלוס על עצמו ואנחנו על עצתילו מעניין ההריסה‬
‫גלתי שלחה הי מ»‬
‫בהוח ‪.‬חכם בחכמיה‬
‫גלגלי׳והתנצל‬ ‫בעל‬ ‫הוא‬ ‫ואס‬ ‫א׳‬ ‫כוכב‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫בהס‬ ‫ימצא‬ ‫לא‬ ‫הגלגלים‬ ‫וכשאר‬ ‫כי הוא עיוןגמל וסכנהגדול׳ ‪ :‬־ לכן צריןלאדס שלא יהרוס לדבר וכו׳‪;.‬‬
‫בזה וביאר כי כוא פעל אנושי למה'שהיו השחיס בעלי נפש ואין ראוי ל מ עיין מן החכמות וחינו‬ ‫הענין העצום ♦ רוצה לומר חכמת האלהות שירגיל עצתו כחכמות‬ ‫לזה___‬
‫רוצה לומר שצריך שידע תכונת טבעי חנתתהאלהות והס שלשה' חכמות■ י בספרו שייתסהו לעזות או היותו מתפאר והורס לדבר שאיןידיעה כו אכל ראוי יודע כלס י ח ס׳ גו‬
‫שהו׳נלתי של׳נחוע־ן‬
‫שייחסהו לזריזות והשתדלות כהמציא והעמיד אמונות אחתיות אף שיהיו אלו «וםר בכללז מן‬ ‫ירמז סה המעמד הנבחר כאחרו והיו נכוניסלשלש׳יחים שהוא רמז לג׳חנתות ;‬
‫הגרמים רחוקיס ממנו כמעלה ובמקום י וכן נאמר אנחנו ‪ :‬אחרו החערשים ה‪ 1‬שמן‪/‬מ» שבכלל'‬ ‫ייזקק‬ ‫‪.‬‬
‫כי הרצון בו ני אריסטן עשה התנצלות לעצמו ואותו ההתנצלות שעשה ארי״סטו מלה ‪:‬מלה ק נעשה אנחנו בעשותינז ספריס עמוקים כעניני האלהות וכעגיני פיחס! לו הפחות‬
‫והזח‬ ‫שבגשמים‬
‫^ייעמד הנבחר כי מי יעלה בהר ה׳ וחייקוס כחקוס קדשו • כי צריך לאדם כן׳ ירצה וכדין הוא שינצל אריסטו על עצמו ואנחנו על עצחינו מענץ|הריסה ני החומר הרחסיןכ^ו‬
‫^יא עיון גדול וסכנה גדולה ולפי דעתו ש^!א התנצל הרב על לעשותו כיאור במעמד הנכחר כי הכיאר שעשה איננו עמוק אבל הרצון כאומרו וכן נאמר אנחנו • חמר המלך עו תל‬
‫»וצ כפח מלכותו‬
‫הרצין כי כמו שאחר אריס״טו שאיך •ראוי נדרוש ולחקור בדברים‪ ,‬עמוקים כן נאמר אנחנו קהל עדת ישראל ההתנצלות ראיייחחיייג מצד התורה וזהו התחלה ועטרת ו?נ‪,‬ברחשו‬
‫ושפחתו חצצו ‪911‬‬ ‫רוצה לומר והיא‬ ‫לניאורהייעמד הנבחר ן ‪ .‬ואחרוני צריך האדם רוצה לומר כי ההריסה ההוא עון פלילי וסננה גדולה ‪ :‬ולזה הענין העצום •‬
‫יזנמות האלהות בלתי שירגיל עצמו חכקות ♦ ר״ל שצריך שידע תכונת טבע האלהות ורח‪3J‬זה מעמד הר סיני היו נכוניס לג׳ ימיס ש‪:‬ןא רמז לג׳ חכמות ן »נן מוו ח » ר מינ ה‬
‫‪» I‬חמד‬
‫‪), .‬יזקק‬ ‫• ‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬

‫‪■J‬״ ׳‬
 ‫א^ודי ‪:‬‬ ‫רא^צון‬ ‫־‪1‬‬ ‫^‪ Ds‬טי‬
‫דיזקקי‪1‬דומ>ן• ר״לזה^רוזז־^לאיזרוונבמו ש מ ל ו ת ס ' ^ י‪2‬א‪'^ 7‬י‬ ‫וי‪1‬יןוץ‪ .‬ממיניו וה ראז יככסז שיזלתס וכשייכוןהקדמוי; דדע דרכי ההקש ועשן^•‬
‫‪,‬׳‬ ‫אל״‪.‬תנשל אל אשה הנראה}ןעת‪)7‬‬
‫ןה^^מ^לאמרז ■ ■‬
‫‪ :. 1‬ד״ל ‪■ ■ , ■ .‬‬
‫ר״לי;י‪1‬‬
‫ש‪11‬קית‪.‬י‬
‫ןו‪/‬ש‬
‫זת‪:‬‬ ‫המופי; וידע אלפני'הסתירה מההנ‪1‬עא‪ 1‬מ או הוח מוכןלעלוי; הלהדיי׳יאף‬ ‫י^‪/‬יתי‬
‫שיהין לו אלו התנאיס לא יגזור כתתלת הדעת‪ -‬תה• שיעלה כלבנ וזה בא י‪.‬רתו‪ ■:‬׳‪ .‬ר״ל שהשגמו הראשונה הי‪/‬ה תל ידי ליל־אן;‪1‬הןי‪ .‬נאתצעלי; הנח י‪.‬מ‪,7‬לר גחז‬
‫בשאר הנטאיסולזה הג‪-‬יע ^פמד מצד הצורה המדומה הנמצאת בדמיונו‬ ‫^מרנכלצכ^השמי׳’‪ ,‬עליו ונס הכהניס הצבשיס' אל יי׳ יתקדשו ולא ‪.‬י^ת ת^בויגמ• כיגתלה‬
‫לאתון לנפש כמו שיקרה ננביאיסרגים ;‬ ‫מיי ״י א ״יו איגיני * ■ "‬
‫שיפחד! ויריגען כל איבריהסאן גובל לפר^* ‪I‬‬ ‫העילסוף ו!נן וייתנע !יעמוד הרצון בו'פי יבוש הארס‬
‫בפשטי נמיה מתפתל מהאור הנברא יזיז ‪j‬‬ ‫ותאלזוקור‪^/‬‬ ‫תאוותיו‬ ‫וינצית‬ ‫•‬ ‫יב‬ ‫זקוק‬ ‫מדותיו‬ ‫ויז׳קק‬
‫»םעי‪.‬ענא^ייגי^י‪ .‬ב'השגת> וימנע בקצת■ הדבריס שהשכל‬
‫•לנפש^על הסנה ‪ i‬ני זה גמול^בסת ת ‪I‬‬ ‫הדמיוגיותי וכאשר יבין הקדשות אמיתיות ויד׳^‬
‫‪60‬ירכנז‪ c*1‬לעת האנלאי׳חי אפשר להשיגם ובקצת הדברים‬
‫‪:1‬‬ ‫פנ^ו • ר״ל באמיס בוכות )יסתר‬ ‫הר'נ החכש היי׳ שהשכל אפשר להשיג׳יעיווד עד שיהי׳ מוכן וירע ורבי ההקש ועקביות המופת ‪ :‬וידען^יזופני‬
‫לקלסתר פניס ‪ 5‬אמנסאצי^י נני ישראל* ‪I‬‬ ‫להשיג ואז' יעל‪ :‬ראשון ו־ ועל זה נאמר השמירה מהטעאות השכל א ז י ם לחקירה גזדץ‬
‫‪/ 'I i.‬‬ ‫‪ .‬י‪. V 1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫לכי המשכו י^תר‬
‫’'*' ‪2‬‬ ‫ר״ל שלא לקחו הדכריס‪ . ,‬רא^זי‪,‬ן‬ ‫הענין ‪ . :‬ולא יגזור בתחלת דעת שיעלה‬ ‫הלרש הני‪1‬ש׳ב<‪/‬צילי וימתר משה פניו כי ירא מהביט אל ‪\' b‬‬
‫וכו׳’‪; .‬׳ והשיגו אבל השבה ונו ‘ י‪..‬‬
‫י''”‪.‬י^ אאובר למה שיורה עליו הנ^אה תפחד‪ *.‬כלבו״ ולא ישלח מהשבורתיו תחילה ויש לי ט ס‬ ‫יןי‬
‫שהשיגו מגיאותו■ יתכרן אבל נתגלכ י‬ ‫י‪.‬י«‪ 1‬נ‪ 1‬ג> ‪ 6‬םיה ‪ n i ,‬״ היאאתמיהפ‪.0‬ט‬
‫בהשגה ההיא כמו שנבאר כטמיו •‬
‫להשגת הבורא; ן^בל יבוש וימנע ויעמד • עד‬
‫»גענ‪ 1‬רו ה נשרפו אין ראוי להכאןשושהיה מפתד מהאור י‬
‫המאמר אמנם הוא לדקדק וכו׳ ‪i‬‬ ‫משה‬ ‫‪ • ' ’''f‬הנברא חוזי לצפש אשר על הסנה כיי כל דבר שיעלה ראימון ראשון ; ועל זה גאמרויפתי־‬
‫כלל כל המהדר והוא אמרו)יראו אתא‪-‬א‬ ‫לעניןאחר‪ i‬פניו כי ירא מהביט אלד״‪:‬אל;‪.‬ים״׳ ‪,‬מחובר למד־*‪,‬‬ ‫‪ V.‬־ '•‬ ‫‪• ,‬‬ ‫מועד ‪ :‬תו ר החנויי' • » ‪11‬‬
‫‪:6‬ראא כמראה הנבואה הוא‪,‬חשל‬
‫ישראל לבד ולא יאחרו ותחת דבליו היי^■' ‪.‬‬ ‫ישרפו ‪1‬־; ‪ h‬אחיי ‪5‬מו שאחר הרב ושובת ל> ונו׳ ‪ 1‬ר*ל שיורה‪.‬עליו הנראה״ טפחרו להפתיל באור הנדא׳‬
‫חביןמן המאמ׳ההוא שהפסוק בא להודיע־^’‬ ‫גההייבש אפזי ה‬
‫ל«י' י‘!' •יזפרלו‪ /‬ניגכוי שימשה ע״ה עסגדול מעלתו הסתי׳ לא שהשסישיגיהו העיניט יתע^ה מבט' חסרון‬
‫שהס השיגו מציאתו יתנרן ובזה לא‬
‫סוס שגיאה ולא היה העסיק ה‪):‬א מתיי’*’’‬
‫שתזן' פניו השפיע האל'חאנרל וטובו ממה שיזייב עילוי׳רב ושובה לו ע ה הדבר הזה• והשפיע‪ .‬עליו‬ ‫‪5‬זר חיתש>• ‪ 1‬נ‬
‫<(יזרדדז״צלא‬
‫לו ‪b‬נ■^חר בסיףואמזנא ״׳יביש הנה מרע״ה‬
‫לנו איכות הראיה וזהו אמרו לא צאאר איך‬ ‫על‪ :‬אלי ?אלהיס ^אשין' ‪-‬אשון ומנע עצמו האל יר־זעלה מטובו מה שחייב לו״ שנג^המר כו‬ ‫גדנ■י ז?ו'ניה‪(<1‬‬
‫על שזור’) הודאס‬
‫והמופת יי׳ יביט • וזכרו התבמיט ז״ל כי זה גמול־־י ראו אכל ערשו שאמר העסוק ןו;חו;־ רגליו‬ ‫‪,‬ל?זגיומ‪.‬ןהרבן‪ .‬כ!) מהביט עד שהיה מוכן ח;ה בעבור זה‬
‫בא לטליענו' איכית הראיה שצללה יי‪1‬‬ ‫‪?-‬־"‪,‬יי ‪:^ vf-'i ',5‬שגיתאלהיוא מה שלא זנה אוככמומו להסתירו פניו תהלה מהביט אל האלהים ‪ :‬א מנ ט‬
‫ז ‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• • I Vi. i‬‬ ‫» ‪ tn is‬בני צואת‬
‫אצילו בני י־טרצאל הם הרפו ושלהו סחשכתסה‪.‬שינו י הגשמות מר‪ v‬שכללה ן כ״א לפי זאא■’‬ ‫אמצס אצילי בני ישראל הס הרסו וסלהל‬ ‫‪,‬״״•‬
‫אבל השגה בלתי שלימה ולזה אכיר על^הסוירג^ו הנוכחא ר״ל גי כלל התאמ‪,‬ר ן^וא אחיו‬ ‫'^"ויי‪ .‬יי! נכנסי לותשכאס כשם יתכרן נלתי היייותס ראוייט‬
‫ויראו את אלה ישראל ותרע רגליו‬
‫לרקדק ראייתם שהיתי־‪ ,‬חבולעלע ונושובשא'‬
‫יי‪:‬שינו אכל השגה כלתי שלמהר״ל שהשיגו ‪,‬אתאלה• ישראל והחתרגליו וגומר ולא אמרויראו‬
‫השתדלו מציאותו יתכרן אכל נתבלבלו בהשגה‬
‫אתאלהי י ש ר א ל לבד • כי כלל המ׳אמר אינו רק לא־שבא לתאר לנו שהס השיגו מציאיאו‬ ‫להשתדלות הי^״י ההיאכיוו שנכאליבסמון־ •*‪) ,‬לזה אמי‬
‫יתברןמכלי עוית וגינוי רן רלי ה־הנןל^'‬ ‫על^יהם ויראו את אלה• ישראל תתת רגליץ לדקרק עליהם ראייתם ; לא לתאר איך ראו^ ‪:‬‬ ‫!?^'לפרש‬
‫ואמנם דקדק עליה׳תוכןהשגהס ‪ :‬אש־ר כל־־׳להמן הייה אוימ׳הכתז׳ו^רגליואלא ויראו את אלה־י'‬ ‫‪6‬ה=גתם יכנדת וכי׳ ולא אאר ויראו את אלהי ישראל לבד‬
‫ישראל לך‪.‬ד והמרו לא■ לתאר י‪':‬ן ראו‪.‬ט^‬ ‫בכלל הגשמית מהשבללה ‪ :‬הייב זה הרסס קור שלימות׳‬ ‫ןז׳‪.‬ל^צילילמישד‪■ 1‬והרצון ‪.‬מ ■ט ‪, .‬ככר יאחרו הנביאים‬
‫״ ‪ .‬י'‪. . . .‬‬
‫וי׳ז‬ ‫יאמרלא להגיד לגו ■•בהס הש־גו‬ ‫והההייכו כלייה ‪ . :‬ריעחר להם ע״ה והא•• יך השם‬ ‫ואתר‬ ‫הכללות‬ ‫לי! שלת ו״! ?‪,‬א וארא אתיי׳והוא מאמר ע״ד‬
‫נוםחא אחר׳ והיא זאת בי כלל המאחר איני‪,‬‬ ‫>ע ‪0‬ר' ש^׳יזי‪ ,‬כן'אומר אק ראו אותו יושב על כסא רם‬
‫להם עד שסטרפו בר־הביגרה ונשרף נדג‪.‬ואביהוא‬
‫רק לדקז־ק עלוילס וכו׳ ן ופירושה כי כלל■‬ ‫ינשא כא^ש יחזקאל נפתחו הישמיסוארא‬
‫המאמר והיא אמרו את אלהי ישראל ותתיג‬ ‫האמתית‬ ‫לתקלפ! ■ לןיייעלץ מראותאלהיס ואח׳׳כ פי׳ אותם התראות‪ S‬באהל מועד ‪ :‬לפי מד־־‪ .‬שבאה בו הקבלה‬
‫לדקדק עליהם _‬
‫תוכן‬ ‫_____‬
‫בא כלבד‬‫___‬‫ו א ט היה זה בדינם כ׳ש בדינינו אנחנו הפהותיט רגל') אינו‬ ‫אמנהותתתרגליו אינו פ‪:‬רונזההשגה אבל‬ ‫י’ו‪ °‬יי’ •‬
‫ו א ש ר ^מטה מ מנו ש׳רריךלב^ א׳ מ מנו שיכוקויתעס'־ ראייתם‪.‬ולא שנאמר מבא לתאל• איו ראיי‬ ‫‪ •pcnp3^'''?7ri‬הי ; ראוי לומר ולראו אתאלהי ישראל יושב על‬
‫כ ה ש ל מ ת ה ה צ עו ת והבנר~‪ .‬ה הקד מות המטהרור־ת לא כי‪ .‬אלא שבא למאר לנו הראייה)איכות׳‬ ‫כיז״ש ישעיהו וכמ״ש מיכה אכל אומרו‬‫הלזא ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫לנט‪:‬רה'‪. .‬ונזכוי^‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫והטעות שמעו אלו האצילים לפי דעע•‬ ‫^ה שנה מ טו מ א ת ה שהי א הט*;יו * ‪ r‬ואז יבא‬ ‫זתתת רגליו יורה שגידלייןדיז י’ ״‬
‫הסברותיש מישפירש‬ ‫הרמגסולרבו‬ ‫אל! המחנה הקדוש האלר‪ >.‬כאשדאג־רונסהכהנ‪,‬׳‬ ‫לולםל^• ״^‪3,‬־‪ ,‬אשר כללה מהגשמות מתלי ילק‬
‫שהשיגו שהשכל ?פועל היא עלה קרובה‬ ‫‘‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫‪/‬‬ ‫לשליח‪.‬־ת 'יי״^ אחר ארב כ'כלל המאמר ההוא לדקדק‬
‫ל״י‪,‬י ו א נ ל ל ‪,‬‬ ‫הננ׳טיס אליי יתקדשופןיפדוץ בהם יי ‪® :‬כהצ‪-‬ווז‬ ‫אין‬
‫לתאר ‪ .‬י‬
‫רעה לא ‪,‬‬
‫שהיא ‪,‬‬
‫ראייתם ^‬ ‫עליהם‬
‫‪- I .VI‬‬ ‫‪■Vi‬‬ ‫?"״י ש ‪rifj:‬׳‪‘tin .‬‬
‫»ישת‪1‬‬
‫י ניהשכל כמה הואשכל‪,‬לא יניע היזמ׳ויש חי‬ ‫שלמה ע״ה בישמייה ד;רבד‪ .‬כשישתדל האדסלהגי׳‬ ‫רחובשאר הנביוים ולכן בא הבתוי»‬ ‫ללנדיו׳‬ ‫י‪1‬ננ‪’11‬‬
‫שפי׳ שהם השיגושהוא יתב׳ ‘יניע התמר‪.‬‬ ‫לזאת המדריגה • ואמר ממשי! ומזהיי ש'‪.-‬ור ר;לך‬ ‫'לדקדק על'הם תוכן השגתם אשר כללה חן‬ ‫י^ייייז‬
‫הראשלן כלי אמצעי' וכזאת הסברא צללה‬ ‫באשר ת׳יך אל בית האלהים ‪ :‬ואשוב להשר)כש‬ ‫הגשלות י מה שכללה חייב זהי הרסס קולם‬ ‫^‪.‬מש ‪.‬היה הית^‬
‫מן הגשמות כז יתב׳ והכי׳ הנכון הוא שהם‬ ‫מה שנכנסנו לב^רו ואומ־“ שא •ילי בגיי‬ ‫'מצוהנחל ג^‪f‬יז^ שלמותם וחיובו• ׳ כליה וזח רין יי׳ להס עד‬
‫טעוויהשיגו שהואיתבר׳כחכגלגלהשמש‪.‬‬ ‫שנשרפו בתכערה ונשרפו גיכ נד‪) :‬אביהיא‬ ‫ל״עלה ייישלו עולו׳‬
‫חלילה וזהו א מרו ויראו את אלהי ישראל ‪.‬‬
‫עם הצזבשולים שאירעו להם בה>^‪1‬נתםנתבלב־'י גס‬ ‫‪ cbtt‬בלל‬
‫באהל מועד ‪ .‬והטעות שטעו אלו האצילית‬ ‫צך ‪.‬יינתו ;נתייש‬
‫שהיה כת בגלגל השמש ‪ :‬ותחת רגליו ‪:‬‬ ‫כןמפני פעולותיהם ונטו י!ענינים הגופייסלהשתכש‬ ‫רב! הסבין ימ מי שפי׳שהשיע ה‪:‬צל הפועל‬ ‫«לתיג‪ 1‬שיש נהל‬
‫י״ל חסוכביז שהוא גלגל הירח היה לכנת‬ ‫ההשגה • 'ולזה אמר ויחזו את ה^ללהים ויאכלו‬ ‫שהוא סבה קרובה לחמי ובזה כללה מן‬ ‫ל(לק לגנית ותלין‬
‫ל״קייניס ז^‪.‬כיליג‬
‫הספיר והוא החמר הראשון וזהו הגשמות‪.‬‬ ‫וישתו • אמנםפי־׳ המאמן וד־‪.‬וא אמרו ותחרי־ז‪.‬‬ ‫הגשמו׳ני השכ׳כמיה שהו׳שכל לא יניע לאח'‬ ‫&‬
‫תושנר‪'.‬ו&‬
‫*מ? )‪ . ro1‬שנר‪*.‬ו‬
‫)אס היה זה *‬ ‫‪.‬שכללה זאת ההשג!ה ‪:‬‬ ‫רג^יו כמעשר־*‪ .‬לבנת הספיר וגומר הנה ירתבאר ‪:‬‬ ‫לפי■ פש״ הכיזיל בלוי ר‪,‬מצעי ויש מי שפירש שהם השיגו הש״י‬
‫ןזוחרו ‪I‬‬
‫בדינם י‪ .‬ר!'ל באצילי בני ישראל ‪:‬‬ ‫פרק ד' חלק ג' ‪ :‬ובפרק כ״ח חוה החלק ‪• :‬בקצרית‬ ‫נלל׳הגשחז׳‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫וכזה‬
‫‪.‬‬ ‫אמצעי‬
‫‪,‬‬ ‫שהו׳יניעהתת^בלי‬
‫■‬ ‫‪V‬‬ ‫הת״!!!‬
‫*ר׳צון מ התכוננו‬
‫וגס הכהנ ס ר״ל האנשים ?מעיינים שירצה;‬ ‫*פעולותיו כלי״א מה שכללה ואמרו שלפי הנכוןהואשהסטעו‬
‫‪,‬לגשת אל ה׳‪ .‬והיא החכמה האלהית )ילע‬
‫פרקי זה המאמר • והכוונה כולה אשר נ וננוה היא‬
‫*י^׳ והשיגו שהוא נא כגלגל׳ ולכן ראו את‬
‫‪...‬החכמו׳הקודיז)׳־‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪................‬‬ ‫שכל ראיד‪ ,‬או חזייה אז הבטה שבאה בזה הענין •‬ ‫לונתם וליוו נעיין‬
‫כשאר‬ ‫יתקדשו‬ ‫מציאותו ית׳‬ ‫י!לנפה‪1‬עולו’ההאל ההיולי בראשון תחת רגליו שהוא השמים‬
‫להם נוק בשכלסכחל שהגיע;‬ ‫ה>השנה שבלית ל א ראות^^גין שאיננו'יתב׳נמאא‬ ‫____‬
‫הדכר כןיא‪.‬יה השס נח בגשם ן‬ ‫ואס‬ ‫י‪ 1‬ם נתיכלית כי‪1‬פצ‬
‫להטונ'‪1‬ד‪ n‬ז פ ע‪I‬ל^‬
‫לאצילים )על ז‪ :‬הורה כל הפרשה הנאמריג‪.‬‬ ‫שישיגוהו המגינים ואם לא יךצה אחד מן המקצרים‬ ‫הנח ראיתי'לאאד מן החשויכיס מאחר‬ ‫ה‪ 0‬פ ‪¥‬‬ ‫ללנצא‬
‫כמעמ׳הר נןני י‪:‬כןד‪ .‬מפני זה פעולותיה׳‬ ‫להניע לזאת המדר‪-‬ד‪ .‬אשר נשתדל ‪ W‬לעלותה‬ ‫לכון בזה ואנ'‬ ‫ולעצי' ?שביישה;{‬
‫ו ^ו וכ ' י״ל מפני שטע) בהשגה נתבלבל)‬ ‫>תנליתהם‪:‬ירי‪'1‬ת בא לעת אתה המעיין ני חכמת האלהות‬
‫ישים אלו המיות כולם אשי באו בזה העניין מויות‬ ‫ל?זכ‪ 1‬ת‪ 1‬הנ הייו ת•‬
‫הפעוללת השכליות המגיע>ת חהס ונט)‬ ‫ו ע‪1‬ז" שהרי מפ^ו אנו קוראיס חכמת מה שאח‪ '1‬הטבע כעבו'‬
‫לחייב ההגשת׳פמה שהוא יקר מחכה והוא ‪.‬‬
‫על השגות חושיות לאורים כרואים אם מלאכים או‬ ‫או בענ)ר‬ ‫לכלל נהשג׳ וירז!ו אחד משני דבריס‬
‫האל יתב' )‪:‬גה אמרן ויאכלו וישתו שרומז‬ ‫‪.‬‬ ‫אין היזק נזה‪, :‬‬ ‫זולתם •‬ ‫ליו' ננלל נ‪11‬יזד'ו שניה ‪ 6‬אם כעבור עח׳קה' וקושי המחידה'‬
‫^ ל צ‪/‬לילי מ י ישד‪1‬‬
‫הגשמיות והנאות גיפניות { ‪) .‬יש מפרשים‬ ‫‪V‬‬ ‫פרק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬׳‪I‬‬ ‫‪/‬‬
‫״‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬
‫■‬ ‫לצקקד' עליה כימו שחשב נ״ס ואבוח״מד או בעבור‬
‫*הם נ^סייו _‬
‫שמצד בלבולס החזק הגשמי נטו להנאות‬ ‫זונלחפהנצ‪/‬נצעו^ כי זולתה ייעשה שולנ* מונח מתה שהתבאר‬
‫גונדות)יאכילו וישתו כפעל יותר מן החק הראוי י ‪ .‬בקצת פרקי זה המאחר‪,‬‬ ‫כו כי נחנמ׳הטכעי׳יתכא׳ששנבדלוהנכדל הוא נויש' לחכמ׳האלהו׳כפ^י דעת ב״ר'‬
‫ר״ל הוא בפרק כ״ת מזה החלקי» ומה^ק הב׳ פר׳ כ״ז ז ומהחלק הג׳‬ ‫*'‪0‬ו פי׳ לס פתהי־ס ילכןבעל החכח׳האלהית לא יבארשיש דמבדל מהחומ׳ציייאסהיה הדבר כן■ היה‬
‫פרק ד׳לאוריסכרואיסאס מלאכים או זולתס ז רילהוי יודע ני כשילכר הרה‪:‬‬ ‫^גקס סי׳תייז • בעל האכתה' יבאר נ^שאו' והתכאי׳כהגיוןש׳זה כלתי אפשר)האתת ני נקרא מה‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪*.‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* fv‬‬ ‫‪f‬‬ ‫חמר כדרך ’ *‬
‫מיאורינברא היא אחד משני דבריס אם שימצא העני; ההוא חון לנפש מתיצ;‬ ‫‪6‬ח!ת׳הפי»‪.‬שסינן שאחר לשני אלן הדברים יחד וכי הדברים ?נבדלים אי אפשר שישוערל‬
‫מיה כ^מי ע! א) חשן )וגלל א! מ עדן אחר אן שימצא בנח המדמה לנד‪,‬‬ ‫§ווו‪)9‬פ‪8‬ן‪0‬תשנל) אצא אס לא יקדם חנתת הנפש ראשזינה ט מצד ידיעת האדם נפש) יבא לצייר‬
‫‪, 1‬והוא‪• •. ■.-‬‬ ‫‪ /‬ר‬ ‫•‪.‬‬ ‫״‬ ‫)־}קפי‬ ‫"‬ ‫■‬ ‫‪ ' .‬יימדגר׳ ‪.‬‬ ‫■‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫ר^יקאש‬
‫פרק ששי‬
‫ט‬ ‫שם טוב‬ ‫מורה נבוכים מלק ראשון‬ ‫א^ודי‬
‫מחני >גס בידיעמ דברים רבים מהטכעיי׳יוכל להשכילשיש ככאן סכה נכדלינ ^י*• }(‪9C1 09‬‬ ‫לכל עטן מוכן ומוומן|?^מכר ‪ .‬ר״ל רומז לאשה הגאמרי!‬ ‫ירק ששי‬
‫‪ ' m s‬י רנוו צגו ? ד ע‬
‫‪&9‬ל ‪1P0? Cl[4> 0‬‬
‫בחעשהבראשיעשהו׳התמיהראשק• והאיש רו מו! הצורה ־‪•. .‬ובעבור כי ידיעע הנבדל קשה מאד עד שהפילוסופים הראשונים הייחנשבים‬
‫רמזים נכנלי ם יין®‬‫שלא היה הנה נמ^א זולת המוחש עד שבא סוק״רט האלהי וחמר שהשכל הוא‬ ‫ולפי ששם האיש יאמר אל הצורה לאמי לשם יעבדן איש מלתמה כי הוא צורע‬
‫סבת המוחש בהפן מה שהיו אומרי׳ונתפשטה זאת האמונה בפילוסופי׳והחויק׳‬
‫העלים חחג» ה»‪ 1‬גי|‬ ‫וכמוהו והאיש גבריאל ני‬ ‫לנמצאוע כלםוכלס מעאחדות יתעחברוע בו‬
‫ז<פר בעבורו זכר‬
‫ןה כשיתוףזזה ‪' 1P9‬‬
‫ארס״טו בכל ספריו וכבר ידעע מאמר הרג‬ ‫לשכל הנבדל הזא מעחכר עס הצורוע‬
‫שאמר כי ידיע׳ הנבדל קשה מאד על השכל‬
‫כוון בכיוןצה‪ 71‬י ע נ ו‬ ‫השפלות ; כי אח ואחות נאארו בשימוףר״ל‬
‫סדר הנ?;נ׳והק ‪ 0‬י י‬
‫יתצתי‬
‫והנ׳אחרו שב״ס חשב שהפיצוסופי׳לא ביארו‬
‫קצתו‬
‫כמופ׳שיש הנה שכל נבדל ואמרו כי סברתו‬
‫ששי‬ ‫ו‪ 5‬רק‬ ‫רמז לזה אמר איש אע אחיו כענץ כרובים ‪.‬‬
‫ובאיזרן ‪©Bf)1 0f(j‬‬ ‫וכמעשה מרכבה אשה אל אחותה י ואת׳ זה‬
‫דויזו ע ל החומד‬ ‫ואשר־־‪ ,‬שני שמורת הונחו חחילד־ז הית׳ שהש״י הוא כת בגשם ולכן אמרו שקרא‬
‫»הצזרס ‪ 1‬ניו‪ 1‬זדווןי‪1‬‬
‫לזכר ולנקבד־ מבניאדם ״ ואחרי כן ספרו פילוסופיא חורחיע למה שחוברה על‬
‫דזמו זול ה נ מ נ י ם‬
‫איש‬ ‫באור שתוף שס גן הנאחר כדעש^כראשיתז‬
‫®רק ש ‪ 0‬עי כאשר הוא בעל הדעת*‬
‫!וסר הם הסכליס‬ ‫הושאלו לכ ‪ S‬זכר ונקברת משאר כיני דעת אנשי המורח שחשכו שהאלוה הוא כת‬ ‫רוצ' לומ׳באשר המליזד‬
‫הנווי‪/‬׳גהם ופגיה©‬ ‫גשמי יצילנו השם מזאת השגיאה והנה רוב‬ ‫שס‬ ‫בעל הדעח ההוא ‪ J‬נמו שנבאר כשתוף‬
‫*ושה • «ול *וחומה‬
‫בעלז חיים ■ ^*אמר מכל הבהמה הטהורה חקח ל־־ך האנשי׳אס התחילו לעיין בחכמת מה שאחר‬
‫ז!יםאלצןחיו זגיוחרו‬
‫בן ר״ל הרב ז״ל לא הניא במקו׳ אחר שתוף‬
‫רומז *ול הגלגליס‬ ‫שבעה שבעה איש ואעזתו״ כ^יו אמר זכר ונקבה * הטבע לא יוכלו להשיג בשלמות שאפשר‬ ‫שס בן רק ר“ל כמו שאבאר כזה הפ׳שתון׳שם‬
‫המכוונים ב*ורגע‬ ‫דבר נבדל ולכן יחשבו שהשם כח‬ ‫ואח׳יכהושןיי שמאשר‪ ,‬לכל עניץ מוכן ופזוקלהתהג' שימצא ■‬ ‫נן שאינו>״ל כן ממש ואע״פ שפשנ‪4‬הכתוכ‬
‫חיות שגאמר ג ה «‬
‫חוברות *ושה *וצ‬ ‫היה לחציאוא שת ואין מקרא יוצא מידי ■ לעניין אחד אמי הסש היריעור‪ .‬חהיינההוברורת בגש הגה הס ישיגושיש בכאןהמחלה ראשננ'‬
‫*ומד‬ ‫אשה אל אחותה • כבר התבאר‪ .‬לך כי אחות ואח • אבל שזאיג ההעתל׳אינה גשם ולא כיו בגש'‬
‫*וחוקה‬
‫בשוטו ירמוז ג״כ אל הדעות האמיתיות או‬
‫ג כ דוני ס ופני‪®9‬‬ ‫אבל דבר נבדל אי אפש׳להשיגו ואחר שקרה‬
‫‪#‬יש לןצ ו‪ 1‬חיו רומו‬ ‫יאמרו גם כן בשיתוף מצר ההשאלה באיש ואשה ‪:‬‬ ‫הדעות המופסדות נאמר שס כן א"כ אמרו‬
‫שהאח׳נ^צל מ הנני‬ ‫להם זה המכשול יקרו להם מכשולים רכיס‬ ‫נשת ויולד כן ר״ל שהאדס כשנטה'לענייני‪,‬ס‬
‫ומושפע ממנו נ י‬ ‫כי החכמה האלהייג אי אפשר לציירה כי זה‬ ‫השכליים והוציא שכלו מן הנחאל הפועל אשר‬
‫ח ל ת פני פ׳ מו ד׳ עצ‬
‫פמצי*‪/‬ו'»‪13‬ו *ולזר‬‫יסוד שהכל מלוי בו ויקר׳ חזה שיחשבו שהנח‬ ‫‪ 3‬רק ‪^..‬זביע‪-‬י‬ ‫הית׳מחייכת צורתו לפעול כענייני׳השכליי׳‬
‫השכלי אינו דבר נבדל וכי חומר האדם מן‬
‫סייני*וות ’ 'ה*׳‪.‬חד‬ ‫ההם או הוליד׳ צורתו הטבעית והבין הראו'‬
‫ךענלט ז‪-‬״ש‪-‬בן מזאה רמלה ידוע •‬
‫הוא מושפ׳וזמציוו!״‬
‫ח גי ו *וקר שהוא‬
‫הבהמה אין וחי שיש לו וחמ הסברא לא‬
‫והוארי;\ןו‪1‬ו‪*,‬וילדולובנים • ו^?חר לבד יקיי לו מכשולים בחכמה אבל יקרה‬
‫ילר‬ ‫לה והוא קצות החושכלת * אבל קודם לכן‬
‫כשהיה נוטה שכלו‪-‬כעצייניס המפורסמים‬
‫חל?; ל! ופועל!‬
‫ברצון הלול ‪ 41‬מ ר‬ ‫בלבולים יביס בחכחמ החדיני׳ויאכל)ישמה‬ ‫הושאלה זאת המלה להש־‪-‬אתהדבריכב הבבעייכם‬ ‫ובדעות הנפסדות או הכניס ההם שהיה‬
‫איש חל אחיו מפני‪,‬‬
‫‪ 0 -‬כצ י‪,‬‬
‫בטרם הריכב יולדו ‪ :‬והושאלה גם כן לעניין ה‪-‬מר ת וימן נפשו למענוגיס הגשמיים וימן נפשו‬
‫סשגיהס‬ ‫מוליד לא היו כדמותו ובצלמו אבל היו שדים‬
‫ו ס פו עני תו לכעול ’‬‫הארץמהשתצ־מיח • דמותבליד■ ן אמר והולידה למשוקמ הדמיוניומ וכןקי־ה לאצילי בני‬ ‫ורוחות כי לא היה משחש שכלו אלא למיני‬
‫ג פג תו דומה ג מ ה״‪.‬‬ ‫ישראל שוה בשוה כי הס המחילו כאלהיומ‬
‫ואי}‬ ‫שנעצמו‬ ‫ההיוק ותדש הרעו׳‪ :‬ואמרו כמדרש כל אותן והצמיחה ‪ *:‬והו‪:‬זאיה עוד לדדושי הזמן ־ כ;■‪ :‬לו רם‬
‫גי‪.‬יה ס הפרס וצא‬
‫ולא יכלו להשיג שיש דבר נבדל והכשילו‬ ‫ק״ל שנה שהיה נווף בהם כלומר שלא היה‬
‫יוסנל בהם מנין‬ ‫עניינים יוליו״ כי לז> הרע מה יולד יום ‪ :‬והושאלה כמכשול שאין לו מקומה שהשם נח כגוף‬ ‫מוציא שכלו בחשנלים העיוניים היה מוליד‬
‫אלא מצד •הוו חי‬ ‫עוד לחידושי הב• השגורה ומה שיהייבוהו מן הדעות ואס זה בדינו כל שכן ככח השכלי עד שנטו‬ ‫רוחו׳צי לא היה עושה העניין התכווןמצורחו‬
‫"על? ו?אחד ענול‬
‫לפי קצת דעו ת א!‬‫והסברוית ־ כמו שאמר וילד שקר״ וממנו נ^יתסר לעכיני הגופייס לשכוש ההשגה ה^להימ‬ ‫והוא קנות הידיעות העיוניות והכן זה ‪ ,‬ווה‬
‫האחד פועל והאחד‬ ‫ובילדי גברים יספיקו״ יס‪£‬יק להנם ברעותם • כמו והכן זה כי הוא נפלא והשריפה אשר נשרפו‬ ‫רמז לאחרו בעצב תלדי בניס ♦ ויש לפרש‬
‫פעול ‪.‬לעי ד ע ת‬ ‫שתרגם יונתן בן עוזיאל ע״ר־‪ .‬כ‪£‬ירוש זה ובנימוסי אצילי כני ישראל ונדב ואביהי׳ כאהל מועד‬
‫קצת ’■*״ מבעלי‬
‫שכחקום אחר פיר׳ שתוף שם בן בפרק נ״ד‬
‫אמונ תינו וארבע‬ ‫ני הדעומ הנפסדומ הס נשרפומ חעצמס‬ ‫בני ‪.‬‬ ‫משלישי על פסוק‬
‫עממיאאזלין‪ ;.‬ועל זה העניין מי שלמד ג^יש עניין‬
‫חיית הם הולצליס‬ ‫ולכן ממצא שאמרו ביונמןכן עוזיאל שכל‬
‫אשד סדרם הרב‬
‫עוף שהיה פורח מיד נשרף בשעמ עיונו‬ ‫אהד והועילהו דעת • כאלו הוליד האיש ההו^ז •‬ ‫־‬
‫ניילי הס ארבע‬
‫נדי רי ם והס אחד‬‫באשר ^ו א ביגל הדעת הדו!**^״ ובזה העניין נקראו תלמידי הנייאיכם בני הנביא ים ״ כמו והרצון בו כל מחשכה שהית ה י בלמי י׳חמית‬
‫שאבאר כשיתוף שסבן ‪ :‬ובזאת ההשאלה נאמר באדם ״ ויהי אדכם של שע ומאת שנה מיד נשרפמוהולנמלאבדון * ואחרו אין‬
‫ק ו ן ס ני וכאלו ה ‪8‬‬
‫בקסריס זה בוע‬
‫אחר בהגלג׳ המתי'‬
‫ויולד גרפ וו‪ :‬ו כצלמו ‪ -‬וכבר קדם לך נפיק א׳ עניין צלם א ר ס ודמותו מדת הוא • ‪ .‬וכל מי הזק כזה כי זה אחר שהוא חון מן האלוה חין‬
‫שקדמו לו מן הבני׳לא הגיעה עליהם הצורה האנושית באמת* אשר היא • לם אדם ודמותו ה‪1‬ןאלא שהוא מקצר כמדרגה עדשחשמדל‬
‫‪ ' 19‬ה מ ני ע אק גל ם‬
‫נ תנוע תו ושתיו*‬ ‫עמו להעלומ׳ן הנה הרב בפרקים הקודחיס‬
‫איש ואפה ה מנוון‬ ‫הנאמר עליו״ל ב־‪-‬לם אלהים ובדמותו ־ אמנם שת כאשר למידתו והבינהו • ונמצא שלם‬
‫נהם עצם החומר‬ ‫רצה לביזר צלסודמנמ ני הוא כולל יכל חיני‬
‫והצור'הוא העולס‬ ‫ההגשמה זנמחייב כעבור זה לדבר כמעשה‬ ‫ל‪-‬יו‬ ‫השלימות האנושי • אמר בוויולד כדמותו בצלמו • וככר ידעת כי כל מי שלא הגיע‬
‫זאת הצורה אשר ביארנו עניינה הוא ?*־תינו איש אבל ברמה על צורת איש ותבניתי־״ אבל בראשימ כמו שביארנו ואחר כן שב לדבר‬
‫‪ 9‬םפ' סנל הנ מצ או'‬
‫מעה הס‬ ‫על‬
‫מורכנות מחימר׳‬ ‫כממונה שהוא דוחה לצלם זימחייב בעבור‬ ‫יש לו יכולת על מיני ההיזק וחרש הרעית מה שאץ‪,‬כן לשאר ב״ח * ‪ :‬כי השכל והמחשבה‬
‫וצורה וכאלו הס‬ ‫ןה לדבר זמחונמ יי׳ יביט ואייב נעבור זה‬ ‫שהיו מוכגים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע״ •ישתמש בהם במיני חההבולו המביאות‬
‫קצת®‬ ‫נתפרים‬
‫לדבר בראה והביט וחזה נהוצרן ללב׳ ויחוו‬
‫• פתויזיהראשון תכצ‬ ‫לרע ״ והוליד הנזקים כאלו הוא דבר ידמח לארכש או י קהו • וכן היו בני ארם הקודפיבם‬
‫צורת ארבע יסודו'‬ ‫אמ האלהי' ובעבור שנתחייכו כלייה האצילים‬
‫ונאיזצעועס צורי!‬ ‫בעבור השגמס נמן הסבה הרב לחה ונמשך‬ ‫לשת״ ואמרו במדרש כל אותן קי׳ל שנה שהיה אדם נזוף בהט היה מ‪.‬וליר רוחות ר׳ל שדים •‬
‫המתצנים ‪ .‬ואחר‬
‫הצמחים‬ ‫חוה קצמ מביאו' מעמד הר סיני ; שב עמה‬
‫צורת‬
‫וכאשר דל הו השם הוליד בדמותו בצלמו'״ והוא אמרו ויחי אדם שלשים ומאת שנה י• ולד‬
‫^אמצעיתס צזייו‬ ‫אל עניינו הראשון לבאר השמופי^אשר נמצאו‬ ‫פרק‬ ‫י‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫י ^‬ ‫* כדמותו כצלמו‪; ,‬‬
‫נ״ח יאחר ציר׳נ״ת‬ ‫בחעש׳כראשי׳וה)אא‪1‬מרןאישואש׳כ׳שחומ‪:‬‬ ‫^‬
‫המדברי' והיסודות‬
‫אחד קוך שני והם‬ ‫פ ר ק ששי ‪.‬הרמז כזה הפרק לכאל ב'האשההנאחרמ במעשה בראשימ נרמז גס כן לחמר והאיש רמו גס כן אל הצורה וכי אח ואחויג נאמרו כשמוף רמו‬
‫בתוך או ר האתל‬ ‫‪.‬‬ ‫כזה לאחרו ^יש ואחיו לענין הכרובים ואחר כן ביאר שמוף שם ילד זבן *נאחר כמעשה כראשימ ן ;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫חין חברו וחברו‬
‫בחברו עד הבלג!‬ ‫פ ר ק שבי^גי ילל ואמרעלזה הענין! מישלמדעניןלאישאחד והועילהודעמ כאילו הולידו האיש ההוא ובא הרמז בזה כי כל אחד מהאנשים אשר הולידו‬
‫ה״תינז ה תניע א ע‬ ‫בניס וכנומלא לבד הולידס הולדה גשמימ •אבל כולידוס שנמנו להם דעומאחמיומ ולמדום עד שהוציאו נפשם מן הכחאל הפועל ונקראו אלו‬ ‫‪.‬־‬
‫כלם והשכלים ה »‬ ‫‪5‬צים נלוו שנא׳ שנקראו כני הנביאי' בניס כמו שנבאר כשמדף שס כן והוא אשר ביארו כשמ ני אמר הרב על מה שקדמו לו חהכניס לא הגיע אליהם הצורה האנושימ‬
‫מני עי׳ אוז ה ננוגיס‬
‫‪3‬אממ אמנם שמ כאשר למדוהו ונמצא שלם השלמומ האנושי׳ אז אמר בו ויולד כדחומו בצלמו ויהיה אחרו כשמ ויולד בן ר״ל כשהאד׳נטה לדברים השכליים והוציא‬
‫ני צון האל ויתן כ ת‬
‫כתשיתה והציור‬ ‫שכלו חן הנח אל הפועל אשר‪,‬הימה ממחייבמ צורמו לפעול כדברים ההם אז הולידה צורמו הטבעימ הראו־ לה והוא קיום המושכל אכל קודם לכן כשהיה נוטה שכלו‬
‫נצלוליס להדמית‬ ‫■כעגין החעזרסמים כדעומ הנפסדו׳או הכניס ההם שהיה מוליד לא היה כדמומו וצלמו אכל הס שדים ורוחומ כי לא היה משמת׳ שכלו אלא במיני ההיזק וחדש רעימ‬
‫להם בתנועה ההיו!‬
‫הקיוס נההקחד'‬ ‫וזהו שאמרו רז״ל כל אותם הימיס שהיה נזוף אדס הראשון היה מוליד רוחוי; ושדיס כי לא היה עושה הענין השכלי אכל היה נוטה אל הדעומ הכוזבומ ואל ה‪ 7‬עומ‬
‫ה עוג‬ ‫המגונומ ומה הפליג נאמרו כי חי שלא הגיע לו זאת הצורה שהיא הצורה השכלימ אינו איש אלא בהמה‪ .‬על צורמ איש ומבנימי אלא שהוא יזמר רע מהבהמה לחה‬
‫והשפעת‬
‫לזולתס אשר הו‪| 5‬‬
‫העולם השפל ‪:‬‬
‫שיש לו היכזלמ כמיני ההיזק והרעויג יזמר מנחיני שאר הכ״ח והסבה כזה ט האריה והדוב אס לא יפגע אדס כהס לא יעשו רע כי אץ להס יכלמ ולא מחשכה‬
‫ז ' ונ;ים‬ ‫זהשמדלות אבל האדס שאין לו חכמה ודעת ויראמ יי׳ הוא יותר רע מחיות היער ט השכל והמחשבה שהם חוכניס בו להגעמו לשלמומ כאשר לא הגיע ישממש כהס‬
‫>תדא>‬ ‫י‬ ‫כמיני המחכולומ המביאים אל הרע כי יקרה לזה מה שיקרה לטוגומ הגשחיזמ כי העושר והיכולמ הם טובים כשיגיעו לאיש טוב ני ימן מממונו ויכולתו לעעי‪-‬ס‬
‫תלמידי הנביאי' בני‬
‫הנ כי אי׳נ״ו ש אב א'‬
‫עליונה)אס‬ ‫יי^יל עגי הקזק ממנו ואמנם לרשע העושר ההוא לענות עוומ והיכולמ לעשוק עני‪ .‬ברחובות כן הוא השכל אס ישמיזש החכם ממנו יגיע למעלה‬
‫^ !שתזף שם ‪ P‬ד״ל‬ ‫יימתש האיש הרשע תמנו ישממם מיונו כהעש‪ 1‬מ רעות רטמ יומר מתיומ השדה ולק אמר הפילוסוף כי האיש הרע הוא יומר רע‬
‫)‪ 017‬כאלו §‪&.‬‬
‫־ אלף‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•■ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫‘‬ ‫■‬
‫‪:c‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א‬ ‫>‬ ‫'‬ ‫• ■‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫־'‬ ‫־‬ ‫•‬
‫‪5‬‬ ‫חלק ראשון מזדה נ מ מ ^' ‪..;,‬א‪ 1£‬די י‬ ‫שסטומ‬ ‫'‬
‫אלן פעי‪ 1‬ם מחימ היער ללק המכל המיס אשדקדצןןלשי^שדסןחתמ' ‪ 3‬טאמינחחט* ש>;ס’ ה מ ת מ » י ^ ' ת ו ג ס ק ‪ 1‬יר שננרקלכמ שלי שיע‪1‬‬
‫פסוק ויבאו מי האלהיס ■!להעיצב על יי׳‪ 5‬כאלו ילמה ל ‪ © #‬או יחקה! • ר״ל‬ ‫וטפשים והנן זה הפרק ני הוא נפלא מאד ויש בו רסזיס ‪ j7j‬ליס בדורוע אשד‬ ‫‪f 0>\9‬צ!ו‬
‫סס כן כחי ש‪15‬נ<(ר‬
‫וני דויי נ ס‪ 1‬׳ הפרת עברו וכדורוע ההווים וכדורועצעעיליס יתגרן הניען לנו קורה צדק י‪) .‬אתר כאלו ידמה! כצורעו העמייע או יחקהו כנעולימיו כמה שיהקס הקןן'פעולו'‬
‫האלם‪).*.‬הביא אתר ה העל הנא ני ג ס ‪ )3‬יבאר ברמיזה עגייןקענייני קעפ׳‬ ‫' שביאר זה ביאר שעוף מקום כי גם בז רמז ממעשה בראשיי; ‘י‬ ‫^!מל ייולל ‪1rm »3‬‬
‫ב‪5‬לח‪ 'tfio 1‬למדהו‬
‫בראשייג ן‪.‬‬ ‫־‬ ‫! ה ד נ ז ז ^*כ גתרין ‪0‬ריו ש מ עי ואמרו לע כינלשם‬
‫למקום המיוחד;‪ .‬רוצה‬ ‫פ ר ק ש מיני‬ ‫^ שנבאר שמופו כו׳* בא‬ ‫ילד ‪^n‬ר ‪3‬למידש‬
‫לומד מה גדרו אנלית•‬
‫מקין שזה ונכלל זמקום כולל כאלו אאמר‬
‫‪.‬‬ ‫ו‪1‬רק שמיני‬ ‫‪......... . .‬‬
‫»ילד ו נן סת‪ 1‬יג לגלועי לנל"'על־י״שס וושחוע החשועפיס‬
‫>רדפיס!כ‪j‬יז‪r‬וציל‬
‫לשקריו ^וג)לוה‪(5‬מר הנאמרים נמעש׳בראשייג שאינו מקוסגיזור‬
‫הביא או העיר יעילפסוק ברון כבוד וי׳ כן ‪,‬‬ ‫?‬ ‫כו>^^‪.‬‬‫‪5‬‬‫>‬‫ו‬ ‫^מקומוהמיוחד‬ ‫השםעיקרהנחתו‬ ‫לאעלה על זנילדי {|א מדרגע׳עיון כאמרו וישם שס איג האדם‬
‫הוא לעי דעאי ״י ד יי׳ והס הנמצאלת כולם‬ ‫גנרי׳יספיין) שיזל׳ אשד יצר י נקאמרו אשר לוקח׳משם)ירמו! יי'י ראחדקהרהי' בו הלשוןושמהרשס למע?!ת‬
‫‪ 11‬י לימד זלן»‪.‬‬
‫הס מושפעי׳ממדרגאו וממעלתל יע׳ןעוצם‬ ‫ה ענין ; גתיאו‪ .‬׳‪1>.1‬ק‪*1‬מנמ אחרים אשר הגלוי בו אינו נאויג הץ»יש וערכליר'ל‪,‬למ־למוהו כעניין אהדיעד שיאמר‬
‫יולקו בכל'‪,‬המציאוא כאלו יאמר כמד יי' ‪.‬‬ ‫>‪1‬לתילי קגכיאיס‬
‫שזילד וראוי המעיין שיבין יוקומס ן )אמרו הנה פלוני^במקום פלוני בעניין הפלוני ״ וכבר ידעת רוב‬ ‫»ני ‪in 0‬ר‬
‫עשות בעל>הלשון ןה*כאמרם ממלא מקום אסתיר ברוך ממקומו י ודע כי כל שס זכו' ר״ל זה‬ ‫מקום אמי הוא מדרגא העיון והשקפיג‬ ‫והנ‪1‬ע;יןאמ‪7‬ג‬
‫לא לגלוא לנו על סס משמוא החשאאפים‬ ‫השכל והוא הנלנה באתרו ונצבא על הצור‬
‫הנאמד במעשה‪,,‬בראשיא והוא אמר שס‬
‫נמ״ש עמוד ובאכלנן היועל אתלה שהוא מ־זהמה וביראה ‪ t‬ואמרם ועדין מחלוקת במקימה‬
‫שרומז אל מקום שאינו ר״ל מקוסגמור אלא‬ ‫פרק'־‪:‬תשי>;י המבוא‪ .‬אשר אגיע ממנל לידיעאו כמו עומהז י ר״ל כמדרטזה ‪ .‬ועל זה הצר מן ההשאלה •‬
‫יןדרגה באמרו )ישס שס אאהאדס;אשר‬ ‫מקום אאי )אאר שביאר מ^מדכרוך כמי >ל[מכקלמו*• ר ל כפי מעלתו ועוצם‬ ‫‪^..........‬‬
‫^ והנה‬ ‫____‬
‫שביארנו[‬
‫ן‪ 5‬מנס »ה פהראיג‬
‫באלהים י ^ יצר* ) ק אמרו אשד לוקח‪,‬משם ' ‪t‬‬ ‫‪.................‬‬
‫מקום שבא‬ ‫זכרלן ^‬
‫^‬ ‫כמציאות ‪___ :‬‬
‫וקבל‬ ‫___‬ ‫^‬
‫חלקו‬ ‫‪10‬ש‪ 1‬ן כאמרו כי יד שמיף מקוס״עאל ש‪/‬לף כסא למה שהכסא‬
‫ששאי אלו המלנא ר״ל יודרגא עיוןלא מקום‬ ‫הוא דומהלמקוס‬ ‫‪9‬־‪ 3‬כשייה הוא ק)א'‬
‫כסא‬ ‫המקדש‬ ‫ונקרא‬ ‫ןקןיןל^ל‬ ‫גןףק‬ ‫‪!•,5a‬גתו יגלילתג‬
‫גמור ולוה רמז הרב ז״ל ומצד הביזינה הזאא‬ ‫ע י י לה ו ל א ‪ 1‬ומה‪ .:‬כ ‪ ^ %‬ג מ ו ר‬ ‫דו‪*/‬נוה‪ 5‬ס הם‪/-‬וו‬
‫על עוצם תה שנגלה‬ ‫לשחז מאחר שיוחד‬
‫־ ; ™ ‪ .‬ל’ “ ״ ? ־‬ ‫־■‪,‬י‪:‬‬ ‫»י \ד על נ מ )‪ P‬בו והשכין אורו וכבודו עליו כי מביא‬
‫בעזרו ר״ל השם יאברן ורוצה לזמר‬ ‫אין ה טוני ממנל ל ה עי ר ^ ? ש נ ז כ ר ה ו ב פ ר ק ה הי א‬ ‫מנועהע התקדש אצא אורה לישראל והוא האור‬ ‫‪Kirc‬״ לימן‬

‫המדרגה העליונ׳הנכבדא‪ :‬המועילים לנו‬
‫השב‪ £‬ה הו א המועילים לפי עניינינו • לא לפי עניין לפי עניינן ר״ל שבאור שאון השמוא ההם‬
‫יזועיליס לפי כוונאינו שהיה לבאר השמוא•‬
‫הנתיגוא אשי נאמרו כשם אתד כמו שעשן‬
‫כעלי!הלשון כמו השרשים ואכן גג״אחכי‬
‫זה איןכלנאינו הנה רק לבאר שאוףהשמוא‬
‫הצריטם בענייני הנבואה לבד ואחר אשר‬
‫דבר בעגין מקום ידבר בענין כסא ני הוא‬
‫יוקוס לנעלי הגדולה והעוצס כמו שיבאר ‪J‬‬
‫ואמר כסא כביד מרום‬ ‫פרק תשיעי‬
‫יזראשיןונז׳ר״ל פירוש‬
‫הפסוק כן כסא כבוד בהערוממלע גדולה‬
‫)אומו הגבול הוא מראשון שהו׳השס ימברן ן‬
‫הוא מקוסמקדשינז ליל הכסא ההואהמתוא'‬
‫קוא מקום מקדש׳נו ) עוצם ממציאם‬
‫)מניעם • ר״ל שהשם;יעכרן ממציא כל‬
‫הנחתו בלשון ידוע י ובעבור שהכסא‬
‫השמים למגיע אומס חצה'לותד שמניע‬
‫גלגל ערכות אשר במנועתז ימנזעעו כל‬
‫הגלגלים *• ותנהיג העולם זכו'רוצה‬
‫לומר שהשם מנהיג העולסהשפל באמצעויג‬
‫הגלגלים*‪ .‬ואמר השמים כשאי ‪ i‬ד״לזה‬
‫הפסוק חורה על שעי אלו החלוקויג והס‬
‫שהשם ימכדן מניע הגלגל וממציאו והוא‬
‫נקראו‬
‫אמרו השמים כסאי כי הכסא מתנועע לזן‬
‫היושב בו ‪ .‬והשנית שהעולם נשפע‬
‫י‪1‬ן !ענלזו לא נ דנ ד הבהיר והיה הקדוש ברוןהוא נורא ממקדש) לבד• אכל אנחנלנפתה שעדונעירך * על ענייני‬
‫נשל‬ ‫זהת״נ?‬
‫‪ r511 I‬ה‪ 1‬ן מע‪ 5‬מן כצזו שאתר נורא אלהיס ממקלשין ואחד‬
‫‪ I‬־ ‪ 0 5‬כן נש הוז! ‪ IP‬יוד‬
‫מי שידבר כשפרח בעלי לשה ‪ p‬הלשונות ‪ .‬ן^^ןאך‪,-‬‬ ‫ן ‪4‬דולמי וע‪ 5‬חיתו כסא ככול מרום מראשון מקום חקדשינ)‬
‫‪»■■ J‬אין »י‪; 1‬ה עלינ‪ 1‬עי׳ הכאוב' כן הוא כסא כבוד ‘"זרותמוא‬
‫‪ I‬סן כיאפא ‪ 1‬שתיש‬
‫לשין וגדול *או^ו הככוד שהוא מראשון שהוא‬ ‫י די כי^ין ‪M‬‬
‫^׳‬ ‫ו ת ^ן ה ש מו ת ה מ ש ת מ שי ם‬ ‫‪!•%‬־ שנזע'והז׳ז שתרגש הש״יא הוא מקוסתקדשינו ר״ל הכסא ההוא‬
‫ש ב ם משתת;*־ כפי עניין מ ענייניו ד הנ או ר מ;בו כ פי‬ ‫י׳תחינית מקא! מקדשינו והנה השולס כקרא)‬ ‫ארי‬ ‫י‬
‫נשחיי׳גיהשכידהו‬
‫ה ט א מ ר ה חו איוז ה הדביממנל הו א מ פ ת ח ז ה ה מ א מ ר‬ ‫כילו לומד ?שיויש *' כסא להורואס אצלתי ש־דעסבהא־ונןכהס‬
‫הול ת ר• ו ה מ של ע ליו מ ה ש ב א רנו הו הנד>^מעניין‬ ‫מורי' על מןי׳י תו גודל יומציאה מוניעה ומנהיג העולסהשפל־‬
‫מקום * ב א מ רו ברוך כביר יי' מ מ ק ו ש • ש א ת ה ה ר ע‬ ‫ועלתוזי )׳וי)‪/‬ריןי )תפפיעיסוכס להס ג׳ דכריס כי השלליס יורל‬
‫‪7‬‬‫'‬ ‫מידזדיו ‪ ; 7‬ד יו‪ 5‬מ‬
‫על שהשם המציא אואס כי הוא המהולה‬
‫״ה׳וריוה אואסיאחר שהאהה הואמניעסכיכל כי זה העניין בעצמו הוא עניין מקים ״ כאמרו הנדת‬ ‫יזון ‪ nh'n‬י» ‪5‬‬
‫‪n S‬׳ ת ח ר‬
‫זיהיי אלי הז ח רי ס מאנועע יצטרן אל מניע‘)כל עלוליצמרן‪ ,‬מקום אתי • מדרגת עיון והשקפת שבל״לא השקפת‬
‫‪ C ':» u‬על הע‪5‬ש‬
‫תיאר אל עלה ומנהיג היגולס השפל ומשפיע עין■• מ‪ 1:‬ורף אל המקוכש‪ ,‬הרמוז‪.‬אליו מן ההד ״‬ ‫לפי שאין לי‬
‫אשר בל היה ההתבורדןת והש גת השלמות ;‬ ‫היו כ נ ‪1 (;0‬ל ע‪ 5‬חו מובס כ* הס כלי׳ כמו הקוס לרוכב להגיע‬
‫עתו ש ל תנ אי‪:‬‬
‫!הרתתתי־יתאייש• אל אכליא המכוון ואתר בהשפעא מוכס‬
‫;‬ ‫‪ ,‬־ פרק תשיעי‬ ‫ו י ז י ז >ח‪ 5‬ת •י‪1‬ש רמז בזה כי הסמכווניס לעצמס לא שנברא)‬
‫כסא ר‪.‬זר הנריאה בעבור השפליס אכל מלרן המוב להשפיע‬
‫והעוצם‬ ‫הגדולה‬ ‫בעלי‬ ‫עליו‬ ‫ישבו‬ ‫אמנם‬ ‫עקד‬ ‫ינלתי כשה יזזדש'‬
‫הנריאכ ׳ ‪ Srrrti‬מטובו לאחרים ‪ :‬ואמרו ‪ .‬כי השמים יורו‬
‫לח‪ 1‬חר שיאחר נ י על מציאנאי ועצתואי )יכלאי כהוראא‬
‫כמלכים״‪ .‬והיה הכסא דבר נמצא מורר־ן‬ ‫עתו שיתש הנגתויז הכסא ונו׳ ז כי השמים יורל על ג׳ דברים‬
‫ל פ סנ;י ח » ה‪ 55‬חו'‬
‫על גדולת הראוי לו ומעלתו ו עו צט עניינו ־ נקרא‬ ‫לשחים אחד שזוא עלשיש נמצא ראשון ושהוא נצחי וקייס‬
‫המקדש כס^ית י להוראתו על עוצמז מי שנגלה כר‬ ‫>סח מייתס לו לשיש לו כח להניע כל הגלגלים באנועה‬
‫ןמזית■ עליז נ תן‬
‫והשכין אורו וכטדו עליו״ ^־?מר כסא כבוד מריוס‬ ‫באמרז‬ ‫השחי'כשאי אחא ז אכל מה שהרחיב בל הלשון‬ ‫שאחי‬
‫‪ 5‬חר שיהש אותו נ* יד על כס יה אמרו המפרשיסני הרחבא‬
‫העגין‬ ‫זדה‬ ‫ומפני‬ ‫•‬ ‫מקדשינו‬ ‫מקוכש‬ ‫מראשון‬
‫גשאלשש ולא ועין הלשון היא שנראה מפשט הכתלב שמשה‬
‫השטי׳כפא״ להוראת־אצל מי שידעם ויתבונןכהס •‬ ‫עת הש‬
‫מייחים חת־ייייש רכינו היה נשבע בעתים שהם כסא ‪ .‬האל‬
‫ג ל תי‬

‫מחנו יתביד באמצעות י‪.‬גלגליס והוא‬ ‫עוצסטמציאםומניעם ומנהיג העוליהשפל בה שפל‬ ‫»התמלת‪ 1‬שחס וזה אי אפשר כי מעניכי השכועה וסודואי‪-‬‬
‫*אמרן הוא שיהיה השבלע׳ממה שתציאואו ותהואו■ מובס ״ ואמר כה אמר יי׳ השמים כסאי והארץ הדום‬ ‫*עלר ל א חי ה כסא‬
‫אחרו הדוס רי־לי ל׳ל האיץ ההיא מרוקעה‬
‫לו או מנ ר לז‬
‫מרגליו שהם הגלגלים ל נשאו האלהיס‬ ‫*שתים כשאי שזש ■ דבר אחל באכליא ואין דבר יהיה מציאואו רגלי • יאמר הם יורו על מציאותי ועצמותיויכולתי״‬
‫ד״לשהשס יתלרן מניעו* והוא גלגל׳ערמ׳ן‬ ‫כהוראת הכסא שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו •‬ ‫רציא‪ 1‬ת‪ 1‬ותהואו דבר אתל אלא הש״יא א״כ השבועה‬ ‫♦ורו‬
‫*‬ ‫ונו'‬ ‫)יתדו‪.‬כאורו‬ ‫ו ע‪ 5‬חיתו ן לננ תז ס‬
‫י * ׳ ר״ל כתו המקדש ויש‬ ‫שאעשה כזולאו אינה כלום ואס כן אין היה‬
‫מפרשים כי השבועה עשה השם ייליהרחכה‬
‫מתתילים נעשית נשנעמר״עה כשתיס וכארץ וככר גלו זהו אשר צריןשיאסינוהו השאמתימלאשיש גשם‬
‫ואת ההוראה שאש‬
‫נזלשין היאה מנד שכל מי שעושה שבוע®‬ ‫שינשא‬ ‫■‬ ‫יפשלו נפשדה רכואינו ואתת הנשבע בשמים ובארץ אינז ״־‪■ . .‬‬
‫»הוראהיכנ׳ראינ‪1‬‬
‫הוא נשבע במה שהוא למעלה ג)חנו או לפחו׳ בעצמו ניראה מפשט הכתוב כי‬ ‫הנצתוי כלו' לכן אמר הרב ט לא היה נשבע מרע״ה כשתים אלא בעצמוא ויש מפרשים‬ ‫סהכתי' יתס____‬‫___‬
‫השס יתברך היה נשבע בכסא שהוא השמיט והס למטה ממנו יתברך מצד זה‬ ‫‪1‬ש‪ 0‬ז‪3‬ם״יש גליך כיהשנויעעשאה יי' והרתבא הלשק^ היאה מצד שכל מי שיעשה שבועה נשבע‬
‫היתה הרחב' ! לכן ראוי שנא׳שעשה השבוע׳ הש״י בעצמותו וגדולתו אבל מה‬ ‫בתה שהוא לידעלה ממנו או לפחוא כעצמו ויראה תפשט הכאוב שהשם היה‬
‫סיוימן ״ »ד‪ ,.‬נשבע בכסא שהוא השתים והס למסה ממנו ומצד זה היאה ההרחבה לכן ‪ .‬שהרחיב ‪ )3‬הלשון ״ רוצה ל‪1‬מ׳ הרחבתהלשון היא שתלאה ‪ pcDjf‬הכתוב שמשה‬
‫לבינו היה נשבע כשמים שהסכסא האל יתכרןיזה איי אפשר כי מענייני השבועה‬ ‫ראוי שנאמר כי הוא אאר עצתזאן וגדולאו כי השס נשבע בעצתו‪ ,‬לא כזזלא)‬ ‫^ןלו ‪ 0‬עליו •‬

‫וסוזותי׳היא שתהיה השבועה במה שמציאות; ומהותו דבר אחד פשוט בתכלית‬ ‫והאתא בזה כי כסא אמנם הנחאו הוא מה שישב עליו כעלי הגדולה והעוז‬
‫הפשיטות ואין שוס דבר יהיה מציאותו ומהזען אחל?‪1‬א השם יתב׳ א״נ שבלעה‬ ‫)קרוא המקדש כסא ה?א הדתבאהלשון וקרוא השתים כסא הוא גסכןהרחכא‬
‫שנעשית בזולתו יתבדן אינו כלום )א״נ אין הוא נשבע מר״עה בשקים וכארן‬ ‫הלשון כי אי נס יושכיןעליו אסכן אלן השתי שלוות הס נלקתיס על צל ההרחבה‬
‫גהכללות ולכן אתר אבל קה שהדאיב ט הלשון באומרו כי יל על כס יה אין ‪ ,‬ונכר גלו רז׳׳ל זאמדר שאם נשבע בשמים ובארץ לא אמר כלוס לכן אמר‪.‬הרש‬
‫לאוי שיפורש הכסא כת) שפירשג) על מקדש כי עדין לא נתהווה ולא על השתי׳ ׳ ■ שלא היה נשבע משה רבינו בכסא שהם השמיס אלא בעצמותו‪.‬יתברן‪,‬ואמתתן‬
‫וראיה לדנריו מה שאמרו רבותינו ו״ל;נמסרה שכס יה היא מלה חדא ואינז‬ ‫ט‬ ‫־•‬ ‫־‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לוצה לימד כסא של יה אלא הוא פאלי יאמר שס עצם מהאל יתכרן ♦ ואל יקשה עליו אמרו כי אשא אל שתים ידי שהיה נראה שהשס יתברן היו כשבע בשמים‬
‫שזם‪.‬מציאותם כלתי מהותם זה אינן שגופז פי השנזעקיייתה אומרו קי אנ;י לע;ל ‪ 0‬או עפל ל;מר שי‪/‬י;; שפ‪/‬יג? פצל ♦ זפמן שפירוש לש״♦ ז״ל ! אשד אין‬
‫׳ >;ף‬ ‫‪ ..........‬׳‬ ‫‪ ......‬־ ; " ‪ ..........‬־‬ ‫*■‬ ‫•‬ ‫צרין שיחשב‬
 ‫‪ j‬־‬

‫קדקאש‬
‫שם טוב־‬ ‫ראשון‬
‫ני אץ ראוי לישגע במה שלתסה מתנו וכדכר שאין מציאותו ומהועו דגר אתד‬ ‫‪1‬כי י רוצה לומר מה שוכרתי ל! תאר עצמותו וגדולתו לא תאמץ נעבור‬
‫לעילס‪,‬כיזר^י;בזו'‬ ‫‪ rf‬כאמונת בעלי התארים ^כמו שנאמר לבנינו כי אין צריך שיחשב העצמה כי הנשבע כדבר אחד יראה כי הוא צריך‪ .‬לדבר ההוא וחייו מליאיס‪.‬מנגד ולכן‬
‫יחש הנצזות^לש®‬
‫‪ nnrS3‬יי" יהל׳זר‬
‫אמר כי מה שהרחיב הלשון באומרו כו יד על כס יה הוא תאר עצמותו וגדולתו‬ ‫והגדוצ׳ שיהיה דצר חון מעצמותו יתברך כמו החקר׳ שהוא חון מעצמות‬
‫‪%‬‬ ‫לע‪1‬לם ועד ‪tn.p‬‬ ‫כי אין ראוי שידותה שיהיה נשבע הש״ית בתאר שיהיה חון מעצמו אף שיהיה‬ ‫כסא‬
‫בבלתי ׳‬ ‫התארנכראמנבראיו לפי שימצא השה יתברך י‬ ‫׳‬ ‫ולא שיהיה‬
‫מישא ' ׳‬
‫הנצחי׳לאיז ‪1^ 3‬‬ ‫נמצא בו ילא ג"כ נברא מברואיו כי יתחייב‬ ‫והוא כשיצייר שיסולק ממנו המקרה כי גדר‬
‫נ ל ת חי ט‬
‫חזה שהענה ישוב עלול עד שיתחייב מזה‬ ‫המקיה שידומה הוייתו והפסדו בלתי הפסד‬
‫יא« הארז שהיא‬ ‫נושאו ונמצא גסקעסהמקרה׳והיה שאס שינשא הבורא ע^יו יתברך עלוי רב כי הנה יתבאר‬
‫בתול‬ ‫שהש״י לא יהיה מחוייב המציאות והו‪,‬א נמצא‬
‫כנק‪ 71‬ה‬
‫העגולה ‪1‬אישי®‬
‫נפסז־יס יחס ל®‬ ‫השס יתביד עליל כי כל חקרה לדבר עלול לך במופתים שרוא יתברך אינו גוף ואיך יהיה לו ■ עס כסא ונמצא כלתי כסא כי זו ככירה בלי‬
‫כגצתית׳מה נאמר‬ ‫ספק ולכן יחוייב כי השבוע׳תהיה כו כעצמו‬ ‫וג"כ אי אפש׳ שיהיה עצמותו וגדולתו נברא מקום או משכן על גוף ‪ .‬ואמנם העניין הוא מה‬
‫נעגזל' עצחיו שהיא‬ ‫לא בזולתו כלל זהו מה שיכון הרב בזה הלשון‬ ‫מנבראיו שאס יהיה נברא חנבראיו יביא שהעירוני עליו כיכלמקוכב! נשאו האלהים ויהרו‬
‫שאישי*‬ ‫השמים‬
‫ואס הו׳עמוק ראוי שיוכןעל זה התואר; וכב׳‬
‫קיימי■ כ"ש ‪ 5‬יח‪ 1‬יי כ‬ ‫שנאמר שהשס יתברך יברא את עצמו וזה באורו וזהרו ‪ :‬במקדש או השמים נקרא כסא ♦‬
‫לו הנצחית ‪,‬כמן‬
‫שיחש הכת‪',‬נצחית‬
‫פירש ואמר אתה יי׳ לעול׳ תשב כסאך לדור‬ ‫שקר וכעירת האחתווככר פירש ואמר ובו׳♦ ^ןבל מה שהרחיב בו הלשון באמרו כי יד על כס‬
‫ודור וכו׳ כוה הפ׳יש סתירה למה שבא בפ׳‬ ‫ר״ל וכבר גלה הפסוק ואחר שכסא האל ית׳‬
‫‪:‬המלכות יי‪ 1‬הית לשם‬ ‫כלתי נכרד‪,‬מחנו ית׳באמרו ואתה יי׳ לעול׳ יה הוא הואר עצמתו וגדולחו ‪ :‬אשר אין צריך‬
‫כןיחשהנצת‪ ’1‬ני ח‪,16‬‬‫כ״ו מהחלק השני ני‪ .‬בזה הפרק אמר הרב כי‬
‫ההיא בעצמו לעדה‬ ‫אתה יי׳לעולש תשב שיורה על עצמו ובאותו‬
‫משב כסאךלדו׳ודור וא״כ הורה ר״ל עצמותו שיה שב דבר הרן מעצמזג ולאנבראמנבראיועד‬
‫כיזשבת נציין שיהי'‬
‫הפרק חמר שיורה על השמים ומורה על‬ ‫וגדולתו פי אס היה רוצה לומר השמים הס שיהיה יתברךנמצ^^ בלתי כסא ונמצא עם כסא זאת‬
‫מלכייאלהיה ימלוך‬
‫היות העולם נצחי והתירוץ כזה כי הוא נוהג‬
‫יי׳ לעילם■‪ 1‬היוציון‬ ‫אפשרי ההפסד לכי התורה הנתונ׳לנו באמת כפירה בלי ספק וכבר פירש ואמר אתד־־י יי'> ‪4‬עולם‬
‫וכיין שיחם הנצחית‬
‫לשסהמהול׳כן ייחנן ‪.‬‬
‫כפי הסבה הז׳ ו ‪.,‬‬ ‫)לא היה מחוייב נצחות העולם ובפרק כ״ו השב כסאך לדור ודור הורה שהוא דבר בלתי נפרד‬
‫הנצחית למהלליפ‪-‬‬ ‫פרק עשירי והכלל העוצה כזה הה׳ כי‬ ‫משני פי׳ הרב זה הפסוק על היות העולם ממנו ולזה ירצה בכסא הנה ובכל מה שדומה> ‪ 4‬ו •‬
‫אמר >)‪ Jk1 1‬דיר‬ ‫אף שעליי׳)ירידה נאמרו‬ ‫הנצחי והוא סותר לזה הפירש שעשה הנה♦‬
‫הללויה כמי כן «כל‬ ‫והתיר׳כזה כי הוא נוהג כפי הסבה השביעי׳ גדולתו ועצמתו אשר אינם דבר יוצא מעצמו כמו‬
‫על כניס רביסלא נזכור מהם ׳‪1‬א מה שיעש׳‬
‫לזמר נ א מ רן ^ןי! ך‬
‫לכמנתינו ראשונ׳יאמר כשיעתק גיף חמקו׳‬
‫■‬ ‫שירתבארבקצרת פרקי זה המאמר ‪:‬‬ ‫ובכאן היה להסתיר ואחר אשר דבר בענין‬
‫נרצה ‪ 13‬השמום‬
‫‪1‬יחם הנ צ ת ^ ^ לו י‬ ‫שפל אל מקום גבוה יאמר עליה וכשיעתק‬ ‫עניינים‬ ‫כסא דבר ענין ירידה ועליה שהס‬
‫המי שייח® מ מ י ת‬ ‫’‬ ‫גשמיים ז‬
‫בהפך יאחר ירידה * שנית הועתק כשתשכל‬
‫לשם ונוכל‬
‫כמי שיחם לישיכ‪«1‬‬ ‫מעלת האיש יאיור ירד וכשתגבה מעלתו‬
‫_לשם על דרך‬
‫פרק■ עשירי‬ ‫המאמ׳כלשון‬
‫י״ל שאין כוונת זה‬
‫איןזה‬ ‫פרק עיביףי כי‬

‫ויחס לי הנצחית^‬
‫כעושר וכבוד יאמר עלה כמו שאמר הגר‬
‫אשר בקרבך יעלה עליך וגומר • עוד‬ ‫הספרלבאדכל הצדדים והבחינות אשר‬
‫להיותי קייס עימד‬ ‫‪ imR Ibir‬קדם לנו שאנהנו כשנזבור גנזה המאמר‬
‫מתמיד כן י ח סלו‬ ‫שלישית יאמר בירידת האיש כעיון והיות‬ ‫נעשו כשמות נמו שעשה בעל השרשיס אכל‬
‫הכשא אשר הות‬ ‫אין‬ ‫המשתתפים•‬ ‫השמות‬ ‫מאלו‬ ‫שם•‬ ‫‪]mBrnmJ‬‬ ‫הנבואה‬ ‫לבאר השמות הנאמרים כספרי‬
‫השמים לפי שלא‬ ‫האיש פונה כמחשבתו אל ענין פחות יאמר‬
‫ירידה * נמו שאמר מלאכי אלהיסעולים כי‬ ‫כי‬ ‫•‬ ‫ההוא‬ ‫השם‬ ‫עליו‬ ‫שיאמר‬ ‫עניין‬ ‫כל‬ ‫שנזכר‬ ‫דעתנו‬ ‫בשס‬ ‫לעשות‬ ‫לפי בונת הפירש שאנו רוצים‬
‫תינן ישיבה נלא‬
‫כסא ייחסה הנצחי' ‪,‬‬ ‫החכמים כשעולים לעיין כנמצא יקראו‬ ‫מן‬ ‫נזכור‬ ‫‪S‬‬ ‫^^ב‬ ‫•‬ ‫בלשון‬ ‫רתמ^ןמר‬ ‫זרת‬ ‫אין‬ ‫לומר‬ ‫רוצה‬ ‫וכו'‬ ‫ההוא ‪ :‬ועל זה הצד‬
‫לכסא לפי בהוא י‬ ‫וזה חלוקה שלישית ‪ :‬וכאשר היינו המון‬
‫יישב ני ייתמידהו‬ ‫עולים וכשירדו להנהיג אנשי הארץ יקראו‬ ‫האנשים • רוצה לומר וזה חלוקה רביעית הענייניסההם • מה שאנחנו צריכים לו בענינינו ״‬
‫לנצח נרציני אתר‬ ‫יורדים ומזה המין ומשה עלה אל האלהיס‬ ‫‪.‬‬ ‫ורצה יתברך כמה שרצה ן ר״ל שרצה לא דבר אהר• ומזה ירד ועלה • דדרידה והעלייד־ז‬
‫שהיא מור'עליווכן‬
‫ויעל אליהו ♦ רביעית יאמר כאשר היינו‬
‫תייצא בכל מקזם‬ ‫ועניינט‬ ‫להיותינו נמסרים נאמצעייס המשפיעים שני שמות מונהי ט בלשון העברי •‬
‫המון האנשים כמשה שבתחתיות כמעלת שיחם לנירא ישינה‬
‫המציאה כערך אל הסובב והוא במעלה ' ח ס לי הייקיפ‬ ‫שכווין השכינה ידוע • כי כשיעתק הנוף ממקום אל מ קו ט שפל‬ ‫‪.‬‬ ‫והס העולם האמצעי ; או‬
‫תמיוחד ליושב אחר‬ ‫במקום ר״ל רמז לזה הענין הענן!האששהיו ממנו יאצזר ירר • וכשיעתק ממקום אל מ קו ט נכוה‬
‫שבעליונים על אחתת חציי)ותו ועצמה יושנבשייים ישחק‬
‫•יאת׳היושני בשניים‬ ‫במה‬ ‫ורצה‬ ‫מקום‬ ‫עליונות‬ ‫לא‬ ‫וגדולה‬ ‫ממנו יאמר עלה ‪ :‬ואחר מ־ הושאלו שני היממורת‬ ‫כהר סיני עס יתר ההמיית הגשמיים‬
‫שרצה הגיע חכמה מחנו והשפעת נבואה יישב על כשא רם‬
‫* 'יתה תשמע‬
‫על קצתינו קיא שרות הצכואה על הנביא השמים מ?זןשבתך‬ ‫יאמר‪,‬ירד♦ וכשתגבר‪ ,‬מעלתי בגדולה יאמר עלוך‪:.‬‬ ‫הס מהחלוקה הזאת הר^‪ ;,,^,‬״ ל‪,; ,‬‬
‫או שכון השנינה כמקום ירידה ומזה המין יגן בשמים כנין‬
‫וירד ה׳ על הר סיני ירד יי׳ לעיני כל העס כסאו לא יצא ייזה‬ ‫עליך‪.‬‬ ‫יעלר־־‪.‬‬ ‫בקרבך‬ ‫אשר‬ ‫הנר‬ ‫•‬ ‫יתעלר‪,‬‬ ‫השם‬ ‫אמר‬ ‫מענין‬ ‫הפסוקים שיספר אתר זה ‪ .‬שהם‬
‫הכלל יאם פזרש בו‬
‫וירדתי ודברתי אתך וקרא העלות ענץ פיר׳אחר ואס נמצא‬
‫ע‪/‬‬ ‫עליון‬ ‫יי'‬ ‫ונתנך‬ ‫ואמר‬ ‫י‬ ‫וגו׳‬ ‫חרד‬ ‫ואתה‬ ‫•‬ ‫וגומ'‬ ‫♦‬ ‫וכי׳‬ ‫באומה‬ ‫ירידת מכה וכן כשתרד חכה‬
‫הנצואה ושרית השכינה מן המקוס עלייה ישיבה חייתד׳ליבלו‬ ‫ר״ל זאת חלוקה חמישית ר״ל רמזבי^‪ :‬לכ' י גויי הארץ ‪ :‬ואמר ויגדל אלהים את שלמה למעלה‪:‬‬
‫ו»ר כסא הרי כאלו‬
‫נובר בי כסא * יכן‬
‫כמ״ש ויעל מעליו אלהיס ויעל אלהיסמעל‬ ‫וכבר ידעת רוב עשותס זיל מעליזבקוריולא מורידיז‪:‬‬
‫תראה שיי<ש הארץ‬ ‫אכרהס* חמישית יאמר כשתרד כאומה‬ ‫ו ל ז ה ה צ ד ע ו ד י ף ‪ -‬ה נ ' ר י ו ״ ח ע י ו ן ־ ו ת‪-‬ו ת ה אי ש‬
‫להדום דגלי‪ ,‬על‬ ‫‪ ,‬מכה או באקלים וון האיקלמיס כפי רצונו‬
‫ל י ו לסין בני אדם‬ ‫‪ riD w‬האי‪1‬צ‪.‬ג״מ סאזיש״ב ‪ W d‬פונ ה ב מ ח ש ב תו א ל עניין ״ ה ^ מ א ד ‪ :‬י א ט ר ש ‪ -‬ר ת‬
‫גן יחש לו הכם' על‬ ‫הקדום אשר הרצון כ(ה כאשר יקדימו ספרי‬
‫דרך משל באמרי‬ ‫הנבואה לספר שהשם יביא באומה• חכה או‬ ‫וכן כ שיפנ ה ב מ ח שבו״תו א^ ע־״יין מעולר תויגבבד*‬ ‫וישתנה י )אמנם העניין הראשון^ רוצה‬
‫השמיסכםאי• וכבר‬
‫כאיקליס כפי רצוני הקדוס שהוא הטבע‬ ‫ליתר עניןהרביעי הקודסלזה העניןהחמישי ' י א מ ר ע ל ה ‪ :‬ו כ א ש ר היינו ה מ ק ה א נ ש י ט ל מ ט ר ת‬
‫ניאר ואמי יאת' יי'‬
‫לעילם תשב כסאך‬ ‫המערניי כנה זה כירידה כאלי יי׳ פקד‬ ‫ייו • שב ת ח תיי׳ב מקו' ‪ :‬ו י מ ע ל ת המ צי אה ‪ :‬ב ע ר ך ל כו ב ב‬ ‫ומשה עלס אל האלהים י י״ל‬
‫לדור ידור ויחם*‬ ‫חושיהם יאתר כך הביא בהם עונש להיות •‬ ‫ו הו א י ת ע ל ה ב מ ע ל ה ש י ע ל י ו נ י ט ‪ 4 :‬פי א מ י ת י ת‬ ‫העכץ היילימי מאש חצה לומר‪ D‬נ‪p‬חלח^‬
‫נצחית לכסא כמו‬
‫שיחסלו יתברך וכן‬
‫האדם שפל ונבזה ולכך היה ראוי שהשם כפי‬ ‫מ ציי או תוג דו ל הו ע צ ט ה‪ S :‬א ע ליונו ת ם קו ‪: c‬ורצ■ה‬ ‫י־י׳ליאהןינ־עי^ית‬
‫חייב המציאות לכש'‬ ‫גדלו לא יפקד עליהס מעשיהס למה שהמין‬
‫*מדשחיייהמציאית‬ ‫האנושי בתכלית השפלות )לכן כנה הודעת‬ ‫י ת ע ל ה ב ט ה ש ר צ ה ‪ :‬ה ג י ע ת ב מ ‪ -‬ט מ נ וו ה ש פ ע ת א‬ ‫ל‪ 1.‬ל‪,‬ן ״ א מר‬ ‫״לי! ה־־יאה> ג ־ ק‬
‫לי ואם כן הוא‬ ‫‪ p‬ה א ש הו ת הנ בו א ה ע ^‬ ‫נ בו א ה ע ל לןיבתנו •‬ ‫כשם ימכרךשר^^ל מלמנויו מעלה נ ס ר!מז‬
‫נדילתי‬ ‫תיאר‬ ‫השם יתברך לנביא ירידה'* )אמרו לולי‬
‫יעצייתו י א ם היה‬ ‫הרצון בו * כי הוא הרצון הקדוס שחייב‬ ‫הנ בי א ‪:‬וישכוןהשכינד־*‪.‬במקומירידה ‪:‬‬ ‫לאמה עולים ויורדיס מן העצץ השלישי‬
‫נברא מנבראיי היה‬
‫הביא המנה על האומה חייב שיגלה זה‬ ‫וקרא העלות עניין הנבואה‪ ,‬ההיא מן האלש או כור‬ ‫וכמו שיפרש בפרק ס״ו מזה החלק וזה הפר'‬
‫היא אפשר המציאו'‬ ‫רומו לאחרו בענין אל*הו ויעל אליהו‬
‫לא מחיייב אם לא‬ ‫לנביא כלי שהמין האנושי לא ‪:‬יפסד ובכאן‬ ‫השכינה מן המקוכט עלייה • וכל ירידה ועלייה‬ ‫בסערה אל השמיסשר׳ל הענין השלישי כמו‬
‫יי תינ ת סבתי ••‬ ‫רמז לדיר הפלגה ואנשי סדום ורמז גס ק‬ ‫שתמצאם מיוחכורת לבורא ^תעלה אמנכם הרציק‬ ‫וחשה עלה אל האלהיס וכו' ואחר שדבר‬
‫פ ד קי א‬
‫שהרבה מההשגות אשרהשיגמל׳עההן‬ ‫ג ה טז ה ה עניין ‪ :‬וכןכשתרד‬ ‫כענין עליה וירידה שהם ממקרי המצב‬
‫השגזת שכציות‪1‬קרא שחת החכמה עליו‬
‫דרד השסכמו שאמר )ירדהשסכעכןזיתיצב■‬ ‫באקלי׳כפי רצונו הקרום אשר יקדימו ספרי הנבואי‬ ‫דבר גס כן מענייני המצב שהם הישיבה‬
‫פו' מצורף ג"כ אל היותו׳ עולה אל ראש‬ ‫קודם כפר המכה ההיא לספר • שד‪,‬שס פקד מעשיה'‬ ‫והעמידה והקימה ז‬
‫ההר י כל מקום שיאמר הרב מחובר אן‬ ‫ואהר כן הוריד בהם העונש • יכנה העניין הזה גם‬ ‫פרק‬ ‫•‬
‫מצורף רמז שהפשט הוא אמת ׳ עם שיהיה‬ ‫כן כירידה *‪ .‬להיו‪-,‬תהאדט שפ ‪ ,4‬ונבזה שיפקדו‬
‫נפי דמיון הסכל או נפי האמת כעצמו‬ ‫מעשלו ולענש עגליהם י^וה׳י הרצון וכבר התבאר זה בספ^ הנבואד־‪ • ,‬ואמר מר־־‪ .‬אגיש‬
‫אבל שיהיה עולה אל השם או ירד ממנו‬
‫אמר הבה‬‫כי תזכרנו ובן אדם בי תפקדנו ‪ .‬רומזאי^ זה העניין • וי^זה כנה זה העניין בלרירה* אב‬
‫ז 'פעלה‪.,‬מדגןיוי הסכלים עלוי רב ן ^‬
‫•׳ ■‬ ‫פרק‬ ‫גרדה וגבלה שם שפתם* וירד ייילראות ״ ארדה נא ואראה• וחעגייןכולו‬
‫‪G‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ג ב‬
 ‫אגוודי‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון‬ ‫ש& טוב‬ ‫קרקא ש‬
‫פרק יא ולא ישתנה ייחוסו לזולתו ר״ל שידיעתו בזולתו לא משמנה'{ כ♦‬ ‫פרין י א ר^כלל העזלהט^הפרקט ישינה יאמ׳לישינמ האדס על הקקוס ;‬
‫אין יחס נינו ונו' ♦ י״ל מפני מה לא ישמנה יחוסו לזולתו‬ ‫ועלי הכהן משב על הנשא ♦' )יאמר שכיע אל האיש העונזד על‬ ‫פרק יא‬
‫לפי שאין הידיעה אשר כינו יתעלה ולזולתו בצד שתשתנה ״ הידיעה ההיא ע‬ ‫טונשכעניניו כתו שאמר נעחידמיהשליס נבקי)מ‪:‬וראמה וישבה מתמיה‬
‫הידיעה כללית ולא פרטית לק לא תשתנה לעולם ר״ל שלא ישתנו אישיהס‬ ‫ואמר מושיבי עקרמ הבימ י ימזא העגין האחרון נאמר עכיו ‪5‬‬ ‫‪ o io w H h‬גלןמ׳‬
‫׳התחלפות בגלגלים‬ ‫ר״ל חה‪-‬שאמרמי שאיןהי‬ ‫י » ‪ 1r J‬זיוינו » ‪ P3rc‬אמה יי׳ לעולם משב • הנצחי העומד אשר‬
‫אינור״להמחלפומ במצב כי הס ממחלפים‬ ‫י צפ׳׳ור הע‪5‬מי’ הי‪ 15‬ן‬
‫בא העונש באנשי השפ?‪ : •5‬ואמנם העניין הראשון‬ ‫!גז ל א יתכןצןתר לא ישמנה בפנים מאופני‪-‬השנוי לא שנוי‬
‫כמצב אלא רוצה לומר שלא ישמ;) אישיהס {‬ ‫בעצם כשנוי‪ :‬אשר יחנא לדברים הה‪:‬וים‬ ‫‪ i‬קנוי ^ולי(‬
‫וירדתי וזה רומז על חוג הארץ • רוצה לומר‬ ‫מניניס‪ ,‬שיש להם ונפסדים ; ואין לו שוס ענין זולמ עצמו ־ ר״יל עניין הננואז״ והכבוד הרבד־‪• ,‬‬
‫סבוב הארץוהחוג הגא עאר לחמר הראשון‬ ‫ודבה;יעמך שם• וירד יי׳ על הר סיני • וידויי'‬ ‫יחס מש ו־‪.‬ס‬
‫שישמנ׳בויהרצון כי לא ישמנה שנוי המקרה‬ ‫מתחלפים‬
‫לעיגיכלהעס • ויעל מעליו אלהים ״ ויעלאלהים אשר לא יפשד באישי השמים‪ .‬וזה הפרק‬ ‫‪9‬דנרים <ונל|חי אאר שהמקר׳אינו נמצא בו וג"כ לא ישמנה‬
‫’•‬ ‫מעל אברהם • אבל \‪.‬מרו ומשהעלהאלהאלהים נקשר עס פרק ע״כ מזה החלק‬ ‫‪» j‬עצחז יויןלויחם יחשו לזולמו כמו שנאמר שבזמן העבר היה‬
‫יוה ‪ 1‬ע רן ע * דבר‬
‫רוצה לומר‬ ‫על סבוב הארץ •‬ ‫»וניי'“‪.‬ותי‪51‬זיןריו‪1‬י השם המחלמ העולם ועמה אינו המתלמ‬
‫• הוא מן העגיין השלישי • מצורף אל היותו גם ק■ ‪ :‬חל ‪I‬‬
‫רומז כזללהאחנח הסבזב {‬ ‫סי^מד נו פעצמו העול׳ ונמו שנא׳ שישמנה ביליעמ הדברים‬
‫‪ .‬רוצה לומר והוא רמז‬ ‫עולה אל ראש ההר אשר ירד עליו האור הנברא ׳ ' !!׳לקי'‪,‬ל‬ ‫ז^יןלי‪ 1‬ויקבל שנויידיעמו בדברים מנד השנוי‬ ‫מי תנה‪.‬‬
‫מנין ז‪ 1‬לתע‪5‬ח‬
‫לבלבול הנמצאות השפלוח ‪) .‬הפסדם לאיש‬ ‫יעלהאי!יוהעוי!ח‬ ‫•‬ ‫לאשהשסיתעג‪-‬היש׳^וסקום‬ ‫סישתנ' ‪ 15‬ני <וילו הקורה להם כי ידיעמו לא ממיחסלשוס‬
‫לא במין;כי היחס ההו׳ וכו׳♦ ר״ל כי הידיע'‬ ‫<ומר ה^‪1‬חר<וחת דבר מזולמו כמו שימבאר בפרקי זה המאמ' או ירד טכש • יתכרן מדמיוני הסבלים עלויגה‪!:‬‬
‫‪»_ I‬ו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪4‬ויןל)שנ)י י‪1‬צם‬
‫שיש לו יתעלה היא למיני הנמצאות לא‬ ‫‪,^p‬ו‪ . p‬נ• אין יחס בינו ‪ .‬ובין זולמו כלל לא ישמנ‪V‬‬
‫לאישיה׳שזולת החיןהאנושי ואחר אשר ביאר‬ ‫• פרק אחד‬ ‫משתגה שזיפחכ ם היא לשוס דבר ־חזילמו כהשמנזת היחס‬
‫ענין שיבה ביאר ענין קימה ;‬ ‫‪ 1‬י נ‪ 1‬ל ‪ 1‬ר‪1‬צה‪ 1‬נ ן ההוא ן )אם יאתר איחר אחר שהשם‬
‫תהילת הנחת זה השם בלשוננו‬
‫פר ק יב ואחד מעניני הקימה לא‬
‫אחר הרב בשתוף זה השם‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•.‬‬ ‫•‬ ‫הטקום‬ ‫על‬ ‫האדסם‬ ‫לישיבת‬ ‫ישיבה‬ ‫) יונח נו יש‪ .‬בנז‬
‫החכח'‪ jijiffi -^.‬לא ישמנה כלל אין מיוחס אל השמים שהם‬
‫והינזלת‪) .‬זשנזי תמנועעים ואמר כי מיוחס אל השתים לא‬
‫הנחתי הראשונה הקימה כנגדהישיבה‪'.‬‬ ‫ועלי הכהן יושב על הכסן^ת >ומ‪:‬נשר היה האדכם‬ ‫לח׳נטילזח י(חר מצדהמנועה אבל מינדשהשתיסאישיהס‬
‫נינינז \ ני » גי‪ 1‬רג‬

‫כמנהגי כשאר השתפיס לפי בזה השם‬ ‫היושב • נח עומד על ה ^ ב ב שכענייני עכ^ירתו‬ ‫‪ :12‬י‪1‬יןלז*'; ע*ין»לת קייתיס ונצחייסלעולסלא כאשר ישמנו‬
‫מקימה חמש הוא נמנא יותר מעט בפסוקי׳‬ ‫ומנוחתו• הושאלה זאת המלה • לכל עניין עומד‬ ‫יו! מ‪/‬חו‪&,‬ישתנה ‪ 19‬אישיהאק שהס המים ונפסדים ; וכן‬
‫בי ‪,‬ליבילת‪ 1‬זר‪ 5‬ון‬
‫נח שלא נשתנה • ־ אמר ביעודי ירושלים בעמידה ־חמה שנמצא מעטן קיום הדבל ואמתתו ;‬ ‫יוינס חתייס יולל גס כן כשיוחס השס אל אלו הדברים‬
‫לעכור גזרת האל על עס ונו׳ • ר״ל‬ ‫הם‪'-‬עצח‪ 1‬וכבר הנפסדים ייוחס תצד המינים שהם ק־ית־ס‬
‫ויקימות והיא במעל׳העליונה‪-‬וראמה וישב׳תחר‪.‬יה•‬
‫ורמז לתה שבארנו למעלה שאכיזנו נתלים‬ ‫גי^רז<!חדש^וין לי לא תנד ההמיה וההפסד אלא שהתיכיס‬
‫כעולם האמצעי מצד פעלו בנו והוא‬ ‫‪ tijs‬י‪1‬צפ ^‪ 01‬פן קייתים כאישי השת־סז אתרהמשבעל ואמר מושיבי עקית הבית ד‪,‬ס הבנימשמהה • עניינו‬
‫> ‪ p‬ל‪ 1‬שינ‪ 1‬י בדני‬
‫נקראת גזרת האל יתעלה‪:‬כלוחר תקום על‬ ‫מ‪9‬דנרים <וחי חוג הארץ ♦ סבוב הארץ והחוג הוא‪ ,‬י מעמידה ומקימה • ומזה העניין האחרון נאמר עליו‬
‫»‪( 5‬יןלגז‪1‬לת שצחי­‬
‫אויביהוויש להקשות מה הכריחו לרב נפרש‬ ‫יתעלה אתה ייילעולסתשב • היושביבשמים״יושב‬ ‫»ו מאר לתתד‪ ,‬הראשין אשר לא יפסל כאישי‬ ‫• ‘ ‪p50‬‬
‫תקו׳על אויגי׳היה ינול לפר׳אתה תתעורר‬ ‫השת־סזה אתרו התפישיס אכל לדעמי חוג ‪ .‬בשמים • ה‪:‬צד‪.‬י העומד אש*ר‪ .‬ל א ישתנו־־ בפנים‬
‫לרחם על ציון והיה ההתעוררות נאמר‬
‫הוא סכזב כי האישים הם קיימים כסנוב מאפני השנוי • ולא שנוי עצם • ואין לו שום ענין‬
‫לטוכ ולרע כמו שהיינו אומריס^בחלוקה‬ ‫לא באיש אהל במין ‪ :‬יי׳ למבול ישב ׳ הוא‬
‫הראשונה מענץ הקיום באחרו אקיים דברי‬
‫רמז לבלבול הני‪-‬זצאזמ השפלומ והפסדם זולת עצמו שישתנה בו• ולא ישתנה יהופו לזולתו• ‪.‬‬
‫ויעודי לטוב ולרע ויש לומר כי הרב לא‬ ‫כאיש לא מזין למה שהיחס הוא למיני כי איןיחס בינו ובין זולתו ימישתנהבוהיהסההוא •‬
‫מצא שוס פסוק מלשיןקימה שהוא התעוררז'‬ ‫בלתי‬ ‫הנמצאומ לא לא־שיהס )לכן נמילתש השס י כמו שיתבאר ‪ .‬פיק כ״ו חלק א׳ ובזה ישלם היותו‬
‫רק לרע כחי וקמתי על בית ירכעס וקס‬ ‫משתנה בלל ולא ב‪::‬יום פני׳ כמו שבאר ואמי אני יי׳‬ ‫על־הס לא לכל דכר משמנה מצד שהוא‬
‫על בית מרעים לפיכן פירש תקום על‬ ‫לא שניתי• ^זין בו שינוי כל עיקר • ועל זה דתעניין‬ ‫בו‬ ‫משמנה וראוי ש־וכן זה הפרק כי נרמז‬
‫אויביה)אחר אשר ביאר ענין קימה ביאר‬ ‫יכונה בישיבה באשר נזברה לו יתעל׳‪.‬ואמנם תיוהס‬ ‫נאומ‬ ‫דברים מסמרי מורה אשר הגלוי אינו‬
‫עטן עמידה ;‬ ‫‪^-‬‬ ‫פ ר ק יב קימה שם ‪.‬משומף )אחד‬
‫אס יעמוד משה ושמואל לפני‬ ‫פרק ע‬
‫מענייני הקימה שהוא כנגד אל השמיםב״וב המקומות • להיות השמי׳ הם אשר‬
‫ר״ל אלו לא היו כזמן אחד‬ ‫איןשינוי בהסולא התהלפויר״ל שלא ישתנו אישיהם‬ ‫'הישיבה ולא קם ולא זע ממנו• ויש‬
‫ואמר‪,‬‬ ‫להקשומלחהלא הביא י‪.‬רכמעניןהקימה כןייאשר יש‪■,‬־ ‪ r‬נו אישי הווי הארץ ונפסדירז • וכן‬
‫כשיוחם יי' יתעלה היחס ההוא הנאמ׳ בשיתוף למיני הנמצאויההוות הנפסדות• יאמר עליו‬ ‫שהוא כנגד הישיבה אלא ממגלת אתשורוש‬
‫גס כן יושב • כי המינים ההם תדירים מסודרים עומרי המצי^יןד־ז ■כמציאת אישי השמי' •‬ ‫מעל‬ ‫כי יש רכים כמורה נמו ויקס אברהם‬
‫פט ממו או ויקס פרעה לילה ונזה לא ‪.‬‬
‫נודעה הסבה ויאמר קימה עלענין קיום אמי היושב על חוג הארץ* המתמיד הקים על סבוב הארץ • ר״ל חללהה • רומז לענייניט‬
‫העניןכאתממו נמו יקס יי׳אמ דברו הוזויס בהללה • ואמר יי׳׳לטבול ישב • ר'ל שעם השתנות ענייני האדן־ והפסדם• לא יהיה‬
‫־ אמה מקום ‪ ,‬תרחם ציון מקיים מה שיעדת אצלו יתברך שינוי יחס • ‪nj‬בל היחס ההוא שיש לו אל כל אחד מן העניינים ההם ״ ו ה ט‬
‫לרחם עליה ; ואמרו לעבור גזרמ האל הווים או נפסדים •■ יחסאחריקיסעומד • כי היחס ההוא למיני הנמצאות • לאלאישיהם‪.‬‬
‫‪ -‬והתבונן כי כל לשק ישיברשתמצאד־ז לןזשם יתברך המצאה בזה העניין ‪ :‬׳■■‬ ‫על עם כו׳ ‪ . :‬רומז למה שביארנו למעלה‬
‫שאנחנו נמלים כעולם האמצעי מנד פעלו‬
‫‪ ,‬שס משתתף • ואחד מענייני הקימה‬ ‫פרק שנים עשר; ^ןימה‬ ‫כנו והזא הנקרא גזרתהאל ימעלה ‪ :‬י‬
‫שהיא בנגד הישיבה ׳ ולא קם ו ‪S‬י^•^‬ ‫‪,‬‬ ‫)אמרו נלמזר מקום על אויביה ‪ :‬הקשו ׳‬
‫המפרשים צזי הכריחו הרב לפרש מקום על זע ממנו• ובו עוד‪ .‬ענייןקיום הדבר ואטיחתו • יקם יי׳ את דברו • ויקסשדה עפרון • וקסהבית‬
‫אויביה היה יכול‪.‬לפרש אומה אמה מעורר אשר בעיר« וקמה בירך ממלכת ישראל • \כזה הענין נאמר לשון קימה שב אה ב ש ט‬
‫לרחם ציון והיה המעוררומ נאמר לטוב‬
‫נמו שאנו אומריס כחלוקה ראשונה כענין יתברך• עתה אקום יאמר יי׳־ירצה בו עתה אקיים דברי ויעודי לטוב ולרע* אתה תקום תרחם‬
‫הקיום באממ ויעודיו לטוב או לרע זהשיבו ‪ ,‬ציון תקיים מ ה שיעדתה בו לרחם עליה ומפני שדזמסכים לעשות דבר יתעורר לעשותו‬
‫לזה כי הרב לא מצא שוס פסוק מלשון קימה ׳ בקימה‪-‬נאטר לבל מי שיתעורר י^אי זה ענין שהוא קם • כי הקים בני את עכדיעלי והושאל‬
‫שהו׳המעוררו׳רק לרע פיזי יקממי על בימ ‪ .‬זה הענין לעכור גזרת האל על עם שהתחייבו העונש לאבדם וקמתי על כיח ירבעם ; וקם‬
‫ירבע׳וקס על בימ מרעים לפי׳פירש מקום על בית מרעים ואיפשר שיהי אפרו עתה אקום מזה העניין • וכן תקום תרהם ציון כלומר‬
‫על אויביה והאממ בזה כי לא יאיור אמה תקום על אויביוז ומזה העניין גאופסוקיסוזרבהלאשיעולו קימה אוישיבההלילהלו‬
‫תקום אמה ממעורר לרחם כי מטבע האל‬
‫טהסאמרו עיה אין למעלה לא יעזיכה ולא עמידה כי עמד יבא פעמים בענייןיקם‬ ‫לרחם־‪..‬על כריומיו ואף הוא סולחלהם‬
‫פ ר ס ש ל ש ה ע ש ר ע מ י ד ח י שםטשתחך‪ -‬יהיה בעניין עטידרת‬ ‫ומעכיר להם ראשון ולכן אץ ראוי לומר‬
‫האדם וקיטתו בעמדו לפני פרעה ‪:‬‬ ‫׳י! ״ י י י‬ ‫׳‬ ‫׳ ״י‬ ‫\ ‪.‬‬ ‫אמה ממעירר צרחם כי דרנו לעש‪ 1‬מ חסד ■ ■‬
‫חנם בכל דור אכל ־־‪.‬המעוררומ הוא לעולם ־‬
‫אם‬
‫אין לח ^ה לא עמידה ילא ישיכה ני בזה כלל סיגרים רכים מהאלהיי^ למי שיבינם לא יזה שחשבו הפמאים כי מלכומא דשמייא כעץ‬ ‫^‬
‫שלמעלה ממנו ‪#‬והאמע כי כל ש ליוו מ מ טו ב הנמצא בזה ה עו ל ם נמצא בע)לס העליון)יומר בשלחגיג‬
‫^‬ ‫העו^סייז׳אלעו‪-‬ס‬
‫ס כזה ‪ ------ -‬י‪ -‬״ ״ ‪----‬״י‬ ‫‪ ' .‬׳‪1‬׳‪,,‬‬ ‫■‬
‫מה שאי אפשר שימצא בעולס המתמון כמו שהוא מבואר למעיינים ;‬
‫ערק יג‬
 ‫קרקא^^ז‬ ‫שם טוגני‬
‫'‪■ %■'+‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫מורה נבוכים חלה ראשון‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪A,‬״■■■‪'• -‬‬
‫אפודי‬
‫יאמר על צד המליצה אס יעמדו מקנרס משה ושח‪,‬אל ו^עללו לפני לא ^ פרק יג עמידה שס משומף ן אס יעמוד משה ושמואל י זה נאמר על צד‬
‫פרק טו‬ ‫המליצה והרצוןבו אס יעמדו מקכרס משה ושמואל ויעפללו לפני לא‬ ‫^ית ‪ :‬להם וא״כ היא עמידה גמלרה זה הפרק נקשר בפ״נח מ!ה החלקי! עמ‪,‬ל ־ ־‬
‫הייע שומע להסוא״ב היא׳ עמידה גמורה ודע כי נפש משה הנה איננו משה ונפש‬ ‫עמרי‪-‬ר׳׳ל היה קיים כעיון ובמושכלות ואז עעמו׳עמדי וכן אנכי קייס בץ השס‬
‫סולם רומז לכ‪1‬‬ ‫שמואל איננו שמואל לכן פיךש הרב כי היא עמידה גמורה והוא נאחר על צד‬ ‫ית‪-‬ברל שהוא השכל השעל וביניהם שהס ישראל וזה הפרק רומז לאמרו ביחזקאל‬
‫‪ a‬מ ‪i‬י^ות שהשיג‬ ‫מאמר‪nr.a‬‬
‫הענין ‪nrjftn‬‬
‫ומזה הע ייו‬
‫החליצה ‪ J‬ואחרוו‪»1‬זר‬ ‫׳‬ ‫ז־י‪.‬״ — ‪ _______________ ...........‬״!‬
‫<ות המציווית כלו‬ ‫השס‬ ‫ור״ל‬ ‫כענזדס יעחודו וך״ל כקיוחס יקויימו‬
‫זריוה שהואנתשר‬ ‫אל חשה ואתה פהעמודעחדי רוצהלומר‬ ‫שכקיוס הגלגלי׳יקויימו היסודוע וכן אחר‪,‬‬
‫קצתי בקצתו ו‪(5‬מר‬ ‫היה קייס בעיון ובמושכלות ותעמוד עמדי‬ ‫אם יעמוד משה ושמואל• והוא עומד עליהם • ויהיה‬
‫ה'בצ'עליו עצרי(*‬ ‫בזכריה על החלאן י‪f‬ע)חד בין ההדסים‬
‫הסולס והואש הוא‬ ‫כן פי׳ המפרשים והאמת כי הגוף והנפש‬ ‫בעניין ההמנעוההפסק־כיעמדולא ענוןעוד ותעמד‬ ‫שר״ל שהוא קייס בין ההדס־ס וכל זה מכלל‬
‫הגלגל י העליו‪,‬‬ ‫ההוה באדסכלס ילכו לאבדוןנפי לעת הרב‬ ‫מלדת• ויהיה בענייי הקיום וההשאר♦ למען יעמדו‬ ‫מעשה מרכבה לאתר אשר ביאסזה ביאר‬
‫בכל‬ ‫המקין<‬
‫אבל מה שיתקיי׳לעולחי עולמים התדבקות‬ ‫ימים דבים ויכלת עמד ‪ .‬עמד טעמו בו התקייט‬ ‫ענין אדם הנאמר במעשה כראשיע ‪:‬‬
‫יבתניטקייתנועטו‬
‫כל הנלגליה כי‬ ‫בשכל הנאצל ולכן כשיהיה האדס משיג‬ ‫ונשאר ולא נשתנק ‪ .‬וצדקתו עומדת לעד קיימרת‬ ‫פרק יד ויהיה שס המין ר״ל וזה רומז‬
‫כלם חלקים בו‬ ‫אותו השכל אז הוא קייס ונצחי ווה תכלית‬
‫ול‪.‬חר עניי על דרך‬
‫האדם והצלחתו לא שיהיה האדס שכל בכח‬
‫לאדס הנאמר במעשה בראשייל■ ונשארת • וכל עמידה שבאה באל יתברך היא מזה‬
‫שאייר רוכב שמים‬ ‫ומזה הענק השלישי זכז׳ר״ל מפני זה אמר‬
‫נ‪>#‬ןךםילוצריככ‬ ‫ולא גס כן שיהיה שכל כפועל בעת קניית‬ ‫העניין האחרוךועמדו רגליו ביומההוא על הר הזתים‬
‫הרב ומזה הענין הג׳ ולא ערב זה הפסוק‬
‫> » ‪ ■ #‬והרצין‬ ‫המושכלו׳ הרכות אבל שיהיה אחד כאחדות‬ ‫יתקיימו סבותיו • כלומר מסובביו• והנה יתבאר זה‬ ‫עס האתריס להעירנו כי יש כזה רמז ור״ל‬
‫ב‪^>,'1‬ליא השליט‬
‫זהמושצעליו יהו'‬ ‫גמורה וזה אי אפשר אס לא יתדכק האדם‬ ‫בזכרי שתוף רגל כפרק ל׳ח חלק א׳ ומזה העניק אט’‬ ‫ויראו בניהאלהיס והס האנשים השכלייסנטן‬
‫בפר' מל׳נו וריניעו‬ ‫כשכל הפועל או בשכל הנקנה והמתדבק בו‬ ‫אל משה יתברך ואתה פה עמוד עמדי • אנכי‬ ‫בעני*ני המפורסמוע והס כנוח האדם גם‬
‫ככחי הגדול קני ע׳‬ ‫יהיה נצחי וקיי׳ולמה שמשה היה כזה התאר‬
‫*י׳יו ל ה »! ^קליז‬ ‫עומד ב>ן >י׳ וניגיכם ‪:‬‬ ‫בזה הפרק רומז צשעוףאתר הנאת׳ כמעשי*‬
‫מיהי׳ תגוע^ו ייצר‬ ‫יצדק שיאחר עליו ואתה פה עמוד עמדי‬ ‫מרכבה בא מרו פנ'חדס או דמוע אדם‬
‫הצייר לבד כמו‬
‫שחשב הפליטיף כי־‬
‫ולמה שוה כוו;׳האדסבבריאתו ונאמר עליו‬
‫נעשה אדס בצלמנו עד שיהיה השכל האלהי‬
‫ג‪£‬רק ארבעה׳ עשר‬ ‫שד״ל השכלים הנוופשטים ואחר זה ירחון‬
‫כענייני מעשה מרכבה ‪:‬‬
‫קניעקו מצד צייר '*ן‬
‫החסיק כי בריכ ;•י‬ ‫מתדב׳ בו לכןהביא הרב אחר זה הפר׳שמוף‬ ‫^ ח ו ת אדם הוא שבז^דם הראשון כמו ^גזבא‬ ‫פרק טן כלומר על הסולסר״ל שהשם‬
‫תהיה הנעתהתשו' ■‪/‬‬ ‫האדם כי זהו תכלי׳המין האנושי ועליו ועל‬
‫לחושק גלקיידיע׳ \‬ ‫בכתוב שהוא עזר מאדמה ויהיה שם‬ ‫‪I*,‬‬ ‫*יחברך קיים עומד על גלגל‬
‫כיוצא בו ואס הס‪.‬מעטי׳ נאמר נעשה אדס‬
‫החשי׳כייושהחוש' '!‪f‬‬
‫^‪,‬םריקנוט׳תייקו' י‬ ‫בצלמנו כדמותנו ובעבור זה הביא הרב כפ׳‬
‫ערבול; ובמה שבעוכו שהוא יעב' מניעו ♦ המין ל א ידון רוהי'באדכש • ומי יודע רוח בני‬
‫בעבור‬ ‫למקום‬ ‫שאתר זה שתוף תדס והכן כי לולי זה יצטרך‬ ‫ובו יעלה כל מי שיעלה ר׳׳ל מי שירצ׳להשיג האדם ומותר האדם מן הבהמה אין ■ ויהיה ש ט‬
‫חשוקו אבל הוא ‪:‬‬ ‫חצ־אועו יעכרך צרין שישיג כעולס השפל‬
‫אי! לו כוונ ה בוה‬ ‫לומר שהניאו אחר זה להעלים הענין !‬ ‫ואתר יבחין בעולם האמצעי ואז ישיג להמון כלומר לפחותים מבלתי המיוהדים ג ם בני‬
‫זהשם יתברך הוא‬ ‫פרק יד אדם שם אדס הראשון ויהיה‬ ‫מציאותו יע׳שהוא מניע ערכוח ‪J‬שמאחרי אדם גס בני איש ומזה ד־‪.‬עגיין ד־־זשלישי וידיאו בני‬
‫מגי׳הגלגל נכונקו‬ ‫שם המי‪/‬לא ידון רוחי באדם‬ ‫‪.‬‬
‫ורציני נשפע אשר‬ ‫הכה עליו ונו׳יר״ל מה שאמרתי קיים עומד האלהים את בנות האדם ‪ :‬אכן בארם תמותון ‪:‬‬
‫ישפיע ממנו תמיד‬ ‫וזה רומז לאדם הנאמר במעשה כראשית‬ ‫עליו כלומר על רחש הסולם שהיה־נראה‬
‫איז ה ‪ 9‬ס בטבעו‬
‫בתחלת הבריאה • ‪,‬‬
‫כי כל מקרה שקרה לאדם יקרה לבניו וזה‬
‫היה כזונת הכרקלא מה שאמר כזה העניין‬
‫)‪£‬רק חמשה עשר‬ ‫מן ה׳לשון שהוא יחכר׳יש בו גשמות כשאומ'‬
‫וכאש׳יתנונן האד'‬ ‫עליו חיני אומר זה אלח כפי המשל הנשוא‬
‫בזה הסולם שהוא‬ ‫השלישי ויראו כני האלהיס את בנות האדם‬ ‫הנה אבל על דרך האמתות לא יצדק אמרנו ' ‪ 3‬צ ח או יצב ‪ :‬ואע״פ שנשתנו שני השרשיס‬
‫רמז אל המציאות ‪L‬‬ ‫וככר;ידעת מה שאמר החכם ר״א ששם‬ ‫העניין אחד כמו שידעת בבל שמושיהם;‬ ‫^‬ ‫עליוואע״ע שהרכז״ל פירש בפרק כ״ב‬
‫הנמצאות‬ ‫וידע‬
‫העצם אין לו ה׳א הידיעא כי הוא נודע‬
‫ידיעת‬ ‫י ב פי ט‬ ‫פעמים יהיה בעניין הקימה‬ ‫שגולת על'מורה הבדל מגשחו׳ יותר חמלת וזה השם משתתף ‪:‬‬
‫הכיכניסוהגלגליס‬ ‫כעצמו)הא]ךס‪.‬יש בו ה״א הידיע׳וסודו ■דוע•‬
‫על דרך מה שאמר‬ ‫לחשניליסוזה היתה כוונת זה הפרק ‪:‬‬ ‫בו מכל חקוסלא יצדק מלת על או עליו לפי וההתיצבות • ותתצבאחוהו מרחוק • יתיצבו‪:‬מ ‪ 4‬כי‬
‫שאו מרום עיניכם‬
‫פרק כן נצב ואמרו והנה יי׳ נצב עליו‬
‫שחורה קצת גשמיות ! העלייה קודם אדן ‪ .‬יצאו נצבים • ויהיה בעניין הקיום וההתמדו‪-‬ונ־‬
‫וראו מי ברא אל•‬ ‫הירידה • ירוצה לומר שהנביא צריך שישיג‬
‫אז ישיג מי שעליו‬ ‫כלומר שהשם קיים עומד על‬ ‫‪-‬י‬ ‫הכמנחו׳ ויהיה דבק כעליוניס קודסשינהיג דברךנצב בשמים״ כלומר קייסעומד • וכל מה שבא‬
‫שהוא השם יתברך‬
‫שהוא ברא העולם‬ ‫גלגל ערכות וכל תה שבתוכו הוא יתעלה‬ ‫האומה שהיא הירידה ‪ :‬תהיה הירידה כמה מזה השם בהק הבו‪,‬״' הוא מזה העניין • והנה יי' נצפ‬
‫והוציאה מאין ליש‬ ‫מניעו ! אשר קצהו האחד כשחיס וקצהו‬ ‫שפגש • ׳ ר״ל אחר אשר כחן ענייני עליו* קייסעומד עליו • כלומר על הבולם אשר קצהו‬
‫לעליוננק מעלתו‬ ‫האחרון כארץ • והרצון בו כי הדברים‬
‫ורוממותו • אמר‬ ‫הנמצאות וידעס והגיע למעלת הנבואה או הראשון בשטי׳וקצהוהאחרון בארץ‪-‬ובו יעלה כל מי‬
‫זמנוא׳הוא שימאת' ‪.‬‬ ‫הס כעלי תכלית אס למעלה׳ ואס למטה‬ ‫ישיג כנבואה ה?יא ענין ההנהגה ותכף‬
‫שיעלה ‪ .‬עד שישיג מי שעליו בהכרה ‪ .‬אחר שהוא‬
‫הנה ה' נצב עליו‬ ‫אס למטה סולס מוצב ארצה ואס למעלה‬ ‫שיפסק‬ ‫שהשיג חן ההנהגה ההוא יצטרך‬
‫■היא כפי זה המשל‬ ‫וראשו מגיע השמימה והוא יתעלה סכת‬ ‫עומד קיים על ראש הסולם • ומבואר הוא שמאמרי‬
‫הנשוא פי׳ולא נאמ'‬ ‫עיונו הנכזאיי‪ .‬וינהיג האוח' מצד מה שלמד‬
‫על דרך האמ׳ת כי‬ ‫הסכות לגלגל ולכל מה שבתוכו ולכן היה‬ ‫וידע בהנהגה ווה אחרו כמה שפגש » ר״ל ־ הנה ייינצב על'ו הוא כפי זה המשל הנשוא י ומלאכי‬
‫הוא אינו גשם ואיד‬ ‫הוא קייס על ראש הסולס שהעולם הגשמי‬ ‫כעבור מה שפגש מההנהגה בהיותן כוחן אלהים עולים הם הנביאים • שנאמר ב ה ט בפירוש‬
‫יהיה לו התיחסית‬
‫עם גפם ואמנסלפי‬
‫ומה שבתוכו הס המרכז והמקיף והמרכז ‪.‬‬ ‫דשלח מלאך♦ ויעל מלאך יי' מן‘ הגלגל אל הבוכים‪.‬‬ ‫כל צדדיהנמצאז׳אז יצטרךשיפס'עיונוו ‪T‬ד‬
‫הפשע נראה כי‬ ‫הוא הארץ והזזקיף הוא הגלגל יחוייב‬ ‫ועניינם אחד כזה העניין רי׳ל קייס נשאר ומתטוב אמרו עולים ויוררי׳בו העלייה קודם הירידה•‬
‫אחרו והנה ה׳ »צנ‬ ‫שהמשכילים והחכמים הנכונים העוליסכזה‬
‫עליו 'ו ה‪ 1‬א כמו‬
‫הסולם ישיגו כי יש עלת העלות על הכל‬
‫וראיה לזה מה שאחר הנני עומד על הצור כי אוןר העלייה וההגעה מעלות ידועות מן הסול‬
‫וכמקום אחר אומר ונצבת על הצור וככר תהיה היריד׳ במה שפגש מן העניין להנהגת אנעזי‬
‫ויעל אלהים מעליו‬
‫שהי׳ענין השתלתי'‬ ‫‪1‬זה אמרו והנה יי' נצב עליו כי הוא קייס‬ ‫‪,‬ביארנו כי ונצבת על הצור ר״ל קייס עומד‬
‫הננו א׳ מ מנו ובעת‬ ‫ה ‪ %‬ן ו ל נ ^ • אשר בעבור זה כנה בירידה כמו‬
‫פתיזול ‪ 3‬ו יאמר‬
‫עומדעליו' ;־ ואמרווחכואר שמאחר‬ ‫אס כן יחוייב שאמרו הננו עומד על הצור‬
‫שהשם נצבעליי•‬ ‫הנה עליו הוא משל כפי זה המשל הנשוא ‪,‬‬ ‫ר״ל קייס^עיחל ובא הפרק שאחר זה לבאר שביארנו בפרק י׳ מזה החלק ואשוב על עניינינו‪ .‬כי נצב‬
‫ברת יי‬ ‫הרצון בו כי אף שנאמר־ עליו •שיורה גשמו׳‬ ‫עליו מתמיד קייסנשאד♦ לא שהוא התייצבותגשסי‬ ‫‪,‬־‬ ‫־ שתוף צור ‪/ :‬‬ ‫'‬
‫אינו ראוי להכינו כן ני סולסהוא משל ואם‬ ‫פרקיו‬
‫‪ ..................‬ומזה העניין ונצבת על הצור ‪ :‬כבר התבאר מ נצב‬ ‫‪,‬‬
‫יאחר עליו הוא משל ג"כ והנמשל שהו׳נשוא‬
‫על ראש הסולם כמו שיאמר אומר האד׳ חי‬ ‫‪;.‬‬ ‫בהורב‪/.‬‬ ‫הצור‬ ‫על‬ ‫שם‬ ‫לפניך‬ ‫עומד‬ ‫הנני‬ ‫אמר‬ ‫וכבר‬ ‫‪.‬‬ ‫העניק‬ ‫כזה‬ ‫אחד‬ ‫עניינם‬ ‫ועמד‬ ‫‪.‬‬
‫והחי הוא נשוא על האדם ואינו רחוק שיאמר‬ ‫שם משתתף הואשם ההר והכית בצור והוא‬ ‫‪h‬י• ה‬
‫אומר שהיא עליו חצד שהחי נשוא על האדס‬ ‫‪,‬שם אבן קשה חרבורת צורים והואשםהמקור‬ ‫‪i W u p .lS‬‬
‫אמרט עליו ומה‬ ‫יצדק ‪.‬‬ ‫אבל על דר׳האמ׳לא‪. .‬‬ ‫אשר■‬ ‫■■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫• ■ ־‬
‫טוב אמרו עולים ויורדים ‪ .‬כי בא הרמז כי הנכיאי‪ 6‬והחכמים עולם בזה הסולם ואחר כך יורדים כי העלייה קודם הירידה כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות‬
‫ידיעותס מן הסולם תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ‪ .‬והרצון בו כי מי שיוצה להנהיג הבריות ראני שידע איך ינהיג אדון העולם נייותיו‬
‫כמ״ש הידיעני נא את דרכיך וכו׳ואחר־כך וראה כי עמך הגזי הזה אשר הרצון בו כי רצה לדעת איך יכ?יג השם עילחי זממנו ילחוד להנהיג זולתו ולכן היה העלייה‬
‫קידסיירילי■ ואולס אמר הכל על מעלות ידועות חהסול^כי לא כל מה שישיג האדם בזה הסולם יוכל ממני ללמוד איך ינהיג האדם אנשי הארץ וזהו הרצון באחרו‬
‫אל מיבלות י ^^עות מן הסולס ‪ :‬ואמר בעבור זה כנה כירידה רמז בזה נ‪ ,‬כאיש האלה;יש לו צדעיון מאלוה העליון והוא המנונה עלייה‪,‬כשירד ויפנה במחשבתו‬
‫להנהיג הדברים הפחותים היא ירידה לו ממעלתו כ״ש בהשיגו אשר השיג מן כעולס המושכל אס ישימה‪ ,‬בעילס המוחש כי או היא ירידה גמורה ובכאן ימז הרב‬
‫•‬ ‫רנאמרמשהעלהאל האלהיסזירד חשהחןכהרא״העס והנן‬ ‫'‬
‫‪ 8‬רר וו נ ״ « י י ־ ל י א י י נ נ א מ ר‪ 1‬ני טנ מ ה מי‪,‬וו יאדשיהיה נמצא נמה שימ<נממנ‪ 1‬מיוה הומיל נמל‪,‬מ ובימות ^ ־ נ‪p‬דומג■ למה ‪0‬י‪ 1'.‬ישראלנני‬
‫אניי׳ ואו■ שיימ דומיס ל‪ ,‬סילנו בדונימואמינו מויעו וינהג‪ ,‬במדוממ נ׳ נ‪ 1‬נ ע המק‪,‬ו ואו׳ שיהיה נמצא נמה שימצנ ממ־ו ואמיס מעיל בועות נ׳‬ ‫^‬
‫מ ע עצמ‪,‬ע״המ שלנוהאסהנ־אואן״״‪,‬ע אצא הונווסהעשויי־ממ־ו‪.,‬המצאיס^^מנמעואל‬
 ‫אפזדי‬ ‫מזר הנ מכיס חלק ‪, p m i‬‬ ‫^^פ טזב‬ ‫ק‪1‬קאש‬
‫^‪5‬ן ין השען ועמוד על התכוננזת האמיתי)כו׳ • ר״ל כטתר‪ ?5‬להשי‪-1‬‬ ‫המציאות מהמ\‪.‬אכו׳&כוע המלאכז׳נדעיאג; הבנאי למה שכצ;הצ)ר)מ נמצאוי;‬
‫שהוא יתברך התחלה לכל הנמצאות עמוד והתבונן‪-‬והשכל כל‬ ‫לדברים המלאכותיים היו נמצאות גשנל הכ‪:‬מי ואס נדע שהשס ימברן הוא‬ ‫פרגן יו‬
‫הנחצאו׳ואז תדע במופת שהשם יתברך התחלה לכל הנמצאות תשיג בו יתברן‬ ‫התחלה לעולם ונדע שהדברים נעשים ממנו יחוייב שנדע עצמותו יתברן מצד‬
‫כפי אשר תוכל להשיג גי הידיעה בעצמותו יתברך נמנעת לקמי שירצה שישיג‬ ‫‪ Hipfi‬הממין ‪5‬ןשר כי כל אלו הדברים הס מצויירים במלאכתו יכעצמו )לכן אמד אף שידיעתהש״י‬
‫בו יתב׳ כפי אשר יוכל להשיג ישיג)ישכיל‬ ‫‪ wip‬ממני■‪1‬ייכמי‪ .‬איאכשרלידעה על מה שהוא עליו ככר יש‬
‫כל פרטי הנמצאות וכפי אשר ישכיל כפרטי‬ ‫*וחיווינו הנה מקי׳‬
‫צור‬ ‫אשר יחצבו מטנו אבגי המקורים‪ 5‬הביטו‬ ‫כשנדעכי‬ ‫;^_^‪».,‬ורצי‪ 1‬נ‪ 1‬כמלת לנו מקום להשיג דבר תתנו והוא‬
‫הנמצאות ישכיל בקיתכרך כי כל הנמצאות‬ ‫בו חהו הלא התחלה ונדעשהדכרי׳ כלם ה‪1‬א עשאס‬
‫חוצבתכם וכוי ‪ :‬ואהר כן הושא^ מזה העניין האחרון‬
‫מוטבעות בו יתברך הטבעה רוחנייג‬ ‫יומרוהנהמחנ׳אתי כשנדע הדברי׳ נדע את עצמו ולכן אתר אני‬
‫זה השם לשורש כל דבר והתחלתו ‪ :‬ולזה אמר אחר‬ ‫סניוור בו ‪z r ^ n j‬‬
‫צ זריית ; כמו שביארנו בא מרס הנז‬ ‫ונוו]והשקשת שהל אעביר כל סוני על פ;ין וקראתי בשם יי׳‬
‫מקום אתי • ר׳׳ל שביארנו פרק ח' שהוא‬ ‫אמרו הביטו אל צור הוצבתס ונו׳ הביטואל אברהם‬ ‫לפניך אשר הדצוןבו כי בהעביר כל הנתצאו׳‬ ‫יהיון השן? ‪:‬‬
‫מקום עיון והשקפת ‪,‬שכל‪-‬ואחר שדבר‬ ‫הנקראים כתעשה כראשית טוב ואותר לו אביכם וכו׳ ‪ :‬כאלו באר שהצור שהוצבתבט ממנו‬
‫בשתוף צור לא השלים כל שתופו לכן יכא‬ ‫כי אני התהווה אותם לק תדע מעציןי כל הוא אברהסאביבס ע“ כ לכו בדרכיו והאמינו בתורתך‬ ‫פרקייז‬
‫הפרק בכאר ה^״תוף כש׳‪-‬מות י‬ ‫די^ו*י»«ו‪:‬יהררו*‪*..‬טי‬ ‫וד!חודדורדרודוחוי\‪-‬ורי‪-:‬ייו־״יררוד‬ ‫תה שאפשר צידע ועל זה הצד אני רחו׳וחנון‬
‫וכבר נכפל לד אמרנו ‪.‬‬
‫והתנהגו בטדותיו בי טבע המקור ראוי שיהיתנמצא‬
‫פרק‬ ‫ולכן אתר השען ועמוד על התכוננו׳ היותו'‬
‫שאמרנו בפתיחת זה הספר■‬ ‫הדנרוםבו יועלה התחלה שהואהתכוא אשיר תגיע במה שיהצב ממנו ולפי זה הענין האהרון נקר^ל השם‬ ‫ייסתירים‬
‫‪3‬התחל‪ 1‬הרכז;‬
‫שאין ראוי ללמד קצת התחלו׳הטבע להחיז‬ ‫יתעלה צור‪:‬כי הוא ההתחלוהפבה הפויפל׳לכל אשר‬ ‫והצורה תוןכו אליו • כתו שביארנו הנה תקום אתי *‬‫הדנרוישהס התחלו'‬
‫והם החומר‬
‫ואץ זה אצל כע^וי התורה כלבד ר״ל שאץ‬ ‫זולתו ; ונאמי■ הצור המיכם פעלו‪.‬צור ילדך תשי •‬ ‫וההעדר ז‪ 6‬חר הרצון בו מדרגת עיון והשקפת השכל ולכן‬
‫מניעות הלימוד להמון הוא ’אצל כעלי ‪.‬‬ ‫בחידות איור עתיד והתבונן על היותו נור כי הוא צורם מכרם ואין צור כאלהינו• צור העלמים וגצבת‬ ‫הצורה‬
‫וחדנריה*‬
‫מצר‬
‫התורה בלבד אלא אף אצל בעלי הפילוסו'‬ ‫לחכתיס‬ ‫ש‬‫י‬ ‫הרב‬ ‫הודיע‬ ‫וכאן‬ ‫לכל‬ ‫תכואר‬
‫על הצור השען ועמוד על התבוננות היותו יתעל־יה‬ ‫וכר ו_^וות־נקבה‬
‫המחל‪ 1‬ת המוצאות ההוות הנפסדות שלשז‬ ‫החותר והצו יה ר״ל תולה ־;צתס על קצתם כפי הנתנחיסאשר‬
‫ר״ל ותפני זה לא‪,‬מנה הרב הפועל כי הנא‬
‫‪,‬החוי־ר והצו־ההה ידעו אס כ־וכס אס כחדרגה ובתעלה התהלה שהוא המבוא אשר הניע ממנו אליו ‪ .‬כמו‬
‫‪ -‬שבארנו בפרקח!■ באמרו הנה מקום אתי ‪. :‬‬ ‫־‪ ,‬התחלו׳ לדבר נעצם‬
‫מחכמת האלהות שהוא יתברך התחלה‬ ‫‪,‬וההעדר נחקרה ולכן תי שהוא יודע רוב הנתנאיס שלמטה‬
‫נשכה פועלת כמו שבאר בפרק שלפני זה‬ ‫> מצד שהחומר‪;■:‬דר תגלגל הירח הוא קרוב אל השם תתה שלא‬
‫וא״כ כבר מנה הפעל והתכלית לא היה‬ ‫פרק■ שיבעח עשר‬ ‫שינחמר ידעם והיודע יותר קרוב אל השם תמה‬ ‫"•מן הצורה המוכנת‬
‫לתגצה נמו‬
‫צריך למנותו לא מנה רק אשר הס בנמצא•‬ ‫תחשוב כי ההבמד*י האלהירת לכדהי<>‬ ‫' בחליי!] שיש לו שלא ידע כל כך והיודע עליונים ותחתונים‬
‫לא חון ממנו • התתכדות ההעדר ר״ל‬
‫לולי התחברות העדר הצורה העתיךהל^^^‪,‬‬
‫חנמגע׳ ‪ p‬ההמזן״אבל רובהכמתחטבע•‬ ‫לא‬ ‫קבל'צורת החשרוח הוא קרוב אל השם יותר • אתר שס טוס‬
‫בכת >בהנ'י‪ 1‬שי‬
‫<;ותו ההעדר והגיע ולפי מדרגות החכתיס באלו הדברים אשר ‪.‬‬
‫היה מגיע לחמר צורה אחרת אחרי אם‪1‬‬
‫אמרנו‪,‬‬ ‫וכבר נכפל עיין בהקדמת השפר‬ ‫■■‬
‫בפיעל מה ש‪:‬יה גי רנן יתחלפו מדרגות השלתיס בקורבת‬
‫לבש צורה אחת אבל ההעדר המיוחד מ‬ ‫טודר ושב נעדר השי״ת אפילו שלא יהיה תצר השלילות כתו ולא במעשה בראשית בשנים ״ ואין זה אצל בעלי‬
‫מה שהיה נחל^ו‬
‫יחייב שיפשיט צורה אחת וילבים צורה‬ ‫!הוצן צורת החלייון שביאריהרבכזה החלק והכןזהכי״הוא התורה לבד• אבל נס אצל הפילוסופים וחכמי האומו'‬
‫אחרת והיא הצורה העתידה)אסקההעדר‬ ‫‪4‬ןסר ‪0‬י?ה בפועל ; נפלא ועמוד עליו והיה בו שחח ולכן מקדם • היו מסתירין הדברים בהתחלות ומדבריכם‬
‫הוא שכת ההויה ומזה הצד תקרא ההעדר ’‬ ‫בהם בהידורה ״ ואפלטון ומי!שקדכם לו היה קור ‪f s‬‬ ‫הזהיר ואתר ונצכתעל הצור עמוד והתבונן‬
‫הדבק לחמר התחלה ואס כאמת אינו‬ ‫על היותו התחלה כי תדע שהוא מציאות‬
‫הגןשובח אשר לנמצאות בציורו והס זורחות ההומר הנקבה והצורה הזכר‪-‬ואתה יודע כי התחלו׳‬ ‫פרק יח‬
‫התחל? כעצם רק במקרה ן או תדמה להם‬
‫אמתת וכו׳ • ר״ל ואפילו לא יקשה הענץ‬ ‫ז!תר הר ם ונגם תאתתתו כי שתש ותגן יי׳ תזריח הצורות הנמצאות ההוות הנפסדות שלשה• החומר והצורה‬
‫להכינו להמוןשמא תדמ׳להסהענין האמתי‬ ‫משה לנדו ־‪ 1‬יי׳והם ותשים אותם תושכלות כתו שהשמש צורת וההעדר המיוהד אשר הוא מהובר ‪4‬חומר לעולם•‬
‫לתיגשו שיה קרינת‬
‫חלוף למה שאנו רוצים כו ו ודעזהג״כ‬ ‫מדע ויסק ששינו המראית והראות כפעל וזהו אשר נרמז ולולי התחבדורת ההעדר להומר לא הניעה א ליו‬
‫ר״ל מפני זה הביא זה הפרק אחר פרק צור‬ ‫הצורה • ובזה הצד היה ההעדר מן ההתחלות • ועם‬ ‫פוי(ריר שהוי קרינת ׳ כהנה תקום אתי כתו שביארנו !‬
‫הגיע הצורה יסור ההעדר ההו׳• כלומר העדר הצורה■ להשלים שתוף‪ .‬צור ולבאר כי שס צור יאמר‬ ‫מקים ינריוה לפי נןףק וץ לא תחשוב כי החכמה ה^הית‬
‫העני; ש^וין זה‬
‫על אלן שלשה התחלות כי אמר על המות'‬ ‫דע אתב המעיין כי הדברים‬ ‫קרינת תדע צונל‬
‫ההיאהמגעת‪-‬ויהרבראליוהעדראהר • וכן לעולם‬ ‫משה מצד שליחותי ההווים במלאכה יצטרכו שני דברים אל‬
‫והצורה וההעדר והוא כא לגלות לנו פירוש‬
‫אמרו על הצור כחורב כשהוציא משה רכינו‬
‫כמו שהתבאר בהכמתהטבע • ואס הס אשר אין‬ ‫על פועל ‪ b‬תתפע׳הפועל הוא המהו׳להתתפע׳‬ ‫ויתיו) חעלחו‬
‫בל בני דורו צומר‬
‫מיס מן הצור כי מלת צור בוה העניןיאחר‬ ‫היושוז^יסהשמותולוקהיס‬ ‫•‬ ‫בביאיר‬ ‫עליהם‬ ‫הפסד‬ ‫שחושביסשהפועל‬ ‫ולמה‬ ‫הראשון‬ ‫ההיולי‬ ‫הוא‬ ‫סהואיקרג לוזקום‬
‫על החומר הראשון ומר״עה היה יודע‬ ‫הדמיוני׳ בלמו׳כ׳ש שראוי לנו אנחנו קה׳בעלי הדת‬ ‫מיוחד מן ההר שיש האלהי היא יותר טוכתנל אלו הפועלים‬
‫דצה נו קרינת תדע‬
‫ומשכיל ענייני ההיולי והיה פועל כהיולי‬ ‫שלא נבאר דבר שיקש׳על ההמון להבינו • אי תדמה'‬ ‫‪ 5‬יןי קנן לומר והם ו‪:‬י‪.‬הוא פועל ההיולי והצורה וזהו המפורש'‬
‫העולם כפי אשר היה רונה לפעול נהיה‬ ‫להנעת כשפרי הקדש ולמה שישבפאן■ התחלה להם אמתת העניין הלוףהענין שנרציבו ודע זה ג׳יב ‪:‬‬ ‫‪ rtS‬ינשו ‪ ort‬היו‬
‫מוכניש‬
‫מעדיר צורה ומלביש צורה אחרת וזהו‬ ‫חתרית ראשינה משותפת לכל הנמצאות‬
‫ה‪:‬לח‪ 1‬ת והדבקות‬
‫מפתח זה המאמר ולהנצל עצמו איךהעלים‬
‫העניינים האמיתיים ולא דבר רק ברמז‬
‫■■ נ^רק שמונה עשר׳ ‪/‬‬ ‫‪ 6 13‬פי הו’היינוקש נרמז אליה בתלת צור ורמז הרב עליה כוה‬
‫ממנו יתנרך כחו הפרק ואמר כי כמו שאמד ונצכת על הצור‬
‫‪8‬צ!מר הנקוב השכל‬
‫ואמר כי ההכרח הביאו לזה כאשר תראה‬ ‫ךי ^ ך• ונגש • ונגע • א ל ו השלשה שמוות‬ ‫אבל שהוא רומז‘ על היותו התחלה גס כן מה‬ ‫•ידוע לוותי‬
‫כזה הפרק ולפי שדבי עתה כהכו׳ההתחלו׳‬ ‫‪ ^ »p‬כלומר קריכד־*‪ ,‬ונגיעה ועישד־־י • יהיו‬ ‫»רלוה שהרצון בו שאמר הנני עומד לפניך על הצור שרומז‬
‫והדבר אשר הוא התחלה לזוליע)‪.‬אמנס הוא‬ ‫״ פעמים ■‬ ‫י‬ ‫הקרינה במקום על ההתחלה ההינלאנית ולכן הביא זה הע'‬
‫מצד יללו הניע‬
‫‪.‬פוגש ונוגע כו כמו החמר פס הצורה לפי׳‬ ‫•‬ ‫סלתותה והדבתיתם אחר צור והנה הביאור מאינו מותר כי‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .‬סמךהרב ז״ל זה הפרק ‪:‬‬ ‫החכמים היו מדברים כזאת ההתחל׳בחידה כל שק כעלי התורה למה שהתורה‬ ‫בשם כחשה ;‬
‫זיירחיב פה המלומד‬
‫פרק יה כאלו ידמה לקרב גשם לגשם חצה לומר מצד התאחדות‬ ‫כמעש׳בראשית‬ ‫ולא‬ ‫אמרו‬ ‫ולכן‬ ‫התורה‬ ‫להסשתרי‬ ‫לגלות‬ ‫ואיןראוי‬ ‫להמוןנתנה‬ ‫סללו ליתן כתקקפה‬
‫י המשכיל‬ ‫לנעל דין לחלוק כשנים והרמז כלו להעליסזאת ההתחלה אשד ממנו יודע כל המציאות אם יוכן‬
‫גשלומר הנקו׳עלה על אמתתו וזהו כוונת זה הפרק »‪ .‬ואמרו אתה יודע ?'‪,‬התחלות הנמצאות ההוות והנפשדו׳ שלש האחר והצורה וההעדר המיוחד * ואמנם קרא ההעדר המיוחד‬
‫‪4‬ול יי' כלולו לומר‬
‫טלה לולי ונן ונגש לחה שיזן ההעדר ממנו כולל וממנו מיוחל ומההעדר*הכולל לא יעשה שוסדבר אלא מהעדר המיוחד כי מהאבנים אשר נעדרו היות בית‪.‬או אדס לא נעשה אד‪.‬ס‬
‫משה לבדו ‪ l b‬לומר לחהשוהההעדראינו מיוחד אכל מהעדר הבית והוא אכן יעשה הכית וכל שק שלא יתהווה מהעדר המוחלט אשר הוא העדר גמור וההעדר הוא מחובר לחמר‬
‫לוותו לעולם ולולי יתחברו ההעדר לחמר לא הגיע אליו הצורה כי הנמצא שלם לא יתהווה אכל הוא מכואה כי מתנאי ההווה שיהיה לו נמצא קוד׳ וכזה הצד היה ההעדר‬ ‫ןנגשק וכל‬
‫הפשוק הולו בלשון‬
‫ירצה מן ההתחלות ולכן השטן אשר הוא ההעדר הוא סכה להוויית הדברים במקרה ולק יתייחס השטן עם הסכות עצמיות כמ״שויכאו כני האלהיסלהתיצב על יי׳)יכא‬ ‫ולוס ___‬ ‫‪... .......‬‬ ‫‪.‬‬
‫<וולוה‬
‫»זוי׳רו ימב ‪ tj!:c‬גס כשטן כו׳ ולמה שלא נשאר עס צורת המתהווה הוא סבה כמקרה )לא בא בתוך הבאים בעצם ולכן לא נאמר בראשונה ויבאו כ;י האל?יס ויכא גס השטן אלא‬
‫ויבאו כני האלהיס להתיצב על יי׳ ואחר כך בא כמ‪1‬ןרה ויאמר ויבא גס השטן בתוכם הנה מצד השטן וההעדר אינו נשאר כעצם במתהמה וג״כ אין הכוונה בהעדר‬
‫(‪ ?pi‬יווהדן ירצה ״ ש תעדר הצורה ותפשל נאמד שהוא סנה להויית הדברים במקרה ולק יתייחס השטן עסהסבזת עצמיות גס השטן ונו׳ולתה שלא נשאר עס צורת כמ״ש )יבאו בני‬
‫האלהיס להתיצב על יי׳ ויבא המתהוה הוא סבה במקרה ולא כתוך הבאים בעצס ולכן לא נאתר בראשונה אכל כעבור שאינו נשאר אחר התהוות הצורה הוא סכה‬
‫יצשוצוהנדב׳יהפפו במקרה ואס הגיע הצורה יסור ההעדר ההוא־ כלומר העדר הצורה ההיא המגעת ולכן היה הוא הסבה במקרה והנה העדר בכל חתהמה הוא דבר מבואר ואמנם‬
‫‪w‬מה ואס לא יתהווה דגר ואלו‬ ‫•הלי^הרבה^^כלף הצורה גס כן דבר מבואר‪.‬שאס לא נתהווה דבר לא נקיא הוויה אמנם ההי‪,‬נלי המחובר להעדר ולצורה הנא נמצא בעצם גס ק כמתי‬
‫הש‪,‬שה דכריס נקראו התחלות ונרמוז כשם צור ובפרט ההתחלה שהיא ההיולאנית אשר היא משותעת לכל הדברי׳ ההווים והנפסדים ובעבור שהמון העם והרבנים‬
‫♦ג‪:‬ו ועול ‪ rcx’J‬ידעו השבה פועלת ו‪-‬א‪,‬ידעו השבה המתפעלת העלימה הרב מהס מה הפרק ועל זה נרמז ז ודע זה גס כן » והקצון בו ני נמו שאתה צריך לדעתשיש כאן סבה‬
‫־‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פועלת שנקרא צור גס כן צריך שתדעשיש בכאן סבה מתפעלת שנקראת צור ן י‬ ‫‪.‬‬ ‫*ולוקה הכרחית‬
‫‪ rpiii‬ההנ״ה צו‬
‫?י^׳צתברו׳ >«ני‪1‬׳ פלל! יח קרב ונגש • ודע זהבן מן שאתר הרב כי בהשתלק הגשמו‪/‬יסתלק המקים ותתבטל כל קריבה ורחיקה ונגיעה ויתפרד או התדכק או משוש אז‬
‫׳‬ ‫סמיכות‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫»!ן‬
 ‫יב!‬ ‫‪ #‬ם' ^וב‬ ‫אפודי ‪ ^ .,‬מורה נבוכים חלק ראשין‬
‫קמינ‪:‬ות הנה ^הךא^ילן ממאמר הרב כי בהרחקת הגשמו' יחוייב שישילקו עליז‬ ‫©משדל עס המושכל־‪ 1‬ניגע עלפי' * ר״ל אע״פ שהיה זה במראה הנכ‪ 1‬חי‬
‫מקרים רבים’והתבאר במופת שהשם ית׳ אינו גון אג^אלז הדברים יצנור נו אל י^ו גלתי ‘‪(5‬פפר‪®1‬‬ ‫הרי‬ ‫זלא היה קריניב בשס בנשס מכל מקום אחר שהיה ענין מדומה דמיוני‬
‫»ר‪,‬סהיזה אש&לי*‬
‫פירוש ‪ :‬ונגש משה לבדו אליו והס לא יגשו » רוצה לומד שמר״עה השיג בו 'השנ«‪1‬הי'המב‪1‬ק;*‬ ‫הוא כאלו נג עוג פ ס בגשם בפיעל לפי שהננו אה יש לה מבוא בכח המדמה‬
‫ית׳מה שלא השיגו שאר העם והבן אמרו ‪ :‬כי א ין הפרש בין היות האיש במרכז ‪,^1‬יןיצ‪1‬זס‬ ‫‪1‬כמו שביארנו בפרק ממונה ותכניע‪ :‬וענין אלו'השלשה ‪ t‬רוצהלומ׳הענין‬
‫וזםצאיגשו ‪1‬א ‪'0‬‬
‫הארץ וכין עמדו בגלגל תשיעי והכן אמרו קית׳בלתי צכשריי*‬ ‫השני מאלו השלשה שמות ‪ :‬כמו שיתבאר‬
‫אבל הקריבה אליו בהשגתו והרחיקה מ^‪-‬ינו הצו‪? 1,‬י? ‪.‬לכטכז!‬ ‫מן יען כי נגש ♦ ר״ל אף על פי שזה הפסוין‬
‫‪ Mn‬כי‬ ‫למישיסכילהו לא מי שיצלם )יחכללכלבד הנה‬ ‫פעמיט!י‪5‬ענ«ן המגע והקר^ב במקום י ‪1‬פעמ^נ‪t‬‬ ‫לא היה כנבואה מנל מקום אנו למדים‬
‫היתה‪®1pn3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫יהיו לעניין הדבק המדע בידוע״ ובאלו ירנ?ה לקרב‬
‫כמ ׳ש השבל)ידוע אויבי ניה)אהפכצ'יג והרשס כנ‪5‬לעל‪1‬י‪1‬‬ ‫ממנו ני נגישה מאמר על עניין שאינו‬
‫‪ .‬כמנ׳ המ‪1p‬׳ה^י‪^1‬ר‬ ‫האחרון ואס זה בלפי אפשר שימצא ‪j‬‬ ‫גשם ני הדיבור אינו גשם ; ונגש משה ^ גשם לגשם* ‪.‬אמנם עניין קריבד־‘‪ .‬הראשון • והו^י{‬
‫אסל איק‪ 7‬םעל'»ועל״ה>‪ 1‬י מ ! ’■'‘” י '‬ ‫לבדווהם לאיגשור״ל■ פמשהרבינוע״ה הקריבה במקום • כאשר קרב אל המהנה• ופרעה‬
‫‪,‬ן זה • רומז יוה שאמרו כמעש׳בראשי'‪ ,‬כיש׳ דת משה לב‪ 7‬ו‬ ‫הקריב • והנגיעה עניגד־־׳׳מאשון נגיעת גשנ=ז‬ ‫השיג פי יתכרך ‪ .‬מה שלא היו יכולים‬
‫מאכלו מנן;} }לא ר;געו בו ר״ל לא ‪ ,‬למעלז שלח‪1‬תו‬ ‫להשיג שאר העס וזה מחה שיורה שהמעמד‬
‫בגשם י והגע לרגליו י ויג^)עך*פי • ־ועניין‬
‫משיגו עניני המפורסמו׳ורומז ג״כ ל מ ע מזי ^ר ^ ‪?3Sl”c7,pn‬‬ ‫הנבחר הי^ה במראה הנבואה כמו שהיה‬
‫הנבחר נאמרו לא ‪ .‬עג ע בו יד שלא ת ש פ ב ש ) ל ן תמ׳בלוש•״‬ ‫בשתוף עבד ‪ :‬שנן עליו האור ר״ל האור נגישה הראשו^^איש אל א^^ותנועער אליו’ •‬
‫ויגש אליו יהוק|^‪$‬׳ ועניין אלו שלשד־! הש*מ ות • ^‪ :‬שגעס ו^ם רומז לאתרו ונגש משר^ אל ‪.‬עני‪1‬מונצבתליש‪6‬‬ ‫הנברא הגשתי חוץ לנפש והרחוק ממנו‬
‫‪#‬צרחש סהרבהיח‬ ‫בשימכילהו וה גלה~ הרב בפרק נ״ד^מזה השני הון>פ הדי^‪.‬מדע ונגיערת השגדה לא השגרת‬
‫הערפל שר״ל שהי׳ מתקרב להשגתו יעברך ?»‪ c1p‬המכוכד‬
‫»‪:‬ינו‬ ‫בתוארי השלילות וזהו אמרו הערפל כמו‬ ‫החלק ; מפרקי זה כמאמר ״ ר׳׳לכפר^ מקום • אמר מן הנגיעד־ו בעניי‪ ,‬הדבק המדע כי‬
‫‪,' t7pna‬נ; ‪ If‬רו ^‬
‫מי‪1‬נזדיפ ׳ בני•‬ ‫‪•.‬‬ ‫זה‬ ‫אחר‬ ‫שיתבאר‬ ‫נגע אל השמים משפטה * ונאמ׳מן הקריבה והדבר‬ ‫ג״ט תזה החלק ; ׳ זהבן זה • ‪ /‬ר“ל‬
‫פ ר ק יט מלא זה השם כו' • )ולא מקודפיש '‪11‬״‪,‬ד‬ ‫אשר יקשה מכם תקרימץ אלי ‘ ׳כאלו אמר הודיעוני‬ ‫כמעשה‬ ‫וזה רוקז לשני עניינים האחד אמרו‬
‫לד‪.‬ו בי;‬
‫העומר לאחד אינו פסוק אחד ק^שי‪f‬ר לד‪.‬ו‬ ‫בראשית לא תאכלו מחנו־ ולא תגעו בו‬
‫ק‪7‬שי ״י ;קדשוי'•!‬ ‫שר״ל תשיגו ענייני המפורקמות ורומז גם אותו • הנה כבר נעשה• בהורעד*י‪ :‬ה'דוע • ונאמר‬
‫‪6‬לא שני פסוקים הראשון הוא >ןלא העותר ;!לא ג‪ 7‬נ |‬
‫ג‪17‬צ ‪tPa‬‬ ‫מן והשני העומר לאחד ‪ :‬ומזה הענין מלא‬ ‫גן למעמד הנבחר באמרו לא תגע בז יל מן הנגישה ויגש אברהטיויאמר • וו‪-‬וא היה בעניין‬
‫!'כ;‬ ‫כל הארץ כבודו • ענינו כל הארץ תעיד » ‪c'71r7‬‬ ‫שר״ללא ישבשו השגתם וגס כן רומז הנבואה והתרדמה הנבואית כפ‪.‬ו שיתבאר חלק א׳ ברק‬
‫הנגיע' ‪ r11‬ככמש!‬
‫ועל שלמותו כלות׳ תורה על־ו ואמרו ח״נה י‪.‬נג‪;1‬‬ ‫למאמרו ונגש חשה ל מו אל הערפל שר״ל כ״א • חלקב׳פרקח״לקיען‪ .‬כינג שהעטהזדהבפיו‬
‫כ כי‬ ‫‪cipn‬‬ ‫המכרשיסשזה הלשון קצר כי היה לו לרב‬ ‫שהיה חתקרב להשגתו ית׳כתארי השלילות ובשפתיו •וכל‪,‬לשון קריבה או נגישה אשר תע־‪.‬אנה‬
‫עניינ‪ • 1‬כי’ נ ע ; ן ר (‬
‫שבארה בספרי הנבואה בין הש״י ו;‪:‬ין’נברא מנבראיו י לומ׳שלמו׳כל הארץ כבודו נאפשר לומד‬ ‫'; לא‪ .‬בתארי החיוב וזהו אמרןערצל ‪f‬‬
‫למעל?‬ ‫מה!ניר‬
‫ג ענין‬ ‫׳שמלת מלא יעמוד במקומו ורוצ׳לומ׳שלמות הנג־עה‬ ‫פ ר קיי ט מלא העומר לאחד » ר״ל זה‬
‫המדע והוא‬ ‫כל הארץ תעיד על שלמותו ית׳ כי משלמות '‬
‫אינו פשיק אחל אלא הס שני הוא כולל מזה העניין האחרון •מ ה ש ט יתעלה אינו‬
‫אמר! כי נג ע רל‬
‫הפעול נרא׳ שלחות הפועל ופירש הרב ‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫פסוקים האחד חומר מלא העומר מן והשני גשם• כמו שייבא עליו המופת בזה המאמר •‬
‫)זשפגו>‪£‬‬ ‫ג‪ 8‬מי ‪0‬‬
‫‪ .‬ככולו ושלמותו ולא היה לרב לפרש נל והמ שנע אינן גם®‬ ‫הדבריט‬ ‫שני העומר לאחד ‪ 4‬עניינו כל הארן תעיד הוא ית׳יג>ולא יקרב לדבר ולא דבר מן‬
‫יקרב לו • או יגע'בו יתעלה • כי גהפתלק הנשגבת • הארץ אחר אשר אמ׳ומזה העניין כי מחוייב ולא■ דגר סיב ‪1J .‬‬ ‫וכן׳ ; ' זה הלשון קצר כי היה לו לרב‬
‫חחשלת שייזנן כן‬
‫הוא שיפרש מלא כל הארץ שלמותה ככריא׳ נגיעה ואחר פיד»‬ ‫לוח׳שלחות כל הארץ כבודו ואפשר לומר כי יסתלק המקו' • ותבטל כל קריבה ונגיעה או רדרקה‬
‫‪ .,‬והאמת כי הרב כי׳זה הפסוק על זה האופן גע ‪ 3‬ס‪ 1‬י ' !ועשנו‬
‫שלא יחשוב חיש‪’:‬כי ככוייי׳מלא כל הארץ לא צעס היות חלח ג‪ 1‬נ‬
‫מלת מנא יעמוד במקומו ורוצה לומ׳שלמות אוהרבקאוהתפרדאומשושיאוכמיכורת • ואיני '‬
‫כל הארץ תעיד עלשלימומי‪■-,‬ימ^ני‬
‫נסמכת אל גשש‬ ‫׳שלמות הכעולה יו ר ה ע ל ש ל מ ^ ^ו ע ל חושב עליך שיסתפק לן א‪.:‬רו קרוב יי׳ לכל קוראיו •‬
‫• זולת ולא גס כן ששלמות כל הארץ תעיד אינו נגי ע ה מד‪.‬ש‬
‫כי הדבר יהיה חסר אכל יהי' אמרן כל הארץ אח'אחר כן‪' ,‬וכן‬ ‫י זפירש הרב ככידו שלמותו יתעלה ולא היה ■ קרבת אל הי ט יחפצון • קרכתאלר־בליכוב ■ •‬
‫יזלח כבודו כאלו יאמר כל הארץ^תורה על הנגיעה אם תהצאיש‬ ‫לר‪ 3‬לכרש מלא כל הארץ אחר אשר אתר שאלו כולם קריבת מדע ‪ .‬כלומ׳השגה מדעית •‬
‫נ‪.‬אמרת נשם ‪.‬י א'‬
‫נוסמנתאצ‬ ‫אלאאס‪,‬‬ ‫;‬ ‫צריןעיון‬ ‫השסועכ״ז‬ ‫כבוד‬ ‫ומזה הלונין נרמחנייכ הנא שיפורש מלא כל לאקריבתמקום • וקאמרו קרובים אליו • קרב‬
‫תרצ׳ שתשיס כבוד״‪ /‬האור׳הנכראאשר הפרסה בכלמיוויז‬ ‫הארץ כבודו שליחותו כבריאה זזה העזרנש‬
‫טנינ ה ^ ‪i‬‬
‫אחה ושמע ‪ . • ,‬ונכש משה לבדו אל יי׳והט ל^•־!‬
‫יקרא כבוד ככל יוקוס ‪ .‬דע כי כל מקום‬ ‫הפרק‬ ‫דמז באתרו תעיד על שלמותו וזה‬
‫‪■ m9‬‬ ‫יגשו • אלא אם תרצה שתשים טה שנאמר במשה‬
‫שיאמר הרב המורה אור נברא הוא דבר‬ ‫נקשר עסיפר׳י״ח משני בדרן השלישי מהע'‬
‫נמצא חוץ לנפש פועלו השי״ת או הנביא כדי‬ ‫ההוא ‪ :‬האור הנברא • ר״ל גשם נכלא ■ ונגש • שהוא יתקרב ל ט קו ט כן^ ‪%‬צשר שבן‬
‫שישיגוהו המון העס כי‪,‬האור הנמצא כנפשו‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫עליוהאור • כלומר ככו ריי׳ תו מ• ^• אב‬ ‫___‪t‬‬
‫____גמור‬ ‫ממלא ‪..,. v‬‬
‫המשכן מלוי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪w‬‬ ‫—‬
‫נכבל היה‬
‫לא ישיגוה; אלא הנביאים והאור הנמצא‬ ‫נ‪1‬רק"כ ’ 'ותרנ‪:1‬התיכה‪f‬ה ‪V‬נ^‪,‬פ‪^p‬ק אלא החזיק כעיקר כי אין ה‪i5‬יש• יין דדלדת האיש במרכז‬
‫במשכן היה צניני גל ישראל ככל‪.‬יןסעיה׳ ‪J‬‬ ‫הארץ • או בעליון שבגלגל התשיעי ״ ' אילו‬ ‫ותרם מעל הארץ • אמנם‬
‫פ ר ק ה רם הוא שסמשותף ‪ .‬לענין‬ ‫היה אפ׳ער • שהוא לא ירחק מן השכם הנה ולא‬ ‫)ימרנן‬ ‫המכוון הוא ני הפיבה נערוממה ;‬
‫רוממות מקום ולעניין רומתויג‬ ‫יקיבלו שס • אכל הקריבה פרק נ״ד חלק א׳אכיץ‬ ‫המרוממויג‬ ‫החלק ר״ל ששם נשא נאמר על‬
‫מעלה ‪ :‬אמרו ויתרון החלק • ר״לששס‬ ‫יזעלה כמו שצאמר שס רם אמנם שם נשא‬
‫גשא^ נאמר על התרוממות מעלה יויע•‬
‫יתעלה בהשגתו והרחוק ממנו למי שיסכילהו ' •‬ ‫ינללל‪,‬היגחיזימיג יזפררבמ שסרס *‬
‫‪ .‬משס ‪.‬‬ ‫‪, .-‬‬ ‫'‬ ‫וימצאו כקרוב וברחוק מזה הצד מעלות;רבות מאד‬ ‫רבים‬ ‫‪.‬‬
‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־ זו למעלה מזו *‪,‬והנה אבאר בפרק מפרקי זה המאמר‬ ‫י‬
‫אץ• הוא היתרוןבהשגה ״ א מ ג ט אמרו גע בהרים ויעשנו • רוצה בו הגע דברך בהם על צד המשל • כנע‪.‬‬
‫ומה ששמ׳שו ממנה בליבון תפרשנה בכל מקו׳כני עניינו ‪.‬‬ ‫ש א מ רוג ע אל ע צ עו• כלומר הבא מכתך בו • ובן הנגיעה•‬
‫ני פ ^ פ ירצה כונגיעתגשם כגשם • ופעם הדבקות מדע והשגת עניין אהד • כאלו המשיג דבר אשר לא היה משיגו קו ר ס‬
‫•‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫־ ככר קרב לדברשהיה רתוק ממנו והבן זה ‪ :‬י ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬
‫זה השם מ שתתף• יעשוהובעליהלשוןבגשםשיבאכגשםוימלאהן••‬
‫ותמלא כרוז • • מלא העימר לאהד •■ ‪.‬הה הרבה• ויעשה הדבר‬ ‫‪\ r‬‬
‫כעניין תם זמן אחד משוערדהשלמתו ״ וימלאו ימיה ללדת‪ •.‬וימלאו לו ארבעים יום ־• ויעשה כעניין השלימוח‪ .‬בחשיבות‬
‫והתכלירת בה • ומלא ברכה ה' * ומלא אותם הכמת לב • ‪ .‬וימלא אה ההכמדז ואה התבונה ואת הדעת • י ומזה העניין‬
‫מל אכ ‪ 4‬הארץ כבודן בפר׳ס״ד מזה החלק עניינו כ ‪'4‬חארץ תעיד ע ‪.4‬שלימותו כלומ׳הורה עליו • ‪ .‬וכן אמרו וכבודיי׳מלא את‬
‫המשכן • וכל לשון מליאה שתמצימיוהסת לשם היא מזה העניין • לא שיש לו גוף ימלא;מקום‪ . •.‬אלא אם תרצישתשים‬
‫‪• .‬‬ ‫‪ , -‬כבוד יי׳האור הנברא אשר יקרא כבוד בנל מקום והוא אשר מל׳א את המשכן אין הזק בזה ‪’ •:‬‬
‫^®ן?ךי‪%‬ךן ך«ך« הלא שם משתתף לעניין רוממות המקום • ועניין רוממות המעלה כלומיהגדולה והכבוד‬
‫‪ U‬י ^ •והיקר י אמ׳לתרכבז התיבהמע ‪ 4‬הארץ • וזהמן;העניין הא׳ ־• ואמר הרימותיבחור‪.‬‬ ‫‪Y‬‬
‫מעס ״ יען אשר הרימותיך מתוךהעפר ־‪ -‬יען הרימותיך מתיך ה ע ט מןד‪,‬עניין השני • וב ‪S‬מלח;הרכדן‪.‬שתבא בבורא‬
‫יתיהיא מזה העניין השני • רומה על שמיס ^הים‪-‬וכן גשא יהיה בעניין רוממות מקום ובעניין רוממו׳ המדרגה ויתרון החלק *‬
‫?י^־או את שברם על חמוריהם מן העניין הראשון ״ וכמוהו הרבה בעניין ו;גש« וההעהקה‪ •:‬כ־פני שהיא נשיאה במקום • ומעניץ‬
‫וכל לשון נשיאה שבאה מיוחסתלבוראית׳היאמזה העניין‬ ‫השני ו ה נ ש א מלכותו • וינטלסויגשאם • 'ומדועחחנשאז •‬
‫ים‬ ‫‪, ,‬‬ ‫׳‬ ‫י'הא״חרון״חגשאשופטהאוץ ^ כהאטק ■‬ ‫י‬
 ‫‪I‬‬ ‫א^ידי‬ ‫חלק ‪,‬דז^שון‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫שם‪.‬טיב‬
‫והנההקשומה ^רני ‪0‬ימוןהזו!הי‪*2‬הלו'לרב‪.‬להקשומ אמרו ואולי^קשה עלץ ונו׳ נזההפרגן‬ ‫יזשסרם !אולי י ק ש‪ :‬עלץ אמרי גלולי; מעלה ומדרגה‬
‫יוער מהפרקים שעברו ווה אינה קושיא כי מטכע שלמועו להשעיע החמע‬ ‫היה לו לרב להקשוע זה בו‪ :‬הפרק מער מהפרקים שקדמו והשיבו כוה כי למה‬ ‫פ ר ק כאי'‬
‫שהיה בכאן תאר יי׳במארי׳ רבים ואמר כי הוא ית׳יש לו גדולת מעלת ומדרגה אשר יבא על אזפן כי ככאן תאר ד׳ מאריס בענץ י‪1#1‬י«וא אומרה גדולה ‪,1‬‬
‫מדרגה ומעלה ורוממות ונו׳ בשלזות וביגאריס ן ר״צ ונעגין שמותיו י ל‬ ‫• י תגור‪ '.‬פ‪8‬ז ורוממות לכן אמ׳ו! יקשה זה עלינו ני כלס יורן על ענץ אתד והנה ישי^להקשות‬
‫‪ • cd‬וצפי‬
‫‪■i‬‬ ‫ובענין תאריו נונת וה כפרק לבאר שתוף‬
‫לס ונשא ולבאר אמרו משב‪,‬על כסא רם‬
‫■‬
‫רם ונשא • ׳ גדו^ת מדרגדי‪ .‬ומעלה ורוממות לן^‪1‬‬
‫גי‪/‬תל עוד כיי לתה אמר הרב אולי יקשה עלץ ‪ .............‬י‬
‫’ייייי־^‬ ‫י־ייליי־‬ ‫ו עני תי ג^׳יזי׳גרי׳‬
‫ונשא שנלס עליונות מעלה ;‬ ‫^‪ 1‬ז ן נ ו ל‪5‬י ןאת‬
‫‪?.‬השאלת שהשואל עניניס רכים על עניןאתד ני כל אלו‬
‫פרק כא מעבירים עס יי׳ ‪ .‬ר״ל פי׳‬
‫עליומת מקום ‪ :‬וא^ייקשד* עליך אמרי גדולרת‬ ‫לח־ שייאש גכ ת הדברים הס שמוע נרדפים ואם כן אין אמר‬
‫אנכי שומע עסיי׳מעביריס‬ ‫ענייגים‬ ‫מדרגה ומעלה ורוממות • ותאמ׳איך תשים‬ ‫חניאיה^יר * אין עשיס עניגי׳רבי׳על ענין אח׳והעשוכה‬ ‫■‬ ‫? מו א ס‬
‫א׳‬ ‫חלק‬ ‫זה‬ ‫אחר‬ ‫לך‬ ‫יתבאר‬ ‫הנה‬ ‫י‬ ‫אחד‬ ‫מעניין‬ ‫רבים‬ ‫»ושאל ל‪ :‬גלות ‪? 9‬‬
‫זאת השמיעה ‪ :‬לסאת האור והשכינה ״ ‪.‬‬ ‫האל וגזיתו מהו בוה ני הנביא שאמר רסונשא לל אחד מאלו‬
‫פר׳לח י שהבורא ית׳אצל הט׳‪%‬גימ ה שלמיס ל<א ר״ל ששם עבר יאמר לביאת האור הנברא ‪.‬‬ ‫»תדגם ואתנלי • מורה על עגין מעחלף!אס כן אין נפרשם‬
‫איינם נרפה לפי‬
‫יתואר כתארים ך^ם • ושאלו התארים כולם הרבים פמדמה הנביא והוא אחרו ולפיד אש ולביא׳‬ ‫החפרשי׳ על ענץ אח־ כי רומתוע מעלה >מ‪ ^ 7‬ז‬ ‫לעת קצת‬
‫השכינה באתרו תנור עשן ולביאת האוי‬
‫העיל&והגדולה ודויכו^‪ J‬והשלימורת‬ ‫‪ flip‬הכל דכר אחד והשיב בזה שהעאריס הו‪#‬ס י המורים‬
‫על‬ ‫‪ 1‬הוא‬ ‫‪,‬שחלת ו עני תי‬
‫>יאת האור והר‬
‫הנברא במדמה הנביא נופל שס עבר ובזה‬ ‫חס שיש בהם י חלזף יחוייב שישובו אחד‬
‫הצד היה נבואת אברהם באתרו אשר עבר‬ ‫ההוא‬ ‫אהדזהעגיין‬ ‫לעני]‬ ‫ישובו‬ ‫ם‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫וזולת׳‬ ‫והטוב‬ ‫‘‬ ‫;פ^י ישהעאריס הרבים כלס המורים על העוצם‬
‫גלילה ההי' לח‬
‫‪ .‬וגעורו נו ה ה פ‬
‫הוא עצמו לא דבר יוצ^ג ייץ לעצם ״ והנה יביאוך בין הבתרים ן )לפי ואת ההשאלה כבי‬ ‫אנקלזס שתרוס ו‪:‬ג־ול׳והיכולע והשלמת והגזוג כלם יבו‪'#‬‬
‫פררךם בשמות ובתארים ‪ .‬ואסנס הכוונה בזה הפרק בארנו שבכל מקוסשיאק׳הרב !לעי ־זאת‬ ‫ול»ת על ענץ אח׳‪.‬זאף שיש להם הכנוע מעחלפג׳‬ ‫ואתגלי ולח י‪9‬‬
‫‪ ,‬ל עזו ד על עו מ‬
‫כי רם ונש^א אין עניינו; דמובן ממנו עליונות מקוכש ההשאלה הוא להבדיל הענין הב׳ההוא מן‬ ‫לעתם נוה הענק גי וכשעניןזה עשצק הספק הקודם אשר עשו‬
‫הא־וכן כאן אמר ולפי זאת ‪,‬ונו׳ני ועברתי‬ ‫אבל עליונות מעלה ;‬ ‫אס מלת ומנדים המפרשים כי לא ישפק הרב לתה אמרו על‬
‫בחרן מנרי׳ לא היה במרא׳ הנב!א׳אבל ר״ל‬ ‫הנגואאיל השם עוארי׳רכי׳אלא איןעשיס עניני׳גבללים‬ ‫״) ל ה ע ל ענין א‬
‫והוא נימת‬
‫שהש״י היה אומר באותם המערכות הגוזרי'‬
‫רע בארן מצרי' על צד הפלא יתקיימו‪ :‬לכל‬
‫פרק אחד ועשרים‬ ‫למולניס לה אשיג שהס מעניין אח׳ והבן זה כי הוא מבואר *•‬
‫וענית♦ פרק כ א עבר ענינו הראשון « הכלל‬ ‫י‪,‬לת‬
‫ג א מי ה דיר חשל‬
‫עניינו הראשון הו^א בענין העתק גוף מי שיעשה ר״ל מלת מי אינה נזפלת על■‬ ‫העולה מזה הפרק ני עבר‬ ‫■‬
‫כמקרס ועקדהגחתו הראשונה ל^תגועת החי המדבר לבד אלא לכל דבר ‪ .‬שיעשה‬ ‫עבר‬ ‫לכלות ענינו הראשון הוא כענין העעק גוף כמקום‬
‫‪.‬כמלך ה־‪.‬זנ׳מחקו®‬
‫‪ *J‬למקום‬
‫מעשה ויעכור גכולו ‪ :‬וכגבד עברו יין ♦‬ ‫‪ .‬הפושעים נ‪ 11‬הוא לענועע ב״ח על רותק אחד ישר ‪ .‬ושניע‬
‫ך‪ ,‬ע א צי א חי ו עני תי ‪:‬ושאל להחשךהקולו׳כאויר כתו ויעבירו קול כעי!י חיים ע^רוחקאהדישר • והוא עכר לפניהס•‬
‫ר”ל פי׳הפסוק כן מענין היין הוא שישמח‬ ‫‪ . :‬להכותם ועוד אם‬
‫האדם ולא ישכרנו וזה היין עבר גבולו‬ ‫להמשך‬ ‫עבור לפני העם וזה הרבה• ואחר כן הושאל‬ ‫מלת ו עני תי חירס המחנה אשר אנכי שומע מעבירים עס וי‬
‫‪ .‬ט ל' הפנס חה ענין‬
‫־ לם־׳יד צה נ איז יפי׳הרןול שאני שומע מעבירים עם יי׳ ‪ ,‬הקולות באויר • ויעבירו קול במחנה ״ אשר אנכי והשכיר האדם ר“ל היין נצח אותו והשכירו‬
‫שומע מעבירים עס יי'׳ • ואחר כן הושאל לכיאר־ז ‪ -‬וא׳׳כלפי זה הפי׳היין הוא אשר עבר גבולו״‬ ‫‪.‬מצרים יאדתאמר חותו ואותרי׳אתו » שלישית יאמר לכיאת‬
‫ובגבר אשר עברי‬ ‫יין ‪.‬‬ ‫גלול אור הנברא בדמיון הנביא אחר והנה תנור האוררהשכיבר־־‪ .‬אשר יראוהו הנני איס בפרארת פ א וכגבר עברו ‪.‬‬ ‫ולוה הוא דזתק‬
‫ועניו וי כי מלת‬
‫אעןף מגבולו בעבור היין ויהי׳ כנוי עכרו שב ליין‬ ‫ן^נן‪,‬ך‬ ‫ועניתי מורה על עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה הנבואה • אמר והנן‪ -‬ןק;ןך‬
‫והיה זה במראה הגבן^ןץ ולא לאדם ‪ :‬ואס זכרו זה ככלל ההגדות‬ ‫והכמי והיה זה כוןראה הנבואה ני במחלת הספור ’ עבר בין הגזרים האלה •‬ ‫השגה ומלת‬
‫מורה על הגורס‬
‫וכו' * ר״ל וא ע״פ שזכרו רז״ל שפניו שב לו‬ ‫זאע‬ ‫ועל‬ ‫;‬ ‫אכרם‬ ‫על‬ ‫נפלה‬ ‫ותרדמה‬ ‫אתי‬ ‫מס תאחר נמלת‬
‫ית'הס‪]^.‬כרוהענין כהגדו' וכו׳אין זה מקות׳‬
‫את ההשאל? « ר״לני כמו שנאמר על האור ׳ כי תחלת הספור אמר ותרדמה נפלה על אברס‪ :‬ולפי‬ ‫ו עני ה' לנגו^‬
‫זאת החשאיה נאמר ועברתי בארין מצרים וגו׳וכ^ לכ^יאסבארזכה ‪ :‬כקש השגה אחת *‬ ‫מצרי׳ שהוא ספור הנראה לנביי׳ים כדתיונס והשפע המשפיע‬
‫משה לעסנמס שנאי‬
‫מה שירמה לו • וכבר הושאל עוד לכל מי שיעשה שהז׳ע^ה כקש זחקר בשכלו אס יוכל להשיג‬ ‫לו והות וענדתי להס כן נאתר לפי זאת ההשאלה על פחות‬
‫מעשרת אחד ויפליג בו ויעבור גבולו אמר וכנבר מהותו ית׳ באתרו בתשובת השאלה ופני לא‬ ‫גאר! מצרים נדאס ׳ השמימיות הנאים מאת האל להרוג את‬
‫נ«ה תכלי' התראות‬
‫‪#‬הה ענדה ההיא המצרים צמו שאמר ועברתי בארץ יזצרוס ‪ .‬עב ת יק • וכבר הושאי^ עוד'למי שיחטיא כןן^ך‪ -‬יראו זאס הוא ע״ה לא בקש זה אין באת‪,‬אליז‬
‫התשובה מחה שלא בקש אס כן כשאתר‬ ‫אחת ויבוק כונה אחרת ותכלית אחךןק ‪ ,‬ן ן ‪ -‬ן ן ן‬ ‫׳ לענוד גזי ת האל וכל מה שידמה לו ; רביעית הושאל לכל‬
‫‪ .‬הראיני נא את כבודן ר״ל שהיה רוצה להשיג‬ ‫עליהם או על די ו י מי שיעשה מעשה אחד ויפליג בו ויעכור‬
‫‪ ,‬י משל כתלויסעונר גבולו אחר נכגבר עכרו יין •אמר! המפרשי' ׳ החצי להעביר ו ; ולפי זאת ההש^'ה הוא אצלי אבדו‬
‫מהותו ית' ‪ :‬לידיעת הפעולות המיוחסות‬ ‫‪ f‬פחקום לחקים‪,‬‬
‫לו ית׳ • ר״ל שהש״י החטיא כונתו כשלתו‬ ‫( להנקס מהת‪1‬רלי‪ ■#‬ני פי׳הפהוק כן ר״להיין נצח אות! ואס כן ’ ויעבור •י!על‪,‬פגק ויהיה הכטי בפניו שב לו יתעלה •‬
‫מהותו ית' והעתיקו הש״י לענין אחר והוא‬ ‫וכןשמות^&תינוכיפגץזהשבלויתעלה״ ואכש‬ ‫ואין עענה למלת­ לפי זה הפי׳היין הוא שעבר גמלו והאמת‬ ‫\‬
‫תרגום אנק׳שתינם‬ ‫‘'‬
‫זכרו זה בכל ‪ S‬הנרות אין זה מקו מ ט‘ • א ב ל הו ^ שיודיע לו כל פעולותיו ומה הס הפעולות‬ ‫ןאייוגצי ני כחן כן ני למה שהאדם עכר הגכול כשתיית היין‬
‫חזוי! מעט לדעתט • ויהיה פניו כגוי להקדוש כרוך ‪ .‬שהודיע לו ?שיי׳י הס התארים הנאמריס לו‬ ‫המס ו עני ה'לנגן' נאוזר ני היין נצחז ועברו מגבולו ומשכלו‬
‫מצד פעולותיו זזה ‪ .‬שהשיב לו ית׳י״ג מדות‬ ‫ואיקגלי ה'לחמת'‪ ,‬והשתכר ; וככר נאמר חנןשית למי שימין‬
‫ית י‪:‬ציא‪.‬י והרצון_‪ ,‬כונה אתת ויתמיא אותה הכוונה כמו נהוא ‪ :‬הוא • ונאור זד־יו כפי מי שיראדי‪-‬לי שמשר־׳ ע״ה‬
‫ש הס תארי הפעולות ; כמו שאבאר • ר״ל‬ ‫גוה ההנלו׳וההרא‪' 1‬‬
‫בפ׳נ״ד מזה התנקזואמרו העלי׳‪.‬חמנןז ר״ל‬ ‫בראיירת‬ ‫עד שלא ישול נו ש‪ ' 1‬ירה החצי להעביר; ‪ t‬והרצון בו ניהוא ‪ ,‬בקש השגה אחת ״ והיא אשד כנה אותה‬
‫הפק שאותה התכה‬
‫הוא חכת ננורים ירה החצי להעכיר הנער מכווכי;ו כדי שלא ^ פנים • באמרו ופני לא יראו״ ויעדדל כהשגה למטה אמר הרב קה שאני אומר‪.‬העלים קמנו לא‬
‫מטה שבקש״ והוא אשר כנה אותה בראיית אחור• תחש!׳שהי'לו למש׳משאיומתן עמי ית׳מזאת‬ ‫וגויה נאה עליהם יכין הנער‪ -‬כי׳יהונתןיצא לדבר עס אדם‬
‫פרק ליח הלק א׳ וכבר השאלה אלא שמצא בשכלו שההשגה ההיא‬ ‫מהשי׳ינעמ׳י^־ו‪ r:‬זחד אלא לצחק כחצים ן ורכים הקשו למה ‪ .‬באמת וראירת ארת אהורי ‪.‬‬ ‫אם תנ‪ 1‬ר ע ‪t‬ן ‪ t‬ל‪:‬‬
‫שילך הנער עד ; ׳העירונו על זה׳העניין במשנה תירה • ואם’הנה כי נמנעת ממנו ‪ :‬כפרק מפרקי זה המאמר•‬ ‫ני׳ראה לא יהיה פשט הכתוב כדי ‪| j’u‬‬ ‫אם ראם' ‪..... .‬‬ ‫_‬
‫ר״ליבאר ב‪/‬ההקלקבפרק צ״אל״כל״ג‬ ‫»ננ!קה והם דנרי®‪,‬־‪ ,‬מ ןו׳החצי׳ דהיה להעבירן על ענין הראשון‬
‫®י’׳■'’*‘ ייייי*’"י‪■ ,‬התשובה בזז ני למה שהיה יונתןיוצא לדבר ‪ .‬ה׳יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא השכונ׳בראיית‬
‫ל״ד ׳ ז‪1‬א אס ילזה אליו עזר ^הי » ד״ל שמי‬
‫שירצה להשיג מתר ממה שבטבעו להשיג‬
‫לידיעות־הפעולות‬ ‫רא)י‪.‬שישצין‪ .‬פגי׳והעבירולענקאהר • כלומר‬ ‫‪I‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫גוה נ‪ 1‬ג ר לפי‬
‫ההנחה ‪9‬לי׳ש‪ 55,‬עס דוד ואס היה אדם שס היה‬
‫המיוחסות לו ית' שיחשב ב ה ם שהם תארים ר בי ם תשובש המגתו תי‪,‬ימות נפשו שלא תשיג כלל‬ ‫»ג! דיך כויתי החצי׳נדי שיאמיהנה החצים ממך והלאה או‬
‫אלא אס כן ילוה‪,‬אליו עזר אלהי ‪.‬אם שפע‬ ‫כמו ־‬ ‫‪.‬‬ ‫הכה התצי׳ממן והנה כדי להעכיר הנער‪.‬עד‬ ‫״;‬
‫המושפע אליי מהשכל הפועל !אם מצל‬ ‫שס‬ ‫אדם‬ ‫עעה׳שאץ‬ ‫אכל‬ ‫החצים‬ ‫מקום‬ ‫גין‬ ‫לשנים!יענרו‬
‫הכנתו המזגית כפי משפטי גרמים השמימיים שאז יועיל לו העזר ההוא שלא‬ ‫גתייו ^״כ<!ין בזי ‪.‬־!רצה לדבר עס דוד פגי׳כעט׳ לא היה ראוי להשלין החצי׳לנן נאמר כי היה זה‬
‫יפובש כמה שישיג וידע עס היותו שואל השאלה היקרה ממנו ‪:‬‬ ‫להשליך החצי‪‘/‬‬
‫‪.‬‬ ‫יוחדשפירש כדי‪,‬להחטיא כזזנתז כדי לחשוב שלא יצא יהונתןלדכר אאר אלא‬
‫•זר״ם ויגע ‪ iv‬ם♦ והנה לפי זאת ההשאל׳אמ׳ויעבור יי׳על פניו שהחטי׳נוונתו ני הוא שאל הראני׳‬
‫וזהו‬ ‫‘‬ ‫?גישה מחש ‪8111‬‬
‫וויה ‪0‬ר<וה הגגו‪5‬ן׳ נא את כבודן והחטיא כוונתו בהשגת הדרכים ‪ :‬ר״ל כי משה בקש השגה אחת והיא אשר כנה אותה כהשגת פנים כאתרו ופני לא יראו וייעדו כהשגה למטה מא&ןר‬
‫‪M51‬‬
‫‪?( pi‬‬
‫קוחש‪I‬‬
‫מיו‬
‫‪cnit‬‬

‫ולשיר י‬
‫י \‬ ‫׳»•»׳‪• • • •-‬״*‬ ‫׳־■ ”• י ׳ •׳ •<ן‬ ‫‪r‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪..‬‬ ‫*יייזג ‪• -‬‬
‫״יי ט ת • ^איוי אנקלוס כי הענין העוכר הוא הכבוז כמ״שבעבור ־כבודי שאינו עצמותו יתכרן כיי כבוד יי׳ אינן יי׳ אבל הרב יפבור שהכבוד יאמר על מהותו כמו‬ ‫^;י׳י‬
‫ג‬
‫נא תת כבודן והנה הרב נעזר מאנקליס שתלת עבר הוא י נסתר)אנקלוס אמר שעבר השכינה גס כן אני אומר שהעובר הוא הק!ל)יהיה‬ ‫" » ן ‪ , ! ,‬ו ג ! ‪ ' .‬מי‬
‫לקיל פי נאלה הקלןת נעצקן נא הדבור למשה נק״ש זי‪ 5‬תע אחי הקול מדכר אלץ ןלפי זה השני; ‪,‬יהי‪9‬‬ ‫‪ . «m1‬הקו ההוא אשר קרא ולא תרחיק מזקת הקריא?‬
‫עי׳‬ ‫‪. ,‬‬ ‫־■■ ־־־‬ ‫־‬ ‫‪‘ ,‬‬ ‫־ * ־‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫־׳■‬ ‫; •‬ ‫‪■■ :‬‬

‫;‪c‬‬
 ‫קי ק א ש‪ ,..‬״‬
‫שם טוב ‪’ .‬יג‬ ‫םווודח ־ בבוכים חלק‬
‫פי׳וויעכור קל^יי' על פניו ויהיה כפל יי׳ לקריאה כי הוא ית' הנקרא כמו משה‬ ‫•מהו שאמר וש>»מי כפי * ר״ל‪.‬ןאני א>נ»ד ‪1‬ןש‪1‬א ^כשלוי;מ>י‪ 1‬עדש^תטיא‬
‫דימה לייגע על פי■‬ ‫‪ 'w‬כל ‪ ,‬חשה והנה בפי׳הראשון אשר אמר הרב שב אל‪J‬ה ‪g‬נרא לא אל הקריאה)יהיה פי׳‬ ‫יוגתן ואעבירן לענין אתר והו^ידיעע פעולו^מ יפ׳‪.‬ואס ‪ P‬לפי‬
‫יי״ל שיזעפ^'‬
‫הכתוב כי השם החסיא אלו השתי שמות‪1^.‬גת עצמותו על יוה שהוא עליו שנעתק נזליזמה‬ ‫‪.‬יה התעחד היה השגהגכיאיפבמותלט ולא היה שוסדכרנכרא לא סמדמה ולא‬
‫וידיעה המצאות אין־ §מ^י‪ 6‬בל כי הס כ‪5‬ס'דבר אחד ‪ :‬ואמרוועלץ לבחור לייעלע ולצדדי! ולן‪:‬‬ ‫ייון לנפש ‪ :‬יקרא דיי׳ מימרא דיי׳ שכינפא ליי׳ • אלו הג׳ תלוקופשעשה‬
‫היו׳ הנ)(חי בללילי'‬
‫יסכן שיאמר לה‪ %‬׳‬
‫׳ ‘ אי)‘ה מהאמונות! שתרצא •־ יזס שיהיה‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•אנקלוס ‪ .‬הס לבאר עניין הקולי הנברא ‪,‬‬
‫המעמד הגדול ההוא כלובמראה׳הנבואה עגר לפי‬ ‫‪ .‬כ מ ו ש א כ א ף בפרק ל׳ד חלק א׳ ו א מ רי ה;|ג^ים מ מ נו •‬ ‫‪) .‬הכבוד הנברא‪ ,‬ור״ל > ‪r'X‬‬
‫‪,‬והרצון בו כי לא היה דבר נמצא חון לשכל יזדאשונס • ג'פלמי_‬ ‫__‬ ‫‪■ L -.‬‬ ‫המושכל קופשש מכל גשמיות ומכל עניו‬
‫שירצה הרצון׳‪/ ‘ *;.‬‬
‫והיה זה כלו שכלי גמור‪ .‬א‘^׳־ ביקש ואשר ‪ .‬גמלת מי שלו'‪V'•';,? ‘.‬‬
‫או־צה בו כי ז א ת ה ה שג ה נ ע ל מ ת »‪ 1‬נ ע ת ב ט מ‪• , - 1‬‬ ‫‪.‬י״קיי נקיא יקיא דיי' לעיל״ ה ‪4‬‬
‫אשיג■ אין חושש בו כלל אכל כלו השגות‬ ‫ו ש כ > א ד ם ש ל ג ם ע כ = הרבי! ש כ לו כ מד־‪ ,‬ש נ ט נ ע ו‬ ‫‪.‬ויקריגו וכשהיה ״ ע ל ‪, f<3x‬ק‪,‬ל‬
‫‪,‬שכליות או שיהיה כלו השגה שכליא)יתחבר מי נחו ת יהוד' הלוי‬
‫ירושלים שהוא כמו‬ ‫^‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ .‬״ ‪1/‬‬ ‫‪1‬‬
‫ש‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫•‬ ‫ה‬ ‫רי‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫שבה‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫וי‬ ‫•‬ ‫שיג‬ ‫שי‬ ‫לנפש‬ ‫חון‬ ‫‪.‬יקראהו מימרא דיי׳וכשהי׳הענין‪.‬‬
‫לזה השגת חוש הראו׳לדכר צברא ביייאתל מה^ והוא ש‪ 1•:‬היין‬ ‫ה ש ב ת ו א וי מ ו תי כ ט ו ש א ב א ר ב פ׳ מ פ ר ק ק ז ה ה מ א מ׳ •‬ ‫יקראהו‬ ‫נברא‬ ‫■ מושג בחוש ׳אשד הוא כבוד‬
‫יגיע שלמות השג׳שכלית כמוישפי׳אנקלוס ־שהוא המעביר כמו‬ ‫בלא‬ ‫נברא‬ ‫אצלו‬ ‫‪ .‬שכיכתא דיי׳ ) אשד עכר‬
‫פרק}ל״ב חלק א׳ א ל א א ם ילוה אל>ו‪,‬עזר אל הי • כ מ ה‬
‫אסלא״עהקהםגהנ״נגפידעעקנקלי'‬ ‫; ^זפק ״ ר*ל לפי פי׳ אכקלוס יהיה־ העברה‬
‫בתכרהס בין שבאלהאדסשהוא‬ ‫שבח באכרהס‬
‫נמרחה הנבואה כמו שבא‬‫כמראה‬ ‫התרגו׳ נ ה ג‬
‫י‬ ‫יי" ב רי • !א ב ל‬
‫ע^*‪, 7‬יע* ד‪ ,‬ע‬ ‫תי כ פי ״*‬ ‫״•יי*•״׳ר ו ש ב‬
‫׳״*ך׳'‬ ‫שאמ‬ ‫‪ ,‬גמורה מהעברת גשם ממהום למקו׳ויהיה‬
‫הכאריס או שיהיה עם זה השגת חוש האזן‬ ‫הו‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫שי‬ ‫דבר‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫כי‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫•־‬ ‫ם‬ ‫הענייניכ‬
‫מנהגו באלו הענייניט • תר־ז כי כל דבר שימצאהו‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫הגו‬ ‫מנ‬ ‫‪ .‬ה^ין אשר ע‪3‬ך‬
‫י‪^’1‬ית פועל בו‬ ‫הגששמם׳ 'ויהיה הקול ההוא אשר' עכר וזהו כפי‬ ‫שיגיהההג‬
‫אוממשיגי‬ ‫מותתאו‬
‫הבוןל»‪-‬ז^שיגהו וגגששמו‬
‫אילל ה ב ו ^ ן ו ש י ג ה‬
‫תן א‬ ‫לו ז |‬
‫ממל ן‬ ‫• שכינתא הנראית לחוש ומה שאמר ! י ק ר א‬
‫לעניין ^האחרון ובזה לא אמר הרב אנ‪ 5‬לא יהיה ^בל נו!מת^‬ ‫ההוא ל ענין‬
‫היחס ה הו א‬
‫‪,‬וישים הי חס‬
‫•יהשבהו‪.‬בחסר‪^₪‬ג■ ‪ •• f*f‬וי שים‬
‫‪ .‬ר״ל שמר״עה קרא יי׳ יי' וכו׳ ‪ :‬כי הלבד' •יה שבההבחסר ® ^ ^ ^ ■‬
‫א ח ר ‪ ,‬מ צ ט ר ף י ‪ /‬ב ו ר א מ ה ו ס ר ‪ /‬א מ ר ב א מ ת ו ה נ ה >ו׳ ־•‪ .‬ה ק‪ 1‬ל ?י^א כ ח ר א׳ הנ כו א׳ כי או לו ש ל ח שה ר‪” rt‬ל‪m‬םה‪'lp‬ע ‪f‬‬ ‫׳ ה עו ב ר הוא דבר ו כו׳ י ר׳׳ל מ ה ש מ חז ק‬
‫ז׳׳ל היודס■'!נצוצו‬ ‫‪,‬לא היה כ ק ל מז‪ .‬א ל א‪ .‬קי ל א ל ה' נ‪-‬ייל או‬ ‫נ צ ב ע ל י ו י ס ר א חיי׳ מ ע ת י ע ל ו ה י • ו א מ ר ב א מ ר ו ‪ ,‬״ ‪1‬‬ ‫‪ .‬ק צ ת ל פי רו׳ אנ ק לו ם שיאתר שהענין‬

‫;״ל‬
‫‪S‬‬
‫ד‪ v-‬״‪5‬‬
‫‪S‬־‬ ‫ע הו כן ע ש ה ב א ם מ‪ 1‬י ע כו ר ״ ע ל פנייי קיי א פ ע־ יפרק ‪ M‬נ א ‪ .‬הכיק׳נל‪ 10‬ן ע נ י י י «׳‪.‬‬ ‫■ איננו יי׳ אכל הרב ז״ל יסבור אותו שכבוד­‬
‫ולפי זאת ההשאלה נאמר הנה נייוה ש>וי‪ 1‬כמ‪1‬‬ ‫יי שכינתיה על אפוהי וקרא • והנה יהיה הדבר אשר ‪.‬‬ ‫‪ ,‬יאמר על מהותו יתכרן כמו שיפרש בפרק‬
‫יי"ל בי ע‪3‬יח” ^נ> ^‬ ‫‪.‬אנכי בא אליובעב'‬ ‫עכר אצלו נברא בלא ספק • ושם כינוי הנסתר בפניו‬ ‫• ס״ל מזה החלק ‪ :‬ויהיה הקול ההוא אשר‬
‫השנינ׳הנבוד הנברא יחון לנפש ומענין בא יייוע׳ י»נערהגיע‬ ‫שב אל משה רבינו • ויהיה פית׳על פניו לפנץ״ כסו‬ ‫‪ i‬קרא • ‪.‬ר^ל שהקול הנברא ההוא היה קורא‬
‫‪.‬דברוובא יי׳אלהי ־כלומר ‪ 6rp‬ייעול‘; ^ ^ ^ ^י ^ צ &‬ ‫ותעברהמנחהעלפניו‪'-‬וזהגפכןפירוש‪.‬יפהוטוכ‪.‬‬ ‫הנביא שיודיעהו הקול ההוא אתיתו׳מסי^יי‬
‫‘ ‪, .‬הטובי אשר הטוב ההו מושפע מןהאמצעיי והלו׳׳סוי׳להעכי?‪.‬־‪,‬‬ ‫’ויר־וד»י‪.»»-‬י־ודזיי*יפ‪%‬ג־וי‪»> 1‬עוד^><ו־מ«רורדרחרר ‪.‬‬ ‫‪ .‬התציאהולכן זה הקול הודיע לו ע״ה ^‪^-‬י'‬
‫ב ע בו ר ‪.‬ואחרו המפרשים בי זה הפרק חיוו לאמרן גונת סנטר ‪Bsejfti‬י*‬ ‫ו מ ט ה ש מ חו ק פ י ת ש א נ ק לו ס ט א ר ‪.‬‬ ‫‪-‬הפעולות הנאמריס לו ית׳ באי זה צד ן‪(,3‬ו‬
‫‪.‬כבודי • כבר ביאר כי הדבר העובר ^‪-‬וא דבר‬ ‫‪ .‬זה בחינה ינשרו ; קול אומר קך^ ‪.‬‬
‫‪/‬להעביר!‬ ‫*• ב״לת‬ ‫הש ‪ 0‬הושאל ל ענין ש אי מ גון' ‪t‬‬ ‫־‬ ‫ל ו י ת ב ר ך ׳ ‪ -‬א ע צ מ ו י ת פ א ר ש מ ו ו ע ל ה כ ב ו ד ה הוזיי' ^‬ ‫שהקול ב ע צ מו הי ה אי ת ר קרא ו הי ה ה קו ל‬
‫ו א ח רי‬ ‫היציאה כ נ ג ד הבי א ה‬ ‫‪,‬פרק כי‬ ‫ע ל פ נ י ו ו כ ו׳ ״ ו א ט א י■‬ ‫א ם ׳ ע ד ע ב ר י • ו י ע ב ו ר יי׳ *‬ ‫' ; ה ה ו א חשיב מ ה א ק ר א כי ז ה ל א ןי וי ק כ מ ה‬
‫כשמש יצא ע ל ה א י ! * כ ל ו ח י ־מ?!ם ’ ' ה ת ח “ויכ^^ו‬ ‫‪,‬‬ ‫כ מו שי ע שןן‬ ‫א פ ש ר מ ב ל תי‪ ,‬ח ש ו ב מ צ ט ר ף מ חו ס ר‪• .‬‬ ‫'‪ .‬שאנחנו בו ר״ל^שלא יזיק בתה שאנחנו כי '‬
‫ה ר או ת האור )יש לשאול ל מ ה לא יהי ה ז? סי׳רלו התציחקו‬ ‫ה מ חו ס ר ה הו א י ק ר א ‪.‬‬ ‫פ ע ם י שי ם‬ ‫אנ ל‪ ,‬לו ס ת מ י ר •‬ ‫‪-‬ו הו א לה סיר ה הג שמ ה יז מנו י ת׳ כי כ עי כל‬
‫‪,‬‬ ‫לפי זאתל^אע‬ ‫ו פ ע סי שי מ הו מי מ ר א • ו פ ע ם י ש י מ ת ש כ י נ ה • כ פי‬ ‫■ ה פי׳ מ ס ו ל ק ה ה ג ש ת׳ מ מ נו > ז‬
‫נאמר ומגמר י‪,‬׳‬ ‫> ׳ ״״! ״׳ *י אשי תחת הארן יצא ונתגלה על האק )יש‬ ‫״‪ 1,1‬״‬ ‫‪JJ‬‬ ‫‪-‬ר״ל שנאחר בו שההשג׳ ההיא היתההש ‪u y a i‬‬
‫עצפניי וירצדנו‬ ‫ענייןכם • הנה אנחנו ג כ נשים המצטרף המחוסר לומרשאן< שיהיה ה ד ב י ק הטונה באמרן‬ ‫שכלית נטאיית ולא היה בו שוס חוש ולא‬
‫^^‪2‬ונהנר‪%‬צ״‬ ‫הנהקול• ויהיה העניין ויעבו׳ קול יי׳ על פניו ויקרא • השתשיצא לאהיה כק‪.‬יע אורו אלינו ל׳ש‬ ‫‪.‬נטדנכר׳^זוןלנפש ולא כבוד נברא במדת׳‬
‫ואני נפלא מ^‪1‬ד על‬ ‫וכבר ביארנו השאלת הלשון לקול עברה • ויעבירו כי‪.‬השמש לעולם הןא על הארן אכל הכוזנ׳‬ ‫• ולא קול ננרא חון לנפש )לא במדמה מהו‬
‫שהרישלל יו״ג‪, ,‬‬ ‫יגיע אורו א לינו ; ואיורו הנה יי׳ יוצא‬ ‫כפי הפירו׳הראשוןוכפי הה^אל׳התתישיתז • קול במחנה • ויהיה הקול ההו«>ן אשר ק ר א ‪.‬‬
‫פע״־ים‪::^:,‬״‬ ‫חרהיק היות הקריאה מיוחם־ לקול • כיבאלוהמלות ממקומו יראה ‪27‬ר‪ ,‬הנסתר עתה מחני ‪* ,‬‬ ‫■אוהיהשסעסזה• ר״לאןשנאקי^יא״עי*‬
‫כעצמם בא הספור על דבורו תברך למשה ; ‪1‬אמנס נאחר הנה יי׳יצא חמקוקו ירצ׳לברן סני יי<״׳עויו‪4‬ני‬ ‫‪,‬‬
‫וישמע ‪ 1-1‬ת הקול מדבר אליו• וכמו שיחס הדבור הנסתר לחה בי כל מת תד‪ /‬מ אתו יוחס צ?יו״יילןל‪:‬ז‬ ‫־■אלא לדבר נברא ו נו ׳ ‪ .‬ר״לואסנאמו‬
‫לקול כן יחם ה'‪/‬ד• הקריאה לקול • וככר בא כמו זד! כדברו כח״ש כדבר יי׳ שמיס נ^שי )אמנס ^ותה ההשגה ממנו‬ ‫אחר שהיתה ההשג׳ההיא נבואית למה היה‬
‫י‬ ‫‪.‬צריו כטדנברא חון לנפשדהי׳ענין חושיי כביאור• כלומר יחס האמירה והקריאה ?^קול*‬
‫הע‪,‬ן‬ ‫פני^יי‬ ‫ככלים‬ ‫■‬ ‫י ואומר שמשני זה היה צריו הנכי אל‪-‬רי א ^ קול אומר ק ר א ו א מ ר מ ה א ק ר א • ויהיה הפי׳ לפיזד־} •‬
‫‪ ,‬נכבול ההוא לפי‪,‬שכראי\ הכבוד ההוא היה העניין ט • ויעבור קול יי׳ על פניו ויקרא יי' יי׳ אל רחום וחנק• והנה כפל יי'מ׳ לקריאה• כי‬
‫הו אי ^‪€‬ךמקר א‪.‬כטום שהמ שה אברהס אברהםוזהוג םכ‪ 1‬פירנ א ה ם אוול א תר חי ק‬
‫ץ ‪./‬ס■ ־ ‪,» i‬״‬ ‫■ ה־״!ז א ס לא י״‪/‬ה המגה ינו׳י׳׳לשא‪ ,,‬היות זה העג ‪ f‬העסוק הרחוק להשיגו סובל פירושים רבים • כי זה לא יזיק בטה שאנחנו נו•‬
‫־״״'יי!־!״‪,‬״‬ ‫•אייייל״׳אנקלזס שהיהשסהסנה״ס״נ י ועליךלבחוראיזוםןההאסנו'שתרצ'‪-‬אםשיהיההסעמדהגדולההו'כולו‪:‬כזרא'נכואהבלא‬
‫?לוו׳הצכי׳והענירז‬ ‫חזן לנפש עסההשגה השכלית ננואיית ז ק ספק • וההשתדלות כולו השגות שכליות ■׳ד^שר בקש ואשר נמנע מטנו ואשר■ השיג הכ ‪4‬‬
‫ממנו הזולר כגדול‬ ‫אם נאמר שהשכינה שהזכיר אנקלוס באמח שכלי • אין חוש בו • כמו שביארנו תוז ■‪r/‬׳‪ : f‬זו ה\ה שס עם זה השגת חוש ראות • ^שבל‬
‫‪ -‬שכינתא שירצה בז כבוד נברא‪.‬חון לנפש‬
‫לדבר נברא בראייתו יגיע שלמות ההשגד‪ ,‬השכלית • כמושפירשאנקלוסזהאס לאהיתה‬
‫י'נראה לחוש הראו׳ אכל אס נאחר שהשכינ'‬
‫נ<!מרו והי>יענו׳‬ ‫שהזכיר אונק׳ ר״ל כבוד נברא כמדמה ולא ההשגה הנזראית וזהיא נס ק בסראה הנמאה • כסו שנא כאברהם והנה חטר עשן ולפיד‬
‫■‬
‫״ ™ '’ ”‪JS‬‬ ‫חון לנפש ולא הית' השכינה רק כבוד נברא אש אשר עכר • או שהיה עם זה השגת חוש אוזן‪.‬נ'כ • ויהיה‪.‬לזקולהוא אשר עכר על פניו‬
‫הסנייו פיזרייעהו‬ ‫‪,‬בתדמה‪.‬כאשר אתרנו על אברהם באמרו אשר הוא נברא גם כן בלא ספק• בחר אי זה מן הרעות שתרצה • כי הכוונה כולה ש^^־ן‬
‫ווהו יומרו וקדמות♦‬ ‫• תנור עשן וכו׳ אז לא‪ .‬נאמר שהיתה השכינה ׳תאמין אמרו הנה ויעבור יי׳ כמו עכור לפני העס • כי השם יתעלרן אינו גוףולא תכשר עליו‬
‫השגת חוש ראות ויהי״ אקיו עבר כאחמ‬
‫' ‪.‬‬ ‫; ה ת נ ו ע ה‪ - .‬ו א י א י פ ש ר ש י א ם ר ש ה ו א ע ב ר ‪ :‬ל פ י ה ה נ ח ה ה ר א ש ו נ ה כ ל שו ן ‪’ :‬‬
‫;אשד עכר‪ .‬בין הגזרים וכו׳ ; ‪.‬או שהיה עם‬
‫פ ר י ה ר ד ‪ ,‬ה ב י א ה ב ל ש ו ן ה ע כ ר ל נ ז ו נ ח ת ל ג י א ת ב ע ל י ח י י ם • כלוטרבואו ז' ״ " ״‪■”,‬״‪:‬‬ ‫זה זכו׳ • ר״ל אז שנאמר שעם המת שהיתה‬
‫א ל מ ק ו ם א ח ד א ו א ל א י ש א ו ו ד א נ ז ר כ א א ח י ך כ ט ר ם ה ‪ -‬ו ה י א ״ י ו > ”>’ « ״ ״ ׳‬ ‫*־‬ ‫‪:‬שג׳ ההיא שכלית היה בה קול נברא חון ‪ ^ ’ ,‬־‬
‫‪/‬עש ויהי' בו השגת חוש אזן וזהו כפי ה ^ ; גם כן מוגהת להכנס כעלי חיי ט כמקום אחד • אמר‪.‬ויכא יוסף הכיתדת* כי תכ^* אל‪• *-‬הויו קייס מע‬
‫ויומו•‬ ‫מהנעיחו‬ ‫י‘•‬ ‫־ ן>«ןןך^‬ ‫‪ *,' .‬י‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫• ‪.‬‬ ‫י‬ ‫י •‬ ‫"האחרון ילא אמר בזה העירו׳ השלישי זה ‪ ’ P‬־'‬
‫זיעלור יי׳ ע‪ 3‬פניו‬ ‫‪/‬‬ ‫יו רי ר ץ‬
‫‪ . .‬פכולז כנוי לעוני*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬לא היה הקול ההוא במראה הנבואה וכי׳ ט ‪J‬‬
‫!וזול לנודו !וזחי‬
‫כנבואת משה רבלנ! לא היה כ ^ ל נברא בתדמה כלל וזהו שלמותדאלא לעולם היה הקול שהיה עושה חוץ לכפש כמוחלט ;‬
‫ין כ כ והיא גס כן מונחת וכו ר״ל החלוקההראשונה אינה רומזת המקום אשר האיש בא אליו אלא המקרב איש אחד ליאיש אחר * והחלוקה השנית רייוזת «(ייר ויקל־י( יי׳ יי׳‬
‫והו<ו הורעתדרכיו‬ ‫המרוס^אשר האיש ניא אליו באחרו ויבא יוטן הכיתה כי‪ ,‬תבואו אל הארן ן נואינו גוף כלל • ר״ל כי הדבור אינו גון)אם הוא מקרה כגןף ן‬ ‫־‪* 1‬‬
‫\?השאלה נאתר הנה אנכייוכו׳ • ריל מענין ביאת השנ;^ה נאמר מ ה אנכי בא וכו׳ וקעצין פא‪ 7‬ק־) הנה אמר ובא יו׳ אלהי ישראל ונו׳ • עניינו כא השט>ה ל״ל ‪ nw?j‬וק^תי ״ ‪i‬‬
‫•‬ ‫'‬ ‫תאתר ‪•■■i .‬־‪, .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‘ ״‬
‫‪K‬‬ ‫ו‬ ‫‪D‬‬

‫‪t.‬‬
 ‫‪m iK‬‬ ‫מורה נבוהיכ? ח ל| ‪ .‬ר^‪£^,‬ז‪1‬ן‬ ‫י ־ שם טוב‬
‫בכלים א״כ אין לו דבור אנל להלנ‪ 11‬מ נפעולומ הכאוא מאמ המלכים ט הזב^״ י מאמר הרב הנה שטנה ר״ל ^כבוד י‪5‬נברא’מוץ לנ©* ז בא מרז כלומר *‬ ‫י‪^ .‬‬
‫‪ k n J ?” 0‬הוא כלי לעשוע רצונו אף כי אין לש״יע דבור אכל פעולועיו כלס ברצונו לבר ‪ ,‬ר״ל קיום יעודיז הטובים אשר השוב ההוא מושפע מן האמצעייסווה הפרק רמז‬
‫*וי כלל וי׳ל י® והנה כל הדברים המתתדשים' אף שהש״ימ אינו סבה קרובה לתדוש דבר וא^ו לא^יו ויביאה אל האדם שהתמר הראשון אינו בוף אמג׳ שס כיאה יצדק בכיאא‬
‫אנין שאינו גוף כאשר פירש הרב ז‬ ‫הגיי!וי נתפן‪>11‬ין'‬
‫!וומרווועכי הוא בלתי משתנה אין יגא ^ודוש‪w p 1‬אמנ© ייויוס ^ בסבה ד‪#‬קה כ♦ למה‬ ‫>שלם‬
‫להראות ענק ק^ינו גוף •‬ ‫פרלן מ‬ ‫והשמי©‬ ‫השמים‬ ‫אל‬ ‫יותש‬ ‫מתחדש‬ ‫כל‬ ‫שהיה‬ ‫»ו* פכינתיה על‬
‫ר״ל המצוה שיעשה המצווה‬ ‫צ^ןהי»פבת‪• 1‬ר"® ייותסו אל דברו והדבור ייוחס אל מונז‬
‫השםי^מבואהענייןעינוגו!״‬ ‫מ;ד ■רמ'נ ‪ 8‬ין‬
‫יי״^כלן סה‪1‬י( הפ תי אס כ\ על וה הצד ייוחסו הדברים אליו ן‬
‫גדבויו אינו גוף כלל ג ס הדבור אינו גון‬
‫כלל ואם הס בגוף לכן כשיתפסט המצוה »‬
‫עד‬ ‫•‬ ‫פאשרינ^עליך‬ ‫מיבאדכרךוכבדנוך•‬ ‫‪1‬‬‫כלי‬ ‫*פנין פני וכאשק הושאלה יציאה להראות אעולה‬
‫המצווה מאת המצוה אעיפ שהיא אינה גז ‪t‬‬ ‫‪ ( 0‬ה כן על הנין מפעולותיו כמו שביארנו הנה הושאלה שהושאל לקצתההעדריס • ויבא רע• ויבא אופל •‬
‫פגי ‪ ciic 9CD 9‬יפ‬
‫כלומר התחדש מה סי‪.‬תח ^‬ ‫וכו' ״‪...‬‬
‫___‬ ‫העניר להעלות העעול׳ההיא כפי הרצזןג^כ אמרם ולפי זאת ההשאלה ^‪*«£‬מ*שאל לפה שאינו ג שם‪... ./‬‬
‫אמד יצא‬ ‫פגרנה לל _‬
‫כלל • הושאל נסק לבורא יתל ״‪.‬אס^לבאדברואר וצו׳ רוצה לומר שאמר הגה יי׳ יוצא ממקימי‬ ‫לנר ‪ eis «m‬גו ‪ .‬אלכה ואשוב׳ל מקומי ענין‪.‬העלות השכיב׳‬
‫מתנו אשר הית׳ בתוכנו מעלינו*‪ .‬והרצון באקרו לבא שכינתו • ולפי זאת ההשאלה נאמר הנה אנכ» רוצ׳ לומר שיראה דברו ויתחדשו הנפלאייי‬ ‫״’^*‬ ‫*׳״ניי‬
‫קענרת טזגו‬
‫אשר יעד על יד הנביא עליהם ‪ t‬כי כל‬ ‫העברת בפי הרצק שהוא הרצון הקדום •הטבע‬ ‫*ונצ‬
‫הו«»ר ג‪1‬ומרו ע» המעדניי כשיסתלק הפלא והכבוד הנברא כא אליך בעכהענן״ כייי׳ אלהי ישראל כא בו • וכל‬
‫מיגתדס ובו' • ר״ל מפגי זה אני אוח׳שיראם‬
‫דברו כלומר התחדש הנפלאו׳ני בל‪,‬מתחזי®‬
‫וור אפר היא בתוכנו והיא הנבוא' אשר היה על מה שירפה לזת עניינו בא השכיג׳ובא יי' אלהי • יבא‬ ‫»גרי ‪ >b‬ההס ‪#19‬‬
‫הע‪ 1‬נ ר ‪1‬וחל ה‪5‬‬
‫ייוחס לדברו כאמרו כדבר יי׳ וכו׳ וזה רומז‬ ‫‪ iifii‬י י ^ ז הנביא אשר נמשך אחריה ע״ר השגחה כי דברו • בלוש״ •־ ק^ם יעדיו ^ ^ ^ עי בהם ע^‪4‬יד‬
‫ולדכורי׳ואמירות הנאמדות במעש׳בראשייז‬ ‫ולפי® הנביא היה רואה בנבואתו הרע המגיע נביאיו• והואאמרוכלקדושיה^ך• כ א ^‪2‬ד‬ ‫»‪#‬מר וסכנתי ‪6‬צ‪#‬‬
‫יפפד ר‪»1‬ת)‬
‫וכמעשה מרכבה שר״ל התתדשם מאתו‬ ‫ובא דמי יי' ^היליכל קרושייע^דברי׳לישר^‪:.‬‬ ‫כי‬ ‫הרע‬ ‫שיגיד‬ ‫מי‬ ‫תסתל׳‬ ‫הנביא‬ ‫ובהסתלק‬ ‫ןונין »ני •פני מיי ם‬
‫יתברך ; דמות כעעולות הבאות זנו׳‬ ‫‪ ju a‬עני הלב י‪1‬ו לא יעשה יי׳ אלהים דבר כי אס גלה סנדז‬
‫רוצה לומר מה שייחס הכתוב פעולותיו ית'‬
‫לדברו יתברך הוא מצד שהפעולות הבאות‬
‫‪ ,‬פרק שלשח ועשרים‬ ‫ממשין‬ ‫פני השג׳ וההענדה כו׳ כי גס הדבקות בשם יתב׳ יקרא‬
‫ענין לן כי לון מגינו מחליא העליון למלוא התחתון וכהפל‬
‫ק»גה שכלית וי ‪#‬ין‬

‫מאת המלצי© והשרים והוא מחמת הדבור‬ ‫ודציאה‪1‬כנגדהכיאה • געשהוהמשכש‬ ‫יצא‬

‫‪9‬שג? ננו<(יית זיו הדבקות יסתלק החופף עלינו ובהעלותו‬
‫ונשאר‬ ‫מיותסתי' תעלה ההשגחה לעי שאין ממשין !‬ ‫‪ *J6a‬שכלי'‬
‫שמצוי׳ איזו דבר והעבדי׳ם והמשרתי׳עושי©‬ ‫כיציאתגשם ‪ •Tm^QipDD‬נח בו למקום‬ ‫!‪ Si‬פנים רק הו‪ #‬נמסרה לכל מה שאפשר שיבא ויהיה טובתו‬
‫מהפס בלשון ה ע נ‬
‫מצותו לפיכן כנה הכתוב פעולותיו יתכרן‬ ‫‪2‬ו זולת כעל חיים •‬ ‫וח»ז® ורעתו כפי המקרה • ותבין מ אס תבין אחר •’ יהיה הגשם בעל חיים^‬ ‫כלשון ייייה‬
‫לדברו* ‪.‬ואין לו דבור בשום פנים ‪ .‬דיל‬
‫'ן‪ 9‬הפנפ ‪06‬ר לו ‪.‬שיר של פגעים זמ״ש הרב בסוף זה הספר הס יצאו את העיר • מ תצא אש• והושאל להראות ׳ שהדבור הוא ממקרה אדם והשס ית׳ אינו‬
‫והנמה דן!׳ ופ מיע'‬

‫גשם לכן לא יאמר לו שם הדבור• בדקדוק‬ ‫‪ pfift‬הן‪# /5‬חיי והנה זה הייעוד היותר רע שאפשר שימצא ^עיין שאינו גוף • הדבר יצא ספי המלך• בי יצא דכל‬
‫רקשילקח שם ןהדכור מצד רצונו יתברן‬ ‫הפג?ייתזיי>ל ובעבורו כנה נאמרו אלאאשובה ‪ k‬מקומי הסלבה על כל הנשים • ר״ל עבור המצוה• כימצק‬ ‫ןרזיית זית‬
‫‪?0‬ן‪5‬ן‬
‫להעלות הפעלה ההיא ר״ל להסתלק הפלא‬ ‫תצ*?תורה• וכן השמש יצא על ^?רץ • כלומד‬ ‫‪J‬‬ ‫זה‬ ‫והכן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•י‬ ‫‪.‬‬ ‫®נמצ*יות כלס כתו‬
‫והכבוד הנברא ‪ 1‬כפי^הדצו^ר׳׳ל מאת‬ ‫מיינו פ ר ק כף ההליכה הוא שס יקרא על הראות האור • ולפי זאת ההשאלההיא בל לשון‬ ‫‪#‬ו!מל הרי׳ס‬
‫ו פיי ס ככל נייזי‬
‫האמצעיים יכונה ההסתלקו׳ האזא ^שיבה ‪4‬‬ ‫התנועות• והכלל העולה‬ ‫■■‬
‫הנין מזה הפרק כי ההליכה הושאל גפנים רכים יציאה שבאה מיוחסת ‪S‬ו יתעלה • הנהיי׳יוצוית ‪.‬‬ ‫ג‪ 15‬תן ‪!9‬זן‬
‫■‬
‫הענייןהעלות השנע׳• ר*ל מי• היא הפעול’‬ ‫פולסי'‬ ‫»גייות‬
‫שאמרתי שלהסתלקותהפעולה ההיא יאמר '‬
‫פ‪9‬ג? י(מתת קיימת ראשונה‪ .‬תנועת ב״ת כתו ויעקב הלן סטקומו • ‪.‬יראה דברו הנסתר עתד־ז ממנו • כלומר‬
‫‪0‬י‪3‬ה ואמר שהפעולה ההיא הוא הסתלקות‬ ‫?שפעת‪ 5‬לדרכו * ואח״כ הושאל שנית לגופים־ אשר התחרשמהשנתחד׳אתרשלאהיה• ביכלמתחדש‬ ‫‪ 1‬עול ‪# 0#‬עביר ®‬
‫‪ 1.#‬נ י הי(ו‬
‫הכבוד הנברא אפר היה בתוכינ! ן■ אשר‬ ‫ניוי' העיותרדקות מגופי הב״ח כמ״ש והמים מאתו יתעלה ייוחס לדברו • כדבריי׳ שמים נעשו‬ ‫ינשג? על פגי שגלו‬
‫פה לו ושומו נ‬
‫נמשך וכו׳ • ר״ל אשר נמשך מצד הסתלקות‬ ‫‪ 59‬ו י ולהגין עליו היו הלון ותסור • והושאלשלשים לשתפשע וכרוח פיו בל צבאם• דמות בפעולות הבאות סא‪!-,‬‬
‫ילן‬ ‫כנחש‬ ‫קולה‬ ‫גוףכמ״ש‬ ‫ואינו‬ ‫אתר‬ ‫ענין‬
‫הכבוד הנביא הסתלקות הנבואה ומצל‬ ‫עיי^ ואחרו ?תפרשי׳ שהרצין־בלהכת המתעורר המלגי׳אשר כליהם כהעכיררצרניה׳ הדכר • והוי ית*‬ ‫»צז! ינוק נ חו פזות׳‬
‫!סכיתי כעי ו‬
‫בלתי צריך לכלי יעקה כו^אבל פעולתו ברצונו לכד ‪ I‬הסתלקות הנבואה ימשך העדר ההשגת' בנו‬
‫כ♦ הנביא מנהיג הא)מ׳ ושומר אותה ממצות‬ ‫לתאוו׳רבות‬ ‫ומתעורר‬ ‫תתפשט‬ ‫הנחש‬ ‫והוא‬ ‫'י®‬ ‫®’ י’ ”‬
‫הסתלתית העניו‬
‫השם יתברך מהמקרי׳ והנזקים המתחדשים‬
‫י‬ ‫וכאש‪-‬‬ ‫•‬ ‫שיתבאר‬ ‫כמו‬ ‫פנים‬ ‫כשום‬ ‫נ״כ‬ ‫כור‬‫‪1‬‬ ‫לו‬ ‫ואין‬ ‫ההוא‬ ‫הקול‬ ‫בגן‬ ‫תתהלן‬ ‫יי׳‬ ‫קול‬ ‫אתרו‬ ‫וכן‬ ‫גנסתלת׳ההשנ•‬ ‫^’’‬
‫' יזן האמצעיים ׳‪.‬‬ ‫ול‪ #‬הועיל גלוס ; הנאחרעליו שהוא היה בגן ר״ל הנחות ‪/‬הושאלהלוזראורת ישלהסנעולותיויציאדתכמו‬
‫‪ 0‬רק כ ד קולה כנחש ילך ״ ר״ל שהכי•‬ ‫הנפשיו׳התתפשטו׳בגן שהוא הגוף‪ :‬ואמרו שביארט באשרו הנה יי׳ יוצא ממקומו • תישאלד־ז‬
‫פרק בד‬
‫המתעורר והוא הנחש מחפשי!‬ ‫ולפי זאת ההשאלה כל הליכה שבא בבורא להעלות הפעולה ההיא כפי הרצון נ״כשיבה״ ואשד‬
‫ומתאוה לתאוות רכות וזהו אחר להיעשט‬ ‫להתפשם‪ 1‬אלך אשוסז אל מקומי ‪ .‬העניין העלות השכינד־ן‬ ‫שהוש‬ ‫כמו‬
‫כלומד שהוש׳‪ 1‬למה שאינו ג»ףאס‬
‫‪»#‬נ ‪< 0‬וחרו ויפר‬
‫יי׳ כם וילן יש גו העטןאו לסו׳השגח׳ורצון בז ני‬
‫ענק והראותו *• קול יי׳אלהיס מתהלך ‪.‬‬ ‫^ני עניני ס יקד לקול הליכה כן הושאל לש״י לא לפי שהקול אשר הית׳כתוכיט סעליט אשר נמשךאחריה’העדר‬
‫^ ר׳ל הכתות הנפשיות התתפשטו׳ בגן שהוא‬
‫'הגוף ן כלומר שהיא הושאלה וכו׳• ר״ל‬
‫פני‬ ‫כמלז!ן וקה שנאמר על הש״י הס דומים אכל הם ההשנחרחבט• כסו שאמר מיעד רע והסתרתי‬ ‫©ויינו ו״ל‬
‫‪#‬לכיס ולנו כזוולס‬
‫מפני זה מזר הרב ופירש ואמר כלומר למה‬ ‫©להיכל זולפימכין דזמיס לתה שאינו גוף בין שיהיה זה הענק ־‪.‬מהם והירי״לאכל • כי כשנעדרה ההשגהה הופקד‪.‬‬
‫מאינו גוף וזה כבר אחרו הרב למעלה הוא‬ ‫והמדע על שני פנים אם להתפשט הענק המטע ונש®־• כמרוז’ לכל מה שאפשרשי‪^ 1‬‬ ‫יכיל כתנ‪ 1‬נ׳‬
‫‪#‬סנס ד ע תינו קוי ס‬
‫‘מצד שעכשיו הוסיף לבר אחר שלא אמרו‬ ‫^וט ורעתו כפיהפקר׳״ ומה קשה זה‪\1‬׳‪* ' :.‬עטרו‬ ‫אן‬ ‫מקנו‬ ‫ההשגח'‬ ‫לסור‬ ‫או‬ ‫ולהדאותו‬ ‫אלינו‬ ‫עומק‬ ‫מלהשיג‬
‫למעלה והוא אמרו או לסורההשגאה ‪•5W1‬‬ ‫סיומדיו כי היה בעבור שניהם יחד כלומר ענק העלות‬
‫כנהפאטרו^לךאשוכה^אלמי^מי ‪•:‬‬ ‫כיאה לשי הפשט כי ההשגח׳כענין התפשט לכר וגדלותו כק״ש‬
‫‪ ,‬יה אמרכלוחר!ונו' ; אשר יהי׳בבעלי חיים‬ ‫וילך פב זול‬
‫כהליכה • ר*ל שיסור מן הדבר יכונה בכ*ת‬
‫כהליכה ג אלכה ואשובה וכו׳ • ר״ל שזה!‬
‫פרק‪ /‬ארב ע ה ועשרים‬ ‫מהם‬ ‫סנכנדיהנוכך ויחר אף יי׳ בס וילך כי סרה ההשגח'‬
‫הניזוה להם נ ע מון והתפשט הצרעת אשר כעכו׳ זה אמר ויחד‬
‫בנן‪#'?.> ,‬״*) והוזן‬
‫ף ן ^ ך • ההליכה גם קמכלי־* השמות המונחים ‪ .‬סורההשגימ • ויש להקשות למה לא עשה‬ ‫כיוד* אף יי' כס וילד • עוד הושאל רביעית לשון‬ ‫• צ לרן משל‬
‫הסתלקות‬ ‫מהלינ׳בענין‬ ‫השאליאחרת‬ ‫»רב‬ ‫ו|גו ע׳ נ תנייו והלו הלינה כמנהגי החשובים מבלתי הנעת‬
‫‪, . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לתטעטזמיוחרו׳מתטעותכיח •ויעקב‬ ‫י‬ ‫הגוף כלל והרצון בו ני אף שהאל׳ הוא גוף‬ ‫י לו ‪osniii‬‬
‫לא תכשר שיאתר שילד למה שאינו גוף ולכן הלךלורכוחההרנה•ו־ניהישיל‪m‬השםלה־־שו ״׳גל‬
‫מה שכתוב אמרי יי׳ אלהינם תלכו הכוונה ־ הטפותאשר הם יוחדדקותסטטתבחוהמים^יו ־הצבואה‪ t'l‬לימד ניהנל נכלל במליקה‬
‫‪ ' ..‬הלוךוחטר• ות^יאשארצה• ואחיקהושאל פעשהבסור ההשגחהביההשגח׳הנמשכ>‬ ‫• בו ההנהגה ן‬
‫הנבוא®‬ ‫‪ , ....... .‬להתפש׳ענק אחר והראוהו ואם איט נוף כלל‪ •.‬אש* ‪ .‬מהנביאהןסלוקההשגחה‬ ‫‪..‬‬ ‫גה‬ ‫תרק‬ ‫' ‪, ■ .. .‬‬
‫וכג^וקה§וא׳ תסולקההשגחה ראיהלזה‬ ‫קולה כנחשיילן״ומאש‪-‬וןןוליי׳אלהיםמתהלךבנן• • הקול הוא הנאמר;עליוןשהואהיון‬
‫סתהלךמן״ ולפיזאתהה^נלההואכללשמהליכהשמזהכגוראית׳ •'כלופרשהי ‪4‬יו‬
‫אףעלפיכןלארצי‬
‫'*‬ ‫הנבואה ואף ע פיכן‬
‫'כי אס שתי חלוקות התפשפז׳ הצרעת וסור‬
‫הועזאלה‪,‬למה שאיט טף • אם להתפשיט העניין • אולסור ההשנחה‪* • .‬סשר תמה‬
‫ככ׳ח פור סן הובר ״ אשר יהיה בכיח כהליכה • וכמו שכנה הסתלק ההשגחה בהסתרת 'ההשגת׳‪ :‬והלכתבדרכיו• ר״לכיאףעל‬
‫‪y‬‬ ‫עי שהאדם הוא גוף לא תכשר מלת הליבם‬
‫לתה שאינו ג^ף כלל והוא השם'תכרו לכן‬
‫פניכש • באסרו ואנכי הסתר אסתיר פני • כן כנה אותי בהליכה • אשר דתוא בעניין' סור ‪P‬‬
‫הדבר י אמר א^כה ואשוב אל מקומי • אמג׳אסרו ויחר אף יי׳ בם וילך״ יש כו שני הענייני'‬
‫גאל הרב ז״ל ההנהג׳כתנהגיס החשוב׳ים ‪J‬‬ ‫יתד • כלומר עגין הסתלק ההשגחה השכונה כהליכה • ועניין התפשט הדבר והגלתו‬
‫‪4‬‬ ‫פרק כה ■‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫■‬
‫והראותו* כלושיהחרון אף אשר חלך ונששך אליה׳ ולזה שבה טצוריעת כש^ג • וכן הושאל‬
‫‪;1‬‬ ‫לשון ההליכה לומהטזכמנהניבש ה ח שו טס‪ :‬מ ^ תי הנע ת טף כל ‪4‬״ אש״והלנתבדרכיו אמייי׳ ה ל ט • לטוגלכו״ו כאור‪,‬י> ?‬
‫'‪■J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫' ‪■ ' .‬פרק'בה‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫׳‪,‬‬ ‫־ ‪.‬׳ ־‘ י‬ ‫״‬ ‫־ ׳'‬ ‫' ’‬ ‫‪ .‬׳•‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫‪I‬‬
 ‫קרקא^נן‬ ‫׳ ^‬ ‫'‬ ‫‪Wliri‬‬ ‫ץ ‪. I Ipr & I , I‬‬ ‫‪*} I‬‬
‫•‬‫•‬ ‫‪' .‬־‬ ‫’‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬
‫כולל או מימחד‬ ‫פרק■ כןץ■ שכן יד‪ 1‬ע ואמרו כי באריכותעליליי■‬ ‫״ כה ‪ 1‬אע״פ שלא היה הדבר זכו'♦ ר*ל א^"פ שלא היה הד&ר המשכן‬
‫יאמר עליו שהוא שכן » והרצון בו צי האדם ייותס אל המקום‬ ‫‪.‬‬ ‫מהדבר‪,‬ההוא מיןוס כלוו‪ 8‬ד ש^נו גשס ולא היה הענין ר״ל‬ ‫‪; ,‬‬
‫בם‪1‬יהנב‪1‬ו(׳מהבב‪1‬וו‬ ‫הכולל והוא היותו כמדינה והןותו בבית ואלו המקומות כוללים ואולם המקום‬ ‫שאשוכן אינ‪ 1‬כ״ח ‪ 1‬כי העננה וכן׳‪ . .‬ל״ל הגגק השוכן אינו ביגלי מייס וגס‬
‫‘ ‪1‬ל!מר”ו!ל^יי?‪£‬ר‬ ‫המיות׳ הואאשר לא יכלול זולתוזורצון ש^כני הנהיהרצון בו התחחת‬ ‫היום אשר הנא המשכן אינו גוף‪'.‬כלל כי הפסוק אומר תשכון עליו עננה ואיורו‬
‫צלה צדנד יול‬ ‫ושכנתי בתוך בני ישראל • ‪ .‬ר‪.‬ס התמדת‬ ‫‪ .‬״ ‪. ,.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עליו שב ליום שהזכיר כפסוק הקודם לוה‬
‫‪5‬נרהם־ >ןה‪ 1‬לומר‪1‬‬ ‫ההשגחה • ואמרו המפרשים כי זה הפרק‬
‫ופירוש הכשוק יתמיד ביום ההוא החשן‪.‬‬
‫רומז למעשה בראשים ליי^י״ו יזקדם לג־"״■ ׳ ה’^צ)ח־ימ«׳^ית‬
‫היווןה מלורטת‬ ‫שכל ואת השכינה מעניין שאינו גוף‬
‫פרק חמשה■ ועשרים‬ ‫והערפל ‪ 1‬התמידה ‪3‬ו השכינ׳ ♦ ר״ל כבוד‪,‬‬
‫‪ .‬מינו״פכזוצחיון‬ ‫הכרובים ש‪:‬סכחות הנפש שהם‬ ‫נברא חון לנפש וישכון כבוד יי' ורצון שוכני‬
‫‪ qd‬ד״ל ז־וצן ‪ 1‬ק‪1‬י«‬ ‫‪ Q w‬ידוע כי עניץ זאת המ^ח דרי^{ ד־גחטדר^‬ ‫‪,‬קנה הס התמדת השכינה ושכנתי בתון בני‬
‫‪ ,.‬י *רמ^‪-‬ילפרש יילד‬ ‫‪ .‬ההשגה האלהית ‪:‬‬ ‫■‬ ‫העוט׳במקום אחד והוא שוכןבז^וני ממרא‬ ‫^‬ ‫ןשראל הוא התמדת ההשגחה וזה הפ׳ רומו‬
‫ככר ידעת‪ .‬אמרתם הכוללות שחרון למסן לוצוהם‬ ‫פרקט‬
‫‪0 X‬‬ ‫־ ל־־ מ ל די ס‬ ‫‪..‬‬
‫למעשה בראשית נאמרו וישכון מקדם לגן ויהי בשכקישראי‘ ‪ .‬וזהו הידוע המפורסם ־ ועניין‬
‫גזה והוא אמרם ז״ל דברה תורה נלצוזן כני והחרון היה על‬ ‫עדן את הכרובים שר״ל זאת השנינה היא השכינה במקום הוא התמרת העומד במקום אחד ‪.‬‬
‫אורו כי באריכות עמידת‪ ,‬ב״ח במקום כולל או מיוחד ■‬ ‫מענין שאינה גוף והס הכרוכי׳ שהם כוחות‬
‫בדנזר‬ ‫אדם » הכוונה בזה הפרה לבאר כי כל חב פניהם‬ ‫הנפש היזכטלנת ההשגהיהשכלית ז‬
‫בדבור השסעחהס‬ ‫!‬ ‫‪lz.‬‬ ‫‪/‬‬
‫שאמר הרב כאלו הפרקים שעירו מחלוק היה לרן בעש ע"צ‬ ‫_הנברא ׳ ר״ל חון לנפש התלואי׳כוה הענין יאמר בו שהוא שכן ב מקוטה הו אי לאע״פשתיה‬
‫הג ש מו׳ הו א ד ב ר מ בו א׳ פי ח כ מי' ז״ל ה ס כי מו‪ ^ ,‬ה מ ש צ ונמרים הי©‬ ‫מתנועע בו בלא ספק • והוא שוכן באלוני ממרא •‬ ‫׳" ר׳יל כהרחקת ההגשמה ן‬
‫עליוכאמרס דברה תורה כלבון בני אדם‬ ‫אבל‬ ‫‪ 3‬רק כן דברה תורה כלשון בני אדם ♦ ויהי בשכון ישראל והושאל זה למה שאיני ב״ח‬
‫‪ ,‬״»נחעשה צפי ‪ 5‬היא‬ ‫‘‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫ואס הנביאי תארוהו כשהוא גבס או במקי היקה עקר הדבור‬
‫יתלגר‬ ‫הגשם הוא להורות כי הוא נמצא וכי ^ןא בי׳ו‬
‫ר״ל כשתורתינו הקדושה דברה לכל עניין ש ה ^ ב ושקדעל^ דבר אחד ‪ .‬יאמר בו‬
‫‪S‬‬ ‫סלס נמ■־‪ .‬״ ל מי‪ ,‬מ כלס‪.‬־ל מה ‪0‬׳״‪ b‬״ ״ • ‪■:‬ג‪t ; °‬‬
‫הדבר^השר‬ ‫מהאל יתברך דברה כחלת משותפות כדי ג״כ לדשון שבינה ‪ .‬ןאע״פשל^‪ 1‬היה‬
‫ההמון חסרון לא ייחסוהו ולמה ׳!ההמון לא למרים הוא טונ‪6‬‬ ‫ההוא‬ ‫העניין‬ ‫היה‬ ‫שיקחוס המון כני אדם הפחותי׳ כפי שעזר־ שקד עליו עניין ההואמלןום• ולא‬
‫הנחתם‬
‫ישיגו בתחל׳ התחשב׳כיאס גשם כלכ׳ומפ ‪ ,‬מביווחהפ׳אוןצבו‬ ‫■ ' ג״כ בי׳ח אמר תשכוז עליו עננה• ואין ספק כי העננה‬
‫צפדם מצת ויצךסיד‬ ‫ידע כפי פירו׳ החלות ההן האת‬
‫שאינו גשם אינו נמצא אצלם‪ .‬לכן ייחסוהו ההשבחה ג י נ ב ר‬ ‫בזה כשדברה תורה עיני יי׳ יד יי' ־והדומים אינה כיח • ולא ‪ ivn‬גו‪ .‬בלל • אגלהוא הלקזמן‬
‫ו^יפי זאת ההשאלה הושאל לבור' יתעלה כ^ומר*‪ /‬הנביאים כאלו הוא גשס ! וכן כל מה שהוא הורנו הי ב ‪ .‬מהו‬
‫עניין ‪ 10‬ד ההשבת©‬ ‫להם יקח המון כני אדם הפתותיס אלו‬
‫שלקות אצלנו ייוחס לו יתברך להורות עליו זהו!( ! פכהסתלמ‬ ‫בחלות החזרות כפי עניכס הראשון על להתמדת שכינתו או השגחתו באי זה מקו׳ שההמלך‪/‬‬
‫שהוא שלס כמיני השלמיו׳ כלס א'׳כ להודיע ^השבח׳ בתי ו<ונכי‬
‫שהוא נמצא ציימהו בגשם ולהודיע שהוא ^פאר יוסתיר פני‬ ‫ך‪,‬גשח!ת ויחשבו שהוא יתברך גשם חלילה בו השכינה או לכל דבר ש ‪T-cnr‬׳ בו השגחה ונאם׳‬
‫‪ (S10‬משולח למקרי״‬
‫שלם תארוהו כשלתיות הנמצאות ‪ :‬וכל דבר ויהיה עונו ולעת!‬
‫וכשיעיין האיש הנבון יניח פירוש המלות וישכין‪,‬כבוד יי׳ • ושכנתי בתוך בני ישראל • ורצון‬
‫ההס המורות על הגשמות‪.‬כפי ענינס‬
‫שישיג ההמון שהוא חסרון לא יתואר בו נפי המקרהי לח‬ ‫הראשון זיקחס כפי ענינס האחר המסלק שוכניסנה‪.‬״ וכלמה שבא מזאת הפעולה מיוחס‬
‫<‬ ‫השם יתכרןולכן לא יתואר בו לא אכיל׳ולא י^ייזיז ‘‬ ‫'מנין ההגשמה • ווה הפרק הוא שורש גדול ‪.‬לבורא יתבר׳ הוא בעניין התמדת שכינתו• כלומר‬
‫שתיי׳ולא כשינה ולא כחולי ולא בחמס למה מה שקר׳ על מרים ‪%‬‬ ‫הפשוקים שדברו מענץ השם יתברך אורו הנברא במקו׳• או התמדת ההשגה בדבר אחד •‬
‫■שאלו הם חסרון אצלנו ואתה ממצא שכל היה מכוון מהשס‬
‫‪I‬‬ ‫טל ‪ 5‬י העונש כ מ|‬
‫שנראה נתור' צרות‬
‫השלמיות הנמצאו׳ לנו הס חסרון אליו יתברך‬
‫כל מקום כפי עניינו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ שדברו בו כשמות משותפי׳ המורים הגשמו'‬
‫כפי הלעת המשותף תחלה עשו זה כפי‬
‫ני אלו אשר‪ .‬נחשב׳ כלס שלחיות ה ‪ 6‬תכלית דנו ת ב ^ו' למחרים‬ ‫א ךיי רן‬ ‫‪.‬‬
‫המון בני אדם הפחותים שלא יוכלו להשיג‬
‫צל העונש‬ ‫‪ /‬החסרון והביא הרב ראיה כי היענועה היא על‬ ‫^‬ ‫‪y* 1SJ‬‬
‫מכוונת מ‪(5‬קי י ת'‬ ‫‪.‬מציאותו יתברך מזולת שלא יחייכו לו‬
‫וצום היה ‪ 'cs6‬סלת‬
‫ידעת אמרתם פרקלג ופ׳ מ״ומזה היזל‪ P‬שלמות הכ״ח והכרחית לו והשילמתו יכמו‬
‫‪. ,‬הה ‪5‬שמה לו יתברך והכביאי׳כלס רצו יותר‬
‫שהוא צריך לאכילה ולשתייה להחליף אשר יגיעו להם מצל‬ ‫ה ט ^ לו ר ת ^ ט י נ י הפירו שיכ ם כו?!כמ‬
‫י לאמת מציאתו יתבר׳ אע״פשלא ישיגוהו‬
‫התלויים בלה העניין ‪ :‬והוא אסרס וגרה 'ויגן נןמיוגריולתט־הלגוץאל הטוב י״' ”״ ^‬
‫פיח‬ ‫ההיוון אלא כשיחייבו לו ההגשמה יותר‬
‫תי ר ה כ ל ש ״ ג נ י א ד ם • ענייןז ה כי כ ל מ ה ש א י ו ‪ -‬ש ר ‪ .‬לנ ״ ח ק הו ע ■ ונטוטהאכילה יהסיג״א‬ ‫משיכפרו כמציאות העלה הראשוצה ועל‬
‫‪S‬‬ ‫טשו ”•'^נל™'■■ל‪” 1‬ב^אדט ‪.‬‬ ‫ל בני א ד ם כו ל ם ה בנ הן וציורו ב ת ח ל ת ה מ חי ״נ'‬ ‫‪ 0.‬פננ י‪-‬פיח יאן עיל פ• א ‪ :‬־ ח ל־ה מוז‬
‫‪ ,‬הדמ'‪1‬ןי‪.‬י‪.‬מיני האפילה‪ 1‬ה «‪.‬י' ה ס חפרו!‬ ‫‪ .‬א ש ר ש ם ראוי ל בו ר'י תי על ה • ולזה י תו א ר ביז איי ם‬ ‫ייזי ו ^״י ’'ייי ®^י לייזי׳ ״י ' ‪°‬‬
‫שצריך לחנך הנערים והנשים שהש״י אינו‬
‫כבורא יתברך והתנועה אינה חסרון כחקז‬ ‫מוחם על הגשמות להורות עליו שהוא יתע׳נמצא‪*.‬‬ ‫‪ J‬זס זה אינו סתירה כי בזה הפרק מדבר‬
‫והאחת שהיא חסרון כי הזצוע׳איונס צרין־‬ ‫כי לא ישיגו ההמח בתחילת המחשבה מציאורת כי‬ ‫צכללות התורה וככל המון העם וכפר' ל״ה‬
‫‪:‬אליההחס‪ -‬ואסכז אץיאוי שיתואקיי׳‬ ‫אם לגשם בלבד• ומה שאינוגשם או נמצא בגש ‪0‬‬ ‫אמר שאנחנו כשצלמדלהם מציאות השני‬
‫נשים פ״׳‪-‬ג' )לא לני ל״ז זזיא ״״‪ 1'-‬א־ו‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ואחדותו צריכים אצולישכלהס הרחקת‬
‫ראוי שייוחס אליו אכל למה שצל מתנועע‬ ‫‪ L,‬״‬ ‫‪ l‬י ■י‬
‫'‪.‬ההגשמה ■אחר אשר ידעו מציאותו יתכרן‘‬
‫‪.‬הוא גשס והתבאר ביותו בלתי כעל ^> ‪bt‬‬ ‫‪/‬‬ ‫^ ‪P,‬‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫‪ 1 S‬יתעלר*•‬
‫ייודזס‬
‫כדרך קבלה הן כאיויה צד שיקעו ‪:‬׳ולא‬
‫ואס קל א יחצא׳לו תנועה ולא תעוארבו‬ ‫־‬ ‫‪l‬‬‫השלמיות כלם ואין עמו השרי!‬
‫בשינה ר״ל אף על פי שהפסוק אות׳ עורה‬
‫‪.‬מנוחה אחר שהמנוחה העדי התנועה ז‬ ‫מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר לא יתואר‬ ‫• ‪.‬למה תישן יי׳הוא תל דרך התימ׳א כלומר‬
‫ואין ספק כי בהעלות הגשמות יעל) כלאלו‬ ‫בו • ולזה יתואר באכילה ושתיי'‪.‬ולא בשיבה ולא‬ ‫‪,‬למה תהיה כישןלא שיתואר לו ״תכרך תישן‬
‫>‪:‬לוחר‪:‬ירד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב‬ ‫י ־זמס ולא במה׳שידומה לזה •י ‪ S di‬מ ה‬ ‫י ח ^ו‬ ‫יי^ ג והמורגל ר״ל אף על כיי שאיצו טוב‬
‫דשג ושק ד‪ 5‬א)נ א‪.‬ו‪ 1‬פגי• ונל מה ש״אס‬ ‫שהרכ׳‬ ‫שיחשוגההמת שהיישלימוייתואיבו •‬ ‫‪.‬‬ ‫' ‪4‬מור■‬ ‫י־‬ ‫‪• • •.‬‬
‫לוה ; • וזה הענין■ הארכה כו יתרון • ר״ל‬ ‫־‬ ‫י״‬ ‫^‬
‫הביאור בו מוקה ן כן צריך לבאר לאשר‬ ‫^‬ ‫ה הו א א מנ ם ה מ ש ל י מ ו ת בער!‬ ‫'‪.‬‬ ‫י‬ ‫־‬
‫לקחו עצמן כשלמות האנושי להסיר מהם‬ ‫אליו י ת ע ל ה א לו א ש ר נך‪ 1‬ש ל ם כ ל ם ש ל מיו ת הם ת כ לי ת ההסךון • א מנ ם א לו ׳ ‪ 1‬מו ר ז ע ך ר‬
‫' ‪:‬אל‪ 1‬מופשנ‪ 1‬פ פתפפילזמ פשנ■ הנ‪1‬נרופ ‪■.‬‬ ‫זז ש ל טו ת ה הי א ^ אנו שי ^ מ טנו י ת ע ל ה היה זח א צ ל ם ח ס ר ״ כחרןו • ;ואתוז יו ר ע כי ל ת נ ו ע ת‬
‫פ י נ ז ט ג ו י ן ל נ א י ס נחעט הופצעיאיר•‬ ‫הי א מ ש ל מו ת כ ע לי היים ו ה כ ר חי ת לו ב ה ש ל מ תו • ו כ מו‪ -‬ש מ א צ ר י ו ל א כ ל ה ףטתייילהחליף‬
‫ט ה ש יו ת ך • כ| ה ו א צ ר י ו ל ת מ ע ה ל כ י י ן •‪ ,‬ה ל ה טו ב לוו הנזו רנ ל • ו ל ב ר ו ח מ ן ר ז ר ע ל ו ו מ ד ■‬
‫■‬
‫י לאגש•'׳ ולקטניס שהשם •פני■! פ•״ נשם ‪V‬‬ ‫™' ? "‘ י‬ ‫שהוא כנגדו ; ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה וכשר‪-‬יייאי‬
‫‪ .‬ולהרגילם כזאת האמונה וכזה הפרק אחר‬ ‫־לפי לשרן"לני ארם כלומר הךמיון ההמוני הל האכילה והשתייה־אצלם הסרק קחק הבויא *‬
‫• שהנביאים יתארוהו כשהזא גש ‪ .6‬להורות־‬ ‫‪1‬הת’נועה אעח חסרון החקריי ואע״פ שהתנועה אמנם הצריך אליה ההסחן וכבר התבאר‬
‫־ להמוןשהו׳נמצא כי ההמוןלא ישיגו נתחל'־‬ ‫׳ ‪.‬במופת‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫י‪.‬‬ ‫׳"‬ ‫י‬ ‫׳■ ״■‬

‫״נייי‪ .‬נ״לע •וו‪,‬עלה‪,‬עתו‪,‬נל־ נלשאיספימאה״שופפ‪-‬שאי‪ ,‬נויך‪-‬לנאדסאו‪.--‬יטן נ‪,‬אשולקח! פנמן נשלי״יגי‪^.‬־‪1‬ש• נשנפבארשזשם •פבדו‪,‬פ■״ נשס•‬
‫;״״ילנ‪0‬־״עטה‪1‬אנ׳נ‪..‬רו‪,‬עלה‪,‬־לשאיהינייסהמ‪,‬ייסהגש״‪,‬עוא‪;,‬ש^םולזיתת־‪,,,‬א״נסלשאוהא‪:‬ש‪-‬־ו‪,‬הפיגא‪-‬סצי‪-.‬והיאפ׳י‪,‬מדג״לי״הנינבוי‬
‫’״שנ)ש‪.-‬ש‪0‬אע‪,‬נשס‪1‬יקשי‪.‬יניישי‪,.‬עליהדרילה‪,‬נלשאוהפ‪,‬אר‪-‬סהנשת‪-‬יסאשראפדןי‪,,‬וי‪>.‬ר‪.‬אתפ‪1‬מנ‪,‬ן‪, .‬ננויפופקנוהס־ק״ל‪-‬פיי‪-‬לילינואל״ס■‬
‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫^‬ ‫ב •‬ ‫ך‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫| ה'ו ת מ‬
‫■‬ ‫־‬ ‫בי ת ע ק ד ‪■ I‬‬
‫■■‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫ן ״ נ ״‪ :‬ך מ‪ ,‬ל ה נ אין ‪I‬‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫;‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪■ .‬‬ ‫|ה»גוח ר ‪ w‬שפראי&ין! ■‬
‫מודלנ איי ^'!‬ ‫‪ ® : I -‬ו צ י‘‬
 ‫ראשון ׳ י ■ י‪.‬‬ ‫מורה נבוכים ~‬ ‫שם טוב“^‬ ‫יק‪ 1‬ק^ו‬
‫גמור אלא מצד ההרגל ‪ J‬ומה שהוא לצג דו* ‪5H‬׳ לומר שאינו רע גמור‬ ‫הו‪ 5‬רן הרב לבאר כלאלו השמועים אל^ לומר על הכל דברה מורה בלשזן בל‬
‫ממנו כמו שירחיק השה גוהזאב ‪ :‬כמעע‬ ‫אדם כי הוא כמו שאמר מאמר הכזלל לכל הדברים המוריס׳ הגשחוע עליו שירחיק מעכץ שיחשוב שיג^‬ ‫פרקכו' ‪-‬‬
‫הרחגה כמו שעשינו • ר״ל לחומס' אשר לקחו ענאס}‪:‬שנמוע החנושי בארגז ‪. ,‬‬ ‫ימעלה ונזה‪.‬יס)לקו כל ה^אזריס אשר עשה הרב והס יד יי׳ עיני יי׳ וכי׳ ‪J.‬‬
‫זה הענק כמעט הרחבח ביאור כ>מ שעשינו בזה הערק ׳•‬ ‫;ת ‪5‬וגכי ^ויד זהתשוב׳בזה כי אף שהתורה ! נ ו ^ מ נ ה ודברה להם כפי למיונם ככר יסומעי ־‬
‫'מ^ריח'‪ n ^ 56‬י'‬
‫■ ■‬
‫מחלת התאיו׳וכו׳ ‪i‬‬ ‫פ ר ק כז וכאשר ■‬
‫כלל‬ ‫■‬ ‫(היס בהסהםגולי׳וראןיניכעישנלסיהי׳האחת‬ ‫ידגדיו דגרי‬
‫ר״ל מצד שבא׳ לנו הפ‪^p‬ק שזאי^ ‪.‬‬ ‫״‬ ‫חיים ־ אמגם י"צ מה‪ .‬שכא כתורה ולא נאמר שכל מה שבא‬
‫^ ן‪1‬ון בייל ת יורד כתורה כלו כפי דמיון ההמוני שכלו כוזב במופת הקלמה ז׳ חלק כ' כי כ>^ מתנועע ב ע ^ גשבם‬
‫ההשגה לא היתה השגה נבזאיית שצקה תבל‬
‫‪^ %‬ז בעוד בז אבל בתורה באו דברים שגלויים להמון מתח^ק ב ‪ S‬א ספק • והנה יתבאר אחר זת ד' יורתו‬
‫איתה מדרגה פתותה חן הנבואה וזהו אמת‬ ‫‪m m‬‬ ‫גת?‪5‬י»ן־■‬
‫צוזראות הליל׳ מפני זה לא הרקיק אנקלומ‬ ‫בתחלת הדעת והנסתר מהם לחגמיסזהנן יתעלה כלתי‘ כעל גשם ולא המצא לו תנועה‬
‫וציו יתבן לת״^ז•‬
‫‪■I‬‬ ‫מלתרגם אנא אלזות ז כי זה ספור קה שנ״י‬ ‫נ^זו זה כי הוא ננכואר עס שסלקנו בזה ‪ ppp‬יתואר גם כן בגזנוהה כי לא יתואר במנוווה אלא מי‬
‫נכונים‬ ‫חהרכה‬ ‫עליו‬ ‫ושאלנו‬ ‫גדול‬
‫‪t>i6‬‬
‫ר״ל כי אמרו חנכי ארד עמן לאהיתא‬ ‫^ ׳שדרכולהתנועע• וכ'לאלוהשמו'המוריםעלמיני'‬ ‫^‬ ‫ממל‪ 1‬תהיוקרז‪ 1‬ג חז‬
‫ירד וירי לושי הרצון‬
‫צמאה שלמה אלא מה שחשב בדמיונו שהיא‬ ‫ת‪:‬ועית־עליחי‪-‬־נ‪,‬לם‪:‬י״יאר‪.‬דוםיהעל״ע^‬ ‫"יי׳"‬ ‫גבם הגלימ והראות‬
‫יתב׳ ירד עמו במצרים לא שהיתה הנבואה‬ ‫אורי או פע‪ 1‬ל»‬
‫הזאתיקיציית ותהיה מהשתמשותהשכלכי‬
‫הדרך ש<‪ .‬מדנו* כמו שיתואר בחיים ״ כי התנועה‬ ‫מתוייב כעניני' המוריס הגשמו׳‬ ‫מפעולותיו)הראוה‬
‫אלו היי■ כן לא היה מתרגם אנא אחותאלא '‬ ‫מקרדה דבק לבעלי חייבם • ׳ואין פפק כי בהסתל־־ק‬ ‫ז״ל דברה תורה בלשון בט אדם ומפני זה‬ ‫; גזה פהרצון נחלת‬
‫ארד היא ההשגה?‬
‫הגשמות יסתלקו כל אלו» כלומר ירד ועלה וה ‪ 4‬ך‬ ‫_ אמרו ע מן ירצה ראוי כחז שהרחיקו ההמון שאיןראוי שיתוא׳‬
‫אנא אתגלי ג והדברי׳הדחיוניי׳יר׳׳ל אמנם‬
‫הדברים הדמיוניים כמו זאת הנבוא! שהיתה‪.‬‬ ‫ונצב וע‪:‬זד ופ׳בבוישב ושבןויע׳אובא ועבר ו ב ^‬ ‫הש״י לא באכילה ולא כשתיי׳ולא בחולי ולא‬
‫ליעקב שהי׳חקוי דמיוני כמוחלט לא נבואה‬ ‫_ אמרו ואנכי אעצן בחמס לחהשאלו חסרון בו כן ראוי שירוחקו‬
‫י מה שדומה לזה״ וזה העניק ‪ r?:rtnr1‬בו יתרקאלא■‬ ‫גס • עלה מהוא כל דבר שהוא חסרון וכל תנוע׳היא חסחף‬
‫שלימה מפני זה הניא אנקלוס מלת אחז^‬ ‫ההמוןק• צריך לבארו לאש׳‬
‫על עכיינ’)צק ‪) . , ijjpp -)pf,‬ןן!;אן חעעור ■‬ ‫דעות‪ .......‬־ ‪1 1‬‬
‫שהרגילוהו —‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬מפגי‬ ‫הנעיהז פועלה אסכן ראוי שיסולקו ולכן אין ראוי שיתואר‬
‫זיקנר ט ‪ 0‬אנועיז‬
‫וכו׳ י אחר שביארנו שאמר אנכי ארד‪.‬עיזן‬
‫י לקחו עצמם בשלמות האנושי • ולהסיר מהם א ‪4‬ו‬ ‫גיזערה * או נובל יי׳ לא כיריד׳ולא כעלי׳ולא כל שאר הדנך‪,‬ס‬
‫המחשבות המתחילות משני הנערות אליהם במעצז‬ ‫ליי׳י והוא היותר אשר נאמרו כפ׳ שעכר וכ״ש שהמופת הורה‬
‫'שתרגם אנקליס אנא אחות היה מצד שזאיז־ ׳‬
‫הרחבה כמו שעשינו ; ־‬ ‫גנון גי מה שאמר שאי אפשר שימצא כשם תנועה לתה שכל‬
‫?נבואה היתה פחותה כמו שאמר הכתוה _‬ ‫אבני חרד עמך‬
‫מצרימ׳והנכי אעלן מתנועע הוא גשם א״ב יתחייב לפי זה שכל‬
‫במראות הלילה אס כן מכאן עעעוררשיש‬
‫הבדל בין מה שנאמר בו בחללם או כמראי‪,‬‬ ‫פרק שבעה ועשרים ‪,‬‬ ‫גס עלי• היות זרעו הדכרים המורים גשמות יפורשו על זולת‬
‫; געזר נו ומושגת‬
‫»ינאו העיין חשר ידמו ההמון והנה גזה הפ׳ ביאר‬
‫הלילה שאלו השני עניינים שלים כמעל׳והיא‬ ‫ממנו והוא‬
‫מדרגה פחותה י‪ .‬ובין מה שנאמ׳בו במראה‬ ‫אגסלוס הגר שלם מאד בלשון העברית‬ ‫‪.‬זירנו ויעצמו טל שאנקלוס הגרשהיה חכס מאד בב׳ הלשונות‬
‫האז יני ת• בעברית ובארמית שס השתדלותו בהעלות‬
‫או כמחזה • ‘ ‪.‬שאלו השי׳יס הם נבואה יותר‬ ‫והארמית• וככרשסהשתדלותו‬ ‫‪ .‬י‬ ‫ויעצם אל ה'י‪.‬רז‬
‫כגגתיק ; פרק •ההגשמה וכל תאר שיתארהו הכתוב שיביא‬
‫שלמה מהחלוק׳ הראשונה ו יבין מה שיאמר‬ ‫שי בי א‬ ‫בפלוקהתגשמ׳ • וכל תואר יתארהו הכתוב‬ ‫אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו • )אחכם‬
‫בו סתם וכו׳ • ר״ל שבענץ מראה ומחזה‬ ‫אל הגשמו׳ יפרשהו כפי עניינו • וכל מה שימצאהו‬ ‫אתר שהיה חכסמאד בשתי אלו הלשונות‬
‫יש חלוק פין אומר סתס ויהי דבר יי׳ אן‬
‫מ^ו השמות המורים על מק ממיני התנועה‪■ •,‬ישים‬ ‫להייותלנו כי המעתיק ראוי שידע מאד‬
‫פרק כת ‪,‬‬ ‫ויאמר יי׳ ‪, j‬‬
‫ענייני החנוע׳ הגלות והראו׳ אורנכרא • כידומר‪.‬‬ ‫כלשוןאשרכעתק מחצו והלשון אשי העתיק‬
‫־‬ ‫שבינה^אוהשיגחה״והלתרגסירריי׳יחגלייי׳יוירר‬ ‫כי אם לא היה אנקלו' גזה התואר לא היינו^‬
‫מביאי® ראיה ממנו וכל מה שימצאהו ק^ו‬
‫יי׳ ואתגלי יי׳ • ולא אמי ונהת יי' ״ ארד׳ נא ואראה אתגלי כען ואחזה‪-‬ווה נמשך בפירושו‘‬ ‫השתות התורים על מץ מהתנועה יש־ס‬
‫^א שהוא תרגם אנכי ארד עמך מצרים אנא'‪.‬אהוה עמך למצרים • וזח דבר מו פ ל א מאד‬ ‫ענין התנועה הגלות והראות אור נברא‬
‫^ יורה על שלימות זה האדון רטוב פירושו והבנתו הדברים כפי מה שהכם • ופתח לנו בזד־ז‬ ‫כלומר שנינה או השגתה והנה תרגום )ירד‬
‫התרגום עניין גדול מענייני הנבואה • ‪.‬והוא׳כי תחילת זה הספור אמר ויאמר אלך‪-‬ים לישר‪^5‬‬ ‫יי׳ ואתגלי ירד יי׳ אתגלי שהוא ענין הראו׳‬
‫במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכרי ויאמר' אנכי וכו׳אנכי ארד עמך מצרימה וכו׳ וכאשר‬ ‫שכיכה ארדה נא ואראה הוא ירד השגחתו‬
‫‪,‬כלל תהלת המאמר היותו במראות הלילה• לא הרחיק אונקלוס שיכופר ד־ מ<>מר ^‪ 6‬שר‬ ‫אלא‬
‫כפירושן ‪.‬‬
‫פען ואתחזי וזה נמשך ‪. .‬‬ ‫איתגלי ‪.‬‬
‫עניין‬
‫לולאפפור ׳*״•• ‪J‬‬
‫מה‪ I‬י^נאסר ‪t i s i v n y ' i /‬‬
‫ספור ‪»(«/‬‬
‫‪K iw1‬‬
‫כיזד‬
‫האמת* ‪i i f w‬‬
‫ספור י •יא ׳‪-‬ו‬
‫בלשונו‪.‬והוא ‪ . w‬״ ‪n‬‬
‫הלילהי י ‪ -‬׳ ■ייי! ״ • ‪ »1‬יי‬
‫במראו׳ י י ׳ ‪ ,‬׳ •‬
‫נאמר ־—י •••‬
‫• ‪.-------‬‬ ‫״;‪;,‬־‪,‬״;;‪,‬‬
‫מצרימה אנא אחות עמן וזה דבר מופלא‬
‫מאל יורה על שלחותיזה האדון וטוב פירושן ‪ ,‬שקרה* כמרירד‪ .‬יי׳עלהרפיגי • ‪,‬אשר הואספור מהשוזתהדשבדברים הנמצאי׳ • ולזה‬
‫‪ .‬והכנתו הדכריס נפי מה שהן ופתח לנו כזה ‪ ,‬כנה אותו כהרא‪.‬ו י• והרחיק ממנו מה שיורה על מציאאלת התנועה והדברים הדגדוניס • כלוי‬
‫התרגזס ענין גדול כענין הנבואה והוא כי סיפור מה שנאמר לו הניהוכאששך היה ; וזה מופלא• ומכאן תתעורר כי_>ש‪.‬הכרש'גדו^‬
‫‪.‬בין סה שיאמריגו בהלום או במראות הלילה'• ובין מה שיאמר בו במחזה ובמראה • וכץ מה‬ ‫תחלת וה הספור אמר ויאתר אלהיס‬
‫‪ ,‬שיאמר בו סתם)יהי דבר יי' אלי לאכזר או ויאמר יי׳ אלי לא‪:‬זר ‪ :‬ואאפשר עוראצלי כי‬ ‫היות‬ ‫זה‬ ‫כמראות הלילה וכאשר כלל תחלה‬
‫המאמר כמראות הלילה ר״ל שהיה בחלום‬
‫לא‪,‬כהקין והוא כעת ישתמש דמיון י‪ .‬לא אונקלוס פירש אלהים הנאמר הנה מלאך • ולזה לא הרחיק שיאמיאנא אחות עמך למצרי׳•‬
‫הרחיק אנקלוש שיסופר המאמר‪,‬במראות ו< א תרחיק האמינו אילהים הנה מלאך והו^ יאמר‪.‬לו אנבי׳האל אלהי אביך •י כי זה׳המאמר‬
‫הלילה • ר׳׳ל שהיה בחלו׳לא בהקיץ בלשונו יהיה בזת וזלשון על ידי המלאך גס ‪ • p‬הלא תראהו אומר ויאמר אלי מלאך ה<'הי□ בהלום‬
‫כאשר נאתר לי ג יאתרו שזה ספור מה שנא׳ יעקב ואמר הנני״ ובסוף ספור דבריו עמו אנכי האל בית ^•?לנאשר משחת שכם מצבת‬
‫לי לא ספור ענין שקרה אתרו המפרשים ■־ אשר נ ד י ^ י שם נדר • ואין ספק כי יעקב גרר׳לאל ולא למלאך • אבל זדה נמשך כדברי‬
‫שאמרו אנפיארד יפחןלא הית׳נכוא' שליין' הנכיאי^^ימר'ספור הדברים אשר יאמרם המלאך׳בעבור השם כלשון דבור‪.‬השם‪ ,‬להם •‬
‫אלא מה שחשב בדמיונו שהו׳ירד עמו מצרים‬
‫לא שהיתה הנביאה הזאת בהקיץ ‪1‬תהיה והס בולם בחסרון המצטרף כאילו אמר אנכי שלוח אלהי אביך •‪!;;? .‬נכי שלוח היא^הנגלדז‬
‫יזהשאתשות השכל ני אלו היה המרכץ לא עליך בכית אל וכ^צא כזה ״; והנה יבאו בנבואד־־‪ .‬ומעלותיה ובמלאכים רבויככ רבים בפי‬
‫‪V‬‬ ‫־’ פ ר ק כ ח ’‬ ‫־‬ ‫‘ • כונרתזההטאמר ‪" ,:‬‬ ‫היה מתרגם אנא איתות אלא אנאאדוגלי •‬
‫ואערוהמפרשי׳ ני אמרו והרחיק מחנו מה‬

‫זמ^ו‪-‬יי כ^ומרספורמה שנאחר לו כאשר היה • והרצון ביה כי הנבואה אשר היתה בהקיץ אף שהיה מוויה על הגשמות הראיק‬ ‫״‬ ‫קמטמה ^ורה‬
‫״ ״■יג ‪ .‬יאי‪ 0 .‬הדניוס אשר נאמיו נשלוס למה שהיו דכייס דיזיוגייס לתה שישממש הומיין נהם ולזה היה כאלי היה סי™ מה שגאמי‬ ‫!‪ ,‬״■״ ‪ ,,,‬״‬
‫חידה על הגשתייי יהיה יה לעירר לני נ• יש הערש בין‪ :P‬ש^אמר במלים ינמיאי> הלילה יכין מה שיאמר למ״זם‬ ‫־־‬ ‫^י‬
‫ה‪.‬ילה גניאה דתייניא יהכה יש הפוש נין אלי מביאיא כשיאמר סמם ייהימר יי׳ אי ייאמר‪,‬י׳ עי באלי הדנייס‬ ‫^ ״־’ ״ ‪f‬‬ ‫יש ה כ״‬
‫^ ״י' ״ • י ־ אי נתיאת הלילה אי במאיה יבמיאה ' ^ יימבן עיר לימי ני אכקלים הגי סבי־יאצהיס הנא״‪ ,‬״‪ p,0‬״ מלאן‪.‬י י »ן לא הי״יק ‪,‬‬
‫— —י כגך‬ ‫'‬
‫■ואת‬

‫^»־‪.‬ק כת‪,‬‬ ‫‪-‬מזזיזת‬

 ‫׳ קרקאש‬ ‫טו‬ ‫ד^שון מור הנבו מ ם שם טוב‬ ‫חלק‬ ‫«‪ 1£1‬די‬
‫פרק כח רגל שם משתתף ונו' * אתר שהביא רא^מאנקצוס כ‪ 5‬רחקות‬ ‫פרק כ ח כעגין ה?כה י ר״ל והוא יןד ‪3‬ן<‪ ■^»^9‬העלול בעלה ט הענץ אשר‬
‫^פרקכוז‪.‬‬ ‫הגשחו' הביא הרב פרק רגל למה שג״כ הרחיק בו אנקלו׳הגשמות‬ ‫מדבר אחר הדבר ההוא‬ ‫הוא כבלל וכו' ר״ל ט ענין‬
‫והכלל העולה מזה הפרק כי רגל הוא שס יושתתף הוא שס לרגל כ״ח כמו רגל‬ ‫פבה למהוכבההוא ‪ :‬מכותס כלומר עושס ♦ ר״ל שהש׳ יענרן'סביו הנפלאות‬
‫‪ ppp‬רגל ‪ .‬ושני יפול בענין ההמשך א‪%‬הדבר כמו צא אתה וכל העס אשר כי הת‪ 1‬מר ע»ו‬ ‫ההסוכאיורוסכתס לא תחשוב שיהיה סכה מתמדת ט הנפלאות לא יממירו‬
‫שידעת מ^כללעזצ' ־‬ ‫■‬ ‫קציאותס לפיכן פיר׳ הרב עושסר״ל שהוא‬
‫מתפעל ו^ין לו '‬
‫■‬‫הסבה‬ ‫לענין‬ ‫שלישית‬ ‫ג״כ‬ ‫ויפול‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫ברגלך‬
‫נמו ויברך יי׳ אותך לרגלי ר״ל בסבתי וזה כעול'כי ‪6‬ם‬ ‫מחדשם יעותדית הזמן הצריך לא יותר ;‬
‫נעשה הרכ׳לרגל החלאכ' אשר לפני ולרגל כמ‪ 1‬םהנ‪ 1‬ד' פועלת'‬
‫געציתת‪ ,‬מתפעלת‬
‫פרק שמונה ועשרים‬ ‫מעשה מגע • פי׳ כמו ענין רגל ‪ J‬ויתגל'‬
‫־ כגכורתיה • ר״ל גבורתי׳הוא רמז לנפלאות‬
‫הילדים א״כ אמר ועמדו רגליו ביוס ההוא ‪ • i'jpnz‬הרצון‬
‫על הרהזתיס ר״ל קיום בו סבותיו כלומר ‪, j 1‬כיהיפעיצן קגייג‬
‫סהיא‬ ‫מהצ‪ 1‬רה‬ ‫אשר‬ ‫כמקוסההוא‬ ‫אז‬ ‫יראו‬ ‫אשר‬ ‫הנפלאות‬
‫רגל‬
‫שם משחחף הוא שם לרגל כעלי היים •‬ ‫’ ואם כן כהו זה הפירש עשה יונתן ז״ל שה‪ 1‬א‬
‫שס רגליו שב אל הכסא ♦ זכנסחאאחרת‬
‫צ(מת‪'1‬הדכ‪%‬זהחומ*‬ ‫ההמשך‬ ‫בןןניין‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ויפול‬ ‫•‬ ‫רגל‬ ‫תחה‬ ‫רגל‬
‫הוא יתב' סבתם ואל תחשוב כי למה ‪:0‬יה מקגל ההתפעלות‬ ‫אחר הדבר • •ג א אהה וכל העם א ש ^ ^ליך• עניינו‬ ‫שהוא שס כינוי רגליו ר״ל שאנקלוס שם‬
‫השס סבתם שיהיו מתמידו' כיהנכלאו׳ לא וז(ין פ ע‪ 1‬להצ‪ 1‬רת‬ ‫קלת רגליו שב אל הכסא ואמר ותחות‬
‫התיחסז לו מצד‬ ‫הנמשכים אהריך • ויפול גם כן בע;ניק הסבה ויברך‬
‫הצ‪1‬ר>ו כמו שת‪(5‬מר‬
‫יתמידו מציאות׳לפי׳ פי׳הרב עוש׳ר״ל שהו'‬ ‫נורהיה כאלי אקר ותחת נסאו כמעשה‬
‫היוש פועל והוי!‬ ‫מחדשס עויזדות הזמן הצריך לא יותר ;‬ ‫אשר‬ ‫לבנת הכפיר לא שירצה בו ותחת רגלי יי' אור‪.‬ךלרגלי‪-‬בסבחי • כלומ׳בגללי • כי הענין‬
‫אמר שס טוב יראה לי כי כל אלו מ!רככ מהומ׳וצורת‬ ‫הוא בגלל דבראהר • הדב‘ ההוא סבה לעניין ההוא •‬ ‫■ הכסא שהוא שס כינוי רגליו שב ונו׳ תמה‬
‫ויו ‪ 0‬הפעולה געצס‬
‫היא מצד הצ‪ 1‬רה‬ ‫ענין‬ ‫על‬ ‫הרב‬ ‫הביא‬ ‫אשד‬ ‫השתופיס‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫איך אחר כינוי לרגליו לכד והוא יפרש מלת ‪ .‬וזה נעשה הרבה • לרגל המלאכה ולרגל הילדים‬
‫רגל הס מורים על עכין אחד כי רגל תחת קתיחס הפעולפ •‬ ‫אם כן אמרו ועמדו רגליו ביום ההוא על ר ר הזהים‬ ‫רגליו הכהא‪ ,‬כקו כסא כבודו לא שהכינוי‬
‫לאש בכללו ואש כ|‬
‫רגל הוא מורה על רגל ממש וכן אמרו צא‬ ‫לבד ישוב אל הכנא שקי זכרו תחלה אקנס ר״ל ס סבותיו •י כלן מר דנפל ור־־■ אש ר יראו אז‬
‫כ תו מ׳בנללהפעו?‬
‫אתה וכל העס אשר ברגלך כי המלך הולך <‪5‬ל הוא במקרה ־‬ ‫‘ לפי הפי' האמתי כן הוא שהכנוי שבאל הכסא‬
‫אמגס ■‬
‫במקו□ ההוא אשר הוא יתברך סבתם כיומי עו שם •‬
‫על סוס ורכב וכל העם הולכים ברגליהם‬ ‫והוא יהיה באמ׳ ותחת רגליו כסא כבודו‬
‫וכן ויברך יי׳ אותן לרגלי כעבור הרגל‬ ‫ואל זה הפירו׳ נטה יונהןיבן עוזיאל עי ה אמר ואיתגלי‬ ‫ודוק « על ענין הקוכן תחלה י ר״ל על‬
‫בגבורתי כיומא ההוא על טורא רזיתיא • וכן יתרג ‪.:5‬־‪1 .-11‬היה הילך ומתנועע תמיד לשחור צאנו‬ ‫הנחת שם כסא כפי הנחתו הראשונה שהוא‬
‫כל מעשה מגע והעתק גבורתיד״ • מפני שהר*\ון ‪#* ..‬ן לרגל הנולאכה וכן לרגל הילדים אשר‬ ‫כסא גמור כלומר לשכינה ‪ :‬אשר הוא אור‬
‫כבלם הפעולות הבאות ברצונו • אמנם אמרו ותה^ ■ ®הרצין בו מה שאחר אתנהלה לאטי נפי מה‬ ‫נברא ♦ ר״ל שאנקלוס יחס ליקריה כלומר‬
‫שיתנהלו הצאן והילדים כי תנועתם היא‬ ‫שהכסא ההוא היה כסא מככ‪1‬ד שהיה שוכן ‪,‬רגליו כמעשה לבנת הכפיר פירש ^צנקלוס מ כמן‬
‫באיחור זלאט וכן ועמדו רגליו רוצה לומר‬ ‫בו והכבוד ההוא היה אור נברא והאו׳הנכרא‬
‫הכסא ואמר‬ ‫שידעה שהוא שם כנוי רגליו שב‬
‫כי הגבור יעמדו רגליו להלתס ולא מנועע‬ ‫ההו׳ היה הנבדל העלול הראשון ואס׳כן לפי‬
‫לנוס אלא להלחם עס אויביו וכן השס ימכר'‬ ‫אנקלוק הם השיגו העלול הראשון המניע רחהות כורסיה יקריה והבן והפלא אנקלוס מהרהקת‬
‫יהיה קייס כיוס ההוא על הרהזמים וזל)‬ ‫ערבות שהוא‪,‬הכסא ותחת כלהגלגליס ׳ההגשמה וכל המביא אליה• ואפילו בדרך רהוק‬
‫שהוא לא אמר ותרות כורסיה • שאם היד־‪ .‬מיהם *מה שאמר יונתןכן עוזיאל ואמגלי כגבורמי׳‬ ‫כמעשה לבנת הספיר כי כל הגלגלי׳ ילקחו‬
‫כיומא ההוא אכל דרך הרב לפרש קצי‪' /‬‬ ‫הכסא לו על העניין המובן תחילה • הידזמחהייב‬ ‫• כגשם אחד ; אי וה דבר השיגו * ר״ל שלא‬
‫כרצונו להוליד מהשכזונמו להוליד ולחיה‬ ‫היותו נסמך אל גשם והתחייב הגשמות • וי‪.‬־‪.‬ס הכסא‬ ‫אס‬ ‫י ידענו לכי אנקלוס איזו דבר השיגו‬
‫שכוונ>^?רבלומר ומתת רגליו כמעסה‬ ‫השיגו חמר ראשון או זולתו ואפי' אס ידענו‬
‫לכנמ‪:‬הפפיר שהוא לשון סבה פי׳ שכל אלו‬ ‫ליקריה כלומר לשכינה <‪-‬השר הוא אור נברא • ‪,‬וכן‬
‫שהסהשיג! חקר ראשון לא ידענו למה עשה‬
‫ומתמ רגליו‬ ‫על ענין אשר ייעעז^‬ ‫‪,‬־ בו משל מלכנתהספיר וזהו ■אתרו איזה <יזמר בתרגומ כי יד על כס יו־‪ :‬מן קדכם אלד‬
‫כמעשה לכנע הספיר ט ^ מ ק לו ס בו כי))‬ ‫דשכינתיה■על כורסיה יקריה • וכן תמצא על לשון‬ ‫דבר נרצה כזה הקבל ; ענין מסופק * ר״ל‬
‫שידעת שהוא שס כ נ ו י א ל הכסא'‬ ‫כל ה ע ט כ ס א הכבור • וכבר יצאנו מעניין הפרק‬ ‫דבר מסופק יוכל להיות אף על פי שהענין‬
‫לדבר שיתבאר בפרקיט אחרי ט ואשוב אתעניין ‪ .‬ואיו׳ ומחת כורסיה יקריה ופ^זהוהפלא‬ ‫המסופק ההוא אינו ענין כנכד ויקר ;‪ .‬והס‬
‫•מאך ’ והנה רביס אמרוכי זהו טעות נפל‬ ‫המסופק‬ ‫עוד דברים נסתריס • ר״ל שהענין‬
‫ד* פרק • א מנ ס פירוש אנקלוס ככר ידעהו• אלא‬
‫כנוסחא כי היה ראוי שיאמר ממורת׳ כסא י‬ ‫ההוא הוא עגין נסתר נכבד ויקר לעלוי‬
‫הכבז׳ולא הועילו דבר כי הככו! ג״כ מיוחס‬ ‫שתכלית דברו הרהיק ההגשמה • ולא ביאר לנו אי‬
‫המושג ‪ :‬כפי ענין המאת' * ר״ל שזה הספר‬
‫אליו כאומרו יקריה • ואחר החכם ר' משה‪.‬‬ ‫הוא לבאר סודו׳ הנבואה וקשליה אשר היה זה דבר השיגו ולא אי זד־־‪ .‬דבר נרצה בזד־׳‪ .‬המשל •‬
‫ו כ ^ כ ל מ קו ס ל^יכגים עצמו בזדז ד־‪.‬עניין • אך ‪ .‬הנרבוני והתפאר שהוא עמד עליו א^־‪,‬‬ ‫מאתו ית׳ ׳‪ :‬והוא סבת מציאתו • רוצה לומר‬
‫דקדוק רב והוא שאמרו שס כנוי רגליו ש ^‬ ‫יש מפרשים שהס השיגו כי החמר כראשון להרהיק הגשמות לבד • כי הרחקת ההגשמד־‪ .‬דבר‬
‫מופתי הכרהי באמונוד ויגזור בו ויאמר כפי ד־‪.‬צריך ‪ ,‬אל הכסא לא ירצה בו שבעל הקניךמא‬ ‫‪.‬היה מסוב! מצת השם ותברך כלי‪.‬שוס‬
‫; הכסא אכל ירצה שהוא שס הרגל המכונה‬ ‫השנת־‬ ‫אמצעי ‪ ,‬ויש קפרשיס שזה לא היה‬
‫׳ אל הנסתר המיוחס אליו שב אל הכסא ר״ל‬
‫לזה• אבלביאורעניין ד־משלהוא עניין מסופק •‬
‫אצילי בני ישראל ומה שאומר הרב אשר היה‬
‫איפשר שתהיה בו זאת הכונד־ו או דבר אוזר • והם ־ שהכסא הואהחכונה אל הנסתר‪ ,‬והנסתר ׳‬ ‫‪.‬מאתו והוא סבת מציאתו‘ • ר״לסכה רחוק'‬
‫הוא הכבוד והנסתר הראשון הוא הנמצא‬ ‫'לא קחב׳כי בכמו זה הלשקיאת׳אריסטוטל׳ עוד רבריפם נס תריס מאד • ואין מיסוד האמונד־־ו‬
‫‪m :‬‬
‫לא שהרגל הוא אמתתו יתכ׳או חלק מאיזו‬ ‫כי החמר הראשוך מסוכה מאת השס יתברך הבנתם ולא ה שגתט קל‪,‬־־־‪ ,‬על‪ .‬ההמון • ולזדז לא‬
‫ואחרותחות טרסיה יקריה הנה הרגל‬ ‫יהוא סבת מציאותו׳ רוצה •לומר‪ .‬מציאתו הכניס‪:‬עצמו בזד*‪,‬ד־‪.‬עגין • אב ‪ S‬אנחנו כפי‪ .‬עניין‬
‫קרא כסא )יחסו אל כבוד האל לא לאל‬ ‫החלוש היה אומר כלכנת הספיר • פירש המאמראי א^פשר מבלתי שנפרש בו דבר • ואומר‬
‫; הראשון והרצון בזה שאנקלוס שס כנוי יו״ר‬
‫^ וא״ו שכאל הכסא ר״לכי הרגלהחכזכ? '‬
‫ואזהיתה השגתם כהשגת יחזקאל שהשיג כי ^‪-‬זמרו ותחת רגלי‪ *,‬רוצד־ז בו מסבתו ון‪:‬גללו כמו‬
‫ואשר השיגוהו דדוא אמתה ד־׳חומר קעסיו״ד וא״ו שהוא נסתר הוא הכסא לא‬ ‫גלגל ערכות כדכמיב וממעל לרקיע‪ .‬אשר שבארנו •‬
‫על ראשס כמרא׳אכן ספיר דתות כסא וכו׳»‬
‫מתפעל לפי בחינת טבעו * ר׳ילשההיולי ־הראשון אע‪t‬ר היה מאתו יתע׳ והוא קבתמציאותו • שייוחס אל השס־ _‬
‫יתברך ראשונה כמו שפי׳‬
‫^ ואלוהיתד־*‪ ,‬־_הרב ^| י * ^ ג ל כסא ואחר כיןאמר כי זה‬ ‫מקבל הצור׳ ומתפעל מחנה לפי שנותנת לו ‪ .‬י והסתכל אמרו כמעשה לבנרת ^ י ר •‬
‫הכס^י‪#‬י‪ 1‬מ|‪£‬־ל יקר_'השס אס כן ימצאו‬ ‫‪,‬קציאוילשלס ‪ J‬כי אס בתקרה • רוצה לומר ‪ :‬הבוונך־־‪,.‬המראה היד“‪ ,‬אומר כלב‪ » |§ 1‬י ר•' והוס^ ;‬
‫;ככאןשוש^ויבריס כסא'וכנוי■'הכסא )למי‬
‫כי האש שורפת מצד צורת׳ אקנס אס היתה' מעשי♦ כי החומר כמו שידעת פרק ח׳ חלק ג׳ מקבל‬
‫יתיחס♦ והנה הכסא יש'לו ׳כנוי כמו שאתר‬ ‫‪ . ■•..‬הצורה‬ ‫‪.‬‬ ‫■■■‬
‫ותחות כורסיה וזה הכנוייתיחסאל הכבוד‪.‬‬ ‫לעולימתפעל לפי בחינת טבעו ואין פעולה לו כי אס‬
‫והכבול הוא השס יתברך לכן אמר והפלא‬ ‫‪ ,‬כמקרה • כמו שהצורה פועלת לעולם כעצמה מתפעלת במקרה״ כמו שהתבאר בספריס‬
‫מהרחקת אנקלוס ההגשמה וכל נוה שיביא‬ ‫־ הטבעיים‬ ‫י י •‬ ‫‪,‬‬
‫בחיוב ההגשמה כי אלו היה מייחס הכסא אליו היה לנו לחשוב שהוא יושב על כסא ויפחייב מקנו שיהיה השם גוף וע״כ ייחס הכסא לכבודו והכוונה ככל זה הוא‬
‫לכרחיק אנקלוס הגשמויז וכל מה'שיכיא אליה לא לבאר לנו אי זה דבר השיגו ולא אי זה דבר נרצה כזה המשל וכן בכל מקוס לא יכניס עצמו בזה הענין כי אם‬
‫להרחיק הגשגוות לבד ונען הרב סכה כזה כי הרחקעיהגשתוע דבר מופעי והוא גס כןהכרחי כאמונה כי חי שיאמין שהשם גשס הוא כופר בעקר ולכןיגזור אנקלוס‬
‫לי ייאתי כפי הצורך לזה אבל ענין התשל‪,‬הואע‪.‬נין מסופק אפשר שעהיה זאי‪ /‬הכוונה או דבר אחר ולכן לא יפרשהו אנקלוס זגס מפני סכה שניע כי הס דברים‬
‫נסעייס וגס מפני סכה שלישיע כי אין מיסוד האמונה הכנעס וגס מפני סכה רכיעיע כי אין השגמס קלה על ההמון זלקלא הכניס אנקלוס עצחו לפרש דבר מזה ׳‬
‫אהל אנחנו כפי ענין המאחר כי זה הספר חוכר לסלק הגשמוע ולבאר השחוע החשותפיס ולבאר המשלים הסמיחיס נאמר בו כי ^תרו ומחי‪ /‬רגליו הרצון‬
‫יכו מש^^י יכגללו כמו ^ א רנו כשמו׳רגל גי אין לפרש רגל כסא כי לא ימצא בכל המור׳כלה רגל שיקרא כסא והנה השיגו אממ׳ החמר הראשון כי עס שנמבלכלו ׳‬
‫ימכרך ‪pp‬שביארנו בפרקים שעכרו השיגו אמת^ החקר הראשון אשר היה מאמו והש״י ‪ h)7L‬סכה לו ט אס לא ימצא נומן הצורה מהוע ההיולי■ל^‬ ‫ז־‪,‬זשגמ‬
‫ימצא‬
 ‫‪.‬‬ ‫אפוך״‬ ‫ן‪ :‬רא‪1?-‬ון מורה‬ ‫שש טוב‬ ‫ררקאש‬
‫ימ‪ 5‬אוהנ׳הרבביארמהניולי אין לז פי‪ 1‬לכע‪5‬מ‪ 1‬ט הוא יןקגל לעול׳ו‪5‬ן‪5‬יא)יגו ץהצורה נפשטע מההיולי לא היע׳שורפי‪/‬אס צן החמר פעל כמקרה מצד ?ז‪^.‬י‪1‬י‬
‫‪?Mnii 9‬פעל‪1‬ת ככח ואין פעולה לן ‪ ,‬ט אם כחקרה ודע כי כל ןשס הווה נפסד‪,‬מו ‪3‬נצ מחאא‘ כ^ירה ‪ 5‬מעפעלע במקרהי״^די׳לכשי‪/‬אבד הדבר'צלרעז מצד אי זה ‪5‬ןכריח או '‬
‫‪ I'm‬ל^‪^1‬ר נעצם‬
‫כאשר עלה האש בעליה ה^־&מהשס גצשו במקרה ‪ :‬ניתסו להם להיוחצראש__‬ ‫ולצור' נמתרה כמנ וצור׳ וההיולי אין לו פעל בעצמו אחר שהוא בכח והוא יזקבל אבל אס כמצא לו‬
‫מו׳■*’ כוסחא וי‪.‬תסה<לש& וכו׳ ר״ל יש^ופרשי׳ שאלו האצילי׳ יחסו החמר‪,‬הראשון‬ ‫סת>‪/‬םר י הי?‪ 7‬ם פועל הוא כעבור הצורה וכן הצורה אינה מעפעלע מצד ש^א צורה אלי‪/‬מצץ‬
‫־ ’ ’ ‪ .‬לשס להיוחו סכמו הקרוכה כאשל טארנו‬ ‫'‬ ‫‪ -‬־‪.‬‬ ‫‪»0‬תליים העחכרתה לחמר ולכן ההיולי אין לן מעל‬
‫לוצה־ נו הי‪1‬דם‬
‫למעלה * זים מפרשים )יחסה ר״ל וימה‬ ‫*כללו ישי '‪ Hw‬אלא כמקרה בהעחברו לצור׳ ולכן י; דק שיש‬
‫החקר הראשון הןא לשם ימב׳ להיועה ראש'‬
‫לבגר־ז‬ ‫ואמנם‬ ‫*‬ ‫כמעשה‬ ‫ע^יו‬ ‫אמר‬ ‫וילזה‬ ‫הטבעיים‬
‫*!‪#‬נמ^מ׳זצולה לו כמעשה ואיננו‪,‬עושה חהוח״ש כמעשה‬
‫הבריאוע השפלות ן והלא מחדשו ‪ .‬ר“ל‬ ‫^ הזוהר לאע^ המראה הלק • כי‬ ‫לבצע הספיר והוא לשון על זוהר לא על הש^יר הוא‬ ‫‪$‬מנ» כוא‬

‫שנותן לו צורה זו אחר זו ולא יעמוד רין‬ ‫המראה הלבן אכל זוהר לכד והווהר אינז לוק הספיר*^•נו מראה ל^ק אבל זוהר לבד והזוהיאינו‬
‫יזהצלדה ‪ j‬שאתה צריך לכמעזה הפי׳ ; ר“ל‬ ‫‪ cpfp>6pip‬והס מדאה כמו שהעבאר כספר הנפש שאלו היה ‪ .‬מראה כמו ^ ת כ א י בספלים הטבעיים* שאלו היה‬
‫לזה הפי׳עצמו שעשינו צריך פי׳ אנקלוס צי‬ ‫מראה‪.‬לא היה מקבל המראים כי המקבל ‪,‬מראה לאהיר« ‪4‬רא׳המראים בו^ס מא״ריו ומקבל׳•‬ ‫‪#‬ועליי מצד‬
‫}מתפללים חוולתס הדנריס‪.‬יחוייכ שיהיה נעדר מהם אן כאשר‪ : ,‬אך כא׳^^ך היה ה;שם המזהיר נעדר המראים כולכט ■ לפי פירושו יתפאר כי לבנת הספיר היא‬
‫ההיולי אחר שאיור ותחות כורסיה שהוא‬ ‫המראים כלס‪.‬‬ ‫‪: ,‬כשם המזהיר נעדר‬ ‫®צד חמרה‪ .‬והמפל‬
‫השמים אם כן תחת השמים ‪5‬וא ה‪-‬מליכי‬
‫כרמות‬ ‫וזה‬ ‫•‬ ‫זה‬ ‫אחר‬ ‫זה‬ ‫כולם‬ ‫המראים‬ ‫‪01‬‬ ‫מפנן‬ ‫יקבל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫»זה הפנין פהו‪#‬‬
‫»ועל מצד צורתו ג ויקבלם זה אחר זה כן ההיוני הראשון אשר‬
‫לפי פירש הרב לבד שאמר ותחת רגליו כ|‬ ‫‪%‬שון <^שר הוא בבחינת אמתתו נעדר‬ ‫® ’י^׳ ‪ .‬ייי׳י' ”* הוא כפי אמעעינו נעדר הצורוע כלם ולזה ^ד‪-‬׳חומד הי‪4‬‬
‫מסוכביו לא הייתי יודע בבירור מה לבנא‬ ‫הוא מקבל הצוחח כלם‪ : 1‬אחי וה )הייגי‪, .‬הצורות כולם • ולזה הוא מקבל הצורות כולם זו אהר‬
‫הספיר אבל עכשו שבאר מחת השח־סהלרה‬ ‫»פ!ע' לסכין נכללי השכעס אי׳כ התמר הראשון א״כ כזה המשל ‪,.‬זו• וחייתה השגתם אה כן החומר הראשון ״' החסו‬
‫שלבנת הסכיר הוא ההיולי ♦ ויש לערש עול‬ ‫פועל לשם להיותו ראש יריאותעהמחייכההויה וההפסד‬ ‫‪.‬‬
‫השיגוה חיו׳הראשון ותגוהועו כי אינו‬
‫ז‬ ‫‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪?#‬וי‪ .‬מדולו״ ת « ע‬
‫כמו זה הפירש שעשיתי שלבנת הספיר‬ ‫גתמר! פה!אה»*ןל אנל יש לו פעולה כתקרה וכי מהופו הוא‬
‫והוא מחדשו • והנה יבאו בזה העניין גם כן דבריבס•‬
‫‪ .,‬ההיולי‪1‬כן אתה צריך לפרש לפירל׳ אנקלוס‬ ‫יייג׳ה יימי® כשפיריי אשר הוא נעלר כל המראים וכמו‬
‫שלבנת הספיר ר״ל ההיולי ‪ :‬בקצת פרקי זה‬ ‫״;;?' נן ההיול■ ועדי כל הלויוח אלא שההאירי ‪ .‬ודע שאתה צריך‪.‬לכמו; זההפי׳ • ואפילו ד־‘פירוש‬
‫המאמר ‪ .‬ר״ל בפ'נ״ו מבני ז ההשגלהה©‬ ‫והוא הנחל חן ה־א נמצא ד‪.‬פדעצ כלי מראה וההיולו אין לן אנקלוש אשריאמד ותחות כורסיה יקריה • כלומר צי‬
‫כלס י ר׳׳ל השגת אצילי כני ישראל ; והכן‬ ‫דחשמיבם‬
‫‪: I‬‬
‫באמת 'תחדח‬
‫';‬
‫כן‬
‫‪ .‬י‬
‫־־אשיון הוא גם‬
‫‪-‬‬
‫!החומר ה‬ ‫ייותסלי‪,"•.?:‬‬
‫«׳‪■ .‬״■׳׳•'‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫צורה ‪,‬ואמנם‬‫ו‬
‫מציאלע אלא עם‬ ‫‪I,‬‬ ‫*עצה זעל החד‪71‬‬
‫‪ 0‬״‪1f‬ה^״׳גמקו־; ‪ .‬יעב למהש׳ה הביוני הזא סבת ;ל כדנ^^^‪{1‬הנקראים כסא במו שקדם • ולאהעירגי א ^ זד־י‪ , .‬זה ; רוצהי ללתר מה שאמרתי והוא מחדשו ‪:‬‬
‫שר״ל שמלכים לו צורה ־אקר צור' ; והתבונן‬ ‫״ הפירוש זמופלא והמצו י‪ .‬זה העניק דבר מצאתי‬ ‫^ »?‪p‬צל! הנפסדים ולכן ראד שעי‪/‬יייזש‬
‫׳‬ ‫בה‪,‬רומז לכל כללות הפר^ק {‬
‫^ ^ ^‪^ ■ -‬רכי‪.^ .‬ע»רקר‪,,‬קניפת ש־׳׳ ^יבקצתפי׳ז ^מ‬ ‫•‬
‫‪ .‬פ ר ק כ ט > כפי הרצון * ר״ל כפי רצונו‬
‫‪ .‬הקדום שיה•' זה העזל׳השפל‬ ‫־‬ ‫‘‬
‫ד־‬ ‫שבי‬ ‫מ‬ ‫מכל‬ ‫נולה‬ ‫והכוונה‬ ‫כ‬ ‫חלק‬ ‫כ״ו‬ ‫פרק‬ ‫המאמר‬ ‫גמצ׳ כל בש־תן לו הצור׳המעמידו והתקיימו‬
‫מונהג מצד האמצעיים השופעים • וחרות‬ ‫^*״־והשיםההשגות‪.‬‬ ‫זגם כפידע׳אנק׳ראוי שנ׳כי תה שהשיגוה!׳ הרחלןת ההג*טמה מהבורא יתעלה •‬
‫האדם רצון לנו׳ ; ר״ל כאשר לח עשה האדם‬ ‫אתתתה' תמר הראשלן כי ההיולי ‪ .‬הראשון * ההם כולם שכליו' ולא חושיות והבן זהוהתביקבו ‪:‬‬
‫הפעולות העובי׳ אז מרה מעשות מה שהיה‬ ‫הוא תחת השמים ט השמים נקראים כשא‬
‫רצון הביס ימברך *‪ .‬י י >‬
‫פרק ^ צוזיחת ל׳ח ‪ :‬רוצ׳לומר וזה כזמן‬
‫■ '‬ ‫פרק ‪ ,‬תשעה ועשרים‬ ‫ועוררו לרב לפרש ההיולי’‪.‬הראשון אפי׳לדע'‬
‫א נ ק ׳ ל ע נ י ן א ז י ק י י ר ״ א ^'^‘"■יז׳י^י‬
‫הגדול ‪ :‬והתמדת עמידתו ר״ל‬ ‫•י‬ ‫‪ ^ S V‬שם מ׳םתתףהו‪1‬ו‪/‬שס הכאב והחיל'בעצב‬ ‫והכוונה כלה כיןמאלקלוש כ^זצ^‪-‬נתינו‬
‫וזה כשני העמידה‪ J‬והתמדת מציאותן * ר״ל‬ ‫^■ ' חלדי כניס • ׳' ווזוא שם הכעפ^ניח עצבו‬ ‫להרחיק הגשת!^‪ /‬מהבורא כין שיהיה רגל‬
‫בשני‬ ‫י י ־‬ ‫‪‘,‬‬ ‫סבה בין שיה» מ ^ והמשכיל ראוי שיש‪.‬יס אמומימיוול־־'ג‪-‬יו‪,‬די‪.‬כעפו*כינעצבא^ד‪:‬דכעס‬
‫ההשגות ה »| כ ל ם שכליות ‪ ’ .‬והכן‪,‬זה‬
‫‪• I‬‬ ‫דבריסכעבור בעבורו• והוא שסהכ ‪5‬י"‪-‬מרוועצבואחףוח קדשו•‬ ‫והתכונן‪*:.5% .‬פיל אלו השני‬
‫תמי׳ יעציב'הו בישיטרן אס דרך עוצב בי • כל היו' דברי הגצבו • ולפי ה ^ין השני או השלישי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪A‬‬
‫שאתר כי‪ ,‬האומר הראשלן השס מחדשו‬
‫נהחדוש התתידי הוא נתינת הצור׳ והתבונן נאמרויתעצב לבו‪-‬אמנם כפי הענין השני פירושו כי השם כעס עליה׳ לרוע מעלליהם*‬
‫כזה כי השגת זה המשל כלן השגה־שכלית ואמנם אמרו אל לבו • וכן אמרו‪ ,‬בעניין נח ויאמר יי׳ אל לבו • שמע עניינו • והוא כי העגין‬
‫לא השג׳ חושייתוהרצלןבו כי כלמהאנודע אשר יאמ׳בעבורו באדם שהו;אמר בלבו‪ • ,‬או אמר‪ Vi -‬לבו־ • הוא העניין אשר לא יהגה ולא‪.‬‬
‫^ ח כ מ ה יודע בזה המשל )יימס‪,‬גזה גס כן יאמרהו לזולתו‪.‬״‪ ..‬וכן כ^יעניין שרצהו השם ולא אמרו לגביא ‪-‬בעת ההיא ‪4‬יהש‪.‬ר עבר בו‬
‫לכל מה שאמר‪ .‬בזה הפרק ‪. :‬‬ ‫‪, 0‬‬
‫■ המעשה ההוא כ‪2‬י הרצו! • יאטד עליו ויאטר‪,‬יי' ־י‪.‬ל ל מ • ‪ ,‬ה ט י ת בעניק ההוא האנושי •‬ ‫_ ^‬
‫‪%‬‬
‫• על המשך דביה תורה כלשון בני אדם • ‪:‬וזה מבואר נגלה• ומפני שמרי דור המבול לא‬ ‫^ י טוב כל ה פ ר ק ^ עד‬ ‫‪.‬‬
‫כחשכיס קצתם בקיצתס ‪ 4‬פרקשתלף אדם •התבאר בתורה שליחות שליח להם בעת ההיא • ולא הוהיוס • ול«״ח יעדם במורח • נאצר‬
‫‪:1.‬‬ ‫וככר‪,‬ביארנו עניינו‪,‬אמנם!ה ?פרק לא ־ •בעכורס כייי׳כעסעליתכם כלבו • וכן כשהיה לצונו בשלאיהיח עוד מבול • לאאמר‬
‫ידעתי לחההביאו הרב הנה אלא אס נאמר לנביא לך והגד להם זה‪ :‬ולזה נאמר אל • אבל פי׳ ויתעצב אל לבו ‪ :‬כפי רדעניין הג' יהיהךי'‬
‫פי׳ומרות הארס רצון יי' כי לב ג״כ יקרא הרצון ‪ :‬במו שאבא' פיק ל"״ חלק א׳בשתוף שס לב ‪>:.‬‬ ‫כי כל מרי והפסד והשחתה‬
‫ן ^־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כמושביאר בחלק ג׳‪ .‬פרק אז)לוזהשפרק ’‬
‫זאתהמלההנחתה הראשונה בלשון ללקיהר‪-‬ז ‪:‬‬ ‫&רס ש ל שי ם‬ ‫שעבר דבר כמהות ההיולי נחשולזהלכאר‬
‫;‪-‬י‬ ‫בעליהייפמהש‪-‬יקחוהוקהמזק• ההמהשאין‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫ץ‬ ‫&ס עצב אשר נאמר‪.‬כשני עניינים או על ‪,‬‬
‫]־■‬
‫המזון והתמדת ענוידחן בו והתמד מציאוחןותקק כהות רזגוף כולם כו״ועיפיד־־‪-‬עניקדחאהר‬
‫־ הושאל לשקאמלה לכל אביד׳ והפסד ‪ :‬ובכלל לבל השמט צוריואכלה אתכם א^ןאויביב'‬
‫נשכא ‪^ .‬ארץ או כ ל ת יוע‪ 21‬יה ‪ :‬ח ר ב ת א כ לו ‪ :‬ת א כ ל ה ר ב ‪ :‬ו ת ב ע ר ב ם א ש יי׳ ו‪ 1‬ו א כל ב ק צ ה ה מ חנ ה ג‬ ‫’ עול מכול לא אמך‪.‬‬
‫■ >!גת‪1‬כהת)ר ׳אמר)ג״כ ‪ ^ ' 1‬ר ו כ פ י ה ר צ ו ן ; ׳ ' • ‪ :‬א ש ; ' ■ ־ '‬
‫רוצה לומר‪.‬כפי‪ ,‬רצונו‪.‬הקדום שיהיה זה העולם השפל מונהג כפי העולם האמצעי ‪ :‬ואמרו מרות האקס רצון‪'.‬השס !• הרצון בו נאשר לא עשה האדם קפעולות‬
‫‪ ,.. . /‬הטובזת הומרה מהשהיה רצונלןיתברד‪,‬ני האדם נברא כשכל כדי שיתשההפעולזתהטונות ואס‪ .‬לא יעשה אז יחטיא הכוונה האלהית ו ה ת ר ה רצונו ;‬
‫‪ .‬מר ק ל ‪ .‬אבל זאת המלה הנחתה בלשון כלקיחת הנעלי חיים ‪ :‬אחר שהניא הרב עצב שהוא שס מרי והכעס פירוש שם אכילה שהוא כאמר ‪3‬ל האכמא‪:‬וה'א‬
‫‪ . .. -‬הישועה האמתית והיא הדבר אשר בעבורה ינצל מהשטן ומיצר הרע שהוא‪,‬ההיולי הראשון‪.‬והנה אקר הרב ט נאמר ראשון אטל‪ :‬כליךחת הבעלי ^זייס‬ ‫‪.‬‬
‫; המזון ולמה שהאוכל יפסיד צורת הדבר ואחר כן‪,‬יזון באותו המזון יושאל שם אנינה אם לאבדת אדבר! והפסי)ככלל ואס להשגת שוס שלמות בהשגות השקל אשי‬
‫‪.‬יתמיר בהם ההשארות■ והצורה אס כן שסאגילה ימצא כה שלש׳ דברים אס הפסד דבר וקיום לדבר אחר!והזא'המזון אשר יזון כל הגעלייחייס ט יפסד צורי) הלח ‪0‬‬
‫׳ ;זיתהפן לצזרת הנזון ואס שימצא בו ההפסדבפרט נמו שאמר‪.‬ואכלה אתכם ארץ אויביכם ארן אוכל‪ /‬יושביה‘ןהדומיס לזה אז ימצא הקמס על^טוב>‪1‬בעציי‪.‬ים כית■‬
‫־ שנאמר כהשגת השכליות לנו שברו ואכנלו וזה הרכה ;■ ואתר צמיחת בעלי חיים כמה שיקחוהו מהמזון‪ ,‬וה‪/‬מלת עמילתס כו והתמדת מציאותו ותקין כאות הג)^‬
‫•כלס בו רצה בו שהחזון יש כו ד׳ עניינים צמיחת בעלי תרם וזה כזמן הגדול והתמדת עמידתו וזה בזמן העמידה והתמדת מציאותו וזה כזנלן היריד׳ ותקון כמות הגי^‬
‫כלס ירמוז שלא יהיה בהם רוע מזג בכל אלו הזמנים ; והבן אחרו ובקצת הנוסחאות תור?♦ אמרו המפרשים כי יימלז לזה צי החכת׳ אשר בעבודה ‪'/ p‬׳ השארות‬
‫הצורר‪^/‬זכושיתהיא התורה ני היא שרכנת ממעלי‪,‬ת שכליות'ומקעלזת המלות לכן בידיעתה וקיומ׳תגיע השארות הצזרה האנושית־ לא כחכמה ולא כמעלו׳התורא‬
‫לנר ' ■ * '‬ ‫׳‬ ‫״^‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫'׳ ’ ; • ‪ , .‬ן • ‪ . .‬י ־‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫^‬
 ‫קדקא ®‬ ‫טז‬ ‫רא ש ^ שם טוב‬ ‫א^ודי • מורה נ בו מ ‪6‬‬
‫לבד ואחרים פירשו כי ח?מה ‪ ?TPT‬הס דנד אחד כי התורה המיוחדת אצל‬ ‫צשני הירידה ) וחקון כחוחי* ריל שלא יהיה כס רוע מזג לחכמה)ללמוד‬
‫פרק לא‬ ‫המדעי® היא החכמה ; ויאה איך פי׳ כל מלה בזה הפקזק בענין החכמה‬ ‫י*ל השגע המושכלוע וזהו חכמוע ועיון היוושבלוע ג ‪ ,‬האמורה כספר וה ‘ •‬
‫‪1‬גי>‪5‬י‪91‬‬ ‫והלמוד והבן וה • כי זהו הישועה אשי נשתוקק אליה כי לא נתאו־ה ישועת‬ ‫י״ל בספר משלי‪ .*,‬ובקצח הנמחאוח חורה ^ל ירמו! לוה שהחכמה אשר‬
‫וטגייניס יויוניינען"‬ ‫המפיח בעבור התאוות הגשממת ולא התשוקות המדומות כמים ומלאה האין‬ ‫געבורה חהיה הצורה האנושיח היא החורה■ היא מורסכח מלעזחשכליוח‬
‫טישינט' ‪ efc3‬טגיס‬ ‫דעה את יי׳ ואם הלמוד והתכח׳ ישיג האלם‬ ‫•‬ ‫‪/‬‬ ‫זתמעלוח המדוח* ל ק בידיעחה ובקיומה‬
‫וליי נסנת יי״ל‬
‫סיוטיה&ב‪310 9‬י‪1‬ין‬ ‫כאלו •צא מעבדות לחיות ומאבל ליום מוב‬ ‫יגיע שלחוח השארות הצורה האנושיע לא‬
‫‪ l>)0‬ק©ור ‪©3BH‬‬ ‫ולכן אמרו רז״ל מה שמו של משיח תאני דבי‬ ‫אונייה‪.‬הוא • כנ^ומר יאבד הנמיריכש בו באבוד‬ ‫כחכחה לבד ולא במעשה התורה ‪ 5‬כי הקי^ן‬
‫ההיה ו!פשר לו‪ .‬ן‬ ‫האש למה שישי^וט ע^י^חר־ז הדבה •■ ו^פי העניין‬
‫ההשגייוומרשכהטג*'‬
‫רפי ינון שמו תני דהי חזקיהו חזקיהו שחו‬ ‫היא התשועה האמתית ״ ר״ל כי הדעות‬
‫»לתי יופ‪5‬דית והו•‬ ‫וכו׳ כי אלו החכמים הח מלמליס דעת את‬ ‫האחדון הוש^י לשק אכילה לחכמה וללמוד^ ובכלל‬ ‫הצודקות; אשר יהיה חיץ לנפש כמו שהס‬
‫‪4‬ומיי ‪!5‬גל סער* '‬ ‫העם ובעבו׳ שפיו מזשיעי׳נפשס למליוידיה׳‬ ‫ר״ל‬ ‫הנפש הס הישועה האמתית* והבן זה •‬
‫הט‪3‬א« נטולי•‪ ,‬י‬
‫‪ ,‬להשגת השכליו׳ אשר יתמיד בהם השארוח‪.‬הצוחז‬
‫פו• *‬ ‫לפניו;‬ ‫כאלי נקראו משיחים ואין ספק כי יהיה‬ ‫האנושית על השלם שבעניינים • כהתמדת הגוף‬ ‫ר״ל‬ ‫תאכל‬ ‫יה רומי לאחרו מכל עץ הגן אכל‬
‫כנאן ישועה כללית לבית ישראל)יהיה כוללת‬ ‫שתשיג ענייני המושכלים האמתיי׳ גם רומו‬
‫גס כן לגוף ולנפש אס רצונו לעשות רצונו‬
‫במזון ע ד‘ הטוב שכענייניו • ד״יכו שבח ואכולו •‬ ‫למה שאמר כי הצדק היא הישוע׳האמיתית*‬
‫יתעלה אכל מה געשה ושעבוד מלכמת‬ ‫הרבות‬ ‫שמעו שמרע אלי ואבלו טוכ • אכול דבש‬ ‫♦יש אומרים שאמרו הצדק היא הישועא‬
‫ושאור שנעיסה מעכבים ולכן צייו האלם‬ ‫לא טוב • אכול בני דבש‪.,‬כי טוב ונופת מתוק לחכך‬ ‫חאחיתי' רימו על כי כוכב צדק הוא המורה‬
‫כן דעה חכמה לנפשך • וזה נעשה ג״כ הרבה בדברי ‪ ,‬שקוה שיכא הגואל ויציל גופנו ונפשנו כמו‬ ‫והמשפיע החכמה והוא מול ירושלים וגם‬
‫שעשה משה מושיענו ואס יתמהמה ציין‬ ‫דזיל כלומר שמכניס החכמה באכילה • תוי־־פ אכלו‬ ‫ףה שאומר כי המים הס רומויס לחכמה‬
‫שירגיל האדם נפשו בחכמות ובדעות כי או‬ ‫בשרא שמנה כיה רכא ‪ .‬ואסרו קל אכילה ושתייה‬ ‫דמולוההענין מימרה כיכחושכלים לבד‬
‫יגאל נפשו מרדת שחת ואז יבא לו הישועה‬ ‫הס מריס להמון והמ^זיס לבד הס מרים‬
‫־האמתית וזהו מה שרמז הרב באסרו והבן‬
‫האמור ה בספר זה אינה ^'א חכמה ובקצת הנוסרואו׳‬
‫למשכילי׳ לנןהענין החודכב‪.‬משניהם והיא‬
‫תורה • וכן הרגו קראם החכמה מים • הוי כל צמא ‘ זה ג ואחרו כי הצדק הוא הישועה האמתי׳‪.‬‬ ‫התורה היא החים המתוקים וזה שאמרו‬
‫הרמז גזה הדעות הצודקוק הס הישועה לא‬ ‫לכו למים ״ ומאשר נעשה זה הרבה בלשון ונגלד־ן‬ ‫רז״ל שבת ודינין כמרה אפקוד כי שכת הוא‬
‫הגשמיות ולא הדעות הטובות והבן זה רומו‬ ‫עד ששב כאלו הוא ההנחה הראשונה • נעשה ג כ‬ ‫רמז לידיעת המושכלי׳ כי הוא מושכל עמוק‬
‫למה שנאמר במעשה כראשית מכלען הגן‬ ‫לשק הרעב והצמא בהעדר החכירה וההשגד־ז •‬ ‫עד מילאו השכלים האנושיים להשיגו ודינין‬
‫אכול תאכל ז‬ ‫ימז למפזרסקות‪ ,‬והמעשים אס נן העירו‬
‫סוד מי חרה באלו המלית העמוקות והבן ׳והשלהתירעב בארץלארעכללה׳ולאצמאלמים־׳ ‪^ .‬‬
‫פרק לא דע ס לשכל האנושי השגות‬
‫וכו'*‪^ .‬ה הפרק יתחיל הרב‬
‫ני אס לשמוי! דבר יל• צמאה נפשי ל^^הים לאל חי ''‬ ‫וה כי נפלא הוא למשביליס ולהמון ‪j‬‬
‫לרחח על מעמל הר סיני‪ ,‬והגבול שזכר‬ ‫וזה הרבה • ותרגם יונתן בן עוזיאל ע״ה רשאבתכז‬ ‫פ ר ק ל א ‪.‬השגות בכחו שישיגם ונו׳ •‬
‫שיש לשכל האנושי רמז לגבול הנא׳ כמעמד‬ ‫בששון ממעייני הישועד*‪ .‬ותקבלון אולפן חדרת‬ ‫ר׳׳ל והם הנמצאות השפלות *‬ ‫״־‬
‫הנבחר והגבלת את ההר אמר הרב כי‬ ‫בחדוא מבחירי צדיקיא • והשתכיח פירושו מ י ס‬ ‫וה הי^רק התחלה ‘לרמוז מעמד הר סיגי‬
‫לשכל האנושי גבול כי יש השגות יוכל השכל‬ ‫^הגכול שזכרשים לשכל האנושי גבול רמו שהוכיח ח^זה שתניע בימים ה ה ס • י ץשסטעייני‬
‫להשיגם ויש כחציאה גס כן נמצאו׳ וענינים‬
‫על תה סצויז הקכ״ה‪ ,‬לעשה וכגנלת את ' כמו מעיני העדה • כלומר הראשים והם החכמים •‬
‫אין בטבעו שישיגם כשו׳ פנים ג ואמרו ולא‬ ‫ההר ובמציאה נמצאות רוצה לו׳והס עולם‬
‫בסכה ! אפ^ו בשפע אלהי ‪ :‬ובמציאות‬ ‫ואמרו מבחירי צדיקיןית כיהצדקהי{‪%‬ז הי שועה‬ ‫הנבדלים • ובמציאות דברים ‪ .‬רוצה לומר‬
‫דב^^ישיג מהם ענץ ויסכל מהם ענין ‪S‬‬ ‫האמיתית • וראה איך פירש בל מלה בז ה הפסוק‬ ‫בעולם האמצעי ו ואין הענין הולן על איוה‬
‫א‪#‬־ו המפרשים כי מה שאמר כי לשכל‬ ‫י עניין החכמה'והלימוד והבן זה ‪:‬‬ ‫מרחק ונו׳ ר״ל אע"פ שהיה גבול לשכל כן‬
‫האנושי יש בו כתות כטבעו שישיג רומו אל‬ ‫אדם נאחר שוה יהיה לו גבול מה)אחר יהי׳‪,‬‬
‫ך « כי לשכר* האנושי‬ ‫א ך ד‬
‫אלו הדברים ‪ .‬שבכאן שהוא העולם השפל‬ ‫לו גבול יותר גדול ונאמר שזה היתרון ילו ‪.‬‬
‫ועניינים אין נטבעו שישיג רומו לעולם‬
‫וטבעו‬ ‫בכוחו‬ ‫השנורת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪#‬‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫׳יין‬ ‫לבלתי תכלית בתוספת ואמר הרב •אין‬
‫השכלים ׳הנבדלים ובמציאות ישכיל מה©‬ ‫שישינס ובמציאה נמצאות • וענייניס אין כטבעו‬ ‫הענץ הולן על איזה מרחק שיזדמן אבל יש‬
‫ענין ויסכל מהם עניןרוחו לעגין הגלגלו׳ג‬ ‫שישיגם ב שו ס פנים ולא בסבה • אב ‪ 4‬שערי‬ ‫גבול ידוע שאין שוס אדם יכול לעברו‬
‫וג״כ מבואר מאד ונגלה כי יש נתין האנושי‬ ‫השגתם נעולים כפניו • ובמציאות דברים ישיג ‪pD‬‬ ‫והתגברות השכללנהש אחתתס ובו׳ • ר״ל‬
‫רוחב בהשגות העיוניו׳בי יש אנשים שישיג!‬
‫וההתגברות וההתעורזת שיש לשכל לבקש עניין • ‪ ,‬ויסכל עניינים •^ ואק בהיותו משיג מתחייב‬
‫עניניס מעצחן ואיש לא יוכל להבין הענץ‬
‫סהוא אפילו לחדהו מזולתו ויש אנשים שלא‬
‫׳ שישיג כל דבר• כמו שלהושים‪ ,‬השגות• ולא ישיגום‬
‫אייי־ם י'י*יי‪°‬‬ ‫בהשגתם ולחפש‬
‫יוציאו הדבר מעצתם אבל ילמדוהו מזולתם‬ ‫‪,‬‬‫ימצא בכל כת מעיינת וב!׳ ‪ .‬ואומי לחפ‪,6‬ן‪ ,‬על אי זק מרהק שי‪.‬דמן‪-‬וק שאר הכהות הגופניות•‬
‫ולהן היו במעמד הר סינר■ מדרגות חשע‬ ‫שבלחלתאמתתסשהוניר‪ :‬כלוחיהתשוקה ש^^‪:‬ז‪.‬עלדרך‪.‬טשלאף עלפישדואיכוללשאת‬
‫מחיצה בפני עצמו אהרן‪ .‬מחיצה בפני עצמו‬ ‫צנרים ■• אינו יכול ׳לשאת עשרה •'ויתרון אישי‬‫י‬ ‫‪)b ' m‬‬ ‫ר״ל‬
‫■‬ ‫השב־ל •‬
‫‘‬ ‫י״ל‪,‬קה שהוכיתי' ; ביבלות‬
‫■ ״■‬
‫נדב ואביהוא מחיצה כפני עצמם ואחר כן‬ ‫שהשכל משתוקק להשיג אותם העניינים • ‪ ,‬הסין ז‪,‬ה על ז ה באלו ההשגודת החושיורת ושאר‬
‫כל ישראל ‪ :‬ויש דברים שיתבאר לאדם המגע‬
‫■' הכהות הנופניורת נג ל ה מבואר לבל א ר ס • אל^‪-‬ין‬ ‫תקרא המחלוקת היזוכ״נייג״‬
‫השגתם ולא ימצא כנפשו השתוקקות‬
‫לידיעתם ; ויש דברים[ עם שיש לאדם‬ ‫‪.‬הו^ןאללאיזר־‪.‬טרהק‬ ‫‪1‬‬‫'שישלוגנול‪-‬ואיןד‪,‬ענ״‬ ‫‘‬ ‫ל‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫‪6‬‬‫אל‪.‬הענ״טסא‬ ‫‪1‬‬
‫תשוקה עצומה להשגתם ויתגבר השכל‬ ‫שיזרטןואיזידשיעיר ‪, 4‬י ^ • ונןהויןבענמו‬
‫לבקש אחתתס ואין בכת השכל האנושי‬ ‫בעניינים הלימודיי׳ • רוצה לוחי שבעני;‪,‬׳ • בהשגורת השכליות האנושיות • יש יתרק האי שי‬
‫שיביא אל הדבר ההוא מופת ‪ 5‬והכן אמרו‬ ‫המק זה על זה׳בהם יררק רב • וזה נפש כן מבואר‬ ‫הלימודיים‬
‫כי כל דבר שנודעה אמתתו אין מתחלקת‬ ‫החכמה • עד שענין אהדיוציאהי איש מעיונו בעצמו • ואי^ ןןך‪,‬ף‬ ‫יגלה סאד י^בע^י‬
‫בו ולא הכזבה ולא חניעה אלא מסכל יחלוק‬ ‫■עכל להנץ הענק ההו^ילעולס •ואפילולמדוהו‬
‫המחלוקת הצוא וגו׳ ‪ :‬ואלו העניינים אשר‬
‫נפל עליהם זה הבלבול הרכה בענייניס‬ ‫שכלו;אליו כשום פנים • ^י‪ 6‬ך ^קצר יר שכלו להבינו • וזה היתרון גס כן אינו ללא תכלה‬
‫‪,‬האלהייס ומעט כענייני׳הטכעייס ונעדרים‬ ‫וייתכל לשכל האנושי נ ס ל בלא ספק יעמד אצלו״ עד שיש דברים שיתבאר ל א ר ס הטנע‬
‫בעניינים הלמודייס • לחה שהלמוד• הוא‬ ‫זז שגתס • ולא‪-‬ימצא־נפשומשתוקקת לידיעתס לשערו בהמנע זה • ושאץ פתח שיכנס‬
‫למוד מופתי ;ולכן כעבור זה ראוי לשים‬ ‫להגיע אל ‪ ••. n f‬כסכלנו מספד כבכי השמים ואם ה ס זוג או נפרד •י וכסבלנו מספר‬
‫גכול לשכל האנושי כי לא יתנלבל עניינו ‪I‬‬ ‫^יגי בעלי החיים והמקורים והצמחיס ומה שירומה לזה • ויש דברים ימצא האדם תשוקתו‬
‫ואמרו אחר אלכסנדר הפרדוסי כי סבות‬
‫בעצומה והתגברו׳השכל לבקש אסתתם ולחפשה • נמצא בכל אומה כת מעיינת‬ ‫״‬
‫* מי אד ס‪-‬וככל ^ ^ז ב רבוי ם ההסירבוהדעוחותפולהםהלוקתביןהםע״ניס ויתחדשו ‘‬
‫״®®קותה^ני התלות השכל בר‪,‬שגת הדכרים ההם • כלומר התשוקה אליהם • והיות כל־ מהשהיא ט מניד התז״ה ‪ W‬ה^ד‪o‬‬
‫מהשיג האחת כל שכן כשינוין בלמוד ?תור׳‬ ‫אהרחושכשהוא מצא דרך ידע בה«»תת הדבר • ואין בכח השכל האנושי שיבי^־ת על‬
‫והחכמה אל הגצוח והשררה לא אל האמין‬ ‫הדבר זזייוא מופת ״ כי בל דבר שנודעה אסתתו כמיפת אין מחלוקת בו ^לא הכזבדח ולא‬
‫ובזה רמז אל אלישע נן אכרה ‪ 1,‬והסבה‬
‫השנית דקו^העגע בעצחז ועמקו )קויי‪,‬‬
‫»ניעה ־ אלא‪ ,‬מ!^ל יחלוק המחלוקת אשר תקרא המחלוקת המופתית •‪.‬כ מו ש ת מ צ ^‬
‫השגתו‬ ‫■‬
‫אנשיס חלקו ככדוריו!ת האו׳ן והיות הגלגל עגול וציוצי כזה^ןן^ו אין סבא להס בזה העניין ‪:‬‬
‫ואלו‬ ‫‪.‬‬ ‫’‬ ‫_‬
 ‫^!‪ 1‬ו ר י‬ ‫מורה נבוביס חלק ר«^^ן‬ ‫שם טוב‬ ‫קרק»ש‬
‫הליחודייס אץ בו שוס מח‪1‬וקת ‪ i‬להגדילם ולהאחק בהם ‪ 1‬ר״ל שהאד© היגי ^‬ ‫>מ‪ 5‬ייהבי<ח' ה»״או ונ ח רמזי אל ר' עקיבא כי מהשהיה אפשרי להשיג השיג ימה ®לא היה‬
‫ש^‬ ‫; ‪5‬וףןש‬ ‫להגדיל הפסוקים שהם אלותייס כפי דעתו והאמין‬ ‫לפי היוזרה »‪ 1‬׳ ה י • אפשרי להשיג צא השיג נעל זה נכנס בשלום ויצא כשלום * זהשליש סכליי‪/‬‬
‫אדם הגדילו הפסוקים הקודים‪.‬הגשמה והאמינו כ?ם ‪ :‬והיה זה לסבות } ר ^‬ ‫‪#,‬מד‪ 1‬לי( ק‪1‬כל המשיג וקז^י יד שכלו נלהשיג ק־ה שאפשר השגעו רמז להצק וחת ; ובזמננו‬
‫^ ‪ ^ p p 6 p 1 6 9‬ו עיי‬
‫«‪:‬תורה שמה מלות יזרו פשוטיק הגשמה בעבור סכות שסוא עתיד לזכרם ‪i‬‬ ‫סכה רביעיע לא ונרה אלכסנדרשלא היינה אצלם למה שצא היו בעלי עורה‬ ‫^‪ * 1‬יראי ‪-‬‬
‫ר**למ^‬ ‫רנזחשבה ר‬ ‫וורידי דווייו‬
‫בענין המחשבה‬ ‫ענינו‬ ‫‪#‬רק‬ ‫•‬
‫‪I‬‬ ‫שאני אוקר חכמה חן החכמים‬
‫ואלו העגיינים אשר נפ^גהסיזה הב^בולהרבה מא‪1‬‬
‫רק דת נימוסית ; והוא ההרגל והלמוד כי‬
‫אין פגיעה גדולה ומונע מהשלמות האנושי"‬ ‫‪#‬רק לב‬
‫לא|תחשוכ’‪(^.‬ני רוצה בה חכמה עיננית זיא‬ ‫כ״א נ^יעת התלהג כי יסיר האד׳משלמותו‬
‫כי אני רוצה בו ענין מדיני קעשי׳סהוא‬ ‫בעגייגיכם האלהייכם ומעטבעגיעיס זזטבעייט‬ ‫האיורוןי כי ה מ מג מונע גזול עד שאתה‬ ‫‪<»c w f‬‬
‫]‬ ‫בחכמ^‬ ‫הפונה•‬ ‫שיהי'‬ ‫אפשר‬ ‫ואי‬ ‫המחשב'‬ ‫כפי‬ ‫ר‬ ‫ונערריס כענייגיס דאלימודייס • • א מ‬ ‫תראה אנשי הכפר כתו שאמר הרב מה‪.‬‬
‫השכלי׳ לפי'^‪:‬כר;אמר זה וכיוצא בזה יקר^‬ ‫ןי^כסנדר הפרדוסי כי סבות המחלוק׳ בעב״ני' שלשי‬ ‫‪ ^ c)p6‬־שיקרה להם והבן מאתרו כי זה יביאך להבין‬
‫לן בהשגות ‪ w‬כליות וכו' ‪ ,‬פירוש אחי‬ ‫א ה ד מ ה ט אהכתהרשווז והנצוחהמונעיבהאדבש‬ ‫שנן‬ ‫בזה מונע המנהג‪,‬קהשיג האמת כל‬ ‫»א?‪-‬״י‬
‫רוצה לומר ז ק ימצא‪,‬כל מעיין בחכת®‬ ‫כמו‬ ‫ן‬ ‫מהאל‬ ‫נתון‬ ‫שהוא‬ ‫שיאמין‬ ‫קדהלו‬ ‫אם‬
‫מהשגת האמת כפי מה שהוא״והשנית דקות העניין‬
‫‪.‬עיונית ענינקכעני; החכת׳ המעשית כי אס‬ ‫‪>iwujt>v,(5s‬׳ יטא שקרה להמון בהגשמה ונענינים רבים‬
‫ירכה הקחפכה ליסרדו רעיונין לכן'‬ ‫והשלישירת‬ ‫המושג בעצמו ועומקו וקשי השגתו •‬ ‫‪°‬י״י!' אלהיים כתו שנבאר כל וה מפני ההרגל‬ ‫י^׳י^י‬
‫סכלות המשיג וקוצר יד שכלו‪,‬מהשיג מה שאיפשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ i5tae‬ה קדמון זוגנ‬
‫*!ינ׳פויתכצצע« והגדול על הכתובים שהתישב להרגילם‬
‫משלג‬ ‫השגתו כן זכר אלכסנדר ״ וכומנינו סבה רביעית לא‬ ‫*יואר י^וזי זג״י ולהאמין בהם יורו פשוטיהס על ההאשמה‬
‫‪,‬‬ ‫זכרה״ שלא היתה אצלם והוא ההרגל והלימוד י כי‬ ‫רנל דתיונ‪-‬ס ‪ yh‬אתמ‪ 1‬א להס אבל נאמרז‬
‫האנ שיט בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונושיט אליו • עד שאההתראה אגשימנפר‬ ‫?קדמי׳ וליז על צד המשל והחידה י וכל זה רמז אל מי‬ ‫‪.‬‬
‫י^יקדק ‪ ,‬מצוק שהציץ ונפגע רצה להשקיף על האחת)לא‬
‫כפימח שהם ממעוט רדרצת ראשם וגופם והעדר ההנאות וצוק הפרנסה ימאסו ה מדינו ת‬ ‫ג« ‪0‬צ‬ ‫קנלומרו‬
‫»צ‪ 01‬ר שדימיתי עזרו תה שגדל עליו מהמנהג בקדיא׳התיר'‬
‫זלא יד־‪,‬נו כהגאותם ־• ‪ ..‬ויבחרו העניינים הרעים המורגליט על העניינים הטובים‪,‬שאינם‬ ‫‪,‬ההשגית השגליות כפשוטן כתתלת למודו ובעט׳זה לא הקשיב‬
‫מורגלים ״ ולא תנוח ד ע ת ם לשכיגת״ההיכלודמ ״ ולא ללבישת המשי ‪ .‬ולא להתעיז‬ ‫לכמות האזשיות לקול מוריו אכל יאמר עליהם שהם טועים‬
‫ג ת טן תלאות ‪91P‬‬
‫‪!9‬א כעת ‪ PK0‬או כופרים והאמת שהוא הטדגה והנוער לא ־ כמרחץ ובשמנים ובסמנין ״‪ ,‬ק יתחדש לאדם בדעורתאשרהורגל בהם וגדל עליהטכן■‬
‫האהבה והשמירה להם ולהתרחק מזולתם • ולפי זאת הסבה ג ם כן ימנע האדם מהשיג‬ ‫‪! .‬ולתל‪ .‬ולכן ישתבש ויתבלבל השגתו ויהיה‬ ‫‪8«9 ,‬ת>‪1‬נג»ת‬
‫והשתי(שגו" שעדי'‬
‫האמת ויטה ^ מורגליו • כמו שקה׳להמק בהגשמה ובענייני׳ רבים ז^היים • כמהשנבאר •‬ ‫ולא‬ ‫דעת‬ ‫בו‬ ‫אין‬ ‫אשד‬ ‫השכלים‬ ‫מן‬ ‫כאחד‬ ‫‪ 1‬זיננ‪« 1‬נל|ג שועצ‬
‫כל זה מפני ההרגל הגדול על‪ .‬כתובים שהתישב להרגילם ולהאמין בהם יוחפיטוטיהם ע ‪S‬‬ ‫((גל כשטא גפו על תי‪.‬ונ׳ וזה הפ׳הוא הצעה לתה שיכא אחריו ‪:‬׳‬
‫‪1‬ומו דומת לפשטיז פ ר ק' ל ב ‪ 7‬ע אתה המעיין במאמרו זה‬
‫ההגשמה ועל ומיונים אין אמיתות להם • אבל נאמרו על צד המשל וההידה ״ ו הי ה זריי‬ ‫וכו'‪ 5‬לחה שהיו ההשגות מהן‬
‫‪#‬חושיות ‪ 1‬צ‪£‬גערר‬
‫• ®יון אל מושכל‪ .‬י‬
‫לסכות ^‪1‬אני עתיד לזברס ״־ ולא תחשוב כי זה שאמרנוהו'‪.‬מקצור יד השכל האטשי והיות‬ ‫מז ק יהי® עיונו חושיות זתהןהשגו׳ישיגזהו המחשב והמדמה‬
‫לו גבול יעמד אצלו הוא מאמר נזגז' כפי התור׳לכד אבל הוא עניץ כבר;אמרוהו הפילוסופי;'‬ ‫לאשר למעה מחנו‬
‫וויזגיטוג ייותד ומהם השגות שכליות אשר ישיגם השכל‬
‫גס כן• והשיגוהו השנה אמיתית י מבלתי‪ .‬נפות אל רעת ואל‪:^.‬רא‪ ‘ •.‬והואדבראמחי‬ ‫נאות וישט* למושג מבלתי השגות כצי גשמי והנה ההשגות‬
‫אין ספמכו •אלא למי שיסכל הדברים שככר בא עליה׳ השיפת •‪ rfff‬הפי אמנם הקדמנוחו‬ ‫שהוא ; החושיו׳ הס כתו השגות החוא־ס והכה אמר‬
‫י ’ *רק לג‬
‫הרב כשיעיין האלם בעיניו ישיג מה שבכת‬
‫‪■:‬‬ ‫■‪,‬‬ ‫הצעה למה שיבא אחריו ‪:‬‬ ‫■ ‪■ ■■■ A‬י‬
‫ראותו שישיגהו וכשיכרי׳עיניו ויפלית בעיון‬
‫י אתה המעיין במאמרי זה שהגה יקרה בהעזגורת השכליות מפני‬ ‫ויטדית ויתאח! לעיין על רוחק גדול יותר‬
‫שהן נתלות כחומר• דבר ידמה למה שיקרה להשגויהחושיות״י‬ ‫»׳ ץ‬ ‫ארון מתה שבכחהאדס לעיין או יסתכל‬
‫' בכתיבה דקה מאד שאין בכח האדם להשיגו והו^•־?‪,‬שאתדז כשתעי^בעיניך תשיג מדת שבכה ראותך שתשיגהו • וכשהכריח עיניך‬
‫‪.‬לא לבד יחלש הראות מזה אשר לא יוכל ותפליג בעיון וחטרח לעיקעל רוחק גדול יותר ארוךממה שבכחךלעיץ ברוחקו ‪ :‬או תסתב'‬
‫בכתיבה דקה או פתוה דק שאק‪,‬בכחך להשיגו ; ותכריחוראותך לאמתו • לא יחלש ראותך‬ ‫להשיג עליו אבל יחלש ג״נ תה שבכת האדם‬
‫להשיג ; והסבה בזה מפני שכח הראות הואי‬
‫על זד־־‪ .‬אשר ‪ S‬א תוכל עליו לבו אבל יחלש גש כן על מד‪ ,-‬שבכחך שתשיגהו ‪ :‬ויחלש‬
‫יזעורב בקמר וכשהאדם יטרידהו יחלש‬
‫ראותך ולא הראה מה שהיית יכול להשיג קודם הפלגת הדזבטה וההטרחה • וכן ימצא;כ ‪S‬‬ ‫השגת עינו ולא כוה לכד יקרה אכל גס כן‬
‫יקרה בהשגות הפנימיות מה שיושגו כאומד ^ מעיין בחכמה מן החכמו׳ עניינו בעניק המחשבה ‪ :‬בי אם ירכה המחשב׳ויטריח כל‪.‬רעיוגיו‬
‫וכדלחשכ׳כמו ענייני חכמת הרפוא' וענייני * יבחל • ולא יבין אז אפילו מד־ו שדרכו להבינו ‪ :‬כי עניק הכרזות הגופיות כולס׳בזדז הענץ‬
‫‪ -‬מעלות הולמת ־ ואמרו וכן ימצא כל מעיין עניין אחד ‪ :‬וכיוצא מד־‪ ,‬יקרר־־‪ .‬לך בהשגות השכליות ‪ :‬וו־‪,‬וא שאתה אם תעמד על הספק‬
‫ולא תונח נפשך להאמץ כי יש מופת במת‪,‬שאיןעליו מופת ‪ :‬ולא תתחיל לדהות ולגזור‬ ‫בירנמה חן החנמו׳עניכו בעכין המחשבה ‪:‬‬
‫‘ ר״ל מה שא;י אלילי מכתה מן החכמות לא‬
‫‪i‬‬ ‫‪ /‬תחשוב שאני' רונה נו'חכמה עיונית אלא בהכזיב ס‪.‬״־‪ ,‬שלא בא מופת על סון‪/‬רו•‪. :‬ו^צחשתדל להשיגמה שלא תוכל להשיגו^עט‬
‫‪:J‬‬ ‫אני רוצה בו החכמות התעשיות אשר ישיגם זדי‪ .‬ככר הגעת אל השלמות האנושי • ותהיה במדרגת ר׳ עקיבא לן־־׳ז אשר נכנס בשלום‬
‫החמר והתחשבה ט אס ירכה המחשבה ויצז^ן ב שלום בעייונו כאלו ד־‪,‬עניינים דייאלהיים ; ' ואס תשתדל לד־‪.‬שיגלמעלדי•‬
‫מדישגתך‪:‬‬ ‫^‬ ‫רטדיח כל רעיוניו יכהל ולא יבין אז אפילו■ י'‬
‫תה שדרכו להבינו והסבה בז‪ :‬כי ענין הגועוו; כלס ר״ל השגות הגשמיות לתה' שהם כמות מעורבות עם הגוף ‪ j‬ונזה יקרה לך בהשגו>השכליזח ט אף ט ההשגה‬
‫השנלית׳ לא ישתמש כה גוף ולא יד ולא רגל כמו שאמר הרב עכ״ז היא נתלית מחמר וכשיעיץ האדם במושג שהו׳קשה לעמוק מצד עחקו וקושיי לאילבד לא ישיג מה‬
‫^!א יזכל להשיג אבל ישוב יותר חסד חנל חסר והרצון בז הוא אחד משני דברים שלא ישיג מה שאי אפשר לו להשיג לבד אכל לא ישיג מה שהוא אפשרי לו או יאמר‬
‫כי לא ליכד יהיה האדם חסר והוא שיהיה לו סכלות העדרי אבל יהיה לי‪,‬סכלות קניני וזה אמרו תשוב חסר מכל חסר כאש?־ לא יצוייר כשכלו דבי*שיש לו ססרקוהזא‬
‫ששכלו אינו בפועל וכשירצה להשיג כבר אפשר להשיג מה שנעדר תתנו ואולם כשיש לו קכלות קניני צךין האדם להשכיל האחת ולהרחיק ראשונה הדברים הכוזבים‬
‫ואתדכך יוציא שכלו מהכת אל הפועל ולכן מי שיסלודחיוניס כוזבים הוא חסר מכל חסר כלשקאסיתחדשואלוהדמיוניס המגונים מדות‪,‬מגונות שישוב חסר‬
‫מכל חסר לטרדת השכל ולהכנות אוח כמו שהתחדש בראות מן הדמיונות התכזביס מינים רכים עם חולשת הכח הרואה כי יחשוב־האדם שרואה השדיס|ושאר‬
‫חדבחס^הכזמיס והנה הכלל העולה כי האדם צריך שיעמוד על המושג שאפשר להשיגו' ולא’יחשובשיש מופת במה שאין עליו נלופת כמו תדוש העולם שלאיחישוה ־ ‪1‬‬
‫אז־ם־שיש מופת עליו ולא ג״כ על קדמותו ט זאת השאלה היא מסופק' מאד ואין כיכולת השכל להשיגה •' ואמרו ולא תתחיל לדחות בהטיב ילה שלאפא מופת על‬
‫סותחי•־ חצה לומר הרצון בו כי מאחר שלא בא מופת על שהעולם קדום לא יסתור לנכיאיס כאמרס שהעולם מחודש ‪ J‬וגס כן לא ישתדל האדם להשיג מה שאץ‬
‫בכ־ח־שכלדלהשיגו י וגנאן אמר הרב שראוי לעמוד על הדבר אשר אי אפשר לשכל האנושי להשיגו ושלא יאמין מה שאין מופת עליז שהנא קחודש שיאמיןשיש מיפת‬
‫ע ‪4‬ו כי זה הדבריניאהו לסכלות וגם לא יגזור ויאמר אתר שאין מוכת על תדוש העולם נזהוא נמנע שיהיה מחודש וגס שלא יעיין האדם כמה שאץ כח להשיג אףאם‬
‫'היה־אעשח‪,‬לה^ג ושאם ישמור האדם אלו התנאים ראשונ׳שיעתוד על הספק והוא הדבר אשר אי אפשרי להשיגויבשזס פנים לעומק המושב וגס שלא_ישתדל להשיג‬
‫הדבר אסר אי אסבר להשיגו יפיה כמדרגת ר׳עקיבא שנכנס בש^ס ויצא בשלום אס ישתדל האדם להשיג למעצ׳מהשגתז]או יתחיל להכזיב הדברי׳אשר לא בא מוכת־‬
‫על סותרס יטה כחלישע בן אבזיה־וישוב חסר מכל חסר כי יהיו לו דעות כוזכו׳ומדות מגונות ויציאה מכלל הדת כמו שהרה לו ‪ 1‬למ במעמד הנכמר בא להזהיר‬

‫ומה נפלא מאמר הרב ‪ J‬־[‬ ‫אל^י© לראויכתמעלזההכמד שזואדוילסלשסיתג^ וכל מד פלא חס עלשגלל לאחסעלכבזדהלמ )ר^לנשלאבאלעללס ז‬
‫יי‬ ‫■‬ ‫נאמרו‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫> ‪.‬‬

‫'‬ ‫‪1‬‬
‫■‬

‫צ••‪..‬‬
 ‫׳;־‪-‬־‪V'T*-‬‬

‫>ךקאש‬ ‫יז‬ ‫שמ טוב‬ ‫מורה נ בו מ ס‬

‫באמדו כמ‪ 1‬שיחשבו־ ה מ ת ר י ם ור»פתאיס’ ‪5‬והםהי‪1‬ןן^שניםשזםלשלמיס‬ ‫^^זכיזל‪’ 1‬רוממריזכלחתד • ר״לגןחיצווכשפוזיהזליךסכלומ^ניני־ויהוהיז^וך‬
‫׳‬ ‫פרק לב‬ ‫והם מסגולת‪ .‬סכליהס ותליהס נאמרשמים חשןו לאוי ואור לחשך השם יצילנו‬ ‫?רכ י מיטס רבים •י ר״למהדממנים ד עם חולשת הנח־ הרואה ‪ :‬ליל חיז‬
‫כראות לריאות דחיזנותרכיסזה יגיע קצד תולשת הראות ו ונאשריזי מהם ‪ :‬ואגזרו זלא תדקדקר^מלות־ גאחרדכשכל בזה הפרק ווולתו • אמרו‬
‫>ע כי ההתתל> בו*ו״‬
‫ינזית מז!י *‬ ‫המפרשים כשאמרתישים לשכל האנושי גבול לא תחשוב שהוא השכל הנאצל ני‬ ‫יעצרו נעי‪ |1‬ד״ל וגס יתחדשו דמ^וניס מגזיבום לאותם שיעצרו עצק‪ .‬כעיון‬
‫‪ ..‬השכל הנאצל אץ לו גבול והאמת כזה כי כי ז!ם ל‪,‬יז ידריכו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫• •‬ ‫י‬ ‫לדכריסהמאירלוכו׳׳י־אםל^יעמדובה?‬
‫השכל כמה שהוא שכל לא ישתכש כהשגתו ‪uo» uan • 759‬‬
‫ה;‬
‫פ‪ 5‬חר ‪0‬הנ ‪j ' 5 *> 5‬‬
‫התנרס ■‬ ‫אבל הרצון באלו הדברים השגות שכליות *קי'י‪ 5‬ת‬
‫י\צון כו מה שיחשוב האדם שהם השגות‪• .‬חיח ‪6‬ינל»ס יהנר*‬
‫‪ s‬״ ‪■« * a a s s j f‬‬
‫כלים גםמיי'זפ»גזלר‬
‫אי יהפןלתסריו יפי' ו ויחוס ו^‪,‬׳׳ ‪ ,‬ף״‪,‬ן‪ . :‬סופח על סוחרם•• או שה® אפשריי ואפ׳לו בן^ ‪ 3‬שר‬
‫נש היות ו»פ»למי‪5‬׳‬
‫שכליות ואין הדבר כן ני הס כלם דמיונים‬ ‫שיחוס על עבוד שכלו ה^נה ‪ :‬ויחנע רחוק• תגיע כאלישע א הר ואינו שלא תהיה שלם‬
‫*‪C7W‬‬ ‫והשגות כוזבות והכן זה כי הוא נעלם »נהערד»‬
‫תכגיכהו ל‪' 5f‬כ‪ p‬כ«״‬ ‫מהרנה מפרשים ;‬
‫ותתהדשלך‬ ‫דעמוד^ ר״ל וימנע ויעסוק *ולא ישתדל ‪ .‬ילבד אבל תשוב יותר חפר מכל הסר •‬
‫י תנלגל‬ ‫פמ‪ 5‬ום‬ ‫החסחנורת‬ ‫אחר‬ ‫לעיין הענץ העצום הגדול אשיאין ליר ^־‪5‬ז׳ תגבורות הדמיוניס ונעורת‬
‫מי ד‬ ‫פ ר ק ל ג דע ני ההתחלה בואת החכמה ג‪ 5‬״ינ תו‬
‫' חזקת מאד כו׳ « אתר שניאר סתחיינהז לכ‪ 5‬מין‬ ‫והמרות המנונות והרעות לטרידת העכל ולהכנות■‬ ‫‪”^ ’’T i t‬׳• יא״ ”‬
‫שגקירסיי‬ ‫שליף‬
‫גת‪ 1‬י ס והו ‪ 5‬י‪ 5‬פ‬
‫לעמוד‬ ‫לאדם‬ ‫ראוי‬ ‫כי‬ ‫הקודם‬ ‫כפרק‬ ‫הרב‬ ‫אורו‪.‬כטוש‪,‬חהד‪.‬רנראותם‪1‬הד‪0‬יוניםהם־זביפ‬
‫כדנר ששכלו אי אפשר להשיגו בשום פנים הנליס הנשמיים לי‬ ‫ט ״״שנלהנק״אץלי נ«ל^נל םיניםרביפעםחולע‪-‬חכחהיואהגהולים‪-‬ונאשר‬
‫ווה יהיה כפי דקות המושג ועמקו וגס אף ‪,‬מכני של‪ 5‬יעלס‬
‫ג‪ 7‬מי‪>}1‬וא‪ 07‬מ‪5‬י ‪ 5‬ו'‬ ‫רוצה אני כו כי ההכנה המוכנת להשטל יפצרו בעיון לדברים המאירים או לדברים ה ד ק י ס‬
‫שהוא אפשרי להשיג אס קשה או נמנע‬
‫לגשס‬ ‫‪05‬‬ ‫_ כי‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪li‬‬ ‫»»‪ i‬תשבענו ׳‬ ‫דייךפן‬
‫אכול ‪r I‬‬
‫מצאת■ ' * •‬
‫נאמידבש ‪a w‬‬ ‫לא השכל ובזההעגיין‬
‫ובזןהחעגלין גאט‬ ‫גכול כלא ‪p p‬‬
‫גגחחעתכת‬ ‫לה ככוג‬
‫יש כה‬ ‫המושכלים‬
‫'׳־״׳*‪'-‬י־יסיש‬
‫!כפתתיינהז לה ‪ 5‬ס י|‬
‫״;‬
‫יזליף זה זהוא ‪ 50‬י גי‬ ‫בחהשהולשכלןולדקדקהעניןד״לולדכר והקאתו* וכן הביאוהו‪,‬משל על א‪.‬לישעאחר• ומה‬
‫נשם יל‪ 5‬גש גנש ‪6‬‬ ‫אףשיש מה דכריס שאינם קשים להשיג‬ ‫נפלא זד־־‪ .‬מן של שהוןאן דמה החכמה כמאכל כמו‬ ‫צדקדנין מעטן השכל ר‪.‬נקנה ‪r‬‬
‫‪ .‬״ י ? ‪ L L x r . ‘ J u‬ולא ישעהו הפעליי*‬ ‫ד‪.-‬דידמ ‪.‬‬ ‫שבמזונות יהר^ו‬
‫״ר‪^-‬זד«‪,‬־ד״‪,‬דמזויית‬
‫לשכל האנושי ויוכל כלאדס שלם השכל יחשוב וה למינויו‬ ‫והוא ד־־‪.‬דבש‬ ‫שיקרה ■ שאמרנו ‪ •.‬וזכר הערב‬
‫ערקים אחרים והס בפ׳ס״חוע״ב מראשיו־‬
‫ע!'א מה שאמרתי כזה הפרק שכמז‬
‫נ מיי ס ‪.‬מצד שהיזי‬
‫חלוף מה שנ א מי‬
‫להשיגם ראוי למנוע לאנשי׳ קצרי התכונה‬ ‫בהשגות הגשמיות יקרה בהשגות השכליות וד־׳דבש בטבעו כשירבו ממנו יעורר האיסטוטכד־ו‬
‫נחו הקטנים וגס המקצרים בידיע׳ למנוע כשור׳ לכן»וא;‪ 5‬י י ד‬ ‫זה אינו בדקדוק אצל השכל כי האדם אחר ויבא הקיא • וכאלו אמר שטבע זאת ההשגד־־י עם‬
‫מהס החכמה האלהית^בתחלתהענין וכן ה ק ד מוז ז היעוין‬
‫י גי ת עד שיאמין‬ ‫שיראה מויש חזק ההראנת לא יראה גדולתם ועצמחכם ומה שבה מן השליטות אם לא‬
‫ראוי למניע מהם כיחוד משלי הנבואה אנל האמנה האמיזי׳במ©‬ ‫מושג חלוש ואחר אשר ישמע קול חזק לא יעמדו ‪-< n n‬אצל גבולה וילכו בה בשמירד‪.-‬׳יד־י‪.‬פך‬
‫צריך לחנך לקטנים ולהתישב למקצרי' כפי שראוי להאמין גו ־‬
‫שעור השגתס‪1‬מי שיראה שלם בשכל חווחן ויאת הסבה בדגרפ‬ ‫ישמע קול החלוש אמנם השכל בהפך זה כי לחסרון • כאוכל הדבש ^חשר אם יאכל כשעור יזון‬
‫קור׳ כלשון גני א ד•‬ ‫אחרי אשר השכיל מושכל חזק כ״ש שישכיל‬
‫לזאת המדרגה רוצה לומר מדרגת העיון שיות הענין ע מוין ׳‬ ‫מושכל קלוש אבל רצה הרב לומר ט ההשגה ויערב לו* ואם יוסיף יאבד הכל • ל<>ז אפר פן‬
‫המופתי יעלה מעט מעט ראשון ראשון עד כשגלית העומק ולז<‬ ‫השכלית מצד שהחושים תנאים למציאותם תשבענו וקצת בו אלא אמר והקאתו ״ ואל זה הענין‬
‫שיגיע אל שלמותו כי אס יתחיל האדם ‪ .‬יוכלו לצייר ה עני גי'‬
‫שה• על אמתתם •‬ ‫ובאמצעזחס יגיע ההשגה השכלית‪.‬מזה ג'כ רמז באפרו אכול דבש הרבות לא טוב וגל• ו‪4‬ייו‬
‫בחכמת האלהית או ביאור עניני משלי ‪ ,‬ובכ׳ ציור מה שיישן•‬
‫הנבואה לא לכד יתחדש כלכול האמונות כשכל ‪ t‬מציאותו פי*‬ ‫הצד יקר׳לו לחי שטרח והפליג כעיון שיחלש רמז באמרו ו אי תתחכם יותר למה חשומם • וא ‪4‬‬
‫כאלו תאמר מציאוין‬
‫אכל בטול לגמרי והביא הרב משל על זה‬ ‫עיונו חצר הכלייהגשמיים שנחלשו ולא יזה זה רמז באפרו שמור רגליך באשר תלך א ‪ 4‬בירת‬
‫כסס ושהוא משע >ל‬
‫העכיגיס ומ שגי•‬ ‫מי שיזין הנער היולד כלחם חטה וכשר‬ ‫שהי׳יכול להשיג קודם ההפלג׳וההטרחה { האלהיס• ואלזההעניןרמז דוד באסרו לא הלכתי‬
‫פ ר ק לב זכןכיאור ענייני משלי פנבוא'•‬
‫ושתיית היין שהו׳יחיתהו כלי ספק לא שאלו ג עובי׳ ומשלם נ מול‬
‫‪.‬רעלרעי׳לאסהקוד*‬
‫נוסחאאחרת ואץ כן כיאור בגדולו׳ ובנפלאו׳ ממגי • ואל זה העניין כונו באמרם‬
‫המזונות רעים בלתי טבעיים וכן הדבר כשקדלה ג הי ד ע ת‪,‬‬ ‫שמי ’ ‪ .‬במופלא מסך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תהקור‬ ‫_____________‬
‫הנסתא הראשונה ר״ל כמו‬‫____‬ ‫‪...‬‬
‫וכו׳ ולפי‬
‫כחכמת האלהות ונסתרי התורה ‪ :‬ואמרו מיו ת לש״י ולסלול‬
‫ולוה הספיקה עתהם הקבלה ככל ענין ממנו‪• .‬גשמות א •‬
‫שלא עיין כחכמת הטכע אם יעיין בחכמה י במה שהורשח התבונן ואיןלך עסק בנסתרות• רוצה‬
‫נמזפ ת כמו מציאות‬ ‫האלהויי* מזיק מאד כן ניוילמאד אם נבאר לומר שאתה לא השלח שכלך אלא בפה שאפשר‬
‫אמתי שאמתתו נכחדת ובכל ציור מה האלוה והיותו נלת• >‬
‫שיישיר השכל אל מציאותו לא על אמתת גשם ונלתי יזתפעל‬ ‫האדים להשיגו אב־^ העניין אשר אין בטבע ה א ר ס‬ ‫ביאיר ענ״ני מניא׳ ימשל‪-‬ז ליי‬
‫מהותו • הרצון כי הכתובים יאמרו עין יי׳ פכלזה‪,‬י תנא׳נמופ״‬
‫ואס ג ט עג‪ 1‬תח»תוי‪8‬‬
‫אזן יי׳‪1‬כן הדוחה לזה להיישיר שהוא משיג כמס שלא ישנאר‬ ‫ומשלי? למתחילים כעיון מכל מקוס צריך י כונו באמרם כל המסתכי^ ב א רב ע • ד‬
‫)אמרו כי ‪.‬נ מופת כגיןאמוגי}‬ ‫•לא להיישיראין היא השגתו ‪J‬‬
‫סיתנאר‬ ‫‪.‬התדוש‬ ‫לחניך הקסנים ולישכ דעתס לפי השגתם והשלימו זה המאמר באפרם כל שלא חס על כבוד‬
‫חכם‬ ‫היותו‬ ‫מהס‬ ‫בשני התנאי׳ האלה האחד‬
‫גי איו ת וכן‪ ,‬יצייי•‬ ‫ילעי הנסחא השנייה רוצה ליחד יאין כן קונו רמז למה שביארנוהו שלא יהרוס ה אד ט לעיין‬
‫כלומר שעלו כידו החכמות לא שידע חכמת • עניני ם '* ‪ Y‬הי•‬
‫התורה רוצה לומר תלמודה ני ח!‪1‬ה לא יקח לזם דמיונית ומשלי*‬ ‫ביאור ענייני הגבואהשאפילו למי שמתחיל בדמיוניםהמופסדים • וכשיתהדשו לו הספקות או‬
‫כמו הרגה ממפלי‬
‫ש איג•‬ ‫הקדמות אבל החנקות העיוניות הם אשר כגגואה‬
‫■י לא ימצא מופת על‘העניין דזמבוקש ל א יגיחד־זו‬ ‫לי‬ ‫^י^^‬
‫עד‬
‫’לקת מהם הקדמות העיון ״ והתנאי השני טנינים כפשעם •‬ ‫וישליכהו ויחחיללהכזיבו אבליתישב־ויחוסע ‪4‬‬ ‫י^יל^א^לצייו״’" י י‬
‫והתחיל עמהם פי'‬
‫‪.‬שלא התחיל עמה©‬ ‫בביודקונוויטנעויעטוד• וזה העניין בבר ההנאר • סיהיה״טן^טל ין ה״נ׳ג ייג‪-‬־נענץ‬
‫'גציור שלא יסיה אל^‬
‫כן* פי' שלא להתחיל‬
‫טאו^־ל■מ‪,‬עלמנמז‪«1‬יני‪.‬הם ־ לא אל י ואין הרצון כאלו הבהובים אשר אמוונז הנביאים נמעט ימו אחי שהב‪-‬א‪,‬י נסתוי״יה‬
‫ג עניגי ס כפי » •‬ ‫לגסוי‪,‬לבטל הש‪,3‬ן היא אקוי ני אץ למל‪1‬ק על י‪.‬״‪,‬נההאלחיח‬ ‫אמי! תהומ‪ . 1‬י*לש‪5‬מ‪1‬יההסעי‪-‬קה נכל והן‪1‬בסלן«^ ל״״ןט‬
‫‪70‬ס ‪ :‬ו?‪3£‬סכ^‬ ‫' ‪r‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• מ ה שיג מה שאיפשילהשיגו• כמו שיחשבו הפתאי'‬ ‫ציור שיישיר השכל אל‬
‫ודמתרשלים אשר ייטב להם שישיטו הסרונם ופתיוחם שילימות וחכמה • ושלמות זולתם‬ ‫^^'יי‬
‫™״ ”'״״;‪.‬אי־םלי ' ״ י י י־‘'״” ׳ יחימתם חסרו; ויציאה סן הרת• שטים חושך לאור ואור לחושך• אבל בוונה כולה להניד‬

‫בי הכוונה הישרה אל העניין המכוון לא אמתת מהות השכל • ולדקודק זה פרקים אחרים ‪.‬‬ ‫בציור‬

‫‪^ p‬עלההש^^ותהנעשות בספור אשר ספרי הנביאים מלאים מהם• אבל צריך ח וךהקטנ ם ול שב קצך‬ ‫ען ‪^ ^ 3‬‬
‫התכונה כפי שיעור השגתם • ומי שיראה שלם כשכל מזומן לזאת המדרגה העליונ ר ל מדרגת העיון המופתי וההוראו השכליות‬
‫האפיתיו'• יעלוהו מעט מעט עד שיגיע‪ W‬שלמותו • אם ממעורר שיעירהו• או מעצמו • אמנם כשיתחיל בזאת החכמה ה^היח‪:‬‬
‫‪ ,‬לא יתחר‪/‬לו כלכול לבד כאמונוח אבל‪.‬בטול לגמרי • ואין המשל בו אצלי ״ אלא כפי שיזון הנער היונק‪,‬בלרזם החטה והבשר‬
‫• ת‪2‬זתיית היין שהוא ימיתהו בלא ספק ‪ :‬לא שאלו המזונות רעים בלתי טבעיים לאדם • אבל לחולשת לוקחם לעכלם עד ש ע‬
‫לקבל התועלת בהם כן אלו הדעות האטתיות • לא העלימום ודברו בהם בחידות ולא עשה כל אדם חכם תחבולה ללמדם בב תי‬
‫‪.‬באור ככל צד מן התחבולותמפני היות בהם דבר רע נסתר״ או מפני היותם םותרים ליסודות התורה • כמו שיחשבו הפ ת אי ס‬
‫אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון • אכלהעלימום לקצור השכל בתחל׳ לקבלם • וגלו בהם מעטשילמרס השלם • ולזה נקראו‬
‫הידות וסתרי תורה כסו שנבאר‪ •.‬וזאת היא הסבה כדברה התורדה בלשון בני אדם כמו שביארנו פרק כ ו וק ! מזה להיותה מוכנר־ג‬
‫לתתתיל כה וללמוד אותה הנעריס׳ והנשים וכל העם • ואין ביכלתם‪.‬להבין הדברים כביאמתתם • ו; !ה הספיקה עמזזם הקבלרה‬
‫מ ל ??גיין אמתי • שהאמנתו נבחרת* וככל ציור מת שיישיר ןןשכל אל־מציאותו לאעל אסתת מהותו • וכשיהיה האיש שלם *‬

‫‪ •%‬י; ‪1‬‬
 ‫אג^ודי‬ ‫ר ^ שון‪:‬‬ ‫מורה ע‪ D t ■:‬ה‬ ‫שם טוב‬ ‫;׳‬ ‫קרקאש‬
‫י•‬ ‫גילי !כמנזעמהינחילעס ההמון ‪3‬צמרהעניינים‬ ‫ולוא ענץאמרו ותכין מדעעו ‪ 5‬׳■ ואמרו זהנה אבאר לך הטעסביזנו ‪.‬‬
‫יא וכד • ר״ל והיוע חניעע לימוד העיון כדרכי) האמת’י®‬ ‫ההמון בדרכי העיון האמתי ונןהתחיל עמהס כענין‪ , ♦.‬הרצון כן היייג ד;נ••־ ־'‪?•.■ .‬־דג‬ ‫והסכה הג‬
‫למוד העיון הכרחי וגס צריך למנוע מהתחילעמהס אכל כעלה‪ .‬רתשין ד ‪, :‬ץ ‪:. .‬כר־ן• ‪ '/ 0.U‬למנוע מהעחיל עמהס בציור‪.‬האמעול הכרחי וכן רמוישלא‬
‫‪.‬‬ ‫יהיה אלא כן יעבאר כפרק שאחר זה ‪ 5‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫כדברים העיוניים עד שיהיזראגייסלזאעהמדרע׳‪; :‬‬ ‫‪ 0 ^1‬נ פ‪ 6‬לזודיתפרי■‬
‫דת שיזין לה פ ר ק ל^ך ' הקבו׳המןגעועלפעזח הלמוד‬
‫■ פר ק ל ד הסכויצ המונעו׳לפעוח הליזול‬ ‫‪,‬תר ם\ויגס‬ ‫_‬
‫סתרי תורד״; אג• מזילרתו א ו מעצמו ‪. ,‬‬ ‫‪.‬׳ נאלהיוע • זה הפרק נעלה‬ ‫^‬ ‫‪,‬גון! כמו פצת'התכם‬
‫וכו׳ • ^ ר״ל הקבוע המונעות■‬ ‫ונמסרו‬ ‫'•נידיעות' עומדות‬
‫‪.‬גנפש צפי ש‪15‬יצה מאד והוא כולל דברים רכים והוא כיאור ‪ .‬כשיעוררוהוקצהס אלקלתס • ^גיעלמדת׳שיאמין ‪ ,‬האדם מלהעחיל כמחלי‪ /‬עיזנל כחכמות‬
‫האלסיוען ולהעיר וכו׳ * ל׳לאכליצרין‬ ‫‪.‬כשס וליו דנתי‪ .‬גגש׳ גס ק למעמד הנבחר ; ואמרו הקגות‬
‫‪,‬וצאי תכנם ’ נ מ פ כ) המונעוע‪ ,‬לפעוח באלהיוע )להעיר מה ^ בדעותהאמתיו' ההם כדרכיהי‪:‬׳‪:. :‬ה חאמתית״ אם‬
‫שיעור ויעיץ החכמוע הקודמוח לה‬
‫חמש קבוע • פ״א הקבוע המונעוח הלחוי‬ ‫כמופת כמה שאיפימר בו גדפת • או בטענלההזקות‬ ‫מעסע שראוי להעיר הרצון כי כי הקבה החונעע‬ ‫■ןבמתוש‬
‫!העניין כמי שאמיכו‬
‫לפעות באלהיו׳ והקבוע המונעוע להעיי‬ ‫ונ ענין המספר כי לפתיח הלנזוד כז‪1‬הי)עזהיא התנתה ה׳‪1‬היע _ כמהשאיפשרבוזה • וכןיכיירהענייניםההסאשר‬
‫על מ? שראוי להעןר )להראועו להמון‬ ‫התחלתמן ■ וגס הקבוע המונעוע להעידעל מה שראוי ‪ .‬היו לו דמיונות ומשלים בא^תורדהם״ ויבין מהותם•‬ ‫‪.‬האחד הוא‬
‫המשער ואיננו‬
‫חמש קבוע חה נכון ויש קי שפי׳כן הסמת‬ ‫על‬ ‫והערה‬ ‫הנביאה‬ ‫משלי‬ ‫מענייני‬ ‫להעיר‬
‫המסע׳ וממנו ינמיוו השאלוע הנעשוע כקפור אשר ספרי ^ וככ נזכר פעמים רבות במי^^ו‪.‬אמרם ולא כמרכב'‬
‫כל המסעדים ואם‬
‫המונעיע הלמוד להמון לפתות באלהיו^‬ ‫;יעדר האחד יעלר הנכיאיס מלאים מהם הס חמש קבוע זהו ‪ ,‬כיחיד איא א״ב היה הבס ומנין מדעתך* ואז מוסרים‬
‫־הס חמש לכך צריך ש־נען להס דעות‬ ‫המספר ותם יעדרו‬
‫לו ראשי פרקים ׳ ובעבור זה אין צריך להתחיל ע ס‬ ‫‪,‬המשפרים לא יעדר ‪,‬מה שרצה הרב לבאר ׳ בזה הלשין לא מה‬
‫אמיעיוע על צד הקבלה וכמו שירמוז זה‬
‫הוא כי הואהתחלת' שעמצא כעירזשי החפרשיס ; הסבה האחד‬
‫אדם כזההעגי־זכשיעו*■ שכלו • ובשני התנאים ‪ ,‬הרב כסכה השלישיע ן רחוק‬ ‫!ושנת מציאותם וכן‬
‫זכו׳יופירו׳הפקוק כך מה שהיה והוא מעשה‬ ‫‪,‬האתל מצד שהנ׳אתד קושי הענין כעצמו ודקועו ועמקי • ואמרו ‪ ,‬האלה ‪. :‬האייד מהם היותו הכפט כלומר שעלו בידו‬
‫‪.‬צא יתחלף ולא י המפרשי׳ כי כוונע הרב באומרו רחוק מה‬
‫החכמות ^ןשרילקחו מהם הקדמות העיון *‪ .‬והשני ‪ ,‬כראשי׳הנקרא׳חכמע השבע היא־דחוקה •‬
‫‘ יתדנה כי‘ נ שתכה ‪ .‬שהיה יעמיק עמוק מי ימצאנו כי פי׳הכעוב‬
‫‪ .‬שיהיה מבין משכיל ז ך הטבע ירגיש בעניין במעט ‪ .‬אמנם מעשה יזרכגה והיא חכקע האלהות‬ ‫‪(*.‬חל נאחל לא יצא‪.‬‬
‫‘ צך כי אס אחד ווו כך לפי דעע הרב רחוק מה שהיה זהוא‬
‫רמז• והוא עניין אמרם מכין מדעתו• והנה אבאר ‪. .‬הבוחנע בניזצא במה שהוא נמצ׳ וזהו‪.‬אממ‬
‫סגולתי מעשה כראש•׳ הנקרא חכמז הישנע אחנס‬ ‫‪.‬היא‬
‫>זי ימצאנו הוא עמוק עמוק מאד ‪ :‬מאיו‬
‫המשפרים מעשה המרכבה והיא האלהיע החוקרע ‪ .‬לך הסבריבמנוע למורההמון בדרכי העיון האמתיי׳' •‬ ‫‪•.‬אסתית • ‪ .‬ולא‬
‫‪ -‬עמצא*ר"ל החכמה האלהיע היא בשלילזת •‬ ‫‪.‬כן שאר‬
‫;כי גסתכה שנים כנמצא כמה שהיא נמצא וזה אחרי חי‬
‫והתהיל עמהם בצייור מהות העניינים כפי מ ה שהם ‪ ,‬כי לאדם כטבעו • רוצה לומר'אין זה אורד‬
‫ההצעוערקיקפררועתכ)נעבני‪,‬אדס ז‬ ‫עליו • והיות זה עניין ראוי הברחי‪-‬שלא'יהיה • אלא‬ ‫טל שנים יצא לו ־ ימצאנו עמיק מאד ‪ 5‬יאמרו גם כן ונאתר‬
‫'‪(*.‬רנעה וכן כולם וכן‬
‫היע‬ ‫‪.‬יתבאר עיד שהוא י יהחכתה מאין עמצא • ר״ל החכמה ה׳‪1‬‬
‫׳ ודע שאלו היה • רוצה לומר בא לבאר שאלו‬ ‫^חם בן אביאהו בפרק שאחר ז ה ואומר ;‬ ‫•‬
‫ההצעועהסצריכוע ‪ :‬זאסנפשהאד©‬ ‫‪.‬אינו מתרנה ולא והיא ידיעת האליה היא מושג'ע»;‪.‬בשלילה‬
‫‪ .‬עפרד • ר״ל אס יהיה לה השארוע ן ואם‬
‫‪ .‬עפרר איך • ר״ל איך יהיה ההשארוע אם‬
‫פרק «רבעה ו׳^לשש■‬ ‫ייתאלת !״ תנני ת יהאמע כי הרב הורה‪-‬באלו הכתובי^כי יש'‬
‫הענולשמתיף נו תו‬
‫>אחד והו׳ ין‪ 1‬המשנה דבריה עיוזקיס בנמצזאים שאי אפס^ לאדם‬
‫‪i‬‬ ‫ך־ ח ך •‪ '.‬ך • הגזונעות׳לפתוח ה^מור באלהיות ‪ :‬כולל אם חלקיי ‪ :‬ובמה זה ר״ל וכזכות‬ ‫‪ .‬כי איתי התו לא להשיגם כי אס בקושי גדול ויוהס דברים‬
‫‪.‬יתחלק ולא יתרנה‬
‫‪ , ■ ■ .‬מה ■‬ ‫־‬ ‫■■ ‪.‬‬ ‫* י ולהעיר על מה שראוי להעי׳עליו ר‬ ‫' כי אס יחלק אותו או י עמוקים מאד שאי אפשר להשיגס יאס ‪ V‬׳‬
‫ולהראות להמון‪.‬״ המש סבותזיהסבההראש־ונדת •‬ ‫‪ .‬יתרנה עפועל ל‪ #‬הדברי׳ הס קשים יעחוקיס כל כך אין ראוי‬
‫היה קו מסנה וינטל ׳ להתחיל בלמוד ת‪:‬ם ואם התחיל בהם‬
‫‪(* .‬אדויזו ואין נן הקו ׳ המעיין יצלול כמיס רכיס ‪ :‬הסבה הכ׳קצור • קרטי העניץ כעצמוודקותל ועמקו • אמר והוקמה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו •■ ונאמר‬
‫האח'י‪.‬ישר כי יחולק‬
‫^^זחבמה מאץ תנללא*‪. .‬ואין ואוי שיתחילוילו כלמוד כקשה ובעמוק להבין • ומןהמעזלים‬ ‫■ ‪ 1‬י תי נ ־ ולא ינטל דעות האכשיס כלס כהתחלת׳ כי האדס לא‬
‫הנשאר נעןלז שליזיתז האחרון אבל השלמות כל ‪ ,‬הגלויים בתורתנו דמות ההכמה במיס • ‪ ruS'bi‬עליהם השלום למשל הזהענייניס • מכללם‬ ‫■‪*.‬וחדו תו אלא‬
‫מקנו והיה קו אחי‬
‫כי אשר ידע לשהות יוציא פגיניסימקרקע הים • ומישיסכלהשהיה‪.‬יצ‪-‬לול• ולזה לא יכניס‬ ‫‪.‬ישר וציור אלה בכח זהוא כהתחלת נעדר הפעל באתרו‬
‫עג‪:‬מו לשהות מי שהרגיל בלמודה • הסבה השניחיקצור דעות האנשים הלם בחהלהם• ‪,‬‬ ‫כ דניי' יעלאחתת* ועיר פרא אדס יולד כי האדס על הבהמה‬
‫הס סיוע גדול צהפי'‬
‫האמת כ׳׳ש חקירת אין לי יתרון ‪ :‬זאין כל איש שיש לו דבר ‪ •,‬וזה כי האדם לא נתן לו יטלמותו האהרון בתהילה •‪ .‬אבל השלמות בו בכח • והוא בתחילתו‬
‫‪.‬הנמצאי' כי ידיעתם ככת ראוי כהכרח שיצא הדבר ההוא אל‬
‫נעדרהפועלההו' • ועיר פרא אדםיולד • ואץ כל איש שיש לו דבראחד בכה ראוי בהכרח‬ ‫הצעה לעמוד על הפועל כי אף כי הכת יגיד פעולת הדכריס‬
‫שי‪ 1‬א^דבו*ד־׳יהואאלהפועל• אבלאיפשרשישארעלחסרונו״ אסלכונעים • אכט־‬ ‫בדנרים‬
‫האצהיים וע״נא מר יאשר ככת צריכים אל דבר שיוציאס חן הכת‬
‫‪ .‬האמת‬

‫מורנו ‪ ,‬ו”ל כי "אל הפועל‪,‬וא״כ האדם כבר אפשר שישאר ‪.‬למיעוט למור כמי*׳ שיוציא הכת ההוא אל הפועל • ובביאור'י‪:‬מר לא רבים יהכמו • ואז’ ל‬
‫ראיתי כני עליה והם מועטים • כי המונעים מן השילימות רבים • והמטרידים ממנד*■ רבים •’‬ ‫‪.‬יתחיי'נהכרתלנח‪1‬וכן על חסרוג> אס למונעים אשר מחוץ כמו‬
‫‪..‬הנמצאים כלם‬
‫‪ ,‬ומתי תמצ־א ההזמנה השלימה והפנאי ללמוד מד״• שצריך ללמוד •־ עד שיציאמרי■׳ שבאיש‬ ‫הדאיוניוע‬ ‫‪ .‬השם י תנ רן התחלת הנהגת הגוף או התשוקות‬
‫יע)ה ‪,‬על הדעת ■ וההנהגות הגשמיות או לחולאיס' רעיס ‪.‬ההוא כבה אל הפעל •‪ .‬והסבה השלישית • אורך ההצעות • כי לאדם בטבעו תאוה לבקשת‬
‫הנחצ׳'‪.‬ות'שנתס ו‪ 1‬ו‬
‫י עי רו ונאמני' או בעמדעצלה והוא מעוט למוד‬ ‫העדרו‬
‫התב יות • והרבה פעמים יכבד עליו ויניח ההצעות • ודע שאלו היה האדם מניע אל אחת‬ ‫‪.‬הנמצאות כלם ואילו י במה שיוציא הכח ההוא אל הפועל ‪ :‬הסבה‬
‫‪,‬יעדרו הנמצאות לא השלישית אודך ההצעוע כי אף על פישיש •‪ ,‬מן התכליו‪ ;-.‬מבלתי ^ עו ת הקי דמות לד־י *‪ .‬לא היו הצ עות אבל היו טיררות ומוהריכס‬
‫; ינ ט ל הואלנטולש •‬
‫גמורים|• וכל איש אפ*^ו הפתי שבאנשים‪ ,‬נשתעירהו כמו שם‪,‬עירי□ הישן • ‪ .‬ור; אמר‬ ‫ןמה שיחבר נ ענן ר כאדם בטבעג תאוה לבקש התכליות הרבה‬
‫לו הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה טספרם ואיך תכונהם ומה יש בהם • ־וסד־'•^‬ ‫' !ה להפסדהדעית^־ פעמים יכבד עליז ויניח ההצעות והנה‬
‫הם המלאכים • ואיך נברא העולם כלו •‪ 1‬מה תכליתו • לפי סדורו קצתו עס קצתו‪.‬״ וכ‪ r 1‬היא‬ ‫התכלית‬ ‫פי' נ ענו ר השפק ההצעות הם הכרחיות להגיע אל‬
‫' ‪ 6‬יפ נדפרתיעניניס‬
‫• טנחיי ם מחמקריי׳ ‪ :‬ואס לא היוי׳ההצעזת טרדות ומותרים‬
‫הנפש״ ואיך התחדשה בנוף • ואם נפש האדם חפרד״ ואס תפרד איך תפרד • ובג ה זרת‬ ‫^ ^‬
‫טיל נסכה שלישית• גדולי׳; וכל איש אפילו הפתי'אס מעורר‬
‫‪.‬ואל מה זה • ומה שירומה לאלו החקירות• הוא יאמת לךכן בלא ספק• ויכסוףלי‪('1‬ערת‬ ‫ספתית אותו כמו שמעוררים הישן)אויזר‬ ‫יתחדשו לו‬
‫כעת‬
‫מסכרם ‪,‬אלה הדכהס כפי אמתתם יוסף טבעי • אלא *^זהוא ירצה להניח הבוסף הזה ולהגיע לידיעת ׳‬ ‫תנקוף לדעת אלו השתיס' כמה ‘‬
‫•• זאיך' תכונתם זמהיש בהם אס יש^בהס‪ ,‬־ כל זה ברבור אחד או שני דברים שתאמרם לו לבד• אל^ן שאתה' אלו תטרההושצט^■‬
‫עםג;יו שבוע מן הזמן עד שיבין כ ^ זה לא יעשה • אבל יספיק לו בדמיונים מכזיבים הנוח‬ ‫‪ :‬רקות או מלוי‪ ,‬ואס יש להם נפש ומה הס‬
‫‪ r‬השכלים הנבדלים לאיך נברא העולם כלו ‪.‬‬
‫^ זמה ‪.‬תכליתו לפי סדודו קצתו ע'ס קצתו‬
‫‪ .‬זיזה היא הנפש אס היא כת בגוף או נבדלת‬
‫‪ • ’ • ’ ■ -------‬ו י י ן‬ ‫ן ‪ .‬־‬ ‫‪L‬‬ ‫^‪-.-‬י‬ ‫’ מהגוף ז )איך התחדשה כז׳וף ‪ ,‬רוצה לו^ר‬
‫מה‪c>. .‬‬ ‫‪. . ,‬והס המורים על מציאותו ‪, :‬ועל‪.‬מה שצריך שיאמין בו רוצה לומר ‪ ’ !.‬י ‪■ ,‬‬ ‫;‬ ‫אם היא קדומ׳אומחודש׳‬
‫ח פיי ־ י׳ ץ ה״ייג • )אם מחיי איוחערדי״אם נלאחד מהנע״ינישאיו אחר י‪.‬מ‪.‬מ אן י‪,‬צמס א) נ ״ א ר חנל נאגנים נ‪1‬א דני אתי‪,‬אסישא״אחד היזית נחי‪.‬‬
‫^^^^^‪>.‬א־‪^;:‬מס‪.‬י‪.‬ח־ח‪ 1‬ח א שי א־)‪.‬נ־־ ש) א א חינ ״ פ א > מ־ םי‪ .'-‬ד פ אי‪ .‬לנ־'יי ע היי חי מנ‪ 7‬ח י א ל מ ?‪ ,‬״ ן ד ח‪ 7‬נ קנ ־ ־ ם א ם‬
‫יאחתתם‬
‫ידייעת‬
‫יאחרו ללם‬
‫ריוו׳‪1‬היח הכרחיתבהשתריעהגכס^קןוהזהבהדא‬ ‫■ ־• ־ ־ ‪••i--------- :‬־׳^׳‪'» .‬׳ ■״׳ ׳<׳■‬ ‫»»«״‪««,‬‬
‫‪ .‬כ נאמרו אכל יספיק לו בדמיזניס מכ^;כיס תנוח דעתו עליהם כי ׳‪1‬ו רוב האנשים ז ויהבן אחרו והזא שאין במציאה זולת הסם‬ ‫»»‬ ‫» ף‬ ‫‪ .‬־ ■י ן‬
‫»חפפ‪) 1‬לנן התנתה יהיה מש־' ^ל)^רני'‪ 0‬מיא מןל־א החנלחח ה)א‪,‬להש־ג נפס‪-‬מל)‪ 1‬ז אמי! ואי! ‪7‬ין‪.‬לי‪.‬ש'‪ )4‬אלא נחעש'‪),1‬הם נח)‪7‬ים‪,‬על‪.‬מצ'א)חל ‪»7‬ל‬
‫ונז ‪■I‬‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .I‬ב‬ ‫\‬ ‫׳‬
 ‫׳ קרקאש;‬ ‫ייח‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשן שם טוב‬
‫רמת הדרישה >לז(ל‪•1‬‬ ‫מה שצריךשיאמן בו ר״ל מה שיתוייב לדכיזו י‪ .‬יי* יוי היות לו ר‪5‬ון זהמתו יצול”‬ ‫‘ ילה י? ג ד״ל|לא; זה תתלבק הכפש אשד כו יהיה ההשארות ו ואתה יודע * ר״ל‬
‫תאח׳שיעיין בחכמי‬ ‫’עכשיו גא לבאר הכרח חיוב ידיעת ההצעות הקודמות לחכמו׳האלהו׳ ; מטבע‪ .. ,‬וכן שאר התואריס ד או ישולל ממנו ; ‪.‬ר׳יל שאינו ג^ושאינו נופל תתת הזמך‬
‫ה טנ ע ‪ 1‬י ר‪5‬ה ר‪6‬יו׳_‬ ‫;המכין * ר״ל מחכמת המשפד ‪ 1‬התכונה הגלגלית* ר״ל חכמת המשפס ; ויש ושאינו חקרה ושאינו חמר ולא צורה ולא נפש וכן משאר הדברים אשר ראוי‬
‫^ורסט‪1‬טל* בתדחות‬
‫העולם יתתדשז ל‪1‬‬ ‫עניינים רביסעיוניס• רוצה לומר והיא מלאכת ההגיון ; בעכייטם העצמיים םיםולקו חהשסיתכרן אס ק בהכרח לבחון הנמצאות כלם כפי מה■ שהם‬
‫‪ 0‬פקו׳גע*יןהתדו»‬ ‫עד שנקיומכל מץ ומין הקדמות צודקות‬ ‫י״ל כענייניס העצמיים למופת מחובר ‪.‬‬
‫ויבין נם כן הקופי)'‬ ‫יועילנו כבקשת י^החת ד והרצון בן לידע‬ ‫;‪,‬מחוכר אל כיורי הענייניס • ר״ל' עוד יש■‬
‫שהל^ן ימנית יוות■‬
‫הגשמי' הנצתיי׳ והגשמים ההווים הנפשדי׳‬ ‫ממנו יתב׳ • יתחייב אם ‪P‬‬ ‫]תועלת כמלאכת ההגיון ־'כי הוא מקנה לו ימה שיחויב ^ו או‬
‫לבלחי שירצ׳בחיו'‬
‫צומכס קיים מצןמרי‬ ‫םזכרוזילבחון הנמצאות כלם■ כפי מה שהם עליו י • וידיעת הדוממים בכלל וידיעת הצמחים‬ ‫הידיעה האמיתית מהעכייניי הציוריים כמו‬
‫צורםטו'כצולו קצוייד‬
‫סהו׳הנית שהחומד‪,‬‬ ‫עדשנקח מכל מין ומק הקדמות אמתיות צודקות •• על דרך כלל וידיעת הכ״ח כדרך ‪,‬כלל‬ ‫^הגדריס שבו נדע מהות השוגים וההבדלים‬
‫הרצושון לצו לווה‬ ‫ותיעת האדסאת גופו ואת נפשו כמו שהו'‬ ‫^פאפשריים ועניינים רבים כאלו כלתודיות ’יועילוגו בבקשתנו האלהיות״ וכמה הקדמות ילקהו‬
‫ולא נפסד ו ק הנית‬ ‫ני זה יועילנו בכקשויג• האלהות)אם רצה‬
‫כל תנומה‬ ‫כי‬ ‫יורר־זי‬
‫*׳ • ■ ‪ r‬נ ‪. I‬‬‫התשבורת‬
‫צורות• ז יו ‪I ) Ml*/#‬‬
‫ומסגולרת‪iJUUJt‬‬
‫‪rJJw‬‬ ‫שאכמת הלימודיות" ♦‪'U‬מטבע המנין‬ ‫י‬ ‫^‬
‫יח^י‪-‬וז על השדר • רוצה לומר‬
‫הדופה‬ ‫*!פשיית‬ ‫הרב בל חין ומין מהנמצאות זה נמנע'‬ ‫־ ‪ .l‬ל ‪ .‬ח‪,‬קיס לכן אומר על‪.‬הסיי ג׳נרעל־*!‪-‬עניינים‪,‬נרר‪1‬יקם ממנו יח׳ והוונו הרחקתט‬
‫קודמת על תדושת‬ ‫ובלתי אפש׳ כי חקירת כל המיני' האחרוני׳‬ ‫י חלקים‪ ,‬ראשון ראשון‬ ‫^‬
‫גומן ו‪ 1‬ו הנמצאיס‬
‫אי אפשר לאדם להשיגן לא אס יהיה אתרו‬ ‫‪ V‬הרבה ענייניה ‪ -:‬אטנס עניינו התכונה הג ‪ 4‬ת‬ ‫ר״לי־׳™ ’‬
‫בידיעת‬ ‫העצמיים * יי' ״’‬‫_השצס בגדריסי־"‬
‫כולם סותריי!אמונת‬
‫החדוש ויש לו־ראיז׳ ‪.‬‬ ‫כלס הכוונה כו רוכס אומהשאיורנו שהם‬ ‫והחכמה הטכעית • איני רואה שתספק בהיוו‪-‬זכם‬ ‫‪ .‬המהות *• והאמין כמה שירצה וכו' « ר״ל‬
‫רגזת לקיי' מאמרי!‬ ‫הדברים הכלליים לא כל׳התיגיס ז והנה‬ ‫דברים הכרחייס בהשיג ערך העולם להנהגת ה ש ט‬ ‫כידיעה אמיתית ‪ :‬לחות מב האנשים *‬
‫»הד ‪ ' 3‬מורינו ו״ל‬
‫המאמרמ!‬ ‫קיים‬
‫הורה בזה הרב כי ידיעת הלבריס הנמצאים‬ ‫ירוצה לומר שימותו רוב ה׳אנשיס ולא ידעו •איך היא על האמת • ‪ S i S‬בפי הרמיונור־יז‪ •■-‬ויש‬
‫הספקו ת‬ ‫וי«תיר‬ ‫הס סכה להשיג מה שראוי להשיג מהש״ו •‬ ‫אס יהיה אלוה בעולם או לא ! כ״ש שחוייב ‘ עניינים רבים עיוניים * ואף על פי שלא ילקהו מהם‬
‫םעומדו׳ננד אמונת‬ ‫וחכמת המנץ והתשבורת יועילנו גס כן ני‬
‫ו פיו ס‬ ‫הקדוש י‬ ‫’לו י רוצה לומד כל שכן שלא ידעו אותם י הקדמות לזאת החכמה■• אלא שהם ירגילו השכ ‪S‬‬
‫כשאמר י‬ ‫כי‬ ‫כידיעת אלו הדברים נרחיק דברים רכים‬ ‫האנשים אס ראויישיחוייבלו יתעל' דבר או‬
‫ארסטן' כי החומל ■‬ ‫ויקנוהו קניין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים ‪ ,‬ממנוי ג והורה שלישית הרב שאע״פ שלא‬ ‫' ישולל מקנו דבר ‪ :‬אלא אתרההרגל • ד״ל‬
‫הראשון לא הוו*‬
‫יולקחו מהם הקדמות לזאת החכמה אלא‬ ‫הדגל החכמות ‪ :‬אומר אס קהה הכרול ‪ -‬העצמיים לו י ויסירו השבושי׳ הנמצאים ברוב דעות‬
‫זל אג ב סד הז א א מ ת‬
‫פאחר המצאהתומ'‬ ‫שהם ירגילו השכל ויקנוהו קנין עשו׳המופת‬ ‫המעיינים מהסתפקות העניינים המקריים בעיצמיים•‬ ‫נו׳ ; ;פיר׳ הפשוק לפי לעת הרב כן אס‬
‫הראשון לא ידומה‬ ‫וידיעת האמת בעניניס העצמיים לו)ישירו‬ ‫ומה שיתחדש• בעבור זה מהפסד הדעות • מחובר‬ ‫קהה תדוד פי השכין רוצ׳ לומר שאינו חותן'‬
‫הויתו הזיה ולא '‬
‫הפסדו הפהד ‪p i‬‬ ‫השבושיס הנמצאים ברוב דעות המעיינים‬ ‫אל ציור העניינים ההם כפי מה שהם עליו ג ם כן ״‬ ‫־כחריפות וגס פני השכין אינו ממוהר‬
‫ואמר בגשם הכדורי•‬ ‫וירמוז כזה להגיון כי אף שהחכמ׳ האלהית‬ ‫יזהחלודה‪ 5‬ותייליסיגכר • בתמיהה כלות'‬
‫המתנוטע בסנוב‬ ‫לא יקח“הקדמות ׳ מההגיון ירגילו השכל‬
‫ואס לא יהיו שרש■ להבמה האלהית ׳ ואינם נמלטים‬
‫טאן אפשר שינצח החיילים בזה השטן‬
‫אחר המצאו לא‬
‫ויקנו ' קנין עשות־ המופת וקהתשכורת‬ ‫מתועלות אהרות בענינים מקרבים לחכמה ההיא •‬ ‫הפחות זה אי אפשר אכל צריך שיתוקן‬
‫לתנועתו‬ ‫יצזייר‬
‫הקחלה ג מו שיפד ס‬ ‫וההנדסה וחכמת המשפר כי יקבל כאדם­­‬ ‫אי איפשר אס כן בהכרה י למי שירצה ד־*‪.‬שלמות‬ ‫הסכין ושיהיה נסחז ושיהיה קלל כל אלו‬
‫הר״ם נחלק שני ג‬ ‫כאלו שני תועלות נדי שלא יערב האדם'‬ ‫התקונין צריך לסכין המתואר קודם שיגבר ‘האנושי • טבלתי התלמד תחלה במלאכרח ההגיון •‬
‫םנה ‪*7‬‬ ‫•‬
‫המקרי בעצמותי אשר בעבור ההתערכוע‬ ‫י ואחר כן כלימודיור) על הסדר • ואחר כן בטבעיות ‪.‬‬ ‫החיילים ; ויתרון הכשר חכמה • ר״ל‬
‫‪,‬יפסדו הדעות ואס כן הקורא בלו השפריס‬
‫ואהרכן באלוהיות ‪ :‬וכבד מצאנו רבים • ילאה שכלם בקצת אלו החכמות״■ וגם אם‬
‫יימלט מדעות מזוייפות כלשכןשיש עועלת‬
‫■שני שיצייר העניינים כפי מהשהסואףכי‬
‫יקצר שכלם איפשר שיפסיק בהם המוח ״ והם בקצת ההצעות • ואלו לא נתן ליו דעת על‬
‫יקבל בהם תועלתשלישי אףשלא יהיה שורש‬ ‫צד הקבלה בשום פנים ״ ולא הישירונו אל דבר במשל •אלא שנהוייב בציור השלם בגדרים‬
‫החכמה האלהיע אנחנו חקכליס תועלת‬ ‫'העצמיים • ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופרת* וזה אי אפשר אלא אהר ההצעורת‬
‫בהם כחכחה ההיא עצמה וכלל הרב מזה ני‬ ‫'הארוכות• היה מביא זה למות רוב האנשים והס לא ידעו היש אלוה כעולם או אין אלודז•‬
‫אי אפשר כהכרח למי שירצה כשלמות‬ ‫כל שבן שיחויב לו דבר או ירוחק ממנו חסרון י ולא היה נצול מזה המורת אלא אהד מעיר‬
‫• האנושי מבלתי התלמד תחלה במלאכת‬
‫ושנים ממשפחה • אמנם האחרים והם השרידים אשר יי׳ קורא • לא יתכן להם השלמורת‬
‫ההגיון ואחר כך כלחודיות על השדר ואחר‬
‫כך בטבעיות ואחר כך כאלהיות ואמרן‬ ‫ושאי‬ ‫אחר ההצעות ; וכבר באר שלמת כי הצורך להצעות הברחי•‬ ‫אשר הוא התבלית‬
‫רבים כי רצה הרב השלמות האנושי לק‬ ‫איפשר להגיע על החכמה האמתית אלא אחר ההרגל • אמר אם קהה הברזל והוא לא פנים‬
‫השלמות הישראלי והאמת כי שלחות‬ ‫קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשר חכמה•‪.‬ואמי שמע עצה וקבל מוס׳ למען תחכם באחריתך‬
‫האנושי קודם לשלמות הישראלי ואם לק‬ ‫ויש הגה הכרח אחר ללמוד ולרעת הה לעות ״ וזה כי האדם יתחדשו לו ספקות רבות כעת‬
‫יהיה האלם שלם כשלמות האנושי לא יהיה‬ ‫הדרישה מהרה • ויבין גס כן הקושיות במהרה ‪ .‬רוצה לומר סתירת מאמר מן ה מ א מוים •‬
‫שלס בשלמת הישראלי ולכן ראוי לכל‬
‫‪ -‬איש יזכני ישראל הרוצה שיגיע אליו השלמות‬
‫בהקדמווק‬ ‫כי זה כדמות סתירת הבניין אמנם קיום המאמרים והתיר הספקות • לא יתק אלא‬
‫הישראלי והוא שלחות התורה שיהיה שלם‬ ‫רגליו‬ ‫רכות ילקהו מן ההצעות ההם • ויהיה המעיין מבלתי הצעה • כמי שילך על‬
‫בחכמת ההגיון ובחכמת הלמודיו'ובחכק'‬ ‫ואד־־׳ו‬ ‫•‬ ‫שימורת‬ ‫למקום • ונפל בדרכו כבור עמוק• שאין תחבולה לו לצארת ממנו עד‬
‫הטבעית ואחרכן כאלהיות ואחר■ כך‬ ‫חסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי לו • ובבר הטיבשלמדת במשלי מאמריו בתאר‬
‫כחכמת התורה ואז יגלו לו סתרים רבים‬ ‫עניני העצלים ועצלותם • והכל‪.‬משל^עצד־'ה מבקשת החכמה • ו^ןנירבכוסף הכוסף‬
‫יתאוד־ז ‪ .‬מסתרי תורה ; והנה אחר שאמר הרב שיש‬ ‫לדעת התכליות״ ולא ישתדל להכין ההצעות המניעות לתכליות • ההם •‪:‬‬
‫אנשים שלא ירצו כהצעות אכל יספיק להם‬
‫למיונים מכזבים■ אמר שקצת אנשים‪,‬׳‬
‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫יתן‬ ‫וצדיק‬ ‫‪ ,‬לבד* אמר תאוח עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות כל היום החאוה תאוה‬
‫שכקשו אלו ?;‪:‬צעות והגיע להסשכלס‬ ‫יחשך• יאמר כי הסבה כהיו׳ תשקותוממיתה אותו שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקו‬
‫בקצת אלו החכמות רוצה לומר שעיינו‬ ‫ההיא • אבל ירבה תאוותו לא זולת זה • ריקוד‪ ,‬למה שאין כלי אצלו להגיע אליו • ו^יו הגיח‬
‫בחכמת ההגיון לכד או בחכמת הטבע ולק‬ ‫התשוקה ההיא היה יותר טוב לו • והתבונן פוף המשל איך באר על תחלתו•• באמרו וצריק‬
‫הגיעו’ אל התכלית ני אלו כלס הס הצעות‬ ‫יחן ולא יחשך י ואין צדיק כנגד עצל אלא כפי מה שבארנוהו • שהוא אומר שהצדיק בבני‬
‫אדם הוא אשר יתן לכל דבר הוקו כלומר זמנו כולו לדרישה • ולא ימנע מזמנו דבר לזולת ‪.‬לדעת את השם יתברך ן וגס יש אנשים כי‬
‫גס הס הולכים כחכח' ופוליס ממדרגה אל‬
‫זה • כאלו אמר וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשך מהן • דומה לאומרו אל תתן לנשי׳חילך•‬
‫מדרגה והמות יפסיק ביניהם והס בקצת‬
‫ההצעות ההם ואס נא נתן להם דעת על‬ ‫״‬ ‫ורוב החכמים ר״ל המפורסמים בחכמה נגועים בזה החולי • רוצה לומר בקשת החכליורת‬
‫צד הקבלה האמיתית היה מביא זה למות‬ ‫ולדבר בהם מבלתי עיון' בהצעותיהם •■ ומהם מי שיגיע בו הסכלות״ או בקשתהשררדת ״‬
‫רוב ‪-‬האנשים ולא ידעו היש אלוה לעולם‬ ‫שיגנה‬ ‫■‬ ‫־ ‪■ .‬‬ ‫׳ ׳ י‬
‫או אין אלוהנלשכן שיחוייב לו דכר או י‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫י י‬ ‫‪•.C.‬‬
‫׳‪.‬‬
‫'ייאק מתנו חסרון ולא היה ניצל תזה המות אלא אחד מעיר ושניס ממשפחה ־ולק בא התורה לתת אמתיות על צד לקבלה לכלל האנשים כין המניחים ההצעות‬ ‫‪■J‬‬
‫למתעסקיס בהצעות וילאו בין לאשר המות הפריד ביניהם בין לשרידים אשך השם קורא כי הכל תתקן התורה כמז שאחר תורת יי׳ תמימה מחכימת פתי ‪:‬‬
‫יאמריוכבר ביאר שלמה כי הצורך להצעות הכרחי והוא אמרו אס קהה הברזל והוא לא פנים קלקל ‪ . •.‬ופי׳ הפסוק השכין או החרב אינו חויןך כחריפות )‪ 0J‬אינו‪:‬‬ ‫»‪.i‬‬
‫‪i‬‬
‫קשוהי יפה שיש עליו חלודה איך אפשר שיגבר החיילים זה אי אפשר אכל צריך שיתוקן הסכין או החרב באופן שיהיה חד ושיהיה קלל כל אלו התקונים צריך הסכין‬
‫התמיאר קודם שיגבר החיילים ו ויתרון הכשר חכמה* רונה למור שהחכמה צריכה הנשרים רכיה יותר והקדמות רכות קודם שיכא האדם לידיעח• אמתתה ז)יש‬
‫הכה הכית אקד ללמוד ולדעת הצעות וזה ני לאדם יתחדשו לו ספקות רכות כעת הדרישה במהרה ויכין גס כן הקושיות במהרה • והרצון בזה כי לאדס יתחדשו לו״‬
‫פני מיני ספקית אחד ספי על לנר השאלה ואחד על לכר הסתירה אשר יבטל הדבר סה כדמותסתיר^ הן‪;:‬ין‪ • ,‬אמנם קיוס המאחרים להסיר הספקות לא יתכן ׳‪,‬‬
‫־‪.‬‬ ‫‪• .‬אלא‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪. ■ .‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ■‬ ‫■‬ ‫י■‬
‫\‬ ‫ה כ ‪. ;• 'E S‬‬ ‫‪.‬־ '‬ ‫‪ ,‬׳■ ‪',‬‬ ‫•ו‬

‫‪I‬‬
 ‫‪ " .................. .. ,... -..... .‬׳ ‪..‬‬ ‫‪..... .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪:‬‬
‫אג*ודי '‬ ‫מורה נמכים חלק ראשון‬ ‫שם טוב‬ ‫ק ר ק|‪^ 5‬‬
‫‪1‬ל‪5‬ה ללילר שהמנמה ‪5‬ריכה מ ש ד ס ‪ ,‬לטס‪:‬ילער)הק‪7‬מןי; ר‪ 3‬ן ת *קוזס שינא‬ ‫כה^דמלידרכת ילקחוילן ההצעלנצההס‪ :‬דהיה‪ ,‬י‪.‬מעייןמבלי‪/‬י הצעת כמי‬
‫האדס לדעי; אילידמה ! דלילה ליולמרז אל תתן לנשיס חילן ; ל״ל שו;תןטי*‬ ‫© ב ת ר כ עי ת‬
‫שילן ברגליו להכיעלמקוס ו;פל בלרכל בבלר עמלק; שאין לל ממבללה ל;אמ‬
‫הקקלסר״ל הידיזזהר״ללא מי‪/‬יליד לי;מ‪,‬נחן לנשיס לכן אלחר לצליק חז^‬ ‫תחנו עדשיחומזאלי חסד ההליכה ןעחד יחקןנןן היה יתד ראלי ירמח בלה‬
‫גיז ה דתות ‪ 6‬יהיס‬
‫לגלי‪/‬ן י ר״ל יממיד ימיל לקכקה { עס ההבמכללמ מבואר ‪ ,‬רוצה לוחר בצדו‬ ‫ידא תט‪»(5‬ל»מ'שלא כרב כי הרבה מהאנשים יעיינו■ בתניללי; כליהצעלי‪ /‬לימחרשו להס‪pipDQ .‬‬
‫י הקדמלמ רבלמ לחנילה האלהיעג‬ ‫י'‬ ‫‪ -‬י‬ ‫יהי׳ששוף^זה התיש וקושית לא יוכלו להמירם ונשארו בבהלה‬
‫שיפרש • רוצ׳לוחר אי אפשר לבעלי הקלות‬ ‫!המיתר לן אעל •‬
‫גדנר הי‪01‬ן׳ ל? כתן וכדעות חזלייפלמ לאז היה טוב להם שלא‬
‫?תלו שיפורשו מרוע יזדותנהס הקסובבי^‬ ‫‪W‬‬ ‫מקצר^השיגס‬ ‫הוא‬ ‫‪orin‬‬ ‫ההצעות‬ ‫עזיגנד‪:‬‬ ‫^פריויהם חי אפשר ימחילו כעיון כי טוב רש הילך במומו חעקש‬
‫בהם'• פירלש אחר אי אפשר שיפורש בדכיי‬ ‫מתרשל לבק^‪12‬םי זישחדל להראות שהס טזיקוס‬ ‫‪.‬לז בש‪ 01‬פני' שיוכל דרכים והוא כסיל‪ 5‬והבט אל מאחר הרב‬
‫לשמו׳טצס! •ןלחעו'‬
‫ובלשון רלע קזג ילזה האיש״לרבלי מארת‬ ‫או בלתי מועילות ״ והאטת אם הו‪.‬שתככ'וח מבואר;‬ ‫גהס איךוענש לפי כאומרו לרוב החכמים החפורסגליס בחכמה‬
‫הרעים; וללכד אם יחובר ‪ :‬מצהלויז^‬ ‫‪7‬יןתזרתינ‪ 1‬ה פ‪£1‬גז נגועים כזה החולי רלצה לויור בקשע והסבה הרביעית• ההכנות הטבעיות * וזד־•‪ .‬שכבר‬
‫לכיחלד אס יחופר ^יהס לכו' ; נפי המדליז־^‬ ‫כל החד[ לא יעשה‬
‫יושפע אכן יש לנו כמכליומ ולדבר בהם בלי עיון להצעי; כי • התבאר במופתי כי מעלות המרות הכש ד־ צעורת‬
‫רוצ׳לוחרחצד מזג האיש הפרטי ; להמנהגי^‬ ‫ל‪ 1‬מך שנידו לכניש יחשגל כי מה^שידעו לעיין בעמקה סל הלב'‬
‫‪.1‬‬ ‫למעלותהדבריות• ואי אפשר היות ךברלות אמתיו‪’,‬‬
‫‪,‬‬ ‫הרעןס ; ‪,‬רלצה^למר לזה הוא כעי הקליני‬ ‫יצרו ולהשחי יון יוכלו לדעמ כל דבר להם ‪:‬ז‪ :‬במכלימ‬
‫‪, .‬לעי אני‬ ‫אשר הלא שלנז>ה ‪ jp‬ן‬ ‫»־‪.‬א ‪ 0‬זדלו אס הןא השכלומ והעורון והנה בזאמ הסב׳ השליש׳‪ :‬ךוצה לומר המחטכלות שלמות •‪^ ,‬א לאיש מלומד‬
‫א‪ 7‬ס ירא שמיש‬
‫הסבות ‪ :‬ר״ל מצד כל אלו הםכות החח^^‬ ‫המרות בעל ‪ m‬ת‪>y‬שוכ ‪ .‬ויש אנשיי רבים שיש להק‬ ‫ונמ‪ 1‬תר לי ילך אתר כלל דברים נפלאים לירקוז אל גדולי הערך‬
‫א^אפ שרע ™ אל מצד אחת יזהן הית' החכח׳הזאמ יאותיי‬ ‫* קאיתינדו־ו? שכס ממעילד הר סיני ן להסבה הד׳ ההכנומ מתהילת היריבה תכונה מזגית‬
‫כד׳אי אשש׳שיפודש‬
‫שלמות בשום פני׳״ כמי שלבו חם מאד והזק נטבעו ציחידי סגולה ויש לעיין לחה לא נמס הלב‬ ‫כלומר אי אפשר ‪ ,‬הטכעיומ ווה כי כבר ימבאר כחופמ כי‬
‫הסנה השישית יזאלכשנ׳להיא אהבת הניצייי ‪.‬‬ ‫מזנ׳ידונ מעלומזמדל' הס הצעומ למעלו׳ הדכריליג שהוא אינונצו^מן הכעס •‪ .‬ואפילו ד* רגיל עצמו‬ ‫לבאר רוע‬
‫קלקולם ;‬ ‫׳‬
‫בגלל אלו הסכות ליהיז שש קבלת הקונעלת‬ ‫פרקלהן לחה|שאי אפשר ה;ומ הזבריזמ אממילמ •‬
‫להיומ לאדם הנאלמ גשמיליג למשוקלמ הרגל גדול ״ וכמי שמזג ה'בצים ממנו חם ולח ו ה ס י‬ ‫‪... .‬‬
‫הלמוד נפתלת גאלהיות ! וגסיי׳ש להקשית‬
‫למה לח עשה כבה אחרת קאהבת ההרגל‬ ‫דמיוניומ כי אלו הדברים משליכים האדם‪ ,‬הזקורתהבנין •וכיסיוזזרע נרביס להוליד ד־‪,‬זרע •‬
‫להמנהג ליש לומר כי המורה לא הזכיר באלי‬ ‫מבימ העיון כמו שגלרש אדם מג״ע בעבור כי זה רחוין שיהיה ירא חטא ־ אפי^ו הרו‪.‬י ‪ S‬עצימו‬
‫הסבלת אלא במה שהוא מילקד לחכמות‬ ‫‪ ,‬אלו השני דברים והגה ההכ‪:‬ומ הטבעיומ בתכלית הרגל נדול • וכןהמל אמבניאדס אנשיכם‬
‫כעלי קלות והמיה • ותנרעורצהם נבהלות מאד בלתי• האלהלת ללא ישתתפו באלו התקשהכלת ׳‬ ‫קלדמומ למעלומ המדומ ומעללמ המלומ‬
‫חכמה יזשארהחכמלת רקחכמתסאלהלתל ' ‪t‬‬ ‫לתעלומ ‪ .‬שכליומ ואף ני האדם לרעמ‬
‫מפוררות • יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר‬
‫עלדישלתרז סכל אלן התל‪,‬ק^נכלל‪:.‬ת׳‬ ‫הדברים האלהייס צריך שיהיה לו הכנה‬
‫י‪.‬‬ ‫גסב׳הרכיעית ד׳׳ל מעלות הי!‪,'17‬׳■;‬
‫טבעימרלצה לזמר שיהיה בעל יציר׳חשובה' שיפורש • ואלו לא יראה להס הבננה שלטה לעולם •‬
‫לו מעלות החדות לא יבקש ה? שות להנצו^’‪-‬‬ ‫מן‬ ‫אשר איאכשר לאדם להשיגה כמעללמ ורהשתד^וח עמם בזד־־־‪ ,‬ד‪.‬ענין שטורח גמורד״ו‬
‫לגס ליו יכשל בהרגניובחנהגאסקאלו‬ ‫‪r‬‬ ‫א^ינך‬ ‫המשתדל • כי ן‪ ^ 1‬ח החכמה כ מו שי ד ע ס‬ ‫המדלמ וכל שכן כי תעלומ המרומ גס כן‬
‫החלוקות נכללות'בסבה הרביעית ; לזה‬
‫הפרק רויוד לנזעחד הנבחר כא‪.‬מרו ליה' ‪.‬‬
‫הכמת הרפואות ולא חבטת השבורת •ואין כל אהד‬ ‫להשגה השכלימ אף שיהיה האדם מגכןנטבע‬
‫והרצון בזז כי חי שהוא בעל ללדומ טובומ ■ מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו • ואיאיפשר מבלתי‬
‫‪J‬‬
‫ביום השלישי בהיות הפקר ליהי קולות‬ ‫איני יזלכן כטבע ללמידה אין ראוי ללותרו‬
‫הקדמת הצעת הג‪T‬ות ה ‪ .‬ובות״ עד שישוב האדכם‬
‫לברקים לעגן ככד על ההר לקול בזפר חזק‬ ‫לחי שהוא מוכן כטבע ללמידה לאינל כעל‬
‫ח ח‪ /‬אין ראוי ללומדו כל שכן כי • המדומ בתכלית היושר והשלט ת כי תועבת יי ׳נלוז‬
‫להר‬ ‫)לאד לידרל כל העס אשר כמחנה‬
‫סיני עשן כלן רוצה לומר ליהיביוס השלישי‬ ‫'ימחו באכשיס מצד ההכנה הטבעייג שיש ישרים סורו • ול\ה רחקו למדה לבחורים •‪.‬וג);ט‬
‫ויהי כעת לקוד‪.‬החכמה ה׳‪1‬הית נפקד רזצק‬ ‫להם וזה אמדו כי אי אפשר להיומ וכו׳אלא איפשר להם לקבלה• לרתיחת טב׳‪:‬יד־ ‪ a‬וג רו‪,‬״ת‬
‫לזמר בימי הנערית ויהי קולות רוצה לזמר ‪.‬‬ ‫לאיש מלומד המדוממאד ‪) :‬יש אנשי׳ רבים דעותיהס כשלהבת הגדול והצמיחה • עד שרתעדר‬
‫אורן ההצעית שהיא רסנה רסלישית ואמה‬ ‫שיש להם ממחלמ הבריאה מנוגה מזגימאי השלהבתחהיא המערבבת • ויהיה ל־־דס ד־נחר‪-‬‬
‫אפשר עמה שלחומבשום פנים הנה בזה‬
‫וכיקים ימז לדקית המושנ !לקושי עמקו‬
‫שהיא הסבה הראשונה! ואדר וענן כבד על‬
‫והישוב ‪ .‬ויכנעולבותם ויעוגו מצד המזג ״ ואז יעלו‬
‫עצמם לזאת המרתה • והיא השגתו יתברך • רוצה‬
‫בטביג‬ ‫■ כורה הרב ני כבר יחצאז אנשים שהס‬
‫; רעים להסבה בזה ני כגלל שימצאו אנשים‬
‫(‬
‫ההר רמז לקיצור המשיג !מה שאחר על ^‬
‫ההר ר׳׳ל הראש שהית חשכן המוח שהיא 'י‬
‫נבראו חסרי היצירה כן נמצאו רכים שאי לומר החכמה האלהית • המכונה במעשה מרכבה •‬
‫הסבה השנית ואתר קיל השוכר רקן לסבה‬ ‫וקדוש‬ ‫א מ ר קרוב יי׳לנשכרי ‪ h‬ב״ חייהמרמרוכט‬ ‫אפשרשיהיו בעלי גלדלמ אפי׳הרגילו עצמם‬
‫חמישית שהו״ העכק בצרכי הגשמיס)אומר‬ ‫אשכון ואת דכא ושפל רוח ובו׳ ולזה אמרו בהלמיד‬ ‫לכל‬ ‫במנלימ ההרגל לענ׳׳ז הרשלמ גמונה‬
‫שופר נגזר מהמרי סכר שיגו׳נגרר אחריה'‬ ‫^תין‬ ‫על אמרם מוסרים לו ראשי פרקיכט ‪.‬‬ ‫להבן‬ ‫האנשים אלא לאיש אחד רעוע מהמין‬
‫ואמרו ויחרד כל העם רוצה לומר שחפני‬ ‫זה ני הוא יצילן מסכק עצום • והנה הורה‬
‫^ מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין והוא ש ‪S‬בו‬
‫הסבלת^נמנעה לחוד ז* ת החכמה להמון‬ ‫הרב בזה על ני לחלגיס יש להם מבוא גדול‬
‫כשלמומ החעלומ והחנתומ ; והכן אתרו דואג בקרבו • והבונה בזד‪ ,‬הענוד‪ ,‬וההכנעוח ויראת‬
‫לאמרז זהר סיני רמז לבבה ‪:‬רביעית‪:‬שהיא ‪,‬‬
‫הכנות טבעיות ואמרו והל סיני רמז לראש‬ ‫כי זאמ החכמה * ר״ל ‪ :‬החכמה האלהימ הטא רבה מחובר א ‪ 4‬החבטה • ושכם נאמר ן‪-‬־ןין‬
‫לאנלרלעשן כלל רמז לגסות החמר יאחר‬ ‫וידיעמ סמרי מורה נמו שידעמ אינה חכמיג מוסרים פתרי תירה אלא ליועץ וחכם הרשים ונבון‬
‫אשר‬ ‫רפזאזמ ולא ח;ממ המשנזדמאשד כל אלו לחש״ ואלו דברים אי איפשר בהם מב ‪ S‬תי הכנר־•‬
‫החכתויג כל האנשים יזוככיס להם ויזנלו‬
‫ז‬ ‫שהי’‬ ‫טבעית״ הלא תהע כי יש‬
‫להשיגם יוזר והנה זאי; החכיזה ירחקו‬
‫ללמדה לבחורים כעבור מיעוט הנלדויג העצה מאד • אף על פי שהוא המכין שבאנ שיט •׳ ומהם מי שיש לו עצה נכונה וטוב■‬
‫הטובות וגם כי אי אפשר לקבל לרמיחיג הנהגה כדבריס הצריכים לפדור כני אדם ולדערתם • והו^•{ הנקר^ה יועין •י אלא שהוא‬
‫טבעיהס וטרדת דעותיהם*וכל׳ ‪ :‬הסבה 'לא יבין מושכל • אף על פי‪.‬שהוא קרוב למושכלים הראשונים • אבל הוא ^פנל מאד <יזין‬
‫תחמלה עמו • למה זה מחיר בידכסיל לקנורת הכמה ולבאין* ומן האנשיב מישהוא יבון‬ ‫החגלישית העסק בצרכי הגלפות אשר הס‬
‫שלתל^ הראשון והוא צורך המחיה והכלכלה זך בטבע'כול להעליס עניינים בלשוןקצהמוזוקן ״ והיא אשר יקרא נכון לרש' • א ל ^‬
‫שהוא לא התעסק ולא הגיעו לו חכמות • ואשר עלו כידו ההכס״ת בפעל ‪ .‬דיוא'הנקרא‬ ‫להתלילש להדירה לכל שבן אם‬
‫העתזנא״ננ־‪-‬הכ‪-‬יו״יןהאדסלת״ז חכםחרשי‪- 0‬אמרומון שמרכרנע שוהבלבחר^‪ 1‬י ם‪-‬ו היי * מ ק איו ה‪.-‬נו בנ פ רי ה ב ‪£‬‬
‫כפרנסתס ליחנע כעבור זה לעיין ללידת‬
‫קלנו וכל שכן אם יחובר לזה בקשתהמלתרל* עזלמות האיש בהנהגורח המדיניות • וכהכמותהעיוניות • עם זכית טבע'והבנה • ■\טוב‬
‫ספור הדברים • להודיע העניינים ברמיזות •‪ ,‬ואזמ‪'.‬םריןלו סהריר־‪.‬ווד^‪,'-‬ושםנו>מר'אמר‬ ‫שיהיו לו אוצרות כסף וזהב שאפילו האדם‬
‫קשאי • רוצ׳לו^‬ ‫ליה רבי יוהנן 'ר׳ אל עזר תא ואגמרך מעשה מרכבה • אמר ליה‬ ‫השלם כשירבו עסקיו ‪ )b‬הדכדס הצריכים‬
‫לא זקנתי• ועד ערד־‪ .‬אני מוצא רתיחת טבעוהמיית הנערורת • ראה איך הרחנו השנים‬ ‫תשוקותיו‬ ‫נל שכן שאינם צריכים יט' יתלשו‬
‫העיוניות וישתקעו ‪ :‬ויהיה בקשתו להס‬
‫עוד מחובר אל המעלות הטובות ההם״ ואיך ^ליפשר עס זה לרכניס אדם באלו הענייניכם‬ ‫בהפסק ורפיון ‪ :‬ר״ל מימי' ימימה זכשיעיין‬
‫לא י עיין כבלכללנתל אבל יעיץ במיעוט המון העם טף ונשים ‪ :‬והסבה החמישית • ד־‪.‬עסין בצרכי הגופו^‪ .‬אשר ד־‪.‬ם ר־‪.‬שלמות‬
‫הראשון • ובלבד אם יחובר אלידזם העסק באשה ובכמם • כל שכן אס יהובר לזה בקשת‬ ‫השגתה‬ ‫־‬ ‫'‬
‫מותרי דסחיה שהם טבע חזק כפי המדויוהמנהגי׳הרעי׳• שאפיידארס השלם במו שזירגו •‬ ‫‪.‬‬
‫כשירבו עסקיו ב^ו הדברים הצריכיס וכל שכן שאינם צריכים • ותגדל רתשוקתו אליהם • יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו*־‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫י ■■‪':.‬ויהיח י‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫• ‪.‬‬ ‫•‬ ‫י •‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫’‬
 ‫סורה‪ .‬נבוכים חלק ר^&שון ‪ ,‬שם טוב ג יט‬ ‫וווי‬
‫השגתה)לא י‪'6‬גמה־ שנכח) להשיג ןא ‪ J't ' 0‬ישוג השגה מ‪’3‬ןלצלי) )יןקוצדי^־^‪,‬‬ ‫אשר ירל)כז' רו׳נה ל)תר שירד השכל‪-‬האצושי בזה הק)ס הטבעי)צל ׳!) הפראיס‬
‫)לעי אל) הסצ)יג כלס היל העניציס באלהיי' נא)>‪/‬י ‪'0‬כיתידי הסגולות כןאד)לא ■ פרק לה ־ ‪.‬‬ ‫^אדייוי׳לזה ר״ל ל״א ל״ב ל״ג לי׳ד ה& הצע׳לענין הטעלהצבחיר נחו שביארנו♦‬
‫‪r‬‬ ‫י‬ ‫^‬
‫נהמון ולכן יעלמו גון החתחיל ויצונע יזהמעצק בהס חיישאיצ׳ו ראוי להם כמ)י‬ ‫יהכשכי איור שאלו הפראים הם הצעה לפר'פצי' והוא שיש לשכל האנושי גבול‬
‫צי* החזק והחלוש‬ ‫המזונויג‪ J pit/jpj‬י»לן׳‪1‬גן‬
‫העבים)חנשואיהאשאליס ‪■ 'J‬‬ ‫קאת המ^ו ‪i‬ןי‬
‫שיחנע הצער הקטון אלאאון‬
‫מחדמי׳נחי! נהכ ר'‬ ‫‪(-‬‬ ‫ולכן לא היה אפשר לקר״עה השגא קהו יפעל׳ והזקין‪> .‬יין •‬ ‫•‬
‫וייןנ^ם גדר אתד‪.‬‬ ‫פרק לה ‪ .‬לא תחשוב 'כי כלמה שהצענו‬ ‫‪.‬־‬ ‫! י‪.‬‬ ‫^לק לה ‪ .‬כזה הפר'הפיר בחוחלט לכאר‬
‫החזק והתלוש הו‪| 5‬‬ ‫ב׳‪1‬ו הפראי'הקודמים מגדולת'‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫^ י ‪.‬‬ ‫; ‪v‬‬ ‫להמון‪ .‬שליליג ההגשקה בי וה‬ ‫■ ‪,‬‬
‫מין ז(חד וזמיני!‬ ‫הדיבר והספדו וכו' אתרו המפלשים כיי בזה‬ ‫ז*‬ ‫ויהיה בקשו אליה^ בן!נ^^ק‬
‫ה‪5‬ןמק נהוא )ווכת‪.‬‬ ‫פמכוון הראשון ולזה נקרא שם הספר מזרה‬
‫צז«עי או לא נ ת‬ ‫ולא ישיג מה שבבחו‪.‬לד‪,‬שיג ־ או ישיג'השג׳ מבולבל ‪ -‬הפ׳‪:‬הפיר הלב ז‪2‬מ)חל' לבאר להמון שלילת‬ ‫כי החנתים הראשונים היו מסמיריס והיו‬
‫)וגעי והגה ג ס‬ ‫מעורבת מן ההשגה והקצור • ולפי אלו הסבות היו<^ו ההגשמה ומשיגיה וזן היא הכוונה הראשונה‬ ‫א)מר שאץ רא‪^.‬ל‪1‬תר להאון שאינו גשם כ'‬
‫ממאמר ‪ ,‬המצטרף‬
‫שהחזק |נאמ׳ כ עי ר‬ ‫יבנטל מציאיגו אצלם" וכן‪,‬אין ראוי לומר י העניינים נאותים מאד ביהידי סגול׳ לא בהכון ־ ול^ל‪ ,‬אזה הספר ולולי זה לא יותלט עליו שם‬
‫אל החלוש והחזת‬ ‫בהם טי שאינו ‪ .‬מ״רה‪ 1‬ינ'סמהפ'ל)שף'ם ’ מ^מ ‪1‬ה למ?‬ ‫יעלמוטן־הטחחיל •‬ ‫שה‪ 1‬אגשס כייאמרתיז לאמפ אכל יאמר‬
‫צוא חלוש ‪.‬בטרך‬
‫שלמעל׳ ממנו ג תוז'‬ ‫א'י כאמפ ונהורא עמיה שריה {‬
‫ר אוי לה ם • כ ט ו ש י ט י נ ע ה ^ ר הקטן טל קי חי ה טזונו ת‬
‫וכן התלוש היין»‪r»r‬‬ ‫מגדולפ הדבר והספרז • ר״ל חנמפ האלהו׳}‬
‫נערך אל שלמטת‬ ‫להמון שאינו גשם כי‪,‬יבוטל מציא)פו אצלם‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪,‬העבי ם ו מנ שו א ר מ ש ק לי ם *‬ ‫‪,‬‬ ‫י^י^ חציאאו • ר״ל כי מציאפז יפברן הוא‬
‫ממנונהולשה והס!‬
‫ואין ראוי לומר שהו׳גשם שהוא חלוףהאמפ‬
‫י׳תלמים נז ה‪ .‬ה צ ר‬
‫י א ס נן יקגצם גדר‪.‬‬ ‫אכל רא)י שנבח׳ היופר נכבד מחשיגי השם‬ ‫' פרק חמשה ושלשים ‪.‬‬ ‫יתציאופו מחוייכפ ומציאופ))לפן‬
‫אפשרית כלפן המה)פ { ןלא חי‪.‬י) • ר״ל כי‬
‫אחל • איינ׳הדנריס‬ ‫ושנאמרשהויא אור כי נמלט אןפם מאמונפ‬
‫צקאריס אשר יתוא״‪1‬‬ ‫הפרקים‬ ‫ב^ו‬ ‫שהצעצוהו‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫כי‪.‬‬ ‫תחשוב‬ ‫־‬ ‫יאמר ל) יתכרן חי מצד שמשיג עצמו )לא‬
‫נהם השם יקעלס‬
‫ההגשמ׳ויהיה אצלם נמצא ונכבד שבנמצאים‬ ‫ןאמר חי מצד היגפו גשם נזון נןרגיש■ ‪) :‬לא‬
‫אשר מהם עצמייס‬ ‫עם שיכלל זה מן הצדק שטוו שהגווני׳ כלם‬ ‫^ הקודמים • מגדולת הדבר והסתרה ורותק‬ ‫ייכחיגו ‪ .‬ר׳׳ל כי חכמפו יפ'‪.‬מחוייכפ)היא‬
‫החי ומהם‬ ‫כמו‬ ‫כפועל'והאור הוא סבפראופינו אזתסכן‬ ‫כ!כיצ הננזנאופ )חכמפינל אפשריפ והיא השגהו״ והיותו נפגע מן ההמון» שהרהקיההגשמה‬
‫מקרוי׳ כמו ח נ ס‬
‫יכול שהיכול׳מקרס ;‬ ‫האל סנ פ הנמצאופכלס • והחכם ר' משה‬ ‫צאצייג מהנמצאופ • הדכריס בפאריס ♦ והרחקת ההפעלויות נכנסת בזה* אינו כן* אבל כמו‬
‫וכן החפוזה מקריס‬ ‫הנרכוני שבח זה הדעפ ואמר עליו שהוא‬ ‫שצריךשיתפשט בהמון ויחנכו הנערים״ על שהשם‬ ‫ר״ל בפאריס עצמיים לו■ יפעל׳‪ 1‬הפארים‬
‫ננו ומס ‪ :‬ענין‬
‫התארים המיוחסיש‬
‫מאמרנמרן ני הכפוב אחר ונהזרא עמיה‬ ‫הקיוחסיס לו * ר״ל)הס תארי השלילופ יתעיזצחר • ואין צריך שיעבד זולתו • כן צריך שימסר‬
‫לו אשר מהם תארי‬ ‫‪. r‬‬ ‫שרא •‬ ‫‪.‬והפעולופ ; וכן הדברים בכריאפו)כ)׳ ר״ל‬
‫פעילות נ מו חנון‬ ‫ל ה ט עלדרךקבלר־־י שהשכם אינו נוף ו^יינק דמיון‬
‫א מ ך שם טוב כברידעפ כי הפרקים‬ ‫נהם‬ ‫אין נבראו כל הנמצאות ממנו יתברך‬
‫ורחום ומהם תארי‬
‫־ שעברו כלם הוא לבאר מעמד‬
‫כני־ני מעשה כראשית ז ובפאר הנהגפו ♦ בינו ובין ברואיו כלליבדב' מן הדברי׳״ ואין מציאתו‬
‫שלמות כמו תכס ‘‬
‫יכול רוצה ואיך‬ ‫הר ’סיני והנה במעמד הנבחר שמענו‬ ‫כמציאותם’• ולא חייו בדמות היי ההי• ולאהכמתו‬ ‫‪ .‬י ־'ל תינ׳י■‪ :‬השתלשלות המציאות ממנו ית׳!‬
‫ירותקו ח מנו שאין‬
‫לו תואר מושג על‬
‫ווציאותו ואחדותו זהרתקפ הגשתופ שהם‬ ‫; ‪'-‬ס הם שמות רכי ם • ר״ל שאע״פ שהשמות כדמות הבסת מי שיש לו מהם חכם׳ • ושאין ההלוף‬
‫י‪ 1‬צמו אנלאם נאמל‬ ‫הדרושים היקרים לכן חכר הרב זה הפרק‬ ‫רניס הס מורים על אחד גמור ; האיש בינו ובי נס ברב ובמעט לבד • אבל במין המציאה •‬
‫חי»מורה על נשוא‬ ‫אחרי אלו הפרקים שעברו‪ .‬ודע והכן כי‬
‫ועל ‪.‬נושא נאמר‬ ‫המפואר • ר״ל נכון לחש וחכם ‪ :‬וכשיקכלו ר״ל שצריך ליישב לכל • שאין הכמתיגו וחכמתו או‬
‫בהאמנת שהשם אינו גשם יוכל כל איש מבין■‬
‫סהתוא׳הזאהמתוא' ‪.‬‬ ‫זה • ר״ל וכשיקבלו הקטנים והנשים וההמון יכולרתנו ויכלת! מו‪-‬תהלפיכם ברב ובמעט ובהזק‬
‫והוא עצם החיו׳ לא‬ ‫ומשכיל דודע להשיג צל ספרי החכמה‬ ‫זה הענין)יוגדלו נכו' ‪) 5‬יעידו אנפס •‬
‫שיהיה דבר מורכב‬
‫האלהי׳ומי שיאמיןשהשס גשם או כח כגשם‬ ‫ובהלוש ומה שדומה לזה • כי ההזק וההלוש מתדמים‬ ‫■ רוצה לזמר ספרי הנביאים ;‬
‫מנושא ונשוא ושאין‬
‫לנו דרך לתארו‬ ‫לא לנד הזא כ‪ 1‬פר כהש״י אכל אין לו פפח‬ ‫אשר ^ענין ההוא יאת׳ וכו׳יר״ל במין^בהכרח • ויקבצס גדר אחד וכן כל ערך ‪ .‬אמנם‬ ‫פרק‬
‫נ ת א רי ה חיו׳ני א ס‬ ‫לדעת שוס דכר בחכתה האלהית‪.‬כלל ולא‬ ‫שהוא יבאר שזחכמ׳היא הנרצת יהירה כין שני הדברים חהת מין אחד כברדהחבאר‬
‫בשלילות‪ *.‬ומה הס‬
‫טניןשמותיו המויו״‬
‫יוכל גם כן לדעת בחכמת הנפש זכתעלפה‬ ‫אצלו יתברך והסכלגת היא הנקצעת ממנו זה ג ס כן בחכמות הטבעיות ‪ :‬אכל כל מה שיערך‬
‫על אחד כ‪ 1‬ו ת א מ ר‬ ‫ובחדרגת יוציאופה וכדי להעלופנו מכור‬ ‫אליו יתעל נבול מתארינומכל צד עד שלא יקבצם‬ ‫‪ .‬ית'‬
‫שם נ! א רנ ע אותיו'‬ ‫הסכלים אחר הכתוב המקודש ושמרפס‬
‫שמו‬ ‫אשר הוא‬ ‫גדר כלל • וכן מציאותו ומציאו׳ זולתו • אמנם יאמר עליה מציאות בהשתתף השם במר‬
‫המיוחד לו וכן שאר‬ ‫לנפשותיכ׳ כי לא‪ ,‬ראיתם כל תמונ׳ ולהסיר‬
‫השחות האחרי׳ןכן‬ ‫׳זה השכוש הגדול באו;כלצוויי ע״זונקרא‬ ‫בלתי‬ ‫שאבאר • וזרת השיעור יספיק לקטנים ולהמון בישוב דעותיהם • שיש נמצא שלם‬
‫שם נן שתי' עשרס‬ ‫אויב ושונא העובד ע״ז לחה שיאחץשהש״יפ‬ ‫לא ישיגהו מין ממינאהחסרון • ולזה לא ישיגהו ההפעלו׳כלל‬ ‫גשם ולא כח בגשם הוא‬
‫או תוו תו ש סנן מי׳ג‬
‫אותיות * ו הננ פ‬ ‫הוא גשם מביא לחשוב״אח״כ בע״ז וזהו _יסוד‬ ‫אמנם הדברים בתארים • ואיך ירוחקו ממנו ומה עניין התארים המיוחסים לו • וכן הדבריס‬
‫השווי נ נ ס ע ס‬ ‫בבריאתו מה שבראו • ובחאר הנהגתו לעולם • ואיךהשגהתו בזולתו ועניין רצונו והשגתן שהכל פלוי בו ולכן הפתיל‪1‬אמ׳ לא פחשוג‬
‫ההתחלפות בעניו‬
‫כמו צלם ותמונת‬ ‫וידיעתו בבל מה שידעהו • וכן עניין הנבואי• ואיך הפמעלותיה • ומה ענייןשמותיו המורים‬
‫וראו׳והכניה וחזיס‬ ‫ו אגו רו מגדולת הדבר ר״ל החצחה האלהית‬
‫האמורים כשם יתב׳‬ ‫שהיא גדולפ׳ויקרת הערך ז והספדו • ר״ל‬ ‫על אחד • ואם הס שמות רבים • אלו כלם ענייניס עמוקים • והם סתרי תורה באמת • והם‬
‫זהס שמות משותפי׳‬
‫ויקתום במשמעם ;‬ ‫כי‪,‬אין רא‪,‬וי לבאר סודותיה וצאהיא קשה‬ ‫הסוחו‪-‬ץ אשר יזכרו בספרי הנביאים תדיר ובדברי רז״ל • ואלו הם הדברים אשר אץ צריך‬
‫להשיגה וזה אמרו ורותק השגתו לחכמים‬ ‫לדבר בהם אלא בראשי הפרקי׳כמו שזכרנו ‪ .‬ועם האיש המתיא׳ ג״ב אמנם הרחק׳ ההגשמ׳‬
‫וליודעים אם מצד עומק המושג וקוצר‬ ‫וזזסרת הדמוי וההפעליות מהשם!״ הוא עניין שראוי לבארו לבל אדם כפי מדת שהו^ין ‪• ,‬‬
‫פרק לו‬
‫המשיג ואורך ההצעות היא רחוק׳מאדוגס‬ ‫ולמסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולסהלים ולחסרי השכל• כמו שימסר לוזםשהוא אהד ושהו'‬
‫כפי ההכנות הטבעיות וההתעמקות בהבלי‬
‫‪ 1‬אמנם עשו ס‪58‬י‪1‬‬ ‫קדמו! ושלא יעבד זולתו • כיאץ יהוד כי אם בהסרת הנשמות • כי הגשם אינו אחד אבל‬
‫העולם אשר הם צרכי הגוף ואף האפשר הנבואה וה היזזוא‬
‫להשיגו ה>א נחנ׳כחק ההחוןי׳אבל הרחקת להיות זה דעת נטל‬ ‫מורכב מחומר וצורה שנים בגדר•‪ ,‬והוא גם כן מתחלק מקבל ההלוקה•■ וכשיקבלרזדת‬
‫נתלהנו־אמר נתלס‬ ‫ויוגי^י עליו • ויתבלבלו בכתבי ספרי הנביאיס יבואר ל ה ס עניינ ס ויפורשו ל ^ ס‬
‫הגשמות והרתקת ההפעליות הנכללי׳בזה‬
‫נו כי■ הקדמונים‬
‫היו מאמינים ‪:‬‬ ‫אינו כן הרחקת הגשמות מחה שאמר‬ ‫ראשון ראשון• ויעירו אותסעל שתוך• השמות והשז^ותיהם • אשר כלל אותם זה המאמר •‬
‫מציאוא‬ ‫ונשמרתם מאדלנפשופיכ׳כקלא ראיפס כל‬ ‫עד שתהיה אמתת האמונה באחדו׳השם ובהאמין ספרי הנביאי‪ b‬אמונה שלמה בידם • ומי‬
‫תמונה והרחק׳ההפעלו׳ממה שאחר אני יי'‬ ‫‪ .‬שיקצר שכלו להכין פרושי הפסוקים והבנת השווי בשם עם ההתחלפו׳ בעניין יאמר לו שזה‬
‫לא ש‪.‬ניפי ואם יש פסוקי׳חוריס על הגשמו'‬
‫ועל ההפעלות ראוי שירוחקו אחר)שהמופפ‬
‫‪ ,‬הפסוק פירושו מובן לחכמי׳ • אבל אתה הוי יודע שהש״י אינו גוך• ולא יתפעל‪ •.‬כי ההפעלו'‬
‫הורה על בטולם ויפורשו הכתובים ^כדו‬ ‫דבר‬ ‫שנוי והוא יתעלה לא ישיגהו שינוי״ ולא‪ .‬ידמה דבר מכל מה שזולתו• ולא יקבצהו עם‬
‫שפפקייס האתי שהשם אינו גשם ואינו כעל'‪.‬־‬ ‫•‬ ‫השיעור‬ ‫מהם‪.‬גרר מן הנדרים כלל״ ושדבר הנבוא׳אמת • ויש לופיח׳ויעמדועטו על זה‬
‫ההכעלופ^ז יאנזיו )אין דמיון כינו ובין‪/‬‬ ‫ואץ צרץ• שיתיישב דעת אדם על אמונת הנשמה או על אמונת משיג ממשיני הנשמים •‬
‫ברואיו למהשהש"' עלת העלות וכל הדכרי‬‫‪,,‬‬ ‫כמו שאין צדך שי ^ ש ב על אמונת העדר האלוה ^^והשתוף אליו או עטרת זולתו ‪:‬‬
‫עלוליםמיזניז)^^))ציאופינוכמצי^ופי ‪1‬‬ ‫!‬ ‫• ז‬
‫‪,‬״צ־אוי״‬
‫‪l‬‬
‫א ב א ר ל ך ב ד נ רי ב ת א רי ם ע ל אי זה צ ו י א מ ר כי ה בור א י מ ה ״ נ ‪ -‬הו א ״ניו מ ח‪ ,‬״ ־‬ ‫פרס ליוהנה‬
‫הרברהפלוני אויכעיסהוויקציפהו • אשר בעניין ההן יאמי ‪ ,‬ומהנחיא׳ ומצ'א)פ‪.‬זולפו בלפי המהופ ‪:‬‬ ‫ן‬
‫ילא חייו גדמזפ מיי החי * ני ה)א חי מצד שהוא גושכיל עצתז זחיי הב״ח הס מצד היופז גשם ניזון מרגיש ‪ :‬ולא חכמפו נדמופ חכמה מישיש לו חכמה♦ כי חכמפו‬
‫?'יי מעצמו וכל חכטפ זילפו קנזיה חנןכו זראזי לישב לכל שאין יחס בינו זבין ברזאיז כלל זזה למה שכלז איזפ אין כז ספק כדי להגדיל) בעיני העם ראיי ל)מר‬
‫ליהס אלו הדברים כל שכן ני זה יהיה הפחל׳ לדעפ אפ הש״י)לא ימנעהו הגדול והמנהג והבן זה כי הוא דבר נפלא ומפפח גדול להביא כל מהישכא בזה הספר ;‬
‫פרק לו רצונו לבאר ‪3‬דברי בפזאריס ןכו׳ הרצון כו שהוא יבאר שהחכמה היא הנרציפ אצלו זהסכלופ הוא הנקצפה ממנו‪) 5‬אמרו וכשפשפכל בצל התורה ובספרי‬
‫הנביאיס לא פיזצא לשון חרון אף ולא לשזן כעס ולא לשון קנאה אלא בע״ו בלבד ורבים ישאלו הרי‪ i‬נפיב במשה ויחד אף יי׳ במשה ויחר אף יי׳ בם‬
‫■גילו' ׳ ’‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫■ •‬ ‫־‬ ‫^‬

‫‪i.f‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק ראשון‬ ‫שם טוב‬ ‫ק״ ק א ש‬
‫יתברן לכן יתשן מזה ש^י׳שיהיה חכם יהיה אהוב ומי שיהיה סכל הוא הנק^ ‪t‬‬ ‫»גי^וו’ ה‪ :‬מ ה‪ 5‬מנ? וילך וק ויזרה אעי בכס והרגתי כי לא כא‪5‬ןר בע״ז והחפרש־ס;השיכו על אלו‬
‫וזהו אחרו ואין זה כונת הפרק כי כפי החכמה והסכלות תהיה הקורבה והריחיין‬ ‫נ מזי‪ 5‬וצימי דור הכתוניס תשובה שאץ ראוי להעלותה על לה כי קצתס אחרו שחי שיאתין דעיג‬
‫וכמו שיבאר זה בפרק נ״ד מוס הקלק ‪ .‬לא ק_‪5‬ןצא חךןן אף אלא כע״ז בלבד‬ ‫זונוש ט ‪ :‬ו ‪ t r i p‬כטל בו יתכרן הוא עובד ע״ו וכל אלו אשר איורנל יש בהם גד ע״ז לחה שהיו‬
‫‪ 0‬עזת גד לה ואחרר‬
‫רבים תמהו על הרב אין אחר זה‪ ,‬שהרי אנו מוצאים על משה בענין הסנה ויחי‬ ‫יותר ש?‪'£‬ית׳ נרה חושבים דעות מבוטלות וחשה היה חושניס כי השם יתברן מניע הגלגל ואהרן‬
‫אף יי׳ בחשה וכן אנו מוצאים ויקר אף יי‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫׳■‬ ‫והגלגליפ ומרי׳לא הכירו מעלת חשה כי היו מאמינים‬
‫כס וילך♦ וכן חרה אפן בעם י ו ק חרה א^י‬ ‫‪ 0(5‬ר ה ‪< 0‬ודניםל‪:‬צ‬
‫כן וכשני רעיך כאיוב ׳• ויש שתרצו כי ע־י‬ ‫‪or.Sf‬קי‪1‬מי‪ 0‬חשמ שהשם יתכרן פועל בלי אמצעיי וחרה יאמר באישי׳ מבני ארם כי השם ‪1‬צה אותם או כעס‬
‫כי נבואתו היתה גשמית ותכרי איוב‬ ‫‪,1‬״‬
‫סתתידיס‬
‫הרוב ידבר וזה אינו מספיק • והכספי תרן‬ ‫יגיי הניי׳׳י אפי בכס מצד שתושבים שעזב יי' את הארץ עליהם או קצף עליהם ואין זה העניין כוונת זה הפרק‬
‫י‪.‬‬ ‫•‪. -‬‬ ‫‪• . .‬‬ ‫־ •’‬ ‫‪*••ft‬‬
‫שככר כתב הרב כזה הפרק שהמאמין דלל^‬ ‫ולכן‪ .‬נאמר בכל אלה החרון אף וכל י‪/‬לה הם אבל כוונתו מה ש^ומ^בו • רע שאתה כשתסתכל‬ ‫‪oi l‬‬
‫יתברך הלא עוכל ע״ן נא^רו‪,‬להיי^■‬
‫‪,‬‬ ‫בטל בו‬ ‫הנ״ל ש!ה תפארת י‪.‬דברי רוח • אבל האמת גי מה שאחר ויחד בכל התור׳ ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון לזרון‬
‫‪^,‬בף יזה הדעת בצול^גתלה בו יתב׳ ואס כן ח«‬ ‫אף ‪i‬יי׳ בס^ וילד■ לא נאמר אף ולא לשה כעס ולא לשון הנאה אלא‬ ‫י״י אף יי׳ כמשה ויחר‬
‫י ‪ll‬‬ ‫■'״‬ ‫«‪:‬דגו;פ מלן שיהיו י‬
‫” ”י‬
‫•נדי! ומשל^״ זה על צד האזהרה ן‪ 1‬א להורות כי ענין קטון‬
‫•יישירו‬ ‫^‬ ‫ססבליס »נני אדש כצדיקים הוא נחשב להם כלו הס עובדי ע״ז ולא תמצא שיקרא אויי׳יי׳או צר או שוגא <יא עלז־‬
‫״ני ע הגלגל עס ;־‪,‬א^י הא״נה טללי׳‬ ‫ויהי׳ הרצון באוחרו לא תמצא לשון חרון אף לבד • אמי ונגביתס א־ ^הי ^רים וכי ו ח ר ה אף‬
‫־‬
‫גשמות' מה עף שהיה רוצה‪.‬לאלו י החוכתי^‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫ןצכ‪ 1‬ככיס • י‪ 1‬ל ולא לשון קנאה על שיהיה השם חזהיר בלה יי בכם‪.‬״ פןןמרה א ף יי׳ • להי|יםר במעשה ידכם ״‬
‫שעפה לו הש״י בהפכת המטה■לנחש‪ ,‬ומפ^'‬ ‫סנהתשן הית‪1‬פ הלשונות ואס נאמר וחרי׳אפי בכס הוא דבר הם קנאוגי בל'^\אל כעסוני בהבליהם • כיאלקנ^ס‬
‫סצייוו׳הש׳ וענ‪ 1‬לתו‬
‫‪1‬ה כעס השם ית׳ עליו להיותו מאמין לע^‬ ‫נשכחו ן׳»ת‪1‬ך כך אחד שיצא מן הכלל ולא בעבור זה המעט וכו׳ מדוע הכעיסוני בפסיליהם בהבלי גבר • מכעם‬
‫בטל בו וכן אהרן ומריס לא הכירו מעל^‬ ‫ואתנםהעשוזס יעזוב הרב לומר שלא תמצא לשון חרוץאף בניו ובנותיו כי אש^קדחה באפי • נוקם ד־זוא לצריו‬ ‫ספרי הנמא‬
‫ולמר‬
‫משה רבי' ע״ה וגס לא ידען ג‪ 7‬ןלע מעלתי‬ ‫ולא לשון קנא׳ אלאיבע״ז והבן זה כי הוא דיר‬
‫החיזוק להיות ז ‪ 5‬מבואר או הרצון שלא‪ .‬תמצא כל אלו ומשלם הוא לאויבץ ומשלם לשנאיו •‪ ,‬עד הורישו‪:‬‬
‫ולפיכן היה נחשן מזה שלא היו מאמיניגז‬ ‫דעת נמל נתלה נו‬
‫התורה כפי מה שהיא אחר שלא היו חושבים‬ ‫כיבלתיעכרת‪.‬‬ ‫שאומריסהמחמיני' הלשונות מחוברים אלא כע״ז בלבד והראשון אתאויביו • אשרשנאיי׳ אלהיך•‬
‫שהיתה מעלתו גדולה על מעלחס וכן ענ'‪1‬‬ ‫הואעניןרצונוס עקר ז ואחרו עשו ספרי הנבואה זה החזוק יי׳ אשר שנא ״ וזרה הרבה משיסופר״ אלא כאשר‬ ‫גגלגליס וג כוגני‬
‫שזה‬
‫אליפז וחבריו לפי שטעו בידיעת הש״י ינן‬ ‫שיענדו אחר שהס גדול לקרות לו אויב ושונא וכועס • יאבל תעבור על כל מד־־‪ .‬שיש מזרת העניין בכל הספריכם‬
‫ששרתיו ה א סני ם‬
‫והיו נשיכס אלמנות מצד שמענה‪ ,‬אןתם׳‬ ‫שנא׳ לתה שיהי׳זה הדעת נכסד ונתלה בו יתברן תמצאהו • ואמנם עשו ספרי הנכוא׳ זה החזוק הגדול‬ ‫‪ I’t‬או אכיר‬
‫חושב שעזב יי׳ את הארץ ועל כן נאחר בכל‬ ‫להיות זה דעת בטל נתלה בו יתכר׳כלומר עובד ע׳ז ״‪.‬‬ ‫שראובן‬ ‫שיאמין‬ ‫חי‬ ‫כי‬ ‫ז‬ ‫גדול‬ ‫החזוק‬ ‫זה‬ ‫עשו‬ ‫נאמרו דעת נטל‬
‫אלה חר‪1‬ן אף*‪ .‬והבט אתרו עשן מכרי אנשי‬ ‫נתלה •נו האמנת עומר בעת שהוא יושבוכו׳ *• עכשיו עש‪9‬‬
‫הנבואה זה החוזק הגדול כי הסכימו על זה‬
‫השסיתגר' והאמנת הרבו׳ חלוקות שנים חהעולס השפל ושנים כי מי שיאמין שראובן עומד בעת ‪ y m‬זדה בו יושב‬
‫ע״ז להיותה מטינה‬
‫לתכלית משוכח ‪ J‬הסכלות והכפירה מאל‬ ‫להיותה מהעולם האחצעי ושנים חהעולס הנפרד ‪^^ :‬יץ נטייתו מן האמרת כנטיית מי שיאמין שהאש■‬ ‫ומריעה‬
‫הטב הרב ז״ל בגדר הכפירה מאמר פוסק‬ ‫שהארץ‬ ‫זןמצעית נין נני והגט אומרו שכל אשר ' תהיה הסכלות תחתהאויר ^תו שהמים תחת דתארץ‬
‫ז!דם ונין השה יתנ^‬
‫חלוף הדבר ממה שהוא ; כי‪ ,‬מי שיאמין וכוי‘‬ ‫ני חי שיאמין והכפירה■ נתלית כענין גדול • הענין שטוחה וכיוצא בזה • ואץ נטיית זה השני מן האמת‪,‬‬
‫ר״ל ‪ 1‬׳‬ ‫‪. .‬‬ ‫• ■‬ ‫אין הגדול לא בעבור היותו גדול■ ככמות אלא כנטיית מי שיאמין שהשמ׳מן האש או שהגלגל הצי‬ ‫שרא‪ 1‬נ ] ע‪ 1‬מד גע ת‬
‫היותו גדול במדרגה החזקה במציאה וזהו‬ ‫שהוא י‪ 1‬שנ‬
‫כדור וביוצא בר‪.‬״ ‪ ,‬ואין נטיית^ה השלישי מן האמת כנטיית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו‬ ‫נטית! מן הז ״ ת כי‬
‫זה כ»נ יןפשר כי אחרו בענין גדול רוצה לומר וכו׳ והבן‬
‫ראונן אשש׳ שיעדן׳ הגדרת הנפירב באומרו במאמר פיסק כי וישתו וביוצא בזה‪.‬״ ואין נטיית זה הרביעי מן האמת כנטיית מי שהאמין היוב עבודת דבי‬
‫בקלוף זולת השם ״ שכל אשר תהיה הסבלות והכפירה נתלית כעניין גדול רוצדת לומר במי שיש‬ ‫_______^‬‫שיחמין הגדרת הכפירה בחליף חה שהוא לא‬ ‫אמ» ‪ 6‬מי‬
‫■האש תחת האויר‬
‫סוא נ‪ 1‬נ נ תנ ע כי מה שבא כעורה כי כבר יאמ־ןאדסיתה ‪ ,.‬לומדרנהחזקה במציאה היא יותר גדולהי מהתלרתה כמי ש י ש לומדרגה למטה מכ!נו‬
‫שזא כלתי אפשר ‪:‬‬
‫כרקלי׳ז שבא כעורה ויקרא כופר כיזי יל יי׳ עיני ״׳ ככפירתיהאמנת הדבר בחלוף מה שהוא ור״ל כסכלות סכלות מה שאיפשר ידיעתו ׳ שאין‬ ‫‪.‬‬
‫סכלות מי שסכל מדת מחודד האיצטוונה או סכל כדוריות השמש בסכלות פי שסכל אכז‬ ‫והדומים לו והק מה הפרש בין‬
‫ז‪»*-‬זי—ן‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫והכופר שצכלפריש לל סנלוע קניני שהוא‬
‫‪ .‬הש ־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫^‬ ‫חלוף האחע והשכל הזא מה שאין לו סברא‬
‫אלא שאינו יודע דבר ואמרו אלא שהכופרים ההם עם היותם מאמינים מציאות הבורא נו׳• והרצון בו ני מהמישכלות הראשונות הוא כי לאדון הכל ראוי שינתן לו‬
‫העבודה והגדולה ואין ראוי לעבוד ז‪:‬לעז בעבור שתתקיים מציאותו אצל ההמון כי כל המון יח^כגבי מי שהכל עובדים אותו ראוי שיהיה אלוה ואס יעבדו לזולתו‬
‫מלאן או שרף או גלגל או גשם מהגשמים לחשוב שזה האלוה ויבטל מציאות הש״י ולכן הכופרים אף שהיו מאמינים שהיה הש״ן נמצא לחה שהיו נועטס המיוחד לו‬
‫שהוא העבודה והגדולה לרבר מניראיו היו מביאים להאמין כעיני ההמון שאין השם טזצא ולכן היה מני ‪ f‬העבודה לזולתו כאלו השם יתב' היה נעדר בהאמנת‬
‫ההמון כי לא ישיג ההמון אלא מעשה עבודות לא ענייניהם ר״ל התכלית שבעכורו עושים אלו העבודות אשר היה להורדת הרוחניות או בעבור קבה אמרתולג?‬
‫חוייב להרוג לעובר עבורה זרה שהוא כאלו מכחיש מציאות השס לאס הדבר כן מי שיאמין שהשם גשם ובעל הפתלות או שיש בו חסרון הוא יותר רע מהעובד ע״ז‬
‫כי המאמין כעבוד׳זרה ככר יחשוב שיש אליה זולתו והמאמין שהשם הוא גשם הוא כופרכש״י חס כן היא יותר רע‪ ■:‬והבן אחרו ודע שאתה וכו׳ ; ו י ׳‬
‫שס טוב ככר אתרו המפרשים כי כל הפרקים מאחד ושלשים ועד הנה כלס הס להעיר על מעמד הנבחר ולחה שהרב דבר במעמד הנבחר בפרקים רכים‬
‫ובראשי פרקים ראיתי לעלות אל הר יי'ולקבצס יחד בקצת הערה ^תר כי הביאור בו אינו נאות כמו שאמר כתחלתזה‪,‬הספר והנה ראוי ל‪ 7‬המעיין שתדע‬
‫כי כל דבר שיושג בקראה הנבואה אמנם ה‪1‬א משללענין אחר והסינר שאינו משל לדבר אחר הוא סכל והסוכר שלוא משל לכד הוא תשעאבל‪.‬יחוייכשיםכ)ר‪.‬בו שני‬
‫העניניס יחד וזה לן הקדמה לכל מה שנאמר אחר זה והנה הרב'המורה רמו על זה בחלק ג׳ פרק ט׳ י והנה ראשונה כי עלייה ויריד? הנאמר כמעשה הננואההוא‬
‫עלייה במדרגת העיון או ירידה להנהגת אנשי הארץ כמו שרמז הרב בפרק עלה לירד וכפר׳ נ צ ס שנית ראוי שתדע כי הגלות! פעג הענן חשןענן וערפל הנא על‬
‫היות המונע עכירות עצתנו לא שהוא גוף שיקיף בו עה או ענן איל החמר מחיצה גדולה ומשך מונע להשגת השכל הנפרד ומה שהוא עליו ואפילו החמר זך ונכבד‬
‫אפילו תמר הגלגלים כל שכן זה החמר העכור אשר היא החמר שלנו מפני זה כל אשר ישתדל שכלנו להשיג השם יתברך או לאחד מהשכלים ימצא יוסך מבדיל כינינו‬
‫ובין השם יתברך והוא נסתר ממנו כענן או בחשך וזו‪,‬היא הכוונה ־באמרו ענן וערפל סביביו וזה אמרו הנה אנכי נא אלין'בעב הענן וזה היה להעיר שהסגת אמתתו‬
‫נמנעת לנו יופני חמר וה וככר רמז הרב פרק ט׳ חלק ג׳ י■ ‪/‬שלישית ראוי שתדע כי לשכל האנושי גבול להשיג הדברים ועל זהכא הרמז והגבלת את העם סניה‬
‫לאתר וגס הנהנים נו׳ יתקדשו ♦ רביעיתיש לדעת כי אין ראוי לאדם להרוס לעיין כחכמה^האלהית מתתלת המחשבה בלתי ס;רגיל עצמו כחכמות ובלעוי^‬
‫ויזכן מדותיו זכוך רכ וימית תאוותיו • ואמרו המפרשים כי קה שרצה הרב שירגיל עצתו בחכמות ובדעות הרמז בו ני יחוייבלאדס נדילידעהשסיתברך השלשז‬
‫♦חכמות שהם חנקת התכונה וחכמת הטבע והחכמה האלהות וכזאת החכמה האלהות ישיג האדם מ!שאיפשר להשיג מהשם תברך וזה אמרו היו נכונים לשלנזיג‬
‫ימים כי ביום השלישי ירד יי׳ וצריך גס כן שיזנך ממתיו שהוא הנרמז באתרו וכבסו שתלותס וימית תאוותיו ועל זה נא הרמז אל תגשו אל אשה * ואיריס אמרו‪ ,‬כי‬
‫היו'נכונים לשלשת ימים רקז לשלשה מיני הידיעות שצריך האדם לידעס שידע ההקדמות ואחר זה שידע דרכי ההקש זעשות המופת ואדזר זה ידע אופן השמירה‬
‫יגהטעאות השכל)אצו השלשה יכללם מה שאמר הרב ז״ל בפרק ה' מה שאמר שירגיל עצתו בחכמות ובדעות ועל זה צו? היו נכוניס לשלשת ימים • ואמנם כפי‬
‫הפי' הראשון יהיה אמרו כאשר יבין הקדמות אתתיות־דבין וידע דרכי ההקש וכו׳ יהיה רמז לזה נמו שאמר השתרו לכס עלות בהר כי ז ‪ ^ #‬ה ר ה שיבינו ההקמוות‬
‫ואחר כן ידעו ההקש ועשות המופת ושמירה קהטעאזת השכל ‪ :‬חחשית יש לדעת ני הסבות המונעות לפתוח הלמוד כאלהיות ול?ראו ‪1 #‬החון ה׳ סכות • האחת‬
‫קושי הענין בעצמו ״ השנית קצור הדגות כלס* השלישית אורך ההצעות • הרביעית ההכנות הטבעיות ורתיחת בטבע והמייי ‪ J‬יהנערוע • החמישית העסק‬
‫זנצרכי הגשמים ולכן אתרה תורה ויהי כיוס השלישי בהיות הבקר ליהי קולות רמז לאורן ההצעות שהיא הסבה השלישית ; ואמת וברקים רמז לדקות המושג ו ע ץ ׳‬
‫מ ד על ההר רמז לקצור המשיג מצד החמר * וקול שופר רמז בקבה החמישית שהוא עסק בצרכי הגשתי׳ ‪ :‬ואתר שופר נגור ממאמר שפר שהגוף נגרר אחריהם !‬

‫‪. ,‬‬ ‫;הספיקהעמהסהקבצה בכלעניןאתתי ובכצציורמה^‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ללמוד אל התלן ה עי דרכי העיון האתתייס חהל אתרל לירא העם וינועו ויעמדו קרחוק ואמנס משה שהיה ביכלתו לדעתהדנריס;אמר עליו קרב אתה ושמע הציור‬
‫ה';מתי‬ ‫י‬
 ‫‪.‬קרקא ש‬
‫״ ‪i .‬‬
‫כ‬ ‫שם■ טוב‬ ‫ן ראשוץ‬ ‫מורה נבומם‬ ‫!פודי ׳‬
‫האמתי ואתה תדבר אלינו בהישרה אל מציאותו ובדמיוני׳ ולכן‪ ,‬נאמר משה‪,‬נגש‬ ‫י ל עכשו עשה הרג ו׳ חלוקות שטס מהעולם השכל ושכיס מהאמצעיי ושנים‬
‫‪/‬פרק א‪1‬‬ ‫אל הערפל אשר שם האלהיס כי השלמים נגשים" אליו בשלילה י והנה ימשה׳ידע‬ ‫־ יזעולס הנערהמי שקכל מדת מחודד האצסוונה ‪-‬רוצה לומר שלח ידע המחודד‬
‫ולאיזה שעור מהאצטוונה חשד הית שוה ככל צדדיה כרוחבתושכתהמתודד ’כל מה שאפשרלאדס לדעתוילא נשארה שלילה כלל • ‪.‬ולחה שיסוד היסודות‬ ‫•‬
‫י‪ • 51‬ה‪ 5‬ו ד הז ה ת״ ר‬ ‫ועמוד החכמות ‪ .‬ליקעשיש שם נמצא ראשון שהוא אחד ואינו גשם וזה הדבר‬ ‫• י׳^יעוק גבוה האצסווג׳נגוכה המחודד וזה הסכל סכל חי זה שיעוריהוא המחודד‬
‫הוא רוצה גזה ג‪■5‬‬
‫הגיוצאית ש ‪9‬ול ‪re‬‬
‫ראוי להודיע לנשים ולקןטנים אחר השם‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬יזהאצטוונה השלימה ‪ :‬או אין לעולם אלוה ‪, ,‬‬
‫״ו ר נ ני ם‪ .‬״תותוי‬ ‫'אנכי ולא יהיה לך ולא תעשה'לן פסל וכל‬ ‫‪ .‬יני׳ « רוצה למר שמי שהיה לו שכלות‬
‫וצורה‪» .‬ולתהשנלי ‪8‬‬ ‫‪.‬תיוונה ולמה שהעובד זולתו אחר זה יכחיש‬ ‫‪ ,‬העדרי ולא ידע ‪.‬אס השס נמצא או בלתי השם נמצא או אין לעולם אלוה • ‪.‬ולא כ פיר ^ מ‬
‫הגפרדים ’ והנה•‬
‫ת שייעפירוגו נ מ ‪ 8‬׳‬
‫ש‪,‬־‪:‬שב מד׳ודד האיצטוונה חציי׳ או שהשמש עגולה "מציאותו כקו שביאר הרב נקרא העובד‬ ‫‪ .‬נמצא הוא סכלות יותר ר׳ק מנסילות‬
‫שנקש ‪.‬חשה דבינ»^‬ ‫‪,‬עבודה‪,‬זרה אויב ושונא ‪ :‬אמנס קול יי׳ רוצ׳‬ ‫ככפיר•‪ .‬מי שד‪.‬שב כי ז‪.‬שם יותר מארד ‪^ :‬ואתד־יו‬ ‫הקודסלזה ‪ :‬מחודד ההטמנה חציה;‪:‬‬
‫עליו השלום הפירר ‪<6‬‬ ‫לומר הקול הגברא *מושג מאת יי‪.‬׳ אשר‬
‫הוא בפרת כ״ד ‪.‬‬ ‫‪ava -‬־״״‬ ‫‪ .‬ר״ל שתשב שהמחודד הוא קצי האצטוונה יורע כי כל מי שעובד עבור‪ :‬זרה לא יעבדה על דעת ‪.‬־ ‪.‬־ ‪.- -‬י ‪,‬‬
‫גסתת חריוי ויהי)‪ 1‬ז‬ ‫■ ממנו נמצא הדבור לאשקעו אלא‪..‬פעס‬ ‫^' ‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪ ,‬השלימה וזה‪.‬שקר אין המחודד חלק‬
‫שנים גס כ! ‪.‬קיולז‬ ‫^ אמת והוא הקול אשר יצאה נשמתם לחזקו‬ ‫שא ן <יה ‪ .‬בלעדי ולא דמה מעולה‬ ‫מהאצטוונה השלימה אלא מזו השליש‬
‫וגנו ד לא תשא פני ‪r‬‬ ‫הדברותתהראשונות‬
‫הראשונות‬ ‫והשיגובובושתי‬
‫שתי הדכר‪1‬‬ ‫‪< 1‬בות ‪ .‬ולחהפו‬
‫‪.‬ולתקפווהשיגו‬ ‫מ‪.‬ןהבא'ם שה־לור אשר יעשה מן ד‪,‬מ‬
‫הם!‬ ‫‪ .‬הכופרים ההס ‘ ר״ל הממרים המצויס ול‪ kS‬ירמה ‪.‬ןהבאים‬
‫דל ונשוא פנים ‪. :‬׳‬
‫‪ . .‬פ ד קלין‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬וגם אלו השתי דברות חשה הגיעם" להם‬ ‫לעבוד הצורה המקכלת כח מהאמצעייס ‪ :‬זייהו מן האבגים והעציכם שהצורה ההיא ה‬
‫‪".‬בהבדל)לאהיהחדרגתסכזהצשוהכיככר‬ ‫וזהו •בראההשמיםוהאדן והי^>הנהיגס ״ אבלאמנכם‬ ‫רוצהנומרוזהו‬
‫• מ לא ישיג ההמון וכו' ׳* רוצה לומר‬
‫ידעת אמרם משה מחיצה בפני עצמו אהרן‬ ‫נתינ׳טעס למה שאמרר והיה מביא להעדר ■ יעבדוה ע ל צד שהיא דמיון לרבר‪,‬שהו׳ אמצעי בינם‬
‫מחיצה כפני עצמו נדב ואכיהוא מחיצה‬ ‫ואמרמילאייראך‬
‫־‪:‬־ו‬ ‫שבאר*‪ . .‬־ —‪ —.‬־'־‪,‬‬ ‫כמו‬
‫‪—11‬־י״ —‬ ‫יתברך‬
‫האל! ה‪• 11‬ן»‪-‬‬ ‫חצ׳לומר ובין‬
‫וכין‪1‬‬ ‫ענייניהם ־ ____‬‫־’ מציאותוית׳וט׳! לא עני‬
‫כפני עצמו אתתת ההשגה‪ :‬ההיא'נעלמה‬ ‫העבודות‬ ‫אלו‬ ‫עושים‬ ‫• התנלית שבעכורו‬
‫תזאד כי לא קדס כחזתה כמו שאמר כי שאל‬
‫מלך וזגוים וכו׳‪ • *,‬ואמר ובכל מקום מוקכד מוגש■‬
‫‪ .‬יכימי דור אנוש התחילו לטעות בזה וכן‬
‫נא'לימים ‪.‬וכו׳ ״ולא יתאחר כמותה'כמו‬ ‫‪ ,‬לשטים וכוי• רומז אל הסבה הראשונה אצלם״ וכבר‬
‫תדע שעובד עבוד׳"זרה שאין"התנצלות לחי‬
‫‪.‬שאמר ולא קס נביא עוד כישראל כמשה ‪:‬‬ ‫שלא •יקבל מן החכמים המעיינים ; ואיך ביארנו זה בחנורעו הגדול־ • וזה ממה שלא יהלוק בו‬
‫סס טוב זהו מה שאפשר לגלות‬ ‫יהיה ענין מי וכו׳ ‪ :‬רוצה לומר אם כאלו ’ אהד מבעלי תורתנו * ^•‪.‬לא שהכופרים ההם עכם אמר‬
‫‪,‬היותם מאמינים מציאוח הבורא • ■אהר שנתליר־! ‪ ,. ,. , ,‬לך|מדבךי‪.‬הרכ ‘ ע ל צד הכללי‬ ‫הענ״ניס התמייבו‪ ,‬התות סככור ששמו‬
‫‪.‬אבל ים בכל אחד‪ .‬מכל אלו הפרקים יאשר‬ ‫כפירתם בהק שהוא לבורא יחעלדת לבד רוצה‪,‬לרמר‬ ‫אמצעיים בינו יתברך וביניהם כל שכן וכ״ש‬
‫העיר עליהם הרב אל מעמל הנכיזר אשר‬ ‫כחלוף'‬ ‫מי שחולה הנפירה^‪:‬ו ית׳ והאמינו‬
‫‪ :‬העבודה וההגדלה כמו שנאמר ועבדתם ארח יי׳ ובו׳‬
‫'לא יוכל השכל‪.‬להקיפס״ אלא חי שקכלם‬ ‫מה שדאוי להאמין שהוא חייב מיתה *‪.‬‬
‫'מהרב פטם אל פנים זהו מה שראיתי לבאר‬ ‫•בעבור שתתקיים מ>‪.‬יאותו באמונתההמון ״ והשבו‬
‫פרק לז מציאות במציאו׳ חבלי אמצעי*‬
‫לך מדברי הרב במעמד הנבחר והשם יכפך‬ ‫׳ י ‪ .‬ר״ל שמר״עה היה‪ :‬דבק עם החוקההו׳ לזולתן ‪ .‬ויהיה זה מביא להעדר מציאותו‬
‫בעבור מה שכתבנו כי טבעההשתוקות‬ ‫מעשי‬ ‫' הנפרד דבוק שכלי אמתי בלתי שוס אמצעי ‪ ,‬יתעל' מהאמנת ההמון כי לא ישיג ההכון‬
‫"להודיע למעי ניס^הסי‪,‬ראי השם וחושבי‬ ‫העבודות • לאענייניהם ולא אטתת הנעבד בהכס־•‬ ‫וכלי השתמשות הכת המדמה‪ :‬וכמו שאתר‬
‫שמו הביא לנו לדבר כל כך ולחבר הדברים‬
‫‪ :‬פנים גפנים וכו׳ • רזצה לומר שזה ר״ל ; חייבכם הדבר ההוא המות • כמו שאמר הפנוק ל^‪^:‬‬
‫"המפוזרים ואחר שהונח זה ראוי שנשוב אל‬
‫‪ .‬מציאות במציאות ‪ :‬ובאר כמקום אתר‬
‫תחיי כל נשמה • ובאר העלה והיא הכרת הרעת הזה ‪ ,‬כיצור דברי הרב כשאר‪ .‬הפרקים ‪; :‬‬
‫פ ר ק לץ פנים שם משתתף ורוב שתופו‬ ‫‪ ,‬ואתר וכו׳ • רוצ׳ לומר בא לבאר הרב שמה > הבטל שלא יפסד בו זולתם • כמי שאמר ולא ילמדו‬
‫‪ .‬שפיר׳• באתרו פנים בפנים דבר יי' עמכם‬
‫הוא על צד ההשאלה כי יאמר‬ ‫‪ .‬שרוצה לומר מציאות כמציאות אינו עניין ‪.‬אתכם • קראבםאויביםושונאיכסה‪.‬ריכס • ואכזר‬
‫על הפנים מכל חי כמו 'שאחר ונהפכו כל‬ ‫‪ .‬ציור שנלייכמאי כי כל העם לא היו נביאי׳ ^ שהעוש׳ זה מקנא ומכעיס ומעלה המה • ואיך יהיה‬
‫פנים ל‪,‬ירקון ‪ :‬והוא שס‪.‬הכעס « )ולפי זה‬ ‫כלי אמצעו׳ שוס כח'דמיוני‪,‬אבל רוצ׳לומר ■ עניי׳ מי שנתלית כפירתו בעצמו ית׳והאמינו בחיוף‬
‫; ; •«‬

‫״ ״י׳‬ ‫^ ״י•‬ ‫‪^ I r11 W I I iwn Iir‬‬ ‫״ ‪1/ U1 r‬‬

‫י הקול הנברא חוץ‬
‫ענינו‪.‬כמצזאו‪1^ : '^.‬וי־*!ה‪.‬הענין נאחר ידבר‬ ‫במו שביארנו ‪ :‬כן אמרו וכו׳‪.‬ר״ל נחו שאני מעובד עבוד׳ זרה על שהיה אמצעית אומטיבה או‬
‫פגיס נלו‪.‬מר חציאויג‬ ‫■־יי׳ אל‬
‫מ רי ע ה לפי מחשברחו \ ודע שאתי־־‪ .‬י•כשהאמין‪.‬‬ ‫‪ .‬מוצא לשון פנים אל פנים על הקול ששמעו‬
‫‪i:t‬‬ ‫‪ .‬כמצייאו^^תי‪. :‬אמצעי‪ .‘.‬צ‪.‬מו‪.‬שא חר‪.‬לנה■ ‪r‘.:‬‬ ‫העם כן אקרו ודבר יי' אל משה פנים אל הנשמר‪ ,-‬או‪ ,‬עניין מענייני הגשם •׳‪ j‬שאתה מ קנ א‬
‫‪.,‬נתראה פצים;‪ .‬והרצון בו ט מה שהשי‪ •).‬משה‬
‫‪I '1 .‬‬ ‫׳■ י‬ ‫‪',‬היה כלי השתמשות כת‪ ,‬המדמה" אבל היה‬ ‫מניס ; "רוצה לומר השגת הקול מאת השם ומבעים וקורה אש והמד־־׳ ו שונ א ואויב וצריורתך‬
‫נ ‪- ;f. ,.! : .‬‬ ‫־ שהיא השגה שכלית מכלי שום חקוי ומכלי • קשה מעובדי' עי׳ן מאד • ואם יעלה בחגתך שגזאמין‬
‫_שוג‪ 1‬עהקול מכין שני הכרובים‪.‬והס המחשב‬
‫)והשכל והיה השפע יוגיע לו‪,‬יזאת השס‪.‬יתב׳‬ ‫^ חש? וזה הקול אינו רוצה לומר קול ממם ההנשמך־ז יש לו ההנצלור־ח• בעבור שגדל עליה׳או‬
‫‪i ,,‬‬ ‫רה ‪ :‬ל ‪:.‬‬ ‫אלא השגה שכלית נבואית פשוטה ואם כן ‪:‬‬
‫והנה‬ ‫הנח‪.‬ה‪.‬מדמ‪,0..‬״^‪,‬‬
‫‪..........‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)כאופן שלא ישתמש‬ ‫•‪ .‬כ ב ד ה ת כ א ר שכל שמיעת קול בכלל יאמר ■לסכלוהו׳וקוז־ר‪-‬השגתו ״ כןקאוישתאמין בעובד‬
‫^ביאר־ הרב ני על שמיעתי קקו"ל‪.‬בלגח>ה‬ ‫‪ .‬פנים אל כנים עם היות שהקול שהשיגו עבורהזרוזשחוא לאיע‪):‬ודאלא'לסכלות אוכזפני‬
‫>^‪;.:‬פט‪.0‬ט‪:.‬יאמר‬ ‫‪ .‬היה קול נברא חוץ לנפש והקול■ שהשיג שנדלעל זהמנהג אבותידזמביריהמ • ואס תאמר‬
‫יפטםכפניק דבריי עמכם וכיארכמקום‬ ‫דרוד‪.‬ד ־‪ .‬׳ דו ח ד «‬ ‫^‬ ‫״׳־‬ ‫י‬
‫''‪[..‬חרנשמי קול'לנר‪.‬ס־י(>ס שותעים‬ ‫׳■ משה רוצה לומר השגה שכלית■ פשוטה על ‪ .‬־שפשוטי הכתיבים י ע לי מ מ ס ר•‪ ,‬הסב?‬
‫י;'‪:‬קיל־ומה‪,‬ש‬
‫‪.‬־־סי^‪.‬ם'^‪- • • 5‬‬
‫‪!;,:.‬״צה‪■ 6:‬י•‬
‫ענודד ™ ־ ־ ■‬ ‫דגיאוהו ללענו‬ ‫עבודו‪,-‬־זרה א טנ ק‬
‫■אענמדגיאוהו‬ ‫׳ממדרגת״ ׳■שעובו‬
‫שעובד■עבודו־י‪,‬־זרה‬ ‫גדול‪ ' f‬״ ״ י‬
‫סוד ; •‬
‫אל ״’‬
‫ימי״;''‬ ‫בוריה וזה‬
‫יי‪-‬א‪-‬־י ‪7‬‬

‫‪!sa ssm sa s » s‬‬ ‫‪2‬‬ ‫»־‪.‬־י ‪» H K a ? > s!fe‬‬ ‫יי‪.‬־־™‬

 ‫« ‪£‬ו רי‬ ‫ר ? & שון‬ ‫חלס‬
‫‪I‬‬ ‫מורה נבוכים ‪:‬‬ ‫שם טוב‬
‫!ולמי ימברך האיג ומכללם הנבדלים רוחושיש צב‪ 1‬אומ וכו׳ • ״ ‪. .‬‬ ‫ומזה הענין לפני״יי' ולפי זה הענץגס כן הוא ומפני לא יראו מזה הענץ כמו‬
‫?אמריזקיתי לא יתקזון רומזשיש נבראו׳ ג״כ עצומופאי אפשרלאד׳להשיגס‬
‫»רקלח‬
‫־אסכן לפיאנקלים לא השיג יןשהרכיכוע״המציאומ השכלים כננדלים‬
‫כפי מה שהס עליו והס ה^זנלים הנבדלים וייחסם לש״ית למה שהם לפניו ובין‬
‫נ פיז ת ח ר חי לכן‬
‫&ודגי זיצתז ‪ 1‬לנהז ‪ 4‬ידיו מדיר לחזק ההשגחה בהס תמיד לתה שהס קכל והנא שכל והוא עלה לכל‬
‫)‬ ‫;י »‘ ואס הדבל כן שלא מ שמשה‬‫השכלי‬
‫שאר ‪,‬‬
‫‪, .‬‬ ‫נ‪ 1‬ל ‪ : ' U73R 191‬י‬
‫ק§יג מ ה' ^ נ‬
‫♦שיגכי שזם א ‪ 07‬ואףשזסחי ור׳׳לי * ‪I‬‬ ‫והתלמהג ו‪9‬ליך׳ לא השיג אמ הש״י אכל ג״כ השכלי׳אי אפשר‬ ‫^! לי‬
‫»מןין»יכ מד^נני להשיג׳על תהומם א״כ מהו אשר השיג משה אמצ^כי • במו שנ א מנ ה נתיאדופנ^ם • ‪ 1‬כ מו ש א ^‬
‫י השכלים הנבלליס לא י ^ י ג ן ט * אן נונ‬
‫לפרש לא ינדגני שום אדם )יהיה‬ ‫פנים בפנים דבר יי' עמכם[ • ובאר במקום אחר ואמן?‬ ‫ו>ו׳ • הלצון בוה והשיגו השלתי׳ לדעמ אנקליתומהו הנרצה‬
‫‪ep%9‬ם>‪ 31vc‬צושי‬
‫•בהשגתו אבל יתבלבל בהשגמו ו^ה^יין‬ ‫קול דברים אתמשומעים ותמונה אינכם רואים זולתי‬ ‫אלו‬ ‫י‪ 1‬שע» נמלמ וראימ אמ אחורי )אחר הרב כי‬ ‫‪y p fn‬‬
‫יג®‬ ‫רומז למעשה מרכבס‬ ‫קול• וכנה אותו פמס בפנים ״ כן אמרו ודבר יי’ אל‬ ‫• מ צי או' נ ר צונו הו א הענייגי׳הסאשר הס *למש׳מהשכלי׳הנבדלי׳ז‬
‫פניו רוצ^לומר יעלים מציאותו וכן בחי^^?‬ ‫»«על >‪ 1‬וב תמיי■ במדרגמ המציאומי ך״ל נעצם החמר‬
‫משה פנים אל פני ס * כנוי על ^*יהומדו כעניין ספור‬ ‫‪ ppt31p1tf0s1H‬ע ל‬
‫‪ 89‬צליס ‪ 9 «9‬רדי'ןה« והצורה שהם הגשמים הפשושיס והמורכבים‬
‫־ביחזקאל נאמרו ארבעה פ ס ם רוצה‬ ‫מ הל מי ס לויז שפעו ועליהם אתך אנקלום ומחזה ימ דכמראי ■ הדברינם וישמע ארת הקול מדבר אליו • הנד־־‪ .‬ככר‬
‫ארבעה חציאיוח כמו שיתבאר למעה י‬
‫התבאר לך כי שמיעת הקול מבלתי אמצעיות מלאן‬ ‫כלומר הנחצאומאשר כאלו אני נושה מהם‬ ‫■״י״״‬
‫פ ר ק ל ח מדוח איש ♦ ן^כלגתאאם־‬ ‫‪19‬ולצלו'ו^ן ה‪3‬ל‪3‬צי ‪0‬‬
‫מדוח פרצו אח? כלומר גי א ^‬ ‫יו פ פ פו ‪ P131P‬יול ונזשליכס אחרי והנה משמע פירושו כמה י יכנה עליו פנים בפנים • ומזה העניין ופני לא יר^הו •‬
‫כלם וזה נמשך כפיעירושולת גפיאנקלי *‬ ‫ויומרל נזנקש מר״עה כפי דעמהרב ; ופנים גס כן ■אמתתמציאותי כמות שהיא לא תושג • ופנים גבם‬ ‫פו ל ס הששל‬
‫‪ 3 h p p 3i‬מרצוני ע‬
‫‪ p16ln39‬כלס נכלל נאתר כלי הןק כעגין קודם לפני׳כישראל ‪J‬‬
‫ונתחייב מרנוני *‪ .‬ליל אחר הבריאה י‘^ ‪.‬‬ ‫כן הוא כלי מקום שענייני לפניך או בין ידיך והרבה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,,n‬״ ‪ , . ,‬׳ ־ ‪ .‬־ ־‬
‫ו<ו»שדלערש פיר ‪0‬‬
‫הפרק רומז למעשה מרכבה מזכריה הנזנ^‬ ‫מר‪,‬שנעשה־־יזי־י‪,‬עניןב־יי‪1 .‬י״' ‪ , 4‬ג ולפ‪,‬‬ ‫‪ 1S‬ת׳ ‪ p‬שיג מה שנמשך‬
‫‪3‬ה אחור בקצת פרקי זה המאמר בפרק^^‬ ‫זה העניין ג^* ק הוא ופני לא יראו כפירוש ^ןנקלום‬ ‫י‬ ‫׳לחברהשגחמובנ‪;. ,‬‬
‫ר׳׳ל הנונ ע‬ ‫‪$‬ותיי‬
‫לחבר השגחי‪/‬ו בנו‬ ‫‪ 9‬מוגת לה® כ פי‬
‫מראשון ז‬ ‫‪,‬‬ ‫י*‬
‫<^מר ורקדמי לא יתהזון • רומז שיש נבראות גם כן‬ ‫אחור־ שם משזמף הז‪,‬אשסהגכ‬ ‫דצוני ווהו ש^מר‬
‫פרק לט הייתי נמצא י ־ר״ל שהייתי ז‪» 1‬‬ ‫ו נ ‪ pp‬וי' מרצונו נ מ ו‬
‫והם‬ ‫עצומות אי איפשר לאד׳ להשיגם כפי מה שהם‪,‬״‬ ‫אחורי המשכן והואכליהוחן‪-‬‬
‫אותן ביזחשבחי!ישנוסאא לא‬ ‫קיו מי ‪ rpi^f'i‬ו נ ל‬
‫ידיו‬ ‫ובין‬ ‫הדעות הנפרדור־ז ויחסם לשם ישהבם לפניו‬ ‫ג״נ ואחריו לא קם כמהו ויהי׳בענץ הרדיפ'‬ ‫ה ע ם צשר נ ר נ לין‬
‫הייתי גמצא ופירוש כחמיה לא היית נמלא‬
‫ו‪.‬ללכח בדרכי מדוח איש‪ .‬אתרי יי׳ אלהיכס‬ ‫הנ מ שגי ס‬ ‫ע צינו‬
‫במחשבתי כלומר נמצא הייתי במחשבתי •‬ ‫חדיר להזוק ההשגחה ב ה ט תמיד • ו א מנ ס הדבר‬ ‫ז<חייך ונתרמה לי‬
‫‪,‬יגלכו והרצון כזה‪ ..‬כי מי שילן אתר מדוח‬
‫ונתתי לכם רועים ללבי« ר״ל תיאה‬ ‫המושג אצלו רוצה לומר אצל אנקלום על האס׳• הם‬ ‫י ״ ל ההדמות הוא‬
‫הצכיא כאלו ילך אחר השם ז ולפי זה הענין‬ ‫לוה הנמצאו׳ כלם כי‬
‫זה הפסוק אמר ית׳ והיה לו לעכבו עם ^‬ ‫עניינים אשר הם למטה מאלו במדרגת המציאורת •‬ ‫פגלגל נתרמה לו‬
‫נאתר וראיח אח אחורי • רוצה לומר חשיג‬
‫־ שהביא למטה ממנו באמי) וכבר הושאל ״‬ ‫הס‪ 1‬ג‬ ‫ג ה שפי ע‬
‫רוצה לומר עצ ‪0‬ד‪.‬הומר והצורה • ועליהם נ<המר‬ ‫יזה שנמשך אחרי‪ 5‬והחלתה לו♦י הרצון בו‬ ‫!ג תנו ע תו לעולס‬
‫יתברן‪ ; ,‬אלא הזר שהוא מורהוכו׳♦‬
‫ותחזה יתדבתראיכ ‪4‬ומר הנמצאות • אשר גא ‪4‬ו שיש לו זכות מה על הפסוקים' סבאו בענייז‬
‫־שישיג הנתצאוח כלס‪ .‬שהם נמצאוח כצורה‬ ‫הספל ע ל׳ ה כ ו נ פ‬
‫יושנית כי תנו ע תו‬
‫אני נוטה מהם ומשליכם אחרי על דרך משל לרחקם‬ ‫והוא דחוח להם ולכן אס ישיג‬
‫‪-----------------------‬‬ ‫הראשונה ^‬ ‫״״״״היהשונה‬
‫רצויים להיותם מעטים ומזה העגין ויתעצ‪3‬‬ ‫ע ל הבונה הראשונה‬
‫‪.‬אל לבו כמו שעי׳ בפרק נ״ט ‪ :‬במו אתיז‬ ‫ממציאותו יתעלה• והנה תשמע פירושי )פרק נ״ד חוה‬ ‫ה דם אלו הנמצאים כאלו הולך אחר השם‬ ‫קמם‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫‪I‬׳ ‪/‬‬ ‫הרב‬ ‫*«חד»‪#‬מי‪ -‬י‪r‬י^•‪■.‬ו‬
‫פירוש ‪-.‬י‪^-‬‬ ‫‪.‬ור‪1‬צחשן אתר‬
‫לו ‪1‬וזה‬ ‫הם ד ו מ י‬
‫דומים‬
‫ם לו‬ ‫השפל כי‪ 0‬קס‬
‫העול® השפל‬
‫‪ .‬פ‪ o‬גו‪m‬ס העול®‬
‫החלק( במה שבקש משה רבינו עליו השלום ופניכש ־ הראית לדע' ר״ל כמו שאת׳הראית לדעת *‬
‫ל׳( > חי > אנקל‪ 1‬ס ! )נ‪;-‬ק״נתרג‪.‬ני •‬
‫רוצ׳לומר בחינת שכל כך המר לב לדעת ר״ל‬ ‫גס כן הוא כלי הזמן כענין קודם • לפנים בישראדל‪.‬‬ ‫»ין ו»ין ‪p n jn‬׳ ‪., jijc‬הרצון‪ ,‬ב^מעצתו ומדעחו כי רצונו ועצתומו‬
‫בחינת שכלית; בכל נאות ל בנן• ר׳׳^‬ ‫י הי׳ שמורתיי® י׳צל הוא דבר אחד וכמו שההולך אחר רצון איש‬
‫לפנים הארץ יסדת• ופנים גס כן שם ההזהר וההשגה״•‬
‫הגיאו לפרש כן ולא פרשו מבחינת שנל^ין‬
‫פנים‬ ‫לא תשא פני דל • ונשוא פנים • אשר לא ישא‬ ‫־נאתל עליו שהוא הולך אתריו ‪ P‬מי שישיג‬
‫ני אין יאמר הפסוק בכל שכלן רק‬ ‫ו ״ ס >אלו הנחצאוח א ש ר נחחכרו מרצונו נ א ת ר‬ ‫והתולדות‬
‫־‬ ‫בכל כחןת נפשן ;‬ ‫יי'‬ ‫ישןי־יו‬ ‫וכוי וזה הרבה ‪ .‬ולפי זה העניין גס כן נאמר‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫♦תדמו לו פז® עושי'‬
‫פרקימ•‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫פניי א ליו ד ש ס ל ך ש לו ס ^ ר׳ ־׳י ל לו ת ^ ג ח‬ ‫?‬ ‫עמידונור^וי׳‬
‫‪. t‬‬ ‫י‬ ‫‪• i'ljJi’.i‬‬ ‫’•*‪II‬‬ ‫■‬ ‫מ^ות!‪1‬‬
‫‪:‬יון ‪p1<n‬‬
‫קחכיו!‬
‫‪ W‬מ‪l n‬ו י^ ה‪ n‬ו ש ל ש י ם א ח י ו • שםמשווזףהו««םשםהגב• אחורי‬ ‫פ רר ״ל (ה ש‬ ‫ראשונה י‪-‬יא‬
‫הוא‬ ‫לבשם ‪•!r w‬‬
‫משחחף י‪6‬םינה‬ ‫”;״;״י! ‪»..‬־ר‪,,‬לט ל־םנ■‬ ‫;״י;;י‬
‫ץ ׳׳ ^ ״ ‪ -‬ז ו ב ו‪I 1‬‬ ‫‪ ,‬שם י‪«.‬־ר‬ ‫״>״■;‬
‫המשנזותצא החנית מאחריו• והוא‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ייי ”’י״'“‬
‫נםבןכ־;יהזמןבענייןאחר• ואחרעי׳אקםכמוהו• אחףהוגייסהאי׳הוזההרבח• חהיה‬ ‫‪: 7 Z‬״‪’Z :‬‬
‫;בענןץ ההמשך אחר הדברו?‪ 5‬כת בדרכי מדות גיתיש אחד • אחרי יי׳ אלהיבסתלסי• אתרי‬ ‫יי=ל״ו״לג־^י;ל ‪:‬שי>א‪,‬באמל‪,‬ע עד‬
‫ה‪1‬ונרי®‬ ‫פתתלת‬
‫יי ילכו • רוצה לומר המשך אחר רצונו ו ^כ ת כדרכי פעולותיו ולהתנהג בסדותיו ‪ .‬ה ‪S‬ך‬ ‫ויועמד®! ‪ flip‬הלע ״גי'י׳ז‪:‬ע על הקתשב׳לא לני'הלך־‪ .‬רן‪5‬׳לן‪,‬ןף‬
‫אחרי צו • ולפי זה העניין נאמר וראית את אחורי)פרק כ״א מזה ז ועיין בפרק ד׳ מזה היזלק(תשיג‬ ‫' הייתי‪.‬נחצ׳כמחשכתי כשארע כך‪,‬כן‬ ‫פהויו‬
‫כ עו ל תי ס‬
‫מה שנמשך אחרי ונתרמה לי ונתחייב מרצוני • כלומר בריאותי כולם כמו שאבאר בקצו^‬ ‫^® ‪^ :‬סיק לא הייתי‪:‬נמצא מזחשבתי כתמיה‬ ‫—‬
‫נו‬ ‫ממ‬
‫י *‬ ‫■■‬ ‫^ —‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫מווו® והרותשהוא ^אבל נמצא הץתי‪.‬כתחשכתי וזוכר אותך ן‬
‫פרקי זה המאמר‪:‬‬ ‫'ונאיזררכיעיתעלשסהעצהנתושאגזרלל‬
‫& ר מ ת ש ע ה ו ש ל ש י ם ' ל ב שם משתתף הוא ש ט האבר אשר‬ ‫^ ישרא‪ -‬לב אחד להחליך את דוד והוא שם‬ ‫^‬
‫‪ .‬בוהתחלר־זהחי•‪:‬כל בעל‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫׳ ‪r‬‬ ‫•‬ ‫הרצץ ונתחן לכם רועןס‪,‬כלבי היש את לכן‬
‫ויתקעסבלב אבשלום • ובאשר חיה זה האבר באמצע הגוף הושאל לאמצע כל דבר עד לב'‬ ‫^כאשך את לבבי * ותזה הענין הוש׳‪ 1‬לבורא‬
‫השטים• לבת אש• והוא שם המחשבה גסיק• לא ^ בי הלן • רוצה לומר הייתי נמצ^א‬ ‫כאלו‬
‫'כאשרבלכביוכנפשי •‪ .‬׳•־■‬
‫‪— .‬־‬ ‫כחושאתר ;‬
‫•• ‪,.‬‬ ‫‪,‬‬
‫כמח שבתינ שאיועבךובך‪ .‬ומזח העניין ולא תתורו אחרי ^בבבם • ח־יה^וטרודי־רי‬
‫■טחשמתיכם• אשרךיגבופונה היום• מחשבתוסרה• והואשסהעצה• כל שארירי‬ ‫־הש^ ^ישננונילננ‬
‫ישראל לב אחד להמליך את דור • כלומר על עצה א ח ת • וכןאמלוואויליסבחםררג‬ ‫‪.‬‬
‫ימותו • כלומר בחסרון עצה •‪ .‬וכן אמרו לא יהרף לבבי מימי • עניינו לא תטה עצתי מזוז‬ ‫נ‪>,‬תאו' יזלליערשמא חורה עלהש‪5‬לי‪.‬‬
‫הענין כי ראש הדברים בצדקתי החזקתי ולא ארפה ‪ n h‬יחרך׳ לבני מימי • ומעניי יהרף‬ ‫;אלא מישמא יחרה על ונון' רוצה לוי)ר‬
‫אצלי אמרו שפחה נתרפת לאיש • דומה לערכי כ ‪S‬וםרמנחרפהרוצי! ‪ c‬בה נונ^מקנוין‬ ‫’״»״'>׳'״ ״יייפעלייי^‬
‫העבדות לי^יק האישות • והואשם‪,‬הרצ‪-‬ון• ונתתי לכם רועים כלבי • הישאתלבבךישר‬
‫‪,‬כא שרעם ‪ 4‬בבי‪-‬כלומררצונךכיושרכרצוני‪,-‬וכברהושאל ‪ 4‬בוראי‪'-‬פיוההעניין •‬
‫>א שר בלבבי ובנפשי יעשה• עניינו יעשר־‪ .‬כפי רצוני • והיועיניו ‪ 4‬בי ש םכל הי מי ט’ •‬ ‫לככך הוא‪'5>.3,‬כי‪)1‬י;‬
‫השגחתי ורצוני • והוא שם השכיל • ואיש נבוב ילבב • כד^ומר ישכיל • וכן לב חככ‪£‬‬ ‫<‪,‬יות^ללב לחהשי>א היגחלה ךאן‪,‬מ‬
‫לימינו• שכלו‪,‬כענייניםהשלמים • וזההרבה• ולפיזההעניז;הושאללשםבכל;מקוכם •‬ ‫־!תמלו יצקו'כלפ‪,‬טוול)ת‪:‬הג)ף ולק׳אץ‬
‫י•‬ ‫‪..L..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫—ז‬ ‫‪* ..-‬יי•‪ .‬י‪-‬י• ^י»‪.‬ו»‬
 ‫‪_-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬״ז*‪>.‬‬

‫קרקא ש‬
‫^צ‪.‬ס טוב ■ כא‬ ‫״ ׳‪•.‬׳ ?&פודי ■^מודה נבו־ים חלק ראשון‬
‫‪#‬לי׳ו מ ו ‪.‬ו*גם כןשס‪:‬רוחהי!כ‪1‬פת• בכחןביארהרבהלע^ האמ־י‪'1‬מ‪ .‬פרק מ רוח הוא שס משותף הוא שם הא)יר הישודי כג» אחרו)חח אלהיס‬
‫י‬ ‫‪ ,‬פרקם‬ ‫והוא גס כן שס הרות ימכשכת כמו וחת הקדים )יעני הרוח התנשנת‬
‫אינו יסוד האדר כי יסוד הלדר פשוש ורוח המנשכת הוח דבר חומה כ מ ו שיתבאר‬
‫כטבעיות* ונאתרשלישית על החת החיוני רוח הולך ולא ישו‪ :‬וכרית רביע ת על ד‪ 1‬חה‪51‬ו שםמ‪16‬ת(‪1‬‬
‫דבר הנשאר תחר התות והשר לח ישיגהו‪ .‬והוי■ שם היוייי■‬ ‫‪:‬‬
‫ההפסד כמו וביית ע‪,‬וב ?‪.‬להתלט׳ חשד ורזח ^!להי׳״רחפינ‬ ‫יי־ק י‪-‬יללי‪ /‬השמר יהעג? י־^המג‪:‬‬
‫על פני המים '‬ ‫הפרק חיוו לאות־־ו לח‬
‫ירדנו בסוף ‪PV7‬‬
‫הר״ם השלם גו ה‬
‫נפש‬ ‫על‬ ‫נחמר‬ ‫שהרוח‬ ‫יב‬ ‫■מ׳ה‬ ‫ו;ת‬
‫החדסזמעהווה עמי לת‪ :‬שיזועו הנפש והרוח‬ ‫;‬
‫נתנה‬
‫י; פרק ארבעים‬ ‫‪,‬‬ ‫™ ‪ ,‬ח פ ״ ״י ־ מ ס ר ־ ל ^ ״‪',‬‬
‫כי היה׳ גר‪ 6‬ה כי‬ ‫הדו נפסד וחתנס הנשחרקחר היורתהוק‬
‫השכל הנקנה ייתמר חמישיע על ההשפעה ^;מרו מרחפת על‬ ‫‪ n \ S‬שם'משתתף הוא שם האויר כלוכור יסור‬
‫פני החים הויןם ‪0‬‬ ‫אהד מארבעה היסידות•■ ורוח אלהיכבו'‬ ‫^‬
‫? ‪ n n‬המנשבת כי‬
‫הש׳ליע התלהיס תשר ישפיע עלהנביתיס‬
‫‪.‬‬ ‫וי׳יט משלישי !‬ ‫‪. .‬‬
‫ויענבתו בו כמו שיזמר ותצצעי חן הרות תשר לש‪ 1‬ןחיח‪.‬פ ת נדנול‬ ‫חייי׳השרעשהלנואתהנפש מרחפת״ והוא ג"כ‪.‬שם’הרוה המנשבת• ורוח הקרים‬ ‫ערק מ א ■‬
‫!תמע׳באמרו רמפ♦‬ ‫עליך ‪ cn‬הרבה ♦ ו נתתר ששיח על הנוונ^‬ ‫הרת ♦ ■ר״ל והיא המדברת י נשא את הארבדו• מהים • וזה הרכה • והוא גס בן•‬
‫כל עצמזתי וכמז‬ ‫והו נ ן כמו כל ר)ח־ יונית נסיל ומזה הענין‬ ‫‪-‬‬
‫‪ nnif‬על גזליוירת׳‬
‫כומי‬ ‫והרצון‬ ‫ו‬ ‫ונו'‬ ‫ואיש‬ ‫יי'‬ ‫א‪/‬רוח‬ ‫תיתכן‬ ‫‪.‬‬‫\ מ תן הנבדל ‪ 5‬והוא שס הדבר הנשאר '‪ .‬שם הרוח החיונית' • רוח’הילך ולא ישוב״ אשר בו‬
‫וסמכה לשם להיית'‬
‫מתנועעת וכן יומר‬ ‫הות תשר ידע סדר רצונו והכי‪.‬געו למציאה •‬ ‫־'?יזאתוהאלס • ר"ל‪.‬אתד אשר עשה ׳ מ ח חיים • והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם‬
‫» ^ מלוקה רביעית מהדבר הנשאר יודאדס‬
‫)יודיענו ר״ל יודיע לנו תועה ז הנה כל רות ה!ז‪ 01‬צלו הי ה ר‪ 1‬ת‬ ‫ממית ולא כללו עם צורת האדסנרא^ אחר המות אימר לא ישיגהי ההפסד • והרוח תשוב‬
‫היסוד איך‬ ‫מיוחסת לש״י הוא לעי הענין החמישי הוח שם‬
‫הענין החקוון אשרכו הרצון • חה הער׳רומו סמכו לשם י‪ 1‬תר‬ ‫ץעמיננבש המדברת אינה עצס שכליאלא*־'■ ‪-‬אל האלהים אשר נתנה • והוא ג׳ב השפע השכ ‪4‬י'‬
‫לשאר ‪ ,‬היסודו ת‬
‫ונראה שזכיהדנרי®‬ ‫יותיה‬ ‫חח‬ ‫גן‬ ‫גס‬ ‫ותמרו‬ ‫באדם‬ ‫רוחי‬ ‫ילון‬ ‫ללת‬ ‫הכנמ לקבל המושפלות וההכנה תפשל ני היא האלהי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו • כמו‬
‫■ קח גופני והחנשכלית הנקנות ישארואחר‬
‫האפפריים להיותם‬ ‫•‬ ‫י באופנים {‬ ‫שנבאר יך בדברנו בנבואה • במד־׳‪ .‬שראוי שיוזכר ‪.‬‬ ‫■ המות וזהו אמיו שס הדבר הנשאר וכו' ן‬
‫מורגשים כי הקשן‬ ‫פרק מא נפש שס משותף בוא נאמר על‬ ‫ודעה!שהוא מיפלג ♦ ר״ל רמז לוה שהוא הנח בזה המאמר • ואצלתי מן הרוה אשר עליך ושמתי■‬
‫יראה' שהוח אשך‬ ‫• נפש החיה הנוצלע־ לכל מרגיש‬ ‫‪.‬‬ ‫הפועל הרע א&ר חייב להס זה הרע עד היום‬
‫ממש כמן סננאר‬
‫גפרק צ׳מסני י‬
‫עליהם‪ ♦.‬ויהי כנוח עליה׳ הרוה • רוח יי׳ רכר כי וזרת ‘ נמז שאמ׳אשר מ נפש חיה • ונתמרשניע‬ ‫ההוא פסק חלהיעלהס וזהו א מ ת כש׳ רצונו‬
‫על הדם כמו שאמר לא מאכל הנפש עסהבשר•‬ ‫וכב^ אמרנו למעל^ש״צון יאמר על האמצעים ‪ .‬הרבה♦ והוא גם בן שם הבונה והרצון״ כל רוחו יוציא‬
‫נ נתק' שלישית ענ הנפש המדברע שהיא צורת‬ ‫כסיל’• כוונתו ורצונו ♦ וכמוהו ונבקה רוח מצריכם‬
‫פרקמב‬ ‫‪,‬‬ ‫המשפיעיס ן‬ ‫‪.‬‬
‫האדם כת׳׳ש חי יי' אשר עשה לנו את הנפש‬
‫הדת ונתנןר רכיעי׳על שסהדבר הנשאר אתר‬ ‫והנהגתו‬ ‫כוונותיו‬ ‫יתפרדו‬ ‫אבלעייאמר‬ ‫ועצתו‬ ‫בקרבו‬ ‫החיים‬ ‫הוא‬ ‫הטוב‬ ‫כי‬ ‫ר‬ ‫כי׳^‬ ‫ככר‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫‪1‬רק‬
‫המות כמ״ש ’• והית' נפש תדוני ציורה כצרור םו‪ 1‬ו אמר‪ 1‬י מ ת הי®‬
‫םונל‪ -‬שיהיה חלין‬
‫'המפורסמות כזה התקוס אי אפשר שהיא ית' תתעלם ♦ וכמוהו מי ה ק א ת חח יי'ואישעצרתו‬
‫ר״ל אע״פ שטוב ורע יאט׳ על‬
‫החיים■♦ בכאן גלה הרב דעתו כי הנפש יזזק מ כו ל' ה פלא‬ ‫אתר‪ :‬לישראל הנה נתתי לפניך את החייסואת יודיענו • יאמר מי הוא אשר ידע סרד רצונו או ישיג‬
‫ע ל הרס השלם שלא‬ ‫המדברת המתווה עם האד^‪.‬לוינה הנשאר׳כי‬
‫מצאנו וי״ תי גכל‬ ‫היא הווה זנפסדת אבל השכל הנקנה הוא‬ ‫הטוב ונו'וסוף• הפסיק ו ״חרת בחיי'וחיים ; הנהגתו למציאה איךהיא ויודיענו אותה כמו שנכא׳‬
‫בצי‬ ‫המקרא‬ ‫בנשתרועליו נ זמ׳ודיתה נכש אדוני ונו׳ ;‬ ‫וטוב הס שמות נררפיס ואתר בחרת נחיי׳ואי בפרקים )־עיין בפרק ב׳ מהחלק הג׳‪ C‬יבאו בהנהגה י הנה‬
‫התחברות עם ענין‬ ‫ונתת' ר‪.‬מ*ש''על הרצון ׳‪ 1‬תתנניכנפש צרי‬ ‫אפשר לחדס להיות חייס גופני' כפי בקירתו‬
‫אקר שלא יהי®‬ ‫•א״כיתחייבמה כי אמת ובחרתנחייס ר״ל כל רוח מיוהםלשם הוא לפי העניין החמשי♦ וקצתה‬
‫הרצון נו מיתי מחש‬ ‫ר״לתין‬ ‫♦‬ ‫הזה‬ ‫העם‬ ‫תל‬ ‫נפשי‬ ‫אץ‬ ‫הענין‬ ‫ומזה‬
‫אבל ■יחילגו בקרני‬ ‫רכון לי כלות' וליו ארנה להעמיד' ‪) J‬אמרו‬ ‫כחיים הנצחיים והס הדעות האמתיותיה־א לפי העניין האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנו״‬
‫ותקנד נפשו בעמל ישליתצר״ל פסף רצונו דומה לי‪ 1.‬חרז י ‪ 9‬ג‬ ‫הכונה בעצמה כחמח ‪ :‬ט ב ויעז‪ :‬רמז יפורש בכל מקים כפי מה שיורו עליו הדברים ההם ‪:‬‬
‫לנו •‬ ‫כמעשה בראשי׳ כאחרו ואכל ו״‪.‬י לעולם ור״ל‬
‫מענות יש־יל ♦־וככרידעת כי רצונו הוא‬
‫יית ‪J9‬‬ ‫רצונו הקדום והוא הטביע המערכי^שד הגיע‬
‫העת והזמן שפסק הנגשר עליהם מהרע‬
‫^רק אחר וארבעים‬ ‫דעות אמיתיית והס החייס הנצחיים גס המו‬
‫לתה שאת יווז׳ל שחנוך וי‪'1‬הו שהס חיי׳כגוף י‬
‫• ובנפש והרב מהרש חיים חייסשהליי' לא זולת‬
‫‪,‬‬ ‫אותס ולכן הזשיעס ;‬ ‫שם משותף הוא שם הנפש ההיה‬ ‫זה גס רמז לבן הציפית שלא מתאבל‬
‫פרק מב חי שסצומח המרגיש כמ״ש‬ ‫הבוללת לבל מרגיש איטר בו נפש היה •‬ ‫נתבטלה נשימתו כדעת האכדליס׳׳יים שהאיך‬
‫כל רחש השר הוא חי ונאמד‬ ‫•‬
‫שנית על הרפואה מן הקולי החזק כמ״ש גיתי‬ ‫והוא‬ ‫הבשר♦‬ ‫עם‬ ‫הנפש‬ ‫תאכל‬ ‫לא‬ ‫הדם‬ ‫עיס‬ ‫ג״כ‬ ‫והוא‬ ‫ר״ל‬ ‫הניא רא ה מאת יי לא נותרה נו נשמה‬
‫החליו וכ־ המות שסהמיתה ושס החלי החזק‬ ‫שמת לגידי שה־י כתיב כדני׳‪ 1‬ונשמה לא ג"כ שם הנפש המדברת כלומר צורת האדם♦ הל יי*‬
‫נמ״ש וימת לכו כקרכו ולזה ביתר כקהנרפית‬ ‫כותרה בי יהנפ‪ ‘.‬ולאי לא מת י‪1‬א מה שאמר‬
‫הרב הוא להעלים העניןגס‪,‬זה הפרק רנןו לכן אשר עשה לנגאת הנפש הזאת • והוא שם הדבר‬
‫ויהי חליו חזק מתד עדתשר לא נותרה בד‬
‫נשמ‪ -‬ל‪:‬לד;ת לני שחת)־יצאה נפש ו מחנו ;‬ ‫לשינמית שלא מת לגמרי אלא שנתבטלה הנשאר מן האדם אחר המות י והיחד■ נפש ארוני‬
‫ותמרו קצתהאנדלוסים • אמרו גי אףש;תמר‬ ‫נשימתו גס חמז לצד‪.‬יק ס במיתתם קרואים צרורה בצרור‪.‬ההיים ‪ /‬והוא שם הרצון • ‪•:‬לאסיר‬
‫חיים• ש־״לשעניןתתייתהמתים יכיהכזה‬
‫כו לא נותיה כו נשמיכי לח תתחבל נתבטלה‬ ‫העניןר״ל ־בצדיקיס לא כרשיעיס ן • שריו בנפשו • כלומר ברצונו • וכמוהו אלתתנני‬
‫נשיחחוערשלא נשארה לו נשיקה כלל שהרי‬
‫כנפש צרי ♦ כלומר אל הפגירני ברצונם • וכמוהר‬ ‫‪ . .‬י פרק מ ג ‪.‬‬ ‫י‬
‫נתיב בדניתל ונשמה לא נשאר‪ :‬בי והוא ודאי‬
‫לאמת ידעת הרב נדעת כאנדלוסיס אלא'‬ ‫אצלי אם יש את נפשכם לקבור־את מתי כלומר‬
‫שייחסו להס להעלים הענין♦ ויאמר שלישית‬ ‫אס יש בדעתכם וברצונכם • וכמוהו אס יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם יוזה•‬
‫על ק‪:‬ות החכמה כל׳ש ‪ ,‬ויהיו חייס לנפשך •‬ ‫עניינו אין רצון לי בהם ♦ כלומר לא ארצה להע‪.‬מידם ♦‪ , .‬וק כל זכר נפש שבא מיוחס אליו‬
‫ולכן היו הדעות האמתיותחייס והלערת‬
‫הנפסדות מות וכעבור זה צדיקי׳אפי׳נמיתתן‬ ‫יתעלה הוא בעניין הרצון • כמו שקדם לנו‪.‬באמרו כאשר בלבביובנפשי יעשה • כלומר‬
‫קיויי׳חיי׳כי נשאר לי‪.‬ס השכל הנקנה ולכןהיל‬ ‫ברצרני וכדעתי • ולפי זה הענין יהיהפי׳ ותקצר נפשו בעמל ישראל • פכקוצונו מענות‬
‫חיי' לעוליוי עולמיסוהרשעיס אפילו בחייהם‬ ‫ישראל וזה הפסוק לא תרגמו יונתן ב׳ע כלל♦ שהוא הבינו לפי הענין הראשון ופגשו ממנו‬
‫קרויים מתי׳ למהשיש להס דעות 'נפסדות‬
‫והכן ז‪ :‬וכנאןרמז הרב לכי דעתו מהו התחיה‬ ‫הפעלות ונמנע לפרשו‪ ■:‬אמנס כשיובן מזה העניין• האהרון יהיה הפירוש מבואר מאד •‬
‫‪) .‬לכן אח׳ כפרק זה ודע ז‪; :‬‬ ‫תשועהולא‬ ‫שהמאמר קרם שהשגחתו יתעלה הניהה אותם עד‪• ,‬שמתו וצעקו לבקש‬
‫פרק מג‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫הושיעם ‪ •,‬וכשהפליגו בתשובה ועצם'דלותם וגבר האליבעליהם רהמם ״ ופסק רצונו‬
‫‪,.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מהתמיד עמלם ודלות׳ורעהו שהוא מופלג ♦ ותהיה הבי״ח באמרו בעמל ישד‪ V.‬מקום מ״ם‬
‫וכאלו אמר מעמל ישראל • וכבר מנו מזה בעלי הלשון הרבה והנותר בבשר ובלהם • וכן אם ^זעט נשאר בשנים וזה הרבה ‪:‬‬
‫שיסהצומד‪.‬ד‪.‬מתישכלרמש אשר הואחי • והואשסהרפואה מן החליהחזק‬ ‫נ ‪ 1‬ר ס ש נ י ם ו א ד ר ?‪ 1‬י ח‬
‫מאד• ויד‪.‬ימר‪.‬ליו• במהנד‪ .‬עד היותם• וכן כשר הי• וכן המות שם המיתה‬ ‫‪ w‬יי‬ ‫׳ • ]‬
‫ושם החלי החזק • לימת לבו בקרבו להוא היה לאבן • כלומר חזק הליו־״ ולזה באר בבן הצרפית ויהי הליו חזק מאד עד אשר ל<א‬
‫נותרה בר נשמה • שאלו אמ׳ וימת היה סובל שיהיה חולי הזק קרוב למות כנבל בשמעו את הדברים • ואמר ו קצת האנרלוסין‬
‫כי נתבטלה נשימתו עד שלא הושגה לו נשימה כלל • כמו שיקרה לקצת חולי חלי השתוק ובההנק הרחם עד שלא יודע אם הוא‬
‫מת או חי ויתמיד זה הספק יום או יומים * וכבר הרבו ג״כ לעשות זה השם בענין קנות ההכמה • ויהיו הייסלנפשך כי מוצאי מוצא‬
‫״ייס • חיים הס למראיהם • וזה הרבה י• ולפי זה נקראו הדעות האמתיות חיים והדעות המופסדות מות ״ אמר ית׳ ראה נחתי‬
‫היום את החיים ואת המות וכוי • ככר באר כי־הטוב הוא החיים והרע הוא מות • ופרשם וכן אפריט באמרו יתעלה • למען‬
‫• כפי מה שבא הפירו׳ המקובל באמרו ״ למען ייטב לך וכויולהתפשט זאת ההשהיה בלשון אמרורז׳׳ל צדיקים אפי׳במיתתן‬
‫■•‬ ‫‪ ,-‬־ ■ ' •‬ ‫■ קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קחאים מתים ודע זה ג ‪,‬‬ ‫־‪, .‬‬ ‫•י י‬ ‫‪.‬‬
‫פרק‬ ‫! ‪- F‬‬ ‫־ ו א‬ ‫• '‬ ‫•‬ ‫‪; _ .‬‬ ‫׳‬

‫‪•i‬‬
‫‪J‬‬
 ‫א ^ו די‬ ‫מורה נבוכים חלקר^^שוץ‬ ‫‪ '■,‬שם טוב‬
‫פר? מי יאיייי אבי באז צ>זפמ ‪ .‬ר״ל יוה הנסיין נאק' לי > נאיזי)’'״״‬ ‫פ רק ‪2‬ן;‪-‬ככף ‪r‬שמשנמףכא’^רראשונה למטהבנ;ליחיי׳הפודחים מן״יש ככ‬
‫כנטו שר״לעחע סערן שסבע חניאגט ר״ל החלאן ר״ל שיליעע ח״‬ ‫‪/‬‬ ‫נקי־ כל כ‪fC:‬שניי; ‪ I’pr‬לכנט^הכגדי')זוינ>;יהסכנ‪''1‬שעל‪,‬ארכ׳ כנט׳‬ ‫^ ׳“ '‬
‫אןתן וזהי‬ ‫שהוא סבת מצייווח נבדל נעלמות חחד לחין אנו ין‪7‬עץ‬ ‫ארז‬
‫פש)מןישליש“•‪ /‬כישי‪ 1‬לקצת הנןיושכ חן הארזיפאוטה הרתזקו׳כל׳ש יזכנף האר‬
‫אומרו כשתים יכסה פניו ובשתים יכס‪ :‬רגציו ר״ל שהפעולות הנמשב־ת; ממנו‬ ‫• ‪8‬כת מצי^ותז ר״ל‬
‫דן רטקי;הושאל לק‪:‬ין הנשקרכמו לא יכנףיקיד מזרין ולא יסקקר חמן מודיןול‬ ‫נ?ת‬ ‫?מלאן‬
‫כמסובבי׳הס נעלחות ממנואלת תחר העיק•‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫זנעלחת תאד נהו ‪ f‬יטקלס׳)נ‪5‬תנוולאיגלהכ‪:‬ףאכ')לא יגלה־ '‬
‫ד‪.‬ה לשתי סבות ד׳ל ואמר בשתים יכסה ר״ל■‬ ‫ה ניז ננ ר •־ת‪:‬זר‪:‬ז קזר אכיו*ולפי זה העכין הנשאל כנף למרא‬
‫ששתי סבות יש להעלי׳כל אחד מחלו הדברים י‬
‫ר״ל לידיעת סבת הנבדל)לידעת?מסונ^‬
‫פרק שלשה וארבעים‬ ‫גי פנים ‪ CC‬מציאן׳ נק לחלאכיק♦ לגודש אשד בתקלחשי׳תתי;‬
‫וזעמירו גנטנ פשפ ‪ p‬פ ח • לתלאכיס אננרו כשפים‬ ‫גאי‪1‬‬
‫ממנו והם ק ור המשיג ועומק המושג•)אחנ‬ ‫רנצה ‪(I r‬׳‪ JJ‬ינקה פניו ♦ ־ ר״ל ששכפפניאנפ החלאך ‪ ^ .‬ך ^ שם משותף ורב שתופו מצד ההשאלה•‬ ‫חגיעת הה ‪11'r‬‬
‫ולמלאכים‬
‫אומה וכשתיס יעוכף זכו׳ ‪ .‬ר״ל כוא יכ^י* י‬ ‫הנחתו הראשונד־־• לכנפי בעלי חייכש‬ ‫גי הנא להורנתעל כתפר׳ינאד היא פכיס נכן‪.‬הלכריס אשד היש‬
‫מז‪ :‬החלק ןךןד׳ל)ןןך ‪5‬י ידיעת‬ ‫זה גערק‬ ‫קהם מיום ‪ c r n‬סקפסרי׳ל הפלא;* אשר הס רגלינ הס‬
‫הפורחים ״ כל צפור בל כיף • כל צפור כנף אשר ' מציאות הנבדל ועצמותו בית כעסעיץפעם ‪.‬‬ ‫יראו במר* ‪7‬י‪:‬נבוא' נשפ׳־יס‪: 1‬ס ג׳׳ג נעלמים קאד אש־ הרצון‬
‫יעלסוזהחשד ייחס לו תנועותההתעופפ^‬ ‫הםון<‪ 1‬בזה כישכיפ השכלים הס נעלת־ס נגס תעוף בשמי' • ואחרי כץ הושאל לכנפו׳ הבנדיבם‬ ‫י;גלמ‬ ‫יאמ״כ!‬
‫גדמיו;‬
‫וזויותיהםעל ארבעכנפותכסיתך • ואח״כהרמאל■ וזה הפרק רזא• לאמרו לו ית' ותחת כנפיו י‬ ‫וא >׳נ המסנבכיסמהס הש נעלמים נפל אתפינ׳ל)‬ ‫_ שידאה‬
‫תחשה ר״ל סתרו גס רומז לעניןמעש׳מרכבה ‪,‬‬ ‫כעיור שטסגיפ אס בעבור קוצר המשיק‬ ‫‪ ,‬ירןהל® •‪.‬‬
‫‪,‬ולאמרו והיו הכרוביס פורשי כנפיס ! י‬ ‫הרהוקורת‬ ‫ופאיתיה‬ ‫הארץ‬ ‫מן‬ ‫המיושב‬ ‫לקצוורת‬ ‫)אס כעבור עומק המושג נגס הס נעלמים‬
‫‪ 3.‬ןרק מ ך עיני‪.‬יי׳ המה משוטטות השגחיזי‬ ‫חמלו •ואמחוכשפי׳יעופףי הכה יבאר הדה ' ממקומותינו• לאהוז בכנפות הארץ • טינף הארץ‬ ‫פרקמו‬
‫הכוללת והשבע׳עינים הסשבעה‬ ‫־‬ ‫זה כיל‪-‬פיר הרצון בל כי ידיעפ מציאנפהככ^ל זמירות • ואמר אבן גנא״ה שהוא יבא גם' כן בעניין‬
‫*כוכטלנתהרכ לא הביא כל המשותפים‬ ‫קם שזית התאמו׳ ייגצמופ^ פעש יציץ ‪1‬פעס יעלם וזהן אשר‬
‫הנאמר כעין הצריכיס בפרק מעשה מרכבה‬ ‫דההסתרדומדהלערכי ׳אשריאמרוכנפת ^•אלשי‬ ‫ייוחשנל הטעפההפעופפופ ;‬ ‫הודולההנאכמרז׳‬
‫בעניין הסתרתו ואמר בפירוש ולא יכנף עור מוריך• ‪ .‬אלא שהרב מעיר עלשזה השם משותף)יפורש‬ ‫הננוא׳פי׳אוצי ר>ז פרס מ ד עיוהואשס משופף יאמרקל‬
‫כל מקו' כפי ענינו הראוי לו וזה הפרק חמז‬ ‫ולא יסתר ממך מוריך ולא יתעלם־וזה פירוש נאה •‬ ‫‪^'CTO P 1‬מדעלע‪-‬דתא‪.-‬‬ ‫י‬ ‫גוה אל ‪J)rr':"np‬‬
‫יאםר ני נ ה מ‪:‬ו‬
‫לענין הנאמד בבראשית באמרו■ ותפקד כה‬ ‫הדנרוקכי כת״ש*‪ ,‬עיןפחפע־ן •זיאמ׳על ההשגחה ;‬
‫עינישניההזגו׳ עוד גס לאומרו כעין החשמל‬ ‫אמדעצירו‪1‬יהו‪.‬קחנו לעינך שיס עליו׳ ענינו וממני אצלי ולא יגלתכנף אביו • לא עלה יתר‬ ‫‪pipp‬‬
‫הקולוז‬ ‫שי׳יהת‬
‫הנאמר כמעשה מרכבה צריך לתת טעס ציזיז‬ ‫האמרים תול ‪‘ 'x-itr‬עלההשגח׳ומזה האיןעיני יי׳הגלה ילשלשנלו׳ אכיו־וכן ופרשת כנפיך על אמתך • פירושו אצלי‬
‫הקדיסהרב עין המיס לפני העין ה‪-‬־ד‪:‬ה כי‬ ‫זנרקיקההר‪( : 1' 1‬וה?נ‪pi‬ד ככל הארץ י הזגחפו הכוללפ השבעה פירוש סתרך על אמתך • •ולפי זדה העניין אצלי'‬ ‫קל‬
‫הנחתו הראשונה הוא עין הי ואה והטעם ‪b‬‬ ‫עינ‪-‬׳הס שנע‪ :‬קיכהי לנפ או על השפע הרק‬
‫הקדיס הרבבשחוף ‪.‬ה׳זמות להקדים השמזיג‬ ‫הרב הוש'‪ 's‬כנף לבורא יתי‪-‬וכן למלאכי׳• כי המלאכים‬ ‫רנה הבא ממנו• צר•!־ לעיין למה הקדים‬ ‫ג‪ 1‬ערת כראפ ההר‬
‫החמורים ואהד כן היותר דקיס ופשוטים לט׳‬ ‫רן־אה שהרי׳ה י‪ jcin‬עין הלליס ל‪:‬ט עין הרואה אחי שהעין נאמד אינם בעלי גופות לפי דעתינו כמושאבאריואמרו‬ ‫‪5‬זה‬
‫הקדיס עין המיס כי עיןהרוח׳יא כה גון הדקות‬ ‫גחומים קמו שאמר ראשונה על עין החאה אבל דרך הרב כשפוף אשר באת להסות תחת כנפיו • פירושו אשר באת‬
‫כשיש כה קצת הפשטה חן החמר כי כגר יראה‬ ‫גבדק ל'נ מזה השפופלהקדס אשמופ החמרייס‬
‫‪ ,‬הרב ק לדור העץ ‪:‬‬
‫לא־רכך לחסות חהת סתרו • ו ק בלכנ ף שג אכ מל אכי מ‬ ‫וכן היופרדקיס ו נין הרואה ישבה ‪7‬קופ מן‬ ‫המאמר מהני‬
‫גדאה ל?י פמזן‬
‫פר ק מ ה למלאות שאלתו אזלא • ר״ל‬ ‫כשתי׳יכסהפניר‬ ‫אמרו‬ ‫תתכונן‬ ‫הלא‬ ‫•‬ ‫הסתר‬ ‫עניינו‬ ‫‪ .‬הניזונו א מ׳ ומראה הדקי'לילה שירחה חצי כדור הפמיס בעין‬
‫ששנויע׳ תאדו׳לו ית׳הן שיינצאהו‬ ‫גנו׳ייק א ש אוכלת ל־פש־שיהצודפ מהחמריסללין הקדים עין ובשתים יכסה רגליו • בלומר‪ .‬שסכת מציאותו רוצה‬
‫ית' שאלת הצועק או לא ולזה הביא פסלקיס‬ ‫המיס לומר המלאך נסתרת נעלמת מאד והיא פניו • וכן‬ ‫גראש־ הכר לשיני היניס לעין הרואה לגס מפני כי עין‬
‫מפני אלו העניינים ; והנה ינואן נ׳‪1‬ו ההשאלו׳‬ ‫■‬ ‫ניזצא ככפיב ראשון ‪:‬‬ ‫כל ישראל ואמר‬
‫השמי'חומן פרק טד‪ ,‬שמע מלה משופפפ נאמר הדברים אשר הוא סכהסרוצה לומר‪ ,‬המלאך אשר‬ ‫י הי ר נ‪ 1' 1‬ר ?ז‪1‬‬
‫ר״ל שהרב יתרחב לבתר ענין ההשאלות‬ ‫קלל?‬
‫ותשו תפיס בפרקיס המושכים אח־ זה למה‬ ‫כע‪:‬יןשיזעכמל הקול נשמע הס רגליו כמו שביארתי )פרקל׳חיזזה( בשתיףרגל‬ ‫»נן ו>*דשצ ואמר •‬
‫עשו ככה הנביאים ומה הביאם לזה והט; הרב‬ ‫ויעמדו כיפערעה י לנ־זמרשניפכענין הקבול)לא‬ ‫וינועו‬
‫הידיעה הם גם כן נעלטיס‪-‬כי פעולות השכליינעלמים • לא‬ ‫>זרחןק נראה מאלו ^יעו ׳‪ 1‬ילשה י ליאמי שלישיפבענין‬
‫הביא כל השמזת המשותפי׳ ובחר לסייס כזה‬
‫הפר׳להורו';שמע כני כל מה שביארתי כענין‬ ‫קקשיקיז קלש כילו גלי אשר לא פשמע לשוגז קי' לא פדע אפ ♦תכאר עכייגס אלא אהד למור ״ וזה לשתי ס כורת‬
‫נראים‬ ‫*??יגיש‬
‫השותפיס וההשאלות ־•ה זזה הערק רומז אל‬ ‫מושגים ניזישי׳ יכן דברו יעל ין לפ שת׳עה שבח בחק השם )ירצה מצרס ומצדנו״ר״ל הילשרת השגחנו וקשי השגז״ת‬
‫חלת שמיע׳שבאה בגור׳ית׳והכה הרב יתרחב‬ ‫הנפרד מצד אמת^ו״ ואמנם אמרו ובשתים יעופף­‬ ‫הוא‬ ‫הראשון‬ ‫הענין‬ ‫מן‬ ‫שהוא‬ ‫פסוק‬ ‫סל‬ ‫פשזשל‬ ‫יזוא אמה זז תי ;‬
‫נזה השתזף בפרק יז״ח ;‬ ‫אשיר נו נשמעו ספידעלההשגחה יהא מענין! הג׳ כמל‬
‫פרק מך ‪ ,‬כברזכרנז בקצת פרקי ופו׳ ״‬
‫עשרתהדנרו׳נרמה יישמע יי׳ בשמעי אפפלונופיכס ׳• לאמרז הנני עתיר ל־׳יכאר כפרק‪ :‬לפרקח׳׳ש חזההחלק( ־ בפני‬
‫>פ• ‪ ppp‬הכתוה‬
‫ר״ל וזה זכרו הרב כפרק ל״ג‬ ‫‪.‬‬ ‫עצמו למה יחסו תנועות העופפות^ למלאכים ;‬ ‫שהוא קול מושג ימ לאהוישא לפו לו ר״לשהש מיעה פאמר ל‪1‬‬
‫באמת וככל ציוד מה שיישר השכל ׳‪ 1‬מציאותו‬ ‫לא‬ ‫הן‬ ‫צעקפו‬ ‫יפעלה‬ ‫האל‬ ‫שישמע‬ ‫הן‬ ‫יפעלה‬ ‫‪ C)pj‬השמע לא על‬
‫לא אקתת יזהותו וכו' ‪ :‬ואפילו במקריו ר״ל‬
‫וזהו המשל הראשוןשעש׳הד׳־‪ .‬ואפי׳בפעולותיי‬
‫שסטשתהףהואשס עין‬
‫המי״על עין במים כמדבר•‬
‫פרק מד עי‬ ‫• ‪ 7‬רךמראה הנני אז •ש לע כשישמע צעק;ל יחמ׳ ושמעפי טן״פ‬
‫■ ‪5‬ומנםקש כ'זזת לשמעפיט■ ח;ון ■אני לכשלא ישמע השס‬
‫שנוי נהם ' ‪ Ctr‬צעקז הוועק נאילר ולא שמע יי׳ לקולכס‬
‫ר״ל זהו משל השני‪).♦,‬אפילו ביחסים • ר״ל‬ ‫גס והוא^ שם העיןהדואה עין תה' עין*והואשם ההשגה'‬ ‫אמרן‬
‫הדצון נו הכמיה‬
‫>התאי»ם נ ענין קי פרכופפלה אינני פלנלע ן והנה‬
‫וזהו הנושל השלישי ‪ *.‬שאתהאלו תרצ׳סתודיע‬
‫רוצה ליחד יש נזפרשיס שוה האיש שאגו רוצים‬ ‫שים‬ ‫עניינו‬ ‫עכייו•‬ ‫שים‬ ‫ועיניך‬ ‫קהנו‬ ‫ירמיהו‬ ‫על‬ ‫אמי‬ ‫וקו׳‬ ‫חהדמיו‪:‬ופ‬ ‫השאלות‬ ‫המללפ‬ ‫כאלי‬ ‫יכואך‬ ‫שהאם ? ‪ i r‬שמויז‬
‫‪,.‬להודיע)‬ ‫ןרדשים ואין נהה ר״׳ל שהרב ירצה לב׳‪/‬׳ענין ההש׳‪1‬ופ זהשזיפי' השנחתךעליו ״ ולפי זאתהה׳מאלה נאמדבהל(‬
‫קזרשיש נ;נ‪.‬־ו כפרקי׳ הניןשכיס אתיז‪ :‬למה עשו כנה‬
‫הרכהשליס הבורא ^בכל מקום והיו עיני ולבי שם בל היטל' • השגחתי ו כ ו ו נ ת י • במו שהקדמנו תמיד‬ ‫הנביאים יוה הביאס ליה נהנה'‬ ‫קשם • ‪.‬‬
‫כל ההשליפיהשפיפיס וראה לסיי׳בז‪ :‬הפר' עיני יי׳אלהיך כה • השגההו בה • עיני יי׳ המה משומטית • השגהתו כוללת בכ ‪ h‬מדת‬ ‫‪prp‬‬
‫להורופט סחע יורה שלוע כל מה שביארנו שבארין ג’כ ‪ :‬כמו שיוזכר בפרקי׳יבאו‪-‬בהשנההצאפנם כשיההבר בעיני□ מלח ראיה או‬
‫י יוענין השפוכיס וההשלי׳בכל הקרקי׳שעירל { חזיה כמו פקח עיניךוראה*עיניו יחזו• יהיה עניין כלם ההשגה השבלי׳לא השגה דרגשלית•‬
‫פך ק קן כברזכרנוכק׳‪.‬פק“ק;זהר‪.‬חאמ׳«‬
‫כי כל הרגשה הפעלות כמו שידעת והוא יתעלה פועל לא מתפעל כמו שאבאר ;‬ ‫‪-‬ר״ל ני זה אשד יבאר כי יש הבדל‬
‫מלה משותפת תהיה בעניין שמע האזן• ותהיה בעניין‬ ‫א ך ך ךו‪- ,‬‬ ‫כין ההישדה למצ'איפ ה־כרלטן איזפת‬
‫ע הקכול • אמנם בעניין השמע־לא ישמעעל פיך־והקול‬ ‫‪ w‬ען ‪ w- j‬ז‬ ‫יזציאלפי לע׳יזי כק־ זכח הרב כק־ק לי׳ג ‪t‬‬
‫הנה יאמר הרב ניההישרה פהיהכא׳ מג'‬
‫דכרי׳או כמקרי׳או כפעוליפיו או ניחשיס נשמע בית פרעה‪-‬וזההרבה‪-‬וכמהו ברבוי נסבן שמע בעניין הקבול״ולא שמעו אל משה״‬
‫‪.‬רחוקים ממנו ׳ י המשל הראשון אקר הקיא אם ישמעו ויעכודו ולבס הנשמע• אשר לא ישמע את דבריך*וידויה כעניין היריעה‪ •:‬גוי‬
‫היא מי'»מקריס יהמשל השני מהפעולי' המשל אשר לא תשמע לשונו • פי׳לא תדע רביו• וכל מלת שמיעה שבאה כהיקהש״י אם יראה‬
‫הג׳הוא המשל כיחסיס באיזרל לאפי׳ כיחסי׳ {‬
‫)אולרו שאפה אלו פיצה שפלדיע • הרצון שה מפשוטו של כתו׳שהוא מהענייןהראשון הוא ספור על ההשגה• והוא מהעניין השלישי״‬
‫וישמע יי׳* בשמעו את תלונותיכי‪-‬כל זחהשגתמדעיואם נראהמפשושו של כתובשהוא‬ ‫יזציאוע‬ ‫’ האיש‪ .‬אשר אלי ריאי׳׳להןדיעו‬
‫מןהענייןהשניחואםפורעלענותריתעלהלצעקתהצועקלמלאותעןאלןזו‪.‬אולאיענח‬
‫■לצעקתו ולא ימלא שאלתו ״ שמוע אשמע צעקתו״ושטעתי כי חנון אנייהטה אזנך ושמע • ולא שמע יי׳בקולכם ולא האזין‬
‫׳ אליכם • גס כי תרבו תפלה אינני שומע • כי אינני שומע אותך״ וזה הרכה • והנה יבואך באלו הדזשאלורת והדמיונות מדז‪,‬‬
‫•‬ ‫שירות צמאך ויבאר שפקך ויתבאר לך ענייניהם כולם עד שלא תספק בדבר מהם ‪:‬‬
‫ך‪ ^ .‬ף• זכרנו בקצת פרקי זה המאמר כי הבדל גדול יש בין ההישרה למציאור‪-‬ז‬ ‫׳ נ‪ 1‬ד ה ש ש ה‬
‫^ ׳י‪-*-‬׳ הדבר ובין אמתת מהותו ועצמו• כי ההישרדז למציאות הדבר תהיה אפי'‬ ‫״‬ ‫^‬
‫‪ .‬גטקריו ואפי׳בפעולותיו ואפי׳כיחסי׳רחוקיימאד ממנו מנו ובין זולתויוהמשל בזה שאתה אלו חרצה שתידיע מלך איקלי׳ אהד‬
‫לאד מבני ארצו אשר לא ידעהו‪.‬״ יהיה הודיעך אוחו והערתך על מציאתו כדרכים ובים מהם • שתאמר לו הוא האיש הארון‬
‫דושיכה‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪.‬‬ ‫“■‬ ‫'‬ ‫הלבן כשראהו בעל ‪-‬‬
 ‫ךב‬ ‫שם טוב‬ ‫מורה נבוכים חלקראשון‬ ‫אפודי‬ ‫•‬
‫מציאו׳המלןסזה האיקלי׳אי ז? איש הוא והמשל הראשוןוהשני הוא להודי׳ני זהו הח^־‬ ‫^הוזיעו מציאות המלן מזה האקלי' כבר ידע ענייני החלן מה הם באקלים אחר•‬
‫כי כב׳ידע עניני המלך ולא ידע מי הוא המלך והמשל הג׳ הוא להודיע אם יש מלן־‬ ‫יילת זה האקלים ואנו חצים להביא ראיה' על זה החלו מזה האקלים ויכירוהו‬
‫בארץ הזאת לא לדעת אי זהו המלך והכלל העולה כאלו הג׳ דברים חשלי׳כי ההישר׳‬ ‫מיראו וזה גמגום‪ 5‬אשר לא ידעהו ״ ר״ל אשר לא הכירהו אבל ידע מציאתו ‪:‬‬
‫למציאות הדבר תהיה בדבריס המקדגסכמו שתאמר כי המלך הוא האיש הארון‬ ‫והערתך על חציחמו• ר״ל וזה האי׳אש׳לא ידען ולא הכירו גס לא ידע מציאתו וזה‬
‫לכן המרא׳בעל השיבה ככר‪ .‬הודעתו במקרי©‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫שני חלוקות המשל הראשוןהוא לבאר חשר לא‬
‫או תאחר הוא אשר סכיביוהקוו רכה מבני‬ ‫ידעהו והוא לתת ההכרה כי כנר ידע חציאו‪/‬ן‬
‫אדם חכביס ורגלים וחרבות שלופות סכיבינ‬ ‫השיבה ‪ .‬כבר הודעתו בסקריו או תאטרהוא אשר‬ ‫יל״;‪-‬׳‬
‫או תאמר הוא אשר‪.‬צוה כבנין זאת החומה‬
‫וכו׳וכיוצא בזה מפעולתיו* ואפשר שתורה על‬ ‫תראה סכיגיורטוןרבה סבני אדם רוכבים ותלינבז‬ ‫ס־מ־סייסינל־דאצל‬
‫מציאותו בעניינם הס יותר נעלמיםמאלו כימ‬ ‫אצל הדמיון‪ 1‬והנה יתבאר זה תכלית ניאוס וחרבות שלופות סמביו ונסים נשואים על ראשו‬
‫שישאלך השוחל היש לארן הזאת מלך תאמר‬ ‫ר״ל והנה יימכאי מהייז הענין הנכוא׳ כחלא וחצוצרות יתקעו לפניו‪ .‬או הוא אשר ישכון כהיכל‬
‫לו כן יש לה בלי ספק״ וזה הוא משל לדבר הג'‬
‫אשר אמר הרב וחפילו כיחסיסרחוקיס ממנן‬ ‫בארץהבלוניתטזההאיקלים• או הואאשר‪-‬צודז‬ ‫״• ‪ I‬ע*‪,/‬׳• ׳•»• ־ ‪1' #‬‬ ‫‪.‬‬
‫אס כן אין ככל אלו מה שהמשלנו מה שיורה‬ ‫זולתנו אס לא כשנעשהז בנגיעת גשם ככניין זאת החומה • או בעשות זה הגשר • וכיוצא‬ ‫״חנחני ‘‬
‫על עצם המלך ואמתת עצמו מצד היותו תלך‬ ‫בגשם מפני זז תארוהו ית׳ לנו כשהוא פעל כזה מפעולותיו ויחסיו לזולתו • ואיפשרשחורדה‬
‫ואפיצוההיסרהצכד ; כן קרה בהודע׳הנורא‬ ‫)אע פששם פעל נאמר אפילו למי שימצא אי‬
‫ית׳להחון ככל ספרי הנכיחי׳זנתורה כי לאש׳‬ ‫על מציאותו בעניינים הם יוחר נעלמים מאלו כמו‬
‫מזולת כלי גשמי ומוולת נגיעה מ״מ‬
‫הביא צ) ‪ p‬להישירס כלס למציאותו הרצון כו‬ ‫העכין היזפורסס ממנו הוא נגיעת גשם בגשם שישאלך שואל היש לארץהזאת מלך תאמר לו‪,‬כן‬
‫כי לא ידעו ולא יבינו חם יש סכה רתשזנה‬ ‫)מפני זה תארוהו ית׳ כשהוא פעל ן ואע״פ יש לה בלא ספק ״ ומה המופת על'זה תאמי לו היות‬
‫ונעלם מהם מה היה באו התורה והנכיאיס‬ ‫ששם נפש משותף♦ ר״ל ואס יהיו מתארים לו‬
‫להודיע להם שהוא נמצא ‪ :‬ושיש לו השלמיות‬ ‫איורו‪ .‬זה השולחני כאשר תראה איש חלוש צעיר הגוף‬ ‫ית׳בעל נפשחניסכו שהוא חי וזהו‬
‫כלם ר״ל שאינו נמצא לכד♦ כמו הארץ והשמי׳‬ ‫והעניןשהוא חי ; הדביר וחומר הדבור♦ ר״ל לפניו זה ההמון הרב מן הזהובים • וזה האיש האחר‬
‫אכל הוא נמצא כתכלית השלמות { אכל‬ ‫הקול הוא חמר הדכור והשפתים והלשון הס עצוכם הגוף החזק העיי עומד לפניו ״ ישאל ממנו‬
‫נמצא וחנ© יכול ופועל♦ ולמהשאי חפשר‬ ‫צורת הדבור‪ :‬אינו מעצם הפעולה ר״ל נשאנו‬
‫שישיג ההמון שהוא חי וחנ׳ ופועל באמיתתו׳‬
‫אכל‬ ‫בו שיעשה לו צדקה כמשקל שעורה ולא יעשה״‬ ‫אוק׳ לו יתעלה שומע ורואה אנוחציש‬
‫הוישרו דעות בני אדם שהוא נמצא כדמיון‬ ‫שהוא חשיגלההשגה ההיח איכה מ •גנם הראיה יגער בו וידחהו מעליו ברבדיו ‪ .‬ולו ^י פחר המלך‬
‫הגשמות י אחר שההמון לא יראו דבר חזק‬ ‫והשמיעה ‪ :‬וכל העם חאיס ר״ל משיגים ; היה מתחיל בהריגתו או בדחותו ולקחרת מד־י‪,‬‬
‫חן המציא׳זולתי הגשם וכל נזה שאינו גשסאכל‬
‫הוא בגשם הוא חסר המציאו׳חן הגש׳כחקרי׳ י‬
‫המרינה‬ ‫וחפורהס באומה » ר׳׳ל בספרי התלמוד ; שבידו מן הממון ״ וזאת ראיה על היות זאת‬
‫והושאלו לו ית׳ הפעולה והדבור ר״ל והושאל‬
‫ונחות הגשמיים להצטרנו כמציאות אל הגשם‬ ‫לו ית' פועל ומדבר להורות על השפע אשר בעלת מלך • הנה ככר הורת על מציאתו בסדור‬
‫אמנם מה שאינו גשם ולא כח גשם אינו דכר‬ ‫נשפע מתנו ית׳והס עולסהנכדלי׳אשר כשפעו‪ .‬ענייני המרעיאשר סבתו פחד המלך ויראת ייסוריו‬
‫נמצא כשום פני׳ ולכן יתארוהו הנכיאי׳ לש״י‬
‫שהוא גשס להודיע שהוא נמצא ולמה שההמון‬
‫עצם‬ ‫מתני ית' ראשונה ועל‪:‬ה נאמר בו ‪3‬ועל וג״כ ואיןכדבר בבל מוז שהמשלגו בו מה שיורוז על‬
‫נאחר בו ית׳ מלבר להורות על השפעת השכל‬
‫לא' יציירו מענין החיי׳יולת התנוע׳ומה שאינן‬ ‫אשר נשפע כנביאים כ>זו שיתבאר כפרק י״ב השלך ואמחתעצמותו מצד היותוטלך • קקרר־ז‬
‫מתנועע תנוע׳חקותי׳אינו תי אמרו הנביאי׳‬ ‫משני״ להיותו שם חשותף ♦ ר״ל שיאחר על בהודעת הבורא יתעלה להמון בכל ספרי הנביאים‬
‫שהש״ית מתנועע כי זה להודיע לנו שהוא תי‬ ‫הרצון ; והוא שם השכל ♦ ל ל ושם ולב יאמר ובתורה • כי כאשד הביא הצורך להישירם כולבש‬
‫וכןלחה שכל השגה אצלנו היא כחושי׳יתארוהן‬ ‫על השכל כמו שביארנו‪ 5‬והוא התחל׳חיו ב״ת‬
‫הנכיאי׳כשהוא ית׳ שומע ורואה עס שאלו גם‬ ‫רוצה‪.‬לומר כשההמון;אוחוים לוית׳לכאין למציאותו יתעלה ושיש לן השליטות כולם רוצד־ז‬
‫כן שקר עליו ולמה שלא יצוייר העתק העניו‬ ‫כוכתס השכל והרצון כי זה ירחיק ההגשמהאלא לומר שאינו נמצא רבד כמו שהארץ נסצאיוהשמי׳‬
‫מנפש איש לנפש איש אלא בדבור והוא הקוב‬ ‫כונת׳ לב גמור אשר הוא התחלת־ כ״ח ״ נ״ל נמצאים • אכל נמצא חי חכם יכול פועל ושאר מה‬
‫אשריחתכוהו השפע והלשין יתארהו הנביאה‬ ‫פ״א כי יפה עשו הנביאי׳להשאיל לו ית׳שס לב‬
‫אל השפע המגיע ממנו לנביאים שהוא חדכר‬ ‫ני הוא התחלת חיי כ׳^כעלי יזיים כן השם שצר״יך שיאמינו במציאותו כאשר יתבאר אהר זה­‬
‫והרצון בו שיגיעו עניינים ממנו לנביאי׳וכאש׳‬ ‫הוישרו רעות בני אדם שהוא נמצא בדמיוןדגשמו׳‬ ‫ית׳־■‬
‫לא נשכל מהממציא אותנואלא כשיעש׳ כנגיע'‬ ‫ושהוא חי בדמיוןהתנועיכי לא יראו ההמון דגר חזק המציאה אמת אין ספק בו כי הגשם *‬
‫תארוהו כשהוא פועל אע״פשהס פיעל יאמר ‪.‬‬
‫לחי שימציא אי זה נמצא מזולת כלי גשמי ‪,‬‬ ‫וכל מה שאינו גשכש אבד־‘ הוא בג ש ס הוא נמצא 'אצלם אכיל הוא ד‪.‬סר המציאורת‬
‫וחזול׳ נגיעה מכל מקו׳הענין החפורס׳ממנו‬ ‫מןהגשם להצםרכו במציאותו אל גשם • ’ אמנכם מה שאינו ג ש ט ולא כח כג ש ס‬
‫והוא כי הפועל נגיעתו גשם כגשם וחפגי זה‬ ‫אעו‪.‬דבר נסצ׳ בשום פני׳בתחל' ציור ^האד׳ ובלבד אצל הדמיון ‪ .‬וכן לא יציירו ההמון‬
‫תארהו יתעלה כשהנ׳פועל ר״ל שאומרי׳עליו‬
‫שהו׳נוגע כדישיוכן מחכו שהוא פועל ‪ :‬אע״ני ׳‬ ‫מעניין החיים זולת התנועה • ומה שאינו מתנועע* תנועה רצונית מקומית אינו חי • אף‬
‫על פי שהתנועה אינם מעצם החי אבל מקרה דבק בו״ וכןההשגדה הנודעת אצלנו הוא ששם הנפש משותף• ר״ל כי אם אנחנו אומרי' ‪.‬‬
‫שהשסיתעלה הוא בעל נפש רצינו בו שהוא תי‬ ‫בחושימי* ריל השמע והראויוכןלא נדע ולא נצייר העתק העניין מנפש איש ממנו לנפש‬
‫וכאשר לא יזשגו אלו הפעוליתכלס ‪ .‬ר״ל‬
‫התנועה והשמע הראיה והדבור והנגיעה ‪i‬‬ ‫איש אהר אלא ברבור והוא הקול אשר יחתכוהו השפה והלשון ושאר כלי הדבור • וכאשר‬
‫אלא בכלי׳ גשמיי׳ הושאלו לו כל הכלי׳ אשד‬ ‫היישרו דעותינו ג״ב אל היותו ^תעליסשיג ושיגיעו עניינים טמנו לנביאים להגיעם אלינו‬
‫בהם תהיה התנועה כמו הרגלי׳וכפות׳והכלים‬ ‫תארוהו לנו שהוא ישמע ויראד־־• • ‪,‬עניינו שהוא משיג אלו הדברים הנראים והנשמעיכש‬
‫אשר בהם תהיה ההשגה כאזן והעץ והאף ן‬
‫והכלים אשר יהיה נהם הדבור ״‪ .‬והחומר‬ ‫עניין‬ ‫וידעם ך ותארוהו לנו שהוא מדבר עניינו שיגיעו עניינים סמנו יתעלילנביאי'• וזהו‬
‫הדכו׳״הוא הקול והכלי׳אשריהיה להם הדבור‬ ‫הנבואי• והנה יתבאר זה תכלי׳ביאו’• וכאשילא נשכיל מהמציאנו זולתנו אלא בשנעשהו‬
‫הס הפה והשפה ;והכלים אשר יעשה בהם‬ ‫בנגיעה תארוהו שהוא פועל י וכן כאשר לא ישיגו ההמון דבר חי אלא כעל נפש תארוהו‬
‫העושה ״ הם הידים והאצבעות והכף והכוונה‬
‫כלה להודי׳לכני אדסשהו׳שלם מכל החסרונו׳‬ ‫לנו גם כן שהוא בעל נפש • ואף על פי ששם נפש משותף כמו שיתבאר )פרק מ״א חז?‬
‫והושאלו לו הכלי' הגשמיים להורות להס ע ‪5‬‬ ‫התאמר( והעניין שהוא חי • וכאשר לא יושגו אלו הפעולות כלם בנו אלא בכלים גשמיי׳‬
‫הפעולות והושאלו לו הפעולות להודיעשיש לו‬ ‫הושאלו לו אלו הכלים כולם אשר בהם תהייהחנועה המקומית • רוצה לומר הרגלייוכפות'‬
‫השגה לא שההשג׳ היא מענין הנאמ׳כתו שאנו‬
‫אומרים לו שהוא; ית׳ שומע ורואה אנו רוצי®‬
‫בהם‬ ‫והכלים אשר יהיה בהם השמע והראות והריח והס האוזן והעין והאף ״ והכלייאשר‬
‫בו שהוא השיג וההשגה ההיא אינה מעצם‬ ‫ממנו‬ ‫יהיה הרבורוחום' הדבור והם הפה והלשון והקול • והכלי' אשר בהם יעשה העושה‬
‫הראיה והשמיעה הלא תראה כי תעשה השגת‬ ‫מה שיעשהו והם הידים והאצבעויוהכף והזרוע • ובאור זה כולו שהוא יתעלה מכל חסרון‬
‫חוש א׳כחקו׳השגת חוש אתר אחר ראו דבר יי'‬
‫שתעו דבר יי׳כי המכווןשישיגו עניןדברוכר‬
‫הושאלו לו הכלי' הגשמיים להורות בהם עלפעולותיו והושאלו* לו הפעולות ההם להורות‬
‫הדבור אינו נרא׳ולכן נאת' וכל העם רואי׳את‬ ‫האזן‬ ‫כהם על שלמות אחד אינו עצם הפעולה ההיא • והמשל בו שהנה הושאלו לו העין‬
‫הקולו׳ואת הלפידי׳אש׳הרצוןבו חשיגי׳ני ידו?ג‬ ‫‪ Tm‬והפה והלשון להורות בהם על הראויוהשטע והפעולה והדבור • והושאלו לו הראורת‬
‫>‬ ‫זחפורסם‬ ‫י‬ ‫וףשסע לראיה על ההשגה בכלל • ולזה תמצא לשון העברי׳ תעשה השגת חוש אחד‬
‫כסקו' השגת הוש אחר • אמר ראו דבר יי׳ כמו שמעו דבר יי׳ כי המכוון השיגו עניין דברו כן ראה היח בני כאלו אמר הריח ריח‬
‫בגי כי המכוון השגת ריחו״ ולפי זה נאמר וכל העם ורואים את הקולות ואח הלפידי׳ • עם היות המאט׳ ההוא ג״ב מראה נכואח‬
‫כמו שר־זוא ידוע ומפורסם באימה • והושאלו לו יתעלה הפעול׳והדבור להורות על שפע השופע מאתו כמו שיתבאר‬
‫^*'״י'( הנה כל כלי גשמי שתמצאהו בבל ספרי הנבואה הוא אם כלי תנועה מקומית להורות על החיים או כלי הרגשה‬
‫להותת על ׳ההשגה י אוכלי משוש להורות על הפעולה • אוכלי דבור להווורתעל השפעת השכלים ‪ 5‬עלהנביאיפ‬
‫כ » ‪.........‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ו ב‬
 ‫מודה נבוכים חלק ראשון אגנורי ‪.‬‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקאש‬
‫ית' התחלת כל הימצאות ומשייזס כתאר החייס' ן להיותו כלי ההעתק׳כמ‪:‬ורפ^‬ ‫‪ t s a‬מדמים ? ‪ r jt5‬ומפד־מסשז ‪ f‬ת ה*א במראה הנבואה א״כ וכל העס חאיס את הקולות אין הכוו‪':‬‬
‫ר״ל שלא הוש?! לו ית׳הכתף להיותו הכתף כלי ההעתקה לפי ה‪p‬פור‪p‬׳כילעיהאנית ‪,‬‬ ‫ליזצרה ־ רוצהבל נו רואים ממש הלא השגה אס כן כשנאמר־ עליו ונו׳ ראיה או שנן־עה הוא על צד‬
‫?יוצר לצורה כתו ההשגה לא על דכראחד ‪ i‬והוש־‪ 1‬לו העעל והדבור להורו' עצ השפע הנשפע יואתו • לא נברא הכתף להיותו כלי ההעתקה אבל ההמון קוראים לו כלי ההעתקה ולכ|ן‬
‫לאהושאל לו הכתף ‪ :‬הנראה מהם והפנימי ר״ל שהחושי׳ החיצוניי׳והתושי׳הפנימיי‬ ‫‪ •n>f>'n6a‬כןכי»די' הפועל לגןה שיזמנו יתעלה ישפעעולסהנבדלי׳ונאמ׳מדבר על •ההשפעה השכלים‬
‫‪ bo.‬עצמו נדבריפ‬
‫הסכלסכליס וכחותהנפש • ‪ :‬והנהימצאז‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫»גביי<'ם ^>‪nf‬ד אשר כשפע כנביאים על הכל נאתר לברה •‬
‫יקצתהמלאנות״ר״לשתמנאהאריגהלעככיש •‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כתרלוה לודס לוין תורה כלשון כני אדם ׳\זאתרן ולח הושאלו לו‬
‫כ מו שי ת ב א ר • הנ ה תד!יה הישרתהו?^‪ 1‬רנ ת הוז ם' ‪ .‬וקן לציפור דרור והכוורת לדכורים ודוחה‬ ‫‪9‬דצ‪1‬ן כן? תחונה מן האברים הפנימיים כי אם הלב י בעבור‬
‫כול ם לי שב לנו שי ש נ מ צ א הי פו ע ל לכל מ ה שזול תו י הרכה ‪ :‬אס כן אין כלי לו ‪ .‬רונה ל‪1‬מר אחר^‬ ‫יתיוד רק הדממן ׳ שני דברים חם בעבור שהוא שם השבל וגס כי‬
‫מצדההכצכי דמות‬
‫מ שיג לו כיז ל רו ח רו‪.‬ו ד ר דו ר ? «י ר ך שו ה ד‪ 1‬י ל ר ד י ח ד‪ > ,‬שהתבאר שכלכני אדסוההמון ככצלכלם‬ ‫הוח התחלה לח ות כלב כן הש״י התחלה לכל‬
‫יודעי׳ ומודיםשהש״י אינוצרין לדבריתחיד‬ ‫‪ 00‬מש‪1‬תן< והולו רי״^חי״!רוח נ״די'^ אוחסוהנהתרד‪^.‬״^^‪ .‬ס׳‪!-‬לג קכ עיו גם ק ‪ njH l -‬נב ארכ׳‪^ -‬נ ת היל ב ת ח ק ת‬
‫‪ 0‬מזדחות הכסלו •‬
‫>ינל צורה חדומה‬
‫יילו בד ומר פי' כי‪.‬‬
‫כצצורה היח נ ד‪1‬ל<׳‬
‫בחרל‪/‬ה הננולוה‬
‫שהשפע‬ ‫בפנוד‬
‫‪ . . .‬יתקן ענינו ח״כ חין ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•שכציהנבול‪/‬ייהולו‬
‫בעצנמ • ר״ל מצדציורו נימישובח כיהתארי׳■‬ ‫אשר הפעולות ההם שליטות^‪5‬צלנו בעבור שנויה‬ ‫לו א^ר שאינו גוף ז ‘אתנס פעולותיו בעצמו‬ ‫כשופע על הכת‬
‫הדבריוחן ה דברי‬
‫הסכח)תוכו׳*ר״לכיאתרכ‪,‬ל>ית׳חיהכם‬ ‫לא בנליס ו?כחו'ג״כ מכלל הכליס• ני נחות עלהיותושלם בכ^מיני השי^טות כמושרדניחנו‬ ‫הדתיוני‬ ‫סל‬
‫הנפש לא יעשו חצא ככלים !‪.‬שמיים ולכן י‪1‬י‬
‫‪--‬‬ ‫‪yj‬׳‪•/1h V!/‬‬ ‫‪1‬‬
‫שהוא בעל נחות הוא כעל כלי׳ולכןמש‪-‬רותקו י )־יקנ׳״ל‪/‬ח״( בא‪!:‬רנ= דברה תורו־‪ ,‬כלשהבני‬ ‫*הדמיוני הול‪/‬כת‬
‫והכללות‬ ‫‪ 4‬זפני‬
‫צעניןאחד וההמחלפות שבץ־אלו השחות ־אינו‬ ‫הכלים יר;חקן הכתות ; אס כן אינו בעל כח■ אדם• אטנם כלי התנועה הטקוטית הטיוהסיס לו ית‬ ‫ה מגיע ל‪,‬ציו מן‬
‫רק כמבש׳וזה אמדן שנו כ?ס השם' ‪:‬אשולת זה•^‬ ‫כלומרשיהיה מעניןזזלת עציזובויעשכאו' באטרו הרוס רגלי • את מקים כפות רגלי • ואמנם‬ ‫ההכלי יד מז ל!ת‪1‬‬
‫בעניניש יזותשיש‬
‫וכאשר המודע ההחשל ר״ל וזה עשוהו הנביאי‬ ‫ידע או ירצה ‪ .‬הרצון מכי הש״י הוא פועל'‬
‫בעצמו וירצ׳כעצמו ויד׳ בעצחו לא בכח נוסף כ<י המשוש הטיוחסיםלוית׳באטרוידיי׳ •באצבע‬ ‫»ד ‪ 0‬יי‪ 0‬כמן מקל‬
‫פ״א ט התארי׳אכזנ׳שסהכחו׳וד׳ל ורזפני נזה‬ ‫מקד וסיר נפות‬
‫הוכרכמי ל‪.-‬רהיקשהשי׳י הינ;ו גלגל נח כל׳מ‬ ‫עליו כי החלמריס תוארי׳והאומרי׳שהוח ביעל <^הים• מעשה אצבעותיך • ותשת עלי כפך •וזרוע‬ ‫זושר רלה ירמיהו‬
‫שיהיה עכין זולע יגצמו כי צחי‪-‬אלןתמ בינלי‬ ‫יי׳‬ ‫כחות הס דבר אחד ׳‪M‬שאלו קיאו אות׳ תארי' יי׳ • ימינך יי׳ ואמנם כלי הדבור הטיוהסי' לו • פי‬ ‫המשליש‬ ‫‪ • .‬היו‬
‫לעניני ה קויי ס •‬
‫הל‪/‬ארי'ה־גצלזיים בו יי‪/‬׳ הוא שכס ס‪1‬כריס‬ ‫ואלו כחות ושנו השם וביזו שהש׳אינו בעל תחרי' דבר• ויפתח שפתיו עטך • קול יי׳בבה • ולשונו כאש‬ ‫פרק חן'‬ ‫'‬
‫בהשם יי׳' בעל כחיע כ• הי‪/‬ארים ההס אינם‬ ‫כמו שיכא עליו היוופת כן הוא חינו בעל כחו׳‬
‫עצמו נפי דעתם ולא דני ■לויור בו ית׳ שיהיה‬ ‫•‪1‬כמזשאינובעל נחות שיהיה זולתעציווכך' אוכלת ואטנס כלי ההרגיטה הטיוהפיס לו^עיגיו יחזו‬
‫בעל כחיתאל! ששנו מלת י‪:‬־‪-‬י ואנזר חי קנס‬ ‫הוא אינו ביעל תארי' זזאחז״ל הבי׳הדב יזאמד עפעפיו יבחנו • עיני יי'משוטטות • הטהאליאזנך‬
‫ושמע • כיאשרןדחתם באפי • ולאהושיאלולוטן‪ .‬רוצה אגזנס הבונה בהט שהוא ית׳ בעל כח‬ ‫נכבד לחניזי׳יורה בו שמעולם לא עלה בדעת'‬
‫וזה שקר מבואר כי הכהות הס מכלל‬ ‫הגשמה ולא היה אצלם עניןישבש או יסכק שוס‬
‫אדם בו» והמאמר ההוא הזא אמרם כבראשי׳ האברים הפניטיי׳ כי אם הלב • להיותו שם משותף •‬
‫הכלי׳; ‪ ,‬הס נמי־ות נבראות השם ית'‬
‫כוראס ר'ל שאלן הצורות חבר הטו‪ !.‬הנביאים‬ ‫רבה גדול נחסשל נביאיסשהס מדיזים את ' להוא שם השכל ו‪'.‬כ ו כמושמבואר ככרק ל״ט מז‪ ( :‬והוא‬
‫בגזדחה הנבואה טיתרו ועל דמות הכסא‬ ‫הצור׳ליוגרה נמו שאמ׳ועלדצןות הכסח דיזזת התחלת חיי ב׳יח • כי אמרו הטו מעי לו • הטון‬
‫דחותכמראה אדם שהיו משיגי׳יזצ׳אמוית׳‬ ‫הנרכוני'■ מעיך • רוצרח בו ג״ב חלב בי מעי שם יאמר בכל׳^‬ ‫כמראה חדם ♦ וחיזר החכם ר׳חשה‬
‫ו״ל כל תי שראיתי עניינו תן המעייני' בספר‬
‫כדמות אדס יושב על נסיו הס צורות נבראות‬ ‫ובפרט הוא שם הדקי' בפרט ושם כל אבר פנימי‬
‫במדנז ; ♦ זהבור׳הות השכל הפועל וזהו אומי‬ ‫הזה ראיתי שפירשו חדחייאת הצורה ליוצר׳כי‬
‫אחר זה כי כל צורה מדיחה היא ברואה ופחלו‬ ‫הוא ידחה הנבדל לצורה האכושי׳ולכי דמיונם בבלל • ויהיה ג״כ שס הלה•והראי' עליו אמרו ותורתך‬
‫‪.‬יאנלרכרןה הוא עניןגדול התמהמה שהוצרכו‬ ‫כתוך מעי • דומה לאמרו בתוך לבי • ולזהאמיבזה‬ ‫היה להס לומר בזה המאמר הכולל שמדמים‬
‫הץצי־ הוא השם יתעלה לצורה האנושית כמו'‬
‫לעשז׳הככיאי׳כעת נבואתם שהס מדמי׳הצור'‬
‫ליוצרה • ר!צ׳ לומ׳שמדמיס־ליוצר הצורה צורה‬
‫שאח׳ועל דיזות הכסא דמות כחראה אדס לא הפסוק המו מעי • המון מעיך ולשון הומה אמנם בא‬
‫צורה ליוצרה ואני נכלא מזה כי לא העיויקו ’ בלב משאר האיברים • הומה לי לבי* וק לא היעז^^ו‬
‫(‬
‫חוירית תבנייתית ומאמרו והנן זה מאד ‪5‬‬
‫ויש צי‪/‬יין בזה ביזה שאנ;ר הרב בקלק ג׳ שהוא‬ ‫לעמוד על כוונת התחב' יאט א'‪-‬אר לן עתה לו הכתף להיותו כלי ההעתקה במפורסס ושהדא ג״כ‬
‫ית׳ ציןינזשילוהו והרי אתה רואה שהמשילוהו‬ ‫המלאך‪ .‬יגע בו הדבר הנעחק‪ ,‬ובל שק שלא יושביו לו כ ‪4‬י‬ ‫כוונת! י ר׳ משה ביאר בפרק מ״ם כי‬
‫ייוחס לו הכנף ולשיי צורה האנושית לנורות‬
‫כאדה • ויש לזמר כי דעתחי״ל היה‪,‬שינןשילהו‬ ‫יתרון נכשו על מלאכיו והככני׳כלס ממהרות המזון )כח‪:‬שמבואר בפרק נ״ו מה( כי אלו גלויי החסרון‬
‫)הדכגןדבר עכשו לט דעת רז״ל וכ״כ מפשטי‬
‫ההגדה גדול כחן שצנביאי׳וכו׳ • שהרב״ם ז״ל‬ ‫אחר‬ ‫בתהלת המהשבה ומשבט הבלים כולם באמת‬ ‫ההליכה וראוי שייוחדו לשלוחי' לא למכן ולכן‬
‫ביאר כי המלאך ייוחס לו הכנף ולו ןת׳הצורה‬ ‫הנראה מהם והפנימי כולם כלים לפעולות ד־־‪-‬נפש‬ ‫הנה‬ ‫ייו״סז ליזלאניס כי הס מצווים לא מצוים‬
‫האנושית כפ׳ מ״מ להודית על יתרון השם‬ ‫אמרם דמזתכמרא׳אדם דמותכמרח׳יי׳ הנה ׳‬
‫אמרם מדמים את הצירה ליוצרה ירצה שהם המתחלפות • מהם כלים לצורך עמידת האיש זמן‬
‫ית׳על מלאכיו )הי‪.‬נפיס הם כלי מהירות‬
‫ההליב' וראוי שייוחדו לשלוהי׳כי המלאכי׳הס‬ ‫עמידרת‬ ‫יזדמיס את הצורה אש־ היא כנפש הנביא אשר כאברים הפנינזייסבולס • ומהם כלי'לצורך‬
‫שלוחי השס• ה‪:‬ה אחרו דחי׳כמד׳^‪ :‬אדס רצה‬ ‫ענייןהאיש‬ ‫‪ .‬הוא חקוי גשמי והוא היילאך כי הצור׳הדיויוני׳ המין ככלי ההולדה • ומהם כלים לתקון‬
‫בו דנזות כמראה השסיתירך ואס ק אמרם‬ ‫‪ TP7P‬אזתה ליזצדה שי‪.‬זאהשס •תעלה ושלמיתפעלותיו בידים והרגלי׳ והעיני׳ • כלכם‬
‫מדמים■‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ונאת׳‬ ‫־ ־‬
‫‪-‬‬ ‫לשלמות התנועהוהמעשר־׳וההשגה '• ■ אמניכז‬
‫צורך התנועה לבעלי החיים הוא לכוין אל הנאות ולבתה‪ .‬ממה שהוא כנגדו • וא מנם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬צורך החושים הוא להכיר מה שהוא כנגדו ומה שהוא נאות לו♦ וצורך האדם לפעולות המלאכותיות להזמנת מזונו ולבושו ודירתו‬
‫מפני שהוא מהוייב;טבעו • ר״ל שהוא צריך להזמין מה שיאות לו‪ ♦.‬והנה ימצאו קצת המלאכות ג״סלקצת ל ה לצרכן למ‪.‬לאכר>‬
‫ההיא ״ ואיני רואה שוסארס יסופק לו שהבורא יתברך בלתי צריך לדבר יתמיד מציאותו ולא יתקן עניינו א׳׳כ אץ כלי מ י' •‬
‫‪,‬כלומר שהוא אינו גוף • ואמנכט פעולותיו בעצמו לא בכלים • והכהות באין כפק מכלל הבלים אם כן אינו בעל כח כלומר שיהידז‬
‫ז ™ עצמו בו יעשה או ידע או ירצה • כי התארים הם כהות ש נו בהם השם לא זולת זה • וא^ין זה כוונרח הפרק וכבר‬
‫^ אמרו ז ל מאמר כולל דוהה לכל מה שמראיכם אותן התארים ההם הגשמייכם כולם אשר יזכרוכם הנביאים״ והוא מאמר יורה‬
‫ך שהחכנזים זיל ל א עלה ברעתם ההגשמה כלל • ו ל א היה אצלם עניין ישבש או יפפקשום אדכט • ולזה תטצאכם בכל‬
‫^^^ודוהמדר שוקו נמשכים כפי פשוטי דברי הנבואי לדעתם • כידברזהבטוההואבומןהספקואיןפחדעליומטעותיבו‬
‫אב הכל על‪.‬גד ההמשל • וד‪.‬ורות השכל לנמצא • וכאשר התורעההסשלשהוא יתעלרח המשל במלך יצוה ויזהיר‬
‫לאנשי ארצו וישלועכויסושטשים יודיעו מצוותיו לעשוהם ועו שים לו מה שי ר צ ה ל ^ הו • הלבו‬
‫^^^^מ^;יעשוהחכ‪5‬זי עלזה המשל מ י מקום וידברו לפי מה שיתחייב מזה ההמשל מן הדבור והנו‪,‬ענד‪,‬וההודה בעניין‬
‫^^^^^^הגטפע*תהם^י’ • ובזה כולו הם כטוהים שלא ים‪3‬ק זה ולא יבלבל ‪ .‬וד‪.‬טאמר ההוא הכוללאשר רמזנו‬
‫^ כ ר א שיו ^ ד ב ה נחל כחן של נביאי שהם טדמייהצור'ליוצרה • שני ועל דמות הכסא דמוי כמראה אדם • כבר‬ ‫^‬
‫אשר י־שינום הנביאים מ ל ט במראה הנבואה הם צורות נבראורת הש־י בוראם והוא האמת כי כ ‪4‬‬
‫^ ^ ^ ה ה א ב ר ^ ה • וטהנפלאטאמרםגדולכחםכן^והראועלעצטםעליה'השלו'שהעניין^והו'קשהעליה'‪-‬כיכןיאטרו‬
‫מא‪-‬׳ר שנא‪:‬ן או פעל שנפעל ויש בנראהו גנות כסו שאמרו ר' פלוני עבד עובדה במקו' ביהידי בלילה ‪.‬‬ ‫כש קשה‪ .‬גל ה‬ ‫‪V.‬‬
‫׳‬ ‫’ ‪.‬‬ ‫אמירב פלוני כמה רב נוכריה דעכיך ■‬ ‫’‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬ביהידאת‬ ‫• ־‪,‬‬ ‫י■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1.‬‬ ‫‪--‬‬
 ‫קרקאש‬ ‫ו»‬ ‫חלק׳ראשון ‪.‬שם טוב‬ ‫מורה נבוכים'‬ ‫אננורי‬
‫וכאת' ועל דמות הכסא דמו׳צורה כמראה אדם עכ״ל והנה זה החנם הכין מונת‬ ‫• יודע ס את י^ורה ליוצרה ירצה שהסתדתי׳ את הצור? כנפש הנכיא אשר הוא חקוי'‬
‫פרק מ“ן‬
‫הרב ולא יסבול שיאקר זולת והאחר העיון הנתרז והכה הורו לנו בזההתאתר‬ ‫נחלאן ליוצרם יע' ונאתר על דחנת הכהא דיוותכחראה אלם שהיא הצורה‬
‫שהשס יתכר׳אינו גשסוהוא מבואר שאינו גשם כתכלית הביאור אחר שאותריס כקה‬ ‫יזיוחדת לו ית׳וניחלהציזלאו ועל כן איורו גדול כחןשל נביאים ונו׳ ‪ :‬ולחסד‬
‫‪!5‬ו צןו‪5‬ןיפש׳ לציירו‬
‫ירצה מ יזע״פ סליו‬ ‫^‬ ‫הוא השה זהשעשו הנכיאיס שמדמים‬ ‫קישצח נראה י ר״ל נשיאת׳ אי זה יזשליזקננית׳ אי והתנא אן אמורא וישים‬
‫טלה ללג ה?ר!ן‬ ‫‪ .‬יוצר אותה הצורה שהוא הש״י כי הש״י אינו‬ ‫־ ־‬ ‫המעיין בקתקר התנא ההוא חסר או כלתי‬
‫נשמרו‬ ‫לדחותו‬ ‫גשס ולא כח בו וכאלו הס אומרים תה גדול‬ ‫יודע כעד אשר אתר כמו ז‪1‬ו הקשליס והוא לא‬
‫הננויוין‬ ‫סיפרי‬ ‫מה שהוצרכו הנביאים לעשות בהיותם חורי׳‬ ‫והאמור ׳‪1‬חייס אין ביהידאה• ורב גובריההלאגדו^כחו ״וכא^והבש‬ ‫התנאים ׳ • ■׳‪Ml‬‬
‫ענינס‪.‬מן ־■ ‪-‬‬
‫‪,‬‬ ‫■ היה יודע‬
‫גזמנו • ׳ככ היניז‬ ‫על עצתו בענייני׳ הנבראים אשר כראם והיא‬
‫?*גהר‪ 1‬צ הנויו פ‪:‬ו'‬ ‫לעשותו‬ ‫הנביאים‬ ‫שהוצרכו‬ ‫מה‬ ‫גדול‬ ‫מה‬ ‫אומרים‬ ‫היזקכתנאי® ואמוראיסכיכברהתנצלובזה‬
‫הצור׳ הכרואה אשר יתצא בנפש הנביא כ;‬
‫בידצה נזההסגית‬
‫החושים סיני ע ס‬ ‫השסיתגרך הוא בורא הצורת כלס כיןהנראות‬ ‫^ ■ בהיותם מורי׳ על עצמו ית׳ כעניני׳ הנבראים אשר‬ ‫‪' \.‬־י'‪^.‬צלותמוכ •‬
‫פ ר ^ ®‪ .‬או אפשר לדמותם י ר״ל שקצת‬
‫הלאות מצד כליהח‬ ‫כמראה הנבואה בין הצורות הנמצאות‬ ‫^ ‪ ,‬תארים יש שאפשר לדתומסלו בראםוהקזה מאד • כבר פירשו ובארועלעצמם‬
‫‪ 5‬ו ה רצוןגו בנ תינ ח‬ ‫כחתריס והנבדלות אף ני הוא ית׳סבה רחוק׳‬
‫השכל וכןאמ׳יהודח‬ ‫לאיראוהו♦ ר״למפניזה לאהתשב הנקות׳מהאמנת הגשמו׳‪ .‬ושכל צורהותבונישיראו‬
‫להס ‪ :‬ומישירצה לחשב רע עליהם וכו׳יהרצון‬
‫קלו״ןי וליו נראס‬
‫כוכשיאגןד אי זה תנא או אמורא תאמר‬ ‫בצב ההמון ש‪:‬שס ית׳ יפגש הגשתי׳ פגישת במראה הנבואה הם ענייני׳ נבראים• אמנם דמו את‬
‫רםרון ההשתכלוח‬ ‫לפי שלא יראוהו צו ית' ולוה לא‬
‫*‬ ‫וההתכוננות‬ ‫שיראהשהשם יתברך גשס והוא אתרו על צד‬ ‫והשתע הצורה ליוצךה כמו שאמרו רזייל ומי שירצה לחשב‬ ‫יתארוהו כפגישה וכטעימה ובתשוש !‬
‫רוצה נו ונ א מ תי פ‬ ‫המשל ויש ם התעיין האחורא ההוא או התנא‬ ‫‪ ♦.‬ר״ל אמנם וירח יי' נוכל רע עליה׳ אחר אלו המאמרי׳ עלצדהרע ולהסר‬ ‫והראות‬
‫צו חסרון בחית‬ ‫ההוא חסר או בלתי יודע כעד אסר חתר כתו‬
‫השס כי ההשתנלזת‬
‫אלו המשלים והוא לא היה יודע עניינם חן‬
‫^מ כי נכתב להעירנו על ענייני הקרננו׳ ‪ '1‬מי שלא נראה ולא נודע עניינו אין הזק עליהם‬
‫וה?מיר‬
‫רזתשנה נו ע ל‬
‫ג דנ ר‬
‫התנאים זהאחורחיסואיןהזיק כהסכי החסרון י‬ ‫‪.‬‬ ‫י זכרונם לברכה בזה ‪:‬‬ ‫ילא הושאל לן רעיון אשר וכן׳ ‪ .‬ואס כבר ־‬
‫נמצאו פסוקים שתארו לו ית׳ הדמיון כאתרו‬
‫סישיגהו ואין ז ה‬
‫ראוי לומר נ חי ת‬
‫קשסאבל מצד שהוא‬
‫הוא כמעיין כי הסכבר התנצלו כהס התנצלות‬
‫טוב ‪:‬‬
‫שם טוב הפלא מהרב איך לא הביא‬
‫פרק שבעה ו^&רבעים‬ ‫אס לא כאשר דיויתי והיה כאש׳דתיתי כוונתם‬
‫כאשר חשבתי ויש לות׳ עוד פתשר שתתי'‬
‫הלמות לנו ה ס א לן‬ ‫^ ך י ך י זכרנן )כפרקכ״וות״ו מזז( פעמים כי כל‬ ‫^לתיון הנביאי' והא פעל יוצא כנוווכיד‬
‫לו ‪:‬‬ ‫■‬ ‫תאתר נכבד נמצא לסזכתיפבקגלה‬ ‫•‬ ‫הנביאים אדמה ‪5‬‬
‫להורת על שהשם יתברך אינו גסס אתרם כזה‬ ‫מהשידמהו ההמון הברון • או אי‬ ‫פרק מ ח כלות׳ שהוא השיגהו ר״ל שהוא ׳־־*־״י‬
‫הצשזןכל המתרגם ויראו חת אצהי ישראל‬ ‫ית׳תשיגהעניןההות; שתיע אפש׳ לציירו בהי; השם יתעלה השאילוהו כפרי‬
‫‪.‬פרק מ״ח‬ ‫כפשוטו הרי הוא מחלף ומגדף את השסיתכרך‬
‫ופירשו כו כל המפרשים כל המתרגם )יראו‬ ‫קדסייי' » ■רונהלימר‪ ,‬מלתשנןיעה ני‪:‬ה הנבואי לו יתעלה • ואף על פי שמשפטו משפט‬
‫וזה ‪ -‬כולונמשן*‬ ‫בלשון ארמי על שמיעת אוון לבד לא לענין‬
‫ו ע א ה נ ו ו הבט אל‬
‫אתאלהי ישראל וחזו ית אלהא דישראל ולא‬ ‫מפני שאותכם‬ ‫אחר וא"כ הוצרך אנק' לומר שנןיע קדם יו׳ ‪ .‬הדבריכם אשר‪.‬הושאלו לו ‪:‬‬
‫עמל לא יוכל פי רו'‬ ‫נחזו ית יקרא דאלהאדישראלכי הראשון מגש ם‬ ‫שר״ל שווה לפני יי׳אי זה עניושיהי' שלוע הנגה■ שיתואר בהם ידמו קצן; שלמיות • או אפשר‬
‫זה הכלל אשר הזכי'‬ ‫ומחרף ומגדף והשני מסלק הגשמות;‬
‫הפסוקים‬ ‫»ן‬ ‫פרק מן כבר זכרנו פעמים‪ ,‬כמנת הרב‬ ‫שנבארלמד־־‪.‬‬ ‫חושיית הענץ ההוא כי אנק‪1‬וס בל השחדלותו לדמותם• וצריך לפי ההגהה הזאת‬
‫שתרגמס ‪.‬נגלאאו‬ ‫כזה הפר׳לסלק ספק אחד והוא‬ ‫היה הרחקת ההגשמה לא לבאר כוונת הענין הושן^ו לו יתעלה השמי! והראות והריוזיולא הושן^‬
‫גלי נמשך ׳ ונראה‬
‫כמו שהושאלו לו השמע והראות והריח למה‬ ‫לפי האמתות לכן הוצרך לומר שלךע קדס יי׳‬
‫נזה‬ ‫נזה הכלל‬ ‫שעניןתה היה לפני יי'ששמע הטניןההוא לו הטעם והמשוש • ומשפט רוממותו יתעלה מן‬
‫פאמר בכתוב והננו‬ ‫לא הושאלו׳לו הטעם זקתשוש ; שהוא יש‪:‬ג‬
‫אל עמל לא יוכל‬ ‫החוטעחיס והמתוששי' כי משפח השגתם‬ ‫וכאשר שמע;הדכר ההוא שהיה לפניו הוא ית' החושים החמשהאחד•וההושים כולם הסרוןבבחינת‬
‫נ‪ 1‬זרת‬ ‫שהננוה‬ ‫אחד ואם תשלל קמנו השגה אחת מהם‬ ‫יגיע לו השגה כאתצעותהענין ההוא וזהו ההשגה • ואפילו למי שלא ישיג אלא בהם להיותם‬
‫השגה וידיעת הדב״‬
‫המושג כפי רזה‬
‫תחנייב שלילת השגת כלס ר״ל החמשה חושים‬ ‫קכלהאקבל מתפעלי׳ מתפםקים כואבים כשאר הבלים • ועניין‬ ‫שאתר הרב כלומר שהוא ישיגהו‪:‬‬
‫וענין הקבלה אינו ת‪1‬רה גסחיותכלל ‪:‬‬
‫שהושג ור* יהודה‬ ‫ואס תחייב לו השגת א׳חהם ♦ ר״ל השגת מה‬ ‫כשתצא הראיה נתלית כעול ♦ ר״ל כשתהיה אמרנו שהוא ית׳רואה כלוט׳ ישיג הנראים •ושומע‬
‫חריזי זה לשונו‪.‬‬ ‫שישיגהו חוש ננהסיתחיינ שישיג כל מושגי הה'‬
‫וכל זה היה נו הג‬ ‫ומצאנו וירא יי׳ וירח יי׳ ולא מצאנו )יטעם‬ ‫הראיה כעניןעול ותנוס והזק יאת׳קדם יי׳כיאלו 'כלומ׳ ישיג הנשמעים • וכן היה יכול לתארו בטעם‬
‫מנהגם נכון כ פי‬
‫מה שאמר ו הנ ע ‪I‬‬
‫השסוימששהשס ‪ :‬ואמר הרב כתשובת זה‬ ‫יאחר וחזה יי׳ היה תורה שהפס ית׳פועל ובמשוש ’ויפורש בל שהוא ישיג ‪^ -‬‬
‫הנטעמיכם‬
‫כעצם הרעות כי מצד ההשגה ההיאהשיע‬
‫יגקל לא יוכל *‬ ‫הספק;‪ 1‬עלי;נל חה ;‪ 3DTO1‬נדמי‪ !.‬נל י‪/‬דם‬ ‫מן והמטוששים • בי משפט השגתם מלם אהד • ו א ם‬ ‫היעיתוחמארהוא כי אץ דבר רע יורד‬
‫וגנלאבית‬ ‫י^י*ח«ר‪,‬יז^ו^ר‪ }-‬שהשם לא יכגש לגשמים פגישת גשסלגשס‬ ‫זז‬
‫שהרי כעיניהס לא יראוהו הב׳ החושים האלו‬ ‫תשוליר*‪/‬ממנו השגת אחר מהם תתחייב‬ ‫הפתי' בענס רק בתקרה לכן יאתר וגלי קדם‬
‫ר״ל הטעם)״חשוש לא ישיגום מורגשיהס עד‬ ‫השגתם כולם •ר״לההמשההושים• ואסתהוייבלו‬ ‫‪.‬‬
‫שיחששו אמנם חוש הראות והשמע והרית‬
‫ישיגו חיורגשיהס מרחוק ואע״פשמושגיהסהס‬
‫השגת אחד מהם ר״ל׳ השגת מה שישיגהו הו ש‪-‬מהט יתחייב שישיג‬
‫רחוקים מאד מהם ע״כהיה נא‪ 1‬ת כדמיון‬ ‫וורזח‬ ‫ההטשה ומצאנו פפרינל אמיו רייא ’יייי^מע יי'*‬
‫ההמון ליחסם לשי״ת • ועוד נתן סכה שנית‬ ‫ונאמר שעלת כל מה שהת״שבבדטיון‬
‫כי השמע והראו׳ מספיק צהורו׳ על השיגל‬
‫פעולותינו כמו שאמר דע מה למעלה מיון‬ ‫ושניההושיסהאלהר‬ ‫לגשם • שהריאף בעיניהם לא יראוהו •‬
‫עין רואה ואזן־שומעת' • ואמנם ייוחס אליל‬ ‫ישיגו מורגשיהטעדשיגדגזשום • אמנםהושהראות^^’^‘'^?'''לירירנאותליי‪-‬כסלשם‬
‫הריחג״כ לומ׳שהשסיקכליןרבנותינו)אקנס‬
‫שאר החושים אינם צריכים ;‬ ‫י‬ ‫•בדטיוז‬
‫א מ ר שס גוב הנה לא ימחקו אלו החושי®‬
‫לשם יתברך בעבורי סכהנככדין‬ ‫‪...‬‬ ‫‪3‬עו‬
‫יותיר מחה שאמר הרב ני יתבא־ כספר הנפש‬ ‫״‪L‬‬ ‫אותו כמו שאמרו על צד הרוז‪111‬‬
‫כי אלו החושים הס הכרח לקיום מציאות התי‬
‫ואולם שאר החושים ימצאו לו על צד היותר‬
‫ליירדריח ‪ .‬רידר‪1‬‬ ‫ואזן שומעת• *ואתה יודע על דרך האמת כי‬
‫טוב ני אפש׳להחיות בלתם וגס כיאלו החושים‬ ‫ור״תח‬ ‫*‬ ‫מיד‬ ‫דירווו‬ ‫יריחיול‬ ‫בעצמו‬ ‫ממנו השגת המשוש והטעם • בצד ההוא‬
‫הס חרפה לנו ר״ל חוש המשוש והטעם הס‬ ‫דמרוו דדשתכלות‬ ‫' השגות גשמיות והפעליות ועניינים‬
‫חרכה לנו לכן לא ייוחסו להש״י להיותם גלויי‬ ‫י רון ך ' ‪.‬‬ ‫״‬ ‫יחשב בהם שלמות ‪ :‬כמו שיראה חסרון' הרעיו׳‬
‫החסרון ואמר הרב ני לא הושאל לו רעיוןואס‬
‫ככר נמצאו פסוקים ל‪.‬שר תארו לשם יתברן‬
‫וההתבוננות••‪ 1‬לא הושאל לו רעיון אשר הוא הדמיון ; והושאלו לו מחשבה‬
‫‪.‬הדמיון כמ״שאם לא נאשר דקייתי כוונתם‬ ‫■‬ ‫אשר הס ההשחכלות וההתבוננות‪:‬ונאמר אשר חשב ‪n‬׳ ‪ :‬ובתבונתו‬
‫כאשר חשבתי וי׳׳א נאשר שקתי בדקיוןהנביאי*‬ ‫’ אירע בהשגות הפנימיות גס כן כמו שאירע בהשגות החושיו׳ הנראות ‪ :‬מהיותם ;צת‬
‫והות פעל יוצא כמ״ש וביד ?נביאים אדמה •‬ ‫מושאלים וקצתם לא הושאלו ; וכל זה כלשון בני אדם ‪ :‬מה שהשבו שיושג בו של׳מות‬
‫והכלל הוא ני כל כח כיןשיהיה גשמי או חצוני‬
‫אשר הם כמחלת המחשבה יראה להמון שהם‬
‫יתארוהו מ ; ומה שהוא נראה החסרון לא תארוהו בו ‪ :‬ועל דרך האמת אין תואר עצמי‬
‫שלמיו ייוחסו לו ומה שיראה ל‪ .:‬שהסחסריו‬ ‫אמתי ראוי לו מוסף על עצמו כמו שיבא'עליו המופת ‪:‬‬
‫צא ייחסוהו‪,‬הנביאים‪5‬וע״ד האמת כלס חסחו‬
‫לשי״ת כי אין לו תאר עצמי ראוי לו נוסף עג‬
‫עצמו נמו שיכא עליו מופת • והרצון בו אם‬
‫יפרק ׳שמונה וארבעי□ כל‬
‫יסולק הגשמות כעמר שכא עליו החופת עם‬ ‫נשמר ממנו ופירש עניינו בהגיע המאמר ההוא אליו יתעלה ‪ :‬כלומר שהוא השיגהו ‪:‬‬
‫שבא הרבה בספרי הנביאים ראוי שיסולקל‬ ‫• ויאמר‬ ‫ואס היה ככלל הצעקה והתפלה‪.‬יפרש עניינו שהואקכ ‪• 4‬‬
‫הנחית והתארים כעבור שבא החופת עליה׳‪J‬‬

‫*"ב‬ ‫^ ק י ס ‪7‬ס‬ ‫״'‬ ‫פרין מח כלמ?שבא ב ע נ י ז '’־י ?״ י‬

‫)יכור^‬ ‫! י‬ ‫‪.‬וישמעיי׳ וירק יי׳ ולא נאמרדטעסיי; )ימשש יי׳טאסהיתזהכ״נהמשמאיםיג•‬
 ‫אפודי‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫שם טוב‬ ‫קרהאש‬
‫‪J‬‬ ‫— י ^ ט כל מה‬ ‫יי׳שהדכ׳ההוא גלוי וידוע לפניו ית׳‪ *,‬על ישוב העניין״‬ ‫דפורש ב‪ 1‬שזוא ישיג המושעמים זהגזתזששיסוסלק זה הספק בא עי‪/‬ה זסלק ספק‬
‫!‪ ci‬תוכל •‬ ‫״‬ ‫בעצם‪!.‬זה כלו היה נמח^ יי^יי לי״'‬ ‫זגנר^שי׳ דנה להנז‬
‫המתהפכת אחר נשצא באנקליס וקוא כי כל ‪ rjj‬שבא מעניןהשמע סיוחס לבורא תמצא אנק׳‬ ‫ההדג‬
‫י ־ ^ י ? ז י ק אי ט מעול‬ ‫שהוא עול וחמס ) ״‪P‬‬ ‫כי' יתחדש הלהע הגר נשמר גוחנו ופי׳ענינו שהוא יע' השיגהו ואסהיה בכלל הצעקה והמפלה יפרש‬
‫^^?עי־מציאן ״‬ ‫‘‬
‫'‬‫’‬‫!‬‫‘‬
‫'‬‫’‬‫״‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫שטאי■״‬ ‫כמו‬ ‫העול‬ ‫משיג‬ ‫שאינו‬ ‫ד״ל‬ ‫ובעצין‬ ‫!‬ ‫יי׳‬ ‫ם‬ ‫‪7‬‬‫ק‬ ‫שגןיע‬ ‫נחו‬ ‫יי'‬ ‫שמע‬ ‫באתרים‬ ‫קבל)יאגור‬ ‫לת‬ ‫או‬ ‫קהל‬ ‫שהוא‬ ‫עטנו‬ ‫גהתהככ‘ החרב כי‬
‫‪.‬חילח׳״רוידלכהשוזנהגז׳• ״‬
‫והזק לחמם;• שהש׳ עתיד לבקשו‬
‫מגיא‬ ‫‪^n‬ר שהתנין הכוצצ הצעקה מרגס שמועאשמע נעקמוקבלה‬
‫ר״ליאלז יאת׳ חזא יי׳ אימי^ ” י‬ ‫כנב^חיי יגיש אל‬
‫?חדש‬ ‫לחשובשהשם ית׳ יש‪-‬גהו‬ ‫בכללית אקבל • )אמר הרב ט והנמשך כפירוש לא ל?גול'בתרגום שמע ייי״שמיעקדם יי׳״ובענייןהצעק׳‬ ‫הכח הד ברי ‪.‬‬
‫בלשון‬ ‫שאנק׳מצא‬ ‫למה‬ ‫מקום‬ ‫בשום‬ ‫תמנו‬ ‫נסה‬
‫‪ .‬ר״ל‬ ‫‪,‬ך‪,‬ע_^ן ‪_p ,‬׳ ‪ p j p‬ה‪ , 5‬ןצא‬ ‫זהדמייני כיעייש ארמי כי כל שמיעה היא שמיעת האון כלבד תרגישטע אשסעצעיןתו קכלא;ארןבל • וזה נמשך‬ ‫איתש‬
‫‪1‬׳'ח‪1‬י‬ ‫לו ית׳ ידיעה זזה סקר *‬ ‫ולכן הוצרך אנק׳לערש כל ענין שמיעה ‪ :‬והנה ‪ :‬בפירושו לא נטה מזה במקום מן המקומות •אסנפ‬ ‫מתחלפיס‬
‫מטעם‪,‬אתר לא נאמר וחזאיי־‪A °‬‬
‫יי׳ איחרא כי אלו יחחר כן היה נראה®;‪t‬‬ ‫’ייי מה ש־א נון הראיה גויוחס אליו פי' בו אנק׳ מד־• שבא מן הראיה מיוחס אליו יתעלו־־•‪ .‬פירש‬
‫ח״ת^ ”® פי׳ א‪5‬וק‪-‬׳נפלאי׳ ♦ ר״ל ורי׳ואומ׳ הרב כי לא‬
‫ית׳ישגיח בפרטיב״ח בלתי מדבריסנזהי|‪^,‬‬ ‫יידמה איתסצל‪.-‬מ יתבאר לו כוונתו ודעתו ט במקומו׳ יפרש ‪ ,‬אנקלוס בו פירושי׳ מופלאי׳ לא התבאר■לי כוונתו‬
‫פרה מ ט אינם כעצי גשמים*‬ ‫החרב !לכזגד ; ‪ t‬וירא יי׳ותזא ובמקומות יפרשהו וגלי קדס יי׳״ ודעתו ״ והואכיבמקומותיפרשוירא יי׳וחזאיי׳•‬
‫שאינם כחכגשס )אין צ ‘‬ ‫*‬
‫תכונה קיימת ; חון לשכל ״ ר״ל ®איז ‪,‬‬ ‫וחזא‬ ‫לכיגל ואס כעניןהשמיעה פי׳שמיע׳חן קדסיי׳ובענין ובמקומו׳ יפרשהו וגלי קרם יי׳ • אפנ' פירשו‬ ‫גייכריצז ני‬
‫השגת הנתי מן הצעקה שהוא קבל או לא קהל זה היה כעביר‬
‫אקלנבדליס תכונה גשמית כי אסכמדקה סי^‬ ‫שהו׳התלאן שים ענייניס משוניס )אמנס באלו היה ראוי יייהיא ראיה מבואר׳על היות חזא נ'כ בלשוןהארמי‬ ‫שנדי‬
‫החימר‬
‫כניאי‬
‫קדמה להסצורה גשכ;יתכעי פעל הכת המלח‬ ‫משותף ״ ושהוא מור׳ על עניין השגת השכל •‬ ‫ואם‬ ‫‪5‬‬ ‫ככלס‬ ‫יי׳‬ ‫וחוא‬ ‫או‬ ‫יי׳‬ ‫קדם‬ ‫וגלי‬ ‫שיאיו׳‬ ‫הנויאה זה החייית‪,‬‬
‫מכל נביא ונביא כי השגת הנקי מן החמר‬
‫ואני חמה אחר‬ ‫ידאה יאלור אומר כי וחזא יי׳הוא ראיה ממארת על כאשר יורה ע ‪ S‬השגת החוש‬ ‫!עוד כי העיף‬
‫ר״ל כי לילע במופת מציאות הנבדליסהבגתו‬ ‫ןאת״כיעגש ייתרכ היותחזא כלשון ארחי משותף מורהעלעכין‬
‫כבדה על האדס״ונלבד למי שלח יבדיל ״רונ '‬ ‫דאחי׳כ ירחחתלה השגת השכל״ ובסל הרב זאת התשובה ואמר שהעניין כן אצלו על מה ברח מן הקצת ופירשו וגל^‬
‫גו יכןענין הנביאה‬
‫ל נחר וניקוד זאת ההשגה כבדה למישצא‬ ‫שמצאתיו‬ ‫ק ד ט יי׳ ‪,‬״ וכאשר השחכלתי במה‬ ‫לנניח אשר היא כי כרח חן הקלת תי׳ וגלי קדם יי ט אחר ט‬
‫יבדיל‬ ‫‪.‬‬
‫^ ‪. r‬‬ ‫^‬ ‫מלאך חוא נאמר על השגת השכל היה ראוי שיפורשו מנוסחאות התרגום עם מה ששמעתיו בעת הלמוד‬ ‫ביזמצעית‬
‫‪ .‬ג ע ס סרחה ^ ייס כלם כן ואם כן ליוה ש‪ ::‬אנ*ן׳ • והשיג הרב‬
‫אחד אגייתישינמר ט אין ספק שמלת חזא בלשון ההוא הוא גזרת ראיתיו כ׳טיטצ' הראיה מחוברת כעול והזק וחמס יפרשהו וגלי קדם יי׳‪ :‬ואין ספק שמלת‬
‫כך תתעלס ‪ /‬ין או‬
‫כך השגה וידיעת הדבר‪ .‬המושג ולזה כשייוצ' חזא בלשון ההוא גוזרת ההשג׳ וידיעת הדב׳ המושג כפי פה שד!ושג • ולזה כשטצזא‬ ‫‪#‬חביס יחתר‬
‫הראיה נתלת בעול לא יאמ׳ וחזא״ אכל וגלי קדם יי׳ • והנה מצאתי כל ראיה מיוהס^‬ ‫אכל‬ ‫יי׳‬ ‫יאמרוחוא‬ ‫לא‬ ‫בעול‬ ‫הנתלית‬ ‫הראיה‬ ‫כן‬ ‫בגיחה ירתר‬
‫וגלי קדם יי' ולכן פי׳ גי ראה יי׳ את עניי ארי‬ ‫תתעלס *‬
‫לכן לאל בכל התור׳ פירשה וחזא זולת אלו אשר אספר לך כי ראה השם אח עניי ארי גלי •‬ ‫גלי קדם יי׳עלכוני כי ראיתי את כל אשר‬ ‫‪71‬ע‬
‫עושה לן ארי גלי קדמי עס היותו המדבר קרם יי׳ עולבני כי ראיתי את כל אשר לכן עושה לך ; ארי גלי קדמי • ^עם היות המדבר‬
‫מלאןשהוא הכח המדמה לא ייוחס לו ההשגה מלאך לא יחס לו ההשגד• המורה על ישוב העניין ‪ :‬להיותו עול • וירא אלד<ים את בני‬
‫כהיתו עול וירא אלהי' את כני ישראל וגלי‬
‫ראיות ישראל וגלי קרס יי׳ שיעבוד׳ רבני ישראל ‪ :‬ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים‬ ‫קדסיי׳שעבורא דבני ישראל והביא‬
‫רנות על זה ונתן הסבה ואחר ; וזה כלו נמשך טיגלא י לי קדמי ית שעבורא רעמי• וגם ראיתי את הלחץ גלי קדמי ית דחק׳ • וכי ראה‬
‫את עגיי׳ ארי גלי קדמוהי שעבורהון • ראיתי את העם הזה גלי קדמי עמא הרין • שעניינו‬ ‫ונו' • ר׳יל וכל זה ענין נמשך וביאר וגלי קדס‬
‫יי׳וכל מה שהוא עול וחנוס והזק דומה לאומרו‬
‫והבט ‪ t‬עמל לא תוכל• ר״ל שאינו משיג העול ראיתי מריים כמו וירא אלהים את בגי ישראל • אשר עניינו ראה את עניים ועמלם *‬
‫כמו שביארנו והכוונ׳בז׳הט איורעיוצא מאתו וירא יי' וינאין ‪ :‬וגלי קרס יי׳ כי יראה כי אזלת יר • ארי גלי קדמוהי ‪ :‬וזה ג״ב עניין עו ^‬
‫ית׳ ני חמה שהוא טוב גמור לא יגא רע אבל להם והתגברות שונא‪ :‬וזהכולוהיהנמשךונראד‪.‬בו ‪ :‬והבט אל עמל לא תוכל ‪ :‬ולזר׳‬
‫יבא מהנמצאות אשר לפניו כמו הגרמים‬
‫השמימיים גןצד מצנם וגסכעצס לא ינא מהם כל שעבוד וכל מרי יתרגמהו גלי קדמוהי או גלי קדמי • אבל נפסד עלי זה דפירוש דטוב‬
‫‪ ,‬רעג״ככיאיןרעיזרלמןהשתיםן ואחר כן הנאה אשר אין ספק בו בג׳ מקומות היה מחקם לפי זאת הסברא שיפרשם וגלי קדם |י' *‬ ‫{‬
‫אמר הרב שזה הפי׳ היה נאה וטוב אלו היה ואני מוצא אותם בנוסחאות וחזא יי׳‪ :‬והס ^יו וירא יי׳כי רבה רעת האדם • וירא ^יחייאה‬
‫כמשןככל המקומות אבל מצא בשלש׳תקומות‬
‫א״כהפי' הארץ וד‪.‬גה נשחתה ‪ :‬וירא יי׳ כי שגואה לאד•״ והקרוב אצלי שיהיה זד־‪ .‬טעות שנפיד*■‬ ‫שהם עול וחמס אתרכהםוחזא‬
‫בנוסחאות שאין אצלינו כתיבת אנקלוס בזה ‪ :‬עד שנאט׳שטא יש לו כזה פירוש האמנם‬ ‫נפסד כעמר זה ן והשיב הרב ני זה הוא טעו׳‬
‫שנפל בספט׳נאס הוא אחתשלא ידע בו כוונ׳ פרשו אלהים יראה לו השה קרם יי' גלי אימרא ״ ‪.‬שלא יביא זה לחשוב שהשם עתיד‬
‫נאח׳ החכם ר׳ משה הנרכוני ט אין ליחלט חן‬
‫למה לבקשו ולהמציאו‪:‬או הוא גם כן מגונה כלשון ההיא התלות השגתו באחד מבעלי חיי ^‬ ‫; הקכלה בקצת דברי הנביאי׳ והחכמי׳‬
‫בלתי מדברים ; וצריך שיכוקש הרבה כדקדוק הנסחאות כזה ‪ :‬ואם תמצא ‪1‬לו המקומות‬ ‫פהימה הפילוסופיא קדומה בזמנה גס ט‬
‫י‬ ‫כמו שזכרנו לא אדע להם טונד! בזה ‪:‬‬ ‫‪ .‬תורתינו הקדושה האלהית למעל? מהחקירה ־‬
‫הפילוסופית והגה הרב מצא גס כן במקום‬
‫פרק תשעה וארבעים ‪ .‬המלאביס‬ ‫שהיה ראוילותרוחזאיי' שאינו במקו׳ עול‬
‫»חיוס והיה ראוי שיאת' וחזא יי׳)לא אח' אלא‬
‫וגלי ‪ :‬אמר אלהיס יראה לו השה קדם■•י׳ גלי שכלי' נברלי׳ מהחומר • אמנם הם עשויי׳ והשם בראם • כמו שיתבאר • ובבראשירף‪.‬‬
‫לבקשו רבה אמרו להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט • המחהפבת שהם מחהפכי'ג‬ ‫ליה איחרא* יהיה זה כעבור שני טענזים אס‬
‫נעבורשלא יביא לחשובשהשם עמיד‬
‫פעטים אנשים ״ פעמים נשים ; פעמים רוחות ״ פעמים מלאכים • הנה ככרבארו בזת‬ ‫‪ .‬או בעבור שהוא מגונה התלות השגתו באחד‬
‫מנעלי חיים ולכן חזה הצד לא ירוחק טרוש המאמר שהם אינם בעלי חומר ואין להם תכונה קיימת גשמית חוץ לשכל • אבל הב ^‬
‫אנקלוס אכל בעבור שאר הדברים או ראוי במראה הנבואה״ ולפי פעל הכוז המדמה כמו שיזכר בעניין אמתת הנבואה • ואמנת‬
‫שנאמר שהוא טעות ואם הוא אמת שלא נדע‬
‫אמרם פעמים נשים ‪ :‬כי הנביאי' גם כן כבר ראו המלאטם במראה הנבואה צורח נשים•‬ ‫•‬ ‫לו כוונה {‬
‫פרק מ ט המלאכים ג״כ אינס בעלי רומז על מאמי זכריה והנד•‪,‬שתי' נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו'‪ :‬וככר ידעת כי השגת‬
‫גשמים אבל הם שכלים נפרדים ‪ ,‬הנקי מן החומר ‪ .‬הערום מן הגשטו' לגטרי‪ •.‬כבדה מאד על האדם • אלא אחר למור רב *‬ ‫*‬
‫מחמר ונו' ״אחד שהרב סלק הגשמות וכל‬
‫לשון המביא אליו מהשם ימברן והנהכאמרו ובלבד לטי שלא יבדיל בין המושכל והמדומה • ורב השענו על השגת רדמיון לבי ■ •‬
‫ויהיה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להורות‬ ‫____‬
‫היה‬ ‫מריס שמורים‪,‬עצ הגשמות‬
‫___ כאלו‬ ‫^‬
‫•‬ ‫על מציאואו לא על שהוא נמצא כחציא‪1‬י‪J‬‬
‫?גשמים רצה הרב ג״כ לסלק הגשמות מאת השכלים■ הנכדליס ואם הנניאיס תארוהו להם כשהם גשמים היה להיישר השכלאל יזציאותס ושהם חיים ושלמים והנה ראשונה‬

‫•‬ ‫••־“ ' ־ ־ ו ־ ‪I‬‬ ‫■*״•״*׳■•־י״׳ ׳■׳ יותעסק ״ ואמרו ככר י»‬ ‫־״» ■*־*'‪/viw‬‬ ‫‪ /‬״ ־ך ־' ־‬ ‫!‬
‫הגשמות לגמרי כבדה תאד״אפילושיביא מועתעל היות ככאןדכרשאינו גשם למה שהו׳מנגדלמורגש ולמורגל‪:‬׳‪1‬א אחר לחוד רב״בחכתת הטבע ובחכח האלהותזוהנה מ‬
‫שלא יבדיל כין התזשנל והמדומה מבהשענו על השגת הדמיון ויה־ה כל קדומה אצלו נמצא זמהשלא יפולכרשתהדמיון כלתי נמצא ״ולא דיזהאבליאמרניהוא נמנע‬
‫יימ^אות ואת הרב כי אלו אשר לא הכדילו בין המושכל והדמיון לא יתאמת להם ענין לעולם על מה שהוא ולא יתבאר להםש!ם ספק אחר שהדמיון הוא גוזר ומקיים צא‬
‫’ ׳)תנועותיהם והי ותם נורת אל‬ ‫‪. . ----- ----------------- — x------‬‬
‫אלא שאס יעמוד אד׳‬
‫‪ 1 ,‬שום ?כדל כינו וכיןהנבזלי‬
‫שהפילוסןפי׳ אנמרי׳ שהשם ה)^‬
‫»‪7‬ל‬
 ‫קרקאש‬
‫ודע פי כל מ תנועע‬
‫תנוע׳ ממהרת מיוד‬
‫ית‪ 61‬ר ב ט‪ 1‬פפות ‪*,‬‬
‫פי׳יותר פגי^ר ל מ‬
‫למה יחסו תנו ע ת‬
‫העופפות למליופי*‪,‬‬ ‫יזדנרי׳אלח הכנפי׳ ; ז*‪:‬כן אתרו ולח יצדיר‬
‫יוותנן‬ ‫העי'‬
‫‘•עי?׳ ירתה‪ 1‬נ‪ .• ' 1‬ר״צ‪1‬ע!ד טעס י‪.‬הר לנדה‬
‫עופפ‪1‬מ חבליננפי^כילחאחר )לאייזצא‬ ‫חתו לנ ב דני ם מ נז ענ ע ה־‪-‬גוככת כיכחו ויהיה כל מדומה אצלו נמצא או אפשר המציאה •‬
‫גרמזותייו הער»‬
‫עופפז׳כיאס בכנפיס כיכבר עזצאחגלה‬
‫נכנדת זנייור לע‬
‫עפה וירכב על כרוב ויעף• זאמנס ייזחסז להם‬
‫ברשת הדמיון אצלו' נעדר ונמג?ג‬ ‫‘ ״ ז ‪ ' :‬י ״ י ' ס’'יי‪---‬נל‪> 0‬ו‪,‬י‪.‬״‪ 7‬ל ‪ -‬׳ נ ‪ ^ -‬ומה שלא‬
‫ענינים נעלמי ס‬ ‫נ נ י»‪.‬סתריפ נ י כעס יצין‪ 1‬פעס יעלס ‪ :‬ו ז ‪:‬ו‬
‫כ תנועע‬ ‫והלצון‬ ‫הכנפיס בעבור ב׳דכרים ז להורית׳על^יי^ם‬ ‫ר״לששתי קכומיש המציאה ״ כי אלו האנשים ודם רוב המעייני' • לא‬ ‫חיזרו וכפתי׳יעוכן׳‬
‫קנו ע'‬ ‫הממהרת‬ ‫קי־סגזפנישהזאהשליזה שכתטעוע • עד‬
‫הגלגל ויוחר שייתע‬
‫כהעלים יוניייותו!עצקו ‪, i‬כי הכרוב תשר הוא יתאמת לתם ענין לעולם♦ ולא יתבאר להם ספק •‬
‫שהאדם יחשנה שלקות גדול הלא מראה שדוד‬
‫לו •העופפו ת מ?ד‬ ‫ולכובד זה גס כן הביאו‪..‬ספרי הנבואה דבריישיראה‬ ‫זהגנג; י״לש‪):‬ת‪-‬ד;׳ר‪ 3;,‬ונוניע הגלגל‬ ‫ע?*•‪.‬‬
‫מהירות תנוע תו‬ ‫אגןר מי ימן לי אבר כחנה * ואגזנס ייוחסו‬ ‫‪:‬‬ ‫מהירה‬ ‫עה‬ ‫מנ‬ ‫עע‬ ‫שהמג‬ ‫רייל‬ ‫•‬ ‫^?־‬
‫להם ג״נ בעבור ני העוף יראה ואחר יעלם‬ ‫מפשוטיהם גשמות המלאכים ותנועותיהם והיותם‬
‫יוחסו לו כנפי®‬
‫גוה■ רוע בא העי !ההוא• ר״ל מהיות בא‬
‫יוחד שהם סנ ת‬ ‫זיקרב ותח״כירחק כזקן מועט כי כקו שהעוף‬ ‫צורת האדיוהיותס מצווים קוזעס״ודם עושי דכח•‬ ‫ר< ״‬
‫^‪:‬ערטית ינגזהכוא מהגלגלי׳ •‬ ‫הכחוא‪‘; f‬‬
‫^^ץי‬
‫העופפות ולוה יו*'‬ ‫יראה ויספר זיעלס נן הנבדלי׳נראי׳לנו ואק׳‬ ‫כ‬
‫עוד כי הכנפי®‬ ‫ועושי׳מה שירצ־ במצוות^״ כל זה לר‪,‬יישיר השכל‬ ‫לא‬ ‫לבד‬ ‫יחזקאל‬ ‫כמכר‬ ‫ר'׳ל‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫יק;>נלב‬
‫כס סבת העופפוין‬
‫לן נסמריס ‪ .‬וזה אקרו )בשמים יעופף ר״ל‬ ‫יזאי • ז;א יטעך ג״כיונז׳ רונה לומר‬ ‫‪.‬‬
‫ולוה יהיו הכנפי®‬ ‫ששמי סבומי‪ 5‬להעלם קציאנתז אס שיקרב‬ ‫ננכדליס אל מציאותם '• ושרם ^ס שלמיס כמו שבארנו‬ ‫שח‪.‬מראילמעל‪.‬שלא תחוכר‬
‫יושר ‪ .‬ירחו הרצון‬ ‫לנו פעס)ידחק פעם כקו העוף • ולקהשהש׳‬ ‫אלא שאס יעמוד אדם בהם‬ ‫י חצורא כעצי חיי' תלא הכנפי׳והרי אאה )ככרקת״ס בחק‬
‫>וה חש׳יריווכחינ'‬ ‫ימ׳כפי ‪7‬עמ הרב אינ‪ 1‬קניע הגלגל לא ייוחס‬
‫והויו יומרו יזרכע‬ ‫יויצא כמפר יתזקאל שאארו לנבדליס פני בור על זה הדמיון • היתה דומה אמתתם ועצמם עצם‬
‫לו המעופפו׳מנוע׳הב׳׳ח ‪ b :‬תנועה נאקרו‬
‫כנפים ל‪6‬תד מכס‬
‫זירכבעל כרוב ויעף • לא ירא׳קקנו שהש״ית‬ ‫יי>ריה וכ ׳‪ 1‬כי יש לזה כולו פי'אחריו ״לשפי׳ השם בדמיון ההמון ״ שגם כן נאמר בבורא דברים‬
‫כס עלמספרסכו״‬ ‫עי כל תלו הפניה הס פני אדם ׳‪ ft‬שימצא‬
‫תנועת ה מ תנוע ע‬ ‫הוא עף שהנרוכ הוח אשר‪.‬עף ל‪ 1‬הש״י )אקרו‬ ‫יוצא! פכי קד׳שיהיה דנןואצוראס גקצאדומה יראה פשוכם שהוא גוף הי מתנועע על צורח אדי ‪.‬‬
‫כי י‪,‬רבע סנו תי ש‬ ‫זלא יטעך קה שבא כירוזקאל • ‪ .‬קה שאחרת‬ ‫והישר השכ ‪ S‬א ‪ S‬הירח מעלת מציאותם למטה‬ ‫לשו■־ ואריה דשר ונ‪1‬׳ ; ועוד שהוא אמנה לא‬
‫לתנועת הגלגל והוין‬ ‫ללעני^ שלא מחובר לנבדלי׳ צורתקציאות‬
‫כדורתוונפשוושכלז‬ ‫ממעלת ד‪.‬ן^וה בערכו בצורותיהם דבר מצורת‬ ‫י>אר • ר״לש׳‪1‬י ארכעה פנים אינס מאואחא‬
‫וכשכל הנניייו ש ד‬
‫הב״ח אלא הכנפי׳והרי חמה קוצת בספ׳יחזקאל‬ ‫לנכדליס אלא לחיוא שהסהגלגלי׳ נמנאא‬
‫הו‪6‬ו משו‪,‬ג׳ ■ישר‬ ‫שמארז לנבדלי׳ פנישור זארי׳כי יש לזה פירש‬ ‫כעלי היים אשר אינכס מדבריי• עד שיהיה המובן‬ ‫בכאוב גכל מקוס ש‪:‬ל הנגוצאוא וולאי הש״י‬
‫הש״י בריוו ‪, pAj‬‬ ‫איור)פי׳הרב בס גי הס פני אדם אלא שילצא‬ ‫ממציאורת הבורא יותר ■שלם ממציאותם • כסו‬ ‫יאואח בהעעופפוא ‪ .‬נאמר מי אלה כעכ‬
‫כתכונה הנכבדת‬ ‫קצת בני הד׳ שיהיה דקות צורתם דלקה לשור‬
‫והיח העגול חש׳בה‬ ‫וקצפם לאריה וקצמ׳לנשר ‪ 5‬ועוד שאתכם לח‬ ‫אעופכה כגלגלי׳■ )אשמע אא קול כנפיהם '^שהאדם יותר שלם מבעלי הייס שאינם מדברים ‪.‬‬
‫תתכן זיזת ה תנוע ה‬ ‫והוא ההאעוכפיאוכו׳• כככדלי׳כשאי׳יעופףי‬
‫המתמדת בלי הפס’‬
‫מחר • ר״ל משונה שנית שאלו הד׳פציס חמס‬ ‫ר״ל ^ולא תהובר להם צורח בעלי היי' שאינם מדבריס‬ ‫ל׳ח אמנס אנועוא ההאעוכפיא וכו׳‬
‫יחננו בנפש והשכצ‬ ‫פניהככדלי׳ אלאפניהחיזת והס הגלגלי׳' ‪5‬‬ ‫בשום פ;ים • אלא הכנפים • כי לא יצוייר'עופפורת‬
‫ואקרז ‪ 7‬ע ני כל קמנועע מנועה קקהרת •‬ ‫למעלה אמ׳ שדמוא הד׳ פנים והרגלי׳ננוצאי׳‬
‫‪5‬שר בי הציור י»ו*ז‬
‫ההלמות יזליי י!ש‪%‬‬ ‫בא הרב לבאר ני קלת עופכות יהקר לגלגלי׳‬ ‫מבלתי כנפים • כמו שלא חצוייר הליכר‪ .‬מבלתי‬ ‫יויוחמי' לנבדלי׳ וכו׳ במפר יחזק׳‪ 1‬לכד אנונם‬
‫כויו החשוק ע®‬ ‫קצד שקמנועעי׳מנועה קהירה קאד ; ואקח‬ ‫רגלים • כי אלו הכחוח לא חצוייר מציאותם אל^^‬ ‫חנועא העופפו׳ ניזצאא ככל מערי ינניאי׳‬
‫השפע השיבי מ^תד‬
‫עוד ודע כי הכנפי'• ר״ל שקה שנאת׳ גהרכע‬ ‫‪ ,‬ידוחסא לנבדלי׳ ואם ימצא לו יא׳ לשון כנפי׳‬
‫נכונ ה י‪.‬ליו להתמי'‬ ‫ונבחרה חנוער־ז‬ ‫ימחא ככפ'ו אחמה אשר כאא לחסוא'אחא■ באלו הנושאים בהכרח •‬
‫זי!ת התנועה יושר‬ ‫כנפי החיה הרצון מ שד׳ סכות יש לתנועת‬
‫נוי!תהתנועה־ נ ס‬ ‫הגלגלי׳והם נקראי׳ארכע כנפי׳וכם כדוריומז‬
‫העופפוח ‪ .‬להורות על היותם חיים • מפני ש הי א‬ ‫כנפיו ענינס סארו לא זולא זה כילו שביא׳בפ׳‬
‫קיו״ו וקיום כל‬ ‫ונפשו ושכלו ושנלחשור‪,‬ו‪1-‬ז׳‪ :‬אקרו ואין זה‬ ‫השלמוז שכהנועורת בעליהי־־ם שאינם מדבריט‬ ‫דקדק‬ ‫א״ג ‪ :‬ולא יצוייר כי אם בכנפי׳ י ר״ל‬
‫הנמציוי׳שזה פי׳יוח״‬
‫כוונת הפרק כי כקקו׳אחר יבאר זה ‪:‬‬ ‫הנה הרב זאמר ולא יצוייר כי אס בכנפי׳ ולא‬
‫תשמעהד הרצון בו‬ ‫המקומיות והנכבדת שבהן• והארס יהשבה שלמות‬ ‫איזל ללא ימצא עופפוא כי אס ככנפי׳ כי כנר‬
‫י שנר׳חזה שהמלי‪1‬כי*‬ ‫פר ק ‪ j 7‬ע חמה הקעיין בקאקדי זה וכו׳♦‬
‫ת מונ ע‬ ‫ים להם‬ ‫אחר שהרב ביא׳נל הדכרי׳והקלות‬ ‫י ־*‬ ‫ימצא מגלה עפה גס אמר )ירכב על כרוב גמורוז • עד שהאדם יתאווז שיעוף כדי שיקל עליו‬
‫‪ 5‬חרות ני ים לזה‬ ‫הקורים על הגשמות בין תהשי״ת בין‬ ‫ייעףרקאמרולאיצוי‪-‬ר ז)יוחסו להס• ר״ל לברוח מכל מה שיזיקיהו •׳ ויכוון אל מה שיאות לו‬
‫פי' י!חר תשמעהו‬ ‫מהקלאכי׳ולקה שימצא כת שיאמינו שהשם‬ ‫לנכדלי׳ ‪ :‬ודע כי כל גןחנועע• בא הרב לבאר‬
‫כלומ׳שהס כני‪6‬ר>ז‬ ‫כי כל מלא האעופפזעיאמר לגלגלי׳ מצד במהירות ואם רחק• ועל כן יחסי להם זאת התנועה •‬
‫אינו גשם ולא כח בגשס אבל שיש לו תארים‬
‫יולו‬ ‫גועות י!ל‬
‫וסברו זה בעבור שני דברי׳אס כעמר הפעולו׳‬ ‫^יתכועעי׳אכועה מהירה מאד ; ודע עוד כי ועור פי העוף יראה ואהר כן יעלם • ויקרב ואחר כן‬
‫הצורות ■ןעו׳שהו^‬
‫ליו ת^ר רת החיות‬ ‫הכאות קאפו ני חשכו כי באים חמואריס‬ ‫ככנעי׳ וכו׳ • ר״ל וזה רנ!ז לד׳כנפי חיה ורוצה ‪.‬ירהק בזמן מועט ■• ואלו כולכם ענייניכם צריך‬
‫ירצה בו ביו לשלול‬ ‫עצמותו וג"כ הניאם לזה‬ ‫נוספות״ על‬ ‫׳ומכונו׳‬ ‫לומרשד׳ סכואיש לאנועוא הגלגלי׳ והס‬
‫התה םיוין זה כיותר‬ ‫"‪----- .‬‬ ‫‪ ------‬׳׳'‬ ‫נק׳״אי' כנפי׳ והס כדיריאו ונפשו ושכלו ושכל 'שחאמינם במלאכים כמו שיתבאר אהרזה־‬
‫נמליוכים רת בתיו‬ ‫לז ^די׳כ ^ס‬ ‫יחסו זה השלמות ^רומד־‪ ,‬ו־ל תנועת ה עיפפו ף ‘‬ ‫יזעיקו וזהו חיזרו)אין ז‪ :‬כוונאהפרק ‪5‬‬
‫ז?וארמז‪ 1:‬הגלגלו‬
‫‪m‬‬
‫עיי עצמו יזהם יחשכן כי התוארי׳ הס ‪' i v‬‬ ‫^הק נ אינה ענין הנאמר ♦ ר״לעלדרן לשם בשום פנים • להיותה תנועת‬
‫הפוארי׳איכן‬ ‫דעות ני‬ ‫הש״י זיוהס קבצו השתי‬ ‫משל כשיאמרשהשם יא־׳אחדולא‬
‫‪ .‬פריו נ‬ ‫‪------‬‬ ‫‪----------‬‬ ‫מדבר‪ •.‬ולא הטעה באטרו וירכב על כרוב ויעיר; •‬ ‫יצייר כשכלו מהוא האתדוא וענינה‪).‬יאמר‬
‫עצקו ולא דכי יוצא מעצמו ‪) • .‬למה שבא‬
‫המוסת שהש׳אינו גשם ולא כת בגשם ושהוא‬ ‫כי הכרוב הוא אשר עף • והכוונה כמשל ההו^•{‬ ‫כמאמר שהוא ילאתד זה אינה האת;׳ ‪ .‬אכל‬
‫יונלתי שתציירם •‬ ‫אחד אחדו׳ פשוט אין ההרכבה בו)לא רמי‬ ‫מהירות בא העניין ההוא • כסו שנאיר‪,‬נה יי׳ רוכב‬ ‫־’‬ ‫העניוי‬
‫פי' מלת מגלתי‬
‫יגניניס אנל הוא ענין אחד מאי זה צד שתביט‬
‫מושכת עצמ׳ויותי'‬
‫כו ולא ימצא ‪3‬ו רסי לא חוץ לשכל ולא כשכל‬ ‫על עב קל ובא מצרים • ר״^ מהירות ררת זאת המכה בהם• ולא יטעך גס כן מה שתמצא‬
‫עמה וכן הוי‪ 1‬כיולו‬
‫יומ׳ומנלתי שתנקש י‬ ‫כדו שיכא עליו המופת כזה המאחר רצה הרב‬ ‫ניהזק־י‪-‬ללנד• כפנישור‪-‬ופגיארייז• י®'•’?״'"■‬
‫נהםכיולו כונתיבו‬ ‫לבאר שאינו כעל תוארי' וחישיחשוב שהוא‬ ‫תשמעהו)פיקא׳ חלק ג׳ ועור שהוא אמנם לא הילך אלא החיות■ • והנה יתבארו אלר־ו‬
‫וחבושיני י‪ 1‬יוגיו מ״‬
‫ליויויו ניומיו הויו‬ ‫כעל תוארי׳ לא יאמין בש״י למהשהש״י הוא‬ ‫הענייגיס ברמיזות מספיקות׳בהערה • אמנם תנועתהעופפות נמצאת בכתוב בכל מקום•‬
‫‪ 0‬נ למה שלמעל•‬ ‫אחד ומישיש לו תאר אינו אחד ולכן התחיל‬
‫לן ניו מ ר מיומר‬ ‫לכאר מהו האמונה ן‪ .‬וזהו אחרו דע אתה‬ ‫ולאיצויירכי אם בכנפים • ויוהסו לרם הכנפים להישירלענין מציאותם • לא לאטתת‬
‫תיוומר הויו י‪ 1‬תד‬ ‫המעיין במאמרי זה כי ההאמנה אינה הענין‬ ‫מהותם • ורע כי כל מחנועעחנועה ממהרת טאר יתואר בעופפות • להורות על מהירורת‬
‫יזנל הוי( נ ע ל‬ ‫הנאמר נפה אכל הענין המצוייר בנפש‬
‫הויורים ׳‬ ‫התנועה • אמי כאשר יראה הנשר כי הנשר יותר ממהר העופפוח והמרוצה מכל העוף •‬
‫פרקניז ^‬ ‫כשיאמינו מ שהוא כן נמו שיצוייר • ונכר‬ ‫ולזה ימשיל כו • ורע עוד כיהכנפים הם סכות העופפות • ולזה יהיו הכנפים אשר יראו‬
‫יאקר אדס דבר ויאמין חלופו וככר ימצא ג״כ‬
‫שיאח׳אדם דבר שהוא מאמין כלתי שיציירהו‬ ‫על מספר סבות תנועת המתנועע ואין זה כוונת זה הפרק ‪:‬‬
‫אמינו‬ ‫׳‬ ‫׳‬
‫אחינו‬
‫^צאו‬
‫בכאן ארבע מיני אנשי׳ • אחד יזי שיאמר‬ ‫‪------..... .. .........‬‬ ‫‪I I1^ II I 1‬‬ ‫׳‪/‬ן‬ ‫‪!J ljTCr‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪1 ■1‬‬ ‫"״* »‪jJ‬‬
‫שיאמין דבר ולא יציירקו ויש אחר שיאחר דבר‬ ‫א ט ח ח ס אצלך כשהספרם בטאמ' מבלתי שחציירם ותאמץ כהם כל שכן כשחבקש מהם‬
‫ויציירהואכל לא יאמין שהוא כן • )יש אחרים‬ ‫האמת הוא קל מאד• כמו שתמצא רבים בון הפתאים ישמרו אמונות לא יציירו להם עניין‬
‫שיאמרו אמונות ויציירוס)יאמינו שהוא רן ‪.‬״‬
‫ויש מאמיני׳ שיאמרו אמונות ויצייחס)יאמינו‬ ‫בשוספגיס • אבל אם מלאך לבך לעלות לזארת המדרגה העליונר‪,‬מדרגרת העיון '‬
‫שהוא ק כמציאות והס כן כמציאות חאי;‬ ‫ושיתאטת לך שהשם אהד האחדו׳האמתית • עד שלא תמצא לו הרכבה כל ‪ • S‬ואין‬
‫האמונה' היא אחונה אמיתית וחי שיאמר‬ ‫^‪.‬עצמי‬ ‫להשוככושוסחלוקכשוםפנים• דע שאין לו יתעלה תואר‬
‫אמונות ולא יצייר‪ :‬אינה אחונה וחי שיאמר‬
‫'ל” י אנל לי( יאמר שהוא נן לא‪1‬אמ'ש‪).-‬א‪.‬ואמץ אנל>ןי שיאמיןשהוא כן)יצייר מיה ש‪,‬אמי מקיא אשונה מצד ‪ iwcpu‬שיאמק שי‪,‬א ‪ p‬״ ק ד( א»נה מיולט)א״‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מניה אתיחיח תהיה צודקת)אס לא ימצא כסכל‬
 ‫מורה נבובים חלק ראשון '‬
‫־ *‬
‫מקרא ׳ הענץ המצוייר וכי׳ ך ר״לישנדר האמנהי^יא שיצדירבשכלן ענץהאי>ןנהההי^‬
‫מי‪-‬ם י־א״יי ־>׳’ל גח״ילי( ״ ‪« r‬מ•! י״ל^יולי חא־ו■;■ ^הוי׳^״״י'■‬
‫ש‪ 1.‬פ'פ׳פחדדפל‪,‬י;ארי׳לדםכל‪1‬־‪ 1.‬נפ״‬
‫‪ v‬ענ‪-‬יו‬
‫?>‬ ‫____ ;____‪s‬‬
‫וענץהתארי'‪s r‬‬
‫האחדות‪, 3 r‬‬ ‫™״^ ‪s :‬‬
‫י לא היו יואמיני' בו כן ט ‪.‬הגזרה^‪ .‬האש^‬
‫מי שהאמין שהו<־> אחר בע ‪ 4‬תארים רבים • כגר‬
‫‪.:‬סותרת לאארת בלא קעקן ואם יסיהאס זא^‬
‫האמונה ר״צחסיכחר במופת *מה שהות‬
‫‪ .‬מ זמין ולא יהיה הפשר מצופה כשום פנים ^‬
‫‪.‬תהיה ההאמנה ההיא תמתוו‪ :‬הפרק הי ‪f‬‬
‫הנע‪ :‬לענין מאמיני התתרי׳ העצמיי׳גו י■?^‬
‫ומכאן ואיצך‪:‬ידבר בתאריו יע׳ ויעשה ניזיי‬
‫; מופלג בהרחקת התארי' כל ית׳• זכאי וה‬
‫יותרו עליהם וימשן כביאור‪ :‬זהעד■ סוף הי׳ז‬
‫ע״ב ;‬
‫פרק נ א לעניןזרר״ל מ ‪ 7.‬הנחת הנימוסי‬
‫׳‪ ,‬עצ ביטול• ‪;,‬תלק ר״ל‪..‬העצם‬
‫הפרידי*‪ .‬ומזה הכת הוא וכו׳ר״צ נקו שלאהיה‬
‫‪ :‬צריך לאריסטו' להביא תועות על ‪ .‬חציא^וא‬
‫כתנועה שיהיה לה מציאות חון לנפש חנז לא■‬
‫בעבור אותס שכפרו במציתותה ככה אנחנו‬
‫י ‪ .‬לא היינו נריכיסלבטל התארי׳ העצמיי׳חמנז‬
‫ית׳כי הוא ענין מכואר אט עעכו'שראינו■‬
‫אנשים שחייכו לו ית׳ תארי׳עצמיים ולזה אני‬
‫צריי^יס לבטל דעתם ‪ :‬ואיןשם ע;יין שלישי‬
‫«לתי‪.‬חיוכו׳ ר״לשאין &ס הבדל שלי^י‬
‫שיצטרך להבדל האדם מזולתו ט כאלו השק‬
‫ענייני׳ והסהתי והמדבר הלא האדם נכד^‬
‫מזולתי י^כדל עצמי ואין שום הבדל אחי‬
‫־ עצמי •' פ״א אין כין הגדר והנגדר שום דני‬
‫עצמי שיהיה עצמילנגדר ט כל הענייני‬
‫העצמיי׳הם בגדר ‪ :‬אשר שמו‪ • .‬ר״לאשרשס‪S‬‬
‫שמו‪ J‬ואנחנו לא נמנע ז‪ :‬וכו׳ ‪ .‬ר״ל אם‬
‫נאמד שה‪/‬ארי'העצמיים הנאמרים^כש' יח ‪.‬‬
‫הם מצד ז‪ :‬והסשיהיו פי׳שסזהלא נחנע נחי!‬
‫הכס מצד ז‪ :‬אבל מצד י אחר אי אפשר ני לם‬
‫יהיו תא־יו י ל ביאו׳ שס יהיה נגדר ויהיה צו‬
‫סבות קודמות והש׳יללא יגדר כי אין לו ס ק‬
‫אחר ייזה■‪J‬‬
‫כפרקהכתחח;‬
‫זה כפרק הכא‬‫לן״מיע^תזשיבח‪/‬־זה‬
‫‪'.‬קודמות כמו שיבת;־‬
‫ולא בשלילת שסהמקר׳יר״ל אלפי שמאמינ‬
‫התארי׳ אמרו שתאריו ילהס בלתי המתיני‬
‫‪ ,‬אכל הס ענץ מוסף ואמרו ג״כ שאין חקר|‪5‬‬
‫בו יתעלה מ׳יחלא כשלילותס שם המקרי'‬
‫ישולל‬ ‫מחנן י ל‬
‫‪ .■, ■ w‬שם טוב‬
‫*‬ ‫• *‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^ __ ‪t .‬‬ ‫‪^1.‬‬ ‫?•‪.‬״וי••‬ ‫‪ . ..‬י‬
‫י ״ ' י ^‪.•:‬י*^‪?> ('.‬‬
‫״גי! ^^ר כתן^'‬
‫כ׳יד^רים שקוהין‬
‫? ‪tn p‬‬ ‫_>‪JP‬׳ ‪r‬‬
‫_‪ vpr3‬״‪1 p v (rr’p1‬‬
‫״ ' ‪ °‬י׳‪ 1‬י•־ ״' ״ ’ * ׳ ״ ״ ״ ״'‬ ‫'לי<'צ"י‪ 1‬נ ‪ k‬פנ‪-‬ן מ‪ .‬ס פד׳•‬ ‫ה‪ 1‬ריןי«•‬ ‫י‪ 1‬גס‬
‫‪ P‬״' ־ ‪ w -‬א״־הפפ■ י‪.‬פפ‪-‬לאפ‪!1*.‬ד‪,‬‬ ‫‪ •'l'.‬י ’‘ ׳ז ; ‪ o‬ר•נ‪^u‬וצ‬
‫י ליני כנג הח‪,1‬ר‪^^.‬‬
‫ענייז״ וכמו שנ ‪ r‬נ<»‪r‬‬ ‫עצמי כשום‪.‬פנים ולא בשום‬ ‫‪:‬אמונה ולכן אמי ‪ 7‬ע תמה המעיין גמאקרי‬
‫יייל‪-‬־ז ‪.‬ח‪ 1‬נ ז‪.‬‬
‫לשיא‪s‬מינו;ש;‪,‬ת‪™ “ r 4 » r‬א־־״״״י־ד״ןי‬
‫^יז' ^ ‪ p‬זינן‬
‫״‪);ijin ? }>pr‬‬
‫ענ ם•‪,‬‬
‫כטלתר‪-‬והאמינוורבים כמחשכותו‬
‫אחרכטלתריוהאמינו‬
‫שהואאחר‬
‫אמרשהוא‬ ‫אמר‬ ‫‪,‬ר‪s‬שער‪.‬לת ישעיק זה תבלשיכק^ךלקק‪,‬ך‬ ‫' ח?‪3‬ז&כג ^גתנתי‪, 7‬‬
‫א‬ ‫אחד‬ ‫הוא‬ ‫הנוצריט‬ ‫במאמר‬ ‫וזה‬ ‫אם‬ ‫א ם לא! ‪ ! .‬לג! א פ י‬
‫'»(';׳>‪;1‬שיי ‪ 5‬נת י׳[נ‬
‫אכל הון^ שלשה‬ ‫>‪^r!p7‬‬
‫; י?נונש נכ> גמג‪,‬ז‬
‫מאמר האומו‬
‫האומר הוא אחד אכידל‬ ‫! לשה אהד* ק —‬ ‫^‬ ‫יזייז יצייתו ‪'p7v7P1 -‬‬
‫הוא בעל תארים רבים״ והוא ותאריו אהד ׳ ע ט‬ ‫שיסולק ממנו הגשמות ונן אס •‪/‬אמין שהשם‬ ‫״ ״ נ ו הז^ה‪^ .*p.‬שד‬
‫אחד אחדות אמתיתעד שלא תמצא‪.‬לו‬ ‫י?זי‪ 1‬ש? ענץ שלי ^ו‬
‫הסתלק הגשמות והאמנת היגשיטות הכמורה • כ^ו‬ ‫הי >יןגי ‪ .‬ש‪;) 1:‬ל‪.‬‬
‫הרככה כצל יחוייב שתאמין שאין לו תואריס‬
‫■כוונתי נו והפושנו איך גאמרל‪>5‬א איך־ נאמןואין‬ ‫‪ .‬כלל אבל אנו קהל עלע ישרזז מאמיני׳שהשם‬
‫• גחר תג־ז החדש<‪.‬‬
‫יי?יה י‪-‬לי חיןיזל‬
‫אמונה אלא אחר הציור • ‪ ,‬כי האמונה היא הדדאמנה‬ ‫אחד והמעייני'מקהל עדתישרתל יתתמי;‬ ‫ו‪,.‬ו תחר שנ; ‪;,,‬וח^‬
‫במהשיצוייך שהו?>ן חוץ לשכל כפימדתשיצוייר‬ ‫להס ג״כ שהשם יתכארילו שתין לו תא־ עצתי‬ ‫‪,‬׳'יי ו ׳ ז ז ת ח ר‬
‫כשוס פ‪:‬יס ולא כשום עכין תיונם מי שהחתין‬ ‫^ ^י׳=״ז ‪v i r r ,‬‬
‫כשכל* ואם יהיז‪/‬עם זאת האמונישאי איפשיהילוף‬ ‫שהוא א זד כעל תוארי׳ נ‪.‬בר אמר שהוא אחד‬ ‫י)י'^ ^‪'/tU’r.i * 1‬‬
‫‪.‬זאת האמונה בשום פנים• ולא ימצ<ה בשכל מקוכש‬ ‫כמלתי והאמינו ש‪:‬וא רבי׳ כמחשבתו • ווה‬ ‫\ |>זי‪^:‬י ‪'.‬ז׳זי שהו‬
‫דחייה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרורת חלופה‬ ‫כאלד‬ ‫לא יק־א אמונה אלא אמירה !‬ ‫י׳י ״ ‪q i t r‬‬
‫כוונתרו יחכושינו חין נאמר לא אין גאתין ן‬ ‫יילי ת׳(ש'ר‪.‬ז‪ 1‬נן^‬
‫מעקיך־ התאוור־ת‬
‫התאוורת‬ ‫וכשתפשייט מעליך‪.‬‬
‫תהיהאמתית ‪ ••.‬ומ‪^/‬תפש^יט‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬י‬ ‫^'ןהאמונהתלת^׳ך^‪^^^,^,‬־‬ ‫נ נתן‬
‫והמנהגי ״ותהיה כעל תבונה • ותתבונן מה שאומר‬ ‫שיתי׳ כן בתצ‪^.,‬״; ^‬ ‫ש ״כל‬
‫‪ • W‬יל שליל ח ת ״‬
‫אותו באלו הפרקים[הבאים • ‪ .‬כהרחקת הת^‪.‬ריס‬ ‫'‪::‬מונה הי‪ :‬ה;אחנ‪ :‬כמ‪ :‬שצוייר ש‪:‬זת ת‪,‬ן‬ ‫רייז^מ׳יתחח׳שזןת‬
‫לך מה שאט‪?.‬רנו בהכרח ״ ותהיה גייזזמי‪.‬‬ ‫‘יתאמת ‪/‬‬ ‫לשכל כעי מ‪ :‬ש־צי־יר כשכל אף שלא נ‪:‬י‪ :‬כן‬ ‫תינל‬ ‫י׳י‬
‫ייז^יי נתי‪-‬׳ור חזר‬
‫‪.‬‬ ‫ה״רח‬ ‫יחיד‬ ‫שיצייר‬
‫שיצייר יחוד השם״ לא מי שיאמר אותו בפיו ול‪> 4‬‬ ‫ד«י;יפת נ גלי הי׳־וינה ה^ת־פ‪-‬ייתמי‬
‫יאט י‪':‬ה עס זאת ה‪:‬מוכ׳ שתי אעשר־ שיר\‬ ‫( זי״י‪ :‬צחכת; נזל‬
‫״ ״’׳ר יידע חו נעל‬
‫יצייר לו עגיין • ו‪.‬יהיה סבת הנאמ' עליה׳ קרוב אתה‬ ‫אלופה נשום כ;י׳ ויצייר השכל ‪ : 1‬בי׳יופן שלא‬ ‫«לונל הק‬
‫בפיהם ורחוק אתה מכליותיהם •‪ .‬אבל צריך שיהיה‬ ‫ימ־‪,‬אלשכצמקוס דחייה לאמונה ההית ■לא‬ ‫ל ני הו^; ניח‪ 1‬ר ”®‬
‫‪.‬לשער אעש־ית חל‪1‬פה תהיה חמת ודעכי‬ ‫י ם החדש יאחחימ‬
‫האדם מכת מי שיצייר האמת וישיגהו ״•■ ואנמו לא‬ ‫והו כדרה^יעה האמיתית והיא הידיעה‬ ‫לשיש! פי‪-‬חתר‬
‫ידברכו כמו שצווהחשוביכם ונאמר להם אמרו‬ ‫‪.‬המועתית ואף שיהי' אמת הדבי־ שהוא מאתץ‬ ‫'שליל תתני הזיז^• ‪.‬‬
‫יאי‪:‬פש׳ ש־הי׳ יולופו ולא יציירהו השכל זחת‬ ‫יייילניר ני <ושי‬
‫‪ -‬בלבבכס עלמשכככס‪-‬ודוטו סלה ‪ :‬פ‬ ‫‪.‬‬ ‫יישליל ^‪1‬ןתס’ מ תנז‬
‫האמונה לא יקיא א מנה אתי‪/‬יתכי האמינה‬ ‫י מי אדס ^ ‪ cfi‬הן‬
‫פרק אחד וחמשים‬ ‫‪:‬אחתית הואשיצוייר בשכלכמו‪• .‬שהואקוז‬
‫‪ ,‬ש״ ויהי׳ כן לשכל כמו שיצוייר כשכל והכן‬
‫ה•׳ שש הידש‬
‫י גייו וניחירועל‬
‫זה כי היא נפלא ונעלס מהתערשי'* והבס אל‬ ‫שלחית ולח כשלילי^‬
‫עניינים רבים מבוארי'נלויים *‬
‫מו ש ב לי ט ר א שוני ם‬
‫במציאה‬
‫י ‪r‬וו•ו ‪v‬זירז‬
‫מאמה ותהיה אז יוי שי ייר יתזז השס^לאתי‬
‫שיאמר אותו כפיו ולאינוייר לו י העכין ויהיה‬
‫ש הי״זרה תתחדי ?‬
‫שלויחישןללעכינז‬
‫תד שהס תחריש>‬
‫רם רג ש סיו מ ה ם מ ה ש ה ם קרובים לאי^ו* ע ד שאןכל'‬ ‫ק״וכמהנאמר עליהסקיוב אתה כפי;ס‬ ‫‪ .‬על<‪.‬‬ ‫ייןי ש‬
‫ש^י׳י‪-‬יטופת •^‬
‫מו שייי א • ל א י צ ט רך עלון״ ס ״‪,.‬ן ^‬ ‫ייאמן מכליותיהם וצרין האדס שיהי׳ מכת מי‬
‫הונ ה ה א ד ם ב־■‬ ‫ש־צייר האמת ו־ש גהו ■ואם לא ידני בו כמו‬
‫קע^ש‬ ‫'־ ' ‪.‬‬
‫;‬ ‫׳‪.‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...........‬‬
‫כגזציאות התנועה♦ ומציאות היכולת לאדם•והגלו'‬ ‫‪t‬ירז ‪ v‬י ‪0‬וד^‬
‫שציו‪.‬החשוכים ונאמד להם אמרוכלבככס‬
‫ההויהוההפסד • וט^יהדברייהנראי׳לחוש״ כחוא‬ ‫?גל משכבכם ידומו סלה כי הדבור הפנימי‬
‫האש״ וקר המיס״וביוצזצ כאלו דבר‪:‬ם רבים • אמנם‬ ‫הוא הנמה כשיסכים עס המציאות כי היא‬
‫אחתית ואחר שהוא גדר האווונה התתיל‬

‫ףנז אמר •ט במציאות י^ ■ «•‪.‬צרב■ אנשי ההבמהלהעמיד! “׳דברים ההסהגלניים ״ ולבטל מציאות הדברים ‪pnn‬‬
‫מהשבי _‪.‬כמוע‪-‬נ;טצא‪.‬אריפטו'יקיימ התנועי‪ • .‬בעבורע־הורהקה • ויביא מו‪ 3‬ת על בטול‬ ‫״״״‪;,‬‬
‫^ מי׳י׳יק! ״ בעבור שקיימו מציאותו ; • וגזזה הכת הו^? הרחקת התאריך‬ ‫לאלי י‪:‬ד שאפילו הלנ ז האדס כמל שה‪/‬א לא‬
‫מהכור׳ ית' י‪ .‬וזה כי העניין מדשכל ראשון ״ והוא שהתואר בלחי עצם המהואי‬ ‫העצנזיים “ ־־^׳‬
‫עלי‪.‬ס מיפת ־כמציאות־ ‘ התנועה י״ ”‘ ‪.....‬־*‬ ‫יצט־ן י‬
‫זביד־יאזת הב זירה לאדם וט יש ל ‪ /‬יכלת‬
‫המתואר ‪.‬יזיי^‬
‫עצם ‪>1U, .‬ו‪U-V‬‬
‫ההוא ׳‪-.P‬״‬ ‫התואר‬
‫‪- ........‬‬ ‫היה‪•.....‬יי‬
‫מקרה ״ ‪ .‬ואס ‪.‬‬ ‫בן ־הוא‬
‫‪ ’ r -.......‬׳‬ ‫*•עצשואס ‪P‬‬
‫נוסףף ‘•^‪^,‬וא‪.‬ס‬
‫לעשית דב־ והפכו והגלות ההוייה וההפסד ושהו‪,‬א עניין ‪1‬‬
‫וטהעי הדכייס הנראים נחים האש וקד המי׳ התואר כפל במאמר לבד״ כאלו תאמר שהאדם הוא האדם • או יהיה פירוש שים‬
‫וכיוצא באלו דברים רבים אמנם כאש־ יצא! תאמר האדם הו|;|חי המדבר כי החי המדבר הוא עצם האדם ואמחתו ־' ואין שם עניי(‬
‫ליגות ‪ r n‬אשחטועה ־או ממי שכיון זה לא שלישי זולת ההי וז|?דבר הוא האדם ״ והוא המתואדבהייכם ובדבור ״ אבל עניין ז ^‬
‫טעבודשהוא היה טועה אכל רו‪ ':‬ל ה ט ע ו ת‬
‫התואר פירוש שמ״לא ז ו ל ת ז ה ״ בא^וחאמר שהדבר אשר שמו אדכפ‪-‬חוןא הרבי'‬ ‫כעני־ טכ גמה שעלה בדעתו' כמושראה‬
‫המורכב מן הז^יס והדבור ״; הנך‪ .‬כבר התבאר בי התואר לא ימלט מאהד משני דברים •‬ ‫לקתור כת;מ ס להדאו׳ עצמו חכם או לקיים‬
‫אס שיהי ה הוא עצם המתו ויהיה פי׳ שם ״ ואנחנו לא^ נמנע זה בהק השכם מזה הצי‬ ‫אש'החוש סותר ל־ אז היז־שכל‬
‫*־ ״ ן יהלך בדעות ההס כנגד טי‬
‫אבל מצד אחר כמו שיתבאר )בערקשלאתריי( ואם יהיה התואר בלתי המתואר אבל זץ^‬
‫עניין מי סף על המתואר ״ זה יביא להיות התואר ההוא מקרה לעצם^;ההוא ולא בשלילה‬
‫י״״ ’־'"״־־ ‪ r‬מתארי ד־־‪.‬כוראישולל עניינו ״ כי כל עניין מוסף ‪ W‬העצם הוא משיגאוהו‬
‫;;‬ ‫•בלן;‪,‬‬ ‫?‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אל‬
 ‫מרקאש‬
‫‪ I‬ץ'‬ ‫כה‬ ‫שם טוב‬ ‫אג‪ 11‬ךי ^יימןךה נבוכים‬ ‫‪f‬‬

‫‪3‬ע‪ •5‬העיזפיג•‬ ‫המחר׳ והמשל כזה שאם איש א‪/‬יאמץ שהחכמה אשר בנפש היא מלת הנפש ויאחר‬
‫'‪)p‬לל^עבץ ה>ןקרינת בי שליצמסאיפה אלא כדינור לכד כי כל ענין שיהיה חושן‬
‫מעצם ומס‬ ‫שלא ימצא שום מקרה בנפש לא בעטרוה ישוללשס החקרפ אחר שאומדס‬ ‫‪ :■>3‬העצם הענין הה>א הנושף הוא מקדה כענס וכלמי משלים אחתתו)זהו עגין‬
‫״ סנ מ ה בנפס‪1‬היא ״לי; י‪.‬גט ואס ‪ p‬נענו׳ וה הטעס יו׳ יו טו ״“י פיהיי‪ .‬נו מקדיימ ‪ :‬ז‪0‬חנמ‬
‫ה ציין ליהן הרצין‬ ‫התקרה והס אמרו&גי האכי׳ האחי כי מאריו יע׳ צןספיש על העצם והשני שזמאר‬
‫־־ ם‪1‬ס ״;אי ני׳ש ני אס יהין ל! קאר<״‪ ,t s‬דניים רנים קדומים «ץ הא״״יו נלל‬
‫ממעות‬ ‫גי לוה‬ ‫ההוא הנושף איצו; מקרה וזה שקר ‪ :‬מחובר חג מה שיתחייב וט•* ר״ל זולת וה‬
‫מ<(»י>ת‬ ‫שהיין‬ ‫אץהרכבהבו‬ ‫אלאבהאמץעצסתחדפשוט‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪..........‬‬ ‫י‬
‫המעס אי חפשו־שיי הת כו ית׳ מאריס נו בשים ‪.................................‬‬
‫מחיניות התיודים למייי ‪ :‬ח ם‬ ‫עניינים » ירצ׳ ־‬
‫רכוי ־־ ‪.‬‬
‫מכמיות*‪ .‬ולח ־ ‪.‬‬
‫ולא מתמר וצורה ולא ממציאות ומהות אבל סיומרגן • דיצה ג •‬ ‫ענ העצס כי ימתייכ מזהשיהיו עניניס רבים‬
‫מאי וה צד‪j‬שחןסצו ובאי זה בחינה שתכחנהו •יה &ין»ר‪ 3‬י ג ה רנ ע‬
‫קדוחיס ויהיה הוא ית׳ וומרמאחד י הענינים בי^תימ^ים אמתהו • וזהו עניק המקרה מ חוברי‬
‫מקומית כי לי•‬ ‫הכלליים אינם נמצאיס ל ל ש‪:‬ו;ניני׳הכללייס מה שיתחייב מהיות דברים רבים‪ ,‬ק דומים א ס יהיו‬
‫מהמין‬ ‫“אף'שאנו אוחרי׳שכל משכיל יציירו‬ ‫אחד תח‪^/‬הוכי‬
‫בהאמין‬ ‫והס השוגים והמ ניס אינסנמצאי' ח‪1‬ןלנפש התארים רבים ‪ .‬ואין האחדות כלל אלא‬
‫גקתלת המתשנים‬ ‫הג׳‬ ‫אלו‬ ‫שבו‬ ‫בו‬ ‫הכוונה‬ ‫אין‬ ‫א׳‬ ‫ושהשכל‬ ‫ומושכל‬
‫מצייווקכי יןסלגש־ם‬ ‫דברים א ^ ‘נאחר שדבר אתד בעצמו נקראו‬ ‫•‬ ‫עניינים‬ ‫ולח נעדרי' * )הם נמצאים במלות ונו׳ ר״ל • ‪.‬עצם אחר פשוט אין הרכבה בו ולא‪.‬רבוי‬
‫ני פ צ‬ ‫אלו השלשה שמות ; וכבר הגיע המאמר יכל סיומן‬ ‫» ו העניניס יאמרו כמלוא לא שהשכל ימצא אבל עניין אחד מאי זה צך‪,‬שתביט בו ובאי זו‪ .‬בחינה‬
‫ברפת הדמיון היין‪.‬‬
‫שתבחנהו תמצאהו אחד ולא יחלק ‪;,‬לשניעגייניזן כר‪».‬׳ מבעלי העיון בחקרס כי מואריו ית׳‬ ‫אמתות כאלההדכרים ‪ 5‬וכשישוב אתרם‬
‫גלתי }מציויוצלמ‬ ‫ומעמידם ♦ר״ל כשישוב האומר והמעמיד אלו‬
‫יזהו יומר י משמיר'‬ ‫בנאןספר‬ ‫•‬ ‫מעצמו‬ ‫יונא‬ ‫דבר‬ ‫ולא‬ ‫עצמו‬ ‫אינם‬ ‫הדברים עם נפשו לא ימצא רק בלבול וקצור ז ‘בשום פנים ולא בשום סבה • ולא‪ :‬ימצא בו רבוי ? ‪W‬‬
‫ס ה•‬ ‫לעת אחרת בתואר שעד הנה את׳שי״אשהש״י הלמייגית‬ ‫ו­‬
‫בעל עןאךי׳‪/‬שתלו התוארי׳ אינם מקרים‪ ,‬אבל שומריס מה שעיל»‬
‫היש בין הנמצא וכו׳ ♦ רוצהלומ׳מה שאת׳ חוץ לשכל ולא בשכלכמושיבא עליו המופת בזרה‬
‫הס עצמו ובעבור שכבר התבטל זה שחי אפשר בדמיונם צא זילמז‬ ‫‪.‬השוגים והמינ ? אינם נמצאים ולא נעדרים ד^אמר •ובכר הניע המאמר באנשי׳ מבעלי העיון­‬
‫)העולה בדמיון הוי•‬
‫תאר‬ ‫נל‬ ‫כי‬ ‫הדבר‬ ‫מעצם‬ ‫ויהיה‬ ‫שיהן^התואר‬ ‫‪.‬היש אמצעי בין מציאות והעור וה נמנע אי כאמרם כי תאריו יתעלה אינם עצמו ולא דבר יוצא‬
‫צ)יר הגשם באמת‬
‫הוא זולת המתואר לוה אמרו קצתם שהש״י יש ‪1‬ז"הו אמרו והיית‬ ‫נין היות שני ונו' » ל ל מה שאמרו כעלי מעצמו ‪ ;•.‬וזה • כמאמר• אחרים הענייניכם‬
‫לו תואדיס ואינם עצמו ולא דבר י‪1‬צא מעצמו המצוייר קמיד ‪i3n‬‬ ‫דגר‪ ,‬רוצים בזרה הענייניט ■ הכללים א י נ ס‬ ‫התארס כי תאריו ית׳ אינם עצמו ולא‬
‫יוצאחוז מעצאוזה אי אפשר כי התארים ההם‬
‫אינם עצמו כי אס' היה הדבר כן לא יהיה השם •שם שהוא עצת‬
‫אחד לכן רצה לקנן ההפכים יחד ולולשהש״• בעל מאיים ‪:‬‬ ‫‪.‬הסזולתו ית’אןעצחוימ לכד לא מלתו! ואמנם נמצאים ולא נעדרים • וכמאמר אחרים ה ע צ ט‬
‫הצריך ל‪1‬ה ובו׳ לל הכרח •בעלי התארים '‬
‫‪■.‬םל‪,‬״קד‪.‬םם״א‪-‬־־ עצמ״לאד־וי‪«,‬‬ ‫להאמין כי תאריו ית׳ נושפי׳על עצתו הוא‬
‫ןזעצחו ואלו כברקובצו ההפט׳יתד ; כמאמר ; פרק ל ב‬ ‫‪.2‬‬ ‫^‬
‫י^חרי׳שאומרי'שהכוללי׳נחצחיסהרצון צורות‬ ‫תמיד לבך והם נמצאים במלות ולא בדעות כל שכן‬ ‫מצל שהם שומרים הדמיונות ומציירים‬
‫•והגשמי שהם קצת הדברים שיאמר עליהם‬
‫האפלטוניות ואינם נמצאי׳ • ומאמר אחרים התלק הראשון כי‬ ‫שם עצם ל שם העצם יאחר אף על הנכלל להם מציאה חוץ לשכל • אבל הס כמי שידעת ויד?‪3‬‬
‫משם לא יגדר לשי‪,‬‬ ‫לפיכן אחרו קצת ורואלשלא נמלט שוס גשם■ כל טי שלא יטעה עצמו ישמרו בחב הדברי׳במאמרי׳ ^ןעצספרדיי אינו במקום אבל יטר‪ T‬הגבול‬
‫שאיו־ ‪,‬לו סבות‬
‫ו ה ד ני‬ ‫שתשתדל אומרם לשמרם בחב •דברים ובהמשלים ‪)' .‬שכאדם אין לו פועל כלל אבל יש לי הקנייה קודמלת‬ ‫שאץ לו תארים רבי'לפיב׳ מייכו לו‪.‬יתעלה‬
‫בשגויךי‬ ‫‪1‬ד‪1‬יר ר״לבחירה ; ואלוהדבריסיאחרו לבדנהס »נדר‬ ‫דירירו יו‪-\-‬ד‬ ‫תארים רבים עממיים‪:‬והענ נ ס המושפיסלל‬
‫ו א מי‬ ‫כמצאיסבמלותחצהלומרבדכורלאשהשכל הקודמות‬ ‫י‬
‫והכן אמדו במאמרים המכס מלקי הגדר‬ ‫אחתתם ;; והכן‬
‫יאתתאתתתם‬‫״ יאמע‬ ‫חשבו שהוא ית׳ והתנין האתר‪,‬התארים והס ובפנים רבים מורכביסממחמקת נצוח‬
‫ע&‬ ‫שמשתדל חמרס לשמרם כו׳ יגד לא ימצא דבר קידחימ ׳‬ ‫‪.‬המוספים על העצס‪-.*,‬ו^;שיס נמשכו אחא וז וכשישוב אומרם ומעמידם באלו הדברים עם נפשו‬
‫המוגד׳אי מאותרים‬ ‫ר״ל החלוקה הראשוצל‪^^,‬ק לשני חלקיסוזהו‬
‫מחנו ומי־ שמלקיל‪-‬‬ ‫מלת הבלבול ו׳קצורי השכל וע׳ ‪ .‬אמנם מה‬ ‫אמרו ואנשים ןנו]‪^.‬כמז‪.‬שאכארק>‪5‬ךקים ל ל לאמונתו לא ימצא דבר • זולתי הבלבול וקצרת יד‪,‬‬
‫שציין לזה ונו׳ •‪ ■.‬הרצון בו כי מה שהכריח קודמיסעל המוגדר‪,‬‬ ‫השכל שהו׳ ישתדל להמציא מה שאינו נמצא • ‪.‬‬ ‫•‬ ‫וזה כפרק נ^ג קוה ה^״ק■ ‪4‬׳ן‬
‫ל^עצי התואדס להאמין כי תואריו יתעלה ‪ .,‬ה® המודיעי׳ עצם‬
‫מפו ר ת‬ ‫נוספיס‪.‬על■‪,‬עצמותו הות מצד סהס שומרים הדנר‬
‫פ רס ל ב המעיינים‪ .‬המדכרים • ר״ל ולברוא אמצעי בין שני הפכים אין אמצעי ביניהכם‬
‫מזולתו בלנריס הם‬ ‫שיולעים הענייצתזככיאיר ‪ ■J‬כלל היש בין הנמצא ושאינו נמצא אמצעי • או בין‬ ‫‪.‬‬
‫הדמיונות ומצייריסתתידחהגשמיסשהתוארי׳ מציאו׳אותוהגגדר‬ ‫’ היות שגי‪,‬ב רי ם האחר־ מהם הוא האחר או‬ ‫‪,‬‬ ‫לאדם‬ ‫מחייבים‬ ‫כשאנחנו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫החיוב‬ ‫ו!>ענינו‬
‫בהס הוא זולת המתואר ויראו שהגשם מן בעצם ואס יש דנ ר‬ ‫החיות או הדבור הוא יחש‪ ,‬חיוכי קחותר‬
‫׳העימיס ומה שיתואר בגשם הוא זולת עצמו מן הנמצאים שאי‬ ‫•; ואמנם ‪-‬חצריך לזה מה שאמרנו•‬ ‫לו זולתו‬ ‫המחויב‪:‬כשקרוק אשר לפניו לל שאם יהיו‬
‫אס ק י*‪.‬סהשס‪ ,‬יתעלה הוא עצם ויתואר אפשר שימצא דבר‬ ‫חלק מהות תהיה מהותו מוךכגת ואם תהיה טשמירו‪1‬הרמיונות • והיות המצוייר תמיר מי ק‪.‬‬
‫בתואריס אס כן הס זולת עצתו ; )יינשיס קידם לו אי אפשר‬
‫לגדרו אלא נדברים‬
‫הגשמים הנמצאים שהם עצם אחד מן העצמים וכל‪,‬‬ ‫מהותו מורכבת יט‪ :‬לו גדר ואם יהיה לן גדר‬
‫המאוחרים מ מנן‬
‫גמשייס און! הדמוי* הרצון כי כעלי התוארי׳‬ ‫^'היה לו ית׳ חלילה סכות קולחות ני הגדר ־ עצם מהם בעל תארים בהכרח • ולא נמצא ‪ .‬לעולם‬
‫יחלקו לשני חלקים מבס אומרים שהשס הוא והדבריס המאותרי'‬
‫תנו ע ת‬ ‫גשם בעל תואר ס י הרצון בו שחשבו שהשם הס נ מו‬
‫הואמקובן משדג והבדל‪.‬ואס כן זה שקר עצם גשם מופשט במציאותו מבלתי תואר• ונמשך‬
‫ית׳מא גשסכשאר הגשסוכי יש לו תוארי׳כשאר הגלגל המורה ע ל‬ ‫מורכב‬ ‫ננזקתתהתל׳אשרלפניזהו אינז חמהשיושלם ‪:.‬י אחר זה הדמיון וחשבו ‪ m w‬יתעלו־־‪ ,‬כן‬
‫הגשתי׳ וני הוא דומה לגשם ואנשי׳ סרו חזה מציאותו או שאר‬ ‫‪3‬ו • רוצה לומר שאינו ענין‪.‬עצ)ןי אלא עצין‬
‫שעוליתיי הר■ ירים‬
‫המופפים‬ ‫מקרי• ויספיק בו‪ :‬רוחק מאמתתן‪ .‬לל א ס ‪ .‬מעניינים חלוקים רבים עצמיים והעניינים‬
‫טליו על דיר שאתר‬
‫בדרן והרחיקו הגשסוהשאיח התוארי׳ואלו לא ׳‬ ‫נאחר שיהיה הוא ית' משכן המקרי' יספיק ' ■■'על ה ע ^ ^ נ ש י ם נמשכו אחר הדמויוהאמינוהו‬
‫נמשכו אחר הדחוי אבל נמשכו לזה כעבור שאז מרום עיני כ ם‬ ‫בזה הדעת הנפשד שיהי! מרוחק מאחתמו גשם ב ? ^| ר י ם • ואנשי׳ סרו מזה הדרך והרחיר>‬
‫רדיפת פשעי‪.‬התורה כמו שאבאר כפרקי זה וראן מי ברא א‪.‬ליז‬
‫השני וזס‬ ‫המאחר וזה בפרק נ״ג יתבאר מכל הנאמר החלק‬ ‫רדיפת‬ ‫יתעלה ואץ אנו צריכץ'להביא ח)פת על שאי הגשם וה^אק־ו התארים • כל זה הביא אליו‬
‫התיוה‬ ‫ענינו‬
‫כי אנשים מהמינים' בתוארי' כש״י ותאמיני׳‬ ‫בזה‬ ‫יבאו‬ ‫אפשרשיהיה הוא יתעלה משבן המקרים ני זה •־ פשוטי ס^יי התורה כמו שאבאר בפרקים‬
‫חיוכ‬ ‫רוצה נו‬
‫־‬ ‫הענ ץ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬כד מבואר הוא כתחלתהמחשבה‪:‬׳ואין ענין‬
‫שהתואר והמתואר הוא דבר אחד וזה שקר כי הקואר למתזי‪.‬די ‪t‬‬ ‫אוארס לא יתאיין • רוצה לומר אמד ה‪1‬כ אני‬
‫התלת‬ ‫התואר מהוייב שיהיה זולות המתואר ואסיהיה‬
‫הדבר כן יהיה השם יבעל מקרים וזה שקר אף‬
‫כפי דעתב״ר יהיהגשסעס שיתחייב מזה‬
‫פרק שנים וחמשים־ ‪:‬‬ ‫תמה מאד מאלו המאמינים התאדיסעצמייס‬
‫מ יתעלה שהרחיקו ׳ ממנו יתעלה ‪,‬הדמוי‪,‬‬
‫והאיון וכשהסמרחיקיסתמנן ?איון איןכונתם‬
‫שיהיו דברים רבים קדומים‪ ,‬וזה ככר התבאר‬ ‫מתואר שיהוייב לו תאר ויאמר שהוא כך‬
‫ד־צונס להרחיק ממנו ותעלה שלא יתאין רוצה‬
‫בטול! ואנשים חשבו שתוארי השם אינם עצמו‬ ‫וכך • לא ימל^יהתאך ההוא מהיותו מאהד‬ ‫לזיזל ^לא י ת פ ע ל ת ני זהו מבואר‬
‫ולא דבר יוצא תעצק! )והיה אם כן ההפכים‬
‫נמצאים יחד ואחרים חשבו שהש״י הוא גשם‬
‫כעל תואריס וחהס שהרחלקו הגשתו׳ והשאית‬ ‫י' ״•־׳׳•*‪r I# jfc' w‬‬ ‫»‬
‫התוארים וזה גם כן יתבאר כטולו אחר שהשם‬ ‫‪,‬‬ ‫המן‪#‬י •וז ה התאר הוא;המה‬
‫ש^יז־־יתעלה‪:‬‬ ‫אינם מלווניס‬
‫אץ בו זולת עצמהכל תואר הוא מקרה } ‪.‬‬ ‫ואמתתו •כבר בארנו)בע׳שלפניזה ( שהוא פי ש ט‬ ‫איכות וזהשוה כי‪^,‬״ר ‪^^ 5‬חוו‪ 3‬עצתי הוא‬
‫פרק ל ב כל מתואר־ שיחוייב לו תואר‬ ‫־לא דברן‪ •%‬וזה המין מן־התארמרוחקמן האלית‬ ‫ונו׳ רוצה לומיך כל תואר‪ .‬שנתאר לעצם אחד י‬
‫ויאחר הוא כן לא ימלט התואר‬ ‫אצל כל אדם•־ שהוןן>;עלה אין לו סבות קודמווק‬ ‫הנינוחישיהיה‬
‫ענקי רוצ׳לוח׳שיהיה‬ ‫י»י*ז׳‪.•,‬׳•’יק‬
‫‪-‬איוב״עצמי‬ ‫ויהיה יי'״׳׳׳‬
‫התואר ההוא‬
‫ההוא מטותו חא' מאלו החלקים הה׳ כו' בזה‬ ‫שהם סבת׳מציאוחו ויונבל בהם • ולזה ד!וא מפורם‬ ‫התאר נשוא על המתיאר צא כמי ההצטרפות־ ־‬
‫הפרק רצה הרב לבאר איזה מהתואריסראגי‬ ‫אצל כל אחד מזדזמ^מגי׳ המדברי׳ למה שיאמרוהו‬ ‫ונחו תארי הפע‪1‬למ״ הנה התאי■ ההיא לא ;‬
‫לתאר לש״י ואי זה מהתואריס ראך שירוחקן‬
‫ממנו כי התואריס אשר לא יביאו אל רבוי ה©‬ ‫כי ה ש ם־ ^ א ^‪ :‬והחלק־השני • שיתוארהדבר‬
‫אשר הנכיאיסאמרו עליו ואמנם התוארי׳אשר‬ ‫בחלקנררו כמו שיתואר וזארם בחעת או כרכר • וזה‬ ‫■' ” י ’‬
‫החאיניני‪ /‬כבי‬ ‫פיהיה בעל איכות ” ’‬
‫וכו‪/‬ואל)‬
‫יביאו אל רבוי ראוי שירוחקו ודע ט כל דבר‬ ‫איש מדבר‬ ‫עניינו החיוב• •׳ שאנחנו כשנאמר‬
‫היחיקו מחנו יתעל^אינו בעל איכות אםכן■‬
‫שיתואר בו דבר יהיה אס מעצמות הדבר או‬ ‫אמנם עניינו כי כל מי שימצא לו האנושות ימצ^‪8‬‬‫הס עצמם שותריס ז׳ה לזה‪ ' ; ,‬או איכות לעצם '‬
‫י * ויש להקשות למה'לא‪,‬אמר הרב או־ נוהדנוד•ווההמיזמןהחארים מרוחקמןהבורדו "יז ’?‘י’׳” '’'י״’ ע;״וז ״ ״”’*״)' ‪S‬‬
‫‪S‬‬ ‫אי״יו אי נמית ‪ .‬לעצם כי ככר יתואר הדבר‬
‫*);׳ אשר‬ ‫‪r‬‬
‫ואחר שהונח ה ראוי שנדע ט התוארי׳‬ ‫יתעל׳אצלכיואדם‪ • g‬שאם היה לו חלק מהות תה!ה‬
‫או‬ ‫ו ‪/yi‬‬
‫ליוו שיאקר בעלישתי אמות • ' זיע‬
‫־• )‪ :‬־־יתואר הדבר שהם חעכמותוהסגדריס או‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ הרב‬ ‫לתיץכיריבו־ ־‬
‫׳ חלקים גדריס ט האדם יאמר שמא תי מדבר‬ ‫‪, . ,‬‬ ‫־‪.‬״־‪.‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫^^^^ת שבס סבות מציאותו שיוגדר ויוגכלכסתז‬ ‫‪,‬אושהואי‪-‬יאו •^גרואלן אמס תואריסע״ד האמת אכלהסביאורשס‬
‫^‬ ‫י ררכדל’‘‬ ‫‘‬ ‫^‬ ‫\‬ ‫‪9‬אץ מהתואריס מרטקיס מעליו כל המעיינים כין המעיינים החדירי׳כי}‬
 ‫^_לק הפ‪5‬ישי וכל ההבדל זלא ההבדל’אכלע^ הקוגיושוןחיל זה החלק כשקרז' אשר‪'.‬לפניחןהחל׳ הג'‬
‫^ז<ור י־ שיתוחר פיי‪/‬לאר הדבר כעכין‪/‬חנת חאחמתז)ענח'» עד שיהי׳׳הענין‪.‬ההוח איני אחה ‪£‬יושל‪6‬‬
‫• ’ ‪ A‬י רי רי צ‬ ‫־‬ ‫׳«ו׳ו י׳נ׳וי צ ל ע ״‪ -‬כ כ חוי צ וו תו ‪ b‬׳ ‪,> j j i‬ו ‪ j‬׳‪ )1‬׳‪ 1‬׳״וינ‬ ‫‪< ciaS‬וח_ד‪ :‬פי'הנ‪ 1‬בו העלם אכל הס נחצתיס^סצם ד‪5‬י׳ הענין ההוא איכ‪ 1‬ח אחד •י זצבר ידעמ כי‬
‫‪ i‬י■\יוי‬ ‫חאביא חשליצז מהארבעה חוגיס על דרן האח׳ד ר״ל שיהי כל ‪•^’P‬‬ ‫‪ ; p9‬ידמי^י כי האיכ‪1‬א הזא ^נניזן׳ו׳אם היה נחלא לי עזאריח׳זה■ החלק היה הוא יחעלה מ^(‬
‫^וחרהבנ‪1‬ן^כיזד\רקוקקאד‬ ‫‪’jiiip‬־‪ib i‬‬ ‫^ ‪ft‬‬
‫כמ‪1‬‬ ‫י יכצ ל להביא׳הארכעה‬ ‫׳‬ ‫‪1‬י>נויות ‪,‬‬
‫אמרםיבי> החוגים על דרןה^^ן‪,.‬‬ ‫למפי‪ ■ 55‬הי‪ 1‬נ^ ^חחחי‪/‬השי״א ועצתו «'• והכהיסילהפלא‬
‫זה ‪ p5firt‬ב^י^י^צרןרו^ ־ ישיתבארשלא תכשר אליוית׳אחד‪. .-*',‬‬ ‫‪9‬מ<('‪1‬י‪ £‬לעצ{‪ c:B 1‬חהאוחדס למואריא' ‪ ® ’i‬איי לי ם' ' השס ^^ותו ‪10‬רכ ‪ 3‬חנ‬
‫‪jm‬‬ ‫‪ fjij‬י‪,‬־זהות^ין ‪/‬אואר כי השס לי ‪ 7‬חו ח ? ^‪ 10‬ן ואוקידי© ^צשרלפניו״ וההלנןהשלי׳‪£‬זי •^ל‪1‬יחוןל‪ 1‬דבר בעניין ימרה חזקה י וצריו לעיין בז^‬
‫^(צ'ז וציוצינו צ יחש‬
‫•‪’P‬יי^’ו י^? ’^^?’ישצא■‬ ‫!לצשי׳י^ שתון לן פיש ל| חןאך‪■'01‬יולחעצ^^^יביארשנ^ <וצא מאמתתוועצפו • עד שיהי‪1‬ז הענ׳ייזזהוא איני‬
‫■<‪1‬ר ררב ליא׳׳*‬ ‫־הראשון מהאינזא‬ ‫מטה שיושלב! ג‪ 1‬ו*»עצמויתקיי׳ • ויחן׳ון^לוצי־‬ ‫יחאיק‬ ‫ש׳ימ^לא‬ ‫סה‬ ‫אומדיס‬ ‫הס‬‫’‬‫כי‬ ‫הפכים‬ ‫‪ bb^yjji i^ijlS‬כמ|‬
‫והכוונה כו שאינו לעל■ איכותו והלו יקייחו צז‬
‫'‬ ‫ילייאדתיצ‪1‬י('כ■י;ו<‪/‬ר‪ yh‬אואריס שהם זולת פצחו ונקצאיס בו אס כן ^ בן א‪ -‬ט ת א ח מגו ‪ ™ ^ ^ .‬א הסוג׳ ה ע *ין‬ ‫‪Ifcfsl‬‬
‫‪ hrn‬נחנא בו האיכות והגה השסירנחקחכליאואר ‪ ■^ np^iifonn‬ואם היה נמ;‪1‬א‪.‬ל) ית׳תאר מזר־‪ toiiU vJfw : .‬חוזר זמנה! נ־וג»ל’ ^ ‪.‬‬ ‫וישללו‬
‫חלק •‪ :‬היה' זז׳וא יר‪/‬עלה נוש?ל המקרי׳ ווספיק בזד*׳ ‪ ■.‬לכן הוצרן׳ לומר כשלא יתחזקו החדות י‪r .‬‬ ‫‪‘ hbht \ pivb/iq‬אשריחצא כתיכות • וכבר ידעת■ כי חוגי‬
‫‪i plpfiibj‬‬
‫‪ p3pd‬י־‪1.‬־ניי‪1‬י צי האיכות ארבעה קכץ[עק כח חבעי ולא כא ' ‪1 f.‬ון־)קמ^למתתר וע^מו^ הצד־»לוטרשיהי^בעל ‪ .‬שישיגהו הכח י רוצ׳לומ׳כח הטבעי אז לא ?‪.‬‬
‫‪,‬־‪r V I ,‬‬ ‫‪WV h‬‬ ‫אימת • וה(אטד»מ‪»1‬יות האומר^בתארים מרהיקיכ^‬ ‫שהוא‬ ‫ותואר‬ ‫ותאינה‬ ‫ושיתפעל‬ ‫לזבעי־ושילעל‬ ‫^‪'^ b /W5‬רצינחשר‬
‫• הפעלות ;^‪ ^0‬י ן‪3‬ק ‪ pp‬שישי) בעל ר‪.‬נפם ד‬ ‫‪ tbii0‬לשיציט! ‪' ,‬הכחואשהשיגה! האימת' ולכה כשיחתכל אד׳‬
‫‪/‬כעניין צה־ןיחפ בהאתכלויתאתתי ידעשכל׳אלו נעדר ^ האל מ&נו־יתעלה ה‪1‬נ‪!11‬־ו‪,1‬א^וך‪:‬״ וא׳קי^גניין אמרם ‪ 4‬א‬
‫'ר״למפנימ •עשההדצ חלוקה‬
‫'הענוה היא׳ הפעלות׳ נפשי‪.‬לנד והנריחות‬ ‫‪ /‬ה חי‪/‬י ד ) ‪ i " : r‬צי אחר שיסס יתעלה אינו' ‪j‬שס יחוי^לא יתאיך אלא *שאע^ מץל אימת • • ו ‪ 4‬תאר שיחוייב‬
‫׳ יירצה ב|‬
‫‪/‬‬ ‫ו האוליקו אהפעלו תגיפ ^י ^ ‪t‬‬ ‫ורו^י!‬ ‫חיזרה ימצא מ סו‪ /‬האיכות'המשגעת הכיזותכאשר לעצם אח' חייומ^עצמי זזוא אם מקיים לעצם‬ ‫‪r iilM ; /‬‬
‫‘אין ינפש'מתטעלתמהבריא'לתוה?זיל' ’ ‪]*'v‬‬ ‫‪ mapbi‬שהין‪ /‬הוא כמות ולא יימצא בו ההתפעלות שתשיגי הו<ל או איכות לעצם ההלא״ ו‪5‬וגי האיכות ארבעה‬
‫נבחדביזופתהמנעה * י״ל‬ ‫עהוהיש האיכותשליש׳ יתעלה חינגבעל'^ולו ובעכויר כ&‪• 1‬שידעת • ואניאטשיל לךמשלעל ‪1‬רך התואר‬ ‫כנצכלי׳כ‪/‬מן ‪iipn‬‬
‫>חשך^ל>זנ‪1‬‬
‫כשיבי׳טו בה ונו׳ד׳לשיייייז לה החשן מגיאוען‬ ‫זה לא יאצא כו זה כחוג וג״ל לא־ ימצאו מ ‪,‬‬
‫ותהי׳כספרת »‪.‬׳ ר^׳לצלא כמיל ‪1‬זלקי■ הזרד י‬
‫•פיי ת •?‪ • rD7ip‬־ההכנות• הטבעתתכי אלן הדברים■ משיגים ן‪^.‬ובלס’ונ מ‪1‬זס״ ■שיתבאר לך המנע מציאות‪1‬זה המי[‬
‫לש ‪'8‬יתעלדן •‪;-‬הציזשל ^ו־אשוןבתארך‬ ‫וה^זמתר• משר‬
‫כי מסגולת■כ׳ ^א‪5‬טר ‪5‬י׳'ההתהפן כ‪15‬זז'•״'‬ ‫לגשמיסחצדשהס בעלי׳חמרולא ימ^אוכצ‬ ‫נקנועה כי‬
‫ר״ל׳אייאצשר שיהי׳ קצטרפות׳‪ -‬גיצי‪,‬ייז■^^^‬ ‫־השמש ‪/‬״כ'תוארי הקכין־והעני׳וה© התפונו' ר‪.‬נחצ^׳ ‪51?</‬דם בטכעממכעיו העיוניינבז או המדורה‬
‫זולתו כ; אנזגולת־ המצגירף י־יפר הואשלץ‬ ‫שנצלמז שימ'‪ 1‬ר חה ‪ .‬בכיפשיאו בבעל נפש מצדשהזא ביעל נפש א^ז ’‪ 1‬זתמנותאשר יצ^‪/‬יאולו באשר הוא צצעלנפש •‬
‫יהי׳ ‪ dId‬חלוף כין' המצטרן• השחד אל הא^‬ ‫‪Jrifi‬צי ש‪^:‬ש י‪,‬ת׳ אינו בעל ג‪ 0‬ס לא'ישיג‪.-‬ן שוס מדה ז ^אטרךפלוצי ה ע ריכו הנזהר מהטא או החולדהי •‬ ‫‪/‬שצייר‬
‫צמצועה‪ 1‬נ‪(1‬מ' נ‬
‫אלאיבענין ההצצורפות לכד־׳האשל נזה האדין‬ ‫החכם ‪ -‬או‬ ‫ץא\ין'הבדל בין אצ^רךהננר' • ׳‬ ‫והחולי‬ ‫הבריאות‬ ‫ישיגהוג״כ‬ ‫מאתיתולא‬ ‫עי‪/‬י’ י'ל ‪ 0‬עית>• ג'‬
‫‪/‬׳‪ f‬כיוס וע‪7‬ין ‪ b‬שהם ישתו לנפש ולגוף אחרשהשם ית׳ הוא‬
‫‪,‬בין‬ ‫‪ 1/‬צהשנזעע *יעיר נעדר חה׳ס חהכפש והמףיןלא יו‪/‬צא גס כן‬
‫נאחר בו י‬
‫יתעל^‬ ‫האדנות וה ‪...‬‬ ‫בעמן‬ ‫ו^‪1‬תו 'הביעור שיתואר בשלם מלאכה ולא‪:.‬שוס חכין׳ כי אלו חנזהר מהטא • או אמרן הרחמן• בי ‪ 4‬מלאכה וכל‬
‫עלול לעלה הנא‬ ‫העלה עלהינעלו‬ ‫‪/‬שעיהישיני‘‪jn7^ij'/‬ין הם תכוכות נפשיות והס זולת האתואר ולא חכמה וכל מדד‪ .‬חזקה זזלא תמנה בנפיש י• ׳' וזה כלו‬ ‫צזיואחר‬
‫ס יתעל׳יז?‪'.‬‬ ‫זה ההצטירפות׳לאייה^‬ ‫‪ )” t l‬הןיין מ! מן יקיימוהעצזש בו וכשיתכארשהשם אחד יתכא׳ מבואר למי שהשתדל במלאכת ההגיון השתולורת‬ ‫‪M‬‬
‫מאוייכ‪/‬והעלצל מציאתו אפשרית ןא׳כ יהי •‬ ‫שהו‪5‬ו׳»י’ שלא יתואר כשום תואר אשר הוא מחוג מעטי• והמשל ד‪.‬שני בהארך ד‪.‬ובף^ככד‘( טבעי בו או‬ ‫‪9‬יו ‪ 6‬ה׳ שינות‪S)1‬‬
‫ההכדל בין׳שני החצטירפיס'|^ת‪ ,‬תאר העלה‬ ‫בתקו לא כח טבעי י■ כאמרך ה רה^סש'•■■ ואיןהכדלבין‬ ‫האיכזתרכלאלן ככר התבאר הממס‬
‫ביןשיורו'פציןה)תבין‬ ‫התואריס‬ ‫מיני‬ ‫והנהג׳‬ ‫®שירת ׳ התיל‬
‫ציאה'נ;ה‬ ‫(‬
‫והעלול לכן הוא מבואר שאין הצטרצות ביק‬ ‫‪ \ .‬להמתי‪/‬חר לושר שי רו על ח לק מהות בין שיורו על איכות אחד אמרך הרך והקש׳ וכין א‪3‬ירן^*{ה;ק והח^ש^‪.<^*£‬הכ ‪4‬‬
‫יתעל׳!נץ זולתו" יי‪. .‬׳ ושניה ‪ 6‬תצנלם מציאה‬ ‫לתניצה־ציחשנולו׳‬
‫אחת בדעתנו • 'לי׳״לשאיןשוםיחס בין השכב‬ ‫‪'/‬לשרצים יה ת*שן• נמצא בחה!ת הס כלס נתנעים בחקו מפני הכנות טבעיות■•• י וד‪.‬ס'‪#‬ל מ ^ שי׳ ב » ^ ^ » ד כ ‪£‬‬
‫‪,‬‬ ‫•ואע״פי‬ ‫• • 'והמראה' י י‬ ‫‪/‬שווי־ רוצה נו ‪ rr‬שהס כלס מוייס על ההיכבה אשד נכאר כאיכות המתפזגלת ובהז ^ויו ^ '*^׳^^רך פלוני‬
‫^^^^^ךאוהפחקאוהר^מן^׳• כ ש ל א‬ ‫צמפל והות נ׳שנר בתופת המנעה בתק הבורא ולוה נאמר בו‬
‫‪/‬יוזון ■מצד 'בהו^‬
‫יזזחזקו המדות • ׳‪.‬ומזה המג תארך הדבר במקאזי־ז ובטעכם וכריה ובהוכם ובקור ןביוב^‪,‬‬ ‫הלכריס‬ ‫שי* ית׳ שהוא יאחד גמור א״כ החתל ‪ f‬כל‬ ‫צ‪ 1‬נד מחוייינ‬
‫שהס צ״צס המתואר*• ואמנס החלק הד מ׳ן;‬ ‫^‪#1‬ד'ון‬
‫יתואר‪ .‬ובלהות • והמשל הר'ביע> • כתארך הדבר במה שישיגהו‪ .‬מצד הכמות‪,‬באשר הוא כמוה‪:‬־‪ C‬׳‬ ‫לז^ו‪7‬ןן חתוייג שיש התואייס כבר יחש‪ :‬שהוא יתעלה‬
‫לו פצל• ‪ prti‬לו כהס והס התיאריס אשד אילס נאנאי׳ כעצמו כאםרך‪:‬האךוך והלךצר והמעלות והישר‪ .‬ומה שהלמה לזה ‪ '. .‬וכשתסתכל בבל אלו החאר^‬
‫^ י ס להן*תמצאם למנעי׳בחקהבורא• שאינו נעל כמות שתשיגהה איט׳ המשג^׳‬ ‫‪ ? r17p‬נצל תנידו תי עכיכי׳היאח אינם עצ‪-‬יו ולא‪ .‬דבר בעצמו‬
‫''ההלצודשותת לאיכייתויראה כתחלת התחשבה שהש׳יוחח הכימות כאשר הוא כ^ית ‪/‬לאינו מת ‪f‬גל׳^‪u‬תשיגי^ו איכות ההנעלויות • ואק לו ההכנות‬ ‫‪1‬הש'י;ליןה>י‪ 1‬יפו‬
‫?וצד‬

‫‪/‬ינ לונין זיו לתו ני ‪.‬לימיז או ליזקוס או לאיש אחר • והכה יחשב שישיגהו'הכה וכיוצא בו • ׳ ‘וא^נל יתעלה׳צעל נפש שתהיה לו תכלנה וישיגוהו הקניינים‪,‬‬
‫חאוייב כתושיאכחכל מתארים את ראובן כשהוא אבי כענוה וכבשת וכידצא בה& • ולא מ^צישיג הבעל הנפש באשר חוא בעל נפש הבריאות‬ ‫הוא •'‬
‫‪ .‬ייציאיות׳ וכלי‪-‬מא פלונייא! ‪ -‬שותף פלוני כי‪ .‬אלו התוא־יס לא‬
‫‪/‬ויולתו אששדוציל יחייכו רבו• ולא שנוי ביצצס המתואר ׳ולק ‪ .‬והחולי • היל‪ ,‬כבר ד‪.‬תבאר לך כי נ ל ^ א ^ ש ו ב לפוג האיכות העליוןלא ימצא לו יתעבוז‪-‬‬
‫‪ pji‬יחאב שנאקרשהשם ית׳הוא'יתייחש' אל הזמן הנה אלו שלשה חלקי" ‪6‬ן התארי׳־וזזם מהשיורה על מהות • או על ח׳לקימהוח' ‪ .‬או ע ‪4‬‬ ‫‪p/‬‬ ‫‪9‬צ׳^ר‪:‬ות־־‬
‫•‬
‫‪ ■ier^'s‬מ כני יואל המקום ואלאיש^אתר שהשם‪-‬יתעלה א;כו׳ אחת נטצאת>מהות • ‪.‬כבר התפאר המנעעהקועיתעלה • מפני שהס׳כולם סוריה* ‪,‬‬
‫י‪.‬ת‪ 1‬אדבוא־ל כהסתכלות אמתי יראה‪.‬שזה עלהדולכבהאישרנעארבמופת^כרקלחלקפ'(‪.‬המנעהבהק הבורא• ולזהנאמר שהו^ ‪.‬‬
‫‪',‬ג‪/‬מונעו אמנםשהשם ית׳אץ יחס בינו ופץ אחד גמור ‪ :‬והחלק הרביעי מן התארי׳׳דווא שית»ר הדבר ביחופו לזולתו‪-‬כמו שייוחס לזמן‬
‫’הזמן והמקיס♦ אג׳וכס כי אין נו יחש כין הזמן או למקיט אל לאיעז‪-‬אהר^*•‪,‬כתארך ראובן שהו^י^ אבי פלוני אל שותף'פלונ)^ןו‪,‬שוכן‬
‫’כיהזמןהוא משפר התנועה מצד התחלקה אל‬
‫‪■ .‬קןורס׳וחתאחר כמו סיתכאר כשמע הטבעי במקוט הפלוני או אשר חי מ בזמן הפלוני • ׳ וזד־־‪ .‬המין;מן התי^אריס‪ :‬לא יחייב' רבוי׳‬
‫’וכלמ^שייוחש אל הזמן הוא גשס מתנועע ולא שנוי בעצם המתואת‪ “ ^.‬כי זזמיראובן הנרמז אלוו‪.‬־ד‪,‬ו^ג שותף שמעון ואבי‬
‫זאס׳יהי׳ הגשם ההוא הווה נפשד יהי'אותו ואדון לוי וריעייהודד‪ .‬לשוכן בבית אשל הנא^והו^י> א ^ נולד כשני־ת כך ‪ •.‬ואיפא‬
‫*‪:‬דכיניאנה כמןןויקיים׳ הזמן עליו משני ענייני הייחם אינכם עצמו ולא דבר כעצמו כאים^*•״ ויראד־־‘׳ כתהילת המחשבה שיחיה‬
‫‪.‬קצותיו ואם יהי' 'אותו הדבר ׳בלתי ר‪.‬ווה ולא נכון שיתואר הבורא יתעלרה" בזה המי^ן התא^י ״‬
‫‪^!/‬שד ויהי׳גש ס מתנועע 'או ־נח‪ ,.‬וזה‪.‬היזין‬
‫יי^י^עס יזמי בתמידות'• ־ואמנס הדברי׳שלא העיון יתבאר המנע ?ה־• אמנם שהשמם יתעלה אין יהם ביגורבק הזמן והמקוס זה מבו^׳ר‬
‫ימצאיבהס שוס תנוע׳ ולא־מנוחה אינם מפלי' י‪) -‬כפריזי‪/‬תלק ל(‪ .‬כי הזמן מקרה• דבק לתנועד‪ .‬׳כשיביטו בד־'‪..‬ענייןהק‪1‬ימד־‪ <:‬והאחרח‬
‫^תחתהזימןינלל ילא'ייחסו לזמן'ולכן לא ותד‪.‬יד‪ .‬נספרת כטו‪-‬שד‪.‬תב'אר כמקושת הנפרדים לזה ד‪.‬עניי ן והתנועה ממשוגי‪ .‬הגשמים*‬
‫‪/‬א^* אהשי׳י הוא סמןולא ׳השכליס נכדליס ור‪.‬בורא יתעלה אינו גשם ואין יחס בינו ובין הזמן וכן אין יהם בינו ובין המקום‪ . •.‬ואמנבם‬
‫"לא'■י• ז זאן ד״ל פ־ץו מוצאי© ‪.‬־עחווכ״ש מקום החקירה ןקעיון היש בינו יתעלו־‪ .‬וכין‪ .‬דבר מברואיו ^^צמ> ‪Q‬זכ•^ר‪ J‬יתם א מ ^י‬
‫‪d‬יהי׳' ‪b‬מןימיךף עליהס־וא^כהש״י לא יאחס‬
‫^‪f‬ל היוקיס ־כי מתנאי המצןיס שיהי׳ מקיף שיתואר בר׳אמנס שאין מטרפות סנו' ובין דבר טכר^»יוזה‪;,‬מבואר בת^^י עייז ‪/‬‬
‫צנזתנאי התוקף שיתי׳גשס' ז>זא^שהשם ית׳ מפגולות שני המצטרפים הך‪.‬תהפך בשויי‪- • .‬והוא יתעלה'מהוייב המצץאה‪ .‬ר ^ומה שזולתו‬
‫^‘נו׳גשס זלא ייוחס אל התקוס ‪:‬׳ ׳אמנס ‪^f‬פשר המציאה כמו שנבאר • י* אין ד‪.‬צטרפות אם'כן אמנם שיהיר‪ ,‬ביניהם קצת יהם‬
‫בו‬ ‫י מאין הצש‪-‬פות כינו'וכין דבר מכמאיוישהוא •‪’ ; •■ .-‬והואן־נרשיחשב ‪ .‬׳ ■ ‪ • , V. ... ,.;4 :‬־•;■‬
‫‪#‬תוייב המציאות והם אפשרי‪:‬־המציאות ■א״כ‬
‫הגלברודהואפיהשסיע׳לאימיחסאל׳הזמןןלאאל המק;׳־ •)לאזיעייחש לשוסאיש לאיחסשוהילאבלמישוה •‪ -‬זאמרזאשרכימ 'ח׳וביןדכר‪:‬מכחאי‪ 1‬מן‬
‫יגעי׳ת־סקצעיתסאמעי• ־‪ .‬הרצוןמשיכנסמ היחס כאב לכן כמ״של^‪.‬עלהבע)אד ראובן שחזא אבי פ לז;י ‪ • .‬אממשיהי׳בינ^בם קצת יחס• צח יחס חח‬
‫)הני‪ 5‬איןש'ס יחס כינו וביי זולען ‪ ,. v‬ר ל הצטרפוע את ע‪,‬‬ ‫‪3‬תנחלט!י^רצין בו ב^ע יחס ההקשה ר״ל העחוע והיער יהשימי יחס אק ‪/‬י כאב ‪'• -‬לבן או כעבד לאדון‬
‫השכני'‪,‬זהלזהת‬
‫‪i'iHvV- t‬‬ ‫הצערעוי‪/‬כ^יי^׳^^^^ז‬
‫שוס הבדל כשלסעכין כין ההצטדפזע מצד שהוא הצטר‪-‬פ)עביןאב‪,‬לנןכי‬ ‫;נהאין שלס‬
‫לאב הנה אין‬‫‪.....................‬או בן ’ י‬ ‫״ ’ ׳ ׳ ‘ ׳‬
‫סחשלכו‪':‬האד)ןלעכל'>הע‪:‬ד‪.‬׳לאלקא‪,3‬אס לבן‬
‫‪.‬‬
‫‪:‬א״עלמ); צ נק‬ ‫הילידי׳ וה לוהכיינל א זל הוא ‪ rip‬תנרו ד»ש'י אין לו סנה שיעלל >דג איןלו‪,‬שלם \‪ pp‬אעי‪/‬י וכפל קעבאל מ כאצהמע ואס השס‪.‬יצדק ‪ .‬עצץ _‬
‫שהוא ע‬
‫‪‘.‬ו‪1‬להו‬
 ‫קרקאש[‬ ‫■רו‬ ‫שם טוב‬ ‫מזרה‪.‬נבוכים חלק׳ראשץ‬
‫זזלתו עלול אינו זה מהיחס כי הוא יתעלה מחדיב המציא׳ ומה שזולתו אפשרי‬ ‫‪ V‬י “גית® תכללס מציאה אתת לעי דעתנו שא» ס‪1‬ברי'שזחצ'א‪ 1‬מ מקרה‬
‫המציא׳ ויש לו צרוף במלות לא צרזף כמציאות כי העלה הוא סבת קציאנ׳העלול)לא חפנו ‪8‬ליז י מיי ‪3‬‬ ‫‪■¥‬י מגא * ע״א ברעתנו ר׳^לפי יעת המשותף לא לפי האיות ‪ 5‬כשיהיו שני‬
‫רנוי הקדמזן' • יו מי‬
‫יתהפך זהוזה יימיןמהצך)ףו;)א יחס במלות לא במציאות* ואולסהמין האחר •וי"© מפני‪ .‬פצו!‬ ‫ונו ר״ל כשיהיו שני ע^ייני׳תחתשני סוגים חלוקים עליונים אז אין יחס‬ ‫*‬
‫מהיחס והוא אשר אינו סבת חביח כלל אלא כמו שנאמר אלו השני חכמים שוים י פיי בי בוי ה ק ד מי! י‬ ‫ן® מוס פני®* )אע"פ פיעלי לסוג אחד ״ ר״ל וכן אף על סיששני הדברים‬
‫כחכחה ודומים זה לזה כי שום אחד מהס אי נו ‪ pift‬קמלה עיינ תי‬ ‫׳‪ ,‬־‬ ‫גא״לתייניו תחת שני סוגים אלא תחת ם‪,‬ג‬
‫והפכים‬ ‫סבתחכת ואס נמצא הצטרפות‪ -‬בזה הוא ב»‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^חלעדין א;ן כינ־הןשוסיחסכלל כשום‬
‫במלות לא בעניינים ואס כןככריחשזבשהוא בטנינה ילזי יפלתי‬
‫לישנה על )ויפן‬
‫‪-‬‬ ‫יהס‬ ‫שיוצוייר‬ ‫איפשר‬ ‫שאי‬ ‫‪v‬‬ ‫ק‬ ‫ואינו‬ ‫שאיפשך‬ ‫גו‬ ‫יבאר‬ ‫פנים י והקשל בו שקי‪ ,‬יחס• ר״לעכשו‬
‫סלמיק •;תקנ'ב<י‬
‫‪,‬‬ ‫יראה‬ ‫אתתי‬ ‫בהסתכלות‬ ‫אכל‬ ‫הצד‬ ‫מזה‬ ‫אפשר‬ ‫בין השכל והמראה ושניהם חכללם מציאה אחרת‬ ‫עליוסםזואיז‬ ‫גש‪ .‬ו תחתשני הסוגים חצוחים‬
‫שאי אפשר שנאמר שהשם ית׳ יש לושוס דמות ‪ 7r‬פי' שיעשה נ »‬ ‫בדעתנו • ואיך יצוייר יה® בין מי שאין בינו ובין מה‬ ‫שר‪.‬ס‬ ‫דברי׳‬ ‫שני‬ ‫י׳״ל בא לבאר‬
‫עס שום נמצא אחר כי ככר התבאר‪ .‬בז׳ נ ד רן שלק וקשה נ • ‪,‬‬ ‫כמו הענוה והמרירו׳ { ואלו‬
‫מהשחע כי המסכימים והמתיחסי׳הס אשר־ דגר יווין »ל»‬ ‫המציאה‬ ‫כי‬ ‫•‬ ‫פנים‬ ‫בשום‬ ‫שיכללם‬ ‫עניין‬ ‫שזולתו‬
‫י ^ ‪ °' J‬יחס ר ל כין ברואיו וכינו ית׳ ‪I‬‬
‫יתאמת להם שיהיה הסוג א' וההבדל אחד נ ס פ ו המירה שלון‬ ‫לא ח ׳ייא בכלל קצת מקרה *‪ .‬ר״ל שאלו היה אמנם תאמר אצלנו עליו יתעלה ועל זולתו בשתוף‬
‫יייושנין על הסדר‬
‫באזפן שיהיו אחדים בחיןואם יהיו מתחלפים היייגייגלקי שגזגל‬ ‫ה יח® כינו יתעלה וכין ברואיו יתחייב גמור • אם כן אין ייחס בשום פנים כאמת בינו ובין‬
‫כמין עם שהם מסכימים כסוג‪.‬לא יתיחסו לעפן׳ קלינה נ מ ל •‬ ‫חקרה היחס אע״פ שאינו מקרה דבר מכרואיו ״ כי היהם אמני ימצא לעולם בין שני‬
‫)אחר שהשם ית׳ אץ' לו שתוף עם שוס גמצא ההיקמצדה והייתי‬ ‫פליז ית׳ חלא שמקרה היחס הוא ככ‪1‬לל ‪ :‬דברים שתחת מין אחד קרוב בהכרח• אמנם כשיהיו‬
‫אחרשהזא יתעלה מחוייב המציאו׳ וזולתו סני רג ק מל ק ה עיו!‬ ‫‪u‬‬
‫חותם הדכרי׳שהסקצת חקרה בי המקרה ממנו תחת סוג אחד אין יחס ביניהם • ולזה לא יאמר זאת‬
‫אפשר אס כן אין יחס בינו ובין דבר קכרואיו עי יהיה זה פירישר‬
‫יהיזזשוה הייין יין‬
‫כי כל דבר חתייחס יחוייבשיהי׳תחת>‪1‬יןאחד התיזרים ליו י חייג‬
‫וזהו האדמימות היא יותר חזקה מזאת הירוקות או יותר‬ ‫?!קרה ניסףחוץ לנפש וממנו חקרה שכלי‬
‫?מקרה היחסי'יהיה נכלל באותו חקרה‬
‫השכלי וייס כןככר יחוייב לו ית׳ מקרה יחסי‪ .‬תלושה ממנה או שוה לה * אע״פ ששניהם תחת‬
‫ף‬
‫ואם לא לא יתיחס כי לא נאח׳זה חתוק ינתר י נ‪ 1‬י נקדמו׳ שהויז‬
‫מזה לכן ולא שוה לו אס כן ‪ .‬יתבאר שהש׳ לא כנו ריוי ת׳יליויזנ ר‬ ‫אם יהיה יחס בינו ית׳ ובין זולתו ן אשרצרין סוג אהד והוא המראה • אמנם׳ כשיהיו שני הרבריס■‬
‫יתיחס אס שוס נברא מנבראיו לא על יחס נניון קדמון מ‪ 5‬ד‬
‫יחהו )ול הזמן‬
‫תהת שני סוגים עליונים אין ספק שאי[ יחס ביניהם‬ ‫®יקלו» ר״ל שכיוצא כזה היחס אמר לו ית׳‬
‫אמתי ולא על יחס בלתי אמתי ואס ׳תיחס ירזזיתי גמירה ד'‬ ‫בנעביה וכהקל ; ההלק החרזישי יש להקשות בשוםפניפולא בתחלת הרעת המשותף ואע״פ‬
‫לו שוסיתס אפילו שיהיה כלתי אמתי ישיגהו יהודה חריזיש<ומד‬ ‫כזה החלק החמישי איך הכשיר הרב לתאריו בו שיעלו לסוג אחד • והמשל בו שאין ספק לשום אדם‪:‬‬
‫מקרה היחס והוא •שיהיה דוחה לשוס נברא פי זה הקיווי לין‬ ‫יתע׳ כי^יא מאמר שיפעל והוא מקרה ונוכל‬
‫רנזיי‬ ‫אע*פ שאינו מקרה נוסף עליו ווה המקרה יחייב‬ ‫לת־ן כי מאמר שיפעל הוא חקרה‪ -‬בבחינה שאין יהס כין המאה אמו׳ ובין ההום אשר בפלפל ‪:‬‬
‫ככר יתבארשאי חפש׳ שימצא עליו אחר שאין הקדמו׳והיה הנלוז'‬ ‫שיהיה נח פועל והוא ית׳ אין לו כח פעל אלא כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות • ואין יחס ניב‬
‫לי שזה‪ ,‬יי ס ני •‬
‫וי׳‪".‬ג‬ ‫בפירושי‬ ‫ית׳‬ ‫לשם‬ ‫נתיחס‬ ‫ואם‬ ‫נברא‬ ‫שוס‬ ‫עם‬ ‫הדמות‬ ‫לו‬ ‫והמריח'‬ ‫כין החכמה ובין המתיקות • אנכין הענוה‬ ‫עצם פייגל לנל הנמצאות וזהו מאמר הרב {‬
‫אי זה מץחזההיאס ראוי שיאת׳ לו בהעברה הקושיו! היו! עליג*‬ ‫ואע־פ שכל אלו תחת סיג האיכות העליון • ואיך‬ ‫אחר אשד תדע)נו׳ • נפי מה שנחשבהו‬
‫וכהקל רוצה לומר כפי מחשכת בני אדם והוא נזה הצד נ י ו!יר‬
‫כעי מקשבת ההמון! והחלק החמישי מתואוי ו!מר הקדמי' הי •‬
‫‪ .‬שלחות רוצה לומר ולא לפי האמת ז ‪ ,‬יהיה^יהס בינו ית׳ ובין דבר מברואיו עם ההפרש‬
‫מאמיני הגדול באמיתת המציאו' אשר איןהפרש יותר רחוק‬ ‫®רק נג קרוב לאשר הביא וכו׳ ר״ל מפני‬
‫החיוב הואשיתו*אר הדבר כפעולתו וחיןהרצון י‪.‬וו‪ 1‬י ל היי תנ ק ד מין‬
‫יעוד קישיוושחריז ‪.‬‬ ‫זה אומר קרוב כי‬ ‫‪-‬‬
‫בו שיפעל בקנין מלאכותי שימצא בו כי זה הקדמון‪ .‬מן דפר‬
‫ההגשמה האמינו בפשטי הכתובים ►‪,‬מורים ממנו • ואלו היה ב ^‪1‬זס יהס היה מתחייב שישיגהו‬
‫היה רוווי‬ ‫הלא ממין האיכות כמו שזכרנו אבל ירצה ממה‬ ‫גשמות כאמרו עיני יי׳ ויד יי׳ אכל מאמיני מקרה היהס ואע״פ ^‪1‬ין זה מקרה כעצמו יתעלדז‬
‫בפעולחו הפעולה אשר פעלה באומרך ראובן לומר שלא י חיי ג‬ ‫תנצל בחיוב‬ ‫שהוא בכלל קצת מקדה הנה‬ ‫התוארימלא האמינו עיני יי׳ויד יי׳אכל האמינו‬
‫הוא אשר חדש זה הדלת ובנה חומת פלוני וגו׳ רבוי ננורא י ת׳ייג‬
‫מפרשים שאמיר‬ ‫שהו^^ן‬ ‫אלא‬ ‫האמת‬ ‫על‪-‬‬ ‫היהם‬ ‫מצר‬ ‫ואפילו‬ ‫לו‬ ‫תאר‬ ‫כתארי׳ באמרו חכם ורוצה ויכול וגס שכלם‬
‫וזה המין מהתאורי׳ רחוק מעצם המיוחס ולזה שהיא הפוך יהו‪<5‬‬ ‫הביאם לוה לפי׳אתר הרב קרוב;שלאיכארהו‬
‫פ^ו אמר סהקדמו'‬
‫הוי^י שנחארים‪^{.‬שר צי ? שיקלו בתאי יזנייא י^‪,‬י‪■o ,‬ע‪-‬אי בה־ הנ‪.‬י‪0 0‬י‪,‬ר סייע י‪.‬חע״ן‬ ‫בו דומה וכו׳־ ר״ל מפני זה האמינו בו יתעלה‬
‫י שאלוי הפעולות המתחלפות הכאות מאתו לא לא יחייב רגיי ואין‬ ‫■ תארים אכותיים מצד שראו כל גפם כעל נפש בו מפגי שלא יחהייב רבוי הקדמות ולא יהייב‬
‫יפחייב שיעשו בעניינים חתחלפיסבעצס זהדרךהלשיןלהשיג‬ ‫חיה יש לו תארים אנותי ס ולכן ^זייבו לו כעצמו יתעלה בהשתנות המיוהסיס• והחל החמישי‬
‫הנשיא נישא שכנר‬
‫נפפר‬ ‫הקבאר‬
‫הפועל כי אם היה הדבר כן היו מענייני‬ ‫יתעלה תארים אכותייס ואע״פשלא יבארו זה מתארי ההייוב הוא שיתואר הדבר בפעולתו • ואיני‬
‫כי כ מו‬ ‫כאיכות א כל כל פעולותיו יתעלה מתחלפות המליצה‬ ‫כפי׳ [ ועל הכל נאנו׳ דברה תורה בלשון בני רוצה בפעולתו קניין המלאכי אשר בו • ‪ .‬כאמרך‬
‫כלס בעצמו לא בעניןנוסף על עצמו״ויתכאר שנא ח י האדם י מ ^‬
‫הימר‬ ‫כזה‪ .‬הפרק שהוא יתעלה אתד מכל צד צדיק אס‬
‫כמו‬ ‫אדם ר״ל אנחנו מאמיני הדעתהאמתי נאחר הנגר הצייר או‪.‬הנפח • כיהם מסיןהאיכלת‬
‫ושהתואריס חלוקי העניינים הרבים הנמצאי׳ הסדר ואדרצדית‬ ‫*עולתו הפעולה אשר פעלה‬ ‫ני מה שתארו לגית׳ תארי׳ רבים ועיני' וידים שזכרנו• אבל ארצה בפער‬
‫ימצא אדה לא נ חי •‬
‫לא‬
‫לזה ינלבד ‪ .‬שישאר‬
‫ו־וספרי כנביאי'המורים עליו ית׳ קצתם‪.‬מצד‪,‬‬ ‫ראוגןהוא אשר חדש זההרלח ובנה זו‬
‫רמי פעולותיו וקצתם להורות על שלמותו הנישיז נושא‪.‬והנשי'‬ ‫ומכי '׳‪;.‬־■ •־‪,‬החומה וארג זה הבגד • וזה המין מן התארי׳‬ ‫׳‬
‫כפי‪ .‬מה שנחשבהו שלמות ולא מפני שימצא נשוא ילפי ה עניו‬ ‫‪v'■ ,^1,‬־סוק‪ .‬מעצם המיוחס ולזה ראוי שיתואר בהכם‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬
‫שהקדמין‬ ‫רבוי בעצמו ולמה שישאל הפק גדול והוא אין יי א ה‬
‫העצסהאחד הפשוט אשר אין רמי לא חנמיות הוא הנש‪ 1‬א יללשין‬ ‫הבורא יתעלה • אחר אשר תדע שאלו הפעולות המתחלפות לא יתחייב שיעשו כעניינים‬
‫•י ה ראוי‬ ‫•זריזי‬ ‫מתחלפים ב ע צ ם הפועל‪ .‬כמו שיתבאר • אבל כל פעולותיו יתעלה המתחלפות כולכז‬
‫פי ‪cf‬‬ ‫ולא מעניינים ולא ממציאות ומהות עושה ‘ סי א מי‬
‫מעשי׳מתחלפי׳הנה יתב׳בפ שאת׳זה כמשליס*‪• .‬קו אד ש הו א י ח סו‬ ‫בעצמו לא בעניין מוסף על עצמו כמו שבארנו ♦ויהיה ביאור מה שבזה הפר׳שהוא יתעלה‬
‫פ ר ק ל ג הכוונה כזה הו׳ כי המאמינים ‪,‬אל •ויון לא י חיי ג‬ ‫חלוקי העגייניכש‬ ‫ושהתארים _ן ‪,‬‬
‫הצדדים אין רבוי בו ולא עניין מוסף על העצם • ושהתארי‬ ‫מכל‬ ‫אחד‬
‫התואריסבאל יתעלה אשר הביא י נ ו י בנורא גשגא׳‬
‫גי שהוא קדמון יכן‬
‫רבוי‬ ‫מפני‬ ‫ל^־ן‬ ‫פיגולותיו‬ ‫רבוי‬ ‫מצד‬ ‫הם‬ ‫יתעלה‬ ‫עליו‬ ‫המורים‬ ‫בספרים‬ ‫הנמצאים‬ ‫הרכים‬
‫‪ ,‬ד'‪ .‬שמואל תכין הי®‬
‫להאחינס הוא קרוב לאשר הביא להאמין‬ ‫כעצמו • וקצתם להורות על שלמותו כפי מה שנחשבהו שלמות שבארנו ) כפ׳ לו מ׳׳ו‬
‫נהגשמכליזאמיניה וזה ני מאמיני הגשמות י אוי שיאמר מ פני‬ ‫עושה‬ ‫'’י״י יי״החלק ואמנם א ם אפשר שיהיה־ העצם האחרהפשוט אשראיןרבוי בו‬
‫רניי‬ ‫לא הביאם להאמין בה ענץ שכלי אכל השכל שלא יחייג‬
‫הואיםותר‪,‬שהוא גשם אכל הכיאס להאחינם נני ר אי ת׳ באמרנו‬ ‫‪.‬‬ ‫מעשים מתחלפים הנה יתבאר לך אחר זה במשלים •‬
‫להמשנות אחרי פשוטי הכתובי׳וכן הענין סהיא קדמון כ•‬
‫האמ' שהרנ מור®‬
‫צדק מצד מה שעש®‬
‫גתואריסכילא הביאם לה־ מץ בהם ענין‬ ‫'פרק; שלשת וחמשים אשר‬
‫שכלי כי השכל ימאן זה ואמנם הביאם לזה משל המיוחס או‬
‫כאשר נמצ־׳ו ספרי הנביאים וספרי התורה ‪ ,‬הזמן הזני ר הנמש!‬
‫קרוב לאשר הביא מאמיני ההגשמה להאמין בה • וזה כי מאמין ההגשמה לא הביאהו ^'יה‬
‫הקדמי'‬ ‫שיתארוהו כתואר ים • ואמנם אחר י‪.‬רכ קרוב והוא‬ ‫עיון שכלי אבל נמשך אהר פשוטי הכתוב•־ וכן העניין בתארים • כאשר נמצאו ספה‬
‫יהנמשליסחהמשלי'‬ ‫הנביאים וספרי התורה שתארוהו ית' בתארים • לקחו העניין על פשוטו והאמיינוהו בע ‪S‬‬
‫האחייסהזכיר נכלל‬
‫למה שאס היו הכתובים הם המביאים להאיזין‬
‫כתוארים היו מאמינים גסכןכעלי התואריס ונסתם והוא אמרן‬ ‫תארי • וכאלוהסרוממוהומן הנשמו׳ולארוממוהומענייניהגשמות• והםהמקרי׳ רוצה‬
‫שנוי‬ ‫שהשם' י יתעלה הוא גשם אכל סלקו ממנו שלא יחייב‬ ‫‪.‬לומ' התטנות הנפשיות • אשר הם כולם איכויות • וכל תאר שיחשוב מאמין התאריכש■‬
‫הגש^זות ותייטהו כתואריס וזו היא הסבה נעצמו יק׳בהשתנו'‬
‫א מ ג•‬ ‫אשר אתר בהם הרב קרוב ולא אמר מאמר המוחשים‬ ‫שהוא עצמיי לבורא ית׳אתה חטצא עניינו עניין האיכות ״‪ ,‬א ף ע ^ פי ש ל א‬
‫והיא‬ ‫יאת החלה‬
‫הגשמות‬ ‫למאחינ‬
‫צמאחיני‬ ‫הכיא‬
‫הביא‬ ‫כיאשר‬
‫אשר‬ ‫כי‬ ‫החלטי‬
‫החנטי‬ ‫יכארהו‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪.‬‬
‫ה קי מין לא יקי שנס‬
‫נסדר י איי בדרן‬ ‫להאמין כהסהמא למאמיני התאריסלהאמץ כס כי אס היה הדבר כן מאמיני התארים גס כן הץ מאמינים‬ ‫‪..‬‬ ‫'‬ ‫“‬
‫הגשמות אכל הס סלקו ’הגשיזות ותארוהו כתואריס למה שיראי הגשמות הוא מגונה ומעורססשאין ראוי שיתואר השם‪,‬יתעלה לו ולא יאמינו זה בתארים ואחר שלא ינ א נ ס ספק•‬
‫‪? .‬רב כי אס הוא מרוחק מהגשתות הוא מרוחק ג״כ מעניני הגשמות ‪ :‬והם התכונות הנפשיות אשר הס‪,‬כלס איכיות♦ והס נמצאים כגשם ! וכל תואר שיחשב מאמין החלק החמישי זז®‬
‫המין מן הקארי®‬
‫רחוק מעצם המי)•״‬
‫‪:‬החיואייס שהוא עצחיי לבורא יתעלה אתה תמצא ענינו מן האיכות אף על פי שלא יכארהו• והנה התוארים הנמצאים כאל יתעלה כפי דעת מאמיני התוארים ן דומה‬
‫‪:‬כמה ינהגוהו מעניני כל נפש איה והרצון נו ני למה שיראו כי כל גשם כעל נפש חיה יתארו בתוארים יתארו השט באלו המוארים ואס כן אס השם יתואר בהם יהיה גשם פי' יתוכל לתאר‬
‫‪?,‬יגל הכל אנו המאמיני׳ תורת משה לא נעטר זה נאמין בתואריס כעבור סתאחהו הנכיאיס כי על הכל נאמר דברה תורה כלשון בני האדם לא לפי האמת ! )אמצס נהם הבורא יק׳משל‪.‬‬
‫יה סקאחל ש גז •‬ ‫הטונה ככלס לתארו בשלמות • רוצה לומר כי כשאנו קורי'להשס רחום וחמן לא כעמרגזיש לו המיה כנפש כי אם היה הדבר כן היה חקבליהפעלות אבל כעבור תארו‬
‫נ י א העולם י נ י <‬
‫הנלגלים וה שכלי'‬
‫כי ןחשוב האדם שמי שאינו תאה ולא שומע אינו משיג שוס דבר וחי שאינו משיג החיה וחנינהשאילו עושה פעולות הרחמים ולק תארוהו הנביאים אף שרובם הס‬
‫וה ארז או ‪ .‬פי ע ל‬ ‫כן אבל י‪I‬ש הנדל ביניהם‬
‫■ בהס מצד פשוטי התורה ‪• QJ‬‬ ‫התואר‪,‬יס ה׳‬
‫והאמינו‬ ‫מה כנפש• והכוונה ילרב בכל מה שאמר עד כאן כי מאמיני ‘‬ ‫תכונה י‬
‫‪,‬יזילאריהעולותיו ‪.‬לאשיש לו י‬
‫— ‪.‬‬
‫עו שה ג א מ רו יוי‬ ‫־כיןמחתיני התוארים קיימו התואריס וסלקו ר‪.‬גשמות‪.‬ואס יתחייב לנסשיהיה הפס גשה כי המאמינים התואריס היו מתארים אותו כתואדיס אשר יתואר כל גשס בעצט^ש‬
‫פעל יעשה קיין‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י'‪.‬‬ ‫* י‬ ‫קי‪ :‬ואס השס יסולק מן ?גשקיזק ואינו גס‬
‫תזזיות מואס ואמר גל ‪9‬על ‪0‬׳ לפסגפו ואוזל נדוד׳ ה׳סיזיסופפו סאלו ?פעולות ייוחסו אליו לא ‪ i h‬תכונות נמו מאידגיזיצי ‪» :‬יק ג"*‬
‫‪■ Q‬׳‪V ''.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ז ב‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪....‬‬ ‫■‬
 ‫״ ‪,‬‬ ‫אפודי‬ ‫ראשון‬ ‫נבובים‬ ‫שם טו ‪3‬‬ ‫קר>‪/‬א׳«‬
‫כן ‪5‬על כפש^‪jr»5‬שלא יעואר בשוס עוארשיעי^מ לבעל ‪ o :j^ r ^ s‬אשמכ^י׳ )תנרהזאהםשעש( הנכיאיסהס תארי‪ 1T1I11-5‬י‬
‫לחטא^‬ ‫תה שיעד לפרש בסוף פרק שעבתכמה שיעש׳בשבע•' ^ י ‪Z‬‬ ‫מא*והוא;ו חווןרי ‪0‬עליושלנר? עורה כלשון בכי אדם)איןכמ‪.‬הכמפשלעאר)‬ ‫ע רי‪ ,‬מ‬
‫«החלב'׳והם‪.‬‬ ‫כלשכן בתק הפועל ברנון • ר״ל כמו‬ ‫בשלחומלא כעצזהעכיין יי‪) .‬א‪1‬מאמדשבנןא^ניס כעןאריסהעיאתלזה‬
‫״י קיי אומי‬ ‫^‬ ‫כאשר השבנו ממנן יחקיםוכו׳יר׳ל כאשר השגנו ממני‬ ‫׳ התיזלעועהעעולות הבאיס מתנו יתעלה כי קלכר‪ ,‬א ^ לא ינא א ^ לכר אתל‬ ‫‪rrit>p)7‬‬
‫התכמה והיצא יהיטל״־ ייי®? ״ ‪ U‬״‪ .‬עלן‬ ‫*‬ ‫ששביע>' לכן אאר הרב םו לא בהתתלמע הפעולות‬ ‫ס‪#‬ןי»י‪>.‬ל ‪4‬‬
‫»‪ pb‬קי?י • המרן‬
‫תתתלפיסכי׳עכץהימצת באדסגלאיע^‪,‬‬
‫^\‪,‬י‪1‬רו׳ ן‬ ‫־ארצוןמכל מקום איל‬ ‫בדברי© ענ^רהו בודומז במהשנהנוהו מענייני כל גשם‬ ‫גו וכל ־ קי< שידקז יתעלפו העגייניסהכצלנאי׳בפועל לא‬
‫ההיי ; >יקש‪:‬ו העועצייס בעבע ולא כלבריס הפועלים ברצון‬
‫לו יתעצי■‬
‫■״־‪,1 -'-‬‬ ‫עגייגים קתתלפיס עצמיים‪W‬‬ ‫» ו‪) 6 <5‬י׳ויז • ‪51‬ל• ?®עלים כטבע ני האש >ל;ין קצת קדכרי© בעל נפש חיה״' ועל הכל נאמר דברדו תורה כלשון‬
‫התאדםם‪ .‬ר ״ ל כיז הו ףי ^ ^‬ ‫כי זהוענין ת א ד‬
‫התארים ן כמאמר קצתס יכול ?ר?יחש‬
‫לזי ‘י ותקשיא קצת הדכריס בס כן ותבשל ותשרוף בני אדם י אמנם הכוונה בכולם לתארו בשלמות‪ -‬״‬ ‫‪4‬שס ‪5‬שצ ?עפקייז‬
‫ק ק ח ?ז >) ז‬
‫״ו‪1‬ט׳‬ ‫ל׳ל שאלל האנדים‬
‫לא בעצם הענק ההוא אשר הוא שלמות לבעלי‬ ‫יחשוב‬ ‫האש‬ ‫שבע‬ ‫ידע‬ ‫שלא‬ ‫ןוןי‬ ‫ז‪/‬לכן!תשתיר‬ ‫י‪'$‬‬ ‫וויז!וו ל‪1‬‬
‫מניןהתאדס אבל יאמרו‬ ‫והקעזלויןי■ שימצא כקשששה עכייניס קתחלפיס ענ ן בו הנפש מן הננראו״ ורכי׳תארי פעולותיו הטתחלפו׳•;‬ ‫?קיודיש‬
‫‪?8‬זס שלת)•) לקלס ישחיר ?עכין אחר טשילבין וע;ין שלישי כל‬
‫כיכוכתס ש‪:‬ס מתקלפים‬ ‫הנמצאים‬ ‫הענייני׳‬ ‫יתחלפו‬ ‫הפעולות‬ ‫בהתחלף‬ ‫ולא‬ ‫‪:‬‬ ‫ןאגי ‪0‬משזל לך משל ®בשל ועכק רביעי שישרוף ועכין חמישי בו‬
‫‪-,,‬ג‪ 5 ,‬״נ‪ ^ ;,,,‬ל‪ ^ .,‬או ע צ מ‪ ,‬ה‪ .‬א מ »^^‬ ‫העניינים‬ ‫מן‬ ‫בזה‬ ‫לך‪,‬משל‬ ‫אמשול‬ ‫ואני‬ ‫״‬ ‫בפועל‬
‫השידע׳• ‪.‬‬ ‫י‬ ‫שבע‬ ‫ןכת י‪,‬ס‪ 7‬ן ר ק?יא יתין ועכיןששי ט יקפיא >«׳ ןמי שידע‬
‫מילז ‪? r>?r‬ת?‬
‫י‬ ‫הנמצאיסאתגו י חצה אסר שידרה הפועל־י אחי‬ ‫אלו‬ ‫כל‬ ‫‪ 7i.1p6‬נע>^‪ 1‬אקד האש ידע שבאיכות אחת פעולת‬
‫אמשולצןמ^ל* ׳‬ ‫‪•'» *{I‬׳< • ׳‬ ‫‪j/f‬‬
‫‪ 5 r? p sr0 j‬נרלת הפעולות והוא הח?ה ראם טאכמצא כן כצ^ה ויתחייבו ממנו פעולות מתחלו!■״ ואף על פי שלא ‪-‬‬
‫נלס־ר‬ ‫ישלש ®עשה כשכעכל שנן בתק הפועל כרצון כי יהיה בעל רצי( • כל שבן א ט היה פועל ברצון •‬ ‫»?ז^<כק קקזגי •‬
‫ד׳לעכשו יבאר מהשאת׳למעגא ^ _<‪j,L‬‬ ‫הפועל ברצון יפעל גל מה שירצה ‪ 5P‬תולות‬ ‫ל^ו שיש ל‪1‬‬
‫^?"^״קיי‪-‬׳לא‬ ‫בחק הטעל ברצון *‬ ‫וזזי‪ 5‬נ ק עניני ש' חתשלפות עס שלא יקצא בו עגיינ־ס והמשל בו האש תתיך קצת הדברי ותקפיא ר^צתם •‬
‫‪.‬‬ ‫קקיריס יט' י"ל‬ ‫יובל■ מתחלעיס אכל כל הפעולות המתחלפו׳באיה תבשלותשרףותלכק ותשחיר ״ לאלו יתאר האדם‬ ‫מתקלמיש ןו׳לין‬
‫»השיויזר‪ 1‬זה‬
‫יתאדם‬ ‫'יי־'‬ ‫'^’ יי‬ ‫י‪^ 1‬מת;לל ללריזש מדעתו כמו שיתבאר לקשה וכל שכן בחקן האש ‪,‬כשהיא הטלכנת והמשהרת והשורפרת‬
‫עצמליס'‬
‫® ^ ״‪j,1‬‬ ‫י^^?רים‬
‫שהם מאמינים חי^י‬ ‫יי^־‬
‫בן היא אחר‬
‫ןן>קייםו‪>1‬ה‪ 1f‬יתעלה אשד התעלה על כל©פזר » >‪ gpt‬והסבשלת והסקפיאה והמתיכה היה אומ׳אמת ויהי׳‬ ‫^(חד שיזקשז‬
‫קיורי?‬
‫מי‪ .‬שלא'ידע טבע האש חושב שיש בחששה‬ ‫שאנחנו‬ ‫וכו׳רצהכיאף‬ ‫בחקהחל‬ ‫שכן‬ ‫וכל‬
‫מתחלתיס ואס כן אע״ע ‪ .‬ששוללים ‪.‬׳‪,‬‬ ‫»ה שאמי הר׳ש‬
‫נאקר עניינים מתחלפים ״ עניין בו ישחיר ״ ועניין אחר‬ ‫•לאנהיזתם גל זי משיבים מחנו וקעצחנו יחסים מתחלפיסוהס‬
‫יקל ‪ ,If‬החכמה והרצון והיכולת לא בעבור זה‬ ‫מקיריש‬
‫אלא שהכה ‪ oif.p‬השפק ופו׳ ר״ל‬ ‫הוא נעלה בו ילבין • ועניין שלישי בו יבשל» ועניין רביעי כן‬ ‫ההרנגת ?*״י ני ה® קתחלכיס בהשס יתעלה כי‬
‫דעת‪ L‬א*ח^•‬ ‫לבטל ‪I‬‬
‫המשלים ך־־‬ ‫שבארתי אלו‬
‫‪ ...........‬־ ־ ־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 1‬שןללענ'כק חן על כל ספיר כי ענין היכלתכאדם בלתי ענין ישרף •ועניין חמישי בו יתיך י ועניין־ששי בו יקפיא‬
‫?עלש גישלקאריש‬
‫‪ pip‬הרצון ואין כעבור שהס קתתלפיס בגו כחייב ואלו כלם פעולותזו הפך זו אין עניין פעולהמה ם‬ ‫^ילא שהזא ' ״‬
‫‪ pp0‬אשר תניאק מזה שיהין כו ע;ייניס מתחלפים ובו׳ ן עד ■ ענ‪-‬ין ה א חו״ ‪ .‬אם־סל־שר‪ .‬עפ־!עהאש • ידע‪,‬‬
‫‪ ip;,Z m l<,iw p‬״ ‪(. i p‬״נס מ אי׳'‬ ‫ש כ אי כו ת א ח ת פו ע ל ת ת פ ע ל ב ל א לו ה פ עו לו ח ׳‬ ‫לזה ‪? p rc ? 1‬הוא שיהיה בו יתעלה ענ*ן נו יודע ובו׳ » רוצה‬
‫גארנישה לוקר ניסף על עצמז;ע;־; בו ירצה בס כןשבו‬ ‫' קזא‬
‫העצמייסלוית׳‪ .‬והס תיחכםיכול ‪ :‬איג^‬ ‫ו הו א החום •ואם הו א זה נ מ צ א‪:‬כ « ה שי ע ש ה ב ט ב ע•‬ ‫‪p‬־‪p .‬‬
‫‪» .‬תשנ»ם יאפיש דנר ניסף על עצמו ז וענ־ן בו יוכל כי זה‬ ‫^ זיי ‪8‬‬
‫יבאר כל שכן ב ה ק הפועל ברצון • וכל‪.‬שכן בהקו ית׳ א שי מפעולותיו י ר״לשאינס עניינים נבראים‬ ‫»קקל‪5‬יס והסתי הוא עניןהתוארי׳חשר יאמח תותס־הנה‬
‫ורוצה קצתם נוה וימנה הענינס המוספים על העצס התעלה על כל ספור • כאשר ד־ושגנל‪ .‬ממעיחסים ׳ כלל טאלו היו עניינים נבראים יהיי ״‬ ‫וחכש ויכול‬
‫^קפשי‬ ‫מתהלפי׳הענייניסכי עגייזהחכמה בלתי ענייזהיכלת‬ ‫ואי אפשר שיזיז וקצתס לא יבאר בזה ז{אשהוא יבאר באמונ־‬
‫י‬ ‫פישולהל ר^לכי קצתקא ■י;י‪ 0‬התואריסאוקר סשיש כנו • ועניק היבלת בלתי עניין^יצון ‪: .‬איךנחייכ ‪;J w V I i ,‬״’ ! ‪ ,‬״‬ ‫יזי תזאי‬
‫‪(i f‬״? יהיה ה‪ 1‬פ‬
‫געצקו ויהיה גוי א בשס תואדים ניספי© ויבארו במאקר זקצתס‬
‫״ ׳^י *?ו«ז^’ל)''' ‪ 4‬״ ; ‪;1,‬ל‪;;,‬י'(‪1‬הס«אי®‬ ‫לא •כאד בו חלא שהוא מבאר באמונהשיש לו טזה שיהיו בו עניינים מתהי;פיס עצמי־ם‬
‫ת?ס הואלו תזאי־יס ‪ 1‬ואס לא יפרש אותס* מאחר קונן שיהיה בועניין סיד ע • ;‪,‬ועניין כוירצה ‪ f‬יעניין ^‪* .‬׳ ל מ א מ י נ י התארים עצמם חיל^‬ ‫ושלמו ן ק‬
‫קו חי ישצמי‬
‫‪ -‬במספר תאריו יס׳ ׳•‬ ‫בו יוכל •כי זה הוא עגיק התארי׳ אשר יאסרו אותם• '‬ ‫‪irp‬׳ חשי; לניואיו שיש לו תוחדיס נוספיס על העצם ; כמאמר‬
‫‪.‬‬ ‫יא*■‬ ‫'‬ ‫‪:‬י‬ ‫פכתשיו קצתם יכיל לעצתו חכס לעצתו רוצה לעצמו» והנה יבאר קצתם בזה ויימנה העניינים המוספים על'‬ ‫גלמי‬ ‫‪p ifrp i‬‬
‫לפרות‬
‫ןאיןוה תואר פישולה כבר אתה רואה ט הרב אחר על אלהשלא העצם • וקצתם לא יבאר בזה אלא שהוא יבאר באמונה ואם לא יפרש אותם ביבר‬
‫מובן כמאמר קצתם יכול לעצמו‪ .‬חכם לעצמו חי רוצה לעצמו • ואני אמשול לך בכה‬ ‫כשתתפשכל‬ ‫אמר‬ ‫תובן‬ ‫מאקרסכדבר‬ ‫פי׳‬ ‫יזצעתחאת! והן‬
‫ד״ל המדבר הנמצ׳ כאדם ״ שהוא כח אחד אין רכוי כל וכו ידעהחכמו׳והמלאכות ‪ .‬ובו‬ ‫♦הול ורוצה הש מאת׳ הרב כסשרו עליה׳ תכין ותדע כי המובן‬
‫זןאריש עצי׳ייס פי אצל הרג ‪ rtp‬כי אקרו חכס לעצמו י‪.‬ינו‬
‫?♦פוצ׳גלתינפרדק יודע את עצמו וכן רוצ׳ לעצתושירצה עצמו יתפור וינגר ויארג ויבנה וילמוד וידע התשבודת דינדדג־המדינח • ואלו הפעולות מתחלפורן‬
‫^חגו והן הרציו( ואין‬
‫רהוש אכל הכוונה נ‪ 1‬שמעצמו הוא שיהיה יודע ר״ל מחוייבות סכח אחד פשוט אין רבוי בו • והפי׳נדלות המתחלפות ההם רבות מאד בסעט‬ ‫‪ 1BJ p'r‬שאחד‬
‫ואוון או פוישפ פהק שיהיה יודע שכוענין עצמיה‪1‬א מאמתת! שאין תכלית למספרם• חצי לוט'מספר הפעולות אשר יוציאם הכח המדבר • ואקרחזיו‬
‫עו; ומהותו נוסף על עצמו כי תואריו אינסעצמו אס כן‪.‬בחק הבורא יתעלה שיהיו אלו הפעולות המתחלפות באות מעצם אהד פשוט אץ‬ ‫קאדי■ פעולותיו‬
‫ו׳צד צייול‬
‫רבוי בו ולא עניין מוסף כלל • ויהיה כל תאר נמצא כספרי האלהיסיה' הוא תואר פעולר^י‬ ‫וכן‬ ‫שידע‬ ‫מה‬ ‫ידע‪.‬‬ ‫בו‬ ‫מעצמו‬ ‫יזצא‬ ‫דבר‬ ‫ולא‬
‫תתקויגס ; אן רוצה לעצמו שמעצמו הוא רוצ׳ותןהשקר שיהיה‬ ‫לאושיש‬
‫הבורא נעדר מחנו וכן כש״י עצמו הוא תי לא תאר עצמו או מורה על שלמות מוחלט • לא שיש לו עצם מורכב מעניינים מתה^'״*‬
‫‪871‬‬
‫!•כ‪1‬ל * ואחד שהניח הרב ני יש כדברי® שלא בהיותם בלתי מתירים מלת ההרכבה • יבטל ענייני׳ מן העצם בעל התארי׳‪ . .‬אל<א‬
‫העכעיים שיפעל מפולות מתחלפות בדבר שהנה מקום הספק איטר הביאם לזה• והוא זה שאבארהו לך • והוא שאלו אשר האמינן‬
‫אחד ולש שימצא זה כאק הפועל ברצון ולש בתארים • לא האמינום מפני רוב הפעולות • אבל יאמרו אמת כי העצם האחד יפע^‬
‫שיחוייב שימצא כמקי > א®׳ יתעלה על כל פעולתו מתחלפו' • אמנם התארים העצמיים לו י תעלה אינם מפעולותיו • שאיאיבשר‬
‫^‪:‬רצון שיחשב בי הבורא ברא עצמו ״ והם בתארים ההם אשר קראו אותם עצמיים המקים ין^‬ ‫סבור אה ק אין ראוי באשי אנחנו משיבי׳‬
‫בעצמנו דנריס תתחלפי׳ כאכמה ’‬
‫וסיכלת שנאחר כי ב ‪ c‬כן ימצאו לו אלו הדכרי' נטספדם • בי הכל נמשכים אחרי הכתוב מן הכתובים • ואומר לך מה שהכי מסכימים עליי‬
‫שהוא‬ ‫ויחשבו‬ ‫המתחלפי׳ שאס היה הדבר כן יחוייב‬
‫‪):‬א מביאי‬ ‫שיהיהבש^י נע‘‪ .‬תזאריס!יהיה רבוי‪1‬הנה החבאריסשיש לו מואדי׳ניספי׳ הוא׳לבר מבואר השקרומ‪1‬אולס אשר לא יבארו במאמר מבואר וכדבר© ‪ p i‬אלא שהו‬
‫באמי;׳ כמאחד קצעס יכול לעצמו חכס לעצמו ונו׳ • הביא משל מהטעל שהיא כח אחד ויבעל פעולות רכומ כי הכח המדבר ?נמצא כאדם ה‪1‬א כת אחד אין ר!‬

‫מן השקת‬ ‫הל קלןוף'אן שןני׳ןפלממק אפר‬ ‫ילגן* ‪W i‬‬

‫‪A‬‬
 ‫ק ד ק א ש‪^ :‬‬ ‫ךז‬ ‫שם טוב‪-‬‬ ‫מורה נבוכים סלק ראשון‬ ‫אפודי‬
‫יגיו ת ליס‬
‫תיעהו כי ענין וגו׳ • ר״ל עכשו בא הרב לבטל דעיג׳ והמת וכי הם בעצמם‪ . ,‬הכוראנעךרמ^‪ ,5‬מאומה ואי אפש׳שי‪,‬היו אלו מכללעעולותיוזהוכיאורדעת‬
‫ה^גת והורה גי אלו'‬ ‫‪...........‬‬ ‫^‬ ‫‪. V‬״‬
‫כ^וארי׳עצקייס* ואחר שהניח הרב דעתם ‪.‬ננזל‪: 1‬‬ ‫המדכריס ״ ‪,‬‬
‫_______________________‬ ‫אמרנו״‬
‫לו יתעלה חכס וסי מא‪,‬‬ ‫‪:‬ו‬ ‫עניינם סותרים והלוה ומח שידוע הוא ט‬
‫ד״ל שיקרו! ח ‪• 9‬‬
‫‪> fitvcyio‬ושיג‬ ‫ענץ חל אס נרצה כאמרנו חכס שהוא משיג עצמו ני‪ .‬אין ענין למי אלא שהוא ־ התוארים ע'מיי'א״א שיהיו אלא מכלל העעולות ונבר יתבא'ט תוארי הפעולות‬
‫עצמ‪ 1‬ו!גל יבישז‬ ‫ג עצמו וא״כשני אלו התואריס הס עניו אחד אס לא נרצה באמרנגחכםאלא * אימז יעארי' עצתיי׳גלא באי׳ ממנו מענייני' מתחלפים אבל יתיחסו לו בערן א^‬
‫השיגו לבר‪(51‬יזו!"כ‬ ‫ואשר תדעהו כיענין‬ ‫וא^רו ׳ ־‬ ‫פעולותיו ; ־■‬
‫■ ־‬ ‫’‬ ‫‪• ................‬‬ ‫»‪:‬ואמש‪:‬געצמוווהאי אפשרכיככראיןרן‬
‫לשי דעיום ‪9‬ו<‬
‫החכמה בל יקעלה הוא כענין החיים להיו׳ כל‬ ‫י‬ ‫זה הכת שהתארים הס עניינים מתחלפים ואל^‬
‫הואר משחלף וו ‪1‬‬
‫‪.‬מש שליו יציירו יוד®‬ ‫משיג עצמו‪ .‬חי כי החיות יאמר עלההרגש‬ ‫היה חכם מהיגעצמו■ ה‪1‬ה ענין אחל עם החי ־ שהוא מושכל ושלא ימשכו ‪« :0‬חר דבר! נבגא והם‬
‫ר״ל םיתזיור גיכול״‬ ‫הקושיי ועל ההשגה השכלית והשם משיג את‬ ‫)לת היו מתחלפי׳ואם יקחו חנק בבחילטגתד ארבעה תארים חי יכול הכם‪ .‬חצה״ ואמרושאלד‘)‬
‫מצר ששויו יגול »ל‬ ‫עצמוא״כ הוא חי ואס השסישיג יותענמו'‬ ‫^ ייל״ רזז יהיה ה^ ענין אח׳ והחכ׳ענין עניינים שונים ושלמויורת אשר מן השקרשיהידת‬
‫עצמו וכן גרצון‬
‫יונל י־‪.‬ל‪ 1‬התיוריס‬
‫ל‪1‬״כ הוא קנס א״כ חי ’‪.‬וחכם הוא ענין אחד‬ ‫ולעתטכגראמח‪-‬שהתיארי׳ ‪.‬הבורא‪ ,‬נעדר מהכם מאומה ואי אפשרשיהיו^‪5‬ל)‬ ‫—;‬
‫י ח שגו•‬ ‫יומגס‪-‬‬ ‫כשנר״ה בחכמה השגת ע חו אס כן חי וחכם‪.‬‬ ‫ייבעילזתיז ואטכנמץ כחכם מצד‬
‫רוצה נו שחדגרי®‬ ‫הוא‪ .‬דבר אחד אחר שהחי כאח'עליו ית׳בעוך‬
‫תדעדל‬ ‫•"ואשר‬ ‫דעתם‬ ‫ביאור‬ ‫וזה‬ ‫‪.‬‬‫•‬ ‫פעולותע‬ ‫מכלי‬ ‫א^יב ‘־וא מאד עציזי‪) .‬יהיה‬
‫יח«י«‬ ‫ננ חינ ת‬ ‫כי עניין החכמה בו ית׳ הוא כענ«ן החיים •י להיות כל ’>^ל השגה והחכמה גם כן כעין >|ל ?השגה‬ ‫התאדההיא מפעולותיו )יניח אל• שנאמר‬
‫גיוו‬ ‫מתחלפים‬ ‫שהש׳ית׳ עצם ?משיג הוא בעצמו ^ המושגי‬ ‫®הטלא י ל יניא עצמו ווה שקר ן וכן כלא משיג עצמו חי וחכם בעניין אחד זה כשנרצה בהכם'‬
‫!יומר‬ ‫^ סני ח ר‬
‫י גו ל‬ ‫שהוי(‬ ‫אחר שאינו כאחד י ממנו שאנו חורנביס‬ ‫^>זפק היכולת)•‪:‬רצון ‪ r‬ר״ל עכשז יעש? הרב השגת עצמו‪.‬והעצם המשיג הוא בעצמו העצכם‬
‫שינריו מה שיברת‬ ‫משטדכריס דבר ישיג ודבר אחד‬ ‫סתירה דימה לזו מהשני תאדג׳ הנשארים והם המושג בלי ספק • שאינו לפי‪ .‬דעתינו מורכב משני‬
‫ורצה להמצי׳הנמציו‬ ‫לא ישיג כי האדם הוא מורכב מנפש‬ ‫יכול ורוצה כי ידוע לכלשהוא ית׳ אינו יכול דברים דבר ישיג ורבר אחר לא ישיג כארס המורכב‬
‫ג שי מה סהמציתו‬ ‫משגת ' וגע כלתי משיג וכן כשאמרנו‬ ‫ולעצמו ולא רוצה לעצתו אגל המנה שיכול‬
‫ניידע במה שהמצית‬ ‫אנס מש יג עצמו יהיו החכמה והחיים עיין‬
‫שיבר^מהשכרא ור^נה־ להמציא הנמצא כפי ^;נפש משגת וגוף בלתי משיג• וכשירצה באמרנו‬
‫ייויו יויחגו חולקים‬
‫אחד א״נ לא ימצאו לו הב׳ תוארים חתחלפי■‬ ‫יוה שהמציא)א״כ ‪ .‬מחוייב הוא שיהיו לו אלו חכם משיג עצמו יהיו החכמה והחיייעגיין אוזדיוהם‬
‫עמהס בזהשיוגחנ‪1‬‬
‫מידים ‪ i b‬ה עניני'‬ ‫;‪ : 1‬לא ינווני א‪1‬תו כי אס היה הדבר כן יהיה‬ ‫וכן‬ ‫התי?ריס תארי פעולות ואם יהיו עצתייס מ לא יביטו זה העניין אבל יביטו השיגו לברואיו •‬
‫יונל מצד יוחר יוינן‬ ‫החכמה והתיי׳עכיין אחד אבל כוונת׳באומר׳‬ ‫ת׳ויכיא סגאמ׳שהכורא יברא עצמו ווה שקר; כלא ספק היכולת והרצון אין כל אחד מהכש נמצן^פ‬
‫גן שיונז יוומריםגל‬
‫מ סיג עצמו ה!ת‬
‫אי שהוא משיג את עצמו ומשיגשהוא מש־ג‬ ‫ביןשיהין כפי הפעולו'• ר״ל כמו רחום וחנון לבורא בבחינת עצמו שהוא לא יוכל על עצמו ולא‬
‫פעולותיו ןכן‪ r‬היות משיג ברואיו ואס ?דבר‬ ‫זי׳׳ג מדות ‪ :‬או כפי היחסיםהמתחלפי׳• ר״ל‬
‫חי ו ח ב סנ עניןין״‬ ‫כמו חכם בורא רוצ' וז< לתו וכפי מה שביארנו יתואר ברצותו עצמו־ וזה מה שלא יציירהו אדם• אבל‬
‫י ק הוא משיע‬ ‫כך יהיו אלו השני תוארי׳ כערך אל פעולותיו‬
‫לברואיו מצד מם‬ ‫)‪1‬ה כנגד מאמרם שאחת ני אצו התוארים לא‬ ‫התארים אמנם יחשבום בבחינת יהסינז מתחלפי׳‬ ‫מאקתת היחס • ר׳ל וכן יש תאר אחר אשר‬
‫■היא ייד ע עצמו‬ ‫יתוארו בו מצד פעולותיו אלא מצד שהם‬ ‫עשוהו הנביאים והוא כפי היחס שיחסו לו ית׳ כין השם יתעלה ובין ברואיו • וזה עזהוא יכול שברא‬
‫ז ק היכיל ת ונרצון‬ ‫מוארים עצמותייס לו ית' ואס הס מכלל‬ ‫‪1‬לוולתזעגיןאקד; ושהוא כפי מחשכת וכו׳ ♦ מה שברא ורוצה להמציא הנמצ׳ כפי מה שהמציאו‬
‫אינם גמצאים בו‬
‫גנ חינ ת עצמו אמב*‬
‫פעולותיו והם עצמיים לא ישאר׳הספ׳ הקדום‬ ‫ר״ל שהתארי׳היחסיי׳הס כפג ההקל וההעכר' ויודע במה שהמציא • הנה ככר התבאר לך שאילן‬
‫בגחיבת הבדואי®‬ ‫והוא שיהיה הבורא בורא את עצמו • ותחר‬ ‫)לפי מחשבת בני אדם היחס ההיא אתתי לא התארים גם בן אינם בבחינות עצמו אבל בבחינרת‬
‫וזהי מ״ס ר״ א ע ד‬ ‫נבטל אלו הב׳ תוארי׳אי תפש־ שיהיו עצמי ס■‬ ‫לפי האמת כי יגוור מק־ה שנליכמו שבארנו;‬
‫סלא נברא העיל®‬ ‫בולאבערןפעולותיו רצה לבאר ג״כבשאר‬ ‫או שיאמין בקצתם • ר״ל לחקות להמון שהוא הברואים• ולזה נאש־* אנו קהל המיחדים באמת •‬
‫הב״ה ה ויו‬ ‫היה‬ ‫?תואריסשהס היכולת והדון ואלודכרים‬ ‫כמו שאנחנו לא נאם׳ שבעצמו עניין מוסף בו ברא‬ ‫שלםככליזי?ימ^?וןי; ••‬
‫וש״ו אחד הרצון‬ ‫שלישו‬ ‫פ ר ק גד וכפ־ש‪-‬עור היכמה והסכלות השמים וענייןאהר בו כראהיסודורת ועניין‬
‫נזה שאלי התארים‬ ‫חכוארי׳שייוחסו לבורא לא בבחינת ע‪.‬חו ני‬
‫אשר תאר‪ 1‬הו בו‬ ‫השם לא מכל על עצמו ‪ .‬ולא יתואר ברצותו‬ ‫ונו׳' • הנההךבו״ל גלה בכאן בוברא השכלים • כן ל א נאמר שבו עניץ מוסף בו‬ ‫*‬
‫הס בולם לפי‬ ‫עצמו‪ -‬אכל אלו התואר־ס תחנם יחשבו‬ ‫יובל ועניין' א ה ר בו ירצדת ועניין שלישי בו ידע‬ ‫סוד ׳‬ ‫‪.‬‬
‫בחינת כנכיאינח״ש‬ ‫בכחינת יחסים מתחלפים כין השם ובין‬
‫הרב‪ ,‬נ מ קו ס אתר‬ ‫־ ברואיו• אבל עצמו אחך פשוט ואין עניין נוסף עלל‬ ‫•‬ ‫י ‪ ,‬־ ‪.‬‬
‫כרות יו ווה שנאת׳ שהוא ינול בעבור שברא‬
‫ויהיו נבחיג׳ עצמו‬
‫מה שברא חבימתיו ונאמר עליו שהוא‬
‫כשום פניסוהוא ברא כלמה שברא וירע ולא בעסין נוסך* כ ל ל יו ת ו התארים המתחלפים‬
‫אין לי תי א רגו ס ף‬ ‫אין הפרש בין שיהיו כפי הפעולות או כפי הלתסיס המתהלפי׳בינו ובין הפעולות • וכפי מה‬
‫אבל העצם >‪#1w‬‬ ‫רוצה לפי שהמציא בנמצא כפי מה שהמציאו‬
‫ברא מה שנראלת‬ ‫גיודע כמה שהמציא הנה כבל י תבאר לךשאלו‬ ‫שבארנוהו ג״כ מאמיתת היחס ושהוא בפי מחשבת בני אדי זה הוא אשר צריך שיאמן בהם‬
‫נ ענ ץ מוסף על‬ ‫הי‪-‬ואריס ג"נ אינם‪ ,‬כבחינת עצמו אלא‬ ‫כתארים הנזכרים בספרי הנביאים או שיאמן בקצתם שהסיתארים יורו כהם עלהשלמורת‬
‫עצייו מאיית' היח®‬
‫ג פי מה שאחרגז‬
‫כבחינת הטוא־ס • ואס יתבאר שאינ׳ככחינ׳‬ ‫על צד הדמיון בשלימותינו המובנות אצלינו כמו שנבאר ;‬ ‫;‬
‫נ פי ת נ״ב בתלת‬ ‫עציזואלא כבחינת הברואים אס כן אין לו‬
‫ה היא שיקיאיהדבר‬
‫נסעיל תייוה המי״‬
‫תתריס עצחותייס לו יתעלה ווה הפך מאמרם‬
‫ני אמרו ני אלו התוארי׳הד׳ הסעצמותי ס‬
‫פרק ארבעה וחמשים רע׳‬
‫מן הת‪.1‬רי ‪ 0‬ד חי ת‬
‫מעצוי המייחס •‬
‫לו ואינם כבחינת פעולותיו גי אס היו כבתינ׳‬ ‫התשובה‬
‫ישישיה‬ ‫פעולותיוהיהבורא׳ את עלחוד‪,‬ס יתכאר■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
‫ההל המיחדיסבאמת כמו שאנחנו לא נאמר שבעצמו ענין מוסף בו ברא השמי׳‬ ‫אגל היגואריס הם כבחינת פעולותיו‪ .‬לא ;עכור וה יתאייבשיש לו תוארים נוספים •‬
‫יענץ אחר נו ברא היסודן־ג ןעטן ג׳ בו ברא‪.‬השכלים כן לא נאמר‪ .‬שבו ענין מוסף בו יוכל וענץא‪ r‬ר בויר הובעניןג׳ נו ידע ברואיו אבל ענמואקד פשוט ואין ענץ‬
‫יילללן בענין נוסף בו כלל ושאלו‪,‬התואריס המתחלפים אין הפרש פין שיהיו כפי הפעולות• כאמרנו רתס)חנון ארך אפים‬ ‫?זסף עליו בשום פניס והוא ברא נל מל‬
‫או כפי יחסים מפחלפי‪,‬ס פיט‪ VPA‬השולות כמו חנם בורא רוצה וזולתר; וכן כל מה שביארנו גס כן מאמתת היחס • שאומרי׳שיש שם שהו׳אדון ושהו׳אב ושהו׳ גדול כי כל‬
‫^לי התיאדיס נקי היחס שייחקו לו קתעלה לוולתו כי אלו היחס ס ייחסוהו הנניאיס כפי מחשכת ההמון ועל הכל דברה תורה בלשון נו׳ והו מה שנריך שיאמין גתנארים‬
‫הנזכרים בספר הנביאי׳ • ני ^וי׳שיחשבו החלחיסשהם תואריס לו ית׳ כפי הפעולות או שיאמן בקצת תואריס שהם לוכות להמוןשהוא שלם בנל מיני השלמיו׳כי אנחנו‬
‫יזתארי׳אותו שה!א גדול ושבוא גכור ושהיא אדיר וכל אלו התוארי׳כוובי׳ עליו יתעלה כי גבור הוא מהשיש לו הק־ וגדול הוא מתוארי הכמה ואדיר הוא מהשיש לו הפכיות‬
‫)פועל כעדו בחוזה גדול והשם אין לו הפך א״נ יתבאר כמו שהשם אינו גשם כן איט בעל תוארי׳ואס הנביאים יתאדוהו בו השי״ת הס תוארי פעולותיו)א״ב יתחייב שיהיה‬
‫הש״י ^לאגכס ילאכח כגשם אכל הוא נמצא אחד הכלל העולה מוההפרקכי מאמיני התוארים לא האמינו בהם כעבור שהשכל הביאם לו? אבל הביאם לוה‬
‫מתוב כיז) שהכיאס ליזאיזיני ?גשמות הכתובים מורים ננליו ולמה שכבר פירשו כל הכתובים החורים על הגשיזות כןיפורשו מאמרי הנביאים המורים על התואריס • ואם‬
‫מפנןר כי מצמיני התואריס‪?.‬ביאס לוה עכץשבלי כעבור רוב הפעולו׳ הבאים מאתו ית׳ כי אמרו ני מא׳ לא יבא אלא א׳ וה אינו אמת ט כבר אנחנו רואים ט חהדברי)‬
‫הטבעיים יע׳׳פ ש?וא נח אחד יכאו יזמנו דברים מתחצפים וכז בדברים הרצוניים • ואס תאחר שהאומרים בתואדיס העצחיתייס לא הטא׳לוה לא נביא■לא גורו עליהג‬

‫אמןי• סס טוב קרכ נניח ט מיגנם אקד פשוט ככד יבאו פעולות מתחלפות וכי ימצא זה בדבריס הטבעי־ס וכדכריס הרצו‪.‬ייס והמשל שהביא אינו נאות אל השם כי האט‬
‫יעשה פעולות יזתחלפות מצד המקבלים)אמנם יי׳שפעל הכל ולא נמצא מקבל מזולתו יתברך איך יפעל פעולות מתחלפו׳וכן המשל שהטא מהנח הדברי כי הוא‬
‫מועל בכח אחד פשוט דברים מתחלפים אבל יש לו בנפשו קניניס)מלאכות רבות שכעכורס יפעל הפעולות הלבות ועשאס נכלים מתחלפים ואס השס יתב ‪ p‬הוא אחל*‬
‫כשיט ואין לו כלי נחה שיפעל פעולות חתחלפןת אלא בעצמו במה בא הדבוי אלא אס לא יהת לו עניינים מתחלפים וכל שנן כי אחר הרב בפרק כ״ב חלק שט כי גזרה ‪-‬‬
‫יזיסכמת עליה חארי״סט} ומכל מי שהתפלסף כי הדבר הפשוט אי אעשר טתחייב ממנו אלא דבר אחד פשוט ואם הדבר מורכב יחייבו מחנו דברים כמספר קהשבו מן‬
‫הפשוטים אשר הורכב מהם והמשל בו כי האש אשר בו הרכבה שני האיכיותשהם החום והיובש יתחייב קחנו שיחמם בחומו וייבש ביובשו ובכאןאקר ®מנח אחד יבא פעול)'‬
‫‪•f‬‬
‫בזה הפרק אשר אקרנו ני לפי ואת וו ד ה אשר אמר אריס״טו לא יתחייב וזן השם ז‪1‬א שב•י פשוט לא דבר אחר ובזה הפרק אמי הפך זה כי הפועל האחל■‬
‫י'יבאאלא דבר אחד ה‪1‬א כסי דעת הפילוסוף‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ ‪-‬‬ ‫• י י—‪_ .‬‬
‫המדבר כי והשקר• וכאשר עיינתי‬
‫‪.‬ס היו רואי׳כי האש היא תפעל דברים‬ ‫‪-- ----------‬‬ ‫•׳ י‬ ‫‪ ,‬־ • ‪ -‬׳ ־ — ‪----------‬‬
‫^ ״ לכח הקדכר ולק הכיאס להאמין בתוארים מ? שרואיםשהשם יתברך פועל • פעולות שונים ועטטס חלוקים כמה שככר ראו כדברים הטבעיים ובדברים‬
‫* ״ף‪°‬י)ל שזהדרכסנפימ‪1‬פורססולפידעת^!כל שקשיהיה זה כחק האלי ולכן תראה שאמר הרב אמנם אפשר שיהיה מעצם אמד פשוט אשר אין רכוי ט כעולות י‬
‫מתחנפות הנז‪^.‬באר אחר זה במש;יס ני לא ביארו באמתות אלא כמשל ובעיון גס ולק אחר הרב ג“כ כי לא הטאס מאמיני התואדס להאמין בהם למה שיראו שהשם‬
‫; •■ ‪?.‬י ' ׳ ׳‪V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פועל פעולות מתחלפות אלא מה שיראו ככתוכיס ואמר ג״כ ט הכל‪.‬מסכיחיןני העצם האחד יפעל פעולות מתחלפויז ‪:‬‬
‫נ ד יע כי אדון החכמים משה רבינו עליו השלום בקש שתי בקשותוכאתהו התשובה על שתי הבקשות • למה שככר ביארהרב שהאומרים בתזארים לא א ח מ ‪.‬‬
‫בעבורשהשכל הביאם לז? אלא בעכלר ?כיעכיס ירצ? לבאר ט מקסנמצא בכתזכיהשיש ל) יי;‪.‬עלה יוו‪1‬אר\ם ?וא על ‪1‬פעןל)>קק‪ 1‬שאמר למעל? ול?‪ § 1‬׳‬ ‫'‬
‫§ ‪• ■0 v‬‬ ‫'־׳ ■*■■ י ׳' ‪V‬׳•;״■־’•■‬ ‫‪■-‬‬ ‫■ ■‬ ‫■ ‪,‬‬
 ‫אפודי‬ ‫מזדה נבוכיס‬ ‫שס טוב‬
‫« ‪u‬׳‪5|3)5‬ל‬ ‫י‬
‫עולמי‬ ‫^‬ ‫סול גדול וכמקום אחר עשה הרב מזה סיי‬ ‫שנראה כי נאמרו למשה י ‪ /‬תנארים 'והיה מביא'לזה לחשוב שאלו הס ע‪5‬יזותייס‬
‫‪ l i t‬יחפי^‬ ‫*י‬ ‫מה •‬‫כונתהפרק רומז לדבר מ‬
‫פרק‬ ‫ו^ן זה‬
‫כי אס היו מארי פפולויגיו לא היו י״ג לכן גס כן סלק ה הספק באופן שינגלה ‪ .‬מקום שאמר הרב ׳‬
‫<‪,‬חו׳ע)למי‬ ‫כי מרע־“ה ’נח‬ ‫אמתיתוךיחת י “ ’‬
‫ר״נ גי‬
‫'ל‬ ‫כצו הבנה חיזתית וךיחת‬
‫כלו‬ ‫בידינושיש בכאן נמצא ואחד במכ ליח העלוי והשבח ולכן אמר דע כי אדוןהחכמי׳‬
‫‪ jk‬ל מה‬ ‫השכל הפועל לא השיג בשלמות ני‬ ‫י כקששתי כקשות ולא תחשוב כי הא׳ היה ידיעע עצמו והאתרח י יליעח מואריו‬
‫ר״ל הגשמי משיג אש׳ עצם יז״י'^^‪:‬ז^ררג‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫שהס המקרי׳ הנחשכיס ממנו אכל הבקשה‬
‫\ט‬ ‫שאין ככח לש‪1‬ם אכם ופילזסיף‬ ‫האתת עיתה שיודיענו את עצמו)אמתתו ״ •‬
‫בפרק ל״ז חזה החלק לט דע ; אנין״^‬ ‫התשובה על שתי הבקשות • הבקשה האחת היא‬ ‫והבקשה הב' ידיעת דרכיו הנקראים תוארים‬
‫»י!ני‬ ‫הדעות שאינן אמיתיות לא‬ ‫בקשו ממנו יתעלדה שיודיעהו עצמו ואמתתו ״‬ ‫והס פעולותיו ואמנם קראו אדון החכמים‬
‫‪b w‬‬ ‫ולא אדון הנביאי' למה שכל ‪ .‬ההשגה הזאת■ והבקשה השנית והיא אשר בקש תחלה שיודיעדהו‪ ,‬מפני מהאני אזמר סננה‬
‫תאריו • והשיבו ית׳ ע ‪ 4‬שתי השאלורת בשיעד‪-‬לו ‪ .‬הדעות הבלתי אחתיותלא ייי־יז"*ן‬ ‫הנמצאת מה המעמד‘ הנבחר הם כלס השע'‬
‫‪,’*T‬יל זה‬ ‫האדם אבל יש כיי®‬ ‫שנליות יורה החופת עליהסכי מה שבקש תשה‬
‫בהודיעו אותו תאדיו כולם ושהם פעולותיו• והודיעו*‬ ‫הוא השגת זה העולס כלו כי אין בנמצא‬
‫ית׳‬ ‫’‪L1‬‬ ‫י״ל מי׳זיי‬
‫פעולות^״‬
‫^»‪,‬ל»שה‬ ‫ר׳׳ל בראיהשככלל‬
‫‪--------------------‬‬ ‫וכו׳ ר‬ ‫כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא • אלא שהוא העירו ‪ .‬שהדבר‬
‫■נךן‪;1‬ן‬ ‫אלא האל ומעשיו והשיבו השם יתברך על אשר‬
‫‪,‬י״לא‬ ‫הס תאריו היא שהדבר‬ ‫על מקום עיון ישיג ממנו תכלית מה שאיפשר לאדם‬ ‫בקש שיודיענו תואריו והס הלרכיס והפעולות‬
‫■שישיגהו • ואשר השיגו ע״ה ל<י^ השיגו אדם לפניו־‬ ‫ושיודיע אותו תאריו כלם שהם פעו לותיו *‬
‫מצאנו שהשיגמיע׳ה רקי גממת^ם^^‬ ‫ואתנם אמר שהם תוארין לחה שכל דבר■‬
‫תארי פעולותיו• א״כ מבואר הואשננ^‬
‫הוןי^‬ ‫תאריו‬ ‫ידיעת‬ ‫בקשתו‬ ‫אמנם‬ ‫•‬ ‫לאחריו‬ ‫■ולןי>‬
‫פעולותיו ית׳ הס תאריו ; אמנם הספ ק «‬ ‫במקור ‪ ,‬אומרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען א מ צ א‬ ‫שיחצכ ממנו דבר ראוי שיחצ׳אותו דבר‬
‫אשר יחצב ממנו כקו שהתבא׳ולמה שאי אפשר‬
‫וכרוןןכו׳ ‪ .‬ר״ל אחר שאמרנו שמשה‬ ‫שיושג באיזה צד נמצאו בפועל ■הראשון חן בעיניך • והשתכל מה שנכנס תחת זה המאמר‬
‫מעניינים נפלאים • אומרו הודיעני נ א‪ .‬א ת דרכיך‬ ‫■ הדברים הבאים ממנו נקראו תוארים כאלו‬
‫>^׳י‪.‬״‪,‬לל‬ ‫ואדעך• מורה על היותו יתעלה נודע כתאריו •‬ ‫הוא דבר זולת עצמו ולמה שנמשכים אנחנו‬
‫יי״‪5‬‬ ‫מקום מפני‬ ‫כי כשידע הדרכיכם ידעהו • ואומרו למען א מ צ א‬ ‫קוראים אותם שהם תוא‪-‬יסלא‪).‬הכן זה ;‬
‫ד‪5‬ל'ויםיה‬ ‫חן בעיניך • ’ מורה על שמי שידע הבורא הוא אשר‪ ,‬כללותכל הנחצאות‪.‬ולחה‬ ‫והודיעו כי עצתו לא יושג כפי מהשהוא אלא‬
‫יזירות‬ ‫מדות ‪ :‬כי אלו הם הפעולות‬ ‫שהוא העירו על מקום עיון ישיג ממנו תכלית‬
‫* א רל‬ ‫הרב שעקר שאלת מרע*ה‬
‫נחו ימצא חן בעיניו • לא טי שיצום ויתפלל לבד • אבל‬ ‫כל מה שאפש׳לאדסשישיגהו♦ והרמז נזה‬
‫אי‬ ‫ההנהגה לעם וככלל ‪ it‬הי״ג מרי^־‬ ‫שאמר הנה מקום איגי ונצבת על הנור עמוד כל מי שידעהו )עיין בפרק י״ח יזזה החלק( הוא הנרצה‬
‫מה שראוי כענין ההנהגה ‪ ,‬לעס כפו שיב^‬ ‫המקרוב• ומי שסבלו הוא הנקצף בו המרוחק • וכפי‬ ‫!התגונן על היות הוא התחלה שהוא המביא‬
‫הרב ‪ j‬וכמישיגדלהו ״ ־ר״ל והוא האב וה‬ ‫שיעור החכמה והסכלות יהיה הרצון והקצף והקרוב‬ ‫אשר תגיע מחנו לידיעתו והשיג משה רבינז‬
‫או עומד במקומם { ■‬ ‫* עליו השלופממנו יתעלה מ‪ :‬שלא השיגו אדם ‪ ,‬והרחוק •וכבר י צאנו מכוונת הפרק ואשוב ‪ k‬הענייץ‬
‫וצר? • ‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫לפניו ולא לחחויו ובעבור זה נאק׳ עליו אדון‬
‫וכאשר כקש ידיערתי התאריט וכקש מחילה ע ^‬
‫החכמים ‪ :‬אמנם בקשתו ידיעת תוארי) הוא‬
‫‪,‬‬ ‫האומה ונענה במחילתם ובקש אחר קהשגת עצמו ־‬ ‫י' אקרו הודיעני גא אתדרכיןואדען • הרצון‬
‫‪ SihU‬י‬ ‫‪L‬‬ ‫י׳תעלה • והוא אומרו הראני נא את כבודך נענה ^ ‪’ I‬‬ ‫בזה כי אמר הרבני התוארים הס הנקראים‬
‫על המבוקש הראשו׳והוא הודיעני נא את דרציך ״ ונאמד לו אני‪ .‬אעביר כלטוביע? ‪M3‬‬ ‫דרכים והם הפעולות הבאות מאתו וייוחסו‬
‫זדנרי‬ ‫ונאמר לו במענה השאלה‬ ‫בשני תלארים כי התואר הוא נמצא כמתואר י‬
‫'^ו‬ ‫והשתכל מה שנכנס תחת זה המאמר רמז להראות אותו הנמצאות כולם • הנאמר עליהם וירא אלהיס את כל אשר‬
‫מעניינים נפלאים י־אשונה כי אומדן הודיעני‬
‫טוב מאה• רוצה רוער בהראות אותם לו שישיג טבעם והקשרם קצתם בקצת ויליג^*'^רוא‬ ‫גאאתדרטך ואדעך מורה על היותו נודע‬
‫‪ Y‬יימו‬ ‫בימאריו כאלו הפעולות הס נמצאו כוכי להם איך היא ככלל ופרט • ואל זה העניין רמז באומרו בכל ביתי נאמן‬
‫יבד י‬ ‫כשידע הדרכים והם הפעולות ידעהו • שנית הביןמציאות עולמי כולו הבנה אמתית קיימת י כי הדעות שאינם אמתיות^^‬
‫אם כן השגת הפעולות ההם הס תאריו יתעלה יאשר יודע מצדם‪ • .‬׳‪.‬והראיה על זה שרר‬ ‫הורה למען אלוצא חן בעיניך מורה על כי מי■‬
‫אשר יעדו בהשיגו אותו הם פעליו יתעלה י היות הדבר אשרזזוריעו תארי ‪ 3‬עולו^‬ ‫שידע הבורא יצוצא חן בעיניו ובזה יקרב לפני‬
‫הנורא כי הואהשנל ובעכור וה נאחר באדם גמורים • רחום והנון ארך אפיס ורבהסד וכל • הנה ככר התבאר בי הדרכיס אשר ביו ‪,‬‬
‫ויתפלל ‪ .‬ידיעתם והודיעו אותם הם הם הפעולות הבאות ממנו יתעלה • ‪ ,‬והחכמים יקראום מ רו ת‪.‬‬ ‫געשה אדם כ;ל>ן;‪ 7‬לא מי שיצום‬
‫כלבד כי זכזן המראה לא יועיל אס לא יפותח‬
‫עליו הצור׳ כי בלא דעת נפש לא עלב ואסשאי ויאמרו שלש עשר מדות •‪ -‬וזה דדשס נופל בשמושס על מרות האדם ‪ .‬׳ ארבע מדק־‬
‫אפשר פתוח הצורות במראה אשןלא כדכות ־ בהולכי לבית המדרש • ארבע מרות בנותני צדקה • וזה הרבה• והעניין הנה איט‬
‫או לשישה וזנה מי שידעהו הוא הכרצ׳החקורב שהוא כעל מדות • אכל פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ממדות ״( יו‪1‬‬
‫אל השס וט שסכלו הוא הנקצן־החרוחק ממנו לומר מתכונות נפשיות לא שהוא יתי‪1‬לה בעל תכונות נפשיות • " ואמנם הספיק לוזכי]‬
‫וכפישיימר החכמה והסכלות יהיה הרצון‬
‫והקצף וקירוב וריחוק ואתר היב כי זה איצו‬
‫חכוינתהפיק כי מ יתלאר אחר זה • וכאשר‬
‫בקש ידיעת התוארי׳וכקש המחיל׳ על האומה‬
‫ונענה כמחילת׳• הרצון כו כי בידיע׳ התוארי׳ כלומר אשר‪ .‬אניצריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך ‪q - i.ut 1 •. unjnjnj‬‬
‫ידע האדם שרוב פעולות הסם הס חניכה התבאר לך כי הדרכים והנזרות אחד והם הפעולות הבאות מאתו יתעלה בעולם ‪ .‬וב^‬
‫ורחמנות ולכן בעבורם כעני־‪ .‬כמחילתסאתר אשיר הושגה פעולה'מפעולותיו יתואר הוא יתעלד־< בתאר אשר יבא ממנו הפעל ההו^ן^‬
‫כך כקש השגת עצמו יתעלה ואיור הראני‪.‬נא‬
‫וגזמ׳ו ונקרא כשם הכנזו מן הפעל ההוא • והמשל בו כי כשהושגה דקות הנהגתו בהוית עקר‬ ‫את כבודך ונענה על המבוקש הראשון‬
‫אני אעכיר כל טובי על פניך ונאמד לו כמענ׳ כעלי חיים והמציא בחוחבווכמי שיגדלהו אחר לדתו שימנעוהו מן המות ומן ה ™‬
‫השאלה השנית לא תובל לראות פני וישמרוהו מכל הזק ויועילוהו כשמושיו ההכרחיים וכיוצא בפעולה הזאת ממנו לא תב״‬
‫ר^י *• ־ ‪Ss‬‬ ‫^‪V‬‬ ‫'‪ ,‬אמנסאתי־ו כל טובי רמז להראז׳לו הנמצאות אלא אחר הפעלות והמיית רהמים והוא ענין הרחמנות‬
‫כלס השכלים והגלגליס ועולם ההויה וההפסד שאמר כרחם אב על בנים • ‪.‬ואמר וחמלתי עליהם כאשר יהמול איש על בנו• לא שהוא‬
‫הים י יתעלייפעל ויהמו רחמיו • אלא כפעל ההוא אשר יבא מן האב על הבן אשר הוא נמקל‬ ‫כי אלו נקראו כלם טוב כמו שאתר וירא ‪t‬‬
‫את כל אשר עשה והנה טוב והראה לושישיג‬
‫טבע כל נמלא וננ)צא‪’1‬והיאך נקשרים זה כזה לחמלה ורחמנות • והפעלות גמורה יבא ממנו יתעלה בהק חסידיו לא להפעלו' ילא‬
‫באופןשיעלו כלס אל סבה אתת והוא הנרמז וכמו שאנחנו כשנתן דבר לטי שאק לו חק עלינו יקרא זה כלשונינו חנינה ‪ .‬כמו שאמר‬
‫הראה לו קשרשל תפילין וידע גס כן הנהנתו‬
‫חיך יתן לכל מה שהו׳ צריך על צד השלמו׳ועל‬
‫יתאימו‬ ‫‪5‬ד היזפי ואיך הטוה הא חמנו והרע בחקר׳ וכל זה מע בידיעה כללי׳ וכפרט בכל נמצ׳ונמצ׳ו ואל מ כענין רמז כאומרו בכל ביתי נאמן היא *‬
‫העולם שהוא בית אל והוא השיג כל וןהשכזה הבית מקרני ראתי׳ועד בצי כניס וידע זה כידיעה אמיתית קיימת וזהו הנרמז נאמן הו׳כי‪ .‬הדעות שאינם אחיזייח־ ^ ’ י־^‪•1‬‬
‫‪3‬ו אם כן המבאר‪ .‬כי גזה שבקש ידיעת הדרכים שהם התוארים הס הס הפעולות כי ככר אמרנו כי על מה גזאמר לו הודיעני וכו׳ נאמר לן אני אעביר כל טיה' י^®*^^ •‬

‫‪S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪ .‬א§ר יבא מחנו הפעל ההוא ונקרא בשם הנגזר מן הפעל ההוא כתו רחום וחנון כי כשהושגה דקות הנהגתו בהויית עובר הבעלי חיים והמ^י^‬
‫־ לידתו שימגעהן מן המןק ומן האבלין •ד‪6‬מרהו‪.‬מכל הזק מועילה) »מ«יו ההכדתיים נקראלימס גי ואתהפעולה לא באה ממנו אלא אקר‪.‬המיית הרחמים וכמו‬
‫נשנייע‬ ‫״ • * י‬ ‫•• י‬ ‫•‬ ‫•‬
 ‫ךח‬ ‫שס;טוב‬ ‫'מורח;נ&כים חלק‪,.‬ודאשןן;‬ ‫א^ודי '‬
‫^ ׳־״׳ ׳ ‪I‬‬ ‫'‪iff1''9‬‬
‫■!גיוינ^לאע‪-‬מזילד‪ .‬לא נימלא ננד •‪ . : ,‬ד‪.‬רנהיוי!לוהפע)לוי‪\1‬״פי ^ יג״ן ג‪1‬־־ג ‪•ir(jW‬‬ ‫‪. ----------------- ,,•,V.‬‬ ‫׳‬ ‫‪ ) . ,— -‬א ט ז ב ע ד י ן‬ ‫‪..‬‬
‫י ' מאחד ‪W P‬אלאקכ־נפגד‪1‬צא‪» •■•» W r a p 1‬־‪»,‬ן‬ ‫הי היה ראוי שיעשלעניני‪ 6‬רחמטס ילא ישמנן{ ^מקרכל גןישיטה ‪'-‬ר״ל פיהייה‬
‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫)כלה חן לעולס ^♦׳ ל׳יא שיהיה נוכת‬
‫‪9‬עם^^’’?ה וכי?‪5‬ז‬ ‫!‪U‬׳ נקרא ‪ c*0‬קנא )נוקס וציטי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫יי ניקר כל מי שיטה חדרי האא^ ‪ 5‬י שלוכלל‬
‫נ־ס‬ ‫‪ UPon‬ג »‪»1‬א י‪-‬נאויל■ממ״על‬ ‫נזנ>‪/‬יץ> מכללכעולואי! « רוצה לואר חנונו א ת ס ^ ט • אעל ‪6S'i^>SMrf‬׳ ‪* >Mrt>5‬להים•‬
‫‘ נפשייפלנק&יו‪-‬הנקמה )יעעצהחלסבצעס »גיעי׳לזה‪0‬־׳׳‪51‬וא‬ ‫^יוד>גמוזןן»<«ל\‬
‫וקצאה‪ :‬הבג'מהשס וק‪3‬רן‪'.‬לא יפהדחצי ו‪0(5‬ולע‪.‬ל‪1‬הדנר‪1‬׳‬ ‫!‬ ‫הוצרןהדכ׳לומר אשיר מצומיו מכלל אעולו^ו ׳וזה הרבה • והואיתע‪1/‬ז מצ ף ר נה ג‬
‫‪.‬המעמיסלפי י‪.‬פעלופכי הוא ימעלה ויילמכצ ‪9‬ןגח נר שהוא‬ ‫ה עליו להמציאו והנהיגו לזה נלןאזזגוף ו קנ מ צ‬ ‫_‪5‬י אלו׳היי׳ג מדות הס מארי כעללומיו כמו‬
‫‪.‬חסרון ״ ■‪1‬קהפ>לל)ת נל ס הב אז ת מ ^ ? ־ ע ל ^ו‪ /‬־ ^ ן‬ ‫יבאר ואם המצומ לא היו מכלל הפעולה יאא‬
‫המלהוהיא ונקה לא ינקה ■לא היתה אאר בפעולותיו הבאות בבני וצדה מני׳כותצדולור^ ירוו‬
‫ימיזן'ל‪, 0‬־העדר‬ ‫השס יתברןצח י‪/‬נחצה י מחני צפי‬
‫יתכונ׳ נפשייחקצתכפי חיובהנענשי׳־יצרין ו־לללודע^ז־הדנרר‬ ‫^קיס ’להמית ‪ 5^0‬ו ע>יח כולל׳ ממי‪-.‬ת‬ ‫^לאשי מנ‪1‬מא מכלל פעולותיו^‬
‫למנהיג המדינהשיביה נכיקשי‪7‬מה‪.‬גחנו למוסתיס ׳ ‪ci’bnS‬‬ ‫משפהות או^‪6‬י‪3‬ןלימיה יכ?ו הב ן וב( הנן ולא יגיחו‬ ‫;»נו כי״הכל יקיא פאולומא יא׳יוכוצמזה הפל‬
‫י‬ ‫היא לבאר פנין י״ג מלות {‪,‬‬
‫גתזחריס)קבחנהמאדןו ‪ ik‬הפעזלןק׳ נשיען' ‪> .‬א י‪7‬ע הערנוום‬ ‫^ולר ‪ .‬בהש^גמקו^ותוכרעש‬ ‫‪,,‬‬
‫■ י’ ״ ״ ' ' פרק נה ׳ י־‬ ‫■‬
‫‪.‬־‪,,‬‬
‫”צ»‪,‬ז‬ ‫ל ״ ״ן ״‬ ‫וג־י־הדיול־׳‪ .‬לי’ י י” ״‬
‫יתיר רסן בכעס‪.‬ולא יחויק במדתההפע״^ ל״ננהח״נת־אות!‬ ‫‪t‬כזועות הממיתים‪ ,‬ולתנועות ;‪ bj‬על יארזרי□ לאבדם’ גס^ף‬
‫כי כל הפעלות רע אנל ישמור מצסנפי נא לשסי‪8 ♦.‬ס‪1‬׳מתפעל‬ ‫זהפעולות • אשר לא יבאו מאחד‪,‬מטנו לאחר אלא מכעס גחל או קנאה עצומה או ב ק ^‬
‫האדס ויהיה ב ^ת צפעח ס ןלקצמ תנפיס ‪i)1‬שיש ‪ .‬לו דמיון‬
‫‪ .‬גאולת הדם • ונקרא לפי אלו־אפעולות קנוא ונוקם ונעל חמה ונו^ר • ר ל כי זזפעלו^‬
‫רחום)ת?ון לא לעניו הרחמנות)החמליי״ל^י ‪it‬‬
‫כי והחפעולת כנשיס והשוטים אלא נע ״י• מש‪16‬מנתמה־חימיו*‬ ‫‪.‬א^עזר כיוצא בם יבאו סמנו על תכוני נפשית והיא' הקנאד־ז או בקשת גאול^ז הדם‬
‫ברא‪1‬י שיהיה'‪1‬יהיה בקצת הפעמי׳ןלקצ׳חנשים י‪ ,‬והכעוצי‪. ^ 0‬‬ ‫הנקמה או הכעס יבאו ממנו יתעלה כפי החדזייב הנענשיי' לא עלחפעלו’ בשוםפני’יתעלה‬
‫נזקס״־נוט׳ ובעל תמה' כפי התקייכ׳כח כעניין ׳'■ ׳ כי כ ל׳‪..‬‬ ‫י מכל חסרון*וכף הפעולו' כולם הם פעולות" דומה לפעולות הכאות מבני אדח על הפעליות‬
‫‪.‬‬ ‫הכעס כבד עד שיצוה בשריפת איש והוי! בלתי‬
‫כועס ולא קצףעליו ולא מ‪ 1‬אס ט מכל גפימה י‪.‬‬ ‫למנהיג‬ ‫ותכונות נפשיות הם באות מאחויתעלה״ לא מעניין מוסף על עצמן כלל־וצריך‬
‫שיראהו מהתאייבו‪1‬י‪3‬נ‪ 1‬מה שתכי׳מהפעול׳‬ ‫המדינה כשיהיה נביא שידמה באלו התארים ויבאו'מזילתו אלו הפעולורת כשיעור וכפי‬
‫הזיית מהתועלת העצומה כעס רב הירי יתבא׳ ■‬ ‫הדין״ לא לרדיפת ההפעלו' לבד ולהישלח רסן הכעס ולא יחזק מרות ההפעליות בו • כי‬
‫שהנבי׳ראד שיתואר באלי התוי‪,‬ריסי כמו שהש׳ ‪.‬‬
‫יתברך יתואר בהס כי לא יתואר הוא בעב‪ 1‬ר ;‪.‬‬ ‫כל הפעלות רע אבל ישמר מהם בפי כוז האדם ויהיה בקצת הפעמים‪.‬ולקצת האנשיירחום‬
‫הפעולו׳אכל בעבירהתחייבו הנענשים‪ 5‬והכן •‬ ‫וחנון • לא לעניין הרחמנות והחמלהלבד אלא כפי מה שיהיה ראוי ויהיה בקצת הפעמים‬
‫נ‪ ,‬ילקצת האנשים נוטר ונוקם וכעל חמה כפידזתחייבם • לאלענייןוזכעסלבד ערשיצוה; אמרו הלא 'ת‪0‬פכל■ בכתובי התורה עד‬
‫'‬ ‫אממוירוחקו המונעיס כלס אשר ימנעו מן‬
‫השלמות והוא השגתי ית׳ והבן אחרו גי צריך‬ ‫כשריפת איש והוא בלתי כועס ולא קוצף עליו ולא מואס כר • ־ אכל כפי מה שיראד־זו‬
‫ם הין עעןלת י^חמנות והחמלה והחנינה־‬ ‫? מהתדזייבו בו ויביט מה שתביא הפעולה הזאת מן התועלות העצומה בעם רב • הל«^‪1‬‬
‫והחמיצה באות ממנהיגי המדינה יותר הרבה'‬ ‫״ תסתכל בכתובי התורה כאשר צוה לאבד שבעה ע»טיס ואמר לא תחיה כל נשמה • סמך‬
‫כפעולות העונש ולקיחת הדין מן התומא כי‬
‫המנהיג המדינה ראוי שיהיה נטהלחדיג׳ י‬
‫לו מיד למען אשר לא ילמדואתבס לעעזות ככל תועכותיהם אשר עשו ל^יהיה' וחטאתם‬
‫הרחמנות ני לם המנהיג ישמור העונות מי'‬ ‫ליי׳אלהיצס'• יאמר לא תחשוב שזו אכזריות או בקשת גאולת הדם* אכלהואפועד־‘‬
‫שיגזור אוחו הדעת האנושישיופר כל מי שיטה מדרך האמות ויווןקו המונעים כו ל ס ‪ ,‬יעמוד לפניו הלא תרא׳שי״ג קדות כלסרחמי'‬
‫בלתי האחד פוקד עין אבות על כניס ני אמרו'‬
‫ונקה לא ינקהר״ל ושרש לא ישרש ;זדעכי■‬ ‫אשר ימגעו מן השלמות אשר היא השגתו יתעלות • ועם זה כולו צרץ שיהיו פעולוות‬
‫אומרו פו ;‪ 7‬ונו׳ רוצה לוחר גס כי פוקד ונו׳;‬ ‫^ הרחמנות והמחילה והחמלה והחנינה באות ממנהיגי המדינה יותר הרבה מפעולו׳העונש•‬
‫הוא חימה שפוצה ואין ראוי שיהיה למנהיג‬ ‫■־ •שא^ו השלש עשרה מרות כלם מדוח רחמים בלתי אחח והיא פוקד עין אנוח על בניכם‬
‫המדינה ני כל א ש ראוי שימות כחטא) ביאר‬
‫הרב גי זי בא על ע״ז לבד לא ט!טח אחר‬ ‫‪| ;.y‬גי אמרו ונקה לא ינקה עניינו‪ .‬ושרש לא ישרש מאמרו ונקתה לארץ תשב • ודע כי אמרו‬
‫ונשיהרגי אנשי המדינה עובדי ע״ז יהרג הזקן‬ ‫' ‪ V‬גווקד עין אבות על בניס אמנם זה בהטאשל עכורה זרה לבד לא בחטא אחר • ורראידת‬
‫העובד אותו‪1‬בן בנו וכן כן כנו אשר הו' הוצל‬ ‫על זה אמרו בעשרת הדברות על שלשים ועל רבעים לשונאי • ולא יקרא שונא אל^ן‬
‫הרביעי וכל זה למהות השארית המבי׳להפס׳‬
‫הגדול כמו שאחר הרב' למעלה למען אשד‬
‫שנא‪-‬ואמנס‬ ‫^גוכד ענודה זרה לב‪)1‬כמושפי׳ז״ל נפיק ל״יחיה‪ (.‬כמו שאמר כל תועבת יי׳ אשר‬
‫לא ילמדו לתכיס לעשות כנל תועסתס יהנס‬ ‫יספיק לו רכעים כי תכלית מה שאפשר לו לאדי לראות מזרעו הוא דור רביעי• וכשיהרגו‬
‫המנהיג המדינה צריך שידחה לשסית׳באומ‬ ‫אנשי מדינה עובד עבודה זרה יהרט הזקן ההוא העובד ובנו ובן כנו ובן בן כנו שהוא הולך‪,‬‬
‫המע‪5‬ים שנדחה פעולותינו לפעולותמ‬ ‫הרביעי • ובאלו ספר שמכלל מצותיו יתעלה מכלל פעולותיו כלא ספק שיהרג זרע עוב ח‬
‫נמו שביארו בפירו׳ קדוםיס תהיו מהו יזנן ׳‬
‫אףאתה ונו' • והעצץ כלו התואריס המיוחסי'‪;.‬‬ ‫לגבורה זרה אע״פ שהס קטניס בחטא אבוחס ואמת אבוחס •־ וזאת הטצוד־ז מצאנוות‬
‫‪,‬‬ ‫־ • ■ •לו תוארי הפעולות ן‬ ‫נמשכת כתורה ככל מקום • כמו יטצוה בעיר הנדחח הוזרם אותה ואת כל אשר בה • כל‬
‫פ ר ק ׳ נ ה ככר קלס לנו כמקומות רבי׳ *‬ ‫זה למחות הרושם ההוא המביא להפסד הגדול כמו שבארנו • וכבר יצאנו מעניין הפר׳‬
‫הכוונה כזה הפרק כי אח׳שקדס‪I‬‬ ‫’‬
‫לנו כי הגשחו׳הרותק מחנו ית׳ ראוי שירוחק‬ ‫צריך‬ ‫^ אבל ביארנו למה הספיק לו הנה מזכרון פעולותיו זכרון אלו לבך • והוא מפני שהוא‬
‫מיינו כל הפעלות ; כי כל ההפעליות יחייכו‬ ‫^*^ליהם בהנהגות המדינורת • כי תכלית מעלת האדם ההדמות בו יתעלה כפי היכולרת‪ .‬ר‬
‫נלומר שנדמה ס^לתנו כפעולותיו כמו שבארו בפייקדושים תהיו • אמרו מה הוא ו‪r‬נו ‪ j‬שנוי וכל שנוי הוא כגשם כל שק שאס היה‬
‫יתעלה מקבל השלד היה זולתו עושה ומשנה‬
‫אותוייהיה לו סבה יוייר קודמת ממנו)אם כל'‬ ‫אף'אתההיה‪1‬זנון• מחהיוארחוםאףאתההיהרהום*והכונהכולהכיהחאריפהטיןהסים‬
‫הפעלות צריךשירוהק מחנו צריך ג״כ להרחיק י‬ ‫״ ׳‪ . .‬לו'יתעלה הס תארי פעולותיו לא שהוא יתעלה בעל איכות ־ ‪:‬‬ ‫׳‬
‫מחנו שלא יהיה נעדר שוס שלמות שאס היה •‬
‫ה‪7‬גר כן היה ה‪ 5‬ס מתפעל והיה משתנה)היה '‬ ‫פ ר ל ן ח מ ש ה ו ק מ ש י ם כ ב ר קרסלנו ב־קוםורמ‪.‬וביס™‬
‫■ ■המ«‪ 1-‬בר ^מכ^‪.‬מה שמחייב •גשם כל שכן ני היה צריך אל חוליא זולתו ולא ׳‬ ‫־‬ ‫‪: :‬׳‪;:-‬׳־׳ר • ־‬ ‫׳‪;:‬־■־• ) •‬
‫יהיה הוא סכה ;ראשונה ‪) .‬לזה יתחייב שיהיו‬ ‫גשמות חןוי בהכרח להרחיקו סמנו יתעלה • וכן ‪ b‬הפעלורת ירוחקממגו • ; כי כד*‬
‫שלחיותייכלס נמצאיס בפעל)לא יהיה לוי‪,‬‬ ‫‪1‬זה‪3‬עליות יחייבו שנוי •ושהפועל לוזפעליות ההסכלתי המתפעל בלא ספק • ואלוהיה‬
‫דבר ככח בשום פני^ • וחמה שראוי כהכרת‪,.‬‬
‫הוא יתעלה מרזפעל בשום פנים מאפני ההפעלות היה ?ולחו עושה בו ומשנה אותו • וכן■ ^ שימחק ממנן רביעית שאין לן דמוי עסשוס‬
‫אךןת • דבר מהנייצאות וז‪ :‬עס שהמיפת הביאאליי יו ׳‬ ‫פעם ‪ i i i w‬״‬
‫ממנל‪/ y / w‬‬
‫נעדר‪I r j‬‬
‫‪r‬‬ ‫שלמות‬
‫‪If‬‬ ‫הערר • יושלא ‪I‬יהיה שום‬
‫י‬ ‫כל י‬
‫בהכרח שירוחקמסנז <‬ ‫״• ‪..‬״י•‬ ‫י‬
‫‪ ■l _ — .............‬כבר הרגיש כו כל אדס ואפילו המדברים דוא‬ ‫!‬ ‫‪.‬־‬ ‫! ‪.‬־ ‪-‬‬ ‫—‪----------------‬ז ‪-----‬‬ ‫‪ .‬י! ‪■; v‬‬ ‫—‬
‫ונט^א פעם אהרחל שאם הזנח זה היה שלם בכח וכלכח יחובר אליו העדר כהכרח וכ ‪4‬‬
‫גלוי ג״כ בספרי הנכיאי׳בהרחקת הדמוי כמ‪1‬‬
‫שאחר ואל מיתדמיוניוכן׳ןאחר מאץכמוך‪,‬‬ ‫טה שיצא סן הכח אל חפועל אי איפשר לו מבלתי מוציא זולתו נמצא‪.‬בפועל שיוציאהו•‪-‬‬
‫לכי וכל אלה הדמיוני׳‪.‬ראוי בהכרח להרחיק ‪1‬‬ ‫ולזה^תחייב שיהיו שלמויותיו כלם נמצאים בפעל ול^ יהיה לו דבר ככח כשום צד •‬
‫מחנוכחופת ז כי כל מי שלא ידע החכמות ^‬ ‫^טכז^"׳ שיאוי בהכרחשירורק מטנו גם כן הדמוי לשוס דבר מן הנמצאות • וזה דבר כבר■‬
‫ההם)לא ידע כיזסחן ההתפעלות ולא יכין י‬
‫הרגיש כי כל א ד ם וכבר נלהבספרי הנביאיט כהרחקת הדמוי ואמרץא ‪ 4‬מיתדמיוגי עניןחהשבכיזוחהשבפעל יגי׳ישאשיבכת‬
‫חן' המתנועע ליציאת הנח ‪’k.‬‬
‫חסר ‪,‬׳‬‫י^ל^ווה • ואטד ואל מי הדמיון אל • ואמר מאין כמוך • וזה הרבה • כללו של דבר • כל ‪ y‬ינתר ‪.‬‬
‫בחזוז‪1,‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪ -‬׳׳ _ ‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ • ■-‬־ י ‪,‬‬ ‫‪- , -I‬‬ ‫• •י‬
‫’גס‪.‬־‬ ‫ממעלהמתמעע‬ ‫כר‬

‫‪■'i‬‬
 ‫שם׳ טוב מורה‪ ,‬נבוכים ‪ :‬חלק ויאשון א^ודי‬ ‫קיגן א ש ^‬ ‫י‬

‫מני ‪ 7‬גדי »‬ ‫כי‬

‫לאיוע'כמו׳‬
‫ידגנינמופמ‬ ‫ר'׳ל ‪66‬לא‬‫במציאות האלוה‪‘,‬‬
‫האלוה‪ ».‬ר״ל‬ ‫יהיהיאולומזפתכמייאות‬ ‫ה לא‬
‫לא יהיה*אצלו מוכת‬ ‫־׳ ‪0‬פררקק ננ ה‬ ‫* ‪.‬־‪.‬הרצון ביה כי ה מי ימלא בג'‬ ‫‪J^mh‬‬
‫אופני© אםב‪:‬ת ^^ור‪/‬מו‬ ‫>יין אתלר ”ל‬
‫מחדיבהמצלאותכיאסיהיולואחדחאלוהארבעהמינ^סלאתי^‬ ‫‘‬ ‫■‬
‫ממה‪1‬ין‪6‬ני‪yiift 05‬‬
‫מציאותו מחוייכת אכל אפשרית וזהו אחר׳ לא יהי׳ אצלו מופת כמציאות ^חי‬ ‫‪f .‬־״ ‘יא חסמן ^חלט יטוי^‬ ‫וזרי‪ 1‬חנ«ןי ה״מלז״■ בכחו כיעל ר״ל מתמעע ‪ f!p‬חקך״ס‪.‬‬
‫‪ *'*'!*i t • .‬״ • ׳■׳•י' •ן ‪K‘« 3‬ג‬
‫‪,‬המציאות‪ :‬הרתקתאלוהמיכיס‪ .‬רוצהלויז־ והס גםק‪,‬ת ‪,‬המעלות ד >‬ ‫מגרגיר ^ ‪. ----------‬ניעניגגע ‘יא חסריןמ*בערךאלהדנר המושב‪..‬ואוצס הדבר‬ ‫> ‪ 1‬מע‬
‫»תריל ‪ ,‬וגלגל ‪.‬חנ^׳‪-‬הוא כפועל ולא ‪ .‬יתערב בכת כלל הוא‬
‫י• וההעדס בונת וה הפר׳ שראוי שהתחקוחח®‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫אלו‪J‬‬
‫כנוכ‪9‬ימ מהית ‪. 8‬אשראץ בו חסרון ♦‪ .‬ואם ידעהאדם׳^‪v,‬‬
‫■ כ ל ד ב ר ^ א ח ד מ א לו ה ט ע י ם ה א ר ב ע ח •‬ ‫יוקד והלא הוז! יומי ‪.‬הלכריס ולא ידעס בחופתיה׳לא ידעהדכרי>‬
‫מג^(‪1‬יג המתתייביס קאלו ההקדמותהכלליות)ל!ה לא‬
‫יו?‪6‬‬
‫מגלגל ' י‬
‫מכלינו‬
‫^יייי״י^ י״' ’‬ ‫ראוי בהכרח להרחיקו ממנו כמופת המבואר״ והוא" פיק גו‬ ‫®**‪ ' ' pi‬ילא נוכל יהיה לו‪ .‬מופת במציאות האלוה ולאג״כ‬
‫‪w t’li‬‬ ‫כל מח שיביא לנשמות״ או מה שיביא להפעלות ■ ־ ‪X‬‬ ‫ל^ורי ‪1‬א נקאריפ בהתחייב הרחקתאלו הד׳מיני׳ממנו הרחקת‬
‫‪#‬‬ ‫*ל^י ' מקיימיש ‪.‬הגשמות והתפעלות הלמוי וההעדר ורכיס‬
‫במוש^איהיד^ו ושאין דמיון בינינו וכינו והיו סוכריםש ‪ ,‬ח»‬
‫להעדר ‪ 3‬טו ש ‪ .‬א יהיה “י‬ ‫שיביא^‪ •y! 1‬ר‬‫מה ‪« j‬‬ ‫ושנוי• ‪,‬או י‬ ‫ינא ח מו מזשלא ‪,‬מהסכליס‪.‬אשרלי ילעי ולא יבינולא ירחיקו‬
‫דבר כפעל ואחר ק ישוב ב פ ע ^ *•אומה שיביא הנאמר על כל הנבראים ‪ .‬ועליו יתעלה ה‬ ‫כגליס אלו הדכריס חתנו ול־ והיודע אלו הדכדים‬ ‫^לי® •לא'‬
‫•אין יהי* חהותש‬
‫כולל זהדחיון יהיה גי ‪3‬ו‬ ‫שהוא יותר ”‬ ‫לדמיון דבר מכריאותיו • ואלו מכלל תועלת הכמת •בסוג ׳‬ ‫אקל עס גרגיר במוע ידעשאיאפשר‪.‬המצאלי אחדמאלוהד׳‬
‫ולכן לא יהי׳ דמיון כינו יתעלה וביןזוג״ן‬
‫ויהיה יחס בינו ובץ זולתו ואתר הרבשזהשיו‪/‬‬ ‫הידיע׳כחכתות הטבע כידיעת האל* כי כל מי שלא ידע החכמות‬ ‫^איולעש ההפי^ י• ענייני׳ ולכן ראוישיקד׳לאלס‬
‫הגדיל יאהקייזהזת׳ כמלאכת ההגיון ובטבע המציאה שאם‪ ,‬לא‬
‫כי היחס הלא הדחלת והדקלת בלא היחס‬ ‫יממוג' נ;ה פהר״ם ‪.‬יהיה כן לא ידע יי ׳ כל עקר ולכן אמרהרב ההם • לא ידעבחסרון ההפעליות* ’ ולא יבין עניין‬
‫שיןול״‬ ‫חה‬ ‫דמותונכל‬ ‫ישולל‬ ‫יחס‬ ‫שישולל‬ ‫מה‬ ‫אתר‬ ‫*'*’ יי‬
‫״'"""''‪” """ 1‬גי»ו‪1‬‬ ‫מליצירק ןגמתיר;) בפרקיםאשרעברומישירצה‪.‬השלחו׳האנושי מה שבכה ומה שבפעל* ולא ידע התחייב ההעדר‬
‫דמות ישולל יחם;ויסוד האש חתדמיס ביזוי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬״*^‬ ‫אהגשמים כלש מיו׳ ראוושידעתכמת הגיון ואחר^הלחודינת‬
‫®®‬ ‫הנמצאכשעי‬
‫נשעי‬ ‫ש»ןשהנמצא‬
‫השמש‬ ‫לומר‪5‬שום‬
‫משוםה‬ ‫חצהלומר‬‫וכו׳‪ ».‬חצה‬
‫ונו'‬ ‫חסרמז‬
‫מן‪.‬‬ ‫יותר חסר‬
‫—“‬
‫יו^‬ ‫ושאשר^בכח‬ ‫־‪,-‬׳‬ ‫•‪.‬שככח• י‪. .‬־ ״”‬
‫♦זאעהצירת והית עלהסדר ואחרכך הטנעיו׳ ואתרכרהאלהיות • לס* ’ ‪ V‬י‬
‫«י»ד«יפ‬
‫וחוס החזק אשד ביסילד האש הם מתד^‬ ‫‪X‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪L.iiL‬‬ ‫*‬‫י״זזייזי•••‪.‬‬
‫!מתנועע ליציאת הכח ההוא לפעל • והמתנועע‪.‬‬ ‫־‬ ‫והנןוז ן ‪.‬‬ ‫הנחין'‬ ‫•יקנלז‬
‫נגדר החוס אן על פישזה מזק כתכלית^‬ ‫הרקקלין פרק נו דעכי ההלמות וכי'* ‪ .‬וה הפר׳ גם כן חסר בהצט‪1‬־־פו ל מ ד ז שבעכורו דחתנועיי‪%.‬ך‬ ‫ג כז ל‬ ‫»י «ד‬
‫ימימל וז ם‬
‫‪ U’ WHI‬ו׳‪ .‬ז‬ ‫־‪ / 1‬ג‬ ‫עמוקמאד ולהבינו כרין ללעע‬ ‫כ*למהא‪ 7‬להמיעו'‬
‫>‪^t‬ר שהוא בפיעל‬
‫צי'‬ ‫ירו׳ היה‬
‫נמו^^״ס^סמ׳ומ׳היה ראוי לה‪^.‬‬‫״י‬ ‫המתחייבים סאלו'‬
‫הפרטיס חסתחייכים‬ ‫ידעהפרטיס‬ ‫לא ידע‬ ‫‘ כטופתיהס‬
‫גטופתיהכשלא‬ ‫ייקרה שניניהס ליערן‬
‫יייי ק בענק אתל עמהסוהסכיחו כלסעל שאינו חמה ל^ן^‪ ^ ,‬ההקדמות הכלליות חיוב הכרחי• רלז״• לאיהידי• שיאמינושאיןאלוהתארים חץחסי׳צויתע^‬
‫כ*לכאלי קאמר‬
‫)ל־וביהה אהדנלל •"■״י יאי'‬ ‫״א אצלו סוסת כמציאות הא^וה׳וציאכהתחייג ה ר ״ ״‬ ‫היתה ‪|>V‬‬
‫►‬ ‫יהסהימיגי ’‪ A‬׳*׳‬
‫™״'י ״ •׳׳י׳י ׳יי ‪V .‬‬
‫•אדם המ^וייד ” י ’ ־ ״ •‬
‫החזלון ‪7‬ץ התאריסהי‘®‬ ‫יהיה ה‪5‬‬
‫שלאיהיה‬
‫שיאמינוהלא‬ ‫משנו ‪ , . ..‬׳ ‪................... ...........‬י ? ״‬
‫••ץו< ‪ ..‬היא־!‘ ״‬ ‫המינים• *‬
‫י‬ ‫בתה‪ ,‬אלו‬
‫ימ״אה״י‪-‬ישאיןליימייד‪-‬ואהניל־מה־‬
‫•ניקל יהאלם בתי כמדרגת הסיג ושאיןלו דמיון הוא הבדל‬
‫אלו המינים משנו ‪ .‬ו»הר הקדימי זאית ההצעה‪ .‬ונץתארינוכ‪4‬ודלאוכ ‪1‬לסאןשיהי׳חכ^ ‪5‬‬ ‫!המקיש בה'למיין שיבדיצהו מכל שאר הנמצאים)א”כ השם יש לו‬
‫יותר גדולה ׳ מחכמתינו אבל היה ראל יק‬ ‫»צו הקתינה י גלי מסוג ומבדיל והיחס הערך הו׳כחו הסוג אתחיל בפרק אחרי אבאר בו שקרוח סח שיחשבוהו‬
‫חןהתארים‬
‫התארים המיוחס־׳‬ ‫שתין חן‬
‫שיתמין שאין‬
‫ושאין ל} דמיון עס נמצא ‪ .‬מנבראיו הוא כמו מאמיני התארים העצמיים לו •־ ואמנ‪-‬םיבעךןש‪ :,‬שיאמין‬ ‫‪PI‬‬
‫אבל הסמתא ‪XI‬‬
‫הסמתחנ^^‬ ‫אמדאדל‬
‫חיזיו אמד‬
‫והמיוחסי׳לכז ממין‬
‫והמיוחסי׳לנו‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪l‬‬ ‫הכיל • ואמרה״ב שהכלמסכיחין שאין לו ^זרדי״זי•‬
‫בתכלית החלון והיה ראוי‪ .‬להם שיאמרו^‬ ‫דמיון עס שום נמצא מהנמצאים כל שכן שקרשה מ הידיעה במלאכת ההגיון ובטכע‬
‫יכלול שני ענייני'גדר אחד ואם יאחח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬המציאות‬ ‫‪.‬‬ ‫שסתבאר בקופתשאץ לו ייחס עם שום נמצא‪.‬‬
‫יהיו סותריס זה לזה ויהיו ינולי׳להרחיק חמ ‪.‬‬ ‫וכן אמרו הנביאים יאל מי תדמיין אל כל׳‬
‫‪ .‬יתעלה הדמיון אכל הס אינם סוכר'נד ^‬
‫תושבים שחכמתו יותר מחנמתינו וני *‬
‫פרה ששה וחמשים‬ ‫ואתר שאץ‪,‬לו דמות אץ לן יחס וחיזר ש־ונת‬
‫וה שי‪-‬א מפתת להבין זה הער׳נתחיל ונאמד‬
‫!בשיקבצם '‬ ‫־‬ ‫‪, .‬‬ ‫ךי*ן! כי ההרמות הוא יחס אהד כין שני דברים•‬ ‫אמרה־בדעכיההדמותזוא יחסונו׳‪ .‬דע‬
‫^ ‪ .‬וכל שני דברים שלא ישוער כיני״ס יחס‬ ‫כ כ^שני לגרים שהם מתדמים הם תתייחסי׳‬
‫_■ !‬ ‫ולכן כלשני דברים שלא ישוער כינינהס יחס‬
‫כן לא יצוייר ביניהם דמיון • וכן כל מה שאין דמיון ביניהם אין יחם ביניהם •’ והמשלח‬ ‫לאיצויילביניהסדתיוןוכןכלמהשאץ דמיון‬
‫^ א יאמר זה החום דומה לזה המראה • ולא ‪ m‬הקול דומיה לזאת המתיקורת • וזה ר?^‬ ‫מניהסאין יחס ניניהם;‪ .‬והמשל בו ש‪1‬א‬
‫מבואר בעצמו • וכאשר הסתלק היחס בינינו ונעו יח׳ ר־ל בינו וכין זולתו יתחייב הסחל^‬ ‫יאתר‪1‬ה החום דומה לוה המרא׳ ילא‪ M‬ההול‬
‫דותז לזאת המתיקות• אחר שאין בהם שוס‬
‫״ יי | ג כ • ודע כי כל שני דברים שהם תחת טין אהד ר'ל שתהיה מהות‪,‬שניהם‬ ‫התיחשותחי אינש נכנסי׳תחת סוג אשד ולח‬
‫» • » ׳ ‪.‬מתחלפי מורלובקטנות או כחוזקוכחולשה אוביוצ' כזה הנה עזניה׳מתרט'‬
‫'מתרמ^‬ ‫יאמר וההקול שוה לזה המראה ילא יותר‬
‫החרדלוגלגי ׳‬
‫כי גרגיר ן‪,‬ן ן! ^ לוגלנ‬
‫בועל‬
‫והמשל ‪u‬‬
‫פשהסמחחלפיסזההמיןמןההלוף ‪!fwi!! •.‬׳‪/‬‬
‫‪ ^ .‬י ‪!. j•-.! .‬י •‪!/‬‬ ‫בזי‪^-‬ואע‬ ‫חיק ולא יותר פתות אתר שאלו הדבריס אינם‬
‫נערכים ואינם תחת שום השואה כשי מה‬
‫דזגודל וזה בהכליי‬
‫בתכלית‬ ‫יאעיפשזד־ז בתכלית הגודל‬
‫השלשח ואעיפשזד־ז‬
‫מרנדמיט כרהקי השלשה‬ ‫‪ - 1‬כב ם הקיימים מוזךמיט‬ ‫שזחבאי בפ*־ק שגי׳ ו חתשים כי היחש אמנם‬
‫הרהקים בהם אחד• וכן השעוה הנחכת בשמש ויסוד האש מהדסים‬ ‫‪1‬‬ ‫עניין מציאו‬ ‫•‬ ‫ימצאצעו ‪-‬ס ביןשני דברים שתחת מץ אחד‬
‫ואע ם שהחום ההוא בתכלית החוזק וזה החום כתכלית'מן החולשך־‪ ,‬אלא שעניי!‬ ‫כחום אע‬ ‫קרוב אתנם כשיהיו תחת סוג את* איו יחס‬
‫האיכות בשניהח‬
‫זת האימת‬‫הראות זת‬
‫הראית‬ ‫טניהסכלל זלזהלא יאמר זההאדתימות‬
‫דדו היהראוי שיכין מי שיאמין שישתארי׳עצמיי^?‬ ‫אהד•‪ .‬וכן‬
‫יחדד « ה ד‬
‫כשניהם ו ח‬ ‫‪J‬‬ ‫ותר חיק חן הירוקות או יותר חלוש‪ :‬תמנו‬
‫יתואר כחס הבורא ית והס שהוא נמצא וחי ויכול ויודע ומנם ורוצה שאין אלו העניינים‬ ‫‪......‬‬ ‫אויותישנהלהאמנסכשיה־ושנידברי׳תחת‬
‫מיוחסים אליו ואלינו כעניין אחד ויהיה החלוף כין התארים‪ .‬ההם ובין חארינו בגדול‬ ‫ש^י סוגים■־ ע‪.‬יוכים איןיתש ביניהם כשום‪.‬‬
‫פ^יס וזה דבר מבואר כעצמו ; וכאשר■‬
‫כשלם או כשתמיר או בקייס עד שיהיה מציאותו יותר היימת ממציאותינו וחייו‬ ‫התבאר כמופת שאיןימס בינינו ובינו יתעלה‬
‫ויכולתו׳יותר גדול מיכולתינו וחכמתי יותר שלמה טחבמתיגו ורצוני‬ ‫מחיינוויכולתו‬
‫)‪:‬זתמידיכשמחיינו‬
‫מתמיריט‬ ‫ש‪^ ... X‬‬
‫לימד ‪.‬‬
‫ר^<;לןגן‪-‬‬
‫חנז‬
‫יותר כילל מרצוננו ויכלול שני העגיינים גרר ארזד כמו שיחשבו הם • אין העניין ‪P‬‬ ‫ימחי־כ הסתלקת ‪ .‬הד^^ן ״‪ pf‬ר‬ ‫יתח‬
‫הדמיון‬
‫א » מ יאמר כין שניהדנרים אשריאטרעליהם העין‬
‫‪.‬ההואכהס‪.‬מה •^ ואם היה כן התחייב בג הדמיון ‪.‬ולפי דעתס‪.‬יאשר ‪ ,‬ך א ן ‪!.,‬ושלו‬ ‫פישלו יתסיש לו דמיון וכל ת‪:‬‬
‫תארים עצמיי׳כמו שהתחייב שיהיה עצמוית׳ כלתי רומה לעצמיי׳ כן ראוי‬ ‫^‪p,j‬‬ ‫ליי^זס ילזעו • ואח־‬
‫ר‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫הקדעהשצזת והוא כי כל‪.‬ם‪:‬י דברים שרח‬
 ‫׳־׳ _‬ ‫• ל‪__-‬‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬

‫‪,‬קרקאש‬ ‫י שם טוב׳ כט‬ ‫א‪ £1‬ודי ‪ -‬מורה נבוכים חלקי ראשון‬

‫הדכרי׳ אשר נאמר עליו הענץ ההזא בהחכמה ו)?ס הדבר כןימתייב שיהיו דומי'‪ 6t ,‬מופת ר‪ 1‬תן‬ ‫גדר אחד ושלא יהיה דמיון מגו יתעל׳ןבין כרואיו תה שקר כי‪:‬ענ'ןיותר ‪,‬‬
‫אן׳ שיהיה האחד גדול והאחד קטן והאחד חזק והאחד' במכלית החולשה)א״נ ח׳׳א‪ .‬הרמן בן? שמיותר‬ ‫חכך הוא כין שני הלבריס שיאמר עליהם הענין ההוא בהשכמה ואס יאחר ר^ענין‬
‫שיהיו נעיכי׳ המוארי׳ לו ולנו ח‪:‬לי שימצא גיניהס קצת דמיון והנה המדברי׳ אמה ®התיורים <ושר לו‬ ‫הליא בהשכמה יעדחו בהכרח ואם אומרי׳ שיקנצם ‪ ,‬גדר אחד ושאין ביניהם דמיון ‪.‬‬
‫ה םעצ מי ס ה ס ל עי‬
‫‪ 7‬ע ע נעלו העיון‬
‫ש־ש לנו ולו ענין ממיחש וש‪:‬ןא משולק מהדחיוןכי כעלי המאה׳אזמריס שהמואדי׳‪,‬‬ ‫זה שקר כי כלשני ענייניס שיהיו שויסבגדריס יחדמו בהכרת זזה קושכל ראשוןוא״כ‬
‫חכו האנשים אומרים דברים שוחריס ן־ לן«‬
‫‪,‬הנחצאי׳לו ולנו יקכצסגדר אחד ואח״כאקדו והתיורים ‪/5‬שר ל»‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫'‬
‫הם כלס מקריים‬ ‫עכו‬ ‫דקיון‬ ‫ימ׳איןלו‬ ‫ולו‬ ‫הנחצאי׳בנו‬ ‫*שהמוארי'‬ ‫ביניהם‬ ‫)הואשיקבצס גדר אחד ושלא יהיה‬
‫המוארי׳אשר בנו וא״ב'הביא מחמרם כי^כי׳ ‪ bS6‬המדגריס ‪ 6‬פי'‬ ‫‪ .‬דקיון מה מבואר ההפההוהענין ההוא מקרה שיהיו תאריו העצמיי׳ אשר יחשבום בלתי דומיכ&‪.‬‬
‫כי הס אמרו שכקו שעצחותו בלמי דומה' התיות והדבור קי׳כ‬ ‫בהסר״לוזהו במציאות לעצם ולקק־ה‪ :‬לפי לתאריט ול^^־ יקבצכש גדר אחר ■■ול^>‬
‫‪4‬ןין דמיון ניניהם‬
‫‪3‬שו ‪ 9‬פגיס ;‬
‫העצמיי׳‬ ‫מואריו‬ ‫שיהיו‬ ‫ראוי‬ ‫כן‬ ‫‪.‬‬ ‫לעצמומנו‬ ‫ושאין■־‬ ‫ק יעשו אבל■ יחשבו שיקכצם גדר אחד‬ ‫דעת החדבריס חצה‪.‬לומר שהם שוברי׳ שכל‬
‫למואריס אשר יחשכי׳ בלמי‪ .‬דומי׳ לתוארי׳‬ ‫ענייני האדכוכל חואריו הם מקריס‪,‬וזהו שאח׳‬
‫עניין‪:‬‬ ‫שיבין‬ ‫למי‬ ‫התבאר‬ ‫כבר‬ ‫הנה‬ ‫•‪:‬‬ ‫ביניהם‬ ‫דמיון‬
‫הרב לט דעתהמדברי׳ ! ואני'תמה>זאיןנפל הדמיון שהואית׳אמנם יאמר עליו ועל זולתו נמצא הנמצאי׳בנו וא״כ לא יקכצס גדר אחד ולא כן פרק נ״ז‬
‫יעשו המדברי׳ אבל‪,‬ייזשבו שיקנצסגדר אחד‘‬ ‫וץ « ר ׳• אס יקבנש גדר אחדי כיזו שיאמרו‬
‫ושאין דמיון כיניהס ואסיקכצס גדר אחד היי^יזוות מקרם‬ ‫אלי מאין נאל הדמיון כי כל דבר שיהיה שוה‪ ,‬כשתוףגמור ‪ .‬וכן אמנם הותרו החכמה והיכולת‪:‬‬
‫ימתייב שימצא הדחייןומה שלאניזצאבן' קרה לנמציו • הד׳׳ם‬ ‫כגדר עס דבר אתר יחדקהו בהכרת ואס ■והרצון‪,‬והחיים עליו יתעלה ועל כל כעל חכמה ויכול׳־‬
‫הדמיון אין לו גדר » הרי יתבאר כי לפי דעת' ז״ל נמשך ‪ 1^ ,‬ח ר‬
‫ציני‬ ‫לעת ‪]36‬‬
‫יתדמויהיה דבר כולל בשוג ויהיה להס שכוח ורצון וחיים בהשתתפות גמור אשר אין דמיון עניין‬
‫שהניח המציאוו!‬
‫’‬‫יחוייב‬ ‫דמיון‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫שהשם‬ ‫שאומרים‬ ‫המדברי׳‬ ‫ת^ןמיא יהאליחעל׳ אין לו שבוע• קודמוח ביניהם כלל • ול?ל תחשוב שהם יאמרו בספוק • כי‬
‫שלא יהיה לו״יחש עס שום נמצא ולכן המחיל■ מקרה והיתה זיויז‬ ‫וזה מבואר • ובזה הפרק יש שאלה כמה שאמר השמותאשר יאמרו בהסתפק הם אשר יאמרו על־י‪,‬‬
‫הרב בזה הפרק דע כי ההדחומ‪#-‬ח יחם כי' טענתו אם המציאו'‬ ‫הרב כי ענץיותר מכן אמנם יאמר לכו'כי‬
‫כל יחם הוא דמיון וכל דמיון הוא יחם וכל מי מורה על העצמוגן‬ ‫‪.‬ידוע הוא כי גדר המושכס הוא שיאמר כלי שני דברים שביניהם דמיון בעגייןאהד והענייןההוא‬
‫שאין לו למןון אין לו יחס וכל מישאין לו יחם■ היה אמרנו העצם‬ ‫קדימה ואיחור ובלי חוות וחולשה ולפי הרב מקרה בחס ואינו מעמיד עצם כל אחר מהם ואלו‬
‫נחצא כאלו אמר‬
‫העצם‪ .‬ואנ\ רש״ד‬ ‫המבאר‬ ‫הנה^ככר‬ ‫‪:‬‬ ‫ג״כ‬ ‫וההפך‬ ‫דמיון‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫־‬ ‫נראה שיאתרכחוזק ובחולשה‪ ,‬זשוחר‪-‬לש שי הדברים המיוהסים לו י‪A‬עלה אינם מקריי אצל אחד‬
‫למישיבין ענין הדמיון שהוא ית׳ זכו׳ ♦ הרצון טען עליו שהמציאו'‬ ‫הפילושופים ♦ ויש למרץ כן כי כשיאמר זה מבעלי העיון ו^ו התארים אשר לנו הם בולם מקרים‬
‫כוכי אחר שהתצארשכל מישיש לו דמיון נאמר על העצמות‬
‫הדבר הלק יותר לכן חזה הלבן האחר הוא לפי דעת המדברים ״ ואני תמה מאין נפל הדמיוןעד‬
‫כאלי‬ ‫הוא ממיחם ינאמר בפחות ויתר והשם אין לו ופל הצודק‬ ‫בבחינת הנושא לא בבחינח הלוקכעצמוכי‬
‫תאמר האדם נמצא‬
‫דמיון נכריזמיוא״כ ימי־זייבלפיז‪ :‬שנאמר‬
‫אמד ‪ .‬שיקבצם גדר אהד* ויהיו נאמרים כהסכמה כמו‬ ‫גדר הלוגן יאמר באחד כמו‪ ,‬כאחר לכן‬
‫י או נל תינ חצא ועצ‬ ‫הרב כשיאמר לדבר זה יומר ;שחוך מזה הוא שיחשבו זה מופת חותך עלהיולז התארים המירהסי'‬
‫אמנם יאמרעליו ועל זולתו נמצ׳בשתוף לש‪:‬־ תקשר כאלו תאמר‬
‫וכן יאמר החכמה והיכולת והרצון והחי״ס האדם ימצא צדית‬ ‫ככתינמ הנושא והס שניהם שוים בגדר הלובן י לואין ביןעגייניהם ועניין אלו הנודעים אצלינו‬
‫עלינו ועליו כשתון׳ השם אחר שהתבארשאץ ‪1‬א"כ הנמצא נאמר‬ ‫אם כן כשיאמר יומי תכך הוא בין שני הדברים שתוף בשוס פנים ולא בשופיעניין ואמנם השתוף‬
‫דיויון כינינו ובינו כלל ♦ או יאמר כי אחר על העצם בעצמות‬
‫ועל שחד המאחרו'‬ ‫שיאתר הלובן ההוא או האיב מ ההוא בלשמו?■ ־ בשם ולא^כרבר אחר ואהר שהו?יתכן אין ראוי‬
‫שהתבאר שהנמצא נאמר עליו ועל זולתו‬
‫נקדימה ואיתור‬
‫והרצוןוהחייס‬ ‫והיכול'‬ ‫החכמה‬ ‫וכן‬ ‫השם‬ ‫כשתוף‬
‫^ןלו‬ ‫וזה נראה לא שיאת־שזה החישיומר חי מזה ' שתאמין עניינים מוספי׳ ע ^ הל>ים ‪ -‬כדמות‬
‫לא בשיתוף ולא‬ ‫_‬ ‫האיש כי ן ‪ :‬שקר ן‬
‫אבל‬ ‫וא״ב התבאר לפי זה שלא יחצא לו מויון עם בהסכמה‬
‫פ ר ק ל ן יומר עמוק >ון הקודם י ר׳ל ' התארי׳אשר ה ט ניספיס ע ‪ S‬עצמינו‪ .‬בעבור‬
‫ואיתור‬ ‫שוס נחצא כלל * ואחר שהתבאר ששם הכחצא נקדיחה‬ ‫העימק בזה הפרק הואשלבאר ■ שהשתתפו בשכם וזה העניין גדול המעלה א צ ^‬
‫והחכמה והיכולת והרצון שהוא נאמר כשתוך ועל העצם נאמר‬
‫נאמתק‬
‫ששלשה מאריס ישכימו כל העזלס שאפשר היודעים ושמרהו והבינהו הבנה טובה להיות מזומן‬
‫ועל כ‪5‬‬ ‫לבאר‬ ‫הרב‬ ‫רצה‬ ‫כהסכמה‬ ‫נאמר‬ ‫ואינו‬ ‫השם‬
‫למאמר‬ ‫מאמר‬ ‫;‬ ‫‪ .‬למה שארצה להבינך אותו ‪:‬‬ ‫שיאמרו בו יתעלה ואיננו כןלפיהאממולפי'‬
‫שאינו נא' בהסתפק כי כבר ידעת שהשמו׳ יהיו משאר ה מ א מיו ת‬ ‫ונמו‬ ‫הדקלוק ן‬
‫אס״משותכיסיואס ’מוסכמים ואםחםו'פקיס לפי טבעם ‪ -‬ו אינו‬
‫והשמות המוסכמים אס הס מוסכמים כמין עצס קדה לו שימצא‬
‫פרק■ שבעה וחמשים‪.‬‬
‫פי'א מר החכם עי‬ ‫יתייחסו זהמשותפים לא‪.‬תייחסו כלל וגס‬
‫העצם מליצה מוד ם‬ ‫י יותר עמוק מןהקודם ידוע כי המציאות הוא בקרה קרה לנטצא ולזה‬ ‫!״• ‪r j‬‬
‫המסכימיס כסוגיואמנם הדברים החסופהיס על אמתות ומהות‬ ‫לבלמד־ז‬ ‫הראוי‬ ‫המבואר‬ ‫הדבר‬ ‫זהו‬ ‫הנמצא‬ ‫מהות‬ ‫על‬ ‫מוכף‬ ‫עניין‬ ‫הוא‬ ‫‘‬‫׳־־‬ ‫^יי׳‬
‫כשקר׳ לו‬ ‫כבר אפש׳ שיתייחסו כמראה הנאמר על הלבן■ אשר‪.‬‬
‫והשחיר ועל האחצעיי׳ כי הוא נאמרכפתות המציאית קרה צו‬
‫והוא‬ ‫למציאותו‬ ‫סבה‬ ‫שאין‬ ‫מי‬ ‫טהותויףלמנס‬ ‫על‬ ‫נופף‬ ‫עניין‬ ‫יאותר‬ ‫שמצ‬ ‫סבה‬ ‫שלמציאותו‬
‫כנושא וכל אתר‬ ‫אס כן ככר יחשוב חושב ^שהתואריס בינינו‬ ‫השם יתעלה ויתרומם לבדו כי זה די א עניין אמרנו עליו יתעלה שהוא מהוייב המציאורת‬
‫ובינו שהם יאמרו בהסתפק והביא הרב מופת׳ מהנביא קלה להם‬
‫המציאות או הם‬
‫■‬ ‫ותרירז‪.‬‬ ‫תהיה מציאותו עצמו‪.‬ו אמתתו; ועצמו‪.‬מציאותו ואינועצם' קרה לו שימצא‬
‫שאי אבשר שיאמרו כהסהפק לחה שהתבאר אפשרי המציאות‬ ‫מציאותו עניקנוסף עליו שהוא ראוי המציאה תמיד אין מתחדש עליו ולא מקרה קרדה‬
‫בהגיון ני השמות המסופקי׳ הס שמות נגזרי׳■ להתלותם במחוייב‬ ‫לו • ואם כן הוא נמצא ולא במציאות • וכן הי לא בחיים • ויודע לא במדע ויכול ל גא‬
‫וכל שם נגזר הוא שם נאמד על הנושא ואס המציאות ומציאותם‬
‫היה המציאות הנאמד עליו ועלינו בהקתפק ‪ .‬גלתי מהותם והש״ע‬ ‫ביכלת •וחכם לא בחכמה • אבל הכל שב אל עניין אהד אין רכוי בו כמו שיתבאר י וממה‬
‫אמרו נו &>גוא‬
‫היה המציאות ההוא על נושא א״כ היה לו ייחס‬ ‫‪.‬׳‬ ‫קרו‬ ‫‪.‬‬ ‫שצריך שיודע עור כי האחדות והרבוי מקרים‬ ‫י‬
‫מציאות* ולא מהות‬
‫שהיישות‬ ‫ודנדון עס שאד הדברים ונבר יתבאר ^זהוא רוצים‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫'‬
‫והמהות הוא אחר‬ ‫'לאץלואסקיחוייב שלא ימצא לו ולנו שסנאמר כהסתפ^• כלשכןכיכעליהתוארי' אזמדיס ואלוהדכרי׳המיוחסי׳לוימ׳אינס מקרים יכו׳ ואלו התזאריסאשר‬
‫לכו הם כלס תקריס א״כ מאין נפל הדמיון עדשיקבצם גדר אחד ויהיו כארןריס בהשכמה כמו שיחשבו כי לא ימלס אס התואדיס הס נאמרים עלינו ועליז בשם וגדר או נו וכל מה שזילתד‬
‫שיאחרו המזאריס עלינו ועליו בהסתפקות אם יאמרו עלינו ועליו כשס וגדר יתחייבש*היה לו דמיון עם שאר הדברים וככר התבטל זה ואס יהיה מהשקות הנאמרים הוא עצם או מ ק ד •‬
‫אנל הוא איננו ל א‬
‫מקרה‬ ‫עצם ולא‬
‫כהסתעקשלא‪ .‬יהיו נאמרי' כשס וגדר יחוייב שהתואריס ההס יהיו מקרי׳וכל ה‪.‬מאמ*ני' כתואריס יחש‪:‬ו שאין הזם בעל מקדים וא"כ מרן אחדו המדברי' שיש שוס יחס‬
‫בינינו ובינו וראוי להפלאמבסכיהס אמרושיקכצס גדר א׳ ויהיו נאחריס בהסכמה זה מופת חותך על היות התזארי׳ מיוחסי׳לו בי^עניניהס ועניןהנודעי׳ אצלנו שתוף כמו שאמרנו כי‬
‫מורה ע ל‬ ‫בשום פרס • והדבר ינא‪-‬כן התוארים הנמצאים לנו הס מקרים כי המציאות מקרה קרה לנו וכן ההרגש וכן היכולת והרצון כי הם אינם מעצמו׳ הדבר וא"כ הם מקרי' ואלו אעצם‬
‫אי אפשרשיהיו כש״י כי ככר אמרו כלם ני לא ימצא לו שוס מקיה אי׳כ יתבארשאין שתוף כשום פכים כינינו ובינו ובפרט כאלו התארים הנודעי׳אצלנו • ואין ראוי להאמין א״תות ומה‪ 1‬ת אפר‬
‫כעבור כי אלו התא־ים ב ‪ 0‬נאנןרי׳ כשתוף זהס תוסיפי׳ על עצמו ית׳ נדמות אלו התוארים אשר הס נוספים על עצמנו ג וזה העכין גדול המעלה אצל היודעי'* כי ראוי כשקר׳לו המציאות‬
‫קרה לא בנושא‬
‫ו יהיה ‪ i‬מליצה‬
‫להביןשהשס ימעלה אין לו יחס ולא דמות עם שום נמצא • ואחר שהינח זה ראוי למבינים שישמרו זה היסוד וצוה הרבשישמרוהו ויבינוהו הכנה שלמה להיות מזומן למש‬
‫׳ מ מ הי תגל תייי שו ת‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫שארצה לומד אותו ואס הוא מהדכרים העמוקים ‪i‬‬ ‫‪•.. .‬‬ ‫^‪,‬‬
‫פרק ל ן כתארים יומר עמוק מן הק דם וכו'• אתי שהתבארשהשם יתעלה אין לו דתותעס שוס נמצא יחוייב שלא יהיה לו ערך ויחסאכלהכלתסכיתיןכיאין לו והוא יק׳לא קרה לז‬
‫א׳יכ‬ ‫•ואמר ■הרב שזהמתר עמוק מן הקודם למה המציאות־‬ ‫זימותאסכן איןלויחסואחר שהדבר כן ראוי שנבאר לךכתזאריס דכריותר עמוק ‪:‬‬
‫שהכל יזסנימין שיש לי אלו השלשה תוארים והוא כי הוא ית׳נמצא וכי הוא אחד וכי הוא קדמון רצה לבאר כי אפילו אלו השלשה תוארים לא יצדקו עליו שהוא נמצא ולא איננו עצם כל שכן‬
‫שאיננו חקר ה ׳‬
‫)לא‬ ‫ש •י^ קדיזיויאמכס שלא יצדק עליו שהוא נמצא כעבור כי ככר ?תכאר כי המציאות מקרה קרה לנמצא לרזה שאנחנו משערים מהיות הדברים ונספק‬
‫במצ־אותס יגס שהעצתית לא יעלל ואנחנו נאמד כי אס האדם נמצא ולמה הוא נמצא אס כן המציאות אינו מהדכרי׳העצמייס וגס כי הנמצא אי אפשר שיאיזר כהסנת‬

‫קמם מציאותם ו‪J‬כן היה המציא‪:‬ת חקרה למהות ואלו הטענות המביאות לרב שדבר ידוע הוא כי הנוציאות קרה לנחצא וחלנד אלו יש טענות רכות אחרות זזה איזרז ידוע‬
‫‪:‬סנה‬
‫יאות‬

‫יזציאותו עכין נושף כשאר כצ הדברי׳אחי שאחתתס ועצחס הס זולת מציאותם אבל הוא יתע' חחוייב המציאות תמיד ואינו עלול כשום דבר אינו מתחדש עליו המציאות ;‬

‫כיז׳נ אית ומהות והיה המציאות עלול אחי שכל חקי־ה הוא עלול ויהיה לחחוייב המציאות סבה ולכן כשנאמר‪,‬מ שהוא נמצא אין ראוי שיוכן כחו שיוכן שם הלכן כי הלכך‬
‫זזא להן בלוין וכן כל הנמצאו׳ לפי דעת הרב הן ננזצאןרע נעבור הוזציאות אשר הוא‪ .‬דלת מהותן ולכן כשנתאר לשס ית׳ שהוא נמצא ראוי שנאח׳ שהוא נמצא ‪W‬‬
‫בתייס‬ ‫כשאדהנמצאי׳ שהס מורנביס ממציאות ותזותאבצ מציאותו ומהותו ועצמו הוא אתל וכן הוא קי לא‬
‫‪H‬‬ ‫ח א‬
 ‫אפודי‬ ‫מורה נבוכים ' חלק ראשון‬ ‫שם טוב‬
‫וצמו שהמנין יר׳^ל המספר המופשט לתנועה הנמשכת אחר הג)ף'רו‪^5‬ך}נןףלתג^■^‬ ‫כחיים דנול לא ביכולת ומכס לא בחכמה שאס היה הדבר כן היה מורכב משני‬
‫הנמשכת אתר גוף הו‪.‬לגל כי אי אפשר לנו לפרש אחר הגוף השפל צפי;דת‪' /‬‬ ‫לברים וכבר ימבאר שאין בו רכוי כלל אכל הוא אחד מכל צד אס כן שם הנמצא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬זמן כר‪s‬מרבותהת נועזת וזה שקר ; לא בכללות אשר'יורו וכו׳ *■ רוצה‬
‫_‬ ‫אשד קשט רביסשהוא נאמר על הש״י אין ראוי לווןר עליו אלא אס לא נכרש‬
‫יקתיהעכייגי׳בכללותכאפר יורו המלות כי אזלא יגלו האמתיות אכל‬ ‫ונאמרשהוא נמצא לא במציאות״ ואחר שהתבאר פלא יצדין עליו יתעלה שהוא‬
‫‪,‬‬ ‫בדקדוק ובעמן)אז יגלו לו האמת‪-‬יי^'‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫למצא בשאר הנמצאים אלא אס לא נאמד‬
‫השמגתלא שהוא יתעלה נופל תחתהזגזן^‬ ‫‪#‬לין שהוא נ>צאלא כמציאות כן לאינדר‪,‬‬
‫כל דברשיהיה נכנס תחת הזמןיהיה!‪^-‬‬
‫מליו שהוא אחד אם לא נאמר גס כן אחד לח קרו לנמעאיבאשריהוארב אואחד כבר התבאר זה‬
‫והוא יתעלה אינו גשם גס מטעם כי היה ה‬ ‫אינו‪:‬‬ ‫בספר הנקרא מה שאהר הטבע• וכמו שהמניין‬ ‫כאחדות ומהשהביא לרב לה הוא מה שאמד‬
‫בינו וכין זולתו חמה שבזמן ויהיה הוא יתעג '‬ ‫לן צי למה'שכבר'אתרנו כיאשר היא מעצמו׳ י עצם המנויי׳כן־אק האחדות עצם הדבר המתאחד בי‬
‫ן‪v‬ו כולם מרורים מסוג הכמות המתפרק ישיגו הנמצאו׳ י ראשון וא חרק ויהיה כעל‪ .‬מקרה מהזמן‬ ‫הדבר לא יובן בלתי כי האדם היא מעצמותו‬
‫זה שקר‬ ‫המהוייב‬ ‫אמנם‬ ‫המקרים•‬ ‫ב<יו‬ ‫כיוצא‬ ‫לקבל‬ ‫המזומנות‬ ‫❖צוא יחי קדכר אבל אי אכשד להכין האדם ׳‬
‫•ר״ל‬
‫מבלתי שיוכן ראשונה חי״חדכר ולמהשיוכן המציאו׳ הפשוט ^?מת אשר לא תשיגהו הרבב׳ כלל פרה נדן אמנם תארו בחיובים י‬
‫ריוג\ווו‬ ‫*‬ ‫האדם מבלתי שיובין בו שהוא אחד ורבי' אכל‬
‫בענגוותז י‬ ‫כשנרצה לתארו‬
‫בו מן השתוף והחסחן ‪ .‬לא בק^־י פעול)^^‬ ‫כברייסעק אדם אם הוא אחד ורבי׳ אס כן כמו שהו׳טןהשקר עליו מקרה הרבוי כן הוא מן השקר‬
‫אינו מעצתו׳ הדכר וגם כי העצמותי לא יעלל' עליו מקרה האחדות • רוצה לומר כי אין האהדורת' כיבוה אץ בו קצור והעברה ‪ t‬מה שכבר‬
‫ביארנוהו ר״ל בפי׳ נ״ד ונ״ה ןג״ו ונ״ז הקודחי‬ ‫כי לא נאמר מי אשר שס האדם חי מדכר ולא עניין■ נוסף על עצמו אבל הוא א הדל אב א הדו ת‬
‫אשר יחד המתואס ר״ל שיכדילהוהתאר ההיא‬ ‫ולא יתבוננו אלו הענייני' הדקים כמעטשיבצרומן‬ ‫נאמר תי ‪ #‬ר שחו אחד או רטם אם כן הוא‬
‫למתואר מזולתו‪ 5‬אלאהסרתמה ששללי י‬ ‫השכל במלות הנהוגות אשר הכם הסבה‪.‬הגדולד־־‪,‬‬ ‫מקרה וגס כי האחד ורכי׳ כס אמשיגי הכמה‬
‫ד׳ל שתארי השלילז׳ת אינם מיחדיס שוס דבר‬
‫אלאשישלול מן המתואר מה שהייט חושטס‬ ‫כי' בהטעאה כי יצר בגו הדבור מאד ממצד בכל לשוןעד‬ ‫מכמה הוא מהמקריסוגס כי הדבר האחד‬
‫כמו המיס כבר יהיו אחד יכבד יהיו רביס‬
‫שלא נצייר העניק ההוא אלא בהקל הדבור• וכאשר■ ש‪-‬לכיו ההוא בלתי משולל מן המתואר אם‬ ‫המים אשר בכלי ככר ישוט רבים ואס היה‬
‫מ המענחסר״לכאלותאמ׳החיאוהחדבי י‬ ‫השתדלנו להורות ע ‪ S‬היות האלוה לא הרבה לןי>‬ ‫האחד מעצמות המיס ^היה מחוייב ש־פסדו‬
‫המים כהתחלקס אצל המים הס עצמות אחד יוכל האומ׳לאמור^יא אהד ואע״פ שהאחד וההרבה‬
‫ד״ל והס חלקים האחרים תהתאר ס הנזגר ס‬ ‫ויש מ רבי׳ אחר וה והמיסהרבים ישובו אחד ממבדילי הכמוי^ולזה נביןהעניקוגודה השכל לאמת'‬
‫בפרר‪ ,‬ההוא זולתי^אר הפעולות ני הי^‬ ‫אסכן האחדות זהרטילמי׳הוא מקרי אס‬
‫והקור ’זזדכר באמרנואחד לא באחדות כמו שנאמ' קדמון‬ ‫כן'אינו מעצמות ‪.‬הקי׳ אבל' בחוס‬
‫איט חיוב לעצם המתואר י ‪ .‬אלא אם היה ‪ I‬י‬
‫‪.‬‬ ‫' כמקרה‬ ‫׳‬
‫כנתחדש למיס * ?גס מכגי ששס האחד הוא להורות על שהוא כלתקמחודשובאמרנו קדמון מן‬
‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫מהשמו׳ הנגזרים שהוא נגזר מהאחחת ולק חהקל מה שהוא מבואר נגלה כי הקדמוןאמנם יאמר‬
‫יראהכיןבוד אל? הסענותשהאחד הוא מקרה למי שישיגהו הזמןאשר הוא מקרה לתנועה הנמשכת אחר הנוף והוא ג״כ משער המצטרף‪-‬‬
‫ברי׳ וזולת אלו הטענות יש טעמת כי אמרן‪ ,‬הקדמון כמכךה הזמן כאמרך' הארוך והקצר במקרה הקו וכל מי‪ ..‬שלא ישיג^׳‬
‫י אחחת אבל יספיק אלו להכנת מ״ש הרב כי מקר׳הזמן לא יאמר עליו באמת לא קדמון ולא חדש כמו שלא יאמר במתיקות לא מעוו^?‬
‫בצאחדות והרגני מקרים יקרו לנמצא ‪) :‬אמח ולא ישרה ולא יאמר בקול לא מליח ולא תפל • ואלו הדברים אין העלם בך‪,‬כם למי שד‪,‬רג<‬
‫כי זה יתבאר בספר הנקרא מה שאחר הטבעי­‬
‫בהבנת' העניינים כפי אמתתם ובהנס בהשגת השכל להם והפשטתו אותם לא בכלס^‬ ‫‪ .‬ולא חצינו זה כשום מקןס אבל נמצא הפןמ״ש‬
‫הרב כהרבה מקומות כי האחד והננןצא יורו ‪ .‬אשר יורו עליו המלות וכלמה שתמצאהו בספרים שיתארו השם יתעלה ‪.‬מראשון ואהובו‬
‫‪#‬ל עצתו הדברים אבל כמקום אחד נמצא הוא בתארו יתעלה באזן ובעין הכינה בזה שהוא יתעלה לא ישיגהו‪.‬שנוי ולא יתחדש ס‬
‫■ לארי״סשו שיאמר הנמצא והאחד הסתהכוללי' עניין בשום פנים • לא שהוא יתעלה ניפל תחת הזמן שיהיה קצת הקש בינו ובין זולתו פ‪.‬םרי‬
‫מכוללי׳ אינס נמצאי‪/‬כעצתותס אכל נמצאו שממן ויהיה ראשון ואחמןואמנסאלו המלות כלם כלשון בני אדם ק אמרנו אחר עגיי״‬
‫‪#‬אישים וכל אשר ניזצא בזולתו הוא מקרה אן­‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪ .‬י ; שהוא אק דמיון לו לא שעניין האחדות דבק לעצמו ‪:‬׳‬ ‫שיהיויהטללים הסוגי׳ והמיני' א"כ יראה מז?‬
‫®‪:‬נח‪:‬א והאחד מקריסוזה המאת׳מאריסטו‬
‫_‬ ‫׳‬ ‫^ ‪ piB :‬שמנה זחמשים’‬ ‫אין ראוי ש־וכןהאחדו׳ והמציאות אשר נמצא‬
‫ל ן מ ך ע מזק ^ תקורס דע בי תאי־^י השסית׳ כשליאת הוא התואר האמתי אשר‬ ‫שאיןראוי‬ ‫לכל אחד חזדברי׳ הוא מקיהכמו‬
‫שיוכן כאמה בי החמתנהדכורהוא תהכוללי׳‬
‫‪ /‬ישיגהו דבר מן ההקל ואק בו הפרון כהקהבורא כלל ולא בשום עני»ן ‪ .‬אמנ^ז‬ ‫_‬ ‫והתקריסגי לא יסופקאדם כי החיות אינו‬
‫מיגצמות האדם ולא הדבור אף שהואכולל תארו בחיובים וש בו מן השתוף וההסרק מה שכבר בארנוהו • וצריך שנבאר לך חהלה א ?‬
‫הם היטוללים האחם על צד אחד ובאי זה דבר יכללו מתארי החיוב ואחרי כן אבאר‬ ‫‪ .‬אכל הרצק כזה גי למסשהיו'כוללי׳כנפש ככל‬
‫בשולליילא בזולתם • ואומי כי התאר אינואשר ייהדהמתוא לגר‬ ‫‪#‬ה שינשאעל דבר ויתואר בו הוא מק־ה א״כ אין לנו דרך בתארו‬
‫גם‬
‫״“‬ ‫החיות ‪.‬הנמצא כשכל והדבור הס מקרי© י י ‪ .‬עד שלא ישתתף בתאר ההוא עם זולתו • אכל התאר יחיה‬
‫• מצד שאס בכבש ואס יודיעו עצמי הדברי׳והס‬
‫המציאות והמהות ו ואמרו וכיע שהתנין עצם המנו י׳ הרצון כזה ני כמושזרבויהוא‬

‫‪ K\.‬׳ ^‪C n‬ר‬ ‫'''׳ — ‪■■ T‬‬ ‫גאחרגגליואחדלו‪/‬באחדזוגכמושנאמרעליו נתצאלחבמציאוי‪/‬ואסקהנחצא והאחללאיחיזיזע^׳ ‪■ -‬׳‪-‬ו‬
‫הדכרי׳ לא שיכדילצו מקרה י האחדת ויהיה טשף על יזהוחי ט אס היה הדכר כן יהיה הש״י מזרכב ?אלו הדברים לא יופל המשכיל לשער נהם לדקוחס וצא יזכ^‪-‬היז‬
‫לל?זד ^תס ג מזלות הכהוגו׳אשר הס הסבה הגחלה כהסעאה כי יצר לט הדבור מאד ככל לשון»‪ -‬ואת׳ הרב כי הכוזנה באומרנו אחד הוא לבאר בו שאינו רכים וכמוש‬
‫לגזי‬ ‫יצדק^יוישהוא רכים ק לא יצרק עליו שהוא אחד ולק ראוישנכוין כאומרנו• אחד לאבאחדואכמו שכבר אמרנו למעלה נמ׳צא לא כמציאות י ולמה שזה הפן‬
‫לזמר ט לא יאסד עלשהש״ישהוא אחד כיארהרב ה בדכי־ מברוד כי הכל אומרי׳ על הש״י שהוא אינו מחודש ונל חי שאיני מתנדש ייי^‬
‫‪:‬־מון יורה על נצחית הזיזן והוא חקרה כזמן כמו הארוןוהק׳‪-‬ג‬
‫'•!זירז ולאתי■‬ ‫‪mmi‬־ ודרי‪■>r.^fiVi mi‬‬
‫‪;,‬׳היור‪-‬ו‬
‫ן‪,‬ך‪,‬אש‪5‬ן‬ ‫‪....‬‬
‫י‪: -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ואחרון אלא כתארו בעין וכאזןשה‪1‬א לבאר שלא ישיגהו שמי‪ :‬לא שהוא יתעלה טפל תחת הזמן ז‬ ‫י‬
‫^‪5‬ח חוז‬ ‫שס טוב מה שאיזד הרב ט הנמצא והאחדאיס מעצמת הדכריס ט ה‪1‬א דבר הפן היאמת וכבר עשינו מאחר על זה ואין צדך להארין אלא צייד‬
‫ןאי‪1‬‬ ‫והמהתמכלהדברי׳הואאחדונןג״כמהתס ואחדתס הוא אחד בי מי שאץ לו מציאותאין לו יוהות והמהות אשר יציירהו האדם אימ מהתהאלס‬ ‫‪.,‬‬
‫‪ r‬טר ג‬ ‫לאבל אכל יש לו מציאתיאחד ומהזת אחד זולת מה שהוא כשכל וגס האחדת הוא מעצחמו הדבטם טימהת נל דבר ודבר הוא להיותו נבדל מהאחר כי‬
‫י‪5‬מלה יכדילהו משאר הדכדי׳וכןחהותו יבדילו מסאר הדכט׳ואימ מסףעל האד׳והיותו אחד ואסהאת׳המספט ה;א מקרה והדבור על זה ארון ועמוק ולכןכק^י‬
‫נ״ח ׳ יותדעמזקמן הקודם י• אתר שביאר הרב שזשס ית׳ אין לו יחס ולא ערן כלל עס ברחמיו אחר שהכל מסכימין שאין לו דמזתוזה יש בו מה^^יי^‪,1‬ן‪,‬ןך‬
‫נעלס כי ככד יחשוב האדםשים לו ערן עס בדיתיו עס שאינו דומה להס ביאר אתר ה כיאור יותר עמוק שלא יצדק על השס שהוא נחרא‬ ‫;‬
‫דלא שהוא קדמון אלא כתצאי פצאיו׳ כיוצא לא כמציאות ואחד לא באחלר וקדמון להבין שאינו מחודש וראשק ואחרון שלא ישיגהושמי ולא יתחדש כי‬
‫לבארדכר יתר עמח ^*אפילואלו הימאדיסאשר אמרנו שהואנמצא אף שנאמר ‪ f6‬במציאתשלא יצדק עלח וכן אחד לא באחדות וכן ?ליייז‬

‫‪ *nV‬הנדאה'ואע״פשלא ייח דהו־מכל מה■שז! לתו‪-‬אלא הגיע בו קצת יחיד והוא שז‪ :‬ה;רא ‪ :‬אינו גלף ממיני הצמחי׳ רלא ממיני הקקורי׳ ואחד שהכת הרב שהתואר יהיה ע■‬
‫י‪.‬‬ ‫אןע״תשלאיטכמיןחדרצזלכארביבבריהיההיעארת^אדאףישיהיהבשלילהבאמדצןמהכזההכיתואמרהעןנהאיןבו ‪.‬‬
 ‫׳‪>.‬קרקא ש‬ ‫■ל‬ ‫שס טוב^‬ ‫מורה ‪.‬נבוכימ חלק ר^&שון ‪:‬‬ ‫אפודי ;‬
‫מקור ולא גוף צומח ככר הגיע ו|צ^'יחוד ותדע וזכו כעל חיים ואם לא תדע א>זה ‪1‬לי( ‪ Dt‬יג ‪ Ot‬ישויוו‬ ‫* ר׳׳ל אסמאר‪.‬י השלילה יודיעו דכר מעצם המתואר הוא כמקרה נא בעצם‬
‫בעל חיים הוא בזה הפד ישתתפו תארי השלילה לתוארי החיוב הכוללי׳לא ®;ויותדיס לבד לא חסותו ז‬ ‫* י^ ‪-‬גצמך כאשד שלל ואתר שבכית ההוח חינו גוף צמח ולא מקורים ככרילע‬ ‫י‬
‫שאי אפשר שלא ייוחדו קנת ייחוד ויכדילהו מזולתו אע“פי שלא יני׳גהס חן היחוד דוצה גו ואם תאמר‬ ‫חקרה שיש שם כעלי תייס לא כעצם כי ככר יהיה ‪ .‬אעשרשיש שם דבר לח צמח‬
‫אחר שאיןלו ישו׳תון‬
‫למהותו אין בפיג‬
‫במה‬ ‫סרב‬ ‫שהביא‬ ‫ואחר‬ ‫♦‬ ‫אותו‬ ‫חושבים‬ ‫שהיינו‬ ‫מה‬ ‫מכלל‬ ‫ששללו‬ ‫מה‬ ‫הסרת‬ ‫אלא‬ ‫נשיג‬ ‫ויקירי׳ ולח יהיה חי לכן זאת הידיעה אינה בעצם כי אס כמקרה ‪ >.‬ולא‬
‫חנת ישותו לנד *‪:‬־ר״לשהלא נמצא מחוייג‬
‫‪..‬ישתתפו תוארי השלילה ותוארי החמב הכיא ישותו ואמר שמס‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬
‫נחהיובדלו ואמר ואמנם יזכדלו תוארי שאסר שבשיג ישותר‬ ‫השקר‬ ‫החניאה לא שנדע מהותו • אם ‪ P‬מ ן‬
‫החיוב‪ :‬והס התואריס הכולציס אשר אינס הוא ‪ 7‬רן כללות‬ ‫זולתו‬ ‫הוא משתתף בועם‬ ‫ואט‬ ‫ייהי׳ לו תאר חיוב רוצה לומר כשאנחנו נאת' גם כן ת או למתואר‬
‫מיוחדים כי אף שלא יבדלו הדבר מכל מה ואינו מ תויינ מו ה‬
‫ישות!‬ ‫שג&ינ‬
‫מ יתעלה נמצ ז קן השקר הוא שיהי׳ תואר ולא יהיה בו התייהדות • והמשל בו אם ראית‬
‫המיוחדת אשי הוא‬ ‫על‬ ‫מורים‬ ‫הס‬ ‫מקצתם‬ ‫שיבדילהו‬ ‫חלא‬ ‫שזולתו‬ ‫חיוכי למישחציאותי■ ו מ הו תו דבר אחד אם כן ' מרהוק ותשאל ותאט׳ מה זה הנראה ויאמר לך בעל‬
‫חלק מכלל ‪ .‬גדבר וידיעתו‪ .‬עס‪.‬חלק מעצמו חסותו שהואמציאו' י‬ ‫כשנאמר לי יתעלה ניזצא אינו תאמר כי הוח‬
‫וחקרה מחקריו באמתו כאדם שהוא חי או צלי מהות נו ס ף‬
‫אבל חיי זה יהיה תאר בלא ספק לזה הנראה ואף על פי‬ ‫יתע\‪.‬ה אינו מורכב ממציאות ומהות‬
‫שהוא לכן כי מה יושגו שני רכרים שהאדם וכמו שאמ׳אנות״חד‬ ‫מציאותו הוא מהותו אכל ‪.‬כונתינו כשאנו שלא ייחדהו מבל מה‪.‬שזולתו ^יה^א הגיע בו‬
‫נ ס פ לו איו מציאות‬
‫אינו דומם ולא צומח אבל הוא חי שהוא תורה‬ ‫אומרים נמצא שיש מחויב המציאות נמצא ‪:‬קצת ייחוד והוא שזה הגראדת׳אינו גוף ממין‬
‫צלי מהות כי אם ל^‬
‫א״כ צא יד ע ‪y b‬‬ ‫לכן‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫אמרנו‬ ‫האדם‬ ‫ממהות‬ ‫חלק‬ ‫על‬ ‫בזה‬ ‫' נל פכןשיהיו לו מקרים ונו׳♦ ר״ל ‪ ,‬הצמהים ולא ממין המקורים *‪ .‬־וכן עוד כשיהיה‬
‫יכדילהו שאינו שחור ושיש לו תואר שהוא לכן ; ‪,‬אס האלואסתאמג•‬ ‫כ^ שקשאי אמשר שיהי' לו יתעלה מקריס ‪ :‬ד־זבית אדם ותרע שבו גוף אחד אל^‪ .‬שאתה כ^יא‬
‫ואולם תוארי השלילה לא יודיען דברכשוס צידעתינו כשהויו‬
‫תדע מה הוא ותשאל ותאמר מדה בזה הבית ויאמר‬ ‫ואשרנלל יזיעתס השכל י ר״לכיזולת‬
‫פנים מן העצם המבוקש ידיעתו מהו באתרנו מציאות גלי מהות‬ ‫העצמים אשר נללידיעתס השכל והס צורות‬
‫>וסף ושהו' אמתיג‬
‫מה כזה‪.‬הבית ויאמר אין בו לא מקור ולא גוף‬ ‫היבריס י'ייעת השוגים והמיכיס זולת כלאלו לך העונה אין בו‪-‬מחצבולא‪.‬צמח • ‪.‬כבר הגעת בו‬
‫המציאית הצמוד•‬ ‫הדע‬ ‫העצמיס המבארשיש נמצ׳אחד וכו׳ ‪ :‬כהשפע־ קצת התיחדות ותרע שבו בעל חיים ואכם לא‬
‫הוא ידיעה ומהו©‬ ‫אלא‬ ‫ס‬ ‫חי‪•,‬‬ ‫כעל‬ ‫שס‬ ‫ש‬ ‫שי‬ ‫יודיעו‬ ‫ולא‬ ‫צומח‬
‫במקרה והוא מצד שנדע ראשונה כי הדברים אשר אין צו ידיע ת‬ ‫אי זה בעל חיייהוא בזח הצד ישתתפו תארי השלילה‬ ‫החום מן האש י ר״ל שזהו כנובע ובלתי יודע‬
‫שהוא‬ ‫מ מינו‬ ‫ר‪.‬ס{או דוחת ס או צומחיסאו כעלי חיי׳ ואתר‬ ‫‪S‬תארי החייוב שאיאיפשר שלא ייהדו‪.‬קצרת‬ ‫בעעול והבדל כיןהשפע האור מןהשמש והשפע‬
‫שאינו לא דוחס ולח צומתישאר שהוא חי אבל ‪ -‬ודיטה כשהוא נמצא‬
‫ווהו ענין כולל‬ ‫החום מן האש ני השפע החום תן האש הוא התייחדות ו א ע ״ ^ ל א יהיה בהם מן ההתייהרורת‬
‫אס לא נדע שהדברים כתלקיס לאלו השלשה ואמרן שאינו מלת‬ ‫אלא הסרת מה ^ ל ל ו מכלל מה שהיינו חועלביט‬ ‫משפיע)פושק י כי החום המושפע הוא כלה‬
‫חלקי׳ על וה התואר מצד השלילה לא נדעשזס המיון׳ ניאו׳שאיניגז‬ ‫נעדר ומתחדש אחר וכן וה אתר זה‬
‫דבר ‪ :‬ואחר זאת ההקדמה אומרשהש׳ יתעלה■ כמותך וא״כהוא‬
‫אותו בלתימשולן^ * ואמנכמ הצד אשר נבדלו בו‬ ‫אבל האורה המתחדשת־ מן השמש היא‬
‫בהרחקת‬ ‫כבר בא המופת שהוא מחני‪:‬כ המציאות)גוי• ידיעה‬ ‫ותארי השלילדת מתארי ההייוב • שתארי ההייוב‪,‬‬ ‫אורה נחה קיימת גס הבדל אחר כיהאש חינו‬
‫הדמיון לא צאמתית‬ ‫מדע כחום שפועל שאץ לו ידיעה כפעולה אע״פ שלזאז ייחדו‪ .‬הממורימעלחלק מכלל הדבר‬
‫המרוחק מן הדמיון‬
‫והרצון אחר שהקדמנו מה שראוי להגדיל ראי‬
‫כדטתן אינו־פועל‬ ‫המבוקש ידיעתו אס הלק מעצמו או מקרה מגןקדיו*• שנהאד שהשם יתעלה לא יתואר אלא כשלילה‬ ‫והשמש יודע כפועלו אבל אין סב? ידיעתו‬
‫לא על צדהחיוב י כי כבר בא המופת שהשם‪ .‬ונגר שאיצנוידיע?‬ ‫ותארי השלילה לא יודיעונו דבר בשום פניימן העצם‬ ‫יתעלה‬ ‫פעלו סכת היתופועל כמו כשם‬
‫יתעלה הוא מחוייב החציאותוהרצון בו שאץ‪ .‬צמלאכתו אן היא‬ ‫שסבתידיעתו הדבר‪,‬׳ סכת מציאות הדבר ;‬
‫בהרחקת‬ ‫סוס הרכבה בו שאס היה מורנה לאי^^^״ב ידיעה‬ ‫המבוקש ידיעתו מה הוא אלא אםי היה זה במקרזת‬
‫אבל השפע®ימשיך להם ר' ל■ וזכו‪ ,‬בהתחייב‬
‫דבר ממנו וד ע תו‬
‫ישו״^^בד‬ ‫אלא‬ ‫מיונו‬ ‫נשיג‬ ‫ולא‬ ‫;‬ ‫המציאות‬ ‫כמו שהמשלנו • ואחר זאת ההקדמה אוכור שהשם‬ ‫המושכל מן השכל ‪ j‬אלא כהיותצלמהוכו׳*‬
‫וחכמתי‬ ‫ברצונו‬
‫כונו אל‬ ‫לא מהותו‪,‬אס כן ‪ .‬מן השקד■ישיהיה לו תואר ישוב‬ ‫ר״לשאלו הנמצכות אינן נעזבות אלא הם ית' כבר בא המופרת שהו^ת מחוייב המציאות אין‬
‫עצמו‬ ‫חיוב • שאס נתאר ?מציאות בתואר עדשיהי׳ ידיעתו ‪.‬‬ ‫ההרכבה בר כמו שנעש׳עליו מופת ולא נשיג אל«ית■‬ ‫הולכות בסדר ובהויה שלמה כחוק ‪.‬הפעל‬
‫וידיעתך‬ ‫שס תואר ומתואר ויהי׳ בו תנאי ונתנה יחוייב יזוליוו‬ ‫לו‬ ‫שיחידת‬ ‫השקר‬ ‫מן‬ ‫כן‬ ‫אס‬ ‫•‬ ‫מהותו‬ ‫לא‬ ‫לבר‬ ‫ישוחו‬ ‫ברצון ובכוונה לו שהוא ית׳יהי׳לו כונה ורצון;‬
‫שיהיה השם יתעלה עלה ‪.‬חייכה תבור התנאי שיוא יודע עצמן‬
‫כאלו היא י די ע •‬ ‫ויורדת‬ ‫לישותו‬ ‫חוץ‬ ‫מהות‬ ‫לו‬ ‫שאין‬ ‫מפני‬ ‫חיוב‬ ‫תאר‬
‫‪.‬כללי‬ ‫כנתנה וגס שיניה השם יתעלה מורכב משט גמתחייכ‬ ‫שתהיי 'מהותו;‬
‫עלאחת‪ ,‬מהם בל ש ק ■ י‬ ‫'התאר על אחת‬
‫דכרים מתואר ומתואר ולא יטהחחוייב אמתחייב עצמות!‬
‫החניאותאס בעבור שיצנורן אל מרכיב ואס לא באמתו עצמות!‬ ‫מורכבת ויורה התאר על שני חלקים כל שבץ שיהיו לומקרי׳ ויורה התארגסקעליהם‬
‫המציאות‬ ‫כעבירשיהיה היא פועל ומקבל ל'כ לועלה • »הוא‬ ‫וא״כ אין לו תאר חיוב בשום פנים ״ • אמנם תארי השלילה הכם אשר צריך שיעשו‬
‫וזה אתרו ומן השקר שיהיה לו תאר חיוכי מפני תגמור‪ .‬גלי מהות‬
‫וא״ת איר‬ ‫>י*ן<‬
‫בשום‬ ‫להישיר השכל למה שצריך שיאמינו• בו יתעלה ‪5:0‬ני שלא יגיע מצדם רבוי‬
‫אלי די ע ת‬ ‫ה די ו‬
‫שאין לו מהותחוץ לישותו והרצון בו כי אם אנו‬ ‫©נים והם יישירו השכל לתכלית מה שאפשר האדם שישיגהו ממנו יתעלזת •‬
‫מתארים למציאותו תואר ממהות או תואר האל אקר שתדע‬ ‫והמשל בו שהנה התבאר לנו במופת היוב מציאות דבר אחד זולת אלו העצמים המושגיכם‬
‫ממקרה מהמק׳־יס יצסרןאל סנה יוצאת ימי^)ד^שי‪7‬יעת!‬
‫מעצמו ואס יצסרןאל דבר יוצא מעצתו המהות נחג®* ^^וא לת‬ ‫כחושים ואשר כלל ידיעתם השכל ואמרנו על זה שהוא נימצא העניין כי מן השקר העדרו•‬
‫קרה למציאות או המציאות קרה למהות ולא י‪ 7‬ט מ זולתו >‪#‬שר‬ ‫ואחר כן השגנו שזה הנמצא אינו כמציאות זזיסודותעל דרך משל אשר הם גופות מתים •‬
‫שיודע״‬ ‫יצזייר‬
‫העולותיו ותארי!‬
‫שכן‬ ‫כל‬ ‫הרכבה‬ ‫מ‬ ‫אין‬ ‫המציאות‬ ‫יהיהמחוייב‬ ‫נו‬ ‫ואמרנו שהוא חי העניין שהוא ית' אינו מת • ואהרי כן השגנו שזה הנ מ צ א גם כן א י‬
‫השל'מ‬ ‫שיהיו לו מקרים ויורה התואר גס כן עליהס » ומציאות‬ ‫כמציאות השמים אשר הם גוף חי ואמרנו שהוא איטגוף •־ ואהר כן ד ^נו שז ה הנ מ צ א‬
‫והרחקת‬ ‫והנראה לי בזה אחר העיון כי רצה הרב כזה כי מאתי‬
‫אינו כמציאות השכל אשר אינו גשם ולא מת אבל הוא עלול ואמרנו שהוא יתעלה קדמון‬
‫השם ית׳ שאין ישזתז זולת מהותו ולכן לא יהי׳‬
‫ושהנ?‪8‬ך מ צי או ת‬ ‫מתואר לא כמציאו׳ ולא במהות כל שכן שאי‬ ‫עצמו‬ ‫העניין אץ לו סנה המציאתו • ואחר ק השגנו ש זה הנמצא אץ מציאותו אשר הוא‬
‫גלי מ הו ת לאשר‬
‫אפשר שיהי׳ מהותו מורכבת נחו'האדם שהוא‬ ‫ההום‬ ‫כהשפע‬ ‫מספקת לו שיהיה נמצא בלבו אבל שופעת מאתו מציאות רבות • ואץ זה‬
‫ג ט צ מן‬ ‫אי! לי‬
‫מציאות בלא מ הו ת‬ ‫החלקי׳‬ ‫ויהיו‬ ‫גדר‬ ‫יהי׳לו‬ ‫כי‬ ‫מדבר‬ ‫מחי‬ ‫מורכב‬ ‫וסדור‬ ‫וקיום‬ ‫עמידה‬ ‫מן וזאש ולא כדזיוב האור מן השמש ; אבל השפע ימשיך להם חמיך‬
‫ומציאות‬ ‫שקר ‘‬ ‫סבה למורכב ןנל שכן שלא יתואר במקרים‬ ‫כהנהגה מתוקנת פמו שנבאר • ‪:‬ואמרנו בו ג‪£‬פגי אלו העניינים שהוא יכול והכם ורוצדה‬
‫בלא מ הו ת יו ‪ejB‬‬ ‫לי יהיה השם ית' גסס כי‪.‬כל בעל מקר׳ הוא‬ ‫והבונה באלו התארים שאץ לואה ולא פכל ולא נבהל או עוזב • ועניין אמרנו לא לו ^פ ה‬
‫אינו אלא ל ו׳ א ״ ע‬ ‫גבס♦ וגס כי יהיה פועל ומקבל וא״ב יתבאר‬
‫לא י ד ענו זולתו •‬
‫שאינו מורכב יומציאות ומהות כי אס היה‬
‫שמציאותו יש בהד> להמצאת דברים אחרים זולתו • ועניין אמרנו ולא סכל שהוא משיג‬
‫נ כז ^‬ ‫’‬‫כלומד חי כי כל משיג חי • ועניין אמרנו לא נבהל ולא עוזב כי כל אלה הנמצאות הולכות‬
‫הדבר כן לא יהיה מחוייניהמציאות כי הנותן■‬
‫המציאות למהות' ”או‪.‬כהפך הוא מקוייכ•‬ ‫על סדר והנהגה לא נעזבות והוות כאשר יקרה אלא בהיות כל מה שיגהגהו הרוצה בכוונה‬
‫המציאות• וגס אי‪ .‬אפשר שיתואר כחלקים‬ ‫י ירצון״ ואחר כן השגנו כי זה הנמצא אין אחר כמוהו ואמרנו כי הוא אחד הענין הרחקרת‬
‫מהמהות נחו שיתואר האדם כחי מדבר שהוא‬ ‫הנה‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫הרכוי ‪.‬‬
‫וגס אי אפשר‬ ‫חלק ממהות הדבר •‬ ‫׳‬
‫‪-‬ך ■שיתואר במקרים למה שכל חקרה לדבר עלול‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬׳‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬
‫ויצט^ אל עלה פועלת)מקבלת גס כי יהיה גשם ואם הדבר כן אין תואר חיובי כשום פניס שיצדק עליו • ויבא הדבר כן הדברים‪,‬אשר בהם יתואר עצמות הש® לא ימנע ‪.‬‬
‫אסשיהיו על צד שיתואר הדבר כמציאות ומהות אז על צד שיתואר הדבר במהותו והס החלקים החגדורים אותו או מתוארים מקריים אכל;כצם אי אפשר שיתואר השם בהס■‬
‫אס בן אין שוס תואר קייובי שיצדק עליוייתעצה ; אמנם תוארי השלילה וט׳ ^ אחרשביאר תוארי החיוב א‪.‬י אפשר שיצדקו עליו‪,‬ביאר איך‪ .‬יצדקו עליו תוארי השלילה ‪-‬‬
‫אשד צריך שיעשו'ל?ישיי‪.‬השכל לתה שצריך כי אנחנו ‪ -‬קהל ישראל ועדת המאמינים האמתיים חאמיניס שהשם יתעלה הוא אר!ד מכל צד וראוי שלא יגיע בו רכוי ולחה י‬
‫שתוארי הש״ילה יביאז לזה ראוי שיתואר השם יתעלה בהם ולמה שגס כן יביאו לאדם להשיג מהשס יתעלה מה שהפשר לדעת ; דמיזן זה ר‪.‬נה התבאר לנו ביז ופת חייוב‬
‫מציאות דבר אחד ז;לת אלו כעצגזים המוחשים ואשר כלל ידיעתם השכל * ‪ .‬שהוא יתעלה אין שוס דבר מהמושג בחוש ואינו דבר מהמושג שאינו לא חומר )לא צורה ולא;‬
‫ואמרנו על זה שהוא נחצאהענין כוכי מן הפקר העדר! ‪ ; .‬לא שנתחייב לו תואר על שהוא נמצא ; ואחר כן השגנו שזה הנמצא גס כן אינו■‬ ‫שהואכתנפש‬
‫כמציאות השתים אשר הס גוף ח* אתרנוש׳השם יתעלה אינו גוף • ואחר זה השגנו כי זה הנמצא אינו כמציאות השכלים הנכללים אשר אינם גשמ;ס ולא מתים אנל הם ׳‬
‫עלולים להורות וה אמרנושה‪1‬א קדמון והענץילומר כי אין סבה למציאותו׳ • ואחר כן השגנו שז‪ :‬הנמצא אין מציאותו אשר ה!א עצמו מספיק לו בלבד שיהיה נמצא‬
‫לכד אכל שופעות מאתו מציאות ני הוא יתעלה מקור מים חיים‪ • .‬והשגנו כי אין זה כשפע החום מן האש שהוא חקרי ולא כחיוב האוד חן השמש שהוא סכעי כלי סדור׳‬
‫זכלירצזן אסל השפע ימשיך ממנן תמיד במהות הנמצא ההוא עמידה וקיוס‪.‬וסחר כהנהגה מתוקנת בכלל כחיוב המושכל מהשכל* מפגי אלו העניינים נאמדשהוא חנס‬
‫ייכיל ורוצה לא שנתאר לו אלו התוארים שיהיה‪.‬חחוייב המציאות תכס ויכול ורוצה עד שיהיה התואר זולת המתואר ני ככר ביארנושזה שקר אבל הטונה באחרנו יכול‬
‫^^יני ליאה ואתרנו חכם שאינו סכל ורוצה שאימצבהל ולא עוזב וענין‪,‬אמרנו שאינו לואה שמציאותו יש בה די להמצאת הדברים אחרים זולתו וענין אמרנו ולא סכל שהוא ‪.‬‬
‫משיגכלומר תי וענין אמרנו לא כבהל)לא׳עוזב כי כל אלו הנמצאות הולכות על הסדר וההנהגה לא נעזבות והוות כאשר יקרה אלא כהיות כל מה שינהיגהו הרוצה בכוונה‬
‫׳ימןאסכןכלהתזי»דיס‪. .‬אשדהשגנזכוהםעלצל השלילה לאיעלצד החיוג והתואר • ואחר קיהשגנושזה הנמצא אץ אחר כמוהו ואמרנו שהוא אחד הרצון בו ‪.‬‬
‫•‬ ‫’‬ ‫‪•.‬הנה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫‪■,‬‬ ‫׳ ‪ ' '.‬י ‪ ,‬הרחקתהרבד { ' • ' ■ ‪■ ■ ■ . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫; ‪.‬‬
‫‪.. . /‬‬ ‫‪G‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪,.: • .‬ח‪. .‬ג‪. .‬‬ ‫׳‬ ‫י‪ ........ .‬־ ‪ ■■ :‬־ ־ ־'‪:. . .‬־ ‪, .‬‬ ‫■׳'‬
 ‫א^וד‬ ‫מורה‪ .‬נב^ים‪ :‬סלק ראשון‬ ‫שם־טוב‬ ‫‪« ■ p?p‬׳ «‬
‫נתאר?!‬ ‫ר״ל התאדס‪/‬המותריס‬ ‫כי כל תאר שנתארכו בו‬ ‫‘ ^ ז מ‪4‬ל^ן‪ p<5n ■,‬הנא ככר המבאד כי כל מואר שני‪/‬ארהו מ הוא אס תואר פעןלה‪) .‬אלן ‪piSjaw‬‬
‫י״ ל' הן » ד ד הנ‪ 4‬דר איכס ^ מ ג ןיצ‪7‬קל עלין העמולזמכיוו רחןס זחטןכמן שכבדביאדט כמה שמגר‬
‫‪ '$9‬המעומלן׳ היין או יהיה מנינו שלילת המלח אס יהיה הטונה מ השגמ ע^מן לא עעןליע ‪♦,‬ר אקר‬
‫*‪I‬‬ ‫‪,‬קרהו כו יק<^■"‬ ‫סעקלהדבד־ ממס הוהירהרבשלא יעשה האלס כלהשלילן׳שיןכל;ל>«נמכי‪.‬יש‪ :‬קהשלילוממה שאי‬
‫׳־ האתליא^יה׳‬ ‫»דר;) ‪ rin^L‬ני אפשר שנאהרס־ עליו והס השונלת המיוחלומ‬
‫הרכוי * וכשנתארהו נקדמון‪ .‬הכונה‬ ‫» ‪>5‬תי ‪ •7BPfih‬אכל השלילה התשולחת היא אשר יצדק עליו‬
‫למציאתו סבה וכן התארים התחךסנאש^‬ ‫הנה כבר^התגאדיי^ך כי‪.‬פ‪'6‬תאן!‪.‬שנתארהו ס הוא‬ ‫>ו^ייוותגעתיד ‪PJ1‬‬
‫נקדי! הע‪ 7‬ר ע׳׳ל כילא;נאתדשה&ס יתעלה הוא בלקו רואה‬
‫_‬ ‫פיאר הרב • בפנים אשר‪ ,‬כבר ידעת י‬ ‫אם תאר עעולה או יהיה עניינו שלילת העדרו א ס‬ ‫כל?ר רוא‪ :‬הוא שיפקד מן הנושא מה‬ ‫היולית ‪» 1‬כ^ן כי‬
‫היתה הכוונה בו השגת׳( עצמו לא פעולתו ול?^ ‘ והיא השלילה;הכוללת;תצד‪.‬ז על הנע^יי ' ‪'.V‬‬ ‫‪ ^ntlepp‬־שי(״ת שלרנושיקצ׳ בוואס היה הדברקהשלילוא‬
‫שעוי חלקים • י״ל מסבר הגלי‪-‬לי® '‪7‬ז‪ 1‬רו‬ ‫! לוח' גצתי מ תניעע‬
‫‪V‬‬ ‫זה ג״כ יחס חמתי ולא דמיה‬
‫שיופשר ישובו תיונים וכמו שהמיוכיס לא יצדקו עלץ ־העשה גסקאלוהשלילות ול<> התירם עליו יתע׳‬ ‫‪*ns fiif‬‬
‫־ אלא בפגי׳ אשרוככר ידעת‪ :‬שפעמי׳ ישולל מהדבר‬ ‫התיוכיס‬ ‫אל‬ ‫יביאו‬ ‫המיוחלות‬ ‫השלילויב‬ ‫גס‬
‫רב החובל נשוא בהכינה והאל ‪:‬ימעצהח‬ ‫!*‪/‬ה‪ ,‬ההתנועעות‬
‫לכן כנארברבשצדין שנבין בשלילה בו ימעל׳‬
‫נשוא בעולם;ישתבח קי א ^‪7‬כן׳>״צ ישמנ‬ ‫‪ nihp1fn*pi3Ph‬השלילה הגוללת מתתתהיה‪ .‬השלילה צולקת מה שאין דרכושימצא לו כמו שנאמר בכותל ל^^‬ ‫שלופשרני‬ ‫־?יי•‬
‫מי אשר כשישקיפו שכלי כני אדסעננןו ימעג^‬ ‫רואה״ ואתה האיש המעיין במאמרי זה יודע כי זה‬ ‫הייוות־ וי(פ מוה ו וה אמרו ולא תעשה גס כן אלן השלילות ולא‬
‫הרקיעוהוא גשם מתנועע שכבר ידענו‪ .‬זרתותיו 'תשוב השגתם קצור כי לא ילע ‪ b‬כי חס‬ ‫תשצחס עליו יתעלה אלא בפנים אשד ידעת‬ ‫ש"י‬ ‫נ‬ ‫ניומר‬ ‫־‬ ‫הצד‬
‫וכשישקיפו השכלי'חיוב הנמ‪-‬יי^ימ־‪ "^^^^-‬דיל‬ ‫‪!^ ,‬יו גלתי‪ ,‬ל‪1‬יןש‬
‫^י»ו■‬ ‫־ יתענה זאת ההשקכה היא ידיעת‬
‫*() נלתי שכל יינן כי וה‪:‬צד יעשה שפעמים י»צצ מהדבר מה ■ואמותיו וידעגגשיעור חלקי' ממנו ורוב תנועותיה׳?‬
‫■ נלאה שכלנו כל הלאות מהשיג מהותו״ עס היותנו‬ ‫לא‬ ‫בכותל‬ ‫שנאמר‬ ‫כמו‬ ‫לו‬ ‫שימצא‬ ‫דרכו‬ ‫שאין‬ ‫»יה שלופשרנו‬
‫‪I‬‬
‫בנמצאות מחוייבות מקנו חיוב; *‘ ^יודילו‬ ‫‪ p}fiir‬י הינ לי ת רואה וכןנאת׳לשסיתעלהשהוא כלתי לואה לא‬
‫ל ״ ל י ; ״ • ’ ״’ ” ’ל’ י־■ ‪’f‬‬
‫שאינו‬ ‫אלא‬ ‫בהכרח‬ ‫וצורה‬ ‫חומר‬ ‫כעל‬ ‫שהוא‬ ‫יודעים‬ ‫ילוה יומר ליו תעשה כמו שנאמר שראובן לא •ניס ללא יישן כי הוא‬
‫■י‪-‬״ע יוליי השלילית מדרכו שינוס וישן וואת השלילה לא יצדק על זה החומר אשר בנר ולזה ל?י> נוכל לתארו אל^>‬
‫ילצתתירפ יוליי‬
‫דכריס; לאות כי לא יומרי‬ ‫בשמותבלתי מקיימי' לא בחיוב המקיים• שאנהנו‬ ‫‪5‬ו^ד נפני ס‪ .‬שכנ ר הנורא הנה השלילה הממחדת תצדק כש?‪,‬שלול‬
‫ל?חיל??וד‬ ‫בתארי׳על דרן האמתדיז‬ ‫נאמר‪,‬כי השמי׳ לא קלי׳ ולא כבדעולא מתפעלינם‬ ‫*‪7‬ע‪/‬תשפעקי׳י»לצ חקנ; התשרונית הנה תצדק כשתגזור שתהיה‬
‫היא נהל ל^׳יז מלי־י^ייי׳^״^י^׳^^^לרוציא©‬ ‫מהשיוין‪ 1‬תדרכו שימצא בו הנה השצילות אשר יצדקו ‪ .‬ולזה לא יקבלו פעולה • ואינם ב ^י טעם ולא בעלי‬ ‫;»ןהדנר‬
‫‪ !■•?r‬ויימצאו‬ ‫■דיני סיתצת נ עליו‪.‬יתעל‪.‬ה נמו אמרכל הנקודה■ בלתי‬
‫בוזבטא להפלגת עלויו יי^ה־ל ״‪bjal '• -‬‬
‫‪#‬יומרני ציורולוע מתנועעת אשר אין כה כת על התנועה ככה ריח וכיוצא באלוהשלילות •כל ז‪^p‬פכלותינו בחומי‬
‫י‪5‬וע*פ שיוי יופשר‬
‫ההוא• ואיךיהיהענייןדעותינומ‪1‬ישתדלולהש>ג־ וזה רומז צעגין התפלות והתמ^־^־‬ ‫פוהייויתנ^תפתר נאמר הנה לא ־מס וכו׳• ואתר שביאר ה־כ ני‬
‫ך‪:‬יה יותר״‬ ‫^‬ ‫וקצור‬‫_ ______ __‬
‫לאות‬ ‫שהם‬ ‫מהתארים‬ ‫הנקי מהחמרהפשוט בתכלית הפשיטותהמחוייב‬ ‫‪#‬ש^י נלתיל‪1‬י‪.‬ה תאר השסבשלילותהוא תוא׳אמתי ובתנאי‬
‫‪f‬‬ ‫השתיקה וזהוהנמשן אחרזה כפ׳הבח‬ ‫יויוי יופשר מ שתהיה השלילה כוללת לא המיוחדות' רצה המציאל׳אשר אין עלהלו ולא ישיגהו ע‪3‬ייןםוםף‬
‫נעת;עת להביא למיון ל<‪ :‬מנלבריס תגלוייס לט ט עצמו השלם אשר עניין שלמותו שלילת החסרונות מצתאח יתעלה בתאריסויסחקשצ חהז ‪/‬‬ ‫®לייית‬
‫״ יפשופימן‬
‫השמיס ע‪1‬ש שהס גשמייס נראים לחוש והאדס‬
‫טסנוכםוש^רגו‪-‬ש\‪.‬נחנולאנשיגזולתי>ע־‪ 1‬תי ‪ 3‬רמניט ' ל־גטי‪;,‬נץק‪,‬שי‪».‬ייןי־י'‬ ‫יודעבה© שהסגשמי׳מתמעעיס וידענו שעור‬
‫' ר״ל‪ 7‬עשי^ין כן סחי חפשר‬ ‫*‬ ‫פ ר ק ג׳ ט גודליהס וגס כן ידענו הטככים הנמצאים לכד שיש נמצ לא ידמה לו רבר מכל הנמצאו א שי‬
‫‪r f,/‬׳^ ק‪1‬ם ימח!‬ ‫להם ורוב תנועית החלק‪-‬ס גס כן נלאהש ‪b‬נו המציאם ולא‪ .‬ישתתף להם בעניין בשום פניס‬
‫יזומת התדחותייפ‬
‫צדת תכליתהלאותמהשיג מהותו עם שנדעשהוא רכוי בו ולא‪,‬לאות להמציא מה שזולתו ושיהסו לעולי ביןהמשיגים ‪ :‬פ״א דעשהעניןכןשאשרהש'^‬ ‫‪ pnif‬תהיה ח‪1‬‬
‫תיונחפ־ההייו פצפ בעל תמר ומרה בהטת אלאשאינו זה החות׳ יחס רג החובל לספלואיןי זה ג'כ יחס א‪.‬מתי ולא‪ .‬דמוןן מל׳עה‪1‬שלמההואאשך ‪ j .,;>.‬י‪.‬אחד ח‪7‬וי‬
‫תד שלנו ולז‪ :‬לא נוכל לזארי אלא כשמות כלתי‪ /‬אמתי אבל הואלהיישיד השבלשהוייתלמנהיג‬ ‫פנפצ»צ׳ י מפנו רק‬
‫ךל עניו ‪6‬‬
‫מקיימים לא בתיוב התקייס כי אנחנו נאמר­‬
‫*יודע ■'‪ psmi‬שהשמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ד‪,‬גםצאו'העכייןשהו'יתםיוםוישמר‪.‬סדורפבמושצרי' ‪ ■ .‬א ^י ^ ך ״ ‪"6‬״^הא‪,‬ס^פ'יני■‬
‫*י ‪,‬‬ ‫בכלל־ ולזה לח יקבצו הוויה והפסל ולא צמיחת ולח והנה יתבאר זה העניק ביותר רחב מזה• ישת בה סי ר״למצדשכל אשדי תוסיף ־ ’‬
‫בשלילה ־־•‬
‫חיי‬
‫־‬ ‫‪0‬ה»פ שקר‬
‫מ ני ר הפלש'‬
‫יתעלה תקרבאליו ולזה יטרח אדם‬ ‫יצא פיאר העני; חסיון ולאשינה ולא יקיצה וצא חוס ולא קור אשרבהשקף הדיעות עצמו תשוב השגתם קצור‬
‫;מ ®‬
‫ונו׳ ; כמו שאבי׳המוכתשהוא וני'‬ ‫מפופקחגל וצא לקות ולא יובש ואינם לא בעלי טעם ולא השגה ויריעה וכשישקיפוהיילב פעולותיו מרצונו‬ ‫• פ ל צני מ ד נהענח‬
‫?ה!א‬
‫»שני ק ענין ה מז כעלי ריח וכיו נא כאלו השלילזתכילאנודע תשוב ידיעתם פילו׳ וכשישתדל^ו׳ הלשונו' להגדמןין • ‪.‬עשה משל מאלוהשלשה• חלייזי^י^^^׳״עלס‬
‫יי מייגיג ל ה ע צי פי בהס אלא ש‪:‬ם בעלי חמד וצורה וחתרס‬
‫?‪.‬״‪,‬־י; ־״‬ ‫דבחסלאיתיקמד*‬ ‫סז א מ םי שו ב ^‬ ‫גי^ר^פ^* ‪ .‬וצורתם אינו לוגוה לדבר שבכאן וה תכלית‬
‫‪?p‬נרז^י‪ I‬־ '‪ I'ljir.sP‬נלשגזיו״יי^“‪!,‬‬
‫זהראן׳י ינו׳• רוצה לומרשאס אנמי; ‪L‬‬
‫י פרק תשעה וחמשיס‬ ‫?פני!^ ה»פזלצ הידיעה בים־ ואס זה יקרה ב‪7‬נטס‪:‬גשמיי ‪0‬‬
‫»מופת ‪5‬וגלהאאד' נלשקשיה• ‪/‬שהשתדלנו להשיגהנר^ מהתות׳‬
‫מ‪1‬אהמת‪ 5‬נלתי‬
‫‪ .‬לשו‪%‬שישאלויאמ׳אהרשאיןתהכואז;; כויתעלה שיהיה ד ט מה כל שכן שראוי‬ ‫רפיפין והו' א־נ מודנב מחמר וצורה והו׳פזו׳בתנלי'‬ ‫* ‪ cs‬זהו*‬
‫‪V:‬‬ ‫יתעלה ואיש אחד בארל• במופת‬ ‫*‪ 51‬צהשני והפלישי ה‪:‬שיטו׳כי' אינו מורכ׳ג״כ תחלקי׳בעלי כמיות■‬
‫אי י‪,4‬ע‪:‬מ־שיהיה ^‬ ‫®זנו מאמינים כן‬
‫‪.‬‬ ‫״'והמופתמכחת‬ ‫בהשגתאיזתתעצמו‬ ‫^‬ ‫י‪ 1‬אויי‪ 7‬ל« העניו ואינו תורכב ממציאות ומהות לחה שהוא‬
‫‘ י‬ ‫• ;־ ‪,‬‬ ‫• ‪ .‬ספקשזה‬ ‫‪#‬הוא • אפשר מתדיב המציאות והנה בעצמותו אין שוס שהדבר המושג הוא שהוא נמצא לבד • ותארי ־;‬
‫‪^..... ..................‬‬ ‫רי׳צ׳ הרכבה ואין למעלה ממט סכהשיחייכהל לאין החיוב כבר נמנעו כמו שבא עליו המופת • באי זדה ‪.‬‬ ‫לו‬ ‫‪8‬ייו‪1(?5‬‬
‫יימו תואר פלח«׳>‬
‫דבר יפוי הירחון בין המשליגים • א׳יל אשר השיגו משה רבינו ל ה ושלמה ח^יא אשר יעזיגי‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫השלם‬ ‫עצמותו‬ ‫על‬ ‫תזארמסף‬ ‫שוס‬ ‫לו‬ ‫* « מ אן מאי׳‪.‬ן לח»‬
‫^׳ויי פעולות־ נ״ש יתחייב בעבור הכשנשיג ‪.‬שוס שלמות ממנו‬
‫שלילת האיש האתר מקצת חרש‪.‬יההכנ;הההאיאיפשרבו תוםפת• אבל טזהמפורפם אצלבעלי‬ ‫*!®נאחה ‪ D‬חתויי' שוה השלתות לאנדעהו אלא על‬
‫®"לאם נאתיל^ז החשרונות ו^<תהראיה גדולת העדן ט אס התורה וגם אצל מנלי‪,‬עיון הפילוסופי כי היתחן כזה הרגה • דע כי העניין ‪ p‬ושהיהרוץ בי^‬
‫!ייזוייב שיח‪5‬א‪ 1‬לו הדברים הרחוקים ממט במקוסלא נדע אותם המשיגים עצום מאד בי כמו כל אשר יוסיפו בתארי המתואר יתייחד יותר ויקרב המתאר׳‬
‫ייאתי‬ ‫‪ 1S‬יניאו‬
‫סזפת ׳‪1‬א כשלילה הדברס הדחוקים ממנו במציאות להשעתאמתתו ‪ .‬בן כל נוח שתוסיף בשלילה ממנו ‪.‬יתעלה תקרב‪ .‬ההשגה ו ‪ n‬דיה יוהרי‬ ‫מיא‬
‫קרוב אליו ממי שלא שלל כלל מה שכבר התב«זר לך במופתשלילתר • ולזה יטרח אדסאהל'‬ ‫הבא‬ ‫העולם‬ ‫אתרם‬ ‫ידעת‬ ‫הלא‬ ‫ומהותעאכ״ו‬ ‫ע לני טי ל ו ת או‬
‫נלת אץ נו לא אכיל‪ :‬ולאשתי? ולא קנאה ולאי •שנים רבות בהבנת הכמה אחת ואמת הקדמותיה‪.‬עד שיקהה ‪ .‬אמת תהיה תולדת התכמר•‬ ‫•היההייש יותר‬
‫•לס חתנו‬
‫תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם‬
‫שקה ‪.‬‬ ‫בראשיהם וכן יקרה בידיעת השס יתעלה למה ׳ ‘ ■ ההיאכלהשנשלל׳מהמרא׳עמקאחדוהוייעכמופתשהוא‬ ‫‪i r>a‬‬
‫^ ־ אס®‪,‬‬
‫נדאנחמלא נשיגמהשי׳׳תאלאשהוא נמצא י‬

‫־)לאדמיזןאבלהואלהיישירהשכלש‪:‬ואיתעלםמכטגהנחצא)תשה‪5‬איתמידר^זורסדורסכמושצריןבעניןיותרו _____ ___ ‪, .‬‬

‫י©ץכח חי אשר בהעק־ף בליעות עצמ‪ 1‬תשוב השגתם קצור ״ דעטבשגתכלדכריהיהכשני אדפניס אס כידיעת עצמות הדבר'אסבידיעתפעולותיו אשרהכזלמשכיס‬
‫»עצחנת זלע טהסכלות ממנו העדרי וממרו קציט ואשרשהוריו מ מה' שטון היס בזה השבת הוא זה ינתבת מי' אשד כהשקיף השכלים עצמו תשב השגתם קצור ירצא «‬
‫והרצזן בו אין יחדיבד לעולות מרצונו כיהחי^‪.‬‬ ‫סכלות העדרישלא נספיק להשיג מהותו בשלמות ט לא נדע אין יצייר עצגזו ; וכשישקיפוחיוב פעולותיו מרצוט‬

‫!ן׳•״ ^ ׳•׳יל׳‪^/‬עינ׳‪^/‬שו ו^זו^ • קטז ‪ n]wj‬הפעולות אם כן יתרומם עלכלנרכה^גלמועי‬

‫‪-‬‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫׳'‬ ‫' י‬ ‫אשר נתארהו על מה שנשיג'מפע‪1‬לותמ והבן זה ;‬ ‫‪.‬‬
‫פ ר ק |נ ט י© ל גדשא״ ייאיזר^זר שאיןתאנוי^גהשגת אחימת עצמו והמופת מכריח ט הדבר המושג הואשהוא נמצא לכד)שתוארי־‪,‬החיץכככר כקנעו כמו שב‪,‬‬
‫אס כןכטדעהאדסשהואטיצא לכדואיאפשרטש לושוסתואר חייוביא׳ככאיזה דכריפול היתרון כין המשיגיםא״כאשר השיגו מרע ^־‪.‬‬
‫» ע ה הוא תה שישיגאיש אתי >!ק;תדורשי החכמה ומ אי אפשרבו תיסעת והפך זה מפורסם אצל כעליתורה ואצלהטלוסופיסאצל בעלי ימרה אנןרם ז״ל משה מחיס‪.‬‬

‫‪.‬ן‪,‬‬ ‫י\׳*‪.‬‬ ‫׳«■ הידזד מצד חכמתו ואד‬ ‫‪l‬‬ ‫!‪a‬‬

‫©*‪.‬נותותשפגו הנביא והחכם אחד והבן זה ״ ואתר שהטח הספק רצה להתירו ואתר דע ט׳העמ כן‪1‬שר‪%‬יתרןז ‪ m‬ה»פיגי׳ עצו© מאד י־ והרצון כזה אחד משני דבריםלע•‬
‫כין‬ ‫^׳‪.‬ילנתאע*מ‪.‬שישיתרוגאו?דצ‪1‬ן בו ‪7‬עטיאףשתן‪.‬ז)‪3‬־ןן‬
 ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪V.‬‬ ‫■״‬ ‫‪.‬״‪y‬׳)®‬ ‫‪..‬‬ ‫״ ‪■w‬‬

‫קרקאש‬ ‫או|ודי■; י ‪ .‬מוויה; נבופים יחלר(;ראש‪1‬ן■^■' שפ ;טוכ;‪, -‬לא‬

‫‪5‬ין המשי^יס ‪ :‬והמפ)רספהואא?ו^וואי© טזבכחז חב היזפורקמזת עק ?ל ‪ c.f‬לא‬ ‫תמרשלם‬
‫‪» 5‬ר פהשליייות‬
‫הם ‪ r ip‬ע ני ני • •‬
‫יןש‪4‬לשס כי אס נשלילסורלא ארב ל‪3‬אר אין המזסיפיס‪ ,‬בפןארי השלילה ‪ :‬ימקרמ‬ ‫שפחיינהו‬
‫באמאאעצח) >נל‪,‬מה שישיג ממט שלילוא הרבא הוא יוארקמב אל השס■ קאשר ' מ פני שווין כל‬ ‫מ‪1‬סף כ»ןן שכארגו‬
‫הקניניס שלמיזיו ׳‬
‫ו!מתיות לקני)הבי*‬
‫‪ 11S‬ק סן הנהמות‬
‫‪ >)j‬קנין ע‪1‬ש׳‪ 1‬ננ םי״ ׳‬
‫!לוזכל ק טן ‪Wnt‬‬
‫לכל בעל קניו •‬
‫ירצה בו מה שאמר‬
‫‪ .‬ואח^*מחשוכי עיני׳יחייב לו סהו׳גשס ראה כיוה •וחכם ואול׳ניוכמ®‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'הימצאהעגייןההוא ‪,‬‬
‫'הבדל יש‪,‬כי'ןג׳הא?שי׳האלה ט הראשון כליי ספק ובשכ׳כפופלהכחז*‬ ‫אאריס עצנךים בו יא׳ אבל הנביאים הוצרכו מחשוכי העינים יחייב לו העניין ההוא אשר התבאר‬
‫גטנע!איןהקגייני*‬ ‫לחהוא להמון שכיא יאעלה שלסכמכליא‬
‫; הוא יואר קרוב והב׳ מאל ראוק ממנו וה‪,8‬טשי‪ .‬והפעולות ב ע ב•‬ ‫־״ל״״ל‪.' -‬שלילתוכפו שאביא הפופ'שהוא‪,‬איני;גשם‪ =.‬י ™!‬ ‫ל‪■;,‬‬‫השלמזא לפי‬
‫המגע הרצון בו שצונתנו ‪.‬‬ ‫כןכשנני‪.‬ח‪.‬הרניאי‪.‬יאבא׳אצלו _‬
‫יואררחו׳ ‪_ __ ____....___,‬‬ ‫^ אם ך‪,‬ןא גשם אלל^גשס‪,‬ואחר ‪...‬״ ‪, .‬‬ ‫העגייט׳ אשרהיז שלמיא באקינו • שהשל‪,,‬״׳ יספק ו‪,‬לא ידע‬
‫מ צי‬ ‫י דברי'‪ ,‬רבי ממנו הס אצלנו אפשרשיגזצאו^לו מוטבעים‬ ‫גשם ויקדם פני הבורא ‪ 3‬זאת הכוונה‬ ‫קני ני הש‪.‬למ)מ נמצא‪-‬ם ׳ ־ינזור שהוא גשו‬ ‫כל קנ‬
‫קניני׳לאין ׳‪.‬״‬
‫‪.‬פלש ‪.‬הס ‪ ■ I‬׳ ‪I‬‬
‫’ או יבואו מאתי היא‪,‬יותרקרובאלהשס‪.‬חאשר הכחו׳על הקנייני*‬ ‫־"*־־יי‬ ‫כין‪.‬שלשהי האנשיסמן ההבדל —‬ ‫‪.‬‬
‫ואין אנחנו ‪ ,‬י מ י ■‬ ‫־‪.‬הראשון‬ ‫כמה‬ ‫ראה‬ ‫לעי שיש מהס הפכים ׳ה‬ ‫הקנין נפעל‬
‫‪---------‬‬ ‫• ‪..‬ככעל י ‪.‬‬
‫‪'.‬יאמין שהדכח׳יבאלו הנמנעות הסנמצאויגלו‬
‫קנלנו אותם לעי ‪-‬‬ ‫רחונן‬ ‫והשני‬ ‫‪.‬‬ ‫השם‪:.‬״־‪,‬‬ ‫אל‬ ‫קרוב‬ ‫יותר‬ ‫הוא‬ ‫פק‬ ‫‪0‬‬ ‫'בלא‬ ‫>!ההגע‪-‬ענחןהרקחנן׳ והאנזריו׳הס שלמיי'׳‬
‫קנ ל תיני‬ ‫; וכאלו הפניס קראו השלמים אל השס יתעלה* שאין‬
‫׳ הנלככר‪,‬התבאר לן‪ .‬כי כל אשר יתבתר'!לן אוקם ב טנ ע אבל‬ ‫'מם;ו• והשליש״והררחויך״כןכשנניחהרביעי‬
‫‪,‬במופת שלילת דבר אחד ממנו תהיה יןת׳ע)!ם מצד ההרגל!הלמוי‬ ‫^^^^ח^המנערר‪%‬ייחבהקויחעלח•‬
‫?וכלאשך תחוייבלו ^ברנוסף תהיהמדיוה יגי ע לנו השלמיות‬
‫‪ A b‬קניני ם ו&»‬
‫החגארלסיהיה‬ ‫שהשלמ־ןע ולראשוןאשרהרחיקהגשמותלא‬ ‫■’׳■‬
‫פ״א ”‬
‫"־״’‪i‬‬ ‫בנושא’ “‬
‫אתל‬ ‫ש^יו שט הפטם‪” .‬‬ ‫‪--‬‬
‫‪ :‬ותתרחק מידיעת אמתתו וכאלו הפנים;תקיבו א ‪ | 5‬א כל קניו‬ ‫כלה הס ‪ Pip‬קטנים וכו׳'• חצה לומר הראיה י זה הרביעי בלא ספר‪,‬יותר קרוב אל השם מן הראשון‬
‫'ומתמכר ־ עלאם ימצא איש‪ ,‬שיתבאר אצלו במופת * המשניליס‪ ,‬להשגתו עד שיודע שקמת כל מ? ימצא לכל נ ע ל‬ ‫שאי אפשר שנעארהו יתעלה בשצתומבחק)‬
‫‪ .‬דוצ ‪9‬‬ ‫ש‪:‬וא עלין שהוא שקר שיתואר השס יתעלה ב ז ק טן‬
‫איפשן‬ ‫אצלנו‬ ‫הם‬ ‫יתעלה‬ ‫ממנו‬ ‫רכים‬ ‫דברים'‬ ‫המנע‬ ‫בעבור שנמצאהו שלתזת בחקנו שהשלמיות‬
‫'לא שהמעייטס יתקרבו אליו כהשיג ממנו הפק שיש לו על‬
‫שימצאו לו או יבאו מאתו ־ כל שכן אס‪ ,‬נאמין זרז • ;תוארים עצתיי׳עלצד החיוב באופן שמחיי בים נ קנין שאם אנ מנו‬ ‫כלס הנמצאים כמין האדסהם קניניס וכל קנין‬
‫נ חני ס ע ל השלמיו*‬ ‫היא מחודש כבעל הקניןט קודם קנותו הקנין‬
‫‪ ,‬דבר שהוא נוםףעל עצמו או שיחשבו שמה שהי' שהם קנינים אינז ׳‬
‫היה נעדר ממנו ואס היינו ממארים השם ית׳ ’ מהוייב יהיה האיש ההוא יו תר שלם ממנו כלא‪ ,‬ספק‬
‫שלמו׳לנו הוא שלתנ׳כחקו בעכו׳ שהלגאךי׳ההס מחוייב שיגיע לנו‬ ‫בשלמות היה בעלקנין ויהיה השלתוי) מחודש ‪,‬הנה ככר התבאר לך כי כלאשרתתבארלך במופת‬
‫’ הס שלחות כחקני ‪ :‬ואמרן פהשלמיות כלס ר‪.‬ס ׳ אנל אפשר שנהיה‬ ‫אליו אחר שטה נעדר השלמות ההוא וזה שקר • שלילרת׳דבר אהד‪ .‬ממנו תהיה יותר שלם וכל אשך‬
‫קצתקניניסולחכלקנין ימצא לנעלהקנין ; משוללים מהם < ‪8‬‬
‫ואה ‪. .‬‬ ‫לחונעים י‬
‫הרצון כו הראיה'שאי‪,‬אפשר שנתארהוית׳נחה‬
‫מידיעת‬ ‫גי הד^ אינו נעדר משום דבר‪ .‬ולא יעדר ולא תחייב לו דבר’מוםף תהיה מדמיה וחרהק‬
‫למעוט לימוד כמו‬ ‫אמתתו ובאלו‪ ,‬הפנים צריך שיתקרבו להשגתו‪.‬‬ ‫ך‪.‬יה לו העדר)א״כ מה הצד אי אעשר לתאר לו‬
‫; שהו׳שלמו׳בחקנו שיהי׳שליוו׳כקקן שהשלממת שאמר הר״ם ואין‬ ‫יתעלהשלמות ־ ׳וילאכל‪ ,‬קנין ימצא לכל‬
‫; כלס הנמצאות כמין האדם הס קגינים וכל כל חי שיש לו‬ ‫רוצה לומר גס מצד‪ ,‬אחר ובהקירה עד שיודע שקחת כיל מה שהוא עליושקר‬ ‫’בעל קטן י‬
‫קנין ה‪1‬א' חיזניש בבעל הקניןכיקודקקטתו פלמית נכח דא‪ 1‬י‬ ‫עדך‬ ‫צר שהוא עניין מוסף‬ ‫‪,‬על‬ ‫היה לא שהתחייב לו דבר‬ ‫______‬ ‫יתעלה____‬
‫כשלמות שאס‬ ‫___________‬
‫אי אפשר לתארו‬ ‫‪. .‬‬
‫‪.‬־ הקנין היה נעדר קחנו‪ ,‬ואס‪ .‬היינו מתארי הבס בהכרת שיצא מן‬
‫הכ ת'‪ 1‬הפועל אבל‬ ‫יתעלה שלס מכל הקניניס היו כל שני הפכי® ‪.‬עצמו או שהי‪1‬נייןההוא ש ל מ ו ׳ ב ח ק ו ו ז ^ י א ה ו‬
‫־ כשלמותטה"^ בעל קנין והיה השלמות מחודש‬
‫אפשר‪ .‬שיש^ר על‬ ‫לפישאין כל נקטטס ןהשלמיס נמציאיס בכעיל שלמויבחקנו־ שהשלמיו׳כוליקציקניינים ולא כלקנוין‬
‫אליו אתר שטה'נעדרי השלמות ההוא וזה שקר חסרונו אסלמונעי• י־‬
‫כי הוא אינו'נעדר משוס דברוא״כ מזה הצד אם למעט ל חזי‬
‫דבך‬ ‫קצין הגע עצתן הרחמנית והאכזריות הס יייי' ימצא לכל בעל קגיק • ודע שאתה כשתהייב לו‬
‫‪ .‬אי אבשר לתחך בו יתעל'‪ ,‬בשוס שלחות שיטה ולזה צריך להרחימ‬ ‫ק;יז אחד יהיה רחקך ממנו בשני פנים״‪ ,.‬האהד לדדות כל‬ ‫נמצאץ•׳“׳־*" ‪1/1‬‬
‫י‬ ‫הפכים ‪W I ,‬‬
‫וא^כם‬ ‫והס ‪V‬‬ ‫שלמות _‬
‫׳ ממנוהתארישמשני‬ ‫אחד ואס יהיו לו יתעלה כל השלמיות היו בו‬
‫אלו הפנים סתתייב‬
‫בחקנו • וגס‪,‬מצד אחר אי אפשר לתאיו‬ ‫שני עניינים הפכיים וה מזה וזה שקר אם ’ מה שתחייבהו הוא שלמו‪.‬ת לנו והשני שהוא אינו‬
‫בשלמות שאס יהיה ית׳שלס מכל הקניניס היו לו שיהיו נושפי‬ ‫כן אי אפשר לתארו י יתעלה בשלמות 'כעל דבר אחר אבל עצמו הוא־ שלמיותיו‪',‬כמו‬
‫‪ .‬כושבי הפכים הגע ענמך נרחמנות והאכזריו׳ על עצמו ושיהיו‬ ‫בחקו בעבור שהוא לשלמות בתקנו כי כל ; שבארנו ־‪.‬־ ‪ .‬וכאשר הרגיש כל אדם שאי איפשר‬
‫הס מדות שהם שלחות והס הפניי׳ואינ׳נחצאי' שלמית נ ת קו נ מו‬
‫כבעל קנין אחו־ הא אס היו כשם יתעלה צל כהוא בלמו׳ בחחנג‬ ‫ושלמות יצטרפו' אליו"שתי מקרונות כמו‪ ‘ .‬להגיע להשג׳מה שבכחנו שנשיג כי אם בשלילה ‪• .‬‬
‫ייהי׳נע לכ ח שיהוו‬
‫השלמיותהיו בושט עניינים הפצייכז זה לזה‬ ‫הס והשלילה לא ‪.‬תודיע דבר מאמתת העניין אשר‬ ‫*‪ ./‬הרב כי השלתיות כלס׳'יה‬
‫שאמר‪.‬‬
‫ומה ״־י׳־‬
‫שבארנו‪\'}U‬‬
‫‪\9‬‬
‫שלמייתיופעסנכת‬
‫כחקו‬ ‫בשלמות‬ ‫אפשר׳לתארו‬ ‫י‬ ‫אי‬ ‫א״כ‬ ‫שקר‬ ‫וזה‬‫נשלל סמנו הדבר אשר נשללר‪,‬ו • ב א ת בני א ד ט‬ ‫קצת י‪;,‬־נ'׳ ״־־‪>,‬״ איוימלי׳קצי׳לעי״ל‬
‫ופעם בפועל כ מו‬ ‫'‬ ‫כולם‬ ‫!״ ‪ m‬י‪-‬״י• ׳‪-‬״•‬ ‫‪0‬לח)תהואקניןןלא‪-‬כלקנץשצנזןו;ט»;כך‬
‫בחוקינו‬ ‫כל שה‪ 1‬א ‪,‬‬‫כעבור ני‪" ' u‬‬
‫‪T‬‬ ‫כחקנו‬
‫שלחות ‪.‬״'״‪ I‬״‬
‫בעבור שהוא ״*'»>■״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ע‪,‬‬ ‫‪.....................‬‬ ‫ושקניטסרטסחקרים •פ״אולאכלקטצים‬
‫וחלילה לו שהשגתו‬
‫שלמותיצטרטאלמשמיחקרוגיתראש)נהשןשלמיותהס‪.‬קחודשיסןגםמצדאקר‬ ‫שלמות נמצאים כבעל קנין אחד כיהאדס לא יהיו לו כל קנייני בשלמיות כי אין‬
‫הוא הלאית כ מו‬
‫בנונוין־;‬ ‫שאמר‬ ‫מפני שימצאו ההפטס יחד וחשהרב שהשלמיויגכלסה^יז^^לז?'^’^‪'^^,‬‬ ‫לאדס תטן העזפפות שהוא שלמות ‪ ofii‬היינו מתארים הש״י השלמות כשלמותנו‬
‫י נאלדיו׳ בחתימת‬
‫המאמר גתאריס‬
‫אמר האוהב הגדול‬
‫הלאות מהשגת הש•‬
‫השגה אך בני א ד•‬
‫כלם לו איים בהשגתו‬
‫אבד י ד ע‬ ‫אנל‬
‫במופת קמאומת‬ ‫כל קניו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬
‫ה מנ ע השגתו הוא‬ ‫בנעל הקצין כי מהי שהוא שלחות'לאחד‪ .‬לא יחוייב שיהיה שלמות‬ ‫^ ת קניניס כי הקניניס מהם פח־תיות ווןהסשלמיות והקנין הוא בבעל הקטןהכה‬
‫לאתר ואם היה הוא י כעל הקנץ והנה אס הוא נמצא בנו לא יחוייב יוד ע משיג רוצה‬
‫לומד משיג לתכלית‬ ‫גתתייב כל דבר על צדי שהוא ענין נוסן‪ 5‬על עצמו גס כי כל קנין ימצא לכל כעל‬
‫מה שיצוייר לבני‬
‫שימצא באל ית׳ ואפי׳ אס נניתשהוא בעל ה׳קנין• פי׳ אחר השלחותיאקר עלקנין‬ ‫קנין כי מה שהוא שלמות נאחל לא תחוייב שיהיה שלמו׳ באלזר ואס הוא נעל קנין‬
‫הנעדר מבעל הקנין כשיגיעהו וזה יקרא שלמות כלומר שהוא משלי׳ חסרון מה אדם שישיגוהו וחי‬ ‫ןהנה אם הוא נמצא כנו לא יחוייב שימצא כאל ית׳ ואפי׳ אס נניח שהוא בעל קנין‬
‫המתחדש בבעל הקניןשלא היה לו וסימן מהתוגבל ישוב קכין להיות השה ההסרה שלא ידע שהלאות‬
‫א^ב השלמות כצל מה חסרון לבעל השלמו׳כי יקדיחהו חסרון לשלמו׳ולולי החסרון הכרתי במופת אשר‬
‫ו כינו הו הנא ס ^ל‬
‫‪,‬והם האנשים בכלל‬
‫החםידים‬ ‫מלכד‬
‫' והנביאים והחנמי*‬
‫ה מוענעי׳נ תכ מ ה;‬
‫פרק פ‬
‫‪ .. .‬הוא כפועל תמיד‬ ‫׳^׳ ׳׳■ ‪'!^k‬׳ ■״» ׳ ״׳•׳״‪..‬״‪,‬‬ ‫השלמו׳עלהש*י כי הוא ית׳לא ייוחסאליו שום חסרון ולזה אמ׳הרב שלא ייוחסו נא א‬
‫נקי חן החסרונות ולא ייוחסו אליו אמד ממיט השלמיותהמיוחקי׳ א לינו והאמת'‬ ‫והם‬
‫מיויני השלמיות הקיוחסיס אלינו כי כנו יקדימנו חסרון אליהם שהם גכחנו והנ‬
‫כי מה שכיון הרב כזה הלשון הוא עמוק ני למה שביאר כי כל אשר יתבא׳לו במופת‬ ‫שהם בנו בכי‬
‫כנח‬ ‫בלתי קדני׳ מפני שהס‬
‫היותם ‪-‬כנו ׳‪V‬‬
‫כלתי קניגיסיבי ‪V‬״‬ ‫וקצתם‬
‫‪--------‬‬ ‫; ‪3‬נו קצת קניני׳ ״‪,‬‬
‫יביציאת׳ לפועל הס קצת קכיני׳ והוא ׳ הפועל גס שמהם בהכרח כנו ליציאתם אלי ־שלילת דבר‪ .‬אחד ממנו תהיה מת׳שלם וט‪ .‬אשר תחייב לו הדבר תהיה יות' רחוק בץ‬
‫הוא שלמות‬ ‫שלמות לנו‬
‫׳‪.‬׳״׳׳»;׳!‬ ‫שהוא ״ ‪ .‬׳ ״ ‪#‬‬
‫שקהי‪ . - :.‬׳ ‪.‬‬
‫שיחשוב״ ״‪ .‬ן‬
‫כעבור ״ ‪ .-‬״׳‬
‫אס ‪ - * -‬״‬
‫שיהיה עניןנוסף על עצקו ׳■‪Y‬‬ ‫הפיעל אכל הרוב גןתנוישארושלמירתינו ככחכלת* נשלמים אמנם האל ית׳ הוא ■ ■ ט‬
‫^פועל תקיז נקי מן החסרונות ולא ייוחסו לו אחד ממיט השלחמת המיוחסים ‪ ,‬כחקו ולכן רחוישירוחקו המוארים המחנייט • ואס יא קר אוקרשאין רא‪1‬י שימחק‬
‫‪: v/u^7 V‬‬ ‫‪v‬‬
‫^סהסקצח‪.‬ר]ניני׳והסדבר‪;.‬׳‬ ‫^ללזהשהשלתי'‪) 1‬‬ ‫‪i‬‬ ‫כחקינו ‪p‬‬ ‫‪y‬‬ ‫קהש״י‪.‬מהשהואשלחו׳‪u‬‬
‫^‘לי׳ו־פ־׳אחדסלשון‪,‬קצרש‪:‬שלמי)תכלסהסקצת'קניני׳ולאכ>קנץהזא שלם ' ‪ wp‬י‪pj^&vP .‬‬
‫הוא בעל‬
‫השלמ‪.‬ות אשר ילנו היה ’‬ ‫ש״י י פיזצא ׳‬ ‫ואם היה ל ״‬ ‫על עצמות הדבר ‪.‬‬ ‫'טספיס ■‬ ‫ט הרגה מההעדדס יוקר טובים י מהקניני׳ כי יוער סוב לאדם השלם שלא יקנה‬
‫עשיייגהעול חשאלו היה לו כקנין לעשות עול‪1‬א״כ לא כל קנץ ימצא לכל כעל קנין • הקנין והקכץ הוא קוסןי על עצם הדבר י ןג‪ 0‬מפנים אחרי' אי אפשר שיתואר השם‬
‫בדכריסשהס שוימות לנוכי‪ ,‬לא כל קנץ שהוא שלמות ימצא לכל כעל קטן כי‬ ‫®ך כי יש קטנים חסרים‪ ,‬ואם נמצתיס לבעל הקנץ השלם היה חסר ולא היה‬
‫הקניניס הנמצאים לבעלי‪,‬חיים והם שלחוע להם לא ימצא כאדם ני אס היה מה‬ ‫הקטן שהונח שהוא שלם •־ אבל עצמו הוא שלמיועיו ר״ל אבל על דרך־‬
‫שימצא ככעלי חיים מהשלחיות'?נקראיס ‪,‬קניגיס ימצא לאדם היה האדם ב״מ‬ ‫ייצעלה הוא שלקיותיז ולא לנר אחו ז ולא ישיג מהו אלא הוא ־ ר״ל‬
‫כחנהם ןא‪ 0‬היו המוארים אש ר כם שלמיוע לנו נמצאים כש״ית היה אדס כקוצו‬ ‫■ שלא‪■ ■.‬‬ ‫■‬ ‫■ ‪/‬‬
‫)לכן■ " ■'‬ ‫׳‘ ־ ׳ ■‬ ‫■■ ‪.........‬־ •‬
 ‫'‪h t‬‬ ‫■‬ ‫׳ ‪ :‬״ ״׳נ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫מורה נבוכים‬ ‫■ •שם טוב ׳‬
‫שלא ידע האל כי אם האל • י פ״א שלא ישיגשוס אדם עוויתי‬ ‫ולכןלאית)ייב שמה מהואשלמ׳כתקנו יהיה שלמת כתקו נ?יה אסאנחמ מחייכים‬
‫נמצא לבד ; ושהשגתו הוא הלאות • ר״ל שהפג‪-‬איני 'יי'‪.‬י‘'^'‪ , ^-‬ורמופ^י‬ ‫לו דכריהיה הריחויןתמנו‪.‬בשדפני'האחד להין׳כי כליוה שתחייבהו הוא שלמומ‬
‫הצרי!‬ ‫אפשר שיהיה יודע מהותו יתעלה במה שאיןתועצת ‪.‬‬ ‫לנו ואינו שלחות לו אבל הוא חשתן והשני שהוא‪,‬אינו כעל ‪,‬דבר אתר אכל עצמו‬
‫‪ /‬י^שר ‪:‬וציו‬ ‫שנאמר • חצה לומר הדבור החזק האמתי‬ ‫; הוא שלמיותיו כקו שעארנו ‪ i‬וכאשר הרגיש כל אלסשאי אעשר להגיע להשבת מה'‬
‫שכנתנו־ ששיג ני אס בשלילה והשלילה לא‬
‫להם‬ ‫זהוכדח קרע״ה לדבי‬ ‫א‪1‬די>ג מאמתת הענין אשר ^שללהו כיאו־ו'‬
‫יתע׳נדי שיעלה בידם מעט ציורושי^ ׳ •‬ ‫האנשיי כלם העוברי' והבאים שהשס יתעלה כוי!ם העובריםוהבאים שהבורא יתעי!הי^א ישיגוהו‬
‫שהבורא' יתעל׳ נמנאשצםבשלחיו^יזי״ ״ל‬
‫לא ישיגוהו השכלים ולא ישיג ‪.‬מהו אלא הוא ‪.‬הדעותוי^אישיג מההוא ^אהוא ושהשגתוהוא‬
‫‪ C‬רהם‬ ‫תכליתנו שנעקוד על החאמרי‪°‬‬
‫אלא '‬ ‫תכלית ענינו הוא שנפמיק ״•ל‬
‫ושהשגתו הוא הלאות מתכלית השגת!*שיכיל­ הלאו׳ מת ‪>b‬ת השגתו •וכל‪.‬ה)‪.>1‬לופופי׳אומרי'נצהנו‬
‫׳ האלם במופתשאי אפשרשיהיה מושג וכוה‬
‫י‘ !‘ ®;י א שון•‬ ‫ושלא ל^^יי ייי*'‬
‫שיעלם‬ ‫תשה ‪ .‬בנעימותו • ונעלם ממנו לחוזק הראותו כמו‬ ‫‪ ..‬יתקרב האלם אל הש׳׳י כקן שנתקרב‬
‫גלרחון‬ ‫כאשר נקרא התור׳וכו׳; ולולי‬ ‫*בהכירו שלא יוכל להשיגו ולמה שהדבךיים׳ ‪ .‬השמש מן העיגיס החלושי׳ להשיגו • וכבר ד‪1‬אריכו‬
‫הס‪ ,‬בלתי מושגים לנו אס למיעוט מציאותם ‪,‬בזה יבמה שאין'תו עלת‪.‬לשנותו הגה ‪ • ,‬והמופלג ‪.‬ר״ל שהוכרח מרע״ה לתחרו יתב^•^*^ יתגי‘‬
‫’י‘ ?‬ ‫לא שהיי״‬ ‫?‪ rh‬ההיולי הראשון והתנ‪1‬עה והותן ‪ :‬ונעלם ‘‪,‬הנאמר בזה העניין אמרו בתלים לן דומיה תהלה ״‬
‫ר״ל והוא‪.‬שבאואנשיכנס^ ‪ ,‬יי'־!’ ‪,■^.‬׳רלהם‬ ‫ממנן לחווקהראותו כקושיעלם‪ ,‬השקש \ ׳ ‪ >0‬השתיקה אצלן הוא השבח ״‪ ,‬וזה המרצת דברים‬
‫י בתפלה לא היינו מתארים‬ ‫^'להשיגו' אדם שעיניו חלושים לכן א)ןרו‬
‫עצומה מאד בזה העניין שאנחנו כל דבר שנאמר ־אלת נקראנו בתורה לגד‪.5 .‬‬ ‫’•בעילוםופי‪/‬לאיעדר השגתו ממנן לתיעוש‬
‫יתואר‬ ‫בתארים *■ ר"^‬
‫מציאותו כי כל ‪ .‬הפילוסופי‪ :‬חוארי' כי נצחנו ‪,‬אותושנכויןכוהנגלה ושבח נמצ׳כומעמםא׳כחקו‬
‫‪,‬לניגימותו ונעלם ממנו לחווק' הראותו; וככר ■ יתעלה ונשקיף בו קצת חפרון אם כן השתיקה יותר‬
‫ל‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫י‬
‫וע)ךךןו‪:‬ו י^עלה פ ‪4‬‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫«‬‫נבו׳‬ ‫בהם‬ ‫שצוו‬ ‫‪ ,‬האריכו בוה במה שאין תועלת לשננתו • ‪ .‬ר״ל ‪.‬ראויה • וההשתל‪/‬פות בהשגת השכלים כמו‬
‫‪ .‬שהפילוסנפי׳ האריכו‪ .‬כוה וא־ן תועלת לשנוי; ; השלמ‪>.‬׳ ואמרו יאמרו‪ .,‬בלבבמז על משכככס ורומו‬
‫דבריהם ואחרשהביא ראיה מהפילוסופי׳הכיא ' סלה ; וכבר ידעת אמרתם המפורסמת אשר מי יתץ‬
‫ראיה מכתבי הקדשואת״כ ממאמר נמצא‬
‫תה ‪.‬והיו כל המאמרים כמותה ״ ואני אזכרה לך בלשונה‬ ‫מרבותינו יוהוא‪ .‬מאמר מורה על כל‬
‫שאמר הרב והארץ הרב לבארו תכלי׳הביאור ‘ ואע״פ שהיא ידועה‪ .‬להעירך עלי ענייניה אמרו ‪,‬התבוננוח•‬
‫על אלו המאמרים‬ ‫והנה אמד בספל תהילים לן דומיה תהלה פי׳ ההוא דנחית קמיה דרבי חגיגה אמגה*^ הגדול הגכו׳‬
‫וכו׳ ‪ :‬וכלשכןשתעשה בחי^ם; ן ילאתצא‬ ‫השתיקה אצלך הוא השבח; ווה המרצת דברים והנורא האדיר ההזקוהאמיץ י אמר ליה סיימתינהו‬
‫שיר ומליצות נמותס עליו ייגע‪? ' /‬פדה‬ ‫עצומה מאד • גוה'הענין הודיע לנו בזה ני ‪,‬לבלהו שבחי‪.‬דמרך • ‪ .‬השתא ומה הגי תלת הא ‪4‬‬
‫‪■,^^ -‬ןיו^'‬ ‫־ כל דבר שאנחנו נאחר אותו' שככויןכו הגדלה י הגדול הגבור והנורא ' ״‪ ; .‬א? לאו דאמרינהו משה 'מודה ססדיו * י״^‬
‫גביו*‬ ‫‪.‬אנשי ננםע‬ ‫נקנאבזמעמס אחד בחקו ונשקיף בו קצת‬
‫'קלי ; בעבור עלץ ר^ל‬ ‫חסרון א״כ השתיקה יותר ראויה כתו שצוו ;באוריתא ‪.‬״‪ ,‬ואת‪.‬גאנשו מפתהגדולה ותקנינהו‬
‫בתפלה• אנן‪.‬לא הוינן וי^מרין להון • ואת אמרת כולי‬ ‫‪ .‬השלתי'ואחרו אמרובלבככס על משכבכם‬
‫?מיו לא‬ ‫אחל בדיו יייי^^י‬
‫’ ־!‪ ,?”/‬שאמיי‬ ‫־בנביא ההוא לא‬ ‫שהיה‬ ‫ודם‬ ‫בשר‬ ‫למלך‬ ‫דומה‬ ‫הדבר‬ ‫למה‬ ‫משל‬ ‫•‬ ‫האי‬ ‫מהנביאים‬ ‫•' ודימו סלה • ואחרשהביא ראיה‬
‫הביא הראיה השנית מתאמר‪.‬שנמצא לחכמים ‪.‬לו אלפי אלפים דנרי זהב ומקלסיןאותו בשד־ כסף‬
‫הנביאים אינם אלא תארי בע^ולו ‪ y‬מצלו‬ ‫ח?)‪.‬אמרו ונבר ידעת מאמרים' הוןפורסם ‪ ,‬והלא גנאי הוא לו עד הנה הגיע מאמר זה החשיד ז ׳‬
‫«ר שא^‬ ‫ההעדריס אין ראויש פורסם‪.‬‬ ‫אשר אין ככל המאמרי׳ כמותה מקטל והסתכל תחלד־־‪ .‬שתקו ומא»־‪'.‬רביי רתאוי החיוב •‬
‫השלמיו׳ אשר ייוחסו ^ ״‪ -‬י‪>^-‬י?רי זהב־‬ ‫למאמריס^ אתרים מהגלות ו'ממדרפות אשר‬
‫‪.‬תחמדהמשל ומקלסץ אותו ב ‪J - /‬״אואם‬ ‫‪ ,‬מתעל הגשמות ועל תוארים נוסעים באל ‪ ,.‬והתבונן איך הראה כי זזחארים אלו הוגהו לשכלנו‬
‫ולכן אחר חי יתן ׳אשר אין ככל המאמר־ס י לבד ‪ nb‬אמרנוקילעולכש ולא דברנו בדבר מהכש ־ • "היה מסיה ש'שלנןיןתי)‪,‬יתעל׳ בסיימי •‪.‬לפי׳‬
‫כמותו ויש נוסחאות שכתוב והיו כל החומרים ‪ .‬ואמנם כאשר‪ .‬הצריך הכרח הדבור לבני אדם במרה ; שאנחכו מיחסים לו אמנם כס מה!‬
‫למיון‬ ‫כמותו והנה‪ ,‬ביאר הרב כל‪.‬חלקי‪ .‬המאמר ‪ .‬שיתקייםלהסמעט ציור‪.‬כמושאפמדברהתורה ; אמר המשל ומקלסים^י^־’‬
‫‪r‬‬ ‫ביאור כפלא לא‪ ,‬יסבול המחלוקת ולאשלא ‘בלשון‪,‬בני אדם שיתואר להם הכוךא׳בשלמויותיהם •'שביאר בפרק ל׳דבא‪/‬אע^י‬
‫' כיוןאתדו; ואמ׳החכ׳ר׳משההנרבוניכי אתה‬
‫■ ‘י־;' ^ ’י ‪W‬‬ ‫משל למלן שהי' לו ׳‪1‬ףדיכריוהכ וגו'שזה ‪.‬תכליתנו שגעמודעל המאמרים ההם ולא נקרי שמו ־‪-‬׳•‪■ •-‬‬
‫בעצתו תורה על התואריס אלא שאינ׳חמ׳נם ״בהם י^א בקראנו אותם בתור׳ לבד •י אמנם באשר באו ג׳׳ס אנשי כנסת הגדולה וויל‬
‫‪Sw‬‬ ‫ו זכרם בתפלה תכליתנו שינאמרס לכד • ועהר זך‪ ,‬המאמר בארו‬ ‫‪ ,‬וזה^הפן'‪,‬האחת ואתר ה החכם צי דברו הרב‬
‫פללנובדם• האחד מפני‪ .‬שבאו‪.‬בתורה• והשני סדר הנביאי׳ התפלה בהם ‪‘,‬‬ ‫לרן שליל׳ואת׳להודנ׳שהס׳אשר אצלנו שלמי)'‬
‫’‬ ‫׳’‬ ‫״ח הראשון לא זכת‬ ‫אץ אצלו ממינם דבר וה‪£‬מ־ט‪.‬בחכת'המשל‬
‫•ואתהמרביבתאדי'‬ ‫שהיו לו ואמר חכמת זה המשל אחרו דינרי‬
‫מבוכל זה כפי‪ .‬ע)נ)קח;מתווכוונתו‪,‬להישיר‬
‫! מו‪1‬יי׳גושנחע?׳׳ ‪ J101U‬אסרם ‪U/‬ווו‬ ‫־ אומתינן ‪ t‬האחת*והחנס אלכי תארי הבור' מןדחתאריםהמיוחסייל׳מ ‪ i^uju‬י‬
‫אלמלא דאמרינהו משה רבינו' לאהוהיכליגן למימרינהו • •אלא ‘ תנאו אהף; ־ואמר‬ ‫הנחשלים לדינרי זהה בזה המשל הם תארי‬
‫אנשי כנסת הגדולה ותקניגד^יתפלואז מותר לנו להתפלל בהם • ולאיכמו שעשו ה ^‬ ‫‪ •.‬כענלותשאתר הרב כי הם מנרי' על שלחות‬
‫במוחלט נתארי השלילה‪,‬ואס איכס‪ ,‬תארים ‪' .‬כאמת אשר המריצו בשבחים והאריכו‪ .‬והרבו דכרי׳בתפלו׳ חברר׳ומליצות קבצום להחן^‬
‫באתתומנארי הצירוף אסר אמר הרב שראוי בהם לבורא לפי מחשבתם יתארו‪ ,‬הביר׳ בהם בתארי׳ אלו יתואר‪,‬בהם אהד מבני‬
‫שיקלו בתאר‪ ,‬הבורא בס ולפי זה אין ‪ .‬מבא‬
‫מנ‪/‬יכם חסרון־ בהקו • שהם לא הבינו אלו‪ .‬הענייני׳ הגדולי׳ והחשובי׳ הזרי׳ משכלי ההמון‬ ‫• לדקדקו וגס כי מאמר הרב אין אצלן‬
‫'אוייב שיהיה אצלו מלת מינם והס דינרי ‪ .‬הבורא ית׳ מדרס ללשונותם ותארוהו וכפרוהו בכל מה שיחשבוהו ראוי • וימריצן ל^גח‬
‫■ ׳כזהעד שיעוררוהו'להפעל במחשבתם • וכ״ש אפי ימצאו כתוב מדברי נמאבז׳היזזי^‬ ‫• והב;‬ ‫‪,‬‬
‫^מף ׳ שם טוב הדבור ההלצי וההחשלי לא העניין מותר להם שיבאו לכתובים שצריך לפרשם ע ל פ וישיבומלפשוטיהם ויגזרוטי‘״‪,‬‬
‫׳ יטין‪ .‬שיהיה נאותעס הדבור המופתי ‪' .‬ויעשולהס סעיפים ויבנו עליהם‪,‬מאמרי׳ וירבה התר זה אצל המשוררים והמליציסואצל^‪,‬‬
‫‪ -‬ולמה שהמשל הוא הלציי והיחלן‪,‬יתואר בתה שיחשובשהו׳ערשה שיר עד שיחברו דברי' קצתם כפירה גמורה־וקצתם יש בהם מן הע^‬
‫שראוי לאד׳שישחוק עליו לפי טבעו כשמעו ויבכהו עם ההתבונב‪^^^.‬‬ ‫^ ‪-‬‬
‫הדמיון מה‬‫^‬
‫שגנאי ‪ .‬והפסד‬
‫׳ שהוא מלן כתהשיש לו תוארי׳אלא שהם דינרי‬
‫והב יבתקלשו' ‪,‬יתלסה) כשהם של כסף‬
‫‪.‬נאמרו הדברים ההסבהק הש״י • ולולי חמלתי על חסרון האומרים הייתי מייגלך מהם ™‬ ‫^‬ ‫‘‬ ‫‘‬ ‫•‬
‫‪ L‬החטא בהם שהם מאמרייהפרונם'נראה מאד למי שיביןוציג‬ ‫עדשתתיגוררעלמקו׳ס‬
‫_ ____‪,,‬‬ ‫־‬ ‫‪...............‬‬
‫‪. .‬‬
‫עצום כ״ש התרת הלשון בחק הש״י ותארו בתארים יתע׳ מהם ולא או®‬ ‫שתתבונן ותאמר אם וויה לשון הרע והוצאת שם רע מרי‬
‫מרי;ן '‬
‫ומן הפתי ההוא האומרם' • אמג׳ מי שהשיג חסרון המאמרים ההם ויאמר‬ ‫ההמק השומעים‬
‫השומעים)יק‬ ‫חירוף וגדוף בשעה מן‬
‫מן‪,‬ההמין‬ ‫שהם מרי אכל חרוף‬
‫הוא אצלי מבלל מי שנאמר בהם ויהפאו בני ישראל דברים אשר לא בן על יי׳ אלהיהם • ונאט' ולדבר עליי‪.‬׳ תועה י ואם תהיהמ®‬
‫שיחוס על כבוד קונו אין צריך לך שתשמעם בשום פנים כל שכן שתאמר׳ וכל שכן שתעשה כמותם • ובבר ידעת שעון אשט‬
‫;מי שיטיח דברים כלפי מעלה ואין צריך לך בשום' פנים שתכניס עצמך לתארי השם כחיוב להגדילו במחשבתך• ולא תצא ממי‬ ‫וי‬
‫שסדרוהו אנשי כנסת הגדולה בתפלות ובברכותובזה די לפי ההכרח ויותר מדי במו שאמר רבי חנינה •‪ .‬־ אמנכושאר מה שב‬
‫בספרי הנכיאיס יקרא כעבור עליו איבל יאמינו בו מה שככר בארנו שהם תארי פעולותיו או להורו׳על שלילת העדרים • וזה חע‪/‬ז‬
‫גם כן לא יפורסם להמון אבל זה המין סן העיון ראוי כיחידים אשר הגדלת הכור'‪.‬אצלם אינה שיאמרו מה שאיןראוי אבל שישב‬
‫‪ .‬כמה שראוי ‪ :‬ונשוב אל השלמת ההערה על דברי ר׳ חנינה׳ והכמותיו • לא אמר משל למלך שהיו לו אלף אלפים דנרו זי׳‬
‫ומקלסין אותו במאה דנרים • שהיה מורה על זה המשל על ששלמיותע יתעלה יותר שלמות מאלו השלמות‬
‫מטיגס ואין הע ‪0‬יןכןכמושכארגו כמופת־• י אכל חכמת זה המשל הוא אמרו דנרי‪ ,‬זהב ומקלסין אותו בשל כסף להורות ש״•‬
‫אשר‬
‫‪I‬‬
 ‫ק ר ל ^ ש‪.‬‬ ‫שם טוב ■ 'לב‬ ‫אפודי ‪ .‬מורה נבוכיס ‪.‬‬
‫עידהס וזה הציק חמי לענין התפ^ה ווזאיןראוי לי\נל‪^5‬כתארין •יתעלה וראוי הוא לו כן במה שאנחנו מקלסים לשיי‪ .‬הוא גנאי לושאין אנחנו משיגי׳ מקנו שום ‪,‬פרק ם‬
‫דבר וכל מה שאנחנו מקלסים אותו כאלו הוא נעדר תמנו והשי ׳ת ישיג מעצמו‬ ‫■‬ ‫לתעט אותט כפי היכזלת ‪. 1‬‬ ‫■‬
‫מ חו נ ר ח נ ו׳ ט נ עי ״‬ ‫‪V■ n‬‬ ‫דכרי׳יעם שכלם באי׳לדכר אחד ישיג ענייני משוני וישיג חציאומו‬ ‫^*לן ס ומוסןיבהסהרחקה י ר״>בשליל)תתדעההבדלה^דולאשרכ^ו;אמ‬
‫י ״י •‬ ‫והוא נשפע ממנו ונל זה לקלן לנלן לא לאחר עמו ולכן היה המשל נאות לנח^ יד‪5‬ה בזה‬
‫עסשהיה דבור הלציי והבן אקרו סימת נמ >ז‪19‬על זזד‪#‬שזןינ ‪0‬‬
‫השלילה ו‪:‬חיוב והתסרונו׳והקכצי׳מתארי הקי}‪* :‬פ״אותושף בתשלי©‬
‫לכלהו שכחי׳דמריה כי התלתי ׳חשב שהו׳קס חלזלית ר'‪ 51‬ה נ‪ /‬ם‬ ‫שאגזשיל לן יסהמזקה כמתתייגת ■יוהאיונת‬
‫)אחר לו רבו שלא די שלא סייס שאפילו לא שיהיה מקרתל מנל‬ ‫י^קרי החיוב ; צחק מחוכר לי^י! • ר״ל קפני‬
‫<וחד‪ ,‬יתכלה »!ל‬ ‫יה חמר זה התנאי שאלגו‪:‬מחובר לארז כי ^^שר הכזא'^נושלמויוראיןאצלו ית׳ ממינם ‪W‬‬
‫׳»<ותר בתדיי ע ג‬ ‫אשר‬ ‫השבת‬ ‫כי‬ ‫וכ״ש‬ ‫ולהודות‬ ‫’‬ ‫לשבת‬ ‫התחיל‬ ‫אלא כולם הפיוז בחקו כמו שבאר ואמר בזה המשל‬ ‫כאקח היא‪.‬חצמא נערך ממקו׳גבולו‪ :‬והשחר‬
‫שכח והודה הנא גנות וכל ׳הדברים אשר אקר כנתידה • ו היו תו‬
‫אינם נתצא־ס כש״י והוא היה תעיד עדות שקר‪ 6» .‬מין ‪6‬ה‪ ■(^1‬טצג* ‪.‬‬ ‫מדת‬ ‫והלא ן‪.‬נא> הוא לו • הנה כבר ד‪-‬׳ודעתיך שכל‬ ‫יזאל שתיסיף וכי׳ ר״לכפאני אוח׳ פכשתשלול‬
‫עליו יתעלה ‪ •.‬ומה המריץ הרב באמה ולא <(חל'• הכוונה ני ה‬ ‫תכילזהו אס תדע שתהשבהומ<)ו התארים לשלמות הוא דזסרון בהקו‬ ‫שתתקיב‪ j‬אליו זהו‬
‫■ית'דגר ״ ‪■/‬״!׳‬
‫אמנו ׳״ ׳‪-‬׳‬
‫־־״׳‬
‫יותר ם)ותה <וומר־‬
‫לז! ב מדע‬ ‫מן‬ ‫בשגגה‬ ‫וגדוף‬ ‫חרוף‬ ‫אכל‬ ‫מרי‬ ‫שהס‬ ‫תאמר‬ ‫וכנרהיישירנו‬ ‫מהשאצלמ•‬ ‫מסין‬ ‫יתעלהבשיהיה‬ ‫״״ייל‬ ‫״לילזק״״ל׳׳‬ ‫־;‬‫”‬ ‫”‬ ‫‪rr‬‬ ‫״‬ ‫״'‬ ‫’‬
‫ההמון השומעי׳וקן הפתי הי‪.‬וא האומר אמנם כרזדעינו ׳ יל‪7‬‬ ‫שלסהלזההעניין כמר־‪ ,‬שבו וי ואמר ביהאלהיט‪.‬‬
‫מישהשיג חסרון המאחרים ויעתיקם ויקבלם ‪ ,p,rf,^n‬ל‪/‬כעני ^‬ ‫־‪:,‬הו שמח * ר״ל‪:‬שתבין מה‬
‫הוא אצלי מכלל אשר נאמר כי^ם)יחפאו עי המ^י‪)(5‬ו‪ j‬נגי‪,‬יל^ז‬
‫בשנללזת בשטים ואתה על הארץ על קיהיודנריך מעטים ‪:‬‬ ‫ל״״י ””'‬ ‫שאמרתי שנא חהי׳גקריבה כו יית׳אלא‬
‫צא בתוארי האיוכ• ודעהו ר״ל שאתה תתעסק‬
‫ישראל דברים אשר לא כן על יי׳אלהיה׳ונאמ׳ תכמת! כתכמתיננ‬
‫ןז! ‪9 0‬ןז! זן׳גמציזוו*‬
‫ולדבר אל יי׳ תועה ואס תהיה מתי שיחוס ירצה גזה החג®‬
‫פרק ששים‬ ‫’‬ ‫כתכמוז כדישת‪c‬ל‪1‬צ ממנוית׳השלילו׳ביוופת‬
‫החכמה‬ ‫>תי‪.‬י שמח מזה שאמרתי לך שבידיעת‬
‫על‪.‬כבוד קונו אין צריך שתשמעס כשוס פגי׳ כל קהחכמה נ שוווהגי‬ ‫רוצה למשוי^ י^ך משלים בזה הפרק תופיף‬
‫בהם לרעת שראוי להרבו' תאריו בשלילו'■ שכן שתאנןרס כלשכן שתעשה נמות' מכל זה ‪ ipnjni‬עמן והו<‪^1‬‬
‫הפרק יתבאר שכל מה שתחשנסבאלו התארי׳ <(חד ג»ציז(ותםני®‬
‫אני ^‬ ‫מהיה קר»כ אכיו ית׳ כמה שאפשר*‪ .‬שכל מה‬
‫שנחשבהו שלמות • ‪ .‬ר״ל כבר בארנו שכל מה‬
‫סהס שלמותשהם חקחן בחקן כשיהיה ממין נגר׳כי גדר החכמה‬ ‫שנחשבהו שלחות‪.‬בחקנו אינו נמצא השלמות ןתוסיף בהם הרחקה מהאמנת תארי דזחיוב לו ית׳ •‬
‫*הי<ו >םו‪ 5‬ה בלתי‬
‫מה שאצלנו זככד הזהיר שלמה כזה הענין במה ‪ ,‬נדר הנופז! ן<ו®‬
‫ההואכחקל ית' כי השלמות ההוא ביחס ז‪ 1‬ו וזנה שאיש אחר התאמת לושה^ינ׳נמצאת • ולא‬
‫הוא מת^ותלית ע®‪.‬‬ ‫על‬ ‫)אתה‬ ‫בשמים‬ ‫האלהים‬ ‫ני‬ ‫ואחר‬ ‫די‬ ‫שבו‬ ‫או‬ ‫יא' הוא חסרון ואע־לו אס כאח׳שיהי׳השליוות ידע זה השם על מה הוא נופל אנם על עצם אהד‬
‫ההואכחקו ית׳כחוסי‪3‬זשב) כעלי התארים‬
‫הנ‪1‬ש‪5‬ן לוינה עצס'‬ ‫הארץ על כן יהיו דבריך מעס־ס !‬ ‫עדין תהיה מחנייב שתשלול )ומנו יתעלה על מקרה • ואחר כן התבאר ‪ S‬אישאהר שאיגדה‬
‫‪3‬ף‪ p‬ס אני חצה למשול משלים גזה‪ ,‬הנושלו תי יושכל‬
‫הפר׳ וכו׳ • למה שהרב אתר גפ׳‪ .‬זו»ונעז שיבדיל נא;‬
‫כענץ שחשנתו נו שלמות ; שאינו ממין מקרה״ ואחיב התבאר לאיש אחר שאינה בעל חי•‬
‫אשר קדם ני כל מה שיוסיפו בתוארי הסלילה ו!‪7‬נריםהמתלוחד*‬ ‫ואדזרכן התבאר לאחר שאיל מחצב• ואח׳כ התבאר‬ ‫השלמות ר״לכי ידוע הוא לפ*הא‪.‬חתשאין‬
‫במציאות ז^‪ 8‬ד גיי׳‬ ‫השלמות אשד נחשבהו בו ית׳מתין שלימותנ׳ ן‬
‫אשר הורכבו מה®•‬ ‫כזה‬ ‫לבאר‬ ‫רצה‬ ‫יותר‬ ‫השם‬ ‫אל‬ ‫מתקרבים‬ ‫הס‬ ‫התבאר‬ ‫כן‬ ‫ואהר‬ ‫•‬ ‫לארץ‬ ‫מחובר‬ ‫שאילצמח‬ ‫לאחר‬
‫הפרק אין הענק בזה שהוא עקוקוקשה אם לא ‪ .‬יובזלי‬ ‫תצא לעניין השלילה אע״ס שמחייב לו יתעלה לאחר שאילנוף אחר מחובר חבור טבעי • ואחר כן‬
‫שהשלילה יביא לנו ידיעה בש״י ולכן הניח משל במציאות ובן ינדי^‬ ‫אי זה שלמות עדין תצמרן לומדשאין שליחותו‬
‫כבר התבאר לאהר שאינה בעלת צורה שטוחה בקרשים‬ ‫לעניו‪11‬התלילות‬
‫נפלא ‪!),‬הספינה כי בידיעת‪ .‬שלילות רכות בין החומה והציד®‬
‫ר״ל כבר הוצרכת והדלתות* ואחר כן התבאר לאהר שאינה כדורית •‬ ‫כשלמותנורנטרד שיכא ‪U‬‬
‫‪r ..‬‬
‫ויפשי'הצור'מהתו»‬
‫מקרה‬ ‫שאינה‬ ‫כידיעת‬ ‫ני‬ ‫היא‬ ‫מה‬ ‫יוד!‬ ‫מיונה‬ ‫בחת כשיללות כזנרת וכו׳ •‬
‫*‬ ‫‪,‬כלתי‪ .‬צורה‬
‫ושאינה מקור ושאינה כ״ח ואינה צוזח מחוכל־‬
‫והתבאר‬ ‫•‬ ‫הדורית‬ ‫שאינר־־‪.‬‬ ‫לאהד‬ ‫התבאר‬ ‫בן‬ ‫ואחר‬ ‫לבא אל השוללות כהכרח כי אתה מצטרן‬
‫יצייר‬
‫בארץ ואינה גנף מחובר' חכורט‪:‬עי)אינה‬ ‫טתארורשאי; ידיעתו כידיעתנו ושלא תשתנה לאחר שאינה עגולה ולא בעלת צלעו׳שוות‪-‬והתבא׳‬
‫נעלתצורה פשוטה ואחר כן יתבאר שאינה‬ ‫ביכוי הידועים)א׳י־כ מהשרצית לתייב לו ית׳ לאהר שאינה מקשה• הנה הוא מבואר שזה האחרון‬
‫כדוריסושא־נה עגולה ולא בעלת צלעותשיות‬ ‫)בוא מה שאחרתשהוא יו‪ 7‬ע במדע לא תוכל כמעט שהגיע לציור הספינה בפי מה שהיא בא ‪4‬ו‬
‫ויתבאר לןשאיכה מקשה הנה‪.‬מבואר שהגיע‬ ‫לעמוד על התואר ההוא אכל תאמר שאין התארים השוללים וכאלו הושוה למי שציירה יטהיא‬
‫‪ ,‬גשם טעץחליו^ ארוך מחובר טעציץכיםאשרבבר' לציור הסכינה כמה שעליואלו התוארי׳השוללי'‬ ‫רחת״ק^מהיב״״ב'‬
‫וכאלו הושוה כשהיא גשס מעץ חלול ארוך‬
‫מחוכר מעני׳ אשר כבר ציירה‪ .‬בתוארי החיוכ‬ ‫המשלנו‬ ‫אער‬ ‫הקורמי‬ ‫אטג‬ ‫•‬ ‫החייוב‬ ‫בתארי‬ ‫ציירה‬ ‫ית׳‬ ‫לו‬ ‫מארת‬ ‫אשר‬ ‫שאחר‬ ‫יגיען נזק׳והכסד‬
‫ואחנס כשצייר אח׳מהתואדי׳הקודחי׳כמשלינו ‪.‬‬ ‫מא^שר‬ ‫הספינה‬ ‫מציור‬ ‫רחוק‬ ‫יותר‬ ‫מהם‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫בהם‬ ‫על‬ ‫נשוא‬ ‫ההוא‬ ‫והתאר‬ ‫חיובי‬ ‫יודע יהיה תאר‬
‫כהס כל אחד מהס רחוק מציור הספינ׳חאשר‬ ‫•י אחריו• עד שהראשוובטשלנו י!א ידע רק השם לבד•‬ ‫לז‪1‬י«‪1‬׳י ייגיע •ו;!'י\י‪ 1'1.‬י^׳‬
‫אחריו עד שהראשון כמשליכו לא ידע רק השס‬ ‫ייכיה יצכלית ^־ו״י׳ ץיני;׳ יי־׳לי״י הנה מ יקרמו תארי השריל^ידיעתהשי־ת והשגתו‬
‫בלבד הנה כן יקרבוך תארי השלילה לידיעי;‬ ‫״■‪,‬שט׳ר־׳ןאדע׳״״יףשליל״טה שהשאלבטוקת‬
‫לא שתשלול בדבור בלבד• בי כל אשך תתבאר ק ‪ .‬השס יתעלה והשת' מאד שתוסיף שליל׳ מה‬ ‫הנושא■ ■‬ ‫‪.‬‬
‫שתשלול כמופת לא שתשלול כדבור‬
‫כי הראשון קרוב לש״י והשני‬ ‫כלבד ‪.‬‬ ‫הפני׳‬ ‫ובידיו‬ ‫פפק‪:‬‬ ‫בלא‬ ‫מדרגה‬ ‫אליו‬ ‫תקרב‬ ‫ממנו‬ ‫לשם‬ ‫מציאותו‬ ‫שיחשב‬ ‫דבר‬ ‫שלילת‬ ‫בצ^ופת‬
‫רחוק ממנו ; ובאלו הפני׳היוהאנשים קרובים‬ ‫היו אגשים לרומם אליו מאד ואחרים בתכלית הרוחק לא שיש לשם מקום; ויקרב ^'יו האל‬
‫וירהק ממנו כמו שיחשבו עורי העיני׳ • והבן זה מאד ורעהו והיה בו שמח• הנה כבר החבא' ‪ -‬אליו ; כמו שרמזנו כמעמד הנבחר והיו משה‬
‫ושלחה קרובים אליו ונגשים אליו כצד השלילה‬ ‫לך הדרך אשר אם תלך׳בה תקרב אליו יתעלה ולך בה אם ת ר צ ה • אמנם תארו יתעלדח‬
‫‪,‬כמחייבות יש בו סבנה גדולה • כיבבר התבאד שכל מה שנ‪1‬זישבהו שלמות אפילו אם היה‪ .‬כמו שאמר ומשה נגשאל ה ע ר פ ל ‪ :‬ואמרו והבן‬
‫זה מאד‪ •.‬רומז שתכין כי כשלילו׳אנו תתקרבי׳‬
‫אל השם'וכלכל שתהיה במופת? ואמרו ודעמ‬
‫השלמות ההוא נמצא לו לדעת האומרים כתארים שאינו‪.‬ממין השלמות אשר נ ח שבהו‬
‫רוחו כאמיח ומשה >גש אצ הערפל ‪) :‬אחרו‬ ‫‪,‬‬‫שאתה‬ ‫אבל בהשתתך• השם יאמר לבד כפי מה שבארנו הנה בהכרח תצא לעניין השליל •‬
‫והיה בו שחח * כי לא יחשוב שהקרוב אליו‬ ‫אם תאמ׳ יודע במדע אהד ובמדי! ההוא שאינו משתנה ולא מתרבה ידע הדברים הרבים‬
‫צריך לנבואה ולא יהיה אפשר לחכם להגיעאליל‬ ‫המשתנים התדירים להתהדש מבלתי שיתחדש לו מדע וידיעתו ברבר קודכס היותו ואהר‬
‫אבל הוא דרך מופתי השיגו שלמה בחכמתו‬ ‫היותו נמצא ואחר העדרו מז המציאות יריעה אחת אין שנוי בה • הנה כבר גלית שהוז^‬
‫וישיגוהו השלחים מן החכמים וזה אמרו הנה‬ ‫יודע לא במדע כמדענו וכן יתהייב שהוא נמצא ולא כעניין המציאות בנו • הנה כבר באת‬
‫נכר התבאר לן הדרן אשר אס תלן בה תקרב‬ ‫להיות ך מ א ט ק‬
‫אלח ותלדיכי אס'תרצד ט' הדשומיגפונה)לא‬ ‫בשוללות בהכרח ולא עמדת על אמתת חאהעצמי אבלעמדר; על הרמי • והיותי‬
‫נא״ו ^נל ^י ^ל ^ חסעל־״דקנ״‬ ‫שהוא עצם אחי יש לו ת«לריםנם־לים שאלו החשוב לחייבם לו אתה חרהיק מ ה ם הדמייז‬
‫ראוישלא בא לעול׳אמנס י‪/‬ארו ית׳בחחייטין‬ ‫כאלו התארים הידועים אצלנו ואס כן אינם ממינם וכאלו הוציאך העיון בהיות התאריט‬
‫יש בו סכנה גדולה • ואחר זה ביארשאפילו‬ ‫שאמרת שה^ו יתעל׳נושא אהד ינשאו עליו קצת נשואים לא הנושא ההוא כ<יו דזנושאי‬
‫האומרים במוארים שיתוייב שיאמינו ושאינם‬ ‫• ולא הנשואייההם כ^ו הנשואים ויהיה תכלית השגתנו בזאת ה^אמונה השתוף ל<^>דבר‬
‫מחץ השלמות אשר נחשבהו אבל יאמ׳כשמזף‬ ‫אהד כי כל נושא כעל נשואים בלא ספק והוא שנים בנדר ואם הוא אחד במציאות כי עניין‬
‫ויצא ארס לענץ השלילה בהכרח והמשל כזה‬
‫שאנחנו אומרים שהשם ית׳ יודע כמדע אחל‬ ‫הנושא כלתי עניין הנשוא עליו • והנה יתכאר לך׳בפרקים מזה המאמר המופת על המנע‬
‫וכמדעשאינו מתרבה ואינו משמנ׳ידע דברים‬ ‫ההרכבה בו יתעלה אבל הפשיטות הגמורה כתכלית הן^הרונה • ואני <י־ןומר שהמחייב‬
‫החשמנים התדירים להתחדש מבלתישהמחדש‬ ‫‪.‬׳תארים‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪-.‬‬ ‫■‬
‫לניוד‬
‫יאצא ‪ - -‬״‬
‫ק‪,;,‬עיך^לג‪)7PJ‬׳‪;j V Ji‬־‬ ‫‪r I'jtwnivPii pp pp‬‬ ‫^איילאניזצא ביןציאוח הנהכברבקפבשוגכו בהכרח • והחומרים כמוחריסנח כנדנחעגו‪7‬ו‬
‫’י*'יאן יזאיזין שיוא עצס אחדשיש לו תואריס נסכציםשאלו מחשוב לחייכם לו אמה מרחיק חהס הדמיון א׳׳כ כשתאמרשיש לבורא יח׳עלה מוארים נוספים על עציוו לא‬
‫ח*ימה כחייב לו מאר עצמי אכל יגיען בזה הפסדשאתר אשר מארת לו יהיה לו מואר חיובי והמואר ההוא לא ידעמ ממנו מאומה א״כ החושבים שימצא לו ימעלף‬
‫חיאריס יביס ובילמנת אומס התוארי׳ הידועים בהס ״היה אמיג לא ידמו מאומה אכל הוא מתוץב להאמיןשהוא עיס אחד יש לו מיאריס נסכליס שאףשמחשוב לחייבם »‬
‫א׳יאיק מ‪:‬ס הדרחן כאלו המאריס היל ועיס אצלנו וא״כ אינס מחיכס וג^ם כן ישונו לשלילה ויבאו לכפירה ‪ :‬וכאלו הוציאן העיון כחיוב המוארים שאמרתשהאל ית'‬
‫רוא נישא אחי ינשאי עליו קצת נשואים י ואחרשאין דחומלו עס שום נמצא יחוי׳בשמאמרשהנושא ההוא איני ׳ גמל אלו הצושאיס ולא‪.‬אלן הנשואיס כאלו הנשואיס ‪:‬‬ ‫■‬
‫«־׳ב’’תכלימ ^ ‪ v p‬בזאת אמונת השמוף לא דבר אחר• ני השקות המשותפים לא ינשאו בהסכמה והם במכלית הריתוק ולק היה ענינו בידיעת השחות הקשומפיס לא ‪7‬בר‬
‫‪.,‬‬ ‫׳ ■‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫אחד עס‪,‬שהמחייב מוהשיש ביה סננה ג‪)7‬ל־ז כי כל נושא הוא בעל נשזא־סדיזיא‬
 ‫א פו די‬ ‫ר ^ & שון‬ ‫ש&טוב 'מורה נ^כיס‪.‬‬ ‫י קרגןעי^ן‬
‫יצייר ^!‪ t i v rrr‬שניסכגדרואם היא אתדכמצ׳אוי^ט ענץ המשא בלעיענין הנש‪ 1‬א עליו‬
‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫צזחדככי• ‪ (‘.i r c r a‬להתבאר בתתזשזהשרןד שמאיתעלה נמנע ההרככה אכל הלא פשוט בתכלית‬
‫■‪-‬׳■י ‪ ......‬״\ ח ר ר ‪5‬‬ ‫כהכרת והנושא והנשוא הם שניס כגדרוחגג‬ ‫י‪4‬צ? נז ע כמז ‪ ,‬העש;טלת* הנה כב־ היוכאר כי האלמריס בתארים יחלייכש־שלבל אלענין השלילה‬
‫' מצה לייי’’‬ ‫יתעלה נלשא ןנשלא כאשר חשבו יביא חל שיהיה היא‬ ‫ש>י»יר; עצם ה!‪ 7‬ב ולא ירעל בו דגר ליבלאל ׳‪ 1‬הכפירה כי יראוש ‪:‬שס יי;עלה הוא ילורכב וההרכבה שקר‬
‫ר‪,‬ממ^‬ ‫הוא המשין‪ .‬קצתו)יההלי‪/‬צ^י*‬ ‫‪,‬‬ ‫)תייג ‪ ,,‬עליו יתעלה * )אתר זה רנה הרב הילודה‬ ‫ז^מתתז ‪, .‬‬
‫היא א ״ י י ל ״ ס היא‬ ‫שכללת העדרי ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪.v‬׳‪1pr‬׳ ‪ !^p‬צחלתז‬
‫לבאר שהמשייב התלאדס לאל צא לכד הלא‬ ‫כ‪five' 10‬‬
‫רהלא‬
‫ורבם י‘ י‬ ‫י"^____‬ ‫_‬ ‫עצס אאל '*‬ ‫ית׳מקצר בד^צגתו או משחף ^או השיגו‬ ‫ממתכעהד‪^ 1‬׳לז‪:‬כ‪ .‬כופר בחשבו שיש לו תלאריס אבל הלא כופר תארים‬
‫«ז ?נאמי‬ ‫שיאמרשם איזד‬ ‫ייטע? גז ז‪4‬לת‪ 1‬שיוכחיש חציאלת הבורא וזהו עניין דק בהלוף מה ׳מהוא איל אומר הרחיק מציאות ה ש ם‬
‫‪ nT‬יו לעי‬ ‫יאמר ל* צס אחד‬ ‫ייחחר ‪ fips‬חזהכ' ״"‘ושלפי מאד לראשונה הניח כי כבר יגזצאו מאמונתו והוא לא ירגיש • וביאר יזך־‘‪ .‬כי ד־׳מק*^‪.‬‬
‫באדסויטתף מ הסוס יהיזיייי!׳ “ שיסיה‬ ‫צוי הוא י ע'‪ 1‬ז ‪13‬‬
‫'מצל ההלמזת מאר אכשיס עלשלשה פנים או■גלקצי בהשגת השם בהשגת אמחת רבר אחר הוא המשיג קצתוויסכ^‬
‫ענ'‪1‬‬ ‫דברי הרב‬
‫הענין המשותף ב‪ D‬ניהסע ‪^, f ^ ^ p‬רחולז‬ ‫גיכיהפ*‪J‬כ‪J‬כ»‪ J^t‬או חשתף כהשגתו אל השיגו בחלו(‪ -‬נלה שהוא קצתו כמי שישיג מעניין ה^^דם חיובי החיות ול«>‬
‫^לגל ‪ ,‬נחלזן! ‪ r n‬להתקצר כידיעה הוא המשיג קצתו * ■ הגל)‬
‫יי?ירמר סיים‬
‫בוה האדם הלא חי מלכי)ישכל האדם השלג )לא ישיג חיובי הדכר • והשם יתעלה אין רבוי באמתרת‬ ‫‪PC‬א הד'כ‪; 1‬‬
‫שאחי‬ ‫והשלג מפלתפ ס בלבניה‬ ‫צ!גל געגזניש '[‪ ire‬יסכלההנדל ל‪:‬משתן'‪.‬הלא אשר יצייר אמתתו מציאותו שיובן מטנו דבר ויו מני דבר ^>חר ״‪ -‬וכן‬
‫‪,‬־^ר ביל׳ז‬ ‫אתדיס כלב״י׳י‬ ‫^מג ענם אחד על מ‪ :‬שהלא עליו וחייב בארלתלת ‪ .‬המשתף לעניין אחר הוא אשר יצייר אמתת ע צ ם‬ ‫למזי גיניהש‬
‫קגנל והמראפ אז‬
‫הטבע געטן איז׳יי^־^^י‬ ‫והייבבאמתות ההו<ין ל ע צ ם‬ ‫הח‪ 1‬פ אשדנשל^ו ההלא לעצס אחר כאלו תאתרשהאדם ישטל אחר כעי מה‬
‫>‪ firmr>*Y^pcu‬מהאלה שהלא חי מדבר ליחשובשהב״ח גס כן‬
‫רד‪‘^,‬בחלוף יזהשהןת‪ ,‬הוא‪ ,‬שיפיג ק״‬ ‫אחר• אחר • ‪,‬ואלו התארים לפי דעת מי שיחשכם‬ ‫י ענן לזמר בהפשזע קצתתלכרכי ישת?׳ מהות אתדלמהלת‬
‫איג לידשישיג הדבר כחללף מהשהלאישיג' קצת עצם הי^ אבל עניני׳נוסעי' על העצם• וכן עוי א ^י באמת לקצתו שכלו׳ קניני; לזה עיון דק ‪:‬‬
‫י'י‬ ‫ישיג הדבר כהלוף מה שהו׳אי אפשר בהכרח מבלתי ר״ל לבארש מאמיני‬ ‫הדבר דשיג ממנן שהלח הפן מה שהוא המשל‬
‫כמל מ א מי‬ ‫קצתי‪ .‬דמיי גלנר בוהמי שהלא חללה לפעט על היותלק שהלא מר‪ ,‬שישיג ממנו דבר אחד במה שהו’ • אמנם מישיצייר‬
‫*צורתו• ר״ל‬ ‫״־’’י‬ ‫ת? גהע ״תתלעיס' כבר השיג ממנו האיכות הואיל להשיג ממנו שהטעם כמות איגי אומר שהוא צייר הרבי‬
‫;!^‪,‬״‪ .‬הכיל ף‪:‬יה ננל‪:‬‬ ‫כ־׳ל' ' קצתו על מה שהוא עליז והשיג מתנו שהוא הר מה שהוא אבל אומר סבל מציאות ה ט ע ם ולא ירע ‪.‬‬ ‫»־יג‬
‫לא נין" ’ ” " ״ ״ ע ‪ - .‬י ‪ 1 ,‬ןנק‪0‬״י■’*‬ ‫כחלוף מה שהוא עליו אכל ולר שיחשוב‬
‫בללהלתחיעסצורההפיצייתכל‬
‫י ׳ ’ ׳ שהטעם הלא כנללת לכל׳ שכל מציאות הנועם זד! השם על מה הוא נופל וזה עיון לק מאד והבינהו ר‬
‫ק* ז חתכת זני ?‬
‫’י‬ ‫הפילביזויזלעזייה‬ ‫ואחר ולפי זה הביאו׳תדעכי המקצר בהשגת ה<יוה והרחוק‬ ‫חתדתיש ‪ ert‬ולא ידע זה השם על מה מ פ ל ; "‬
‫יי ? ^ ין הייז‬ ‫השיגקציגי ל״י‬ ‫ייתתלכיכ ״?ד שהתבאר זה צרי־ שתדע שהמחייב התלאדים' מידיעתו הוא אשר לא תתבאר לו שלילות עניין מן‬
‫‪0‬ב‪ . / > 1‬ל כי ה י ז ^ י ל י ־ י^ ' ' ' ‪ a‬רשיגז‬ ‫יזלז ‪f‬כ הירגת צאליתעל׳ אינו מקצר כהשגתו אחר ט העניינים אשר התבאר לזולתו שלילתם ממנו‪ r‬איב‪,‬‬ ‫עצחש ‪.‬‬
‫י‪.‬קולז ‪ .‬חדי‪1‬‬
‫חצין‬ ‫‪ rt‬נט ש בחל קה‪.‬שלישית‬ ‫ס אנ ע ‪:.‬ז >ע׳ע»ע התקצר בהשגת אמתות דבר אחד הלא משיג כל מי שמעטשלילותיו הוא יותר מקצר ההשגה כמו•‬
‫נ'‬ ‫ייב־ ״‬ ‫על יילי?‬ ‫‪ ]r-ir.'inj‬הזזב קצתידשנלקצ;וכיהשס אץרכוי באמתת שבארנו בראש זה הפרק• אמנם אשר יחייב לו תאר‬
‫‪ ,‬היוי^ו‬ ‫•‬ ‫לידע ר‪.‬טנ הי‪ :‬שרצס‬ ‫ן«‪ ;1‬לו' מניאיתו ש־לשנל ממנו דברדיבן ממנו דבר‬
‫^ח‪1‬יו‬ ‫כבר היה מיסג־ אללי‬
‫שנפל‬ ‫עצמי לא ידע דבר רק השפלבד כי הדבר אשר ידמה‬ ‫הכי ה נהת ז^זמר והמשתף כידיעהיהוא מה שיצייר אמתת‬
‫חי ד‪,‬ס כן לוין זה מקנר בהפגס’•יא >‪11,‬ש‪6‬‬ ‫‪ ,‬אחי על מה ט<)א עליו לחייב באמיתותההוא' עליו זה השם הוא עניין בלתי נמצא אבל בדוי שקר‬ ‫עלידיכ׳ז;!‬
‫זזנועלהזכנשהי^ז‬
‫עזגי^‬ ‫מנןציאותל יתע׳ןכו׳*וכן‬ ‫הויז לעצס אתר לצל התואריס על דעת מי שי^כס וכן^ו הפיל זה השם על עניין נעדר שאינו במציאות‬ ‫ז!־־‪.‬‬ ‫‪<;c j‬‬
‫אחדזנס מירכב ר״ל שס‬ ‫המכי‪37 3‬ד גיזלזן< איכס עצם האל אכל עניינים נלשפיס"על דבר שיהוא כן • והמשלם• שארם שמע בשם הפיל•‬
‫נפלאהושסמורכבסלסלאל'ר'*‪.‬ליי•’ ‪s ' ' ,‬‬ ‫כ‪£‬י העצם אם כן אינו מהמשתתף לגס אינל ממה וידע שהוא בעל היי׳• ובקש לדעת צורתו ואמתתוי‬ ‫מה‪fiK'C 1‬י‪ £‬ל‪1‬‬
‫שאין‬ ‫כת תאמיני העארים‬ ‫קצען■‬ ‫ישיג‬ ‫כבר‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫‘‬
‫כת‪-‬ין‬ ‫הדבר‬ ‫שישיג‬ ‫ידיעה נחתצת‬
‫ואמר לו הטועה או המטעה הוא ביגל היים ! בעל רגל‬ ‫מה שהולז וזה שהזין‬
‫בעמקיהים‪-‬גשםו בהיר•‪ .‬פרק שא > ( ־ ז ^ ! צ ר ה ה ו”׳"‬ ‫י‬ ‫י ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כתו‬ ‫עליו‬ ‫שהלא‬ ‫תה‬ ‫כקלוןי‬ ‫שיציירהו‬ ‫אלא‬ ‫מתכת‪:‬‬
‫• ש‪1‬ם ?גנז‬ ‫‪.‬‬ ‫ויג‪',‬שכנפי'‪.‬עומר‬ ‫אהת •‬ ‫^ ‪r, ,‬‬ ‫יהזכרשנין \ןיזרך שאמרנו כמשיג שיטג ש ‪.‬‬
‫נאמרת עליו אלא עצ עצמו ית ^׳־' ’׳■'‪',‬ך^ל^י‬ ‫‪ m), ,:,Jp‬ולא פני’ רחביי כפניהאדס וצורתו ותמונתו י וידבר‬ ‫ר^עעל מנל‬
‫‪5‬דזני בתירת הנין מעניו האינות ושהלשלו התפעל‬
‫נפרשת‬ ‫‪4‬יני אומר‪ ,‬המפורש ^ייל^ ” ״יי"‘‬ ‫כאדס‪-‬ופעסיעוף באויר ופעם■ישוט כדג‪-‬ו^‬
‫׳ ‪ I‬עצאו‬ ‫כיזהציירהפיל בחלוף מה שהוא ולא שהוא מקצר‪ ' ,‬שזאת ההוראה הנאמרת י על'י‬
‫ונבדלת מנלהנמצחו׳להשנישמ׳יזיי חי׳לני‬ ‫בהשגת הפיל • איל אומר שזה הדבר אשר ידמדהו‪.‬‬ ‫ונין‬
‫בזה’ התאר כרוי שקר ואין בימצייאות דבר שהוא כ ך ית׳כביאורויני■ מלת מפורש מ^'^’ ‪ - ,‬ךגו^ן‬ ‫זומדך ‪ 0C‬ו;שת ולכן מי ש־׳^כ לו יתעל? תוארים הלא מצחין‬
‫»אתהכחי‪.‬כהושתי אצן הנ^’ ג’^?׳'‪#,.-‬יני‪4‬‬ ‫^!נרס ‪ r13c‬הדור מציאותו וז‪ :‬ענין דק מאד‪1‬ה‪*:‬נהו • ולפי זה'‬
‫• ‪ ,‬רה ‪h‬‬ ‫צ^וחרי*הדצון הביאור תדיג כי הרלקצר בהשגת הלו‪ :‬להיחלק אבלזהדברנעדרקרןי״ג לו שמדבר נמצאכעזניה ‪ .‬הרב כמאמרו יורה על‬ ‫ונצצו' ל^כיייהיי׳יו‬
‫!נצצי׳‬
‫השנית זכאמרו אין השתתפ‪ 1‬ת כס ^'*ונלל‘^‬ ‫הדמיונורת‪.‬‬ ‫הצורות‬ ‫טן‬ ‫בזה‬ ‫וביוצא‬ ‫אדם‬ ‫וסום‬ ‫נפלאה‬ ‫ללגלנל הוא אשי לא תתבאר לו שלילת עני; נזן‬ ‫יי'‘‬
‫^‬
‫ס^’”"' '‪cTL‬שי‬ ‫שבזהס^‬
‫הגהיכה הראשונה •‪ ,‬שבזה‬ ‫העניינ־ס אשד יתבאר לזולתו שלילתם מיונו אש־ר הושם להם זה השם נק הנטצ*אות אם שם אהד‬
‫תחיא‬ ‫ה‬ ‫אושיש מ*רככ • וכן העניין הנה ב׳‪-‬טוה וזה כי השכם' י לאתריס • ר״לשמלתאדט‬ ‫<׳דמי ה־‪.‬נר;הנד א ס קי ד שנלמעטשלילותיוהלא יותי־יזקנר‬
‫<!דו‪:‬י׳ שציההויו ההשגה כילו שביארנו כראש ז־הפ״ק אמנם • ישתבהשטו וזוא נמצא בא ה^^ופת עדמצואירתו_ • עניינים האחד הדור והלא חלע א^יא^ ‪5‬לל)י*‬
‫והכני שע‪:‬שב‬ ‫על הדור בלי ספק‬ ‫^■^׳ז ^ייי י ” יי ‪ /‬אשר חייב לו תלאד לו י‪ 7‬ע דבר רק השם לבד‬
‫לאמי‬ ‫הלא שרד׳ מהוייב שמתחייב מהיי וב המצייאו' הפשיטלת ‪,‬‬ ‫בתודנר כייהדכר אשרידמהשנ‪5‬ל עליו זה השם‬ ‫זנצלות‬
‫ה)יי‪,‬י‪ £‬י‪/‬לזני ה^רז‬
‫־‪.‬ווירלה'‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫זוזד תנין כלתי נמצא אבל בדוי ושקר לכו' י לזה כי הגגזודה כמו שאבאר •‪ .‬א מנ ם היות העצ‪-‬םהזזו^‪, 2‬‬ ‫‪ (*.irii‬היה ל;דזן‬
‫ריו‬ ‫ז^כירו נלשון רבי' השם ישתבח שילו הלא כיוצא כא המופת על הפשוט המחוייב המציאו׳ כמו שנאמ׳כעלתארים ועניינים אחרים ישיוצהו‬
‫‪ rira‬הדור לתיות מציאותו ושהוא נזחוייכהמציאלת ושהוא כשלט נמצא ב׳טום פנים כמו‪.‬שהתבאר במופת • וכשנאמר שזה ה ע צ ם‬
‫הליידו! בלשון דני‪£‬‬
‫׳ ? ‪W‬‬ ‫‪ vein p i‬לשון כתכלית הפשיטות אמינש כשיאילר האדם משלהוא עצם בוענייני’רכים יתואר בהם ככר שמנו זה השם על‬
‫הת»זש בשתות ‪ 1r3‬שדנצסההוא הפשוט המתדיב המציאות הוא‬
‫ו>^ר‬ ‫כמה יש מן הסכנה בחיוב התארים • ואשר צריך שיאמן‬
‫*!דזניז^זו בעליו בעלתואטם ועניינים אחרים י‪.‬ויגוהו יהיה‬
‫כולו התורה או ככפר הנביאים שהם כלכבזי^רדישיר שלמותו יתעלד “׳ לא לדבר אחר‪« ,‬׳ ■‬ ‫"סהוש לשון רניש אותו הדבר כלתי נמצא בשום פכי׳‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫י ‪ • . .‬פעולות באוות מאתו כמו שבארנו ג ^‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫>י’‪.‬ו ידיו דשיניו שהתבאר ב^זופת וכשיאללד האדם בזה העצם'‬
‫ושריוועכדיוזתתר‬
‫ושכרתי דותרצרינז הנקרא א‪!'.‬ה עד׳מ הוא עצם בו עניינים‬
‫■‬
‫‪ ..‬י‬ ‫‪ , ■ .‬פרק •אחד וששים‬ ‫‪, :,‬‬ ‫זיד ^■‪.‬דזניש קשה רטס יתואר פהסהשם כבר שיוהו זה השם על‬
‫שהרו׳ה בו יודון ‪ 'fi‬העדרהגיז־ל• אם גן השתכל כללה סננה יש‬
‫‪;,‬ן‪(3 -‬ך‪ ,‬שא‪,‬ן‬ ‫ר ל ׳‪n®1i‬׳‪ 1‬יתעלה הנמצאים נספרים כולם נגזויס מן‬
‫והעד קשה זהות בחיובהתלאריס לו‪-‬יתעלה ולכןייז' אמרי‬
‫מ אלא ע־ס אהד והיא יו’ דה'אוא'וה'א שהואשםטיוחדלויתעליז '‪ ,‬י ר י •‬ ‫לשון הד!ר עס לשכלן כעיפל וזהו •אשל* נאמר על אדור‬
‫‪m‬‬ ‫>נוי לרבי׳‬
‫מ־משיל בזז פרי‬
‫<‪1‬שת לונרה שהי׳ש‬
‫יקריזת בזה השש‬
‫והולו שלזה השובת‬
‫לה חי‪1‬ת שנולדה‬
‫‪ , W11‬׳״״‪/‬נ‪-‬ן*‪-‬׳‪ I‬יץ‪-‬״ ן‬ ‫כקפרשגק וי^טרן ש!’«׳׳‪. 1u‬‬ ‫ו^וס שש שררה‬
‫וכבוד וכללית ששרי‬
‫אברם שבזה הדור ובללות י^אהדיס • וכבר נאמר למלאך אדני אל נא תעבור •‬ ‫מאתו כתו סביארנל ‪.‬‬ ‫*ושח'שרי עצי כמו‬
‫‪ j‬ביארתי לך זה באדני לבד המכונה בו להיותו המיוחד שבשמו׳ המפורסמים‬ ‫פ א כל שמלתיו יתעלה הנמצאים‬ ‫שמשחישז‬ ‫_‪5‬ו‪7‬ו*‬
‫נגזרים‬ ‫<!ד‪: 1‬י שלי וכן‬
‫‪ V‬ת חו ת ר ^' ^‬ ‫‪/‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫״‬ ‫כספרי הנטא־ס כל ש כעורים‬ ‫י י ^־׳^׳‬ ‫»ןחש‪ 1;5‬גלשוטנו‬
‫‪ *1‬׳ דשיטות‬ ‫^לן הפעוטות • למה שהרב הילוד? שלק התואייס מהשם יתעלה ואילד כי הילאמין בהס הוא כלתי ילאמץ בשס יתעלה ולמה שבא בשכרי הנביאי ני‬ ‫>יי מ לל ב׳ בלשון‬
‫‪Ji.t‬‬
‫‪ jir r,-.‬ה?■ ‪•e‬‬ ‫שעצמו ‪L‬־\ ‪I‬‬
‫לנמז ‪-----‬‬
‫כלס שמות גגזריס״״•״׳‬
‫ממנו והס כנס‬
‫היבאיס חקרו‬
‫הפעולות ‪ij rj.n‬‬ ‫נקראו על שם‬
‫)ע>‪&.‬ם קע’‪,‬ב);‪1.‬גב‬ ‫כלםב;״ י‪1‬‬
‫לבאר כי ‪uj .‬‬
‫הרב ‪/‬‬‫־׳‪-‬״׳‪-‬בת‪V‬׳ ‪-‬‬
‫אזזד יומנו‬
‫עלענין •■■‬
‫‪,‬‬ ‫יומנו‪.‬מורה‬ ‫וכל אתי‬
‫‪,‬־־ ‪,‬׳־־‪■/‬‬ ‫״־־‬ ‫כבוד עם היזיי‬
‫ויהוראס‬ ‫‪' ’f!,‬‬ ‫והלא מ^שון פי‬
‫׳‬ ‫׳‬
‫מבוארת;‬ ‫עצמו____‬
‫הלראה‬ ‫_‬ ‫שםהמפלרש‪.‬ירצהאחדמלענייניס‪ 1‬שהלא ‪/‬‬
‫יורה על‬ ‫^ ^ ‪___ ___ / _____ J‬‬ ‫כאמרו___‬
‫________________‬ ‫שס ץיוזמ!‪.■•.‬‬
‫המפורש אשר הרנין בו‬ ‫אחד להוא ‪nr.‬‬
‫שם ‪*rriA‬‬
‫אץ ל‪ A‬אלא ‪r\r.‬‬
‫^יו‬ ‫ולומר גלזון רטס‬
‫ס' ־‬
‫יבזילהל משאר הנמצאים אשר אין השתתכו׳ ט והו >;השאמרו המפרטס • והנראה לי כזה כי שס המפורש ענינו שה>א יורה על עצמל הוראה מנלאיע ^ ^וומר?ו נ'‬ ‫זזות‬
‫רד לא‬ ‫יובלארת שילדה •יעל•) ש‪:‬שס יתעלה אין לו שתוף עס שלם נילצא י לא שזה השס יהיה מבאר ענילו ני זה נמנע אנל שהלא יבאר עצמו כשלילה‬
‫^'^דרריס באין‬ ‫שס י׳ייןד הי׳׳א לת״ל היי׳א יורה על הילתל מחלייב המציאל׳»זלר‪:‬על אהי‪ :‬אשר אהיה א‪-‬שר מציאותו לא ילדבר אחר אלא מעצמו אס כז‬
‫אמלל ילי!‬ ‫ללא גשם ולא חומד ולא נלרה ולא שיהיה מציאותו זולת מהותו ולא שיהיה לו תואר והצטרפלת ולא שיהיה שניה ולא שיהיו לו תואריס)לא שיהיה‬
‫ממנלזהל השם הנכבד המורה על אלו העניינים כמל שביארתי כמאמר ילילחד לילדה על שאינו עצשכשארהעצקיס חרה עלשאיןלו למלתלאי! ^’ ^’!” ?יוררעליי־יז‬
‫;‬
‫*י'אחד '‬ ‫’” י "‬ ‫הלנריש באים מ^לנל אס ‪ p‬טייע ת זה השס יבלל החס משאר הטגצאיש‬
 ‫‘‪-‬־‪, ’ . f‬‬

‫‪t‬‬
‫קרקאש‬ ‫לג‬ ‫שם טוב‬ ‫מודה נבוכים חלק ראשון‬ ‫א^ודי‬
‫אחד אין השתתפות כינו יתעלה וכין זולתו וכל יזקו׳ שמזכיר הרב זה השם יאמר‬ ‫יאמר אדני ש‪:‬‬
‫והזז( מלתי יות®‬
‫וזיו״פ‬ ‫סלוטזיס‬ ‫מ *שר לא ישתתף עמו אחר ולכי נקרא זה שלוי שמי המיוחד לי אמנם שאר השמות‬
‫עמי‬ ‫וכן ידבר‬ ‫הס שחות נגזרים * ודע כי כ׳ שמות כלבד כלשוננו הקדוש הס מיוחדים לו ית׳‬
‫גדנורים הרבה‬ ‫והקגד?' נסחל על שניהם כמו שק^הרכ בספרו הנכבד תדע כהלכות ע״ז והסשס‬
‫םמשמטס^ לפי? ■‬
‫דנים • הוזז מור•‬ ‫‪ ^ ^ .‬ל ה ״ א וא״וה״אושסא״לף ד״לתנ״וןיו״ד‬ ‫השנןמ‪ 7‬כוללים עצמו ’‪P‬׳ לשאר‬
‫מל טנין וטל נוש^ז‬ ‫וביאר הרב כי זה השם שהזיז שס יי׳ אף שהוא‬ ‫'•‬ ‫»‬ ‫ן‬ ‫הנמצאותשככר יאמר לו יתעלה אלהי׳)צדית‬
‫לזז בזזר זויתי‬ ‫ואם‪....‬‬
‫זה‬ ‫‪..........‬‬
‫מן אדנות‬‫‪.......‬‬ ‫‪.....‬‬
‫נגזר‬ ‫לבד‪........‬‬
‫הואשם‬ ‫״‬
‫שם יי׳ ‪..‬‬ ‫ייהתרל״לתו ־‪ !1‬השמות והס נגזרים מהמ^ל' לויתעלה • אמנם שאר שמותיוכדיין ושדי ת ה ק‬
‫התחבר נו העניו‬ ‫ית׳זין כי צדיק נגזר מצדקה ירחום מרחת'‪,‬׳ וחנון ורחום ואלהים כלם הם מבוארי הכללות והגזרה ‪ .‬בזה השס שהוא מיוחד לו כל שקכ^אר השמות‬
‫ההוזז • הרצון נזה■‬
‫קזזמר מי‬ ‫כזזלו‬ ‫יןךע לן • והנה אדני נגזר מן אדנות ואס זה השם הנא‬ ‫יכן זולתם♦ ענין חיוב המציאו׳ • ר״ל שאפשר אך השם שאותיותיו ל ד ה״א וא״ו ה״א‬
‫'נגזר שאר השמות הנמצאים בספרי׳כלסנגזרי'‬
‫ביש נכזזן שני‬ ‫׳‬‫—‬ ‫‪...........‬‬ ‫“‬‫י‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..........‬‬
‫מן הפעול)׳‪ :‬כדיין וצדיק ורחום ואלהיס כלם ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫ואיןפפקשז^';‬ ‫״רה ידועה ולא ישתתף מזולתו •‬
‫דברים נושזזהתיו׳ ‘‬
‫והקיו' ו ל אגי ^ ^‬ ‫הם מבוארי הכללו׳ והגזרה ״ רוצה לומ׳ששאר י‬ ‫אל^‪-‬יו‬ ‫שידעת‬ ‫כמו‬ ‫נמי השם העצום אשר לא ידובר בו‬ ‫‘‬
‫^ותו הנושא מי׳ י‬ ‫שסנגזרכח‪ ,‬במקדש וכהני השם המקודשים לבד בברכת כהנים‬ ‫י*״י‘ זי*ייי ייהיה ומהוה‪.‬־ כי הוא‬
‫השמות כוללים עצמו ושאר כנמצאות ט ככר‬ ‫מוויה ״לעני! ונו׳ ר״לשכל‬
‫•‬ ‫הזא'•‬ ‫׳‬
‫וקרנו‪, ,‬‬ ‫•‬
‫יאמר לו יתעלה אלהיס צדיק ויאתר לזולתו‬ ‫חורס על סכי הענייניס וכהן גדול ביום הצום יורה על עניין אחד אין‬ ‫קנון לנד'>ן‬
‫אלו השמו׳ והם נגזרי' מהמשל הראשון ט צדיק ‪,‬‬ ‫האחד הרחמנות והוא התאר והשני נושא השתתפות בינו יתעלה ובין זולתו בעניין ה הו א •‬
‫נגזר מצדק ורחום חרממנותואל״יס מאלהות ‪:‬‬ ‫הת זואר אף על פי שלא ביאר’ ואפשר שיורה כפי הלשוןאשר אין אתנו היוסממנה‬
‫אמנם הדכר אשר יהגוחו חי״וד ה״א ו״או ה״א‬ ‫ני^א יימא אשרהתחב׳ בו התא׳ יוה הוא)אס‬
‫לא ידע לו גזרה ידועה ולא ישתתף בו זולתו‬
‫חיוב‬ ‫א ל א דבר מועט וכפי מה שיקרא גייב עניין‬
‫‘יי׳־יאזמריסשגזותנגןרי׳ בויתעל׳היה מורה‬
‫כי זאת ההוראה אשר יורה הענין היזיובי קשה‬ ‫והשמירהמלקרא‬ ‫השם‬ ‫זה‬ ‫גדולת‬ ‫דבר‬ ‫סוף‬ ‫המציאו׳•‬
‫^יא יתתלה נושא התאר ויהיה נזורנכ‬
‫או נמנע וזה אמרו ג"כ וכ״ג ביום הצום יורה‬ ‫שם אותולהלחו מורהע ‪ S‬עצמו יתעלה מאשר ל א‬ ‫וזה שקר ; ולזה היה כןעס ♦ ר״ל מצד שכל‬
‫עלעניןאחד אין השתתפות בינו ובין מה‬ ‫ננזר מודה על עצם כעל תארים מפני!ה היה ישתתף אחרמן הברואים בהוראה ההיא כמו‬
‫שזולתו ‪ :‬ואחרו ואפשר שיורה כפי הלשין אשר‬ ‫גזעם ר׳חנינ׳זאמכסכ׳שתכחןעצמו נקיירוצה שאמרו עליו זכרוני לברכה שמי המיוחד לי״ אמנם‬
‫אין אתנו היוסממנו אלא דבר מועט וכפי מה‬ ‫כימ׳וזהו הנדנה כאמח קודם שנברא העולם שאר השמות הם כולם מורים על תארים ל א על‬
‫שיקרא עגין חיוב הנזציאות• דע כי'שם יי׳יורה‬
‫עלשהו׳ היה והווה ויהיה כי י״וד ס״א וא״ו ה״א‬
‫והכן זה ג זאת השאלה • ר״ל מה הביא האנשים עצם לבד רק על עצם בעל תארים מפני שהם נגזרים‬
‫מורה על הכמת וכפי מה שיקרא שהוא כפי‬ ‫לחשוב‬ ‫עוד‪ • :‬ר״ל ולזה יביאו לחשוב הרבוי רוצה לומר יביאו‬ ‫להאמין ענין השמות והקתיעין‬
‫פרק ס״ב ויהיה בו סוד אלהי‬
‫מציאות הא\יס ושיש עצס ועניין נוסף על העצם ' נקודו י ו ^ ל ענין חיוב המציאות • והרצ‪ 1‬ן מ‬ ‫שיולת הלמוד שהיו מלמדים‬
‫שחציאוי^עצמו ומציאות כל הכמצאי' הוא‬ ‫כי כן היא הוראת כל שם נגזר כי הוא מורה על עניין‬ ‫אותו אין היה נקרא היו מלמדין בו עוד ענין‬
‫הסבה להם והוא המהוה אזתס זהבן זה ‪ :‬סוף‬ ‫אצהי נכבד מתדחלו שני שמות אושלשה ■ ועל נושא לא באר אוחו התחבר בו העניין ההוא ״‬
‫דבר גאלת זה השם■ והשחיר׳ מלקרוא אותו‬ ‫וכאשר התבאר במופת כי השם יתעלה אינו נושא‬ ‫התחשבה‬ ‫ונראה לי על דרך‬
‫להיותו' מורה על עצחו מחשר לא ישתתף אחל‬
‫חהברואי׳כי נחו שאמרנו החיו׳ ניזנע וגדולת‬ ‫הם‬ ‫הנגזרים‬ ‫שהשמות‬ ‫ידענו‬ ‫עניינים‬ ‫בו‬ ‫התחברות‬ ‫•‬ ‫י‬
‫ז‪ :‬השם יורה על עכייניסרכיס בסתרי המציאה‬ ‫לפי יהם הפעל אליו או לפי ההישרה לשלמותו • ולזה היה כועס רבי הגינא מאמרו הגדו^‬
‫ולכן ראוי לגדלו ולכשמר מלקרוא אותו ‪J‬‬ ‫הגכור והנורא לולי שניההכרחים אשרזבר ובפרק לט מי י( להיות אלו מביאים לחשוב‬
‫תארים עצמיים ר׳יל שהם שלמיות נמצאי׳בו• וכאשר רבו אלו השמות הנגזריסמן הפעולו'■ י אמנם שאר השחו׳ כלס מורים על תנאדיסלא‬
‫על עצם לבד רק על עצם כעל תוארים מפני‬ ‫לשם‪,‬יתעלה הביאו קצת בני אדם לחשוב שיש לו תארי'רבים במספר הפעולות אשר‬
‫שהס נגזרי׳ • וככר ידעת כי כל שס נגזר הוא‬
‫חקרה • ולזה יביאו לחשובשיש לשם יזציאו'‬
‫נגזרו מהם ולזה יער בהגיע לבני ארם השגה שתסיר מהם זה הספק ואמר ביום ההוא יהיה‬
‫תוחרי׳ • ויבא זה אל רכוי כשיש שס עצסוענין‬ ‫יי' אחד ושמו אחד ־ דיל שכמו שהוא אחר ‪ p‬יקרא או בשם אהד לבר והוא המורה ע ‪S‬‬
‫נוסף על העצם• ואחר שהתבאר כמופתשהוא‬ ‫העצם לבד ולא שהוא נגזר • ובפרקי רבי אליעזר אמר עד שלא נברא העולם הלה הקדוש‬
‫אינו מורכב תחוייבשהשמו׳ הנגזרים הנקראי'‬ ‫כרוך הוא‪1‬שמו בלבד • הסתכל איך גלה שאלו השמות הנגזרים כלם נתחדשו אחר הדוש‬
‫כסכריהנכיאיס הס לפי יחס הפועל אליו א‪1‬‬ ‫העולם וזה אמת שהם כולם שמות הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעולם • אמנם כשתבחן‬
‫לפי הישרה לשלמותו שהשסנגזר הוא שסמקרי‬
‫עצמו נקי מיוחד טופשיט מכל פעל לא יהיה לו שם נגזר בשום פנים אבלשסאהדטיוהד‬
‫ויביא לחשוב שהשם הוא נושא וכעל מקרים ‪:‬‬
‫ולזה היה כועס רכיחנינאעלתלמיה שהיה‬ ‫הוזא‬ ‫להורות ער עצמו • ואין אצלנו שם בלחי נגזר אלא זה והוא יו״ד ה״א וא״ו ה׳׳א אשר‬
‫מרכה בתואדיס לחה שאלו התוארים מביאים‬ ‫שס הטפיוש גמור • לא תדןשוב זורת זה ולא יעלד! במחשבתך שגעוןכותכי הקמיעות ומה‬
‫לחשוב שיש לו יתעלה תואדים עצמיים שהם‬ ‫שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים ומשמות הברום לא יירו על עניין בשום‬
‫שלחיות נמצאים בו וכאשר רבו אלו השחות‬ ‫פנים ויקראו אותן שמות ויחשבו עזהם צריכליקדושה וטהרה ושהם יעשו נפלאות כל אלה‬
‫‪::‬גזרים חן הפעולות הביאו לקצת בני אד©‬ ‫^‬ ‫הדברי' לא יאות לארם שלס לשמעם כל שכן שיאמינם • ואינו נקרא שם המפורש כל ‪S‬‬
‫י לחשובשיש לו תואריס רכים כמספר הפעולות‬
‫ה שהיה זה קשה אנל המעיינים לידע‬ ‫לחר‬ ‫ולנה‬ ‫זולת זה השם בן ארבע אותיו׳הנבתב אשר לא יקרא כפי אותיותיו ובפירוש‬
‫הוא אחל אףשיש לו שחות רכים יעד‬ ‫כה תברכו את כני ישראל • כה בלשון הזהכה בשם המפורש ושם נאמי במקדש ככחבגי‪ • .‬שהשם ה‬
‫הנביא כהגיע לאנשים השגה שהיא הישועה‬ ‫'‬ ‫וכמדינה ככינויו • ובתלמוד נא מר כה כשם המפורש אתה אומר בשם המפורש או אינו‬
‫האחתית שתסיר מזה הספת ואמר ביום‬ ‫אלא ככינויו תלמיד לומר ושמו את שמי שמי המיוהד לי • הנה כבר התבאר לך כי שכם‬
‫ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד ד״ל שכמו שהוא‬ ‫המפורש הוא זה שם בן ארבע אותיות ושהוא לבדו הוא המורה על העצם מבלתי שתוף‬
‫אחד כן יקרא בשם אחד לכדו והוא המורה על‬
‫עצמו לבד לא שהיא נגזר ואחרשהביא הראיה‬
‫האנשיכם‬ ‫עניין אהר ולזה אמרו עליו שמי המיוחד לי • ואני אבאר לך הדבר אשר הביא‬
‫מהנכיאיס שהשם יש לו שס אחד לכדו הביא‬ ‫לךמסתורהעד‬ ‫למר! שיאמינוהו מעניין השמות • ואבאר לך עקר זאת השאלה ואגלה‬
‫ראיה מרבותינו ט אמרו בפרקי רבי אליעזר‬ ‫זה‪.‬־‬ ‫אחר‬ ‫שלא ישאר לך בה ספק אלא אם תרצה להטעות את עצמך בפרק‬
‫הגדול עד שלא נברא העולם היה הקדוש בחך‬
‫הוא ושמו כלבד הסתכל איך גלהשאלו השמו׳‬
‫הנגזרי׳ כלס נתחדשו אחרחדוש העולם ‪-‬‬
‫פרק שנים וששים‬
‫וביאר מה הרצון כ‪1‬ה ואמר וזה אמת שהסכלס‬ ‫בברכת כהנים ובה שם יי׳ככתבו אשר הוא שם המפורש ולא היה נודע אל כל‬
‫שמות הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעול©‬ ‫^ י *י׳י אדם איך יהיה הדב^ר בו ובאי זה חנועדו יניע כל אות מאותיותיו או אכם ידגש‬
‫והס עלולים מחנו והס מחודשים מזה הצד‬ ‫קצת אותיותיו אם היתה אות מקבלת רגשות • אבל^אנעוי׳ההכמה היו מוסרים אותו זה לזה‬
‫אמנם כשתכחן עצתו נקי מיוחד מופשט מכל‬ ‫דל תאר הדבור בו ולא היו מלמדים אותו לאדןפ ^לא לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע• ואני‬
‫‪.‬פעל ובוא הנרצה באמרי עדשלא נברא העול'‬
‫לא היכלו שם נגזר כשום פנים אכל שם אחד‬ ‫סובר שזה שאמדו שם בן ארבע אותי‪,‬ות‪-‬חכמי'מוםרים אותו לבניהם ולתלמידידפעם אחת‬
‫להורות על עצמו הנה כשיגיעו לכניאד©‬ ‫■‬ ‫אלא‬ ‫בשבוע אין זה איך יהיה הדבור בו לבד‬
‫ההשגה אשר היא הישועה האמייגייג והוא׳‬ ‫‪,‬‬
‫לשער עצחו נקי מכל פועל יהיה יי׳ אחל ושמו אחד • הרי יתבאר שכל השחות הנמצאים כדברי הנביאים הס לפי יחס הפעולה או לפי ההישרה לשלמותו ואין לו אלא ש©‬
‫אחד יזרה על עצחו אין אצלנו סם כלתי נגזר אלא אחד והוא יו״ד ל׳א וא״ו ה״א שהוא השם המפורש גמור • ואחר שסלק הרב טעות החושכיסשיש לשם יתעלה תואריס מצד‬
‫השמות הנקראים כספרי הנביאים רצה לסלקשכוש וטעות החכיאיס לחשובשיש לו שתות מצד כותבי הקמיעות ; וזה אמרו לא יעלה במחשבתך שגעזן כותבי הקתיעוין‪.‬‬
‫על דבר מה ‪.‬חוץ לנפש אגל אלו אשר עשו*‬ ‫חורים ‪.‬‬ ‫כלל השמות הס ‪. .‬‬‫כי ‪.‬‬
‫והרצון בו ‪.‬‬
‫פנים • ‪,‬‬
‫חכיוס לא יורו‪ .‬על‪, ,‬ענין■כשום ‪,‬‬
‫המשוני׳ ‪,‬משמות ‪. .‬‬
‫‪1‬‬ ‫תמצאהו כספריהס‬
‫‪.‬‬ ‫או‬
‫שתשמעהו ‪.‬‬ ‫ימה ^‬

‫'י ^ א יא״ז ה״א ושהוא לנדו הוא המור' על העצם כלי שתוף ענין אשר ולכן אמרו עליו זהשחי המיוחד ויש כמסכת שביו אם יוצאים כקמיע אס לא ונאמר שס שיוצאי©‬
‫כקמיע מומרה לבטל ז‪ :‬השמש רצה הרכלהאיז ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫»‬ ‫‪.‬‬
‫׳ פרק ‪ D‬כ צוכו בבינת כהניס בשס כנתכו אשר היא שם המפורש ולא היה נודע אל כל אדם איך יהיה הדבור כו ובאי וה תנועה יניע כל אות מאותיותיו וכל' אכל היו‬
‫^ אנשי החכמה תוסריס זה לזה ר״ל תאר הדבור ולא היו מלמדים אותו לאדם אלא לתלמיד הגון פעס אחד בשבוע‪ :‬ואמ' הרב ני זה מה שאמת שם ‪ p‬ארבע‬
‫‘‬ ‫■ככל‬ ‫חמיו'חכיןי׳מוםרי׳ אותו להנייסולתלמידינס פעם אחר בשבוע♦ אין הדנון כזה אין ידובר בו ט היה מספיק מה פע^אחד ׳‬
‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א‬ ‫ט‬
 ‫‪-‬‬

‫'או^ודי‬ ‫שרה נבוכים חלק ראשון‪.‬‬ ‫גךלןא ^‬

‫״ד?״ עני! מ®" ’‬ ‫המחסבה סוה הסם נ; י*ב אומי‪1‬מהיה מהריבהמציאז®‬ ‫בגלהשנים אבלהיו‪#‬למדי©העניןאשר כע^דו ייוחד זההשס ויהיה בו סודאלהי י‬ ‫י ז י ג י ל ^ מז ת צי‪ 1‬ל‬
‫“■ ‪1, .‬ר)!חל ר‪1‬אנ‪6‬יס*‬ ‫שיהיה ן‪1‬למ}}ד‪s‬אל י)‪ 7‬ע ׳‪ .‬זלזעסילים מ את)נ!תי ' ’י‬ ‫»צ‪ 17‬נ פני' השל ‪ .‬כי בידיעחו ימצא רוב סמרי החכמההאלי‪%‬יעכי יורה על שהוא מחוייכ המציאוע‬
‫’'‘ ^ ^’ ״‪^«1‬נזזנלי;יהםיע''^‬ ‫גחצ׳אועהיה מניע ליס מן הכלמל יייי<^’ י‬ ‫ז‪* 1‬ר « • הרצון והואשכל נפועל ואין בו כח כלל ואינו משחנ׳ ואין לא‪.‬יחס עסשום נמצא ויודע‬
‫‪!1°‬א אמח אחר^ז‬ ‫ר״ל שנס כן פסקל מלזנ‪1‬ר>‪£‬ס הקפלר'‬ ‫ג;ה ‪ .‬על ‪ 7‬ר ו ‪ .‬א^עצמו ויודע זולחו מצדשיודע אחעצמו ו^^מדעשוס דברמצד‪.‬הדברים כי‬
‫_ בעכלרקיעת האנשים י^יי* ״‪.‬כאוחית׳*‬ ‫׳^‪,‬‬ ‫הגעשולזס' אםהיהכןלשהיהמחןיי‪/‬המצי‪.‬א)חכיהידוע־''‘ ' ’*־ ‪.‬‬ ‫השלילית‬
‫‪ ]wpcppcp‬הצליק ; לשס ‪ P‬מ‬ ‫‪ pstfS‬תין ח תי‬
‫לולה‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫>י־‪,‬שנתו >‪4‬ל ‪7‬רר ‪ C5P‬ליודע ד‪1‬ו הדבריםשהם סודו׳אלהיו׳‪-‬ראוי! * ‪LL I‬‬
‫^!י^עוציי‬ ‫ר״ל שי‪-‬ייאלי היזלי׳י^לי‘‬ ‫»»יונ כי הי; צו שלא יתגלו לכל ויונהנו בהםבקלוש׳וכמהדהז ‪ ,‬אלא ללמד גס העניין אשר בעבורו ייוחד!ה השכ‪2‬‬
‫מלע{‬ ‫מ חוייבח המציאות הכראיייי‬ ‫תוצר חיוק• וציו עוד אתרהרבהיה גס כןאצלם שס ‪p‬שחים ‪ .‬ויהיה בו סוד אלהי״ עוד גם היה אצלם שס בן שתים‬
‫ית‪5‬ןרכ‬ ‫^ייז•’’^‬ ‫>שיג ‪ liiii‬ישותו עשרה אוחיוח יה ןמבאצלישלאהיהשס אחד ■ עשרה אותיות והוא בקדושה למטה מזה השכם בן‬
‫נפנים אשראמר‪ ., 5‬ר ״ ל ש‪,3‬ןצ‪,‬לזעי>ז^‪..‬‬
‫כלל יאוחמחיהס שחים ארבע אותיות ״ והקרוב אצלי שלא היה שכם אחר‬ ‫‪.‬אלא שחי שמו׳או שלשה ”‬ ‫י‬
‫‪&^,,‬י־ז‬ ‫האדם‬ ‫‪, • ,pX‬י ; עשרה אוחיוח יהיו מכניס בן שס ‪ p‬ארבע •‬
‫פ״א נמו שאמרנו חקס בןי״ב אוחינת^‪.‬‬ ‫שתים‬ ‫אותיותיהם‬ ‫כלל‬ ‫שלשה‬ ‫או‬ ‫שמות‬ ‫שתי‬ ‫אלא‬ ‫ה ‪4‬ז‪<7‬ופשר שיונן‪ ,‬וכחבהרכרניחשההנרגוניהפלס מתכיזח‬
‫■י׳עצות רניתייצ*‪ .‬רקביס אין הבין הדבר מעצתו כתו שהוא כי •‬
‫נראה מדבריו שלא הביש אל סער הבהיר עס י‬ ‫‪ Cli )“9‬ו*‬
‫‪ triff] y:»i‬זןןן‬
‫‪ I# I *1M7‬י■ »‬ ‫^‪1‬‬ ‫׳‪I I I M I i !/‬‬ ‫‪I‬‬ ‫» * י י ‪- I t‬יי‬ ‫גמצו'יגו'יכי;ר)הי מה שנאגן׳ שס כשס בן י״ב ר׳ נחוכיא כן הקנה‬
‫״רשילישעליז'למודהעניינים‬ ‫ןצומר וזנן ‪ r‬ה כ י אומר שס יברכך ‪v‬׳ יאר יי' ישא יי׳ והוא שס בן בן שתי׳ עשרה אותיות איןספקשהיד־־״ מורהעי^‬
‫הזא עשה הדנה י״באוחיוחונקזדוכן יפעל יפעל יעע‪:‬צ הנה '‬
‫זמיונותומשליםעצ נרא ‪ :‬מוהששם כן י״ב אוז‪.‬יו׳ הוא שלשה שמו' ׳ עגיין יותר מיוחד מהוראות אל״ףד׳׳לת ״ ולאהיי־׳ ר״\^לע למופח מציאוחהשסית׳ ייי^;‬
‫תו^ורהש"י נשציצן' כמו שאמד הרב רק שיראה אצלי שמבאר כל נמגע מעולם מאח׳מבני החכמה ^יא כל מי שיבקש ממנייבהמביאה לא לדכת^״לי^ ‪’ U‬‬
‫והם חתדנו*צ‪1‬דוע*‬
‫ת*‪/‬יי קה שבא כיןרי ‪rr‬שם כן ד' כי הוא בנח קרוב ללמדו ילמדוהו ולא היד‪ ,‬כן' שם בן ארבע אותיור> ציור ן)אינו מעמיי ‪Jf‬י'״״ ‪’ *f‬״ל״דיתיי‬ ‫ה‪ 7‬נר >'‪f‬‬
‫למעלה •‪.‬‬
‫'""^דוי ‪P .‬‬
‫לב^ו ״ «יוחיו כאמרסיו ל׳י ‘המעביר‬ ‫שידעו‬ ‫ממי‬ ‫‪c‬‬ ‫אדם‬ ‫מעולם‬ ‫למדהו‬ ‫שלא‬
‫»תי‪ 1‬נ &נצ וה כשם ‪ p‬ארבע אוחיוח ובמעל כן י״ה אוחיוח שלא למדהו מעולם אדם‪ c‬ממי שידעי אל‪ ^ 1‬לבני‬
‫״״ריריי לן על כל פשעיו • אהזננקע^י‬ ‫במקרז ‪:‬‬
‫ר״ל כשמירה על כי הוא יחעלה היה והווה• ותלמידו פעם אחרת בשבועי וכאשר היו אנשים‬
‫פרוצים לומדים זה השם בן ש תי ט עשרה אותיות' י״ל חציי‘"®״‬ ‫שם‬ ‫וכי‬ ‫כשלוח‬ ‫כחחוייבהמציאיח‬ ‫ובכלל‬ ‫ויהיה‬ ‫*‬ ‫ש‬ ‫י*י‪-‬‬
‫רוצה לניר‬ ‫יי^י‘‬ ‫כל>‬ ‫יכלול‬ ‫אצלם‬ ‫הידוע‬ ‫המיוחד‬ ‫בנקו)■)‬ ‫ד׳‬ ‫ק‬
‫מהשיחכאר בשסקי״ב אוחמחאוס כן ד'“ ומפשידי׳ בו אמונות במו שיקרה לכל מי שאינו שלם‬
‫אצל מב בני אדם נרי^ייס‪ °‬כי הם‬ ‫'״® "‪1‬‬
‫שיוק‬‫’‬ ‫מה‬ ‫תחלה״'‬ ‫כשיש ט נקזדו' בשלשה אופנים ממחלפי׳ישוב כשידע שהדבר אינו כמו שהיה מדמה אותו‬
‫אומלי‬
‫לחוקיס מכמנח אמרו כי‬ ‫שס ‪ p‬י״כ חיחיניג ואמנם יח׳שסמ‪7‬׳■ אוחיוח הסתירו זה השם גם כן ולא היו מלמדים אותי ^יאלא‬
‫היא‬
‫על שס בן*"כ ו ז© האוחיוח אתדגח ביעצחן ל*^ועים שבכהונד‪ ,‬לברך בו בני אדם במקדש שכבר‬
‫^צמיו‬ ‫והמכונה כאשר יכונה יורה על עכין תלבעצמו־ פסקו מלזכור השם המפורש במקרש גם כן להפסד אנשיכם אמרו משמי“*׳‬
‫חיו‬ ‫כלוח בטלו אחיו היהנים מלברך בשם אלא היו מברכים כזה שם ‪ p‬שתים עעזריי‬ ‫כי כל תשר יי^יה הענין ■יוחד קצר יה^ה*ענינו‬
‫ינחר אלהי כי שס המפורש הוח אצלנו‬
‫קצר יורה על אצוחחו יחעליואחה יודג ההבדל בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסריסיאותו לכל א ד מ משרבו הפריצינם י‬
‫האת־קזהוא המשלי׳ |מ׳חחה;גדר והוא אשר מוסרים אותו לצנועים שבכהונה דד‪,‬צנועימ שבכהונה מבליעים אותו בנעימות רכה?‬
‫בחדרגח המצוייר וכ‪'%‬א;* לפניו הוא הנגדר הכהנים אמר רבי טרפון פעם אחת עליתי אהר אבי אימןא לדוכן והטיתי ?אזני אצל ז‬
‫והוא אשד כמדרנח־ לפני המצוייר יכל אשר ושמעתי שהכליעו בנעימות אחיד‪,‬ם הכהנים • והיה אצלם גם ‪ p‬שם בן שחים וארגע‬
‫לפניו הוא אש׳ קודם המצוייר כי כל אשד אותיות וידוע אצל כל כעל ציור שאי איפשר בשום פנים שיהיו שתים וארבעים חלו^‬
‫לפניו הוא הנגדר ככת וההבדל האחרון הוא‬
‫חצויירח מלה אחת״ אמנם היו ^'ו מלות רבות כלל אותיותיהם שתי׳וארבעיס ‪ .‬ואין כ^ק‬ ‫הצז־ה המבוקש ענינה ומשים אוחה‬
‫י כשעל ולכן לא יחחלק כמ^עי‪ !.‬הנורה והנה ההם מורותיעל עניינים בהכרח העניינים ההם יקרבו לאמתת צייר עצמו יתעי־ך*׳ ^^צזזי‬
‫‪.‬היהשס המפורש אסקהוא כענמו השכל אשר אמ?נו״ י־ואמנס וקראו אלו המלות הרבות האותיו' שם להיותם מורים ע ל ע נ י ^ ר‬
‫המשובח האתדי לבר כ שאר השמות המיוחדים• ואמנם רבו המלות ההם לר‪,‬כנת העניין כי העניקה^^‬ ‫הראשון־‪,‬אש־ הנא ‪— .‬‬
‫השכל ‪-----‬‬
‫ל־• איפשרשיובךכמלותךבותודובןזה'‪ :‬ודע שזר‪,‬הדבר אשד ילומדךן)ךיי‪^,‬מור הענייה ש‬ ‫התיחלע המשער *‬ ‫*‬ ‫התציאנח‬
‫ח‬ ‫המחוייב‬
‫הנ>זצשית והחבוק‬
‫‪ S‬שם‬ ‫• לראש־ן עד כאן; דברי‪ .‬החכם הנזב י‘״ ; ' שמורים עליהם השמות ההם לא ד‪,‬דכור לכד באותיות הערימות *^יייי‬
‫‪ ...................‬י״ב שם כן ארביגים ושתים אותיות זה ולא שם כן שתים ע־טרה אותיות יטם המחור׳ט אבל ‪W‬‬ ‫א‪:‬ןך שס נ‪1‬יכ עסישי'‪.‬מ׳ הרב כי שם נן‬
‫היו וו‪-‬יים כו שם כו ד' אוחיוח רכל המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שבארנו • ואמנם אלו השנים האהרים היו מלמיין‪,‬‬

‫״־’‬ ‫שיובן מזה המאמר מכונת אמרו‬ ‫׳‬ ‫־‪:‬שיהיה אסלר וההעלם מ ראף שיהיה מתר‬
‫?־יחי‬ ‫יאיך‪.‬הי‪ :.‬הרב־ בהפן אבל שס בן שחי׳ עשרה אוחיוח היה מורה על עניינים מהאלהיח אשר ההעלם כהס אינו כל כן מיחוייב ן וכאשר היו אנשי׳פרוצי׳ לומיי^זל‬
‫אותיות נמפשידי׳ט אמונות כמו שיקרה לכל גוי שאינו שלם כשידע שהדבר אינו כמו שהיה ג|דמה אותו תחלה• וכחב כ״ר בפחיר‪,‬חו לפי׳השקע כי המתפלספים ‪V) k‬‬
‫^וייל‬ ‫שלמים כחכמה כשיראו כחור׳ שאינה מהש זשבו קודם הלמוד היסו ולא הנהיגן נפשס בטבע ישר הנ׳־׳בנמצאיס ושכו יותר מגונים‬
‫ולא יונח המון העם כי המין העם יעשו פעולות התגלה כדי לקבל שכר או לברוח מן העונש והאיש הפילוסופי יעשם אס בעבור‪ .‬שיורם השכל הישר שהם פעילי^^ ;!‪jl‬‬
‫להעשוח וירחיק תהדכרים המגונים בעבורשלא לעשנחס וכ^־י‪.‬שלא לנגד עצמו כי הוא כיעלשכל ודי כוה • ואמנם האנשים הרעים‪ .‬אשר הכניסו לעיין כפ;ליםילי^^‪,‬ין‪^5‬‬

‫אל ביתו וגדלו ודו אומרים ליה הנערשוה היה אכיו ווה האןש‪.‬היה עושה בוה הנערכל מה שיעשה בבנו ווה הנער היה מכבדו כמו שאר האנשים המכבדים את אכיתי^^^ן■‬
‫(כניי‬ ‫לו לחי‬ ‫חשב שהיה אבי^ל יגויז עד שבא איש אחד ואתי לו שה האיש אינו אביו אלא שמצאו באשפה והביאוו אל כיחי ילדלל‬
‫אוחו בעבורשדו אומדים שהוא אביו ועקה נודע לו שהוא אסופי היה מבזה אוחו כי אחר שאיננו אכין ואין ראוי לו לכבדו כ״כ ואם היה לו דעת ושכל היה חחוייכ ״‬
‫®®יי‬ ‫^^•י״’^*®^ ’ ‘®®’^'^®"®י‬ ‫®’‬ ‫’’’®י‬
‫רשים‬ ‫יי®^’®‬ ‫דעתו לא עשה כן הלא ידעת תה שאחר אנטיגנוס' אל תה;ו כעבדים וכו׳ והוא בתכלית השלמות ויצאו האנשים חוה החאמ׳למה‬
‫הרי יתבאר לן מוז לתה האנהים היודעי׳ החכמות הם רשעים והבן וה ♦ אחר וה ביאר הרב שהןה אצלם ג״כשם בן מ״ב אותיות וידוע אצל כל כעל ציור שאי א ^י ?‪.JJ,‬‬
‫‪ f‬איצ‬ ‫י מי׳שיהיו מ*כ אותיות מלב אחת אמנם היו אלה המלית רנות כלל אותיותיהם ת״ב ואין ספק ש‪:‬חלות ההם מורות על עניינים בהכרת העצייניס ההם יקר‪5‬י‬
‫עצמו ית׳כאמדכו חי ושכם וחצה ויכול ויודע כי כל אלו החלות יקיכי לאמתת ציור עצמי כשיוכנו אלו המלית לסלק גומנו> יתע׳ התארים כאמרנו תי שאינו כליצי ״ >ים‬
‫עצמו ואמרנושהוא חכם ש^א אינו סכל ולכן אלו הדכרי׳הרבים יביאו להבנות השם יתעלה וזה אמדו והכן זה‪ 5‬עור אמר הרב כי זה הדבר אשר ילומדהיה למיי■ ‪ h‬ד)א‬
‫‪.‬ך;ן‬ ‫‪.‬סנוורים עליהם השחית ההם לא הדבור לכד כאיתיית העייחות מכל צייר ולא נקרא כלל שס בן י ‪ /‬אותיות ולא שס ק מ"כ אותיות שס המפורש אבל שם‬
‫הטס היוינחד לי נמו שאמר ואחנס אלו השנים האחרים ה־ז מלמדים אותם קצת חכמה אלהיתיבכאן גלה הרב דעתוששם כן י״ב אותיות מורה על שמירה עליי גז® ®״® ן‪.‬‬
‫}‬ ‫‪ w‬סאץ אדני מודה עליו ואס הוא מכונה בו וכן הענין בשם בן ת״ב והביא ראיה על המתי מלמד קצת חכמה ואמדם על וה גשם ‪ p‬מ״ב יכו׳{)איני מעמיי‬
‫^יים ני‬ ‫ד״^ שיעבוד על מדות־ו כאיזרם^׳ל המעביר על חדות־ו מעבירין לי על פשעיו ודע כי המדות הרעות ייוחסו לאל ואמנם המדלת הטובות‬
‫‪}kft.‬‬ ‫ואיות אהוב למע‪.‬ה » מצד השפע הנשפע עליו ונחמד למטה מצדשיש בז מעלה נכבדת מזולתו • ומה מאד רתוח מהשיוכן מזה המאמר אצל רוב בני אדם‬
‫‪L‬‬ ‫ומה״‪, r‬׳!‬
‫‪-‬וו׳דשנ״‬ ‫בפרק‪ 1‬׳•ל״הי יז״ל׳• ׳‬
‫ז״ל׳למעלה ׳*׳*'‬ ‫‪ w‬״* אמרו‬
‫‪ npp‬הרב י ‪J‬‬ ‫שאי‪-‬ורנו‬ ‫תיר׳כמו‬
‫׳‪-‬׳־״״‪;*,‬ן‬ ‫סתרי ׳‪ 7‬״‬
‫שהס‪•ww‬‬
‫שהס אותיז׳ שדבר כהס וכו׳ ו ואקרו ‪k‬‬
‫יתשט ‪--‬‬‫רחוקי^ס מכוונת‪ .‬אמיו כי הם ־‬
‫‪.‬‬ ‫הם‬
‫^ 'מדיי'‬ ‫תורה באמת•‪ J‬ואמרו וככר התבאר בםפריס המחובריס בחכמה האלהית שזאתהחכמ׳אי אפש׳לשנת׳י‬ ‫סתרי׳ ‪W‬׳’‪k‬‬
‫והס ‪w‬׳ ‪v‬‬
‫עגייניסעמוקיס‪Wfc #‬‬
‫כצס — ׳• ׳י ״י׳ן׳יי*‬
‫אחד׳־ ‪-‬‬
‫^ורתז על י •״‬
‫‪W‬‬
‫אפשר‪I‬בה השכחה למה שהשכחה תהיה בדכדיס התמדייס אשר אין המשכיל הוא המושכל יי^טיו®גז®^‬ ‫י‬ ‫השעל והוא עטן אמיי ותלמייו מתקיים בילו נחמנס אי‬
‫והמשכיל והמיינלאחד‪.‬חכלצ‪ 7‬והוא בפיעל י^י‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫ונו''*‬ ‫; כי ה׳^גת השכצ הפועצ אי אפשר בו שכחה • וכאשר אמר הרג‬
‫‪.---------- ---- ----------- .‬יןעכ'יניהשמיתכקמיעיס;‪1‬זהאמ ‪•n‬ונאשרמנאיה^‘כ^ז'‪®°-‬י״’ ‪°‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬
‫הרצון כי כאשר חשבו ני שם כן‪ ,‬י כ אותיות ושם כן יז״ב אותיות שהיו שמות ואינם חורים על־ענין חשבו האנשים הרעים לקבר שמות מראשי תיבות הפסוקים חן מ׳‬
‫האנשים‬ ‫הפסוקיס או חהקצ? ויקנרוס ויביא לחשוג כקהל הסכליםשהס שמות יעשו פעולות נפלאיס ) ‪ j j j‬קךק ^אלן ■‬
‫‪i‬‬
‫•׳^;‪1‬‬
‫ק ר ק « מ;‬ ‫’ לד‬ ‫שס מוב‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫^«‪^'6‬ודי‬ ‫■‬
‫האנשים אנשים רעים ופתאים אמנם קראם >תאי®‪ . ,‬למה שתשנו כי שם כן מ״כ‬ ‫’ל'ע־ע ענייני החכמה האלהית כמו שביארנו ן שהם ‪.npp‬אורה נמו שבארנו״‬
‫וי״ב הם אותיות לא ינח על ענין כלל והס מלות מופשטות מכל ציוד יצטרכו אל ;פרק ס״ג‬ ‫חצה לימי אמרו ה רב למעלה כפרק ל״ה נחה עצין שתוחיו המורים על אחד כלם‬
‫קדושה וטהרה מה שכבר נאמר ווה תכלית העתיות ואמנם קראם רעיס לחה‬ ‫עניינים עמוקים והס םתרי תורה באחא*‪ .‬וכאשר מצאו אנשים וכו' » רוצה לומר‬
‫ייתרחב לאלו‘בעבור זה לעשותשמות מאותל מחוברות לא יוח על ענין דאחר גצמיי הרמ״זצ‬
‫‪391‬‬ ‫שזה יעשהדעעל כשיכתב או כשיאמ' על תואר חכזיזי‬ ‫י‬ ‫עתה נותן סכה מה הב^ האנשים להאמין ענייני השמות נהקמיעין }‬
‫’‬ ‫פלק ס״ג איך היתה לעני‪,‬ין ההוא י רוצה‬
‫ק־ ומה הטיב באמרו סוף דבר פתי יאמין לכל *”®גיייז ץ?‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫לומר איך היתה השאלה לענין‬ ‫^‬
‫דבר ‪ .‬ואמרהחנס י״י״״ ״‪:‬״׳;??‬ ‫'להוא ונו׳ ; אלא יחידים ״ רוצה לומר זולתי וזה כי הרוב יחשבו שהם אותיות ידובר בהם לא ‪•W‬‬
‫י ( ״ והנה יש פליו גמש‬ ‫שיראה לעסמפעולותהקמיע ם והשמיד‬ ‫‪.‬יחידי׳ ; האמנת הרוחניות״ רונה לומר ירידת ^^הר ולא יפורש להם עגייןויגיעו בהם ^'ו הענייני‬
‫י‪»31‬ל־ דברי הרב כי הוא כמקרה ימפזעל ס<ומד שישראל‪115‬‬ ‫ד*ר‪7‬דר‪1‬ת‬ ‫—‬
‫‪ .‬יין נמשגים אחר‬
‫יויזר‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫)‬ ‫»יו‬ ‫«י‪,‬ן ;‬‫ה‪7‬‬
‫הדמיון‬ ‫•‬ ‫‪.‬הרוחניות מאי זה מזל וכוכב על אי והאיש העצר&י‪ 6‬וצריך מי שירצה לילמרהו המחת האלי‬
‫‪ 1»(5‬נ ת ‪96S9"9‬‬
‫ממה‬ ‫החכם‬ ‫זה‬ ‫שאמר‬ ‫מה‬ ‫טוב‬ ‫שם‬ ‫מקין האנושי;י והורדת הכתות; רוצה לומר‬
‫“‬ ‫‪................‬‬
‫אמר‬ ‫וההזמנה הרבהאשרזבר ״ ומכוארהואשזהבויי‬
‫וליו היו משערוסאו ׳‬
‫שיראה זה לא יראה כלל אלא אס »מ‪5‬י‪ 1(5‬ת ‪(59‬ל ל׳ ת‬ ‫^‬ ‫;ירידת הרוחטי>לטלםגלאותולזולתס‪:‬שאתה אינו ךק הודעת עניינים אבהיים ומכלל העניינים^‬
‫לא תמצא * יוצל לומר שלא היו כנ^יאיסההס‬
‫שיגיע■‬ ‫‪ .‬אדסאחד היה חולה או אשה עומדת על משבר ש‪51‬וחינ‪1‬‬ ‫ראויים ושלמים כל כך כצד שיהיו נביאים ש‪!1‬פ סתרי‪ ,‬חורה>מו שביארנו ״ וכבר התבאר‬
‫זיתלז הקמיע עליהם ויתרפאו או ילדו תכף יי‪ 15‬תז דנר ל»גי‪5‬ו‬
‫למה שהגיע הזמן לא זולת ואנחנו ראינו איש ונר^ה ‪ .‬מ דג דיו'‬
‫שלוחים להישיר ההמוך;■ כשלקותס‪ -‬רוצה בסהרים המחוברים בחכמה האלהית שזאת החכמה‬
‫החכמים‬ ‫‪qiip‬‬ ‫אי איפשר לשכחה רוצה לומר השגת השכל הפועל‬ ‫כותר שלמותהנפש והוא שלמות העיון ‪:‬‬
‫שנתי‬ ‫מחלושי השכל היה מזכיר שס ונועץ מרצע ש‪ 5‬נ ם‬ ‫והישירם נחה שעשו׳רוצה לומר הצלחת כל‬
‫מ‪ 5‬י‪(5‬ומ קשם ע ד‬ ‫'‬ ‫יוצא‬ ‫דס‬ ‫היה‬ ‫ולא‬ ‫כלל‬ ‫מזיקו‬ ‫היה‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בירכו‬ ‫וכאשר‬ ‫״‬ ‫בידו‬ ‫מתקיים‬ ‫ותלמודו‬ ‫אמרו‬ ‫עניין‬ ‫והוא‬
‫ממנו ומיד שהייתי מנסה להגישו אלי לא היה שג^ארך שי‪5‬ן»ת‬ ‫קניכיהס י לחה שיגיעאליו♦ רונה לומ׳כל כנוי מצאו האנעזים הריגים הפתאים ‪ iv‬הרבדים התרחב‬
‫‪ip tM n‬‬ ‫כי כח והייתי‪.‬מרגיש בפירוק חכור והשם ההוא משה‬ ‫•אליושב למלת מה ורוצה לומר הדכדאשר להם הכזב והמאמר שיקנצו אי זה אותיות שירצו‬
‫שמענוהו‪ ,‬יחד מעת הנערות מאדם אחד וזה להס נ מ ‪ 9‬שהורהו‬ ‫^ ׳(ליו יזענץ ורעם והם העתידות ‪:‬‬
‫מ ה מו פ ת'•י‬ ‫‪ ....... ... ..‬ז ־ —‪ •,‬״ ו ‪ ...... -‬השס‬ ‫ויאמר שזו‪,-‬הואאזמ״יעשה ויפעל כשיכתבאו‬ ‫ולמדהו ­‬ ‫־‬
‫ח^י‪1(5‬ת‪. 1‬‬ ‫לסיוין דיזייט‪1‬ת‪1‬לגמ *לו‪1‬יזצצ׳»צה »נמ על‬ ‫'כשיאמר על תאר כך י‪'.‬ואחר כך נכתבו הכזבים ההם‬ ‫■‬
‫המתוייכת והלת‬
‫‪ ......‬הנמ״י■’ ” ״ "' י'״׳•'‬
‫א מ ף ?זסטוב זהדעח'נפסדזדמייר כטל לא עמדו בתלדיס‬
‫כראם הפתאים הראשונים ונעתקו הספרים ההם לירי הטובי'רבי הלב הסבלים אשף‬
‫׳ כי הדמיזן לא יבטל ה?רגש‪1‬ייס‪.‬היוז אלא מאתים ועשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬אין אצלם מאזנים ידעו בהם הא מת מן'השקר והפתירוס ונמצאו בעזכונותם ונחשב ב ה ס‬
‫שנים והיו שס נמס*‬
‫זה הדבר כמו שזה החכסחש‪ :‬הרבה יזנש־סל‪:‬ז‬ ‫י‪,‬שהם אמת וסוף דבר פתי יאמין לכל דבר •י וככר יצא נו מעניינו הנכבד ו;גיוננךהדק ^‬
‫נ נ נ די ס כמו קה ת‬
‫בין כשרפי׳ בעח השליכם לאש על יימולר‪ 5.‬ס ועמרם שאולי לי‪1‬‬ ‫א»לא‪ 1‬שהביא לזה הכרח זכ ^נו ה שס ^‬
‫‪:‬העיון בבםולשני‪1‬וףראהבטולו לכל מתחיל בעיון ‪ .,‬״‬
‫כעבור חוזק דמיונם שהשם יצילם אכל מה היה מעת העדרי■‬ ‫■ וענייניהם ומה שהתפרסם אצל ההמו) מעניינם ואשוב אל עניינים ״ כבר העירונו שכל‪.‬‬
‫שאמ׳כי אותו השם שמענוהו כעת הגערו׳כבר עד תי א ת ישראלי‬
‫שם שישלו יתעלה הוא נגזר אלא שם■ המפורש וצריך שנדבר בזה השם והוא אהיה אשר‬
‫י ת‪>-‬‬ ‫ממלרים‬
‫—‬ ‫יחבאר כי לא זכירת האותיות יעשהו אכל היה‬
‫עושה כדרך אחל שצרי' לוקח לבר אח׳ולמשוח ® ”״י® ®יי' ‪. If‬‬ ‫אהיה בפרק נפרד‪^,‬מה שכזה מן העיון הדק אשר• אנחנו בו רוצה אמר הרחקת התארים ‪:‬‬
‫’’'"‘ימיס‬ ‫במקו׳ אשר יכנס שם המרצע‬
‫במצרים וליו חיה‬
‫במו צ׳שנ» במצרי׳ י‬
‫*כפירוק החבור או להרליס‪ ,‬האל ‪) 0‬כטל החי®‬
‫מחנו וזה ככר אפשר^יעשה וא^פשהאותיות‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪V., • .‬‬ ‫•‬
‫פרק שלשה וששים‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪■. ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ■‬

‫ר‪.‬לפי®‬ ‫וכמה‬ ‫‪ .‬על צד סגולה יפעלו בזמייט מ מ נ ת הנמנע‬ ‫הצעה ונאמר שזה אשר אמרר עליו השלום ואמרו לי מה‪W1‬ו‪s .‬ה אומר‬
‫מישרצול נוליו‬ ‫ועליהם אמר סוף דבר וכו׳ ני אס היה הלכך‬ ‫‪ .‬אליהם ״ איך היהה לעניין ההוא ראויה זאת השאלה עד שיבקש במה זרז‬ ‫! ‪.‬‬ ‫נקדים‬
‫בניהם ^שר‪” °‬הי‪•1‬‬ ‫’‬ ‫קהיו הנמצאו׳נמשכות למא״י‬ ‫ישיב עליה״ אמנם אמרו והם לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך יי' הוא »‪::‬ואר מאר‬
‫מנחזיןים בוומונע'‬ ‫ולבר נזב אלא אס ל^ יהיה על צד הת פלה‬ ‫שכן ראוי שיאמר לכל מי שיתפאר בנבואה עד שיביא מופת ״ ועוד אס היה העניין כמו‬
‫והבקשה ; ואשוב אל עניינים ככר העירונו תש״יונמצות מל•‬
‫שכל שםשיש לו הוא נגזר אלא השס המפורש שהיתה מוחזקת •‬ ‫שיראה שהוא שם’ידובר בו לבר לא ימלט הדבר מהיות ישר^י כבר ירעו השם ההוא או לא‬
‫להם ויודעים שמו‬
‫וצריך שנדבר• כזה השס והוא אהיה אשר אהיה‬ ‫שמעיהו כלל״ ואם יהיה נודע אצלם אין טענה לו בהגירואוחו כי ידיעתו בו בידיעתם• ואם‬
‫והם ‪ .‬הורישו ‪(5‬לו '‬
‫בפי‪.‬ק נפרל‪.‬כמה פבו מן כענץ הדק אשר העקרים לנניה® ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫היה בלתי נשמע אצלם מה הראיה שזה שם האל אם היה יריעת׳שמו ךאידי ; וי>יי‬
‫ולבני בניהם והיה' י‬ ‫אנחנו בו‪/‬רוצה לומר הרחקת התוארים ״ וגס‬ ‫אהר שלמדו יתעלה זוז השם אמר לו'לך ואספת את‪.‬זקני ^ ר אל ושמעו לקולך״ ואהר זרן׳‬
‫כי בזה הפר׳יתבאר כי אין כוונת משה כאומרו שם ‪ 15‬הי‪ 1‬שהי©‬ ‫ענהו עלל השלום ואמר הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי״ וכבר קרכם אמרו יתעלה לו‬
‫ינבי‪ 5‬ו ו ט ‪.‬‬ ‫מה שמו מה אותר אליהם אלא ידיעת המילות גדול‬
‫מרים שהיתה בנייד‬
‫י אבל לא ידיעה על מה מורה ‪8‬מו ן‬
‫ושמעו לקילך'•־ ואמר לו יתעלה אחר כן ‪#‬ז זה בידך ויאמר מטה״ ואשר תדעהו ויבואר‬
‫וכן כתה נכבדיס‬
‫נקלים הצעה וכו׳״ אחר שהיה וכן יזמרו בשבע‬ ‫פ ר ה מיג‬ ‫לך כל זה הספק היא מה שאומר לך • כבר ידעת פרסוס דעות הצא״בה בזמנים ההם והיות‬
‫‪:‬ג״נמהרנלדנר ולבאר ‪ 06‬לוי שחענלס לא ;‬ ‫־ ׳‘ ‪. .‬‬ ‫בני אדם כלס אלא יחידים עוברי עבודה זרה רוצה לומר האמנת הרוחניות והורדת הכהות‬
‫המפורש והוא אהיה אשר אהיה כיי״ולה״א ע כ ד ע״ז ויום היו ‪,‬‬ ‫ובעשיית הטלסמ אות פירוש‪ .‬צורות דומדיברות • • והיהיכבר כל מתפאר בזמנים הה□ מ ל ס‬
‫וא״וה״א ואהיה הכל דבר אחד ני שניהם יורו נהם כמה יזנשי©‬
‫לרונ המובס שלא‬ ‫אם שיתפאר שעלה בידו עיון ומופת הורהו שיש אלוה לעולם בכללו כאברהם • אויתפאר‬
‫נמצייוית י‬ ‫שערו‬
‫על ההיות וראשונה עשה ספק כי זה יביאהו‬ ‫שירדה עליו רוחניות כרכב או מלאך וכיוצא בזה ״ אבל איש שיתפאר כנבואה לאמר‬
‫לבא׳זה השם הנכבד והספק הוא על זה התואר היולליו הי הנ ע ל ס‬
‫‪....‬‬
‫מקצתם‪ 115‬י ו נ ס י‬ ‫שזה אשך אקרז עליו השל‪ 1‬ס ואמרו לי מה‬ ‫שהשם דבר אליו ושלחו לא נש מע זה כלל קי דם משה רביבו עליו השלום״ ולא יטעך מד־־•‬
‫»םתל ‪0‬‬ ‫שמוחה אומר אליהם איך היה לעניןההוא ה‪5‬ומי*ה‬ ‫שבא כאבות מזכרון רבר השם להם והראותז עליהם שאתה לא תמצא העניין ההוא מן‬
‫)יצחין‬ ‫ראויה ד ת השאלה עדשינקש במהשישי‪ 3‬עלי^ י!נרי‪.‬־ס‬ ‫הנבוא׳ לקרא לבני אדם או להישיר זולתם עד שאמר אברה׳או יצחק או יעק או מי שקרמס‬
‫וכן היו‬
‫איןיאיי ״ ‪.‬י ׳ יודעי^ם‬
‫יודעים שמו וכלס‬ ‫בנבואה י ‪.‬‬ ‫והרצון! ־ני ־חי ‪,‬שנתפאר‬
‫‪......................‬‬ ‫־‪-‬‬ ‫לבני אדם אמר לי השם עשו כך או לא תעשו או שלחני אליכם זה לא היה כלל ״‪.‬אכל היה‬
‫לו שם חי ששלחו כדי שנודע שהוא נביא ואם נוהגים בחצות מל•‬ ‫הדבור להם במה'שהיה מיוהד להם לא דבר אהר‪ •.‬רוצה לומר בשלמותם והישירם‬
‫קאיך אמר חשה רבי נו עליו השלום כשאני בא כמו ש‪6‬ומר'‪ ,‬הכתוב‬
‫כי מולים היו כ ל‬ ‫א ל ‪ 3‬ני ישךאל ן א ק ךן לר ‪j p‬‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫אדם‬ ‫שיעשו ובשרם למה עזיגיע אלין עניין זרעם לא זולת זדה״ והם היו מישרים בני‬
‫היוצ‪5‬ןים‬
‫ממצרים ול‪5‬ו מציגו‬
‫כעם‬
‫אליהם כי ואת השאלה אץ ראוי לפוסאדס‬ ‫דרך עיון ולמוד כמו שהתבאר אצלנו באמרו'‬
‫כם>צע‪ .■ 11‬לעשות‬ ‫שישלה לשום נביא שישתלח אליהם שיאמרו לו‬ ‫יתעלה אל משה רבינו עליו השלום וצוהו שיקרא לבני אדם ויגיע עליהם זארה השליחות‬
‫סנצעו•‬ ‫פפת ‪.‬‬ ‫אמר תהילת מוז שישאלוני שאאמת להם שיש אלוה בעולם נמצא ואחרי כשאומר שהוא ‪ .‬קה שם חי ששלחך כדישיהיה אות על נבואתו‬
‫גמצית מילה כ מו ‪,‬‬ ‫וחזק השאלה והספק כמה שאמר אמנם אמרו‬
‫פנציויו יהושע ‪5‬ותר‬
‫שנכנס ל^ויז ונזומר‪,‬‬ ‫והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראר אליו יי׳יוא מבואר שזאת השאלה ראויה וכן ראוי שיאמר לכל מי שמתפאר כנבואה עדשיביא חופת אמנם י‪1‬מרו יזה שחו זאת השאל‪:‬‬
‫לו »ז ב ח‪1‬ל ‪ 5‬ו ת כני‬ ‫^^‬ ‫‘‬ ‫גס כן אינ ‪i‬‬
‫שהתשובה ‪I‬״*‬ ‫ספק שנית‬
‫‪*u l ' ------‬‬ ‫בנבואה‪V‬׳;'•‬
‫עליה למי שתתפאר ׳־'׳־׳ ״‪.‬‬
‫לפאול ׳‪’vji‬י‬ ‫לשום משכיל‬
‫קשכיככ»׳ווג‬ ‫ולא יאות צשוס‬
‫שהשאלה אינה ראויה וצא‬
‫ואחר שספק הרבשהשאצה‬ ‫ראויה״ ותחר‬
‫אינה רתוי^‬
‫קינה‬
‫ול שנית ו‪0 (5‬‬ ‫ישד‪5‬׳‪.,.‬‬
‫‪,W‬‬
‫‪.‬‬ ‫נודע אצלם אין טענה לו בהגידו אותו כ ידיעתו‬ ‫או לא שמעוהו כלל זאם היה‬
‫היהנודע‬ ‫ההוא או‬
‫רשס ההוא‬
‫ידמו השס‬
‫ררר■ ידעו‬
‫______‪. i‬אס״ מהיות ישראל ככר‬
‫ימלט הדבר‬ ‫^ייייו־י‪ -‬נו לבד לא‬
‫__________ ‪i.‬‬ ‫מילוא שם שידובר‬
‫מידאיל שהוא‬
‫»־י‪ «-‬שיראה‬
‫ננןו‬
‫‪1‬ןמר כל‬
‫־‬ ‫‪AL‬‬ ‫‪'7‬‬ ‫‪'’ 1‬‬ ‫בו כידיעתס ואס היה בלתי נשקע אצלם מה הראיה שזה השס האל אס היה ידיעתשמו ראיה * והמשל כזה מי שיאחר שמלו‬
‫‪\115‬י^^צ‪1‬ן ’״של”‬ ‫^יאמרלהסשסהגזלולאיהיהמיפעעל‬ ‫זה והאות שתאמר מה שס המלך א־ן טענה לו כיגידו'אותט ט אפשר שידע אותו כמו שידעו הס ואס היה כלתי נשמע אצלס‬
‫ט חול מ ת ח תיוונ פ‬ ‫שליחותו ני מאין ידעזהם כיזהשסהחלך• אחר ספק שלישית והוא ני אחר שלמדו יתעלה זה השם אחי ליל! יא®תת‬
‫___‪ __ X‬׳‪ ,‬׳‬ ‫י‪.‬י ‪•i'nwC,.‬‬ ‫הוא‪ I‬שישמעו לו‬
‫ברוד ‪I‬‬
‫״‬ ‫ההדום‬
‫‪ n-ir .‬לא י מ ס עו לו נזאחר שהבטיח נו *‬ ‫‪ A‬וו^יו־‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪ a .‬״ ‪ .‬״ ‪ 1‬״ ‪____ / 1 ___ ! ____ ! . .‬‬ ‫‪....... -‬‬
‫מיזמת י‪/‬ילה ו כן‬ ‫ויסופקו כזה והס בעצמם הביאו לנו לידע האחת‬
‫טמר‬ ‫י׳מיי‬ ‫^כוד׳ זרה מלבד היחידים שכהס והנה הרב פי׳ מה‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫׳‪! j-‬י‪ <.‬הטעק ‪ j‬כבר ידעת פרסום‬ ‫ינז חקרו וחשר תדעה!‪j ’1‬׳«‬
‫״ ”;;‪ ’,‬י‬ ‫י‪-‬יצון בעונד עבודה ודה והרצו! בו האתנתרוהניות והורדת הנעות וסוס! כן יוידע ו״נמא מאי וה »‪t‬ל וכוננ על י(׳‪1‬ה אי‪ 6‬תבקין הי(מ‪ ’6‬והודלת י‪.‬נח‪1‬י{ לסלסמס!״‬
‫א־־י ד׳ש!־ פ־י!■‬ ‫״י® ל״י®‬ ‫‘‘®’ י ’‪’,‬‬ ‫ל’ ?'י י?"‬ ‫והוא הגתיא דבור אצלי נעצין ‪ : 6‬ע השכל הנועל אצל־ו והוא אמ‪-‬רת בל אוחי בותניס ההס בלס אס‬
‫שס שס‬ ‫‪■ -‬‬
‫•ימולו‬ ‫כאברכט או שיתבאר שירדה עליו החניות כוכב או מלאן וכיוצא בוה אכל איש שיתפאר כנבואה לאקר שהסס דבר אליו ושלחו לא נשקע זה כלל קודס משה רבינועליו‬
‫י׳יוית ‪(5‬לן< רגא‬ ‫השלום והסבה כזה שלא היו כל כך ראויים בצדשיהיו נביאי© וראייים להישיר ההמ‪1‬ן כשלי חותם או בעבור סכה אחרת כי חשבו האנשיס כלס שאי אפשר לשוס אדס שידבר‬
‫זכםלי כשלים בניי‬ ‫__________‬
‫תקנא זה הענ ‪.‬‬
‫ו נ ט נצים בליל' ‪.‬‬
‫יצחק)יעקב היו ננגיאיס לא‬
‫ורנהעס שאברהם יצחק ויעקב‬
‫ה עס‬ ‫עמי האלוה כמו שאתה היוס הזה ראינוניידכראלהיסאתהאדסוחיהריכי קודס לכן ספקו בזה הענין‬
‫‪ 9‬כפין‪ ' .‬ו‪! 5‬חרכן ‪,‬‬
‫אמר לי השס עשו כן אז לא תעשו ונו' ; אכל היה הספור כמה שקתחד‬
‫שמתחד‬ ‫להישיר עד שיאחר אכרהס יצחק ויעקב או מי שקלמס כשס ועבר כה אחר‬ ‫לאנש־ס או להישיר‬
‫מהנהיאהלומר י אנש‪-‬ס‬
‫מהנבואה לומר‬
‫‪,‬יאילי ‪ . .‬פס חיהס‬ ‫ל?ם לא דבר אחר * רוצה לוק׳ בהשלימם בנודותיהס זהיישירס במה שיעשו ובשרס כמה שיגיע להס בענין זרעס לא זולת זה ואס היו הס קוראיס כשם יי׳היו אואריסלאנטס‬
‫‪r,‬ס ת ט ה ם ‪ ,‬י׳גוליס ;‬ ‫בעיון זגשלמוי‪/‬לא ש׳תפארו בנבואה והיו מלקדיס לאנשים אמונות ודעות אתתיות אס על דרך מופת ואס על דרך קבלה איש ואיש כפי כאז ‪ .‬כמו שבא ^בלה אצלנו זאת‬
‫דוגפליהס גרגליהס‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן וכאשר נראה ית׳ אל מרע״ה וצוהו שיאחר לאנשים מה שלא אמר לשום אדס עד עתה אחר תתלת קה שישאלוני שאאחת להסשיש אמה בץזצס נקצא‬
‫•! • גי ס ללכת וא® ]‬
‫‪ 9i‬יומת ‪ .‬כ מו י‬ ‫‪J,‬‬ ‫יאתל כן אומרשהוא שלחני מפני שהאנשים כלס או זולת היחידים שבהם כמו שבט לוי ויחידי׳ מזולתם לא היו קעשרי׳ בחציאותהשס ולא היו מאמינים‪,‬נו כי תנלימ עמנס‬
‫‪ 10‬הי‪.‬ו י נו תי ני‬ ‫ופעולתיו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫זכחועץ‬ ‫הגלגל‬
‫____^ ____‬ ‫___ר ‪...‬‬
‫היה עו‪5‬‬
‫לא‪... .‬‬
‫‪.‬‬

‫ייי ^י ^יי‬ ‫»י?י «וי־ל םכ רזלהפלא בגדולים פבשלאיס־ שיהיונחוליס כל םנ‪ 1.1‬הההלילהיל^יהיי 'יייגי®‬
‫י ק יז ע ל הי י ק ף ״ א י* י ״ * ״ י י • י ^ ^ ג י ״ • ו‪ 1‬ן מ צ לצ‬ ‫אכשר לו לצ״ת על מצית החילה נראש‪,‬תד‪ 1‬ניס! או קודם לכ‪SJ‬ום ל‪5‬ו יסכיקן <גל;אי;ת הש ל‪5‬ז ‪ 5‬כתו מצוק מילה נ״^יי® י®^® היי‬
 ‫ויו‬ ‫^! בו כי ס' חללן;‪,‬רא^זן‪■/.‬־■‪ :‬א^זרי‪,‬‬ ‫‪ m‬טוב‬ ‫ןרק «י»‪i ,‬‬
‫ולמדהו • רוצה לומראל משה ן והוא המציאות ‪ .‬רוצה ^״?!‘‪^,‬ישרכפלמל^‬ ‫'י^ולמיושהם לא הין>כדלי©‪.‬מן המורגש‪:‬כי‪.‬יחשנו‪,‬כי אין בנמצא‪ ,‬אלא ?‪0PJ‬‬
‫י \ דרד‬ ‫מציאו^! והסוד גלו הוא בשנותו‪ ‘ .‬חצה ל׳״י‬ ‫הניזוב‬ ‫פזותי‬
‫וי‪>6‬חו נניי‪6‬ר‪4‬ןצ וכחותי) כי הימה הפילןמופיא־הקדנתהממני' ‪.‬ההס)הואידיעי;‪ .‬כמןרגש)י;)צא‬
‫אריההםמל^’‬ ‫אתר ^‪1‬‬ ‫ר*י^ יי־י^י'‬ ‫אה?ה המורה על מצ אותכמי‬ ‫יין הענזדהמצעקו השלימו שלמות שכלי)לקדהז הפס אז מדעשי^גיעו אליה©)יאמיג‪,‬א>לגז מציאזמ‬
‫^«ו‪1‬די(ז‪>.‬פי ‪^.‬עש השם עסשהיו ישראל מקובלים מהאטת סיש אלוה גמצא נענלם ‪} .‬יאה שלמיקף כלומד‪,‬המלת אהיה ראשון רוצה לנקר ‪,.‬נמצא מחוייכ ןאח;כ אמד‪,‬א‪0‬רא ‘ עלללו‬
‫׳ א ^ ר ז ף ש ^ ת ה ^ ט ס ה פ ני ע ס הי ™‬
‫’‬ ‫‪ oppaSP‬צ י‪.‬י‪ 1‬הגלות נבר אנדוהוכלסולמדהו הסס או מדע‬
‫ולק‬ ‫שיהיה האהיה הראשון‬ ‫‪, a#‬קצתם‪ ,erft. .‬שיגיעהו ליבראל ויאמת אצלם חציאנא ‪mzi‬‬
‫לר אין‬ ‫התאר ונפלי‬ ‫מי אדס ‪ uhn m‬יהיחם> ‪ t s‬היו‬ ‫ר‪/‬ן ‪, 0‬וי‪*.‬י ‪.‬ותעצ‪ Nro .‬אהיה אשר אהיה ווה השם ‪>.‬גזר>זמ;יה ‪^,‬נילדוני מוגי‬
‫ב מ ל הול אננ קי ל׳ל ״ייי׳ ^ ‪ ,‬ל ד ל ת ^‬ ‫גצסוש‪ ,‬והואהתציאותכי היה מורה עלעגיןהווהצאין 'מרגישים במציאות השם ותכלית עיונם לאהידה‬ ‫‪wp}/1s ih tsr^jp‬‬
‫‪zmui h‬‬
‫? י‘’ ?'• ;דיה לאלי‬ ‫הפרש‪ .‬מן אמ^היה אן נמצא בל&זון‪.‬עברי עובר הגלגל וכהותיו ופעולוז^יו שהם לא היו נבדלים‬ ‫‪jt'R‬‬ ‫ל‪ 1‬מד ‪,‬נאמת ‪.‬‬
‫מאדיא‬ ‫אחד ל>ן אקר הפסוק‬ ‫נגהרנים שהיו'‪ ,‬והסוד כלו בשנותו החלהבעצמה המורה על‬
‫י‬ ‫^ו>‪5‬יש בעשייה המציאות והיא'מלת אהיה המורה על‪,‬הנמצא מןהמורגש ולא הושלמו‪-‬שלמות שכלי ולמדהו השם ‪-‬אמר ״מגא אג׳י־יייי׳‬
‫לוקי‬ ‫זנמשכיש‪ .‬שמרה שהמתואר והתואי־ ‪.‬תחד ני מלת אשר אז מדעשיגיעהו אליהם יאמת אצלם מציאות השם המציאות י יזהיאיזרי יאיייי■'‬ ‫הן‪1‬צי;םאית‪1‬הורלת‪,‬‬
‫צ‪3‬׳ז‪ 1‬ת‬
‫^תרלעית התצייי׳ מלה קושרת;גרון התואר הנדבק מ שהוא והוא אהיה אשר אהיה וזה השם נגזר מן היה ו הו א רוצה לומר מה עצמי ’ א ? ^’ ' ת י א מ ר‬
‫לפס‬ ‫ו|ן(‪.‬גענור ״יי ׳• שס תס״צרין תל חכורנעניין האלדי אלתי המציאות כי היה מורה על עניין ההויה ואין הפרש מציאותו המתוייכמיא״יי ‪I‬‬
‫■‬ ‫*כלקי ‪ ; ,‬ח^‪/‬תינגס‪ ,‬בערגיוהושם השם;‪:‬ראשון‪.‬ו‪:‬וא ‪.‬המתואר גין אטרך היה א; נמצא כלשון העכרי״ והסוד בלל להס אהיה אשר אהיה‬
‫‪ici’17h.ntd'ijii‬‬
‫■‬ ‫^נינ׳לתתיס ידנעים אהיה ן‪*,‬ש השני אשר תארו בו אהיה‪ .‬והוא הוא הוא בשנותו ׳‬
‫בעניין התאו מ‬ ‫הוא‬ ‫שהמתואר‬ ‫הוא;הראה‬ ‫ונאלו‬ ‫בעצמו‬ ‫יספנו'פכסמגעילז'!‬
‫! ‪ . ssa‬׳ • ‪.‬נזנינו■ התואר כעצתו והיה זה כיאור עניןשהו' נמצא‬
‫בושהואשסחפר‬ ‫הוא‬ ‫ניחזתלול ׳שהשם לא כמציאות ־כי ‪ ■.‬מציאותו‬
‫לומר^פכתהמטה לנחש ן ‪,‬תמנס מהשחי^‬ ‫כמו‪ .‬מהותו לא נענין שאר ‪ .‬הנמצאות ׳ ט יש להם בערבי והושם השם הראשון‪, .‬והוא המתואר אהידה‬ ‫מלז^לסס נגיןן‬
‫?|ןמר י הכת(‪3‬‬
‫מצהלימראמרי^פר ד׳לאייאמריהפס׳א‬ ‫יווודם להש נ איז מהות כעצוןם זולת מציאותם)המציאות להם והשם השני אשר תארו כואהיה והוא הוא כעצמו מצהגימי^^יי׳'״;‬
‫איזר‪ 1‬ה‪ .‬ס ץ‬ ‫תליום ^‪t‬ז‪ 6u‬ילי ‪ ,‬חצל^על אכל ר‪.‬שם יתעלה ‪.‬ה‪1‬א נר׳‪,‬צא לא לכאלו הוא הראה שהמתואר הוא‪.‬חתאר‪.‬בעצמי ־• ' עצמ)תיאס‪.‬ק מפני‪,‬מה צאהרב‪£1‬‬
‫למהות” להיה‪:‬זול‪..‬כאור‪:‬עניין שהוא נמצא לא במציאותי‪3‬א‪.‬־ ' !■י?י‪?6‬ו^דל‪1‬להזר בספור ולו׳ ן ןמם'א^'‬ ‫להם ל^סר ‪.‬כי‪,‬ק'‪ ^ ^ ^ ,‬י מציאותו ‘ומהןתו‪7.‬בר‪.‬אחד נקשו‬
‫לש שהמציאות מקדה קדה‬ ‫אלהינס >ז‪,‬ו^ו ‪ 5‬־רן ‪.‬‬
‫רוציז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪«^..‬ירחיח‬ ‫‪A‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫ייי‬ ‫רהרו־ר״זי‬ ‫‪U‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ודוזדררר‬ ‫ד‬ ‫«ו‬ ‫ד‬
‫?‪ in‬שלומר ה כזו ג ‪ ,‬למי כהתחלה הראשונה שחציאותה בעצמה׳־ באור העניק ההוא ופירושו‪ .‬כן הנמצא אשי ה ו א רי׳לאסאהיהנשאל ן אגזנההיאין * ‪jhi‬‬
‫הננלס ‪,‬נגליתי לול‬
‫’ 'מ^הועי‬ ‫לומר הרקיק ^‪£‬ה‬ ‫ענין‪:^ .‬ן היו נלציאותו עצת;תל וגי'‪.‬נן הנמצא אשר הנמצא כלומי חטהוייב המציאות וזח אשר ימא בייר‬ ‫ני ת תניך ‪).‬ז‬
‫סוס נמצא ^ו ל ס חי‪.‬מדבר‪,‬םי ‪Wa.? ” 0‬‬ ‫תהגי‪«.‬־‪.‬לפס ״ ‪ r r‬הות הנמצא כי התואר הוא המתואר והווציאו? ‪ .‬המופת בהכרח שיש דבר מחויי׳‪,‬המציאות>‪ 5‬א נעדר‬
‫‪%‬‬ ‫תעלהלקאמרשחי־יגאלי־ ייי?‬ ‫ידו?)‪,‬לן'_‪ ,‬הוא המהות יהיה מחויזכהמציאות כי אס היה ולא י‪.‬עדר כמו שאבאר מופתו • וכאשו‪.‬הודיעחו‪,‬ית׳‬ ‫מום‪,‬על‬
‫■ *< ‪t On‬׳■‪^1‬רר‪.,‬ציה ‪c‬‬
‫יתעלה צא יסכלהש!ה‪,‬אדם א״•■^!! ‪hjU‬‬ ‫ת אשר ית?ןייב‪.‬בהם מציאותו‪,‬אצל חכמיהגש‬ ‫המציאו^‬ ‫מחנייג‬ ‫היה‬ ‫התתיא׳לא‬ ‫זולתי‬ ‫התואר‬ ‫^>י«* **תי^י ‪.‬עיניו_‬
‫אפשר שיהיה נסכל • ^א^^ל׳ייא׳^^‪ -‬הסם‬ ‫השלינו וננלולי" ואף לפי דעתאגותי •שהוא דעת ‪ ,‬ארי״סהג ־ כי אחר זה בא לך ואספת את זקניישרא^• ויעד לו‬
‫^^!ו^דאחא‬
‫י ן ש&‬
‫רוצה לומר ל^״'י'יי‘‬
‫י ח־ ^ל ה‬
‫עי׳;‪ .‬־ שהס יבינו מה שהורעתיו לך ויקנוהו‪ :.‬והוא אמרו‬ ‫מלריש ^‪1‬ל תעתיוו‪ ,‬שסובר שהמציא}׳‪).‬המהות‪7.‬בר אתד יהיה‬
‫ווני ה' זולסיכם ק הנמנא אשר •הוא נמצא'•כי אינו נמ'‪.‬א•‬
‫הגלותם ה י ת ה ״ ע ל ׳ ' ‪ i i‬רוא‬ ‫זכ תונ‪,‬ונ?‪ 8‬חי‪ 1‬ז ׳ _ בעבורזולתח׳לא׳ בעכורחלקים ממנוולא■ ושמעו לקולך • השיבועייר• ואמ׳הנה הם יקבלו שיש‬
‫>‪1‬ז«ז• י‪ •^.‬ו‪ 1‬ח ין‪1‬ויש‪ 0‬אה י‬ ‫יה ונו‬ ‫יולר‪.‬י>ו‪),‬ישמעוירלזה׳ בעבור'שיש לו תליה עס נמצא אתר נחו אלו אלוה נמצא ‪ ,‬באלו המלפתיכט השכליים מד*־‪ .‬תהיה‬ ‫<וסקזלינ‪1‬‬
‫והכן ימה «‬ ‫^ג ןי ׳ ' י‬ ‫נצחיות‬
‫קעכין‪ W5J‬ו‬
‫להוא ‪p‬׳‪Ivji‬‬
‫נגזרוהוח!‪.‬‬
‫ר‬ ‫יית ‪.‬עגהי ‪.‬ר<פ ׳‪.■.‬הגשתיאןהןו‪1‬ויס הנפסדים ני מניאותס מלויי' ‪ .‬ואייתי שזה האלוה הנמצ׳ שלחני ואז נתן לו האות•‬
‫ו טו׳ י כאהרבלזרולנו שניניה ’?*"?וכוי‬ ‫ליזיי‪?.‬יי ‪' . ,‬בלטי‪¥‬כים וחחדס וצורתם והעלה־ הפועלת הנהכבר התבאר שעניין אמרו מד‪ ,“-‬שמו אמנם‪,‬‬ ‫״חלינו ייית‬
‫^’?‪,. 1‬‬ ‫הפי ______ _______‬
‫‪:‬י'הנכבדשעשה‪,‬מאהיה‬
‫אמרו‬ ‫ואמנם‬ ‫שש־להך‬ ‫תחשב‬ ‫אשר‬ ‫הוא‬ ‫מי‬ ‫עניינו‬ ‫!זז חיו‪.‬נ ־‪ .‬ג ל ה נ המחייכת'־ ההר‪,‬כנה ׳והגרמים השמימיים׳ •‬
‫קריאתכשס המפולש ומכל כלליף ^ ‪p‬׳<‪:,‬י\‬ ‫<לי‪.‬יגיהוי‪/‬המיןמר ' התצקייסטא סבת הכל ואף שלא<היו הסעלה •‬
‫^;י׳יי‪ .‬יי^עקאלג׳‬
‫סיומר הפפוק קודמת־שהיא המגעת‪-‬להם היא הנותנת להם ‪ .‬מה שמו לגדלו ולהדרו בספור כאלו אמר שעצמף פרי‪, ,‬סד י‪.‬ע־־ן‪,‬שה‪-‬י׳‪.‬־ל'למ^‬
‫נ‪1‬‬ ‫י ‪ ,‬ר‪1‬צ‪.-‬צרמר‪,‬כתי‬ ‫ויזןגח‪ 1‬גני ישראל‪ ,‬החיות והיא סבת ■קיומם וחיומס ואמתחך לא יסכל אותה ארס‪ .‬ואס אשאל על שמך‬
‫כלי לאדם להעב‪-‬ר ״? “ י‬ ‫‪ ‘ if>mc‬ולכן לא יהיו'הכרחיים כעצמם והשכלים אי זה דגר הוא העניין אשר יורו עליו בשם ו א טנ ט‬ ‫סן ה‪#‬נודה ונ‪• ' 1‬‬
‫זגןזן לזך‪,‬‬
‫•‬ ‫ה ש פ י‘^‬ ‫'‬ ‫■י'‬
‫הרחיק שיאמר לשם יתעלה שיש מי שיסכל זדה‬ ‫להם‬ ‫הנותנת‬ ‫'‬ ‫■‬
‫הסבה‬ ‫להם‬ ‫יקדם‬ ‫הנבדלים‬ ‫?אשר גא י ע ק ב'‬
‫'‬ ‫‪ 0‬ןיי פ‪ .‬ויגענןו ־ המציאות והיא הסנה הראשונה וחולם'‪.‬סבה• ‪ .‬הנמצ־א ושס‪,‬סכלותם ל ■ ־■ ׳־‬
‫הראשונ׳היא נמצאת בעבור עצמה לא בעבור‬
‫יי* 'י זולתה ני אסלא יהיה בכאן סבה ראשוני אשר ושדיי בו גזרה מן די •‬ ‫*ן‪1‬סי'?‪ 5‬אל‬
‫וישלה ה׳וייזחשה‬
‫‪V‬‬ ‫■ י•‬ ‫‪ I f ' u i 1.‬׳׳ ‪1‬׳‪r.,‬‬ ‫‪;%‬ו‬ ‫‪ k‬ו׳‪/‬‬‫‘״ג ׳ ‪ 1 1! -‬ש ‪i 1u11‬׳>‬‫■ 'י‬‫*‬ ‫־׳‬
‫־‬‫״׳‬
‫*•׳•‘׳ ‪* 1‬‬‫>•״ י•'י» י‬ ‫אשר די* הכומ־יו בלה'־‬ ‫ויזת ‪.‬חהיו ואת לה המציאות׳ בעצמה ילט הסטת ומוסוגבים׳ ‪.‬‬
‫‪ 0‬יי פ וה;הנראה‬
‫מציאותו יתעלה מספקתבו • וכן שס הפין נגזר מן הכחוה^ן הוא כאלונים ‪ ,‬ןבן^ור הו^‪,‬‬ ‫מ;ה סהודיפפ ^בלתי תכלית וזה כנר■ יתבאר&זוא שקר א״כ‬
‫שם משותף כמו שבארנו )בפרק י‪ /‬מזה( •הגה ככר התבאר לך שהשמות כלם נג^ר ‪W‬‬ ‫הנניוו' גחליו! ‪’ r‬׳*תבארש־ש ה‪:‬ה ‪7‬בר מת)ייכ המצישותלא‬
‫ואס נעדר ולא יעדר; וכאשר הודיעו ית׳המופתים ׳• י‪.‬אמרו בימתוף כצור ואמת ואין שם לו יתעלה כלתי נגזר זולתי שה בן ארבע אותיות‬ ‫ונשמו‬
‫לו‬
‫האלייז‬
‫המיוהד‬
‫‪,‬היו א^־ יתקייה בהס מציאותו אצל ^;מיהס וזה ׳ י השמהמפורש להיותו‪,‬בלחי מ‪.‬ורה על תארי אכל על מציאותו לכד לא ד‪,‬בר אהי לבכי^‪/‬־‬ ‫ג ^ לוז‬
‫■ אמרולןירזםפתאתזקלי יסד^וייעדלוקהס־‬
‫סאמיניש יש לומר ' יאיזיני מהשיודיעס ויקבלוהו ני לחנחיס המציאותהמוהלט שיהיה תמיד מצי לומ'‪,‬מהוי׳־כ ד^ציאות והבן‪.‬מהש*הג>ע ^'יו המאמר ''‬
‫ספשה וכמה היו י‬
‫מ*י!ינים ויודע ־ יחוייבשיאחינו בהסכתתלהסגוועתהקדיזות‬
‫‪ .‬׳ ‪; V‬‬ ‫‪ r‬ש שי ‪p‬‬ ‫־■‬ ‫יזה השם צודקות•; וראשונות וזה אמח ושמעו •לקולך‪; ■ ,‬‬
‫‪ V p ri‬אתד ושמעו ‪ ,‬והש*ב מחה רצינו עליו השלוס הנה הס יקבלו­‬
‫ךי‪ ^ ,‬כי שם יי’‪ .‬רוציפ בו פעמים השם לבר באמיר לא^ תשא את שם »’אלד‪>,‬ך לשין‪,! $‬‬ ‫לקולן‪ .*,‬ואסשהאת‬
‫שקיי ישראל נראה שיש ׳אלוה נמצא באלו החיפתים מה יהיה *‬
‫י ‪ #‬ונוקב שם יי׳* וזה הרבה משיפופר ופעמי'‪ .‬רוצים בו עצמו •יתעלה ואי מתתו ^‬ ‫‪ _c»o‬שהכף שאחר י המופת שיאיזינו שזה ה^לוההנגזצא שלחני‬
‫‪. '".‬־‪,‬שמו• ‪.‬‬ ‫־ י‬ ‫‪.‬־‬ ‫" ' ^יטוז^‪.‬׳‪ .‬־ ‪, .‬‬ ‫לה^זה׳אצהי ישראצ 'והלצון פו ׳ כי העיון' יאגת שיש ככאן נמצא‬
‫סלהני‬
‫‪ 5‬י‪5‬וחה‬

‫ייי׳ן׳ ז״ ‪W-‬‬ ‫׳‪ / mj‬ע׳ ו ק‪? 7‬ן‬ ‫ילעלהל ‪PP v‬‬ ‫י ז‪Pwf ,‬ג‬ ‫*‪u‬‬ ‫׳‪-‬׳‪ 1‬־‬
‫איור והם לא יאמינו ליכיוהאתתכייאמרישיזעו לקולך לקבלשיש נמצארתשון בעולםשהוא מחוייב המציאות אנלילא יאמינו שהשם שלחו ולזה נתן בו ה^י^ל'” ^נ\‬
‫הענין שלא ידעושיש נמצא תחוייב המציאות היה ראוי שיאחר הנס אנכי בא אל בני ישראל ואמרו לי מי הוא וה חשר ׳*־י!ו ‪V .‬‬ ‫^_וליוהשיש בכאן'ספק והוא זה כי אס היה‬ ‫^ ^‬
‫‪ • f,, ^^0‬גשיזי ונבדל אבל מאחר שאמרחה שקי לא היה אלא בעבור שיודיעו שתו ואיב ישאר הספק ואמר הרב ני ענץ אמרו מה שמו אמנס עניינו מי הוא אשר תחשוב ^ ״‪1‬‬
‫?דדניס‪.‬שצקת הם ואמנם אמי־ו וזה שמו להדרו ולגדלו כספור כאלו אחר שעצחך ואמתתן לא י©כל אותה שום אדם אבל שחו אפשר שיהיה נ^‪:‬ל לא לנקרא בשם ההוא• ‪■.‬־ לא שיהי^‬
‫להציל ; ע‪5‬חו ‪ nSo.‬מציאות ה ‪ or‬ואף שע״ד ה א מ ת סכלותם היה על׳מציאותו יתעלה »• הכה ביאור הרבכי‪ .‬כל השתות הס נגזרים זולת שס כן ארבע אותיות להיות בלתי מ ל ר ^ ' ג '‬
‫ילך;ע^ור היווזן על מציאות לגד לא דבר אחר דוצה לומר מציאות עס ^‪:‬ות ןלאשיש לו סבה קודמת עליו * ובכלל המציאות המוחלט • ‪ .‬רוצה לומרשהוא תדיר ר״ל מחוייכ בחלי״י^^ן‪,‬‬
‫גינו‬ ‫אינו יזצדמלתו ובבל יזאתל והוא איננו כרין לזולתו יוהכן חה שהגיע אליוהמאמ׳כא הרב ליוזר‪ ,‬לנושיהיה לעולם נגד עינינו צמשם יתעלהא^ן לו תואר זולת עצמי‬
‫‪;,5‬׳^‪1.- '^,‬במעואר>וא אחד וני הוא יזיזוייבהמציאות צריך שישוללו מחנו דברי׳ רבי׳והז סוד קריאת שס המפורש • א מ ך שסטוכבמהפרקרמ‪ 1‬הרכלחההרחיח ”?^^?«(■‬
‫לאנשים ויאמר שהשם דכר עמו }‪5‬א?ןר היה י ‪.‬‬ ‫»י‪1‬י זה ‪ vp,n«n‬ע״יו ה^צוס והרבה והפציר־ללכת בשליחותושל מקוס זו היא הסבה בעבורשלא קזם שליחות שוס נביאשישולח‬
‫המתתילתשב&יאתחעיליושהואמהט!עיםאומהמש)געיםולכןהרכהוהפצירכדיםלאילךעדשחרהאףיי׳בווהבןזהביהןחנפלא ; י‬ ‫יגיע האיחוי!!ץ;‬
‫פךק ‪ 0‬ך דע ני‪-‬שס יי׳ ‪ c?^i7‬בו פעמים יי׳ לבד י אקר שביאר הרב פי מה שאחר מסה מה שמו הרצון בו מהע^זותו ואמנם את׳ מה שמו להגדילויכן אמרו הרחב ■‬
‫יית כבודן‪,‬הראני נח את‪.‬עצמותךואיזר‪-‬כבו‪7‬ך להגדילו ואייר ני כס יי׳ רוצים בו פעמים יי' לכי נאמרו לא תשא אתשין יי׳ אלהיך‬ ‫((חד וי(מדיו לי חס> ‪.‬‬
‫לו זונכי^להיזוכירס‪5‬ונקי ל;‪«#‬״י‪ 1‬ז < מיו לי מ ה ס מו כי היה זר בסגור רז־ד וזו ס צ ם ל״י שייינ ה ^י״י ^ייי ? ?! ^‬ ‫השם שמו ‪ 1‬ז ש ר עי * מ ‪ .‬השלייזית י^לו‬
‫‪ ., 0‬מן ! ש ^ננז ^‪ .‬צ לי ר ל ^י א ר רוי ה‪.‬ו הנ ה רווינו שתמלתדנוי השם למשה יזמר לכה ו^•‪,‬שלמך ‪6‬ל פרעה ות!^חר לוכה<(מזי ה׳יולהיהענריס שהעקי הג מל בזה העניןהו^ו סלו היי^ל הי״ה יי' ^י ^'' ^ ’!ו*?!!לנוה‬
‫■‬ ‫י'’ י ?‬ ‫^״י לי‬ ‫כי׳ש שלת תתוזין שזה שחייהנה‬ ‫^ג גשלימית‪.‬ה ‪ wyJtot‬על;מ ילוחי‪ .‬ליפה ת״• יי^להי ישיהל‪ nA‬כשד בחנינות האל היה‪.‬לו לימי ^ינ‪« ,‬ז!מק‪,‬שיש‪,‬תליה נ״^ל׳‬
‫‪, ----------- ---------- -‬י‪,‬״«ה של‪ 6‬הזתסניייויי‬ ‫י׳״” י ‪. .‬‬ ‫‪ ^ .^ . .................. .................‬״ ‪ : 1.‬״שגיז‬ ‫ל׳!י׳ור‪.‬יזגילנהתופתישליו‪,‬ה»טסייטו‪5‬י>זניןוזה הרועשתגלוחמ‪-‬יויננןגיו^י(להמ׳ו>ןשה‪£‬ש‪..‬ן‪,1‬ן‪,‬‬

‫•סאויג‬
 ‫^וסטוב ילה'‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫^&פ‪1‬די‬
‫ממ)‪ 1‬נ המ‪)5^5‬יג‬ ‫י‪9^1‬ע המגיע מאתהפס'?תעלה‪,‬לצביא אשרהשפע ההוא בלי לו יתעלה להעביר ' ; וצ)יןבש& יי׳ ומזה הרבה ‪ .‬ויאמר םג^יעלעצ>זון;וכא)מיו‪.‬קהםמו וכ)׳ ‘ ו^מר‬
‫‪4‬ןחד והו‪<5‬‬ ‫ן»ןון‬
‫יחמצו כי אי הנכיאי״־^זה מהשצווה בלי ספת הוא הנקריאשש יי׳ או מאמר או ‪,‬שלישית עלהדבור כאתרו ני שמי בקרבו עניינו ‪.‬דברי בקרכואו מאמרי בקרבו‬
‫נלמי‬ ‫קדמזן‬
‫‪.‬ני נמושהד‪3‬ור^הואנ>י לאדם להמביד‪.‬יופצ^כן‪4 .‬ש‪5»0‬ןגז‪ ,‬גןיש‪.‬לג‪1‬‬ ‫לבר י והנה אבארהלברי^ ‪ ..‬רוצה‪.‬לומד ע‪:‬ץ כי שמי בקרבו והמלאךמהו כפרק ‪.‬והענין'שהוא כלי לרצוצרוחפצי‬
‫לצביא‪. .‬‬
‫מאתהשס ‪. . .‬‬
‫המגיע ‪.‬‬
‫שפע ‪.‬‬ ‫ימשני׳״ האור הנבראר?ל נברא חק לנפשן להגדיל במו שנארגו *ר״ל לבדל ‪-‬ה* ‪.‬‬
‫אשר‪,‬השפע ‪’ .‬הוא ‪ ,‬כלי‪.‬לו; להעביד‪.‬רצןנו'וחפצו לורד שהיה מנז‪(5‬ר‬
‫נ ס ז פ תי •‬ ‫כיאו הנביא ?עשה מהשצןו‪ :‬בלי ספק‪ :‬והנה‬ ‫ולה‪7‬ר ב ס פו ר‪.‬נחושבאר כפרק שלפני זה‬
‫ניניזוייג‬ ‫אבאר הלבריס כשתוף חלאן* טיכיזרענין(‬ ‫‪-‬יאן כל מהשאלתו ‪, ♦,‬מלה לומר)אפי׳ כל‬
‫ליישמי בקרבו והמלאך מבואה כפי׳ ו׳ מקצק‪ ,‬מ§(ל‪1‬ה ולא הו®‬ ‫'ישמו * ו‪ 11‬עטי׳‪:‬רהיי'בו ‪• t‬נ רוי ‪n‬יי ‪^’i‬ר‪J‬עוי שמאי׳‬ ‫הנמצאות מגדילי׳השס)תיעלה כל שכןשהאדם‬
‫ב׳'{ וכן נטד‪,‬יי■ פעמי׳כוצה בו‪.‬האור הנברת‪ .‬צריך לשחולעל‪/‬יז‬
‫אשר ישכינהו השם במקום להגדלה על דיו‪ .‬יובל הדג' ?‪ 1)1‬נח•‬ ‫•יגדיצהויתעלה*‪- .‬ט‪.‬ייכללאיהאמיתיתןכו‪ ./‬שם וי' כאלו אמרגו דבר י>*אומאמר»׳♦ כמו׳שאמר‬
‫שה>חנז שה‪)1‬ו הי®‬
‫המופת ‪ . ♦ ,‬ולפיכךיקרא זה הענץ כבוד ר״ל;‬
‫רוצה לומר עכפו מבאר >ל׳אי‪ .‬זז צד יבדיל כישמי בקובו* ^ניונו‪.‬דבר>‪.‬בק‪1‬כו או‪.‬םאמרו בקר;‪1‬ןו‬
‫ן מ מ א‪1‬‬ ‫מתעק ש‬
‫היותג מור׳ במכעו על יכולת ממציאו וחכמתו ; בסליתותו ב ע ג‪ 1‬ר‬
‫האדם השם יתעלה זומי‪,‬שאץ השגה־לו נלומ׳■ ־העניין שהוא ?!רצוני ווז‪,‬ם<י>״וך»נה אבאר חדברי׳‬
‫כו׳ ד׳לעפשו נא לבאר&אפי׳>שארהנמצ״או׳‬
‫הי‪ 1‬תו כנד‪ 5 ,‬פ' » ע ל‬ ‫וירצה בכבוד גס לן שנית על עצקופל‪ 1‬ת ה‪.‬‬ ‫בשחון‪.,1‬מלא‪,‬ף • ‪),‬בפרק יחלק כ׳( וכן כבוד יי׳ ר‬ ‫י יאמר עליהם שהם־ ןגדילוהו ותעלה‬
‫לש‪ 1‬ן כ‪) , 1‬ושר‪4 .‬י‪ 1‬י‬
‫זנ ר‪ 1‬ן ה תו‪ 6‬רהז»>‪1‬‬
‫הראני לא י‪/‬קכבודך { ונא המענהכי לא;‬ ‫אשר׳ישבינר‪,‬ו‪.‬ה^‪2‬‬ ‫יוגירא׳‪.‬‬
‫אמי‪.‬תותעלןנ)לתמ?ז‪$‬יק‪.{(5‬‬ ‫האורהיראה‬
‫רוציט בושמורות‬
‫• בעמים ־‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬
‫בו הלצק בזה ‪ « 0‬צ'‬ ‫־‪.‬יראני האד׳ולזי• והרצון כי אתה תקיש‪,‬התשוכ׳‬ ‫מסהואמ*שאין‪,‬יאגי וכו׳* מצה לימר נ!»ו‪.‬‬ ‫מ להגדלה עלדרן המופין וישכן כבוד♦י על;חר‬
‫גוזרר‪•:‬י ‪■.‬ז ז‪3‬נד«‪1‬רוןן‪.‬‬ ‫לשאלה וכן תקיש ‪.. :‬באהיה אשר א?יה לשקלח • קשר‬
‫לזשר גוז‬ ‫■‪, r‬וכבוד יי׳ מלא‪.‬את המשכן * ופעמים‬ ‫הגלגליםשיספרושבחו !ת‪/‬פציול לתכדכיר ‪,‬סוגי ויכפרו‬
‫שאל^‪ ip,‬שמו לי הקשובות ‪®hV‬שהשאלות ‪?,,‬ק‪()1‬י שהוו! יופו‬
‫‪,‬היו על עצמותו• ויאגזר שלישיתהג‪7‬־ל׳הל‪1‬נשי' ?נדבק גמלקוושר‬ ‫המתם ‪,‬רוצוםבועצטויתע^רלזואמתתופמושאמר‪,‬הראניי^^^'‬ ‫■‪,‬נגפר‪.‬על‬
‫'■יי״י'‬ ‫‪1‬י בהם הדבור ‪: 1,‬‬
‫■״״יייי‘‬ ‫;שחין רא‬
‫יייאיייי״ '*יי■*’' ’־‬
‫‘ נא אוגכבודך♦ ‪.‬ובא המעגה כי לא יראני האדם וחי‬ ‫מהנמצאות‪,‬הדוממיו׳‬ ‫מצד‬ ‫ר״ל‬ ‫זנז׳י‬ ‫;מחיינות‬
‫שהו)ו »« •צריו ‪s i‬‬ ‫כלס לשם ואך כל מה שזולתו^גדלכו)הדכריס‬ ‫־מורות על יכולת‪.‬מ;>ציאם ‪ ,‬והמתבונןביי>ם‬
‫תיבזר ‪.‬כלוחר ע ‪8‬‬
‫יגדלו אתהשס״בשלשה אופנים אס כהשגת ‪ 14 .‬היה הל^שזן פקזיו‬
‫‪,‬יגדלהשס יתעלה‪ .‬מצד שלמומ‪.0‬בפרי;אה ־מודדת כי הכבוד הנאמר ■הנדה עצמו ואמרו כבודך‬
‫תממוקד‪. ; .‬‬ ‫;‪U‬לעצחותו ושלמותו‪ ,‬אףשלא יסניקה) הלשון‪1‬‬ ‫ייאמר שהדיממוס השם משנחיבו גמגדלים‬
‫והאדם לכדי יג ד ל הו כ מחחרי׳להורות'‪.‬על מ ה‪,‬‬ ‫׳^שם יתעלה באמת‪.‬כל עצמותי‪,‬וכמ׳מצד ‪6‬נם !דפעמים רוצים‪ ,‬בכבוד הגדלת האגשים בלם ‪ m‬השם‬
‫(שהשיג בשכלו ד פ ד ס ס כו לזןלתו‪,‬ומי‪,‬שאיןל‬
‫; פוק‪.‬םד;‬ ‫ה ש ג ?;נ‪ 1‬ןון ם האלו הם‪ .‬מגדילי ם נ' >נ בהיותם‪,‬‬
‫־סבה להיותהשם ?תעלה משוכח בעבןרס‪ ^..‬׳ואףבל‪.‬טה‪.‬שןולחו ית' יגגילהו כי הגדלתו האמתית‬
‫ירק פה שהתירה ברואה כי‪.‬אס יהיה ■היאהשגרת גדולתו הלדה‪ .‬כל מי שהשיג גדוללתו‬
‫גןוריס ב ס כ ע ם ע ל יכול ת מ מציא ם ו חכ מ תו‪.‬‬
‫‪ ft‬מגיי( להגדלפ‬
‫הנ ה השכליס הנכד לי ס יג ד לו הו בהשגה ל נ ד‪:‬‬ ‫דבומ ‪.‬ושלמותו כבר הגדילו כשיעור השגתו* והאדם לבד‬ ‫‪. . .‬לן דבור‪-‬התורה;‪,‬יהיה‬
‫‪:‬ואחר שהתורה במאה הכה אין לו‪.‬דכ)ר והוא‬
‫‪.‬‬
‫ה״ קגונן נזה ‪iv‬ר‬
‫בל»‪ 1‬נ‪ 11) /‬ל)ו ידז‪:‬ר‬ ‫כי כל מ ה שיש‪:‬ג שלמותו‪ .‬הגדילו בשיעור‪;,‬‬ ‫>אממ הכוונה נזה שזדברוס המיוחסים לו ץגוילהו‪ .‬כמאמדלם להורורית על־‪ .‬מה שהשיג בשבלך‬
‫)וס היה ח♦ שלו!‬ ‫השגתו‪ 1‬האדס‪.‬יגדל;בלשוצ) ושכלו וחי שאץ לו‬ ‫;ככראוו וכל שנן בהסכיסכל אןאתיננ‪.‬רןצה ן־ויפרסם בו לזולתו• ומי שאין'השגה לו כד‪-‬ומם כ^ו הם‬
‫יתלן עליו הדב!ר‬ ‫‪ ,‬השגה כדו מ ם כאלו ה ס מ ג די לי ס ג ס כן ו א ס‬ ‫■לומרשאין צריך שיבואדנו‪.‬תאר הדבור בו ית' ;מגדילייג״ב בר‪,‬ץתם מודים במבעס על יבלת ממציאם‬
‫‪:‬אחדשאמח רבותינו שהתורה ברואה והכינה‬
‫;במאמר ההוא שדבר; המיוחס לו נברא ר״ל‬
‫יזהוא הקול הנברא חיןלגפש ז ואחנ׳ייוסס‬
‫■אליו־י ל ל ■אחר שאחרת ‪.‬שדברו ר״להקול‬
‫‪I‬‬ ‫‪upi‬‬ ‫‪w‬׳‬ ‫מ עי! ‪ . 1‬ן ל«ו‪-‬ז‪1 1‬‬ ‫‪n1,7j7,‬‬ ‫‪.‬כנברא חק לנפש מפני‪.‬חה תארוהו‪:‬ת׳‪73.‬כור‬
‫זשכלי? ?נפרלי®‬
‫!?גלנלים זהיוד®‬
‫‪,‬וחכמתו כאלו הס ‪.‬אומרים' כמו'שאתר כל‬ ‫לו שהוא שבחי ואמר כךכמו ' ש‪.‬א‪,‬מדכל עצמויתי‬ ‫בעבור הקול הנברא ואומר גופני שהוא בכלל‬
‫‪ 1‬נן‪:‬כל■ הצמ‪^!5‬נת‬ ‫עצחותי תאסרלה יי' חי נמוך ולפיכן קרא זה‬ ‫'תאמרנה יי׳ מי כמוכה^ ספר על היותם מהייבוח זאת‬ ‫'>להנמצאותהנבראותו ונכהקלם ל;ו‪,‬זכר)ן‬
‫הענין לכוד • רוצה>‪1‬וחד הלולו)תהלתו מלא׳ הצפ^‪1‬למן מ)ות‪1‬‬ ‫זהוכו׳‪ *.‬ר״לככר ביארנו ‪.‬בפרקח״ו מצל‬
‫כארץ ני השבח יקרא כבוד נבר נאלובהיכלו ♦גדילזהו ן‪5‬זם )וי נ‬ ‫‪.‬דזאמע׳ שהם אשר אמרוה אסי_אשר בעבורם נודע‬
‫תנזנהלפי■‬ ‫־כלו אותר בבוד'‪.‬וטא;ח'לל)לגיל הירח אומר צהס‬ ‫זה ג!כ ולפיכך קרוא‪,‬זה העניין כבוד נאמר מלא ‪S p‬‬ ‫שלא ?ציירו ביי אלם העתק עניין מנפש איש‬
‫בהם חגדיליםח‪ 5‬ד‬ ‫ממנו לנפפאיש אחר אלא בדבור לפיכן תארו‬
‫יושגתש צפעולזיל‬
‫‪■,‬‬ ‫שבמין ‪ ' .‬״‬ ‫‘‬ ‫‪,‬הארץ כבודו • ‪.‬המה לאמרוותהלתו מלאה הארץ •‬ ‫•לוית' הדבור להורות שיגיעו עצייניס מתנו‬
‫הפועל' ■‬ ‫פרק ‪,‬סיה ״ אחרשגיא' הרב ני כל הז־ברי'‬ ‫כי השבח׳יקרא יכוך כבר נאמ׳תנו ליי׳^ד^כס כבוה•‬ ‫יתעלא‬ ‫זתיעלה לנביאים לא 'דבר‪ .‬אחר‪,‬כי‪.‬‬
‫״ י ‪ •-. , . .‬יזגללי׳אתהשסואן׳ הדומחי' הנח^׳ןק• ■ןזוס׳י*‬ ‫‪,.‬ונאמר ובהיכלו כולו אומ׳ כבוד ‪, :‬וכא״ממנוררברה‬ ‫אינו גוף ידבר חלילה‪ 5‬והזא אחד אם נודע‬
‫'והרחייבהלשון עבר‪.‬י כזהי עד שהתירו על זה יזשימם ■יזצירי•‬
‫זה למעלה מז®‬
‫‪.‬הענין לשון ‪ .‬אמירה בא לבאר י מהו הנרצה‬ ‫והבן זה השתוף ;‪ p‬כןנכמר‪ ,‬ופרשהו‪.‬בכל‪ .‬מקום כפי‬ ‫וכו׳ י‪,‬ר״להענן) ר‪.‬גןגק‪,‬מאיז‪,‬השס ית'ועניו‬
‫זהשגק ־ ׳ השכלי®‬ ‫עניינו וחמלט מספקות גדולות•צ ; ; ■ ;‪.‬‬ ‫הרצין והחפץ הס ענין אתד'אס שנודע כקול‬
‫‪,‬באמ׳ר׳־כדכור וכצואה •‘ ואמרו איט רואה ■ הנפרדים ■■ ה‪ 1‬י‪1‬‬ ‫'נכראוהואהעכין המוכן מאת השס יתעלה‬
‫אותן‪,‬אחד‪ ,‬הגיעןלזאת המדרגה ואמתך שהוא‬
‫בהנלית השלמות‬
‫יתעלה נמצא לא‪,‬כמציאות'ואחד לא באחדות הויו פ‪ 5‬על גמו' ו)(ינ‬
‫‪.‬שצריךשיבואר‪ .‬לך הלחקתתואר ?ז־ניך ממנו בהם מז כלל והיוד®‬
‫)‪1‬רק חמשה וששים ';‬ ‫׳בדרך מדרכי הנבואה רוצה לומר ה‪:‬פעה‬
‫•אכליתוהןאענין הרצון)החפן { ילאשהוא‬
‫בקצקו משיג בפועל‬ ‫^‪ %‬ך® רואה אותך ^להד הגי‪.‬עך ‪.‬לדאת המדרגד‪.‬‬ ‫■יתעלה בעל נפש •‪.‬לל שאי אפשרשיאקר כו‬
‫הנמ‪) 5‬וות‬ ‫עניני‬
‫כיהךבוראי אפשר‪ .‬שיטהאלא ככלייס ואיחר‬ ‫‪,‬ותעלה‪,‬אתירה^מע;ין היוצוייר כשכל ני ר‪v‬ו^‬
‫השגתו צות' הזיז‬‫שהתבאר שאיןבו חקרה;וילא‪.‬תואר טסף אי^י השגתו‬ ‫^ • ‪.‬ואמתך שהוא‪i»'m‬׳ נמצא לא במציאות‬ ‫יתעלה אינו כעל נפז ‪) :‬אמנ׳הנינוי על וכו׳♦‬
‫צריך שיכוארילן הרחקת תואר הדטר וכל שק הגדלת הפועל‬ ‫‪ ..‬ואחד לא באחדות‪ •,‬צריך שיבוארלן הרהקת ^ןר‬ ‫רכ ‪.‬‬
‫שאין ראון להרחיק בו הימר למה שחסיכימין ׳ שהו)ו ה*״י‪ :‬ולזה‬
‫כל אוחתינו שהתורה ברואה כי אס יהיה לו )!מר ויהיה י ‪©r‬‬ ‫’הדבור ממנו וכל שכן בהפכים כר אומתנו שהתורה ברואה הכוונה מה שדברו המיוחס‬
‫מני)ו ה ת תנינן בז *‬
‫דביר התורה ת‪:‬יה דבירו ואחר שהתור׳ברוא׳‬ ‫נברא ואמנם ייוחס אליולהיות המאמר ההוא אשר שמעו משה רביני ע רח דתשם_ בראו‬
‫דו צ׳בז ה ה ה תבוננו'‬
‫הנה איןלו דבור כי אס יהי׳ לו דבר יהיה השס ההפגה נפועל ל‪5‬ן‬ ‫וחדשו כמו שברא‪ .‬כל מה שנראו וחדשו• והנה יבאו לף בנבואה דברים רבי) פיק ל ה>ו ח כ(‬
‫נכ ת וצי( ג ע ת‬ ‫יתע׳ מקבלהשצוישיחדםעצי)‪,‬תואר*ואס יאח׳‬ ‫זאמנס הכוונה הנה שתאה בדבור כת'^*ו בפעולורת כולם הדומות‪.‬לפעולתנו והוישרו‬
‫פי תנוע ע ליציאה‬ ‫אות׳‪,‬איך‪ .‬יייזסו לו הדבור אתרשהדבורשהוא‬ ‫דושכליס כלם שיש מדע אלהי ישיגוהו הנביאייבאמרם שהשם דבר עמהמואסר ל ה ט עד■‬
‫<ול הפועל כי)‪,‬י‪1‬‬
‫בזה הגדלה■ קבל‬
‫;חיזודש אחר אחצס ייוחס אליו להיות המאמר‬ ‫שנדעש^והענייניס‪-‬אשריגיעוילנ‪-‬רמאתיי׳‪-‬הם לא ממחשבותם וזטמם לכדכמו שי ח ^‬
‫ההוא אשר‪ ,.‬שמעו מר״עה השם נראו וחדשו הר‪ 5‬ו| נ ז ה ??ם‪©/‬‬
‫כמו שכרא כל מה שנראו וחדשו ני הוא עלה גםלימות ו‪0‬תי■‪ 5‬ונן‬
‫קו)ו יכול■ צ?לול‬ ‫לכליהדכריס'אףשיהי׳ סנה רחוקה להס והבן‬
‫היזדם וןיזל)‪ 1‬ן י<ור‬ ‫זה‪ !.‬ואמנם הכוונה אשר‪ .‬תיארוהו; הנביאים‬
‫מ‪ 5‬ד שהי)( ׳ הס‪©/‬‬
‫בפועל ו)ןם )ויח©‬
‫בל־כו׳נמארובפעולו׳כלס הדומות לפעולתנו‬ ‫עשו בלבי ‘'וזה הרבה •’׳ ייפול• על הרצת ונאמר להבות את חף*‪ ,‬כ^אלו אמר ןר^‪,‬י[‬
‫י והוישדו השכלי׳ כלםשיש‪,‬מדע אלהי *ישיגוהו למייז ‪)3‬ומתוי»‪©/‬‬ ‫כלומתחשב בי להרגוהלהרגני אתה‪-‬אומי‪-‬פירושו ועניינוהתרצה להרגני גיאמרו כר‪.‬‬
‫במה שי(מר ידבר‬ ‫הנטאיס כשספרו שהשם‪.‬דבר ״עמהס ואמר‬ ‫^•גום אוחם־וזה ג״כהרבה • •וכל אמירה ודבור שבאהמיוחסת ל ש ם הם משני העניינים‬
‫לים עד שנדעשאלויהעניידם אשר לט מאת בלשוגו הו)(הי(׳ד©‬
‫ונמה'ש)ומר־ י)®‬
‫הש״י הס לא מחחשבתס וזממס לנד* והתנה‬ ‫האחרונים רוצה לומר שהם אם בנוי •על הרצון והחפץ או כגוי על העניין המובן מאת השם‬
‫ידיה ממי של)( יתכן‬ ‫והוא אחד אם נודע בקול נברא או נודע כדרך מדרכי הנבואה אשר אבארם־־• לא שהוז״>‬
‫לכד כי הצמאה לא תכא אס לא יהיה ‪,‬הנביא קליו■ הדביר ה‪?(/‬‬
‫חושב כה ני מי שלא ידרו׳לא ישיג • )הנה דבור המלי(ן ‘ והתמה‬ ‫יתעלה דברפאותיות וקול • ‪1‬לא שחוא׳יחעלה בעל נפש שיוחכך הענייני^םבנפשו וזףו‬
‫‪. ,‬ואמירה מלה משותפת הנופלת על הדבור על התפרש שמלת‬ ‫בעצמו עניין נופף‪,‬על‪.‬עצ‪,‬צ;זו• אבל‪.‬התלות‪ ,‬העניינסההס בו ויחוסס זליו כיחפהתאדים כולת•‬
‫’ ‪,‬בלשון נאצמרו חשה ידבר ויאחר פרע׳מנופל׳ ידבר בלשונו שב)(צ‬
‫‪/‬ו‬ ‫הדבר‪) ,‬ושר‬ ‫זיאמנ׳־הבנוי על הרצון וחחפץכאמירהודבור־הוא כמו־שבארתימעמיני‪.‬שו^ך״זאת המלח‬
‫התניננ^ת‬ ‫יהיה‬
‫על העגין המצוייר בשכל כלתי שידובר כחי‬ ‫■‬
‫‪-‬‬ ‫ו עוי ‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪■,‬‬ ‫‪■■ ■■.‬‬ ‫■‬ ‫י' '■‬ ‫׳‬ ‫״׳'‬ ‫י‬ ‫י‪ .‬־'‬
‫ליז'<(ל‬ ‫וכל אמירה ודבור שבאה מיוחסת לסם המתגונן‬ ‫—‬ ‫ס ק ת ר ק מ ר תי א ני ‪ -‬א ל לבי■)לביתי אני‪? .‬ל כ׳' *‬
‫ית׳היאמהםטע>ייטםהאסרזניסר''׳)‪-1‬פהשק׳ש^‪5‬ף^^‪,.‬ןןך‪5‬ןןן^‪,‬ן^^ן‬
‫״<«‪,‬ו>זי<‪ 1‬ם כו‬ ‫‪.‬‬ ‫הנבחר שהשס בראו כמו שבראכל‪-‬כדיותיו או על הענץ המוכן שהוחנודפ־ב׳יו‪.‬״״׳• “ ׳ ״׳ ‪:‬׳ • ‪ -‬־' ־ ־ ‪7‬־ ‪V 1‬‬
‫)!דם כמומ‪ 1‬ופי'שלי‪4‬‬ ‫ואמר יכנד ע‪1‬‬ ‫^ ^ ‪ n‬רר ‪1‬ו^*וו!‬ ‫־ ביזובןמאתיי׳ כאקד קשני אלו התואמם ינזנה;דב)ראוי אמירה כן צריך שתדע לא‬
‫ידבר בלשונו שב‪5‬זצ‬ ‫על ית‪,‬ל‬ ‫ל’ ! '״' ‪r‬‬ ‫״ א נעל ; ‪ w w . T - i ' W‬נננשי^חגלס)א״י נן! דני■׳‪, 1‬״‪.‬־•‪ .‬״ ־חי ’נל'> ג־< ־‪ 1‬אנל‬
‫הדומם וזה לי( יתכן‬
‫יבשו ם פנים ה)ויז*‬
‫■ז‬ ‫י־יצמ ונאק■נאמ׳יה;יניד הוא נע‪1> ,‬ב»(יע‪ ■,‬יזענ״ני‪.‬־‪:‬ע׳ן‪.‬ואעהמל>‪, ■.‬י‪.‬יצ!‪. 1‬מנ'‪?.‬עיא'א״י‬
‫)׳חד ש מ ל תי דני‬ ‫' ■‬ ‫י ל‪.‬‬ ‫בחושנ‪,‬שי;ו‪!,‬ןסו(ע’רה‬
‫‪,‬‬ ‫נ>י‪-‬יאלאש'‪,‬יעו‪:‬נח‪1‬הנ‪.‬ש ‪.6‬ל‪71‬מרגןנו!״אמי‪.‬אמ’יה‪1‬רג‪ 1‬י ע ל ו‪.‬ו'‪5‬ןן )ר‪.‬חעןמנלעיסיו‪1‬ש‪1‬‬ ‫‪,.‬‬
‫‪ U r‬יאודתרלוון!הגלגלים ורי(דם ‪ 1‬מה שחזר ופרט וה)(דס יגדיל גיי)ןמרים מפרי דלר‬ ‫‪'.,t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫>‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫׳ יי׳דוייויז דיןי!נ‪ 1‬נן נדוחמים עם ‪• .‬ההשתכלות ה)‪:‬מיתיוהשתבל)(יזיריילת}&‬ ‫‪,‬מ^דשפי^( סמיכה ׳‪ > 1‬מ קנו נ‪ 1‬חוו׳ה ‪!)!5‬ת החלה>‪ r(?1s‬עליו• ותשני כי)‪1‬תרס)ומר צי רל מה שזולתו עדי^יי‪-‬‬
‫«ני ‪-‬חיגו הדו״מי׳אומר*זה)■‪.‬ינניטענה ‪0‬ם ל)(מונתינו שהשס בל)־‪ .‬השכלי©‬ ‫׳<‪.‬יי•■‬ ‫להוימלזילתו ו)ו''כ >זה ש);מר׳)(ח"כ ומי‪.‬ש)(ין‪,‬לוהשגה כדומם ‪.‬כיולז הם סגדילים ^׳''**‬ ‫שיתחיס יי‬
‫פיקיפנה כלל המציאיות‪ .‬יז״כ הגדלת השכלי׳ לש׳׳י פי׳ השגתם שה ו)ו‪ ,‬סבת כל‬ ‫ב « {ל ״־יי היית הדוממים מוריס נטנעס • ואה יטי‪1‬ון ט ו ע ן ' * י ׳ ״ י ^ י י‬
‫«ר*‪ • 1‬וחי• והואאתד פי'שב אל ההוב‪ 1‬כאלו)־‪,‬מר המובן הו‪| 5‬‬ ‫ל^ליאיהיסידות ומה שיתהו? מהם ו)‪0.‬לת)‪.‬חיניש שלשכל הגאצל מהרוראהיא סנת״גייוו רכל אח‪ ,‬שי״בשב י י *י ‪* i‬י‪.‬‬
‫• ׳‪. ,‬‬ ‫א קנ ה‬ ‫*‬ ‫•־‬ ‫•‬ ‫‪. .‬׳‬ ‫הימצאות ג ש לאמונתיניבאררנן שמא בלא‪ .‬הכל נד צונוילי ע תו אשד היא ידיע׳׳פשוכה שהגדלת השבלים ח‪ 1‬א ‪.‬י‪:‬בגת‪?.0‬לל®׳‘*^’ ^’’‬
‫יי‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_‬ ‫_‬
 ‫מורה נבוכים‬ ‫שם טוב‬ ‫•"קרקאש‬
‫י׳י'י י?®׳’ ^^'‪^117‬י!מיר׳והצוני‬ ‫'ל כשנאמר לו אמירה ודבור הוא‬ ‫‪« :‬חנס ‪ j ,‬״ לג״!ז! ' ועיד על צד הליןיזן • הרצין מ בסבה אארת תאח לו ית׳ הנביאים הדטר זהאחירה‬
‫; ‪ nisrs‬לו‬ ‫על נד הדמיון • ר״ל בשבה אחרת מצד אחר תאח לו‪,‬יתיג^ה‬ ‫י יקגל י‪155‬י קדצינ יהצייי כי לא יכין האדס שיעשה איזה דגר א״כ יציהו אי יעשהו כעצרןי לפי׳עארו‬
‫בעצמו לפיכ׳תארולי‬
‫>‪-‬י דיאשמעי*‬ ‫כי לא יבין האדם שיעשה איזה דכי אלא ’ 'י''’‬ ‫‪ n‬ניועשה נדאשייז לו הנביאים הדבור כמו שביארנו כפרק ח״ו קצורף גס כן כי הכיוכה כי עכין רצון ״‬
‫‪•? ^u f‬״יזיר־" אחד אני‬ ‫א"י •‬ ‫ית׳ הדבור כייי ^^אי^י‬ ‫הר^ו) והכיא הרב מופת על כי כל מה שכא כמעשה כרחשית מן ויאמר )יאחר ענינו רצה‬ ‫‪ 7 6)9‬ג‪ 1‬י על‬
‫‪• i p^cj‬‬
‫אתאמריאלוכו׳ ‪ .‬ר״צשבפסיק א״י‬ ‫או ההן כי אלו כמאמרי® הכוונה בו הרצון •י‬
‫מ;; ^;;;׳ ^ ד ב‪ ,‬ר א ״ כ מב‪,‬אלה‪,‬אםהם‬ ‫ומוכח זה כי המאת׳והצווי לא יהיו ז‪1‬א לנמצא‬ ‫; פרק‬
‫‪U.‬‬ ‫ענץאחד ‪■ :‬‬ ‫׳!שליתות •מעש? ;יקכלהצמיההוא♦ )אחר שהעולם מחודש­ ועוד על צד הדמיון לנו כמו שהעירונו במה שקדכבז‬
‫פרק סו ויותר מופלג חזה היחס׳‬ ‫מאמו א"כ לא היה מי שיקבל שס הצווי אם כן 'כי לא יכין האד‘ בתחלת המחשבה איך יעשה הדבר‬ ‫\‬ ‫; *י'*''®‬
‫ההפנעה היא שייחס סרטחה‬
‫; יהיה ויאחר רצה יי׳שיהי׳ אור ויהי אור וכן כל■ ‘ א שר ירצה הרוצה לעשותו ברצון לבד • אכל^^^י‬
‫מהנמצאות והס הארזים הנמצאים‬
‫בלתי שום נטיעה מלאכותית‬
‫; ‪0‬״ציזוות‪ 8‬ענטץ‪ • ,,‬ויאמר נמצא בקעשה בראשית * ‪,‬ועוד גס כן י אפשר בתהלת הדעת מבלתי שיעשה עושה הדבר‬
‫‪ pf‬יחוייבשיהיה הדבור הרצון כמו שאחר‪ 5‬כדבר‬ ‫• ושץשני«‬
‫נטע יי׳ כלוח׳שנבראו מאליה׳מן ההרץ מג^‬ ‫• יצל על‪ 3‬הלזיזיא ■ יי׳ שמיס נעשו וברוא פיו וכו' ותא היא הש׳‪1‬ה אשר ירצה להמציאו או יצוה לזולתו לעשותו* ולזה‬
‫״י' הל‬ ‫שוס נטע)א״כ אפילי בעי״‬ ‫הושאל לשם הצולי בהיות מה שרצד־־י היותו ואמר‬ ‫• ^״ניי®’'* ’ייי^ ׳ כי אם יהי׳ לו פה יהי' לו גוף לאס יהיה לו חח‬
‫הטבעיים אח׳געע יי׳כלשכן שךא‪,‬י שיחת ח‬ ‫' »י ה^ו^ ה‪,‬ד‪v‬ל‪ 5‬״ יעשה התנשמות כן כדבר יי׳ שחים נעשו הוא שהוא צוה שיהיה כך • והיה|כל־‘ זה על צההדמיון‬
‫מיני הנמצאות כבלל‬ ‫•י״כש‪, ,‬הל״ז‪■ ^,‬השאלה והכוונה כי נמצאו בכוונתו ורצונו וזה בפעולותנו מחובר אל היות זאת המלה גס כן מורדה‬
‫יי׳ידעת הרב כעניןהלוחו הוא שהלופי תו‬ ‫• *ואוירו והח‪ 5‬ז‪ 3‬אינו צחן ביאור כי לא יסכלהו אחד מחכמינו ■על עניין רצה כמו שבארנו • וכל מה שבא במעשה‬
‫ושעורן נמצאו מציאופטב^י ”יה?״מ‪1‬‬ ‫• י׳נתל י<להים הייי הידועי׳י י ואם נתבאר כי הדבור הוא מושאל‬
‫‪,‬ל‪ ,‬ח מ הם נ ח «‪ 1‬ת ‪S ^ m a i ,‬‬ ‫יהיה ■בראשית ויאמר ויאמר עניינו רצה או חפץ וכבר זכר‬ ‫כמו שאחר בדבר יי׳ שחים נעשו גס כן‬ ‫י’‬
‫• »ליהית שמ‪5‬יאן!גס ־ האמירה חושאלח ני הכל לכר אחד ואין צרין ׳ זה זולתנו והתפרסם מאד • והמופת עליו חצה לומר‬
‫ש^'ו הסאמרות כלם אמני הם רצוניים לא מאמריים ‪,‬אנקלזס אינו סוכר דעת הרמז״לחבלשונר‬ ‫יייעיא הייזבענור •לכארכי אמירה ודבור הוא ענין אחל אחר‬
‫שמרע״ה חקק הלוחות באי זה כלי וכתב נ י‬ ‫נפשלו שאני >זוצא פקוק אחד אומר היא שמעה את ‘ כי מאמרי הצווי אמנם יהיו לנמצא יקבל הצווי ההוא‬ ‫סלא‬
‫^רתהדבר^ ולקח צורות האותיותמהשח^‬ ‫כן אמרו בדבר יי׳שמיס געשו • כמו וברוח פיו כ ‪4‬‬ ‫י''א ’ ■ כל אמרי יי' אשר דבר ;‬
‫כי בס מצויירות‬ ‫פרק סו והלוחות מעשה אלהי® המה ר״ל ‪ :‬צבאם • וכמו שפיו ורוח פיו הש^^ה כן דברו ומאמרו‬
‫שמציאותם טבעי וכר־‪ .‬אחר‬ ‫יתעיי ־«צחב<ויכן‬
‫הס י השאלה והעניין ש ה ט נמצאו בדעתו וברצונו וזרח‬ ‫‪ ,‬י• מיתגן !ווי! זו •שביאר הרב כי כל אמירה ודבור בשם ית׳‬
‫<יהוו‪1‬‬ ‫לתרגם אצבעא ולא ^י^־״‬
‫מציאות הכתב בלוח‪/‬יו‬ ‫■ »>^‪ pyp‬עליי 'להורות על שני עניינים אס כנוי על הרצון ממה שלא יסבלהואדם מחכמינו הידועי׳ ואיני צריך‬
‫הכזכביס בגלגליס באמת זה אינו!י>י‬ ‫הכתב )התפץנמו ויאמר ויאחר הנאמר מועשה ' שאבאר שהאמירד*‪ .‬והדבור בלשון העברי בעניין‬ ‫נדרך*‬
‫חלבית יי'*’‬ ‫‪ ,‬והיו‬
‫‪ .‬שיתלו נ‪ :‬פ‬
‫שבשמים נאמר כדבר יי׳ שמיס‬ ‫כן כי היא שמעה את בל אמרי יי׳אשר דבר‪:‬‬ ‫■ נסכל ל)מר שיוחדו כראשית וכל הדוח־ם לאלו אן כנוי על הענין '׳‪ :‬אהד גם בז‬
‫^ ביזג‬ ‫יכול לתי גס כו;יכין ‪3‬איחרא‬ ‫■ גלית‪,‬ית מעש׳ •‪1‬הי ‪ 6‬המוכן מתנו בין שיהיה בקול נברא כין שיהיה‬
‫‪,- .‬הלוחו׳כשאר יזעשה בראשיע { זהו לעי‬
‫‪.‬וסוכר שהאותיות היו נמצאות כלוחות ב״ ^‬
‫'ששה ‪1‬ששים‪ .‬־^‪.‬‬ ‫»ז‪ 1‬תינ ן?חכתנ על השפע המגיע נקרא דבור רצה לבאר מה‬
‫שהנתנגתתד׳ שאחר והלוחות מעש? אלהיס התה)אמר כי‬ ‫נזנתג‪ ',‬יולזיס‬
‫וכתו‬
‫כשאר ענייני הטכע כ א פ י ' נ פ ש‬ ‫! ח ל ו ‪ n i n‬מעשהאלהימד‪,‬מ^ רוצה לומר‬ ‫במעשה^בראשית‬ ‫הנאמר‬ ‫ויאתר‬ ‫ויאמר‬ ‫כיזו‬ ‫נ ע תג ע ת ה מ רגונו‬
‫שהיויבו צורות שונות גס הלוחו' רויזזיע‬ ‫‪N iS‬‬ ‫י י ייי* ‪,‬״ י שמציאותכש‬ ‫קקדיס אתר שלא הוא על המצאת הדברים הטבעיים כפי רצונו ‪.‬יי‬
‫האדם שהיא כלוח המוכן לכתיבה *‬ ‫‪ .‬גי ? יז אוח׳ נליתו׳ וחכמתו כן אתרו והלוחות מעשה אלהים על‬
‫הר סיני העידו עלין ‪ .‬שהאנגיס הנח^א’ ״ ^‬ ‫יי׳•‬ ‫מעש׳‬ ‫יקראו‬ ‫הטבעיים‬ ‫הדברים‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫‪,‬מלאכותית‬ ‫שנתחדשו עתה את׳ המצאת אלו הלוחות שנמצאו שסכטכעוהיו‬
‫יצוייר אליהס הסנה ולכן נקיא ההי ^^!ו־הר‬ ‫®לת ‪?.‬יו נשיג נרשמים בלוי׳‪-‬ת האותיות חשס טבעי» והכה ‘ המה ראו מעשה יי' • וכאשר זכר הדברים הטכעייט‬
‫ג ח עי נתש והיי‬
‫‪.‬סיני עלשס הסנה )ראי);י אחדמאבב’‪,J.V‬‬ ‫מלורעת ביאר הרבכי עלהגזצי^י^ג הדברים הטגעייס ;כלם מצמח ובעלי חיים ורוהות ומטר וכיוצ׳בהס אמר‬ ‫• העזור‬
‫הזה שהיה מצוייר בו הסנה‪.‬־בתכליפ ‪^'-‬רוא‬ ‫‪ .‬גרגעאתל ונרגע נקרא מעשה אף שלא יהיו מעש ‪ :‬חלאכ׳זהתה מה רבו מעשיך יי' • ויותר מופלג׳מזד־־‪ .‬היחס אמרו‬
‫כגוון מתחלף לגוון האבן וחלקתי האכן■' ' ‪.‬‬ ‫אחר שנה‪ ,‬לציתנה ‪ .‬ראו מעשה יי׳ • 'ולמהשזה ככר יבוא לחשוב ארזי לבנון אשר נטע• בעבור היות מציאותיטבעית‬
‫וגי‪ 1‬נוד שהלוחות שהים הזלן ושוער כדי להעניש להזלכ״ייזיס ‘לא מלאכותית אמ׳שהשם נטעם• וכן אמרו והסבתי • לחלקי׳רביס ונר׳בכל אחל ואח׳צורת הס״*‬
‫גשניות נ»שלו ניד‬
‫פרק סי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בעבור חטאתם הביא מאמר מבוא׳ שהוא על‬
‫‪,‬‬ ‫הריושונ‪1‬אי'ת המצאת דברים הטבעיי׳ כי כאשר זכר הדברי׳ מכתב;^דדם• וכן אמרו מכתב ^הים הוא• ככר באר ‪.‬‬ ‫‪ ,‬יושת חצנני׳נמ‪5‬‬
‫; אחרכ‪11‬‬
‫?תי; חמשהאלהיש הטבעיים כלם חגמח זב״ח ורוחות ומטר יוזס המכתב ההוא לשם איך הוא באמרו כתובים באצבע ן^הי׳• ואמנם אמרו ב א צ ב ע ה ״‬
‫; ונתחדשו‪ .‬עתה וכיוצ׳בהס אתר מה רכז מעשין יי׳‪-‬יהרי יתכא׳ הוא כמו שאמר על השמים מעשה אצבעותיך • אשר התבאר שהם נעשו‪ .‬באמירה בדבי‬
‫‪ ',‬לינזנו ■וה״דנרים‬
‫תועה כי כל העניינים הטבעי‪-‬ם יקראו מעשה יי׳ ; יי׳שמים נעשו • הגה ככר התבאר לך כי הכתויישאיל למציאות הלבד לשון אמירד־־‪ .‬ודבור‬ ‫על הרג‬
‫■י וחושנית גהוצאח׳ ליותר מופלג קזה היחש אחר אחי לבנון אשר ושהדבר ההוא בעצמו אשר נאמיעליו שנעשה בדבור נאט׳ עליו מעשהא‪,‬צבע כןאמר]‬
‫; ס״נתנ הלוחות נטע♦ והיה זה יות־ מופלג כי ביו כור התיחשו‬
‫היה רומה‬ ‫תה ‪:‬כתובים באצבע ^הים• דומה לאמה כתובי׳בדבר^^הים • ו^ו אמר בדבר‬ ‫היה ‪ ,‬טנעי וז‪1‬ת אל הדבר החלקי וגס ככר אפשר שיאמר‬
‫‪ ,‬היותו‪.‬ננרא נלוחו׳ דבי מעשין יי׳ על המנאת הדברים מבראשית לאמרו כחפץ אלהיס כלומר ב רצונו והפצו • אמנם א נקללם נטה בזה העניין על פי'זר ו א ^‬
‫‪ ,‬יוששת ימינראשית על עשייתם בששת ?ימים לכן אתר ויותר ׳ כתיבין באצבעא דיי׳ שיהיא שם אצבע דבלאהד מצטרף לשם ופי’ אצבע יי׳כמו הר יי׳ומ^ן‬
‫והדנרים‬ ‫‪ fa y .‬ר‬
‫; הטנעים והוא מופלג תזה ארוי לבנוןאשר נטע לא היו מקדם יי׳״ רוצה כזה שהוא כלי נברא חקק הלחות ברצון השם ואיני יודע מה הביאו לזה• ו‪,‬היה יוהי‬
‫‪» .‬ה שלא נעלה דרש' זלנן כטעס‪-‬י׳על ידי נש ואחנס בעבור היות קרוב מזק כתיבין במימרא דיי׳ • כמו שאמיבדבר יי׳שמים נעשו • היתכן מציאורת ד ב ^‬
‫• הדמיון והכלל לא‬
‫ולא מציאותה טבעית לא מלאכותית אחרשהשם בלוהות יותר מופלא ממציאות הכוכבים בגלגלים כמו שזה ברצון ראשון לא בכלי ע ש א ^‬
‫שיהיהתואותו יתעלה נטעם א״כ כשיאמר מכתב אלהים•'‬ ‫ישעי א‪1‬‬
‫הרצון בו שמציאותם טביעי גס כן ויבא הדבר כך יהיה זה הכתב הכתוב ברצון ראשון לא בכלי • וכבר ידעת דבר המשנה עשרה דברי^‬ ‫■ יקנלנו‬
‫הנחנ מששת יחי‬
‫איר כן מכתב אלה ם הוא שהיו כתיניס כאצבע 'נבראו בין השמשו׳ומכללס הכתב מדרה על־‘ היות העניין הטוסכס עליו אצל המון דזע^‘‬ ‫כי‬ ‫׳ ניצ שית‬
‫יארד אנייי׳אשר אלהיס ואצבע אלהיס נאתר על השגןיס מעשה ' י שמכתב הלוחות כשאר מעשה בראשית כולו כמו שבארנו בפיררט המשנה ‪:‬‬
‫‪ ' .‬פרק‪ '■ .‬ר‬ ‫‪' ■ ■,‬‬ ‫♦ולריםתין ו»כ‪ 1‬ד‪,‬מארזאת אצבעותיך וכוי שהם נעשו באמירה שנאמר ׳ '‬ ‫‪ :‬גולא‬
‫!‬
‫זה נאה‬ ‫יו ס השנת וכיתה בדבר יי׳• שמיס נעשו• והדבור כבר אמרנו שהוא נאחר על המפץ א״כ הלוקוח נעשו קששחימי כראשיח כשאר הדברים הטכעייס כרצון אלהי וכחפץ‬
‫‪ if‬כטבע זהרצוו כזה לרב כי הלוהו?; נוזצאו כהר סיני נרשחיס נצורופ האועיות כאופן שיאחר ‪ 33‬ס א‪35‬י די׳ אצה ן‬ ‫‪ .‬ראיתם מאמרו ‪ J5J‬והלוחות מעש׳ ז‪1‬היס המה שנמצאו כרצונו ודזפצו ושנמצאו‬
‫'‪3‬א}יןיזע‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫תחיי ‪ ,‬וזמנתכ‬
‫‪ .‬יזנ תב אלהי׳ ושערו‬
‫‪------- -— ......... ...... ... . .‬‬ ‫שיהיה לו רצון מחודש וככרידעתמחתרס שהכתבהות מהעשרה דברים שנברחו בין השמשות‬ ‫‘‬
‫^ וא מנ ם אנקלוש נטה כזה ה ענ ץ אל פי׳זר ואמר כתובים באצבע דיי׳ שהוא שם אצבע ‪ .‬ולא א מ ר ב מי מ רא די^ שיורי! שהאצבע הוא דבר מצטרף אל השם ו פי׳נ מו ה י‬ ‫‪ ! '.‬א‪,‬״‪,, ,‬‬
‫‪ 1,‬׳ ‪ .‬נאצה‬ ‫‪» .,‬מה פסוקי׳ הוניר ‪.‬ההר לא יתיקש אל השם כעבור שהוא עשאו ו מטה יי' אבל יתייחסו לו ב עגו ר שבה רחוקה והרצון באומרו כאצבעא ‪ 7‬ץ' ‪ :‬שהזא כלי נברא ק ק ק‬
‫‪.‬‬ ‫ו כ ת חיי סז‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬י‬ ‫‘‬ ‫»רננענין ה הד חות‬ ‫;‬
‫‪,‬ון»»‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רנר לדנ רנ ענין‬
‫®הלבד לז‪/‬שיהיה ההדחותנכל צד ראה אחרו דחיתי לתאת מדנר למיון בענין מה וכן כל ‪ p‬נגן אלהיס • לאדמהאולין ני‪ 1‬פיו וכן דחית ככפא הכל י מי ת ג מנ ץ ו נן תי א ה כ ל ס פ ר ®יי הפייי® י ”'*'‬
‫ו ד י נ י י“‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫” ‪ <1‬י?פמ‬ ‫לנד וכן נהרנה חקוחות כמקרי( ונחלחוד וכן הענין כשיוחל הרב וכן החכתג שיוינכו מכתב בידים <ובל נתחדש הנתב נלזחות ברצון השם נ חע מד הד סיני כמו שנתחדשו הכוכניס נשמיס ברצונו‬ ‫‪.‬‬
‫^י‪ A‬גזי‬ ‫וחלילה לינ ה‪6‬לה• הקדוש מלי‪.‬חרדנר ז ה כי ח ה י‪ 6‬״ ר בלוחות שנפסלו על ידי משה ש‪ 6‬תר הספר וכתנתי על הלוחות כנה נתחדש ‪ .16‬הכתב בלוחות השניית ברצון השם וכן בריושונות הה הוי‪ 1‬היזחיז‬ ‫;‬
‫ג‪61‬ל‪ 6‬ס ת לופ ק ש ומה ש‪ 6‬ח מ רבותינו שפשרהדנריס ננ ר‪ 6‬ו גין השמשית ‪6‬שר חכללסהכתב והלוחיתהצריכין לומר זה מהש‪ 6‬מר הכתוב כי נו שכת מכלחל‪ 6‬כתו ‪6‬םר כר‪ 6 6‬להיס לעשות והרצה‬
‫>‪.6‬לו ‪ 6‬״ י ‪86‬ר גזר ‪ 6‬ליויסלעש‪ 1‬ת וכןהצריכןלוחרזפ הכת‪ 1‬נ ש‪ 6‬חר ‪.6‬ין כל חדש תחת השמש ‪ 6‬שריר‪ 6‬ה מענינסשלא נתחדש דבר ‪6‬תר חפשה גר‪6‬שית ולהתיר שפקית הפסו קיס ‪ 6‬מרו בנבר‪ 6‬ו • ני ) ה ״’׳ “ ”*’ '’'^ןןרן»ן‬ ‫‪,‬‬
‫ןי!}‪ 1‬רו‬ ‫ונוכל לומר שלא הוצרכו בזה ח‪ 6‬ופן להתיר ההפקות כי יש לו לומר כי הרצון ג‪ 6‬לו הפסוקים ®לי* י!ז״י®’‬ ‫*גזרו ‪ »6‬שיתחדשו נ ע ת שיחדשו וכזיוכלז לומרנכלהנפל‪ 6‬יתהנטשותעל ידי הנביאים •‬
‫מ מנו שלאיתחדשדבר‬ ‫*‪1‬ומ‪ 17‬ת וםתחידות ן?יןמדת הנחצאות הנוהגות לפי טנעס החשודר להם נ ע ת הנריאה והנה רנותי׳ דרשו לפסוק כי נו שנת מכל מל‪ 6‬נתולהתירההפק הנר‪ 6‬ה‬ ‫‪.‬‬
‫יתלאנת שחים וארז הוא שונת ואינו ש‪ 1‬נ ת ממעשה הצדיתים !?רשעיסאלא פועל עם אלו ועושה אם ‪6‬ל‪ 1‬וי‪ 1‬י‪1‬ו ל‪6‬ל‪ 1‬ד‪ 1‬גמטריו שלהו ופועל עם אלו ונוס! ל‪6‬לו כעין דוגמטרין®ל®) ׳® ^י ”"’ ’‘®*‘!!״‪ h .r .‬אחי‬

‫גין השמשות נ חו שחדרגדוי׳חנם יש לוי׳ר‪,‬להתיר הספח והוא ההקלות חה שיעשה בעתיד נ ע ת הבריאה ולוחר שהוא לגזר אז כי אולי הוא נ ענו ר שרוב הנפלאות המתחדשות ה ה ב עניני סז הגנראים והנוהגים י "‬
‫■‬ ‫‪ 5‬קדע שהאש ני׳צא ויתחדש ני ענין מופלא וההר נוער נאש עד לב השחים וכןהענין נמצא יתחדש נו הפליאה שהיה עמוד ענן הולך לפניהם יומס וכן האש כיוצא וגו נתחדש הפלאי ‪ ,‬בעמוד אם לילה ונו ה®®‬
‫עניי ני ל‬ ‫*חצאים ונתקדש נו השלא שהמים ישונו דם וכן מנין נדנד זנשחין' ינפלהחכות שהם מפנינים נתצאיס וכן תמצא ניוםהנפלאות יי׳תוך כך אמרו שעשרה דנרים ננרא‪.‬זס בין השמשות וכן ימשך‬
‫‪ J 3‬ין‬ ‫?נפלאות מצד ‪1‬ה ה מ ת וידה שיתפוס לנין הקתשו׳יזצד שהוא תכלית היום והוא קרונ להתחדשות הלללה בפועל!כאל! אמרו שמצד אפד לא ימלטו מהיותם ממעשה בראשית מצד מה ‪ 0‬רוכ הנפלאית הם נענעי ®‬
‫\ "**נ'מסני®‬ ‫?הנפלאות נאות ממנהג יישגית יישנה הטיעיס כרצונו נעת שירצה הם כאלו אינם ממעשה בראשית אתר שחעש׳בראשי׳הס סדורים טיעיי ס נוהגים מנהגים אם לא נ ע ת שירצה כשסלשנות‬
‫?*מקו׳־ כתיאה יותר מופלא הכתב כלוחות מהכוננים נשחי׳יש לויל שהוא יותר מופלא ל*י המקבלים והמשיגים מפני שהנראה נאמת שעד ייעמד תר פיני לא »י‪ 1‬קצקס מאמיגיה שי«» דבור מאת השש ואולי היי ג‬
‫*®י״‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫אתל ‪ 7‬ע‪ 1‬ת מאמיני הקדמות‪ 1‬אקל שמיעת כלבוד מהן״יצעידצוצז בקול מדאותת א חתלג * אמונה קיילותש‪/‬תתענין הנ‪ 7‬וצ‬
 ‫\‬ ‫‘‬

‫קרקאש‬ ‫שם טוב לו‬ ‫מורה‪.‬נבוכים חלק ראשון‬ ‫או‪1‬ודי‬

‫ונתחייסו לו יתעלה נחו שיתייחסו כל שאר הדברים כטבע ואמנם אמי ‪ 1?1?1‬שמיעת החול‬ ‫כללזה החאתראשרכו צוןהרנויגי ר״ל שדוד שלת לקרוא לשלו®‬ ‫‪ 0‬רק ‪tD‬‬
‫זהאכקלוס לברוח שנתחדשו עתה הלוחות ברצקמחולש כי יהיה שקר עליו יתעלה <‪1‬םרכו יובן הדבור‬ ‫לנבל ולכל ביתו ושיתן אי זה דבר לדוד כעד שעבדי דוד ‪ ,‬שמרו‬ ‫_‪.‬‬
‫‪ cu‬ק‪1‬ל השזפ׳הולן*‬
‫‪..‬‬ ‫ואמר הרב כי לא ידע חי הביאו לזה הפי׳הזרלומ׳שבכלי חקק הלוהו׳ כי היה אפשר ‪ pfp! .‬וההר‬
‫‪.........‬‬
‫בוער‬ ‫יןילי חת נבל כשגוז את צאנו וזה הלשון היה רך ותדבר בלשון רכה ‪ :‬כי כונ׳הספו׳‬
‫לפלש אצכעאלהים במאמרו ומאמרו הוא רצונו הלא תראה שאמר כדבר יי׳שמיס ו^ש עד לב השמיס‬ ‫ד צ שנונת המפור הוא למפר גננת נבל אשר לא נתןשום דבר לעבדי דוד אשר היה‬
‫נעשו וברוח פיו כל ‪ 5‬כאס ועל זה אמ׳כי ארא׳ אשר כיוצא כזס‬ ‫■‬ ‫בתגלית הגנות ‪ :‬ולפי וה העני^וכו׳י ר״ל לפי‬
‫ה ע טן לא י תין‬ ‫‪ .‬שמין מעשה אצבעותיך והרצון מעש? דכרין‬ ‫‪.‬׳‬ ‫פי׳ הרב שפסק השם יתעלה מלפעול‪ :‬וינח‬
‫כן ראוי שנפרש על אמרו כתובים באצבע היותו מבלתי רצון '‬
‫לעילתו• ר״ל שאלו המפרשי׳ פי׳וינח כברית׳‬
‫אלהיס כמימרא דיי׳ וכמו שהגלגלים נעשו ‪ ,‬אלהי פועל פעולת‬
‫בפי רצונו לעת‬
‫ברצון ראש ן כן ראוי שיהיה הכתב הכתוב שירצה ואן אמרו‬
‫פרק שבעה וששים‬
‫‪,‬‬
‫הנכראיס ור״ל ונפסקו הגברא־ם צולהבראות‬
‫בי לפי פי׳ הרב וינח הוא בערןאל הפועל ולפי‬
‫בלוחות כרצון ראשון לא ככלי ‪ :‬ואחת היתכן‪ ,‬היום הזה ראינו‬ ‫הושאל לשון אמירה לרצון בבל מה‬ ‫רי‬ ‫שאר החפרשי׳ נאמר וינמ בערן המתפעל ‪:‬‬
‫כי ידבר אלהיס ■‬ ‫שנברא בששת ימי בראשי'• ונאש' להיות מציאות הכתיבה בלוחות יותר מופלא‬ ‫^‬
‫ו סי‬ ‫ברצון מ יותר זר לא שיהיה הכוונה באומרו עם האדם‬ ‫ויהיה ענינו והניח או הנחה ר״ל ווה ?פי׳ הג׳י‬
‫הרצון בזה השגנו‬ ‫פ ר ק סח )יראהשידיעינאתתתחי בזה‪ .‬ויאמר הושאלה לו השביתה ביום השבת כאשרילא ‪,‬‬
‫מופלא יומר מעולה כמו שיראה מפשןטו כי זה השגה •אמיוית '‬ ‫ד״ל שמי שיחשב שהוא חכם‬
‫ובן ימשן ה ענין‬ ‫גשמי‪,‬‬ ‫ככלי‬ ‫שנעשה‬ ‫אחר‬ ‫כפידעתאנקלוס‬ ‫היתה שם בריאה ונאמר וישבות ביום השביעי • כי‬
‫ירא' שידיעת אמתת חיוב התאחדות המשכיל‬
‫הכתב הוא יותר פחות ממציאות הכוכבי׳ואח׳ בראות הכ ת'נלו חו'‬ ‫וה^כ^ עס נחושנל הוא ענין יבצר מן השכלים• העמידה מזהדבור ג״ב תקרא שביתה כמו שנאמר‬
‫שסתר דעתאנקלו׳הפיא ראי׳לפירושו חחכיזי סשבו זה לענין‬ ‫מענות את איוב• וכן‬ ‫האנושייםשאי אפשר לפי דעתם שיושג זה וזל ‪:‬־ישבתו שלשת האנשים‬
‫המשנה שאמרו • י׳דבריס נבראו כין השמשות ‪.‬בפלאיות׳מהכוכבי'‬
‫בשמים שזה סורס‬ ‫העמידימן הדבו׳בא בו לשון ניחה והוא אמרו וידברו‬ ‫שקי גי הוא ענין יבארוי^ הפילושופים ן‬
‫והבן זה הפר׳כי רמז מ רמזים נפלאי׳• ואחר רצון רוצה וכוונ ת‬ ‫ענינו‬ ‫•‬ ‫וינוחו‬ ‫דוד‬ ‫בשם‬ ‫האלה‬ ‫הדברים‬ ‫ככל‬ ‫נבל‬ ‫אל‬ ‫‪.‬כי ‪.‬‬ ‫■‬
‫והאמינו ■‬ ‫החכם רבי משההנרכוני ורצ ומה שראיתי מכוון‬
‫אני מסכים לן‪ :‬אעירןעליודעני הרסיני בגלגלים וכפזכביס‬ ‫אצלי עמדו מדבר עד שישמעו המענ׳^כי לא קדם להם זכחן טורח בשום פסם עד שאפילו‬
‫העידו עליו כי האבנים הנמצאים בו יצוייך ובכל ‪ .‬הנמצאות‬ ‫נזרחו היה ^‪1‬מרו וינוחו זר בספור מאד • ואמנם ספר שהכם סדרו כלל זה המאמר אשר ‪P‬‬
‫למפרע שהתחדשו‬
‫רוצה‬ ‫ברצון‬
‫שם‬ ‫על‬ ‫ההו׳סיני‬ ‫נקר׳ההר‬ ‫ולכן‬ ‫הסנה‬ ‫עליהם‬ ‫פעל‬ ‫‪ ,‬מרכורת אמרים מה שאתה רואה ושתקו כלומ׳לא הוסיפו על זה המאמ׳ענין אחר ולא‬
‫ובכווג׳מכוון ‪I :‬‬ ‫הסנה כמו שנגלה יי׳ לחשה מתון הסנה ואחד‬ ‫מחייב שיהיה מעגהו מה שא^מר להם כי כוונת הספור ההוא לספר גנותו בעבור שהירח‬
‫מנכבדי ברצי״לונה מכני כןחסדאי הביא עמו‬ ‫כתכלית הגגות • ולפי זה העניין נאמרים כן וינה ביום השביעי • אבל החכמים וזולתם מן‬
‫חן האבציסההס ודחיתי מהסנה מצוייר‬
‫פרק סן ‪.‬‬ ‫במכלית הצייורוהצייור צייור אלהי ושברתי‬
‫המפרעזים שמוהו מעניין המנוחה ושמוהו פעל מתעבר אמרו החבמידל וינדו לעולמו ביום‬
‫האבן לחצאים ונגלה 'הסנה ככל חלק וחלק‬ ‫השביעי׳ר־ל הפסק הבריאה בו • ואפשר שיהיה מעלולי הפ״א או עלולי הלמ״ד ויהיה ענינו‬
‫וחלקתי אותו החלק לחצאים ונמצא הסנה על שאפי׳ ערתו ‪.‬‬ ‫־ והניךן‪ #‬היחה והמשיך המציאות כפי מה שהו׳ביום השביעי • ואמר כי בכל יום מן הששה‬
‫מצוייר כשטח כל תלק ככניח ‪ m‬וכן פעלדס היה אמרו וינוסו‬
‫ור נשכור מאוד פי'‬
‫העמתחדשים חדושים יוצאים מזה הטבע המונח הנמצא עתה במציאות בכללו וביום‬
‫‪ .‬וזשבי‪.‬עינמשך העניין והונח כפי מה שהוא עתה • ולא יפחות מאמרנו היות שמושו אינל•; רכות עד שהיו החלקי׳ כדמות מטניס ועדיין אחר שנוננ׳ ה םפור‬
‫הסנה בהם ונפלאתי ע״ז זשמחמי עליה מאד היה לזגיד נבו רצון‬
‫כי הוא דרך להכין כוונ׳ הרב עכ״ל זה החכס ; וחלק הדנרי׳וםפר‬
‫כשמוש עלולי הפ״א או הלמ׳יר כי ככר ■ד\זרו שמושים ובאו על בלתי הקש וכל שכן באלו‪.‬־‬
‫גנות האיש ההוא‬ ‫פרק סן אחר שביאר הרב שההחי׳־ה‬ ‫הפעלים העלולים והסרת כמו זההגי‪.‬י‪>,‬ין המטעה לא יבוטל בדרכי שמושלשון עם דעתנו‬
‫הנאמרת במעשה כראשית שהוא אשר היה מן החיוג‬
‫עליו לגחול להס‬
‫ג״כ‬ ‫שאנחנו היום בלתי יודעים לשוננו ‪ .‬שדרכי כל לשון רבים • וכבי מצאנו בזה השורש‬
‫חסד אחר שעבדיו‬ ‫גגצאומכטיע‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫הלוחות‬ ‫כי‬ ‫ופ•׳‬ ‫הרצין‬ ‫העזטי‬ ‫העלול הינין עניין התשומה וההגהה והוא אמרו והוכן והניחה שם ובן רא נתנה עוף‬
‫ושלח נעשו עתה כעבור שככר חמר)ינח יי׳ ומקנהו היו בשחרי״‬ ‫לנוח עליהם ומזה העניין גם כן אצלי אשר אנוח ליום צרה אבל אמרו וינפש הוא הפעלורת‬
‫מכל נול זכתל אשר עשה כי אחר זה לא עשה על יד דוד היה זר‬
‫שים דבר בא לבאר מה‪ :‬הנרצ׳ נוישכות כיוס נספור מאד חמרו‬ ‫מן נפש וכבר בארנו ) בפרקחי׳יז מתלק ח׳‪ C‬שתוף נפש ושהוא כעניין הכוונה והרצון ויהידז‬
‫וינוחו י ם י רצ׳נזה‬
‫השב עי וינח והתחיל ואמר כאשר הושאל לשון‬ ‫עניינו נשלם רצונו והיית כל חפצו ‪:‬‬
‫המנוחה מןהעייפו'‬
‫מה תועלת היה‬ ‫׳‬‫’‬‫כראשי‬ ‫ימי‬ ‫כששת‬ ‫שנברא‬ ‫מה‬
‫זנאנזר ויחמר הושאל לו השביתה ביום השבת בספור להודיענו‬
‫אמיר׳לדצזןככל‬
‫פי ק שמונה וששים‬
‫כאשר לא היתהשם בריאה חדשה ונאמר שנתו מן העייפי ת‬
‫ידעת פרסוסזה המאמר אשר אמרוהו הפילוספיכז בשם יתעלה‬
‫וישבות כיוס השביע* ואחיו לשון הגבית׳למה אמנם גוו מ תא מר‬
‫להפליג‬
‫בגנות נבל שלא יצא ‪.‬‬
‫וינוחו‬
‫שנאת'‬ ‫כמו‬ ‫שביתה‬ ‫תקרא‬ ‫מי־^דכור‬ ‫דה‬ ‫שהעגל‬ ‫יתיגלה‬ ‫אמרו שהוא השכל והמשכיל והמושכל ו ש אי דו השלשה עניינים בו‬ ‫כבר‬ ‫‪.‬‬
‫וישבתו שלשת האנשי& מענות את איוב וכן מפיהם דבר יחייג •‬ ‫הם עניין אחד אין רבוי בו • וכבר זכרנו ׳ אנחנו זה גם כן בחבורינו הגדומ‘‬
‫ההפסק במעשה כראשית נקרא שביתה • ‪.‬וכן המאמרים המגונים‬
‫העמידה חן הדבור ט בא לשון מנוח? והוח אשר אמרם • ולא‬
‫משנה תור׳ שזה פנת דתינו כמו שבארנו שם רייל היותו• אחד לבדו לא יצורף ^יו דבר אהר‬
‫אחרו ויאמרו לו כל הדברים האצה כשס דוד יפחות מאמרינו •‬ ‫ר״ל שאין דבר קדמון זולתו ולזה יאמיחי יי'״ ולא יאמר חי יי׳ מפני שאין חייו דבר זולת ע צ ^‬
‫פי' מה • שאמרנו‬ ‫כמו שבארנו בהרחקת התארים • ואין ספק כי כל מי שלא עיין בספרים המחוברים בשכל^‬
‫)ינוחו ואגנר הרב שפירושו ועמדו מדבר עד הניח או הנח' וחלת‬
‫שישמעו המענה כי אסתאמר שהיו באים מן וינח לא יראה שיהי'‬ ‫ולא השיג עצם השכל ולא ידע מהותו ולא יבלן ממנו כמו שיביןמעניין הלוכןוהשחרו‬
‫הדרך והיו באיס ע יפיס )ייגעיס זה שמושה מאלו שני‬ ‫תקשה •■ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הד ‪ p‬היה אמרו וינוחוור כספור מאד כימה הלשונית כי ככר‬
‫הוזרו שמושיםונאן‬
‫חן‬ ‫רגעים‬ ‫עייפ‪-‬ס‬ ‫‪D’f‬‬ ‫ב‬ ‫שביו‪.‬‬ ‫טרחו כשום פניס עד שאפי׳נאמר‪,‬‬
‫הרצון‬
‫המלה‬
‫זה‬
‫ו' ממלת‬
‫מנוחה‬
‫!כן לאחרו‬
‫יבוטל‬
‫לשון‬
‫כלומר שמה שאמר‬
‫גמלת וינח שהוא‬
‫נ ענין הנחה או‬
‫הניח לא יבוטל זה‬
‫ואם אין זה בדיר •־‬
‫שמום המלה ;‬
‫ה מה שאחיו הפילוסופים כי השם‬
‫לחשוב שהשם ית׳ישגו‬
‫עס דעתהתאמיןבחדוש‬
‫כבר יי ע ת פי הו ס‬ ‫כי זזלת!כפירה)יציאה שן הדת ואחד שהונח זה ראוי שנפרש זה הפ׳כיאור ארון כי הוא עמוק ‪ :‬כבר ידעת פרסום זה המאמר וכו ירצה אתר שככר נסתלקו התואריס מהשס‬
‫זה המאמ׳שאמרוהו‬ ‫'ת׳ וביארנושאין לו דגר נוסף על עציןו ראוי שנסלק ג״כ זה הספק מצד פרסומו כי הפילוסופי׳אמרו שהשס ית׳הוא שכל ומשכיל ומושכל אשר הס אומדס שהוא ענין אחד‬
‫הפילופופיס 'בש״י‬ ‫אין כו רבד וכבר יחשוב חושב כי איות היא כי הוא שכל וחשניל ומושכל אבל הס ג׳ דברים ראוי שנבאר אין הוא א׳אין בו רכוי כלל וזה לא לחה שהיה זה דרוש פילוסופי‪ :‬שה‬
‫והוא אמרם שהוא‬
‫הפנל והמשכיל ד ג'‬
‫פני‪ /‬דתנו וכו׳ רוצה לוח׳היותו אחד לבד ולא יהיה אחל אס יצטי*ף ו‪1‬יו דבר אחר קדנמן עד שיהיה הוא יתעלה בעל חלקים כי יהיה נזורכב ולא יהיה מחוייב המציאות ולא‬
‫אחד • ואמ׳אריסטו'‬ ‫י־ יהיה גס כן כעל תואריס עד שיהיה כתואר זולת המתואר ני יהיה הפועל והמקבל אמד ולא יצטרף ג״כאליו שוס דבר לחה שלא היה שס דבר קדמון‬ ‫׳‬
‫והשכל והמושכל‬ ‫זולת‬ ‫'‬
‫בהתחלה הראשונה‬

‫י' צד שיובדל הנ?*א חהגושא והתואר והמתואר חון למחשבה ר״ל בעצס הדבר וטבעו אבל כשירכיה השכל גורה מתאר ומתואר ונושא ונשיא מאלה הדברים יבינם זולתיום בהתיחסית ביקח בדומה אלה הדברים‬
‫שני דברים יחש ה א ח ד ‪ -‬־ ס א ל ח נ לו ויום הנושא אל הנשוא ויחבר יזהר נורה משאין מבלתי ביובן נהם ׳להיות אלאמצדהלקיהה ר״ל לקחנוהאחד תאר והאחר מתואר כיהשכל נ ח אפשר גו שיני‪^ :‬ין ה א ח ד ב שני‬
‫" י ®יב‪ :‬דנליג‪.‬׳ ‪ .‬יז ע״ד היחס כו נאמר בשכל ומשכיל ומושכל בעניני׳הנפרדיב איןכהסחומר ני העצם המביגהוא העצם המושג שהשכל הנפרד הוא משכיל עצמו אחר שהוא שנלבפועל ועצת׳שהזאהמשכיצ‬
‫היי׳ הייישנל יהוצז פ*נ • ! 'ש״י נאמר שלא ישיג כי אם ט צי‪ :‬ועצמו הוא עצס השכל והוא המושלל ומצד שיז׳חשיג טצח! הוא משיג הנמצאות שהוא ניר‪.‬ום המציאות ומדורו וכן השכל אשר גנו כאשר הוא שכלנפועצ‬
‫יי ע ת הדנר נפלוקיז הקרונית והרחיחית שב הוא ג״כ עתה דוחה לדנרים יזנפרדיס י ושב המושג ממנו הוא אשר ישכיל ויהיה עצם מה שיושכיל יהיה משכיל מצד מה שיושכל וישוב השכצ•‬ ‫״הייזת ה מ רי ם ־‬
‫והמשכיל לנר א ^ ד » ג ‪ 8-‬בלבעצפ‪ 1‬תנ‪,‬אתי שלאהיהגן)לז‪1‬שכל נעצמות! אחר שלא היה כן ושוב אלהי אחד שהיה ח מיו עד שישוב קרוב למדרגת השכל הפועל ‪:‬‬
‫והשכל‬
‫‪ V‬פ* ךי^‬ ‫ג‪4..‬‬
‫י•^ >> ‪ t‬ז !‪V.‬‬ ‫^‪n 1‬‬
‫י^‪,‬וג ; ; ץ‬
‫ל הגו צון‬ ‫‪I‬‬
‫׳יי‘•‪!-‬׳! ‪is‬׳*‪:;| r‬‬
‫ד‬ ‫‪':‬יי•׳״‪ :‬י‬
 ‫‘‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫■‬

‫שם טוב‬ ‫מורה נבוב ים חלק ראשזן‬ ‫•‘ שם טוב‬

‫רפ^דעאי‬ ‫יסתור את עצמו)אינו גס כן הבנה כקו שאחר אלכסנדר‬ ‫זולת ית׳לקה•שהוא עלתהעללת זאס היה מ שוס הרככה כין ת‪:‬תלקיס כין התואר‬
‫י!לז •וכב׳‬ ‫מהדבר והנח הדכרי הוא חלק מעצמות הדבר ל ק יא^יי‬ ‫)מתואר היה אעשרי המציאות ילא מתוייכ המציאות ‪ :‬ולזה יאמר תי יי׳)לת יאלחי‬
‫^^דירייאשר‬ ‫ארסס״ו הוא עצסשכלי קרה לו ההכנ׳חצד‬ ‫•יי׳מפני שאין דכדחייו זול׳עצמויכי כין ההח״ש השכלי כין ההרג׳התושיי הס פתול)׳‬
‫‪.‬שיזרוא‬ ‫בארנו דעות כל המפרשים כמאמר מיוחד אשד יעדנו לבאי‬ ‫הנפש התרגשת והמשכלת ואלו הפעולות הס חקריס לא‪7‬ם גאוצס כשם ית׳הוא דכד‬
‫ל א ר ס ס ׳ ׳ ו ) א מ ר נ ו ‪ - ,‬י רזא ׳‬ ‫\‬ ‫אחל למהשהשם ית׳ אחד)אין כן תואר קדמון‬
‫דעת אלכסנדר כי"‬ ‫י׳נורן' תליו ואם יאתר תי העולם כמוישאמר '‬
‫הכנה נבדל׳ מכל הצורות החמריית‪-‬יי‘^^!‪’,‬ו‪/‬‬ ‫)ישכע כחי העןלס גי הוא כאחת חי העולם תקשהעי^יו הבנת זה העניין מאד ויהיה אמרנו שהו‬
‫בלתי מעורבות ואס היתה‬ ‫כקשפע הצורה לבעל הצורה והוא חי העולס השכל ורמשכיל והמושכל אצלו כאלו אמרנו הלובן‬
‫הדמיונ ותיצסרך אל נושא ובעביר ’'ל^‪>,/‬‬ ‫אכל חייו הוא עצמו ‪ :‬ואין ספק כי כל קי שלא והמתלבן והמלבין דבר אחד ״ וכמה פתאים יתחילו‬
‫הרב שהיא כח בגוף ואס רצה בזה זוצאי ל‬
‫הוא דבר לא נודע לנו מאין ל’ ‪ .‬א'‬
‫ממי‬ ‫עיין כפפרי׳ התחוכריס לשכל ולא השיג עצס לסתור דברינו גזה המשל וכיוצ^ת בו״ וכמדה‬
‫הפילוסופי׳יוסכימים עהשכלההיולאנייי’‬ ‫השכל מהו גלא יכין ממנו אלא כמו שיכין שיחשוב שהוא הכם יקשה עליו זה ויראה שידיערת‬
‫קענין הלוכן והשחרות תקשה עליו הבנת זה‬
‫דבר בלתי מעורב והוא כק;שכל ראשון לא^‬ ‫העניין‬
‫‪.‬‬ ‫עניין‪ ,‬יבצר מן‪ ,‬הרעו׳״ וזה‪,‬‬ ‫הענין • ונתן החכה בזה כי יחשוכ הקזשב כי אמתת חיוב זה הוא‬
‫_____‬
‫יהיה אמרנו שזוחהשכל והמשכיל והמושכל הוא עניין מופתי מבואיכפי מה שבאחהו הפילוסופי !ארס״טו הביא מופת אשד איןכו שטש וסיגי*‬
‫״’ימצא בשלש אופר״‬ ‫השכל‬
‫כי ׳^״׳־׳‬‫לדעת^•■‬ ‫המופת '• קמשית’י׳‘‬
‫ש׳■‪.‬׳^״־‬ ‫שהביאי עריוי ׳״׳עג׳ י‪-‬‬
‫האלהיי׳״ והנני אבינך מה שהסאו‬ ‫אצלו כאלו אמרנו הלובן והתתלכן והמלבין האלהיי‬
‫שהס ‪7‬כר אחד מה דבר שאי איפשר' כי הלובן דע כי האדם קודם שישכיל ובר הוא משביל ב™ ■‬
‫‪.‬ל^ וצא יוע‪5‬מימ‪,‬נתחל ‪.‬‬
‫אכל ישכילו עלתס והמושכל לבס מחשלמעל‬
‫אינו התתצכן ולא המלבין והמלכין והתתלבן ובשישביל דגר אחד כאלו תאמר כשהשביל צוררא‬
‫‪ ,‬שני דברים האחד פועל והאחד מתפעל ואי‬
‫מהם לאלו הס השכלים הנבדגיס כלס כיד ע^‬ ‫דבר זה האילן הרמוז א^יו להפשיט צורתו מהומר ש ^ו‬ ‫־ איפש׳שישובו דברא׳כי יהיה הפעל והכח‬
‫כל אחד מהס הוא כהצסרף אל עלתו ןיששכג‬ ‫אחד)יתחברו הםותרי׳ולקהשוה הדבר מבוא' ^ וצייר הצורה מופשטת שזה הוא פעל השכל אז הוא‬
‫שלישי למ״עלה מכל אלו אשר אינו יוצא מהגיז‬ ‫אמר כי רביס מהפתאים יאחרו‘ ני אי אפשר משביל כפעל • והשכל אשר עלה בידו בפעל‬
‫אל הטעל‪1‬לא ישכיל ד‪-‬ךן‪,‬ל‪ ;,‬עצ‪,‬זן עם‬ ‫להיות המשכיל והמושכל והשכל בשם ית׳ דבר צורת האילן המופשט'אשר כשכלו ״ כי אין השכיד‘‬
‫שבהשכילו עצמו ישכיל הנמצאות כלס והויז‬
‫האל יתעלה♦ ששית יש לדעת כי הצורות יג‬ ‫אחד כמושאי אפשר כלוכןוהמתלבן והמלבין ^בר זולת הדבר המושכל ״ הנהכברהתבאארלךכי‬
‫להם ילציאעת רבות ראשונה מציאות החמרי‬ ‫)הנה יש מי שיחשוב שהוא ח;ם יקבל שבש׳׳י הדבר המושכל הוא צורת האיל! המופשטת והוא‬
‫י אין כוירכד וכי השכל והמשכיל והמושכל הס‬
‫דהשיל ההורה כפעל ואינו שני דבריכש השכל־י 'אשר יש לה חון לשכל משל (‪ T‬שרי^זק ע^‬ ‫דבר אחד בש״י לתה שיקבל שהש׳׳י הנא אחד‬
‫גוונו ותראהו הוא כמצ׳תוץ לשכל והוא חמיי'‬ ‫אמנם יאמר כי והאי אפשר לשכל האנושי וצורת האילן המושבלת ״ כי אק השכל בפעל דבר‬
‫ויש לו מציאות אחר בבת העין ובמראי!‬ ‫להשיגו כמושאי אפשר לדעת אין ידעהסוגיס זולת מה שהושכל ״ ותדבר אשר בו הושכלה צורח‬
‫שהוא מציאות רוחני ט האש הימצא איז‬ ‫ותופשטה‬ ‫‪ -‬האילן‬ ‫)המיגיס והדכריס העוברים וההוו־ם בידיעה‬
‫לנפש ישרוף והנמצא כנפשו בקראה לא ישריד‬ ‫אחאי ואקנס החנם רבי משה הנרגזכי אמר‬
‫יקבלו ענייני המוחשי׳לא המוחשי׳ואחר זה יש לה מציאו׳שלישי׳במדמ׳כי ישיגהיג‬ ‫הרבה נכלאתי על הר ב אין לקח זה המשל ‪ .‬ני אין הלובן פועל המתלכן נמתלבן‬
‫מת׳רוחני כי הבתעין לא יוכל להשיגשים דכ׳אם לא שימצא הדב׳מחון כי כשיסתג‬ ‫אכל ההלבנה ויותר ראוי היה לקחת ההדגש והחדגיש והמורגש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראובן לא ישיגהו החוש ואמנס הקדמה עס שינס־ן אל החוש ראשונה להשיג אחי‬ ‫?למר פס טוב לא לקת הרב ההדגש והגוורני^יכעכור ני עלדרן האמת ?הרגש‬
‫ההשגה אינו צרין וכלשכן אל המוחש ולק היה מציאות הצורה יותי רוחנית ולמי‬ ‫והמורגש ה^דבר אחד ג״נ בחק החוש ואס הפתאים יתחילו לסתורשאין‬ ‫'‬
‫שהדמיון ישיג וה ראוק ושיעורו ותבנית׳ ולא ישיג מהות משו׳דבר אבל י י‪,?' ,‬׳ ׳‬ ‫השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד בש״י לא יסתרוהו בעבור ההרגש והמרגיש‬
‫התהיות הכוללי׳ נעדרי׳ מכל המקרי׳הוריס היה מציאו׳זאת הצור׳כנפש יוח ר>^‬ ‫והמורגש כי רבי' מהפילוסופי׳ חושיי׳ ני אלו הס דבר אחד ג״כ ולכן לקת הלובן‬
‫)המתלק והמלבין ולא לקח ההרגשוהמרגיש והמורגשאלא לקח ההתלכנות בעבור ויותר דקה קכל הנורות הקודמות לה ‪ :‬שביעיתראוי לדעת כי השכל ההווה‬
‫אח׳ השכילו שוס לכי אינו דני אלא ידיעת הדברים הכוללי׳מבלתי שיתיגי^ ‪, J‬‬ ‫שהתנועה היא קשתהציור אצל הפתאים ויציירו הלובן ולא ההתלכנות לתה שהיא‬
‫מנועה קייחתולהתלבנות אין לו קמס כמו שיתבאר כשנוע הסגעי • והנה אמ׳הרב זר מה הדבר הכללי הוא מושכל והוא השכל אשר בעועל י ואחד שהונח זה ר‬
‫כי זה לא יבצר עהשכליס אכל הוא עניין מופתי כפי מה שביארוהו הפילזסופיס שנפרש אין הו א השכל והמשכיל והמושכל * ‪ .‬דע כי האדם קודס שישכיל זבי"‪,1,‬ן‬
‫^ לת‬ ‫י'‬ ‫האלהייס ני אחנס כנס הכה גשם אלהייס לגודל ידיעת השכל ומהותו וני הוא קשכיל בכח וכשישכיל דבר אחד כאילו תאמר כשהשביל‬
‫מהדכריס האלהיים כמו שנאמד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו י ; ואמרו ‪ 7‬ע כי והפשיט צורתו קהחוןןד שלא יצייר הצורה המופשסית כי למה שהיה השכל השב‪, -‬‬
‫האדם קודם שישכיל לבד הוא משכיל בכח וכו׳ • וכלי להודיע זה הדרוש נקדים התהיות הכוללים לא ימצאו חוןלש^ אלא מצד שהס מעודבי׳עס החומר ^ ^ומו‬
‫הצעלתיראשונהיש ללעתשהשכל האנושי הוא אחד מכחותהנפש ואין הכפש בכללו השכל הפשטת הצורות אשר כחמריסוישיבס צלחת כוללות מופשטןת מן החמי■ י ‪1‬‬
‫‪ ,‬לקיח‪ /‬ענמו‬ ‫וזה הכח נקרא שכל למה שכל כת נקרא כשם פועלו נמו כח הרואה וכח השמע י המקרים כאנה והשעיר י?«מן וזולתו יזה בהשנות‬
‫שנית יש לדעת כי נפל בין הפילוסופס מחלקת גדול כידיעתזה הכחשכלס הכולל חבלתי שיהיה הכולל חון לנפש זהו פעל השכל ואז יאמר שהוא‬
‫השכימו שהשכל האנושי אינו כח כגיף זזלת הרב שאמר בשתי מקימותשהשכל הוא בפעל • ר״ל כאשד נדחק׳בנפש הדבר הכללי אם כן המושכל איט הדבר אשר ממת‬
‫כחכגוף עסשאתרבמק‪:‬ס אחד כי השכל אינו אלא תכנה לגד כדעת אלכסנדר )לא הצורה החושייתאפר בעץ )לא אשד בדמיון למהשהיו אלו פרטיות והפרטי^])‬
‫)הנה כל הוופרשים מסכימים שזכח השכלי אינו מעורב עס הגוף וארס״טו הגיא ישיגהו השכל אס ק הצורה הקדומה אינה מושכלת וכל שק החושיית ויכלשכן הציי‪,‬‬
‫מופת עליו שאס היה מעורב לא היה משכיל הכוח׳ על אמתתס ואס היה המשכיל הנמצאת חון לנפש ט זאת לעולם לא תמצא בנפש אם ק הפשטת הצורה מהחחי‬
‫אשר עלת סלו כע‪,‬על טך‬ ‫והשכל ‪.‬‬
‫משכיל בפועל ‪*,‬־ייי^^־יי‬
‫הוא ‪^ J%j}J‬‬
‫יאי'קיא*‪I'N‬‬
‫היא פועל השבל ‪ *• f‬ך ״‬ ‫אותס ישנה אותס אל טבעו והיו הצ;רות חלקיות ופרטיו׳לא כוללות ולמה שפעול' ׳ « ‪t‬‬
‫צורת האילן החזפשטת אשי כשכלו ני אין השכל דבר זולת הדב המלשכל׳הנה נ‬ ‫השכל היא כזללותיחוייב שהמשיגלא יהיה פי־טי וגשמי והנה לפי דעת הרב ראו‬
‫התבאר כי הדבר המושכל הוא צורת האילן המופשטת והוא השכל ההווה בטע^‬ ‫שנאמ' כי למהשהיה ההבנה צריכהאל נישא במשפט כח ההכנות לק אמר שהיא כת‬
‫הנשלס בו אשר בו תדבק הצורה ההיא ויבא הדבר ק האדם יקרא משפל כשהפש'‬ ‫נגוף;• שלישית ראוי לדעת כי ארס״טו דתה השכל הדברי אל החוש ואמר כי כמו‬
‫צורת זה האילןהליקוואליו והפשיט צורתו וצייר הצורה המופשטת וזהו המושבי• ?'■ין‬ ‫שהחוששהוא בכת כל המוחשות ק השכל הוא בכת כל החזשכלזת המשל מה כי‬
‫לו פעל השכל ואז הוא משכיל בפועל והשכל אשר יתקיים בפעל הוא צורתה״י־־^‬ ‫כמו שהעין הוא ככת כל המראים כן השכל הוא בכח״כל נחושנליס♦ והנה ימצאו‬
‫המופשט אשר בשכלו ט אץ‪.‬השכל דבר ז^ת המושכל הנה כשנבאר ני המושכל ט‬ ‫בהרגששלשה דברים כת המקבל והוא כח הדוא׳ודבר הוא חו! מהנפש והוא הנקרא‬
‫השכל והשכל הוא המשכיל יתבאר שהתושכל הוא המשכיל וכשימכא׳ שהמשכינ י‬ ‫מושג ודבר מתחייב ביניהם והוא הענין אשד יהיה ככח המרגיש מאותו המושג והוא‬
‫השכל והשכל הוא המושכל יתבאר ג״כ שהמשכיל הוא המושכל ואחד יתכ^י“ ^ל‬ ‫ההדגש ככה ןתחייב שיהיה הענין כשכל רוצה לומר שיתחייבשיהיו לושלשה דכדיס‬
‫^פכל ^ ‪r,‬‬ ‫כי פועל המשכיל‬ ‫הרב ‪v‬‬
‫אחל • והנה ראשונה ביאר ׳‪.‬׳ ‪j‬‬ ‫דבר׳‪^1‬״‬
‫הוא‪/‬׳‪/-‬‬
‫לתהמקבלוה)א‪.‬השכלההיולאצי)הואדוח׳לנחהמרגיש‪1‬הואהחשכי׳ודב׳אח׳ישיג ׳‪.‬״‪r‬‬
‫דבר‬ ‫השכל אינו דבר אלא מושכל ואחר שהונח זה ביאר אין השכל והדזשיל‬ ‫לכח הזה והוא גס נןדוח׳לענין אש׳יהיה בנח המרגיש חהדב׳החורגש אש׳הוא השכל‬
‫והוא‪.‬‬
‫העיוני והוא הש;ל אשד בפיעל ודב׳שלישי מצוי כפועל חון לנפש והוא המניע לשכל ־ וזה אומרו הנה כבר התבאר לןט הדבר הייושכל הזייצורת החילןי המופשטת וב‬
‫השכל ההווה בפועל ואינו שני דברים השכל וצורת האילן המושכלת ני אין ;שצל‬ ‫ההיולאכי והמוציא) מן הכח אל הפועל ודחיונו בוה דמיון הקורגש מההרגש והוא‬
‫"י"‬
‫^חצא‬ ‫י‬
‫החושבל‬ ‫מלת הדבר המושכל למה שהדבר‬‫דבר י‬
‫כפעל י‬ ‫הת‪1‬שנל ♦ ויתחייבשיהיה הנה דבר בפועל הוא שכלי מניא מה ש ‪0‬ח אל הפועל‬
‫אינו זולת זאת ההפשטיה ט המושכל אינו הנמצא חוץ לנפש כמ״ש ולא הדבר ‪.‬‬ ‫והיא השכל הפועל והוא כמדרגת האור אשר הוא המוחש י־‪s‬דאש‪1‬ן לראות והוא סבת‬
‫כחוש ולא הנמצא כדמיון אס כן הדבר המושכל הוא הדבר החי^ ‪-‬‬ ‫השגתשאר הנראים עדשיהי׳השמש כעצמו הוא הנרא' באמתתו כן השכל והמשכיל‬
‫שיש‬
‫והדבר המופשט לא ימצא אלא כשהוא שכל כפועל ואז נאמר‬ ‫והמושכל כשה© בכח הס שלש׳כת השכל ההוא המקבל והןא השכל ההיולאני הדומה‬
‫והמשל כזה צי מהשהושכל לאדסאינודבראלא סהשיטלי^^"^^^‬ ‫’‬ ‫לאדם שכל‬ ‫לכח המרגיש והוא המשכיל והצורה ההיולאניתןהאישית והיא הנמצאת חוץ לנפש‬
‫בפועל המעורבת עס חמרה הדומה לצורה המותשת והיחס אשר כיגיה' והוא הענין ' בנפשו וזה הדנר אשר הוא ידוע לא יקרא שכל כי נאמ׳לא אזשיש שכל כפוע• י ׳■‪.‬‬
‫אשר יהיה בשכל ההיולאני מאותה הצורהיהתזשכלת והיא ההשכלה הנקראת שכל‬
‫הדומה להרגש הנה שהכת ההוא רוצה לות׳השכל ההיולאני הדומה לכח המרגיש הוא‬
‫המשכיל ככת ולמה שזאת ההכני‪ :‬הנקראת שכל היולאני אין לה מציאות אלא עס‬
‫נושא לקח הרב המשכיל בנח האדם ואתר כי האדם קודםשישכיל הלא משכיל בכח‬
‫ש^^^ונו‬ ‫שנבאר כי המשכיל והשכל הסלבי‬ ‫והכת ההוא הוא השכל בכת והדבר המזומן שיושכל ‪ )b‬תאמר צורת הא^ן ואלו הג׳‬
‫עניינים חלוקיס • רביעית יש לדעת כי ארס״טו אמר כי השכל ההיולאני יחוייב הצורה מהחומר וכשיפשיט הצורה מי^חמר אז נאמר לושיש לו שכל כפיעל כי‬
‫‪1‬יוי‬ ‫שיהיה כלתי מעורב והכינו המפרשים על שהשכל ההיולאני עצס נצחי שכלי רוצה שני דברים משכיל ושכל נחו שהוא העגין בפעלים המתריס ב'‬
‫לפעולות אבל כידיעות נההשכלזע א^י ייגא‬ ‫לוחי מטבע השכל כי הוא חוק בעצמו ואס הוא נבדל וכי יחסו אל הצורית‬
‫לושהוא משכיל ואז נאמרשיש לו שכל וא״נ המשכיל‬ ‫המושנלות יחס החמר הראשון אל הצורות המוחשות וזה הנבדל הוא נקשרעס‬
‫)יה*ה המצייר את הצורה הוא עצס הציור אשר הוא אמת' המצוייר‬ ‫ההכנה אשר כצורות הדמיוניות שקועה מוטבעת והשכל הפועל הוא כצורה ״‬
‫המצויירת בעצח׳ בלתי נעלח׳ חאמתת׳ולת׳שזה היה קשי הציור אי יזפסר מכג‬ ‫)אלכסנרר ירצה שהשכל ההיולני הוא הכנה מופשטת מכל הצורות החמריו׳והנבדלו'‬
‫‪V‬רצ&‬ ‫”י"‬ ‫הביאיי ני ״ עול לע בי באים‬ ‫והיא בלתי משרכת כצורה מהצורות הדמיוניות ואס היא נקשרת בהס ושהשכל‬
‫בפועל הנמצא כנו הוא משעע השבל הפועל והפועל מתון ״ וכ״ר ירצה בי העצס בפועלאז כקראמרגיש כעעגל ןה;ה עס קקת קנלאקהאיציני סבה כשימג בג‬

‫‪I‬‬ ‫דמויע ‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪v‬‬ ‫המק;י המוכן כעצמן אי אכשר שימצא כי כל נבדל הוא שכל בפועל ונכ‪7‬ל ימוק‬
‫!סי;זך‬ ‫‘‬ ‫־‬
 ‫לז קרק»ש‬ ‫שסטוב‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון‬ ‫אפודי‬ ‫;‬
‫הנפרד ‪" 4‬כ‬ ‫דמותו וצורתו עס כל זה המורגש;אי מ הלכר התיצןני כי וה לא ימצא בעין אבל‬ ‫^'•לשכל‪.‬שצלו'*‪,‬ר״ל כי עצמות המשכיל הוא עצנזומהשנל • ואין השכל בפועל‬
‫ר״ל השכל הפועל‬ ‫הגעצא בעין הוא דמותו ואותו הדמות הוא הנדבק' בעין ואו המרגיש ירגישהו ואז‬ ‫^ ‪ ‘ ,‬י ל םאין המשכיל בפעל דבר אתל והפעולה שלו אשר ה‪1‬א השכל דבר אחר;‬
‫יהיה לו‬ ‫פעמים‬ ‫אותה הצורה היא הנרגש׳ לחוש ש‪:‬יא המורגשתא"כ יתבאר לן ני הצורה הנמצאת‬
‫מונ ע מפעלו ^!ע׳׳פ‬ ‫״ תחשוב כי השכל בפועל♦ ר״ל לא תחשוב שהמשכיל כפעל יהיה דבר אחד נבדל‬
‫‪ S a‬״״ מלצ״‬ ‫יי^י^יי־'' י‘ ? י ^י‬ ‫בבת העין היא המיחש^ זטא‬ ‫ן‪..‬השגה אשר היא הש^ והמושכל כמו שנאי למעלה ובו׳; הוא שנידנריס♦ ר״ל‬
‫נל' יזוצה ‪1‬ל)‪.‬״ה^א‬ ‫שהאדם יקרא מדגיש בפועלויאמ׳שהואמאה «‪1 1.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״כשיו בוחן הרב להבדיל השכל עם המושכל;‬
‫צורת האדס אשר מחוץ בשימצא צורת האדם יןנועש »ותת לשכל‬ ‫כאשר הס בכת נאשר התאחד בפועל בעו;‬
‫»הויו נ מ קי ה *‬ ‫קהצורה‬‫בנפשו אז יאמ׳שהוא רואה האדם אס ‪.‬‬ ‫ההשגה ואתר וה יבדיל המשכיל בס כומשניהס ' והופשטד‪ .‬א שר הוא ה מ ש מי ע הוא ה ש ^ ההוודא‬
‫םי(ין‬ ‫הרצון נזה‬
‫א ת התנועה לו‬ ‫הרואה‬ ‫המורגשת היא ההדגש והמרגיש שהוא‬
‫בפ ע ל בלא ספק • כי כל שכל פע^ו הוא ע צ מו ואין ‪,‬‬ ‫>גי‪ .‬כל מהשיש לו פעל וכו׳ ר״ל בא הרב לבאר‬
‫מצל עצמו ^וגל‬ ‫לא ירגיש הדבר אלא בהיות ההרגשנמצא‬ ‫ר «ד>רדי > ‪nnnv‬‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ו‪-‬תייל ד י ר י‬ ‫יותרשהמשכיל הוא השכל והמושכל כאשר הס י‬
‫בפועל ובעבורו יאמר האדם שהואמרגישכי‬ ‫ה שכל ב פ ע ל ד בר איזרי ^ ע ’• ‪l‬‬
‫ענין*אחד השיל ומהותו הוא ההשגה • ולא תחשוב כי השכ>‬ ‫בכ’^־ל ואמר שכל דברשיהיה פועל‬
‫מצדהלנר ‪.‬שצוינו‬
‫לקבל‬ ‫בעץקהרואה צורת האדס וזאת מונן‬ ‫ובעבורו‬
‫בפועבשנמצא‬
‫לחה‬ ‫שימצא ררייורוץ‬
‫הפועל וכו‬ ‫יאוייבשי«^א‬
‫‪. 1‬יפיעל ‪ t ipz‬אנא יחוייב‬
‫הצורה תגפינז שהוא רואה הדבר אשר מחוץ פעולותיו ‪6‬שר ה א‬ ‫נתחרהכה שהחשציל כפעל נמצא אחר בפעל דבר אחינמצא לירו נבדל מן ההשגה וההשגה ‪:‬‬
‫הצור ‪. 9‬‬ ‫נתינ ת‬
‫ונל^ה צה!)( ־בצד‬ ‫ואז יקרא רואה בפועל וזאת הצורה הית‬ ‫שהמושכל הפעול ממנו נמצאנא״כ המשכיל עניין אחר בו אבלי־ גוף השכל ואמתתו השגה ׳‬
‫מה שהשכל הני תן‬ ‫המורגשת והיא ההרגשואם זה נמצא בצורה‬ ‫הוא הקושכ׳ כאשר הס בפעל בבחינת פעלו וכשתניח שכל נמצא בפעל הוא ההשגה״ למדה‬
‫הקושיית כלשכן שתיזצא בצורה השכלית כי 'הצולותהו^ הי‪11‬צ«׳‬ ‫המושכל; נישא סוכל הכת ההוא באדם ‪ .‬ריל שהושבל וזד־‪ .‬מבואר מאד למי שהרגיל משלי זד־־‪.‬‬
‫הצור׳שתחצא בשכל לא תמצא דמות חון לשכל דן הבת צול הפועל‬
‫מן הכ ת ■‬ ‫!יגיצי^ה‬
‫כי הצורה הנמצאת כבת העץ ימצא דמות‬ ‫הדמיוניו׳ העיון• הנה כבר התבאר לך‪/‬כי השכל פעלו אשר ‪-‬‬ ‫הנושא לפי הר״ס כתז״ל הס הצורות‬
‫השר הס עצמם סכות ’מושכלות בהכרת'או‬
‫צול הפועל ‪ /‬הית‬ ‫תפשי* ׳שיהיה הנושא מן ההכנה הנפשית הוא השגתו הוא אמתתו ועצמו* ואם כן הרבר אשר■‬
‫חון לשכל והיא היותה פ־סית וגשמית והיותה‬
‫תנועה צ‪1‬כל‪ 1‬ה ע נ י ן‬
‫בשיעור ובמקום ואתנס הצורה התושכלת אין‪ ..‬קדה לו מצד המתבל‬ ‫בו הופשטה צורת זה האילן והושג׳ מ אשר• הוא ‪i‬‬ ‫המרגשת בלעת א לכסנדר ונן בתבה״רלו׳‬
‫לה מציאות חון לשכל אס כן כשהלשיטה כשכל לצ‪ 1‬מצלו ‪ 6‬ה!ת‬ ‫ההוא בעצמו הוא‬‫השכלההו<‬
‫כיהשכל‬ ‫בן גרשם ן בתק כלשכל • ר״ל בתק השכלים השכל הוא המשכיל’ • כי‬
‫*‬ ‫בפ‪ 1‬על תמיד‬ ‫אז יקרא משכיל ואז יש לושכל בפועל)לכן אין‬
‫??כדלי׳ ‪ :‬וכנו גס נן ל״ל במין האנושי ; )אין אשר הפשיט הצור׳והשיגה וזהו פעולו אשר כעכורר‬
‫וצוינו רוצוה צוותו‬
‫שישלפיז • ע ליו‬
‫השכל כפועל דבר אתל ופועלו דבר אחר כי‬ ‫ר״ל וזה רומז נאמר בו שהוא משכיל ופעלו הוא עצמו ואין לזד־ז‬ ‫בבצ‪,‬ת זה העסן מכוונת עתה • י"‬
‫אמתת השכל ומהותה היא ההשגה ; )אמרו הציור‬ ‫ל)‬ ‫קולע‬ ‫אין‬ ‫לבריאת העולס כי‪.‬השכל הפועל‬
‫הנד־־‪..‬‬
‫האילן* ־‪:‬־־‬
‫צורת זה ‪! - -‬‬
‫אלא —‬
‫בפעל‪.........‬‬ ‫אשר הונח שכל‬ ‫מצד עצמו אלא מצד התקכלים שאינסתוכנים ׳ —‬
‫השכלי‬
‫בדמיון ונל תי ח ת‬ ‫)לא תחשוב כי השכל בבעל דבר אחדנמצא‬ ‫־־־‪— ;_/‬‬
‫לכד)נידלמןהה‪0‬גה )ההשגהענץ אחד בו דמיון המוחש נ כ ת‬ ‫;‬ ‫״‬ ‫לקבל הצורה הה;א ואס כן השם ית׳ אין מונע‬
‫ר״ל עד שיהיה השכל זולת הבשכצה ; אבל גוף • הלממני הרצ‪ 1‬ן נ ו‬ ‫לו כלל כי קודס בריאתו מה שברא לא היהשס שהשכל הו ‪ Nf‬הדבר המושכל • והתבאר שכל שכל‬
‫כת‬ ‫כי הדמיון‬
‫גו פני וה‪51‬ן משיג‬ ‫מקבל ואס מניעת פעולתו לא היתב מצד פעלו אשר הוא היותו משכיל הוא עצמו • ואם כן ‪.‬‬
‫השכל ואמלותו השגהיהנה השכל הוא ההשכלה^‬
‫בעצמו כינהשהוא משכיל וכשתניח השכל טנין פלטי ו תמונת‬ ‫המקבל כי לא היה שם גןקבל אס כן יתחייב ' השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד בעצמו לעולם‬
‫ומדצוהי‬ ‫בפועל תראהשהוא■ ההשגה למהשהשכל אשר הדגל‬ ‫מזה שתהיה המניעה מעצמו )יהיה‬
‫הוא פעלו אשר בעבורו נאחר בושהוא משכיל והשכל מ שיגמהי ת‬
‫בכל מה שיושבל בפעל • אמנם כשהונח בכח‬
‫כ' דברי׳ כהכרח השכל בבח • ;והדבר המושכל בכח• ;‬ ‫‪•■/‬״ ‪•-.,. .......... ,‬בו‬ ‫‪.‬‬
‫הוא השכל ■והמשכיל אחד ויכא הדבר כן הדב' הכולל הנצחי‬
‫^שד חן לושתי‬
‫והוצ<‬ ‫השתנ‪ 1‬תו‬
‫‪ t o‬תאמר זה השכל ההיולאני אשד הוא בראובן הוא שכל ככח ובן זה האילן הוא מושכל■ המשכיל הוא המפשיט צורת האילן וזאת‬
‫׳בלתי‬ ‫ההפשטה נאמרת לאדסשיש לו שכל אס כן משיגו‬ ‫ככח ו^ו שני דברים כלאםפ'*וכשיצא‪.‬לפעל ותהיה צורת האיק מושכלות בפעלאז תהיה‬
‫שי חוני עליו לבר‬ ‫החפשי׳וההפשט הסדכר אחד ולמה שהמפשיט‬ ‫הצולהמושכלת היאד״שכל ובשכל ההוא בעצמו אשר וזוא שכל בפעל הופשטה והושכלה‬
‫הדנו■‬ ‫הוא המשכיל וההפשט הוא השכל ואלו אינס זד מעצם‬
‫גצולי תאמר ש ה א‬ ‫שני ד‪.‬ריס מפשיט והפשט למה שהמפשיט‬
‫כי כל מה שיש לו פעל נמצא הוא נמצא בפעל הנה בל שכל בכח ומושכל בכח הם שנים‬
‫משיג מהות האדת‬ ‫ויהיו‬ ‫׳וכיו סה שיהוא בכח אי אפשר לו טבלתי נוש^ מובל הבח ההוא • כאדם על דרך משל‬
‫ה חיו ת‬ ‫הוא נפ‪ 1‬ההשגה וההפשט הוא נכש ההשגה שהוא‬
‫^ והדגול לא ה מונ ע י‬ ‫א״כ המשכיל והשכל הוא דכר אחד * ואחר ‪.‬‬
‫השכל‬ ‫הנה שלשה דברי! האדם הנושא הכח ההוא והוא המשכיל בנח • והכח ההוא והוא‬
‫שהונח זה רצה לבאר ג״כ שהשכל הוא המשכיל האלס' !תארו ו כן‬ ‫ככח • והדבר המזומן שיושכל והוא המושכל בנח • כאלו אמרת בזה המשל האדם והשכל‬
‫נמו שהתבאר שהתשכיל הוא השכל )אמר בכל לנ ר י שיג י‬ ‫ההי ולאני וצורת האילן‪ •,‬ואלו ג׳ עניינים חלוקים וכשהגיע השכל בפעל יהיו השלשדח‬
‫ויבדילו‬ ‫מהיתס‬ ‫וכשתנית שכל נמצא כפועל הוא השגה למה‬
‫דנושאו ' שהשכל '‬ ‫ענייני׳ אחד • ולא תמצא לעולם השכל דבר אחד והמושכל דבר אה׳ אלא כשילקהו בכה •‬
‫מדרכו שינלילבין‬ ‫‪:‬‬ ‫בפעיל‬ ‫‪, .‬וכאשרבאהטופתשהשם>תעל'הואשכל ‪.‬‬
‫הדברי' המתאתיי®‬
‫ואם כן‪ .‬הדבר אשר בו הופשטה צורת זה האילן והושגה בו אשך הוא השכל נמציאית■! הדביי*‬ ‫כי השכל ונו' אינו דבר אלא ההשגה והוא אמתתו ועצמו ;‬
‫מ מנו‬ ‫הלא המשכיל כי השכל ההוא בעצמו הוא א‪:‬ך הפשיט הצורה והשיגה וזהו פועלל אשר בעבירו נאמר בו שה)א משכיל והדבר יבא כן השכל אשר כפוע׳הזא השגה לקהשהושכל שהורכבו‬
‫ואש לא יונדלב‬
‫‪:‬‬ ‫כמציאות‬
‫מאת ההשגה למה שהושכל אינו אלא נפש ההשגה ונפש ההשגה אינו אלא נפש ההפשטה וזו יקרא שכל ונפש ההפשטה אינו דבר זולת היותה דבר משכיל א"כ נפש השכל הוא‬
‫כלו *‪/‬‬ ‫הנפש ־משכיל כי נמו שהנחנו שצפשהמשניל הוא נפש השכל כי אינושני דבדיס משכיל ושכל כן יתבארשנפש השכל הוא נפש המשכיל ר״ל עצמות השנל הוא עצמות‬
‫'הנושניל לחה שעצמות השכל הוא המשיג לדבר המושג וכאש־ התבארשהשכל והקושנלדבר אחד והמשכיל והשכל דבר אחד ג"כ וביאר גס כןשהשכל והמשכיל הם דבר‬
‫אאד הוליד אין־ השכל והמשכיל דבר אחד וזהו אח׳ ואין לוה אשר הונחשכל בפועל אלא צורת זה האילן ירצה אחר שביארנו שהחשכיל והשכל דבר אחד וכבר ביארנו שהשכל‬
‫הוא המושכל הנה ככר התבאר כשיהיה השכל נמצא כפועלשהשכל הוא הדבר המושכל ; והתבאר שכל שכל פעלו אשר היא היותו משכיל הוא עצמו וא"כ השכל והמשכיל‬
‫והמושכל דנר אחד ל‪.‬עצחו לעולם בכל מה שיושכל כפועל נין‪.‬שיהיה כשם ׳תכדן ביןשיהיה בשכל האנושי׳ • אמנס כשהוכח בכת הסשכי דברים בהכרח השכל ככת)הדבר‬
‫הימ^יפל הכת כאילו תאמר זה השכל• ההיולאני אשר לראובן הוא שכל בכת וכן ז‪ :‬האילן הנא מושכל בכח)אילושכי דברים בלא ספקוכשיצא לפועל ותהיה צורת האילן‬
‫מושנלת בפו גל או תציה הצורה מושכלת היא השכל)כשכל ההיא כעצמו אשד הוא שכל בפועל הופשט‪ :‬והושנלה עד שנק־א בהפשטה ההיא ובהשכלה ההיא משכיל ני כל‬
‫מהשישלו פועל נמצא הוא נמצא כפועל זזה השכל אשד יש לן פועל נמצא בעתשהוא יפש־ט הצורה וישיגה אחרשהקצה ה־>רה‪,‬ההיא המופשטת הנה בעת ההוא נמצא‬
‫‪ ; -------------------------‬הנה כלשכל ככת ומושכל בכח הס שנים וכל מ ה שיהיה‬
‫הכל דבר אחד‬ ‫‪.‬‬
‫המושכל‬
‫‪.‬‬
‫שכל והמשכיל ו‬
‫‪.‬‬
‫כן‪.‬י‪,‬היהה‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫פועל ‪.‬השכל ואם‬
‫‪.‬‬
‫אחרשימצא‬
‫‪. .‬‬
‫כפמלויחוייב שיקרא משכיל‬
‫___‬ ‫השש‬
‫יהיו כג עניינים ענין אחד השכל והמשכיל והמושכל ולא ממצא לעולם השכל דבר אחד והמושכל דבר אתר אלא כשילקחו ככת♦ )אחר שביאר שבחק האדם _________‬
‫זזמושכל הם דכי אחד בפועל וסם רכים כנח אמר למהשהיההשס ית' שכל בפיעל תמיד ואין בו כת כלל כמו שהתבאר וכמושיבא עליו המופתגלא יהיה פעם ישיג ועעס‬
‫לא ישיג וכו׳ יתחייבשיהיה הוא והדבר המושג דבר אחד והוא עצנןו ופעולת ההשגה עצתה אשר בז יאתר משכיל הוא גוף השכל אשר הוא עצמו אם כן הוא שכל ומשכיל‬
‫יתושכל לעולם • הנה ככר התבאר מהשהיה כוונתינו בו ראשוג׳ כ• השם אחד קכל אופן ואס אמרו בושהשם יתעלה הוא שכל ומשכיל ומושכל הם כלם דגר אחד ושנאתרג‬
‫עליו א«ו השמות בכתינו' שונותהנה מצד שעצמותו מופשט זחצדשעצנזןתו נקי מהממד יקרא משכיל והוא כי עצתוזו גלוי לעצמו ומצדשכל מקוםשיש מושכל ומשכיל‬
‫יק סס שכ״ הנה מצד שהוא משיג עצתו ‪ ,‬יקרא משכיל ומצדשהוא השגת עצמו יקרא שכל ומצד שעצמו הוא מושג לעצמו יקרא מושכל ולזה היה יי׳אחד ושמו אחד * הנה‬
‫כבר התבאר כי היות השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד אינו כחק הבורא לבד אבל בחק כל שכל והוא ג"כ בתק השכלים הנבדלים וכנו גס כן ש‪:‬וא השכל האנושי אלא שיש■‬
‫קודםשישכיל רבוי מה וג"כיכדל‪,‬יי'מהשכל הפיעל ני שכל‬ ‫*‬ ‫”‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫‪...........................‬‬ ‫<‬ ‫‪........‬‬
‫אחרת כעבור חסרון המקבלים פי השכל הפועל הנא הפועל­‬
‫‪ ..‬נץ האדס׳נפשו אס כן הוא ת;)עה‪.‬אחת לשכל ההוא בתקרה והנה ימצאו בפאן ג׳ מיני שכלים השכל האנושישיש‬ ‫‪,‬‬
‫בו רבוקכשימצא בכח קילס שישכיל ויצא מהכלז אל הפועל ואולס השכלים הנבדלים הס כפועל תקיל עס שיפעלו עת ולא יפעלו עת אמרת ה)א יציאה ותנוע־ מה)אחנס‬
‫השם ית׳ הוא לעולם שכל‪,‬כפועל ותמיד כי אץ לז מזנע מצד עצמו מן ההשגה לא מעציז) >לא מזולתו ורמז כזה הרב ני השכל הפועל לא ישכיל את עצמו תמיד ואולם השם‬
‫יתעלה אף ש;וא צורת העולם לא יתדכק הוא בגשמים שוס דבקות ולא יפעל פעם ופעם לא יפעל אבל סוא בפועל תמיד ולזה ראוי שיהיה הוא משכיל ^כל מושכל תמיר‬
‫לעזלס ועצמו כוא המשכיל והוא המושכל ‪) .‬הוא השכל נמו שיתחייב בכלשכל בפועל ואחר החכם רבי‪ .‬משה הנדבוני וזה לשונו צפלחתי על ממיס איד יתדו ייזיולה ‪rsiroi‬‬

‫נאחיז^יני׳לא ימצא צרוף מזולתו ו׳לא מקרה גון המקרים א"כ היה ראוי ש־אתר הרב כי השכל)המשכיל והמושכל אינו אחד אלא כשם יתיעל‪ :‬כי כזולתוייהיה צד מהרבוי ‪I , .‬‬
‫&ס טוב אין ספק כי במהשישכיל השכל ההיולאגי צורתהנתצאזת והשנלים הנבדלי׳ יציירו אתהש״ישיש צד מהרבוי בהשגתם אבל מצד כי השכל האנושי לא ישיג‬
‫דכי תהדבריס ההיולאנייס וגם‪:‬שכלים הנבדלים לא ישי!‪ ).‬כלל מתה שלמעלה מהם סיה השגתה לעצמם הוא השגה האמתיתיואס בהשגתה עצמם ישיגו זולתם‬
‫יה דכר קדה להם בעצם כי בכל דברשהוא שכל המשכיל והמושכל והשכל הוא ד״א ואס קרה לו הצרוף הוא בחקרה והמקרה לא יכנס כחכמות ;‬
‫טז‪-‬ה יש ל עיין מה הפר׳ לקה הארין מ הלב כל כן ואינו מדרן זה הספד לבאר מה שאמח הפילוסיפי׳האלהיי׳כי הוא פכר אמר פעמי׳רבות כי כשידכר כענייני‬ ‫אטר‬
‫_ החכנזיתשלא ידבר בפס אלא להתיר ספקי הדת והתשובה כזה כי לחהשהיה הפס המיוחד לשס יתעלה היותו שכל בפועל תמיד כמושלוא מיוחד אצל התורניים‬
‫_*יי• י ייה א)א״ו ה׳יא לכן הארין הרב בביאור ההשס גס יי יבאר! האחדות בכל ענין ובכל זמן )יתזליב ?זזה לכשאין לו תונע מהשגה לא בעצם כמו מה שיקרה לשכל‬
‫‘‬ ‫ר‪,‬פן?גל‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫’‬ ‫הזיימט ע‪,‬שימצא כפתזלא כמקרה כת)שיקרה לשכל הפועל ולק'יהיה תאיר נקועל)לא יצאימסכק אל■‬ ‫י‬
‫‪,‬‬ ‫■ ■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪K‬‬ ‫‪I.‬‬ ‫א ‪.‬‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫י■‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫*"‬ ‫״‬ ‫י'‬
‫‪4,‬‬
 ‫«‪)6‬נודי‬ ‫שס‪ .‬טוה ‪ .‬מורה נכוכלם■ חלק ראשון‪ .‬־‬ ‫זרקאש‬
‫בו דבר יסלק מחנו המניעה ההיא ויה^ ‪,‬יוצא מן הכח אלהפויעל חהשקרכחאז מ‬ ‫>לוחר‪:&,‬וא ינלול ‪,‬הפועל לא כעצתו)לא כפועלו ‪ pi‬יתחתיי׳כמהשהנא כפועל יזתיד ולא יפעל פעס‬
‫הגויז ״קשתה ׳ דפעלפעס אחרעאכל לעזלם יפעל כי השכל הוא בפועל ממיד א״כ המסכל י‪ .‬לפי מה שאמר הירב הוא שאף בשכלנו ׳• שכל אדס השכל והמשכיל והמושכצ הם ‪7‬בר‬
‫אחד כשהס בפעל‪.‬יש חקזס עיון כי באלו;המושפלות ההיולאניות אי אפשרישיהי*‬ ‫‪1:5‬׳ ןזושרי‪.‬״יו׳‪:‬ר ! התתתייכממנו יהי׳גפועלואלן הם השכלי׳הנכדלי׳זהק ‪ • rr‬א מ ף ש״ס ככר הראית‬
‫המשכיל עם המושכל אמד מנלהפנ‪-‬ס מצד ההיולאניות ; פעמים יהיה לוחונע‬ ‫לקת כי? הישגיו י לדעת כי המשכיל והשכל והתסכל הס דכי אח׳בתת כל שכל ׳ ׳ )הםכ׳טהבעב)׳‬
‫‪ :‬־ מפעלו* ר"לכיכןרצההרבכיכשכלהפוענ‬ ‫י‬ ‫* ׳‬ ‫‪•. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״‪ : J‬ני ה ת‪..‬ג ה ״־ מ ״‪.‬נ‪ .‬ה‪™5‬׳ מהחחךםה‪,‬א ■ י־ ‪: .,‬‬
‫אע״פשאיןלז מונע מעצת) יש לו מונע מזו ^‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫‪,‬‬ ‫הדמיוני זקמר ״ משכיל וו‪ :‬אינן דכראלא פעולת השכל)השכל '‬
‫בפעל תמיד ואין כתבל כלל כמו שהתבאר וכמל ‪ . ,‬אבל בו יתעל׳ אין שוס מניעה לא מעצמו ולא‬ ‫עצ׳דרך משג י‪/‬מר < אינו דכר אלא השבת התופשנו ואם הדבר‬
‫‪A,‬‬ ‫;׳ויןא;׳‪-‬׳*׳•׳‬
‫לי‬ ‫אלא מפעלו•‪ .‬ואין מונע‬ ‫שיבא עליו המופת ולא יהיה פעם ישיג לפעם לא• ׳ מזולתו ׳וי״׳■!‬ ‫׳^׳ייי ייייה ^יייזו = י כןיתחייב שהאד׳יקרא משכיל כעבן׳שבהשכילו‬
‫‪ .......‬״'‬
‫השכל הפועל אין‬
‫י‬ ‫בזה יש ילעיין כי כמו כן‬ ‫^‬ ‫׳׳■י־ ^ ' ’ צורה מהצורות והפשיטויאותה היא השכלתו כי ישע אבל הוא שכל בפעל תמיד התחייב שיהידה‬
‫מונע מן ההשגה לא מעצמן ללא מזולתו ‪5‬‬
‫פרק ס ט גס לא יציירו ענין וכו^‪ ,‬ר״ל זול ן‬
‫עצמו‬ ‫אשר הוא וד־׳דבר ה הו א המושג דבר א ח ד ו הו א‬ ‫‪ ,‬לא ימצא חון ממנו דבר שישכיל כי הלכר‬
‫‪ .‬יקרא שהוא שכל הוא דבר ממדי ופרסי א״כ‬ ‫‪• , /‬‬
‫‪p l ?.‬‬
‫האילן ופעולת ההשגה עצמה אשר בה יאמר משכיל הוא‬ ‫)נ!ה?ור‪1‬הטני־‪1‬יית ׳‬
‫־‬ ‫־‬ ‫■‬
‫‪ rp‬שהס ’ אוחריס שהפועל‬ ‫משכיל בעבור היות צורת‬ ‫האדס יקרא‬
‫׳ ‪,‬‬ ‫אפשר‬ ‫ואותה■ הצורה היא מושגת ואן גוף השכל אשר הוא עצמו אם כן הוא משכיל ושכל‬ ‫‪,‬‬ ‫כשכל‬
‫‪, .‬‬ ‫מופששת‬ ‫^‬‫? ‪ or in‬כ שנח תי ‪..-Cf‬־‬
‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬ידע שהוא פועל השכל ווה יקרה ברואה ובאח׳ ומושכל לעולכש‪ ' • -‬הנה כבר התבאר כי היות‬ ‫כלס שלוי‬
‫פלל!' קקלס ל?®‪,‬־'י ווהחושיס כי החוש הרואה לא ישיג דכר חיצוני השכל והמשכיל והמושכל אחד במספר אינדכחקהכורא לבד אבל בתק כל שכל י ובנו ג כ‬
‫המשכיל והשכל והמושיל דבר אהד כשיהיה לנו שכל בפעל אבל אנחנו נצא מן הכת אל‬ ‫®י’ ^ אבל ירטש הדבר המוטבע בבת היעין ובאותה‬
‫וי• ה‪;:‬רה יאמרשהוא מרגיש הדבר החינוני ואס הפעל עת אחר עת והשכל הנפרד ג״כ ר״ל השכל הפועל פעמי׳ יהיה לו מונע מפעלוואע״פ■‬ ‫״ ‪ vL rS‬י‬
‫יאונן תורת רד‪,,‬נן • כן אות׳הצורה הנמצא׳ בבת העין אנו תרגישי׳‬
‫הזי! הס‪'::‬נלורת הנמצא‘מחוץ א נ הוא המרגיש וההרגש' שאין המונע מעצמו אבל חוצה לו היא תנועה אחת לשכל ההוא במקרה ״ ואין הבנת זה‬
‫והמורגש כי הדבר החיצוני לא ימצא לעולם העניין מכוונת עתר! אבל הכוונד־־׳ שהעניין אשר הוא לו יתעלה לבדו ומתייחד בו ה ו א‬ ‫מנון יכן מחיד‬
‫שהניחו‪ ,‬כחוש ואס כן לווה אמרו ׳ הפילוסיפיס היותו שכלבפעל תמיד ואין מונע לו טן ההשגה לא מעצמו ולא מזולתו • ולזה ראוי שיהיה ‪,‬‬ ‫לחי שכל נפרד ■יפי'‬
‫כי‪ ,‬כ״ו‬
‫חזמירחשון■ ש‪ ■,0 :‬שהשהכלוהמשניל והמושכל הס אחדים ולא ׳ משביל ושכל ומושכל תמיד לעולם ועי^סו הוא המשכיל והיוא המושכל והוא השכל כמו ׳‬
‫כלתי ה‪ 1‬ו ‪1 :‬לח אמרו כן כתוש כי החוש יראה כשהוא בפועל■ שיתחייב בכל שכל בפעל •י י ובבר השיבונו זה העניין בזה הפרק פעמים להיות דעות ‪.‬‬
‫>פשד כן הניח! 'שהותפשןה־ כן י♦ והתשובה כוהכי ככר חשבו'‬
‫‪15‬רהרחש‪ 1‬נ ‪ :‬גלתיי' קצת מתשובי הפילוסופי׳לומ׳כי החוש והמוחש • בני אדם רחוקות'מזה הציור מאד ואיני רואה אותך׳ שיסופק עליך הצ‪.‬יור השכלי בדמיון ‘‬
‫הון‪ :‬ולח‪ ,‬נכשלת ־ וההרגש הלא דבר אחד‪ ,‬וככר ביאר זה הענין י ולקיחימשל המוחש בבת הדמיוגישזואזמאמ' לא חופר ^אלמי שנתפלסף וידע מה שכמ'‪,‬‬
‫י‪'^/‬שכלהמ!י‪; 5‬יס‬
‫■ י י' ‪.‬־‬ ‫התבאר מ ענ ק הנפש וכל כהותיה ‪:‬‬ ‫‪"/‬‬ ‫הם מהוחר וצור‪ ; ':‬אכ)ש״מדאלג״ולייכג׳מה‪1:‬היות כשרצהלכאך' ׳ ■‬
‫‪5‬לחיתחיינ__שי_כשד י שידיעתיי׳ אינה נושפת על עצ‪:‬וו)לבאר זה‬
‫פרק השעה ‪DW1‬‬ ‫הפמול כ שיפלו הענין עשה משל מהחוש למה שראה ז‪ :‬החכם ־׳‬
‫הפועל חתר חשר שההרגש והמורגש והמרגיש הס דנראח׳והוא■‬
‫ף‪ ^ J‬י ^ ן ‪ p‬ן ^ י ‪ Q‬כמו שידעת יקראו השם ית׳ העלה הראשונה והסבה הראשונה^‬ ‫נראה לעין‪ .‬ולקחו לכאד מהשזוח נסת׳תמנו‬
‫ו^^ו הידועים במדבריסייברחו מזה השם מאד ויקראיו אותו פועגי;‬ ‫הבורח לח יחוייב ׳ והאמת הוא ני לפי דעתי' ההרגש)‪:‬מורגש‬
‫״?׳נ! ה‪-‬גלר ‪ :‬גזלם' ‪ .‬והמרגיש הס דבר אח׳ כשהם כפועל וקדאיתי‬
‫חתל־הוולחו ויניח פספ־ הצע‪ 1‬במאמר השני תמנו)אפש׳שכאמ׳ וירןשבו בי הפרש‪ .‬ג חל יש‪ ,‬בין אמ‪.‬רנו‪,‬סבה ועלה ובין אמרנו פועל • שהם יאמרו אם נאמר";‬
‫’ י חי‪) :‬גלו‪ :‬נ ^ צ'‪ ,‬עודני למה שהיה חוש הראות דבר נמצא שהוא עלה יתחייב המצ׳ העלול וזה מביא לקדמות העולם ושהעולם מאתו על דרך החיובי׳‬
‫המשל‪ .,‬בפיעל וצירה'מהצגרו׳מעורב׳עם כת העיןהיה וא‪.‬ס נאמר פועל‪,‬לא‪ .‬יתהייב מזה מציאות הפעול עמו כי הפועל אפשר ימיקדס לפעלו גב*‬ ‫וגסעכה‘ רס‬
‫כי\ הנונ‪ :‬חתר‬
‫‪ ippj‬הנ‪.‬ית לח‪ .‬נשיטהע בה הצור׳ירגי׳הנת החיוני אותו ההרג׳ לא יציירו עניין היות הפועל פו ע ל אלא כשיקדם לפעלו • וזה מאמר מי שלא יבדילו בין מה '‬
‫‪ , .‬ובין '■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■■-‬‬ ‫י ‪",‬‬ ‫שבבת‬ ‫■‬‫נהיגלרו וח"כ המורגש זולת המדגיש ויתחדש נוהמורגש ^ '‬ ‫קליקני; מיתתו‪1‬לח‬
‫יעדליהגית‬
‫והמיגיש פועל ההיגש ו■ כן היו ג׳ עס שיראה‬
‫»ח‪1‬לס הסענהיני•‬
‫ויה־ה המורגש הדבר החיצוני מצד כשנעלס ממ‪:‬ו המורגש החיצוני לא ישפוט עליו כלל איכ המורגש הוא הנמצא חון לשכל והמרגיל ‪,‬‬ ‫הדכדהחמוני‬
‫‪1. ,‬‬ ‫על‬ ‫ישפוט‬
‫‪. .‬‬ ‫החוש‬ ‫ג״כ‬
‫הנעזר‪ .‬הוח משר‪^ .,‬‬
‫׳‬ ‫מהצורות־־י^'^י‬
‫*״׳׳״■־״‬‫עם ‘צורה‬
‫״‪'-,‬׳‬ ‫מעורב‬ ‫ימצא‬
‫״־‪ -‬״ *‬ ‫■למהישלא ׳ ״‬‫‪ -------------‬בשכל‬
‫‪mivh‬‬ ‫ונותניעע ואולם‬ ‫‪ w‬כגןשפט כלהפעולות חחנ‪-‬ע‬
‫‪-------------------------------‬‬ ‫וניהים‬
‫יצ‪/‬רן חל מתצ‪,‬ח; הוא הנח הרואה וההרגש הוא הפועל המתחדש חש‪.. :‬‬
‫חןן ‪ ,‬י ה;תצח לח;‪ '.‬לבד כפי דעת הרב וההכנה אינה עצם מהעצמים ואינסדכר נמצא בפועל אלא הןא מואר צירופיהיי^ השפל כשיצא מהנח אל־ הפועל לא ימצא דבר‪.‬שישכיל חותה הצורה אצת'‬
‫־‬ ‫־■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח!{נם‪■,‬‬
‫בסל‬
‫חיגס‬
‫ישפוט שהוא'משכיל והיא המסכל והוא השנל‪ .‬כמו שיקרה זה כחוש ואין לו יתרון לשכל יעל החוש אלא ני השכל‪,‬׳‬ ‫הניק ילח נהיגנרה ׳' והוא העצם הנבדל המוכן עם הצ)מהמופ‪:‬טת !בעבורה‬
‫ובעבורה ישפו‬
‫)ח״נם‪ .‬הזח׳סכז' הדבר אשר הוחישניל לא ימצא שהיא הדבר הכלליי ואמנם מהשישיג החוש׳״יחצי( דמיונו חון לשכל והוא הדבר הפרטי ולרו היה המוחש זולתההרגש יבמרגישןאמנסה‪.‬ש^״ ׳‬

‫נעלם מהרבה מבני אדם • אטךשס טוב כבר• יספק אדס אס השכל והמשכיל והמושכל הס דבר אחד כחק לל שכל כמו שאמר הרב יתחייב מוה שני כט־לים גדולים כ'‬ ‫»גלולמ‪ : 1‬התמיגז'‬
‫כשישביל שום דבר שיהי׳אותו הדברשישכ;ל עצם ג"כ שהמשכילהוא המושכל ילמה שהי׳פועל'השכלי מהרה כי החכמה היא כנפש יתחייב;■‬ ‫למיה שהי׳‪.‬י‪:‬משניל עצם יחוייב‬ ‫נתפם־ן‬ ‫ויגור‬
‫קמעתז!חנן השחר‬
‫שישוב המקי׳עצם או שיהי׳עצס ומקרה ביחד וגס'אס המושכל הוא המשכל והיו המסכלי׳ מקרי׳ אינו מעצמו׳הדכרי׳יתחייבישיהי׳החשניל ג"נ דקרה או שיהאהמבכיל עצם ׳‬ ‫ה‪:‬זינ? זנית עתה‬
‫השבל‪.‬נהמשכי ל;‬‫'‬ ‫‪............................‬‬
‫ולטל)יתחייבג״ב בטול אחר והואישאס היה‬ ‫המשכילש‪-‬שונו המקדי׳עצמי׳ובל וה שקר‬ ‫‪-‬‬ ‫המק־י׳הס עצמו׳ ‪.‬‬
‫‪....................................‬‬
‫ג״כ כשישכיל השכל הנןקדי׳אחירש׳‪1‬ל‬ ‫)מקרה ויתחייב ‪J‬׳■‬ ‫ענינ‪ | 1‬כי ל‪1‬ת‬
‫אחד והיה' כשיפסד המושכל יפסר המשכיל ונשיתהוה המושכל יתהווה המשכיל יתהווה האדם ויתכסד פעמים‪.‬ד׳כיתיווהשקר' ונטל■•'■ והתשובה בוה לי הכם‬ ‫והמושכל ד‪1‬ר חד‬ ‫ג־גליה עותינחקו׳‬
‫וההכנה לפי דעת הרב הוא עצם האל׳אשר מ יבדל׳חשאד הב״ח ני הב״ח להם כחיוהנכה לש־שכיילז הדבלים הנמצאי׳׳ כדלונס ואמנם האדם יש לו יתרון על סע״ח חי‪-‬ל‪-‬ן‬ ‫חשרהונת ניה!ח‬
‫)‪ V‬הנח על שנעבור זה הכת וההכנה יוכל להפשיט הדכדי׳מהחמריס ולעשותם כוללים וזה הכח וההכנה אינם צחות מסוייחיםאל דבר־ מהדברי׳ אכל כחות והבנות להשנין»‬ ‫יזפני שה!ח כבד‬
‫דורם ‪ c ipr :‬הש^ל י‬
‫^ף^וו; אבצ ‪.‬‬ ‫כל הדברים ולכן זה הכח היה אחד מכחות הנפש והוא עצמות האדם זכש־תעצס וה הכח עס המושכל יוהמושכלות נתבטל הכת כמו שאמד כי ואת ההכנה‬ ‫ומה שמתתיותקשיי‬
‫היא כללית מצר שהמושכלותבזה הכח וההכנהיהיו'החכמות ולידיעות מקרים מפש כמשפט ■כלהפיעולותולמה בהמשכיל׳הזא הצורה המופשטת ואינה •הכח וההכנה <‬ ‫מ‪ 1‬נ ע ח!ת‪ 1‬חלפזל‬
‫המשכיל והמושכל והשכל דבר אחד צןכלתישיח‪,‬תייב מו‪:‬שישוב העצס מקרה ולא המקרה עצם כי כל צורה מופשט? איך שיהי׳ענס;א) מקיה יוכל להשיג אתעצמה כי עצח^‬ ‫הנה העלז בוז‬
‫י'י גלויה לעצמה ולכן לא יתחייב אחד מהכטוליס אשיר זכרנו וכבר הארכנו בוה הפרק לעומקו וקושי העמידה עליו!נשוב למה שהיעו נו מביאור דברי הרב‪J‬‬ ‫כנדזזתקפחת מז‬
‫שתפתי! ול‪ 1‬יעדר‬
‫פרק סט הפילוסוופיס נמו שידעת יקראו השם ית׳ עלה ראשונה וסבה ראשונה זה הפיק כפי דעת החנס ר' משה הנרכיוני כקשר עם מה שלמעלה חמ‪:‬ו ט אחר שנית?‪,‬־‬ ‫יבטל‬ ‫החקשיות‬
‫ציי^’‪..‬‬
‫הוא״ ־ ‪1‬‬
‫וכי ׳ ‪»k‬‬
‫הוא ית׳ יחסו על העולם ‪,‬׳ • י‬
‫ק •‬ ‫אין•‬
‫ביאר ■י ‪I‬‬
‫י״‬ ‫החיוב‬
‫ע״ד * ‪f‬‬
‫לשכל ^י‪# -‬‬
‫המושכל ' ‪. ^ I t‬‬
‫^ ‪i‬‬ ‫חיוב‪t‬‬
‫ע״ד ‪' W‬‬
‫‪ %,‬ממנו ^‬
‫ומשכיל ומושכל והעולס נתחייב‬‫‪9 IS‬‬ ‫הואיית׳שכל‬ ‫האלהותיכי ‪^✓ 1‬‬
‫‪4‬‬ ‫מעגין הא‬
‫^‬ ‫י‬ ‫חננית הבית והקיר‬
‫וכבר נודע יחם הצורה אל בעל הטרה • והאמתכי" מה שכיוון הרב לבאי־ הוא כי כלזושהש״י הוא שכל ומשכיל ומושכל והוא דבר אחד כן גס כן קוראיםהש״י סכה פיק■■‬ ‫הנבנה רן הטיס‬
‫ה תכליתית והס כלס דבר אחד כי הפועל והתכלית והצורה הס דבר אחד כי אס זה יקדה בדכריס הטכעייס כ״ש שיחיייב שימצא כןכריס!החלהייס ג ונבר‬ ‫תרונתו‬ ‫קשאר‬
‫ביארארי״טטו כשוני מסיפייהנפש כי הכפש היא אתת ותקרא בג' שחותכי■ היא פעולת פועלות החיות והיא צורת הדבר המתהוה והיא תכלית ההמיה ח"כ אלן הג׳ דכי'^‪•.‬‬ ‫מפני רה שנטיט מן‬
‫האנש כי הזחחשר‬
‫הס י ל ר אחד וכן יתחיי^ש־היההיש״י פדגלצלל היטלס וחלקיו זצן הוא צורת העולם■אשד בו יתקיים■’ כמשפט כל צורה כי הצורה אינו דבר’ אלא הקעמיד־ הנןהן קיייי'‬ ‫יחויק תחונת! ש‪ 1‬ו‬
‫ברח! תדנר נגר‬
‫בדפוס היתה נטלז‬
‫הכ‪1‬תל‬ ‫חחונת‬
‫כשייתלק הדפוס‬
‫להעדר היזנש ח״כ‬
‫נויננז פועל הבית‬
‫אולח בהעכרה אנל‬

‫‪ -----‬וסכה* והרצון י‪,-‬‬ ‫•‬ ‫ג‬ ‫•‬

‫יותי־ מאמרינו עלה וסבה ‪ :‬והמונה הנה אתצס^היא להשוות בין שני השחות ושהוא כמו שנקראהו פועל אע*פ שפעלו‬ ‫סלק יעמוד נלתו‬
‫נעדר‬ ‫‪ rt15l‬כמן יוציי׳יות‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גווורנשמשיונדומר‬
‫יהוא עועל י^וי»לו‪.‬יעדד השמש יןז‪,‬ד^‪/‬וד הנמשן מהפמש ‪5‬ן לולו ישוער ‪9‬עדר הפועצ שמולו ען<״)‪.‬יע‪7‬רמפעול כ״‪ 6‬ל!‪ 0‬ולומר פהול; צורתו ןקכ>זתז ןיתי‪,‬יז׳הען^ם‪?.‬ו גמדשהמ»ץם ‪«3‬ציצורזת ייתיןיימים ^יריזיי '‬
‫»ית ע'‬ ‫״ י‬ ‫י‬ ‫•■ ■ ‪.‬‬ ‫׳ ״‬ ‫י‬ ‫׳■‬ ‫^^ ^‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫י־ •‬
 ‫לח‬ ‫שסטום‬ ‫י מורה ■נבוכים חלק ר^!ןשון‬
‫רי‪j‬מרי ‪f‬אי אפשרשיצייר הפועל אלא אס כן׳יהדם נעדר אחרשאין מונע לו ואיךחושן מעשות כשירצה כן ראוישנקראהו עלה וסכה‬
‫והרצון כוכי כמו שאנחנו קוראים אותו ית׳ פ‪1‬עצ אן שפעולתו נעדרת למהשאץ‬ ‫מ ‪ .‬ש לו הבהיר ל לגל המציאות זולת?שם ימע׳‪ J‬ומהס רח‬
‫לו מונע ומעיקלעשותכשירצה כן ראוי שנקראהו עלה וסבה מה העניןבעצמג‬ ‫ש^חומרוצורהותכליתקיובאורחיק‬
‫אע"פשהעלול נעלסואפר הביא הפילוסופי׳לקרוא יתעל׳עלה וסכה ולא יקראוהו‬ ‫ס ר צ כחלתשני { שהוא עושה העולם י ר״;‬
‫פועללא היה מפני דעתסהמפויסס בקדמות‬ ‫‪.‬‬ ‫ד העולס כלו כמושהוא ג‪J‬תמ‪ T 5‬ולו‬
‫העולם אבל היה מפני עניינים אחרים כי‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫^ליא'םעעל)יר״לאע״פשפעלומישפ‪],‬לן‬
‫חמרשהוא ית׳ פעלו בבחינת היותי ית׳ סבה ובין מה ‪ ,‬שבפועל י ואשר תדעהו שאין הפרש בין העלה וסבה יכלול הג׳ סבות ופועל לא יכלול‬
‫י‬

‫להם צורה אמרדעלה או פוע^ בזה העניין הה שאתיכשתקח אלא על האחת והש״י הוא סבה פועלת‬
‫״ ״ ל ‪, .‬העלהג־כ מ ח תהיה‪ ,‬היא י‪,‬ודמת לעלולהבזמן זצורותית ותכליתית לכן יקראוה; עלה וסבה‬
‫״׳’‪ f ’J‬אמנם כשתהיה עלה בפעליהיה עלולה נמצא ולא קראוהו פועל ‪ t‬כבר יתבאר בחכמה‬
‫יאיאפשילהנכשצימאת ו א; א > ^ר^ במציאותהעלהבפעלבהכרח • וכן כשתקח הפועל הטבעי׳ המצא הסבות לכל מהשיש לו סכה ♦‬ ‫שתקלס‬
‫כי למה שהיו דברים שאין להם סבות והם‬
‫נפש צומחת מכנתי שתקדם לה הג‪,‬ךה‪ ,‬פועל בפועל יהיה מתחייב מציאות פעלו בהכרח • העלות הראשונות כי אלו אין להם ם‪3‬ה כי אם‬
‫י^״יזי״‪-‬פ ואי אפשרשתחולהצוי־ה ׳ כי הבונה קורם שיבנה הבית אינו בונה בפעל אבל היה להם סכה לא היו סכותראשונות^דתבא'‬
‫הוא בונה ככח וכשיבנה אז הוא בונה בפועל ״ כמו ‪ .‬נ״כ כחכמה הטבעית שסכותהדברי׳הטבעיי׳‬ ‫*^יי^׳אכלפי שתקדם ל? הצור׳‬ ‫*‬
‫”’ י ״ ״ ״ ז > ־‪ 1‬מ״יהלצ‪.‬יה״״‪.‬גי״ שחמר הכית ההוא קודם שיבנה הוא בירתבכח הסל׳ חמר וצורה ופועל ותכלית ויש מהם‬
‫קרובים ויש מהם רחוקים וכל אחד מאלו הד׳‬ ‫פ א)הגשמית סבתה הצורה‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬מ מיית והשמימיית ס ב ת ה הצורה הנפרדת וכשיכנהאזהואנבנה בפ^ל ויתחייב מציאו' דבר יקרא סכה ועלה ‪ :‬ומדעותם אשר לא תחלוק‬
‫י״י שיגיע לנורה‪ .‬אחרונה שהות השם נבנה אז בהכרח ולא הרווחנו דבר כהנדיל שם פועל אני עליהם‪ •,‬אף שהמדברים למה שמאמינים‬
‫יתעצה לנןצ דין לחקר האדם על דרן משל על שם עלה וסבה‪-‬והבוונה הנה אמנם היא להשוות מדוש העולם תולחים עליהם בזה אני שאני‬
‫שיהיה חי ראסונ׳ואחר יחול בו הצורב הדכרית בין שני השמות ושהוא כמו שנקראו פ^על ואעיפ מאמין חדוש העולסאסניס עמהס שהש״י‬
‫אשר יאמר אריםש״וטצוס » ר״ל והיא הצורה שפעלו נעדר אחר שאין מוגע ל־יו ואין חושך לו עלה וסבה למה שעלה וסכה יכללו אלו׳הג׳‬
‫הגשמית ‪ ,‬אשר לא תתהוהולא עפםדלפי מעשוח כשירצה • כן ראוי שנקראהו עלה וסבה סכות והוא שיהיה פועל העולם )צורתו‬
‫לעתו ״ פ״ח שהצורה האתחנה היא הצורה בזד‪. .‬העניין בעצמו ואע״פ שהעלולנעדר ־• ואשר ותכליתו וכוונתי כזה הפר׳ לבאר על אי זה צל‬
‫נאמר כו יתעל׳שהוא הפועל והוא צורת העול'‬ ‫יגטבעית וכן פי׳ הד״ן נ״ר שהוכרנועתהיש‬
‫התגיתסו׳מן הקודמת אל המגעת אחריה מיד הביא הפילוסופים לקראו יתיעלה וסבה ולא יקראוהו והוא תכליתו • וכשיתבארזה תדע רבים‬
‫הכוכרתשם טבעית » ר״לשהצורה ההיא פועל אינו מפני דעתם המפורסם בקדמויהעולסאבל מהנכואות שאחרו הנביאים להיותם מיחסים‬
‫מענייכי הגשמים השפלים הטבעיים והיא מפני ענייני׳ אחרים הנני אומרם לך בקצרה •’ כבר הפעולות לש׳׳יתוהנה נבארשאלו הג׳ סבות‬
‫בצור׳נגשקית כמושביארנו ו ענינושהוא חי התבאר בחכמה הטבעית המצא הסבוילכלמה שיש צודקים עליו כיןשיהיה העולם קדמון או‬
‫העולם ״ ר״לשאלו ישוער העדרו ישוער לו סבה ושהם ארבעה ־ החומר • והצורה ״‪ ,‬וד‪.‬פועל• מחודש והנה הש׳׳י לא לבד הוא פועל העולם‬
‫בכללו אכל יקרא פועל לחלקי הפעולו׳הבאו׳‬ ‫העדר כל מה שזולתו כמו שאלו ישוער‬
‫אעדר החיות מהחי* שיחוייב העדרו ראה והתכלית •ושמהם קרובי׳ ומהם רחוקי׳וכל אחדמ^^ו ־ כעולם וביאר הרבשאלו הד' מינים מהסבות‬
‫הארבעה יקרא סבה ועלה • ומדעותסאשרלז^ צריןשיכוקש לכל סבה מהם סבה גס כן עד‬ ‫גודל‬
‫אחלוק אני עליהם שהשם ית׳ הוא הפוער‪‘-‬והוא שנגיע לסכות הראשונות ביןכחמריות בין‬ ‫‪.‬‬
‫ד‪.‬צורה וד‪.‬וא התכלית* ולזה אמרו שהוא יתעלה עלה וסבה שיכללו אלו השלש סבות והוא בפעולות כין גצורינת בין בתכליתיו \ והנה‬
‫שיהיה פועל העולם וצורתו ותכליתו• וכוונתי בזה הפרק שאבאר לך על אי זה צד נאמר בו יתבאר בחכמה הטבעית כשיהיה אותאל״ף‬
‫ית׳שהוא הפועל והיא צורת העולם והוא תכליתו נ״כולא תטריד שכלך הנה כעניין חדושו תניעה אות בי״ת וכ״ית תניעה גי״מל וכו׳שוה‬
‫לא יעבור לב״ת ♦שאם היה הדבר כן לא ימצא‬
‫לעולי או התחייבו ממנו על דעתם שהנה יפלו בזה דברי׳ רבים נאותים בזה העניין• ואמנם ראשון ואם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון‬
‫המונה הנה היותו ית׳ פוער לפרטי הפעולות הכאות בעולם כמו שהוא עושה העולם כלו ובזה הצד ייוחסו כל פעלשימצא בעולם לשם‬
‫____ ‪, . ,‬‬
‫הקרה‬ ‫______ונאת' כי‬ ‫כמות שהוא ואומר כבר התבאר בחכמה הטבעית שאלו הארבעה מיגין מן הסבות צריך יתעלה ונאתכ _‬
‫מיי!יצא הדבר‬
‫שתבוקש לכל סבה מהם סכה לב וימצא לדבר המתהוה אלו הד׳ סבות הקרובות לו וימצאן יי׳אלבין לפני וכן רכיסו ולו פעלו מ;שפעל‪1‬‬
‫יזחד מן הפעלןס הקרוגיס‪ ,‬כמושנ‪.‬כ^ר הנה‬ ‫^ךבף‬ ‫להם לב סבות ולסבוח סבות עד שיגיעהו לסבות הראשונות‬
‫הוא כך ולפועל ההוא פועל ולא יסור זה עד שיגיע אל מניע ראשון הוא הפועל באמת לג^ו הוא הסבה הרחוקה מצד היותו פועל שאסהוא‬
‫לא ימצא לא תמצא הפעולה האחרונה • )אחד‬
‫האמצעיות כלם • וזה כי כשתהיה אות א״לף תניעה אות כ״ית וכי׳ית תניעה אות נימ״ל שביאר הרבשסכות הפועלות ישובו אל הסבה‬
‫וניט׳יל תניעה אות ד׳^ת וד׳׳לת תניעה הי׳א וזה מר‪ .‬שלא ילך אל לא תכלית ונעמוד אציד• הראשונה רנה לבארישהש׳׳י הוא סכה לעולם‬
‫הה״א על ררך המשל״ואין ספק כי ההייא היא המניעה לא״לף ולב״ית וללימל ולר״לת ובאמת בכללו ולכל חלקיו ואם יתבטל הוא או יפסל‬
‫נאסר בתנועת הא״י^ף שהה״א עשאה וכזה הצד ייוחס כל פעל שבמציאות לבוראי ולו יתפסד הכל וזה אמרו וכן הצורות הטבעיות‬
‫פעלו מי שפעלו מן הפועלי׳הקרובי׳כמו שנבאר הנה הוא הסבה הרהוקה מצד היותו פועל • ההמת ונפסח׳נמצאסכשנרדפס ונו׳עד שנגיע‬
‫לצורה האתרונה אשר היא הכרחית במציאות‬
‫ובן הצורות הטבעיות ההוות הנפסרו׳ נמצאם בשנחפשם כולם שאי איפשר שלא תקדם אל הצורות האמצעיות אשר הס סכות ואת‬
‫להם צורה אחרת תכין החמר הזה לקבלת זו הצורה והצורה השנית ההיא חקרים לה גם כן הצורה הקרובה והצורה הא תחכ׳ ה^יא ככל‬
‫אחרת עד שנניע לצורר‪ .‬האחחנח אשרהיא הכרחית במציאו' <יו הצורו׳האמצעיות אשר המציאות הוא הש״ית ני למה שהיה האדם‬
‫הפועל‬ ‫האמצעיו' ההם הם סבת זאת הצורה הקרובה והצורה האחרונה ההיא בכל המציאות הו^ק צורתו היא הנפש וצורת הנפש‬
‫׳ הש״י ולא תחשב שאמרנו בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם הוא רמז לצורה האחרול ‪ -‬והשכל הפועל צורתו הש״יא״כ ווימהאלס‬
‫השם יתעלה ! ולא תקשוב שאמרנו בושהוא‬
‫אשר יאמר אריס״טו עליה בספר הנקרא מה שאהר הטבע שהיא בלתי הוה ולא נפססז בי ׳ הצורה האחרונה לכל העולם היא רמז לצורה‬
‫ד‪.‬צור' ההיא הנזכרת שם טבעית לא שכל נפרד כי אין אמרנו עליו ית'‪ .‬שהוא צורת העולם אחרונה אשר יאמר ארי״סטו בספר הנקרא‬
‫האחרונה על דמיון היות הצורה בעלת החמר צורהלחמר ההוא עד שיהיה הו^יק ית׳צורה מהשאחר הטבעשהיא כלתי המה ולא נפסד׳‬
‫לגשם • לא על אלו הפנים נאמר אבל כמו שכל נמצא בעל צורה אמנם הוא מד־־‪ .‬שהוא כי הצורה ההיא הנזכרת שם טבעית לא שכל‬
‫בצורתו וכשתפסר צורתו תפסד הויתו ותסטל כמו קהיחס בעצמו יחס הבורא לבל התחלות נפרד • אמר החכם רבי חשה הנרכוני איני‬
‫יודע צורה אחרונ׳טבעית ואמ׳עליה ארי״סטו‬ ‫במציאות‬ ‫‪.‬‬ ‫הנמצאות הרחוקות ‪ .‬כי‬ ‫‪,‬‬
‫במה שאחר הטבע שהיא כלתי הווה ולא‬
‫נפסדת אלא הצורה הגשמית והס המרחקים‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ‪; 1 1‬‬
‫הבלתי מותלטי׳ כי הם לא יפשיטס החוח' הראשו׳‪ J‬אמףישם טוב לא כיוון הרב הנה על המרחקים כי אלו אינם עצמים לא המוחלטי׳ ולא הבלתי מותלטי׳י׳אבל הם‬
‫שאחר הטבע ובאות הלח״דכי אחרשסכי החמר והצורה כ״א אינו הווה ולא נפסד כי אס היה להיוליאו לצורה‬ ‫המאחר הנחה חכל^חהשראיתי לחר״יסטוכששי מחה‬
‫המיה והפסד היה כ״ח מהם מורכב אכל ההויה וההפסד היא למורכב מחומר וצורה וזה דבר מבואר למעיין כאלו המאמרים ו אין אמרנו עליו יתעלהשהוא צורת העולם‬
‫יצל דחיון הית הצורה נעלת חמר צורה לחמר ההוא עד שיהיה ית' צורה לגשם • שאם היה הדבר כן לא היה חחוייב המציאות וג״נ לא יניע לתכלית אכלהשם ית׳ הו^ן‬
‫צורה נבדלת ובלתי מעורבת עם החויור כלל ואס הדבר כן אין יצדק על הנבדלשהואצורה לעול׳אוהוא צורתהשחיס ואח׳ הרב כזה כי זה נאמר על יחס ודמיון ן אכל כמו‬
‫שכל נמצא בעל צורה אמנם הוא מהשהוא בצורתו וכשתפטד צורתו תפסד המייתו ויבטל כמו כן זה היחס כעצמו יחס הבורא לכל התחלות הנמצאות הרחוקותכי כמציאות‬
‫הבויא הכל נמצא והוא מתמיד עחידת‪ v‬בענין השפע• כי אףשהשם יתעל׳לפי דעתהרבאיכל מניע לגלגל ואינו צורה בו אכל מהשפעהבא ממנו יתן מציאות הנבדל והוא‬
‫מניע הגלגל ותמרשהדבר כן הש״י הוא צורות העולם עסשהוא סנה רחוקה♦)אמר החכם רבי מסה הנרבוניצדק הרב בח״ש אן לא נחה שכיון כאקרושהוא יתע׳ אינו‬
‫צורת העולם לדמיון היותבעלת חמר צורה לחמר ההואשהלא קיימת מ מתחלקתבהתחלתו והיא מעמיד מציאותם עדשיהיה ית׳צורה לגשם נשען מ כי אזיצס^ שנאת‪/‬‬
‫אלו הפנים נאמר כו׳ אמנם אס יפורש מאמת עצ שהרצון שהוא יתעלה אינו צורה לגלגל עלשאינו עס גשם נחושאינו כגשם וכמו יהזא נבדל במהשאינו מעורכי‬
‫ני היא נבדל עלשאינו בו עדשיהיה צורתו ולא חלק ממנו והוא אשר נמנו הרב זה נקו שנגלהמשרשיו הנה זה יוצא משרשי הפילוסופים חן האמת הכמוס עמדי ני נפי ׳‬
‫אריי׳סטו בשמע הטבעי ית‪ :‬שאחר הטבע ני האלוהכשקיס וכי השמים מורכבים ממניע ראשון ומניע נבדל הנה האלוה יתעלה ואס אינו גשם הנה הוא עס הגשם‬
‫ןהיא נכלל כמה שאינו מעורב מ והוא בו בקהשהוא צורתו על שהוא חלק מחנו ובזה היה מתנועע ראשון מביאת עצמו נחו הב׳׳ח המתנועעים אצלנו עסשהוא צורה‬
‫•"•י לעת ארי״סטו וב״ר והמעמיקיס כדברי ארי״סטו אתנס כפי דעתהרב הצקוח מדברי ב״ס ב׳‪1‬ש"פא ו^נ״גי לא מה סהתנוהושרשי ארי״סטו אשר האמיןכי המניע‪.‬‬
‫^רא׳^ין אינו האלוה כי זה לא יניע הגלגל אי אפשרשיפורש זהר״ל כי ב״ס האמין כי יש צורה לגלגל והיא בחבור אינה אתתתהמניע והוא לא יבדיל ביןצ‪1‬רה לגשם ובין‬
‫שסג‪!1‬ב דבר מבואי• הוא כזה הפרק'כיהשם יתעלה אינו צורתהעולס‬ ‫טרס‪ 0:‬גשם)יהיה הגלגל מורכב ממחר וצורה מהיותו נצחי ואיני יודע אנה פנה דודי ‪.‬‬
‫באתרו והוא מתמיד עמידתו בענין אשר יכונה בשופע ונכר פירש‬ ‫מניע מצדו ומפאת עצתו כקו שאמר ארי״סטו כחלק מהשתץ וזה מבואר‬ ‫‪I-‬‬
‫מרז יאף כל השכלים המניעים לגלגלים כפי דעתב״ס אינם חניעס על צד המניע אלא עלצד התכליק ולכן לא יהיהשוס גלגל מתנועע יזהנכדל מפאת עצמו כי אכ״ם‬
‫וה?עמ ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־ יתז<ז‪ 3‬הי יי לגלגל נפש וקניענבדל ןקנכדל יניע עלצ‪ 7‬התכלית‬
‫‪K‬‬ ‫י‬ ‫י כ‬
 ‫‪.‬‬ ‫אפודי‬ ‫‪ !.‬ראשו?‬ ‫^ ' ע^ם טוב ‪ .‬מז^‪-‬ף• נבוכים‬ ‫הרת א ש‬
‫ח א תל) ^‬ ‫• ‪'V‬‬
‫*‬ ‫י י‬
‫'‘^^'?'^דרללו ווה ׳ ‪V‬‬ ‫גודל השגגה וכו' ר״ל זאת הש גגה‬ ‫נאמר שהוא הצורה האחרלכה■‬ ‫והמו עלצזו הפוי‪1‬ל הפוגש *וה‪:‬ןאתתזבזה‬
‫י ‘‬ ‫‪U‬י‬ ‫כשהוא פועל ני חשבו כי בהעדר ^׳‪.‬יזי‬
‫‪)411‬אצורע הצומעכלזתד ש‪:‬ואאשר מציאזענלצורה כיגולס וקיומה כשמן ’‬ ‫פרק ע‬
‫’‬ ‫’‬ ‫כי הוא יתעלה צורתי י‬ ‫באמדונהאליו יתעלה ; ותפני וההענין נקרא בלשוננו מי העולמים ענינו שנוא‬
‫פרק ע ולא תרחייןגיותם ‪I‬‬ ‫כי ‪£‬־‪ 1‬מים ימניז חיי העולם כתו שיעיאר « והרצון גז שמלו ישוער העדרו ישוער העדריכל מה ׳‬
‫מתשכעה ח־־כיז‪’ °‬י'''י׳'״ד׳ ׳■ טיוליו אחי‬ ‫י‬ ‫שזזלעו כמו שאלו ישוער העדר החיות מהחי‬ ‫הכדזי*‪ 1‬חד‬
‫מספר‬ ‫‪ >5c‬גלגציס ■גרבה‬
‫יחחי‪‘-‬׳‪.-‬‬
‫יותר לא יהיה ערבות למ׳^יל^ מונים‬ ‫שיתוייב העדרו וכן עודהענין בכל תכלית‬
‫דמן ש;‪f‬למהנ^ר ‪.‬שינזר;ה אחר שביתר הרגשהשם יתענה פועל וצורת במציאות הבורא הב^ נמצא והוא מתמיד עמידתי הרב ז״ל שאע״בשהם איכס‬ ‫כמז‬
‫הגלגלים כיאסישכעי־צ‬ ‫בי‪/‬נ שני שהכיוריש העולם רצה לבארשהוא תכלית התכליות כי בעניק אשר יכונה בשפע כמו שנבאר בקצת פרקי‬
‫ר״ל‬ ‫הכדורים ושערכות הוא ליי״־ל^‬ ‫ה אמד‬ ‫ארב־שה‬
‫והשני הדבר אשר לו תכליתיש לן לבקש לתכלית זה המאמר ואילו היהאיפשר העדר הבוראהיד"•‬ ‫כדור ‪t u t r‬‬
‫״ נוליג‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫ואמרם^יי^ו‬ ‫התכליות‬ ‫תכלית‬ ‫אל‬ ‫שתעלה‬ ‫תכלי^עד‬ ‫ההיא‬
‫‪, 1‬ח!ר‬ ‫שחלת בו מורה חמריזת יותר‬ ‫נעדר המציאות כללו ותבטל מהות הפבלת הרחוקות‬ ‫ה רמ‬ ‫כדור ‪,‬‬
‫והשלישי גלגל כחי שהביא משל מהכםת ומה תכליתהישיבה ממנו והמסיבבות האהרונות דמה שביניהם א׳ב הוא‬
‫חו החמר ט כבר אמרנו למעלה כפרק ט ׳‬ ‫חמשה כונ ס לכן על הכםא ויאמרלן■ העונה בעבור שיתנשא‬
‫ח‪1‬שב שותם כמיול המשב עליה וכו׳ ומה תכלית ההתנשאות מן לו כדמות הצורה לרבראשר יש לו צורה אשר בה‬
‫‪ ,‬שמלת‬
‫!הרנישי גלגל הא־ן ותענה להגדיל המשב בעין חי שירתהו■ הוא מה שהוא ובצ*ור׳תתקייםאמתתו ומהותו קיחס‬
‫קכזנניס ה•‪ r u .‬דיס•‬
‫לוז^ח וליומה נסמר‬ ‫ונניז שי ת רבה וי‪/‬ש ׳ל ותאמרחה תכלית הגדלתואצלמי הבורא לעולם • ובזה הצי‬
‫^*^'^!?!■^וח ר^ורתם ^ ומפני זוי‬ ‫האן‪#‬יונה ושהוא צורת׳ הצורות כלומר שדיי‬ ‫זת^‬ ‫יזמנו‬ ‫זיע־•דו‬ ‫שיראו‬ ‫כדי‬ ‫ותענה‬ ‫שיי‪-‬תהו‬ ‫כשרש«‬ ‫אתר!‬
‫לתשמרןת׳ מעונה ותאמר ומה תכלית היותו נורא ותענה לגדל‬
‫מזותל^‪ Y‬נעיק ע״ב קזה ‪PX‬‬ ‫למצוותו באחרונה אליו ובו קיימה כמו שהדברים‬ ‫אל'יי תדם הות חצותו ותנקש מה תכלית י הגדל‬
‫לתילית דדוא תכלירח‪' -‬‬ ‫‪ }?tri‬עולמו !'־‪.‬ין ותעצב לקצוע הזק בכי אדם מקצתם ותבקש העייק נקרא בלשוננו הי העולמים‬
‫עזל־׳ו ‪rn‬׳‪in'“13‬‬
‫ק־ים יגזדמה תכלית מניעת ה‪4‬ק קצתם מ־צתם עוד העניין בבל תכלית בי י׳י^י ^’ ^ י ‪ ^ ? -‬י י ח ו דריוע על תכונת‬ ‫בזה שה!מ ^ _‬
‫ויאמר לך העונה‬ ‫היוני ׳וות !'׳;‪,‬ת‪ .‬ותענה לבתתי׳ מציאות׳ המשודר• והכן כי כל י כ^ו אמרת על דרךמימל שהכסא‬
‫‪ ^ Y‬י ר ל ^ ההתנשאות‬ ‫על תכלית הא‪-‬יןרון תבדבירים השבעיי׳ הוא עולה כך ותכליתו לשבת עליויועליך שהשאול ומה הב^י^‬ ‫י׳עיזידו יזי ‪ f‬לי‬
‫בנורה לכל ‪ ,‬נ‬
‫הגדלתו אצל‬ ‫אורה • כי העל ביאחרונ׳להתמיד המציאו׳חהו תכלית הדכרי׳ כעביר שיתנשא היושב עליו ויתעלה ק הארץ• ותשי^ עוד‬
‫אינו כששועו ר׳ל כלס וזה התכלית יגיע לרצונו ני הוא ית׳ רנה‬
‫דיותו נורא •‬ ‫כהתמדת הנמצאים ‪ :‬עדשיהיה זמעכה מן הארץ• ותענה להגדיל היישב בעץ מי שיראהו‪-‬ותש^‬
‫המשילו‬ ‫פהם‬
‫בני א ר ^‬ ‫התמ'י» עאחרונה ‪p‬רצה האל ית' או ל‪.1‬זרת חכמתו * מי שיראהו • ותענה כדי שייראו ויפחדו ממנו • ותישאל ותאמר‬ ‫יההנישת‬
‫^ ל ט ^ ׳ י י ‪W -W‬‬ ‫ברנ‪.‬ןהש ’י לטל ולכן יגיע סדור כל זה אלרמגל כקלפי דע פנל ותענה לי דלמצותו • ותבקש מה תכלית הגדול למצוותו ״‬
‫ו לבר‬ ‫‪;1‬תשו' בוה דרך בחמש העולם נין'לפ־ דעת הקדמות ואם כן קצתס מקצתם • ותבקש עוד מה תכלית מניעת‬
‫שאמר‬ ‫הנהנת‬
‫' בסגור עניןתשיילז הוא ית־ תכלית כל דב־ אחרון• ותכליז הכל ‪ ,‬מציאותם‬
‫עלאורות גהכןהדמות בשלמותו כפי היכולת והוא עכין יתי‪.‬‬ ‫המתיס העתירה‬
‫להוותכי‬
‫רמנז אש־ היא עציזז כמו שהתבאר ולזה נא'‪.‬ן׳‬
‫‪ 0‬ל'ךוארז רשאים שהוא פועל וצורה ותכלית ולזה קראוהו‪.‬שכה יתע■‬
‫קשיל •ולש הנשמה וילאקראופו פועל בעבור כי הסבה יכלול ר‪.‬ג׳ הכמתוולזה יגיע סדור כל תכלית אקרצייגר וזי•^׳׳^^־׳‘ ״ ׳׳״׳ ״׳*' ”’ *"'‪4'4,‬ל‪>,‬ילמצמו‬
‫ההוה היא הרוח‬
‫התבאר לפי דעתנו שהם עצמו ושאץ רצונו וחפצו או הבסחו דברים יוצאים ^ ‪^1‬ירחות‬ ‫י‬ ‫סבות ביחד ‪:‬‬ ‫»הווה' •שי'כי הס‬
‫‪.‬‬ ‫ד*!׳•!*‪1‬ד«ד‪-11‬יו רחדריח הבל ג כ ה י‬ ‫— ‪. 1.*■.‬״׳‬ ‫סני טנינים הרות פרק ‪ p‬רכבואתהתלה משותפת והפרק ר״ל שיהיו וילתעצקןן'י‬
‫י חתיחס צזהד לאשר לפניו ט בשלמיתי כפי ה״כו‬ ‫רוצה _כו הנשס ’‬
‫ענית‬ ‫המימית‬
‫‪,,‬‬ ‫שהוא תכלית התכל‪. . .........‬‬ ‫העולם‬ ‫צוית‬ ‫יתע׳‬ ‫שהשם‬ ‫חקדס‬ ‫במה‬ ‫טדבאד‬ ‫אשר‬ ‫הו׳ רגשת‬
‫מ אז ה יגיעו הה' ניגלג! ערבות כמו שאתרי ארי״סנוובאות‬
‫קושיה תנל הנשמה הלח‪/‬־ הגשסהכולל האלהי ר״ל הגלגל העל־ון ותכלית ולזה קראוהו סבה'זלא מ‪.‬ראוהו'פועל‬
‫ר שיפסי‬ ‫’ לא נאמדה אלא על והוא אמח הנה כשערבותהוא מקיף הנל • העיון מאלה המדברים הגיע בהם הכבלוח וההתגברות‬
‫ללרדול^‬ ‫אשר רכה ז צתהתלה משותפת וכו׳ • ‪:‬משל ה־אשון דזבורא לא התהייבהעדר זה הדבר אשר המציאו הבורא ר'ל‬ ‫הכת המדנד‬
‫בו יושגו המושכל!׳‬
‫ות הנגדי‬ ‫^*'**'‬ ‫ו נ ו ידע הנמצאות ענינו רטבת האדם על הבהמה כיונהג והוא הפעיל בשייעדרהפועל אחרי אשר פ״נלו • ואשר זכרוהו‬
‫המור‪ ' 1‬י ג ל תצי זית תככעלאזוגו • ויאמר שנית על שולטנות היה הדבר ההיא הפעול צורך אליו בהמישך ע מ י ד ת ו ‪ ^ ^ .‬ש ב א ר נ י‬
‫ה מ ר ת ית' והית הדבר כי הריני חושל שולט על מרכבתו ׳ת‬
‫ח יישאר‬ ‫אפ‪-‬יס מפני ׳שלא היה מתמיד לו עמידתי • אמנם בהיותו יתעלה‬ ‫הנשמרת ‪ .‬כאשר אמרו ירכיבהו על כמותי אר־ן ארכיב‬
‫ייום ' •‬ ‫א ימ־שבהו העמידהז ההתמדה תמיד ״ י מן השקר שיאבד הממשיך‬ ‫השס אמשילהו ואשליטהו ולפי ‪ :1‬הענין ה‪5‬נקכאמר‬ ‫שימר תודת‬
‫^שך והמקויים אשד אין עמידה וקיום לו אלא במה שיקבל ממנו מן העמידה ^‬ ‫ותצוותי! והשיגו‬
‫ה‪:‬שגה האיגשרית זצ׳׳׳ל ית׳ רוכבשכז*ם בעז־ן השליט על השמי׳‬
‫ראה גורל השגגה אשר הביא אליה אמרם שהוא פועל לבך לא תכלית ולא צורה • ‪,‬‬ ‫לושה־אעל דרן יק לרוכב בערגז׳עניני השליט כעיבות והוא \‬
‫הנלילות הנעשגת והגלגל העליון היזקיף ככל;יצת תרחיק היותם‬
‫«זו כ ת• ולוהמנז מוכ ס • הרצון כו כ־ ח‪ :‬שאי״זל ערבות הוא‬
‫ודומות‬ ‫•כשמית‬
‫הננדלזת למעלה מז׳ רקיעים חסיכן אי אקשר שיהיו‬ ‫אמנס‬
‫ך * ךי ^ זאת המלה משותפת הנחתה הראשונה עניינה רכיבת האדם עי ל הבהמות‬ ‫מכלם‬ ‫ה‬‫’‬‫יזע־‬ ‫ל‬ ‫ע־בות‬ ‫יהיה‬ ‫לא‬ ‫יותר‬ ‫יס‬‫‪1‬‬‫גלג‬ ‫ה« דכראתד ‪.‬רוצה‬
‫כמיהו‪,‬״ והיא רובי על אתונו • ואחר כך הושאלה לשלטנות על הדב^*^״^‬ ‫בו הנשארות אמר לכן ‪ V n‬׳ ׳הי־כ שאו ע*פ שהם ‪ ,‬מינים מספר‬
‫המות והס תשר הגלגל‪.^:‬תהסז׳ כוונתם התה לומד שערכות‬
‫השיגו הם"י ונ לניו הוא לקע^ה מכלסני כדוראחד יק־א‪,‬הרב ה' היובב מושל שולט על מרכבו • והיא אמרו ירכיבהו‪ .‬על במתי ארץ • והרכב^^ו ‪ T‬ולפי‬
‫באהנתז ‪ ,‬עלדק■ כמרים ‪6‬מו שאיו־ כמעשה ח־כבה ב‪7‬׳ חיות ׳אדן עניינו שאתס‪',‬תשלטו על עלי׳וני הארץ • ארכיב אפרי׳• אמשילהו ואשליטהו • ו‬
‫ונו שהם ד׳ כדורי׳ מנינם כן גלגל הלבנה אחד זההעניי נץ‪.‬מ׳ באל ית׳ רוכב שמים בעזרך • פיחשי השיליט על השמי׳ וכן •לרום^^^^^‬ ‫שאמרה תורה‬
‫?ו א דנ ר‬ ‫תלנת‬
‫בוי •והוא הגלגל‪.‬היליון המקיף בכל • ובדברי דכמי׳ז״ל הנכפלים בנ‬ ‫אהר יוכל צדית וגלגל שמש אחר והה׳כוכהילכת גלגל אחר‬ ‫^‬
‫שערבות הוא העליון המקיף הכל• ל א תרחיק היותם מונים הרי‪1‬י^^ן‬ ‫וצדית ונל אמת ‪:..‬גלגל הנוהב־ס הקיינזיס גלגל אתר ולמעל׳‬
‫ו א מ ת תיי מ ת בשני‬
‫סצמה ולשי ההשגה תהס גלגל יגיכות שהוא הגלגל המקיף בכל ז׳ ואס הס יותר כיפעמ״ם ימנה רכרוראהדואע׳פ שבו גלגלים הרבה כמושהו^'‬
‫אשרהש־גה בתיי להוא הגלגל בלתי מורכב לדעת הרב ‪ :‬ועל‬
‫למעיינים בענייןזהיבמושאכאר)בפרקל׳דיןלחכ׳(אמנםהמכוון הנההראוחםי^^־‬ ‫׳זי רבות'‬ ‫הגוף תנין יייגלתה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬בעזרך‬ ‫‪.‬‬ ‫ישערבות הוא למעלה מן הכל• ׳ועל ערבות נאמר רוכב שמים‪. .‬‬ ‫■ וזהו אשד אמד! ו"ל‬
‫כל צדיק ו‪ 5‬דית‬
‫> ‪ p : p‬לו ח דיי ל פי ־ככידו ויהיה התעלה יהתערוג לכל יויזד לפי מ ג ת ו זל‪5‬ז יסוו לגלולה יובל כל ‪5‬ותר ו^תד ניחידגה זו למעלה מזו זומנםנרזול לפי מ׳״ס נחקומוירביס יחיל ה תזויו ר כו חי ד םיגו ^י ^ ^‪^ ,.‬‬
‫מתר המ‪ 1‬ת‪ 1‬הומ הדבר המלחייה נ פו ע‪.‬ז ה‪'1‬ן השכל בפועל הנ‪<£‬ודמד׳ווגן ומשמע‪ 1‬ן'ומכל •וי ש־יש לו השי?ר‪ 1‬מ ה כ ל ע‪:‬י] ‪(5‬תד 'שיוינס עלו'זטלוליס שיהיה ההביל ביניהם מצד שהמוחל טלה זהיוח׳עליל '^*'^^רמיזים‬
‫׳־■י׳•׳*׳” ־■־‪p <5, .,.‬‬
‫פיני ייי יי‬
‫ליחאע דגי‬
‫ש'נטעי‪1‬ח ההני‬
‫מורינוהקדזש נ ט ע‬
‫שהדג מורינו הקדו‬
‫יה ברורה שהרג‬
‫יזביזרבדהיה‬
‫רני‪1‬יזבי‪ 1‬ר ב ר‪6‬‬ ‫יוםסי ב ח‬
‫ולצור לי‬ ‫ויושיומה ה‬
‫אגילה ‪ c 1S1‬״ ‪r r‬‬ ‫המתכז־‬
‫וגתויורחןהברצוה־סזדדעתו‪ ;,‬הגהה יו! המתלר‬
‫וצמ‬
‫‪ n‬וצמ‬ ‫יושר נע‪^.‬סם »‪.‬ו לתחנה ^אמנםתכ'הג;רתתיויזרי נחתוחה עומדת עולה ע מיו חינה יירדת עם ה^זוחריס שהכל סב דגר יוחד פס השכל הפוטל זההרתקות המשיגות לזצת הכונה עצוחית מיוד‬
‫‪ft ,5,‬‬ ‫מהירההתלזננות גלזד‪.‬כסתש‪ 1‬ןנשוריוה כפירצוריות מיוחדי שו?וג לקדמותו ישסעהו כשפע הגדי וי ק חזו ועל כי עד ים‬ ‫הידיעה יז**>‪/‬‬
‫«‬ ‫העמיד‪ •..‬־‬
‫י»חיוסעד סי‪ !‘ :‬מי שזויוענוס ההח גדול‬ ‫»‬ ‫•‬
‫ית*‪.‬תרשי‬‫ג‪-‬ו‪-‬י‪1‬‬
‫ט"כ הגהה י‪ :‬וזה ‪:I‬ג׳’כ דעת הפלושופים והם ידנחו בשכל הפועל יושר הוא הניתז ה י י י י י י ‪ ! :‬ח ו • ר!מ‬ ‫׳‬ ‫וליו ׳צודפנו כמו נגיד ׳יזקרלגכו‬
‫געדי שחי!זטעהה ידי «י יובויוה יול מסכניתיו ^ישתח!?׳להדום רגל'י ׳יותזתיו ‘‬
‫‪ BUT,-. ------ ■ . • .‬חש •‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ , 0‬סמן •כח ‪ t‬ה‪:‬ו עו ה «״ פ ע‪-‬י ם מ מגו ל ‪ 7‬ה פ דו חי ס לו כיהחיע׳יתולפעזל לשלחודותה׳לחהשלעצמו ירוללהס כמולורהשמם לשר ישיםהדי!ו'םהו'רי(זתלכתרלוילפועיוללוד ההול ב ע צ חו ^י ”*'־■ ‪ ,‬י‪-‬״דדיח‬
‫;הנפס^”׳״■‬

‫■■״גייזוהטלילי®‬ ‫בהקשתנלימדולת וישנה מחליג‬

‫י*^ טלה פ!מל*י‬ ‫העליונה לשר היל עלה לה דנר לתד עס העלה הרלסינה‬
‫״ ‪ -------------- . .‬״‪•-‬פועלעם עלוניודנרצוחל ‪ :‬ולסי'׳‪ 1‬חרלוחריסנכלןהעעלהכילפיי״יז׳'*'^’®'*'^'''’ ” ”^'!”’* ‪ . /‬״ • ‪t'feiai‬‬ ‫‪,1 4‬‬
‫נ העלות‪,‬העלוליס תדומי ‪0‬נ״צליס ׳בעצחס לין די; תלי י; נ*‪ .‬ז״ל; לעלילה ילע;עלז עלה צעלולהזל מצד הציור לנד כי ‪-‬־•־׳גציל ״צייר לעלת! ‪,‬יפלם גה לגל הפגל ?פועל‪ ,‬לפר הול התחלה מגו״יי יי«‬
‫ל נ ו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
 ‫ק ר ק א ^ו‬ ‫שם טוב■ לט‬ ‫מורר נבוכים דולק ראשון‬ ‫'אפודי‬ ‫‪..‬‬
‫וישוב הפכ‪5‬‬ ‫ערבות נאמר רוכב שחים בעד ן • בי שם‪ ,‬ימצא המניע הראשון לכ^וכל שאר‬ ‫היא כעי המשל הנשוא‪ :‬שאיןהרוככ מחיןהנרכב ר״ל כחו שהרוכב איני‬
‫בכת ‪ 8‬פל בפועל‬ ‫חלה הגלגלים יתנועעו כמו שיתמעעו החלקיס בתנועת הכל והבוא ראיה מלשון‬ ‫האליתעל׳הרוככ ערכות אינו ממין ערב־י;כי ערכית הוא גשם‬ ‫‪1‬״^ ‪,‬‬
‫נו^) לד‬ ‫וה)‪(5‬‬ ‫חגיגה אחרו ערבות רס ונשא שוק עליו שנאמ׳ סולו לרוכב בערכות ביה שמו מנא‬
‫הישות‪ -‬והמציצווע‬ ‫י'י*יאמעיןעילחויאיןעילחו)כו* י ר׳׳לש־»איתע׳נושא‬ ‫העו\ ^ איני‬
‫שישוב‬ ‫יופשר‬ ‫לןזאיקרישמיס כתיב הכא לרוכב בערכו׳וכתיב התם רוכב שחים הגה ככרהתבא‬ ‫® על צד שהמציאו׳ כלו נתלה בו ית׳נחו שבארנו בפר׳ שלפני וה ‪ :‬יאין העולס‬
‫כי הרת! כלו לגלגל אחל ■והוא המקיף ­‬ ‫‘ * ‪.‬‬ ‫גשס‬
‫השכל‬ ‫‪.‬העלול‬ ‫על גשם‬ ‫ייעוני• ד״ל שהוא ית׳ אינו נסח!‬
‫נסמן על‬
‫לכל אשר תשקע מעניינו חהשתשמע ■ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪....‬‬
‫’ הפועל שהוי! עלתו‬ ‫חלילה ‪ -‬אין בארו יחםו ית׳‬ ‫ואינו כתבי —‬
‫‪,‬אחר פ הפו עצי מן‬ ‫והסתכל אמרם שוכן עליו שאלו אמרו שוכןכו‬ ‫שא‬ ‫‪--------------‬נ‪-‬‬
‫‪---------------------‬ח ?!רבות ר ם ו‬
‫לגלגל י ר״לאין בהרושהוא בלתינקמןאל ‪ :‬בעזרךוכו ‪ -‬ול ש ה חנינ ה א כ‬
‫לפעול בשבתו יו ם'‬ ‫היה מחייג לשם ית׳ מקום או שיהיה הש׳י כח‬ ‫—‬ ‫י‬
‫' שבעצמו‬ ‫למס‬ ‫כגלגל כמל שדמו כת הצא״בה שהשי״ת רוח ‪,‬‬
‫וסנאלן דאיל‪,‬רי‬ ‫בולו ו‪.‬לרוכב בערבות‬ ‫שוכז שנאמר ׳ ׳‬ ‫נח גו ושהוא יתעלה מניע גלגל‬ ‫גפס)אינו נח‬
‫‪ •.‬־‪.‬‬
‫ותהיינה ״הנפשוון‬ ‫רוכב‬ ‫דחס‬ ‫וכתיב‬ ‫בערבות‬ ‫לרוכב‬ ‫דכא‬ ‫כתיב‬ ‫שמים‬ ‫שתמצא‬ ‫מה‬ ‫נל‬ ‫ני‬ ‫לו‪:‬‬ ‫כלי‬ ‫א‬‫‪K‬‬‫שר‬ ‫צד‬ ‫ערבות על‬
‫הנשארות דבר יותי‬ ‫■הגלגל ואמרםשלכן עליו עי׳פהשם יתע׳נבדל‬
‫עם השכל הפועל *‬ ‫מן הגלגל וא נו כח בו • וכבר אפשר שיכוונו‬ ‫כמכמיס • י״ל מה שאמרתי שכל כמציאות שמיס •הנהכבר התבאר כי הרמז כולו לגלגל אחד‬
‫מונהג מכת ערכית וכשנייצארז״ל שי מ רו‬
‫י נשיב כי אנתנזלזו‬ ‫מה שאמר ארי״סטו שהגלגל מתנועע■ מפאת‬ ‫בשמים הפלונייס נן כלומר שבו טל או גש© והוא המקיף בכל* אשר תשמע‪.‬מעניינו מד־*׳‬
‫בעלון!‬ ‫נעיין‬ ‫שתשמע והפהכל אמרם שוכן עליו ולא אמרו עצמל עס שהמניע הוא נבדל חהמתנועע וזה‬
‫ועלולים מצד מ>‪5‬‬ ‫ל צ פנא ץזשוב ש־היו בז גשמים אחדס זולת‬
‫שהסקדומייאבלמצד‬
‫ווה היותר נרא׳ כלשון חגיגה כאמרו רס ונשא‬ ‫השמים אכל נונתס שהכתות כולם נשכעים שוכן בו שאלו אמרו שוכן בו היה מהייב לשם‬
‫’‪.‬סהס פועל והשכל‬ ‫שלכן עליו • ודע ני מה שיראה חזה הפרק‬
‫‪.‬מפועל יש בהשכל‬ ‫חדעתהרכשהשסיתע׳הוא מניע הגלגל לא‬
‫מגצי‪-‬צ ערכות זוהו שאמר ה ר ג הראיה על מה מקוסאו •שיהיה השם כח בגלגל נמו שדמו כתות‬
‫הפןחאמרוהמס‬
‫לאףכיכיזהזההפןחאמת‬ ‫הנכללואף‬ ‫הצא״בה שהש סרוה הגלגל • ואמר□ שוכן עליורר^’••' השכל‬
‫השכלהנבדל‬ ‫®אמרתי יכי'‪ 5‬אינו טל כפשוטו • ר״ל ט הטל‬
‫אשר בנו נהסתילו‬ ‫המפורסס‬ ‫יומי לצירות הקלות בי׳חריה ן איך אמרו כזה‬
‫בעיון פועל גמור‬ ‫לגלגלי והנה‬
‫יתעלה ׳לא יניע י י־‬
‫באומרו ט ישם *‬ ‫■שהוא ית׳נבדל מןהגלגלואינוכח מ • ודעכידייע־^'‬
‫קולם מותו צפי‬ ‫יתע‪ /‬שמו מניע‪.‬‬ ‫האלוה ‪.‬‬
‫כי ‪. . . . .‬‬
‫' אמר כזה הפיק ‪.‬‬ ‫‪ ,‬י״ל שאמר שכל?!ז הנחות הם נאצלות‬
‫בקיותו ועיונו אי‬ ‫אלו לו יתעירוכב שמים לדמיוןהזה המופלא וזה בי‬ ‫מ^־י‪-‬גל ^רנותש?סכו»לא אמר עליו כי‬
‫שנים‬ ‫וה משפר‬ ‫יתנועע) כלמה־‬
‫יחדי״״‬ ‫כתנלעתו‬ ‫אשר‬ ‫עליון‬ ‫הגלגל‬
‫אמר עליו היהסורהש^ו הכתות כאות בעצם יותר מעולה מן הנרכב}לא יאמר ?חר אלא׳בהקל ‪L. 1 p‬‬
‫י שיהיה אי רב או‬ ‫שיתנועע בו והוא ית׳ נבדל חמנל וכן יתכאר‬ ‫גלי שיס אמצעי‪.‬ממנו ית׳לפיכן ימר בו שהם המאמר שאין הרוכבממין הנרכב והרוכב גם כן הוא‬
‫גס כן בזה הפרק *‪ .‬והכה אמ׳הרב כי יושאל לו מעט ויה^ו ‪• I‬‬
‫ההיקש צודק ונאיו*‬
‫ית׳ רוכב שחי׳ לדמיון הוה המופלא מאד והוא‬
‫לו‬ ‫גאות ובעצם ובראשונה בו^לגל ערבות ‪ :‬וכאלו אשר יניע הבהמה ויוליכנה באשד ירצה והיא כלי‬
‫אס ימיב מלולו‬
‫שהרוכב הוא נכבד מן הרכוב כי הוא נבדל השכל הפועל והוא‬
‫נדבק‬ ‫הס הגידו שאלו הדברים • ר״ל שרז״ל הגידו שישתמש בה כרצונו והוא נקי ממנה בלתי‬
‫לנו שכל ענייני העולם השפל הס לפי נחות‬
‫בילץ וכחהות פי האדם נבדל מן ר‪ .‬נהמה והוא ‪ ,‬היה פיעל י גמור‬ ‫מניע‬ ‫הנאצלות מערכות‪ :‬אמנסהס מןהחייס ה‪ 7‬ס• בה אבל הוצהלהכן האלוה יתהלל שמוהוא‬
‫ילתינכבד • ־ויש דמיון אחר כי הרוכב ינ ע ישוב השהל הפועל‬ ‫ר״לפםח־ים השפלים הסחוסשמימיי משוער הגלגל העליון אשר בתמעהו יתנועע כ^* מתנועע‬
‫עלתו ואותה העלם‬ ‫הבהמה והוא כלי ישתמש בה כר^נו והוא נקי‬
‫עלתה עד‬ ‫קשוב‬ ‫■פעוראלהי ‪ :‬כי הנשמות הנשארות אקר החות• •בו והוא יתעלה נבדל סמנו ואינו כה בו ובבראשירת‬
‫מחנה כלתי מעורב כה אבל יוצא מחנה כן הגיעו אל העלם‬ ‫קדכש‬ ‫ר״ל והס נשמתן של צדיקים שאמר כהגדה ‪ :‬רבה אמרו בפרשם למאגרוית* מעונה אלהי‬
‫אקר‬ ‫הש׳ית׳הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנופתי הראשונה‬
‫יתנוע׳כל חתנוע׳כו כיכלהגשקי׳החתניעעי׳ שבלס חמין אתר‬
‫אמרם‬ ‫לזה‬ ‫היא נח והכנה* ר״ל שחלת ונשמות שהוכיו ו הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו וסמקו‬
‫כץ אלו השפלים כין הגרמיס העליונים כלס ואין הפרש ניניהם‬ ‫בהגדהר״ל הצירה האנישית והיא^גח חונן ‪,‬הסוס טפילה לרוב ב ואין הרוכב טפללסלס הדאיז ה^ן‬
‫מתנועעים כתנועת הגלגל העליון והוא ית' אלא מצל‪ ,‬היות‬
‫העליל מצייר והעל'‬
‫לכתי‪: .‬ה י דכתיב כי תרכב על פופיך זה הוא לשונם והשהכ? ‪7‬‬ ‫לקבל‪.‬המושכלו׳העיוניות כלוח מוכן‬
‫לדעת הרב ז״ל וזהו המכונה כיולת ונשנוות‬
‫מצויירת ואין מי‬ ‫ממערב‬ ‫וכחניאות)אינו‬ ‫כמהות‬ ‫מחנו‬ ‫נבדל‬ ‫בו והבין איך בארו יהסו יתילגלגל ושד־‪,‬ו כלי ידיו‬
‫בו ואינו נסמן לגשם אפל מציאות הגלגל גי ;‬ ‫זלא הנשמה גס כן ההווה היא הרוח • ר״ל‬
‫שיאמר בזה כן לא‬
‫וכב״ר אחרו בפדשס למאמרו ית׳מעונה אלהי נאמר■ ׳ שהעליל‬
‫להכמי׳‬ ‫אשר בו‪,‬ינה’ג הגדציאו׳ • בי כל מה שתמצא‬ ‫פמלת ורוחויהנחמרתבהגדה אינה אחתהס‬
‫ה»ועל‬ ‫מהשכל‬ ‫קדס הוא מעון עולמו ואין עי ל ק ו חעונו •‬ ‫מלת הנשמות ני הנשמות הס הצורה האנושית ז״לכי‪-‬השמים הפלוגיים בהם כךוכך והשמי׳הפלוניים‬
‫והרצון נו שהוא יתעלה נושא‪ ,‬העולם על צד ‪ J‬והוא מצייר אותו‬ ‫בהם כך וכך אין עניינו שבשמייגשלמיםאהרים כלתי‬ ‫במו שכיארנו ורוחות הס הרוח התיונימזאמג'‬
‫ישוב השכל הפועל‬
‫העניין‬ ‫המהוות‬ ‫שהכהות‬ ‫עניינו‬ ‫אבל‬ ‫•‬ ‫השמים‬ ‫”‬ ‫־‬ ‫י^נכדלות הם דבר אלן׳ י ר״ל הדבר הנשאר מן‬
‫שהוא מצויי׳לו שאם‬ ‫בפרק‬ ‫כחובאמר‬ ‫בו‬ ‫נתלה‬ ‫שהחניייותכולו‬
‫האדם אחר המות והוא עכץ זולת ההכנה הוא‬
‫שלכניזה וחין העולם מעו‪/‬ן שה) ‪6‬יה‪/.‬חי‪.‬ו כן ישוב המצייר‬ ‫הפלני והשומרות סחרו יבואו מן השמים ההכם ״‬ ‫המושכלות הנקנות והס‪ ,‬מהשרצו־גאקרס‬
‫נסמך על הגבס וחינו כח בו חלילה‪ • ;.‬וסמנו י והמצוייך אחד מצד‬ ‫והראיה על מה שאמרתי לך אמר□ ערבות שבו צרק‬
‫לז־ כשאמדו הסוס טפל לרוכב ונו׳ • ר״ל א‪-‬ן אחד והעלול העלם‬ ‫נשגזתןשל צדיקים ר״ל המושפלות הנקנות לא‬
‫‪ ,‬באותו צל בעצמו ׳‬ ‫דבר אחר נחו‪ :‬הפתק מבואר דעת‪.‬הרכ בענין וצדקה ומשפט וגנזי היים ושלו׳ וגנזי ברכה ונשמות‬
‫׳‬ ‫וחינו‬ ‫הגבס‬ ‫על‬ ‫נסמן‬ ‫בלתי‬ ‫טארושהוא‬
‫ונעשה'‪.‬היקש אחר‬ ‫הנפש שאינה רק הכנה כדעת אלכסנדר וכמו של צדיקי׳ ונשמות וחהות שעתידין להבראות וט‪/‬‬
‫‪.‬כחכוושהואית׳מניע גלגל ערבות על צד ‪ ,‬אמיתי והוא כולל‬
‫לנו מאמיניהחדוש‬ ‫יאחרו ט כל מה שתקצא‬ ‫ש‪:‬וא כלי לי ית׳‬ ‫שגלה כפרק ח״א חזה החלק; שתוף רוח• ר״ל ’ שעתיד הקב’ ה להחיות בו המ‪.‬תים‪ *,‬ומבואר ה ו א‬
‫שחלת רוח יאמר על הרוח החיונייג ; באלו‬
‫ואומר‪ .‬כי הכל‬ ‫אין רחוי שתכין ם בשמים גשחיס אחרים בלתי‬ ‫ריס שכל פ‪.‬ה שמנאוהו הנה אין מהם דבר ש הו א גשכש‬ ‫השחות • ר״ל נפש ורוח • על היותאלו הד‬
‫מימסבשקרי׳עלות י‬ ‫השחי׳ אכל ענינו שנתותה מהוות לענ ןפלוני‬
‫ועלוליס אין תכליי!‬ ‫כמנוייס בערבות • ר״לשרז״ל הביאו ראיה שיהיה במקום כי הטל אינו טל כפשוטו ״ והתבונן‬
‫והשומרות סדורו יבא מן השמים ההס)חופת למספרם ואנתנו‬ ‫מפסוקים על היות הדכריס המנוי ס למעלה איך אמרו בזה ינזבו ר״ל שהכש בערבות ו ל א אמרו‬
‫התלות‬ ‫זה אומרם ערכות שבו צדק וצדקה‪,‬מושפנז ‪ .‬מאמיני‬
‫וגנז־ הייס ו‪1‬נ‪1‬י&לום וגנזי כרכה ונשחתס של משם ברא עול מו‬
‫שהם בערכות ואחרו והיכן חצינו סצלק ונלשפ' שךזם עליו וכאילו הם הגידו שאלו הדברים הגמצאי'‬
‫צדיקי׳ ונמו^ןתחות שעתיד ס להבראות וטל לעת שרצה‪,‬ולפי‬ ‫מיותסיס לערכות נאמרו צדק ומשפט גןנון כעולם אמנם הם נמצאי'מכוהות יבאומערבוי‪-‬השם‬
‫דעות כדי‬ ‫קצת‬
‫שעתיד הקב״ה להחיות כי מתים ומבוי‪,‬ר הוא‬ ‫יתעלה שמ‪.‬הו התהלה להם ונטעם בו אשר מכללכש‬ ‫כסאן וכסא?‪.‬אזא ערנות ;‬
‫שימלט להם שהיזיה‬ ‫וכן‬ ‫• י‬
‫אתלעלצד העלול‬ ‫כי‬ ‫ס‬ ‫‪1‬‬
‫ן‬ ‫נח‬ ‫שיהיה‬ ‫גסס‬ ‫שהיא‬ ‫מהם‬ ‫אחד‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫גנזיהיים וזה הוא‬
‫____‬
‫להם‬ ‫והעלה שיש‬‫הטל אינו טל נפשלטו ט הו^ נאח׳ על ההכנה ____‬ ‫;חי אמנם הם מז ההיייההס כמו שאזכור אתר זה ‪ .‬והתבונן איך מנו נשמותן של‬
‫והישי׳‪.‬עה להשגה להוצאת שכלנימןהכחאל ' ח כלי ת ב ח ס פ רכ חו‬
‫הנמצאים בחי‬
‫הפעל ו‪.‬ם ירמוז לתחיית המתי׳ כי ^^י׳רוחו בהוא מבוא׳במופין‬
‫הנשמות‬ ‫שיכינהו*כי‬ ‫למי‬ ‫העניין‬ ‫זה‬ ‫נכבד‬ ‫‪,‬‬ ‫ומה‬ ‫להבראות‬ ‫שעתירין‬
‫‪,‬‬ ‫ורוהות‬ ‫זמות‬
‫ונשמות‬ ‫צדיקים‬
‫אחרו שהש״י ברא‬
‫אחרוכזםשכור״ל‬ ‫אין‬ ‫והתבונן‬ ‫ויהיו‬ ‫עליהם‬ ‫התהוותו‬
‫״״‬ ‫‪..........‬‬ ‫ההוה‪T‬בעת‬
‫׳;־‬ ‫־‬
‫■‬‫׳‬‫־‬‫שזאת״ ץ ׳‬
‫•ייי‬ ‫״‬ ‫הנשארות אוזר המות אינה הגשמה ההוה באדם כשיתהוה ־•‬
‫השכל השני והשני‬
‫שהס בערכות ולא אקרו שהם עליו וכאלו הגידו השלי‪ 8‬י עד הגיע ם‬ ‫היא בחההבנ׳לבד • והדבר הנבדל אהר המות הוא הדבר המגיע בפעל• ולא הנשמה ג כ‬
‫שאלו הנחות הס נאצלות מגלגל עמות שהס אל השכל הפועל‬ ‫־ההוה היא הרוח ההוה״ ולזה מנו בהווה נשמות ורוחות • אמנם הנבדלות הכט דבר אהד‬
‫בו שאלו אמר עליו היה חורה על שאלו הכחות ויהי' ההיקש ין אגצ‬
‫לא ישוב השכל‬
‫לבד • וככר בארנו שתוף רוח)בב׳ מ׳ מזל( ובארנו עור בסוף ספר מדע מה ש ^ל באיו השמו‬
‫אינס כאות כעצס ממנ• לפיכן אמר בו שהס‬
‫הפועל עילתו וכן‬ ‫ג״כ מן השיתוף והפתכל איר אילו העניינים המופלאים האמיתיים אשר אליהם הגיעעיון‬
‫כלס עד הגיעם אל‬ ‫כאות כעצם ויאש־נה מגלגל ערמת אשר‬
‫מכללם גנויחייס והאחת הגמור כי כל החיי׳ העלה הראשונה‪',‬כי‬
‫המעולים שבפילוסופים מפוזרים במדרשות • כשיעיין בהם האיש החכם שאיג! מורה על‬
‫נ מנ ע הוא שישוב‬ ‫הנמצאים‬ ‫‪.‬‬ ‫האמת בתחלת עיון ישהק מהם למה שיראהו בפשוטיהם מההבדל מאמתת המציאו ועלת‬
‫היזתוד•‬ ‫הנברא‬ ‫לזרותם‬ ‫״‪,‬‬ ‫זה כולו דברם בהרות באלו העניינים‬
‫הבורא הי׳תתדש כן‬
‫לזן ו*וכ השכל^ושר גנז פשיהו׳שכל ב^יעלל<‪ 1‬י שוד עצם השכל י ^ ע‪V‬וי^י׳ת־׳כ פ‪ 1‬על גפעול מצד זן׳וחתודש עש המתיש ^‪1‬׳ כעצמו ונכות שהפועל יתן לפעול נשנתו דוח׳למה שנעצמו וליו נ ענו׳ז ה יש‪ 1‬נ עצמו כי ה^כ נותן‬
‫‪ .‬צנןדומה למה שנעצל׳ו ולא נעבור וה •שי־ עצמו • )כן צורת י גי ״׳ ס כ ה לצזית תנוך ולא נ ענ‪ .‬ר וה הם לנר א׳ א״כ הנשארות לי‪ 1‬לפי דעת מז־חיני התלמו וליו לכי לעת מי‪,‬מיני ה ח י ״‪5‬ןינם ד בי «׳• ))ותר שי « לנו קזין‬
‫ההיקש שלא ישונו הנפםות עם השכל הפועל לנר אתל והכל מודים נהשארותם ויהיה כל נפש ונפש עומדת בהני עצמה • אומר שאין הסנה ההכרתית ל ״י ל ת המשפר הייתם עלות ועלולים וכלנ‪ 1‬י‪ 1‬לים שהשכלים רבים‬
‫דרי! אלא י!»ודי‪ 1‬ננ ד שהעליל ישוב העלה וצא יהיה הפרש ניניהו אלא מצד שהייליל יהעלה הם בנושאי*‬ ‫‪ n«x4_ . _______ .‬א ‪ n‬י י א‪ B‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬

‫אס מאיתי נר הראשון תדליק ‪ .‬כמה נרות כמו שהנר הראשון לא יוחסר הנדלקים ממנו כן כמו יכן נופל תחת הציזר שאם יידלקו ממני כמה נרית אי נר מנר והה רבים כל אתל עלול חחנירו אם תצייר אותי בלא נושאים‬
‫אחרים זיתונדו אל הנר הראשון צא יתוסף הנר הראשון נרנייים כ*‪,‬ו שלא יאמר כאשר הודלקו ממנו ניי ת ר ביי ואס זה בנעלי הומר כ״ש נננדלי׳ אבר א‪.‬ינס בעלי‪,‬קודר ואין נהם לא חלק ולא חלוקה מצל שהם פשוטים‬
‫גתכלית הפשיטות אס קתן נהם המסבר מצד הייתם עצות ועלולים לא י מנ ע נעביר זה שלא יהיו כלם דבר אחד א חי שהוא לומה לו מכל צד כמו שנאמר נשכל הפועל שהעלול ד מנו ישוב בהלרגתו ויהיה דבר אחד ע מו‬
‫מזרקי בי מעניין הצר הדולק כ• איננו צריך אלי כלל יוה ני סבת המספר בלהבות אינם רב אלא מצל הנושאים ולא ישובו הנושאים עם הנושא הלהב הראשון מנין אחד אמנם אפשר שילוחה דציאית להנית רנו ת בלי נישא‬
‫יישיני כלם עניו אחד וע׳׳ל האימת במו שבהללקה מהלהב לא יחסר כן נשער השכל שיופשטו הלהבות מנושאיהב ונלבשו נלהב הרא‪.‬שון לא יתובף ועוד אס ישונו הנפשות הנשארות אחר המית לבר אחד עם השכל הפועל‬
‫^ היניג של א מאד וראות מ) הדעת והשכל לא י!נל לציירו כ״ס לאמתו שא״נ יתחייב לפי זאת ההנאה לדעתהפילוסו׳?מא‪.‬מינים בהשארות הנפש בלא יהיה הפרש ניןנפ שאר םעו׳ ונין נפש איז הפ לי סו ף שיני ה ואס לק‬
‫״*יי״ ליי׳ יצל מעלתי והשגתו וכן יתחייב לכי לעתינו אס נמשך אחר זה הדעת שיהיה נפש משה יבינו ‪ .‬היא נפש אהרן ומריס ונפש אברהם יצחק ויעקב ובפס מי ‪ :‬שקלמם מן הצדיקים ונפש דוד ושלמה וכל הנביאים‬
‫והתםידיס זצ׳ס יש זיש בהם שלא הגי ע בחייו לפרסת רגל מעלתו והשגתו וכן נפש החסיל או הצליק אפר אין שוס ע רן נין הבגקו והשגת משה רנינו היא נפש משה ודוד ושלמה ומי שקדמס יכן שכל וכל איש מהתסידים‬
‫”'®ל״יס י־שי ה!א נפש כלס ולא יי׳לט העניו משני פנים והוא ששכל משה י בינו ישיג עצמו ושכללוד ושלמה ושאר כל השלמים אחר שהיא והס דגר אתד וישיג שהס עצמו וישיג נ מו ?ן‪,‬ןהוא נפש דוד ושלחה וכן כלם‬
‫ואם לא ישיון־ זולתם לא ישיגו עצמם אתר‬ ‫וב) דוד ושלמה ב מוכן בהשגת עצמם ש־ואשנלס ישיגו נפש משה ואנרהס ויצחק ויעקב שהם עצמו וישיגו כמו כן שכס נפשזולתס או לא יסיגו וולתם‬
‫‪9‬כצם ישוני עצם א חי ועוד א״כנ‪-‬׳ש משי תקבל יתיש ית לאין תכלית והוא נהתתנר אליו נפש נ‪ 3‬צדיק וצדיק כשיגיע זמן העדרס וזה הענין מגי ע דקמיד עד שיהיה בין חלקלתלקמלפשו הנשארת •(פיס מן השני‬
‫מו תי ייו תי כל עת שתחשד המציאית מתחיל א״נ ננפ פו הנפא‪.‬רח הפשוטה יש נה חלקים קולחיה ומאותרי׳וכן יגי ע בו התושבת תמיד והכל דבר אחד פשוט אין חימר נו וצא יציייר נו חלוקה ולא קדימת חלת לחלק‬
‫‪ .‬י‪1‬חר שאיננה נעלת חלקים ואלו כלס עניני ס סותרים זה את זה שמאחר שלאיצוייר בנכשו החלוקז איןבכאןחלקים וכל שנן שלאיהיו בה חלקים קודמים מתאחריסלאין קכלית ותהיה קצת הנפש קידמת לקציזע‬
‫> >« י תי ק יון הציוד מאד ולא יקנלהו השכל אחר סהעקי‪ .‬מתורתנו ומקכמים !מהפילל שהנפש יש לה השארות ווה ?המשל אשל א מונו ננפש משה היא‪? ,‬המשל בכל הנפשות ^לא^לקחנונ«‬ ‫״’י׳ י י י‬
‫‪I‬‬

‫'(‬
‫‪y1‬‬
 ‫מוףו? נמכים‬ ‫שם טוב‬ ‫קדקא ‪f‬׳ ‪,‬‬
‫‪Vk‬‬ ‫״‬ ‫וכן הביאו ראיה על השאר‬ ‫הנמצאים כתי אחנס נמצאיס מן החיים הה© שהתיים הנמצא בזה העזלם נמ^א‬
‫פסוקים נאמרי׳עציו \‪ P‬דרוויכישא ‪I‬ברכה‬ ‫מיוחמיס לערמת מצד שמצאו רבותינו‬
‫רבןתינ> פמזקיס‬ ‫י ת ■על צי כעבור החיים ההס ונשפע מן השמים חוס שמימיי משוער שיעור אלהי והתבונן ג״נ‬
‫‪ r‬י‪B‬דערני'‬ ‫‪A‬‬ ‫גניי‪I‬‬
‫לכתיב ישא יי׳פניו אלין וישם לן שלום גנזי‬
‫לן נתיב‬ ‫מנא ‪,‬‬ ‫עהחפצואס נ ;חין א חרס נשמותן של צליתי© ונשמות ורוחות שעתידין להבראת ומה נכבד זה העכין ׳ ‪.‬‬
‫שהפל‬ ‫יזאת‬
‫להם די ׳כשרצו להביא רתיהשן®^ _‬ ‫השלום היה להס‬
‫י־•'•'־*״יייייייייי׳י*'׳'‘'©‬ ‫^'י׳‬
‫מאתיי׳ אס כן רבותינו עליהם‬‫•׳‬‫’‬ ‫־*״‬‫“‬ ‫המות‪. i‬אינה הנשמה‬ ‫הנשמות הנשארות ^אחר‬
‫‪---------‬‬ ‫‪-------------------‬‬ ‫הוריה —‬
‫בזה ‪l‬‬
‫שני דברים כי‬ ‫שיבינהו ' ‪1‬‬
‫_____‬ ‫דגר מהר היא !למי‬
‫'‪^^.‬זועל‬ ‫כשמצאז פסוקי©שנאמרי‬ ‫פת‪1‬ת>‪ 8‬ההווה באדם כניתהווה והדבר הנבדל אחר‬ ‫ז!חינ?‬
‫שבארני^‬ ‫כמו ‪ -‬ך‬
‫לו ייתעלה ״ ״ ‘ ׳‬
‫כלי גן‬
‫הוא ז״כי‬ ‫ערבות‬
‫בותי‪.‬ויו‬ ‫גתנלימהגניתאנצ המות הוא לנר ‪,‬המתקיים בעעל לא הנשמה‬
‫ו■‬ ‫'יא»י לגז פנמשך גס כן ההווה היא החח כי הנשמה הואהכח ^זדותם מהבנת ההמון במו שהגדני פעמים • ־ואשוב‬
‫זה אמ׳הרב והכן זה ר״ל םיז‪3‬ץ ‪ L‬׳ לבל‬
‫שהפסוקים האחרים הס מיוחסים צוית‬ ‫צוחרדע'הת»רודע'‬
‫גביאנו ודעתהכתי ?‪:‬הכנה והרות הוא השפע הבא אחר זה כהכנה להשליימה שנכנסתי להבינו ואומר שהם ז"‪,‬ל התחילו‬
‫ואע״ע כן הביאו ראיה שהס‬ ‫תזרפינז שזההוייכ והכת ולה חנו נשמות ורוחו׳ ני הס רבים והם להביא ראיות מדברי פסוקיס על היות אלו הדבריכש‬
‫שהוא לו ית׳ כמו שבארנו יכז פי‬
‫שמואל אבן תבון בהגדה ‪ :‬ובפרקי ר א קח‬ ‫צדק‬ ‫שניזשך‪ ,‬׳ הווים ונעמדים ; אמנס הנבדלות אחר המות המנויים בערבות כשאמרו צדק ומשפט דכתיב‬ ‫עלינו‬
‫אתריהש זנא ^ן הס דבר אחל י!הוא השכל הנאצל לפי דעת‬
‫וכו׳יה׳׳ל מפני זה הביא הרב ז׳ ‪ 9‬זאתהמיח ^‬ ‫י‪» 1‬ונ‪ 9‬קיינדן הרב או השכל הפועל כעי דעית אבן רש״ל אשר ומשפט מכון בסאך • וכן הניאו ראידח ‪ S v‬א ו ת ם‬
‫לפי שהיא מיחדת ימבארתכיהשס יייייז <‬ ‫?נששוין יתלכק אליו האדם בעול במייס חייתו ולכן שטנאום שהם מיוחסים מ ית׳שהם אצלו והבן זר־*‪» .‬‬ ‫נהשאחת‬
‫>מו שנוע׳ גמקומז'‬
‫•כהנייי‬
‫גלגל ערבו׳כי השאר מימרו׳שהביא הרי־ ‪J‬‬ ‫ר*'י® אס ני‪/‬ורה היו נפשות הצדיקים נעש אחת כי לא ימצא בה וכן הביאו ראיה על השאר שהם בערבות מהיותם‬
‫שמיס בכלל אכל בכאן יחל ופירש ערנין ‪.‬‬ ‫‪"«9‬ש עס נושע רבוי ומנין כי הרבוי והמכין בדברים אשר הס מיוחסים לשם יתעישהם אצלו והבן זה • ובפרקי רכי‬
‫‪V‬‬ ‫והבינם ג״כ ר״ל לייייי^‬ ‫?יי' זאתי לתעןיעג‬
‫לך זהחרכת יוויס אחדים כחין יבא מצד החמר ונפש ראובן הוא אליעזר אמרו שבעה רקיעי' ברא הקכ״ה ומכולם לא‬
‫ערנו׳‪ :‬ודע כי כלליר״ל עכשיו יעורר‬ ‫אס‬ ‫החמר‬ ‫בהמתלק‬ ‫א״ב‬ ‫במין‬ ‫שמעון‬ ‫נעש‬
‫'וצעולס ישארו אלו הנעשות ויוכן לחיי העולם הבא בחר כסא כבוד למלכותו ^א ערבות של סולו לרוכב »ןעשה מרכבה ולמה נקראת מרנבהז‬ ‫ושרשו ז'*ל לעילס‬
‫פנלו ע‪ 1‬כ‬
‫שנא'•ר״לשאמרורו״ל שכסא‬ ‫כלל־י‬ ‫כי'‬ ‫ודע‬ ‫•‬ ‫כן‬ ‫גם‬ ‫והבינם‬ ‫דבריו‬ ‫אלו‬ ‫•‬ ‫בערבות‬ ‫שגלו ארידומן הלין יחדיבשישוט אלשורש אחד ווה רמז מה נכבד‬
‫שגאת' נוה כי ‪ t r y‬וה הענין למישיבינהו והנה יתבא׳תכל הנאמר הבהמות הנרככות נקראות מרכבה וזה נכפל הרבה• אותו ד׳חיותר״ל ד׳כלןרים} )איאהש מכ‬
‫‪tr>p7J‬צ דברים רבים נפלאים • ראשונה שכל הדברים ויאסור יוסף מרכבתו • במרכבת המשנה • מרככות ‪ .‬הערו׳אתרותיר״לאיאפש׳שלא'״■” ‪ V‬חלא‬ ‫גכנדים‬
‫והמידיש חל^י י‪1‬‬
‫‪Br-,!] A‬‬ ‫קדו*ן השש רנו הנמצאים בז‪ :‬העולם חכחות וצורות באים פרעה • והראיה על היורת זה השם נופל על הרברי‪ .‬אחרות כענייני מעשה‬
‫שחו רב ו יוש׳רס מערבות ולא באים מהש״יתבליאמצעי ולכן בהמות אסרו • ותעלה ותצא מרקבה ממצרים בשש שלישי ; ובאותושחקים '‬
‫גאוא'‬ ‫סבבהשיזחי'‬ ‫ואם לא היה ל הס היה הגלגל־כלי לרוככ נאלעליו כי תרכב על‬
‫את׳שמיתהיה סוסן כי בו‪.‬יושיע הי׳ציאזתוינהיגהו יויתבאר מאות כסף וסוס בחמשים ומאה • וזאת ראיה ע ‪7‬י •פ״אשמלת גאוהשבה לגלגלע־רני ‪W‬‬ ‫?מיל‬
‫‪ K‬׳;״ניע‬ ‫על כל הגלגליםז‬ ‫ולזה‬ ‫•‬ ‫הסוסים‬ ‫מן‬ ‫ארבעה‬ ‫על‬ ‫נופל‬ ‫מרכבה‬ ‫שם‬ ‫היות‬ ‫־‬ ‫הוא‬ ‫אמנם‬ ‫בחי‬ ‫הנמצאים‬ ‫החיים‬ ‫גל‬ ‫כי‬ ‫שנית‬
‫‪ ,‬זי»עול גתיח השי׳י‬
‫״נזכל תפרו; והיין‬
‫'*‪'-,‬ינו^‬ ‫י^ייייי‬ ‫‪ .‬אתיגתייתו הקדוש' תןהתיי׳ה^ש • ויתכאר שלישית ני ימצאו אומר כי כאשר נאמר לפי מה‪.‬שנאס׳ שכסא הכבוד שבתנועות‬
‫דאה נחתי לבניו לאדם נשמה ורוח ואלו הס רבים כאלו החייס ' נושאים איתו ארבעחיות קראוהו החכמים מרכבה■ ןהוא;האל ית׳ ; והבינהו י י ׳׳ל ויהי ריי'^ ‪.‬‬
‫אתהיזיים יאתהען' אבל הנשאר אחרי היולת הוא דכי איזי י ‘לרמות במרכבה אשר היא א רבל אישיסיוזה שעור■ ' ^חו׳תנועתו יתבאר י־צ־אותהמגי^; ‪•U‬‬
‫‪ ,‬ואת הח»ח ‪prti‬‬
‫י‪.‬יע והיק הוא והסתכל איןאלו המרי׳ גדולי השיעל׳אשר^'יי׳ ימה שנתגלגלו אליו הדברים כזה הפרק ואי אפשר‬
‫פרי(י ‪#‬עא לבארענייני מעשה מ^י׳־י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עונמו של זה אשר‬
‫וחכמת‬ ‫‪,‬‬ ‫החכס אשד אינו מודה על ‪ ,‬מבלתי הערות אחרות ג"כ רבות בזההעניק־• ■אמנפ‬ ‫״־'יי‬
‫‪> ,‬הרג עצי קדישת כשיעיין בהם האיש‬
‫האמת בתחלת עיונו ישחק מהם למה שיראם המכוון כזה הפרק אשר עדיו היתה השבת הדברים‬ ‫שמי יכן‬
‫הג^נ^ המקיף ומניעו מכולתו ורצונו * ו^ז‬ ‫'בפתוטיהסמההגדל מאמתתהמציאןתועלת כי אמרו • רוכב שמיס • ענינו מסבב ׳ ׳‬ ‫איייה‬
‫;‪hi‬‬ ‫וה סלו לפ‪ -‬סיהיגמוניי׳נתידו נ * העדיניס בסוף הפסוק• ובגאוותו שחקים• אשר בגאותו סבב השהקי׳ •הוציא זה הראשון‬
‫‪ ,‬דיר כי לאח‪-‬שזיב ■נעזמקהעכיי׳מדעז׳ההתקכמ״שפעתי׳דטת ערבות כמו שבארנו כמלת רכיבה• ושאריתו במלת גאוה • ב> בתנועה‬
‫הרצון התנועה היומית יתנועעו הגלגלים מלס כתנועת החלק בבל • וזאת היא היכל^י׳^^^‪,‬ןי‬ ‫>ששי צשאיצ יצא וכן הביאו ראיה על השאר שהם בערכות‬
‫ילא תזז ״מייד מהיותם מיותסי׳ לאל יתעלה שהם אצלו‬
‫י^׳״י בזה שח׳׳ל הביאו ראיה על היות הדברי׳המנויי׳ אשר הניעה הבל ולזה קראה נאוה • ויהיה זה העניין נמצא תמיד בשכלך למה שאץ ^^^‬ ‫־‬
‫לאמרו‪-‬שהיאהגדולהשבראיותשנודעתמציאותהשסכה • ר״ל הקף הגלגל כמו שא‬ ‫לתעלה שהם בערנות שנןמצינו שצדק ומשפמ‬ ‫‪5‬צ‬
‫^‬ ‫י •‬ ‫עליו המופת והבעהו ‪• ' ^ :‬‬ ‫‪> .‬תנה!א>׳ר המית ‪.‬תיוחסיס לערכות באמרו צד ‪ f‬ומשפנ‪ 1‬מנון‬
‫■ מהרג סונן יושר כשאן וכתאו הוא ע־בות והביאו ראיה על‬
‫ו‪ 5‬ר*רו* ‪ ^ 4‬ח ד י ו ‪7‬ת!ןר*^!ייררת ן״״ ^ כי החכמות הרבות אשר היו באוט‬ ‫שגנזי שלום וגנזי ברכה באמרס מכלן' לכתיב‬ ‫‪ 5‬ש‪:‬ז‬
‫אברי ^‬ ‫! ‪ P‬כאמחת‪..‬לו העניינים‬ ‫‪ p lB‬א ח ד‬ ‫צורת‬ ‫הוא‬ ‫ית׳‬ ‫השם"‪.‬‬ ‫א״כ‬ ‫יי׳‬ ‫מאת‬ ‫ברכה‬ ‫ישא‬ ‫י‬ ‫‪J‬‬ ‫^‬
‫‪,‬רנות‬
‫‪ 9‬עיג‬
‫‪5‬ין‬
‫‪ 7‬מ'‬
‫אלחים ווצתך‬
‫‪ .‬למת ■‬
‫התולה‬
‫י^לתייו ילתתחעז‬
‫׳ התיים ואכל ותי‬
‫יאתרו‬ ‫׳ צעולס‬
‫! לניתי' ו"צ העולס‬
‫הנאאיןנולא אכיל'‬
‫‪ ,‬ולא ‪ ,‬שחייה אלת‬
‫‪, -----------------‬ייחמרעי■״׳*י׳■ ׳ ׳'׳‪ I‬י ‪1,*.«_1‬ו״מר?יעי‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫יישנים‬ ‫י צליחיס‬
‫ל מ ה שהרב הני ח כ פ ר ק ה קו ד ס ו א מ ר כי אלו ה ענייני ם ה א ל היי ס ה מו פ ל אי ם ה א מ תיי ס אשר ח נ ה® ‘‬ ‫ב או מ תכו •‬ ‫ד ע כי ה ת נ מ ו ת ה ר ט ת אשר היו‬ ‫ע א‬ ‫פרק‬ ‫‪ ,‬ועערותיהס‬
‫■ המעוייס‬ ‫‪ . -‬י י‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫?ראביהס■ ינהנים‬
‫מזיז ■שנינה הרלזן‬

‫משנכוחס ורי‪/‬־‪(< .‬תרונרשעיס גופן ללה ונשתחן גגרפת!יומרו נריו נשחתז וליזנרווגופן ויו־זרהכחזב יויז ‪4‬יפ'שיו‪1‬ל‪!1‬׳ות נו‪ 5‬תבניןובמ‪,‬ו סהנרצה במלת •ג‪ 1‬פס ‪ 4‬וףכלי׳ חדויו חדכ }הע מיןנ «״ תזג ® ^ מיניו‬
‫• ־ ’ ‪ /‬״ ת ו ג ^י׳’*‬ ‫יאחד וכמוהו רניש י‪.‬תורה פטש יאמר נפשינו ופטם נפשותיכוופטש נפשנשופעם נפשיחיכש ויומי כל נפש י‪(551‬י ירך יטקב שנעיס נפש בלשון ייוידו^פ הם גופים יני ס ית״ייי ׳‬
‫נ פ שיי ם‬ ‫י אחריתו נפשותיהם של צדיחיס גניזית תחתנסאהכנוד ואחרו ועל נפשוחס של צדיחיפ הוא אותר והיתה נפש אדוני צרורה נצרורהחייסא״כאיןהפרשבין ■ אתרו נשמות! זביןאמרונפשיתינסשהיייי‬
‫?לאהד ואחד וצא שיהיו כצסדנד אחד ואחרו ונתלעדנין חשקס שכל אחד ואתר יש לו עדן כפניטצמו א״ג האמונה הישדה יהנכונהיאתר שתתקיים מן התורה והנביאים השארותידנסש היא סנ^י״יז®^ טלול״י'!‬
‫‪''* " V‬רציו)’‬ ‫‪ .‬עו מד ת בפני עצמי ואין ‪ )U’pb‬עלינו נתה י בי ד שכלכצאיש זה מזה אתר שהם דברים שכליים ואינם געלי תומר ואינם עלות ועלולים שהרי אמרנו בשכל הפועל שהוא ע לז יעליליי יני®‬
‫ודיה‬ ‫עלה ועלול ישונו עניו ‪ ,‬אתל לעי לעת®‬ ‫אחד לפי דעחס וכמו שגרתה ת״שלינוא״כ אין הסנה נהפרד השכלים והיות כל אתד נבדל מחברו מ‪ 5‬ד הי‪ 1#‬שעלוקזעלזלים אחד שמצינו‬
‫‪ .‬שהשכ^יםהננדלים אינם נע״יתיתר שיפולנהשהמסנר מצי שזם עלות ועלולים אתר שהם פשוטים גתכלית ה״שין״ת והם חתדימים זה לזה מכל צד א״כ יש ל ג ו ל י ם שאתר שהזנת שהעעליע יל'®‪- 1,« .‬למיפי'^‬
‫י‬ ‫‪ ......................‬׳ יי גיי‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ------- -----‬׳‬
‫נההחלןזהפעולויי‬ ‫;ראשון והשכל ה ר א ש ו ן י ® ® ’’‬

‫>זח‪/‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫״■ ״ וי׳יי ׳• *״ ׳•׳*’י■ ׳‬ ‫‪•-----‬־•״״י•‬ ‫«‬ ‫‪! h‬‬ ‫! ‪•1‬‬
‫רו תבואר נג״ה א נ אימו את צנ» האישים נשוה ואס יאמר אותר אין החונט מעצמו רק מצד ההננות החתתלפית נציבים בשווי‬
‫לזתדטל חנירו‬
‫י«‪.‬רררנ'אפרניי"‪.‬‬ ‫־‬ ‫מנד שיש רונ הלחותשי‬
‫שיש ש ‪ 0‬ומנר זית הסנה נ׳ז •׳‪ t‬׳׳‬ ‫נתתורנית המוח אן שהוא שכחן מצד‬
‫נו גאתורנית‬
‫״‪.‬־ו שישלו‬
‫מצד ’יונש‬ ‫׳‪ »'-‬גדול‬
‫'״׳‪-‬״׳•׳‬ ‫או זכרן‬
‫״י׳־׳ רב היובש ״‬
‫או ש?וא‬ ‫הוא רד הלתות‬
‫■‪..‬־‪.‬׳■״•‪.‬‬ ‫לז! ש‪n ,!.‬‬
‫©שווי או‬
‫>‪\ 1‬יי‪-‬יז ג סו סגןע ^‬ ‫• צ ד ה כנ ת חזג ם א תנ ס ל א ס כ ל עיהפבלהשוסל הוא השכל אשר נבו עד שיהיה הוא הוא שהש»למפכימי' כי השכל אשרננו הוא כת לנד והיא ההכנה אשר בנפש משוללת תן הצייי תע ‪'5‬י^‬
‫^’ ”'*‬ ‫מליו ?י הפופצית} ל?עוצ גשגתו דו מ ה צמה‬ ‫^קנלהנתיגה א׳׳קהואצריך למי יישיבהן א>הפו»גצ זהוצילג והצמיחז ייתן >י הי»!פ!ס״^יאות יזהו‬

‫׳‪X‬‬
 ‫מ קר>זאש‬ ‫א^ודי‪ ■.‬מורה נבוכים חלק ר?!{‪f•b‬ן‪ .D^/■ ' .‬ט‪ 1‬ב‬
‫י־י״ל ה‪,‬״‪ ,‬״‬ ‫‪ 1‬״־מתהאל״ת‪ 1‬נ נ אי נ ״י ־ ״ מ ג' א‪ 1‬תיתעלה‪,‬אח‪« 7‬ו ‪ 6 :‬־‪ ,7‬נ א‪ 1‬ד ן ה « ף ה י נ ‪.‬‬
‫״ ‪:‬י ^״‪^ 2f‬חר שנשלם ושכ‬ ‫החכחות ‪ .‬תטעמר‪J.‬ל‪J‬ניסכיכחכחיסי)ר ‪n‬ר‪ K‬הה ‪f‬ההעד‬ ‫הז;זני׳כשנח> י '■‪• -‬־ ׳‬
‫שבאורך ‘‪Is‬־'*׳*‬
‫אכדלהתכח!׳״ האחת לעי^‪I fll'^1‬‬
‫^‪w‬לקה ‪• #«r‬־י^י‪#‬י‬ ‫נתןג^לש ‪p p‬י *‬
‫י ל^ •‬
‫•‪,‬ר״ד‬ ‫‪ 7‬ע כי החכמות הרמת אשי היו‪ .‬באוקתנוכאםרנחצאי‪.‬עליהטל״'ז׳'^כ^ליי׳ ‪:‬‬ ‫האלהשלום רשאי‬
‫השכלו׳ ולא היה האד׳השלום‬ ‫♦ שנית ובשלוט האומות ה^כלו־‬ ‫לוקדיהןן‪.‬‬
‫העדר ‪-‬‬ ‫תפני ״יי־‪-‬‬
‫ייי׳יי‬
‫למח״יי‬ ‫^^^להאלא^מזחק^רה‬ ‫’‬ ‫■‬
‫■ החכמות מצד היותינו טמעיושקותי׳ביס הגלות ’‬ ‫החכמו׳‬ ‫וללמד‬ ‫?'^־ייויללקוד‬
‫מותרים לבני אלס‬ ‫בלתי מ!‬ ‫כהיות הענייני׳היס‬
‫הענייני׳ההס כלתי‬ ‫ת‬
‫לי׳ליעה ונתןהסבהעלאבדסמאומתטמהנה םדמנ‪!)’” ’\^,‬מ‪1‬‬ ‫מה שהשיג הרב‬ ‫כלם והיה וה לע־ מעשינו נע* ח‬
‫אבדו כאורך‪ .‬הזמן •פשלוט האומות הפנ^ויז‪^.‬׳נו ־‪ ;.‬י גס הרב הניח שמצתמת‪,‬התנועה היא הראיה ‪ r‬לגתנועע וצא‬
‫הפעול הז<ז הפ‪ 1‬על‬ ‫המיוחדת העציוית אשר בה‪,‬יודע מציאות השם‬ ‫מביאיס והתורה לבד ‪ :‬ושגגה תתחבר לו י ובהיות העניינים ההם בלחי מותרים לבני אדם כלם‪,‬‬
‫מייס‪ 5‬אלא דברי השפריס לבד י ‪ W/ - ,‬י‬ ‫‪I‬‬
‫מה כשיספר אין צמחדש ' חכמת ‪ .‬המדבמס‪.‬׳ ואמר עוד כי הוא ־‬
‫על צד‬ ‫יניעהו‬ ‫כטושבארנו ולא היההרכר המיתר לבני אדם כ ל ס ‪,‬‬ ‫■ ר״ל שתחובר שגגה בספרי׳ מצל טעות שופר{‬
‫חתחלתה עד סופה ויאמר ; שהקדמותיהס לא; כתשוחהכחו שיניע׳‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫התלמ}ל■‬ ‫שאפי‬ ‫ידעת‬ ‫וכבר‬ ‫•‬ ‫לבד‬ ‫הספרים‬ ‫דברי‬ ‫אלא‬ ‫וננול שיורה עליו דבר התורה* ר״ל שמפשוק‬
‫נלקחו מטבע המציאות אכל מק שיראו נאות• היזשוקתשוקו ולא‬ ‫התור׳ יבאר שהדבר כלו נמסר לב״דרגדול {‬
‫י היא‬ ‫למה שירצו לבארו וכן אין' בקינה אצלם כמה החשוק‬ ‫המקובל לא היה מחובר בספיטקרס לעניין המתפשט ‪.‬‬
‫מתחדשות‬ ‫ליזה שיגיע בזה מן ההפסד* י״ל‬
‫ואמר‬ ‫שעליו המציאו׳ אכל נמשכו אחר‪,‬הדנןי»ןויבארו ; החושק‬ ‫והכלטליןוההטעיו׳הנופלו׳בספרי׳{ ‪ ,‬באומה דברים שאמרתי לך על פה אי אתרה רשאי ;‬ ‫הספקו׳‬
‫עוד י‪.‬ס היה כל ‪i‬‬
‫קנועה יניע‪ .‬נ םי‪<1‬‬
‫‪.‬‬ ‫הדרן‬ ‫על‪.‬זה‬ ‫שהניקו‬ ‫בהקדמות‬ ‫העולם‬ ‫חחש‬ ‫כ׳״ שכן שיחובר־ י ר״ל כל שכן שצפלה הקפדה לאמרם בכתב • והיה זה תכלית החכמה בדת שהוא ‪,‬‬
‫לא נוהקדיוו׳ נלקחות מהמציאו׳ ואח״כ יבארו‪ ,‬נ דנ ד אשר יניעה‬ ‫נחבר בספר שוס דבר מסתרי התורה מצד ברח ממה שנפל בו באהרונדא • ‪,‬י ר״ל רוב הדעורת‪,‬‬
‫קצייאות השם ואחדותו והרחקת הגשיוו׳)יבאר ‪ .‬י חוייב םנדנקנ שוף‬
‫״שהוא דרוש יקר ונכבד כמו מציאות האל אין כשכלהפועל• ננ ה‬
‫שיפורסם העניין לכל וישתכשו מהאמונות { ‪ ,‬והשתרגם וכפקורת נופמרת בלשון המחובר בספר‬
‫ראוי להכריח ‪ ,‬בני אדם בכח הזך‪ 1‬ע לקבל; כניתי גית זנול ‪.‬‬ ‫את;' זה המעט מזעריר״ל מק שתמצא לקנת ושגגה תתהברלו ותתחדש המחלוקת בין האנש^‬
‫כהקש הקנאי שלא‬
‫יקכן להיות זה‬
‫ההקדמות יתבאר מהם והיעוד הני‪.‬צ^ כנגדם‪I‬‬ ‫הגאונים יאצל הקראים והיותו ית׳ בלתי גשם ושובם הבורות והתחדש הבלבול במעשים •‬
‫^ הוא עכין לקחוהו מן המדברים הישנןעאליס ‪:‬‬
‫ההתדבקות והנה ‪,‬‬ ‫והרחקת‬ ‫ואחדותו‬ ‫שיקיי׳מציאו׳הש״י‬ ‫ריזוי‬ ‫אבל‬ ‫;‬ ‫שבארנו‬ ‫שחכמי נמסר הרבר בזרה כו ‪S‬ולב''ד הגדו^ כמו‬ ‫■בדברים רבים לצד דעתינו ׳ ר״ל‬
‫קחה אלומתי דברי‬ ‫בהבורינו התלמודיי׳ וכמו שיורה עליו דבר התורה ‪ •:‬הנשמו׳בדרכי הפילושופי׳זהן כוונת זק הפר׳‬
‫ונם נצנה כקומה‬ ‫ואם תור׳ שבעלפה נפלה בו הקפדה מהשאירו לער ‪ .‬ואח׳׳ל יבא׳כפר׳‪,‬ש“‪1‬חר‪,‬זק ויפרש כלל המציאו׳‪- -‬‬ ‫בזה‬ ‫שהלכנו‬ ‫האנדלוסןיס הלכו באותו דרך‬
‫קיימת‬ ‫דרן הגדה וספ ר וראוי ליקח חנזנו ראיק על זקיפה‬ ‫יצמאמר בעניינים רכיס ‪ :‬כעניינים המעטים‬
‫ושחומה‬ ‫בחיבור מפורסם לבגו אדם בולם למה שיגיע בזה מן‬ ‫הנאמיס לאחרים • ר״ל שאותם שהלכו‬
‫אלו הג׳ דרושים הכככדים‪ 7 *,‬ע כי החכמות‪ .‬בניתיה ‪ -‬צא איל‬ ‫׳‬ ‫התורות‬ ‫סתרי‬ ‫מאלו‬ ‫דבר‬ ‫שיחובר‬ ‫שכן‬ ‫כל‬ ‫•‬ ‫ההפסד‬ ‫כדרכינו בזה המאמר הס חכמי האנדלוסייס‬
‫הנרזל ינוחה ולא‬ ‫העניינים‬ ‫אלו‬ ‫כאמתת‬ ‫באוקתנז‬ ‫הת‬ ‫הרבות‬
‫‪ .‬החוחה‬ ‫לי אף שיראה בתקלת הדעת שהחכמה לא‪ ,‬תפלל‬ ‫מספריהם ויפורסם לבני ארם כלם • אבל היל נמסרים מיחידי‬ ‫האחרונים לפי מה שנמצא נזעט‬
‫נמצאת בבני ישראל כפי המדרשות והאגדות‪ ,‬תחתיה ‪ :‬ולן הניאו■‬ ‫הפן כחברו ספר סגולות ליחידי סגולות כמו שבארתי לך בפ׳ל״א מזק ובפ׳‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫סברתם‬ ‫שיש כחנמננןעגיינים שהם‬
‫‪,‬מראה מה שקרה לאבוח״מד‬
‫אשר בתלמוד אשר יראה חפשלטיהס שהם חוץ ראי' על השאר שהם‬
‫כערנות מהיותם‬ ‫ליועין‪,‬‬ ‫הצומת ואפי׳ במעט לא הי> יכולין לדבר מה ׳ ל״ג מגה מאומרם אין מופרים סתרי תורה‬
‫חכם חרשים וכו'• וזאת היא הסבה המחייבת להפסק• ‘ מכל היקש אחר שבא כהס רמיזות נפלאי׳ חשל ‪ .‬מיותםיסלשם י ת ע'‬ ‫׳שבספרים שאפילו התלמוד המקובל ונו׳ ;‬
‫י‪ .-‬אליהם הגיעו)ועולי‪. .‬הפילוסופים אי אפשר! והנן ‪ 5‬ה פי׳א‪,‬מר‬
‫והנן זה כאלו אתר‬ ‫לומרש‪:‬ס נפלו‪. ,‬במקמ^בכלי ידיעה אכל‬ ‫;‬ ‫מהם‬ ‫תמצא‬ ‫ולא‬ ‫•‬ ‫האומה‬ ‫מן‬ ‫העצומים‬ ‫השרשים‬ ‫^'ו‬ ‫‪,‬‬ ‫דעות‬ ‫י ^נוני׳והארתיי'♦ ר״ל והם היו התחלות‬
‫כ״‪1‬‬ ‫החכתות הרבות היו באומתנו כאחתת אלד הם האאו‬ ‫הערות קטנות ורמיזות באו בתלמור ובמדרשות‪:‬‬ ‫המדברים ‪ :‬על הפילוסועיס• ר״לכארי״סטן‬
‫זמשכע‬ ‫שנלק‬
‫לאעל ‪ ,‬דידן‬
‫‪-------‬‬ ‫‪V..,.p7‬‬
‫קבלה א‬ ‫לא על— ‪,‬‬ ‫והן גרגרילב מעטין עליהם קליפורת רבות • עד ‪ .‬העניינים״‪V‬־‪.‬‬ ‫‘ )חביריו *‪ ,‬חכמת הדברים • ר״ל שהחכמה‬
‫לערנות‬ ‫מיוחד‬ ‫אינה כן חין לנפש אלא בדבור לכד ‪ :‬והגיעו‪,‬‬
‫עלהתעסי‪/‬ו בני אדם כלם בקליפות ההם לחשבו שאין ^ קאקמק וקנה אבדו באריכות הזחנים כי הזדן‪ :‬זקדאס מכון כסאז‬
‫יהמה ויפסיד הדבריס‪ .‬כי כפי דעת החכמיס‪ ,‬כן כל שאר המנויים‬ ‫‪.. .............‬‬ ‫פנים * י‪ ,‬אמנככז זה ‪. -‬‬ ‫לב בשוכם ־‬ ‫החתם י '‬ ‫י אל כקשה עצומה* ר״ל שחשכו שהשיגן ענין•‬
‫החנמזת יתהוו ויפשדו פעמים רכות כאזרן אס הם ד‪-‬יוחדים‬
‫מזער‪.‬‬ ‫המעט‬ ‫כדיל אמת• כשהשיגו התשובו׳ שנעשו על שפ־‬
‫נ אי ם‬ ‫הזמן >גס בעבור סנה שנית• ונשלוט האווזות צש״י הם‬ ‫שתגזצאהו מדברי עניין היחוד ומה שנתגלה מזר־'‪..‬‬ ‫הפלושופיס { כח^ק והרקות • ר״ל שהניחו‬
‫מעדניות כי הש״י‬ ‫העניין לקצת הגאוני׳ • ואצל הקראים • הם עניינים‬ ‫יזניאות עצם פרדי והרקות ; )ירדו אל ד^‬
‫הסכלות עלינו כי אין לנז פנאי לדעת ולתור‪ .‬שתהו התחלה להם‬ ‫לדרך‬ ‫אחרת * ר״ל חכמי הישמעאלים ירדו‬
‫כחכמה בהיותנזעבדיס ואמר לסכליס כי אס‪ ,‬להשפיע מהם כללו‬ ‫לקהום מן המדברים מן הישמע^ים והן מעט מזער‬ ‫■אחרת‬ ‫׳‬
‫היו הם חכמים יחזייב עלינו שנדע מהס קצת‪ ,‬הטונות ונגאוקו‬ ‫כנגד מד־־‪,‬שחברוהו הישמעאלים בו • ונזדמןעוד‬ ‫■‬
‫מהדכריש אבל אנו עבדי׳ ונס סכלי׳לא נשאר‪ .‬שחקים שב הבנוי‬
‫לנו מקותק • וגס ב ע מי סבק ג׳ כי אף שיקי‪,‬־ ‪ ,‬לשי׳י או נוכל לומר‬
‫פי׳הנבדלים‬ ‫מעתוזלה‬ ‫שמם‬ ‫שנקרא‬ ‫אהת‬ ‫כת‬ ‫היו‬ ‫הדרך‬ ‫בזה‬ ‫הישמעאלים‬ ‫התהלת‬ ‫עזתחלח‬
‫כנוי גאותו בכ‬ ‫ולקהו מהם חברינו מה שלקחו והלכו בררכם • ולזמן אהר בן נתחדשה בישמעז^י כת אהרת‬
‫כאוקתנז תנשים חכחיס לא היק קיקר ללקד‪ .‬לגלגל העליון ו א ח ר‪'.‬‬
‫שהית‬ ‫ובגאותו‬ ‫סגולה‬ ‫ליחידי‬ ‫אלא‬ ‫קאלקייס‬ ‫העטיניס‬ ‫אותם‬ ‫הדעות‬ ‫שנקרא שמס כת האשערייה ונתחדשו להם דעות אחרות לא תמצא עם חברינו מן‬
‫וכבר ידעת שסקרי קורק איןטלקד‪.‬ין א)תס•‪ -‬היכולת ־ העצוייה‬ ‫ההם דבר• לא שהם■בחרו הדעתהראשון על הדעת השני אבל למה שנזדמן שלקחו הדעת‬
‫אלא לחכם ונבון לחש ?בראשי פרקיס ‪ ♦,‬וגס יזנאצלת לו ‪ ,‬מ א ת•‬
‫כעבור סכק ל׳ כי לא קדתר לכק?ב דכ י קאלו השם יתעלה יני ע‬
‫■ הראשון וקבלוהו וחשבוהו ע נ ק מופתי^אמנס הספרדים האנדלוסיי׳ מאנשי אומתינו כו‪/‬ם׳‬
‫שי׳‪,‬ר השהזקים ‪ :‬י‬ ‫‪,‬‬‫החזיקו כדברי הפלוס'פים • ויטו לרעותם מה שלא היה סותר פנת דהינו • ולא ה מ צ א ט•‬
‫קדכרי׳שאפי׳ה^קוד קקקוכל לא קיה)!חוב׳‬
‫כספר ’)וקדס‪.‬ןקיה‪ .‬סביגוק לעכין היזקפשט‬
‫‪i‬‬ ‫שילבו כדבר מדרכי המדברים • ולזה נטו בדברים רבים לצד דעתנו בזה המאמר בעניינים‬
‫פרקעא‬ ‫והס׳‬ ‫המעטייהנמצאיסלאהרוניהם‪ -‬ודע כי כל מה שאמרוהו הישמע*‪'s‬ים בעניינים ההם‬
‫כאותה דברי׳פאמרתי לן על פק אי את' רשאי‬
‫לאות־ס בכתב וקיק זק תכלית קחכתיק בתורה שהוא ■ נכ ח ר״ל‬ ‫היונים‬ ‫י השעתוזלה והאשערייה הם כולם דעות בנויות על גזרות והקדמות לקוהורת מספרי‬
‫ושגגה‬ ‫שק״תה קבייח‪ :‬חתה שנפל באחרונה ר״ל התלייוד‬ ‫והארמייס אשר השתדלו לחלוק על דעות הפילוסופי׳ ובטול מאמריהם • והיתה סבת זה כי­‬
‫רוב הדעות ו‪:‬שתרגם וסתקלת נופלות בפירוש תתחבר בו גאחרונ'‬
‫רוצהבלעעו׳סופר'‬ ‫‪ .‬׳ כאשר כללה האומה הנצרית האומורת ההם וטענו הנצריכם מה שכבר נודע ויהיו רעידת‪,‬‬
‫וכמו ביורה עליז‬
‫החחזבר בסכר ‪,‬ני זה אותר בכה וז‪ :‬אונזד‪.‬‬ ‫הפילוסופים מתיזשטות באומות ההם ומהם נולדה הפילוסופיאונתהדשו מלכים שוטרים‬
‫דבר תורה כדנ תיב‬ ‫ככה באופן שיתחדשו שגגות רכות )יתחדש‬
‫על כי התורה אשר‪. ,‬‬ ‫הבלבול כתעשים ע‪ 7‬שלא יתצא דין כתלמול‬ ‫הרת ראו חכמי הדורות ההם מן היוונים והארמייסשאלו טענות יסתרו אותם הדעורת‬
‫יורוך • למה היגיע‬ ‫שלא יהיה עליז נזחלזקתזהיה זה סכה להיותו‬ ‫־‬ ‫הפילוסופיות‬ ‫י‬ ‫‘‬ ‫‪. ..‬‬
‫נזהמןההפ שד די ל‪,‬‬
‫רנו‪ :‬הלעית בענין‬ ‫נ ם ־י ני א־ היה האנס אצחד על חה צא האחד׳‪,‬ה הגצכ‪,‬צ‪,‬כענ‪,‬ר‪,‬ה נאסר ה‪ 7‬ני'כל‪ ,‬צ *‪,‬י‪.‬־‪7‬וצ נ ע־‪,‬י ש־‪-‬איתק! הא־״‪,‬״‪,‬צא יאא‪7‬ש נצמל ה״״פ‪-‬ס •‬
‫׳■'’ יי־עליי י ־ י ה ^ ה י יא‪ ,‬ב‪,‬ה גי צא אאת‪,‬ה‪ ,‬ע»‪ ,‬אאל־״ד אנל ה‪,‬א פשט הנא‪,‬ב ‪, .‬אם מ‪,‬רה שנעל פה נפצה נ‪ ,‬הקפדה ־‪,‬השאיר‪ ,‬צעד ג אנ‪,‬ו אא‪,‬ואס לנני‪,‬א‪ 7‬ס ‪ , .‬י‪.‬נכת‪ • 5‬כל שכן ‪',‬‬
‫שראוי ביח‪ 1‬בר רוצ'‬ ‫ג‪,‬לם לתה שיגיע סה ח‪ ,‬היפםד גל שנן שיא‪,‬נר לנר אאל‪ ,‬םאי■ א‪,‬וה אפ‪,‬יםם לגני אדם נצס אבל הי‪ ,‬נאסריס א‪-‬אייי סנ‪,‬צ‪,‬־ציאידי סעיליא המי ״טאי■^’‬
‫בו באין ראוי שיוכר‬ ‫י א־‪'Em 1‬־’ ־ סאי■ אווה אלא ליועז ואנס וגו׳ ״את היא הסבי‪ .‬המא״נת להפםק אלו השרשים הע)א״ ‪ 0‬אן הא‪,‬אה ‪,‬לא א״גא אהם אצא הער‪,‬א קטנ‪,‬ת״ אין‪,‬א נא‪,‬‬
‫ולס גרגירי לב‬
‫חנעטי ר״ל אותש‬ ‫^טי׳על'הסקליפ‪,‬מיכ‪,‬אעדשהאע‪ rB‬י ־ נ' א ג‪ E‬־ ל‪ E‬נ‪ ’,-p‬״ א ״ ‪^ ’°‬״״’^■’ ׳'' א א אן ^ ’ ” ״ = ' ' א ״ ״ ׳ א י ^ ״ ‪ ,‬ף ^ ' ץ ״ ״ ; ׳ ‪ ’i‬״ ™‬
‫הפילות ועליהם‬ ‫״יי ?'' ״■‪:‬׳־ ’׳^‘ י ’■י ״ ״'' ‪’ °‬־ ‪■'f‬׳ ’׳"־ י י׳ " ”‪ ! ■’" 1‬ב ‪' 1 °‬‬ ‫יגנק הייחוד‪,‬אה שנאגלה מ‪,‬ה הענין לקצא הגאונים‪,‬אצל הקיאים לא א ״’ נ טי ״ ל ח ״ ״‬
‫קליפות רבות 'ר״ל‬ ‫הישאעליס‪,‬קיה וה בי בי‪.-‬אאלאה■ש ‪W‬אל•ס נאאאמוהם מקיאיס אעאו״ולה ולקחו תהסאנדינו אה שלקאו ואאיו ני י א‪ ,‬הינ ס ה על דנינו סעדיר‪ ,‬וא״ יי‪,‬ול‪1‬אן ‪,‬חר‬
‫מעורבים נ עניני ם‬ ‫לתחדשה בישמעאלים כת אחרת שכק־את שמם האשע״ריה ונתחדשו להס דעות אחרות לא תמצא עם חבירנו מן הדעות ההם דבר לא שהם בחרו הדעת הראשון ע‪ .‬הדעת‬
‫השני מפגי שהראשץ יותר נכין יאהדעת השני קי שני הדעות הקלמותיה׳נלקחים מהפן הגזציאות אכל לקחו הדעת הראשון על השני כעכז הגדול שגדלו ע‪,‬יו וקלס ‪,‬דעת אבד הם בלתי ‪,‬‬
‫מכוונים • ו תבנו‬
‫שאיןתחתס ל בי‪ 1‬צ׳‬
‫׳השניה וקכל)הו‪),‬חשבוה) ענין ‪5‬זופתי* אמכס הספרדיס האנדלוסייס מאנשי אומתנו כלס החזיקו כדברי הפילו׳ ויטו לדעותס מה שלא היה הותי פכת לתינו ולא תמצאם‬
‫גו שאין בתדרשיס‬ ‫‪ ,‬שילכו כדברמדרט היזלבריס ואחר‪,‬שהם החזיקו בלב־י הפילוסופי׳ זולת מ‪ :‬שיהיה סותר הדתיחוייב שיהיו נוטי׳ לדברי׳רכיס לצד דעתני בזה המאמר גענייכיס המעטים‬
‫'הנמצאי׳לאתרוניהס ז ואחדשהניח הרב ביאר אין נתחדשה חכמת הדבור ואחר דע כי כל מק שאמרוהו הישמעאלי׳כענייניס ההס להס המעתוזלה והאשעריה‪.‬הס כלם דעות ההם דבר ע מו ק‬
‫גכזיות על גזרות והקדמית לקוחות משפרי היווניס )הארמיים אשר השתדלו לחלוק על הפילוסופים והיה הכת זה כי כאשר כללה האומה הנוצרית האימות ההם וטענו בענין שיש לי תיך‬
‫הנוצרים מה שכבי־ נללע ט הוא הפן דעות■ הפילוסופים אשר היו‪,‬ממפשטיס׳כאומות כי מהיונים והאדחיים יצאז החכמים הפ־ליסופיס זנתחלשז מלכים שיחרי הדת ראוי ראו חכתי הדורות‬
‫ההם פי׳ראו שז־טות‬
‫חעח? הדוחת ההס מן היונים וקארמייס שאלו הטענות ישתיו אותם הדעת הפילוסופיות סתירה גדולה מבוארת וידועה אפילו למי שאינו יודע בעבור ז‪ :‬הולידו חכמת ■ הפילוסובייסותריס‬
‫תורתם‬ ‫כנו ת‬ ‫המדברים והתחילו ^ ע מי ד הקדמות מועילות להס כאמינתס והיה זה כמו שאמר החכם רבי משה הנרכוני כי עשו כן למצוא חן בעיני החלכי׳שונזרי הלת כי מושל מרןשינ‬
‫והולידו חכמתי‬ ‫‪ .‬י ■ הפילוסופי' •‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫על שפת שקי כל משרתיו רשעים ‪ :‬וכאשר באה אומת הישמעאלים ונעתקו אליהם ספרי‬ ‫׳'‬
‫הדברים ההם • ־‬
‫י׳•‬ ‫*‪, .‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יי ״יי ג ״ כ פירוש הישמע^זלים בתרו מדעות הכלושו׳הר^שונים • יזל מה שלצוהז הנוחר!זותושהולו מועיל לווה ומהחלק והרקוק הדצוןלזהקיו ס העצה ה פ רידיו הי קית שהםצריכים להם לקיים דעתם וראו שאלי\‬
‫")יגיס״ שתיזפיסויחדלזוחזבטרר לכל ד״ל דורה ־ הרצון נזה החלק והדקות ל^ו נחלו נה לח החזיקו גה ־ שחזותם היו קרובים לפילושופי׳רוצה בו שו״תה המדגי‪-‬ים הרלזשזניםהיה ןחנס קרו‪ :‬לז חןגהפילוסופיס'‬
‫חחודש *‬
‫‪ ‘......... ..........‘ ---------‬׳ י "' * ״ " ‪ 1 ..........‬ם החלת‬ ‫׳ ־ ■ ‪------------- ------------- ^ -‬׳■‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫^י ל ״י׳ י ^ ש ״ ש ו ^ ח ח ר ו ני ם • לז ש ר ע״ סו ע ל ע צ״ן ש תיז‬

‫פרק ע ב‬

‫‪/‬‬
 ‫‪ & « .‬שון ■‬ ‫‪,‬‬
‫מו‬ ‫שם טוב‬
‫‪,7.‬‬ ‫הפ לוסופי ^ע^י‪p‬ו ג*כ התשוכומעליהס ^שרחכרום על ספרי הפילוסזפי‪/‬חצ^ן‬
‫אחרת מספרי היונים הארמיים אשר היו התחלת הדעות כמדברים ^ ז‬
‫ספרי יוחני הנודקדק ואבן עדי וזולעס באלו הענייני׳)החזיקו בהם)הגיעזאל כהשה‬
‫שאותסהיוקרוכיס לפילוסופים• חנה לומרשהארמי‪.‬יםוהיוניםאע"פשהיו‬ ‫שה׳^גו׳ענין גדול אמעי כשהשיגו העשוכות‬
‫‪I‬‬ ‫שחשכו‬
‫בו>‪J i/W‬‬
‫הרצון׳‪U-‬‬
‫״״‪I‬‬ ‫דעתס •‬
‫ענוחה לפי ^ ׳־‬
‫׳‬
‫חולקי׳ לדעות עדיין לא היו חולקים עמהס ככל הדכריס אכל חכמי הישחעאליס‬ ‫‪ .‬שנעשו על דברי הפילוסופים י כחלק והרקוע‬
‫?נמשכים לדעתם חלקו בכל מה שאמרו הפילוסופי׳ האתתייס ן ועסק קצת כתזא‬ ‫ר״ל שהניחו מציאות עצם פרדי‬
‫והרקוע ובחרו ג”כ חדעוע הפילוסופים‬
‫’ בדברים• ר״לשהיסמעאליםהעמידודע^‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הראשונים כל מה שראהו הבוחר שהוא קועיל‬
‫לו ואע״עשהפילוסופים האחרוני׳ כבר ■הביאו‬
‫מופת בכעולו כחלק והרקות‪ 5‬וראו שאלו‬
‫אילא‪.‬‬ ‫עניןזרמאד ;‬
‫וזה ‪>/‬׳‪ I .‬ו‪ /‬׳׳־‪ #‬י‬ ‫נביא‬
‫•‪ t‬ןן‬ ‫‪m‬‬‫מכס וישכים^‬
‫^}‬ ‫הי ב רי ס הז א ת והתחילו ל ה ע מי ד הקרמוימועיג^ו'להם‬
‫הענייני' משתתפים והקדמות יצטרך אליהסנל‬
‫־‬ ‫■‬
‫ר״ל שהמציאות לא יסתור דעופ״‬ ‫■‬ ‫יסת־רו ♦ ■‬ ‫ב א מונ ת ם וי שיבו ע ל ה ד עו ת ההם ה סו ת רו ת פ ג ר ת‬
‫בעל תורה ואחר כן פשטו הדבריס וירדו אל‬
‫לפיכן יצטרכו לקיים הקדמו׳רחוקו׳ מהאמאן‬ ‫ה^יהס‬
‫ונעתקו<ילהם‬
‫אומת ישטע'‪'s‬וג עי‪ /‬קו‬
‫באהי '‘‪*JI‬׳׳‬
‫וכאשר *־י^׳‬
‫תורתם • ‪/‬־י•'*׳‬
‫־ ‪■•-‬־‪-‬‬ ‫ירך אחר׳ כפלאת לא נחלו בה כלל המדברים‬
‫לא ידעו דכר מזה • ר'יל שאלו האחרוניםציי‬ ‫__________‬
‫ההם‬ ‫התשובות‬ ‫יזימי*‪ ..‬אליהם ג"כ ‪.,‬י‪,‬‬
‫התירורזיהיח נעתקו‬
‫מפרו הפילוסופים‬
‫והרכץ כי חכמי הנוצרים ספרי‬ ‫ויוכתם ״• והרצין‬ ‫מן ׳‪.‬׳זר‪-‬י‬
‫היווני׳וזולתס‬ ‫‪p,‬‬
‫יעיינו בספרי׳ההס לא ידעו שהסכחתהצ‪^.‬‬ ‫‪ .‬אשר חוברו על ספרי הפילוסוח • ומצאו דברי יוהני‬ ‫!הישמעאלים ירח לדרן־אתרת מספחהיוניס‬
‫נעשו כעבור קיוס דתס אכל יחשבו שעףה^ון‬ ‫המדקרקואכןעדיוןולתיבן^והענייניםוהחןיקוגהס‬ ‫״זי ״‪ :‬״' ? ל טף'י‬
‫זיחשכי‬ ‫הביאס לסביות הנפסדות ההם‬
‫שהדבר ההוא אין צריך וכו׳ • ר״ל כל כך ייזי^‪2‬‬ ‫?י!^יי עצומה לפי דעתם* ובחרו גכב כן‬ ‫עמהס ככל הדברים אלא מה שהיא אתונתס‬
‫‪)U‬האחרונים שגוף העיון הביאם לזהסענין‬ ‫מרעות הפלוסופים הראשונים כל נזה שראהו הבוחר‬ ‫אכל התכמיס האתחכיס מהישמעאלים‬
‫שכאשר ימצאו בספרי׳ הקודחי׳ ראי‬ ‫אותו שהי מי עיל לו ״ ואע׳יפ שהפילוסיפייהאחרונים‬ ‫הפילוסופים ככל מהש‪pf,‬ך‬
‫גדולות והשתדלות יזקה לחמת הסברא ^‬ ‫כברהמאו מופת בבטולוכחלק והרקות •וראו ש‪^:‬ו‬ ‫בישמעאלים מאתרים תזרייס מיוחדים כה^‬
‫ףים‬ ‫‪5‬‬‫ל‬
‫או לבטלה לא יחשבו שעשו זה גענין ‘*'׳יי‬
‫פנותתור^׳אכל יחשב‪,‬ש;גש‪;,‬הקדמת ‪S‬‬
‫‪I‬הענייני משתת')גים\הקרמי יצטרך אליהם כל בעי^‬
‫‪1‬רך אליהם כ ל כ ע ל‬
‫הוצרט בהכרת לשומרם ונפלה ביניהם גם כן‬
‫■‪1-‬‬ ‫•מחלקת כדכריסההם נקיימה כל כת מהם‬
‫לבטל דעת הפ‪-‬לוס‪,‬כי‪,/‬לכל‪,‬לסנא לדב איי‬ ‫וירת אל ררך אחרת‬
‫במה שחשבוהו מופ׳י ר״ל להראו׳ההפז ^אל?‬ ‫ים מן היוונים וזולתם‬
‫שיחשבו הפילוסוטס שיש כקחופת ־ ׳ ‪,‬‬ ‫י כך‬ ‫‪I'fK* W‬‬ ‫י ‪-‬‬
‫האאוריס‬ ‫— ^ ‪ 7‬׳ •״ ׳‪-‬׳י^^‪-‬׳ו ; ‪ U” 11* Iu‬עזיוות ים ב ה ם הו צרכן‬ ‫■•״‪/‬׳ בהתאמתו לדעת‬ ‫‪,‬־ ‪-‬־ ך‬
‫‪:‬ג״י;? י; ‪,‬ז ^ ״ אי‬ ‫בהברחילשמרםונפלה ביניהם ג־כטהלוקתבדברים‬ ‫מלם יתאמתו הככלאות וזולתם אתנס שאר‬
‫הדברים אשר עמשועל עצמן שתי האומות‬
‫‪ 10‬נ?הי‪0:‬לי־ימ”‬ ‫• וקיימה בל כת מהם הק‪1‬טו'מועילו' לה י^שמור‬ ‫העסק בהם כעסק האנשים הה© בעניוהשלוש‬
‫דעתם ואק ספק כי יש‪ ,‬ביניהםרברי’שכוללי׳שלשתנו • ולבטל לא עשו רק בעבורמהשימסןמן הפסי‬ ‫יכעמק קצת כתותאלו בדבור ר״ל שהישמעאל־ם‬
‫ר ל אזורים והנוצרייוהישמיגן^יס והוא צזאמר בחרן׳ דעות׳ ורצו לאמת ■ההקדמות ההם געיננן‬ ‫•חשכו כי אכשר^שיהיה נכיאמישהיהסכלכי‬
‫העולם‪.‬אשר בהתאמחו‪-‬יתאמתו הנפלאות וזולתם• ובדקותכצדשלא יגיע הסתירה בדחסג‬ ‫האדם עין כלתי חכם וככק׳ימצא חכס ונביא‬
‫אתי מאההי!‪7‬י״ת ד‪.‬ס‪-‬יי־א‪1‬מם ־יאסיי^‬ ‫אמנם שאר ־הרבף‪,‬ם‬ ‫ע רשכלאחדתאלוהב׳כתותכיארוהדכרי׳‬
‫האומות ח^ההעסק בהם כעסק האנשייההם בענית‬ ‫אשרנשקעו כהס •והכן אמרו סוף דבר כי כל‬
‫התדכריס הראשונים מן היוונים החתנצ^יס‬
‫השלוש וכעסק ק צ ת כתות בדבור• עד שהוצרכו‬ ‫ומן הישמעאל־ם לא נמשט אחר הנרא׳ תעניין‬
‫המציאות תחלה^ בהקדמותיה׳ אבל ישתכלו‬
‫אין צרידשיהיה המציאות עדשתלקתממנו‬
‫ראיה על אתתת דעותיהם או שלא יסתיחהו‬
‫!כשיתאמת הדמיוןההוא יחייכו שהחציאו׳הוא‬
‫על צורת ‪ p‬ויבאו להביא ראיו׳ לידיס הטענר‬
‫ההסאשרילקחומהס הקדמות עד שיתאמת‬
‫בהס הדעת התוריי או על המעט לא יסחר‬
‫בן עשו המשכילים אשר הנהיגו זאת ההנחה‬
‫תחלה וחברוה בספרים ואמרו כגין‪ -‬העיור‬
‫אמנם האחרונים אשריעיינו ב ס פ ר י ם ההסלאידעו דברמזהעדשהף‬ ‫הביאם אל זה מאין נשוא פניסלדעתהתוריי‬
‫^ או בפריים החס הקדומים ראיות גדולויוהשתדלות הזקה לקיים ר׳א או לבטל רבר אחי‬ ‫והאמת היה ההפך כי העיוןלא הביאם על זה‬
‫רקהדעו׳אשדל־־גילו‪.‬בהשהבי־א׳ לבקש דער‬
‫אין צורך בשלפניילקיימו או לבטלו במה שיצטרך י^\יו מפנות החור •‬ ‫^שהדבר‬ ‫והקימות אשד ב‪:‬ס יתקייסאמונתס התוריה‬
‫‪pxjg‬י ‪j4‬״‪r‬‬
‫במוז‬ ‫הפילוסופי־ לא לדבר אחר ולהראות ספק‬
‫לבל‪^3‬ל דעות הפילוסופי'‬‫רק ‪47‬ל‬
‫ען! ק‬ ‫״‪:‬ין ׳‪4‬״>׳‬
‫עשו כן‬ ‫לא‬ ‫ממכס האתרוניסאשר יעיינצרתערי המדברי׳‬
‫^זדממרו *•‬
‫ואלו הארמרייוה המאמר לא שערו ולא ידערשאץהדבר כמו שחשבו‬ ‫מופת *•ואלד‬ ‫שבי הו‬
‫הי מופת‬ ‫שיחחשבי‬ ‫נא ידעו דבר מזה עדשהסיימכאו כספיי׳ההם‬
‫ב אמנטרחו הקדמוניילקייסמהשיבוקש ק י ו מ ו ו ל ב ט ל מהשיבוקש בטולו בעבורכיר‬ ‫הקדוידס ראיות גחלות והשתדלות חזתה‬
‫•ואהילו אחר מאה המרמות והס ירדאותט‬
‫ירדאוהם‬ ‫ההפסד בדעת אשר ירצע לאמתו ‪ .‬ואהילו‬ ‫ממנוהמןפ ס !‬‫ש י•‪ -‬ע! ‪.‬‬
‫־״‬ ‫ההוא‬ ‫שהדבר‬
‫״‪•-‬׳׳•‬ ‫לבטל דבר ויחשבו‬
‫־‪.‬״־;־־־׳׳ י׳‬ ‫נקייס דבר או‬
‫צורדבשוס״‪,.‬ס‬ ‫^‪r‬‬
‫____‬ ‫הראמוניסמזהמדלירוחורדליי^רי*‪...‬י‪ f...... C-1.—• -,-‬״‬
‫וכללאוטרי^ךכיהדברבטושאמרותמכטיוסאםר‬ ‫^^^^^‪:‬וניסטןהמדבריםיזהולימעיריו‬ ‫ייצ״יואלת״־׳״ת השיה^אנ ‪ 1‬״ ; ‪^ :‬‬
‫הריעות • אבל הדעות האמתיות נמשכות אהר המציאור־ג •‬ ‫׳״׳‪/‬ג״‬ ‫אהר‬ ‫נמשכת‬
‫‪----------‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הפילישיפשז׳להרא‪,‬׳‬ ‫'''•■ ‘ ׳’ל=ל=ל ישת‬
‫־'•׳'•דעותהפעוסווז־סולהראו*‬
‫ספקכמי•שיח^!פ!הו מופת ו אי מ כוי ד כ׳^ ‪ .‬י^א ^*ו^‪-‬גיינתי בספרי אלה המדבר‬
‫‪_______ 4.‬‬ ‫לוני‬ ‫!•׳ע‪.‬‬
‫__________״ ל א ב ™ ״‬ ‫‪ft‬יזרי‪r‬‬
‫‪uu‬״‪rs,‬‬ ‫א ת‪,‬ט ע ר וחו יה קי״ך״־־־־‬
‫״ל יזא=ל לתתתתנ‪-‬ג ‪:,in‬‬

‫‪........‬יי'׳‪,‬׳׳■ ׳׳■ ■•׳׳‪ .‬בעבור כי‬ ‫״‪/‬״‪.‬‬

‫״ תיי ל >״‪ rp‬לדת א״ד מאה כיןדמ‪1‬מ‬
‫’■נ ־ א ו יאל' ל־ץת יא‪-‬ה מהדעת התורמין‬
‫העולם • ובחדושו יתאמת שהבורא נמצא • וכאשר ה;־‪1‬תבלת> זה הדרך רחקה נפשי ממני‬
‫איו יתקיים א‪1‬מו הדעת או‬ ‫״‪ V‬״‬
‫רהוקגדול מאד וראוי לו שירוהק• כי ‪ ho‬מה שיחשבו שהוא מופת על הדוש העולם ישיגוהי‬ ‫על המעט לא יסתיהו אכל מהמציאות הוא‬
‫הס״קות • ואינו מופת גוזר אלא אצל מי שלא ידע ההבדל בין המופת ובין מהלוקח הנצהון‬ ‫ראיה!אמ׳תמסטיוס איןהיוציאו׳‬
‫והוא הלק סן לזהגיון ו ב י ן ה ה ט ע א ה • אמנם אצל מי שיודע אלו המלאכות ■הענ‪ n‬ןםבו‪^•4‬י‬ ‫נמשכות אחי הדעות אכל הדעות האמחמח‬
‫נגלה שד‪.‬ראיות ההם כ ו ל ם י;ט בהם ספקות ונעשו בד‪.‬ם הקדמות לא עליהם מופרח י‬ ‫”’ ״ ״ ‪:‬׳ ר ״ ״ « ״ ‪ -‬י א מ י י מ ה ה ד' מ ״‬
‫הנרמ> ז‪ .‬מן המאמרים שכפלאתי על הרב‬
‫ותכלית יכולת המאמת אצלי מבעלי התורה שיבטל מופתי הפילוסופים על הקדמות • ומרי‬ ‫איך ייחם‪ ,‬לתמסטיאוס ^־• והלא הוא‬
‫כשאפימר ■‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫דת‬
‫נכבד זה‬ ‫קהדחשיס אשר אקך‬
‫מ ס במאמר אות הגי״מל והשיב כי הנראה לו כעת חכרו הרכ‪,‬־החאמר ה‪1‬ה היה מתכונן בדכי‬ ‫האחחניסכיחוד ‪.‬‬
‫המאתי א^אמפרישת תתסטיאיס ולכן יחסו אליו כי רבים מה״אמריס לא הגיעו כלס לל א מהיופרשיס ;‬ ‫!הכן איך הבדיל הרב גספיו בעיונו‬
‫ו‪-‬יניזודספרי הפילו סוע'ורז ה רר‪ 1‬דשיעש‬ ‫ו ב עונו בספריהפילוחוי׳י יי י״״י־ייזדמיו‬ ‫‪v-r‬כעי‬
‫‪• * j.. ......‬‬ ‫יגיעת ‪- -‬‬
‫השכל‬ ‫הז‪/‬ז׳״י‪/‬״י־יו״•״‬
‫האדם אתר‬
 ‫שם טוב מד‬ ‫מורררנבוכים חלקרי^שון‬ ‫^&ודי■‬
‫‪:‬יכל מה שיחשבו שהוא מופת׳‬
‫ואינו מופת חותן אלא אצל מי‬
‫י שידע אלו המלאכות הענץ‬
‫הקדמות לא נא עליה׳מופת״‬ ‫‪.‬‬
‫ותכלית יכולת המאמת אצלי מנעלי התורה‬ ‫מציאותו ית׳; י׳יז אאמר אי! מתחמת‬
‫שינטל ראיות הפילומופיס על הקדמות ומה‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪- , .‬‬ ‫; “'״ס • ייל לי( עהתי קס העולם קד‪,‬״ן‬
‫כשאפשר עללף‪,•^,‬־ וכבד־ידע כל מעיין זךהשב^׳ נכבד זה‪ ,‬כשאפשר עליו ״ אכללנארחדוש‬ ‫•אן אפשר שתהיה‪ .‬מציאות לנבואה ‪U‬‬
‫יטעה נפשו שזאת השאלה רצוני• העולם כמופת זה אי אפשר ן וככר ידע כל‬ ‫שתשמע דברינו כחלק שני ששם נכאדשביו המאמת‬
‫לומר ק ד ‪ %‬העולם או חדושו לא יניעו אליה במופת ‪ .,‬מעיין זן השכל מאמת שלא יטעה נפשו שזאת‬ ‫היית י‪^-‬ילס קלמון או מחודש דבר מציאות‬
‫השאלה כקדמות העולם או חדושו לא יגיעו‬ ‫^^^^^^אה‪.‬אמתכלאםהק;אשריםמסוישמ ‪0‬‬
‫אליה כמופת חותן ושהוא מעמד השכל *אשר‬
‫•‬ ‫הרבה‬ ‫בזה‬ ‫נדבר‬ ‫והנה‬ ‫•‬ ‫שכלי‬ ‫מעמד‬ ‫חותך‬ ‫׳ ל מפ׳‪-‬י זה קלרא החדבריסשרש ים‬ ‫‘‬
‫אי אפש׳ להכריע אחד משט הסותרים והראיה‬ ‫מאיוינ^ס עצקס פרידייס שהםשורש• הספיק לך מזאת השאלה שפילוסופי הדורות חולקים‬ ‫>‬
‫שהיא מעמד השכל שפילונזופי הדורות חולקי׳‬ ‫^^^^^סהכיזכותו אמנסדדכיזה‪.‬ל׳ > בה מהיום שלשה־ אלפים שנה אל זמננו זה במה‬
‫כה מהיום שלשת אלפים שנה כפי מה שנמצא‬ ‫שנמצא מחבוריהם • ואחר שהעניין בזאיהש^^הכך‬ ‫דורך במציאותו יתברן‬
‫בחכוריהס ואחר שהענין בזאת השאלה כן אין‬ ‫איך לקחיה הקדמה נבנה עליה מציאויהבורא* ויהיה‬ ‫ישטלות וגשנ־‪.‬ות הוח כן וז‪ 1:‬שאגי‬
‫נקחה הקדמה נבנה עליה מציאות הבורא‬ ‫י‪ ,‬ילא אצטרך להתגבר* ר״ל שלאי ^';׳כ מציאות השם מסופק בו ‪ :‬׳ אם העולם מחודש‬
‫יתברך ויהיה א"כ מציאות השם מסופק ני אם‬ ‫יצ״ר! לחנוק עלהמויזשות‬
‫העולם נתחדש יש אלוה ואס הוא קדמון אין‬ ‫י ש ^ ו א ם הוא קרטון אין»‪ mV‬אם שיהיה העניין‬
‫אלוה וכו׳ • או נאמר שעשינו מופת על חדוש‬ ‫‪■ .‬כן^ני&ופקאונ»‪-‬־מךשעשינוהטופתע^חדוש‬
‫אשרי קעולם)!כריח כני אדם־בכחדדזרוע לקבל ממנו זה •; העולם ונכריח בני אדם בפח הזרוע לקבל‬ ‫הניא ההקדמות הרחוקות ־—י‬‫^__ ‪.‬‬ ‫‪n..^s‬לא‬
‫‪n3‬־! אבל‬
‫ממנו זה כדי שנוכל לומר שאנחנו ידענ‪1‬‬ ‫חלי ^הקיגווא מתוייבו׳ מהם כי יאריך‪.‬העגיןל׳ בדי שנוכל לומר שאנחנו ידענו השם במופת וזד־*•‬
‫מציאות השסיתעלה כמופת וזה כלו רחוק מן‬ ‫‪.‬כלו רחוק מן האטת ‪ :‬אבל הפנים האמהיים אצלי‬ ‫וככר־ * ‪■-‬‬
‫האחת* אכל הפנים האמתיים קצל הרב הוא‬ ‫‪.‬׳‪..‬ש *'׳•‪.‬׳‬
‫_ ‪ .‬והוא הדרך המופתי ‪ r‬אשר אין בו ספק שיקויים‬
‫הדרן המופתי שקיום מציאות השם ואחדותו‬ ‫^י או ת השם ואחדותו • והרהקת‪.‬הגשמות בדרכי לפילוסופים • אשר הדרכים ההם נבנים‬
‫והרחקת הגשמות יהיו כדרכי הפילוסופים‬
‫אשר הדרכיס נכניס על קדמות העולם אף‬ ‫על קדמות העולם • לא שאנגמאמין כקדמות’העולם ולא אקבל מהם זה • אבל בעבור‬
‫שהאדם לא יאמין הקדמות ולא יקבל זה מ‪:‬ס‬ ‫‪ .‬שבדרך ההוא יתאמת המופת ויגיע האמת השלם באלה השלשה דברים • רצוני לומר •‬
‫אכל כעבור שכדרן ההוא יתאמת החופת יגיע‬ ‫במציאו’ה<' יתברך־ושהוא אהך י ושהו' בלתי גשס‪-‬מבלתי הבטה גזרת המשפט בעולם‬
‫האמת השלם באלה השלשה דרושים נכבדים‬ ‫אם הוא קדמון או מחורש ‪.‬״‪ ,‬ובשיתאנזהו אלינו אלו השלש בקשות הנכבדות העצומורת‬
‫מבלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם אם‬ ‫במופת האמתי • נשוב אהר כן להרוש העולם ונאמר בו כל מה שאיפשר לטעון בו״ ואכם‬
‫הוא קדמון או מחודש וכשיעאמתואלוהג׳‬
‫בקשותה נכבדות העצומו׳כמופת חמתי נשוב‬ ‫חרוש‬ ‫תהיה ממי שיספיק לו מרה שאמרוהו המדברים ותאמין שכבר התבאר המופת ע ^‬
‫אח״כ לחדוש כעולם ענאמרכלמה שאפשר‬ ‫הנביאים‬ ‫העולם אני אוהג;זה • ואס לא יתבאר אצלך במופת אבל תקה היותו מהודש מן‬
‫בו לטעון כנגד כת הפילוסופים ואס המעיין‬ ‫ולא תאמר איך תתאמת הנבוא׳אס העולם קדמון עד שתשמע דברינו‬ ‫קבלה אין‬
‫יספיק לו מה שאמרו המדברים ויחשוב שכבר‬ ‫• ואין אנהנו עתה בזח העניין • וממה שרא\י שתדעהו שההקדמות‬ ‫כנבואה בזה‬
‫התבאר חופת חדוש העולם • אח׳ הרב שהוא‬ ‫אשר יסדום ויישסם ה«ךש'יים ר״ל המדברים לקיים הדוש העולם • יש בהם מהפוך העולם‬
‫ומשנוי סררי בראשי' מה שתשמעו שאי אפשר לי׳של א אזכור לך ההקדמות שלהם ואפני ‪ .‬אוהה זק מצד שיהא ללועיין דעת שהשם נגזצא‬
‫ואס לא יתבאר אצלן במופת א בל יקת היותן‬
‫מחודש חן הנביאים קבלה כזה אין הזק « ולא‬ ‫הכאת ראיותיה' • אמנם דרס זה הוא כמה שאגיד לךכללו עחה• וזה שאני אומר שהעולם‬
‫תאמר אין אפשר שיהיה הנבואה אס העולם■‬ ‫לא ימלט מהיותו קדמון או מחודש • ואם הוא מהודש יש לו מדודש בלא ספק • וזה מושכל‬
‫קדום כי כבר יחשוב החושב שהנבואה היא‬ ‫ראשון • כי המחודש לא יחרש עצמו אבל מחדשו זולתו ומחדש העולם הוא השם • ואכש‬
‫חהנפלאו׳ הגדולו׳ ואס העולם מחודש יתקיים‬ ‫היה העולם קדמון • ראוי בהכרה במופת כך • ‪.‬שיש נמצא אהד טבלתי גשמי העולם כ ל ס‬
‫כנכוא׳ ואס הוא קדמון לא יתקיים אמר הרב‬ ‫שאינו גשם ולא כח בגשם והוא אחר תמיד נצחי אין עלה לו ואי אפשר השתנותו והון^‬
‫שאץ הדבדכן שכבר אפשר שיהי׳העוצם קדמון‬
‫והנבואה אלזתית כפי מה שיתבא׳אחר זה אחר‬
‫צריך‬ ‫השם • הנה כבר התבאר לך כי מופתי מציאו׳ השם ואחדותו והיותו בלתי גשס אמנם‬
‫הרב כי אץ לקיים חדוש העולם מחה שאמת‬ ‫•‬ ‫מהורש‬ ‫שילקחו לפי הנחת הקדמות אז יעלה בידינו המופת השלם יהיה העולם קדמ׳ון או‬
‫החדכריס לפי שיש בסקדחותיהס‪ .‬לקיים תדוש‬ ‫ולזה תמצאני לעולם במה שחברתיו בספרי התלמוד כשיזדמן לי זכרון יסודות הדת ואבוא‬
‫העולם כשנוי סתרי בראשית מה שתשמעהן‬ ‫לדבר כקיום מציאות השם‪,.‬שאני אקייטנה כמאמרים נוטים לצד הקדמות • אין זה שאני‬
‫שאי אפשר שלא נזכור לן הקדמנת שלהם‬ ‫מאטיןבקדמות אמנם אני רוצה שאקייסמציאוהו יתיבאמונתנו בדרך מופתי שאין מהלוק׳‬
‫לאופני הבאת‪ ,‬ראיותיהס כדי־ להראות זיופם‬ ‫כו כשום'פגים ״ ולא נשים זה הרעת האמתי גדול‪ -‬הערך נשען ליסוד כל אדם יקעקענו‬
‫ויגלה לנו האמת באלו הג׳ דרושים הנכבדים‬
‫כי אינו אחר קיום מדוש העולם כפידרן‬ ‫י'כקש לסתרו ואחר יחשוב שהוא לא נבנה כלל • ול ש בהיות המופתים ההס הפילוסופיות‬
‫המדכריסשיש להם הקדמות על חדושו כי זה‬ ‫מפני שמירת‬ ‫‪ ,‬יגל ^ו השלש בקשות נלקחות מטבע המציאות הנראה אשר לא יו^חש‬
‫שקר אכל דרןהרבני נניח כי העולסלא ימלט‬ ‫קצת דעות • ואמנם מופת ראיות המדברייהם נלקחות מהקדמות שהם כנגדטבע המציאו'‬
‫מהיותו קדחוז או מחודש ואס היה מחודש יש‬ ‫חנראה • עד שהם יצטרכו לקיים שאין טבע לדבר כלל • והנה אפריד לך בזה המאמר פרק‬
‫לו לוחדש כט טפק וז״ מושכל ראשוןכי‬ ‫בדברי כההש העולם אבאר לך בו קצת ראיה על הדוש העולם ‪ .‬ואגיע התכלית אשר‬
‫המחודש לא יחדש את עצמו ומחדש קעולס‬ ‫השתדל עליה כל מדבר • מבלתי שאבטל טבע המציאות ולא אחלוק על ארס״טו בדבר‬
‫הואהש״י ואס העולם ק^מון ראויכהכריש‬
‫כמוה מ כך שיש נמצא כלתי גשמי שאינו גשם‬ ‫מטה שהביא עליו המופת • כי הראיה אישר הביאו קצת המדברים על הדוש העולס והין^ג‬
‫ולא כח כגשם והוא אחד תמיד נצחו אץ עלה‬ ‫■ החזקה שכראיותיהם אשר לא הונהה להם עדשבטלו טבע המציאות כולו וחלקו על‬
‫לי וא‪/‬אפשר כו השנוי ג״כ הנה יתכאר לך כי‬ ‫מה שבארוהו הפילוסופים • הנני אגיע לכמות הראיה ההיא ולא אהלוק על טבע המציאות‬
‫מופת מציאו' הש׳׳י ואחוותו והיותו בלתי גפם‬ ‫^א אצטרך להתגבר על המורגשות ״ וראיתי שאזכור לך הקדמות המדברים הכוללות •‬
‫צריךשילקחו לפי הנחת הקדמות ויתקיים‬ ‫אשר יקיימו בהם חדוש העולם • ומציאות האלוה • ואהוותו • והרהקת הגשמות •ואראך‬
‫המופת השלם יהיה העולם קדמין או מחודש‬ ‫דרכם בזה • ואבאר לך מה שמתחייב מכל הקדמה מהם *ואח״כ אזכור הקדמות הפילוסופים‬
‫והכן כשיתבאר מציאות האלוס מצד מדוש‬
‫העולם אמר שתבארשיש לעולם עוש׳ ומחדש‬ ‫הקרובות בזי[ ואראך דרכם • ולא תשאלני כזה המאמר לאמת הקדמות ההם הפילוסופיות‬
‫ולא שאינו גשסולא כח כגשסואמנסכשביאת‬ ‫אשר אומר לך כקצר‪.‬ה• שזה הוא רוב הכמת הטבע והיאזהות• כמו שלא תוהיל שאשמיעך‬
‫בדרך הפילוסופים אמר שיתבארו הג' דרושים‬ ‫בזההגזאמר טענות המדברים על אמתת הקדמותיהם • שבזה כלו ימיהם ויכלו ימי הבאים‬
‫היקרי'? והכן אחרו ולוה תלזצאני לעולם כתה‬ ‫המעט סיתר אותה הנראה מטבע המציאו׳‬ ‫אחריהסןרבו ספריהם• כי כל הקדמה מהם‬
‫שחכרתיו בספרי התלמוד כשיזדמן לי זכחן‬ ‫^ויתחדשו עליה הספקות המתרגשות‪ :‬ויצטרכו לחבורי׳ והחווכחות בקיום ההקדמה ההין‪• 4‬‬
‫יסודות הדת ואבא לדבר כמציאות קיום השם‬ ‫והתיר הספקות הגזתרגשות עליה • ולדחות הנראה הסותר להם • ואכס אי איפשר בזר־־•‬
‫שאבי אקיימנו כחאמריס נוטים לצד הקדמות‬
‫והיה הסכ׳בזה ני איןראוי לבאר מציאות השם‬
‫ו אלו‬ ‫׳‬ ‫תחבולה ״‬ ‫י‬
‫אשד הוא דרוש שהכל תלוי בי ביסו׳שכל האדם‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫יתעהלזר‪.,‬‬
‫‪ 1‬ו^כי דכקש לסותרו ואחר יחשוב שזה היסוד כיגץ והנכבד שהוא לא נכנס* וכל שכן כי אין ראוי לדרוך ד ^ החדכרים בעבור שהס ראיות נלקחות מהקדמות שה‪.‬ההפך‬
‫‪* .‬חטאות אשר יצטרכו לבאר שאין טבע לדב׳ כלל וראיות הפילזסופיס על אלו הג׳ כקשו‪/‬נלקחו׳ מטבע המציאות הנראה אשר לא ירוחק אלא מפני שחירת קצת דען׳‬
‫ף אנו׳הרב שיפריד בז‪ :‬המאתר פרק כדברי מדוש העולם ונו׳ויגיע אל התכלית אשר השתדל עליה כל מדבר מבלתי שיבטל טכע־ המציאו׳ולא יחלוק על ארס״טן‬ ‫^ ‘‬
‫יזופת כי הראי ‪ :‬אשר הניאוס קצת המדברים כחדוש העולם והיא החזק‪ :‬שבראיות אשר לא הונחו להם עד שבטלו טבע המציאות כלו וחלקו על כל מה‬ ‫‪ g‬״‪.‬‬
‫הנני הגיע אל אותה הראיה חבלתי שאחלוק על טבע המציאות ולא אצטרך להכחיש המורגשות והנה אמר הרב שיזכיר לן הקדחו׳ המדכרי׳ הכוללות‬
‫* יזר וח״'(־‘ לך מה שדאר מכל הקימה אשד יקיימו וכו' ?רצון בו שיודיע הרב מק‪:‬ס הטעות בהם)אחר כן יאמת שדרן המדברי' אינה כלום ואח״כ אוכור לן הקדמו'‬
‫)אל) ‪,‬‬ ‫^’״שיעיות הקרובות כזה אכתר דרכס ‪5‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪JL‬‬ ‫‪I‬‬ ‫יא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
 ‫אפזדי‬ ‫ע ‪• ^ ifi‬י‬
‫שט טוב' מודה' י‪:‬נמכיס חלק ראשןן ‪.‬‬
‫;‬ ‫’‬
‫■קרקאש ^‬
‫‪1‬כנרהודנ‪4‬ת'ן«‪»1'/‬למהש*י‪.‬ר*לוהה‪ 1‬דענ ^'‬ ‫ויולי ?הקדגוותרובס• יעלה אמעתם נ ת ^ ת שמיעתם ‪)1‬ןצ^פי)ס'^_ מק‪ 1‬ה‪5‬גן‬
‫‪ l>a‬ג״י‬ ‫^"■ן‪I ,‬‬ ‫!פלילז;‬ ‫י'‬ ‫תיפתיים‪ ,‬מןהםעריםהעבעיים ^ הרצין מ יןחןנןקןמזעמ}פתייס‪ ,‬ען הדברים‬
‫פרי‪/‬׳ ל ב‬
‫פרק■ ע״ב גק‪ 7.‬ת ״ י ״‪ 1‬נ ״ ר ״ייי ״ל ם־ קי ל ״ ״י ^י־־ ^י ^ ^ לי ״ ד ת׳‬ ‫מזמד^וחד ממתל^ הטבעיים או ספר מה שאי»י הטהע ותלך'אל‪1‬ןצןומי יעתבאר לן מהשצריך־ לבאר;‬
‫■יל ״' "’ ׳ ״ ״” ‪ ) ■6 0‬׳נ״י‬ ‫הי׳יז־י«ל ט‬ ‫רי׳ל ח)»ר ר^שו) י וכבר הידעאין כי אץ בנמצא יולת האל ימעשע)אין לאיעעלין אל^^מןה‪.‬הכמצא‬
‫יא־״יי ״ ״ ? י ״ י ל י י’׳‬ ‫לא י‪/‬זצא כ;)צת» מכ^‪i‬י יחלקיי ‪ 5‬והיא תאמי אי^זי כולל בל‬
‫מטעה ‪ p x jjp‬פ ע ם'®’־‘■‪°‬‬ ‫רוצהנז הישלדצא א^הדרזסיס וי‪%‬יאמכמע הפיציסופיס ןכן>‬
‫‪^^ .‬תופני‬ ‫אכל תניעה‬ ‫ו ^ ו ד ‪ 1 : ^ ,‬ת ד‪^ ,‬ו ס ו ‪ 3‬י ו * ^ ש ד ^ * א ו ת ס ל ! ך‬ ‫ימציי גיולת ‪ jnipn‬ה‪1‬תמפו ע© הנמצ׳־הרא&ו׳זילת&מ»א ימ׳ידע'‬
‫האור עצתו רדע הכמצאנ׳מ^ז עצתי בידיעה כלציע בקערדי לסופו‪/‬על שלשת הבקשות ה^ללה * ר׳יל‬ ‫המי‪ 1‬תד * ‪pf ipi‬‬
‫«יוינעעז!מ‬ ‫תנ עה מטרה יי^י‬
‫בי‪/‬צזע‬
‫׳ רמןרחילמ^■^‬ ‫זהסזשך שגמשכיס ת׳׳כ^ן^ןיקע ראיה אלא מהגמנא;■ יראיי׳ סציאות השט י ואחדותו* והרחקת הגשמים״‬
‫אתרא‪1‬רם זהקיש ‪ 8‬שיבאן המןצא לפי מיז םעוא יילקחו הקדמי׳ הקומות ש^לחניון אט‪-‬תהם'נתד‪,‬להז‪8‬מ’עיז‪_°‬‬
‫סעינ ה אין ד>‪ 5‬ה‬
‫מנמזרת ‪S‬המערליפעס אחרתמן‬ ‫יי ה אתר אור מ ז ה ת ס כ ע ו *• כי כל למידה יצמיד׳ והכנ ‪ r‬עניעיהם* וקצד‪/‬ט יורוך על‬
‫שמרכוי חרכיהגגז^ ‪...‬‬ ‫מזייז‪•:‬מהלימי‬
‫‪•.‬״!די!‬ ‫מן הספריט הט בעיים או ספר מה שאחר הטבע • ‪I#,‬‬ ‫'‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫מיפכלע‬ ‫מבוארת‬ ‫מידיעה‬ ‫אמנסת^ה‬
‫הגלגלים > ‪0pPpP‬‬
‫׳ ר איי ל ם‬ ‫‪L L‬‬ ‫‪1‬צ ה‬ ‫ר ‪ #‬שהקדמיע הדברים י^בלי בקבלה אלא■‬
‫׳׳ל כתי גלגל ערבו׳ וגלגל ה כ י כ ע ^ ‪J‬‬ ‫?אוד שי״א הקזנןית מניארות ינכלית והבן יה כי וה ותבוין אל מקומו ותאמת מה שהוא צריך לאמת •‬ ‫®ייי ה אין‬
‫®?תהחוס )החושך‬
‫שבתי‬ ‫גלגל הלבנה ״ רבי‬ ‫פג ת ה קזי והחום הדרן הית וילת דדן המדברי׳ וליה ראיי שידע וכבר הודעתיך שאין זולת השם יתעלה וזה הנמצא*‬
‫ואק ראיה עליו יתעלה אלא מזך־‪ .‬הנמצא מכללו שיהיו פיזי^חי״יז״ ” יי ‪°‬ין ^ ’^^אצכלאחו‬ ‫היח פיעל נעצ ם צור‪/‬ה העולם נתבעי הבראה ואז אקש׳שחביא‬
‫גלגלים‬ ‫ומפרטיו* ויתחייב בהכרה שיבחן זה הנ מ צ א ^‪ .‬מ ה צדק קאדים לבנה בוכה‪.‬יב‬ ‫מצדס ראיה על מלמו ולגן ‪ .‬אמר הרב להביא פרק‬ ‫הח‬
‫‪? 1‬תיר במתיה‬
‫פ ת חזגגו‬
‫יאחד הדי עשרה יניגה יתאה • ‪ i f‬יי וגרנית‬ ‫והתזם הממוזג גו אתריביאר כי כללהת‪5‬יאןמ ע״צ הגדה עס‬
‫יגל^־ —‪.‬ל‬ ‫״״‪..‬״‬
‫הריששה‬ ‫יאחד‪.;,,7‬‬
‫החד‪P111‬‬ ‫נתיסנכנ‬
‫לכל אחד‬ ‫‪1‬צאיס‬ ‫קיום גלהנחצא) ‪ P‬שככר בא המיע׳ עציו ‪1‬אח״כ אמד הרב שיביא’ שהרא״וילקחוהדיקדמות ממה שיראה מטבעויומי* יי‪1‬‬
‫‪ lir‬גלגל‬ ‫יהאור אשר הוא מ׳יךסשייכיר ביס הקדמי׳ המדברים יכל ‪n‬׳ ראוי שתדע צורתו וטבעו דגראה■ •^ ואז א‪3‬ש^^י ’זגלגל הכינטם הקיימים בי’‬
‫’ ׳ חר^ת התכול‬ ‫סנ ה החוםהוא יהיה בחלק הא׳ וכחלק הב׳אביא פרקי׳אתרי׳• שתביא רא״ה ממנו על זולתו • ולזר־י ראיתי שצייג כלס י״ת גל^^’"‬
‫תהפנועלת אבאר לן הקדמית הפילוסופייח׳ ודרכי׳ תחלה שאביא פרק אפרש בולךבללחמציאלתעל ‪)5^^^ .‬תיפב)עי)ן*איזי'^?^דע^ הנההיא‬ ‫״גי ע נה‬
‫הניצון החנה‬
‫האדן ואתר שג מןייי;♦‪ ':,‬על הבקשות ההם • יאח״כ אבאר לן ׳ צד ההגדה כמדי שכנר בא עליו המופת ודיתאמת אמנס^ שרשי חכמה ^ ‪,,,‬אמי התרכז‬
‫נמנע כי לא תהיה ה מ ? י ע י ' ‪ ,‬ה י א תונמ‬ ‫את‪1‬ר נחו הנדוד הדרן אשר אני כה כחי שכארתי לו באלי‬
‫? ‪ !up‬שאם תזרקנו‪ -‬הד׳ בקשית שהיא יזציאות השם יאחדותי׳ אק טפק בוי ואח״ב אביא לך ®•קיט א«יים אזכור לך ילא אל המרכז ילא סביכב^^״‪.‬י במתומי‬
‫מירייז‬ ‫מס׳טבעי * ר״לשכל זמן‬ ‫נתיות עצ הנו תל יהרתקת הבשמית ןתדושהעילסינלז‪ :‬יהיה כהס הקדמות דיטרבריס ״ ■ואבאר דרכיהם אשר‬
‫י ישיג אתור כן‬
‫׳ ‪ ■ , .‬יבארו בהם הבקשות ההם הארבעה • ;ואחיב אביא •הנןבעי לפי טבעז א‪«3‬‬ ‫כחלק השני ;‬ ‫נתקום'‬ ‫^היי^ייז‬
‫‪•/‬רת‪1‬‬ ‫להוציאן ממקומי ן כי הנה ים ב’‬ ‫יזזית המהענתז פ ר ק ‪ V‬כ דע כי יה הנמצא בכללי היאי פרקים אחרים אבאר לך בהם הקדמות הפילופופיס•‬
‫ודרכי ראיותיהס על קבקשות ההם• ואח״ב אבאר לך ר״ל שהכק יש בגשם התחלה יב’^ \‪s,r‬‬ ‫איש אחד יפי׳* זה הפרק יקר‬ ‫לחעלה ׳ כמו י״ת ‪ ,‬־‬
‫הטכעית אשר בעבירה יד‪,‬כןעע הגשכז■ ‪J‬‬ ‫והחלק‬ ‫י׳ילינ‬
‫חדרך אשר אני הולך בה • כמר שהגדתי לך באלדת‬ ‫ריח״זל'‬ ‫יגבר‬ ‫נקית׳‬ ‫שעיר‬ ‫נקרא‬ ‫מאד‬ ‫ונכבד‬
‫למקימי כטבעי כאשר היסר ממנו בסב'׳■ ‪.‬‬ ‫האיירי אשד הוא‬
‫־‪1‬ה מכריח • יאין כי התחלה שיניח בה • י‬ ‫‪-.‬‬ ‫; ■ הארביגה בקשות ‪:‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫עליי היא ‪ .‬קר כמו ח״ד 'ישמעאל כל היידע שיעירושל ׳הק״נה׳‬
‫שקראה הקרירות י מובטח לו שהיא בן הע״ה ואני יעקיבא ערבי׳‬
‫‪ .‬כדי שינית כמקומו כ י ^ן מ ד הגשם ב״ י י‪1‬א‬ ‫■ פרק שנים ושבעים‬ ‫גהרים כדבר ולכן נארין בז‪ :‬הפר׳ קצת אריכי ; דע­‬
‫אעו׳ ני זה ממלא כילל אחד לא זולת ז‪ :‬כ'כדור‬
‫הגדול‬
‫הגנוהיס‬
‫גימיק הקין והחלק‬
‫העליון ?קרונ לאש הגלגל הקיצון וכל מה שבי'מכלל הברמים׳ ‪.‬‬
‫י;■‬ ‫ההי‪,‬ליניכלהמק‪,‬מנ ^הס ^^רוא^עטי‬ ‫אחדל^א‬ ‫איש‬ ‫הוא‬ ‫ככללו‬ ‫הנמצא‬ ‫זדי‬ ‫בי‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא חם * נ ת ג ס ק השיייימייס יכיסידו’' ו המירכבי׳ הוא איש אחד׳‬
‫■סבתתני^תרלמחוןזי^״^^ש״י!^"*‬
‫צורת‪ ; ,‬ילא שיתניעע כה עב בלתי יישר‬ ‫‪ '^ . .‬זולת זה• ר״ל כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה‬ ‫הגלגל אשר היא כלי‪,‬סעחכדאיכן ישחעון באישות' והשתנ‪:‬ת‬
‫ר״ל‬ ‫כראובןושמעון•‬ ‫•‬ ‫בלא׳ספק‬ ‫שכוהואאישאחר‬ ‫שבו‬ ‫גד מו ק ה לג לנעל עצת*ו ר״ל עצמי זה הכדור וכלמה‬
‫כו כי‬ ‫הלנרוצה‬
‫לחציחות ‪ ,‬בששיתצית עצמי איש אחד מבנייני׳ ופי׳זה באישות והשתנות־ עצמיו ר״ל עצמי זה הכדור בכל‬ ‫קגלג׳ הוא‬
‫^‪.‬״י‪-‬דיה מתחלפים *‬ ‫מה שבו• כהשתנות עצמי איש איש מכ^י‬ ‫והוא'‬ ‫אחד‬ ‫הוא‬ ‫העולם‬ ‫ענין‬ ‫באיזה‬ ‫אמ׳‬ ‫‪1‬‬‫הענק‬ ‫כמו הצג לנעל ה צג‬
‫יינעני ס יהו^לגל רכים כשםשהאיש מחובר מאברי' תתתלפיס‬
‫ייללו • מחוברמ?■‬ ‫נוכל כבשר ועצמות ותלאות מפתכזתשנסהד׳צאות דרך משל • וכמו שראובן על דרך משל הוא‬ ‫מנ תון או‬
‫מקשיי‬ ‫‘‬ ‫לומר אשר הוא בו נן זה הכדור בכללי הוא' איש אחד מחובר בכשר ועצמות וגידים ־׳ ומלחות משתנות • \‬
‫‪ .‬רהאש מקיף‬ ‫הגלגל היא נו מהגלגלים ימהיסודית הארבעה ימה שהורכב הגלגליס • וסן היסודות הארבעה • ומד‪ ,‬שהורכב מהם* י^ח‬ ‫שהמציאות‬
‫‪ °‬״ ‪1‬וניהם ול^‬ ‫והגלצל תזס ואין רקות בי כלל שאס היה בו רקות לא מלא נקירת• מרכזו כדור הארץ• וריסים מקיפי'בארץ • והאויר‬ ‫היא לו כדמות הלג‬
‫גתיך‬

‫מנ על הלנ • נוה היה אחד כמו שבאדם אץ כי רקות לא מקשה'‬

‫המיושבבו מלא נקודת מרכזו כדיר הארץ והמיס מק*פין רקות כלל‪.‬י^זא הקפתם מתוקנת‪I‬‬ ‫שמציאות‬
‫אשר דברנו‬
‫הארץ יכו' ‪ h i‬הגשם הממשי יש בו נדיריס‬
‫׳ ‪ n n .‬וותר מםןי‪ 1‬י•י *‪ •-‬׳י­‬ ‫שנברא נוה אחר ‪ ,‬רביס אחד תין השני אין פ»‪^.‬ניר‪.‬ס ולאי מהירות בדבימהםולא איחור* י*' ‪ ----------‬״ ‪ ------‬״ ׳־‬ ‫דצ»‬
‫התנוע׳היופיחי‬ ‫ניציןהנוראת יקית כלל לא הקפתס מ תוק מ ^ו ב ק אקל' כל אהד דבק לטבעו במהירותו ואופני תנועתו ‪ 1: .‬א אלודיכרייי‬ ‫ונתיש כ אנ לנ ע‬
‫הנדיאה היו קצתם נאתד כילסתתניעעים תניעה סנוביתשוה' מקצת־והממהר תנולמכלם היא תנועת הגלג׳המקיף כבל‪-‬והי ^^ייתמרבזי אלו הגלגלים‬
‫^י>מיכז העולם • ומהם‬ ‫י׳ליוי^ ‘‬ ‫הבל כי כלכדירקהס לא ימהר פעם י אחד פעם ויניעם כולם עמו תנועת החלק ב^ל* ^י'‪°‬‬ ‫גלתיקצתם אן‬
‫בנרא נעתה שהיתה‬
‫תמיד מ?‬ ‫ל‬ ‫כשיקרב‬ ‫א׳מהס‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫היסודית‬ ‫תמעת‬ ‫כמי‬
‫יומן‬ ‫שיתנועע‪ 1‬ת ‪0‬‬
‫^^מ^ח‪. 1;,‬תנ‪)1>1‬‬‫ט;^‪^°‬ער ‪ 1‬ייח‬‫משתניס • מדום מי שמרכזו מרכז העולם • ומהם מי שמרכזי‬ ‫התחלה לומןואוננה‬
‫ימן זאת״נ נתגלו תקימו הטכעי ימהר אליי ואין התניעישוה)צל‬
‫דו*\ גזומד במקומו‬ ‫כשיתרחק' מי שיתנועעו תמיד תנועתו המיוחדת בו מן המזרזלאל‬ ‫הזנריייה אתריה ; תה שיתנועע תניעה הכרתית מהם‬
‫י‪-‬לח ממנו •‬ ‫^‬ ‫המערב אל המזררזוכל ככב שבאלו הכדורים הוא חלק מןהגלגל‬
‫‪... -....... .‬י‪•■---- ------- --------- -‬יו‬ ‫יומקומי• ייתר יתנועע באיחור יותר אבל‬ ‫יאעייפי‬
‫יסודו'‪W ' r‬‬ ‫■י׳גי׳יי^׳טטא״יי^ י י^‪ ?,‬ז״‪t n ,‬‬
‫«^‬ ‫תנועדי מיודידת בו • ואולם יראה מתנועע בתגלעת‬ ‫המתנועע בסכוב לא‪.‬יתאחר פעס ולא יתהר' אין■לו ■‬
‫יטכהוטר גשמי הארבע’ ‪ ’°‬י פהו^‬ ‫פעם עס שימצאו בהם כדירים יותר מתהרי' וחומר זה הגשם החמישי בכללו המתנועע‬
‫יש שכם‬ ‫^'“י‪°‬‬ ‫'ים‬ ‫הממעה יוקצתס והחמהיר תנועה מנלס היא כתוכו • ומפפר אלו הכדורים המקיפי' ‪W‬‬
‫‪{^,‬ישר‬
‫ז‪-‬י־‪-‬רוב אשי‬ ‫אטנסאם‬ ‫;שרוישבועיון•‬
‫״‬ ‫תנועת הגלגל המקיף ככל )הבן זה כי לא ־ משמנה עשר כדור • ואמנם אס מספרם יו^י‬
‫אמר הרכ־'שימניעעי תניעה הכרחית כתו‬
‫«חשב>רביס שכל‪:‬גלגלים יתניעעו כתנועת גלגלי הקפות והם אשר אינם מקיפים את ה ע ו ל ם ? ו ו ^ ר ? ^ ע ז ו נ ו ח ושב‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ א ש ^ונ ל או ‪ 4‬מ א ל ו ^ נ ע ה ’ ״‬ ‫כתי‬
‫אגליאניעעי ־״>‬
‫הכיחיית יי״״־־’’ “’‬ ‫הגלגל ’תניעה‬
‫׳״עי‪.‬הני״'’ ׳‬ ‫‪ -‬״‬
‫ואם יוציאו‬ ‫לו מקום טבעי טיוהד כו לא ימעא מ ^תו והוא טוני* יים ‪ .‬״ ' ? ‪i‬‬ ‫׳ניזל׳זמי‪-‬ני•מל! מלגליסתש״‪■:‬׳ מנם ‪.p‬׳‬
‫?{‪5W1‬‬ ‫כהס ולא השגה ולא יתנועעו מעצמם אבל הם שוכנים כמקומלתיהם‬ ‫כדיר האיז כי'‬ ‫שמרכזי קרסביגילס‬
‫לשו‬ ‫אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח• בפוך המכריח יתנועע‬ ‫מרכז גלגל עיכית היא כדיר ־^יץ יק גלגל‬
‫י י ו המזרחי המפרה‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫הכוככי יגלגל לבנה יתבס שמרכזם היא ‪pin‬‬
‫מגלגל וכי׳ נהפן‬ ‫תרכז‪.‬הארץ יתה© תי שימגיעעי אתיד מנועהיתייתדחלהכו' לא שיחנזעע תן החורת פעם אל התערב ותן התערב אל כטזרחפי‪ 1‬ס‬
‫‪nf,, .<?.1*1‬׳ !® שימניעע‬ ‫יהיא גלגל היומי לא יתמעע לעילם יזן התערב אלה חרח יתהס תי שיתנועע אחיד חן התערב אל התזרח • יכל כוכבשהאלי‬
‫מה שסגרי חכתי ישראל שאישבי׳ שהכוכביס יזתנועעי' בגלגלים ולוה‬

‫ו^גליס יוצאים ככ־ ח ‪■ vwnp‬״‪’ -‬‬ ‫׳־י׳ <׳׳‪-‬׳‪ '-‬׳'י׳•׳״ •׳'׳■׳׳״׳״׳‬ ‫• ■׳״י' • ״ ״־ ־‪ .‬״ '־ך■״‬
‫ד‪ ,‬״י״ ‪ .‬אמר זה כני תנחת ר‪.‬תטניז‬ ‫לעת המנרשי׳שצ״ס לכצה כוכב יגלגל ייצא לכל אחד יאחד תאלו ביי ממרי‘ ’״*־ל‘ ’‬ ‫אינספחות מי״ח כדורים • להס ‪1‬י‬
‫חכיד יתרכז כגלגל ערני^‬ ‫יגלגל עיביא יגלגל הכיכביס י‘ ‪T‬יתי׳ הרי שכיס כתנאי כלס י״א גלגלים כלי ספק; זחה שאת׳ הרב אתנס אס יש י־'*•'’ י'י'^’‬
‫ושד יארכעתם ד׳ גלפינז‬ ‫אמנם לשי שרשימכת׳ הסברדת הנה ה‪1‬א »ןנע כי>‪ M‬תהיה תניעתתן החרט כתנועת האש יהאייר ילא אל ה^־כל כענליגמימ ‪, f‬א‬
‫^ ‪; u‬״דאית ורזא ביתאל כלס ד‪.‬נו‬ ‫יהאליה ברא י־^ל כ‪: 0‬ע התניעה ; יתין זה י‪-‬כדיר הקריב אשר הוא סיזון לני חתר איחר תתחלף לחתר הגשם‬
‫וראש‬ ‫הארץ והחים יהאייר והאש ע‪ 3‬ע כיהחתר לראשון אין לי צירה כלל כי היא נעדר בכילס יהלא ככח אל כל ה;ירז^‬
‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫אערןןשככארבעתשד׳גיעיסהארץיהתים )האייר‬
‫■ שם עוב" ״;מכ‬ ‫מוד‪1‬ז נבוכים‬
‫והאש הורה בוה הרב כייהצורה הגשמית אינו דבר נוסף על הארץ והיזים■ והאויר‬ ‫איכה בצד שי ^נ ע הגשם על כלתי יסד־ אסל זאת ההתחלה‬ ‫?יא‬
‫והאש כי הצורה הגשמית היא צורת הגטיה אשןןןלאלו היסודות והארץ אינו גש©‬
‫וארן והמיס אינו גשם ומיס אבל הגופים אי “ולת אלא היות ארץ ומיס ואויר‬
‫ואש { וכ״א מאלו התרבעה יש לו מקום מבעי מיוחד בו ולא ימצא למלתו והוא דבק‬
‫עם טבעו כי המקום דבר נמשןלטמגכ״א‬ ‫^טעת הגלגלים ישפעז כח!ת על‬
‫מהם ונמשן המקזס לצורת כ״א מהם וכמ‪1‬‬ ‫סימ' ייתמעעו בעט׳ הכחו' ההסוחחחז‬
‫חיזקוקס‬ ‫יי’‬
‫י*טבע‬
‫שצ׳רת נ״אמהס מתחלפת כך המקומות‬ ‫ההתחי^ה'‬ ‫זאת‬ ‫בו‬ ‫יש‬ ‫הנה‬ ‫בי‬ ‫הםבעי•‬ ‫למקומו‬ ‫לשוב‬ ‫שכ^ניעת‬ ‫;ברחא)אפשר‬ ‫‪0‬‬ ‫־•״בעי‬
‫מתחלפים מקום הארץ שיהיה ' מחת המיס‬ ‫חטעתן המהיי׳ יתננעע בהבל החלק קה^ש אשר בה יתנועע לשוב אל מקומו ע ל יושר • ואקבו‬
‫והמים מקיפים כפיהמונח הטבעי וכןהאויר‬ ‫והחלק הביא יניע חצק אתר התחלה שינוח בת ולא שיתנועע בה על כלתייושר‬
‫למים)אש לאויר הוא תכלית גלגל הלבנה ‪| t‬‬ ‫״י י^איז יק היא האתת ‪ :‬והתנועות הישרות הנמצאות לאלה הארבע יסודות‬
‫והס גופי׳מתיסאין חייס בהם ולא השגה ולא•‬ ‫‪ * , p‬י‪ : °‬וכל ההמה נכסי י כשיתנועעו לשוב ^ןקומותם שתי תנועות• תנו י‬
‫יתנועעו מעצמם • כי הב״ח יוכר מבלתי ב״ת‬
‫כשיש לו השגה■ ותנועה מקומית ואלו הגגומים‬ ‫אל צד המקיף והיא אצש ולאויר• ותנועה אל נקו‬ ‫יזןהיקו^י^* אאי’^ראשיי׳‬
‫אתר שהם פגריסמתים אין להם לא השגה)לא‬ ‫מהם‬ ‫אהד‬ ‫כל‬ ‫וכשיגיע‬ ‫•‬ ‫ולארץ•‬ ‫למים‬ ‫והיא‬ ‫המרכז‬ ‫*• תחת יד הראשים • ר״ל‬
‫תנוע^עצמה אבל הסשוכניס בתקומתיהס‬ ‫חולתסווהזא התחלת כל י למקומו הטבעי עוח •‪ .‬אבל ו^^־‪.‬ד‪.‬ם"העגולים וזם‬
‫הטבעי כי אין להם מטבעם אלא מנוחה כמו‬ ‫‘ ^יזצא וכו' •ר״ל שהלב הוא תחלת כל חיים בעלי נפש בה יתנועעו ‪ -‬יאק התחלת מנוחה‬
‫שיתבאר ב״ת מהשמע ואס יוציאו‪ ,‬האחד‬ ‫כלים בהכש כלל ולא ישיגם שנוי אלןייא כהנחה בהיותם‬ ‫איאנא בגוף כי שאר ה^יכרי ‪o‬‬ ‫‪,‬‬
‫ממקומו הטבעי כהכרח כסוד המכרית‬ ‫הר^ז^שייסאינם ראש במוחלנז חלאשהס‬
‫‪ ,.‬נל‪ ,‬א כעילת הלב בהם הפן מה שהניח מתנועעים בסבוב • ^ ב ל א ם יש להם שכל שיציירו‬
‫יתנועעו לשוב אל מקומו הטבעי אשר מא לן‬ ‫בו ואק זה מבואר ^יא אחר עיון דק ובפר׳ד׳וה׳מחלק ב׳(‬
‫כדמות צורה ויקצר בכל כחו בפעולות‬ ‫אל ינים ו התחלתם נפש הגלגל • ר״ל כנפש‬
‫הטבעיות והקו הישר הוא יותר קצרשכין שתי‬ ‫^*נלג‪ -‬השכל הפועל אשר הוח עלול מהשכל ובשיתגועע הגשם החמיעזי בסמב בכללו תמיר •‬
‫התנועות ולכן יתנועעו היסודות■לשוב אל‬ ‫?מניע הגלגל ואר״יסטו באר בי״ו מספר לוא תתחדש כיסודות מפני זה תנועה הכרחית ״ יצאו‬
‫מקומם בדרן היותר קצר ואין נו התחלה‬ ‫אהמחזיי׳^ שיהיה פיעל אחד כנפש הנחחים בגללה ממקומותם ר״ל באש ובאויר וידחו אל המים‬
‫שינוח בה ולא שיתנועע בה על כלתי יושר ״‬ ‫וכב״ח הוא שכל פשוט■ וקראהו נפש הנאצלת ויעברו כולסבגוף הארץ‪ W‬עמקה ויתחדש ליסודות‬
‫והתנועות הישרות הנמצאות לאלו הדי׳יסודות‬ ‫מהגרמי׳ השמימיים ופילוסופי׳תחרים יקראן‬
‫הנפש ההיחשכל הפועל והכל עניןחחד ערוב ואחייב יתחילו להתנועע לשוב למקומותיויצאו‬
‫כשיתנועעו ‪ ,‬לשוה אל מקומם שתי תנועות‬
‫תנועהאל צד המקיף והוא לאש ולאויר ותנועה‬
‫כמספר וכתבמאיס״טרי‪ ,‬לי״און ז״ל בספר חלקים מן הארץ ג“כ מפני זדה מטקוטותס בחברת‬
‫אל‪,‬נקודת המרכז והוא למיס ולאין וכשיגיע‬ ‫מלחמותיי'שמפני •האתר ארי׳יסשו נפש המים והאויר והאש • והם בזרה כולו פועלים קצתם‬
‫נ״א מהם אל מקומו ינוח שאין להם מעצמס‬ ‫בקצתם ומתפעלים קצתם מקצתם ויפול ההשתנות‬ ‫הנאנלתמהגרמים השמימיים ולא אתר שכל‬
‫אלא ה מנו» לבד במקומם הטבעי • אכל‬ ‫במעורב עד שיתהוה מהכש תחלה הקיטורים כפי‬ ‫הפועל לפי שידוע הות שהשכל הפועל הוא‬
‫הגופים מ ס העגולים הם חיים כעלי נפס‬ ‫המהוה אלו הנמצאות השכלו׳ ונותן ליס צורה מיניהם החלוקים״ ואהר כז המחצבים כפי שיניהם‬
‫המיוחדת לכל אחת ואחת ומח‪1‬ייכ טא שיהיה‬
‫‪W‬״א ‪C X 5 P‬‬ ‫השכל הפעל נאצל מהגרמיס'השמימיייס לפי ההדוקים ‪ .‬ומיני ווצמהים נו‪,‬י(ם • ומינים רגיס מנ עי’■‬
‫שהדבר האחד כעצמו לא יהיה לו שני פועלים חיים• כפי מה שנוזר מזג המעורב‪-‬וכל הוה נפסד ״ כי לא יקרה להם לאות דגיעס ולכן לא‬
‫כלל ואיזנס בגשתים אשר הם חתים‬ ‫והתבאר שהגרמיסהשמימיים הס כותכיסהמזג אמנם יתהוה מן היסידות ואליהם יפסד‪-‬וק היסודות ׳ יתנזעעו ■־‬
‫עס שהטנוחה להם בטבע יקרה לכס התנועה‬
‫כשהונרחולשוג אל טקוחם אז יתהווה האש‬
‫וההויה ח״כ מחגייב שיהיה נותן הצורה נותן יתהוו קצתם מקצתם ויפסח קצתם?‪ V‬קצתם• שהומר‬
‫המזג וזהו השכל הפועל אשר הוא נאצל קן הכל אחד • ואי אפשר המצא הומר מבלי צורה •ולא‬
‫ו­‬
‫כטקיס התחתון או המ*ם בחקיס העליון א"כ‬ ‫הגרמי׳ תמצא צורה טבעית ‪ *k12‬ההויי׳הגפסדי׳מבלי חומר•‬ ‫הגרמים השחיסיי׳ר״ל ממניעהס אשר‬
‫השמימיים נותנים המיג וההכנו׳ כי הוא ית'‬
‫הגשקים ביסולייסיש להם התחלת החנוחס‬
‫בעצם התחלת התנועה כמקר׳ואמנס הגרמי׳‬
‫‪,‬כלתי אפש־שישפע ת‪:‬גשם שכלוא״כ מצד יהיה העניין א״כ בהוית׳והפסדיוהיות כל מה שיחהוה‬
‫השיויחייס אין להם התחלת טכעית אלא‬ ‫&!את הצורה הנותנת הצוח׳ היא צורה נאצלת מהם ויפסד;^יהם חוזר חלילה •כדמות סבוב הגלגל •‬
‫להתנועע ואין התימת המנוחה בהסכלל■ ‪t‬‬ ‫בו‬ ‫מןהגלגלי׳ר״ל חמניע׳מזאת הנתינה קורא עד שתהיה תנועת החומר הזה בעל הצורה בבא‬
‫לא ישיגם שנוי • ר״ל לגרמ־ס השמימייס לא‬ ‫הרב התורה השכל הפיעל נפש הגלגלי׳ כאשר הצורות זו אחר זו כתנועת הגלגל באנה • בהשתנות‬
‫מהויה והפסד ילא מגודל וקוטן ממאמר‬ ‫עשה הפילוסוף כספר כ״ח כמו שכיארנוויהו ההנחות כעצט׳ לכל חלק ממנו • וכמו שבגוף האדם‬
‫הכמה ולא שוסשנוימשער היאן אשר יתחממו‬ ‫סאיו? הרב התחלתה נפש הגלגל ר״ל שקניע‬
‫)יתקררו או יקבלו פנוי אחר לכן הם תמיד על‬
‫הגללגל טא התחלה וסכה לשכל הפועל שיקנה אברים ראשיים• ואבח'שהם תחת י‪ 1‬הראשיים ‪.‬‬
‫ענין אחד ; אלא בהנחה חצה לומר וי^ס יקרה‬ ‫אלו הנזרות הטבעיות השפלו׳ וכשיהיה הענין צריבייבעמידתסלהנהנת האבר הראש אשר ינהיגם‬
‫כן בעולם בכללו חלקי׳ראשיים• שהו'ה ‪i‬שם החמישי^ לה ס שנוי לא יהיה אלא כמצכיהס ני ישתנה‬ ‫כן יהיה כגשם ־ האחד ־ אשר הוא פועל אחד‬
‫והמקיף • וחלקים שתחת יר הראשיים צריכים ‘ יחס חלקי קצתם לקצתם בהיותם מתנועעים‬ ‫כמספר פיעל אחר והוא הגלגל עם מניעו נ'‬
‫כסמב • א ^ ‪ o f‬יש להםשכלשיציית בו אין‬ ‫כבחינה מה ראוי שיקרא הענין אחד ני המניע למנהיג • והס היסודות ומה שהירכב מהם •־ וכמו‬
‫» מבואר אלא אוזר עיון הדק וכוונת זה הפרון‬ ‫הוא מורה לגלגלים• ויש לפרש התחלתה נפש‬
‫לבאר הדבר‪#‬המבואחם אשר אי אפשר לשוס‬
‫״־ שהאבר הראש אשר הוא הלב מתנועע תמיד והוא‬ ‫• —•‬ ‫יג^גל ‪,-r‬־״״־־‪ '.‬ן ׳ ־־‬
‫משכיל להכחישם ‪ 5‬ונשיתכועעהגשסההס‬ ‫התח^תבלתנועוןשתמצאנגוף‪.‬ושאראבריהגוף‬ ‫‪°‬‬
‫כסבוב־וכו׳ יתחדשו כיסודות מפני ז״ תנועה‬ ‫לוחי ש? ‪J‬לגל יקנה הצורות ני הק״נה תחת ידו והוא ישלח אליהם כחותם ‪ ,‬אשר יצטרכו‬
‫הכרחית יצאו בגללה ממקימס הטבעי ר״ל‬ ‫אליהם לפעולותיהם בתנועותיו • כן הגלגל הו^ן‬ ‫היא השכל הפועל וכן דעת הר״ן נר״ו ‪1‬‬
‫באש ובאויר וידחו אל החיס ויעבדו האש‬ ‫י המנהיג שאר חלקי העולסכתנועתו והוא ישלח לכל‬ ‫הנמשכים‬ ‫׳‬
‫מתחוה כחיתיו הנמצאות בו • הנה כל תנועה שתמצא בעולם התהלתה הראשוני תנועת‪ .‬ור‪%‬אויר והמיס בגוף האקעל עמקה כי•• נבר‬
‫יתבאר בשני חהויה והפסד כי כל המתהויס‬
‫יתהוו כחקוסהתחתון והוא הארץ והארץ גובר‬
‫״ וכל נפש שתמצא לבעל נפש בעולם התהלתה נפש הגלגל •‪ ,‬־ורעי כי הנחות■‬
‫עליהם ויתחדש ליסודות ערוב ואח״ב יתחילו‬ ‫המגיעות מן הגלגלים'לזה העולם כפי מה שהתבאר ארבע כחות ״‪ .‬כח יחייב הערוב‬
‫להתנועע לשובאל מקומזתיהם כשיפסד הערוב‬ ‫והחרככה • ואין ספק‪,‬שזה מספיק בהרכבת ה^זחצבים • ובח יחן הנפש הצומחת לכל צמח•‬
‫ויצאו חלקים חן הארץ ממקומותיהס בחברת‬ ‫הדברי‬ ‫׳‬ ‫וכח יתןהנפש החיה לכל חי •‬ ‫י ‪-‬‬
‫החים והאויר והאש והס כס כולם פועליס‬ ‫‪.‬‬
‫קצתם בקצתם ויתפעלו קצתם מקצתם ליפול ההשתנו׳ כמעורב רחז בזה אל גדר סמזג ושהוא ההתגמלזת עד שתנוח לכל איכות כחתדמה והיא הצורה המזגית לא שינצת‬
‫היסה־ האתד לאחר כי יה הפסד לא מזג ויפסח צורת היסודן׳ אשד היו קודם ויבאו אלו הצורות עס תוספת מ־צורה החיגית ולכן היה המתהווה מהס מורכב לא פשוט‬
‫וכאלו צורת היסודות תמזג כחמיצעכין הכח והפועל והכן זה לא מה שהבינו רכים מהחנחי׳ כי צורתהיסודו׳ נשארו כמורכב )‪ tso‬נשארים כצד שיפסלו קצת הצורות וישאר‬
‫קצת שאס היה הדבר כן היה כצורו׳ פחות ויתר ואס היו צורות היסודות כשאחת כמורכב לא היתה ככאן הוייות הפשוטים ואתר הויית הפשוטים יהיה כל מה שיתהווה המיית‬
‫סהשתנות וזה שקר כי ישתנה השם והגדר במורכביס כמו שישתנה כפשוטים ולא תהיה בכאן סויה מוחלטת ולבאר זה הדרוש צריך ביאור יותר ארוך אגל די בזאת ההערה ‪t‬‬
‫עד שיתהוה מ‪:‬ם תחלה הקיטורי׳ לפי מיניה' סתלקי׳♦ ונס המים והשלג והרעם ו^וח והכוכבי׳ המדלגי׳ ושאר הדכריס הנחצאיס באדר • ואח״כ יתהוו המחצבים והס‬
‫המקורי׳ כפי ודניה׳ והס האככים היקרות והגופרית זהשלמו״ניאך ודברים‪ .‬רבים לא מזכי ומיני הצמחי׳ כלם ומינים רבים מהבייח כפי קס שיגזור מזג המעורב כי ^ין כילות‬
‫מצד הנותן אכל יתחלפו הצורות מצד המקבלים ן וכל הווה נפסד אחכם יתהווה מן היסודות ואליהם יפסד • ני אלו הד׳צורות נס הס התחלות לכל הדכרי׳ ההווי׳הנפסדיס‬

‫סמיי ילכו הובא חוה אל האדם ולא האדם אל חוה והבן זה • יהיה העניין אס כן כהודיתס והפסדם והיות כל מה שיתהווה מ;ס ויעסד אל־הס חוזר חלילה כדלזות סבוב‬
‫'׳״־י• כי בהנשא החיות ינשאו האופנים ; עד שתהיה תנועת החמר הזה נעל צורה כבא בו הצורות זו אתר זו כתנועת הגלגל באנה בהשתנות הסנחות בעצמם בכל חלק‬
‫יייילקי לגלגל • הרי יתבאר שהויית הימרכבי' והפשוסי' יחשך לתנועת הגלגל ‪ :‬זכמו שבגו?‪ -‬האדס אכריס ראשים זאבריס שתחתהראשייס צריכים אל מנהיג כעי‪-‬זידתס‬

‫יעלה אל תנועת הגרם השתיחיי וכל נפש שתמצא כעולם בבעל נפש התחלתו הגלגל אחר ני כל פועל לא יפעזל ולאי יתן אלא מה שדוחה למה שבעצמו וביר ביארנו כע'‬
‫דככשכגלגלעיכת ימצאו נו רוחות ונשמות שעתיד הכ״יזלכרא ; ודע כי הנקות מגיעות ק הגלגלים כפי מה שהתבאר )נ)' ״; והרצון בזה כי לדעת הרב אין צריך‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫צורת‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫־• ־‬ ‫^ *‬ ‫עמל אחר לעשות‬ ‫‪.‬‬
‫•‬ ‫‪L‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪■ Ht‬כ‬ ‫■ •‬ ‫■‬ ‫'‬
 ‫א‪£‬ודי‬ ‫‪It/‬‬
‫מודה• נבוכים‬ ‫שס־טוכ‬ ‫‪-‬‬
‫הנמשכים אחר יושרם והקפס ר״ל שסאוי ובחושן נמשכים כשהשמש סוא בימי ^‬
‫תיו הי ‪ .‬ימשןהחשן ו ניוה‬ ‫שיחשסז מ היןכ‪3‬וין י‪5‬ןנו ה‪4‬לגלי>ן‬ ‫?ורי‪1‬המ»רו׳ במן ‪pp’p(3 3‬״‪p‬‬
‫וכשהשמ׳ ימקיף ׳‬
‫הארז תי‬ ‫■‬ ‫^ז שן ■‬
‫האוד‬ ‫הארץ ו־ '‬
‫׳־‬ ‫והקנה צזלי;כל קנןצא י ק כז הי » ל ת^בדלופרב יהמרשהען־וב וההרכבה‬
‫כתי ^^^‪!*'-!),‬סכושהוא‬ ‫ככנצוכחי‬
‫העולם ככללו‬‫והזח היות ;ען‬
‫‪:‬יור והזא‬
‫יזןןהציורוכו׳ • ר״לשזה הציור‬
‫י^עלהן ה^לכל לכזו‪.‬קבלהי))* אקלשהוא השכל הפועל ולכן אקר בהך־ככק •‬
‫הקת השם ית' אחל כי כבר התבאר שמן ‪71‬‬
‫האתז׳ לא‬ ‫ה^וריסשיפכןיק ה‪4‬לגל ןאקנס כאשר ‪ ipp‬הנפש הצ‪5‬מקי;ונפש החיה ןנק הדהדו‬
‫!כעבור היות כל העולם אאי‬
‫א ל ^ אחתפשושהונל^ המלקים הולב^‬ ‫‪1‬אאמר שיקפיק הגלגל ולכן אתר שיתנהו‬
‫הנבדל ולמה שוה יצטין אלקופק ועיקלו‬
‫דודברי לכי! מדמי • ‪ .‬ו^‪.‬זה פמצוע האור והחושך ׳ מהלן השלמות והצור׳ לקצת ^‬
‫ןנוונא וז הפ׳כק״ש לבאר ה?בדי ‪ 9‬המכואריכז ‪ ,‬הנסשכיס אחר יושרם והקפה &כיכ הארץ • וכמו‪ ::‬במיושב אשר לברכו כויר״ל‪.‬תחר הצחת העמ‬
‫א&דאי אפשר הקפוא בק רמו הרכ פ ‪#‬‬
‫על טבעו א״א ‪0‬ימצ׳ קצת מכלקי קצת וי‬
‫המציאות המיושב אמכם כשברא הש י הפו‬
‫^‬ ‫כדיי‬ ‫ויבטלו‬ ‫אי‪,‬ש‬ ‫‪1‬‬‫ן‬ ‫ימות‬ ‫עין‬ ‫כהרף‬ ‫הלב‬ ‫ינוח‬ ‫שאם‪.‬‬ ‫קן הגלגלת׳ מה העולם קה‬ ‫הכקוק‬
‫‪ ^f>5p‬יא‬ ‫אז היה אפשר ‪u f >0‬‬
‫יהידת‬ ‫הגלגלים‬ ‫ינוחו‬ ‫קאי^ו‬ ‫•‬ ‫כחרתיר‬ ‫וכל‬ ‫תנועותיו‬ ‫שאתר בקרכבהוארכעה פכי׳ לאימי‪ 5‬והלוה‬
‫והרכה פעמים יקרא)?! טכע ‪ .‬ר'״‬ ‫^ל כל הנתנתהקגיעותקן‪.‬הגלגלי׳ בקלוע בו מיתת העולם בכללו ובטול ^ מה שבו • וכמו‬
‫‪ # 9‬והחשן כי ז|ז הכ׳דבריק הס מבת ההויה‬
‫שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת ‪ .‬לבר אע״פ שבו ‪,‬הכפש התיזגית!‪.‬מדת מה שאפשר לשמים י‬ ‫)פהפקד כקו שרקו הכתוב ויאמר אלהיסואקד‬
‫ר״ל והוא ה‪ 51‬ק המוגבל לו לתיות כפי מ* י‬ ‫כ־קשן הוויית כל ש^^הקה מה העולם * וכמו אברים נחים ל א ^ ן‪1‬ו בעצמות והאליל וזולתם ‪V‬‬
‫והרככתוןקצת אישי העולם ר״ל זהסהגץ^ ‘‬ ‫^אקיכוק הלב כהרף עין י ק) ת ה א ^‪ :‬ק לו בן זדה המע‪#‬ו^^^‪,‬ו<!תאיש אחד חי בתנועת‬
‫‪ ri‬הכת יש גו עיק אס הוא כמצזעהצילי־^ ‪, ,‬‬
‫לא• ר״לזה הכח המנהיג הכקצ׳געולס בכצ‬
‫תנועותיו וכו׳ הרצון כן שאם יכוח הלב ימות הגלגל אשר הוא כדמות הלב מבעלי הלבואע׳׳פ‬
‫האדם ויבקל עצמותו ומהותו ויפמד אל דבר שבו גופים רבים נחים וסתים ‪ .‬הנה כן צריך לך‬
‫ימי‬ ‫^''י‬ ‫י'ח^יי‬ ‫§הוח יקראקיתה ?ןאם יפסל תנועת הגלגל‬
‫ממנו י ת׳ ים ט ’>ז| לם יי^יי ‪ ’^^^1‬י‪.‬מ‬ ‫וימצא שתצייר כ ^ זה הברור איש אחדחי מתנועע כעל‬ ‫לפסל וה העולם בהללו ויבמל מה שפו‬
‫באמצעות‪,‬גלגל עלט^ י’^’^‬ ‫סעולס! הלו מת ויקצ׳ עןלס אתרשיצדק עלץ נפש״ בי זה המין מן הציור הכרחי מאד כמס׳ מלעיל‬
‫מז‪ :‬שיניעהו'או שנאמרשזה‪ ,‬הכת בא ממג‬ ‫המת כקןשיצרק על האד׳המת לאשיפקדו מאד במופת על היות השם אח׳־ כמו שיתבא׳ • ובזה‬
‫ית׳ כליאמצעזת גלגל)לפי זי‘ ‪U‬‬ ‫^ל שיהיה העולם נעלר■ לגמרי כי וה בלמו הציור יתבאר גס ק שהאחד אמנם ברא אחד כמו‬
‫ית׳ גלגל ערבות• * י‪.‬יזי^'י * *י‬ ‫והם‬ ‫אפש׳ כי הגשמות אי אפשר שיפסי ללא דבר שאי אפשר שימצאו אברי חאדע בפני עצמם‬
‫‪I‬‬ ‫אדס שהם קתחלפיס קצת‬
‫!?־•יי‬ ‫הממר״ל לפי רוחב המעות‬ ‫^אשיתהווה' מלא דבר כפי המבע אס לא יהיה אברי אדם באמת ׳ ר״לשיהיח ד ‪3‬בך‪.‬כפגי עצמו אף‬
‫^ ה ^ןי׳ו ה בן‪1‬ה ; הנה חמד כן צר־ן לן‬
‫פ' ‪?(>’/4‬שיחנצע‪7‬יי‪.‬ס ‪ .‬י*צ להעיי‪,‬‬ ‫^צייר כל זה הכדור )»״ והרצון בו כי כקו הלב בפני עצמו או כשר בפני עצמו״ כן אי אפש׳‬
‫החומר‬
‫‪. : ..................‬‬
‫‪. ■,‬‬ ‫תהאלס כשיצייראיש אתל קהאישים יצייר נו הלקו העולם קצת׳ סבלתי קצתם בזדח ה מציאות‬
‫‪#‬הוא א׳בצורה ובל ^מדי׳הרבי׳שהסקתאחלי׳ המיושב אשר הטינו בו • עד שימצא אש מבלתי אדן • או ארץ מבלתי שמים ‪ .‬או שסט‬
‫מ כי הגא איש אתד מי קתמעע כע‪ :‬נפש ק מבלתי ארץ• וכש שכאדם כת אתר יקשור אבריו קצתם בקצח*וינהיגם^יתץלכלאברמח‬
‫ו־אני לצייר כל יה הכחר וכל תה שבתוכו וזה שצריך שיששרעלעתקונו נידחה ממנו מה שיזיקהו להוא אשר בארו אוחו החפאים‪ -‬״‬
‫כ^יור הוא הכרחי מאל וקנעימאד להביא זאמרוהכח המנהיג גוף החי‪ .‬והרבה פעמים יקראוהו טבע • כן בעולם נגללוכחיק שד‬
‫מוכת על היות השם אחל נ״א העולם א׳ יהיה‬
‫המהוה א׳והוא אדון הכל נמו ^קן‪;:‬אר בעתיל‪ .‬קצתו בקצתו? וישמור מיניד־‪.................. . - - -- — ..... ........ -‬‬
‫וכמו‬ ‫במצוע׳׳ ‪.‬הגלגל אם לא‬ ‫הוא‬ ‫עיון אם‬
‫‪■---------‬‬ ‫‪--------‬‬ ‫בו ״■ י‬‫הכח יש—‬
‫זה״■׳■' ’‬
‫אישי הי‪1‬ולם • ״‬
‫קצת• י״■ ־־‬
‫ג״כ ׳‪•*1‬׳‬
‫וישמור י־ ׳־‬
‫י׳ ׳“׳‪-‬׳״‬ ‫חלק הארץ‬
‫החרןי וגס‬ ‫מק אלון‬
‫ביה קוא‬
‫ולכן אדון השתים‪ c‬היה‬
‫שבגוף אישי האדפ דבריםמכווגיס מהסמד‪ .‬ש^וון בהם שמירת אישו י ככלי המזון •וס^ט‬ ‫יועיל מארלדרוש אחר עמוקקאדובואחס‬
‫אחד אין יבאו מממ דברים רכיה והני^ מה שכוון בהם עמידת מינו• ככלי ההולדה• ומהם מה שכוון בהם צרכו אשר הוא צריך א‬
‫‪ ?13‬הצייד יתבאר ג״ב שהוא א׳כרא א מבלתי במזונותיו וזולתם • כידיפוכעיגים ״ וכחם ג"כ דברים בלתי מכיוניס לעצמם אבל הם דבק^‬
‫ונטשכים אחר מזג האברים החס • אשר הג;זג ההומ המיוה? הכרחי בייי׳יו”®'''*' ‪ ''T‬יייוז‬ ‫‪ sm‬עצי™*״״‬

‫ר ־^׳‬ ‫‪°‬‬ ‫מי! ‪ t o w‬המצייצמה״חי!יצילפעולס ‪ .‬ההסר דברים אחרים • נ ש ע ר הניף • ומראהו • ויזה לא ימשך‬
‫יושכליסהנה לא דבר ‪ m‬י ‪1‬ה לאי•שטא פעמים יעדר קצתם • וימצא ^תרון ג״כ בהם בין האישים רב מאד■ • ‪ ,‬מה שלא^־ויהזד‬
‫מסועק מאד כי כפי דעת הקדמת אי אפשל באברים• שאתה לא תמצ'איש‪ ,‬יחיחלו כבד עשרה כפלי כבד איש אחר • ותמצא אי^‬
‫^ ^\ סי ה > ה לוז קן ע ש ר ־ כ פ לי _ דןן אי ש א חי א ו י ג^ י ‪-‬‬ ‫׳‬
‫מ ל ‪ -‬וזהו*יכד‪.‬כזחהכו()• ריליתרקהשערוהטראיט ■‬ ‫״‪,‬‬
‫‪, 0‬ולק‬ ‫ית״‪,«,‬ג‬
‫העולם‬ ‫״ ימצא‬ ‫שימצא ־‪, 0,;(.‬‬
‫האלדזולא‬
‫יי?!‪?1‬‬
‫^׳מכוונסמן הלציח קיימים •ומשכים על‪-‬סדר ‪#‬ן הכדלביי‪.‬יהם ז^אמעט‬ ‫המציאוי‪/‬המ^לאשרדברק‬
‫'‬ ‫התנה הרב סה‬
‫‪I ;4‬‬ ‫בכמותו ואיפתו וסינין בלתי מטוניס אבל נתחייט לטבע ההויה וההפסד‬ ‫^‪4 :‬‬ ‫אלץ ^‬
‫ארן זו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 13‬עד שימצא אש חבלי‬
‫־התולע^המתיילדים מן האש־פות‪ :‬ומינו בעלי חיים‬ ‫ולבן' ‪.‬אמרו חכמינו‬ ‫מכלי■ארן •‬‫‪« 1‬יס או שמים •‬
‫שיתיי^מעיפוש הלחויות והתולעיםהמתיילדי’כמעייבן וכיוצא בהם • סוף דבר ראה ^‬ ‫^׳ל קורא‪ .‬אני עליהם יעמדו ימדיז הק־ הג^׳‪^.‬׳‬
‫‪....................................‬‬
‫תמצאם שומר‬ ‫בי כ ^ מה שלא ימצא בל פתהולדה לדומה לו הוא מזה הבת • ולזה‬
‫‪.‬ש^י‬ ‫;‬ ‫״‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫י סדרסיואע״פ‬ ‫^והשתים ואת הארןי ‪.‬כיום____‬
‫עשותיי׳ אלהיט‬
‫אק ושחיס • ודע כי יזלקי האלם כשימצאו באדס יצדקו שקם עליהם כי הכשר יקרא‪:‬בשר והעצמז׳ עצמת והגידים ‪ o’tj‬זכשנפרדו ונלקחו מהאלם הכשר לא יקרא אל‬
‫‪3‬שתוף הפס וכ״ש האבר הכלייולב כשיתת באדס שהחלקים לא יקראו כשפאשר נקראו קולם שמת • וכמושבאדסכח אתך יקשור אבריו קצתסעס קצתם וינהיגם‬
‫מל־ אבר מה שצדקשישמוך עלץ תקונו וידחה ממס מה ש־דקהו ווה הרסן פו שיתץלכל אבר ואבר מהשצריןשישמור לתקונו כאופן שידתה ממנו ג״כ מה שירקהי ‪ .‬י ‘‬

‫___ ‪.________ _______ .. ...‬ין שכחו שהכת הקושר תשר הות מכהע ‪ J‬זףי‘ איי^י' ” ^ ' ‪t,‬‬ ‫^ _‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪4‬‬ ‫מכח הקושר אשר כעגלס בכללו■השמד המיססחהאישיס השחימייס והשומר תלת מה שאפשר לאישים ההויס ונפסדיס ומנוןיגס יקרא טבע הכולל פשיאמרו‬
‫«‪:‬ט‪:‬ע לאיעשה דבר לז^‪1‬לה וכמו שהטבעהאישי בתו‪ .‬מושפע מצורת התו כן‪ ,‬ה‪.‬טבעהאלביהכללל■ הוא מושפע מן ההתחלה‪,‬הראפוגה וכמו ש ה ^ ן הוא צורת הג*‬
‫נוכל לומרשהוא כמצזע הגלגל ר״ל כמצוע עצמותושהוא צורתו הנבד>מאן לא כמו שמשב הרכסככךיהיה בקצוע‪ ,‬הגלגל לדעתו כאמתת הגלגל ושלא‪.‬משפע ראשונה״ן‬
‫הראסק והמופת על זה בי זה הכח קושר העולם בכללו וכו נקשרו כל הכתות הרוחניות והגשמית היניעות הנפשית והשכליות ואיךשיקשור לכחת הנבדליבכח הבא חג־ט‬
‫והמופת תבואר ובעיון נגלה‪,‬ועל ק איךלספקאס‪.‬׳ה^^כמצועהגלגל אם לא ני הוא‪-‬מישפעחן‪-‬התחלה הראשונה ! ‪ ;:‬י‬
‫שם נ^ב איץ משפיע סש‪,‬כל דברשלא יהיהשבל זה דבר קשי הציור מאד ולכן יספק הרב אס זה הכת הוא במצוע הגלגל אס לא ודע כי הקושר לעולס הג ^'‬
‫כח גשמי והקושר לעולם‪ .‬הגשמי שיהיה‪.‬אתד עס הרוחני והוא האל ית׳ ולכן היה העולם אתל עם שהמיחד מ‪.‬רס השחימיי הוא כתאתד עם וה העול© הוא ו‪5‬צ^‬
‫המייחד עילם השכלי עם הגשמי וזה דבר מבואר ויש כזה דעות נפרדי׳ והדבור בהם לפי שהוא הפך המפורסס מחכמיס‪ ;-‬יעוב ; וכמו שבגוף אישי האדם דברים מגווני‬
‫מו׳ ומהם מה שהם משתמשיס לאלו הב׳ כמות‪.‬כ‪.‬מו הידיס והעינים ושאר האברים הכלייסוכל אלו היבריס יוכווניס ובהם דברים בלתי חכווניס לעצמן אבל ה®‬
‫ננחשניס אתר מוג האברים ההם לעי הכרח התמך ונמשכו אחר הוויות המכוונות כשער ה«ף ומראהו ו‪5‬מה שאלו אינם מכוונו׳ לעצמו לא ימשכן על השלך רמצא־הי^‬
‫ד^לים•‬ ‫‪3‬הס בין ־האישים רב מאד מס^זליו יהיה מ באברים אשר הס מכמניםשאתה‬
‫הץף‪.‬או‪.‬שיהיה לו זקן עשרה כפלי זקן איש אחד או עשרי׳כפל ומו הרבה בזה הכת ר״ל יתרון השער והתראיס כן במציאות בעצנןז קינים מכמנים‬
‫‪rmH-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫סדראיוהבלל ביניהסאלא מעט‪ .‬לפי רותכהמקההוא בכמותו ואיכתו ומינים בלתי מטונים אבלנתחייכו לטבעההוייה וההפסד הבולל כי‬
‫‪f. I‬‬ ‫>חשן מהגלג‪-‬יםלעשות החינ־ס השלמים יתשן חזה החום שיתהוו מיגי התולעים המתילדי׳ באשפות ומינ י בעלי יזייס החתילדיס כפירות כשיתעכ^י י‬
‫‪,X‬־‪,‬״‬ ‫^‬ ‫הלחיות כי כל אלו אינם מכוונים לעצקס י ואמר הרב כי סוף דבר יראה לו כי‪ -‬כל מה שלא ימצא לו כח ההולדה לדומה לו שהוא‬
‫‪ ,‬זאמרארס׳טו כיכלכעל־מישזינו מוליד כמותוואץלו^ייה ועמילי‪,:‬מחלהלתייס אינו בעל תישלסונתהוו מהמקרה ומההזדמן ; ולוה לא תמצאם שוור ס ^‬

‫קסמים התשלשלים כי המשלשל הנה יתשון ראשונה תהשהוא תטבע משיכתו ואס לא ימצא קהש'משוד‪.‬ימשק משאר הלתו׳ לכן התחייב שיתאלשו בענורם חוליים גדוציס;‬
‫ותכו׳> אע״פ‪.‬ש?ץהס הכלים בהוויית האדם ובעמדו התדה אשר יעמוד ובאור זה גי הכת המושל על דרן משל אלן לא היה מושןאלא"‪.‬דכר הנאות לו מכל צדדיו והשיעור‬
‫הנדן אלץ זהרצק מ שיהיה הכתות והאינות;גאונגשאס יהיה המזון כלתי גאות לא יחשכהו או שיהיה רב הכתות לא ימשנהו אכל ?;‪J p‬מן־שן^ א׳׳א • ‪ ,‬מכלאי‬
 ‫קרקאש‬ ‫מג‬ ‫‪ m‬טוב‬ ‫א‪15‬ודי ‪ ,‬טורה נבוכים חלק ראשון ■‬
‫פהלית®‬ ‫!זוע״פ‬ ‫חבלתי שימשון בין שתהי׳הליחה רעא או רכה או יותר חמה ממ׳שצריךאו יותר עבא‬ ‫ז עומליס במין לא כאיש לייזוע הארבעה״' ר״ל שהליתות הארכעה ׳אינם‬
‫ההי‪ 6‬נועה מענו‬ ‫או יותר דקה או שתחשוןיותר מק׳שצריןעד ^ ז ד צורת האבר או האברי׳ויתחלשו‬ ‫־ח^האישט כבר^דאיוהעלק ק ק ןיתה>ה אליהו איזה חלק)א׳^ הפרט‬
‫ב‪» 5‬זתה ווויכות®‬ ‫אלאים דעיס ונאמניס וכןהע>ין'ליל בשאר הפחות הארבע יכן הענין צעצמויבכל‬ ‫• ני קי‪ 1‬ס באיש אלא במין * פ״א שהליתות הארבעה איז להם מצ;אןע פגמט‬
‫י>‪5‬ה ננס מ ע ‪9‬‬ ‫הקציאותענין המניא להמיית מה שיתהווה והמשן‪,‬מציאותו קדה אחת)יווא ערוב■‬
‫מעע מקו השווי‬ ‫מי‪ /‬כב המש‪-‬שלא עמצא שתורה או אדומה פשוטה אלא הזרכבע ןא״כ אינם‬
‫י׳״ט‬
‫מצד הנמות סיש נ®‬
‫היסודות בכחות הגלגליות המניעות אותם‬ ‫״מדעפגמטוע באישאלאשהס נמצאו׳במין‬
‫הייזוי‬ ‫יוקר מן‬ ‫פמפזזרות בהם הוא הסבה בעצמה כאתחדא‬ ‫מורככו׳וועתידעו מלמעמידחו‪.‬‬
‫מנד היזעס ־־־ — ־־•— ־י ״^׳•־*‬
‫מצי האינות שהית‬ ‫סבות מזיקזת בחציאז׳כזרמים והמטר הסואף‬ ‫י נשיהי> הימים השבעייס הראןייס שיחיה שאי אפשר מב^עדיוזם • צמו ש^׳׳אטבי^מי טח^י‪,‬מ‬
‫יותר חמהמןהר^וי‬ ‫'והשלג והברד והרוחות החוקות והרעמים‬ ‫ייצל מ»גו והרכבתו ‪ :‬ליפשידו ואבדו ‪ .‬ד״ל משתני׳ ואי אפשר מבלתי מיג^^שער כבני אדנם ‪• .‬‬
‫כן כמציאות דבר‪<5‬״‬ ‫והסדקים זעפזש האויר ‪ ,‬או התחלת סבות‬
‫רוצה דו הש״י ופו‪#‬‬
‫’ממיימתמאד יכלו אקאו ארצות או אקלמים‬
‫שהס בעציס מחייבו׳ שיהי׳נאכד ־נפסד קוד® ובמו שבבני אדם גשמים ארטיהט עומדשבאבר^‬
‫המניע לצוברו ר‪1‬צ®‬ ‫שהאדוח׳ ’השרשיים • וגשמים עומויים במין לא באיש בלחות‬ ‫*מנו היאיי לו ליז^^ •’ ״םיג משיכתו ‪ .‬ר״ל‬
‫נז מ ה שהוצן ^גר‬ ‫‪3‬השיףנמגףמות והרעש והזוועות והמים‬ ‫םיחשיןאדוחה או שיוור׳נפסדתאחר‬
‫העולם וקיומו כ מן‬ ‫השופעים מן הימים והתהז‪,‬מית כי ׳‪1‬ו הדברי'‬ ‫הארבעה •מ כמציאות בכללו גשמים קיימי׳עומדים‬ ‫תו שתויה היא מסלג מהשימשוד האב׳ ההואו‬
‫הדצושזי‬ ‫סהצונר‬ ‫הס סבות ההוייה הם בעצמם סכות' ההפסד‬ ‫יותר ממה שנרי! ל״ל או יחשוד כמות יותר ■ באיש והוא ת ^ ם החמישי בבל חלקיו ״■ וג ש מיס‬
‫והוצן הלב הוצן קיו ם‬
‫הרצוש‬ ‫הנוף •‬
‫ובכאן רמו הרב צרעות הכאות בעולם ני‬ ‫ממהשצרין ז כשאר הכמת התרכעה ר״לכמו עומדים במק ביפודוית ומה שיורכב מ ה מ • וכמו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫הרצושון רוצה מ‬ ‫סבות ההוייס הט שבות ‪ .‬בהפסד אלא שהם‬ ‫מהשיקרי• קנק י‪.‬חשן כן יקרה מפאר הכחו׳ שכחות האדם המחיימרת'להויתו ועמידתו מרת‬
‫והוצוהרצוש הלומד‬ ‫סבות במקרה ולזה גכצסרע על כצמצאות‬ ‫^^שי הס ארבעה עס הכח המשן • ^ יהי׳לן עמידתו הם בעצמם המחייבות להפסדו ואברו ׳ כך‬
‫הצודון והמושל *‬ ‫במקרה ובזה המין תותר קצת מבועו׳ כבאיס‬ ‫י‪/‬״י־יא אחוס • ר״לשיששם קצת בעל‬
‫הרצושון רוצה גו ם‬ ‫סכות ההויה הם'בעצמם סבורת ההפסד בכל^עולכש ‪. .‬לצדיקים אס יזעצמם מצד הנחות הטבעיות‬ ‫ניקא עס נקבה חבלי שיקד׳ לו הערת‬ ‫י*’‬
‫שיש לו דצושונות‬
‫ואס יזסבה מחזן ני בהתחדש נחות הגלגלים‬ ‫בהורת‬ ‫הארבע‬ ‫שאלו‬ ‫בו‬ ‫והמשל‬ ‫•‬ ‫וההפסד‬ ‫ההויה‬ ‫תתוס‪ 5‬עד שיעשה נו דברים• ר״צ עדשיעשה‬
‫מעליו וכבוי וכמו‬
‫כן קרצוהו רצושון‬ ‫יתחדשז סכות מזיקות יכלו ארן או ארצות‬ ‫ני איש אחל ממינו דברים שלא יוכל הוא הנמצאות בגוף כל נזון״ והם הנח המושך• והמחזיק־‬
‫צ!חר שהשצור^‪,‬כלם‬ ‫ואקלים וכל שנן איש אחד יהי׳ מישיהי׳)‪1‬פו‬ ‫לעשיתס • ומפני וה נמצא מ וה הכח הלכרי* והמעכל‪-‬והדוחה •אלו היה איפשר שיהיו ג‪V‬ו הבחות‬
‫חלקים בו ' וכן■‬ ‫הקדמה למה שאמל ברב בספר איוב באמיו‬ ‫י ל מצד שהרכבתהחלוהמ^ותיו הזא היותר ככחות ה שכליורת עד שלא יעשו אלא מה שראוי‬
‫צוריש׳‬ ‫קר^הו‬ ‫אשאלהיס נפלה מן השמים)כו׳ אן והנה רוא‬
‫השמים הדיושוניס‬ ‫לק ונכבד שיוכל להיות הוכרח מצד טבען ן־בעת הראוי ובשעור הראוי היה אדם נצל ממכוד^)‬
‫גדולה באה חן המדבר ונו׳ והבן זה•‘?;ע ט‬ ‫פיהיה בו הכח הדכרי כדי שמכל להשחר חן‬
‫גדולות מאד וחלאים רבים• ואמנם בעבור שלא היה■ כלמה שיאמר הרב בזה הפרק הוא לבאר‬
‫וצומרו שהשם מני ע‬
‫זה הגלגל שנקרצן‬ ‫הנזקין ושיעשה התחבולו׳שלא יתפעל חן הזמן‬
‫שמים רצושוני׳ צותר‬ ‫מעשה כראשית ולבאר מעשה מרצנה ולבאר‬ ‫בזמן הקור והמום כי לולי נמצא מזה הכת זה אפשר אבל הם עושים מעשים טבעיים מבלתי‬
‫‪0‬ה‪1‬צ‪ 1‬נכבד מכל‬ ‫ההשגחה ולבאר התורה והמצוה ואנחנו כבר‬ ‫היה אובד לשעתן כמו שבארנו } לא תובן מחשבה והשתכלות ואינם משיגי׳מה שיעשוהו בלל‬
‫שי( ר הגלגלים צושר‬ ‫רמזנו על קצת מהדברים • ‪,‬ודע כי זה מה‬
‫הם בתוכו יי תס‬ ‫איומתו כתתלתהדע׳המשותף♦ ר״ל שלא תובן התחייב ש י ת חזו בעכורכש חליים נחלים ן מכו ^‬
‫התנועה ‪ .‬היותר‬
‫שאפתוהו כלז מדמות י‪.‬עול© ונו׳ ׳; ‪ ,‬י‬ ‫חממת הכת השכלי‪ ,‬בתיתלת הדעת והוא גדולוחיואע״פ שהיו הם הכלים בהווית האד׳ובעמדו‬
‫אמלי שם טוב אני שמעתיו וראיתי לחכמי׳‬
‫נכבדת ליותר נכבל‬
‫ותנועת הגלגלים‬ ‫גדולים בספריהם בספר השמע ולא‬ ‫;‬ ‫פתושנל הראשון ר״ל שהבנת וה הכח אינה המרה אשר יעמור‪-‬ובאור זה כי הכה המושך על דרך‬
‫?;>מו‪:‬כלתהדאשוכו׳ כמו שהוא בשאר הכתו׳‬
‫ייתם‬ ‫הצוחרים‬ ‫ידעתי אס הוא כשסארסט״ו או אמרו אכן‬ ‫הטבעיות • המניע לאבריו הראש הראשון • משל אלו לא היה מושך אלא' הדבר הנאות מניד‘‬
‫רש׳׳ד ואפשר‪.‬שהרב לא ראה אותו ולא שמען ‪ ,‬לשצור השכלץ‬ ‫■ ‪ • ' ,‬ר״ל■ ■■ צדדיו והשעור הצריך אליו לבד • היה נמלט ה א ר ס‬ ‫■‪-‬‬
‫*’‬ ‫חש» ‪ 0‬אדם ואין ספק כי הבעל הי אין ראוי‬ ‫י סחלאים ומכות רבות • אבל בעבור שאין הענק בן‬ ‫‪ ,‬׳ " ‪ .‬־ ■ ' ־‬ ‫*‬
‫שיקרא עולס קטן‪ ,‬אחר שכבעל תי לא ימצא‬ ‫אכל ימשוך אי זוליחהשחזדק מסיג משיכתו ואע׳׳פ שהליהה ההיא נטתהמעט■ בכמותה‬
‫‪,‬‬ ‫צורה שכלית ואמכס באדם למה שימצא בו ‪-‬‬ ‫ואיכותה • 'יתחייב מזה שימשוך הליחה אשר היא יותר הטה ממה שצרק• או יותר קרה או‬
‫‪.‬‬ ‫צורה שכלית ראוי שנאחר‪,‬שהוא דמות העולם ׳׳‬
‫ושהוא עזל׳ קטן והעולם עולם גדול ווה שאמ׳‬ ‫יותרעבה או יותד דקה •‪ .‬או תמשוך יותר ממה שצריך ויחנקו כזה הגידים ויתחדש הסתום‬
‫הרב אמנם נאמ׳באדם שהוא עולם קטן מפני‬ ‫או‬ ‫והעפוש ויפסדאיכות הליחות וישתנה במוחם ויתחדשו חלאים ־בגרב ווזחכוך והיבלות‬
‫הדבר אשר ייוחד כאדם והוא הנח המדבר‬ ‫מכות גדולות ונגעים גדולים כמורפא שקורים גרנ״ק בלעז והצרעת ו ה א י ^ עד שתפסר‬
‫צור^האגר או צורת האברים • וכן העניין לב בשאר הכהות הארבע ‪ :‬כן דגנין בעצמו ■השכלי'אשר הוא השכל ונו׳ אבל ילך ויעש׳ לפי‬
‫טכעו ויאכל מהשימצ׳שכטיכלו וישכון כאיזה‬ ‫בפ^זמציאות העניין המביא להויית מה שיתהוח והמשך מציאותו מדה אהתיוהוא ערוב‬
‫‪.‬‬ ‫מקזס שיזדמן וישכב עס איזו נקכה שימצא‬
‫כשעת הערת החמוס אם יהי׳ לו עתות הערת‬
‫בהתהדש‬
‫<ו‪<II‬ו ון ‪W‬‬ ‫בעצמה‬
‫הסבה‪11S S ’t I‬‬
‫‪*iW‬י‬ ‫היא ‪’ U‬‬ ‫בהם •‬
‫^‪1 *11 I1‬‬ ‫המפזרות‪;w11w‬‬
‫אותם ‪• 11•■%• 1‬‬ ‫המניעות ‪1‬‬
‫* ‪■jim ii‬‬ ‫הגלגליות*‪111‬‬
‫‪1‬‬ ‫ד ^דו ת בכהות‬
‫החכזזס ויתמיד כזה אישי המדה אשר יתמיל‬ ‫•והשלג׳והברד״והרוחויההזקותיוהרעמי'•‬ ‫כזרטיסיוהמטרהי^חף‬ ‫•‬ ‫במציאות‬ ‫סביתמזיק־ה‬
‫ויטשן וזציאו׳ חינו ואינו צריך כלל לאיש אחר‬ ‫שהאויר ׳או התחדש סבות ממיתות‪-‬מאד • יכלו ארע או ארצורת או איקלי'‬ ‫והברקייועפושהז‬
‫י‬ ‫מתינמנו׳ עדשיעשהלו דכרים לא יעשם‬ ‫בהשקע מקומו' • והרעש והזועות • וה מיס השופעים מן הימים והתהומות ‪ :‬ודע כי זרת‬
‫חעציזו אמנם האדם לבד לו ישוער איש ממ נו‬ ‫מפני זה נאמר באדם שהוגא‬ ‫שאמרנוהרכלו מדמות העולם בכללו באיש מבני אדם •‬
‫לבדזוכו׳ ז מ אנ ‪4‬בורשמזונותיו אשדכהס‬
‫עמידתו צריכים אל מלאכה כי צריך לחלוש‬
‫שמענו‬ ‫שלא‬ ‫באבריו•‬ ‫השלם‬ ‫חיי'‬ ‫בעלי‬ ‫עולם קטן* כי זה הדמיון כלו נמשך בכל איש מאישי‬
‫ולזרוע ולקצור ולברור ולטחון ולאפות וכל אלן‬ ‫מפני‬ ‫זה‬ ‫באדם‬ ‫נאמר‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫קטן‬ ‫עולם‬ ‫כללאחד מן הראשונים אמר בי החמור או הסוס‬
‫המלאכות לא יעשו כאיש אחד ולא יהי׳ האדם ‪,‬‬ ‫הדבר שיירדדד בו האדם והוא הכח המדבר •רוצילומר השכל ההיולאני • אשר זה העניין לא‬
‫בריא ולא יהי׳כעל חולי צריו אל מלאנו׳רכות‬ ‫ימצא באמי* ממיני בעלי חיים זולתו • וכאור זה כי כל איש מאישי בעלי חיים לא יצטרך‪.‬‬
‫ולעשות לו בית דירה ג״נ ולכן אי אפש׳שימצא‬ ‫נהטשכת מצ^־זותו אל מחשבה והשחכלות והנהנה • אבל ילך ויעשה לפי טבעו • ויאכל‬
‫האדם <חידי כמו שאמר לא טוב היות האדם‬ ‫מה שימצא ממה שייטב לו• וישכון באי זה מקום שיזדמן לו• וישכב עם אי זו נקבה שימצא‬
‫לכדו ולזה אמר הרב כי לא תשלם הנהגת שום‬
‫■׳‬ ‫איש אלא כמחשבה והסתכלות ואולם הבהמו׳‬
‫יתמיד‬ ‫נ שעת הערת המומר אם יהיה לו עתות הערת חמום‪-‬ויתםיד בזה אישו המדה אשר‬
‫;‬ ‫אין להם מחשב׳ והשתגלות וג״כ האדם יעשה‬ ‫עד‬ ‫עמידתו‬ ‫וימשך מציאות מינו• ואינו צריך כלל לאיש אהר ממינו יעזרהו ויסמבהועל‬
‫■‬ ‫שיעשה לו דבריכש לא יעשם הוא נעצמויאמנם האדם לבד אלו ישוער איש ממנו לב ח■ בכלים רכים ואולם הבעל חי לא מגשו ככלים‬
‫נמצא שיהיה נעדר ההנהג׳ושב כבהמות היה אובד לשעתו • ולא היה מתקיים אפי׳יום אח' • אלא בעצמם והאנשי׳ יצטרכואל קטן ואי אפשר‬
‫להחיות בצי קבוץ ולכן היה האדם צרי׳שיתקכן‬ ‫אלא כמקרה • רוצה לו׳שימצא במקרה דבר יזון בו • והוא כעבור שמזונותיו אשר בהכש‬
‫באישיסרכיסעדשהתפרדכל א׳מהסכעסק' ׳ '׳‬
‫עמידתו צריביס אל מלאכה והנהגה ארוכה לא תשלם אלא במהשבה והשתנלות• בכלים‬
‫‪V‬‬ ‫אחד וז‪ :‬בא הרמז לא טוב היות האדם לבת‬
‫אעשה וכו׳ולמה שהקבוץ הוא מוכרח והאנשים ‪,‬‬ ‫רבים ובאישים רבים יתייחד כל אחד מהם בעסק אהד• ולזה הוא צריך למי שינהינם ויקבצם‬
‫מתחלפים כטבעים כתכלית החלוף זה מפזר‬ ‫עד שיסידר קבוצם וימשך להעזר‪,‬קצתם בקצתם • ובן השמרו מן ההום בזמן החום ומן הקור‬
‫ו;ה כילי זה גבור חה חלש זה נואף ובלתי ישר‬ ‫בזמןהקור והקתרו מן המטר והשלג ונשיבת הרוהות צריך לזמון הכנות רבות • לא ‪thwrs‬‬
‫׳‬ ‫כלתי מרגיש אפי׳ הצרין ליקש וקכון‬ ‫אחת מהם אלא כמחשכה והשתכלות • ומפני זה נמצא בו זה הכח הדבדי• אשר בו יחשוב‬
‫ההלכים קשה מאד ואי אפש׳חכלי קכוץהוצרן'‬ ‫ויסתכל ויעשה וינק ויזמן כמיניננמן המלאכות מזוניו וכנו ולבושו • ובו ינהיג כל אברי גופו‬
‫‪,‬‬ ‫הט ‪6‬ע האלהי לברוא אנשי׳ שינהיגו מיןהאדם‪,‬‬ ‫עד שיעשה מהם הראש מה שיעשה״ ויתנהגו האברים אשר חהת יד האברים הראשיים‬
‫׳')אלו הס הנביאים או החכמים הנמצאים ככל*‬
‫במה שיתנהגו • ובעבור זה אלו דמית בנפשך אהד מבני אדם נשלל זה הכה מונח עם הכח‬
‫‪,‬‬ ‫אומה ואומה או המלך הנמשן אתר סדור‪.‬‬
‫•‬ ‫הנכיאאוהיזכס ובכאן־ראז הכרח התורה‬ ‫החיוני לבד היה אובד לשעתו • וזה הכת נכבד מאד יותר נכבד מכל כהות בעלי חזי׳ •והו‪.‬א‬
‫והכרח המנהיג • ומפני וה נמצא הכח החדנר‬ ‫ג כ נעלם מאד לא חובן אמתתו בתחית הדעת המשתתףכהבנת שאר הכהות הטבעיות•‬
‫יאשר הוא יחשוב ויסתכל ויעלה ויכיןדזדחן‬ ‫כן כמציאות דבר אחר הוא המנהיג לכללו המניע לאבריו הראש הראשון אשר נתן לו כח‬
‫במיני׳מןהמלאכו׳קזוכיו וכנו ולטשו ובו ינהיג‬ ‫‪ .‬ההנעה'‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫'‬
‫כלס כפי השכל ♦עד‬ ‫ישתמשו כנס‬
‫כי ישמקש)‬
‫כל אברי גופו פי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫שיעשה מייוי •‪.‬״‪1‬‬
‫• ‪• p‬ם השכצ‪,‬שהוא ראש)אדזן מה שיעש‪!1‬יתנהגז האברים אשי תקת יד האברים הראשיים וכעמד ח אלז דמית בנפשן אחד מכני אדם נש‪1‬ל וה הכח חזנח בכת‬
‫איבד לשעתו וזה הנח נכבד מאד יותר מכל נחות בעל חי והוא ג״כ שלם מאד יוא נכבד למהשהוא שכל והשכל הנא הדבר היותר נכבד שכנו והוא שלם‬
‫כל מה שנמצא בזה העולה השפל והוא מהות הארס אשר בו אדם לא מאר כחות הנפש ולכן היה נשלם בזה הנח ; לא תוכן אמתת זה׳הכח בתחלת‪-‬‬
‫• הרצי ן כדעת המשתתף מה שהשתתפו רבי׳כו כ; הדברים אשר הם כ‪:‬קל ידועו׳ישתתפו הכל כס ואולם הדברים העמוקי׳ לא ישתתפו הכל בהם ואכן ידיעת‬
‫ייע ׳^כל אכל ידעו אומו האע‪4‬י׳השק)עי‪,‬׳בחכמה‪1‬הס השרידים אשר יי׳ קורא וכמו שאדם יתנ‪ 3‬ג כזה הכח ואלו ^!ית אחד מכני אדם נשלל כז‪ 5‬הכה לא די‬
‫יהיה יותר פחות ממנו כן‪.‬כחציאות דבר אחד הוא למנהיג לכללו המניע לאבריו הראש הראשון שהוא גלגל ערבותאשר נתן לו נח ההנעה אשך ינהיג בו‬ ‫^‬
‫ו מ ידמההאדם‪.‬רנפשו כטולהדברההואכטלהמציא)ת‪:‬חהנדור כענמו הראש ממנוואשרתמת ידהראשוכדברההוא־ימשן מציאותהכדודכנלחלק■‬
‫אמר‬ ‫קמנו והדבר ההוא האלוה יתברו שמו ונו׳ ן ■‬
 ‫‪-‬אגנודי‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫־שם טוב‬
‫ש© נ‪)1‬כהכןמ? ^(>‪3‬ר פד־כ כי ה^יס ‪ jip‬שהנא כגגל תי אל) ימטל!ןכל‬ ‫‪,‬‬
‫^ ‪ ^ h f‬ר״ל שהלכל המלהיב‬ ‫על שינהי‪ /‬ה^״י כל ״י‘‬ ‫האבדי׳ידפסל הנח ככלל) ‪ p‬ג“כ אס יפשל לה האד' יפסד האדס )כן אס‬ ‫■ <‪:‬‬
‫הענץההוא ‪ .‬ר״לכטןלענןעתערכי^' יי^ ’ ^י ״ ‪; 1‬ר‪6‬־דסר׳׳לשכלאוא>ז‬ ‫יפסל הגרסהשמיידי יפסל מ פע‪1‬ללז בכלל! )כן ג"כ אס יפתל השכל כאלם יפסר‬
‫והמטע כל וה המציאןת ה)א ית׳ ; כל מה שירחייןמי*״ ‪ I f‬גלי לצל הרגלים היז‬
‫הראש״ שהוא האלןה יי‪'/‬יפסד הכל‬
‫השלל הראשון‬ ‫האדסוהיה אוכל ׳‬
‫לשעען ‪ p‬אם יפסד השכל‬
‫^\; ^‪ , 5‬ל‪ ,.,‬ח ‪ 0‬רנעל^‬ ‫־•‬ ‫^‬ ‫‪.............‬‬
‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫והבי זה גן^ל)דעהו כי יפבאד מה על איזה '‬
‫השא הנככי‬ ‫^‬ ‫פחייז׳'‪°‬‬
‫יעה)י י‬
‫ינ‪4‬״‪.‬‬ ‫שהחכיי ‪V‬‬ ‫ר״ל —‬‫‪.‬הדזנעה עד שהנהיג מה שזולתו • ואלו ירמה האדם ממנו ’* ׳ ״‬ ‫צל ה^ל הלא הפאלה לכל הלבליס‬

‫_הר^»ש‪.‬ו?דבי ' ‪4‬ג ‪^4‬נרכד‪3,3‬מ‪,‬פתכאעלטהש^' ‪5 f‬‬

‫^^^^^^כבדט‪-‬פעכא^לטהע״י^״״צ‬ ‫תחרת יידד חר^^שוכר^י‬ ‫בעצמו‬
‫ב;]צמו הראש ממנו ואשר ת ר ^‬ ‫גיךאהשסכלשזננ) חיהעזלמיס ט‪.‬הןאפי‬
‫'ההוא ימשך סצ)אות הכדור בכ ‪ 4‬חללן ממ^י וי׳י^י מזהע^סבכלצד ‪) J‬הנקו^^^י״^שו‬ ‫השלם)טא נןרי‪/‬העןלס‪ .‬צק׳זש)ישגע כאי‬
‫שאיגו מכיענ־לגל^י״״ ’^^ ’^^?ייש‪/‬אי'‬ ‫'ההוא ה^והיתעלהשמו• ולפי זהה;נניין לבל‬ ‫השצס ודע כי זה הדמוי אשר דמיונו העזלס‬
‫ר ‪4‬תזי‪/‬יא®‬ ‫על שה^י״'‬ ‫!באדם לכדו ש הו א עולם ק טן • מפני ש ם התהלד“׳‬ ‫פנצל)־ כאיש מבכי; אדס לאיפחלף ‪ .‬בדבר‬
‫השי‬ ‫המנהיגה ׳לכולו׳ומפגי זה הענין נקרא‬
‫‪--------‬‬ ‫■‬ ‫ל‪/‬ועלפ ■'אחת היא‬ ‫שזברנז זבז׳ • ני השכל אז הלכיקכלז‬
‫כמה שינהיגו מפיל‪ /‬ידס )אמכס ‪.‬כשלס‬
‫י^כ׳ימתבילי׳‬ ‫‪f‬‬ ‫הוא יי‪/‬׳מככיי• יי' ^‬ ‫׳ הכללי אין רבר >)זה נמו שאמר חז״ל גיזירי ית׳ בלשוננו חי העולם • ונאמר ויימכע בחי העולם ‪:‬‬
‫הו*‬ ‫שיניע גלי־ל‬ ‫למעלה מיהביהני‪ :‬ולא מקבלי אכל‪ .‬כל תה !ודע כי הדמוי אשר‪ ,‬דמינו העולם בכללו באיש שכני‬
‫כז*‬ ‫‪I ’f‬‬ ‫ישתבח ״י‬ ‫אדם לא יתחלף בדבר ממה שסגרנו אלא בשלשר;־‪,‬‬ ‫שישפיעו ההנהגה בין השכלים‪,‬הנבדלים בץ‬
‫‪ 1‬ת ״ א במ^ז*‬ ‫שהש״יייכיע‬
‫הפרת זההכח‪ .‬צדן>^'יז‪?^^.‬ירנאצל '‬ ‫הגרמים השמימייס או יפנו כח לא ישזבליז ;דברים• האחדמהם• שהאברההאשמכלבעד־‘’‬
‫שעלפ כצל אבל נפיג^'מה שיפטט כגפינפ‬
‫הגלגל אס לא‪ :‬י ח ס י ^׳ י ^ ג ל ^ ו ה א ^‬ ‫סכעיהס ;חיים שיש לו לב יקבל תועלת באבריכם שתחרת ידו‬ ‫המטיב החונן אשר יעשו זה צנדיטפ‬
‫ר״ל שהשכל הנקנה הלא נ עיי ’?ירו ״!״כ ני^‬ ‫כי הס פרגלים כעצמם לוועלפס לא לשעלפ ור‪/‬שוב עליו תועלתם ‪ .‬ואין במציאות הכללי דבר כן‬
‫’ ; )יט^‬ ‫ככל הין ממיני ההכלל ואינו‬ ‫י כל זה להדמזפ׳לשם' יע׳• מחלזף השני‪ .‬טחצא ;אבל כל מי שישפיע הנהגה או יתן כה לא ישוב ^יו‬
‫י'^ ‪7‬יי שהיה הניי‬ ‫ראוי לדמותו יתעלח‬ ‫כלמויאפר למיטשהלכ מכל הכעל חי הוא‬
‫ד«‪,».‬ייתילכרי‪-‬דנוה‪-,-‬״ה ‪ ,‬י נ י ד‬
‫•ר״ל ו ה י‬ ‫תועלת כלל מאשר ת ח תי ת > א ב ^ נתינתו‬
‫שהתנהו כנתינת המטיב הד‪.‬ונן אשר יעש׳זה ל נ ד י ^ ד מ י עלשכלי הגלגלים ’ ?ילאעשיני‬ ‫־‬ ‫כעולם‬ ‫באמצעילע ושאר האבלים ובו׳ והענין‬
‫בכללו בהפל בעבור‪ .‬כי הנככל שנו מקיף‬
‫שכלי הגלגליש ר״צ אמנםמש^’ ‪ ^ 1, ,‬ופנין‬ ‫כפחופי סעמד שבטותיעליו שלא יקבל הגרם ;טכעים ולמעלתם‪,‬לא לתועלתם כל זה להדמות‬
‫השמימיי הפסל בעבורשא|ין ‪ .‬לו הפן ואולם ‪,‬יתעלה ‪ :‬והשני• כי הלב מכל בעלי חיים שיש לו לב מ־הלמיון מפטשענייןשכנ ?^לאההגאר‬
‫באמצעיתו ובתוכו ושאר האברים אשר תה ‪ p‬ידך המושכל הנקנה היא ע^'ו'^?‪ £‬לאעשיני‬ ‫; הדכרי׳שבו להה שסם מורכבי''תהפה די׳יפסלו‬
‫'‪ ^ .‬קצפם אפ קצפם' )אס יהיו נשמרים'וקייחים ‪’ .‬מקיפיס בו •; בעבור שתכללהו‪.‬תועלתם ם ם מ י ר ר ־ ־ ‪ .‬ו * ל * *יזיי״״־'׳‘‘■^^הלמיין ■‬
‫‪ L‬ר< ‪4‬ו«למעשת‬ ‫י י יהי^כעכור פנלעפ הגלגל ולכן בושמו שיהיו ‪.‬והםתרובהםער‪.‬שלא'ימהראליוהזרןמהוץ*והענץ‬
‫* פון התקיף והגלגל למה שאין לו הען הוא ‪,‬בעולם בכללו כהפך • הנכבד שבו מקיף בפהותו י‬
‫התקיף וזוא מחון סגשמי׳כלם• ואמר הרב ני‬
‫ש‪:‬אקל ‪' .‬מזולתו • ואפילו אם היה מקבל אין נמצא חוצה לו גשם אהר יעשר׳ בי* ^^*'׳׳^ ר‪-‬ת רמיוד‬ ‫י אףשהלב והגלגל בלפי מפדמיס לווה‬
‫^ דרר^יב לו *‬ ‫יזחיז והאחר באמצע ענ״זיש בהם קצפ דמיון מה שבתוכו ולא יגיעהו מעשה בלל ולא כה מזולתו מן הגשמי®״‬
‫וזה כי האבר הראש בב״ח כל מה שירחק ממנו מןהאבריסהוא קטז ^ “ ^^?רריהתעב^‬ ‫‪ .‬ני כל נזה שירחק מתנו י האברים הוא קטן‬
‫ר רמתנוע^‬ ‫כמעלה ובו׳ ולק אמ׳אךפט ‪' f‬בראשון מספר וכן העניין כעולם‪ ,‬בעצמו י‪ .‬כל אשר יקרבו הגשמים לנקדת הטרבזי‬
‫הנפש ני הארץ מפר מרוחק מטבע הגלגל‬
‫להפרתקז מתנה בפכליפולכן אגזרו חן׳ל‬
‫^*'®^^מ^ובל^י‬ ‫והאתטפה פוהו!כוהועוהה וכוהס על רוע הרק הפ׳גזוט י ר״ל הגלגל • ובל אשריק‪-‬ב לו געזם יקנה ממנו‬
‫‪ v‬דנתו ין ‪^%‬‬ ‫מלקה ווה לריוקה מן‪:.‬גוף ‪ .‬הנכבד המאיר ויהיה לו קצת מעלה עלמה שאחריו • והשלישי • בי זה‬
‫הבהיר המפטעע הדק הפשוט ר״יל הגלגלת נפרד ממנו • והשס יח׳אינוי כח בגוף העולס‬
‫ורצה באתרו הבכב׳הכלפי נפסד ואת׳המאיך' והשבחתו מחוברת למולם בכללו חבור נעלם שמנו תכליתו • וכהות בני‬
‫י הנופןהאורה ווה כחלקת‪ :‬שממנו‬
‫הכוככיס והרצון נכהיר כי הגהירופ‬
‫האורה דיותדו הכוכ־י׳יבאורס תבין שאר חלקי‬
‫״ ^‪ • ,‬ד ךי כ ש כ ט י‬ ‫׳ע׳׳עו זינויורז*‪/‬טגומזו ׳ו ׳גזו !‪ iax‬ח י ח ס‬ ‫הגלגל לעטסומקשיופם ושאר החלקי‪/‬יופר‬
‫רנפרריכם •‬ ‫^י ^ ע עליי' י‬ ‫זנים ובהירים ואמרו המתסעע כי הפנועק כח בגוף והוא נבדל מן הגיף‬
‫שלימפ וחיופ למפנועע והוא סלמופ לדברים ; הגלגלים אשר הם בגופיות י אמנם עניין שכלי הגלגלים ‪ .‬ומציאות ^ ‪?5‬רידה וראיוהיה®‬
‫הטכעיי׳)אג»*ופדקהפשוט כמאת׳הפילוסופ*' הייור הישכל הנקנה הנאצלאשרהוא‪,‬נפרד‪-‬גס כן הס דברי׳י"® ?^^^‪ 444‬מענו׳ ולמערער‬
‫שהגלגל אם יהיה ביוחזקיס זאם יחצא להם געל‪?:‬ית‪-‬ואע’פישהם אמתיות •ויתחדשו נהם מ פ > ך ת ^ ר ח ר ו א ר ת אשר‬
‫חמר הוא כשפוף השםיהחתריס אשר בכאן ווה‬
‫ברבר דברור‬ ‫שאים בהם ערעורים• ואנחנו אמנם בחרנו תהילה שתצייר המציאות‬ ‫הפני הכח ‪ ncff‬בס באנה וירצה בפשוט‬
‫יזלידם‪.‬המלכת^‬ ‫מורכב כשאר הגשמים והאמפ כי פוא פשוט יכהיש דברממה שזכרמהו זכרק סתם ״ אלא אחדמשני‬
‫שאינו מורכב תטוליוצורה אמים חשב הרב כמו שיכחיש מי שאינו מהנדס )ם>׳ הכס בתשנורת( דבריס למוייי® ^ ^ לו־חייה י‬
‫‪,,‬״ד״^שאמיהר?‬ ‫‪> e‬־‬ ‫י • ‪:‬‬ ‫! '‪.‬‬ ‫״ ׳ ‪ ' ,‬או‪.‬מישיבהי‬
‫‪ ; ■........‬׳‬ ‫‪ ,‬שהוא בעל נפש ושכל ושהגוף מא מורכב‬
‫ריא דבר נכי^■‬ ‫‪I‬‬ ‫‪f‬‬ ‫חח>זר וצורה אלא שאיטכמו הלכרים אשר בכאן אכל האמפ ש‪:‬ג'לגל אין לו תמר ואיט אלא מרחקים נדוריס‪ 1‬והכבדל צורתו)ל^יצדק‬
‫שהוא פשוט • וההבדל הגי אשד בו‪.‬יבדל גזז־מזי האלים העולם בכללו כי זה הכת המדבר הוא נח בגוון וכלפי נ‬
‫כפנלית ההבדל במציאופ וביוהופ וג^ל‬
‫משג יומנו אדון הכל ויוקחראיה ממ׳ג‬
‫המפהוים יתחייב טהיה נחצאודכקעמהסוא‬
‫כגשם ההז אמיו ישפכח מישנצחט כנעיתופוביאף שישלנו תופפ ליתרשהוא דבק לעולם‬
‫׳ משה הנדבזני אתפ כי הוא נצחנו כשלמופו כי לא'ישיגהו באופן א ^ ישיג'עצתו אמנ' מצד כמופפי‬
‫‪*,‬״יהרבהי‬ ‫שהו׳המושפע מהעילה הראשונה לא שהוא הנא כמו שהטבע האנושי החי מושפע מצורת החי ולא ״‪ K.^71pwr.j:‬׳ ‪^ ------ , ----------‬‬
‫ווה הכת נקשר בכח המו«‪:‬וע מן ההפחלס הכאוזונה ואם הוא הקושר באמת ולכן ירת דבורו עליו ואי אפשר צי מכלי שאגלה לן סודו ואחר כי חהח׳ ‪,‬‬
‫מאמזן המדברים שההתחלה הראשונה היא נמצאת ככל דבר ונאצו לקח זה מהם ודע זז־ זי ‪,.. , ! ,‬י‪'^,‬יון‪ 3‬א ע סכלדני‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ן‬
‫ש־גז‬ ‫©ם טוב אם הדבר כמו שאמר זה החכם לא ^יס אומד הרבשהש^ סכה רחוקה אכל בכל מאמייו ירצהשהש״י א׳נו צורת גלגל כל‬
‫ח‪ 4 ,‬לכל הדכריי'‬ ‫ודבר אכל כוונפהרב כאומרו ני המופת יענזוד על הנהגתו והשגחתו ככל חלק מיזלקי העולם ולכן יחנייב שיהיה דבי•‬ ‫‪.‬‬
‫בשכליס הנבדלים והשכל הפועל כאמצמת אלו הגלגלים אשי'מפגיאלו הדכדיס יראה השגתו בכל דבר ופקצדנה הנפשות לדע‪ !,‬אין עס היות סבה רחז זי‬
‫‪!, ,‬ך^קלא נזמנו‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ימצאו המסוככים על תכלית ההנהגה &אפ^־שי‪;.‬יה • ‪, . ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫אמר שם טוב מה שאמר הרביצי הכח המדבר הוא כח כגוף כלפי כפיד ממנו ככר אמרנו שזה לאאמרושנם פילוס‪i‬ף )לא ש מ ע ב י ״ * ^ ^ ״‪1‬אג‪ ,‬אינואלא הכנה‬
‫האדם‬
‫שהוא• י ־‬
‫תפסד‪/WV‬‬ ‫א״'‪% -. i. fX .%‬יי‪.1‬ץה‬‫זה וככר ‪IV‬‬ ‫על ‪^ -‬‬
‫הסכימו ^־״•‬
‫ספריו‪-‬־ ‪ -‬׳‪/‬ן‬
‫מפרשי ‪ fi/fj‬־‪1‬‬ ‫וכל‬
‫הגוף ‪yi.‬‬
‫‪ 2^ n‬בפב‬
‫‪,‬‬
‫‪/UffP‬‬
‫‪Af*a‬‬ ‫>י‬ ‫׳•«‪ K‬׳‪M/-‬‬ ‫עם ‪..‬‬
‫שאריס״טו ביאר^קון׳פ שהשכל •ההיולכי ־כלפי יזעוקב ^‪W-‬‬ ‫נליפרפלא‪:^ 1‬‬
‫לעולס יחסו‪,‬‬ ‫היה כת בגוף לא ינדק שיאמר עליו קהוא הכני•‪ s‬לכד דניא עצמו בסופרי׳ אלא אס לא ירצה ט ההכנהלמהשהיא צריכה אל נושא יאם יי ^‬ ‫לבד‬

‫‪I‬‬ ‫^’'"?'ג^ראתנשמתן של צדיקים‬ ‫^ הצורות הדתיננית אשר הסנושאות להכנה השכל הטזלאנרתפסד וזה ראוי שיחשב על הרב לפי גודל חכמתו ופלחותו ז■‬

‫׳ ( ‪ ,‬ר נ ר כ ר׳ ‪.. .‬‬ ‫^‬ ‫‪ ____________________________________________________________________________________________ .‬ש כ ל ה ט ע ל ה י ^‬

‫^‪:‬כל הנאצל‪ :‬אמדשם טוב ראוי שנדמה יחס האלוה לשכל‪.‬הנאצל כשיפסד יפסד האדם ואלו נדמה שהאלוה'יפ׳נעדר כל העולם נלדרינז^י ? !י•* ראלישנשוב אל מיי ׳‬
‫ןךאיות־הם‬ ‫׳‬ ‫קהש״י^נו כין בגוף והרמז בזה לרב כי אחדו ית׳ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הוא על השכל הנקנה הנאצל אשר אינו כח בגוף • ואחר‬
‫׳חקירה וראי‬
‫ראשונה‬ ‫יכר סכי‬
‫סכהר׳‬ ‫*מיש הנה‬ ‫שהיינו בו אמי הרב אמנם עניין שכלי הגלגלים ויזציאופ השכלים הנפרדים וציור השכל הנקנה הנאצל אשר הוא ננזיי‬
‫ינעצמות ואע״פ שהם אחפיות ויתחדשו בהם ספקות רנות והטוען נהם טענופולמערער כהס ערעוריס ן‬
‫^’‪1 ^2.11‬־>ר^ש^)לנפ) היפז‬ ‫שראיופיהס^”**'‬
‫‘‬ ‫נבדלת כן הביאשיש לכל גלגל וגלגל שכל ככדל הוא תכיעז א״כ הפלא תכלית הפלא למהאח׳הרב‬
‫בנא '‬ ‫זה נעגור מ היוק הקקצה אתת שנליק הוא ‪ p 7‬מבואר ואמנס שימצאו שכלית לכיס״נפדלים זה איס יחע כ״נ ואמנם אמר‪.‬הרכש ‪ 0‬הנית®‬
‫‪'x‬‬
 ‫גץיקאש‬ ‫שסטוב ‪ ,‬מד‬ ‫מורד? נזופים חלק ראעיזן‪.‬‬ ‫«‪1‬ודי‬
‫פרקעג ׳‬ ‫הרג ־‬ ‫‪,‬נמן ןאמי‪.‬לנאיהמציאומ נצווג המניאית אהןצא’גמיס דני ממה ‪m o‬‬
‫י זכרון סחסי אולא אחד‪ .‬משנייאנשיס י‪ )/‬שכל » ר הבקר‪ .‬כתל שיכחיש מי שאינו‬
‫אימץני^^‪/‬׳י״א ממאיאץ ‪ p»r‬נ‪ ! 1‬שממנה‪1‬אמה‪>7‬ג לן ‪.‬ד‪?-‬צמי‪,‬בצ‬
‫' י^ת ? אחקור בענין אם היא׳כןכי באיממ ק ממצא העניו בלא ספק‪:‬‬
‫ההקדמה האחת‬
‫למפא‬ ‫לאיזיי'‬ ‫זכרי‪.‬‬ ‫במשכורת‬ ‫חכס‬ ‫פי'‬ ‫ס‬ ‫‪7‬‬‫מכג‬ ‫וםלילון^‪.‬‬ ‫י י״ל חידוש העולם ומציאזאו יא')אחדוח]נ‬ ‫״ י ׳‬
‫« ‪ 5‬רה ג ץ שיהיה‬ ‫עצמו אבל מי שירצה לעיין' עיון‬ ‫? )אצו חובר מהםשני תלקים • ר*ל אלו אמלכר‪.‬יס יתשבין שאץ' ונכוו קכל להחזיק בדעת אחר‪.‬שק‪ 7‬ס‬ ‫‪^ u‬‬
‫בכת אז ג פז על אן‪,‬‬ ‫’ אחתיאסרצהללע^זההמציאו׳יעייןכבפי‬ ‫• ־ ־‘ ׳ ' ־ ־‬ ‫< ^ מ ה ם בעלכמואקודם שיאדבקו זהי־ ־־ ־^• ‪" ... ..................‬‬
‫הנה במקרה ' רזנה בן‬ ‫‪....................................................‬‬
‫החכחי׳דמב׳אר‪ .‬שכל נזה שאחר הרב עד‬ ‫^‬ ‫■‪^^^^^^^^ 1‬ידובקושפיס^דמשליהיהאז‬
‫שגיסע״דקשליהיהאז‬
‫היא מושכל ראשון יאק הי‪/‬ויס לא ירצה לעיין ולמן שצא ימצא‬ ‫^יאקרלכלאקד מכנשמיסההסשהיא ‪,‬‬ ‫‪v‬‬
‫* ^ ה ק ל מעליו מורת הדרן וירצה לקכל מ? בעל סי עז ר' או■‬
‫מי‬ ‫^‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫)•‬ ‫‪m‬‬ ‫‪l‬‬ ‫^‬ ‫‪r‬‬ ‫‪n‬‬ ‫^‬ ‫‪p‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪m‬‬ ‫^‬ ‫‪m‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫‪p‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ל‬
‫‪2^.‬זירצ׳שייגייןעיוןאטתי ילמר‪:‬ע‪^1‬שיתברר רו אמתת‬ ‫מעשר‪.‬ה‬ ‫המקונן‬ ‫יהיה‬ ‫לו‬‫א‬‫דעקס‬ ‫לפי‬ ‫כ‬ ‫?א‬
‫בעלי שיעזר כפזע׳ל‬
‫» ^ ־ כ בזה הפרק ולקבל כל מה שישמופת לאין קבלית כן לא‬
‫‪ » P,* f‬ו בו עשרה ו־שמים כי החכוז‪ 1‬ור ין ‪-‬‬
‫כ?! מ‪,‬ה שהנדסו‪ ,‬וידע ‪ .‬שזא^^זיא !ורת זה הנמ*צ^‬
‫' מיו יקבלויכנה‪ ,‬עליזה הקשותיו‪'.‬וראיותיו ומצא שיעור בכת‬
‫ןא ‪ 0‬לא יבחר בקבלה אפילו באלה ההתחלות ז ^ ק אל לא י!נלי‪■4‬‬ ‫לי? י המיושב ה מ צי ^ ^ ^ ^ פ ק • ‪ ,‬ו׳א© ירצר^קבל זד־ד‪,‬‬ ‫י ^מאלקצתסיר״ל‬
‫ז^תקצתהחדכריס; אץחל^גהס ‪ .‬ר^ל‬
‫‪ ’ Jb‬י ם ' ■תכלוק‬ ‫‪.‬ילמד א״כ י‪p‬צ^‪ J‬בכאן ארבע מיני אנשים •‬ ‫כהס וותר גדול מהאחך ממי שידע המופ^י־ככל מה שיש עליו מופת יקבל י‬ ‫כי אי^ס‬
‫במקרה כ ל י ח ס ^ ‪,‬‬
‫והאחר פ זי זה‬
‫ע״ד‬ ‫ער׳‬ ‫שיתכא׳מה‬ ‫מה‬ ‫שיכחי^‪^:‬‬ ‫אנשים‬ ‫בקבלה‬ ‫כמות )כלאחד‪ :‬מהעצמים ויב^ת עליזה הקשיו וראיותיו • ואס לא יבחר‬
‫‪,‬הגדה ד‪1‬ו יח‘ל ‪l f‬שני חלקי׳ אס סצנים בדבר ^לא יהי׳ לד‪.‬ין ק'כליק‬ ‫אקריס כי לא ימלש עצס־פרלי אפילו דאלה ההתחלות ילמד ואהר כן יתכאשר לו כי‬
‫הברור ואסנז‪1‬עה*?י^זהדעתאחרת* דש ווה נמשך לאמונוק‬ ‫שמענדד‪.‬‬ ‫ץ ‪ ° 1‬אמנם יש חלוק כיגיהם כי עצס ‪,‬העניין כן הוא ל הגה זאת הקרנוד• ק היא‬
‫אנשים אחרים שאינם רוצים לקבל ‪p‬ו‪ c‬דבר החדזש יהפילופוף‬ ‫^ ‘ ה לבן ועצם אחר שחיר ‪ :‬אכל‬
‫אלא לדעת אותו במופת ואם יעיינו כספרי אות' כי בא וה אחר‬ ‫אתחיל‬ ‫וההצעה‬ ‫דע ד־ך ואחר זאת ההזמנה‬ ‫ואהה‬ ‫^מח?^ויההואקסץופיחד ‪ .‬ר״לשההדה‬
‫מור וה הוא לאין‬
‫דרן‬ ‫הרב'‬ ‫שאמר‬ ‫כמו‬ ‫י‬ ‫כדבר‬ ‫ימצאו‬ ‫החכמות‬ ‫‪-‬בזכרון‪.‬סהעזיעדנו בזכרו ובאורו ‪■ ■ :‬‬
‫ק'כלית ווה נמשך‬
‫הגדה ׳ דש אנש‪:‬ס א^זריס שרוצים לקבל מה לאמונתו בקדמזק •‬ ‫״??צאיס האחרי׳ ויתנועע להדכק אצל עצם‬
‫שאקר הרב דרך קבלה‪ ^.‬מבלתי שירצו לדעת אז משוערים מ^ן‬
‫?ירום‬ ‫אס הוא אמת אס לא אלא שדי להם הקבל ‪ :‬המציאוק‬
‫פרק שלשה וי&בעים‬ ‫העצמיס אז היא הגשמי׳והחניע^ן‬ ‫^‪. .‬א‬
‫י ?קה כי הגשם מהווה יזאת היא הוייתי‪ .‬גשם‬
‫ממה שנעדר ‪j n ,‬‬
‫ולאלה האנשים יועיל זה הפרק •״ ויש אנשים‬ ‫‪ W % n ^ n n r i‬הכןללן'אשךהציעום המדברי'‬ ‫ייה השי אי^ני נכין • יהפי׳הנכנן היא זה שאלי‬
‫המציאות בבא ‪^ 1‬‬
‫אחר‪ ,‬סור ‪ 1‬ה קקך‬ ‫ואח״כ‬ ‫הגדה‬ ‫ן‬ ‫די‬ ‫הרב‬ ‫שאנןר‬ ‫ה‬‫‪1‬‬‫&‬ ‫לק״ל‬ ‫שירצו‬ ‫המלכרי׳ נח יקראו העדר כנמצא כמו ראובן י יי ’ ‪^ *r‬־“■י״ י לפי התחלף ד עו ת ס ורוב‬
‫לידע'‘!‪.‬ותה כמופת על אח׳ י‪.‬רב ז‪ :‬הכתוב הו׳שיהיז בלקי ביעלי‬ ‫ייין משל כאותו הפסד כי אלי יאמרו המסד דרכיהם והם הכרחיות בקיום מה שירצו לקיימו באלו‬
‫‪.‬הנכבד הנה זאת ‪.‬חקרנו‪ :‬נ ן • היא ’שמענה ’קכצית •• ההק'דמ•‬
‫ואתה דע לך והרצון כזה אף שכל מה שאמרנו הי"נ ולא ילקתו‬
‫קוריה'שהיי העצמים ההס גפסדי׳ ונעדרי׳ הארבעה בקשות שתים עשרה הקדמו׳• הנני זוכרם‬ ‫היה ^‬
‫מוחלעים הקתלת‬ ‫לך • ואח כ אבאר לך עניין כל הקרמה מהם וסו‪.-‬‬ ‫•‬ ‫שחלק אח׳מהס נפרד מחב‪ ,1‬ןלק‬
‫בזה הפרק הוא דרך הגדה לא היתה הסבה מופת ר״ל החוחשו׳‬ ‫העצם‬ ‫לקיים‬ ‫הראשונה‬ ‫ההקדמה‬ ‫;‬ ‫ממנה‬ ‫שיתחייב‬ ‫ל;‪,‬ל׳‬ ‫לעילם מלת הפפל אבל יקרא‬
‫והמושכליהראשונו'‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫'כקבלה‬ ‫הסבה‬ ‫נדע‬ ‫שאנחנו‬ ‫בעבור‬
‫שאמרנו בזה הפר'חקרנוהו דדיגנו אותו ואס הס התחלו׳המופקי׳‬ ‫ההקדמ'‬ ‫הרקות‪:‬‬ ‫מציאות‬ ‫השנית‬ ‫ההקדמד;‬ ‫‪,‬הפרדי‪:‬‬ ‫קטןוהיה‬ ‫הוא‬ ‫ההויות‬ ‫?ההפסד הוויות י‬
‫ויאמרו‬
‫כקבלה שמענו האמתיים וכן מן‬ ‫המעיין _לקבל זה ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫תרצה אתה‬ ‫הויה ופירוד והוא הפסד לפי האקתיותנזעה דזשלישית שהזמן'מחו^ר מעתות; ההקד^הרביעית‬
‫יעשן‬ ‫שדזעצם לא ימלט ממקרים רבים; ההקרמיההמישית־ ־ יאחר זה אסתרצה'ל>‪7‬ע איתי כי־ופתהרשית הנסיינית‬ ‫הוא הפירוד ונוח היא ההויה כי אלו סוכרים‬
‫נשנם‪1‬‬ ‫מופמיס‬
‫נחונה כי לא תמצא בכל ח‪ :‬שחקרנו דכר עעמיס רג!ת כ מן‬ ‫שהפירוד הוא ההויה וחדום דבר ככח;נה מה שהעצם הפרדי תשלם מציא‪.‬ותו ועמידתו במקריכש‬
‫‪.‬שיהיה סותר האמת ואחרשהו״ח זה הביא הרב ׳ שהניע ננשיזן כי‬ ‫ר״ל א שראני«פרםולאימלכז מהם ‪ :‬ההקדמיהשש‪-‬ית‬ ‫;כחי שחבור החלקייהוא הויה לכן יכלול שניהס‬
‫הקדמות המדברים שיש להם מהפוך העו יס האשקחז״נית■‬ ‫מלת הייה י כספי*‪ .‬אינם נלןצחים מאז •‬
‫הנ טן‬ ‫וחשנויסתרי' מ אשית חס שמשמענו והוא מפלשת‬ ‫שאינם קמקיס ‪ :‬וזולתי ממה שאמר כחלק • 'שהממ^^^^עמד שני זמנים ‪ .‬ההקדמה השביעית‬
‫‪).‬יעשה מוה השכל‬ ‫כזה הפרק הסמוך לזה ‪J‬‬ ‫דין העדרם ושהם כלם מקרים נמצאים‬ ‫י׳׳לשיש קצת מאמינים העצמים הכרדיס שדין‬
‫י בזרה כוללת וכן‬
‫פרק ע״ג ההיקדחותהכוללות אשר הניחום המפורסמות יעשו‬ ‫שסוכרים שהעצמים ההסקדחוניס ‪ :‬אפשר ; צ רי כי ^ ^ ל ‪ :‬י ההקרמה השמינית שאין ב ב ^‬
‫ליןדבריס לע הת■כיף לעותהס •‪.‬מופת'כ בנצזת ומה‬ ‫הנמצא בלתי עצם ומקרדח • ריל הבריאות כ ל ם ״ ‪,‬‬ ‫העדרם« ל״צ שאפשר הוא שהשם יתע' יעדר‬
‫ורוב דרנינס והס הכרחיות בקיום מהשירצו יזקינלת נמלאכק‬ ‫קעצמיסהפרידייס ן‬
‫לקיימו כארבעה בקשית שהם העולם מחודש קהלצה והחדנרי®‬
‫התשיעית‬ ‫ההקדמה‬ ‫‪:‬‬ ‫מקרה‬ ‫ג"כ‬ ‫הטבי|^‪/‬‬ ‫ושהצורה‬
‫והוא‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ככרו ני‪ 1‬ה ההתתלו'‬ ‫וישלועושה ושהוא אחד ואנו גשסולאכח‬ ‫שהמקרים לא ישאז קצתם את קצתם ; ההקדמה‬
‫ן?ןז‬ ‫החזק‪ 1‬ת‬
‫כגשם והנה הרב זכרם‪.‬אח׳_‪:‬אחד ומה שיתחייב‬ ‫העשירית שוזאפשר לא יבחן בהפכים זה המציאות ^ציור ההוא ‪ :‬ההקדמה האחת עשרה‬
‫‪.‬הת\ח‪ 6‬י ת שלא יעע*‬
‫מחם י׳יפת‬ ‫‪.‬סכל י‪'.‬חד ואחד קהס ‪ .‬רר׳שונה ק• ס העצם‬ ‫שאין הפרש בשקיות מה שאין תכלית לו בין'שיהי^־‪*.‬בפעל או במקרה או ככח ר״ל שאין‬
‫‪,‬ההקדמה הראשונה‬ ‫הפד־י • שנית מציאות הרקות• שלישית שהזיין‬ ‫הפרש בין שיהיו הדברים שאין לחם תכלית נמצאים יחד או משוערים מן המציאות וממה‬
‫הרכנת שננית כמן ‪.‬‬ ‫מחוכר מעתות • רביעית שהעצם לא ימלש‬ ‫שכבר נעדר וזה הוא אשר במקרה כל זה אמרו שהוא שקת‪ :‬ההקדמה השתים עשר׳ דדא‬
‫והעצם ‪,‬‬ ‫הנשר‬ ‫‪.‬חחקריס רניכיחמישית שהעצם הפרדי תשלס‬
‫י כנייי'ו ה עו ר סכל‬
‫ששית‬ ‫‪,‬חציא ייוועצמותובמקרסונו׳ •‬
‫ילקהו‬ ‫אמרם שההושים יחטאו ויבצר מהם הרבה ממושגיהם • ולזה אין למדין מהם דין ולא‬
‫אחד ניכר נ פ ני‬ ‫מוחלטים התחלות מופת״ ואחר מניינם אתחיל לבאר ענייניהם ולבאר מה שיתחייב מהם‬
‫עצתו והס מורכבי׳‬ ‫שהמקרה לא יעמוד כ׳ זחניר ז ז׳שלין הקניות‬
‫הרכנת פניי ת כן‬ ‫דין העךרס ושהם עולם מקרי׳נמצאי׳ צריכיס‬ ‫’‬ ‫'• •' ־ ’ ■‪..........‬‬ ‫אהת אחת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫דוציס נז!ו החלקים‬ ‫אל פיע; ; ח' שאין בכל הנמצא בלתי עצם‬ ‫ההקדמה הראשונה עניינה שהם חשכו שהעולם בכללו ר״ל כל גשם שבו הו^ז מהוב ר‬
‫שהם‬ ‫הפידיי ס‬
‫מורנלים הרכנת‬
‫ומקרה ושהצורה ג״כמקריה ; ט' סי׳^מקרי׳לא‬ ‫מחלקים קטנים מאד לא יקבלו החלוקה לדקוחם ולא לחלק האחד ־מהם במורת‬ ‫־‬
‫יאינם‬ ‫שכנות‬ ‫לשאו קצתם את קצתם ן י׳ש‪.-‬אששר‪.‬לא יבחן‬ ‫כללי‪ -‬וכשיתקבצו קצתם אל קצתם יהיה המקיבץ בעל כמות והוא אז נשם • ואלו הובר‬
‫מורכנים הרכנה‬ ‫בהסגי זה המצי־יות ורציד ס ן י״א שאין הפרש‬
‫מונית ליוו הישידו'‬ ‫בשקיות מ ניאות מהשאין הכלית לו בץשיהי׳‬ ‫מהם שני חלקים יהיה בל חלק אז גשם ויהיה שניי גשמים •' כמאמר קצתם • וכלההלקי׳הרם‬
‫ננ מיג שכל אחד‬ ‫נכח או גפעל אוגתקרא כי כוןו מציאו׳ככ״ת‬ ‫דומים שווים אין חלוק בהם בשום פנים״ ואמרו שאי אפ^יר שימצא גשם בשום פנים‬
‫תפנזד צורתו ולק‬
‫ככר ניזיב כמן‬
‫בפועל הוא שקר כך הוא שקר כבא זה אחר‬ ‫מורכב מאלה החלקים השדי' הרבכת שכנות • עד שההויה אצלם הוא היןבוץ• וההפסד הוא‬
‫שהי'חושב אפיקור׳‬ ‫הפרוד • ולא יקראוהו הפסד אבל יאמרו ההויה הוא קברן ופרוד ותנועה ונוח • ויאמרו כי י' סור זה • י״בשהחושים יחטיאו)ינצד ווהם‬
‫יזזל תו מןה ת אחיני'‪,‬‬ ‫הרבה חמונגיהס לזה אץ למדין מהם דין)לא‬ ‫אלה ההלקיס אינם נמצאים מאז י‪ •.‬כמו שהיה חועזב אפיקורוס וזולתו מן המאמינים בהלק‬
‫שאינו‬ ‫בחלק‬ ‫'ילקחוראיהיוהם ז‬ ‫שאינו מתחלק^ אבל יאמרו שהשם יתעלה יברא אלו העצמים תמיד כשירצה והם נכש כן ’‬
‫מתתלת פי' שהית‬ ‫ההקדמה הראשונה ענינה ש‪ 9:‬חשכו‬
‫חושב ש’‪ 1‬ו החלקים‬
‫שהעולם בכללו • ר״ל כל גשם‬ ‫' אפשר העדרם • והנני אשמיעך רעותם בהעדר העצם ‪I‬‬
‫ליי קודמים ואין‬
‫לייסיזקחלה ;‬ ‫השנית המאמר ברקות • קדמוני המדברי' שהיו עיקר הכמת המדבריימאמיגיס שבו מחילר מחלקים קשני' ונו׳ מ‪ 7‬שאמרו‬
‫)לא‬ ‫בח;ק*׳הפרדיי׳הניאסז‪ 1‬זה כמה שתשבו שכל'‬ ‫י והוא‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫נסכן שהדקותנמצא•‬
‫מתהווה יצמרך אל נושא לו שיתהווה ממנו‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪#.‬‬ ‫׳‪#,‬‬
‫והיו הגשמי אשר כנאן יקפלו ההתהוות ואפש׳שיהיה מדבר נמצא בפועל כי הנמצאשלם לא‪ .‬יתהווה אכל יקבל ההשתנו׳ ואי אפ‪1‬ר שיהיה מהעדר ני ההעדר לא יעגוה ממנן‬

‫חיבר מהם ב חנקי יהיה כ א גשם כתבור וקודם שיחובר לא יהיה גשם ויהיו קודם שיתקבצו שנים מהם לא יצדק עליו שכס נשם כ״א צזהס זכשיעחכרו יצדק עליו שהם ב'‬
‫ג^מיס זה כפי מאמר קצח מהמדברים כי קצתם יאיזרו שקוד' שימחברו כ״א אינו גשם ואחר התבור אינם ב' גשמים אבל יע‪,‬שה מהם רגשס זהו דעת המדברים כעצחייס‬
‫^היייי^ ויזה שהביאם לזה‪ 5‬ו^מרו וכל התלקיס ההם דקיםשוי' אץ חלוק מ ס לשוס פכי' • שהם דמים במתונ׳ וכאיך שויס ככמה אין הבדל נהם כשום פכים לא כעצם ולא‬

‫׳ זכאפיקורוס וזולתו חשוב מן הקאמיני' כיזלק שאינו מ־‪/‬תלק שהס קדומי‬

‫^ניא המאמ׳ ברקות קדחוכי המדברי'שהיו עקר חכמת המדכרי׳הרצון בו המדברי׳ החחמיני׳ שהעצמים הפרדייס הסשרשי הגשחיס ג״כיאמיבו שהרקות‬
‫^ נמצא והוא רוחק אחדאו רחקיס אין כהס דבר כללאלא יקים מכל גוף נעדרים מכל עצסידע כי מאמיני הרקותהכיאום לזה דכריס רבים ועקר מי שהביא‬
‫פיקות‪,‬הוא בעבור מה שאומר לך‪ •,‬דע כי השכל ישער מכל גשם שהיא כעל מרחק הרצון בו שהוא בעלשלשה התפשסיות גצביסעל זוויות נצבות מבלתי;‬
‫קאש וממיס ומאויר‪.‬וחארץ ומשאר הגשמים המורככים אבל ישכילסהשכל ויפש־טסמכל חמר ויחשבו ני כל יוה ש‪:‬וא תישכל ראוי שימצא חון‬ ‫ל‪50‬ל‬
‫״'^^יזיזשלש הנה כוללי' חי‪ ,‬כולל אדם כולל הביאם לזה כמה שהשכל יפשיט אלו הדברים הכוניל• סו■ בלתי ש‪:‬חוכח עס דכר כימי וחחרי!חשבו כי כנזו שהשכל‬
‫‪,‬ני ^>לא יהיה הדבר ‪ p‬הידיעה תהיה כעלה ולכן אמרו ני ימצא ג׳יל הרקות • וגס מפנים אתרים ני יכם אמרו >‪.‬ס העולם קלא כשיתנועע אחד‬ ‫* ‪» P‬ות‬ ‫■‬
‫מ ך י■ ־ ■‬ ‫׳‬ ‫ך■ ’■■‬ ‫׳‬ ‫״ ^ ־ ‪^ ■ ....................................‬׳ '‬ ‫■ '■ ' ^‬ ‫■‬
 ‫םוויה נבוכים‬ ‫רךקא־^ז ‪.‬‬

‫י^ייר « ‪ t :‬מן‪:‬גשמ*ס ימס ‪ otj‬כגשם או יעלזזגג כל העולם‬

‫‪...........‬‬ ‫הגשמים ‪ cpjp‬י זוייב שימצא בכאן דברשלא‬
‫‪ ■cpipj‬פי׳ ‪: lirtc‬מושכל ?מופזע לזנלגשסט ‪0‬‬
‫י‪15‬ייר לא יצסרדו‬
‫לרחויז ואס הים וים ך‪ .‬הביאו טענועאתדומלקיי‬
‫^כן שהגשתי'יכנסו אמדאורח^יםאין בי^דבר‬
‫יזרשיים רז״׳‬ ‫‪’’^1‬‬ ‫אחד להתנועע‬ ‫קנמם■ ‪ t!rir'3‬מכל נוף נעדר מהם)‪:‬רצזןכה כי הר‪-‬־ן)ע אין‬
‫ההם קצתם‬ ‫יכנהו כל הנתצשית ‪ -‬בו דבר יוהדכרי׳עלשימצא כל גשם ת‪:‬גשמים 'ווזוא רוחק אוזר אוויחקים אין דבר בזזם כלל • ־ אלא‬
‫?גדגיד חדדל אלו כמו שיאמיט בעלי המרחין'ט ביע־לי^?א*‘^י‪ 4‬׳ ‪ ,‬רקים מכל גוף • נןצדר׳מהם׳ כל עצם • חאתההקדמוז ’ ‪0‬הס מקשיו א״א שיקי׳^׳י^״ור^רוא‬
‫יחלקו לתל^י׳רבי'־■‬
‫דיל‬ ‫הסברא האתתל‬ ‫היא הכרחית ל‪%‬לרןאמינם ן ‪?4‬מקרמה הראשונד־ז‬ ‫ההקדמה השלישייג יאמינו כי ימצא מדתא מעורב ל נ ^ ס‬
‫')לכן יוכל להתנועע ״‬ ‫‪f‬‬
‫ממג ‪..‬‬
‫^‪- -‬א ימצא זה התרחנן כעדר תמ^וימ■׳ ולו בעלי • 'וזה שאס יהיה ^נולם מלא מןהזזלקיס ההם ; ׳ איך‬ ‫‪ rn‬שהם ראו ב ל‬
‫‪ ppo‬תופקי־אר^•’* הריןוע תאתיניס שא'ן בו גשס^כלל וכל גוף‬
‫לא‬ ‫^‬ ‫'סברתהעצ׳הפרדי יחריב‬
‫סברת העצ׳הפרדי‬ ‫דבר אלא ’תחון אתד או ‪. ..‬יתנתע המתנועע ‪ -‬ולא•יצוייך הכנס הגשמי׳קצתם‬ ‫פיד׳ שאחד' ורהדי‪ ■,‬ועצמו ואהותו‬ ‫■■‬
‫כי אלו ר\‪ 0‬העולם מלא‬ ‫ידזדע פוה הישג־ן רתר^י»לו|י! שיהיה ל‪*%:‬דות ןמה' חאי‪ /‬׳בקצחס • ואי א^שר התקבץ ההלקים ההם ופדודכם‬
‫מה כלגגי כי‪.‬יל‬
‫קכציק במאיאופ ההכףומ^׳ש^ןנרתית ^םלהאחינס ההק־^ן׳ יאלא בתנועתם י הנה בהברח יצטרכו לקיים הריקותי '‬
‫ת ־ «׳ ה ק י׳ ״ ע ע י ״׳ ‪ -‬י ״ ״ ר ‪ ,‬ו ‪1‬א־־י‬ ‫יאמר כקד ימה הדאשונ^«'יהיה ה»םמלא'מהחציףי׳ההס זעד‪.‬שיוכלוההלקיסההם'להתקכץ‪,‬ולהתפרד• ותתכן‬
‫המדבדיס חניחיס ביקי‬ ‫ואיחוד הנה יאתר אין‬
‫החע;לע‪.#‬ולזה■אמרו ’ שימצא י ■תנועת המתנועע ברקות ההו^^ אשר אקג שסבו‬ ‫י 'תחלה על השיהור‬
‫לסברתם תמעאבי"^‪? °‬לירדעתהאמ^'^‬ ‫התניוהה ככאןרוחא הנבדל והוא^ושראין בו׳גשטולא‬
‫?‪^,‬״וכר חמנג‬ ‫שהזנזן מחובר‬ ‫‪.‬‬ ‫\‬ ‫'‬ ‫י‪',‬־‬ ‫■‬
‫’‬‫ההם‬ ‫מהעצמים‬ ‫עצם‬ ‫ולא‬ ‫‪,‬י•‬ ‫^‬ ‫עצסמהעצגזיס ההס ‘ ׳ ‪:‬‬
‫'ושנית על‬
‫מהובר‬ ‫שהזמן‬ ‫אמרכס‬ ‫הו^י?‬ ‫השלישית‬ ‫ההקדמה‬ ‫;‬
‫׳‬ ‫'‪,‬ופליש־יז על הזמן‬
‫רנד^לה אל‬ ‫י‬ ‫בזחן הגא ש^^^‬ ‫היא אמרם׳ שהזמן‬ ‫ופחימנס ימצא בורק ■ ה ת פ ד מ ה‬
‫כוןן‬ ‫כי יחס העת^‬ ‫' מעתות • רוצים בזה ש‪!1‬ם זמנים רביכס‬ ‫מפני ' • מציאותד ‪ ' ,‬י י ■ מ ח ^ מעעוע ר״ל־שהש' ^‬
‫אבל כאי‬ ‫וזאת ההקדמה ־וכחושברבד הגקודזמ■ ‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫'גקנועה וינשה על זוןכיס רכים לא יקבלו החלוק‪ :‬לקוצר)ן‪)7‬מם י לא יקבלו ההלוקק לקוצר מדותס‬
‫־•״'־ י‪-‬רחימלה‪ :‬וכן׳‬ ‫משני‬ ‫התנועה‬
‫הה‪,‬־ זה‬ ‫ברבוי העתזמ לא‬ ‫ןזקעה‪:‬קזמ‪:‬ג״כ^רחימצ‪::‬וכד• המון •ג"כ הכרחית להם מפגי ההקדבזההראשונ'״ וזה שהם‬
‫״ייה^י*'^ ‪ ,‬דאכ^^לז‬ ‫י‬ ‫✓׳ן‪ //‬׳־'*״‪/‬־ו־‪-‬׳י•‪—,‬‬
‫—‪-‬‬ ‫בישיעוד בו כיחן]מיט׳היגצח>׳הנ׳רד'י׳ננזושחיזחיניס' ^ ראו בלא ס‪-‬פק מופתי אריסי׳טו‪.‬אשר הביא ראידלן י׳״*•*‬ ‫חליאויזו‬
‫ידלה נקהחלק‬
‫חצח והיי■’]‬ ‫נכה העתה מל^יז‬ ‫רדרו •'ציודדריד רדיירוד‪ .‬דד■‘ר^ררו•'ריר•רז^^וו^» ג!‪j‬ול) ‪i‬זרזר‪T‬‬ ‫לויץתכלי׳־‪1‬יתחו'כ שהסשס חחובר ח‪, 6‬ן ‪ opcjo‬וי^ס הח»ק' ‪0‬‬
‫הקדכריס סלכריםב‪.‬ז^^^‪^^,‬ח ‪ S‬רניס ל ק‬ ‫שלשתם‬ ‫ור‪,‬הנועהמקומית•‬ ‫וה‪,‬מן•‬ ‫•‬ ‫שהדרך‬ ‫•‬ ‫^כהם‬ ‫^‬ ‫^חי‪:‬יסש^ן‬ ‫‪P‬‬ ‫אשרלאיעתצקוכן‬ ‫שלא • תהיה תנועה ■‬
‫‪ . . 1‬אן יששנים‬ ‫והזמן תחובר מעיז־י ^ '‬ ‫י ממהרת ‪ cx'orn‬מדבריםבלמי יותתלק''ונחו שי>נ‪:‬וגשיךס ^שויס כמציאות * ^ר לשערךקצתס אלקצתםערך‬
‫ואלו הזתנ־ס ־לא ■אהד הוא• ובהחלקאחך מהם יחלק סאהר על ערכזי‬ ‫וים רבים כן ימצאו זתניס רבים ־‬ ‫‪”5‬א ״ שהע‪:‬צח' ‪0‬‬
‫חיימהם‬ ‫אתר שנתקבצו סט עיז’ ^ ‪ .-‬כ לח ל ד‬ ‫יזשרמייה ש‬
‫^^>וי‪ Uu‬׳ ‪ -‬י‬
‫'‪:‬הווסםיז^י^’‬ ‫‪-‬ס‬ ‫או שלשה‬ ‫■ וידענו בהסרה שאם היה הזמן נדבק ו^ןבל הדזלוקדה‬ ‫ההקדמל‬ ‫וזאת‬ ‫תחתס‬ ‫לקוני‬ ‫התלוק‪:‬‬ ‫יקבלו‬ ‫וחלדס לא ת־‪.‬י» ■‬
‫חיים יה־ד‬ ‫זמן כיזי‬ ‫והאחרת ל‪:‬ם הכרחית מפני‪-‬הזקדחה הראשונה לחם אל לא תכלית • יתחייב בהכרהשיתחלק החלק אשר‬ ‫קנועה אחת תהן‬
‫ממהרת‬
‫כנה‬ ‫העצמים אינם בשם גכשיתדכיזי‬
‫מלוחרתווי; ככאן שראו חובת ארס״סו על כי הדרן וההתנועע ‪’ .‬שמוהו כלתי מתחלק • וכן כשתשים הךרך מדבקת•‬
‫התנועה ד‪.‬תנ)עה;ה‪/‬חן הסשדסביאס האחדבזא•‬
‫מתחלק לווה שיתחלק תמיד ‪ o b‬מתחלקים יתחייב בחכרה התהלק העתה מן הזמן אשר ^ושם‬ ‫מקנל‬
‫חתחל^ מהאחד‬
‫זמןכש‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫הנ‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫ארס״טו‬ ‫שבאר‬ ‫כמו‬ ‫•‬ ‫מתחלק‬ ‫בלתי‬ ‫כי החנועיד האחת ׳ואס האתד הוא מורכב מחלקי‪ :‬לא יתחלקו‬
‫‪?.‬עי׳תזזהמתנרגיז יחוייבשיהיו כןלס־ כן ולמהשהיו חתטעע־ס '׳השמע הטבעי‪.‬י ולזר־? חייבו שהדרך^^ימתדבק יקבלו החלוקה‬
‫מהם •גי■''”^^'י ‪ b‬ה«ה ז‬ ‫אחד חי‪,‬ם‬
‫תכלה הח‪'^%‬יי‪ 1‬כןהזמך 'ונהחלק ‪:‬‬ ‫‪,‬אתית לפיהמקנלי'‬
‫כז־ העצמים כפי־דיים והיו מתנועעים על שעור 'אבל טוזו כר מחלקים‬ ‫כאלו תחמר‬
‫ובי‬ ‫תקשעה‬ ‫'פרסה‬ ‫‪.‬יגיע ‪ V‬עתות לא יקבלו החלןקדדוהכ«‪ # ^ 1‬ה ש ע ה‬ ‫המתזועע‬ ‫על‬ ‫תמצא‬ ‫ז‪.‬מע׳ו‪:‬תכןעה‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫מרח‬ ‫תהיעת התחנזעיפ‬
‫‪,‬זק‪5‬א‪,‬ן ע;זלקר‪,‬ערנזה‬ ‫גאויר תהיה יומר ועל התרחק והזמן יתשן להסיתתייב שיידו‬
‫תשער האהת על דרך המשל ששים דקים י ‪ pi*s‬ששיכם‬ ‫חיתה ! י׳תנזעת כצס בלתי תתתלק־ס • המשל בזה אם‬
‫אותו המתנועע גידל בלתי יגתתלק על שעוד מה יחוייב שלא ' שניים • והשני ששים שלישיים&‪\.‬ינוע‪ 1‬באמ־ונה יתחייב בהכרח שיתחלק ו‪-‬י‪^ .‬ן^ןהשיהיה‬
‫ח*ונם י לקח ז‪ :‬הגודל הבלתי מתחלק יותר מהירן העניין אצלם אל חלקים •‪ DM‬ע _ ‪ 1‬על דרך משל‬ ‫כשהיה‬ ‫נעצתי‬
‫מתנועע נתי’‬
‫" ”יו^יי ‪r‬״ לא ־” י־ייו‬ ‫נחלח‬ ‫ןוההלוקי‪-‬‬ ‫יןתנייהי״ניתימאין אלא ‪ rp‬שהואשוה לו ואס הוא הלתי מתחלק •א^ו יותרדקייסמהס‪-‬לאיחלקו בללו‬
‫־ר ולא ‪,‬״ אל‪-‬ל‪:‬י‪ ’-‬י‪ -‬״ ל ?‬ ‫יי ״תנל תמי יתוייבשיהיה הדרן כלתי מתחלק וכן יתחייב כנר הדרך • הנה שב הזמן א״כ ג ע‬
‫זא‬ ‫והדקית נתכיעה ובזמן והנה ביאר ארס״סו כשלישי יא מתו מהות הזמן כל עיקר • ובדין‬ ‫מחתנל‬
‫׳מצד שזיא יתית מהשמעשלא ימצא גודל■ בלתי מתחלק לא‬
‫*וותדלזה א״כיח!‪.‬־יב‬
‫כה וןוותטעעולא מתהלן ולא׳מזמןולא מתמע"‬ ‫שלא והיה‬
‫תנועה ממהרת ולמה שאלו הת־כריס חושבים שימצא בכאן‬
‫‪,‬חתגוע' כי הח‪:‬וע‪ ' 1‬עצווים פרדי ם יחוייב שימצא בכאןשיהי׳ הזמן‬
‫חתתלפ‪'1‬מצד תל)ןח מורכב מבלתי מתתלק והזמן קבלתי יותיזלק‬
‫טנעי ‪ ,‬הנעזק־ם‬
‫ומצד חליף ענעי‬
‫שמת>מ‪1‬ת ‪ :‬׳‬
‫משגזלת‬ ‫•‬
‫נ?‬
‫ןהנא‬
‫יווגנל^‬ ‫זאת השעה‬ ‫_ בזמן אהד ‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫הנחה כי אין הנמצא מחנו אלא העתה ט אין ■ אין עלתו היוח תנועת זה ההו‪/‬ך הדרך הארוך יותר‬
‫ממהרת • אבל עלתו שזאת התנועה אשר נקרארת‪.‬׳‬ ‫שם התחלה קיינזת ולא חלקים נת;אים יחד‬
‫יסודה זה אחס זה ואם הוא כעל סדר יוה לשי‬
‫שקצמו יבא אחר קצתו ; ושחת חה שיתחייב ‪.‬מאודדת י‪. .‬נכנסו ‪ 0‬נה מנוחות יותר • וזאתא שי מ חללי ה‪W‬כל^יי׳ייי׳'^^^י‘ ‪vV‬‬
‫הדרום‬ ‫נקראה ממהרת נכנסו בינה מנוהור־ת יותר מעט ׳• היה מ ממחה יזיי ־ •‬ ‫ל‪:‬ס לפי*‪1‬ו השלש‪ :‬הקדמותשהוא כמו שאת׳‬
‫עצנ^ וגי׳‬ ‫וכאשר הוקשה להם ב ‪1‬ץ אשר הושלך בקשת חזקה בדין הוא‪,‬שיט״‪-‬י •^^־י‬ ‫הרב חהפוך העולסיותשנוי י סלרי כרא^ת‬
‫אמרו וזה לב נכנסו כתוך תנועותיו מנוחל׳• וזה אשף‪ .;.‬ה ע ג ז ו ק • ‪ -‬ט ר ס הוא שיעיזאע^^‬ ‫ראשונה שלא יהי‪ :‬תנוע‪ :‬ממהרת מתנועה‬
‫עצסי!ו‪1‬רז‬
‫עצספר׳י׳יי‪b‬‬
‫פריי‬ ‫*פ'^'־׳׳ י‪ .‬לו ״<‪1‬‬ ‫~‬
‫התנועה י "־‬ ‫תחשבהו מתנועע תנרעדה מדובקת • ■■הוא מיח ט א ׳ ‪“ ' .‬‬
‫גדר‬ ‫י כי אס העצמים הפמיים א״א שיהיה האתד‬
‫מורנה‬
‫ויח מורהב‬ ‫ההישים • כי החושים יבצר מהם הרבה ממושגיהם • ׳ פי־די מן הדבר ההילל ’ ׳ל ‪ , 1‬ר^ןא‬ ‫מהיר מחברוכי‪ .‬יהי׳חהיר יתנועע בזמן והזמן‬
‫הדרן המשל שזהכגהם ?'_‪^\,‬ןאלעצ^‬ ‫הי׳מתחלק א״כ הבלתי מתחלק י^ניעעבזמן‬
‫העצנזהי^^^ןי״&^לעצג^‬
‫אח״י עצ ע•״‬ ‫משני ענמים * ’ י״'״‬ ‫חתחל׳ז)ו*כ יהי׳הבלתי חתחל׳מתמלק ולא די כמו שהניהי בהקדמה הישתים עשרה • ונאמר להס‬
‫אחד מחלקי הדר! ’ יה 'י״תנזעע‬ ‫זה ^אש ‪6‬זישז המלחש שאמ׳שאיןתטע׳ילתהרת ־ הראיתםכשיתנועע הרכב סבוב שלם •־ הלא החלק‬
‫^יויל לדלג יי^ר‬ ‫אחד מהדרך בי‬ ‫ולמה שזכתישו החוש אוןרושזהימה שנרא׳ש־ש ׳ אשר במקיפו הלך דרך העגולה הגדולה בזמן ההו^{‬
‫מעצם איזי ^ ^ ׳ ש ! ‪ ; -‬מהיוא‬ ‫בעצמו אשר הלך בו החלק אשר הוא קרוב לנקודת‬ ‫תניע׳יוווהרת מתכוע׳איןעלתו היות התנועה‬
‫•‪1‬ו המדברי׳‬ ‫מרכזו העגולרד׳ הקטנה אם כן תנוערת המקיף יותר י כי אלו העצמי׳הם‬ ‫חתהר׳יזת׳׳לא העלה ההיאשזא׳ התנוע׳נקרא׳‬
‫יהיהשוה לצלי^‬ ‫ממהר׳ מתנועת העגולה הפנימית• וא‪%‬י‪.‬אפשר לכס ‪ ,‬אלכסון המרובעשלי'‬ ‫מאוחל יכנסו כה מנוחות יותר וזאת הנקרא'‬
‫עננןיצן‬
‫לומרש*זה החלק נכנסו בתוך תנועותיו מנוחות יותר ׳ הוצרבי ^’ ^י''’*^’ ‪^^5‬ר''הניו'‪.‬ו י״ו ־ ״־נ׳‬ ‫ממהרת נכנסו בה מנוחות יותר יועט וכאשר‬
‫יהיהיגכל צלע ארנק‬ ‫המרובה‬ ‫הוק זה להם כחן שהושלן בקשת מזקה אמ׳ כי‬
‫שיהיה האלכסון י‬ ‫מסודר*!‬
‫חסילי*‪°‬‬ ‫' ז‪ :‬נכנסו בתיןתכועותיו מנותו׳ווה שתחשבהו להיות הגשם כולו גשם אחר וסרובק‪-‬ר״ל גשם הרכב‬
‫עצ״״ ‪?.‬ל ‪^ i f f‬ונעיסצמ ס ‪ 0J‬נ! ?;י!‬ ‫עצלדס‬ ‫תתנועע תניעה מדובקת הוא וןחסא החושי' ‪ -‬והיחה תערבתם בי יתפוצצו חלקיו עם הסבוב • ויהיו‬
‫‪^.‬ו‪1‬י‪-‬יזיידרוכע שוהלצ‪-‬׳י‪-‬י‬ ‫המנוחות‬ ‫'‬ ‫‪..‬‬ ‫טהחוש־ס יבצר מהסהרכה ממזשגיבם אף ‪.‬‬
‫‪.™a r i E S‬״‪;;•-‬‬ ‫שיהי׳החוש שלם ובריא והמוחש ק־וב ל)*ראש‬
‫את‬
‫מז‪:‬‬
‫הלו‬
‫לגק‬
‫־ הפני‬
‫\יזדו שני קוים יהי׳אחי‬ ‫ייי' ‪In‬‬ ‫היו’ י‪°‬‬ ‫במדה כאשר ״ ימל״‬ ‫כלו גשס אחד ונודוכק ר״ל גשס הרכב זהיתה תשובתם כח כי יתעוצצו חלקיו עס‬
‫קר‪,‬ס‬ ‫י ההכדל‪.‬תהשמתפ)' • ר״ל קוים;בדלי© משןח׳עיב‪^ .‬‬ ‫הסבוב ויהיו התנוחות אשר נכנסו בתנועת כל חלק שיקיף קיוב למרטזו יותר‪ .‬מן־‬
‫הקנוקות‬
 ‫קרק^ ש•‬ ‫‪,‬‬ ‫שם'טוב ■מה‬ ‫סודה׳ נבוכים הלק דאשיון■‬ ‫'אג‪£‬ודי ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫בחנוחות^אשד יכנסו בתנועת החלק אשר הוא יותר רחוק ינאחרלהס איך נראה מסגולת ^ההגדל‬ ‫‪ ‘P‬י הקו החלכרשיבא כ^וו! ^^זזא־בו י׳ אמות אן יותר עשליס ככוון‬
‫•הרכב גשם אחד לא ישבר בפטישים וכשישב יתפוצץ ועס מנוחתו יתאחד ויתדבק וההשתתפות בקמס‬ ‫י ז מלוכר וכשזקוהאח׳הוא מלוכר ג''צ יה־או שני יקליס האלו המלכרי׳ ‪,‬‬
‫דשוב כמו שהיה!אין לא משגו תלקיו‪#‬פוצצי׳ והשיבו על ואת הקדמה י״ב כזגצמה ינשטתים פי׳ שקי‬ ‫^ ס חשיתע־ס וכשיהיה הא״ל מדובה והאחר בלעי אלובראן זקיאז אלו הקרס‬
‫<‪ 1‬חדיפע ר קזיו חי‬
‫ודוחה לו והשתת‬
‫אשר‬ ‫םוה‬ ‫תחשוב‬ ‫ולא‬ ‫המכל‬ ‫הוא‬ ‫הנאמן‬ ‫•‬‫העד‬ ‫אכל‬ ‫החושים‬ ‫השגת‬ ‫תתכונן‬ ‫שלא‬ ‫והוא‬ ‫אפש׳‬ ‫‪^ 1‬לכ ם ואלו העניינים הס עניינים סותרים ואת ה^ןדח׳כ^לעולס אי‬
‫פיוכל לצאת חשקי‬ ‫‪,‬וכרתי לןהוא יותר מגונה מכל מהשיתחיי׳מאלו‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫>‬ ‫״ קו כלתי מדובר קו חלוב׳ והטעם מצד‬
‫הג׳ הקדשות אבל אשר יתחייב מהאמונה וגן הג‪ 0‬פ שהו‪5‬ן‬ ‫^תלק הקו לבלתי תכל‪-‬תוהקו‪ :‬כי ו ה י ^‬
‫מציאות הדקות יומר מופלא‪1‬ממ' מגובה מכל בדוחה לשטת' לא‬ ‫המנוחות אשר נכנסו בתנועת ■כל הלק שיקוף קרוב‬ ‫הספור‪ J‬וקצתם יהיו מופתיהס * ר״ל דחלה‬
‫מהשוכרנו ואץ ו‪:‬אשר וכרתי לומענין ייתר גדול ויותר‬ ‫ישני מהכטולשייושך מזאת ההקדמה וכו׳ ;‬
‫פחות וכן נמצא‪-‬‬
‫ההלק‬ ‫בתנועת‬ ‫יכנסו‬ ‫אשר‬ ‫המנוחות‬ ‫מן‬ ‫יותר‬ ‫למרכז‬
‫קוים ‪ :‬משיתפיס‬
‫שוה‬ ‫המחב׳‬ ‫קוטר‬ ‫תהיות‬ ‫יזגונה‬ ‫מתר‬ ‫התנוע׳‬ ‫אשר הוא יותר רחוק • ונאמר להם איך נראה הרכב‬ ‫לבטל‬ ‫״;ע לכט ^תטי ‘ י״ל עכשיו בא‬
‫לצלעו כי כתי מאמיני העצמי׳ הפרדייסיהיה בכח והוא שהשטיוי'‬ ‫ממציאות‪,‬הרקותכו תחכולו׳ גשס אחד לא ישבר בפטישים •' כשיסוב יתפוצץ •‬ ‫כי‬ ‫ואומר‬
‫חהס‬ ‫האלכסוןשוה'לצלעו כפי מה שהתבאר בראשון היוצאים‬ ‫לבג המקום ההוא יש ספר א׳אשר‬
‫חהאלהיות ‪.‬״ וסוף דבר כי לעי ההקדמה יוצאים בשווי ונוס‬ ‫ועם מנוחותיו יתאהב ויתדבק • וישוב במו שהיה •‬ ‫רכות למשיו המיס או מענייני כלי המציצה‬
‫הראשונה ובטלו כל מופתי ההנדסה וכו׳ ויהיה הם חשתתפים לו *‬ ‫ואיך לא יושגו הלקיו מתפוצצים • והשיבו על זרה‬ ‫יי״'® אשד הס עניינים אחתייס ואלו‬
‫והיוק קוי׳חדונריס‬
‫פי׳ קו חדונר הוא‬ ‫חמאה‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫ש‬ ‫שי‬ ‫הנודע‬ ‫התחבולות‬ ‫ספר‬ ‫ההקדמה ה ש תיס עשרד־־‪ .‬םגצסד־־‪ • ,‬והוא של^^‬ ‫היה הענייןההוא אפשר ן כי כל‬ ‫* ^‬
‫האורן'‬ ‫תחבולות כלן נעשו עליהם מופתים ויצאו כשישעד‬ ‫יתתבונן השנת החושים אב ‪ S‬עד השכל • ולן‪%‬ן‬ ‫עצם חס לא יהיה לו • ד״ל כל עצם פ*די ל א‬
‫לפועל והיה הרקות נמצא לאיתכןא׳קהס ההוא נשוי כאלו‬
‫והיו כטליס הרבה ממעשההגרת המיס כי אס‪ .‬קאחרשי שקוארפו‬
‫נה‪ .‬מהיו׳ז כי מקד‪ :‬החיי' או מקרה המות ן■ תחשוב שזה אשר זכרתי לך הוא יותר מגונה מכ ‪S‬‬
‫'ץי לי* ר״ל וכן יהיה לעצם הפרידי וכו׳ ‪:‬‬
‫תקח כלי סתום מצל צד רק שיהיה למעלה פה זי ת ויש אורך שהוא‬ ‫והסכלות מה שיתחייב מןי־אלו השלש הקדמות • אכל אשד‬ ‫אי חאחרמהפכין י ר״ל כמו הלאות‬
‫בעל מאה ודתות‬ ‫יזוצתס ‪ i‬שהעצם הפי־זי תשלם עגדלת יתחייב מהאמנת מציאות הרקות יותר מופלא ויותר‬
‫גדול פקות תמצאהו מיס ויהיו נקבים רבים פוה הקו ישפרס‬
‫מלמטה ותמלא הכלי מיס ותשים אצנען בשווי ולא תתזת‬ ‫מגונה • ואין זה אשר זכרתי לך מענין התנועה יותר‬ ‫יוציאותו במקרים ״ ר״ל שלולי המקרה יהיה‬
‫עליו שלא יכנש אויר בפיהי העליון לא יגרו ‪ .‬ולק יתר וקו שאינו‬ ‫מנוגה • מהיות האלכבץ המרובע שוה לצלעו לפי‬ ‫נעדר העדר גמור לאין י העצם ר‪ ,‬פרדי וזאת‬
‫מדובר הוא שלא‬ ‫המים כלל מן הנקבים התחתונים וכשתסיר‬ ‫ההקדת׳היא שלמות ובאור להקדמה רביעית‪I‬‬
‫ישער האורן נשווי•‬ ‫!ה הרעת עד ש^י‪1‬מר קצתם כי המרובע דבר בלרתי‬
‫לא יתכן חלוקו לפי‬
‫אצכען מנקב העליון מיד יגרו המיס מלמטה‬ ‫נמצא ♦ סוף דבר כי לפי ההקדמה הראשונה יבטלו‬ ‫ילא ישכילו ענין המקרה * ר״ל וזה צרין להם‬
‫והסבה כוה כי לא יתחייב אוהרקות כי יכנסו הנחתם • פי׳אם‬ ‫כל מופתי ההנדסה ויחלק העניין בהם שני הלקים ‪..‬‬ ‫מצד הניחם שאין המקרה במחובר אלא מצל‬
‫בו האויר ימלאהו ודע כי היות המים ‪.‬כלתי‪ .‬ב קוד רן ח של י שנו‬ ‫הפרידי וכבר קדה בהקדמה ראשונ' כי הנמות‬
‫נגרים הוא דבר נמנע כשלא ימצא שס סבה חמשיס ואחד חלת‬ ‫^זם קצת ‪0‬יהיד‪--‬בטל ל־־גיירי כסגולורת ההבד ‪S‬‬ ‫נמצא במחובר לא מצדהפרידי ; כל עצם‬
‫מהענחים הפרדייס‬ ‫פרידי מעציויו הוא המתנועע • ר״ל שהעצם י וההשתתפות גקוים ובשטחים• והיות קוים מדובקי'‬
‫חכרחת ולכן אמרו חו״ל כשתגיעו לאבנישיש‬
‫איך נוכל לחלקו‬
‫שהור אל תאחרו מיס מיס כי בהתהוות המ־ס לחציו אחר שי»‬ ‫וקוים בלתי מדוכקים • ובל טחשכלל אותו מאמר‬ ‫עצמו קודס היות גשס היה מתנועע לפיכן היה‬
‫לחעלה אי >זפ ורשיהיו מים ויהיו כתים אכל חלק יוקר על הוונו*■‬ ‫העשירי מאקלידם והדומה לזה• וקצתם יהיומופתיה'‬ ‫הגשס המורכב מהס שיתנועע כי החיי' והחוש‬
‫מיד ירדו אבל למה שימצאו מיס למעלה והו'שאינו מתחלק *‬ ‫והשכל והחכמה ר״ל החייס הנפשהחיונ ת‬
‫כשימצא אחד יעוקס מלירד כמו האבן ה רני עי ת אי א פ ש ד‬ ‫בשני‬ ‫קו‬ ‫שנהלוק‬ ‫נרצה‬ ‫•‬ ‫כאטרנו‬ ‫•‬ ‫מוחלטים‬ ‫כלתי‬
‫והחוש ר״ל החוש המרגיש והשכל רי׳ל השכל‬
‫אשר כגנות והמים ג״כ חבל למה שהי׳ הרקות לו חבלתי היות לו‬ ‫השכל חצאים שוים • שאם היו מספר עצמיו בלתי זוגות‬ ‫ההיולאני קודסהשכילו לכר והחכמה היא‬
‫מקרה אחר ה מית‬
‫נמנע והמת המים למעלה נמנע מצד ואפשר הרצון בוה םה«‬
‫בנקנה ; חחנסהנפשהם כהחולקים♦ ר״ל לא יתכן חלוקו לפי הנחתם • ‪ :‬ודע כי לבני שאביר‬
‫מנד ולכןברח הטבע מהמצא רקות)יהיו החי! חשנו המות העדר‬ ‫ספר התחבולות הנודע יש בו יותר ממאה תחבולות‬ ‫מודים כלס‪: D‬״ ‪ j‬מקרה אכל חולקים ר‪.‬ם היא‬
‫למעלה כלתי המצא שהמכריח שימצא הרקות החיים במקרה חן‬ ‫היה‬ ‫ואלו‬ ‫•־‬ ‫לפועל‬ ‫ויצאו‬ ‫מופתים‬ ‫עליהם‬ ‫נעשו‬ ‫כולם‬ ‫בעצם אחד או ככל עצתי הגוף או כמספר‬
‫או יעלו החים למעלה בקצת מהכלי׳הנקראים המקרים כ‪ 1‬י תאמר‬
‫אגו״אה טנג‪-‬״שכלעו לנמנע מניאות הרקות׳ החום והקור שיס‬ ‫ידוע כארבעה וחמשה ‪ - 5‬מעצמים דקים ‪ V‬הרקות נמצא • י לא תתכן מהם אפל אחת ״ י והיו‬
‫להם מציאו׳עומדית‬ ‫ר״לשהם וכים ופשוטים ; אמנסהשכל '♦ בטלים הרבה ממעשי הגרת המיס • ובטעון על קיום‬
‫ט עליית החי׳למעלה כנר יהיה חפש׳כמכריח‪ :‬בנושא וכן יהיה לו‬ ‫רוצה לומר השכל ההיולחני ‪ :‬ובמדע אצלס ״‬
‫שיגריחנה לעלות‪.‬ואחנס הרקות הוא נמנע מראה ועעיוקנועה‬
‫רוצה לומר היודע הוא החכמהשוכר ורוצ׳ לנת' ^יו ההקדמות וכיוצא בהם כלו הןמיס • ואשוב לבאר‬
‫מכל צד והטבע לעולס יבקש האפשרי ויברח( או ס ח וקניז או‬ ‫ענייני שאר הקדמותיהם הנזכרות ‪:‬‬ ‫;‬ ‫השכלהנקנה ;‬
‫פירוד כי׳ הנושא‬
‫'שהוא המקנל יהי®‬
‫מהנקנעוהקזה ן‬ ‫•‬ ‫נמצאים‬ ‫המקרים‬ ‫כי‬ ‫אמרם‬ ‫היא‬ ‫הרביעית‬ ‫ההקדמה‬ ‫משני‬
‫לו מקרה החרא®‬
‫ההקד מ ה הרביעית חמרס כי המקרים‪•.‬‬ ‫והם עניינים נוספים על ענין העצם ולא ימלט גשם מןהגשמים מארד פהס •וזאת ההקדמה‬
‫‪ ,‬הנמצאים והס עניינים נוקפי‪ '/‬וחקרה הטעם או‬ ‫אלו הספיק להם בה זה השיעור היחה הקדמה אמיתית מבוארת גלויה אין ספק בה • אלא‬
‫על ענץהעצס ולא ימלט גשם מהגשמי׳ מאח׳ מקר־ ה קנו ע ה או‬
‫מהה חקת ההקדמה אלו צא יאחרו כה יותר־ המנוחה או ק נ ח ׳‬ ‫המות‬ ‫שהם אמרו כי כל עצם אס לא יהיה בו מקרה ההייס• אי איפשר מבלתי היות לו מ‪.‬קרה‬
‫היתההקלחה ממארת אמתית גלויהאלא• אופרוד• החמישית‬ ‫כי כל שגי הפכים לא ימלט המקבל מאהר משניהם • אמרו וכן יהיו לו מראה וטעם ותנועה‬
‫אחר הקיחדו בו פי'‬
‫העצמי®‬ ‫אותם‬
‫או נח וקבוץ או פרוד • ואם היה‪ ,‬בו מקרה החיייאי׳ איפשר מבלתי‪.‬סוגים אדרים מן המקרי׳• ‪ .‬שהם הוסיפו ואמרו כי כל עצם לא יהי׳לו חקר׳‪.‬‬
‫החיים אי אפשר מבלתי היות לו מקרה המות התיחדו בחקר®‬ ‫כחכמדן והבנלות • או הרצון או הפכו • או היבלת או הלאות • או ההשגה או אהד מהפכיה•■‬
‫כי דמושצי הפכים לחיוב ושלילה כי אין שוס ההי׳־הנה לא יחלעו‬
‫דבר שלא יתוארו בחיוב או בשלילה כי הס ‪ ,‬מהיות ערין הנפת‬
‫סוף דבר כל מה שימצא לחי אי איפשר מבלעדיו או מאדיר מהפכיו ‪:‬‬ ‫^‬
‫קלקו האמת והשקר ככל דבר כמו שיתבאר מקרה אחר פי׳ ולא‬ ‫ההקדמה החמישית היא אמרם שהעצם הפרדי תשלם עמידת מציאותו במקריסההס ולא‬
‫ימלטו*‪ 11‬המדברי®‬ ‫ימלט מהס • ובאור זאת ההקדמה ועניינה שהם יאמרו‪.‬ש אלו העצמים הפרדים‬ ‫‪.‬‬
‫כנגיוןאכל אמח שאס האבןל ז •תות׳‪ .‬נבריאן׳; מהיותם שחים ע‪5‬י}‬
‫שאי אכשר שיתואר בחולי ואם האכן לח יתואר הנפש חקרה אח'‬ ‫אשר יגראס השם כל עצם פרדי מהם בעל מקרים לא ימלט מהם כמראה והריח והתנועו־ז‬
‫בתיי׳ שיחוייב שנאמר שהיא מתה כי כל שני י״תיחדו בו עצמי®‬ ‫או הנוה*^יא הבמות״ כי בל עצם מהם אינו בעל כמות• כי הכמות אצלם לא יקראוהו מקרה‬
‫הפכים לא ימלט תקבל מאחד מהם נאלו הוא דקי סנאו תו החקר'‬
‫חיוב ושלילה• • ואמרו וכןיהיו לו ר״ל כעצם■ ונו היו לנפש ג‬
‫מן‬ ‫ולא ישכילו ענין המקרה בו • ולפי זאת ההקדמד־‪ .‬יראו כי כל‪ ,‬מקרים שימצאו בג ש ס‬
‫הששית‬ ‫הגשמים לא יאמר שמקרה מהם מיוחד בכלל הג שטההו‪ • ^ 4‬אבל המקרה ההוא אצלם‬
‫הפרדי מראה וטעס ותנועה או נוח אז פירוד‪.‬‬
‫או קכוץ ואס היה בו מקרה החי ם א״א חכלי ‪.‬‬ ‫נמצא ככל עצם פרדי מן העצמים אשר יחובר מהם הגשם ההוא • והמשל בו זאת ההתיכה‬
‫סוגים חחריס מן המקרי׳ כח;חה או הסכלות‬ ‫מן השלג אין הלובן נמצא בכלל כולו לבד • אבל כל עצם ועצם מעצמי זה השלג הוא לבן‬
‫או הרצון או הפכו אז היכולת או הלאות' או‬ ‫ולכן נמצא חלוק במקובץ מהם • ומ אמרו בגשם המתנועע כל עצם פרדי מעצמיו הו^ן‬
‫השגה או אחד מהפכים סוף דב׳ כל תה שנחצ׳‬ ‫המתנועע ולזה יתנועע בלו • וכן החיים מצואים אצלם בבל הלק והלק מעצמי הגוף החי •‬
‫לחי אי אפשר חבצעדה חו מאחד חהפכיו וזז ׳‬ ‫י וכן החוש כל עצם פרדי שבכלל ההוא המרגיש הוא מרגיש אצלם • כי ההייס וההוש והשכל‬
‫דבר שקרזת זהבטל גו מכזאר ; ‪-‬‬
‫ההקד מ ה החמישית‪ ,‬היא אמרם שהעצם‬
‫והחכמה אצלם מקרים כשחרות והלובן כמו שנבאר מדעוחם ‪ :‬אמנם הנפש הם בה חולקים■‬
‫‪,‬הפרדיצעתדו כן המקרי׳‪,‬ה־ס’‬ ‫‪.‬‬ ‫החזק שבדבריהם שהיא מקרה נמצא בגשם אהד‪ .‬פרדי מכלל העצטים אשר הורכב מהנם■‬
‫ולא ימלט מהם וביאור ואת ההקדמה שאלו‬ ‫האדם על דרך משל ונקרא הכלל בעל נפש מפני היות העצם הפרדי ההוא בו • ומהם מי‬
‫העצמיםהפרדיים אשר בראסהאלכנ‪-‬עצס‬ ‫שאמו שהנפש מורכבת מעצמים דקים והעצמים ההם הם בלי ספק בעלי מקרה א׳החיהדו‬
‫כל והיו נפש • ואמרו שהעצמים ההם מעורבים לעצמי הגוף הנה לא ימלטו מהיות עניין ׳ פרדי מנס בעל מקרי׳לא ימלט מהם בהיותו‪.‬‬
‫הנפש מקרה אחד • אמנם השכל ראיתים שהסכימו שהוא מקרה בעצם פררי מן הבל ‪ ■S‬בעל מראה או כעל ריח א! מתנועע או נת י‬
‫אלא הנמות כי כל עצס מהס אינו כעל כמז ׳‬ ‫המשכיל •■ ובמדע אצלם כלכול אס הוא מקרה נמצא בכל עצם ועצם מעצמי הכלל היודע‬
‫כי הכמו׳אצלס הו׳המתהו‪ :‬והוא יזאמהכעצ®‬
‫ילא יאמינו ענין התקרה כוכי הגדר בין‬ ‫או כעצם אחד לבד • ויתחייבו משני הדברים דברים מגונים ובאשר הוקשה אליהם‬
‫שיהיה מוגבל בין שיהי׳בלתי מוגבל אינו חקרי‬ ‫בהיותינו מוצאים המתכורת והאבנים רובם בעלי■מראה‪ -‬הזק וכשיושחקו יסור‬
‫ולמה שיראו שהעצ׳הפרדי לא ימלט מהמקרי׳ ׳‬ ‫■ ־ המראה'‬ ‫‪ .‬י ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫יאחרו ויסכרז כי כל המקריםשימצאו כגשס‬ ‫י !!‬ ‫^‬
‫ק‪9‬גשמיס לא יאמר שמקרה אחד מיוחד ככלל הגשם גז כהתחכרזתהגשמים יעש? המקרה כמו שאנחנו סזבריס כי כהתקברזת היסודות נתחדשו המראה והטעם והרית‬

‫_ הנפש מורכבת מעצמים דקים וייגצמיס ההם כלי ספק כעלי מקדה ויתמכרו כלס ושגו נפש זאתח שהעצמים ההס מעורבים לעצמי‪ ,‬הגוף הצה שתי הסברן׳ יחשבו שהנפש ־‬
‫קקיה ♦ אמנס השכל ראיתים שהשכימו שהוא מקרה בעצם כרדיי מן הכלל המשכיל ובמדע אצלם בלבול אס הוא‪ ,‬חקרה נמצא ככל עצם ועצס מעצמי הכלל היודע אן■‬
‫‪ . . .‬וכאשר ■‬ ‫‪.‬‬ ‫• בעצס אחדלכד)יתחייב לכל אחד משדהדבריסדבריסמגזניס♦‬ ‫‪.‬‬
‫ג ‪■ M.‬‬ ‫‪ ,‬יג ^‬ ‫־‬ ‫‪- •-‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫(■'‬
‫ו י‬
‫(<‬
‫׳״׳צ‬
 ‫‪t‬‬ ‫^‬

‫א^ורי‬ ‫חלק ראשון‬ ‫שם טוב‪;,‬ן‪ :‬מורה נבוכים‬ ‫קררןןן^‬

‫^^•יחריו י‬ ‫משני היבריס*‬ ‫‪*0‬שי^ זן הו <ומ?י וכא‪:‬וד»וןש*^ אליסם ‪ r‬כאומרם ט הלוהן הוא נמצא בכל חלק קעצס פרליי}אינו‬
‫’ י'^‬ ‫׳י'י^ ' יייי‬ ‫מבעלי מראה חוק •‬ ‫‪#‬ל ^ד^ייזד• >ני׳ עי נמצא בכלל בהיתינו מוצאים במחכוי; ואבנים מבס‬
‫על ברא עצם יר״לשאיאעפרשיבראהעצסהעדידימלתי המקי^*^ ‪ Q,‬ן‬ ‫•ש צד שימלה■ והרצון מ פהס בעל' צבע ‪ .‬ורוק ואת״ב עפוב אבן לבן והיא ראיה כי ?ה המקרה‬
‫המקרה וענינו♦ ר״לש‪4‬דרהמקר? ואמעמו לפי אלו הוא שנא ישאר סבי ‪.^.,‬דררי'‬ ‫שילון«*מ ענדפ יר‪ ,‬יפתכר מזה הכלל לא בכל חלק ממנו ויופי מבואר מ» הכי החלקים כשיחחכו מן‬
‫י מו ל׳ עו ע ל‬
‫סיו‬
‫ווהובריאפהמקרי׳ר״לכלי"‘‬ ‫־־‬ ‫‪,‬‬ ‫»««שזד הדיזיפ התיאינםתיי׳והואראיהשחהעניןיפכןבכלל‬
‫מפחלח ואע ההקדמה 'י^■' *‬ ‫חלק ממנו ויופר מבואר מוה כי‬‫‪.‬‬ ‫‪ cfttu nw p‬קעורון לא‬
‫ז‪-‬רי‬ ‫ר״ל זמן מה ‪ :‬עד שיאמרו מן‬ ‫המראה ההוא* שאנחנו כשנשחולןה‪3‬יטד׳ היררקח‬ ‫‪{m i 5‬ג‪( 5‬מי נ תו החלקים וכו׳ותמרו בפירוק הקושיא ההיא שז?‬
‫וכו׳ ״ ל׳ל כל כן הס מבולבלים וחין ל ^ ‪V‬‬ ‫ש‪5‬ב» גר בליל‪ 6‬המקרה אין לו קיום אכל הש״י בורא פמיר‪ .‬ביותר הוא שאנו קורים אותו ביטר״יאולו בל״עז‬
‫ישובון אליו שלא יוכלו לומר סהמקרס ® ‪i y‬‬ ‫•«»א חן־ש התשן >‬
‫מקריסבכל אחל מעצמי הפרלייסוהנה הפבא' תשוב אבק ל ק ‪ :‬והוא ראיה שזה ‪ ,‬המקרה ושלכם‬
‫ישאר ומן מה וחקרה פלוני לח ישארשני זח^‬ ‫‪J‬‬ ‫בוז‬ ‫הכוונה‬ ‫מהו‬ ‫הששיפ‬ ‫בר‪.‬קדמה‬
‫מציאותו בבלל לא ב ב ל חלר! ממנו • ויותר מטאו*‬
‫ההקד מה ששית אמרם שהמקרה לא‬
‫‪W‬״ ^ל’•‬ ‫ואפ מזר־‪ .‬בי החלקים בשיחחבו'םן החי אינם ח״ס ורי’<ד*‬ ‫יעמול שני ומנים עגין‬ ‫־‬
‫ישאר שני זמנים וזה יגיע להם מצד בלמלם י‬ ‫ראיה שזה העניין ישלם מציאותו בכלל לא בכל חלין‬ ‫כהקדמה ש״מ חשבןשהשם יפ׳ יברא העצם‬
‫פ״א שאין להס ‪ p7‬כולל בענייני ה י ז ^‬ ‫ויברא בז אי זה מקר ; שירצה יחד בפפע אתל ממנסואמרו בפירוק הקושיא ההיא המקרה איןקיום‬
‫עד שאמך הס שהמקרה הלובן‬ ‫ולא יתואר ביטלתהאל לברוא עצסכלי מקדה לו ואמנם יברא תמיד כמו שאבאר שרערתם‬
‫^יחזד‬
‫^ מ ריי הי ח‬ ‫’?ייי’*‘‬ ‫‪.‬‬ ‫זאת ••‬
‫אחר ‪ « 1‬ו *‬
‫בהקדמה אשר‪ ISW‬ז ן‬
‫‪» U‬גןו ‪» 1‬‬ ‫כי זה נמנע ואמתת המקרה וענינו שצח ישאר‬
‫שני זסנים ר״ל שתי עתות וכשנברא המקרה ההקדמה הששיתהוא אמרם שהמקרה׳^איעטי‬
‫ההוא יאכל ולא ישאר ויברא מקרהחחר‬
‫שלא ישאל ן ואשר הביא® »^‬ ‫‪ttDmfrw‬‬
‫חקרה השחרות‬‫^‬ ‫שני זמנים • עניין זאת ההקדמה שה=<‬ ‫ממינו ויאכל ג"כ האמ־ ההוא )יברא שלישי‬
‫■י'י״י‬ ‫ד״ל ואשר הטחס ־לזאת‬
‫‪............‬‬
‫ההקדמה וה‬ ‫ממינו ק תמיד כל אשד ירצ׳השס ית׳להעמיד חשבו שהשם יתעלה יברא העצם ויברא בו אי ‪ n t‬הדעת• •‬
‫אמר׳ שכמקרה לא יעקןל שני זיונים וס י‬ ‫מן המקרה ההואיוהרצון בזה כי כשיביא השם מקרה שירצה יהד כבת אחת ולא יתואר הבורא ית׳‬
‫‪ M‬רשר©‬ ‫יברא המקרים‬ ‫באחד מהעצמים הצוק שהלובן לא יקיי׳ שני ■ כיכלת על ברא עצם מבלתי מקרה כי זדה נמנע •‬
‫^ ‪#,1‬‬ ‫מתחייב השאלה חי זה דבר‬ ‫עתות אכל יברא לובן אתר לזק תמיד כמים ואמתת המקרה ועניינו שלא ישאר ולא יתקיים שני‬
‫מניחים שהחק*ה לא יע־יזיל‬ ‫הנגרים שהס באים זה אחר זז וכשירצה השם‬
‫יפול כ‪ 1‬לשון העלר אחר שלא גח^א ׳־ ‪P‬‬ ‫יברא ‪ ,‬זמנים״ ר״ל שתי עתות •• וכשיברא המקרה ההון^‬ ‫ולברא מין המקרה אחר י כעצם ההוא‬
‫בעתה אחד נמצא ובעתסאחר‬ ‫ואסימנע הבריאה ולא יברא מקר׳יעדר העצם יאבד ולא ישאר •־ ויברא השם מ‪ 5‬ך ה אחר ממינו‬
‫‪ p‬לא תדרוש כשאלה אי זהדגד‪ .‬העדףאבכ‬ ‫ויתחייבשיהיה העצם תנאי במציאנ׳העצס זהו ויאבד ג'כ האחר ההוא • ריגר שלישימטינו כןתמיד‬
‫אס יניחו שישארשני זמ;י ‪ 0‬תפול השאלה אי^‬ ‫דעת קצתם והס הרוב וזהו ' בריאת התקדיכז כל אשר ירצה ה'להעמידמיןהמקרהההוא*וכשירצ'‬
‫דבר העדרו ז כי הפועל לא יעשה ההעדר♦ י^‬ ‫אשדיתמרו אותס ויתחייב מזה סתירה שיהיה ‪ .‬ה׳ שיברא מין מקרה אחר כעצם ההוא יברא • ואם‬
‫ואס פאמד והלא אמרו בהקדמ׳ השטעי׳שח‬
‫הקניות דין העדרם וכמו שיצטרך הקבין‬ ‫כעצם תנאי כמציאו׳המקר׳והמקרה נמציתות ימנע מן הבריא׳ ולא יברא מקר׳ יעדר העצם ההוא‬
‫כן יצט^ ההעדר לפועל • תי^ץ הכספי שזה‬ ‫המקרים‬ ‫העצסויפתייבשיהיה העצם תנאי כמציאות זהו דעת קצתם והם הרוב • וזה הוא בריאת‬
‫‪,‬העלס והמקרה תנאי במציאות המקרה אחד‬
‫נאחר לפי דעת קצתם שהאמינו שכפועל'‬ ‫שכל אלו האחד יחייב חכרו « גס באתרם כי אשר יאמרו אותה ‪, :‬אמנם קצתם מן המעתוזלה‬
‫לא יעשה ההעדר ‪ ,‬וכהו שיבא דעתם בסמוך‬ ‫המקרה לאישארשני עתות א"כ בוא נמצא יאמרו כי קצת המקרי׳ ישארו מדה אחת וקצתם לא‬
‫באקח וכשירצה השס לפי קצפם שיעדר‬ ‫כעתה ואשר הוא מציאותו כעתה הוא נגד ישארו שני זמניי • ואין להם כזה סדר ישובון אליו •‬
‫העצס‪ .‬לא יברא מ המקרה )יעליר »ה‬ ‫ואשר ישאר זמנים מציאותו קייס והעצם עד שיאמרו' סין המקרה העלוני ישאר ומין המקרה‬
‫הכת חולקת על מקדמה השביעיתנמז■‬ ‫‪ .‬מציאותו קייס ואין יהיה הנגד תנאי כמציאות‬
‫ספחצאכפ החעתוזלה שחלקו‪.‬בה ונמו‬ ‫נשאר הפלוני לא ישאר«• ואשר הביאם לזה הדעת הון^ן■‬ ‫הקייס ואיך יהיה הם‪3‬ה הנגד למה שהוא‬
‫שהביא הרב בהקדמה השביעית ויש יותרצוס'‬ ‫כאיש זה כלו הזייה וקצת תהמלבריס יאחרו כי‪ . ,‬שלא יאמר שיש טבע נמצא כלל־‘ ושזה הנשם גוזר‪.‬‬
‫שזה אינו חולק עס ההקדמה השביעית לץ‬ ‫קצת מהמקרים ישאדו מלה אחת וקנתס לא ׳ טבעו שישיגהו מן המקרים כך רכך• אב ‪ S‬רוצים‬
‫שההקדמה השביעית אומרת שמהשבפילוסו‬ ‫ישאתשני זתנייואין להם בזה קדר עד שיפרשו לומר שהשט יתעלה ברא אלו הסקרים עתה כלתי‬
‫קודאין אותו העדר כמו המן׳על דרך משלר‪.‬ס*‬ ‫אטצעות טבע ומבלתי דבר אתר • וכשיאמר ז ד ה‬ ‫ויאוזרו לנו'א־ זז מהמקרים ישארו )איזה‪:‬‬
‫קודאין אותו קנץ והמות »‪ pj55‬לפועל כי‪.‬‬ ‫מהמקרים לא ישארו * ואמר הרב כי הביאם יתחייב אצלסבהברח שלא ישאר זה המקרה*שאתה‬
‫הוא ק‪:‬ין לפי דעתם אחכם העדר החיים לפי‪,‬‬
‫לעכס אמנם העדר החיים לפי דעתם שאינו‬ ‫למדברים לומר זה הדעתהמזוייף כלי שלא' אם תאמר יעמד מרה ואחר כן יערר • תתחייב‬
‫■ יתשוב חושבשיש מבע נמצא כדכריס כיו לא‘‬
‫שאינו צריך‬ ‫המדברי׳ ‪-‬‬
‫‪......................‬‬
‫‪.....‬ההעדר שאמרו‬ ‫מות‪ .‬הוא‬ ‫אסתאטרשהיםס‬ ‫האש הוא אשר חממה ולא המיס אשר יקירו השאליזאיזהדנרהעדירו‬
‫בועל ואס כןאיכו קשהעס ההקדמב השביע' י‬ ‫ושזה הגשם גוזר טבעושישיגו מן המקרים כן העדירו כשירצה • זה ל א יתק לפי דעתם כי הפועל‬
‫יזה אמתי עלצל אחד • ר״ל אחי הרב שמה‪:‬‬ ‫וכן אבל ר״לשהש״י ברא אלו המקרים עתה לא יעשה ההערר‪-‬כי ההעדר אינו מחוסר פיעל אב^‬
‫כשיעמר הפועל מן הפעולה יהיה העדר הפעולך‪ ■.-‬באנורו שהעדראין לו פועל הוא אמפ באופי‬ ‫כלי אחצעות מבעי־שאין יחס בין המקדים‬
‫והצורות ולי‪ /‬כין המתת וההכנות והחמדים• ההיא‪-‬וזהאטיתיעלצדאחד‪-‬וםפניזההניאאוח׳‬
‫וכשיאמר זה יתחייב אצלם בהכרת שלא ישאר‬
‫זה החקד׳סא;ה א״פ יעמוד מדה אחפהמקר׳ רצונם שלא׳ ידיה שם טבע טהייב מציאות דכר או יח״ס»א״למהמ;מ וה אי'־‪;; .‬ממי •‪,‬‬
‫העדרו • שאמרו בבריאת המקרים זר־*‪ .‬אהר זי‘ ״ ‪ • .‬פ״א תה שאמרו המדבריס שהעדר ־ אץ לי;‬ ‫וא*כ יעדר יפחייב השאלה אי זה דבר העדרו‬
‫’ ‪ .‬בועל הוא אחפי מצדשא־ן לו פועל נעצ׳אכל‬ ‫י ׳ )א״תשהשש הפסידו כשרצה זה לא יפאת׳ לעי וכשירצה השם לפי דעת קצתם שיעדיר העצם‬
‫יש לו פועל בחקרה כמו מי שהסיר העחיד■‬ ‫דעתם כי הפועל לא יעשה העדר וא״ת שלא יכרא בו מקרה ויעדר• אמנם קצתם אמרו כי כשירצ'‬
‫השס להפסיד העולם יברא מקרה הבליץ לא בנו שא‪ .‬חןהבימ שהואהורס‬ ‫ישארו שני זקניס אז לא יפול בו לשון העדר‬
‫ויהייהכלקההויכנגרםציאו׳העול׳ולפיזאתההקדם'‬ ‫נמצא‬ ‫אחרשלא נמצא כזמן כי בעתה אחד‬
‫וכעת אתל נעדר וא״כ לא תפתלש ^אלה אי‬
‫זה דבר העדרו אכל אסיניחו שישאדשני זנזני'■‪ .‬אטרו שזה הבנד אשר צבעמהו אדום במחשבתנו ־ נ״שא ־״וא־נלימלא־שהג־גדדל־ז ־יציו‬
‫האיס״טים‪:‬‬ ‫לותר לא בנושא•‬ ‫תפזל השאלה אי זה דבר העדרו י' ח״ת והלא אין אנחנו הצובעים כלל • אבל השם חדש המראה‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫המדבריס אוחרי׳ שההעדר יצט^ לפועל כפי ההו׳כבגדבהתחברו לצבע האדויאשר נחשוב אנחנו‬
‫מה שנאמר בהקדמה הז׳‪ .‬מירן ן׳ כסקי שזה שהצכעההואנכנסנכנד־ואסרושאיןהעגייןק•ולאזובלכדאמרו• אבלאמרוגמכן‬
‫נאמר לפי לעת קצתם שהאמי‪.‬ו שכפועל לא שהנהיג השם יתעלה המנהג ישלא יתחדש זה המראה השחור על דרך משל אלא בהתח ^‬
‫יעשה העדר כתושיפרש אחר זהשירצה השס ‪:‬‬
‫לפי קציה‪ .‬שיעדיר פעצס לא יברא בו מק'ה הבגד ההוא חאיס״טים״ ולא ישאר זה השחרות אשר בראו השם בהתחבר המשתחר א?י‬
‫ויעדיר כזאת ההקדמה חולקת עס ההקדמה השחרות אבל יאבד לשעתו ויברא שחרות אחר • וכבר הנהיג השם נ״ב מנהג שלא יבר^‬
‫הז׳‪ :‬י ויש מתרצי׳שזז אינו חולק עס ההקדמה אחר סור זה השחרות אדמימות אד ירקות אבל שחרות כמותו •־ וחייבו לפי זאת ר‪,‬הנחו• ’‬
‫הז׳לפי שההקזת׳הז׳אומרת שמה שהפילושפיס שאלו הדבריסאשר נדעם עתה אינם ידיעותינו אשר ידענום אתמל׳אבל נעדרו המדעים־‬
‫‪^ ,‬יאי■ העדר כמו המות יד״מ הס הוראי׳ אותו ההם• ונבראו מרעים אחרים כמותם״ אמרו כן הוא כי המדע מקרה והנפש גיב יחייב מי‬
‫קנץכמו ההעדריס המוסרים ולכן יצטרכו‬
‫וההעדר שיאמינה מקרה שיבראו לכל כעל נפש סאה אלף נפש על דרך משל בכל רגע;• בי הזמן’‬ ‫לפועל כי הוא כמו קנין לפי דעתם‬
‫עאמת סמדכריס אינ;צריך לפועל)א״כ אינו אצלם במו שידעת מחובר מעתות לא יחלקו ״ ולפי זאת ההקדמה אמררשהאדם כשיניע‬
‫קשה ומס שאמרו שההעדר אין לו פועל הוא הקולמוס‪,‬־ לא האדם הניעו כי זה הנענוע אשר התחרש בקולמוס הוא מקרה בראו השם■•־‬
‫לקולמוס‬ ‫״‬ ‫המניעה״‬
‫‪.................‬‬
‫בקויומוס • וכן תנועת היד‬ ‫‪ .‬אמתי מצד שאץ לו פועל כעצם אכל יש לוי‬
‫מעל במקר׳כמו שהסיר עמודיחן הביתשהוא‬
‫‪I‬‬
‫קרס הכית כמקרה לא בעצס • אמנם קצפם אמרו כשירצה השם יפע' להפסיד העולסיכרא מקרה העליון לא כנושא אמרו לא במשא שאס היה הכליון כנושא לא ביה‬
‫מפואר כהעדר לנן הוצת לות׳ לא בנושא■ ולפי זאת ההקדמה יתחייב זה הבמול הגדול שזה הבגד אשר צבענזהו אלוגגמחשבתינו אץ אנחנו צובעי׳ אותו כלל א כל השם ית‬
‫קדש המראה הפוא ^‪ 7‬בהפחבח לצבע אדום אשד נחשוב אנחנו שהצבע ההוא נכנס בעד ואמתשאץ הענין כן ונו׳ אכל הנהיגהשם זה המנהגשלא יתחדש זז המראה‬
‫השימרעל דק משל אלא כהתחכר הבגד לאינדי׳ ולא ישאר זה השחרות אשר בראו השם יתעל׳ בהפחבר הקשפחר ׳ לשחרות אבל יאבל לשעתו ויברא שחרות אחר והשם‬
‫ית׳ רצה לברא שחרות אחה שחרות ו״א רצה לברא אחר זה השחתת אדמימות ייקי^ בטלי מציאות הדברים ובטלו שאין הפועלים ר‪.‬מיוחדים פועליסשוס דבר אבל‬
‫הגל יפעלהו השם ובטלו ג■כ‪-‬לפי זאתההנחה שלא יהיה הנה ידיעה כי יתחייב לפי אלו שאלו הדברים א^־ גדעס עתה איכס הדברים הידועים אתמול אכל נעדרו המדעים‬
‫הןם‪,‬ןנכרא‪1‬־קדעי‪/‬אתת׳ כמותם ואמרו כן הוא בי האל לא יתקיי׳ בידיעתו פי המלע הוא מהרה״והממריס לא^ישאדו שני זמנים וכו הנפש ג״נ יתחייב למי שיאומץ נה'‬
‫‪7‬רך‬ ‫‪............ : . /‬‬ ‫פהזא מקרה הנה יבכא השם בכל רגע ככל כעל נפש אל^נפשזתעל‬ ‫־‬
 ‫■‬
‫>‬‫‪w‬‬‫>‬
‫״‬
‫‪1‬‬

‫מורה נבוכים חלק ר^!{שון ' ^‪ Dt‬טוב י מ‪ 1‬קרקאש‬

‫שהמקרה ליו יעכיר‬ ‫ו די משל‪1‬למ׳ ואמ מהקדמה אמרו ט מאום צסיציע הק‪1‬למ‪1‬ש לא ה!(דם הציגמן‪':‬‬ ‫^״^]^^ניל נלע׳לל לר‪,‬צזס אמיל נשנה' וצנלנל^ חצז לןמ׳וקצזמזדבדם‪,‬‬
‫פו׳ כי‬ ‫גזשיוו‬ ‫‪ : 1‬ינ ע מ ע מ‪1‬א מקרה נראו המם בקולס‪ 1‬ם‪ 1‬נ‪ 1‬ידיעמתטעממיל ממניעה‬
‫ל»למום ללוחם‪:‬תנ‪ 1‬מקיה נרא! כיו •‪1‬אמצ׳ י צ ם מ « עם מהוא הנ‪ 1‬תנ‪ 1‬ממניע העצועה המחרית‬
‫מיד שמנהיג‪1‬מ המנהג כשמחונר ח;ועת מיד למ ‪ 11‬וממק‪1‬למו׳לא שים ליו יועםמ ‪4‬וםר נכריות ניד לי<‬
‫י ענו ר ממג׳ ‪ t‬נושיו‬
‫<וחר והוי! התולמום‬
‫כלל ולא סבה בתנועת הקולמוס וכו ולא‬ ‫־‬ ‫עומדים שני עתלתןהזיזניס הפרידי־ם‬
‫תמצא גשסשיש לו פעולה כלל אכל הפועל לכן ‪ 5‬רון ‪.‬שיכריו‬ ‫ך ל עעוח שאינן נחלקו'{ וכל אפר יאבד דבר‬
‫האחרון והוא השם א ש‪ /‬חדש כל הדברים זה הנ ענו ע כקולמוה ג‬ ‫ברא דבריר״ל כאשר יאבד הלובן ע״ד משל או ^קולמוס במחשבתגומקרה בראומדוזמניעה■ •‬
‫התשיעית ‪/‬‬ ‫דעת כלל המונס וקצת| מהמדברים אמרו‬
‫תנועת‬ ‫אושחרותאתרכי ואמנם הנהיג השם המנהג הזה כש׳תחובר‬ ‫אחד או שחרוח ‪ nnft‬רי‬ ‫לובן ־ •׳‬
‫^^{'ירוע יברא‪,-----‬‬
‫בסבות הדברים וגנו הדעת הקדום ♦ ואמנם‬ ‫יאכד‬ ‫כאשר‬ ‫פ״א‬ ‫זתניסי‬ ‫שני‬ ‫א ן המקרה עומד‬
‫פעולו׳האדסהס חולקי׳י״א כי בהניע הקולחו׳‬ ‫היד לתנועת הקילמוס‪-‬לא שיש ליד מעשה כלל ולא‬
‫יעבור‬ ‫שהמקר׳לא‬ ‫אמרו‬ ‫כי‬ ‫הקולמום•‬ ‫בתנועת‬ ‫סבה‬ ‫רתנוחה יברא התנועה וכןכאשר יאבל התכת'‬
‫ברא השם ד' מקרים האחד הרצון להניע‬ ‫____‪ ;:‬ולולי‬
‫הסללי וכן כשאר העניינים‬‫׳־רא ‪- . -‬‬
‫הקולמוס • והשני יכולת על ה עתו והשלישי‬ ‫וה נושאו • ובהסכמה מהם אמרו שזה הבגד הלבן אשך‬ ‫ולוליוה‬
‫מעמיד‪.‬ל‪-‬סו‬ ‫^א זיה‬
‫גון התנוע' • והרביעי תנועת;הקולנזוס • ולו‬ ‫כל‬ ‫מות‬ ‫בורא‬ ‫היה‬ ‫לולי‬ ‫רי׳ל‬ ‫•‬
‫רגע ורגע לאי ‪1‬איה מתמיד המות ‪ :‬משר צורתו הושם ביורת האיסטייהנצבע״ לא האיסטיס השחירו‬
‫חשבו כי בהתחברות אלו הארבעה דברים‬ ‫עלאי^ ״ר״ל צורתו התארימי‪ ,‬אשר עצם כי השחרות מקרה בגשסהאיסטיס לא יעבור לזולתו‬
‫יתנועע הקולמוס • ואלו חשכויצי‪ .‬האדם‬
‫כשירצה שוס דבר השם בורא לו הרצון והיכלת‬ ‫‪S‬‬ ‫נזעצת׳י עומדים ‪ ,‬ר״ל או כל ימי אשר עצם ולא ימצא גשם שיש לו פעל כלל • ואמנם הפוע‬
‫והפועל שה!א לא יעשה ביכולת הנבראת מ‬ ‫אאי מעצתי התת יהיה קיים והוא האחרון הוא השם והוא אשר חדש השחרות בגוף‬
‫מבואר הבגד בהתחברולאיסטיסכיכן הנהיג המנהג • וסוף‬ ‫רא ”ה שהשם ית' נא העדיר ר״ל אחר שאני‬
‫ראהכמהבטוליס אומרים כזאת ההקדמה‬ ‫רואה ששני המתות הס קיימות הוא‬
‫אמנם התעתוזלה אותריסשמא יעשה כיכולת‬ ‫'*א^צמיסהכס אינם נעדרים )א״כישתמה ‪ ,‬דבר‪ /‬א יאמר זדה סבת כך כלל זרת דעת המונם •‬
‫הנבראת בו וקצת אמרו שיש ליכולת הנבראת‬ ‫היאן התמיד השם ית׳כל אלו האלעי׳מן השנים וקצתם אמר בסבה וגנוהו ‪ :‬ואמנם פעולות הארכבז‬
‫בפוע׳קצת מעש׳ויש בו ההתלות ורוב המדברי'‬ ‫יה המות כזה כעצם לדעתינו ואמונתינו ‪ :‬י‪.‬הס הולקיסבהם • דעת רובם והמון האשעריה הוא־‬
‫יגנו זה והרצוןהיכול׳ הנבראת והפעול׳הנכרא‬ ‫שיקביס טבעי לדעתנו ואמונתנו• ר״ל שכוונת כי בהניע זה הקולמוס ברא השם ארבעה מקרים אין‬
‫אצל <ןצתס כלס ‪#‬קרים אין מעמד להס כי‬
‫הנורא ברא כזה הקולמוס נענוע אחר נענוע‬ ‫המדברים שימשון המציאות לפי דעות כני מקרה מהם סבה לאהר אבל הם מחוברים במציאורת‬
‫וכן תמיד כל אשר יהיה הקולמוס מתנועע‬ ‫אל׳ואמונתס דכיה כינוי לדעתינו ואחונתינו לא זולת זה• המקרה הראשון רצונו להניע הקולמוס•‬
‫לדעת המין האנושי והס מדברים בעדם • נ״א‬
‫וכשינוחלאינוחעד שיברא ג״כ מנוחה אחר‬ ‫'לדעתם ואמונתם • חצה לוח׳ שכונתם הלא והמקרה השני יכולתו על תנועתו^והמקרה השלישי‬
‫גוף התנועה האנושית ר’ לתנויגת היד •‪ .‬והמקרה למנותה כל זמן שהקולמוס נח הנה בכל עת מן‬ ‫שימשנן המציאות אחר דעתם)אחזנתם ; עד‬
‫העתות מן הזמנים השם בורא בעצמים‬ ‫שיהיה הפרש וכו׳ ר״ל לפי דעתם שאותו הבדל הרביעי תנועת הקולמוס ״ שהם השבו שהאת!‬
‫הפרלייסמקיה בכל אישי כנמצאות ממלאך‬
‫וגלגל וזולתס וכןתמיד ככל רגע ואמרו שזאת‬ ‫\‬ ‫שיש בין אדס אחד לאדם אחר כן באותו הבדל כשירצה‬
‫האמונס אמתית כשהשם יתעל׳פועל ומי שלא‬ ‫בעינו יש בין האדם והסוס כי אין הבדל בין הרצון ונברא לו היכולת לעיטו מה שירצה ונברא‬
‫היות‬
‫‪.......‬‬‫הכחיש‬ ‫יתעלה הנה‬
‫‪.........‬‬ ‫אחין שנן עשה השם‬
‫‪ ---------------‬י־‬ ‫׳‬ ‫הפועל שהו^א לא נעשה ביכלת הנבראת בו ואין‬ ‫א ל א ‪./‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וה לוה‬
‫השם פועל • והנה כשתבין כל מה שיאחר הרב‬ ‫מעשה לה בפעל ‪ :‬ואמנם המעתוז ‪S‬ה אמרו שהוא יעשה ביכלת הנבראת בו • וקצת‬
‫כזאת ההקדמה הס סותרות המוחש והמושכל '‬
‫והס לכרי׳ כדוייס אצל כל בןדעת ומה המליץ‬
‫^‬ ‫האשי‪1‬ריה אמרו שיש ליכולת הנבראת בפועל קצת מעשה בפע‪ /‬ייש לה בו התלותי א‬
‫האלהי כאמרואסכהתל כאנוש תהתלו כן‬ ‫הפעי‪/‬‬ ‫רובם גנו זה הדעת‪ • -‬והרצון הזה הנברא לפי דעת כולם והיכולת הנבךאר־ז בו וכן‬
‫שזהו גון התול כאחת ‪:‬‬ ‫הנברא לפי דעת קצתם כלם הם מקרים אין מעמר להם • אמנם הבורא יברא בזה הקולמוס‬
‫ה ה ק ד מ ה השביעית היאהאמינסשהעדרי‬ ‫נענוע אחר נענוע וכן תמיד בל עוד שהקולמום יתנועע • וכשינוה לא ינוה עד שיברא בר‬
‫הם העניינים הנמצאים‬ ‫הקניניסה׳‬
‫הקניניס‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫ג״כ מנוהה ולא יסור מברוא בו מנוחה אהר מנוחה כל עוד שהקולמוס נח • הנה א כ‬
‫לך כפ׳שעברכיההעדר ‪,‬‬ ‫‪:‬יחרתי לו‬
‫עת מז העתות ההם רצונם לומר מן הזמנייהפרריים יברא הבורא מקרה בכל אישי הנמצאו ‪ :‬בגין ט׳כבר ביחרתי‬
‫המוחלט ועל העדר אשר‬ ‫ההעדר המ‪1‬‬
‫על הנעדר‬
‫ישו^ח על‬
‫— ואמרו שזאת היא ההאמנה האמתית כשהשם ישילח‬ ‫׳ ז^_ ‪^ -‬‬ ‫^ ‪1.‬‬
‫מדרכו שימצא ואם שהמדכרים מאמינים‬
‫שההעדרים אינם מפעולת כועל זהו ההעדר‬
‫המוחלט אבל ההעדר הקניןמאחיניס שיצט^‬
‫אל פועל וזהו שאחיו כמחלת זאת ההקדמה‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫שהעדרי הקני‪------------------ -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫׳״•ץו^זון ‪11‬ע‪^1.‬״ג׳ו*‬
‫שהחדכריס מאמינים ש‪:‬עדריהקניניס הס‬ ‫^ ‪’?1‬‬ ‫^‬ ‫עצמו והם מקרים נמצאים ג״כ והנה הס‬
‫העניניס הנמצאים בגון והם מקרים נמצאים‬
‫ג״כ והנה אס הם חקרי׳והמקרה לא יעמוד ב'‬
‫זה שהם לא יראו כי המנוחה היא העדר התנועה ‪ .‬ולא שהמות‬
‫זמנים כפי מה שהתבאר כמה שעבר א"כ‬ ‫והמנוחה‬ ‫דתנועה‬ ‫דין‬ ‫אבל‬ ‫העדר הראות • ולא כד־ מה שדומה ^זה מהעדרי הקניינים •‬
‫ההעדרים כשיאטד הדבר יברא דכד וביאור‬ ‫“ י י’ ד ״ ‪“/ /‬ו‪-‬ר^דלדשם ״י״‬ ‫אצ׳^ם ד>ן החים ״ תיי ־ יב “ ׳“ ״ ״ ‪ °‬י^׳יייי‬
‫וה כי החדכרים לא יראו כי המנות' היא העדר‬ ‫‪ /‬ג■ד דנשם דנ^ו‪/‬צלם כב^‬ ‫החום והקיר • בן כל תנועה מקרה ננרא נטתניע׳ג‬
‫התנועה ולא שהמות העדר החיים ולא העוחן‬
‫העדר הראות וכלמה שדוחה לזה מהעדרי‬ ‫י^“ ■״‪ -,/‬״‬ ‫*'‘׳“ י‬ ‫יעמד שני זמנים נ־כ כמו שי‪/‬ים‬
‫ברא השם המנוחה בבל תלר טפלקיו ובל אשיר תעדר מנוחה ^‬
‫הקנינים אכל דין המנוחה והתנועה אצלסדץ‬
‫החוס ויקיר אשראנהנו חאמיניסשהסב'‬ ‫רמיל ^פבל‬ ‫שהדבר הנה נח • והוא ההקש‬
‫דכריס וחקרי נמצאי׳ ויצטרכו לשתי סבות כי‬ ‫והוא מקרה ולא יסיר סכלות יאבד וסכלות יברא‬
‫השב׳האחת אי אפשר שיהיה הכה לשתי הפנים‬ ‫^^״^ו^ררד דמות אחר‬ ‫אחד •והוא ההקעז בעצמו בחיים ובמות ששניהם‬
‫כי אין התנוע׳ והמנוחה הס ב׳ דברים וצריכי'‬ ‫מתחיל‬ ‫יאבדו וחיים יבראו כל ימי אשר החי חי • וכשירצה השם‬
‫לב׳סבות לא שתמצא המנוחה כהעדר המניע‬
‫ולא שימצא החשך כהעדר האור אכל צריך אל‬ ‫מיר‪ 1‬ר‪2‬זמתו ויררא‬ ‫סור מקרה החיים אשר לא יעמל שגי ז “^’ ‪’ °‬‬
‫סכה שיעשה המנוחה נחו שצריך החום סכה‬ ‫ח‬‫‪1‬‬‫‪1‬‬‫ח‬ ‫‪22‬‬ ‫‪m‬‬ ‫דמח‬ ‫יביאי׳י‬ ‫שי‬ ‫כהכרח לפי זאת ההנחה שמקרה המות א‬
‫והקור סבה'אחרת ואחר שמאנזיניסשההעדרי'‬ ‫השם מות אחר • ולולי זה לא היה מתמיד המו^‬
‫ההקדמה שעברה כי כל‬ ‫מקרליתחייב לפי ‪.‬‬
‫הם ‪- ..........‬‬
‫‪.‬‬ ‫אשר^‪-‬ורתו‬ ‫מות אחר מות ‪ :‬ואני תמה עד מתי יברא השם מקרה המות במת‬
‫שתעדר המניחה יברא מנוחה אחרת וכו׳זהיא‬ ‫׳עומדת אי כל ימי אשר עצם מעצמיו עומרים • כי מקרה המות אשר יכראהו‬
‫יבראהו לפי רצונם בכל עצם פרדי מן העצמים ההם ״ ‪ .‬ואנהט נמצא שני מתים ל ה ט ההקש בעצמו אצלסכחכחה)כסכלו׳ינז׳כי לא‬
‫•יברא תמיד כל‬ ‫וסכלות•יכר‪6‬‬
‫יאבדוסכלות‬ ‫יסור סכלות‬
‫רוילותי^דד‬ ‫אלפים מן השנים והיא לאיה שהשם לא העליל העצם ההוא א כהוא בורא בו מקלה המות יחוד‬
‫אשר יתמיד הסכל סכל בדב' אחד והוא ההקש‬ ‫כל האלפים האלה כל אשר סר מוח ברא מות זה דעת המונם ‪ :‬וקצה המעתהלה אומרים‬
‫בעצמו כחיים ונחות ; והס יאמרו בביאור «‬
‫לא שיתחייב חתאחרס כשהח‪ /‬יאבדו והחיים‬
‫העדר‬ ‫כי קצת העדרי הענינים הטבעיים אינם עניינים נמצאים ‪ :‬א ב ק יאמרו שהלאות‬
‫יבראו כל ימי אשר החי חי וכשירצ׳השס מותז‬ ‫היכולת • והסבלות הערר החכמה • ולא ימשיך זה בכל העדר ולא‪ .‬יאמר כי החשך העדר‬
‫יברא בו חקרה המות אחר סור חקרה החיים‬ ‫האור ולא שהמנוחה העדר התנועה • א ב ^ ישים מאלו ההעררים קצתם נמצאים ו ק צ ^‬
‫ויברא מות אחר מות ולולי זה לא היה תתמיד ‪.‬‬ ‫העדר קניין כפי הטוב לו באמונתו • כמו שעשו בעמידת המקרים ^לחם יעמד זמן גדו ^‬
‫המות • ואח' הרב ואני תמה עד חתי יברא‬ ‫וקצתם לא יעמד שני עתו׳ • כי כוונת הכל לחייב מציאו׳שיסכי' טבעו לדעתנו ואמונתנו ‪:‬‬
‫‪..‬‬
‫צורתו‬ ‫חקרה מות כמת כל ימי אשר‬ ‫‪ .‬השם‬
‫‪-----‬‬ ‫ההקדמה‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬
‫י י ^*י‘ ? ?‬ ‫״יייד' י״ל צייתי יתיארימ או כל ימי אשר עצס מע׳מיי הרצין כי העצם הפרדי אחד חעצמיי יתמיד המית זהני* הס‬
‫‪^< A‬‬ ‫*‪r‬‬ ‫'‬ ‫קייס ואנחנו נמצא ששני ימתיס ליס אלפים מהשנים ייהיס זה שהשם לא חסר העצם ההוא א״כ היא בירא בי מקרה החזיצ‬
‫״‪S‬‬ ‫״' ׳׳׳ • ״ ’ ״ א י ’ י י’ ׳ ״ל־’ ״ ‪” °‬ל‬ ‫״אל‬ ‫זז‬
‫אותריס כי הצת העדרים העניינים הטבעיים אינם עניני' נמצאים אבל יאמרו שהלאית העדר היכולת‬ ‫^ ‪I t^^r‬‬ ‫היים ולת י‪1‬‬
‫י מ שו ל ב ‪ 1‬י ע דג ל א ייאמר ני החשך העדר האור^לא שהמנוחה העדר התנועה אבל ישימו מאלו ההעדריס ק צ ק נמצאים וקצתם העדרקנין‬ ‫מ‬

‫'״■ ‪I‬׳׳■'"‬ ‫>ב ■■ב■'""ג" ' ‪M‬׳‬ ‫י‬ ‫י'‬ ‫■ ‪ ,.‬י‬ ‫• ׳•־‬ ‫‪.‬‬ ‫■■‬ ‫י‬
 ‫ד « שוז‪.‬‬ ‫מורה נבוכים ‪ :‬חלק‬ ‫שם טוב‬ ‫ד‬
‫^&ורי‬ ‫^^^^^^^מ‪ ^ M‬א ע צס‪1‬מקוהשה^ורוה‪ p‬ב־גל >‪jM rtf '5‬׳‪v,ppo‬‬ ‫®י*‬
‫התןי^יק‬
‫החיןרים כלס‬
‫שהס תושכיס אומו ^יהי‪,5‬‬ ‫לט מהשה>‬ ‫ר״ל כפ‬
‫שידומה * ך נ‬
‫מה ״ יויוי!‬
‫׳* •ז לכי ץ^‬
‫ייס‬ ‫ההקימה ט הגשמים כלס ^ינס יזקןכריס‬ ‫ר״יותלפיס ‪ ?1‬י׳ץ •‪7‬חתר וצורה כ ‪ n^jSDV‬״ ‪ -‬״‬
‫ר״ל וזהו הסך יו^‬ ‫לי‪-‬־נשא בוכלידיי׳לאישאו קצתסאתחנע‬ ‫^ ״ ש ע ‪-‬ל ה ג ל ג‬
‫־■־־״״‬ ‫‪K‬‬
‫; ״ ״’ '־ל״ ‪ P‬״‪ ,‬־‪ .‬׳ ‪o.p<,P‬‬
‫שניהם חקריס ‪ :‬ונש‬ ‫האיך וחס‬
‫ואסשכ‬ ‫^'לי^זיפיף האממייס ט הכמה הוא נושא החיך‬ ‫ייצשלותיהאירנטםב־חריס! לא‬ ‫^‬ ‫ונר צחו‬ ‫‪,fi‬‬
‫נשואין ‪,‬ק‪:‬תכי‬
‫רי״ס ‪r‬״‪,. .‬‬
‫המק‪. .‬‬ ‫שאמרנו שיהיו‬
‫פיהין י מ ק‬ ‫יכו‬ ‫מאנו בקצת ״ ר לש!‪1‬ו המדברים יאמנו מה‬
‫^«רריגז‬ ‫הרג __‬‫שאמר’■־ ‪J‬‬
‫_ ‪ Z‬״‬
‫‪rip‬‬ ‫^‬‫״‬ ‫‪onpp‬‬ ‫)נלאלי‬ ‫הדנוי‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫‪,‬‬ ‫;שה«״י;ית־ת‬
‫בקנה המקיים‬ ‫לקצתם וזהו מה‬ ‫י ׳‬
‫•־ ־■ליסופים מוליש‬ ‫•‬ ‫־ ־‬ ‫זהלי^ והמריחמ והמתיקומעד‬ ‫ח*;‪,‬‬
‫יזין אתר ‪,‬‬ ‫‪ .‬י^י^זי^‬ ‫תישביס שיש ‪pjp‬‬
‫״ה ״נל‪P‬י שיתלש‪ ,‬טותריס ולא יגדל האדם והשו׳ בדבר עצמי!‬
‫י‬ ‫*‬ ‫ייקרה אחל רזציס אלא בעכיו מהרי רו ‪Vm-sn‬‬
‫^‪ 1‬מקרי כי ההביל איש ק ‪ rrf‬כמו‬ ‫״‪ ,‬״‬ ‫>«שה‪,‬׳‬
‫^^;נרמש־ושק־סנ־דליסנאק״ם לא בדבר‬ ‫‪,‬״‪ p‬״‬
‫ענמ עדם ‪-r.1n1’.‬י״ ‪- nr.‬‬ ‫מקרים‬
‫מצד שהם סונמם שה •ץ‪■,‬״ ‪— - V.‬‬ ‫ייחדוהו וינלו‬
‫לאינא‬ ‫הטבעיות העצמין^‬ ‫‪-‬״‪-‬״‪ ( 1* 1‬׳‪ lit 11‬וו< רה ‪ 7‬ו ב זו ה‬ ‫ירירי״‪ :-.‬־‬ ‫ח׳‬ ‫’‘׳'ין אי אי זה צמח הכל‬ ‫’״’®‬
‫באמלעות מקרה פלל‪ 5‬וחפניס אחרים י ק״‬ ‫הטין‬ ‫״מתי_ן‪,‬ת^ עד שיהיה הפרש איש ז ה‬ ‫״ח־סישח ־י־מקייס לשנ״^‪. ;^■,,,‬‬
‫מטעם אחד מוכרח להסלכלתי ישאוסמקר'‬ ‫מין אחר כהפרש איש מאיש מ‪^:‬ק אח׳ ‪ .‬יןף‬ ‫‪.‬כ״‪.‬ס עצמים הנפרדים ״‪,,‬‬ ‫שה‪^,‬‬
‫קצתם את קצת ט הנושא זכו׳ן זאת ההע^י^‪I‬‬ ‫■ • השמים וגם גשם המואבי'וטהלעיחו‪-‬ר! ‪0‬י^'‬ ‫חכמה הטבעית;‬ ‫־• !כ״‪ ,‬׳‬
‫ר״לזאת האפשרות אסר יזכרוה •י כמום'״'‬ ‫כסא הכבוד לפי‪,‬‬ ‫־״‪• ,‬ההקדסה שמשיעיתהיאי׳שי־שזמקויס‬
‫שהסאיחרים־שהייי‬
‫בז‪:‬שהס״’״׳ ״ “־■■‬ ‫שצבה‬‫המשל‬ ‫כדור וכו׳י ר״ל‬
‫״ירינו‪-‬י״גהמ‬ ‫^ ״ < ף י ‪ .‬ו ת ו ל ע ת ש ת ר צ ה ט תו ל עי‬ ‫לצ״א’ י‪1‬יש?אמ ה ״ ם‪ ,‬״‪.‬‬ ‫' ״”‬ ‫‪f'.Z‬‬
‫תרי־ו^ו^)‬
‫מ״עע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫__‬
‫א־מיש'שיננ״ךן^ון‪,‬״׳‪,.,‬גמוש’‬ ‫^ ‪ /‬א ץ י’‪,‬הצסחשתר>הה‪:‬לעצםאחד‪-‬ו*ימנת‬ ‫‪Z>PB uv‬‬ ‫ישצס‬ ‫יקי'‪'°‬־שאיי‪ 1‬׳על‬ ‫®יז יז‪:5‬ר טענרה‬
‫״•י‪^.' -‬״‬ ‫'=’׳ ‪1‬׳ ״י ־״ך‬ ‫^‬ ‫'י״'■"‬
‫שכלית פייהוזכשר‬
‫״י‪,‬־ש־‪:‬ו׳ש״ז״^‬ ‫י׳ליהמשלעוינ‪4 ,-,‬‬
‫העניושה! ׳׳״״ ־ ־'‬ ‫׳ ^והמשג עוד בזה‬ ‫התחלפו במקרים ל^ן בזולת זה • ו ע צ מי ״ ט‬ ‫ז‪.‬מ‬ ‫ראשונה ומהם מ ק יי ם נשגא־סעל >י ‪0‬‬
‫הנושאי‪,‬‬ ‫! ^!צלהשכל• ול‪, »,‬ם‬
‫‪.^.-‬צ'״‪.‬ו‪,‬זיוחכונה«רג‬ ‫‪__ x-<L‬‬
‫המרכז_ן נקצא עלק חתבי^ ‘‬ ‫>‪r#s-‬לצד‬
‫האש‬ ‫_‬
‫הפרדים ‪O H ’ wTi’w iy i .‬‬ ‫העצט‪,‬ים‬ ‫^_אמצעו מקיי׳ אתרי׳ * המשל כונ כי החום‬ ‫דנר שיניחוהו רוצה‬
‫יזןהחלזחהחצלס •‬
‫כל ?זה שנמצא לגשסממקיה הא'?י^ ^״ ‪n J‬‬ ‫ההקדמה התשיעית י־ייא אסרם כיוז ט ה ד ס ל ״‬ ‫?;^יי^^ייי נשואי׳ על העצם נשיאות ראנווו‬ ‫ילא יתכןהכנש ‪C1J‬‬
‫אשי י ״ ל נ ה ס נ י ן ״ ־ ‪S , ” f T P ,‬‬ ‫לא יקדמו קנתס את קצת׳ומהס מהריסינשא‬ ‫׳ בגשם־פי' כזלו‬
‫אפשרות מלף האיכות ההם כבע^' ' ___■‬ ‫קצי׳ט אי‘ קצתם ולא יאסראצל?'‬ ‫שזה‬ ‫קצת׳כלוכןשינשא על הגשסוהשטח‬ ‫שיכנס‬ ‫ת־^ייי‬
‫^^^^^נשואעל ט ץי ה א ת ר ו א ה ר ע ל‪ -‬ה ע צ ם‬ ‫נרגירחרלל נת‪,‬ך‬
‫יכש‪.‬א על המנוח ו‪:‬יחןעל‬ ‫ד‪;,‬״״׳^‬
‫גרניי יוחד ויבין‬
‫־ ראש‪-,‬ני״‪.‬עלהעצםבשוה‪-‬ובורחםםזהמפנישהיה‬ ‫מתה שני הג רג ריפ‬
‫גכחיתחברהיהכצ‬
‫סתחייש!^;‬ ‫_‬ ‫^_נל ‪pnpp.‬‬ ‫יוחל לכדי נקחליו‬
‫^צחד הדיוייוי‬ ‫‪‘ ,‬‬ ‫‪J‬‬ ‫י״^רחס שהמהר־רזרותי^י‪-‬‬ ‫לי! יתכן ת^׳לגיקכן‬
‫היהתקיכה גדולה‬
‫שיהיה נ ך ואין היות הענקוכו י‬ ‫יילייזז דדר שיחיה‬
‫יתחתכנה חתיכות‬
‫‪\,r‬‬ ‫לשווי• ר״ל שאלוהמדגרם‬ ‫לקית יי^!ד יכנסו‬
‫הנמצא המיושב והנמ‪:‬ך תצזכיי^ייי■‬ ‫גלס בגרגיר חרדל‬
‫נבכה הענין ^לן ; רי׳ל על זה השורש הס ביג‪.‬‬ ‫צלל! ישתנה כת!ת‪• 1‬‬
‫‪ Z,‬א ש ר ע ע ו א ע ל י ו ה ״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬צר‪,‬ך‬ ‫<(‪ 0‬נ‪ 0‬היית כלמה‬
‫כל הקדמה י אי‬
‫שהם אומרים שהוא נמנע אצל השכלש עח‬ ‫? י י‘ ׳ ‪ ? °‬א ח ד • ו אנז ה ס קו‬ ‫ל א י ע ס ך שן‪,‬‬ ‫שמניהיחןהנמנעו׳ ״קיא ימצאו ‪ ppi‬״‪ o‬״״■׳■‪ ..ps -‬״‪^ 1,‬‬
‫>לתי חצוייר גשום‬
‫וזקר׳לא בנושא כמו שאיייי‬ ‫פנים פי׳ שהשנה‬
‫!'ודלד׳ה ?‪' jD^*1‬‬ ‫•‪*>«L‬‬ ‫‪wr.f‬‬ ‫יהייתקלת הזכרי'‬
‫כחנעיס חצלם הו׳‬
‫מלד שהדןרים ההם‬
‫לוינס עז '‬
‫הלחיו‪,‬‬
‫עובר‬ ‫ה ^‪-‬ל‪ .‬כ מו שי ם‬ ‫נצייר ה‬
‫מל‪1‬יזר‬
‫שעונד ‪6‬צל‬
‫לנה‬
‫י‪5‬ה‬
‫כי ‪5‬ל‬ ‫יוניחיס‬
‫העשירי׳ההעכרהאשריזכרוה‬ ‫מדוחהאשש׳‪-‬הדעת‬
‫והיא עמוד חכמת המדכרייז‬ ‫לחש!תן<פי'בתחלת‬
‫‪..‬‬ ‫‪.... ....... .... ............‬‬ ‫" ®גי״ ־ אפיו‬
‫הניאות הדעמהיששומן • ריל פעם אא‪S ° °‬‬ ‫‪L‬‬ ‫היות דבר טהסקיתר גדן^‬ ‫ה״תשנה ‪ :‬יצתר ושמגג ענינה הס יראו כי כל מה שהיא מדומ׳‬
‫שחיני ‪.‬לפלושוף‬
‫ניני‪,‬‬
‫־ג‪-‬ג«ספ«מ‪”9‬ו׳‪°‬״' ‪u‬‬
‫לתנפשיטזמזובאורו נאי‬ ‫‪.‬שהיאנם־יאעליוסתכונהוטקוס'^״ו‪ ■.,‬אמד‬
‫פיאשונומאשד בם‬ ‫יאיייחיקטזא‬ ‫כהלוףטדזשהיא‬
‫‪,1‬‬ ‫וח״רי הגשחיס‬
‫לחורכניס הרכבה הארץ גלגל סובב וישוב הגלגל כדור הארז‬
‫•‬ ‫■ המץ האנושי ופעם אתם הוחכים‬ ‫ע׳‪.‬׳׳‪3‬ור ההר הגיו ל כ ע ל‬ ‫*!תרינית ־ עיי וכמו שמ מלולוה רו•ז^‪xrr J,‬‬
‫הדמיון‬ ‫ליש‪ 1‬ד‪ 1‬ת יתערבו ואם‬
‫״!׳■צשעל יגמי ״ ה ת ש ^ צד נאודתדיורריז‬ ‫קצתם נקצתםעד‬
‫‪-‬י־ ‪.‬״‬
‫השכל • יעל זה הצדמץהוזעברה ומשךהעול^‪,‬‬ ‫קילו ״ ואי זה‬ ‫” ‪ X - r 5‬״ ״ ף ' ‪ 4‬־י'י;; א;ז\ל‪ 1‬י ״ י ‪ r‬״ ‪; S‬‬
‫רד למטל והקל יעלה למתלה אכל אפשר‬
‫ז’^?!‪1‬׳‬ ‫כ^היא ראוי שיהיה כך ואפשר‬ ‫היות הענין הפלוני כך הלין^ף‬ ‫שוהיה הי ^ בהפךוזה אינו לבי בתינת הדמיוו‬
‫ק** מבלתי הבטה לשווי המציאי^ ־ ‪•W- .‬‬ ‫עזיניהוהו אמרו כי זה הימ*\ ^ ‘‬ ‫לכדאכלג״כאפזר שיהיה כ ט ^ נ ת ס ר !‬ ‫פצ״תים‬
‫״מ״‪.‬ד‪,‬מצ א נ״כנשצ’ אי מ‪ 4,‬ס ” ש״ט ‪ 1‬״ ל‬
‫יותרונ'‬
‫־ צ ״ י ״ י ־ ״ ״ ? י ׳ ' ״ י‪ P‬״‪ 1‬אי נאל‪1‬ף’אהש?א‬
‫?״'אי‪-‬ילייעדשאפשרש‪-‬היה אדלו פשיטר‬
 ‫• ‪- Q l■. -‬‬

‫‪f‬ר‪■mp‬‬ ‫מודרז’נבוכים־ חלק רא׳כיון ־ שם‪-‬טוב•' מו‬ ‫אגנודי‬

‫נן ^‬ ‫^ה^דה‬ ‫רמז לציירו ובציור דבר נבדל כי הדמיון לאיציירהו‪ .‬והשכל ישטלהי יכמה דברים‬ ‫‪ J‬כתושיכראנונצ״ר * ר״לשאכונצ״רגלה זה כשזכר הענץאסר‬
‫?ו ‪,‬‬ ‫נמצאים שהדמיון לא יוכל לציירם והשכל יאמתם והם נמצאי׳חוץ לשכל וכמה דברים ‪pinpsp‬‬ ‫!וראן אותו שכ‪-‬והוא ה ד מ י ו ן על דרו האחת*‪ .‬ישכים עמו הקציאוא *‬
‫שהדמיון ישער ואין להס מציאז׳ ח‪1‬ץ לשכל כלל א״כ הכל מםכימין כי מה שאי אפשר היזקדמיג‬ ‫כן במציאות או לא ינזצא ; כתחהון האדם וצחקו ‪ .‬ר״ל התמהשיש‬ ‫‪^,1,‬‬
‫כי גל מדומה ^וכשר^‬
‫י^ערה וםה‪5‬זד‪,‬םל< ‪,‬‬ ‫שנפל‬ ‫אלא‬ ‫כן‬ ‫שיהיה‬ ‫שיצוייר‬ ‫אפשר‬ ‫אי‬ ‫נמנע‬ ‫שהוא‬ ‫ומה‬ ‫כן‬ ‫שיהיה‬ ‫שיצוייר‬ ‫אפשר‬ ‫■‬‫נמשך‬ ‫שהוא‬ ‫השעמום‬ ‫ל׳א‬ ‫‪.‬‬ ‫צורתו‬ ‫>וצד‬ ‫נמשך‬ ‫חקרה‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫מדבר‬ ‫חד‬
‫ממרס האחריז • ר ״ ל א ח ר‬ ‫קנדהצורה‪:‬‬
‫מחלקת בין המדברים והפילוסופים ט הם הובדל בדמיון פי‪/.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫־‬

‫אומרים מהשהוא • אפשלאצל‪-‬הדמיון ומה ל‪ 14‬הובדל גוש^ז‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ר״ל‬ ‫*‬ ‫לב‬ ‫להם‬ ‫אשד‬ ‫‪t‬‬ ‫התזגית‬ ‫ההרכבה‬
‫שהוא כלתי אפשר אצל הדמיון והעילוסופי׳מה■ כ״ח בדמיון לי ה «‬ ‫^_אבר הלב כי הרכה>זב“ת הס שאץ לנס לב מן השב^ אמנם היות כל מה שמנוהו מן הנמנעות‬
‫שהו' אפש׳או נמנע אצל השכל לא‪ .‬אצל הדמיון ב^לי דמיון כמועויי‬
‫כי השכל יפרין ‪,‬‬
‫א^ל יש להס דבי עומד ‪ ; )P)pP3‬ושהאל לא בלחי מצוייר כשום פנים והיות מה שקראוהו אפשר‬
‫המורכבות רוצה כו‬ ‫הממוייב‬ ‫תתבוננו‬ ‫ההקדמה‬ ‫בזאת‬ ‫אתם‬ ‫הנה‬ ‫גס^; מצוייר הוא'מאמר אמתי• אלא שהפלוסופי׳אומרים‬ ‫‪.‬ובדל • ר״ל שהחלס אינו תיוחד משאר כ״ח‬
‫בעכורהדמיץנינכיימצאלהס דמיון‬
‫והאפשר והנמנע פעם נדמיוןלא בשכל ופעם שהו<! יבדיל נין‬ ‫מדומה‬ ‫בלתי‬ ‫להיותו‬ ‫נמנע‬ ‫אותו‬ ‫קראתם‬ ‫אשר‬ ‫שזה‬
‫פתחלת־ הדעת המשותף ופעם אתם בוחנים כדבריי המת‪/6‬חדיש ‪.‬‬ ‫‪ ’^ :‬י ^ ו י נ ״ ^ י ד״לשידעהחמריוהצורה‬
‫ענין א׳ למב פשוטו וביאורו כמו שהמושכלות במצייוית ׳‪ 1‬הדנ רי•‬ ‫מציאות ואשר קראתם אותו אפשר להיותומדומ׳• וזה היות'‬ ‫עס היות שאיןלהס‬ ‫^‬
‫יושר הירכנו‪ .‬מ?© ‪.‬‬
‫כל‬ ‫בו‬ ‫ישתתפו‬ ‫עניינים‬ ‫הם'‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫הראשונות‬ ‫‪ J‬מן הדבר האחד ענייני׳רכי׳* האפשר אצלכם הוא האפש׳בדמיוןלא אצל השכל•‬
‫ויום לי; יובדלן‪,‬‬
‫המין האנושי ופעם אתם בוחנים אותו מצד במציצות הרצחגז?‪.‬‬ ‫למג&סתתדע;ייניםרביסכהד‪:‬יס הנה אתס בזאת ההקדמה תבחנו‪,‬המחויב והאפשר‬
‫הדמיון לבד כמו שזכראבונצ״ר בזוכרו הענין שהמורכב ממומר‬ ‫• שי^ יזאמרי׳אשר הם נאמרים ככל‪ 0.1‬ס והנמנע פעם בדמיון ולא בשכל ופע׳בתהלת הדעת‬
‫אשר יקראוהו המדברים ג«‪:‬ל או לדברים‪ .‬אשר וצורה השכל היי‪/‬‬
‫ישתתפל בו הרבים והס המושכלות הרא^נות יושר י©שיו הצורה‬
‫ילא ייזלטשוס גשס מהם ויש הבדל כין המשותף כמו שזכר אבונ״צר בזכרו ד“‪.‬עניין אשיר‬
‫ויצייד‬ ‫ר‪/‬החומר‬ ‫יבדיל; יקראוהו המדברי׳שכל• הנה כבר התבאר כי המרומה‬ ‫’יאאי ייזאמד אצל השכל כהבדל ר‪.‬נחצ‬
‫בין שני אישים חצל הדמיון ! וכשכל‬
‫או למהשיצייר הדמיון כי חושבים כי הדמיון‬
‫כצויה‪ .‬מופשתת‬
‫‪................‬‬ ‫הוא השכל הנה כבר התבאר לן כי המדומה‬ ‫יסכים‬ ‫לא‬ ‫או‬ ‫המציאו׳‬ ‫עמו‬ ‫יסכים‬ ‫אפשר‬ ‫הוא‬ ‫אצלם‬ ‫’*’^^'‪ 1‬ההללי ר״ל שהשכל ישכיל הצורו׳הנוללו׳‬
‫חוששת וכן‬ ‫והחומר‬
‫אצלם הוא אשר יהיה במציאות או לא יהיה \ ע״ד משל ‪W5r-5‬‬ ‫לו וכל מה שלא ידומה הוא הנמנע* וזאת ההקדמה‬ ‫יי^פשסות מכל מקרה י‪ .‬ובשכל יודע הנשוא‬
‫במציאות והנמצא יהיה אפשרי שלא להיות לסר ליז ישיגהו‬ ‫ל ל שבשכל ידע ר״נשואיס אי זה חהס עצמי לא תתאמת אלא בתשע הקדמות אשר קדם זכרם‬
‫והבלתי נמצא להיות אחר שהוא מדומה וכל• להחוש י ת עס‬ ‫ובאורזד־־ו‬
‫והרוחב‪,‬‬ ‫היוורן‬
‫ובעכורהבלאספקהיהצריךרהקדימם•• ובאור ז‬
‫ובעבורה בלא ספק היה צריך להקדימם‬ ‫‪-‬גענם ‪,‬‬
‫לעצם‬ ‫׳‬
‫והקרוב והריחוק‪,‬‬ ‫לא‬ ‫ההקדמה‬ ‫וזאת‬ ‫נמנע‬ ‫צוא‬ ‫בדמיון‬ ‫שאינו‬ ‫מה‬ ‫המדבר‬ ‫בין‬ ‫נפלה‬ ‫מהלקת‬ ‫דרך‬ ‫‪S‬‬ ‫ע‬ ‫•‬ ‫העניינים‬ ‫אלו‬ ‫מתוכות‬ ‫לך‬ ‫כפי מה שאבאר לך ואגלה‬
‫תתאמת ‪ tk‬בט' הקדמות אשר קדם ובעבורה כוצויפשינו יוותר‪.‬‬ ‫והפילוסוף‪ • ,‬אמר המדבר לפיאסוף למה מצאנגגשם הברזל הזה בתבלירת הקושי והחוזק‬
‫כלי ספק הוצרך להקדימם וביאור זה‪:‬נפי מה חהחומר( ■ ויצייר^‬
‫מספר מצפוניאלו הצחות המרצוה בלי‬ ‫י‬
‫<וורן י‪ 7‬וחב י ק‬
‫עצם החריוה לבד‬
‫נעלה בין המדבר‪.‬‬
‫לוסוף• אמ׳החדבר לפילוסוף למה מצאנו‪ .‬וישיג חהדנרהצוחל‬ ‫כתמהוץ ה א ר ס וצחקו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫ענייני ם רבים מצוד‬ ‫גשם הברזל בתכלית הקושי וחוזק והוא שאלה‬ ‫הרכבה אחרוניתוו«?|‪#‬מאד בפי הצורות המיוחדות ^חמריס ״ עד שהיה עצם הב ‪S n‬‬
‫אח׳ולמה מצאנוהו ג״כשחור והואשאלה אחרת כבדליס צ‪,‬צל השכל‬
‫וגשם החמאה טצכלית הרכו׳ והוא כנגדהשאלה הרצין בו כ‪ 1‬ותצ‪1‬חך‪.‬‬
‫בחלוף עצם ה^‪%‬ו^* ‪:‬׳ונמשך אהריהם מן המקרים החבוקים מה שתראו החוזק בזה והרך■‬
‫קהוצן וצייר הנפק‪,‬‬
‫למה היה הברזל כתכלית הז‪,‬ושי ולמה החמא׳‬ ‫י‪ ■/‬כזה שהם מקרים נמשכים אהר חלוק צורותם • והשחרות והלובן שהם מקרים נמשכי‪-‬אחר‬
‫שהיצן צ‪/‬חת וישיג‬ ‫מד־*‪.‬‬ ‫חילוק המרם האחרון ‪ :‬וסתו המדבר זאת התשובה כילה בהקדמות ההם אשר לו כפי‬
‫קל כחותיה צותד‪.‬‬ ‫והנס‬ ‫•‬ ‫שחזר‬ ‫הברזל‬ ‫ה^הלמה‬ ‫כנגד‬ ‫לכן‬ ‫הוא‬
‫הפילוסוע ס משיכים בש;י אלו השאלות כי כל צותדלבדו• ובשכל‬ ‫■ שאספר־וזה שהוא אוט' אין צורה נמצאת כלל כמו שתהשוב מקיימת לעצם עד שתשימם‬
‫גשס טבעי הוא מורכב מחמר וצורה ויש לן יבדיל ז ענין הכללי‪,‬‬ ‫עצמים הלוקים שונים • אבל הכל מקרים במו שבארנו ממאסרם בהקדמה השמינית• ואחר‬
‫מקרים ישיגוהו מצד החמר )ישלו מקרים יון הצןישיכי' כצולו‬
‫קצןמר סהוצו ישיג‬ ‫כן הוא אומיאין הילוק בין עצם הברזל לעצם ההמאה והבל מחובר מעצמים נפרדים דומים•‬
‫מן הצויש הצוהל‬
‫‪.‬ישיגוהו מצד הצורה‪' ,‬והנה המקרים אשר יק־ו‬ ‫‪ .‬כמו שבארנו טרעותס בהקרסה הראשונה אשר יתחייב ממנד־‪ .‬בהברה ההקדמה השניר־ז‬
‫והדבור‪.‬‬ ‫החיות‬ ‫מצד החומר הם אשר נשאל מהם באנשים אין‬
‫הסי והמקרים נחשנים מצד הצור'הס המקרים ויש‪ 1‬ב כללי ש הו‪/‬‬
‫והשלישית כמו עזבארנו וכן ההקרמה השתים עשרה צריך אליה לקיים העצם הפרדי • וכן‬
‫אשר ישיגו לכל המין כלו )לכדו‪ :‬ב ^ עת ישפוט וה היושפק‪.‬‬ ‫לא יתכן אצל המרבר שיהיו קצת מקרים מיחרים' זה העצם ער שיהיה בו מזומן מוכן לקב'^‬
‫והחקריס הכחצאי׳חצד התומר הס כמו כריאו'‪ ,‬בכל צושי המין‪,‬‬ ‫מקרים שניים • כיי לא ישא אצלו מקרה מקרה כמו שבארנו בהקדמ׳התשיעית ואין למקרה‬
‫ההוצו וכן כשיחת‬
‫מן הדמיון השתרוק‬ ‫האד׳וחוליו ומקדי׳ישיגוהו מצד צורתו'כתמהון‬ ‫קיום כמו שהתבאר בהקדמה הששית •י וכשיחאמת למדבר כל מה שירצה לפי הקדמותיו‬
‫האד׳וצוחקו והןצון' בתמהון־ הכני אשר ואת צושי השיגהו חן‬ ‫ועלו בידו מזה שעצמי הח^יה והברזל עצמיםיאחרים דומים • ויחש כל עצם מהם אל‬
‫הסגולה;כליל לכל מין הא‪ 7‬ס וזהו דבר נמשך החוש נציש צותד‪.‬‬
‫מצד הצורה השכלית כצחוק ותמרי הגשמים ישיב ציותו כללי‪,‬‬ ‫איט‬ ‫סקרה יהס אהד • ואין זההעצם יותר ראוי בזה המקרה מזה • ׳וכמו ש־זה העצם הפרדי‬
‫וישיג שחרות כולל‪:‬‬
‫החורכביס הרכבה אחרונית • והרצון בו כי‬ ‫יותר ראוי שיתנועע ממה שהוא ראוי לנוד• • כי אין עצם מהם יותר ראוי לקבל מקרה החיים‬
‫‪ .‬הנשוצו‬ ‫־‬
‫אף שהחמ׳הראשון הוא משותף והוא אחד לכל‬ ‫‪,‬או מקרה השכל או מקרה החוש מעצם אחר • ורבוי העצמים או מעוטם לא יוסיף בזה דבר‬
‫ואמנסהחמד הקרוב לכל דגר ודכר וכפרט‬ ‫־‪.‬מפני שהמקרה אמנם מציאותויבכל עצם ועצם מהם כמו שבארנו ממאמרם בהקדטד־י‬
‫בדברי׳ החורכבי׳ בהרכבה אחרונה כי ברכבת‬ ‫החמישית יתחייב לפי אלו ההקדמות כולם שאין האדם יותר ראוי לה שכיב מן דר‪1‬טלף •‬
‫היסודות עד נעשו ‪ :‬המתכות והכ״ח ־ והאדס־‬ ‫היהי־ההשתדלןת‬ ‫ויתחייב מה עזאמרוהו מן ההעברה בזאוז ההקדמה' ומפני זאת ההקדמהי‬
‫‪ .‬משתנים מאד כפי הנורות המיוחדות לתמרים‬
‫’ עד שיהיה עצם הברזל בתמרו ובצורתו בחלוף‪,‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬‫‪:‬י‬ ‫•שיתבאר‬ ‫כמו‬ ‫‪. ,‬כולו מפגי שהוזאל החזק שבדברים בקיום כל מהשידצהלקיימו‬
‫‪. .‬עצסההמא׳בחמרה וכצורת׳ונמשכו ואחריהס‬ ‫והתאמרת‬ ‫ידע^תנפש׳וכחוהיה‬ ‫הערה דע אתה האיש המעייץ בזה המאמר שאם אתה‬
‫מן המקרים המשתנים מה שתראה• כחוזק זה'‬ ‫לך בה כל דבר מהם לפי אמוזת מציאותו •• 'הנה תדע בי הרמיון נמצא לרוב בעלי‬ ‫'‬
‫על זה והרוב כזה לעכור כיאלו המקרי׳רודפיס‬ ‫חיים אמנם בעלי חיים השלמים כולם רוצילומר אשר להם לב מציאות הדמיון להם מבואר•‬
‫ושהאדם לא הובדל בדמיון ואין פעל הדמיון פעל השכל אבל הפכו • וזד־־‪ .‬בי ד‪.‬שכ^ יפרק׳ להשתנות צורתם והשחרות והלוכן הם רודפים‬
‫בהשתנות החמר הראשון •וה נה המדבר סותר•‬
‫זאת התשובה כלה בהקדמות ההם אשר לו כפי״‬
‫המורכבות ויבדיל הלקיהם ויפשיטס ויציירם באמתהם ובסבותס • וישיג מן הדבר האהר‬
‫מה שאספר וזה שהתשובה הי‪.‬תה‪,‬לפילוסוף ‪,‬‬ ‫^‬ ‫עניינים רכים‪ ,‬מאד • שביניהם הפרש אצל השכל • י כהפרש שני איישים מבני אדם א צ‬
‫כאממ שיש מקרי׳ כמשני׳ לצורות לחלופות‬ ‫הדמיון במציאות י וכשכל יבדל העניין הכללי מן ד־‪.‬עניין האישי • ולא יתאמת מופת מן‬
‫המופתים‪ W‬א ככללי״ ובשכל יודע הנשוא העצמי סן המקרי • ואין לדמיון פועל דבר מ^^ו ׳ מקרים נו!שני׳לחלוף החמרי׳ והנה המתקיים‬
‫שאין צורה כיוצאת• והחמרג״כאינג יוחולף‪.‬‬ ‫׳׳ האישי‬ ‫‪ ■ ,-‬י‬ ‫הפעולורת שהדמיון לא ישיג אלא‬ ‫׳ י‬
‫אם כן יתחייב שיהיה שקר וכזב מה שאמרו­‬
‫חמאה וזצד הצור'‬ ‫י‬
‫ויתחייב מן ההקדמה‬
‫‪,.‬־י׳י חדו זה העצם עד‬ ‫‪., . . . . _________ ,............ .. ..................................... ................. ..............‬‬
‫»י׳היה מוכן ומזומן לקבל חקי־י׳ שניים כי לא ישאי אצלו חקרה מקרה כמו שבארנו כהקדמה הט׳ואין למקרה קיום עס כ׳ זמנים כמו שיתבאר כהקדמה הששי׳‪).‬אחר שהזנת׳׳‪,‬‬ ‫‪*1‬‬
‫כל זה למדבר יתידיב חזה כפי הקדמותיו ויהיה עולה בידן שעצמי החמאה והברזל אחדים דומים ויחס כל עצם מהם אל כל חקרה יחס אחדואין זה העצם יותר ראזי כזה‬
‫פמקיה מזתדמיוןזה שזה העצם הפרדי אינו יותר ראוי להתנועע מחה שהוא ראוי לנוחקעצם אחד אין ראוי לקבל מקרה החיים וחקרה השכל או מקד'החוש מעצם אחר‬
‫ירכוי העצמים וחיעוטם לא יוסיף כזה דכר כי המקרה אמנם מציאותו ככל עצם ועצס מהם כמו שאחר בהקדמה הה׳ויתחייב לע• אלו ההקדמות כלס שאין האדם יותר ראוי■‬
‫‪,‬להשכיל חן העטלף ואס היה הדבר כן אפשר שיעבור העטלף ויהיה גזשכיל כאדם והאד׳ יהיה מעופף כעטלף לעת ערב וא״כ יעירו שכל הדגריס יהיו בזולת מה שהם וזהו‬
‫ה^קיא העברה מפני זאת ההקדמה היה השתדלות המדכריס כלו שהוא החוק שבדברים בקיום כל מהשירצה לקייהו בחדוש העולם ומציאית השס ואחדותי והרחקת גשמו•■‬
‫ה ע ר ה דע אתה האיש התעיין וכו׳ • למה ששיעור כהעברה הוא כלו כפי הדמיון והמדברים קוראים הדמיון השכל רצה הרב לבאר כי אין הדבר כן אכל השכל והדמיון ׳‬
‫הס כתכלית התלוף ני קצת הדברים מה שיאמת הרהיון ינזיב השכל ‪ rpi‬שינז־כ השכל יקיים הדמיון וגם כי יתבאר כי פעולתיהס מתחלפים כי יש הבדל גדול כין‬
‫הדתיזן והשכל ופירש הרב גי הדמיון וולת השכל ממה שהדמיון נמצאילכל כעלי חיים השלחים ואמנם השכל לא ימצאאלא באדם ואףשיש לו דמיון אינו אדם בעבור ידחיון‬
‫ייזיו מיעל הדיויון פועל השכל אכל הס הפכים בתכלית אבל פעל השכל הוא משכיל כמורכב ואף שבמציאו׳לא ימצא אחד מפשוטיו ישכיל השכל שהוא מורכב ויכיר שהחלקי'‬
‫ויפשיטס ויציירם כאחתתס וכסבותס ני החלקים לס סבת הכל ודמיון זה ני השכל ישכיל כי הד׳יסודות הס מורכבים מחמר וצורה אף שבמציאות לא ימצאו ‪,‬‬

‫או ירטכ הדכריס החפוזרים קצתם עם קצתם ויעשה וןהכל גשם אח־או כחוח חנחו^ הגשם כחו שידחה המלחה איש אחד וראשו ראש סוס ולו ככפים וטוצא ‪r13‬‬
‫•‪ 1‬הנקרא הבדוי האקי ואמנם נקרא הבדוי השקר בעבורשא• אעשד שיתצא ני יש בלוי שהוא אפשרי שיהיה נחו חי שיחשוב ראובן עותל בשעה שהוא יושב ט זה כ‪7‬ו• אבל‬
‫‪-‬‬ ‫• ל‪,‬עשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, ■.‬‬ ‫‪ . . -‬׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:. .‬‬ ‫‪, , .‬‬ ‫י ‪1' .‬׳‪, .‬‬ ‫•‬
‫‪i‬‬
 ‫אפודי‬ ‫מורה נבוכים חלק ראשון‬ ‫שם טוב‬ ‫קי ק א ש‬
‫^^^'^'*י‪-‬דמיוו * ויעשה‬ ‫לעצם או מקרה לעצם ‪ 5‬לפי מה שהשיגיהי‬ ‫‪ .‬הגפז‪ «5‬הע‪ 5‬מי מן אפשרשיהיה משב‪ *,‬ולא יזכל הדטיון כשזס פנים להשיג הדכר הכללי ■ללהמלט‬
‫המקרי ריגה ‪ PW‬כהשגי^ מן החחר אפילו הפשיט הצורה הא׳ בעכליג; ולק אןן ראוי לבחון הדברים • אותם המקריס אשר השיגום החושים המביאים זאת י י ^ י י ^ ‪ , . .‬ו י חהדמיוז‬
‫רחדמה‬ ‫מהכל גשם או כח חכחו׳הגשם *‬ ‫‪ tifb‬ת^ומד הגוד>‪ 1‬כדמיון אלא כשכל♦ והנה ביאר הרב כי מס שיבאר השכלוינזיב הדמיון כנ׳חשליס‬
‫‪«,‬״'י ' ירניג‬ ‫לא יתן מציאות לשוס דבר אלא למה‬ ‫כפ^‪ 1‬ה עליך לבחון אותם ימכאר מהם שמכל אינו הדמיון אלא תה שיקיים האחד יכדב‬ ‫‪4‬ושר‬
‫גמומד *מר‬
‫יילי־ ״ ״י ל״י' ‘‘ ״״ן ?־ ‪,! 1‬רחי»‬ ‫'‬ ‫‪50‬ס הדבר הה»^‪ 1‬האחר א"כ ^באר שיש בנמצא דבר אחד מ‬
‫״‬ ‫■ ז‪1‬‬
‫כמניי״עג ‪ , •.‬יי‬
‫הדברים המפוזרים במציאות‬
‫‪I‬‬
‫דחילת‬ ‫בדמיון«ך״ל הבחינה האמיתית‬ ‫וי<מתתז «י«םוא יתבונן החחוייב והאפשרי והנמנע ואינו האישי המורכב בכללו לפי מה שישיגוהו החושים •‬
‫המקרי ה‪1‬א ע״ל■ הדמיון אבל הוא השכל ומה טוב זה העיון ומה‬
‫י״ועת‬ ‫יצזייל מפני וט׳ ר״ל ולא ינזייי‬ ‫»של הלומ> ‪ ' n n tp‬גדולה מתנתו למישירצה שינצל מזה החשך או ירכיב הדברים המפוזרים במציאות וירכיב קצתם‬
‫‪^'? "’'V‬י‪ h‬ר■‬ ‫שניהם או אחל מי‪-‬ס י‬ ‫‪ t(i‬השתוק אשרהו*‪ 1‬ר״ל ללמוד מהדמיון ♦ והרצון בו כי הלמוד • על קצתם ויעשה מהכל גשם או כח מכהות הגשם •‬
‫במאמר השני מספר החחטיס‪.‬ןאנחנ)‬ ‫מקרהנמשןלצורה* מהדמיון הוא החשך האמתי ועליהם אמרה ‪ :‬כמו שידמה המדמה איש אדם וראשו ראש סוס ולו‬ ‫*«הדברי'המכוזרו׳■‬
‫ז‪:‬העניןבמןפתנרצה‬ ‫כמציאות פי' כאלו חנה ורשעים בחשן ידחו • ודע כי המדברים כנפים וכיוצא בזה • וזה הוא הנקרא הבדוי והשקר •‬
‫שהדמיון מחייב המנעם והשכל ?’^*יאת^‬ ‫שיג ג“כ שיערו שהדמיון והשכל דבריס נכדלים־ שלא ישוה לו נמצא כלל ‪ .‬ולא יוכל הךמיון’ ב שו ט‬ ‫האמר שהוא יסיג‬
‫והוא יציאת שני קויס יהיה בתחצת נ *‬ ‫טנין ה שפ מכוי‬
‫)אי‬
‫החמר ‪ ,‬מרחק אח׳ וכל אשר ילכו הקוי׳ יתקר״ ׳;*‬ ‫־‬ ‫יהיה‬ ‫אס‬ ‫כמו‬ ‫נמנע‬ ‫והוא‬ ‫שידימה‬ ‫מה‬
‫הגרול וישיג האויר■ השם יתעלה גשם מחשכה לא דמיזן והרבה פנים להשיג הדבר הכללי להמלט בהשגתו מן ה״״י‬‫ויקיאו‬
‫‪; '"jf‬‬ ‫ואפילו הפשיט צורה אחת בתנלירת ההפשט י ^ כ ן ^ אפשר הפגש׳ לעולם ואפי׳יצאו‬ ‫יירכיבם יחד וידחה‬
‫פ ספיי ת תתגועע פעתי' יבארו שהחחשטת טובות ולזה הוצרכו‬
‫‪ nJSf‬זין‬ ‫»^!ויר* והשחיות לתשע הקדמות אשר זכרנו עד שיאמתו בהם אזן בחינה כדמיון • ושמע מה׳שהועילונו ההכמית והאחד משני אלי הקייס י^׳י‬
‫‪^'*f‬דאחד^^^ה‬ ‫ההקדמו'י ונקדים‬
‫—‬ ‫גדול מה שלקחנו מהם מן‬
‫טובי ׳‬ ‫המקריס במקריות זאתההקדת׳העשירית והיא העברת ת‪ :‬שרצו הלמודיו‪V‬מה‬
‫‪-------‬‬
‫רחי‬ ‫העכין יתבאר ככלי‬
‫שעצם העברתו חן המדומים מפני הדמות הע׳נת־ם דע כי יש דבריי כשיכחנם האדם בדמיונו לא יציירם‬ ‫>אצז ת ‪ nr‬ר‬
‫הברזל אין ר איינו‬
‫מעט‬ ‫מחודד האצטוונה)תוכןמעשיי‬ ‫אתה‬ ‫והתכונן‬ ‫•‬ ‫כח״ם‬ ‫המקרים‬ ‫והשתוות‬
‫מלמטה כמו עגולה נתתקצרת ‪.‬חתס‬ ‫הקושי* יהתווק המעיין וראה שהנה ‪ ,‬יצא ד ח העיין עמוק זזה כלל אבל ימצא המנע דמיונס כהמנע התקבץ שני‬
‫מהסשוגיות ‪ ;b‬קצת ציורים יאמר איש שהם ציורי׳שכליי' הפכי'« ואחיכ יתאמת במופת מציאות הדבר ההוא‬ ‫יו ק ד'‬
‫יהרנית ־ ואס יאמ׳‬
‫יחי'׳ ״ ‘ " ’י־״ ^יי^י ’־ ‪'!W‬ה״״ני׳‬
‫‘ הפילוסיי שהמציאו׳ ואתר יאמר שהם ציורים דמיוניים ונרצה מה ‪ .‬הנמנע לרמותו והוציאהו המציאו׳ • וזה שאם תדמה‬
‫‪ ohr‬יוציא‬ ‫׳המחודד וראוי שתדע ני‬ ‫שיאחר שיתבאר לנו זה הםפק כאופן שיבאר לנו מהו כדור גדול אי זה שיעור שתרצדז ואפי׳ דמית אותו‬ ‫ע די כמו‬
‫הי ח' שהיא לוקח‬
‫ין ראש‬ ‫כשעור כדור גלגל המקיף • ואחר כן תדמה בו קוטר ‪ -‬הוא נגד ראש המחודד סקי‬ ‫יאיותיו יחוא עוזר מושכל ומהו מדומה נאם יאמר הפילוסוף‬
‫קו ישר ממרכז עגולות התושדיז־ ■ ‪ « 1‬״ רנז‬
‫לו על הנתתו לא שהמציאו׳ הוא עד הדב׳ כמו שיאמ׳ובו אתבונן יעבור על נקודת מרכזו • ואח״כ תדמה שני אנשים י‬
‫י רוא‬ ‫המחודד‬
‫התושבת לראש המחודד נקרא עיזי^" ’י’‬ ‫שזהא ‪ ■.‬עומדים על שתי קצוות הקוטר ערשיהיד־־! הנחר־^‬ ‫פהתיזייב פי' ויהיה׳ סראוי והעובר והנמנע יאמר לו בעל דת‬
‫קדמו; נקד חו׳ ־ הנמצא אומר אני שהוא נעשהברצון לא ש‪1:‬‬
‫כעמוד ישר נצב על ‪ jann‬התושבת לא נהיף‬ ‫׳ הי‪1‬וה ויהי‘מציאותו ית^ב בהכרח וכשנעש׳בזה התואר היה ראוי ־• רגליהם על ישרון הקוטר וישוב הקוטר והרגלים בקו‬
‫הישר הנראה א^!ימןזה הכלי הנקרא מחולל‬ ‫ממנו שיעשה בחילופו אלא שהנח‪:‬א יתנהג כפי אחד ישר • לא ימלט מהיות הקוטר נפחי לאופק ״‬ ‫לא במנה‬
‫אבל עלצדהתיוב ‪:‬‬
‫האצטמנה הוא הק^אשר יחחון המחודד בשג‬ ‫‪ ,‬האתת עשרה התלת המנהג וההםכת'לא שא״א שיהיה בחלופו » או בלתי נכחי • ואם היה נכהי יפלו שניהם יהד״ ואם‬
‫חצאים שויס יתחיל לחתיך ככקודת רא^‬
‫מחודד ויכלה כנקודת מרכז עגולת התושנא‬ ‫ויעמד‬ ‫תכלית­ ואמ׳הרב ששער העברה יש לו דבר־ם תשמעם היה כלתי נכחי יפול אהד מהם והוא התחתון‬ ‫הנשס חל לא‬
‫ככח פי׳ כי אי זה‬
‫האה׳‪-‬כן ישיג הדמיון‪:‬וכבר התבאר במופת שהארץ‬ ‫כזה‬ ‫ישתק׳‬ ‫הוא‬ ‫כי‬ ‫מח״ב‬ ‫י״ט‬ ‫בפ*ק‬ ‫אתרו‬ ‫וזה‬
‫ואי־׳נ זה^הנלי נחתך לחצאין שויס כהרשם זה‬ ‫שתקתהו‬ ‫שיעור‬
‫הקו במכונה הנזכרע והקו המעוקם הוא איזה‬ ‫היא!אחרסשמציא)' כדורית • ושמוה מיושבת על שתי קצוות הקטר‪-‬וכל‬ ‫העכין'החדוש ‪.‬‬ ‫•‬ ‫תוכל‬ ‫במחסנה‬
‫לחלקו ואותו התלת ה ה ק ד מ ה האחת עשר׳‬
‫הנחלק תוכל לתלקו • ‪ • ■ .‬מהשאין תכלית לו שקר על כל; איש משכוני שתי קצוותראשו אל ה ש מיס ורגליו ׳ קו שתעשה בצד הקן הישר לצד ימין או שמאג‬
‫אשד יחתוך המחודד לפחות מחציו גי הי‬ ‫לצד רגלים האחד שהוא כראש הקוטר האח׳ • וא'א‬ ‫‪,‬‬
‫ענין‬ ‫כמו נן וכן אל לא‬
‫בהכרח עקום אחר שאינו עובר בנקודת רא‬ ‫תכלית מצל ה שיעור‬
‫שתקתנחחשנה וכן׳ נפילת אחר מהם כלל ולא יצוייר״ מפני שאין אהד מהם למעלה ואחד למטה ־ אבל כל אח׳‬
‫המחודד צפי שאחר 'שטא מונח עצתמונ'‬
‫כדורית הוא כהכרח יותר רחוק מן אתי ^'‪15‬‬
‫^‬ ‫מספר‬ ‫התנוישה תתלקה מהם אחד למעלה ולמטה בהצטרף האחר‪ ■• .‬וכן הלזבאר במופר־י‪ .‬במאמר השני‬
‫הצד האחר אג‬ ‫המחודד יותר מן _‬‫לאין החרוטים יציאת שני קוים יהיה ביניהם יתחלתיציאותם רוחק אחד• וכל אשר ירחקו יפת ר אצליראש ‪.. ......‬‬ ‫בזה האופן‬
‫תכלית נמתשנה‬
‫התושבח וכמושנבאר זה למטה הנה א״נזי'‬ ‫אחד שנכל חלוק הרוחק ההוא ויקרב אחר מהם ‪ k‬האחר ולא יתכן הפגשם לעולם ואפי׳ יצאו לבלתי תכלית־‬
‫זחן רוכן‪ n‬ואעפ״י שכל אשר ירחקו יתקרבו • וזה לא יתכן שירומה • ולא שיפול בשבכת הדמיון כלל•■י ־ הקו החותך הקחודד לפחות קהצי‪ ,‬ה‪,‬א עקום‬ ‫יתאר לו‬
‫בא זה א תי פ‬
‫אחרשי^^וזונח על תמונה תעלגלת וזה נרח‬ ‫לאין תכל ‪ p‬אפשר ושני הקוים ההם האחד מהם ישר והאחד מעוקם• כמו שהתבאר שם • הנד־‪ .‬ככר התבאר‬
‫לחו״של^׳׳כינטא ^אייתנ^ ונאמר נני^‬ ‫להיותו למאמיני■ מציאות מה שלא ירומה ולא ישיגהו הדמיון אבל הוא נמנע ^יהצלו • וכן התבאר כסופרת‬
‫שיהיה ביןשני הקויסהאלה שהס המעיק‬
‫והישר שטת כשעור זרת וזה השטיז יהיהשי '‬
‫הדמיון‬ ‫‪,‬הארנע ה ואלו» המנע מה שיחייבהו הדמיון • והוא היות הש״י גשם או כה בגשם שאין נמצא אצל‬ ‫הקדמית *‬

‫כשעור הזרת בכל צדדי המחודד לצד פנים‬ ‫אלא גשם או דבר בגשם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬חלקיס‬ ‫•‬
‫המחודד ד‪,‬וא שליפולס יהי־ השטח שבין שני‬ ‫הנה כבר התבאר שיש בנמצא דבר אחד בו יבחן הראוי והעובר והנמנע ואינו הדמיון ‪.‬‬
‫הקויס הנזכרים רחב זרת לצד ראש המחודל‬ ‫ומה טוב זה העיון ומה גדולה תועלתו למי שירצה שינצלמזר־*‪ .‬החשך ר״ל ללמד מן‬
‫כמו שיהיה לצד התושבת ונאמר אין קכק ט‬ ‫הדמיון • ולא תחשב שהמדברים לא ישערו בדבר מזה אבל ישערו בו קצת משער וידעוהו‬
‫המרחק המתר גדול שבין אלו שני הקויס היא‬ ‫ויקראו • מה שירומה והוא נמנע • כמו חיות השם גשם עולה על רוח מחשבה לא דמיון ‪.,‬‬
‫י לצד ראש המחודד כי כל אשר ילך הקו העקום‬
‫אצלהרא׳יוסידכהשתיו׳וכל אשך יוסי׳כקשתיז‬ ‫והרבה פעמים יבארו שהסגולות על רוח כוזבות י ולזה הוצרכו לק הקדמות אשר זכרנו ‪.‬‬
‫עד שאמתו בהם זאת ההקדמה העשירית • והיא העברת מהשירצוהעברתוקהמדומי ־ יוסי־‪ .‬המרחקשב‘יהם ויה^ מיתר זה הקשת‪-‬יי‬
‫יותר גדול משאר חלקי המתרי׳האחרי׳שיעשי‬ ‫מפני התדמו העצמים והשתוות השקרייבמקריו׳כמו שביארנו ‪ :‬והתכונן אתה המעיין וראה‬
‫שהנה יצא דרך עיון עמוק מאד • וזה ש<יו קצת ציורים יאמר איש שהם ציורי׳שכליי'*ואחר ' אצל התושבת וראיה לזה היא זו שאם נצייר‬
‫גגיצא עמוד ישר מהקו הישר לצד הקו המעיים‪.‬‬ ‫יאמ' כי הם ציוריידמיוניי‪-‬ונרצה שנמצא דבר אחד יבאר לנו המושכלות מן המדומות• ואם‬
‫ולבנה על הקו המעוקם ' עמוד קטן ישר יגיע‬
‫ראשו האחד לעמוד היוצא מןהקן הישר וראשו‬
‫לו‬ ‫יאמר הפילוסוף שהמציאות עדי כמו שיאמר ובו אבחן הראוי והעובר והנמנע • יאמר‬
‫האח׳ בקו המעוקם ונציירשילך מיתר אחל‬ ‫•‬ ‫שהתחייב‬ ‫כעל הרת ובזה הוא המחלוקת״ שזה הנמצ‪ ^ 1‬אומר אני שנעשר־ו ברצון ^ א‬
‫מראש העמוד הנבנה על הקו הישר מראשי‬ ‫וכשנעשה כזה התאר היה אפשר שיעשה בחלופו • אלא אס יגזור הציור השכלי שאי‪8%4‬‬
‫לנד דכוקו כקו הישר וילך נגד ראש העיזיל‬ ‫בהלוף זה במו שתחשוב• ושער ההעברה הזה יש לי בו דברי׳יתשמעם במקומו׳מזה המאמר‬
‫?קטן הנבנה על הקו המעוקם כצד דכוקי נקן‬ ‫׳‬ ‫‪ ,‬ואינו עניין ימהר האדם לדחותו כלו פתאום ברגע קטן ‪:‬‬
‫המעוקם הנה אין שפק כי המיתר יותר גדיג‬ ‫ההקדמה האחת עשרר־־־‪ .‬הי^ין אמרם שמציאורת מה שאין תכלית לו הוא שקר על כר‬
‫בזה החלק חהמחודד משאר חלקי‪ ,‬המחולל‬
‫אצל התושבת אתר שאלכסון השוקים שהם‬ ‫עניז ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫‪ .‬־‬ ‫‪.‬‬
‫העמודי׳ הנהנים על הקויס הנזכרים גדול משאר חלקי הכלי לפי שהוא אלכסון לשני שוק׳ם גדולים כי אין טפק שאלכסון השוקים הגדולים יותר גדול מאלכסון השוקים‬
‫הקטנים יאלי נוציא עמודים כדוחה לאלה שהזכרנו בצד התושבת מהתחודד אז יהיה המיתר יותר קטן אחר סהעמןד הנכנה על הקו הישר הוא יותר קק‬
‫וקרוב יותר לקו המעוקם כי הוא ממעט כקשתיותו כל אשר ילך לצד התושבת ואס נבנה על אלו העמודים הקטנים הנבנים לצד התושבת על הקו הישר והחעוקם חיתר‬

‫מתיישר מעט ראיה לזהשסקוהחעוקס לצד הראש חהחחודד הוא יותר רחוק חן הקו הישר יותר משאר חלקי הקו המעוקם ההולך אצל התושבת מן הקו‪,‬הישר עכח‬
‫לפי שאם נניח שיצאו עמודים ישרי׳ מן הקו הישר אצל הקו המעוקם נראה לחוש הגשמי והשכלי כי הקו המעוקם יותר רחוק מהעמוד הישר אצל צד ראש המחודד יותר מחג‬
‫התושבת וא״כ כל אשר ילכו הקויס בתחודד אצל התושב׳יתקרבו כי יתמעט הקשתיות שביניהם ולא יפגשו לעולם לפי שבין שניהם שטח קיים נכחי כמו זרת כפי מה שהנח‬
‫‪tv ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואם יפגשו יביא אל השקרשישוושטת הקו הקטן המעוקם לשטח הקו הגדול הישר והאל ישמרנו משגיאה אמן ‪5‬‬ ‫‪.‬‬
‫'* ווי‬ ‫*י‘‬ ‫הנ ה ככר ביארנו זה הענין כשלמות לפי מה שהשגתי בושיש בנמצא דבר אחד ר״ל והוא השכל • ללמוד מן הדמיון ר״ל ס'‬
‫ישערו בדבר חזה י ר״ל שהם ידעושיש דברים שהדמיון מחייב מהמנעם והשכל מחייב אפשרותס ויקיאו אותם הדברים שהדמיון מחייב המנעס מחשבה צא דח ן‬
‫כי לפי רעתם כל דמיון הוא אמיתי ‪ t‬ובו אבחן הראוי והעובר והנמנע • ר״ל וזה הענין נקשר עם פ׳ט״ו מג׳יעויין שם ; אלא אם יגזור הצמרהשכלי• ר״ל שנעל ריב הפצוסנף‬
‫יאתר לא תקח המציאות עד כי עליו ה וא הדרוש אלא אס יהיה הדבר המוכיח כינינו השכל והוא שאס יגזור הצמר ?שכלי כצד שאי אפהר חלופו>מו שאתה חושב אז צדקת‬
‫זאס לא כזבח ן יש ל• בו דברים תשמעם • ר״ל וזה יאחר בפ־ק י״ט מחלק ב׳ כש־שאל שס אי זה ענץ הואשיש כחלק מגלגל הכוכבים התייחי׳ ככניר רבים מקובצי ויחלק‬
‫אחר כוכבים מעטים חפוזריס ; ואע״ע שכל אחד מהס גשמי בעל תכלית♦ ר״ל וזהו הי־חוד יש בזאת החלוקה השנית מן הראשונה כי אלו היו הגשמים בלתי כעצי תכ*ית‬
‫כי התבאר החנעו בהקדמה הראשונה ן יהיו גשמים או נבדלים אלא שקצתם •ר״ל ההבדל שיש בזאת החלוקה ממה שלפניה כי החלוקה שלפניההיתה ממארת‬
‫קציאתגשמיס'אין תכלית למספרם‪11‬את התלוקס ־מבוארת המנע עלית נעלוליס לבלתי תכלית אפילו יהין שנלים נפרדים ןרמי‪.‬שכלים נפרדים לא משכני‬
‫אלא‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
 ‫קרקאעז‬ ‫מח‬ ‫שסטוב‬ ‫ן ראשון‬ ‫מורה נבוכי&‬ ‫אפודי■‬
‫מל^ים שי(ין תנליון‬
‫‪ :‬ככח אז במקרה‪:‬ר״ל ככח נמו החלק הגשם לבלתי מכלית בכת עכין וכד • דע כי הכב״ת יאתר עלשני סוגיס בב^ג בפועל זכב״ת בכח והככ״ת‬
‫לז ה ם ‪6‬צלם שייים‬ ‫כלות נעדרותבא זה אחר מור ‪ n‬במקרה!בלתי כלה• ר״ל בפועל יאמר על ד׳ עניניס עלשימצא גשם בפועל בב״ת וגשמים בב״ת או שימצא‬ ‫בלן;•ף‘‪‘ l‬‬
‫כי׳ שכלם ים להם‬ ‫‪,pDJ‬׳״ ' * י ^ י הל חלקי ״ד״ל זהם המנע מציאות גשם אץ תכלית ומספר דבר נבדל מהחומר כב״תאודבר^סבב״ת ואלו הדברים הרבי׳ ננמצאיס אפשר‬
‫קכלית והם ״ צייוזת‬ ‫ן מכל ת להס • והשנית המנע עלות ועלזליס לבלתי תכלית • והשלישית שימלאו על כ פני׳אם יש להם סדור טבעי כקו היו׳עלות ועלוליס נמצאי׳יחד כב״ת‬
‫גשם' ‪4‬ן׳ ‪ 116‬נשמי׳ווו‬
‫כי העלה והעלול יש סדור טבעי כי בהםתלק‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫^ החלק הגשם)הזיון לבלתי מכלית נכא ־‬
‫שכלם ככדלי ם ^וין‬
‫מכלית להם וזהו‬
‫חו יהין דברים‬ ‫העצוב אן‬
‫יסתלק העלול‬‫^‬ ‫העלה‬ ‫‪.‬‬ ‫’^מהחנעעלימיעל)לי׳לכלתי!!כלית‬
‫בב״תואץלהס סדור טבעי כמו מישיאמר התלזיןה ק‪(6‬תת‪’(6‬ו‬ ‫‪.‬עניין וביאור זה^‪:‬י כבר התבאר ‪1‬ןמנע מציאות גשם‬
‫שיש גמלאטס בב״ת ואץ באחד סכה לחברו החלתיהשיעוד ככת‬ ‫^‪:‬ס עמה נעל מכלית ״ ר״ל שיאמר ‪; K'd‬איאין תכלית לו או מציאו׳גשמי׳אין הכלית למספרם‬
‫או נפשות רבות בב״ת נמצאים יחד •נהכב״ת אל לא תכלית זזהז‬
‫בכח יאחר עלשני דברים כמו התנועה והזמן ‪.‬החליקה השנית או‬ ‫להם בבא זה אחד סור זה ‪! .‬ואעיע שכל אחד מהס גשמו בעל הכלית ־ וכתנאי‬
‫היילק הזח! בכיו ^‬ ‫‪f‬־’^ ניי^^ז עתהמןהדבריסהס ‪•. ,‬שיהיו‪ ,‬אלו שאין להם תכלית נמצאים יחד בזמן• וכן‬
‫■ כי כל מה שיתהוה מהם י חלק יפסד האחר לא ץכלית ו'ז*ו‬ ‫"יקי קימות העולם ‪ .‬ר״ל‬ ‫א״צח ה״^‬
‫זיתחדששם תנועה וכן לעולם כי יתהווה יום החלוקה השלישית‬
‫במופת ׳ מציאות עלות אין להם תכלית שקר •’ ר״לשיהיך‪-‬‬ ‫‪ . ,‬י ׳־מחממה זחת ההקדמה‬
‫ויפסד )יתהווה אקר וזהו נקרא בב״תבכח אי בא זה אחר סיר‬ ‫דבר עלה לןניין ?ייתרר ולדבר ההוא עלה א ח ר ^‬ ‫נמצאיחמר‬
‫שהוא ככוח זה אמר סזר זה)יש כב^ן בענץ »ה ללא תכלית‬ ‫אין‬ ‫מנויים‬ ‫שיהיו‬ ‫עד‬ ‫ת‬ ‫חכלי‬ ‫א‪.‬‬ ‫אלל‬ ‫^‪:‬ן‬ ‫ע‬ ‫ולעלה‬ ‫•‬ ‫״^ז״יו • ותה שימחייבקמנו • ר צ‬
‫החליקם‬ ‫חהו ‪.‬‬
‫הרניי^ית השגייעש׳‬
‫אח׳כי תק׳ שעו׳גשסטבעי או למודי ותחלקהו‬ ‫תכלית להם נמצאי׳ □לעל יהיו גשמים או נבדלי׳‬ ‫שהרחיי׳יפרדו ולא ירגיש‬
‫לחנאיס ואותו החצי לחצאיסואז יאמר בחכמ׳ הניופיס״טאנון ‪1‬‬ ‫שקצתם עלה ל ק צ ה ס״ וזהו הסדור הטבעי העצמי‬ ‫**• '׳"ייסג שלא תושג תנועתהשמים ‪.‬‬
‫הטבעית שיפיס הולן לכג״תושהחלזקהלא י״ ל ההטעיים ;‬ ‫׳ א יראה מטעת השמים ״ פ״אשלא‬
‫בי ת‬ ‫אשר התבאר במופת המנע מה שאין תכלית לו בו• תכלה וכןג"כ ההוספה הוא לנב״ת כי כסתקח‬ ‫קילות מנועמס!ויראה המעמןס ישר♦‬
‫אמנם מציאות מה שאין תכלית לו בכח או במקרה אי זה שיעור ותחלקהו לב׳ חצהיס ווה החצק‬ ‫‪/‬ייחתייב מזהשיראה הישר מעוקם ! אין‬
‫ש!ח כהס» ר״לשאין ראוי לכסוח בהם‪ :‬כמו ממנו מדת שכבר ד־חתבאר מציאותו כמופרחכמו הנחלק יתוס?׳ על החלק האחד וח© החלוק׳‬
‫שהתבאר כמופת החלק הגשם אל לא תכלית בכת יהיה ככ״ת יהיה ההוספה לבלתי תכלי׳והכונה‬ ‫שיחשבו חבאלו החחחניס ״ ר״לשלא תחשוב‬
‫^*יאת ההקדמה יניחוה המדברים לבטלה כמן והחלק הזמן בכיית • וממנו מה שבו מקום עיון והוא כאוחרנו שהחלוקה ילן לבב״תשהחלוקה לא‬
‫׳*היו חושבים אחרוני המדכריס שחשבן מציאות מה שאין לו תכלית אלא כמקרה'כבא ז ‪ H‬תכלה אל חלק לא ימחלק אנל יתחלק תמיד‬
‫שנשהניחו המדברי׳ הראשוניםהע*ס הפריד' אחר סור ‪ nr‬והוא אשר יקרד־־‪ .‬מה שאץ תכלית לו אל מהשיתחלק תמיד והרנוןבושכח החלוקס‬
‫סחור לכב״ת וכן העניןבהיסכה ג"כ יש צנן‬ ‫היתה הסנמה לבטלה אין ׳ הענין כן אבל כל‬
‫מהשהניחו הוא הכרחי בהקדמומיהן לעי כמקרה • והוא שיהיה דבר אחר ד־־‪-‬עדר דבר אהד יכולת ליזנות מספדים בב״ת וכל הנמנה הוא‬
‫לומר והאחר ‪ Njinn‬אחר העדר דבר שלישי וכן אל ? ‪ ■i f‬בב״ת גפי מהשהתבאר גג׳ מהשמע ♦ והנה ’‬ ‫סכרומיהן! אתרשנתבאר כמוסת •רצה‬
‫‪........‬‬
‫שהתבאר בחועת לעי הק‪7‬מ)תיהן המשובשות! ‪.‬תכלית• ובזה הוא העיון העמוק מאד ‪ :‬ומי שיתפאר ראוישתדעשכקדחוניס אזחריס'‪1‬ה מדברים‬
‫שבאר במופת קדמות העולם • יאמר כי הזמן כלתי ג״כ שמציאות מסשאין תכלית לישקר על כל‬ ‫׳ יבצר י‬ ‫‪.‬‬
‫ענין ביןשימה נמלא יחד כץ סיהי׳נקנא כזס‬
‫אחר זה ביןשים לו סדור טבעי בין שחין לו‬ ‫מדת‬ ‫כל‬ ‫הזמן‬ ‫להיורת‬ ‫שקר‬ ‫מזה‬ ‫לו‬ ‫יתחייב‬ ‫ולא‬ ‫•‬ ‫כלה‬ ‫‪.‬‬
‫שיגיע ממנו חלק יעדר לפניו חלק אחר • וכן בא דמקריס זה אחר זה אצלו על החמר אל לא׳ סלו׳טכעי וג״ב כי קציאו׳החצוקה לבכ״תאף‬
‫תכלית • ולא יתחייב לו שקר להיותם בלתי נמצאים כלם יחד אבל בבא זה אהר סור זה • וזה שיהיה בכח הכחישו מציאותהכי הגשמים הס‬
‫מה שלא נא מופת על המגעו ‪ :‬אמנם המדברי' אין הפרש אצלם בין שתאמר שגשם אהד קורככיס ממהשלח יתחלק )אחרשהונח‪T1‬‬
‫נמצא אין תכלית לו • או תאמר שהגשם והזמן יקבל החלוקה אל לא חכלרד* ואין הפרש תניןח״ש המדברים שמציאו׳ מה שאיןתכלית‬
‫אצלם בץ מציואותדברינם אץ תכלית למספרם מסו דרים יהד • כאלו תאמר אישי' הא רכש לושקר על כל ענין בץשיהי׳נמצ׳יחד ביןשיהי׳ ■‬
‫נמניו כזה אח׳זה בץשיהיינמצ׳בפעל כיןשיהי'‬
‫הנמצאים עתה • או אמרן שדברים הגיעו במציאות אץ למספרם תכלית ואע״פ שנעדרו נמצ׳נכח כץ פיהי׳נמצא בעצםביןשיהי׳נמצא‬
‫אמרת ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק ויצחק בן אברהם כן ^ לא תבלה כמקרה • וביאור זה נבר התבאר־בחוב׳היונע׳‬ ‫ראשון ראשץ‬
‫‪ nt‬ג"כ אצלם שקר לראשון^• ואלו הארכעה הלקים ממהשאיןתכלית לו הס אצלם שוים־ ‪ . .‬מציאות גידל כב״ת חו גדלים בג״ת‪,‬אע"פ‬
‫וזה החלק האחרון קצתם יש תדל לאמתו רצונם לומר לבאר המ נעו בדרך אבארהו לך בזרה שכל ת׳ מהם גדלו כ״ת וכתנאי שיניואלו מה‬
‫המאמר • וקצתם אומר שזה מושכל בעצמו וידוע בתחילת מחשבה ואץ צריך עליו מופת• שאיןתכלית לו נחצאיס ייחד גי אס יהיהיהוא‘‬
‫ז‪ :‬אחר זה נפי דעת הפילוסו' תחוייב • וכן‬
‫ואם היה מן השקר המבואר שיהיו דבריי אץ תכלית להם על צר בא האחד אחר סור האחר התבארשא״אשיהיו לב״ת נחצחיס יחד אפילו‪,‬‬
‫יאע״פ שהנמצא מהס עתה בעל תכלה הנה יוזיה שקר קדמות העולם מתחלה מחשבה ולא שלא יהיה בהם סד‪1‬ר טבעי ולא סדור הנחיי‬
‫כנפשות לדעת האומרים שהעוצם קמזון‬ ‫יצטרך אל הקדמה אחרת כלל• ואין זה מקום החקירה על זה העניין ‪' ■ :‬‬
‫ההקדמה השתים עש־רה אמרם שהחושיי לא יתט האמת תמיד • וזה כי המדברים השבו והנפשות נצחיות ני יתחייב מוהשיהיה החלק‪.‬‬
‫השגת החושים משני פנים • אהדמהםשר‪,‬םאומר*כםביהרבהממוחשיהכש כתו הכל • וכן התבארשת״אשיהיה דבר עלה‬ ‫• ‪.‬‬
‫יבצר מהם • אם לדקות גשם המושג • כמו שיזכרו כעצכס הפרדי ומה שיתחייב ממנו כמו לענין אחד ולדברההוא עלה חיזרת )לעלה‬
‫עלהוקלנלתי תכלית עד שיהיו חצויי׳ אין‬
‫עוכארנו• ואם לרחקס מן המשיג להם • כמו שלא יראה האדם ולא ישמע ולא יריח עי ‪ 4‬תכלי׳צהסנחצאי׳בפועל יהין גשמי׳או נבדלי׳‬
‫יוחיו מלים רבים • וכמו שלא תושג תנועת השמים • והצר השני אמרו ש־רכם יד ט^^ו אלא שקנתס עלה ל^תס‪ .‬וזהו נסדור הטבעי ‪,‬‬
‫במושגיהם • כמו שיהאה האדם הדבר הגדול קטן כשירהקטמנו • ויראה הקטן גדול כשיהי׳ עצמי אשר התבא׳במופ׳החנע מהשאין תבלי׳‬
‫כמי׳‪ :‬ויראה המעוקם ישר כשיהיה קצתו במי׳ וקצתו חוץ למים •וכץ בעל ירקון יראה הדברי' לו • חח׳ש״ט וגס התבארשא״א שימצאו עלז׳‬
‫ירוקים • ואשר בלשונו מרה ארומה יטעם הדברים המחוקים מרים • וימנו דברים רבים מזה ועלולים בין גשחי׳כיןכלתי גשמי׳שיהיו עלות‬
‫הכת • ואמרו שמפני זה אין לבטוח בהם שילקחו התחלות מופת^ ולא תחשוב שהמדבריס נעצם שאיא שימצאו כיןשהיו נמצאו׳ יחד כץ ‪.‬‬
‫שלא יהיו נמצאות ני בכל ענין יתחייב אס לא‪.‬‬
‫הסכימועל זאת ההקדמה לבטלה כמו שיחשבו רוב אלו האהרוני׳• כי השתדלות קדמוניהם ימצא יאשון לא ימצא אחרית אמנם מציאות'‬
‫לקיים החלק אץ צורך לו• אבל בל מה שהקדמנוהו ממאמרם הכרחי ובשתפסד הקדמי אח­ מהשחין תכלית לו בכחאו בחקרה מחנו ‪.‬‬
‫כמו התחלק‬
‫מציאותו ‪ - -‬ו י‬
‫‪' WW *- W‬‬ ‫יתבאר ־׳ ‪ -‬״‬
‫‪ D H l O‬אינו נווגע אבל ‪ . ^ .‬׳‬ ‫‪r‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬

‫הגשםאל לאתלליח גנח)יתחלק הזחןאל לא תכלית זממנו מהשהוא מקום ^יק והוא)יציאוע מהשאין תכליי;לו אלא במקלה בבות זה אחר סור זה והנא משר יקרא מה‬
‫‪ ,‬שאין תלליתלו במקרה והואש־היה דבי יאחד אחר העדי דבר אחר והאתררה־א יגחר העדר דבר שלישי)ק אל לא תכליפ ובזה הוא העיון עמוק מאד !‬
‫אמר שם טוב כבר בא המופת ג״ב על• שזה הענין הוא כג״ת בנח והכבי׳ח נכח כבר אמרהרבשהיא לב״ת והומן והתסעה הם באים זה אחר סור זה והככ״ת אינו‬
‫גיזנאכפיעל ולא האחר סכה לחברו ולק היה אפשרשיהיה לב״ת אכל למהשארי׳׳סטו ישתמש וחמר ני אס לא ימצא ראשין לא ימצאאחרון וזהאמרזכעלות‬
‫ועלוני® כי חשבו קצת מהחעייניס כי גס כן יצדק בסכות כי אס רא^ק לאהיה נח^א אלא במציאות יעקב ויעקב כלת מציאות יצחק ויצחק כלא אברהם וכן לבב״ת זאס לא‬
‫'יוצאהראשין האחרון לא ימצא א״כ יחוייבשימצא אדםהראשון ויהיה העולם נברא • וארי״סטו יחשוב כי יעקבאינן ככת ראובן כעצם אלא בחקרה והסבות כמקר׳אפשר‬
‫שילכו לבבית אכל יתכא'שהיא חחוייב כפי הדעת הפילוסופי ובעבור זה אמר הרב מי שאמר שהוא ביאר כמופתשהעולם קדמון יאמ׳ כי הזמן כלתי כלה ולא יתחייב לן‬
‫ייץ השקר להיות י•זמן כל מה שהגיע ממנו חלק יעדר לפניו חלק אחר וקבא הרקרים זה אחר סור זס אצלו על החמר אל לא תכלית לא יתחייב לושקר להיותם בלתי ׳‬
‫נמנתיסכלסיחדוזהחהשלאבא חופתעלהחנעו‪ :‬אמרש״טאפי׳אסלאהיונחצזיסיחדאסהיהכהססדורםנעיכעלהועלילא׳׳א שימצא בזה אחר סור זה כמו‬
‫‪^ ,,‬־•ייי^ כי מציאו׳עלות ועלולי׳לכב״ת כיןשימצאו יחד ביןשימצאו בזה אחר סור זהשקר והפלא אין נעלם זין מברבאלא אס נאמר כ״א היו נעדרו׳א״א שיהיו סכות ’‬
‫׳היזדברים אין הפרש אצלם בין שתאחרשגשס אחד נמצא ‪.‬‬ ‫’ ’‬ ‫׳ י‬ ‫‘‬ ‫‪ ..........‬י '‬
‫■ מעתות ואין הפרש אצ; ס כין מציאות דברים איןתכלית‬
‫׳•ין נמספיסתכליתאע״פשגעדרו ראשון ךאשזן כאלו תאחר‬ ‫‪.•.,.‬״‪,‬״י״‪.‬״׳•■״•״‪,‬־‪,‬״‪.‬׳‪ --‬״‬ ‫•'■‪♦-‬״‪ m‬״‪,‬‬ ‫ך‪.‬‬
‫‪ P P‬יעקב ויעקב כן יצחק וכן לכב״ת זה! ג״נ אצלם שקר כאלו היו נמצאים כנ״ת יזאישים נמצאים יחד וכל אלו הארבעה חלקים מחהשאין תכלית להס אצלם שויס‬
‫לס ניזגעים אלאשיש הפרש בין המדברים כזה החלק האחרון ו‪.‬וא היות ראובן כן יעק־ וכן לכב״ת קצת® ישתדל לאמתור״ל לבאר המנעו וקצתם אומרים שהוא‬
‫י י^^וידוע כתחלתהמחשבה ואםהיה מן השקר המבוארשיהיו דכריס אין תכלית להם עלצד בא זה אחר סור זה אע"פשהנמצא מהם עתה ג״ת יהיהשקר קדמות‬
‫יי^יילת יזחחשבה ולא יצטרן אל הקדמה אחרת כלל • )אמר הרב ני אין זה ייקום חקירת זה הענין כי כוז״ש הרב בפרק שאחר זה ככר הכה אכונ״צר אלפר״אבי על‬ ‫*‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫קדקוד זאת ההקדמה וגלה חקור הדכנה בכל חלקיה כמו שאמה בספרו הידוע כנמצאות המשתנות '!‬ ‫חהויד‬
‫!הרןרסה ׳•שתים עשר‪ 5‬אמרם שהחושים לא יתנו האחת תמיד ווה כי ?מדכריס חשנו השגת החושים מב׳פני׳ האחד חהס שהם אמרו שהרבה חמוחשיה׳ יבצר מהם אם‬
‫להס^״‪ ,‬ליקותגשס המושג נמושיזכרו כעצם הפרליי ני לא ישיגוהו כלל ומהשיתחייב מחנו כמ״ש יהרצון בו שלא יראהו האדם לא מתנועע אס לרחקס מן המשיג‬
‫^_׳*לא יראה סאד® ולא ישמע־ ולא יריח על רוחק מילים רבים יבוזושלא תו‪-‬זג תנועתכשח־ס וקולותיהם כשמתנועעי׳לרחקם חק ‪ 6‬נפי מהשחשכו הקדחוניי •‬
‫‘ חי*׳*גיאה הוא בעבור שלא ישיג דבר מהמושג■ • והצד הב' חהשגיא‪ :‬הואשיש ג קצת ולא ישיג קצת או ישיגהו נחלוף מה שהוא כחןש‪T‬א‪ p‬האדם הדבר הגדול קטן‬
‫‪ P‬״ק׳״ו ויראה הקנון גדול כאשר יהיה מזי׳)יהי׳ המעוקס־ישרכשיהיקקצתו כמים וקצתו חין לתי וזהו צד מהטעייה כי יפיג קצת מהדבר אכל לא ישיגהו נענץשהוא ­‬
‫‪ .‬ויש‘ ■■ ■‬ ‫י‬ ‫• ‪,‬י‬ ‫■‬
‫’‬ ‫‪• .‬‬ ‫•‬ ‫י •‬ ‫^■‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫■‬
‫‪i‬‬
 ‫אפודי •‬ ‫מזרה נבוכים חלק ראשון‪,‬‬ ‫‪.‬שם טוב‬ ‫י‪,‬‬ ‫קרקאש‬
‫«>! * זדדדריס ועצ^‬ ‫ץ‬ ‫■־ * «‬ ‫י‬

‫דטייותזולאי‬ ‫וישצר אחרמהטי‪-‬נייהשישיגהו בחלוף וג‪J‬י׳צ הפני כמו געל ירקוןישיג הדברי׳ייחקיס יבצר מן החוש • ר״לשלא יוכל החוש להשיג‬
‫^ מלזפארים‬ ‫ליייי‬ ‫^ פרק עד ׳ ואשר בלשונו נוהאדותה יטעו׳ הד*רי׳המתורןיס מרי׳ וכעבור ז‪ :‬חשכושאין לבטוח בהםשזה טעות • לל ולפעחיכז‬
‫•‬ ‫והשהם ן היו מתפארים בהס ‪ .‬ר״לשהאחרונים הספסט^”^'‬ ‫>דך שנילמ‪5‬י^וי> כתושים ושאין ראוישיקתוהתחלו׳המופח מבס ולא מחשובשבמדברי׳ הסכימו על עלמה‬
‫י״לכווני*‬ ‫שהם אומרים הענין ואינו כן אבל קדמוניהם‬ ‫' ‪v 6 •>37‬ר הזעלר יאח ההקדמה לבטלה כתושחשבו רובמאלו האחרונים מהתדבריסשחשכו כשהניחו•‬
‫)יזההיל‬
‫‪,!.‬יוחמרוד‬
‫מהמדבי''־ וכן ‘‬ ‫‪ -‬פרק׳ עד יי* אחד‬
‫כלאחד דהמדבריס ‪,‬‬ ‫' י‬ ‫הגמיר כלומ׳שהיש המדברים ראשוני'הענס הפרדייהימה בנתה‬
‫>עלד זאחר ?יה לבטלה כמושתשבו אכל כל מהשהניחו הוא‬
‫מחודשי'‬ ‫‪ n ?1‬התתלתנל הכרחי להוליד תולדומיהס וכשימכטל אתל מהם תבטלהנונה כולה ‪ :‬ואמנם זאת ההקדטד׳׳ כאילן התמר *‬
‫לפי‬ ‫?למ^^וית ‪1‬יתשייכ ת׳‪1‬ה ההקדמו׳אשר הנתנו יבטל כל החולדות האחרונד־־והיא הברהיר־אמאד שאנחנו כשנשיג עיינו אל ראובן‪1‬אל אילן כן יגז י ‘‬
‫‪‘ fijr‬אשרהיו מולידים מתחש העולם ומציאות ‪ . b‬בחושינועניינים סותרים מה שהניחוהו״ יאמרו אז א״כ העולם־ ככללו מחודש ווה‬ ‫גהכרח היש‪rn13‬‬
‫"מ»צי‪ 6‬הדבר ?‬
‫נהו>י>‪/‬ו מהעדר )אחדותו והרחקת גשמות ווה אמרו וכשתפשל ‪.‬אין להשגיח בחושים אהר שנתבאר במופת העניין דעתם עדיין לא יבאר כטיל י׳י^י ; אבל‬
‫יבארשאין העולם כמו ט'’^'_יי’’!’^ר‪,‬ן»ל‬
‫ה״לייוןת הקדמה אחת תבטל כל הכוונה כולה ולכן אשר חשכו• כי עד השכל תורה עליו כאמרם בתנוע‬ ‫ייד‬
‫‪,‬‬
‫לבטלה‬
‫ואתנם זאת ההקדתה האחרונה היא הכרתית המדובקת שנכנסה בתוכה מנוחות •‪.‬וגהתפוצץ‬ ‫הקלמה‬ ‫שוס‬ ‫הקממניס‬ ‫הגיחו‬ ‫לא‬
‫מאד ואינה לבטלה מפני שאנחנו כשנשיג 'הרכב בעת הסבוב • וכאמרם שלובן‪1‬החבגד נעדר‬
‫בחושנו עניינ'סותרי'מפני‪.‬הנח‪1‬תיהםשהניחו עתה ובא לובן אח׳‪-‬וגלזו דברים הלוף הנראה• ודברים חוטעס ‪ m‬הדרך‪,‬כלתי‬
‫מעצסהפרליי ותהיקותאו שהותן תחובר ’רבים יתחייבו ממציאות הרקות כלם יכזיבם החוש • חנקדמותונס{ הדרךהשלישי* ‪6 , 1‬‬
‫המופת הנעשס ק‪,‬זיצן לעי הקדמותיו ‪• .‬יל‬ ‫מעתות יתחייב נפי אלן ההקדמותשלא ימצא‬
‫תנועה מהירה יותר מתנועה יכזיכו החוש וירדה מענה זה כולו שזה ד בר יבצר מן ההוש • במה העולם היה אפשד‪.‬שיקויים חומר קכייי^’ ‪I‬ן‬
‫ואמרו שנכנסו כתוך תנועה חדובקת מנוי>ת שאיפשר שיענו בו כן • ובדברים יענה בהם שזך־־ן הסן^חיי׳ גןקנה*ר״’ל ההקדגן׳נשנ' י ' ‪ 1‬״ל‬
‫‪1‬״ודםים‬ ‫הרבהויתפוצן הרכב כעת הסכובובאמרס טעות מכלל טעיות ההוש • וכבר ידעת שאלוכולס כי כל מחובי למחילכים‬
‫‪ ,‬שלובן זה הבגד נעדר עתה ובא לוקאתר ואלן דעות קדמוניות היו מתפארים בהם הסופיסייטאנין ני כל מה‬
‫מחר אחי‬ ‫ואומרים שהם אמרום תחלה • כמו שזכר גלייאנוס והמחוברההו׳נושא למחייתי‬ ‫הדנרי׳חלוף הנר׳ודנרי׳רבי׳יתחייבו ממציאן'‬
‫^ מזה שיהיה‬ ‫בספרו בכריות הטבעיות על אותם אשר היו מכזבים חבחחודשיס י״ל‬ ‫הרקות וכלס יכז־בס החוש ויהי' מענה זה כלו‬
‫דבר לח ישיגימ החוש כמושלא ישיג תנועת ההוש יספר דברים כבר ידעתם • ואהר הקדימי אלו מבלתי המחודשים א״כיתחייכ במקרה‬
‫הנושא מחודש ;‬ ‫השמי׳כמושאפש׳שיענו בו וב־ברי׳יענה בהם‬
‫שזה טעו' ונבר ידעת ‪ 1b‬כלס דעות קלחוניו׳ ההקרמו׳אתחיל לבאר דרכיהם ב^ו הא^בעבקשו׳ ‪:‬‬
‫פרק ארבעה ושבעים‬ ‫היו מתפארים בהם המטעים כפי מהשזכר‪.‬‬
‫בשלישי ממהשאחר הטכע ואנחרי׳ שהמדכרא‬
‫י ז ־ הי־רה אכ^ול לך בו ספור ראיות המדברי' ע ל היות העו^ם מחודש ולא תבקש ממני‬ ‫שהם האומרים תחלה בעבור שגין< הע ון‬
‫הביאם אליהם לא בעבור שאמרום ‪-‬קדגוונ‪-‬ס י י י לסכרם בלשונוחם ולא כאריבוחם• אבל אגיד ייך כוונת כלאה מהם ורוך הזרד^^ י‬
‫והנה ככר ידעת מהשזכר גאלינ״וס בכתות‬
‫קדמותו • ואעירך על ההקדמות אשר געזר‬ ‫הטבעיות בספרו אותם אשר היו חכזיבי׳החוש‪ .‬לקיים הדוש העולם או‬
‫ויספר דכריס בהם ויגנה אותס בתכלי׳בגמי; ההיא בקצרה • ואתה כשתקרא בספריהם הארוכים והבוריהם הידועים‬
‫‪f‬‬ ‫ואחרשהקדיםהרב אלו ההקדמות רצה לבאר עניין נוסף על מה שחבינהו מדברי • אלה בהביאם ראיה זה ‪W‬‬
‫‪ /‬י‬ ‫איך ישתמשו בהם להוליד‪.‬התולדות הד' והס דברים יותר רחבים ולשונו'נאים ויפים ״ ואולי אוזנו בשירים ונעזירי‬
‫העולם צחות דברים • ואולי נאמרו בלשון פתום וכוון נזהלהבהי^‪-‬השומעולהפהיד‬ ‫חלום העולם והיותלו עושה והיותו אחד בלתי‬
‫גשס ובפרקהראשון ירנה לבאר תדוש‬
‫וכי יש לו מחדש ובפרק הב׳ יבאר שהוא אחד ותמצא בחבוריהס גם כן מהשנויהעניינים • והפיל הספקות והתירם לפי מחשבתם• ולע‪-‬‬
‫‪I‬‬ ‫מאד ־* ן‬ ‫הרבה‬
‫*''׳׳‪-‬׳'•׳‬ ‫עליהם‬
‫•״ יין‬ ‫כנגד מי שהלקין ‪t’/ y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J31‬׳ יבאר שאינו גשם וכל זה כפי דעת‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬הדרך הראשון חשבו קצתם שבמחורש האהדישראיה שהעולם מחורש ’‬ ‫‪,‬‬ ‫המדברים ;‬ ‫‪.‬‬
‫נעתק עניין אהר עג^ן עד שהגיע‬ ‫יאח׳ב ע ר‬
‫'‬ ‫כי ראובז שהיה טטפת זרע‬ ‫פרק עד־ ז‪ :‬הפרק יכלול נו דרך הגדה‬
‫יש ל ו ל ר י ש‬ ‫מעניין‪ ,‬א‪-‬ל עניין‬
‫יר שנה עצמו והעתיקו מעניין‪.‬‬ ‫במופתי המדברים על היות מן השקר שיהיה הוא ‪1. .‬‬
‫אשר‬ ‫‪,‬‬
‫לר צורכו אל עושד‪ .‬תקן בניינו והילתיקו מעניין אל עניין‪ .‬ו כ ך ! ז‪,‬ן‬ ‫העולם מחודש והם ז׳ דרכים ; ממני • הנה כבר התבאר‬ ‫׳‬
‫בכללו • הנה אחה רואה שןה אכ׳ו‬ ‫_______‬ ‫ההקשבעולם‬
‫שכןההקש _‬ ‫ואמרושכן‬
‫הדרך הראשון חשכו קצת׳שכמחוד׳ אחדיש באילן התמר הזה וזולתוו•• ואמרו‬
‫כל גשם‬
‫גשם‬ ‫על כל‬
‫בו על‬
‫שידונו בו‬
‫יתחייב שידונו‬
‫אהד יתחייב‬ ‫לגשם אהד‬
‫שימצא לגשם‬
‫שאי זה ‪,‬דיןין שימצא‬ ‫ראיהשהעולם מחודש כא‪.‬י תאמר‬
‫העולם‬ ‫ראובן היה טפת זרע)אח״נ נעתק ענין אחד‬
‫עני־ן וכו' וחן השקי־ יהיה הוא אשרשנה עצמו ‪ ,‬הדרך השני^מרוו גם בן שבהתחדש‪.‬איש מן האישים הנולדים יתבאר המופת שהעז‬
‫דדוחז‬
‫אפשר ה ^‬ ‫־‬ ‫אי‬ ‫׳־|""'י’“א ס‬
‫ואחר כן היה ו‬ ‫ט‪.‬־ ובאור זה שראובן זה לא היה‬ ‫כולו מחודש‬
‫רודוד*י‬ ‫־ת ”‬ ‫‪ li'niPi‬״‬ ‫והעתקו חענין לענין אכל יש לו משנה חוץ‬
‫חתנו הנה ככר התבאר צרכו לעישה וכןההקש אלא מיעקב אביו הנה אביו גם כן מחודש ואכס אי אפשר היות אביו אלא מאבריי״‬
‫■‬ ‫באילן התמר הזה וזולתו מכלל התתהדס כי ילךזא ■ ׳‬
‫זהההק׳ש נמצא לעולם בכללו כי החלק כמו שבאו‬
‫הכל וכל שנן אס ־קיא האדם עולם קטן כי‬
‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫לווהוא‪...‬״‪. ........... ........................ ...... ..................‬‬ ‫העולם קט; דומה לעולם כלו ואס העולם‬
‫‪!! .‬יה‬ ‫הקטן הוא מחודש א"כ העולם ככללו‪ .‬יהיה כן וראוי שישאל העפר הזה ממ‪,‬ה נתהווה •‪ ,‬ויענה על דרך משל מן‪.‬הבז׳ ‪’ °‬‬
‫אלא שהמדברים לא הביאו ראיה מהעולם ממה זה נתהוו• ואמרו שעל ברהן ילך זה לא תכלית והוא שקר• או תגיע בסוף לטציא‬
‫הקטן אלא מאי זה תלק מזה העולם שיתהווה דבר אחר ההעדר הגמור וזהו האמת •‪.‬אצלו תפסק השאלה • ואמרו שזה מופת על שהעי‬
‫‪..‬‬ ‫'‬ ‫נמצא אהר ההעדר הגמור דמוהלט ‪’ :‬־ •‬ ‫‪. .‬‬ ‫חזה העולם כי חשכו כי הכל דומה לכל חלק‬
‫הדרך השלישי אמרו עצמי העולם לא ימלטו בשום פנים מהיותם מקובצים או מופרד ״‬ ‫זוה הדת הואחלוש מאדכיה<א הקש המשלי‬
‫'ושיקובצו מהם עצמים פעם ויפרח פעם אחרת ום‪.‬בואר נגלר‪ .:‬היא שלסי נר‪,‬ינ^‬ ‫וככר ביאר אכוחת״ד מה שבדרך הוןשלי‬
‫■ מהחולשה מהביאור המופתי ;‬
‫הדרך השני שכהתחדש איש אחד מן עצמם אין ראוי להס קבוץלבד או פרוד לבד•‪ .‬ש־אלו היה עצ־מם וטבעם גוזר שיהיו נ פ ר‪,‬‬
‫*^מז‬ ‫• האישים הנולדים יתבאר בחופת לבד • לא יתקבצו לעולם • ובן אילו היה עצמם ואמתתם גוזר־ שיהיו‪ .‬מקובצים‬
‫\‪•S‬‬ ‫שהעולם כלו מחודש וטאור זה שראובן זה לא יתפרדו לעולם וא״כ אין הפירוד יותר ראוי בהם מן הקבוץ • ולא הקבדן יותר ראיי‬
‫היה ואת״נ היה ואם אי אפשיהיותו?‪1‬א ין־עקב הפרור• יהיה א״כ היות קצתם מתקבצי׳• וקצתם מתפרדי׳ • וקצח׳ישהנועליהסדז־ג^’ ץ‬
‫אביו הנה הוא ג״נ מחודש ואי אפשר מהי!ת פעם יתקבצו ופעם יתפררו‪-‬היא ראיה על היותם‪ ,‬״י ר״ל;^ו העצמים צריכים למי ש'^ ‪t‬‬
‫אכיו אלא חיצשקזקנו הנה יצחק גסכן מחודש‬
‫‪.‬‬ ‫הנה ילך אל לא תכלית וכבר הניחו שחציאות המתקבץ מהם ולמי שיפריד המתפרד מהם • ואמרו שזאת ראיה על היות העולם‬
‫אין תכלית לו על זה הדרן שקר כמושביארנו ‪ .‬הנה כב׳התבא׳לך שבעל זה הדרך נעזר בהקדמיהראשונ׳טהקדמותיו וכל המתחייב מני‪,‬נ י •‬
‫הדרך‬ ‫ביי׳א מהקדחותיהם ו!ו הגעת על זרך משל‬
‫לאישראשון אין אב לו והוא אדם יתח‬

‫רדרנים‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ ,r‬נ י ן ״ י' ׳ י‬ ‫__ ‪........ ...................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בתקרה על שיעדר יעקב בעבורשימצא יוסף אבל ירצהשלא ימצא יוסף אם לא ימצא יעקב ולכן'לקחו״זה הדרן המדכריס ז‪,‬לח מהשאחרחי וככר יחכטצשני יזמ ^‬
‫י ״<«ת^יזרא>י‬ ‫בתכלית הנטול כח׳מהשתעכטלסב״ר ומקיים דברי אריס״טו והחכארו והנה אנחנו מאריכים בזז כייר * ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫^ חירוד י)»ר‬ ‫הדרך השליש‪/‬עצמי העולם לא יתלטובשום פנים מהיותם חקוכצים או מפורדים אושיקבצו מהם עצמים פעס ייפייי‬
‫י^! ‪ i fl .‬שיקת‬ ‫להם זקבוץ אז הפירוד לבדשאסהיה עצמם גוזרשיהיו נפרדים לא יתקבצו לעולם וכןאלו היה עצמם כוזרשיהיו חקובניס לכד לא יפרדו‬
‫<ם ‪0‬רד)נ^‬
‫וזרדזנ^‬ ‫‪<'117‬מ‬
‫ופעם ■״׳•׳ ״ ׳ • ” '■‬
‫פעס יתקבצו ״‪i‬׳‪wj‬‬
‫הענייניםע״■״‬
‫עליהם הענייניס‬
‫וישתנו עציהם‬
‫וקצתם חפורליס וישתנו‬
‫מתקבצים וקנתס‬
‫ש מתקבקיס‬ ‫ראזי מן הקבוץ ולא הקבוץ יותר ראוי מן הפירוד הנההיות^ץצתס‬
‫במקנץ מהם ומישיפריד המפרד מהם ואס הקנון יקרה להם פעס והפירוד עעס א״נהעזלס מחזדש זזה ה‪ 7‬מהזא כנזי‪ .‬על ההיןדמה הראשןני\ ‪5‬ימצא כנהענס ע׳‬
‫י*״ י‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫־‪-‬‬ ‫התתתייבעמכהשימצא הרקזתלשהזחן מתזברתעתוי; {‬ ‫•‬
 ‫קרקאש‬ ‫כןט‬ ‫עימטוב‬ ‫מורה נבומס חלק ראשון‬ ‫אג‪£‬ודי'‬
‫ן ק ך ך ך הרביעי העולם כלו מורכב מ ע צ ם ומקרה ולא ‪.‬ימלט ע נ ס נ ז ן העצ מים ץיו יביט‬ ‫"ל שארי^סנ‪1‬ו יא‪5‬ןר ש ה תטע ה‬ ‫^ זיז ק רי ^ יהיא ה תנו ע ה‬
‫ימם ה!ז«‬ ‫ח מ קי ה או מקר ס ו ה מ קיי ס כ ל ס מחוד שים י ת חיי ב שיהיה העצם הנושא ימלט‬ ‫_ ^ תי מחוד שת והוא הדין שלפי ד ע ת א ל׳י ט טו היה יכול לומר ש הנחו ת‬
‫להס מחודש כי כל מחוכר למתודש לא י מ ל ט מהיותו הוא מחודש א ת ר כי המחודש מתודש פיר‪.‬ש ^חר‬ ‫‪ r‬ה שהוא פלתי מחודש לפי דע תי א מנ ס ב חר הרב • לומר ה תנו ע ה‬ ‫^‬
‫והנצחי הס הפכי ם נכהפכיס לא יתתכרו יחד א״כ העול ם כלו ‪ t p‬מחוד ש ;״‪.':‬ו א ס םל‪5‬ו ‪. eiy fiini‬‬ ‫שהיא התחלה וסב ה כהיות זה כענלס בלתי מחודש לפי ד ע ת הפילו'‪:‬‬
‫‪p>3n‬ו ‪» ,‬קרה ‪:‬‬
‫יא מ ר או מ ר כי העצ ם הוא כלתי‪ .‬מחמ־ש‬ ‫‪-‬‬ ‫כעכ ל נינו לא ירחיק לני חלושס ״ ר״ל ■‬
‫והמקרה מחודש‬
‫‪.‬‬ ‫■ ־ ׳‬ ‫■‬ ‫״ ^יי סטו לא ירחיק לנו תהיו׳המקרי׳ה שפלי׳‬
‫והחקרייהחתחד שיס באי׳ עליו דבר א ח ר סור •החייג שיהיה הע‪ *5‬־‪,‬‬
‫דבר א ח ר אל לא י » לי ת א מרו יתחייב שיהיו מחודש• על נלתי■‬ ‫^ ד ש י ף לעי ב‪.-‬ס באים כ ‪ p‬ט נ ע ל ‪ r m p‬הדרן הרביעי אמרו‪,‬שהעולם כולו מורכב מעצכם !‬
‫החחד שיס אין תכלי ת להס וזה הדרך• שמוה מחודש בשנזב פי'‬ ‫ומקרה • ולא ימלט עצם מן העצמים ממקרה ’‬ ‫מ ע ל ש ב י א נ ל ע’ מ א ו מ ע ! בבא במהרה‬
‫המדברי׳ החזק שבדרכי׳ והטוב שבכם אצלם פהטולסהוק קדמון‬
‫כמזםמנלור מצד‪,‬‬
‫הדרןקבלו‬ ‫כזה‬ ‫והנה‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫חו‬ ‫חשבוהו‬ ‫שרבי׳‬ ‫ד‬ ‫ע‬
‫‪K‬ל‪ ,‬או מקרים • והמקרים כולם מחודשי' • יתחייב שיהיה ;‬ ‫״‬
‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫’ ^•י׳לע״עעבגלבל! ״ ‪r f‬‬
‫ן ף > ״ ‪ -‬י * ל ״ א ע ב י א' ‪ 0‬א' ג ב ב צ ל‬
‫התנועה ‪ B1S1‬היון‬ ‫העצם הנושא להם מחורש • כיכלמחובד למהודשי׳■‬
‫ג׳ ה ק ד חו׳ • רא שזנ׳ שמה שאץ תכלית לו ע"צ קדומה המתנועע‬ ‫קי מו ת העולם יאלזיז עניו‬ ‫^‬
‫התנועה•״‬ ‫כוא זה א ח ר סור זה ניזנ ע• והשנית שכל חקר׳‬ ‫ה‪ -‬ת א תדו ת ואמרו שההתייחדות ההוא הוא ולא ימלט מהם• הואמחוךש• א״ב העולם בכללו‪.‬‬
‫מחודש ו ה או ח' כקדמו׳ העולם ינחישנו בקצת קדמון צונל יניע! ‪/‬‬ ‫יאמר אומר אולי העצם כלתי מחודש י‬ ‫ענין ייתב • י^י כו ד ע ת ת שחעהו • ר״ל בפרק מחודש‬
‫חקרה מ ה מקרי ם והוא התנועה‪ .‬ה סנו בי ת המחודשים >ה ^(חי ‪.‬‬
‫זה נםנוב מתמיד ♦‬ ‫זה‬ ‫פור‬ ‫אחר‬ ‫זה‬ ‫עליו‬ ‫הבאים‬ ‫יזמתחרשים‬ ‫דים‬ ‫והמקרי׳‬ ‫מי כ ת מ א ל מכל דרן שקדמה♦‬
‫שארי״סטו יחשוב שהיא כלתי־הווה ולא נ פ ס ד׳ *‪ 91‬ה‪1‬ח גשס ר״ל ‪,‬‬ ‫לא ת ^ ת • אמרו א״ב יתהייב שיהיו מהודשים ‪,‬‬ ‫ר ל ל פי שנ ל ה ל ר ט ס זולת זה הם מיוסדי ם‬
‫הנמצא נ‬ ‫'ולזה היה אצלו זה ה מ תנו ע ע הנמצאת לו זאת‬
‫ה תנז ע ה כלתי הווה ולא נ פ ס ד • ואם יא מ ר דרן חמישי ועיבר ‪,‬‬
‫פ ל ה ק ‪ -‬ח ו המדכריס אשר בטלים ט ־ ע חיוב ‪ .‬אין תכלית להם וזה כבר שמוהו שקר• וזה הדרך הוא ‪.‬‬
‫אומ׳כי ה תנוע ה ההווה היוסהיא מחודשת א״כ דוצהבו^פש׳שיהיה ‪,‬‬ ‫הדרו״ החזק שבררבי׳והטוב שבהם אצלסעד שרבי׳השבוהו‬ ‫מה שיבנה עליה׳שקד וז‪:‬‬
‫אינו מיוסד‪ ,‬ע ל הקדמותיה ם ולא‬
‫אש‬
‫■י־■‬
‫ייתר קטן ויוקר ‪.‬‬
‫ה מ ת נו ע ע כה מחודש זה כ טל כי התנוע ה‬ ‫^י ל‪ .‬ק ע ל טנ ע ‪ . :‬ע ס השתיות' דין מציאותו סופת • וככר קבלו בזה הדרך־שלש הקדמות יצטשכו‪..‬‬
‫נדול• עס הענרמ‬
‫אל מה שאינו נעלם מבעלי העיון• האהת מהסשמה ‪ ,‬י בכללה אין לה חדוש ♦ ואין תו ע ל ת לנו בחדזש חל‪ 1‬פס רי׳ל הצופשר ‪,‬‬ ‫)העדרו♦ ר״ל שזה המציאות שהוא אפשר ש־היה‬
‫שאר ה מקרי ם • הרצון בו שאס יאמרו ששאר נחלוכס וכל חלק ‪,‬‬ ‫יאפשר שלא ואני רואה שיש לו מציאות אע"פ שאין לו‪.‬תכלית על צר בא האחר ‪,‬אהר סור האחד■‬
‫המקרי׳ הס מחודשי׳ וא״כ אי אפשר שיתחברו מחלקיו ‪ .‬נצוחי‬ ‫’ שאין מציאותו יותר מ העדרו א״כ י ת חיי ב שקר •והשנית שכל מקרה מחודש • ובינל דינינו‬
‫אלא למחודש וא"כ יהיה העולס מחודש זה לא מהפרטים• פי׳צוחר ‪:‬‬
‫‪8‬יכיהצ(פשרלנר‪1‬צ<‬ ‫שימצא מכ ריע הכריע המציאות ע ל כעדר ‪ :‬האומר בקדמות העולם יכהישנו במקרה מןהמקרים• ‪.‬‬
‫יועיל כלוסכי כעל דיננו לא ירחיק לנו חדושס צ׳וקו בקויור צותר ‪,‬‬ ‫■‬ ‫על ־‬ ‫‪■,‬‬ ‫‪V‬‬ ‫■‬
‫והוא התנועיהסבובית‪-‬שאריס״טו יחשוב שהתנועה‬
‫ויא מר שהם באים זה אחר סו ר זה ע ל שנוי *מ נפיעור יותר‬
‫מתחדש בסבוב כי המייישובו אויר והאויר‪ ,‬חים ודולצוו בשיעור‬ ‫הסבובית בלתי הווה ולא נפסדת • ולזה היה אצלו זה המתנועע אשר נמצאת לו התגועה ‪,‬‬
‫ו ק ש א ר הי סודות והמורכבים יתהוו וי פ ס ח יותר קטן צ‪ 1‬ו‬ ‫הזאת בלתי הווה ולא נפסד • וא*ן תועלת לנו בקיום החש שאר המקרים אשר כעל דינינו‬
‫גקכונות צוקרוק‬
‫‪5‬ו נמקרים צ‪1‬חרים‬
‫' פ ע מי ם רב!ת נ ס בו ב וזה בעבור תנו ע ת הגלג׳‬ ‫לא ירחיק לנו חדושם • ויאט׳ שהם‪,‬באים זה אחר סיר זח על בלתלמהדש בסבוב • וכן יאמר‬
‫ונן י א חר וזה ה מקר ה לכדו והוא התנועה זהוצז גוה התוצור ‪.‬‬ ‫כזה המקרה לבדו והוא התנועה הסנובית ר״ל תנועת הגלנל שהיא בלתי מהורשת ואינרה‬
‫ה ס כו בי ת ר״ל תנו ע ת הגלג ל סהיא כלתי הנמצצו יהיה רצויה‬ ‫ממין מקרה ק המקרים המהורשיס • הנה המקיה ההוא לבדו צריך שיהקר עליו ויבואר '‬
‫מחוד ‪ :‬ת ואינה מ ק ר' מן המקרי׳ המחודשים על מיחד •יחדה! ‪.‬‬
‫א״כ ייזצאו ב כ אן ב׳ מקרי' מקרי׳מחוד שי׳ ו׳‪1‬ו בזה הקיצור והוצו‬ ‫חדושו • וההקדמה השלישייאשר קבלה בעל זה הדרך הוא שאין נמצא מוחש בלתי העצם‬
‫‪.‬‬ ‫הש”י ‪■:‬‬ ‫מורכב‬ ‫והמקרה • רייל העצם ההוא הפדוי ומה שהאמינו בו ממקריו • ואמנם אס הוא גשם‬
‫ה מ ק רי' ה מ חוד שי ם נתחדשו על־שנוי נזתחדש‬
‫ל י ו ששי צוצ‪, 5‬‬
‫על נו שאי סמ ת חלפיס וילקריס כלתי מחודשי׳ כלצודס רוצה בז‬ ‫מחומר וצורה כפי מר־ז שבאר במיפת בעל דיננו • ’ צריך שיתבאר במופת היות ההומר‬
‫והנושא ג"כ הוא כלתי מחודש והוא' תנו ע ת צוצלהפלוםוף• ע ס ‪.‬‬ ‫הראשון והצורה הראשונה ך‪.‬וות נפסדות ואז יתבאר מופת הדוש העולם •‬ ‫‪^ ..‬‬
‫הגלג ל ש־־\א בלתי מחוד שת ואינה מקרה חן ה*תווקדיןהמציצ‪'»1‬‬
‫ה ח קיי ס המחודשים הנה ואת ה תנו ע ה אשר והעדרו ריצה בו '‬ ‫*^יך החמישי והיא דרך התיחד • זאת הדרך יבהרוה מאד •• ועניינה שב למה שביארתי ‪.‬‬
‫היה‬ ‫שהחציצוות‬ ‫לך בהקדמתם העשירית • וזה שהוא יבוק במחשבתו אל העולם בעצמו או לאיזה‬ ‫■‬
‫יראה שהיא חקרה כלתי יוחודש צריך ש־חקור צופשיית בו כ מו‬
‫א מ ר ש ם טו בג׳י כ ההעדר ־ וזה דרך‬ ‫עליו ויבואר חדושו *‬ ‫וכאלו‬ ‫והשיעור‬ ‫התאר‬ ‫מן‬ ‫עליו‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫לפי‬ ‫שיהיה‬ ‫עובר‬ ‫זה‬ ‫ויאמר‬ ‫•‬ ‫מחלקיו‬ ‫שירצה‬ ‫הלק‬
‫מצודלצז‬ ‫הפילי סו׳אוזר שהצורי׳והמק־ים כלסמחוד שי׳ מספיק‬ ‫המקרים הנגזצאים בו ובזה הזמן והמקום אשר נמצא בו • ועיבר שיהיה יותר גדול או יותר‬
‫זה ע״ד‬ ‫והנושא להס קיים בלתי מחודש והוא ההיולי צומר‬ ‫קטן או כחלוף זה התאר או במקרים כך או ימצא קודם זמן מציאותו או אהריו או בזולת זה‬
‫*בל‬ ‫הראשין וח״כ ה ■‪:‬דמון יתחבר ל מחוד שול א ההנחה‬
‫כמלעיג עליהם ‪.‬‬ ‫המקים • א״ב התייחדו בתיינה אחת או בשיעור או במקום או במקדהמן המקרים ובזמן‬
‫ידעתי למה לא סתר הרב זה הדרך וסתרו עניני הנמציו פי'‬ ‫מיוחד עם העברת חלופס כולם • היא ראיה על מיחד בוהר רצה אחד משני י‪V‬ו העוברים •‬
‫כשאמר כי תנו ע ת הגלגל היא כלתי מחודשת שהיה מניח רצויה‬
‫ולכן יתחבר לנושא כלתי מחוד ש• וההקדמה מפרטי הנמצאות‬ ‫איןהפרש‬ ‫ואיב צורך העולם יעצמו או איזה חלק מחלקיו למיהרראיה על היות טהידש • ש‬
‫הג׳ הוא אשר קבלה ב ע ל זה הדרך והוא שאין וצוי׳י שיש להם‬ ‫כין אמרן* מיחד וכין אמרך פועל או בורא או ממציא או מחרש או מנוון הבל ירצה בו עניין‬
‫מיחדאתר שצופפר‬
‫שיהיו בתואר א ח רי‬
‫כמצ'מוח ש בלתי העצם והמקרה ר״ל העצם‬ ‫אחד • ויעשו על זח הדרןסעיפים רבים מאד כוללים ומיוהדים‪-‬עד שיאמרו אקהיות הארץ‬
‫לקק‬ ‫הפרדי ‪ :‬והה שהאמינו מ ח ק ריו ♦ הרצון בו כי ועכשיו‬ ‫החת המים יותר ראוי מהיותה על המים ומייחד לה זה המקום • ואין היות השמש עגולה‬
‫הנמצא‬ ‫ה א חינו שהמקרה לא ישאר כ׳ זייני סו כ ל מ ה‬
‫יותר ראוי מהיותה מרובעת או משולשת שיהס התארים כלם לגשמים בעלי התארים יחס‬
‫שיחצ׳כעצמיסהפרד״ס י ס מקרים לא צורות;‬
‫)אמנם אס הוא ג שסחזרכב מ ח מ ר וצורה כפ׳‬
‫פרחים‬ ‫אחד • א״ב מייחד השמש בזה התואר• וק יבחנו פרטי העולבולו• עד שהם כשיראו‬
‫מה שהביא ב מו כ ת ב ע ל דיננו צריך שיתבאר‬ ‫זאת הארץאהדת‬ ‫חלוקי המראים יפלא בעיניהם ותחזק אצלם זאת הראיה •' ואמרו הנה זא‬
‫כח פת היו ת ה ח מ ר הראשון והצורה הרא שונה‬ ‫ומיס אהדי' למה היה זה הפרח ירוק‬
‫הוות ונפ ס דו ת) אז יתכן מו פ ת תדוש העולם •־‬ ‫‪.‬‬ ‫איב העולם כולוצריך למי שייהדהו‬
‫אמר שסט)ר ז?) מה שאמרו הרב כי הפילוסון׳‬ ‫^‬ ‫יח^דזייב בקבלת ההקדמה העשירית • מצורף אל‪, ______ ____ .......‬‬
‫סוכר כי הגשם מורכב מ ח מ ר וצורה זה יהיה‬
‫כגרנזיס השפלים אכל הג ר ס ה ס בו כי אין לז‬
‫דערת‬ ‫בו‬ ‫ולי‬ ‫שיבררבים‬ ‫יחליק ע ל י נ ו כהתיחרות כמו שאבאר •י וסיך• דבר זה אצלי הטוב‬
‫יזג^־ כי הוא פשוט אכל אותו הגשם אינו‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫־‬ ‫תשמעהו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, .‬‬
‫מורכב כלל לא מכ מיו ת ולא מ ענייני ם אם כן‬ ‫דרך‬ ‫מכל‬ ‫טובה‬ ‫יותר‬ ‫טובהמזלד‬ ‫דרך‬ ‫מצא‬ ‫שהוא‬ ‫האחרונים‬ ‫אחרמן‬ ‫הדרך השישי חשב‬
‫צריך להביא מו פ ת שאותו הגפים הוא מו ר כ ב‬ ‫שקדמה • והוא הכרעת המציאות על ההעדר • אמר העולם אפשר המציאות אצל‬
‫מעצ ם כרד י ואז י תכ ףזו פ ת חדו ש העולס א תר‬ ‫כל אדם• שאלו היד‪ .‬מחוייב המציאות היה הוא ה^וה ‪ .‬ואנחנו אמנם נדבר עם מי שיקיים‬
‫שיבאר שהגלגל■ וא מורכב מאלו ה ע צ מי ם‬ ‫ואפש'‬ ‫מציאות האלוה ויאמר בקדמות העולם• והאיפשר הוא שאיפשר שימצא‬
‫הכרדייס ולו העצמים הפרדיים הסגזחודשים ;‬
‫הדרך החמישי והוא דרך ה ^י ח ד זה הדרך‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪ a‬מ \‬
‫הי׳ והיא הקד מ ת ההעברה והוא שכל‬ ‫יב ת רז הו מ א ד לב אר חי ה ואע״פ שהמדברים זה הדרך אומרים עליו שהוא נב חר עכ״ז יש ב ע ד נו למס שביארתי לךבהקדמה‬
‫שהוא ח מ מ ה הוא עוכ ר אצל השכל ונ כ ר י ד ע ת ה תועבו ת והגנויים ו הנ טו לי ס הנמשכים מ מנו וזי; שהמדבר יכוין כל מח שבתו אל כל העולם נ ע צ מי אז אל חלק מחלקיו‬
‫)יאמר זה עוכ ר שיהיה אל מה שהוא עליו מהיותו כ ת מונ ה אחרת זולת מ ה שהוא ואיפשר שיהיה כש־עור יותר גדול או יותר קטן או שיהיה בתואר ח ס או קר או לח או יבש או ‪,‬‬
‫מקשיי או ספיגיי אי המצא קודם זמן מציאותו או אחריו או בזולת זה המקום א"כ התיחדו באחד מאלז נ כ ל ם ע ס הע בר ת חלזף זה כולי חו פ ת ע ל מיחד בותר רצה א ח ד‬
‫קש;י*‪ )1‬העוברים וא״כ צורך העולם בעצמו או אי זה חלק מחלקיו מהדברים הפשוטים או המורכבים הוא מבואר שהוא צייך ליזיחדוהוא מזפת ע ל היותו מחודש כי אין‬
‫‪ ,‬הפרש כץ א מרך מי חד או פוע ל או בורא או ין ח ד ש אי מ מ צי א או ס כוין כי א ס ה ד כ ר ק דז ס ל אי פו ל ש ס הייחוד עליו כפי ד ע ת המדברים ולבאר זה הדרך יעשו ס עי פי ם רבים‬
‫כזלליס ויויוחדיס ע ד שאמרו אין היות הארן ת ח ת ה חי ם יותר ראלי מהיותה על היוי׳ ואין היות שחש עגול ה יותר רי וי מהיותה מ רו ב ע ת או משולשת שייחס התואריס כל ס‬
‫לגשחיס בעלי התואריס י חס אחד א"כ מי יי ח ס השמש בזה התואר וכן יבחנו חלק• העולם כולו ע ד שהס כשיראו פרח א ח ד יפלאו מ חגי ’ י א מ ר החכם רבי משה הנרכוני‬
‫ככ ד ביאר לך ה ר בו א מ ר כי ‪ n‬ית חייב בקבלת ההקדמה הי׳ ומשפט הפרחים והשמש‪.‬משפט אחדי? ענו כשמש תה שנדע בפרחים אכל כעצ מו הכל כפי צורתו ועצ מותן‬
‫*‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫י•‬ ‫״״‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬

‫'»'‪ • » 1‬נ נז'‪ 1‬ו ‪ /‬ויבןו;‬ ‫~ ‪ • . . . . — -‬ן ‪ . ,‬״ ‪ ■ . . • ,‬ן ‪ . ,‬ן ‪ — . . .‬י — — ־ • » ‪-‬׳‪»• /-‬‬ ‫^ ״‬ ‫^ י^ ^ ^‬ ‫^‬
‫א מ ר הי ב וסוף דבר אצלי זה הדרך טוב שכדרכיס ולי כו ד ע ת ת שקעהו נ פ י ק י״ט ט ה ח ל ק השני ן‬ ‫רי ס הרבה ע ס שהאומר כ קד מו ת העולם לא‬
‫ה ל ר ך הששי יחשני‪ ,‬קצת האחרונים שהוא מצא דרך טובה יותר מכל מה שקדמו ) ‪ h z‬הכ ר ע ת קציאות אל ההעדר א מר המדבר העיל ס אפשר המציאות אצל כל אד ם ט‬
‫‪ ^ .‬אנייצא י ת ח ל ק אל תחוייב ואל אפשר כפי מה שחלק אכו ח״מדבאלהיו ת והעולם אינו מ חויי ב המציאות כי אס היה זה כן היה הוא אלוהואצחצו א מנ ס צ ד ב ר ע ס‬
‫אציאות האלוה ויאמר כ קד מו ת העולם והאפשר הוא אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה ואין המציאות יותר ראוי מן ההעדר א״כ היות זה האפשר י־מציאו׳נמצא ע ם‬
‫* זיו ת כין חציאיתו והעדרו הזא מו פ ת ע ל מכריח ה ניי ח מציאותו ע ל העדרו א״כ ^;תייכ שיהיה העולס מחודש)אחרו שזה הדרך מ ס פי ק מ א ד • )אחר הרב שהוא ס עי ף י‬
‫אפשר‬ ‫א ‪P‬י‪A‬יפי ההתיתדות הקודם אלא ס ה א ליו מיחד בקכרית והחליף ל כ בענייני הנמצא במציאות הנמצא עצמו ‪ .‬והרצון בזה ני כבר‬
‫‪K‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ע ‪R‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
 ‫שם מוב > מורה נבוכים חלק■ ראשון • אפודי‬ ‫‪ .‬קרקא׳‪8‬ז‪' /.‬‬
‫זולתי‬ ‫על כלתי הענין אשר יפילהו המדבר י ר״ל שהמדבי‬ ‫‪ I f i i y i 't t m‬אסשרשיהיה העולם קדמון וישיה סכה שמייתל אומו על היותו על כל עניניו וכן‬
‫אפשרשיהיה ואפשר שלא יהיה והפילוסוף יפיל שס האפשר ^ ־ <ויו ואמנם‬ ‫■ ג‪ 1‬עה'גת^מ׳‪.‬האומר" אפשרשיהיההעולם קדמון ויהיה סבה קדומה מכרית מציאותו על העדרו והמדבר י‬
‫יתיור נו‬ ‫ר״׳ל המציאות בכל מה שהוא עליל ויפיל שסהענין‬ ‫הווולם *אפשר ­ התענו או טעה בענין מאמר האומר העולם אפשר המציאות כ' הפילוסוף המאמין •‬
‫‪obu'ir‬‬ ‫בבחינת; סבתו ‪,‬הנה הואמחוייב אכל כבחינת הענין‬ ‫הא^יאו ‪• p‬ירו^ קדמות העולם יפילשם האפשר עלשהמצי‪.‬איתלו והתתימיות מזולתו ואומר העולם ’‬
‫‪ -‬שהוא א פ שרו א״ כ ח״ ^ ?! ^’'יר״יאמר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ■M‬י אפשר המציאו׳שהוא ככח־נת הסבה ובבחיגת ■ * ׳‬ ‫‪ 8‬הי ‪#‬׳ ' אושפ‬
‫!‪f‬‬ ‫‪-‬שהאפשד‬
‫"י‘ ״‬ ‫בכללו אפשרשיהיה יאפ׳׳י‬ ‫הפלושו^היהרו^ס־ ׳ ’העדר הסבה בלתי נמצא‪ ,‬וש״^וא אפשר שלא ‪.‬‬
‫‪°‬‬ ‫גו' אפשר ■■ שימצא■ ' ניחס אל מציאות הסבה ולא גלל העדרו אלא ואפשר שלא ימ^יא ואק המציאות יותר כאוי גו מן״ הפילוסוףשהואשקר‬
‫!‬ ‫ואפשר שלאיימצא • בבחינת עצתו'והאל ל‪)71‬הוא המחוייב ההעדר • א״כ היות זה האיפשר המציאות נמצא עם הפילוסוףשהוא מחויב מחנוית^ל^ ‘ ׳ ״ת‬
‫!הפצזסיף'באמרו ׳ המציאות וממנו קנו המציאות כל הדברים ואם’ השתיות דין מציאותו והעדרו הוא ראיה על מכריע >הי)ל־מגאאחד ‪ .‬ר״צ‪,‬י(טל)צטה»־ז‬
‫אפשר '׳ הוא קמס העולם יהיה‪ .‬קדום ואתנם המזכר הכריע מציאותו על העדרו ‪ :‬וזה הדרך מספיק מאך• שעשה המדבר לפי סברתי תדיז יי^ ‪W‬‬ ‫שה־עילש‬
‫המביאות' ׳■אין‬
‫שיאמרשיהיה חומר קדמון כדתיז׳‬ ‫גונתז ‪ phi‬הפוצה ‪ '-‬יפילשם האפשר ‪i‬ל האפשר האמיתי והוא מה‬
‫א»מ קראו אפשר ׳ שאיכו נמצא)אפשר שימצ׳וא^שרשלא ימצא ! והוא סעיף מסעיפי ההתייחדו׳הקודם • <^א שהחליף ההכרעה וההתאחדות אמנם יאמר‬
‫יח‬ ‫•" נמצא מקבל אחל משני הההכ'‪ °‬י‬ ‫מ פני שיש' לו שגה ־ ן>סני ישם טוב זי^ לפי קצת ח?תצ היחעאלי׳ תלתימתייחרת במכריע • ‪ .‬והחליף‬
‫העברים ‪ .‬ר״ל משני האפשריס ‪ ■J‬אמ^^‬ ‫מציאות!■־׳ י כי העולס הוא אפשר המציאות מצל' במציאות הנמצא עצמו והטענו • א^^ן'בעניין‬ ‫מ מיינת■‬
‫והוא מאויב כבתיג׳‬
‫עצתו ובכח‪:‬נת העלרסבתד הוא נמנע אבלי מאסר האומר העולם איפשר ה מצי או ^ ^ כי בעל_ הדברהנמצא הנחלק וכו' *‬
‫'יאיפפר• ׳־ קצת הפילוסופים א‪1‬מרי‪ 0‬כי העולם הוא י דיננו המאמין קרמורת העולם יפיל שכם האפשר ״ ‪ ,‬בכללואשר נחלק עליו אסמציאתו קודחת ^‬ ‫ספתי ׳‬
‫נפתינת עצמו‪:‬‬
‫אחנסהדנר'הנמצא הפשר המציאות" מצר שהוא' איננו נמנע אף‪ .‬באסרו העולם אפשר המציאות״ על בלתי העניין מחודשת אחר ההעדר לא י^יי‪.‬יי‬
‫והתאחדות ‪ :‬ואין הכוונה לסתורמאמריי'®*‬ ‫הניזלק ’ ’ ע^ייאיה' שיהיה מחוייבשיהיה עהעולס תם שיהיה קי‬
‫סרה' ׳י יפשךשיהיה או אפשרשיהיה אבל נמנע היותו אשר יפילהו עליו המדבר •י כמו שנבאר ‪ :‬ועוד ר״ל מאמרי המדברים וזה אמי‬ ‫מליאותו כן לאי‬
‫■ול^ו 'תשורי "אזי‬
‫גמצא אאר‪ ,‬ההעדר י 'אי אפשרשיהיה א"כ יתחייבשיהיה אפשרשיפי' י‪ .‬שמאמרו שהעולם צריךלמכריע יכריע מציאותו על הז׳ ‪ 1‬משער זאת ההעברה ' ^ ■׳ר״ו‬
‫‪ Vs‬זה‬ ‫לאיניייר‪ ,‬נו׳נשום כתו שאתר שצאל הוא‪ ,‬אפשרשיהיה כי נאמר‪ .‬העדרו מקום ספק גלול מאד • כי ההכרעה וההתיהדו׳ משערים ההעברה הידועה‬
‫‪ vv.<f 1‬י‪#‬ו‬ ‫פניס וה הענין פי׳ י ג״כ האל ית׳לא ימנעאו יהיה אי אפשרשיהיה אמנם יהיו לנמצא אח׳ מקבל כל אחד משני ההפכים שהם משערים כליו‬
‫שיאחר‪' 13 .‬שהוא תו אפשרשיהיה אבל נמנע שיהיה אי אפשר אולכלאחדמשגי המהחלפיס כשוה ״׳ ויאמר אחר דרןישארו ״ ר״לאסוהיהההם^י?^ ‪■'uu‬״״‬
‫חלקי ; אס‪,‬היה הבעל דיןמק״״י‪.‬‬ ‫אותו'^׳ שיהיה א"כ מחזייבשיהיה אפשר והאפשר בכאן ‪.‬‬
‫'ליוכריע‬ ‫^ייו‬
‫‪ .‬שיכריע חצ‬
‫‪ ^f‬׳ ‪i‬‬ ‫על העדרן׳■ אתר יכלול המחוייב כמו שיתבא' כספר המליצהאלא עזמצאנוהו בעניין הפלני ולא נמצאהו כעניין הפלני היתה כונת המדברים לשיה‬
‫שי^פלזפון( מושן שיבדל האל יתעלה מהעולם בש‪:‬עדלם‪.‬הןא ‪ ,‬דדאחרהיאראידח עלפועיד׳מכוין ־ ‪ ,‬כאלו הפילוסופים המאמינים קדמות •*‬
‫שה^א קדחין‪ '.‬ואשי ‪ ,‬הכרחי בזולתו והש״י הכרחי כעצמו עס שכלס ‪ .‬אמררתשזה הנחשרח אינו בקכו ‪ S‬צורדח ז־־ומיהס הפילוסופים עצמם האמינו השארות הנפשזת‬
‫באיש כאשר הכין מדכרינס המדבר אן יהים‬ ‫‪,‬״‬ ‫מציאותו י‪ ,‬־שני׳ כשהם אפשרי‪.‬המציאו׳ ואס היה כל אפשרי ! יותר ראוי מאשר דזוא בקבול צורת המגורה‬ ‫>קמ‬
‫שיקתה ' יאמר עליושיצטרן■ אל מכריעהיה האלוהית' וכאשך מצאנוה סטריאו מיחס ידענו בהכרח שמיחד ז‪ :‬ספק עצום נגד הפילוסוף ; ולזה יהים‬ ‫ממשנו‬ ‫‪ ,‬ו^פלייו‬
‫®יייש‬
‫הנל אחד » ר״ל לא יהיה הדבר הנשאר חכל‬ ‫פמתשנה נ׳צל■ '׳ יצטרךאל מכריע ותל ממציא‪.‬ולא‪^^1‬מח‪1‬ייב ‪,‬‬
‫האישים דבר אחד במספר והסהמושנליא‬ ‫התבאר‬ ‫שכבר‬ ‫•‬ ‫העוברים‬ ‫משני‬ ‫אחד‬ ‫כוון‬ ‫ומכוין‬
‫הליייין יהיא שכל המציאות והקיזה כי הואנפל^;'‪1‬עודאמר‬
‫מדומה אפשר הרב שמאמר החדבריסשהענ^‪^,1‬יןאל מכריע ‪ ,‬שהנחשת נמצא ושני העוברי׳המיוהסיס לו נעדרים הנקנות ; ומישנחלץ לדבר• ר״ל ומי‪-‬שנתלכם‬
‫ובדמיון יוכל לצייר יכריע מציאותו‪ ,‬על העדרו מקמש ספק גדול ממנו קודם הכרעת המכריע • אמנס הדבר הנמצא לדבר כמו כתלץ חושים ן ודע כי כל מי‬
‫■או י כי‪ ,‬ההכרעה וההתיחדות אמנם יהיו כנמצא ‪ .‬הנחלק עליו אס מציאותו בן לא כרה ולא תסור או שישתדל לקיים וכו'♦ ר״ל מישירצה ליבחור‬ ‫אג^י‪ ,‬נמצמ‬
‫כ ע די ‪ ,‬י מ פני יה‬
‫יצליי־ו‪■ .‬למכרי* אחד מקבל ללא משני ההפכים או ללא משני נמצא אחר העדר‪-‬לא יצוייר בו כשום פני׳זה העניין• ‪3‬דאי!ת היותר טובות מכל האחרות אשר‬
‫כ?ר שננו להתדמ׳ ‪ .‬המתחלפי׳בשוה מאד ויאמר אחרי שחצאמהו ולא יאמר מי הכריע מציאותו על העדרו אלא אחר אמרו החדגרים עצתם כענין חדוש העולם‬
‫אי אפשר לו גוכלתישיעורי משתיאל! ההקדמו‬ ‫לפתור ‪ ,‬כעניןפלוני ‪1‬לא מצאנוהו בעניןתחרהוא‬‫ע שי ר י ת' ואין‬
‫•או מאחת מהם והס'ההקדמה הי‬ ‫העניין‬ ‫וזהו‬ ‫•‬ ‫ההעדר‬ ‫אחר‬ ‫נמצא‬ ‫כשהוא‬ ‫ההוראה‬ ‫הכונה‬
‫מאמריהה רוצה יפו מופתעלפזעל מכזין כאלו תאתר זה הנחשת_‬
‫עתה■ אינו ראוי שיק;ל צורת המיח׳ ממר מאשר הוא ‪ .‬הנחלק עליו • ואס נקח מציאותו והעדרו מחשכי •‬ ‫• אין הכונה‬
‫לסתור בקבול צורת המנורה וא״כ אחך שמצאנוהו ״ כבר שבנו להקדמה העשירית בעצמה • והיא התבוננות הדמיונות והמחשבות‬ ‫מ חני‬
‫מאמרישש ‪ :‬דרך מנורה או קורק ככר ידענו כהכרח שנמצא התבוננות הנמצאות והמושכלות • כי הבעל דקאשר יאמין קדמות העולם יראה שדמותו‬
‫תאמינו' בכאן מיחד ומכוץ אחד משני אלו העוברים העדרו כדמותינו כל נמנע שיפול בדמיון *‪,‬ואין הכוונה לסתור מאמריהם • ואמנם ב א ר ^■‬ ‫שליעיעס‬
‫^ השאר הנפשות פי'‬
‫לך שזה הדרך אשר חשבו בה אשר היא דרךזולת מה שקדם אינו אמת • אכל דינה כרין מדי‬ ‫ושהמזרק‬ ‫נמצא‬ ‫שהנחשת‬ ‫התבאר‬ ‫שכנר‬ ‫אתי‬ ‫*‪ 3‬אל הפילוסוף‬
‫השאר‪ .‬י והמנורה התיוחסיס לו נעדרים ממנו קורס לו‬ ‫‪ 5‬הוא ח ‪/‬מין‬
‫'‬ ‫שלפניה מש‪-‬ער זאת ההעברה הידועה ‪ :‬ן ‪-‬‬
‫הנפשות בלאספק שימצאו ואמר שנמצאו את׳מהס ידענו שבכאן‬
‫אמנס‪ ,‬כהשארותס מכריע יכריע המציאות לאחד קהס♦ אמנם ‪ ,‬הדרך השביעי אמר ג״כ אהד מן הדשים שהוא יקיים החרוש העולמבמה שיאמרו אוחי‬
‫■‬ ‫הפילוסופים מהשאר הנפשות • אמר אס היה העולם קדמון יהיו האנשים‬ ‫דרך‪ .‬הדכראשרישכו מחלוקת אס כמצאתסיד‪.‬‬ ‫איני על ‪,‬‬
‫אותי‬ ‫‪ 8‬יןאחין‬
‫‪ ' ,‬ת מ דנ ר ; ‪ ,‬מזרק או חנורס לאסיה ולא תסור או מתו במה שלא סר אין תכלית למכפר ם ־ הנה נמצאו אם כן נפשות אין תכלית למספרם‬
‫שמציאות המטר' אחרשלא היה לא יעבור על והס נמצאות יהד • וזה ממה שנתבאר במופרת בטולן בלא ספק ר ‪7‬םציאות מנויים אין ‪,‬‬ ‫וזה‬ ‫י‬
‫שום פניס זה הענין ואין לומר מי המכריע תכלית למספרם יחד ‪ :‬וזה דרך מופלא שהוא יבאר הדבר הנעלם במדח שהוא יותר נעלם^‬
‫עליו ‪ .‬ממנו • ובזה יאמר באמת הטש‪-‬ל המפורסם אצל הערכיים • ערביךערבא צריך ‪ i‬כ א ס‪,‬‬ ‫מציאותו על אפינזתו אלא א חדשיורה ני נמצא‬
‫מציאותו אחרי העדר ז;‪:‬ן ענין התחלוק׳‬
‫ואס נקח מציאותו או העדרו מחשכי כבר שככו כבר התבאר אצלו השאר הנפשות • וידע על אי זה דרך ישארו • ומה הוא הדבר הנ ש אס ‪.‬‬
‫להקדמה העש רית בעצמה והיא בחינת עד שיביא ממנו ראיה • אמנם אס היתרה כוונתו לחייב הספק לבי‪1‬ל דינו המאמין קרמייס‬
‫הדמיוניות והתחשמ׳לא הנמצאות והחוש‪:‬לות‪ ,‬העולם עס האמינו השאר הנפשות • היה זה ‪w p‬ייב אם היה הבעל הדין ג״כ מורה למשיק■‬
‫ני הבעל דין אשר יאמין קדמות העולם ירצה הספק הזה מה שידמהו מדברו בהשאר הנפשות ״ אמנםקצתאחרוניהפילוסופיס ההיר־ו‪■:‬‬
‫שדחותנו העדרו כדמותנו כלנמנעשיפול זה הספק׳בשאטרו הנפשות הנשארות אינם גשמ ים שיהיה •להם מקום והנחרח שימני! ׳‬
‫כדמיון ואין הנמנה לסתור מאמריהם כי אחר‪,‬‬
‫שאלו הדרכים הש בנויים על הקדמותשהם גמציאותס האין תכלית • ואשר תדעהו בי אלו העניינים הנבדלים • ר״ל שאינם גשמים‬
‫בטלות מעצמן איןראוי לסתורהתולדו׳ואתנם ‪ ,‬ולא כח בגשם אבל הם שכלים • לא יצוייר בהס רבוי כלל ולא בשום פגים ‪ •,‬אלא אם יהיו‬
‫ביארתי לן שזז הדרן אשר נחשוב בהשהיא קצתם סבת מציאות קצתם ויפול זה ההפרש בהיות זה עלהוזהעלול ‪ .‬ואין הדבר הנשאר‬
‫דרן זולת מהשקדם איננו אמת אכל דינה דין מראובן עלה ולא עלול לנשאר משמעון ולזה יהיה הבל י אהד במספר כסו ׳‪ ,‬שבאר אג ‪;j‬‬
‫מה שלפניה משער ואת ההעברה הידועה ‪ .‬בב״ר אכן צאי״ג הוא ומי שנחליץ לדבר‪.‬ב'^ו העמוקות ; סוף דבר לא מכיוצא בן^ו העניין׳‬
‫‪ .‬והנה אמר הרב ששער המכריע והסתייחחת‪ .‬הנעלמים אשר תקצרנה המחשבות מציורם ילקהו ההקדמות לבאר בהם עניינים אחרים*•‬
‫הס דבר אחד ובהתכטל‪ :‬אחד מהם יתבטל‬
‫חברו אחר ק ההכרעה וההת׳חדו׳יהיה לנמצ' ודע כי כל מי שישתדל לקיים חרוש העולם או לבטל קדמותו ב^ו הדרכיס הדברייס א א‬
‫היי‬ ‫לו מבלתי העזרו באחת משחי ההקדמות הג^ה או שתיהן • והיא ההקדמה‬ ‫א׳מקבל כ״א מב׳ התלקים ההפכים בשוה והס‬
‫^‬ ‫‪'.,‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪’ ■ :‬‬ ‫י■^'‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫נעדרים חחטואלמסהדכריס שאיל נעדרים‬
‫אבליש מחלוקת עליהם לא שיו ולא יסורו או נמצאו אתך ההעדר לא יאמר מי הכריע או מי התייחד והכן זה ויש להח״ר משה הנרכוט עלזה דברים ראוי שיעריגי ‪1‬‬
‫דזדרך הז' אמדו קצת מהתדשיס התדכרים ש‪:‬ס יקיימו חדוש העולם מהקדמות מקיבלות מהפילוסופיא כי הפילו׳ אוחלים כי הנפשות נשארות ^^י^*' *^ל^^יתבאר‬
‫^?סירדמוו ויס‬ ‫זולת נפששמעון וכן הנפשות האנושיות אי אפשר הכליון בהם במה שסם בלתי מעורכות עם התמר והפילו׳אומרים‬
‫במופת כטול^וציאות מנויים אין תכלית להם ואם היה העולם קדמון יתחייב שימצאו דברי׳ כב״ת והס הנפשות האנושיו׳וזהשקר א״כ יתחייב‬
‫אינו‪,‬קרחון הנה הוא תחודש זה הדרן עשו קצת מהתדברי׳יואמר הרב כי זה הדע נפלא מאד והרצוןבו כי הוא זר כי ביאר‬
‫‪:‬חולדו׳אכלאלו ההקדמות חיג חומלות‬
‫‪-----‬זההדרן■כאלו‬
‫‪ j‬לבעל דינכן‬
‫‪^VhrVnnnn‬רכפשות‬ ‫‪ . .‬ז;ת אבל המאמיןשלא ישארו הנפשותאושהנשאר מכל הנפשות הוא לבר א׳או הנ?^י‪,‬י'‪°‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ני‬ ‫^‬ ‫העולם קדמון כי ככר אתרו קצת כי האישים מוגבלי המספר וישוכו כשבוב לא יתחייבשום ספק • ואמר הרב כי קצח אחרוני הפיליסו‬
‫ט‪-‬עי‬ ‫‪*V‬‬ ‫^‬ ‫הנשארות אינם גשמים שיהיה להם מ־וס והנחה ואין להם סדור טבעי כעלה ועלולים ובעבור זה אינו נמנע מציאןת איןתכלייז• לי‬
‫‪ T‬יי‪ /‬ריח‬ ‫״‬ ‫שריש;ידועה שת‪:‬שאין תכליח לו על תה ש‪:‬וא נמנא בפועל הוא נמנע גשמי ובלתי גשחי ואין הבדל כזה בין מהשלו הנחה ובין מה‬
‫‪ V‬תיר זה‬ ‫וכץשאין לו סדור טבעיפי אס לא נמצאו כפועל דברים אין תכלית להם היה החלק כמו הכל • ואס יאמר אומר כי הןא תולדת חופת‬
‫סב®‬ ‫^‬ ‫הדברי אשר אינו מעורב עם הגוף ולכן א’א בו הפסד ואס היה העולם קדמון יתחייב שימצאו הדברים בב'^‬
‫הספק ואשר תדעהו כיאלו העטינים הנכדליסשאינם גשמים ולא נחות בגשם אבל הם שכלים נפרדים לא יצדיר בהם רנויי כ ל ל ‪ .‬י ל א ' ? י ישידיר הכל‬
‫מ ש מ ע ו ן ח מ ד״^ '‬ ‫לקצתם ויפול ההע‪-‬ש בהיות זה עלה וז‪ :‬עלול ואס הדבר הנשאר מראובן אינו■ עלה ולא עלול לנשאר‬
‫י‬ ‫’‬ ‫^ן׳ כמספר פמו שרמז בפרק שיעור קומה ;‬
‫■‪I-‬‬
‫שסמוב‬ ‫מזדה נבוכים‬
‫מ^למה יג״יא כי י®' היותר « מ מ תכל השאר } >^ס כשימין כעל ןצטף‪ .‬שס טוב מה שאמר ברבשאין‪ .‬גדכרים הנבדלים רמי כלל אלא אם יהיה יזה »‪ -SSs‬הי«רמ‬
‫הכלל‬ ‫על צד העלה והעלול זהו נקשן על דעתו פפוברשהשכלי׳ הנבדלים הס יזהר מן •‬ ‫י* ר ל וז־־ו הדרן השני הנעשה כוה העי‪ JP‬ט כל אישמה>ןין וני׳♦ ר״ל‪1‬זאי‪/‬‬
‫‪ .‬עלולי׳ קצתם מקצתם אבל מי שיחשוב שבעלה הראשונה עלה לכלש ויתחלפו כשזה ה‪7‬־ז!פזן פי' ‪3‬כ‪6‬ן‬
‫ידתה הוזדגר ‪60‬י‬
‫‘^•יס השנויים ‪ i‬וכבר הכה א מ אר אלכר״אכי « זאת ההכאה הביאה ן׳רש״ר‬
‫שיהיה‬ ‫יקדס לזה בקדימות הפשיטות והאחדות יצוייר בהסדבוי אףשלא יהיו עלות ועלולים ‪ 55‬םד ‪-‬‬ ‫‪.‬ן‪^^^-‬יייי^כי‪ .‬העתות והיית? אאנס יצדק על מישיש לוהתאלה אקנסבמה‬
‫והנפשות האנושיות בוההחציאות יתחלפו' הע‪1‬ל‪ 8‬קד‪ 5‬מן ‪wfic‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫\ לי התחלה אין לולא פחית ולא יותר‬
‫כשנפש דאוק יולעח יוער מנפש שמעון ג״ב >ןנומ ןמן מה ‪ 05‬די‬ ‫גקהשאין לו תכלית ג זאל זה רמז הרב‬
‫אפשר שיפארו צותע נבדלות ויהיה הפוש ‪5‬וישי»ה המין כי‬ ‫?ימרו וכאלו הםממשה ושלשים דברים להס העשירית רוצה לומ׳ד‪,‬העברה זזמחשבית עד שקיים‬
‫ביניה׳כמהשקנו מהידיעה אס יתבא׳שהידיעה הוזים נפסדיסכפלי‬
‫האחר ג)‪,‬לף שנים‬ ‫התחלה ממויימת וכו׳ ־•‪ .‬ר״ל כשהם מבארים ד‪,‬מייחד״או ההקדמה האחת עשרה והיא לשוסשקר‬
‫עיוניתהיא נשארח ו׳‪1‬ו לברים עמוקים מאל יתהוו אישי»ההמין‬ ‫יתיילד חוהשיהיה לו מחדש וזה מה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה • וזאת‬
‫רמז עליהם הרכפשאמר ומישכחלן לדברבאלו ייפשדו כסא»ס יות'‬
‫בעחוקוחסוף דכרלא מטוצאבאלו העריניס סור ‪,‬ה ‪,‬אתר ז®‬
‫הראיה‬ ‫אושכלראפין ואס כן ככר נתבארו בזה הערה ההקדמ׳יאמתוה בפנים • אס כשיכוין בעל‬
‫השתי‪.‬בקשות והס חדוש העולם מציאות השם‬
‫‪ k‬אחדמהמימן אשר אישיהס הווים נפסדים• וישים ‪ ,‬אפר תקצר יל הדעת מציורס יולקח הקדמות הזמן החזנתכאלן<‬ ‫!תעלה לפי דרכיהם{‪, , .‬‬ ‫־‬
‫שגים אתדות יתהוו‬
‫איפי מינים וי פ ס דו‬
‫©“?[ ע ה שזה אשר הורה המציאות '״ מגמתו וכונתד אל זמן עובר״ ויתחייב לפי אמונ ‪ p‬לבאר בהםעניינים אחרים למהשכבר התכא׳‬
‫כי היליעה המופתית צריןשיהיו הקלמו׳נחופ׳ *כא וה אתר ’ פור■‬ ‫‪ ,‬י“ל איתו המחדש העילם הקדמות כי כל איש מהמין‪ -‬ההוא מן הזמן הפלוני אל‬ ‫י‬
‫ילועות לנו כטבע ושלא יהיו תולזו׳מהקדמזת 'זה זאם היה העולס‬ ‫מה שלפניו מקדם אין תכלית להם • וכן כל איש מזה‬ ‫שנתבאר בפר שלפני זהשהוא פועלו)תמציאו‬
‫יתוייב שיהי*‬ ‫‪ .......................‬ד‪,‬מין בעצמו מאהר אותר הזמן המיג ה באלף שנד־*‪ . ,‬אחרות ניכליליעהונל למול אמנם יטה‬ ‫■אשד‬ ‫• ‪ ,‬היא אחד•‬
‫כידעה ככר קדמה וז‪ :‬לא ילך אל בלתי בעל »ה שאין מכלית צלו‬
‫יוימ־ גדול ‪,‬‬
‫תכליתאבל יגיע כיסודות השכלאל! הקדמות‬ ‫הכלל‬ ‫מן‬ ‫יותר‬ ‫האחרון‬ ‫הכלל‬ ‫וזר‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫להס‬ ‫תכלית‬ ‫אין‬ ‫מקדם‬ ‫שלפניו‬ ‫מד־ז‬ ‫אל‬ ‫על דרך משל‬
‫פאין תכלית לו אתר‬
‫ידועות בעצמן• ודע ני כל מי שישתדל לקיים טכזסהז״ןה מאו ת ר‬
‫מד־־‪.‬‬ ‫שיהיה‬ ‫הכהינה‬ ‫^‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫במהשבחם‬ ‫ויחייבו‬ ‫״‬ ‫ההם‬ ‫שגד‪,‬‬ ‫באלף‬ ‫הנולדים‬ ‫נמספר‬ ‫הראשון‬
‫א ל ף פנ ש‬ ‫ת׳׳ה או לבמל קדמותו בזה הדרן הדכרי יהיה ׳»הוא‬ ‫שאין תכלית יוחרממהשאק תכלית •זכיוצא כזד‪ ,‬יעשו בסכובי הגלגל ג” כ • ויחייבו ממנו‬
‫כוונת הדב ני המקייסת*ה או המבטל קדמותו אתר הזיון הקוד®‬ ‫גמחשכתס שסבוכים אין תכ לית לד‪,‬ם יותר מסכובים אין תכלית להם ׳ והם מקישים ג״כ בין‬
‫המונת יתילדו אישי‬
‫המין ויפפדי ‪ .‬ג נ ח‬
‫סכיכי נלגל אחד וסיבובי נלגל אח ד יותר מאחר ממנו וכל אחד מהס איןתכלית לו״וכן יעשו אי אפשר לושישתמשאלא בא׳ משני הדרכים‬
‫והוא הדרן החמישי אז זה הדרן השביעי כי הם זה אחר סוד זה ‪a»n‬‬ ‫ככל סקרה מד‪,‬מדןריס המתחדשים ׳• שהס ימינו אישיהס הנעדרים וידמו כאלו הם נמצאים‬
‫לרניס הגיוניים והס דרכיס יותר טובים מכל סקדחבואר שיהיס‬
‫זולתם זעכ״ז ׳ישתמשו מב׳ בקדמות האלו אן אין תכלית לו יו ת ר‬
‫וכאלו הס דברי׳ שיש להם התחלהמסויימת • ואח״ב יוסיפו על הנחשב ההו׳או ירסרו ממנו••‬
‫וכל אלו עניינים סחשכיים אינם נמצאים • וב בר הנה אבולצר אלפר׳יאכי על קדרן־ זאת‪ .‬שתירם יחד והיא ההקדמה הי׳ ר״ל העברה גדול ממה ׳ שאין‬
‫תכלית לו אמנם אם‬
‫ומחשבותאשר יקייסהמיתד או ההקדמה הי״א גני ת העולם מתיד«‬
‫ו־‪,‬הקדמה• וגלה מקומות הספק וכל פרטיה • כמו שתמצאהו מבואר נגלה עם ה ה ^ ^ ת '‬
‫וטאנשיס בקר מה שאין תכלי' לו ע״צ בוא וש ככל יוה ׳ שיתאחר‬ ‫המופשט סן התאוה בספרו הידוע בנמצ‪-‬אוח המשתנות • אלו הם אמהות דרכי המדברים‬
‫אחר ק!ד זה ‪.‬א! הרצון בדרן‪,‬הדברי ההקדמות הז״ו ויולדו כ‪•1‬‬ ‫יתחיי״מ^ח‬ ‫כקיום הדוש העולם• וכאשר תתקיים אצלם באלו הראיות שהעולם מחודש•‬
‫אינם מיוחדת אכל הס בקדמותכוללותכי■ איסי מין יהי>»‬
‫יאתת 'האדם שת״א שיניה דבר בכ״תלא יותר מן הזוין■‬ ‫נ?ח‬ ‫לן•‬ ‫אבארהו‬ ‫שיש לו פועל חדשו בבונה ורצון ובחירה • ואח׳יכ בארו שד‪,‬וא אחד בדרך‬
‫־ הראשון ‪:‬‬
‫מנפשות ולח מעלות ועלוליסולא יוגשמי׳ולא‬ ‫;‬ ‫‪,‬הפרק ‪:‬‬
‫משספריס ע ד שיהיו לי־א מאלו נמצא כפועל‬ ‫*•^'"‪*r‬‬
‫י ‪ , #‬בב״ת וזאת ההקדמה לחהשהיא כזצלת דכריס פרי) ע״ה‬
‫רבים כ־!ושההגיון כולל דברים רביס ונקראו‬
‫פרק חמשה ושבעים‬
‫הקדמות כמואלו הקדמות הגיוניות וכןהקצמו׳ הדרך הראשון ‪S0‬‬
‫ן‪ ^ %4‬אבאר?*ך ג״כ בזה ד‪,‬פרק מופתי היחוד ^פי ן עת המדברי' • ^‪.‬מרו שזד‪ ,‬אשר הורה‬
‫היית וד כי יוכל לומר האדס מיחד השתיסבזה ש‪ 1‬ת העצש הפרידי‬ ‫' המציאות על היותו פועלו וממציאו הוא אחר• ואמהות דרביהס בקיום‬ ‫יי®‬
‫ראע‬ ‫השעור והכוני ים כזה השיעור ול׳א ואחד אשר הוא‬ ‫שתידרכים• דרך‪.‬ההמנעות •ודרך ההשתנותוהחלוק‪' :‬‬ ‫‪,‬‬
‫הקלמותיהס פייני ‪,‬‬
‫משאר הניוצאים ולכן היו אלו דרכים הגיוניים לפי דכתם אשד‬ ‫הדרך הראשון והוא דרך ההמנע•‪ -‬הוא אשר יבחרהו המונם • ועניינו כי הוא אומר שאס ׳‬
‫העולס‪.‬‬ ‫ט הש כוללים וזהו הנראה לישהוא עקי‪:‬וזאת ח בנו כי‬ ‫היו לעולם שני אלוהות •י היה מתחייב שיד‪,‬יד‪',‬ד‪.‬עצס אשר לא ימלט טולחד משני‬ ‫‪,‬‬
‫ההקדמ׳יאמתוה בפנים • ר״ל מהשאין תכלית פלו נין שיהיה גלגל‬
‫לו על נד כוא זה אחר סור זה • אס שימין י‪.‬ו כ‪ 1‬ככ י או כצי‬
‫אחד‬ ‫שא‬ ‫‪#1‬‬ ‫אחר‬ ‫בזמן‬ ‫יחד‬ ‫הפכים‬ ‫שני‬ ‫יתקבצו‬ ‫או‬ ‫•‬ ‫שקר‬ ‫וזה‬ ‫יחד‬ ‫משניהם‬ ‫ערום‬ ‫אם‬ ‫•‬ ‫וזפבים‬
‫חתהזה חן הי םי דו ע‬
‫בעל המופת לא' החיכים אשראישיהס הוייס‬ ‫■ אשר‬ ‫וזה ג״ב שקד* והמשל בו שהעצם או ד‪.‬עצמ*ס‬
‫הוא מורכבמעצמים‪.‬‬
‫פרידיים אין הפרש‬ ‫המין‬ ‫מז‪:‬‬ ‫ש‬‫אי‬ ‫כל‬ ‫וכן‬ ‫להם‬ ‫תכלית‬ ‫אין‬ ‫מקלס‬ ‫שלפניו‬ ‫מה‬ ‫אל‬ ‫הפלוני‬ ‫הזמן‬ ‫חין‬ ‫הוא‬ ‫המין‬ ‫מן‬ ‫איש‬ ‫כל‬ ‫ונפסדים וינוין כהווייתו אל ומן עיבר ויתחייב לפי י‪,‬חונת הקלמיתכי‬
‫כעצמו מאתר זה הזמן המונח באלףשנה ד״מ אל מה שלפניו מקדם אין תכלית לו והכלל האחרון יותר‪ ,‬מןהכלל הראשון ני הכללהראשון הוא חלק מהאחרוףאס היה כזכר ביניהסהיה חתחיי ‪3‬‬
‫ק יתחייבשיהיה החלק כחי הכל או יתחייבשיהיה מהשאין תכלית לריזתר חבבי׳ת וכלשגי ההנתותשקי־ • וכן יעשה כסבובי הגלגל^נ יתחייבו ממנה בחתשבתס שסבוכי׳ שיהיו ‪ -‬שניהם‬
‫אין תכלית להסיותר מסבוכי׳ אין מכלי' להס המשל בזה בסבובי גלגל השמש לפי דעת הקדמו׳כבר התנועעו לפני התנועה הנמצאת היום תנועו׳ככ״ת ואתר זה יתנועע עיפקי ס י תד כ כ צ‬
‫הנמצאות ילא י ת כן‬
‫שיהיה האח׳מתעס'‬
‫אלפים מאהשני׳ג״כ יתחייב קזהשהתנזעו׳סעכרו עד סיוםשיהיושויס עס׳הבאי׳אתד אלפיסשנה ויהיה החלקשוה לכל או יתחייבשאלו יהיו מתר ויתחייב לפי זהשיהיס נב״ת‬
‫נחלת אחד לכדו‬ ‫יותר יוכל‬
‫כאלו תאמר ג כ ל‬ ‫שבתא‬
‫מן‬ ‫מה שנקהוה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עס המהיר בתכלית ווה סקר אז יהיה כבית יומר מב״נת • ואק ראו‬
‫ןייוץא׳*נ ישוו המתים בדרן טבע לשתים בדרן חקרה ויהיה סוה לו וזהשקי־ א״כ המביא א ;יושקר ‪ :‬א>׳ר הרב כקציר מופלג לנטל כל וה וידמו כאלו הס נמצאיםשיש היסודית יהאחד‬
‫בתלת א'לנ דן כאלר‬
‫נהם התחלה מסוייחת ואח״נ יוסיפועל הנחשב ההוא אז יחסרו מחנו וכל אלו דברים חחשכייס לא ננזטיס כזה כלל הרב כל מקזחות הספק וגלס מקום ההתר באמת תאת׳גגשס התחישר‬
‫‪#‬יאיןלמזהתחלהטהאומרשהמחודשיס והתנועות הנופלי׳ בעכ׳־כבדהתחלי רןסיפיןיהםדויח ןלו ענץ לפישאץ לי התחלה ומסשאין לו התחלה אין לו שלחית ‪.‬אאר שכל מורכב‬
‫ה‪ 1‬אמעצי׳י*סשמי«\‬
‫ועל הקדמת נ רי א ע‬
‫החתדים פי'שהם‬
‫אמרו שהשם נו ר א‪,‬‬
‫למקריס תמיד משל‬
‫‪ ,‬זה כתי שהוא כודא‬
‫ה חיו ע‬ ‫לו מקרה‬ ‫‪------‬‬ ‫« ‪,1‬‬ ‫הילתמהפלה הראה מקו׳הטעיתבזאתההקדח׳ ‪ -----‬־ ‪,‬‬
‫תמיד או בדנר ה ח•‪-‬‬
‫שהוא כזרא מקר®‬
‫וומר שם טוב ראיתי להביאלך מקים התרת זה הספ׳ העמוק בקצור מופלג המדברים יאמרו ג כ ני אלז תחשזב אדם אחד יחזיר לאח‪1‬ר לחנותכל התנועותאשר כבר‬
‫החמימות ‪ .‬תמיר‬
‫עביי לא תילעשוהו אם העולם קדום ואחד שהעולס ק א ן יצאו למציאות מהשא׳יאליזזיר למנותו וזה הספק והספקות הקודחות כלס הס מפעולות הדמיון‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫א"כ נפירצה האחר‬ ‫‪4‬זרתיון לא יוכל להתפרד מהם ותוכל להבין זהכי אלו הספקות והקושיות יקרו ג״כ למקיימי התדוש אחדשכלם ישטמו הפילוסופיס והמדכטסשיש בכאן דבר נצחי מתמיד'‬
‫‪pn‬ר ‪Jp‬‬ ‫לנרוא‬ ‫זמן או דתות זמן נב״תואחר שהיה הדבר כן יתחייבשיהי^ בב׳׳ת יותר גדול מב״כתאו שיהיה החלקשוה לכל שנניח עתהשהעולם לא נתהוה היום חמשת אלטשנה ורמי׳ח‬
‫‪.‬‬ ‫החמוש‬ ‫‪.‬‬ ‫ונתהוה עתה זה ממן או רמות זה הזחן אס כתוסף על אותו העתשנתהזה היטלס הוא יותראושוה לו אס תאמרשהוא מתר יהיה בב״ת יותר גמל מכנ״ת)אס תאמ׳שהוא‬
‫שוה יתחייבשיהיה החלקשוה לכל א^‪ :‬הספק בעצמו יקרה לאומ׳שיש בכאן זכר נצח? הוא האל יתעלה ואס יאמרושהוא יתעל׳ נצחי ושלא היה נמצא עס זמן ולא עס דמות‬
‫ומן ולק אס נתהווז העול® יסולק הספק זהשקר מכזאר כי אס ‪ .‬לא נתהזה העולס זה ה׳ אלטס ורת״חשכה וכתהוה עתהשזה לא יוסיף על מהשנתהוה העולס כעת‬
‫שנתהוה וכן אס יוכל אדם לחזור לאחור ןלה‪4‬י‪,‬עמיוס שנברא העולם עס מהשקדס העולם מההעדר זה בלי ספק א״א אתרשהאלוההוא ננחי כמהשעבר ואחרשהיה הוא‬
‫נצחי אין נפל במציאות דברשהוא בכ״תהרי ביארתי לןשכלאלו הספקו׳ ישארי למאמיני החדוש והס ספקו׳משלתפי׳לכל וגס הספק מתנועת הגלגל היומי לתנועתשבתאי‬
‫יקרו ג"כ למאמיני החדוש כי אס נניחשהעולם לא ימנע היה היס •כול לבראותו קוד' וה או לא אס לח היה יכול לבראזתו קודם זההשתנה השס מבלתי ילזל אל יכול ומלואה‬
‫אל היותלו יכולת ומי יתן ואדע מינק! לו היכולת העתאו סכה אחרת אם יויה העת העתים כלסשוי׳ולמה נהצ׳עתה ולא נמצא קודם • וא׳‪/‬תשסבה אחרת טין לו המציאו׳‬
‫א'כ כל עול היותהאלו הנתצ׳ יהיה ל‪ 1‬יכזלת לבתא העולס כצורה אשר הוא עתה א״כ יתתייבוכלאלו הספקות ומהאפשר לא יצא נמנע אכל האמתכלו כיאלו הספקית הס‬
‫יזפעולות הדמיון והס כלס עניינים מושטם לא עניינים שנמצאו כמושאמר ט התנועות והזמנים והאנשיס כלס בלתי נמצאו פיוסאלא דברים ש‪:‬ס ב״ת)כשנמנע מציאו׳‬
‫סכ"פ יהיהשקד בפועל אבל כנח ובנא זה אחר‪.‬סור ‪f‬האינן נמנע חבל מתנייב וכשימנע בשלא ימצאראש‪1‬ן לא ימצא אחרון זה יהיה בסכות אשר כעצם אבל בסבית אשר‬
‫הוא מחוייב בפניחנו הנהשיש דבר נצחי ואס ימצאו דבריס בב״ת ‪ n‬אחר זה לא ימצא ככאןשיס דבר נצחי והכן זה ט גוא נפלא ויהיו קייס לראשן וענקים לגרגסתןי‬
‫יספק הנשאר מהנפשות אס האמת הוא שהנפשות הס נשארות אחר המות ויהיה הנשאר מכלאיש ואיש נפשו'מלכדשיתאתדו כלס באחדות אם יתבאר זה כמופת‬
‫?זיתדיתכאר ג״כ שאין הע‪1‬לס קדמוןאלא מחודש ואס הנשאר קכל התגמיס הצריקיס והיודעים רבונס וחטוניס לעבוד אותו יהיה הנשאר מהם דבר אחד כמושאמרו חכמי‬
‫יייראל ונשמותס של צדיקיס יהיה הספק אין ענין לו • ואחרשהונח זה ראוישנשוב אל מה שהיינו מ מביאורדברי החכם ואלו פס אמתות דברי המרכריס בחלוש העולם‬
‫יתקייס אצלסכאלי המופתיס שהעולם מחודש יתחייב כהכרחשיש לו פועל חדשו כשיימרורצון ובבחינה והרצון שהעוצם אינו מתחייב מחנו כהתתייב האור מן השמש‬
‫‪,‬‬ ‫^ י ‪ .‬על צד החיוב אףשהיה בידיעה אלא כשקרס לו יצזן ובחינה לחדשו ואחר שביארושהוא אחד בדרן אבארהו לן כפרת הנלוהאחר ז ה‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫"‪ 'sh‬אבאר לן ג״כ כזה בפרק^מופתי היחודלפי דעת החלכריס והס שט דרנים דרך ההמנעות ודין ההשתנות״‪,‬ואלו יחלקו לה׳ דרכים* הדרי־*׳ ׳ הראשון‬
‫היק על זה התואר אס היושני אלוהותאו היבהיתתייטמזהשהפפכיסינ׳שאז יחד כנושא אחד אושיהיה ערום הנושא משניהם המ״בשיהיה ׳ האשחס'‬ ‫^ ‪-‬‬
‫יקר ביחד ומזלג קר והס ביחדאו טמצא חש בלא חוס ולא קור אן שלג ג״כ וזה בטל א״כ ^ןביאאליושקר ג׳׳כ וביאור זהשזה העצם מעצקיס אשרירצה זה עתהרי׳ל שיחממו‬
‫שלא‬ ‫‪.‬‬ ‫האלוה ^זדהאצןק אתר ירצה שיחררטואס היההדפר כן יתקייס‬
‫‪.‬‬ ‫בצ ‪ N‬י‬ ‫‪.‬מ נ‬ ‫‪" .‬‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ :‬ח ל פ ן‪ .‬ר ‪ 8‬ש י ן‬ ‫^ ה ^ ^ ^ נ בי ו כ י ם‬ ‫ט ו ב‬ ‫»‬
‫יאייכ‪^ ’'^.‬‬ ‫אשר ירצה ו ס; תי א‪5‬ןלן‪ .*0‬ר״ל‪:‬אפ‪1‬‬ ‫ש‪1‬א יאתממ‪5‬ןלאשיל;קרת להמנעשניפעולומשיהיו׳יחד י וזהשקר כי צל‪4‬ש©‬ ‫התמזס יר‪5‬ה ‪!55‬י!ל‬
‫’ ^‪«5‬ם^א״כ יוותייב‬ ‫י‬ ‫ששניאלוהומ יגימיייאי יקיי^‬ ‫מקכללאחד מב׳הפציס אויהיהוזהכשסחם וקר יחד וכמו ק כשירצה האל ית׳‬ ‫לג ס א • ‘ מ ת ל ה‪.‬‬
‫לו פעל אחד במספר ז ה ח ו ס א י ^‪f‬ר יצטרךז?הדרןהיא^ן‬ ‫;הניעוההגש© יתכןש־רצה האחרשןהיה נח א"נ יהיה סגשם מפנגעע ונח יחד או‬ ‫הקלילות • ‪ 1‬עצ‬
‫ל!מזנזעעולא נחא״כית^יכמהשאי אפשרשימ‪1‬או• יותר מאלוה אחד ‪♦.‬‬ ‫הקדלו׳ היות העדר‬
‫עגיהים ‪ ,‬ואמר מ־בשוה המין מן הראיה ^נית על ‪J‬׳‬ ‫הקניניס‬
‫השמימיים ייזיייי^^^^^^^מזמרפילופי^‬ ‫‪» •* *.‬יו‬ ‫נ^‪ 11‬אים‪ 5 . .‬ריגי ‪6‬‬
‫לפועל פי' כי הקומות על הקדמת העצם הפדציי אשר היא‬
‫היאיי‘‬ ‫להס ה*חדי^ ״אלי‬ ‫וושר ירצה זה עתה שיחמטם ירצה ‪ m‬שיקירם• ״‬ ‫המנוחה הוא העדר רוש הקדמותיה׳ן׳על הקלמתכריאי‪/‬המק־י©‬
‫שיהיושני חמדיסמ^יז^י״^א ״ •‪1‬אפ ייז״י‬ ‫יתקררו להמנע שת־י‬ ‫ויתחייב מזח שלא יתחמשו‬ ‫התמעה ‪ .‬חינה ועל היות העדר צ‪5‬ןניניס ענ^ניסצמצהתוו‪:‬כה‬
‫ציל^א®^!‬ ‫הפעולות* ‪ .‬וזה שקר כי כל גשם מקבללאחדמשני‬ ‫‪1‬ריב»‪ .‬לפיעל‪1‬הש‪ ,‬ביאר הרב כיי נריכיס אלו' התדבייסי לבאר‬
‫יחשרי שהיא מקרה‬
‫צס״ נאמי! ‪m‬‬ ‫‪ T‬״! ״‪!E - ? . ^ 1‬‬ ‫ההפכים;או יהיה זה‬ ‫וכן‪ .‬הייחוד ‪ rp‬הדרן אל הקדמתעצס הפרךוו •‬ ‫^דיכה‪ .‬לשועל‬
‫העליון וחולןר השפל שיטה©‬ ‫אחדמ‪.‬הכש שינועזד־זהגשם יחקשירצהי האחר‬ ‫השאר ההעדריה' ואמר ט לאומרשיאמרשהחומר׳ הראשון אשר‬
‫להניחו״ ויתחייב שלא ינוח ושכא ינוע* או יהיה נה‬ ‫ומתוך‪ .‬מלון< דעות‪ ,‬עליו יבאו ההויים וההפסד זה אחר©ול‪1‬ה על‬
‫יתבאר יחוח יתעלה ט^״^ידפאי^ל^‬ ‫^י ה ס ‪ ,‬ת ע מול דעתהפילוסופי׳ בלתי החמר העליון • ר״ל־•‬
‫ית׳ החסרון וזה מביאי‬ ‫נע יחד ; וזה המין מן הראיה נ מ ה ע צ ש ^ ת העצם‬ ‫ותחגע‪•.‬י‪ .‬נושאי ?גלנליס )יאחר אומרשיש הנה ל‬ ‫העע^‬
‫ה‪,‬אח^י‬ ‫ייוחס לו יתעל‪ :‬תסייד*‬ ‫הפרדי ׳ אשרחואראש הקדמוהיה^^נל הקדמת‬ ‫מכל אחד מהם ‪.‬‬
‫ואע״פי שהכיא‪0‬־{ו‪ , 1‬ח‪:‬ו‪:‬ות־ התחד מנהיג החמר התחתון ותין‬
‫יהי‪.‬ייו■־ ייליי״ל״״־י^^פ‪ -‬יג‬ ‫בריאת המקרים• ועל הקדמת היותו העדרי הקניינים■‬ ‫‪ fifso‬פי׳ אמנת ג'‪ ,.‬התלות בפעלו בגלגלים יבב׳ מנהיג הגלגל;©‬
‫לפי ייו‬ ‫‪5‬לא נמח״באחייי׳י “‬ ‫עניינים נמצאים צריכים לפיעל; ש^ויאמר האומר ־‬ ‫אקדמות הגוכיית ואיןפתלואבפעלו בהיוליזאהעוגסד׳׳לני‬
‫הפילוסוףשאחרו םי'אןיי ’!‪”-12‬מעצמים ו^י‬ ‫הז רן השני ענין אלוה י הגלגלים‪:‬וא מניע הגלגלים ומהו©‬
‫שהחג?ר התחתון אימר עליו יבואו ההוויה וההפסד זה•‬
‫המדברים שאמר שה״ ״’׳?!מירהדמותיב'‬ ‫א§)י אות© והאלוה האחד חניע'זה החמד'התחתון'‬ ‫אחד ישתתפו!‪ , ,‬נו‬
‫אהד סור זה לפי דעת הפילוסיפיסבלתי החמר העליון‪.‬‬ ‫י^וא העני;‬
‫אותסכי’ אי‪°‬בייאא'^'"’'"?״דכריםאתלויי*‬ ‫י וי א ד ‪ ‘.‬כל‪ .‬אקל'‪ ,‬ומ;וה חותו כמו שחשבו ׳ המשנים כי הכנתי'‬
‫‪Jt^1‬פי‪^o‬ה‪p‬דבר‪.‬‬ ‫יבואר לה® ייל‬ ‫ר״ל נושא הגלגלים במו שהתבאר זה כמופת* ויאמר‬ ‫‪,‬מהסליייית אל‪ 1‬ז‪ .‬־‪?! ,‬הוה נפסדאי אפשרשיהיה לבס ס‪.‬ה חחת'‬
‫כהקדסי^‬ ‫ית׳ווה הדברהמורה‬ ‫אומר שיש שני <יוהות • האח׳מנהיג החמר התחתון‬ ‫» כפל 'החצוף‪ ,‬היה וה הדעת בלתי מחייבשאי חפי ר שימנאו'‬
‫ראיי^׳י^יר ״?ושאמר׳‬ ‫‪.‬והוא אחדותו פעלה‬
‫יתעלה• ראו‬ ‫ואין התלות לפעלו בגלגלים • וה׳מני מנהיג הגלגלים ‪-‬‬ ‫והחלוק פי׳ והי>; כ' אלוהות ואם יאמר חוחרשוה חסלון בחקי‬
‫חוהתכץ‪ .‬הפי‬ ‫ואין התלות לפעלו בר‪,‬יולי • כמו שחשבוהמשנים• *‪-‬‬ ‫אי׳ככל'‪ ,,‬כל אחר וא' מהיותו בלתי מש;מש ובלתי יכול'‬ ‫^י ם‪ .‬יהיה‬
‫נחלשת יס’‘^^־קשנישה^*‬ ‫‪ 7W‬יוהם‪ .‬מורכנ‬
‫!הי־כ כאשר'שערו‬
‫‪-‬ייחלשת‬ ‫משני ענייני ם ן ‪,‬נח ;שהשתמש בו האחר אתך היב כי אין‪1‬ה‬
‫דמי אחי ?ל)ס‪1‬פ’׳ו ’י־־יימדיא^״!‬ ‫"יטי '‬ ‫היה זתהדעת בל״’‬ ‫^*היה כל^אחדחהם ‪ ,‬חס־ון בחק כשם יתעלה׳כי מה שאץדרכו'‬
‫דרוהשתמתלפי הד ע תי ^י ‪1‬אכמשא‬ ‫א!^שוד‪,‬חסרוץכחקבלאחדמהפ• ‪ :‬להיותובלחי;‬ ‫ק‪,‬ן ל‪.^ ,j ‘|p p p ,‬ן קמשיןן■‬ ‫נעלסנית‪ :.‬הדרך( )‪pjVpl‬‬
‫*‪ I‬ז לאבנים^‬ ‫תארים עצמיי׳בבזרא‬ ‫כד^‪:‬וש*במד‪ ,‬שישתמש בו האחד* יאמר לו אין זדי‬ ‫שא‪ ,‬לשם שלא יונל על הנמנעות ולכן אדרו ש‪:‬ל'‬ ‫השלישי לאננו‬
‫פי'‪ ,‬עומד לנדו נלא‬
‫וכו׳‪ .‬ר!׳ל וזהו כקו‬ ‫ה «ן » ח ק ■אחד משניהם כי הדבר ההוא אשראי? ;‬ ‫נושא( * ‪ .‬ניא‪,‬ור‪ ,‬הגשמים הם חאוכריס יוענמיס מתדחת־ו‪©:‬‬
‫שוכרלמעלהג ולפ'א״ י ^ ^ ^‪,‬י‪4‬אחר®‬ ‫התלות לפעלו בו נמנע בחקו • ואין הסמן בפוע ^ד‬ ‫הלעלס ‪ ,‬פירוש‪ ,‬העצתיס‪:‬פ־די סוא״כ יתת״ב צ® ;‪ :‬כל נוה‬
‫בהיותו בלתי יכול‘ ע ל הנמנע * כמו שאיל הסדון‬ ‫עניו ‪? .‬אחדות שיו;ל לעשות האחד יוכל ‪©“1« ^ .‬חר ששני‬

‫•?‪ f‬כרצון ה®^‬ ‫>י&תיוקיה^ייור■'^ •‪:‬גשם מחובר ח ז׳;;‘ !צזרהולא מנעומיס’ סולשוו זה הדרך ואע• פ שהביאם ^יו מביא פרו אל‪ .‬אשר קייחנוס‬
‫^־ ‪,, V‬מתיפשי^‬ ‫’ שאי אפשרש^ובדלו‬ ‫ז© הפרדייס והחמר וצצזרה ובא חג׳צו מתחלפים ׳‬ ‫הרביעי‪-‬‬ ‫לדייר‬
‫דרךאהר;‬ ‫יו!® ת׳ומר עי'‬
‫*‬ ‫זה׳חזה־טת״אשחה שהואעל'‬ ‫;‬ ‫אחד‬ ‫שהאלוה‬ ‫צכאר‬ ‫אחרת‬ ‫דרן‬ ‫שו‬‫בק‬
‫הדרך השני‪.‬אמרו• אלוהיושני אלוהות* הידה‬ ‫»זומר פתדנר •‬
‫בתכליתהפטםות'!ה‪1‬אםרציז‪ V‬ייי ׳ ״ ■‬ ‫ו^ן«ר היותו אתד' ד‪,‬וךך השני אתרו אלו היהשני אלוהות כיהי‬
‫מחחיי׳שיהיה לשניהם עניין אהד שישתתפו‬ ‫■ ־‬
‫בנושא'?אשר‬ ‫שתי ! ^ ל א‬
‫רצוני^'_^'^‪.‬ןי'^^ך‬ ‫שיהיה" '‬
‫לומרל י‬ ‫תמללות׳•■ י ־ מתחייב שיהיה לשניהם ענין אחד בויועניין נמצא לאהד מהם ולא ימצאלאחרבונפל־ י^‬ ‫■ן^ע‪ 16‬י היותו ריביהי‬
‫»•'־»? ל^ז‬
‫ה;'תיית׳ מתויוג ובו ישתתפו והענין אשי ימצא לאחד ת‪:‬ס לא‬ ‫»י‬
‫אי!אל‪'5‬הרצוגי^‬ ‫אלוהות ני ב״י'־‬ ‫כשיטשך‬ ‫מופתי‬ ‫פילוסיפי‬ ‫דרך‬ ‫וזהו‬ ‫*‬‫החלוק'!חחלוף‬ ‫האלוה‬ ‫יהיה‬ ‫א׳*כ‬‫ההשתנז;‬ ‫בו‬ ‫נפל‬ ‫לאחר‬ ‫‪;.‬מצא‬ ‫מו‪5‬י^<ות “ לוין'‬
‫וצא• מורכב וכל מורכב צטן ז‪ 1‬מרטב וז‪ :‬המרכיב האדם אהריו ויתבארו הקדמותץ ‪ • .‬והגד‪-,‬אבארם לא יתיבה אלא מצד■החמר ב ^ ו?סשצי®'‬ ‫‪ pm'iiiS‬גז‬
‫»ך‪13‬ציןתשב‬ ‫דמי ואתר ‪ pfc‬גו■ ■ לא ימנע אס יהיה אחד או רטס אםהיה חחד י כשאזכה־ דעת הפילוסופים בזה העניין■ ; וזה הדרך' באי‬
‫״‪,‬דהאחדיין;‬ ‫א&שיויתאדו* מוד''• הוא יהיה הלוה ואס יהיה רביס‪ ,‬יתחייבש*היה עודלא ימשךלפידעתכלמי שיאמין כתארים • ניהי^יז‬ ‫גל כל וסיף‬
‫האלייי‬ ‫לא בנ״א‪ :‬לסי‬ ‫הוא^תדוזהתנוא׳' בו דבך ‪,‬משותף להם ודבר ‪.‬ייוחדו וא״כ יהיה ‪,‬‬
‫אשי'‬ ‫^>א‬
‫‪15‬ןההואאשי;‬ ‫לפידבק?!״‬ ‫יתחייב‬ ‫האתרא׳׳כ‬ ‫רבים‬
‫״‬ ‫עניינימהלוקיס‬
‫■‬ ‫בו‬ ‫יש‬ ‫אצלו‬ ‫יתעלה‬ ‫שהקרמון‬
‫טאלי^ף^*^'?^‪,‬זילוה ן איי‬ ‫היבולת •■ ועניין היכולות‬
‫ר^דזזזדר^וי!״‪.‬זייי^ו‪-‬ו‬ ‫שמחוייב ‪ .‬י חזרייי‬
‫ועניין ולחי־־רזח‬
‫החכמה בלתי עניין‬
‫מאד'' מרכב כלאחד מהם ‪,rn‬שקי‬
‫שמל׳^ישי ית׳הוא'^ המציאותאין לו הרככהכלל ואחדנרבכיזה‬
‫‪,‬היוכו׳ת‬

‫‪-‬־‬ ‫הדעת ־‬ ‫ימנע‘לפי‬

‫‪.......‬‬ ‫כל^^^ימ‬
‫איבל^י!‬ ‫הרצון•• א’‬
‫עניין הרצון‬
‫'תי עניה‬
‫אצלו‪ ,‬בלתי‬
‫‪.‬‬ ‫‪5‬ושר ו!ין נו' הדת מופתיכשילקת עם הקדמותיו כי כבר‬
‫פי' '‬ ‫אגנפייות‬
‫מוריתיי יאמר אומרשיש ככאןשני אלוהות ולא ישתתפו ההוא •שיהיה כל אחר משני האלוהות בעל ענייניס•‬ ‫עהגהילית‬
‫רעיזיסר״להפעולה‬ ‫עלי מי׳ליא וכועל' כלל בדכי אחד כי התחד הואאלוה על הדברים• מהם מה שישותף בהם עם האחה ״ומהם טהשיכדל זשנס־יל®‬
‫■‬ ‫^ור״^לי^׳‪,‬‬ ‫‪ pncprt pS‬נו' ‪:‬עליוניםוהאחר על התחתוני׳ואינסמסכיח';׳‬
‫»‪nrjn,‬״ ״וי‪,‬‬ ‫לאתי‪.‬ץ■ לני ״ף״;‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אחדכמוהמרא'והתמונהשלא‪,‬יוסכמו‪.: _, • ; ,‬׳ ■ ■ ׳‪.‬ממנה ‪■:‬‬ ‫זלא׳יתוייג חו© בדבר‬
‫פלא יתכן לו ‪r‬ר■ כדבר אחד ולקאיגס צריכים לדבר כו יתחלבו הדרך ה*‪2:‬זלישי הנה נ"כ דרך צריך ‪ k‬הקדם’מהקדמו'‬
‫פהואאתלאו שני®‘ אחד שאינסמסכימיס בדבר ולכן היה זה הדרן י ■ בעלי ^יוהדברי׳• והוא שקצתם והסקדמוניהם‬
‫זוזשלכהוהאפכרזתי‬
‫‪.,.‬יוייזיןורנו‪: fa‬‬ ‫י‪.‬יא ניזיעתינו; חלוש■אס לא יתבאר ראשונהשהם מסכימים יאמינושהמראמצהכרצק‪-‬הרצקההואאיטעסק‬
‫לשג^ • כי־^׳‬ ‫נוסך* בעצם בורא • אבלהוארצון לא בנושא • ולפי‬ ‫‪,‬‬ ‫על‬ ‫ימסך‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫גס‬ ‫הדין‬ ‫זה‬ ‫כי‬ ‫הרב‬ ‫ואמר‬ ‫^ו^ו'‪1:‬בילרשאגתנו'‬
‫ך;ך״לם בנוי•׳‬ ‫רביסכ' ציורס רהוקכפימה שתראהו *■אמרו הרצון האחד אשר לא‬ ‫>תשוכ סהוא אתד' דעתכל מישיאמין בתואריסשהאלוה יתעלה‬
‫זהנוגיים• תשנו׳ חושבים המדבריםשיש לו תואריס‬
‫‪ . -‬ואצל ^^‬ ‫פמסי שלש?' והגל׳ עטן החכמה בלתי עדן הוטלת ועניןפיכילת תהיה עלה אהת מחייבת שני דינין לשני עצמים ״ וזה כמו שהודע^’ !‬
‫^ומייני® נ^ולוה ׳’‬
‫^ מלד^־ורוה •‬ ‫זלוולייכמו ׳גיתשנז‘ בלת‪:‬עניןהרצו'ןואינו נחנעישיפתתעו בעצמי׳ שהוא נעלם ממנו • כי הרצון אשר יזכריייי ’*^*יייי יי׳י^‬
‫ןןעלים' *‪.‬‬
‫■‬ ‫רךב‪!.5‬ןעלים׳‬
‫״!‪-.,.‬‬ ‫יקחדייר‬
‫לדהותם • והם יקייי^י‬
‫שיאמינהו יתחלשו עליו ספקות שאי איפשר לדהרתם‬ ‫מנהו‬ ‫?כולרים שהש שלשה; ויתחלפי‪ ,‬כלאחד בתאריס אתר שימצאו‬
‫פוע^בהכרין^^^יי^י^יי^^דידמי ‪.‬״ ‪•, {11J1.‬‬
‫^««?רמז‬ ‫עלע! ‪/‬גכ_‪4‬ז‪ I •I U1‬׳׳י*‬ ‫מורה‪y‬׳‪/‬‬
‫הפעולה‪111iw‬‬
‫מציאות יע׳>! ‪1!/‬‬
‫\**‬ ‫הרביעי אפרו‬
‫הדרך !» ‪m‬‬ ‫!אמו לחו ;דתשנז' רבים ככל אחד המצא לאחד מהשלא ימצא‬
‫עלעכלו^‘• י‬ ‫ואין הפרש כין טענת הט״ען שהשם שני׳ או נ׳ או ל ארא‪%‬י זה‬ ‫השם‬ ‫ואין‪ 4‬לאפר ואס תאמר טתחייב חוהשיהיה‬ ‫>‪ f‬גחישוב אגיו>‬
‫שהוא ־• י־חל■‬
‫;‬‫שהמצ׳‬ ‫אתר‬ ‫המציאות‬ ‫מתוייכ‬ ‫יהיה‬ ‫ולא‬ ‫מורכב‬
‫*‪ .‬ומציאו^■‬ ‫מבואר נגלה״ וא״ת שזאת ראיה לאגורה על המנע הרבוי ב^יוהי רי^‬ ‫־‬ ‫צו דבר •יוסכמו ודבר בו‪.‬ישתתפו וה יהיה ג״כ‬
‫‪®? .‬גי|נןלכי די;תס‪:‬‬
‫‪W‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ובטל‬ ‫׳ י ד י ו ' התחיןבשיהיה‪,‬מורכב אפילושיהיה אחד למי המספר ואיפשר היותו אחד ואפשר היותו רבים ‪ :‬והשלים זה לאיהז‬ ‫’‬

‫השם אין איפשרות בו • אכל הוא מחוייב המציאות‬ ‫שי‪.‬ח>ז‪.‬ינ‪1‬שהתארים! עני;נים‪,‬חתחלפייס ;‬

‫‪ , .‬״״‪ 3‬ן?אשר אומי*‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪ .‬״‬ ‫שבכורח‪.‬חצב ברצון‬
‫השנישי אתרושהבורא ‪.‬חצה‬
‫קדרך;השליאי‬
‫*י׳ ‪« n A‬ןד אפשר ט מב‪,‬‬ ‫מי‬ ‫!?‬ ‫כל‬ ‫עם‬ ‫רחזק‬ ‫שביאורם‬ ‫אף‬ ‫ההקדמות‬ ‫אלו‬ ‫ולפי‬ ‫כמשכן‬ ‫לא‬ ‫רצון‬ ‫הוא‬ ‫אכל‬ ‫הבורא‬ ‫בעצם‬ ‫נוסף‬ ‫ענץ‬ ‫אינו‬ ‫*וא‬‫ה‬ ‫והרגון‬
‫שני‪c>f‬אמילו הו ת ^ ^(' רנו ם א לשני אלוהית;כי‬ ‫'י י ׳ ׳•י! ׳״ ״ א " ׳ • יףעע׳וןן ‪ wi/pIP/w‬מ‬
‫לשנים ני לא יהיה עלה אחת קכהלשניהדברי׳ • והרצון ב‪1‬השא״א שיובדלו‬ ‫אחר) ‪,‬הרצק האחדאשר לא במשכן לא יהיה ניס‬
‫הרצין'‬‫מצא כנושא אבל זה הי‬ ‫שהוא על? אתת פשומה כתכליתהפשיעות והואאה־־צוןשיתןהבדל בין וה לוה ני הדבר האחד לא יושכל כוה הרבד ואין'ל)מרשיהיי^^י‬
‫נמה יוכר ‪ 0‬הבמ כי הדבר‪,‬האחד לא יתיכה אלא מצר החמר כי אין אלו הרצוניות כמוהרצון הנמצא בראובן ושמעון שהםשציס כי הרצוןההי^* ‪?,, .j*,! P‬ל ן«ככדיל כין וה ‪,‬‬
‫אשד לא בנושא לפי^דבריהםדמה יוכר האחר מהאחר א״ב יתחייב לפי דכריהס שהאלוה האחד פשז© ני אס היה לשנים הרצון ההוא אשי ^ בללו׳ כמה יוכר ההבדל זה‪,‬‬
‫שהבורא אינו דבר אלא שהוא רוצה ואםהיו שרי^^’’ ^ר‪ 3‬כי זה ? ‪ p7‬אינה בעניי;‬ ‫אתר _‬
‫שתי'רצונמת ‪...‬‬
‫אלוהות ‪........‬‬
‫‪.....‬שני‪..........‬‬ ‫הדרן‪ .‬כיחס היו! ‪. ...‬‬
‫'אלוהות היו‬ ‫ןבכצלהעולה׳לפיו‪ :‬־־‬
‫לה ׳ ' ׳ ׳ "״־‬ ‫׳‬
‫ור‪.‬רדכר‬ ‫או>יתוציבסיביו מחוכריס לחמראחר שלא יוכר בבבדל ביני© אלא ביותם זב כחמר‪)1‬לת ‪1‬ב ואס היה הדדר רז ד‪.‬י©ילח\'‪1‬ך■‪ .‬גזוררך * ואמר‬
‫׳‬ ‫סטקךן‪.‬‬
‫אולרביס!‬
‫י‪.‬ע־״^ה ?זורהעכ טעג בהכרח • והרצון כזב כי מניחות זב העונס בכבצושהיא כפעוצ׳מורה על פוע^ ״ ׳*’רשחדמן)אם אפשר יצ ׳‪.-r .‬‬ ‫הר\־ך ׳ הד^י‪*-‬י ׳!קר!‬
‫^השםשנים אן שלשה אן עשריםאו־אי ז* ״®^י״ז^חייכשוהיה בפיעל'‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫י יי‪ ... ......-!• -‬׳ ^• ־ ׳‬
‫‪!:‬עילי־‪-‬מורהעלעדגל כהצרתוצאיורתעלדוכהפןעטם״®^‘ ‪^1.‬‬
‫אלא‬

‫\‬
 ‫'ו ך ‪ #‬ש‬ ‫^עודי ‘ ‪W‬‬ ‫מזרה נבוכים חלזןר ‪8‬שזן‬ ‫‪ o r‬טוב‬
‫; הדרו ה מ מ מ י ו *‬ ‫;המופמ נהמדברים ־ ובטלא׳׳ב אפשחתהרמי׳״ ר״לט מתו״ב הואשנמצ> ‪ t‬פמ ‪ l‬אחל בהבויא לצלא׳לו‬ ‫‪0‬פ ‪4‬פ ה^פר ‪ !WJiiroh‬דניס!מלימסה הממת‬
‫’ ו‪.‬מנם הןז> פ עי‪#1‬‬ ‫היה אפשר הנמצאות ולכן אמרשבטל הוא שיהיה אפשרות ‪ .‬פעלים רבת^כי אין אפשרות בו‬ ‫אפשיו^מ^אבל הוא מחוייב המציאמ ומס!ר‪.‬י‬ ‫‪#‬ידי!‬
‫מי'‬ ‫מההמנעזה‬ ‫ימסייבשלא ‪:‬ית׳ ‪ 1‬־ אה תמאר הטעות ״ ר״ל מהשאמר ומציאתו יתעלס חץ אפשרותבו הוא‬ ‫שקר■‪.‬א״כ ימס‬
‫והשהר‬
‫חבב זה‬
‫המחוייב אפשר אבל‬ ‫שכיס ׳ישוב‬
‫■״• ■י׳''״״‬ ‫ממר על‬
‫‪------‬‬ ‫יהיהי ‪0‬אז^‪1‬־‪,‬׳•‬
‫גהמורך ה ^תי יול‬ ‫‘ ‪‘ I‬חצמ אלא אחד ייבא הדבר קן‪.‬מציאומ‪.‬הפעולה מורה על פועל איזד ולא ‪,‬מבואר הטעות מאד כי מה שאמר ואפשר האת! רבים אין האפשחת ההוא בעצם‬
‫וןהל ואסשך שמא‬
‫האל חלילה אכל האפשרות הוא מצד ספוק‬ ‫י‬ ‫‪f;:‬עלדיכ»עליס^אס^;אי‪!i‬רשיהיס‬
‫שירצה פז‪.‬חד לש‬
‫‪ .‬ירצה ‪.ip‬׳ ‪ p1<n‬היז!‬ ‫ידיעתינו המשל אס יאמר אומר אפשרשיהיה‬ ‫״״לי׳ אי מאי»ה מספר ש^יח ימסייב‬
‫‪ h m‬אם גן'איםשחת הרבוי׳‪ -‬כן שם ראיחובעמי הגלגל גשם או אפשר‪ .‬שלא יהיה כי אםשבל ־דרך ההמנעוע‬ ‫®ה;הג ‪pp‬ייבהמצ^זמ אפשרי והמביא לוה‬
‫אקספק מ הגלגל הוא במציאות חון•לנפש או ‪ .‬הני׳לגוה הפרק'»‬ ‫בטל א כ יממ״יבשיהיההאלוה אחד* ואמר‬
‫גשם אושכל או^ מה שאמר אפשרשהוא מצד ‪ .‬לפכצידזע׳חוטבע'‬
‫מאל כי באמרנז הראיה הזאת ‪ -‬וזה מבואר הטעות מאד שמציאותו‬ ‫מיב כי זק מבואר‬
‫ישרן עז׳^ידיעתיגן‬ ‫מ אי ^״ ל ה מחוייבהמציאותושאין בז ־ יתיהוא אשר אין איפשרוח בו אמנם דעתינו יהידת‬
‫‪,‬ו‪.‬יננה‬ ‫היזם‬ ‫יתעלה‬ ‫השס‬ ‫כשאומר‬ ‫כן‬ ‫סגלגל‬ ‫בעצם‬ ‫ידיעתו‬
‫אפשרשיהיה אמד אז רפים זה האפשרות מצד ׳כידיע תנו ^ ‪iiDp‬‬
‫בו האפשרי' •' כי האיפשרו'בידיעה בלתיהאיפשרו׳‬
‫סכלות ידיעתי באל ית׳^ל הוא ית׳ רכים או ' שהשם ינרז‪ .‬לשגל‬ ‫במציאו׳ ואולי כמו שיחשבו הנצרי׳ שה״י ג׳ ונחשוב‬ ‫כלתי אפשרי במציאות כי‬
‫אחד א״כ מלת האפמיוע איכה נופלת כעצמו תמיד מקר׳היליעא‬ ‫אנחנו שהוא אחד ואק העניק כן״ וזד־־־‪ .‬מבואר למי‬ ‫‪,‬ר ימרשהשאיסאיפשר אס כדוריים ואס‬
‫לסי■ ‪ * tp07‬ע ל‬
‫מ ^י ^ו‬ ‫סנמייב‬
‫יתעלה כללי אלא יזצד ידיעה א״נ מהשאמר‬ ‫והאלוה אפשר שיהיה אחד י שהרגיל ביריעת התחייב התולדות בהקדמותיהם‬
‫שנעשה ממנן מזפי‪4‬‬ ‫אמת‬ ‫■‬ ‫והוא‬ ‫בי‬ ‫אפשרות‬ ‫אין‬ ‫השם‬ ‫ומציאות‬ ‫_ יס יוההאפשרית אינו בשמים ולא כ^וה י הדרך החמישי אחר מן האחרונים חשב הוא שכבר‬
‫בבחינת עצמו לבד אכל בבחינת ספוק ■ פירוש שעשנשלו ‪,‬‬ ‫_ ו^״ןכיהבלגל הוא במציאות מז לנפש■‬
‫המצי‪5‬ןומ‬ ‫ידיעתינו יש בו אפשחתא״כ החופת אינרכלוס שגע‬ ‫מצא דרך מופתי על היחוד• והוא הצורך ‪.‬‬ ‫אכל מה שנאמר אפשר הוא מצד סכנו׳‬
‫והמשינו ‪ 5‬ותו‬ ‫ט וכןהש״ית היא אחד בחציאית ואם ובאורו כך אמר אם יוכל האחד לעשות הנמצאות וזהשאחרהרב כי האפשר בידיעה וכו׳ ‪ J‬ואולי‬ ‫־‬
‫דעתס ג די שנעשה‬
‫המדברים‬ ‫ר״לאלו‬ ‫•‬ ‫הנוצרים‬ ‫שיחשבו‬ ‫כתו‬ ‫זה‬ ‫ישלם‬ ‫לא‬ ‫ואם‬ ‫״‬‫אליו‬ ‫יצטרך‬ ‫לא‬ ‫מותר‬ ‫השני‬ ‫יהיה‬ ‫טי טשאיקשר שיהיה אמד אורבים היא‬
‫»‪ 1‬פ ת ע ל תי ש ‪|¥‬‬
‫אץ להם מופתכלל כיחודו יתעלה כי הכל עליו מופת גזולו‬ ‫המציאות ולאייסודר ןאלא בשניה׳יחד יחובר לכל אחד‬ ‫^״יהכלימטוהאוישרית הוא מצד הידיעה‬
‫עניינים נאמרים לכד כי כמושיחשבו הנוצרי' עזומד תדוש העולמ‬ ‫מהם לאות להצטרכו לאחר והגה אינו מספיעבעצמו‬ ‫י* כ מה ש‪#‬רו ‪-‬מצ?אזתהשם אין אפשרותבו‬
‫שהם ג׳ כןאלו המדכריס חושביםשסכיאו מופת יוסד יעשו נו מו פ ע‬
‫א״כ המופת וזה אמנם׳הוא סעיף מן ההמנעו־ת• ויש לר‪.‬קשות על‬ ‫בבחינת‬ ‫טיא אמרנו בבחינת עצמו לבד אבל‬
‫לפי דעת' הפחזעוין‬
‫אינו‬ ‫כי‪,‬החופת‬ ‫כן‬ ‫ואינו‬ ‫אחד‬ ‫•‬‫יתעלה‬ ‫שהוא‬ ‫טטקידיעתנוהויש מ אצורות‬
‫'ונדה לני שת‪#‬י*‪¥‬יי‬ ‫זה המין מן הראיה כשיאמר לא כל טי שלא יפעל מה‬ ‫אתו כלום זוהושאמ׳הרב כי האפשר בידיעה{‬
‫שגלינו ממ‪1)1‬יני ‪0‬‬ ‫ר״ל‬ ‫•‬ ‫זכו׳‬ ‫שהרגילו‬ ‫למי‬ ‫ממאי‬ ‫וזה‬ ‫‪J‬‬‫נמנע‬ ‫ואולישכמושתשבו הנוצריםשהשם יתעזשלש? 'שאין בעצסו שיפעלהו יקרא לואה • שאנהנו לא‬
‫זההענץ מבואר‪ .‬מאל למי שהרגיל מלאכת ׳ ’»זה שימצז! בה מ!פ'‬
‫ההגיון וידע אין יתחייבו התולד'מןההקדמות ■עי! >ז‪.‬לי‬ ‫ונחשוב אנחנושהוא אחד • והרצון בו שים 'נאמר על אהד מבני אדם שהוא הלוש להיותו בלתי‬
‫שלהם ‪ :‬והוא הצית • ר״ל שם זה הדרן סוזרא היותו ית' נלי^י‬ ‫ככר • ולא ניהס לאל יתעלה ליאות להיותו‬ ‫מניע‬ ‫מושבים שהוא אפשר שיהיו לו שלשה תזאריס‬
‫נשם ושהוא ׳‪<5‬׳ ‪.5‬שר‬
‫^‬ ‫כן‬ ‫כל‬ ‫ל׳ל‬ ‫•‬ ‫שנעשה‬ ‫מציאות‬ ‫שנחייב‬ ‫עד‬ ‫‪5‬‬ ‫צת‬ ‫לברוא‬ ‫או‬ ‫כמותו‬ ‫לברוא‬ ‫אי‬ ‫עצמו‬ ‫להגשים‬ ‫יכול‬ ‫בלתי‬ ‫בשם יתעלה ולא כן נחשוב אנחנו אלא שהוא‬
‫השרשי*‬ ‫אלו‬ ‫א׳ ני הס חושביםשאפש‪/‬שיהאשלשה ואנחנו‬
‫נעשה מבונה שרצה להניא מופתעלחדוש התנ׳׳ויו ב מופ תי א׳‬ ‫לא נחשוב כן אלא שהוא אחד ואיןגענין כן מרובע צלעו שוה לאלכפונו • כן לא נאמר שהון^‬
‫לער‬ ‫העולםשלא ימצא בה מופת נתחייב מזהשמה אמתייס‬
‫שישנו מיפת והוא מציאותו יתעלה ואחדותו הקדמת הפלוסופיא‬
‫לפי דעתם ייה האפשרות הוא אפשרו׳ בידיעה לואר‪ .‬להיותו בלתי בורא לבדו • שחיוב מציאותט‬
‫ושלילות הגוף שאין כו מופת לפי דרכיהן ואם נמשך אתר‬ ‫לא אפשיות במציאות וזה מבואר למישהרגיל הוא שיהיה שנים • ולא יהירה זה צורך א ב ^ הכרח‬
‫המדגריא‬
‫גמופתים־ העושי*‬
‫דעת‬ ‫; ■‬ ‫הדבריות ן‬ ‫‪:‬‬ ‫נששו בידיעת התחייב התולדו׳מן הקדמותיהם והפבו הוא הנמנע• כמו שלא נאמר שהאל יתעלה‬
‫פרק ען כאלו הוא סעיף וכו׳ •‪ .‬ר״ל מצד 'גאלי השרשיש י ‪f‬‬ ‫כי לא כעמרשיהיה הדבר אפשר בידיעה יהי׳ לואה על היותו בלתי יכול להמציא גשם ^א בברוא‬ ‫י‬
‫‪.‬שחופתי‪ .‬הרחקת הגשמות נתלה להס נטוליש ד ני • ‪S‬‬ ‫אפשר בתציאית כי לחה שהיןהדברים ככר עצמים פררייס וקבצם במקרים יברא בהם לפי דעחם‬
‫יכיי מחוייבים או נמנעים כמציאות ויהיו ן ^נק ר א זיה צורך ולא ליאות שחלוף זה • נמנע כן במופתי הייחוד נתחייב מזהשיהיה החופת הז‪:‬‬
‫פרק ע ר‬ ‫מתרחלוש מצדשהוא בנוי על טענות חלושות‬ ‫אפשרייס בידיעה ת״כ וה הד^הרביעי אינו‬
‫‪ .‬יאמר המשתף נמנע שייעשה האחד לבדו • ואין זך• וזאת ההרכבה תבאר • ר״לשההרכבה מבארת‬ ‫‪.‬־ כלום ‪. i‬‬ ‫‪,‬‬
‫זזדרך החמישיחשכו■ קנת מן האחרונים ל מ ^ ב ח ק אחד מהם שמציאוחס־ המהוייב שיהיו המנע בתק השי״תתשלום מציהותו כעצם א׳ן‬
‫הדרך הראשון ואיו‬
‫עגיו למציאות ‪©I‬‬
‫כל‬ ‫;• י שהוא ככר מצח דרך מופתי על • שגיהם • וכבר הלאו התחבולות ק צ ח ס עד שאמרו ‪,‬‬
‫שהיחוד מקובל מן הרת וגנו המדברים זה ופחתו אומרו ‪ :‬אמנם אני רואה שאומר זה מהם הג שז׳ פי' אתר‬
‫הייחוד והדרן ההוא נקרא דרך הצירן וכייזרו‬
‫איש חזק הדעת מאד רהוק לקבל ההטעאה • שהוא כאשר לא ישמע מדבריהם דבר הו ‪ S t‬סנשלס ‪ . .‬מציאזתד‬ ‫כ^אסיקלאחד לעשותאלז הנמצאות והיה‬
‫נ עצ׳פיידי את׳שהי*‬ ‫השני חותר לא יצטרךאליו האל והטבע לא‬
‫מופת כאמת ומצא נפשו שלא תנור‪ .‬למה שהשבו שהוא מופת • אמר שזה ילקח בקכלדד נלתי ״תתלת ואיגד‬ ‫יעשה דבר לבטלה ואס לא ישלם זה‬
‫מן הדת״ כי ^ו האנשים לא הניחו למציאות טבע מיושב כלל שתובא סמנו ראיה אטתית• נשס־אנל הוא נש©‬ ‫ישלם מ החצ‪-‬אות ולא יסודר ן‪1‬א בשניהם יחל‬
‫אחד מדובק• לא‬
‫ולא הניחו לשכל ידיעה מוטבעת ישרה שיוליד בה חולדות אמתיוח• כל זה נעשה ככוונה• יקנל החלוקה אלא‬ ‫לאות כהצטרכואל‬‫אחד _מ‪:‬ס _ _‬‫לכל _ _‬
‫____‬‫‪,‬א״כ‪ .‬יחובר‬
‫ואין‬ ‫עד שנניח מציאות שניעשה ממנו מופת על מה שלא ימצא לו מופת • והביאני זח לקצרי במתשבה‬ ‫אחי יהנה כל אחד חאלז אינו טספיקבע^טי‬
‫אל האתר אלשיסודר חחס יז ‘ ממופתי מח שימצא בו מופת • ואין להתרעם ן‪4‬לא ל^אלן למורים על האמת מאנשי השכל ‪ :‬התגוננות נמתשג©‬ ‫^ טי‬
‫פירוש שאין נתיב©‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•ניאוע* ואמר הרבשזה הדת הוא סעיף‬
‫גמתשנס אם נתשוש‬
‫איתי מתתלק א״ ‪9‬‬
‫י א מ ר שהוא נש©‬
‫פרק ששה ושבעים ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מילרך הראשון והוא בדת• הנקרא שער‬
‫החנעוק ויש לסמור מ הלת כשיחחר לו גל‬
‫הגשמות לפי דעת המדברים• דרכי המדברים וטענותיהם עלד‪.‬רחקת ילא היותתינדאז׳מן‬ ‫ךיך«ך«יקך!ך«‬ ‫ט' ״לא יפמל חהשאין בעצתו שיפעלהו׳לא‬
‫שאתם ‪ .‬מ מ אן *‬
‫כי‬ ‫•‬ ‫עלהיהוד‬ ‫מראיותיהם‬ ‫חלושות‬ ‫•יותך‬ ‫מאד‬ ‫חלושות‬ ‫הגשמות‬ ‫יר|י‬ ‫י‬ ‫י^אלזאהשאנחנו לא נאמרשאיש אתדחלוש‬
‫^ ^‪ 1‬כלתימניע' אלףצכר' אחר' שאין הרחקת הגשמות אצלם כאלו הוא סעיף מחוייב לשרש היחוד • אמרו ד‪.‬ג ^ ‪ 5‬אינו אחד‬
‫להיותי ג ל י ר נ י •‬
‫אחד שאינו ח ו י ג ס‬
‫‪,‬אמנם מי שהרחיק הגשמות מפני שהגשם מורכב מחמר וצורה • האת הומבר*‪ ,-‬תבאר »העצמי'הפרידיי׳«‪1‬‬ ‫אישרות לשוס איש מהאישים שיניעם כן לא‬
‫הדרך‬ ‫יחיחס לשיית לאות להיות ^תי יכול להגשים‬
‫עצמו או כתא כמוהו גן לא נאמרשהוא לואה ‪ .‬המנע ההרככר‪ .‬בחק עצם האל יתעלה • זה אצלי אינו מדבר • ‪.‬ואין זאת הראיה נ מ ת על‬
‫לכדו‪ .‬ש טי_ ע שרשי המדברים • אבל הוא מופת אמתי נבנה על אמונת החמר והצורה וציור עניינ ס •‬ ‫לברוא ‪.‬‬
‫להיותו ‪ ,‬נלתי יטל ‪___ ,‬‬
‫מצי^ס »אשיי‪ !!.‬שציס כדישיברא העילם׳ ‪ .‬וזה דעת פילוסופי אזכרהו ואבארהו בזכרי מופתי הפילוסופים על זה‪ •,‬וכונתינו בוה הפדק‬
‫הכיח ’‪ p -‬אמנם הוא לזכרון ראיות המדברים על הרחקת הגשמות כפי הקד^תיהם ודרך ראיותיהם ‪:‬‬
‫המתיכלתייכול להמ^ ‪5‬שם^ל ‪. , .: 3‬הדרך ‪ .‬הראשון אמרו אם היה האל גשם •לאימלטלעניין‪,‬האלר‪.‬וקוואמתרתה מבלתי‬
‫'שיתוקן בו שתשלם מציאותו בכלל עצמי הגשם הד‪.‬וא רוצה לומר כל ע צ ס פרדי‬ ‫ע^פידיים ■וקנצסבמקדיסיבראעמהם '‬
‫•‬ ‫; ‪ .‬מד‪.‬ם‬ ‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫לפי לעעם ילא׳גקיא יע צייז• ילא לאוח‬
‫שחלוף‪ .‬זה נמנע ‪ p‬יאמר המשעף נ מנע שיעשה האחד לבח ואץ זה לאות‪ .‬בחק אחד מהם אמרשמציאותם מחוייב שיהיו שניהם יחד ‪ .:‬וכבר הלאו התחכולוח‬
‫׳‬ ‫’‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. 1‬‬ ‫כ‪f‬צתס עד שאמר שיליחוד חקוכל מסדו;‬
‫י‬ ‫׳‬ ‫•לדעתשיש אלוי־ ״‬
‫___‬ ‫‪.‬‬ ‫___ ___ ______ ______ ___ ‪. . . ___ _ ., .‬‬ ‫חן הדת)אתר‬
‫‪tfP‬רחוקים לקבל הטעאהשהםכאשר לא שמעו מהמלבדי׳דברשיהי׳ מנפת כאמתאבל הוא תחבולה והטעאה נמצא כנפשושלא תנות לחהשחשכו שהיא מופת אמרשזה‬
‫הדבר ראוישילקח בקבלה מן הדת ואיזנס אץ ראוישתנוח נפשסעמהשאמרוהמדברים למה שהמדברים לא הניחו במציאות טבע ק ים בשום פנים עדשתקת ממנו ראיה‬
‫אחיתיתולא הניחן לשכל מחשכה ישרהשיוליד ט תולדות אמתיות וכל זה נעשה ככוונה ויה^כדי לבטל מה שאמרו הפילוסופים ועוד הניחו מניאות והניחו הקדמותשאין‪.‬‬
‫>ה‪ 0‬מציאות כלל)ישתמשומהאלו ההקדמות ועשי חופת מהם מהקדמותשאין כהסש;ס תמת עדשיתחייב מזהשסלקו דברי הקועת מחהשימצא בו חופת והרצין בו כי יש‬
‫טויא חותן עלחציאות׳האל ועל ייחודו ועל הרחקת גשמות והס סלקו אותו הדרן בעבור כטולס קדמות העולם ולא ידעו ולא ראו כי נתבטל חזה מציאות הש״ית ואחהתל‬
‫יהדחקתהגשמות ולכן אין להתרעם מהם אלא לאל ולחודיס על האחת מאנשי הזכל לאלשיעשה נקמה בהם למודים על האחתשיראו אלו החודים על האמת מאנשי‪,‬‬
‫השכל כמה כזבים ושקריות׳וגנויות ותועבות אמרו אלו ה מ ^ ס ולכןראוי להרחיק מהם ולטןש דע לדעת השלשהדרושים היקרים בדבר שלא יסתור המציאות ן ‪.‬‬
‫®רק ש בהרחקת הגשמות לדעת המדברים דרכי המדכרים וטענותיהם על הרחקת הגשמותחלושות חראמתיהס על היחוד ואחנס חלושות מתר בעבור כי הרחקת‪,‬‬
‫תזלדו‬
‫שיהי‬
‫^ ת נכ>ה על שי־שי‪.‬הממרים אבל הוא מופת אמתי נבנה על אמונת החומר והצורה וציור עניינים וזהו דעת הפילוסופים אזכירהו)אבארהו בזוכרו חופתהפילוסופ ‪' :0‬‬
‫אסר שם טוב לבארכיהשם אינו גשם למה שכלגשס היא מורכב חחומא וצורה הוא לדעת האומריםכי הגרס הסחיחיי טא גשם מורכב אבל לדעת האומרים ני בגרם‬
‫• י הפחתןויוהוא גרספשוש‪,‬ואינו מורכב מחימר וצירה לא יבטל זה הדרןשהשס אינו גשם ואףשכל גשם יהיה מורכב מחימר וצירה לא יתבאר בעבור זה ‪ owe‬אינן ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫• •גשםיכש»ט<ל ה ר ב וה הדרן נאתר מהשישבי מספקוהנה כמנתו כה הפ״ק לבאר הרחקתהגשמית נפי דרכי התדכרים וראיותיהס ;‬
‫‪..‬‬ ‫®יהיה‬ ‫■י ‪.‬‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫'י ‪ • 1‬יידאשץאסיהיהזאלגשסלאימלשלענץהאלהותאם‬
 ‫‪«;,:::‬ו‪£‬ודי_‬ ‫מזרה נבוכים‬ ‫שם‪:‬טוב■‪:‬‬ ‫יויקאש‬
‫*‬ ‫‪ 1 .‬י י ך השנ‪ 1‬ז‪5‬ן"יז שיהיה כ״א מחלקי הג‪11‬שהם העצמים הפרדיים הואהאלוה או אחד מהגשם הפרזיי ■ כל עצם פידי מהס» ר״לשיהיה‬
‫י­‬ ‫‪ pftf‬היה דזיזהעי׳ אשר באותו הגשהעחס היה האחדמכלחלקיהגשם והוא העצם הפידיי הוא האלום החמישיתשמהשיחצא ליזורכה ימצא לעצס^רמ •‬
‫»‪^ 5‬וזמר העזע!‬
‫י(>המד?י מה תועלתשאר החלקים ההם ואס כ״א מחלקי הגשםשהס עצמים הפרדייס יהיה ר״ל שתואר האלוהות יהיה לע?ס כקז שי׳מת במקרההנעש ^^־ז«ים וכו׳י‬
‫י‪?(j95f‬י‪5>p‬ו‪ rn‬י‪/‬רחיק ;‪ P‬האלוההיו אלוהותהרבה ולא אחד וכבר ביארנו למעלהשהאלוה אחדאיכ זס החלוף ‪ .‬גשם אתד מחבק* ר״ל גןורכ‪ 3‬תחוער וצורה ; והקש מז ^ ’ « ‪.,‬י‪kjV‬‬
‫‪£5‬‬ ‫ר״ל כמו ‪ n U‬הפילי‪P‬זפי®‬ ‫‪-----‬‬ ‫' מי׳ ח ד קמיע•}>‪ )4r‬ל‪.‬א יתכן״ וזההדרן־*ןינה כלן׳לעישהיא בנויה‬
‫‪ f‬שלא יקבלהקרע וההפם‪ 7‬עסהיותש^ו‬ ‫‪.‬‬ ‫־ |‪»i) p*f7‬׳ שי‪ JJ 6‬על ההקדמ׳הדאשזנ׳והחקישית מהקלמותיהס ־‬
‫‪» ‘.‬י י ?י מ שליו ידחה וכבר יתבאר• הגנויות והשקריות המתחייבות ‪ 5.‬מהם י‪ •,‬או יתלקן בל עזתשלם מציאותו‪.‬בעצם ארזי { ידמהשיקבל ^קרע לכן נאמר אנחנושנקח‬
‫׳ ‪ \ P?J‬צןרוחיו ?י‬
‫שחה ■ מהן והנה נאק׳ להסשגוף• האל אינו מחובר ‪.‬מעצמי הגשם ההוא ואם תשלם מציאותו בעצם \ משל והקש מן הגשמים ‪ .‬הנמצאים איי״^ן‪,‬‬ ‫■»י(מי‪ 1‬׳ ה?‪4‬‬
‫תובל‬ ‫הגלגלים‪ ,‬על‬ ‫ידיין חזה ‪»p‬׳ קתלקים יתחלקור״לשתינו מחובר מחצקים פרדי אחד מה תועלת שאר החלקים ההם ואין עניין ‪ J‬הג‬
‫•כן ‪,.‬‬ ‫תלותה ־‪,‬‬
‫בכלגל ‪ .‬ימליקי‪.‬‬
‫יחבל הגלגל‬
‫‪ /‬שלא יקבל‬ ‫שי שןודנ רי ה שלא ‪.,‬מכמן העצמי׳אשר יכראס כמושאמרתם אכל ’ למציאות זה הגשם • ואם תשל ‪ 0‬מציאותו‬
‫השם יתעלה ואס כן ראיזתס גטלה י ששק‬ ‫׳ יי מ ק נהם ללרנאיו הוא גשם אחד מחבקלא וקבל החלוקה אלא‬
‫לא‬ ‫רבות‬ ‫חלק וחלק מחלקי זה הגשם יהיו אלוהות‬
‫!החומר החומר ההוא ״‬ ‫יזאד במחשבה ואין בחינה במחשבה והרצון שאס‬ ‫;ןמליהאתדיש‬
‫חהשיןרא נאמרשהאלוה גשס שנחלק אותו הגשסלשני■ ‪:‬אלוה אחד וכבר בארו* שהוא אחד ‪ :‬וזאת הראיד“׳ הראשון משותף לחות׳ הגלג׳^ים ^<‪a*M‬‬ ‫;?א»תי ‪0‬‬
‫היא( חלקים א״כ יהיההשס מורכב)יהי׳ עלול)כבר כשתסתכל בה תמצאה נבנת עלההקדמה הראשונה מתר שלם קמין אחר ; ולא‪ ife‬הצורות ה ‪.‬‬ ‫'אואם נאזתיש‬
‫‪41‬גחי אי'חין ‪JU‬‬
‫• ל מ ר ח קי ם ‪ ,‬הזח י זבהרשזהשקר נאמרשאיןלעשו׳ יונפת ממה ‪.‬והחמישי׳ מהקדסותיהם ‪ .‬ואלו יאמר להם שגשכם ההיא ‪. .‬ר״ל ולא הצורות הטכעי^‪.‬יי^‪ 17‬ן‬
‫אינו מחובר מחלקי׳ לא יחלקו ר ׳ל שאינו מלזובר דומותלצורות עליונות ! ‪,‬קע״סשהגלגל כ‬ ‫רה שידמה המחשבהשתת׳כן תדמה שגשם השמים‬ ‫‪ esJO‬א?ל הגשש‬
‫מודכג מ ת‪ 1‬מ’ י ;‪1‬‬
‫מכמות העצמים אשר יבראס כמו שאמרתם א ב ^ ספק כפל מריזקי® *‬ ‫לשהה ‪ .‬יקבל הקרעוהבקזע על הגרמים השמימיים‬ ‫’ מי׳ ה חר חקי'‬
‫‪I‬‬ ‫‘הוא גשם א' מדובק לא יקכל ךוחלוקה ‪ a k‬במחשבה על ן‪ 11‬הגשחי׳השעליס ועלגג־יוי‬ ‫‪ .‬אשרח• אפשר שקבלהו ז‬ ‫‪?.‬שועל הס ח קיי ס‬
‫כשתוף גמור אע״ע םי‪.‬גלגל בלא ספק‬ ‫^ע^סהדג׳המול>כ הדרך‪ .‬השני הוא גדולאצלם כי הס אמת‬
‫‪%‬‬ ‫זהרזחג ‪.‬־ ־ כי נמנע ההדמות‪ .‬״ ר*לשהש״י 'ואין בחינה במחשבה • שאתדת כן תדמה שגשכם ‪ ,‬הארןוהרחב יהפייח‬ ‫יגיה!(ורן‬
‫ריא‬ ‫לקראו יהיה דומה לדבר קנבראיו ואם היה גשם היה השמיסץקבל הקרע והבקוע והפלוסוף יאמר שזרה \ גשמית מכל מקו׳הצורה‬ ‫?‪ P‬חמאתי הלחה‬
‫אמלס‬
‫פעל הדמיון • והקש מןהנרא^הסהגשמי׳הנמצאים ג והגשם יוא דבר ^ייי^'‪’5^1‬ל'‪1 -‬מ!אהדבר‬ ‫‪.‬החישקיס ^נית חתה לגשמים ויתמרושאם נאתרשהוא גשם‬
‫רנשמית‬ ‫‪ ! .‬שלשה רחקיס כל^י״'*־׳■‪.‬ל’‬ ‫י‬ ‫‪ ,‬אתנו על הנסתר ‪:‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫;הנשמייק מלד‪ ,‬שכל אינו קגקמיס ככר סתרת עצמך כי כל גשם ‪:‬‬
‫המורכב מן החומר ‪,‬ןך^ש‪,‬ן והצורה‬
‫הקתסהי®‬ ‫״ ז‬ ‫קגלת חמי^לנלגשם מצד הגשמות אתכם‪ .‬יחנקו 'הדרך השני והוא גדולאצלסהמנעהדמות• שהיא '‬ ‫‪4‬שא לכשי '‬
‫עצס‪^ 1‬הגשמיס קצתם לקצתם בעניינים אחרים ר״ל‬ ‫?יידחקיש '■ לא‬
‫‪,‬לאידםד‪,‬ליבדמןכייאות׳י‪..‬יאםהיהג שם'‬ ‫מקרים ויתחייב ג״כאצלם שכבר ברא כמוהו ‪..‬‬ ‫‪?®.‬מיתק יהיה‬
‫\ אשר צ‪1‬‬ ‫‪ .‬מזגי‬
‫יצאיקכל ויתחייבשיקנאושניאלוהו׳או הרבה וז‪ :‬נמנע* ־‪ .‬היה דומה ינשמים • והס יאריכו מאד בזה השעי • ‪ /‬יאץדברלצורההכשמיזמזיל^זי י^״^‪ °‬מ‪,‬‬ ‫‪^P9‬ח‪p‬‬
‫ט‪:.‬ר״‬ ‫האזען ניגשמה וזה התופת יופסד קשני פני׳ הא׳שיחקר אי זס ויאמרו אס נאמר גשם אינו כשאר הגשמים! כבר ‪ f‬גשם תמז בעבור‪,‬הצורה‬
‫‪ 9‬יי ת ה‪4‬שתיס כלס חופתשיענןול לן שאי אפשר שיהיה האלוה סתרת עצמך • כיכ ‪ 4‬גשס דומה ככלגשכממצד ‪ I‬בגשםוהוא היותו‪-‬במקום כלת!חקוס‬
‫ז^ל‪-1‬ח;‪; ,‬מגל‬ ‫הגשמיות ואמנם יחלקו הגשמים קצתם מ?‪%‬חט ‪i‬‬ ‫חחלקיסזה דוחה לדבר ולא יקבל העדר |©»ת באלהיס‬ ‫מ תיניי ס‬
‫רזמיס כי' שמלד‬
‫־ש־ל־סינהמי־'‬ ‫ל״״יס‬ ‫לח יהיה השרש לק אס לא תתלה כזה בדברי םצטאים ותהיה‬
‫‪W‬‬ ‫־‬ ‫™סא״״״ה׳‪----- .‬‬
‫בעניינים אחרים רוצים לומר המקריס‪ .‬ויתחייב ג ב ‪//‬מקום אינו דימה‬ ‫עלתי גשס האלוה הרחקתהגשיזות יזקובל‪ 1‬לא קושכלת‪.‬י ואס‬
‫־־■‬
‫השמיחיייחיזר‬ ‫|ואםכןהגשסהשפלי והגשם‬ ‫‘‬ ‫אצלם שכבר ברא כמותו‪;.‬וזאת הראיה חפסד בשני‬ ‫ומצחי גשש הגלגלי׳ תאמרשאס היה ‪ .‬דומה לדבר מברואיו ככר‬
‫^‬ ‫והישודוק ־ אנל ברא כמותו‪1‬אמר החולק אינו כמוהו מכל פנים • ה^גחד מהס שיאמר האומר לא אקבל העדר‪! %‬עליהם גסס נשתוף הסם גמור ;‬
‫הדמות ״ ואי זה מופת יעמד לך שאי אפשר שידמה ןהנציצות אצלו וכז׳יכמושהגשם המא‪ 1‬ד‬
‫^ינוכקו גסס כחר השמש ונו ‪ ,‬האיר‬ ‫יאמר הצדדים ואני לא ארחיקשיהיה באלו‪,‬העניינים‬‫ואחר‬
‫‪ .‬יאחרי שי'‬
‫יז^וצן;אן‬
‫"'חזןלנעש ‘‪, '.‬ואיר יוסהר^‬ ‫‪9‬אוש>יס והס רכים ולא נמצאו באח׳מ‪:‬נברא־ס עסשדוחה האליה לדבר מברואיו בדבר מן הדברים האלהייס ‪V‬‬
‫’‪ 1‬נ כ ר א ♦ ' ר'•־ ‪-‬ז‬ ‫אם לא תתלה כזה ברברי ספרי נבואה ר״להריחל^יו‬ ‫יזתחלש־ם ‪0‬י‪1‬צש לנכראיס כענין הגשמות והראיה על זה כי‬
‫‪1‬ועת העלול ‪ .‬ר״לאיןיטטל ומסתר ‪I‬‬ ‫ובורא‬ ‫והיו״מית ‪ 9‬י' אתר מאמיני הגשמותהוא קהשסהוא גשם‬
‫׳‬ ‫ההרמות בדבר • ותהיה הרחקת הגשמות המקונלת ה‪/‬עת העלול והוא‪ .‬האמנת הגשייי^‬ ‫ואינםצ׳ הגשמיס ; ונכר יתבטל זה הדרן כפני'אחרים‬‫»הם ״תתלשי' לי‪1‬‬
‫הדברים אשר הם נפלאים מדיני ה ‪I‬‬ ‫והס יותר נאותים « וזה כי ככר יתבאר כי לא מושכלת • ואכש תאמר שאם היד־‪ .‬דומה* לדבר‬ ‫ולאחיזית‬
‫רומים וה לזה יהיו‬
‫דק׳^ץ־י־״ניזייי־‪-‬י״‪-‬ד‪-‬ייילל?‪?.‬‬ ‫■ מברואיו כבר ברא כמותו״ יאמר החולק אינו כמותו‬ ‫א״כ מצחי נשם הגלגלים אמנם יאמר עליהם גשם‪ .‬ועל אלו •‬
‫!אתהראיה שאקרשינמיןאל חייחן ^‬ ‫רגלגל ללתי דומים הגשמים ההיולאניים ר״ל ההווים הנפסדים מכל הצדדים • ואני לא ארחיק שיהיו כ^וה עניינים‬
‫עור ובין מה י שאתר כהנרעת‬ ‫ויאחר כשזוף גמורשאין זה חומר אותו התומר)לא רביס ולא צדדים״ כי מאמין ההגשמה לא יברח מזה‬ ‫גשמי‬ ‫לפצמי •‬
‫היסוווא‬
‫נגליתס נשם לשתוף חלו הנורותהצורות ההם ונצורה נאמר על ופנים אחרים והם יותר נאותים ‪ r‬וזה כי ככר התקיים‬
‫‪.‬‬ ‫רשם‬ ‫בשתוף‬ ‫הגלגלים‬
‫גשנגיגאלוה אע״פשהגלגל בלי ספק כעל מדחקיסעס והתאמת אצל כלל מי שנתפלסף והעסיק בדעורת‬ ‫ועל‬ ‫הנה‬ ‫אשר‬ ‫הגשמים‬ ‫גאמר‬ ‫‪ 1‬מור כן‬
‫»עצמי‬
‫ולין עצם לללגליס גוף מרחקים הוא הגש׳כי הגשם הוא מקאתר הפילוסיפיס • כי הגלגלים אמנם יאמר‪.‬עליהם גימם ן^ל?‪ 1‬רהגשמו^רןמךייםבשהוף‬
‫שפרש גדיל עד העצם והמריזקיס הס ממאמר מקרה כאשר שאין זד) החמר ההוא ולא אלו הצורות הצורה ההיא ‪ .‬אבל ההמר והצורה נאמרים י!ודע^־‬
‫סליהם׳‪ .‬גשםזה יתגא׳ במהשאחר הטבע אבל הגשם הוא גשם אשר הנה וער הנלגלי׳בשתוף • ואע״פ שהגלגל בלא ספק בעל מלהקים שאין ג^״ הסרחי‬ ‫פואחר‬
‫פשתיןז גמור‬
‫היא הגשם אבל הגשם הדבר המורכב מחמר וצורה• ואם נאמר זה בהק הגלגלב ש שיאי‬ ‫וצורה•‬ ‫מחמר‬ ‫המורכב‬ ‫שהו׳הדכר‬ ‫עצתי‬ ‫בדבר‬ ‫שיסא העלול פי'‬
‫הרצון והכן מה שאמרשאין מף המרחקים הוא גשם אותו המגשי׳ ב^י״שהוא יאמר שהוא‪.‬גשם בעל מחיזקים‪^'.‬א שיעצמו ואמתחו ועצ^‬ ‫»הו׳חלוש לדרכיה'‬

‫כמה לא ידמה דבר מגשמי הנבראים •‪ -‬ואמנם יאמר עליו ועליהם גשם בשתוף‪ . ?,‬כמו שז‬ ‫כי זה הפן מה שחשבו רבים כי המרחקים‬ ‫?מופלאות‬
‫ראיות הבלתי חקוכליס הס הגשם וצדק כרב‬ ‫| גו ה ה חוי ח תו ק ‪:‬‬
‫שאמר שכל גשס ^ורכב מחמר וצורה כי עליו ועליהם נמצא בשיתוף אצל המאמתים • ולא יקבל הטוען בהגשמה היות הגשמי‪I‬‬ ‫‪ tnicp‬׳‬
‫ונה ם‬ ‫קחדניי ש‬
‫ראשון׳ הגלגל אינו מורכב מתמר וצורה כפי דעת מחוברים מחלקים דומים• אבל יאמרו השם בירא אלו הגשמים כולם והם מתהלפים ה׳_‬ ‫נשלסחלק‬
‫ויללו‪ •.‬אסרי ו החלת סחאמתי׳שאס היה מורכב מתער וצורה היה והאמיתות • וכמושאין גשם הנצוצות אצלו הוא גשסכרורהשמש ״־ק יאמר שאון;שם‪.‬‬
‫הצריך הוה ונפסד ולכן איןראוי לומר ט אותו החמר האור הנברא ר״ל השכינה הוא גשם הגלגלים והככבים •• ולא גשם השכינה או עמוד‬ ‫פשני ‪ .‬אשי תיזלתו‬
‫??תד״ות‬
‫הנברא הוא גשם האל יתעלה אצלו״ א בד־ יאמר הגשם ההוא הוא ה ע צ מ ^ ^‬ ‫הצורה‬ ‫כאותה‬ ‫הצורה‬ ‫זאת‬ ‫ולא‬ ‫החמר‬ ‫כזה‬ ‫אינו‬ ‫אציהי ׳‪.‬‬ ‫י‬
‫‪%‬‬ ‫דחו׳ ‪ .‬אשר לא הורכב כלל ולא השתנה ואי איפישר השתנותו • אבל כן התחייב מציאות‬ ‫>‪/‬כל עצ׳השמי׳הוא פשום ולק איןלושום‬
‫עםאלו הגשמים אשר בכאן ני כלס מורכבים‬
‫׳‬ ‫• ואס יש לו דמות יהי׳כמרחקיס אשרהס־חקרי׳ חיוב מתמיד והוא יפיןל כל מדה שזולתו כפי רצונו וחפצו ״‪. .‬ואיך יוסתר זההדעת‬
‫‪a‬‬ ‫* ■׳‬ ‫בדרכיהם המופלאות אשר הודעתיך אותם ז־‬ ‫'‬ ‫בגלגל כי כל מרחק הגא חקרה כי הוא משער‬
‫ואםד‪,‬יד«מ‬ ‫ככמה וסבן זה • ונשוב אל מהשהיינו בו ואס הדרך‪'-‬השלישי הוא זה אמרו אלו היה האלוה גשם היה לו הכלה •וזה‬
‫תכלההיהלוימיעור ידוע וצורה ידועה עומדת ״‪,‬וזה ג'כ חיוב אמיתי•‪ . ,‬ו א מ ^‬ ‫נאת׳ זה כחק הגלגל כלשכןשיאמר המגשים‬
‫באלשהוא גשם כעל מרחקים ■אלא שפצחו ‪ .‬כל שיעור וכל צורוז יתכן שיהיה האל יותר גדול סן השיעור קהוא או יותר ק ^ ועל הלרף‪.‬‬
‫ואמתתו לא ידמה לדבר מגשמי הנבראי׳ ולא‬
‫יקבל המגשים היות הגשמים כלס מחלקים ‪ , .‬הצורה ההיא מאשר הוא גשם ״ יהיה א״כ התיחדו בשעור אהד וצודה אחח צריך מיהר י‬
‫וזאת הראיה ג״כ שמעתיה מגרילים אותה והיא יותר הלושה מכל מה שקדם ‪• r‬שהיא נבנת‬ ‫חתדמיס והס העצקיס הפרדייסאכל יאמר‬
‫על ההקדמה העשירית אשר כבר בארנו שעור מה שבה מן הספיקות בהק שאר הנמצאות‬ ‫ה׳ כיא אלו הגשמים כלם והם מתתלפיס‬
‫כשישוערו אותם על חלוף טבעם וכל שכן בהק ה^זיואין הפרש בין ^ו ב י ן א מ ר ^ ^ ^ ^‬ ‫העצם באמיתו ; וכמושאין עצם נשם הצורות‬
‫מציאות העולם על העדרו שהוא מורה על פועל הכריע מציאותו ^‬ ‫ההוותוהנפסדותגשס כדורהשמש נןיאתר‬
‫שאין גשם האור הנבראר*ל השכינה הוא גשם‬
‫כגלגלי׳ והגוכביס ולא גשם השכינה או עמוד מציאותו • ‪ .‬ואס נא^ר להם ולמה לא ימשך זה בחק האל יתעל*‬
‫^יז‬ ‫הענן הנברא הוא גשם האל יתע׳ עצמו אכל יתחייב שיהי׳לו מכריע למציאותו על העדרו • והוא יענה‬
‫יאתר'הגשם ההוא שהוא עצםהשלם הנכבד ההשתלשלות וא״א מבלתי הגיע במ*^« למחויב המציאו׳אין איפשרו בו ולא צטרךלססן;‬
‫דוהוא‬ ‫אשר לא הורכב כלל כמישאר הגשמים בין‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫נצחיים כין הווים וצססדים ואיני מתנועע כתנועת הגלגל וא‬
‫פועל כל מהשז‪:‬לתו נפירצונו וחפצו נא״נ אףשזה הדעת הוא‬
‫הדרך השלישי אמרו אלו היה האלוה גשם היה לו קן ותנל ______ _______ _ _____ ___ ״ ״ ___‬
‫‪5‬ריד אל‬ ‫^‬ ‫־ ־אתתי ואתיו מאלו ההקדמות כלשעור וכל צורה יתכןשיהיה האלוה יותר גדול מן השיעורההוא אי יו^י‬
‫בתיחדו בשיעור אחד וצויה אחת ציי! אל מיחד ואם היה לו מיחדהיההאל צרין האל ואס היס אותו האל גש□ ציין אל ה ^ י י ז י ! י ? י מ׳רידועא‬
‫רראיה‬ ‫אאר וזהאל כלתי תכלית״ וזאת הראיה אתרהרבשהיו מגדילים אותה המדברים והיא יותר חלושה מכל מהשקדם לפישהיא נבנית על ההקדמה ^‬
‫‪‘ .. J‬‬ ‫כשער ההעברהאשר'■ככר ביארנן מהשבה תן‪ -‬הקפקו׳כחקשאר הנמצאות כפישועד החלוף הסגעי וכלשנן כחקהאל ן)אין הפרש כין זה ’ י״ל‬
‫‪6‬אמח‬
 ‫שם טוב נב‬ ‫מורה נבוכים ‪ :‬חלק ראשון‪,‬‬ ‫א‪£1‬ודי‬
‫ימתייב* ר״ל כמושאס נשאל להםשא‪:‬ז ד!א־ס מהש״ית כחצא שאמרושיצטרך אלמייחד בזה השיעור וכין מהשאמר‪ .‬בהכרעת מציאותהעזל® על ‪,‬‬ ‫^‬ ‫ן‪,‬‬
‫'חציאזמועלהעדחוהסישיכו לכושא״אמבלתי העדרו ואם יאמרו המדברים למה לא‪-‬ימשן זה בתק האל ויאמר אחרשהוא נמצא‬ ‫^‬
‫מחייבת כלתי עלולה)לא יצטרד לשוס נמצא‪.‬אחרון זולתו זה יתחייבשיהיה מכריע במציאותו על העדרו זמאויאהבלי סעק כשיאמר זה מביא‬ ‫ן‬
‫שעור נשיב אל השתלשלות לבלתי תכלית וי^״א מבלתי הבעמ^זוייבהיזציאות איןאיעשרות‬ ‫באותו‪nu3r.‬‬
‫התייחד ווש!׳י ד^זיזו‬
‫דכי ^חיירור‬
‫זה דדו•‬
‫אמרו אי זה‬
‫‪ ‘ 1‬צמו נאמרלה‪ 0‬כשלאמרו‬
‫>‬‫בלת‬ ‫שהשעורההוא‬ ‫?‪0:‬‬
‫י כס ולא יצטרך אל נמצא זזה המענה בעצמו‬ ‫י‬ ‫‪ ^------‬תלול מאחר אבל‪,‬‬
‫‪ .‬יתחייב בצורה»‪?1‬עזראשר אמרו החבשימי׳‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יי׳ז מחוייב לעצמותו כן נתאר ‪ J P‬ומה ש ח ל‬
‫״ ר״ל למדברים ומהםר״ל מאותם וזה המענה בעצמו יתחייב גצורה ובעיגול ״ מ כ ל כי כל הצורות והשיעורים האפשרי המציאות‬
‫‘קנש^הכמ^כיס אחר דעתם שהם ככורח הצורות והשיעורים ה איפ שרי ט הסציאוו־ז כלומר כענץשהוא לא היה נמצא ואח״כ נמצאהוא■‬
‫'^]™עלינימיפיז־ י י״ל שכהקדמותיהם< ‪ .‬שלא היה נמצא ואח׳כ נמצ׳ הוא אשר יאמר בו הירן אשריאחר עציושהוא יותר גמל או יותרקטן‬
‫מציאותהשם ית׳ יכול שיהי׳ יותר גדול או יותר קטןממה שהוא נמצא ?ז^^זי‬ ‫’״‬
‫עלווכחלוףזאתהצורהוהוא^ ך מ חד בהכרח ״ צורתהאל‪ .‬ושיעורו יתעלה ויתעלה מכל חסרון‬ ‫>אשינו^־הע;ץכתופתאממיצן‪7‬ק‬
‫אמנם צורת ה'^ ושיעורו יתעלה מכל חסרון ודמות • והדמות הנה יאמר המגשים שלאיהיהנעדר‬ ‫י’‬ ‫‪/‬‬
‫‪---------‬‬
‫זשיעיר!‬ ‫נחצ׳שיצטרן ־למיחד ׳ ׳‬
‫אבל עצחז‬ ‫הנה יאמר המגשים שלא הירח נעדר ואח׳׳כנמצ^ן ואח"כ‬
‫‪.............‬‬ ‫כשלם‪ .‬הח ל ק ה ר א ש ו ן‬

‫שיצטרך למיחד‪-‬אבל עצמו בשיעורו וצורתו קחוייב )צורתו חחוייב המציאות ני לא יצטרך לתיחד‬ ‫•‬
‫המציאות בך • לא יצטרף למיחד מציאותעלהעדר שאין אפשרויהעדר בו • ‪ p‬לא יצטרןן מציאותו מציארעל ההעדר הנאיל זאי אעשר‬
‫למיחד צורח ושעור כי ‪ p‬התחייב מציאותוצוהסתכל אתה המעיין אם תבחר לבקש האמת ההעדר בז כן לא יצטרך למיחד צורב ?שיעור‬
‫ותשליך התאזה והקבלה ןהנטיה למה שנהגת להגדילו • ולא תטעד־־‪ .‬נפשך בענק ^הלו כי כן יתחייב מציאות♦ )הסתכל אתה הד״עי־ן‬
‫אחרשבטל הרב דרכי המדכדיםבאלו הלמשי׳‬
‫ת^עייניס ומה שקרה להם‪ • ,‬ומהם שהוא כבורח מן הרמץ אל האש • וזה שהם בטלו טבע ח״ה ושיש לו עושה ‪,‬ושהוא אחד ושאינו‪ .‬גשם‬
‫^^*ליאות ושנו בריאת■ השמים והארץ • בחשבם שכהקדמדת ההם יביאו מופת על היורת ‪ ,‬ולמה שהאנשים יורגלו מתחלת נערותם‬
‫זזעולס מחורש • ולא חרוש העילס‪-‬הראו מופת ואברו עלינו מופת מציאות הש״י ואהרותו ׳ להאתיןח״ה לקרוב האנשים יחשכו אחר‬
‫והרהקת הגעןמות • בי חמופחים אשר יתבארו בהם כולם אמנם ילקחומטכעהמציאורת ‪ -‬החדכריס בעבורשהם קיימו ראשונהשהעולם‬
‫ח‪5‬ח המפורסם המושג בחושים ובשכל • ואהר שהשלמנו תכלית דבריהם נחהיל ג"כ בזכרון מחודש ואחר ביאורו השלשה דרושים היקרים‬
‫אמר הרב‪,‬סורו נא מעל אהלי‪ .‬התנשיס‬
‫חהקדמותהפילסופלוזכרוןמופתיהם • עלמציאותהש״י• ואחדותו• והמנעהיוחוגשם• הרשעים האלה גי איןראוי לסוס אדם אס הוא‬
‫ץם‪.‬מה שאקבל מהם מקדמות העולם ואע״פ שלא נאמינהו • ואח״ב אראך דרכנו ^ןנחנו מכת המעיינים וחשנוהשכל האנושי'להשנינו‬
‫נמה שוזישירחנו אליו אמיתת העיון מהשלמת המופת על אלו השלשה שאלות ״ ואחייב במשכנו באופןשיבחר לבקש האחת ולהשליך‬
‫מעליו התאוה ולהיות האדם חתאוה התאו?‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .‬אשוב להכנסעס הפילוסופים במה שאב^הו מקדמות העולם ‪:‬‬
‫הגדולה למהשגללעליו כי אין פגיעה גדולה‬
‫מתר מפגיעתהמורגל ולא יהיה אדם נוטה‬
‫לדעת הדברים בקבלה כי לקבל כל דבר הוא‬ ‫נשלם החלק הראשון‬
‫נקל ואץ צריך לא חכמה ולא דעת ולא יהיה‬ ‫‪.‬‬
‫לאמזשוס נט־ה אלא לדעת האמת כמהשהוא אמת לאשיהיה לאדם נטייה לא מצדהתאוה לכל אבל למה שנהג האדם להגדיל ראוישלא תטעה גקשך בענץאלו החדכרי׳־‬
‫‪ 9‬קיה לכם לברוח חן הרחץ ונפלו כאש הגדולה והרמזבזה ני לקיים ח״ה‪.‬אבדו מעלינו מופת חציאזתהשם ואחדותו ושלילת הגשמות ני הם בטלו טבע המציאות ושנו‬
‫^ייאת השמים והארן בחשבם שבהקדמותיהם יביאו מופתשהעולם מחודש וסנה אלו החדבריס לא הועילו כלום כי לא ח״ה הראוהו כמופת ואנדה מעלינו מופת מציאות‬
‫השס ואחדותו והרחקת הגשינותכי המופתי׳אשר יתבארלהס כל זה אמנם ילקחוס מטבע המציאות הנח המפורסם המושג כחושים וכשכל • ואחרשהשלמנו תכלית דברי‬
‫היזדברים נתחיל ג"כ בזנרון הקדמות הפילוסופי׳ ווכרין חופתיהם עס מציאות האל ותחדותו והמנע היותו גשם עם תה שאקכל מהם מקלחות העולם אע״פשלא נאמינהו‬
‫אנחנו • ואח״כאחר הרבשיאמרהדרךאשר הכיא אליו אמתת כעיון מהשלמת המופת על אלו השלשהשאלות כי הפילוסופיא הוא דרך הרב כדישלא יהיואלו השלש' דרושים‬
‫‪1‬‬ ‫מסופקים כי יתבארו כין שיהיה העולם קדמון או מחודש ואח״ג ישובהרב ליכנס במחלוקת עם הפילוסופים כמו שאחר מקדמות העולס {‬

‫‪,‬‬ ‫׳ _____ ^‬ ‫שבח לטמציא ראשון‬ ‫נשלם החלק הראשון‬

‫אסר שם‪ .‬טוב אל יאשימני הקעיין במוצאו בפרקים רבים דברים שהבאתי לשון הרב מכליפירוש כי היה זה אם להשיב על הרב לומרשחה‬ ‫‪.‬‬
‫^שאמר הרב אינו בפי הדעת האמת• יזו היה כדי להעיר הערה מה וגם כן כעכורשלא יהיה צריך החעיין אל ספר המורה‬ ‫'‬
‫‪ /‬י‬ ‫בעוברו על זההפירום|ניז‪:‬יה'הלוכמוהספרההוא כפרקיסאשרידברובעניינים עמוקיסאוג״כ בדברים שהוא ראוי‪,‬‬
‫'‬ ‫לדעת אותם ;‬ ‫״‬

‫= ‪-‬‬ ‫‪f‬‬
‫שירים בשבח הספי־ להר״ר אשר קרקאש בש ?וקל זיתד י ^ ב ע תנועות‬
‫העפיו מ ו כ נ י ^ ‪ , ,‬״ \‬ ‫להכיר את קונו‬ ‫ושכל רב ה קנו‬ ‫^'נהדו הכינו‬ ‫ברום ו ע ת עו מדים ובמ שכנו חוני ם‬ ‫ביחד נ צ מ די ם‬ ‫חיפרי ס‬ ‫’*"ידי‪,‬‬
‫לרזים ה ט מוני ם‬ ‫כשכלו ה מזו מן‬ ‫בציורו נ ס מן‬ ‫בבל ביתו נ א מן‬ ‫ורועים כננים‬ ‫ב הוו בץ רופפות‬ ‫בידם טו ט פ ת‬ ‫מ ם ״ ח נכספת‬
‫ורבן רבנים‬ ‫ומזה בן מז ה‬ ‫במ שה ד‪.‬חוזה‬ ‫ולא נ מ צ א בז ה‬ ‫וכה תמיר פונים‬ ‫מ אי רה כ ח מ ה‬ ‫ידי עה ה ר מ ה י‬ ‫נ מי ת <החגטה‬
‫דרכיו הנ כוני ם‬ ‫׳ ל ה אי ר עם דרך‬ ‫לע רכי נר ערך‬ ‫ו ה א ל יתברך‬ ‫להרים גבנונים‬ ‫ובמלקוש מורה‬ ‫אשר הו א כ פו ר ה‬ ‫זפא מד תפי ר ת‬
‫ו הו א ל פני ולפני ם ;‬ ‫ו ד ר ה בסעוניו‬ ‫ה בי א ה מול ‪ 8‬ניו‬ ‫ונ פ ש ה׳נגו‬ ‫והדור במעונים‬ ‫והנפ ש י שאיר‬ ‫והשכל י פ אי ר‬ ‫י׳גין הלפ יאי ר‬
‫יקרים מ פגיני ם‪,‬‬ ‫והבי; סו דו תיו‬ ‫וה שיג ח כ מו תיו‬ ‫ני ע ת מעלו תיו‬
‫להבין סור חבו ' נערים וזקנים‬ ‫ולע מו ד בטסיבו‬ ‫יניל ם חפצם כו ‪.‬‬
‫וחם מו פ ת ו או ת ■ מ צי או תו מו רי ם‬ ‫אשר ברא צבאו ת המון הנ מ צ או ת‬ ‫ל אדו; ה א דוני ם‬ ‫ונכבד כמקד ש‬ ‫ודובר סרה לש‬
‫יהשפד נקדש‬
‫ו קוויו נ שמרים‪,‬‬ ‫ובי ארים נ כי‬ ‫ומאין הו צי א‬ ‫ארון הבל ה מ צי א‬ ‫ולו ה כל פונים‬ ‫וכל רזון י רו ה‬ ‫יהיא מ סי ד מ סי ה‬
‫ככדור ה שוה‬
‫כלולות וכרוכות י נ שבח מ א מ רי ם‬ ‫גדולות נ ער כו ת‬ ‫ישובח בברכות‬ ‫ותוכי סוד רצוןז‬ ‫י הי א נו פ ת עס צוף‬
‫ומכחי ש ה אכ פ סיוז כקדמות מ א מיני ם‬
‫ורוממות ונדולה לבורא ה מ או רי ם‬ ‫ו אנדי ל ב ת הל ה‬ ‫וארבה ב ח פלה‬ ‫י תי א הפ ליג הו רו ת‬
‫אמרים נבחנים‬ ‫כחכמות ובתורות ואמרותיו ברות‬
‫ע לי כל נוצרי ם‬ ‫וטובו מ שפיע‬ ‫לנו ר א רקיע‬ ‫ת ה לו ת א כי ע‬ ‫בדבי מו ב או ת‬ ‫י סי או ת הצובאות‬
‫דברים נ א מני ם‬ ‫ודבר כנ בו או ת‬
‫ואדיר אדירי ם‬ ‫ובורא ב תהלו ת‬ ‫ה ח דו ת כל הכלו ת ועל ת ה ע לו ת‬ ‫ונוגה לו כאור‬ ‫ו הו א אדי ר נאור‬ ‫^‬
‫סתרים וצפונים‬ ‫מהפש במאור‬
‫ל ה ל ל בז מי רי ם‬ ‫פרו שות לו כפי‬ ‫נ שואות עפ עפי ■ למבין הרעפי‬ ‫ול פ רו ס על ח‬ ‫יכל רז לו נגל ה‬
‫ורכב ענני ם ■‬ ‫בסולם ה מ על ה‬
‫ו פו ק ח עורים‬ ‫לשוכן נ מ עונ ח‬ ‫א חנן ב ת חנה‬ ‫ולו א ש א רנה‬ ‫ו ראה מ חני ם י‬ ‫ונפתח שמים‬
‫כרובים שאננים‬ ‫וכל רכותיס‬
‫ב מורה ה מו רי ם‬ ‫ויפקח עין עכרו‬ ‫ור‪%‬א ימ שיך ח ס דו לרו ב גודל הו רו‬ ‫כ שכלי הנ שלם‬ ‫וידע כל נעל ם‬
‫ועליון ע ליוני ם‬ ‫והשיג א ה כלם‬
‫לבל א ח ט א אחעד‪ .‬ב מליו ה ט הו רי ם ‪:‬‬ ‫אשר בו ע ת א שעה ועין שכלו א ד ע ה‬ ‫וירי ל א תקצר‬ ‫א׳י ד ה ב ל יצר‬
‫חרשים וישנים‬ ‫וברא כל נוצר‬

‫הספר מורה הנבוכים השיס למישור תעקשיס ולאור חחשכיס הסיר דחשך הליבות ואס חשכו הרואות בארוכות הוא נר אלהיםחופש חדרי בטני החכמוין‬
‫הכשאו׳ והרמות יאיר נתיב החעייני'החושקים לחזות כנועם יי'ולבקר כהיכל הצורות הקדושותהוא נותן נפשנו ולחמנז לחמהשל תורה‬
‫״ייזנו חחעייני ?ישועה נושעים כיי הנחשנים אליו בחמלת יי׳ עליו וחאשילאיתירביסרציס לבית הגינות גורן כבודובו בר ולחם וחזון והס ההשגו׳נשכלותאשר יתחיל‬

‫_____ ‪________ . . .‬‬ ‫וקשי! _____‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫דברים אחתייס הנה הם להם לאבן נגף ולמכשולים וחולשת דעתם לקבל אותם החאחריסאשר לא הורגלו בהם ובקצתם דברים אינו גזאמין כהס כלל אולי‬
‫יפותה לבכם לנטות אחריהם ולהחשן אחר דבריה׳ולזה ראיתי לבאר קצת דברים כזה הספר הישר כביאור מועיל לבחורים רבי השנים הלומדים '■‬
‫ואפשרשיהיה הכונה חהשאבארנו או לא תהיה זאת הכונה ואס לא יועיל לכוונת הענץ לא יויק ואיךשיהיה יהיה כזה הביאור‬
‫‪.‬‬ ‫תועלת ואין קפקכי לא נוכל להגיע לתכלית חכמת דעת הריס בחו״ל ואם לא נוכל לבא עד‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫תכונתו •כי אץ חקר‬ ‫'‬ ‫>‬
‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫לתבונתו }‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫«‬
‫אשל כר רבי אכרקם תקנז בונאן קרשקש כתבתי כיאוח כפי אשר תשיג ידי ולפי קוצר שכלי ונסתכתי כזה כמה שאחר הכתוב עת לעשות ליי' הפח תורתן ומה‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫שאמרו ז״ל וכל תעשין יהיה לשם שקים ;‬
‫‪I‬‬ ‫המוריםעל‬
‫שני‬ ‫מורה‪,‬נבוכים‪ :‬הקדמות‬
‫החל!ק ה טני ‪ .‬ו‪:‬ןא אשר חתלחו ההקדחוק אשר צרין י^ליי^ס* אחר שכחלק‬
‫קרקאש‬ ‫שם טוב‬
‫‪ .‬החוארי׳ כאזפןשיחקייס הישוד זהשרש ‪ w'cb‬ב״ה אחד מכל‬ ‫‪,‬‬ ‫הלק שני‬
‫‪1.‬אחר כן מאי‬ ‫‪1‬״‬ ‫ושכל‪,‬אלי הדברים ישובו אל ענק ‪1‬חד מכלי המצא הרכבה גאופן שמה שיאמרו הפילוסופי'‬ ‫‪.‬‬
‫ייך ית׳כלהפעולוחהכמצהיחבעו‪01‬והיאמצדשהלאשבר‪,‬ארחוקי;וזה‪.‬יס)דגד)ללהכץרכיסמהנמצאוח נביארנ״נאין הוא נורהומכ^לימלכלממנחיע*‬
‫י‬ ‫רוצזת כפר׳רככ אין הוא יע׳נאמצעןנ‪J‬ה‪J‬לגל יפעל■‬ ‫“״״‬
‫א)‪£‬ודי‬ ‫ג; ה ג כ” ה התדח‪1‬‬
‫כל הנתצאוע אשר בכאן ושי‪.‬ג‪#‬ל הוא כלי לו‬ ‫לא^בי‪.‬ית^^‬
‫ה^לק;‪ .‬השני‬ ‫שהזמן ‪ ,‬זה!ןנ!עז וביאר שחכמינו ‘ו״ל ביאר‪-‬ושכל דבר הנמצא■‬
‫׳‬ ‫נצחיים כי נזאת בעולם הגלגל הוא שבפס ושקאפו נמצז^^‬
‫החלקנחלק לג׳״לח‪-‬סט ״ = ע‬ ‫יזדה' ^(ו ד נ י החיופהנמוא בעולם וכל הגעשופ ורוחופ ׳‬
‫‪ ,‬כו‪^ p‬כ'נ ^ימ‪W‬וי;) ‪.‬פעל ‪Wftfi,‬‬ ‫שפתיים על שיתנהו'‪,‬‬
‫המנזקש זז^ית *ין‬
‫^שלילות הגוף ומציאות הנבד״ים ?‪-‬ל״כ‬ ‫וש‪r‬כמינו ז״ל ביארו שהפבגילגל למה שימצאו י‬ ‫גה מזפתיונלר^יז'‬
‫הגרמיס‪.‬השמי>ייכגומפרק_ייכ ^ ׳יוצפ‬ ‫כי‪ ,-‬ובים כשהןבריס ייוחסו לו יפ' א״כ הפבאד ־‬ ‫והזיו יכריע ‪') rfi‬‬
‫יבאר‬ ‫יבאר ענין מחלוקפ‬ ‫י‪.‬י־*‪:‬שה^'י הלאנורפ הגלגל אף שהוא נבלל ־‬ ‫זה פרמיות ההדזם‬
‫יז־־;ז לט באתצפופ הגלגל הרתשוןיודע הש״י‬ ‫‪r i.'jr‬‬
‫ע‬
‫■*מיי‬
‫מיית התדמות ‪i‬‬
‫;‪•:/‬ז‪-‬זפ הראי‪;:‬היא היופר גדולה שבה יודע ‪i‬‬
‫יתציאופ אל וחמר בפיק נמבן לוה שחכמינו י‬ ‫‪.:‬ד‪,‬קר^ה ‪C-J‬‬
‫>' ‪ i‬אמדו ש;שס יפעל־‪ .‬הוא נורפ הגלגל‬
‫י‪/‬פנועפי ינן בל הנמצאייש אשר למסה מזה‬ ‫שמצימז׳נעל שיעור‬
‫יוחד ‪ prt‬ק‪.‬היתלי‬
‫שטח אוו גשם‬
‫לאסשיהיהקואוה א‬
‫’ ה ה־‪ :‬ק ד מ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫העילסוהגייו ע־ונס אל מה שהגיעו המעולים‬ ‫■ שקד זה י ניתר‬
‫גש‪:‬‬ ‫שצריך אליהם כקקם מציאות■ ד ‪%‬וד‪7‬ית^‬ ‫זהפילוסופ‪ -‬לאףשאבד‪ :‬חכמת חכמינו לכינפ •‬ ‫גמלומר ש;יז‪,‬י חן‬
‫שהר‪/‬טו־שהתבאר הראשז‪1‬־ ‪,‬‬
‫תכלית *צ ד״אמר‬
‫‪.‬‬ ‫‪'^s‬כעל‬
‫בלפי‬ ‫ף•• ‪ht‬ש הד‪l‬‬‫ובמופתים על היותו לאי גוף ולא כח במך*‬ ‫נבלנינוהיהזה לסכות רכופוכי החיל טפה■‬ ‫השמע ע;ג‪ :‬נלצ‬

‫‪VI‬‬ ‫־!גתכולעבא'‬
‫כול^^^־‬ ‫יתעלה שמו אחד• חמ‪,‬ש רעשריס הקדקן;ת‬ ‫נאצאת באומתנו מקדם • וכי אין ראוי לקחת •‬ ‫י■' סרק בי• ^!חר כל‬
‫גשס הנה יקיף בו‬
‫׳ על מציאותהשם ראיה ^א מהדברים הנראיס‬
‫‪.‬‬ ‫עליהס המיפרת א‪.‬ין ספק בדברמהסי‪'•;.‬‬ ‫והגלויים"והיא תנועת הגלגל • ואמר איך ‪t‬‬
‫סעחציתד משהיה‬
‫שבוני ‪^ .‬וו יותר‬
‫^^^שא\'םמופזזשל'כ‪ 5‬־^'' ‪____ ______________ ,‬‬ ‫נתחדשה חנמת המדברים■ והיה זה בעבור‪.‬י‘‬ ‫משעת <ותי *‪ C‬היה‬
‫‪V| ! ‘*f‬‬ ‫■־‬
‫^^‬
‫י־ם ‪ ,‬יי^י‬ ‫‪ •[md.‬והקדמה אחת טרה ל ה ס ב ה כי בזד*‪ .‬׳יו‪#‬ב^רי ד ♦^זלישית ‪7‬ד״ל‬
‫‪WJ ■. «r‬‬ ‫שחכמת הטלוסנפיא סותרת דפות ולמצוא^‪.‬׳‬ ‫גלתי סבוני וכלמה‬
‫גפבאר׳כמופפ כמאמ סני•‬ ‫מבוקשינו במופת כ^ו שאבאר‘• וההק ^זה ^^‪■" #4‬־ "‬ ‫חן בעיני המלתכ‪-‬ס השומרי הדתות• קמו ־'‬ ‫שיקיף נו שטת)*‪,‬ת'‬
‫י‬ ‫הרביעית‬ ‫‪ 11$‬שעתים הנה הו^ו‬
‫■י " '‬ ‫'■היאהדמותהעולם '‬ ‫’‬ ‫המדכריס וספרו כל מה שאמח הפילוסופיס ‪:‬‬ ‫נ ע ל תכלית בהכרת‬

‫‪VjL‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫» ‪.‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪UV/ U1 it t K.‬‬
‫> )!'‬ ‫לסי סכשעת לקי מחורש ושיש לו עושה!מחלשישהוא אתד ואינו גוףיולא צח בגוף וביאר הרבשאיי חזוי לוקח ראיה אלא דטבעהמיושב ובעבור זה הניח כרק נפרד נקרא‬
‫מדלל “ס יסחיל^י צל מה שאמר בזה י‪.‬פרק הוא מוחש ומישכל ראשון וממני ראוי’ליקח ראיה לא נמקלמות אשר הני‪.‬הו הממריםשישי בהם מה שהוא י^פן המגיחות והס מבוארי השק׳ י ‪.‬‬
‫והזיוף והבטול ולגלות לכל תועבות המדברים מיח כפרק האחר זה י״ב הקמן־ת אשר למדברים ולהוליד הארבעה ‪7‬רוש‪-‬ס שאמרנו• ואחר ז‪ :‬הביא ג׳פי־קיסאין ישפח^‪,‬‬ ‫* ”׳‬
‫_ היודכרי׳ בהקדמותיהם להוליד מ־שרצו והראה הרבשאין שום דרך לבאר ח׳׳ה יכאשיש לו עושה ולא שהוא אחד ולא שהוא גשם באחד מדרכי המדברי׳ושקצח‬
‫!!!וא״נעל ‪ ; p.jjp‬אי־גישו לרכיך‪ a‬ואמרו ני אין לקבל שוס דבר מאלו הדרושים אלא כקבלה נ)הדפ • ואחד זה ש־ הרב לבאר ראשונה הג׳ דרוש־ס ב‪-‬ן שיהיה־ העולם קדמיז‬
‫‪M‬‬ ‫הקרמה כ׳שחצ‪,^,‬׳ פ^ה הקימות כדי'לבאר אלו הג׳דרושיס ואת״כ היניח הרב הקימה אתפשנקכל מהפילוסופים ור‪.‬יא הבקדנ‪1‬ה הל׳ו והיא אוחרמשהעולס קדמון כדי שנוליד‬
‫* 'כעלי שיעור ‪ .‬קדמין אוחחודששיש אלוה ולא יהיהזה היסוד אשר הנל תלוי בו אשר הוא יסוד הפורות ועמוד החכמות מסופק אבל יהיה מבואר צנל הדעותשישאלוה נמצא כין ^י־י ‪{j1‬‬
‫קכליח לתססרם ‪;,‬קייזוןיאו מחודש • ואח״ב יבאר אין הוא אחד ושאינו גשם‪ ,‬ולא כח נגשס ‪ .‬ואח׳׳כ חזר הרב להכריע החדוש על •הקדמות ואח׳ שאין לפילוסופים ; יווע ז על היי ^ ' ' ‪f‬‬
‫ואחר שאין לו מופת ראוי ״•‪,‬׳״־‬
‫שיקויכל‬ ‫חזקות על שהעולם מחודש ‪f‬׳״‪.‬‬
‫לודאיות ‪,-‬״‪)1‬‬
‫תן ובייש״‪ -‬״•י‪,..‬‬
‫*‪,‬ופלא מופת חדזן‬
‫וראיות חז ’‬
‫אריס״טו הס טענות ׳‬‫והו׳ו שיהיו ' קדמון וכי הראיותשעשה ׳ י'‬
‫י‬ ‫שקי‬
‫»מצ*ים יתד זנתו‬
‫כשיעור מהנביאי׳ מאברהם ומ׳־ע״ה • ואשד ביאר הרבשהעולס נכקי במה שעתיד ולא בא קבלה עליו מהכביאי׳ לומד שהוא נפסד כמושהוא הווה אבל לעולס יהי׳ כמושהוא ע י‬ ‫שי‪.‬תכ'‪.‬ר‬
‫וחח״נ ביאר הרב מעשה בראשית והוא ביאור נאות בין ש־היה העולם מחודש חי קדמוףוא הר זה ניושן הדכזי כנכוחה ואמר אין הוא מהותהנבואה ו מ ע ל ו ת י ה ‪ . ,‬ג‬
‫העילס קרמון עם שהאנות שהעולם יזחודש חין ראוי לספקשוס ספת כנבואה וזהו כוונת כל החלק הב׳ לקיים הג׳דרושים יי?’' »‬ ‫הפילוסוף כנבואה כי אףשיהיה י‬‫נצוחר שכל משפר ו ז‪-‬ן דעת י‬
‫גפועל געל תכלית‬
‫לפי ש‬
‫תזי(‬
‫וכל‬
‫‪01$‬‬
‫' הנ‬

‫מפזזריס ואס באנו לכתוב המופתים כלס היינו חוזרים לנתוב השמע והשמים ועולם וההוויה וההפסד וקצת ממה שאחר הטבע וזה הספר לא נעשהא‪.‬צרי למי שנהכנגזד‬ ‫ד‪.‬קדמי‪ .‬ג׳ עלות‬
‫ושנה וקרא כספרים האלו ולכן נעזוב האריכות •נבאר הציור הפשוט מ׳‪1‬ו ההקדמות עם בנאמר ימה שציין אל ביאור לאממתוכיזוצתא׳או פ׳ענהרובאן■ שהחכם ארים‬ ‫‪ ■ . ,‬ועלולים‬
‫ונקחמהס‬
‫מהם היותר מבואר כדי שיקין הנועיינים דעת ותכינה בשעה אחת ‪i‬‬ ‫שק מופתי□ יביס ונקא‬ ‫עשק‬ ‫‪......... . , . . .‬‬
‫‪ ..........‬ע‬ ‫‪!$‬י‪.‬ןתכלית למפשרם‬
‫‪.............................‬אין תכלית לו שקר‪ ♦,‬כבי ביארתי לן בהקדמות המדבי־יס על מי יאקי בכ״ת ני יאמר על מה שהוא בגועל ועל מה ^‬
‫ההקדמה הראשונה שמציאות בעל שיעור‬ ‫שלת‬ ‫סקר‬
‫היו בעלי שעור‬
‫!האשל גי שיהיה‬
‫או;‬ ‫‪.‬השכל הזז עילחשל‬
‫שה‬ ‫סנ תו שרל‪» ,‬ני‬
‫‪P ^ . . .‬״‪,‬‬ ‫‪, . ,‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫שיהיו נמצאות יחד כין□ ‪____ _____ _______ _________________ ........... .‬‬ ‫ו ‪ 8‬נ ת השני שלישי‬
‫וסכת כליכי רביעי‪,‬‬
‫י « כליי‬ ‫תארי ומופת זה כי אס נניח דבר בב״ת בעל שעור מדובק יתחייבשיהיה החלק כמו הכל כי נקח חלק מזה הקי(אשר‪.‬‬ ‫כן יל לת תכלית‬
‫קו אל״ף הוא יותר גדול מבי״ת או שוה לו אס נאמרשיהיה כל אחד חי‪.‬ס כב״ת עד כי כשכרוזוז^ נקודות אל׳׳ף מאל׳יף ולהלאה היא ככ״ת וכן מבי״ת ולמטה‪.‬י'^ רכל‬ ‫וה‪)1‬׳ו ג*כ שקר‬
‫כמו שנימח זה בדמות זה הקו ונאמר אס אלו המדמדס ב׳ קוים ילכו לככיית היה החלק כמו הילחה שקר ואם היה כ׳ בכ׳׳ת והאלף'לא יזס'‪ 7‬על ׳■^ ז‬ ‫יונואייזית ההקדח'‬
‫רמרניי‬ ‫_ג״ת יא״‪ :‬יהי‪ :‬הבב״ת ב״ת וזה ויבואר הבטול♦ וג"נ אס נניחשימצא נשם בב״ת דאו• שננייד בזה הגשם עגולשיצאו כל הקו ס מהוזרניז‬ ‫כיהרה )•ריש בשפר‬
‫אשי‬ ‫‪ w//j‬יוצאים מהחדטז והכה מצד שהגשם הוא גב״ת ילכו הקויס לבג׳׳ת וכבר הוא מבוארשכל מה שיתריזקו‬
‫עגילה קטנה שראייש‪:‬צ יר שני ‪/‬קייס‬
‫•בכאן ק־•״׳‬
‫׳״ ‪r‬‬ ‫מהשתתר ביזתתר‬
‫ה ליז״ינז ר ר ר הנה‬ ‫־■‬
‫כ״א מחירו וף ק כב״ת ונניח באחד וך‪.‬ה הוא נח ור‪.‬עגולהמתכועעת עס חקי י*אאי ״•י‬ ‫ית־יק ‪.‬‬
‫מחכיו ואס יהיו הס בב״ת ‪. .‬‬‫^יתדחקז כ ‪ 1.‬אחד תהס ‪.‬‬ ‫גנ׳יזיצת מה שיניע‬
‫התחיל זה ההנחה אתרשהעו‪.‬ולה היא ל׳ת ובהתנועע העגילה יתנו‪:‬‬ ‫מופתי‬ ‫■בעיון‬
‫'^'"רמרד־־ריס ואן‬ ‫בל‪1‬שופ‪,‬׳ ‪ ,^ppy‬עןי‪.‬שמעשהיא ניונע ׳‪1‬ו השני יןופתיס יעמדו תמורת מוזתיס רבים שעפה ארי״סטו לנטלשיש הנה מציאותו‪.‬שס‬
‫‪:‬‬ ‫ושתע טני» קחר •נוטל מעלינו כל הטעיותשעשה הרב רבי חסדאי על הרב על ביאור זאת י‪.‬הקלמ׳ כי כזיוהשני מופתיס אין ספק ולא דחיה אלא מסכל מתעק^‬
‫י י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫פ‪“ .‬‬
‫? ביי דו ע כי דבר‬
‫בינוני צז י‪.*:‬חר'[ק‬
‫על כיש לו שקי■‬
‫קלוקוהוק בינוני‬
‫ביניה’ש^‪,‬ינו חאח׳‬
‫סהקליוק ‪.1‬א בינוני‬
‫‪ 1 .‬׳ ’ ־׳‪ I‬כ ‪; V‬עיוו עקרזעדיניד•! ל עודניט □ב־ ת וג ב ;‪ 11‬הפעידיס הס מת‪7‬בי‪.‬י‪. -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יוחוניב‬ ‫כלוחר‬
‫ביניהס ןםורכג שיתדכק מהס גשס א׳ואס יהיו בלתי יותלנד׳מצד שהח שעוריס ובעלי גודל כלס מתדמיס דתוייב שאיפשרש־תמששו ואס יתמששן נעשה מהל‬
‫שנשער העגולה שאיזרנז והקוים שאמרנו ו תחייב שיחתון מהלן בב*ת בזמן ב״ת וזה קמאר השקמת י•‬ ‫מפניהן ולזה הוא‬
‫נתנ*י‬
‫‪jpj‬׳‪.‬״‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫י ‪f‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫וכל דים ^‬ ‫‪$‬זו‪$,‬טי‬
‫ילם והי'’‬ ‫שהו ‪ r‬ניניני ייש לי ק‪ 5‬וות הוא להכרת בעל תכלית כי ליכר שאיו לו תכלית איך נצייר שז וא בבוני ויש לו ק‪ 5‬יזת י‪.‬לא הכל אחד ואין לו ר‪5‬ה ולא בינוני ו‪$‬וחר שנתבאר לנו; ה מייי י^יי‪.‬י‬
‫׳‬ ‫■ ־ ■־‬ ‫־‬ ‫ב חו עז בחניית ה ענ ע ני יש עלה בלי עלול ויש עלול נחלא נלי עלה זזה נתבאר לחופת ואלו הס‪,‬השקי ק‪5‬ו‪ 1‬ת והבינוני‬
‫»לקר ענתו שכל שני כלו‪-‬זר שהשני הוא‪.‬עלה ועלזלהזא אחלעי ני! בתי הקלוית זכןכשתאחר שפלסניפנתז שכל;‬
‫‪< v‬יר‪ 1‬יזיונו ת‪■ 1‬‬ ‫לד שני ש שאסילך י ל ל א תכלית ח׳׳כ אי! כאן ק מ! ת ולח בינוני כחו שניארנו למעלה שלא י צ‪,‬י ר בינוני כי *‪ 0 .‬נקלוו ת ונכרש היעיחלת כי י‪,‬נ תנו נחנחע^ז;!!״;‪.‬׳^־‪----------------- *.‬‬
‫ו רו^ חודם ההזיה‬ ‫״ ״ ני ע וחאכיעע ואחר שימלא בינ‪ 1‬ני נאמת יחזייב ימלא! הקמות וקנליתםהוא עלה ועלול בלא עלה והוא ה ח קנו ע ע ה א תיזןו ה‪ 1‬א החוחר׳שקנל‬
‫זאק ההקדמה מתבארת נשמע עננר במאמר ח' נכלל ב׳ נפ״ד שאק נעלם תנועה לפי שההווה זהנכסד הוא בלי זמן אמנם ההזיה ניזשנת לשיני * ' »ת‪7‬ח>ז * ‪,‬‬ ‫>עיר‪ 1‬נ ‪ 1‬החזג‪ 1‬הוח עלול ולא עלה ; הגז ה‬
‫‪.‬‬ ‫ע״ג הגה?‬ ‫מ אי קו ה? לל מ תנ אדפז ק מע הג צ תי נמלאת אלת;אין ונ ח? וא;ה לא נתל‪,‬ד המאתד‪ 1‬ק‪ 1‬כצ ק מ ע ה שלוי»ל;ה אמר מורינו ®הפינוי ימלא בד׳מאמרות ;‬ ‫‪1‬‬
 ‫‪,‬קרקאש‬
‫רין ד מ ה ד׳ כי‬
‫מורה נבוכים הקדמות הלק שני שם טוב נג‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.. ,‬‬
‫השינוי י מ « בד׳‬ ‫שמציאות עלה ועלולים אין תנטת למבפרס שקר וכו • הפירוש‬ ‫שהשנד ימצא י ל ״ל שהשני' פהדרגי והוא הליכה ‘מתואר אל תאר‬
‫ציור זאת י‪.‬הקדמה'הית מכזחרתיואולסרוחותה יפול ממה שקדם מי‪1‬מרות גמ‪(5‬מר‬ ‫^‬ ‫אתר השתנה אי‪2‬י) כהדרגה ימצא כארבעה מאמרותכי אי אפשר‬ ‫_‪.‬‬
‫כייתחייכ מזהסיהיה החלק נחו הצל כמו שנאחר נקיז מאל! העלות ועלוליס ה עז ם ‪, r n‬ה שינוי‬ ‫■ עזרששהשצוי הפתאומי ימצא כארבעה מאחרות כי זהשקר כי השנוי הפתאומי‬
‫קצתם זנרמוז אל י' מהם ונאמר חי׳ ו ‪ #‬ן ?‪ 0‬ב״ת או כב״ת אס נאמרשיהיו כב׳׳ת הה ויה ’ וההפסד׳‬ ‫פונ גכל התאחרות הי׳ ומה שלומר הרב שהתנועה תפול כמאמר העצם על דרו‬
‫ואס נוסיף י׳יהיובב״ת אס כן יהיה הרזלק כמו ןיי׳צ^ן במקומי‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫אין במאמר'העצם תנו>«;ה כי הואשנוי‬
‫הכל ואסישארו ב״ת והניסף ב*ת יהיה המקובץ הכתות והוא הגדול‬ ‫מאאיתי כי כשתשתנה המפה הז רעית אל צורה‬
‫וימצא‬ ‫ב״תואתס הנחת אות?שהוא כב׳׳תוזהשקר והחםר‪ 1‬ן‬ ‫אנושיתאי אפשרשיהיה השנוי הזמן כי יביא אל 'והמשל מ שיהיה‪ /‬השכרין■ הזד״‪ .‬ע ‪ 4‬דרך‬
‫האיכות‬ ‫ממאר וגס ני יתחייב כי לא ימצח האחרון כי נתאי׳ר‬ ‫וסבת‬ ‫שיהיושתי צורות במשכן‪.‬אחן־ או חמר בלי משל סבתו שכל שני • וסבת השני שלישי •‬
‫ההשתנות‬ ‫והוא‬
‫כבר גיאר חרי״סטו בח׳ חהשחע ני אם נאח׳ ןימצ' במאמר האגס‪,‬‬ ‫צורה וזה מכואר כמופת כחלוקה הראשונה השלישי רביעי •כן‪ W‬לא תכלי׳יזה ג׳יב ^•קר מנ‪:‬ד‪:‬רצ‬
‫שחחד מניע לב׳ וכן לבבית אס לא היהראשון וה‪ 1‬א ההעתקה וטל‬ ‫לטבעיות מהחפר הנזכר ולכן מונים הד' הרביעית היא שהשנוי ימצא בארבעה םא‪;.:‬רו‪,‬ת•‬
‫נמצא אחרון א״אשימצא אכל האחרון נמצא זה השנוי י באנס‬ ‫מאמרותכן״ כמה• איו‪.‬א;א ‪ .‬מצב ;‬
‫א"כ הראשון נמצא ‪3‬נאן התבאר שא״אשיניו תר‪,‬י׳‪.‬ר■ התנועה‬ ‫בעצם‬ ‫' במאמר העצ‪•.5‬וזה השנוי ההווד‬ ‫•‬ ‫אמנס נוכל לומר כיחהשאמ׳ הרב שבתאת׳‬
‫‪w‬יו נחנאיסבזה כיכל י ״ ‪S r S‬‬ ‫הע״ס אפיל תנועה • ר*ל מצד תנועת הכככה הוא ההוייה וההפסד • וימצא במאמר הכמה • והוזלן עלות ועלולי׳ יחד כב״ת אושיר‬
‫שים כו המשל כי כשתשתנה הלודה האוירית ■■■ ^וצמיההוההתוך • וימצא במאמר האיכות ‪ *.‬ו הו ^ אחר ז‪ :‬כי בכל אם הראשוןלא נמצ׳האחריןלא ישתנה מצו זה דגי‬
‫צורה מחייתהוא כעתה אחת אמכסצריךשיסיי! ההשתנור־ז* וימצא במאמר האנה • והוא תנויערת ימצא וככר בטלנו הספקות שים כזה המופת שיזדמן וללו וי;ס‬
‫ה א י ר קקורראז חיכן‪,‬־צקבלהצדרה החמיית ההעתקה ועל זה השגוי בצ;נדי^‪,‬חאמד התנוע׳בפו־ט■ ‪ ,‬מהשככר אפש׳להשוב לוח׳ש־חצא דכי כב״ת דבר הזדמן*׳י ולש‬
‫יותר גדול חבב״ת כמציאות כתנועה והזמן יהיה ה שינדל‪1‬לל‪1’ 1‬‬
‫דברים המתנגדים‬ ‫‪:‬‬ ‫■ 'ועלשארהשנוייסבכלל‪:‬‬ ‫ישבי תטעה כלי םפק וזהו^ שחנה הרב ‪V‬‬
‫וג"כ בטלנו אם לא ימצא הראשון לא ימצא׳‬
‫וזהירלוה בחפום‬
‫האחרון כי לבי מאמיני הקדחו׳ראוכן הנמצא כמו מההעדר לול‬
‫שנויוש‪.<-‬׳הםןהכח>הפוע'‪:‬‬ ‫היאשכלתנועה‬ ‫הה'‬
‫הששיה ‪. .‬ביהתנועוחמהןכעצס‪-‬פהןנמקרה • עתה לח נמצאאלא אחר אישים בב״ת והראשון ה^צי^יית הנתריו‬
‫אינו נמצא ח"כ זה האחרון לא ימצא וככר הויה זמהמצילוות׳(‬ ‫‪ ,‬ומהן בהכרח• ומהן כחלק •והוא מין סטה‬ ‫י‬ ‫במאמר זאני!‬
‫הנקרו‪/‬‬ ‫ההעדר‬
‫הפשד זזה השינוי‬
‫הספק‬ ‫זה‬ ‫קדקוד‬ ‫ואב׳׳רעל‬ ‫^הכהאכונ״צר‬ ‫ממקו'׳‬ ‫הגשם‬ ‫בעצס‪-‬בהעתק‬ ‫אשיר‬ ‫שבמקרה‪-‬ואמנם‬ ‫‪,‬־‬ ‫וכו׳ו״ל‬ ‫שנר‬ ‫תנועה‬ ‫החמישית שכל‬
‫הות נחלוחר העצם‬ ‫וביארו בתכלות דחייתו ‪.:‬‬ ‫שכל תנועה הוא גזמי י‪.‬דרכיי ‪ ,‬למקום • ואשר במקרה‪*,‬כמו שיאמר בשררות אשר‬
‫הרביעית שהשנוי ימצא •כד׳ מאחרות לוו מהקטן■‪ 1‬הגדול‬ ‫)בלשמי^ירגי הוא יציאה׳מן׳הכתאל נפיעל ' בזה הגשם שינעתק ממקום למקום • ואשר בהכרח ״‬
‫זכו׳ עד ועל זה השנוי באנה ונקרלו גדול לונ‬ ‫חלק אחר חלק כהדרגה • וזאת ההקדמה‬
‫‪ .‬תאח׳ההעתקהביחוד י‪ ,‬הפי׳זאתההקדמה י!הגד‪1‬ל לצהקטון‬ ‫•‬ ‫הא׳־ כתנועת האבן אל מעלה במבריח יכריהנה על זה‬ ‫מבוארת■ כמאמר הראשזןי כחלוקה‬
‫ונקרלו גרעו! וזס‬ ‫ואשר בחלק כתנועת המסמר בספינ׳*כי כשיתתנוע׳‬
‫‪ .‬יכלול ד'גזיות ראשונה שהשנוי ימצא כד' הבינוי הולו בחלזמר‬ ‫מהטבעיות לספר הנזכר ן‬
‫מאמרו׳• ב׳שהד' מאמרו׳ הס ענס וכמה ואין הכמות לוז מלמעלס‬ ‫הספינה יאמר שכבר התנועע המסמרג’ כ • וכן כ ‪4‬‬ ‫השישית' כיי התנועות מהם ר׳׳לכי‬
‫ואנה‪ • ,‬ג׳ יאמר שתנועת העצם שני מיניה למטה לוו מלמטה‬ ‫מהובר שיתנועע בכללו יאט׳ שכבר חלקו דתנועע‪:‬‬ ‫התנועות המקומיות כי לא‬ ‫י•‬
‫יקראו בב׳שמות מחוכפי׳החחד הוויה והאחר למטלה ונקרלות‬ ‫תנועה‬ ‫י‬ ‫כהס‬ ‫שיאחר‬ ‫מהעניינים‬ ‫ידבר‬ ‫_‬
‫הפסד וכן תכוע׳הכמה כי האחד נקרא צמיחה כטקקה ‪ 1‬וה בח^ת'‬
‫•‬‫‪,‬‬ ‫ה׳מביעית‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬
‫ה לונה ועל ז^ות‬
‫נלויירמ‬ ‫לנדה‬
‫תנועה טיל הקמתות‬
‫וטלשלור השינויס‬ ‫_‬
‫בם^ ״*^'נלוחר^יעל‬ ‫אשר אץ להם הפן א'ן ליס תנועה נמצא שזז׳ תאו ר‪1‬ת אין לכם הפן והס כלס מגת הנווה והאין!רנה ואיר ני תין כעצס תנועה איר שאיןמ‬
‫^ דבר"" המ” קנועע‬ ‫כתושהונח במאמרו כי מסגולת העצהשאין לו הפכי וגס הניחו במאמר השמע הראשון‪1‬גכ כן ביאר ארס״טו כי כל לתסעע‬
‫נמצא וההפסד הוא מלמג ‪ f‬אל לא נמצא וההיולי הוא המקבל המיה ו הפסד כי הוא מקהל צורה ומעדיר צורה וההי)לאני‪,‬אינו דבר בפועל יו׳'כ אינו מקבל כיזסעה ואס ‪.‬כ] במקוהיצנלכשיהי'‬
‫כהוייה והפסד אין סוס תנויע׳ א“כ איך אחר הרבשהשנוי תמצא כד׳מאמרו‪/‬גס בואר חרקטו כי כל תנועה צרינלשיהיה מהפן אל הפן ושימצא אמצעי בהל• כי אס לא ימצא ' כדבר עוי׳ד במקום‬
‫הפכיות לא ימצא תנזיגה ואס ימצא הפליות ולא ימצה אמצעי נין יהכטס לא ימצא תנועה ולא ימצא ניואח'העצם אמצעי כי אין העצס־מקכצ יתר או פתתאס כן אין ויגדל קויחשרלזו‬
‫י‪ 5‬חר נו ט קנו ע ע‬
‫גמפורס‬ ‫נבקס‬
‫יאמר הרבשים כעצם תנועה ואם יי^‪-‬מר אוח׳ כישס השנוי כאן אינו תנוע׳אבל נקרא כשס שנויכי כל חנועהשגוי ואין כלשנוי תנוע׳ואמר זה חינו כלום כי השנוי ככר יכלול‬
‫גל החאמרזת כי כל התאמחת ימצאו פעם בכח ופעם כפועל וכני תהשיצא פתסוס וזן הכת תל הפועל‪ ,‬נקרא שנוי וכל מהשיוצא בהדרגה;קרא תנועה רם כן השנוי ירלול שיזין ר<(‪ 1‬י ל‪ 51‬ז ר נ‪1‬‬
‫כל המאיזרות כמו םיתכא׳בע"ה‪,‬א״כ אין אמר הרבשהשנוי■י‪5‬צא כד׳נןאמדו׳ והתשובה ב‪1‬ה‪ 7‬ע כי השכוייס ייקראו עלשני מינים כמו סהתביז׳ כספר הנפש והוא מהשיעדיר קנוטה ב»קס כתו‬
‫‪1‬נו שאינו מעדיר כלל רכל יקבל מ;יאות חו תןי‪.‬ר לא ‪nfi3a‬ר■ ג קנ‪ 1‬עיז‬ ‫ממנו דבר ואת׳׳כ ימצא בו דבר אתר כבריאות והחולי כי האוס יעמק מרבריאות אל החולי וכתס אשד ישוב קר ׳מ?‬
‫היה והשנוי אפר הוא חעדיר צורה או תואר)יתהוו־ צורה או תואר יקיח'שנוי נאמת ולאחי יקראשנוי לא ע״ל הי׳מת אבל יקבל כדברשלמ‪1‬ת צא היה מ ולמה שהיו כדברי׳ ההעקקה במקום‬
‫׳‘ובל <ונו קור^וים‬
‫ימצאו שיעדירוויתמו מתנו תוסריס יאמר עליהםשהם שיו יס יראת וימוסאשר יגיעו‪ .‬ליס מוארים או תנונות לא היה כיס מבלתישיפסידו לא יאמר בזהשנוי אלא <ווקז ■ קנ‪. 1‬טה‪....‬‬
‫‪tjrti‬‬
‫ע״ל העברה או בעניץ כילל • ולחה שהאדס כשיתהו‪ :‬עפר‘יפשיט כצורה נההיולי‪.‬וילבש צורה אחרת וכן גס כן כש־צחח הדבר יעזוב הקזטןשלוא היפן האחר הנקרא חסיין ׳ ממקההעתקס‬
‫שהגודל‬ ‫‪1‬מית יעזוב‪:.‬מגל)יקבל המעלה אכל כשרר ג עגו ר‬ ‫ייתהוה י הפן האחדשהלז הגדול והצמיחה ד‪.‬ן ‪0‬זיםתנלהדכרמהל‪1‬בן אל השחרות יעשב הכן ויקבל נכןונן בתנועה מק‬
‫הדבדס יקבצ דנריס ולא יפסיד דכרי׳היזשתנ ‪ :‬לין אמר הרבשהשנוי תמצא נד׳ נ‪ /‬אדןדו ת והכן זה ני הוא נפלא יסולקו ממנו קושיות ןר‪.‬ןן')‪ -‬־‪ :‬׳‪ ,‬הרב ויש לי בזה עול תשןס־׳ והפסיון יהיה בזמן■‬
‫שי^גי'ע”‪6‬ל'^‪/‬ל^יז‬ ‫אחחתאכל כעמר ‪:‬י‪;.‬ת חהחע׳יני‘לא יקבלום יעז‪ :‬עתה כי זה אשל־אמרנו ה‪1‬א מושכל ראשן)הוח אםרכ;‪ ):1‬י•׳"* *‬ ‫'‬ ‫•‬
‫הגודל ^!ז ^'יחסר‬ ‫הוזטישין‪ /‬שכל תנועה יכו׳ הפי׳וע כי תדש׳ייטו הניח נג' י‪1‬הבחעשכל ימאיזרות ימצאו פעם ככח יהעס כת‪1‬על פעס נכח כי אישי‪:.1‬׳־‪^'^^-‬‬
‫ופעם כפועלצשיתהוווהעצם רותנושאלכלהי קיכג״כ החקריסימצארככחופיעלוגסכיאתר המייתהעצסימתדשועליופנויים כיהא‪7‬סי‪.‬מתהווה זלויזה ^(תנועהולן‬
‫ישיב גדול זק‪0‬ן ויצמח ויחסר ויתלכן וישמחר וק>קכלם*רי‪.‬מי‪,‬ריס)מאלז החימרות מהשיש כהסשלי הככיס ואמצעי עחהס מהשאין בהם אלי הב׳ דברים)כבר יתבאר• ב״<‪1‬מר היויפזת‬
‫כי כל תנועה צייכה אלב׳אלו הדני יסכמושהנחנו במה שעבר והשנו״ס יתחלתולכ׳חלקיסיסשינא המשתכר מהפח אל הפועל פתר‪1.‬ס וגלי ומן נהזוייה)הפסד ני לחוששס הניז«‬
‫ועל^יור‬ ‫^‬ ‫השכבת זרעשב כלו אדס כעתה אחד וזה יקראשנוי פתאומי וכןהא?ס;שוב בריא כתאוס כי אין אמצעי כין הבליאייז‬
‫הי׳^יזרות יו‪5‬ד‬ ‫שגנח מצד מהשבכח ‪ m‬כי הבנייה לא ‪........‬‬ ‫השנייי׳ הזמניים אס כן השנוי יכלול כללשמיפתאויזי ושנוי זמניי הוא השנוי הדרגיי ואח׳ ארכטו‪ 1‬ג׳ מהשמע שהוא שלמות‪ ,‬מה ‪,‬‬
‫תמצא כשההוכה לא המחיל לכנית וגס לא תח;א כשהשלים הגונה חלונות יבית כיאזלאישארכח עלזתתהי‪-‬יועהאכלהתנועה היא כל זמן שהוא ביגעה ולא הגיעאל רקיתפס לט‪5‬ם‬
‫השלחו׳ האחרון והתנועה היא פועלשנשלם ואם השנוי יכלול ב׳ מיני השנויים השנוי הפתאומי דוא‪.‬אשר הוא בעתה והשנוי הדרגיי אשר הוא השנוי הזמניא"כ כל תנועה ‪ 0‬הם^ויבוי‪ 1‬ת בו‬
‫נלל‬ ‫שהוא שנוי הדרגיי הואשנוי וכל שנוי הוא יציאה מהנח אל הפועל ת״ר כל תניע‪ :‬הוא יציחה גס כן מן הכח אל הפועל ז‪:‬ו מה שרצה הרב בזאת כהקדמה ‪' 5‬‬
‫'התתייב‬ ‫^ ”‪ ° ’P‬יייי׳י‬ ‫’‘’־‪°’P‬‬ ‫השבטית כי התנוע‪-‬ות מהם כעצם מהם כתקרה וכו׳ הפי׳ דע גי חה שיתיאד בתנועה יתותר בב׳ יזנקי׳ ראשונה שיתכיעע‬
‫אשר הוא בו ויקח מקום אחר והוא כמקים הפרטי אשר הוא עותד בו • הג^ב כי המיסשיצאו מן הכלי הל מקום אתר נאחר שהמים מתנועע־ס בעצם ונשימיר שיהיה קודסטלכל‬
‫בכלי המקום)יהיו הידם בכלי נאחר שהמיס חתכועעיס במקרה כיניעתהדדר י‪1‬שר הוא כוכי נל מחובר לדבר ויפעל אותו הדבר או יתפעלשוס פועל יתייי ס למחובר ' ב^ר■ החזומרוק‬
‫ויהיה נר^ה כי‬ ‫אליו ואת הפעילה כיזקרהא״ב זאת חלוקה ראשונה המתנועעשיהיה מתנועע וידיר המקו‪ :‬אשר הוא ‪ ):‬א) לא יתנועע אלא כהתניעעות לא)זה יקרא מתנועע כחקר׳ ויהיה‬
‫<;ין קנוטה ג^זמ?■‬
‫הט‪ 5‬ס לבי שענין‬
‫והראםין מתנועע בעצסיתחלק אל כמה חלקים אסשיהיה אהש־ להתנועע לבדו ואינו תלק מי‪.‬מתנועע כתו האדם היושב בספינה ונמיס המתנועעים בתנועתקכלי כי‬
‫‪ 1‬עע במקרה ואיננו חלק לו אושיהיה חלק לו♦ הקנוטה י‪.‬קחדמ‬ ‫אפשר לארס ולמיס ש־תנועעו מעצמים וים מין אחר ממה שיתניעע רקקי־ה ותחלק ז‪ :‬אל ג׳ חלקים לסשהוא משיג מהמתנ‬
‫יטט‬ ‫משל הראשון הלובן אשר הוא נמצא כגשסוא״א שיתנועע אלא י תסביח הדכךהשר ייא בו ואסשיהיה החלקמהמתנןעעזא׳׳א בו שיתנועע כחמר)יצורה שים חלקי׳נגשס דנר מטע‬
‫ושנוי ■ הע ‪05‬‬ ‫והס יתניעעו כתנועת יגשס ואינם ינול־ס להתנועע בעצסותהס מתנועע כרלק והס החלריס אשרמדרנה שיתנועעו כשיתפרדו מהכל נחו חלקי בכפינה!המסמרים‬
‫הנחצבים כה כי הס כשיתנועע הספינה לא יתפרדו ממקוח' ומה‪. :‬תנותעים כרכיח כל!מו־ שאותה התנוגיה היא מתהפכת לתנועה טבעית יאמרשהית תנועה הכרחית• בהפשיטו '•‪,‬צויס‬
‫לו^ו עק״וכבל^ו ‪jm‬‬
‫א״נ יבא הדכי־ כן אס שיתנועע מעצמו ומזולתו והדכר־ס אשר יתניעעו מעי‪,‬חן הס התנועית הטבעיות ואשר יתנ‪1‬עעו מזולתם והם הכן טנעם יקראו תנועות הכרחיות ‪,60‬ין ‪ 1^ ,‬חצטי נין‬
‫ואלו התנועות הש־ממנועע יתנועע ממקום למקום בין שיניה טבעי או הכרחי נקיאו אלו‪:‬תנועות תנועו׳בעצס)‪:‬מתנועע אסס־מיר היקוס חמהשהוא גו והוא המקים ההטדר ו־ קנין וכן‬
‫הפרטי נאמר לו מתנועע בעצם וכל דכי שיתנועע מזולתו הוא מתנועע כמקרה בין שיהי׳אפשר כין סיר‪ .‬ניעע כמיסאשר בהון הכלי או חלק מהכלי א‪5‬ר יתמעע בתנועת אמר בכ׳י״ב מזה‬

‫‪.‬בהם וט כ ‪.‬יפפדו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫ו‪ 6‬מ ר‬ ‫‪ :‬נל‪6‬ו זיון‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫י•‬
‫י ״ ״ י י י קין הגועה גיו ‪ 6‬יז רהטנ ם מפני פרין נה הפך ומפני כי מ מי ההפכים שלשה היו מיני ?קנועות בלשה קנועה בנחות !קנוטה בציכוקוקגועה נ‪ 6‬נה ^ונל ‪,6‬ין קנוע?בח‪.6‬ו‪/‬רהטצס; הקדנזה ק׳ כי נ ל קנו ע ה‬

‫—^ מיוובד מעצם ומקרה ח"כ ק ט ט ת העתקק! נ‪ -‬מ ק עצ חי תלוז' מנ ד המקרה לישר בו‪61 .‬שר במקרה כמוהשיזרות ‪6‬שר נזה הגשם שנטקק חמקוסלמקום ‪1‬גי‪ 1($‬ר זה כ'וי׳ינוטלדרו‪.‬מ שלרו שסה שקרזפ ׳‬ ‫• ״‬ ‫‪,‬‬
‫__ סנתי הליחה אשר היא נבשרה‪ 6‬דם ונעתקה הליחה צול מקום ‪ 6‬חר לנן'וישקנה לשחור נ סנ ק הליהה הנו‪ ' 68‬השקיוק ביהקנועע׳לשם ו‪6‬וקה הקנוטה נ^‪.‬מ׳שיו ‪ 6‬במקרה ר״ל שנדרך המקרה נאה שתיוק שם כי‬
‫ק השחיות לאנקחייב מעצם הנושא שהוא לבן שישתנה לשחור אך נ‪7‬רך’מקדה הקנוטע השר‪.‬רוקלא‪ 1‬ק‪ 1‬מקו׳ר״ל הליחה המבאק השחיות ולא כקחייב שאין לו מצו ץ וק נטצייו ולח קנוטה ני אם יזצדזהנושא שיגיצד‬
‫מקרה ___‬
‫כלומר‬ ‫נדרך ‪,‬‬
‫^^^ח^ה‪,‬הנאה שם בדרך מקרה לא נ די ר חיוב‪,‬ע^מיםה‪0‬צם לא חייג שיטקנהו יזח קוסלגן לשחורילז אס נ‪1‬ד לנן אז שחול על דרך משל ה קנועע מ מ קוסל מקום נאמר ‪I‬בשחרות בהוא עליו יקגוע ע _‬
‫גבסס)‪.6‬ש‬
‫ואש י ט ען‬ ‫כלג ב‬
‫לומררנבכל‬
‫כל לי מ‬ ‫יכן גו‬
‫נוכל‬ ‫ממקום למקום וכן‬
‫זה ‪.‬השטי שגעקק מקום‬ ‫מחייב‪. . .‬‬
‫סהוא מקיפו זה האויר יעכשו מקיפו אויר אחר וזה בהוא ישתנה וה השמי נדרך מקרה לא נד רן חיוב עצמי שעצמו אינו‪.......‬‬
‫מחלקו העצם • ואשר בהכרח כקנוטק האבן למעל? בהכרח יכריחנה על‪ .‬זה וז‪ 1‬הכרחית טאינס■‬ ‫חלק מחנקי‬
‫אינו חנק‬
‫שהוא אינו‬
‫נשיב שהוח‬
‫עמו ‪ ..‬נשיב‬
‫חלקו עמו‬
‫שהוא חנקן‬
‫במקרה שהוא‬ ‫הנושא ה ת ט ע ע‬
‫הקטעע במקרה‬ ‫עצם הנושא‬
‫נהקניעעע עצם‬
‫הלא נ ה קני ע‬
‫החלק הנח‬
‫קנועת ׳‪p;n .‬‬
‫נקר זה ׳‪wj‬׳*׳!‬
‫^■ ־‪•.-‬‬ ‫‪,‬‬
‫כשהתנועעקםפינהיאמר שכגר ה קנו ע ע המסמר ג"כ והוא מין ממה שבמקרה איזר‬ ‫נסנינה כשי‬
‫נקנועת המסמר בספינה‬ ‫״חרהה שהרי מעצמה התחייבה תנועתה בהכרח המניע שיניע‪1‬וישר‬
‫י‪,‬שר נחלק נ קנו ע ת‬ ‫ס)א עצמית לא ״ חי‬
‫מנס היא‬
‫‪.‬הקדמה‬ ‫* ינה מי״סהחסמד כיאס נסנת תלקי הם‪#‬ינה ואינה נקנזעההוקלוקשהזלן במקרההגמור יזה עצמי מקבל הקנועה לבדו מה פלא ימצא גשחרוק שאינו דנר שיש ל‪ 1‬ממש ‪:‬‬ ‫•‬
‫ס‬ ‫א‬ ‫יר‬
 ‫־ ‪T‬‬ ‫‪,‬‬

‫מורה ■נבוכים דזקריט‪ 1‬ח הלק שגי’ ‪::‬א^ודי‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקאש‬

‫כאשוי;‬ ‫כיאסקתנועה המקומית ! בשחר^ אשר בו‪ :‬בגנם ‪ .‬ר״לשגשם‬ ‫שכל המטע לא יתנזעע לא כעצם ולא כמקרה)א״א לו ש־תנועיג כשום פניס וא‪1‬לס_‬
‫ואילם‪?.‬ק‪:‬ל‬ ‫היןי ס ה ז׳‬
‫■' ־ משתנס‬
‫‪ ,‬נעתק‪.‬ממקוס למקום אמרשהשחרות שבו נעתק ^‪:‬ו כמקרה בהעתק כגשם •‬ ‫מקחלת ול^■ ‪5‬צ המניעים ביןשיהיו בגשמים ביןשיהיו כחוע בגשנדס ימטעעו‘‪'.‬במקרה^^עע‬
‫הן' ‪ .‬היאשכל משתג׳מתחלק • ר״ל כל משתנה ‪ ,‬נעצם מתחלק ולזה כל מתני^■‬ ‫ויתנועע *״תחלק התענועע והמענועע הראשון הוא המתנועע הסנובי והוא מנזעע ‪#‬לגל כלו‬
‫בעצם מתחלק ; והוא גשם בהכרח • ר״לשכל משתנה בעצם ומתנועת׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪51‬וא ‪ ’■o w‬בהכרת ‪ ,‬ובפרם יתגלגל המקיף בכל וכל הגלגלים יתנועעו בעצם והחלקים כמו הכוכבים‪.‬‬
‫בעצם ומתחלק בענס הוא גשש בהכרח ן ובג!‬ ‫‪ .‬׳ • ■־‪.‬־‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫<‪-‬‬ ‫וכל מת׳של^ויתתלת יתנועעו במקדש ־ בתנזעו;‬
‫לא יתנועע‬ ‫יתחלק ‪ .‬ר״ל‬ ‫כל ‪ ,‬׳ מתנועעים בחלק כתנועת הכל ‪■ 5‬‬ ‫ל א'י ת נ ו ע ע' ז ע ״ כ‬
‫לת יהיה ‪ .‬גוף‬
‫כעצהולזה אי אפש׳שיהיה מהשלח יתחלק ולא‬ ‫ואומר כי השביעית היאשכל משתנה מתחלק וכו׳ ׳ השביעית ‪,‬מיא שכלמשחנןזבוווה?^ק •‬ ‫עקר •‬
‫ותנועע ^צסגשק ויש להקשן׳ במר שי|חי'‬ ‫מתנועע מתחלוק•‘והוא גשם בהכרח•‬ ‫;* ’ ’‬ ‫הביא‬ ‫ארם״נוו‬ ‫כי‬ ‫דע‬ ‫הפירש‬ ‫•‬ ‫'•‬ ‫יורשעו' י ביאר‬
‫שכל מתנועע מתחלק‪.‬שהדי‪ .‬הגלגל היא׳‬ ‫כרקו׳ישכל מופת כששה מהשמע לבאר' שכל משתנה וכל מה שלא ילזחלק ל^ן; יתנועע ולזרז אי אפשר‬ ‫לשיח' עג עי כמיותר‬
‫השישי‬
‫מתנועע כעצם ואינו מתקלק אגל ‪:‬וא נמג^‬ ‫׳■‬ ‫׳ ^שיהיה גשם כל?^‪ ;.‬׳ ‪,‬‬ ‫משתנה‬ ‫כל‬ ‫התואר‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫וביארו‬ ‫תתחלק‬
‫מ תנועע חתתלק קצתו במש שמתנו וקצתו כמה שאליו וכל מה ׳‬
‫שיקבל ‪,‬החלוקה ר״ל‪ .‬ששכלי בני אדסה^‬
‫מציירים כחניות הגשסהשמימיי לקבל החלוק‘‬
‫ו‪0‬ה‪36‬ה ביהתתלקו שקצתו כמה שממנו וקצתו כמה ש^יוימתחלק השמינית‪ .‬כי כל מה שיתנועע מזקרה ינוח בהכרח•‬
‫‪!#‬אהשכה בהתחלק‬
‫בבחינת היותו גשקעס היות שהנלגלקצי־‬ ‫מפני שאין תנועתו‪ .‬בלצמו ’• ולזד־־ואי‬ ‫התנועה וכל מה א״כ כל משתנ׳מתחצקיואמנ׳ביא׳ שכל משתל י '‬
‫עצמו נמנע מלקבל החלוק וזהוההכדלם‪'1’3‬‬ ‫אפשרשיתנועע ה תנו ע ה ההיא ך‪,‬מקרית תמיו ;•‬ ‫שישיב התנועה קצתו כמה שקמנו וקצתו כמה שאליו על זה‬
‫כמו הומן שהוא‬
‫האפשר ‪.‬והכת כיהכחילקח כמה שיצ^ו;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬התשיעית‬ ‫‪ .‬׳ י' ׳‪. :‬‬ ‫ששירות‪ ■ .‬הקודש התואסלמה שהיה החשתנה לא יחלכו אס ׳ •‬
‫כחניותגולא שיהיה הכח כעצקות הנושא אלא‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ש‪%‬ו‬ ‫כתה‬ ‫כולו‬ ‫או‬ ‫שמחנו‬ ‫בתה‬ ‫כלו‬ ‫שיהיה‬ ‫אשר‬ ‫והיויתאת'‬
‫מצד שכלינו לבד והאפש' הוא בבחינהשהוא אפשר כעצם לנושא הי פשרות אם גן־‬ ‫נתניעה' ונאחר או כלו׳בשניהס י חד אושלא יהיה באחד מהם ואמנםשיהיה כולו במה שממנו עדין‬
‫הגלגל יצדקשיאת׳כו כח כי הוא מצדשכלנו ואי אפש׳שיאחר בו האעשחת י‪.‬ושיאיר‪:‬‬ ‫כי כל משתנייתתיי' לא ישתנה ואם כלו כמה שאליו נבר עהר השנוי ונשלם וא״אשיהיה כלו בשניהם‬
‫שהגילט^יש לו אפשרות לקבל החלוק כי האפשרות בעצמותו יהיה מחוייבשיקבל‬ ‫שיהיה יחד למה שימצא ההפכים יחד ואי אפשר ג״כשלא יהלה כאחד גזהס אח׳שאין אמצעי‬ ‫בהכרת‬
‫מתחלק וניאו רו ה ‪,‬‬
‫החלוק לפי־שהאפשר במין מתוייבשיצא לפעל בהכרח ולו‪ :‬אי אפשר שיאמר בו‬ ‫בין‬ ‫אמצעי‬ ‫ש‬ ‫שי‬‫אף'‬ ‫כי‬ ‫ראשונה‪,‬המ״ב‬ ‫התנועה‬ ‫תטה‬ ‫שאליו‬ ‫מה‬ ‫וכין‬ ‫שמתנו‬ ‫מה‬ ‫כין‬ ‫שהיה‬ ‫כי מאתר‬
‫^ ‪V‬‬ ‫אפשרות בלא כח ן‬ ‫כל שנוי מדבר א׳ל רלונן והשחרות כין הירקות והצהיכו׳אין אתנעישאם היה הדבר כן היו בין ב׳ קצוו׳‬
‫השמינית כי>כל מה שיתטעע בחקי־ה וכו׳? ר״ל כי כל מניע שיתנוע במ^ם־;‬ ‫‪ 37‬רוהיה המשתנה אמצעיות לבב״ת וככר יתבאר בטול זה בראשון תשפד המופת גסשיהיה כב״ת‬
‫ינוח כהכרח אם לא‪.‬יהיה חניע אחר לא יתנועע כלל יאז^'!'^^‬ ‫נעיד הייתי בדנר נמצא בפועל א״כ יתחייבשיהיה המשתנה קצתו כמה שמחנו וקצתו כמהשאליו א״כ‬
‫לנו מניע לא יתנועע כלל אז אפשר שנמצא מניע מתנועע ^קקי? ןלא ינוח‪.‬פננ?‬ ‫אשי אליו ישתנן כל משתנה מתחלק וספקו המנרשיס על ז‪ :‬שכבר ימצאו שנויים ומשתנים שהם‬
‫אחלה הוא בלתי‬
‫■'‬ ‫התשיעית‬ ‫' ' ‪.‬‬ ‫’‬ ‫שאליו ‪ :‬״ ׳ ׳‬ ‫שממנו וקצתו כמה‬
‫_________‬ ‫המתנועע והמשתנה ‪.‬קצתו בתה‪.........‬‬
‫‪..‬‬ ‫מתחלקים ולא ‪,‬ימצא‬‫משתנה מפני שהוא ^ ^‬
‫כת נ‪ 1‬וכמו כן ^ש״וייס אשר ישתנו פתאום ט כבד הנחנו למעלהשיש שנויים פתאומיים ושנויים הדרגיים והשנויי' הפתאומיים כולם יהיו בעתה ואין המתנועעי‪,‬כהס קצתו כמה שממנו׳‬
‫כהיותו גמה שמתנו וקצתו כמה שאליו וא כ מה שיאמ׳כי משתנה קצתו כמה ^ממנו וקצתו במהשאליו לא יצדק על המשתנה בזולת זמן וא״כ כשאמר החכם כל משתנה קצתו במה שממנו יקזא־י‬
‫ישתנה תשני שדוא כמה שאליו חינו צייק אלא על המשתנה בזמן ואם יאמר אומר כי כוונת החנם באתרו כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו על המשתני' בזמן ויהיה הדרוש׳ביל^‪:‬‬
‫בו בערן אל עצמו ויהיה אומרו כל משתנה ממחלק כאלו יאחר כל משתנה בזמן אתר כי כאלו השנויים יצדק שהם קצתם כמה שמחנו וקצתם כמהשאליו זה לא יתכן כי אנחני‬ ‫כ מוכן ‪ .‬עו תי‬
‫א"כ מהתי>נ שיהיה‬
‫הפנוי הוא נמצא חוצאים כל חשתכה כץ שיהיה כזמן בין שיהיה בזולת זמן מתחלק בכמיותאשד הוא הדרוש בוה הסעי ואס■כן הגבול האמצעי אינו סבה לגבול הגדול והוא שבעכוףשקצת!•‬
‫ל פו ע ל‪ -‬כשיהיה‪ ,‬במה שמחנו וקצתי כמה שאליו הוא מתחלק כי ככר ימצאו שנויי׳ שאץ קנתס במה שממנו יקצתס כמהשאליו והס מתחלקים והכלל העולה מזה הספק כי לא ימלט נין‬
‫>ןלתו במה ששמנו ושיהיה כיונת הפילוסוף נאמרו כל משזנה יזחלק כשיכלול כל מיני המשתנים בין כזמן כין בזולת זתן ויהיה המופת הנעשה הנה הקדמותיו בלתי נרקות ולא אמתיות‬
‫יקצתו בתה שאליו אחר שאץ כל משתנה נמצא קצאג חמה שממנו וקצתו קמהשאליו ואם יהיה כל משתנה מתחלקעל השנויים כזמןלאיהיה הגבול אמצעי סבה לגלול ולא יהיו הק‪7‬ח^'^‬
‫והוא כי אי אפשר‬
‫שיהיה נכללו בכל זתופת מיוחדות ועצמיות אחר שאנחנו מוצאים משתנים חתתלקיס אףשלא ימצאו קצתם במה שמחנו וקצתם כמהשאליו • ורבו הדעות כתשובת זה הספק אבל החמי ‪i‬‬
‫‪4‬חד מה ‪ 8‬וא״א תהשהתירו החכם ב״ר וראשונה יש לדעתשהשנוייס הפתאומיים אינם שנויים נמצאים בעצמם אלא בעבור שקדם להםשנוי אחר והמ״ב כהיות ראובן אב או בן כשקכל זה‬
‫שיהיה ולא כאחד ■הת‪:‬אר קבלו ביחד והשתנה פתאום ונן כשהשתנה הדבר מעצמות אחד אל עצמות אחר והשכבת זרע שכאדם כולו ולא נתהווה חלק אחר חלק והביצה כששב אפרוח לא‬
‫מהס מפני ש ‘‪,‬יי נתהווה חלק אחר חלק אכל נתהוה פתאום כי אלו השנויים הס תכליות שנויים ואינם נמצאים כעצמותסומופת זה לחהשהיו כל השנויים הפתאוחייסנמצאים כעתה• והעתס‬
‫אמצעי גתה שתתנו‬
‫ה העת‬ ‫ובין מה ש ^ייתהיה‬
‫תכלית‬ ‫תחלה כי אלוהיה‬
‫באפרוח‬ ‫שם אמצעי לא היה‬
‫באומרי‬ ‫מה שהנחיהו תתלה‬
‫אנל האמצעי הוא‬
‫מתנועע‬ ‫גין מה שתשנו‬
‫ארנןשא״אשיהי'‬ ‫תה^התנוע׳וגין תה‬
‫׳‪ w-‬״ ׳וי^׳‪^1‬כמת‪5‬ןעעו^ז’‪,1‬נןגג׳ו^(ן^‪™ .‬תמעעיס נעצם כי זולתם חינם מתנועעיסאצח ;;‪5‬ןק‪ «-,‬ןלכן ה®‬ ‫»ליו תהי' התנועה ‪ -‬־‪-‬־ — ‪----- -- -‬‬
‫לא תתלה כי צא חתחלק־ם בחקרה ולמהשהיה כל מתנועע מתחלק וכל תתחלק גשס ומהשלא יתחלק אינו גשם ח״כ ית^ב כי המתחלק היא גשם ואחדשהיה המשתנה חתתלק א'^‬
‫קהיה התנוע׳ נתה יתחייבשכל משתנה יהיה גשם ואס הי ‪ :‬מבוארשכל משתנה מתחלק יתחייב כפי ה פ ן הסותר כי כל מה שלא יתחלק לא יתנועע כי אס נאחר יל אדם חי והיה זאת הגזרה‬
‫‪10‬יו השנוי אתרוג׳ אחתיתמהשלאיהיהחילאיהיהאלסא׳כיתיייככי חהשלאיתיולקלאיתנועעולמהשהיה כל גשס מתחלק מהשלא יטה בשם א״א בו שיתנועע וצא שיתחלק ן‬
‫נאחצעית‬ ‫אלא‬
‫אפר ■לא תהיה אמר שס טוב דע כי טבע המשתל והמתפעל והמתלמדשהו׳ בתנועו׳ובהשתנו׳כי אתה כשמכין משתנ׳ מביןשעדין לא נשלם ההשתנו׳אף שהתחיל ההשתמ׳א״ב השנוייס‬
‫הבלתי ומנים א א שיקראו שנויים ואס נאחר להם שנויים הס מצד שהם נמשכים לשנויים אחרים וגס כי כקרא אותם שנויים נערן המקבל אותם הח״ב כשהשמש‬ ‫התנועי ודמייןוה כי‬
‫השנוי יהיה מהלנן האיר באופק מזרחי ונתת‪-‬א כל העולם כלן אורה פתאום כעין אל זה העולם שקבל האור נאוןר לז‪ :‬העולם שהוא משתנה והרנון בו שיקבל השנוי מהאור ומהעדר האור‬
‫אל השחור בהיותו צא שהוא משתנה עתה ולכן היה כל משתנה במה שהזא משתנה קצתו כמה שקמנו וקצתו כמהשא־^יו ולכן היה כל משתנה נזמו מצד שהוא משתנה ולכן יציק שכל משתנה‬
‫תחלה ‪ I‬הג!ון?צה‪ 1‬׳‬
‫אתצעי מתח‪.‬ק והבן זה כי בזה יתבטלו קושיו׳רבותיוהכה יתכא׳ כי כל משתנה מתחלק ולזה יתחייב כי כל מתנועע משתנה וכל משתנה מתחלק וכל מתחלק גשם א״כ כל מתנועע‬ ‫שהוא‬
‫־י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫גשסהזחייכ•* ‪ ---------- ---- —A1_1__.il— I-----‬׳‬
‫שיניהם בי כל‬
‫לויתנוע׳‬ ‫מקצתו'‬ ‫משתנה‬
‫השמינית‬
‫כמ׳שתמנו זחתצתו‬
‫כמה שאליו א” כ‬
‫כל משתנה •יתחלק‪:‬‬
‫הגהה‬ ‫•‬
‫‪1‬את ההקדמה היא‬
‫כחלק ד' ‪ .‬כפרק ‪' 7‬‬
‫מכלל ד' נחאחר‬
‫עבעי‬ ‫ת'מ שמע‬
‫והגיא משל מהתלת‬
‫שהוא מני ע הספיג'‬
‫כעצם והיא ממגן‬
‫כעצה ‪ > :‬הראשון יתנועע כמקרה במסשהוא מניע היה אפשרשינוח לא מחדיבשינוח כמ״ש כרב כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכיח ובפרישה אמי ב״ר כי אם הנחנו שכחציע‬
‫ראשון יתנועע כמקרה אפשר שינוח הוא והאפשרי כעניניס הנצחיים מחיייכ ואס הנחנו שהמניע הראשון מתנאו שהוא שיתנועע כמקרה חחוייב שהמניע הראשון ינומי‬ ‫■ ו עי׳כהגהה‬ ‫^‬
‫להקשיתה עלח'זאת יש■ וכפי זה ישובו הקושיות למקומן ; ואמר הת״ר משה הנרכוני ז״ל זאת ההקדמה נשאלתי עליה כאגרת שלוחה אלי מחכמי אפכיליא בהיותי כטוליטולה וכבר השתתפו!‬ ‫הקדמ‬

‫ההקדמה אם מני ע כספוק זה הגדולים מן היודעים ו״א ראיתי מי שעלה דרן ישכון אור ואחר החכס הנזכר אתכם האמת בעצמו ימה שכוונו בזה‪ .‬ר''מ האלהי הוא כפי מיש המתנועע בחקרי*■‬
‫הבלגל ■ כת נלתי ז אשר אמר בו מאת ההקדמה שינוח ל‪.‬הכרח ירצה בו כל מתנועע כמקרה אי זה מין ממה שבמקרה בתהשהוא מתנועע במקרה שאס הונח המתנועע כמקרה קניע וכס‪^3‬‬
‫*ותפשע נגוףנרפש צתנועתו אשר יתנועע כחקיה בזאת התנועהשהיא סבתה ינוח בהכרח יהיה כח מתחלק או כח בו בלתי מתחלק כנפש האדם באדם והשכל כפי דעת הרב וכצ‪.‬שר ייכן■‬
‫כגוף‬ ‫‪,‬‬ ‫מוחתההקדמה זה הענץר׳ל שכל מתנועע במקרה מקושר כח?שהיא מתנועע בחקרה ינוח בהכרת ואף כי הוא נת‬ ‫ינהילאת׳שתניעתו‬
‫אינינה לכוין ׳‪1‬‬
‫היוי >!צ״ית !המהנועע עצמי‬ ‫הנאיתילגר‪1‬ת ממה שנ «יי יהי״יז‬
 ‫מו‪*1‬ה נבוכים הקדמות ו!מ! שני ‪ j m d v‬ט‬ ‫י‬
‫■>ךקאש‬ ‫ייל^עזיז^יו‪ /‬כי^כל גשתשיניע גשם זכו‪1'*/‬יש להקשזשכזהשהרי אג) מ»‪5‬אים ‪ :‬כגוף המניע עד שיתנועע כמקרה כתנועתהגשסשהיא סבתה הוא מבואר בעצמו‬
‫כי כ ל‬ ‫ט'‬ ‫‪.‬מקרמה‬
‫לאתתמעעכלל שהוא ינוח כהכרח ודע כי נפש הגלגל הוא מתנועע תמיד בהתמדת תנועת הגלגל‬ ‫י‬
‫ואם היה מתנועע כמקרה תקנה הנצחיות חהמניע הנצחי נבדל והראיה על שזהו • ‪ ■.‬גשם שיניע‬ ‫שאין האבן השואבת‬
‫סברת הרב מ״ש כפ״א וכן הפנים ‪ .‬הרכיעייס והוא שהמניע הגלגל כח או כלתי גשם ‪5‬ויונם יני ע הו‬ ‫הגשם בכללה אל האבןז‬
‫מתחלקכנפשהאדסבארזהג״כשקרשיהי׳זה׳ ג שיתנועע ג&הויי!‬ ‫הלוקוס‪,‬‬
‫הלוקוס‬ ‫׳■>׳׳» ׳•׳•״*״*ג‬
‫׳׳׳;׳י'‬ ‫‪1.‬‬
‫המניע לבד; סבה כתנועה התדירה>ןף על)זו■ נע^ הנעתו ואיו‬ ‫׳יתקוקסשכמושימצא החקר יתשן אחר הצור'‬
‫” הג מ ל‬ ‫תנועות התשיעית כי;כ ‪ S‬גשם שיניעגשם‪ :‬אמנם יניעהו שהיא בלתי מתחלקתשאסהיה מניעו הראשון שעסנת‬
‫®מ?םנת‬ ‫יאנותעע לדבר הנאות לצורה כקו‬
‫יהיה זה המניע מתנועע כמקרה עד אמרו ‪”0‬תני ע ה‪5‬ןנן י?‪^ 1‬‬ ‫כשיתנועעגכם הוא בעת הנעתו ‪:‬‬ ‫הכיול לאקהחושכתכקוכן יקנאשהצורה ־‬
‫ויתחייבא״כשיהיה למניע הראשוןסכה אחרת גלמי מ תנוע ע ת‬ ‫נר העשירית כי כל מה שיאמר שהוא בגשם • מתחלק‬ ‫יק? אחר החוקר ויעשה תנועתה הבלתי‬
‫כהכרח חוץ מהכלל המורכב מהמניע גע>חה כי <ולו‬ ‫טבעית כקו שכאשר נבתההפתילס תחת‬
‫‪^6‬ר‬ ‫המניעים‬ ‫<־הל שני חלקים• אם שתהיה עמידתו‬ ‫‪.‬‬ ‫תחל מאיר שיתלהבהעשן ההואותתנועע ^‬
‫היא‬ ‫אשר‬ ‫ההיא‬ ‫ססכה‬ ‫כשתמצא‬ ‫והמתנועע‬
‫‪#‬מרנו ה ‪ 8‬ע ל צד‬ ‫השלהבת למטה הפך טבעה מצד האותו׳החמר בגשם כמקרי׳ •' או שתהיה עמידת הגשם בו כצורה‬
‫התחלת התנועה יניע המניעהראשון אשר הפועל וזאת על‬
‫ככלל ההוא המתנועע מחנו ואס לא תמצא צל התכלית ונוכל‬ ‫‪ :‬הטבעיתיושניהסכחבגשם; ׳‬ ‫‪.‬‬ ‫אסכן תנועותהברול לאבן הנוושכת היא לנצד‬
‫ינוח ולזאת הסבה וכו׳• הנה כיאר שהמתנועע לומר שזי׳ת הית‬ ‫האחת עשרה כי קצת הדברי׳ אשר עטידחם בגוף•‬ ‫צורת הביו‪ -‬לא שהאבן תניע הברזל כלל ‪:‬‬
‫במקרה והוא המניעהקרוב מתנועע כתנועת מגולה ניונן והי<>‬
‫•כמראים‬ ‫במקרה‬ ‫נחלקים‬ ‫ויהיו‬ ‫הגוף‬ ‫בהחלק‬ ‫יחלקו‬ ‫הוגשירית שתהיה עקידתו כגשם» ר*ל‬
‫מפזר' נמה בווויד‬
‫מוגנל‬ ‫נשיעור‬
‫שמציאותו הוא מצל הגשם ושאר הכהות המתפשטות בכל הגוף ־ ‪ ,‬וכן קצת הגשם אשר הוא חלק ממנו ני הדברים‬ ‫‪ --‬ז‬
‫הגרול‬ ‫שיתפעל‬ ‫כנפש המקריים כלם אובדים כמ״ש ארסיטו כגשם‬ ‫שחנו נעדרהגשם יעדרו הקקריסואושתהיה*‬
‫מזה הכת׳‬ ‫הה׳יהיה מתנועע כהכר׳ או כמקר׳כי המקרי'‬ ‫המעמידות לגוף לא יחלקו בשום פנים •‬ ‫י ל ^'^׳מת הגשם הוא מצד אותם העניינים‬
‫בכלל סבה האפוסה אס לא ימצא לוש‪ 0‬מניע ‪ .‬וזקדמה י״ככינל‬ ‫השתים‬ ‫וכשכל ‪:‬‬ ‫"^ייו אותם העניינים יעדר הגשם‬
‫כח מתפשמ‬ ‫דלתו מתמיד ההנעה כי אז לא יתחייבשהמתנועע כמקרה ינוח כבחינת המופשט‬ ‫‪ .‬כצורה הטבעית וזאת ההקדמה מבוארת ותלונה יתחלקו הקדמת י״א וי״ב ן‬
‫נגון< הו<ו נ על‬
‫יוכלית להיות הגשס‬ ‫האחת ‪ V‬כזרה כי קצת הדכרי' אשר עמידתם כגוף* ר״ל מפני וה אמר מן המקריות ולקלא תנוח נפש הגלגל ולא האורה והסטריות ושאר יוקריו)אם‪:‬ם‬
‫נ ע ל תכלית •‬ ‫הרב כי קצת הדברים)לח אקר כל הלכרים*לפישיש דברים מתנועעי׳ במקר‪.‬ה כתושמבואר מאמרו ואלו היה מגיע הגלגל מ על אלן הפנים‬
‫לא היה יכול להתנועע לנצי‪1‬הנה כבר התבאר כמופת שמניע הגלגל הראשון אם ‪(5‬ר&טו'נ ‪ 0‬ה ם‪(5‬מר‬ ‫שעתידתן כגוףשלא יתחלקו כלל כמו הקושלא יתחלק לרחבו וכמו השטת שלא‪.‬‬
‫הלמ״ד‬ ‫היתה תנועתו נצחית תדירה יתחייבשיהיה לא גוף ולא נח בגוף כלל עד שיהיה נמזומר‬ ‫יתחלק לעומקו'וכמו הע^להשלא תחלק בהחל׳הגשם כי לא יהיה חלק מהעגולה‬
‫סהעצס‬
‫ונלתי‬
‫!זופנס‬
‫מהנציוי‬
‫על‬ ‫יעיד‬ ‫תחנו‬ ‫קצתו‬ ‫כי‬ ‫לעצמו‬ ‫עד‬ ‫והאקת‬ ‫זה‬ ‫כתקרה‬ ‫כעצסולא‬ ‫לא‬ ‫תנועה‬ ‫למניעו‬ ‫עגולה אכל יאבד צורתה כהחלק הגשם ; ויהיו נחלקים בחקרה כמרא>ס*ר״ל ותפני‬
‫ננ דל‬ ‫מ תנוע ע‬ ‫זה אותרשיש קצת דכרי׳שיתחלקו בתקרה ולא אתר כי כל כחשיחלק יחלק במקדה ‪ .‬קצת הגה סכת מבוכת אלה האנשיםשלא לקחו מה שכמקרה כולל והוא ככל עשאו‬
‫הוזן‬ ‫גזרה כוללת כשאמר כל מתנועע כמקרה ושניתשלא הבדילו כין מה שבעצם ובין ליזותשיס‬ ‫כי האכויות והקלות והכבדות יחלקו כעצם כהחלקהגשם ‪ 5‬נק קצת הנןעמירות‬
‫מנוז!ריומם שנ<ו׳‬ ‫לגוף ר״ל מפני ז‪ :‬אחר קצת כי יש צורות טבעיות שיחלקו כי המיס לוך משל ושאר מהשבמקרה ע״כ דברי החכם וכלס נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת נפי דעת‬
‫הרב ט מהשכיוון הרב באו מרו כל'מתנועע כמקרה מצד מה שהוא מתנועע וכבר גלינו שזו״א‬ ‫היסולות יחלקו כי גדר סחלק כגדר הכל וכן כשילקת ענף וסעיף מהצומח על דירן‬
‫שיהיס לוה העצם‬ ‫משל כמו כן יש כאותו ענף צורה צימתת כמושיש בכל באילן ככללו‪:‬כנפש וכשכל{‬
‫גודל כלל צוגלהוזן‬
‫כמקרה ינוח כהכרח לא מצד מהשיש לוסבהמתיזדת כי נפש הגלגל יתנועע‬
‫בחקרה ולא ינוח לעולס מהמניע הגלגל ויתנועע במקרה לעולם ולא ינוח׳כי היה יוין חלק לו ולז!‬ ‫ר״ל שלא יתחלקו כלל אנןכס ן'רש״ד סוברשכל מהשהוא כח כגשם יחלק ני אע״פ‬
‫תלותה לפי ‪5‬הוי»‬ ‫זה לפי שקנה הנצחיות מהנכדל לפי דעת הרב ;‬ ‫שלא יתחלק השכל לחלקים מ"מ אחרשיש לו מקוס ידוע ומוגבל והוא הגוף יאמר‬
‫זוין לו‬ ‫נמשך כ‪1‬י דעת הרבשהוא סובר שהגלגל יני ע זמן‬ ‫‪.‬‬ ‫ספק כי כל זה הוא‬
‫‪.‬‬ ‫א'ן‬
‫‪.‬‬ ‫אמר שס‪ .‬טוב‬ ‫‪.-.-,‬השתים‬ ‫בו שהוא מתחלק*‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מורכב מנפש וגלגל ושלא די כמציאות הנפש לתנועה התמידות אס לא תכלית ו<זי‪ 1‬דנ ר‬ ‫‪,‬‬
‫נעל תכלית לו כת‬
‫כלתי בעל תכלית‬
‫יקנה הנצחיות תהנכדל אבל מישיאמר כי הגרם השמיחייהוא נצחי‪.‬בעצמו ואין לו סבות ההפסד ולנן לא קנה הנצחיות מדבר אחר אלא מעצמו אףשקנה התנועה מהמניע‬
‫גשם‬ ‫לח ‪ :‬לא יהיה הגלגל מתנועע מתנועת נפשו ויתנועע לעולם כעבור בגרם הגלגל והנפש הם נצח״ס כי אין להס סכות ההפסד ואס כן לא יתחייב מ״ש הרב כי כל מתנועע הגלגל הו‪.‬יו‬
‫בעל תכלית ויהים‬ ‫כמקרה ינוח בהכרח אם לא נאתרשכל הדכריסקנו הנצחיות מהמניעהתאשון והס מצד עצמם הווים ונפסדים ואמנם ח״ש ארס״טו כי כל נזתנועע במקרה אפשר שינוח זה‬
‫יהיה כת״ששהוא טוען כנגד אפלטון שמתנאי המניע הראשון להיותו מניעשהוא מתנועע במקרה והיה היזתנועע בחקרה במהשהוא מניע בחקרה חפשר שינות אפשר כחו בעל תכלית כי‬
‫מז חל ת‬ ‫כל ג‪ 3‬ם‬
‫ויתחלק כשיעור‬
‫שימצא תנועה אחרונה וזהשקר אם כן המניע הראשון א״א שנאמר שתתנאי היותו מניעשיהיה מתנועע בחקרה עם שככר אפשר שהמניע בחקרה יתנועע תמיד כי לא‬
‫יתחייב מכטולושקר כמו שיתחייב אס הנחנו שהמניע הראשון יתנועע כמקרה ואס יתחייב חהניחנו שיפסד סכיריות הגלגל דברשיהיה נמנע לא יהיו הספיריות והאורה תלוקו והכת ולו‬
‫יזקרי׳ אבל ח״שארס״טו בשמים ועולס שהתנועה הסכוכית א״א שתהיה מקריעלגשס השחיחיי לחה שהתנועה מקרית א״א שתמצא תמידית אין תכלית לה וחי שאומר דמיונו החלת הי?‬
‫שהתנועה הסבזכית היא תקרית הוא יוצא מכל הקש כי אנורואים הדברים המקריים כלים ואוכלים וככר נתבאר כספר השמיע שהתנועה הזאת לא תפסק אם כן אי אפשר קצת הכת ולת‬
‫שיהי?‬ ‫שיהיה מקרית והנה אנחנו רואים רכים מהיוקריס שהם נצחיים כיןשיהיה חקרה מצד הנושא כמו הספיריות לגלגל וביןשיהיה מקיה נמשך לזולתו כמו שיתנועע בתנועת י מנ ע צ!ם‬
‫מניע עד זויןתכליינ‬ ‫זולתו כמו תנועת האש עם תנועת הגרם השתימיי ותנועתהז׳ כוכבי לכת עם תנועת הגלגל הא׳ אס כן ישובו הקושיות לקדמותם • והתשובה כזה כי כוונת הפילוסוף‬
‫ויהיה ‪ .‬כמו הכל‬
‫באמרו תנועות חקריס אינו המקרי'העצמיים אשריתחיינועל הרובאותמידיסכיזה דכרעצמותינתשןלגורת הדגרולא יאמר אומרששחוק‪-‬האדס איפשר שיפרד מבלתי תסיון וזם‬
‫מחנו ולא שחרות הכושי כיאלו הדברים נחשכיס מסכות בעצס‪,‬אפל הכוונה לפילוסוף כזה כי אס היה חנדגת הגיס השמיחיי חתנועע בחקרה רצונו כמ״ש שהאדם אינו שקר וזום שיניע‬
‫וקניג‬ ‫טבעושיהיה ביס אכל חשכנו הוא כיכשה ואס יחצא בקצת העתים ביס הוא בחקר׳ וזה אחר שהוא חקרהשאינו חעצחותהדבר יתחייב שיחצא ושלא יחצא כי כל נוקרה כזה לתכלית^‬
‫התואר הוא איבד ולכן אמישאם תנועת הגלגל היא תנועה מקרית ולא היתה ט^יתהרצון בושלא יגזור טכעו יתחייב חחנושיחצא ושלא ייזנא כי תהשאינו חטבע הדבך האחר ג"כ יניע ״י‬
‫ויהיה‬ ‫פגלית‬
‫«יהי»‬
‫?״ ‪ p ' r‬דנ ר ב ע צ‬
‫לא יתמיד וכן המניעהראשון אס היה מתנאי המניע הראשון שיתנועע; כמקרה׳בעמר ההנעה לאשיגזור ש־תנועיע ואחרישהיה מטבעושלא יתנועע אלא כמקרה היס חלית‬
‫אפשרשלא יתנועע וכשלא יתנועע תפסד התנועה ולכן היה כל מתנועע ימקרה כשיובן מהו מתנועע בנזקרה יתוייבשינוח אחר שאינו מטבע הדבר שיתנועע וזהו כוונת קכלית וזו"כ לזן‬
‫החכם לאמ״ש כי ככר אפשרשימצא בו סכה עצמית מתמדת יוציאותו וזין ספק כי תנועת הללגל ה־א מק־ה לגלגל והאש אי אפשר לו היונוחה למהשזה הגוקרה הוא מקרה חתלטו^ת ה תני ע ה‬
‫‪1‬עה לגרם השתימיית היא תנועה טבעי ולאמקיית וה‪:‬ןז‪:‬כי הואנתלא ונתאמת כי כל מה שיתנועע כתקרהינוח דיחניע חו פ ה ט מן‬ ‫בבחינת המשא והוא דבר טבעי מצדשהתנ‬
‫החחרים יניעהו על‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫כהכרח‬ ‫■‬
‫‪ 5‬ד שיניע החשוק‬
‫לו״ט • כי כל גשס וכו׳^ הפי דע שהנוניעיס על ב' חלקי' מהס מניעיס ע*צ התכלית ומהם מניעים‪.‬ע״צ הפועל הפוגש והמניע ע״נ התכלית לא יחוייכ שיתנועע הוא כעת'‪ .‬חשוקו ומאותו י נו ע‬
‫הנעתו כיהאש שיתנועע אליו האויר כעלות האויר למעלה כדרש; תקלחו הטבעי ויעלם לאש ע״ד התכלית האש לא יתנועע והתגניטס שיניעלבר‪1.‬ל החגכיטס לו התנועה הנצתי'‬ ‫ל‬
‫לא יתמעע אבל הפועל הפוגש אס דוחה ואס נוושן וכל אלו יניעו המתנועע כשימשש אחרשאין בינו ובין המתנועע ממנו אשר הוא לס נדחה ואס נמשך אמצעי ובהבדל ויזזושר הכת ז!שר‬
‫נעל‬ ‫‪ ,‬כין הדוחה)המשליך כי הדוחה לא יבדל חהנדח‪ :‬והוא לעולם יחששהו ואחר כן יבדל ממנו כזורקהחץ והאבן וזאת ההקדמה ביארה ארס״טו בתכלית הביאור בח׳ מהשמע נגלנל הוז!‬
‫י תנו ע ע‬ ‫קכלית‬
‫נומן כחו ■שז;מר‬
‫והביאורשעשהשם הוא כיאור חפושי מופתי ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כי‬ ‫העשירית כל מהשיאמרשהוא כגשם וכו׳ הפי׳ ״ ככר ידעת כי כל תה שהוא כגשס ויעמוד ימצא עלב׳ חלקי׳ אס שיהיה דברשאינו מעצם הגשם והס כל הדכריס יונן רשת׳יד‬
‫התנוע׳כנרהתבזור‬ ‫שיהנאו כנושא והס המקרי׳ ותהס דבריםשיצטרך אל נושא ואתנם מהו׳ יתקיים כאותו הדבר ואלו הם הצורות הטבעית כי כל הצורות הטבעיות יצטיכואל‬
‫ווחזנרין‬ ‫משכן ואל נושא ישכון כיס והנושא גס כן יצטרך לצורה כי הוא מעמדת את הגשם ומשלחת אותו ומשימתו נמצא כפועל כי כה נתעצם והיה מהשהוא ושניהם ר״ל החקדים שהיצן‬
‫משני מניעים מני ע‬
‫נעל תכלית ההנעה‬
‫והצורות הטבעיות הס כחותכגשתיס כי לא יעמדו בלתם וזאת ההקדחה היא ממארת ונגלית ;‬ ‫'‬
‫והיז! הנפש אושרנו‬
‫הי״א קצת הדברים אשר עחידתס בגוף‪ 1‬מ׳ הפי׳ •דכריסשיעחדו כגוףיר׳ לחוש שמהם כשיתחלק הגוף נתחלקי הס כחום הנתצא לאש והקיר הנמצא למי׳ כי כל זמן‬
‫ו מניע נלתי נ ע ל‬ ‫אשוקהחיסחיסוזה‬ ‫‪.‬‬ ‫כשיתחלקישאר‬
‫‪ ,‬״ •‬ ‫שישאלו אטומים אף שיתחלקו לחלקים קטנים ישזר האש חם והמיס קייס וזה הדבר מבואר כמקי־יס וכןהאש‬
‫שיתאלק תכלית הנעה והוז>‬ ‫‪ .............‬כ כ ■ ‪,‬‬
‫■ פ שנמצא לכליי ‪.‬‬
‫וכן ג‬ ‫אי‪-‬ע׳‬ ‫מוצא■אותו ר^ז‪;p‬־ר‪■s‬‬
‫ל^ס א‬ ‫לא ■‬ ‫‪.................‬‬
‫האבר הכל־י לב׳ חלקיס‬‫כשיחלק ■‬
‫הכליי ■‬ ‫המקרים הנמסנים ‪-‬לאבר ‪-‬‬ ‫•‬ ‫יקי־ה ככל המתדמק; ‪-.‬וים ‪.‬ואתנס‬ ‫‪.‬‬
‫האברהכליי לא ישאר אבר כליי כי היד והרגל כשיתוזלקו לא יעשו פעולות יד ורגל ולא הס יד ורגל כבראשונה ואם כן קצת הדכרי׳ אשר עחירתס כגוף יחלקו בהתחלק הגוף הכת ^שר ‪ 6‬ינו‬
‫נחומר הנה מצד‬
‫שיתנועע יוהכת‬
‫ךוהאיךמצד שהוא איך לא‬‫ויהיו כקלקיס כמקמכיזראאיס כי המקרה מצדשהוא מקרה לא יתחלק כמראה ו?חום והקוראלא בהיותם עס הנושאים כי אלו הס משער האיך והאיך י‬
‫נעל תכלית זושר נ ו‬
‫מתחלקים‬ ‫שהם‬ ‫והמקרים‬
‫הגוף ונחושימצאו אלו הנחות והחקו‬ ‫יתקלקובהתתלק ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תתלק כי כל מתממן‪:‬עצםשהוא כעל כמה וכןשאר הצורות הפשוטי׳והמתדמי׳החלקים אשר‬
‫בלתי חתתלק כי אינם י תנועע גוחן ז‪/‬ח'‬ ‫רת כגוף‬
‫דגול׳ ר ל חי‬ ‫והשכל ההםס כח‬
‫האדם וה׳חרל‬
‫שנפש ה^דרז‬
‫סובר ‪ r.‬־ ‪r.n‬‬
‫הרב סו ד ר‬
‫הנה דדר‪.‬‬
‫ור‪.‬שרל ‪1‬והדה‬
‫כנפש והש‬
‫מהצורות ררח‪.‬ח‬
‫והס קצת «י׳<ו‪-.‬יר?‬
‫פנים ‪,‬י•״‬
‫כשום דזיייז‬
‫יתחלקו ד חי ח‬
‫לא יחרו^רלי‬
‫כן קצת המעגדדות לגיף !א‬
‫שהיה עני! התכליח‬ ‫מתפשטים‬
‫הויושישלו יתה‬ ‫•‬
‫מוגנצ^י‪-‬ל המניע והןזן כעצתו נצחי ומהכתזושר לא נרושזותהיה תנועתו נצחית ‪) :‬ןזו ח רי ה של ח ת תי כודו כ תנ; ה|( ‪ :‬הקדמה כל כת מיזפ שענגוף הזז! נעל תכלית להיות הגשם כעל תכלית ( ה מ ת חיינ מיא ת הקדמה‬
‫שיצטרף ז‪.-‬ל מניע מחוז ‪ .‬וכן הצית ארסטו׳ במה שאחרהטנע ‪ .‬אתר אמנם שיש עצם מניע נצתיי ננדל ל״ות שי׳הואמכוארוכנר גלינו שא״א לזה העצם נודל כלל אנל אין לו חלק ולא חלותה לפי שה!ח י ני עז מו לוין לו‬
‫תילית לו ואין נ מה שהוא נעל תכלית לו כת לאי! תכלית ונתחייב מוהשה<‪.‬ל הוא המניע מצר החשק אמר ויניע ג"נ כאהוב אמר עו׳ ויניע נ מו שיניע הנכסף והמושכל ‪ :‬א מ ר המקשה וה הכת אשר הוא כעל תנליי!‬
‫החחדשהוא בעל תכלית נשיעור ההנעה ארצ' שהיה הכת אשר נו יני ע יש לו יחם עס המתנועע עד שיניעהו נכ״ד שעות מנקודה אחת עד שישיבהו אל»אמ‬ ‫על נ' פ ני ם‬ ‫בגלגל יצוייר‬ ‫הוא‬
‫?נקודה ניעצמה נאותו הוחן ואלו דמיונו שיהיה וה הכת נגשם אשר הוא יותר גדול מחנו לא יניעהו זאת התנופה רק כזמן יותר מאותר או אפשר שלא יניעהו כלל כאלו תאמר שזה הגשם ייתר נ מ ל הכפל מהאחד או‬
‫שני כפלים חשל זה באדם שהוא יני ע שני ככרי'פרשה אתת כשעה אתת ואלו יני ע ג' ככרים לא יוכל להניע זה הפיעוראלח בזמן יוקר ארוך ‪ .‬ואפשר שיהיה זאת המשא כל כך גדול עד אשר לא יניעהו כללכתוגזיהיה‬
‫י״שתל עשר נכרים אי יותר ויהיה הנעל תכלית בהנעה כמו שאמרני נעל תכלית נותן שלאיניע לאין תכלית ו והפנים השניי'שאפשר שזה הנתאשר היא נעל תכלית נהנעה יניע לאין תכלית ואיתה התנועה מצד‬
‫הייזם אשר נין המגיע והמתנועע נומןהמוגנל והתכ' מחייב שלא יתמיד זאת התנוע טכיאם מצדהתשק והוא שיצייר הגלול הוד התשוק והוא האל וירצה להד״ות לו ■לעי אתל מהדעות שיתדמה בקיום והוא היותו ע ל‬
‫יזין המצבים נפועל תמיד■ ולפי הדעת הב׳ שיקנה הטוב והסדר נתציעקי לעצתו ‪ :‬ולזולתו אתר הטוען אתר שיש יחם כין ה מניע והמתנועע והכת היא י׳תפשטנכל חלקיו ואם היאמתתלקכמתשכהלא כמציאות‬
‫נלתיחתחלק כפועל וכן הבת א״כ איזו סנה הוא המונע שלא תתמיד זאת התניע׳ כל זמן שהכשר קיים ולא יתפזלז־ולא ישבר ולא יפיל לחלקים מצד היחס אשר ביניהם אתר שאין לגלגל הפך שאשר מחנו מ תנוע ע‬
‫״ליי י תניעע ואשר אליו מתנועע תחנו י תנוע ע ואם תאמר לתנועה הפך והיא המנוחה ואפשר שינו חאו מ׳ אחר שהנח מתפשט נ כ לגו פו והיחס היא כתכלית השלמות בין שניהם איצהבזה באחת בהנעה‬
‫והשנית כתנועה אפשר שתתמיד זאת התנועה לעולם • עוד יש להקשית נ חה שהניתז שהכת אשר נגלגל מתפשט אז בלתי חקפ שטלאיניע לאין תכלית כי אם בשביל מני ע מתיז והוא מצד הציור שהוא מצייר וחושק‬
‫'ייזשיתלאנכוונהמןהתשוק וצא בנלתי כונה ת מנו פוגי ע לו הנח ה?וא נ מו שנאמר נשכל הפועל המתן צורה נתמרי' נלתי כונה ממנו לכל מוכן להגע'הצורה ואתר שהיה הכת נעל תכלית וצא י ני ע לאין תכלית‬
‫‪ . ,‬התשק‬ ‫״‬ ‫‪.,‬‬ ‫רקיזלד‬
‫‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫׳‪ .‬יד כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪'.:‬׳‪••:‬־׳■־ד‪.‬‬ ‫‪■ .‬‬
 ‫א^וי׳‬ ‫מה ‪ u^jui I‬הצן! מות חלצן שני‬ ‫‪.llu U t f‬‬
‫^■קאש;‬
‫■‬ ‫מתפשמיס ט וראןילהפלא‪.‬חמנ» ט אסהיה צפש האדם כח כג‪1‬ף אכל הכת השכלי‬
‫השתיסעשרה‬
‫אבוחמ״י‪5‬‬ ‫”י‬ ‫י*י^ כ״■״‬ ‫י‬ ‫ככרהמכארשאינז מעזרב עם הגזף כי אםהיה מעזרכ היה משנה כמושנלזת אל‬ ‫‪ pt09‬זויןי יתי^‬
‫^‪:.‬שמימייסמסייי•''־׳’ ' ’’ ״ ״■‪' ijDapM‬‬‫כמאמר הגשת״‪.‬״‬ ‫טבע החמר וגסמ״ש כי הנפש והשכל הם כחית כטף ואינם מעחלקיס זה יםעיר ׳ ‪; ,‬‬ ‫לו!י!מכלית ״יך‬
‫שיהיהיי ״׳•‬
‫השלש עשרה שאי אפשר™•’‬ ‫אתעצתו כי כל מה שמא בגוף והגוף הוא מתחלק יתתייכשהכתהשכלי והנפש‬ ‫‪^ w -ISJ0‬‬
‫‪1‬״‪,‬יל*״י‬ ‫י״י‬ ‫מיונק‬ ‫יהיה ג״כ מתחלק כי כל‪.‬מה שיחול כמתתלק‬ ‫‪5‬שיג‪ ,‬ינ^הז‬
‫תכליתשקר )אסכ|היהיאיי ‪I‬״? יזנ^וא‬ ‫שהוא‬ ‫הוא מתחלק כי כתושהוא מבו׳^י■^‪.‬מה‬ ‫•מיתשלפיס שב®‬
‫??כ אי אפשר‬ ‫מתחלק לא יחול ככלתי מתחלה לן מהשהוא השתים עשרה כי ‪ S i‬כה שימצא מתפשט בגוף אחר שהלוהליייזיי׳ח‬ ‫®‪ w‬סהייי י״ל‬
‫יי‬ ‫מתחלפות‪ -‬יש מנוחה כהכרח ^‬ ‫הוא בעל תכלית״ להיות הגשכ‪£‬‬ ‫כלתי תתחלק לא יחול בתתחלק ווה מושכל׳ י‬ ‫‪ sj>p‬ןכפנעי ”י‬
‫׳ שימצא שנוימדונק כצחיני אם יא‬ ‫‪ .‬בעל תכלית ‪:‬‬ ‫וי(ש‪1‬ן לכל מישה^פלסן ‪n57 cv t i‬׳»‪' P* :‬‬ ‫^’״״ ’‬ ‫™‬
‫הםטכית<‬
‫הארבע‬ ‫במתחלק וכהתחלק הדבר ישארו קיימי׳ כחום השלש עשרה היןא־ שאי איפשר שיהיה דבר‬ ‫הפרך וזשי נינו‬
‫‪ • f■■:‬ממיני השינוי מתבק• כי אם תנועת■‬ ‫והקור למים ולאש וצורתסהטבעמתשיתחלקו‬ ‫וני! מה שי׳יולז‬
‫הארבע‬ ‫ההעתק כלבד •והסבובית ממנה ‪:‬‬ ‫וכהתחלק המורכב יתחלקו הסג״ככיהאש‬ ‫תכלית; ן]זי י®‬
‫כשיתחלק לב׳ חלקים שוי׳ ישארו נ״א מחלקיו‬ ‫להקיו ת ‪6‬יס״פ‪1‬‬
‫פןי > נ מ ה שוותר‬
‫???מיל‬ ‫אש וכן המיס וקצתהכתות לא ישארו קיימים כשיתחלקו ולא ימצאו בחלקים ככח הראות כשיתחלק העין לב׳ חלקיםלא יראה האדם וכן האוזן וכז‬ ‫ה‪ 6‬ר‪ 1‬ן מ^מרי ‪b‬‬
‫ז‪:‬אמיאחתאכלאסנ״נתולנמרשלאיתחלקוכללילא^‪:^£‬‬ ‫• ‪1. .. .‬‬ ‫‪, . . 1 1‬‬ ‫י ח ט ם מנו<וריח‬
‫בלתי■ ‪.‬‬ ‫!נענמס‬
‫פונליס ני ^)י ‪■'pA‬‬
‫&ההת;לההר‪ 6‬שונ'‬
‫יניפיז^ת התנועה‬
‫היומית הננבדיו‬
‫ורואי‬ ‫ניז^י‬ ‫תתחלק כגשמים הפשוטים והמתמני החלקיסואינו מתחלק כצורתהתורככיס כי הוא פשונזוכלתי מעורב עם הגוף כלל‬ ‫»^דה‪p‬ש ‪ p‬זמניו!‬
‫עירוב אףשהוא עם הגוף ויש הבדל בין הכח השכלי לשכל הנבדל כי ה&^ אשר יתצא כאדם יש לו הקשר עם הצוח׳ הדחיוניות בי‪.‬ופן שאס יפטד הדמיין‬ ‫י‪(5‬יה על מציווי)‬
‫ההכנה הנמצאת בצות׳ הדמיוניות וכשיתנועעהאדס יתנועע זאתהצורה כמקרה אמנם השכל הנבדל אףשיש לוהקשר עם הגלגל אעוהקשר עירוב)אינו הקשר חג וח‬ ‫הש״י מגל תתנוע^‬
‫הגלגללג״כהוא יפסד עםשהוא נמצא עס הג לג ל ול כן לא יתניעעהוא במקדה והכן כל תהשאמרנו כזאת ההקדמ^יהי^^^^ ’ לי׳וררצוו■‬ ‫נכחה חתומות ולן‬
‫כאופןשאס יפסד‪, 1‬‬‫•‬ ‫לשלרהשחע הניו!‬
‫״יו‬ ‫‪A‬‬
‫‪...‬לו■צמ‪-‬וננ‬‫שנקראי‬ ‫כתות‬
‫ומהם‪■■-•.‬‬ ‫מתמידים‬ ‫שיקראו דכחות‬‫כמות‪1-‬ז‪■.‬י‬‫מהם ‪-‬‬ ‫כגשתיס‬‫פייחצאו‪...1‬‬ ‫הכתות״‬ ‫דע ‪r‬כי‬ ‫ונו׳ י הפירוש‬ ‫בגוף הוא ־כ״ת‬
‫ימצא‪ .l‬ה‬
‫‪ li:‬מדחאי כחיוכג‬
‫■ ‪t ::‬‬ ‫‪-1_-__- r1.1‬‬
‫‪■■. -..-------‬‬
‫‪..............‬‬‫‪•-‬‬
‫___‬ ‫״‬ ‫■‬
‫‪t‬‬ ‫___‬‫‪- ..........‬‬
‫______‬ ‫___‪•v.1 -‬‬‫— ‪vI‬‬‫‪•.‬‬ ‫_‬ ‫‪--------‬‬
‫______‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪■•:/‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫בו כי נאתרשהגלגל יש לן כח להניע וזה הכחהוא תוגבל כי הגלגל תצדשטא גשם אין לו‬ ‫‪...L‬‬ ‫ע ש ‪.‬ר‬
‫•‪...‬‬ ‫יו!י‪1‬ת על חציוווא השתים‬
‫הגור^מלדהתנוע׳‬
‫יריה כפי '‬ ‫להניע גלגל ערבות והכת להתמיד המציאותאיןצריך כח נוסף על הדבר לשיתמיד מציאותו אלא שיהיה‪,‬בלתי מורכב מהפכים‬ ‫!כןהרב מודה‬
‫' ‪.,‬ך כן‬ ‫באחרצרין כח נוסף על עצתו והנה כפי דעת הרב וב״ם ורבים מחכמי השתעאלי׳שיסבת כיכל גשם אין לו כח מצד עצמו להתמיד זמן כב״ת ולא לפעול‬ ‫”’?'י®‬
‫זה ח״ש הרבכי כלכתשיתצא מתפשט בגוף כץשיהיה כח מתפשט להתמיד המציאות כץ מי ה כת מתפשט לפעול ת׳א שיהיה אלא ב״ת להיות הגשם נ״ת דבא הד״ ‪I‬‬
‫׳ ’‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬״‬ ‫מתפשט ‪ 1A‬נלתי כל כתשימצא מתפשט; ‪.‬‬
‫»זפםט‪^1 -‬חי יחוייב שימדוד את כלו ואס לאי‬
‫— ^‬ ‫‪ ------- ------- -----------------‬־‬ ‫יתתייי ” ץ״ ואתנם יתחייב נאת׳‪------------ WV------- ---------- ------- ---------...‬‬
‫והתתנועע מתנועע מתנו מהלן מה או יתנועע בעתה נבזחן ואמנס שיתנועע כעתה זה שקרח״כ יתחייב שיתנועע נזחן וזה הזמן נקחשהואשעה א׳ או ב שעותאו ת‬
‫דיל'ננלצ ' כ ח‪ ,‬זה‪/‬תןשתרצה יום או מתים אוחדש אושכס ונתח מהגשםאשר הוא ב״ת ונתלקהו וכשנחלק הגשם נחל ‪^ f‬ויתחייבכשנחלקהגשםשלא יהיה הכח הנמצא בחלק חזה הגשם‬
‫‪^b‬ייני‪t‬ו התלותיז כב״תשאם יהיה הדברק יהיה החלק כתו הכל א״כ יתחייב כשהנתנו חלק חוה הגשם אשרהוא ב"^ סכחשיניע המתנועע‪,‬אשר הניעו‪ .‬הגשם ב״ת הבכ״ת הכתשיט^עה• ‪,‬‬
‫בשנהאחתוהנהשעהאתת‬ ‫שיניעהו חלק 'חזה הנח‬
‫« __«‬ ‫‪.‬‬
‫כשתה או ב׳שעות‬ ‫‪«.‬‬
‫הניעהוהכב״ת‬ ‫‪1‬‬
‫המהלן אשד‬
‫'‬
‫שהוא יניעהו «אותו‬
‫‪-‬‬
‫ונשער‬
‫‪.‬‬
‫אשר הניע■הבכ״ת הנח‬ ‫כזמן יותי גדיל מהזמן‬
‫‪ .‬י י‬ ‫\‬
‫ו‪/‬״ג י׳יר י׳״י‘‬
‫^ ‪ 1‬מכל>‬
‫‪b‬ה‪b‬נל‬
‫‪Airi‬‬
‫יתגלגל‪I‬‬
‫להתנות כל נחשימצא מתפשט כגוף אלא כל כחשהוא כח גופני הוא כ״ת לתהשכל כח כגוף הוא מתחלק בהתחלק הגוף וכבר ניארני‬ ‫‪1‬‬ ‫אפשרשיהיה בכ״ת ואין ראוי‬ ‫&יש לי השתתעיא‬
‫השלש עשרה שאי אפשרשיהיה דבר ממיני השנוי מחנק ונו׳• הפי' זאת ההקדמה עשה ארס״טו כח׳ מהשמע ‪,‬‬ ‫הנה *‬
‫בהקדמהשעברה ואין צרין להביאו הנח‬ ‫‪J‬‬
‫כל התנועו׳ יהיו חספל'‬ ‫היותר כולל למהשהיו‬
‫_________‬ ‫והמופת___‬ ‫והיא הסנובית‬
‫________‬ ‫חדובק כי אס תדע׳ ההעתק׳‬
‫מדובקכיאסתדע׳ההעתק׳‪-.‬‬ ‫ביאורי׳ רבי׳ לבאר שא״א שיהיה דבר‘ ממיניהשנוי‬ ‫המופתים שנעפך‬
‫אל הפד או מסותראל סותר והסהשנויי׳אשר יקראו הוויה והפסד או אשר הס מסוג ההוויה וההפסד וחלוהקצוות הס ב״תא״כ יחוייב שהתנועותהנמצאות כיםשיהיו ב ח‬ ‫נזליומצד התנועס׳‬
‫וא״א להםשיאתרושהקצוות כ״ת ויחזור המתנועע לכפול אותה חבלישימצא חנותה ביניים כי יתחייב חזה שקישהתנועו׳ההפכיות יהיו תנועה אחת והת״ב כי ההולן מצח‬ ‫נש פתי לנייי‬
‫‪b 'p rjn‬‬ ‫‪ 6‬עכה‬
‫מציאות אל מציאות א״א שיהיה זה השנוישימצא לכב״ת אתרשאץ אמצעי בץגזציאות ללא מציאת וכשיפיד הדבר מלא מציאות יכנס במציאות ואץ בזה פח‪1‬פויתרנ‬ ‫י "‬
‫ז׳צד התנועה על‬
‫האדם כשיפ״ד מלא אדם אל אדם לא יקבל האדם פחות ויתיא״כאין השנוי נמצא תחיד וא״א לומר חחרשהתהוה זאיתו העתשב לא אדס כי יהיה ההויה וההפסד‬ ‫מציאותו) ותשקו‬
‫והתמעו׳המקהילו׳יהיו דכר א׳וכן יתחיי׳השנויי׳ההפכיים למהשאלו השנדי׳ילכו נזהפך אל הפו ומקצה אל קצה כי המתלכן ילן תהשחרות אל הלובן ואלו הקצו׳ הם נ׳מא כ‬ ‫להדמות ^ליו'ועוד‬
‫התנועה היא ב״ת ואין לאות׳ שיאתרשאחרשהתלבן הדבר כאותו העתשבשחור כי אם יהיה הדבר כן יהיו מה שממנו ומהשאליו דבר א׳ וזה ג״כ יתחייב בתנועההישרה‬ ‫זויך יתיו! ‪bf‬‬
‫כי הד׳ פאות סם מקבילים והם ג״ת אתרשא״אשימצא חרחק בב״ת זההולן כמזרח יחוייבשיכלה מהלכו וכן ההולן לשאר הצדדים ואס נאמרשהחוזר לאחור הוא תנועהא‬ ‫‪bA‬‬ ‫השתתפית‬
‫הגלגל הו^ בעל‬
‫מבלתישינוח המתנועע יתחייב לפי ז‪:‬שהתנזעו׳ההפכיו׳יהיו תנועה א׳זכבר יתבא׳׳כטול זה ואחנס התנוע' הסכוכית לתה שכמחנוע׳ כה הוא עגולהתמונ׳ואיןכה התחלה‬ ‫סכל ונכש וציור‬
‫ותכליתמקבילים כבר אפשרשיהיה התנזע׳סכוכית ולא יקרה מהנחתו בטול נ״ש כי יתבארשים בכאן תנועה תמידת ויתבארשא״א שיהיה א׳ממיני השנוי תמידי יתחייב‬ ‫ציורי‬ ‫ימצד‬
‫הארכע‬ ‫שהתטעה סמכית יהיה תמידיתוזה יספיק כביאור ואת ההקדמה י‬ ‫יזשקו‬ ‫מציאותו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫להדמית צליו ציו‬
‫י תי ^! ה הסתתביתוכיצין לנולהצתין כי מצד שכל הגלגלים ‪,‬בעלי שכל הש מציירים ״ציווית הצל ותושקיש להדמות לו עם התשק שיש לכל צ תי וצתד לחשוקו לפי דעתם הזונז יתר׳זה השתתפות ג פגו ר שיציץ*‬
‫מציאותו והם נתשכים סתרהתנועה היומית צשר הוצלגלגל הרצשון המניע לכולם ׳ עוד יש לטוען טענות ולמערער ערעורים סייר הטוען כמו שגשמי היסודות הם מתתלכים מצד טבעם גי קצתס יתגןעען למעלש‬
‫ותצתם יתנועעו לייטז ואם החותר הנושא להם הוא אתד ופועלים קצתם בתצתס כן יאמר שהגלגל אחר שהוא מתחלן< להם בתכלית המלוף והוצ נבדל מהם הנדל עצמי בתעלת העצם והחשיבות והגשם יאמר עליי‬
‫‪ 1‬על שאר השמים נפתוף השם והוא כדורי זאת התנועה המיוחדת לו טכעית לא שהוא יהיה בעל נפש ושכצ וציור אבל כן התחייב לפי דעתם ולא שתורה תנועתו שיהיה בעל חשק ורצון שאנחנו נראה כמה כחות‬
‫*נפלאות מפוירות בצמתים ונדוממיס הם טנ ע להם ולא נוכל לתת בהם סנה הקשית אס לא ראינו בעינינו או לא שמעו אזנינו שמועות הכוחות חפי רכיס לא יאמינו רעיונינו שלא נתן להאמין שדוחס אח׳ יניע דומם‬
‫אתר תעתיקו ממקומו ואס לא שכך דאינו או שמענו פחו האבן שמושכת הברזל אד כאכן שהיא כגריששל פיל אפתתבריה אל העין תכנם ולא תושג כמותה נעין ולא תהןלו צער אבל ת ענוג וגרגיר ה חייל תצעריג*‬
‫והאבגייס הטונות אשר להם טנעים נעלמים ואין להם סנה הקשית וכן ה ס ר ס ת התששר נצמחים לא יגיע אליהם עיון השלושופיסלתת בהם סנ ה וכן כשור הימי עמדו עליו דיינים פעמים רכזת והעידו עדויו ת צ»‬
‫יתכן נהם השקיות מצד רנוי המעידים זה שלא בפני זה שזה הדג נערב שנת כבוא י השמש הוא תתקרב לינשה ואינז פס ואינו זז מוזקומו זאף אס יפצעיהז בחרבות וברמחים הוא בלתי נ ע תק מאותו המקוס וכן הם‬

‫שהטניעבאדם הכח המנהיג לעשית כל מה שירצה ומציאותם נעבור עצמם ותנועתם‪.‬נעבור זולתם והוא ההנהנת!השולטנויז‬ ‫סהוא ממשיך התנועה לגלגל תמיד או הוא אשר הטנמג בו כת ההנעה בטתהנרי^ ‪,‬‬
‫אשר יש להם כשכלים ואם קבלה הוא שהוא כעל נשש ושכל אקבל וכן נאמין אנחנו שה; ■ודעים רנונש ומשיגים אותו השגה יוקר שלימה תהשכלים האינושייס לא שנאמין זה בעבור מופת וראיה שהראיות ג ל ץ‬
‫מספיתות ‪ :‬טענה אזרת בל הגשמים ההווים הנפםרים לא ישיגם הפסד רק מפני החומר אמנם מפני לצורה זננ חינ ת עצם הצורה לא ישיגם הפםד אמנם יגי ע ההעדר לצורה נחקרה מפני התחברה לחומר וזה ש^ץיי‬
‫שהצורה הוא שלמות לבעל הצורה כל ומן שהתומרקיים לא י ‪>t‬גנ ‪ r‬ההעדר א"כ ההעדר תגיע לה תצר ; זומר ומשל זה באדם כשיגיעו לי חליים רעים וקשיט בצאת גז פו ממזג השוני אס מצד ההכשד איכו ת הליחו א®‬
‫מצד השינוי בכמותם כ אלו תאמר שהחום גונ רי כל ה הליחות שהוא מזונו ואין לו עו ד נמה ישען או הלחות היא יותר גדול חן הראוי יתכבההחום הטבעי ויהיה סבה מהפסד האדם ואז יגי ע ההעדר לצורה‪,‬׳‪,‬ם נ אי‪.‬‬
‫סיהיה ימיו נלאתולי לא תעדר הצורם ע י שיגיע לוקנה המושלגת ויהיה לו או אשיפת החום והלתיתיאז יגיע ההעדר לצורה ארצה בו לכל הכתות הטנעיית והחיוניות והנפשיות אמנם בימזן בל ןמן מהוא בריא־‪'-‬‬
‫תהיה לו נטול התנועה אם בזולת מקומו כשיניעהו הנכשף פעם וינוח פעם ז אתר י תנו ע ע תנועה אחרתמנכסף א חר אי בעת הי ותו במקום אח' לא ימלט אם בכל גופו אס נקצת חלקיו א^לת ש‪;,‬״! לאאונ שמיז ח‬
‫‪ .‬סי מנענו מתנועה ויש אחד מן יילחית נכ״ח שיניע להם הביטול נ ע ק מ ה והוא כשיגיע לתכלית הגדול והצמיחה האפשרית לו א חי הנטל זה הכח המשלים הגדול לו כי הטבע לא יעשה י נ ר לנטלה ושאר ה כ חי תגג ז‬
‫הטנעיות והנפשיות והחיוניות נשארות ני ע י עת הפסדו והנה החכם השלם ארשטז׳ הניח כל גשם שים לו תכלית הכת שיניעהו אם מתפשט אם בלתי מתכשט לא יניעהו לאין תכלית אמנם היוצא מדבריו שיגיעהו ז ץ י*‬
‫זנניתזה הזמן מועט חו מרובה כאלו תאחר אלף שבים או אלף אלפים או יותר ייו קי אותו הזמן כלו נ רג ע אחד ניחם לזמן שאיןלו תכלית ואם זה הכח המניע לגלגל הוא כח גתששט אן בלתי מתפשט הוא נ^יי** י® >‬
‫לו ואחר שזה הגשם ה שחיחיי הפשוט הזך והבהיר לא הווה)לא נפםד לפי דעתו וכן לפי דעת נני אנו אפשר שיתתיים לנצח וכן לפי דעתנו אינו הווה אנל נברא ולפי דעת ארסטו׳אין לו שנוי אשר בעצם י י י ^ י ש ל מ ו ת‬
‫• עזי‬ ‫גכ ת הי הו אל א תל ולא כבד ולא מתפעל יאי‪ .‬לזי ת השנוי אשר‪ .‬נאבה והיא התנועה וננית שיהיה זה הכח י כת מתפשט נו כחום באש או נחבלתי מתפשט בנפש ובשכל ואחר שבעל זה הכ תלאיפגיי‬
‫ממוים‬ ‫לו איך יפסד זה ככח או יהיה נעל נפש ושכל או יהיה לו זה הכח צורה טבעית אם הגשחים ההווי• הנפפדים לא תפסד צורתם כי אם בהפשד עצמם כי׳ש לזה הכת הנכבד התניע לגלגל שלא י פ י י י ל ' ” י‬
‫והוא הלב יי׳ ’‬ ‫׳ ‪..................................‬‬

‫אזןדמד‪ .‬י ג היא שאי אפשר ממנה‬

‫תכלית צמיחתו וכן התנועה‬
‫גתנוע ת הז ע ת ז ־ כתניעות יתיות‬
‫‪ .‬ה טנ עי אבל הסנונית‬
 ‫מורה נ ‪J‬וכי)‪. < u‬קו ‪ a . *m‬ץ שני ש‪ u‬טוב נה ידק«נ־»‬ ‫אי^וי י‬
‫היא; קודמת לכל התענגות והלא מ!ן‪1‬מהי״ר‬ ‫^ *‪ 3‬ע עשרה כי תנועת ההעתקה ול^ • כי התנועה המקומיות היא הא‪.‬רב'ע עשרה‬
‫קני ע ^‪,‬‬ ‫■ ‪--‬‬ ‫‪.......‬הראשונהשבהם כטבע וצו׳ * ה‪8‬י‪1,*/‬את ההקדמה ג״כ ‪,‬‬ ‫קללממ לממעה בעצם ולמננעה ככמה)לתננננ׳כאיגות ז‬ ‫‪,‬‬
‫ה הע תק ה‪ , ,‬הית•‪,.‬‬
‫קודמת *נ ק מ עוין‬
‫‘ ‘ י סל* ר ל התנועה בעצם ז השתנות ♦ ר“ל תנועה באימת ן קריבמ ביאור‪.‬בת׳מהשמנג לתהשהיו התנועןת הד׳‪,‬תנועותההויה וההפםל ותנועת‪,‬הכמה‬
‫והריושונ! שנ ה׳ג ענ ע‬
‫בעצפ ‪ i‬ואין צמיחה ואין קמרון י־ ר״ל והיא הלקראתצמיתה וח׳םחן והתנועה באין ו‪:‬תניע׳^אנה והיא הנקראת העתקה‬ ‫תנועהחקימ ת‬
‫אחד‪.‬תניעה‬
‫היא ר ל‬‫תנה ♦‬ ‫‘ ^עה ״ז‬
‫כנמה‬
‫הי ה ה מ ה‪ .‬זההפסק‪.,‬‬ ‫והי^ימת׳לנשארות היא תנועת ההעתקה וזה‬
‫קק׳דס לי‪,‬ם השתנוגן‬ ‫״• ‪ ..........‬שהיא קודמת עליה בטבע וכזמן ויש לה קדית׳‬ ‫י ‪............ ,‬‬ ‫^‬ ‫היאאחר תנועה ‪j,^yfo‬‬
‫וההשתנות‪,‬קדם צו‪.:‬‬ ‫מיגניעהכאימת אחר תמעתההעתקהא״כ הארבע עשרה כי תנועת ההעתקה היא הקודמת במעלה ג״נ עם‪,.‬תלימתה בטבע כיהנה‬
‫קליבת המ שנן יוצ‬
‫ויוי‪. 1‬‬ ‫המשתנה‬
‫שבתנוער‪:‬והראשונישבהםבטבע כשנמצאושאך התנועות יחוייב שקנוצאהיא‬ ‫‪,‬‬ ‫למניעת ההעתקה קולמתלכלם; ׳ יי ‪.‬‬
‫‪ 5‬מיחה וי‪ 1‬ין‪ .‬ח ס רון‬ ‫•חסש עשרה לא תמצא תנועה כי אם כי ההויה וההפסר יקדם להם השתנות • וההשתנות וכאשר נמצא היא לא יחוייב שימנחושאר‬
‫»נלתי‪.‬שיקדמ‪.‬ו בו‬ ‫כזמן ולא יושכל • ר״ל תקדם לו קריבת המשנה ?‪ .V‬המשתנה ואין צמיחר• התנועות וז ‪:‬ו גדר הקודם כטבע כפי‪..‬מם‬
‫הויה וה‪.‬פסד• וביו(‪*1‬‬ ‫ואין חמתן מבלתי שיקרם להם ההויה וההפסד ‪ .‬שנגדרכמאמרות‪ ,‬ואחנס שתמצא כשנמצהו‬ ‫‪^-‬תמצתשי‪o‬תנועהכי^‪ o‬ט‪p‬ןילאיושכל‬ ‫^לאתמצא׳‬
‫בהיות‬ ‫זה ‪ .‬כי‬ ‫שי(ר התנועות הנה מבואר מעניל כחפושכי‪.‬‬ ‫לקבלתי התנועה כי בגדר הימותלתת‬
‫בל־ ■ מקהוין‬
‫’ בהתחברות שניס‬
‫כי הזמן מקרה נמשך אחר הצומחא״אישיצמת מכני שיהיה שם הזנ; אלא‬ ‫?זנועהובגדר המניעהלא ילקחיומווזה הדזמש עשרה‬
‫תקדםלו‪ .‬תנו ע ת‬ ‫‪ .‬התנועה ודבק עמה ולא ימצ^ין כשיקרב הזן אל הניזון וזה כשיתנועע בחק‪,‬ס‪.‬‬ ‫חאמרד׳מםפר‪. ,‬‬ ‫יזבוחר בטענה‬
‫כי‬ ‫ההעתקה ‪.‬‬ ‫הוא בצד‪f‬דוח ‪:,‬‬
‫הזן•‪%‬ן׳|‬
‫‪%‬ין‬‫ועוד ✓ני׳‬
‫שניהם^‪W1‬‬
‫יתנועעו ’^‪#1‬‬
‫י• יכי ^>י יאו׳‪' 11‬‬
‫תמצא תנועה‬ ‫האחרי' • לא י• י‬ ‫מבלתי»־‪11‬‬ ‫משפר כונית עס פירושו ; | • ‪ ,‬אחד יו ‪f‬‬
‫משניהם י« •‪■*fr‬‬
‫‪M‬‬‫‪M‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪ ,‬הא‪-‬והיו■ג ‪••!■t‬‬
‫המולידים ‪ 5‬רין‬ ‫עם תנועה ״ וכלמר*‪ ,‬י לנתוןובצד ההפןכפי מה שהתבאר‪ ,‬כספי‬ ‫חשש ‪.‬עשיה כיכלמה שחינו גו?׳לא ‪ .‬אם בזמן • ולא ידשיל זמן‬
‫כל קיש‬ ‫שיעתק‬
‫לגת זוגו קשר‬ ‫‪W 17ppm‬‬ ‫טו‪::‬‬
‫הזמן‬
‫אינן נופל תחת הז‬ ‫תמצא לו תנועה אינו‬ ‫שלא חטצא‬ ‫רי‪-‬קז״י‘ י ו גי‬
‫בהם תסצם ההויה‬ ‫כי כל מר־‪ ,‬שאינו גוף לא יושכ ‪ S‬בו‪ ,‬ההשתנות וההשתנות ג׳׳כ יראה מענינו‬
‫וכן המשתנה צריך‬ ‫שהוא לא ימצא אלא כשימצא ההעתקה וזה‬ ‫^^’ ''’ '''‘ י'ל'ת י‪-‬מ־נמז‪:1‬צ‪ 1‬מזי‪,‬ננ‪7‬ל)׳ל^ ה ש ש עשרה‬
‫שיקרב •‪ 1‬המשתנה‬ ‫מניין אא״ כ יהי כח כגוף וימנו איעזי המשל‪ :‬אי אפשרשלא יתקיב אל הגושתנה)‪.*1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'י^לניינוחלקיסנללשוק‪,‬שיהיי ■‬
‫ענייני'‬ ‫‪1‬‬
‫ח׳וקיספאסיתדתומכלהאו‬ ‫רב‬
‫קשריע»' נו השנוי‬ ‫‪:‬אופןלאיושכל הכתות ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם ; כי כשיתנועע הא׳ מהם נמקוס או א'‪.‬משניהם‬ ‫‪... ......‬‬ ‫ד‪--..,‬‬
‫ותליעת הצמיחה‬
‫איגו‪® | 0‬ו ל א כח וכן ההוייה וההקסדאי‪ .‬י‪.‬פשרשלא יקזס להם‬ ‫אשר אינ‬
‫הנבדלים א ש ו‬
‫העניינים ה ג נ ך ‪ 7‬י ם‬
‫זה ו ו׳פגייגיוש‬
‫ובעבור זי •‬
‫וגנ ע עו ר‬ ‫א׳‬ ‫הוא‬ ‫אבל‬ ‫חלוקים‬ ‫עניינים‬ ‫ש‬‫ש‬ ‫ואי‬ ‫נו‪:‬רכז־‬
‫והחםרוןוקיןצחיתה‬
‫מבלתי י‬ ‫ו חסיון‬ ‫עלורת תנועת ההעתק&^יהיה ההמייה כעצם או‬ ‫אתכלית וחם לא יתדמו היה איזה הבדל בנוף לא יושכל בהם מניין כלל אלא בה‬
‫שיקדם‪ .‬בו הוי©‬ ‫הווייהבאיךאוי ‪^5‬ןבון‪,‬או פירוד כפי מה‬ ‫׳ השבע‬ ‫׳ ועלולים ‪• :‬‬ ‫כיניהס כעניין מקרי והענייןהחקרי לא יעמול‬
‫וההוי©‬ ‫והפם^■‬ ‫שחשכו הממוני׳שההויה הוא השתנות ואתרים‬ ‫^•א על ע‪:‬ם בעל חתר א״כ אי אפשר כשום צל‬
‫וההפסד יקדם להס‬ ‫חשכושההויההוא פירודכי הוא לא ימלט ש»^«הוה למתהוה והחשג׳ למשתנה‬ ‫ויימצאוצורותרבות כוללות נבדלות מן החמר שמת כמציאת ני לא יושכל בהם‬
‫השינוי והשנוי הו<ז‬ ‫כי־כוי כלל ואח'שלא יושכל בהם אדבוי א'׳כ לא יושכל בהם תניןלפישא״אשיהיואלא‬
‫״׳‪,‬׳■^׳‪,‬‬
‫בקריגת המשנה ז‪1‬‬ ‫וככלל כשהנחנושההע״קה היא קודמת לתנועתההויה עדשנראהשהיא קודיזע‬
‫לשאר התנועות האחרות הצמיחה וההשתנות כי לא ישתנה דבר ולא יצמח קודם ‪» ,‬מסתנ»‬ ‫לכה א׳פפלט כמסשביארנוזאלא אם יהיה כח בגוף* ר״ל כשיהיו כת כגוף אז יושכל‬
‫שיתהוה ‪:‬נה יותר ראויהשתהי׳קודמ׳לשארהתנועו׳ואלו היתה ההוייה קודת׳לתנוע׳ בהעתקת ייקנס‬ ‫סמוי והתנין מצד הבדלם זה מז* מעניינים וןקרייס • אישי הנחות בהם*‬
‫החקהוו ©‬ ‫ההעתקה כמושק־־ס לשאר התנועות היו נל הדברים ההויה ונפסדים וכבר התבא' בקיש‬ ‫ר ל שיאמרי נפש׳ אונ׳כחינהי׳אנשיסאון׳; או נושאיהם • ר׳׳לשיאמר נחות‬
‫ההע ת קה מק ו ח י ת‬
‫שהוקיתהוה וי צ ח ת‬
‫שיש בכאן דכר נצחי כלתיכהוה ולא נפסד זה הביאוראשר עש‪ :‬ארםטולבאר‬ ‫הנפש ג בבחינת הנושאים♦ אכל כבחינת עציזה היא אחת • והם כח חיוני נפש‬
‫ויג ד ל גודל מ ה‬ ‫שהיא קילמת בטכע ‪ :‬אחרשם טוב כפי מהשיראה מארסט״ו כי הוא ביאר כי‬ ‫^כעי על ‪p7‬משל ז אלא כהיומם עלית ועלולים♦ ר׳׳לשאז יושכל כהס מנין כי‬
‫‪ .‬ו ק חי נ ע ת ק ;‬ ‫ההוייה קולח תלשאר התנועות וההעתקה קולחת לההויה א״כ ההעתקה קודמת‬ ‫אינסםוי׳במציאותויש בהםהבדל עצמי מכעי וזאת ההקדמ׳מבואר׳במופת במשפט‬
‫הגהה‬ ‫לשאר התנועות והרב ביארשההשתנות קודם להווייה וההווייהקודםלצחיחה‪,‬כי‬ ‫שני ממאמר שני מראשון מםפרהאלוהיות לכונות אנוחמ״ל כפירושו ;‬
‫הצחיחה והחס־ון הוייה והפסד נחלק וההשתנות אי אפשרשימצא מכלי קדיחת ‪ pft‬ההקד^ז‬ ‫י‬ ‫השבעה‬ ‫י‬
‫מ ת נ ק ד׳ נ שי י ע ס נ עי‬
‫ב מ ק רי ד׳ גנ ל ל ג'‬
‫?תשנה למשתנה א"כ תנועת ההעתקה היא קודמת לשאר התנועות והנה הדרןאשר הלך ארסט״ו עםשת״אשימצאהוייה כלי השתנות אכל ההוייה היא קודמת כטבע ככר‬
‫נפ״ד ‪:‬‬ ‫ימכאר כספרההוייה וההפסדכי אס לא תמצא הוייה והפסד לא תמצא השמנות וכעבור שתח;א הווייה כעצם תמ׳יא הויית ההשתנות וזה עיון פילוסיפ* דק נעלם מהרב‬
‫‪.‬אי לא דקדק כזה כי אי אפשרשיהיה ההויס וההפסד כלי השתנות ולא השתנות בלי כוייה והפסד והנה ביאר ארסט״ו ג״כ כי תנועת ההעתקה היא קידח׳ לשאר התנועות כי ה ד ד מ ח ס״ו בי‬
‫‪.‬‬
‫הזמן‬ ‫‪,‬אסהיה הנה תנוע׳נצחית והיה התנוע׳הנצחית אפש׳להשתהיה תכופה ואסשר שתהיה חדונקת והיתה יותר טוב בטבעשתהיה חדוכקה‪.‬משתהיה תנופה והיה הטכע אמנם‬
‫י ה תנוע־ ת ב ק עח©‬ ‫יפעל לעולם היותר טוב משני האפשריים הנה מתוייבשיהיה זאת התנועה נצחית מדוכקת והיה זה כלתי איפשר אלא בתנועת ההעתקה א"כ תנועות ההעתקא‬
‫ולק ימצח קימשניה'‬ ‫‪.‬‬ ‫לשאר התנ עות ולא בטכע לכד אכל כזמן ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫« ‪1‬‬
‫‪ irH‬ו כל הזמן מקרה נמשך לתנועה ונו׳ ♦ הפי' זאת ההקדמה כנר כיא*ה איסט״ו בד׳ מספי השמע והורהכי הזחן מקר׳נחשןאל התנועה ומישלא ירגיש כזמן לא ירגיש מנלקי ?קחר ולק‬
‫כתכוע׳ ולכן‪:‬יםדס שינה שקועה והקיצו ולא ירגישושום שנוי לא הרגישו בזיזן ואמנם כשהיגישו בשניי‪ .‬מה הרגישו בזמן והרגשתה נוי־ם יש מ־ס שהםשנויים קמצקתנועה ני ק©‬
‫כלתי משוערים כד‪.‬ושירגיש האדם שיתחמם או יתקרר כי כל מהשירגיש מזה השנוי ירגיש כהעברת ה!מן ולפי אריכותהשנוי וקצורו ירגיש כהענרת הזמן)למהשזה ?הרגש בזמן)לא יושנל‬
‫ומן קלק עם תנועה‬
‫וכל ״השלקתחצק‬
‫טא הרגש בשנויים לא ירגיש זמן נשלם ואמנם כש־רגיש בתנ עת רה־ותקה כחי‪:‬ירגיששהוא הורן>והלן מה או ירגיש סור צל או כגע׳השתש או איזה דבר ירגיש זחן נשלם‬
‫לאחנס כשירגיש תנועות גלגל מיזיאשרהוא המהי׳שככל התנועות ירגיש זמן נשלם וראשון ינה כל מ‪:‬שירגיש בתנועה ירגיש יזמן וכפי הרגשו כתנועה ירגיש הזמן אם לו הנ)עה קינ‪1‬‬
‫ימן חסר ואם נשלם ואסראשי! ימה שלא ירגיש כשוםשנוי ל׳חשירגיש בזמן ולכן לא ירגישו אלה אשר ישנו שינה «ןיעה כזמן כי חשבו כי העת אשר התתלו לשנן׳‪:‬שינה נוכל תיזת הזמן‬
‫כי‬ ‫הפקיעה הוא העת אשר הקיצו הנה הזמן הוא מקדה לתנועה והוא חקרה הדכק לה גי אי אפשרשימצא תנועה חבלי המז‪.‬א כה קודם וחתאר‪.‬ר ולא יסאר‪.*.‬קודס והמתאחר וניאור ז ז‬
‫מקר©‬ ‫יק טא הזמן כי הזמן אינו אלא העבר והעתידשהוא כקודם והמתאחר בתנועה וכל מקום שימצא זמן ימצא תנועה ולא ימצא תנועה כי אס בזמן ולא יושכל זיין אל ׳ י;ס התנועה‬
‫שהוא‬ ‫ג ח תנזע ע‬
‫ודעכי‪:‬ד‪:‬ריס ימצאו בג׳ חלקים מהסשהס נופלים תחת הזמן והזמן‪-‬שערס והס כל הדברים ה‪:‬וויכ הגלגל קתד שהיק‬ ‫הכניעה וכל‪,‬תה־שלא ימצא לו תנועה אינו נופל תחת“ומן *‬
‫וכלאלו הדנריס נאמרשהזמן ישערם נאמרשראובן חי שבעים שנה או מאה שנה והיה קודם לו זמן ואחרי ומהם דברים סהס עס הזמן ואין נופלים תחת הזמן קינה עצם ה י נ ד‬
‫יזוא הגרם השמימיי כי אחרשאינו הוה ולא נפסד אינו נופל ת‪:‬ת הזמן אכל נאמרשהוא עס הזמן ונן לדעתני מאמיניהחדוש המאמינים כי העולם נברא הזמן נ־רא עמו קנל יז ק ר הנ ח בולו‬
‫זהזחן הוק סביר©‬ ‫אחר החכם רני אברהם אכן עזרא זיל כי אמר כיששת ימי׳ עשה יי׳אתהשחיס ואת הארץ וכו׳ ולא אחר כששת להורות כי הזמן מכללהנכראים כי הזמן לא נברא‬
‫הקודם זה״תקתר‬
‫בתנועה כי‬ ‫קשר‬
‫טחןא״כ כין לדעת החחש בין לדעת הקדמות העולם אינו נופל תחת הזמן אכל הוא עס הזמן ולכן לא נאח־ העולם שיהיה כזמן אכל יידקשיאח־ נעולס • ואעה הזח;‬
‫דש הנז דכרים אחריםאשד אינם נופלים תחת הזמן ואינם עס כזמן והם הדכריס אשר לא ימצא כהס שום תניעה ושנוי והס הדכהיס הנצחיים כאל ית׳ והשכלי׳הנבדליס כשהיננועע השמש‬
‫מצד‬ ‫בגלגול!‬ ‫ובקוטרשאינו חשוחף לצלע כי אלו לא יפלו בזמן אחרשלא יתוארו כמנוחה ולא׳בתנועה ן‬ ‫_‬
‫עשרה כל קהשאינו גוף לא יושכל בו מנין וכו׳ ״ הפי׳ אין ספק ני כל מנין ורמי אשר יהיה בין הדברים התתדתי׳ לא יהיה אלא בג׳ אופנים או מצד רומ‪ :‬הגלגל היו חיה מניע‬
‫שיעיר מ©‬
‫שכבי עבר‬
‫שעות‬
‫יו©‬
‫התנזע©‬
‫קחר קמר שלק‬ ‫ה^חחרים מהאות הנקרא אלף לא יצוייר בו כי אס אלף א׳ ואס יצוייר כהס רחנין לא יהיה ראוי לן לוח׳ש'‪.‬ס ב׳ או ג׳ או ד׳ או מאה וזה דבר ידוע בעצמו אין צרין אל כיאור‬
‫קחצא ני קם בומן‬ ‫׳ ׳ ׳ י־יו אחדיס‬ ‫׳‬ ‫‪ . - -‬י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ״י•‬
‫בי הזמןמתיףא‪ 1‬ת ה‬
‫נזשני קצותיו וכל‬ ‫חצדהחח׳‬
‫י תנו ע ע‬ ‫נזישלא‬ ‫‪,‬כי אס‬
‫תחת‬ ‫קינו נופל‬ ‫וכמו‬
‫הזמן ובן ק מ ר‬ ‫׳כחינייכחו‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪_ . . .‬‬ ‫___‬ ‫‪.‬‬ ‫__‬
‫הפלוסזןז בתנזע©‬ ‫מהיחתז)' כבר יחשוב חושדשוהד‪-».‬ר‪1‬י י‪-‬ית יוק!־!יקורר‪» .‬יא יוקד ריזמר אכל כאמת הוא כי חמר האדם אםהיה חמר החמורהיוהצורות אחדים כי החמר‬
‫קחר‬ ‫הגלגלית‬
‫׳ נז חן‬
‫קוק©‬

‫יי^יה ‪q,« P3‬‬ ‫שאינם בתדרג? אחת חן הצרוף אל התחלההראשונה ;‬

‫שס טוב דעת סרבשהשכלים הנבדלים אחר שהתבארשאין בהם חומר ואין בהם רגוי יחוייבשיהיה הרכוי מצד היותםקצתם עלה לקצתם כחושיהיה ראשונ׳עלה וידונו קיפי כקות‬
‫^ ”י׳י”י‬ ‫‪ ,‬לשנית ושנית עלזלשלישית ושלישית לרביעיתוק עד רדתם אלהשכל הפועלאשר הוא העשיריהאחחן מהשכלים הננדל־׳זאב״ן רש״ד סובישכל השכלי׳הנבדליס‬
‫י‪-‬יסחעלה אחת וימצא בהם רכד מצדשהראשון קודם כמעלה לשנית ובפשיטות כי הדבר האחד כבר יצוייר על פנים י־כיס להביא חשל לזה כמו ז שכי־דיר ר^שאתל נושקיילם וכעבור‬
‫ו ה ה עניני׳ הננ ד לי׳‬ ‫ו־יייתיו‬ ‫מן דווי <‬
‫קיכס גין< ו ל ק כ תנגו ף ל איו ש כ לג ה ם יזנין כלל קל אנזיי ת * עלית ועלולים • ו‪3‬י ‪ 6‬ו רו‪ 9‬כ י החנין מסוג הכחלהחקחלק ישיג הנוזצקותהמזויזנים לקבל זה רמקרה והס הגופים הננדליר ק׳מתברו‬
‫יח י״ילית ובהס יכול הייספר קלל הדברים שקיגסווף והם פפוטיס בתכלית הכשימית לק יופנל בהס מנין קלק בהיותם עלוין ועלוליס ‪ :‬הגהה זקק ההקדמה כנר התנכרה ‪ ' 53‬ק׳ ח טנ עי בספר ־ ■־־‪.‬עיניק׳פס‬
‫^ ” ’ ®'^יע קל ה חתניעזג רקפון חפק? עצתו שהו*וי‪.‬ורננ מ מני ע ומתנועע וכל שקר הגלגלים מתנועעי ס מן הגלגל הרקשי‪ * 1‬ח קי ף ואס יניעהו פנל! ויתנועע נחקרה ויי *!!זר חבלתי פינור קם ־׳ניעוכת‬
‫מ ני אקר מגשמי הוא נטל תכלית כתו כתו כן בעל קבלית ולא יגי ע לאי) קכליק איג הוא צרין קל מני ע מקוץ אינו גשם ולא כק בגשס וליז י תנו ע ע לק נעצס^ולק במקרה ו כ ני הקשינו ‪ c>b‬ההחדי ות והקושיות‬
‫הקדמה‬ ‫^ גיי תי מי עי ס דו ת ־• ע״ בקגהה‬
 ‫נ « ‪J u 1‬י‪ u‬הקדמות‬ ‫;‪v‬‬ ‫?רקאש‬
‫הרב נץ •‬ ‫ותחחיוראשיםה־הה והוא צוה לכלס כ״א מהשיעשה ק)ש כעולם ככללראש אחד שהוא אדון העולם זתקי‪/‬יו ראשי' יזייכה ש‪:‬סכשכלים גננ^יל’®‬ ‫ד‪.‬ן ד ט ת י״ו‬
‫יריו רצתם עלה‬ ‫ממנועי! ‪.‬׳ וישכילו הראשוןוישכילו עצמס ויחחלפו באוען ההשכלה ״"‬
‫יפי לו מני ע נז כ ר ת' ‪.‬ב׳׳ר לא ימצא המכין כ‪15‬כלים הנפדלים מצדהתמריםאלא לפי דעע הרב בהיותם קצתם עלה לקצתסוכפידעת ארק״טו אשרה)א‪7‬ע);אמעיע‪7‬שנח‪. i V‬‬
‫‪ ,‬׳‬ ‫״ י של^‪ /‬י תנו ע ע י • לקצתם ימצא נהםהרכוי מצד היות קצתם קודם במעלה לקצתם ואחדות הידיעה ופשיטותה והמםפיק כהודעת זאת׳ההקדמה ן'‬
‫התנועכההייין כלו''‬
‫‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫' “ ’‬ ‫י‬ ‫^!חי סיתות וי‪£‬מר •‪,‬השכע עשרה כי כל מתנועע ישלו ’ ■ ■‬
‫‪,‬מניע וכן׳ ♦ הפי׳ »‬ ‫־מיז<ל<! י תנוע י‬
‫כאכן שמניעה היי י‪“1,‬‬ ‫הרצוניתע זאת ההקדמה יכלול לחקירות הא׳ שכל השבע עשרה כי ‪ b‬מתנועע יש לו מניע בהכרח‬ ‫התנועה‬
‫כהכרח; אלא‬
‫השבע׳עשרה‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫היד‬ ‫שחניעה‬ ‫כאבן‬ ‫ממנו‬ ‫חוץ‬ ‫אם‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫והב׳‬ ‫לתתנועע‬ ‫מחולף‬ ‫מניע‬ ‫לי‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מתנועע‬ ‫‪ 5‬וםי ®יתה לי נ עו ר‬
‫ו^(מנ ת‪ , 0‬ש־‪.‬מניעי'ימצאועלכ׳פניסמהסחניעי׳שהם או יהירה מניעו בו כגוף בעלי חייכם שהוא מחובר ‪,‬‬ ‫שהיין בתיי®‬
‫התנועה ה טנ עי‬
‫אמש‬ ‫יתנועע התנזעי^יי^יא‬ ‫>ןעיוד נו שיתנועע נכדליס חהמתנופעיס והסחוץ חהםכאכן‬
‫ממניעוממתנועע • ולזרתכשימורתויעדר ממנוי כשנעדרה הנכש נעדר המניע ^״יטנעי‬
‫שנעדר המניע הרצוני אכל הייניע ^ ‪.....‬‬ ‫למתנועע המניע והוא הנפש ישאר המתנועע והוןיאהגוף■‬ ‫>לחלת לשוג יול שתניע‪ :‬היד כי המניע הוא מחון‬
‫ויש מניעשימצא גמתכועיגיוזה יקרא מתניע׳‬
‫?תמי» מפאת עצתו כגון' אשר יתנועע מהנפש לשעתו כמו שהי׳<יא‪ 1‬שלא יתנועע התנועה ההיא •‬ ‫\*ייי ל‬
‫״י‪1‬עע‬ ‫■ ״‪.‬‬
‫דב׳ ולהיות המניע הנמצא במתנועע נסתר בלתי נראה ’ על הארץ והו שאחר הרג אלא של^ י ‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫הראשון‬ ‫המניע‬ ‫ני‬ ‫סובר‬ ‫היה‬ ‫ואפלטון‬ ‫‪.‬‬
‫!‬
‫יניעעצמו וכןיסביר שזנפ׳דכריניע אתעצמו לחוש״חשבו בבעל חייישהוא מתנועע מבלתי מניע ‪ .‬התנועה ההיא ן למס שמתנועע ממני‬
‫?רוני‬ ‫• וארסש״וסותר שא״א שיהיה לכר יניע חת וכל מתנועע שיהיה מניעו בו הוא‪-‬הנקרא המתנועע • 'ר״ל כי הצולהטכעיא יי'א‬
‫השמונ׳עשרחןאתהההקדח׳מ^י^‪.‬‬
‫‪ -‬אין טפקשתשיר‬ ‫י עצמו עדשיהיה המניעהוא המתנועע וניאו׳ מעצמו • עניינו שהכח המניע;למה שיתנועע ממנו ‪.‬‬
‫י ■ ‪ . -‬ר״לתזא הקנציא הב״ת ההיחי כמקרה ^‬ ‫זה הדרוש נו׳ חהשתע ונח׳ חתנו וקנה אמר‬
‫בעצם נמצא בכללו‬ ‫‪ .,‬י ־‬ ‫‪ ,‬ארס״טו כי דבר מכואר במשנים וכצוחחים‬
‫‪) .‬כמתהוי׳כיהדכר״לאישכה עצמו)לא יצמח השמונה עשרה כי בל מה שיצא מן הכח ^ הפעל ‪ .‬בעצם‪ :‬והכן זה ״ ר״לשזאתההקדתהי‘‬
‫בנוייה להאמנתהחדיש התחילי י‬ ‫מוציאוזולתו‪ *..‬והואהוץממנן‬ ‫‪ .‬י‬ ‫׳•‬ ‫קעצח) ולא דכר מהוה את עצמו כי יהי׳ כדא׳‬
‫‪5 . .‬חשע עשרה‬ ‫•‬
‫‪. .‬‬ ‫ולו היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע•‬ ‫י כאלו יוצא מהכח אל הפועל וכל דברשיוצא בהכרח •‬
‫שיוציאנו עם לאייהיה ^ בכה בעת מן הי‪1‬תים • אבל יהיה בפעל תמיד • ואס׳יהיה מוציאו בו ויה‬ ‫‪. ■M‬‬
‫מהנחאלהפועלצרדאלאמר‬
‫״•‬
‫מונעוהו ‪4‬זין ספק שמסיר המונע הוא אשר יוציא הכח ההוא אל הפעל • והבן זה ג‪.‬‬ ‫התניע‬ ‫כל‪I‬‬ ‫נרא׳ •לחוש כי‬
‫■‬
‫‪ ,‬שהוא‬
‫התשע עשרה‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ספק‬ ‫נפל‬ ‫‪.‬מאנס‬ ‫*‬ ‫זולתהמתנועע‬ ‫‪ .‬הוא‬
‫י״רזא‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫כחתנועעי׳ תנועה מקומי׳והיזנוע׳ התקומית‬
‫האש לא ירד למטה וכן האין לא יעלה למעלה אס לאשיניע׳ דבר מחוץ ואמנם נפל הספק ביסודות כי נרא׳ לאי^^ ^^^תנועע‬ ‫| גלוי כ״כשלא יתנועע הדבר‬
‫‪ ,‬ראש‬ ‫‪ .‬המתנועע ואץ בהם חלון כי ה א מ ^‪i‬לה למעלה יראהשאין בו חלוף ממניע ומתנועע כי המניע הוא ד^אש והיזתנוע׳ היא האש ואנשים חשכו כי גשם‬
‫‪ ''r‬ולר‬ ‫וצורת י\זש הוא‪:‬מניע וז‪:‬ו דעת ב״ס ואכות״מד ואמרו ני הגשם לא יתנועע כמהשהוא גשם כי אס היה הדבר כן היה מתנועע ^ל ^ל‬
‫? ‪Lf‬‬ ‫עילה למעלה בת‪:‬ש‪:‬וא גשס לא היה יורד למטה הארץ כי הוא ג״כ גשס כמו האש אכל גשםהאש שיעלה למעלה מצי^זיייא^ קלז יהאיו יייייז■ ל״ט י יז‬
‫; וז‪ :‬דבר נטל ני המתכועעאינו הג‪:‬ס ולא המגיע הוא הצורה ולא אמח הרב ג״כ כי לא אחרשאלו היסודות מתנועעים חעצמות׳אבל אמרשהחי הוא המתנועע■‬
‫וז‪ :‬יורה על גזדל מעלתו ויתרונו בחכמי'והביאור אשרעשה אדס״טו הוא על זה התואר ני למהשראה שהמניע וילת המתנועע במהות ובמציאות כהרבה מהדברים׳‘ ^‬
‫ביסודות כי יחשב האדם שהמניע הוא המתנועע ואיןשניי ביניהם ואסשהגוף והנפש הס יוחולפיס מאחר שכשתפרד הנפש לא התנועע הגוף באותה התניעה א^י‬
‫קודם ואולם יסופתאס הנפש אחר הפרדה מהגוף תתנועע מעצמה ר״ל שהמניע הוא היותנועע כפי מהשסובר אפלטו' ואח׳שנפל הספק ב*‪1‬ו א"כ כשיתכא׳שלו מתנןע‬
‫__ ____ ‪ , ,‬גשם והיה כל‬
‫ע את עצמו נמיןשהובראפלטו׳זה נלין)‬
‫את עצמו והנא ״‬ ‫; ראשון‬
‫מצד שנוא תתנועע הוא מתחלק אחרש הנחנו שכל מתנועע מתחלק ונחלקהו אל כ׳ חלקים אל א״ב וב״ג ונאמר א״ג כשיתחלק והנחנוהו שינוח א"כ יתוייב שינוח יזנ״ג‬
‫במניח?‬
‫י בכללו שאלו לא יניח אכ״ג כלו יהיה מה שהונח ראשון כלתי ראשון וככר הנחניהו ראשון זה חל^* לא יתכן וכאשר יחוייב שינוח אכ״ג כלי כחנות׳ א״ב וכל מה שנח במניח?‬
‫‪1‬ינז‬
‫‪ ,‬זולתו הוא מתנועע מזולתי אם כן יתבאר במופת מוחלט שכל מתנועע ישלו מניע אחר שכל מתנועע בעבור חלקיו מתנועע מזיצתו זה הביאור אשר עשה ארסטז^‬
‫מהשתע א״כ התבאר שאלו היסודות והנפש ג״כ איפשר שיניע את עצתו כי אס היה הדבר יניע את עצווו היה דבר א׳פשוט ובלתי מתחלק וכבר הונח חלזףזה זה מופת כולל‬
‫על שכל מתנועעים לו מניע מתילף כמהות למתנועע וכבר ביאר זה במופת יותר מבואר בח׳ מהשמע ואנןר שאס הנחנו דבר יניע את עצמו לא ימלט מחגןןקו׳אושיה י‬
‫הכל מניע הנל ויתנועע יחד או שיהיה הכל מניע' החלק ייה ה החלק מניע ומתנועע יחד או שיהיו החלקים מכיעיס ומתנועעים וזה יהיה לככ״ת או שיהיו חוזרים כסב^‬
‫יפגיע^‬ ‫או שימצא בכאן חלק מתניעעוחלקמניע׳ לא יתנועע ואמנם כל הפנים הראשונים בטלים א״כישאר האופן השני שיעצא במתניעע מפאת עצ עי‬
‫ומתנועע חחד לכד כי אס נאחר שהכל יניע הכל ויתנועע יחד זה א״א כי כיה הדבר ככח ופועל יחד ויהיה התלמיד מלמד והמלמד תלמיד כי כל מה שיתנ)עע יתני^־^־‬
‫תמיד מצד שהוא ככת ויניח חצר שזוא כפועל ואס •היה הדבר מניע הכל ויתנועע יחד כיה הפועל ומקבל מצל אחד וזה כטל וא״א גס כן שיהיה החלק יציע‬
‫כח^ק‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬ ‫‪ ,.‬יחד כי מצד שהוא מתנועע הוא כנח ומצד שהוא יניע הוא בפועל ויהיה הכח ן‪,‬יעןי‪1‬ל וק‪ 7‬ן)‪1‬ן‪,‬‬
‫־ הוא בפועל תצר שהוא חלק מהכל המניע ויהיה אותי החלק בפועל מצד שהוא מניע ויהיה ככח מצד שהי^ יתנועע ואי אפשר שילכו החלקים לכב״ת כיחס היה הליצי ‪!£‬‬
‫י • ימצאו גחתים בפועל בלתי בעל תכלית וככר יתבאר בטול זה ואי חפשר שיתנועע קצתם בקצתם בסבוב כי אס היה ראשון יניע לשני ושני לשלישי ושלישי לרביעי ׳‪.‬‬
‫ישובהדבר שיהיה בכחוכפועל וזהדכרמבואר אסכןלאישאר אלאשימצא בכאן חלק מניע לאיתנועע וחלקיתמעע אסכןיתכאר כי ‪5‬ל ‪pp‬נ׳עעיש‘ ^‬
‫• מניעוכי אי;איפחיש!םדכרשיניעאתעצמןודעכיהמתנןעעיםהטרעייס ימצאו על שלשה דרכים מהסמתכזעעיסשיניעואתעצמס כמקרה כאדסשיניעו הספיג״‬
‫)יתנועע וכן אלו היסודות הס מתנועעים בעצמותם במקרה כי האק למה שהיא כבדה יניע האניר אשר תיזתיה עד שיהיה במקומי הטבעי וכן האש בעברי־ קל‪1‬ח‪.‬ז יני‬
‫‪ - -‬יעמול‬ ‫יי‬ ‫■‬ ‫• >‬ ‫י‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬

‫«ים‬
‫כשתגיע לאכני‬
‫‪ -‬ז‪.‬‬
‫ישראל‬ ‫ולכן אמרו חכמי‬
‫‪____ i1 ____I‬‬ ‫‪I‬‬
‫היסודות ‪I‬אין להם מעצגום‬
‫‪I‬‬
‫התחלת התנועה מאלו‬
‫‪.‬‬
‫נתן לה ‪.‬תניעה למעלה א״כ‬
‫י‬
‫והוא אםד‬
‫‪,‬‬
‫השיבהאש‬
‫‪.‬‬
‫השנון‪ .‬והמהוה‬ ‫שהיה‬
‫____ ‪I A‬‬
‫טהור אל תאמרו מים מים אשר הרצון כזה כשנתהוי י‪.‬מיס כמקים הקודם אי אפחד שיהיו מיס בפועל מבלתי שיעיקס מעיק לירד למטה לא ירדו לעולם ולכן כשהם מיין‬
‫מיד הס ליוטה וכן כשיהיו המים למעלה כשיכייחס מעיק אי אפשר שיתחיל בתנוע׳ עד שיסתלק המעיק א״כ אלו היסודות תחלת תכועתס הו׳ כמהוה ומסיר ‪^;,‬עיק ולני‬
‫אתר הרש שהיסימת מתנועעים כעצמם ולא דבר בהם כלל ולא אמד שהמניע להס הוא מחוץ לתה שכל זה הוא עיון דק פילוסופי וכוונת הרב להניח דבריסמביאי'‬
‫‪ ,‬ילכן אתר ני החי הוא מניע מצח עס שיחשב שהב׳׳ח הס יניעו מעצמם ואין המניע זולת המתנועע ואמר כי המתנועע מיוניע נמצא נקר׳מתנועע מעצמן וארס^״ן קר״‬
‫מתנועע מפאת עצתו אשר הרצון בז בהתחלה מניעה שימצא בו והוא צורת המתנועע ולכן נאמר מתנועע גוצדו ודע כי המתנועעים מצדם כ׳חלקיס מתנועע כמוהיג ‪. .‬‬
‫כחקר׳ ןלא יניע פעם‬
‫‪.‬‬ ‫כס הגלגל הוא מניע מעצמן והזא המניע ראשון‪,‬באמת כי הוא לא יתנועע‬
‫ווה המתנועע יקדם ׳צו מניע אחר כפי מזשהתבאר כשמיני חהשמע ואמנ‬
‫ופעם לא יגיע כיה שיקרה ז‪ :‬כנפש וכל אלו הדברים גדול העין נתנם האל לעבדיו ההולכים בדרכי העיון ועליהם אין'אשרי תמימי דרך’ ;‬
‫השמנה עשרר‪ ,‬כלחהשצא מ‪:‬כח אל הבועלמוציאו זולתו וכו׳י הפי׳ •הדבריםשיצאו מן הכח אל הפועל ימצאו על ב׳ פנים אס נחפועלואסכחמתפעל^^‬
‫כי המלמד והצינה כבר יהי׳בונה ככח וכבר יהיה בונה בפועל והמתפעל ג׳׳כ כבי־ יהי׳ככח או כפועל כי המי׳יהיו בכת חמים ו‪3‬עןעל ממי׳ןהאב‬ ‫־‬
‫^רל‬ ‫והעצים הס בכתכ*׳; וכן זה הפועל אסשב פועל אחרשלא היה פועל צריך אל פועל אחר יוציאנו מהכת ׳‪ 1‬הפועל וכןהוא מבואר כיותפעלשאס התלמיד יט לי‬
‫שצייד אל ץלחדשיעשיו יודע שיהיה חוץ מחנו וא"כ התבאר כי כל מהשיוצא מהנח אלהפיעל בין שיהי׳כח פיעל או מתפעל מוציאו זולתו ווה הזולת אינו נמצא בדבר ״‬
‫חון י;מנו בהכרחשאלו ביה נמצא בו ולא יהיה סוס מונע היה מתנועע תמיד המ״ב כי האש הוא חם בפיעל והמיס קרים כפועל ואמנם לא יקררו כעב יר ? ־ יל אה‬
‫ר ועל‬ ‫מלפעול בעבורשלא נמצא הנושא או כעבורשאץ•שנווצא הנושא יש סכה מונעתאל החום מלפעול כמושהאש פגע דבר כתכלית הקושי ולא‬
‫נמצא הפשתן והכעורתהיה פועל והאש היה עולה למעלה אם לא יעיקני מעיק במקום התחתון והאבןהיה יורד למטה אם לא ימצא דבר שיעיקנו ‪P‬‬
‫מום‬ ‫ולא יהיהשם מונע לאיהיהנמצא־בנח כשום עת מן העתים אס^קיתבאר כיכל מהשיצאמהכח אל הפועל •כשני המינים‬
‫מוציאו נו ויהיה לו מונע והוסר אין ספק שמסיר המונע הוא אשר הוציא הנח ההוא אל הפועל ואס גתצא בכאן דברשהוא נמצא כפועל ממיז״ ’אץ ^זאת‬
‫‪> ,‬זונע מפועלו ראוישיפעל תמיד כי אס לא יפעל תמיד יתחייב כהכרח אחד משני דברים אסשלא יהיה נמצא כפועל ונבר הונח חלופו אושימצה לו מונע ו^ע^ירשז‬
‫‪^f‬ונו‬ ‫‪ .‬ההקרקה יביא אל קדמות העולם והרב בזה החלק סלק זה הספק אף שהוא עצום אתר הרב והכן וה' כי ראוי למישרצה להבין התרת הספחי‪?1‬‬
‫ה^הנחא>הע)עלטז«״‬
‫"‬ ‫^■^‪6‬‬
‫״‬ ‫”‬ ‫נזש‪ :‬הנר׳ אמר כי אתר והנן זה למהשהרב בעצמו יניח סותר לזאת ההקדמה כשיאמר בפ׳י״ח חן החלקהזהשהאלוס‬
‫הקדום הואשיחדש המציאות כעתשיחדשהו ולא ירצה קודם לכן אין זהשכוי'ולא יצטרך אל מוציא וכאשר תתכונן בז ‪ :‬כמ״ש הרב הנה תראה כי לפחות יצטרך להודות כ ?‪I :‬‬
‫החלהי נקשר אל אותו העת והואאשר הסאו לפעול זה הפועל אמנם רכי׳אשה קושר ותתיר א׳הנה ואח׳הצה וחולק>‬
‫ו»חרול‪3‬‬ ‫‪W‬׳ •־ •״'׳ ‪— ---- ------ -‬‬ ‫יזהמדכרים ויפה עשה כשישתיוש מהם כמקימותהנאית ; אמדשם טוב חלילה לרבשיססור מה שזה המפרש יחשו^׳‪-‬־ ׳‬
‫קחדןש)מ״שהרכ והכן זה הוא מה שאמרנו אנחנו כי למהשכיזשן מוה הספא גדול 'לתאחינ;החדוש אמר‪),‬הבן זה‪.‬כ!'שיוכן לתכלית האמתות ר‪.‬החרתזה הספק המתלג‪-‬‬
‫׳ •‬ ‫ל)את ההקדמה ונפרק י״ת מזה החלק'נדחה קעל‪:‬נ)ןה הספק גדולאשלי‪ .‬קפקעלימ מקדמות היגילס • ־‬
‫?משגג‬
 ‫■ >ךקאש''•' ■'‬ ‫השני שס טוב ינו‬ ‫מורה גבוכיס‬ ‫אפודי‬
‫התשע עשרה כי כל מה שלמציאותז סכה הוא אפשר כמציאות כבחינת הקדמה‪1‬״ו«כי»‪ 1‬ז‬ ‫י״עמג עשרה ןאס לא ימ‪5‬אז♦ ר״לשלא נחצאו לעולם ו או יעדרו ר״ל‬
‫‪ • ■ , , , ,,‬מ ‪ 8‬׳‬ ‫עצמו וכו׳ הפי׳ ואת ההקדמה ר‪%‬תבארה כא׳ מאלהיות‬ ‫אקרשנמצאו{ או ישענהערכס ‪ .‬ר״ל אע״פ‬ ‫^ שיעדרו‬
‫ערן‪^ .‬‬ ‫___‬ ‫י^אעדר^ _‬
‫‪: * 30‬‬ ‫וביאורה על זה התואר הנמצא כפי החלוקה השכלים יחלק אלמחוייב ואיפשר שלמ‪ 5‬י‪5‬ו‪ 1‬ת‪1‬‬ ‫הסגה לאסוכב יעדר כמסובב וזאת היקלמה‬ ‫אס יעדר‬ ‫^נה‬ ‫?נואר״‬
‫והתחויי' הוא מה שמציאותו תעצמו ואין נו תל^יה׳בשוס דכר אחר והאיפשר הוא הוא אפסר המציאו׳‬ ‫המציאות נכחינ׳םכתס‬
‫נבחינ׳סבעס‬ ‫מחויידיר‪0.‬ציא‪1‬ת‬
‫ה״ מחוייכי‬‫הנמצאות הס‬
‫רש״דד סוכרשכל הנקצאוק‬ ‫‪ *_ .‬אמנס ון׳רש‬
‫ג נ חי נ ת סצמו ‪ 0‬א ‪0‬‬
‫אשר לו מציאות מזולתו והזא עי ול וזה העלול‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ‪ pf‬עליהםשס האפשר כלל אמנם הר״ם‬
‫י מ צ א ס‪ 13‬י‪1‬י‪ 1‬י מ צ א‪.‬‬
‫‪ 061‬לא ימצאו אז‬ ‫•‬ ‫מצד‬ ‫והאח׳‬ ‫הסבה‬ ‫מצד‬ ‫כ׳‬ ‫בחינות‬ ‫לו‪,‬שלשה‬ ‫ש‬‫י‬ ‫^לכוא סובר כדעת אכן סילא ואכותת׳יד ;‬
‫לא ומצא ‪,‬‬ ‫עצמו המשל כזה ני הד׳ סכתס הוא פמן^ני'; י ע ד רו‬ ‫ייעשריס ואת■! ההקדמה קכוארע התשע עשרה ‪ -‬כי כל מה שי!מציאותו סבה הוא‬
‫ואם נמצאו ב׳ וב׳ הד׳ כס מתו;ינו׳ להי^‪#‬ס ואק ה הקד מה כ ת ב‬ ‫‪^e‬פשרהמציאו׳בבחינת עצמו•‬ ‫■'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וגלויה {־ •‬ ‫^‬
‫לא יהיו ב' נב׳ אכל יהיו נעדרים אס כן הד׳ הס אבן סי ני ג ע צ מז‬
‫יעדרו‬ ‫או‬ ‫ימצאו‬ ‫לא‬ ‫זאם‬ ‫ימצאי‬ ‫סבותיו‬ ‫ימצאו‬ ‫שאם‬ ‫ועשריפ היאסכקמציאותסר״ל‬
‫ואבן דש״אד ד ח ס‪.‬‬
‫אותה ואמר אס י ד »‬
‫נמנעים להמצא ואס לא תבחין מציאות הב׳‬ ‫אןישתנה ערכם המחייב למציאותו לא ימצא‪:‬‬ ‫^ שההרככה היא סכת‬ ‫‪.‬‬
‫ע ני ן אפסר מהו ל א'‬ ‫י‪5‬׳א‪ 1‬המורכ׳וכי מציאותו כמציאו׳שני חלקיו העשרים היא שכל מחויב המציא‪%‬ות בבחינת עצמו וב׳ ולא העדרס ג״כ הד׳ מצד הד׳ הס‬
‫סי ה חו מ רז ס * וו ה‬ ‫איפשריים בעצמם ויהיו נצחיי׳וממייבים כל‬ ‫מציאות המורכב הוא כמציאות ייפשומי^ כי‬
‫עוד שימצא סבתם ויהיו נמנעים כל עת מבואר כ♦ הדבר לא‪.‬‬ ‫אין בבה למציאותו כלל ולא בשום עניין •‬ ‫צפשומי׳ סכה למורכב בהכרח וא״כ המורכב ;‬
‫ומלט מאחד מ שבי‪.‬‬
‫גא מסובב כעכור הפשוטים אם כן מחוייב האתת ועשרים כי כל מורכב משני עניינים אמנם שיעדר סבתם ויהת אפשרי המציאות מצד‬
‫ט גיי ני ס או הכריזי‬
‫או אפשרי ו ה ה כ ר חי‬
‫•‬‫בחינה‬ ‫הדרכבה ההיא היא סבת מציאותו כפי מה עצמם וב״ס יחשובשזאת הבחינה אינה‬ ‫^המציאותאשראין סנה לו אינו מורכב‪5‬‬
‫יאמר על פני פ ני ס‬ ‫שהוא בהכרח • איכ אינו מחוייב הביאות' כעצמו • שכלית אכל שהאפשרות דבר מהמגיע וק הוא‬ ‫השתים ועשרים החימרשלו וצורתו‬
‫אז יהיה ‪ .‬מו כ ר ‪#‬‬ ‫כי מציאותו במציאות כ' הלקיו ובהרכבת' ‪ :‬דעתהרככתושיתכאר כעתיד ולכן יחשוב‬ ‫•ר״ל החומר הראשון‬ ‫‪,‬‬
‫כצ‪ 1‬מ ר‪,‬‬ ‫המציאות‬ ‫כצור ‪ .‬המכיגי ג ואמצם המתרים המשיגי׳ר״ל השנים ועשריסכי כל גשם הוא מורכב מביעניינים שהדבר אפשרי מצד עצמו ומחוייכ מצד סבתו‬
‫או י ‪ 0‬י‪« 1‬‬ ‫מ חזיי ג‬
‫וזה האפשרות הוא דבר נמצא מגיע • ונ״ר‬ ‫ככצ‪.‬גשס‪,‬הסהכמ}׳ ר״ל כחרחקי׳המונבלי׳ {‬
‫מוכ ר ת ‪ ,‬ה ה ע ד ר ‪,‬‬ ‫כהכרח • וישיגוהו מקרי׳בהכרח״ אמנם ל‬ ‫•‬
‫)התכונהר ל התמונה והתאך וההנחה • וזאת הענייני' המעטידייאותו •החמר שלו •וצורתו״ואמנם יסטרשהאפשח׳אינו דגר נמצא כלל אכל אס והאפשר בדבר‪,‬‬
‫ונ ד ב ר‬ ‫נקרא לעלול איפשרי ואאקצדהיות לו סבה הנמצא‬ ‫ההקדמה מכוארת כמופת כתחלת המאמר‬
‫שאינן ‪ ,‬נמצא ‪t t l‬‬ ‫המקרים הסשיניסאותו^הכמות^והתכונה‪-‬וההנחה‪ :‬והבן זה ני הוא דגר עמוק י וח״שאו ישתנה‬ ‫מספר האלסות ומספר הכונזת ג‬ ‫כראשון ‪,‬‬
‫* ‪. ,‬‬
‫נאמר‬ ‫סו אג א צ א‬
‫טליו ‪? 0‬ן ‪ 6 .6‬פ ‪»6‬י‪,‬‬
‫השמש‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫בו‬ ‫הרצון‬ ‫לכמצא‬ ‫החחוייב‬ ‫ערכם‬ ‫בעצמו‬ ‫ויש‬ ‫בכח‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫ועשרים‬ ‫השלש‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫כי‪,‬‬ ‫ועשרים‬ ‫•ישלש‬
‫» ‪ 0‬ד רו ‪ 61‬כ ב י ש ל ^‬
‫אפשרות אחת• יתכן כעתאהת ימצא על הארן ימצא האור ואס לא לא ימצא‬ ‫־ ‪.................‬וישוכו • רלככי ■‬
‫כלל ואם ימצח השמש אבל הוא תחת ר^רן‬ ‫למעלה‬ ‫ביארנו‬ ‫י ‪.‬‬
‫‪ 061‬ד י «‬
‫בבד ‪ ^(i i m‬נ ‪ 6‬מו•‬
‫י ע די‬
‫שישתנה ערכו אלינו האור שיתחליב ממנו‬ ‫‪,‬‬ ‫׳ שלא ימצא בפעל‬ ‫‪? .‬נקדמההשביעית ההבדל שבין הכח והאפנר ‪-‬‬
‫שיהיה ‪»6‬‬ ‫‪ 6‬פשר‬ ‫לא ימצא !‬ ‫לכן הוצרן הרב לומר שתי גזרו׳ונס כל >)ה הארבע ועשרים כל מה שהוא בכה הוא בעל הומר‬
‫‪ ^ 6‬ר פצ ‪ 6‬י הי *‬
‫וכו׳‬ ‫הקצינות‬ ‫חחוייב‬ ‫שכל‬ ‫העשרים‬ ‫׳ בהכרח • כי האפשרות הוא בחומר לעולם‪■;.‬‬ ‫?נכתגישנעצמי אפשרית כי אלו היה איחר ‪:‬‬
‫‪aSm‬‬
‫ע צי•‬
‫‪ 6‬בצ בדבר‬
‫ל‪ 6‬י ‪ 6‬הר‬ ‫המציאות‬ ‫המחריב‬ ‫כי‬ ‫דע‬ ‫הפי׳‬ ‫י‪,‬‬ ‫החמשה‬ ‫י‬ ‫אחתח^והגיריתלאביתה ההקדמה צידקת‬
‫יידהלק ^‪::‬׳חלקיס אס מתניי' המציאות בזולתו ‪ 96‬ם י ה ח)י‪ 6‬ו ת כ י‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫יבו'שאס היה את'כי כל מהשהוא ככח'תכן ‪. .‬‬
‫והם כל העלולי׳ אשר עלותס נחלאות בתמידו׳ זזה נקיא מחוייב החציא;ת חזוליזו ‪ 06‬בדדך שאמרנו ;‬ ‫?תת אחת ר״לשיחוייב כעת אתתשיעדר הדבר שיאמר כו כת ז‪ :‬שקר כי יאחר‬
‫וי‪.‬ין י ‪ 6‬מר ‪ 6‬נן שיני‬ ‫שהגלגל יש כו כח לקכל החלוקה ולא ועדר לעולם כי הכח הוא מצד שכלנו כמי וההכרחי בזולתו וממנו מחריב הגזציאות בבחינהאל עצמו כי אין לז שוס תלייה עס‬
‫טל הגצבצי׳והשכלא‬ ‫שבארנו למעלהו?!) היה אומר כל מהשהוא אפשר יחוייב בעת אחתשיעדר לגמרי זולתו כלל כי אינו עלול לדבר )והדברים לאשיש לו עלה פועלת שהוא יוצא‬
‫»צ ‪ 6‬סרו מ היו ת •‬
‫ולא ה יה ןיזן של*‬
‫יז פקד כי הגלגלים והנבדלים הס אפשריים כמו שזכרנו בהקדנוה ה״יט ולא יעדרו מעצמותו וזה אשר רצה כרב באומרו אין סכה למציאותו כלל ולא כשויס עניןשאפי׳‬
‫גמ‪ 66‬ן ע ם ה ‪ 6‬יוינו ‪,‬‬ ‫‪p‬הוצרך הרב לומר השתי גזרות ובאור יה כלמהשהוא ככת לדבר אחד והכח אינו עלול לדבר מחלקיו ני כלשיש לו יזלקים הוא עלול מהחלקים ואינו חחוייכ‬
‫ג ת ד מ‪ 1‬ת ה ע‪ 1‬ל כ ‪6‬יך‪.‬‬ ‫?‪:‬יא אינו מצדשכלנו לכד כמשפט הכח אכל הנא אפשרות כעצמותהנושא ר״ל המציאות אס כן יתחייבשאם הנחנו בכאן לדברשהו׳ מחויי׳ המציאו׳שלא ימצא לו‬
‫סכה פועלת חוץ ממנו ולא סבה מקיימת למגיאותו בין שיהיה מורכב מחלקי׳ כין‪ .‬י‪ 6‬מ ד טליהש ר‪,‬פשה‬ ‫! פתצד עצמותהנושאנחשן ‪ 13‬זה האפשרו׳ הנה יחוייב כעת אחתשלא ימצא כפעל‬
‫קמ‪6‬יר‪.‬ו' ר‪.‬חר שהי*‬
‫ב ת ד מי ת‬ ‫מאמין‬
‫מחוייב‬ ‫שהונח‬ ‫מה‬ ‫מעניניס‬ ‫או‬ ‫חחלקיס‬ ‫מורכב‬ ‫היה‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫מירכבמעניני׳‬ ‫שיהיה‬ ‫חקירה‬ ‫י״״לשנושא האפשרות יעדר בהכרח ולבאי זאת ההקדמה במופת יצטרך‬
‫אחר‬ ‫העוצם •‬ ‫אינה‬ ‫ממנה‬ ‫שלמעלה‬ ‫ומה‬ ‫מחוייבהמציאותנזאתההקדמה‬ ‫שיהיה‬ ‫המ‪-‬יאו׳לא‬ ‫והפרד? אכל ציור זאת ההקךחההיאכחושביארנו ‪• :‬‬
‫לארס״טו ואינה נמצאת בספריו אכל הס הקדמות יוקחו גוספיי אכן סיני ; ‪ .‬המפרש ו ה ד נ רו בי‪,‬‬ ‫ויארבעועשריס ׳ כי האפשרות הוא בחמר לעולם י ר״ל כי כמהשאין‬
‫לא קר א ם אפשר‬ ‫האחת ועשרים ׳ ני כל מורכב חב׳ עכייני׳אמנס ההרכבה וכו׳ הפי׳ אין‬ ‫‪.‬‬ ‫חומר‬ ‫י‬
‫הי צי אי ת שאפשר‬ ‫ספק כי כל מורכב מניאותז תלוי בזולתו והחלקים הס‬
‫סלא ומ^או וחאיאות׳‬
‫אפשרית אלא שלא‬
‫הכל כיןשיהיו החלקים קודמים לכל כמו העפצים והויטריאולשסם צזנתהדיו‪ I‬שלא יהיו קודחים אלא נחלקים הב״ח כלכ והחוח והכבד כי הס כחצאיס במציאות‬
‫י מ) או כ״א נ שב*‬ ‫החי וככל עטן החלקיס הם סכת הכל והכל הוא עלול מהחלקים א״כ ‪ b‬מורככא״אשיהיה חחוייב המציאותתחרשחחוייב המציתותאץ לו פלייה ננז״ש ‪.‬‬
‫וע שחם כי כל גשס הוא מורכב חכ׳עניני׳וכו׳יהפי׳דע׳ כי כפי דעהרב כל גשס הוא מורכב מחמ׳וצורה ויגלגל ג*כ הוא מורכב מחמר^וצורה וכןאלו הגשמי׳ ‪ .‬ולא בנ תינ ת עצת®‬ ‫^‬
‫ד ת בנ תינ ת הש״י‬ ‫‪ ,‬י הזוי׳כיכלתתהווהישלונונזאחחנויתהוהןעצתנתהגשםזמהותואינלדכראלאענתותהחוחרוהצורהבהתחכרסיחדוהנהלגשםישלוחלק־ם‬ ‫‪.‬‬
‫לנ תינ ת‬
‫אכל‬
‫הנמצא‬
‫טצמו‬
‫־ |&הסחעצחותהדכר והס החמר והצורה ואח״כ ישיגוהו מקרים בהכרח זב׳ עניניס המעמידים לובחמר והצורה אמנם המקרים המשיגיס אותו הכמות והתכונה וההנחה ‪:‬‬
‫בנ תינ ת‬ ‫אפשריי׳‬
‫יאמר שסטנב אין ספק כי כל גשס הוא ניזרכב מחזמר וצורה אבל יתחלפו בזה דעות הפילוסופים כי הרב יחשוב כי הגרס השתיחיי הוא מורכב מחמר וצורה הצורה היא‬
‫טצמס ו ח ח ויי ני ס‬ ‫^ הנפש והחמר הנא גשס הגלגל וגשם הגלגלגם כןהוא‪,‬מורכבמחיזרוצורה• וב״ר יחשוב כי הגלגלהוא דנרפשוט ואץ לו אלא מרחקיס נדודיי׳ והוא נעצמו פסוטוני‬
‫בבחינ ת סנ ת ם ‪: ,‬‬ ‫הנבדל מא צורתו והוא מניע ע"צ הפועל והתכלית איג לפי דעת ב״ר גס כל גסס י‪.‬ואחורככ מחמר וצורה ;‬ ‫‘ י ‪' a‬י‬
‫ה ק ו מ ה כ׳ הי א‬ ‫השלש ועשרים וכל מה שהוא כנח ויש כעצמו קצת אפשרות ונו׳ • הפי׳• זאת ההקדמה עמוקה מאד נתבלבלו עליה החפרשי׳ואמרו קצתם כי פירושה היא ע‪ 3‬זה‬
‫שכל‬ ‫■‬ ‫התואר♦ ראשונה כי יש לדעתשיש הנדל טן הכח והאיפשרית כי הכחניות נאח׳ כל דבר סאיפסרלצייר השכלשום אפשרו׳אפי׳שלא יהי׳כן כמציאו׳‬
‫ייתזייב ׳ ה מ צי או ת‬
‫בבחינת* ע צ מו אין ‪,‬‬ ‫‪5‬ח״כ בי ה ג ^ הוא יקבל החלוקה נכח מצדשהוא גשם עסשככר התבאר כחוב׳שא״אשיקבלו החלוקה והאפשרות והוא בבחינתשהשכל מחוייב דבר מה ויהיה כן בחציאו׳‬
‫סנ ה למציאותו כ ל ל‬ ‫>א*כ כשיאמר כל מהשימצא כחני לדבראפשרשימצא אותו הדכר אינו צודק כי ככר יהיה הגלגל מתחלק ככח ובלתי מתחלק כפועל ולא יאחרשיעדר מיונו מה שימצא לו‬
‫ולא בשום ע ני ן ■‬ ‫בכייבי לעולס הכחשחור בו כי לא יתחלק לעולם כי כח החלוקה הוא מצדשכלנו ואלוהיה אומר כל מהשהוא אפשר יקזייב נעת א׳ שיעדר לגמרי זה שקי ני הגלגליס‬
‫י ל נ י י«תנאר שיש‬ ‫והנבדלים הס אט‪1‬ריים‪.‬כמ״ש כהקדמת י׳יט ולא יעדרו ולכן הוצרך הרב לומר ב' כגזרות וביאור זה כל מה שהוא פכח לדבר אחד והגח ההוא אינו מצדשכלנו לבד כחשפט‬
‫ש ם מ חויי כ הי׳ צי א‪' 1‬‬
‫ע צ מו‬ ‫בב חינ ת‬
‫הכתאכל היא אפשרות בעצמותהנושא ר״לשמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות הנה יחוייג כעת א'שלא ימצא בפועל ר״לשנושא האפשרות יעדר כהכרח ולבאר‬
‫מ מ צי או ת׳ ה תני ע ה‬ ‫זאת ההקדמה כמופ׳ יצטרך חקיר׳ אבל ציורזאת ההקדמה הוא כמ״ש קן פרשו זאת ההקדח׳ והח״ר משה הנר׳אמ׳דע כי האפשרי יאמר על המקבל ועל המקובל • והרצון כו‬
‫אבר אין לה תכלית‬ ‫טאמרןגל החקכל זה הנעראפשרשיהיה חכם ועל המקובל השכמה היאאפשרית כי אינה מהדברים הנמנעיס ולא מהדברים הקחוייביס ואשר נאמר על נושא והוא אשר‬
‫‪3‬כח לדני יקבילהו הנמנע כי הנמנע אין לו נושא והוא ההעדר הגמור וזה המקבל סוא נמצא בעצמו וגס מצדו ?וא הכחניותאשר הוא מציאות מה ואשר יאחר על המקובל אשר‪ .‬לא םרה ‪ 1‬לא‬
‫תםו' לפי ד ע ת ארי׳‬
‫ו ה תנו ע ה מצד מ ‪9‬‬
‫י יריית הוא המקובל‬ ‫' י‬ ‫‘‬ ‫״'‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫שהוא כת נבשם ב״ת‬
‫אפשר‬ ‫האש‬ ‫כי‬ ‫"ב‬
‫‪ ... ------------ --------------‬יעתק מן המציאותי י והו א הגלגל י הי ה‬ ‫‪- ................ -........................................................................... .‬‬
‫‪ 3‬ת ה מני ע גו נ ״ ת‬ ‫ככח אל המציאות בפועל כי הוא נמצ׳געצמו והוא אשר ישוב חמה שהו׳ככחאל מהשהנ׳בפועל לא המקובל מצד עצמו וזה ימא׳מצדהאפשרי כי האפשרי הוא הנעדר אשר יתכן‬
‫שימצא ושלא ימצא הנהשהאפש׳ סוג הנעדר וזה הנעדר האפשרי כנפשו והוא המקובל אינו אפשרי והוא אשר יתכןשיצא אל המציאות מצד מה שהוא ככח כענין בנושא ואין תלא י ת נ ו ע ע ת מיד‬
‫גם א"כ‬
‫ה תנו ע ה‬
‫י ת חייב‬
‫שאותה‬
‫יתהווה הנעדרכי ישיג ההע יי אל המציאות אבל מצדשהוא נמצא המ״ב כי החכמה היא אפשר שתמצא מצד שהנער נמצא אכל אס לא ימצא הנושא לא יהיה הדבר אפש• י‬
‫ה ״ ת ח ד ת מג עי מ כ ת‬
‫הנה האפם יאמ׳ככלל על ל מיני' על המקבל והוא הנושא המעמיד והוא התמרהראשוןאשר הוא ככחאלהצורה וכמו כן הגשם אשרהלא בכח אל המקרים והראשון ימצא‬
‫נ״ב תכלית ו הי א‬ ‫ככח לדברא והוא בכת בקצת ובקשור זהב׳ יקרא בכח מצדיעצמו ובשלוח כי החת' הוא נושא להעדר הכה הרב כשאחר כי כל מהשהוא ככח ירא׳ ט כמ״ש בפירו' הראשון‬
‫יהיא הנאמר על התקבל ויש כעצמו קצתאפשרו׳ כי המין הב׳ והוא המקובל לא יאח׳ בו‪,‬קצת אפשרו׳ ני הוא הנמצא המוחלט אכל יאח׳ כן קצתאפשרו׳ על הנמצא בעצמו ^ ה סנ ה הדא‪ 11‬נ ה ‪t‬‬
‫כי‬ ‫ד‪ .‬ק ד מ ה כ״ג‬ ‫כמו האויר ני הוא אפשרי להיותאש ויש בו קצת אפשרות על הנמצא בעצמו כמו האוד כי‪:‬הוא אפשרי להיות אש ויש בו קצת אפשרו' על הנמצא בעצמו והוא אפשרי לדבר‬
‫בל‬
‫מה שהוא לכת וים‬
‫יזה יזלתו והעד על זה נשוא הגזרהשאת' יתכן כעת א'שלא ימצא כפעל כי אין יאמר זה על המקובל והמקובל כלתי נמצא כפועל אחרשהיה בנח אבל אמר זה על המקבל‬
‫אפשרות‬ ‫בטצחו‬
‫®יוא נמצא כפועל והוא ככח אל משיג י׳ה נאמרשהוא בכח אל דכד מה והוא כנפשואתכן שלא ימצאדעדר הגה אמח כי כל מהשהוא בכח יראה לדבר ויש בעצמו קצת‬
‫אכשרות ר״לשיש בעצמואי‪ .‬זה דבר נכח והוא‪,‬אפשרי אליו ואס הוא נמצא כפועלשלס‪1‬נ>ןצא בעצמותו יתכן בעת א׳שלא ימצא הוא בעצמו בפועל אחר שפו קינת אפשרו׳י א ת די ת כן ג ע ת א'‬
‫פלא ימצא ב פועל‬ ‫*אי זה דברהכה מטבעו ההעדר והנח אמנם השיגואל אי זה דבר אמנם השיגו מצד ההעדר המשולח אשר נטבעו זלנן‪,‬יתכן אי זה עתשיעדר בעצמו והנר׳ לי כזאת הכקדח׳‬
‫באלן‬ ‫וביאור ;ה‬ ‫מה שרוא נכח ויש בעצמו קצת אפשרל הרצון ט ני הגלגל הוא בכת אל האניות ואל התנועה המקומית אבלואין בעצמןשוס אפשרו' על ההכסד ולא להתהוות‬
‫ח תי כ ת‬ ‫ת אי ר‬
‫הברזל ‪ /‬הוא סין<‬
‫י אאףשהוא ככח לא יחוייב שיעדר לנן אתר כיר‪,‬ס נניח בכאן מהשהוא‪ :‬ככח להתהוותשוס דבר ממנו ויש בעצמו קצת אפשרו׳ ר״ל‪.‬שאף הנאןנמצא כפועל טא‬
‫ג כ ח ויש ‪ ,‬בע צ מו‬ ‫קפשרישיעדר אקר ש‪:‬וא אפשרי ההעדר א״אשאותו האפשרותלא ימצא בפועל בשום עת כי כברביאר ארס׳׳טו בשגני׳ועולסשא״אשוס דב^שיהיה בו כח על ההפסד ולא‬
‫אפ שינ ת שאפשר‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫יפסד והביאור בביאור זאת ההקדמה הזאאדון ולכן יעזבעמה ;‬ ‫‪.‬׳‬
‫■ ^ששרים כל מה שהוא כנח לדבר אחד הוא כעל חמר כהכרח וט׳הפי׳ דיע ני החומר יאחר על ג׳ פנים והשוה לכלסשכלם יש בהם אפשרות לדבר אחד והנה שיביה סי ף או לא‬ ‫ויארכע‬
‫י הי ה שאס ל ח תד ם‬
‫הי ה‬ ‫לו ה ה עד ר‬
‫ס‬ ‫המורכב‬ ‫והיולי‬ ‫הפשוטים‬ ‫להיולי‬ ‫יכלול‬ ‫וזה‬ ‫הצורה‬ ‫עס‬ ‫מציאותו‬ ‫אכל‬ ‫בעצמו‬ ‫מציאות‬ ‫לן‬ ‫שאין‬ ‫בכח‬ ‫הוא‬ ‫אבל‬ ‫כפועל‬ ‫שאינו‬ ‫דבר‬ ‫כל‬ ‫מר‬ ‫יא‬ ‫החומר‬
‫נמצא בפועל ת מיד‬
‫^ ‪ .‬ישנישאי הצזחע אינס‪ .‬נקצא^ כפועל וקראו כלס נעלי היולי וזה נקיא גם כן אמר כנושא והשני נקיא חמר כל מהשהוא גושא המקרים נצוחח שהוא נושא הכמו׳‬
‫‪ ,‬הקדמה‬ ‫^ ‪ ‘P .‬היאגושא השחרות והלוכן וכל אלו יתבאר בספר ההנייה וההפסדשנושי י אלו הוא דבר כפועל ואינו דבר כנח אלא שאם יסתלק ההיוליהראשון לא יקכלשוס‬
‫‪‘ 1‬חזמקדיס לא מהחום יכקיר)לא מהקלות והככדוק ולא קהג;קריסהנתשני‪0‬לאלוויקרא כאלו הנושאים חתריסאו היולי והשם המיוחד הוא נושא ואס זה הנושא‬
‫׳‬ ‫הוא‬ ‫’‬
 ‫_‬ ‫מורה‪ .‬נבןכיס ; הקדמות חלק‪:‬שגי אפורי‬ ‫שם טוב‬ ‫קררןאשז־ >‬ ‫^‬
‫ד^‪ 81‬ד‪ .‬כ״ז'ניג ל הזא נושא נאמצעתההיולי הראשון כי אם נסתלקההיולי הראשון לא יקבל הנושא ‪..?L«»---------------------------- :‬י י^ויד•ליי^ איו כהס אפשתת?■ נ®‬
‫צםהפרט*‬ ‫מהשזוזן לא חום ולא קור ולא צמיחה ולא חסרון ולא אחד משאר הענזנוע הנחשכן י ’‬ ‫׳‬
‫ןה!א'‬ ‫נ‪5‬א ‪7‬גר‪(5‬הד הוא ויקרא בשם החמר עםשאינו נעל היולי הגנגל על דעיד האמח)אס כפיד׳‬
‫הוא הוא מורכב מתמר וצורה כמו אלו הדברים חשרכנאן והנה לדעת הרנ הוא‬ ‫גמל תומר בהכיא‬
‫»י‬
‫לאפשדות • ׳ כנח חל האנמע ואל המקוס מצד החמר אשר‬ ‫בתומר לעולם‬
‫תחרו!‬ ‫»זניעקר‪1‬כ‪ 5‬יתיר?׳‬ ‫וביאור ‪ W‬כ י הכת' יש לנלגל והאמת ני גשם הגלגל יקרא חמר ׳‬
‫״^חכונטיי‬ ‫‪,‬ולאפשרות ■ הם׳ זנו^^צדשהוא גשם •קבל התנועה כמקום י החמשה ועשרים ‪ .‬שהתחלורת העצם ‪-.‬המורכס ‪7‬כרי ארי‪P‬״טי‬
‫י‪-‬״״ילא ’ טע״ ”״•־; ??™צזמ״וי‪:‬‬ ‫האישי החמר והצורה• ואי אפש'‬ ‫׳ ׳‬ ‫יגיע'■ ומזההצל יקרא‪ .‬זה הגשם בעל חמר וביאר‬ ‫ממפיגי התומר אנל‬
‫מלד הצורה לא‬
‫מב^תי פועל ר״ל מניע הניע הנוש׳ עד שהכיטלקבל' כהק‪7‬רןומ יזופו^יות יכי י■ י!^רונטיג‬ ‫באניו׳וכי‬ ‫א‬‫‪1‬‬‫ז‬ ‫ככח‬ ‫לפר‬ ‫שים‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫ארל׳סו‬ ‫בהוא ז‬ ‫אפסיות‬
‫ההקזנןןקהס קטיזחת נקעט * ‪1*^,1‬‬ ‫שלמית ‪ .‬הענין• נקרא לגלגל כעל חמר ולאלו הגשמים הוא ;‬
‫‪;),U.‬‬ ‫יההקדחו^הנעשייד על‪1‬אלז‬ ‫איש‬ ‫חמר‬ ‫המבין‬ ‫ה^יע'הקרוב‬ ‫והוא‬ ‫״‬‫רזהיא‬ ‫הצורה‬ ‫•אחתתו וכתכלית׳ בשתזף השם הנה א״ככל מה שהוא בכת‬
‫אמתמס הם כקדמוק מופתיות‬ ‫והסליזו׳והנל לדבר ' אל דבר אחר בין‪,‬שיהיה זה הנח אל ד״אאל‪,‬צורה ׳ אהד ויתחייב מכאן העיון בתנועה ובסניע ובמתנוע'‬
‫הוא מפני הצורה ‪ :‬מהצורות ביןשיהייה אל החיכיוא כי הוא ככת ׳ וכבר־ התבאר בכל זה מד־‪ .‬שראוי לבארו והורף ראשונותאן קחב מהם ן בחה כיאי״ ’ן!‪,‬ן‬
‫גצמו ״ וזאת ה י אי שיבאתי ההקדמות י^י־לייי^ ‘^‪.‬תיר״ל‬ ‫אם׳■ חליהם ויקכלס בץשיהיה כנח להתנועע הוא י דברי ארס״טו החמר לא'יניע עצמו‬ ‫ממינה‬
‫‪1‬זקדםהכ״ר‪,‬‬
‫י יי‬
‫ההקדמה הגדולה המביאה להקו׳ על מציאות המניע כהרדגה*• לכיזרי^יייזיי׳^^^ייי^^״^־״ןמו‬ ‫׳‬ ‫על‬ ‫יחמר‬ ‫החמר‬ ‫כי‬ ‫שיוכן‬ ‫שראוי‬ ‫על‬ ‫חתר‬ ‫בעל‬ ‫'‬ ‫יוצה גזה באלן׳‬
‫הא״ר מנזעת׳ ‪ ■J‬מיני׳ולמה שהרב סוכר כי הגלגל הוא כעל י הראשון ‪ :‬ואלו החמש זעשרים הקדמות אשר­ שאץ נונת זה המאחר להניא‬
‫הצריכי^ בקיום אלה הכ״ההח’ ״’‪'4 ;-,!1‬‬ ‫הגלגל המתנועעת חמר אמרכי האפשרו׳הוא החמר לעולס)יבא‬
‫לאותה הדכר כן כל מה שהוא ככח אל לכר אחר הוא ‪ ,‬הקדמתים לך• מהם מה שהוא מבוא׳במעט התבוננו' נןחוייב להביא בזה הספר ריב זיט׳י‬ ‫תנועה‬
‫התלם‬
‫יזנוע?‬
‫אתית וכן לכל מזההצדהוא מקבל וכל המקבל לדבר הוא' והקדמות מופתיות מושבלות ראשונות ארקרוב אבל כונתזלזכןר ההקדמות ייחייט^‪ .‬׳ (‬
‫קנועה תנועה לשי אפשרי וכל מישיש לו אפשרו׳הוא בעל תמ׳אסי מהסבמהשבארנוהומסרורם • ומהסטהימיצטרך‬
‫הששה ועשרים ר ״ ל ״ ט ע י ^‬ ‫ד־־׳תבארו‬ ‫סלא תציייר המתלה י כן כל מהשהו׳ככח הנא בעל חת׳והנה יתבא׳^ למופתים יהקדטורת רבות • אלא שכבר‬ ‫י‬

‫חינה כי מהשאיןכו כת כלל אין כו אפשרו׳וכלשאין ' כולה במופת אין ספק בו■ • קצתם בספר דהשמע'‬ ‫למניעת היכוג •‬
‫מזולת התנועה' בו איפשרנ׳אינו כעל חל אבל הסכ׳הראשונה ' ופירושיו• וקצתם בספר מה שאחר הטבע ופירושיו•‘ העתקאת׳״ההיא‬ ‫אס‬
‫ירצה ' כי‬
‫המצא גל' מאחרות והשבליס' נבדלים אין בהם'אפשרותכלל א״כ■‬
‫וד • אן‪1‬‬ ‫יכן לכלנ״ת יד‪/‬לס' אינם בעלי חמר והגרמיס השמימיים אינם ' וכבר הודעתיך שאיןכונת המאמר הזה להעתיק ספר שנוי מוג ‪ :‬אםשנוי מזי־ ^‬
‫‪m‬‬ ‫לתנועה החקויוית אפשריס■ וכחנייס לקבל צורות אחרות׳ הפילוסופים בו ולבאר הרתוקות שבהקדמות • א ב ^ היא פאות הנאי׳ ינריח^ ״ו‬
‫ו!ן אס כן החמרשלהם הוא מתחלףלזה החמר אזכור ההקדמות הקרובות הצריך^ייהס לפי ענייננו• ‪ ,‬דמיון• ר״ל מה חלוקה אחרת• ‪ I‬לבר‬ ‫*!נועה אתית והוא‬
‫סיתגוע' הדמיון■‬
‫‪.".‬ז ה^חבר אל מה שקדם מן ההקדמות הקרמדה אהדת מלוקה אחרת והעצה‪ .‬היא נ‪;3‬גצשני­‬ ‫׳ ׳ י ■שכנאן ‪■ :‬‬ ‫הד׳נר הנכשןז ואחר‬
‫‪1‬הדמיוןימצאשעפחדם■ ‪• J‬‬ ‫תחייב הקדמות ויהשב אריס״טו שהיא אמתית ויות׳‬ ‫יתנועע ’ הארס החמשה ועשרים־ שהתחלות העצם‬
‫המורכב הדברים ראויה מכל מה שיאמן ונתנה לו על ררך ההנחה והישוסעד שיתבאר‪,‬מה‬ ‫האישיי‬
‫‪‘')M‬‬ ‫'לבארו‬ ‫*והדמיון אשר הוא‬
‫כת המתאוהלדנר הס החמד ןיצורהזכו'* הפי׳‪,‬אלו‬
‫וההקדמה ההיא היא הששה ועשרים והיא אמרו שהזמן והתנועה נצחיים תמידיים נמ^ף•‬ ‫כל אשרהם תחת גלגל הירחהם' הווים ונפסדים‬ ‫המדוחה • כי‬
‫בפעל • ולזה יתהייב אצלו בהכרה לפי זאת ההקדמה שיש גש ם מןזנועי! תנועיי‬ ‫אפסיות חדושן יכל יזתהוה הוא מורכב מחמר ונןרה אסכן‬
‫>זה שיתתדש יהיה‬

‫נצחית נמצאת בפעל • והוא הגשם החמישי • ולזה יאמר ש'השמים לא הווים ולא‪.‬נפפדים*'‬ ‫קודם מל ■ חדושו התחלות כל הדברים אשר הס מעמידים הדכר‬
‫כי התנועה אצלו לא הווה ולא נפסדת • שהוא יאמר שכל תנועה תקדם לה תנועה בהכחי‪.‬‬ ‫גזמן פירוש האפטר הוא האומר והצורה כי אס לא ימצא נושא לא‬
‫המקומ'^׳>‬ ‫לתנועתו ‪I ------ -1‬‬
‫‪r M‬‬ ‫תקדם‬ ‫^צ» * ‪W‬‬
‫הייסשל* ‪1‬‬‫בבעל ‪ • I‬י‬
‫^‬ ‫שיחשב ^‬
‫'‪W I 1‬‬ ‫ושמה‪I‬‬ ‫מינה‪• I‬‬
‫׳־ ‪|;4w»VS^ I‬‬ ‫מזולת‪M 'iW #‬‬
‫‪H‬‬ ‫ממינה• אם‬
‫‪itd‬‬ ‫'‬ ‫‪. .‬אס‬ ‫עם‬ ‫נשלם‬‫‪.‬‬
‫לומר אלאלל יתהוהשים דבר ואס ז‪ :‬הנושא יהיה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לא יתכן‬
‫גענין שיש‬
‫״• תנועה א ח ר י ת י אינו אמתי‪ •:‬כי הסבה בתנועתו אהר ^נוהה יגיע אל עניינים סב*^״‬ ‫ואטטר‬ ‫י׳ציאות‬
‫שיהיה מציאותו על‬
‫כת ‪ ,,‬לתנועה ההיא המקומית • והס אם שיגוי‪,‬מזג יהייב תאוה לבקש הנאות או לברוה‪-‬םמרן‬ ‫שבח ^‬
‫מצד '‪nrr‬‬
‫יה התואר ■או על ולא ימצא כעדר מכלםיכי הנח וצל‬
‫■אתר הוא העדר אכל יכל היולי ישלו צ\רהאשר שהוא כנגדו• • או דמיון • או עצה תתחדש לו‪ • ,‬ויגיעהו אהד מזיללה השלשה ; וכל‬ ‫קואר‬
‫יהיה כמהוה עליו ולמבשביה ההיולי הוא ‪.‬ככת מהם יחייבהו תנועית אהחת • וכן יאמר כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חדושו קוד^‬ ‫והאפשרית‬
‫צזמן א'כ 'הזמן‬
‫על ידושו בזמן* ויהייב מזה דברים לאמת הקדמתו ‪ :‬ולפי זאת ההקדמה יהיה ד־ מ תנו ^‬ ‫»חצא והתנועה והכת מנדשבו׳כת לא יניע את עצלזו ס״כ א״א‬
‫*חצאתאתר שהזמן' י מבלי פועל ר״ל מניע הניע■‪:‬נס׳ עד שהכינו‬
‫‪I‬‬ ‫יי־‪^ °‬י''יי‬ ‫היא ססיית האודס' לקבל הצורה והוא המניע הקרוב המכין חמר בעל תכלית מתנועע על ארך כעל תכלית פעמים איז ^‬
‫חלילה וזה אי אפשר כי אס בתנועה הסבו‪:‬בית־ ‪ . •.‬כמו שיתבאר‪ .‬במופת בהקדמה ה ש ^ ן‬ ‫׳’‬ ‫והחתאתר אטר איש אחד ולמה שכל הוויה תנועה יתחייב‬
‫ההקדמות‬ ‫‪,‬‬ ‫מאלו‬ ‫עיטרה‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫והתנועה שנעיין אחר זה כתנועה וכל תנועה יצמרןאלא‬ ‫בתנועה[‬
‫הי' ״ ד״תנועע‬
‫‪.‬‬ ‫■ ‪, ■• .‬‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫יהיא הנלנל ‪ T‬תניע ומתנועע וחלו לא ילכו לנב״ת תסכן■ '‬
‫הקדמה ב״י הזיזן זה יביא לנו לבארשיש חציאו' מניעראשון והתחלת חקירת זאת כי העצם הפחות והוא הבלתי נמצא בפיעל יביאנו ליע^ אח אשר יש בכאן דבר נבדל מכל חחר ןהזא סב‬
‫י י והתנועה הסכות ועלת העלות והוא העלה אשרהיא הדור ונימו‪3‬ז הנמצאות ואס ז‪ :‬יביאנו לדעת החמרהראשון נמה ראוי לאדםשישתדל בידיעת התחלות‪ . ,‬העצם המויזש ני‬
‫מתנאית יביאנו לדעת העצס המושכל והנהארםי^טו לא ידע ולא הגיע אל עצם המושכל אלא כידיעת התחלותהעצם הוווחש ואמר הרב כי אלו הל׳ה הקדמותשהקדים וכן׳עדב‬ ‫נצחיים‬
‫לפי דעתי אריפעו׳‬
‫טכעי הודעתיךשאין כוונת מאחר ז‪ :‬להעתיק ספרי הפילוסוכיס בו כי ככר אמרנושזה הספר לא נעשה אלא למי שהתפלסף ולכן אינו מוסל על הרב לבאר הרחוקותשכהקזחי‬ ‫גשחע‬
‫במאמר ת' ככלל ל כי‪ .‬זה היה כיתור למישלא י‪ 7‬ע אןתס ההקמזות אכיל להזכיר ההקדיוות הקיונות ציין אליהם לפי ענינו והרצון בו לבאר הג׳ דרושים־ ואתבר אל מהשקדם מההקלסי‬
‫נפהת נ' ג׳ ‪ :‬הקדמה אתת תחייב הקדמות‪1‬יחש!ב ארסימו שהיא אתת־ת ג!נל מה בקדם ואנחנו ניתן לו ואת ההקדמה ע״צ הקבלה עד שיתבאר מה שכימננו לכאא )הוא ‪ 5JJ‬סאנזי‬
‫׳‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫■■‬ ‫׳ ׳׳‬ ‫■‬ ‫•מהג׳דרושיס ! ׳ ‪. - :‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פדין‬
‫וההקרטה היא זאת והיא לו היא אמרו שהזמן והתנועה תדירייי׳ נמצאים כפועל ולוה יתחייבאצלו בהכרח לפי זאת ההקדמהשיש גשם מתנועע תנועה נצחית נח‬
‫כפועל ולזה יאין׳ שהשתי׳אינסהמי' ינפסדיס כי התנועה אצלו לא הווה ולא נפסדתשהוא יאמרשכל תנועה ‪ .‬תקדם לה תנועה בהכרגד‪ :‬׳אס מחינה‬
‫אמתי כי הסבה בתנועה אחר המנוח'יגיע אל העניני׳ המביאים אלסתנוע■‬
‫יון או עצה תחדש לו)יניעהו א׳ מאלו יג׳ ולא מאלו יתייכגתנופו‪/‬אחרות{ יה‬
‫לפ‪.‬י זאת ההקדח׳ יהי׳רגזחגוע׳כ״ת מתנועעעל אורן כ״תכעמי׳אין תכליתלה®‬
‫נחזור האורך ההוא חלילה וז‪ :‬א״א כי אס התנועה הסבובית כתו שיתבאר בחיפת כהקלמההי״גמאלו ההקדמות ועליה יתחייב מציאות הה שאין תכלית לו ע״צ כאזהא^‬
‫איס׳׳טו ‪-‬להעמידה תמיד כפי מה שאמתה והנה ' •ב יביא אחר זה ^דרכים נבאר זאת ההקדמה וגס לכאר‪.‬חהשיתח ^‬ ‫וזאת ההקדח‪:‬אשר יחשוב ‪-‬‬ ‫לאשימצא יחד • •‬ ‫סור זה ‪,.‬‬
‫; אנחני‬ ‫התנועה‬ ‫או‬ ‫הדברי׳נתי׳‬ ‫כל‬ ‫שהיו‬ ‫כאופן‬ ‫התחילה‬ ‫התנועה‬ ‫אס‬ ‫זזחנה והוא קדמות העולם אמנם צריך לדעת כי ארס״טו כספ׳השחע חקי‬
‫סר»‬
‫■■ ׳ים כי הגרם השמימיי לא יתהיה ולא יפסד בזמן^‪5‬ר האדס הוא חי או כפי מה שהגיעאלינו בקבלהשזה לא נתהווה ולא נפסד עס זה הסדור הנמצא כזה העיל® בלס‬
‫‪,‬כלס‬
‫״ן^‬
‫נועע‬ ‫׳ ׳א יסור או לא היתה התנועה ונתי־^ווה או גס כן יפסל הפסדשלא ישאראחריו מתנועע כלל והגידשתי סבותשיש לפילוסזפיס דעת אנשגו״ריש ני יאמר‪.‬שכל‬
‫היו יחד והיו נחים זיזן אץ תכלית לו ו‪:‬ש;ל אשד הוא אצלו האלוהחדש בס התנועה ויכינה והבדילה מן הערוב והוציאה אל הכלעל‬
‫לבלתי כ״תיואס ן׳דק״לים יראה שהם יתנועעו כאשד עשתה האהבה חהדברי׳הרביס או עשתה תגבורתרבים חהא' וינוחו כזמניסאשר כמהשביןפועל^־האיגכ®‬
‫ר״ל השנא‪ :‬ואם אפלטון עים מהשירצה הוא שהעולם הווה א‪:‬ל אח׳יב לא יפשד הנה הוא יחשוב שהדברים קודם הוויית העולם היו מתנועעים תנועה בלתי מסודרת‬
‫סכו תל השדדיואחר שהניח ארסט״ו דעות הקודמיס״רצה לבאר כי התנועה לא סרה ולא תסור והקדים הקדמה ידועה כפי דעתו והואשכל מה שנמצא ה נחלש נ ו י ים‬
‫ככתוהדבריס אם נמצאו מתנועעים אחרשלא היו הכה הכח קודם להם שיתנועעו כי אמכם יתנועעו מה שדרכו שיתנועע וישתנה מהשדרכו שישתנה־‪ .‬יכן‬
‫א^תנוע®‬ ‫‪ c‬לא היה אפשרי קודם לו היה נמנע שיתנועע והניי^^‬
‫‪ n‬רודח וילת‬ ‫סנזתכועע מה התחיל בתנועה עדשיהיה זאת התנועה ראשונה אין תנועה לפניה הכח והאפשרות לזאת התנועח‬
‫ניו ואם יתחדש האפשרות אשר הנחנו ראשון ר״לשהיא מייייי^‬ ‫’‬

‫שהמניע המתנועע ממאמר ?מצטרף זחדזי‬

 ‫נז‬ ‫שם טוב‬ ‫מורה נבוכים חלק שני‬ ‫שם טוב‬
‫לשגוי כ‪:‬כרת אם'באחד תל החצשרפי' או בשדהם וכאשר היה ‪ n‬כשמן והמוציא אותו מהנח אל הפזעל הוא המתןלו התנועה א"כ זאת התנועה לא ‪:‬‬
‫^ קולס התנ עה הזאא נג זי עדשיהיו הדברי׳כלס לח יסורו נחיסונכר נתחלשה אס לא יקדם לה תנועת אחדתוכןכשימנועעו היסודות כהם הכרתי‬
‫’ י יילי?׳ לא יתלן א“כאי זו תנועהשהונח מחודשת היא נמשכי; כשהוסר המעיק מהם יתנזעען ח״נ קזדס התנווןההית תנועה אס נןאלו היסודות‬
‫_ ^ק׳ירתת ‪.‬לתח*^א"א■ שתתצא תנועה ראשונה וכתב אטח״מד אלג״ולי אשר יראהשתנועתס היא מקודשת יתבארשיקלס להם תנועות אחרות וכן לבלתי‬
‫כעל תכליתכי מעצמם אץ להסאלא?מנותה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‘ ־■‬ ‫גאאאיהיאשון מהאלהיות ז״ל נח הפועל‬
‫ואחר כן ביאר הפילוסוףשאי אפשרשיהיו כל‬ ‫־ ׳‬ ‫‪L‬‬ ‫״קאלתה ^^ואעלהועל לא על סותרו‬
‫ההקדמות* ועליה יתחייב מציאות טה שאין תכלית המניעיס והקתנועעים תתנועעיס כתנועת‬ ‫כלז האש על השרפה־לא‬
‫יזי‘שחוא על הפועל והעדרו ככח כאלס‪/‬ל לו על צד בא זה אתך סור זה לא שימצא יחד • וזאת היסודותשיקדם להם תנועה אתרת מחון וכן‬
‫התנועה ^והתנוחה והיאשיו‪,‬יקיא כת טבעי ההקדמ' היא אשר יחשוב אריס״טו להעמידה תסיר* לבלתי כעל תכליתשאם לא היה הדבר כן‪.‬אס‬
‫הב רצעי ‪ m‬הכת השני‪.‬כאשר יצטרף אליו ויראה לי שהוא לא יגזור שראיותיו עליה מופת אבל לא ימצא ראשון לא ימצא אחרוןאס ק יתחייב‬
‫שימצא בכאן מתנועע ראשון בלתי הווס ולא‬
‫ויאמרו הנמשכים נפסדשאס יהיה זה הווה נפסד יצטרךאל מהוה‬ ‫והנכונה אצלו‬‫הגעת היא הראויה _‬ ‫ילא יהיה סס מונע היתה‬
‫כפועל משניהם חחוייבבטבעכרזו שיחריב‬
‫בכת היא«ן כי הינילת כאשר הגיע ונשלם אחריו ומפרשי ספריו שהיא מחוייבת לא איפשריח אחר וילכו הדבריםלבלתי בעל תכלית‪,‬ולא‬
‫ימצא‪ ,‬האחרון אס כן‪.‬יתתייב שימצא בכאן‬ ‫‪^.‬צון‪.‬פרד יז^נטייכ היה פוסק אח״כ לא יגייע ושכבר התבארה כאז בסופת ־ויחשב המדבר מן‬
‫‪.‬פועל כנה לא יהיה זה אלא למניע וכאשר המדברים לקיים שהיא נמנעת •ויאמרו שלא יצוייר‪ .‬מתנועעראשון ווה כקתנועע אי אפשרשיניע‬
‫מעליי בכח התפעליי וכ״א חשתי איך יתחדשו מחחרשים אין חבלי׳ להם בבא זה אחר אתעצמו ולמהשיתבא׳ כשכל תתנועע יצט^‬
‫הכחותשלסהיה■ ההתפעלות מגיע כהכרחי סור זה • ובח דבריהם שהוא אצלם מושכל ראשון ׳ ‪ :‬אל מניע ואיאיפסרגסכןשיהיה מתנועע‬
‫מלכרוולתועלשיהיה גשסכיכל נשסלא יניע‬ ‫ו׳‪..‬כ>‪-‬ל מהכל עלה תחייב עלולה יעיד החייוב‬
‫ומז ׳^לא יחוייב מציאז׳ העלולה^ה כעבור כי ואשר יראה לי שזאת ההקרמ'אפשרית לא מחוייבת אלא כשיתנועעזאס יתנועע יצטר ן אל מניע‬
‫הסמ לא ימצא כי מה שהתמיד כאכזר הדבר כמו שאמרו המפרשים לדברי אריסיטו • ולא נמנעת אחר וילכו כדברים לבלתי כעל תכלית־ א״כ‬
‫!׳•א הגיע למציחותהוא בעבור העדר הגעת כמו שיאמרו המדברים‪ .‬״ ואין הכוגה עתה לבאר יתחייבשהקגיעיס והמתנועעיס ילכואל מניע‬
‫?ל תנאי העלה בעבורשלא הגיעו במציאות ראיות ארס״טו ולא הראות נו הספק עליו ולא לבאר ומתנועע ווס המניע אינו גשם והתתנועע‬
‫‪t‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וכאשר נשלמו כל תנאי האלה תרגיש רגעת ‪ .‬דעתי בחרוש העולם • אבל הכוונה במקו׳ הזה לובור מתנועע מזס המניע‪ .‬שאינו גשםא״כ התחלת‬
‫י>עלול ושקרשלא •גיע לפי שהמחייבשהוא ’ ההקדמות אשר נצטרך?‪ Dn’V‬במבוקשינו השלשה• החתכזעעיס הוא מסוג המתנועע מאליו ני‬
‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫אחר שהמניע אינובשס המניע לא ימצא מון‬ ‫הסבהכאשר הגיע ולא הגיע המחוייב מחנו‬
‫ש‪:‬וא‪ -‬העלול זנתאחר הנה לא יהיה זה לא ואחר הקדימי אלו ההקדמות ונתינתם אתחיל לבאר ־ מחנו ואחר‪,‬שהונח וה ראה אר‪0‬״טו;לנאר כי‬
‫אף שיתכא׳גי‪ n ,‬המניע והמתנועע כס מסוג‬ ‫מה שיתחייב מזה ;‬ ‫‪.‬‬ ‫לקנור כטבע אסה ה פועל כטכ׳כי לא ישרוף‬
‫המתנועעים והמניעים מאליהם‪ -‬ואינס‬ ‫•‬ ‫פרק‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫‪..‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫החם כעבור שלא נחצא אש כפועל ואם היה‬
‫מתנועעים מתוןרצה לחקור אסהוא מתנועע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פועל ברצו׳כאלס ולא נמצא חמנו הוא כעכו' ׳‬
‫שנעדר חהאד׳ הרצון המשל כזה ני אסלא הגיע מהאדם הנתינה ואחר הגיעו א״א כמדרגת הבעלי חיים או האדםאשר התחילו בתנועה שהם מתנועעים ויבארו‬
‫נזבלתישנתחדש עתהרצון ואס לא יהיה פועל כרצון ולא בטכע‪-‬אלא פועל נעצמו הפילוסופים כי הזו ס ובנעלי חיים אמנם יתנועעו אחר המנוחה והוא מנוחה‬
‫כ*ל ית׳ או השכלים הנבדלים ונעדרו הפעזלזת זעלולי׳ היה בעבור שנעדר הסבה מקימית חכל יקדסלהםשינוי אחר וביאור זב כי תנועת האדסוהכ״ח אחר כמנוחה‬
‫פועלתא׳׳כ כל מה שהמחיד אפשרשלא יניעו ממנו מחוייב הנה אין לו עלה בכח אמנם הוא נמשן לשנוייס נתחדשו בס מן המקיף מחזן ומעצמם ווהשלא תמצא‬
‫אלא בפיעל וא׳׳א חבלי ענין חדש יוציאנו מהנח אל הפועל וכאשר הגיע אותו תנועהימתחדשתמאליהן וחן הבחירהאלא התנועה אשר במקיס לבד ושאר התנועות‬
‫הענין היתההיציאה אל‪.‬הפועל מחוייבת וא"כ איןשוס‪7‬נר> נתחדש קבלי ם־קדם התחדשות בס הנה הס הכרתיות החדוש כס אמנם התנועה במקו׳ואס היתה הסבה‬
‫לו שוס שנוי קודם כשנוי היה שנןי־זו| היא הטענה היותר גדולהשביאר ארס״טו הקרובה הכפש הכה נמשכתאל התנועו׳ההכרחיותאשר יתחדשו נס מחיץ וחבפגיס‬
‫בעבורה שהתנועה נצחית ונמשך חז‪:‬שהז׳־וןזהיה ג״נ נצחי אחר שהזוןןהוא מספר על צד מה שימשך החסוככ לסבה • המשל כוהשבבעלי חיים כשנחן גופו מהאויר ‪,‬‬
‫התנועה זאח״כ ביארשהתנועה לא ישזר‪,‬ג״כ במהשעתיד‪1‬ניאור‪.‬זה אינו צרץ כזה המקיף בז ישתוקק אל כחזון ויתנועע כמקום מאליו וכאשר ירד בגופו המזון גבר‬
‫־החקוס ‪ .‬עוד א זד זה ביארשהזחן הוא נצחי מצד כי אם היה‪.‬הזמן המה היה קולס עליו הרטיבות מהשבמחיל יתעכל בגזפו וישן וכאשר נשלם כעכול יקי' הכעלי מי‬
‫שיתהווה ח‪ :‬א״א לציירו וכי מה שהיה ונתחדש הוא מה שקודס לא היה ואס הזמן ‪ .‬והנה אם היה מתנועע הראשון מאליו ינוח אחר התנועה כמו אלו כמת נועעיס‬
‫‪.‬נתחדש ?וא קודם לא היה והקודםהוא חמשיגי הזמן א״נ קודם הזמן זמן גס כי מאליבס הנה קחוייבשיהיה השכחתניעעמאליו הוא יותר קודם מחנו ומניעראשון‬
‫‪.‬כתהוה הזמן נתזוה התנועה וכבר ביאדנו לפניסשזה אי אפשר • עול אם הנחנו הוא בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה וככרהנתנז זהראשון זה חלוף לא יתכן•'‬
‫סהזק נתהוה יחצא העתה שיהיה התחלה ולא תכלית וכבד התבאר שא״אשימצא כנה התבאר‪,‬שבכאן'מתנועעראשון לא התחיל בתנועה בשום עתשאס התחיל היה‬
‫עתה לאשיהיה תכלית לזמן עבר והתחלת העתיד וביאור זה ני אסנגיח ז‪ :‬העתה מה שהונח ראשון כלתיראשון א"כ התכיעה לא סרה זההביאוראשר כיוןארס״ט}‬
‫אשר אני כותב זה המאמר שהוא התחלת הזתן מהבלתישיהיה קודםלו זמן תלמה לבאר שבעולס ק‪7‬מ ן בוא התחלה זהקלחה לבאר שימצא בכאן נמצאראשון הוא‬
‫שקודם זה העתה כשעור יוס אז יוקיס אן שנה אן שנתיס או אי זה דמות זמן שתרצה התחלתלכל הדכריס ואחרשתביןכל זהתכץ מ״ש הרבשאסהזמן והתנועה נצחייס‬
‫‪,‬אס דמוז היןתי׳שנ־סהי׳זה אותו העתה או לאו אס נמצא אותו העתה יהיה העתה תמידיים יתחייב לכי ואת ההקדמהשיש גשסמתנועע תנועה נצחית נמצאת בפועצ‬
‫■יזאמר המצכ׳ו־היה חהדנריס הקיימים ויהיה כמותאלף אלפישניםשעכרן קודם והוא יגשס הה׳ ולוה יאחרשהשמים אינם הווי׳ולא נפסדי׳כי אס יהיו הווי׳ זנפסדי׳‬
‫שככרא היגולסאשרהשס קרסלוהעתה אשר התחיל בו ווה פקר ממאר ואס תאק׳ יתחייב שחה שהונחראשון לא יהיה ראשון וגס התנועה‪ .‬לא הוזה ולא נפסדת‬
‫־שזאת העתה היא זולת העתות שקדמו והשנוי וההעברהא״א חבלישיחצא תנזעה בעבור מ״ש כי ‪ b‬תנועה יקדם לה מנוע׳ כהכרח אס מחיג׳ אס מזולת חינה אם‬
‫א״כ התנועה לא סרה וכזה הביאור בעצמו יתבאר שלא יסור כאס תסוריחוייב ממינה כתנועת כגרס השחיחיי אשר יתנועע תנועת פיוס קודמת למניעת מחר‬
‫ב־חצא העתה תכלית ולא יהיה ההתחלה ואותו העתה אינו אלא למות כנפשך אחר אשר היא ממינה ותנועת האש למעל׳יקדם לה מנועותמזולת מינה והוא התהוות‬
‫‪,‬שנעדרהזא נשאר או יתחדש עתה אחריו ואסיהיה קייסיהיה העתה בעל מצב ויהיה כוויית ותנועתהוויית האש יקדם לו קרינת המתהווה! למתהוו? וכן לבלתי כעל‬
‫תחלתהחדש היא אחריתהחדש ואם לא יהיה ק"ס בהכרת יהיושתי עתות וכלשתי תכלית וכן האדם יקדם לתנועתו תנועות בבית ומהשיחשוב כי הבעל תי׳התתיל‬
‫העתיתאי אפשר מבלתי שיפסל האחד וימצא האתר וזה א״א אלא בתנועה מאת בתנועה זה אינו אמתי כפי מ״ש• הבן חזהח״ש הרב כי הביא בקצור מופלגינל;מה‬
‫הטענה יותר חזקה ג״כ לבאר בהתנוע׳לא סרה ולא תסור ויהיה נר׳שננאןתנועות שיתבארכיח׳ מהמשחע הרי יתבאר מז‪:‬שהתנועה היא נצחית ואמר וכן יאמר)גי‬
‫האבןשהסתנויע' כל מהשיתחדש יהיה אפשרותחדושו קודם עלחרושו בזמן■‘ואם היה הזמן מחודש‬ ‫המיס למטה וג"כ _תנועת _‬
‫___‬ ‫________‬
‫וכתנועת‬ ‫מחודשז׳כתנועתהאש לתעלה‬
‫י יזחודשזת אחרשלא היו אס כן נגר יתבאר שיתחדשו מנועות אחרשלא היו וגי׳כ יהיהאפשרותחדושז קזד׳עליו ואס הוא קודם יתחייבשיהיה קודם הותן וחן ובעבור‬
‫י אנתצונד׳ ככעלי חיים יתנועעו אתר שהם נחים מבלתי מניע להם מחזן ומכלתי ־שזה יביא אל תנועה נצחי׳ נמי׳ש אמר הרב ויתחייב חזה זכריס לאמת הקדחתינו‬
‫שהזמן והתנועה נצחיים ולפי זאת היקדמה יהיה המתנועעב״ת מתנועע אל אוע‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫ב״ת פעמים אין תכלית לו נחזור' על האורן ההוא חלילה וזה א״א כי אם בתנועה‬
‫תחוך הנז מה אשר יחנע ההתחדם כתו זה נעו נס הג‪/‬יג• סבונית נמ״ש כמופת בהקדת‪ :‬הי‪ /‬מאלו ההקדחו׳יתחייב מהשאין מכלימו ע״צ‬
‫יכי הכל דומה לחלק והנה אחר זה ביאר ארס״טו שתנועות היסודות לא יתחדשו בא זה אחד קוד ד‪ .‬לאשיחצי‪/‬יחד חאת ההקדמ׳היאאשר יחשובארס״ט! לפעמידה‬
‫• בהם התניעה אלא ׳אס יקדם להם תנועה י■ והמשל כזה כי האש נמצא מתנועע תמיד ובכלא מהרבשאחר על ארס״טו ויראה לישהוא לא יחשוב שראיותיו עליה‬
‫למעל׳כשתי כחות נבח הטבעי וככח ההכרחי והנההאש לא ימצא מתנועע למעל׳ קועתאבל סס'הראיות הנכונות אצלועסשאמר למעלה ואחבר אל תהשקדם מן‬
‫ההקדמות הקדמה אחת תקייב הקדמות ויחש‪1‬ב‪.‬ארס״טן‬ ‫‪.‬‬ ‫״;• בכח הטבעי ושיהיה בכת להתנועע! ולא ימצא כו התנועה והואאש כפועל והצזשל‬
‫‪0‬היא‪:‬אמיתית ויותר דאויה מכל ממשיאמן ואמר ־‬ ‫‪-‬‬ ‫בזה כי אם■ נתהוג בכאן אש וינוח למטה ויעזב לטבעו א״א בשזס זקן שיתנועע‬
‫שהקדים הרב אלו ההקדמות התחיל לבאר ‪,‬‬ ‫למעלה ואם היו המיס כשנתהמה למעלה יהיו חים למעלה מבלי מכרית יחזייב‬
‫י‬ ‫מהשיחייב מהם ‪ J‬י‬ ‫שלא ירח למטה לעולם‪1‬א״כ האש הוא מתנועע בכק הטכעי‪.‬כשי׳היהאש ככח והוא‬
‫הפרק י ‪:‬‬ ‫־י‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫בשמן ■‬ ‫‘ ‪ .‬׳‬ ‫־‬

‫‪f‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪.‬יו‬

 ‫מורה נבוכים־ חלק שני‬ ‫שם טוב‬ ‫יקרקאש‬
‫פרקא;‬
‫^ריל הצורה‬ ‫^‬ ‫הפרק הראשון יתחייב לפי ההקדמה החמשה ועשריםשיש מניע הוא אשר ימע האומר צהתה נפסד וכו׳ ‪ .‬דעיאתה‬
‫חיי^^‪,‬‬
‫^י ער ה _‬
‫חמרשהות׳‪3‬כ‪I » 1‬‬ ‫שימ^ח• ׳ ‪-‬‬
‫יחוייבץ ״ ״ ‪ .‬״‬
‫הגשם ההווה נפסד '״‬
‫כשראו^‪ ^rt‬ה‪J‬שס‬
‫המוחש כ<‪ t‬ר ח‬
‫הגשם המוחש‬ ‫יבס ‪p‬עלג התחלות‬
‫תיב;זכןיצ הגשם‬ ‫עתידתס‬
‫היא ע ‪p‬י‪T‬‬ ‫הסבות‬
‫מלני^’ ‪p‬‬ ‫סכת‪ J‬י ‪pi‬‬
‫ראשונה ‪ p‬נ י‬
‫אחתנ ‪r jiw n‬‬
‫סכה ׳‪1^1‬‬ ‫י‪1‬יון שני ‪ 15‬מר‪,‬הרג‬
‫‪ Cjii‬פמממעע‬ ‫סורהצדק !המניע וקל לכרשהוא בכתן‘לא יוציא אע עצמו מן הכת אל העדעל צרין החמר אל מניעשמציאנז חהכא אל הע!על‪1‬כשימק‪£‬‬
‫‪:‬‬ ‫שתמצא זה כאשר עעיץ כל סבו׳ההדיה וההפסד מראה כי מגיעות כ‪Jp‬ף לל;‪!:‬עע ‪J5‬ל‪J‬ל י וכאשר הנחנו בגזרונה‬ ‫ע׳הגלגל וכמו ‪.‬‬ ‫?ה!' חייכה! להניע הוא נש׳בת׳היא תנוע׳ן‬
‫‪, .‬‬ ‫»צס ע ל דיו מ ש ל • תחייבשיהיה לו מניע כפי מה שקלם כהקדמ׳‪,‬‬
‫פרס‪.‬‬ ‫י•‬ ‫״ ‪..‬‬
‫עצה ‪ ,‬ה״יז ולא ימלט מהיות‪,‬מניעו בו חו חון וו^ת‬ ‫‪r ip‬‬ ‫ייו״ר!‬
‫אפורי‬ ‫י‪1‬״דמ הרצ»ןנה ה ען החלוקה הכרתיתואסהיה חק ממנו לא ימלע‬
‫*לה ״ » דבר פל ‪ f‬מהיותו גשס או שיהיה בלתי גשס ולא יאמר‪.‬‬
‫המפרשים כי‬

‫*צי‪1‬מי<ן זכר שמיס אזשהואותוץ מתנו אבל יאמר נבדל ממנו כי‬
‫פרק ראשון‬ ‫שני מהשאינו גשס לא יאתרשהוא חוןולגשם ואם‬ ‫•י העז לא נזנ׳נ צן‬
‫י ק המקל‬
‫‪,‬בזוז הפרק יעזר מכל הששה‬ ‫יחלט^‬ ‫לא‬ ‫הגלגל‬ ‫ר״למניע‬ ‫בו‬ ‫מניעו‬ ‫טה‬ ‫*עמים ' 'לפו ‪f t‬‬
‫הקדמות וכו׳א׳מהנה לא נעדרה)!‪v‬‬ ‫■‬ ‫ומתחלק‬ ‫גופו‬ ‫בכל‬ ‫מתפשש‬ ‫כח‬ ‫תניעו‬ ‫קהיות‬ ‫• ^י רו! ע‪ 1‬ד ם א מר!‬
‫יה‪1‬א שיביא נהכית בהתחלקו כחוס באש או יהיה כת ' בו בלתי‬
‫התופתהראשון הוא מכוארנגלה למי‬ ‫‪9‬מקלה!א פד נאמן מתחלק כנפש וכשפל כמו שקלם כהקדמה הי׳‬
‫ההקדמות שהקדים הר‪ 3‬כמופת ‪) 1‬לזהג^‬ ‫מניע׳‬ ‫לת י^סכן אי אפשר בהכרח! מבלתישיהיה‬ ‫האמר! להניע עצה‬
‫י‬ ‫יקבל החלוקה ולאשטי» ר״ל שאינו מתנו®‬ ‫ממנו‬ ‫חיץ‬ ‫אחד‬ ‫גשם‬ ‫אס‬ ‫הל‬ ‫מלו‬ ‫אחד‬ ‫הגלגל‬
‫»יא עניו ו‪1‬‬
‫‪ ,5‬אן על נ‬ ‫ואינו מקבל חלוקה ולא‬ ‫י מ ק ל !ע!ל איו?‬
‫שכהקדמההז'אינואומר ומה שלא־ יתגועי*‬ ‫ייז* י» לעץ עם או‪.‬מניע נכדלשאינו גשם או כחמתפשש בו­‬
‫•אכן א! פ ס היל א) כת בלתל מתחלף בו;ואמנם שיהיה מניע׳‬
‫‪,‬‬ ‫’ לת יתחלק אלא כל‬ ‫‪*,‬נקראה! עז שלה הגלגל גשם אחרחון ממנו הוא שקר כי אחר־‬
‫*(ינני מחובר עם‬
‫היל קהואגשסיתנוע׳כשי׳ניע כמו שזכר כהקלת'‪ -‬י!פי ההקדמה החמשה ועשרי׳ שיש מניע הלא אשר‬ ‫האנן או עס‬
‫הני ר פצחי ולא הש׳ ואתרשזה הגשםהששי■ גס כן‪ .‬יתנועע הניע החמר הזה ההוה והנפסד עד שקב^ הצורהיוכשיבוקש המניע ההוא הקרוב‪.‬מה הנ^ו•‬
‫יוקרישיקבן כשיניע יתחייב שיניעהו גסס ז׳ וזה גס ׳ כן יתחייב בהכ^ח שימצא לו מניע אחר אם ממינו אם מזולת מינו• כי התנועה תמצ בארבעת‬ ‫הני ר‬
‫^’ " י העז שלה יתנועע מתחייב מציאות‪ .‬גשמים אין תכלית‬
‫ועול החכם הפילו׳ למספרם ואז יתנועע הגלגל וזה ‪ .‬שקר כמו מאמרות והנה יאמר עליהם התנועה בכלל כמו שדנרנו כהקדמה הרביעית ‪ .‬חה לא‬
‫מאד שקלם בהקדמה השגיל‪ . V. .‬ו^זנם הפנ ס אל לא תכלית כמו שזכרנו בהקדמה השלישית • ומצאנו כל תנועה תכלה אל ת נ ו ע ^‬ ‫ה ע ^ קנ כנ ל‬
‫ומלקל׳ בלשונו ולא‬
‫יאמ'ייר שהו׳ ‪n‬ותר ‪ .‬השלישיים ‪ .‬והוא שיהיה׳ מניע הגלגל‪ :‬כח הגשם החמישי ואצלה תעמד • דמן התנועה ההיאיסתעף ואליה ישתלשל כל מניע וסב ן‬
‫ולא מה שאקצורולו מתפשש בו הס נסכןשקר כי‪,‬זה הגלגל גשס בעולם התחתון כולו • והגלגל מת־נועע תנועת העתקה והיא הקודמת שבתגועורת כ״ר‬
‫וליל! נאמר! להניע‬
‫המקל והוא מניע אל התכלית כמו שקדם כהקדמה שזכרנו בהקרמת הארבע עשרה • וכן עוד כל תנועת העתקה אמנם תגיע בסוף לתנועוז‬ ‫האנן נהכות‬
‫לה מצורף לפרש אל לא תכלית כמו שהנחנו בהקדמה הכ״ו אס הגלגל • כאלו אמרת שזאת האבן אשר התנועעה הניעה המקל • והמקל הניעתו היד ז‬ ‫יניע‬ ‫ולא‬ ‫ב״יא‬ ‫שזכר‬ ‫נמו‬ ‫ב״ת‬ ‫כחו‬ ‫ויהיה‬ ‫הא׳‬
‫פצה במקום הזה‬
‫שלהירהואחאד כןהתכארשאי אפ‪1‬ר שיהיה הכח־ המניע ־ והיד'הניעוה המיתרים • והמיתרים הניעוס העורקיס‪-‬והעורקיס הניעום העצבים• והעצבים‬ ‫עז‬
‫' ופיל איד אמר ע״ל לגלגל כח מתפשש למה שיתחייב מזש שיהיה ־ הגיעם החום הטבעי • והחום הטבעי הניעתהו הצורה אשר בו והוא המניע הראשק ‪ .‬בלא‬
‫על׳דרן כח^ ב״ת ולא יטע זמן כל׳ת אכל ככר הנחנו ספק • והמניע ההוא הייבתהו להניע עצה על דרך משל • והוא שיביא האבן ההיא בהכוו*‬ ‫הפל הוא‬
‫האמת שהיל‪ 1‬הו א‬
‫ה מני ע לעז‪1 ,‬פעץ שהוא יניע לב״ת אם כן יתחייב שמניע הגלגל המהל לה אל חור כדי לסותמו עד שלא תכנס לו ממנו הרוה הנושכת • ומניע הרוח ההו^‬
‫ק‪1‬א ה מניע לאבן לא יהיה כח בגוף מתפשש » ואמנם הפנים ־ ומוליד נשיכתה היא תנועת הגלגל • וכן תמצא כל סבת הויה והפפו מגעת בסיף לתנועו•‬
‫גו‪ ...‬הגלגל ‪ :‬ובאשר הגענו באחרונה לזה הגלגל המתנועע • יתחייב שיהיה לו מניע כפי‬ ‫’ וגאמק מלת עצה הרבעייסוהוא שיהיה מניע ‪.‬הגלגלכח‬
‫כתו בלתי מתחלק כנפש האדם כהדס זה גס כן‬ ‫!מ שמעה‬
‫פוצו עצה ואארו שקרשיהיה זה המניע לכדו סבה לתנועה שקרם בהקדמה השבע עשרה • ולא ימלט מהיות מניעו בו או הוץ ממנו • וזאת חלולןזץ‬
‫* הו' חיינ הו להניע‬
‫משל המדורה ואף על פי שהיא בלתי מתחלקת ׳ הכרחית • ואם היה חוץ סמנו • לא ימלט מהיותו גשם או שיהיה בלתי נשם לל^פ יאמר בו‬ ‫פצה פל לרד‬
‫■‬ ‫אז שהוא חוץ ממנו א בל יאמר נבדל ממנו • כי מה שאינו גשם לא יאמר שהוא חוץ‬ ‫זה‬ ‫יהיה‬ ‫הראשון‬ ‫מניעו‬ ‫זה‬ ‫היה‬ ‫שאם‬ ‫זה‬ ‫וניאור‬ ‫פאלו אמר שהמום‬
‫הראשי} המניע מתנועע בתקרה כמו שזכר בהקדמה י אלא בהרחבה במאמר • ואם היה מניעו בו רוצה לומר מניע הגלגל • לא ימלט מהיות מניעו‬ ‫פ ענ עי אשר הוא‬
‫ה מ תנוע ע‬
‫הו'‪ ,‬וכל מתנועע במקיה ינוח בהכרח כמו‬
‫כזאת התנועה גזזכר‪ .‬כת'וכשיטת ינוח המתנועע בעבות כח מתפשט בכל גופו ומתחלק בהתחלקו בחום האש‪ • .‬או■יהיה כח בו בלתי מתחלק כנפש‬
‫אשי ותחייב אם כןשיהיה למניע‪.‬ההוא סכה אחר׳ ‪ .‬והשכל כמו שקרם בהקדמה העשירית וי״א • א״כ אי אפשר בהכרח מבלתי שיהירח מנחי‬ ‫מן‬ ‫ג ה תנוע עו‬
‫עצ‪ 1‬רה המניע'‬
‫פיא הנפש והיא בהכרח חון מן הכלל המורכב־ ממניע הגלגל אחד מאלו הארבעה• אם גשם אהד חוץ ממנו • או'נבדל • או כח מתפשט בו• או‬
‫פתעורית• ליני פו ומתנועע כשתמצא הס‪:‬ה ההיא אשר ‪ .‬היא ‪ .‬כח בלתי מתחלק • אמנם הראשון והיא שיהיה מניע הגלגל גשם אחר חוץ מ^נו הוא שקי‬
‫והוא ‪.‬התחלת התנועה יניע המניע הראשון אשר כמו שאגיד • בי אחר שהוא גשם יתנועע כשיגיע במו שזכר בהקדמ׳התשייעית‪-‬ואחר שזק‬ ‫‪ ,‬הצל הנכ מף•‬
‫פ תיח ת אחור יחש!‬
‫הגשם חששי נ״כ יתנועע כשיגיע יתחייב שיניעהו געיס שביעי וזה גם כן יתנועע ויתחיג ‪.‬‬ ‫תמצא‬ ‫לא‬ ‫ואס‬ ‫ממנו‬ ‫למתנועע‬ ‫ההוא‬ ‫הכלל‬ ‫• פאלו הוא מצוום‬
‫ונוח והטונה כזה לרכט הגלגל הוא מתנועע'‬
‫בעשיית ‪,‬מנח ממנו כלתי תתחלק והוא הנפש ואס לא ' מציאות גשמים אק תכלית למספרם ואז יתנועע הגלגל וזה שקר כמו שקדם בהקדמה הב״‬ ‫העצה וכיתמשנה‬
‫סמנה‬ ‫‪.‬‬

‫• ! הני ע הכת אשר תמצא יזניע אתר חון מאותו הכלל לא יהיה ‪ ,‬ואמני הפנים השלישיים והוא שיהי׳מנ יע הגלגל כח מתפש־ט בו הוא ג״כ שקר כמו שאפ‪-‬ר*‬
‫נתנוע׳ע״ל התנועהתדירה וינוח המניע־ כמו שינותו־ כי הגלגל גשם והוא מגיע אל תכלה בהכרח כמו ׳מקדם בהקדמה הראשונה • ויהיה כהו בעי‬ ‫!עצבי'‬
‫פנו כי ת עד שישלם‬
‫תכלית במו שנזכר בשתי׳עשרה‪-‬אחר שיתחלק בהתחלקו כמו ש־נזכר באחת עע־רה • ולא‬ ‫תמצא‬ ‫שלא‬ ‫בעבור‬ ‫בכאן‬ ‫אשר‬ ‫הנפשות‬ ‫‪.‬בעלי‬ ‫התבוקש יהעט^‬
‫הנרצה * ות"פ הרב ‪.‬ל‪:‬ס מניע יניע תמיד תון‪ .‬תאותו הכלל וזה יניע אל לא תכלית במו שהנחנו בהקדמה ה ש ש ה ועשרים ‪ :‬ואמנם הפנים הרביעיים והוא ‪I‬‬
‫לא ‪ :‬שיהיה מניע הגלגל כח בו בלתי מתחלק בנפש האדם באדם זה ג'כ שקר שיהיה זה המגיע‬ ‫ה‪1‬רה צדק 'ואליה ‪,-‬אמרו ולזאת הסבה לא יטעו ‪.‬גופות ‪ .‬הב״ח‬
‫ישתלשל כל מני ע ־תתידאעל׳י שבכל אחד נזניע ראשון‬
‫ומכין בעולם יתחלק כי מניעם אינו מניע תמיד כעצסאכל לבדו סבה בתנועה התדירה ואע״פ שהיא בלתי מתחלקת • ובאור זה שאבם היה זה מניע]‬
‫ביארק המכיאיס אותו להניע הם עניינים יוצאים חון הראשון יהיה זה המניע מתנועע במקרה כמו שנזכר בהקדמה הששית • ואני מוסיף הנק‬ ‫נ פי‬
‫ה ת ח תון‪ .‬כני‬
‫הרב וה‬
‫פ״ב מראשון אתר ׳קמט אס בקשת נאות או כריחה ממה שהוא ־ כאור כי האדם על דרך משל כשתניעהו נפשו אשר היא צורתו עד שעלה מן הביח א ^‬
‫הנש׳ כנגדו או דמיון או צייור במישיש לו ציור ואז העליה•גופו הוא שהתנועע בעצם והנפש היא המניע הראשק בעצם ^'א שכביהתנועע^‬ ‫*שיתנועע זה‬
‫הה׳ בםנוב מתחלש‬
‫במקרה • כי בהעתק הגוף מן הבית לעליה נעתקה הנפששהיתה בבית ושבה בעליה ‪ .‬ואם‬ ‫אפשר‬ ‫ואי‬ ‫במקרה‬ ‫יתנועע‬ ‫וכשיניע‬ ‫יניע‬ ‫תנועה‬ ‫!יסולות‬
‫להתנוע׳ תנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע בעבורה והוא הגוף ובנוח הגוף תסור התנועה המקרען‬ ‫‪ /‬הכרחייז וכן׳ עורה ‪:‬מבלתי שיטחכמו■ שוכיט ואלו היה הגלגל‬
‫מניעו ט על‪ ifc‬התנים לא היה יכול‬
‫הפרק לנצח ואם היה זאת המטעה תדירה נצחית ההוה לנפש• וכל מתנועע במקרה ינוח בהכרח במו שנזכר בשמינירת • וכשינוח ינ ^‬ ‫לקראת א‪ 1‬תו‬
‫ורא» ח״ש בו־יהיה‬
‫‪-‬שתהיה‬ ‫‪.‬‬ ‫המתנועע בעבורו יתחייב אס כן‬ ‫א"כ מציאות אתל ׳כקושזכר בעלדי ננו וזה ־ אפשר כמו שזכרנו‬
‫! פני עצתו על העד‬
‫החיוב • אתיארשע!׳ בהקדמ׳הי‪ ./‬יתחייב כהכרח לפי ז‪ :‬הדעתשתהיה הסבה הראשונ׳למנוע׳הגלגל על הכניסהשניים ר״ל נבדל מהגלגל הנה ככר המבאר במופע שמניע הגלגל הראשון‬
‫!מאחר הל' נ מ ה היתה תנועתו נצתות או תדירה יתחייבשיהיה לא נוף ולא כח כגוף עדשלא יהיה למניעו תנועה לא בעצם ולא במידה ולזה יקבל לא חלוקה ולאשנוי כמו שמרכז בהקרמ י‪.‬‬
‫פ א תר העב ע הנה החמישית והשביעית‪,‬ןזה האלוה יתב^שלזו הסבה ראשונה מגיע הגלגל הנה בביאור מציאות הסבה הראשונה כשהיא אינה גיף ולא כח בגוף ישתמש ט־כ מאלה ההקדמני׳‬
‫‪t‬‬ ‫מהראשונה יתהשנית ויזה־ביעית ומהשמינית ותהתשיעיתומהעשירית ומהשלש עשרה ומהאיבע עשרה ומהשבעעשרה ומהחמש ועשרים »מי«׳‪1‬‬ ‫>בר ימצ׳מה שיני*‬
‫מפניע א טר ‪,‬סס קוב ראיתי להעיד על קצת העחת לא ראיתי לאחד מהמפרשים שהעיד עליהם ואף קחנס רבי משה אשר־העיד הערות גדולות כוה הספר ובפרט כדברי הנאים‬ ‫פלא י תנוע ע ו‬
‫*כב׳ מצא מ תנוע‬
‫ט תהפילוסו׳ והנה ראשונה יש לדעת כי הרב אקר שהשם הוא מניע נבדל ולא יאמרשהוא מניע ט ואריסט״ו אמרשאף שהמניע‬ ‫תני ע‬ ‫ג"כ וג"כ‬
‫• ו מ מוצ ע הנה כנ ר עצמו והנכדל הוא צורת הגלגל ואחרשהנבדל הוא צוזה ראוישיאמ׳שהו׳בגלגל אףשהו׳נבדל והנה אלהיב כי באחרט לש^ שןןא נ^דל ‪p‬ה‪J‬ל‪J‬ל ^ןאע׳*צ ההרחבה‬
‫מה שאמרתי כי כל מניע‬ ‫חצדדמי‬
‫חזן ח‪5‬‬
‫עליהםשהם חזן‬ ‫שיצדק י‬‫בגלגל‪-‬ס יותר מחה ׳‬
‫הנבדליםשהם !‪!.‬‬‫כשכלים — י ‪-‬‬
‫או — י‪1.‬‬ ‫‪------------------------------------------------------‬‬
‫בש״י ‪.‬״‬ ‫‪ iM‬גשם לא יאתר פו שלוא חוץ והנה אומר לך כי יותר יצדק‬ ‫■ ימצא דבר מני ע ‪iSr.‬‬
‫שאינו‬
‫י תנועע שהוא צורה לדבר ראוי שיאמר טשהוא בדבר ולכן אתך אריס״קו שהגלגל הוא מתנועע מפאת עצמו והנה הביא לרב לומרשהמניע הוא נבדל ולא כגלגל לחה שחוסה‬ ‫ן ‪6‬לא‬
‫וביאור זה כאפר‬
‫>מ‪5‬א הקצההאיורון ׳ שהשיי יניע על צד התכלית וכן שאר השכלים הפכדלים אולם דעת החכם והוא אסד אליו ישיב הכל כי הש׳׳י יניע על צד הפועל ועל צל הטיה ועל‪,‬צד התכ‪.‬ית לא על‬
‫^ ‪ i‬״‪h*.‬‬ ‫״‬ ‫פשוע והוא היותו שהוא סבה רחוקה אכלשהוא סכה קרובה ״ שניתיש להעיר כפי דעת הרב ירצה כי כשארי״סטו רצה לבארשהש״י אינו נח כגוף למה שיתחייה‬
‫פ תנו ע ע לבל הנה זכל כח ביעל תכלית א א שיניע זמן בלתי בעל תכלימ כי הר‪1‬ונה בזה לארי״מטו הזא לבארשר‪«.‬ייוו ! וי! ^יי»>־יו ‪ nr.nnn‬יחוס כאש וכשרצה ארי סטו לבאר שאינו‬
‫יחוייב שימצא הקא'‬
‫' הנוקכיללו פ שו•‬
‫ול פי שכל מורכב‬ ‫ן‬
‫תקבולים‬
‫יויצא לזיזד » ה•‬
‫נייד‬
 ‫קרקי^ש‬ ‫נח‬ ‫שסטוב‬ ‫אפודי׳ ‪ ,‬מורה נבוכים חלסשגי‬
‫מ אני רו'‬ ‫גפדל‬ ‫לא ימכיעע מכל יזקלם הואשולל כולל ושוללוכולל מתהסך;כמ‪ 1‬כגוף כלתי מתחלק הלא דבר יסתור עצמו כי מהשיחלוק כמתתלק הןא מתחלק‬
‫שיח ‪05‬‬ ‫יחוייב‬ ‫וכבר ביארתי לן זה למעלה והראיתין ההפרששיש בין במתפשט ובין בלתי מתפשט‬ ‫־■^“׳ תנועה‬ ‫—‪ -•*-‬־״׳*‬ ‫•וש^נזר הרד ‪■.‬׳י*י־י* י••'‬
‫ה^ותלנפרד ‪4‬׳'כ ‪.‬‬ ‫ילתהכשמות ושהוא אע״פ שכל כח בגוף מתחלק לא כמו שחשב הרב שישכחות מתחלקות ובלתי‬
‫חה‪ 'liijn‬ב^מצעז״‬ ‫‪ ------------- ; .‬הקדים אריס׳׳טו♦ ר״ל בספר השמע בשמיני ־ מתחלקות והנה כוונת אריס״טו באלו החוכתים הוא מהשאומר לך • ראשונה הניח‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬
‫גהגעיז כלם ‪ 0‬צפ‬
‫גזה סהי( י כ^צו^‬
‫ני המניעיסוהמתנועעיסלא ילכו לבלתי כעל‬ ‫*קדי יאת ההקדמה ויש בכאןשז‪1‬ותכי יעתיי׳‬
‫תיוחד הגלגליסכלם‬ ‫תכלית שאס היה הדבר כן יתחייב שיטצאד‬ ‫המקרה כלתי הנושא‬
‫ההקדמ׳שימנא!המקרה‬ ‫׳פי זאת ‪.‬‬
‫מורכבים יזמני ע‬ ‫שתהיה למניע הה‪ 1‬א הראשון סבה אחרת בהכלח גשחיס בלתי כעלי תכלית וכבר יתבאר בטול‬ ‫שימצא החמר כלתי הצורה ושיחצא הדבור‬
‫וה»יו'הנפשז‪ 1‬ש ר ב ה'׳‬ ‫’'*’׳'אייי הנעשות כלם והוא חוץ מן הכלל המורכב ממניע וממתנועע כשתמצא זה ולחהשהיה אפשר שהחניעיס והתתננעעיס‬
‫' והוי{‬ ‫מ תנוע ע‬ ‫שאנחנו נמצא דבר מוינה העצס וגוקרה והם הסבה ההיא אשר היאהתחלת התנועה יניע המניע׳ ' ילכו לבלתי כעלי תכלית כאופן שלא יהיו‬
‫סגלגל ־ והגלגל‬
‫התמי המקיף בכלס'‬
‫^^^^מיהשעליסוימצ׳העצסלבדווהותה^^ל הראשוןאשר בכלל ההוא את המתנועע ממנו• ואם נמצאי׳יחד אבל כשיתנועע האסד יפסד האח׳‬
‫מו דנ ג י ־ מ מני ע‬ ‫כתו שיקרה זה באישים ביאר ג״כשזה גחנע‬ ‫^ מזהשימצא המקרה לבדו וכן‬ ‫‘ י‬
‫ו מ מ ק מ ע ע והוא‬ ‫‪ ..‬יי א ייי אחל מורכב מחיות ודבור לא תמצא ינוח • ולזאת הסבה לא ינועו גופות בעלי שאסהיה הדברכןיתקייב תזה שלא יחצא‬
‫הנפש אשר בו יתויו׳^‬ ‫מ ' _ות זולת הדבור א"כ יתוייבשימצא חיים תמיד ואף על פי שבבל אחד מהם מניע ראשון • אחרון • התשל כזהשאס אחד יניע לשני ושני‬
‫אי־כ שימצא' מני ע י‬
‫לא שיתנועע כלל ’‬
‫לשלישי וכןלבלתי כעלתכלי׳ביןשיהיו גתצאים‬ ‫_ ׳להחיות וכן אנחנו נמצא דבר אחד לא יחלק• כי מניי‪1‬ם אינו מניע תמיר בעצם• אבל‬
‫ולא“‬ ‫לא נעצם‬ ‫יחד כין שיהיו נתצאיס כזה אחר זה ויהיו אלו‬ ‫זי יינעשילותס וימצא הדוחס לבדו אחר המביאים אותו־להניעהם ענייניסיוצאים חוץ ממנו•‬
‫והזא‬ ‫במקרה י‬ ‫‪ -‬־־ י^פש מהגיף א״כ יחוייבשימצא הנפש אם בקשת נאות או בריהה ממה שהוא כנגדו■־• או הסמ׳סבות כעצס לא ימצא כנה האחרון אכל‬
‫התחלה׳ הראשונה'‬ ‫‪ ,‬י‪ ,‬יא‪-‬ו הקושיות מתורצות כי לא אמר דמיון או ציור במי שיש ריר ציור י • ואז יניע •■ האחרון נתצא אסכן הראשון נחצא א׳׳כיתכא׳‬
‫החניעילגלג׳ואמרו‬ ‫שיכלו התניעיס והחתנועע־ם ‪ t‬תניע ראשון•‬ ‫‘"‪ P'-‬טו זאת הגורה אלא כצד אחד מורכב‬
‫!יתנועעו מזולתם י‬
‫בעת פיניעזהרצון^‬
‫קרככה טכעית ותזגית אבלה־‪1‬צם הנמצ׳זולת וכשיתנועע יתנועע במקרי ואי אפש׳ מבלתי שינוח ואחר זה ביאר אס זה התניע הוא יניע את‬
‫בזה י י ' סאות® ׳‬ ‫היזקיה אינו מטבע העצס הנמצא בו המקרה כמו שזכרתי• ואלו היה מניע הגלגל בועל <'ו הפנים ‪ .‬עצתי כעצם או יתנועע בתקרה והביאולזס‬
‫המניעים אשר ה פי‬ ‫וכן הנורהש זנו מוצאזסשעומדת בעצמה היא לא היה יכול להתנועע לנצח •ואס היתה זאת התנוע' ‪ .‬לתהשאפלטון חושב כי כל תניע לא ינ־ע אלא‬
‫הייתנופעים‬ ‫‪,‬צורה חונדלתבלתי מוטבעת בחומר אבל תדירה נצחית כמו שזכר בעל דיננו וזה אפשר כמו ‪ ,‬כשיתנועע וכי התניעהראשון הוא דבר תניע‬
‫י תנוע עו חזולק§■‬ ‫י הצור‪ :‬הטבעית המוטבעת בחמר לא תמצא שנזכר בהקדמת שלש עשרה • יתחייב כהכרח לפי את עצתו ורצה ארי״סטו לבאר ראשונה שאין‬
‫במקר' וא״אמנלתיי‬
‫שינוחו ^אשממשי}*‬
‫יולת החומר וגן החיות הכתצא זולת המדבר ׳זה הדעת שתהיההסבה הראשונה לתנועת הגלגל־־־‘ ‪ .‬התחוייב ככל תניע שיתנועע לא כעצם ולא‬
‫■התנועה'‬ ‫להם‬ ‫כתקרה והנה ביארשאס ‪,‬היה תתנאי התניע‬ ‫אינו החיות המוצא עט היודבר אבל החיות‬
‫ה מני ע הנצחי אשר‬ ‫ההוא הוח זולתו וכן האדס או החותר הנמצא על הפנים השניי' ר״ל נבדל מן הגלגל כמו שחייבתהו ‪ :‬הראשוןשיהיה מתנועע בח^ב יתחייב כתה‬
‫לא ישתנה * והכי'‬ ‫אתר סלוק הנפש ממנו אינו אותו דבר אשר ההלוקה • הנה כבר התבאר במופת שמניע הגלג ‪ S‬שצחצא תנועה אחרונה א*כ התכחר שהתניע‬
‫האחתי ׳ באמר♦ '‬
‫הי עין'‬ ‫באמצעות‬
‫הוא עס הנפש אבל הוא ענין זולתו ועדיין יש הראשון אם תנועתו נצחית תדירה • יתחייב שיהיה • הראשון לא יהיה תניע בחקרה שאס‪:‬יה הדבר ‪.‬‬
‫כלסשכל גלגלוגלג‘ ‘‬
‫גח מקום עיון אין יחוייה שימצא אחד לבדו לא גוף ולא כח בגוף כלל ‪ •.‬עה שלא יהיה למניעו כן תמצא מנועה אחרונה וככר התבארשזה‬
‫מ תנוע ע י מזולתז‬ ‫כהגוצאהאחר לנד) ! וזה מבואר באמצעיות תנועה לא בעצם ולא במקרה ולזה לא יקבל החלוקה ׳ בלתי אפשרא״ב יתבאר שהמניע הראשון לא‬
‫עד הגלגל המקין<■‬ ‫יחוייב שיתנועע כמקר?יאח׳'כ ביאר שהמניע‬ ‫בהבעתנלם ‪ ,%‬ר״ל שהגלגליס ים מניעים‬
‫וה‪ 1‬א'‪ ,‬המניע את‬ ‫זולתם והס היסודות ויתנועען מזולמסוהס ולא שנוי • כמו שנזכר בהקדמה השביעי׳והחמישי'• הראשון א״א שיתנועע בעצס כי יתחייב תזה‬
‫בלס נתנ‪ 1‬ע תו והוא‬ ‫וזהו האלוהית'שמו ר״ל הסבה הראשונה המניעה ‪ .‬שיהיה הדבר ככח וכפועל יחד ושיהיה הרב‬ ‫הנעשות ונן הדין ככל הדברים אשר יש בהם‬
‫המתנועע הראשון‬
‫יזכ^י‪.‬ת עצתו ואין‬ ‫יזניע ומתנועע והס הבעלי חיי' כלס ‪ :‬והוא לגלגל‪ :‬והוא מן השקר היותו שנים או יותר לשקרות ׳ תלתיד ויהתלחיד רב בצד אחד • ואח״ב רצה‬
‫גבס אחר חוצה ל‪1‬‬ ‫בהיות לבאר שהש״י אינו בעל גודל כללר׳׳ל שאינו‬ ‫המנות העניינים הגבדליסאשר אינם גוף‬ ‫המתנועעהאחחן‪ • .‬ר״ל החמרהראש!ן ומה‬
‫ויצטרך‬ ‫יניעהו‬ ‫אחד מהם עלה והאחר עלול • כמו שנזכר בשש ׳ גשס ולא כח כגשסכץ תתפשט ביןלא)ותפשט‬ ‫שהורכב מחנלשהוא מתנועע לא תניע זולתו‬
‫מתיז ‪,‬‬ ‫אל מני ע‬ ‫עשרה • וכבר התבאר שאינו נופל תחת הזמן גם כן בתהשכל כח יגוף הוא תתחלק וכל גוף כעל‬ ‫כלל‬ ‫׳ ‪, :‬‬ ‫•‬
‫יניעה‪ 1‬לא ג‪ 1‬ף ולא‬
‫כת ׳ בג‪ 1‬ף ולא‬
‫להמנע התנועה בחקי • כמו שנזכר בחמש עשרה • הנה כבר יצא‪ .‬לנו מן העיון הזה במופת תכלית א״כ כל כח כגוף כעל תכלית ואס היה‬
‫י תנועע לא בעצם‬ ‫התניע הראשון גוף או כח כגוףלא יניע לבלתי‬
‫ולא כמקרה והוא‬ ‫שהגלגל מן השקר שיגיע עצמו תנועה נצחית*ושהסבד^הראשוג׳בתנועתו אינה גשם ולא בעל תכלי׳א״כ זה הכח הוא נבדל חגשסו׳הוא‬
‫הש״י;‬ ‫כח בגשם • ושהוא אהד לא ישתנה שאין מציאותו מחוברת זמן• וי^ו הם השלש ש־^ות חכיע הגלגל עלצד■ הצורה זהו תה שכיוון‬
‫עיון שלישי‪ ,‬ה א פ ע' ‪',‬‬ ‫י אריס״טו כביאורו תשתיני גזהתשתע לא מה‬ ‫‪ , ,‬אשר עשו עליהם מופת ח שובי הפילום־פים ד •י ‪, r‬‬
‫כמין אי אפשר■'‬
‫מכלתי‬ ‫בהכרחי‬
‫עיון שגי להם הקדים אריס׳יטו הקדמה'• •והיא כשימצא דבר מורכב משני דברים • דמצא שחשב הרב כי דרכו יש בו מהתשובה תהשלא‬
‫הוזתו הרצון בזה‬ ‫׳ אחר משני הדכרי' בפיי עצמו חוץ מן הרבר ההוא המורכב • מתחייב מציאות האחר יעלס ואתנם וה הדרן הוא דרך השם)צדיקים‬
‫שאיסלאיצאהאפשרנ'‬ ‫ילכו בו ני הוא יכיאס לדעת כי יש כאןעץ‬
‫לפועל י ג ע ת מן ‪.‬‬ ‫כהכרח חיץ מן הדבר ההוא המורכב ג״ב ;״ שאלו היה מציאותם מחייב שלא ימצאו אלא החייסאשר הוא התלן יי׳צבאות לא מהשחשב‬
‫העתים ‪ ,‬י באתר‪,‬‬
‫חילישי המין לא‬
‫^ד • כהמר והצורה הטבעית • לא היה נמצא אחד מהם בלתי האחר בשום פגים • יהידח אכן סיני ני אריסי׳טו אין לו חופת'עלזה‬
‫יהיה אפשר י י א ב ל'‬
‫א" כ מציאות אחד מהם בפני עצמו מורה ע ^ העדר החיוב • והנה ימצא האחר בהכרח • והיה זה בעבור כי חשב ני דרך אריס״טו הוא־‬
‫נ מנ ע ואי; זה לו מה‬ ‫והמשל בוכשימצא הסכנגבין • וימצא ג"כ הדבש לבדו • יתחייב בהכרח המצא החומין דרך הרב ונשוב לבאר דברי הרב והוא כי אחר‬
‫האפשרות‬ ‫אל‬ ‫לכח‪ ‘ :‬ואחר בארו זאת ההקדמה אמר שאנחנו נמצא דברים רבים מורכבים ממניע שביארהרב חציאו׳השס והוא היסוד אשר הכל־^‬
‫והכת אשר באי ‪8‬‬ ‫תלויכו ביארשאינו גשס וזכו אמרו והוא חן‬
‫אחד לעשות סעזלת‬
‫מה או ללמוד חכמ״‬
‫ומתנועע • דייל שהם יניעו זולתם ויתנועעו מזולתם בעת שיגיעו וזה מבואר באמציעיות השקר היות שנים ^ יותר לשקיות המנות‬
‫מן החכמות • כי ‪:‬‬
‫בהנעת כלם • ונמצא מתנועע לא מניע כלל והוא המתנועע• האחרון • יתחייב בהכרה העניינים המובדלים אשראינסגוף אלא‬
‫הכת אפר נו הנ ה ‪,‬‬ ‫שימצא מניע לא יתנועע בלל וזהי המניע הראשון •‪ .‬למאשר א ׳א בו תנועה • הוא בלתי בהיות׳אחד מהס עלה והאחר עלול כהושזכר‬
‫יצא ‪,‬‬ ‫יתכן שלא‬ ‫בא ואס ימצאו כ׳ חחוייבי המציאות יהיושני‬ ‫עיון‬ ‫מתחלק •ולא גוף • ואינו נופל תחת הזמן • כמו שהתבאר במופת הקודם ‪:‬‬
‫לפועל )לא יהיה ‪,‬‬ ‫דכריס נבדלים שויס כמציאות ואס הדבר כן‬
‫ענ ע‬ ‫בזה בטל‬
‫?יי ת כן‬ ‫האפשר‬
‫סיצא לפועל באיפ‬ ‫; ואיחור‬ ‫אמו‬
‫אחד •• במה שאמר ‪.‬‬ ‫קדימה בצורה והשכל הראשון הוא פשוט יותר מהשכל השני ושני חלו הס עלולי׳לסכה הראשונה למה שנל אתד מאלו יש לו קדימה על האחר‬ ‫‪,‬‬
‫הרי׳ה מורינו שא® ‪1‬‬ ‫מצדשידיעת האחד יותר פשוטה מדעתהאתר והמופתאשר הביא לפילוסוף לומרשהשס אחד הוא זהאשר אגיד נך והוא המביא לנו לדעתשיש נמצא ראשון וככר ידעת‬
‫היה כל נמצא פועל ‪.‬‬ ‫אמרם י״ל אנכי ילא יהיה לן כדבור אחד נאמרו כי בא הרמז כזה לתה שאנחנו נראהשכל התנועות יעלו לתנועות הגלגל)תנועות הגלגל כלם יעלואל התנועה הראשונה‬
‫י‪1‬תת • הסויה ‪.‬‬
‫וההפסד י היו כל •‬
‫ו‪.‬א ילכו לככ״יז׳א״כימצא בכאן תניע רי‪.‬שון קוד׳ לכל וזה המניע יחוייבשיהיה אחדלמהשהתנוע׳היא אחתוזהדי לכארשאלהינו ברון הוא א׳ואסיצו»רשיתנועע הגלגל‬
‫אחת מן הנמצאות‬ ‫כשני מניעים יח וייב שיהיו אלו הב' מניעים נבדלי' אחרשהתנועה היא נצחית והשויס כחציאותא״אשיהיה בכס מנין ואס יהיה האחד קודם לחברו באי זה מין מהקדימ׳‬
‫אפשרההפסד־ישלי<‬ ‫הקודם יהיה יזייייי^ ית^׳יאותל‪,‬א זולת ועל זה הדרן ההואגיי׳כ ברור וידוע לשרידיסאשר יי׳ קויא ‪ -‬הנה כבר התבאר גס כן שהש״י אינו נופל תחת הזמן׳להמנע התנועה‬
‫ספק גדול לקוצר ‪,‬‬ ‫כחקו כתושוכר בט״ו הנה ככר הביא העיון על וה כמופתשי‪,‬גלגל מן השקר שיניע את עצמו תנועה נצחי׳ והנהר»סכה האחת בתנועתו אינו גשם ולא נח כגשם ושהוא‬
‫ו מ עו ת (‬ ‫שכלי‬ ‫אתד ולא ישתנהשאין מציאותו יותוברת לזתן ואלו הםהשלששאלות והואשיש נמצא ראשון שאינו גשם ולא כח בגשםשלא ישתנ׳אשר עשו עליהם מופת חשובי הפילוסופי׳}‬
‫הבנתי כי מי יוכל‬
‫לנוא לתכלי' עותיו'‪.‬‬ ‫^מר הרב עיוןשני להם הקדים אריס״טו הקדמה וכו׳עד והדמיון כזה כשימצא הסננגכיןשהוא מורכב מדבש וחוחן וימצא גי׳כהדבש לבדו יתחייב בהכרחשיחצ׳החוחן‬
‫אדננו וזה שהוא ‪I‬‬ ‫לבדו ואחר ואת ההקדחה אמר שאנחנו נמצא דברים רביס מורכבים ממניע ומתנועע ויסהבעלי נפשותכי הגוף הוא המתנועע והנפש הנא החניעוהאדסהוא‬ ‫י‬
‫מבואר לפי■ ד ע ת ‪.‬‬ ‫החודנב ממניע ומתנועע והנה נמצא כאדם או ככ״ח דבריםשיביעו זולתם ויתנועעו)ן‪:‬ולתס כעת שינועו וזה מבואר כאמ!!עמ בהנעת כלסונמצא מתנועעלא יניע כלל‬
‫א‪.‬רישטו שכל מ® ‪.‬‬
‫ק מת!*‬ ‫עהואנופל‬
‫ההזיה וההפסד הוא ‪i‬‬
‫ה ה פ פ ל‪.‬‬ ‫מחזייב‬
‫שכנר ביאר בפני®;‬ ‫הוא מורכב מחיות ודבור והחיות נמצא כלתי דבור והדבור לא נמצא כלתי החיות כי החומר הוא חי ואינו מדבר •וככר ספקו ג״כ כי הסכין הוא מורכב משני דברים שהם‬
‫י ני ם בכל הזוה ;‬ ‫הכייל והחדודוהחדוד לא נמצא חבלתי הברזל והברזל נמצא מכלי החדוד והתשובהכאלו הספ־‪,‬ות ראשונה יש לדעת מהשכיוון אריס״טו כזה החופת ואח״כ נתיר הספקות‬
‫נפסל וכלנפ שד <‬ ‫וסנה טינתהחכס כאמרו כשנמצא לכרמויכב משני דברים ובו׳• הרצון בושאלו השני דברים הם מקבילי׳ וקצוות לאשיהיה האתדשלחות לאחר והנה המניע והמתנועע‬
‫הווה והרב מזרה לג<‬
‫לא יזי ת ‪i.‬‬ ‫וזה‬
‫ש^ם אתן תהסאינו שלמות לחברדכי השכל ישער וגס יראה נחוש כי המניע)המתנועע הסשני קצוותמקבילות ויתחבר מהס המתנועעמצדו והס כעלי הנפשות)אחרשאלו‬
‫לא״ונתינו שאנחנו;‬ ‫חינם טלתית האחד לאחר אחרשים דברים מקבילים וקצוות אם התבא׳שהאחד הוא נמצא נבדל מחכה יתחייבשיניה האחר נבדל ג״נ והנה אנחנו נראה שהחומץ והדבש‬
‫כאמדבנחי® שה®‬ ‫הס^שני דבריסשהס קצמת ויפעל אחד מ‪:‬ס כחברו ויתפעל ממנו אם נמצא הדבש נ־דל יחוייב שימצא כאחר נבדל ג״כ כי הנפרד הוא נפרד לחה שיפרד)נמנו וכן הענין‬
‫נכיוזיס ‪I‬‬ ‫כמניעים זכחתמעעיס כי אנחנו נמצא הבעל נפש מחובר ממניע ויותנועע ונמצא האבןשהוא המתנועע האחרוןשלא יניע כלל לא כעצם ולא כמקרי‪ :‬יחוייבשימצת‬
‫‪.‬‬ ‫■ ‪./‬‬
‫התניע ג כנבדל מהחתניעע ולא יתנועעלא כעצם ולא כמקרה ובהכנת זה יותרו כל הספקות כי העצם והמקרה נשיחצאו יחד אינםשני דבריםשהם קצוות כי המקרה‬
‫חיניקצה ט לא ימצא מכלי נושא״וכל המקריס הס נחשכיס מצדהצורה או נחשכי׳ מצד החמר ואינס נחצאיס בעצמותם ולכן לא יתחייב כשימצא העצם כלי המקרה שיחל‬
‫•מקרה מכלי העצם וגס החיו׳ והדבור אףש־מצאו יוחוברים לא יצדק אס ימצא החיות י;כלי דבור שימצא הדבור ני הדבור הוא נמצא בחיות על צד השלמות והתכלית לא‬
‫המדוד !‬ ‫י‬ ‫‪ ,‬־ מ־לטיוא קצה וכן ג”כ מדוד הסכין אינו דכר נמצא כעצתו אלא תכלית ןשלחות ולכןהיה אפשרשימצא הסכין ולא ימצא ■‬
‫׳‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫טו ב ■ ‪P 2‬‬ ‫י‬ ‫• ‪.‬‬ ‫י •‬ ‫■‬
 ‫אפודי‬ ‫שם טוב■ ; מודה■‪ .‬נבוכים חלק ^גי‬ ‫?רקאש‬
‫התלת־)אי אפשרשימצא החדזד מגלי הסכין גס כי החממ ה נמצא כאדם לא נמצא כלל אחרי כתבי ה עיינתי בח׳ מהשחע וראיתי כי ב^ת הוקלמה ^ ^רהובות '‬ ‫נור‪5‬וי^‬
‫ם‬
‫השסלהעחיד׳ צתול נגדל מהדכור ולא הדכור מהחיות כי חיוינ האדס אינו חיוא הסזס)אסנאמר מהמפרשי' עדשמצד כצכולס כזאת ההקדמה הוקשה להס אלי הקי^יי^*”'*‪■*M‬רר‬ ‫יל השסלהעח׳ ‪.‬‬
‫ויחוד‬ ‫)לא מצאו בה תירין אמתי לפי האמת אמנם ו'‬ ‫»צח‪.‬א‪ 0‬י רגז אמר כהםשהס תייס הס כשתוףהשם אף שההגיוני יאמרשהחיות נאמר כהסכמה וככר‬
‫מידינו כיאר הרג וה כפיקיו הנכתריס׳אשרעשה ההקדמה לפרקי א‪13‬ת ויאחרשהיה הדכר מורכב משני דברים אין אחד מהם כולל יותר מהאחר אבל‬ ‫‪ 3‬רנ‬
‫•‬ ‫' ונמצא בנמצא האחד נפרד לבדו הנה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪f;”P‬־‪r,psPJlVCT>5)»Jpi‬‬
‫שימצא האחר לפי שהנפרד נפרד לחה שנפרי‬ ‫»י‪1‬תוורא‪1‬ישיעשדו •אשר הרב עיון שלישי פילוסופי בוה הענץ‬
‫הלקיח מדברי אריסטו אע״פשהביאו עיון שי^ישי פילוסופי בזד־ו העניין ה>^קוח מדברי מתנו ר״ל כשאני מוצאהדבש עלדרך מ‬ ‫?■צמ‪ 5‬י|ותכלס * יש‬
‫לזיומד שיאמר ומה' צענין אחר וכו׳עדנמצאו׳רכות הוות וכפסח' ‪ ■; i‬אריס״טו וא ע״פ שהביאו בעניין אהר • וזה סדר נפרד מן המורכב הנק אנ^רשימצא התייזן‬
‫?שנה המונעקשלוא‬
‫•‬ ‫יאקיימו שלי מלקי' והחלק השני היאשקר ג״כ וביאורושאס ר\ה המאמר אין ספק שיש עניינים נמצאים והכם אלו נפרדשאחרשאין כמורכב‬
‫הנמצאות המושגות בחוש • י מ ל ט ה ע נ י י ן ‪ ,‬הדבש היה אפשרשיפת־ החומץ מומנו‬ ‫^‬ ‫כ״א‬ ‫יהיו‬ ‫וההפסד‬ ‫ההוייה‬ ‫תחת‬ ‫נופל‬ ‫נמצא‬ ‫כל‬ ‫האפש׳נמין נאיפים‬
‫יפרד החומץ ממנו לא היה דבפ נצרד'^ ‪,‬‬ ‫*?אאלפים וקצקס מהנמצאות כלםאפשר ההפסד והאפשר בתץ '‬
‫משלשה חלקים והיא חלוקה הכרחית • ו הו א א מ נערל החומץ ממנן הנק הוא נמצא לבזוצפין‬ ‫יאפדו זקצקס איאפשר כהכרח מבלתי היותו כמוש־דעת כי‬
‫ש^(‪7‬כןםי האפשרות כמין הוא אפשרות נצחי והאפשרות ‪ :‬שיהיו הנמצאות בלם בלתי הוות ולא נפסדות • או ג״כוכתו כן אנחנו נמצא דבר אא‪ 7‬מורץ ‪-‬י‬ ‫>א יפסדו כי‬
‫»בע הי‪/‬פפר‬
‫ממניע ומתנועע והס הגלגלי׳ וב״מ כלם ח»‬ ‫•‬ ‫נפסד‬ ‫ולא‬ ‫הוה‬ ‫בלתי‬ ‫וקצתם‬ ‫•‬ ‫נפסד‬ ‫הוה‬ ‫קצתם‬ ‫יהיו‬ ‫‪,‬‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫יהיה‬ ‫לא‬ ‫שאס‬ ‫מחוייב‬ ‫הנצחיים‬ ‫כדכריס‬ ‫»‪3i 7‬רך משל אפשר^‬
‫סיתלה אודס שימזק' יהיה אפשרי ואס כן יחוייכשיפשדו הנמצאות אמנם‪,‬החלק הראשון הוא שקר מבואר • שאנחנו כי המניע הוא הנפש המגיע תתפו^^■^ (‬
‫‪ 7pp !^i‬שלא יתלה כלס בהכרח וכשיפסדו כלס מן השקר שימצא נראה לעין נמצאות רבות הוות נפסדות ״ והחלק דבריס היסודיים והמתנועעהבלתי מניע הם‬
‫כמו ׳ דבר ט‪.‬לא ישאר מישימציא דבר ולוס יתחייב השגי הוא שקר ג״כ >• ובאורו שאם היה בל נמצ^ן הדכרי׳ אשר אינם בעלי נפש כלל הנה א^ר‬ ‫האפשריים‬ ‫ושגי‬
‫״'תקיימים‬
‫שימצא בנמצא מה מניע לא יתנועע‬ ‫נמצאים‬ ‫אנחנו‬ ‫והנה‬ ‫כלל‬ ‫נמצא‬ ‫דבר‬ ‫יהיה‬ ‫שלא‬ ‫»״מי׳ בלא חילי‬
‫כממי תלתמ׳ הרוני יתחייב אס כן בהכרח בזה הענין אתר שיש נופל תחת ההויה וההפסד^ יהיו הנמצאות כלם ‪ h j‬והאפשר בדברים הנצחיים חחוייב הנה אם כן‬
‫‪b‬לכ‪ ^ 1‬וםובפים נמצאות הוות ונפסדות כמו שנראה שיהיה אחד מהם אפשר ההפסד • והאפשר במין אי אפש׳ יחוייבשימצ׳ מניע לא יתנזעעכלל‪1‬י‪.‬זא השם‬
‫יי®‪ . .‬ימימה' נמנאאחרלא הווה ולא נפסד וזה הנמצא בהכרח מבלתי היותו כמו שידעת וראוי שיפסדו ר״ל יתעלה ולבאר שמציע זחתנןעעהסשני דבר‬
‫תכה■ שאינו הווה וצא נפסד אין אפשרות להפשד לו הנמצאות כלם בהכרח • וכשיפסדו בלם מן השקר אין אחד מהס כולל יותר מן האחר זה מבי‬ ‫מתאומיק וכןהאדם‬
‫*(פשר שיהיה‬
‫שימצא דבר • כי לא ישארטי שימציא דבר • ולזדח כי המניע הוא מניע בבחינת יייי^’ ‪4: . ,‬‬ ‫אפשר‪,‬‬ ‫לא‬ ‫המציאות‬ ‫מחריג‬ ‫הוא‬ ‫אבל‬ ‫כלל‬ ‫יאפשר פלא יהי' או '‬
‫אחד יתמ י‬ ‫בבוראו הלש או ׳ המציאות * אתההשליס‪ ,‬זהואמרוה הדבר יתחייב שלא יהיה דבר נמצא כלל • ואנחנו נראה המתנועע והמתנועעהוא מתנז^יי^י‬
‫עלי או עשיר והכל שאינו לא הוו׳ ולא נפסד ואין אפשיות ההפס׳‬
‫בהצטרפות אל תכירו על דרךהשן}י האתית‬ ‫יתחייב‬ ‫א״ב‬ ‫־‬ ‫נמצאים‬ ‫אנחנו‬ ‫והנה‬ ‫נמצאים‬ ‫דברים‬ ‫מתקיים באישיה בו כלל אבל הו ‪/‬מחוייב המציאות'לא אפשר‬
‫שחינו‬ ‫שיפשדו המציאות אחרהשלים זה ואחר‪ : 1‬הדבר‬ ‫מקתלפיה אס כן‬
‫בהכרח בזה העיון •אחר שיש נמצאות הוות נפסדות‪ .‬אין אחד מהס יותר כולל מן האחר י‬ ‫י אוי‬
‫הנמצאוק כלס אה לא הויה ולא נפסדואיןאפשחת הפסד כו כלל כמו שנראה• שיהיה נמצא אחד לא הווה ולא נפסד הנמצאות כ'סיר״ל רהיה נ״כ מחוייב היז^'^? ‪,‬‬
‫וזה הנמצא שאינו לא הווה ולא נפסד אין אפשרות בכלל ‪ t‬והאפשר כמין א״א כי־^כרח ונו׳ •ר‪ .‬״ _‬ ‫היותו‬ ‫למלט‬ ‫לא‬ ‫המציאות‬ ‫מחזייג‬ ‫הוא‬ ‫אכל‬ ‫אפשרי‬ ‫• ההפסד‬
‫והנה התום יעיל מחוייג המציאות בבחינת עצמוא׳ו בבחינת ‪ .‬הפסד בו כלל • אבל הוא מחוייב המציאות לא אפש׳ אסהיהבכלאתדמןהנמואות אפשרההפסי י■‬
‫א״כ יתחיי׳כהכרלושיפסלו כל אחדמהנמצא•‬ ‫בעליחייסשההששל סבתו ותהיה סבתו היא מחוייכת המציאות‬ ‫נכל אישי ‪ .‬המין‬

‫אינו מנ ת האששר כמושוכר בי״ט הנה כבר התכיזרשאי אפשר ‪ ' .‬המציאות ‪ :‬אמר עוד שלא ימלט היותו סחוייב כלם אתרשהוא אפשר שיפסלו כלס)־‪,‬אפשר‬
‫אבל היא מ אויינ' מבלתישיהיה ננוצא מחוייב המציאות בבחינת המציאות מהיותו בבחינת עצמו • או בבחינת סבתו כמין מחוייבשיצא לפעל בהכרח ואס נאמר‬
‫׳שהרננקם הס שגת עצתו ולולי הוא לא היה נמנא לא הזוה ולא עד שיהיה מציאותו והעדרו אפשר בבחינת עצמו שכל הניוצאות נפסדו חבל לא כפסל) בעת‬
‫יכולתי נפסד ולא מה שחיני לא הווה ולא נפסד אס ומחויב בבחינת סבתו•‪ ,‬ותהיה סבתו היא המחויבת אחת כלס יחדאלא זס אחר זה‪ .‬ונאמרשנפסלי^‬ ‫הפםדם ולא‬
‫אפשר ‪.‬מו יש דבר נחצא כןכתו שאמר ארי״סטו רוצ׳לוקר ‪ .‬המציאו׳כמושזכרבתשע עשרה הנה כבר התבאר בגלגלי׳ כלס ונתהוו כאשר נמצא כזה העו‪.‬ם '‬ ‫להביו עומק איי‬
‫למה קראו‬
‫פיון רביע כי כל שאינו לא הווה ולא נפסד להיותו עלול כעלה שא׳יא בהכרה מבלתי שיהיה נמצא מחויב המציאו' השפל ההזיה וההפסד זה'א״א כי הגלגלים א'‬
‫אפשר שיקבלו ההויה‪ .‬וההפסד‪,‬ן;ו מלן יקג״ י‬ ‫ולא‬ ‫בז‬ ‫איןספק‬ ‫המופת‬ ‫המציאו׳וה‬ ‫התחוייבת‬ ‫נשם א מנ ם'‬
‫על דחייה ולא מחלוק'ן‪1‬א מי שיסכל דסהמזפת‪ :‬בבחינת עצמו • ולולי הוא לא היה נמצא כלל ל^^ ההזיה וההפסד יהיה תנועה יש ‪' 0‬‬ ‫הוא אקד תפני‬
‫נשםבופירוש אמך שס סוב מאד הטיב הרב בז‪ :‬המופת הוד‪ ,‬נפסד ולא מה שאינו לאהוד‪ .‬ולא נפסד • אם יש ולבל תנועה ישרה יצטרך מקיף ויביא אלשיהי‬ ‫עניןנו ה ף‬
‫קיוקו‬
‫דבר נמצא כן • כמו שיאמר אריסיטורי׳ל שאינו הוה מקיפים לבלתי תכלית וזה שקר כי אלוהיי‬ ‫מדברי‬ ‫לקוח‬ ‫הוא‬ ‫זה‬ ‫כי‬ ‫באחרז‬ ‫•‬ ‫עהמתרמים מצד‬
‫ולא נפסד להיותן עלול בעלה מחוייבת המציאות • הנמצאו׳כלסאפשריות ההפסד א״כ היה החמר‬ ‫•‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫הדרן‬ ‫ובזה‬ ‫התנין‬ ‫כזה‬ ‫שצכיאו‬ ‫לא‬ ‫ארי״סטו‬ ‫•?‪-‬לם שז(ים בנורת‬
‫הנ׳שחייתשהם הנ' מהמבוכה תהשלא יעלסני זהו דרן כ״ס לקוח וזה מופת אין ספק מ ולא מחלוקת ולא דחיה אלן^ כראשון אפשר ההפסד ואס היה כפסלההיוג_‬
‫וההה מט‪:‬ע הנמצא בתהשיצוא נמצא והוא לקיחת למי שיסכל דרך המופת; אחר כן נאמר כי כל מחויב לא כיהשוס דבר בעולם השפל נמצא אחר‬ ‫רתקים‬

‫שנעדר ההיולי ואניזנו נראה שחנחנו נמצאים‬ ‫כוללות‬ ‫הקדמותיו‬ ‫היו‬ ‫ולכן‬ ‫והאפשיות‬ ‫החיות‬ ‫מתתלכים וה מ‪1‬‬
‫ם‪1‬שם 'האתד אינו‬
‫שיהיו הנמצאו׳כולסאפשרינ ‪.‬‬ ‫כשום‪,J‬צד״ ׳‪,■.‬‬
‫א״א^‪u,y‬‬ ‫דומה לנפם האחר ולכן ישיגס התפישה כפי מה ש‪:‬תבאר בשפר המציאות בבחינת עצמו ראוי בד‪.‬כרח שלא תמצ‪4‬ל? ״^‬
‫א״כ׳‪ ,‬׳‪,‬‬
‫^‪76‬אמר^ד‪1‬ץ"'יבסחכ^ם ‪7‬הא״א‬ ‫אם כן הוא נפל ^ןי ההפלה וכספר הפלת ההפלה והוא כי מה למציאותו סבה • במו שנזכ׳בהקדמה העשרימיה ׳'•‬
‫ינגינים בהכרת ‪ :‬שהניח הרב כי הדבר החחזייבמצד סבתל הוא ולא יהיר‪ ,‬בו ר בוי עניינים כלל כמו שנזכר בהקדמה ני זז מוכח לפי הנחת הקדמות ואס עכר זמן‬
‫יפסלו‬ ‫‪ ,‬אפשרי מצד עצמו אס יהיה זאתהקריאה גזצל‬
‫לא '‬ ‫א״כ ״‬‫שלא נפסלו ״‬ ‫תכלית •‬ ‫הב״א • ולזה יתחייב שלא יד‪,‬יה גוף ולן^ כה גוף כמו בלתי כעל‪■ -‬‬
‫סזוא עלול אנחנו רוציסשהוא אפשרי יהיה שנזכר בהקדמה השתים ועשרים• הנה כבר התבאר צעולס!אע״פשאמ׳בפר׳עשרי׳שאין זה המופ^‬
‫נבנה על הקדמותהוא כפי בסבה השביעית‪■5‬‬ ‫זאתהקריאה אמתית אכל אס נאמרשיש בו צד‬
‫מאפשלותוכחניותנמו שיראהשיחשוב ב"ס במופת לפי זר‪ .‬העיון שיש‪ .‬נמצא מהויב המציאות ‪ -‬אבל הוא מחוייב המציאות‪ ,‬״ ר״ל וזהאיגי‬ ‫פרק ד‬
‫פזה העניו קשו הוא דבר רחוק מהחיזתכי השכליס הנבדלים בבחינת עצמו בהכרה והוא אשר איןסכה למציאותו׳ מתחייב מן החלוקה אשר כבר קדתהלו^‪-‬‬
‫להשיג שיהיההולנל אין בהס אפשרות כלל אחרשאי ן ביס יזחר ואין בו הרבבה • ולזה לא יהיה גוף ולא כה בגוף וזהר■ הנחת הקדמות; אס יש דבר נמצא כן* ר”ל‬
‫געלגפ ש והין ‪ ; 1‬ואין בהם כחצ׳ות אבל הדרן אשי הלן כו השם יגדל שמו• וכן יתבאר במופת‪ .‬בקלות שהייוב והס הגלגלים כלס■; יהיה מן חיוב המציאוא‬
‫ה״י(־‪,‬ר ארי״סטו אני אגיד לן אבחנו נראה ;‪ 11‬הדברים המציאורת בבד‪.‬ינת ד*<עצם מן השקר הוא שימצא עניןנוסף • ר״לאסהיו שניס והיושניהם‬ ‫עניו‬
‫גוחוייבים המציאות יתחייבשיהיה ביניהם אי‬ ‫ד‪/1‬מר״שהו‪ (5‬נעל• החים ונפסדים והס חלושהם תחת גלגל הירח‬
‫עה‪ 7‬ם ‪5‬י זולקו נ סהיו הגרמיס ה חיזימייס המיס ונפסדס לשנים בי יד\ה מין היוב המציאו׳ עניין נוסף על עצם זה עניין יבדל בין זה לזה ויהיה א"כ ענייןנוסף־‬
‫לה‪ 7‬חו' נ מ ה שהשיג יתחייב שיהיה להס חמרים אחרים ממה כלאחדמשניד‪.‬ם י ולא יהיה אחד משניהם מהוייב על עצמות מחנייב המציאות ויהיה מורכבוזם‬
‫דוגה גו כ! שיתהוו ואלו החנ;רים אס יציו הוויס יתחייב המציאות בעצמו לבר • אבל מחוייב בעניין ההוא שקר ובסוף הפר׳יתרחב הרב התרקבות נככי‪.‬‬
‫אי ‪,,‬‬ ‫!עלזההענין;‬ ‫אשר הוא מין חיוב המציאות אשר נמצא לזד־‪.‬‬ ‫קהדמוק ההוה ג״כשיהיו ’להס חמריס אחריס )ילוהדבר‬
‫אי‬ ‫ולזולתו • והנד‪.‬יתבאר בפנים רכים כי המהוייב המציאות‬ ‫לא‬ ‫התנועה לבב׳׳ת וכבר יתבאר שאס לא ימצאראשון‬ ‫ה»וא‬
‫»תייכ לו‬
‫שוק‬ ‫ג^המ‬
‫יניעהו לק י הי ה מצא אחרון א״כ יתחייב שימצא בכאן גשס‬
‫■‬ ‫‪, , ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫סועלהקנוטה י(נל נצחי בלתי הווה ולא נפסד הה הגשס בס לא‬
‫נפכורו התנועה יתנועע לא יהי‪ :‬סבה לשוס דבר לשיתהוה ויפסד כי הוא גשם וכל גשס לא יניע אס לא יתנועע וזה המיענועע יצטרך אל מניע וזה לא ילןאלא כב״ת ייי״"‪?,‬‬
‫וגלותו הה‪ 7‬מוק ים ‪/‬בכאן‪.‬תתנועעראשון ומניע ראשון אינו לא הווה ולא נפסד לא יניע פעסולא ינוח פעס וכןהמתגועע יחוייבשיהיה נצחי התנועותשאס לא כן ילכו המניעים לבב׳ ת ואחר‬
‫^ בו‬ ‫וה שהי‪ :‬זז כן אלו הדכרי׳ ההויס הנפשדי׳ לא ימצאו אבל אלו נמצאי׳ אי׳כ יש בכאן נמצא ראשון מתנועע תמיד ורוניע יניע זס המתנועע‬ ‫קנל‪1‬‬
‫שיהיה‬
‫‪9‬לםה‬
‫הדישון‬
‫כו‬ ‫לנפ» ‪ -‬ה‪7‬ורשת הרב כי כל מ חוייב המציאות בבחינת עצמו ראוי בהכרחשלא תמצא למציאותי סכה כי אם היה למציאותו סבהשיהיה חיץ מחנו לא יהיה מח)ייב המציאיי^’^‬
‫שרים‬ ‫ןנהד״ות גיור לוה רב וי עניינים כלל כי כל תהשיש גו רבוי בין מעניינים שהוא חתר והצורה בין מכחיות בין מענס ומק־יה בין ממציאות ומהות הוא מורכב והמורכב‬
‫התולור הדרוש יתחייב לפי ‪n‬ש תחדיב המציאותשלא יהיה לו גוף ולא כח בגוף ולביקור זה נשתמש הרב מאלי ההקדמות מהקדמה הלומהקדמה האחת ועשרים ומהקדמה ׳בבחינת‬
‫ולעגמוק הפשוק‬
‫אחדותו‬ ‫תה וז‪:‬ו דרך ב״ס לא זכרו ארי״סטו ויש בז עליו תשובתהרונה לעיין בהם יעיין בספר ההפלה ובהפלת ההפלה הנה כבר התבאר‬ ‫שלוה לק ה*‬
‫' <יאות‬ ‫!רצונה דורשת מה עצתו והוא אשרא־ן סכה למציאותו ואין כו הרכבה ולזה לא יהיה לו גוף ולא כח כגוף וזהו השם יתעלה סחו א״כ יתבאר בזה הדרךשלשה‬
‫ריותו‬ ‫שללו תדעהו והוק ושאינו גיף ו‪f‬ינו כת כגוף ויתחייב ג״כשאינו משתנה ז אמר הרב וכן יתבאר במופתשחיוב המציאות בבח נת העצס מן השקיש מצא לשנים ט יייי^‬
‫^ י‬ ‫‪w‬עצס ♦■ והרצוןבזה כי אס היושני תתוייכי המציאות אחרשהיה כל אחד מהס חחוייב המציאותיתקייב'שהיותו חחוייכ‬ ‫שקר ־השני שיהיה כבחינת העצם ענין נוסף על י‬
‫*(וקו הקוקר אצלה זולתעצמו כי אםה־ה עצתו היותי מחזייב המציאות לא ימצא לזולתו והמ״ב אברהם או יצחק הוא אדס במה שהוא אברהס אן יצחק אס תאמר ע חכרהס אי® י ‪U‬‬
‫ו^ם לק‬ ‫>ג‪3‬ד‬
‫אחד‬ ‫הכנש}< אברכס צא ימצא האכושות לזולתו ואס הוא ליגנין ‪ *?pw‬לאברהם א״כ יהיה טבעמשותף לו ואס היה לטבע חסי^ף י״ל‬ ‫לק יצוייר‬
‫ו ?ד אם‬ ‫׳גז * השלישי שיהיה אתר משניהם מו*כה משני טבע־ם מענין כולל ומעכין חיותד והמורכב עלול בלתי מחוייב מעצמותו ומחוייב המציאות אין לן עלה הנה מבואר שהמחוייב‬
‫‪»5‬שר הגעקו ואת׳ ב״רשזה החופת הוא קרוב מן המופת ואס ידאה ממנושהוא מופת לקי שנח זה המופת הוא כח מאמר האומר שה[נוי בין שני חחוייבי המציאיח• לא'^^^‘^*"''תוהס‬
‫מופת‬ ‫גתקה כיל‪ 1‬ס היה שנויבאיש וישתתפו כתואר התניי ואם כמין וישתתפו כתואר הסוג וכלשני הישתניות אחכם ימצאו לחורכבי׳ וחסרון זה המופתשכבר התבארשהנה‬
‫‪ V‬ואם‬ ‫נ מ נ ע ' לק פשוטות לא יהיו משתנות כמין ולא באישים והס השכלים הנפרדים אבל יתבאר מע‪:‬ינ? שיחוייבשיהיו בם הממאחר במציאן׳זהקודס‬
‫קצנייר גקשתר ב״ס ישלם על זה הא!פן מחוייכהמציא ת אם היושכ ס הנה לא ימנע אס שיהיה ההשתנות י‪/‬שר ביניהם במספר אז כמין ואם היה השנזי בחספר‬
‫גיצו! היה ההשתנות כמין הץ ילשכיחין כסוג ונלשניאלו המינים יחזייבשיהיה מחוייב המציאות מורכב ואס‪ .‬היה ההשתנות אשר כניהס בקדיחה ואיחור יחוייבשיהיה מ‬
‫רלעא‬ ‫כמציאות אחד והוא הקודס העלה לכלס וזהו אחתהגה אס כן מחוייב המציאות אחד אחרשלא יהיו הכה זולתהשלשה חלקים בטלו ישרם ונתאמת ^‬
‫שס טוב זה המיפת לפי דעתי אינו מופתאסלא יתפא״ ראשונהשא״אשיהיה מחוייב המציאות מורכב חפנישכל מורכבצריךאל מרכיב כתו שיחשב כתחנת ‪I‬‬
‫‪,‬‬ ‫ומימיי הוא מורכב מחמר וצוד; והוא קדום והוא ראוי צדפת מי חכר הצירה הזאת אל זאת‬ ‫ןה;א לדעת‬
 ‫קרקאש‬ ‫נט‬ ‫עוס טוב‬ ‫^ נבוכים' חלק שני י‬ ‫^‬
‫לגל גרצו}‪ 18‬גלי ‪ 1‬ו ד ת פ ׳‬ ‫הדרך‪,‬תופין' «‬‫זה בדו ן‬
‫היה יב‬
‫לא ביב‬ ‫שכל ולכן‬
‫וכבן נק‬ ‫ינזייךכבשלג‬
‫צח יצוייר‬
‫דכרלא‬
‫וזה מר‬ ‫מהנכדל חמר וצורה‬
‫וצורה)!ה‬ ‫יחחייכ מהנבדל‬
‫ץ־ יחחייב‬
‫ש אאיך‬ ‫ימתייכמהשמ‬
‫מהשמש‬ ‫כתמידות כמושהאורימחייה‬
‫חכרו בתמידות‬
‫הצצלל חברו‬
‫׳‪, ^^!5j‬ן ® ־ל^ימרשהשכל בנכ‪ 7‬נ‬
‫אריס'טו שא מופתי לחה שהתבארישאלו הגלגלים יניעום השכלים א״ב הגלגלים אי אפש׳שיהיו אלוהן׳והשכליס הנבדלים התבארשימצא כהס הך‪,‬לימ ‪ 01S‬ג ז רן לסתשב®‬ ‫}‬ ‫‪01‬קיקןך‬
‫^ א יהיו עלות ועלולים קצתם מקצתם ויתבארשימצא שכל נבדל קודם לכל השכלים הנכדליס א׳׳כ והו באלוה והוא אמד כי אס ביו שנץ ביו סוים במעלה)לא והדמיון צופר ‪ (S10‬י‬ ‫ו‪,‬ן^^‬
‫מקרה “ הגה י‪.‬ןיו‬
‫ן דס והמתאחר וככר התבארשזה שקר א״כ יחוייבשהש״י הוא אחד • עוד אמר הנה יתבאר בפנים רכים כי ‪j‬מחוייב א״א בו השניות כלל שאם היה לו שני לא קד ‪ ^i‬ולצן יתמיד ■‬
‫ימנע אסשיהיה דוחה לו או הפך לו)אנז ביה‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬
‫טולם ועד א״כ אין י‬
‫דומה לו לא יושכלהרבד והשניות אלא בהיות ‪ ppD‬ש •גי® לצפ‪#‬‬
‫בשני משננים או במשק א׳ כשני עתים ואס הגלגל הפגה להדר י‬
‫‪,‬‬
‫אי אפשר בו השניות כלל לא דומה ולא הפך* ועלח‬
‫׳‬ ‫‪.‬אנוורי‬
‫זה כולו הפשיטות הגמורה והשלמות הנמורדא־אשר • לא ידמו מכל צד הנה יסכימו בדב׳ או יתהפכו וה החפוק ‪ 1‬יעי ר ׳‬
‫צ‪)1‬רו ן® הה)ר •‬ ‫‪uuMi 1‬‬ ‫‪1‬וע׳ש’טו‪<1‬רו‪1‬״עןן \‬ ‫ש■״ זח‬ ‫‪.‬‬
‫• י״ל איאכשר‬
‫כלאחדחסטהסכעל‬
‫«־־ה'•‬
‫חשקו אפר יוגאתל‬
‫שדמז‬ ‫מה‬ ‫זבו‬ ‫בו‬ ‫ברכבה‬ ‫אין‬ ‫המציאות‬ ‫ומקוייב‬ ‫’‬
‫העלה‬ ‫ונעדר‬ ‫ממנו‬ ‫מעצמו‬ ‫חוץ‬ ‫דבר‬ ‫ממנו‬ ‫יעדף‬ ‫לא‬ ‫כלאתרשיהינמורככיסמשנילגריסן ‪of)),‬‬
‫להביע• ולהפיזהל אל‬ ‫עליו הרב ובזא הדרןהשני בעצמו ;‬ ‫^ה'העט^‪P‬הכרשנעצ^י>‪^•V‬ל‪ho‬סהיה‬
‫צד המעלה‪1‬ת»»ןלת י‬ ‫לבאר‬ ‫פילוסופי‬ ‫רביעי‬ ‫עיון‬ ‫הרב‬ ‫אמר‬ ‫‪:‬‬ ‫כלל‬ ‫בר‬ ‫השתתפות‬ ‫אין‬ ‫א״ב‬ ‫צד‬ ‫מכל‬ ‫והסבה‬
‫התנוע© ׳‬ ‫שהש״י נמצא ואינו גוף ולא כח כגוף מאגו‬ ‫נראד־*•‬ ‫שאנחנו‬ ‫•‬ ‫יחע‬ ‫כן‬ ‫גם‬ ‫פילוסופי‬ ‫'רביעי‬ ‫עיון‬ ‫לא‬ ‫^ ל ‪l]f‬שניהם ניזצ׳ לאחל ולאחד‬
‫והוא אח' ותוארו הוא כן ידענו שאנחנו נמצא המגעת אותו אל ‘‬ ‫׳ תמיד עניינים יהיו בכח ויצאו ^ הפעל • וכל‬ ‫;‪ .‬בו שום דכך ניסז׳ א״כ יהיה אומו אשר‬
‫הדרוש מןסהדפזת* ׳‬
‫הוא קורכב ואומו אשר כחצ׳ מה שיצא מן הכח אל הפעל יש לו מוציא חוצה לו ‪.‬״ תמיד ענייניסיהיו ככח ויצאו לפועל וכן׳ עד‬
‫א” כ יהי'ציור ההוד '‬
‫שאם‬ ‫העולם כמו שנזכר ןןזקדמה השמנה עשרה ־ ומבואר הוא ר״לשלא יהיה לו בעצמו דבר נמצא כנח‬ ‫עהי‪-‬יויד יהיה חתוייב החציא‪1‬מ }‬ ‫‘‬
‫סבק החשוק והיזסק‬
‫ג ס מ ש ר ^ א ה הו א הי ה מוציא ככח ואחר כן שב היה בעצמו דנר נמצא כנת היה בו אפשרות‬ ‫ר״ל‬ ‫•‬ ‫אחד‬ ‫נושא‬ ‫שי־‪.‬‬‫למע‬ ‫»ושא‬
‫הדרישה י‬ ‫»נת‬
‫ויתכן שלא ימצ׳בפועל א׳יכהיה נעדר אפשרו׳ והדרישה ‪ ' .‬סגין י‬ ‫‘י יזפניעצץ אמד מוסף כו ‪ •.‬ר״ל‬
‫כמושנזכר כנ״ר ואחר שהתבקר שיחוייב התנועה ויהיה ‪©I‬‬ ‫י*ע^יןהניסן• הזאהצורה הטבעית•; כמו מוציא בפ‪ «%‬ועלרת היותו אז בכח • א ם למונע‬
‫התשק »‪ 1‬א הראשון‬
‫מעצמו • או ליחס אחד היה נעדר מקודס^גינר ובין שיהיה בכאן דברשאין מ אפשרו׳ כלל הנבדל‬ ‫‪ ,‬שייעדנו ר"ל כפרק ע״א‬
‫האמתי והראשון‬ ‫פרק‬
‫ממנו להדמות יג» י‬ ‫נחצ׳בעצמו‬ ‫הוא‬ ‫אלא‬ ‫כלל‬ ‫אפשרות‬ ‫נו‬ ‫אין‬ ‫אשר‬ ‫•‬ ‫בפעל‬ ‫הוציא‬ ‫ההוא‬ ‫היהם‬ ‫לו‬ ‫וכשיהיה‬ ‫שהוציאו‬ ‫מה‬ ‫י!‬ ‫״׳‬ ‫«‬
‫‪1‬וה וכבר התבארשהשם אינו גוף ולא ‪1‬אין לו כת בעצה‬ ‫וכל אחר מ^ירהשנים יחייב מוציא או מסיר מונע בהכרח* וכן ראוי שיאמר כמוציא השני‪.‬׳ הוא ה;‬
‫‪ ,‬שהואההוי'והה»©ל‬ ‫כח נגיף עס האמין קדחותהעולס ;‬ ‫או מכיר המונע וזה לא ילך אל לא תכלית ואי אפשר מבלתי■ הגיע אל מוציא מכח אל פעל ‪.‬‬
‫אמר 'שם טוב!ה הדון אשר יתבאר ממנו להי דעתה פתו ©מ'‬
‫שהוא בלתי מאורה '‬ ‫יחיה נמצא לעולם על עניק אחר ואין כו כח כ^ל • רוצה לומר שלא יהיד־‪ :‬בו בעצמו דבר‬
‫מציאות השם המעיין בו יוכל לדעת ויש לו י ‪ npp«9‬י‬ ‫כבחש* שאס היה בו בעצמו אפשרות היה נעדר כמו שנזכר בשלשה ועשרים ״ ומן השקר‬
‫שהוא הדרך הראשונים אשר עשה הרב חלא הנננ ד ת שנ תי׳ונוין י‬
‫שיהיה‪.‬זה בעל חמר אבל נבדל כמו שנזכר בעשרים וארבע* והנבדל אשר אין אפשרות בו ‪ .‬שזה המופת הקדמותיו הס יותר כוללו׳מהדרן ‪ 1‬יפ ל‪ 1‬הווהר‬
‫הראשון ני הדרך כראשזן הונחשים מניע אשר ו^‪#‬םיייות ‪ 1‬אמגם‬ ‫כלל אבל הוא נמצא בעצ׳ימו הוא האלוה ית׳• וכבר התבאר שאינו גוף א״כ הוא;אחד* כמו‬
‫נשאר לו דגר אחל ‘‬
‫שא׳יא שיהי' בפועל‬
‫אכל‬ ‫לכב״ת‬ ‫ילך‬ ‫לא‬ ‫ושזה‬ ‫הראשון‬ ‫החמר‬ ‫יניע‬ ‫שנזכר בהקדמה השש עשרה ״ ואלי כלם דרכים מופתיים על מציאות אלוה אחד רן^ז גוף‬
‫ולא כח בגוף עם האמין קדמות העולם ‪ :‬והנה ג'כ דרך מופתי על הרהקת הגשמות והעמיד • יחוייב שיגיע הדבר על תנועת יגלגל ותנוע׳ במצג מ} המצני©‬
‫האחדות • וזה ש^יו היו שני אלוהות היה מתחייב בהכרח שיהיה להם ענין אחד שישתתפו ‪ ,‬הגלגל יחוייבשיהיה נצחית תמידית והמניע כי כל מצב שהונע‪.‬‬
‫ג״כשיהיה נצחי ותמידי הכנעה ולא יצא מהנח אפשר להניעו על‬
‫אל הפועל ואולם יוה שאמר הרב כי הנבדל »צכ אחר כי אי׳^ו‬ ‫כו והוא העניין אשר בו הוא ראוי כל אהד משניהם שיהיה אלוה* ולהם עניין אהר בהכרח‬
‫פיהי' על סני מצני'■‬
‫נמצא‬ ‫הוא‬ ‫אלא‬ ‫כלל‬ ‫איפשרות‬ ‫בו‬ ‫אץ‬ ‫אשר‬ ‫כו נפל ההפרש והיו שנים • אם שיהיה ‪3‬כל אחו משניהם עניין בלתי הענייןיאשר כאהר*‬
‫נ ע ת אח׳ולו לא יהי' ׳‬
‫לו‪ 1‬ה' ה שיעור בכת ‪.‬‬ ‫הנכדליס‬ ‫השכלים‬ ‫כי‬ ‫כן‬ ‫איט‬ ‫האלוה‬ ‫כעצמו‬ ‫‪.‬‬ ‫מחוייב‬ ‫ויהיה כל אחר משניר׳זם מורכב משני עניינים• לאין אחד משניהם סבה ראשונה ולא‬
‫אין בהם אפשרות כלל ואינם אליהות וזהו היה קרו׳הדמיון מן י‬ ‫המציאות בבחינת עצמו • אבל כל אהר משניהם בעל‪ ,‬סבות כמו שהתבאר בהקדמ׳תשעה‬
‫אשר אמר הרב הוא לדעת כ״ס כי כל הדברים הפנלים המופשעיה‬
‫הס אפשרי ם מצד עצמם ^ו^ש^הי) מחוייביס ואין קצת המצני® '‬
‫עשר • ואם שיהיה עניין ההפרש נמצא באחד משניהם • ויהיה זה אשר בו שני העניניכש‬
‫יו תר ר חוילו מ קצ ת•‬ ‫■‬ ‫בלחי מהוייבהמציזצוח בעצמו ‪■ :‬‬ ‫•‬
‫מצד סבתס וככר יתבאר בטול זה וגס זה‬
‫בז©‬ ‫עד שידנק‬ ‫נקשר‬ ‫אחד‬ ‫כאיש‬ ‫כלו‬ ‫הנמצא‬ ‫כי‬ ‫במופת‬ ‫^׳(‬ ‫חלק‬ ‫ע*ב‬ ‫ומ;לק‬ ‫התבאר‬ ‫כבר‬ ‫•‬ ‫ביחוד‬ ‫אחר‬ ‫ררך‬
‫המופתשהביא שהוא אח׳הוא כנוי על הקדמה ויע;ונ הנשארי® ^‬
‫הבוחרת כי כל מה שאינו גזףלאיושכלכו ואחר שא״א שיהיה ’‬ ‫קצתו בקצתו ושכחות הגלגל מחפשטויבזה החמר התחתון ומכינים אותו*וםן השקר‬
‫מנין וכו׳ וההשכלים הנבדלים לא יושכל בהם גנ ל ה ח צני' נ סו על‬ ‫עם זה אשר התבאר שיהיה האלוה האחר מתעסק לבדו בחלק' מהלקי זה הנמצ^ן והאלוה‬
‫מנץ כלל אלא בהמת עלות ועלול‪-‬ס וככר !אהש׳להיותו נכליז‬
‫במין בא ;ה אתר‬
‫השני יתעסק לכדו כחלקאהר מפני שזה נקשר בזה ולא ישאר בחלוקה • אלא שיהיה זר*‪.‬‬
‫ביארתי לן שיושנל כהס אףשלא יהיו עלות סור וה כיון שיהיה‬ ‫עישח עת אהת וזה עושה עת אחרת ״ או שיהיו שניהם יחד עושים כאהד תמיד עד שלא‬
‫ועלולים זסיא מה שראוי לר‪.‬עיר על זה העיון כל מצב ל‪ 1‬בפועל‬ ‫תשלם פעולה מן הפעולות אלא משניהם יחד • אמנם היות זה עושה עת וזה עושה ער־־ג‬
‫הרביעי שאמרהרב* אמר הרב והנה ג׳׳כ דרך ושיהיה‪ ,‬תמיד וה‬
‫מופתי על הרחקת הגשמות ועמידת האחדות אחר זה כדי שיהיה‬ ‫אחרת הוא שקר מפנים רבים • שאס היה הזמן אשר יעשה בו האהד מהם אפשר שיעשה‬
‫וזהשאלו סיו בכאן שני אלוהות היה מתחייב בכצהיצנים תמיד‬ ‫‪3‬ו האחר מה רסבה המחייבת שיעשה זה ויבטל זה • ואס היה הזמן אשר יעשה האחד מהם‬
‫>ו בפועל לנר כמו‬
‫בהכרחשיהיה להם ענין ישתפפז נו כי מצד שאדס עבור שלא‬ ‫נמנע על האחר לעשות בו תהיה שם סכה אחרת היא אשר חייבה אפשרות הפ ע ^ לזד־ז‬
‫שהם אלוהותיחוייכי שיהיה דכר משות^לכל היה יכול להשאיר‬ ‫והמנעו מזה• אחר שהזמן‪.‬כלו אין חלוף כו והנושא למעשה נושא אחד נקשר קצתו בקצתו‬
‫שניהם כי אס נאמרשיש‪.‬ככאןשני אנשי׳יחוייב באישו בפועל הנ ב‬
‫שישתתפו בענין האנושות וי‪,‬חוייבשימצא כלם השאר חינו נבא ז ה‬ ‫כשי שבארנו • ועור שכל אחד משניהם יהיה נופל תחת הזמן אחר שמעשהו מחוכר בזמן*‬
‫ז©‬ ‫אחר סור‬
‫נפישי'‬ ‫יהיו‬ ‫לא‬ ‫שאס‬ ‫מזה‬ ‫זה‬ ‫נפרשים‬ ‫שיהיו‬ ‫דבר‬ ‫ועוד שכל אחר משניהם יצא סן ד‪.‬כח אל הפעל כזמן עשייתו מה שיפע ‪ S‬וצריך כ ^ אהד‬
‫ולת‪:‬יע' ד סנזני ת‬
‫לא היושנים ואם היהבכל אחד משניהס ענין ב״כ סגולה בהמת©‬
‫משניהם מוציא מן הכח אל הפעל • ועוד יהיה בעצם כל אחד מעיניהם אפשרות* ואמנם‬
‫בפועל רתוקה מן‬ ‫מורכב‬ ‫משניהם‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫יהיה‬ ‫האחד‬ ‫בלתי‬ ‫האחר‬ ‫אם יהיו שני^יהד יעושים תמיר כל מה שבמציאות עד שלא יעשה אחד מהם בלתי‬
‫משנים ואין אחד מהם סכה ראשונה )לא כשנוו ‪ qtSprij‬כי‬ ‫זה ג׳|כ שקר כמו שאספר • וזה שכל כלל שלא ישלם פ ע ^ אחד אלא בבלו אין אהד ממנו‪.‬‬
‫חחוייב המציאות כבחינת עצתו אכל כל אחד התנועה הישרה א®‬
‫ט נ עי ת‬ ‫היתה‬ ‫פיעל כבחינת עצמי ואין אחר ממנו ג"כ סבה ראשונה לפעל ההוא אבל הסבה ה^שונר־־‪.‬‬
‫תשתנה אל המרוצה‬
‫התחבר הכלל • וכבר התבאר במופת שמחוייב המציאות' ראוי בהכרח שלא יהיה לו סכה* משניהם בעל מכות כמו שיתבאר בתשעה‬
‫עזמ־ ואס היה עכין ההפרש נמצא בא׳ משניהם בסופה ואש היון©‬
‫יהיה יה אשר כן שני העניינים כלתי מחוייב הנדחי ת השתנה אל‬
‫ועוד שדחקכ>ן הכלל פעילה אחת והיא צריכה פבה אחרת והיא מקבצת הכלל • ואם תיה‬
‫בסופה‬ ‫אמר ססטזב ככר ההשקס‬ ‫המקב*ן לכלל ההיא אשר לא ישלם הפעל אלא בו אהד יהיה הוא השים בלא ספק • ואם היה המציאות *‬
‫הביא החכם רבי משה הנרכונישזה הד ‪ p‬הוא והסנוני ת תעמוד‬
‫במדרגה אחת הנה‬
‫ר^ןבין לכללההי^^ ג״כ כללא»חר התחייב לכלל השני כמו שהתהייב לכלל הראשון * וא׳א‬
‫א״כהגפשהשמימיי‬
‫מבלתי הניע לאחר• הוא הסבה במציאות זה הנמצא האחד על אי זה דרך שהוא אם על דרך דדן השני ואינו דרך ג׳ עם שב״ס חשבו‬
‫לדרךשלישי והתפישה אשר השיג למופת השני כשישתדל להשלי' מן‬ ‫חרושו אחר העדר או על דרך החיוב • הנה ככר התבאר לך לב בזה הדרך שהיות הנמצא‬
‫בנפשן‬ ‫המצגיס‬ ‫דרך אהר בהרחקת הנשמות* כל נעים מורכב­ ישיגלזה וראוי להעתיקו הנס ואיןצו׳‪7‬להארי׳;‬ ‫כולןאהר הורנו על שממציאו אחד ‪:‬‬
‫אמף הר׳דרן אחרת בייחוד וכו׳והרצזן בז כי בפועל קמיד כנ ר‬
‫התדמה ‪ 1‬העצמים‬
‫‪ -‬עולם כשכל הוא נקשר עם עולם‬ ‫למציאורת‬ ‫הסבה‬ ‫הוא‬ ‫פועל‬ ‫מבלתי‬ ‫לו‬ ‫אפימר‬ ‫אי‬ ‫מורכב‬ ‫‪ ,‬כמו שנזכר בשתים ועשרים* ובל‬
‫הנכבדים בתכלית‬
‫הגלגלים ןכחות הגלגלים הם נקשרים כזה מה שאפשר בנפשו‬
‫'ומבואר‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫צורתובהמרשלו ‪:‬‬
‫דרישתו‬ ‫העולם ומניניס אותו והרצון ׳שהנבדלהוא ותהיה‬ ‫‪ .‬־‬ ‫‪,‬‬
‫ענו ד ?‬ ‫‪ ,‬הכיינל הצורה ויגכג‪ .‬הוא המכין ואתר שהונח זה חן השקכשיהיה האלוה אחד נקשר כחלק מחלקי הנמצא ונפרד מאלוה אחר על שיהיה הוא עלה לקצת זה העולם והאלוה ההדמ‪ 1‬ת‬
‫‪ .‬השני יפת־ כחלק באחר נמושיתפרדושני חלאכי׳זה מזה זה ינהיגימלכותו ווה ינהיג מלכותו כי אס היה הדבר כן לאהיה‪,‬העולם נקשר זה לוה ולא ישארבה החלוקהאלאשיהי׳ לרבת העולמים כי‪,‬‬
‫העמד ©‬ ‫זה יגישי‪ .‬עת וזה עושה עת אחרתאןשיהיושניהם עושים יחד כא׳תחיד עדשלאתשלם פעולה מןהפעולותאלא משניהס יחד אמנם היותהא׳עושה עת והאחרעושה עת אחרת ענין‬
‫ההתקדכית ועניו‬
‫^יא שקי מפנים רביםשאס היה זמןשיעשה בו האחד מהם אפשרישיעשה בו האחר מס סכה התחייבת שיעשה כזה הזמן ויכסל בזה כזמן ואם היה הזמןשיעשה האחר נמנע הי‪-‬חקרבות דרישת‬
‫ו עניו‬ ‫עי הא'לעשותו תהי׳סגה אחרת והיא אשדשב הפועל פועל וא״כ יהיה זה סבה ראשונה לא ווה שהונח ויהיו כל א׳חשניאלוהאלוהות יהיה נופל תחת הזקן ועודשכל א׳משניהס כקורבה‬
‫הקורבה‬ ‫יצא מן הפח אל הפועל כזמן עשותו מהשיפעל וציין כל אחד משניהם אל מוציא מן הכח אל הפועל ועוד יהיה בעצם כלאחד משניהם אפשרות וכלזה דרישת‬
‫שיקרב‬ ‫כטולו אחנס אס שיהיושניהסיחד עושים תמיד כל מי‪.‬שבמציאות עדשלא יעשה אחד׳ משניהם כלתי האחר זהשקר כמושאספר וזהשככר התבאר‬
‫’ללשלא ימצא פעל אחדאלא ככלו אין אחד ממנו פועל המ״ב אסשני אנשים יצטרכו לשאת משא אחתאין כל אחד מהם פועל בבחינת עצמו חלא כסכה משותפת‬
‫שניהם יאץאחד מהם ג׳'כ סכה ראשונה אכל סבההראשונה התחבר הכלל א״כ חה שהוכח חחוייב החציאות׳לא יהיה מחוייב המציאות כי חחוייבהמציאות א־ן|לו סבה‬
‫ודשהתקכן הכלל פעולה אחת והיא צריכה סכה אחרת והיא מקיצת הכלל וילך זה לככ״ת א"כאי אפשר מכלי הגיע לאח׳הוא הסנה במציאות זה הנמצא האחד על אי‬
‫‪ .‬דרךחדשו ביןשיהיה עלצד החיוב כיןשיהיה עלצ‪ 7‬הקדמות הנה כמ׳׳ש ?רב היות הנמצא כלו אחד הורנו על שתמציאו אחד זהסדור אשר כנמצא הורה לנושיש מסדר‬
‫ושהחסדר א׳ אחרשהעולס א׳ זהו דיך אריהט") בייחוד כי הפועל ניע מהפעל ולק מזה העולם נדעשים אלוה א׳ ;‬ ‫‪..‬‬
‫אחר בהרחקת הגשחו׳ונל גשם מורכב כל חורכ׳א'‘ ‪ t‬כלי פועל הוא הס־ה כמציאו׳צורתו כחמרשלו זהש״י איןלו פועל א"כ אינו גשסיאמ׳ש׳יטכבר‪ .‬אמרתי‬
‫י י ומורכב מחמר וצורה ודעת ן׳רשי׳ד הוא שהגרסהשחיחיי אינו מורכב קחמר וצורה אכל שהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•־‪ir‬‬
‫; היא מסופקת מאד כי יש לאווור שיאמר אס המורכב הוא צןדוס אינו ציין אל מרכיב והנה‬
‫ה)א אשר הרכיב הכונכיס נהגלגליסעל אי זהצד הרכיב אותם עלצ‪ 7‬הפגישה או על אי זה צד‬
‫מכל‬ ‫י‬
 ‫שם טוב ‪ .‬מורה;נבומם ‪.‬חלל( שני‬
‫‪ I‬י‬ ‫״‬

‫מל^ל א”ככל‬ ‫‪L‬‬ ‫יוקל לצייר)אין נמחייכו מהגלגלים גשמים י עוד א מ ה כרבכי״כל נשם מקכל החלוקר‪ .‬ויש לו רתקים א״כ מ א גוקא למקרים נלי הפח‬ ‫מ»לז‬ ‫»*יקר‪. 5‬‬
‫‪ IS‬חרשסמצלמדו®‬ ‫‪t‬‬ ‫גתוארים ל‪ 5‬ן מקיס )לתמצד הרכב‪/‬וכי כלגשסהיתגשםקמנמפני עניןאתרכוסףעליולגלהיומו גשסניככרהתנארגיהאיזיי^‬
‫‪-‬‬ ‫ג ל זה ויאי»ר“ ‪ ,‬הוא כעל שני עניינים כהכרח וככר התבאר כמופת שמתוייב ‪ .‬המניאנע אין מ הרכבה כשנם פנים ואחר הקדיס אלן המופמיס רנה הרב לכאר מניתוע‪k‬‬
‫‪ 4‬וגוחסד ‪ ,‬ב ‪ pc‬י‬
‫העדלסשהןא דרכינו כמו שיעיד עציו‬
‫אפורי‬ ‫החמישי‪1 .‬הוא‬ ‫הגשש‬
‫הגלגל לא ימלט מיניותו ‪,‬‬
‫‪n‬‬ ‫גי לי ת הפלו ‪ 9‬ו ‪ 5‬י ס ׳‬
‫ובמאמר■ ג ל ' א ח ר פרק שגי‬
‫‪14‬רןזת»׳ שקס קיניס‬
‫במופתים החותכים‬ ‫‪ 15‬לםיקת‪ 5‬מ? כיען הוו? ונפסד וכו׳יאמרשם טוב גבר הניחהרב ומבואר הוא מאד; שכל ג ש ט מקבל חלוקה ויש ידיו ׳‬
‫דיי ד‪,‬ו » פ ^י >‬ ‫‪°‬יי‬ ‫^'‬ ‫״‬
‫דרן האמת א ן‬ ‫’‬ ‫ב‬ ‫ק‬‫י‬ ‫י‬ ‫פ‬
‫ראשיג? ויביע ‪ ppn‬כי‪.‬־‪.‬פיעל אשר יפעל עת ולת יפעל עתאחרת‪.‬‬
‫ילהיק ‪,‬י לזילתן הוא נופל תחת ‪:‬ז;זן‪:‬גס‪ .‬צריךלאחרשיוציאנו ' י רוזקים א״כהוא גושא למקרים בלא ספק• אין הגשם ‪ .‬כי מציאןתהש״י לא יתבח׳נמיע^־ ^‪ ,1‬רמופח‬
‫מגיא ‪,‬‬ ‫גגינג‪ .‬שנית מןהכח אל הפיעל ויהיה בענמו פפשרי ותם א״כאחדלאמצד חלוקותר ול^ז• מצר הרכבתור׳יל• לו סכות קודמות אנל‬
‫יתעלה‪ . V‬היותו שגים במאמר • כי כל גשם אמנם הוא גשכם ראיה אשר הו׳לקזח מבמתאחדיסז ראיה‪-‬‬ ‫הדבר כן אין הניח הנה‪ .‬הר'כש‪1‬השס‬
‫יהמטמזס אותה‬
‫גשבלישהש פועל העוצם אתר ההעדר כי זה סותרי למה ׳ אחד מפני עניין אחד מוסף בו על היותו גשכם א"כ ‪ ,‬ראיבעלהציאותס• ^םא״אלי^ייי^מו‬ ‫הנןרליש־ ■‬
‫פהגי‬

‫נזמעיש על לד שהש שאמר למעלה והתשובה בזה כי”השם יתעלה‪ ..‬הוא בעל שני עניינים בחכרה• וכבר התבאר כמופת על מציאותס מבלתי הקרם לפני^"‘^«‪1‬ויד‪0‬‬
‫•‬ ‫פי׳א שחלוש העולם לא יתבא׳אלא‬ ‫«זעלי‪ 0‬לקנוע׳יעצ‬
‫‪• ;ii'7 pTis‬׳הוא‪,‬קדום ורצונו הלח קחם גס כן‪ .‬והעולם ‪ .‬שהמחוייב המציאות אין הרכבה בו בשום פני׳;ואחר;‪ .‬השכנים הנפרדיס ולהעמיד ג״כ איפי^^א‬
‫הראיה על מציאותם ואחר סהענין ‪P‬‬ ‫כ^׳^שיעדנו‪:‬‬ ‫דרכינו‬ ‫לבאר‬ ‫ה^עפתייאתחיל‬ ‫הקדי׳״^ו‬ ‫‪,‬‬ ‫ח״כ‬ ‫זה‬ ‫׳!תר‬ ‫שנבאר‬ ‫מה‬ ‫’‬‫כעי‬ ‫קדום‬ ‫שיהיה‬ ‫א״א‬ ‫לק״ע^‪,‬‬
‫‪ psij‬המרתן ' יתחייב שיהיה מחודש והשס המניאו כאשר‬
‫־ ‪.‬׳ ו ״ י ח נ ר‪,‬‬

‫פי‬ ‫״'״רננה‬ ‫’‬ ‫י"‬‫’‬ ‫שלישי‬ ‫פרק‬

‫‪.‬‬
‫י י ‪ .-‬פרק‪ :‬שני‪W•■-,‬־ ;■‬ ‫עמצלעהי' ‪,‬ננפיש גזרה חכמתואתרשא״אשיהיה קלקנןואס היה ‪.‬‬
‫‪,‬תזןי ת״אשיהיהקדנןון תתוייכשיתיזלש בזמןוולת !‬ ‫הול‪.‬לןי^צקתטפת‬
‫י ‪ , .‬ח ע נ י ז ״ ‪ /‬ווש?‬ ‫זה‬
‫הגשם ההמיעוי‪ .‬והוא הנלגל לא ימלט ‪.‬‬
‫מהיותו• אם הווה נפסד והתנועה נ ס ק הוה ופיק ע׳ וע׳׳ב מראסיז*׳®'''‪ °‬״‬
‫לנעפ ה‪a1.‬ת‪p ir‬תכ‪,‬לו‪.‬ז ומן א״כ התבתד כי אס העולם מתודששיש לן ’‬
‫ג׳_^ ו ע ז פ‪(5‬ש' יני ע‪ ,‬י מחדש וזה הדרן הוא מושכלרתשון ולכן רצה‬
‫ומצד‪.‬‬

‫•‬
‫יזרנבה ‪ :‬שהס החכמים* ?‪^,‬י״רלא‬ ‫יוצל!■ תמי ול‪1‬ךר*!י ‪ ,‬הקב"‪ :‬לתת יוט אחד לנוח גו כדי שמתנו ‪,‬‬
‫המדרשות אמרום אנשים חכמים וצפ‬ ‫שיאמר‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫נפסד‬ ‫י*ן‬‫‪1‬‬‫ול‬ ‫הוה‬ ‫בלתי‬ ‫יהיה‬ ‫או‬ ‫•‬ ‫נפסרת‪,‬‬
‫ספק י' י '‬ ‫‪.‬‬ ‫הינגז‪ ■,‬כ־׳ייעי ‪ .‬יודע שהעולם מחודש מבלתישיצטוו ארס אל ׳ מ׳גל הריב •‪ :‬ואס היה הגלגצהוה נפסדיהיה ממציאו‬
‫־?"’ ' ״״״ ‪ • 5 7‬תק‪:‬רי‪.‬ינז״’ין ״‪,‬ל נשכיים‪1‬ל־ז‪-‬ש‪>-1‬‬
‫^?‪ 7‬הפניס >לת‪ ,‬׳׳ היוס מביא לנו צדעתשיש כמנת ראשון;אתד אהד העדר‪ .‬הוא האל ית׳שמו • וזקמושבל ראשון כי ‪' .‬פרקרכי^גי‬
‫‪ ,‬שיש ל תנ^ ‪.‬״ארבע' ■‬ ‫יימט ניתרנו הנה | ושאינו גוףולא^ווחבגוףובנתי משתנ׳המחללו כל מה שנמצא אחר העדר יש לו ממציא בהכרח ומן‬
‫יי^יי ׳ ‪.-‬פי!‪1‬ת‪ 1‬י' חייב סקיצהכאלו הויז עובד ע״ו תו קגרף השס ‪ ,‬השקר שימציא עצמו ל ואס־ד»ידה זה הגלגללא סר כדוריזתז ונפשן ושכלו ושכל‬ ‫׳‪1‬‬
‫י‬ ‫כנכים מהחיהשראה יחזקאל!‬ ‫התושגלןת‬
‫"־■■־־' י ־’ ‘‪ 1‬־ יז^בוו‬ ‫^'ייא ־‪ .‬כמיושיבאר הרב אחרוהא"כ העולם חח;דש יש ‪ ,‬ולא יסור היותו כן מתנועע תס־עה תדירית נצהית *‬ ‫לתסהם‪ .‬מנייטס‬
‫י■‬ ‫מלהדרך• ? ‪ Ji'ir‬לו מחרש נאם היה הגלגל לא סר ולא יסור י‪ ,‬יחהייב לפי ההקדמות אשר הקדמנו שיהיה מניעו זאת התנועה הנצחירת לא גוףי‬
‫מניעזאת■‪ .‬בנוף והוא האב יתעלה • הנה כבר התבאר לך שמציאות השם יח־הואהסהוייבהמצי^^ן; (‬ ‫ומצד פהס חנליז היותו כן מתנועע ת נועהתדירה ננחי׳יתתייב‬
‫לגס חתג‪ 1‬ע‪.0‬י'ל?ם לפי ההקדמות השר קדמו שיהיה‬
‫‪ tp^cn?-)"p‬ו^(ש התצועה הנצחית אינו גיף ולא נק כגוף וה‪1‬א ‪ .‬אשר אין סבה לו ולא אפשרות למציאותו בבחינח^ידצמו • הורו המופתי׳החוחכי׳האמ^^ן;‬
‫־‬ ‫ויר האל ית'שחו י‪.‬נ ; כבר ?תב'‪.‬ר לן מנ־א‪:‬׳הש״י על מציאותו יהיה העולם הדש אהר העדר או יהיה ילתי הדש אהר העדר‬ ‫יחייר ^ווחר‪ .‬יזחר‬
‫סהיה יוה שי‪5‬‬
‫''?ףי■‬ ‫»יפות‪,‬ן הצזד‪ 1‬ז והוא החתוייב המגיאנת וכו׳ • הנה המופתים הורו המופתים על היותו זזחך יכלתי גוף במו שהקדמנו' ״‪.‬כי המופת‬
‫הגא חציאופן חה החותכים אמתייסעל מציהותו הן יהיה העולם•;י גוף הנה יתבאר יהיה העולט הדש אהר ה>‪1‬דר או לא יהיה הכל שוד־־‪ • .‬כנ?ו שב^יי^י ‪S-.P‬‬
‫ציור קדמון או חדש וכן הורו המופיס על היותו ת׳ ‪ .‬השלישי מךהדרכים הפילוסופיי׳• וכמושבא^נו בפירוש הרד‪.‬קת דגשמוח ו ה ע מ ד ה י • ־‬ ‫צדגמאל התטעה‬
‫סאלו גית‪,‬‬
‫ובלתי גוף כין יהיה העול׳חדש כין יהי‪ :‬העולם י‬
‫עןפה הארון■ הוא קדמון'וזממהשהיתה כוונת הרכעד‪,‬הלה 'בדרכים הפילוסופיי׳• והנה טוב אצלי שאשלים דעת הפולופופייואבארראיוהיהם^ מיז•‬
‫נוראות הארון לא‬
‫זליו‬ ‫לעשו^ והנה אמר הרב שישלים• דעחהפילוהופ־ס ‪ /,‬השכלים הנפרדי׳ואכאר השתרותם ליסוד תורתנו ר;למ*ליאות המלאכי׳ואשליט‬ ‫האנוי‪ 1‬ע ‘‬
‫‪I‬‬ ‫?איון‪.‬־ מאמר שהשי כמציאות השכלים הנ׳;‪7‬לי׳ויבארש‪:‬פילוסו‪.‬פ'׳ ואח״ב אשוב למה שיעדתיו מהביא ראיות על הדוש העו^לם • כי החזקות שבראייה‬
‫אמנם ‪.‬יתנועע‬
‫י‬ ‫■ישנילו תשזויסעס יסודות‪,‬תורתינו ר״למציאות לא יתאמתו ולא יתבארו אלא אחר‪:‬ידיעת מציאות השכלים הנפרדי׳זואיך‬ ‫לפי שהש;‪.‬‬
‫‪j:‬‬ ‫^ מציאותם • ואי אפשר מבלתי הקדים לפני זה הקדמה היא נר שאיר תעלומות זה‬ ‫להביא‬ ‫שייעד‬ ‫למה‬ ‫ישוב‬ ‫כן‬ ‫ואתר‬ ‫המלאכיים‬ ‫סנפשס ‪ ,‬לשי‬
‫פשלימאש ‪ 1‬ע‪5‬מש ^יו*ת עלחדוש העול' ואמר הרב כי לא הביאו‬
‫ייוייני'‬ ‫כולו מה שקדם מפרקיו ומהשיתאחר והיא זאת ההקדמה׳ • י‬ ‫אחנש הוא ג‪.‬־זנועה עתהראיהעלחדוש העולם למה כי החזקות‬
‫״‪..‬‬ ‫‪.......... .....‬‬
‫הטבעית ־ או‬ ‫‪.‬‬
‫בחכמה‬ ‫בו שאהבר‬ ‫כוונתי ‪--‬‬
‫היתה ‪------‬‬
‫לא‪.....‬י‪.‬‬‫‪.......‬‬ ‫‪.‬‬
‫מאמרי זה‬ ‫>»ו מה שישכיל אש' שבראיות עלינו לא יתאמתו ולא יתבהרו הלא הקדמה ‪, .‬דע כי‬
‫החכמה האלהית על‪ ,‬קצת דעות• או אביא מופת■ על מה שבא עליו המופת מריט‬ ‫זאמעע ל‪:‬מ‪ 1‬ר אחר ידיעת מציאות השכלים ‪,‬נבדלים ואמר •‬
‫ששמיראא א'ן אביא ראיה על מציאותס • הרנוןשא״א ולא הייתה כוונתי בו שאבאר ואגזור תכונת הגלגלים ‪ .‬ולא שאניד מספרם • כי הספד ^‬ ‫גייאואו‬
‫גדיאית! אתנה ה‪1‬‬
‫ג׳תנועהזעוד שהש ל‪:‬ניא ראיה על יוניאגתם מבלתי הקדים זאת המחוברים בכל זה גזספיקים • ואם לא היו מ‪.‬ספיקים בעניין מן העניינים לא יהיה מה שאומר׳‬
‫יוציאו ה‪pr‬ד‪,rp‬אוי^גה שחמש העולם לאיתבאר‪ ,‬אני אותו בעניין ההוא טוב מכל מה שנאמר • ואמנם היחה הכונח בזה המאמר מה שב^‬ ‫ישכילו ‪r n : r r p‬‬
‫גיא לאכד‬
‫נסתריה אשר ‪Qn‬‬ ‫הודעתיך אותו בפתיחתו • והוא באור ספקית הדת והראות‬ ‫הנבדלים‪:‬‬ ‫השכלים‬ ‫על‬ ‫העמידה•‬ ‫אאתר‬ ‫‪1‬‬‫א‬ ‫שהוא נכת‬
‫הצורות ולהעתיד ג״ב איכות הבאתראיה על מציא־ת׳ ‪.‬‬ ‫גאוא! ‪.‬‬
‫הגנילוז יז הפ;על ואחרשהעניןק ת״א מבלי הקד ם לפני זה נעלמים מהבנת ההמון • ולזה ראוי לך כשתראגימדבר בהע^ידהשכלייהנפדרי ובמספרסי‬
‫■ וקש ‪ .‬הכ\דוא הקדמה והיא מאיר• תעלומות זה התאחר כלו­ או במספר הנלנלים ובסבות תנועותיהס‪-‬או באמת עניין החמר והצורה • או בעניין השפע‬
‫ממה שיקדם )וזה ש־תאחר { ' האלהי • וכיוצא באלו העניינים • שלא תהשוב או יעלה בלבך שאני אמנם כוונתי לאמק‬ ‫־ההיולניית כי ‪ .‬חן‬
‫קאדומה‪ .‬שיהיו ל‪1‬ן‬
‫העניין ההוא הפילוסופי לבך• מ אלו העניינים כבר נאמרו בספרים רבים ובא המופת ‪y‬‬ ‫י־‪.‬צירואד‪.‬׳וזציא(יוא ההקדמה דע כי תאמרי זה וכו׳ הכיונה‬
‫כז‪ :‬כי כלמה שידברהרב‪ ,‬אמתת רובם אבל אמנם אמן לזכרו מה שיתבאר יספק מספקי התורר־‪ .‬בהבנתו • ‪-‬ויותר‬ ‫•‬ ‫י ״ליאיא __‬
‫נשועל‬
‫לבארספקות■ קשרי' רבים בידיעת העניין ההוא אשר אבארהו • וכבר ידעת מפוויחת מאמרי זה שקטב‬ ‫והוא היייציאי^ ׳כעניןהחכמההטנעית והחכמההאלהיתלא‬
‫ההיולי‪•:‬חפי צגשהיתה להגיד הדעות ההם אלא‬
‫הייציאואככמ אשד הדת והראות אמתות סתייהשהסנעלחיס■ אמנם יסוב על באור מה שאפשר להבינו ממעשה בראשית וממ^זדת מרכבה ‪.‬‬
‫הנם אע"פשלא יסופקו ורוב מהשודבר מענייני ׳ ספקות נתלות בנבואה ובידיעת ה^^וה • וכל פרק שתמצאני מדבר בו בביאור‬ ‫לכם כאותן הצירית‬
‫♦רצוני נכת‬
‫? מו ח ה‪ ,‬שנא‪.‬מד' החכמו׳הוא סיף ■נלייאורתהשאפשרלהב־נו ‪ .‬בא המופת עליו בחכמת הטי‪ 1‬ע • או כבר התבאר במופת החכמת האלוהות » או ה ת ס‬
‫טהצויויהמלאנתיו׳ ממעשה בראשית ותעשה מרכבה ולבאר• שהוא הראוי מכל מה שיאמן • אי עניין נתלה במה שהתבאר בלמודים •*דע שהוא מפ‬
‫להם החציאו׳נפועל‬
‫ג ה מ לי וחציא‪ 1‬א ספקות נתלת כנבואה ובידיעת האל • ואמרו■ בהברה להבנת דבר מספרי הנבואה רצוני לומר ממשליהם ופידותיהכז • ומפני זה זכרת י‬
‫זכרתיו וכיארתיו וגליתיו את׳ החכס רבימשה‬
‫גבת נכפש ולות • הנדבינישפ‪-‬רזשז כן ירצה שהזכיר הדבר ככלל• ובארתיו והראיתיו למה שיועילנו מידיעת מי>שה מרכבה • או מעשה בראשית*‬
‫מה בירא ‪ I d‬ו‬
‫‪.‬שני וביאורו יעןזכץ איזתתו הראהו כחקים הלרין עקר בעניין הנבואה • אל בהאמין דעת אמתית מן האמונות התוריות • ואחר הקדימי זאת‬ ‫קיצויות להם‬
‫■‬ ‫‪ ■ .‬ההקדמה אשוב להשלים מה שנכנסנו בו • ־‬ ‫‪ ,‬מציאויות חציאוא י ׳ להועילן כמעשה כראשית ומעש? מרכבה *‬
‫י‬ ‫ומציאות ובענייני הנכוא'כ‪:‬אמין דעת אמתי באמונו'‬ ‫>נדל‬

‫^‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫' ״ ■ פרק שלישי‬ ‫י‬ ‫התוי־מתשלא יובנו להמון ן ‪ .‬׳ ^‬ ‫י בהיולי והננדל הוא‬
‫סבה לאשר בהיולי‬
‫>«צא שבתנועה הס פרק שלישי דע כי אלו הדעות וכו' ‪.‬‬

‫שלאמר‬
‫כי אי!ו הדעות אשר יראה אריפיטו בהבות תנועורח הג^גי^ים‬
‫מציאות שכליט ^^ייי‪’ °‬‬
‫רע‬ ‫יזכאןועד סזףפרקי״ב‬ ‫‪.‬‬
‫ראשונה ידבר הרב מענין מעש? מרכבה ‪ :‬ואמרו אשר‬
‫מציאותם‬

‫‪» ,‬תציאיי ‪ f‬השפע‬

‫קוניס‬
‫>ינס ׳‬

‫רימאמדי‬ ‫‪°‬יל‬ ‫והטוב לוולתס אין ספקש?‪ 0‬לחכמים • ד״ל אותםהמדרשו' הס יותר מעטות ספק מכל הריעות שג^י־מרי ייי^י‬
‫אלכסנדר בספר הגקרא התחלות הכל• והס ג״כ מאמרים מסכימים למאמרים‬ ‫{‬ ‫ספק‬ ‫כלי‬ ‫ונכזניס‬ ‫חכתיס‬ ‫אנשים‬ ‫אמרום‬ ‫■ תכונ ה שנית חשל‬
‫^ זה שמי שתניע־ז פרק רביעי בזה הפרק יבאר הרב‬
‫^^^ררים‬ ‫'ארבעה סבות שיש התורה • כל שכן לפי מה שיתבאר במדךשות המפורסמות אש!*־ אין ספק‬ ‫‪.‬‬ ‫’ ל שחוד • ‪,‬בריאותו‬
‫תעשיית מלאכה מן לתנועת הגלגלים כדוריתו ונפשו ושכלו כמושאכא׳• ולזר‪,‬אביא דעותיו וואיותיו ערשאלקט מהם מד‪ ,‬שהוא ניאות לתורד׳״ ״‬
‫המלאכית ‪ .‬כ‪ 1‬נש‬
‫לררכיההכמים‪:■:‬רונם לברכה‬ ‫לשמור וחשוקו והס הארבעה כננים מהחיהאשר ראה‬ ‫‪ .‬ראשונה‬
‫תכייו־ ‪1‬‬ ‫■ תדיאותו וכונת‪ 1‬יחזקאל וראשונה ביאר שהגלגלהוא בעל‬
‫־&‪:‬׳״־«״= •»רפ רביעי אט “ ‪ S 8 a T S S B 3 a ftC‬־‪5‬‬ ‫ד שסא א‪.‬מנש היא נעש אףשנפש‬
‫©עולת‪ , .‬אייתה י השזראו החמור אכל ענץ המאמר‬
‫■‬ ‫ההקקלה בהתנועע ירחיקהו נ״כ• להיוהו מד^ה‪,‬שאמרנו שהוא נעל נפש • שדיו^‬ ‫יזמלאפת ׳ ואנחנו מקומיתמורה עלי*היות ^‬
‫גדת‬ ‫»‪#‬פינ♦‬
‫©אמיתיין‬
 ‫קרקאש‬ ‫‪ W .‬טויב‬ ‫מורה נבוכים חלק שני '‬ ‫ו״ל‬
‫היומייזית יזו«י'‪8‬‬ ‫המקומי׳שיש לגלגל יורה לנושיש לו נפש ואינו מתנועע נטגענשאד היסודותאשר אץ להםשום הפגה ויתנועעו למעלה׳ או לקטה גלי ההכרהדדיעהכי‬ ‫‪,pj‬‬
‫‪0‬השם גרא׳>הר‪5‬ין‬ ‫‪:‬גלגלקתמעע‬
‫מחמס וח^נו יודע שמחג ס כן יעלה לתעלה ומופתמ על זה התואר כל שיתנועע מפני הסגע אמנ׳יניע לבקש מקום וכשיגיע למקומו ינוח וזה הגנגכ קתמע״‬
‫גנריאתם־ מציאות‬ ‫ימי כסכוב אם כן אינו יזתנועע כטכע אם כן יתחייב חזהשלא יתנועע מפני טכע אבל מהתחלה הנפשיתשים כן » עוד אמר ולא מפני היות כעל נפש ג״כ‬
‫טצמ‪ 8‬ובתנועתם‬ ‫מנועע כקקזמו וזה עי הכעלי נפש אמנם יתנועעו לכוין^הנא‪1‬ת ולגרות קמה שהוא כנגד וזה כגלגל לא יתנועע חמהשהוא כנגד ולבקש הנאות לפי ‪0‬כל מה‬
‫ק י ס זולתם זז»ג‬
‫שיתנזעע אליו ממנו יתנועע וכל מה שיזמנו‬
‫‪..... ....‬‬
‫הזי ם‬ ‫סיומרה‬
‫למש!ל‪,‬ביום וגלילם‬ ‫'‬ ‫‘י‬
‫יתנועעאליו יתנועע ירצה כי נגלגל מתנועע‬
‫ממזרח למערב אחר כן יתנועע מגלי שינוח‬ ‫המאמר״‬
‫‪, ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫אפודי‬
‫יל‪ 9‬גד!ל נ ק הווור‬ ‫‪ .‬והשיר• ו אי ח ה ענ ח ה ט א ץ; א ב > עג ״‪ 1‬ה ®‬ ‫« קי ״נ * ־ מונ ‪ 0‬״ ־ ‪ .‬ל ׳ ״‬
‫ז נין ה ח פן ־ !ל!לי‬ ‫ממערב אל מזרח ןא’ נ לא יתנועעו כתנועת‬ ‫^פהיה תנועת הגלגל ■תניעה״כעית^?^‪ ,‬שתנועתו הטקוסיח מורה על היות כוהתחלה • בה‬
‫‪3‬י(‪ 1‬ר לזן יק תייס‬ ‫‪6‬ב״ח ועוד שאלו היה התנועה מפני זה היה‬
‫?סתל‬ ‫ם‪10‬ל‪8‬‬ ‫יתנועע כלא ספק ‪V‬ההתדולה ההיא היא נפש בלא‬ ‫?יזה תנועתו תניעה‬
‫מתחייבשיהיה מגיע אל מה שיתנועע אליו ט‬
‫ונ תגי ע ת ם !תמרגו‬
‫אם יתנועע לבקש דבר אן לנרות מדבר ולא‬ ‫'‬ ‫הסבובית‬ ‫שתהי־תנועחו‬ ‫השקר‬ ‫מן‬ ‫כי‬ ‫זה‬ ‫וביאור‬ ‫ספק‬ ‫ת‬‫אל‬‫ש‬‫מה‬ ‫‪•.‬‬‫לו‬ ‫ש‬‫>יי‬ ‫מפני‬ ‫חכל תנועתו היא‬
‫ק‪ 5‬תם‬ ‫לי סייי ת‬
‫‪ o p ip t‬זהם היזתיזצ*‬‫יוכל למוצאו מעולם א״כ תהי׳ התנוע׳לכטלה‬ ‫כתנועת האבן הישרדז למטה אוכתנוערת האש‬
‫לגל יותהוה !דינתר‬ ‫אכל זה שקר הנה מציאות התנועה הסבובית‬ ‫למעלה • עד שתהיה התחלת התנועה ההיא טבע‬
‫»גי פ‪ 1‬ת ״הם הכת‬ ‫לא נפש• כי אשריתנועע זאת התנועה הטבעית • י לגלגל הוא הדרוש לגלגל ואי אפשרשיהיה זה‬
‫המתתייג הפירז כ‬
‫וההדנבה !ביזיייק‬ ‫אלא כצמר אחר כי התנועה אין לה מציאות‬ ‫בו כשיהיה‬ ‫אמנם תסעהו ההתחלה ההיא‬
‫קנפ שה‪ 5‬גפתת לכה‬ ‫בזולת מקיטו לבקש מקומו •^ וכשיגיע למקומו ינוח •■ אלא בנפש א״כיש לגלגלציור כדי שיתנועע‬
‫‪ 5‬מת וכת יתן הנ»ש‬ ‫ולא תהיה הציור כי אס בשכל א״כ הגלגל הוא‬ ‫נפש לא יחוייבשיצא י‪.‬צ זר ההוא‬
‫התיה לכל* חיז כ ת‬ ‫בעלשכל נתבאר מזה כי הגלגל יש לו נפש‬ ‫לזאופיאה הראשונה‪-‬ר״ל כחכמת וזה הגלגל מתצועע במקומו בסבוב* ולא מפני היותו‬ ‫מעל‬
‫יתןהנפש ה מ דני ת‬ ‫נפש‬ ‫בעל‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫*‬‫כן‬ ‫שיתנועע‬ ‫יתחייב‬ ‫ג"כ‬ ‫נפש‬ ‫בעל‬ ‫‪,‬פאלסותזוזותכאליתעלה^יחי • ר״ל״הו‬
‫לגל יידור והש״י‬
‫ואיני מתנועע כטבע כיסודות כי אס היה‬ ‫תשיק הגלגל אס כן יש לני נפשושכלו ושכל‬
‫תשיאו ו והיא י;;פ‪0‬וטהשבתנועות ‪ .‬ר״ל אמנם יתנועע ספני טבע או ספני ציור רצוני באמרי■ מתנועע בטבע כיסודו' יתנועע לבקש ־מקי׳ גדנינז שהו^וט‪5‬ייו‬
‫התתלם‬ ‫כשהוא בזולת מקומד וכשהגיע למקומו ינוח פתה!‬ ‫הנה טבע* לכוון הנאות ולברוח ממה שהוא בלתי­‬ ‫ולא‬ ‫מניעות הסבוב‬
‫וזה יתנועע כמקומו כעצמו בסכוב א״כ אינו לגניזייס ׳נ פו ל•‬
‫מתנועע כטבע ומה שאינו מתנועע בטבע השפל כמו שאמא‬
‫נאות• ואין הפרש בין שיהיימניעו לזה מחוץ‪-‬כברוח‬ ‫!־ ‪U‬‬
‫אל מקום המים כשיצמא• או יהיה מניעו דמיון • כי בדמיון הוא קפני הנפש א״כ הגלגל מתנועע מפני אשר חלת יי׳‪1‬והיר‬ ‫לעל חיים מחום השמש‬
‫לכל העיזיס כאלו‬ ‫‪8%‬‬ ‫‪,‬טה שהוא כנגד ומה שי^‪1‬ו‪ 1‬יתנתגע ג״כ החי וזה הגלגל לא יתנועע לברוח ממה שהו«‬
‫הנפש י‪ .‬עוד התבארשנפש הגלגל איני ננפש אתר כגל גלים ה •‬
‫הנעל חי ולא כנפש האד׳בעבור כי כל תנועה חלקם ונחלקס ו ה •‬ ‫יחנועע‬ ‫כנגד או לבקש הנאות • כי כל מה שאליו יתנועע ממנו יתנועע וכל מרח שממנו‬
‫הנמצאת לכל בעל חי • מא לבקשת הנאות משפיטים ל טינויז‬ ‫אליו יתנועע • ועוד שאלו היתה תנועתו מפני זה • היה שקחייב שיהיו־‪ :‬מניע אל מדח‬
‫בפילס השפל גרצון‬
‫הש״י • אתר הפלו*‬
‫שיתנועע אליו וינוח • כי אם יתנועע לבקש דבר או לברוח מדבר ולא יוכל למצאו לעולם ולכרות מהמזיק והגלגל לא יתנועע לבתשת‬
‫הנאות ולא לברוח מנמזיק בעבור כההגלגל שהשכל א שריני*‬ ‫תהיה א כ התנועה לבטלה • הנה זאת התנועה א״כ הסנובית תהיה בציור אהד מחייב ‪1S‬‬
‫יני ע הו‬ ‫כל מה שיתנועע אליו ממנו יתנועע וכלמה כגלגל‬ ‫שיש‬ ‫הציור ההוא שיתנועע כן • ולא היה ציור כי אם כן הגלגל הוא בעל שכל • ואין בלמי‬
‫החשק כי‬ ‫פדדן‬ ‫שמחנו יתנועע אליו יתנועע ומה שיבקש‬
‫הנאות וכורח חהקזיק לא מה שקמנו יתנועע אתרשגםם הגלגל‬ ‫לו שכל שיצייר בו עניין אחד ותהיה לו ^ ^ה יוכל להתנועע מתנועע כשיצייר‪-‬כי הציור‬
‫הוא בעל תכלית‬
‫תכלית‬ ‫כתו נפל‬
‫לכדו לא יהייב תנועה כבר התבאר זה ® ^זופי א ה הראשונייוהוא מבואר שאתה תמצא אלין יתכ;עע כי אס היה כן לא היה מתנועע‬
‫תנו פ תו‬ ‫ועודשאלו היה תנועתו מפני זה היה מתייג ויהיה‬ ‫מעצמך שתצייר עניינים רבים ואחה יכול להתנועע אליהם אך לא תתנועע אליהם בשום‬
‫אס לא‬ ‫כשיהיה מגיע אל מה שיתנועע אליו ■יחוייב נפשקת‬ ‫פנים • עד שתתחדש לך תשוקה בהכרח לעניק ההוא אשר צידתו ואז תתנועע להניע אל‬
‫שינויז כי אס לא יהיה כןאלא’שמתנועע לנקש סיגיעלו כ ת ח כיו‬
‫דבר או לברוח מקנו א״כ תהי׳ה תנועה לבטלה מניע לנ ל תי תכלית‬ ‫מה שצירתו • הנה כבר התבאר נ״כ שאין הנפש אשר בה תהיה התנועה • ולא השכל אשר‬
‫מופשט מן ה תארי•‬
‫וזה א״א שיתמיד א״כ זאת התנועה הסבוכית אשר לא ישתנה ווה‬
‫תהי׳ בציור אתד מחייב הציור שיתנועע כן ואס הנ ח אפר יגי פ לו‬
‫כן יתבאר בכאןשני דברים שהגלגל יש לו נפש הוא חצי הציור‬ ‫‪ ____ - --------- ------- -‬הגלגלכוסף‬ ‫— ‪— .. ...... .‬‬ ‫‪l‬‬
‫ושכל אח״כ ביאר שיחוייבשיהיה לו זבד נכסף םיציי׳הגשם לגלגלי‬ ‫להדמות במה שהשיג • והוא העניין ההוא המצוייר • אשר הוא בתכלית הפשיטות ו^ןין‬
‫•יתדחה לו כקיום‬
‫קי ו •‬ ‫ביזו שהוא‬
‫שינוי בו כלל ולא התחדשות עניין • והטוב ממנו שופע תמיד • ואי אפשר כן גלגל מאשר אל שיתנועע ממנו ומופתו על זה התואר למה‬
‫על חין‬ ‫שכל מישיש לזשכל שיצייר בו ענץ אחד ותהיה ויהיה‬ ‫הוא גשם אלא אם תהיה פעולות תנועת סבוב ולא דבר אחר • כי זה תכלית מהשאיפשר‬
‫לו נפש בה יוכל להתנועע כשיצייר הצייור כיוחצביס ו פו ע ל‬
‫לגח לא יחייב להתנועע וזה ככר התבאר ' ת מו ד אחרשא״אלו‬ ‫ולא‬ ‫כגשם שתתמיד פעולתו עליו • והיא הפשוטה שבתנועות ההוות בגוף • ‪.‬‬
‫כפילוסופיא הראשונה והאדם יוכל להנץ זה שיהיה בכל פרטי‬
‫מצביו בפועל קחיד‬
‫אנל פעם נכ ח ופע*‬
‫קעציזו כי הציור אינו מספיק לשיתניעע־ האדס בעבות כי האדם יצייר דברי' רבים ולא יתנועעאליהם עד שתתחדש לו תשוקה כהכרח לענין ההוא אשר יציירהו ואז התנועע‬
‫א מו •‬ ‫א‪ -‬מהשצייר הנה ככר התכאר ג"כשאין הנפש אשר ב? תהיה התנועה ולא השכל אשר יצןייר ט הדנר מספיקים שמתחדש כמו זאת התנועה עד שתחובר אל זה תשוקה כפועל •‬
‫‪,‬כענין ההיא המצוייר יתחייב ג“כשיהיה לגלגל תשוקה למה שיציירהו והואהש״י וכאלו הפנים נאקר שהשם יניע הגלגל לא עלצד המניע אלא בהיות הגלגל נוסף להדמית יש אתרים שירצו‬
‫ההזייות‬ ‫‪3‬מהשהשיג והוא הענין ההיא המצויירא"כ המבאר כי לתנועת הגלגל צרץ ד׳ דברי©שיטה גשם נדות ואז מתנועע בסביב ושיש לו נפש אחר שאיני מתנועע לבקש מקום כ ענק‬
‫קיום עצמם וקיום‬
‫’ יולמרניזו שביארנו‬
‫ויתבארשיש לישכל לתה שלא'תנועו‪ :‬בעבור דחיית המזיק ובקשת הנאות אכל דרישתו שכלית וכל מה שדרישתו שכלית י^ לושכל ופצייור אינו מספיק להגיע אל הדבר‬
‫נחלק נ' ג סי ת ז'•‬ ‫יתמעע‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫המכוון בלתי תשויך! ואם צא תהיה לו תשוקה לא‬
‫ספק__‬
‫אתר‬ ‫___‬ ‫_‬
‫ובנא ן יש‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ ■‬ ‫‪,‬‬ ‫■_ ‪,‬‬
‫״>יז יי ש הנלגל הוא נפל תנ ‪ 1‬י ^ ^ י ט ^ ל ו הכת ה״ מיייי בטבור הציור לבר!®וא’שקרצה להיחוק לחשוק לקיוש והיא היית הגלנל פל מין החצנים כפופל מ ״יי לי׳א תכלית והוא שקי שיגיע לכח בי‪ 1‬ל קכלי)} מצר‬
‫לאיו תכלית אם לאפתגיעהה ש שעה על הנפש הגלגלית אס כ מנ ת השכל הננדל ח«נ‪ 1‬בששה יגי ע מפצ״ית השכל הנבדל ואש בלא כיבה והוא נזה י פ גין בשכל השועל הנותן הצורית לבל מוכן )מזומן‬
‫ג קי ל איתה הצורה נלי כינה ממגי* ויתלן לפי זאת ההנחה נשיחצאאדס מסמל והוא בתכלית הפלתית ויש ל! פכצ בפועל תמיר ואץ לו שוס עסק נשום ד נ י מעגיני הפולש רק יייזשבתו וק שית תמיד נפליוגי ס‬
‫יי^® ניייי אשורה נעצם השכל הפועל ויהיה ציורו קחידלהדמיתואליזוצ‪;.‬יות עומד מתמיד קייס כחיהז אחר שכחי כעל תנלית כי נז ה הענין יוכל לדמותי ננסש הגלגל הבעבור ציירו יתקיים לטילס אחר סגפש‬
‫הציור לגלגל היא ניתן הקייס ו * ‪ 1#‬דה לא בענז' גשמו עם היותי בתכלית השלמות והחשיבות ולא מצד גדלו ומצי היית לו התמונה היותר נכבדת שבתמונות והוא הנ דייי ת והפפריית והגהריות ולא ב פנוי שאין ה פו לו‬
‫כי אם היה תיייייפכת זזו ל א נ סנו ר הציור נאמד שהפסדנו אנחנו נ ע מ ר היותנו מורכגים מההפכים אבל אחר שנניח שלולי נפש הציור תפשק תנופתו מגלתי שנפגית לשאר מפליתיו אנל נפש הצייר הוא סנת קיו מי‬
‫י ^ייזיי׳ ץי ש ט כלי הפסק׳כן מ ג ל לווזי שנפש צייודהמשכיל הרמוזנדרו םהונח הוא »נת קוימו לעד מנלתי שנשנית אל היותו חורנב מההניס גלא כן ה דני שאין נפש הצייר המשכיל ל&בל הפועל אשר הוא סבת‬
‫היצאתמ»ליייןהנתאל הפוטל והוא הניתן צורקו לא נ ענז ר זה יתקייש המשכיל כן נאמד שאץ ננש ציורו שנת קיימי אחר שנחי נפל תנלית י זא ם אמ רציייוהגדולא שר הואיותר מציור זה המשכיל הוא יחייב לו‬
‫י א״ ד פנפש ציורו אינו'מר‪,‬ץ ציוריו אבל הציור יאמר עלינו ועליו בשת‪ 1‬ף גמור נשיג כי ביחס שכלו אל הסכל החשוק הנפרר אשר הוא סבתו כן יחם שכלינו אל השכל הפועל אשר הוא סנ תנו‬ ‫•יתמייו התניעה‬
‫אלציויהשכלאשרהואתשוקו כן יחם שכלינו אלהשבלהסימל • ואס יאחר נסש הגלגל ציור להתמיד נ לי ה פ פ ת והאדם המשכיל כמי ארפטו׳ וזולתו תפסק אותו הציור נ ע ת המאכל והמשתיג‬
‫לי לא י״י ת האדם נ ע ת שיאכל ובעת שושקה ולא נ פ ת שינום ואם הציור יתחייב ההתמדה והקיזש אין ראוי שתגיט להם בפול הכת נ פ ק הציור והם תמיד בציור בלתי אלו הפתיני אכן יש לנו לומד‬ ‫או כעודם ץיני ®‬
‫קתד שרגצגי ני י ת נפל יזללית יתחייב לו מהציור לבד הקיום וההתמיפ* ןא״ת באים השלם אשר הוא בציירו תמיד אי אפשר שלא הגיפוהו מקרים יחלייב או חרוט מזגו או משיי' י ג ע למיג יייייז יבמת החולי יגיטר‬
‫כי הגטיל מהציור אמנם הגלגל הוא בטוח מחקרים‘ ומכגטים אחרים ואץ גפם אתר חוצה לו יפעל לו איכ לא יגי ע בו נטול הציור נשיב כי אחר שבחו יש לו תכלית ואפשר שיגיע אל העדר ה תנו עי והציוד י מנ ע הו‬
‫»אפיםתהכוח ומנטיל הקניטה כן ראוי לנו שנאחר שהאדם השלם ימנעהו טצם הציור סלא יגיטזלו חולי מהחלןים ובתורה'ראןגו שכש״י הגטית יראיו מכ»יר מהם כל חיליול אהב טית סמן המותא״כ אסבעבזר‬
‫נניי רי הקיים וההתמדה היה לגו לומר ו"כ באדם השלם שיגיע לו מכת ציורו אם הי» משתדל בוה תמיד הקיום יההשא׳ולא וחגטוהו מוה הרכבתו מן ההפכים כמו שהכדור לא י מנ ע הו כחו אשר הוא‬
‫»עג קנגית מהשאר התנועה בטבור כח הציור טם חשק ההדמוק ואחר שיצאמהנחקיגו ני אין הצייר והחושק חיפי תי ת בזאת התנופה המיזמלת אחר שדפק® הוא שכח הגלגל הוא נ על תכלית יש לנו לומר לפי ד פ ק‬
‫ארפטו שחמר כמאמר הל׳ והנמשכים אחריו שהש״י פלה למציאות השכל הראשון ועלה למציאות גלגל חחקיף בבל אשר היא היותר נכבד ®בגלגלים כמו שהש״י היא היי תי מפילה והיותר בכבד שבשכלים שהוא מחוייב•‬
‫קחטאית והוא סנ ת ״ציאית כלם ולפיד מת הפילוסופים שמאמינים ואומרים שמהש״י לא נתחייב אלא שכלאחד ילא נתחיי‪ 5‬מיונו ג ‪ ®6‬כל גלגל שאינו משותןז עמהס בהנפת הגשמים אבל לס חושבים שמהשכל הנאצל‬
‫מהש י נאצל שכל אחר והגלגל המקיף בכל ומשאר הוא מתויינ המציאות בניזינק סבתי תוייב ממנו שכל השני ומצי שהוא אפשר הרציאוק מצד פצמו גתחייב ‪ 0‬מ מ הגלגל המקיף וכן כל סנל ושכל י ת תי ע חמלו שכל‬
‫ייתחייב ״">» צלגל על םיניעי אל תכלית ה״ונח ואחד סנתחייב משפע השכל הגלגל טם התמונה היותר נכ בי ת שהוא הכדוריות והקכובוק המפולות שהם הםפיריוק!הנהיריוק והנפש והסכל אשר נ ו יהיה הצייר נוכל‬
‫»ימר כמו סנתחייב ממנו כל אלי העביגיס נתחייב ממנו התנופה התמידית לא !הגלגל יגי ע לו מנפש ציורו התנועה המתמדת כמו שאנחנו לא הגיט לבו מנפש ציורינו הקיום •ההתמדה מהשכל הפועל רק הכח וההכנה‬
‫י נ י ולא גקן לנו נטבע שנהיה שכל גפועל אנל היא לגו באפשרות וכן לא נתן לנו נ טנ ט שנהיה קיימים רק כמין כמו שהגלגל קייס נאים א״כ אץ בנו דבר שימנפגו מהיותינו כל»י הווים נס סדים ילא יועיל נין שלם‬
‫‪ .‬ינלתי שלם אתר שאין טצם הציוד לנד ניתן הקיים וההתמדה ואץ הפרש נ ץ שלם לנלתי ילם אם לא כהשאר הנפשות שנפשם השלם הוא קיימת לפולם לפי יטתם ולפי ז ט קי נו כמו כן או נאמר שכל שכל שנתחייב מ מנן‬
‫ומה שהניא איס טו׳ לואת ״ההנחה לפי שהוא‬ ‫לפי דעתם ימשיך לו העמידה יכקיוס ‪ ,‬תמיד לא סהממייכ מטצס ציורו וחשקי אויד‪ :‬התנופה הייתמלת אחרשנתו נ ע ל תנ לי ק •‬
‫״ייי ייאייין נסבה פועלת א''כ הש״י אינו התחלה לגלגל היומי רין ‪0‬ל צד ההנעה והצורה יהתכלי׳ יוה שישכילהו הגלגל מצי שהוא תשוק והיא ‪ 0‬בק השאיותו יהשארוק חלקי הטולס והחשוק מנה למשכיל באלו הצדדין הג*‬
‫יכז היא התחלה לשכל לראשון על צד הצורה והתכלית והוא שיציירהו השכל הראשון והוא צורקז ותכליקו מצד קיומו גו וכן נאחר שכל הנלגלים יציירו כתחלותיהס ז ה ה ^ » הראשונה ולא יחייג זה רנוי נ ט צ•‬
‫®אלוה מצדרנוי החציירים לפי סכל אח׳יציירהו בצד מתחלף ובאופן מתחלף אחר שהעלה איננה עלה אלא מצד הציור כי המצויור עלה למצייר ואייג אין שם לא תיוג ולא פועל ולא הגפה כי אלו כלם תארו השניוק‬
‫®*יעלות והוא אינו חאחין בסנה סועלק ומה שאמרו קצת הפלוםופי׳ האחרונים שהאחד לא יגיע ממנו אלא אחד אחר א ח דש״אד שהוא הקדמה שדיית כ״ג ת לפי שאם רצז בזה סהאתי לא עי ט מ מיו אלא פשוט לנ ס‬
‫איז ע סי גי ע דנ ר מ מני אלאדבר אתדניחה שתויינבדא שון תזייננ שני כי א ס ל איגי ע מראםון אלא פשוט כן לאייניע מהשני אלא פשוט וכן מהשליסיוא״כ ימצאו הגלגלים וכבר אמרנו שלא יתכן נזה דרךחיוב בל ‪4‬‬
‫י^יא הרחיב החאח׳ נו נחה שאת׳ ?אמצעי ובארון במאמר הלמד וכל מה שאחינו הוא לפי דעתם בקדמות העולם אמנם לפי דטתינוה ש״ינכונתו א שר איבה ממין כונתונו ברא השכלים והגלגלים והעולם השפל כפי‬
‫״ ה שגיר רצונו לעק שרצה ואס נאמת ים לנו לומר כמו שהוא קדמון בלי ראשית ידיעתו קדומה נטצמו והיא המחייבת הוית הגמצאית כלם לפת ירצה בלי שניי ותמורה ואץ לומד נזה שיצא י!ן הכת אל הפוטל אחר‬
‫י ג י י חוז אליו יי הי ה אפשר שיאמר לו זה ה דני הרמח אליו היה ל‪ 1‬ד ני נכ ח ואחד ®נ נפו טל כמו שיש לומר נטפת הזדעיס שיש להם י נ י נכת ואחד ישונו בפועל ‪1‬ס ם ה דניי ס המתהויס מלם ונ מו כן אץ‬ ‫®״י*‬
‫״י ״וג ע מצד עצמו דק עצם הלצון בי אין לו מונעים סומנעוהז ולא מתדשיס שיחזפוהו והוא אשר הטביע בגלגלים הכתות החצויו׳ נהם ייי א המגופה המתחזק והוא אשד השפיע להם הנפש והשכל אשר נו יציירו‬
‫י יי *י ? ע״ייי פיגי סארה‪ 0‬גצי ‪ 8‬מ » מ ו ס א‪ ? 8‬ם *ג) ק מ צי אזי‪ 8‬נ ר צוןז ח קוייג ה מ צי א מ אן הוא אשדומשוןלהק ? » מיוה‪» 1‬קיו ‪ 6‬ת ^ ז‪ 1‬ש עי ‪9‬נ»יצי©לן‪ 5‬שמ‪ 1‬ו ^ י י ^ פ ח ו י אי)ד סכ קו >למ ‪ 8‬ו לניו ס חנ לי ל•‬
‫* ונאמר‬ ‫‪,‬‬ ‫־ •‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫‪ ■.‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬

‫יו‬
 ‫שם טוב ׳ ‪ ' .‬מוחה נבוכים ־־ חלק שגי‬ ‫קרקאש‬

‫‪IA J‬‬ ‫_ ^ ימסעע לשוס דבר וא״כ הגלגל ^נועע יחוייבשיש לו נוסף׳יוכל חקיסשימצא ש^כוה^^יגזצאש‪!0‬לנס^ י׳ו׳׳כ׳הגלגל גומנןעע כ ע מ ר ה‪'/1‬לכרי‪0‬‬ ‫ןגיוחי ‪ .‬נ ס ד גי‬
‫שהביאשוןג^ג״‬
‫אריסטו׳ והמופע •י׳‪-‬י ‪.‬‬
‫לא יסכים עמם ׳‪ / I‬׳‬
‫הדבריםס כ ק‬
‫ואלו ה ד כ ר י‬
‫הפועל כ ו‬
‫צד ל ח‬‫לא על‪/ M‬‬
‫ושהש״י הוא מניע‪ /‬על צד התכלית ‪J-‬‬ ‫לגלגל נפש זולת השכל ^‬ ‫א מ ד ‪,‬שםשוב הרב הניחשיש ״ ‪-‬‬
‫להיוק‬ ‫הת ‪5‬לה‬
‫גשם‬ ‫‪, .i wM‬ראשונה צמה ‪.‬תוליד‬
‫שהיה‪CCJ‬‬ ‫שהגלגל יש •לו נפש הס אלו אסר אוימר‬‫‪-I I‬‬ ‫' ‪II‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I -1 ________ L-i‬‬
‫שהביאו‪.‬לפילוס־פיסילוחר‬ ‫ל‪:‬ך‪.‬ו‪ 4‬מב״ס‪ ..‬אבל ה מ ענו ת‬
‫‪.‬‬
‫ש נו נפש אינו נן‪ 1‬פ תי ני הוא ביאור תפושי‬ ‫^‪,‬‬
‫מושלים נ ק ר נ ק נ ל‬
‫יתצועת' הו ‪ t‬ברצון‬
‫ה>‪,.‬ע« נפש ותר נ׳‪-‬כד תאשר אין לי נפש ואס היו הג ר מי ם השמיתיי' י תנו ע עו מכלי נפש ומבלתי הכרה למה שיתנועעו יחוייב שיהיו הג שמיס אשר ל מ ט ה מ ה ם יותר נכבל‬ ‫הבורא קיום עצתס‬
‫־ ־‬ ‫•‬ ‫* ‪.‬‬ ‫■‬ ‫־ ׳■‬ ‫•■ ■‬ ‫)יותר שנתי המ •יאות וכל יה שקר כי הנצתי‬ ‫‪, p rp i‬זולמס זהש'‬
‫הוא יות׳נכבד מההווה נ פ ס ד א״כ יתוייכ שיכי׳ ‪,‬‬ ‫ג ע לי תו מ ר ההות‬
‫בשפע מדת שיתחייב‬ ‫לו נפש ♦ ה ט ענ ה הב' היא ע ל זה מי שנותן ן׳ ולא יהיה כעצמו’ שנוי‬ ‫הנעשד ואס ‪.‬היתה'‬
‫‪ : ..‬אג^ודי‪. : •:‬‬ ‫החיות והוא ס ב ת החיו ת יחוייב שיהיה חי אבל ‪ ,‬מתנועתו מן הטיבות ; וכאשר המתבאר לאריס״טו‬
‫הגר מיס יושמיתייס הוא תבואר שנותני׳החיות ‪ .‬זה כולו* שב והשתכל ומצא הגלגלים רבים במופת• • ‪,‬ולא יהיה השנוי כעצ^ו ‪ .‬ל״ל מצלשהזא עגי ‪I‬‬
‫?ו בל ברצון היכול‬
‫הנהגעהשול׳השעל‬
‫צוין לומר נוה יןוך‬
‫‪.‬אץ משנוי כי אלו היה ‪ )3‬תחןנה משחר‬ ‫בזה העולם השכל א"כ יחוייב שיהיו הס חיים‬ ‫^ י הי ה ח צי אי׳ הנננל‪,‬‬
‫ועמ‪.‬‬
‫וחלוףירכרח ו׳ג^״‬
‫בושמיוחלו״‬
‫יהיהרוםנוי‬
‫ג״מורומיייד‬
‫ואולם שהגרמיס השמימיים מ ת ני׳ החיות הוא< תנועת זה מתהלפת לתמעת זה' במהירית ובאיהור ‪.‬התמונות‬ ‫העחו^‬ ‫ג ענו ר‬
‫כמו שאמד אריסט״ן ש ה א ד ם‪.‬יו לי כן האדם ‪ ,‬ובצרהתניעה‪-‬ואע״פשתכללםבלםהתנועיהסבוכי׳; ביארכדורמתו ןתנועת‪.^^3‬ד״להתכועז‬ ‫היבהיו^תלוממנה‬
‫צ‪/‬תד משריו ל זיוז‬
‫והשמש ולן ראוי שיהיה כל מין וחיןבץ בנו ל דו‪ /‬ויתחייב לפי העיון הטבעי שיא^מין •‪ .‬שהעניין • א שי •ממורח למערבאו ממער^ ל״ןךח‪ J‬תני״״‬ ‫עתיד על חרצו‬
‫קדו מי הס בין כנללדי׳ מןה עפו ש ותולס א מו ת יציירהו זה הגלגל עד שיתנועע התנועה הממהררת ‪.‬הנטיה» ר״ל הנטיהשאנו תאים‬ ‫צוע״ש שוח׳ההגהגה‬
‫' יותר מכקין ן תמעיהכנראיניכי'*י ‪tiW‬‬ ‫ההקדמה כי מי שמתן החיות יחריב שיהיה תי! ביום אחד ״ בלתי העניין ^יזשרציירהו הגל^ל‬ ‫והמחילות בעבורם‬
‫^•ין לגו לותר‬
‫^‪.‬ורה‬ ‫תנועה לפי התחלפות‬ ‫מי א ל ‪ ,‬יתנועע תנועה אחת בשלשי׳ שגה‪-‬נפפק הדין‬ ‫זה יתבאר‪ ,‬כי כל פו ע ל לא י פ ע ל) ל ח יתן‬
‫שהחונהגיות׳נבכד‬
‫חיו‪ ,‬שכלים נפרדים כםספרהגתאם‪-‬כלגלגלמהם יכפוף‬ ‫דותהו אלא ת ה ש ב ע‪ -‬חוו א ס הי ה הג ר׳ ה ש‬
‫כלתי חי|לא יפעל החיות כשום צד ז ה ט ענ ה‬
‫מהחנהיג ‪/ .‬אתר‬
‫הוא‬ ‫*הסנהיג‬
‫■ע״ איףח‪-1‬ב מציאתו מצד מצאותשנלני"י‬ ‫זאר־י‬
‫השלישי׳הגלגצ י תניע׳ גוצד התשוקה אשר יגונ׳ לשכל ההוא אשד הוא התהלתו • והוא םליעו‬ ‫המדריך ‪,‬התיישיך‬
‫כו וכל מ ה שיתנועע הוא מ ת נו ע ע מ פני הנפש התנועה המיוחדת כי; והשכל ההו הוא מגיע הגלגל הכח אל הפעל כי אפשר שיאמר שזביי מנ^‬ ‫נהגל ירחים מחנו‬
‫יההל סריס ‪ .‬אל‬
‫השכלים ‪:‬הגלגל לנכה מוציאשכלנו מן הכח ‪ t‬הפעל•‬ ‫ןןקוגושטמערהשכל‬
‫ולא זולתו שמספר‬‫אריס״טון׳‪«/‬‬
‫ההוא ־• ולא! גזר '‪iiyu‬‬ ‫ואולם שהגלגל מ ת נ ו ע ע מ פני התשוקה ח ‪ :‬ד •׳■יי'*‬ ‫*ודמעתו וכל ‪S rn‬‬
‫)ימסן‬ ‫עשדהאוםאה‪.‬אכלזכדשהםעל‪.‬םספדהגלנלים‬ ‫מ ריו נ!‪ ,‬מות הוא‬
‫שלחות יניעל^לוהדכר‪',‬ס ולא יצ)י'רשהנידליניע‬ ‫האין זה‬
‫עד שהיו חושבים בזמנו שהגלגלים‪.‬המשיט • ‪.‬‬ ‫גדול ושררה נכנלת אס לאשימצ ‪ f‬שלם‪ .‬תשוקה ו‪:‬יודללזהש זליו‪,‬‬
‫ואמר אריסי׳טו אם העניין כן השכלים הנפרדים לכחמשייס • כי היו חלמורים בזמנו מעטין‬ ‫א מי שלא ירים איש י תנו ע ע ומה שזה דרכו ימצא לו כח נפש־ א"כ‬
‫ולא היו שלמים • והיו חושבים שכל תנועה צריכה גלגל‪.‬״‪.‬ולא היו יודעים שמנטייח הגלגל‬ ‫ילי יאת רגלו הגרם השמיחיי הוא מ ת נו ע ע מ פזי ה כ ח‬
‫זולת רצונו אסהמל׳‬
‫האהר יתחדשו תנועו' רבות^ראות״ב^ו תאמר תנועת האורך״ותנועת הנטייה״והתנוע׳^‬ ‫הנפשי אשר ימצא בו ז •הטענה הד׳ אל‪ :‬הגשמי׳‬
‫היוושל בארן הוא‬
‫המבוי ‪ .‬העם יתנועעו ב תנוע ה ח מי די ת ולגן יתחייב שיהיו‪.‬‬
‫הנראת ג"כ ביגגולת האופק במחב המזרחיים והמערביים ״ ואין זה כוונתינו ונשוב אל מוי‬
‫ואס אין עס אין משתוקקים התנועה נפשה או ק ה שיתחייב‬
‫שהיינו בו ל^אמנם מאמר האהרוניס ‪ p‬הפילוסופים שהשכלים הנפרדים עשרהימפני שוי^‬ ‫»לך והכל ‪,‬יראים מ ה תנו ע ה והיא ההשגחה בקה שבכאן מזה‬
‫מנו הכדורי' שיש בהם כוכבים וה^יקיף־ואע״פ שבקצת הכדורים ההם גלגלים רבי והנדורין‬ ‫מחנו יראה גדולה העולם השפל או שני הדברים יר‪.‬ד‪,‬כי הנה‬
‫והוא סבת חייהם‬
‫כמספרם תשעה• המקיף בכל • וגלגל הכככיס העומדים ״ וגלגלי השבעה כוכבים ״ והשני‪,‬‬ ‫ושדור יראה שהוא כלתי משתוקק תכלית ה תנ ע ה‬ ‫יקיוחש‬
‫העשירי״ הוא השכל הפועל‪.‬״‪ .‬אשר‪.‬הורה עליו צאת שכלנו מן הכח אל הפועל‪ .‬ווזיו^‬ ‫משסטיס ישרים אלא א ס כבר היה נ ח וא״ ‪ r‬שיהיו משתוקקים‬
‫הצורות ד>מצאו^ת ההוות הנפסדות • אהר שלא היו בהמרים שלהם אלא בכח ״ ו כ ר‬ ‫אשר נכש יסודר ל ה תנו עע בעבור הדברים אשר בכאן כי יהיה‬
‫ולולי הנככד כ ע מ ר בפ או ת וכל מ ס שיש״וקק‬ ‫קנוצם‬
‫^שיצא מן הכח אל הפועל יש לו מוציא בהכרח חוץ ממנו ״ וצריך שיהיה המוצי^א מסין‬ ‫ה תנו ע ע נפשה או מחייב ה תנו ע ה הנה הוח‬
‫ה שלויהחניעממנו‬
‫■המוצא ״ כי הנגר לא יעשה האוצר באשר הוא אומן • אבל מאשר בשכלו צורת‪ ,‬האיצו •'‬ ‫והיראה והםתדהיו‬
‫הורגים ז ז חת זש ‪ .‬מ תנ ש ם או פ ע ל מהנייור כי ה תנו ע ה פ‪ 1‬ע ל‬
‫וצורת האוצר אשר כשכל הנגר היא אשר הוציאה צורח האוצר לפועל ושמה אותה בעץ•‬ ‫ויגיע להם ההעשד יהנפש א״כ יחויי׳שהגלגלי׳יתנועעו מ פני הנפש‬
‫כן בלא ספק נותן הצורה צור׳נכדלת ״ וממציא השכל שכל״ והו<>ן השכלהפוע^ ’‬ ‫זש וחיש להם מ ג חו ת הנפש השכל והתשןקה ‪.‬‬ ‫הגדול האין ‪. . .‬‬
‫תנותענ ועע עב׳ ‪ .‬שיהיה יחס השכל הפועל ליסידות ומה שיורכב מהם • יחס כל שכל נבד ^ המיוחד לגל^^‬ ‫מעלה גדולה ל״לד ‪...‬הטענה הה׳ ה ח תנו ע ע כנזבע לא י‬
‫ס״וש‪ -‬והשכל=י תניעו׳ חתספנו׳ אכל הגיסהשאיחיי י‬
‫לרחיםצ^וישלסכי‪ 1‬ב׳ תנו עו ת מ ת ה‪ :‬כו ת י ח ד ר״ ל המזרקיני; •ההוא״ ויהס השכל בפי^ל הנמצא בנו אשר הוא משפע השכל' הפועל ובו• נשיג■ השכלי‬
‫‪o'ipppni‬צוליוונללו! ו ה מ עי כיו תוו ה א״א שיהיה מין מן ה ט ב ע כי •הפועל״ יהס שכל כל גלגל הנמצא בו אשר הוא משפע הנבדל ובו ישיג הנבד ‪ S‬ויציירוצ‬ ‫גורעיש‬
‫• וימשך• ־‪.‬‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו יכסוף להדמות בו ויתנועע‬ ‫________ם י תנו ע ע על צד• א *‬ ‫חד יישר ד רנו ^ ה מ__‬
‫תנו ע ע כ ט ב ע א רנ‬
‫לחר>ת‬ ‫‪f'is‬‬
‫■ הנה מא*‬ ‫כי‪ 11‬פאמי כפני מספד רנמואחישאל‪’ o'SjU' 1‬״ידנעו כתמעומהמז־־נ״ ■חד‪',‬חד'נשיכיז ל־ס‬ ‫ייאחייו ודני ש ‪ r p i‬יטפגו״ ‪S‬‬
‫ונל אחד יענה לחול ‪■,‬ט‪1‬גומ פיאס אא ‪ .‬המע ן פ‪.‬גלגל •פ ל גפפ ופיפ לו חנחוח ז;פפ זומר והמפוקז לאפיפ נתואאיי‪-‬יוי•‪ ,‬נמופימסוג נ״ס ואס‪1‬ה זנח ינעפי»א נח ננון• נמו‪pTO'c‬‬
‫ב «היו ‪ ctS‬מנילות‪,‬לא י־‪.‬ע לננ״א אנל‬ ‫הדגדיש הגנשפיש היה יפ נועיון ומאייה לני‪ .‬נ׳ הניאה מאייס־סו נ• הפנלים נניל סהס אפי ‪ U‬לגלגלים וגל צד‬
‫_‬
‫^^״!עלועלצי^ת ו?ל צד^יהו־כי‪ .‬עפיאימאמיעלו־‬ ‫י • ' '‪-1‬זי^׳‪1‬כניםהנ‪»73‬י‬ ‫׳י ^י־'׳• ״׳*״‬ ‫■ ׳׳‬ ‫— יחן ; —‬ ‫ל< נדי •למצח‬
‫^‬
‫»חצא^‬
‫והסתכלכ ל ‪ ,‬י‬
‫שבב ו ה ס ה‬
‫לאריס׳׳טו ש‬
‫!‪ ^ 1^ :‬״ ט ‪,‬‬‫יתבאר ; ‪:‬‬
‫וכאשר™ א ;‬ ‫אקר‪.‬הרכ ; ; ‪,‬‬
‫עמוק חאדחי‪.‬ד*עוד ^ ; ׳ ^ ^‬ ‫^ ^ ה ^ ; ^ ; ; ; ^ י > ״ י ע ל י ה י א ־ ו צ י ר ו ל ה איין למהשזה‬
‫שתכלצם‬
‫אע״פ ש תכלל ם‬‫היזזרח אע״פ‬
‫אל ה מז ר ח‬
‫חנחתרב אל‬
‫יתנועע מ נ ח ע ר ב‬
‫וזה י תנו ע ע‬
‫המערב וזה‬
‫ל ה מע רב‬‫אל‬
‫יתנועונמ‪:‬יןזרחא‬
‫וזה י ת נ ו ע ע מ ‪ :‬מ ז י ח‬
‫•ג ״ ג ‪ -‬ס י ב ו‪ .‬מי פ ת ת‪ .‬ו ע ת כ ל ת ח‪ ,‬ו אחד ח חו ל פ ת ל מני ע ת ח נ י ו ז ‪ :‬מהיר זה מאותר וזה‬ ‫״‬
‫‪m‬‬ ‫אשך ת תנו ע ע תנועה א ח ת בשלשי׳שנה זולת מ ה שיצ‪:‬יר ג לג ל א חר וכעבור זה‬ ‫חב‬ ‫ייגבגנ‬
‫הגלגל‬ ‫וי‪.‬‬
‫זה‬ ‫‪.‬י‬‫’‬‫׳‬ ‫•‬‫׳‬
‫שסציירהו‬‫׳‬ ‫‘‬
‫׳׳׳־‬ ‫‪I‬‬ ‫■‬
‫״•׳‬
‫שהעני^א‬ ‫י‬ ‫׳י‬ ‫‪i‬‬
‫רי‬‫׳‬ ‫‪.‬‬‫־‬
‫אי‬ ‫י •י^— ‪r‬מ‬ ‫‪,‬‬ ‫—‬ ‫!‬ ‫^' י‬ ‫‪”S‬‬
‫אש ר‬ ‫־‬ ‫ה‪:‬ו ‪.‬א‬
‫יכסוף ילשכל י‬ ‫הגלגלים׳ ~כל גלג ל מ ‪ :‬ס ‪-‬‬
‫י־י•‪ 1 1‬י י‬‫‪ «-‬יס‪r‬פ‪ r‬ר‬
‫נבדלים‪> r‬כ מ‬
‫יש שכלים ר׳ל יי‬
‫‪:‬הדין כי ד‬
‫‪. .‬‬ ‫י‪:‬לי ‪ .‬הגלוליפ‬
‫הנכנדיש חכווניש‬
‫^‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫לעצמם להייחסנחצאיקנגניותיתיו שבתנליתהיולויוהת שינות ויו להם כתתדנות עם ימ^ר תו רי‪-‬‬
‫‪ . . . . .‬״ ‪-‬״לרהי״כיה ראשונה כיולכזתולרוכחעלתח וייןריזםשמסמנהיגוםמוםלי®‬
‫’ ”^י״עצמז‬ ‫״י׳ ״ייי היז ”® י* ”®‬ ‫״שערי ג ^יז‬
‫ש‬ ‫ר״‪,‬יג י‘״ ‪,‬י ״ ‪ -‬״ ” ״‬ ‫ד‪ .‬ם « נ ע י ר ״ נ‪ 1‬ז כוונ תו כ ח‪ 1‬שאמי ר‬ ‫״‬ ‫‪............ .‬‬
‫•לסי לפת תצתינו בהשם ברא השכל הראשון ובאמצעותו נביאים השכלים כל‪£‬‬
‫‪ ,‬או באי׳צעות יחוייב שיגיע הפשע מחנו להדשיך להם וז^יאיתם ולהתתידסא’‪ ,‬י א ת ^״ ?״ "!״ ״ ^ ׳ י ם י^׳^לי מהם החומר‪.‬הראשון והיסודות אי ״השכל הפועל והוא הנותן צורות בהמריס אתר שהחציא‪.‬ס הוא נעצ‬

‫‪)•,‬‬
 ‫קרקאש‬ ‫;סא‬ ‫מורה־ נבוכים ‪ ’ ,‬חלק שני ‪ . :‬־ שם טוב‬ ‫י‬ ‫^‬
‫ה^לג^!״ ^מלתי והוא מניעי זאת התנועה היזיוחדא והשכלהסוא הוא מניע הגלגלההוא ואריס״טו לא‪4‬זר ולא זולתושיזספרהשכלים י׳ או ק׳ אבל זכר שהם על מספר‬
‫פכגד‬ ‫מאתר אתרזנים מן הפילו׳שהשכלים הנבדלים עשרה מפנישמנוהכדוריםשיש להם כוכבים והמקיף ואע״ע®סקצת הכןורים ההם גלגלים רביס והכדורים‬
‫ל מזנכל‬
‫התורה הקדגשי*‬
‫ם׳‬
‫ולנטלה מעיקרה‬ ‫ההיית‬
‫׳יו׳‪-‬״צורות הנמצאות‪IUV‬׳;‬
‫וכווית‬
‫הפועל‪• I‬״‬
‫מן הכתאל‪I‬׳‪--‬׳׳*י׳•‬
‫שכלנו״‪V#‬‬
‫״‪-/‬׳• הפועל אשר הורה עליו צאת ׳•‪#‬י‬
‫הוא‪V‬השכל‬
‫העשירי•‪/%‬״•‬
‫והשכל ‪/‬‬
‫הז׳ כוכבים ׳‪-,MV‬׳‪-‬‬
‫העומדים וגלגלי‪IV‬‬
‫‪w‬‬ ‫הכוככיס‬
‫י‬ ‫יפםד\תו‪#‬ח וגלגל‬
‫יי‬
‫ה‪ 5‬ומונות‬ ‫‪ Pi‬תחרשנח היו בתמריםשלהם אלא בנח וכל מהשיצא מהכת אל הפועל יש לו מוציא בהכרח חון ממנו וצריךשיהיה הימציא חמין המוצא כי הנגר לא יעשה האוצר‬
‫כזולו‬
‫הפתיתות ‪ .‬יז<צי‬ ‫באשר־הוא אומן אבל קאשר בשכלו צורת‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
‫הלמוייס הדקי*‬
‫ז<כן ‪ 6‬נ תנו קהל‬ ‫־^‪,‬־ ‪n‬־‪.‬ר^י‪,^.‬צ■^‪.‬ר״א»־ל־־;ר־‪,‬א‬ ‫ויטשךי׳ו גם ‪ | w n p‬א שי כנר‬ ‫•אפורל‬ ‫‪.‬‬
‫געלי ס לק זגזומיו‬
‫אשרהוציא האוצרכפועל ושמה אותה בעין כן‬ ‫מגזרת ארי״סט^‬ ‫’ןימשך לי ג״כ י ר״ל‬
‫קלהיני‬ ‫ג כ הענין אשר כבר התבתר‪ .‬והלאשהש״י וכל׳ שהש״י לא יעשה הדברים בקריכה ‪ :‬כי כמו שהו^^ נותן הצורה'כחמריס צורה נבדלת וממציא‬
‫גקורק‬
‫המאמתק שיש מ ל ת‬ ‫שורף באמצעות האש ‪ :‬והאש יתנועע באמצעות ׳ השכל האנושי חן הכת אל הפועל שכל והוא‬
‫תנועת הגלגל« כן הגלגל גם הוא יתנועע באמצעו׳ ^ הסכל הפועל והנה הורה הרב בזה כי בעבור‬
‫ממציז! ל‪9‬ל פגמצזוי*‬
‫בעת שלצה והויז‬ ‫שכל נבדל ‪ :‬ויהיו השכלי׳ הם המלאכים המתקרבים ׳ שני דברים יראהשיש בכאןשכל הפועל האחד‬
‫השבחה‬ ‫משביח‬
‫יזצדשכלנו כיהוא נמצא פעם בכחופעם‬
‫לגלגלי׳כיהש״י‪.‬הלא המניע אשר באמצעותם‪.‬יתנועעו הגלגלים • ומפני שאיא כפועל וכל תהשיוצא מן הכח אל הפועלצריך‬ ‫־ ^^ ^‬
‫יו ד ה‬ ‫בלימה‬
‫ותוכן‬ ‫הצפונות‬
‫לנות כמו שק»ר‬ ‫אל פועלשיהיה מסוגו והואשיהיה השכל וזהו‬ ‫‪:‬‬ ‫עצמיהם‬ ‫התחלף‬ ‫מצד‬ ‫פנים‬ ‫כשום‬ ‫המנין‬ ‫־כנברליס‬ ‫שא״א‬ ‫גלגללמפני‪.‬‬ ‫שימצאו‬
‫ם תנאושכלים נערדיס רביםשלים במציאות‬
‫ירמיה גדול העצה‬ ‫כי אם יה;ל רביםשיים כמציאות יהיה ביניהם שהם לא גוף יתחייב לפי זה אצלו • שיהיה הש״י הוא השכל‪ .‬הפועל » ׳ וטענהשנית אלו הדברים‬
‫ורגהעלילי ה ‪(4‬שר‬
‫טיגין פקוחות ע ל‬
‫חלידבע;‪■,‬ייניס מקריים והעניינים פתקריי׳לא אשר המציא השכל הראשון ‪■ :‬אשר השכל ההוזאן ההווים ונפסדים יצאו מהכת אל הפועל וא״א‬
‫כל דרכי נגי זולה‬ ‫בלתי ‪.‬מניע הגלגל הראשון על הצד אשר בארנו • והשכל שיהיו נעשים על ודי פועלים חמרייס כי האב‬ ‫כלתי תומרלאקרשהנפרדיס הם‬
‫לקת לאיש כדרכי‪1‬‬ ‫אלא מצד אשר יניע הגלגל השני אמנמעלתו והתחלתו השכל אין לו אומנות עלשיתהווה הבן ממנו ולא‬ ‫מר ימתיי׳שלח יושכל בהס הרכוי‬
‫אמד מבעלי הנפשות אס כן התחייבשיהיה לו‬
‫וכפרי מעלליו •וליז‬
‫בלתי‬ ‫צחי‬ ‫י יעליל כי אז יש ביניהס חלוף ע‬
‫‪.‬בכאן דבר שיהיה לו ידיעה ואומנות לעסות‬
‫יתכן שיהיה ‪ .‬השכל‬ ‫הגלגל‬ ‫יניע‬ ‫אשר‬ ‫השכל‬ ‫וכן‪.‬עדשיהיה‬ ‫‪-‬‬ ‫הראשון‬
‫‪.‬יז^יי‪ 5‬ואצלו תכל‪ :‬מציאות כנבדלים ♦ ר׳׳ל‬
‫־ הבלבל‬
‫‪.‬אצלשכל הפועל‪ :‬ולא יתכןשיהיה השכל המניע הסמוך לנו הוא עלת השכל הפועל והתחלתו‪ :‬ואצלו הצוווזנה'‪1‬ל'״*ני‪0‬נכאןסנל־יעל ’ ‪. ..‬‬
‫ה מני ע‬

‫‪.‬יכו׳ *‪.‬ר״ל שאין ראוי סיאמיהש״י מניע גלגל ■תכלה מציאות הנבדלים • כסו שהגשמים גם כן אמר סס טוב אין ספק כי ארי״‪ WD‬כיא^ ה״גיו׳זת שכני‬
‫שינו בכאןשכל פועל יוציא שכלנו חן ‪ ,‬ישתתף עסהשגלים‬ ‫עיבות לפי שככר ישותף עם זולתו בהנעת _ יתחילו מן הגלגל העליון ויכלו‪ .‬אצל היסודות ומד־־‪.‬‬
‫‪,‬שהורכב מהסיולא יתכן שיהיה השכל המניע הג^ג^ הנח אל הפועל וקיאושכל י פועלולא אקר האחרים בעניואחר‬ ‫)יבדל‬ ‫הגרמיםהשמימיים‪5‬‬
‫״'‪.‬״״! ”־"״י‬ ‫העליון הוא הט^יבהמצי אות ‪ :‬שכברהשתתף‬
‫‪S f ’H‬‬ ‫י‬ ‫ייבי'^‬ ‫עסה שנליםהאחרי םכעג״ןאחר‪-‬זהואהנעת^טים‪:‬‬
‫רשא׳׳ר יראה‬ ‫יניעו אלה החמריס אשר בכאןלהוציא כצומתאשר‪3‬הס מהנח אל הפועל באמצעות תנועת הגלגלים מבלתי המצאשכל העשירי ומה שאחר הרב ניהשכל נותן הצורה אס אגן‬
‫רצה בושיוציאכה מהכח אל הפועל הוא דבר אמתי‪ ,‬ואסרצה בו הרב מהשהוא נראה מדעת ב״ס כי החמרים אשר בכאן יכינו החמר ואח״כ יתן׳הצורה הנבדלת זהשןא ןן‪3‬ך •תכלית ההרמות‬
‫מני ע‬ ‫כי ר ש׳י‬
‫השמים הראשוני*‬
‫כובכיתהיה הצורה נעתקת ותהיה גשם ויתהוסדכר מלא דבר וגס כי יש פפק גדול נמ״ש הרב ני; ותן הצורה הוא צורה נכדלת כי יש לאומרשיאיזרשיש כזרע האב‬
‫שהוא הבצגל העליון‬ ‫השכליות‬ ‫כזרע הב” ז נחותשיהוו כחותם מבלתישיצטרכו אל צורות עם שהאמת כיאלו הנחות יקנוס הדכרים אשר בכאן מהכתות השמימיות והנחות ישח־מיות מהנחות‬
‫■ המקיף בכל והוז!‬ ‫;הנמצאות בהם ואלו הדברים גדולי הע ‪ p‬הדבור בהםהוא ארון ועמוק זדי כזאת ההערה • ונשוב לתה שהיינו כקחדכרי הרב והנה יחסשכל הפועל ליסודות ולמס שהורכב‬
‫’ מהם ימס השכל הנבדל המיוחד לגלגל ההוא והרצון נו כי כתוששכל הפועל הוא מוציא שכלנו חן הכחאל הפועל נן השכליסננכלליס יניעו נפשות הגלגלים ויוציאום מהכת שיניעעז כמו שיגיע‬
‫חשוקז‬ ‫אל הפועל עםשהם כפועל תמיר כי אם לא ימצאו הסכלים הנבדלים אפשר שתשער סנפשות הגלגלי׳יהיו ככח כיחס השכל הפועל הנמצא בכואשר הוא משפע הסכל כפועל החשוק‬
‫במאמר‬ ‫ואמר‬
‫הוא^צי^‬ ‫ו'ההתחצ׳‬ ‫יאתר זה נשיג בזה השפע כעצתו השכל הפועל כן יחס שכל כל גלגל הנמצא בו אשר הוא משפע הנבדל ז‪:‬ו ישיג הנבדל א״כיחצא‬
‫יאירהשכל המתפעל וישיתהו כפעל להאיר אלו הצורות ואחר זה ישיג אתהשכל הפועל כן יש בכאן נפש הגלגל ואותו הנפש השכל הנבדל ישלימה וישפע מטובי עליי)יעשה בשכל‪1‬מ<‪1‬ל‪ 1‬ה'עצ©‬
‫שיצייר)אותוהציור יכסיף אתהנבדל ובו ישיג הנבדל)יציירהו ויכסוף להדמות בו)יתנועע•ויקשךלו ג׳כהענין אסר ככר התבאר והואשהש״י לא יעשה כדכריס בנגיעה אכל הוו! רוושון קמי‬
‫ויני ע <ו״כ‬ ‫הדבר הוא כן כי־האשהשורף והאש יתנועע באמצעות תנועת כגלגל והגלגל יתנועע באמצעות הנבדל זהנבדל סבתו הוא הש״י ויהיו כככליס ה ס החלאכיס המתקרבים עיד‬
‫נ‪*15‬‬ ‫שבאמנעותס יתנועעו הגלגלים ומפנישא״א כנבזלי׳התכין בשום פני׳מצד התחלף עצתיהסשהם אינם גוף יתחייב לפ־ זה אצלושיהיה הש״י הוא אסר המציא‪^,‬ךאשןן כאהוב‬
‫אנק\'^^^דנדי«‬ ‫אשר השכל ההוא מניע לגלגל הראשון והשכל ההוא על השכל השני וכן הענץ עדשיגיע הענין אל הסכל הפועל והתחלתו אצלו תכלה מציאות כנבדלים * ״‬ ‫׳‬
‫׳ 'אמך שם טוב כבר קדם לנו במה שעבר כי דעתהרב כי הנבדלים ימצאו כמו סיחצאו המספרים זה יחר זה והס עלות ועלולים קצתם מקצתם עד^רדתס אלהשלל האתרים ופי׳ אגן‬
‫האחרון ודעת ארי״סטושימצא הנההשכלים הנבדלים)יתחלפו עצמיהס עםשיש בהם קדיחה ואיחור מצד מעלתם מבלתישיהיו קצתם עלה לקצתם כמושימצאו רשאד וזה שהשמי©‬ ‫י‬
‫תחת המלךראשיםרבים והס מתחלפ־סקצתם חתצתם במדרגה עסשאינם ז־ תאת זה • עוד אמר הרב ולא יתנןשיהיההשכל המניע הגלגל העליון הוא המאוייב המציאות הראשוציםיתנועער‬
‫חזה היוניע נתשוק׳‬ ‫• וכו'♦ והרצון בז‪ :‬כיהשם יתעלה לא יניע■;‪1‬ם גלגלשאס יניעהו יש לושתוף עם שאר השכלים הנכדליםשהם מניעים ולחהשיניע ר^ךאשןן‬
‫יזורכב משני עניינים מדבר כולל ומדבר חיויוז וא״כ יהיהימורכבאלו ההקדמות הס כתכלית הע!חק■ וא״א לשוס משכיל לציירם כי לחה בעבור שיניע יהיה מורכב)אס בפיעוד י^כ^סכמר‬
‫כלקסכמב‬
‫שיתנועע היו‪ 1‬הכ •‬ ‫יאמר אומר כי אס היה מניע הגלגל היה נו צדאפשרות ומצד שיכאשכל תחנו יהיה כו צד חייוב ויהיה מורכב כמושהוא דעת כ״ס אלו הס דחמנזת ודברים כוזבים אכל “‬
‫י*אתת כי השס ית' הוא מניע הגלגל הראשון והוא מניע הכל כי יניע כל הגלגלים בתנועת הגלגל הראשון וכל המנמגיס האחרים הם מניעים חלקיים ויבדל ג״כ כי השי׳י ל^והוב י תנו ע עו‬
‫הברמי®‬ ‫היא מניע רצוני כי הכל נמשכים אליי וכלשאר המג עים החלקיים הס נחסכים ממנו ולרצונו ולדעתו ולק ישתתפו כלס נע על אחד ולתכלית אחד • ומה הטיב החנם שצר‬
‫השמימיום ‪ .‬על צד‬
‫התשוקה ^ לתנועת‬
‫יבימשה הנרכוני באמרי מהשהביא לרב כל אלו הדמיונות הוא כמושאמרתי לך הע ין בספרי ב״ס ני מישרצה לבקש האחת אשר אין גמגום עליו ראיישילך דרךאדי״סטו‬
‫הנרסהרצשון זצמ'‪.‬‬ ‫ישיאאשר אליו ישוב הכל •‪ .‬עוד אמרכרב זז יזאחר ארי״סטו ודעתו וחופתיו על אלו העניינים מבוארים כפישכלם כספרי׳ הנחשנים אחריו אס רצס כפי תהשיראו ב״ס‬
‫־ נמקוס צתדוצולס‬ ‫גשמים‬ ‫אז אכונצ״ר צדק לא מהשיראו הפיליסופיס האמתיים וצדק הרב כמו שאמר והעולה תדכדיו כלם הוא שהגלגלים כלס‬
‫שיש עצם מ הנ צ תי‬ ‫‪.‬‬ ‫! ’‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫יללתי מתנועע נבדל למותשים פן‪5‬ז מלוזזר ו נ ג י גלינו מזוי׳ק שוהיה לו? העצם גולל כלל צבל הוצן יווןתלק לו ולזו חלוקה לפי שכו‪ (5‬יני ע ו״ן <וץ קנליק לו זג״כ יתכזור שלצו ישתנה ני כל ה תנועו ת צוחר החקוגזית וכצ‬
‫‪ ,‬יה הוצ מבוצר מחה שנצחר ם?וצ מדבר בהתחלה הרצפזגה וצמר במקום צחר ני ההתחלה ורצשון כל היות הנה לצ י קנו ע ע לצ נעצמו ולצ במין מהמקרה וםהוצ יני ע התנועה הרצפונה הנצתית הצתת ג׳׳כ וצמד יובן‬
‫ישל נפי'וההתחלה לוההוצ מה םניצרנוהוקודס מצשררצשק׳הנמצצות והתמלתסהוצ לנד בלתימקנועהלצ בעצם ולח במקרה חצתההתתלההיצצשר תניע התנוע׳הרצשונה הנצחית הצחת המדוכקת ר״לה תנוע'‬
‫היומית וצמר במקום צחר וצמנם מה שצמרו צחריס חצשדבכצן עצם יותר קידם מ מניע הכל הוצ דבר נטל ויה סכל עצם מהעצמים הזצ התחלה לעצם המוחש על שהוצ מניעזטל שהוצ קנלית וליה מה שצמר‬
‫צדשטו׳ שצלו היה לנצן עצתיס לצ יניעו היתה פעולקש בלולה זחמנס צשר הניעם צל זצק כמחשבה כוצ הקש ועמוד על‪.‬הפסד‪ 1‬מי שהרגיל מעט ניצ ח החכמה ווה שהם צמרו ירצה מענין צלו השכלים שקצחם ח תחייג‬
‫לק^ת על מה שיתחייב העלול לעלה זהחסונג מהטבה והעצם הרצ שוןיחויינשי?יהצתד בתכלית ופשוט בתכלית והפשוט לצ יגי ע ממנו צלצצחד ומניע השמים הרצש וניס חזייב ממנו נפש השמיס הרצפונים ו מני ע‬
‫צשי ילוה לו הנה יתוייג שיהיה נלקי פשיט הנה לו עלה יותר קודמת ממנו* וזה המצמר מלוחה זזהשצין שם הגעה ולצחיוב ולצ פועל עד שנצמ'«הפועלהצתדיחדיב שיהיה מפועל צתד וצמנם שם עלה ועלול‬
‫י ע^צ מה סנצמר שהמזשכל ה‪ 1‬צ עלה למשכיל זכצשר היה זה כן הנה צינו נ מנ ע במה שהוצ נעצמו שכל ומשכיל ומושכל שיהיה עלה למציצות חלוקים מצד מה שיושכלז מיעו צדדים וזה כצשר היו צותן השכלים יצויירו‬
‫»׳מצז ידדים התיזלפיס מן כציור הנה מה שיצוייר ג׳׳נ חהמניע הרצשון גרס השתים והוצ העלה בנפם השמים נלתי מה שיצזייר ממנו מניע גלגל שנתצי דרך משל וכן העניו נצמד מהם ר״ל שכל צתד מהס שלמותו ה‪ 1‬צ‬
‫י י י י ״^תי ‘‘®י תייודהז כציור הטלה הרצשונה ונזה היו תנועותיהם כלם ימשכן לדבר ציזרזהוצ הסדר הנמצצלכל וכנר הרחיב צנן רשד כ מו כןנ צ מ צ עי למצמר הלמ״ד הי חנ ה גדולי* מולק עלהצומרים שההתתלע‬
‫הרצשונהזהוצ הנ‪ 1‬דצ בלתי מני ע הגלגל היומי‪ ,‬שהם מבטלים נזה מציצות המניעהרצשון צשר הניצ צרשטו׳ דופק על מציצותו מצד התנועה וכבר נטל צרסטו׳ בכמה מקומות היזח צורות בלקי מניעות ‪ 1‬לצ ירדתי‬
‫״וי נו שי!וצ הניצ חופת צרסטו׳ בפרק רצשון מב׳ צמר ונחצצ מתנועע לצ יני ע כלל והוצ ה מתנועע הצחרוןיתתייב בהכרח שימצצ מניעלצ יתנועע כלל וזה הוצ ה מניע הרצשו! צח"כ צמר נפ״ד‬ ‫לעומק דפת‬
‫מב נשםצר ‪ 0‬טי׳‪1‬לצ יתכן שיהיה השכל המניע גלגל העליון הוצהתחוייב ובמה מצמריםצתיים נמשכים לוצת הכובה שדעת צרסטו׳ שההתחלה הרצשונההוצהמניעהלגלגל היומי השקיף בכל צלו שצותה התנועה‪.‬‬
‫היצ ע״ד ״®®‪ P‬סד שצמר בפזף המצחרים והתענוג פעל לזה וצמר בסוף זה המצמר הנה זה לו הוצ תיית לפי שפועל השכל התיות וזהו הפועל והשכל צשד בעצמו ולו חיות משובת וצם היה לו יותר חופלצ הרנה‬
‫‪ .‬ויחצצבלי ספק הנה נצמר שהצלוה תי נצחי נקכלית הסשינוק הנה צ"כ הוצ תיוק ו‪ 5‬וצ חדזנק נצתי זזה הוצ הצלוה הנה רצינו מכל •‪ 1‬ה המצחריס שדעת צרסטז׳שהש״י הוצ המניע הגלגל המקיף נבל צלז‪,‬שה‪ 0‬י ני עו‬
‫■ ע כ שיניעהיזושק לתשוק צמנם צנחנו מצמיני דת משה רבמז לצ נרוויח נזה כלל צתר שדעתו הזצ שהגלגל קדמו! יצין לו מד'התנועות צלצ התנועה צשר נצנה וצפשר שיתהפך צל המניחה צתר שהמניע צשר בו הוצן‬
‫כת בעל תכלית צחי® יגיע לו הנצתזת מההתקל׳ הרצשזנה וה‪ 1‬צ מריטה צות! לצק תכלית מצד שהזצ חשוק המציצות ‪ :‬שנגר השתקף פס השכלים הצחרים כענין צחד והוצ הנעת ?גשמים ; ומהו זה השיקוף צחר שהעלים‬
‫הרצשונה‪.‬פי דעתם ציננ? עלה צלצ מצד הציור• לבד ד״ל שהמצוייר עלה לצשר יציירהו ויני ע כמו שיניע הנכסף והמושכל וצקר שזצת התנופה לגלגל צינ» צלצ מצד ציור מציצות השם והדמות! לו נמצצ שצין חלון‬
‫למניע כלל נוצת ההנ עה רק הציורלנד הזצ גורם לו צותה התנוע׳וצם כצמר שהנורצ לצ יניעהו ע״ז כצד צ"כ צי! לגלגל ציור ננורצ כלל וזצת ההנעה מגד הציור שהוצ נזה ההדמות וההמשך צליו ועני! ההדתות הוא‬
‫®ירצה להיות קים נצתי וצותי הקיום הוצ קונה כתנועה מ ע ת קצת שהוא ירצה ג״ב כתנועה כינה שנית זהזצ להשפיע הטוב יליולתו לעצמו שזה ג״כ דרך ה הדמות וצמנם צנחנו כאן שצמרנו מצמיניסבהוצ חוזודע‬
‫׳ והפס הטביע בז הכת על זצתהתנזעה המתמדת לקיום צשז ולקיום המי׳ןההזצהנפ»ד ‪ :‬צחר השלמת חיבורו כתב יש לי ספק בכידעותכצמרו בתנועת הגלגל הצתת צמרם שתנועת הגלגל הוצ להדחיק לשכל• בקיזס‬
‫‪ .‬והוצצחדשצינו יכול להיות על כל צתתמהחצניס בפועל תמיד יהיה על מין המצבים בפוטל וה‪ 1‬צ שישנה כל תלק תהגלגל מצגי ער שלציחצצ שים חלק מחלקי הגלגל שלצ יהיה נ ע ת מה בכל צחד מהמצניש והיצ צמרו‬
‫בספר הנוגות הנה צ״כ הגרם השמימייכשישתדל להשלים מן המצבים בנפשו בפועל תמיד כנר התימה לעצמים הנכנדי ס נתכליתימה שצפשר בנפשו ותהיה־דרישקו ההדמית עכודה ליבון העולמים כי ענין העבידה‬
‫ההתקרבות ועני‪ 1‬ההתקרגו'דרישת הקורבה וטנין דרישת הקזרבה שיקרב ממנו בתוצר לצ במקום וכל זה מציור החשוק לפי זה הדעת הקשובה זמה תועלת יגי ע לגרם השמימיו בזה השנוי שכל תלק זקלק מן המצבים הוצ‬
‫י ״ ^ני בפועל וצתר כן י‪ 8‬וכ פועל ווהא מיד וים בכל תלק וחלק צפשרות ויצי צה מן ה סז צל הפועל ומה תועלת לו נוצק התנועה היתבן שיעשה לבריצות גשמו נ מו שיתנועע הצדם ההוה הנפסד נעבור הנריצות צו‬
‫יאפד גופו ויותך צם לצ יתנועע צו הזצכיצב בצדו הצחד ויצטרך להתנועע על צדו הצתר צוינדל גופו ויתרבה זכותו ובהירותו נעבור התנועה צו התנועה היצ כ מו מזון לו ופרנסה ל‪ 6‬יוכל להתקיים זולת? הילצטו׳‬
‫לי לעצמו צתר ■לא ישתנה במין חן השנויים פלא ישתנה נוצת התנועה ולציהיהלז צפשין ת ויהיה נמדרגת השכלים הנפרדים שצין ‪ CJ‬חין ממיני השנויים וצתד שהגלגל צין לו כ פן ותמרו הוצ היותר זן שכתמרי*‬
‫יצייתו כלתי נעתקת חגלמו והתומר בצמר עליו בשתוף בינו ונין שצר הגשמים וצינן צריך צתנזעה נפדה מן ה פנו ק שזכרנו צ"ג־ ל יו קנועתו לקיום עצתו כלל לפי זה הדעת ‪ :‬הדעת השני שהשמים הרצשונים צמנם‬
‫י תנועעו כדי להגיע להם מהשדר והטוב בתכלית מה שבטבע׳ להגיע ווה כשיגיעו הם בעצמם מההתחלה היצשונ׳תכלית חה שנטבעסלהגיע ויגיעו מהפדר והטונ לזולתם חשצר הנמצאות לתכלית מ? שבטבעס שיגיעג‬
‫יההיזהלה הראשונה ה‪ 1‬צ סכתס על צד ההנעה והצורה והתכלית מצד שהוא חשוק ונכסף וציננה עלה רק מצד הציור והציור הו צ פנ ה למצייר נצלו הג'צדדים •וצמנ ס יסופק נ כ צן צ סז צ ת התנועה הוא לקיום עצת®‬
‫י״י ל ת ס מ היועילו ניצת התנועה לעצמם היזשיפו נואק התנועה ידיעה בהתתלה הראשונה ויתתדם להם ידיעיה בהתחלה הראשונה ויתחדש להם תמיד ידיעה חדשה ני ויתתדשולהס ציורים תמיד לצי! תכלית וקל תנו ע ה‬
‫יתניעה קתדם להם תוספת ידיעה צ"כ יחייב זה רבוי ענייני ם כעצם ההתחלה הראשונה כי צם אמרנו שלציתייב בו רכזי בינוי המציירים כצלו תאמר שהגלגל המקיף יציירהו וכן כל אהד מהם משאר הגלגלים ישכילו‬
‫״התיזג’* הרצשוג? לפי מה סנטבעס וישכילו כתחלזתיהס זה בצמת לא יחייב רנוי נעצם הנורא צתר סכל צחד יציירהו בצופן מתחלף ונצל ״תחלף ובמין צתד מן הציור הגלגל היומי באופן היותר נ כנד וכל א׳■ משאר‬
‫״יייגליס כל אהד לפיתה שגטנפוצבל אם נאמר שהגלגל המקיף המניע הכל כל קנועה ותנועה יחייב לי תוספת ציור יהיו ?ציורים לאין תכלית ורביי עניני סנ עצ ם האל לצין מעלית זהקנועם סקחיינת רן הציור ולח‬
‫׳‬ ‫יגיו ר‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫י ^ייי י׳‪ 1‬התניע® ו איןצנילוח ר ש ? ציז ר פי( צו מו ר צ *ותחלתעניינז ?התנועההחתחדת תי מז ר לו ה כ ציז ר כי ח ? י ת סו ע רןי ש ל קנו ע ה ע ס ‪• , .‬‬
‫‪'Q.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫א‬ ‫טז‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫־‪. • .‬‬ ‫־‬ ‫י‪.‬‬
 ‫אפודי‬ ‫שם טוב ׳ מורה נבוכים חלס שני‬ ‫־קרקאש‬
‫ויכדלנלאחדוכו׳ ״'ר׳ לענלא׳ י‪1‬זמכליםננדלמן האחרנהיזיזוהעלה‪W‬‬ ‫^ י ו ר ‪6‬סר ה»‪5‬ן גשמים חיים כעלי נפש ושכל יציירו וישיגו השסיוישיגו השגותיהם וש־מליאותשכלי'‬
‫נ^‪-‬ה כעל עני ענ״נים ‪ .‬ו־ל אס ה״ני ״חרס™'‬
‫עלול ‪ :‬והיה כל א' מן העפן■‬ ‫•שנל ואין לנו ל‪ 1‬מר נפרדים לא נגשש כלל כלם סופעיס מהאל והס אמצעיים כין'השס יתעלה כלם •‬
‫כיה בו אפשרות כחמרשיושפע ממנו גלגל)י>ן>‬ ‫מניע הגלגל יהיה בו רכוי מה כי יהי‬ ‫‪ 8‬יפסד וינ עלו לולי אמרשם טונהתלופים שימצאו כזה הפרק כין ‪,‬הרב ובין החכס ביר ראשונה שים‬
‫בפעל שיושפע ממנו השכל ’*ם כן יהיה בו ב׳ ענייני׳)יהיה מורכב הרכבה מה ח כ‬ ‫לגלגל נפש זולת השכל הפכדל והנפש הוא' המניע על צד הפועל והשכל הנכדל על‬ ‫ני‬ ‫התנועה‬
‫א״א בשום צדשיהיה פש״י מניע גלגל ואלו השני‬ ‫*מלאים לפי דעתנו צר התכלית וכ״ר יתשוב כי השכל הנבדל הוא‬
‫עניינים באר הרב בפרקכ״ב מזה החלק *•‬ ‫‪.‬בקלחויג נעש הגלגל ובעבור שהוא מניע נקרא הגלגל‬ ‫*וו גמלאי'‬

‫‪STv‬‬ ‫פרק חמשי לשון;בענין‬ ‫ונגפ םם תתנוע׳ מפא' עצמו♦ החלוף הסני הרב יראה הבול ^־אחד מן האחר בעניין ‪ •,‬־והיהבל^ אהד מן‬ ‫לפי■ דעתם‪ .‬ע‬
‫י דוייו ת ס‬
‫באנשי׳ בהם לא שבס יהל״ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וםכל?; וליורש כי השכל הפועל היא הנותן צורת כחחריס ‪ . .‬העשרה בעל שני עניינם ־•! אם כן א״א מבלתי סכה‬
‫ראשונה לכל״ זהו מאמר אריס״טו ודעתו על א ל ו וישבחו בציורם ו כי לשון הגדה וספור י ר ^‬ ‫להתיזלה הראשונה וב״ר ירצה שהשכל הפועל הוא הכתן השכל‬
‫וכזה הענין יש בו הגדה וספור כאמרו השמץ‬ ‫‪:‬נתנועתש האנזשי וי»ןא הכת השכלי צי זאת הצירה היא‬ ‫ילא‬
‫העניינים מבוארים כפי שכלם בספרים הנמ שכיס ׳מספריס כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע •‬ ‫תושפת ־ נבדלת ובאה מתון אכל שאר הדכרי׳השבעיי׳‬ ‫בהירות‬ ‫יוסיפו‬
‫כמו שבארנו ‪ .‬ר״ל כפרק נ׳ ופרק ס״ד; ףי ד‬ ‫המהוה להם הוא דב׳חמדים כמותם ולכן את׳ אחריו • והעולה מדבריו כלם הוא שהנלנלי‪ £3‬כלם‬ ‫ווננ ת לא‬
‫ולא יפול‬ ‫‪ond‬‬
‫המדרשות באמרסיר״ל הסתכל המדרשי נג®‬ ‫התחלותיה'‬ ‫וישיגו‬ ‫יציירו‬ ‫ושבל•‬ ‫נפש‬ ‫בעלי‬ ‫גשמי׳היי׳‬ ‫מיפ ת השכל שואת אר״יםטו שהאדם יולידהו האדם והשמש וכבר‬
‫ה תנועה יעמיד ביאר ז‪ :‬אריסש״ו כששי ממ״שה • התלוףהג׳ ‪1‬שבמציאות שכלים נפרדים לא בנשם כלל • כלם שנאמרו על ב׳אלו הפסוקי׳כי'מכללם ירא׳שיץ‬
‫סוברים בהירוש שבגלגליסחייס משנעץ‬ ‫הגיור או יוסיפהו‬
‫ולא כי השכלים הננדליס לפי • דעת הרב ימצא שופעים מה‪:‬ל יתעלה ״ והס אמצעיים בין השם ובין‬ ‫לאין תכלית‬
‫ובפשנק כרוןיחד אחרו אין ישראל אומרי׳שיר«‬ ‫הגשמיס כולם • והנני א ב א ר ל ך מה שבתורתנו‬ ‫ב״ר‬ ‫דעת‬ ‫ולפי‬ ‫והעלול‬ ‫העל׳‬ ‫מצד‬ ‫ף‬ ‫התל!‬ ‫בהם‬ ‫תנועתו‬ ‫*ריטול‬
‫מלמטה עד שמלאכי עליון אומריס אות‬ ‫יגטל סכלו וציורו יש בהם חצוף‪.‬מצדשימצא בהס קודם כמעלה‬
‫‪I‬‬ ‫מלמעלה שנ׳ברן יחד כונני נקר‬
‫שהוא‬ ‫ממה‬ ‫שבה‬ ‫ומה‬ ‫•‬ ‫הדעית‬ ‫לאלו‬ ‫שמסכים‬ ‫‪;.‬מת‬ ‫•‬ ‫א׳׳כי ש צנן לומר ‪) ,‬מתאחר כמעלה אס שהם תחת ראש אחד «‬
‫לנו)לוי• ר ‪ ..‬נע‪.‬‬ ‫וכבר הדם‬
‫קדם לני ייי'‬ ‫פרק שש«ן ורדי׳‬ ‫כנגדם • בפרקים הבאים ז ‪:‬‬ ‫־‬ ‫®מציאותם לעצמש החלוף הד׳שהש״ילא יניעודפת ב״ר הוא‬
‫נ״ט מראשון ‪ 5‬אמנם אחרו‬ ‫האי זה ד י ו שיהין‬
‫אתש דעת אריס״שושלא ימצא שוס נכדל שלא יניע‬
‫הוא* ר״ל מהשאחראריס״^יי*‬ ‫פרק חמישי‪:‬‬ ‫•‪.‬‬ ‫»תתלקם נאי ז® וזולת אלו התלופיס ימצאו חלופיס יותר מ‪1‬ן‬
‫גמצאי' וציורם‬

‫שהגלגלים היים משכילים ר'ל משיגי‪ 5‬ר״ל עכשו מבארהרבשתוף חל^‪ \ 1‬׳^^‪*5‬‬ ‫‪7‬רך שהם נחצאיב אבל הם החגוארים חמה שעוררתי עליהם ‪«,‬‬
‫ב״חואפי׳^‪-‬דברים י‪.‬‬
‫זה אמת נכון ג"כ מצד התורה ושאינכש ■הטבעיות מ ^ ^י קייס׳שאינם מי׳־־י’ י‬
‫אמנם‬ ‫והתנועה איננה והנה אחר זה ביאר הרב מה מאלו הדברים‬
‫משכים עם חכמינו ועם דעת תורתנו ;■‬ ‫קי לא‬ ‫הענוד®‬
‫יוסיפו בהשלמות‬
‫״‪11‬‬ ‫מלאך צשתאות התנועה ההיא ז‬ ‫הסכליכש‬ ‫ו‬‫‪1‬‬ ‫שחש‬ ‫ובארץ‬ ‫באש‬ ‫מתים‬ ‫גשמים‬ ‫■לטצאס אתר פאינש פרק חמישי אמנם שהגלגלים חיים‬
‫י ‪ ,‬מדברים וכו׳ כבר קדם אבל הס כמו שאמרו הפלוםופים ‪ .-‬בעלי חיים עובדי' נק יניעהו ר״לוזההכחהזחהטנעה^י י*‬ ‫׳השאר ני׳חההוים‬
‫וממעות‬ ‫הנמצא בו‬ ‫ש?גה נדול ומהללים‬ ‫קנפסדי׳ה מצטרכים לנושז‪1‬ו הלברי׳כאו לבארדכרי׳ממעש׳חרכב' את אדוניהם ישבחוהו לווקנ־‬
‫ויהללוהגש^בה‬
‫א מנש‬ ‫לתנו*עה‬
‫פני ומה שהניח בפ־קשעבר שהגרמי' השמימיים עצומים • אמר השמים מספרים כבוד אל וגו' ומד־*!‬ ‫״תניעתם הוא מ‬
‫וזה׳כי לשון הגדה וספור לא יפילוב^‬ ‫זולתם ולא בענורם הם גשמים חיים ומשכילים ירצה הרב כזהי‪.‬פ׳ רחוק מציור האמת מי שיחשוב שזה לשון העניין• ה‬
‫‪(4‬חר שהמציאות ל^רשזה מושנס מהתור׳ ומהחנמי׳מהתורה‬
‫;יותו מתאר ענייניהם בעצמם •‬ ‫העברים יהד אלא על בעל שכל והמופת‪ .‬המביאר על היו‬ ‫‪.‬‬ ‫כלי יתקייש נ תנו ע׳ י כי אתר השתים חשפ‪-‬יס כביד אל כי לשון‬
‫ל ל עניין הגלגלים לא עניין בחינת האנשים בהם אמרו • אין אומר ואין דברים בלי נשמע‬ ‫' וזה ' שאם לא הגדה ושפור לא יאמר כלשון עברי אלא על‬
‫י תנועעו התנועה בעל שכל והירפ׳על היותי מתאר על עניניה׳ קולם • הנה כפר ביאר ופיךג^‪ 1‬שהיא מתאר עצמם שהם משבחים הש״י ומגידיט נפלאותיו‬
‫התמידית ינטלו‬
‫התקופות הארנעה כעצמס לא עניןבחינת אנשי׳בהס כקןשחשבן 'בלא דברי שפה ולשון • והוא האמת • כי אשר ישבח בדברים אמנם יספר מה שצייר ועצם‬
‫׳ספועלס השמש הפתאים אומרו אין אומר ואין׳ דכריס בלי הציור הוא השבח האמיתי • אמנם תהגיה בו הוא ל‪-‬יהבין האהרימז או להראור־ת על עצמו‬
‫תתוא׳עצתם שהשיג • כבר אמר • אמרו בלבבכם עלמשבבכם ורומו סלה • כמו שבארנו ‪ ;:‬הי ראיר[‬ ‫הנלנלוהנוט‪ :‬והוא נשמע קולם הנה ביאר ופי׳שהיא‬
‫פנ ת חציאו׳כלח® שפם תשכחיש סשס יחגידיס נפלאותיו בלא‬
‫סיתמדש ולא יוכל דברי שפה ולשון יהוא האמת כי אשר ישכח חוריה לא יכהישנה רק סכל או מתעקש • אמנם דעת החכמים בזה איני רואה אותו צרץ‬
‫להתקיים העזלס‬
‫אתדים כדברים אמנם יספר מה שיצייר ועצם הציור לבאור ולא לראיה • התבונן סדורם בברכת הירח ומה שנכפל בתפלות ותורך• המררשץח‬ ‫כי נחקומו'‬
‫ויריעו כל בני ^יהי י‬ ‫•ברון יחד כוכבי בוקר ‪..‬‬‫משתהוים• ובאומרו • ברוז‬
‫לך משתהוים •‬ ‫_________לד‬
‫באמרו • וצבא השמים‬ ‫___‬ ‫יגדל ההו® נהם הוא השבח האמיתי אמנם לשפר השכח או‬
‫הישודית להגות כו הוא להבין לאחרים או להראות וזה בדבריהם הרבה • ובבראשית רבה אסרו באמרו יתעלה שמו ‪ :‬והארץ היחה תוהו ובר^;‬ ‫לאיןתנלי' ויפשיר‬
‫י סאר‬
‫בוא‬ ‫האמיתי‬
‫לתננורתהאוס עד הציור בלישפה ולשוןכתו שאת׳אתדו בלכככס אמרו תוהא ומהא ל ל תאבל ותצעק על רוע הלקה• ל ל הארץ אמרה אני והם נברץןנו\^‬ ‫השכח‬ ‫והכה‬ ‫לנר‬ ‫עצמושזשיג‬
‫שיפשיד אית׳ם על משנכנס ודוחו שלה וזאת ראיה תוריית ל ל הארץ והשמים • העליונים חיים והתהתוגים מתים • הנה בבר גלו ג״כ בהיות הגלגל^ז‬
‫המקומו׳ונמתומות‬
‫הנה כבר התב^ייזר לך כ! ^^שר אמרר‬ ‫הקור על שהגשמים השתיתיים הם חיים ומשיגים גשמים חיים לא גשמים מתיי‪:‬ם כיפודורת •‬ ‫אאדים יגדל‬
‫תכלית לאיכחישנהרק שכל ומתעקש • ואחר כך ‪-‬אריסט״ו ג"כ בהיות הגלגל משיג מציל • מסבים לדברי נביאנו והכמי חורתינו והם החכמים‬ ‫‘ לאין‬
‫לולי הביא הרב ראיה ■חן החכמים יאמר התכונן ז״ל • ודע כי כל הפילוימפנימים על היות הנהגת זה העולם התההון נשלמת בכהות שופעות‬ ‫איתם‬ ‫ייפשדו‬
‫המקומות וכן‬
‫׳ ה תנו ע ה נאותם שדורם בברכת הירח כאחרם ששים ושמחים עליו מן הגלגל כמו *שזכרנו ושהגלגלים משיגים למד! שינהיגוהו יודעים בו וזה ג כ נכרתב‬
‫המקומות שיראה לעשות רצין קונס ותורף המדרשות באתרו בתורה וגאמ' • אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמיס‪ .,‬ל ל שהוא שפם אמצעיים להנהגת‬
‫יתד הברואים לא שיעבדו • ואמר בפרוש • ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל וגוי • ועניין המשי ‪ .‬ה‬ ‫שם זריחת השמש וצבא השמים לן תשתחוים )אחרו כרן‬
‫יעמוד השמש נאות' כוכבי כק־ ויריעו כל כני אלהים כי אמרו‬
‫■ המקומות ננקידת על ז־ העשוק אין ישראל ‪,‬אומריס שירה השלטון בהגהגדז • והוא עניין מוסך• על האור והחושך אשר הוא עלת ההויה וההפסד‬
‫ההיא מלחט‪ :‬עד שמלאכי השרת אנתריס אותה י ד־וקרוכה • כי עניין האור והחושך הוא הנאמר עליו • ולהבדיל בין האורובין החשך •■ ומן‬ ‫הזריחה‬
‫לעולם )לא יהיה‬
‫השקר שיהיה המנהיג דבר א׳לא ירע הדבר ההיא אשר ינהיגהו • כשחורע אמתת ההנהגה‬ ‫תוהן‬ ‫הית׳‬ ‫והארץ‬ ‫בכ״ר‬ ‫אחרו‬ ‫והנה‬ ‫•‬ ‫מלמעלה‬ ‫■להם חלק לעולם‬
‫‪.‬על מה זה תפול •והנה ^חיב כזה העניין מאמר אהר ‪:‬‬ ‫׳מהנשאר ח היו םו ל א ובוהו תזהא ורוהא על רוע חלקה אחרה אני‬
‫יהי' להם לילה כלל והעליוניס ר״ל השמים והארץ נבראו כאחד‬
‫•לעולם ונןנאותש‬
‫שהמלאכים נמצאים • זה ממה שאין צריך שתובא‬ ‫ג‪ 1‬ר ״ ח‬ ‫היום העליונים חייצז והתחתונים מתים כיר‬
‫עליו ראיה תורייה • כי זה כתוב בתורה במקומוה‬ ‫יהיה להםלהםחצילעולם התבאר)ןדכריהס ז״לשהשמים הס חיי® ולא יי‪-‬י ׳ין ‪. fa /w -‬‬ ‫שים‬

‫חצי היום נאיתם גשמים מתים נשאר הישודות הנה כבר התכא׳ רבים• וכבר ירערת )כפרק ב׳ חלק א׳‪ 1‬כי אל היס שם השופטים • עד האלהיס יבוא דבי‬
‫לא כי אשר אמרו אריש״שו כהיות הגלגל משיג שניהם ולזה הושאל זה השם למלאכים • ולבורא להיותו שופט על המלאכים • ולזה אמר •‬ ‫המקומית ולא יזוז‬
‫נזאותה הנקודה‬
‫לאחור מצייר מסכים לדברי הנביאים וחכמי תורתנו‬
‫‪ .‬האתתי‪-‬ס ורמז כזה הרה כי השתי׳כבר יאתרו כי אני ה׳ אלהיכם • וזה ספור למין האדם כולו ואהיכ אמר • הוא אלהי האלהים ‪ .‬ר״ל אלוהי‬ ‫לפצים ולא‬
‫ולא יגיע להש לילה‬
‫לומר חיות על שהס מש־גים ונא הריח על תי׳^שה המלאכים • ואדוני • ר״לאדון הגלגלים והבכבים שהם אדונים לכל נוף זולתם • זהו העניין •‬ ‫כצלונ! תונל‬
‫י ככל מקום ומקום מרכבה י עודאמר כי כלהפילוסופ־ס לא שיהיה אלהים ואדנים ממין האדם שהם יותר פהוחים מזה וכל שכן שאמרו ^הים כולל‬
‫השעוק כאלישעהתאמרמן מסכימים וכו׳« א״כ למשול כיוס ובלילה הוא כל מין האדם ראשיו ונעבדיו • וא״א שיהייהנרצה בו ג״כ שהוא ית' אדון על כל מה שיחשב‬ ‫באיזו‬

‫בו אלוהות מאבן ועץ • שאין הגדלה וכבוד בהיות השם אדון האבן והעין וחתיכת מתכת‬ ‫לזה‬ ‫מנהיגים‬ ‫שהם‬ ‫התבאר‬ ‫דכרניסףואס‬ ‫עת בא השמש נאות׳‬
‫המקוחות יהי® העולם יחוייב שידעו לתה שינהיגו כי א״א ואמנם הנרצה שהואית׳שופט על השופטי׳‪-‬ר׳ל המלאמ׳ואדון הגלגלי׳‪ ;.‬וכבר יקדם לנו׳לזה‬
‫כאותה נקוד׳לעולם שינהיג חישלא ידע א"כ הוא נווםכש מצד‬
‫וכן תובל לומר האודה ש־גרחי' השחימיי׳יודעיס מה שינהיגו המאמר ) ע ר ק נ״ט ח״א( בביאור שהמלאכים אינם גופות • זה ג״כ הוא מ״ש אריכטייו■ץ אל^‬
‫‪I‬‬ ‫בכל פעית חאיז® כזה העילם השפל והנה נדע כחופתישהשתים ; שהנה התחלפות שם הוא יאמר שבלי׳נפרדים • ואינו נאמ׳מלאבים ואמלאמרו דזוא שץו‬
‫העני! בעצמו ינהיגו זה העולם ושהם יודעים ומציירים מה השכלים הנפרדים הס ניב אמצעיי' בין הבורא ית׳ ובין הנמצאות • ושבאמצעות‬
‫הגלגלים • אשר תנועתם היא סבת היות ההויות • זה לב כתוב בכל הספרים • שאתה‬ ‫שנעלם‬ ‫כמו‬ ‫מתנו‬ ‫ויעלם‬ ‫ינהיגו‬ ‫ד‬ ‫וה;‬ ‫ןבאי‬
‫שעות הלילה בז®‬

‫באותן המקומות‬
‫״ ויי‬ ‫לעולם דברים הרבה יוהדנריס הטבעיים כ״םשיעלם תמצא כלל פעל שיעשהו הש׳י ^יא על ידי מלאך • וכבר ירי!ת שעניין מלגייר‬ ‫סיש חצי הלילה‬
‫י כאותם יהיה‬
‫מרוחקים עושה מעשה מצוה הלא מלאך • ער שתנועו׳ ב״ח ואפי׳שאינם מדברי׳ ספר הכתוב עליהם‬ ‫יזמנו הנהגתז‪1‬ו הגשמי' למה שהס‬
‫ונאות® במקום ובמעלה והנה פא הרמז בזה לחה‬ ‫׳ חצי הליל®‬
‫!כןבעתעצו׳השחר שאתר כמעשה מרכבה וכהנשא החמת תעל שהם על ידי מלאך כשתאות התנועה ההיאלכונת הבורא אשר שם בוכה יניעהו‬ ‫בעצמה‬ ‫נקוד ה‬

‫התנועה ההיא • אמר אלהי שלה מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא הבלוני ״ ■‬ ‫כאות® המקומות הארץ ינשאו האופנים לעיחתס ט רות החיה‬
‫ותנועות ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1.‬‬ ‫’‬ ‫^‪,‬‬ ‫באופנים ‪:‬‬ ‫אשר השחר עלה לא‬
‫י יאיר להש יותר‬
‫‪ -‬לעולם ולא יחשיך‬
‫ייתר וא"כ• לא‬
‫יל אדון הגלגליס יה^יכביס אשד הס אדיניס לגזף מלתםי‬ ‫יתקיים המציאות‬
‫אלהים‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫ליו ביויר ולו׳ו נחשף‬
‫גצתיות‬ ‫זלא יתערגו היסודות ולא ית?יז תיתה איו קצת ילא ית?וו היויות יגענור שהיי התמעית‬
 ‫קדקאש‬ ‫חלק שני‪ :‬׳‪,‬שם טוב ‪■ .‬סב‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫איבודי‬
‫ג‪ 5‬חייפ '‬ ‫אלהים־ ואדוניס >נ^ן האדם ויהיה הרצון באחרם כי הש״י כוא אלוה הדיינים‬ ‫בלעם • י*להתנועה ההתטעעההאתצןכצדהכילי הכרמיםסימה‬
‫לה)»'‬ ‫הדגיעי ם׳‬ ‫השוג^יס ואדון‪,‬לכל קישיש לו שולטגות תיזין האדם שכס'מתר פתופים תהגרמיס‬ ‫‪ ,‬ל‪ .‬י י י האמון צורה מפחידה בדמיונה וזאת הגזרה ה״פחידה היתס קלאן‬
‫?צחייס יהיו ההויס ’‬ ‫השמימיים כי אס הש״י הוא אדון השמים נ״ששיהיה אדון לדייני׳ ולשופטים ולשרי׳‬ ‫מזל האמון בפרק מ״ב מזה החלק ובבאור המלאך בפרק מ״ה מזה‬ ‫הק‪_1.‬‬
‫זההפסד ‪ .‬גגהיי® ‪.‬‬ ‫קבגי‪.‬־אדס כל שק שאץ ראוישיחשב זה כי כאמרו יי׳ אלהינס אין הרצון בו אלהי‬ ‫‪ 1‬אשקה שהזכיר הפמנק שהאמון דברה ושהמ‪ . .:‬ג׳שפתיה אץ זאמ התנוע׳‬
‫שאמר* ‪,‬‬ ‫ןן?ו‬ ‫^ה^כתגיאותח־ן לנפש כי הנל במראה‬
‫הבר* ‪I‬‬ ‫התורה‬
‫'ישראל לבד אבל הזאאלהיכס כולל המין‬ ‫'‬
‫תמאירה י המהור*‪I‬‬ ‫האנושי ראשיו ונעבדיו ואס כן איך יחזוראלהי ‪,‬‬ ‫ן• ‪,‬‬ ‫‪L‬‬ ‫י ;‬ ‫ימא הכח המדמה '‬
‫השליחה ׳סנדא ®‬ ‫וותצועות^תון בלעם כלם ? ‪ S 1‬ידי מ^צך •• עד‪ .‬האלהיס ואדוני האדונים ואין הרצון מ שיהיה‬ ‫;זנקר^מלאווכמזשימבארבוההפרק״ישלק‬
‫ל ח » ל סיום ונלילס‪,‬‬ ‫שהיסודות יקראו ג״כ מלאכים עושה מל<גכיו רוחות‪ :‬אדין על כל מהשיחשב שהוא אלוה מאק ועץ‬ ‫י״ל וזה המלאך היה‬
‫בלהבדיל נין האור'‬ ‫משרתיואשלוהט* והנהיתבארלךשמלאךיאמר׳ אמנם הרצון בו ׳ השופט על השופטים ר״ל עצ‬ ‫אמחה ‪;pipj‬‬
‫‪ .‬־‪ -‬־־' ‪"I‬״־׳■ ׳י׳■)‪w’l /‬‬
‫‪ 1‬ני;‪ .‬התזשן להיותי‬ ‫כמיחלט * ר״ל‬
‫זההפסד‪,‬‬ ‫•‪:‬הויה‬ ‫על שליח מן האנשי׳״ וישלח י ע ק ב מלאכים־יויאטד׳ • המלאכים ואדון הגלגלי׳; וכבר קדם לנו כזה‬ ‫’•‪ * P‬עושת לנד עד‬
‫שהמלאכים אינם גויפות למה שיניעו לבב״ת‬
‫שםנורענת על הנביא ״ ויעל מלאך יי׳ מ| הגלגל ^יהבוכל וישלח‬ ‫״״ס״לילא־׳חיגני־ול !‬
‫קיזמס בם אמב®‬
‫הוא‬ ‫מגי‪?5‬ותם‬ ‫כמו הש׳׳י אלא שההתחלפות בין הפילוסופים‬ ‫י_‘ ‪ ' "L‬י • ״ ייוא המנע‪ 1‬או סהצודו׳‬
‫'‪ .‬א‪ 3‬צ‬ ‫ב^לורם‬ ‫מלאך‪1‬יוציאנו ממצריי״ויאמר על השכליסהנפרדים‪ ,‬והתורייס שהעילזםופי׳יקראוס שכלים נבדלים‬ ‫״ י ל א״על •ו״לשיהיההשהל‬ ‫״™ י‬
‫גתנועתש ‪ .‬איב®‘‬
‫יוועיליס ל*‪5‬רו®‬ ‫והתוריי׳יקראוס מצאכים ביארנו לנזעלה שכל‬ ‫י!נה הצורה זגומנה בחמר כאשר הוא שיראו לנביאים במראה הנבואה ״ויאמר על הכחות‬ ‫א‬
‫כלל!אין לזמר נז ה'‬ ‫החיוניות כמו שנבאר ״ ודברנו הנה אשמנםהוןיי‪1‬י מהשעושה הש״י הוא באמצעו׳‪ .‬ר‪.‬םכלי׳הנכדלי׳‬ ‫׳'יישל עולם♦ ר״לשהשכל הפעל‬
‫שמציאות הנכבד‬ ‫וכי הוא קבה רחוקה על כצ הדכרי׳וזה מלזכיס‬ ‫כמלאמס אשר הם שכלים נפרדים • שתורתינו לא‬ ‫היא שיישל עולסזכל כח מן כחות הגופניות״‬
‫בעבור הפחות אתר‬ ‫עס רנותינו שאמרושהשם לא יעשהשוס פעל‬ ‫ליי״ותהנ׳חנלס ‪ :‬נלשנןגותות‬
‫ש ‪5‬ם נמצאייס לבוניו‬ ‫אלא ע״י מלאך ולמה שהמלאך נאיזר בשתזף‬
‫תכחיש היותו יתעלה מנהיג זה המציאו׳ באמצעות‬ ‫הממפירימ״ר״ל והם כחות הצמחי׳והמחצבי׳•‬
‫המלאכי׳ • כתבו החכמייבמאמר התורה• נעשה אדם השם רצה הרב לבארשם מלאך על נמה פנים‬
‫טצמס ותנועת׳היא ‪.‬‬
‫בעבור זולתם והוא‪,‬‬
‫יזהי עטן כל הכוחזת ר״ל הכוחות הטנעיזת‪J‬‬
‫כבוד י ו ת פ א ר ה‬ ‫יאמר והכזנה כזהלכאד דברי׳רכיס חהנכואו'‬ ‫■יהיה המענה שמהם קיס ומהם אבד • ר״ל בצלסינו• ואמרו הבה נרדה ונבלה שם שפתס״אשר‬
‫ומעלה להם נאשר|‬ ‫ומאמרי חז״ל והוא ביאור ג״כ למעשה בראשי׳‬ ‫לשאלה)אומר יש_ זה לשון דכי! • אמרו כביבול אין הב״ה עושה דבר עד‬ ‫מענה _____‬ ‫רכה ‪. . .‬‬‫מושא בברחשית ‪.‬‬
‫הס שופעי'ושוערי®‬ ‫אוכרים וכלים שמסתכל• במפליא שלמעלה ‪ ,‬״ ואתמה מאמרם ׳ ולמעשה מרכבה והנה מלאך יאמר■על שליח‬ ‫מהם אובדים‬
‫ש מהס‬ ‫קייתי׳זיש‬ ‫קהמלאכי׳שהם‬
‫קהמלאכי׳שפםקייתי׳וי‬
‫עליהם והא כ מו‬
‫המלך במדינה שכל‬
‫מאנשיסכמושאחר וישלח יעקב מלאני‪/‬יאמר‬ ‫האיכילח^אבלכותומ מסתכל• כי בזה הלשוןבעצמו יאמר אפלטון שהשם‬ ‫י!ת האיביליז‪...‬אבל‬ ‫הפרנ‪11‬י!ת‬
‫הכחות הפרנ‬
‫והס הכתות‬‫והס‬
‫סדור ‪ .‬ההנהג®‪.‬‬ ‫יעיין כעולם השבלים״ וישפיע ממנו המציאות • ' שנית על הנביא כקו שאמר ויעל מלאך השם‬ ‫המיניות הם קיימות כשאחת ‪ i‬בקם לעבור‬
‫היוצאה מאת הוא‬ ‫קן הגלגל אל נבוכים וישלח מלאך ויוציאנו‬ ‫ורמז לו י‪-‬־מלחך וכו' • ר״ל שיהודה היה רוצה‬
‫בענו׳אנש׳־ המדינה‬ ‫ובמקומות אמרו קמוהלט אין הק״בה עושה רבר ער ממצרים ולמה שאקר דשלח מלאןשהוא קורה‬ ‫לעיור לדרך ולא‪ -‬היה רוצה ליזקקעסתתר‬
‫שיביע להם הסדר‬ ‫שנמלך בפמליא שלמעלה • ופמליא הוא ה מ חנ ה ‪.‬דבר גשמי הב־א הרב הראיה ויעל מלאך השם‬ ‫והזמיןל? הב׳׳ה כח הקושי ‪ .‬זנתאוה לחשה וזהו‬
‫הנאוע‬ ‫המושכל‬ ‫המלאך הממונה עלההחון? נפשואווזרת‬
‫אשר ני י ת תיי מו‬
‫בלשון יוון • ‪ .‬ובבראשית רבה ג״כ נאמר ובמדרש מן הגלגל שהואיזתר מבואר מחה שאחר‬
‫וזהו מעלה גדול®‘‬ ‫כתורה וישלח מלאך דוציאנו ממצרים ני נכר‬ ‫למלאך״• ר״לשהצורה נופלת ראשונה בחוש קהלת ‪..-‬את אשר כבר עשוהו• עשהו לא נאמר^‪ V‬א‬
‫למלך' ולזה נא מ ר‬ ‫עשוהו כביבול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר אפשרשכאמר נייזה המלאך כוא מלאך פניו‬ ‫המשותף והוא הנפש ומחוש המשותף הולכתאל‬
‫לפי דעתם בתדמויג‬ ‫‪,‬נמו שאמר וקלאךפניו הושיעם ויאמר שלישית‬ ‫המדמ׳ומזמדתיאל הנח המשכיל»וא הכרובן‬
‫שהתנועה המנעין'‬ ‫עלהשכליס הנבדלים אשר יראו לנביאים‬ ‫שבךדהושיבו אותו ‪ ,‬עלכנו שנאמר ״ הואעשך‬ ‫‪^.‬בל׳ ‪. ,‬‬ ‫‪' .‬‬ ‫■ ^ י‪-‬‬
‫לגלגל מציור הסדר‬
‫במראה הנבואה ולמהשז‪ :‬חפורססכתור׳ לא‪,‬‬ ‫ייכוננך״ ובבראשית רכה גיכאמרו בל מקו' שנאמ'‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬
‫המושכל אשרהויו‬
‫גהתתלה הראשוני•‬ ‫הביא כרב פשןק לראיה ויאמר על הכתות‬ ‫ויי' הוא ובית דינו •ואי( הכונה באלו המאמרים כלם מה שחשבוהו הפתיים שיש לו יתעלה‬
‫אוא להשפיע ה פ ד ך‬ ‫החיוניות כמו שנבאר אחר זהוהנהכונתינו‬ ‫דברים• או מחשבה■או שאלת עצה״ או התבוננות והעזר בדעת אחרים• ואיך יעזר הבורא‬
‫יהעוג י גג מצאוע‬ ‫לבאר כי שם מלאך יאמר על הסכלים הנכדלי׳‬
‫הכויתהגפםדו׳וזהי‬ ‫כמה שברא ״ אבל זה כלו באוד שאפילו חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי חיים‬
‫וכנה תורתנו לא קכתיש שהנלגת‪,‬זה העולם‬
‫ההלמות לא לתיו®‬
‫הנא באמצעות מ ^ני ס אף‪:‬שהשס יתעל׳הוא‬
‫כפי מה שהם עליו כל זחבאמצעות מלאכים • כי ד^חו׳כלם מלאכיי ‪ :‬ומה מאד רע עורון‬
‫עצמם עיזו שאמינב‬
‫ולכי דעתנואנחנן־‬ ‫הסכלות ומה מאו מזיק • אלו אמרת לאיש אחעואשיר יחשבו שהם חכמי ישר^י• •שהשם ^־אש ככר כתבו החנמי׳במחחר התור' נעשה‬
‫י‬
‫המאמינים בתדו*‬ ‫אדם ונו׳ הבה נרדה כביכול עד שתסתכל‬ ‫ייטב לו זה מאד ויקבלהו •‪ .‬ויראה זדה‬ ‫ישלח מלאכו שיכנס בו^זן האשה ויצייר שם‬
‫הש״י ה עני ע גה ‪6‬ן‬ ‫בפמילייא שלמעלה זאתמה באתרם מסתכל‬ ‫עוצם יכלת בחק השם והכמה ממנו יתעלה• עס האמינו גס כן שהמלאך גוף מאש שורפת‬
‫כת מל התנועי וה«‬
‫ע ס נפשם ושכל®‬
‫ני ב^ הלשוןכעצמו יאמר אפצטוןשהש״י יעיין‬ ‫שעורו כשליש העולם כלו • ויראה זה כלו אפעזר בחק השם‪ •.‬אמנם אם תאמר לו שהש׳׳י‬
‫מעע‬ ‫וציורם‬ ‫בעולם השכלים וישפיע ממנו‪ .‬המציאות‬ ‫שם בזרע כח מצייר יעשה תכונת אלו האברים ויתארם והוא המלאך • או שהצורות כולם‬
‫כמו‪-‬‬ ‫שננראו‬ ‫וכמקומות אחרים אמרו כן למוחלט ר״ל שלא‬
‫כ תו ת‬ ‫שהוענעו‬ ‫אתרו כביכול אלא אחרו אין הקלוש כחך הוי‪/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מפעולות השכל הפועל והוא המלאך והוא שרו‪ ,‬של עולם אשר זכרוהו ההימים תמיד •‬
‫הכ״ח בש דועי^‬ ‫עושה דבר עד שנמלך ו פתילייא שלמעלה‬ ‫הפועלות‪.,‬‬ ‫יברח מזה • כי לא יבין עניין זה העוצם והיכולת האמתיים • והוא המצאת הכהות‬
‫יציריתסאו הוא אשר‬
‫יתולהס הכת ע ל‬
‫ופמילייא הוא מחנה בלשון יוןאס קחכמינו ‪,‬‬ ‫כח‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫•‬ ‫כדבר אשר לא יושגו בחוש״ כבר בארו החכמים זכרונם לברכה למי שהוא הכם‬
‫ה תנועה וההשכע®‬ ‫מסכימים עס אפלטוןשהוא יוני‪ 5.‬בבראשית‬ ‫מן הכהות הגופניותמלאך ‪ •,‬ןל שכן הכהות המפוזרן» בעולם‪ • • .‬ושכלכח'יעז‬
‫יבייע להם ׳ מאתל‬ ‫‪.‬רבה נאמר כל מקום שנאמר די׳הוא ובית דינו‬ ‫לו פעולה • אהת מיוחדת ולא יהיו לו שתי פעולות • ‪#‬כראשית רבה תני אין מלאך‬
‫תמיד ׳ להשפיע‬ ‫והכונה שהש״יייפעלכל הנמצאות באמצעות‬
‫ו ה טו ב‬ ‫השדר‬ ‫המלאכים כי הכתות ^סמ^אכיס והם הכתות‬
‫•‬ ‫אחד עושה שתי שליחויות ולא שני מלאכי׳עושים שליחות אחת • וזריו עניין כל הכהות •‬
‫לנמצ^ית א שרב»‬
‫הטכעיו׳והחיונינת והנפשיו׳ כמו שנבאר •והכן‬ ‫‪,‬‬‫אמרכם‬ ‫ומה שיחזק אצלך היות הכחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראות מלאכים •‬
‫יתתיייוו והתנועז®‬
‫נ ע בו ר‬ ‫ההיא‬ ‫אמרומהיזאדרע עורוןהסכלות עדאגזרו‬ ‫בכזקוסית רבים • ועקרו בבראשית רבה • בכל יום הק״בה בורא כת של מלאכים אומרים‬
‫הגמצאו׳לא בעבור‬ ‫יראה זה כלו אפש׳בחק הש״י • והבן אמרו ג״כ‬ ‫לפניו שירה והזלכיילהס‪-‬וכאשר הוקשה זה המאמר במאמיסורה על היות המלאכייעומדים‬
‫תיו ם עצמם כי כמד‬ ‫‪ ,‬וכן התכאר פעמים שהמלאכים חיים וקיימים •יהיה המענה שמהם קיים ומהם אבר • וכן שהשם ית׳שס כזרע כת מצייר יעשה תכונתאלו‬
‫ל מ תנוע ע‬ ‫שאין‬
‫והוא הנלגל מע®‬
‫האברים ויתארס והוא המלאך או שהצורו׳כלם‬ ‫העניין באמת כי י^ו הכהות האישיות הוות נפסדות על ההמשך• ומיני הכהויההם נשארים‬
‫שנברא אין מנו ת*‬ ‫מפעולו׳ השכל הפועל והו׳המלאך כי בזה כלל‬
‫לתנועתו כך אין■‬ ‫הרב שתי דעות ‪ .‬הנאמרות כהוויי' העוכר אס‬ ‫הק׳׳בד‪.‬‬ ‫לא יפסח • רטם נאמר בעניין יהודה ותמר • אמר רבי יוחנן כקש לעבור ורמז לו‬
‫מנות®‬ ‫ל מניע‬ ‫שיהיה המהוה כת נפשי הנמצא בזרע ובדם‬ ‫מלאך שהוא ממונה על התאוה• ר״לכחהקושי • הנה כבר קרא הכה ה]ה מלאך לב • וכן‬
‫להנעתו ובכונתו ‪3‬‬ ‫הנדות והנא הנח המצייר והוא האתת כי אין‬ ‫תמצאם תמיד אומרים מלאך שהוא ממונה על כך וכך • כי כל כח שימנהוזזק״בה על עניין‬
‫כונרא‪.‬ה בעיני ‪.‬‬
‫ע"כ‬
‫מן הענייני׳ היא מלאך הממונה על אותו הדבר • וכתוב במדרש ק ^ת• בשעה שאדם ישן ״ בכאן פועל אחר זולתו כמו שביאוע ארי״סטו‬
‫כנ׳מהשמע או יהיה המלאך והוא השכל הפועל‬ ‫נפשו אומרת למלאך״ ומלאך אומר לכרוב • הנה כבר בארו ^ י שיבין וישכיל • שהכח;‬
‫פרק ‪,‬ה‬ ‫המדמה נ"כ יקרא מלאך ושהשכל יקרא כרוב ומה מאד הוא נאה זה למי שידע • ומה מאד‪ ,‬בכאן כלל הדעתהשנישהו׳ דעת כ׳יס ני פועל‬
‫ומה מיוד ר חיין‬ ‫* הצורות הטבעיות הוא השכל הפועל נמו שאת‬
‫היומתמד‬
‫שיתשוב ‪ 8‬וה לשון‬
‫מציוד‬
‫אבל ‪ ;. . . .‬למעלה והחמת כי הרג סובל•שתי‪ ,‬הדעות'‬ ‫י ‪,,‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הואנמאסלפתאים • ־‬
‫בהויית העוברים כי הכת המצייר יעשה האברים זיעקס תבניתם וכל שאר הדברים הצריניס להם והשכל הפועל יתן הצור' לאבר הכליי >והנה הסכל כשנאקד לושה״שי ריגנין פי' שירצ* ׳‬
‫יברח מזי‪ :‬והעיוצס והיכולת האמתי לשם יתעלה הוא המצאת אלו הכתות לויי‪.‬ד שהרצון בז® י‬ ‫>‪1‬ס כזרע כח‪.‬מצייר יעשה תכונת האברי׳ ויתארם והוא' המלחך הוא הכח מןו^ר או‬
‫הפיע״ות והס כתות לא יושגו כחושיס ולמה שאמר כי הנחות יקראו מלאכים יביא ראיה ג‪1#1‬וח״זל אמרם כבראשית רבה אץ מלאך אחד עושה שתי שליחיות)אין שני בחינת ׳ היוישי®‬
‫קלאטם‪,‬עושיםשל*‪.‬חות אחת והרצון בזה כי הכח הרואה הוא מלאך א' ויוכ^ראותזלא לשמוע* ני עין רואה ואוזן שומעת יי׳ עשה גס שניהם וכן שאר החושים נבראו כל ב ה ם׳ לםוןחרי(‪1‬‬
‫ל*!ן העניין הנריו*‬
‫מהם לנני זודםוז®‬
‫א לעשות פעולתו המיוחדת וכן הכתיתיהטבעיות כי הכת המחזיק לא יוכל לדחות וכן הזוחה לא יחז*ק א״כ הוא חנואר כי אץ מלאך א׳ עושה ב׳ שליחיות ולא ב׳מלאניס‬
‫עושי שליחות אחת ואמנם השכלי' הנבדלים לחה שהם שכלים ויפעלו בדעת יוכלו לפעול פעולו׳ רכות כמו שאמ׳^ביא כי אל דעות השם ולו נתכנו עלילות ני מצד שהוא גי לשון הגדה‬
‫ויידע דברים רבים יפעל דכריס‪ .‬רבים • זחה שיחזק אצלך היות כל הנחות הטבעיות והנפשיות נקראות מלאכים אמרם ז״ל ככל יוס ויום בורא הקב״ה כתשל מלאכים ופפור לי( יפילו®‬
‫אייזריסשירה והולני׳ להם ולקה שהוקשה כב״ר כי כל המלאכי׳ הס קייחי׳ועומדי׳אחרו בתשובת וה הספק שמהם קיימי׳נקהס נפסדי׳ונןהענין באחת כי הנחות האישיות הענרי׳יחד פייהנל ‪-‬‬
‫שיות ונפסלו׳ ויפעלו פעולותיהם הזמן הקצוב להם נאח״כ יפסדו ואלו הס המלאכיס האומרים שירה והולכים להס‪.‬ומהס נחות קיימים ונצחיים והס מיני הכחןת הס גל יוחד גפניעצח^‬
‫יפילוס על מי שוויין‬
‫לא יפסלו הרי יתבאר שהנחות כיןשיהיו כחות כמינים כיןשיהיו נחות הא שים יקראו כלס מלאכי׳ והביא ראיה על הפח יקרא מלאך והוא הנח הטבעי והנפשי לו בכל כ<(מרועון<‬
‫יגד לך‬ ‫חמרס י׳ל בענין יבודה ותמר בקש יהודה לעכור ורמז לו הב״ה למלאך הממונה על כתאוה ר״ל נח הקושי ואין איש א׳ משלימי השכלשיציירשיש חלתןחתונה על הקושיאלא השמים‬
‫״איי התאיט ואמי־ס ג״נ מלאך ממונה על ההריון הרי יתבאר שהכקנת הטכעיו' והחיוניו׳יקראו מלאני'‪ ,‬והנחות הנפשיות הס ג׳ המרגשת והמדמה והחשכלת ‪) :‬אמרו ז״ל זישפדו לו דגי הי®‬
‫ישן נפשו אומרת למלאך והמלאך אותר לנרוב ונפשו היא הנפש הארגשת והמלאך הוא ככח המדמה והכרןב הוא השכל והרצון בו כי למה שכנפש אחת כנושא ‪ nni‬צוין יוויו׳וצין‬
‫‪,‬דברים בלי נשווע‬
‫ובעת השינה ישוט הנחות אל התחלתם ותוכל הנפש‪ ,‬להשליספעולתהואזיגיעוסכחזת‘ קולם‪ :‬פי׳ ויולד‬ ‫’‬ ‫י‬ ‫יי'"''‬
‫מלימה מלחך זולתשאר כיזות הנפשיות לחהשבזה הכח ישיגו הנביאים כל השגות־ר‪.‬ס זולת ידצה נזה כחינזן‬
‫מלאך בחר^; הנבואה הלא תראה שהנביא״' יראו הצורות כמראה הנבואה ויקראו אותם הצורות 'היונשייליו היה יוות''‬
‫נקראה הנבואה אמרו ז״ל אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו כדמות ^יןיזומר וריןדברי״‬ ‫מלאכיים ד נ‪ :‬הראיה כי היה זה בקראה‬
‫____________!לאכים‬
‫הצורות כמדמה ונקראו‬‫נמצאים אלו ‪.‬״״‬
‫‪_.‬‬ ‫כים כמש והנה ג׳ אנשים והיו‬
‫נ י נעבין הנ חי נז‬ ‫)‪,‬וטשהיהכחורענדמולוכדחו׳מלאכיסהרישאלוהצורו׳נקראומלאכי׳אף שיהיו נחצאי׳ כצורות ולזה אמרו ז״ל נדמו)‪ :‬ווה היסוד נבואיי גדול • ר״לשאכרהס‬
‫י מלאכים הרישאלזהצורו׳ נקראו מלאכי׳אף שיהיזנחצאי׳ בצלחת ולזה אקרוז״ל נדמו)‪ :‬זזה היסוד נטאיי גדול • ר״ל שאברהם מצאנו לשין אמיר®‬
‫עצמותי‬ ‫ג מז גל‬ ‫״ * ני סנמות הכח המדמה אותם החקוייסשהיה עושה מכואתז בצורות רגולות ולפי׳היה נבואתו שלמה אבל לוט שהיה כחו המדמה חלוש כשהיה מחקה כצות׳מפחידות‬
‫קאמדג׳ יי׳מי כמוך‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫גיראותלקו«תנמאתווןיןהק)‪7‬‬
‫^ ‪* 5‬זוינו בטלי ו ג ל זןמ>ש זומר ן? מפני גיזינת היזנשיש נהש גל דברי הר״® י פ רי ם‪ .‬מ פ מגי• ‪5‬ומנם לטי יל פיה ‪ .‬בדאיז‬
‫‪a‬‬ ‫י׳‬ ‫ד‬ ‫רזז‬
 ‫א)‪£‬ודי‬ ‫'מורה נבוכים חלסשני‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקאעז‬
‫>א‪ 5‬ה ל גו כייוש ■ אמכם יש מהשהקהו כזה כי כפרק מ*ה מזה ישים מישיראה המלאך כדיוז׳‬
‫י ס פיי ) אינו יוצא פתות ממישיראה אומה כצורת מלאך זהשיב החנם ר׳ משה ‪.‬הנרכוני כי הג ‪.‬־‪^;-‬‬
‫לך כקחותהנפשיותשהם ג' המרגשת והמדמה והמשכלת כמו שהתבאר כפרקי זה‬ ‫וא ‪8‬‬
‫ייכלל וי ספרו‬
‫דני* הי ם‬
‫תר המאמר ולמהשאלו כתות גשמיותלא יתפתל כהשגתם ויח^נז כדעות אנשיסלמה‬ ‫ינספור הזה יו‬
‫גדול • ר״לשאכרהסשהיה נושלחותהכיז‬ ‫■‬ ‫גיו ל ויות ר נכ בד שהיה כמו יפה בלוט למה שהתפעל מהם׳ י‬
‫הקדמה אותס החקויןם שהיה עגשה ננבלחותי‬ ‫מנתכיס מבהילים כמראה׳‬ ‫כדמות' מלאכים‬ ‫וימקם‬
‫ק׳‪-‬י‪,‬י״למלת‬‫יזה >י דיו ה נ גי אי ם ‪1‬‬
‫היו כצורו' רגילות ולפיכך היתה נבואתו שלית‬ ‫‪ 6‬געוצ דבריהם מלאך התלהים נורא מאד ולכן היהכחורע אבל היות כלצורה־ שיראה בדה המלאך במראה׳‬
‫אבל לוטשהיה הכח המלחה שנו חלוש כשהיה‬ ‫דבריו וכפרק ח״ה ילבר כאתתת’ הנכואה והשפעת‘ הנבואה כבר אמרנו בזה • שאתה תמצא נביאיכם‬ ‫יאיזר שכפל‬
‫ואמר גיז קו ם שיזים‬
‫מחקה החקויי׳ היו בצורות מפחידות נוראים‬ ‫יראו המלאכים כאלו הוא איש מן האנשים •‪ .‬והנה■‬ ‫נפשהנכיאהנה׳‬ ‫על‬ ‫הפועל‬ ‫השכל‬ ‫חן‬ ‫השופע‬ ‫^ ן י ע אמר הגדה‬
‫לחולשת נבואתו והו הסול אמנם צריך ללקלק‬ ‫ויספור מישיתקה השכל העועל עלשהוא מלאך נראה שלשר! אנשים נצכיס עליו • ומהם מי שיראהו כאלו‬ ‫ל י ק י ע במק‬
‫כזה הפי'כי בפרק מ״המזה החלק ישיס מי‪.‬‬ ‫צשחים והכל ע ניו ^לייזמדכד עמו למעלה חתי שיחקה'אישי‬
‫א‪1‬יזד ו עוד כי הגדה' מדבר עתו ו‪:‬כס זההפרק הראשון אשר הובא הוא איש נורא מפחיד• אמ׳• ומראהו כמראה מלאך‬
‫שיראה המלאך כצורת איש במדרגה פחות׳ג‬
‫קמי שירחה חותו בצורת מליך ויש לתיז כ*‬ ‫נפקור אינו נו פ ל לבאר מעשה מרכסה ויתואר‪ ,‬ג״כ דברים' ה^^היינורא מאד• ומהם מי שיראהו אש• וירא מלאך‬
‫ר ק ע ל הזולת נרא ה'‬
‫אין ספק כי מי שיראהו רןלי‪,‬ך הלא מחר ״‬ ‫^ ‪ ‘ 5‬הו א מצד ממשלי הנבואה ויתבאר 'שאין דכר מת״ש׳ יי'אליו בלבת אש • ושם נאמר אברהם שהיה כחי‬
‫ה בחינה • ר או ש ארי״סטו בז^ו כדברי׳שיחלוק עיוו התירה י‪1‬א יפה נדמו‪.‬לו כדמות אנשים־ • לוט‪.‬שהיה כהו רע‬
‫ממי שירחהו איש גמל שנת׳הרב בפ׳ח״האב®‬
‫כמיפג אחד בעצמו שאכרהס ראם כדחי^‬ ‫אומר שהוא יחשוב כי אלו הדברים קדומים ואנחנו׳ נדמו לו כדמות מלאכים • וזה פ*ד נבואי' גדול •והנה‬ ‫אוהדת • אמרו יו ס‬ ‫‪i‬‬
‫׳ ׳ יבאו ) פ׳ ח ״ ר ז ח ״ ס ק ז ה ה ח ל ק ( הדברים בנביאה במד־*״‬ ‫נאמין שכל זה נברח}‬ ‫ללילהע י תו ה ;‬‫יני‬ ‫^־וס‬
‫אכש ס ולוט ראס כדמות מלאכים חין ספק‬ ‫יצילה‬
‫פחדי גת מי שררם כדח‪ 1‬ת■ צ רה רגינין‬ ‫ד ע ת וכ מו שאמר פרק שביעי כבי■^ ביארנו שתוף שם‬
‫’‪'.‬ולאך ושזה השס נל(מ׳ על שראוי • ושם נאמר עד שלא עשו שליוזוהן קראם‬ ‫י תו ה ‪ 7‬ע ת •הוא ‪-‬‬
‫ואיה צורות אנכיס יותר נלכד ממי שרחם‬
‫כדמות מלאכיסשכס צורה מפחידה‪1‬זהו שכיון‬ ‫‪ .‬לזולת ק אמרו דברים והוא כוללהשכלים הגבדליס והינזודות־ אנשים ומשעשו שליהוחן לבשו מלאכות •והסתכל‬
‫כרב • ויש יגר!! איזר בפרקצו״ה חזה החלק‬ ‫מצדע כלס ולמה שיביא לחשוב כי כתושהיסודות איך באר מכל צד שענ‪-‬־ץ מלאך היא פעולה אהת •‬ ‫י גי ע‪ ,‬אומר ו ה א מ‬
‫‪ '? ! » .‬כלו‬
‫ומבסמי שירחה איש ויש להקשות בזה‪,‬שבפסוק‬ ‫י נ ה י נ ה ו ל מ א מ ר לקראו מלאכים ואינם'יודעים ולא משיגים ושכל מראה מלאך אמנם הוא במראה הנבואה ולפי‬
‫אינו מתאד^ייהבמלהןנרחן ‪ ppj‬באש לכן‬ ‫כגלגלי׳‬ ‫פועליסבטבעכןיהיו‬ ‫הם‬ ‫כי‬ ‫שליחותם‬
‫אין אזמר ואין והשכלים הנבדליםשלא ישיגו כלל מזה העולם ‪,‬עניין המשיג • ‪ .‬ואין במה שזכרו אהסיטו ג"כ דבר‬
‫יש לפתור שאמרו כלבת' אש ר״ל בצורת נכח!‬ ‫שירצה את׳ הרב לא תחשוב ק שנגלגלים או השכלים' שיחלוק בזה העניין על ההורה‪-‬אבל אשר יחלוק כזה‬ ‫ד‪:‬ניי פ אחר אחרו‬
‫יחוה ד ע ת‬
‫‪3‬ךאינצןךמ נבתאש‬ ‫אש ור״ל שהמלאך‬
‫וזה הע׳ הובא להאמין מציאות הננדניס אשר‬
‫^י ההיא מצד משיגים פעולותיהם וכו׳ • וכנה הביא הרב כולו היותו מאמין אלו הדברים כלם קדומים • ושהם‬
‫כתינת האנשי' בהם‬
‫כיד‪.‬יער‪.‬ם יתבארו קצת עניני נ;עשה חל כבה ז‬ ‫אמרו ראיה כי משיגיסהנכגת זה העול׳אמרו המלאך עניינים מהוייבים ממנו יתעלה ק • ואנחנו נאמין‬ ‫י או ה א אי ת‬
‫פרם שביעי אמר החצאי אל לוט ני לא‬ ‫שכל זה נברא• ושהשם ברא השבלים הנפרדים ושם‬ ‫הנה'‬ ‫לו‬ ‫ואמרו‬ ‫דבר‬ ‫לעשות‬ ‫אוכל‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫ללוט‬ ‫‪ 1‬בקצה קבל מיליהם'‬
‫אוכללעשז׳דכר ‪ .‬ר״ל‪,‬ני‬ ‫׳ •‬ ‫אות׳ נשאתי פכים וחמר כשתי מפניו ושיזע בקזלד בגלגל כח התשוקה להם • והוא אשר ברא השכלים‬ ‫אתר אמרו אין‬

‫לוט היה דהי‪/‬יוהעוצ׳האי צעי בפיכתסדום‪,‬‬ ‫צוהרב‬ ‫להפלא‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫טוב‬ ‫שם‬ ‫אמר‬ ‫♦‬ ‫כו‬
‫ז ה שאמר ובקצה כי המלאך האימי ללוט זה הוא ככח המדמה והגלגלים ושם בהם אלו הכהותהמנהיגו' •לזה נהלוק‬ ‫תמר‬ ‫אל‬ ‫ואין דבריהא״כ מה‬

‫וכאלו ב מ *‪.1‬נבואה בלמקמשא וחתןשהייז‬ ‫מיליהס או הצורה הנמצאת בדממנו וכן מה שאמר עליו • והנה תשמע דעתו • ודעה התורה האמתית‬ ‫תבל‬
‫אחר לו בעימז ההמצעי ני לא אוכל צעשומ‬ ‫׳‬ ‫בחרוש העולם ‪:‬‬ ‫י‬ ‫רצה' נו הדנו רי ם‬
‫‪.‬להורות ני בס המשיגים ונוחר׳ס כעונותינם‬ ‫חדנ רי ס השתל מפניו הוא הצורה המדומה הנמצאת‬ ‫שהם‬
‫לזולתם והוא הבנק' כנפש הנביא כתו שחמ׳בעתיד ת"כ אין יאחר‬
‫וש‪1‬ה העונס השפל מתפעל מתנועתסהבתירי'‬
‫ובחירתם היא תמידית בלתי משאכל ‪ :‬ואמר)‬ ‫פרק ע ביעי‬ ‫עניני ה ם והבחינה שזה יאמר על הגלגלים או השכלים הנבדלים‬
‫עוצם ובתשוכה כזה כי האתת הוא כפי המופתכי•‬ ‫בהם על‬
‫הנה נשאתי פניך ונו' • ר׳יל מהמת תנועתה‬ ‫שנאמרו השכלים הנבדלים והג ל^^ יודעים מה' ן־י ‪ n‬ך•• בארנו שתוך• שם מלאך • ושהוא כולד­‬ ‫ממציאם ו מני ע ם■‬
‫המחייכת■ בפכת סדום ולא היתה מחייכם‬ ‫י עי ד אחר‬
‫' העזכלים והגלגלייוהיסודווז כי צל^עושים‬ ‫הצדה י ספיד בב׳׳ת שינהיגו י מה העולם אלמ^דיעתם כללית‬
‫כלוי לוט והעדרו וזהו הנשיאות פנים ‪ :‬ואמר‬
‫השקר מפניו'« ר׳׳ל תפני המליזן ושנשחי‪/‬‬ ‫מ ה לי אם ב שני ויויניתלא פרטית וכפי הסבה השביעית הביא מצוה • אבל לא תחשוב שהגלגלים אוהשכליכם‬
‫אחד י עי ד נאמר' הרב אלו הפסוק־ס כי אלו כלם יורו וכו׳ אלא כדמות שאר הכהות הגשמיות • אשר הס טבע ולא‬
‫סוגי ם אס ב סוג‬
‫בקולו א"כ י‪ .‬ס משיגים וי‪/‬חריס בכעולותני י‬ ‫נעשההפחות‬ ‫שאנחנו‬ ‫ובינם‬ ‫כינינו‬ ‫שההבדל‬
‫אלו לא הין המלאטס משיגים פעולותיה^‬ ‫ישיגו פעולתיה ^ אבל הגלגלים והשכלים משיגים‬ ‫ג ה ם ל*ין הוראה‬
‫ןן‪1‬א איןלן רשגה‬ ‫איך היה אוח׳שנשחע‬ ‫וכאשר זכר גישוגים והס יעשו לעילם נט‪,‬־כ וג"כ כי אףכי‪ ,‬כענצה‬
‫מנ ״ ח אמר נהם ג' הטוס יקדם לנו רהעדר אכל׳השכלים והגלגלי׳ פעולותיהם ובוחלים ומנהיגים ״ אכללאכבהירתנו‬
‫בפעילותץ ‪ :‬ונוכל עליו בעקר הויתיטר״ל ‪-‬‬ ‫יילית יורו וישפרו אינם כן כי לעולספועלי׳הט‪1‬כ מעתשנמצאו‪:‬׳ והנהגתנו • אשר היא כלה כעניינים מתחדשי׳ •כבר‬
‫ינולי' לעשות אושלא לעשות על מה שבושכע‬
‫לנו בעקר הויתינו ו"ל‪ .‬כי מעת ינירתינו‬
‫לנפול ;בנא} פרק שמיני מן הדעות הקולחים ספרה התורה עניינים העירוני על זה* אמי המלאך‬ ‫ויגי דו ואין‬
‫‪ .‬ל רן‬
‫המ‪:‬גית יש נכו יכולת הענין הנוצה וזה הפרק‬ ‫המתפשטי׳אצל הפילוסופי׳ אל‪-‬לוט• כי לא אוכל לעשות • וגו׳ואמרלולהנצלן‪.‬‬ ‫‪.‬־‬
‫כא לפרש כי לא אוכלי לעשות דנר‪ .‬ופסוק‬ ‫הנה נשאתי פניך גס לדבר הזה • ואמר השמי מפניו‬ ‫ג״כ‬ ‫באויותנו‬ ‫חפורסס‬ ‫הדעת‬ ‫האנשיסוזה‬ ‫ורוב‬ ‫‘ הג הה מן המחבר‬

‫‪-‬‬ ‫השמר מפניו ‪:‬‬ ‫־י‬ ‫ואולי יתשוב החושב'‬

‫פרר‪,‬שמינ» ‪ 1..1‬לףסלמיזעלכ‪ 1‬נ‪1‬׳ •‬ ‫‪#‬הגדה ושפוך ה‪' 1‬‬
‫י והעלה שנותנים כזה היא‬ ‫להסג^^זנהגהכמו שיש לנו רצון במהשהושפי^ ‪-‬‬ ‫גלז^קקעיכןחנתי׳יסכרוזה הדעתאחנס‬ ‫בהגדת ושפור כני‬
‫מצד נזאנורגילין כזה וגדלנו בזה‪-‬העני‪.‬ץ‬ ‫לנו ונוצל עליו בעקר הווייתינו״אלא שאגהנו נעשה‬ ‫ארי״סטל יחאן ‪ n‬ויבאר■שאץ להס‪,‬יש‪^,‬‬
‫אדם שהם דברים‬
‫נחו ש‬ ‫בשמעיס‬
‫ונותנין כזה ישל שאלו אדם נולד בנית‬
‫הטותנותועמד שם ימי חייו לא היה‪.‬מרגיש‬ ‫הפחות ויקרם להנהגתנו ופעולתנו ההעדר • א ב ^‬ ‫תרחיקהיות איי״שטו חולקעל דעת החכחי׳‬ ‫השמע'שלל מהם זהי‬

‫‪U‬‬ ‫‪W‬‬ ‫׳‬ ‫^‬‫‪1‬‬‫‪,1‬‬‫‪j‬‬ ‫השכלים והגלגלים אינם כן אכל יעשו רטוב לעולם‪.‬‬ ‫קולת ‪-‬אחנם הוא‬‫בזה כי זה הדעח היות ‪.‬להם ‪.‬‬ ‫אומר'‬ ‫ו אמר אין‬
‫בקול הטוחנות כלל ‪ 5‬וזהו דעת המפורש‪C‬‬ ‫נמשך אחר האמנת גלגל קבוע ומזלות ח יזריס‬ ‫דנריש בלי‬ ‫ואין‬
‫ר״ל שיחזקאל היה מזה הדעא‬ ‫באומתנו‬ ‫י‬ ‫’‬‫שנבארבפרקייהבאים‪.‬־‬ ‫יאין אצלם כי אם הטוב •כמו‬ ‫זנבי־ ידעת הכריזתסדעתחכמי אוחות העול׳‬
‫בשמע קולם ונחלו‬
‫אחר שאין זה אלא‬
‫וכל מה שיש להם הוא נמצא בשלמות ובפעל תמיד נאמר! ואשמע את קיל כנפיהם כקול מיס‬ ‫על דעתם בענייני התכוצה ^ו ואחרס בפי׳‬ ‫מ צי הבחינה אח׳כן‬
‫רכים כקולשדי וכו׳ ולזה הובא זה הפיק *•‬ ‫•‬ ‫מעת שנמצאו‪■ :‬‬ ‫^ ־‪.‬‬ ‫ונצחו חכתיא״האתחכתי ישראלו׳זסהאחת‬ ‫תאר‬ ‫ביאר לנו‬
‫אחנס הוא נחשן להאמנת גלגל קבוע וכו׳ייש‬ ‫כי הענייניםהעיונייםאשר כסהחכחי׳חכחיס‬ ‫איו היא‬ ‫ה הגדה‬
‫לי עיון בזה כי אפיישנודהשגלגל חוזר ומזלות‬
‫קבועץ כמו שהוא האמתעדיץ אפשר לומר‬ ‫י פרק שמיני ‪.‬‬ ‫‪r‬‬ ‫אחנס דבר בהסכל חישדברבו כפי תהשהכי׳‬
‫אליו העיון ואין הנבואה לתעל' מחנו כי החכם‬
‫ואחר בכל הארץ‬
‫יצאי קום ירצה בזה‬
‫קו ת כיי ת סו תנוע ת׳‬
‫^ י הדעות הקדומיםהמתפשטי׳אצל הפילוסופי׳ כי מצד פגישת גלגל אחד בגלגל אמר יתהדש‬ ‫עדיף יזנביח ולא יועיל אצל החכמים אלא מה‬ ‫ו סגו ב ס תמיד בלי‬
‫ן ‪ .‬ורוב האנשים • שלתנועות הגלגלים קולורת מרם‪.‬קולות עצומים כדעת‪,‬יחזקאל ונראה כי‬ ‫שנתאמת חופתו על זולתיו ודע כי וה המאמר‬ ‫קשפת ו א חי ת א ל‬
‫לפי הנחת גלגל קבוע ומזלות חמךין מתיזייה‬ ‫הוא יקר מכל כלי חמדה יתבארו מחנו דברי׳‬ ‫בדביר‬ ‫אותם‬
‫יותרשיהיו להם קולות מודהקשת הנכב‬ ‫נוראים עצומים מאד״ והיתה ראיתם על זול‪ :‬אמרם‬ ‫ובקצה‬ ‫באומרו‬
‫רבים מירצה ליכנלו בפרדם ‪• :‬‬
‫שהנרמיס הקטני' אשר אתנו כשיתנועעותנועד־־‪ ,‬כגלגל אבל כשנניח שהגלג׳חזזר אינסמקישי'‬ ‫פרק תשועי ככר ביארנו לו שמספר‬
‫קבל חליהם וכבר‬
‫מהם קוד ם‬ ‫סלל‬
‫ממהר׳ישמע להם קעקוע עצו' וצליל מרי‪1‬יד • כ׳ש זה לזהאלא מחופפיסומצד ?חפופה לא יתחדשו‬ ‫הגלגלים לא דוקדק בזמן‬ ‫א׳׳כ זה‬ ‫הדבור‬
‫גרמי השמש והילה והככבי׳ ע ^ מד־ז שהם עליו מן קולות עצומים עסשאפשר לנעל דין לחלוק י‬ ‫ארי״סטו כונת הרבכזה הפרק לסדר תכונת‬ ‫באמא מצד הנ תינ ה‬
‫־‬ ‫‪ ,‬פרק‬ ‫הגודל והמהירות •‪,‬ו«עתפיטאג״ורוסבלה תאמץ‬ ‫הגלגלי׳ כפי מהשהיו סוכריס הקדמונים ועל‬ ‫א חר שהיחס הוא‬
‫לקצה תבל וכאלו‬
‫שיש להם קולות ערבים נערכים עם גורלם כהערך נגיני המוס״יקא • ויש לדם לתת עלרה‬ ‫ז־ הדעת נמשכו חכתי ישראל אףשיהיה זה‬ ‫אמרו שאין מ קו ם‬
‫להיותנו כלתי שומעים הקולות ההם העצומים והנוראים • וזה הרעת מפורהם באמונהינו‬ ‫הדעתלא אמתי ולא נכון כי אס נמנה גלגל‬ ‫העול ם שלא ע י ד ו‬

‫ג־ב • הלא תראה החיטים יתארו גורל קיל השמש בעת נודוצתה בל יום בני^נל • וכן ראיי‬ ‫הלבנ׳והשמשאתריו ואחריו הה׳כוככי׳הנבוכים‬ ‫ואס‬ ‫זאת ההגדה‬
‫האתר‬ ‫*לתה כונ ה ‪ .‬גו ה‬
‫‪ .‬לכלם ‪ :‬אמנם אריס טוימאן»הויבארשא’ן'קוללהם‪ .‬ואתר‪,‬תמצאוה בספר השנ׳‪.‬יוהעולם‬ ‫יזי״־■ גלגל ־‪5‬״‪.-‬‬ ‫השגתם אין ליתם‬
‫אותה לקצה תבל‬
‫ומשם תכין זה • ולא תרחיק היות דעת אריסי׳טו הולק על דעת רהכמים בזה • כי זה הדעת‬ ‫‪.*,p‬‬ ‫אמרם כל‬ ‫א מנ ם‬
‫ר ל היות להם קולות אמנם הוא נמשך אחר האמנת גלגל קבוע ומזלות הוזרים• וכבך ידעת‬ ‫אחרע וגלגל הכוכביםהקייחיס‬
‫‪^ ^ p^ p,p‬‬ ‫ע צ ״ו תי תאמרנה‬
‫הכרעתם דעת אומות וזעולם על דעתם בענייני התכונה ה^^ו• והוא אכרם בפירוש ונצחו'‬‫נחחקשגלגל־ השמש הוא‬
‫ואס ^ ־‬ ‫ולק יהיו ד׳חיות ״‬ ‫אין בו מ קו ם ס פ ק‬
‫שלא יהיה ו ה א ל א‬
‫למעל׳״נוגה וכוכב אי אפש׳שייוייר זה התנין‬
‫חכמי א״ה חכמי ישראל • וזה אמת כיהענייני׳ העיוניים אמנם דבר בהם כל מי שדיבר כפי‪.‬‬ ‫מצד הבחינה ואספ׳‬
‫ולכן אתר הרה שדעתהראשונים שנדור נוגה‬
‫שהביא א?*יו העיון ״ ולזה יאמן מה ש־רתאמת מופחו ‪ :‬י‬ ‫‪■ . . .‬י‬
‫וכוכב למעלה מן השתש וחכמי ישראל מן‬
‫ל או מד' שי*מר נ י‬

‫פרה תשיעי ברך* בארס )כללחתהיזלק(שמספרהגלגליםיא‪,‬‬ ‫הקדומים היו ולכן אמר ולע זה והבינהו חאל‬
‫כי זולת זה ל אי צויי ר ד׳ חיו ת ע ס שזה הדעת‬
‫ה ר תי ע הוא האויר‬
‫ואומרו מעשה י דיו‬
‫ס גי ד‬
‫^ ‪ , ,‬דוקדק בזמן אריס טו^‪.‬ושהטוניםהגלגלימ ‪ jC'D‬נו‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫י‬
‫■ תשעה •‪.‬אמנם מנו הכדור האחד הבולל גלגלים רביסזחשבוהו לאחד״ כמו שההבאר ל‪1‬מי‬ ‫דאש‬ ‫אינן דעי‪ /‬ה א ח מגי ם‪) ,‬לא יסכים עס‬
‫המוכנים‬
‫שני‬ ‫‪,‬שעיין כחכמת התכונה ״ ולזהלא תרחיק עוד מאמ‪.‬ר קצת ההכמיס‬
 ‫היהאש‪.‬‬
‫‪1‬׳ ׳׳ף‬ ‫שם טוב■ סג‬ ‫שני‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫‪ ..‬אפודי‬
‫•‪1‬‬
‫מגיד 'ר»מז‬‫&נירץי'‪^1‬סהס ר״לשהוא מוכה הכדור ־‪.‬כולל גלגלי^דכים ■ התו^‪5‬שהשמש למעלה מנוגה וכיכב • והפילוסוף המעילה אכוג״לר בן אלצ״איג‬ ‫‪.‬‬ ‫^*‪p‬‬
‫הטנינים הנזרל?י ‪■0‬‬ ‫אנתנו כשנמנה הכדורים נתנה הכדור הכולל יגלגליס אשר התפאל הרבשקרא עם אחד מתלמידיו הרתהו אופני הרך‪.‬יות ירחיק בהם‬ ‫כן'>‪f‬ני‬ ‫^תר‬
‫אתר כן‬ ‫^ן‪_ . .‬‬
‫הה וים ב^וירכ מו ‪.‬‬ ‫שתפני זס הכי^ הרב מאמי קצת החכמים שנירקי׳‪4‬ים הש שיהיו כוכב ונוגה למעלה מהשמש ואחר סוף דבר והחכמים היו מסברתהראשונים‬ ‫אומרים שתפני‬
‫^יזיש אומרים‬
‫הגרקים •הרעמיס‬ ‫מר הפסוק ^‪:‬־נ'־ג' מרככות יוצאות מיקשני הריסשהםשני כדוריס‪;,‬‬ ‫‪,‬ן‬
‫והלהבות והלפידים ‪,‬‬
‫וכלס היו מסדרים נוגהומכב למעלה מהשגוש* ואחרווכן היו הראשוני׳קוראים‬
‫הנוכביס נורות רמז פני החיות ‪ .‬והנה ידעת‬
‫! כו כני׳נ ע ליזננוין‬ ‫‪,‬׳ ’‬ ‫■‬ ‫״״ץגזיייאל ־ ר״לשדעת‪_ L‬הרתשונים ‪^ ■ ,‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫ו‬‫‪1‬‬‫^די‬ ‫‪J‬‬‫ש‬ ‫‪1,‬‬
‫כיי המזלות קוראים *דמונים י טלה■שור‬ ‫'י‬ ‫' ^ ו י ״ ג ה ‪ 1‬נ ״ י ־ ־ נ ל ח ע > ה מ ‪ : ',‬ש ת ש‬
‫וכן החער החתהוה ‪.‬‬
‫ני צון ‪.‬‬ ‫’״^^^; ’ " ” ׳ ^ ’י^י־עחימהסשוגע שגי רקיעים הם • שנאמר ח ליי אלהיך השמי׳ושמי תאומס וכן׳ כי כולם הסצורות אלו הנמצאות‬
‫גווויר‬
‫י!של הוא‬ ‫ה״שי‬‫״!ו‪-‬ס נד‪ 1‬י »;נ>ס המ״ידס‪1‬גד‪■,‬־ החממ השמים• כי אומר זה המאמר מגד• כדור הככבים כלם וגסשאר הכוכבים היו מניח י׳ לכס צורות‬
‫כנפלי)ומ ‪,‬‬ ‫מן‬
‫הגדולות כמו שי‪.‬מר ‪.‬‬
‫ש‪ ’[1''..‬־’ ”’ יי’י‪ .‬ה^>י«ונ‪)7‬רי‪’.‬רח ‪1‬לנן אחר רי׳ל הגלגלי׳אשר בהם ככבים• ומנה כרור הגלגל מהכעלי חיים ולכן נקרא הא׳ פני אדם והאחר‬
‫הכתו׳עושה ג דו לו ת‪.‬‬ ‫־ ‘ ‪ .‬׳ ׳‪ .‬ו א ת ת א ל כי נזי שיני ח מתשש' כ כ כי המקיף אשר אין ככבים בו כדור שני •ואמי ב׳רקיעים' פנישור ופני אריה ופני נשר וכלאלו הס שמות‬
‫עד‪/5‬ין ח ק ר ו נ ו' ‪.‬‬ ‫לה׳ כוכבי לכת כתו שיתבאר בחלק הג' ן וזה‬ ‫״'®י י‪-‬אייי איו יתכן שישיי‪.‬‬
‫‪5‬זשר סנ תכל •הה ם ‪.‬‬ ‫נתו־׳השתתשינית יחוד־אשלנןחחרהי־ הם • ואני אקדים לך הקדמד־‪ .‬יצטרך אליה בעניין המספראצלישורש גדול מאד לעניין עלה‬
‫שבי הודים העולים ‪,‬‬
‫בסבת תנועתהגלגל ‪,‬‬
‫תאי־’־;׳״־־ תתייינתוא ס־^חר שיהיי‪ .‬כוונתנו בזה ה‪:‬ורק והיא זאת • דע כי גלגל נוגה וכבב בדעתי' • ר״ל כיחנות הגלגל הכוכביס‬
‫בשפע השופע ל‪. 1‬‬ ‫■ ;מנגהוככה‪ :‬הנאות נענין יש מחלור^ת בהם בין הראשונים מאנשי הלמודי' אם הקיימים והז'כוכבי לכת ד' כדוריסהואשורש‬
‫מהש׳׳י תמיד י(ו הו' ‪,‬‬ ‫י ‪-‬ש תכןש־עמוד השמש כאמצ ג הם למעלה מן השמש או תחת השמש • מפני שאין גדול לבאר מעשה מרכבה ואףשלא ח‪:‬אתיו‬
‫לושר מ תן לי הכת‬ ‫ת ן תתנהו‪.‬׳ ספר)‪:‬פורססיר״ל יק‪’.‬ור ‪ -‬שם מופת יורנו על סדור שני הכדורים האלו • והיה כדברי הפילו׳ואמנס כחכמי׳העירוני על זה‘!‪/‬‬
‫התנועה‬ ‫דעת הראשונים כלם שכדורי נגדה וככב למעלה מן ‪ .‬פךק עשיך» ידוע ומפורסס בכל ספרי‬
‫טל‬ ‫ר״‪^1‬דף‪,‬י“בדחכי׳* ככר העתקנו׳ממנו •‬
‫ייע ת ‪,‬‬ ‫המתמדת‬ ‫׳־‪ ’J . ,‬משה העת־קיעם תלמיד חנוב״כר‬
‫הפילוסופי׳ וכו׳בזה הפריז־‬
‫איג מאותם ראיות־ שעשה אבלב״כר השמשלדעזד‪.‬ודובינהךטאד• ואח״כבאבטלמץס י הרחיב הרב לבאר הענייני׳ הנריכי׳ במעשה‬
‫היותו ‪ :‬ע” כה‬
‫ועוד ניומר נה ם ‪,‬‬
‫לשון ‪!s‬לו ‪ q‬ותכמה ‪,‬‬ ‫שנגה וככה הם למטה חה‪:‬מש לפי ׳ והכריע היותה מתחת • ואמר שהוא הנאות בעניזי מרכבה ראשונה הניח כי הנהגת זה ‪ .‬העולס‬
‫ודוד כשנפל ו‪ 6‬מ ד ^‬ ‫מוכרחות אצל השכלווזה המספר אצלי י הטבעי שיהא השמש באמצע ושלשה כוככיילמעל’’■ התחתון אמג' הוא בכחות השופעו׳ מכגלגלי'‬
‫במקום רקיע שמי'‬ ‫שורש גדול • ר״ל כעדן מעשה מר®׳ מיחזקאל ממנו'ושלשה תחתיו • ואח״כ באו אנשים אחרים וזהו התחלה לבאר ני פני הקאת הס ד' כי‬
‫ילומד בתקזם כני ד ‪,‬‬
‫חל״עשה ידיו י‪/‬חר ‪.‬‬ ‫ט מרככת יחזקאל נבנית ע ל! מי ץ ; ■ באנדלוס חככ‪7‬ו‪.‬בלמודיס מאד ׳ ובארו לפי הקדמות כלס יניעו הד׳ יסודות שהם הד׳ אופנים והס‬
‫מספרים ‪,‬‬ ‫נמקוס‬ ‫‪ p“*3‬עשירי בכי־‪,‬זתכשופעא מן כגלגלי׳ בטלמיוס בי נגוז וככב למעלה מן השמש • וככר חבר סכות גם כן לד׳ צורותשהם המחצב והצומח‬
‫מגיד‪ ,‬ווה יותר ‪,‬‬ ‫והחי ומדבר • שנית ביאר כי אףשימצאו‬ ‫ר״ל והכחות ההם ה!‪2‬ז‬
‫ניזות חשישניהספו'‬ ‫'כשפעות חן כגלגל־ס באמצעות הככייס מצד; בזר• אבן אפלה האש^ליי אשר התחברתי עם בנו •׳ בגלגלים כחית מתפשטות ככל הנמצאות‬
‫ו<זחד' שזכר הספור ׳‬
‫וההגדה וההבעה!‬
‫ניגונם ומ‪:‬טם ויושרס והתחלפסזומזל יקראו ספר מפורסם• אחייל^שחרל כזה העניין • הפלוסוף־ יהיה כחככב אחד מיוחד כמין אחד והביא‬
‫והחילוה לומר יזין‪,‬‬ ‫ג״כ הככב • ר״ל אע״פ שמלא מזלילא תפול המעולה אבובב״ר ‪^ p‬צ׳יאת א‪.‬שר קראתי עם אחר ראיה מחהשאמרו אין לך כל עשב ועשב‬
‫לוומר ולוין דנ רי ם‪.‬‬ ‫מכלחקו׳רז״ל מתלמידיו והראה אפני ראיות •כבר העתקנום ממנו• ‪,‬מלחטכשאץלו מזל ברקיע ומזל לא לכד‬ ‫גדקרוקכיאסעל י״כחזלות תכל חקו‬
‫כלולו לומר שזה כלי'‪,‬‬ ‫הלעלשלשיס ירחיק כהס שיהיה נגה וכבב למעלה מן השמש^אכל יק־א ה״יב מזלו׳ אכל כלשאר הככבים יקראו‬ ‫יק^או ג״כהננכ מזל‪ 5‬גומר ילעל׳־‬
‫מצד הנתינה• ע"כ ‪,‬‬ ‫מזל והביא ראיה לזה מלוהשאמר בג״ריש‬ ‫יוס‪-‬ר״לןזהוכככלכנה;לשל^ה‪.‬ר״>•‬
‫! ‪r fc‬‬
‫דנ ריו ענין המשילה‪.‬‬
‫השלטון בהנהגה‪,‬‬
‫וזהיככבגלגל שנתי‪ :‬שאפילוא^צזי כהזי׳יר״ל זה אשר זכרו אבוב״כר הוא ראית הרחקרת זד‪ .‬ל‪ > 4‬וזולשהוא גומר כלוכו לשלשים‪ .‬שנה וזה ס״א‬
‫•לומר‪,‬‬ ‫יז־כי ההויה כי תלת הניה כוללת כל המ גיס ' ראית מניעתו • סיף דבר יהיה העניין כן או לא יהיה• שיהי׳ אחד מה"כ מזלות וכנה זכרו הפילוסוף‬
‫ולופשר‬
‫שהממשלה הזלופ‪,‬‬ ‫יא"כ פרטי הבניה הם המינים*‪ .‬כח ככב אחד הנה הראשונים כלם היו מסדרים בכב ונוגה למעלת־ן ‪,‬שלירא כא מוסיף ומיוחד כיסו;‪ -‬הח־סוהראיה‬
‫ליו מנונ תס ורצונם‬ ‫מיותדיר״ל כי כלהו‪.)‘,‬לי׳מועלי׳בעולס השפל• מן השמש ולזרת היומונץ הכדוריט חמש־ה • כדור על זה תוספת הימי׳ והנכרית כתיסאת הירח‬
‫לונל הש״י נ ע ת‬
‫נרילזתססדרם נז ה‪,‬‬
‫ככללית וייחוד ‪ :‬כענין כנחותהנפש♦ ליל הירח הסמיך לנו בלא ספק • וכדור השמש אשר הוא וחשרוכם בחסרונה ואמנס היותהשמש מניע‬
‫הסדר הטוב שיגיעו‪,‬‬ ‫כיזו הנפש הניזצאת בחישהיא פועלת ככל’נת ' למעלה ממנו בהכרח • י וכדור החמשה הכככיכם ליסודהאש זה מבואר מאדיכי ירצה מתפשט‬
‫מהם טונו ת העולם^‪,‬‬ ‫האום כת‪.‬יאות השמש ותגבורת הקור‬ ‫אתכם כת השמע והדאותהוא נמסך■‬
‫השפל וכהות לושר‬ ‫אהכח הנפשי אשר משננו כחיח ז איש אחד הנבוכיס וכדור הככביםהעונזדים • והגלגל המ‪.‬קיף ברחקו ♦ וכנה אמר ‪ .‬הרב כי אף עלפי‬
‫ישפעו ממנו על‪.‬‬ ‫כמו שזכרנו♦ ר״לחצקא׳ פיקע״ב; כהקדיס‘ בכל א ש ר ^ ק כ כ ב ב ו • ויהיה מספר הכדורים ששופעות מכלם לחותהמתהוות בוה המציאו׳‬
‫השכלים ומהשכליס‬
‫כמ״ש'‪,‬‬ ‫עליהם‬
‫הירח • ר״למפגיזהאמרכהקדי׳ כי תנועתם •המצויירים • ר״ל כדורי הצורות אשר בהם ככבים •׳ יש לכל כדור יסוד מן הד׳ יסודות כי גלגל‬
‫לופר חלק יי׳ו‬ ‫מראה יותר מהירה כשהוא נגלגל ההקפל כי כן היו היאשוגי׳קיראים הנכבים צורות‪-‬כמושהוי■ הכונכים הקיימי׳ הוא מיוחד בארץ לא יחוד‬
‫נצר סמון לאר| יותר חשילו בגלגל הקפה' מפורסם בספריה׳יהיה מספרם ר'בדורי׳• כדור הכרבי׳ תנועתו וזה׳ גלגלי׳ הנבוכים הס סבת האויר‬
‫להתערבות קצתה עס קגתסושורכוא האש‬ ‫דטק מן הארץ ‪ 5‬שיהיו הכדורים הד׳ והס ד׳‬
‫פרק ו‬ ‫חיית שיאה יחוקאל והיסודות הארבעה • ל׳ל • העימדים[‪-‬ו־דור הנכבים הגבולי' הד!׳• ובדור השימש שכשיר הוא אדוס כמוהאשיכדורהירח היא‬
‫)הא ד׳אופנים נתראה הנזכר; והכאות הבאים ובדור הירח • ולמעלה מכ‪,‬לס גלגל אהר הלק אין ככב גזני־נ המיס ונכר העירוני על התייחדות‬
‫יזאתס תחילה מז'‪:‬יא‪).‬ת‪7‬׳ • ר״לוכס הת־צב בו •• וזה המספר הוא אצלי׳שרש גדול מאד לעניין ‪ .‬הכוכבים העומדים בארץ כעבור שאמרו ז״ל יתנועתלזתיו בלעם י‬
‫יהליתא וכחי והמדבר והס ד׳ פכים הנזכרים עלה כדעתי לאיראיתיו לאהד מן הפילוסופי׳ בבאו' • שמסער מיני הצמחים כמספר אישי הנוכבי׳ על ידי מלין סי'‬
‫שהש״י שם בה‬
‫‪w‬יה זה סדר הכדורי'הד' והיסודות לח נע לול הדבור‬ ‫למראה הנזכ־ת ואלו הל•‪.‬כתות ביארם כרב ואילם מצאתי ברברי הפילוסי' ודברי החכמיס דירים ואס כןיר‬
‫^מ״קעיי׳כויכארם עור כזה הפרק וכן סכות העירוני על זה • והנני אזכירהו לך בזה הפרק^לאר המתנועעים מאתם ד׳והנחות הבאים מאתם עמוששפכתבלוריו׳‬
‫תחלה כמציאות ד׳ זבס המחצג יאצ מח והחי למנעם מהזית‬ ‫^׳■ תניעה ״גלגלית ל והם כדוריותו ונפשו‬
‫’ והאדם וכן סבות כל תנועה גלגלית ד' והס לדנילול לל( ‪h3c‬‬ ‫‪,‬‬ ‫העניין ‪:‬‬ ‫ושכלו ושכל חשוקזוכס ד' כנפי הי׳‪.‬יה שדחה‬
‫צורת הגלגל ו״ל כדוריתו ינפשו ושכלואשר בו יזללן לסגוד כיה*‬ ‫'׳■׳■'‪ P‬׳ל כמו סכיאינו כ’פ׳ לחזה החלק‪ :‬והבן‬
‫שללויזיקוהו• ל‪1‬ין‬
‫יצייר והשיל הנבדלאשר היא וחשוקו וכעבור ״ללון ל!חד עושה‬ ‫יה מאדי • ר״ל‪.‬הסול כיא כי כל מה שאתר‬
‫שיבאר הרב זה כמעשה מרכבה בימיזות לחה שתי שליתות לומר‬ ‫מזשי הוא מפתח והעדה לפי׳ נזעשה מ‪-‬כבת‬
‫מפורמז בכל ספרי הפילוסיפיס בשידברו שיהיו סתרי תורה האריך הרב בהם לדבר הנה היזכםהנ<וו'לכל כיז‬
‫שיהלפעלו כפי מה‬
‫שיגזיהו טבעו כיי‬ ‫כאלו‬ ‫‪,‬‬ ‫בהנהגה • אמרו כי הנהגר־ת זה העולכב‪:‬‬ ‫יחע‬
‫יחזקאל! זי הפן זי מטחה כמו וכו׳יפרק למזה ן‬
‫‪,‬והוא‬
‫‪ n‬בעניי‬ ‫התחתון יייל עולם ההורה וההפסד אמנם היא בכחות השופעות מן הגלגלים ״ ובבר זכרנו זה פעמי׳ •י וכן תמצא ההכמייז״ל אומר כל״‪...‬‬
‫כת נבדלו‬
‫אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו נדל שנאמר • הידעת חוקות שמיס א ס תשים משטח פעולה מהפעילית‬
‫כארין • וסז^יידאוג״כ הכוכב • תמצאזהמכואר בראשכראשיחרבה • אמיו'ש מזל שייוא ^‪ !!2‬הלוכו לשלשים»‪ •D1‬וישמזל ״רת’^^ טבעוני‬
‫הכת‬ ‫שגימר הלוכו לשלשי׳שנה‪-‬הנה כבר בארו כזה המאמר שאפי׳אישי ההוויה יש להם כחית ככבים מיוחדים להם • ואע״פ ע‪1‬כהורת גוית‬
‫‪1‬נק^'ת'’'^'’'ינצ!!»‬ ‫הגלגל מתפשיטו' בכל הנמצאות • אכל יהיה ג״כ כח בכב אחר סיוהד בנזין אהד כעניין בכחות הגשים האחד • כי המציאות‬
‫ז! איש אחד כמו שזכרנו )פ׳ ע״ב חלקא׳אל וכן זכרו הפילוסיפים שלירה כה מוסיף ומיוחד ביסוד המים'• והראיה על זה תוספת הי מיס וגזרת הכתהוזתלוו'‬
‫‪ :ly‬יחי הרות בתיספת הירח לחסרונם בחסרונו •ויזיות המשך בימים עם הקדים הירח והחסרון בשובו לאהור‪-‬ליל עלייתי וירייתו ברב^) ־ המטעמים וכן לכל‬
‫הגלגל • נפי מה שהוי מכיאר נגלה לפ!י שהשקיף על זה• אמנם היות לנצו״ן השמש מגיע יסוד האש זה מבואר מאד כמו שתראהו ״״‪,‬חד‬

‫במר׳!ה גרהי‪<4‬‬
‫מגיע המי‘• וכדור השמש מניעהאש‪-‬ובדור שאר הככבי׳הנבוכיימייעהאויר‪-‬ולרוב חנועותס והתהלפם ושוכס וישרונם ועמידת' נזדרגה ממדרגית‬
‫ירכה הצניייר האויר בהתהלפווהתקכיצויוהתפשטו במהירות • וכדור שאר הכבבי׳העומרי׳מניעהארץ‪-‬ואולי בעבור זה התאהרת ^נותה הגדולות‬
‫י‪-‬נועתה ל ק ב ל ת ההפעלות וההמזגו׳ לאיחור הככבים כתנועד! • וכבר העירו על ההיחדות הככנים העומדיס באדן • ב א מ ר ס ייוהיזזתם כדיויות‬
‫<ונשיס ולוטשהיה‬
‫שמספר מיני הצמחים כמספר אישי ככבים מכלל הככבי׳• וכן אפשר שיהיה הסדר שיהיו הכדורים ארבעה* והיסודות המתנועעות משיג ניודרגה‬
‫מאתם ארבע • והכהות הבאים תהלה מאתס במציאויבכלל ארכע כהות כמו שבארנו))׳׳ ע״ב חחלק יז'( וכן סבות כל תנועה גלגלית השפלה מן הנבותמ‬
‫והוי! התלו' ריום‬ ‫־■ •כמו‬ ‫^׳‬ ‫ארבע סכות• והם צורות הגלגל• ר״לכרוריחו‪-‬ונפשו^ושכלו אשר בו יצייר‬ ‫י‬
‫כימית‬ ‫<וותם‬
‫‘מל<וכים יההשגה‬ ‫יותר‬
‫שכלי‬ ‫בעוד ה‬
‫היין טל‬
‫השפעשוההה‪<5‬ז‬ ‫^ ייולפ ונכנדת השגתלויש בחר‪5‬ה יזהשגתחליוךבחלום על שלו!ז טסו שליחותםצ‪1‬נשים פירוש גטוד שהננו^ה תחול על הננייו ברצון השם ע׳׳י סלייו •יגוע‬
‫שתשרס‬ ‫^^^^‪^,‬שנניעל החדחה והמדמההו=זכחגופני ול^ו ימלטחדיזוית ‪ .‬עניינים גשמיים כחו שתמצאו נינימל ר‪.‬מר וה<ויש גבריצול ונניו׳יםצזחרים בדמיון זה ולוה )ומרעדשלי׳עשושליחותן ' <ונשיס‬
‫״■״יי י׳צייי יויתו היילהך כימות גוף^זכל^זיןלוקו‪5‬ור ותמונה וזה אמרו משעשושליחותם לנשזיזליוכות= ‪:‬־; ;; ך‪ ,‬הליותביזה גודלקולהשמש נעת מרוצתהבכל יום נגלגל פי׳<‪1‬מרו רניתינו ג׳‬
‫יכן לכלם שצום היה זה נגלגל השמש כן יתחייב לס^ל הגלגלים ‪:‬‬ ‫ק‪ 1‬נ ם הי‪ -‬ך ח סי ף העולם יעד ם‪ 1‬פז ומכללם קול המונה של רוחי וקול נלגל חמה יקוליציצותהנשחה מהגוף וצוחרו ' ׳‬
‫‪ y p i v‬צ״ עלה מזל ש מז פי' כי זה ‪ for‬הנרצה אצל רגיל כדי שישלם לו של^צזרנעה גלגלים מקתלפיש גכיזזקס נמה שיניע לרצון נ ז ז שכל לזחדמצזלו ?‪7‬׳ גלגליי יגיע ייי ד מיוחד והרדזז ־ ; כלו לארבע תי‪51‬ן ;‬
‫פרק י ‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪:‬‬ ‫מוה־ ׳נבוכיס ח ‪ 9‬ק שני‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקא־!ז‬
‫נאלוהסונרש־א־אתנע־לישי״יא !אולסמ״־א )בש־ייזנמאהא‬ ‫^ ׳ פרק י י‬
‫‪ .‬־למא ציור וכוסף כתו שזכרנו חלק ל פרק ל‪ ; •.‬וכח הנפש החדנרת כמל שני‪ 5‬ומ‬
‫‪.‬סמ‪-‬ו כ‪ rifWp‬ח״א פ' ע"כ‪ 5‬למיניס הוית כל שיתהוס ושמירת המתהוה♦ ר״ל וזהו שאתרספמזק‬ ‫■ ״ י’ ף״?׳‪,‬ר>״ל־רזויז ™ ני׳ל!ה־־יא־ס ‪ :‬״‪ 1‬יאיזיהיב‪,‬״ד‬
‫מיט׳היד״ נל מ‪ k‬׳‪rirr’c‬‬
‫■יי'ג»ןי*!ענוירתאישיו‬ ‫תמצאם;וני■■י ■•״ ׳ ׳•‬
‫־‬ ‫הנתת■ ■‬
‫לש״ש ‪ ,‬זי‪-‬״י^י‪-‬גיליח אל‪ 1‬י■‬
‫גדנעי סגלגל פ‪ 1‬׳‬
‫ש להם שתי כוחות האחד פיות המתהוה והכ׳ושמירת התת?)י‘‬ ‫שי‬‫ר״ל■שי‬
‫להנהי־״י'‬
‫יייי אדם*‘’יייי‬
‫וירי‬ ‫שזגלגל גתל'‬
‫‪1‬מן‪,‬הקמב לו ! כמה^(אעלוי; היו בסולם ל ♦ ר״ל זהו הפי׳הג׳שפי' בזאת הנגלאי*‬ ‫וכת‬ ‫אותו‬ ‫ש?תהללה‬ ‫כת‬ ‫הירח‬ ‫גלגל‬ ‫תחת‬ ‫אשר‬ ‫נמנא‬ ‫לכ‪.‬‬ ‫ש‬‫י‬ ‫ני‬ ‫המון‬
‫ד־רו^יאות‬ ‫‪,‬‬ ‫שאלו‬ ‫הקצוב)למה‬ ‫הזמן‬ ‫המציאות‬ ‫כו‬ ‫שמור‬‫שא‬ ‫^‬ ‫י׳עלות ‪^ p‬יי'ל‪ppn‬‬
‫‪ nV‬המציאות‬ ‫יפרש_ ‪m‬‬
‫סולם‬ ‫___ __‬ ‫־ ׳ ‪ .‬הרב _ ___‬
‫המורה ועכשו‬ ‫וחצייש הנחות הס נחות הי®׳‪/‬שלמות שאיפשך ‪.‬‬ ‫»‪ 1‬החנונים‬
‫ומה׳קז‬ ‫‪.‬למעלה‬
‫כשכל לבד וכלשיששס ד׳ מעלות ד׳ל שהחחר‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שרידיו*‪ .‬וייז״ד‪m‬״^•^‪/-,v.‬‬ ‫עדסוף ‪ ,‬שימצאו כי יתהוה הנממ ביותר טנבשאכשר‬
‫כמו שבאתו ‪) .‬פ ד ‪ J P‬ה ח ל ק ( ‪.‬והשכל הנבדל• אשר־ י בראשון נמלק לד׳ קלקיס‪,‬הלמלאניס הסהי׳‬ ‫השוס‬
‫יצפין צ׳ חעל‪ 1‬ת ‪ ,‬שתלצ׳ויתכו לו הדבי;יס ההכרחיי׳ואן‘הדברים‬
‫הוא ח ‪ L‬ול‪j‬ו • והביזה מ א ד • ו ב או ת כי לילא היות יסודו׳ אשר שתים'מהם עולים על החקיף‪.‬וי'^‬ ‫ו ק מ תי השיה עד ש‪:‬ס ל'צ היותר טוב והדכריס שהם ע״צ היופי‬
‫;ס האין‬ ‫‪. . .‬‬ ‫קיעד הדרוחי ופן‬
‫יש‪5‬ארנע‬ ‫*זל־יע׳נחצא רניעי‬
‫אחד‬ ‫יגלגל הע יורנעש‬
‫‪ 7M‬בחצי השמים‬
‫פנים והם‬ ‫‪ .‬ולליעלה נקרא יחד ‪ .‬התי ומשגיח ‪ .‬בשמירתו והשגחתו הם‪ .‬סבות‬
‫‪- W‬״ י י‬ ‫וי‬ ‫ייצי ‪ .‬השמיש וכן^ עמידתו לכן יוחסו אלו השני כחות הבאים‬
‫‪I‬‬ ‫׳ ‪ .‬ן■ ״ ‪II‬‬
‫]יס כמעלה מהאחריסר®‬ ‫>^^דו תלמע' ינקר' י מהגלגל גילי‪,‬אדם וזכו אמרו כמעשה מרכבה‬
‫זכןשגי ‪ ,‬וידי קלם מתחת ■כננייזש כי ‪ .‬אחד התנועה ‪ ,‬בין כל שתי תנו עו ת זו הפך זומנוהה• כמו שהואכאר׳ החי והמדבר ושנים מהם יורדים והס החח•?‬ ‫יתל התהוש‬
‫* ‪ piw‬נגד סקיעלי'‬
‫זגקיאי יתליח ‪ .‬ימשך מהגלגל אלו השני‪ .‬כתות אשד הס ‪ .‬ב מו פ ת ב מ קו מו • הגה ככר ה ת ב א ר שמהכרה דב קו ת ובנומחשכלס נתקבצו כמדרגה אתתי ״‬
‫ה תנו ע ה בחזרות בדרך א ח ת בע צמו שיהי׳המתנועע‪ , .‬שקלס נמצאו באדם י כמה ר‪,‬עלות היו בסול״‬ ‫העליה זהירילה ׳ בתכלית השלמות כאלו היו ביד אדם א‪c‬דיד‬
‫’חיני ׳ האדם יש להם סגולהימכל שאר הכחו׳לעשגת ‪ ,‬מ תנו ע ע בסבוב• ולא י תנו ע ע רק כ ע ל נ פ ש • יוזנה ’ שבע• וכפי אותה ;ןסחא ר״ל ששבעה נורי^‬ ‫‪0‬יופ‪ 5‬י׳‬
‫‪ .‬הס קודחות לצורות‪.‬האדם ושכלם נתקנני‬ ‫כחששר נלתלאל מחשבת ונבר אמרהרבכפ׳שלפגי^‬ ‫הצתחיש‬
‫גא״ח רוח‪1‬י׳ לגלגל ‪,‬׳ ז ה שתספר הארבע'כדורים חכמינו העירוהו ! יתחייב מזה מציאו' הנ פ ש • ואי א פ שר מבלתי מבי א ‪ .‬האד' והשכעה הס ד׳ צורותהישןד־ןי^^ןהמחצע‬
‫לזישי‪.‬הכיכניםוזם‬
‫והנותח והחי והאדם נקבצו כנם ו ד׳ מרכבי‬ ‫ל תנו ע • והוא ציור וכוסף למה ♦שצוייר • כמו שזכרנו‬ ‫הקיכנים העוחלים ‪ .‬עליהם והביא התאחר הנה‪.‬מר״יל)אתרו צחה‬
‫*ישר כינני) יגיש ׳ מעלת היו בסולם ארבעה ונו׳והס אלן ‘ וזה לא יהיה הנה א״כ ב ש בי א ח ר שאינו בריחה מ מ ה ‪ .‬יוצאות • ר״ל ד׳יסודות הקצאו׳ מבין^זני‬
‫שהוא כנגר ולא בק שת נ או ת ״ ואק’ אפשרי מבל תי שהם החמר‪14‬אשון והצורה הגשמית או אפשר‬ ‫י׳^יי ׳‪ .‬כי נין שתי י הארבעכדוריסוהד׳ אופנים והארבעפנים*;‬
‫יתניעןת וי כשךזו‬
‫פזתנאינמיפת ; וראיתי בקצת הנוסתצות כתה ‪,‬מעלות' היו ׳ ^ נ מ צ א אהד והוא‪.‬א שר צוי ר והיה הכוסף אליו כ מו לומר שארבע מרכבות יוצאות מבין^'^' ?^ל‬ ‫׳?ייי‬
‫הסשני כדורים הא׳ הוא כדורנל הגנגנץ‬ ‫ימתי מופי׳ הנ הז? ‪ ,‬כסולם שבע? • יאמרו המפרשים כי מנינם ‘ שב ארנו • הגה אלו א ר ב ע ס כו ע ל ת נו ע ת ה ג ל ג ^ •‬
‫מהכוכבים והשני הנא גלגל ערבות הגלל י‬ ‫יראה מכנים אתר^ על זה התוא׳הל׳יסודות והתחצב והצומת והתי ;‬
‫^>ש שאשר ייתמר י והאל נתתברו כלס והנ״ל כי היסולו׳בסחלרג׳* ‪ .‬ו ארב עה פנים מן הכחות ה כוי ^ ה ב או׳ ת חלה מ א תו כוכב וכמו שכתבתי כפרק ט׳ ןז‪:‬ן ירצה כאמין‬
‫>אחיר על ‪ IP‬אתד י אחת והתחצב מדרגה אחרת והצומח מלרגה* ־ ^ינו• והם כח הוויית המחצבים •יוכח הנפ ש ה צו מ ח ת שני ההרים ובאמרו הרי נחשתירנה מ שחמ ■‬
‫זיזניעע• ת■ני ע'י » ‪ ,‬אשרתוהחי מלרגה־^אחדת )האדם כש‪:‬וא ‘ וכח נ פ ש החיה • וכח נ פ ש המדברת כמו שב ארנו ‪ :‬זך ונכבד ונקי כמו הנחושת הקלל שהוא ‪T‬‬ ‫' ^ לייי‬
‫■‬
‫ליחיד נ׳ תנועית ככת להשכיל ואח׳’׳כ כשיתדבק הנאצל לפי רעי ’ )ע׳ ע׳׳ב מחלק א׳( ועוד ש א ת ה כ ש תבהן פעולות אלו ‪ .‬ונקי ונכבד בלוינו או אפשר לומרש‪1:‬ו ההיים‪-‬‬
‫הכהות ת מ צ א ם שני מינים • הויית כל מ ה שיתהוה•■ מצד עצמ‪.#‬הם אפשרי ההפסד ווהן אתרו הרי‬ ‫מעניית כי ההנויגז ; דבהוא השכל העועל‪ •5‬וכל המדרשות כלס^‬
‫נ*זושת נגזר *מהשחתה אמנם יקצו הנציזו^■‬ ‫בייתיס ‘ חשהיתה מסכימים זמלאכי ולהים וכו' רוצה לומר שנים‬
‫התחלתם וזלמטת עולים ביזותלט ואס בקשור ושנים יורליס ■ ו ע מי ד ת המתהווה ההוא‪.‬״ ר״ל שמיררת מינו ת מיד והבלתי נפשד מן הנבדל וההרים הרי נתשא‬
‫לתעלה יה־השינה'‬
‫ליאי*חלייטל’לתטה במוחלט ואס כקשור כי‪ .‬האשעולה למעלה‪ > .‬ו שמירת אישיו זמן א חד • וזהו עניין ה טב ע• א ש ר ד׳ל שאלו ההרים נופלים תתת ההדה וההפסי‬
‫יאמר שהוא ח כ ס ‪.‬מנהיג מ שגיח בהמצאו־־־מ ההי‪) .-‬אתרו נחשת נגזר מהשחתה ‪ :‬שהמלאךשלישו‪,‬‬ ‫ואם היתה התנועה כמוחלט והאויר עולה למעלה כקשור')האדן‬
‫ב מל אכ ת‪ ,‬מ ה ש בי ת משגיח ב שמירתו והתמרר־־זו • של עולם*‪ .‬ר״לשיהכחות הכוללות העולחיא‬ ‫תדאשייהאל היתיך יורדת למטה בהחלט והמים ‪ ,‬בקשור‪ 5‬וכלס י‬
‫‪ ,‬נחלקים לג׳תלקיס וכל סיג ‪ ,‬מהכסות ההם‬ ‫חןרתוי■ נתחבת במדרגה א ת ת * הרצון כן כי אין ‪ .‬בהמציא כ הו ת נו תנו ת צו^ידח‪ .‬הם סבת מציאוו~זן‬ ‫תהיה‬
‫_ ללייזיי של השתחל‬
‫נקרא מלאך א״כ יצדק אמרנו שהמלאךש‪-‬י^ו‬ ‫‪ -‬ומכיאר היחשמה'‬
‫‪.‬‬ ‫י שלעולס כבחינתקהעכין ‪.‬׳‬ ‫התנועה ׳‬ ‫®''ליי‬
‫פרק־ יא ־'‪,‬אל^הענייניס התכוניים י■‪,‬ר צ‬ ‫‪^*,‬תי ' תנועות׳‬
‫י ‪ -‬שחנינו גלגל הכוכניס מקיימים‬ ‫■יה!כיית אינואתד'‬
‫גלגל אחד גיחשב שהעניין י מבואי־ ואינו ' י‬ ‫‪ ,‬בטלתי אהרשה^ה‬
‫'׳^‪1^.‬׳־' ׳גוגםהשככ‬ ‫התעלה הכן המטה • ־! ״‬
‫שדרך השמש נושא מהקו השוה• ר״ל שהשמש‬ ‫השך ד־ןוצס הגלגלים ו‪1‬ה העולם השלישי כל אחד‬ ‫והימין‬
‫נוט‪ :‬מאחור גלגל המזלות צ״‪ 3‬מעלות■ נמו‬ ‫סולםטוצי‪-‬אד־גיה • ובבלהשררשור־) יזכר ש ארב ע‬ ‫הש״ז י ונכר א^לה יק־א מלאך אם כן המלאך הוא שלישו ‪.‬‬
‫ולזה‬ ‫י‪ .‬שהתבאר •‬ ‫י‬ ‫יי דה על שהתנועה ש \ עולם וכמחברו לזה העולם השפל ד׳ יסולן׳‪,‬‬
‫ט חנו ת > ‪ 3‬ל מלאריס הם • וחי שב זה פעמים• וראיתי‬ ‫‪ .‬מאיאל‪.‬ב'העכיות׳‬
‫א‪ /‬אשי קל אחד ואחד יקרא מלאך אסכן בזה‬ ‫לתנועה מני‪ •.‬אל‬
‫בק צת הנוסחיוות כ ט ה ט ע לו ת היו בסולם ש נ ע'• אב>‪ 5‬הנוס חאורת כי׳ם וכי^ ד טרר שורה‬ ‫שת® יזילתיתזן לוו‪ ,‬העולם השפל אחד שנמצאו בו בד׳ חלאכיס ‪.‬‬
‫ל א יותר ‪ , .‬ש ציכז‬ ‫ש מ ל א־' אלהים א שר ראם‪,‬עולים ויוצרים‬ ‫יייענגית זיא׳תמ ם‪:‬ס ה‪7‬׳ ׳ יסודת וכל מלאך ‪ .‬יקרא ‪.‬שליש^‬
‫העול ס ושנים היורריס • ו ש ארב ע ה נקבצו במדרגה א ח ת ממדרגות הסולם והיו ה א ר ב ע ח‬ ‫!תנעל כל אח' מהש‪ ,‬העולם כי הס באיות ג׳ חלקים‪ .‬כיזוש ^מרי‬
‫? שורה א ח ת ה שנים העולים וה שנים היורדי' • עד שהים למדו מזה שרוחב הסולם היה עולבז‬ ‫חייתה ו!ה גלוי‪ ,‬א״כ בסולם נמצאו ג'■ עולמות ושליש העולם‪,‬‬
‫־ במאמר ונחוש יחד‪.‬‬
‫ושליש עו‪ /‬ס במראה הנבו א ה • כי רהב המ^אדיהאחד ב מר אה הנבו א ה היה ש עור י‪::‬ליעד‬ ‫הואי‬ ‫‪ .‬אם נחוש ש כר‪,‬שר כי לג'יסודות הם גנגד ג׳ עולמות והד׳‬
‫•ע ס ב א מ רו • וגויחו כ תר שי ש • יהיה רחב ה אר ב ע א'כ עולם ו שלי ש• וב מ שלי זכרי^‪,‬‬ ‫הנחני נימתנועעי‪ /‬שליש העולס• ! וכמשלי זכריה‪ .‬ל מרכבות‬
‫שוים נמהירי־ת‪ .‬יוצא)תמכין שכי הרים אחרו המפרשים‬
‫אי'' א ר ב ע מרכבו ת יוצאות מבין שגי הררים וההרים‪.‬הרי נ ה ש ת • א מר בפירו ש זה אלה‬ ‫מתלו יתד להתנוע׳ שהם ד׳ היסוחת יוצאות מכיןשני ההרי׳שהס‬
‫א ר כ ע רו חו ת ה ש מי סיו צ או ת מ ה תיי צ ב עג‘ א דון כ ל ה א ר ץ • ו הן ע ל ת כ ל מ ה שי ה ה ר ש •‬ ‫טל מזלן אחד תג‪ /‬החמר הראשוןוהנורה הגשמית ואמרו וההרים‬
‫קציתיהס התקיילי׳‬
‫‪ .‬מנס זנרין נ ה ש ת וכן אמרו • נ ח ש ת קל^ • ־ הראה בו ק צת ה ש ת ת פו ת והנה ת ש מ ע א ח י‬ ‫זה ייקצה האתי ויה‪ ,‬הרינתשת שזלו ההריס מצלי ענתס הס אי׳א‬
‫טחקנילז ונניח‪ ,‬בהם ההפסד ‪ .‬וזה אמר!'הרי‪ ,‬כחשת נעדר וון ‪ .‬זה בזה ה ער ה• ו א מנ ם אמרם ש ה מל אך שלי ש העולם והוא א מ ר ס ב בר א שי ת רבה בז^'•‬
‫הלשון ש ה מל אך שלישו של עולם הוא מבואימאדיוכבר ב א רנו זה בחבורנו הגדול בתלג׳וה‬ ‫איתו‪ .‬המרתק ההשחתה או אפשר שירצה ' שההרים הס שני‬
‫טתחלת׳ לתצייס כדורים הא׳כדור כל הגלגלי׳ המורכבים וישני‬
‫כי הנ בר או ת כלם של שה חלקים• השכלים הנפרדים הם ה מל אכי ם‪ .‬וה שני נופית הגלג^י^‬ ‫)צאמרו ■‪-‬־‬
‫היי‬ ‫מורכב ‪.‬‬
‫;‪,‬ל‪,;,‬״‪,•,‬״‬
‫אלז• גלגל עימת הבלתי‬ ‫אין ‪ pto‬ששני‬
‫ו י ישי החמר הראשון • ר׳ל הגופו ה מ ש תנו ת ת מיד א שר ת ח ת הגלגל • כן יבין מי שירצה‬ ‫^‬ ‫טמתנועעים יפגשו‬
‫להבין חידות הג בו א ה‪-‬וי עור מ שנ ת ה שכ ק ה‪-‬וינ צל מי ס הסבלות• ו י ע ל ה' ^ ל יו נ י ם ל מעלה‬ ‫‪.j,p‬‬ ‫ואמרו והכן‬
‫והכן כל מ‬ ‫כיזימ‪:‬ג ואמרו‬ ‫ש‪:‬וא זך ;י‬
‫ונקי ביזימ‬ ‫יתד‪ ‘ .‬״‬
‫קלל ‪ -‬־ ^‬ ‫בחצי ייכלך‬
‫ואם שב אחד סהס‬
‫א מנ ם מי שייטב לו שי שוט בימי סכלותו וירד מ טה מטה • לא יצטרך שיטריח;ו ‪3‬ן ולא לגי‬ ‫ראוי״ להכין‬
‫ש״״‬ ‫'הרצון ‪-‬כי‪! .‬‬
‫בו‪. . • .• .‬‬ ‫לחצי‪ ,‬שנזכור והסמכל ״‬ ‫כשיגיע‬
‫גדולי‬ ‫דברים‬ ‫שהם‬ ‫הפרח‬ ‫בז*‬ ‫שנזכור‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫•יחזיר אל הקצה‬
‫יניח ה תנו ע ה והוא ירד למטה ב ט ב ע • והבן כל מ ה שנזכר ו ה ש ת כ ל ב ו ‪:‬‬ ‫אשד התחיל חמנו‬
‫הקצה הערך וחזר ואמר והסתכל בו כי בזה יתבאר‬
‫כי ענייני התכונה ה אלו הנזכרים ץ כ שיקראהז‬
‫^ ויבינם אי ש למורי ^ ב ד • יח שוב שהכם מופת‬
‫פרק אחד עשר ךיןן‬ ‫‪J‬‬
‫־ מעשה מרכבה;‬ ‫אל‪• !-,‬‬
‫יתנועע התתניעע פרק יא דע כי ענייני התכונה וכו'ככר‬
‫והוא‬
‫אשר‬

‫חו תך ע ל שצורת הנלגלים ומספרם כך • ואין העניין כן ואין זה המבוק ש ב הב מ ת התכונה •‬ ‫ידעת מחה שקדם כי כל מ‪:‬שידב׳‬ ‫השני הנה יראה '‬
‫מעשה‬ ‫לבאר‬ ‫הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫החכמת‬ ‫כענייני‬ ‫הרב‬ ‫ליזי® סהחתוועע‬
‫אבל מהם עני עי ם מופתיי׳שהם כן • במו ש ה תב אר במופת שדרך ה ש מ ש דרך נוטה מן הקו‬ ‫אשד לי יתייר ויגיע‬
‫אל הקצה אשר אליו מרכבה אי חעשהבראשיתוזה הפי׳ גס כן הוא■‬
‫השוה וזה מה שאין ספק בו • א ב ל אם יש לו גלגל יוצא הוץ למרב• אן ^לגל הקף לא ה תב אר‬ ‫יתנועע ה״תניעע לבאר תעשה מרכבהילמה שאחר במעשה‬
‫י‪:‬‬ ‫כ מופת • וזה מ מה שלא ירגיש עליו ב על התכונה • כי כוונ ת ההבמה הזאת להניה תכונד־^‬ ‫קודם > הגיע אל מרכבה ומתוכם דחת ד׳ חיות ואמר גס כן‬
‫הקצה■ אשי תור ודתו׳על ראשי החיה רקיע וזה לא נזכר בעולם‬
‫‪ • f*fe‬ובכל המדרשן׳‬
‫‪' ' ------ V V‬׳ “צ ’ **י• יין• י ׳‪ l .‬׳ ‪ U hi/‬׳‪ — I U UX ■-1' /‬׳>׳‪ -‬י‬
‫•‬ ‫שאינע ההוייה וההפסד ר״ל לא כזכרשם דמות למה‬ ‫•יכור‬
‫^ ‪ -------- r r 7‬ע ל דרך מ של ב שנוכל להגיח תכונ ה שיתכן ע מ ה‪ J‬׳‪w‬‬ ‫ספיקאבל‬ ‫בהם‬ ‫‪.‬אין‬ ‫חכוארים‬ ‫שהסדכריס‬ ‫נזתנותשל מלאכיס•‬
‫זה ה ב כ ^ ג גלגלים ותכונה א ח ר ת שיתכן עמה זה בעצמו בד׳ גלגלים מן הראוי שנסמוך‬ ‫• הם רנה ‪.‬נוה ד' כענייני התכונה ובענייני האלוהות יאתר‬
‫דמות‬ ‫ארנעה‬ ‫עעחים‬
‫ולזה‬ ‫י‬ ‫‪ .‬עיד־‘ ה תכונה שמספר תנו עו תי ה מ ע ט‬ ‫וה‪ 1‬א ר חו לכל מה‬
‫י‪• ■ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬יז!״ד ל ^ינע ‪ 0‬נותתגזעקהמתגועמ ודי כמות המגיע ותויפדו)זור‪ 3‬ענלגליםשה‪ 0‬״ ״ ״ ‪------------------------------------------------------------------- '- ,‬‬
‫פנים פונים ושנים יורדים רמז נוה לד׳ ימודותב׳ פולים ה^ם והו(ויר‪,‬ב' יורדים המים והו!רז וי ת חיני‬ ‫‪ j 7‬יםודית‪.‬‬ ‫>חזר‪ 4‬ה ‪ pris‬שהם מ ת פ רני ס‬
‫י'יי = ייייי ר הצומת יהד״׳ס • זשנקנצו כלס במדרגה ריל ב‪5‬ןדם שו־לו בלם נקנציב ׳ ד׳ ר‪,‬רכ‪ 1:‬ה יונ*יה‬ ‫״ני) ב׳ ההרים ‪ s n r 5 i‬הדי נחושת פי׳ ד׳ מרכנות רמז לד׳ מיות וווי׳י ההרים ‪ 5‬רי גס^ש״‪;,‬ע■׳‪,.‬‬
‫^יש^להםה‪.‬תת־‪.‬תפםהי ‪ 0‬י ״ ת ״’ הלבנה שי ש ל ה או כ לנ ע צ מ ה ע מו כ איזו כן החלה‬ ‫־‬
‫ימ<‪*.‬ר מה® דומה‬
‫^ ‪p‬ם ה ד׳ ד ר ג גו ק וה« ® ‪? p ii‬ל מ? ‪ d W rj s7pp ' 5‬העולש השכל והוי!‬
‫• • ' ‪ .. .............. ........‬־ ■ ־ ■ ■י «)לפ ‪.‬‬
 ‫קרקאש‬ ‫סד‬ ‫שם טוב‬ ‫סודה נבוכים חלס שני‪ .‬־‬ ‫אפודי‬
‫ול!ז‬
‫ההזימ‬ ‫■ט‪ 1‬לס‬ ‫למוח למה שהם רחוקי׳ מידיעתנו ואין לכו ידיעה י^מחית בהם ולמה שככר יחשוב‬ ‫יליאת המרכז • ר״ל שבתרני לזמר שיהיה בגלגל השמש יציאת‬ ‫קך^‪,‬‬
‫ואמרו‬ ‫וההפסד‬ ‫יזשובשכענייני החנונה הס כלס דברים גזכואריס רצה הרב לכתר שאין הדבר כן‬ ‫י׳‪-‬ח אמרנו בז שיהיה ג‪-‬י‪-‬ל הקף כי הגלגל הק ף יש בז שני עניינים האחד‬ ‫‪. Aj‬‬
‫מסתיצב על אד‪11‬‬ ‫ווה אמרו דע כי ענייני התכונה האלו הנזנריסוכו׳עדאכל יש בענייני כתכונה‬ ‫יציאת מרכז וא״א מבלתי שיכלול מיניהם מספר♦ ר״ל שאפי'יונת‬
‫שהם‬ ‫•כל הארץ‬
‫•שמםים עומדים‬ ‫עניינים מופתים שהם כן ונוהם דכריס מסופי‪ ,‬ים ומה שאין בו ספק אמר הנביא‬ ‫הכוכבים מהכוככיס הקימדם בגלגלו המיוחד עדין א״א שלא נמנה מיני‬ ‫‘‬
‫שליהזין‬ ‫‪.‬עושים‬ ‫יחזקאל שהם כן בלי ספק אמר בכס שהם כמו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ o 'W‬ונמנה כל הכוכבים ? י מ י ם כדוד א׳ ■‬
‫אדון כל האדן ושהו‬ ‫שזסזלא אמר ‪ .,‬בהם דמזת אכל כדברים‬ ‫____‬ ‫^ רו ב רכזיים בגלגלים נפי • מה שהונח‬
‫הש׳׳י והרצ‪' 913 11‬‬ ‫המסזפקיס אמר כהס דמות ולמה שיש ספק‬ ‫גלגל סבוב‬ ‫״״ו‪ :‬מנושא לנושא * ר״ל מקמר גלגל ולזה בחרנו בשמש יציאת המרכז‬
‫י‪ pwoc^jb‬והרו ‪,‬‬
‫‪.‬ויוזרו ‪ p1.31‬ותיו‬
‫אס מספר ככדוריס ד'או יותר‪ .‬אמר דמות‬ ‫אל חמר גלגל אחר ; ונעאקו אלינו כמו שזכר בטלמיום ! ולפי זה העניין • כאשר השגנו‬
‫•עציהם ‪ ,‬וסנונ|*‬ ‫ארבע חיות ולמה שיש ספק אס ימצא גלגל‬ ‫שנעמקו ‪ !k‬תנועות הכוכבים העומדים כלם תנועה אחת •‬ ‫ייותיהס • ר״ל םכרותהיס כמו‬
‫מדותיהס ונפללותיהס «‬ ‫״‬
‫והקפת׳ ם‪ 3‬י‪ 3‬האיח‬ ‫בלתי מכוכב אחר גס נןודמות על ראשי החיה‬
‫‪.‬ישפע! מהטו‪ 3‬ו מ‬ ‫רקיע והכן זה ני הזא נפלא • עוד רצה הרב‬
‫‪^,‬דלן נב מאשר הוא גשם אחד * ר”ל תתחלף ולא השתנו הנחותיה ק צ ת ס מקצתכם •‬
‫המושפעות עליה^י■ ׳‬ ‫לבאר בזה הפרק ני‪.‬אף שהדברים המושגים‬ ‫גשם טבעי מצד הסכמנו על היותכם כולם בגלגל אחד • ול^חימנע‬
‫ה הו ^‬ ‫‪ .‬ע ל ט‪1‬לם‬
‫הסרבים לא ישיגם מספר נ״ש היש מספר‬ ‫שיהיה כל ככב מהם בגלגל • ויהיו תנועותיהם כלבם‬
‫‪-‬וההפסד ואמרו ‪#‬ל‬
‫אד‪ 1‬ן כל האדן כ ן ו‬ ‫לגדודיו ר״ל לריזייס על כל זה כל הנמצאזת‬ ‫‪.‬ד צ שם־* א>רק יבאר איר יפעל הגשם אחת • והגלגלים ההם כלם על קטבי' אהריסיויהיו אז‬
‫הש ‪? 5‬ו‬ ‫'‪.‬כליצנא‬ ‫מתח^ הכורת וכו' ואחנס גופות הגלגלי׳ הס‬ ‫השכלים לפי מספר הככבים! כמו שנאמ' היש מספר‬ ‫■‬ ‫‪ , %‬בכת‬ ‫_‬
‫העומדים ‪ .‬ע ליו‬ ‫‪.‬נבדליםמאלו הגופים אשר בכאן והנצחיי יכדל‬ ‫לגדודיו ר״ללרבויים ‪ :‬כי ה שכליס וגרמי השמינכז‬ ‫‪.‬‬
‫שהרצון ‪;3‬ה לפניו‪:‬‬ ‫מההווה נפסד ולכן ראוי היה שיתמר)ארא‬
‫וארא וארא ג׳פני׳עסשיש כי גל אהד‪,‬חהראיו'‬
‫והכהות קלם הכל גדודיו וא״א מבלתי שיכלול מיניהם מספר• עד ש^ו היה העניין כן לא היה‬
‫פרק יא‬ ‫השג‪ 1‬ע הרבה והכן זה ג״כ ‪ .‬והנה השפע הבא‬ ‫‪,‬‬ ‫גלגלים‬ ‫עלינו סדרינו במנותנו גלגל הככבים העומדים כדור אחד*כסו שמנינו חמשת‬
‫מהשם ראשונה יבאאל השכלים הכבדלי׳)אח״כ‬ ‫־‬ ‫כל‬ ‫•שאמנ'נמנה‬ ‫הכככיס הנבובים עם רוב גלגלים כדור אחד • כי הכונה כבר ה בינות אותה‬
‫ה ^א שר השגנוהו במציאות השגה כוללתימבלתי שנזהר לגבול אמתת השכלייוהגלגלים ■אל הגרמים השמימיים ואח״ב לזה העולם ולזה דרך השחם ד ^‬
‫רמז א ‪4‬אשר יהיה שחה הרוח ללכת ‪ :‬זרע כי גועה סן הקו ה ם «‬ ‫אכל המכוון כולו שהנמצאות מתחת הבורא יתעלה יהלקו ג' הלקים • האחד מהם השכלים‬
‫פי׳סדרך ‪13130‬‬
‫הות דרך גלגל‬
‫כל משפיע טוכו מן השכלים הנבדלי והגלגלי׳‬ ‫הנפררים• והשני הגופות הגלגלים אשר הם נושאי׳ לצורות עומדו' • לא תעתק הצורה בהם‬
‫אין מציאות המועיל ונז׳יהרצון כי כל הדברי' המזלות והמזלות‬ ‫מנושאלנו^טא ולאיישהנה הנושא ההוא בעצמו • והשללישיאלוהגשנ‪/‬ייההוים הנכסדיכם‬
‫אשר הס בעבור‪ .‬התכלית הם פחותים אחר ‪13‬טי‪ 0‬הצייס לצפון‬
‫ש‪:‬ס בעבור דבר אחד ואם היוהשנלי׳הנבדלי׳ ויזציים נדרום • צח‬ ‫אשר יכלל^חמר אחד • ושההנהגה שופעת מהבורא יתעלסעל השכלים כפי סדרם • ומן‬
‫משפיעים טונס בעבור הג‪.‬גלים באופןשיהיו ־ היה נפחד‪ ,‬י עלינד‪.‬‬ ‫השכלים ישפעו מהס מסה שהוחן להם טובות ואורייעל גופות הגלנלי'• וישפעו מן הגלגלים‬
‫־ נמצאים השכלים כעבור הגלגל ס ויגלגליס סדרינו ‪ 3‬מנותיננ‬
‫• גלגל • כוכבים‬
‫משפיע‬ ‫*כחות וטובות על זד‪ ,‬הגוף ההווה הנפסד ברוב מה שהוחנו מהתחלוחיהס‪-‬ודע כי כל‬
‫־ כדור*חרפי׳ תפי'‬ ‫יהיה‬ ‫ונפסדים‬ ‫ההויס‬ ‫הדברים‬ ‫אלו‬ ‫כעבור‬ ‫‪.‬‬ ‫התועלת‬ ‫טוב אחד בזה הסדר אין מציאות המועיל ההוא וכונתו ותכליתו להועיל זה המקבל‬
‫לכד״ כי יתהייב מזה השקר הגמור • וזה כי התכלית יותר נכבד מן הדכריכם אשר הס בגלל י העליון בעבור השפל והנכבד נעבור הנבזה היו הגלגלים רבים‬
‫• וכנצחיי בעבור ההווה נפסד וכזה יהיה רמז כמספר הכוכגי®‪,‬‬
‫התכלית״ והיה מתחמב א^יב שיהיה מציאות העליון השלם והנכבד מפני הפחות‪-‬ולא ידמה ' ‪ .‬למעשה מרכבה כאחרו ופניהם וכנפיהם לאנח‪1‬ש לוה אחר‬
‫פרודות תנמעלה אשר הרציןבו שאף שישפיעו סהכח המושג מבלס‬ ‫זה משכיל • אבל העניין כמו שאספר • וזה כי הדבר השלם בצד אהד מן השלמות• אפשר‬
‫אחד מכלתישנוהר‬
‫אמתת‬ ‫לגבול‬ ‫אכל‬ ‫מכווןלהם‬ ‫אינו‬ ‫ז‪:‬‬ ‫העולם‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫מטוכס‬ ‫עזיהיה השלמות ההוא בגבול שישלים עצמו ולא יעבור מפנו שלמות לזולתויואפש' שיהי'‬
‫יש להם תכלית יותר עליוןוהוא לה‪ 7‬מ ת ליוצר השבלים !הגלגלים‬ ‫אלמותו בעניין שיוותר ממנו שלמות לזולתו • כאלו תאמר על דרך משל שיהיה איש יש‬
‫הכל כה* מה שאפשר ואף שיראה מפעולותאלו מבלתי שנסית לס‬
‫הגרק ס השמימיים ש פעלו לברים רבים לאחתת השכלים‬
‫לו מן קממון מה שיספיק בצרכיו לבר • שלא יוותר טמנו מה שיועיל ממנו לזולתו • ואהר‬
‫הנפר‪/‬ים • אין י‬
‫ומשפיעים כזה העולם טובם בכל יום לא‬
‫שיעור‬ ‫יש לו מן הממון יותר לו ממנו מה שיעשיר אנשים רביכם • עד שיתן לאיש אחר‬
‫מצילוות המועיל‬ ‫שיהיה בו האיש ההוא לב עשיר •ויותר לו מה שיעשיר בו איש שלישי •ק הענין במציאו׳‬
‫ותכליתו‬ ‫ופונקו‬ ‫הפחותי׳אכל‬ ‫אלו‬ ‫מכווני׳כעבור‬ ‫הס‬ ‫זה‬ ‫בעכזר‬ ‫‪.‬‬
‫הענין נמו שאספר ובו׳ וזהו הכוונה בזה ‪ :‬ואלו להועיל זה המקן||<‪.‬‬ ‫שהשפע המגיע ממנו יתעלה להמציא שכלים נפרדים • ישפע מן השיכליס גם כן להמציא‬
‫העניינים כלס ככר ביארנו שאינם סותרים י התיעגת לבד ׳ ‪V‬‬ ‫קצתם את קצתם ער השכל הפועל ״ ואצלו תפסק המצאת הנפרדים • וכל־" נפרד תשפע‬
‫אמרנו‬ ‫דבר חמה שאמרן נביאינו וחכמינו • הרצון פי׳ כבר‬
‫שהש'<‬ ‫זה כי כל מה שנזכרו מדעות הפילוסופי׳ עד בוה‬ ‫ממנו לב המצאה אחת עהשיגיעו הגלגלים אל גלגל הירח • ואחריו זה הגיף ההוה הנפסד‬
‫להמציא ‪,‬‬ ‫כשרצה‬ ‫ר״ל החמ«ר ‪ .‬זראשון ומד‪ ,‬שהורכב ממנו •וכל גלגל יגיעו מאתו כהות אל היסודות עד שישלם‬
‫הנה כין כמציאות הסבה ראשונה כין במציאות זההמצילוות כ פי י‬
‫מה שהמציאו אם‬ ‫שפעם אל תכלית ההויה וד‪,‬הפסר^ו^זו העניינים כלס כבר בארנושאינם פותרים דבר ממה ‪ .‬השכלים נבדלי׳ כין בחציאו׳הגרחי׳השמיחיים‬
‫י׳ליאית השכלים‬ ‫שזכרוהו נביאינו וחכמי תורתנו • כי אומתנו אומה חכמה שלימה• כמו שבאר יתעלה על ' בין מה שנאחר כזה העולם כלו גמצא‪.‬כמעשה‬
‫ואם‬ ‫כראשית ומעשה מרכבה וכל מה שפירש עד הנכרדים‬ ‫ידי האדון אשר השלימנו• ואמר• רק עם חכם ונבון הגוי וגומר • אך כאשר אבדו טובותינו‬
‫מציאית הגלגלים‬
‫הנה רמז למעש׳ מרכבה וסוד מעשה כראשית םה ‪ 0‬בעלי חחריס‬ ‫רשעי אנשי האומות הסכלות^ואברו חכמתנו והבורינויוהמיתו הכמינו‪-‬עד ששבנו סבלים‬
‫וצורית תייחו׳בלתי‬ ‫ולכן אמר ואלו העניינים ככר ביארנו שאינם‬ ‫כמו שיעד רע בעוונותינו ואמר • ואברה חכמת חכמיו ובינת נביניו תסתתר • וד‪.‬הערבנו‬
‫םותריס דבר ממה שאמרו נביאינו וחכחונו נ״יזתי ת מצורה‬
‫אכל חסכים עמהס ומבאר ענינס והיה זה לצורה ומציו׳בעלו‬ ‫בהם ונעתקו אלינו דעותיהם כמו שנעתקו ^'ינו מרותיהס ופעולותיהם• וכמו שאמיבדמיון‬
‫משתנה‬ ‫חומר‬
‫הי‪,‬תה‬ ‫ושלמה‬ ‫חכמה‬ ‫אומה‬ ‫אומתנו‬ ‫כי‬ ‫כעבור‬ ‫י»מעשים • ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם •כן אמר בהעתק דעות הסבלים אלינו • ובילדי‬
‫האישים שוה הוא‬
‫ההויה‬ ‫לא כמו שהיא עתה כי רשעי האומו׳ הסכלות עולם‬
‫נכרים ישפיקו • תרגם יונתן ביע ובנימוסי עממין אזלין • וכאשר גדלנו על מנהג דעורת‬
‫הטביע‬ ‫וההפסד‬ ‫וכו'אשר יחשוב‪-‬הרבני הסכל בגל מה שאחר‬ ‫הסכלים שבו אלו הריעות הפיליסיפיות כאלו הם נבריס מתורתנו כזרותכם מדעות הסכלים‬
‫אריסט״ו הוא זיוף וכזב ויניאה מהדת והוא בנלגלי♦•■' כ תות‬ ‫יאץ העניין כן ; ואחר שנכפל בזכרינו זכרון השפע מהש״י ומהשבלים צריך שנבאר ^ ך‬
‫בהקפתם‬ ‫סזתר לדברי הנביאים ועשז פירושים זרים אבר‬
‫וסכונס יתנו בהם‬ ‫אטתתו ר״ל העניין אשר יכונה בשפע ואחייב אתחיל לבאר בהדוש העולם •‬
‫שלתיתעצמ׳ וקיום‬
‫למעשה מרכב‪ :‬וחעש׳כראשית או יחשבו שהם‬
‫ושלחית זולתם או‬
‫הוא אשר ישפיע‬
‫לחכמי‬ ‫הנמצא‬ ‫כל‬ ‫אכל‬ ‫נן‬ ‫הדבר‬ ‫ואין‬
‫הפילוסופים זולת מחדוש מעו^ם וקדמותו‬
‫כפשוטו‬
‫פרק שנים עשר‬
‫הוא שכל מחודש יש לו סבה פועלת בהברה הי ^ אשר הדשתהו ‪ Si‬הר ־ וההשגחה כפי דעת הרב הוא ‪,‬נחצאלחכיזינו להם הטיב תמיר‬
‫וראשינה נת‪:‬׳ לנביאי נו אחר שקבלו חמרע״ס ברצונו בלי אמצעו׳‬
‫איי נאחצעו׳השכלי*‬ ‫שלא היה נמצא • והפועל ההוא הקרוב לא ימלט מהיותו גשם או ל^^‬
‫יגי עו‬ ‫גשם• וכל גשם לא יעשה מאשר הוא גש‪-‬ם ואמנם יעשה מעשה אחד מאשר הוא גשם א' ־ אדון הנביאים והוא היה אב לחכחיס כח״ש הגכרלים‬
‫ז״ל כי משה היה אב במורה ובחכמה♦ ואחר הכחית לגלגלים‬
‫שפע רב לתיום‬ ‫שנכפל כדכורינו זנרון השפע־ מאת הש״י‬ ‫ריל בצורתו•והנד‪ ,‬אדבר כזה אחר כן • והפועל ההוא הקרוב המחדש’לדבר המחודש אפעזר‬
‫ומהשנליס צריך שנבאר־ לך אמתתו וזה יהיה טצחם ולתיו׳ זולתם‬ ‫בהכרח אכס יש דבר מחורש‬ ‫היותו א׳כ מחורש וזה לא ילך אל לא תכלית • אבל א״א‬
‫באמצעותם ‪:‬‬ ‫־‬ ‫כפרק הנמשך לזה ן‬ ‫‪ ,‬מכלתי שנגיע למחדש קדמון בלתי מחודש הוא אשר הרשו • ונשאר לשאול על מה חרש‬
‫פרק יב מבואר שכל מחודש יש לו סבה‬ ‫עתה ולא חדש זה מקודם אחר שהוא נמצא • וא״א בהכרח מבלתי שיהיה המנעויהפעולה‬
‫פרק יב‪,‬‬ ‫פועלת בהכרח כו׳ • דעג״ככי‬ ‫ההיא המחודשת קודם חרושה • אם מהעדר ערך אחד בין הפועל והפעול • אס היד‪ ,‬הפועל‬
‫זה הפרק הוא כיאור ג״כ ממעשה חרככה כי‬
‫נשם •או מפגי העדר הכנת החמר • אם היה הפועל בלתי גשם • וזאת ההצעה כולה כפי מה‬
‫אחר כמעשה מרכבה כתרא׳הקשתאשר יהיה וכל גשסל!׳! יעשם‬ ‫כיאיןזהכונת‬ ‫>ןל שיחייכהו העיון הטבעי • מבלתי שנשגיח עתה לקדמו׳ העולם או חדושו •‬
‫ח ‪ f‬שר‬ ‫בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב ירצה מעשה‬
‫כי נשפע הבא חתנו לא ימנע אלא מצד הוא גשם פי׳ מצר‬ ‫זה הפרקזוכבר התבאר בחכמת הטבע ן‪:‬י כל גוף שיעשה מעשה אחר בגוף אחר לא יעשה‬
‫המקבל כמו הקשת כי לא ימנע מהיותו תמיד פ^יית הגשמיות‬
‫לכלס שאס כן הי‪1‬‬
‫■‬ ‫■ ■ בו‬ ‫) י‬ ‫יי‬ ‫■‬ ‫■ ‪-‬‬
‫כל כגשמיספועלים‬
‫מצד השמש אלא מצד שלא ימצאו המקכלי׳ כן‬
‫הכא מהשם אס ימנע ימנע מצד המקבלים ואס זה יעדיף וזהץחסר ףוא ג״כ מצד המקבלים כי מצדו יתעלה או מצד השכלים הנבדלים לא ימנע שוס פעו^ה אתר ואין זה כן אכלכל‬ ‫‪-‬‬
‫גשם‬ ‫שמש ומגן יי׳ צבאות לא‪:‬מנע טוב‪,‬להולכים בתמים זראשונה הנוח כי כל מחודש יש לו סבה פועלת כהכרח אחר שהדבר לא יחדש את עצמו והפועל ההוא הקרוב י‬
‫לא ימלט תהית! גשם או כלתי גשס וכל גשם' לא יעשה מאשר הוא גשס^אכל^עשהמאשק הוא גשם אחד ר״ל מאש־ הוא כעל צורה ז ואחדו והנה אדבר כזה אחר זה• שכזה‬
‫הוא מחודש וזה לא ילך אל בב״ת • אחר שכבר‬
‫ונשאר לשאול למה חדש עתה ולא חדש מקודם אחר‬
‫הבא מחנו תחיל ואס יעדר פעולתו הוא בעבור‬
‫משך מהפועל אף כי היה הפועל נרוצא ‪ 5‬כי כל גוף שיעשה‬
‫כגוף לא יעשה בו יק כפגישה אלאשיש הפרש כי ככר יפגוש כאמצעי או זולת אמצעי המשל כזה כי האש נכר יחמם האדם נעבור‪.‬שיפגוש אותו האש חו נעבור‬
‫• קמש האדר והאויר המקיף כגוף חממו ו ק האבן השואפת תמשוך הברזל מרחוק מכח המפוזר תחנו כאויר הפוגש הברזל ולא תמשוך על אי זה רחק שיזדמן כמו‬
‫‪‘ .‬‬ ‫סלא‬ ‫׳‬ ‫;‬
 ‫^ &ו די'‬ ‫‪ .‬מורה נבוכים חלק שגי‬ ‫שם טוב‬ ‫רךקא ש‬

‫;נשם היא פי ע ל מ‪ 5‬ד‬

‫ומהפ^‪.‬‬
‫‪V‬‬ ‫לשואכמ ‪/‬‬ ‫חיכו>‪/‬ת‪:‬שיוצא‬
‫‪ rjrurp‬מהאכן‬ ‫מנד אילויג‬
‫ר״לכמצד‬ ‫בכת שיתפזר ממנו בארד ‪.‬‬ ‫שיודמן‪,‬יזה שלאהיה חס ואח׳נתחמס א״יא ‪3‬הנריז‬
‫‪--- --------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ ־‬ ‫באויר• כי לזגןנלכקדד ♦ ר •‬ ‫ולא‬ ‫‪.‬החת‪ .‬נתקדשה אס שנתחדשה חדוש גמור או שליה האש נמצאת‬
‫׳‪ )1‬״•יה הקש‪PTOP31‬כ‬ ‫ימחד&ד^יו‪ f•m‬״‪.‬‬
‫'?ציר* ? מיי ת ד ת לו‬
‫הענץ כמה שכמשן ״ ר״ל כמו שהאש לא יחמס על א' וס מרחקשיזזק‬ ‫יו‪ 1‬תו‬ ‫*®מבדיצה‬
‫כן האבן השואבת הברזל לא ימשך צחה על אי זה מרחק שיזדמן אבל אצ מרחק‬ ‫אלהחתפעל)אקיי‬ ‫ממכזכעבזרפהיתפעלחחקפלאיפדפ‪1PJP‬‬ ‫מזולתו כאלו תאחר‬
‫‪r‬וע;ר״ל ששנת תדושס הואקריבת גוףאל גוף אן רחןק ען< מגזף ד״ל שסבת חלי״‬ ‫תפמנה יפ מ ״סלמפפפל • ‪ 1‬כ‪ 1‬נפל א)ס מפכל מ‬ ‫האש פיעל מצל‪.‬‬
‫‪• .‬‬ ‫״תז־ש כמציאות מחודשיס שסכתסלוא‬ ‫^זרתו המיוחלת‬ ‫‪.‬‬
‫ההיזוגיות הוא שיקרב הסוד האחר אל האקר‬ ‫החזכת! היס‪1‬דות‪1‬כו' כי השמש כשיתרחק הוא‬ ‫®היא ההי® יהיו^]‬
‫ואו יתמזגו ויתחדש נמצא מלס א! נוכל לומר‬ ‫הדברים‬ ‫סכה להויימקצת הדברים עס שר‪ 1‬ב‬ ‫•א® היה זה ‪‘4irt‬‬
‫ךקק ^^ף קגוף המיץ‬ ‫שסכת הכקזכין^‬ ‫היה‬ ‫‪.‬אס‬ ‫•‬ ‫שיפגשהו‬ ‫מה‬ ‫יפגוש‬ ‫או‬ ‫כשיפגשהו‬ ‫רק‬ ‫בו‬ ‫^יית הגשמים‬
‫הגוף‬ ‫זה‬ ‫כי‬ ‫זה‬ ‫דמיון‬ ‫באמצעיים•‬ ‫ההוא‬ ‫הפועל‬ ‫מעשה‬ ‫התתהויס הקורכה הוא סכת הפעולה לא‬ ‫כ צ הגג חי הפו ע לי ®‬
‫כשיוצא האש ממקומו הניכעי והאכן ממקומי \‬
‫והאניר והמיס ממקומם כהכרח אם שימחי“‬ ‫השמש אשר הוחם עתה״ הוחם בפגוש אותו גוף האשיאו‬ ‫הריחוק כי העשב הסתויי פועלו ריחוק‬
‫ואם היהק־וב לראשינו כמו שהוא כקיץ‬
‫»כחי זה הפעל •‬
‫אתר םהוא ‪fiir.i‬‬
‫מצד תנועתם ההכרחית המזג וכמושבאר‬ ‫י פסידהו הרי יתבאר לך אין הגשס יפעל כגשם שהאש חממה לאויר והאויר המקיף בגוף ההו«א‬ ‫»יוצס גו תתד‬
‫הרב בפר׳ ע״ב כאמת וכשי^נןעע העצם הה‪.‬‬ ‫ואתר הרג כי כל הדכריס הנמשכי׳אחר ימזג חממו • ויהיה הפועל הקרוב להמום הגוף ההו^־א גוף‬ ‫^‪:‬מתד ‪ 6‬הקדמי ו‬
‫* ר^‬ ‫כסכוכורו׳יומחיירז ר«מ>־‪11‬י‪1‬‬ ‫^י״גא • וא״ש‬
‫פאזי^נ׳׳י*‬ ‫האוירהחס • עדשהאבן השואבת אמנם תטשיו‬ ‫הגשמים הם העלעלים אותס והנה הוסיף הרב‬ ‫יינליזי‬ ‫•יהיגרת‬
‫'־מפנ‪p‬ניאפ‪,‬מ‪;^ mto1‬־‪J,p‬א־ל־״'?‬ ‫הבר!ן'«‪-‬הוי‪,‬בכהשתרזפזרםםנובאויר‪,-1‬״וגש‪,‬‬ ‫ניאו׳ ג״כ לכאר כי הצורות לא יבאו מהגשמי׳‬ ‫עיהיה ׳ המגעוין‬
‫־ ־ ־ ״ — ״‪ | . W/-‬׳ | ‪IJ‬‬ ‫הפעולה הלצין גז?‬
‫הוא מכין סתמי‪#‬להצורי‪.‬כאשר יקנהאוי׳‬ ‫הבהל • ולזה לא תמשוךעל אי זה רוחק שיזדמן •כ^‬ ‫הוא על זה התואר הגשמי‬ ‫קדמון‬ ‫■ אתר שהיא‬
‫נותןהצורות‪ :‬כי»ל הצורהצור׳ לח נתחי‪:‬‬ ‫שלא יחמם זח האש על אי זה רוחק שיזדמן • א ב ^‬ ‫‪;7‬‬ ‫יופעל ■פעלו ‪ p^j‬קגתס מצד החוס ״‪ ,‬״‬
‫‪ ,‬כמושיתבארבחלקב׳פדקד׳ןכמהשקדס^ל‬ ‫ע^רוהקשישתנך־י‪ .‬האויר ^^שר בינו וכין הדבר‬ ‫יי? וגעת פעולזו ‘יקבלוהתושתת )לחסמן והוא יתח^ש‬
‫בפ״ד חז‪ :‬החלק! סבתו הפועלו׳ כמס שבאריני‬ ‫אפני תפ או תז אל‬
‫המתחמימכחו אבל כשיפסק חום האויר מזח האש‬ ‫בתנועה‪ .‬ונהר ידעת‪;3‬‬
‫כי‬ ‫ראשק כי יתחדשו ‪ .‬בתנועה‬
‫סציאיק הקדימה ‪ ,.‬ראשון‬
‫ת״אפרקס״ט ; שאלו הנעולות •ר״להתדכ^ק‬ ‫תהת זאת השיגוה לא תתך ממנה •כן העניין במד־ז‬ ‫־‬
‫בהדרגה‬ ‫י״ז אי‪ 1‬תכלית לו ‪.‬התנועה יציאה מן הכח אל־ הפועל‬
‫הנביא עס הנפרד הס פעולות בלתיגי‪1‬‬ ‫והצורות איכס קשהם לא יתחדשו ראשון ראשון‬ ‫א״א גהכדת מנלתי‬
‫כלל אשר יכונה כענין ההוא שופע ‪ :‬כני‪,‬‬ ‫א״א‬ ‫שימשך״‪ ,‬וזה אשר לא היה חם ואח׳ כך נתהמס‬ ‫יפיהיה המנעות‬
‫לו בהכרה מבלתי סבה מחממת התחדשה •־ אס אש‬ ‫ולזה איןתנועה בהם ואמנם יתחדשו או יפסח‬ ‫ז הפעולה המתודשת‬
‫התרהו לשון העברי ר״ל הפסוק ההוא שיוניו‬ ‫כלא זמן ואס הגשמים פועלים וחתפעלים‬
‫בסוף זה הפרק כי אותי עזבן חקור קיס חיים‬ ‫קזדס תידושה אפ‬
‫ההחרשה• או שתהיה ממנו על רוחק אחד והשתנה‬ ‫א״א שיפעלו כלי שימצא שם התוספת והחסרון‬ ‫‪ .‬מההעדר ערך א׳‬
‫היא‬ ‫)כן׳ •‬ ‫הרוחק ההוא והערך ההוא הוא אשר היה נעד׳ואה״כ‬ ‫א״כ א״א שיפעלו צור׳א״כא״א מבלתי שימצא‬ ‫גין מ ה פו ע לו ה פ עז'‬
‫‪-‬‬ ‫התחדש י ובן נמצא סבות כל מה שיתחדש במציאו'‬ ‫גכאןמי שיפעלכה והוא השכל הנבדל ואסיאמ'‬ ‫• אסהיה הגועל נשפ‬
‫או ■מפגי העדר‬
‫ממחודשים תהיה סבתם המזגוח היסודוי‪-‬ה ‪ •.‬אשר הם גשמים פועליכם קצתם בקצח^‬ ‫אומר אס היה הדכי ק למה לא יפעל הנבדל‬ ‫®‪.‬ינת התומר אם‬
‫ומתפעלים קצתם מקצתם • ר‪:‬לשפבתדדושם קריבתגוףאלגוףאוחהקגוףמגרף‪• ,‬‬ ‫לעולם כי הוא נמצא תמיד ולא נמצא פעם‬ ‫היה הפועל בלתי‪.‬‬
‫קרוב ופעם רתוק התשובה בזה כי הדבר אינו‬ ‫■ ’ *■שפיפיעציס קנתם‬
‫אמנם מה שנמצאהו ממחודשים שאינם נמשכים אהר מזג • והם הצורות כולם ‪ .‬אייא לחם‬ ‫מוכן לשימצא הגשם ממנו עד שהגשם יכינהו‬ ‫גקצתם יחתפעלים‬
‫גם כן מכ‪ /‬תי פויגל ר״ל נותן הצורה • והוא כלתי גשם • כי פועל הצורה צורה לא בחמר»כמ‪1‬‬ ‫זהו דעת הרב בהויית ה^רות כי הגשמים כס‬ ‫קצתש גקצתס ’ פי'‬
‫מצד•‬ ‫־ פועלים‬
‫שהתבאר במקומותיו ובבר העירונו על ראיית זה כמה שקדם וממה שיבאר לך זה גם כן‪*,‬‬ ‫המכןכים נה;ורה הנבדלת הוא הנותן הצורה ‪:‬‬ ‫אורתס ותתפעלים‬
‫כי כל מזג מקבל התוספ וההסרון והוא יתחדש ראשון ראינוה • והצורות אינם כן שהם ל^‬ ‫אמר שסטיכמהשאמרהרבאץכחכגשם־‬ ‫י מצד תחרש כי לכל‬
‫יתהדשו ראשון ראיצוון• ולזה אין תנועהבהם ואמנם יתחדשו אויפסדו בלא זמן אינם אם^‬ ‫לההוות גשם אחרשהוא לא יפעלאלא‬ ‫■ יגישילית כת פעל‬
‫מכין שהגשם יפעל בחום והקור או בשאר‬ ‫והוא ההוס וזקור‬
‫קמפעולוקנהמזג‪ • ..‬אבל־* המזג מבין החומד לקבל הצורה לבד • ופועל הצור‪,‬ו•‬ ‫האיכיותואלו כלס מקרים יקבלו התוספת‬ ‫‪ :‬וכת מתיעל והוא‬
‫לומר נותניז‬‫רוצה —‬ ‫הצורה‬
‫‪..... ............‬‬ ‫ממינו ‪ ,‬ולזה מבואר — ״ ‪.‬‬
‫שפועל ‪.‬‬ ‫דבר■ לא יקב‪/‬החלוקה כי פעלתו ‪,‬‬
‫‪L‬‬ ‫’‬ ‫י‬ ‫והחסרון וא״כ איך ימשך מהם שוס צורה כי כל '‬ ‫והיובש‬ ‫י‪ .‬הלתות‬
‫‪L. ______________ . . .‬‬ ‫^יידר‪ .‬ד ד ז י ‪ -‬ר ח י‬ ‫;קרינת גיןזאלגוף‬
‫כלתי גוף מן השקר שיהיה מעשהו למם‬ ‫נבדלת • וזה הפועל אשר הוא‬ ‫צורה בהכרח והיא‬ ‫פיעל לא יפעל אלא מה שבעצמו‬ ‫• אי רוחק ג‪1‬ןז מגי ף‬
‫שיעשהו בערך אחד • אתר שאינו גוף שיקרה* או ירחק או יסרב גינזם לו או ירחק ממנו*‬ ‫צורה ולק יחוייב שימצא ככאן צורה‬ ‫־ כאלו תאחר כמקוםץ‬
‫‪ .‬מהחקימו יש נאיתו‬
‫מפנישאיןערךחחקביןהטףוכץמה שאיניגוף • ובהברהתהיה עלתהעדרהפעולח‬ ‫^ צ י ן‪1‬׳א ‪u‬מ‪'P‬גלגל ‪J‬י״‪1‬ל‪^p‬ת‪r.‬‬ ‫^ ערונמןהאש שיעור‬
‫ההיא‪.‬הערר‪.‬ד‪,‬כנתההוטי ההוא ^קנלת פעו^ת הננדל‪-‬הגהבבר התבאישפעילוח הגע־״‬ ‫‪,‬‬ ‫^זיל עד שיתהוו‬
‫כפיצורחם‪.‬קצתםנקצתםתחיינהבנתההטריםלקנל'פעוימישאינוגוף‪-‬אשרהפעויו‬ ‫' * א י ת י ה מ ק ו׳ ה ו י ג ת‬
‫׳ יש בה שיעיר גדול‬
‫‪ .‬ההם הס הצורות וכאשר היו מעשי השכל הנפרד מבוארים גלויים במציאות • והכש כל‬ ‫ד‬ ‫• מן החוש ינחקים לא ןפעלס הנבדל ואמ;׳‬
‫מתחדש כלתימתחדשמגוף המזגלבד • ידענו בהכרח שזה הפועל לא יעשה בנגיעה ול^‬ ‫’ ’ ^ ל א ת ר אין בזיתו ח״־א שיהיה הגשם פועל‪ -‬שוס צורה כמה שפעל‬
‫עי רוג אלת שיעור‬
‫על רוהק מיוחד״ מפני שאינו גשם* ויכינה רעולם פועל הנבדל בישפע על צד ההדמו^‬ ‫הבא מהגשם הוא חקרה ואיך יפעל שוס צורה‬ ‫מו ע ע‬
‫כעיןהמים״ אשרי׳שפיעמכלצדואיןלוצדסיוחדשימשךממנואוימשיךלזולתו • אבל‬ ‫דע אתה המעיין כי מהאש כשיפעל בקורה‬
‫הדבר הכתשך ממנו הוא מוסווה החום יכין‬
‫מבלו הוא נובע ולכל הצדדים ירוה הקרובים אליו והרחוקים ממנו המיר • כן זה השכל ל<א‬ ‫החוחד‪-‬כאושן שיפסיד צורת הקורה)יכינה!‬
‫יניע א‪ /‬יו ^ מ צ ר אחד ומרוחק אחד ולא יגיע כחו לזולתו ג'כ מצד מיוחד ועל רוהק מיוהר‬ ‫אח״ז לשיהיה אש ווה אינו דבר אלאכיהחוס‬
‫ולא בעת בלתי עת • אבל פעולתו תמיד כל אשר יזדמן דבר יקבל הפועל ההוא הנמצ' על‬ ‫מצא מהצורה האישית ויחמם אי זה גשם שיהיה‬
‫התמידות • אשר כונה‪.‬כשם שפע • ק הבורא יגדל'שמו כאשר התבאר שהו^ת בלתימן* ן‬ ‫בפגשו אותו עד שיפסיד צורהו כשיהיה כתכלי'‬
‫והתקיים שהבל פעלו ושהיא סבתו הפועלת כמו שבארנו וכמו שנבאר • נאמר שהעולה‬ ‫התוסוהרתיחה וכשיהי׳כתכלי׳החום והרתיחה‬
‫י‬ ‫‪. .‬‬ ‫^ ‪n‬‬
‫יתהוה אז מאותו הגשם האש חבלתי אש אחר‬
‫נתחדש משפע הבורא ושהוא המשפיע עליו כל מהשיתהדש בו • וכן יאמר שהוא השפיע‬ ‫חנותןהנורותוכן הדבר בהויית שאר היסודות‬
‫חכמתו על הנביאים • העניין כולושגי^ו הפעולות פעולות בלתי גוף והוא אשר יקרא פעי^’‬ ‫כי הצורו׳א־נס באו' מחון אבל הס נמצאו׳ככת‬
‫שפע • יזה השם ר״ל השפע כבר התירהו לשון העברי גם כן על הבורא יחי מפני ההדמו^‬ ‫בתתהוה אבל כשימצא פועל שיפעל כמתכעל‬
‫^ין המים השופע כמו שזכרנו • מפני שלא ימצא להדמות פעולת הנבדל יותר נאה מז^‬ ‫ב איטיתיו עד שיהי׳נמנא האיכו׳כמו שהו׳נמצ׳‬
‫הלשון רצוני לומר השפע • שלא‪.‬נוכל על אמתת שם שתסכים לאמחת העניין ‪ .‬׳ בי ציור‬ ‫בשוע׳אז ישיגהו כמותו וע״ז הד ‪p‬יתהוז הדכרי׳‬
‫פעולות הנבדל כבד מאד ככבדות ציור מציאות הנבדל • וכמו שהדמיון לא יצייר נמצא כ'‬ ‫המתהווים חבלתי ביאת דבר מחזן ‪ :‬א מ ר‬
‫אם גוף או כה בגוף • ‪ p‬לא יצייר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אוזי■‬ ‫שס טוב ונכר אמרו קצת מאחרוני הפילוסו׳‬
‫שיש בכאן שכל פועל לא בעבור המיית‬
‫ומצר מיוחד • ובעבור זה כאשר התאמת אצל קצת ההמון היות השם לא גוף או שהוא‬ ‫הדוחחיש כי האש ככר יעשה אש כמוהו אכל‬
‫יקרב למה שיעשהו • ידמו שהוא יצוה המלאכים והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקרבות‬ ‫בעבור המיות בעלי הכפשות שאלו הדברים‬
‫ובנגיעת גשם בגשם • כמר שנעשה אנהנו במה שנעשהו • וירמו המלאכיכם ההם גם‬ ‫‪ .‬א א שיפעלואלא אם יהיה בכאן שכל שיפעל‬
‫גשמים • ומהם מי שיאמין שהוא יתעלה יצוה הרבר בדבור כדברינו •> ר׳^ באותיות ויה‬ ‫אות‪ °‬יניא השכל הפועל מפני שא״א שיהיה‬
‫ויפעל הדבור ההוא • כל זה המשך אחר הדטיון • אשר הוא גם כן יצר הרע באמת ‪ .‬כי‬ ‫‪ .‬שום דבר ויהיה בו כלי׳רכים ופעולו׳ חתחלפו׳‬
‫פצסלתל‪-‬י'מה מבלתי שימצ׳בכאןשכל שיניא‬
‫הוא‬ ‫י‬ ‫חסרס בדבר או במדות‬
‫•אל התכלית וכבר אמרו ג״כשיש בכאן שכל‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫כב^ל כעבור הודית כנולדיס מבלתי מינם כי ■‬
‫^^^^^^^ל^מה ‪ n t a‬״ה‪-‬ההע‪ TO‬המ‪p^1‬ה■ ‪n‬ה‪: ’pp‬י‪): i‬ה‪,‬מנלמ'ע־יא״ר ממה ל)'‪" m‬כ ‪• c‬מ^^מ^ן ‪c‬ג^ ‪p x‬ןןא ‪ p‬הצורה «הומנ‪1‬‬
‫בכאן שכל פועל נותן הצורות בתמריםזהדבול כזה א ר ו ך ו ע מ ו ק כח״ש לפנים כמה שעבר‬ ‫עוד אחר הרב ‪ m‬יפועלאשר יוי!‬
‫י^הכרח תהיה העדר הפעולה ההיא העדר החומר שלא נמצא חואסנחצחולא הגיעלוהצירי‬
 ‫‪ri‬‬
‫^ ■קא ש‬ ‫סה‬ ‫שם‪ :‬טוב‬ ‫מורה נבוכים ־ חלק שני‬ ‫א^ודי‬
‫^ימ'יז כיימד למעלי • ־ ר״ל החסרון• בהשכלה ה)א חצד פעלהדמיזן ‪ .‬כלומר המציאות כלו אשר הוא מקביל ההעדר והמות ולק הנשפע מאת השם הוא מועט ‪ja9i1951, .‬‬
‫כלו חיים גמורים כי כל נמצא הוא מקביל ההעדר שכוח המות♦ וכן אמדו ני עח׳ך ההזי>ת יש גיוס‬ ‫פ״ ל הלחיון ; ואין זהענין הפרק» ר״ל בא נגלזע לנו‬ ‫‘ ‪ 1‬כמדועהיח‬
‫‪,‬מקור קיים • ר״ל נו שפע המציאות כלו כי הוא נמשך מחנו וכן תמרו כאורן נראה‪ .‬סיעזרדב מןהק‪1‬ר‬ ‫ו'בפ׳ כ■■ ‪ /‬מג׳ ו ומהנ‪ r‬נכנס‬
‫החלק י ■‬‫בפרקיל׳ יווה'י •‬
‫י■‬ ‫עוד‪- - - -‬‬
‫שיבאר ‪- - - -‬‬
‫וכחוק ו ‪- ^ “ -‬‬
‫הרע ע ו כ‬
‫יצר ר ה ר‬
‫ע ניןן י צ‬
‫הכוכבים‪I‬א‪1‬בל אין ׳אודי הרצוזבו ני בשפע השכל אשר הוא נכפע מחן נשכיל הנמצהות ה שפלות ואח״כ■ וזה! יומרו וןיןד‪1‬חי‪1‬‬ ‫‪__ I‬‬ ‫י‬ ‫הכוכבים ‪______ Lllm .‬‬ ‫למשפשי י״ייי׳ז‬
‫ד״ל מזה הענין היינו נמשכים למשפטי‬
‫• ‪ qiin /ju‬המ‪0‬צ‬ ‫‪ .‬נשכיל השכל הנבדל שמא ‪,,‬‬ ‫להזינו כ® ע ״י ‪ :‬כי כשפע השכל אשר‬
‫‪ /‬יאמרו' והבינהו אמרו המפרשים כי יי= ייפרק 'הי^׳׳דיייד ה<ויז‬ ‫׳‬ ‫‪L‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ל מ עונו‪ «.‬ר״ל כי בשפע השכל ;אשר נשפע‬
‫רומז על שאץ בוס מונע מפעלו ושהמציאר; ההיא תמת מיוד‬ ‫קיזן נשכיל הנמצאו׳השפלות ונתיישר במלת• הוא פעל הדמיון או נמשך אחד פעלו ‪ :‬ואין זה עניין‬
‫נשפע ממנו כחיוב המושכל מהשכל ולקהוביא‪,‬־ בתכלית ‪ .‬החום עד‬ ‫לטובות ואחר כן נשכיל השכל הנפרד והיא׳ הפרק • אבל הכוונה להבין עניין השפע הנאמר׳בהק‬
‫פיתהזו‪.‬בה?(ןחמי‪0‬‬ ‫וה הפרק קולס לפרק הבא אחרי) )ל^ן‬ ‫הנבואה האמיתית ‪ 5‬ואמרו והבינהו רומז‬
‫^!חדיס רר‪ .‬לכ‪10‬‬ ‫הבורא ובחק השכלים ר״ל■ המלאכים להלחר‬
‫הנלגרים גם כן שהם ישע■ ער ‪:‬ספוק סכל משכיל ומושכל הוא לבאר אם הפלפל והונ‪34‬זצ‬ ‫^ הני ה מ' ״י ״ן ־‪* .‬י ־‪ ,‬א ‪,‬‬
‫הנלגלים‬ ‫גשמים • ויאמר בכחות‬
‫‪.‬התחייב העולם מחנו ולכן הובא לא בעבור ונז‪/‬רצית‪ .‬הקרות‬ ‫_ _ מ&פע ר^שכלומתדבק עמו תמיד‬
‫במציאות ויאמר שפע הגלגל• א״עפי שפעולותיו ‪ .‬ביאור סוד הייחוד וככר ביארתי לך מה שכיוון נהפך זה‪ ;.‬כי‬ ‫שאין שום מונע מפעלו‬
‫כרב באותו הפרק ומה שכיון הנה והאמת יורה פ ועלהצורה צוויה‬ ‫יבאו מגשם ״ ולזה יעשו הכבבי׳ ברוחק מיוהד ר״ל‬ ‫ימ״ אות מושפע ממנו כחיוב המושכל מן‬
‫• דרכו גי חתימת ‪ .‬המרכבה היה כשפע הנשפע לוונחומד פי'כי‬
‫הפוטל נתן נפנפו‬ ‫השכל וניזון ומתדבק לפרק הבא אתריו לא ‪ .‬קרבתם למרכז ורהקם ממנו וערך קצתם לקצתם •‬
‫מאת השם יתעלה ולכן סייס הרב באומרו דו״׳הליוהשנפכמן‬ ‫ומהנה נכנס למשפטי הכיביס • אבל מה שזכרנוהו‬ ‫^סודהיח!דבאנןרו הבורא יתע ה ונו׳‪:‬‬
‫כמראה הקשת אשר יהיה בענן כןסייס הרבאלו כי בל מזג יוקנל‬ ‫לפעל‬ ‫כן‬ ‫גכם‬ ‫השפע‬ ‫עניין‬ ‫השאילו‬ ‫הנביאים‬ ‫שספרי‬ ‫פרץ ינ כלו‪ :‬שעור זמןאו דמות זמףר״ל‬
‫הפיקיס שהם הקדמה למעשה מרכבהכשפען התוספת' מחסאון‬ ‫שלא היה שס וגון במציאות כלל‬ ‫‪-,‬‬
‫פרק י״ג ‘ דעות האנשים בקדמות העולם כי הדנלים יש בה®‬ ‫הבורא ית׳ הלא אמרו‪ •.‬אותי עזבו מקור מיס חיים •‬
‫‪ .‬אוחדושו ולגל מי שיאמיןשיש וין היחול‪ ..‬הצואד‬ ‫משער הזמן או הדמיון מדמהו‬ ‫‪.‬‬
‫טע פ שאין הענין כן כי הזמן נברא כלא קפק ר״ל שפע ההיים כלומר המציאות• אשך הוא החיים‬
‫יותי נמקזס מהימן‬
‫אלוה נמצא♦ לא מה שיחשב האפיקורוסשאין העיד)'כ' ‪ .‬ופח^;ת‬ ‫בלא ספק וכןאםרו‪-‬כי עמך מקור היים רוצה בו שפע‬ ‫כפכור שלא תתחייב התשובות • ר״ל צריך לו‬
‫סאיתו ‪ *.‬הי » ד‬ ‫בכאן ׳ אלוה אלא הגשמיס שפועלים רןצתס‬ ‫המציאות וכן השלמת המאמר והוא אמרו • באורך‬ ‫״״אתר שהעולם לא נכרא בהתחלה זמנית‬
‫במקום ‪^, ,‬ותר וכן‬ ‫‪ , .‬מקצתם והנה הס ג׳ דעות • ‪,' -‬‬ ‫כי ׳לו תאמר שנברא בהתחלה ומכית יתתייבו‬
‫והוא‬ ‫נשאר‬
‫גראהאור •■ הוא העניין בעצמו בי בשפע השכל‬
‫ה ד ע ת הראשון מי שיאמין תורתמישה '‪,‬״‪ ,CTrp‬י דזופון‬ ‫ל‪ 1‬ספקן<ת כדולות אשר לא תוכל לנטות מהם‪ ,‬אשר ישפע • ממך נשיכיל ונתישר ונשיג השכל‬
‫רבי ע״ה)כ‪1‬׳‪,‬עדגי‪,‬ר‪.‬ז)זן נחשן• רא‪.‬שון'בי׳ ההדלבה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כלל למי שייוח־ן שהעוגם נברא כהתחלה‬
‫־‬ ‫והבינהו‪:‬‬ ‫‪/.‬׳‪I‬‬
‫אחר התנועה והתנועה מקרה'במתנועע אס לא גפת?! י פתאום‬
‫שנ*תחדוש‬ ‫שיודע יחודו יתעלה צריך שיודע‬
‫כן‪,‬מי‪.‬שיאמיןשהזמין קדום יאמיןשהיפול׳קדום י ברגעיוחד־ י■ כי‬
‫וזה רמז אל מה שאמרו קצת מהחכמים מצאן ׳ ילל ייסיח■ גיידית‬ ‫פרק שלשה עשר‬ ‫העולם כי חדוש י^עול׳ צז*יך שיודע אחר ידיעת‬
‫שהיה סדר זחנ‪-‬סקודם לכן כיאסהדברכן‬ ‫יחודו ית* • ולוה היה קורא אל עולם וככר‬
‫אינם מאחינים תורת חר״עה)למה לי זי׳ ק^י‘ ‪ d/5B‬היה ‪5‬וי‪ £‬בעל‬ ‫ד מ ו ת ד‪,‬אנשים בקדמות העו־׳ם אוחח שו‬ ‫היי‪1‬ה נ‪:1‬י‪.‬ד־״נאתי‪'1‬ק‪:1‬״מ^‪10‬איז •‬
‫יי • לכל מ;שיאטין׳שיש שם ז^וה נמצא• • להפרד ולומרשלא היה שוס זמן קודם ש‪:‬כרא סלל יש ■לו דע‪1‬ת‬ ‫י‬ ‫ל׳‬ ‫ר״ל זה הענין נקשר עם מה י שכתוב‬
‫העולם והנה אנחנו אומרי׳ שהסס קיד׳ העולם־ בלתי יוי׳תאת)‪,-‬יןופ‬ ‫הסשלשהדעות‪.::‬‬ ‫'‬ ‫חז‪ :‬החלק בקוף ילפרק'ההוא שהביא שם אלו‬
‫־ ‪1‬זצדהשכל כי השכל‬
‫הדעת הראשון • והוא רעת כל מי שיאמין תורר־ת‬ ‫הפקוקיםשהביא הנ»♦ ‪ ,‬ושהוא י‬
‫‪ f‬יי‪ °‬׳ סהשל״י^^״י ‪j r‬‬ ‫צןר״עה הוא שהעולם בכללו ר״ל כי כל נמצא מלבר הבורא ית' השם המציאו אהר ר‪.‬העךךי בו קודם היה זמן ואס היה זמן‬
‫היה תנועה היה מתנועע איור הרב לסלק זז ־ )גיטהו ‪<intp‬ו‪5‬צ‬
‫ה ד עו ת‬ ‫הספק כי קודם העולם היה שחור זמן או דמות‬
‫הגמור • ושהש׳ ית' לבדו היה נמצא ולא דבר בלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך‬
‫זמן לא אמתת זמן כי אס י‪.‬יה אתמתזמן ^)א ■ הפחותית' ק‪<1‬ומלי‬ ‫ושהזמן‬ ‫הגלגל ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו והפצו לא מדבר •‬
‫אאר‬ ‫ילמשנו ‪,‬‬
‫חקר‪/‬וזה הרקיהאצל חי שיאמין תורת מש‪:‬‬ ‫•‬ ‫בםתנועע‬ ‫עצמו גס כן מכלל הנבראים • כי הזמן נמשך ארר התנועה • והתנועה מקרה‬
‫ןהמתנועע ההוא‪:‬כעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו מחודש והיה אחר שלא הידח ר ' נ־כלל המקרי׳יהנבראים כשחרות והלוצןוביאר ־ ‪ V S‬תמ>א‪1‬‬
‫כרב כי הזמןהוא חקרה נמצא כדבר אחר והו' י^שי אן לנלקי ישר‬
‫מקרה כתנועה וטעלס הננתו מהחנמי׳וסבת וכל פעל שיהיה מן‬
‫העלמו כי הוא ‪ .‬מקרה נמצא במקרה אחרי ני י השכלה‪51‬ןישדו^ב‬
‫המקרים אשר ימצאו בענח׳סיוב^ )אמנס זחהנה ‪ -‬נכנם‬ ‫‪m‬‬‫‪it f \4‬‬ ‫^‬ ‫‪,.,‬י׳יי*י| ייויו י י•״ י י‬
‫לחשפטי’הכוכבי®‬ ‫מקרה‬ ‫בכלל‬ ‫שהוא‬ ‫האיכות'^א‬ ‫שאינו'ממיז‬ ‫ואע״פ‬ ‫•‬ ‫וכלובן‬ ‫כשחרות‬ ‫המקריס הנבראים‬
‫כליח׳ח^דקורנתס‬ ‫עד‬ ‫וכו׳‬ ‫במקריס'אחךיס‬ ‫ימצאו‬ ‫אשד‬ ‫המקרים‬
‫דעת זה הוא יסוד תורת מרע״ה והוא שנית לי׳רכז ‪ ,‬׳־■ נכנפ‬ ‫דבק לתנועה • כמו שהתבאר למי שהבין דברי אריס״טו בביאור הזמן ואמחת מציאותו ‪:‬‬
‫לייר‪.‬זד השם שכל הדגריס זולתו יתעלה הס ‪:‬לחשכטי פלזבביס‬ ‫ונבאר הנה עניין ואע׳יפשאינומכונת מה שאנחנו בו אלא שהוא מועיל בו • והוא שאשר‬
‫■‬ ‫מחודש‪-‬ס ולא כיוצא דבר קדום זולתו הש״ית שנוכל'׳ י •‬
‫ןזייב העלם עניין הזמן מהרבה מאנשי ההבמה עדשערבבם עניינו היש לו אאמתו במציאו‬
‫־■‪5‬וש ‪10‬ר‪?»1°‬־י^‪°‬‬ ‫ואברי‪.‬ס אב־נו התח ל לגלות זז‬ ‫^*•ו אין אמתות לו‪ • .‬י כגלינ״וס וזולתו • ‪ ,‬הוא היותו מקרה במקרה • כי המי(‪1‬‬
‫' *‬ ‫הביאו אליו העיוןולו‪ :‬היה‪ .‬קורא אל עולם‬ ‫הנמצאים‬ ‫המקרים‬
‫קונה שמיס וארן ! ‪/‬י■‬ ‫כגשטים מציאות ראשונה כמואים ובטעמים הם‪.‬יוכנו'בתחלת מחשבה'ויצויירו ענייניהם•‬
‫פרק י״ג‬ ‫‪.‬ואמנם המקרים אשר נושאיהם מקריט אהריס בלהם י'במראה והנטיה וההקף בקו יעלם ‪ .‬הדעת השני והוא דעת אפלטון כי אמרו‬
‫הרטי־ וההקף גקר‬ ‫מלא‬ ‫כי מן השקר שיתהוה דבר‬ ‫'‬ ‫‪‘!/‬נייגס מאד‪ -‬ובלבד כישיחובר אלזה שיו|יה המקרה הנושא נלתי עומד על עניין אהד אך‬
‫‪^ ...............‬‬
‫חתדם‬ ‫פי' הק‪ 1‬קזא‬ ‫דבר ואי אפשר גס כן אצלם שיפסד דבראל לא _‬ ‫ישתנה מעניין אל עניין יעלם הדבר יותר • ונקבצו בזמן שגי העניינים יהד שהוא מקרדה‬
‫דבר וכמו שי־^ואמןהשקר לקבץ בין שני הפכים ‪ .‬סציןלו ו!לוז<!‪1‬רך‬ ‫דבק לתנועה • והתנועה מקרה לפתנועע • ואין ה^ןעה־בדמוח ה^להרות והלובן אשר הם‬
‫בעתה אחל או יברא כמותו או יתגשסאו כיוצא לנד ולח יצ)יורכי‬
‫כאלו הנמנעות כן ר‪.‬וא נמנע שימצא דבר מלא <ס כשכל )פיהי®‬ ‫עניין מיושב• אבל אטתת התנועה ועצמזתהשילא תתיישב על עגיין ואפילו כהרף עין •‬
‫הקי טק‪ 1‬ס הו‪ 5‬ן‬
‫דקרה נחקרה שז®‬ ‫לאות‬ ‫אינו‬ ‫ווה‬ ‫דבר‬ ‫לא‬ ‫אל‬ ‫דבר‬ ‫ויפסד‬ ‫דבר‬ ‫המקרי'‬ ‫וזה ממה שהייב העלם עניין הזמן •והבונה שהוא אצלינודבר נברא מתהווז בשאר‬
‫בהק השם להיותו כלתי ממציא הנמנעות כי ה‪11‬ן הנטיה סהוא‬ ‫^העצמים הנושאים'למקרים ההם • ‪ ,‬ולזה לא תהיה המצאת הבורא לעולם בהתהלה זמ‪.‬נית‬
‫נ קו זכן‬ ‫לנמנע טבע קייס ו לב ויאמינושיש חמר אחר סקרה‬ ‫כי הזמן מללל הנבריאו'•והתבונן זה העניין מאד • בעבור‪ .‬שלא' חתהייב התשובות אשר אין‬
‫קדמון כקדמות האלוה ולא ימצא הוא ו‪ 1‬לת ההקך־שלאתתתייכ‬
‫הקשוניתקשר קין‬ ‫'לנטות מהן למי שןסבל זה• כי כשתקיים זמן'קורם העולם ת׳חףיב להאמין הקדמות • כי הזמן‬
‫דדך לגטות מה®‬
‫החמר והחמר לא ימצא וולתו י ׳‪.‬ואס יא‪.‬מר‬ ‫מקרה וא״א לו מבלתי נושא • ויתחייב מציאות דבר קודם מציאות זח העולם הנמצא עתה•‬
‫־ אומר שימצאו ככ^ן שתי התחלות ‪:‬החמר למי שיש כל זה ‪ .‬פי'‬
‫־הראשון והסנה הראשונה ‪.‬אחר בתשובת זה מ ש ק נ ו קו מי כי‬
‫ומזההיא הבריחה זוזו היא אהת ה ר י ע ו ת ' • והוא יסוד תורת משה רבינו בלי ספק • והי^א‬
‫^*שניתליסודהוחוד •לא יעלה׳בדעתך יולת זה • ואברהם אבינו ע״ה התחיל לגלותה ז הדעת ' שאיןהדכר כן כפי זה הדעת כי המחר אףשהו׳ הטולם ל אננ ר א‬
‫ומניין‬ ‫‪:‬קדום כמו הש״י •הוא ‪ .‬קודם כמעלה' וכעלה גהקתלה‬ ‫יאשר הביאו אליו העיון ‪-‬ולזה היה קורא • בשסאלעולם • וכבר הראה זה הדעת באמרו •‬
‫כ‪5‬׳‪.‬כהנית זמןקוד®‬
‫העול®‬ ‫בננרא‬ ‫ימצא‬ ‫החמרילא‬ ‫כי‬ ‫׳‬ ‫מציאותו‬ ‫סכת‬ ‫הוא‬ ‫אבל‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫'■־' ■ י‬ ‫י^’ •‬ ‫יק‪1‬נהשמיםוארץ ‪■:‬‬ ‫־‬ ‫־ *‬
‫השני • הוא דעת כל מי ששמענו עניינו וראינו דבריו מץ הפילוסופים • וזה שהם•‪ .‬׳ אס לא ימצא הסבה הראשונה והוא לו עד״ח התחייב התשובוין‬ ‫הדעת‬
‫ווהפ^חר שהניין‬ ‫‪-‬־ כחומר ליוצר או הכרזלי לנפח וכו׳;■‪-‬‬ ‫דבר‬ ‫שיפסי'‬ ‫אצלם‬ ‫בן‬ ‫גם‬ ‫וא״א‬ ‫•‬ ‫מדבר‬ ‫לא‬ ‫דבר‬ ‫השם‬ ‫שימציא‬ ‫ה^קר‬ ‫‪^ .‬מלים‪,‬כי מ ן‬ ‫׳ ׳׳^‪■■:‬‬
‫והדעת השלישי מא ‪,‬דעת' !ארי״סטו ו חןי תנייג שקמצזן‬
‫הקניט' ז־‪.‬חר בהומן‬
‫והנמבכיס אחריו ומפרשי ספר מ‬ ‫׳‬ ‫העדרגמור‬ ‫ההוא‬ ‫ההמר‬ ‫מהעדר‬ ‫וצורה‬ ‫חמר‬ ‫בעל‬ ‫אחד‬ ‫שיתהוינ^ציא‬ ‫שא״א‬ ‫ר‪.‬ל‬ ‫'^לאךבר‬
‫נמשך לה וכשקחצת‬ ‫‪:‬ללא יפסר ^העדר ההמר ההוא העדר גמור• ותאר השם אצלם בשהוא יבול‪.‬על זה •בתארו ׳‬
‫יחצו!‬ ‫וכו' עד והוא מה שתחת גלגל הירח לא סר ה קני ט ה‬
‫והויז‬ ‫היותו כן; כי דור כולך‪ .‬ודור בא ועס כל זה יש ה מ תנועע‬ ‫■כשהוא יכול לקב*ן בין שני ההפכים‪,‬כעת׳ה אחת בנושא אחד • או יברא במותו יתעלה •או•‬
‫יתגשם • או יברא מרובע קט רו ׳שוהלצלעוומה• שידומהלזה' • מז הנמנעות • והמובז י להם דבר קייסונצתי והזא החומר הראשוןשהוא הגלגל ייהי' הילנל‬
‫ו כל מ ה שנינמצון‬
‫‪5‬״כ העולם תלמון;‬
‫פר ק‬

‫כטל)לא יתחדש ‪ p‬מחודש ושחץ‪,‬דכר שימצא‬

‫^יז חההקשיבל‪.‬כלהדכריס איש־׳השמיס‬
‫וכוכגיהס הסנמצאים• לעולס והיו נמצאים‬
‫קודס זה כמו שהסעתה וכן זה העולם התחתון‬
‫־ הואנצשי כמין ולא נקצא דבר שימ^אמזן‬
‫מהטבע וחין מההקש כי העולס ־ כמנהגו‬
‫נוהג ולא ימצא‪ -‬אש שלא וישרוף ולא ^‪ 1‬ג‬
‫־ שלא‬ ‫׳ • • •• • ־־ ־‬
‫‪R I‬‬ ‫יז א‬
‫• קדמון כקדמות האלוה • לא ימצא הוא ‪ ,‬זולה החמר‪ .‬ולא החמר ימצא זולתו • ולא יאמינוי‬
‫כשעלתו יתעלה במצי׳אות אבל הוא סבת מציאותו •‪ .‬והוא לו על דרך משל כחפך ‪.‬‬
‫ליוצר או הברזל לנפח • והוא אשר יברא בו מה שירצה •־ פעס יצייר ממנו שמיס וארץ • ״‬
‫‪ :‬ופעם יצייר ממגר זולת זוד •‪ .‬וגעלי־זאת הדעת מאמימ‘׳ כיהשמים גם כן הוים נכסרים‪.‬־•־■■‬
‫‪ -‬ש אינ ם‪;-‬‬ ‫^י‬ ‫־‬ ‫;■״‬
‫■ן‬ ‫' שם טוב ■ מורה נבוב ^ חלק שני‬
‫פנים‬ ‫להקש במם‬
‫‪/‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬

‫^ל שלא יתחדש שום מתקדש מן ל ה ק ש ה ^‬ ‫________‬ ‫חזן ‪,‬‬ ‫שלא יקרר וכן הענץ ובשאר הזערי‪/‬דעמו הואשהוא קשער הנקנע שישחנה לטרא ■ זשהזא‬
‫_____‬ ‫‪.‬פדר! יד‬
‫ככר‬ ‫נאעפ״י שלא אמר מא בוה הלשין ? וזכרנו דעות בני‬
‫“‬ ‫בשום פנים‬ ‫‪.‬‬ ‫רצוןאו ימתדשלוחפןוכו' ‪:‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬
‫אס נמר דעות האנשים אשר בנו אותם על יסוד העדר האטה יתענה ‪.‬‬ ‫‪ .‬־ ז י ו »*אפין ^ י ה א מ ר שס טוב ראיתי לבאר לן מה פישכרז התכמי׳ אתר האמנעכלס שהעולם‬
‫‪i‬‬ ‫התבאר מציאותו כמוסת אץ פי״ילא‬ ‫לא טרולא ישזרממהםהו'עתה!הדעמהראש‪1‬ןהוא דעעב״טוהנמפכים‬ ‫הקגזע׳ א״כ‬ ‫’‬
‫^ ^‬ ‫פרגן יד ־אמנם מכרתיו לך‪.‬‬ ‫; >‪50‬ימ* ‘ עי׳ן א ת אסרי) ני ירצהשהעולפי פלו הוא פעולע פועל‬
‫‪ ,‬שעלה ‪ .‬ל«ל אמנם חברתי‬ ‫* ?תנועה מקרה ולא כאופן ן‪:‬שהש״י יברא השכל הראשון אלא שהוא ‪.‬‬
‫המאת׳ לך במה שידעתי ‪bD‬ה לן מן החבמו‬ ‫‪ t‬דבר ולא נפסרי׳ן^^^ דבר • ‪h za‬‬ ‫‪60‬‬
‫‪ .‬תמצא ריקה מנושא בראו כתמידו? נאזרהנמשן מהשמש והמלאך שאעם הווים‬
‫העיוניות‪) :‬אסתתוךיםהתשובה‬ ‫עמתנוע׳א׳׳כ ‪ .‬הזה שהזא השכל הנבדל^הראשון ימצא בו קצע כמו שאישי ב״ח הווים נפפדי' מחמר נמצא* חמר‬ ‫‪ ^ - ’.‬ו א‬
‫‪ ,‬אינה מויולשתאשר‬
‫אס יעשה תשובה לדברי‪ .‬אריש״טואו ‪T O‬‬ ‫* כן השמים יתהוו ויפסדו‪.‬ודזויתם והפסדכם‬ ‫‪ .‬ג ה נמלאה התנומה ‪.‬רטי מאפשרות ותייובמצד האפשרות הוא‬
‫‪SV i‬‬ ‫בקצת דבריו כל שכן שהתשובה‬ ‫מזרנג כשאר הנמצאות אשר תחתיהם * ואנשי זאת הבת‬ ‫; •אחרונה ‪ P7PP‬לה געדר ומצד החייוג הוא נמצא ונאלו הזא‬
‫‪ .‬תנועה ‪ .‬אס יקיה •מהתמר׳והצורה"ומהאפשרות יבא גלגל‬
‫ההן׳ יגיע ויתפשט גחוא זולתו מבפיצוס^‬
‫אץ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ א״כ דנד נמצא ומהתייוב יבא שכל אחר זקינאז הברמים יחלקו?‪ V‬בתות אין תועלת לזכרוןכתותיהיודעותיהס‬
‫‪.‬‬ ‫שלישיע• ‪ ,‬ג י‪ :‬השמימיים ע״ז ה ד ר ן זהשנליס הנבדלים עד בזוז המאסר• א"כ‪.‬שרש זה הכת הכולל מה שזכרתי‬ ‫■ סקאר ג תגו‬
‫זלג‬
‫‪.‬‬

‫התנועה שמזה העלול הב' יבא מלחך‪ .‬גם כן זגלגל זכו לך • ואפלטון ג״כ זו חיז־א האמנתו • אתה תמצ^‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬הסנובית א'} ‪.‬לה • תעלול הג׳ וכן עד רדתם לגלגל הלבנה א^־ ‪ ,‬אריסט״ר יספר עליו בספר השמע שהוא מאמין ר״ל אפלטון כי השמים הווים נפסדים •‬
‫ז המד ‪.‬‬
‫שכל ימצא שם מניע נ‪:‬דל ומזה ‪ .‬הנבדל יבא ‪ b to‬תמצא דעתו מבואר בספרו לטימאוס •‪ .‬אלא שהוא ל‪*4‬ת יאמין אסונתינו כמו שיחשוב פ‬ ‫י «׳‬
‫‪ i‬הנלגליס יש ל? ‪. 0‬הפועל אשריתן כנורות כתמרים וחזה השכל‬
‫‪ -‬ת מונ ת ■ ‪ 5ucf‬יכי( איפ‪>%‬ת ההיולי ני מהאיפשחת יבא שלא יכהן ד־‪-‬דעות ולא ידקדק העיון וידמה שדעתנו ודעתו שוה • ואין העניין כן‪..‬שאגועו‬
‫‪,‬‬ ‫‪ .‬ונלס ‪,‬‬
‫ב>ן‪ 1‬ו‪ 0‬איפשרזתותהתיוב אשר בו יבואו הצורו׳כאוק נאמק היות השמים לא מדבר ן^א אחד ההעדר המוחלט״ והוא יאמין שהם נמצאים והוים‬ ‫ימגיען‬
‫‪ 383 .‬ו נ ואס‪ .‬יש‬
‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬מדבר• וזהו הדעת השני ;‬ ‫‪.‬‬ ‫י'‬ ‫^ ‪6‬תנוע'ת‪.0‬ויתחלשת ש;גרמים השמימיים ינינז בזה החמרוכעכור‬
‫סמערג ‪.‬ש ‪ 0 :‬נתלקים לד׳ נדודים נמו שאתר ינימהו הדעת • השלישי • והוא דעת אריס״טו והנ&שכיס אחריו ומפרעזי ספריו• וזוז שהוא‬ ‫‪ 018 .‬תנועת! מן‬
‫‪ .‬ה מזי ת אל‬
‫מה שאמרודזו אנשי הבת הקודם זברה • ‪ .‬והוא שלא ימצא בעל חומר מלא‬ ‫תנ״יפתו מן לק‪:‬ל הד׳ צורות ובעבור סכל הגלגלים הם‬ ‫‪ ,‬וזה _‬
‫; ה מ תי ב י‪%‬המודת משותפיה■ לתנועה שטנית ינינו להיולי‬
‫בלל • ויוסיף על זה ויאמר כי השפים אילם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פניס • ‪-‬וב^ ״‬
‫‪14‬‬ ‫‪ .‬זה יזליף‪ ■,,‬א‪3‬ל לא לשיביה לוהכנה גללית ובעבורשיש לו תנועו׳‬
‫‪.‬ה»ד‪.‬היאתגתנ‪ 1‬עון מיו זדות י ת מ ה ו לקבל צומת פיטמת א׳^ כל דעתו בזה הוא זה• יחשוב שזה הנמצא בלו עלמה שהואעליו לא סר ולא יםי'ייי’^''^ ־‬
‫‪ ,,,‬מציאותו״ יתע״ ומנ^ ושהרכר הקייס אשר לא יפול תחת ההויה וההפסד והוא השמים לא סר היותם כן ’‬ ‫‪ .‬הגלגל ה ‪ 0‬נ‪ 1‬ני ת מה ‪ .‬״‬
‫‪:‬דברים נמצאו מאמתת‬ ‫סממצו ומה שאליו‬
‫והתנועה עולמיים תמידיים לא הווים ולא נוסדים• ושהדבר ההוה הנפסד• והוא מה שתחת‬ ‫לו מ ה שחתנו אלאשהם נמצאים חתנו‪ ,‬ע״יאמצעיים רבים‬
‫‪,‬גלגל הירח לא סר היותו כן • רוצה לומר שהחמד ההוא הראשון לא הוה ולא נפסדגעצטרי‬ ‫אלמ ללתהשטא נתצא נתמיתת היה הכל נמצא‬ ‫יתנ‪ 1‬ע ע‬
‫א כל הצורות יבאו בו זו אחר סור זו יפשוט צורה ויל^נש אחרת • ועהה הסדר כלך העליון‬ ‫יתג‪ 1‬ע ע ‪ 1‬מה שאליו יזיזנו כיהיא שעל בעצתו נאזר‪!^ .‬ר יפעלמ‬
‫י תני מ ע ’ ‪ .‬תמנו‬
‫* והתהתוז לא יפכ!־ולא יבטל • ולא יתחדש בו מתחרש ^ ד ה שאין בטבעו ושהובא חיו‬ ‫אוי יהיה הכליז? י‪:‬מיי‬ ‫יי^יעע * אאנס‬
‫להקש בי־־יספנים • ‪«« 1‬וואע;פישלאא‪:‬־רוכזר‪.‬י‪,‬לשיז • א כ ל י ז ע ו ל ^ מ ו ע ת ו ^‬ ‫ס ב ת ה פפ לו מ הפנו‬
‫יין ההעכ‪ 1‬ת פי׳כחו‬
‫‪%‬שער הנמנע אצלו שישתנה לבורא רצון או יתחדש לו חפין • ושכל זה המציאות עלמה‬ ‫?כפרליס ב ן הגלגלים בץאליהדברי׳ההיוים‬ ‫הו‪ 1‬ף המורכב מן‬
‫שהוא עליו השם המציא^ו ברצונו • אבל ‪ vS'9‬פעל אהר‪,‬העדר • וכמו שהוא משער הנמנע‬ ‫ורפשדי׳ כיןיצו׳זוזיבם בין חמריה׳זבזה י'‬
‫האועו‬ ‫‪-----‬‬ ‫ה מני ס ‪ 1 .‬ז ‪ 8‬ל'‬
‫ימתינו שהעולם מתולם וגך־נןוןמת ■‬ ‫שיש בה‬ ‫ליחות‬
‫שיעדר הבורא או ישתנה עצמו • כן יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנד־־‪ .‬רו רצון ןאו‬ ‫דשלמם‬
‫הפכיות ויהיה א״ש‬
‫יתחדש לו חפץ • ויתחייב שיהיה זח הנמצא כלו כפי מה שהוא עתה כן היה ב מ ק שלא סר‪.‬‬ ‫ש־•י׳ עליל והו׳ניוהוה מסהערר כרצון בו שאם‬ ‫כשיוקך‬ ‫ה מפיו‬
‫לאיתצאכסבת הראזונהכל כלבדיס לא‬ ‫‪ t f u‬ונע תק ‪ .‬ג ל‬
‫וכן יהיה עדי ער ; זה באור אלו הדעות ואמתתס • והס דעות מי שהתבאר‪.‬אצלו במופת‬ ‫ימצאו להסשןס תגיאו׳ויףרמון לתהשזה השל׳‬ ‫'®יי אל יסודו כי‬
‫מציאות האלוה לזה העולם‪ :‬אבלמישלאידעמציאירת הש״י • א ‪ S 3‬חש‪-‬ב שהדברים!‬ ‫היא עלול יוהש״י והוא קדמון ייזוייב שיהיה‬ ‫אס היא גוף כמו‬
‫בהתקכץ ובהתפרד כפי הסרךה • ושאק שם מנהיג ולא סדר מציאור־־׳ז • והואאפיקורום‬ ‫פעלו קדנזין שאס לא יי ^ הזא יתעלה טבה‬ ‫יהיה‬ ‫הצמסיס‬
‫הפסדי ‪ :‬שיגיע מן‬
‫וסיעתו והדומים א • ‪ .‬במו שי ם‪ 5‬ר אלכסנדר אין תועלת לט כזכרון הכתוב ההם'• כי כבר‬ ‫ראשו;סכמו שאתר מהדגגת‪ :‬קרוב לדעת‬ ‫ההפך אל ההפךכלו‬
‫התבאר במופת מציאות האל • חברנו דעות אנשים בנו עניינים על יסוד בבר התבאיסוחרי‬ ‫התאתיטס התחש אלא שאנחנו מאמינים‬ ‫תאמר מהצמיחה ‪t‬‬
‫ש התתיל בעת ואלו מאמיני׳ שהוא קדוסיעס‬ ‫הססרון אז מאיכו'‬
‫במופת אין תועלת בו • וכן השתדלנו עוד לאמת מאסר בעלי הרעדת השני רי׳ל היו ^‬ ‫אל איכות כ מו סינא‬
‫שאנחנו ואלו סוגרים ביתד שכל העולם הוא‬
‫השמים הווים נפסדים אין תועלת לנו כו • ־ מפני שהם מאמינים בקדמוח ‪ .‬ואץ הפרש‬ ‫‪,‬גיעל ‪ b‬ולא ימצא דברשלא בח מתנויואולם‬ ‫מסלוגן '!השיזרוון‬
‫אצלינו בק מי שיאמין שהשמים הווים מדבר בהכרח ונפפדים‪ W‬רבר ‪ .‬או אמונת אריס טו‬ ‫‪.‬הדעתהב׳ הואדעו‪ /‬כידיהגיזשכיס אתרין‬
‫היה הליין נ פ ס ד‬
‫א> ‪ifi Pift'ino‬‬
‫אישר הוא יאמין שהם בלתי הווים ולא נפסדים״ בי כונה כל נמשך אחר חורת משה ר כינו‬ ‫והואשוה נ ^לס נמלק לג׳‪:‬זליןם תלק נציד‬ ‫•העדר ‪( ' :‬‬
‫ע״ה ואברהם אכעו או מי שילך בדרכיהם אמנם היא אמונה שאין דבר קדמון עכש הש ית‬ ‫וטא אעו גחם ולא כת בגשם והם הש^ים‬ ‫לדד‬
‫ושהמצאת הנטצי מהעדר בחק השם אינה מנ ת הנמנע אבל יחשבו עוד קצה אנשי העיון‬ ‫ככדלים ו*אלו כלס עלולים מסש״י נחפ׳־דשים‬
‫שהוא מוצייי*‪»^ 1‬־ שיישבט הדיע^ו«ו«לככיווו‪>1‬איות מופתי אריס״טו על דעתו ומה‬ ‫ממנו ידיעתו אותם הוא סכת יזציאךזס ואס‬
‫היא לא ימצא אלה הגמליס לא ימצאו כלל כי‬
‫‪, -‬‬ ‫יע^אלתח‬ ‫•■ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הס תשער למצטדף ט נמו ^‪ cf‬ימצאו בכאן‬
‫מראות רבות ינוייר האדסבאותס הקראות‬
‫‪;.‬‬ ‫;‪,‬‬ ‫פרק««רננעה עשר‬ ‫־‬ ‫סרבתוכשיטולק הוא יסולקו כל הצורות‬
‫^ט־יך ל^זיב בכלפרק שזה המאמר אמנם הכרתיו לרעתי מה ש ^ ה כיחןי‬ ‫• הנמצאות במראות וכשימצא הזא כנגד אותם‬
‫המראו׳ יצוייר הוא על זה הע^ יאתרושהש׳׳י‬
‫ושאני ‪^6‬אצפיץ*שאביאלשוןדבדיהפילוסופיםבכלמקום^בלעגיינידנ=!ולא‬ ‫ל^סעכלניס מאתו‬
‫‪ ov‬והסעלו^ם‬ ‫מנת ה^לים הננדליס‬
‫אאריך • ‪ S k‬אעירך על הדרבים אשר יכונו אליהם כמו שעשיתי לך בדעות המדנרים י‬ ‫בתמידות כתו שהוא נמצא תמיד דש‬
‫מלקב׳ והואהגשסהכצתי יה הגשם הנצחי ולא אשגיח למי שדבר זולת אריס״פו מפני שדעותיו הם הראויים להתבונן • ואם חחקי^‬
‫■ אים מפעולת פועללא כלו ולא תלקיו אבל ד^קשובה ע^ו או הספוק במה שנשיב או נספק עליו‪.‬כדבר מהם • יהיה זה‪ .‬בחק זולתו םכ ‪-S‬‬
‫‪,‬‬ ‫מי שחלק על מ^רי התורה יותר ראוי ויותר חזק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עלול■לשוס דבר ^‬ ‫בב׳ ^ימות ט •אינו •‬
‫במ(קוד׳ ‪.‬‬
‫_‪. .‬‬
‫יאמר כי התנועה לא הווה ולא‪.‬נפסדת ר״ל המוחלטת■ ז שהוא אסר‬ ‫ת‪%‬כמ* כי‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫בעצמותו‬ ‫הוא‬ ‫אבל‬ ‫מחודש‬ ‫ג^ששיהיה‬
‫‪ :‬מציאות ואץ לו סכה ט הגשמות איט מפעולו'‬
‫אס ד«נוע'התחדשה• ובל מתחדש תקדם לו תטעה והוא צאתו לפעל והתחוע®’‬ ‫השתל ואינו נתשן תהעלה ואמנם למה גמה‬
‫*והיא‬ ‫'־ “«‬ ‫אמ*שלאהיה•תהיההתנועהאםכןנכדצאת‬ ‫מ ס ס הוא מתנועע וכל מתנועע צדן אל‬
‫‪•.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫מטעיתחייכשולמזע מהגשסנמואהמתו‬
‫בתנועה הוא צורט ^ פועל ואל עלה ולמה נמל הגלגלים יתמעעו בתנועה תמידית יחריב שגדשיתן להם התנועה הוא נותן לכס השלגזות והחמת ובזה האופןהיי‬ ‫‪11‬‬
‫הגרמים השמיחיי' עלולים מהשכצ‪:‬ס הנבדלים ^ מהסבה ראשונה לא מצד השלמות הראגרןשהוא הגשם כי זה כתו שאמר אי אפשרשיהיה מכעולות טעל ‪ ,‬כיןשיהים‬
‫■הפיעל מחודש בץ שיטה מפועל קודסרש בכאןי»לקג' והם אלו הדבדס ההורס הכפסדיס רמ^ו להם צורות ומקרים ושיעורים מיוחדים וכלו הוח מחודש כי חמר האדם‬
‫־ הקרוב הוא נ‪1‬זוזש וצורתו טא מחודנמן והיז^׳ים הנמשכים לצותתו גס כן הס מתזדשיס אלא שימצא בכאן דפר שאינו מחודש ולא מפעולת פועל והוא‪ ,‬הייןלי הדא&ון‬
‫‪ :‬והגשתו׳ ^ ת י מגמער‪ 1‬טא התרחק הכולל א״צ ראר שמבץ שה העולם מההודיה וההפסד כלו מחודש וולת התמר והגשמו׳כי אינו מפעולת פועל לא ע״כ החדוש ולא ע צ‬
‫־ ב«לה ו י ^ ל וכל ה^רות ממקרים הם ממודגרם ואלו יעלו אל תכרגת הגרמים השמימיים ותנועת הגרמים השמימיים הס נצחיים א״כ כל קי סיהצא נכאן הוא מחודש‬
‫‪ ,‬ונצט הוא ‪ o'WP‬למה געמצ׳אתרשלא טה והס כל האישים והוא נצחי למה שכל הדברי׳הס קיימים במין הנה זה העולם מההויי׳וההפסד הוא קדום חצלקנועת הגלגליס‬
‫ית^הגלגט׳היא ^מ׳מצד שהמניע להסהוא קניע לבלתי חמר והוא נצחי ולק הס עלולים מזה הצד ואולם עולם השכלי׳הס עלו ליס למה שיעלו כלס ‪ t‬הסנה הראשונה‬
‫ובמציאותה ימצאו כל טארהשכלים ולמה שהוא קדום ימזייבש‪1‬ה העולם יהי׳ על זה התואר כמו מהוא עתה והבן ההבדל בין השעי דעות עם שכלם מסטחיס שהעולם קדומי‬
‫‪ pW‬י ך לא אצטין להשיב בכל פרקשזה המאמר אמנלז תברתת לך ‪ :‬הראיה הראשונה א‪ %‬עשה אדסט״ו לבאר כי התמעה לא סרה ולא תסור היא על זה התו^‬
‫אס התנועה כתימ־שה אתרשלא היה וכל מחודש יקדם לו תנועה וטא צאתו אל ה » ל והתחדשו אח‪1‬שלא היה תהיה התנועה ‪6‬״כ נמצאת והיא התנועה*‪y f‬‬ ‫־‬
‫‪ m .‬כיזצא‪ :‬התנועה האחרונה אם כן התנועה הראשונה קדמזה בהכריז רלן הענין אל לא תכלית • והרצון ‪ op‬ט אס התמעה תתחדש אחר קלא כיתה‪ .‬א״א םתה"‪5‬‬
‫‪ r&WJ^ :‬אלא עס תמעה ס אס לא יתחדש » י לא כפועל ולא במתגמל למה נתהווה ^גתה ולא נתהווה קודם ואס מ‪/‬חדששם שנד יהיה השמי קדום גס כן ויעמד‪3 .‬דנר‬
‫לבב^‪ /‬אס ‪ p‬יתחייב ג^מצא בכאן תנועה קדומה ואמר הימם רבי משה הנרבוטשהוא אמר אס התמעה נתחדשה כריה כללית וכל מתחלש תקדם היות לו תנמה קודם‬
‫‪ 11T9‬בפועל והתנועה הקוזמזת לו טה צאתו אל הפועל והתחדשו אחר פלא היה הנה המנוע? ההמה אשל הוכתה הראשונה >קדם לה חונועה והיא צאתה לפועל הנה תהיה‬
‫‪ .‬מ ט ע ה נמצאת קולס ?תמעה ההווה והיא התנועה אשר כה מןצאת התנועה האימ־וג? אשר הונימ ראשונה א” נ התנןעה הראשונה אשד בה נמצאת זוקודאת כה^ת‪.‬‬
‫י ־‬ ‫והיא‬ ‫י' ׳•‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫י‪■ ,‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫?רקא ש‬ ‫סו‬ ‫'‬ ‫‪,‬שם טוב‬ ‫מזרה נבוכים חלק שני ‪.‬‬ ‫^‪,.‬‬
‫דיר‪ .‬רגי עי ב ‪6‬‬ ‫הענין לככ״ת פי ‪ vstp‬האתתנ׳עס הראשונ׳הוא משפנז ראשונה עס אשר לפניה אסכינהוה הוייה כללי׳דהיה לשנוי שנוי קולס לו לבב״ת ולא יהיה סס שנוי‬ ‫ראשןל^‪^,‬‬
‫מקחדש‬ ‫נח יתצא ראשוןלא יתצא אחרין הנקשן לו אתר תשה והו הנראה לי תסברת ר^רב ואי אפשר צי לפרש תאתרו על זולת וה האוסן יוה תקוס פלא גדול אין אתר‬
‫‪ 6‬פ‪ 1‬זרויג‬ ‫יית טו ז״א נתצא זה ככל דברי אריס״טו ולא בתאמר הת׳ ולא ב‪ 1‬תהשתע התבע י ולא בזולת זה אכל אתר הפן וה ני ביאר כתופתי׳ שאין לתנועה תנועה ולא‬
‫תדושו קודמת טל‬
‫חדו׳שו נומן פי׳ ו מי‬
‫־■י התניעה הכללית ובין הפנועה הפרטי' ונכר ביאר אריסטו שא^א סיהי׳לתנועה תנועה בסוס פני׳ וזה ככר ביארו בה׳ תספר השחע •זאתנס אשר אתלו אריסטז‬
‫נןשוו»ה ק‪5‬זפםרו>ן‬ ‫באתת כזה הלרושד׳׳לשהתנוע׳ לא הוזה ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‘‬
‫‪5‬םלו( שתוומרשז©‬ ‫נפסדת הוא ע״דאחך כמושיבא‬
‫הוו! החומר הרצשון‬ ‫^מן• שסטוככנרא^בזה בפירוש דעת‬ ‫והיא התנועה אשר בה נמצ?לההחנח‪1‬ההאחרונוז״‬ ‫אץמדכדתןההפי‪1‬יר״לשאיור״״^‬
‫‪(4‬םר ממני י ת פיו‬ ‫הרב ני אס היה מטבע התנועה‬
‫וווליג‬ ‫הדנריש ‪.‬‬ ‫אס ‪ p‬התנועה הראשונה קדומה בהכרח או ילך‬ ‫אח ין;;^‪:,‬‬
‫וכן ו®‬ ‫יפסלו‬ ‫שימצא חלוש לה זה יהיה בב׳ פני׳ אם שתהיה‬ ‫־־ העניין אל לא תכלית״ ולפי זה השורש יאמר גם כן‬ ‫התנועה הסנובית הצחצאת‬
‫מ ההתחדשות היון‬ ‫התנוע׳תנליתשנדאו שתהיה התנועה מצד‬
‫גזמן !וויזר שהותן‬ ‫שהיה תנועה משולשת כשאר מ־ברים אשר‬ ‫הישיה ט אץ הפן לה ובק‪ ,‬כי הזמן לא הוה ולא נפסד • כי הזמן נמשך לתנועה‬
‫התכועה‬ ‫>‪fiin‬‬ ‫יתחדשו בתנועה ואסהיה התנועה תבלי׳ שנוי‬ ‫והעולס‪ 5‬אמר וכל י ודבק לה ואין תנועה אלא בזמן ולא יושכל הזמן ^א‬
‫ןנזם‪<5‬‬ ‫‪ffiSny‬‬
‫לתנועה אחרת כמושהוא נהיייה תכלית שנוי‬ ‫’ י ־• יזייר איי״סטו להתחיל בתנועה • במו שהתבאר במופת זאת דרך■לו יחייב‬
‫התגוטה‬
‫נמני<‬ ‫מ תנועע‬ ‫אס כן יהיה לפני השנוי שנוי וכן לבג״ת)למה‬ ‫י‬ ‫בה קדמות העולם ;‬ ‫'■‬ ‫יעי‬
‫‪( 4‬יפון״וו לו'פת‪ 5‬יי ר‬
‫החדוש לפי דפקו *‬
‫שזה השנוי הזח שנוי עצמותי ני היה לכלשהוא‬ ‫יאמרהחמר הראשון המשותף‬ ‫דרך שנילו •‬
‫תכלית שנר הקודם לו בעצם אם לא ימצא‬ ‫ליסודות הד • לא הוה ולא נפסד * שאס היה‬ ‫ליכר שנוא אפשר שיהיה ;‬ ‫‪-‬‬
‫ייז*‬ ‫היזפשרות‬ ‫ראש!ן לא ימצא אחרון ואסתכיה התנועה‬
‫ז!‪ 5‬ל הפועל ‪r t ,‬‬
‫נמצאת כתנועה ע״רמה שהוא הדברים‬ ‫החמ׳הראשון הוה• יהיה לו המר ממנו‪ ,‬נתהווה‪-‬וראוי‬ ‫פרק טו‬ ‫^‬ ‫^‬
‫דד‪ 5‬ר המתפעל פי'‬
‫סחפש' שיפעל ושלו!‬ ‫הנמצאים בתנועה והרצון בז‪ .‬כי ימצא בכאן‬ ‫* • ה זה המתהווה בעל צורה שהוא אמחת ההוויה ־ ואנחנו הנהנרהו חמר לא בעל צורה‬
‫יפעל ויוחד פי ח‬ ‫תטעה קממה שבמציאותס ימצאו כל שאר‬ ‫^ ^׳ף^יי[ כלתי הרוהמדבר• והוא אי׳ב קדמון לאיאבד‪-‬וזהג״כ יחייב קדמות העולם ‪:‬‬
‫רויו‬ ‫היופשרות‬
‫יו‪5‬ל הפוטל ל‪11‬‬
‫■‬ ‫התנועות;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ■V'1‬שלישי לו ‪ /‬יאמר כי חמר הגלגל בכללו אין בוהבר מן ההפוך״ כי התנועה הסיבי ת‬
‫♦היייג שיהיה ם©‬
‫ך ךך שני יאמר החמרהראשין המשותף‬ ‫• אין הפך לה בסו שיהתבאר * ואמנם ההפוך הוא כתנועה הישרה כמו שהתבאר‬
‫היופשדוה‬ ‫גושיו‬ ‫• ‪ -‬לכל הד׳ יסודות לא המה ולא נפסד‬ ‫‪ -‬כמופת* אס‪ -‬וכל מה שיפסר אמנם סכת הפסדו מה שבו מן ההחהפכות״ ואחר שהגלגל‬
‫י ח ר שזה היופשרויג‬ ‫זנו׳ דע כי החחריס ימצאו על ב׳ מינים מבס‬ ‫אין בו התהפכות אינו אסכן נפסד • ומה שאינו נפסד אינו אסכן מתהווה • ויחליט גזרות‬
‫יויננו חלל ה‪ 7‬ג ד‬ ‫ממרים מורכבים מחמד וצורה כיסודות‬
‫הנפעל יונל יו‪ 5‬צ‬ ‫שהיסודות הם מורכבים מחמר וצורה והס‬ ‫ויבארם • והס שכל הוה נפסד וכל נפסד הוה • וכל מה שלא יתהוה לא יפסד וכל מה שלן‪%‬ן‬
‫הפ‪ 1‬על שיופשי לו‬ ‫יפסד לא יתהווה • זה נם כן דרך יחייב כו מה שירצהו מקדמות העולם ;‬
‫שיפעל כך ‪ 6‬ו ‪8‬לי<‬ ‫חמרסלמתדמי החלק־ם זהחתדמי החלקים‬
‫יפעל ‪!* P11‬יכו‬ ‫הסחורככיס מחמר וצירה ומהם חמריס‬ ‫דרך רביעי • אמר כל מתחדש תהיה אפשרות חדושו קודמת עלהדושו בזמן י וכן כל־*‬
‫עלו® מפני ‪ 0‬ה ‪6‬‬ ‫לאברי׳ ככליי׳ואלויכלס הו י׳זנפסדיס ואמנם‬ ‫מ^‪/‬נ^ה אפשרות שנויו קודמת לו בזמן • ובזאת ההקדמה חייב התמדת התנועה הסבובית‬
‫שני הפסרייס ‪:‬‬ ‫ליסודות יש חמר א׳ משותף להם בלמי ?ווה‬ ‫ושאין לה תכלה ולא התחלה• ובזאת ההקדמה כארו האחרונים מן הנמשכים אחריו קדמות‬
‫ולא נפסד ולזה הד‪.‬יא ראי? הפ‪-‬לוסוף ואמר‬
‫שאס היה חמר הד׳ יסודות קמר ממנו יתהווה‬ ‫העולם י ואמרו העולם קורס שהיה לא ימלט מהיות חדושו • אפשר • או מחוייב • או‬
‫פרקטו ‪.‬‬
‫ראוי שיהיה זה המתהווה נעל צורה שהו׳אמתת‬ ‫נמנע* ואם הידה חדושו מחוייב הגה לא סר היותו נמצא ־ ואס היה חדושו נמנע לא יתכן‬
‫כריוה עת? *נחקור‬ ‫ההוייהני כלמתהוההוא מורכב א״א שוס‬ ‫שימצא לעולם״ ואם היה אפשר מי נשא האפשרות ההוא • אס כן א״א מבלתי דבר נמצא^‪.‬‬
‫יוחד זה ע ל השחי©‬ ‫מתהוה להיות דבר פשוט ימופת זה כי הדבר‬ ‫הוא נושא האפשרות ובו יאמר לדבר ההוא שהוא אפשר וזה דרך חזק מאד בקיום קדמות‬
‫ג"כ וניו«ד התריו©‬ ‫המתהווה יהוייב ש'הי׳ לו נושא ממנו יתהווה‬ ‫העולם ‪ :‬וחשבו קצת משכילי האהדוני מן המדברי' שהוא התיר זה הספק •ואפר האפשרו׳‬
‫מתה‪ 1‬ים מדברו©‬
‫אחר שהדבר לא יתהווה מההעדר ואםהיהלו‬
‫יומר יורפט׳גמיומר‬
‫חמר אחר ז‪ :‬לא ימלט אס יתהוה החמר‬
‫הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל ״ וזה אינו כלום מפני שהם שני אפימרים • כי כל‬
‫הריושקמספיהשמי*‬ ‫מחודש אפשרות הדושו קודם לו ‪ • .‬ו ק הפועל אשר חרשו היה בו אפשרות שיחדש מדת‬
‫והעולס בכלצי׳פד'‬ ‫קבלתי שיהיה לו צורה יהיה החמר מורנה‬
‫יו' יעביר ■ צו מ ה‬ ‫מדבר שהיה ומדבר שיתהוה אח״כני זהו‬ ‫שחרשו קורם שיחדשהו • א” כ הם שני אפשרים בלא ספק* אפשרות בחמר שיהיה כך‬
‫לטלאד‬ ‫שיעביר‬ ‫אמעת ההוייהואס נתהווה החומר מבלי‪,‬‬ ‫ואפשרות בפועל שיפעל כך אלו אמהות הדרכים אשר ילך בהם אריס יטו בקיום קדמות‬
‫הטטנוי!‬ ‫מיוסר‬
‫פי' שיודה לו מ ה‬
‫שכתהזזה דבר מקהשהיה קודם זה אינו‬ ‫העולם מצד העולם עצמו • ויש דרכי׳ ג״כ זכרום הבאי׳ אהריו הוציאום מפלוסופיותו• יקיימו‬
‫שיודה לעצמו ולשון‬ ‫הווייה כי יהיה הדבר קידם שיתהווה ואחר‬ ‫בהם קדמות העולם מצד האל ית׳ שמו ;‬ ‫־־ •‬
‫מעביר הוא ויזמר‬ ‫שהחיזר הא׳ הוא דבר פשוט א״א שיתהוה כי‬
‫הרנה גזה הספר‬ ‫כל מתהוה הוא מורכב מחזגור וצורה ובכלל‬
‫מהם שאמר אס השייי חדש העולם אחר העדר״ א״כ היה הבורא קודם שיברא העוליפועל‬
‫שנאמר‬ ‫כמו‬ ‫אלו היה ההיולי הראשון הווה היה לו נושא‬ ‫בכח וכאשר בראו שב פועל בפעל• הנה ככר יצא השם מן הנח אל הפעל • אסכן‬ ‫‪,‬‬
‫טונ ר אצל הסכל‬
‫שהשכל‬ ‫גל‪ 1‬חר‬ ‫ממנו יתהווה ואלו היה לו נושא ממנו יתהווה‬ ‫יש בו יתעלה אפשרות אחר • וא״א לו מבלתי מוציא הוציאו מן הנח אל הפעל • וזהו גס כן‬
‫מקנל אותו ‪ 1‬ואשד‬ ‫היה הנושא הוא אחרשלא ‪,‬‬
‫מבדל נושאו ממנן‬ ‫•‬ ‫ודרך‬ ‫־‬ ‫מסופק מאד להתירו ולהראות סורו •‬
‫אין לנו כ ה ס ט ענ ס‬ ‫בדבר יוכר בז ממנו אחר שלא ימצא לכר‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬
‫פי' טענה ראיע‬ ‫יזמר ס זיט ממנו ולא דכר כהעדר ההרכבה יוחד ממנו ולא יהיה בינו ובין נושאו זוליזיות כלל זלמחהוה א״א שיהיה בינו ובץ מה שחמנז זולמיומ וחלון בז היה הקמהזזה‬
‫ואשר הש גזז לי•‬
‫תאמר‬ ‫כאלו‬
‫זילח תה שממנו יחהוה ואלו היה הוא יחחייבשיה־ה נמצא קו‪ 7‬ס שיתנא והיהשיה*ה הדבר נמצא ובלחו נמצא יחד וזה שקי וכן יחוייכאלוהיה נפסד בכמו ז‪ :‬הביאור בעיונו‬
‫שעריהס נעולי®‬ ‫וזה כי הנושא אשר היה הוא נפסד ואין חלוף כיניהס כלל ואלו היה הענין כן יהיה נפשד קודם ש־פסד וזה בטל • וג״כ אלו היה הלזמר הראשון הווה הנה היה בכת שיהיה בכת‬
‫מאמ ‪4‬נ‪1‬‬ ‫גכנינו‬ ‫שהזא אס‪ .‬היה הזו‪ :‬היה לו נישא יח‪ -‬וה מרזנו והנושא ההוא ככח והחמר הראשון הוא כעצתו בכת והיה מה שהוא ככת נושא למה שבכת ונא יזכדל ממנן והוא שיהיה ככת‬
‫גהם למהוה ‪co p‬‬ ‫לשי‪:‬יה ככח וכן אס הנחנו נפסד יחחייב שיהיה כנת הנושא א כד יחפסד אליל והנושא היוא אשר יתפסר אליו לא יפרד מחנו ולא מבדל והיה מה שיהיה בכת קולסשיהיה‬
‫נאיזרנו א ס‪ .‬ה עו ל'‬ ‫ככח זכללל אלו הנחנו הווה נפסד יתחייב שיתקבצו הכח והפועל לפי שה‪:‬מ‪ :‬מורכב מכח ופועל ונגר יתבאר שהוא ככח מ בטל וגס כן אלו היה נפסל יתקבצו המציאות‬
‫קדמון אש ל א פי'‬
‫למה ז? ה סגו איד‬
‫ייי^עלר בחקוס א׳ מצד א׳ ווה גס כן שקרובם כן אלו הי? החמר יראשון הזוה היה לו נושא יתהווה ממנו ונשאל גס כן כזה הנושא היש לו נושא ובזה הנושא כמו זה גס כן‬
‫כלומר‬ ‫התכונה‬ ‫־‪.‬יביו נכאן קרזריס ככ״ת להס כ״א תנאי במציאות חכרו ואלו הלן הענין למה שאין תכלית לו לא יגיע הענין לחמר הראשון אצלו ואס היה הדבר כן לא ימצא שוס דבר אלא‬
‫אמר‬ ‫הגלגלים‬ ‫אתר הייית חרזריס ככ״ת אבל נמצאו בכאן יזמרי דברי׳ א״כ יחו־יב שימצא בכאן חמד ראשון לא הוה ולא נפסד ‪ :‬וזה גס כן יחיי׳קדמות העולם למה שההיולי יש ט אפשרו׳‬
‫שידיעת ז ה ה טנין‬ ‫לקבל צורה והדבר לא יצא מהכת אל הפועל בעצמו מכלי מ;ציא אחד ואלו הדבריס לא ילכו לבב״תאכל יעלי אל תנועת השמים אס כן יביא זה הד^ לקדמזת העזלס כמו‬
‫קשה לדעת סנו ב‬
‫תגיעויג‬ ‫חלו;!‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬כמו שכבר התבצר במה שעבר ון‪ :‬הדרך ילק ‪ r‬ח‪ 5‬זת ההיולי הראשון ומפאת עצמותו ‪I‬‬ ‫‪,‬‬
‫הגלגלי׳טלאמתת©‬ ‫דרך ש‪.‬ישי לו יאחר כי חמר הגלגל אין ט דבר מן ההפין ונו׳ למה שצל הוייה והפסד היא מ‪:‬פן אל הפן ותנועת הגלגל אין לו הפן א״ב התנועה הסנובי׳ וגרם השמיס‬
‫כמו שהוא קשה‬ ‫כלתי הווי׳ונפסדים ואחנם התניעה הסטבית אץצה הפן ני אס היה לה הפן התניעה הישרה היא יותר ראויה שתהיה הפן לסבוביתמזולת׳וזה שהתנועה הסנובית‬
‫לע מוד עלאמירג‬ ‫טא מחוברת מתנועת הגבנינית ומתנועת הקיכוב ושנינס)ןתחלפי׳ מתנועה הישרה והתנועה הישרה איננה הפן לסבובית אחר שהישרה הפן הישרה ני יתחלפו בין מתנו‬
‫הדבר אה העול©‬ ‫ואליו ויהיה לה יותר מהפן אתדהנה התנועה הסטכית אין הפך לה וזה שהתנועות אמנם יהיו פפניו׳ כין מה שמחנו ונץ מה שאליו אמנס התנועו׳ הסצוביו׳ אתר שהי׳בהס ‪,‬‬
‫קד מון אס צאי‪:‬‬
‫פרק '‬
‫מה שמתני >א‪-‬ינ אחד כעצמו לא היה אפס־ שיהיה להס הפכיו׳ היה התנלע׳ הסטבית אין לה הכן וכל מה שיפסד אמנם סבת הפסדו מה שט מן ההפניו׳ני כל הווה'נפסל‬
‫אמנם יהיה ינהפכו ויפסל אל הפכו והגלגל אץ לו הפכיות הנה אינו הזוה נפסד אמנם שחין הפן לו כי הגשמים הפשוטי׳ ההפכיי׳ תנועותם הכניות ני הגשמים אחנס‬
‫יתוארו בהפכי׳ מצד צורומס שהם התחלו' כתמעו׳ והגשסהסכוגי אין לו תטע׳ הכני גמו שיתבאר הנה הגשס הסכובן אינו נפס׳ ומה שאינו נפסד אינו מתהווה ז ויחליט‬
‫‘ שלא יתהמ׳לאיתפסד מה הדרן ביארו ארי״סטו‬ ‫״‬ ‫־■‬ ‫>‬ ‫־ ■‬ ‫‪..............‬‬ ‫• ־‬
‫וכו׳וזס יהיה בשני פנים מצד שאפשרות הדבר׳‬
‫‪,______ _______________________________________________________________ j.‬והביאור המיוחד שעשה ארי״סטו עלזה הנא‬
‫על ז? התואר כל יומחרש אפשרות חדושז קודם על חדושז כזמן ר״צ שבל מה שנמצא אחר שלא היה נמצא קודם היה בנח ואפשרות ואס לא היה נכח ואפשרות לא יתהוה‬
‫שוס דבר כי אנןנם יתנועע מה שדרכו שיתנועע‪;1‬שתכה מה שדרכוש שחנה לא מה שאין לו כת על הפעל ואחר שהיה כן הנח והאפשרות על התנועה אשר הזנחה ראשונה‬
‫נא ימלט אם היה מחודש או נצחי ואס הי‪ :‬מחודש כל מחודש הוא בתנועה אס נן קידם התטעה אשר הונחה ראשונה תטעה ואס הנחנו האפשרות הקודם על התנועה‬
‫קלמין הנה יחריב מו? גס כן אס הונח כן שיהיה קודם התנועה תטעה אלא שק היד! ע בעצמו שהוא בלתי ארי‪.‬שר וזס ני טבע העניינים ההכרחיים כלתי טבע האפשריים‬
‫יי^ שחי שממחתו זמן אין תכלית לו א״א אס לא שאין בטבעו כת שיתנועע ואס כן לא יתנועע בעת מן העתים לפי שהמתטעע כעת בלתי עת אי אפש׳שימצא ט נח על‬
‫שניי ההפכים ז‪:‬זןא־ן תכלית לו ואפילו אס הנחט כן יחזייבשיהיה קי‪.‬דס השנוי המונח הראשזןשיויראשזן לפי שהתנועה הוא לבר מתחדש מהחניעזהקתנןעע ןא״א שיתחדש‬
‫כר^ מז מגלישיקז־םלושטיאחרטאם הי‪:‬כחז‪:‬זןבב״תנחלמה?תחי‪.‬לעתה להתנועע ואי אפשר מכלי שנוי שימצא כמניע ונמתנועעאו בסניהסיחדוא״כיתחייפ‬
‫^יה קודס התנועה תנועה ולכן יביא זה הדרן אל קלמות העולם ׳‪ .‬ואמר הרב גי ב‪/‬את ההקדמה ביארו אחיו ניס חן הנחשני׳ אחריו קדמות העולם וט׳עד ואס היה קדושו‬
‫יתכן שיהי‪ :‬לעולם אבל הוא מוצא א״ב אינו מהנמנע שימצא ואס היה אפשר קי נשא האפשרות ההוא אם כן א״א מכלי דכרטשא האפשרו׳ ני כשנאמר הילל חכס‬
‫אס שכי׳מר שהיא מתוייב שיהיה מכס א"כ יהיה לעולם נמצא עם חכמה ולא תהיה החכמה מחודשת לו או נאחר שהחכמה נמצאת לילד קודסשיחצא לז הוא נמנע‬ ‫‪.‬‬

‫‪ r u‬נמנע לא ימצא לעולם שיהי‪ :‬חכם ואם החכמה היא באפשרות יחזייב שימצא דבר שהוא מקבל האפשרותכי אחד ההעדר לא יתואר באפשרות ואם יש בכאן נושא‬
‫יחפשרות יתחייב שיהיה מ אן היולי ראשון כי האפשרוא דבר דבוק בחתד הראשון ט אס יניה לזה אפ זרות נושא אחר ‪ m‬הנושא אפשרות אחר ימצאו טשאיס כל׳ת אבל זז‬
‫^‬ ‫לאשון ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^קדאכיחדיכשימצאכנקנןשא‬
‫‪<:‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫^ ‪... • R 2‬‬ ‫יז כ‬ ‫'‬ ‫'י‬ ‫■‬
 ‫שם טוב ‪ ....‬מורהגבוכים זזלקשני ‪; ,‬א^ורי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪ ,‬קרק^ש‬
‫^‪11‬יייל‬ ‫פ ר ה ט״ו כפי מה שיחשוב ■אלכס״נדר ר״לשאלנס ^יי‬ ‫פרקיו; ז ראשון ווה האפשרות יניא אל שימצא בכאן היולי ראשון וככר ביארנו&וה‪.‬יביא אל‬
‫ארי״סט! חופת בקדמות אבל סובר שהטענות שהוא ‪.‬ומר נענ ‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 5‬ואמר הרב כי זה דרך חוק מאד בקיום קדמות העולם • השכם ב״ר‬
‫״‪f‬‬ ‫] ‪.‬׳ ‪i V‬‬
‫‪Mi V‬‬ ‫הקדמות הס הראויות וכנפש תטה אליהם ‪ 1‬כי כל מה פזכיי‬ ‫שאס היה העולם אפשרי קודם שימצא הנה יחוייבשיהיה העולם‪.‬נצחי ני מה‬ ‫‪.‬מיית 'קמ>י‪ 6^),‬ר‬
‫ט> בענ ן ‪ P‬״”׳■ ‘ ״‪— r‬‬
‫^*^''ירמירז‬ ‫גר חרי ‪0‬‬
‫אריפ״טו‬ ‫אותם האנשים חושבים כי כל מה נזכר‬ ‫ומה‬ ‫שקר‬ ‫מהנקיע‬ ‫יחוייכ‬ ‫לא‬ ‫נקצא‬ ‫היותו‬ ‫סר‬ ‫שלת‬ ‫הונח‬ ‫אס‬ ‫איפשר‬ ‫היותו‬ ‫‪ip‬‬ ‫שלא‬ ‫ע>ן‬‫‪1‬‬‫מ‬ ‫‪,‬י('|‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
‫מוחן ן וירחיקו לחלוקעליי* י‬ ‫•מליז■ ‪,‬נפי!י* ‪ ett‬שהיה אפשר שיהיה נצתי הוא חחוייכ שיהיה‬
‫שת״א כסום אופן שיחלק עליו כזה הדרום‬ ‫זגיית> מגוקשלגד‪ :‬נצחי;כי אשר אפשר בו לקבל הנצחיות א״א‬ ‫!\■‬
‫לחשוב כי ונז׳ן ילזה‬ ‫אחד‬ ‫בעת‬ ‫חפוע^‬ ‫יפע^‬ ‫אמלם‬ ‫אמרו‬ ‫אחר‬ ‫ודרך‬ ‫שהאפשר‬ ‫גלתי »?ייור י(נל שיהיה נפקד ולכן יאמר החכם‬
‫»‪1‬מד ‪ - pcto‬צס‬
‫דעותס־ר״לאני אהיה נחשןל‪7‬עתסםא^יי ‪ j‬י‬ ‫»;ו‪ 6‬כןאסלאץ אץ כעניינים הנצחיים הוא הכרח ובס אס העולם *‪ ,‬׳ יפעל בעתאחרת• לפיהטונעי׳אוהמביאים‬
‫שאריס״טו לא נתעלמה ממנו תעלומהי״‬ ‫הנובע המתחדשים לו ובו״ ויחייבו לו המונעי׳בטול פעולת‬ ‫‪1‬זיקז‪'3‬כחוםק‪5‬ל>ץ אפש׳שיחצא נצחי יחוייבשיהיה נצחי ני‪.‬‬
‫‪^ • - )jpjA‬י״ינקנ לעולם יפעל אחד משני הפכים י‪5‬יותר טוב‬
‫שהגה גראיותיו אמנם אבאר שאריס טו ^‬ ‫^גתדוש»מי;''עה • מהם ואס היה העולסא״א שיהיה נצחיא'ו א״א מה שירצהו • ויחייבו לו המקרים רצון מה שלא היה‬
‫יחשב לעולם שעשה מופת חותן נקדי!^‬
‫העונים אלא טענות או ראיות נראות« יעי׳‬ ‫זיהגניאה לא ק‪3‬על שלא יהיה נצחי לעולם יפעל הנצחיות אתר רוצהו מקודם • ואהו שהבורא יתעלה שמו אץ‬
‫לנל ‪ PVJ‬מי‬
‫שומו זה הדעת לו • ר״ל צאלו היה נשאלה‬ ‫‪ p»R7p‬׳שהנצחיות הוא טוב מהיותו כלתי נצחי זיאמד מקרים לו שיחייבו שנוי רצון ולא מונעים אצלו• ולא‬ ‫זי‪9‬האמין >*‬
‫מופת אין היה חיחם הדעת כבץא ל‪7‬עעצ‬ ‫מעכבים • שיתחדשו או יסורו • א״ב אין צד להיותו‬ ‫מן‬ ‫אחרונים‬ ‫משכילים‬ ‫קצת‬ ‫חשכו‬ ‫כי‬ ‫‪.‬הרב‬ ‫^‪?1‬יר‪ .‬הת‪ 03‬הנפ‪6‬‬
‫אבל הענין האמיתי המופת אינו דעתו *‬ ‫‪ p?p3‬המדברים שהוא התירוה הספק ׳ואמר כי פועל בעת אהת ולא יפעל בעת אחרת‪ :‬אבל סעלו‬ ‫•מנגנת‬
‫שראיותיו‬ ‫*ה^יי״ייז יתנגק • האפשרות הוא אצל הפוע׳לא כדבר המתפעל‬
‫תמיד כמו התמדתו נמצא בפעל ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫זלא‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫הכללי‬ ‫•געצם‬
‫^ ״ ר ן כשתללה‬
‫^יפת דגריס אל‬
‫‪:‬היקש »י<למח‪ 0‬נה‬
‫‪._ -------------------- .................... ........ ...... ..‬ן ___ ‪ /‬מ ו ת • ואען ו עיוו! זר• ‪jjii‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬אגל ‪p®r»P -‬‬
‫התשובה אינה ‪.‬כלום מפני שכל דבר שימצא‬ ‫;בהקענררזק אלהי‬
‫הוא שלם על מה שאפשר בו מן השלמות וא״א טוב ממנו ״ ולזה צריך עיה*ה חמיד‬ ‫■הרצי} נןז שזאזונס‬
‫מחוייב שיקדם לושנקאפשרים אחד כפועל‬
‫שחכמתו בעצמותמיד• אבל עצמוהכמתואשר הייבהמצ'אותזההמציאות• וכלמה‬ ‫ואחד במק‪:‬ל כמו שאס ימצא בנאי ולא ימצא‬
‫^היא מצד■ טגע‬
‫‪.‬ארצה ייכנקאוירה‬
‫שאפשר שתמצאהו• מטענות סי שיאמין הקדמות מאלו הדרכים יפתעף' ואל אחד מהם‬ ‫בכאן אכניס ועציסלא היה אפשרות להתהוות‬ ‫ישלסכחיה‪.. ,‬״‬
‫יקרוץ‬ ‫‪....‬‬
‫‪,‬ישוב • ועוד על צד ההרחקה שהם אומרים איך היה הבורא יתעלה וישתבח בטל• לא יעשר!‬ ‫■>יל ‪ .‬סג^י &ר כבית וכן גס כן אלו ימצא אכניס ועציס ולא‬
‫ךבר בשום פנים ולא חדש מתחדש בענין אשר לא סר• וארך המשך מציאותי הקדמוןא^*‬ ‫^י״יק שקצתסעם צמצא בכאן בונים לא היה אפ‪1‬רות להתהוות‬
‫־•לייוקהכח היזלמ׳‬
‫אין תכלית לו לא יעשה דבר • וכאשר היה אתמול התפחה המציאות שאלו אמרת עי^‬ ‫;‪811‬ר להם נתחליז הכית׳לכן יחוייבשיהיה בכאן ככל נפעל שני‬
‫»צורה ועם שלמות אפשריות■ אפש־ות הפועל ואפשרות המקבל‬
‫דרך משל שהשם ברא עולמות רבים קורם זה על מספר מלוא כדור הגלגל העליון דרדל •‬
‫‪,‬הכתהדברי בליווי ואס לא לא ימצא שוס דבר מהנפעליסושלו‬ ‫‘‪i‬‬
‫‪.‬ושכל עולם מהם עמד שנים נמצאות על מספר מלואו חרדל• היה זה בהצטרף ^ מציאותו‬ ‫מ נ §י ‪ 83 ,‬כל אמהות הדרכים אשר הלך‪ .‬בהם ארי״סטז וכו׳נ‬
‫‪.‬יתעלה אשר אץ תכלית לו• באלו אמרת שהשם יתעלה אמש ברא העולם • שאנהנו‬ ‫הק שונלי 'חיזשנה דרך ‪ .‬יאםון הלא על זה התואר אס הש״י‬
‫ג פי עלוינ ב‪(6‬ו גלי‬

‫^•נקיים התפתחות מציאות אהר ההעדר • אין הפרש בין שתשים היות זד־י‪ .‬אהד מאום‬ ‫י ‪ .‬שמו חדש העולם אחר ההעדר אסכן‬ ‫זאם • לא נתעשין ;‬
‫אלפים מן השנים • או אהר זמן קרוב מאד • וזה גס כן ממה שירחיק בו מי‪.‬שיאמין הקרמיתג‬ ‫בלימוד ויריוה להם ‪.‬היה הבורא קידם שיפעל פועל ככח וכאשר‬
‫ועוד ע׳׳צ עשות הראיה במפורסס אצל האומות כלם מן העולם אשר יחייב זו “‪ .‬שהעניין‬ ‫‪.‬גשללהשיע׳לתלוס בראו שה פועל כפועל וכל מי שיצא מהנח אל‬
‫‪ ,‬או‪ 3 .‬ז תין בעת הפועל יש בו אפש־־ות אחד זא״א מבלתי חוצי׳‬
‫טבעי • לא מונח • ־ ולזה נפלה הסכמת הכל עליו יאמר אריס״טו כל אנשי העולם בארו‬ ‫הכתות מןהכח אל הפועל ואם‪.‬היה‪ ,‬הדברקחה‬ ‫עם‬ ‫הקגידדם‬
‫בהתמדת השמים ועמידתם • וכאשר שערו שהם בלתי הוים ולא נפסדים • שמוכס טשיסן‬ ‫’ השתקעות‬
‫'הגושגיות י ויראה שהונח ראשון וסבה ראשונה הוא בלתי ראשון‬
‫■לאל ית' ולרוחניים ריל המלאכים ויחסום לו • להורות על התמדתם • והביא בזה השער ג״ב‬ ‫השם ית׳‬
‫אס ‪^.... .‬‬ ‫הוא על זה התואר‬
‫‪.... ..............‬‬ ‫להם ’ האלו הוא וכת‪1‬ה החופת ‪.‬‬
‫• ‪ ■ :‬עניינים מזה המין ע״צחזוק הדעת אשרי אמתהו העיון אצלו במפורסמות ‪• , :‬‬ ‫י ״מי עמס• *ו פועל העולם אתר ההעדר לא יחלט אם‬
‫■נשלמו כל כתנאי׳ לה־ות פועל אז לא נשלמו‬
‫שר■׳‪ ■■■;: ,‬ן‪ :;.‬יד‬ ‫י ’■■‪:‬‬ ‫\'‬ ‫‪ .‬ואס נשלמו • יחיייבשימצא הפעל■ יזמנוויזא‬
‫•לן! יראה כלל ;‪,,‬ל ‪,‬מציאות זה העולם ואסלא נשלמויהיהכו‬
‫ד ו ו ר ר ז ל בזה הפרק לבאר שאריס״טו אין מופת אצלו על קדמות העולם לפי דעתו •‬ ‫דנרים אפשרות ויצט^ אל ד ב ר אתרשישלים אותן‬ ‫‪'.‬יגוחעז‬
‫ואינה בזה טועה ר“ל שהוא עצמו יודע שאין סופת לו על ז ה* ושהטענות‬ ‫‪,‬‬ ‫ההם ואס כן מ‪ :‬שהוכח ראשון הוא כלתי ראשוו וזה‬ ‫‪! ,‬הדנריס‬
‫ההם והראלת אשר יאמר אותם • הס אשר יראו ותטה הנפשי אליהם יותר• והם יותר מעש‬ ‫גדיי;'’׳’ ;;;; ״ *הדיךהואקשה מאדלהתפרד‪.‬ממנו יותר‬
‫'‪.‬הדגרי׳ינהמוב‪-‬ס מ‪:‬דרכים אשר קדחו ואשריכא אחריו ו;״ע‬
‫י ספקות כפי מ ק שיחשוב אלכסי׳נרר ולא יחשב כאריס״טו שהוא יאמין שה מאמרים ההם‬ ‫־ןול^כניהה צהס ולכן אמר‪ .‬הרב שצריך'שיחשוב כל משכיל‬
‫;מו־פת • כי ארים טו הוא אשר למד בני אדם דרכי המופת וסתריו ותנאיו •ואשר הביאני לזה‬ ‫י י‬
‫להתירוזלגלות סודו ונו׳‪.‬‬ ‫’‬ ‫גאלו״כצעוו כזה‬
‫יחשבו שאריס״טו כבר עשה מרפתי;ע ^‬ ‫שיפעל ק׳‪ - ^,1,,‬המאמר כי האחרונים מן הנמשכים אחר אדיסיטו‬
‫אדיס״טו יח שבו‬ ‫■דרךשני אמרן‬ ‫‪.‬־יתדק‬
‫_____‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ודד*^»ררן דרי ד ‪iS1‬־ ‪______________________________ j .‬‬
‫השאי‬ ‫בזאת‬ ‫יקבלו מאריסייטו‬ ‫החושבים___שהתפלספו‬ ‫‪I‬‬
‫‪ .‬יפ^ל כעח אתית ביןשיהיה פ‪,‬על‪ ^,^^3‬קדמות העולם •‪ .‬ורוב האנשים מן‬ ‫י‪'’;”,pIb‬‬
‫שנעלמזז‬
‫בו שנעל‬‫להשוב בו‬
‫או לחשוב‬‫עליו או‬
‫שזנתמופיזחוויידאיזספקכו־וירחימולחלומעליו‬
‫בלטהשזכרו מופת חותך איןספק ס •וירחיקו לחלוס‬ ‫בי כל מה‬ ‫‪.‬ויחשבוכי‬
‫א‪ . .. ,‬ויחשבו‬‫ככ״ח‪ p‬א>‬
‫ובחירהיהננ*‬
‫כרצון‪1‬יכ‪rr‬‬
‫®על בי}ו‬
‫יי‪'.‬הפועל‬ ‫סן‪6‬‬
‫שיהיה‬ ‫נאשבין‬
‫נ״■‪ ,,‬כאש‬ ‫;‪5,‬״״‬ ‫‪1‬יי‬
‫״‪;,‬ס האיסאש אל‪ .‬הנעולים י־עליממא׳ ילא ‪ .‬מטנו תעלומה או ששגג בדבר מז הרברים • ולוה ראיתי שאטשר עםר‪,‬ס לפי דעחם‬ ‫י‬
‫^ ה ט‪,‬ופת בזא^ז יהשאלה‪ .‬מ‪r‬ה ע;ה? ‪v‬י‬ ‫■ ואבאר להם שאייב׳׳ב•‪,‬־עצמו‬
‫י" ״^י ״״״ ״ י’־ ' אומר כספר השמע בי כל טי שקדמנו סה־שי הטבע יאמין כי התנועהבלתי ד‪,‬ווה ול^א‬ ‫=‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫נ ב י י ת מ ד ל ת‪,‬‬ ‫ל״ל״ל״^לא־׳י־אי״אויי־יז־ע־יול ■ ‪.‬‬
‫'‬ ‫אפלטץ‬
‫י‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪ * * * ^ .‬״*‬ ‫נמנחחבכ יחצ ‪f‬לוח)ני‪.‬נ•‬
‫יחכחנוחוני‪-‬נ•‬ ‫שנמצא אבל‬ ‫אז כיגכור‬
‫»‪^*.‬ור׳‪1‬‬ ‫יזתנו ׳ »‬
‫ה‪:‬י‪1‬נ‪,,‬ן ‪! w‬ע!‬ ‫_נםשי‪.‬‬
‫ניזיהאא‪-‬האנ״יא^־לע)נ‪-‬לא־ינלהאשל״יתנהדברבענויהתנ־עהש‪-‬נלומ־עילת‪ 1‬איהאשנ־‪.‬אנטנעה לעל‪.‬עג'״עלה‪,,‬לא‪.‬פלא‬
‫‪ .‬לוחר‪.‬ששגלה נכת‬
‫^ ׳•• עעייי^המז^לאהיה״א בעכורשכתחדש לו ממוןשלא היה לו או בעבור שראה שיותר ט‪1‬ב לדור בדירה יזלאכזמימ מלשבת במערה או ב ע בו ר שנתמיד‬ ‫‪3 .‬נ‪0‬ש י ועצת ‪ rfi‬־ י‬
‫נ ןש^ת היה •ו מקודם ונתחדש הבית אם כן פל פועל כעת אחת ולא יפעל כעת אחרת יש לו מונעים או מביאים מתחדשים לו ואחר שהבורא יתעלהשמו אין מביאים‬ ‫נחיזה‬ ‫‪ .‬לרשום‬
‫‪• ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לו שיחייכוהו שנוי רצון וכו׳ עד אכל פועלו תמיד נמנא כפועל ת׳׳כ העולם קדמון ;‬ ‫' וי‬ ‫‪1‬‬ ‫?עוצם ■ בהפיר‬
‫והתצילו‬ ‫‪ .‬גצורה‬
‫‪ .‬צוד׳ ותרשוס בשנות דרך הש״יש‘ יאמרו פעילזקית׳ שלמו׳ מאד אין בכס דבר חן החסרון ואין בהם דבר לבטלה • והרצון בושאין ראוי להוסיף על פעולותיו ולא לגהע מהם ושהוא י'^'‬
‫עשה כל דבר לפי מה שאפש בו חן השלמות וזה הכגזצא שלם מאד וא׳׳א שיהיה טוב ממנו ולכן צריך שיהיה תמיד לחה שחכמתו אשר חייב׳העולסהיא נמצאת תמיי‬ ‫‪ J‬ה י‪ 1l‬יר ל‪1‬ל הענן‬
‫עלץ ולא לגרוע ממנו ואם‬‫‪ rr>p‬וזה המציאות לא יוכל להוסיף עליו‬ ‫שחכמתו תמיד יחוייב שיהיה זה המניחות‬
‫המציאות ‪tpp‬‬ ‫שכמו ‪wpjpu‬‬ ‫יחוייב ׳‪>pji‬‬
‫כן ■נ״״ע‬
‫מער • — ‪-‬־‪-‬״ ״‪-‬ז ״ ‪-‬י״; ׳‪ ^ .‬קהתציאזת אס ען‬ ‫״ל‬ ‫ויתחדש‬
‫נברא היה ראוי שיתוסףשיהיה קודם זה וזה א׳ א בפעולות האל וכן נ״כ אם היה נפסד יקבלו החסרון פעולות האל אכל זה שר! ט המציאות יחוייב שיהיה נמסן‬ ‫ג״י ה״ניל '!׳‪: 1‬‬
‫המציאות יהי^ה וכל מה שאפשר שתמצאהו מטענות חי שיאמין הקדמות מאלו הדרכים יכתעף ואל אחד מהם ישוב ‪ ..‬ועוד המאמינים‬ ‫הלשת^י‪-‬־ז «י ״‪J • 3‬‬
‫ו ‪ J‬י* י*׳*יי^'א ויתכש‪.‬לא י עקדכק שוס פני ולא יתחדש מתחדש בזמן הקדחק עד שלא סר ואיך המשך מציאות הקדמון אשר אץ לו תכלית לא‬ ‫שיייז חיוצתו״ה ‪,‬‬
‫וכאשר היה אתמול המפתח זה המציאות מהשלא היה‪ ,‬קודם ואפי׳תאמרשהש״י כיא עולמות רכים קולס זה על מספר מלא כדיי‬ ‫‪4‬וסשד ני כני ‪ .‬ר‪3‬ן‪;1‬ל‬
‫האחר‬
‫ההחציאותהיהאחרההעדראיץרפרשכיןשתשי׳היות‪11‬ה אחר‬
‫שזה המציאות היה אחר ההעדר אין יפרש כיושתשי׳היות‬ ‫גכגנחרדלהה^כהצטרקלמציאותויתעלהנאלואמדתשהשסבראהעזלסאחששאכחנונשנקייסש‪1‬‬
‫‪ j‬חב מכיחותו יתענה נחנו חמדתשהשם ברא העולם אמש שאנחנו נשכקייס‬ ‫־־׳ ‪■-‬י יי י י ‪7‬‬ ‫יתקיים‬
‫י __________‪«.‬‬ ‫‪ I‬ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■ _11________ i . _ ___________ n «•%‬‬ ‫סההיוני משועכל חחותחנפי אכפיס‪1‬זו החייוח ‪ 1ft‬תיור• ♦ודומרוו• ‪ - Mnhn‬ז‬
‫____ עוד עשו ראיה האומרים בחדחות מה שהוא חפורסס כאזיזזת‬ ‫העולם •‬ ‫קדמות‬ ‫שיאמין‬
‫_ ____ ____‬ ‫חי‬ ‫בו‬ ‫שירחק‬ ‫חמה‬ ‫כן‬ ‫גס‬ ‫ווה‬ ‫מאד‬ ‫קרוב‬ ‫זמן‬ ‫אתר‬ ‫__‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬‫‪3‬‬‫‪V‬‬‫נ‬ ‫לנפשית ו״תבעל‬
‫שכל האומות שחו ^מיס תשכן לו יתע‪.‬ה ו‪.‬מ‪./‬אטם וי־ חסום לו להורות על התמדתם ט לחהשהיה האל יתעלה נצחי וקיים שחו השחים בסא כבודו‬ ‫‪ ‘J‬־ ‪.‬‬ ‫י>זס ושוולוהצו‪,3‬־‪,‬ן‬
‫לא ^יה מפורסם ככל‬ ‫יה״‬ ‫ך‪QP‬‬ ‫‪.....................‬‬
‫האומות חסכיתיסשהש ישלכן בשמים יתוייב שיהיו חתחידיס כמוהו וזהו הדבר אלו ‪,‬‬ ‫‪...........‬‬ ‫׳‬ ‫יגו‪5‬ןנזז ^זתישוי •‬
‫במפורסמות ; באמרו י‬ ‫העיון במטר‬
‫;ו העיון‬
‫ן ‘ •יוא דבר טבעי לא מונח; והבית כזה השער גס כן עניניסתזההמץ על תזוק‪.‬הדעות אשר אמתהו‬ ‫חפעול‪,‬ק‬
‫מעליו ״פעולות‬
‫שהכלדים הראשוניס‬
‫^^^^^^^^^הבחיסק־י)הים!‬ ‫״ ״ ״ ‪ p S ,‬פ ר ק טיי■‬
‫אמר‬ ‫**‬ ‫י ־‬ ‫•‬ ‫׳‪• opu‬‬ ‫קעגכז‬

‫»‪.‬ל»>‬ ‫’'■•'ל ’’'״״ י*יף־־״פ‪.‬־־ר ־‪ » p t,rftK .‬־‪,, 5‬״ל‪,‬״‪,‬ל»««־־י‪.‬נ‪;«.‬פ>״ל־‪,■1‬ל‬

‫הוימה וכ^שר נקתדשתבנפש צוית הנצוח נתתמש מזג הנו״ ויתאדחו הפנים וכשנפלה צלרה נכספת בנפש תדם גכישי‬ ‫התחי^ לתות‬ ‫״׳ ג מ ר‬ ‫‪r‬‬ ‫הזרע תום תיק מעופר היות על שימלאות ‪,;r‬‬
‫שיהיההציוד‬
‫^‪.‬ינסבע‪,‬ו\תום‪,‬ק‪,‬ר‪,‬לפ‪,‬תאתדרת״צתהצי‪,‬ילבדו^תד‪, ................ .‬‬
‫ם י‪.‬ינם בעבור ו ז ו ם ו ק ״‪.............‬י ‪........ ................................‬‬ ‫ץף‪ -‬יקי״הצי‪.‬די‬
‫‪ ...........‬״‬ ‫שוב״ י‬ ‫^ ^ ^ ^ ^‪ .:‬םל ^‪ ,‬ה קיי א ש ר־ ת תד‬
‫אשר־תתד^■ ־‬
‫ראוי שתפעל בגוף זולת? ובהיולי הפולס צ״ו זה הסשס אלא שיש לה הקשר טנעי עס גופה המיוחד בה להתסדשה טמו וחפק^‬ ‫י "י ר‬ ‫׳‬ ‫‪ p,fl, 3‬״‪^,,‬‬
‫^ י ׳ ־ ק ה « האם כ ני משליד פצ״ה תיר אחייי ואתרשאיננו רת‪,‬ק יזשק נפשם לגוף אחר שהוא סעיף גופה איך ירותת יז ש ^‬ ‫לגופה נענע ואש צא יהיה חל נגוף נסהה ולא בנוף הולד וזה הת^;‬
‫‪'''^ ” °‬אפ^ר‬ ‫יו וכבר יענר רושם קצת הנפםית אל ניף אתר עד שיפסיד הרייז‬ ‫תי‬ ‫זלכן א מר העין יכניש אדש לקנר ונגמל בעמק ואמר הע‪,‬ן ‪ s‬״‪pj‬‬
‫ממנו ותהיה הנפש רעה קנאית ויחשוב נפילת הג״ל‪,‬יתפעל הגמל ממחשבתו ויפול קנף וכאשר יהיה זה א פיי‬ ‫״‬ ‫לא יהיה רחוק שתז! ‪ r‬נ־פש ת! הנפשות ע״צ הפלא נכח יותר מ‪ ?1‬ותדש‪,‬ש‬
‫״ ’‪®I‬״® וקור ותנועה וכל הצלחתהעולס השפל יסתעף מן החום והקור והתנועה כמו שקדם בחדושי האויר וכמו זה יקד«‬ ‫אית וי« ‪ 1‬ת מיוחדוכן כחות הנפש המדמה יתזיתי ייתיגתו ביקיצה כידיעת ‪ ,‬״ ‪ ,‬י '‬
‫נשיחהצשב^‬ ‫^ קדם ‪ 1‬תקה המדמה חם שששיגגצזרה באץ וקולו־נ לברים ויראה ניקיצה וישיזע ח ‪;!» 5‬ו ‪ 1‬סא^ ‪5‬ן‪,‬ק‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪,.,,‬ן‬
 ‫קרק^ש‪:‬‬ ‫טוב‪ ' .‬סח‬ ‫^^מורה נבזמס‬ ‫^‬
‫אחרהרכטאשיבביאולבלומולומר ‪.‬שלא‪.‬עשהח)פעלמ‪:‬שיחשבוגאיזרוניס המלו‪ 1‬ןזו»■ ידיומזי‬ ‫^ליי מענומיו * ר״ל שהדתיןיג שעשה אריסט״ו ליןדחות העולם קורא‬
‫לנמשכיס אסר הפילוסופים סאדיסט״ו עשה חופת חוסן אין ©פק בו וירחיקו הנני׳ והתו‪ 1‬ה ויהי‪%‬‬ ‫‪^.‬רים‪%‬״ ‪’^''f‬י״■' הי א' ^ ^ ^ ענו ת ל א יכנה חופת וזהו א מ ח א ח רי ק א ם‬
‫לחלות עליו « והנה הרב קנארמדברי אריסט״ן שאין עליו חופת כי חלו היה אצלו ידיעות ‪5‬וםר יגי עו‬ ‫יכו ז הזה כלו יצמו? ^ליובחופת לא» ר״ל כלו היה צריךאצל אריס״טו‬
‫הנפש מדבחזתע‬ ‫‪:‬חופת לא היה חביא ראיה בהיזתמישרןלם מן‪.‬הטבעיים חי‪ .‬מין מ כי נ ל ק ה‬ ‫יי •״נין חכיאר במופת כאמת לא אס כן מגל זה נראה שאין חופת אצלו‬
‫ן ט‪ 5‬מים ‪:‬קננבדי®‬
‫שיתבאר במופת לא תוסיף‪,‬אמתעו ילאיניה‬ ‫תה^אלהןואכחנולאכן‪-‬נחשוכוכו׳ ‪.‬‬
‫‪ 17‬מ!ת ‪ 16‬הדגיר‬
‫חזק האמת בו בססנים החכחיס עליו)לא נאה ה ח סו ד' הנ מ ל‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫אדמות‬ ‫^״חין ספק שדעת אריס״טו בעניו‬
‫החשות^‬ ‫תחסר אחתתו ולא יחלש האמת ב ח ^ אנשי ‪ 1‬ח‪1‬ש‬ ‫׳^ע^צס היא יותר קרוב אל האתת משא‪:/‬דע‪ 1‬ת אפלטון שיאמין כי ה תנול הוות נפסדת• וכן השמים‬
‫הא‪.‬רץ כלס עליו ולמה שארימט״ו קייס ש^מל׳ !ויהיה נשמע כי ז®‬ ‫קטיע גם כן אצלו הוויפ' נפפדיכב זהו ישזנז • וידוע שאלו‬ ‫עפות הראיה‬
‫י‪.‬רחיהקשיע‬ ‫^נאמיו בקלחית לפי ׳*■״׳׳»■‬
‫־‬
‫קלחון ב‪.‬־עות ־־־!דמוניס ס״כ י‪.‬ץנו מוכת עו‪ 1: 7‬ס אכפר נלי^‬
‫כלזס‬ ‫נ מנ ע‬ ‫’ ״'־׳' ‪ f‬״'״־ ״ תנ ס א־ ק ״ ל אנן־ ״‪,‬־ זזיהה זאת השאלה מבוארת אצלו במופתי' הוהכי׳ •‬
‫הכיח הרב ראיה פנית חח״ש אריסט״ו בשמים ההתחבמו׳התתנמי‬ ‫חסכע ‪.‬לא היה צריך אריס״טו שיסמכה בהיות מי שקדם מן‬ ‫יאייז עלקזמיא העולס‬
‫ועולס כשהתחיל לנכר שהשמי׳כלתי הווי׳ולא •כנגד ‪ .‬התוד׳ם‬ ‫‘אצ אות התיושב ולכן ראיות אריסט״ו כט^יו‬
‫ע®‬ ‫נפסדי׳וכו׳עד אמרו ואנחנו כשנעשה זה יהיה ‪ .‬הקד‪1‬שה‬ ‫^יגאי היכי״לבפרקי״‪• U ,‬הטכעייס מאמין כן • ולא היה צריך שיאמר כל מדיי■‬
‫מאמרנו אז אצל מטיבי העיון יותר חקוכל קאמינים כיזדמית‬ ‫•חלק ‪ .‬מאמרנו בהם למה זה הענין כו או נ‪■ 1‬שאמרו במקום ההואמןההרהקה למי שיחלוק עליו‬
‫י העולם ‪ ,‬יאמיננ‬
‫ישהילו‬ ‫‪.‬נננו<וה‬
‫ויותר מרוצה עד אמרו זה תווף זה האיש ומאלו‬ ‫־ \עו ת דעתו ״ ‪ :‬כי כל מה שההבאר במופת לא תוסיף‬
‫הדבריס ביאר הרב שאריס׳ טו לא עלה על מ תויינ תעל כזו^■•‬ ‫אמתהו ולא יחזק האמת בל ברסכים כל ההכמי׳עליו•‬
‫דעתו שיש מופת על קדמות העולס והביא ג״כ ‪ .‬סאמדנו צא שתגיע‬
‫"‬ ‫‪3V‬‬ ‫רהיה הרב מדברי אריס״טו נספר י‪ .‬ננוח וז״צ לה ס הנכזאס‪S3‬‬
‫בחלוק‬ ‫ולא תחסראמתתו ול^ה יחלש האמרת בו‬
‫ורצון מהשם והנה‬
‫מהמוכרים אשר‪ .‬אץ לנו בהט טענה או הם‬ ‫אריס״טו‬ ‫אנשי הארץ כולם עליו״ ואתה ג׳'כ תמצא‬ ‫והש הנביאים הנכנדיס השלח־ס ן‬
‫‪^ ,‬א דאינ‪ 1‬שום סילו'‬
‫גדוציס אנצכו מאחרינו בהם למה זה נן קשה ‪ 1‬י ם הגיע למינות‬
‫‪,‬כשהתהיללבארכי‬ ‫ערק ין והיות הענין אשר אין שום מופתי •יאמר בספר השמים והעולם •‬
‫מאחי נו אס העולם קדמון אולחזהתורף ‪. ,‬כל התכמית והופל'‬ ‫בו'♦ ר״ל יותר ראוי שיהיה נשאר השמים בלתי הווים ולא נפסדים • אמר נרצה עתרת‬ ‫‪.‬‬
‫לשונן עם שי‪-‬כונ״צר פי׳ בו פירוש אח׳ לגזה ‪,‬הכת הדנ די א»*‬ ‫הראשון ושיהיו שני קצוות הסותר שנהקיר על השמים ג'כ ונאמר • החראס מחהויכם‬ ‫‪.‬‬
‫שהוא האמין כיאריגט״ו אינו מסופק בקדחו' לו בתכלית השלמות‬
‫בלמוד עס ה מזי ת‬ ‫^^יה ויאמין כקבלה הצד האחד חשאלו מדבר או בלתי מתהויימדבר • ואם יפלו תחת ההפסד‬
‫העולם • ואמרשביאר נזה הפרק שאריכט״ו היקרות ‪0‬ה‪ 1‬חו קז‬ ‫חופת חלוש על העגיןהנדרש כי בהכטל • או לא יפסרו כלל• והשתדל אהר הניח זאת השאלה‬
‫לח יחשוב שבא מופת שהעולם קדמ!ן ל)ןה בה® סתגיע לו‬ ‫^מיפתההואיחלש הנפש חלהאחין בדרוש‬
‫ולא‬ ‫שרבי׳ מהקושבים שהם תשניניס אע״פשר״ינס הנבואה‬
‫לזכור טענות מי שי^^מר בהתהוות השמים הוים‬ ‫■ ■ ההוא ן‬
‫ש‪01‬‬ ‫מבינים דבר מיאז^סות יגורו נקדחו׳‪:‬עולם י התפאר‬ ‫‪ 0 ,‬רק ין ־ואפילו היה החמר שלו נמצא ונו׳ ‪ .‬נפסדים והביא אחר זה דברי’ זה לשונם אמי שאנחנו‬
‫לחה שקבלו שאריס״טו ומפרש; ספריו היו ‪ ,‬כלוסוף ‪ J‬בנבואפ‬ ‫ר״צ)אפי׳ המתחדש אשר היה הקח׳ ׳ מזנע שה זה היה מאמרנו אז א צ ^ מטיבי העיון‬
‫ואס לא היתי‪8‬‬
‫כ‪ 91‬ס‬ ‫חכמי׳ גדולים ונתפרסמה חכגזתס ולוה שאלו 'הננ‪ 1‬אה‬ ‫‘ יותתמקובל ויותר מרוצה וכל שקבשישמעוטענוי‬ ‫שלי‬ ‫‪ .‬י י‬ ‫‪,‬‬
‫מאמיני׳ לפי דעתס קדמות העולס קבצו בם ‪ .‬אלהית היה ראש‬ ‫החולקים תהלה״ שאנחנו אם נאמר דעתינו וטענוחינו ולא נזכור טענות החולקים יהיר־*‪,‬‬
‫סהעולס קדמון וישכילו דברי כל‪:‬נביאי׳ והיה כפלוסיפים ‪,‬שהיא‬
‫רא‪ 1‬י‬ ‫זה בעכורשהנכיאיס וברועי‪ .‬דרךהגדהולא ארססו׳‬
‫י יותר חלוש לקבלם אצל השומעים • וממה שראוי עלמי שירצה שידון באמת שלא יהיה‬
‫מכל‬ ‫בננואה‬
‫הביאו מופת על מתמקהס! וזה לא יהיה‬ ‫‪ .‬שונא למי שיחלוק עליו י אבל יהיה חומל מודה על האמת יעביר לו מה שיעביר על עצמו‬
‫הגמשבים אתריו‬ ‫האיש‬ ‫מיושר הטענות • יזה תורף דברי האיש • ואתם עדרת בעלי העיון‪.‬הגשאר ע ^ זה‬
‫נעבור שפיז ידעו מופת עליכם חלח שדברו א‪ 1‬ני מיו אולאתריי‬
‫‪ -‬והפלא מאלו הפילו'‬ ‫;‬ ‫האל‬ ‫כשם‬ ‫י‪:‬גדה‬ ‫דון‬ ‫ודברו‬ ‫ההמון‬ ‫עס‬ ‫‪.‬‬ ‫זאת‬ ‫על‬ ‫תרעומת אחרזאת ההקרמה •ואם יחשוב אדם אחר זה המאמר שעלה בידו מופת‬
‫‪ .‬יאמיגו‬ ‫פרקיו זה הפרק אבאר גומהשאאחינהו אשר‬ ‫השאלה • ואם ידמה אדם וכל שכן אריס״טו כי הדבר אשר התבאר במופדה תהיה קבלתו‬
‫■ בזאת השאלה ואחר הרב■ כי כנכיאה ויהיה לאד'‬ ‫יותר חלושה אס לא ישימעו טענות החולקי׳ עליו • ועוד שומו זה הדעת לו ושראיותיו עליו ■‬
‫‪,‬לשנות‬ ‫׳ ‪ 1‬כ‪ 1‬לת‬
‫שההמינו‬ ‫מהם‬ ‫חלקיס‬ ‫לג׳‬ ‫יתחלקו‬ ‫־האנש־ם‬
‫מצד‬ ‫הטבעי®‬ ‫טענוייהאם אריס״טויסכל ההפרש בין הטענות והמופתי׳ובין הדעות אשר תחזק המחשבה‬
‫ו הדנ קי‬ ‫׳ נהם או תהלש ובין העניעייהמופתיי!• ועוד‪,‬זה המאמר ההגדיי אשר קדמהו מהורות האמת ‪ ,‬שיש מופת על ח״הואמר כי אינו ין כי י הכנת!‬
‫המדברים אשר עשו ראיות עלת׳יההס ■בשגל הפועל אס‬
‫הסעאו׳וכל מה שמביא להאמין החדוש באותם י בלמוד‪ ,‬ואם נלא‬ ‫• לכעל דינו עד שיחזק דעתו הזה כולו יצטרך' <ייו במופת• לא• אבל כוונתו כלה היא שיבאר‬
‫ותושבים‬ ‫הדרנים הוא מחלש אמונתו למה שיוכל האדם • לת‪ 1‬ד‬ ‫‪ .‬שדעתו יותר נכון מדעות החולקים עליו • ממי שיאמר שהעיון הפילוסיפי יביא אל היורת‬
‫ג נ‪ 1‬ראית'של‪.‬איונצ‬
‫דבר אם‬ ‫י לפנית‬
‫ס‬ ‫שחאחינ‬ ‫אחר‬ ‫ר‪.‬לק‬ ‫ויש‬ ‫כטענן׳^‬ ‫אותם‬ ‫כטל‬ ‫ל‬ ‫השמים נופלים תחת ההויה וההפסד‪ •.‬אלא שהס לא נעדרו כלל • או נתהוו ול<>‪1‬יפסדו •‬
‫שיש מופת חותך על שהעולם קדיוון כמו • בעליונים ׳ ואס‬ ‫ושאר מה שיזכר מהרעות ההמ‪-‬וזה אמת בלא ספק כי דעתו יותר קרוב אל האמת מדעותם‬
‫מפרשי ספרי אריסט׳׳ו • וי‪.‬רכ המורה מאמין כתתתוגים אחר‬
‫שהס טענות ישיגוהו ספקות עצומות וכי ’ שהעולם מאתו על‬
‫לפי לקיהת הראי' מטבע המציאות • ואנחנו לא ק נחשוב כמו שאבאר • א ב ^ כבר‪:‬ברו‬
‫העולס ככר אפשר שיהיה מחודש כי הראיות דרך החייב והרכ‬ ‫התאוות על רוב הכתות ואפי' על הפילוסופים וירצו לקיים ‪ ,‬שאריס'טו באר זאת השאלדה‬
‫השלם מורנו אחר‬
‫כלס חהפילוסופיס ימצא לטענות ההס כלס ׳ שלנביא יצטרך אל‬
‫עד‬ ‫‪ ,‬כמופת • ואולי דעתם אריס״טו באר זאת השאלה במופת והוא לא שער שעשה מופת‬
‫המדמה‬ ‫פניס י!טלזס וכאשר היתה זאת השאלה סלייית‬ ‫■ שהתעוררו לזה אהריו • אמנם אני אין ספק אצלי כשאלו הדעו׳אשר יזכרם אריסט ו באלו‬
‫קדמות העולס או תלוש אפשרית היתה א‪.‬צלו בטקד היצירה ו־‪,‬צ‬ ‫‪ ,‬העניינים • ר״ל קרנזות העולם • ועלת התחלף תנועי הגלגלים • וסדר השכלים • כל זה אין‬
‫מקובלת מנד הנבואה תבאר עניינים אין שלי׳ו׳הדנרי בלמיד‬
‫יויל׳והא״א שינבא‬ ‫מופת עליו• ולא חשב אריסטייו יוכם‪ .‬כלל שהמאמרים ההם מופת • אבל כמו שזכר שדרכי‬
‫ככח העיון להגיע עליהם נמו שאכא׳שהנכוא' ־‬
‫ה ד ביי ס‬ ‫שאלי‬ ‫• עשות הראיה על אלו הדברים שעריהם נעולים בפנינו ואין אצלינו התחלה לרם שנעשה‬
‫לנבואמ‬ ‫לא תתבטל אפי׳ לדעת נןאמיני הקדחו׳ואחר ' הכנית‬
‫שאבאר אפשרות מאמרנו ר״לביותהעולס אמנם אפשר ‪oy‬‬ ‫^ ראיה כה• וכבר ידעת תורף דבריו והוא זהואשר אין לנו בהם טענה‪:‬או דם גדולים אצלנו‬
‫לאלו‬ ‫מחודש אתחיל להכריעו על יולתו בראיות הגיע!‬ ‫‪ :‬מאמרנו בהם למה זה כך קשה מאמרנו אם היה העולם קדמון אם לא זה תורף לשונו• אלא‬
‫העיוניות ג״כ מכ רי ע המאחר כחדושעל ־ ההכנות שלאי מ א‬
‫כיננו א תו בחשכת‬
‫אריס׳׳טו‬ ‫שאתה כבר ידעת פירוש אכונ״צר לזה המשלומד*‪ .‬באר■ בו והיותו מרחיק שיהיה‬
‫הכונה‬ ‫כמאמר בקדיזות ואבאר כי כמו שיתחייב לנו אחר‬ ‫^ספק כקדמות העולם • ובזה גאלינוס בזיון גדול באמרו שזאת השאלה מסופקת לא יורע‬
‫קצת הרחקה כאמונת התדוש נ ן יתחייב האלהית אמנם אני‬ ‫לה מופת • ויראה אבונצ״ר שהעניין מבואר גלוי ץרה עליו המופת כי השמים קדמוניים ומה‬
‫בזה מ ע'‬ ‫כר‪#‬קה יותר גדולה באמ‪:‬נת הקדמות ונפרק ת»ה‬
‫אשר‬ ‫הנמשן לזה ימציא הרב דרן לבטל ראיות על זקנים‬ ‫דעת‬ ‫שכתובם הווה נפסד • סיף רברלא בדבר מאלו הדרכייאשד זכרנום בזה הפרק יתאמת‬
‫ברצון‬ ‫התנבאו‬ ‫כל מי שיעצא ראיה עלו קימות העולס ‪:‬‬ ‫השכיד־יו‬ ‫י או יבוטל או יסופק בו• ואמנם זכרנו מה שזכרנו לרעתנו שרוב החושבים שהם‬
‫אלהי אם הושלם‬
‫שכל'בלחוד והשיגו‬ ‫וכו׳‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫אחר‬ ‫היה‬ ‫מתחדש‬ ‫‪b‬‬ ‫>ז‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫חכמתם‬ ‫שהתפרסמה‬ ‫ואע״פ שלא יכינו דבר מן החכמות יגזרו על קדמות העולם קבלה ממי‬
‫השם השגהאמתית‬ ‫‪) .‬אחר‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ האומרים בקדמותו וישליכו דברי כל הנביאים • בעבור^שאין דבריהם בדרך הלמוד • אכל‬
‫עם הייתם נרדיס‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬כדרך ההגדה כשם האל ‘ והוא הדרך אשר לא י ת ^ ו בת• רק יחידים הצליחם השכל •‬
‫בפרך ועם היותם‬
‫דודי׳בעס העושאי'‬ ‫ואמנספה שנשתדל בו אנחנו מעניין הדוש העולם לפי דעת תורתנו הנה אזכרנו בפרקים הבאים ‪:‬‬ ‫־‪.‬‬ ‫■‬ ‫■‬
‫ערחס‪ ,‬מרננהמאד‬
‫התעסקו‬ ‫ן ךן הפרק אבאר לך בו מה שאאמינהו אני בזאת הש^^ה• ואחר זה אביא ראיה על מד־־ד ולא‬ ‫‪0 ^3‬‬
‫ובו לפי‬ ‫בלמוד‬
‫דעת הר״סשאמר‬
‫העולם‬ ‫הדוש‪,‬‬ ‫על‬ ‫מופת‬ ‫שהביא‬ ‫שיחשוב‬ ‫מי‬ ‫שזשיאמרהו‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫בו^ואומ׳‬ ‫שאשתדל‬ ‫י‬ ‫יי‬ ‫״‬ ‫‪r‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫מן המדברים איני רוצה הראיות ההם • ולא אטעה עצמי כשאקרא דרכי ההטעאה מופתים• והיות האדם אומר שעשה מופת על בפסיק ואחרו לי ‪,‬‬
‫■ ש^ה אחת בהטעאות אינו מחזק אצלי האמנת המבוקש ההוא • אבל מחלישה ומדריך לטעון עליו • כי כשיחבאר הפסד הראיות מה שמו ששליחותו‬
‫היתל שיאמת להם‬
‫הבורא‬ ‫‪ ,‬ההם תחלש הנפש להאמין כאשר נעשה עליו הראיה‪-‬והיות העניין אשר אק מופת עליו נשאר עס היותו מבוקש לכד או שיקובל מליאות‬
‫■ וכבר זכרתי לך)כל ע״ה חלק א׳( דרכי הפרברים בקיום חדועז העולם והעירותיך על מקוכם• אצל חכמיהם ובקע‬ ‫כו אחד משני קצוות הסותר יותר ראוי •‬
‫מ מנ‪ 1‬ב חי זה דרך‬
‫יאמת זה להם איר‬
‫טענות‬ ‫אבל‬ ‫•‬ ‫חותך‬ ‫מופת‬ ‫אצלי‬ ‫אינו‬ ‫העולם‬ ‫קדמות‬ ‫על‬ ‫הראיות‬ ‫מן‬ ‫אחריו‬ ‫והנמשכי׳‬ ‫אריס״טו‬ ‫־‪ ,‬הטענה עליהם • וכן כל מה שזכרו‬
‫היה צריך לזה אם‬ ‫שכבר‬ ‫תורתנו‬ ‫דעת‬ ‫על‬ ‫מחודש‬ ‫העולם‬ ‫היות‬ ‫כי‬ ‫שאבאר‬ ‫אני‬ ‫בו‬ ‫‪4‬‬ ‫שתו‬ ‫א‬ ‫ואשר‬ ‫•‬ ‫שחשמעהו‬ ‫שיגוס הספקות העצומות במה‬
‫כארתיהו אינו נמנע‪-‬ושהראיות ההם כלם הפלוסופיות אשר יראה מהם שאין העניין כמו שזכרנו• ימצא לטענות ההם כרם פנים אלו ה ע׳ זקנים היו‬
‫בלמוד‬ ‫שלחים‬
‫י‪ 1‬ד עי ם‬ ‫^ יכטלוס • ויבטל עשות הראיה בהם עלינו • וכאשר התבאר לי זה והיתה זאת השאלה ר״ל קדמות העולם אוחדושו אפשרי'• היתד; והיי‬
‫על‬ ‫מקובלת מצד הנבואה • אשר תבאר עניינים אין בכח העיון להגיע אליהם • כמו שאבאר שהנבואה לא תבטל ואפילו ע ^ המופתים‬ ‫;‬
‫אבל‬ ‫מציאותם‬
‫נראה‬ ‫בודאי‬ ‫המאמר‬ ‫בהכריע‬ ‫ר״ל‬ ‫כן‬ ‫גס‬ ‫עיונית‬ ‫בראיה‬ ‫זולתו‬ ‫‪4‬‬ ‫ע‬ ‫בהכריעו‬ ‫אתתיל‬ ‫אפשרוימאטרינו‬ ‫שאבאר‬ ‫ואחר‬ ‫הקדמות‬ ‫שיאמין‬ ‫טי‬ ‫דעת‬
‫שהשכינה‬ ‫כחדוש על המאמר בקדמות • ואבאר שכמו שתתחייב לנו קצת הרחקה באמונ׳החדועז י ק תתחייב הרהקה יוחד גדולה מ מנ ת‬
‫' פרק‬ ‫ג א םו נ ת ה ק ד פו ת ״ו ה נ ני א ת חי ל ע ת ה ב ה מ צי א ה ד ר ך א ש ר ת ב ט ל ר איו ת כ ל מי ש י ע ש ה ר אי ה ע ל ק ד ש ח ה עו ל ם ;‬
‫‪I‬‬ ‫אפודי‬ ‫שם ‪ .‬ט‪>,^1‬מו^^ח נבוכים‪ ,‬חלק ׳‪ .‬שני‬ ‫קדקאש‬
‫שלו נמצא ואמנם החדוש היה מצד שנשמט׳ימהחמר‬ ‫שהפשינה שורה על אחד שהניח הרב זאת ההקדמה‪,‬שהיא גדולה דקרתהערויהיא מושכל ראשיו כי‬
‫ראיה^מהדבר הנשלס לדבר החמי ולא ‘ מהדכךה‪npp‬‬ ‫התסיד א!‬ ‫ההדס‬
‫עדיין יהיה טבעו אחר התישבו וי‪-‬׳יל^ז ‪^5‬יי־י‬ ‫ויום לון‬ ‫הנ ר גי‬
‫‪:‬צור׳ההיא‪ :5‬והתחילו ביציא׳מן הנח ׳‪,1‬העעל ונו׳♦ר’׳ל ואותו טבעשיש לדבר ‪3‬‬
‫בצור׳ההיא‬ ‫במה‬ ‫ונניח‬ ‫מ״ש)אמר‬ ‫לכאי‬ ‫כדי‬ ‫נעלה‬ ‫משל‬ ‫שושלם שגלו נליוזל‬
‫וגן מכל לז מי שהמשלנושאיש שלסבמדע הת)טכעבאדס נולד ומעה אמו אחר שהניתעמ‬
‫^‬ ‫ציאתו חן הכח ‪ k‬הפועל כלתי אוע! טבע‪D‬י‪r6‬ל) קולשיתנועע‬ ‫סמזוןל חדשיס)כי עד יורה על היועו מחודש ווה ‪)0‬א‬
‫־ )הי׳דס>ביםי)‪.‬ר״לשזרעהאש׳מאדסבניסיג‬ ‫בעניז‬
‫®התכנון גייו תו ודבר כזב ני טבע העולם לא יורה זה וכבר‬
‫מהזרע אשר כבר ונר‪ 5‬ונניח כמה שהמשל״‬ ‫^‬‫והעם ‪..........‬‬
‫‪,‬אומר‪...........‬‬
‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫נע ר והיו! לוןהי ‪ 5‬הודעתיו‬
‫שרכים‬ ‫שאני לא‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫גו ר״ל ונשליס המשל ממה שהתיז״’‬
‫הנקנה ונו׳ ‪ :‬כיס המוס ♦ ר״ל היא‬ ‫־( שבעה• עשר‬ ‫אליו חהמדכרי' אמרו שטבע העולם יורו על חדותן‬
‫?ננואה אם היה וזה אינו דעת הרב ואתר שהניח זאתההקדתה‬
‫משיג וחכיר אה‬
‫האול המגיע‬
‫עניננועם אריס״טושוה בשוה ‪ .‬ר ל י'‬
‫ןנץ ‪P p h‬‬ ‫היזחליקתשיש ^‪,‬ן‬
‫הידק‬ ‫ואפי׳‬ ‫*‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫אחר‬
‫החמר ש לו נמצא ואמנם הפשיט צורר־־‪.‬‬
‫היה‬ ‫מתחדש‬ ‫כל‬ ‫לא‬ ‫ואין‬ ‫הפילוםוכים‬ ‫דרכי‬ ‫שי‬ ‫שר‬ ‫לבטל‬ ‫שב‬ ‫ננואיי אם לא והיה‬
‫•יידמה פע‪ 5‬חו שעלי יתחייב מ‪:‬ם מאזמה בשום פנים וכי'♦ והנה ‪.‬‬
‫א!תו המחלוקת יש כינינו ונין אי’^ “’‬ ‫■תירא‬
‫מט^ע נ ״ ‪:‬‬
‫המציחו^ג‬ ‫ראיה ח‪1:‬ב־ג‬
‫לוקח יי(’ה‬
‫ההואצ‪rp1‬‬
‫שהיתום ‪Mw‬‬
‫״‪-‬מוני‬ ‫אותיולא ראשונה השיב הרב לטענה הנלקחת מטבע ילבשצורר־■ אחרת• יהיר־‪ ,‬טבעי א״ר החחדע>ת‬ ‫יוכל לומר שהושלם‬
‫>^רים טו‬ ‫‪1‬‬‫‪^.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪.‬‬
‫והשלמו ונוחו בלתי טבעו בעת התהוותו והתחיידיו המחשב מקודם שיהיה על טבען וכן ארס‬ ‫רתיותעלזה‬ ‫להביח‬ ‫והתחיל‬ ‫הראשון‬ ‫ההיולי‬ ‫״גלמוד נימן מועע‬
‫יהיתדל נידיעת חן הדברים ההויס הנפםדים ולכתר המנע‬
‫כיציאה ‪ p‬הכה אל הפעל • וזולת טבעו לב קו ר ס ‪. ,‬לוקח ראייה מטבע החניאותהחיושנמקיז®‬
‫העולם *‬
‫זהוא כעת בריאת י'‬ ‫על טבעו ’‬‫הייאמקית היותו וזה אמת שאנחנו לא אמרנו שהחומר שיוזנועע ליציאה אל הפעל• והמשל בו כי טביגזר^ ‪-‬שיהיה י‬ ‫■ ‘*‪ 5‬תלייות‬

‫יתדנתשנלו כשכל הראשון נתהווה כהתנוות הא‪ 7‬ס מן הורע או ‘ הנקבה והוא דם בכיסיו ב ‪ S‬תי טבעו בעי‪-‬תההריק ‪ .‬ויבוא ראייה עלינו • ר׳יל אריס״סו; אשר נוז?‬
‫הכודא‬ ‫ידיעת‬
‫נפסד כהפסד האדם אל העפר ההל אנורנו‬
‫‪ .‬לו אנחנו שהוא ונו׳ • ו ״ל שאותן הרא'^‬ ‫הפיעל והגיעתהו‬
‫אשר אקר אר ס״טו מטבע המגיאות אנתצי‬ ‫והכה שבשסהמ׳ניאו מלא דבר והוא כפי מה שהוא כשיפגשהו זרע הזכר והתחיל להתנועע • וטבעו לב‬ ‫תנניאה ׳‬
‫מודים לו שהם אמתיו' כנתינה שסם נלקחיא •‬ ‫•געידה ?תורה אחר הקצאו ר״ל היות מתהוה ממני כל לבר ’ כעת ההיא ביתי טבע החי השלם אחר הולרו • ואין‬
‫מטבע המציאות התיושב אשנילוידמה דני‬ ‫שהננואה ניששד אליו כל מה שנתהוה ממני ולא ימצא לעשות ראיה כבל הפניכם מטבע הדבר אחרהויתו‬ ‫•שלי יי ה‬
‫'איכס שירה כי אס‬
‫וההפסד‬ ‫יגיעתכלי׳ההנייה‬ ‫ועדיו‬ ‫מצור׳‬ ‫ערום‬
‫חמה שיהיה בעת הוית העולם על מסשהזא‬ ‫גיסראל אתר נ י והמיית העולם לא נתמה מדכר^נןכשיפםד והשלמו והיותו מיושב ע ‪ S‬השלם שבענייניו ע ‪S‬‬
‫עתה אחר ישוב המציאות וחי׳כהראמת‬ ‫•?גייס ההתה אל לא יפםד אל דבר א‪,‬ל נכרת מהעדר כגמור ‪ ,‬עניין הדבר ההוא בעת תנועתו להוויה• ואין מביאין‬
‫אינם ראיות כלל ; על מי שי‪,‬אמר ונו׳ • ר״‪-‬‬ ‫יזעיגניס י‪ 1‬תיסניי׳‬
‫אחר שאנו סובריס ומאמינים שהשם ית׳ ברא‬
‫ישחטו ואתה ל א כן וכן כשירצה כוראו יעדרהו כהעדר הגתור ראיה מעניינו בעת תנועתו על עניינו קודי שיתהיל‬
‫העולם מאין לא יושגו אלינו טענות א ד י «‬ ‫»‪ iP‬לו יי' אלהיך כמוחלט הרי יתבאר שלא יתחייב מהיות הנה _ בתנועה‪-‬וכאשר תטעה בזה ותמשיך עשות הראיה‬
‫‪il‬‬
‫‪ .‬כלל כי הוא לוקח ראיה מטבע ידמיאות על‬ ‫ייר‪,‬רנך היולי נמצא שיהי׳העול׳קדמון כן נאמרכהויית מטבע הדבר ההווה בפע ‪ S‬על טבעו והו^ג בבח ־‬ ‫יאמר נניא‬
‫מאקין ^קי‪/‬ני אליו‬
‫יזה שהיה כעת ‪.‬ההויהאמנס אלן לא היה למ­‬ ‫מ מ י ס קין ה עין נ צ ס ״ ה ה ק מ ת י ט ו ל מ ז י י ת ח ד ש ו י ^ ד ם פ קו ר ־ ■׳ ג ר ו ל ו ת ו ה י ו מ ן ה ש ק ר‬ ‫תשיועון יוזוזלרא׳‬
‫על ד ‪ p‬האמונה תדוש העולם והיינו רוצים‬ ‫^ ^ ^ ח םיי ת ״‪,.‬ו « ^ ר‬
‫^'םיתחייבהיוחםויתה״בואצלועניינ^שקר״‬ ‫שהנניאה אלניתהיא; ייקהע‪7:‬־דס ‪,‬״‪,‬ן‪,‬‬
‫ע ־ ע לי ה ח ״ ־ ‪ -‬״ ״ י ע ל ־ ד ״ ק י ( ־ ־ ‪ 7‬ע מ‬
‫געוית‬
‫לבארו מצד טבע הלזציא‪ 1‬ת או לא היינו יכולים‬ ‫שיראה מפשטי הכתוב או דעת שהדנרי׳נכךאן ונג בכזה ש! !משלנו בי שאיש שלם במדע המוטבע‬
‫כשום צד לכטל ט־ענו' אריס״סו‪1‬ז‪ :‬שאת׳הר״‬ ‫באד מאד נולר• ומתר! אמו אחר שהניקתהו הרשים‬ ‫כלם כאחד כתיש‪:‬וא הדעת האתית• והשלר‬
‫אחר שטענותינו וכי׳ ‪ :‬וכן יאמר בתנועה ‪• .‬‬ ‫פרק ין‬
‫ר״ל כתנועה השכובית הגלגלית ; ולא מצוייר‬ ‫עד'‬ ‫•‬ ‫נגזר‬ ‫באי‬ ‫ההוא•‬ ‫הנולד‬ ‫גדול‬ ‫השלים‬ ‫^לבדו‬ ‫וא‬ ‫הנמצא בהם הוח סדור טבעי וסחר בסכה‬
‫שגדל והשביל וידע • והוא לא ראה כלל א’**ה ולא י בתנועתו התחלה‪ •.‬ר״ל שהתחיל זה החלק‬ ‫זה כלי יג ע רוג״ כ לא סדור זמניי יאת׳הרב ני לכל שתי דעות לא‬
‫להתנועע‬ ‫נקבח טנק־ותשאי בעל‪ -‬ח״ס • ‪.‬ושאל ואסרלאיש‬ ‫י!ליו ‪ 6‬ם ' ‪r p ’:‬‬
‫הכתוכככי פשיעד‬
‫אחד מאשי אתו איך נמצינו ועל אי זה עניין נהוינו • וענהו הנשכני כל •איש ממנו •אמנם‬ ‫א מ ך שם טוב מה נפלא דרן הרב באלו‬ ‫‪ ,‬פי' שנר■‘!? מפז ר‬
‫^ ^^ןא׳ שממיננוב ‪•r‬תינוהואנקבהבצורתבך■ ושכלאישממנוחיהקטוןהגיה‬ ‫הדברי׳כי בטל מעלינו דרכי הפילו׳‬ ‫הפשיתי^ שיש;‪P1‬‬
‫ב תז הבט • יתנועי! ויזון ויצמח טעט מעט והוא הי • עד שיגיע גבול כך מן ה גו ^‬ ‫‪-‬יגי ח מ? ביום תחל ■ מבלתי שיתבטל טנע המציאות המיושב כמו‬
‫י’שגין תחיניים >'‪.‬ת’‬
‫פחח לו ש ^ ״י ף למטה שיצא ממנו • ולז^ת יפ‪-‬ר היותו צומה ן>?הר כן עד שישוב כסי‬ ‫ששפיחי שעשוהחדכריס והניח הדברים כמו שהם ואס‬ ‫יכן בכל‬
‫^^^^^^^^הנלדההואהיתוס‪-‬ישאלכהכרחויאנזר• וזההאהדםמנוכשיהיהקט‪-‬ןבר?יו‬ ‫העולס‬ ‫אריסט׳׳ז אחר הויית‬
‫______‬ ‫_______‬ ‫מה_שיאתר‬ ‫גית שית »תחר ‪ q/l‬כן כל‬
‫___‬
‫גג״שי ש‪/‬י! הי‪.‬ג>‪.‬ין היא אמת ויציב ונכון וקייס ותר״עהאדון‬
‫ו ! א ח מ^ניעע צומח אם היה אוכל ושותה ומתנשם בפיו ונחיריו ויוצא • יאמר לו לא •‬ ‫!‬ ‫שיחגתר‬ ‫כן כתי‬
‫והוא כלא ספק יתחיל להכחיש זה ויעמיד המופת על כל העניינים'האלה האמתיים שהם‬ ‫שזנצ ‪,p1,3p‬‬ ‫שדעתו קות‬
‫גבר•'! געתהשהות‬
‫נמנעים• בעשותו ראיה בנמצא השלם הנה ויאמר כל איש ממנו כשתכלא ממנו הנשימה!‬ ‫אמת הוא כי אתר שנתהווה ההיולי הראשון‬ ‫התחלה לימן ואיבה‬
‫קצת שעה ימות ויבטלו ממנו תגזעותיו • ואיך יצוייר שיהיה איש ממנו בתוך כים םתוכ‪5‬‬ ‫ק‪-‬ים‪,:.,‬א‪,‬אש‬ ‫־™ נפש ‪ 7‬׳ •‬
‫יי‪.‬וא ׳‪ 1‬״> *ו ו ‪nil /‬‬ ‫י‪.‬יא י•׳ ‘‬
‫• ׳׳ •• •‬ ‫יון הזמן זלת היה‬
‫מקיף בו כתוך גוף מדת הרשים והוא הי מתנועע • ואלו בלע אחד ממנו צפור היה הציפור‬ ‫לכל הדברים הזוויס הנפסדים וכל הדברים‬ ‫זמן חודם לה שתזי'‬
‫יתהוו טחנו וכל הדברים ישלבו אלי)‬ ‫קלליתלותן ה עונ ד‬
‫ד״!‪ vVi‬מת לשעתו בהגיעו באצטומבד־־‪ .‬וכל שכן בבטן התהתון • וכד־‘ איש ממנו ן‪^s‬ם לז^‬ ‫וז‪ :‬הלמוד הוא מורגל ומושכל ואין■‪ ):‬הכתשה‬
‫והתתלה לעתיד‬ ‫‪i‬‬
‫‪ .‬ננדלו‬ ‫ואח״כ‬
‫אב המזון בפיו וישתה המים בימים מועטיס ימות בלא ספק • ואיך ישאר חדשיכב האיש‬ ‫ליםודי המורה אלא כי אריםט״ו יאחר כי זה‬
‫חי מכ׳׳תי מאכל ומשתה * וכל איש ממנו כשיזון ולא יוציא בימים מועטיכס ימות בכאב‬ ‫היה ממיד ואנחנו המאמינים מורמחר״עה‬
‫הדנייש נכל יום‬
‫זיוש וכוא ;^חשל‬ ‫\‬
‫גדול• ואיך יעמוד זה חדשים בלא יציאה י ואלו נקב בטן אהדממנו ימות אהר יטיס •י ואיך‬ ‫• נאחר שנמזוה מהעדר ונמהוה אחרשלא היה‬ ‫גזה לזורע זרעים‬
‫אכל אתר נויית העולם מה שיאחר אריסם״)‬ ‫גנ ת אתת ואונם‬
‫יחע ב שזה העובר היה טבורו פתוה י יאיך לא יפתח עיניו ולא יפרוש כפיו ולא יפשוט וגלל‬ ‫י יוצ**י ‪ 0‬כלס לבת‬
‫בהיולי הראשון נאתר אנחנו כל קהל עדת‬
‫וב^ אבריו ימלמים אין הלי בהם כמו שהשבתם • וכן ימשך לו ההקש כולו שהאדם אי אפש'‬ ‫מ״ש‬ ‫ישראל וכן‬
‫אחת אגל חלתם‬
‫יזמן אח' * ‪cr^ p‬‬
‫בשום פנים שיתהוה על זאת הצורה ‪ :‬והתכונן זה המשל ובהנהו אתה המעייז ותמצא זר'•‬ ‫גזמןאחר ;‬
‫עם אריס טו שוה בשוה • שאנהנו עדת הרודפים אחר משה רכינו ואברהם אבלי‬ ‫‪.‬‬ ‫;!*ד נא‪-‬ויל‪ 1‬שדיזולח‬ ‫פית‬
‫‪ 1P‬וכך והיה כך מכך ונברא כך אהר בך • ויבא אריסט׳׳ו לסתור דברינו ויביא עלינו ראיף‬ ‫מטבע דידציארת דנח ‪ V‬י‬
‫״ ע ל • אשר נודה לו אנחנו שוזוא אהר התיישבו ועז^פוהולא ירטה דבר מסה שהיה ע ל ^‬ ‫^^^^ה״לם ההוה‬

‫הערר י ‪I‬‬ ‫שרשי דרביו ואראך איך לא יתחייב לנו מהם מאומה בשום פנים • אוזר שטענתנו שהעולם בכללו המציאהו השם א חי‬
‫והווהו עד שנשלם כמו שתראהו ״ אמר כי החמר הראשון לא הוד‪ ,‬ילא נפסד • והתחיל להביא הראיורת על זה)כפרק י׳׳ד^^ה! מן ‪I‬‬
‫הדברים ההוים הנפסדים • ולבאר המנע היותו • וזה אמת שאנחנו לא אמרנו שהחמר הראשון נתהוה בהתהוות האדם מן הזרע*‬
‫או ^סר כהפסד האדם א< העפר • אבל אמרנו • שהשם דזמציאו מלא דבר • והוא על מה שהוא עליו אחר המצן^ו ‪ .‬לילהיוח‬
‫מתלזוה ממנו כל דבר ויפפד אליו בלמה שנתהוהמטנו ־ ולא ימצא ערום מצורה ועדיו יגיע תכלית ההויה וההפסד ‪ .‬והוא לא הווז‬

‫המצא התעעח על זה הטבע שהיא נחה עאו; לא ידומה רציחה והפסדההויה כללית והפסד כללי • כהוית התנועו׳הפרטיו׳ההוו^ •‪I‬‬
‫כדצ תמהשיתהודזמטנו • ולא יפסד כהפסדמד! שיפפד אליו • אבלנברן^ • וכשירצה בוראו יעדרהו הערר גמור מוחלט ‪ :‬ובן ‪I‬‬
‫נאמר בתנועה בשיה* שהוא הביא ראיה מ ט ^ התנועה שר‪.‬יא בלתי הוהולא\נפסדת •והענין אמרת שאנחיו נאמר כי אחי‬

‫^^^מות הפרטיים* והוא ההקש בכל מה שיתחייב לטבע התנועה• וכן המאמר בתנועה הסבובית אין התחלה לה ‪N‬‬
‫א ^ המצי‪.‬הגשם הכדורי המתנועע בסכוב לא תצוייר בתנועתו התהלה • וכן נאמר באפשרות המתחייב שיקדם לכי‬
‫צה ״ ^ א מנ סי ^זיי ^ ^ הנמצא׳דמיושב ^‪i‬שר כל מה שיתהוה בו אמנם יתהוהמנמצא אחר • אמנם הדבר הגבר^א‬
‫»י«‪1‬וו__________‬ ‫מהעדר • איז שם דבר ירמו ‪ MS‬י*רו‪*1‬״» ___________________ ___ ‪ I‬י‪•II‬‬

‫^ מ י ן א ח ר • כיזהכלובעתהויתזההכל^ • כמושד‪,‬בעליחייםבעחהויתוהיההלבממנוקורםלבציםכ^ן‬ ‫שיראדל^‪,,‬‬

‫‪ ^ ,‬ע ן ^דס קו דס ה ע צ מיס ואע פשאחר שלמותו לא ימצא בו אבר מבלתי אבר מכל האברים •אשר איא עמידת האי^‬
‫ע הס‪.‬״ זהכילו ‪.‬צטרך גם כן אליו אס ילקח הכתוג כפי פשוטו ואע״פ שאין העניין כן כמו שיתבאר כשנרבה בזה ה ^ מ ר‬
 ‫קרקאש‬ ‫סח‬ ‫שםטוב׳‬ ‫;מורה נבוכים חלק שני ׳‪.‬‬ ‫או‪£‬ודי‬
‫פרק יח‬ ‫ק״ שאריס״טומלאימצאתט־נהאלאאםלאתזיסלהמנמהונלר ^יעל!‬ ‫תל>ןאארט בעא התמעעהחלא האתדמהנלגל‬
‫החנק האחר בהכרח וזהי אממי שאיו לתנועת הגלגל התחלה‪ 5‬ואע׳׳פי > אל תנועת הגלבליהגלבל מתנועע בתכיכוסיא בלתי הייה ולא נפמדת זה אחת‬
‫אחר הוייתה ני אין שיס תנועה פרטית מאלו התנועית ההיית והנ‪:‬סרות שלא יעלו ‪ 15S‬מ פני הסכל‬ ‫‪ P‬ר״ל שלא סשתים קוד׳האדן ולא הארז הודם השמים אכל געת אחת‬ ‫^‬
‫נ ע‪ 5‬אז • פי׳ ‪: 5314‬‬ ‫לתנועת הגלגל ותנועת הגלגל מתניעע בסמב ימנמידות מבל^ שיפסד אזתה‬ ‫‪^ .‬יאי ינקו שיבאר נפרק ל׳ חזה אחלק כמשל שסביא מהזרעונים ‪1‬‬
‫התנועה א כ אחר הויית העולם זאת התניע׳ לש "י שנ‪4‬ןמר פהיוי‬ ‫׳ ״ קי ח שז‪:‬העגיןאמנםיתתייכ י ריל‬
‫היא בלתי המה ולא נפסדת וכל התנועו׳יפ^ו ‪ pOfsia 14‬פ תול‪4‬ו‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫יציאה מןהכח ־‬
‫תל י‪.‬פי‪1‬ל תתחייב‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫אליה והיא תנועה תמידית שהקב׳׳ה יניע אותה יטשה ‪P‘iT>6 po‬‬ ‫‪ f, 5‬עלעמולא יפגסלעתוהו כבעלי חמר וצדיף שתזהר בזה העניי( שהוא חלמה גדולה בניתיה‬
‫םכ »'‬ ‫‪h«8‬־‪ j‬שם‬
‫מונ ע ת ‪ 1(4‬ת‪ 1‬מן^‬ ‫‪5‬ביב התורה ממפת בה מונעת אבן כל משליך ^ייה • תמת א״כ לחוד אריס׳׳טו הוא מסכים עם‬ ‫^ נ ל מהשיש לי » ר״לכל השפעשמשעיגג‬
‫הפ‪ 1‬טל >מו שים"‬ ‫ו א כ ז יטעון עלינו אריס״טור״ל האוחז דעתו ןי א מ ך התירה אחר הזייתהעולסאלא שמתחלף ממנה‬ ‫י דל ההוא כפעל תמיד ‪ t‬הוא כפעל תמיד‪.‬‬
‫גשנל ‪99‬יטל ש‪4‬וין‬ ‫לפלאיתתייג לננלללצאת ^ ה כ ח אל‬
‫מ מונ ע ל‪ 4‬ן מ ע‪ 5‬מי‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫א״״י״ל^ג‬ ‫אתם‬ ‫ירע״ם‬ ‫‪m‬‬ ‫נטה‬ ‫הנטצא•‬ ‫‪m‬‬ ‫י׳נו‬ ‫יורה‬ ‫אחרשלא‬ ‫‪ . ^ ,‬י ולא יתחייב בו זהי ר״ל שלא יתחייב‬
‫זשהש״י המציא זאת התנועה והמתניעעבה ‪4‬ןל‪4‬ן מ‪ 1‬ד ה כ נ >‬ ‫שזה ‪ nW D‬ושהיה עזכם טבע אחר הוותו • נא מי‬
‫החומ׳‪(4‬יכ כשיעשה‬
‫טת‪ 14‬תת ‪1‬ל‪4‬ן יעש®‬
‫וכןמה שיאחר אריס״טו ני כל מחודש אפשרו׳‬ ‫^יתחמר«יפעלו בעת ולא יפעלו כעת שזה לא יתחייב לנו לפי מחשבתנו • שאנחנו‬
‫חדושו קודס חדושו בזמן •׳ זה דבר חביאר טת ‪4‬וחרת !הז שנוי'‬ ‫ת היא תפני היציאה מן הכת אל הפעל ; נשתדל עתה שנקיים שהעולם מחודש • אבל אשר‬
‫נשתדל בו הוא אפשרות היותו מחודש ולא תבט ‪ •• 4‬בעניתי׳ הפרטיים ני לא יתחדש שים דבר אם ‪ 7‬ט זה החושב ‪ 1‬כ‪' 1‬‬
‫ה נ ה׳‬ ‫‪. , :‬‬
‫היתה ה ע ע‪4‬זהפי*‬
‫^ ^ר מ שיל תיו ע ת ותוכל לומר ס‪#‬יז‬ ‫זאת הטענה בהביא ראיה מטבע המציאו׳ א שי לא‬
‫דומה כי‬ ‫הלבד‬ ‫״ * ‪ • n p‬וכן!שרתתקיםאפשרותהטענהכםושביארטנשוכאחריכ‪ 1‬ונכר’ ע ד עי ף ‪ .‬אס" ״ ־‪] pfo.i7;;Tpo4‬״־ ‪ i‬״‬
‫השכל ‪ ofi‬ועשה עגן‬
‫ולא יעש®‬ ‫איזת‬ ‫סחדוש• ולא ישאר בזה השער אלא שיביא לנו ראיה בהמנע היות העולם מחודש ״ לא האפשרית לא ימנע רס יהיה קחידש אי נצחי‬
‫אחרת אינו'‬ ‫טת‬ ‫סטכע ה מ צ א ו ת אבל ממה שיחייבהו השכל בחלן השם ״ והם הדרכים השלשה אשר כבר ואם יהיה מחזדש קודם התניעה תהיה תניעה‬
‫עצמן אב ‪5‬‬
‫מצד הכנת היזמר■‬
‫מצד‬ ‫ואם יה׳ה נצחי למה יתחדש עתה ולא חדשו■‬ ‫הקדמתי לך זכרם • ושהם יעשו בהם ראיות על קדמות העולכם מ צ ד האל יתעלה • והנני‬
‫^ ז ה ז ה יציאה מן‬ ‫קודם זה ביאור מופתי ומורגש אחר מרית‬ ‫^יאה לך אופני הביא הספוק עליה'• עד שלא תתאמת מהם ראיה כשום פני־• בפרק הבא‬
‫הכת ‪ I‬הפועל ג'‬ ‫העול אכל קודם הוויית העולם אחר שנתהווה‬ ‫י‬ ‫■‬
‫הדרן השני ואם'‬
‫יאמר אומ*‬
‫מהעדר לא יתחייב מה שיאחר אריסט״י יכן‬
‫הענין ככל הדברים נמו שאחר הרב א״כ כל‬
‫‪, , . ,‬פרק‪ :‬שמנה עשר‬ ‫י‬
‫שוה אומד אמת •י‬ ‫מהשאחראריסט״י אנחנו מסכימים עמו‬ ‫ר ן ד ף ך הראשון אשר יזכרו • שיתחייב י^נו בו כפי מחשבוחם שהשם יצא מן הכח‬
‫פי׳ שהפ‪ 1‬על הנמשך‬
‫לנד ואינו בנלנ‪5‬‬
‫לאחר שנתהוה העזלס יאמנם קידם שנתפוזה‬ ‫■ ‘ אל הפעל כשיהיה פועל עת אחד ולא יפעל עת אחרת • וסתירת זה העוק'‬
‫דנר אחר אינו צריך‬ ‫לא יתחיי׳כטיל מאמריו ולכן ^ןכל מה שאמרו‬ ‫מבוארת מאד והוא ש^ה העניין אמנם יתחייב בכל מורכב מחמר בעל אפשרות ומצורה‪-‬כי‬
‫למניאים• ‪1‬צא יני א‬ ‫מרע״ס ואברהם אבינו • אחר שס טוב דע‬
‫וה לתת סבה אתדיו‬ ‫אתה המעיין כי הפועלים ימצאו על ג׳דרכים‬ ‫‪3‬לא ספק כשיפעל הגשם ההוא כצורתו אחר שלא עשה‪-‬בבר היה בו דבר בכח ויצא לפעל‬
‫פו׳אשר בעבור®‬ ‫ופשנים גלויים ומבוארים והשלישי הוא נסתר‬ ‫א לרמבלתי מוציא • כי זאת ההקדמה אמנם התבארה במופת בבעל החמר • אבל מה‬
‫יעשה עת אחת וצא‬
‫יעשה עת אחרת ‪S‬‬
‫^א־נו גוף ואין לו חמר אין בעצמו בשום פנייאפשרות • וכל מה שיש לו הוא בפעל תמיד ‪ .‬ונעלם ממנו למה שלא היה חלא פעם אחד‬
‫השלישי‬ ‫הדרך‬ ‫הפועל הראשון הוא הפועל הדברים החקריי׳‬ ‫ילא יתחייב בו זה ולא ימנע בו שיעשה עת ולא יעשה עת • ואץ זה שנוי בהק הנפרד ולאי‬
‫שאנחנו לא‬ ‫כמו האדם' אשר הוא רוקם צורה אחת כי זה‬
‫■נאמין בתארים פי׳‬ ‫הפועל לא יעשה שוס צורה ולא חומר אלא‬
‫והנמשכי׳אחריו‬ ‫י^יאה מן הכח אל הפועל ‪ :‬והראיה על זה השלל הפועל על דעת אריס״טו‬
‫כשיהיו בז עניני *‬ ‫יפעל דכריס מקריים וזז הפועל מקריי לא‬ ‫אשר הוא נפרדיוהנה יעשה עת אחת ולא ‪ n w‬עת אחרת כמו שבאראבונצ׳ר במאמרו‬
‫כ פי‬ ‫מתחלפים‬
‫מספר התארים ‪1 b‬‬ ‫מכל לפעול שוס צורה אלא ד כריס מקריים‬ ‫כשכל • אשר שם אמר דבר זה לשונו אמי וגלוי כי השכל הפועל לא יעשה תמיד • אב ‪S‬‬
‫תאמר חכם יכול‬ ‫והם ציורים כוצלים הלא תראה המצייר אשר‬ ‫יעשה עת אחת ולא יעשה עת אחרת• זהו לשונו והוא^אלטח מבואר ״' ועם היותו כן לן^'‬
‫רוצה אבל הכל שב‬ ‫יצייר צורת אדם על כותל לא יעשה שום צורה‬ ‫יאש׳ שהשכל הפועל משתנה • ולא היה פועל בכח ושב ‪ 6‬לעל כאשר עשה בעת אחת מה‬
‫אל ענין אחד וכבר‬ ‫ולא שום חמר אבל מחמר הדברים וצוחתיכס‬
‫ביא׳כל זה נהרחקין‬ ‫^לא עשהו מקודם • כי אין ערך בין הגשמים ובין מה שאינו גשם ולא דסיון' בשום פנים •‬
‫יעשה דכרי' מקריים כי לצורת האד׳המצויירת‬
‫התארים • ובזאת‬
‫בכותל או בלוח אין לה שוס חיות ולא שוס‬
‫הנשואורת■‬ ‫לא בעת־הפעלולא בעת ההטנע מן הפעל • ואמנם יאמר לפעולורת הצורות‬
‫תפזל‬ ‫הבחינה‬ ‫עושה‬ ‫בלתי‬ ‫כחשרים ולפעולת הנפרד פעולה בשתוף השם• ולזה לא יתחייב מהיות הנפרד‬
‫ההרתק׳פי׳שאחדנו‬ ‫נפש אלא התמונה והתוארשהם דכרי׳מקרייס‬
‫פנסכל‬ ‫כי נ חו‬ ‫רש פועל אחר גכוה מזה והוא הפעל כטבע כי‬ ‫לעת אחת הפעל אשר יעשהו אחר בן שיהיה יוצא מן הכה הפעל כמו שנמציזה בצורות‬
‫חכמתו אישר חייג ה‬ ‫יתן הצורה בחמריס ויביא הצורות וימשכו‬ ‫יזנשואות בחמרים • ואולי יחשוב חושב שבזה המאמר‪,‬קצת הטעאח• וזה כי השכל הפועל‬
‫היות הגלגלים לא‬
‫ולא פחית‬ ‫יותר‬
‫ממנו המקיים ג״כמדת נדות והשכבת זרע‬ ‫אשנסתתחייב■שיעשה עת אחת ולא יעשה עת אהתח• לא מפני עניין אהד בעצמו‪-‬אבל‬
‫כן נסכל חלחת‪1‬‬ ‫יעשה הטבע זאת הבריה הנפלאת מה שלא‬ ‫מפני הכנת החסרים • אמנם הפעל ממנו הוא תמיד לכל מיק • ואם היה שממונעמהפעל‬
‫י נהדצאו הכל אחד‬ ‫יוכל שוס משכיל לשער שהיה אפשר להתהוות‬
‫שלא היה בומן קרו ‪3‬‬ ‫מזה החומר הפחות הבעל חי השלם וכל שכן‬ ‫יייזו^פני ההזמנה החמריח לא מפני השכל בעצמו • ידע זה החושב •■ שכונתיגו אינרה‬
‫ההרחקה‬ ‫קפול‬ ‫האד׳וכן יעשה מגרגיר א׳צמח נפלא ומעולה‬ ‫להגיר הסבה אשר בעבורה עשה הבורא יתעלה בעת אחת ולא עשה בעת אחרת • ולא‬
‫שהין מרזחקי׳הי‪1‬ת»‬
‫טיסה עת אחת ולא‬ ‫והנה הויית הדברי׳הטכעייס הס רכי׳וככבדיס‬ ‫אלזייכני בזה המשל ואמרנו שכמו שהשכל הפועל יעשות בעת אחרת ולא יעשה בעד־ו‬
‫ע א א חי ת‬ ‫יעשה‬ ‫שחכמי לב ןתמהו כמו שאת׳ נפלאים מעשיך‬ ‫אחרת והואגפיד • כן הש״י״ לא אמרנו זה ולא חייבנרהו • ואלו עשינו זה היתה הטעאה •‬
‫מצד שחכמתו קדזוו׳‬ ‫ונפשי יודעת מאד ועם כל זה הטבע לא יוכל‬ ‫אכל אשר חייבנוהו והוא חיוב אמתי•‪.‬שהשכל הפועל אשר אינו גוף ־ולא כח כנוף ואעיפ‬
‫בעצמו יבזה ה דיו‬ ‫לברוא שום דבר אם לא יהיה דבר מדבר כי‬
‫היו מביאים ראיה‬
‫הצמחים יתהוו מהגרעינים זהכעלי חיים‬
‫שיעשה עת אחת ולא יעשה הפעל ההוא עת אחרת היתה סבתי אי זה דכר‪-‬שהיה * ־ לוי»‪1‬‬
‫שהעולם קדמון י‬
‫מהזרעים והיסוחת יהחתדמי החלקים כלם‬ ‫למוציא‬ ‫יאמר מ שיצא מן הכח אל הפעל• ולא שהיתה בעצמו אפשרות • ולא שהיה צריך‬
‫זשהואלא גו ^ז ל א‬
‫ג ח נ ג‪1‬ן< הי׳ אחר‬ ‫יתהוו מדבר ויש פועל אחר יותר גדול מזה‬ ‫יוציאנו מן הכח ^ הפעל • הנה כבר נדחה מעלינו זה הספק הגדול אשר ספק עלינו האומר‬
‫שהגלגל מ תנוע ע‬ ‫כקדמות העולם • אחר שאנחנו נאמין שהוא יתעלה אינו גוף ולא כה בנוף ולזה לא יתחייב שמא האל יתעלה שברא בל הדברים מהעדר‬
‫קמיד בלא הפסק‬ ‫הגמור וברא החמר והצורה והחקדי׳הנמשכי׳‬
‫והתבאר שהוא נ טל‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫• לו שנוי כשעשה אחר שלא עשה ‪:‬‬ ‫‪’ . • ,‬‬
‫תכלית וכמו כן כ חז‬
‫הנה הפיעל המלאכותי לא יוכל לעשות מה‬ ‫הדרך השני• הוא אשר יחייבו בו קדמות העולם להעלות המביאים והמתחדשי׳והמונעים‬
‫כעל תכלית וחייג‬ ‫שפעל הפועל הטבעי והפועל הטבעי לא‬
‫שיגיעהו כח • הג טו‬ ‫יוכל לפעול מה שיפעול הפועלהאלהי והפועל‬ ‫־ ;; ׳ בהקו יתעלה ‪ :‬והתרת זה הספק כברה והיא דקה מאר ושמענה • דע כי כל פועל‬
‫'לאין תכלית מכה‬ ‫האלהי מדרגתו יותר עליונה מכלם ולכן‬ ‫כעל רצון שיעשה פעולותיו בגלל דבר אחר • הוא בהכרח יתחייב לו שיעשר־‪ .‬עת אחרת‬
‫לא בנושא והוא‬ ‫נאמר הצור תמי׳פעלויכי פעל המורכב החמר‬ ‫ילא יעשה ע^ אחרת מפני מונעים או מתחדשים • והמשא שהאדם על דרך משל ירצה‬
‫ההתחלה הראשונה‬
‫®אינה *נא גוףזלא‬ ‫והצורה והמקרים הנמשכים ולק נאמר אץ‬ ‫שיהיה לובית ולא יבנהו מפני מונעים • וזה כשלא יהיה החמר שלו נמצא • או יהיה נמצא‬
‫כ ח ג גו ף ‪' :‬‬ ‫־‬ ‫צורכאלהינואין צייר כאלהינו ולמה שזאת‬ ‫ילא יבא לקבל הצורה להעדר הכלים • והנה יהיה החמר והכלים נמצאים ולא יבנה להיותו‬
‫‪ .‬ערק י‬ ‫המייה היאבשנתמה העזלס ני ברא כל‬
‫כלתי רוצה לבנות ספני שאינו צריך למחסה • וכשיתחדשו מתחדשים כחום או קור יביאהו‬
‫מהעדר המוחלט ולא נתמה אח״כ שוס הוייה‬
‫כללית ואלו הדברי׳לא יתהוו אלא מחמר ולא‬ ‫לכקש המעון אז ירצה לבנות • הנה כבר התבאר כי המתחדשים יעזנו הרצון • והמונעיכש‬
‫יתהוואלא כתנוע׳ וכזמןולא יתהוו מכלי שיקד׳‬ ‫יעמדו כנגד הרצון ולא יעשה בעבורם • זה בלו כשיהיו הפעולות מפני דבר אחר חוץ לנוף‬
‫להם אפשרו׳וכושא האפשרי׳ חשבו שהזיי׳ הכל‬ ‫היצק •‪ .‬ואמנם כשלא יהיהלפעל תכלית אחת בשום פנים אלא היותו נמשך אחר הרצון‪.‬־‬
‫ידחה להזיית החלק יאמר הרב שאין הדבר‬ ‫יהיה זיי‪1‬ץ ההוא בלי צריך למביאים ׳ והרוצה ההוא אע'פ שלא יהע לו מונעים לא יתחייב‬
‫כן כי אף שיצדק כהויית החלקים לא יצדק‬ ‫שיעשו! תמיד • אחר שאין שם‪,‬תכלית אחת יוצאת'אשר בגללה יעשה י ויתחייב כשיא‬
‫כהויית הכולל נפי המשל אשר הביא הרב והוא‬ ‫'‬ ‫הנה‬ ‫׳‬ ‫י יהיו מונעים למצא התכלית ההוא שיעשה • כי הפעל‬
‫חשל נפלא ראד להתבונן בו כי לא יכנס שם‬
‫ערלוטחא יפתבחמי שנתן לנו מזרה צדק‬ ‫־‬ ‫^ !‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫והכה נכר בטלנו הראיות אשר הביאו עלינו מטבע המציאות ולא נשאר כזה השער אלא שיביאו לנו ראיה■על המנע היית העולם מחודש ונו׳ ן‬ ‫^ ־‬
‫״י ק יח כי זאת ההקדתה את‪:‬׳ יתבא׳כמופ׳כבעלי חומ׳והיא אמיתית אבל מהשאץ לו גוף ואיןלו חמר ככר יפעל עת ולא יפעל עת אחרת ואין זה שנוי כחק הנפרד ולא‬
‫‪ .‬יציאק מהכחאל הפועל והראיה על זה השכל הפועל כי הוא יפעל עת זולת עת כי ידוע הוא כי השכיל הפועל לא יעש׳תמיד כי נשהחמרי׳ לא יוכנו לקבל הצורה‬
‫לא יפעלס הוא וכאשר יזכנו החחרים יקבלו השפע מקנו והם צזרת הדכרס ואיט יוצא כעמר זה תהלת אל הפועל כעצמו ‪ p‬השם יתעלה יפעל עת ולא‬
‫•עק^זחרת ואינו יציאה מהנח אל הפעל״ ואם יאתראותרשכזאתהתשוכ׳יש קצתהטעאהכי השכל הפועל יעשה עת ולא יעשהעת אחרתבעכור החמריסשלא‬
‫הש® יתעלהשאין שוס מונע לפעלו ויפעל עת ולא יפעל עת אחרת יחויי בשיצא קהנח אל הפעל כעצמו דצ ‪pu‬אל מוציא אמר הרב בתשובת זה‪,‬הספק העצום‬
‫‪ • .‬ת? כוונת הרב להגיד הסכה אשד בעבורה יעק׳ הנורא'כעת אחת ולא יעשה כעת אמרת זכו׳ עד לא אקרנו זה ולא עשינו זאת המזעאה ני אס כיה הדבר כן ימע‬
‫• ■ ‪ I . .:.‬הש״י‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫■ ;‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪.. .......‬‬ ‫‪ .‬״‘ ‪. .‬‬

‫‪i‬‬
 ‫‪:‬‬ ‫שם טוב ‪ :‬מורה נבו‪.‬בי‪.‬ם זהלקשני‪ : ■;:‬א^ודי‬ ‫קרקאש‬
‫ה‪£‬״יפמלכחתרים ובזולת חתר לא יפעל ד ה' ה מדרגתו מדרגמהשכל הפועל‬ ‫פרק יט‬
‫הכה נמשך לרצון לכד♦ ר״ל שלו היתה פעולתו יתעלה לתכלית אחת אן יהיה לין‬
‫לפעולה ההיא מביאים כמו התש והקור שהמשיל אמנס פעולותהש״י אסר אין לה‬ ‫^עשה כעת אחת ולא יעשה בעת אחרת וככר ביארנו למעלה שזה שקר אבל אשר‬
‫תכלית אין להס מביאים ואחרןשאין להס תכלית ומניאיס לא תפול השאלה ליה‬ ‫‘ ואחנסהסבהאשר בעבורהפעל‪-‬השכל הפועל‬ ‫• ■פי'‬
‫ג ‪6‬לו ין^(ת'שהמקיף בעת אחת ילא יפעל עת אחרת היתההכנתהחמריו והמבה אשר בעבורהלא‬
‫לתהפעלכן או לא פעל כך כי א ן לפעולותיו תכלית שנעמר התכליתההי‬ ‫■‬ ‫לתרפז פעכ השס יתעלס תמיד היה רצונו הקדום‬ ‫יליה‬
‫תפול השאלה לומר למה עעל כן או לא‬
‫יהמר?ז ‪ .‬יהיה אחר פס מובזאס העולס אפשרשיהיה קדמון‬
‫‪.‬כך אלא כי כן רצה ואין הרצון הסוא נו ‪3‬עמ‬ ‫ה״קיף ‪ 11^ .‬שהאש‬
‫פוס תכלית כאלו השני תירוצים צ״ע לפי‪7‬עחי^‬ ‫קדדלמטה זהארץ גי אם היה( הדבר כן לא היה פיעל כי מה הנהנםשןן^רצוןלבד ‪ :‬ואםיאמר^‪%‬ומרזהכוי^ו‬
‫>״»לה ׳ נטול! שיפעל עתה הזא התנועה ויקרא מניע ולא•‬
‫‪,‬תפל זאת ההרחקה• רי׳ל שזאת ההרחקהתהי^ן‬ ‫^ל^י ספק פי'הדקר עושה ואס אשר הוא פועל כמו שהסכימו רוב אמת • אמנם היותו רוצרך‪ .‬עת אחת ולא ירצה ערת‬
‫נסתרת ונופלת כשנדבר בענין ההשגחה •‬ ‫טיהיה ‪ .‬גטבעו הפילוסופים יתחייב שיפעל עת ולא יפעל עת אחרתהאיץ זה שנוי ‪ :‬נאסח לו לא שאמתת הרצון‬
‫והוא מניעס ומנהיגם ‪ .‬ר״לש^ןא ית' מנייג‬ ‫שיהיה נן א״אשלא אחרת ואס יהיה השם פועל תמידי יהיה ומהותו זה עניינה • שירצדה ולא ירצה • ואס הידה‬
‫^‬ ‫כשמים ומנהיגם ;‬ ‫‪. :‬‬ ‫יהיה ?אלי קאמר‬
‫פרה יט כי יש סס טכע ‪ .‬ר״ל כמו היוח‬
‫ננישא העולס קדמון ווה בלתי אפשר כמו שאנחנו‪ ,‬הרצון ההוא לבעל חומר עד שיבוקש בו תבלי' אחת‬ ‫‪$‬ן־הפכיט‬
‫אלכסון המרובע ‪ 5,5‬לצלעותיו‪5‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫א״א שיהיז עתידיסלבאר כיאור מיוחד על זה הדרוש ואס; ^צאת יהיה רצוןמשתנ' לפי המונעים והמהחדשיס‬
‫שמציאותינו ואת;• ר״ל פזההמציאות^‬ ‫החיונע' הוא בלתי פועל תמידי ויחוייב מצד עצמותו אמנם רצון הנפרד אשר אינו מפני דיא בשום פני ס‬ ‫*<י קיפד‬
‫‪ ,‬ילתי שיה ל?לע‪ 1‬שיהיה פועל א״כ יתחייב שיפעל עת זולת עת‬
‫יורהעלשישמכוין ; ■והמאמר בחליוי ״‬ ‫^ א שלא יהיה כן חבלתי שימצא שס יציאה חן הכח אל הפועל‪ .‬אינו משתנה • ולא היותדרוצה עתה דגר וירציזולתו‬
‫יני•י‬ ‫השתדלתי להציע!‬
‫להציען‬ ‫אמנםהשתדלתי‬
‫הפרידי‪ :‬אמנם‬
‫כעצםהפרידי‪:‬‬
‫בעצם‬ ‫מחר שינוי בעצמו • ולא יביא זא לחת סבה אהרו־ן‬ ‫יפיהיה ■קוטר )אס‬
‫יי״יונישוהללצעד‬
‫“ ^״״לום‬ ‫כמו שחיותו פוע^ולא פועל אינו שנוי‪-‬במו שבארנן ״•׳ ר ל מה שביארנו מדרכי‬ ‫אקייס הגדול ולהורות ז‪ :‬כי השכל הפועל יפעל‬ ‫זאל’‬
‫^שרס^^ייח^רחמר‬ ‫נכמ^אוק !!לתעתבלישיצא מהנח‪,‬אצהפיעלבעצקן‪ ,‬יחנה התבאר כי רצוננו ורצההנפרד אמליאמ׳על׳־הס‬ ‫?קיחדיק‬
‫?מה ה?דיךהיק‪1‬ייס‬
‫?קש ?ה‪p‬דח) ‪■! p‬נסירס ■״ל! ״י » ל מ ע מ מעצמס ״צ‪,‬ר‪ ,‬רצון כשתוף‪ • .‬ואין דמיו; בין שני הרצוני' • הנה כבי י ' מס מן ב• ‪1‬נ‪?,‬ר"ל'׳!•‪-‬החי הוי(»‪ 1‬יו־״ז‬
‫הור״רהגכהקושייהדאת • והתבארשלאיתהייב לנו■ ל‪:‬ל הגמצ־אומ רס־לימעס הממם ‪;0‬ז‬ ‫פילושיפינת פי׳‬
‫‪,‬לקבל‬ ‫ולא־ יפעל עת אחרת^‪ .‬מןהדרך הזהשקר^וזהו השתדלותנו בו כמו שידעת•‪ ':‬׳• משתנות ומתחלפות ג‬ ‫שיפעל עת ‪.‬‬
‫בה^ ‪.‬איפשר !‪.‬‬ ‫הלר׳לאיק סלדיך‬
‫שיקוייה‬
‫■‬ ‫קהקיחדיק ‪ .‬הס מבלתי שיוניא מהכחאל הפיעל מוציאו זולתו •‪ «.‬הדרך השלישי והוא אשר יחייב כה קדמו'העולם '‬
‫•הגדיל ואמר בסוף והין והאס בעבור מה שאמרנו‪.‬׳ להיות כל מה שחייבתהו ההכסה שיצא כבר יצא• והכמתו קדומי בעצמו• יהיההמתהייג‬ ‫הש״יה־ אפר נהם‬
‫ההקחלפית‬
‫אשר לא ינואר נהם כי ראוי להכין מה שיש כהקדמה מן הספק׳ ממנה קדמון•‪-‬״ וזך‪,‬ר״ל ח«וב חלוש מאד*•• ‪:‬וזה שאנחנו כמו שנסכל חכמתו אשר חייבי'׳‬
‫שידייו הגיגלי' תשעהלא יותר ולא פהו׳ת •■ ומפפר הככבים על מה שהם עליולא^ יותר ול^‬ ‫הערק‬ ‫כזה‬ ‫מה‪.‬שחמר‬ ‫כעבור'‬ ‫או‬ ‫להתירו‬ ‫כדי‬ ‫סנה אם קיו ט"?‬
‫הנבדל׳ פחית • ולא יותר גידולים ולא יותר׳ קטנים • כן נסבל חכמתו בהמציאו הכל ארר אשר ל^‬ ‫החיוג וא״איינלקי כי ח אתנס יצדק כאשר הוא מוציא חןקכחאל‬
‫היחד דולה ומניין השעל כעצמו והס הגשמים אמנס‬
‫איקי ההתחלפות אינו יוציא מהנח א‪1‬ר‪.‬מעל‪ .‬אף שיפעל עת; היה מזמן קרוב •; והכל נמשך אהר הכמרצו הןזדיךה אשר אינדז משתנה • שאנדזני‬
‫אפר יראה • ימן‬
‫החומר ולא יפעל עת אחרת ן' אלא שאנחנו נסכל• נסכל סכ׳ות גמורה דרך החכמה ההיא ומשפטה ר‪ >1nj .‬שהרצון ג״ב בדעתנו נטשךאחר‬ ‫קשקדשיהי'‬
‫היה לא נייקוס פי'‪ .‬סכלות גמורה דידהתכמה■ ההיא ותשפטש׳ קהבמה • והכל‪,‬ךבר אהד ר״ל עצמו והכמחו‪-‬ש*אנהנו‪.‬לא נאמין בחאריי‪-‬והנה תיממעבז^‬
‫חלוףהמקומו' אחר הרצון ר״ל שעצמו הוא חכמתו ותנתתו הי‪1‬ניין הרבהכשנךברבדדםגחה־ובזאה הבחינהתפל•״ זאת הדרהקה ‪■ :‬ואמנם מהשזב^‬ ‫הי אח׳פיש לו מקום‬
‫לפי‬
‫יהיי • הלורות‪ ,‬הוא רצונו וכמו שנסנל עצתו כן נסכל עצמו‪ .‬אריס טי טהסכים דיאומותימימי קדם •׳משיכון המלאכים‪-‬בשמים•ומהיות האל בשמים• ונן‬
‫שיקנלס חקחלפות׳ ורצונו ;‪ 5‬ואיורו תפל זאת ההרחקה • ר״ל‬
‫שזאת ההרחקה תהיה נפשדת ונופלת כשנדכר בא בנראה מן הכתוב^•‪_.‬אין‪,‬זה לראיה על קדמות השמים כמו שיירצה הוא‪■ •.‬אבלזה נאפו*‬
‫קלתם ייתר ממהר‬
‫^^^שמלס יורונו• על מציאות השכלים הנפרדים והס הרוחניים והמ‪.‬לאכים*‪.‬‬ ‫ייתר העיון כהשגחה ואמנם מה שהביאו ראיה לראיה‬ ‫•קלתס־‬
‫האחר י הי' כ• האש שהעולם קדמון מן העולם‪ .‬משכין‪:‬מלאכים יומנו על מציאותהשים והוא מנ^ן‪,1‬ומנהיגמ‪-‬כמו שנבאר ונגלה שאין שם ראיה תורנו‬
‫למעלה ‪., :‬בשתיס יתהיות האל כשמיס ונו׳ ‪ •. :‬מציאו‪ ,‬הפועל לפי ךעתינוכר^וןרי^שמיס • והס^יורונולכלפי‪.‬רי‪1‬תהפילוסופי׳כםושזכר^‬ ‫מתניטע‬
‫יילל הישידו׳יהארז‬
‫על מציאות מניעם ועזהרא לא נו^ולא כה בגיף•״* ׳ואהר עזבארנו לך מאפשרות טענתנו‬ ‫אריס״טו‬ ‫לן‪:‬מדעת‬ ‫יתבאר‬ ‫כבר‬ ‫יט׳‬ ‫פרק‬ ‫לשטז יוכל' והאייר‬
‫בקדמות ושאינה נמנעת כמו שיהשיוב מי עזאומר בקדמות‪ ;.‬אעזוב ואבאר הכרעת דעתנו בעיון•‬ ‫׳■ ומדעת כל מי שיאחר‬ ‫התנועע■ למעלה‬
‫‪ .‬י״קאתד יון האש העול׳‪.‬וכן׳עד וכמו שלא יאת׳למהנתצא הש״י‬
‫; ■ '‬ ‫• • ואראה‪.‬מהשייתחייבלדעתומןההךחקהבפרקיס הבאים‬ ‫■והחיש מתנועעת ואין ניוצא א׳ ש‪:‬וא קדמון גהוא נמצא תמידי ; ‪.‬‬
‫לתטה וממהרת מן ואין לו סבה לת‪.‬יאותו א״כ לא יאתר בו למה‬
‫‪:‬‬ ‫פרק‪ :.‬השעה‬ ‫מן היה א׳ ובלתי גוףשזה מתוייב שימצא כן לא‬ ‫?איז כי הארץ היא‬
‫‪.‬‬ ‫?חטה‬
‫התחחייסוהאש הולו יאתר כעולם ככללו ר״ל הש״‪.‬י‪ .‬עס המציאות‬
‫ב ב ך ״ הוזבארי^ךמדעת ארזסיטיומדעתכצ^טצשצאמרבקדםוחהעולם • שהו!'*‬ ‫למעלה שבעלייניס כלו למה נמצא או אין נמצ‪/‬כי זה כלו מחוייב‬
‫‪v‬־ ’ ‪T‬אה שזה המציאות מה מאצל הבירא יתעל' על צד־החיוב ושהוא־יחעליע^‬ ‫י׳כל הישודות־על שימצא כן ר״ל העלה והעלול‪ :‬שהוא הש״י וכל‬
‫פי' מה שזולתו וא״א בהם העדר י כלל ולא שנד״ ןזה ע^ול וכן התחייב •• ובסו שלא יאמר בו^תעלהלמה ^מצא אואיך■ נמצא כן ר״ל אחיי‬ ‫אי יה ‪.‬פנים‬
‫פיהי' מחה ש‪:‬ס עליו ואס הדבר כן‪.‬יתחייב ‪ rip‬ובלתי נוף • כן לא יאמר בעולם‪.‬בכללו למה נמצא או‪.‬א)ךנמצ^ן כן • ־ כההבולומחויי^‬ ‫ארישטוטלוס‬
‫היא עייל החיוכיווה‬
‫שימצאכך העלה ועלולה‪ ; >•.‬ואי אפשר ברם העדר בללזלא שנוי ממה שהם־עליו • וע"^‬ ‫ושליא‬ ‫טבעו‬ ‫דבר‪.‬על‬ ‫כל‬ ‫התמדת‬ ‫חייוב‬ ‫הדעת‬ ‫שהוא השתדל לתת‬
‫כי יתחייב מזה הדעת הייוב התמדת כל‪ .‬דבר על טבעו •‪.‬שלא יינזתנה בשום פניירבר מן הדברים‬ ‫סנה נהיית הגלגל ישתנה בשום עניס דבר מהדברים מטבעו‬
‫חן אחר שהסבה א״א כו‪,‬השנוי בשו׳ פני׳המשובה‬ ‫נ׳הגועע‬
‫המזרח חלהמערכ לא ישתנה ישק‪ -‬שישתנה המסובב ולא ישתנה מטבעו • ולפי‪ .‬זה חדעת־יהיה שנוי דבר מן הנמצאות מטבעו נמנע• ולא ימוא״ב;^רהדברי'‬
‫יתנועע יין‬ ‫' ילא‬
‫המורה המסבב ולפי‪ : 1‬הדע׳ יהי^נוי דבר מהנמצאו׳ בלס בכונת טבויןבחר ורצה שיהיו כך‪ ••1‬שאס היו בכוונה‪-‬מכוין כבר ‪.‬היו בלתי נמצאיםכ!‬
‫אל א!תה מטבעי נמנע אתרשהשם יתעלה שהוא הסבה קודם‪,‬שיכוונו‪,•::‬ואמנם לפי דעתינו אנחנו העניין מבואר שהם בכוונה •‪■-.‬לא ע"צ החיוב י‘‬ ‫קמערב‬
‫סי' להיית ‪.‬‬
‫שלוא אי!א גה השנוי ו)א יהידא״ב אלה הדברי׳ כלס ואפשר שישנס מזכוין ההוא ויכויץבונה אחרת* ואמנם־לא כל כונח בפהס*•’' כי יש‬ ‫‪,‬ספיא‪.‬ה קנכנדת‬
‫שנפאית‬
‫הת'■^ הגלגל כאלו ככוונת חנוין בחר ורצה־ שיהיה כן שאס היו טבע הנמנעות קייס‪ ,‬א! א בטולרכמו שנבאר •וכונתי בזהה;־‪.‬רק שאבא!' לך כראיות קרובי?‬
‫‪.‬למופת• שמציאוחנו זאת חורנרעל שהיא בכוונת מם־’•‪.:.‬״לרה • מבלתי ע‪1‬אעמום ע ל‬ ‫קודם‬ ‫כן‬ ‫נמצאים‬ ‫בלתי‬ ‫היו‬ ‫כבר‬ ‫חגוין‬ ‫בכוונת‬ ‫•ש לו ‪ '1‬לדדקמעלה‬
‫מה מה שהחגברועליו‪.‬המדברים • מבטול טבע המציאות •‪:‬והמאמר‪-‬־בהלק‪-‬ובריאח המי^‬ ‫ומטה ופנים ואחור שוכמנו ולא תיו מתוייביס שיהיו עכ״פ וזהו‬
‫יימץ • ושמאל ' שיחייכהו ארס׳׳טו וכל‪.‬מאמיני הקדמות לפי‬
‫‪#‬האופק‪■ ■.‬המזדתי דעת הרב אמנם‪ :‬לפי דעתנו אנחנו הענץ בהתמדה • וכלמה שבארתי לך ^כפרתע״גוזלתי^'( משרשיהס ‪.-‬אשר‪-‬אמנמ •השתדלתי‬
‫יאחד מבואךשהס בכיוונה אחר׳‪.‬שהם‪.‬מחודשים להציעו להמציא הביאור• ולא תחשוב שהם נ״ב אכמ־זזהאש־ר אומר אוחד‪ •’^•.‬אמנםשזז®‬ ‫היא פיתק‬
‫?חשלי ־ נחשוב‬
‫מנדמה■ ‪ .‬אדס ונמצאו אחרשלא היו לא על צד חייוב שאס השתדלו במה שאשתדל בו • אין בזה ספק • וכן זכרו הענייניכם אשר אזכרם וכונוב^®®‬
‫עליון היי על צד ‪, .‬ת־יוב היו נמצאים תמידיים ואף הבייאו'• שאין הפרש אצלם בין החחייד זה הצמח באדמ׳ימוימבלתיהלובן•‪ :‬או במתיקות‬ ‫‪ 5.‬הקיף על ל‬
‫גלגל והיא ביונים‬
‫אל שדעתנושאלו הדכרי׳ היו בכינה ר״ל שהנמצאו׳‪ .‬מללתיהמרירות • אוהתיחד‪,‬השמים‪,‬במדזשהםעליוםן'התכונהמבלתיהרבוע‪.‬והשלוש•‬ ‫איתי מן כמזרח‬
‫נאצלות מהכורא לאע״צהקימב־ אלא שכיון‬
‫יחתתת שיהיו על זה התאר לא נתיר שיוכל לעשות׳ככל וקיימו ההתייהדור־ז בהקדמותיהם אשר כבר ידעתם־* ׳ואני אקייכם התייהדור־ז בנמצאו^‬ ‫המערב‬
‫הארז אל מטלה מן‬
‫;־‪,‬‬ ‫שצחך‪ .‬שיקוים בהם בהקרמותפילופופיותלקוהוה‪-‬מטבע המציאות‪:‬י‪:‬׳■‬ ‫הוא ענין כמו שיתירו המדכריס‪ .‬למה‪,‬׳שאנחמ ל‬ ‫האיז‪-,‬שדי!‪ 1‬י‬
‫»יהיה ;ז ראש מאחינ־סשיש טבעלכמנעו׳קייס א״א כטולו וזה■ הדרך אבארהו אחר הקדימי‪,‬זאתההקדמה•• והיא שהחמר משותף בק דברי‪.‬׳משתני‬
‫סאדס אל מול ‪:1‬כה הנמז פעל זה העיל׳על זה התואר ככוונ׳ ‪• .‬כפנים מאופניהשנוי • ואיא־כהכרה מבלתי סבה אהרה חוץלה‪,‬מרההוא ‪•finr^cn‬‬ ‫כדרותי‬ ‫קיט?‬
‫היא אשר חייבדי היות״קצתו בתאר‪ .‬אחר וקצתו; בתואך‪.‬אהת• או סבתו על מספר המשתני*‬ ‫‪1‬רגליי‪{:‬ח‪1‬ל הלפון‬
‫וזאת היא הקדמה מספי׳עליה מי שיאמין הקדמותז^י שיאמץ הוזדוש־‪-‬ואחרזאח ההקדם‬ ‫באנפת‬ ‫ייחיני‬
‫כמ‪/‬רחי ושמאלו‬
‫אתהיילבאר מה שכונתי לבאתע״צ השאלה ותטענה לפי דעת;ארנפ״טו• ש^זגואריסיפזו‬ ‫?הערני יפניזאל ‪:‬נאמה לתה יהיו רנתצאזס אחר‪,‬־ שלא נתהוו‬
‫נזשוחף‬
‫חמר אהד נ‪<.‬עו‪*1‬ו‬ ‫גלגל הירח‬
‫הירח ן ‪lUf‬‬ ‫שתחת‬
‫ת גלגל‬ ‫מה‬
‫ה שתח‬ ‫מר כל‬
‫בל מ‬ ‫המר‬ ‫היות‬
‫תה‬ ‫על ה יו‬ ‫מופת‬
‫ת בל‬ ‫לגו טו ע‬
‫ואמרנו לו‪-‬כבר עשית ׳׳ בו‬ ‫קשיזיש ואמנם הדעת הב׳ שהוא דעתנו הוא שנשאל‬ ‫אי׳‪ 5‬ע‬
‫התחלה‬ ‫ויהיה‬
‫‪,.‬לכל‪-‬א״ב מה עלח התהלפות אלו המיני' הנמצאי־ם הנה־• ־ומה עלת ‪^1‬חלף זא‪-‬ישי כ^מין‬ ‫הגלגל 'לחה היו נמצאים אתך שלא היו נמצאי׳זלמה ‪.‬‬ ‫סנטננעמוה‬
‫?אופק החזרחי ‪.‬היו כזה התואר ולא היו ‪ j‬כתואר אחרואחד <‪ -. ■ • •/‬מ ה ם ״ז ו ^ ע ל׳ ז ה״ נ ש א מר !־ ‪ •: ;■ ::‬־' ■ך ; ■ ;״;■‪;:‬עלת;״ רי׳ר־'‬
‫ויהיה ‪.‬זאת ההנחה יאחר‪ .‬הרבשמציאות־ ז‪ :‬יעזלס ‪..........................‬‬ ‫?הכרה‬
‫יורה‬ ‫העולם‬ ‫שזה‬ ‫לבאר‪-‬‬ ‫ישתדלו‬ ‫המדברים‬ ‫ה‬‫‪5‬‬‫יר‪.‬‬ ‫ממדן‬ ‫בכוונה‬ ‫שהוא‬ ‫על‬ ‫לכו‬ ‫יורה‬ ‫כעניעז ׳‪ 1‬אמצע‬
‫ה עלשהוא ככוונה מכווין אלא שהם יראו שהס״; מכל‪ .‬על הנחנשת ‪.‬ונט לן גידע ה ח ^ין‬
‫השמים זזה כפי והרב‪.‬יקייםההתייחדות במהשצדךשיקו ים בהקמוות פיילושויייות להוחותיזטדע‪1‬‬
‫ו ב ע ה מצי או ת א ח רי שיקדים ה'ר‪.‬קדמה' ־' ־ ‪ ■J‬׳ וא תר כן שאלנו‪ .‬ל א‪ .‬ל ס׳' טו ) א ר ר ני‬ ‫‪ w‬שתמצא עלו; ׳‬
‫?קגועס‬ ‫•‬
‫ק מ ן ג כ ס׳‪.‬ר^פלאתלזה ע׳צהאי)כ * אח״כ שאלנו לרשאלה שלישית השמים)תמר סלו ח ק ר‪3‬יש)דות אם הוא א‬ ‫■‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬
‫התחיל‬
 ‫קרקאש‬ ‫סט־‬ ‫מורה נבוכים חלס שני ‪ ..‬שם טוב‬
‫ן » מיל ואמר ומהנה א»ע מה שאמ^<ותו אני אתה המעיין במאמרי וכן׳ עד‬ ‫״ ר״לשאחרשקבצ‬
‫התנ)פה־ היז‪,/‬׳‪,.‬‬
‫כי יר‪ 6‬ה מטנינ«‪3‬‬ ‫היש אתר הגלכל דבר אי!׳ ייתז לו ה י ת ד ו ת רק השס יתעלה ואחר םהשם ימעל׳‬ ‫^ ז״ל צורה אמשית או תושיית‪ J‬לתמרשלה רחב גדל » ר״לשיהין בני אד ‪0‬‬
‫שהחלק ‪ 06‬ר יטלה‬ ‫הוא סכה ראשונה פשוטה לא ימצא&»דכר שייחד אלו הגלגלי׳כצורות מתחלפות‬ ‫הס תתתלפים כמיגס מצד שהצורה המינית האנושית יש לה רתב גחל עד‬
‫על הי׳־יז היח •‬ ‫אלא כוונתו ורצונו ואס הדבר כן שהוא פועל בכומה יתחייבשיהיה העולם מחודש‬ ‫יע•* יעשה בו דקות ׳ ר׳יל שידהדה החמר מאד מכל סיג>מכל שמרים {‬
‫רזושונה‬ ‫ה מכ הן‬ ‫וזממה שהיתה כוונת הרב מתחלתהענין‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪J ‘ q 1‬ת תגועג ♦ז ר־״ל שמצד התנועה תתמס‬
‫בטנ ט ) ה ד תיגגז ה‬
‫בסער‬ ‫המ‪(5‬מר‬ ‫והנה ארי׳יסטו רצה לסדר לנו מציאו׳הגלגלי‬ ‫'‬ ‫‘‬ ‫^סיתפני זה קבל התמ׳הקחב צומ׳האשן‬
‫והטולם‬ ‫השמים‬ ‫כמו שסדר לגו מציאות כל מה שתחת בגלגל‬ ‫» ה החמר הזה לא במקום• ר*לשא״א בשום עלת ההתחלפו׳ שנוי מזג המורכבות מן ההמר ההוא‬
‫»»זומר ’ הכי נכלל‬ ‫עד שיהיה הכל על צד החייוב הטבעי ונו׳‬ ‫מ שיהיה החמר כבלתי מקוסואו יהיה התתין‪ -‬וזה שהחמר ההלא המשותף קבל תחלה ד' צורות •‬
‫הב׳ ־• והשתדל לתת‬
‫טלה להיית תצתנז‬
‫והביא הרב ראיה לזה מהי‪.‬קדמהתשרעשה‬ ‫גסקשיהיס וכלצורה מהם נמשכו אחריה שתי אכויות״וגאכויו'‬ ‫‪..‬‬ ‫•וא המרכז ♦ ר״לויהיההשקר‬
‫^‬
‫זימהר ז ‪opipi‬‬ ‫הרב‬ ‫בטיב‬ ‫מאד‬ ‫‪r‬‬‫הלגריסומ‬ ‫אלו‬ ‫חקירת‬ ‫הודם‬
‫שהוונבמהם‪.‬וןד־‪.‬‬ ‫ההםהאובע‪-‬הץיסוחתלפה‬
‫לפרש כפי שכלנו וחכמתנו ודעתנו • והנה כל מצוחר ושזהמחוייב‬
‫מה שנתןמהסמת כתנועת הגלגלי׳במהיתת׳ לפדר הגחתם מן‬ ‫־כודעכי היסודות לוכו׳י^ל שיס^סני’ יס ‪ .‬שהם יתערבו תחלה בתנועת הגלגל • ואחר כן ימזגו‬
‫הגלגל העליון פי׳‬ ‫ולמה יתנועע כגלגל העליון חן המזרח אל‬ ‫כלס לתניעה אתת בסוג והיא ה תנו ע ה הישרה ויתחדש ההתחלפות בהתערבות המורכבות מהס‬
‫דטק זזרסמן׳ הזח‬ ‫המערב ושאר הג גליס מהמערב אל המזרח‬ ‫>ודעפחמרםמשותף יתצדשנמצא חלוף מה •בשיעורים מתחלפים מן החס והקר והלח והיבש •‬
‫‘ מוג ס‬ ‫שכוכב‬
‫למטלה גץ השמח‬ ‫הגלגל‬ ‫גלגלי׳זולת‬ ‫ימצאו‬ ‫כבר‬ ‫כי‬ ‫נתןסבה‬ ‫לא‬ ‫מתחלפות‬ ‫ן«נועההישרה מהםשיתנועע למעלה כאויר והיו בהם באלו המזגים המתחלפיסהבנות‬
‫חראשון יתנועעו מן המזרח אל היזערב והיה זיסיה סדרם כן מן‬ ‫לקבל צורות מתחלפות' • והצורות ההם ג"כ יהיו‬ ‫יאי^ז לקטה כאיזוהמיס נודע שהיסוח‬
‫ראוי ג"כשיהיו מחהרי התנועה נפי שרשיו הגלגל החייו שבתיוי‪/‬‬ ‫‪ * 7 3‬מיות הגלגל מתנועע מן המזרח ״‬
‫והנה לפי דעתנו ה אומרים בחרוש יקל זה כנ ו צדק מצודים גו ג ח י‬ ‫והצורה‬ ‫״‬ ‫תמיד‬ ‫וכן‬ ‫אחרות‬ ‫צורות‬ ‫לקבל‬ ‫מוכנות‬ ‫ד כ והסנה שאקר כזה מצד‪ ,‬שהתנועה יותר‬
‫כזנ ב חמה לנכה ■‬
‫וזה‬ ‫וכו׳‬ ‫שכחפיהחשילזה העכיןלאדם שהוא שוכב המינית האחת ימצ׳להמר שלה רוחב גדול בכמותה‬
‫חלוב׳‬ ‫ושיש לכל‬
‫ח נו ע פ‬ ‫לצנוטות‬
‫חרקין פכב על צדו השמאלית ויתנועע בידו ובאיכותה • ולפי הרוחב ההוא יתחלפו אישי המין •‬
‫חצר‬ ‫כמו שהתבאר בחכמת הטבע • וזה כלו אמת מבואר למי שיורה על האמת לנפשו ולא יונח הכרתית‬ ‫הימנית‪ '.‬לכל ככב מהשבעה גלגלים רכים ר״ל‬
‫אותה ‪ :‬אח״כ שאלנו עוד אריס״טו ואמרנו לו • אחר שהיה המזגות היסודות הסבה בהכנת הגלגל ה מיוי ףג כ ל‬ ‫ששכעה כונני לנת אינם כגלגל אחד אכל הס‬
‫‪7‬הפד‬ ‫ל מ ע מ’ “‬ ‫הגדול זים החמריס לקבל הצורות מתחלפות • אי זה דבי ‪ p‬החמר ההוא הראשון ער שקבל קצתו‬ ‫כגלגלים רבים כל אחדכגלגלו ולגלגלו‬
‫החיוחדיג‬ ‫המספרהז׳ כוכבי צורח האש • וקצתו צורת הארץ • ומה שביניהם לקבל צורת המים • והאויר• והמר הכל תגוטהם‬
‫שתנוטתההמיותדת‬
‫גלגל אתר יוצא מרכז ; וזה‬
‫ד״ל שכל הכוננים הנראים זולתי‬
‫והמר האש היצו ממערב לחזרת‬ ‫לכת סס בגלגל אתד לכד והוא גלגל הכוככי' אחד משותף • ובמה זה היד‪ .‬חמר הארץ יותר ראוי בצורת הארץ •‬
‫שהיותר‬ ‫ו^ומר‬ ‫בשאמרחייבזה התחלף‬ ‫הקיימים ‪ :‬והנה אבאר שהוא לא הרויח וכו' * יותר ראוי בצורת האש • ענה אריסיטו עלוה •‬
‫‪ 3‬תנו ע פ‬ ‫״מהר‬
‫הי ת‬ ‫הכרחית‬
‫לו‬ ‫סמוך‬ ‫אשר‬ ‫כי‬ ‫וזה‬ ‫•‬ ‫מחהלפות‬ ‫ר״ל וה יבאר כסוף זה הפרק • כי אשר זכרו■ המקומות י• כי הם חייבו לזה החמד האחד הכנות‬
‫המקיף יעשה בו דקות ומהירות תנועה ויקרב לטבעו וקבל בהכנה ההיא צורת האש • ובל שנתאיהצלקזרכתי‬ ‫מתהיחת התנועה הכללית ואיחור ♦ ר״ל כי‬
‫מהשירהק החמר מן המקיף אל צד המרכז היה יותר עב ויותר קשה ויותר מעט אור והיה ^צ!ל המתיןז ה מני עו‬ ‫הסב־‪ .‬שנתן ארי״סטו באיחור גלגל הכוככיס‬
‫התוזין‬ ‫גתגלי ת‬ ‫הקיינוים הוא להיות תנועת גלגלהככביס‬
‫שיהיה‬ ‫ארץ ״ והיא העלה במים ובאויר • והיה זה הכרחי • מ מן השקר שיהיה ההטר הזה ל ^‪ 5‬ויתחייב‬ ‫הקיימים בחלוףהצד מתנועת גלגל ערכות‬
‫תנופתו המיוחדת‬
‫'צשרהיצ׳גהפךהצר‬
‫ומצד שגלגל ערבות יכריח בראשונה בלי כמקום • או יהיה המקיף הוא המרכז״ והמרכז הוא המקיף • וזה חייב לו התייחדות בצורות‬
‫מתחלפות ר״ל ההכנה לקבל צורות מתחלפות ‪ :‬אח'כ שאלנו ואמרנו לו • אם המקיף ר״ל יותר מיוזחרת וכל‬ ‫אמצעי גלגלהכנבים אשר תחתיו לעשות‬
‫ירחקו‬ ‫‪ 5‬בר‬ ‫תנועתו המיוחדת ההפכית לתנועה היומית י השמים החמר שלו וחמר היסודות אחד • אמר לא • אבל החמר ההוא אחר וצורות אחרות•‬
‫הס‬ ‫מהמקץז‬ ‫נתהירות להיותה הפנית הצד לתנוע' היומית‬
‫והגשם נאמר על אלו הגשמים אשר אתנו ועליהם בהשתחף • כמושבארוהאהרוניכט מ‪ 5‬חודי היןנועס‬
‫וכבר התבאר כל זה במופת ‪ :‬ושמעמהנה מה שאומר אותו אני אתה המעיין אלסאמרי הכרחית וממהריס‬
‫יקפניזה יתחייב איחור תנועת גלגל הכוכבי׳‬
‫בתנוטתם ה טנ טי ת‬ ‫לקיימים וזאת העלהיהיא עלה נפלאת מעולה‬
‫צושר הוח‬ ‫להם‬
‫יסיה יותר ממהר התנועה ‪ 5‬ר״ל מצדשלא ‪ -‬זה • כבר ירעת מופת אריס״טו שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות • וכאשר‬
‫היתה תנועת היסודות הארבעד‪ .‬ישרה • ותנועת הגלגלסכוכית • נורע שהחסר ההו<^ז בהפך הצד לומר ‪.‬‬ ‫ינגדכל כן התנועה היומית להיותה רחוקה‬
‫בלתי החמר הזה • וזה אמת לפי העיון הטבעי • וכאשר נמצא ג״ב אלו אשר תנועותיהם בזה הלשון והוי*‬ ‫מחכו♦ אלאשזה לא יחשן ר״ל שזה הענין אינו‬
‫זה י נ ת ת‬ ‫צתר‬
‫הסגה חברנגללס‬ ‫•‬ ‫לפטה‬ ‫שיתנועע‬ ‫מה‬ ‫ומהם‬ ‫״‬ ‫למעלה‬ ‫שיתנועע‬ ‫מה‬ ‫מהם‬ ‫הצד‬ ‫•‬ ‫מתחלפות‬ ‫•‬ ‫ישרות‬ ‫מהיומי‬ ‫שיגזי לסדרשכל אשד ירחק הגלגל‬
‫ונמצא ג“כ אשר יתנועעו מהם לצד אחד קצתם יוחרממהר וקצתם יותר מאחר • נודע היו הכוכנים קצתס‬ ‫שיהיה יותר ממהר וכמו שאבאר לתעלה י‬
‫מחתריס‬ ‫יוקר‬ ‫ויותר‬
‫>«מד‬
‫‪.‬וי»‪/‬מד‬ ‫‪VP.P.‬‬
‫מי‪/‬צתס‬ ‫‪ ,‬שהם מתחלפי הצורות ״ ובזה נודע כי היסודות ד' • ועל זה הצד מן הראיה בעצמו יתחייב‬
‫שפטלה בזהשיולס‬ ‫גם כן • שיהיה חומר הגלגלייכלם אחד• שכולם יתנועעו בסבוב •וצורת כל גלגל מתחלפת לצורת הגלגל האחר • אהר שזה יתנועע‬
‫בהי’"'’מדנוטליס‬ ‫מן המזרח למערב וזח האחר מן המערב למזרח ״ ועוד כי תנועותיהם מתחלפות במהירות ובאיחור • יתחייב שישאל גם כן ויאמי‬
‫תניעה יזיזקלפע‬ ‫לר • אחר שזה החמר משותף לכל הגלגלים י וככר התייחד כל נושא מהם בצורה אהח בלתי צורת האחר • מי הוא מיהר אלו‬
‫ימ ״ “®‬ ‫דזנושאיס ומכינם לקבל צורות מתחלפות • היש אחר הגלגל דבר אחר ייוהס לו זה ההתייחדות רק השי׳י״‪ .‬ויי^^י‬
‫ככל"’’ ^ ק נ‪ 1‬ט ^‬ ‫שכל אריס״טו והפלגת השגתו • ואיךלחצתהוזאת הקושיא בלא ספק‪ :‬והשתדל לצאת ממנה ברברים לא עזרהוהמציאל עליה□‬
‫היי״ת הי ה ד א ו ^‬ ‫יאע״פשלא זכר זאת הקושיא אבל תראה מאמריו שהוא משחדל לפדר לנו מציאו׳ הגלגלים• כמו שסדר לנו מציאות מה שתהת‬
‫נ^סיי׳ה^ ”®‬ ‫גלגל הירח • עד שיהיה הכל על צד החייוב הטבעי • לא על צד כונת מכוון• כאשר רצה ויהוד מירד על אי זה פנים שאהבו ־ ולא‬
‫יחקש יקינם חן‬ ‫נשלם לו זה ולא יעזלם לעולם • וזה שהוא השתדל לתה עלה בהיות הגלגל מתנועע מן המזרח ולא יתנועע מן המערב ״ וישתדל‬
‫לתת ^ ה בהיות קצתם ממהר התנועה וקצת־ מאחר י ושזה מחוייב לסרר הנחתם מן הגלגל העליון • וישתדל לחת העלה‬
‫הגשםהר^שגן יניס‬ ‫לכל ככב מן השבעה גלגלים רבים • וזה המספר הגדול בגלגל אחד • זד‪ .‬כלו ישתדל לתח סבותיו* עד שיסדר לנו העניין סחר טבעי‬
‫ה״ש””''‪’si-.‬־״’‬ ‫ע״צ החיוב • אלא שלא נשלם לו דכר מזה • כי כל מה שבארו לנו ממה שתחת גלגל הירח נמשך על סדר מסכי׳ למציאות מכיאר‬
‫המניעי;ות‪1‬ביזלי^‬ ‫העלות • ואפשר שיאמר בו שהוא ע״צ החיוב׳מתנועת הגלגל ומכחוחיו • אמנם כל מה שזכרו בעניני הגלגללןי>ז נתן בזה עלה‬
‫ייתר יזייז‬ ‫תני״״‬
‫שירחק‬
‫מבוארת ״ ולא נמשך העניין בו על סדר • שיתכן לומר בו ההיוב • שהנה נראה הגלגלים • מהם שהממהר התנועה למעלה מן‬
‫יומני‬
‫שירחקהזה בו‬ ‫ומה‬
‫יהיה הכת‬ ‫^‬ ‫המתאחר התנוע׳ • ומהם מה שהמתאחר התנועה למעלה מן הממהר התנועה • ומהם מי שתנועותידם‬
‫יות' חלוש ויהיה כל‬
‫וזה שיקרב הכוכס־‬
‫למעלה מקצתם ״ ועניינים אחרים עצומיס מאד בהק בחינת היות העניין ל צ החיוב • והנה איהד להם פרק מפרקי זה המאמר סוף‬
‫י׳ן הגשם הראשת‬ ‫דבר שאריס״טו כלא ספק כאשך ידע חלשת מאמריו בהמציא עלה אלו הדברים ותת סבותיהם • הקרים לפני התחילו באלו‬
‫יהיה ה מונ ע לר׳‬ ‫החקירות דברים זה לשונם • אמר נרצה עתה לחקור על שתי שאלות חקירה מספקת • כי מן הראוי שנהקור עליהם ונאמר בהם‬
‫מתנועתו יותר חזק‬
‫יכל מה שידחין‬
‫בפי השגת שכלנו וחכמתנו ודעתנו • אלא שאין ראוי לאדם שישיא זה עלינו לעזות מצח ועז לבב • אבל ראוי שיפלא מזריזותינו‬
‫חלוש‬ ‫י כי ה יי ת ר‬ ‫על הפילוסופיא ובקשני עליה • וכשנבקש השאלות המעולות הנכבדות ונהזק להתירם התר מעט מתוקן • מן הדין על השומע‬
‫ש ^ קנ ה ם‬ ‫»<וט״כי‬ ‫שתחזק שמחתו וישיש• זה תורף דבריו• • הנה התבאר לך שהוא בלא ספק יחע בחלשת המאמרים ההם• וכל שכן בהיות חכ^ןץ‬
‫הא״ת״י^מנםיישס‬ ‫הלמודים בזמנו בלתי שלמה • ולא נודע בזמנו מתנועת הגלגלים מה שנודע היום • ויראה לי כי אשר אמרי בספר מד־־‪ .‬שאהי‬
‫י ב חי ר ה‬ ‫קשוקס‬ ‫מהניח ‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫הטבע ‪:‬‬
‫וכל ׳ חה שקזיה‬ ‫•‬
‫ח׳ייקתו ונקירתו להמשך לוקרהסניע ייתר תהיה קנוט תול מקנועע המיוחד גו ויקרוזזויורק וה‪51‬ן מניזור^יהטל^ותקתז^יקהטלידנמזשיומרוהוגטליחכי׳יזיילייייי״םניייייייזתתזההמ^ויזןוקוזהשהם מסכי מי ש טל‬
‫ש נ ת ^וי ש הו׳ ה גנו ה ש ב נו כ גי ם ו ה י י תי ד צו ת רז ש ה לננ ה היזו יי ת ר שפלה שנ כי כ בי ם ו ה י י ת י יי מ ה ר ת שנ ה ם ושמה שיש נ י נ י ה ם מן ה כי כ ני ם ימציו טל ה ט נ י ן ה ח חי‪ 5‬ט מן ה מ הי רו ת זה^ויחורי!בל כ נ ר י ק ש ה ה״ ת ש ה ט ל‬ ‫‪,‬‬
‫*<רסטי׳ וי א מ ר ר אוי הי ה שאלו הי ת ה » א ת ה סנ ה א ״ ת י ת שיהיה ה ע ני ן נ מצ א בהם ע ל סדר ו אין ה עני) נ ״ צ א כ ן כי א ס נ ו ז ה שהשמש ת ח ת כי כ ב ו ני נ ה ל פי מ ה שהיו רו אי ם ה ק ד י ו נ י ס מ ח כ מי ה כו כ ני ש י ה נצומד‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫‪------------------------------- ------‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫‪-------- ------- I - ---------- ---------------------------‬‬ ‫גכיכבי ם האחרים נמצא אם היו נג ה וכוכב למעצה ־־־‬
‫^יי נ עי ת והי ה ר אוי ל פי סד רו שיהי ה יו ת ר תמ ה‬
‫ייז קי ד ע ל שתי שאלות פי' א ת ר ארסביו' נ ס פ ר י‬
‫יי ^׳ שיו י ת נ ו ע ע ו ח בו טו ת ר נו ת ואשר הו ‪ 6‬יו ק ר ר חו ק י ת ג ז ע ט ן ‪ ! .‬״ ע ה מו ט ט ! ו; ב ר הי ה ד חוי שיהי ה ה טגין ג ח ^ו ף זה ד ג ^י הי ה יזה שיקרב חן ה נ נ ג ‪ :‬הרח שין י ת נ ו ע ע ב תנו עו ת מו ע טו ת מ פ ני שהגלגל הרא שון א מ נ ם‬
‫ת נ י ע ה א ח ת בלבד וה‪ 1‬א י ע ש ה נ נ י ז ו ז ה ה ח צי א ו ק ל פי ת ה שנראה ב מ נ ט ה קו ד מי ם לאנ שי בבל ו מצ רי ם שהשמש הי א היו ת ר ר חי ק ה מן הנ לג ל הרא שון א ח ר הל בנ ה ושהיא ר י׳ ל ה ל נ נ ל ^ י י ת י׳ ״ ו ט ט ת ה ת נו ע ה וו ה‬
‫®הלבנה טל ד ע ת אנ שי בג ל ו מצרי ם א מנ ם ה ע מי דו לה ג׳ ת נ ו ע ו ת ג לנ ד ת נ ו ע ת ה או רך ו ת נ ו ע ת ה רו ח ב ו ת נו ע ת ראש ה תלי ר״ל מ קו ם ח תו ך גלגל הנו ט ה לגלגל ה חו לו ת ו א מנ ם נ ע ל מיו ס הו א ה ע מי ד שתי ת נ ו ט ו ‪ /‬א ח רו ת‬
‫הגי ת נו עו ת ו ד ע תו ג " כ שהשמש ל מ על ה מ כו כ ב ונג ה ולא ח ל קו בע לי ה לי מנייו ת כשהשמש ה י א מ ע ט ק ה ת נו ע ה שבהם כ מו פל א ח ל קו כ שהל בנ ה י ו תי ש פ ל ה שנ כו כני ם ו א רי פ טו׳ ח בי א ר אי ה ע ל ו ה ח מ ה ש ע מ ל‬ ‫** ‪y‬‬
‫י ג‪-‬יי שי א ה שמ אדי ס ל ק ה נ ל בנ ה • ו א מנ ם ה מכו ת ש הב׳ הו א לאי וו טל ה היא בגלגל הרא שון כו כ בי ם רני ם ו הו א אח׳ ושאר הג לג לי ם הו א ב ה ^ ״ ז ה ר ״ ל שלא ימצא נג לג ל ה א חד מ ה ם כי אם כו כ ב א חד ו הו א יז תנ צ ל ת ח ל ס׳‬
‫‪ P‬ה ד ניי נ א ל ה הכי מ ח ק רי ם ח פ נ י קו שיי ם ו א מ ר שאין ל אוי שיחשב בנו אם נ ח קו ר טל כיוצ א באלו הד ברי ם שש לנו מד ת ע ״ ת ׳ ל א ת כ לי ת אבל ר אוי שנ בזנ ת ע ל מ ה שנ אמר כאלה ה ע ני ני ם מ פ ני ש מ א מ רינו נ ? ס כ ל תי'‬
‫והוצאתו א ל ה פו ע ל‬ ‫י^צא ״ סו ג הייופקייושישמת בזה ה עו ״ ד עליה מפני שההשגה ה מעועה באלה ה ענייני ם דבר גדול מאד מ פני קשיים ויקרה בעצמם ע ם מה ביש בחקירה טל ה עניני ם ה ע חו קי ס מהדוד השכלי‬
‫^י‪-‬מתי אל ח ע ל תי השליחה ואיזנ ש היי נו רו אי ם ש ת ה שיןז ק ש מאלה ה ע ניי ני ם באלה הג שמי ם הנ כ ב די ם סגו ר ו מ סו ג ר אלו היי ני מ א חי בי ס ב ה ם שהם בלתי ב ע לי נ פ ש א ך אחר שנ א מין נ ה ם ש ה ה ב ע ליג פ ש מצד ‪e r r‬‬
‫״ י י י י ע מ י' ב ע צ מ ם ה ש ת ד לי תי נו בז ה אי נוייו צ א מ ן קהקש ו אינו נ מ נ ע מ ח נ י ז נ ת ת י ל מ ן ה מ בו ק ש ?רא שון ונ א מ ר שהדבר החשוב צושר הו א ב ח כ לי ק ה מ פי ני ת ה ו א א ש ר מ ד ר כ ו ל היו ת ה ״ ט ל ה אשר ת קיחל^‬
‫הס‬ ‫’ " י ״ ״ ®ז וכלא פ עי ל ה וי ה ד ר ך ה ע ל ה הרא שונה ו א ק ‪ :‬ם מ ז ש ‪ 1:‬א ק‪ 1‬ן מ ן ז מן ה ד ב רי ם)ן ח שןני ס ר״ ל נ ע לי נפ ש מ ה ם חי שישיג הדבר אשר הו א מ מין ה פ עי ל ה ה שלמה אשר הי א ב תכ לי ת ב מ ע ש ה א ה ד ג ל נ ד ואלה‬
‫‪ .‬י י ס ה ק י ו כ י ם חן הד בר הח שוב נ ת ל טו ת ו ה ת י ו בו ת מ ע ל ת מן ה מ ע ל ה הרא שונה ב ח ל עו תו מ ה ם מ ה שישיגו ז א ת כ מ ע ל ה במע שי ם רבי ם ו מ ה ש מ ה שא״א נ ה ם ז א ת ה מ ע ל ה צא ב ח ע בי ם מ ו ט טי ס ולא ב מ ע שי ם ר כי ם אב ל‬
‫^ ‪ ’ .‬י ס ל ק נ י ת מ ה שהוא ח םו ג ה מ ע ל ה ב מ ע שי ם מו ט טי ס וזה י הי ה ב הכר ת לאחד ח ב׳ ע נ י ני אט ל מ ע ל ת הדבר ה נ ק נ ה ו כ בו דו א ס ל מ עו ט ה מ ע ל ה ה נ ק ני ת ו ר ח ק ה מן המט צ׳ה שלימה ו מ ה ם מ ה שא” א כז להשיג ד ג ר מז א ת‬
‫נ ה ת ע מ לי ת מו ע ט י ק צ ק ס‬ ‫י׳ ל אשר תי שג ציו עי ט ה ב ח ט שי ם מ ו ע טי ם וז ה ה מין לא י מ צ א נו דנר ממע‪5‬י נעלי הנז ע לו ת ו ד חיוי ז ז שקצין בני אד ם י ק נ ו הבריאות עכלקי ה ק ע מ לי ת וצא מ ע ש ה ו ק ציז״‬
‫גי‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ז ת צ ח ע אי א‬ ‫^'‪^^ P‬ינז ‪r‬פ^ל^‪4p‬ד^צ ‪1‬טנייני‪ 5‬תשים‬
‫׳‬ ‫‪r‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪m‬‬
 ‫■ נןומיז נבוכים חלק שני ■ א)‪£‬ודי‬
‫מתיד והמכה ען‪ vnp 1#‬עורה• על שחוסוי הנלנלזלו‬
‫גת)י‬
‫דררד ג ח‬ ‫י "‬ ‫׳ ”’‬ ‫ייזן ׳‘^‬
‫’ ^’ י‘ ^ ז‬ ‫התנועהש"יי^ין׳‬
‫שח^וף‬ ‫קקר‪-‬ההוגגיס ונס בהיוע הגלגל שפיריי זהמכביס מאיריס מיועלהיוע‬
‫ה ס ב ה להיות‬
‫^^)גגי»גגג‪-‬יע‪-‬י‬
‫‪mmh %‬‬
‫אי^^דרס סום‬ ‫למטה מן השמיני שהם מתנועעים מצד תנועתם המיוחדת־‬ ‫י ‪ fe %W‬נגד׳^ חקמריםמתתלפיס!< שין׳לברשניגופיסמתחלפיס דןבועוכ?׳והמ״באם אתה‬
‫ג ד‪ 4‬ר‬ ‫התנועה טומית שיהיו יותר מיזהריס התנועה ■מאשר תחתיהם‬ ‫נגיע צחה שה‪ 1‬א ־תכנס בכית אתד ותמצת כה‪.‬חלופיס רכים!כלס נמצאו לתגלית ושיהיה כחצא‪M‬‬
‫נגוד לתנועה‬ ‫•‬ ‫‪.‬ננריחו־ז‪,‬‬ ‫^ ה‬
‫ס‪ .‬בלי כ‪-‬וצת ממין עלש־מצ׳כה עליות מרווחות‬ ‫^ן‪/‬עשים ‪ ,‬מ'‪ 1‬עטי‬
‫ואנחנו מוצאים; שאותם הגיגליס ^ ״יז‪1‬‬ ‫‪,‬י‪,‬ז‪,‬ה כצ‪ 1‬מנ‪ 1‬א' עגין‪ .‬ו גליות קצרת וימלא כל חש‪ :‬ושלחן ונשא‬
‫התכוע׳ מחשד תחתיה׳א״נ אקדברי אריס ט‬ ‫^ ^ י’‪.‬הנפש ‪ 1‬ע ‪) 7 1‬ח;ויה‪5‬כלמ|מגלי‪0‬שןניס ושימצא והמבלי מהניחשכי!נפרדל*כ^גלגי^ ‪ .‬אמנם הוא מפני זח‬
‫הולכי' על סדר מה שנמצא מתני^׳י’־‪'*‘•?,‬‬ ‫וה הכלת‪1‬ה פלא)לכן אחף‪ .‬הענין ג"כ • עד שיהיה דבר יירדיכל גלגל בחנועד־’׳‬ ‫נ‪ nr‬ר ‪ .‬שןהישינזין‬ ‫‪;^ .‬י^‪.‬ןו‪.‬ני‬
‫גשחלס נחים בעצמם מפני זה אחר‬ ‫יגיען‪ | ‘ ,‬י ‪5‬ןיותר נפלא חזה אלה הכוכביסהרביס‪ :‬אחת• והנה אבאר שהוא לא החיה בזה מאומה ‪-‬‬ ‫^^‪,‬עהדבדי‬
‫׳•‬ ‫בעצמם כי הככבי׳ הס מתנועעים‬ ‫^ המעלה השצחל‪,‬‬
‫גחיס כעצמם } וגשמים יתנועעו דנוחג^;‬
‫^חעש׳ אחד ‪ .c p ^ t‬אשר כשמיני כלס כדוריים וכו׳* )לתה שהיה אמנם אמרו בזה הלשון אשר זכרתי לךכפי‪.‬השגת‬
‫שכלנו וחכמתנו ודעתנו‪ *.‬הנה אבאר לך עניינו ולא‬ ‫הגלגלי׳‬ ‫זו‬ ‫לק‬ ‫כלס‬ ‫הנכיאיס‬ ‫נמצא‬ ‫הדכרכן‬ ‫"ח להניע אל‪:‬חת‬
‫ר״ל יתנועעו התנועה הט‪3‬עיעןי‪):‬חי נ??>ז‬ ‫המעלה >‪/‬נלאפשר ו‪:‬מנכי׳ חופת על מציאות השס בהכרח ובא ‪.‬‬
‫למקומם הטבעי? קטע אחד משניהם‬ ‫דעתנו‬ ‫•‬ ‫אמרו‬ ‫אמנם‬ ‫•‬ ‫המפרשים‬ ‫מן‬ ‫לאהד‬ ‫ראיתיו‬ ‫^‪:‬גיע‪ .‬אל מעצזת כעני! אכרהס בחינתו בנוככים כמ״ש חן״ל‬
‫ר״ל שהככב תקוע בגלגל וסדוראלו העצרל®‬ ‫לינו' מחנה כמעשי'‪ ,‬ראה בירה ד לקת אמר א״א לכירה זו מבלי הוא רוצה בו צד החיוב אשר הוא המאמר בקדמוו־ת‬
‫ע ל צד החיוב לא ככונת ונו׳ ‪ .‬ויש כנא^ןחקיל׳‬ ‫‪,‬דנים עד שיעמדן‬
‫כחעלזת מנהיג ענהו הש״י אני היא המנהיג)אמ׳ישעי׳ העולם • ואמי ם אמרו הכמתנו ר׳־ל העניין המבואר‬ ‫^‪ 0 :‬ד ו נ‬
‫עיון כי ארי״סטל יאמר כי הכל הוא ‪ .‬על לי‪.‬‬ ‫מנןז‪ ‘ 0‬מה ששנד תעורר על ואת הראיה שאו מרו׳עיניכם וראו המוסבס עליו • כי כל דבר מ^יו הדברים אי אפ׳מר לו‬
‫החיוב אלא שהוא אינו יודע הסכות כלס א^ת‬
‫קצת מהם כמו שנאחר אנהכושי‪.‬ין'ש'‪ 1‬סלנר‬ ‫החדם' נזיכרא רלהוכו׳ כמו שאמר ‪,‬בפרק רכב מכירתי סבה ועלה ואינו עניין נפל כאשר הזדמן ״‬ ‫‪ i ?0»,‬מאיכ‪1‬׳?מעלה‬
‫י » כ ז ענין‬
‫ואמרו • שכלנו • ר' ‪ 9‬קוצר יד שכלנו לתת פבורת‪,‬‬ ‫היא‬ ‫ווו‬ ‫העולם‬ ‫מנהיג‬ ‫אלו‪:‬‬ ‫ש‬‫שי‬ ‫יודע‬ ‫שממנו‬
‫לבטלה ובהזדמן אבל אנחנו לא נדע לחה‬ ‫מחנו הראיה האמתית אשר אין ספק כה והוא כי‬ ‫^׳'‪ pp‬הדנריס שהם‬
‫כעשה הענין כך עם היות שהיא בטנת מכרן‬ ‫‪:‬מחלפות תנועת‪:‬גלגלי׳ והיות הכוכב קבוע לכיוצא באלו העניינים עד תכליתם ‪ .‬אלא שהוא‬ ‫■ יזתר נכבדים‬
‫ואשד ‪,‬הס נככדים‬
‫כן יאחר אריס״טז שהכל הוא על צד החיובאלא‪,‬‬ ‫החדם בגלגלים יורונו על מציאות השם ואמנם שאר חשב לתת בהם דבר מועט וכן עשה • כי אשר זכרו‬ ‫גחלעיח כי‬
‫שאנחנו נסכל עניינים לגודל עמקס ‪ I‬י ולוה‬ ‫ממהירות התנועה הכללית • ואהור גלגל הככביכש‬ ‫קפני שח׳׳ח נ ז החלופיסאע״פשהאמר״שלהם אחד ונו׳ ז‬
‫תמצא הנביאים כלס לקחו • ‪.‬ר״ל קצי‬ ‫התעלה‪ 1‬הנה ככר היציאחנו וא■; הבחינה אל המחקר העומדים להיותו בהלוף הצד • ;היא עלה נפלאה «‬ ‫ביקנה ■‬
‫שמהתחלכות תנועות הםתי‪°‬‬ ‫השליחה הושם ל‬
‫ואמר שכן יתחייב כי כל מה שירחק גלגל מן השמיני‬ ‫ההתחלפות‬ ‫(‪:‬‬ ‫הבמציאות‬ ‫א׳מהס‬ ‫שאלות‬ ‫ב׳‬ ‫על‬ ‫קניו מעל‪ 1‬ת רבות‬
‫הענין נמשך על צד ‪3‬ר‪,‬יו‪ 3‬א‪3‬ל נראה‪/‬על■ליו‬ ‫תמין התעל׳השלית' יתחייב שי‪:‬י׳ זה ככוונת מנוין בהכרח לא על‬
‫הענין בכונת‬ ‫הרצון ובכוניג מכוין‬ ‫כמו‬ ‫ימשך•‬ ‫לא‬ ‫שזה‬ ‫<יא‬ ‫•‬ ‫התנועה‬ ‫ממהר‬ ‫יותר‬ ‫יהיה‬ ‫‪ pipt‬הדנריס חי׳א צד החיוב או לא יתחייב כי כבר ימצא זה‬
‫מטין נודע בהכרח מציאו׳ הם’י ע יל‬ ‫‘‪ ri‬כהם ‪ pyc:1‬מאלה ההתחלפות ויהי^ על צד החיוב לא ככוונת שבארתי לך• ויותר נדול‪.‬מזהשגלגלים ג״כיתנועעו‬
‫יש לו מחדש ומפני זה לקחו הכונבי׳והגלגליס‬ ‫הפעלות ס ל שהם ממין והשאלה השדת האס בהיות זה ככוונת מן המזרח למערב למטהמןהיממיני‪ • .‬והיה ראוי‬
‫מופת וכו׳ ? וכן אמראריס״טו וכוה יבאר‪.‬״‬ ‫מחין החעל׳השליח'‬
‫יתחייב ■ שיהיו יותר ממהריפ ממה ימתחתיה' מאימר יתנועע‬ ‫ממין יתד זה הייחוד‬ ‫הי אם מעלו׳מועע!'‬
‫ר״ל וכן יאגור אריס״טו שטבע זה הגלגל‬ ‫ק מן המזרח אל המערב • ושיהיו אלו המתנועעים‬ ‫)מעשים חןע‪13‬ים‬
‫ועצמו חייב תנועתו ההיא המהירה וטבע זה‬ ‫)והי עניו בעלי חיי'‬
‫הגלגל חייב תנועתו המתאחרת ובזה הצד‪,‬‬ ‫לאהיתההכמרת‬ ‫אכלכמושהורעתיך‬ ‫•‬ ‫התשיעי‬ ‫לתנועת‬ ‫במהירות‬ ‫קרובים‬ ‫המזרח‬ ‫מן‬ ‫)הלפת עם ה•■׳‪,‬דם‬
‫יכארה‪.‬עכ'ן ‪ :‬הנה ככר‪.‬וכו׳ ‪ .‬ר״ל עדין לא‬ ‫■‪ -‬ןמנואד הוא שק;ין התכונה כזמנו כמו שהיא היום ‪ :‬ורע כי לפי רעתנואנחנו קהל האומרים בחרוש העולכם'‬
‫מעשים יקל זה כלו • וימשך לפי שרשנו עזאנחנו נאמר שיש מיחר יהד כל גלגל במה שרך ה מצד‬ ‫האתת‬ ‫קי׳עלה‬
‫הותר הספק? בפרקים הבאי?{ וכו׳יחצ׳לוחר‬ ‫לעצתם נ‬
‫כשאלה הראשונה יתבאר בכדקכ״ב והשאלה'‬ ‫מעטים י‪1‬תר נתל התנועה ומהירותה •'^^א שאנחנו נסכל אופני ההבמה בהמציא זה כך• ואלו יכולן אריסטייו‬
‫’‬ ‫השנית תתכאמפרקכ״ח ;‬ ‫זחעט יגיעה ־ שיתן לנו עלת התהלף תנועת הגלגלים עד שיהיה זה על סדר הנהת קצתם מקצתם כמו‬
‫פיק כ‬ ‫מקנותם נתעשיס שחשב היה זה נפלא והיתה עלת התיהדות בהתחלף תנועותיהם כעלת התחלף היסודות‬ ‫דנים ואח' שנתישב‬
‫מציי׳‪1‬תי!ה הדנרים בהנחתם בקהמקיף והמרכז • אלא שלא ילך העניין על הסדר כן כמו שבארתי • ויותר מבואר מזה במציאות ההתיהדוח בג?!נ^ ‪.‬‬
‫נניעלי הנכש‪ ' 1‬נתה‬
‫הנששות אשר לא יוכל אדם שימציא לו סבה מיוהדת זולת כונת המכוין • הוא מציאית הבכבים • וזה שהיות הגלגל מתנועע תמיד והככבי‬ ‫בהם בעלן‬
‫מו רשהנש הראשון עומד תמיר מורה על שחמר‪ ,‬הככבים אינו חמר הגלגלים ‪ ■:‬וככר זכר אבו‪''.‬נצר בתוספותיו על ספר השמע דבר ז״ל אמר בין הגלגל‬ ‫‪,‬‬
‫נתצאה'לו והכבבים הפרש • כי הגלגל ספירי ‪.‬״ והבכבים אינם ספירים • והסבה בזה כי כין שני החמרים ושתי הצורות הפרש אבל מעט זה‬ ‫אמנם‬
‫תניעה אחת משני‬
‫סאששר בו שיגייש תורף דבריו ‪ :‬אמנם אני איני‪ •,‬אומר מעט אכל מתחלף מאר מאד • שאני לא אלמוד הראיח מן הספירות אבל מן התנועות‪• ,‬‬
‫המעלה הקרונה חן ויתבאר לי שאלו ג׳ חמרים ושלשה צורות גשמים' נחים לעולם מעצמם‪ ,‬והם גרמי הככביס • וגשמים מתנועי‪1‬ים לעולם וום גרמי‬
‫המעלה השליחה או‬
‫אסחכליר־ז■‬
‫שני‬
‫פלא ויותר‬
‫וקצחם גדולים ככב הנה ואחר ברחוק אמה כפי ראורת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מ פני‬ ‫יכו ת אם‬
‫שישיג העין • ועשרה נלחצים נקבצים וחתיכה גדולה מאד אין דבר בה מה הסבה המיהדה לזאת החתיכה בעשרה ככבים י והמיהדרת■‬ ‫שהוא א״א נ‪1‬‬
‫המעלה הש‪,‬ינה לאחרת להעיר הככבים ‪ :‬ועיר גשם הגלגל בלו גשם אחד פשוט ואין הלוף בו • ולאי זו סבה היה זה החלק מן הגלגל יותר ראוי בזה‬
‫הגשה ‪.‬הראשון כי הככב הנמצא בו מן ההלק האהר לזה כולו וכל מה שהוא ממינו אמנם ירחק מאד גס יקרב להמניגו׳ כשיאמן שזה כולו יהיה ע''צ■‬
‫אס בפעילות רנות‬
‫תשר יקנה החיוב מהאל כמי שיראה אריסט״ו אמנם כשיאמן שזה כלו בכונת מבוין עשה כן • לא יתהבר לזה הרעת דבר מן התמה ולא רוחק‬ ‫כמו ״‪,,‬‬ ‫‪,‬״‪,‬‬
‫ישאי מקום חקירה • אלא אמרך מה הסבה בבונת זה ואשר יודע על הכלל שזה כולו לענין ל<צ נדעהו • ואין זה פעל בטל‬ ‫הנרי^‪1‬ת ננעולות כלל‬
‫ולא כאשר הזדמן • שאתה כבר ידעת שגידי' איש הכלב והחמו׳ ועצביה׳לא נפלו כאשר הזרמן ובאי זה שיעור שנןדמן י ולאחיהי‬ ‫י”'‬
‫השגת החעלה זה הגיד עב ואחר דק ועצב מסתעף סעיפים ואהר לא יסתעף ואחד יורד ישר ואהר נברך במקריו^מלא היה דבר מזה'\יא לתועלת•■‬ ‫גו ׳‬
‫‪ ,‬אישר השיגה 'הגשם‬
‫הרי‪.‬שזןהזשסקזנה כבר נודיג הברה היותם כך • ואיך ירמה משכיל שיהיו הנחות אלו הככבים ושיעורם ומספרם ותנועות גלגליהם רמחהלפות לל^א‬
‫מעלות רנו' משוגה עניין או כ^אשר הזדמן• אין ספק כי כל דבר מהם הכרחי לפי כוונת המכווין • וסדור אלו העניינים ע'׳צ החיוב לא בכועת עניין‬
‫בפעולות רנות כלו‬
‫הרנוי רחוק מן הציור מאדמאד • ואין ראיה אצלי י‪1‬ל הכונה יותר גרולה מהתחלפות תנועות הגלגלים והיות הככב קבוע בגלגלי'ם• ולזה‬ ‫שיעמל לו‬
‫מקום מה שחסר תמצא הנביאים כלם לקחו הגלגלים והככבי׳מופתעלמציאו׳השם בהכרח*וב‪.‬א בעניין אברה׳מבחינתו בככבייסה שכבר ההפרסם•‬
‫בענין ואמר ישעיה מעירר על עשות הראיה בהם ‪ • .‬שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה • וכן ירמיה אמר • עושה השמים ‪ '.‬ואמי־‬ ‫משליחות‬ ‫ממנו‬
‫כאיכות ווה‬
‫האלם עם מה שהו׳ אברהם • יי׳ אלהי השמי' • ואמר אדון הנביאים • רוכב שמים • כמו שבארנו • וזו היא דראיה האמתית אשר אין ספק בה • ובאור‬
‫יותר נכנל תמנן זה כי כל מה שתחת הגלגל מן החלופי׳ ואע״פ שההמר שלהם אחד כמו[׳מבארנו • תוכל לשים מיחדם כהות גלגלים והגהות ההמי‬
‫)יוקר שלם המציאו׳‬
‫ויהיו הגשמים מן הגלגל ־ כמו שלמדנו אריסט״ו • אמנם החלופים הנמצאים בגלגלים ובככבים מי הוא מיחדם כי אם השם ״ • ואם יאמר אומי י‬
‫תרקיעייס הרח וקי' השבלים הנפרדים י‪.‬לא הרויח בזה המאמ׳מאדמה • ובאור זה כי השבלי׳אינם גשמים שיהיה להם הנחה מן הגלגל ולמה'זה יתנועע■‬
‫הראשון זה הגלגל תנועתו התשוקייה לצר שכלו הנפרד לצד המזרח • ואחר למערב• החראז־• זה השכל הנבדל בצד המערב והאחר בצי‬ ‫מן הגשם‬
‫אמנם נמצאו אלו‬
‫לכס ן תנועות אס המזרדז ‪ .‬והיות זה ממהר וזה מאחר ולא ימשךזה על ערך רוחק קצתם מקצתם כמו שידעתיוא׳׳א בהכרה מבלתי שייאמר שטבע זי‬
‫שהשמש‬ ‫נולה‬
‫שני הגלגל וע^זו חייב שיתנועעלזה הצר ובזאת המיהרות ושתהיה מהייבת תשוקתו זה העניין כן*וכן יאמיאחסט״ו ובזה יבאר • הגי‬ ‫והלבנה באלה‬
‫דנרים ר״ל שהם כבר שבנו למה שהיינו תחלה בי‪-‬ונאמיאחר שהיה החומ׳שלהם כלסא׳• באי זה דבר התייהד זה בטבע מכלתו טבע האח׳‪-‬והיתה בו‬
‫י ״ ע טי ^ ־!?!עית ת־מוקהא׳תהייבלו•זההמיןמןהתנועהמחחלפ'לתשוקתהאהראשרחייבהלומיןתנועהאהרתא״אמבלתימיחדבהכרח‪:‬הני‬
‫־ כבר הוציאתנו זאת הבחינה'‪ V.‬המחקר על לשאלות •א׳מהם• הבמציאו׳ זה ההההלפו׳ יתהייב שיהיה זה בכוונת מכוין בהכרח לא‬
‫יתחייב ג‬ ‫ע״צ החיוב לא יתהייב • והשאלה השנית • האם בהיות כל זה בכונת מכוין יהד זה היהוד‬ ‫לאחד מני הענינים‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*הכרח מפנישא״א‬
‫׳‬ ‫גי‪,‬ם שיקנו הרבה מן הייע ־‪:‬תכי ‪!5‬ם מהשהיה׳ לאעהמן המעלות ה^ו״^עיות וושריתנואותט הנדמים השמימייט הז׳מ^עייש ולזה היו קניצם ‪ 5‬פעול‪ 1‬ת מו פ פו ת כעריוה^חח ‪,‬‬
‫ע סנ״ ת וזזשא'אשתהיהו‪.‬מעלההא־זת גטצמה קנויה לנכנד ולמעט וכנד כפעולות משתוות נמשפר ואמנם מה שלמטה מן הגשיויםהרקיעיים מפני שלא הי ה אפשר בהם להגיט אל הדעלהאשרהו^ן ןן;‪,‬ץהל‪,‬טליז י‬
‫אשר השיגוהו הגשמים הרקיעיים היו פעולתי מועטות כערך אל התעלה המעוטה אשר נ טנ ע ס להשיגה■ ואמנם המכוקש הב' הוא למה היו כגלגל הראשון כוכניס רכים ומשכב‪ ,‬אותה גלגל אח'‪1‬גשא‪.‬ר הגלנלי׳כזי^‬
‫א' וייסנני® אותו גלגלים רניש הנה הוא ישיב על זה כשאמר שהגלגל הראשון מפני שיראה מענינו שהוא התחלת החיים ועלת המליאות לדנדיס החיים ונלתי החיים יותר משאר הגלגלים היה ראוי שיהיה נ חו יות׳גלי ‪.‬‬
‫•‬ ‫יושאר כתות הגלגלים והכה העצום יניע גשמים רכים והנח הקט] יניע גשמים מעטים יליאתהעלה היה הגלגל הראשון מניעכוכבי ס רכים כהתחלפות כתנועה אחת והיו האחדים מניעים כוכב א' כגלגלים‬
‫ואמנם היו הנה תנזטות רנות כדי שיהליןז הטכע נזה מה שאגר אשר לא יהיו נהם פוכביס רכים ם‪.‬ם לו תנועה אחת כלבד ואשר שם לי לוכג אמדי שם תנועות רבית כדי שיהיה כל גשם מהם תכלית מה שנטבעו לקי‬
‫מן השלמות ישתכח יוצר הכל ע״כ דנריו י■ ואיחור ללגל הכוכניס העומדים נחלוף הצד הוא עלה נפלאה הרצון נזה כי אחר שגלגל הכוכנים העז מדי׳ שהו א כשמיני ס מון לגלגל המקיף הכל יתחייב תנועתו ההכרייי״‬
‫מוקה בתכלית מצל המקיף הקנרית ויתחייג ג׳ כ שתהיה התנועה המיוחלת אשר הוא נהפך הצל חלושה מאל • יהיה ראוי שיהיו יוקר ממהרים ממה שתחתיהם פי' מצד פי ס קרוניס לגלגל המתנועע הנ»עה מיהי‬
‫המקופלת‬ ‫•‬ ‫ויש תחתיהם שממהרים יותר מהס ואם כלם תנועתם וזן החזרת אל ה‪,‬מערנ • נעלת התחלף היסודות בהנחתם בין המקיף והגזרנז פי׳ אשר ה ‪ 8‬נ ס קתקלן<‬
 ‫קרקאש‬ ‫מורה נבו׳נים חלק שני‪-‬״ שם ‪:‬טו‪ , ; -1‬ע‬
‫המקימות די מס‬ ‫לא יתחייב כי כבר אפשדשיהיה ככוונת‬ ‫י י‪.‬חייכשיהיה מחודש אחר בהעדויי‬ ‫כ אינם נופלים במקרה * ר*ל םהויות זה העולם אינם נופלי ס בחקרה‬
‫■שיקרב כל ‪q ’pno‬‬ ‫נ‪:‬׳‪:‬רן ויהיה העולם קדמון והכה אנחנו בואת החקירה לפיש‪1:‬צאנו פילוסיפיס‬ ‫נפילת הלבינה מן הגג אכל כלס הס כסמת מיוחחע עצתיזע ז‬ ‫_ _‬
‫במהירות תנו ע ת‬ ‫^‪.■.‬מרו שכלזה כעולם הוה בכוונת מכוין והוא קדמון והנה הרב יתחיל לבאר ב׳‬ ‫לייס ר צ אם היו פרסי הנמצאות בלעי נופלים במקרה אין־ יהיה נופל כמקרה‬
‫הגלגל יתילדבאיתר‬
‫המקום אש ‪ p r‬דל‬
‫השאלותהאל‪ :‬בפרקים ^‪:‬באיס ולב׳־אר זה הקדים פרק הל שמא זה הפרק הבא‬ ‫•תניסות כננלי כי אין עניין למציאות זולת פרטי הנמצאות ‪ 5‬וכבר שחו אנשים‬
‫אשר יקרב הגשס‬ ‫אסר זה ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫* י ל אתד־ ארי״סטו כבר חלקו כת אתריג‬
‫אמרת‬
‫אל נקודת המרד!‬ ‫פ ר ק כ ארייסטו ביאר שהעניכ׳־ס כלס‬ ‫^‬ ‫‪L‬‬ ‫׳‬ ‫להידושי; העולם השפל אינו נופל במהרה‬
‫במקרה‬ ‫זהידושז;‬
‫‪.‬התענה • ע ^ מו‬ ‫אינם נופלים במקרה ‪pi‬׳ ‪ -‬כבר‬ ‫חו ד ש אוזר ‪,‬ה ע ד ר א ו ל א י ת ה י י ב‬
‫‪.........‬זה מ ‪,‬‬
‫שיהיה‬ ‫י‪.‬ת חיי ב‪. -‬‬ ‫)כיישל^‬
‫לוה‬ ‫נופל בחקרה וכי יש‬ ‫‪.‬י־גוצס הגלגלים טפל‬
‫יעולס‬
‫‪ .‬וכבדה ■ תגוע תי‬ ‫‪',‬לעת 'קמה שקדם שהרב ה>!ורה^^‪I:r‬תי‬ ‫העו^ם ‪ p‬םט׳ מיוחדות עצחיו׳ \והסהגלגל^ זה אבל יהיה מיחח לא סר ק • שכבד אמר זה גם ‪P‬‬
‫‪ .‬יהיה איז * • על‬ ‫שאלזת ״ האתת מהם אס העולם נמצא^עלול‬
‫מניאו׳ השסנדכרת‬ ‫מעצחו קצת מי שיאמין מןדמוח • והנני מתהיל בשחי‬ ‫הזחקענחו‬ ‫שעולם ■י‪-‬לגליס‬
‫הגלגליס הוא‬ ‫אמרו ־ ״ ' ‪-‬‬
‫יזתנס‪ .‬״‪•.‬‬‫־ ‪.‬‬
‫»י׳ דאיירו שאו‬ ‫מהש״יעל נדהחייובאוהיה בכונתקכדף‪:‬‬ ‫זש^פל ב ח ק ר ה ‪ :‬ושזה עצחו מקום פלא ״ ר״ל‬
‫סריס עיני כ סי ר או׳‬ ‫הייחוד הנחצא בעז^ז יתחייב שיה‪-‬המחודש‬ ‫בהם‬ ‫שיבחמ־י‬ ‫שצריך‬ ‫מה‬ ‫ואבאר‬ ‫•‬ ‫האלה‬ ‫השאלות‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫‪.............‬‬
‫‪ pH‬הסבה שאומרת שהעולסהשפל אינו נופל‬
‫י‬
‫מי ברא אלה‬ ‫אחר ההעדר אז לא יתחייב והנה השאלה‬ ‫ג‬ ‫בו^־קימהבאיס‪.‬‬ ‫• בחקרה ועולם הגלגליסנופל בחקרה פלא‬
‫והנתות המומר מן‬ ‫הראשונה יתבאר בפרק כ״ב* והשאלה ה^נית‬
‫הגלגל כמו שלמדגס‬
‫אדסעז׳ • ורנה נ ו‬ ‫בפרק כ״א ומה הפרק רצה לבאר שהעולם יש‬ ‫‪ .‬פרק עשרים‬ ‫‪... :‬‬ ‫‪-1‬דול)כו ‪ 5‬נהגשקים אשר הסמבץר׳׳ל שיאח^‬
‫בגשפיס האלהייסוהם הגלגלים אשר הס‬
‫לו שכה על צל הכוונה ושארי״סטו יאמין שהוא‬
‫הראשון‬
‫מקתצן<‬
‫תתזמר‬
‫סהוא‬ ‫כלועלצד• החייובושא״א שיתחברו הכוונה‬ ‫כגשחים ^רי^יחף‪/‬ן‪ %‬יבאר שהעניינים‪.‬הטבעיים כולם‬ ‫גכדליף הבדל גדול חבין’ שאר אלו‬
‫השפצי הנראים ש‪:‬ם היו חעצחסבחקר׳בלתו‬
‫ההנחוקאשר סבת‬ ‫והחייוב ובפרק ל א יבאר שקצת חהפילוסופי׳‬ ‫אינם נופלים במקרה • ומופתו על‬ ‫^יי‬
‫עצמיות זה ח קום פלא!' אחכם‬
‫קליפס מ א הגלגל‬ ‫יראו שהעולם נתחייב יח‪:‬אלע״נ התייוב‬ ‫‪.‬שיתחייב להיותם וכוי * ר״ל אם‪.‬נתבאר שאלו זה כמו שזכר • ״ וזד־־‪ .‬שהעניינים המקריים אינם‬
‫כי מה שקרג מ |'‬
‫‪1‬‬
‫החומר אליו תדש ‪13 ,‬‬ ‫וע״צ הכו״נה שקצת מאחרוני כפילוסו׳ נחלקו‬ ‫‪.‬הכקצאות אינסחנד 'עצחם אבל הם לוצד חמירייםולאמאודיים • וכל אלו העניינים אם‬
‫דקות וקלות והו®‬ ‫עם ארי״סטו רגם למה שארי״סטו לא אמר‬ ‫»םכ)תינס חייוב‪ .‬אמתי ונאתר שיהיו אלו תמידיים אס מאודיים • אמנם ‪ .‬השמים וכל אשר‬
‫יינד תנועתו ח *‬ ‫בהם הם תמיריייעל עניינים לא ישתנו כמו שבארנו אלא ע״צ החייוב לאע״צ הכוונה! והתחיל ואחר‬ ‫הגייצאזת בכונת חכויןי ורצון רוצה ואין דעתי‬
‫הוא סוד האש ׳ ו מ ם‬ ‫חרי״סטו יבאר שהענינים הטבעיים כלס‬ ‫שיקבורארי״סטושיהיו ‪.‬ככינתמסין׳כי הוא‪,‬‬
‫סרתק מ מגי ח ל ת‬ ‫אינסנופל־ס במקרה ובהזדחן • ר״ל שהזיית‬ ‫כעצמם ולא בשנות מקומותיהם • אמנם‬
‫סיאי לעת החיוב אכל יוסכרשהם על לירך‬
‫קגלצורת האויר‬
‫נ קלי ת‬ ‫שאינו‬ ‫זה העולם לא היה כקו שיתחדש נזה העולם‬ ‫פועל העניינים הטבעיים אשר תחת גלגל הירח • מהם‬ ‫החייב♦ כש‪:‬תחייב הצל וכו׳ >ר"ל שלא‬
‫גנדקות ותום נ מ ו‬ ‫דברים רבים באים כמקרה ובלי סבה נמו‬ ‫הצל יודע בפעל והש״י יודע כאלו הנחצאות « תמידיים • ומהם טאודיים• והתמידיים כחמוס האש‬
‫האשיכלאשרירתון‬ ‫האצבעהששי שהוא במקרה ונתחדשו דברים‬ ‫או התחייב האור ונו׳ • ר״ל עס היותשהשמש ורדת הא ‪ p‬למטה • והמאודייס כצורות אישי‪S d‬‬
‫מהב ה ת מ׳ ס ת מ ע ע‬ ‫ג״כ מקריים שלא יכוץ האדם אליהם ואחר כי‬
‫התהפכו‬ ‫הגלגל‬
‫יודע שהוא פן‪1‬ל אור חכלחקוסאץ ידיעתו מין ופעולותיו • וכל זה מבואר* ואם היו חלקיו ל^י‪1‬‬
‫ה‪ 15‬ר‪ ' 1‬שקנלכח" ש‬ ‫כל הנמצאות הטבעיות לא נפלו בחקרה !‬ ‫באור סבת הוית האור וידיעתהש״י כנמניות במקרה איך יהיה כלו במרןרה • וזה מופת על שאלו‬
‫וחופתו עלז־ כמו שזכר וזה כי הענינים‬
‫הר״ם כל אשד‬
‫יקרנו הגשמיש אל‬ ‫המקריי׳איכם תתידיי' ולא מאודיי׳ז ר״ל על‬ ‫בהתחיי׳החושכל תמצאות אינם מקריות • וזה תורף דברי ארי״סטו‬ ‫הוא סבת טיתהנחצאו׳וזהו‬
‫חן השכל וזהושרש הפרק וסיד גדיל • ‪,‬ואפי׳‬
‫‪ 5‬ד המרכזהתעב ®‬ ‫הרוב ונל מהשסו׳נן אינו במקרה כי המקרה‬ ‫אצלי • ר״ל אפילי אצל ארי"שטו♦ עד שאחר‪ ,‬בתשובה על מי שהשב מן הראשונים שזה העולם‬
‫וכבד'‬ ‫עצמם‬ ‫נפל במקרה ושהיה מעצמו בלא סבה • אמ‪ 1‬וכבר הוא על המעט נמו שהתברר כפ׳שני מהשחע‬
‫תניעקש כמו המי®‬ ‫ש־־‪-‬וא יתעלה • ר״ל כי‪ .‬כן הוא השם יתעלה‬
‫ווה הו ‪0‬‬ ‫י ה איז‬
‫א?כ הדכריס;הטכעיי׳איכסבנוקרה־• ואמנם‬ ‫ביידרגה ‪ .‬גדולה ובמדרגה שלחה שאחר שמו אנשים אחרים סבת ארו השמים והעולמות‬
‫האמקי ‪:‬‬ ‫שהשחים ‪.‬אינ‪-‬סכחקיה ליוהש‪:‬סלאישתנו‬ ‫אריס״טו שהשם יתעלה רוצה כחהשכרא כלם מעצמם • שהם אמרו כי מעצמו היה הסבוב‬
‫ממה שהם נא בענמם ולא כשנות מקומותיה׳‬
‫אמנם העניניס הטבעיים יזכם תמידיים וכו׳‬ ‫זהתחייב חחנו י ולא י^מר לו‪ :‬כונה • ר״ל והתנועה אשר הגדילה והעמידה הכל על זה הסדר•‬
‫פרת כ‬
‫אשר הרגון כזה כי אישיהחין יתחלפו כשאלו‬ ‫בבעלי‬ ‫עניין‪ ^,‬ושזד‪ .‬עצמו מקום פלא גדול • ר״ל שיאמרו‬ ‫אחר הרב שחה שאחרי' ארי״ססו שהש״י רי‪1‬‬
‫בחס שברא והתי^יי׳חמנו ע״דה לא יצדק‬
‫נולדו שלמי היצירה ואלו נולדו חסרי היצירה‬ ‫‪,‬הכונה כי הכונ׳היא דרישה לענין נפקד ידחש^ ‪ .‬חיים ובצמח שלא יהיו ושלא יתחדשו במקרה אלא‬
‫והראודיי נ צוי ת‪,‬‬
‫מין‪,‬‬ ‫כל‬ ‫ואלו אשר י‪.‬ס חסרי היצירה הס על המעט אישי‬ ‫הגעתו וחה שנתחייב קחנו ית׳ לא סר)לא יש להם סבה • אם טבע •או שכל • או זולת זה ממה‬
‫והשלמי היצירה ים על הרוב אס כן הדברים ופעילי‪,‬ס פו' כי‬ ‫יסור לפי ארי״סטו •ולא חדע אסאלו האחרוני׳ שדומה לו • שלא יולד אי זה דבר שיזדמן מיל זרע‬
‫לפעמים יגי ע לאיש‬ ‫הטכעייס אינם נובלים בהקר^; ויבא החופת‬ ‫הוק להס וכו׳ • ר״ל‪,‬י‪.‬רכ אמר לחעלהשיהיו או מיל שכבת זרע • אלא מזה הזרע יהיה זית ומזה‬
‫על זה התואר פרטי העולם לא ימצאו כמקרה מתישי המין שנוי‬
‫י מה ' כמו ששת‬
‫והם הסמים וכל מה שנמוכם ואין הכל זולת‬ ‫אלו הנמצאות על דעת ארי״םטו במנת תכוין השכבת זרע יהיה איש • ויאמרו בשטים והגשמים‬
‫ניד אד‬ ‫אצבעות‬ ‫ורצון רוצה שוה הענין לא התבאר לו שיאמין‬
‫מן‬ ‫חלקיו ח"כ הכל לא נבל בחקרה 'והנה יולד חסר‬
‫פן ארי״סטו לכן אמר הרב ' לא אדע אם אשר הס מבין שאר הגשמים הנראים אלהיים •‬
‫אויול ר‬ ‫ארי״סטו השיב על מישסכרשהשתי׳והנוככיס האברים‬ ‫שאמנם היו מעצמם ושאין להם סבה כלל כמו שיש‬ ‫בפילוסופים האחרוניסיהובן להם ונו׳ חדברי‬
‫ותנועותיהם היו‪,‬בחקרה ינתר מחי שסכראלו גנושחו עמטזס אר‬ ‫ל ל ח ולצסחי׳‪ •,‬זה תורף דבריו • והתחיל לבאר זיוף‬ ‫א״א‬ ‫‪ ,‬אריסט״ישאלגהנתצאות‬
‫הדברי׳ ההווי'הנפסדי׳שימחסו לחקר' לחה ‪,‬אזרזגינוס ן! ה ע צ‬
‫ה מ ע ע ‪ .‬ואשר‬ ‫' זאת המחשבה אשר חשבוהו במאמר יותר רהב •‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שאלו הדברים ככר יחטיאו המכלית אמנם‬
‫הי‪ 1‬ת ‪0‬‬ ‫וכ ת‪ 1‬ר‬ ‫•‬ ‫נמצאו׳במקר‬ ‫אינם‬ ‫הנמצאו׳כלם‬ ‫שן^ו‬ ‫במופת‬ ‫הבאר‬ ‫יאמין‬ ‫שארי״סטו‬ ‫לך‬ ‫התבאר‬ ‫כבר‬ ‫הנה‬
‫שיהיו‬ ‫תנועות השמים לא ישנו תפקידם לעולם ר‪.‬״כ כמקרה‬
‫א״א שייוחס מהם אל המקרה ואמר קצת בעצם פי׳ ישקוד‬ ‫רא׳שר‪,‬יסתור היותם במקרישיהיו בעצס‪-‬ר״ל שיש להם סבה מחייבת להיותם כן בהכררז מפני‬
‫מעצמכג■‬ ‫הסבה הד‪.‬יא נמצאו כפי מה שהם עליו• • זהו אשר התבאר במופת והוא אשר יאמינוזו ; מהאנשים חשכו שהעולם ההוייה וההפסד כלו היוקש‬
‫היה לתכלית ונתחדש נעטר סבה מזסבות יאהר שההקתידייס‬
‫אוטבע אושכלאו!ולתזה וייוחסוהשמים ים להם סכת‬
‫אר^סטו ; אמנם שיתחייב להיותם לא מעצמם שיהיו בכונח מכוין ורצון רוצהילא התבאר‬
‫חתייגק ״ כהתמייב‬ ‫־ לי שאר״יסטויאמין זה • וזה כי הקבוץ בין המציאות עלצדההיובוביןהחדושע״צהכונה‬
‫הנוף אד‬ ‫ותנועותיהסאל המקרה ואל בהזדמן בלא סכה הצל מן‬ ‫והרצח עד שיהיו שני העניינים אחד קרוב אצלי לקבוץ בין עוני ההפבים • כי עניין החיוב‬
‫ואר״יסטו יאמר שאין יחשוב איש שאישי הכ״ח הקתייב החוש חן‬
‫והנחחים לא יתחדשו כמקרה ויאמר כגשקים האש פי׳ סאין לר‬ ‫אשר יאמינהו אריס״טו ״ הוא שכל דבר מאלו הנמצאות אשר אינם מלאכותיות איא לו‬
‫נמס‬ ‫השחיחיי׳ אשר הס מבין שאר הגשמיים נראים ידיעה‬ ‫מבלתי סבה מחייבת לדבר ההוא אשר הוחהוכפי מה שהוא עליו יולפבה ההיא סבה שנית•‬
‫שהמחייב ‪,‬ממנו‬
‫אבל יאמין החייב‬ ‫ומהבזדמן‬ ‫מעצמם‬ ‫יתחלשו‬ ‫שאמנם‬ ‫אלהייס‬ ‫להמנע‬ ‫ולסבה השנית שלישית • כן עד שיגיע לסבה הראשונה ממנה התחייב הכל‬
‫ושאין להם סבה כלל נחושיש לב״ח ולצמחים כחיוב המושכל מן‬ ‫■ ההשתלשלות אל לא תכלית‪^‘ .‬יא שהוא לא יאמין עם זה שחיוב מציאות העולם מהבורא‬
‫אשר המון בזהאסהדבמם ההויס הנפסדים השכל פ•' שהשכל‬ ‫מהסבה’הראשוני •י כהתחייב הצ^ מהגוף • או התחייב החום מהאש• או התחייב האוף‬
‫יודע ‪ r i j‬שה תחייב‬
‫מ מנו ■־‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ דו ת ^ג ^‬ ‫מד‪.‬שש׳כמושיאמ^יומי שלא יביןדבריו אבל יאמין החיוב ההויכחיוב המושכ׳מהשכל כי‬
‫‪ ,‬כלת‬ ‫■‬ ‫‪ 04V‬״‪S‬‬ ‫ך‪,‬שנלהואפועל המושכל מצר היותו מושבל •■שהסבה ההיא הראשונה ואפי אצ^י‬
‫ומאירים א״א שיבח בחקרה אם כן ארי״סטו‬ ‫שכל בעליונה שבמדרגות המציאות והשלמה שבהם • עד שאמר שהיא יתע רוצה במה‬
‫יאמין שאלז כנמצאים כלס אינסנחצאיס‬ ‫שהתחייב ממנו ושמח בו ונהנה ואי אפשר שירצה חלופו • ולזה ‪ io‬יאמר לזה כונה ואין בו‬
‫במקרה וכל מה שי‪.‬וא כתקרה הוא היותו כלא‬ ‫עניין הכוונה • כי האדם רוצה להיותו כעל עינים וידים ושמח בזה ונהנה בו וא״א שירצ'‬
‫סבה מוגבלת ואשר יסתור החקר׳וההודמןהדא‬ ‫תלופו • אלא שלא היה זה האיש בעל עינים וידים בבונה ממנו והתיהרות לזה התאר ואלו‬
‫היותו בסכה מוגבלת‪ .‬ואס העולם לא נמצא‬
‫מפאת עצמו וחההזדחן אסכן ישלו סגה‬
‫י הפעולות • ואין עניין הכוונה ועניין ההתיחדוח ‪ .‬אלא לעניין בלתי נמצא י ואפשר‬
‫אסכבת להיותם כןכהכרח מקני הסבה ההיא‬ ‫להם‬ ‫מציאותו כמו שיכוון וייוחד ואיפשר שלא ימצא כן• ולא אדע אם אלו האחרונים הובן‬
‫א’ א נ ק צ א ז כפי חה שהוא זסו אשל ההכא׳ במופת‬ ‫מדברי ארים יטו ומאמרו •שאלוהדברים‬
‫והואאשרי‪-‬י‪-‬חינהוארי״סטו ניכלדברזולתז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
‫יחעלב יש לו סבה ואחר שהניח זה התחיל לחקור אם ארי״ססו יראה שיהיה רעולם בכוונת הכוין וברצון רוצה ואח׳ הרב כי לא יתבאר לו שאריס״טו יאקין זה כי הקנון כין‬
‫הייציאות על צד י^חייוס ונין החחש]על צד הכוונה והרצון על י שיהיו כ' עניניס אחד קרוב א‪ :‬לו לקבל ב' הפכים ואס העולם נמצא על צד כחייוב הוא קדמון ואס העולם‬
‫^א׳‪-‬א חחנו יתעלה על צד הכוונה והרצון יחוייה שיהיה מח ודש ואלו הב׳ דברים א״א שיקוכצו ר״ל התדום והקדחות אם כן אי אפשר שיהיה העולסעל צד ההייוב ועל צד‬
‫הגווכה • והנה ארי״סשן יאחין שהעולם נתחייב חהאל על זה התואר כי כל דבר קאלו המוצאותאשר^ אינם מלאכותיות א״א לו מכלי סכה מחייבת וכו' אלא שהוא לא‬
‫יא ‪ T‬ןעס זה שתייוה מציאות העולס‪.‬קהמרא בהתהייכר‪.‬צלחהגון< שהוא חייוב העדרי שחונע האור ולא כהתחייב החום מהאששהוא דכרסנעי ואינו יודע כפעולתו אן‬
‫כהתתייב האור מהשאש'שהוא מדעשהוא מאיר ולא כעבור ידיעתו הוא מאיר אכל יאקין יחייוב כחייוב ר‪.‬מ)שנל מהשכל כי השכל הוא פועל כמושכל כי הכל אחל־ והשכל‬
‫פועל המושכל מצד היותו מושכל כן האלוה יתעלה שמו פועל העולם כמה שכשכלו צורות הנמצאות כלם והבדור הנמצא בו הוא סכה לזה הסדור\‪:‬נמ‪ 1‬א כזה העולם והם‬
‫מניעות מציות לא כאור השמש אכל בידיעה כמה שהיא ידיעה‪,‬פועלת והידיעה היודעת כשתי הסכים ויסודר מידיעתו הנכבד שכשני ההפ‪.‬יס ולהורות על כי ציורו יתעלה‬
‫הוא סבת הזרחת הניוצאות עלה שכלית אמר הרל שנסבה ההיא הראשונה היא שכל בעליונה שבחדרגת המציאות והשלמה שכהס עד שמצד ציורו לכד היה יכול בורא ופזעל‬
‫יקכלל הוא סבה לאלו הנמצאות וביאר שאפילו אס נתיר תלת החייוב עס הרצון אי אפשר שנתיר מלת הכוונה וההתייחדותואחר אפילו אס יאמר שהשם יתעלה רוצה כמה‬
‫‪6‬־תחייב קחנו לתה שהוא שמח בו ונבנה למהשא״א פירצה חלתו ונו׳ והנה אחו הרב כי אחרוני הפילוסופים צ[בצו אלו השני דרכים שהשם יתעלה פועל העולם על צר ‪,‬‬
‫כבר ‪-‬‬ ‫חייוב והוא חכדןזתייתדןאמר‪.‬שלא הובן תאלוהאתמניס אסחולקים עס אר‪.‬י״‪.‬קט)בו‪.:‬אן‪.‬יחשכןשלעתאדי״סעןהןא כיההייוב והכמנק‬ ‫׳‬
‫‪ “ , S‬־־ ר‬ ‫יח‪ ,‬ב ' ‪i‬‬ ‫‪,‬־'‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, , ■:‬‬ ‫■ י ‪.‬‬ ‫'‬
 ‫■ אפודי‬ ‫‪ .uv‬טוב מורח נבוכים חלק; י שני‬ ‫קרקאש‬
‫■'י^ל^^לי‪1‬דריזר‬
‫וגימרשי‪,‬לו‪:‬״״חנ'‬ ‫ענ'רי''י ”‪ -‬־ ‪ ,‬״‪-r‬‬
‫ת‪.‬ז ״‪ 1‬־‬
‫‪'-‬׳‪-‬׳‬
‫א"אמנלת'‪.‬פז'סב״‪ 1‬׳ת■‘ה א‬
‫׳׳‬ ‫א״א מבלי‪/‬י‬ ‫י ‪ L‬כבר המחכרו או‪.‬בקרו דעת הכוונ? וההיגיחמת וחשבו שלא ירחיק הקדמות)אהר‬
‫׳‪,‬ו ‪! n‬יריז‬ ‫דכריהס לא יסתור ארי"סשו‪.‬ענין>חיוב ועניןה^י?^‬ ‫שהונח וה התחיל הרב לבטל לעת אלו התחתניס אשר אי אפשר שהכוונה והחייוב‬ ‫י פרק כא‬
‫יתחברו הכה יתבאר בז‪ :‬הפרק כי לפי לעת ארי״סטו כל הנמצא בוה העולס!ולת?‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫‪ ,. ..‬אחיי־’ ;‬ ‫‪’W‬‬ ‫‪, . ,iii‬‬ ‫י<ץנם ח‪,‬י‪ 1‬נ לנ‪ik1‬צ^‪ 4‬יתעלה יש לו סבה והוא מתחייב חמנו כחייו? המושכל מ^זכלגי הוא חייוב אשר‬
‫ו ‪ 0‬י ר ‪ 0‬ע) ע צ פ ) ע צ‬
‫‪..........‬‬ ‫■■‬ ‫חי אפשר שימצא ן‪, :‬כלא זה ושלדעת הך‪3‬‬
‫™ ^ ^ הפילוסוטס שזכר שסוברים ‪j‬‬ ‫י ג ר ח צ ח ‪ ,‬כשי ‪ P 7‬ם‬
‫כ שג ע ל צ ‪ 5‬ע צ) ‪ j n r ,‬לפי דעת אדס״טו העולם לא היה לכוונה‪.‬‬
‫‪ 7‬עת החיוב זסוכריס ^‬ ‫קיו תי נו ״ ג ח נ ו כן קחני אףשהיה ברצון ואחרוני הפילוסופים ־ א״א לד‪,‬ם'מבלת?ע‪1‬תי סבות ״;;גמיץ״ןוכוונה‬
‫‘‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫ההתיחדות״ או יהיו חולקים עלוויכזה • ובחרו ד ע ^ יבם כן‪1‬הרב יסתזר‬ ‫ב י ג ו ן נ ו במכור‪ .‬יתשמ‪»:‬א נכזונה‪,‬זכי איפשר שיהיה זה על‬
‫לנז וכו׳ • ר״ל מה שחייב לנו שלא נצייר פעל‬ ‫ש מנהיגנו ^ כ ן ה>ון פניס אס שיהיו ח‪1‬לקיס על אר״יסטז‪.‬רבס או‬
‫דכראסלא קדם העדר הפועל‬ ‫;•‬ ‫הקדטות‬ ‫ירחיק‬ ‫שלא‬ ‫וחשבו‬ ‫וההתיחדות‬ ‫הכוונה‬ ‫יק‪7‬ש‬ ‫שפל פעל‬
‫יחשכו שהוא אזמר שהכל היה על צד החיי) ב‬
‫המתינו אנחנו טההתארכי לשלם אי‬ ‫לפעלו גומן • ווש זהיה^בנזזנה‪.‬וכי לא בעבזד זה יתחייב שיהיה ואחרי מה שבארתיל אתחיל בדעת אלו האחרונים ‪r‬‬
‫לומדו‪.‬‬ ‫ההקש‬
‫פשל ממנו יקדם הפועל על הפעזל אח ‪-9‬‬ ‫העולסמחזדש אבל יהיה קלמק ן ׳‬
‫‪.‬הש״י אינן בזה התואר זכו׳ ואפשר שיפעל דנר‬
‫לא קדמוהו בעדר כלל הוא עניןאמרסשהעול‬
‫פרק אחד ועשרים‬ ‫כהתיפלויו יכרנון‬
‫?י^^סהנלו‪ ,‬סיחדו! פרק כ א דע ■כי‪.‬אחרוני הפילוסופים■‬
‫ומנו;ו ‪1‬ל‪4‬מל‪ #‬פר‬
‫ךיי^ך כי מן האחרונים מן הפלוסופיםהאומרים‬ ‫'‬ ‫העולסוכו׳‪.‬‬ ‫האויזריס יבקדחית‬ ‫‪.‬‬ ‫שמתו ‪ p‬שנו ‪pin‬‬
‫'מפעל השם ית' וכו‪/‬ר״ל כשיאמר ארם״טושזס‬ ‫?חיוג וכשאינו רצזהרב להניח דעת אחרוני הפילוסופים‬
‫העולם עלול‪..‬מאת הש״י ומחנייב קח*י‬ ‫ש^ינו י®^ שמחלת ׳ ואחר יגסל דעתם ואחר‪ •.‬יחזור צהניח דעת ■ ‪ ^ :‬בקדמות דועולם מי שאומר ■שהשמ‪-‬יתעלוז‬
‫הפילוסופים{‪.. ------‬‬
‫האחךזנים‪i ,‬‬ ‫‪.‬‬
‫יאניזח ‪-------- -‬‬ ‫‪.‬כהתמדה‬ ‫החיוג לא יוכן ארס״טז אין נתתייבו כל הלכרי׳ עלצד התייוב פועל העולם ובוחר מציאותו ומכונו ומיהרו על מדי׳‬
‫שהוא עליו י‪ ,‬אלא מן השקר שיהיה זה בעת בלתי יזקוס זה במאמרשהעולס מעעל האל ית׳ ‪re‬‬ ‫ממגו שיהיה פועצ ולאע״ג הנמנה זאחכבפרקנ״ב יכסל שיהיה‬
‫‪» $‬ויןחו מיחד‬
‫^’’^‪,?^'.!!’1' ? 1‬‬ ‫חייב‬ ‫עת •אבל כן היה ויהיה תמיד• ואמרי‬ ‫הועילו על‪.‬צד התיינכ אלא ע"צ כמנת מנוין » ואם‬ ‫»גלהפ לא‬
‫האחדוני כגר יאק פועל זמכו ן זרזצה זבז ‪,‬‬ ‫מיחד הוא בכוונת מכוץ יחןייב שיהיה מחודש)אחר שלא נצייר שפועל פעל דבר אלא בשיקדם ה‪3‬ן^; ‪4‬‬ ‫ילל גאמרס‬
‫עם שהפועל)הפעול קתי *‪,‬אין זה כוונתהם״י‬
‫ריל שאנחנו כשנכויןלומרשהוא יתעלה קכוין‬ ‫•מכוין‪,‬היותיאחרכן דע כי אחרוני הפילוסופי'‪ .‬האומרים שהעולם לפעלו בזמן ״‪ :‬היותנו אנחנו ק יתהייב לנו במה‬ ‫אל‬
‫קדחון חשבו שהש״י פועל העולם ונוחר‬ ‫שלא פי‬
‫או רוצה לא נכ‪1‬ין בחהשירצו אלו האחרוניס•‬ ‫הרי השאירו ענין מציאותו ומנוצל ומיאדו כפי מהשהוא אלא שנעשהו להיות כל פועל שיהיה זה תארו • יש בו‬
‫לעלה הראשונה נמו שיאמר‪ ,‬הוא • ר״ל‬ ‫החייב ’ אל החצוף שמן השקר שיהיה זה עת בלתי עת אבל כן‪.‬היה העדר אחד והיה פועל בכה וכאשר פעל יצא אל‬
‫הפועל • אמנם האל ית׳‪ ,‬אשר אין העדר בו ולא דבר שאדי^*םםו קורא השם'עלה ראשונה או שכל‬ ‫הגמלא נשתיספי׳‬
‫שממהדי התנועה ויהיה תמיד והנה ‪,‬לסלק הספק והוחאס‬
‫ראשון או איזה מאלו השמות יקג׳א כי אל‬ ‫למעה מאזחלי העולם קדמון אין יצוייר שיהיה מכיונו אמת ‪ .‬בכה כלל • לא יקדם לפעלו אבל לא סר היותו פועדל‬
‫התחלה אחת נכוין והוא הש״י ••‬ ‫‪,‬‬ ‫יי׳ע כי אנחנו לח נצייר שפועל פועל לכר אלא וכמו שיש הפרש נהל פין עצמו לעצמנו ־‪ .‬קי ש‬ ‫’ כחו‬ ‫התנועה‬
‫פרק כ ב אסהיהרכהברכמ׳יירצה בזה‬ ‫כפועליס■‬ ‫כזמן‬ ‫לפעלו‬ ‫הפועל‬ ‫כשיקדם‬ ‫שוכרני גע'‬
‫הפרש כין יהם פעלו אליו ליהם פעלנו אלינו • רזד־ז‬
‫שנשאנחנז אזמרים מקרים‬ ‫מוההחלת י אשי המלאכותיים וזה היה כעבור כי כל מה‬
‫' מצד ‪. ,‬‬ ‫נמשכים‬ ‫שנעשה ההקש בעצמו אמרו בהתייחדות וברצון • כי אין‬ ‫ר"ל ה אחז^ס‪ ,‬אנחנו הספעולוזאחד ההעדריחוייבשלא‬ ‫* ‪ f‬יםיפת‬
‫‪,‬‬ ‫' ‪•, :‬‬ ‫»י‪0 .‬קו ר ו ה ל חו ת נצייר‪,‬פועל אלא כשיקל׳ הפועל לפעלו)אמנס הפרש כין אמרך פועל רוצה או מבוץ או מיהר בזרה ‪.‬‬ ‫וה‬
‫‪,‬‬

‫• ה ס הש״י אשר אין כו העדר כלל ולא דבר ככת העניין אמרו ומן השקר עורשישחג׳ פעלו או רצונו כמושבארנו ^ הנה כבר החבאר לו‬ ‫והיובש‬
‫ה מ חד שי ה לאלו פי׳ כלל לא יחדט לפעלו אכל לא סר היותו פועל אתה המעיין במאמרי זה שאלו שנו מלת החיוב והשא^ו עניינו •י׳’אולי שהם כונגליפות‬
‫נז ה‬ ‫פ א״ א לו מר‬
‫ע נ י ן החדו ש אתר לחה שהוא ניזצאתתידוכתו שעצמו נכדל מליצה או להסיר הרהקה • כי עניין‪ .‬היות זה המציאות מהחייב לעלחו תמיד בהתמדתה‬
‫שאין ב כ אן ק לי ח ת מעצמ‪.‬ו הבדל גדול כן יש הפרש בין יחס והוא השם כפי מה שיאמר ארסט״ו^ • הוא עניין •אמרם שהעולם מפעל האל א‪.‬ו בכונתו‬
‫בהתיחדותעודכי ורצונו ובחירתו ויחודו אלא שלא סר היות כן ולא יסור• כמרשזריהת השמש הוא פועל ליום‬ ‫‪ f‬״ | אג ל י א ח ר בהם■ פעלי אליו ליחס פעלנו אלינו‬
‫שנין ה ס ב ה מלד ח ה אמרו כזה ההקש בעצמו אמדו‬
‫בלא ספק ואע״פ שלא יקדם אחד מהם האחר בזמן ‪ •:‬ואין זה עניין בונת הש״י אשר נכוין‬ ‫ה או תיו ת ' אין הפרש כין אמרן פועל אס היא פועל‬ ‫שאלו‬
‫אליה אנחנו •‪ .‬אכל נרצה בזה שהוא! ר״ל העולם אינו מהוייב מאתו יתעלה חיוב העלול‬ ‫לון תמיד או רוצהשהוא רוצה תמ־׳או מכוין שהוא‬ ‫א ת חיי גו ת הד‬
‫ה חו ם‬ ‫‪ r p‬מן‬
‫אם תשתנה עלתו או ישתנה עניין‬ ‫מ ק ו ד > ו הל חו ת חמין תמי' פיהיה העולם כמו שהוא ומחר או ' לעלתו אשר אי אפשיהפרדו ממנה ולא השתנותו‪,‬‬
‫מענייניה״ וכשתבין העניין ק יורע כי ‪ ifWPp‬המאמר בהיות העולם מהוייב ממציאות‬ ‫מיחד כזה הענין ‪ :‬הנה כבר התבאר לך אתה‬ ‫ו היו ב ש‪:‬‬
‫פרת ‪ .‬המעיין במאמרי זה שאלו שנו מלת החיוב‬ ‫‪■ ,‬‬
‫השם התחייבות‪ .‬העלול לעלתו ושהוא מ פ ^ א ל או ביחודו ״ הנה כבר התבאר העניין‬ ‫והשאירו ענינו* הרצון כזה שבמקום אתרם‬
‫והגיע ממנו המאמר*‪ V‬החקירה על זה החלוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שאיא‬ ‫חחייכ אמרי מנויןובאתרס קכזיןתחיד‬
‫■ אמרו שהוא ע״צ התייוב • ואין זה כוונת השם לו מבלתי סכה״ ־ האם הפבה ההיא היא עלה לזה ההלוף וכן התחייב ממציאותה או הסבו•‬
‫ההיא היא הפועלת לזה החלוף המיוחדת לו • על הצד אשר נאמין אנהנו הנמשכים אחר‬ ‫אשר נכוין אל זה אנחנו וכו׳ כי אנחנו נאחר‬
‫שאי אפשרשיהיה העולם נאצל מהבורא כאוד מרע״ה• ונאמר בזה אחר שנקדים הקדמי^והיא שנבאר לך עניין ההייויאשר יראהו ארסטק‬
‫מהשמש ואין ויכוח כשמות שתאמר שזה ע״צ ׳עד שתציירהו״לאז אתחיל לבאר לך‪ .‬הכרעתי לדעת הדוש העולם בראיות עיוניויפילוסופיו׳‬
‫החיוב או ע״צ הכ ונה אלא שהעולם אינו נאצל‬
‫מהבורא ע"צ הת־וב וכעבורשכיוון בו לעשותו ־ נקיות מן ההטעאה ‪ :‬מאמרו • שהשכל הראשון חתהייב מהשם י ושהשכל הב׳ יתחייב ‪P‬‬
‫היהנחצא לא בעבור שהוא קחוייב שיקנא ׳הראשון • והשלישי מן השני• וכן היותו רואה שהגלגלים התהייבו מהשכלים •והסדר ההו׳‬
‫חתנו אם כן אם יתבאר שהוא בכוונה יתבאר ■ המפורסם אשר כבר ידעתו מ‪b‬רןומותיו • וכבר חברנו ממנו הנ ה ראש דברים • מבוא\‬
‫שהיא מחורש א"כ כבר התבאר השאלה ■ הוא •י שהוא לא ירצה בזה שזה היה ואח״ב התחרש ממנו זה ה מתחייב ממנו • שהוא ל?א‬
‫הב׳ והוא כי כהיותו ככוונה אס אפשר יאמר בהתחדש דבר מאלו ‪ :‬ואמנם ירצה בחיוב הסבה • כאלו הוא אומר השכל הראשון '‬
‫סבת מציאות השכל הב׳ ״ והבי סבת מציאו׳ השכל ד‪.‬נ׳ • עד סופם • וכן הדבריס בגלגליכם‬ ‫■ שיהיה קדחון כמושחש בו אחרוני הפילוסופים‬
‫־ והוכחנושא״א להיות קדמון • )אחר ז; נשובאל‬
‫ובחמר הראשון ״ ולא קדם דבר מאלו כלם לאחד ״ ולא ימצא בלעדיו אצלו • והמשל בו‬ ‫׳ השאלה י האחרת והיא ההתחלפות הנמצא‬
‫כאלו אמר אומר מן האיכויו׳ הראשונות התחייבו בו החלקות והפכו ׳ • והקושי והרכות‬ ‫; בעולם אם יהיה ככוונת תכוין לא ע״צ החייוס‬
‫והספוגיות והפכו * א שר לא יסופק אדם שהם ר יל ההום ודקור והלחות והיובש‪ . • .‬הכם‬ ‫• אוהוא כלוע״צ התייוגואס נבאר שימצאו‬
‫המחדשים לאלו החלקות והפכו והקושי והרכות והספוגיות והפכו ומה שדומה לזה • ומאלו‬ ‫חלופים רבים שא״אשימצאו ע״צ החייוב אם‬
‫הר׳אכויות הראשונות יתחייבו אלו■ • ואעיפשא׳א שימצא גשם■ בעל אלו האיכויות‬ ‫׳ בןהתחייב שיהיה העולם מחודש וז״א משתבין‬
‫הענייז נן יודע כי חן השקר המאשר בהיות הראשונות וערום מאלו האיכיות השניות • שאין נופל בזה ענין ההדוש אך ענין הסבה ן'•‬
‫העולם תתוייב ממציאות השם התחייבות‬
‫העלול לעלתו ושהוא מפעל האל וייחודו •הנה כפי זה המשל בעצמו • ויאמר ארסטו במציאות בכללו שזה נתחייב מזה עד שיגיע לע^ן■‬
‫‪.‬כבר התבאר הענין והגיע המאמר וכו׳ עד הראשונה כמו שיאמר הוא • או השכל הראשון • כמו שחרצה שתקראהו • כיכלנו א ^‬
‫ע״צ אשר נאחין אנחנו שהש״י קדם לעולם התחלה אחת נכוץ אלא שהוא יראה חיוב כל מה שזולתו ממנו כמו שספרתי לך • ואנחנו‬
‫נאמר שכל׳אלו הדכריס הוא• עשאם בכונה ורצון לזה הנמצא אשר לא היה נמצא ושם‬ ‫ואחר כך בראו וכיוון בו כי זאת האמונה היא‬
‫עתה נמצא ברצונו יתעל• והנני מתחיל בזברוןראיותי והבריעילהיות העולם מחודש כפי‬ ‫אמונת קהל עדת ישראל הנמשכיס אחר תורת‬
‫יזר^עהוהנה נבארשא״אשיהיסע״צ החייוכ‬
‫• ׳ ׳ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬דעתינוכפרקיס הבאים ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א״כ לא ישאר אלא ע״צ הכוונה וא"כ יחוייה‬
‫ט א ו פ ט ו ״ ^ ט'‬ ‫גווה‬ ‫■פרק‪ ,‬שנים ועשייס‬ ‫­‬‫שיהיה העולם מחודש וזה יהיה אחר שנקדים‬
‫הקלתה והיא שהפילושופיסאוגןרים שהשכל‬
‫'‬ ‫י'‬ ‫■‬ ‫׳■‬ ‫‪•:‬‬ ‫הראשון• יתחייב מהשם והשכל הב׳ יתחייב‬
‫ק‪:‬עלול הא׳ והג׳ מהיגלול הב׳ וכן יתחייבו השכלי׳ הנ‪:‬דליס‪,‬ז‪ :‬אחר;זז וכן יראה שהגלגלי׳ יתחייבו מהשכלי' כי כל שכל נזהשכלי׳ זולת השכל‬
‫דר‬ ‫??‬ ‫מכל אח׳ מהם יתחייב גלגל וימשן חח‪:‬ו ולמה שהסיר ההוא טפזרסם אין נתחייכו הגלגלים‬
‫ממקומותץ וכו׳ עד והשני סבה לג׳ והס עלולי' קצתם מקצתם כתו שהאור ימשך מהשמש וכן הדברם בגלגלים ובחמר הראשון והנה העולם כ« ככללו נתחייב מהסב‪V‬‬
‫‪ .,.,‬י‬ ‫הראשונה תיינב תחידי ונצחי עד שהוא ית׳ עלה רחוקה לכל הדברים והוא עלה קרובה לשכל הראשון שהוא העלזל הרא״ן * ■ן‪.‬‬ ‫‘‬
‫י ‪I‬‬ ‫‪L I‬‬ ‫פרס ‪' 3‬ד גז •ה מוסכת' עליה מארסטו וחתי שהמפלסף וכו'♦ והרצון כזה כי הפועל הא' פשוט לא יוכל לעשותשני דברים מתחלפים‬
‫׳ שבעצמו בין שיהיה פועל בידיעה וכיןשיהיה פועל כטבע כי אם האיש אין בו אלא ב' איכיות לבל לא יוכל לפעול אלא מהשיש לו כי כל פועל לא יכעי• ‪e‬‬
‫מה שבעצמו ואם האדם פועל‪,‬בידיעה אס יש לו ידיעה פשוט‪ :‬כתכל־ת לא יוכל לפעול אלא לבר אחד המ״בכי אם הבנאי אינו יודעאלא צורת הכותל לא יוכל לפעול י‪1‬ת‬
‫וכן אם הסופ־ לא ידע לכתוב אלא ד׳ אותיות לא יכתוב יותר ואם הוא יודע ידיעית רכות והוא פועל בידיעת יחוייב שיפעל דברים רבים כפי הדכרים‬
‫לפעול והוא '‬
‫הפשוטים;‬
‫מהאחל‬
 ‫קרקאש‬ ‫עים טוב‬ ‫חלק שני"‬ ‫מורח נבוכים‬ ‫ודי;‬
‫דברים רבי׳ונכר ביאר זה הרב כת״אפרק נ״ג כשביאר כי הפועל כאחד ככר־יפעל‬ ‫'א^^י ‪ *’IJf‬לא נ^רצה בו כחמר ‪ .‬הראשון כי חמר ראשון לא ימשכו ממנו מקרים‬
‫פרק כ״ב‪:‬‬ ‫כעולו׳רבות מתתלפו׳ ועתה הניח תלופו בזה הפרק וראוי לדעת אי זה מאלו הדעות‬ ‫״ה החימר המורכב מי׳יסידיי^ והקמרגמהסוקז ימשכו מקלים רבים מצדו‬
‫כי הדגר הפפןנו‬ ‫־הוא האמת כי ככר יראהשהש״י אין לו ידיעות רכות לפי דעת הרב ט אס ' היו לו‬ ‫כל מה שזכרו • ד״ל אנחנו נודה לו לאריםט״ו כל מה שזכרו וסוא‬
‫רכוי מידיעות יהיה מורכב וכבר‪ ,‬יתבאר שאין לו הרכבה אכל ים לו ידיעה א׳פשוטה ‪ (i"fi‬טיתחייב מ מגי‬ ‫• _ ‪ °.‬כל מ השימרחקוחהש״י יתחדש בהסהרנבמ עניינים ונו׳ ; וכאלוהוא‬
‫יכלול תחתיה ידיעות רכו׳ואס הדבר כן ישאר ‪ 6^6‬פס‪ 1‬ט כג ר‬ ‫‪.........................‬‬ ‫^^רככמשנידבר'ס‪.‬ר״לש?שכל‪.‬ישהרככמ‬
‫־לוח׳ אין יבואו דכרי׳חתחלפיס בידיעה אחת ‪! ,‬כרנוזה נפ רק‪,‬ד׳‬ ‫^ כנתינת השכילו עצמו ־ ובבחינת השכילו‬
‫מזה החלק מה שהו‬ ‫פשוש ‪ .‬כי כל עועל לא יפעל אלא מה שבעצמו)אם‬ ‫‪ .‬אשי היא לו כצורה יתחייב ממנו השכל כי הדבר הפשוט אי אפש' שיתחייב ממנו‬
‫דעת <ור ‪ 0‬ט‪ ' 1‬ודעת‬
‫‪!1‬גן רש״ד שהש״י‬ ‫נמצאו‬ ‫אס‬ ‫בעולם‬ ‫הרבוי‬ ‫נקצא‬ ‫אין‬ ‫כן‬ ‫הדבר‬ ‫דבריכש‬ ‫ממנו‬ ‫עלילי ובבחינת השכילו עצמו יתחייב 'אחד ״ ואם היה'הדבר מורכב יתחייבו‬
‫השמי®‬ ‫יגי ע‬ ‫כזה אחר זה בלתי אפש' כי הגלגל הראשון שים‬ ‫הגלגל ‪. :‬שלא ימשכו אלו הענייכיס ר״ל ‪:‬כמספר מה שבו מן הפשוטים אשר הורכב מ ה ס •‬
‫^מו‬ ‫הרו‪ 1‬סונים‬ ‫בו כוכבים לבים מתחלפים ימשכו מהשכל‬ ‫איזה והמשל בו כי האש אשר בו הרכבת שתי איכויות •‬ ‫?‪:‬גרסיס השמימוים והנבדלים לא יחשכו ע"צ‬
‫החפוין '‬ ‫כיני ע‬ ‫י השני לפי דעת הרב ואיןיכא חהא׳רבים אחר‬ ‫אמונת החיוב אשר יזכור א רי ק״ טו ‪ :‬ועל‬
‫קשזקו זהשכליס‬
‫א׳‬ ‫מדבר‬ ‫יחיי׳‬ ‫שלא‬ ‫נוגזר׳חוסכחתמארסטו׳‬ ‫נושני פנים שיהיה ונו׳״ ירצה אס נאחר שתמר והם החום והיובש•יתחיייממנו שיהמם בחומו״וייבש‬
‫ה)!חרי ‪ 9‬מני עי ם‬
‫כנלנליס ה<וחרי® י‬ ‫ביובשו • וכן חדבר השורכב מחוטר וצורה • יתחייבו ‪ .‬אלא דבר א׳ואס נאח׳שלא יתחייב יהיו דברי'‬ ‫עלגל‪-‬ס נלם י‪/‬׳‪,‬־נ‪,‬ל‪ ',‬א;;‪;■;,‬״׳‬
‫ולו‪ .‬י‪4‬ומר כ ענו ר‬ ‫‪:‬ממנו דברים מצד החמר שלו ודברי מצד צורתסאם ‪ .‬י רבים קדומי׳ו^ כ׳ההנחו׳ שקר והנה זה דרוש‬ ‫במקרים איזה צדשנקת ‪ .‬קאל‪pp.,3, ,‬‬
‫עמוקרכו בו הדעו׳ ראיתי לבארו ביחוד ולכן ] ו» שהו^ משקוה‬ ‫ההס הקקריס ההם)יפשיטו היה רב ההרכבות• ולפ^זאתהנזרד־זאמרארפ״טר‬ ‫כצורות ‪-‬‬
‫םיוו״״יי;‪—.-‬‬
‫;עתקי‬
‫נקצר הנה • והנה לא ידעתי כאי זה חקו׳אחר להה ‪$0‬ך הנ ע ת‬
‫הנשמיס‪ 1 :‬ז‪.‬י הכ ‪' 5‬‬ ‫‪.‬שלא התהייב מהשם חייוב ראשון א ל א שכלאחד‬ ‫יהיה‬ ‫עדישהענין‬ ‫אחרת‬ ‫’‬ ‫צורה‬
‫מופתי ו‪.‬ר ‪ 0‬עו'^שר ‪f‬‬ ‫׳ ארטטו׳שלא יתחייב מכשסחייוב ראשון אלא‬ ‫פשוט לא דבר אחרי ‪, :‬‬ ‫חפשי ואס היה חמרם משותן‪ ; /‬ושכל נמצא‬
‫עשה ו!ות ‪ 4‬חלל‬ ‫שכלאחד פשוט ; גזרה •שלישית כי כל פועל‬ ‫חןהגשמיס ההס ♦ר״לשכלגלגל וגלגל יש לו■‬
‫שיפעל ככוונה ורצון לא כטבע יעשה כעולות■ מציווות ה תנועה‬ ‫מאי‬ ‫שיזדמן‬ ‫דבר‬ ‫זד־ז‬ ‫אי‬ ‫יתחייב‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫שנית‬ ‫גזרה‬ ‫חיזל מיוחד שיתייחד בויהגלגלההו׳לאזולתו‪:‬‬
‫הנצחית על מ‪5‬יו‪.‬וי‪1‬‬ ‫מתחלפות רכות למה שהוא פועל בידיעה וכל‬ ‫‪ .‬זה דבר שיזדמן אבל אמנם יהיה לעולמבין‬ ‫אשל לא תושג ר״ל נזא״א כשום צד י‬
‫ה מני ע הרוושוןוותי‬ ‫‪.‬העלה ועלולה קצת ערך בהכרח • עד שהמקרים לא ‪ .‬מישיש לו ידיעה ידע הדבר והפכו יוכל אם כן‬
‫סדעתהפיללהופים‬
‫להשיג תכחתו ית׳ } ’ ‪ .‬ירצה‬
‫לפעול הב׳ דכריס אי זה מהם שירצה וזאת הגמפכים מ חייו‬ ‫יתחייב איזה מקרה הזרמן מאי זה מקרה יזדמן• ‪t o‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫ההקדת׳ לפי דעתי היא צודקת כשיהיה הפועל לפי דעת מו רינו ־‬ ‫תאמר שיתחייב מהאיכות כמות או מהכמות איכות • וכן לא יתחייב‘מהחמר צורה אחרת‬
‫יודע דברים רבים ויפעל בכוונה ורצון אז יוכל <‪.‬ינם מודים שיהיה‬
‫הד^שונם‬ ‫הסנה‬ ‫לפעול פעולות רבות כמספר הידיעות אשר‬
‫פועל שיפע ‪ S‬ככוונה ורצון לא‬ ‫גזרה שלישית כי‬ ‫ילא מהצורה חמר אחד ‪:‬‬
‫מני ע הגלגל המקין<‬
‫ים לו מהמלאכות או החדות אשר נמשכי׳קחנו ‪:‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫בטבע׳ יעשה פעולות מתחלפות רבות ‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪:‬‬
‫המע‪ 1‬לה שגכ‪ 1‬ל •‬
‫ח‪ 91‬תי‬ ‫והלק‬
‫הכלל‬ ‫ט‬ ‫רביעית‬ ‫גזרס‬ ‫‪:‬‬ ‫המעלה‬ ‫פעולות‬ ‫‪,‬‬ ‫מן‬ ‫בהרכבד־־‪.‬‬ ‫ראוי‬ ‫יותר‬ ‫•‬ ‫ס‬ ‫כני‬ ‫ש‬ ‫מתחלפים‬ ‫מעצמים‬ ‫המורכב‬ ‫הכלל‬ ‫בי‬ ‫•‬ ‫רמעית‬ ‫גזרה‬
‫הכלל המורכב מעצמים מתהלפי׳הרכבח המזגות• והמשל בו כי העצם ע״ד משל או ׳ ‪ .‬המורכב מעצמים רבים מתחלפים שכנים וכו׳ ‪5‬יםג‪1-‬׳הם מנןצורי״‬
‫ווה דבר מבואר ט הרנוי הנקצא בהרכבה ‪ .‬שהתנ‪ 1‬ע ה הנצחית‬ ‫דזבשראו הגידים או העצבי' • יותר פשוט מכלל היד או הרגל המורכבים מעצם וכשיוגידי'‬
‫קורה על מציווזת‬ ‫׳ועצב • וזה מבואר מאד עד שאין צריך להוסיף בו דברים • ואדור ן‪V‬ו ההקדמות אומר שזה ‪.‬השננית אינו אק׳ כמו הרכוימתצ׳א'בהרכבה‬
‫ההמזעיע שיחוייבהכלל המורכב מעצמים ה מני ע הנצחי כהוא‬
‫הפ״י מצד שנל נשם‬ ‫אשר יזכרהו ארסטיו • שהשכל־" הראשון סבה לשני והשני סבה >^שלישי‪,‬וכן ז^זלו היו‬
‫רבים מיזחלפיס כרככה שנניע שיהיה ראוי כתו נ ע ל תכלית‬
‫שיהיו הפועלים מעקלטס ולא יהיה הפועל ו‪.‬חדבה‪ 1‬א נ עצ מו‬ ‫ההרכבד־ז‬ ‫מךרגותיהם אלפים •■השכל הראשון מהם פשוט הוא בלא ספק • ומאין נמצאת‬
‫אחד• ואחר שהניח הרב אלו ההקדמות כאלו■ נעל תכלית ^"כלת‬ ‫הנמצאת באלו הנמצאות ע"צ החיוב כמו שיחשוב אריסט״ו • אנחנו נודה לו כלמה שזכרו‬
‫תתמיד זצות ה מנוע­‬ ‫הס מבוארות כעצמם יאמר שת״א שיהיה וה‬
‫י ם לו‪ .‬יגיעהו כ ת‬
‫שהשכלים כל אשר יתרחקו יתהזדש בהם ךרכבת עניינים אחר שמושכליהם רבים • ועם‬
‫ממני ע נצחי שהוו*‬
‫שנודה‬ ‫‪ -‬הודאתינו לו בזאת המחשבה והסברא איך היו השכלים סבה לחייוב הגלגלים מהם • ואיזה‪ .‬׳ העולם נתחדש ע״צ החייוב והנה אעי׳‬
‫שחהשכל הראשון יתחיי' השני וחהשני השלישי ‪ -‬בלתי נ״ק וו הו‬ ‫ערך כין החמר והנברל אשר אין לו חומר כלל • אמור עזאנהנו הורינו לו שב ^ גלגל סבתו‬
‫וכן אלו היו המדרגות אלטס השכל האחרון דכריןו‪/‬מר בת׳ מן ‪.‬‬
‫השמע ש ^׳׳ ^דנ ר‬ ‫מהספשוט אחר שהתחייב משכל אחד פשוט‬ ‫שכל על הצורה הנזכרת • אחר שהשכל ההוא יש בו הרכבה בהיותו משכיל עצמו וזולר־זו‬
‫ב״ תיני ע ו י ז י י ן‬ ‫א״כ יתחייב לשאול לו מאין ימצא ההרכבה‬ ‫וכ^^ו הוא מורכב משני דברים• אחד משני הדברים ההם יתחייב ממנו השכל האחרון אשיר‬
‫תכלי׳ ושוויי שיהי•‬
‫בגודל נ׳׳ תכ ח כ״‪-‬ת‬
‫הנמצאת באלו הנמצאות אס הוא ע׳יצ החייוב‬ ‫אשר‬ ‫תחתיו^והענין האחר יתחייב ממנו הגלגל*י«ר ויאמר לו העניין האחיהפשוט ההוא‬
‫כמו שיחשוב ואף שנודה לו שהשכלים כל אשר הנה ?‪.‬ו‪ .‬הדחיכ‬ ‫התחייב ממנו הגלגל איך יתחייב ממנו הגלג^׳ והגלגל מורכב משני המרים ושתי צורות •‬
‫ירחקו יתחדש בהם הרכבת ענייניס עם מה המו‪.‬מר בעשיתג‬ ‫•חמר הגלגל וצורתו ‪ •.‬וחמר הככב הקבוע בגלגל וצורתו • וכשיהיה העניין ע׳'צ החיוב איא‬
‫שישכילו עצמם וישכילו עלותיהס ועם מה שים ‪,‬המןפקי׳ על מציווו*‬
‫בהם מהחיוב והאפשרות עם שכל אלוהדכריס■ ה מני ע הרווש‪1‬ןמצר‬ ‫ומהלקה‬ ‫לנו בהכרח לזה המורכב מבלתי סכה מורכבת • יתחייב מהלקה האהר גרם הגלגל•‬
‫התנועה!ווס ‪' nfSp‬‬
‫הס דמיונות כמו שיאמר אכוח״חד כהפלה‬ ‫מהם‬ ‫המאיר‬ ‫• האחר גרם הככב‪-‬זה אם יהיה חמר הככבים כולם אחד‪-‬והנה יתכן שיהיה עצם‬
‫שהמופתים שהניון‬
‫על מציאות ה מני ע‬ ‫השכלים‬ ‫יהיו‬ ‫איך‬ ‫אחת‬ ‫הדברים‬ ‫אלו‬ ‫שיהיו‬ ‫ואף‬ ‫י‬ ‫מ‪.‬חמרו‬ ‫מורכב‬ ‫עצם אח׳־ועצם החשוכים שאין להם זוהר עצם אחר • וכבר נודע כי כל גשם‬
‫סבת חייו׳הגלגלי׳קהס ואי זין יחס כין החקר הראשון הרצון נז ה‬ ‫וצורתו • הנה כבר התבאר לך שלא ימשכו אלו העניינים על צד ההייוב אשר יזכרהו • וכן‬
‫והנכדל כי הנבדל הוא שכל ואיך יתתיי׳הגשם השנל הראשון וושר‬
‫מה שנה‬ ‫מחה שאינו גשס וזהו הספק היותר עצוס אשר נתחייב‬ ‫עוד חלוף תנועו׳ הגלגלים לא ישמר ערך סרךקצתם תחת קצתם ער שיאמר בזה צד החיוב‬
‫הראשונה א"כ לת‬ ‫עניין‬ ‫וככר זכרנו זה • והנה נ״כ עניין סותר לכל מה שהונח בענייניס הטבעיים‪ • .‬כשיבחן‬
‫‪.‬ימצא בזה והוא אין יתחייב הגשמי מהנכדל הביא מופת מצד‬
‫התנוע׳על מציאותו‬ ‫ישאר‬ ‫שלישי׳‬ ‫•‬ ‫גשם‬ ‫בעל‬ ‫אינו‬ ‫שהנבדל‬ ‫אחר‬ ‫י‬ ‫הגלגל־"‬ ‫הגלגל• וזה שאס היה חמר הגלגלים כלם אחד • למה לא יתחייב שתעתק צורת זה‬
‫שיאחר אף שנודה שהשכל יש כו הרכבה בהיותו ית׳ וכמו כן לת‬ ‫לחמר האחר • כמו שיקרה מתחת גלגל הירח מצד היות החמר ראוי• ולמד‪ .‬תתקיים זארת‬
‫קינל לעשות זאת‬
‫ההנחה בשום פני ם‬
‫משכיל עצמו וזולתו והוא מורכב משני דברים‬ ‫הצורה בזה החמר תמיד וחמר הכל משותף האלהים ״ אס לא יאמר אומר שכל גלגל החמר‬
‫וכו׳ לפי זאת הסברא יתחייב שיהיה בגלגל‬ ‫ע^לו כלתי חמר האהר • ולא תהיה א״כ צורת התנועה מורה על חמר • וזה סתירת השרשים‬
‫סהוא ירצה נ ח ני ע‬
‫‪,‬פשוט ושלא יהיה מורכב מחמר וצורה והנה‬
‫הדאשין ד נ י זולת ׳‬ ‫או‬ ‫כלם • ועוד הבכביס אם החמר שלהם בלם אחד • במה זה נבדלו אישיהם*אס בצורות •‬
‫‪,‬אנחנו מיצאי'הגלגל מב' ממרי׳ ושתי צורות ההתחלה הראשונה‬
‫שכנר התנאר במם‬ ‫כמקרים • ועל אי זה משני הפנים שידרה יתחייב •טיעחקו הצורות ההם או המקרים ה ה ט ; וכו׳ • עוד יש לשאול אס היה תמר הגלגלים‬
‫‪ .‬כלס אחד וכו׳ עד וזה סתירת כל^ השרשים שאחר תכלי' הני או‪/‬‬ ‫ויבואו זה אחר סור זה על כל אחד מהם עד שלא יבטל היות ההמר ראוי לכל אחת מהצורות‬
‫שמה סהניא מופת‬
‫על מציאות מצד‬ ‫בתנועה‬ ‫המשותפים‬ ‫הדברים‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫הטבעייס‬ ‫‪,‬‬ ‫דבר‬ ‫ולכל אחד מהמקרים• ובזה זתכאר לך שמאמרנו המר הגלגלים או המר הככבים אין בו‬
‫התנועה הנצחית‬ ‫‪.‬אחת ים להם'חמר אחד ומצד שהם תהולפי‬ ‫מעניין זה החמר • ואמנם זה שתוף בשם • ושכל נמצא מן הגשמים ההם הגלגלים יש‬
‫הוא הנורא ית' יוה‬ ‫‪ ,‬מציאות שיתיחד בו ולא ישתתף בו זולתו • 'א״כ במה זה נפל ההשתחפו' בתנועת הגלגלים 'התנועות ים להם צורות מתחלכות כי אלו‬
‫מנואר ממאמרים‬ ‫היסודות למה שיתנועעו תנועה ישרה יורה‬
‫דנים ביזה ‪ .‬שאחר■‬ ‫‪ .‬שחמרס אחד ולמה שיתנועעו זה למעלה וזה‬
‫־ כסבוב או בעמידת הככבים • אבלכשנאמין שזה כולו בכונת מכוין פעלו ויהרו כמו שגזרה‬
‫כמו שזכרתי‪ .‬כ נ י‬
‫למטה יורה שהם‪ ,‬מחולפי הצורות וכן הגרם‬ ‫‪ :‬חכמתו;• איטר לא יתחייב לנו דבר מאלו השאלות כלם • אבל אמנם יתחייבו למי שיאמר‬
‫ואזכור עתה אחר‬
‫מחאמריו והואזם‬ ‫יורה‬ ‫בסכוב‬ ‫יתנועעו‬ ‫שכלס־‬ ‫מצד‬ ‫השחימיי‬ ‫‪,‬‬ ‫ול<>‬ ‫שזה כולו ע"צ החיוב לא ברצון רוצה והוא דעת שלא ימשך עניינו‪,‬על פדר המציאות‬
‫שלכלס טבע א׳ ומצד שכל אחד יתנועע לצד אמר ארסעו׳ואמנם‬ ‫נתנה בו עלה ולא טענד‪ .‬מספקת וימשכו אחריו נ״ב הרחקות עצומות מאד • והם היות ה^‬
‫זולת חכרו או במהירות מעויין או באיחור שעצם מ ה‪.‬נ צ חי‬ ‫■י ^תעל' אישר יודה כל משכיל בשלמותו בכל מיני השלמויות• עם כל הנמצאות בעניין שלא‬
‫מתנזן‪ 1‬ע‬ ‫ונלתי‬
‫הצורו׳א״כ יתבאר‬‫יחוייכשיהי׳קחולפי ‪ ,‬״‪,‬‬
‫״‬ ‫‪ ,‬יחדש בהם דבר• ואלו כקש לד‪.‬אריך כנף זבוב או לחסר רנל תולעת לא היה יכול • אמנם מעויין ‪.‬‬
‫מוגדל למותסים‬
‫כי מהשיאמיןאריס״טו שהכל ע"צ החייוב שזה הוא מנואר מחה‬
‫’*'ד״]?״‪,‬״‬ ‫ארס״טו יאמר שהו׳לא ישתדל בזה ומן השקר עליו שירצה בחלוף זה ואין זה ממה שיוסיפהי‬
‫שנאחר ו לנ ר גלינו‬
‫שא״א שיהיה נז ה‬ ‫הרבה כקושה ‪4‬ד בכסיאבו^פ^ד‬ ‫^טלמות אבל אפשר שיהיה חסרון בקצת הבהינות ‪ :‬וכלל אומר לך אע״פ שאדעשהרבה‬
‫העצם גודל נלל‬ ‫אלא שהרב ־לקת היותר‬ ‫ההפלה ־‬
‫•‬ ‫• ‪ P‬העוזרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים א ם למיעוט הבנת דבריהם או לנטיה מהכש י •‬
‫בהפלת‬
‫<נל היאאין חלת‬
‫גדולו ת מה ם;‪.‬‬ ‫והבינותיו כפי קוצר יד שכלי ‪.‬‬ ‫מה׳ שהשגתיו‬
‫‪---------------‬‬ ‫מלומר ‪-‬‬ ‫מפני זה אמנע‬
‫‪-------------------‬‬ ‫ככוונה • אלא שאני לא‬
‫‪---------‬‬
‫לו יל‪,‬א תלותה לפי‬
‫שהואדניע ‪,‬ומן א‪.‬ין‬ ‫כרכז ־' אמר שם טוב כל אלו הכטוליס שעשה הרב‬‫עד ט ד רז‬
‫הירח דזד‬
‫גלג^ הי ר ח‬
‫מתחת רל׳נל־־‘‬
‫אשר רו ת ח ת‬
‫הנמצא א ש ר‬
‫בכל ה נ מ צ א‬
‫ארפט״ו ב כ ל‬
‫שאמרו א רפ ט״ו‬
‫שבלמה ש א מ ח‬
‫הוא ש י ל מ ה‬
‫ההוא הי «‬
‫והכלל ה הו א‬
‫ו הכל ל‬ ‫‪;/!.‬‬
‫תכלית לו ו אין דנ ר‬ ‫לדעת אריס׳׳טו יתחייבו ג״כ לדעת‬ ‫;‬ ‫הארץ הוא אמת בלא ספק ולא יטה ממנו מי שלא יבינהו • או מי שקדמו לו דעות ירצה‬
‫נ׳יתכח ככ״ת הגה‬ ‫‪ ,‬החדוש ט יאמר אומר אם השם אחד בתכלית‬
‫א"נ י כל גודל אם‬ ‫האחדות והפשיטו׳אין יבאו ממנו רכים)יפעל‬
‫להרחיק מהם כל פותר‪.‬ולשמרם • או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש עניין נראה • אמנם‬
‫גננ׳י ת׳ ואש נ׳׳ ת‬
‫פעולות מתחלפות כי אף שיהיה הפועל פועל‬ ‫דבריי‬ ‫^ כל מה שידבר בו ארס’טו מגלגל הירח ולמעלה הוא כדמות מחשבה וכבדי• מלבד קצת‬
‫ולזבות העלה לא‬
‫יהיה הגודל הנ״ ת‬ ‫בכוונה ורצון אס לא ימצאו בידיעתו ידיעות‬ ‫כל שק במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלוהיות אשר יאמינם ובהכש‬
‫לאנגודל ננ״ ת צ פי‬ ‫רבות נפרשות לא יתחייבו מחנו דברים רבים‬
‫^זאין גולל ולו ב״ת‬ ‫וג״כיש׳אר שיאחר אין חי‪.‬ש״יאש‪ 7‬אינו גבס‬
‫י יבא הנשם ומה יחס בינו ובין הגבס ואם יאק׳‬ ‫‪.,‬‬ ‫שלא‬
‫על אי זה צד כתחדש‬
‫‪,..,,‬׳ש לכיאחר ארס״טוכי^כל אלו הדברים יש‪ .‬להססנות ואס לא נדעם והס ספקות משותפו׳ בינינו לטנם וככר הרגיש הרב זה ואמר ולא‬ ‫תלתלר^‪. ,‬‬
‫‪• 1 1‬יותיקסר הספקות שיתחייבו לדעתו וקאמרהבספקות יבטל דעת או יתקייס'ה‪ 1‬ת ה אחת הזא ט העניןאינוקזכו׳וקה מאד ‪7‬טי‪.‬כ הרב נאמרו כי לפי דעת‬
‫אשד ־‬ ‫)ה)^י^^^חציאןקר‪,‬אל‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫החיוג‪ .‬ילזשכו‪,‬הרתקי^עצויזזק ‪.‬מאד ‪.‬‬
 ‫^‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫שם טוב‬ ‫‪j ' l *,‬‬ ‫־■‬
‫גלל וג״נ הקנ‪5‬ן‪5‬י‬
‫\ירצהלהרחיקמהסגלה‪1‬תר*ד״ל‪.‬שכלכן ה‪7‬עןו‪1‬ר^סגזק‪M‬־־מ'ן כלכושנל ‪ /‬י ג‬ ‫^מדה‪.‬כלחש?ילבשלמותו גכלחי‪5‬י"השלתיוחעס;כלהנאצאןת בעטןשלא‬ ‫’‪jp‬‬ ‫י«ק?י‪,‬‬
‫׳שהוא מותר הדעות ההם הוא מרחיק ז או שימשנוהו הזעות ההסר״לומננדעות‬ ‫כנף זבוב או לחסד רגל תולעת לא היה יכול‬

‫אתת כלי מפק וכו׳ אמנם כל מה שדבר בל ארס״טו מגלגל פ ר ק ‪ 5b‬דע כי ההקש וכו׳ ירצה עכשו לבארשמה שאמר בפרק הקודס שהדפ׳מ‬
‫אשר בו ספקות רבות הוא הדעת הבט‬ ‫‪,‬‬ ‫‘‬ ‫‪' .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫ירצה בו כפי כמות רמי הספקות חכל כב‬ ‫■‬ ‫‪.. . .‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪ j‬ת ברסכלשכןבמה שאמלבסדר ’ ‘ ‪L‬‬ ‫‪P‬‬ ‫ק?!? חת׳‬
‫איכות הספהות כי פעמים יהיה הספק האחי‬ ‫‪.‬שכציס וקצ ‪ /‬אלו הדעות האלהיות ‪ ,‬אשר מו פ ת לו עלי ה ם ז וא^ ת ר מ ד ק היותי קו שר ה ספ קו ת‬ ‫; ^־ר״ש‪,‬״ י‬
‫מפני‬
‫אס מפנ‬ ‫‪-‬זהי‪.:‬אח‬
‫‪, ----------------‬‬
‫מאלף ספקות והבן‬‫גדול״‪lJ‬‬
‫ייתר‪. , - .‬‬
‫״״‬ ‫והעסלים ■אשר ה ת חייבו ל ד ע תו ו ת א מ ר ה ב ס פ קו ת י ב ט ל ר ע ת‬ ‫‪W‬‬ ‫»‬ ‫‪ #‬״‬‫עצומות‬
‫״'‬‫‪/‬‬
‫״‬ ‫הרחקות‬
‫^‬‫‪f‬׳‬
‫״|‬‫»‬‫‪,‬־‬‫י‬‫ה • ס‪• r‬‬
‫^־ס ’ו^ ב\ ~‬ ‫‪p‬‬
‫ת‬‫?שקדלותו‪■7^ -‬‬
‫׳‬ ‫י‬
‫‪••.‬‬ ‫‪ ,‬י‬

‫; >הודיג^נושיא ניוצ׳ הנראיס בכל האימות והתפשטות הדעות ואין‬

‫’ או יתקיים סותרי • אמת כי העניין אינו כן • ‪ ,‬אל<^^ • גדול♦ ר״ל והיא אהבת ההרגל והנצוחזותי®^‬
‫\‬ ‫מהרהר״ל שתהיה נפתה ־ וניסת מהר אחי‬ ‫סנה סנק מופת לי עליה׳ כי אס היה לו חופת לא נשגיח‬ ‫הנמ‪^/‬וזפ "‬
‫‪*.‬אנהגו נעשה עם זההפלוסוף מה שצוונו שנעשהו‬ ‫הגאתי ? ח ק פ ^נ ר ‪ ,‬על שיהיה מרוחק וחולק על הפרסום ־ ;‪,‬‬
‫הספק ההוא’להאמין הקדמות לכן הזהיר הף•‬
‫^ »מאי;ד‪ ) 1‬הלחגיק ‪ .‬א ס ר שסטובכלאלוהבטולים אשרעשה ‪ ,‬הנמשכיס אחריו‪,‬״ וזה שאבסנדרכבר באך שבידי י שלא יעשה כן אכל יחוס על כבוד קינז■ • ‪.‬‬
‫פרק כך אס גלגל הקף • ר״ל והית גלץ‬ ‫הרב הס כפי דעת ב״ס וכבר אנורתי מה שלא יעמד עליו מופת צריך שיונחו שני קצוות‬ ‫‪ 0 ,‬אי מ מזבל ‪.‬רק‬
‫יחשוב‬ ‫והרב‬ ‫כאלה‬ ‫גדולים‬ ‫בטוליס‬ ‫לו‬ ‫ש‬ ‫שי‬ ‫לן־‬ ‫‪» .‬פ"י ן‪>.‬נה הר?‬
‫סובב תין עובי גרם ר‪.‬גנגצ‬ ‫אחד‬ ‫לכל‬ ‫יתחייב‬ ‫מה‬ ‫ויראד־‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫ההוא‬ ‫כעניין‬ ‫הסותר‬ ‫‪,‬‬
‫בגדול‪ :‬או גלגל יוצא חין לחרכו « ר״ל שגלגל‬ ‫הדבריס ‪ .‬משני השתריס מן הספקו׳ ויאמן המעט בהם ספקות‬ ‫לאיה שדעת ב״ש הוא דעת ארסט״ו באלו‬ ‫י ?יני הבית‬
‫' ע? מציתזקו מצל‬
‫ויאחר שמה שיאמר ב״סואבו״נצד כחכחה‬
‫השמש יש לו גלגל אחר יוצא חון מרכז גליי״‬ ‫נתלאה האלהית ובסדור הנמצאות ממנו יתעלה הס וכן אמר אסכנדר שימשך הענין בכל מה שיאמרהו‬ ‫התנ‪ 1‬ע’ המ‪1‬‬
‫‪ .‬גתצצית ההרא)ק‬
‫השמש כזה ‪ :‬שיהיה גלגל ההקף מתגלגל‬ ‫??קלמוקיי מ‪ 1‬ה כלס דמיונית יתתשבות ולכן ישיגם התפיסה ‪ .‬ארסטו מן הריעות האלהיות אשר לא יעמוד עליהם‬
‫ומחליף כל מקומו * ר*ל שפעס יהיה כגובא‬
‫רוס ופעס כשפל רוס מהגלגל בכללו ‪:‬‬ ‫המאמר‪ .',‬ייה מצל למה שנטו קדרןארס״טו ודברו סרה על מופת • כי כל מי שהיה אהר ארפט״ו יאמר כי א ש ר‬
‫•‬ ‫שלא‬ ‫‪...‬‬ ‫מר‪.‬לאוי הפילוסיפ־א נשחוה מטרה לכל כעל שכל אמרו בהם ארסטו יותר מעט ספקו'מכל מה שאפש'‬ ‫‪? .‬יגח ה‪.‬ח‪1‬‬
‫‪■ ,‬לכל פירזש■ לק'ב>‬
‫שיאמר בו • \כן עשינו אנחנו כאשר התבאר אצלנו‬ ‫כאלו‬ ‫ארס״טו‬ ‫שיאמר‬ ‫מה‬ ‫אבל‬ ‫עליה‬ ‫'לחלוק‬ ‫י‪ .‬הצורית ״צד תהוא‬
‫י >ז)מר המו ש‪.‬הת‪.‬ומר הדבר‪:‬ם הוא קישכלות ראשונה יעחוד‪,‬החופת‬
‫שהדבור שזאת השאלה והיא אס השמים הווים אוקדמונים אין מופת על אחת משני הסותרים בה•‬ ‫הרא‪:‬ןזן מת?צ 'נ> עליהס ולא ישיגם שוס תפיסה ולחה‬
‫הצולבת » אתר ‪ J1‬בדרן ארסט״ו כפי מה שיחשבהו ב״ר באלו ובארנו הספקות המתחייבות לכל אהד משני הדעות״ אראנו לך שרע ת הקדמות יותר רב‬
‫אומר ‪pp‬לא> הדברי׳ הוא ארוך לא ראיתי לכותבו הנה וגס ספקית ויותר מזיק במה שראוי שיאמן בחק השם •מחובר להיות ההדוש דעת אברה׳אבינו‬ ‫קאלהיה אס‬
‫י א אי •‬
‫ונכיאנו מרע״ה״ ואחר שזכרתי בחינת הדעות בספקות הנני רואה שאבאר לך בזה מעט \ ‪1‬‬ ‫יגזור‬ ‫אס‬ ‫והנה‬ ‫ב״ר‬ ‫לדעת‬ ‫הנמשכות‬ ‫הסתירות‬ ‫‪7‬לצל התומר של)‬
‫ילתי תגליר ה‪.‬אתר ה׳‪ 1‬בחיים נעשה מאמר מיוחד באלו הדברים‬
‫‪.‬‬ ‫פר ק שלשה ועשרים‬ ‫‪.‬‬‫‘ הבילוש גת״ ת י ?ונ בהויי׳ העולס וחחשו ונדרו׳ בו אס מה שסובר‬
‫צורת ב׳׳ר כאלו הדברים האמת הוא אס לא וגס‬ ‫צולהלומי סמאתר‬
‫‪pD;‘p‬‬
‫ך י י ן ; כי ההקש בין הספקות המתחייבות לדעת אחדובין הספקות המתחייבות לסוחרי‬ ‫הגלבל לתומר האת׳ בביאת הדברים נוהסבה ראשונה ואין יעלו‬
‫^ ודגרעת המעט שבהם ספקות ״ אין הבחינה בו רוב מספר הספק־ת אבל מ ד ר‬ ‫?]חומרהגלצל אתר כלס אל דבר אחד פשוט ואס החופת יעחוד‬
‫האת׳ עליה׳הוי? ע״צ המחשבה או סברא כמו שאחר הרחקתם וחלוק דשציאות עליהם י ואפשר שיהיה הספק האחד יותר גדול מאלף ספקו^‬ ‫‪> .‬צתי מומר‬
‫יו״א גמה וז נשל‬
‫לחה‬
‫‪';.‬תהשתתשו' שי'אתר שראיתי כי הרב נחשן‪ .‬בהס לפי דעת ב״ס ‪ . , .‬אחרות • ולא יתאמת ג'כ זה ההקש אלא למי ששני קצוות הסותר אצלו בשוה • אבל מי‬ ‫הפרק־ס‬ ‫באלו‬ ‫הארכתי‬ ‫לא‬ ‫והנה‬ ‫הרב‬
‫‪ ,‬שנוכל לומר שתמר‪ .‬ו החכס ר"מ הנרב״וני האריך בהס וביאר דעת! שיבחר אחת משתי הדעות אם מפני גדול או לתועלר־ז אהת מן התועלורת הוא יתעוור‬
‫‪> ,‬ל גלגל מתחל^ו‬
‫^תחר תאתר שאס ארסט״ו כפי מה שביארו ב״ר בהפלת ההפלה מראות הנכונה • כי העניין המופתי לא יוכל בעל התאוה שתחלוק עליו נפשו • אמנבם‬
‫ת‪,‬מ תומרי אתל י כי כל דבריו לקוחים משם ואני אומר'כידי ‪ .‬כיוצא ב?•'ו העניינים אפשר לחלוק עליהם הרבה • והגה תוכל אם תרצה להפשיט י?עליך‬
‫‪-------‬גו‪-‬אבר׳הצטרן‬ ‫‪' ---------------------- ........ ........ ....... .‬־’־‬ ‫״תיזיי^ ויותר מדי להשיב על הפילוסו' פלא יתחייב י־י׳״יי׳‬
‫וזה יתבאר‬ ‫‪J‬‬ ‫*‬ ‫✓ו‬ ‫מבלתי הכרעת החמש ‪)^ .‬וו >‪,‬ו‬ ‫ן‪.‬‬ ‫הקלתות‬
‫חטענותיז * ‪/‬‬‫‪? ,‬מז שנמגת נתותר ‪ ------ I‬י ו‬
‫‪,‬־ אשד שתת גלנצ נמהשבז‪1‬ו הספקו׳ לא יבטל דעת ולא יתקיים בהתלמדר‬
‫___ ____ ‪ ... .............‬והשני יריעות‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 .‬ילת א׳׳שנחשוה סותרו ואתר שהדבר כו ראוי שנאתיו שהעולם‬
‫כשימצא‬
‫כיכ שי ט גי‪• .‬‬‫מחתיךך ;;כי‬
‫והגי ס רו תי‬
‫*ור‪.‬ג‬ ‫אמתחם•‬
‫^כ א ס ח ח ס‬ ‫עד שתדע ה ‪,‬ורת>על‬ ‫ואמתתס !‬
‫הטבעיות ‪ /‬ג‬
‫החכמות ״ ‪. .‬‬ ‫חסהשמיסהמיס ‪.,‬י‪.‬י —‬
‫מתזדשתחרשזחפהשפנה אס השמים המיס‬
‫>פל ההשתחשג'איו מחודש אחר שזאת השאלה‬
‫• האדם עצמו אין הפרש אצלנו בין שיהיה זה בטבע או בקניין נוטה ןל' התאוות וההנאות או‬ ‫הגלגליס‪ p‬או קדחוניס אין תובע עלא׳ מהסזמריס‬ ‫השתזשו׳ ‪i‬‬
‫‪» .‬שנוישש‬
‫‪.‬‬
‫בוחר הכעס והקצף והעביר הכחהכעסגי ושלח ר סנו הוא לעולם יחטא ריכשל כשילך • בי‬ ‫‪ .‬ה שוננ ת או כעתיד׳ החאתץ בחלוש ה>א'בלעי‪ .‬מזיק במהש‪-‬א‪,‬ז‬
‫_______‪1‬על־■ ‪.‬זה‪ 1‬שלא‪ ..‬חרומחג‬‫העירותיך‬ ‫ואמנם‪.......‬‬
‫‪.............‬‬ ‫י*‪ .*./.‬״‪C*.‬‬
‫אליו •‬ ‫יעזרוהו יעל* מה שטבעו נוטה‬
‫דעותז ז » י‬
‫יבקש ה ז‬
‫י ר‬ ‫י^ויי‪.M1^.‬י‪r‬‬
‫הקדמות‬ ‫ריולי‪hr‬‬
‫המאמין‬ ‫שיאוזיורתתד‪.‬תחיחי!^׳‬
‫יפעל׳ ט‬ ‫שגוכניש אי׳כ על שיאנזין כחק השס‬
‫בצפשישהשצריכי*‬
‫™ סיו ס א ה ר כ ס פ ק ש‪ -‬ס פ ק הו ע ^ ה דו ש ה עו ל םו חו סי א‬ ‫״?‬ ‫׳ ■ל״יתד)צא יתשן ל)‬
‫‪ -‬מהרה כי בכלל זה הדעת סתירת יסוד ה! ת ודבור סרה על השם • והיה תמיד חושך שכלך­‬
‫‪Alt‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪_____ __ . . . A‬‬ ‫׳‬

‫‪II‬‬ ‫‪' IIS‬ן‪ICiS 111• U^iy 11‬‬ ‫‪* I‬־ ‪• I w II n 11‬״־‪J iCcCCiii-i‬‬ ‫■‬
‫החפחייבוח בזז הערק הורה •הפי‪/‬וסיפיס אריסייטו באמהות ספריו מאמרים הפוריים יסמוך בהס דעתו בקדמות העולם‬ ‫׳‬ ‫לחנירו בעי ח?‬
‫‪ .‬לנו הרב שאי^ראוי להכריע בץש;י ’חלקי‬
‫ה סו ח ר ב עיו ר׳ רו ב ה ס פ קו ע א כ ל ב ע בו ר גו ד ל ‪ .‬ובכיוצא בזה נאמר באמת לא תהא חורה שלמה שלנו כשיחה בטלהשלרם • כשהיה הון^‬ ‫»יהיה י‪ 7.‬נ ר‬
‫שי תנו ע ע ה ד ח ק ת ם ו ח לו ק ה מ צ או ת ע לי ה ם ל א שיהין ‪ .‬סומך דעתו בהזיות הצאבה • איך לא נסמכהו ^‪-‬זנחנו במאמר משה ואברהכם ובבל מוז‬
‫יגלגל נ שגונ י!י חו ל קי׳ ע ל ה פי סו ס ) א פ ש ר שיהי׳ה שפק ה א ח ד ‪.‬שיתחייב ממנו ״ ‪.,‬וכבריעדתיך בפרק אזכר לך בו הספקות העצומות המההייבירת למי‬
‫‪ .‬יותי־ ג דו ל ח א ל ף ס פ קי ת א ח רו ת ואפ ש׳שיהיה ‪ .‬שיחשוב שהגלגל כללה חכמת הארם ידיעת סדר תנועותיו והיותם ענייני'טבעיים נמשכים‬
‫על משפט החיוב מבוארי הסרך והערך והנני אבאר לך זה ‪ :‬׳■ ^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ה ס פ ק ה א ח ד ג דו ל י ר חי ק סו ת רו) ל א י ק ב ל הו‬
‫ה א ד ס א ס כ ע כו ד ש ג ד ל ע ל הפכו או ב ע בו ר‬ ‫^ישה' רי׳ל הכוכני'‬

‫פרק ארבעה זעשרים‬ ‫תו ע ל ת מ כ בו ד או מ מון כי ה ש ח די ע ו ר עי נ י‬

‫ת כ מי׳ו לז הי ת עוו ר האיש הנ כון מ ר או׳ הנ כונ ה; ׳‬
‫‪. .‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪.. .,‬‬ ‫‪. X.‬‬
‫‪.‬ל^ו *תייעעי על ‪.‬‬
‫>רתי״צדירשנ‪^,‬ומ׳ ‪.‬‬
‫‪/im rn 'n nn)nps‬‬
‫ידעת מענייני התכונה מה שקראתו עמי והבינות אוחו ממה שכלל א‪v‬וחו סםי‬ ‫אמנם כיוצא ב^לו הענינים אפשר לתלוק‬
‫כדברים‬
‫‪W‬‬ ‫האלס ^‬
‫כשיעיין ‪ -‬־‬
‫ן‬ ‫הרצון ’ ‪-‬‬
‫למכוח‪.* I ,‬ו׳ו בן ‪ ^4‬עציהם הרבה ־ ^■ ‪I‬‬
‫♦» ‪/»/‬‬
‫שש״רלתעלה אתד ‪ ..‬מצד הספקות לא מצד ^ המופת והבא' בעיון‬
‫סהתוחי א׳ ״פ‪.‬ותו< להכריע אחד מחלקי הסותר צריך אל‪ ,‬תנאיס‬
‫לכלם לא יתתייכ רבי׳ ראשונה שידע שעור שכלו ושלמות טבען‬
‫'ןע וזה יהיה כהעלתד החכמוע הלמוליות והשגת‬ ‫‪».‬עיזת ציית‬
‫הגלגל לתו«׳ האתר‬
‫הוא ה פי' דברי חכמת ההגי‪-‬ן כי חכמת הלמודיו׳ תרגיל ‪- .‬׳י•־׳ • י׳ןן* ״!!—‪ ux / a / j / y !1‬ן׳־ « ‪ r‬יי!! ‪ju‬וג‪-‬ו ‪ j‬ביב מרכז הגלגל ההוא הנושא אותו • ‪.‬‬
‫האיחוי •אבל אפשר השכל לעשות מופת ול‪:‬בץ הענייניס על שהונח זה בירח וכחמשת הבוכביס ••וזה יתחייב ממנו הגלגול בהכרח • והוא שיהיה גלגל‬
‫בקצון אמתתס מבלתי התערב ^בהס העצמותי • ההיקף מתגלגל ומחליף כל מקומו • ‪ .,‬וזהו השקר א‪,‬שר ברה ממנו שיהידח שם‪ ,‬דבר‬ ‫®יהיו תערו!‬
‫כי■ בנוקרי וחכמת הלגיון בה יקנה האדם ‪3‬לט‬ ‫הנ תי ח ת פי׳‬
‫שגך‬
‫‪T‬‬ ‫“‬‫היקף ׳‬
‫•‪ir‬‬ ‫י‬ ‫גלגל‬
‫^'‬‫♦‬ ‫ו‪.‬׳׳'‬
‫נ‬‫שמציאות‬
‫ו‬‫ו‬
‫‪%‬‬ ‫^י‬
‫ג׳‬‫>‬‫«‬ ‫«‬ ‫לגבתכונה‬
‫‪/‬‬
‫‪I‬‬ ‫בדברו הנמצא ‪ijijiu1/‬‬
‫•׳״׳י‬ ‫*‬ ‫^יצאי״ג‬
‫•‬‫י‬
‫■‬ ‫•‬
‫י‬‫■‬‫י•‬ ‫אבוב״כר!ן'•‬
‫—‬ ‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬‫זכר‪-‬‬‫■‬ ‫־‬
‫‪.‬‬‫ולזה‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬‫‪.‬‬
‫‪.‬‬‫מקומו • ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫הפועל הנכבד אין‬
‫שלמות לז שיפגפ ומאזני משפט לדון׳ כין האחת והשקל ובין‬
‫®עלוואכשרפיאת' האפשר זהמחוייב והנמנןג* והתנאי הב׳ידיעת ואמר זה החיוב ואמר מחובר אלמה שיתחייב ממנו מן השקר ר"לממציאור־ת‪ .‬גלג^ היקף‬
‫‪tUl’iy‬שיהיה הפבוב לא סביב מרכז העולם‬ ‫‪ U(UJ‬מהם‬
‫אבארם לך‬
‫אחרים״והנגי‪1/ U lA‬‬
‫שקרים‪'JJI ll'U 1‬‬ ‫ממנו‬
‫‪»IW‬־‪ •k‬י‪ .‬־‪1‬‬ ‫שיתחייבו'*‪Y‬‬
‫— ‪—.‬‬ ‫שות חשדו]‪ 1pin3 ,‬החכתו׳‪.‬הטבעי)ת ואתתתס כי ידיעת החכמה‬
‫שלס הטבעיי) הוא פחת ושער ליכנס כחכחות ויסוד זה העולם כולו הוא שהתנועותשלש • תנועה מן האמצע• ותנועה אל האמצע ••‬ ‫סיראפמענינו שלא‬
‫היה פ ע לו'‬
‫אתר אשר יצטרך האלהיות והחעיין כטבעיו׳ הוא יושב בפי! ודור והתנועה סביב האמצע• ואס היה שם גלגל היקף ח ‪.1‬ירז תנועו‪ 2‬ולא מן האמצע ולדיין אליי‬
‫־'‬ ‫ולא ‪,‬‬ ‫‪ ;.‬׳ ■‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫בעל‬ ‫שיהיה'האדם‬
‫״ ‪WII'VV‬‬ ‫הג׳‬ ‫והתנאי‬ ‫•‪.‬‬ ‫התלך‬ ‫בכית‬
‫יגג? — ■••‪-‬״')‬
‫ונין י ע *‬
‫בשנותנו‪ :‬ולא‬
‫ל שני תנו‪:‬‬
‫״ישל^‪ ,‬חדות טובות כש־מצא האדם עצתו נוטה אל המאיוח)אל ההנאות בין שיהיה בטבע ביןשיהיה כבחירה ורצון או אוהב הנצוח והשררה ובוחר הכעס והקצף וכו׳ והנה הרב ניי‬ ‫»״נו‬
‫יץ'י ‪ n‬בדברים העיונים ראוי שיהיה טוב השכל ושיהיה לו ידיעה להשכיל העניינים על אמתתם וזה יהיה נג׳דכריס הא׳בידיעת החכמות הלחודיו ‪ r‬־ובידיעת חכמע‬ ‫ינינהן פי‬
‫"ז ״ ’י׳־י•״■׳ ‪___ _________ ____ ____ I .‬‬ ‫‪____ . 1 ______ i-.-.fci .‬‬ ‫״יי? ההגיון והכ׳שיהיה יזכם כלכרי׳דנוכעיימזר‪).‬‬ ‫יייייגי‬
 ‫> קרקאעו‬ ‫‪ • w‬עם ‪ " nib‬עב‬ ‫אבורי ‪' -‬מורה נבובים‪, ,‬חלק‬ ‫_‬

‫יסיה תתנועע על גלגל אקר הוא‬ ‫אל דבר נח ו‪ : 1‬גייגל ההקן« אם הוא צח‬ ‫' ^ ף ^ני ^ז סביב רכד י‪/‬ייס ׳ ‘ ר״ל שכנר הייגבאר‬
‫זיפסד ^‪1‬ליו הולן‪,‬‬
‫טל סדר שהניתו‬ ‫בלתי נח ן שאפשר שיתנועע הקטון תוך הגדול ר״ל שהענין כן ראתת‪-‬שאיפשר‪.‬‬ ‫דנד צח חה גלגל ההקן׳ אס הוצת כתצא יהי? וז*;נזעע על‬ ‫‪. . , 7,‬‬
‫^לסטו׳ ל‪ 6‬םי‪ 1‬ד ס‬ ‫שיתנועע הבנימי ולא יתנועע הגלגל החיצין ואיא כשום צדש תנ עע הנלגל הגדול‬ ‫נ^תיכתיזההשפקלאיקש? התרו שההקדחההנעשית שהשכל‬ ‫‪'.^ p‬‬
‫■לד ססחומר ההוא‬ ‫ול־ג יתנועע הגלגל התקתין כי כאשר יתגלגל הח ק מהגל׳ ל וירנה שיעבור החלק‬ ‫נייגע על דכר צח ׳ל ז ירצה בו שהחתנוע׳יתנועע על גשם נת כראשונה‬
‫‪ ' t«7p‬וומנט‬ ‫הקטקהקצר ריה הע ץ נדנע אם לא שיתנוע׳‬ ‫^ '■ ' ׳‬ ‫‪P‬׳■׳ • ‘ נקה־ שלא קבלתי שיהיה גשם נת‬
‫עמו הגלגל הפנימי‪,‬רקטון וזהו‪.‬שאחר על אי <‪/‬חר הס^׳ו ל<(‬ ‫‪ j‬״‪,‬״י־כגץ‪ ,‬שהתנועע הגשם יעלאל״ ־‬
‫יצייר בו שיהיה ה‪» 1‬‬
‫זה קוטר יזדק אלא אם תליה‪? -‬תנועה אל ׳‪ ^ * :‬דזגל 'הדגריס‬
‫^ לקתנזעעיס אחי■ שהתחתין שבכלס וי^א פביביו‪-‬ועוד שהצעות אריסט״ו גחכמיהטבע^ת‬
‫הקוטר העובכ ביןשניהמיכזיס‪ ,‬אס^הי;; י ‪ 11‬יזמנו ויפסלו‬ ‫'״יןשיהיה נח וראיה לזה שהאדם תתנועע■ שא״א בהברה‪ .‬מבלתי דבר קיים סביבו תהי׳ התנועה‬
‫״'׳י‬ ‫‪V‬‬ ‫כשבינה והיא תהכ׳עע׳ אתנס אתרש תים ולזה התחייב שתהיה האריו קיימת * ואם היה ג^ג?‪ -‬אפשר שיתנועע הגלגל הגדול יצא‬
‫?נכל‬ ‫‪» r,^,‬גל‬ ‫‪°‬‬ ‫על • ההיקף נמצא תהיה זאת החנוע׳ סבוב •■ סביבלגייי{ •"׳‬ ‫^ש כבחינדק ‪.‬שאמר שאדם מתנועע‬
‫^^^^^תוהויזהתיםוכן‪..‬עירשש‪ 0‬ה י כ ר ל ד‬
‫מלח ממנו ?>‪%‬רצס‬ ‫כחלק ס העני ס יגדיליסו^חלקס הלקיט‬ ‫«^י‪-‬י■■«ו^‪r‬יזר'‪1‬ו>>ז^^רור•''^‘^“יד־ ‪»n‬ידלו♦‪Sw‬‬ ‫יר‪1‬ור>‪. }-‬‬
‫^ ר ^ ? ? ‪ , . ,‬ה ק ט ‪0‬׳־מגלגלובחלקיםההםנעצתסז ט ל;י ת;ז מ‬ ‫ייז?׳‪? ,‬תציעע על הגלגל‬ ‫^‬
‫כסיתנופע העליון יניעונו׳ ר״לכשיתנועע סותר הרצון‬
‫הרצון ‪im‬‬ ‫המ*יא תכונהלא יהיהבהג נלה קף* אבלבנלנלי‬ ‫ן א מ^כו?ע אחר שהגלי־ל הגדול תתנועע '‬
‫כגלגל העליון ולאתהיה תנועתו עצ הקוטר >זה‪.‬ביםתורהדו‬ ‫יוצאי חו*ן למרכז לא זולת זה• וזה מה שלא שמעתיו‬ ‫‪ p ^ P‬דבר קי‪:‬ס הנ ה ג ל ג ל ההקףתתנועעעל‬
‫מו‬‫"'׳״'קד‬
‫"י״*‬ ‫ההסחס‬
‫שר "’■‬ ‫שיניעא"־‬ ‫ביהחרנז־סלאיחוי־כ‬
‫‪-----------------‬‬ ‫העוכרב ן ■‬ ‫י ־ ל פנ ע ־ז ־ז; ל אנ א ^ ^ ^ ^ ל הז ל; ל מתלמידיי‪-‬ואיפילוהתבארלוזה • לא‪-‬הרויהבז^־ו‬
‫תחתיו ןליזימנא גע‪.‬ץכן כגשחיסאהרים‬ ‫‪: v‬־ ‪• P1‬יא‪ .‬באתת שיתנועע הגל! ‪ ,‬ריוח גדול • כי יציאת המרכז גם כן יעז בו מן היציאה‬
‫תגשוזיהגלגלים ר״לוזהכגשם בצתישומר פרק בג‬ ‫החיצוןא!כ שו םוא ח י ממה שהשרישו אריסט״ו מה שאץ להוסיף עליו*וזה‬ ‫ת ‪ ,‬ליץז יתנועע הגלגל‬
‫‪■ ,‬‬ ‫תתינתואשרהניחהחכס רלכ׳גז״לזהנפ‪-‬ק‬ ‫;* ת ני ע ע הגדיל ונו׳ י ר״ ל ש ת״‬
‫^^^יל ילא יתנועע התחתון כי הערה לי • והוא שביציאת המרכז גם כן כבר מצאנו‬
‫פירשנוכפי חהשפירשאפ״רכיכעזנותי זאת כ יהפגין הוזופתי‪.‬‬
‫יובל נע!‬ ‫החכתהלא לחדתיהולקנתשכמיאחרהחכס י‬ ‫• ת ג ל ג ‪ -‬ה ח ל ק ה ע ב מן ה ג ל ג ל וירצה התנועה הסבובית הגלגלית לא סביב האמצע • אבל‬
‫‪.‬‬
‫הקטן הקצר והיה העכין נחנע■ סביב נקרה נחשבת יוצאה חרן למרכז העולם והי^ן‬
‫‪ .‬׳ " גי ה ׳ ‪-‬כי ׳ו־‪.‬חד‪'.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שאין‬
‫‪,‬‬ ‫דבר ‪,‬קיים • ואם יחשוב מי‬
‫תנועה לא סביב‪------‬‬
‫‪-‬‬ ‫'א ^יאכיעע עתו גלגל הפניתי הקטן ג״כ‬
‫הזדתן ‪I ;t‬אלא חכמה לו בתכיב׳ שזציאית המרכזים אחר שהנקודת ההם תוך גלגל הירח כסו שירז^ד־•■ שהתבצוי ‪ .‬ה״יו‬ ‫טר '‪/U‬‬
‫ק ‪/‬ויוז‬
‫ז‪/ :‬ן‬
‫אי ‪VI‬‬
‫הרב על ׳‪1‬־‬
‫שאתר■י׳ יי•‬
‫״‬ ‫‪.‬יי •י‬
‫‪^,,‬יגזי? התניעה על הקוטר העוכר וכו‬
‫ד ל שאס תהיה מנ־עת־ הגשם הגדול התקיף בתחלח מחשבה הי^תגועהסביבהאמצעואנהנונקללו בהיותה סביב נקודה באש א י סוס זולס יי‪/‬םהוא‪,‬‬
‫חין‬
‫הדנרל*ההצזהול!‬
‫הפךצת^‪1‬ה‬ ‫ונ?אר לו שכבר ‪.‬החבאת ען>^ןךן רב‬ ‫קייס״ ‪t-‬‬ ‫באויר אע״פ שלא חהיה זאת החנועה סביב דבר !‬ ‫״■׳‪.‬לקוטר העוכר כץ שני תרכוים יהיה חפש׳‬
‫^ ■ יי?ר‬ ‫‪.‬‬ ‫שיתנועע הגלגל הגדול ולא ייזנועע הקטן כי‬
‫יציאת המרכזים בספר הסגשטי כפי מה שהונח שס ובארו הארתני במופת האמחי אשר ‪i‬ן ‪ p‬ר י שנטשה טל‬
‫הזלקיס העהיס כגדולי׳ יתגלגלו תוך היילקי'‬
‫הגדולים והחלקים הדקים הקטניס יתגלגלו אין ספק בו • כמה שיעור יציאת המרכזים ההם בחצי קוטר הארץ כמו שבאת בו הרחקים■ ש ת ח ל ? ?‪.‬‬
‫ובעלי השיעור־‪,‬והתבאר שהנקודה היוצאת מיכז העולם אשר יס^ב סביבה השמע• נפש» טל _‬
‫הענין‬ ‫נתלקיס ההםבעצתם‪ :.‬כיכשיתנועעהגלגל כלם ^‬
‫שהתנו׳ר מןכת‪ 1‬״‬ ‫• י‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫>‪.‬‬
‫לעליון וכו • ד׳ל כ שי תנו ע ע הגלגל העליוןולא‪ ,‬הנקודה ההיא יוצאת התו להלל גלגל הירח בהכרח והיא למטה מנבנונית גלגל ככב המי־י שישיחו^לת״ד^דם‬
‫'וכן הגי‪,‬ורה אשד יכוב סביבה מאריס ר־ל מרכז גלגלו היוצא היא יוצאהרוץלי ליגלגרי ־■־־‪•r‬״ &‬
‫יקענץ כן וכו׳ ‪ :‬גש^זי׳אחרי׳ מגשמי הגלגלי׳ •‪ .‬ככב ולמטה מגבנינית גלגל נגה ‪ pi !,‬מיכז צדק היוצא גם כן כזהרתחק כעצמור״ל כין ‪-‬הט‪1‬לגהיצ)ן גזם‬
‫טין‬
‫רניתיטטי‪-‬‬
‫טל‬ ‫פפאיתליחד‬
‫ש^דם‬ ‫^‬ ‫י״ל וזנו גשם בלתי שותר תמונתו אשר הניח ׳ ג‪9‬גל ככב ונגה ‪ -‬אמנם עזבתי מרכז גלגלו היוצא יבא כין גרגלי“מאדי‪3‬‬
‫כאלו העניינים מן הרו׳הק מהעיון הטבעי וזה כלו יחבאילך כשתשחכל‪.‬ררר קי׳והשיעוריס החדיש יזהרלה‪ 1r)1S‬ן‬
‫‪ . opifij‬הט טנית‬
‫נזהת'‬ ‫יחהיט‬ ‫־ אשר ירעת לכל גלגל ולכל ככב • ושעייר זה כלו בהצי קטר הארץ עד שיהיה ‪ S3n‬מערך‬
‫סתיית•‬
‫הצ‪/‬טזנה‪ 7‬ית־ • ‪...‬‬
‫יהיס‪.‬‬ ‫יס‪ 1‬ד‪.‬ה‬ ‫ודגק‬ ‫אחד כעצמו לא שיערך יציאת כל גלגל אל גלגלו • ויותר רחוק מזה ויותר מסופק שכל שני הגלגלים אהד מהם תוך האהד‬
‫כו מכל צד• ושני מרכזים מחחלפים״שאפשרשיתנו>‪1‬ע הקט; הוך רגתל והגד ל לא יהנועעיואיאפשר שיחטעע רגתל על או ' תמידחושד‪.‬שכלו‬
‫מהרצון נזהבייס ‪.‬‬ ‫י^‪>1‬‬ ‫זתקטר שיזדמן ולא יתנועע הקטון אלא כשיתנועערגתל יתנועע הקטון בתנועתו כרכרה• אלא אסתהיה רחנועהעל‬
‫ה״ני א '‬ ‫ההיי•‬
‫הספחית נריזזנת^‬
‫החדיש'‪1‬לא תחיזין‬
‫ו׳־פימהשרוגחמיציאח‬ ‫זזערכר בין כ'המרכזים • ולפי זאת ההקדמה המופתית ויפי מה שיתבאר במופת ע*הרקותבלר‪.‬ינמצא‬
‫דכזרכזים• יתחייב כי כשיתנועע העליון יניע אשר תחתיו בתנועתו וסביב מרכזו״ ולא נמצא ה עניין כן • אבל נמצא כל אחר נוצ‪,‬חנםתת‪5‬צ חנ*‬
‫הנניוזיס הם חשין‬
‫‪.‬‬ ‫ו פי‪ .‬רן •‪-‬‬
‫‪ P‬טניהס המקיף והמוקף לא יתנועע בתנועת חברו לא על מרכזו ולא עלקטגיו ״ אבל לכל אהד תנועה מיוחדת לו ולזההבי^^‬
‫סיכ״י!‬ ‫כהכרח להאמין גשמים אחרים מגשמי הגלילים בין כל שני גלגליים • וכמה בזה ג^כמן הספקירת אם היההעני־ןכןואנד־יויונהו•‬
‫מיכזי הגשמים ההם אשי בין כל שני רגלגלים ותהיה לגעזמים ריס ג״כ תנועה מיוחדת • וכבר באר זה תאבי׳יח במאמר יש‬
‫יעשה מופיעל מת שאמרנוהו*‪,‬שא'׳א טבלתי גשם גלג^ ב־ןכל כ׳גלגליי‪-‬וזה כולו ממה שלא כארחיולך בקראן עמי שלא אבלבל‬
‫עליך מה שהיה כונחי להבינךאותו • אמנם עניין הנטיי׳הנזברת ברחב ננה וכבב כבר בארחי לך פנים בפגים והראיתיך המנעציור‬
‫‪;p‬זציאות זה בגשמים• ובטלמיום כבר גילה הלאות כזה כמי שראית־ואמר כזה הלשון ולא יחעי‪,‬וב ^זדס שאיו השרשים והדומה‬
‫?חש תכבדהויתם • כשישים עיונו במה שהמשלנו בעיינו ‪ 'sj‬מה שיהיה מדברים אשר ילקהו בתחבולה־ודקית המלאכה ותכבד‬
‫יייויתס • הה שאיןראוי שיוקש אל העניינים האלהיים העניינים האנושייכם זה הורף דבריו כמושידערת • וככר הישרתיך אל‬
‫הצשקומות אשר תאמת מהם כל טה שזכרתי לך מ‪::‬הבוננוח אלו הנקודות אשר רם מרכזי הגלגליס היוצאים אנה יפלו שאני לא‬
‫?^‪:‬זעתי כלל מי ששם זה אל לבר • וזה יתבאר לך מידיעת •שיעיר קטר כל גלגל וכמה ניןשניהכרכדם ברצי קטר הארץ כפי מה‬
‫שעשה הש׳־פת הקנא •צי באגרת הטרהק ם • שאתה כשהכהן ה‪:‬־ררקים ההם יתבאר לך אמתח מה שעוררתיך עליו • והתכונן‬
‫יב אלו הספקית אם יהיהמהשוכמ אריסט׳יו בחכמה רטכעיח היא האשת • כי לפי דעתו אין גלגל הקף• ולא חוץ למרכז • וכולם‬
‫יסבו ם‪:‬יבםרכזהארין*ואיך ימצאו לככביס׳אמ התנועית המחחלפ‪-‬ת • או היש שם צד שיתכן עמי שתהיה התנועה סבובירת‬
‫שוח שלמה ויראה בהמה שיראה • אלא באחר משני ש־רשים או כשניהם יהד• וכל שכן בהיות כל מה שזברבטלמיוס מגלגל‬
‫ם‪:‬ובי הירח ו‪.‬טיחי לצר נקודה יוצא׳ חוץלמרכז העוב־ס‪-‬ור׳וץ למרכזו היוצא י ימצא בוטה שימנה כפי הנהר• רשרשיב ההם לא‬
‫יהסי חלק אחדיויעיר על אמחת זה • אמתח חלקי־וח הנמנות בשרשים ההם תמיר* ודקדוק עחוחס • וזמג• השגם • ושיעורו ‪-‬‬
‫יאיך יצוייך עוד שוב הככב עם שאר תנועותיו מבלתי גלגל היקף • ואיך אפשר עור שירומה שם גלגול או הניע‪.‬׳ סביב לא מי כן ‪:‬‬
‫עימריזהו הכלביל באמת • וככר בארתי לך פנים בפנים שזה כלן לא יתהייב בעל התכונה• שאץ כונחו שיגיד לנו צורת מציאות^‬
‫דוגלגלים א^‪-‬הוא ״ אכל כוונתו שיגיח תכוג' שיתכן בה שיהיו התנועות סכוכיוה ושוות ומסכימות למה שיושג יעץ יו ייהעניץ‬
‫כןאו לא יחי׳־ובבר ידעת שאכובב״ר בן^יצאיייג יספק בדבריו בטבעים הידע אריסיטויציאת מרכז השמש ושתק ממנויוההענק'‬
‫כמה שץתחייב מן הנטיה • להיות פעל יציאת המרכז אינו מובדל מפעל הנטייה או לא העזיגהר• והאמ' שהוא לא השיגהו ו ל א י‪.‬‬
‫?גזשעי כלל )כי הלמודים לא נשלמו בזמנו ״ ואלו שמעו היה מכחיש אוחו הכחשה גדולה* ואלו התבאר לו היה נבוך ככל מה‬
‫שהניחו כזה המין מבוכה גדולה* ואשר אמרתיו לפנים ) סי ף ע'נ״בח‪1‬ה( הוא אשראשנהועתה • והואעכלמהשזכרואריס״טו‬
‫סתחת גלגי* הירח נמשך על הקש* והס עניינימ ירועי העלה מתחייב קצתם לקצתם ומקומות דחנמה בדם וההשגחה הטבעירת‬
‫מבוארים גלוייסיואמנס כל מה שבשמים לא ידע האדם דבר ממנו אלא כזה השעור הלמירי המעט ואתה תראה מה שבו* ואני‬
‫אומר ע״צ מליצת השיר* השמים שמים ליי׳והארץ נתן לגני א ד ם ‪ ■ .‬ר׳יל שהשם לבדו ירע אמתח השמים וטבעם ועצמם■‬
‫י^ורתם ותנועתם וסכותם על השלמות • אמנם מה שתחת השמים נהן יכולת לארס לדעתו מפני שהיא עולמו וביתו אשר ירד‬
‫כי והוא חלק ס מ נ ו ‪ -‬ו ז ה ו ה א ט ת ־ כי ס כ ו ת ה ר אי ה על ה ש מי ם נמנעות אצלינו* כבר רחקו ממנו תערו בכק*ס ובמעלה י והראידז‬
‫׳כיללת טהם שהם הורונו על מניעם‪ *.‬אבל שאר ענינם הוא עניין לא יגיעו שכלי האום כידיעתו * והטריח רטהשכות גטדת‬
‫טהשגעון־‬ ‫י• ‪,‬‬ ‫שלא יגיעי להשגתו ואין כלי להם שיגיעו כו אשנס הוא חסרון דעת או מין ‪.‬‬ ‫״‬
‫!‬
‫אפודי‬ ‫מודח נבוכים חלה שני '‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקאש‪'-‬‬
‫פ ר ה כ ח ומטבע לכל אוח בהנרח * ר״לשאמונע היןזיטממכזגע אממי‬ ‫פרל! כה דע ט אץ בריחעלו מן המאמר כקלקזת העולם אתר§הגיגגהדפ‬
‫ייתר‬ ‫*(‬
‫גענז'י’ ‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫אץ‬
‫הנביא פלאועיו שלפי הה^דמוע ‪I‬‬ ‫בגכולו כאלו הענינים רמי למה ברח מן המאמר בתימוע העולם‬ ‫‪.‬פרק כה‬
‫ט בעורה הגידעכו זכו׳ •־ ר״לשעורעכו הקדושה הגידה לנו אמונת‬ ‫והיא כי לפי שזקדמוע לא כא עליו מופעובעבור ש‪:‬וא סוער ליסודי היז‪,‬ומ ויכזב‬
‫לא יגיע נח שכלנו לבאה במופע • והאות מעיד וט׳ • ר ל עוד טענה א‬ ‫ג ע לי ה תזו הרצון יזאחר כל נביא לא בעבור שהנעוכיס אשר כאו כעורה מורים היוע העולם מחודש‬
‫להאמנת החדוש ט האלת)תן‪:‬מ)פעים הס‬ ‫־‬ ‫*י בעצי ה שתר‬
‫‪? 8‬ם לא יכינו כי אפשל שיפורשו כמו שעשינו בהרחקע‬
‫עניינים יוצאים חון מן הטנעוצפי אחו‬ ‫־‬ ‫הפשותי׳ככשונויה׳־ הגשתועעסשהס רכים ואולי היה יוער קל‬
‫‪!’'"'^t‬ז^לאדפ‬ ‫ההקדימו׳יביה‬ ‫הי כ ל ת ונני ח דזעניין‬ ‫מהשגעון■ • א ב ל נ ע מו ד‬ ‫‪4‬ונצ העגרתסהרצון כיאור הכעינים המורים על החמש לפרשם‬
‫על חדוש העולס ‪ :‬ודעהו ר צ ט רחיי‬ ‫ב ס ה ש ל א יו שג ב ה ק ש ל מי ש ב א הו ד ח ש פ ע האלדד‬ ‫שהאותות־ על דעע הקדחוע ממה שפירשנו הכעובים‬ ‫»‪? r‬‬
‫‪(4‬תשרי‪ 1‬ת בי‪ ,‬מלת‬
‫העצוסעדשיהיהואוי‪-‬שנאיעליופהו^פהאדבר■‬ ‫שתי‬ ‫בעבור‬ ‫זה‬ ‫עשיכז‬ ‫אבל‬ ‫גשס‬ ‫היועז‬ ‫והרתקנז‬ ‫הענרה בזזהשפו•‬
‫הם‪:‬ועהנזכיוע כעבור שלא בא מופע על‬
‫ר״ל אס היה קאחיו שקץ השקר‬ ‫^•־'ריצז קדמוע העול׳ כקו שבא מועע על היועו בלעי בויזה תכלית מה שאצלי בזאת השאלה״ ואפשר‬ ‫גחיזיחות‬
‫ג ה מנין תאפשרות־‬
‫שיהיה אצל זולתי מופת יתכזצר א בו אמתת מד־ז שימצא דבר חן ההעדר ולוז היה שואל לשחי®‬ ‫‪ 4‬דמיונו ת גשס ואף שלא יבא מופע עליו אלא טענוע‬ ‫ויחצ‘!! '‬
‫ולארן מהיכן' נכראו׳ר׳׳ל מאיזה חמר נעהיי‬ ‫ב>תונ|> התורה חשפיקוע אס לא יהיה סוער לדע כלה הייכו שסופק אצלי״ ותכלית בחירתי לאמת שאני בארתי‬
‫אין הספיקה התשובה כמה שהשיב מקיר‬ ‫אלו העניינים ואני ׳ל^ן שמעתי מופת ע ‪'S‬‬ ‫בלבולי ‪.‬‬
‫‪; .‬‬ ‫'ים רניס מפרשים אויע ואם היה סוער לדע כלה ויבא‬
‫מרצון נזה‬‫‪ tom‬מ>‬
‫לברים‬
‫לכוסו או משלג שתחת כסא הכבוד כיעד'^‬ ‫! המציא אות* ‪ .‬המופע על שהעולם קדמון היינו מבארים‬
‫התחייב השאלה ג״כ וחור לכוש! אוהנסק‬ ‫’‬ ‫דכר מדום ולא ידעתיו ‪:‬‬
‫ה דניי ס מזולתם הכעוביס עצ הקדמות אבל בעבור שיחוברואלו‬
‫הנכודאו הש^גמהיכן נבראו אחר שא״‬
‫שיעהנ׳דכר חן ההעדר לפי המונח‪ j‬ואם יר^^‬ ‫פרק חמשה ועשרים‬ ‫י המו שתי אה זה שני הדברים שלא בא מוסע על הקדמוע והנא‬
‫הנו‪/‬ר סוער כל יסודי הדת הרחקנו מהקדמות ולא‬ ‫הרבה נמעש׳בראש'‬
‫המו אלם‬
‫בא!ר לבוסז דבר בלעי נברא זכו׳ ‪ .‬ר״לחם‬ ‫נזאלמה והבהמות פירשנו הכעוביסכפי אמונת הקדמות ני מה‬
‫ירצה כאור לבושו נמצא בעל חמר קדמון ונ!‬ ‫ך י י ן כי אין בריחתינו מן המאמר בקדמו׳העולם‬ ‫והתמת ׳ והאות שסוגר ארי״סטו שהוא ע״צ החיוב ולא ישתנה‬
‫רצה בא קרו כסא הכבוד שהוא גלגל ערכת‬ ‫^ מפני הכתובים אשרכאו בתורה בהיורת‬ ‫״ ע י י על א»תת טבעו כלל היא סוערת הדע ומכזבע לכל‪,‬אות‬
‫שועניתינו עי' טנין כהכרח א^שנכל נמשן אחר החיוב ט אץ ׳ העולם מחודש • כי אין הכתובים דזמורים על הדוש שהואיקדמון והעולם השפל נברא מהחומר‬
‫השפל שתחת הגלגלים והוא השלג זה העניו‬ ‫חוץ תזטנע ואס ישתנה העלול העולם יותר מן הכתובים המורי' על היות השם גשם‬ ‫האותות מעיד על‬
‫יוצא חון‬
‫הענין יונח‬
‫'ן‬ ‫יוענותינו שהכל‬
‫י־®‬ ‫נמנעי'לנו‬ ‫פתומים בפנינו ולא‬ ‫הפירוש‬ ‫ולא שערי‬ ‫כי‬ ‫זהעזכש‬ ‫השכר‬ ‫ג"כ‬ ‫זמכטלח‬ ‫בעלח‬
‫’‬ ‫ישחנה‬ ‫הכוונת מנוון ורצון‬
‫קדומים ‪jk’ii‬‬
‫והז‬ ‫חמר ת ד‪ 1‬ג‪ 1‬י ם‬
‫העולם ובוא שיבין בעלי ‪ t1n‬ד‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫>‬
‫לפרשם‬ ‫לנו‬ ‫אפשר‬ ‫היה‬ ‫אכל‬ ‫״‬ ‫העולם‬ ‫הדוש‬ ‫בעניין‬ ‫‪ : 1‬לא יתשן בדרן טבע אלא כפי הרצון האלהי‬ ‫לוצת ;‬
‫הנרצה באור לבושו ושיהיה גלגל ערבות והנא‬
‫הנרצה ככסא הכבוד קדמוןאלא שזאת הסברא‬
‫לאוהביו ולשוחריחצופיו ‪! 5‬דעכיאמונע‬
‫תדוש העולם יהיו החותוע כלס אפשריו׳וחהיה כמו שעשינו בהרחקת הגשמות • ואולי זה היה יותר‬ ‫פרק כו‬
‫‪I‬‬
‫מלקדמותלפי זאת ההנחה היא נוטה לדעא‬ ‫התורה אפשריקיכי כל העורה כסיס והיא חון קל הרבה • והיינו יכולים יותר לפרש הפסיקים ההכש‬
‫אפלטון ובאור זה טלפי דעתאפצטון השחי^‬ ‫גורעים געית♦ מהטבע כמו שאמרו חז״ל כשברא ?קדוש ל׳ה ולהעמיד קדמות העולם • כמו׳ שפירשנו וזכתובים‬
‫ג״כ הווים בלתי נפסדים ולפי זאתההנחיי‬ ‫נר* את העולם גזר העליוכיס ליזעלה ו;תחתונים והרחקנו היותו ית׳גשםיואמנם הביאונו שלא ליעשו׳‬ ‫ג״ א כרצרן י‬
‫פימיו נלזראי' בכר'‬
‫הכסא הכבול והוא גלגל ערכות בלתיהויז‬ ‫זה ושלא נאמינדזו ב'סבות • האחת מהם שהיורת‬ ‫הגזרה‬ ‫את‬ ‫כטל‬ ‫התורה‬ ‫לתטהכאליתןאת‬ ‫ג״ א ־ ותיבה דבר ‪.‬‬
‫אבל הוא קדמון‪,‬אמנם זאת כסברא חסכחא‬ ‫הג מ‪ 1‬מזההמיבנם שיהיו העליונים למשה זהזתתוניס למעלה‬
‫עם אפלטון כשהחחר השפל הזוה נפסד ומפני‬
‫כהכרח‬ ‫ויתיזייב‬ ‫במופת•‬ ‫יתבאר‬ ‫גוף‬ ‫בלתי‬ ‫השכם‬
‫הרצון נזה שראוי• ולכן אס העולם מתודש י?י; הכל אפש •י כי‬
‫זה אחר הרב על דעת אפלטון ואם היה העניו‬ ‫פיושס בתשובת זה הפה שאסר הוא הפה שהתיר אכל אס ה־ה כולו שיפורש כלמה שיחלוק ע ‪ S‬פשוטו המופרה ויודע‬
‫כן יהיה רחוק מאד שיהיה כסא הכבוד והיא‬ ‫מאור ע״צ החיוב יהיה כל התורה כלה נמנעת ‪ :‬הנה שיש לו פירו׳בהברה ״ וקדמות העולם לא התבאר‬ ‫• ה מענ' שא מ ר‬
‫‪1‬נ«שו וצריך שיאמר‬
‫גלגל ערבות קדמון;אחנם היות נסא הכביד‬ ‫לו ואור לבושו כבר התבאר לן כיסעניןכלז כתלה בזה במופת ואין צריך שיורהו הכתוביס ויפורשו מפני‬
‫מן הנבראים * רי׳ל אמנם שנבאר שהכסא‬ ‫מ היכן נברא • ג״כ ?מבוקש ודעהו ‪ *.‬הרצון בו שאם יאמין האדם הכרעת רעת שאיפשר להכריע סותרו בפני מ מן‬
‫הכבוד והוא ערכות מן הנבראים ככר כתני‬ ‫אתר קדחו׳ העולם תפיל כל התורה כלה ולכן ראוי ההכרעות וזה סכה אחת • והסבה השנית כי האמנגר‬ ‫בתלתות‬ ‫״נ ר ה‬
‫העולם■ עו׳‬
‫אמנם‬ ‫החכמים ז״ל בזה ;‬ ‫'‬ ‫לאדם שיחיס על ככזד קונו ‪J‬‬
‫‪ 8‬אוי לבושו ונםא פרק כו ראיתי לר״א הגדול לכז' ״ אחר שהש׳׳י בלתי גשם לא יסתור לנו דבר מיפידי התורה‬
‫בלתי‬ ‫ה בנוי‬
‫שהגיד הרבשהזא יסוד כל התורה ולא יכזיב מאמו כל נביא ואין בו אלא מה שיחשבו הפתאים שכזה כנגד הכתוב ואיני‬ ‫ננ ר א מז א״נ הם‬
‫»ןדמוני ‪ 0‬והוא כלה שהעולם מחודש הביא דבר זר מאד והוא כנגדו כמו שבארנו אבל הוא כווניהכתו׳״אבלאמוניהקדמויע״צאשר ירא יאוחר אריפמי‬
‫יסבול מאמי מייחד לגדול הדור שבכל חכקי ישראל‬ ‫״א מ ר‬
‫על שהוא על צר החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו ‪ .‬הנה היא מוחר ^‬ ‫כי וגדזליהס זהזא הנקיא ל׳א הגדזל כי יזרה‬ ‫השירוס מאל רוצה‬
‫גו שזו ^ננ רא‬
‫שהשיזים אמונת הקדמו׳והוא אמדו ראיתי לר״א הגדול הרת מעקרה ומבזבת לכל אוח כהכרח ומבטלת בל סה שחיחל בו התורה או תפח ‪ f‬ממני‬ ‫גי א ה חזה‬
‫גקראים ■ כשא וכו׳ והמאמר הזה שאמר שחים תאי י‪ :‬מקום האלהי׳ • אלא אם יפורשו האותות ג״כ כמו שעשו בעלי החוך מן הישטע^^י□ ויצא בזה‬
‫ביול' נבראו מאור לבושו לקת ונטה נשלמה שנאת׳ למין מן ההזייה • ואמנם אם יאמין הקדמות על הדעת השני אשר בארנוהו והוא ד ע ^‬ ‫להוראתם מל‬
‫נוצרזו ויש לפרש עוטה א^קכשלמה נוטה שתים כיריעה הארץ‬
‫פ״א שהוא כלתי תאי זה מקום נבראת משלג שתחת כסא כמד אפלטון והוא שהשסי׳ ג״כ הוים נפסדים • הדעת ההוא לא יסחרר יסודי ההורה ולא תמשך‬
‫גנרא והיא תאר לו‬
‫ית' והרצין גזה לקח שנאמ׳ ט לשלג יאתר הוה ארןזה החאמ׳ אחריו הכזבת האותות • אבל העברתי ואפשר שיפורשו הכתוכיס עליו וימצאו‬
‫הכין הזד בנמצא ׳‪.‬דברי זה החכס ואחד אשר הנ ח דמיונות רבות בכתובי התורה וזולתם שאיפשר להתלו׳ ברם וגם ידיו לראיה ‪ f‬אבל אי‪1‬‬ ‫גדולתי ועצמותו‬
‫ואחי בשמיש‬
‫המאמר ספק עליו ואמר זאכי תמה זה החכס‬
‫הכרח מביא אותנו לזה אלא אס התבאר הרעת ההוא במופת אמ נם גל עת שלא‪ .‬יתבאר‬ ‫״‪,‬‬ ‫קההאמץזכז׳‪:‬‬ ‫כסאו כלומר הם‬
‫מורים על נשאו‬
‫»הוא תואר גדולתו אמר שם טוב אסלא ממאמר הרב שאחר במופת לא זה הדעת נטה אליו ולא הדעת ההוא נם כן נביט אליו כלל • אבלנב־יןו כחובים‬
‫‘ כי לפי דעתר״א הגדוליהיה צסא • כפשוטיהם • ונאמר כי התורה הגידחנו עניין לא יגיע כהנו להשגתו • והאות מעיד על‬ ‫ועציתתו ולוה אמר‬
‫י!הה ה'לעולם תשב כבודו דגר בלתי נברא כי כסא הכבוד הוא‬
‫> ‪8‬אך לדו רויו ר השמים והשתים ככר ייחס להס בריאה כח״ש אמתת'טענותינו • ודע כי עס האמנת חדרם העולם יהיו האותות כלם אפשריות ותהיו•‬
‫לכסא שחים מהיכן נבראו מאור לבושושל הב״ה אם התורה אפשרית וחפול כל ש^יה שתשאל בזה הענק עד אס יאמר למה שם השם נביאתו‬ ‫הנשא‬
‫‪,‬סבתן הנצתות‬
‫• שתאר‬
‫• גנצתו׳ נ מו שתואר לא יהיה כסא הכבוד דבר זולתו זה לא יצוייר כזה ולא נחנה לזולתו• ולמה נתן השם תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אדרת*‬
‫נבצחו ־‪ .‬וזה ביאר כי השתים הס כסא כמדי נמ״׳ש השמים כסאי‬
‫‪8‬והלובןהה‪1‬א ‪6‬תתת עוד אחר הרב אמנם היות‪ ,‬כסא הכבוד חן ולמה נתנה בזה הזמן ולא לפניו ולא לאחריו״ולמה צוה באלו הטצו׳והזהיר באלו ר י\זהרו‬
‫תומר הנבראים וכו׳ עד והוא מאחר יסבול הפי׳מאד ולמה יחד הנביא באלו הנפלאות הנזכרות ולא היו זולתם ומה כוונת השם כאלי רתורו^‬ ‫הכסא הוא‬
‫ה אין כמו שכיארתי‬
‫גמעשה לבנת ואס כסא ‪ ,‬הכבוד הוא השמים כח״ש הכתוב ולמה לא שם אלו העניינים המצוה בהם והמוזהר מהם בטבענו אם היחה זה כוונתו • י(;יוז‬
‫בו מענה אלו השא^ו׳ כולם שיאמר כן רצה או כן גזרה חכמתו כמו שהמציא העולם כשרצה‬ ‫הסעיר • לא תקל השמים כסאי איך אמר שהכתוב לא זכר‬
‫ג גי אוי חכמייםר‪ 1‬בריאה כי כבר אמר בראשית ברא אלהים את‬
‫על זאת הצורה• ולא נדע רצונו בזה או אופני הרכמה ביהד צורתו וזמגו״כן לא נרערצו^‬ ‫השמיס ואת האדן אם לא יהיה ‪.‬‬ ‫הרצון כוה לא יהיה‬
‫גל תי נתשב ב עיניו‬
‫או חיוב הכמתו ביחד כל מה שקדמה השאלה ע^יו ואס יאמר אומר שהעולם כן התחייג*‬ ‫השתים‬ ‫•‬
‫‪...................‬‬ ‫׳‬ ‫אותו הנאור שעשה‬
‫ר״א שהוא מגדולי‬
‫יתחייב בהכרח שיש^^ו השאלות ההם כלם • ואיןלצאחמחס כי אם בסעגים מגונים יקבצו ההבזבהוהבטול לכל פשוטי החוורה‬ ‫״ כ חי ישראל ־ ודע‬
‫אשר איןפפק בחם למשכיל שהם כפי הפשוטים ההם • ומפני זה היא הבריחה מזה הדעת • ולזה כולו ימי החשוכי' ויכלו בחקירה‬ ‫שה הרצון נזה כי‬
‫״ צי החצוךאשר‬
‫על זאת השאלה • שאלו התבאר החרוש במופת ואפי׳ על דעת אפלטון יפול כל מה שדברו עלינו הפילוסופים פרה • ־‪,‬וכןא׳י‬ ‫גשגי חמרים לא‬
‫י יאמר מזמר אלא‬
‫התאמת להם מופת על דעת אריסט״ו חפול התורה בכללה ויעתק העניין לרעות אהרות ״ הנה כברבארחי לך כי העניין כולי‬ ‫גשתון< הוא סבת‬
‫‪t /‬‬ ‫׳‬ ‫נתלה בזה המבוקש ורעהו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫התתלפס נקיו ם‬
‫ונע מיד ה פהתויור‬
‫ש ש ה מ ו ש ד י ח ראיתי לרבי אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורמטיס הנודעים בפרקי ר א ק «‬ ‫‪D 'nfe‬‬ ‫»א' שהוא הבמיס‬
‫ראיתי מעולם יותר זרים מהם כדברי אדם מן הנמשכים אחר תורת מרערי‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫אישיהס עומליס‬
‫והצירות קיימות‬
‫וזה שהוא אמי רבד שמע לשונו • אמר שמים מאי זה מקום נבראו מאור לבושו לקח ונטר‪ .‬כשלמה והיו נמחר ין והולכין ‪ .‬עזנא‬ ‫נלמי‬ ‫ננ ס אי ה ם‬
‫עוטח אור בשלמה נוטה שמים כיריעה • והארץ מאי זה מקום נבראת משלג שתהת כסא הכבוד י׳קח וזרק‘ • שנאמר כי לשלג‬ ‫״שתנית והחומר‬
‫הזה השפל בשנת‬
‫יאמר הוה ארץ וזה לשון זה המאמ׳שנ׳שס • ואגי תמיה זה ההכם מה האמין• אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר‬ ‫התיתותו וחטוו!‬
‫ואישיהס‬ ‫נגרכן‬
‫וא״א מבלתי חמר יתהווה ממנו מוז שיתהוה • ולזה בקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו • ואי זה דבר הגיע מזה המענה • יתרזיי ו‬ ‫גויקני ם זהםהווס‬
‫שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא •ושלג שתהת כסא הכבוד מהיכן נברא • וכסא הכבוד עצמו מהיב] נברא • ואס ירצה באור‬ ‫צפשדיס ‪I :‬‬
‫גי?׳‬ ‫‪,‬‬
‫גלת?‬ ‫; ‪......‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫ז י‬ ‫‪ .‬לכושורכר ׳‬ ‫י‬
 ‫קרקאש‬ ‫עג־‬ ‫שם טוב‬ ‫א^ורי ־ מורה נבוגן® חלק‪ .‬שני־‬
‫השמים הנזכר באותו פסוק הרקיע |‪5‬י לעת המכס ראב״ע ז״ל כי הבריאה הוא‬ ‫‪ 0 5 0‬מצאות‪ ♦13‬ר״ל אמנם שגלגל ערב>׳ עס היופו נכרא מן האיןשיהיה נצחי‬
‫פרק כ ‪f‬‬ ‫כאלו הדברים התחתונים ולא ד‪3‬ר הכתוב בדברים העליונים כלל ״‬ ‫כעפיד הנא הזא קטאד מן ‪,‬הכת‪ 1‬כ אפה יי׳ לט׳ זאס כן מא ממאר שאין רחיי‬
‫ולמך פם סוב והנה לס דעת הר‪ 1‬כפי־ מה שהבין מר״א הגדול שהשמים הס שמיס‬ ‫״נאמר שכסא הכבוד והוא ערבופיהיה קדמון א חרשהחז״ל סוברים שהוא מחודש‬
‫סוף דנר‬
‫יתייג םל‪ 6‬יהייכ‬ ‫בפשוט אחד שאמד שהלמרשלהס אינו כחמראלו הגשמים ההויס הנפסדי׳‬ ‫‪ P‬נ אין ראוי שנייחס בשום צד וס הדעת לר״א הגדול ר״ל שיסבור שכסא הכמל‬
‫הפפד העולשהיוון‬ ‫ויבא הדבר כן השמים הם נבראים מאור‬ ‫■‬ ‫יהיה גלגל ערכות ושיהיה כלתי נברא‪) J‬אם‬
‫‪»5‬הםהעי‪ 1‬ן כ מו כן‬ ‫‘לבושו וכסא הכבוד הם השמים א״כהם‬
‫לי• יתתיי' מ‪6‬י‪ 1‬יית‪1‬‬ ‫מחודשי' א״כ אק יאס׳ שכסא הכבוד לפי דעת‬ ‫כלתי נברא • וכןכסאהכבוד דבר בלתינברא‪-‬יהיה‬
‫למגיד נמשל‪/5‬שר‬ ‫ר״א הוא קדמון ויהיה‪.‬סובר דעת אפלטקאלא‬
‫טל ‪tu1c0‬‬
‫אס נאמר שכסא מנו ד הוא גלגל ערבות מה‬
‫אלא‬ ‫אח״כ ונ»א הכמד עצמו מהיכן נברא ואס כן זה רחוק מאד • וגס יהיה סודה בקדמות העולם‬
‫הו*‪1‬מ נז? ססוקיס‬ ‫מן‬ ‫הכבוד‬ ‫בענין הואש»רש מונח ‪ .‬שיהיה הכסא קדמון שהוא כפי דעת אפלטון*אמנם היות כסא‬
‫*נ‪« 5‬רו פייצ המ‪ 0‬צ‬ ‫דבר כלתי נבראו^לס סאר הגלגלים הס‬
‫געיי^פסל השמים‬ ‫נבראים מאור לטשו ווה דחוק מאד כי השלג‬ ‫״‬ ‫זרים‬ ‫פגים‬ ‫יי׳ל הנבראים החכמים כתבו בזה״ אבל על‬ ‫אי״ ר ב‬
‫’‪.‬קתוחד חינו‬ ‫׳ ■״׳ ״׳ י‬
‫גה‪15‬דז־*'‪<,‬ושר הויז‬ ‫געגל ערכות שאס הענין כן יניא אל אמונת‬
‫אמרו שהוא נברא קודם בריאת העולס׳אמנ׳כתובי אשר נתהווה ממנו הארןשהוא ההיולי הראשון‬
‫טשל ט‪ 1‬הריסוין‬ ‫קקדמו‪ ,‬אפל נאמר שהכסא הוא תאר עצמותו‬
‫מלכות *המלכיס‬ ‫הוא תחת כל כגלגליס לא תחת עלבו' ״ עוד‬ ‫יתע ונדילתו אשר היא קדימה ‪ *,‬א''כ יהיה" הספרים לא זכרו בו בריאה כלל • כלתי מאמר דוד‬
‫»יזודנ‪51‬י*ז« ׳•‬ ‫אמר כרב אמנם הנצחיות בכסא הכבוד הנה‬ ‫שאר לש^ ״ ר*ל לפי זאת ההנחה יהיה נסא ע״ה ־ יי'בשמים הכין כסאו • והוא מאמר יסבול‬
‫כתוב כמ״ש אתה יי' לעולם תשב כסחן לדוד‪,‬‬
‫ודור‪ .‬ואס היה ליא מאמין קדשתהכסא א״א‬ ‫והאי! אפשר הפירוש מאד״■ אמנם הנצחות בו הנה כתוב* אתה‬ ‫____ ‪.‬‬ ‫;*׳י^י יגצמותו ‪.‬‬
‫ית׳ וגדולתו‬
‫פרק כ ‪. . - i‬‬ ‫דכי ״ יי׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור • ואם היה רי־א‬ ‫־הואדכר‬
‫העולם מתאר‪ 5‬סיף דבר הואי‬ ‫‪..............‬‬
‫ש;תהוה‬ ‫״‬
‫שיהיה לא גלגל ערבות ולא השמים שאם יהיה‬
‫גוף‬ ‫לא‬ ‫*‬ ‫לשם‬ ‫תאר‬ ‫יהיה‬ ‫א״כ‬ ‫*‬ ‫הכסא‬ ‫קדמות‬ ‫מאמין‬ ‫קדחו'‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫‪---------------‬‬
‫ניאיי‬ ‫החלי*יה‬ ‫‪-‬‬‫‪------‬‬
‫וה‬ ‫לשמתאמר‬ ‫י‬
‫‪i‬‬ ‫טזששוצרךמישלש‬ ‫הדבר כן יהיה העול׳קדמון כפי דעת אריס״טו‬
‫שיער בזה התדוש‬ ‫אחר שנמצ'מתנועע שהוא הגלגל ימצאו עמו‬ ‫קעלתהחמר^' נברא‪ .‬ואיך אפשר שיחהוה דבר מתואר • ויותר‬ ‫העולם ימובטחים אנו עליו שאינו סוב' דעת‬
‫הקדמל לכן מאמריו מבולבלי׳ *‬
‫שייזמר הןמן הנגז ר‬ ‫כל פאר הדברים ואס נאמר שאפלטון הוא‬ ‫הוא נפלא מאמרו אור לבושו״ סוף דבר הוא דבר יבלבל‬ ‫______‬ ‫ר״ל״‪__ ,‬‬‫כי*יא וקרבתו לן ‪- , ♦-‬‬‫•‬
‫לס היצון גז®‬ ‫שהחמר הגלגלי‬
‫חאחין קדמות הכסא אס כן יהיה תואר לשם‬ ‫כמעלהגדולה״קרונה ממנ‪ 1‬יתעלה מתר מן • על בעל הרת היודע אמונתו מאד מאד‪-‬ולא התבא‘‬
‫*יזי׳מ‬ ‫שיחשוב‬
‫לא גוף נברא ואין איפש׳שיתהזה דבר מתואר‬
‫מחודש‬ ‫שיייצא‬
‫דותר נפלא מאחרר׳׳א אור לבושו שיורה‬
‫החמדהשפל•‪ ,‬וחשמן זהר״ל וחסדון זה התמר לי בו פרוש מספיק י ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה‬
‫שיפסר‬ ‫מנלתי‬ ‫שגבול תקום החמר‬ ‫השפל•״ וגבול מקומויר״ל‬
‫ובשיאה ז ה ה פ פוין‬ ‫שאינו תואר אכל חומר כה ‪T‬י סוף דבר הוא‬ ‫תועלת‬ ‫בז ה‪ :‬אלא שעל כל פגים כבר הועילנו בו‬ ‫‪...... ....................‬‬
‫הנצחית‬ ‫המורה‬ ‫יבלבל על כל בעל הדת היודע אמונתנו מאד‬ ‫כסאר״ל שנדע כישני חמרים גדולה• שהוא באר שחמר השמי׳ בלתי חמר הארץ*‬
‫גלגל‬ ‫תחת‬ ‫שהוא‬ ‫הכבוד‬ ‫השפל הוא תחת‬
‫קירח ‪ :‬ודע זה «‬
‫והוא מאמין א מונ ם‬ ‫נבדלי׳ הס חמר השפל וחמד הגלגלי ונדע ג״כ ושהם שני תמרים נבררים מאד • האחד מיוהס לו ית'‬
‫מאדי לימר הרבשלא יתבאר לו פי׳ מספיק‬
‫נחדוש‬ ‫חיי״ ת‬
‫העולם ומאמין כמ‪1‬‬
‫בזה הענין ואמנם זכרו כלי שלא נטעה נזה‬ ‫למעלתו וגדולתו והוא מאור לבושו • והחומר האחר‬ ‫י‬ ‫סברת ר״א מה היא ;‬
‫כן פשלמס יא מין‬ ‫המאמר וגס לפרש ולומר שחמי השמי׳גלתי‬ ‫פרק לז כמושאבאר״ ר״לכפרקכ״ס רחוק מאורו יתעלה וזוהרו והוא החומר התחתון *‬
‫קח‪17‬ש פי' והאדן‬ ‫חמר האון ושהם ב' חמרים נבדלים מאד ונו'‬ ‫מזה החלק ; ‪ .‬שאין הפסדו‬ ‫‪,.‬‬
‫צ עונ ס עו״ ד מ הז מן‬ ‫ושמהו משלג שהוא תחת כסא הכבוד • וזהו אשר ’עדושמהו משלג שמחת כסא הכבוד והרחיקו‬
‫הנגור ני חשב שלא‬ ‫כמעשה‬ ‫רגליו‬ ‫ותחת‬ ‫התורה•‬ ‫מאמר‬ ‫שאפרש‬ ‫שמני‬ ‫הכרחי להיות מחודש♦ ר״לשאין הפסד העולם‬
‫;קחנו לחה שהוא רחוק מטבעהאלהי כי ההיוני■‬
‫א מונ ת‬ ‫תתקיים‬ ‫הכרחי כעבור שהוא מתו‪1‬ש אבל ככר אפשר‬
‫התדוש אם ויומי!‬ ‫לבנת הספיר • שהם השיגו במראה הנבואה ההי^א *הוא כמנא בנח ואין לו מענחו צורה מהצורות‬
‫כצחותו כעתיד עס היותו מחודש; אכל יאמץ‬
‫מצתות־שהוא רוצה‬ ‫והוא מתנגד לש״י מצרשהוא פעל לא יתערב‬ ‫אמתת החמר הראשון והתדזתון •‪ .‬כי אנקלום שכם‬ ‫זה לפי דעתור״ל אבל האיש הטא יאמין‬
‫התמדת‬ ‫ית׳‬ ‫עמו כח כלל ואמנם השמים עם שיש להם‬ ‫רגליו שבים אל הכסא כמו עזבארתי לך • וזה באר‬ ‫הפסד‬
‫המציאות וסמשף‬
‫קצתו נקצמו פייכי‬ ‫שהלבן ד‪,‬ד‪,‬וא שתחת ה מ א הוא חמר הארץ • וכברשנהר־אזההענייןב^םווגלהבי ‪I‬‬
‫א‪.‬מלו יבקש את‬
‫שמרצונו‬ ‫נרדף‬
‫תקל־ השלמות הנמצא להם כי נמצא לעולם כפועל‬ ‫ר״ל היותם שגי תמרים עליוני ותחתוני • ושאץחומרהכל אחד״ וזהו סוד גדול‬
‫שיהיה‬ ‫הקדו■‬ ‫כביאור גמלי חכמי ישראל‪ ,‬בו שהוא סוד מסודו' המציאות וסתר מסתרי התורה• בבראשית לא כגשמי הב״ח שיתנועעו כעם וינוחו פעם‬
‫נמשל‬ ‫המציאות‬ ‫והנה ביאר לנו ר״א הגדול היותסשני חמריס‬ ‫רכה אמר רא״א כל מה שיש בשמים בריאתו מן השמים ‪ :‬וכל מה שיש בארץ בריאתו מן‬
‫וקיים*‬ ‫העליונים והתחתונים ושאין תחר הכל אחל‬ ‫הארץ• והתבונן איך באר לך זה החכם כי חמר כל מה שבארץ חמר אח׳ משותף ר*ל כלמה‬
‫וזה סוד גדול כי תמר הדכריסההנויסהנפסדי'‬ ‫שתחת גלגל הירח‪:‬וחמר כל השמים ומה שבהם חמר אהד אינו זהנובאר בפרקיו זה החרוש‬
‫פרק כיט‬ ‫אינו חמר הדכריסהנצתייס כי אס היו משותפי‬
‫׳ המוסיף • ר״ל מעלת החמר ההוא וקרבתו לו ; וחסרון זה וגבול מקומו גס כן ודע זה ‪:‬‬
‫החמר יהיה הכל נצחי אוהנל הווה נפסל‬
‫והורה לנו שנית שתמר כל השווים אחד וחקר‬
‫כן תביאהו לדבר‬
‫הנניאת המיוחדת‬
‫גו למי שיגיגהו‬
‫התחתוני׳חמר אתד והורה לנושליש־ת שחמר‬ ‫פרק שבעה ועשרים‬ ‫י‬ ‫‪A‬‬
‫השתים הוא חמר מעולה ונכבד ולכן ייוחס‬
‫נוס פית‬ ‫הרצון‬
‫לאורו למעלת התמר• ההוא זקורכתולו‬
‫ךיך*ך• בארתי לך שהאמנת חרוש העולם הוא יסוד התורה כ לה בהכרח ‪ :‬א מ נ ט‬
‫יתרון בין האישים‬
‫וחסרון וה התמר ואיך הוא רקיק ממנו; ואמרו‬ ‫‪ .‬הפסדו אחר שהתחדש רנתהוה אעו אצלינו יסוד תורה ‪ :‬ולא יפסיד עלינו דבר‬
‫ו ב ענין‬ ‫בדנורס‬
‫מליצקם מהם שכל‬ ‫ודע זה• ר״ל שנדע אלו ההבדציס ונדע גסכן‬ ‫מאמונתנו בהאמנת התמדתו ואולי תאמר הלא ‪ : ,‬בבר התבאר שכל הוה נפסד ואם הוא‬
‫דבריו צחים ו פו ני ם‬ ‫סברת ר״א הגדול מה היא ; ‪.‬‬ ‫נתהוה הנה יפסד ‪ :‬דע כי זה לא יתחייב לנו • שאנחנו לא אמרנו שנתהוה כמשפט התהוות‬
‫והם נתכלית הסדר‬ ‫א מ ך שס טוב לא ידעתי לחה התבלבל‬
‫והתקין ויש אישים‬ ‫הדבריס הטבעיים המחויבים לסדר הטבעי ‪ :‬כי המתהוו' ההוא על המנהג הטבעי ‪ :‬יתחייב‬
‫»ו פ‬ ‫פסס למעה‬ ‫הרב בזה המאמר כי אף שהשמים‬ ‫הפסרו בהכרח על מנהג הטבעי ‪ :‬בי כמו שטבעו חייב שלא יהיה נמצ' ואחר כן היה‪ :‬כן כמו‬
‫דגו ר ס‬ ‫נסדר‬ ‫והאלז וכל צבאם הס מתנוויס יש ל‪:‬ס סכנת‬
‫ובצחות מציצת®‬ ‫ויאמר ר״א‪,‬הנדול ינזמים מאי זה דכר נבראו‬
‫כן בהכרח יחייב שלא יהיה נמצא בן לעולם ; שכבר התאמת שזאת ההוויה בלתי מתמדת‬
‫והס ביה מתחצפים‬ ‫והרצון כי אי ‪ n‬סכה יעמידם ויקייחם)יאמר‬ ‫החיוב לו לפי ט נעו ‪ :‬אמנם לפי טענתנו התוויית אשר היא מציאות הדברי' והפסדם לפי‬
‫יזלוף י בו א מ ר שכן‬ ‫היה‬ ‫רצונו יחי לא ע״צ החיוב״לא יתחייב לנו לפי זה הדעת שהוא ית׳כאשר המציא דבר‪ ,‬לא‬
‫כי הסכות המקיימות להסהסהשנליסהנכדלי'‬
‫הננואס‬ ‫תביאהו‬
‫כפי סרגל‬ ‫לדבר‬ ‫אשד הס מתדמים לענתות האל יתעלה ווה‬ ‫נמצא שיפסד הנמצא ההו׳בהכרח *אבל העניין נחלה ברצונונואם ירצה יפסירהו ואם ירצה‬
‫בצחות‬ ‫לשונו‬ ‫אחרו מאור לבושו ולחה שהשמיסאחר שנתהוו‬ ‫ישאירהו בגזרת חכמתו ‪ :‬הנה הוא אפשר שישאירהו לנצח גצהים ויתמידהו בהתמדתו‬
‫המציצה וערננ תה‬ ‫לא יפסח ראוי שייוחסו אל סכות נצחיות כי‬ ‫יתעלה ‪ :‬ככר ידעת שכסא הכבוד אשר כתבו החכמים בהיותו נברא ‪ :‬שלא אמרו כלל‬
‫ונשמות חשיגתפי®‬ ‫סבת הנצתייחוייב שיהיה נצחי כמהו וככר‬
‫ומוסכליס שהיה‬ ‫הפינ‬ ‫מבמכמיס‬
‫ידעת מהחכמים הפילוסופיס כמו ב״ס‬ ‫ידעע‬ ‫שיעדר ולא נשמע בלל ברברי נביא ולא חכם שכסא הכבוד יפסד א‪ 1‬יעדר ‪ :‬אכל הכתובים‬
‫כי‬ ‫רגיל נהם •‬
‫בדבריו‬ ‫•ישעיהו‬ ‫נמשכים ומחוייכיס‬ ‫שהגלגלי‬ ‫שיראו‬ ‫ואכוחמד‬ ‫‪.‬‬ ‫הצ^‬ ‫אוסרים בנצחותו ‪ :‬וכן נפשות החשובי' הם לפי רעתנו נבראים לא יעדרו כלל ‪ :‬ולפי‬
‫נמשך הרבה מאד‬ ‫׳ ׳‬
‫הנבדליסוהוא דעת הרב אס כןיהיה‬ ‫‘‬
‫מהשכליס‬ ‫ריעות מי שימשך אחר פשוטי המדרשות שגופותיהם נם כן יהיה מעוננים תמיד לנצח ’‬
‫ובדברי זולתו מ ע ע‬
‫הכינה נוס שהעני!‬
‫אומרו שמיס תאי זלסכה ומה היא סבת‬ ‫נצחים ‪ :‬באמונת מי שהתפרסה אמונתם כאנשי ‪ p‬עדן ‪ :‬סוף דבר העיון יחייב שלא יתחיי'‬
‫הוייתס בין שיהיה העולם‪,‬קדמון או מחודש כי‬ ‫הפסד העולם בהכרח ‪ :‬ולא נשאר אלא צר הגדת הנביאי' והחכמים אס כאד• ההגדה בשזה‬
‫בדברי‬ ‫נמשך‬
‫הכל אחד רצה לדעת מהו סבתם ע״צ החיוב‬
‫בעשיית‬ ‫ישעיה‬
‫)אמר שהם השכלים הנבדליס שהם אור לנושו‬
‫יפסד‬ ‫העולם יפסד עכ״ס או לא ‪ :‬כי רב המוגינו יאמינו שזה באה ההגדה בו ושזה העולם‬
‫ההש‪ 1‬י ת וההמשלים‬
‫ונדנד♦‬ ‫סרנס‬ ‫ולכן היו■ נצחיים ובלתי נפקדים כפי הדעת‬ ‫בלוי וד‪.‬נה אבאר לך כי העניין אינו כן אכל כתובים רבים באו בנצחוחו ‪ :‬וכל מה שבא‬
‫זולתו אינו נמצא‬ ‫כפי דעת כפיליסוכיס‬ ‫התזרייאו ^קדומים‬
‫_____‬ ‫בל‬ ‫מפשוטו‬
‫כלבך כי העבדים‬ ‫זאמנס הארץ אשר יכלול כל'מה שהוא תחת גלגל הירח כמ״ש בללו את יי׳ מן הארן אחר שכל אלו המיס ונפסדים יתנייב שיהיה התחלה לבס כלתי התחלת‬
‫י רנו בשבעה ר״ל‬
‫כמסכר השכפה *‬
‫שהוא ההיולי הראשון אשר אין לו קציאות יזעצמותו והוא רחוק מאד מהסנה הראשונה כמדרגה וכמקום וזכות הזכרים ‪.‬הנפסדים ע״נ החמר הוא ההיולי הראשון וע״נ‬
‫יאחךי יתד תריב‬ ‫הפועל הוא הגרם השקימיי שהוא כסא הכבוד לכן ייוחסו שכל אלו הגמצאותגתהוו מההיולי הראשון שהס תחת כסא הכבוד והכן וה כי הוא נפלא וזה הביאור נאויג ננל‬
‫רוצה בו שאלף שנה‬ ‫הדעות אלא שאין ראוי לומרשר״א הגדול היה מאמין הקדמות ולכן יפורש כפי החזזש ויהיה פירוש מבואר כלתי שנאמר שיבלבל לכל בעל דת ויותר יכלכל לכל כעל שכל‬
‫יע מוד חרב א"כ‬ ‫סכסא הכבוד נברא קודם בריאת העולם אם רצה כו קלימה ימנית ואם רנה בו הקדיחה כ»כע או הקדימה בסבה הדבר מבואר שכסא הכבוד נברא קודם בריאת העולם‬
‫הזמן‬ ‫י‪^6‬יי‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫ני הוא קולס בטבע ובסבה כפי מה שיתבאר בח׳מסשמע וביארנו זה ג״כ בהקדמות אשר עשה הרב ;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫והתנועה נשארת ‪.‬‬
‫»הןמן מקרה נמ שן‬ ‫פרק ל ן ככר ביארתי לן שהאחנת ת״ה הוא יסוד התורה כלה בהכרח וכו׳ אמנם ביאר הרכ'‪.‬וז למה שבאו כתוכיס מורים הנצחיות ויביא האדם למשוב כי כמרשהוא‬
‫ל הונ ה שא ר ה תנו ע'‬ ‫'נצתי כן היה קדמון בעבור כי כל הווה נפסד וכל נפסד הזוה ואמר הרבשאין הדבר כן כי המתהווה על המנהג הטבעי יפסד על התנהג הטבעי אבל מישלא‬ ‫■‬
‫קשאי ה מ תנוע ע‬ ‫‪ ,‬נתהווה על המנהג הטבעי לא יחוייב שיפסל ואין ראוי להאמין שהעולם יפקד כעבורשהוא הווה כי נפשות החשובים לפי דעתנו נבראים ולא יעדרו כלל והנה לא נשמע‬
‫שהוא הנלגל • ע ל‬ ‫כלל כדכרץנכיא או תכס שכקא הנכוד יפקד וכן גס כן לא כא הגדת הנניאי׳ והקנמי׳ שהעולס יפקד ואם נא הוא כפי המשל ואמנס באו כתובים רבים מורים נצחיותו ;‬
‫צורה אתת א מד‬
‫גמורה ר׳ יהו‪5>,‬‬
‫’■פרק ל׳ק‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪ ,‬־' *‬ ‫‪ :‬י' י‪ .*. :‬׳ ‪ -‬־ ־‪,‬‬
‫חייזי ״שאלו‬ ‫■ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ • .‬יט ‪•.‬׳א■‬ ‫‪• ... ......... ■ .................. • ...........‬‬ ‫־‬
 ‫שס >טוב מורמ^נכוכיס חלק שגי‬ ‫קרקאש‬
‫‪S,‬‬ ‫ה?סד העולם בהאמינו פשטי הכתזבים המורים לפי המסל‬ ‫«‪1‬ומרו מןזלןעל נ‪ 1‬ר ק כ ח ואמנם יש לו פסקים תורים קל נ^סימו וחשכושהוא האמין שמא‬
‫כי הכל משל לא שיפסיד העולסזואין הפסד כוה בתורין ‪ .‬ך צ עס סחמינו שנעו‬ ‫כלתי מחודש ואין הענץ כן כי כבר יאמץ האזס שהוא נצחי ולא יאמין‬ ‫»טן מייחל וובצ‬
‫‪W‬‬‫‪.‬״‪.,‬‬ ‫לא יפסד אין בה הזק ליסזרי^ המירה‬ ‫׳‬ ‫‪!4‬ינו רי‪5‬ה «ה שהוא כלתי מחודש אתנס לשזנו בנצחיות ה»לם אמר והארץ לעולס עומדת והנס‬
‫ניא לחשוב!ה ‪ .‬לייל ששלמה ההמץ הקדמו׳ן גל ממוט עולם ועד‬ ‫פרקכח הנין‬ ‫הטור הגלגל^מז הדכר כבר יהיה מחודש ויהיה נצחי כמ^שהללנאת יי׳ מן הארץוכו׳ כיהואצוה‬
‫ש ‪T‬‬ ‫ר״ל ופרשו רז״ל במסכת‬ ‫• נ יי ו מ ו י תדרדיב‬
‫‪-‬‬ ‫‪ rn‬ונבראו ויעמידם לעד לעולם ר״לשאלו החוךם‬ ‫‪..........‬‬
‫*מכל לעל ‪c 0‬‬
‫שנאחר נצח סלה עולס יער הי' ה’‬ ‫*חמר עצ טני‪:< 1‬חד אשר תקקס לא ישת ו לנצח ; וכאלו ה א ג"כ‬
‫ולעולמי עוצמיס ‪ j‬שהס עשויים’ ר״צשהם‬ ‫‪’)14‬עצ ג!רת ה‪1‬ח נתן תכלית כוונה למה שנמצא וגו׳והרצק כמ כל רבר שיראה ממנו שיפסד העניין מבלאר בל מאך‬
‫נבראים ‪ :‬כל מה שיגזור לנבראות סבם זתהם‬ ‫»‪''1‬ד שנאמר ג' ני אם כראה שישתנו י הדברים כמבעייס שהוא משל * כמו שאבאר • ואם ימאן זה אחד מן‬
‫כלו וכו׳ • י״ל שנעולותיו ית׳הס באופןהמתר‬ ‫תהו ‪' 3‬ב' ־ ממנהגם הנ ‪.‬וגוה יהיה כעבור שיחשכו הנמשכים אחר פשוטי הרברי׳ואמ׳שא״א לו מבלתי‬ ‫‪ 5‬לפיס‬
‫שיאמיןהפסדו לא יקפידו עליל‪^.‬א צריך שיודיעוהו שלס שכל מה שיגזור לנמצאות ההם כפי טכע ‪,‬‬ ‫‪ 5‬לפים קורה‬
‫‪(5‬לעי׳ ימות החשמן האנשי׳שהס פעל האל ונתמר כיד היוצר לעפו׳‬
‫וכל מה שנגזר מןהנחצאו׳ההס ממה שנחסך‬
‫מנד טבעם כלם צדק גמור ‪:‬‬ ‫יירצה ננ׳וולפיס ממנו מהשירצה הוא העולם וכל מה שבתוכו שאין הפסדו הכרחי להיותו מחודש *‪ .‬אבליאמץ־זה‬
‫יזילי ין׳ פנה ‪ e w‬כדישי ‪T‬א‪ 1‬האנשים ממנו ואמרו אתרי כן מה‬
‫פרק כט דע כי מי שלא יבץ וכו׳ ‪** .‬זה‪.‬‬ ‫פ'ששרות אפר ה ס שהיה ככר הוא ונו׳ עד בריותיו כלם על לפי דעתו בהאמין למגיד במשל ההוא אשר הכינהו‬
‫הפרק קותס במה‪«5‬יב> מעניו‬ ‫׳ י‬ ‫הוא כפשוטו• ואין הפסד בזה בתורה בשום פגים ‪:‬‬ ‫ק!הו לארס מצד תכלית השלמות ולא יתערב כרם חסרון והוא‬
‫גצתו׳העולס ושהנחנו מודי׳במקצת לאריסטו׳׳‬ ‫י תי ת ת ^ הבחרות‬
‫לא י שתיל בלמוד י אמרואל אמונה ואין עול ולא דבר בלתי צרין‬
‫וכמו שיבאר גם יבאר שדברי הנבואה מהנביא■‬
‫הס כיזשניס כלשון הנביא ומליצתו ושנגנס‬
‫פרק שמנה ועשרים‬ ‫»ב׳ אלפים תורה אליו וכן כל תה שיגזור לנבראו׳ ההם מההנהגה‬
‫ד‪ 1‬מז יבב' ששררות כלו סדר גמור ונמשן אח׳ גזית החכת‪ :‬כמו‬
‫בדבריה׳ מן הגוזק׳)ההפלגה ויבתר שבל מה‬
‫שני‪..‬צא שיתארו הנביאים בהפסד זה העולם‬
‫ובהפסד הגלגלים שיראה לפי הפ‪:‬ט שהעול©‬
‫הרבה‬
‫מאנשי תורתינו חשבו כי שלמדה‬
‫ע״ה יאמין הקדמורת • וזה פלא איך‬
‫‪#‬ביות שישתדל שהתבאר בקצת פרקי המאחר • אתר שהרג‬
‫התורהה ביאר שדעת שלקה הוא דעתו כהויית העולם‬ ‫ה אנ ח‬
‫■ גצמוד‬
‫ובל״‪ 1‬ד‬
‫יפסדאינו נמו שיחשוב כי הכל משל כמן‬ ‫וגנ׳ ע פ רנ ת שלישיו' ונצתיותו ושלא עלה על לבו שהעולם קדמון ידמו כאדם שהוא מאנשי תוררת מרע״ר־־‪ .‬שיאמין‬
‫*־‪.‬מר י מ‪ 1‬תהחשות רנה הרב לבאו־ בזה הפרק הנמשן לזה כי מה‬
‫שיאריך הרב כה‪,:‬קצת דבריהם לא יבין כלל•‬ ‫פקןא משות בשא] שיראה מדברי הנביאי׳שהשמים והארץ יפסדו בקדמות• ואס יחשוב אדם שזה נטיה ממנו מריעות‬
‫ל״ל שקצת דברי הנניאים לא יבין ההמון בהם‬ ‫*משחה ששון ויתהוואחריסשהאיכואמתאכל שכנא משל התורה ויציאה מעקרי הדת• וחלילה לאלהים • איך‬
‫כלל עס שיקראו הדברים נפיהס •‬ ‫השליחה וגוזחא וכי העולם הוא נצחי בעתיד והאנתנו קבלוהו טמנו רב הנביאיט והחכמים ולא חלקו עליו‬ ‫לו שפל‬
‫ובהשגה‬
‫ויהיה‬
‫’ באנו ‪.‬‬ ‫‪ 3‬פ‪ 1‬על או השכל מודים כקצתלאריס״טו ומה שמניא לחשוב בו ולא גנוהו לאחר מותו • כמו שנמצא שחייבודאו‬
‫תמיד שהעול׳ יפסד למה שלא יכינו דכרי הנביא ווה בנשים גבריות וזולתס׳ואמנם הביא לחשוב זה עליו^מאמד החכטי׳ בקשו לגנוז ספר קהלת‬ ‫הנקנ ה וה‪ 1‬אאשר‬
‫יעמיד בשכלו‬
‫יהיה בפרק הנמשך ל<‪: :‬‬
‫‪ li-‬הצירה היוישגלת פרק כט ואחר זאת ההקדמהשהיא גדולת מפגי שדבריו נוטים לדברי מינוח •וכן הוא העניין בלא ספק*ךל שבפשוטו של ספר ה הי ^‬
‫העין זשר בה יתבארו שני דברי׳‪ .‬ענייני׳ נוט'ס לצד דעות זרות מדעות התורה יצטרכולפירוש^ואין הקדמות מכללם‪-‬ואיןלו■‬ ‫וחד חיי ב שהיא‬
‫^ י ר י ת השביעית‬
‫<(שדגוי« בתכלית אחד כי האנשים מהח שלא יכינו כלל דברי פסוק יורה על הקדמות ולא ימצא לו בשום פנים פסוק מבואר בקדמות העולם• ואמנם יש לו‪.‬‬
‫הקילשת יי גי ע הנביאים ומהם חי שיכינו הפך מה שכמנו ושני פסוקים מורים על נצהותו והוא אמת • וכאשר ראו כתובים מורים על נצהותו חשבו שהוא‬
‫מצל יורה לנו כי הנבואה אשר יבא לנביא יביאהו מאמין שהוא בלתי מחודש ואין העניין כןיאמנם לשונו בנצהות הוא אמרויוהארץ לעולם‬ ‫התילשה לגשש‬
‫»זולםת כליה יאס‬
‫עומדת • עד שהוצרך מי שלא שער בזה החמש שיאמר הזמן המימוער לה ״ וכן יאמרו‬ ‫הוא‬ ‫ושהכל‬ ‫שנוי‬ ‫שוס‬ ‫כלי‬ ‫המורגל‬ ‫הנהיא‬ ‫לשק‬ ‫י‬ ‫אמר ה ר ב מ)דינו‬
‫ן הל אפו־ יחלשו כפי פועל הכת המדמה וזה שורש גדול מענין‬
‫ותכבה הנביאה כי אם יהיה הנביא ערבי יביאהו באמרו יתעלהיעוד כל ימי הארץ• שהוא כל ימי הנגזרים לה• ואני תמיה מה יאמרו במאמר‬ ‫החיי! ‪q iir‬‬
‫אש התאוה תחות הננואה כלשון ערבי ואם יהיה לועז יביאהו דוד • יסד ארץעלמכוניה בלתמוטעולם ועד • ואם יהיה נ״ב אמרו' עולם ועד לא יחייב'‬
‫הנצנזות • יהיה האל יתעלה א״ב יש לו מדת זמן אחת כי הבתוב אמר בנצחותי יתעלה • ה׳‬ ‫ה ו נ ל י תדנ הא‪ 1‬לו כלשון לעו כי למעלה אומר)איןדברי׳אבל‬
‫ו ת‪ 1‬ן השגתי יישמת‬
‫מלך עולם ועד• ואשר תדעהו שהעולם לא יחייב הנצחות ^^א כשיחובר בו עד• אם אחריו‬ ‫אל‬ ‫‪ • ,‬מ ה שהשיג ער ישפיעו העניינים והנכיאי׳ משיחים המלות‬
‫באמרו עולם ועד או לפניו באמרו עדעולס • א״כ מאמר שלמה • לעולם עומדת • למטה‬ ‫באותו‬ ‫עקהס‬ ‫מדבר‬ ‫שהשם‬ ‫דמיונם‬ ‫כפי‬ ‫ירןש‪-‬י‬ ‫> השינא האיש השלם‬
‫' בימים ויקרב לחית לשון והבן וה כי הוא ענין גדוצ הערך ואם היה‬
‫ממזצמר דוד• בל תסוט עולם ועד• וכבר באר דוד עליו השלום וגלה נצחות השמייוהחמדת‬ ‫הסוד‬ ‫_‬ ‫הרמב ‪ f‬מבין מ‬ ‫ההשגה‬ ‫תוסי ‪9‬‬
‫חקיהם וכלמה שבהם על עניין לא ישתנה לעולם ואמרו• הללו את יי׳ מן השמים ובו׳כי הוא‬ ‫^‬ ‫ההיח תיספתעצית'‬
‫השחתה‬ ‫וארנה‬
‫צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור• רצוני לוט׳ שאלו ההקיס אשר הקקם לא ישתנו לנצח • כי זה החק רמז לחקות‬ ‫ההיא‬ ‫פהשגם‬
‫שמים וארץ דקודם זכרם • אלא שהוא ביאר שהם נבראים ואמר כי הוא צוה ונבראו • ואמר ירמיה עי׳הנוהן שמש לאור יומכם‬ ‫והחשק למושג ע ר‬
‫הנפש‬ ‫סתברר‬
‫הקות ירח וכככים לאור לילה אם ימושו ההקים האלה מלפני נאם יי׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי • כבר נלה‪-‬ג״כ שהם אע״פי‬ ‫אז נ ע ת‬ ‫»? ‪q u‬‬
‫•מהץ נבראים רצוני לומר אלו ההקים הם לא ימושו • וכשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה ע״ה • וככר זכר ג’ כ שלמה שאל־־ו‬ ‫‪ S‬הה‪.‬ד‪3‬צ‬
‫מעשי האלרייל העולם ומה שבו עומדים על טבעם לנצח ואעיפ שהם עשויים • אמר כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם‬ ‫‪H‬‬
‫עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע • הנה כבר הגיד בזה הפסוק שהעולם ממעשה האל ושהוא נצחי • ונתן העלה נס כן בנצחותו■‬ ‫כסהגיע‬
‫והוא אמרו • עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע • שזהו עלה להיותו לעולם • כאלו אמר כי הדבר אשר ישתנדד אמנם ;ימתנדה‬ ‫‪.‬‬ ‫להפלגח‬
‫מפני חסרון כיס שיש בו ויושלם • או תוספת בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא • אמנם פעולות הש״י אחר שרם בתכלית‬
‫השלמות וא״א התוספת בהם ולא החסרון מהם • אם כן הם יעמדו כפי מה שהם עליו בהכרח שא״א המצא דבר מביא לשנויים •‬ ‫והודפסו נתןטטס‬
‫»ןה בסער‬
‫וכאלו היא ג״כ נתן תכלית כונה למה שנמצא • או התנצל על מה שישתנה בסוף הפסוק גאמרו • והאלהים עשה שיראו מלפניו‬ ‫״ל®‬ ‫‪.........‬‬
‫והזקנה התח‬
‫‪.‬‬
‫ריל התחד>מ הנפלאות ואמרו אח'כ • מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף • שהוא רוצה יתעלה‬ ‫»ןקניס לפי יוכ‬
‫היזום והלק‪ 1‬ת‬
‫התמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו • ואמנם זה אשר זכרו משלמות פעולות ךמ"י חגזאין צד אפשרות להוסיף עליה׳ולא*‬ ‫קוזנקנו‪.‬‬ ‫»עז»ו‬
‫לחסר םהם הנה בבר גלהו אדון החכמים • אמר הצור תמים פעלו • רי׳ל שפעולותיו כלםר׳׳ל בריאותיו על תכלית השלמות ול<^‬ ‫ניע‬
‫״■!■‪.‬ה זקנים יגי ע‬
‫התערב בהם חסרון כלל ואק בהם מותר ולא דבר בלתי צריך אליו • וכן כל מה שיגזור לנבראות ההם ומהכס בלו צדק נסור ונמשך‬ ‫לצי שנהיוז יזקד‬
‫^‪ 1‬תהיה דעתם‬
‫‪,.‬‬ ‫אחר גזרת החכמה״במו שיתבאר בקצת פרקי לה המאמר ‪:‬‬ ‫»‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫זיס‬ ‫יזנולבלמ‬
‫וזהגיעו לפי<ו‪ 1‬לעי‬
‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫פרק תשעה ועשרים‬ ‫שכלם‬
‫עד מי‬
‫ותהיה‬
‫נזנזלנלת‬
‫סלקחשחים חדשים‬
‫כימישלאיביןלשוןאדם• כשישטעהומדבר • ידע בלא ספק שהוא מדבר • אלאשלא ידע כוונתו • ויוחד גדול מזה‬
‫המלה ההי^^ בלשון‬‫על׳עניין אחד ויזדמן במקרה שתהידח ׳‬ ‫מורות עלי‬
‫המדברמורות‬
‫לשוןהמדבר‬
‫כפילשון‬
‫הםכפי‬
‫מלות •• הם‬
‫מדבריומלות‬
‫ישמעמדבריו‬ ‫סיתשב ה ר צזןנו יי 'גי שהוא‬
‫שהואישמע‬
‫ההוא‪:‬ןשר רצהו המדבר • ויחשוב השומע שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו • כאלו שמע‬ ‫״ל השומע מורה על הפך העניין ההוא « ר‬
‫אמנם ירצה ‪/‬שהוא‬
‫‪S'iniii‬‬ ‫והעברי‪J13K‬ם‬
‫אהד ומאנו יי‪ U .‬ו^ג«רד‬
‫ענץן •‪1‬‬
‫שרדא מאם ׳> ‪ ■j‬׳ן‬
‫איששה‬‫שרווא מספר על איש‬
‫שמיס פהס עקידים‪ :‬ערבי איש עברי יאמר• אבה • יהשוב הערבי שדווא‬
‫ותהילכסחזוח‬
‫י‬ ‫אבל כמו שאם׳•‬
‫’‬ ‫כלל‬
‫הם ישר בעיניו העניןורצהו • וכן יקרה להמון בדברי הנביאים שוהבשוה קצת דבריהם לא יבין '‬ ‫להנריזות‬
‫•רויויס ועומדים '‬
‫ן {(״כליו דצה נהם הכל ברברי הספר החתום • וקצתו יבין ממנו הפכו או סותרו כמו שאסר • והפכתם את דברי אלהים חיים • ודע כי לכל נביא דבר‬
‫‪^ 9‬ו‪67‬ות שחים •■ אחד מיוחד בו• כאלו לשון האיש ההוא כן תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו ‪ :‬ואחר זאת ההקדמה תרע כי ישעיהו‬
‫שהזז! עליו השלום נמשךבדבריו הרבה מאד ובדברי זולתו מעט • כי כשהגיד על נתיצת עס או אבדן אומה גדולה • יספרהובלשון ״‬ ‫לחק׳זשזנ‬
‫*!וקרמה *ניי׳יתיז‬
‫‪3‬ז׳ שמה שמחר שהככבים נפלו• והשמים אבדו ורגזו • 'וד‪.‬שמש קדרה• והארץ הרבה ורעשה• והרבהמכיוצ^ץ באלו ההשאלורת • ™ כ מו‬
‫כשיספרבהתחדש הצלר‪,‬ר־ןאוםד‪,‬יכנהובחוםפר־‪ 1‬אור‬ ‫וקכשיפפר‬
‫ארצו•• וכז‬
‫עלארצו‬
‫שמיועל‬
‫נהפכושמיו‬
‫גדולנהפכו‬
‫פגעגדוי‬
‫שימצאהופגע‬
‫למישימצאהו‬ ‫הערבלטי‬
‫אצלהערב‬
‫שיאמר אצל‬ ‫‪ I‬״;״‬
‫‪ .‬להצלתת^זמתינו *■ השמש והירח והתחדש שטים והתחדש ארץ • וכיוצאמה• כמו שהם רוצה לומר הנביאיס כ שיספרואבחאי שזאואומהאו‬
‫^יפשרשהו« ; מדינה ייחסו ענייני כעס וחרון גדול לבורא יתעלה עליהם •וכשיספרו הצלחת עם ייחסו לשם ענייני שמחה וצהלה • ויאמרו בעניין‬ ‫‪.‬‬
‫ששזנגייטם הכעסעליהם • יצא • וירד ‪ .‬ושאנ • והרעים • ונתן קולו • והרבה כמו זה • ויאמרוגםכז ״ זצוה • ואמר • ופעל • וץשה •‬
‫אנשי המקים ההוא במין כלו • כמו‬ ‫יחליף מקום אג‬
‫פעמיםיחליף‬‫מקום אחד• ____‬ ‫וכיוצא כזה כמו שאספר ן וכן כשיגיד הנביא על א ב ‪.‬ק אנשי ‪.‬‬
‫‪ r‬אמר ישעיה‪ •,‬ורחק יי' את האדם • והוא רוצה לומר אבדת ישראל • ואמר צפניה כזה והכרתי את האדם מעל פני האדמדי‬
‫י‬ ‫ונטיתיידיעליהודה • ו דעז הגמק ! ואחר אשר ספרתי לשונם ככלל ^‬
‫■אראך‬ ‫‪; ^ ::‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫'‬ ‫‪■ ■' .‬‬
 ‫קרקאש‬ ‫עד‬ ‫אגנורי י‪ :‬מורך!‪3 ,‬בופכ‪ ,£‬חלק שני • ‪ .‬שם טוב‬ ‫‪?61‬‬

‫*הענינים ההם‬ ‫כסוד לא היה סותר לרב המורה ל»ה נקרא לשוננו קדוש כי נהן הרב סבה נפלאה‬ ‫האישסהוא‪ »,‬ר״לירחח כוה על שהנבואה נע<‪%.‬וןב׳‪ *5‬בלשון מכיא‬
‫רוצה‬ ‫הי עי די •‬ ‫ואמר הרמ״בן שאין צורך כי כקרא קדוש לפי שהש״י מדבר עם הנביאים באותו‬ ‫יובלי שזס שנוי ושהכל הוא כפי פעל הבת היודמה וזה שורש גדול חענץ‬
‫נו ה»‪ 1‬נו ת הי עון‪' 1‬‬ ‫כלשון ואלו היה יודע זה הסוד לא היה עולה בידו זאת התשובהיוהנה ישעיהו המשיל‬ ‫‘ ־יייע• ניושך בדבריו הלבה מאד וכדברי זולתן מעע ‪ .‬ר״ל שישעיה כשהיה רוצ•‬
‫' ‪»iS‬ר כנה יויתם‬ ‫בדבריו הרב׳ מאד ובדברי זולתן מעט • ר״ל בישעיהו כשהיה רוצה לתאר ולהגיד‬
‫חדשים‬ ‫בשמים‬ ‫ולהגיד‪ ,‬נתיצת עס או אבדון אומר יספור בלשון שהככביס נפלן)שהשחים‬
‫‪ p rii‬חדשה הס‬ ‫על נתיצת עס או אבדן ‪ .‬אומה גדולה יהפרר‪.‬ו‬ ‫•‬ ‫ליכדי נגהס וכזההענין נמשן בדבריו הרכה‬
‫נדודים ועומדים‬ ‫שהכוכבים נפלוושסשחיס אכלו וכזה הענין‬ ‫זבביונא בזה אמנם שאר הנביאים לא נמשכו‬
‫דששקימי בראשית‬ ‫נמשך הרכה כדבריו וכיוצא בזה ייומנסשאר‬ ‫כרכה באלו העניינים עס היות שנמשכו קצת אראךאמתתו ומופתו אמר ישעיהו כאשר שלחו‬
‫הכוונה בזה הטבע‬ ‫הנביאים לא נמשכו הרכה באלו העניינים עס‬ ‫כו כמו שנמשךישעיה אחנס לא האריכו במשל השסלהנכא בהנתץ מלכות בבל ואברח פנהריב‬
‫כמחייב ‪ ,‬לאותן‬
‫קטונות ‪ .‬אמנם‬
‫היות שנמשכו קצת כמושנמשך ישעיה אמנ׳לא‬ ‫שיחשוב •כהס ונבוכד נאצר הקם אחריו בהפסק מלכותו • והתחיל‬ ‫כל כן כאשר האריך בו ישעיה וכ‪1‬׳ע״כ •‬
‫שיחשוב ” סשקהגילומ״ר״ל‬
‫האריכו בדשלים כל כך כחשר האריך בו ישעיה‬
‫ה‪#‬וב לגו שנאמד‬
‫ואחרו ודע זהג״כ♦ ירצה ני יחליפו אנשי‬
‫ל ספר במפלתם בסוףמלכוחס והיותם מנוצחים ומה‬
‫‪ ma‬ר״ל התחדש‬ ‫ל כי החכמים הססגולות המין‬
‫ה נ ^ ו ׳ הוא מרצון‬ ‫החקוס כמין כלו כמ״ש ישעיה וריפק יי׳ את‬ ‫ה כי יכאממ>יוהשמחהכאמונ׳הסשני ענינים שישיגם מן הדעות המשיגות לכל מנוצח בורח‬
‫הקדום לא‬ ‫השם‬ ‫האדם שהוא ישראל וקרא לישראל אדסזשיחשוב‬ ‫האמונה השלמה שני עניינים מחגבורת החרב אמר • כי ככבי השמי' וכסיליהילא‬
‫טנ ע‬ ‫שיהיה ‪00‬‬
‫חתייג אותם שלא‬ ‫כהס שהססגולות כי החלחיסהם סגולות המין‬ ‫ה חד שיאחיןבנה^י ובציוריו הדיבר ההוא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו•‬
‫ימשך זה הענין‬ ‫האנושי באמת‪ :‬כ־האחונהבחלהיס והשמחה‬ ‫^ מי>י והשני שיהיה שמח בתה שהגיעאליו ואמר בזה הספור ג״כ • עלכןשמי״ארגיזוחרעש‬
‫נהיות ה ד ב ר טנ עי‬ ‫כאמונה הס ל ענינים • ר״ל שי׳גדר האמונה‬ ‫ייי י׳ללק המובהאחוני שהוא תאמץ הדבר הארץ ממקומה בעברת יי׳ צבאות ביום הרון אפו •‬
‫»חו שניארנז ׳ ‘‬ ‫השלמה ב׳ עניניס הא׳ שיאמין גרנשו וכציורו‬
‫להשמר מןהנכלאו׳*‬ ‫הדבר ההוא האחוני והב׳ ש־‪:‬־‪ :.‬שמח כמה‬
‫ה מאי אשר אין בו ספק כלל וזהו שאמד הרב ואיני חושב ששום אד׳ הגיע ממנו הסכלות והעורון‬
‫״‪ °‬ל עניינים • כן יתעוד זרעכם ושמכם ‪.‬‬
‫שנוי ׳•‬ ‫פי׳ כי הם‬
‫שהגיע לו זה החלי הטוב האמוני שהוא חאגוין‬ ‫ר ״ אחר שהאמינו השני תנאיסהרס באמונת ונמ׳טך אחר פשוטי ההשאלות והמאמרי׳ הספוריים‬
‫• נ ע א נ ל לא ימשך‬
‫העני ן שיעמוד על‬ ‫אדבר האמתי אשר אין בו ספק כלל ואלו הס‬ ‫א'* יישל® להם מדהכנגדמדה ויעמוד זרע שיחשוב שככבי השמים ואור השמש והירח נשתנו‬
‫השנוי תמיד שום‬ ‫ב׳עניניס וכעכירזה יעמוד זרעכם ושמכם‬ ‫ישיאלקייס ‪.‬לעולם ושלא יהיה כלה והשני כשנתצה מלכות בבל‪-‬ושהארץ יצאה ממרכזה כמו‬
‫יהיה חדו® אהיחסך‬ ‫אחר שהאמינו הכ׳תנחיס הנול באמונת השם‬
‫לו השנוי תמיד א»צ‬
‫שיהיה שם ישראל לעולם ושלא יתערבו בין שזכר ״ אבל זה כלו ספור עניין המנוצח שהוא בלא‬
‫כייחדם הפלא ולא‬
‫ישלם להם חדה כנגד חדה ויעחלד זרע ישראל‬ ‫ספק יראה כל אור שחרות • וימצא כל מחוק מר •‬ ‫שאר האות^וזהו שאמר ושמכם• וזה‬
‫יחשךשנויו אינו■‬ ‫קיים לעד לעולם;שלא יהיה להם כלייהוהב׳‬
‫יוצא מכלל אין כל‬ ‫שיהיה שס ישראל ר‪,‬־יס לעולם ושלא יתערב)‬ ‫וידמה כל הארץ תצר בו • והשמים נד‪,‬פכים עליו •‬ ‫‪.‬‬
‫חדש תחת השמש •‬ ‫שאר‬ ‫בין‬ ‫וכן כ^שר התחיל לספר מדד שהגיע אליו עניין ישראל מןהדלוח והכניעה כל ימי סנחריב‬
‫וכילו הוא ירא*‬
‫עי׳ד משל שהוא שם‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫הרשע במשלו על כל ערי יהודה הבצורות • ושבים והננפסוהתכף הצרות עליה׳ מאצלו‬
‫המים‬ ‫נטבע‬ ‫ו אברת ארץ ישראל כלה אז בידו אמר פחד ופהח ופה עליך יושב הארץ והיה הנס מקול י פחד יפול אל הפחת והעולה בתוך‬
‫מידנקו וינדו אומר‬
‫אני שיש תמה בכאן‬ ‫הפחת ילכד בפח כי ארובות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץרוע התרועעה הארץ פורהחפוררהארץ מוט התמוטטה ארץ‬
‫א‪,‬יך יקרא טבע מה‬
‫‪ 5‬יהיה נרגע אח'‬
‫נוע תנוע ארץ כשכור וגו׳ • ובסוף זה המאמר כשהתחיל לספר מה שיעשה השם רסגרריב ואבדת מלכותו ררמד על י ח ש ל ס‬
‫ונבול הטנגס הוא‪.‬‬ ‫ובשת יבישהו השם עליה אמר ממשל• וחפרה היבנה ובושה החמה כי מלך יי' צבאות • אמנם יונתן בן עוזיאל פי' אלו הדברים‬
‫הכעולה‬ ‫י דו ר‬
‫המיוחלת לכל נמצא‬ ‫פי׳ נאה ואמר כי כשיקרה לסנחריב מה שיקרה על ירושלם אז ידעו עובדי הככבים שזה פעל אלהים ויתעלפו ויבהלו • ואמר‬
‫והמתמית בו וכמו‬
‫כזלאיח שךזההעני'‬
‫ויתבהחון דפלחין לסיהרא ויתבנעון דסגדין לשמשיא ארי תתגלי מלכוהא דיי׳ וגו׳ • וכאשר התחיל ג'כ לספר איך תהיה מנוררח‬
‫כלל הנפלאות מה‬ ‫ישראל אירזרי מות סנחריב ודשנות ארצם וישובה והתנשא טלכוהם ע״י חזקיהו אט׳ ממשל שאור השמש והירח יוסיף ״ כי כמו‬
‫»נ ע יש במי׳שישובל‬
‫והמטה נחש‬ ‫דם‬ ‫שזכר על המנוצח שאור השמש והירח יסור וישוב השך בערך אל הטנוצה כן אורם יוסיף אצל המנצח ״ ואתה חמצא^זה תמיד‬
‫או באריות שלא‬ ‫שהאדם כשתמצאהו צרה גדולה יחשכו עיניו ולא יזך אורראוחו • למה שיעכר הרוח הרואה סן הסותר העשני ולחלשחו‬
‫יויקו לדניאל והס‬
‫לא היו מששת י מי‬ ‫ומעוטו ג"כ לרוב האבל והתקכץ הנפש • ובהפך עם השמחה והתפשט הנפש להוץ וזוך הרוח יראה האדם כאלו האור ‪,0‬וסיף על‬
‫נדאשית שהושם ז ס‬
‫בטבעם ולא באש‬
‫מה שהיה אמר כי עס כציון ישב בירושלם בכה לא תבכה וכוי • וסיף המאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החסה יהירת‬
‫שלא תזות לחנניה‬ ‫שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש יי׳ את שבר עמו וטהץ מכהו ירפא • רילהקים כשלונס מידסנחריבו׳רשע • ואמנכם‬
‫מישאל ועזריה שלת‪.‬‬
‫^היה האש היוצא מן‬ ‫אמרו כאור שכעת הימים המפרשים אמרו שהוא רוצה בו הריבוי כי העברים ירבו בש־כעה ״ ואשר יראה לי ע הוא רוסז אל ז׳‬
‫כעצום ההם נברא‬ ‫הימים של חנוכת הבית אשר היו כימי שלמה א ש ר לא היהה מ עו ל ס לאומה מעלה והצלחה ושסהת הכל כמו שהיתה בימים‬
‫חשפת ימי בראשייז‬
‫שהושם נו זה הטבע‬ ‫ההם • ואמר שרוממותם והצלחתם אז יהיו כמו השבעת הימים ההם • וכאשר ספר אבק ארוס הרשעה אשר היומציקים‬
‫וב! האש יש לו כת‬
‫על החמום והשריע'‬
‫לישראל אמר • וחלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו ההריס מרסם ונסקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וב ^‬
‫ואיךיהיה לו נ ט ב ע‬ ‫צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנובלח מתאנה כי רוחה בשמים הרבי הנה על ארוס חרר וגו׳ • והתכוננו אתם בעלי העינים היש‬
‫הקדירית ו מ ה טנ ע י‬
‫יש נע מוד ה ענן‬ ‫'באלו הפסוקים דבר יסופק אן עי א לחשוב כשהוא תאר העניין ישיגהשמים‪ :‬ואם זה •)נ״א ואין זה(כי אם משללהגתץ מלכותם‬
‫ונעמוד האש אשך‬
‫היו הולכים לפני‪:‬‬
‫'וסור סתרהשממהסוהשפלם ושהות גדוליהם במורהוקאת • וכאלו יאמר כי האישים אשרהיוכככבים כעמידה וכמממוח‬
‫בני ישראל או הא ‪6‬‬ ‫מעלה ורחק מן השנוי נפלו במהרה כנכול עלה מגפן וכנובלת מתאנה • זה מבואר פאר ואין צריך לזכרו בזה המאמר כ״ש‬
‫המשכן‬ ‫אשר על‬
‫תמיד או היוחי‬
‫להאריך בו • אלא שהביא ההכרח אליו • להיות ההמון ואף מי שיהשב בהם שהם סגולות • יביאו ראיה בזה הפסוק מבלתי‬
‫ההר כועד נא* ע ד‬ ‫כחינה למה שבא לפניו ולאחריו ולא עיון באי זה עניין נאמר ‪ .‬אלא כאלו הוא הגרה באתנו בתורה על דברים יארעו לשמים‬
‫לב השמים או הקול‬
‫אשר שמעוהו משה‬ ‫כאחרית הימים כמה שבאתנו ההגדה בהחהוורם • ועור כאשר התחיל ישעיה לכשר אח ישראל באבדת סנחריכ וכל האומורת‬
‫וכל בני ישראל‬ ‫והמלכים אשר עמו כמו שנתפרסם • והעזרם כעזרת הש״י לא דבר אחר • אמר לרם ממשל ראו איך נס‪,‬קו השמים הרם וכלתה‬
‫שהשיגו מ מנו ע שיין‬
‫ה דניז ת אז היות‬ ‫־ הארץ ההיא וימות מי שיעליה ואתם נעורים • כאלו אמר שהם אשר מלאו את הארץ• והיה נחשב בהם העמידה והקיום כשמי׳‬
‫עמוד ענן בא אל‬
‫אהל מוע ד‬ ‫פתת‬ ‫ע״ר גוזמא אבדו מהר וכלו כבלו' העשן • ועניינירם הקייטי׳ כקיימות הארץ יאברו הענייני׳ ההם כאבדת הכנר הבלה •תהלת זה‬
‫ונו יניעהו הדבור‬ ‫העניין • אסר כי נהם ה׳ ציון נחס כל חרבותיה וגו׳ הקשיבו אלי עמי וגו׳ קרוב צדקי׳יצא ישעי וגו׳ שאו אל השמי׳עיניכם והביטו‬
‫או עמדו מ׳יוסאו פ'‬
‫יום בלא אכילה‬ ‫אל הארץ שתחת כי שמיי כעשן נמלחווהארץ כבגד חילה ויושבי' כמוכן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא־תחת •ואמר‬
‫ושתיהא"כא‪,‬ין ז ה‬
‫רצונו ^‬ ‫אלא לפי‬
‫בשוב מלכות ישראל וקיומוי והחמדחו׳שהשסיהדש שמים וארץ כי כבר נמשך ‪ n r‬בדזןייו שישים מלכות המלך כאלו הוא‬
‫שיחדשו‬ ‫הקדום‬ ‫' עולם מיוחד לו ר״ל השמים והארץ • וכאשר התחיל בנחמות ואמר • אנכי אנכי אנהמכם • ומה שדבק כזויוו^וד •־ ואשים דברי‬
‫בעת שיתחדשו כלתי‬
‫שם ט ב ע‬ ‫היית‬ ‫‪ .‬בפיך ובצל ירי כסיחך לנטוע שמיס וליסור ארץ ולאמר לציון עמי אתה • ואמר בהשאר המלכות לישראל וסורו מן הגרוליכש‬
‫מחייב אותם • שם‬ ‫הטפורסמים• כי ההרים ימושו וכו׳ • ואמר כהתמדת מלכות המשיח ושלא׳תיהץ מלכות ישראל אחרי כן אמר •ל א יבא עוד‬
‫תנאים‬ ‫נא*יר‬
‫התנה הקייבה ע ם‬ ‫י שמשך וגו׳ • ועוד כי ישעיה הנהיג דבריו על אלו ההשאלות הנמשכות למי שיבין ענייני הדברים וספר ענייני וזגלות ופרטיהם■‬
‫הים שיהיה נ ק ר ע‬ ‫‪.‬י ואח״ב ספר שוב המלכות והמחות האבל כלו ואמר ממשל אני אברא שמים אחרים וארץ אהרת וישכחו הראשוני׳וימחה זכרם•‬
‫אומר אני שמה‬
‫קנאים‬ ‫סאמר‬ ‫'ואח״ככאר זה כדבקות המאמר ואמר זה אשר־ אמרתי אברא אנירוצה בו שאני אשימכם בעניין שלמחה חרירה וחדוהטקוכם‬
‫התנה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫האכלההוא והצער ולא יזכר האכל ההוא הקורם • ושמע סדר העניינים להדבק הפסוקים המורים עליהם איך באה תחלת‬ ‫‪. 1‬יי‬
‫פתיחת זה העניין אמר • חסרי יי' אזכיר תהלות יי׳ וגו׳ • ואח״כ ספר חסדיו יחי עלינו תחלה • וינטלם וינשאס כל ימי עולם וגו׳ ‪.‬‬
‫ומהשרבק בואח״ב ספר מריינו ואסר •והמה'מרוועצבו‪,‬את רוח קרשו •ומה שרבק בו • ואחר ק ספר ממשלת האוייבי' עלינו‬
‫צרינו בוססו מקדשךהיינו מעולם • ומה שדגק כו • ואחיב התפלל בעבורנו ואט׳ •אל תקצוף יי׳ עד מאד •ומה שדבק כו •ואח״ב‬
‫זכר‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬׳‬ ‫׳‬
‫ב ‪T‬‬ ‫■יט כ■‬
 ‫^‬ ‫שני ‪.. .‬‬ ‫שם טוב מורה נבוכים‬ ‫קרקאש‬
‫‪i:‬‬
‫שאר האומות ״־ אמת ושלזנם ן וזה הערה א‪5‬לי על נצחמת התזרה * ד״ל אהד‬ ‫►‪ 1‬תיה הקג״ה‬
‫כלאלו‬ ‫הס יקיימו התור׳שאס לא יקיימוה סמס‬ ‫‪9‬ים‪1‬כל ה>משןל»ה ששס ישראל יהיה קייס לעולם אם כן הס יקיימו התור' שאם לא יקיימוה שמם יהיה‬
‫^ ^ ל י ו א‬ ‫תהיהינצחית ‪ :‬והענין אשר נלד‪.‬סני« י ״‪/‬י ל‬ ‫לא םהושס ‪ t1‬מתעויב עס שאר האומוע לןם כןהתויה תהיה נצחית ‪ :‬והענץ אשר נלן סבינו וכו׳‬
‫י־ולזדכרשלא‬ ‫המשלים שזכרנו הוא לבאר שהפסד זה העולם או‬ ‫‪ 0V3D3‬אנצ?צ ר״ל העכין אשר בעבורן ביארנו כל ‪ ?t‬המשלים שזכרנו לבאר שהפסד זה העולס או‬
‫ש שחנה אי זה דבר מטבעו ה א דבר שנת‬ ‫להגדל? השיננזתי מת‪ :‬שהוא עליו או שישתנה אי וה ‪,‬‬ ‫»ה ח מרו‬
‫ימצא בשום פנים גס חכחיס!״ל לא חלקו בזן‬ ‫>אלויוחר‪ 1‬שהשם‬
‫ירא את ע‪ 1‬לתו נתצת מטבעו הוא דבר שלא ימצא כשום פנים‬
‫בלל * עד שמי שלקח השמים מדשיס ♦ ל צ נ כ‬ ‫השלמות גס החכמים לא חלקו בזה כי אמרו שתא ^פי זכר אופני התחייבנו ל^רוב מה שנונענו בו שנקראנו‬ ‫*תכלית‬
‫כן מבואר הענין בין החכמים שאץ כל חד^‬ ‫יהתשינות ומתוך שנין הוי עלמא וחד חרוב אין העדר המציאות אל האמת ולא ענינו אמר• נדרשתי ללא שאלו וגו'•‬
‫־‬ ‫תחתהשמש שמי שיחשוב הענין בפשוטי‬ ‫דכ»* לגמרי שאמרו וחד חרוב הורה על השאר הזמן אחרי כן יעד במחילה וברחמי׳ואמיכה אמר יייכאשר‬ ‫*ך‪ ,‬היה רא‪1‬ישצא‬
‫סוכר ומאמין שמים חדשים לא היה מאמין‬ ‫ישת»ה בהם‬
‫שית‪:‬וה השמים אחר שלא היו אכל היה מאמין‬ ‫אךהשנוויםהגדוליי כי איך יהיה חד חרוב ר״ל אלף שנים אם לא ימצא התירוש באשכול • ומה שנדבר בזה ״ ואח״ב‬
‫שיחודש להס אי זה תאר או אי זה ענין שנת‬ ‫המתתדשים ‪ BM‬תהיה שםתנועה ובמחנועע ימשן לו הזחןואס יעד רע לאשר המסונו ואמר ‪ .‬הנה עבדי יאכלו‬
‫^גשלאו׳ המתת‪ 1‬פ‪ 1‬׳ ■ ישוער בהקש אל המתנועעשיהיה נח ונפסד‬
‫היה בהם והביא ראיה עלשא״א שיתהוו השמי‬ ‫יזאמר ואתם תרעבו״ ואח״כסמךלזה זכרו שזאת האומה‬ ‫לעם אשד ג מ ר ותהיה שיעור זמן אלף שנים נפסד הוא‬
‫אחר שלא היו מאמרו אין כל חדש תחת השמש‬ ‫לנחלה לו ^י ר‪15‬יה* יחיד ואינו אמת והוח על צורה אתת ירצ׳ על יתקנו אמונותיה ותהיה ברכה בארץ ותשכח כל מה‬
‫שקדם מאלו העניינים המתחלפים״ ואמר דבר זך־י^' א״ב זאו; הגזרה והוא אומרו אין כל חדש הי^‬ ‫ולחושבי ‪ 8 ,‬מ‪ 1‬הוא‬
‫להראות י‪ 1‬ת בדלן דעת שהעול׳תוור חלילה והב״ה בונה עולמות‬
‫מוסכמת ומורים לכל החכמי׳ז״ל‪ :‬ולא תתשוס‬
‫שהוא סותר למה שבארנו • ר״ל שבעל המאמר‬
‫לעם ‪1‬את ידו החות׳ ומחריבן ‪ •.‬ואשר תמצא וכו׳ מחכמי התלמוד לשונו‪-‬ולעבדיו יקרא שםאחר אשר המתברך בארץ‬
‫כל וחכמי המשנה א זרו אין כל חדש תחת השמש יתברך בז^הי אמן והנשבע בארץ ישבע ב^הי אמן‬ ‫עיניו‬ ‫גהיות‬
‫שאמר אף השמים שהם עתידין להבראות‬ ‫‪-.‬עקותות על‬
‫הנני‬ ‫כי‬ ‫מעיני‬ ‫נסתרו‬ ‫וכי‬ ‫הראשונו׳‬ ‫הצרו'‬ ‫נשכחו‬ ‫כי‬ ‫ואמרו ע לה כמנהגו נוהג ואין שס התחדשות‬
‫שירצה לומר במאמר ההוא שיתחדש כשמים‬
‫דרכי בני אדם בשום פנים ולא שוס סכה עד שחי שיקח שתים‬
‫אי זה תאר או אי זה שנוי כאשר יראה >זפשס‬ ‫ןהיות ההשגחה חדשים והאק חדשה כפי תה שיחשיב וכו׳יר״ל בורא שמי׳חדשי׳והארץ הדשיולא תזכרניהראשונו׳‬
‫*משנת בנו ‪ 3‬ע ת‬
‫דבריו ואם היה יענין כן יהיה סותר• למה‬ ‫^ ג דנ ק בו ולהראות כ״כ הוא מבואר הענין כין החכחיסשאין כל ולא תעלינ' על לב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר‬
‫שביאר הרב שאחר שת״א כשוסצדשישתנה שום‬ ‫‪ 4‬ת העמים והשרים חדש תחת השמש שתי שיחשוב הענין כפשיטו אני בורא כי הנני בורא ארת ירושלם גילה ועמה‬
‫דבר מטבעו בא תת אין זה כוונת כעל המאמר‬ ‫את יפיס כיי״ש‬
‫כלל ; אבל חפש* שהוא רוצה וכו׳ר״לשכוונת‬ ‫ולמעןתששר והיה סוכר ומאמין שחים חדשי׳לא היה מאמין משוש וגלתי בירושלים וגוי ״ הנה כבר התבאר לך‬ ‫תכתוב‬
‫העניין כלו ונגלה והוא כי כאשר אמר • כי הנני‬ ‫מאמין‬ ‫היה‬ ‫אכל‬ ‫היי‬ ‫שלא‬ ‫אחר‬ ‫שמיס‬ ‫שיתהוו‬ ‫ג אוני בנך וכן בנך‬
‫אחרו •‪,‬שח'ס שהם עתידץ להבראות« ר״ל‬ ‫^ ואמר למען שפר שיחודש להם אי זה תואר א‪ 1‬אי זה ענין שלא‬
‫הסכוי■ י מערביות המסודרות אחר תנועות‬ ‫השתי׳ בורא שמים חדשים והארץ חדשה ״ פירש זה מיד‬ ‫סמי ואמר ואמרו היה כהס והביא ראיה על שא״א שיתהוו‬
‫מוגבלות מ סודיות והסכות ההס המערכיות‬ ‫‪ 50‬רי םכי ‪ .‬אניה'■ מ אמי ו אין כל חדש תחת השמש אס כן זאת ואמר״ כי הנני בורא את ירושלים ועמה משוש •‬
‫שיכל‪ :.‬ושיקרו בעתיד הס כבר מסודרו׳ חששת‬ ‫ואמרי תנאיסהתנה הגזרה והוא אתיו אין כל חדש היא מוסכמת ואחר זאת ההקדמה אמר שענייני האמונה ההכם‬
‫יחי בראשית וזה אמת ‪ .‬ר״לשזה הענין‬ ‫תקכ״ה עי׳ד משל‬
‫כאלו אמר שהתנה וחודי׳ ‪ b‬כה כל התכחים • ולא תחשוב שבעל והשמחה בהאשריעדתיךאני שאבראם וימלאו‬
‫האמיתי אפילו לפי חכמי המחקרי להשמר‬
‫מן הנפלאות* ר״ל מפני זה אקרתי למעלה‬ ‫עמהם שימשכו התאחר הזה שאתר שהשמים שהם עתידים את הארץ כמו שהם עומדים תמיד • כי האמונה‬
‫שא״א שישתנה דבר מטבעו והמשכו על השנוי‬ ‫א״א‬ ‫^שיפעל ‪ .‬להבראותשירצה' לומד שיתחדש כשמים אי זה ב^יהים והשמחה באמונה ההיא הםשני עניינים‬ ‫*רצוני‬
‫גה ם כאשר ירצה תואר או אי זה שנוי כאשר יראה מפשט דבריו‬
‫זלא אמרתי במוחלט שא״א שישתנה דבר‬ ‫כמו|ןהמלך שבחר ואם היה העלין כן יהיה סותר לתה‪ ,‬שביארנו שיסורו ולא ישתנו לעולם ממה שהגיע אליו״ ואמר‬
‫מטבעו להשמר יזן הנפלאות ״ זה הוא דעתי‬ ‫והם שא״א בשום צד שתשתנה‪ ,‬שוס דבר מטבעו כמו שענייןהאמונה ההיא והשמחה בה אשר יעדתי‬ ‫לי‬
‫על עבדיו‬
‫משועבדים‬
‫וצריך הוא שיאמין ״ ר״ל זהו דעתי שהנפלתות‬ ‫!נמשכים לרצונו כאמת אין והכוונת כעל החאתר״א לאיפשר שימלאו האר׳תמידי׳קיימין כן יתמיד זרעכם ושמכם‬
‫הם עניינים יוצאים מן ההקש הטבעי החנם‬ ‫שירצה שהוא רוצהשהסבות החערכיות המסודרות והוא אמרו אחר זד־־‪ .‬״ כי כאשר השמים החדשים‬ ‫בהם מה‬ ‫ופועל‬
‫השנוי הסוא אינו קיים אלא וחן מה נעת הצורן‬ ‫מוגבלות‬ ‫הגלגל‬ ‫תנועות‬ ‫אחרי‬ ‫ש־באו‬ ‫תירצה נ ע ת‬
‫ואחר הזמןההו' המר חוזר לטבעו הנאותלו‪:‬‬
‫והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם‬ ‫אבל הי* לופ ת ת‬
‫‪ .‬והוא‬ ‫ותחלה פי׳ נו* מסודרות והסבות ההם המערכמת שיבאו יי׳ וגומר• בי פעמים ישאר הזרע ולא ישאר השם •‬
‫!‪ 1‬נחלוק עליו שהוא שיקרו בעתיד הס דברים מסודרים מו׳ ימי‬
‫אומר שהעולם כראשית זהו כוונת אחדו שמים שהם עתידים כמו שתמצא אומות רבות אין ספק שהם מזרעפרס ‪.‬‬
‫יןדמ‪ 1‬ן זאח‪ 1‬נ תינ‪ 1‬להבראות ככר כרואים ועומדים שנאמר או יון אלא שלא יודעו בשם מיוחד אבל כל^ה אותם אומה אחרת • וזה ג״כ אצלי הערה‬
‫ההשן^ות״בישעיה‬ ‫ולפי עותדיס לפני נ־״ס יי׳ יעמדו לא נאמר אלא על נצחות התורה אשר בעב^ה יש לנו שם מיוחד • וכאשר באו‬ ‫»הוא מחודש ’‬
‫‪ -‬י זה הענין באחר‬
‫הרבה מפני זה פרשתים כלם ״ וכבר בא מהם בדברי זולתו אמי ירמיהו בספור חרבן ירושלם‬ ‫חדש‬ ‫כל‬ ‫אין‬ ‫מאמרו‬ ‫ראיה‬ ‫והביא‬ ‫עומדים‬ ‫משאל‬ ‫^ ג מי כנ ה‬
‫ענין תחת השמש ‪ :‬אמנם אמיתי שלא ישתנה דבר בעונות אבותינו • ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו ״ ואמר יהזקן^ בספור אבדת מלכות‬ ‫בוהשחש‬
‫על‬
‫הרצון‬
‫מ‪ 1‬רה‬
‫מטכעו דחשן אל השנוי ההוא להשחר‬
‫המהירות על ׳מהנפלאות כי לא יחשוב חושב כי דעת הרב מצרים ומיתת פרעה על יד נבוכד נאצר אסר״ לכסותי בכסיחך שמייוהקדרתי את ככביהם‬
‫התנועה של זישמנ‪ :‬שוס דכי־ ממה שהוא עתה אבל שמש כענן אכסנו ירח לא יגיה אורו כל מאיר׳ אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חושך על‬ ‫היסודות אשר אין‬
‫להם‬
‫מעצמם■{א בהיותם ישתנו הדכרי׳כעת שיעשה הש״י עמנו נפלא)' ארצך נאם יי׳• ואמר יון^ בן פתואל בארבה העצום אשר בא בימיו אמר‪ :‬לפניו רגזה הארץ‬
‫' מזן למקזתס אכל אכל אלו הנפלאות לא יגזשנו ולא יתחידו כי רעשו שמיס שמש וירח קדרו לפניו וככבים אספו נגהם • ואמר עמוס בספור חרבן שמרון•‬
‫‪* ,‬מחומס הס נחים‬
‫בל אע'פ שנהפן המטה לנחש והמים לדם והיד והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור והפכתי חגיכם וגו׳‪-‬ואמר מיכה באבדת‬ ‫לעולם * ונף ר‬
‫שמרון נמשך על המאמרים הספוריים המפורסמים הידועים • כי הנה יי׳ יוצא ממקימו וירד‬ ‫סכה‬ ‫חבלתי‬ ‫כשלג‬ ‫לכנה‬ ‫הננ־דת‬ ‫לטהורה‬ ‫ענל פי' שהוא יולה‬
‫מ‪10‬תפת_והנרצה בו טנעית מחייבת אותם העניניס והדוחה לא‬
‫טגין הנלנל שהוא ימשנו ולא יהיו מזחידים אבל ישובו הדברים ודרך על במותי ארץ ונמסו ההרים וגו׳ • ואמר חגי בנתיצת מלכות פרס ומדי • ואני מרעיש‬
‫כעגול • נחושת לכתו שהיו ראשונה כח״ש וישב היס לאיתנו את היממים ואת הארץ את הים ואת החרבה והרעשתי את כל הגוים • ובצבוא יואב ע ‪S‬‬
‫וכנר ונ ר‬ ‫קלל‬
‫שת מאי לאיתנו לתנאו הדאשזןכי הדבר שהוא חוץ אדום • כאשר התחיל לספר איך היתד‪ .‬חולשת האומה ושפלותה ט‪.‬לפניח והיותם מנוצח־ם‬ ‫ההרים הרינח‪1‬‬
‫ננ ח‪ 1‬שתתלל ‪ .‬מהטבע לא ’יתמיד ז זהו תה שציין שיאמן נגפים • ונעתר ה׳ לעזרם עתה אמר • הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה • ואמר‬
‫כנפצאות ר״ל שהנפלאות יחדשסהש״יכדי עוד בעניין שאנחנו לא נירא כשימותו האומות ויאבדו להיותנו נשענים על ישועתו יתע'‬
‫שייראו מלפניו וזה לא יתמיד אבל ישובו‬
‫לא על הרבנו ובחנו כמ״ש • עם נושע ביי' מגן עזרך ואמר על כן לא נירא בהמיר הארץ‬ ‫פרק ל‬
‫ובמוט הריס בלב ימים • ובא בספור טביעת המצריים• ראוך מ*ם יהילו אף ירגזו תהומות קול רעמך בגלגל וכו׳ רגזה ותרעש הארץ‬
‫**שיש הפיש ג‪ !,‬הבנהרים הרה יי׳ וגו׳ עלה עשן באפו • וכן בשירת דבורה • ארץ רעשה וכו׳ ובא מזה הרבה ומה שלא אזכור ממנו ינשא על מד*‬
‫‪ )1D1S19‬וההתחלה שזכרתי ‪ :‬אמנם מאמר יואל ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם לאש ותימרות עשן השמש יהפך לחשך והירה לדם לפני בא יום יי'‬
‫הגדול והנורא והיה כל אשר יקרא בשם יי' ימלט כי בהר ציון ובירושלי׳ תהיה פליטה וגו • והטוב אצרי שהוא מספר מיתת סנחריג‬
‫מההתחלה )‪ pfiin‬י על ירושלים• ואם לא תרצה זה יהיה ספורו מיתת גוג ומגוג על ירושלים בימי מלך המשיח עם היותו נ״כ בלתי נזכר בזה העניין‬
‫^‪ 11‬רוב ההרג משריפת האש ולקות המאורות • ואולי תאמר איך יקרא יום יי׳ הגדור והנורא יום‪ 1‬מיתת סנחריב בפיחשנו״ הנה תדע‬
‫*יומרוכחהשהי׳ לו כי כל יום שתהיה בי ישועה גדולה או מכה גדולה יקרא יום יי' הגדול והנורא • כי גדול יום יי׳ נורא מאד ומי יכילנו • ‪ -‬והעניין א שי‬
‫נלך סביבו ככר התבאר והיא^ שהפסד זה העולם והשתנותו ממהשהוא עליו• או השחנות'דבר מטבעו והמשכו אל השנוי ההוא‘‬
‫ייהדנר יושר הוי( ל‪ 1‬הוא דבר שלא באו אלינו בזה דברי נביא ולא דברי חכמים •ועוד כי אומרם שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב• אינו העדר המציאות‬
‫לגמרי ואמרו וחר חרוב תורה על השאר הזמןיזה עוד מאמר יהיר והוא על צורה אהת• ואשר תמצא לכל החכמים תמיד והוא יסור‬ ‫ה^חל־ל^סנה‬
‫יעשה ממנו ראיה כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד הוא אמרו • אין כל הדש חהת השמש• ושאין שם התחדשות בשום פגים‬ ‫’' ”י‬
‫שהל* ולא בשום סבח עד שמי שלקח • שמים חדשים והארץ חדשה • על מה שהשב ״ אמר אף שמיס שהן עתידין להבראית כבר‬ ‫‪ 0‬יי׳מר‬
‫התחלה^״ ‪ ?,^ 0%‬ברואים ועומדים שנאט' עומרים לפני יעמדו לא נאמר אלא עומדים והביא ראיה באמרו• אין כל חדש תחת השמש •ולא תחשוב‬
‫לו יסוד וניחור וה ׳ שזה סותר למה שבארנו • אבל אפשר שהוא רוצה שהעניינים ההם היעודים • הטבע המחייב אותם אז מששת‪,‬ימי בר?זשי׳ הוא‬
‫נברא וזה אמת ‪ :‬אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על השנוי ההוא • להשמר מן הנפלאות • כי אף על פי שנהפך‬ ‫״יל ל״'׳‬
‫»וק‪ 1‬ר חיים והוי! י המטה לנחש ונהפכו המיס לדס והיד הטהורה הנכבדת לבנה ״ מבלתי סבה טבעית מחייבת אותם הענייני׳ ההם והדומה להם‪-‬לא‬
‫״לת ״״ני ילא ימשכו ולא שבו טבע אחר אבל כמ״ש זיל עולם כמנהגו הולך ״ זהו דעתי והואשצריך שיאמן אע״פ שהחכמים ז״ל כבר אמרו‬
‫כתובים‬ ‫‘‬ ‫י‬ ‫‪‘ -‬‬ ‫בנפלאורת דברימיזריסמאדתמצאכש‬ ‫*׳[‪:‬״‬
 ‫קרקאש‬
‫עה‬ ‫שם טוב‬ ‫מורה נבוכים הלק‬ ‫‪ .‬א^ורי‬ ‫^‬
‫ישובו לגיכעם הראשון כטוש^ו׳׳ל עולם כחנהגו נורג ‪ :‬אע׳׳פשהחכחיסיאיזרו‬ ‫טנעי ‪■:‬‬ ‫י י״ל ״‪-‬י? ה‪1‬א שיאמץ שהנפלאמן גם חון מגל‬
‫בפלאות זד ‪:‬׳ י ר״ל שירא־ מדבריהם שהנפלאות כלס הס דברים טבעיים ושהאש לדבר ‪ m6‬חלין‬ ‫׳חויו דברים וריס ♦ ר״ל שיראה מדבריהם שהנפלחגת כלס הם עניינים‬
‫ככר אפשר שלא תשרף בעבור אי « סבה שתהיה אס שפלה או גלגלית זגס אפשר מו׳נ‪ 1‬שזוי) ה‪ 6‬מ *‬ ‫והוא אש ככר אפשר שלא ישרוף כעמר אי זה סנה אם שפלה‬ ‫״‬
‫חלק מהיום שהי‪61‬‬
‫שהמים יעמדו מההגרה והסמים בצורה יק כעבור םכה אחרת חיצונית יעמדו‬ ‫והס מיס בצורה רק רע®! &י‪.‬ה אחרמ‬
‫יעמלו) מהגיר וה‬
‫איצוני״‪,‬״״‪ ,.‬אפשר שהמי׳ ־^‪7p‬‬
‫‪,j,p‬‬
‫חלק»מן מוגבל ‪1‬ו!ין‬
‫מהגיר וגן הדץ משאר הפלאים וזהו שאמרו השמש חלק זמן ‪ 6‬ג ל‬ ‫‪ ^ .‬עמלו מהגיר וכןהדיןכשאר הפלמי׳‪.‬‬
‫כשברא הקגי׳ה זה המציאות והטביעו על אלי הוי! פועל ו‪ 1‬י תז‬ ‫יא הנכיאשהודיעהו • ר״ל את׳ שהפלאים‬
‫הטבעיס ונו׳ הנה והו דבר טבעי אלא שאינו החלק מהזמן ה ב קי'‬ ‫״ייניס טבעיים לעי זז הלעממה היה כתובים בבראשית רב‪1‬ו ובמדרש קהלת ״ והעניין‬
‫׳ בלתי נהוג ומורגל והנה שבח הרב זה הדעת יו‪! 9‬וויננו קודם לו‬
‫»ו ‪ 0‬ן פ‪#‬שר הוון‬ ‫• ז ז^׳‪-‬יא ותמר שאו׳הנכיא הוא שילע הדבר ההוא הוא שהם רואיס^נפלאות הם ממה שבטבע‬
‫סגקו ‪ , I f‬ת כ ף‬ ‫מעש׳כראשית‬ ‫בטבע‬ ‫שנוי‬ ‫שוס‬ ‫יהיה‬ ‫שלא‬ ‫לחה‬ ‫בסוכר־ גם כן ע״צ אחד ״ וזה שהם אמרו כי כ ש ב ר א הש״י‬ ‫ז היי^י אמנם שאר החכמים יש להס דעת‬
‫א כעני! כפ‪.‬אים מהם אבותמד‬
‫ני העול׳ כמנהגו נוהג או נעבור שלא ייזחדש שיתחיל & האופי!‬ ‫״ ל ״ » ״ ■־'א לפ‪«-‬ל‪.‬ני‪.‬מליגע‪,‬לם זה המציאות והטביעו;גל ן^ו הטבעים*שם בטבעים‬
‫רצוןכיא״ ^השתנותשוסדכר אס הסבה לא יקרס יום ו ^ ן י כי‬
‫השתנית ני אס הסבה היא קיימת ועל ענין א׳ המלה ‪06‬ר קו ר ע‬ ‫האדם הנביא מפעל ההם שיתחדש בהם כל מה שיתחדש מהנפלאו בעת‬
‫על ‪ .‬מי בו ל ה‬ ‫נמ‪.‬אומ ככתינא היותה נקשיא האחדו׳ עם חרושה‪,‬י ואות הנביא שהודיעהו השם בעת אשר‬
‫גלשוגימ‬
‫אשר‬ ‫המאחר‬ ‫הרב‬ ‫והביא‬ ‫קייס‬ ‫יהיה‬ ‫המסובב‬
‫יור‪ #‬על זה הדעת ר״ל חהתחדשות שוס דכי ריושיק שבגוי ‪P‬‬ ‫‪ f‬דעא ן׳ עזרא וכמו שהוא יאמר בו מה שיאמר ויפעל הדבר כמו ששם כטבעו‬
‫שלא יהיה על המנהג הטבעי א״ר מנתן תנאי ר<!ש שהוי! הקתלו*‬ ‫י כשוףכווגא אכית״מל; אבל היה לו בשורש מה שהוטבע • וזה אם הוא כטושתראדחו‬
‫התנה הקב״ה עס מעש׳ כראשית עה לי‪ Ii .‬דו׳ החי לפי הנחתו י‬
‫הנה נתכא׳ בזה כ' דעות כחופתים ‪ ,‬־‪;,‬ז הרב והעולם לא גבי^ו‬ ‫נודהלארישטו הוא מורה על מעלת האומר • והיות קשה בעיניו‬ ‫ר״ל שאנחנו‬
‫כת ‪ .‬שאמ שהעולם נצחי כעתיד ושלא ישתנה‬
‫ף‬
‫בהתחצ»זמנית ד״ל‬
‫והוא שצרין שיאמין כל בעל דת ני הנפלאות‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫•‬ ‫כראשית‬ ‫מעשר־׳‬ ‫אחר‬ ‫טבע‬ ‫שישתנה‬ ‫מאד‬ ‫מת‪-‬ג״ס לבי כלל חון מטבעו אלא כקצת‬
‫שיהיה הזמן התחל•‬ ‫על‬ ‫יראה‬ ‫הוא‬ ‫וכאלו‬ ‫״‬ ‫כן‬ ‫שיהונחו‬ ‫אחר‬ ‫רצון‬ ‫יתחדש‬
‫וסבה לעולם ג קן‬ ‫הפלאות‬ ‫אותם‬ ‫עשה‬ ‫והשם‬ ‫הקש‬ ‫מכל‬ ‫חזן‬ ‫הס‬ ‫ליו המופת אמנם אס היה לזה‬
‫סהתחלמ‬ ‫ני הוא יכול לעשות לאש שלא ישרוף)לים ביהיה‬ ‫דרך המשל שהוא שנם בטבע ה מי ס שידבקו וינרו‬ ‫המחצה ר״ל שהיה תחודש והוא‬ ‫״‬
‫שייבש ושיעמדו המים למעלה כלי הגרה סהס חלק מה מרי ®‬ ‫להמציא ז־ המציאו׳ ושלא יעדר מה ממעלה למטה תמיד ״ רק בעת ההיא שטבעו בו‬
‫ולאריות שלא יזיקו ולדג שיקיא את יונה וכן אשד הם התחל®‬
‫להם ואע״פ שלא‬ ‫וגס לא ישתנה לזה החציאומטבעו המצריים והמי׳ההם לבד הם שיחלקו וכבר העירותיך‬
‫יקדימו אותם נז מ!‬ ‫שאץזהחזץחן‬ ‫שיראה‬ ‫מי‬ ‫ודעת‬ ‫כשאר‬ ‫ההקש‬ ‫סון על עקר זה המאמר ושזה כולו בריחה מהתחדשורת‬ ‫י במה שרצה מהפרטים לשונות ‪ .‬כמו‬
‫הטבע אכל בעבור סבה מלשבות שיתחדשו נאשר הם המחלות‬ ‫^^כלאות סלן שנעשו כמו קריעת ים‬
‫על המעט והם סבות טבעיות כבר יעיקו לאלו להם נ ד רן היו ת‬
‫אילתם אשר כבד ידענו חציאותס וגם אפשד דכר • ושם נאמר אמר ר׳ יונתן תנאים התנה הקכ״ה‬
‫הדברים שלא יפעלו פעולותיכם המיוחדות שלב התחלות ה תי‬ ‫שישנה המציאו׳כחה^שרצ׳מהפרטי׳לשנו כעתיד עם דדם שיהא נקרע לפני ישראלהדא הוא דכתיב •‬
‫התחלת‬ ‫והיסוד‬ ‫^יעזר‬ ‫כמה שאץ אנו יודעים מה ישנה הש״י כעתיד וישב הים לפנות בקרלאיתנו‪-‬אמר ריירמי' בן‬
‫הננין כ מו שניא רני‬
‫סבה‬ ‫כעבור‬ ‫פעולותיהם‬ ‫אבל‪,‬יפעלוהפן‬
‫אזיהיורי׳למהדנדר‬ ‫כמו‬ ‫למעלה‬ ‫יעמדו‬ ‫כבר‬ ‫•‬ ‫המים‬ ‫כי‬ ‫מהסמת‬ ‫מדת‬ ‫כל‬ ‫מזנעג'׳(ות ויעשה על ידי משיח צדקנו ז‪ :‬הוא לא עם הים בלבר החגה הקב״האלא עם‬
‫שיעמד האבן אס ימצא שם דבר מקשיי; והשם שהם התתלו׳לדנרי׳*‬ ‫יעתנו ויסול תורתינו שאנו סוכרים באמת שנברא בשש׳ימי בראשית הה״ד אני ידי נטו שמים‬
‫לא עשה ולא פעל שום נס ולא הנביא אלא לר‪.‬חרוס ואינם חלת‬ ‫שהש״י מלש וה המציאות מן האין המוחלט ‪:‬‬
‫מחנו אבל ה®‬ ‫י שאות הנביא יהי׳בהודיעו מתי יהיה האו׳הזה ;‬
‫כל וכל צבאם צויתי• צויתי את הים שיקרע • את האור‬ ‫‪^^| ,‬עאלר ייונעאכל ירמוז וכו׳״ ר״ל לבאר‬
‫גחצאים טחו ולא‬
‫זרות‬ ‫דעות‬ ‫בנפלאות‬ ‫ראיתי‬ ‫טוב‬ ‫שם‬ ‫אמר‬ ‫שלא תזיק לחנניאמישאל ועזריה • ואתהאריור־ן‬ ‫בראשית‬ ‫להיראות המורות על ענייני תעשה‬
‫אות®‬ ‫יקדימו‬
‫דעת מי שיראה שהנביא יעעלס קדמקומןנאשרה ®‬
‫שלא יזיקו לדניאל ״ ואת הדג שיקיא את‬ ‫?יא נמנע לבארם אכל נבאר מהם מעט ‪:‬‬
‫ויתן סבה טבעית לזה בעכ‪1‬׳שנפש הנביא הוא התחלית להם כ חי‬ ‫יונה וההוא ההקש בשאר • הנה כבר‪ .‬התבאר לך‬ ‫‪, .‬‬
‫פי־ק‬
‫נ ע לי ת‬ ‫דוחה לנפש העולם שהוא ‪ :‬כש הגלגל ונפש שביארנו‬ ‫המציאור־ת‬ ‫שזה‬ ‫ונאמין‬ ‫•‬ ‫מדעתו‬ ‫בחצי‬ ‫לארס״טי‬ ‫נאות‬ ‫שאנחנו‬ ‫העניין ונגלה הדעת והוא‬
‫הגלגל יעשה שנויי׳ כזה העולם מההוייה השחש לאור היו®‬
‫ח״ח יהיה הזמן‬ ‫יעולם נצחי על זה הטבע אשר רצהו יתעלה • לא שישתנה ממנו דבר בשום פנים אל^־‪1‬‬
‫וההפסד כן נפש הנהיא יפעל כזה העולם חוס‬
‫קוד®‬ ‫במציאות‬ ‫לפרטיו ע״צ המופת • 'אע״פ שיש יכולת לו יתעלה לשנותו כולו או רהעדירו או להעדיר אי‬
‫או קור או איז? דבר שירצה ולמה שנפש לשאר חלק העול®‬
‫הנביא הוא מעצם השכלים הנבדלים חעצס ואם נברא נ ד רן ו®‬ ‫זה טבע שירצה מטבעיו • אבל היה לו פתח ותחלה שלא היה שם דבר נמצא כלל <'א השם‬
‫נפשות השתים לק יוכל לפעול כגשמי העולם ד״ל בהתחלה ז מני ת‬ ‫וחכמתו גזרה שימציא הייצור בעת שהמציאו ושלא יערר זה אשר המציא ולא ישתנה לו‬
‫אלא למה שהיה נפש חלקית לא יפעל ככל שיהיה הזמן קוד®‬ ‫טלע • אלא במה שרצה מהפרטים ממה שכבר ידענוהו וממה שלא גדעהו מאשר יבא • זה•‬
‫שאר‬ ‫במציאות‬
‫הדברים לא ב מג ע‬
‫בארן‬ ‫מטר‬ ‫כהביא‬ ‫חלקי‬ ‫בדבר‬ ‫אכל‬ ‫העולם‬ ‫הוא דעתנו ויסור תורתינו • וארס״טו יראה שכמו שהוא נצחי ולא יפסר כן הוא קדמון ולא‬
‫מאייונק הקדמות‬ ‫נתהוה •וכבר בארנו ואמרנו שזה לא יסודר אלא על דין החיוב ושהחיוב יש בו מדבור סרה אשר הו׳יושה כה או הביא רעס או רעש^והחכ'‬
‫‪#‬אכ״ע ז״ל יחשוב כי נפש הנבי׳כשידכק כשכל שהרי הזמן ששור‬
‫הפועל יפעל בכל ויחדש אותנ׳וחופתיס וז״ח הקודם והמתאחר‬ ‫עי; השם מה שככר בארנוהו ‪ :‬ואחר שהגיע דהמאמר אל זה נביא פרק שנזכור בו לב קצת‬
‫כשידבק התלק ככל יפעל ככל ויחדש אותית' אשר נ תנו ע' ואין לב‬ ‫הערות על פסוקים באו במעשה בראשית כי הכונה הראשונה בזה המאמר אמנם היתה‬
‫נבדל‬ ‫מציאות‬
‫מהתנועה והתנועע‬ ‫ומופתים • ון׳ רש׳ד יא‪-‬זי כי הדבור בנפלאו‬ ‫לכאך מה שאפש' לבארו ממעשי בראשית ומעשה םמרכבה • אחר שנקדים שתי הקדמות‬
‫אין בו לקודמים מן הפילוסופים מאחר כי ז ; אין לה מציאות כ׳יא‬ ‫כימיות • אחת מהם זאת ההקדמה והיא שבל מה שזכר במעשה בראשית בתורה אינו כלו‬
‫אצלם מן הדברי׳ אשר אין ראוי לחקור עליהס ג מ תנו עע א ש ר הו א‬
‫והחוקי בהם או המספק בהם צריו אצלם אל הפוטל אותה ח"כ‬
‫פשוטו כפי מה שדמו ממנו ההמון ״ שאלו היה העניין כן לא היו מסתירים אוחו אנשי‬
‫תילף סנניח ז מן‬
‫עונש כמו אס יספק אם האל נמצא או אם‬ ‫כי‬ ‫החכמה ולא היו החכמים ממריצים מליצות בהעלימו ומניעת הספור בו בפני ההמון •‬
‫נמצא תמצא ה תנוע•‬
‫וימצא ה מ תנוע ע‬ ‫•‬ ‫נמצאות‬ ‫המעלות‬ ‫אס‬ ‫או‬ ‫נמצאת‬ ‫ההצלחה‬ ‫לבטול‬ ‫הפשוטים ההם מביאי' אס להפסר דמיון נהל והרכבת ריעות רעות בחק האל ית' או‬
‫ואולם לתה שספר אבוח״מד מסבות זה חן ויהיה בגלגל ןמ®‬ ‫גמורוכפיררה ביסודי התוררה י והנכון לעזוב ולהרחיק בחינתם בדמיון לבר והנטיה מן‬
‫הפילוסופים הוא מ אל לא אדע חי אחרואלא שנתונו ח ד״ו ת ו י‬ ‫החכמות • ולא כמו שיעשו הדרשנים והמפרשים העניי' אשר יחשבי כי ידיעת פייהמלות‬
‫ב״ס והאחת ני הדבור בנפלאות הוא קשר דע ת אי סטי' ילא‬
‫תור תיני‬ ‫יעת‬ ‫באמתת‬ ‫היא החכמה•‪.‬והרבות הדברי׳והאריכם תוספת אצלם בשלמות״ ואמנם בחינתם‬
‫שהבל‬ ‫ונמנע לתת סבה טבעית להם כי העושה שכונתינו‬ ‫מי‬ ‫כל‬ ‫אבל‬ ‫השכל אחר השלמות בחכמו׳המופתיות וידיעת הסודות הנבואייות הוא ראוי •‬
‫הפלאות הוא יודע לכדו איך עשאס כמ״ש מחודש זהו ד ע ת‬
‫לעסה נפלאות גדולות לכדו כמו שלא לתת החכם ‪ ,‬באמרי‬ ‫אמרו‬ ‫ובביאור‬ ‫^גזירעמזה דבר אין ראוי לו לפרסמו כמו שאמרתי פעמים בפירוש המשנה•‬
‫סכה כשלמות ואס שהס דברי׳ תתמידי׳ כהוית שהעולם לא נברא‬ ‫מתהלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר ואמרו זה אחר שזכר כיום השישי • הנה‬
‫ו מני ת‬ ‫כהתחלה‬ ‫ככר התבאר מה שאמרנוהוי^זא כאשר הייב העניין האלהי בהכרח לכל מי שישיג שלמות‬
‫גי הןמן מבלל‬
‫הב״ח ולא נהויית הצמחים המשתנים‬
‫וסגולותיהם כלש דור נפלח‪-‬ם מעשיך ונפשי הנמצאות ר״ל שהוא‬ ‫עזישפיעהו על זולתו כסו שנבאר בי^רקי' הבאים בנבואה • א״א לבל חכם שיכול להבין רבר‬
‫נ ה בי אי ת‬ ‫נני א‬ ‫יודעת מאד והרצון בו כי אף שנפשו היה יודע‬ ‫מאלו הסורורת א ס מעיונו או ממוררת הורדת אותו מבלתי שיאמר מעט • והביאור‬
‫שהוא‬ ‫מאד כטבעי הדכרי׳ נעלם מחנו לתת סכית הגלגל‬
‫הדברים ולכן אחר אזדך על כי נוראז׳ נפלאת מ תנוע ע ופי׳ וי*‬ ‫נמנע אכל ירמזו מהם מעט • וכבר באו מן הרמיזות וההערות הרבה בדברי רבותינו‬
‫הפשוק האמיתי כן‬
‫הסכלים'‬ ‫כחק‬ ‫הנמנעים‬ ‫הדברים‬ ‫כל‬ ‫ואין‬ ‫וגו׳‬ ‫ז ל ליחידים מהסלכ אלא שהם מעורבות בדברים אחרים • ולזה תמצאני תמיר באידיו‬
‫הוא נהשחלה ברא‬
‫העליוניס‬ ‫נמנעים בהק הנביאים וכ״ש כחק האל כי חי השם‬ ‫הסתרים אזכור המאמר האחד אשר הוא פנת הדבר ואניח השארלמי שראוי שיונח לו ‪:‬‬
‫ד״ל‬ ‫שפעל העולם מלא‪,‬דכריוכל לפעול כל השאר והתחתונים‬ ‫ההקדמה השנית שהנביאים כמו שאמרנו ידברו בשמויהמשתתפים ובשמות שאין הבונה‬
‫הנפלאות והמאמר אשר אחר הרב שהוא זר ואחרו בי ני״ ת‬
‫כני״ ת‬ ‫בראשית‬
‫כהס מה שיורו במשלם הראשון • אבל יזב ור השם ההוא מפני גזרה אחת כמו • מקל שקר•‬
‫אצל‬ ‫כי‬ ‫הכלי‬
‫יאח׳דבר‬ ‫לא‬ ‫המאחר‬ ‫זה‬ ‫כי‬ ‫עליו‬ ‫נפלאתי‬ ‫מאד‬ ‫׳^זילמיד ממנו שוקד אני כמו שנבאר בפרקי הנבואה • ולפי זה העניין נאמר במרכבדי‪• .‬‬
‫הו א‬ ‫אלא שאלו הדברים נבראו בחק שיקבלו‪,‬התאר המדקדקים‬ ‫זכריה‪-‬וההרים‬ ‫חשמל • כמו שאמרנו • וכן רגל עגל • ונחשתקלל • וזולתם זה וכן מאמר‬
‫כשתוש‬ ‫שיגזור ה‪ 5‬ם עליהם כי האש אינו נמנע שלא הני״ת‬
‫ישרוף לא כעבור סבה טבעית אבל בעבור כשני פנים ביי׳ת‬ ‫אשר‬ ‫הפרק‬ ‫^‬ ‫בי‬ ‫הרי נחשת • וזולת זה ממה שנאמר • ואחר שתי ההקדמות האלה א‬
‫רצון השס וכן שאר הנפלאז׳ ואמר תנאי התנה הכלי וני״ת העזר‬ ‫פרק ל‬ ‫יערתי בו ‪:‬‬
‫יי״ ת הכלי הוא‬
‫להורות על ב׳ דגריס על שהוא אפשרי כחק‬
‫”יבר‬ ‫נ^׳ת‬ ‫לא נמנע כי לנמנע טכע קייס ושהשם גזראלו הדברים מו׳ימי כראשי׳כל הנסי׳שזיו ושעמידי׳להיות כי אין ראוי להאחץ שיתחדש עעה שום רצון מה ‪5‬ל^ היה קודס‬
‫המקובל הוא בלי‬ ‫*“•י מה שכמנו ז״ל כזה המאמר הנכבד לא מה שכיון הרב אכל מדרך הרב להוציא הדברים מפשוטן נדי להוליד כוונתו וז״א הנה כבר התבאר לן הענין ונגלה הדעת שאניני‬
‫לדב׳המקונל ויאחי•‬ ‫לארס׳׳טו כשצי מדעתו וכו׳• ואחר שככר ביארנו שהעול׳ מחודש ראלי שנבאר מעשה כראשי׳וז״א ואחר שהגיע המאחר על זה נביא פרק שנזכור כ‪ 1‬גם כן ק<ע הערןח‬
‫כ ‪3‬נוה^תתנית‬ ‫השוקים באו כמעשה כראשית וכו׳ • ההקדמה הב׳ שהנביאים כמ״ש ידברו בשלוות משותפות אין הכוונה בהם מה שמרו כלם בכוונתם הראשונה ועקר הנחתה אי‬
‫ב׳ גחביק יאמר‬ ‫ל‬ ‫' כלמיונס הראשק ואחי ל אל) ההקדמות הביא הרל ערק מבאר מעשה ברחשים*•‬ ‫־‬
‫שה‪ 1‬א ב' הכלי ו ב'‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬י‬
‫^ עיי למי‪ 1‬פעל נפחם ובמקלו׳ יצרהו וני״ת כתקנות נקרא ני ת העור ואמר החכם כי ני*ת נראפי׳הוא כני״ת הכלי ר״ל כי העולם לח ננרא נהתחלה ומנית כיזו שביארנו אגל ננרא בעתה תהי׳ התחלה לומןואיננו חלק‬
‫ח^זמן כמו הלקילהפאינה הקתלהקייתאנל היאהתתלה לקו ׳ זזהואמרו ג־תחלה נרא השם העליונים ןזתתתודם ר ללחוך העתה שהיא התחלה לזמן וברא הכל יתד כתו פיחולו הצורות התמרינק כעתה ‪ -‬לא כזמן‬
‫‪ .‬ר״ל‬ ‫•‬ ‫■(‬

‫‪I‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫םזרד! נבוכים חלק שני‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקאש‬
‫פרק ל‪ .‬במה שהיא לא המחלה או עמו*‬ ‫ד״לשל^ו ‪ i6v‬תלת פרק ‪ b‬דעשיש ההרש כין ראשון והתחלה ווה שההתחלה תאמר תל כ' תניניס‬
‫אס שמהיההקעחלה נמצאת כ מ ה ' ר ו י ‪ /‬ח ל ת‬ ‫או שימצא מכלי מציאות אותו הדבר אשר הוא המחלה לז אן שא״א‬ ‫<‪ 1‬חד תלת כן‪33‬ר‪6‬‬
‫‪,'1‬‬
‫התחלת החי והוא חלק חן החי ויסוד שהוא ה ת ח ל ה ! י ר רווחלת‬ ‫קגל‪ 1‬ל) מ ה שנתיכי שימצא אלא עיוו והנה היסודות יקראו התחלת הדברים המורכבי׳ ואיפשר שימצאו‬
‫חןהדבר אשד צו יסוד ואין אחד מהס קידס לאחר כזמן כי כעע היי^ ^ ‪ nU‬ו^א‬ ‫יחל כעתה כתי היסודות מבלי המורכבים ואולם המורככיס א״א שימצאו מכלי היסודו' וההתחלה‬
‫החי נמצא החי כהכרח כי אס נמצא הלכו‪-‬יז‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫עי^תר ה‪ 151‬לפניס‬
‫כ‪ 1‬דש‪5‬משיל> לזורע אשר א״א שיחצא תבלי המורכב היא כמו הלב‬
‫כברא עדין החי אין הלב התיזל^^^’®‬ ‫?זרטיס תלוקיס אשר א״א שימצא החי בלתו וככר נאמר‬
‫‪•sU‬‬ ‫כי הוא אינו חי בעת‬
‫‪,‬נזון מרגיש א״כ כהמצא הלב שיהיה התח‪!;^-‬‬
‫לחי נמצא החי בהכרח כי ס א מן הד בי‪-‬‬
‫ים‬ ‫פרס‬ ‫ילייז כגת לותת התחלה לדכר אשד הוא סבה לדבר אף שלא‬
‫וזהו תמרו כהתתל® יהי׳חלק ממנו כי השמש הוא סכת האור ואינו‬
‫גרלו הש|ו ר״ל חלק מהאור יעל כ׳ ׳‪1‬ו המיני׳נקראו התחלה»‬
‫המצטרפים אשר כשנמצא אחדשה® נמצא‬
‫עסהיויג ‪I‬‬
‫שיש הפרש בין הראשון וההתחיה י ‪ .‬וזרת‬
‫^ו‪,‬‬ ‫כםהשוזי^־ן‬ ‫נמצאת‬ ‫היא‬ ‫שהזאתחלה‬
‫דע‬ ‫אבל‬ ‫התחלתת וככר יותלס נ״כ תל ה הענין שם ראשון‬ ‫כלבד שה^‬
‫לזת! ^ו לו ה ע ת‬
‫האחר וכן הדין בעצמו ביסוד כי ־ ז׳‪5‬ן‬ ‫לוו ‪ pfcs‬ומן שהו הראשון אמנס'אמר כייחודתל הק׳דס בזמן‬
‫שאכן כיסודות קדמה לשאר אבני‬ ‫*ו"‪<5‬ת גובלתי שיהיה קודם ההוא סכה ליזתאחר כמו התחלה או עמו אע״פ שלא תקדים לי בזמן * כמו‬ ‫ה ת ^ו תגי ת‪.‬י‬
‫כאבן ההיא'אינה נקראת החחלהך^^ ריא‬ ‫כי ^‪^#‬עתה כ‪,‬ת‪ 1‬שיאח׳ראשון מי שדר ב^ה הכי׳‪.‬עלוני ואחריו ע' שיאמר שהלב התחלת החי והיסוד התד;י‪.‬ת מה שיהו'‬
‫יוציאות שאר האככים אשר ככותל אשר י‬ ‫תכליתלזמןלי ■\ ולו אין סכת קצתם‪ ,‬לקצת‪ /‬והחלה אשר יערה לו יסוד• וככר יוחלט גם כן על זה הענין שיזוא ראשון‬ ‫התחלה‬
‫כן הנין‬
‫התחלה להם וזסאחדחהפנים אשר ה־ן״י'‬ ‫כי' ה ע ת ה כעצמת תל ראשון כלשוכנו הוא אשר אינו סכת קצתו אבל הראשון א מ נ ס יאמר ע ‪ 4‬הקידכב בזמן לבר‬
‫? *ני ׳‬ ‫‪3‬הס התחלה והצד הב׳שההתחל'‬ ‫והתחלת לקצתו הוא תחלה כמו מחלת דבר יי' בהושת מבלתי שיהי הקודם ההוא בזמן סבה למ‪,‬וזאה׳?■‪:‬הריו‬ ‫היל! ‪ .‬תכלית לזמן‬
‫בדכר שהיא לו התחלה אלא עמו כלוח ^ ' ‪1‬‬ ‫כי הוא ראשון כז״ ן ואשר יורה עליו התחלה‬ ‫העוצר‬
‫י‬ ‫חלק מהדבר שהיא לו התחלה‬ ‫לזמן‪ :‬העקילת״ה תל שהיא חלקמהדבי וכלתי' חלק וימצא עס כמו שיאמר ראשון מי שדר בזה הכית פלוגי ו?‪;-‬הריו‬
‫‪« *^’ 1‬נו י‬ ‫ניז^^‬ ‫‪5‬וין קרח ‪15‬זתת מציאות?דבר ה‪ 1‬א ראשית שהוא כגזר מראש פלוני ולא יאמר פלוני התחלת פלוני י והמלה אשר‬
‫התחלה ימן ולח‬
‫שהיא סבתו הכועלת לי‬ ‫• קז*ח חותה תכלית ‪ ,‬שהוא התחלת החי והראש לא ימצא מ־לי הח* על הראשון בלשוננו הוא ״ תחלה • חהלתידבר ה'‬
‫‪ in r I‬׳‬ ‫שאץ השמש הלק חן היום לפי‬ ‫י ל חי ^!»ת תי וועולס לח נברא בהתחלה זמנית שיהי׳ הרצון בהושע• ואשר יורה על ההתחלה• ראשי׳שהוא נגזר‬
‫מוגבל ואין השמש חלק זמןהואפועל >ז> ;‬ ‫תכלית כו שהש״י עשה ראשונה השמים יהארן יוקדמו מן ראש אשר הוא התחלת ההי לפי הנחתו• והעולם‬ ‫כעתהילכקו חלקי‬
‫החלק מהזמן הנקרא יום ‪ ,‬אנונס כעת‬ ‫בזמן; לשאר הדברים ני אס היה הדבר כן‬ ‫הזמן והוח‬
‫השמש על האופק יקצא החור תכף בהנר‬ ‫מכלל'‬ ‫הזמן‬ ‫שכארנו‪-‬כי‬ ‫זמנייכמו‬ ‫בהתחלה‬ ‫נברא‬ ‫לא‬ ‫;יהקחלה לעתיל נתהוו ש־ויס וארץ םנ?ן והזמן קדם עליה׳ וזה‬
‫ה עונד‬ ‫הזמן‬

‫והוא יום וזהו שאמר הרה אועמו וכו׳גוהעי׳ן‬ ‫והבי״תכבי״תכלי‬ ‫בראשית•‬ ‫הנבראותולזהאמר•‬ ‫‪!.‬חינה קנלי תבז חן שקר כי יזמן מכלל הנבראים אחר שהזמן הוא‬
‫לא נירא בהתחלה זמנית ‪ .‬ר״ל שהעולם‬ ‫עינדכחשר צח הית מזשן לתנועה והתנועה א״א שימצא אלא ופירוש זה הפסוק האמתי כן • בהתחלה ברא השכם‬
‫נתהוה בזמן באס נתהווה כזמן היתה ניזג‬ ‫העתה ‪:‬גרם השמיחיי והגרם ישמימיי הוא נברא העליונים והתחתומם זהו הפירוש המסכים לחרוש‬ ‫‪.‬ציון כמלח קולה‬
‫‪/1‬ליה כלל כי‬
‫התנועה הסכובית ואס כיתה נמצאת התמ^‬ ‫הוח התחלה לזמן‪ ,‬ח״כ הזמן הוא נברא ולזה אחר כראשית והפי' העולם ‪ :‬אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת החכמיכש‬
‫היה נמצא גשם הגלגל והיה קדחון וא' כ י‪ ,^.‬י‬ ‫ברא‬ ‫כהתחלה‬ ‫כן‬ ‫הוא‬ ‫הפסיק‬ ‫כזה‬ ‫האמיתי‬
‫הפן דרושנו שאנחנו כו כי אני רוציס שיעוג ■■ו‬ ‫מהעמיר זמן נמצא קודם בריאת העולם מסופק מאד‬ ‫‪ ,‬כמו‪ ,‬הנקולה לקו‬
‫‪ ,‬וכסו שננקולה השם העליונ ס והתחתוניס שהוא כסכה כי‬
‫‪y‬‬ ‫מחודש א״כ העולם לא נברא כזמן ז‬ ‫יראדה‬ ‫אשר‬ ‫לך‬ ‫כארתי‬ ‫אשר‬ ‫אריס״טו‬ ‫דער־ת‬ ‫זהו‬ ‫כי‬ ‫ילגקז‪ .‬חלקי הקו אלו כנמצאות־ הס עלולות ויש להם עלה•‬
‫שביארנו י ר״ל־בפי‪ /‬מזה החלק ; בהתי^י‬ ‫‪ ,‬זקהי' הגקולה חתת שהמציא אותם האת ההתחלה לפי דעתנו שהזמן לא יצוייר לו תחלה • וזה מגונה• ואשר הביא‬
‫לחלק‬ ‫‪,‬תכלית‬
‫ברא השם העליונים וכו׳ • רי׳ל בעתהשייי׳ן‪.‬‬ ‫יחשון קדם להויית העולם או כפי דעת הפילוסיפיס האומרים אל זה המאמר הוא מוצאם‪-‬יום ז‪-‬צהד • ויום‬ ‫המהודר‬
‫התחלה לזמן לא חלק זמן ברא השח העל>^‬ ‫שני‪-‬והבין אומר זה המאמיהעניין על פשוטו• וחשב‬ ‫הדעת‬ ‫לכל‬ ‫הפי׳האמתי‬ ‫ויבא‬ ‫עמו‬ ‫כיוצאת‬ ‫היא‬ ‫והתחלה לחתרון כי‬
‫׳‪■^/.‬‬ ‫וגו׳וזהו שאחר הרב שהבי״ת כבי״ת הכלי‬ ‫שאחר שלא היה שם גלגל מקיף ולא שמש באי זדז‬ ‫הטקה ?‪ri‬׳ תכלית אלא שהוא מסכים ותר לח״ה כי אס יהיה‬
‫(ו }*‬ ‫אמר בי״תכלי במוחל״ ״ ״י‬ ‫דבר שוער יום ראשון • ואמרו בזה הלשון יום אחד‬ ‫ה עונ ד בהתחלה זמנית א״א מכלי כיו׳ הזמן קדום ‪:‬‬ ‫לז״ן‬
‫מציאות כי אס כומן!לא יושג כי אם כשכל’ ף'‪j ,‬‬ ‫לעתיד ויהיה בי״ת כראשיתככי״ת הכלי • וה־צוןיו‬ ‫והתחלה‬

‫‪•HV‬‬ ‫היה אומר בי״ת כלי כחייזל״‬ ‫אמר ר׳ יהודה בר סימון מכאן שהיה סדר זמניי קורם‬ ‫‪ :‬לחי מתחיל ממקיס כי ככר יאחר אדם בגרזן עשה אדם זה הבית‬
‫ו כ מו‪ .‬ח ם נני ח קו‬

‫העתה חלק זמן ושתהיה עניןנמצא‬ ‫עולמות‬ ‫בונה‬ ‫ה‬ ‫’‬‫הקב‬ ‫שהיה‬ ‫מכאן‬ ‫ריאבהו‬ ‫אמר‬ ‫•‬ ‫‪.‬לכן‬ ‫מסוייס ויש כהכרת והמון כי ככלי הגיזן עשה הבית לא שעשה‬
‫כי יחס העתה אל הזמן יחס הנקודה אלל*[^ ל‬ ‫וםהריבן‪-‬וזה יותר מגונה מן הרא׳טון^ואתה תתכונן‬ ‫נקודת ' ברחשימו הבית בגרזן וכן יהיה בראשית שהבי״תהזא‬
‫ומפני זה אמר הרב ככי״תכלי ‪ :‬יתבאר ‪J‬‬ ‫מה ש‪-‬הוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאו'‬ ‫חשרתה״ת התחלת כסכה כמו שאנןרתי בגרזן נעשה הב־ת ואמר‬
‫לקו המונח בלתי‬
‫כתות זה אשר סופק• ר״לההתר רי ‪,‬ל■‪?./‬‬ ‫שקהי' תכלית שהרי כבי״ת הכלי להורות כי העול׳ לא נברא ככלי זה השמש• והנה יתבאר לך התרת זה אשר סופק על‬
‫שיביא מהזרעוני׳ אשר נזרעו בבת אחת וני י‬ ‫גשמי אלא כחכיוה ודעת ולכן תיגס הירושלמי‬
‫‪ .‬ולא תלאן עד יום רביעי ר״ל הראות פעי‪-‬‬
‫תכליתקילסלו בחכמתאבראיי׳ אכל מס שתיזצאה כתע; אלו השנים בקרוב האלהים אם לא רצו אלו השניכם‬ ‫לוין חנק קי‬
‫• שתהיה‬
‫המאורות לא הורגשה ולא נראתה עד יום‬ ‫• >ן כחפר ננית ימן לקצת החכמ*ם מהעח־ד הזמן קודם בריאת מזה לומד יטאייא מכלתי סדר זמנים קורס לכן • וזהו‬
‫שאז נזרעו העשבים והאילנות ןן‪:‬ו אומרי י‬ ‫טזד‪ ••»,‬ואיןןה‬ ‫יברח‪mw‬‬ ‫תורה‬
‫!! ׳ ‪! ! u‬‬ ‫בעל! ג!!‬
‫הקדמות וכל ‪y j‬׳׳‪-‬‬
‫אמונת ‪! m!- !!j‬‬ ‫וצין העולסמסיפק מאדונו׳ » )אחיו כזה הלשון‬ ‫• כמלת התחיל לעת‬
‫נזה רמוז לליו‬
‫להימע‬ ‫תלאן עד יום רביעי ‪:‬‬ ‫המאמר אצלי אלא כיוצא במאמר ר׳ אליעזר יממים‬ ‫זמנית‬ ‫סדר‬ ‫שהיה‬ ‫מכאן‬ ‫סינזון‬ ‫יהוד׳כר׳‬ ‫־;״ר‬ ‫ימן ק‪ 071‬לי כלל‬
‫‪1‬ן‪.‬‬ ‫הכרח הוח שקמלח קודם לכן והיה ערב אין כתוב כאן אלא)יהי ׳ מהיכן נבראו• סיידבר לא תביט ב<יו המקומו׳למאמר‬
‫החמלה ׳נ‪-‬ב א״ר אכהו גזכאןש‪:‬יה הב״ס כונה עולמו׳ אומר • בבר הודעתיך שיסוד התורה כלה שהשם המציא העולם לא מדבר בזולת‬ ‫עתהשהוח‬
‫לחותו הזמן היוונת ומחריבן חה יותר מגונה מן הראשון כי‬
‫זמנית • אבל הזמן נכראבי הוא נמשך לתנועיהגלגל והגלג׳ נברא • וממה שצריך שחרש׳‬ ‫לזמן יכלצהוכיהיה זמן קודם לו והיו העולמות‬ ‫ולינה תכלית‬
‫שמלת את הנאמרת באמת• את השמים ואת הארץ • כבר בארו החכמים במקומות רב‬ ‫לתרשלח יתצחכמן‬
‫‪ .‬קולם ׳[יה כלל• וזה קצתם תחר קצתם ואתס תתכונן מה שהוקשה‬
‫כוח לשי קרח ‪ .‬עליהם היות הזמן קידם מציאות השמש והנה שהיא כעני! עם •• ירצו בזה שהוא ברא עם השמים כל מה שבשמים ועם האדץ בל ‪is‬‬
‫‪.‬‬ ‫י ‪ .‬החכע התחלה ול‪5‬ז אס זה ספק ספקו אלומצדשא״א היותזמן שגאריו • וככר ידעת באורם בי השמים והארץ נבראו יהד לאמרו • קורא אני אליה‬
‫קדל לותה תכלית‬
‫לרעה צריכים ‪.-.‬נו' מבלתי היותשמש ז‪ :‬יותר כק־וב ואס אמנם יחדיו • איכ הכל נברא יהד ונבדלו הדברים כלם ראשון ראשון • עד שהם המשילו זה‬
‫שזרע זרעים משתנים בארין בבת אחת וצמ‪:‬ה קצתם אחר יום וקצתם אחר שני ימי' וי ‪5^3‬ן«ז'‬ ‫‪.‬‬ ‫שהכ״ה‬ ‫או‬ ‫לכן‬ ‫קודם‬ ‫ת‬ ‫זמנ‬ ‫סדר‬ ‫שהיה‬ ‫האמינו‬ ‫‪ .‬ללח' למ^ה למד כף‬
‫הדמיון בחמרו בונה עולמות וחחריגן מצד שא״א היות הזמן‬
‫ככי״ תנליולח ל ת' נברא זה לא יייטל בז‪ :‬הפרק כי ז‪:‬ו אמונת אחר ג׳ והזריעה כולה היתה בשעה אחת • ולפי זה הדעת האמתי בלא ספק • יותר‬
‫אשר חייב לרבי יהודה ברבי סימון ימיאמר מה שיאמר והוקשה יעליו באי זה דבר שוער‬ ‫‪1.‬‬
‫הקדמותוכלבענ תו־היכרחמז־ וכו‬ ‫כי״ת כלי נמותלה‬
‫כונת וממה שצ‪ -‬ן שתלעהו שמלת את האומרת את ראשון ושני ושלישי • ובפירוש אמרו הבמים בבראשית רבה באור הנזכר בתורה שנברץ‬ ‫ונלמד כי‬
‫’ החכה שהכל נכרח‬
‫הן המאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן ער‬ ‫ראשון • אמרו בזה הלשון ‪.‬הן‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬
‫ביום‬ ‫כשברא‬ ‫כן‬ ‫וא^הדבר‬ ‫וכ•׳•‬ ‫השח־סז^תהאיץ‬ ‫כעין' כמושבילרנו‬
‫שיצריך שתדעהו שהארץ שם משתחף‪ .‬ויא«‪.‬‬ ‫ר״ל השם השמים ברא השמש וירח ושאר הכוכבים הנה כבר בא הבאור בזאת הבונה ‪ :‬וממה שצריך‬ ‫■ ולמד שה‪ 1‬ח‬
‫ל‬ ‫כי״ת ברחשית'ה!‪5‬ז א״כ כבר־א' השמים נכרא ^מן ; וככר ידעת‬
‫‪*»_ ,‬ך)צי׳‬ ‫‪.‬‬
‫בכלל •‪ -‬ובפרט • יאמר בכלל על כל מה ‪-‬שתחת גלגל הירח‬ ‫שנא׳קורא‬
‫נבראו יחד‪ ' . VW‬ן ‪ / /‬׳ ‪.‬‬
‫והארץ ‪jrf‬׳ ■י‪.‬‬
‫ביאורם ‪/‬והשמים ן » ‪I I.‬‬
‫׳» ‪W II.‬‬
‫כני״ת כלי רומז חל‬
‫העתה שהכל נלרח‬
‫‪ ' 1‬סודי‬ ‫>ו ר״ל תוכו לח אני אליה׳ יעמדו יחדיו ונבדלו‪,‬הרגיים ראשון ראשין*ירצ‪ :‬כי כמושזאלוה א׳ כן פועלו א׳ ומשדורז יצא זה גסדר והתחלת הזמן נבראת עם הנבראים‬
‫המסדר ״ י ‪ i - i‬כלם‬ ‫והלא‪...‬עצמל‬
‫‪..................‬‬ ‫והליז‬ ‫א׳‬
‫ומושכלז ח־‬
‫ומושננל‬
‫‪.................‬‬ ‫א׳‬
‫ית׳ ח־‬
‫הוא ית‬
‫כל ית׳ ‪.‬כי הות‬
‫‪......................‬״‬ ‫חלוקה‪- -‬‬
‫מושפעים מאת האל יחד כי אין •‪1 -‬‬
‫‪-------‬‬ ‫כלס‬
‫כי —‬ ‫רל׳״שון‬
‫ש)ן ‪-‬‬‫ראשון ׳ר־*‪.‬‬
‫׳‪ /‬אבל נבדלו הדברים כלס ׳ י־‪,.‬‬ ‫ומנית‬
‫זמנית‬
‫כהתחלה ‪, 1 .‬‬
‫»‬ ‫בי ח ה טז ד שי?יה‬
‫>ט!י נ! כחושיטז' המיוחס אליו אן יחלקו כבחינת השבה וההרכבה וכפי מדרגותיהם כמציאות יאמר לו יוס א׳ ויום ב׳ לא שנבראו הדברים בזה אחר זה כמו שיראה מפשטי הנתור ^ ‪3‬רגו‬
‫^‪-‬י נבראוכאחדומנדהקדימהוהאיחורשהסעלוליסקצתסמקצתסנאמרא׳וב׳וג׳ושתרהמןיסוהכןזה ‪ :‬ולפי זה הדעת האמיתי הותר הספק אשר חייב רבי יהוד י‬ ‫יי*^׳י”‪1‬‬
‫'‬ ‫העוצם‬ ‫'סימיו באי זה דבר שוער יום שגי ויום שלישי אס לא ניזג‘ישמש כי השמש נברא עס בריאת‬ ‫אומנותו‬
‫‪!.‬ן■‬ ‫*‬ ‫^ ‪-‬‬
‫נפשותייי*"!‬ ‫ואמר בנית ולא אמר בי״תבתותלט באשד העתה אין לו מציצית כי אש בזמן ולא יו סג כי ‪!5‬ם בשכל ו‪5‬ום ‪:5‬מר בי״תהכלי במוחלט היה דומה חלק זמן כמו שי‪5‬ומר גיוס או בשעה אחתבר‪15‬‬
‫‪ I‬להשיי•**'‬ ‫ולברוח מזה ה פנ ק אחר ג' הדמיון ^‪.‬חר נכי״תהכלי ול ׳ו אמר ני״ת כלי כמוחלט ־ זהוהנר׳לנו כביאור כונתהר״ס בפי' פסוק בראשית להחלט מאמונת הקדמות אשר אין נמלט יזמנו נזילת ®י’‬

‫''^\\^^א^ראםין‬ ‫אמונת החדוש אשר הוא יסוד כל הקורה ו^ם הוא ענ‪.‬ן קשה הציור מאד קצרו דעותינו להפיגי ולציידו לחולשתהשכלהאנושי אין לנו לסמוך רק ע״פ הנביאים שהגיד! לנו ע"פ הש׳׳י מת‬
‫‪.‬‬ ‫‪1M‬‬ ‫ליטוהמאייד ןי»ו‬ ‫הקחלה היסוד עד"מ שי שלוקדי״ת זוזן ואס זה איננו לו במה שהוא יסוד בפועל ומז^‬ ‫י החקירה ע'*כ דבריו ; וכנר יוחלט ג"כ על זה הענין שהוא ראשון פי' עלז ה ה ענין הנק'‬
‫ואמרו ולא תלי■! י*‬
‫״י‬ ‫‪1‬‬
‫ן‪ ..‬ייט‬ ‫ובעבור ז^‬ ‫באיזה דבר שוער יום ראשון הרצון נזה שהה הכינו הכתוב כפשוטו שזזשמעו נראה שלא נראו תאוריתר״להשמש והירח אשר הם סבות היום והלילה עד יוה ד' וא"נ כמה פוער יום א׳ ויום כ'‬
‫!איזרו ש היוו חני'ק דם לכן • אחרו נזה הלשון הן הן מאורות שננראו ביום ח'פי׳שאחר שהכתוב אומר יום אחד ויום שני לא יפול במחשכה שישוער היום אלא במציאות השמש שהוא פזעלהיז ם‬

‫רכאשג® \‬ ‫— י ‪-.‬‬ ‫הום נמעכה סן‬

‫יראה מזה ‪ ■jt]r0‬על פני תהום ירצה נו האש והביא ראיה בשמעה את הקול מתוך החשך כי מפורש הוא בכתוב חשך יענן וערפל ואיך הפן ששבק החשך הוא הענן וה״י®^‬
‫ארוכאשי‪-‬היםוי^'‬
‫•ר‪.‬אם‬ ‫;‪rw‬‬ ‫שאמר בשמישכם ״׳'— ו•־־ •־■‬
‫מהפ*ית שחמר‬
‫ראיה מהפ*ית‬
‫הניארחיה‬
‫אין הניח‬
‫א״ה חין‬
‫וערפל ח ׳!‪.‬‬
‫חשך ענן י עי ‪- i‬‬
‫צמ״ש וזכרין שמעת מתוך האש שהוא האש המאיר הנראה שורף כמ״ש וההר בוער באש עד לב השמים ח־‪1‬ן‬
‫לזכור להם היסודי אפר הוא בלתי מאיר ולא שורף ולא מוכן ולא מורגש והאש שלנו הוא הנראה ופחדו ממנו פחד גדול כמ״ש פן תאכלנו האש ‪,‬הגדולה הזאת וכן החשך היה נראה להם כמו שה״ז ’ י ‪ .‬־' והאפייה*‬
‫*‬ ‫'‬ ‫אי;בו נראה לא תאיר ולא קשך שאלו היה אותו ?אשהימילי בלאה לא היינו רו אי שנו כ די בצילה ומה שעה להזכיר להשמה שאיננו מורגש נלל לשוס אדה בעוצה ןןק סד ש מזעירגעמי‬

‫‪'1.‬‬ ‫גי ת עקף‪8‬‬ ‫‪I'm‬״‪!:;.‬‬

‫‪Si‬‬ ‫להצאוו‬ ‫ה ט פ דיי ט‬
‫?“ '־“‪ nV‬ד ''•‪ M‬י‪:‬י‬
‫‪I,‬‬

‫קרקאש‬ ‫עו‬ ‫‪7‬זם טוב‬ ‫אפודי ־מורה נבוכים ^לק שני‬ ‫^־‬
‫‪’t‬‬
‫שנבראו ביום ראשון ולא תלאן‬ ‫העולם והנה ב‪ f 3‬אמרו בזה הלשון הן ק‬ ‫♦ י״ל וה התבאר כספר הא‪1‬י;ופ ובספר ה‪5‬מאהעולם ב‪5‬ןאמ*‬
‫>רז!ה עם התי«ר‪.‬‬
‫עד יוס ד׳ ר^ל שקדם לו המטרשהיה קודם תדשא האדן והמטר לא יהיה מבלי איד ו עו ל מי יתן ויודע‪.‬‬ ‫‪ J‬׳ ^קהזנדלבשלשצוממיכי' * ר״ל שהמיס שמתחת לרקיע הם ענץ‬
‫יעלה מן הארץ והעולה לא יהיה מכלי מעלה שהואהשמש ולכן הוכרה אז פעולתו י ‪ .‬לפי הסדר טסדר‪,‬‬ ‫יושר מתל לרקיע הסענין שניוהיקיע עצמו ענין ג׳)כל אחד ואחד‬
‫וממהשצריך שתדעהו שהארז שס משותף יאמר נבלל וכפרט יאמר בכלל על מה שהניח שהתושךהויו‬ ‫יהמים אשר מתחת לרקיע־ הס המים המינייס אשר בפעל הנמצאים‬ ‫‪,‬‬
‫שתחת גלגל הירח כמ״ש הללו את יי׳חןהארן היוש חסו ויומרו‬
‫וחשך על פני תהום‬
‫מעל לרקיע הס האיד‬
‫ועל והנאמר בראשית ברא אלהיס את השמים‬
‫שליו ידעתי גשום‬
‫>»ןיס שיקרי( תהום‬ ‫היבש׳‬ ‫»אמ הארץ ויאמר בפרט‪.‬על האדן והוא‬ ‫ן^*]^זמטר'והס מיס בכת והרקיע עצמו ר״ל היסודות הד׳ • ויאמר בפרט ‪ h v‬האחד האחרון‬ ‫*י'״ ־‬
‫ויהיה פי׳ הפסוק בהממלס שהות בסבה ברא ‪ p ill‬י*נו‪ . 4‬ה מ י «‬ ‫‪;^.^,,‬״קיס הקר והלח מהאויר אשר שס יעלן מהם והוא הארץימורה זה אמרו‪-‬והארץ היתה תוהו‬
‫השם העליונ־ס והמחמוניס ויהיה ארץ הנאמר נגולל‪v'’np‘npno‬‬
‫‪ -----‬וזהזשאחרוו״ל ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת ע ‪S‬‬ ‫ויתהוהשם המטר‬
‫״ ‪■ .‬וי״‪-‬יי‪-‬יי‬
‫םמממ ו‪1‬‬
‫תהומית י פ ^‬
‫מחלה הוח התחתוני׳ר״ל היסודות הד׳והנאמ'‬
‫‪ ',01‬נ‬ ‫תהי‪3‬‬ ‫ואמר‬ ‫״הטיפהשם תתהוההיז״דן אל תאמרו פני המים• כבר קראם כולם ארץ • ואח״ב אמר ויקרא‬
‫הקר‬ ‫החלק‬ ‫ר״ל‬ ‫״‬ ‫האמצעית‬
‫אשר‬
‫‪.‬‬
‫ויקרא אלהים ליבשה ארץ היא הארץ וכן׳ ; תהום קורא‬
‫ואחר הרב כי היסודות נונרו בוה הפסוק כפי ‪ 5‬נוריך ו א מי תה‬
‫תהו‬
‫מד־־‪.‬‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫י‬ ‫גדול‬ ‫סוד‬ ‫ג"כ‬ ‫זה‬ ‫•‬ ‫ארץ‬ ‫ליבשה‬ ‫׳ים‬ ‫אל‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪ ; , ,‬ס י רלבי\יהייכ)פלץמלתמים‬
‫הנחתם הטבעית הארץ ועליה החים)אויר אמר לו ניריא וא§‪,‬‬ ‫שתמצא שיאמר ויקרא אלהים לכך ככה אמנם הוא‬ ‫״ מיי שהיה למעלה כחלק הקר חן‬
‫דבק כמים וכו׳ • נהדצון כוה כי המיס יקראו התהום כמו שנרא״‬ ‫הענין כן כי האיד להבדילו מן העניין האחר שחף ביניהם בו זה השם‪• .‬‬
‫הנרצה נ ו‬ ‫יהיה‬
‫החים מה תנין‬
‫תהום כמו שאמר תהומות יכסיותו והנה פני‬ ‫‪ j‬קסבכח יתי^?' שנתהוהחן האיד מטר ולזר‪ .‬פירשתי לך זד־־‪ .‬הפסיק בהתחלה ברא השכם‬
‫’‬ ‫י‬ ‫התהום הות האויר ובהיות האש על האוי׳שהוא החושן לפי לע תו‬ ‫‪ J‬מט י יא כ מי שאתר ששם מים בפעל העליונים והתחתונים • ויהיה ארץ הנאמר חהלר־־‪.‬‬
‫פני תהום והאויר הוא מרחפת על פני המים בהוא האש היסודי‬
‫אם כן היסודות ‪.‬הוונרו כפי הנחתם הנלתימאיר ל פ מנו‬ ‫הוא התחתונים רייל ד־־‪.‬יסודות הדי • והנאמר עליה‬
‫והוא‬ ‫והרצון בו כפי סדור ההנחה הטבעית לא אל תהום‬ ‫ויקרא ^הים ליבשה ארץ • היא הארץ • הנה כבר‬
‫ס מין א ל הרוח לא‬ ‫התבאר זה ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו כי היסודות הדי‬
‫סדור הונירה א״כ בהיות החח שהוא האויר אל המים ו עו ד‬
‫מאמרו‬ ‫מרחפת על פגי החים והחסךשהוא האש הוא שנראה‬ ‫מו‪ :‬נאמרה על דכר נודע נגלה אשר אמרנו ששם ארץ הראשון יורה עליהם• נזכרו‬
‫למעלה מהאוירשהו׳פני התהום יהיו היסודות וריח אלהיס מרחת׳‬ ‫־‪ :‬ענת מל אף להמון ווה אינו נודע כי אם תחלה אחר השמי׳שהוא זכר«ארץ*ורוח*ומי׳*וחשך‬
‫נוכרים כפי הנחתם הטבעית ואמר החכם ר׳ על פני המים בה״א‬
‫שפמים‬ ‫הידיעה‬ ‫■^^התים זיהו שאמרו שלא שלמה מלאכ׳המים ו^^זך הוא האש היסודי לא תחשוב זולת זה אמר •‬
‫משה ?נרבוני ני האוי׳נקדא תהום מצד המים‬ ‫^^^שלמית פעולת יום שני מהמים אינה‬
‫כנ ר הווכרו וזם‬ ‫ארת‬ ‫הראות ודבריו שמעת מתוך האש • ואמר כשמעכם‬
‫בעליונים אשר באמצעו ואני אומר ני לח לפי הנראה נתיז‬ ‫ןי׳נת אצל ההמון אלא כמם ג' והוא‬
‫נקר׳ תהום האויר אבל פני תהום והוא האחת שיכר קודם וחושך‬
‫י • יא״א לי חבלתי שאוסיפך ביאוריר״ל הקול מתוך החשך • ואמר כ ‪ 4‬חשך טמון לצפוניו‬
‫לבי שהוא על הטיס אשר נקרא תהום בכצ על פני תסזם והיס‬ ‫*ייזי“ל מוסיף עכשו טעם אחר לחה לא תאכלהואשלאנופח • אמנם נקרא האש היסודי‬
‫מקום ואמנם ייחס הרוח לאגהים כעגו׳שהיר‪ .‬מן הנראה ש ‪ 8‬מ ן‬ ‫! יאמר כי טוב נמס שני ן‬
‫חוסך אל התהוס‬
‫ספירייתישאלו‬ ‫בזה השסלהיותה בלתי מאירה אבל‬ ‫והוא‬
‫מתוך שנמקוס פיש‬
‫מתנועעת תמיד )לעולם מיוחסת לשם נמו‬ ‫היתה האש היסודית מאירה היינו רואים האויר כולו‬ ‫‪, ,‬‬
‫;;לילה מתלהב אש״וכבר זכרם כפי הנחתם הטבעית־הארץ־ועליה המים • והאוירדבקעם■ שאחר ורוח נסע מאת השם‪ ,‬נכפת ברוחך ד בוי ה מי' ‪ 06‬יהיס‬
‫ניהפון יי׳ רוח ים ווה הרכה ‪ :‬וחמה שצריך חושך כמו שזכרנו*‬
‫להודיענו‬ ‫שתדעהו שאמרו ויבדל בין החים וכו׳ אינו וגא‬ ‫?׳שיס*והאש למעלה סן האויר*כי כיחדו האויר על פני הסיייהיה החשך אשר על פני תהום‬
‫הבדל במקום שיהיה וה למעלה )‪ 1‬זלחט‪ :‬שאע״פ צזננראו‬
‫מאורות כיוסראשון‬
‫‪^!,-.‬עלה סן האליר בלא ספק • ואשר חייב שיאמר רוח אלהים •‪.‬בעבור ששמה מתנועעת‬
‫וטבעם אחד כי למעלה אין מים ככועל אכל לא נראה פעילת‬ ‫’! י ל מרחפת ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם •ורוח נסע מאת יי׳ • נשפת ברוחך • ויהפך‬
‫פירושו שהוא הבדיל ביניהם הבדל טבעי ושס השמש ג שפליסעד‬ ‫יוח ים• וזה הרבה • וכאשר היה החשך הנאמר תחלה אשר הוא שם היסוד כלתי החשך‬
‫שנתגלתה‬ ‫קצת‪ : 1‬אפר קראו מים תחלה אש׳עליו נאחר ‪ .‬י‪1‬ם‪7‬־‬
‫ורות אלהים מרחפת עלפגיהמיסדכראתד ה^רז כי לרנוי‬ ‫י'■’*‘ "'באחחנד‪ .‬אשר הוא החשך • התחיל לבאר ולהבדיל ואמר*ולהושך קרא לילה• כפי‬
‫המים לא הי ה שם‬
‫בצורה טבעית הלבישו ושם קצתו כצור׳ אחרת‬ ‫\ ‪^ 1,‬י• ׳‪:‬זכארנו הנה כבר התבאר זהי‪ :‬וממה שצריך שתדעהו שאמרו• ויברלבין המים• אינו‬
‫התהפכות הנציז‪,‬‬
‫ווהוהתיס ועלו? אמר זלתקיה המים קרא וזהואחרווח שךעצ‬
‫ביניהם‬ ‫ז^ניל כמקום שיהיה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחד• אמנם פירושו שהוא הבדיל‬
‫ימים הנה כבר גלה שו‪ :‬המים הראשון שנתח׳ כני ת הו ם• בצורה‬ ‫קה ;;?כלל הטבעי רצוני בצורה • ושם קצת זה אשר קראו מים תחלה דבר אחד בצורה טבעית‬
‫בו על פני המיס אינו וה אשר בימים אכל טבעית הלבישו •‬ ‫‪J‬לי‪^.? .‬ישו • ושם קצתי בצורה אחרת וזהו המים • ולזה אמר עוד • ולמקוה המים קרא ימים‬
‫גוה שעד‬ ‫קצתו נבדל כצורה אחת למעלה מן האויר הרצון‬
‫ה מגי ע‬ ‫המקום‬ ‫‪^,‬ייץ^ ל׳נח ככר גלה שזה המים הראשון הנאמר בו‪-‬על פני המים• אינו זה אשר בימים •אכל קצתו‬
‫ועלו‪ :‬נאתר וחתאלהיס מרחפת על פני‬
‫התהפכות הניצון‬ ‫כצורה אחת למעלה מן האויר‪-‬וקצתו הוא זה המים • ויהיה אמרו ויבדל בין המי׳אשר‬
‫ת*‬ ‫המ ס שהאניר יקיף את המיס מכל צדדיו כין האויר‬
‫מלמעלה בין מלמטה כין מכל הצלדין וקצתו ולמע‪.‬ה ממנו חלק‬ ‫ההשך^אשר‬ ‫‪•,J.‬״תחת לרקיע ובין המים אשר מעללרקיע‪-‬כאמרו ויברל אלהים בין האור ובין‬
‫כתכלית‬ ‫הוא וה המים אשר הוא למטה אשר נקרא יחי׳ מהקר‬ ‫י ^ ץ א הבדל כצורה אחת• והרקיע עצמו מן המי׳ נחהוה כמו שאמרו הוגלדה טפה האמצעית‬
‫הקרירות והאיר‬
‫ויהיה אמרו ויכדל אלהיס כין החים אשר‬ ‫■ ץי^ר ג״כ ויקרא ^הים לרקיע שמים‪-‬כפי מה שבארתי לך לבאר שחוף השם‪-‬ושאין השמי׳‬
‫העולה מן המיס‬
‫אשר הוא אידל ת‬ ‫האוד‬ ‫מתתת לרקיע באתרו ויבדל אלהי׳ בין‬ ‫תהלה באמרו את השמים ואת הארץ • הם אי(ו אשר נקראו שמים •והזק זה העניין‬ ‫‪.‬‬
‫וכין החשך אשר ס‪1‬א הבדלה כצורה אמת לאשר יעלה ויגי ע‬ ‫ה‬
‫והרקיע עצתו חן המי׳נתהוה אמרו המפרשיס אל מקום האייר‬
‫בשכם‬ ‫זההשתוף‬ ‫ומפני‬ ‫•‬ ‫השמים‬ ‫בלחי‬ ‫שהרקיע‬ ‫לבאר‬ ‫•‬ ‫השמים‬ ‫רקיע‬ ‫פני‬ ‫על‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪j‬‬
‫כי התיל הלח יעלה למעלה אצל האויר החס הקר ההיא י ת ענ ה‬ ‫ג״כ שמי ם האמתיים רקיע כמו שנקרא הרקיע האמתי שמים• והוא אמרו ויחן אותם‬ ‫י‬ ‫זו■‬
‫חים וכן‬
‫נ הריס‬
‫וישוג‬
‫תייצא‬ ‫הרקיע‬ ‫מאלו‬ ‫ולמטה‬ ‫עליונים‬ ‫מיס‬ ‫יקראו‬ ‫אלו‬‫ו‬ ‫הככבים‬ ‫מהיות‬ ‫במופת‬ ‫התבאר‬ ‫שכבר‬ ‫מה‬ ‫המאמר‬ ‫בזה‬ ‫ג״כ‬ ‫השמים*ויתבאר‬ ‫כרקיע‬ ‫י‬ ‫נז ‪:‬‬
‫הגבוהים יש נ או תו‬ ‫שם‬ ‫)יתעבה‬ ‫רב‬ ‫הלת‬ ‫האיל‬ ‫בו‬ ‫נמצא‬ ‫אשר‬ ‫שידמו‬ ‫כמו‬ ‫גלגל‬ ‫שטח‬ ‫על‬ ‫ואינם‬ ‫•‬ ‫בעולם‬ ‫ריקות‬ ‫שאין‬ ‫בגלגל‬ ‫תקועות‬ ‫והירח‬ ‫והשמש‬ ‫‪^.‬לס‬
‫הקרוש‬ ‫בלוק שוה החלק קר וכשיגיע האיד הלח חל האויר‬ ‫ל ‪; :‬חנזין מאמרו ברקיע ר״שטים ולא נאמר על רקיע השמים • הנה כבר התבאר שחמר אחד‬
‫ן‪ :‬המקוס יתהוושס המיס אס כן ימצאו בכאן להם קרירות גדול♦‬
‫וש ‪ 9‬י תענו האריס‬ ‫‪;'; ‘V‬יייהמשותף וקראו מים • ואח״ב הובדל בשלש צורות • והיה קצתו ימים • וקצר״ו_ ר ‪ 9‬ע •‬
‫ג׳ חיני מים החים העליונים אשר הס ממעל‬
‫וישונו חים או שלג‬ ‫לסודוינפלאות‬ ‫נ‪>?\.; , 1‬תו על הרקיע ההוא^וזה כלו חוץ לאדן‪-‬הנה כבר לקח בעניין דרך אחרת‬
‫ג נ נ ין‬ ‫לרקיע והס האיד החם והרקיע עצמו אשד ויכנסו‬
‫הוא החלק אשר נקרא אבנישיש טהור והוא ההריס ומצדרנוי‬
‫•‬ ‫הסיניים‬ ‫המים‬ ‫! אסנס שזה אשר למעלה מן הרקיע נקראו מיס בשם לבד • לא שהוא אלו‬
‫החלק הקר ואלו המיס אשר לחטה ש‪ 0 :‬הלחית א שרנתוכס‬ ‫ס הנה כבר אמרוהו חז״ל־‘ ג״כ אמרו באמרם ד׳ נכנסו לפרדס וכו־אמר להמר׳ ע קי ^ כשאתם‬
‫האייר‪,‬‬ ‫היסודייס אשר נתהוה בחלק הקר ווה! מ״ש י תענ ה‬ ‫למגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים • שכן כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד ?ניני‘‬
‫מים ע ד‬ ‫וישיג‬
‫מתחת‬ ‫שיצאו‬
‫הנה כבר התבאר שחמר א' היה משותף והוא‬ ‫ו והתכונן אם תהיה מאנשי ההתבוננות כמה באר בזר־־‪ .‬המאמר ואיך גלךח הענין כלו •‬
‫נחליס‬ ‫האיד הלח וקראו מיס ותחר הובדל בג׳ צורות ההרים‬ ‫י ‪ I‬לשתשתכל בו ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים • ותשקיף על כל מה‬
‫והיו קצתו ימים וקצתו ברקיע והוא החלק גדולים ׳ ו ר קי ע‬
‫הקר מהאויר וקנתו על הרקיע ווה כולו חון עצמי מן ‪,‬המיס‬
‫לארץ אמנםשזה למעלו חןהרקיע נקרא חים נקהוה כמו שאמרו‬
‫»פה‬ ‫הוגלדה‬
‫כשם לבד וכו׳ • וה״ר משה הנרטני פי׳ ני המצננית ■ הרצון‬ ‫‪#I‬‬ ‫־‬ ‫• ‪ U‬י י•‬ ‫‪I‬‬ ‫י • ״ •” ^ ' ‪ -‬ע ׳‬ ‫•י ״ •' ־ •‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫המיס אשר מעל לרקיע הוא החלק הקר מן שמרוב הקרירות‬ ‫‪ ,,‬״אד וזה כי כל אשר יזכור עניין מענייני הנמצאות המתחדשיכם הנמצאיכם על ההמשך‬
‫האויר אשר נתהוה חתנו המטר והרקיע וכל התעבה האוירשס‬ ‫עליו‬ ‫המתמידים המיושבים אמר כזה כי טוב• וזה הרקוע והדבר אשר‬ ‫'‬
‫והוא‬ ‫ונקרש‬ ‫האויר• ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫האמצעי‬ ‫החלק‬

‫— ‪--- — • —• - -‬ו׳ ■׳■•<‪ ,‬׳*« » <׳‪<• 1‬״י«ו ההמון פי’ שאס‬ ‫‪--------------‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-,— — .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪. _.‬‬
‫נזה •דחי שירידת הגשמים הס עניני סיינ עיי ס ולא יהיו מפועל האל ויהיה זה מביא להרחקת השגחת השם מאמונתם והכתיב משער נ עניןהיזע ר שהוא פלאגיולכמ״שעושהנפל^^ותעדאין חקר ואמר הב‬
‫■הניתן‬
‫” *'יעל פני ארן ושולח חים על פני חוצות ואמת אס המקום ההוא מוכן להתענות האד והולד המטר הכל תליי לפי דעת תירתינו נ רצ קהאלנ מו שיעלעוב ואמר השם ג ע ת שנעשה רצוני ונתתי ג שתיכסכעתס ומס‬
‫^'נ״יהו ועצר את השמים ואמר אליהו חי ה'אם יהיו השנים האלה טל ומטר ני אם לפידנ רי ־ אנל להכרחהחתיינ כדי שתגלה הארן אולי הרצין נזה שמצד החום המגיע נהתהפכוחניצון השמש והחום ה מגי ע‬
‫היא סנת להגלות‬‫המתים הו‬
‫ואמר שוה ׳^‪ 7‬ז ץו ‪0‬‬
‫חסרון ןוןןז׳‬
‫ולא ’‪ iwi‬ןן‬
‫תיספת ‪f ^ i‬‬
‫לה •גי׳יי׳‪--‬ג‬
‫אין — י‬
‫הנחלים ״ולוה הים ן‬
‫מן י‪ —-‬י ‪- -‬י‬
‫המים ••!‬ ‫שהגיעו לו‬
‫‪- ...........‬‬ ‫מה ־‪- -‬‬
‫האדים נשיעור •י‬
‫נהטל>תו י■ י‪w .‬‬
‫בימים ‪--------- -‬‬ ‫אשר הם‬
‫‪ -------‬־ ‪- .‬‬ ‫יחםר‪ .‬המים ־‪-‬‬
‫השמש ־‬
‫שהתבאר שחום י ‪- -‬‬
‫‪..‬‬ ‫הארן כחו‬
‫ן‬ ‫הנוכני ‪-‬ס נתגלה‬
‫־‬ ‫^את‬
‫מנד עליית הגזרים לשם בתום ושמש ותום הכוכבים בתוחם נגבו וחשכו המחיות עד שנתגלה ה^ורן וזשלושופים ^(וחליס שתום השמש וחוס הכונני ם ישחרו התלק המגולה חן ‪ p 6 r‬של^ו י כ סו ה ה מים מצד נגוג ם‬
‫^י׳ימיות ואין דעתינו כדעתם אנל הכל ברצון האל!כונתי‬

‫• ותנתשמעו אחר שלא היה עדין טבע קיים ונכל יום ‪ m‬י חי נראשית היו חתתדשים דברים שלא היו קודם כ מו כן אפשר שיהיו העניגיס הנזכרים ואדם וכוס ושאר הדנ רי ס הנז כ מ ס כלם על פשוטה אחד‬
‫יייזה א״לי אדי וחוה ננראו נאקד • איני מיו?ק גז? זכן אני חוסנשלא ייפק סוי אדם‪.‬ג;ה ינריאת א‪7‬ש וקוה ןקין והנצ ‪ r t i‬וי[ הקייס ופן הדעתשצא יהיה הכל נחשחעו אבל החכמיס‬ ‫^יי‪°‬‬ ‫*‪,‬‬
‫ע}‬
 ‫מ‪1‬רלו נבוכיס סלק שני‬ ‫שם טוב‬ ‫קרקאש!‬
‫וכו׳׳» ר״לשעכין הודית ה ^ י‬
‫י ‪1‬‬ ‫והוא שוה ואס הו' י‬ ‫האדר אשר למטה ממנו עד הגי^ ‪ 1#‬מקום המים ואמנם נקרא מים למס גמאיד‬
‫ן‪5‬ית‪/‬א‬ ‫גדול מץ הנמצאות מ־ מ ‪.‬ינס תכלית מכוונת מהנמצאות‬ ‫הרמז העירו הלת יערב בו ככל חלקיו ולא ייואוהממנו המטר למה ‪ m‬חלק מסאויר היא חס‬ ‫‪,‬‬
‫ע ל עניני ם נכבדיס‬
‫שהחנמ'‬ ‫שמציאות‬ ‫והרב מורה צלת נעבור התהפטע הניצוץ אכל אסלא יביע שם החהפט׳ הניצוץ ה^ה עס החלק הקר‬
‫״ דני'‬ ‫תגלההארץ‬
‫האדן )יתהוו שס הצמחים י ה ל״ י״ ^‬ ‫ואזתגלה‬
‫ותתיבשואז‬
‫האתותתיבש‬
‫מןמזהארץ‬ ‫אתריהם א״כ אמרו והחי׳ אשר מתעל לרקיע הס החלק הנקרא למכתיס אבנישים והוא‬ ‫יח שך‬
‫ני‬ ‫א*מ מכוין חצי‬ ‫החלק הקר ואמנם החים חשר מ ת ^ לרקיע‬ ‫ומזה‪ .‬העגין‬
‫אחר והוא הראות ה י כ נ י ה « ז י ר א י ^’‬ ‫מהעדה גאמרם ‪ .‬כס חלו המיס היסולייס אשר הס מיס בפועל*‬
‫הי״־ז‬ ‫ני טוב כי אס בהגעת התכלית‬ ‫העניין בו מן ההסתר כמו‬ ‫‪5‬ודס וחיה גנר^ן ואגזנס ת״ש חכמים כי הריןעימץ המי׳ נתהוה עליו אשר נ ק ר א מי&‬
‫ילותד מיוחדי ©‬
‫’ ? ^רנ אס‬ ‫י^י־'‪°‬יי־‘‬ ‫ה׳רמז הוא האויר עצמו אשר מתחת מהרקיע והוא שתראהו • וזה שאם ילקח על פשוטו בנסורת העיון‬ ‫>זגכ לגג פזה‬
‫יהיה עניין בלתי נ מ צ א כלל • שאין שכש גוף אחר אז אמ׳כו הפסוק כי ט!כ ייל״ ?^רראין‬ ‫•*‪ 1^1‬ו!יה‪!5‬ד*חורכפ החלק הקר עד הגיעו ל מקום המי׳ היסודיים‬
‫בסוף היוס ההוא וזהו שאמ' נלי ‪^°‬אןכאח*‬ ‫לנב ואין הפרש למיס העליונים לאלו המיס אשר כלתי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים * ואין‬ ‫וזח^ור וצורה ואח*‬
‫«ראדמ‬ ‫י״’^‬ ‫וכבן זה ; ומי' אמרם‬ ‫אלא‬ ‫יתחלפו‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫נימא‬ ‫כמלוא‬ ‫אלא‬ ‫□רקיע‬ ‫»‪ 11‬חדיס חגב‬
‫שם מים למעלה מן האויר • כל שכן שידמה מדמה‬ ‫• ‪ ' 0‬מתוודיס■‬
‫מ ת א ח ד י ס ^ <‪?2‬חדשים‬ ‫‪w 6‬ה כאלו' מצד חלוף נצוץ השמש ויראה לו שזהו כפירוש‬
‫‪1‬גים‬ ‫שזה הרקיע ומד! שעליו הוא למעלה מן השמי׳ ויהיה והצור? האנושית הס מהויס‬ ‫^ ^ ר שהם הפכי ‪ 8‬האמתי והראיה על זה כי לזה המקים נקרא‬
‫ולזה‬ ‫העסין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג • ואם ילקח ן־וא האדם והס אחד בבחינה ’‬ ‫י י חה^ויזד י ני ע אכט שיש טהור שהוא חלק קר ולח ועל זז‬
‫בבחינת החמר בעצמו והצו׳ ה ^ ‪ I‬נחיא‬ ‫יי פ ס ל והוא התוח׳■ אחר הרב שכוונו באחרס החים למעלה לפי נסתרו ומהשנרצו־־‪ .‬בו הוא יותר נעלם ש הו א‬
‫תו ע‬ ‫ימהאחר‬
‫^ י גדול‬ ‫ישלחו׳והוא הצורה מהרקיע ‪ t‬תאמרו חים מים שכן כתיב דובר צריך שיהיה מן הסודות החתומים‪.‬עד ש ל א ידעהו‬
‫שהענין רומז למה שביארנו ואמרי״?‬ ‫פירש‬ ‫כפי‬ ‫כי‬ ‫וגס‬ ‫עיני‬ ‫לנגד‬ ‫יכון‬ ‫לא‬ ‫שקרים‬
‫ההמון* ועניין הוא כך איך ראוי שיאמר בו כי טובי• ‪.‬‬ ‫^וין הי ה‬ ‫ו הנ ץ‬
‫נ‪,‬ר‬ ‫סכלותי וכו׳ושהכח׳נרככוהו׳היה‬ ‫י בי או ר שהם שניס המפרשים האיל הלח אשר הוא למעלה מחלק‬
‫‪W‬‬ ‫ר״ל הנחש היה הכח המדמי‘‬
‫ומבואר‬ ‫התועלרת‬ ‫נגלה‬ ‫שהוא‬ ‫טוב‬ ‫כי‬ ‫עניין‬ ‫ואמנם‬ ‫יצל אתל יד צוןנז ה הקר לא יפעל דבר נהדיתהמיס כביתה‬
‫? נכ^ ^‬ ‫במציאורת זה המציאורת והתמדתו • אב ‪ 4‬הדבר היותו מיוחד למנחשי׳ולקוסמים‬ ‫»וצד שהי* אתד שהתבאר בספר האותות אכל החלק הקר‬
‫יחציאוי!■ * אמד‬
‫גמל כלומר שהגמל צורה גדולה ימיי‬ ‫שנ על ט עניינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זד־־י‬ ‫שהאלס מ‪ 1‬רלכ תהאויר הוא אשר יפעל המים ואלו נקראו חי׳‬
‫וה הנח הוא גדול ופחות שמרכיכ ״ ‪is °‬‬ ‫•ושניהם■ והס שניפ עליונים זכרים כי הס הפועצים אלו המי׳ הכה תועלת בו נראת‪-‬לבני אדם עד שיאמר בו כי טוב •‬
‫י’י^^^'’*‪,‬יטו‬ ‫וא״א לי מבלתי שאוסיפך באור• והוא שזה ואם הוא אין מציאות להם י‬ ‫י צ ל הבחינה כי נשתסכלכזההעכין !תבינהו תבין כל מה‬
‫הכח המתעורר רוכב עלהכחהמדמהניג״׳‬ ‫ק״ש‬ ‫י שכל יבדיל בין שהתבאר בספר האותות ותשקיף‪.‬כי כל‬
‫שהרוכב‬ ‫שתדעהו חלק גדול מאד מן הנמצאות אינו תכלית מכווגרת‬ ‫התימר והצורה * חז״ל אמרו הפילוסופי׳‪ *.‬וחמהשצריך‬
‫יזה שהם זכרו ותתעורר עליו העלה אשר בעטרה לא נאתר להמשך המציאורת שיאמר בו כי טוב אב ‪ 4‬להכרח‬
‫שבי^‬ ‫התחייב כדי שחנלדי הארץ והבן זהצוממה שצריך שתדעהו שההכמי׳כבר בארו ^הע‬ ‫סהכחש כרכב ושהי*‬
‫שהעשב‬ ‫גלול ביוםשני כי טוב וכו׳ עדני יהיה הענין׳ יותר‬ ‫השיטור‬
‫ישרוכנר הוא אבר נמנע ויותר רחוקחשיושג כי הגשם ההוה והאילנות אשר הצמיחם השם מן הארץ אמנם הצמיהם אהר שהמטיר עליהם ושא^ו‬
‫ישיאמוהושהלזכב הנפסד לא יהיה על הנצתי ‪) j‬אסילקחלפי ואד יעלה מן הארץ ובו׳ ־ אמנם הוא ספור העניין הראשון אשר היה קודם • תדשא האח‬ ‫י‪1‬א םח‪ ‘ 1‬אין שפין‬
‫שהש״י ברא כל חין הנסתר ומה שנרצה מ הנא מתר נעלם • ר״ל דשא• ולזה תרגם אונקלוסועננאהוה סליק מן ארעא • ומבואר הוא זה מן הכחובלאמח‬
‫»® ‪ r‬מהנמצאוע שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים שלא וכל שיח השרה טרם יהיה בארץ הנה כבר התבאר זה ; וכבר ידעת‪-‬אתד־׳ המעיין כי ‪.‬‬
‫והעניןשהואש סבות ההויד! וההפסד אחר הכהות הגלגליות האור והחשך למה שימשך אהרידם מן הץ״‬ ‫בתכלית; השלמוין ידעוהו ההמון למה שההמון ראוי שיחשבושי‬
‫פאפשד שיגיטהר אוצרת חטר ואוצרת שלג לתעלה‬
‫והטוב חכווןחמנ‪ 1‬נן איןר אוי שיאמר כו כי טוב ואמנם ענץכי והקור • ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ובאור ובחושך ישתנו מזגיהם • והתחלת המזג^‬
‫מלמעלהר טוב נגלה התועלות וכו׳ ז וא״א לי חבלתי שיתחדש מהם שני האדים אשר הם תהלח סבות אותות השמים אשר המטר מהם ‪ .‬וח^‬ ‫כת׳ים ז״ל אין לנ‬
‫י עיו ר ד‬
‫^('*כ כל מה שברא שאוסיפן כיאור שזה)אס הוא חלק גדול• ר״ל• ג״ב סבות המהצבים • ואח״ב הרכבת הצמחי׳ • ואחרד׳צמהיסהב׳יח • והדרכ^האהר^'‪.‬‬
‫כיזוז ׳‪:‬מניית החטר והרקיע עס היו׳שהס חלק גדול היא האדם• ושהחשך הוא טבע מציאות העולם התחתון כלו והאור מקרי הוצה לו מתה ^‬ ‫באלם ‪ ,‬מןהמושיס‬
‫ה‬ ‫״ין‬
‫מהנמצאות ממנו אינו תכלית מכוונת‬
‫י פ כי מיוין ה סג ל ס מהנמצאות מצד עצמם שמציאות המטר אינו עליו מחוץ*הלא תראה שבהעדר האו׳ישאר העניין הנח• וכן בא הכתוב במעשיברא׳׳■יו*‬
‫•ל^! לדשק‪, ,‬ל‪ ,,‬מנוי! מצד עצמו חלת מצד דבר אחר והוא ‪ ,‬על זה הסדר בשויו לא חסר דבר מזה ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו אמרם כל מעש ה ברא^' ‪r‬‬
‫‪liv‬‬ ‫לנזקו חלילה ל*‪,‬ל‪ ,‬שיעלו האידים והלחות מהארץותתיכש )אז בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו • יאמר‬
‫שלפו תתגלה הארץויתהוו שם הצתחיס והכעלי חיים שלמות כמותו ועל שלמות צורתו ובנאה שבמקריו • והוא אמרו בצביונן נבראו סן *‬ ‫>‪t‬ר‪ fivc‬כ ‪1‬וין ש‪01‬‬
‫פח ' ב‪/5‬דש‬
‫היא לכל הארצות • ודע זה ג״כ שהוא שרש גדול כבר התבאר ‪ :‬יממה שצריך שההבונני׳‬ ‫א‬‫אל‬ ‫עצתו‬ ‫מצד‬ ‫מכמן'‬ ‫אינו‬ ‫שהנןטר‬ ‫אחר‬ ‫וא"כ‬ ‫יגנ ריזנ ע מ״פ עזל פ‬
‫היכשהאין מאד זכרו בריאת אדם בששת ימי בראשית אמר • זכר ונקבה ברא אותם •■ וחתם הבוץ י‬ ‫ייוותיז הפעול׳ הו^ו הכנה לשלמות אתר והוא הראות‬
‫®למויג לו ת״ה ע״ד ראוישיאמ׳ בו כי טוב כי אס בהגעת התכלית‬
‫?^!חין ^‪/‬יןנו‪1‬ד‪ 6‬והוא הראות הארץ וביום הג׳ נאנור כי טוב ב׳ כלה ואמר • ויכלו השמי׳והארץ וכל צבאם • ופתח פתח אח׳ לבריאת חוה מאדם וזכי ע ן‬
‫^יזשיתוווד גנחפ■ פעמים לב׳ תכליות ועל כל זה כוונו ו״ל החיים ועץ הדעת ודבר הנחש והעניין ההוא• וזכר שזה כולו היה אהר שהושם אדם בגןעח*‬
‫כונפ כאומרם לפי שלא כשלמה מלאכת המיס כי וכל ההבמים מסכימים שזה העניין כלו היה יום ש שי ושלא נשתנה עניין בשום פנימאר^‬ ‫*ליו ‪,‬נסש^ל‬
‫ייושונה 'הכל מצד‬
‫נחינתז בעצחר אינה נגלית להמון ואינה מהדברים התכיוני׳ ששת ימי בראשית • ולזה לא ירוהק דבר מן הענייני' ההם כמו שאמרנו שעד הנה לא‬
‫טבע נח‪-‬ועם זה כבר זכרו דברים אשמיעס לך מלוקטי׳ ממקומותיהם ואעירך ג״כ על רבר‪°‬‬ ‫וכחיוו‪ ,‬ניו שוחחר חנלענמסוהוחהשרחז הרב באמרוע״ד‬
‫»מוי!רוע גרצונד דרש הטוב ‪ :‬וחתהשצריך שתדעהו״שההכתיס‬
‫הנקיחס במו שהעירו הם ז״ל • ורע כי אלו הדברים אשר אזכרם לך מדברי החכמים אמני הם רבי^^‬ ‫*נחו׳בכז גברי! לו כבר ביארו שהעשבי׳ והאילנות אשר‬
‫•‪ 111‬הריווח ל ע מ תו השס ק האיץ אמנם הצלחס ) ‪f‬יזר שהמטיר ‪ .,‬בתכליר־ז השלמות מבוארי הפירוש לאשר זברוכם לו מ חוקניס מאד • ולזה לא‬
‫לריווח נמה שהוא‬
‫ויקרב עליהם ואמה ואיד יעלה חןהאדן אמנסהוא בפירושם ולא אשימם פשוטים שלא אהיה מגלה סוד • אבל זכרי אותם בקצת סדר ובהעח׳‬ ‫לו‬ ‫>אוח‬
‫*וליו וישמר ממיז ספור הענין הראשון כי זה מתנהג הבורא מעוטה מספיק בהבנתם לכיוצא בך • ומזה אמרם אדם וחוה נבראו כאחר מתאחדי' גב לן‬
‫וכך ו‪:‬בן זה ז וכבר ידעת אמס החעיץכיראש ושהוא נחלק ולקח חציו והוא חוה והובא אליו ואמרו • אחד מצלעותיו • רוצה בו ‪3‬‬ ‫שהוא כנגדו‬
‫>נרא צוהדמיויך‬
‫‪ ,‬מחלקיו והביא ראיה • מצלע המשכן • אשר תרגומו סטר משכנא וכן אמרו מפטרוהי וזזנן‬ ‫הגלגליות‬ ‫כתות‬ ‫ונהפסדאחר‬ ‫סבתההוייה‬ ‫הדנרים‬ ‫שידמה‬
‫________ והוא בריאת השתים האור והחשך ומהשימשך‬
‫וישארו■ אחריהם מן החוס והקור ובתנועת הגלגל זה איך היה הבאור שהם שנים בצד אהד והם אהד כמו שאמר •עצם מעצמי וכשר מבשר‬ ‫■נאוחיהלו‬
‫בו היזזחפים אש^‬
‫״ן היסייז יתערלו היסודות כי יעלו אשד למטה )ירדו והוסיף זה חיזוק נאמרו שהשם על שניהם יחד אח' • אשד• כי מאיש לוקחה זאת • ויז י‬
‫היותם‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫’‘' ”'יי' ”י א‪:‬ור לתעלה ובאור ובחשד ישתנו מזגיהסני‬
‫‪...‬רם‬ ‫■‬ ‫‪ ,‬ז‬ ‫■‬ ‫*‬ ‫■י‬ ‫והחום‬ ‫האור תחייב החום והחשך יחייב הקור‬
‫יכהקוד־וזחום‬
‫יאז! יקטורי הכיז ירתיבירפה יבשל)יגדל והקור יקביץ ויגפיל המהוה וזולת זה מן הפעולות המיוחדות להס והוא אמרו יהי אור ויבדל אלהיס כץ האור וכין החשך ות^יז המזגות הפחד■ ח‬
‫אין‬ ‫»ז ת פו ר ר להגיע ‪ t‬כ' אדים אשר הס תחלת סבת אותות השתים אשר המטר מסם והוא ההכרתי כמציאות והזא אמרו יהי רקיע בתוך הלזים והס ג״כ סכת המקורים‬
‫זה‬ ‫״■ני■ הנכמף אידיס ואח״ב יתרככו הצמחים והוא אתרו יקוו התים תדשא הארץ ואחר הצקחים כ״ח והוא אתח ישרצו החים וההרכבה האחרונה הוא האר®‬
‫מצד‬ ‫‪ iff‬תוצא הארץ נפש ח*ה נעשה אדסכי הוא המורכב האחרון וכל הצוחת אשד לפניו מתקבצות בו כמדרגת החמר וצלם אלהיס מצד הצורה ‪ :‬ושהחשך הוא טבע‬ ‫»לינאי'תרי ״‪,‬״’‪.‬‬
‫םרסזרר‬ ‫””‬
‫״י׳ סנא '‬ ‫דחטא׳אינון שהעין העולס התחתון כלו וכו׳ • ר״לשישאר כלא מם שלמות ורמז בזה הרב כי ההעדר מחובר לזה העולס חצד עצמו ומצד ההיולי והטוב והמציאות הנצחיות‬
‫■ ליהא‬ ‫״ א ה אח• הדנייס■ השכלים הנבדלים הנקראים אור כא>‪ 1‬ת ואחר שתבין זה כי מצד האור והחשך יתחדשו כל הדברים והוא הסבה בהויית הדברים ויתחדשו‬
‫»ד״יוך חומד אות״ בגועשה בראשית כי הקדי׳הכתובהאור והחשך ונבראו הדברים ראשון ראשון כיקצתססכה לקצתם וזהו סוד הימים הנאת'במעשה בראשית כפי מה םאן”ל קורא ^ ל מי א‬
‫חנח®‬ ‫וממהשצריך שתדעהו אתרם כל מעשה כראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו בצביוגס נכראו יאמר כי הדברים הטבעיים‬ ‫ייוייגללי״יע״י יעמדויתליווהבןוה‬ ‫‪...... .‬י‬
‫ל^" נכר^*י‬ ‫״‪ °‬יא״סיין‬ ‫‪.‬‬
‫ניכוננן י^'ו‬ ‫שבמקריו כי השס הוא‪,‬היוצר הוא התיפה הוא ‪.‬‬
‫עשן‬ ‫חנוריזעלג^למותצורתוועלנאותשבמקריו‬
‫על נאות‬
‫^ ‪ -‬ליו׳לגויי‬ ‫להניעו■ אלהמעליב הטבי‪ u‬ת שהדברים הטכעיים יש להס חמר מיוחד ונאות לכשיחול הצורה והצורה היותר נאותה שאפ»־ שיהיה חל בזה החמר והמקרים®א ®אא״‬
‫‪ ' f‬חנמילי‬ ‫י ^אי‬ ‫י סכלי ח כז השכל‪ .‬הדכריס הטכעיי׳ על תכלית השלמות שאפשר שיהיו ומה שצריך שתבחנהו מאד וכרו בריאת אדם בו' ימי כראשית זחתס הבריאה‬
‫? מי ^‬ ‫^אי'‬ ‫ייחעודר מן ההרגש^ שהאדם הוא תליי ת האחרון ופתח פתח אתר לבריאת חוה מאדם ע ם שקדם שנבראת ע מו הכר ע ז ״״"א י ״ז אי א א י ^י‬
‫לאמי‬ ‫חסכי מיס שמ הענין כלי היה ין׳ ו׳ שלא נשתנה הענין בשום פנים אחר ז׳ יחי כראשית כי הדברים הטבעיים אחר שנבראו לא היה בהס שניי כלל כי‬
‫כמו שהיו כיום הששי ו הסע ת ה כמו שהיו והכן ה ולוה לא יגונה דבר מן העניניס ההס כמו שאמר שעד עתה לא היה הטבע נ ח ן ומזה אמרם אדם וחוה נבראו‬
‫•‬ ‫א״‬ ‫מתאחדים ג ב ל ג ב • אשר הרק! בזה כי אף שמעשה בראשית כלן כמשמען יש בו רמז כי האדם הוא מורכב מחמר)צורה ונברא אדם‬ ‫״לחס^כילולי חו®‬
‫‪Ubfcnj‬‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫^‬ ‫‪.‬׳?ר‪ 6‬זח והשמע לוו ‪.‬‬
‫” ’ ׳ ״ ””לי^ממייגיי^‘‬ ‫יגיעו רשתי היגניניס־ בדמיון ימר הדמיון ייתכל יזותם פרעיים והשכל לוקח ‪1‬וותם כלליים מן הדמיון נמ״שהתכס והמו שכלית זולת הדמיונותולנן ‪1S‬״‪ 6‬שיהיה ציור‬
‫בדמיונות והתיו'והשלילה כשכלהעמניכתזהמשפסעלהעוכ והרע בשכל המעשי וכן הידיס והרגלים ננר^וו לעונתו הירים לפעילות הצריכות לו והרנצים להתנועע צולהנ^ות לו וכן חום‬
‫ויתיווי'''‬ ‫העדה האפשרית נפיהתוס^ויזליזיתומושה ומת להולדה להיותיתינועו מד נתצז פאי!‘ נו דגר נברא ית לעונתו שהתושים כלם המציניים והפנימיים כלס לטוב לו המכוונים כונה ראשונה ולוה 'י”’'‬
‫””!ו‬ ‫‪5‬ותהאדםישרוהמה בקשו תפבוריתרניס והדת מהפך דברי אל*יס חיים ומן העונות אשר נן ננראו הכת האתד מהפכי לנחש והשני לםח־‪ 1‬עד שנכל חושיו ישתמש‬
‫לר'לדהל^ז י*”*‬ ‫ויהיו אשר נבראו לרלפעילות הצריכות בהם גזול זיתתום ‪1‬ירצת ורגליו א‪ 6‬רננרא‪ 1‬לטובתו נ ס מתנועע אל הפעולות אשר הם הפכיות לכונות המכזונרית נווכן בחוש הטעם וחוש החניתי‬
‫שרה ?ןוניי***‬ ‫*מותרותערשהסיהמסבתיהפמלוואבזלויהם מכווכיסכונהטובהשלנליההנאה שישיג בחוש הטעם לא היה מתעורר אל מה שהזאצרין אליו מן המזין ולולי *נאת המשיג שישיג בחוש‬
‫לאא מי״עיגל אל הלאית ויייקו ‪ w‬קאוזד‪.‬לז? נלא לן הפ״ו המנהי; המו*ל זנכנל הוא^הפנל >?ן?יגן)להלייגז ’ ’^^ולצו‬ ‫יילא‬ ‫ייזחוכי® אי «‬ ‫»?עויד אל זאפה?״יל? אמי ״‬
‫‪I‬‬ ‫‪,‬קרקאש‬ ‫^ ■‪"-‬םורה נבוכים חלק שוי׳* ‪ -‬שם ■טזב ׳ עז‬
‫חאלו הב' מקבילין כאלו הוא א׳ זהוארביס והחחר פונה למטה והצורה לתעלה‬ ‫^יאעלהנרכבצןהממעוררנפוא •עלבחלחהוהמדמה קולם קדיחה‬ ‫‘‬
‫יר‪ 5‬ה להיזשך‬
‫)הוא כחלק זה רוחני זזה גשמי ולקח חציו והיא חוה והובא אלין כי הפועל קולס ‪ ortt‬לוו ’ ינ ס כנן‬ ‫ואחר שנמצת בדמיוןהצורה התלות׳המעורר התעעורר להחקר׳‬ ‫ך״‪,‬‬
‫לחה שככח כי הפועל יכין החמר ^ שיקבל צורתו ולכן היה אלם קולם חוה והובא' • הנחש וימיתנו ללת‬ ‫״ " או לכרזת ממנ׳ווה הכת הממעורר גקרא סמאל לפי שהוא מסחא אח‬
‫אצמ והס שני'מצד אחל מצלחה כי הס שני׳ כמאמר ואחל במציאות כמו שאחר טון וליו ישוורלן‬ ‫חדרן הנכונה זשכי אלו הכחזת הס הסבות העלנלזח להשעמש‬
‫שורש וט>^ והו*‬ ‫עצם מעצמי וכשר מבשרי ; שהשם על שניהם‬ ‫’י^יסמות ולדרוש התענוגים‬
‫כנו הדמיון לבומווצ‬
‫ה רונ ס‬ ‫זהוו!‬
‫יחד אחל • כי האחד לבלו אינו אלם; אש ז כי‬ ‫על גמלי ורוכבו י ר״ל שהשכל הא^מיתי‬
‫מאיש לוקחה • ולא פלקחהאיש מןהאשה כי‪ .‬והמתטורר‬ ‫והעילות הגופניות היותם אחד ואמר ודבק באשתו והיל לבשר אחד *‬ ‫יי^עיג ותשחק על אלו הפ־‪1‬ול\מ‬
‫סנ ‪3‬‬ ‫כשמשלו‬ ‫מהכחלא יעשה מה שכפועל ולקהוכאה‬ ‫אשרא!ץ כ‪:‬ס שלחות הנפש כלל ♦היות הנחש ומה גדול סכלות מי שלא יבין שזה כלו לעניין‬
‫מצל‬ ‫האשהאליו לא האיש אלהאשהוהכןזהואס ‪-‬טטולותיו‬
‫המפרשים הלנו כדרך אחרת והבן אתרו אחד הדחיוןוושר יתעור״‬ ‫>אקרכ אלהאדסר״ל שהנח המלחה א״א בהכרח • הנה כבר התבאר זרה ‪ :‬וממה שצריך‬
‫»ן הדבר הנכם!•‬ ‫חתקרג‪ -‬שתדעהו מה שבארוהו במדרש ־ וזה שהם זכרו‬ ‫עשה פעילותיו בעת היות שכל האדסחשכיל‬
‫מצלעותיו חלא מסטרוהי ןהביאו ראיה מצלע יזה המכונה גסמ ‪1‬‬ ‫נחישכלי׳זיהו שאיני מלברעחו ואינו‬
‫במשכן ומה גדול סכלו' מי ®לא יבין זה וחשב הוו!‬
‫ט פעיליו ־ היחיוך הפכית לפעולת ‪ .‬שהנחש נרכב • ושהוא היה כשעור נטל • ושרוכבו‬
‫‪i‬־‬ ‫המשיון‬
‫המחטי‪ <5‬הוו! שטן‬
‫הזלויצר ה ר ע הו ת‬
‫שאין לו תוךאלא שהוא כמשמעו! וממה שצריך‬
‫שתדעהו מה שהביאו במדרש אמרו שהנחש‬
‫‪.‬חושכל ; ובאמצעות חוהנזוק האלם • ר״ל הוא אשר השיא את חוה • ושהרוכב היה סמאל ״‬
‫תמצאם‬ ‫באת^עות כתות הנפש והיותה נוטה לדברי׳ ושזה השם הם יאמרוהו סתם על השטן •‬
‫‪I‬‬ ‫מלווך המות ‪ :‬ווי*‬
‫ככת הדמיוני צקר^‬
‫נרכב ונו׳ • והרצון בזה כי הנחש הוא הכח‬
‫החלמה כי בו ינחשו המנחשים והוא כשעור כתש כמו שנקרוג‬
‫גמל כי ידמה צורות ורות ודמיונות חוקות ולכן טמאל והוא דוכ ‪0‬‬
‫המפייממיס כי‪1‬ק השכל ומעלה חלולה נחצא אומרים■ במקומות רבים שהשטן רצה להכשיל‬
‫בהכחש‪.‬ומאהכת החימת^ ערס אל ס־טס אברהם אבינו עד שלא יאבה לעקוד את יצחק • וכן‬
‫‪•^- ■V‬דכר;ס המפירסחוס וכאחצעותהנפש רצה להכשיל את יצחק שלא ימשך אחר רצון אביו‬
‫ימורכג אבל משני‬ ‫היה הנחש כשיעור גמל ושהרוכב הוא סמאל ני‬
‫אחר השגת הדמיון יניע הלתיון כמו שהתבאר ^דדין וזה שאם הי פ‬ ‫סמאל־‬ ‫‪.‬י‪,‬־רו עוובענ‪1.‬הזהר«^!בעקוה אמרו בא‬
‫הפועל הנכס!( לז‬
‫פועל טוב איגגו ל ‪0‬‬ ‫בספר הנפש כי כשהדמיון ישיגשום לבר ויראה‬ ‫•יט׳ • ר״לשהכנאהקיעזת בין החלתה ובין אצל אברהם אבינו אמר לו מה סבא הוברח לבך וכו‬
‫יזויכב ולא דו כ ‪3‬‬ ‫שהוא ערב יתאוה והכת המתעורר והוא השטן‬ ‫הנפש נכללה ובין!רע ?חלחה וכין ורע הנפש הנה כבר התבאר לך שסמאל הוא השטן• וזה השם‬
‫יאם היה !הפיעצ‬ ‫המשטין האלם חדרך הטובה לדרך רעה ישיא‬ ‫כי עקר כוונת■ נוציאות הכפש הוא הכת העיוני ג"כ לענין כמו ששם הנחש לעגיק • ‘ ואמרו בבואו‬
‫לו הו‪ 5‬ן‬ ‫הנכטןז‬ ‫אל החמר ני הנחות הגשמיות הולכות אחריו‬
‫פועל ר ט יהי>‪£‬‬ ‫)•שכל החושכלסוהות זרעה הנשארחכל להשיא אח חוה היה סמאל רוכב עליו והקדוש ברוך‪.‬‬
‫חי‬ ‫כל‬ ‫אם‬ ‫היתה‬ ‫היא‬ ‫כי‬ ‫המרגשת‬ ‫הנפש‬ ‫והוא‬ ‫המונה זורע הפח 'החדחה הוא פעולתן‬
‫הכופף ה מ מי ‪• 3‬‬ ‫וכחדחה הוא שוחק על נמל ורוכבו ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו‬ ‫‪.‬למריסהתחר ס והעיוני הוא חתני‬
‫כי‪ ,‬הוא עצמות שאר הב״ח והוא אשר השיא את הוא המושל ו ה רוכב‬
‫והוא ט‪ 5‬מו ארצי*‬ ‫חוה כי הנחש כל דבריו אינם אלא עם הנפש‬ ‫היא כשתי והרוחני והגבתי הם הפכים׳ } ותתעורר עליו היות הנהש לא קרב לאדם ולא דבר‬
‫המרגשת כל שכן הרוכב שהוא סמאל יתירוהו גו הדמיון הו‪ 5‬ו‬ ‫שירעה הוא ורע אדס • ר״ל זרע הנפש בכללה עמו ׳ • ואמנם היה השתדלותו וקרבתו לחוה‬
‫ואמר*‬ ‫המורכב‬
‫צתל כי‬ ‫כשעור‬
‫על השטן תמצא‪,‬אומרים במקומות רכות בא‬ ‫והשנאה‬ ‫היאהחשכלת החושכלי׳כחו שביארנו‪:‬והיובה ובאמצעו' חוה נזוק אדם והמיתו הנחש •‬
‫הפעולות הנ כ ס פו'‬
‫שלא‬ ‫על‬ ‫נכו׳‬ ‫סבא‬ ‫לו‬ ‫אחר‬ ‫אברהם‬ ‫אצל‬ ‫סמאל‬ ‫י׳נצחתלו כראש והוא תנצח ונו׳♦ ר״ל שירע השלמה אמנם היא קיימת בין הנחש וחוה ובין זרעו‬
‫ירצה להקריב יצחק יכן רצה‘ להכשיל יצחק רבות ואש הי®‬ ‫האשה הוא העיוני יבא ויכסבדחיון בראש ' ובין זרעה ואין ספק שזרעה הוא זרע אדם • ‪ ,‬ויותר‬
‫הדנר הנכסף בתו®‬ ‫שלא ימשך אחר רצון אביו והנה ככר התבאר‬ ‫בדרך שלא יק^ושלא ירים ראשו כאדם החונה‬
‫לך שם סמאל ונקרא סמאל שטן בעבור הטעס יהיו לכלי®‬ ‫נפלא מזה הקשר הנחש בחוה ד ל זרעו בזרעה ראש‬ ‫‪.‬בראשו וותק‪,‬ההכאה ניא כדי שלא יבלבל‬
‫יעשר‬ ‫שחסטין האדם חדרן טובה לדרך רעה ונקרא אשד בהם‬ ‫ועקב • והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לר־ז‬ ‫בדח־ין את המושכל ; והוא תנצח לו בעקב ♦‬
‫כפעילות בצואיב‬
‫המתעורר‬ ‫הכת‬ ‫סמאל שחסמא האדם וחעוותו מהדרך הנכונה‬ ‫‪,‬רי‪y‬ש'*‪v‬כ^ הלחיוני • חנגד לעיוני חעשות־ בעקב וזה מבואר גם כן •ומהמאמרים נסכן הנפלאי'‬
‫ממהרים לציד לו­‬ ‫כמו שנקרא נחש החלתה למה שהוא סבה‬ ‫אשר פשוטיהם בתכלית הרחוקוכשיובנו פרקי זד־ז‬ ‫בעולות השכלתו בחהירו׳כחו שהנשון בעקבו‬
‫למנחשים ולקוסמים ולעסוק כדברים בטלים ציד לכמא הדבר‬ ‫לא יוכל לרון ולחהר ללכת ומפני לבר אחד‬
‫הנכסף ׳ וכןבכי ‪7‬‬
‫והסכימו‬ ‫המשל‬ ‫תפלאמחבמתזד‪,‬‬ ‫טוב׳‬ ‫המאמיהבנה‬
‫כמו המנחשים והקוסחיס ״ ואמרו כבאו‬ ‫חנגל‬ ‫י־‪.‬משיצ עוד עקב להורות שהתלתה איני‬
‫נהולד®‬ ‫המניא‬
‫להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו והקב״ה‬ ‫למציאות • והוא אמרם משבא נחש על הוה הטיל‬ ‫בעצס למושכלאלא ב• קדה ככחינ׳היותו נוטה‬
‫כליר‬ ‫יתעוררו;‬
‫והרצון בו שהשכל להשלים חפצו ו כן‬ ‫שוחק על גמל ורכבו ♦‬ ‫לדברים י־ןגופניים וההנאות הגופניות ‪ , J‬בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן‬
‫הפ עילוע‬ ‫האמתישוחק על אלו הפעולות הגופיו׳ אשר בכל‬ ‫חשבא נחשעלחוה הטילכהוזהתא • ר״ל‪ .‬גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן ‪• /‬‬
‫לי עי ת רגליו ילזצר‬ ‫אין בהם שלקו׳ הנפש כלל והחכם רבי׳ תשה‬ ‫והנ^ג זה גם כן • וממדז שצריך שתדעהו אמרם עץ‬ ‫חשהיטכע הנח החדחה כנפש האדסהטיל כה‬
‫הנרכוני פי׳ כי השכל הנקנה לא כקן כיד שטן ימהרו לשכזךד®‬
‫המתעורר‬ ‫בכת‬ ‫יוהחא להחשןאחר תאות הגופניות ישראל החיים מהלך המש מאות שנה וכל מימי בראשידת‬
‫)לא ביד הנחש ולכן היה שוחק ושמח למתנת אשר בס א‪,‬ם ליו‬ ‫שעמדו על הר סיני‪ ,‬שקבלו את ‪,‬החצות מתפלגים מתחתיו• ובארו כו כי הכוונה בזה השעור‬
‫חלקו כי הוא נצחי ‪J‬‬
‫ימנעוהו מונעי ®‬
‫למטה שנרק שתדעהו היות כנחש לא קרב יי חיז• וזה ה כ ת‬
‫‪.‬‬ ‫תהתאות י הוא עובי נופו לא המשך ענפיו אמרו לא סיף נופו‬ ‫ונודקקו כדעות אמיתיות והוזהרו‬
‫יינפניות פסקה זוהמתן זכו׳‪ :‬עץ החייסחהלך‬
‫יש יל ד‪,‬‬ ‫לאדס ולא לכר עתו )אחנס המדמה‬ ‫מאות‬ ‫אלא קורתו מהלך המש ‪..‬‬ ‫חמש חאו׳שנה ר״ל העניינים החושכליס אשר‬
‫אחריין‬ ‫לשתדלותו וקרבו צחוה שהנח המלחה א״א ‪.‬פנילו ת‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬
‫אינם ממעהפעולו'•‬ ‫יש יכולת באדם להשכילס ד‪.‬ס עץ החיים‬
‫שיעשה פעולתו כעת היותשכל האדם המשכיל בפעל ווהו שאינו מלבר עמו ואינו הרעית יזה שהוין'‬ ‫‪ .‬לנפשושהיא נשלמת ההן הוא חהלןת״קשנה כלומר כל ה;חצאו'שהם תחת גלגל‬
‫שיהיש‬ ‫יותקרב עמו כי פעולות הלתיון הפכית לפעולת המושכל ! ובאמצעות חוה נווה אפשר‬ ‫; ? ‪ pt‬עד מרכז‪:‬וירן ים יכולת באדם להשיגם על בוהים ומפני זה אמר מזלו‬
‫החוזין‬ ‫אדם • ר״ל באמצעות נחות הנפש להיות נוטיס לדכריס המפורסמים נזוק השכל‪ .‬בתכלית‬ ‫‪ ,‬מ״ק שכה כי התבאר כחכחת התכונה כי חן וןדכז הארץ עד קטב גלגל הירח תהלןי‬
‫בעלי הכ® י‬ ‫ויהיו‬ ‫ומעלה חלודה אס נן נמצא שהנלמ והוא הכח החלמה גורס שיטה הנפש לדכריס‬ ‫י‪/‬״ה שנה וזהו ממי כראשית כלומר הנמצאות הסבעין׳‪ .‬לא סזף נזט אלא קורתו•‬
‫‪.‬מנחשי®‬ ‫ההוא‬
‫המפורסמיס ובאמצעות הנפש נזוק הש;ל שהיא הנפש המרגשת כי כעבור שהנחש‬ ‫כאדם‬ ‫י׳״ל כשאני ’או מרשעץ החיים מהלכו ת״קשנה לא מחשוב שלא יהיה יכונת‬
‫אוקופחי ש ונ ט צ‬
‫חלומיתיצודקיסוכן‬ ‫שהוא הכחהגזדמה ישיא את חנה שהיא אס כל חי והיא הנפש המרגשת לא יחשך‬ ‫להשכיל כענייני הגלגלים והשנליס הנפרדס שהם נופי עץ החייס כי אחר הבנת‬
‫עושי®‬ ‫השכל העיוני להשיג החושכלנת ולא יעלה יועלה מעלה אכל ירד חטה מטה ויאבד גזה כנ ת‬ ‫יונחת הטבע ביאר חכמתהאלוהות אשר היאענףיוצא מחכחת הטבע כי כאחת‬
‫וככר התבאר כי הפסד האלם‪ .‬נמשך אחר החמר; ואמרו והשנאה שלתה אמנם היא פליא‪.‬ית יתתנולזינ‬ ‫®כל האדם משכיל בהם ותבין געכייני הנופים ההם אלא שזה השעור הנאמר והוא‬
‫וחלאכזע ׳‬ ‫קיימת כין אדם וחוה וכין ז*עו ובין ורעה • ר״ל שהשנאה קיימת כיןהתלמה ובין זרות‬
‫בעלמות וכן יש לד «‬
‫המציאו׳‬ ‫‪,‬״•"ק שנז אינו נאחר אלא וזקורת האילןש‪:‬יא חכמת הטבע בלבד‪ :‬שטבע‬
‫נפלא®‬ ‫פנולה‬
‫‪ ,‬כן חייב רי׳ל עץ הדעת והוא הנטיה בהפורסחות לא גלס השם יתעלה ^‪.‬אלם הרע^ הנפש בכללה ובץ זרע החלמה ובין ורע הנפש כי לא לבד יעיק כת החדחה לשכל‬
‫אנל יפסיד הכפש המרגשת ני בהמשך האלם אחר התענוגים יאבד הגוף ולא לכד ‪ ,‬כשיהיה טל תכלייג‬ ‫ט‬ ‫הנמשך מחנו ו‪1‬הו שאחר הרב ♦‬ ‫’‬
‫שלמותי ביצירה וכן‬ ‫יאנדהנפש המרגשת א‪:‬ל‪ .‬זיעה כי הנפש עקר מציאות הוא כעבור הכח העיוני והשכלת הלכרים והוא הזרע הנשאר הנצחי הקיים מהאדם והוא הנשאר מכל הזיכרין‬
‫פג ת הדנרי ויהי® י‬ ‫הנפשייה וזרע הטז המלחה הוא פעולתו כדברים התקרייס!עייוכי ו‪.‬וא רורני והחלמה הוא^מי והרוחני והגשתי הס הפכים‪ . 5‬ואין ספין שזרעה הוא זרע האלם • ר״‬
‫שיסע״עליהסהשפע‬ ‫‪-41‬‬
‫שזוע הנפש בכללה הוא כעבור השכלת הדכריס‬
‫הרצון בזה שזרע האשהיוהוא העיוני יבא בדירון‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מנצח נו בעקב כוזושהכשוך בעקבו לא יוכל לרו‪. -------- — ,,‬‬
‫אגל גליו‬ ‫בריותיו כמו שאחר ואמנם כסו?< יוליכנו לאבדון כי מי גבר י^יה ולא יראה מות כי אחר שבעים שנה מפיל השכל את הדמיון ואחר וה יתיס האלם בנפש המשכלת לא בנפש השם‬
‫שלמות שניהס לין‬ ‫החדחה ; ומהמאשרים הננלאיס וכו׳ משבאגחש על חוה הטיל בה זיהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זנהקתן גויים שלא עמלו על הר סיני לא פסקה זוהמתן ;‬
‫הגיע לי הנביא®‬
‫כפי דע ת הרב רבי״‬
‫ברצון בז‪ :‬חי ששלט הביז החלמה על הנפש המרגשת הטיל בה זוהמא להחפן אחר התיי‪-‬וותהגיפניות ישיאל שעמלו על הר סיני פסקס זוהמתן כי נתקדשו כחצו׳ ופירשו‬
‫משהז”ל ‪ :‬ומח®‬ ‫ח‪:‬אשה ומכל תעליו‪ .‬גשיוי גויס של^ עמדו על הר סיני וכו׳ ואין תפסק זוהמתן והס משביעי׳ לרשע וחגדליס אותו)חשמיניס עד יפער סמאל פיו ולשונו לכלי חקוותמה‬
‫ס צייך שתדעייד‬ ‫שצריך שתדעהו אמרם עץהחייס מהלך תיק שנה וכל ממי כראשית ממפלגין תחתיו ♦ר״ל כל‪ ,‬הנמצאות ש‪:‬ס תחת גלגל הירח הס ען החיי׳ כי הלוקח מהםעץ חיי׳לנפשו‬
‫!תתעיי׳ עליו היוון‬ ‫ומבואר בחכמת התכונה כי‪>,‬זמרכו הארץ ועל קכוב גלגל הירח מהלך ת״ק שנה ווהו ממי כראשית מתפלגין תחתיו ירא‪ :‬כל חכמת הטבע וביארו בו כי הכוונה כזה השיען׳‬
‫‪I‬‬ ‫הוא עובי גופו והנא קויתי הגדולה קולס שתשלח פירותיו לא החשך ענפיו אחה לא סוף נופו אלא קורתו מהלך ת״ק שנה ופירוש קורתו עוט ינצי העומד ויהיו הענפים הגיז״ לא תר‪3‬‬
‫לאדם ולא דבר ממד‬
‫הרצי! נזה היוו!‬ ‫וממה‬ ‫י‬ ‫‪ .‬־‬ ‫’‬ ‫והשעיפיסוהאמיריס רמז לחכמה העליונה ;‬
‫ל א קינ ל א ד ם שאין ליי ח ס ושיה טרך טמי ולא התקרבות בי פעולתו הוא שאינו משתדל מצד טצמו י ח בידיעת המושללית אשר הם בחוקו כי האדם כגוי לשכל י ת טם האפה שהוא התומר אשר כל יע^והפסר^ממע‬
‫דיינו עמו היו דנריו ונח שןלו ובאמצעותו הרצון בזה באמצעית כחומר או הנפש החיונית השקאוה למותדית ניזוק אדס שלא השתדל באגייםאשרנהתע שקו נם יגיע לו השלמות ויהיה שכל בפועל אשר'ן‪,‬י‪” ,‬‬
‫דנר‪.‬‬
‫היזניקש ממנו ‪ .‬והשנאה השלימה אתנם היא קיי״ת בין נמש וחיה זנין זרעה יכין זרעו ואין ספק שזיעה זרע אדם הרצין בזיה אתר שכל השתדלות זה כנחש להמשין לה המותרות זהו השנאה הגורמת לה ‪ 1‬םידה ולהפסד י‬
‫׳י ע ה שהיא זרע אדם אחר שהמכ״ן׳מן המ‪ 1‬מר אינ‪ 1‬א לא בשביל ה‪/‬ורה ונהגיע כ־פפד מפני התות' ימות האדם אשר היא המכווב׳ בשבילו והוא כמו הזי ע אשר יכוון נו השארית המין ‪ 1‬כחו שהאש׳ה גלתי'ו‬
‫ל ד חי״ יש״^יי^לו^מ אשר‬ ‫י־ק בשביל קיום המק שהוא הזרע והוא הדבר המכהן וה‪ 1‬א הפרי כן היו ומר בלתי תכהן לעצמו רקנ שניל הצורה והצורה נעזרת בחומר ומצד הכלים החמרייה כאלו תאחר‬
‫‪ 3‬ם הנפש השכלי׳ תלקיט ידיעותיה שהיא מקעיררת מן ההןנש והדמיון על הענינים הכוללים והחושכלותהראשונות המגיעות מן החוש ואם לא ידע מקי הגיעו א״כ היא הסנידלהבמר הזרע שהיא ה מכו ר• רחשד‬
‫^ייוש ביזיהי׳׳לירעו יזרעה ראש ועקב והחת׳ מנצחת לו נראם זה‪ 1‬א מנצח בעקב פי'בהתמדת הפעולות ישובו לא‪.‬דםחארים קיימים וקנינים חוקים וקשה לפ רי ש מ הי אם היו הקנינים רעים הוא ^זזיז נא‪ 1‬ח ‪£‬‬
‫כשבא נאש א[ל‬
‫מנע‬ ‫שיחיתנו ׳‪-‬״׳‪,‬׳‪I‬‬
‫טד‪-- ------‬‬ ‫ילהנהילו‬
‫‪--------‬‬ ‫בשטן ‪r -‬‬
‫לגעור ‪• .‬‬
‫החזיק יוכל ‪,‬‬
‫•‬ ‫נתחלתו כשלא‬
‫־‪,‬‬ ‫השארות כלל־‪,‬אבל‬
‫יזנו עד ‪I‬שלא‪I.‬יהיה לו ‪I‬‬
‫ישופנווימיתנ‬
‫‪V‬‬ ‫שנמשך ־אחרהנהש‬
‫־‬ ‫;רוצהכוחנ־יההחשך‬
‫■‬ ‫־־־ ’‬
‫יןזי^ילית וזזו אמרו ואתה תשיפנו מקב* ‪ ------‬־‬
‫חיה הפיל לה זוהתא ישראל שעמד ו על הר סיני פשקה זוהמתן הרצון בזה כשהתגגר הנחש והיה לו ממשלה על חוה כממשלת איש ואשתו שזיא כנושה תחתיי ונמשכת לוהעיל נ ה זיהמא ריצה בויההמשך אחר המותרוין‬
‫אשר יטרידוה חה מסך לאדם שהוא השכל לישראל שעחד! על הר סיני פסקה זוהמ‪,‬קן שהוא ז‪ 1‬המת דעות נפשדות זלמשיויאחר המותרות נתן להם התודה המדרכת י ותן להיות החומד כבוש תחתיהן ולמשול עליה ממשלת‬
‫היאויה גייס שלא עמדו על הר סיני לא פשתה זוהמתן הרצון נזה זוהמת דמית נפפדות וזוהחת המשכם אחר‪ ,‬המותרות• ען החיים מהלך ת״ק שנה וכל ממי בראשית מתפלגין תתתיי רצו בעז החיים הגלגל אשר החעס ינ‪ 1‬א‪1‬‬
‫‪ » :‬אזו ברצון השם לכל בעל חי ואמר ת״ק שנה שזה השיעור לפי דעקס היא לזמרכז האר! עד גלגל הילת ולפי תשנונם שחשנו השיעורים יהיה שיטור הגינה על נלנל שגתאי יותר ״ששקאלעיס ‪ m‬־ יא״ר ל<י &יף דג ר‬
‫»*) אלא קורתו חצד שדחהו לטן האיים‪ 1‬ןטן יהין טנעיו יןיןרצבוהיה מעצה נזפו שזיא קויתי ישניף הוא קורק‬
‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ר א‬
 ‫־‬ ‫‪S.‬‬ ‫•‬

‫א^ודי‬ ‫מורה נבוכים חלס שני‬ ‫שם; טוב‬ ‫קרקאש‪.‬‬

‫כי טבע היזציאות קחייב באלזרויגס את העזלס נתן כלבם זא ‪ 6‬לא היה העולם‬ ‫קע!לי«‪ ,‬מזיזה ש<דך שתדעהו אמרסעז הדעת לא גלה היןב״ה לאדם ולא עיציד ‪iM jS‬‬ ‫‪^Vuf‬‬
‫תרב כן פי' הקימחי ז״ל וה 'ך ״מואל ן' תמן פירש כי האדם הוא ^כל העיוני‬ ‫למעלה יזקד ‪ oiijn‬ווה איזת בטבע החציאות כן חייב* והרצון כז כי עץ הדע׳והוא הנטייה ביזפורשמן׳‬
‫בבחינת השכל החיוני לא ישתדל נמפורכיזות לעולם זהוא ננןנע עליו כיהשכל‬ ‫‪#‬ון< הלוילו יהרצ)ן לא גלה לאדם הרע הנחשן חיזנז כי אל) גלהז היה העולם חרב כיזו סאמראליזלא‬
‫ולא עתיד‪ ,‬לגלותו זזהו שאמר הרב)‪ C1‬אממ‬ ‫בפעל לא ישיגהחפורקס ן^ן‬ ‫השוטי׳ היה העולם חרב ואיזר ריש לקיש בואן ונהויק‪:‬טזב׳לאבזתי׳ ‪?b‬זלי לא חטאו‬ ‫>(‪ 5‬שהשיעור‬
‫ע‪ 7‬קרוג הגלגל ל^>‬
‫וכו׳ ‪ :‬אלא העצות יזלרגת יזציאותו ״ ‪ V‬ר ל‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪ 74‬גנגוגי ת! ו^וייר ■?נחנו לא היינו באי׳לעולסדכתיר אני חיזרתי‬
‫■ שהאדם בעומדז נגן עדן והזא זש המציאות‬ ‫®הצעימי גייועית אלהיס אתם וכני עליון מלנס אכן כאדם‬
‫זגזשכיל כל פרטי הנמצאות אחתחלחחת אז‬ ‫מתשגגין תמתין תיזומון ונחחד השרים תפולו אלולי לא חטאו ת״ק שנהיופייקורתו עובי עצו העומד וזאת ההש^'■‬
‫מהם להשלמת פ*׳ העניי' וביאורו הנה כבר התבאר'' הוא במדרגה גדולה ונכבדת ואז הוא בגןע‪ 7‬מ‬ ‫‪4‬צ; שהמשינו חותן לא היה מוליד זהו הפי'האחתי ואס חפרשיס‬
‫וזהו ויניחהו בגן עדן לא שהיה במקיסאינו נו‬ ‫ה ען! ה חי ם הס חיי‪,‬‬
‫יהחניזה ‪,‬אחרים דרכו דרןאחר ; ויזמה שנרין'שתדעהו ‪ : m‬וממה שצוליך‪.‬שתדעהו ג״כ אמרם עע הדערת‬
‫עכשיו‪ :‬בקריא׳בני‪ .‬אדם קיןוהי‪:‬ל‪ .‬ו״ל פעוליג‬ ‫בו‬ ‫והרצון‬ ‫»‬ ‫וכו׳‬ ‫אתהאדס‬ ‫אלהים‬ ‫יי׳‬ ‫ויקת‬
‫כני ח‪ 7‬ם גחנק!ת לשני ענייניה‪ :‬האחד קין‬
‫לא גלה הקלה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו‬ ‫והתור'^קר‪') 6‬יוי ‪0‬‬
‫>מ״ש)ה‪ 1‬י על צמה שהאדם בעיודז כג״ג והוא זה החציאו׳וחשכיל‬
‫והוא ההשתדלותלקבוןהחחון וקנות הקנייני'‬ ‫וממה^שצריך‬ ‫‪:‬‬ ‫הייב‬ ‫ק‬ ‫המציאות‬ ‫שטבע‬ ‫אמת‬ ‫זה‬ ‫^ען צמים וכחצ» כל פרמי הניזנאות אחתאל אחת אז הוא‬
‫זהשט תאר ההנהגה לעם והיותה רועה להם‬ ‫^ו״ד שהמשקדנים ביודרגה גדולה ונכבדת ואז הוא כגן עדן וזה שתדעהו אמרם ויקח ייי^הים את האדם •עגה אוחו‬
‫גחכמה ובתורה ה?‬
‫וימההו בג״ע הניח לו • לא אמר זה הלשון להעלותו‪ :‬בהנחת הנהגות מדיניו׳ כסזפט‪-‬ם חצה לויזר‬ ‫‪$‬ו‪ 0‬ריו ען להיותס שאח׳זיניתהו נגן עדן)אמרו כמדרש תנח!מ׳‬
‫מנהיגי הקדינזת ואף זאיג ההנהגה '®'^‬ ‫‪» ,‬יי ‪ 0‬עיוו מלן יזחי זיקת יי' אלהיס את האדם כדאת איזר ממקום ולהניחו בטקום^אלא העלות מדרגת מציאותו‬
‫הבל בערן מצלחה הנפשית‪ :‬האיזיתיאי‬ ‫*גלגלים שהם תייש ותלקת אשתר אל בית‪ -‬המלך שהיא באלו הנמצאות ההוות הנפסדות וישבו על־‘ עניין‬
‫והיא קנות הדיעות האמיתיות‪ .‬והשכלים‬ ‫‪t‬קיי‪n‬י‪ D‬׳ עז הזע'‬
‫‪ 6h‬גילה הקב״ה גקיחה כמעלה ״■''ימחהשצריך שתדעהז אחד ‪ :‬וממה שצריך שתדעהו ג׳יב ותתעורר עליו‬
‫המזשכלות ומפני זה נאבדו שני אלן הכחיא’‬ ‫‪<1‬ות‪.61‬יצן ציולס ותתעורר עליו אופני החכמ; בקריאת נכי‬
‫אלם קין ר‪.‬בל וכז׳ י• זהרצוןבוכי עיקר אופני החכמה בקריאת בני אדם קין והבל •והיו׳ קין‬
‫והס קין והבל המנם שת והוא השכלכאנופי‬
‫העיוני הוא הנשאר חן האדם והוא זרע האד®‬
‫כאמ׳וזהו אחרו ויולד כדמותו נצלחו ‪ :‬ואחל‬
‫הוא כענין בחינת חלקו יתעל׳בחציאו׳וחלקס‬
‫הדעת תולדותיהם של האנשים הס תעשיהס הטובים הוא ההורג להבל‪ .‬בשדה ושהם יחד אבדו אף על פי‬
‫לשת•‬ ‫‪ 3111‬ורע סוה הות או רעים ופעולות האנשים נחלקים לג׳ גשמי שהאריך לרוצח• ושלא התקיים מציאות‬
‫מגונ המ בנלרזחני ככצאיזלע' בין הגשמי והרוחני כי שת לי אלהים זרע אחר י הנה כבר התאמת זך־־־‪;,‬‬
‫ולת עתיד לגלות!‬
‫*גי׳;הי עז‬

‫*ידיעת נ‬
‫‪I‬‬
‫םה‪1‬‬ ‫וברחה‬
‫וממה שצריך שתדעהןותתעורר עליו אמרו וימרא *שהוא האל • ר״ל אמנם חלקי השחיס או אלט‬ ‫* מ תול ע מו ת וצמ הגשמי בכל הוא האוהב כקכיני׳ועובד אדחה‬
‫עולם י וא בחינת חלקו ית' כמציאות וחלקם‬
‫כלימרשהוא ית' עלה פועלתלשחיס או לכל‬
‫אח׳ האדם שמות וגרי; למדנו שהלשונות הסכמיות ל א‬ ‫*מישהלותלח גלהו ווה אינו מבוקש כעצתו אצח בעבור דבר‬
‫ל‪ 7/5‬ם פהנח השכל זלכן לח שעה‪,‬השם לק־ןוציזנחתז הרוחני בכל‬
‫הנמצאות וזה בחינת חלקו'ית׳ שהוא ית׳ עליז‬ ‫‪ 3‬עי‪ 1‬ני שחין;ה הוא האוהב להשכים ולעיין ויזי שכזה התואר טבעיו׳כמר שכבר חשבו זהיוממה שצריךשתתבונן‬
‫הד מלות אשר באו בערך השמים לש־ם ורם •‬ ‫ספע^צתו שחיננו‬
‫פועלת לכל הנמצאות‪ .‬והוא ית׳ צןרה רחת‬ ‫במעשי'כצל הוא קייס ונצחי דמי לכר‪ -‬אלהיס ?האחנעי‬ ‫משתדל‬
‫כוללת כל מיני הנמצאות בא!פן היותר שלם‬ ‫<‪ 1‬נל ני‪ 7‬י ע ה לנד בין הגשיזי והרוחני הוא אוהב הכטדזת והוא ברא • ועל‪1‬ה • וקנה • ואל • בראיאלהיס את השמים‬
‫וזהו אחרו אל עולסזוחלקס ר״ל מנ׳קי השחי'‬ ‫^עתי׳ש התכש כי• אוהב היות שר ושלטון ורועה רוח והדף ואת הארץ^ וא^מר ביום עשות יי' ‪ o'Dk‬אדן ושמים‬
‫ושאר הנמצאית הס עלולים מח נו והרב לא‬ ‫שידעהן קדים ולכן הראשון נק־אקץ שהוא הדף ואמר קרנה שמים וארץ • ואמר ^ עולם ואב ר אלהי‬ ‫»שעל ה ע עגיל מ ת‬
‫‪ 0‬היה מה‬
‫רצה לגלות ז‪ :‬כפי׳ ונמקוס עלה לקת סופם‬ ‫הקניניס להחיות‪.‬ה!‪ ).‬ף והשני כקרח הבל כי‬
‫‪,‬ונמקו׳עלולי׳נקח נפשטי׳והו חחרז ודע זה •י‬
‫דנריש תיימים על הכבולות קצת הסמהיורברי׳הנפשיי׳ומ־נטוגו׳ השמים ראלהי הארץ • אמנם אמרו אשר כוננת •‬
‫‪, .‬‬ ‫קיישח' אשר קצתם יעיזרו בעצמם ולכן כתיב וישע ה׳ וטפחה שמיס ונוטה שםים*כל^ויבללסעשה‪-‬אבל ‪,‬‬ ‫י]!חר מתמיד‬
‫?נ ת ח ד ר כי ה חנ‬
‫צח ההנהגה והעצש אל הבכ ואל מנתתז כי הוא דרך חל ההצלחה מלת יצירה לא באה‪-‬כי יראה לי שהיצירה אמנם נופלת על עשות צורה והאר או מקרה מן‬
‫הי'ייתהחדשנ! ' כיקנין המלנת‪ -‬המעזלות הוא נזדר ןאל המקרי האחרי׳לב״ כי הצורה והתא!־ ג״ב מקרה ולזה אמדיוצר אור מפני ישהוא מקרה ויוצר‬ ‫יי ת תי‪1‬‬
‫■עלה ח!תו הרכון‬
‫הריסימחארם ״ וכן וייצר יי'^הייוגו'• אמנם זה המציאות המיודד לגלל העולם אשר הו^‬ ‫חוה‬ ‫אל‬ ‫יתייחסו‬ ‫שניה‪;:‬‬ ‫נאם‬ ‫האנושי‬ ‫השלנוות‬
‫מדרגת מעלה ע ל‬
‫‪.‬על הגמצוזותכלש והיות קיןהורג להבל כשדה כי הכבז׳והיזעלות‬
‫עדן יצטרן האדם אליהם בקנון החויניחבל השמים והארץ התיר עליו ברא שהוא אצלנו המציאה מהעדר • ואמר ג״כ עשה ליצירותיו‬ ‫ורנימה! בגן‬
‫^ יזדה טובה כי המיניות אשר נתנו להם* ר״ל טביייהם • ואמר בהם קתה למשלו יח עליהם כמשול הארון‬ ‫עז' שש® נ כ חי כהיותם כשדה שס תאבד כל‬
‫־לאבצדקן;!‪ ^,‬על עבדיו ולזה נקרא• אדון כלהארץ• והאדון לא יהיה אדתאלא כשיהיה לו קניין וזרז‬ ‫‪®.‬ישיגנל הנחצחות האיש הבלתי מד־ני לא יתואר לא‬
‫עלס ולע תעגגגגן‬
‫ההש גת כרשע ושטאלו הכחותאכדוכי ידשחלף ^חר נוטה לצר האמנת קדמות המר אחד לפיכך אמר בהם מלריה ברא ועשה ״ ו א מנ ס אלהי‬ ‫•עדן‬
‫■עיותיתי' מלדתכלו השרר׳והככו ד יאבד ראשונה וקנץ היזמיון הוא השיטים • וכן אל עולם • הוא בבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם • שהוא אלהים כלומר‬
‫מכל ע! הגן לכד נשאריזתיכחו שאתר יותוקה שנת העונד‬
‫השכל שופט והס נשפטים לא בעניין הבימשלת שזה הוא ענין קונה* ואמנם הוא בעניין בחיגר־ג‬ ‫׳ עז ה‪ 7‬ע ת‪1‬הי־‪.‬כ\לש ולא נתקיים החגיאות כי אם כשתשהוא‬
‫ההיח הויוהשגת העיוני כי הוא נשאר מןהאדם וזיא זרע אדס •חלקו יתעלה במציאות וחלקם • שהוא האל לא הס רצוני לומר השמים‪• •.‬ורע זה׳• וא^ו‬
‫עניי ני הניולחות‬
‫השעורים הנה עם מה שקדם ועם מה שיבא כזה העניין מספיקים כפי כוונת המאמר ולפי‬ ‫; עמ‪ 1‬רי שעל ‪0‬ציח‪ 1‬ת באתת וזה איזרו ויולד כדמותו כצלוזו ג ייזקה‬
‫י פרה‬ ‫• ־־״‬ ‫׳ המעיין בר ‪• :‬‬ ‫הפם וכהה חותש ;צרין פתלעיט ותתעורר עליו אתרו דתרא‬
‫בחכיל׳‬
‫כעעש‬
‫הדנר‬
‫צן‪ ,‬נ‬
‫מיני‬
‫וידיעה‬
‫ומהות’‬
‫_‬ ‫•‪ W ifc‬ן ‪P‬‬ ‫״ י ‪ j‬י»‬ ‫’׳• ״ ‪-‬י‪-‬‬ ‫‪ -‬י ‪- J‬׳‬ ‫\ *(ל<ו לנלת‬
‫לשון ברא למהשהיא היוציאזת מההעדר הגמור ואמר ג״כ עשה לצירותיכו המיניות אשר נתנו להם טבעיהס ואמר בהם קנה ני‬ ‫»וגז הדעת שהומ‬
‫’ ’ ׳ יצטרן אל פועל והאמת ני יזם‬ ‫״‬
‫!ועשה ואולםאלהי השקים‬
‫חלקי וחניק׳כמציאו'‬
‫־האק)אמרואל עולם‪.‬‬

‫רוצה לומר בהתחליז‬

‫י י י '' ‪s‬׳‬
‫ינכראו כה הדברים כאח׳ ואחר נבדלו וזה סול הימים ונאמו־ במעשה כראשית ונכר התבאר זה ותבין והארן היתה תוהמכומש*ס האויז^נאתר‬ ‫!?נל ושיז‬ ‫וקין‬
‫על כ‪ -‬ת ‪ .‬שתחת גלגל הירח ויאמרעל היסוד האלזחן לבד רקרא אלהים ליבשה ארץ והנה היסודות שהם ארץ ומים ואויר שהוא הרוח וחשד שהוא הא®‬ ‫ן אמר‬ ‫והיות '‪,‬קין ?‪1^1‬‬
‫^^^ןאש^עלפניתהום למעלהמהאוירותביןוכבר דעתניראשסמתה^‪^^:‬א;;?כמינ‬ ‫? הו רג הנצ‪1‬ש‬
‫• ‪.‬ורו ^תשן לון ‪s‬ש משן אחריהם החום‪.‬והקיר ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות וכאור וחשן ישתנו מזגיהס ומחלת המזג יתחדש מ ר ם‬ ‫^^‬ ‫‪,‬יקן‪,‬קבד‪< 1‬ויג‬
‫ליזצת‬ ‫^‪ .‬רי ר‬
‫התקיים‬ ‫וםלין‬
‫י״ציו<יתו!ל<ולשק־‬
‫‪#‬יני תז שנן שוס‬
‫*ודם יסזפק שהרב‬
‫מ"‪ 3‬לא •ציגין שיי‪.‬לו '‬
‫הדנריס ניי « חעפ‬
‫היצוז נ מ ש תו פ‬
‫‪.‬טר אינו מכוון לעצמו כמו שככר ביארנו ותכין ואת״כ נתהוו כב״ח מן המר^הויס כאויר נין המתהוים כים כק החתהוים כיבשה ויהים‬ ‫‪.‬‬ ‫'ילדה נן תה לה וקר'‬
‫^^^^תנלדבי^יאורכימאסבתכלדכרואחדנו‬
‫‪-‬־‬ ‫במעשה בראש־יג‬ ‫הויית־האדסכיהוא המוקב האחרון ולכן א מ ר‬
‫נתחדשוה‪.‬בריסוככראוראשוןראשוןחצהלומרשקצתסעלהלקצתסוהנהאמרנעשה‪.‬‬
‫* ‪ ♦rii‬קןן והראיס‬
‫אדם‬ ‫וג;ה‪1‬העניןכוה‪1‬ו»‬
‫‪:‬בלי^מגס ?רב הנכגד ה‪ 1‬רני‬
‫יקנם מטושר!נכסים ו<‪1‬ולם‬
‫נהרג התלת!האריך השם לקיו‬
‫והי‪ 1‬ד ע דעק׳טליק וישתדל‬
‫^^‪.‬דה במק!®שאיןשש אדם ה‬ ‫!>‪ ! t‬׳‪i‬‬ ‫‪%‬ס קדן‪0‬‬‫ןעי‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬
‫גג! טל!‪1‬אינות‪1‬״דח‪1‬זמ״נ! !אפשר לכרם טי ד ב היו ק ס בשדה כהרגהנלואסישי׳סלה ויהר!ן !!לקיןכי הח‪17‬ת‪1‬טוכ ההנהגה איו‬ ‫^ול״צמגהיהזא לא יצטרו להם אלא ייצד ‪-‬״•״‬

‫נקירתהרכגן הנתיתולא נתייתהרנגה טבעית‬ ‫נענע יוזילת שתהיה לנו צתירה גז ‪ 5‬נלל‬
‫?ורק לא‬
 ‫קרקאשן‬ ‫עח‬ ‫׳שם טוב‬ ‫מזרה נבוכים חלק שני‬ ‫שם י טוב‬
‫קכון ולכן נאמר לא טוב היות האמלכדו אעשה לו עזר כנגדו ולכן נבראת האשה‬ ‫דס כ^ליז״י כדקותכזעל הצורההג‪31‬דגית> אסך‪:‬ה האדסהוא־יזהשהוא ואסר‬
‫כי ראשון ל קבוץ המדיני‪ ,‬ואחרנן חלת אשה הושאל לכל עניןחוכן מזומן‬ ‫מהיה ההשגה האמשיע וחפני ההשגה הננל מ נאמר בו בצלם ׳‪1‬הי׳!כאשר‬
‫פרק‬ ‫להתחבר כמו שאחר תהיינה חוברות אשה אל אחותה וכן התמר והצורה נקלאו‬ ‫^יוחל האזס בענין שבו זר מאד מהשי^ין בו בדבר מן הנמצאות םמחע גלגל הירח‬
‫איש ואשה וכבר ידעת מאמר אפלטון שהיה קורא החמר הנקבה והצורה הזכר‬ ‫• א השגה שכלית אשר ל>( ישתמש כה לא יד ולא רגל למה אותה בהשגת הבורא‬
‫כי ‪ ,‬ו ה ר ה מ עגי ד‬
‫)תכין כי נבראו החמר והצורה מתאחדים ״לתו י!מנ ‪ 0‬ה‪ 1‬א‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ■V‬׳‬ ‫נאמד כדמותנו אשר אינה ככלי ואס‬
‫גב לגב ולכן אמרו ז״לאדם וחיה לבראו לישב היתודהד^ון‬ ‫'אימ למיון כאמת אבל הנדאהחו הדעת‬
‫מתאחדים גב לגב שהס אחדים יזנד ורבים ‪ 1‬ו ה ז ה ה‪!1‬ז נ קינ א‬ ‫אתלה ונאמד‪ ,‬כאדם מכני השכל האלהי‬
‫מצד ושהוא ;חלק ולוקח חציו והוא חזה מ ע ס למה ש^מר‬
‫שהוא שלישית מפצי‬
‫והובא אליו כי הכח יובא אל הפועל‬
‫פריק שלשים ואחד‬ ‫החתדכק כושהו׳ השכל אשר כפועל או הנאצל‬
‫שהוא כצלם אלהיס וכדמותו לא שסשס יהיה‬
‫‪ 8‬הו’ מז!מתת התלוש‬ ‫כבר התבא׳לן־העלה בחזק תורת השבת‬
‫שהעולם‬ ‫והפעל קודם ואמרו מצלעותיו ר״ל א׳ מחלקיו ‪^ 1‬חר‬
‫והביא ראי‪ :‬מצלע המשכן שתרגסאמןלוס מתודס יש ‪,‬לנו‬ ‫והיותיבסקילואדון הנביאים הרג עליה*‬ ‫אולי‬ ‫*•יז׳איאיא כעל תמונה ויהיה אדס הנאמר‬
‫כמעשה כראשית כולל שס האיש והמין ולכן‬
‫מסטר משכנא ‪ :‬ואמנם הנחש הוא הגת לה<וחין שיש שם‬ ‫כאמר ^והאדס ידע את חוה אשתו כי איש והיא שלישית למציאות השם והרחקת השניות« כי‬
‫כמדמה ושהוא כשיעור גמל כי‪ -‬הנח כמדמה ‪ 6Sn7‬חדמון ה!ת‬
‫‪14‬שר ‪ .‬חדשו בעת‬ ‫העצם לא כא כז״א הידיעה ותכין וכל תעשה ההזהרי^מעכוד זולתו אמנם הוא לישב היחור י וכבר‬
‫מרכיב צורות גדולות וידמה נפלאים ושרוכבו סדצס שלפי סדיר‬ ‫בראשית כקזגזתס נבראו כדעתם נבראו ידעת מדברי‪ .‬שהדעות אם לא יהיו להם מעשים‬
‫אשר השיא חוה הוא סמאל ני הכח המדמה הפסוקיס‬
‫‪i‬‬
‫ייוום‬
‫אחרשישיג הערב יעורר המתאוה שהו׳התאוס שסיוןצ־»יעית‬
‫חמר שיעטירום ויפרסמום ויתמידום בהמון לנצחל‪1^1‬‬ ‫בנכיונס נכלאו כי כל דבר טבעי יש לו‬
‫היותי כאות שיהיה והצורה היותר נאותה ולכן‬
‫תדין‬ ‫וחסטיןלאדס חדרך טובה לדרך רעה ולק‬ ‫נאמר)ירא ^היס את כל אשר עשה והכה טוב ישארו‪-‬ולזה צונו בתורה הגדיל זה היום עד שיתקיים‬
‫נקרא סמאל וסמאל הוא רכוב על הנחש וכבד‬ ‫ילאוישתדעכיכל האמירה הנאמר יסוד חרוש העולם ויתפרסם במציאות״ כשיישבתו‬
‫‪A‬‬ ‫»דעתלחה נקרא נחש ולחה נקרא סמאל‬ ‫כמעש‪ :‬כראשי‪.‬ת הוא על ררצון לא מאמרים בני האדם כלם ביום אחד״ וכשישאל מה עלת זה •‬
‫וטןדוש כרוןמא שוחק על אלו הכבודות‬ ‫כי אמירה אמכם הוא לנמצא יקבל גצווי יהיה המענה כי ששת ימים עשה היוכבר באו בזאת‬
‫^‪1,.‬‬ ‫הדמיוניות והתאוות הגשמיות כי הנפש ישאד‬ ‫יאענץ שהשיויס והארן וכל מה שבס נמצאו המצוה שתי עלות מתחלפות מפני שהם לשני‬
‫נצחית אחר המות וככר ידעת כי הנחש לא‬
‫קרב אל אדם אכל באמצעות ימה ניזוק‬
‫כחוסהנתי‪-‬א עלולים מתחלפים • וזה שהוא אמר בעלת הגריל‬ ‫בכוונתו וכרצונו לא שנמצאו‬
‫כאש ולא כאור הנותתייב ח‪:‬שתש אבל‬
‫והמיתו הנחש והשנאה השלמה אמנם הייז‬ ‫כיזושכל המתת^ב מהשכל וכאשר הושאל לשון השבת בעשרת'הדברות הראשונות אסר״ בי ששת‬
‫קיימת ביןנחש וחוה ובין זרעו וזרעה וח ןקפק‬ ‫אמירה ככל מה שנברא כששת ימי כראש ת ימים עשה וגוי ״ ואמר במשנה תורה וזכרת כי עבד‬
‫שזרעה הוא זרע האדם ויותר נפלת חזה הקשר‬ ‫הזשצלה לו השביתה כיוס השנת באשר לא היית במצרים וגו׳ ע״ב צוך ה׳ אלהיך וגו׳״ וזה אמת‬
‫הנחש כתלה זרעו בזרעה רתש בעקב והיות‬ ‫הימה בו בריאה וכאיור וישבות ביום השביעי כי העלול כמאמר הראשון הוא כבוד היום והגדילו‬
‫מצנח לו כראש והוא מנצח לה בעקב וככר‬ ‫כי העמידה מן הדבור יקרא שביתה כמו כמ״ש״ על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו״ זהו‬
‫יועתג״כ אופני החכמה כקריאת בני אדם‬ ‫וישבתו שלשת האנשי' מענות את איוב או יהיה‬
‫קין‪,‬והכל והיות קין הורג לנבל כשדה וששניהם‬ ‫העלול הנמשך לעלת כי ששת ימיי וגו׳ ״ אמנם‬ ‫וינת הנחק הני■ יאה ואפ‪-‬־׳׳שיהיה ענינו והניח‬
‫נאבדו אע״פ שהאריך לרוצח לא נתקיים המציאות אלא בשת וכבר ידעת מה שאת׳‬ ‫לילוהמשין המציי^ו פעל מה שהוא עליו ביום השביעי ני בכל יוסקהששההיו‬
‫ויקרא האדם שמות למדנו שהשמות הסכמיות לא טבעיות והנה הכרוכים ולהט‬ ‫יז^חדשי'חדןשים יוצאים מזה הטבע מוכח כי יוס ליום יכיע אומר וכיום השביעי‬
‫החרב כי האמת פעם יציץ פעם יעלם כאלו להט החרב המתהפכת והנה הכרובים‬ ‫עליו ייהיס וינפש מענין נפש וככר ידעת שתוף‬ ‫נחש! הענין והונח על נלה‬
‫רמז על הכח המדמה ועל המחשב ועל השכל ההיולאני וככר ידעת כי ילד וכן סם‬ ‫נפש שהוא בענין הכוונה והרצון)יהיה ענינו נשלם רצונו והיות כל חנצל ותבין‬
‫‪).‬ראוי שתבין ג׳׳כמה שביארושהעשכים והאילנות אשרהצחיח השסלזןהארן ‪ .‬משותף ומי שלמד ענין לאיש החד והועילו דעת כאלו הוליד האיש ההוא ולכןנקראו‬
‫תלמידי הנכיאיסכני הנכיהים ובזאת ההשאלה נאחר ויחי האדם מאת בנה ויולד‬ ‫‪.‬אקנס הצמיחס אחר שהמטיר עליה השם ושאמרו ואיד יעלה חן הארן אמנם הות‬
‫כדמותו כצלמו ני כל מה פקדמו לו מן הכניס קין והכל לא ■יגיע להם הצורה‬ ‫' בפור ראשקאשר היה קודם תדשא האוץ דשא ולזה תרגם אנקלום עצנא הוה הליק■‬
‫האנושית אחר שלח ישתחשונצורה הרוחנית והוא השנלהאלהי ולזה נאחר כשת ‪.‬‬ ‫יוארעא ומבואר ג״כ מן הכתוב כאמרו וכל שיח השדה טרם יהיה בחרץ ונו׳ • וגם‬
‫כצצס אדם ודמותו הנאמר עליה‪.‬בצלם אלהים ודמותו וכל מי שאין לו זאת הצורה‬ ‫ראוי שיבחין האדם מה שאמרכששת ימי בראשית וכר ונקבה ברא אותם)אתר נך‬
‫אשר ביארנו ענינה אינן איש אלא בהמה על צורתאיש ותכניתו אבל יש לו יכולת‬
‫על יניני ההזק כמו שאמר הפילוסוף דעות רכות יעשה האדם הרע מחיות היער כי‬
‫השכל והיזחשכה שהיו מוכנים להגעת השלנזות אשר לת הגיעו השתמשו במיני‬
‫התחבולות היזביאות לרע ולכן היו כני אדם הקודמים לשת כקו שאמרו כיולרש‬ ‫ימי בראשית כי גוה שהיה הוא‪.‬שיהיה ונוה שנעשה הוא שיעשה וגן עדן והנהרות וען‬
‫כל אותס מאה ושלשים ש;ה שהיה אדם נז^ף היה מוליד רוחות ושדים וכאשר רצה)‬ ‫החיים וען הדעת וגס כל השאר יש בהם ‪ p!7‬נסתר ני גן עדן הוא זה המציאות‬
‫השם הוליד כלמות! והוא אמרו ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד ואתה המעיין‬ ‫כלו כיהמשיגו‪-‬רזדעו‪-‬היואמובטת שהואקהע״ה והיודעו הוא אהוב ל ^ ה‬
‫תבין חו‪ :‬מה שראוי להכינו כי יתבארו בזה ר״ל שתוף בן וילד דברים נפלאים‬ ‫וגתאד למטה והיא מתעדן‪.‬בהשגות ה׳‪1‬היות ותכלית בריאת האדם הוא כדי שישיג‬
‫‪ rf‬כמציאות כלו על סדרו ושישיג החיים הנצתיים ויאכל מכל העץ אשר מ שהוא כל ׳ וכתב הרב כי כל האנשים הנמצאים מאלס ועד נח ומנח עד אברהם לא היו כלס‬
‫הנמנאצת ב ן נצחייס נ‪.‬ין הווים ונפסדים ואי) ראוי שיאכל מען הדעת טלי ורעשהו׳ ‪ .‬חיים אצא נמו חיותנו היום כמו שאחר יחי שנותינו בהם ע׳ שנם ואס בגבורות‬
‫פ׳ שנה ולא חיו הזיזן אשר אחרהתיים ארוכים אלא אותם האנשים הנזכריס‬ ‫השגת המפורסמותש הס ההנאות הגשממתוהתשוקות המדומות כי אכילה תאמר‬
‫כתור׳והיה זרות כאיש ההוא אם לסכות רבות לחזונו והנהגתו או על דרך החופת‬ ‫על ההשגה אכל יקה מען החיים אשר מהלכו ת״ק שנה והוא קורת‬
‫הורתו ןאח״כ יאכל‬
‫ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה ואחר ראוי שתדע כמאמר במעשה כראשי׳ אלהים‬ ‫יזפריו ש‪:‬ס השכלי' הנבדציס ושאר הדכרי׳ האלהיי' ונפשו' השמי' וכחותיכס והנהגת‬
‫ואחרכראשית ברא אלהיס רוצה לומר המציאו מההעדר ועשה לצורותיו המיניות‬ ‫הש׳יי לעול׳ולוה יונח אדם‪,‬כג*ע כדי שישכיל את בוראו ואס יאכל מח ן הלע׳ שהוא‬
‫ונקרא אלהים לא שהוא אדון להם כי ככר נאמר קונה שמ;ס וארן אלא שהם‬ ‫אייופורסמית^גא יוכל לאכול לעולם מיצךהחיים והנה חטא אדם הרהשון כי קודם‬
‫נשפטים ט הוא מנהיג העזלס מטובו)הס קונהגיס מחנו הנה כללנו לן בזה כל‬ ‫שיי»‪1‬א זישתדו׳ המפורסמות היה כמלאך יי׳ צבאות כמ״ש ותחסרהו מעט מאלהיס‬
‫מה שאמר הרב במעשה כראשית ואם חסרנו דבר הוא כעבורשאין ראוי לגלותן‬ ‫)כאשר נטהאל המפורסמות והם התאוות הדחיוניות וההנאות הגשמיות כמו שאתר‬
‫וכעבור שהרה העלימה בתכלית ההעלמה האל ינפר כעבור מה שכתבנו ט‬ ‫טוה כען למאכל וכי תאזה הוא לעינים נענש כששולל תההנגה ההיא השכלית‬
‫ההכרח יניאנו ההגלות אל החשטליס קצת הגלות ואס ההעלמה ראוי כדי שלא‬ ‫)בעבור שמרה כיזצוה אשר בעבור שנל) צווה כה והגיע לו השגת החפורסמו׳נענש‬
‫■‬ ‫יקרב אליו זר ‪. 5‬‬ ‫ואז ידע שעור מה&אנד לו ומה שהופשט מגונו והוא השגה שכלית נלז‪ :‬נאמר‬
‫פרק ל א לחה שהפרק שעבר דבר במעשה בראשית סייס המאחר במעשה‬ ‫)‪:‬ייתס‪.‬כאלהיס יולע־ טוב ןרע שהוא כרברביא ולא אחת ושקר ולכן אמרו משנה‬
‫בראשית כיזצוחה כי אחר הו׳ ימי בראשי׳ היה הטבע נח ולגזה שהשבת‬ ‫פניו ותשלחהו שהיא כאחר על אדם ט כאשר שנה פנותו וכוון אל הדבר שקדם ‪)S‬‬
‫מביא לנו לדעת מציאות האל בתחלת המחשבה ועיון קל י כי כל מחודש יצטרך אל■‬ ‫י‪^.‬ןוי שלא יכוויןאליו שולח מגן עדן כי ההשגה הגהמית מנגדת לרוהני׳והס ההנאות‬
‫מחד‪ 1‬ולא יתחדש הדכר מעצמו לכן צזנו כתורה הגדל זה היום עד שיתקיים יסוד‬ ‫הגשמיו והלוקח מזה היען לא יוכל לשוב לקחת מען החיים אלא בקושי וזהו העונש‬
‫דומה ‪-‬מרי מדה כנגד מדה הותר לאכול מן הצעימו׳וליהנות בנחת ונבטח' וכאשר ח״‪ :‬ויתפרסםשיש נמצא ‪ .‬המציאו וזה אחרו אולי ככר התבאר לך העלה כחוזק‬
‫תורת השבת והיותה בסקילה ואדון הנביאים הרג עליה והיא שלישית למציתו׳ השם‬ ‫גדלה תאותו ורדף אתר הנאותיו ודתיוניז כתו שאחר ואכל מה שהוזהר מאכלו‬
‫והרחקת השניות וזה מצו‪ :‬א' 'כי אנכי ולא יהיה כדבור א׳ נאמרו ואזהרה מעכוד‬ ‫נמנע מתנו הכ׳^הי הרודף אתר ההנאות הבשמיות ולתאוות המותריות אי אפשר‬
‫להשיגס ‪ 'p‬הס יט מ ואוהב כסף לא ישבע כטף והרודף אחר השררה שררה כורתת זולתו אמנם הוא להאמין הייחוד ויהיה אנכי ולא יהיה לן דבור א׳ולא תשתחוה להס‬
‫נונונו ובהיות לאדם תשוקה אחר אלו הדברים לא יוכל להשיג הדברים העיוניים ׳־ ג״כ ולא תשא דבורשני חכור את יוס השבת לקדשו דבור ג' ולכן יאמר הרכ׳שהיא‬
‫אשר אס היה האדם תשוקתו לעיוןהותר לאכול מן הנעימות כי כל דבר יזונהו ואין שלישית למציאות השם אף שהוא לכור רביעי ; ונבר ידעת תדברי שהדעות אס‬
‫לא יהיו להם מעשים שיעמידום ושיפרסמוס זיתמידוס לנצח כהמון לא ישארו י כי‬ ‫צריך לרכוק ימים וללכת כאניות ולהביא צלה מחעוני איתתולכן מזון האיש אחר‬
‫ההמון אין להס דעת כדי לקיים האתונות בידיעה אם לא יעשו מעשים ולכן צונן‬ ‫העמל והטורח ותה שישיג מהדכדים הוא קוץ ודרדר תצמיח לך וזהו וישלחהו יי׳מגן‬
‫בתודה הגדל זה היוס עד שיתקיים יסוד מ׳׳ה)'יתפרסם כמציאות כשישבתו נני אדם‬ ‫עדן לעהוד את האדמה ואו הוא׳שוה לבהיוות במזונותיו ורוב עניניגכי יבקש המזון‬
‫כלס כיום א׳ וכשישאל עלת זה יהיה התענה כיששת יחי׳עשה יי׳‪ :‬ואמר כחשנ׳תורה‬ ‫הלי שיחיה הגוף לא לבקש שלמות הנפש ולא לתת לה מזונה האחתי שהוא מאכל‬
‫זוכרת ט עבד היית כחצריס ע״כ צוך יי׳ אלהין • והנה יש בכאן כ׳ שאלות לחה אמר‬ ‫הזי'ר‪ :‬והמצות'‪.‬מו שאתר כלאנילה הנאמר'כמשלי הואנאמרעלהתור׳וכקצת‬
‫בדברות הראשונות כי ששת ימים עשה יי׳ וכדכחת אחרונות אחר וזכרת לתה שנם‬ ‫’•'■סחאות־תכמה כי הס אחים ולא יתפרדו ואס שהאחד נתייחדאל החכמים והאחר‬
‫וגס יש לשאול שאלה כ׳ כי לא צוה יי׳ לשבות יום השבת בעבור שהוציאנו ממצרים‬ ‫אל המון העס ואתר מבאר לןה הענין אדבז ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו כי‬
‫כמו שאמר וזכרת ט עבד היית ע׳׳כ אנכי תצון כי השבת קודםשיצאו ישראל יוחצרי׳‬ ‫גס‪:‬לא דעת נפש צא טוב ואז יצדק ומותר האד׳קן הבהמה אין ט הכל הבל והאלס‬
‫דכיא כדי שיהיה ננחי וישיג ההשגות האלהיות'‪,‬כמו שאמר)יהי האדס לנפש חיה■ היה שכת ואחר הרב בתשובת אלו הספקות ני נתן טעם לשהת למה ישבתו ישראל‬
‫)נעז הוא הדבר■ הנשאר‪ ,‬לאדם אחר המות נמו והיתה נפש אדוני צרורה כצרור■ ביום השביעי יותר מיום השני ‪ )0‬השלישי או שאד הימים ונתן הסבה כזה כי ששת‬
‫החיים והדעות האיזתיות נקראות חייס ולכן אמרו צדיקים במיתתם קדדי^ם חיים׳‪ /‬ימים עשה יי׳וזה אתרו'כי העלול כמאמר הראשון‪.‬הוא ככול ריוס יהגדלז כת)‬
‫שאתר ע״כ ברך יי'והו העלול הנמשך לעלת ני ששת ימים עשה יי׳ ן‬ ‫)אתה קח לך חזה סוד גדן עדן וגיהנס וחטא אדס היאשון ועכשו ואין להאריך בו‬
‫אמנם‬ ‫’‬ ‫‪.‬גתל כי הוא מבואר י וראוי שתדע כי האדם מדיני בטכע אי אעשי להקיות בלי‬
‫‪.‬‬ ‫קבין‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫■‬ ‫■‬
‫‪,U‬‬ ‫‪S‬‬ ‫ו כ‬
 ‫אפודי‬ ‫■ ש^‬ ‫מורה נבוכים חלק‬ ‫שם טוב‬ ‫‪:‬‬ ‫־ יקרקאש‪.‬‬
‫פרק לי׳א בדעתהאמי^יקעילני ‪ -‬ר״ל שנדע ושקבע בנפשואיכי ^‬ ‫אמנם תמו לנו תורת שכת וצוותו לשמח והוא עלול נמשך להיותנו עבדים בגן‪5‬רי'‬ ‫פרק ל״ב‪:‬‬
‫י ‪ ,‬העולם יתקון ‪1‬ע;ין הגשמי ר״ל תקון כגוף שינוח שלת וטרח שג '‬ ‫זלין יקנן לפי זה והרצון בוה כי אחר שהשבת הוא דבר שנברא קודםשיהיו ישראל ולת נעשה שבת‬
‫ימים רצופים במפורסמות ובהבלי העולם ז‬ ‫הדעת שיהיה ‪6‬יש כעכורס למהצ וה השם לישראל לשמרו אמר בםבת זה ווכרת כי עבד הוית במצרים‬
‫י^וץ לנכואה ויבין ולק צוה לנו תורת השבת יותר משאר האומות וצונו במורת השבית? והמנומס י ‪ ,‬פ ר ק‪ ,‬ל ב וזה אצלי כדמות הנפלאות כלם • ר״ל דעת תורתנו ב ע נ י ו ! ז י י‬
‫לה ולא ^‬ ‫צחו‬
‫הוא בעינו כדעת‪ ,‬הפילוסופים מזולת שאנר‬ ‫'‬ ‫ןקנגא אס ענין לקכז ב׳העניניסוכו׳וע״כ אנמנוחזכיריס '‬
‫סוכרים שאפשר שהראוי לנבואה אפשר שנא‬ ‫ץן כ״ו שהניתל בקדוש זכחן למעשה כראשןת זכר ליציאת‬
‫יתנבא וזה יהיה פלא כדמות שאר הפלאי‬ ‫‪p f‬לו‪p‬ו ‪p‬י׳שהנ‪J‬ואה מצרים ולמה שהטעם האמתי הוא העיוני אמנם תתו לנו תורת השבת׳ וצוותו אותנו לשומרו‬
‫הוא עלול נמשך לעלת‪ • .‬היותנו עבדים בסצתם ' כי לפי העניןהטבעי היה חן המחויב שיתנבאו‬ ‫■‬ ‫נשיים מקדש השבת ת‬ ‫אתר‬ ‫יוג עי ת ‪-‬‬
‫ובזה יש מקו' עיון מה הכריח הרב להאיין‬ ‫שהפילו'הגיעו אל‬
‫אשר לא היינו עובדים ברצוננו ובעת שהפצנו ולא‬ ‫כנבואה‬ ‫אדם‬ ‫בני‬ ‫דעות‬ ‫ב‬ ‫“‬
‫ל‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ואל‬ ‫י^חשיגות ‪,‬‬
‫הדעת כי הפסוקי׳ אינם מורים זה הדעת בנג‬
‫כשום מקום כי אותו הפסו׳ שהביא הרכיא^ז‬ ‫כדעותס בקדמות העולם היינו יכוליסלשבותוצונו בתורתהשביתה והמנוחה‬ ‫יןשלחיין ה^דול ‪' - ,‬‬
‫קשלייית הדברו ו‪,‬תדושו וכו'אתר שהרב דבר והביא‪ .‬מופת‬
‫תבקש לן גדולותאל תבקש כבר כתב הרב ז *נ‬ ‫הרחקת לקבין ב׳ העניינים • האמנת דעת אמתי • והוא ח״ה‬ ‫‪^t‬מ‪7‬ו ‪ p‬ו ח או לון על מציאות האל ועל אחדותו ועל‬
‫התשובה כצדוכאמרוואפשס שהנבואה לנו‬ ‫יאי׳א שלאהיונה ש גשמו׳ בין שיהיה העולם מחודש או קלמזןוכי המורה על מציאות השם בתחלת המחשבה ובעיון‬
‫מ ל ם \ שהיה להס ;‬
‫הקל • וזכור חסדי השם עלינו ״ בהניחנומתחת ‪ .‬לוחרבחק ברוך גדולות ורצה שאפשי שבחן‬ ‫הכת ' אלו הל דרושים יקריס יקובלו בכל הדעות‬ ‫סללזית‬
‫לא סיה ראוי לנבואה חס ‪ ,‬מפני שלא וגיא■‬ ‫המלמה טס המעלו׳ ואין כהן ספק ואחר זה הכריע שהעולם תחול‪ .‬סבלות מצרים וכאלו‪ .‬הוא חסד כולל בדעת האמיתי‬
‫לשלמות הלמוד הקודסלנבואה ואס מפנישלא‬ ‫!ל כי הוא‪ .‬ישוד‪,‬התורה‪ ,‬כלה וחי שיאמין חל!פו‬ ‫)“י ^זכרוע‬
‫העיוני וחקון העניין הגשמי ‪:‬‬ ‫'‬
‫‪,‬היה לו הכנה חזגית ושלמות הנח המדמה‬ ‫•יזצאנו ‪ '6‬׳מהם לא יאמין בתורת קרע״ה וביאר כו כי היותו‬
‫שיגי ע לו הנבואה ‪,,•,‬‬
‫וא"כ אחר שהפסוקים אינם מכריחי' להאמין‬
‫זה הדעת מה הביא הרב לעשות דעת ג' נמה‬ ‫פרק שלשים ושנים‬ ‫ילא נצחי בעתיד אינו ישוד התורה שהעולם מפשד‬
‫ואם היה‪ * 8‬מ פ ה בעתיד כתו שחשכו קצת מהפתאים וכי מה ״‬
‫פית שאר בה‬

‫שאין בו רמז מהפסוקים ומדברי רו״לוים‬

‫מתרצים ני זה נוהג כפי הסבה השביעי׳ וכד‬
‫שלא יראה שסברתינו כסברת הפי׳‪..‬סוף‬
‫בלווהלט שס זה החלוףואס אינו ק כפיי‬
‫ושיעשה ; ךי ן ןן ך ? בני אדם בנבואה כדעותס בקדמות‬ ‫היה שיראה מלשון הנניאי' שהעולם תפשד‬
‫ראוי שמים חדשים וארן חדשה ושהשמים יפשדו‬
‫־ שגט‪ 0‬ע‬
‫אריסעו׳‬
‫* העולם וחרושו• אני רוצה בזה כי כמו‬ ‫ן לנבואה להפלגת והארץ ג"כ כמ״ש כי שמים כעשןנמלחו והאדן ‪ ,‬י׳‬
‫וגודל כבגד תכלה שהוא לשון גוזמא והפלגה ונושל שאלו שהתבאר אצלם מציאות הש״י יש בהם שלש‬ ‫שלמיתו וכן רביס‬
‫י עיונו‬

‫^‪L‬‬ ‫האמתות כי אין הקכ״ה חקפיז‬ ‫מהם • והנמנע מוה לדכריסאתריס ואחר זה‪ ,‬ביאר מעשה בראשית דעות בקדמות העולם וחדושו כמו שבארנו • ‪P‬‬
‫וכריה ואחר^!‪!:‬הוא ראוי לנבואה מ צד נחודו‬ ‫ידו כיאור נאות אל טבע העולם המיושב עתה ‪ .‬הדעות בנבואה שלשה• ולא אפנה לדעת אפיקורוס‬ ‫אמנם הויו ‪.‬־ כ מו‬
‫ומצד הכנתו המזגית באפשריות תכואהל‬ ‫הכבוא׳‬ ‫וכי‬ ‫הנבואה‬ ‫מהות‬ ‫לנו‬ ‫לבאר‬ ‫רצה‪,‬הרב‬ ‫שנ מנע מהניע‬
‫הנבא‬ ‫הנבואה בלי ספק ‪:‬‬
‫שהי׳ לא יאמין מציאו׳^^וה כ״ש שלא יאמין נבואה•'‬ ‫גירבעס או נ מנ ע‬
‫תקוייס בין שיהיה העולם מחודש או קדמון‬
‫‪.‬‬ ‫הראית נמתנה מלך ז‪ or:‬העולם מחודש תקויים יןתר וכבר ידעת אמנם אכויץ לזברון דעות מאמין האל בנבואה ‪:‬‬
‫א ר פנ ענין אלישע־‬
‫הדעת הראשון והוא דעת המון הפתאים ממי שיאמין בנבואה וקצת עמי אנשי חורתינו‬ ‫הורנו הרב השלס כר קצת מאמיני הקדמות אינם מאמינים‬
‫־ נ ס ק יאמינהווהוא • שהש״י יבחר מי שירצה מכני אדם וישרה בו הנבואה‬ ‫שהנבואה תצטרך •‪:‬נכואה כלל והנה אחר הרב כי‪ .‬דעות העולם ־‬
‫הו׳דמה יצכגאה כדעות כקדמות העולם וחדושושהס וישלחהו • אין הפרש בין שיהיה האיש ההוא אצלם הכם או סכל רב השנים או צעיר‬ ‫ולשלמות הדנרי‬
‫•לשלמות‬

‫השנים • אלא שהם יתנו בו קצת טוב ותקן מדות •י כי בני אדם עד עתה לא אמר שישרה‬ ‫כלמוד ולשלמות לדעות דעת אפלטון ודעת ארי״שטו שהם ב'‬
‫השם שכינתו על אדם רע אלא כשיהזירהו למוטב חהלה לפי זה'הדעת •‬ ‫ה מדי ח וכאשר לעות ודעת התורה וכןהענין כנבואה לדעות‬
‫הגיעי לי טנייטבעי ה ד ע ת השני הוא דעת הפילושופים הוא‬
‫והדעת השני דעת הפילוסופי׳ והוא שהנבואה שלמות אחד בטבע האדם • והשלמות‬ ‫שהנכואה שלמות בטבע האדם‬ ‫הוא שינבא אמנם‬
‫ההוא לא יניע לאיש מבני אדם אלא אחר למוד יוציא מה שבכה המין לפעל •‬ ‫השהחינעו מוה לשי ‪■.‬‬
‫רצונו ואמר שהוא שאינו נמשך אחר ר‪-‬ון האלהי והשלמות ההוא‬
‫מכת הנפלאות לא יגיע לאיש מכני אדם בעבור תקון החדות אם לא ימנע מזה מונע מזגי או סבה אהת מהוץ • כמשפט כל שלמו' שאפשר מציאותו‬
‫והמשיל בענין יד נמושיחשבו השכלים מלא חתר למוד יוצא מן»‪ .‬במין אחד• כי לא יתכן מציאות השלמות ההוא עד תכליתו וסופו ככל איש מאישי המין‬
‫ידנ ט ם ודוחה לו‬
‫טבעי הכח אל הפועל כי אין הנבואה שורה א לא על ‪ .‬ההו'אבל באיש אחד וא׳יא מבלתי זה בהכרה • ואס היה השלמות' ההוא ממה שיצטרך‬
‫העניןבבחירתו חכם אם לא ימנע חזה סכה מזגית אי סכה‬ ‫אשר‬
‫נותוץ כי הארס כבריהי‪ :‬חיכם ולא יהיהמוכן • בהגעתו למוציא אי אפשר מבלתי מוציא • ולפי זה הדעת איא ^יינבא סכל ולא יהיה האדם‪,‬‬ ‫שיניט ידי‬
‫והשם מנ עו והנה‬
‫העונש כפי מזגו להיות נניא כי הכי? המדמה יהיה כו מליךבלתי נביא ומשכי׳ נביא במי שימצא מציאה • אבל ה ענ ק כן והוא שהאיש המעולה‬ ‫זה היה ע"צ‬
‫השלם בשכליותיו ובמדותיו כשיהיה כחו המדמה עלמה שאפשר להיות מן השלמות‬ ‫כעבור ' שתשב חלש או כעכורשיהיה רע התוג עס חולאים‬
‫לנביא רעים ונאמנים אשרמעייקיסלידנק בשכל ויזמין עצמו ההזמנה ההיא אשר תשפענה •’ הוא יתנבא בהכרח • שזה השלמויהוא לני‬ ‫להזית ‪.‬‬
‫אמנם חי שישלו‬
‫בטבע • ולא יתכן לפי‪ .‬זה הדעת שיהיה איש ראוי לנבואה ויכין עצמו לה ולא יתנבא • כמו■‬ ‫הנכוא׳‬ ‫יהיה‬ ‫רן‬ ‫ות‬ ‫מונע‬ ‫סכות‬ ‫כעבור‬ ‫‪:‬פועל‬ ‫שלמו' הבת המדמה‬
‫שא״ א שיזוז איש בריא המזג במזון טוב ולאייולד מן'המזון ההוא דם טוב ומה שדומה לזה •’‬ ‫ושם השתדלותו יזהא‪,‬מרו כמשפט כל שלם שאפשר מציאותו‬
‫כלמוד ובמדות כמין אחלמה שלא יתכן מליאות השלמות‬
‫ה טוני ת אשר הס ההוא עד תכליתו וסופו ככל איש מאישי‪.‬החץ והרעת השלישי והוא דעת תורתנו ויסוד דתנו הוא כמו זה הדע׳ הפילוסופי בעצמו אלן^‬
‫הכנו ת בהצעות כי‪,‬המין האטשי אפשר שרבי׳ מאישי המין לא בדבר אחר • וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה המכין עצמו ^ה אפשר שלא‪,‬יחנבא וזה‬
‫לדרוש' יצאו חכמים‪ .‬וצדיקים אכל הה^ א״א תבלי ‪ .‬ברצון אלהי* וזה אצלי הוא כדמו׳ הנפלאו׳ כלס ונמשך כמנהגם שהעניין הטב^ני שכל מי‬ ‫למעלית הדנריית ‪,‬‬
‫והכין עצמו‬
‫את יי׳ולהתתיב ‪ lit‬ש;תצא כאיש אחל ואס לא ‪.‬לא היה אפשרי ‪ ,‬שהויראוי לפי בריאתו ויתלמר לפי גדולו ולמודו שיתנב׳והנמנע מזה אמניהוא כמי שנמנע‬
‫מציאותו י א״ תכעית ואפשר ‪ : 1‬כהכרת ואם היה‪ .‬השלמות ההוא ‪ :‬מהניע ידו כירבעם • או נמנע הראו׳ כמהנה מלך‪ .‬ארם בעניין אלישע • אמנם היות יסודנו‬ ‫ולהשיג‬
‫תבלי‬ ‫חמה'שיצט*ךכהגעתו'‪.‬למ)צ'אא"א‬
‫ה »ול ת ואין ספת חו^יא ולפי ז‪ :‬הדעת א״א שינבא הסכל כי לא י ההכנה והשלמו׳ במדר' ובדבריו׳עכיפ הוא אמריאין הנבואה שורה ;‪ V‬א על הכס גבורדעשיר‬
‫כשיגיע למטלת יהיה האדם‪ ,‬מלין‪.‬בלתי נביא ומשכים נביא וכבר בארנו זה בפי׳ המשנה ובחבור הגדול והגדתי בהיות בני הנביאים מתעסקים תמיר‬
‫הננואס רואייתר‬
‫בהכנה • אבל היות המכין עצמו נמנע ולא ינבא הנה תדע זה מעניין ברוך בן נריה שהוא‬ ‫קרוב *ויותר דבת כמושא^א שילין‪,‬סכל וי'שכי‪.‬מזכם כמי שימצא‬
‫זישס וידע מתחתית *חציאסאכל ענין הנבואי‪ :‬היא ק לפי דעת וזלך אחרי ירמיהו והכינו ולמדו והיה מקוד‪ .‬להתנב' ונמנע במ׳׳ש יגעתי באנחתי ומנוחה לא‬
‫ומאמתת הפילוסופיס שצריך שיניה איש מעולה שלם ; מצאתי • ונאמר לו ע״י ירמי' כה אמר יי׳ כה תאמר אליו ואתה תבקש לך גדולו' אל תבקש•■‬ ‫המציאות‬
‫י מציאות ‪ .‬הב‪1‬רא ית׳‬
‫‪ -‬ואפשר לנו לומר שזה באור שהנבואה בהק ברוך נדולו׳ • וכן יאמר' שאמרו גם נביאיה לא‬ ‫מה‪.‬‬ ‫המדמה‬ ‫כמו‬ ‫ויהיה‬ ‫ח;ם‬ ‫ושיהיה‬ ‫במלותיו‬ ‫ייתר ‪ ,‬ויוא]ר חמי‬
‫מכני‪.‬אדם מצאו חזון מיי׳ ״ מפני היותי‪.‬בגלות כמו שנבאר ) פ׳ ל״ו מזה החלק ( ^'א שנמצא כתובים רבי^‬ ‫שאינו נגי^ו ‪,‬כמ״ש שאפשר להיות חן השלמות‪ ,‬ויכדל‬
‫הרב ר ני נ ו ו ד ע כי ההללכי' בחשך כא‪1‬פן שילא יהיה לו תשוקה לא‬
‫מהם כתובי הספרי׳ ומהם דברי חבמי׳ כלם הולכי׳ על זה היסוד • והוא שהשם יביא להנב' ^‪.‬‬ ‫הנביאים האחתיים דמיונית ולא גשמית ויעי‪.‬ין‪:‬כמלכ)'שחיסוארן‬
‫יוכל‪ ,,‬אז רוא הקדש לבושתו וידבק עס השכלים אז שירצד‪ .‬מתי שירצה אמג׳ לשלם המעולה בתכלית • אבל הפתיים מעמי הארץ א^׳א זר־ז•;‬ ‫השגות‬
‫עיו ניו ת לא‬
‫ישיגו‬

‫אצלינור״ל שינבא אחד מהס^^א כאפשרויהנבאחמוראו צפרדע זה יסודנו*שא"א מבלתי■‬ ‫בטבע‪.‬‬ ‫לכו‬ ‫השלמות'הוא‬ ‫שזה‬ ‫בהכרח‬ ‫יקנכא‬ ‫אדם לדעת השבית‬
‫א שי יתחייב מחנו כי אין כי^!ות שס כי אס ימצא ׳ בכאן‪,‬אשה■ ‪. ,‬ההתלמדו' והשלמות ואז‪.‬יהיה האפשרות הנתלת בו גזרת הש״י • ולא יטעך אמרו בטרם‬
‫הידוע הוא ואתר חןכנת להתע‪5‬ר ואיש ^שוכביעמה זרעו נאות‬
‫ידעתיך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫אצרך בבטן '‬ ‫הצריכו‪. ■.‬‬ ‫ש הענ תכן שאין ‪ .‬יחללכשהאשה תתעכד כמו שאתרו‬
‫הניא ייתר נכבל‬
‫להב״ה לצייר‪.‬צודת ממזרים‪.‬כן יו!ני‪.‬יכ‪.‬מה השלמות הנטאיי ני אס יהיה האד' מוכן אי אפשר שלא יא נבא נמל שאי אכשדש*היה נזון איש בריא המזג וכו׳ ‪5‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫וייתר מעולה ויוד ע‬
‫מסנדית המציאות ד‪%‬י‪ 1‬ת‪ .‬השלישי‪,‬הוא דעת תודתנו׳ויסוד דתכו‪,‬הוא נחו הדעת הפילוסופי בעצמו ולא יחלף אלא בדבר אחד וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה ומכין עצמו אפשר שלא‬
‫ומשיג הש״יהשגה ‪ ' .‬י י ' יתנבא וז‪:‬ו‪.‬הלצון האלילי אשר‪ .‬אנחנו מאמיני'כי הדברים נמשכיס ברצונו ואינם‪,‬ע״צהחזיוב נמו שמאחיניס הפילוסופים)לכן דבר הך‪3‬גחדן‪.‬ז קודם שייני ;‬
‫'‬ ‫אמתית ייתר חמי \ ‪-‬בנבואה ובנה מישיאמין התדמו׳ לא יאמיןיבפלאו׳ ולכן הייתה הנבואה כדמות הפלאו׳ כלס כי הנפלאות׳לא ימשכו בדרךטכע אבל כפי הרצון האלהי ומדרך הטנע‬
‫נביא שיתכבא׳כלמישהוא תוכן להתנבאת אכל כפ;רצוןהאל‪:‬י לא יתנבא כי הענץ הטבעי הוא שכלמישהואראוי לפי בריאתו ונו׳ אמנם היות יסודכו הכנת השלמות במדות‬ ‫והנבואה טבעית‬
‫שאיני‬

‫לכצחיל<ומןוחןלה ובדבריו' וכו׳ עד ונ^ור לו ע״י ירמיה כה אמר‪.‬יי׳ כה תאמר אליו ואתה תבקש לך גדולו׳אל תבקש ואפשר לימר בעכו׳שהיה בלתי מוכן אס מפני שלא הגיע לשלמות הלמוד ‪:‬‬
‫אין יבא זה מלפניו הקודם‪.‬לנמאה ואס‪’,‬מפני שלא היה לו ' הכנה מזגלת‪.‬השלמות הכח המדמה או בעבור סבות אחרות מחוץ מדאגה ויגון כמ״ש גס נכיאיס לא מצאו חזון מיי' מפני היותם‬
‫וי מנ ע טיב מבעליו כ)‪-‬לית‪.‬ואמנם אמרנו‪ .‬מהנבואה לא יחול אלא כרצון אלהי אף שיהיה אדם מוכן לא בעבור‪ .‬זאת הראי' שאמרנו אלא כעבור שנמצא כתובים רבים מהם כתובי הספרים וכג‬
‫הלא ההתתדנית יחול נטאתו עליו כי והו הרצון‪.‬לפניו באיש המעולה כשלמות יחול הנבואה עליו וכבן זה ורכי׳הקשו אחר שהכסוקיס אינם מכריחים זה הדעת ר״ל שהנביח אף שיהיה^מוכן‬
‫ההתרנקית ני הוא! לא יתנבא אלא בלצון‪.‬אלהי ולאי כדברי חכמים כי ככרי אמח אין הקקש בלוך מקפח שכר‪ :‬כל בריה וכריה מי הביאו לרב לזה הדעת ואמרו כי זה נוהג כפי השבה הז כ‪. 7‬‬
‫■ היזבויןש '' מ מנו‬
‫כמ״ש בי אס בזאת ש^ יהיה סברתנו כאברית הפילוסופים כתותלט ואם אינו נ‪-‬ן כפי‪.‬האתת ועוד הק׳־יי אס י‪.‬ש לרב כתזני'א ‪T‬יס'מעיד יס על שאין’הנבואה שורה אלא ברצון אלהי‪/‬למהג■‬
‫תהלל המתהלל! הבי‪,‬אס כמו שהביאהפסוין בברוך ק כריה שהוא מסופק אלא הוא תה שאתרו מזה נ‪:‬הג כפי הסבה הז' כי האמת הוא ני א'ז‬
‫השכל וידוי! איתי ראוי מצרי הכנתו ר‪.‬א‪>,‬מנל למזח ומצי מעלות החדות‪,‬תבוא‪:‬ו הנבואה בלי ספק‪ •:‬אכל‪,‬הפתאי׳• מעמי הארץ אי אפשר‪ .‬שיתנבא אחד‪.‬מהס‪.‬אלא כאפשרות ^^?!(^*ודג‬
‫מוכת‬ ‫אמר וגו תדבק! אזצ ז‪.‬רדע • רומז זה לאתון בלעס ולוג יונה כי אלו לא יתנבאו אבל היה במראה הנבואה או היה על צד התעוררות‬
‫'‬ ‫הכתדבתות האפשר יונה התעורר כגזרת השם ואל יטעך אחרו בטרם אצורך בבטן ידעתיך כי וה יביא לחשובשהש״י ינבא לאי זה שירצה מבני אדם אפי׳שלא יהיה מכס^כעל‬
‫ואתר‬ ‫ל ‪9‬י טבע שכלי נ‬
‫■‬ ‫והכי‪1‬ה הכתוב לא יאץמכלבד על ירמיהכאלא על כל נביא גי א״א לו מבלי הכנה טבעית בעיקר יצירתו כמו שיתבאר לעתיד‬ ‫»>‪r‬‬
 ‫קדקא ש‬ ‫עט‬ ‫שם טוב‬ ‫^ל^ורי • מורה נבוכים חל•‪ . ?:‬עי ‪.‬‬
‫^י ק‬ ‫‪ n m‬אשר יראה חלםשהשם ינבא צל איש מבני אדם סלק‬ ‫ואחרפ״לק ד‬ ‫הנ כ א ח מי ד או צ פ ר ד ע ♦ ר״ל י ר מו ! זה ל א תון ב ל ע ם ו ל ד ג יונ ה פ א ״ א כ פ‪ 15‬ט ו‬
‫חעליגו ספק גדול והיא לזעמד הר סיני אשר אנשים ונשים ‪,‬סכלים וכלי^' ראייס ^נל הזנו׳ לחיע״פ‬ ‫י פ ה כל היה כ ח ר א׳ הנ בו א ה; ולא י ט ע ן ג ״ כ מ ה שבא בי עו די ם וכו׳י ר״ל שלא מ ח שו ב‬
‫כלס היו נביאי׳ ווה יביא לחשובשהש״י ינבא כל חי שירצה חבלתי שיהיה מוג) ואמר ־ הנה נר<וה נדנדות‬ ‫״ ^יז רי אגזפזן רו חי ע ל כ ל בשר ש מבא הנ בו א ה ע ל חי שלא י הי ה ח כ ם כלל כי זס‬
‫י ה רוו שונו חונדני ר‬ ‫שאף שנלסהי! רואים האש הגמלה ושומעים הקולות המראות המפחידות וכו׳‬ ‫^ א ’ ^או שביארנו ו כ כ ר פי' סו ף פ שו ק ב א חו ר ב ת ו ד ה ס ח לו ם י ח לו חון ווה אי נ ה‬
‫;♦זחרונותשישר^זל‬ ‫לא‬ ‫סיני‬ ‫הר‬ ‫שמעמד‬ ‫לי‬ ‫י^כאר‬ ‫ל;‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫‪ oiiins‬כלם מ פי‬ ‫’‬ ‫'‬ ‫נ בו א ה ג חו ר ה ו כו' ;‬ ‫‪. .‬‬
‫;^יה כל המגיע למשה צזגיע לכל השם זי‪ ),‬מקיל‬ ‫ר״ל‬ ‫‪ 0‬רלן ל ג ^ ל א הי ה ה מ בי ע ל ח ש ה י‬
‫שה ‪ 6‬צא‬ ‫הנברא‬ ‫במקום‬ ‫יקום‬ ‫ומי‬ ‫יי׳‬ ‫בהר‬ ‫יעלה‬ ‫מי‬ ‫וכו׳‬ ‫ישראל‬ ‫עניין‬ ‫זה‬ ‫מ‬ ‫•‬ ‫יך‬‫‪i‬‬‫הרןדשר‬ ‫מרחם‬ ‫תצא‬ ‫ובטרם‬ ‫יךעתיך‬ ‫י עכ שן ‪T‬בר‪ .‬ה ר ב‪ -‬ב כ ל לו ת ו אח׳׳ב‬
‫אמרו למשה דנ ר‬ ‫קדשולבארמעמד הנבחר אבל כדרך קצרה‬ ‫יבאר דבריו ראשון ראשון ‪ :‬ו א ח ר ג ״ כ ח שה כל נביא א״א לו מבלתי הכנה טבעית בעקר יצירתו‬
‫חגיד לן מה שסובר הרב ראשונה הניח כי כל ♦זקה ע תנו ונשמעה‬
‫עד אתר ספור י״‬
‫ישראל‪. .‬שמעו י׳ הדברות מפי בשם ולא היו‬
‫ידבר « ר״ל כי הדבו ר הים לח שה ל כ ד ל א כמו שיתבאר • ואמנם אמרו • כי נער אנכי • כבר‬
‫הזיגרות ‪ p i‬בזיביו*‬
‫חניניצז יזמנו דבר אגל שקעו שהשם ידבר עם האיזרונות <ומר‬
‫ל׳‬ ‫לזולתו ‪ :‬ישמע כעס בדברי עמן « ר״ל מורה ידעת קריאת העכרים יוסף הצדיק נער והוא בן‬
‫והו<א‬ ‫כנברא‪ .‬שנה • וקרא יהושע נער והוא קרוב לששים‬ ‫בי הדבור היה לחשה לכד ו והס ישמעו הקול‬
‫משה כת״ש כעבור ישמע העם כדצר עמן אחר‪ ,‬סנו ר ס איו‬
‫העצום ♦ ר״ל וכל ישראל שמעו הקול‬
‫אכל קשה הגיע כל דבור ודכור שהי׳ יוצא מפי הדברים האלה דבר‬ ‫חותר סקול אמרו בעת מעשה העגל • ומשרתו יהושע בן נע‬ ‫שבראו חרת״ה כשליחו׳הש״י שהיה‬
‫הקב״ש והואע״ה יהיה מבין הדברים וירד יי׳ אל נליןהלכס‬
‫קול בדול ולא ישן«‬ ‫ההוא הדכחת אחנס ישראל לא פיו חכידם נער וגו׳ « ומשהרבינואזבןאחדושמוניבבזוכלל־־‘‬
‫גתחתי׳ההר ויגד לפני סעס מה ששמע כמ״ש יאת״כ בא הספור‬ ‫אהקיל ההוא הבדל אותיו^‪-‬ק קול לכד שניו ק׳יך והיה יהושע אחריו י׳יר שנד־ז ושני יהושע‬
‫אנכי עומד כין יי׳ וביניכ׳ להגיד לנס את דבר ואמר הן הראנו יי* ‪.‬‬
‫יי׳ והוא לפרש להם בל דבור ודבור ונאמר ג״נ &הינו את כבודי‬
‫אתכם חשה היה שומע ?דברי׳ בהבדל אותיות ק״י הנה כבך התבאר שיהושע אז בן נ״ז שנה לפחות‬
‫!האלהים יעננו בקול ואמרו כמכילתא כל יאתגדלו ואתחול!‬ ‫גהיה חגידס לישראל והיה אוח' להם ‪ n‬הקול והראו נער • ולא יטעך ג״כ מה שבא ביעדים באמרו‬
‫ששמעתם אומר כך ‪■ * pi‬אלא שיש להם אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם • מ דבור ודבור היה משיבו להם זהו הנראה ®מענו‘ מתיוהא®‬
‫מן ואמר נחקוםאחר ‪/‬‬ ‫רוצה לומר וכיה‬ ‫גם כן מאחר כתוב •‬
‫נראה קחה שאמך מפי הגבורה שחענום כבר פירש זה והגיד מה תהיה הנבואהואמר׳ זהנינם התורה וחרוב דכרי החכמים והוא שהם שקעו ודבריו שמעיג‬
‫׳*'^ייאל לא שמעו אלא‪ .‬הדברות כהבדל חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו • כי כל מניד כל הדברות מפי הקכ״ה אלא שמשה הגיע מתוןהאש* אמנו*‬
‫בעולם מצד הקסם ומצד המשער או מצד מח שב ^ אליהם בהבדל הדברים ואח״ז הניח הרב דעת מאמרישראללמש®‬
‫שגי והוא נאחר במקומות רבים מהתלמוד ואל ידבר טחני‬ ‫אותיות רק הקול כלכד וא״כ היה נראהשזה‬
‫לן אלהים ‪ .‬סן נמית‬ ‫יהיה‬ ‫ולא‬ ‫חמרסאנני‬ ‫והוא‬ ‫המדרשות‬ ‫ומן‬ ‫המדרש חולק על קה שסנחנוהו ; רוצים כזה צודקת הוא ג״כ יקרא נביא• ולזה יקראו נביאי הבעל‬
‫תרגמואנתלום ולת‬
‫מבואר ונביאי האשרה נביאים * הלא הראה אמרו יתעלה חפי הגבורה שמעום והרצון בזה ני למהשאלו יתמלל עמנאמן‬ ‫^יזאתר ♦ ר״ל לעס ההשתכלות הוא‬
‫שאינו סותר למה שהנחנו כי הס רוצים כזה‬
‫אחנס כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ״ ואמנם מעמד השרשיס מציאותו יתעלה והיותו א׳אמנם יושג קדם יי'מנשמציגי‬ ‫הקאולד שמציאותו יתעלה והיותו אחד‬
‫כמנפ׳משפ׳ הנבי' דוגמת וה במש©‬
‫ולא_טדעאלו והאלהי* יעננל‬ ‫שיודע ___‬ ‫מה ‪.‬‬
‫האנושי ‪.‬וכל ‪..‬‬
‫יושג חופתם לפי העיון האנושי חבצתי שיהיה הר סיני ואע׳׳פ שהיו רואיבט כלם האש הגדולזך״ בעיון___‬
‫ושומעים הר‪,‬ולורת הנוראות המפחידים לצהפלא ^״'גו וכל מי שידעהו שוה אין יתרון‬
‫בתול ותרגמי‬ ‫האדם נביא וזהו אמרם)ופי הגבורה ר״ל חפי‬
‫הראוי לה ועל מדרגו׳ השרשיס מצד הנבואה לבד אמרה תורה אתה אנקלוםומןקדסיי' ‪,‬‬ ‫השכל האנושי הושג כמופ׳חציא׳הש״י ואחדותו לא הגיע לטדרגח הנבואה‬
‫לא שירצו לומרששני אלו הדכריןע השיג ישראל נ״כ• הלא תראה אמרו • ערה אל ה' אתה ואהרן נדב הראית לדעת ולמה שהיו אלו סב׳שרשי׳קולח׳ מתענה לינק‪3‬‬
‫הידיעה בהם חל הרוח האלהי בהם אמנם ותרגם פנים בפני*‬
‫בהבדל אותיות כי זה אינו ‪,‬כן אנא כמו ואביהוא • הוא ע״ה במדרגה העליונדח כמ״ש ונגש שאר הדברו׳הם מכת המפורסמות והמקוכלו׳' ידבר יי' את כ‪5‬‬
‫קהלכם ממלל ע©‬ ‫שביארנוש לא השיגו בן אלח הקול לא הבדל‬
‫ייאועיותעס היותם יודעי' מציאותו)אחדותו משה לבדו אל ה' וגו׳ • ואהרן למטרה ממנו ״ ונדב וחחדשהניח הרב שהם לא שמעו אצא השני ממלל מליל יי'‬
‫ואביהוא למטה מאהרן • ועי זקניכם למטרה מנדב דברות רצה לבאר דעתג׳ והואזזכל ישראל לא עמכון כמ״ש ודבר‬ ‫יתעלה כמופת ( אמנם שאר הדברות וכו'‬
‫כגבורה ואביהוא • ושאר האדם למטה מהם לפי שלמותיהף הבינו אותו הקולאלא משה הגיער להס בהבדל יי־‪♦1‬ושהפנים אל‬ ‫^'ל קפגי זה הופעשני‪,‬אלו הדכרנ׳חפי‬
‫אותיות ויבא הדבר כן ישראל לא שמעו אלא פניםכן נוכללומר‬
‫ילא האחחת לפניששני אלו הדברות נתבארו ואשר כתבו החכמים ;זשה מחיצה לעצמו • ואהרן אנכי ולא יהיה לך ועל זה כאיור קולדבריס קולדברים את©‬
‫כזמעים שימעי‬ ‫יזניאותן כמופת אכלשאההדכרו׳ שהם מכת • מחיצה לעצמו • ואחר שנתגלגל לנו זכר מעמד הר‬
‫^המפויטמות לאהופגולהס מצד שכלם רק סיני נעירעל מה שיתבא׳מןהפסוקי׳לפי ההשתכלות אתם שומעי׳ א״כ זה הקול השמיעו להם קשה חמש הדברי®‬
‫בהבדל אותיות‬ ‫וזה‬ ‫נשמעות‬ ‫בהבדל‪-‬אותיות‬ ‫אליהם‬ ‫כדברו‬
‫שוכרו‪ :‬הנאות ומדברי החכמים מהמעמד ההוא איך הידה הקול עם שהשמיעו להס משה כהכדל אוקיות יכנה אותם פני©‬ ‫החכמים‬
‫הישגי למשה מצד נבואתו ; ועם כל מה‬
‫מן הענין י ר״ל עם כל מה שזכרו‬
‫נפנים ‪ :‬אתר‬ ‫‪.‬‬ ‫בפרק־ נפרד ‪:‬‬
‫אף השלח׳תנורו כתכז‬ ‫אינם מדרגתם שוה למדרגת משה כי‬ ‫מענין זה המתמד‪,,‬המובחר מה שיםכלו‬
‫שחניאות האל ואחדותו ‪ .‬־תכאר כמופתענ״ו מלקו טלי תנירי‬ ‫הכתובים ודברי החכמים זהו שלא שמעו ישראל‬
‫יש לחכמים זה על זה מדרגות • והנה אנקלוס במה שכתבתי‬
‫גלה לנו זה הסוד הנפלא כשאחר )אל יתמלל והביאו י ראיה' ‪I‬‬ ‫פרק שלשה ושלעים‬ ‫קיל הדברות כלם אלא קול אחד פעם אחד‬
‫בלבד כלא הכדל‪.‬אותיו׳ ההל הקול אשר קמנו‬
‫לי שבמעמד הר סיגי לא היה המגיע עחנא חן קדם יי׳ וכח׳שס אמר וחליל יי׳ עם מאמרולמען ישמע‬ ‫‪.‬הוכן הדבור לחשה אנכי ולא‪.‬יהיה לך)אחר‬
‫משה כי עס ישראל היה מדכר עם אמצעילס העם בדברי עמך‬
‫בהדנורלחשהלבדי‬ ‫למשה מגיע לכל ישרא ‪ • 4‬אבןך־ש‬ ‫״‬ ‫השיניע לכל ישראל אלו הדכרות בהבדל אותיות‬
‫ייהי אמרם אחת דבר אלהים שת־ס זו שמענו ; הדבור למשה לבדו ע׳יה ולזה בא ספור עשר׳ הדברו‪ ,‬וכי הוא קול נברא שהשם כראו כמו שברא כל והעם בומעיסקול‬
‫הברת הדבורלבד‬ ‫שהוא‬ ‫אחר‬ ‫בענין‬ ‫דכר‬ ‫חשה‬ ‫עס‬ ‫ואתנ׳‬ ‫בריותיו‬ ‫והא הוא הנכבד מכל נולד שנית » ר״לוכא‬
‫והם כלו ספור היחיד הנפרד • והון‪%‬ה עליו השלום ירד למעלה ממנו ואחר שהונח זה אתה תעיין אין כמ״ש מורינו וא©‬ ‫שנית הנכבד מכל נולד והוא חרע״ה ן‬
‫לתחתית ההר ויגד לבני א ד ם מה ששמע אמרד־ז יסולק זה הספק העצום וסוא איך יתנבא מי ישלי עדים נאמני*‬
‫)אחר עלמה שהנחתי׳׳‬ ‫שאינו ראוי לנבואה‬ ‫היות‬ ‫ר״לעם‬ ‫’לאי החש וישמעוהקולות•‬
‫והמה הכתובי©‬ ‫׳ילא שמעו שוס קול משאר הדבה׳כחו ששקעו התורה • אנכי עומד בין יי׳ וביניכם • ואמר ג“כ משה‬
‫ותכמים בדוליס‬ ‫״‬ ‫משתי דברות הראשונית מכל מקום עדיין סיו ידבר וה^היס יעננו בקול ' ובביאור אמרו‬
‫ונכבדים נעוורי‬
‫׳‘ייל־גין קולות מפורסמות כברק והרעם וקול יי כל דבור ודבור היה משיבו להם כמו ששמע • וכתוב בתורה ג כ בעבור ישמע ה ע ם והסהר׳הגדול יודע‬
‫התירהעלאתיתתה‬ ‫שלפר; אמ;ם קיל יי׳• ל ל אקנם הקול הנברא‬
‫היכז ■ ‪^ , .‬בדבריוגו׳ ‪ .‬םורהכיהדבורהיהלו;הםישמעוהקולההואהעצוםלאהבדלהדברים‪-‬ועל החני ‪ .‬נעלהכוזר‬ ‫____‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
‫‪/‬״ ‪ n‬י דיול הדוא העצום אמר כשמעכם את הקול • ואמר קול דברים אתם שומעים ״ ולא והחכס הכוללאיכן'‬ ‫אשרבראוחשהאשר חח‪:‬ו‬
‫הייתי‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ‪ .‬ם ^ ש ם ^ ם ה ש ב א ם ^ ה ד ב ר י ' א ש נ ם ה נ י צ ה מ ש ‪ :‬־ ע ה ק י ל ו מ ש ה ‪.‬עזרא ולא‬
‫‪...................‬‬
‫‪:.‬נשמתן וכו‬ ‫‪.‬‬
‫״‬
‫אשר הןא קזל יי׳י׳ דואאשר‪°‬ע!מעהרנריםויםפרםלהם‪.‬זהוהנראהםןהחורהומרובדכריהח‪1‬׳'ל‪.‬ןלאשיש‬ ‫שיזעו ישראל זה הקול הנברא ־‬ ‫י‬
‫עם הממס שכבר ידעו במופת מציאות יתע' להםג"כסאמרבתובבהרבהםקוםותםןהםדרשותוהואבתלטודג־כ • והואאטרסאנכי ארחיב הדבור מעט‪,‬‬
‫שחה שאמר‬ ‫ואחדותו עדיין׳ לא היה מיושב להם המושכל ילא יריד לר מ״י הגבורה שמעום • רוצים בזה שהם הגיעו <‪1‬יהם כםו שהגיעו לסרע ה ולא ‪.‬־־ ־‬
‫ךענור ישמע‬ ‫בנפשותסעד ששחעוזההקזל הנברא ולמדו ריר ם‪-1‬ע׳ה מסעם אליהם • וזה ששתי אלו השרשים ר־לסציאות האל ית' • והיותו אחר •‬
‫בדברי עמך‪,‬‬ ‫מהקול ההו׳חקוי מה בנפשותס ממציאותו ית'‬
‫‪ V v‬יושג בעייו! האנושי וכל מה שיודעי במופת •משפט הנביא בו ומשפט כל מי שידעה׳ ׳;־ה «ית כ ״ ד‬
‫עזוד• איןיתתן • ולא נודעו שני השרשים האלה מצר הנבואה לבד אמרה התורה אתך‪' .‬״•ה לא שישלול‘‬ ‫אשר‬ ‫דאחמתו ואז נשלם להם זה העיון הנכבד‬
‫י וא מציאותי ית׳ ואחדותו ‪,1‬־וזהו שאמר הרב‬
‫™לרעתיוגוי‪-‬אמזישארהזיברוייהםמכתהטפורםטוחוהטקובלותלאמכתהמושנלות‪,‬‬ ‫♦השיגו בו שתי הדברות • ר״לשזה הקול נתן‬
‫חקע בנפשותם כמה שהשיגו במ‪ 1‬פת משתיאלו י>זמ כל מה שזכרו ג״כ מן העניין ההוא היוצא מן הכחובי׳ודברי החכמי ינ‪1‬לא שמעו כל שאמר נדנרי עמך‬
‫רדגרו׳ וו‪:‬ו שמונו רז״ל כאמרס יצאה נשמתן !עוראלבמעמדההואאלאקולאחדלברפעםאחח • והואהסאמראשרהשיגטשהוכל‬
‫ל׳׳ל שעם היותם יודעים הלבד במופת פעמים ישראל ממנו אנכי ולא יהיוז לך'• והשמיעו להם משה רבינו בדברו בהבדל א‪1‬תיו גשמעית הם נכללים באותו‬
‫הדבור ' ׳ כמ‪.1‬‬ ‫’ וככר‬ ‫י '‬ ‫־‬ ‫״י» •‬ ‫היה מגיע לנפשותס כלכול או אי וה מסן או‬
‫שאמרנושאםשמעו־‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫אי‬
‫ספק נוסתי ויתשנושהכל דרןלחש וכשוף והסהעידועלעציז©‪:‬‬ ‫לנד ־‪ P»>,.‬־' ‪ .p‬־ ‪J‬־־‪ P » T tf'P « .‬־‬
‫הנדהת ״ ־‬
‫האותות ונדב ואניהוא והזקניםצא ישמעודבורמינן והשםכללןע®‬ ‫”‬ ‫'‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫’‬‫״‬ ‫’‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫”‬ ‫׳‬ ‫‘‬‫׳‬ ‫״ ס‬
‫ומחהשאמרו ואל ידבר עמנואלהיס פןבמותיאחר ודבריושמעת ונתוך׳‬‫‪...................‬זה‬ ‫שמורים ׳•יייי‬
‫שהיו ישרחלנכלליםעמו‬ ‫נתוניםשיזין ׳•*‬
‫מכמהכתזבי^‬
‫חזקמכתה‬
‫עמךר יותרחזת‬
‫בדבריי!רו‬
‫‪----------‬שאמרהכתוב דרדר!‬
‫היי ‪• %‬‬ ‫אחישמע‪--‬־‪-‬׳•״‪ -‬י ‪* ®.‬‬
‫הדנרי׳ז ‪.‬‬
‫‪;..‬׳'*””’ "’ י ' ' ' ו ת ם^יידלנ‪:‬ר דנ‪1‬רריחירה־״רד‪J.ft )1‬י^יה&לאהי)נכללין עת‪1‬כמהפש‪.‬תיסנת‪1‬רהתדניוש נל^ץיתיד !^סקו^ג^וזרליניס )ע^ל‪.s‬םקי^‪A‬נל‪t .‬צ^יהי‪c‬‬
‫ל־־‪.‬נ‪.,‬‬ ‫»־]‪! ,‬״»»־ ‪,‬־״‪ ,‬־‪ ,‬־‪.‬״!‪ .‬״י‪,‬נ ל״ ל־״‪,‬־ס ‪,p.p‬־זני‪.‬״‪..‬־־■‪ P‬זנ‪.‬יהש־ ״־־ •״‪IT‬ל‪.‬‬ ‫‪. ■1‬״ ” ‪ V‬״’‬
‫‪ een‬עדישישליםלכלזו וכןנראהשכן עשוי נדנדות ראשונות ואחרי'שהן־ לאאמרודבר עמנו ונשמעהעלשנשלמו כלן‪1‬כןאמר■‬ ‫”יביייזיייו ייי״י‬
‫לדבור ומ״םרז״לתרי״גמצותנחמרולמשה נסינושנח'תזההצוה לנו־‪.‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫נאות לכידעתם נדי שישאר להבהשמדשעשו ממלתתורהלפי ׳‬
‫ממנו מציאיתוהשנה אחתית קיימתאוהס השיגומעצמם ואיי‪.‬‬
‫רנה והקדמותרנות ואלוהג'חלקים נמנעיםשיהיו עם נידיפ‪1‬‬
‫ואיריימל משהלהשמיעם לנלן והםחחויקיסלרובמספרםחלק גדול מןהמקוםאשרלא יוכלוחצייםלשמועהכלכ׳׳ש■‬ ‫‪1‬ל׳^‬ ‫\ ־‪,1.‬‬ ‫‪ ,‬־־‪.‬־־־ — —‬
‫’ 'וי‪ .‬ית« וו׳לרחוידלי״מוכנרם ריהוהכןראוי שיסופרבתורה נפלא גדול מן הפלאים וכןאם היההמאמישאמרו מפי הגבורהשמענוםמפנישה׳ם■‬ ‫דתפרךבחומר ונלבניסרותציס ידיהם‬
‫" ״ ׳ ז ׳ " ‪ , ; :‬״ ‪ ' d r‬״״־ ‪ L ,'’r‬־ ־‪ ,‬ד‪,‬־‪,‬־־״ ‪ P‬־״־ ״־‪.‬״־‪. .‬נ־'־־ו״ל ‪ p'.7r.‬־״י״■־>י<־״‪.‬־ ־ ״‪CP‬־‪.‬־־־״‪M .1.‬־■י‪.‬י־י‪,‬ז‪.‬‬
 ‫א^ודי'‬ ‫שם טוב מ‪ 1‬רה נבוכים חלס שני‬ ‫קרקאש‬
‫אי זה דמיון’נגד המושכל אבל כאשר שמעז הקול הנברא כנככל ‪p‬ול‪ p‬מנפשוא®‬ ‫• ‪ 6 #‬י ת ה מיו ת‪ CM‬ואחר שביאר הרב אין מעלע י^נבואה במעמד הנבתר• ר;ה לסלק לני ‪ pup‬אתר‬
‫ר״ל ע‪ 0‬ןהיוע‬ ‫׳‬ ‫שוה ״‪ 1‬־‬
‫מדרגתם■׳ ־' י‬
‫אין ׳• ‪ • I‬ז • ־ ׳ ‪“ /‬‬
‫הקול ׳ ( י ן‬
‫שזה ׳ ‪ ; ,‬ן ; ‪J‬‬
‫ודע‪ .‬״ ‪V I‬‬
‫; ‪V i I‬‬
‫וכל מונע ;‬
‫מסן ‪^ .< 1‬‬
‫וכל ׳■ ‪J W I‬‬
‫דמיון י י • ׳ •‬
‫כל ׳ ׳ ו ׳ ‪1‬‬
‫‪ .-‬יזי ש^סר םה‪• 0‬אשר יהאה שהמון העס יראו המלאכים הנה אנכי שולח מלאך לפניך השח׳ מפניו ‪:‬‬
‫שהשיגו ישראל מציאותו ית' ואחדומו במופת ונמחקה זה הענין בנפשומם כשלמות‬ ‫לך* זה הכמוב אשר בא כמורה והוא אמרו הנה חנכי שולת מלאן לפניך‬ ‫‪ ..‬מ רו למ‪5‬ה אחר י‬
‫^ שתי המרו' בעכור‬
‫מ"מ עדיין לא הימה מדרגת מרע״ה מענין זה הקול עם כל ישראל חסו שמרע‪V‬‬ ‫היה‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫מלאן‬ ‫שהוא‬ ‫הנבלל‬ ‫השכל‬ ‫יראו‬ ‫העם‬ ‫שהמון‬ ‫הענין‬ ‫אין‬ ‫וכו׳‬ ‫‪.‬‬ ‫שעמיתי‪,‬‬ ‫העעס‬
‫ברא זה הקול מצד נבואתו הנכבדת)ישראג‬ ‫'‬ ‫לנבואה‬ ‫מוכן‬ ‫שאינו‬ ‫מי‬ ‫נביא‬ ‫יהיה‬ ‫כן‬ ‫הדבר‬ ‫‪>.‬מלתתירה יאמרן‬
‫שמעו הקול ההוא לבד ונתקשה ‪:3‬פשןתם‬ ‫דעממורמנו )יסוד דמנו אבל‬
‫הפך דעת מורתנו‬ ‫‪ 07p1nj1!4r‬ו מ או ת ר ויהיה ‪,‬‬
‫ומשה שמעל בהבדל דכריס ח‪:‬ו בתרגס‬ ‫‪ !.‬י תיר ה ועש האחת ענינו מה שיתבאר כמורה שהשם אמר לחשה וכבר זברו החז״ל זה וסמכוהו לאמדו אחת דבר ן^הים‬
‫אונקלוס ומליליי׳עס משה ר״לשקרע הלא‬ ‫’‪■-.‬לש בתויה פרשיות בתשכה מורס נביא אקים להם והראיה על ‪ C1‬שתים זו שמענו • ובארו בראש מדרש חזית שהם‬
‫‪ .‬״)תתרות שי^וניוז אמרו כזה המלאך השמר מפניו ושחע בקולו‬
‫הימה לו השגה באמצעות שוס דנר אמנם‬ ‫לא שמעו מאמר אחר מאתו יתעלה וכתוב בתורה‬
‫ישראלשהיה הקול ההוא הכברא משלים עיונם‬ ‫‪ :‬״ ; ״ ;’;‪:‬יל;;? ואין ספק שזאת הצואה אינה לנביא כיהנ^יא‬
‫‪1«.‬י‪ 1‬חותלם ומ^״תר לא ימרה פי המלאך אבל זאת הצואה היא קול גדול ולא יסף • ואהר שמוע הקול ההוא הראשון‬
‫החקוי ״כמו שביארנו אתר כז‬ ‫‪-‬ש ‪,‬״״‪U‬‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫השכלי‬ ‫‪» .‬תורס שיפסק! להמון כני אדם והמון כני אדם לא יראה להם היה מה שזכר מיראתם מן העניין ופהדם הגדול ומה‬
‫‪ ,‬אונקלוסואל יתנזללעחנא מןקדסיי׳מורף‬
‫■ ^׳יזי ולא ימס ולא יזהירם עדשיצוה שלא ימדוהו ;‬ ‫•י ‪ 7‬י'י ^׳‘‬
‫■ ‪^5‬ל‪” m‬ה ‪l‬מס היתה נאמצ;ו^ י נ י י '‪,‬‬
‫הקי^‬ ‫היה‬ ‫האמצעי‬ ‫יי'והדבר‬ ‫קדם‬ ‫חן‬ ‫שאחר‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫הנכבד‬
‫‪J‬‬ ‫‪1‬‬
‫׳‪-‬‬ ‫‪J11‬‬ ‫הלא‬
‫«‬ ‫׳‬‫‪11‬‬‫ובא‬
‫»‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪W‬‬‫י•׳‬ ‫׳‬ ‫אתה‬
‫י‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫קרב‬ ‫‪Y‬‬ ‫ונו‬
‫‪-‬‬ ‫ת‬
‫‪-------‬‬ ‫מ‬ ‫‪I‬‬ ‫>‬ ‫י‪-‬‬ ‫ל״ ‪ .‬ואחנס עניןז‪ :‬המאמר•‪ .‬ר״ל אע״פשביארמי‬
‫‪I‬‬ ‫‪- .‬‬ ‫‪I‬־ ‪^ I V‬״‬ ‫‪W‬י‬‫קדם‬ ‫חן ״ ‪/ j‬‬
‫‪I‬‬
‫גז^ין‬
‫ר״לשאצצ ־ ‪.‬‬
‫שביארו ‪^ ,‬״•״־‬‫^׳״״״׳^•‪1,1‬‬ ‫‪ 1#‬כמו‬ ‫נוראיז‬ ‫!‬
‫הנכבדוהנור‬ ‫לך שמלאך הנאמד בפרשמהנה אנכיעגיינו • נולד שניו־מ וקבל שאר הדברורת אחת אחרת וירד‬
‫תרגומו ומליל יי' נאצל ישראל תרגמן יתחל^‬ ‫מפני למטה להר וישמיעם אוחם במראה ההוא הגדו^ ״‬ ‫‪,‬שזכרתי !‪.‬עינקי יכו ת״ת מפני זה נקרא הנביא מלאן‪.‬‬
‫שהמלאך ידב׳עמו ונקשר עמו ויצוהו ויזהירהו‬ ‫‪>.‬ס^יפס‬
‫מן קדם יי׳ ‪ 5‬צילאקדסכמותןןלא^יוןאחהי‬ ‫^ינייד ולפי' נקרא שליתוהוא הנביאכשםהמשלח ■ והס יראו האש וישמעו הקולו׳אשר הס ר^ות וברקי'‬
‫ר״ל כי העול׳ האמצעי עזר לזה הכבוד הנננל‬ ‫והוא היולאלכמאתר המלאן ליעקב אנכי אלהי ברעם וקול שופר חזק ״ וכל מה שתמזיא הו מזכרון‬
‫אשר היה במעמד הנבחר ‪i‬‬
‫פרק לד ואמנם עניןזה המאמרשהייז‬
‫‪!4,‬ם י׳צילי גטיש‪ !-,‬י^גיןכאלו‪.‬אמר שליח אלהי אבין והנה צוה שמע קולות רבים כמ’ ש וכל העם רואים אח הקולו׳‬
‫שביארתי׳•<‬
‫אע"פשביחרעי‬ ‫ר״ל ר‪,‬ע׳’פ‬ ‫ית'‪•-‬־ ר״צ‬ ‫ית׳‬ ‫י‬ ‫היפי ‪ .‬נשלח! י שהדבר אשר יאחר הנביא שיבואהו המלאן■ וגו •אמנם וזם קול השופר ורעם וכיוצא בהם* אמנם‬
‫״תשייתפ והשיגו וידבר עמו ויכוהו נכו' ׳• ואמנם הוהירזה ‪ ,‬קול יי •‪ .‬ר ל הקול הנברא אשר ממנו הובן הדבור לא שהמלאך הנאמר כפרשה ה‪1‬א הנכיאיח״מ‬
‫מלאך מפגי‬ ‫גדול שמעוהו אלא פעם אהת לבד כמו שאמרה התורה קענ! ן‪-‬‬ ‫‪ f‬במעמד הנכמר להודיע שזה נתדא ‪ r‬ה‬
‫פכפללה לפי י דעק אשר ראיתי אומו ר״ל כמעמד הר סיני לא‬
‫הוריני ‪» ,‬י יוש^ יהיה נעמיד כמותו ולא יהיה ‪ ,‬תמיד לא אש וכמו שבארו החכמים במקוכמ אשר העירות‪,‬ך ‪ ^l‬שהשכל הנבדל והנא המלאן ילנר עתו ונקשר‬
‫יתתיעוי^ליה אין‪ :‬ולאעניכי הנפלאיימלא יתמידו כמג שהוא והואהקולא־^יייצאהנשסתם ב ע ע & ג ו ב‬
‫י‪.‬מ«ו ׳־ ׳‪Y‬‬
‫גא״יי‬ ‫■‬
‫״״( ‪i . .‬‬ ‫‪...........‬‬ ‫— —‬
‫ה־־יס״סה־ז^ח‬ ‫ישרו!ל‪ .‬יסוד מורתנו ולכן לא יטה מתיל לא אש ולא שתי הדברות הראשונות • ודעש‪.‬ך‪^,‬ק‪" ,.,^,‬‬ ‫ישיגו הח‪1‬ן‪.‬‬
‫המלאך ליעקב אנכי אלהי אכרהס קבין נאצו‬ ‫^תקיוג‬ ‫‪,‬השגה ‪.‬‬
‫את׳שליח אלהי אבין ומפני זק אין להקשו' על‬ ‫יזעי‪1‬רט ‪n‬ע^‪ 0 M‬ענן כמושהוא על המשכן עמה ואנזנס יכבוש^ מדרגתם בו שוה עם מדרגרת מרע״ה ואנכי א^עירך‬
‫מה שביאר הרב כפרק שביעי תז ‪ :‬החלק ואת'‬ ‫מה ‪ -‬על זה הסייד ואודיעך שהו׳ עניין מקובל באומה ידוע‬ ‫להם הערים וישקיע לכס האר! ויודיעכס‬ ‫חרע״יהנמרוו׳■‬
‫הסנה‪ .‬הוצרך כשס• שמעשוהו כגזלאן אשלחהו לנביאים וילתדכס‬
‫*>‪of‬‬

‫שס לכאר שהשכלים כס משכילים ובד רי®‬ ‫לפי ‪ .‬דעה הרב מ‪ :‬שציין ומה שראוי לעשות ולהשמר ממנו ‪ i‬אצל החכמים • וזה שכל מקום שתמצא וידבר יי׳‬
‫פעולותיהם ממאמר הפסוק השמר מפרי‬ ‫ום׳ ‪ .‬הרצון ס הכת משה לזצמר יחרגמהו אונקלוס ומליל יי׳ עס מ ש ה‬ ‫הקלוש לסש‪ 1‬פ לן ‪Hi .....‬‬
‫כמן היסוד‬
‫היסוד וכו‬ ‫ג״כ כמן‬
‫ג׳׳כ‬ ‫ובזה‬
‫ובזה‬ ‫יזופפיפ‬
‫ופתע בקולו והוא באי ע>שו שהמלי‪,‬ך‬ ‫פצייזיתו בהס )וצל האדמה ולכן או׳׳ל באמי כימי משה רנךולא לטיטר וכדאטרו ״’ וידבר יי'^'‪v‬להים את כל הדבריכז‬
‫הנביא לפי שכל צווי הנביא ימאמרגהוא על‬
‫פי המלאך הדכקכו ♦ והוא כאור אמרו יניז‬ ‫האלה• ומליל יי׳ית כל פהגסיא האילין‪-‬אמנם מאמר‬ ‫הכיזיהס וליז‪ .‬השיג קבלני כי נכנאמו לא היה על ידי כח המדמה‬
‫יעלוה אמר ולעהו‬ ‫‪ . rJpniS‬חציו;‪1‬קי‪,‬‬
‫כי שמי בקרבו ״‪ .‬ר״ל ני שמי והוא הוילאן‬ ‫ולא‬ ‫הרגימו‬ ‫אלהיכס‬ ‫עמנו‬ ‫ידבר‬ ‫ואל‬ ‫למשה‬ ‫יש^לל‬ ‫»י‪1‬יונו‪ .‬מפציוורק‬
‫ע״ל א‪2‬צ* שסמוברןתרשהרכגזר ‪.‬כי זה מה‬
‫הדבק כנביא הוא בקרב הנביא ‪ i‬תכואהי‬ ‫שכתלב בתורה הנה אנכי שילח ‪ .‬יתמלל עמנא מן קדם יי' • הנה הבדיל לך ע״ה הכלל‬ ‫יי ה נ‪71‬ע‪\S .‬‬
‫הנבואהע״י מלאך » ר״לכאמנעות ;כא‬ ‫שיגן תלאךענינן הנביא למה לא פי' הרב שנכיק אשר הבדלנוהו • ואלו העניינים הנפלאים הגהלים‬ ‫ההפגס‬
‫^צלה‪ .‬י(יך י‬
‫‪7,‬יות‬
‫המרמה ולחקות חקויין לנבואתו ד '׳*‬ ‫»ג'ע״‪ 1‬קה ‪ fiijj‬יקרא מצאן כנה שאמר למעלה בשתין מלאן כבריריגתשאונקלוס קכלס מפידי א ורבי יהושע‬
‫וגיליתיו בפי׳‪.‬המשנה ר׳ל כפרק‬
‫נכדאת‬
‫תלק‪-‬‬‫■ לרז ‪sn‬‬ ‫״גיוון*■ הש״ו ולמה אמר שנולאן •■‪:‬א כנביא וידכה עתנו ‪ ,‬אשרהם דתכמיסשבישראל כמושבארוודעהו פ ר ק‬
‫יוותלותו כ ‪ 3‬המון‪.‬‬
‫נהתשוכהבזהכי הגאמ׳הנס אנכי שולח מלאן‬ ‫ישראל ודי להס ו!ס‬
‫למעמד הר סיני ביותר מזה השיעור אשר זכרוהו‪-‬שהו^‬ ‫^י כ ני ס אד‪°‬‬
‫לפניך לשמרך בדרן אס היה נאתר על הינניא‬ ‫•שיני יוחד למוד‬
‫מ‪-‬לל סתרי תורה ואסתת ההשגה ההיא ואיך היה העניין נ ע ל ס ממנו מאד ״ סלאמדב*‬
‫ג"נ משה היה נביא וווה הכדל יש בין לנמצא‬ ‫*■ייל• יומן‪ ,‬ארוך‬
‫׳‬ ‫י‬ ‫כמותו ולאיחאהר ״ וךו‪],‬ך‪,‬ו ‪:‬‬ ‫כימי משה לניזצא כעתיד זיוה זאת הבשורה‪.‬‬ ‫> מונני' אל ה הגי ^‬
‫חן‬ ‫לתין ה‪1‬ס‪:‬‬
‫שאתרלמש־ה אתר חט‪ of-‬כעגל ולנן אמר כי‪.‬‬ ‫הםל״וק‪ 1‬ה‪)1‬׳ן‪ .‬כלו‬
‫המלאןהנהאשר הוא כרמז‪,‬אל הנביא 'כי'‬ ‫»ה שצריך שוווחן‬
‫הנביא נקרא מלאך נעבור שכא לו י‪.‬נבזאה י‬ ‫»שס ‪ 1‬פיר‪ 1‬חק וומנ‪■*.‬‬
‫^ב ת״‪ -‬תיהו א־ג תרי הנ האג מ ש על״ ^ אןלפניוימי• זנניינוהוזי‬ ‫ע״י מלאך לא בעבור שנביא נקרא חלאןוהיה■ 'ןךץ‬ ‫הה״ין‪ .‬כלס א!”א‬
‫‪ : 1‬כלו להודיע שו‪ :‬המדא׳ הגדול שראו כסיני‬ ‫»הס ז ע ולוחחת‬
‫השנה דנרה ‪T71P‬‬
‫לא היה כמותו כעולם אבליקים ‘׳‪:‬ש״י׳נביק‬ ‫*לשין‪ 3 ,‬ני י‪ 1‬ל פ‬
‫ה א להמון בני ארס והמון בני האדם לא יראה להם המלאך ול ‪N‬‬ ‫‪ J1‬י‬ ‫״י‬ ‫ש־בא•מלאן וידבר עגוו)אתרשכיא׳ הרכשכל‬ ‫ל‪p‬צורה‪r‬יוךה‪_J,p-‬‬
‫מביאים זולת מרע״ה תבואם הנבואה ע״י‬ ‫הדטל^‬ ‫'‪:-‬גיו‪,‬‬
‫להניו‪,‬‬
‫• ואמנם עניין זה המאמר שהוא יתעלה הודיעם •‬
‫מלאן והוא הכח המדמה חצה לבחר ‪, p rpf‬‬ ‫ההמייזי ילקישי‬
‫יי ‪f‬׳ אך וירב עמו ויצוהו וילהירהו• והזהירנו השס ממרוד המלאו‬ ‫_ ‪^^ J‬‬ ‫?ענין‪.‬‬
‫איכן ! !‪,‬אאשר געלנוהנב־א דברו כמו שבאר כמישנה תורה תזמר אליו תעיחעמ • ואפר‬‫עחג‬
‫הנבואה וקודם זה ביאר שנבואת מרע״ה‬ ‫וטתקג•‬ ‫<‪1p1p7‬‬
‫ידבר —׳ן‪.‬‬
‫ולא •׳־־‬ ‫הנביאים‬
‫‪--------‬‬ ‫לנמאת ישאר ־ ־ ־ ‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫דולזה‬
‫‪ .‬־‬ ‫יהימה״ייזטת לשם‬
‫אשר ידבר בשמי ונו׳ ״ והוא באור אמרו הנה כי שמי‬ ‫‪S‬‬ ‫לא כביאו ולא כימיזה וזהו כפר' הנמשך לזה‪:‬‬ ‫נשח״ס‬ ‫>לי‪0‬‬
‫^ייייי^ להם שזה המראה הגדול‪.‬אשר ראיתם ‪-‬אותור״לבמעג י‬ ‫י‬ ‫פ ר ק ל ה כבר ביארתי לבני אדס כלס הד׳‬
‫‪V - > r S‬‬ ‫^דידדזיו־ו‬ ‫‪ pnob li‬שהוא חה‬
‫•ה׳‪-‬יעילייזת י'^'־זי•‬
‫ןמתם ד עמכסולא יהיהבעתידכמותו • ולא יהיה חמידלא אש ולא ענן‬ ‫^'׳־לאיג י‬ ‫‪^ i‬׳“ ״^‬ ‫« ־ ‪K “" k‬‬ ‫יז‪L‬יגפ‪l‬על'משפי‪JU‬‬
‫כמו שהוא עתהועל המשכן תמיד• ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיט לכם הן^רץ ויוריעכם‬ ‫שידיעת‬ ‫אע׳׳פ‬ ‫יראה‬ ‫הנביאים‬ ‫משאר‬ ‫ה‬ ‫מרע׳‬ ‫■‬‫יייאן‪ ,‬אל‪ .‬הנניחינן‬
‫מכללי‬ ‫הוא‬ ‫ומעלותיה‬ ‫הנבואהומדרגותיה‬ ‫כ״עשי‪;,‬‬
‫‪ 1C -!pni5‬״ ‪ p‬הי^ו‪ .‬סתרי תורה אהל נבואת משה רבינו אינה כן מה שתעשוחר מלאך שאשלחהו לנביאיכם וילמדכם‪,‬מדת שצריך לעשותו ומרה שראוי‬
‫כ;לוגנע ‪p‬דר‪ r4‬נני^‪ 1p‬היא מ־יארני״וה להשמרממנו • ובזה נתן היסוד אשר לא סרתי לבארוחמיד והוא שכל נביא בלתי משרי‬
‫‪ . -‬רבינותבואהו הנבואה על ידי מלאך ורעהו ‪:‬‬ ‫ול^ן ביארתי מעלתו ומדרגתו כתורה בביאור‬ ‫*גר׳יראה‪,‬‬ ‫‪* .‬גר׳רראה! ג‪ 77‬ריט‬
‫השמג^ התלמודיי הנעשה לכל אדם והוא פי׳ המשנה‬ ‫®וכני' נתוש ‘‬
‫‪,‬‬ ‫’ ׳ ‪ ,‬פרק' שלשים ‪-‬וחמשה ‪. .‬‬ ‫ומשנה תורה ולמה שקיננו מכלל סתיי תורה‬ ‫'כנזי‪-‬סהנחגז‬
‫אינו ראוי שיחובר בזה המאמר כי זה המאמר‬
‫כיארתילבני אדם בלם הארבעה הברים אשר נבדלה בהם נבואת נדגזרז ‪,‬‬ ‫כ ב ך‬ ‫כלו הוא לכתי סתרי תורה והנה ראוי לכל '‬ ‫פרק ‪r h‬‬
‫שאר הנביאים‪ • ,‬וקבאתי ראיה על זה וגיליתיו בפירויהמשנוי ‪.‬‬ ‫יררדמיד‬ ‫אדם לדעת שארבעה הבדלים נבדלה נבואת‬
‫י ^ ר^]יו להשיבו ואינו מעניין המאמר ״ ואשר אודיעך אותר כי כל דבר‬ ‫^ןן^‪.‬״ף‬ ‫מרעי׳המנכואאכלהנביא־ס כיכלהנכיאים •‬
‫חיד‪-‬שנוז!‬
‫״ " ™‪ ,‬ףיי ל זה המאמר אמנם הוא בצורת נבואת כל הנביו־ים אשר לפני‬ ‫»טווי‪7‬ת‪.‬ל‪ 11‬ד השמשי יתסהאי ע״י מלאן כנוו שקדם ומשה פה!‪1‬־פה‬
‫נל הנביאים כחלום‪ .‬כחזיון לילה ובמראה ■‬ ‫‪ ,‬ליהושע‬
‫™ ט ד אמנם נבואת מעזה הבינול»«ל אדבר כהבאלו הפרקים אפילו‬ ‫‪ -‬״י'‬ ‫‪.............................................‬‬
‫הה כ ‪.^1‬חד ל עיני ותרדמה כמו שזמר במראם אליו אתודע‬
‫והי*'יי נמשה בכס‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^^^ר‪,‬נימ״העלסגיךרז^>״ז'נל»נ>א'ם'יא'ס)^‪1‬וגג'ס‪1‬מפ'!נ^^''?!?אלם^^׳’' ’’ ‪V‬‬
‫מ מגג ס ומשש כחשתילכר איש אל רעהו כל מביאים בעתים מיוחדים מרחוק נחקמב‬ ‫עתכת״שעמלוואש״עי ‪. ' .‬‬ ‫יי׳יייל‪ .‬־‬
‫י‬ ‫ו■■ן'(‬ ‫ו‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ג מו ‪1‬זןח ניושס ׳‬
‫■‬ ‫' י‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪■ V,‬‬ ‫י ‪. .‬‬ ‫ד‬ ‫״ ‪ - .‬״ ‪......‬״ ‪I..—..... ....‬‬
‫‪-‬וי‪ifiiimvK-‬‬ ‫הר^וזיו‬
‫‪.‬‬ ‫‪1..............‬‬
‫המוננו ‪ eft‬הידד<ו«וו ד‪!1‬ז דת‬
‫‪.‬‬ ‫לטמון‪,‬‬ ‫ן»‪11‬כל‬
‫כללעט‬
‫‪1‬‬ ‫כנזז שאותות יזרע״ה היו נודעות כלסלכלישרצול נלצו לפני כלם»כן יזופ>ז^קדיע‪p‬יטםו^<‬ ‫ו‪1‬ז»פמחדי*;יזהירדזאםדהויו מליו‬
‫‪. .‬נ ס נייי ח ל א גקפ)וו המים ית ה־ו עומדים ביזצויזרו סל מלך והיו שס כל ישריול צבד הנשי׳והסף '‬ ‫מבני גד ובני ראוב! וכן הפליזהזתומ‪-‬יליייזו ותקעס נשופדוע גיוס השניעי היו שם כתה יולפים'יזישר(!ל‬
‫יריע? שליי׳ז ׳ מיפ^י אליהו ואלישע היו גדולים ו״ן הגדולים שכייושתי אליהו ההמופיז‬ ‫סנעשה על יד נושה רכינו ירידה התש עלהמ‪-‬זגת סנזיני למלואיס שהיא אתר ייייתה כיתה עעלתה‬
‫״ *’ פענה^עי שכעת ובהפך מה שבטבע שלחכה כל המיס אשר נתעלה וכן היה ‪ q1‬נגד החולתים■‬ ‫עליו והס נביאי הנעל היו ה׳ וכמה אלביס מישראל נמשכים אתר עננדתי אבל לא היה זה לפנ^‬
‫”זיי רתיב׳נים יתד כי כל סנט ושבט היה בנתלתו ובארצו * ;ליופרעה לא חלת‬ ‫>משה על אהונתו רק עד פורהצפרדעיש שאמר לו העהירו אל יי' ותו הודה לו עליה כי מהשם הוא וכן נ דני איזר יי' יצ‬
‫וכוי׳ו‬ ‫‪ i‬דיון ונא היה ניזנעמלשלתס רק מצד קושי לבו לפי שהתויק בהם להיותם עבדיז •‬ ‫המופתים הגדולים שעשה אלישע הי? בשומרון רעש כבד מאד עד‬
‫סאס סולת נשקל חתר בשער שמרון עד שתשב השליש שוה דבר נ מנ ע ואחר הנה השם עושה‬ ‫‘ ^‬ ‫זי‪-‬דוגותנשחישאם יהיה הדנר הזה אבל לא הי? בעיני כל ישראל לפי שלאהיז יזקונציש יעד״״ןל‪,‬‬
‫ייי ש הלתוב ביהושע שאמירתו היקה לפני קצת ישראל ולא לעיני הכל בבגעת היוויו‬ ‫ידעו כלם וכן נמשה רבינג צכל האותות שעשה במצרים לא הודיעם קודם כיאם יית לפרעה וענדיו* לא'לי'שראל ‘ ^‬
‫״‘ '‪ I‬יכן באחיו אם בריאה יברא יי׳ לא שמעו זה רק קצת ישראל שהיו סנינות דת«_‬ ‫»אןירס אמג® ג״״ז גי> ?י(ויצ י‪ 7‬עו כלם וכן נשני שצ‪4‬קו ‪• 6‬פתל י ^ ז י׳' יי‪^ 9‬ז ^י‪ 7‬יפ« ז? ‪ 9VP‬אוזנש אתר רד״‪,‬‬
‫ק די ד תיי ׳ונפאי >נעיקמיעפו?זםע^(יןאהר?? שיק)^ק?ו?כי‪1‬וזן>‪ 5‬ןו‪ 1‬לן ;ין ן>א'ק‪ 7‬ין לשמועיו נתי׳י‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬
‫‪,1‬י‪|5‬‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪■ .‬‬ ‫'‬ ‫\‬
‫‪■II‬‬
‫קרקאש‬ ‫מורה נבומם ‪:‬דולר! שניר;‪ r,:‬שם־׳טוב‬ ‫«פורי‬
‫מו א &ם נ בי א א מנ סיי א מ ר א צ לי ע ל מישה וע ? זולתו כ ספז ק ירצה ל מ ה שלא ישתמש‬ ‫מרעי ה לא אד ב ר בע * )‘®ל לפי שהיא בלא ה ש ת מ שו ת‪ :‬כ ת ה מ ד מ ה ו נ מ א מ‬
‫זויפ והלין ‪ 3‬כל מ •‬
‫סבקש מרע״ה‬ ‫ככת מ ד מ ה כי ההשגה ההיא ג ש מית ומשיגים_ דברים כמשל וכחידה ' הלא תראה‬ ‫היה כה שת מ שותתכ ת ה מ ד מ ה בהכרת ולפי׳ הנבו ת ה היא נ א מ ר ת‬
‫‪.‬הש״י היה סו מ ע‬ ‫שעזרא ובית דינו ב תפילו תי מ החקודשות א מ רו ועל ידי ע ב דיו וכו׳ ואחרו תורה‬ ‫^ ‪ P P‬על חשה‪.‬רבינו ועל יולתו ן ‪ :‬שהשגתו נבד ל ת מהשגת וכו׳ * ר״ל שהשגתו‬
‫גקזלו לבד ההשגה‬ ‫נביאי ם כתובים ט כ מו שיש הבדל בין רוח הקדש לנביאים כן יש בין הנכיאיס‬ ‫יזעלוי כל מ י שימאתר אתריו ! כ״ש בשאר ה או מו ת ♦ ר״ל ירמוז כ!ה לנבו א ת‬
‫גריויי!‬ ‫המכונה‬ ‫לנ בי א ת מרע״ה והיא הע ר ה ג דו ל ה' ראוי‬ ‫‪.‬‬ ‫‘‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫מ ע ם שלא הגי ע ה ל מ ד רג ת ק ר ע״ ה כלל ׳‬
‫פנים ונקשת הכננן‪1‬‬
‫לי‪ 1‬רז וכן שמע נקו ‪5‬‬
‫?זיעירו אותה אנשי כנ ק ת הג דו ל ה ^כיהס היו‬ ‫ייילישרז״ל באומות ה עו ל ם ק ס ו מ אי ני ה ו‬
‫‪!5‬ליהו;על 'ירידת‬ ‫יודעים מ ד רג ת■ הנבוא ה וי א מ ר הרב כי כן‬ ‫^כע סי״ל ‪ ,‬פ דז ש א ח ר והוא שכמו ש הגיע והוא ששם נביא אמנמייאמר אצלי על משה‬
‫היוש גיומרו ענ^י‬ ‫ה ענ ץ אצלו! ■בצפלאותיו )נ ‪ 0‬לא)ת זולת) כי‬ ‫מרע״ה ל שלמות הנבואה ה א מי תי ת כן הגי ע זולתו בספוק •‪ :‬וכן העניין«^צלי ‪ ,‬עוד בנפלאותיו‬
‫׳ ענני וכן <‪ 1‬חרו‬ ‫אותותיז אינ ם מ נ ת שאר הנ ביאי ם • ׳א מנ ם‬
‫נשמויול יוקרבו ‪' 51S‬‬
‫נ ל ע ס לשלמו׳ ה ק ס ם כמו שאפשר למין ה א ד ם ובנפלאות זולתו כי אותותיו אינם מכת נפלאו׳שאר‬
‫שנבואתו נ בו ל ת ח מ ה שהדס הוא א מ ח ) א ר א‬ ‫לא לשלמות הנבו א ה ! הגידו בהס היתידים י‬
‫יייויתן תיליתי)‪ 1‬ט‪•5‬‬ ‫הנביאים • אמנם ראית התורד־־י על דרורת נבואתו‬ ‫‪ 2‬ל שלא נעשה הפלא לעיני כל ישראל ! היה‬
‫‪ 1‬כ;נוכל לוחינכלם*‬ ‫אל אברהם וכו׳ ושמי יי׳ לא נו ד ע תי להסיוכו׳‬
‫ע ד כל שכן ה שגת זולתם מ מ ה שק‪!7‬ם ק ס ם‬
‫אצלם כגבעון כגדול שכימי הקיז י ר״ל מצד נבדלת מכל מי שקדמו הוא אמרו •‪.‬וארא?‪ V‬אברהם‬
‫ג«‬ ‫והתשונה‬
‫סהנניזוי' כלס השס‬ ‫ו ע ב ר ונח ו א מנ ם 'הבדלה משאר הנ בי איס‬ ‫שפעלו כיוס ההיא פ ע ל־נ פ ל א והוא שנצחו וגו׳ ושמי ה׳ לא נורעתי להם • ׳ הנה כבר הודיענו‬
‫קודימס היוזתיע‬ ‫ה ק מי ם אחרי משה אמרו ולא ק ס נבי א עו ד‬ ‫ה מ ל ח מ ה כתוקף ג לו ל׳ וכ מ הי רו ת ג דו ל הי ס שהשגתו אינה כהשגת האבורת אבל יותר גדולזדין‬
‫הה• תידם עשית®‬
‫<וו נ ע ת התפלל©‬
‫כישראל כ מ ש ה א ש לי ד עויי׳ פ נ ־ ס א ל פ ני ס‬ ‫נראה אצלם שס שהיום נתארך א חר־ שפעלו •כ״ש השגת זולתם ממי שקדם ־•‪ ::‬ואמנכם הבדלדת‬
‫_______‬
‫שיויולנז‬ ‫)וליו ^נ חו‬ ‫ו מ ה שיביא לחשו ב מה שאמרו ז״לבישראל לא‬ ‫פ עו״ ה גלולה ואין הענין כן או אפשר לו מ ר ;מנבואת כל מי שיתאחר הוא אמרר ע’צ ההגדה •‬
‫‪ o tn f i‬מופק השמ ‪1‬‬ ‫קס אכל ב או מו ת העולם ק ‪ 0‬א מ י ‪ V‬לי ח ש‬
‫<(שר נעשה ע לי ^י‬ ‫הכתוב הוא ע ל זה התואר א ס בי ש ר א ל ל א ק ס‬
‫‪’.^'f‬״‘‘׳^׳ הנכיא הוזציא ענן א ח ד מ אי ר ‪ 7‬ו מ ה ‘ ולא קם נביא עוד בישךאלכמשה אשר ידעו היפנים‬
‫> >ור השאש והיה נראה שנתארך היום כ ע מ ר‬
‫יהושע לת י^ייייש‬ ‫אשר ה ס מ מ ל כ ת כ הני׳ וגוי קדוש כל שכן שלא‬ ‫אל פניכם • הנה;כברהחבאר• שהשגתו נבדלרת‬ ‫^ ^יי ^ אי א איז ה מאל ה ש ת; סו דו ת ת כ ח ר ‪:‬‬
‫‪ 1S‬־ה‪ 1‬ד ע ‪ 9‬י »)‪i ^1‬‬ ‫פ ר ק ל ו י ל א כ ר הנו ת הנושא הכ ת ההוא מהשגת כל מי שיתאחר אהריו• בי שר אל אשר הם‬
‫השם יכן הו<ו‪,‬‬ ‫יקים בשאר האומות'והוא ה א מ ת הנ ה נ ת ב א ר‬
‫התפלל על זה‬ ‫שהשגתו נ ב ד ל ת משאר השגת כל חי• שיתאחד‬ ‫ממלכת כהנים וגוי מדוש ובתוכם ה׳ • וכ״ש בשאר‬ ‫רוצה לו מ ר והוא ה חו ח‬ ‫■'‬
‫ו!מר שייש בגצטו!‬ ‫אחריו ואחר שהביא הרב שהשגת נבו א ת ה״ד‬ ‫האומות• ואמנם הבדל מופתיו על הכלל ממופתי‬ ‫‪,‬‬ ‫כפי‬ ‫'’ ’‬
‫ז־‪ 61,‬והיה לנו נכו^‬
‫בעות נשם שיעשה‬
‫הוא ל מ על ה מכ ל הנביאי׳ ביאר ג׳׳כ שמופתיו‬ ‫כי נביא על הכלל‪ •.‬כי כל הנפלאות אשר עשאוכם הנביאים או נעשו להם הגידו בדיכם‬
‫אינ ם מ נ ת שאר הנביאים והנה נבדלו מופ תי‬ ‫יחידים מבני אדם כאותות אליהו ואלישע • הלא תראה מלך זשראל תמה מהם וישא ‪S‬‬
‫ר)ונו ח ה הי ה מן‬
‫היוקד‬ ‫הפליויס‬ ‫מ״ר מ מו פ תי שאר הנ כי אי׳נ ר כויי׳ ב ה ת ח ד ת ס‬
‫גדולים וולתשמיע‪1‬נ‬ ‫ובעשותם לעיני הכל ' א ח כ ם כרבויי׳ נק׳׳שה‬
‫גחזי שיגידם לו כמ״ש •‪ .‬ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ויהי איש וגומי •‬
‫קולדנור נהר סיני‬ ‫ולא ק ס נבי א עו ד בישדתל כ מ ש‪ :‬ונו׳ לכל‬ ‫זולת‬ ‫ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע • וכן אותות כל נביא‬
‫‪ ort‬זה כפשוטו כמ‪1‬‬ ‫ה או תו ת וה מופתים אשר שלח) יי׳ לע שך ‪-)(“)3‬ץ‬ ‫משה רכינו • ולזה הגידה התורה עליו ג״כ שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפרהסיא‬
‫‪Biinfi‬‬ ‫שנ׳ודין‬
‫קיימת כי ל^קצרה‬
‫מצרים נ י היו רבים והיו מ ת מי די ם כמ״ש לכל‬ ‫לעיני האוהב והשונא הנאות לו והחולק עליו כמו שעשה משה • והוא אמרו ולא קם נביא‬
‫לעשות‬ ‫•יד יי׳ ‪.‬‬ ‫היד כחזקה ולכלי ה מו רא הגדול אשר עש‪:‬‬ ‫עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים וגוילעיני בל ישראל •• שהוא קשר הנה שנים‬
‫ברצונו נתיותוני©‬ ‫חשה ו א ח נ ס' ה ת נ א' ה ג׳ ב מ ה שאמר שהין‬
‫יי‪ ),‬נעליוני' ומופת‬ ‫גלויים ) מפורס מים לכל פרעה ולכל ע ב דיו‬
‫העניינים יחד‪ •.‬שלא יקום מי שישיג בהשגתו • ולא מי‪,‬שיעשה כמעשיו • ואח״ב באר‬
‫חזקיהו היה כמו זה‬ ‫ולכל ארצו ולעיני כל ישראל והנה הרב לקח‬ ‫שהאותות היו לפרעה ולכל עבריו ולכל ארצוהחולקים עליו • והיו ג״כ לעיני כל ישרא^‬
‫יונל לק נזה התויור‬
‫ווה שהנניק המר לו‬ ‫זה ההבדל האחרוןכי כל הנפ ל או ת אשר עשאו׳‬ ‫הנמשכים אחריוישגאמר לעיני כל ישראל • וזה דבר לא נמצא לנביא לפניו וכבר קדמרה‬
‫ביום השלישי תעל?‬ ‫הנביאים הגידו כ י ס וחידי בכי אדם כאותות‬ ‫הגדתו הצודקת שלא יהיה לזולתו • ולא יטעך מה שבא מעמידרת אור השמש ליהושע‬
‫ני ת יי׳ וה‪1‬יו שקג‬
‫לנניק מ ה קו ת כי‬
‫אליהו ואלישע וכו׳ ואח״כביאר שהאותו׳ההס‬ ‫במשה וכן‬ ‫השעות ההם ויאמר לעיני ישראל • כי לא יאמר לעיני כל ישראל כמו‬
‫היו לפרעה ולכל עבדיו״ולכל ארצו החולקים‬ ‫כאליהו בהר הכרמל בפני אנשים ממנטים • ואמנם אמרתילך השעות מפני שיראד־‪ .‬לי‬
‫יועלה ני ת יי׳ ונהג‬
‫עליו והיו ג*כ בפני כל ישראל הנ ח שני׳ אחרי)‬
‫לו ־ הננייז _י(ו ת‬
‫והנה האוהב והשונא יודו ב ו ‪■ :‬‬
‫כאמרו כיום תמים • שהוא יום הגדול שיהיה ברתמים שלם ובאלו אמר שהיום ההוא היה‬
‫כרצון הש״י והוי!‪,‬‬
‫סיוציוותיותר גדוצ‬ ‫א מ ף שס טו ב נפל א תי ע ל הרב איך החזיק‬ ‫אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיין שם • ואחר שתבדיל לי בשכלך נבואת משה ומופתיו‬
‫השמת‬ ‫‪ 0‬ישונ‬ ‫כזה ההבדל אשריראה שאינו הבדל‬ ‫להשערה‬ ‫‪ .‬שהפלגת ההשגה ההיא בהפלגת הפעולות ההם • ותאמין שזאת מדרגה נקצר‬
‫וותורנית וימעלות‬
‫* במטלות קתז קשר‬
‫י ח״ ^ן‬ ‫כי מי שמחיה ה מ ת בינו לבין‬ ‫על אטתתה • תשמע מאמרי באלו הפרקים כלם בנבואה ובמדרגות הנביאים בה • כל זה‬
‫ירדה וכן עשה הש©‬ ‫^‬ ‫י אחר זאת המדרגה• וזה היה עניין זה הפרק ‪:‬‬ ‫‪, :‬‬
‫או כ ר כי סוכן הנ סי ם אשר עשו הנביאים אם כקל! ת׳ומר דרך‬
‫יעשו אותם לבדם יעשו׳ג״כ לפני ע ס גדול ורב משלשענרו מן הי)״‬
‫והחשוב׳ כוה כי הנביא פולגל בציורו כשיתדבק סני חלקיו ושכ‬
‫י‬ ‫;’ ‪' .‬פרק שלשים וששה ‪.‬‬ ‫־‪:‬‬
‫ע ס השכליס הנ כ ד לי ס וישוב החלק כל ויפעל וימיוגית עד שש ‪9‬‬
‫נחצי השמים לת‬
‫כהיוצי העולם ואס הנביא חזק הדבוק לא סהנניק קיז' נגור©‬
‫י כ ד ל הו א׳ מן ה אנ שי ס ואם אינו חזק הדבוק ש‪ 1‬נ ק תו רני ת כ מו‬
‫כי אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מאת שם ית׳באמצעויהשכל הפועל‬
‫‪ .‬על הבח הרברי תחלת • ואח״כ ישפע על כח המדמה • וזאת היא היותר עליונות■‬ ‫'‬ ‫דע‬
‫• יבדילהו גשהוא עושה הדבר לפני רבי׳ דקר ה העניןניהו שעי ת״ ת‬
‫שבמדרגות האדם ותכלית השלמורת אשר אפשר שימצ^ז למינו • והעניין ההוא הוא‬
‫כזה כר!ו שיקרה‪/‬לחנאים ני ה א׳ יעיין בפני הפרש ים נין חש©‬ ‫תכלית שלמות הכח המדמה • וזה ענין א^א בכל איש בשובם פנים ואינו עניין יגיעו אליו‬
‫לשקר ‪ ,‬הנני קי ס‬
‫ה מון רכה ולא י עי ק לן העיון זזה לא • יוכל‬ ‫כשלמות בחכמות העיוניות והטבת המרות • ואפי׳ יהיו כלם בתכלירת מה שיוכלו להיות‬
‫שנקמר ב‪ 1‬קשר‬
‫לעיין א ם לא יהיה יחידי לבדו ויש מ ע ל ה ע ל ידעו יי* פנים קל‬ ‫מן הטוב והנאה שבהם עד שיחובר אליו שלמות הבה המדמה בעקר היצירה בתכליר־ת מה‬
‫■ משק״כ‬ ‫זה גדול ה וכן יקרה בנביאים והבן זה כייהוא כנים‬ ‫שאיפשד • וכבר ידעת ששלמות אלו הכהות הגופיות אשר מכללם הכח המדמה אמנכם‬
‫כפלא ואס לא יש לו סוד • ומ ה שיראה ספק‪ ,‬נקחריםוכןבקזתזת‬
‫הוא נמשך לטוב שבמזגים שיהיר־ז לאבר ההוא הנושא ‪ n3S‬ההוא ״ ולטוב שבשעורים‬
‫יה)פע ק^ת הסמן‬ ‫גדול כי כל ה מופ תי ס אשר ע שה ח״ר היו‬
‫ידעוהז‪ .‬בל ישרקל‬
‫ה עו ל ם השפל ויהושע עשה נ ס כעול׳ הגלגלי ם‬
‫שיהיה לו • ולזכה שבליחות שתהיה לו • וזה עניין א׳׳א שיתמלא הסרונו בהנהגה כשוכש‬
‫וכן קות הירדן!קית‬ ‫פנים • כי האבר שמזגו רע בשרש היציר' תכלית ההנהגה המשוה לו שתעמידהו על קצת‬
‫והיה נ ס ת פו ר ס ם כמ״ש ל עיני כל כני ישראל בסילתהתומ׳צע שו‬
‫א ח ר כתשובת זה ה ס פ ק העצום ואל י טעךימה ‪-‬לפני ה׳״ קו ת■ ונ׳י‪f« 1‬‬
‫‪ / :‬בריאות ולא שתחזירהו למעולה שבתכוגותיו • אמנם אם יהיה הליו בשעורו״או בהנהחו•‬
‫־ שבא מ ע מי ד ת אור השמש ליהושע ה שעות יוישר‪ 1‬והם רזשוני®‬ ‫או בעצמו • י׳ל עצם החמר אשר נחהוה ממנו • זה מה שאין חהבולה בו ואחה יודע זה‬
‫גקלו היו •שם ל ו‬
‫ישרקל ■ יקחר ל‪1‬‬
‫ההם ויא מ ר לעיני ישראל כי לא א מ ר לעיניי כל‬ ‫בולו ואין תועלת בהאריך בביאורו• וכבר ידעת עוד פעלת זה הבח המרמה מזכור המוחשי'‬
‫ישראל כ מו שבא כמשה וכן אליהו כ הי הכרמל השם קחל גדלך‬ ‫והרכבתם והחקוי אשר בטבעו • ושהגדולה שבפעולותיו והנכבדת שבהם אמנם יהיה בנח‬
‫כ פני אנשים מו ע טי ם ו א מג׳ א מר תי לו ה שעו׳ צעיני כל ישרקל‬
‫קת_‬ ‫וקמד _גדל יי'‬‫והוא __‬
‫פעלו_פע ל____‬
‫______‬ ‫______ ___‬
‫ה ה ס ווה היה אצלם למה שהס‬
‫כפי‬ ‫‪,‬‬ ‫החושים ובבטולם מפעולותיהם אז ישפע עליו קצת שפע‬
‫‪ .,, j ,,‬יהושע בעיני כל‬ ‫שנצחו ה מ ל ח מ ה כ מוקף ג ח ל ובמהירות ג דו ל היה נראה אצלם שהיום נתארך אתר שפעלו פ עול ה גדולה או איפשד לומר שיהושע פ ע ל גשס‘ מ אי ר ח מ ה לאור‬
‫‪-‬‬ ‫־‪ ,‬־‬ ‫־• ■ ־‬ ‫נראה באויר וכעבור זה נתארך היום וב עבור האור ה ה ו א ‪:‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ י‬ ‫'‬
‫א מ ר שם טוב אנו הס לכרי רוח כי הג תוב או מר וי ע מו ד השמש בחצי ^ ח י ס ו א ח׳ ג ס כן וכמוהו לא היה כיום ההוא לפניו ולאתריו לשמוע יי׳ בקול איש והכתוב ספרי והיק־ סכל הקיתות‬
‫גמצדי־ם‬ ‫נ נ ס גדול אשך לא היה כ מו הו בעול ם והדבור בפלאו ת ראוי להניחו לעושה נפלאו ת גדולות לכדו כי אף שאמר הכתוב ולא ק ס נבי א עו ד בישראל כו׳ ז‪ :‬היה מצד שנעשו‬
‫התת ברית הג' דברים שיהיו רביס ו מ ת תי די ס ל עיני קהל האוהב והשונא ורבותינו אתרו שעמדה ח תה לחשה נ מ ו שעמדה ליהושע וזה מקובל ^כאוקה וא חר שתכדיל כשכלו ונ מ דנ ר ידעום כל‬
‫יסרקל בעשותם ׳•‬ ‫י רו ח ת משה ר טנו ומופתיו ונו׳ ‪:‬‬

‫‪ ,‬היזייגכוגיס הגופיי ס והשיר התשוקה למיני ה מ דו מו ת הרעו ת וג׳ שלמות הכח הדכרי ב ל חו ד ‪ ' 7‬הניח ני אף שיהיה ב אד ס נביא ל ע ת הזקנה יחלש דלא ‪ 0‬ב עבור חול^^ ‪ p^j ,‬מופת גלול בתכלית‬ ‫' ‪1‬־‬
‫שהשתדל‬ ‫^ הגודל‬ ‫היזליזה וג ם תבטל הנבואה בעכור אכל או כ ע ס כי אין נבואה שורה לא חתוך עצבות ולא חתוך עצלות ‪ .‬והנה מרע״י‪ .‬אף שהוא לא היה לכח ה מ ל ח ה כן‬ ‫‪’•U‬‬
‫עליו מ כ לי אמצעי כ מו שהוא תבואר שהוא לא י תנב א כמשל עכ״ו לא נ א לו הנבואה כל ומן ה מ רג לי ם ע ד שמתו דור ה מד ב ר אנשי ה מ ל ח מ ה לפי שנלאה מ ס ^י ל* עמעלתו‪/‬שלק היס‬
‫גזי ח ס לפי עוצם תלונותיה׳ ובעבור שהנח התדמ׳יחל ש כ עבו ר שהוא נ ח כגוף תמצא קצת הנביאים;נבאו ח ד ת זמן • ה׳ סניח לרב לחה לא נמצא כזה י‪.‬ע ת נבי א י״ ל מיו ‪ 0‬כיוס ההוא לפניו‬
‫וכבר‬ ‫‪ .‬י׳לית הארץ כי היה כ ע בו ר עצבו ת או עצלות שיהיה לאדם כ עגין ח ן ה ע ני ני ס יותר רע מזה להיות ע ב ד נקנ ה נ ע ב ד לשכלים הזוניס אשר קצבו ה ע ד ר השכל ה ח מ תי) תג כו ר ח וצקי׳ריו‬
‫הקיכני^ המקמר‬ ‫נ צ הג אוו ת הכהיויות אשר אין לאל ידם להתגבר ע ל אלו ה סנ לי ס הטועי ם ו מ פני זה יגי ע לנו העצבות ושאר החדו ת ה מגונו ת אשר ב ס ב ת ם וזה נ י הדמיון אשר‬
‫גזה הפר׳ ילק עי די‬ ‫‪3‬‬ ‫כהשחימשו כדברים אחרים והוא כ ס כ ה כשוב הנכו א׳ לנו כי לא י מנ ע הו שום מ עי ק זהו כזונת זה הפרק הנכבד והוא פרק גד‪ ,‬ל‬
‫חוליני בצד קצטן‬
‫ק‪0‬תןשקםחשכהרכ‬
‫השל•‬

‫הקשפיע‬
 ‫אגנזדי‬ ‫שם‪:‬שוב ‪,‬־ מזרה‪ -‬נבזכים חלק שני ‪,.‬‬ ‫גןרקאש‬
‫כפי ההכנה‪:‬ר^ל הכנתו המזנית ‪J‬‬
‫היה‬ ‫המשפית מהשכל‪.‬הפ‪1‬על פיה השפעת‪ 1‬מלא את למשכן;‪:‬והכח המלמה‪,‬‬
‫‪W,‬לש‪ .‬שפיה מפל‬
‫— ־ ‪ '- -‬י ח ל ו ם נכואיי‬ ‫י ^)י‪/‬י‪ 1‬על ההצלחה חשת‪.‬מש באועז השפי! אמנם שאר הנביאים היה השפע מניע?‪ I‬הכת ?דברי ןאח״כ‬
‫שהנבואה ה א מי תי ת‬
‫‪ u‬ד!־ רגימיני‬ ‫נפלאים כאלו הס עניינים נמצאים קוץ לנפש ואס‬ ‫הליע ' להס גיוה;^‪ :‬אל הכת המדמה אקר שעעשופע להורות שאינו כשכל הפועל בעצמו ועתשצ לאל‬
‫והיא מדרגה למעה מהראשונה ובשני אלו השיי‪-‬יס ’‘^^'!^'‪ ^1*^?°‬יחי»ד*ורנ‪1‬‬ ‫לקצר קצי• גי)׳ יור‪ 1‬ך כי‪.‬הוא הפיעל)הזא התכלית כי הוא סבה רחזקה אבל הסבה ע^מי׳ןראשונה השכל‬
‫מוולתנכוא׳מרע׳׳הא?^ ^״ ‪;1‬‬ ‫>‬ ‫^!יןיהציו להגדילן נפועל על הכח הדברי‪,‬תחלה כי ‪)5‬א ממיחס '‬
‫יאד‬ ‫בה כלל נ ימסשצריך שיאמןג־ף*י‬ ‫דדן ‪,‬תליו ואת"כ אל הכתהתלתהכיישפיע השכל‬ ‫קמןעיקי מ״ר■ ‪7P‬‬
‫‪-.‬‬ ‫בפי ההכנה־• והוא דוסבהבדןאמות הצוז^קות״ ׳והו^ דבק׳כמהשצריך שיאמןמפעלותיי‬ ‫‪fifp‬‬
‫‪ ’ ipm‬מצד מעלי! ‪ ,‬עליו בתבלו האורה חן השכל השעל כי ימלא‬
‫•‬ ‫^‬ ‫‪^: pcmf,‬ול‪ '6‬שליו הבית כצו אורה ויציץ עלאשר נקשר עמו כפי 'בעאימו סכת הנבואה‪:- :‬ואמנם יתד^פו• ברב או השכלים הנבדלים‬
‫במעט לא במין כבר ידעת המשך מאמר׳הליסאימס' • בהם עת אחת‬ ‫מדגי לעיציגל‪ ,^/‬ההכנה ‪ m‬עש שהוא כקלוס או במראה ואמרו‬
‫ר״ל שהשמע והראות והריח ישיג־‬ ‫(חר‪6‬‬
‫תענוג מצד צורתו ר^ ג‪;^.‬י ‪,‬זזה׳גייי’^ חרל^‬ ‫השת י^זידיז ‪ ' f 1.‬על הכת החלמה הוא■ הבדל׳ אשד בו נבדל •בנבואה‪-‬ולא יפול השיעור מן ב׳ הדברים מתחלפים‬
‫השפע‬ ‫יהיה‬ ‫ואס‬ ‫מ״ר‬ ‫מנבואת‬ ‫הנביאי'‬ ‫וגכואת‬
‫'‪niMr‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬ההםיוחל* ; השופע מאת השכל השעל על החדת' מבלתי 'במין •אין ראוי שיאמר שלמורה האדם כך וכך כפל יחזק המוח והבס‬ ‫‪*f j p m‬‬
‫מגיל זעלעי׳‬
‫*משלמות הסוס• וכבר השיבו זה העניק בב״ר ואמת יגיע תענוג לאדם מגל ‪!)) ,] p.j| 5‬השח ^‬
‫ל^)‪,‬תמ סהנזויזלק הדכןץ אלו יהיו מנהיגי המדינות לא יהין‬
‫והראות יגיעו לאדם גןושכליס ר‪3‬יע עד‪P‬‬ ‫‪!:‬ימחנ» שה^ו‪ .‬שמידי נביאים כי אין נבואהש‪1‬רה אלא על חכם עם ׳נובלת נבואה חלום•׳■ וזה דמוי נפלא וזד! כי נובלת‬
‫י‪ ^ ,‬ש ש' ‪.‬שחש )‪^ P‬שאג׳ התנאים האת המדרגה‪ :.‬היא מדרגה !־הוא הפרי כעצמו ואישר אלא שנפל קודם שלמותו רוב המושכלים הס נקנים לנו באחצעיחן‬
‫אם כןהשגת אלו כחושים הסתעכןגצשג^‬ ‫מקימג ל״ימק‪1‬יה^‪1‬‬
‫אסבס־יקנה מושכליו מה שאירקנחי*‬ ‫ן»גת) שלעי; הי׳‪.‬׳‪3‬ן "עליונה אשר איפשרשימצא לאדס וזה השלמו׳ וקודם שיתבשל כךפועלהכחהמדמדהבעת השינה‬
‫לא‬ ‫הקשושכנ״ל‪:‬‬ ‫יוקתת א׳^להגיע לאדם כלי הלחו׳הכח החדמ׳ואין ;היא פעולתו בעת הנבואה אלא שיש בו קצור ו ל א‬ ‫‪ .?j|.‬שיווי‪/‬‬
‫משל‪ jnj5.‬העכיןיגיע לאדם כחכמות העיוניות ו כמדות‬
‫‪....‬‬ ‫‪, j*.‬הגיו ■‪.‬דעתן עובו׳ואפי׳‪.‬יהיו כלם כתכלית מה שיוכלו להין' הגיע אל תכליתה־•־ ולמדו אודיעך זד• טדבריהסז״ל‬
‫‪ pr>P^ o£‬השמש תהסוב ‪,‬והנאה שבהם עד‪ ,‬אשר יחובר אלת ונניח כתובי התורה • אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אלע אתודעיבהלוםיאדבר בו • הנה‬
‫יייה‪ ,‬יווזיו ע‪ 1‬ד ^‬
‫לג‪,‬י‪ 1‬מל שהייש‪^, .<5/‬למותהכח המדמה כתחלת היצירה בתכלית הגיד לנו יתיאמתת הנבואה ומהותיוהודיענו שהיא שלמות יבא בחלום אובמראה‪-‬ומר^‬
‫היק יוגל ‪, .‬מה שאיפשר עד שיהיה לנושא ההוא הט‪• 31‬שם נגזר מן ראה • והוא שיגיע לכה המדמה משלמות הפעל עד שיראה הדבר כאלו ה י ^‬
‫‪ iiw‬ןשכמיגיס שאיפשר שיהיה ;לאבר ההוא ושיהיה מהדן • ויהיה העגיין אשר יראהו כאלו בא לו ע״ד ההר^צה היוצאת • ואלושני החלקי?‬ ‫נגגעו? ‪j‘ . '4‬‬
‫גנימיהתוז שם־‪ 1‬ז■‬
‫!‬
‫בהם מדרגות הנבואה כלם כמו שיתבאר רצוני לומר בס׳יראה או בח״לום ‪ -‬וכבר נודע‬ ‫ואס‬ ‫שכליחו'‬ ‫הזכה‬ ‫לו‬ ‫לעובשבשיעורי׳ושיהיה‬ ‫^!חניש*‪.‬‬ ‫גידיש‬
‫‪ '' ‘P P 7 4‬הר״ש ז‪ :‬הכת הוא חסר היצירה אי אפשר שימלא‬
‫עתילש;‪ ,‬חסרונו בשום פנים ‪.‬כי‪ .‬האבר שמזגו שהעניין אשר יהיה האדם בעת יקיצתו והשתמש חושיו מתעסק בו מאך שוקך עריו נכס?‬ ‫‪%‬השמש‬
‫‪ ivnpnp PfP,‬רע תכלית ההנהגה המשוה‪ ,‬לו‪ .‬שיעמידהו לו • הוא אשד יעשה הכה המדמה בו בעת השיג׳בהשפיעהשכל עלע כפי הבנחו וההמשי‬
‫מהשעיש על■ קצת בריאות לא שיתדרהו; למשלה בזה והרבות המאמר כומות׳ שזה העניין מבואר כבר ידעהוכל אדם • והוא דומה להשגמ‪.‬‬ ‫מעמל בללו תגיע?‬
‫‪ jnr‬מה‬
‫»‪0‬גה»*נתעללשון‪‘ ,‬שבתכונותיו אכל אס יהיה‪,‬חולה בשיעורו החושייאשר לא יחלוק בה שום אדם משלמי הדע׳הסוטכיבת באדם • ואחר אלו ההקדמות‬
‫תדע כי כשיהיה איש מןהאנשים עצם מוחו בעקר בריאתו על תכלית שוויו • בזכות המרי‬ ‫שנתהוה‬ ‫כחמר‬ ‫עצם‬ ‫ר״ל‬ ‫בעצמו‬ ‫בהנחתו‬ ‫אן‬ ‫הסר נרע סרה גדנג‬
‫דהסהיש ממנו זה אין שם תחבולה כו ואתה ידעת זה ומזגו המיוהד בבל הלק מהלקיו ובשעורו והנחתו ולא ימנעוהו מונעינם סזגיים מפני אבון‬ ‫עליו\ו‪.‬ע‪1‬‬
‫‪ ,‬דעי! הדב כחו‪ .‬כלו ואין תועלת להאריך בו ולכן יתחייב שאף‬
‫מייישסשעצלח? יחש שיהיה האלס חכם ג‪7‬נל ונר^י ונדיק במעלות א' ואד‪.‬ר כן האיש ההוא למד והחהכס עד שיצא מן‪ ,‬הבח אל הפעל והיה לו שכל אנושי על‬
‫‪!.‬שציי‪ .‬יציייר יחי]‬
‫שוטקשיחי] כלס וילצה לילך כדרכי הנבואה זה האיש לא ‪.‬שלמותו ותמותו • ומדות אנושיות טהורות שוות • ויהיו תשוקותיו בלק לדעת סודות זו<‬ ‫‪?.‬חייי‬
‫מש עגיןנכר ילח‪ ,‬יתנבא כלל אס הכח הקדמה לא ישלם בעקר המציאות וידיעת סבותיו • ומחשבתו לעולם ניטקפת בעניינים הנבבדים והשגהחו אמגנז‬
‫ייילגש וחין‪ .‬גז ע היצירה כתכלית עה שאיפשר )אחר שהכת היא בידיעת האל ובחינת פעולותיו ומה שצריך שייאמין בזה • ויהיה מי שכבר התבטיי'^‬
‫מג יי ענוע יה‪1‬ח‪.‬‬
‫מינקש‪ ,‬שיגיע ל‪ 1‬המדמה הוא מחוייב' לתתנבא יחוייכשיהיה מחשבתו ותשוקתו לעניינים הבהמיים ר’ ל בהירה תענוג המאכל־־‘ והמשתה והמשג ‪• S‬‬
‫^יסשש הצלחה ביי‪.‬׳ הכת המדמה מכלי מעיק יעיקהו והנה פועל‬
‫זה הכח• קדמה מזכור החוחשיס והרכבתם ובלבד ההיש הממשש אשר באר אריס״טו'במדות ואמר בשזה ההוש חרפ‪.‬ה לנו • ומ‪.‬ה טיב‬
‫‪3‬י!צר ‪ ,‬גחי שרחיי•‬
‫‪Pt‬יה‪.‬יה גייש החרין■ והחקוי אשר כטבעו ר״להרכבת צזוחש מה שאמר כי באמת הוא הרפה מפני שהוא לנו מאשר אנחנו בייח ול^ן דבר אחר בשאר‬
‫^ ‪ ,‬תמורת הדבר הדומה לו או הבהמות ואיןבו דברטעניין האנושות • אמנם שאר התענוגיםהחושיים‪-‬כריה• והשט^‪.‬‬ ‫‪#‬לחימנה ושבכלל‬
‫החיעתיש ‪.‬עד שלחי‪,‬‬
‫והראות‪.‬״ ואע״פי שהם גשטיימיזנה ימצא בהם עת אחת תענוג לאדם מא שרהואאר ^‬ ‫שבפעולותיו)*‪.‬נכבדת‬ ‫ה‬ ‫גדול‬ ‫’‬
‫ושה‬ ‫־ו‬‫‪1‬‬‫‘‬‫׳‬ ‫‘‬
‫ל‬ ‫‪:‬נחש‬ ‫• הרג‬ ‫יגדילט‪:‬‬
‫כמו שבאר זרי אריסטי׳ו • וכבר נתגלגל המאמרבמה שאין מן העניין אלא שהוא צריך ^‘יי‬ ‫שבהם אמכם תהיה כנ ח החושים וביט ו ל ס‬ ‫יזחופעי משד חלח‬
‫מפעולותיהם כי הג חו ת יעיקו זה לו ה‬ ‫מצד שצח נחמרבו ‪.‬‬
‫כי רוב מחשבות הנודעים מאנשי החבטה נטרדותבהנאו׳זה דזחוש ונכס)‪'.£‬׳אליו ןיפלאו עט‬ ‫י השתתפנו כנושא א׳זלכן ישלים ה כ ת היזדמה י‬ ‫לעיגי כלישיחל •■‬
‫^‪,‬איש כבי‬ ‫זה איך לא ינבאו אם תהיה הנבואה ממה ש*בטבע ‪ .‬ו‪2‬ץ‬ ‫פעולותיו ב ע ת השינה שאין שס נזעיק ולכן‬ ‫ןנן חנ שי המלחמה‬
‫נתבטלה מחשבתו ותשוקתו‪ .‬לרשויות ולשררות שאינם אמיתיות • ר'‪ 9‬בק שתמצוחאי‬ ‫תראה ת־ שהעתיק‪ .‬המחשבה יטו ה כ חו ת‬
‫‪ 1‬ח שיערז בי‪ .‬ולח‪.‬‬
‫גוצי!‬ ‫»־גישי‬
‫הגדיל העם לו והמשיך כבידס אליו ועבודתם אותו מפני זה לבדו אבל יראה האגשי' כלב‬ ‫יזרגישות ע ד שיתעלה בשינה ולזאת השבה‬ ‫התישפי!‪ , ■.‬כי‬
‫כפי ענייניהם• אשר הם לפי העניינים ההם כלא ספק כבהמה או כחיה ״ ‪ .‬אשר לא יחשוב‬ ‫היו נ ע ד רי הראו ת והשקע‪ ,‬פעילו ת ם יותר‬ ‫בדבר‬ ‫הערידים‬
‫שלתה כנ חו ת הפני מיו ת וכאשר ינוחו החושים‬ ‫•והטרדה החזקה לח•‬
‫השלם המתיהד כשיהשוב בהם אלא בצד ההנצל־* מ‪,‬הזק המזיק מהם כשיזדמן לו עמהב?‬ ‫ישערי בזיין‪ .‬וידחה‬
‫יבטלו מפעולו תי ה ם אוי שפע עליו קצת שפע'‬
‫ההשתתפות‪-‬או לקבל תועלת במה שיקוכל בו תועלת מהם אס יצטרך^יו לצורך מצרכיוי‬ ‫כפי ההכנה‪ .‬והוא ה ס ב ה ב חלו מ ת הצנדק\ת‬
‫להע היים 'החרוך‪.‬‬
‫והאיש י‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫‪>,‬חלוהיח‪ .‬יום קצר‬
‫והוא כעצמו ס ב ת הנבואה ובס יתחלפו‬ ‫«‪ :‬ח ליי ד ע ‪ .‬זה)לח‬
‫‪ .........‬שלח^‬
‫ראוי ‪.‬גדאחר‬
‫שך מ א תר ם חלום אתר מששים לנבו א ה ולא יפול השיעור והיחס נ ץ ב׳ דברים מ ת ח ל פי ם כ מ ץ כי אי‪ . , ,‬״‬ ‫כמין‪ ,‬ונ ב‪.‬ר י ד ע ת • הת ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ב מ ע ט וכרב לא י‬ ‫•שועד שישי' העני]‬
‫ארס נ פ ל מ ש ל מויג ה סו ם א"כ יתחלפו כ מ ע ט וברב והם ח מין א׳והכיא ראיה א ח ר ת הרב מ ח א תי כ״ר על שהחלום יתחלף מ הנבו א ה ב מ ע ט וכרב ב ח ץ א ח ד)יי א או מ רן‬ ‫‪,‬סזפי!‬ ‫'^היצו ‪.‬‬
‫הפליג‬ ‫והכקזב■‬
‫נ‪ 1‬ב ל ת נסא‪.‬ה חלום ווה דמוי נפלא ני כובלת הוא הפרי כעצ מו ואישן אלא שנפל קודם שלמותו וקודם שיבשל כן פ ע ל ה מ ד מ ה ב ע ת השינא הוא פ עול תו כ ע ת הנכ)אה א ­‬ ‫]חלילע‬ ‫•גמיעת‬
‫שיש כו קצור ולא ה גי ע אל תכליתו עו ד הביא ראיה הרב שנבואה נתלנ׳יתתחלפים במעצז ורב מ ה פ סו ק הגי ד לנו א מ ת ת הנבואה ומהותה והודיענו שהוא שלמות יבא בחני״‬ ‫' •ילהחיזק ■ הרי׳ש‬
‫או כ מראה ונגזר נןן ראה והוא שיגיע לכ ‪ r‬ה מ ד מ ה חשלמו׳ הפעל ע ד שיראה הד ב ר כאלו הוא מחוץ ויהיה הענין אשר יראה כאלו בא לו ע ״ ד הצורה היוצאת כי הצזרה נרגגי*‬ ‫כי היח‬ ‫<וליסי‬
‫‪-‬־‪:‬עין נ מו שהתבאר בחוש ומוחש כי כ‪ 5‬ר יראה האדם בהקיץ נורות‪.‬אץ להם מציאזת ונכ ר יהיה ןה ג ״ כ בחלום שיהיה האדם ישן ירגיש כאלו יו אה וי ש מ ע)י רי ח)י ט ע ם)י ח^‬ ‫׳ •בבדילני מ] התיעי׳‬
‫דגדעיתיו החלהייז‬
‫‪.‬מוחשים מחוץ הנה יחנייב שתהיה ה ת ח ל ת זאת התכזעתב שינה מתכלית ה ביקיצה וכ עבו ר שהיתה תנו ע ה זאת ביקיצה התחיל מן המוחשים אשר ‪ p n p‬ותכלה ׳‪ 1‬כ ח הוכרני‬
‫'ןיקרחנז ליחיד השם‬
‫כן יחגייב במרא ה או כ ח לו ס שי הי ה ה ת ח ל ת זא ת התניע ה מ ה ת ח ל ת הזוכר ע ד שיריע ה מ ד מ ה ו ה מד מ ה אל‪,‬המשותף ע ד שיניע אל החוש ויקרה לאדם שישיג סכ))חשים ז״‬ ‫וידיעתך ‪ .‬ב די ט ם‬
‫לא יהיר נמצא־ים בחוץ כי עניני ה ס ככר שבו בכלי החושים ו ע ע תי ס יקרה דמיון זה ביקיצה ל מפ חד ולחולה כ מ ה שיצא מ ת ח ת ממ שלת הכ ח המחשבי)יחשוב שיראה צורי'י י‬ ‫‪ .‬חיזתייע ־ ‪’ ,‬‬
‫לנפש אשד אין ל ה ס ח צי או ת ‪ :‬ואלגהשני חלקים בהם מ ד רגו ת הנבואה כלס ר״ל כ מ ר א ה ובחלוס ״ יתבאר מזה כי החלום והנבואה והוא החלום הצודק שהם מתחל^'®‬
‫כ מו ע ט ורב והשבה אשר נ תן ב חלו מו ת הצודיף׳ וכנבואה הוא מ ה שהרב הני ח שהשכל הפועל הוא ה מ שפיע השפע והיה בכאן ס פ ק ג‪ 1^7‬והוא אין י גי ע מהשכל הפועל‬ ‫פרק לו‬
‫‪ j jt o‬כולל זאת הידיע ה הע ך טי׳ו א מ ר הסב ה גז ה כי השכל הפועל מ שפיע ע ל הכל כ פי הכנ תו והעניין אשר ב ע ת היקיצה הוא משתמש בסושי' מ ת ע ס ק בו מ א ד שוקל‬
‫?אשר‬ ‫אי לעצייי‬ ‫המדח׳ בו ב ע ת השינה בהשפי׳ השצל עליו כפי •הכנתו והנה כשיחשוב א ד ס באומ מו או במ שפחתו או‪ ,‬באנשי‬ ‫!׳‬ ‫ככסף לו הוא אשד יעשה הכח‬ ‫'ו|«)‪3‬ר ‪9‬כז<גהגז‪:‬ו‪#‬י‬
‫הפועל נכיי הכנ תו ו ד עו ה כן והאמן כי זה ד בר י דו ע מושכל ראשון אכל הביאור אין י תן השכל הפועל זה הדבר הפרטי ואיך הס לו ידועים הדברים האפשריים והדכרי ‪ .‬׳ \‬ ‫ל‪3‬ח ההויי ילייוב‬
‫יהיו נמצאים בזמן זולת זמן וחקירות א ח רו ת הנ מצאות בזה ה ענין נע ל ם מכל החכמים‪ ,‬ואי איפשר שיתנו בזה ג ב ה מ ס פ ק ת ט אלו הדברים הם ידועים לנו מציאי‪,‬יל®^ ^‬ ‫ו!‪1‬גוויעוןי'הר‪5‬וןכו‪>3‬‬
‫הסכו׳הנוצני‬
‫ונ ‪,‬ד‪y‬ע‪ .‬בהם ״ — ‪- .‬‬
‫הרלכ״ג בספרו ב מ יל ח חו׳יי׳ו ד ע כי כ מו שאנחנו נ ד ע ס בו ת הדברים ה ט כ עיי ״ז ‪j ,‬‬
‫ג״ר ו מ ה שאמר • •‬
‫שאמר‪. ..‬‬
‫‪.‬‬ ‫ראיתי‪. ,‬לכתוב הנ ה ‪-‬יזה‬
‫ס ב ת ס נע ל ם ‪.‬מאד‪ .‬לא‪. .‬‬ ‫י שהיזביז;‬ ‫•‬
‫לזזולת שנדע איכות פעול ת ם ה ח״ כ כי נ ד ע כי השמים והכוכבים פועלים ב תנו ע ת ם כזה העולם השפל ונפשות הגלגלים וחשוקיהס שהם השכלים הנכללים‬
‫‪?^ 1‬ייו‬ ‫איכו ת פ עו לו ת ם ויפעלו כל מין וחין מ ה צ מ חי ס ומהב״ת כאכריה׳הפ שוטים והמורכבי׳ולא נ ד ע אין יפעלו זה בהולך ו ב ת עופ ף וכשט כן נ ד ע ס בו ת הכוללי ם‬
‫‪li'S‬‬ ‫כמו שידע אברהם ש^ר^ןזכיה ת׳ שנה ייד^‬ ‫הצודק מכלי שנדעא‪-‬ין יפעל השכל הפועל ואיך <תן הנבדל הדבר הפרטי והזמטי ר״ל הדבר אשר נופל תחת‬
‫^‪U ,‬‬ ‫האתונות וכל המקדיש אשר יקרן לשאול עס חבל הנביאים ט זה נדעשהיה ונעלס ממנו סבתו זעל זה נאמי במופלא ממך אל תדרוש ' ובמנוסה ממד אל‬
‫פאשר הרב באלו הדבייס הוא ענין מבואר כבר ידעו כל אדם תשלח‬
‫תכלית שוויו נמו שכבר ביאדג! ולא ימנעוהו מונעים חזגייס שלא‬
‫שורה לא חתוך עצבית וכו'ואח״כ האיש הטא לחד‪,‬והתתכס עדש‬
‫והשגח^‬
‫״‬ ‫כ ל ס ל ד ע ת סודו ת ‪ : 1‬היזציאות וידיע ת סבותיו שהוא העול ם המוחש והמושכל ואח״כ עז ב המוחש והשקיף לפני לפני ם אל הקדש פני מ ה ל ד ע ת עניני האלהייס‬
‫ינר‬
‫ררוא‬ ‫א מ נ ס היא בידיע ת האל וב חינ ת פעולותיו כדי לעיין כו ונתבטלה מחשבתו ל עניני ס ה ב ה מיי ס ר״ל ב חינ ת ה ת ענוג ה מאכל והמשתה י והד‪.‬שגל ונ כל ל‬
‫^יירו ט‬ ‫שהתגאל ס ה החוש בכל קדש לא י ג ע ואל התקדש לא יכ א ט ראוי לנביא להרחיקו כ תכ לי ת ההרחקה הלא תראה חשה א דוננו איך פירש מהאשה‬
‫^ כשאר‬‫יאג כי ״^ ״ ^‬
‫* ־‪ -‬ו מ ה ה פ די‬
‫שחלותסס*‬
‫סו ש מ לו ת‬ ‫‪:‬ר‬
‫שאחר‪,‬וצכםו‬ ‫ג״כ ילטהר המלות הפקותות כהו‬ ‫שצוה ״‬ ‫במעמד הנבחר ״צוה ‪.‬אל תגשו אל אשה אם‬
‫‪..................................‬‬ ‫שלמים ‪.......‬‬
‫לתתנו' ^‬
‫הב^‪! :‬‬
‫‪:1‬י וכשרצה ‪-‬״‬ ‫ה‪*:‬‬
‫^*'‘’'י' ^^^ ''?^זידנרי>ז <‬ ‫רוב מחשבות היודעים נטרדזתכהנאות זה החוש וכנסעות אליוונפלאומזהיאיןלאיתנבאואלו היה הנבואה מחה שנטבע ר״ל׳זלא י’־’״•‬
‫אומן אבל‬ ‫הדכריס הטבעיי ‪.0‬כי הם נחשכי׳בטבע לא כדעת ולא בחכמה אף כי הטבע הוא מיושר מהשכל האלהי ואמנם להשגת הנבואה צריך רצון שכלי ושיכי׳הארם‬
‫•גבהמיים ״ עודסתכה הרב תנ^ אחד שכבר נתבעל מחשכתו ותשוקזו לשלרות‪,‬בלתי אמתיות כמו בקשת הנצוח והגדיל העס לן)?משין ככן‪7‬ס אלין‬
‫^‪S‬‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫״ י ־ >אההאנשיםכל©כטעטגי?סכל;ספקאס נ מ מז’‪</‬המעיסלקבל מהסכמהשי ‪p‬ו‪J‬ל‪.‬ט ‪w‬צת^סיצ‪ u‬רן‬
‫\‬
‫\‪:‬‬
 ‫קרקאש‬ ‫מורה ^ו מ ם'־ חל ק שני ■"׳ שם טוב‬ ‫י ' י‬
‫סה‪(5‬כר ה הויו הו ^‬ ‫‪T:'*J‬״ליניו־או נאיוא היע־אשרלא יעשוה המיעדהשלם נשיחשוכ מס אלא בצד ההנ;ל מסהיק מהס כשציון לו עע*־ ימתתעית ושער נוה כיהוי( נעלי( ני‬
‫זהניו‬ ‫המות‬ ‫י״י״‪-‬ע לכ‪p‬שהשלתו׳ האנושישלא יהיה לושום עשיעה לשירוע אבל נמנטלהעעשנעו עהס ולא ישערבהסלניזשע הנצומאו מגדילהו העס לו להעשן ננולס‬
‫הוי!‬ ‫הדמיוני‬ ‫״ ’’׳’‪-‬ל ישעיהאנשים כלם אס כבהמותהרועיםאו כחיית היער י והאיש אשי‪ -1‬תוארי • ר״לאשר נתבטלה תעשנתו ותשוקתו לעניניס הנהיייים יע התענוג התאנל‬
‫במותדסהמות י(מר‬
‫זל‪ 10‬כ שנשיעורים‬
‫’״'®׳זוהמשגל ונתכטלה‪.‬ממשנתו ותשוקתו לשררותהמדומות ולכסעיס אשר הס מותרים ואינםצדיכים לאלם במהשהוא אלם ויהיה הנח המדמהאשר הוא כתכלית‬
‫הוי< שיהיה כמזיז‬
‫; ‪09‬לחומ וישפע עליו חןהשכל כפישנמיתו‬ ‫<‬ ‫י‬ ‫‪•.‬‬ ‫־‬
‫המות נ‪ 5‬י טור ס‪1‬ה*‬ ‫העיוניבאופןשההקיש לחד החכמו׳העיוניות‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫י‬

‫<(מנם ו!ם היה חציו‬ ‫והאיש אשר זהתאדואיןםפק כשיעש כחוהמדמ ויהיו תשוקומיו כלס לדעיו מדותהחציאומ‬ ‫‪ .V‬״‬
‫ווו‬ ‫ו «י עויו‬ ‫^זי? לכיז החלמה וכי‪ /‬י ר״לשת״רעה לא אשר הוא כתכלי' השלמות • וישפע עליו מן השכל וידיעתס־ ותיו וחחשבתו נשקפת לעניינים‬
‫פי׳ שצזז'‬
‫רו בשווי■ ‪,‬‬ ‫היה‬ ‫הככיאי׳ כפי שלמותו העיוני‪-‬שלא ישיג ^יא עניינים אלה^ס הנכבדים והשגחתו אמנם היא בידיעת‬
‫י‬

‫זצי‪ 1‬ה ו « על סדר‬

‫‪L. .‬״■ ובבחינתפעולותיו אז יחוייבשינבא זההאיש‬ ‫זולת‬ ‫כנח חב יעמי העתידות צריךשישותףבו‬
‫נכו; • ה^״״ימצזו‬
‫כיזסלא יראה זולתהאל ומלאכיו ויש‪-‬ג‬ ‫ה^המדחהבצד׳מהוחצד זה השמו?׳ נחלשה נפלאים מאד •ולא יראה זולת האל וםלאכיי•‬
‫בהם עון ‪y p isii‬‬ ‫מנינים אלהיים כפליים•* ולא תהיה לו ידיעה‬ ‫יבואמו ביקי דור המדבר וזהדדד<ר?ךש?על^ ישער ולא תהיה לו ידיעה אלא בעניינים הם דעות‬
‫ק ענונ ליו ד ס ^ ש ר‬ ‫ר״ל לא תגיע לו הנבואה אלא בענינים שיהיו‬ ‫למי׳ אמ׳הר‪ 3‬יאץזה עניןהפרק! ואיןלאל י״ אמתיות והנהגות כוללות לתקון בני אדם הצחס עם‬
‫דעותאמתיות והנהגות כוללות לתקון בנ­ ‪>% 076619‬י‬ ‫י נםפץ לנו יכולת להתגבר עלאלו הסכלים קצתם״ וידוע שאלו הג׳ העניינים אשד כללנום והם‬
‫הריחנים ‪oMm‬‬
‫ליוויו‬ ‫אדם קצתם לקצתם • וכתב הרב במודה בסכה מועילים‬ ‫’‪’5,‬י‪:‬י^י לנו עצמת ושאר המח' שלמות הכח הדברי בלמוד ושלמות הכה המדמה‬
‫החדעז״ל מיסודי הדת לידע סהאליתברן ומעיבים ‪ 1P11S‬זכן ‪f‬‬ ‫' ׳ ^ אשר כקבמס תתכטל הנבואה‬
‫הבבונים‬ ‫מנבא את גני אדם ואין הנבואה חלהאלא מל קול‪ 1‬ת‬
‫כשוב ביצירה • ושלמות המרות בבטול המחשבה בכ ‪S‬‬ ‫זז הארון‪ 5‬והוא הסבה גס כן‬
‫^‬
‫חכם גדול בחכמה גכורבתדנתיו ולא יהיה מעורכים‬ ‫■י ואז ר לשבכיאתהגואל נעמודבשלום התענוגים הנופיים והסר התשוה^ה למיני ההגדלות‬
‫י כן ‪,‬‬ ‫החכמה‬
‫יצרו מתגבר בדבר כעולם אלא כיא מתגבר‬ ‫נוז )אז משוב הנבואה לכו ני לא יטנעכו הסכליות הרעות*יש בהם כין השלמים יתרון רב בזה‬
‫ההשתנלות‬
‫נ פנייני ס היפי*‬ ‫נכונה‬ ‫רחבה‬ ‫דעה‬ ‫בעל‬ ‫תמיד‬ ‫יצרו‬ ‫על‬ ‫בדעתו‬ ‫משלשת‬ ‫עלזה מאד ״ ולפי זה היתרון בכל עניין‬ ‫פרקלז ‪.‬‬ ‫שוס מעיק ‪t‬‬ ‫‪,‬‬
‫מאד אדם שהוא ממולא ככלהמדויהאלו שלם ובתמורות היפות‬ ‫העניינים האלו יהיה יתרון מדרגות הנביאים כולם זו‬ ‫‪.‬‬
‫כגופו כשיכנס לפרדס וימשן באותם העניניס מרחיבים ה»פ*‬
‫ה״ש למי שבבר עציו‬
‫על זו־וכבר ידעת כי כל כח גופני יחלש וילאה ויפסד עת ויבריא עת אהדת* וזה הכח המדמ׳‬
‫הגדולים הרחוקי׳ ותהיה לו דעה נכונה להבין‬ ‫כחגימגיכלאספק • ולזה תמצא הנביאים תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס‬
‫השתויה ‪:‬‬
‫ולהשיג והוא מת^דש והולן ופורש תדרן כעס‬
‫ההולכים במחשכי הומן והולן ותורו עצמו‬
‫וכיוצא בהם • ; כבר ידעת אמרתם אין הנבואה שורהלא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות‬
‫ושיעקב אבינו לא באתהו נבואה כל ימי אבלו • להתעסק כחו המדמה בהפקר יוסף •• ומלמד נפשו שלא תהיה נו מחשכה כלל באחד פרק לו‬
‫מהדברים האלה כבטלים ולא מהכלי הומן‬ ‫ושמרעייהלא באתהו הנבואה כבואה מקידס מאחר תלונת המרגלים עד שמתו כל דור‬
‫ותחבולותיו אלא דעתו פ^יה למעלה קשורה מה שינהיג נו זולת!‬ ‫המדבר אנשי המלחמה• בעבור שנלאה לסבלם לרב תלונותיהם ואע’ פ שהוא ע״ה לא היה‬
‫פי' כוולו ‪. •in61i‬‬ ‫תחת הכסא להבין כאותם נצורות הקדושות‬
‫הגלגל ‪ 0‬הן‪ <5‬משפיע‬ ‫פעמיי׳‬ ‫לכח המדמה בנבואתו מבוא «‪:‬ל שפע השכל עליו מבלתי אמצעיותו כמו שזכרנו‬
‫עונות בתנועתו‬
‫והטהורות ומסתכל בחכמתו של הקכייה כלה‬ ‫שהוא לא יתנבא במשל כשאר הנביאים והנה יתבאר זה ואין זה עניין הפרי• וכן עור תמצא׳‬
‫מצורה ראשונה עד טבור האק ויודע מהם על העולם השפל‬
‫נרצו! הנורוו ית׳ ; ‪,‬‬ ‫גדלו מיד רוח הקדש שורה עליו והכן זה כי לא‬ ‫קצת הנביאים נבאו מרח זמן אחת ואחר בן נפסקה הנבוןלה מהם ולא התמידה להם בעבור‬
‫»דפ‬ ‫התנה הרב כוה תנאי אחר ולמה שאלו הדכרי׳‬ ‫מקרה שנתחדש • וזאת היא הכבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה בזמן הגלות בלא‬
‫קשים מאד כי כבר יהיה אדם חכס ולא יהיה‬ ‫ס^ק כלומר‪ ,‬עצלות או עצבות שיהיה לאדם בעניין מן העניינים• ויותר רע מזה היותו עבד‬
‫שלסככל החכמות ואף שיהיה חכסככר יחטא‬ ‫נקנה נעבד לסבלים הזונים אשר קבצו הערר הדבר האמתי ותגבורת כל התאוות הבהמיות‬
‫שלא יהיה צדיק ואף שיהיה צדיק וחכם יהיה‬ ‫יאין לאל ירו • ובזה יעדנו רע והוא אשר רצה באמת • ישוטטו לבקש את דבר יי' ולא‬
‫תשוקתו לצרכי בני אדס ואף שישלחו לו כל אלו‬
‫התנאים ככר אפש׳שיהיה לו כח המדמה כלתי‬
‫מבוא‪%‬‬ ‫ימצאו •ואומר מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזוז מיי'•וזה אמת‬
‫שלם כיצירתו ואף שיהיה שלם לו הכח המדמה‬ ‫המשיח‬ ‫העלה כי הכלי כבר נתבטל « והוא הסבה גם כן בשוב הגבואה לנו על מנהגה לימות‬
‫ככר איסשר שיהיה לו חולי ואף אם ימצאו לו‬ ‫׳‬ ‫מהרה יגלה במו שיעד ‪:‬‬ ‫־‬ ‫^‬
‫כל אלה לא יהיה דעתו פנויה למעלה קשורה‬
‫תחת הכסא ולכן היה הנבואה קשה להחצא‬
‫אלא כהיות עס יי' על תדתתם כי ברבי' א״א‬
‫■‬ ‫פרק שלשיס ושבעה‬ ‫י■‬
‫אלינו אשר בו נשכיל ‪0‬לאיטצ‪(.‬י(יםם׳א‪1‬י('ם'ס ט'‪.‬קד‪ 0 .‬ם'מ‪ 5‬א‪1‬‬ ‫ה^יהי המגיע אלע‬‫מה השפע הן‪1‬הי‬ ‫טכע המציאות בזה‬ ‫צ ף‪-‬ו ך ■ שתתעורר על טבע‬
‫ויהיה כהס אלו התנאי׳והנכיאי׳ילתדו זה הדרן אשר‬ ‫לאיש אחד ויהיה‬
‫מעטלאיש‬‫ממנומעט‬
‫שאפשישיגיעממנו‬
‫•והואשאפשישיגיע‬ ‫זוז•והוא‬
‫עלזוז‬
‫זהעל‬ ‫שכלינוזה‬
‫יתרוןשכלינו‬
‫ויהיהיתרון‬
‫ן‪ .‬ויהיה‬
‫הוא דרך יי'יבפרט שיבטל האדס תשוקותיו‬ ‫שיעור וזדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה ״‪ ,‬ואפשר שיהיה הדבר המגיע‬
‫הדמיוניו׳ ותאותיו הגשחיו׳כי זה אף שהוא קל‬ ‫האיש שיעור שישפע על שלמותו להשלים זולתויכמו שקרה הענייןבנמצאו׳ כלם אשר‬
‫לאומרו ולהבינו הוא קשה לעשותו וכ״ש ש*‪.‬ןא‬
‫קשה למידת כל החכמת ושיהיה האדס שלם‬
‫אל^ן'‬ ‫מהם שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו • ומהם שלא יגיע לו מן השלמיות‬
‫כמעלות כלם או רוכס ושיהיה חשוב היצירה‬ ‫השכלי‬ ‫כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו לא זולתו כמו שבארנו ואחר זה תדע שזה השפע‬
‫ולכן היה דט־ יי׳ יקר בכל זין וככל מק ם אף‬ ‫למעוט‬ ‫אם‬ ‫כשיהיה שופע על הכחהדברי לבד * ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה‬
‫כי בזמן הגלות אשר עצלות ועצבות יבטלו זה‬ ‫הדבר השופע או לחסיון היה כמדמה בעקר הבריאה ולא יוכל לקבל שיפע השכל • שזר־ז‬
‫השלמות כמ׳׳שמלכה ושריה בגויס אץ תורה‬ ‫הוא כת החכמים בעלי העיון • וכשיהיה השפע ההוא עלב׳ הכהות יהד ר״ל וזדברי והמדמה‬
‫נס נביאיה לא מצאו חזון חיי' והוא הסבה‬
‫כשוב הנכוא׳ לנו על מנהגה לימות המשיא כי‬
‫יעל תכלית שלמותם ביציר' זהו כת הנביאים• ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קצור‬ ‫‪1‬‬
‫'!‬
‫מלאה הארןדעה את יי׳וסרו כמאמת הנשמיו'‬
‫טניחי‬ ‫הדכרי אם מעקר היצירה או למעוט התלמדות • זאת הבת הם מנהיגי המדינות •‬
‫והתשוקות הדמיוניו׳ כמו שייעד זשאכתס מיס‬ ‫הפליאות‬ ‫הנימוסים • והקוסמים • והמנחשים• ובעלי החלומות הצודקות • וכן העושים‬
‫כששון ממעייני הישועה ;‬ ‫בתחבולות הזרות • והמלאכות הנעלמות עם היותם בלתי חכמים הם כלם מזאת הבת‬
‫פרק לין צריך שתתעורר על טבע המציאו'‬ ‫השלישית ‪ :‬וממה שצריך שיתאמת אצלך הוא שקצת אנשי זאת הכת הגי יתחדעזו להם‬
‫על זה השפע המגיע העצו' •כזה‬ ‫דמיונות נפלאות וחלומות וטרופים בעת היקיצה בדמות מראה הנבואה • עד שיחשבו‬
‫הפרק בא לבאר על כמה פני׳יכא השפע חאת‬ ‫בעצמישהס נביאים •ויפלאו מאר במה שישיגוהו הדמיונות ההם ויחשבו שכבר הגיעו להם‬
‫השכל הפועל על האנשים זחה מהם יקראו‬
‫הכמות לא בלמוד • ויבאו בבלבולים גדולים ביעניינים העצומים העיוניים • ויתערבו להםי נביאים ותה מהם לא• וראשונה הניא הקדמה‬
‫כי השפע האלהי המגיע לאנשי' ככר יגיע שיעו׳‬ ‫העניינים האמתיים בעניינים הדמיוניים ערוב נפלא • כל זה לחוזק הכח המדמה וחלשת‬
‫שישלימהולאזולתואפשרשיהיההמגיעהדג' •‬ ‫לפעל‪-‬וידוע שבכל כת משלש הכתות הג^ו‬ ‫^‬ ‫שלא יצא‬
‫________‬ ‫בידו דברר״ל‬
‫____________‬ ‫הדברי מפני שלא עלה ^‬
‫אל האיש־ שיעור שישפע על שלמותו להשלים ‪-‬‬ ‫יתרון רב מאר • וכל כת משתי הכתות הראשונות חהלק לשני הלקים כמו שבארנו • וזה‬
‫זולתו כמו שקרה כע;ין בכחצאנתכלס אשר‬ ‫בזולת זה או בשיעור‬‫•‬ ‫שישלימהו >לא‬
‫>‬ ‫בבל בת משתיהם יהיה אם׳ בשיעור‬ ‫׳‬ ‫שהשפע המגיע‬
‫מהם הגיעו לו חן השלמות מה שהנהיג בו‬ ‫^‪1‬יערף על שלמותו מה שישלים בו זולתו • והבת הראשונה והם החבמים' אפשר שיהיה‬
‫זולתו כח״שינאחר זה הניח חיני האנשים אשר‬
‫השפע בא חן השכל הפועל מתחלף• ראשונה ‪.‬‬ ‫בשיעור ■‬ ‫•‬ ‫'_‬ ‫השופע על בח האיש מהם השבלי‬ ‫‪-‬‬
‫>תהחנתיס וכס שהשפע ישפיע השכל הפועל על הכח הדכרי לכד ולא ישפע סמנו על הנח המדמה אם למיעוט הדבר השופע כי הכת הדכרי איננו נ"נ חזק או אף שיהיה‬
‫בכח חזק וישפיע השכל הפועל שפע רב הכח היזדח׳ לא יקהלהו לחסרון היה במדתס כעקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל וזהו כתהחנמיס בעלי העיון והכת השנית ‪.‬‬
‫׳*יהיה השפע ההוא • על הב׳ כתו׳ יחד על הדברי והיודמה על מכלי' שלמותם כיצירה אלו הס כת הנכיאיס והכת הג׳ רם אם שיהיה השפע כוןדתה ויהיה קצור הדכרי אם ‪.‬‬
‫יזעקד היצירה אס למיעוט הלמוד זאת הכת הס המנהיגים המדינות המניחים הנימוסים זהקויסמיס והחנחשים ובעלי‪ .‬החכמות הצודקות וכן העושים הפלאות כתחכולות ‪.‬‬
‫^ייי' והמלאכית הנעלווות אס היותם בלתי חכחיס הס כלם מזאת סכת הג׳ בכאן ביאר הרב כי הקסום והנתש כל זה הוא ממלאכת הדמיון ואחר ן׳רש״ד ההשגה קנכזאיית ‪.‬‬
‫יאס לא ראינו אזי;‪ :‬היא מפויסתת מאדיוהמפורסס אצל הכל נחנה עס המחוייב ככל או בחלק והמאמר בהס מסוג א׳ כי יתחלף כפחות ויותר ויתחלפו שמותם כפי‬
‫^תיון ההמוני לדעת כני אדס בהם כי יסברו שהאלומו׳ הס חן המלאכים וכקשס שהוא לשדים ובנבואה שהוא מהאל אס כלא אמצעי או באמצעי מיוחד שהוא החלחן *‪, ,‬‬
‫אמי הרב ומנזה שצריך שתאוות אצלן שקצת אנשי זאת הגת הג׳ וכו' • והרצון נזס כי אנשי זאת הכת הג! יחלמו חלומו' צודקי׳ או יראו בעת היקיצה דברים צודקיס כאלו ‪.‬‬
‫בס חילגזיס חלום ויתערכועם זהדכריס• שישיגו מדעות אחתיתשזס צודקת דחשבו בעבור זה ש ‪ >c :‬נביאים ואתה תנין אל חישהוא‪.‬והוא רוחואל‬
‫הש’וחים ואל ה זלמידיאלורמז שלא תחשוב כי אשר הרמז אליו עפה עצמו נביא והוא יודע שאינו נביא אכל חשב שהוא נמא והוא עושה הפלאות ההס אן כיגקבזלות מ־וין‬
‫יתח‪:‬ולות נעלמות ויח ‪ dc‬שכבר הגיעו להס חכמות לא כלמוד והתלחידיס כן יהיה ענינס ואמנם אין הגיע להם דעות אמתיות זס יבאר הרב אחר‪1‬ה • ואחר שהניח הרה‬
‫®'יזצאו ג' מיני אנשים כת בעלי השכל והס התכמיס וכת כעלי הדנויון וכזה יכנסו רבי' נח״ש וכת ג׳ ש־‪.‬ם כתהנכיאיס כאופן שהשפע ישפיע על השכל ועל המדמה יחד‬
‫י״קר שזשתי נתות ו‪:‬ס כת התכח־ס וכת הנביאים יתחלפו כי בכל נת קשניהס יהיה^כשיעור שישלימהו לא זולת זה או כשיעור שישלים בו זולתו וכת הראשונה והס הקכמי[‬
‫׳‘‬ ‫כשי?נןר‪• ,‬‬ ‫*‬ ‫כבר אפשר שיהיה השעי; על הכחקאישקדנרי‬
‫; ‪Xi‬‬ ‫‪If‬‬ ‫ןא‬ ‫; ‪‘ ......................‬‬
 ‫״‪%,‬‬
‫‪« ,‬פורי‬ ‫מזרה ״נבוכיכו׳י חלס‪.‬שני '‬ ‫שם טוב‬ ‫קרגןאש‬
‫^‬ ‫אלהיס דבר מי לא ינכא יז״■ זי‘‪*.‬‬ ‫פרק לח כשיעורשישימהו בעל החקירה וההבנה וידע ויכיר ולא יתנועע ללמד זולתו ולא פרק לז‬
‫נחשן מן הטבע כרצון האלית' מסשאמרמי לא ינבא כי‬ ‫לתכר שוס סער ולא ימצא לו תשוקזואין לו עליו יכולת אף אס ירצה ואעשך שיהיה‬
‫^^״י גאחוועל‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫מתוייב)מוכרח •‬ ‫שועע עליו בשיעו׳שיניעהו בהכרת לחבר וללמד כן העניןבכת הב׳והס כת הנביאי'‬
‫פרק לח שבכת בהוצאה ולעי דעת אחת ר״לםייזז־כיי'י^^‬ ‫דו סי ף זהויצזו מ ק איעש׳שיכוא׳הנבוא׳להשלי׳הנבי׳ולא שיהי׳קורא לבני אד׳ואעש׳שיכואהו ממה שחיי'‬
‫שגנ ח גהזצ^וה זלפי‬
‫ךשאם‬ ‫י‬ ‫שיתגבר על מיז^^‬ ‫‪.‬‬ ‫הכונס! לו ויקרא אנשי׳נילמד׳וישעיע עליה׳שלמותד‪,‬‬
‫‪i I‬‬ ‫ולפי דעת אחת» ר״ל שימסר גבורתי‬ ‫ד ע ת > ‪vvf‬‬
‫לווה‬ ‫שהגיע‬ ‫למה‬ ‫העניןמחייב‬ ‫וטבעו‪:‬‬ ‫שזה שמצר ה כנ תי‬
‫‪:‬אלובתכליזג‬
‫תזעק עליו אשה ירעד ייפיז^" ’יי ‪U‬‬ ‫ש מז מ ת הו^ ‪ p i n‬השיעור הנוסףוכו׳ י הרצון כי כבד יבא לו כשיעור שישימהו בעל הקיר׳ והבנה וידע ויכיר ולא‬
‫^ ‪r f‬ר ‪I‬‬ ‫י• י ^ז‬ ‫ע ל ה ג ג ו י ה ז ‪ /‬ן שעע נוסף באוען שיקרא לו לבני אדם יקובל יתנועע ללמד לזולתו ולא לחבר ולא ימצא לזה‬
‫החלוףיקדה לכת המשער בחוזק ונח‬ ‫ששני{‬
‫הגבורה ו ג י ן ‪5‬ןלון או לא יקוכל ואעילו יזיק לעצמו וכו׳עד ודע ‪ jif‬תשוקה ואין לו עליו יכולת • ואפשר שיהיה השופע‬
‫ירגילהי‬
‫אלא שת״א חכלעדיי * י״ל‬ ‫בשו׳עני׳‬ ‫לנוח‬ ‫יניחם‬ ‫לא‬ ‫הנוטף‬ ‫השפע‬ ‫כי‬ ‫רמז‬
‫הגבורה בחוזק וחולשה בננ’א’ ‪’’ ,°‬‬ ‫עליו כשיעור שיניעהו בהכרח ולהבר וללמד • כן‬ ‫שמהרה יזהו שמרו‬
‫ייו סי ס ^!!זיצש מ ה לא שיאמר להס השם לן ואמרת אל העם הזה‬
‫שלא יהיה לכל נביא ככלל כח גבור ן וביץ ‪I‬‬ ‫ירמיה העניין בכת השנית אפשר שיבואהו מןהנבואה מה‬ ‫שבכת בהווצשה י ז כי אס היה הדבר כן לא היה אומר‬
‫כח המשער ג״כ ‪ .‬ר״ל בעבור יתרון הג״‬ ‫י ח ס ר ג מי ע י ע ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר״עו׳ ב שמו אגל שישלים הנביא לא זולת זה ‪ .‬ואיפש׳שיבואהוממנו‬
‫המשער הנמצא לנביא על שאר בני א‪7‬ם‬ ‫וכמיע״ פ לשיעיןש השפ׳הנוסף לא יניחנו כמ״ש והכן וה שמפרשי׳ מה שחייב לו שיקרא האנשייוילמדם וישפיע עליהם‬ ‫ע שייה‬
‫זו ח ת סי׳ ש‬
‫מגיד הנכיא העתידות במהרה ן וחמס לופ‬
‫לו הכנ ה מזגי ת של ישתבשו בו לבא׳מה שרמז הרבבאמרו ודע זה; משלמותוי הנה כבר התבאר לדכי לולי זה השלמות ״'־’׳ י'"'־ ״ ׳'׳*״;[ ‪ ;*......‬י '‪;:,‬״‪tjaw‬‬
‫עי!ט‪ ;,‬נ«ל»‬ ‫י|’י‬ ‫בזהן פ ר ק ל ח דע כי בכל אדם כת'וגבורה הנוסף • לא היו החכמות‬ ‫ש« ל‪s‬‬ ‫‪,‬־►וגבורה‬
‫י רגיל הי‬
‫בהכרח וכן׳ אחר שביאר הרב‬
‫”?’נשנל החנם למיגס ‪I :‬‬ ‫הנביאים מפייסים בני אדם לדעת האמת • כי לא‬ ‫; ןירגילי הו ב עניוניז‬
‫ווה ׳ ^‬ ‫'• ״‬ ‫‪V‬‬ ‫באועןשישפיע יחבר חכם דבר אחד לעצמו ללמד עצמו מה שכבר‬ ‫שה שהשפע המגיע לנבי׳ כגר יהיה‬ ‫מ פ חידי ם יששר‬
‫*!יתה י ה הכנה לבד על זולתו « רנה כזה הפרק כי ככל נביא יש‬
‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪$‬חל שלא יצשי ‪ n‬ה כח וגבורה להציל עשוק מיד עושקו)לו כת ירע• אכל טבע השכל כן הוא שישפיע לעוליוימשד‬
‫(ונכחו אל הפושל משער להשיג הדברים העתידים וכהשפיע ממקבל זה השפע למקבל אחר אחריו עד שיגיע אל איש א״א שיעברהו השפע ההוא אבן‬
‫גש 'השכל עליהם יחזקו הב' כתות וככח הגבורה ישלימהו לבד כמו שבארנו בקצת פרקי זה המאמר • וטבע זה העניין מחייב למי שהגיעל♦‬ ‫{זהו אמרי יחסר‬
‫‪ )7‬ב חי טו ט עשייה‬
‫זה השיעור הנוסף מן השפע שיקרא בני אדם על כל פני ט ‪ .‬י ק ו ב ל ן לא וקוב?‬ ‫וזה‬ ‫שיזיקהו‬ ‫מה‬ ‫לדתות‬ ‫במחשבתו‬ ‫יתנועע‬ ‫ו כ פי ד ע ת א ח מ' •‬
‫הזה ואפילו יזיק בעצמו • עד שאנחנו נמצא נביאים קראו בני אדם עד שנהרגו • השפע ההוא‬ ‫קוד מי ם ו מ ת א חרי' הכת בכתות הנפשיות אצל הרס כמו הכת‬
‫והווים כאלו אמר הדוחה בצחות הטבעיות והכת הגמרה‬
‫מתאחרים י שהם יתחלף ככת וחולשה נמו שיתחלפו שאר כתות האלהי יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים ואפי׳ הגיעלרעות גדולות ‪ .‬עלזה‬
‫ה גי עו ‘ א ח ר הנפש עד שאת׳תמצא איש מן האנשים שיתגבר תמצא ירמיהו ע״ה כי כשהגיעהו מבזיון המוריסהכופרים ההם אשר היו בזמנו • ‪ .‬השתי ’‬
‫חרי םם על האריה כמו שעשה דוד ומהם מי שיברח לסתום נבואתו ולא יקראם אל האמת אשר מאסוהו ולא היה יכול לסבול זה אמר • כי היזי‬ ‫ה עניני ם ה קון חי‬
‫>אלי ה מ ת א‬
‫ן ״ כ קודמי׳ ל ע ני ני' מן העכבר ותמצא א׳ שיתגבר על המתנה דבר יי' לי לחרפה ולקלס כל היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אזץר עוד בשמו והיה בלביכאש‬
‫לא וילחם עמו כמושעשה יהונתן ותמצא חי אשח בוערת עצור בעצמותיונלאתי כלכל ולא אוכל • וזהו עניץ מאמר הנביא האחרון •‬ ‫ההווי ם‬
‫'שירצה בחתאחרים תזעק אשה’אליו יפחד וירעד ונו׳ והרצון בו כי•‬
‫י ‪■,‬‬ ‫אלהיט דבר מי‪,‬לא ינבא •ודע זה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהמת*חרים לאחר‬
‫ז »ו כ‪ 1‬י ת אמר אחר אפילו שיהיה האלם' מוכן בטבע להיות גבור‬
‫•‬ ‫פרק שלשים ושמונה‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬׳ חדשים צו ג׳ כארי אס לא הרגיל עצמו כבר אפש׳שלא יהיה‬
‫חדשים יעזרו הו גכור וגס יצטין להיות גבוי שיאמין דעת אח׳‬
‫שהואא והוא כי במות במלתמ׳ישוב אדם לראו׳באור ךי‪%‬ף כי בכל אדם כה וגבורה בהכרח • ולולי זה לא התנועע במחשבתו לדחות מ^י‬ ‫מ ה כי ב‬ ‫לשער‬
‫*(סר הדש א ח׳‬
‫פני מלן ואס לא יאמין י זה אלא שהמות הוא‬
‫הזמן ‪ -‬העדר גמור לא ימות אלא אס יתשיב שהמות י ‪ M‬שיזיקהו • וזה הכח בכחות הנפשיות אצלי כדמות הכח הדוחה בכחות הטבעיו^‬ ‫קוד ם‬
‫עיתט ל‪ :‬הטוב הוא יות׳טוב מהחיו׳הךע עכ״פ וכן יחס׳ וכח הגבורה הזה יתהלף בכה ובחלשה כשאר הכהות • עד שאתה תמצא מן האנש■ ם ^‬ ‫• מ ק א ס׳ני זה נ‬

‫הגבורה במיעוט ה^־י׳והמנהג וכפי דעתי‪,‬א' שיתגבר על האריה • ומהם מי שיברח שן הי‪1‬כבר • ותמצא האחד אשר יתגבר על הסהנח‬
‫שיאמין שהמות הוח^ע או בחי זה אופן שיהיה וילחם עמו • ותמצא מי אשר אם תזעק אשה עליו יפדר‪,‬וירעד•' וא״א ג״ב מבלתי הלת שם‬
‫ומשני הנערות יתבאר‪.‬לן בנערים יתרון׳אלו הכנה מזגית בעיקר היצירה ויוסיף זה ויצא מה שבכה בהוצאה ולפי דעת אחת ‪ .‬וכן יח^‬
‫הוא ג״ב במעוט העשייה ולפי דעת אחת • ומשני הנערות יתבאר לך בנערים יתרון אלו הכחוון‬ ‫הכתות להם או חולשתם וכן כ^ז המשער‬
‫נמצא ככל אנשים ויתחלף במעט או כרב וכ״ש‬
‫בעטנים אשר לקדם השגחה‘גידולה ומחשבתו בהם או הלשתם • וכן כה המש־ער הזה הוא נמצא בכל האנשי׳ויתהלף במעט וברב ‪ .‬וב ״‬
‫משוטטת בהם עד שאת׳תחנא בעצחן שפלוני בעניינים אשר לאדם בהם השגחה‪.‬גדולה ומחשבתו משוטטת בהם^ערשאתהתםצ«‬
‫לכר אמר כן או עשה כן כענין פלו׳)יהיה בעצמך שפלגי כבר אמר לך או עשה כך כעניין הפלוני ויהיה העניין כך • ותמצא מבני‬
‫ענין כן ותחצ׳ מכני אדם מי שדמיונו וחשערו אדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאד נכון עד שאיפשר שכל אשר ידמה היותו יהיה כמו‬
‫יוזק מאד נכון עד שאפשר שכל מה שידחה שידמה או יהיה קצתו • וסבות זה רבות מעניינים רבים קודמים ומתאחרים והווים • אל^‬
‫זהרכו׳ שמכה זה המשער יעבור השכל על ההקדמו' ההם כלם ויוליד מהם בזמן מועט עד שירזשב‬ ‫היותו יהיה כלו או קצתו וסבות‬
‫יזעניניס קדומי׳ ומתאתרים והוויםאל ז שמכת‬
‫זה המשער יעבור השכל ההקדמות ההם כלס שזה בלא זמן • ובזה הכה יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות ‪ .‬וא״א מבלתי היות ש ^י‬
‫ויוליד מהם בזמן מועט עד שיחשבשזה בלא הבחות האלו בנביאים חזקות מאד • חצה לומר כח הגבורה • וכח המשער • ובהשפיע‬
‫זחןושהם באו לו בנבואה וכזה הכת הגידו קצת השכל‪,‬עליהם יחזקו שני הכהות האלה מאד עד שהגיע זה למה שידעת • והוא שהתגבר‬
‫בני אדם עתידות המת עצומות חבלישהשכל איש אחד במקלו על המלך הגדול להציל אומה מתחת עבודתו ולא פחד ולא ירא כאשר‬
‫הפועל ישפיע עליהם אותם הדברים «‪ ,‬והכן נאמר לו • כי אהיה עמך־ • וזה עניין יתחלף ג״ב בהם אלא שא״א מבלעדיו כמו שאמר‬
‫זה ♦ וביתרון כת המשער יגידו העתידות‬
‫במהרה • ר״ל וכת המשער הגדול יוכל להגיד‪ :‬לירמיה • אל תירא מפניהם ונו׳ הנה נתתיך היום לעיר מבצר וגו׳י וליחזקאל נאמר {‪ V‬תירןן‬
‫העתידות ‪ ♦ .‬עוד אחר הרב כי הנביאים מהם ומדבריהם • וכן תמצא כלם ע״ה היתה בהם גבורה גדולה • וביתרון כה המשער נ ^‬
‫האמתיים־גיעו להם השגות עיוניות כלי ספק בהם יגידו העתידות במהרה ויתחלף זה ג״ב בהם כמו שידעת ‪ :‬ודע כי ה נביאים האמתיים‬
‫לא יוכל אדם כעיון לבדו להשיג הסבות אשר יגיעו להם העזגות עיוניות בלא ספק לא יוכל האדם כעיון לבד להשיג הסבות אשר י ת ח >‬
‫יתחייב מהם סייוע ההוא ודומה לוה הגידם מהם הידוע ההוא• ורומה לזה הגידם דברים לא יוכל האדם בסברא ובמשער הכולל לגי‬
‫כדברים לא יוכל אדם כחשער •הכולל לבד שיגידם • שהשפע ההוא בעצמו אשר שפע על הכח הדמיוני עד שהשלימו • עד שהנץ׳‬
‫שיגידס כי לא יוכל לדעת אין ידע הנביא־‬
‫חמהשיהיה לעתיד• וכן לא יוכל אדם לדעת מפעלתושיגיד מה שיהיה וישיגהו כאלו הם עניינים כבר הרגישו בהם החושים • והגיעו‬
‫א? יודע הדבר ההוא כאופן שהנבואה תבא זה הכח המדמה מצד החושים • הוא ג״ב ישלים פעל הכה הדברי עד שיגיע מפעלחו שירע■‬
‫לנביא בדברים אשר התכם אי אפשר להשיגו עניינים נאמני המציאות • ויגיע לו זא^ת ההשגה ‪ t o‬השיגה מהקדמת עיוניות • זהדיון*‬
‫כמו שבא בדכרום העתידים מהשאי אפשר‪ :‬האמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות באמת • כי־ הדברים כלם יעידו קצתם על קצחץ־‬
‫לאדם כסברא ובמשער הכולל שיגיד כי כמו• ויורו קצתם על קצתם ‪ :‬וזה צריך שיהיה בכח הרברי יותר • שאמתת שפע השכל הפוער‪’,‬‬
‫ונו' אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפעל • ומן הכח' המדבר יניע השפע לכח המדמה״ ואיך יניע‬ ‫שישלייהשפע הכח המדמה עדשישלימהו‬
‫ווה צריןשיהיה בכת הדכרי יותריר״ל שהשפע‬
‫אשר ישפע השכל הפועל על הכח הדכרי הוא משלמות הכח המדמה זה השעור להוא השגימה שלא יגיע ן^יו מן החושים ולא יגיע כמו זוז‪,‬‬
‫לכת ‪.‬‬ ‫■‬ ‫׳■ ■‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫■ ■׳‬ ‫יותר מהשפע ׳ המשפיע על'הכת המדמה‬
‫‪/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אחר שיותר יתייחס הכת הדכדי על השכל‬
‫הפועל מהכת המשער וגס בעבור כי ראשונה השפע ישפיע השכל הפועל על הדברי ובאמצעותו יגיע אל הכת המדמה והרצון ני זיז‬
‫אל המדמה בהגדת י‪-‬עתילות לא הגיעו אליו מצד שלמות כח המדמה אכל יגיע מצד השפע השופע עליז וג״כ לא יגיע השלמות הדברי והוא השגת מה ״ ״ ''*' כת׳‬
‫׳‬ ‫בתולדת וטחשבה אלא מהשפע וזהו אמתת הנבוא' והדעות ההם אשר ייוחס בהם הלמוד הנבואיי אמנם התניתי במאמרי הנביאים כאמיתיים‬
‫הג׳ וכו׳ ווה המשל שהביא הרב בוא חשל אלהי כי אפילו‪ .‬שלא יחובר זה הספר אלא נעבור וס המשל די ויש בו סוד־ אלהי להבין הנבואות זכו רמז אשר צריך פלא יהיה‬
‫ני‬ ‫לנביא דעת קידם שלא יהיה הנראה בשינה וכמראה הנכואה ואי זה דעת שכבר האמינו נעת היקיצה סותר ורוחו הרב אל חכמים רכיםשהשיגו דבריסרכים‬
‫חזסזה ונשאר במדמהוכא החלום עליו ויחשוב שבא והלן כשפעאלהיכמו שקרה לגאליינ״וס ני קער שהשיג סגולות רטתמהדכריס בחלו'והועילו להלאים והיס^‬
‫גקדמי‬ ‫;‬ ‫‪.‬׳ ■ ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫?שיגן ביקיצה ונעלם ממנו ונשאר בכק !‬
‫&ב‬ ‫עים טוב‬ ‫חלס שני‬
‫‪1‬‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫אפודי‬
‫המדמה ואח״כ בא החלום עליו זחשב שעתה בא לו בנבואה וזה ארה לתלמידים‬ ‫י ״'^יי ראוי שתהיה יותר שלחה חהדחייני אחר שהשכל שופע עליו כך^שינה‬
‫ולשלוחי' ובעבור יתאמתו חלומותיהם בלעו' אמתיו׳ שחלחו אותם כשינה ויחשבו‬ ‫^'יזצעותהדכרי חי‪'-‬עה־^לחות)ח‪7‬חה ז וזה גס כן חיוהשצריך שיודע יר״ל‬
‫האמיתי יהיהחכס ש‪.‬סואז יגיעו לו ידיעות נפלאות אין נשכל החכם י שזה הדבר הבא להם כשינק כלתי הדעת אשר האחינוהו או שמעוהו בעת היקיצה‬ ‫‘‬
‫וכו׳ ורמז כזה כי ידיעת הנביא מצד שהוא נביא הואשישיג כשגו׳ שהשנל האנושי לא‬ ‫\‬ ‫י '‪.‬להשיגסו‬
‫יוכל להשיגם אחר השיע הדכריס אשר הס‬ ‫׳‬ ‫פ ר ק ל ט נתחייבההקריאהאלההורה '‪.‬‬
‫שלמות השכל העיוני והוא אשר הוא נביא‬ ‫ד״ל כעבור שהיתה השגתו‬
‫לכה הרברי • והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמו' באמת ככר באה ביאור בזה ונביא לבב חכמה‬ ‫‪ .‬נכנדת ומעולה חייכה ההשגה ההיא הנפלאה‬
‫ואחר שהנביא באחת הוא לבב חכמה כי מי‬ ‫קייא כני ישרא‪ .‬שיאכלו התורה האמיתית ותולדה ומחשבה־• וזהו אמתח עניין הנבואה והדעו'‬
‫חתכי*יז• י לא היתהשם תורה • ר״ל מעולם ‪ .‬ההם אע־־ר ייוחד בהם למוד הנבואה • אמנם התניתי שאינו חכם לא יוכל להיות נביא ; וזה כדבר‬
‫ג״כיראוי שיודע • ר״ל שהנבואה היא שלמו^‬ ‫לא היתה תירה וגא תהיה בלתי תורת מר״עה‬
‫החכמה ושהנביא אמתי לא יהיה אלא אס יהיס‬ ‫וכמו במאמרי הנביאי׳ האמתיים כעבור שאנצל מאנשי‬ ‫^ הית!ת? ‪ 0‬נימוסים ולא תורות‬
‫חכם ואז יגיעו לו ידיעות נפלאות אין כשכל‬ ‫שלתר זה ‪ :‬וכן ראוי שיהיה הכת הג׳ • אשר אין להם הבריות כלל ולא הכמה •‬ ‫•רי^ר^‬
‫'אלא דמיונות ומחשבות לבד • ואולי העניינים ההם הקכס־ להשיגם מה שיתבאר בוה הפרא כי כל‬ ‫‪-‬א אקבל התורה התמורה והחלוף ‪. I‬‬ ‫•‬
‫נביא אמתי יש לו ב׳ כחות כח הגבורה יותר‬ ‫אשר ישיגום האנשים ההם • הם דעות היו להם‬ ‫פרא מ‬ ‫'‬
‫האנשיסוימצא לו ג״כ ‪.‬‬
‫משער‬ ‫שימצא לכל ‪1‬‬
‫ממהרבות‪.‬‬
‫‪ 1‬־זי^׳^ארורשומיהיחקוקי□ בדמיונם עם כל מה שבכדוםהמדמה*וכאשר בטלו דמיונות‬
‫;'והשגיח‪,‬־ם‪-‬נע‪1‬ארומקוםיחהרעוחההםלבדויראולהםויחשבוםכ^ו‪.‬הםדברי‪0‬מחחדשי‬
‫לא ״יא מנ״םאדם ‪jni'i‬‬ ‫לנכי׳ נם‬ ‫יעניין בא מהוץ• ומשלם אצלי כאדם שיש עמו בכיה <וף אישים מכיח ויצא מי‬
‫הכח קשער יגיד העתידות וביתרוןהכי‬ ‫זו^מלכדא>שאחדשהיהבכללמישבבית•וכן''‪.‬שרנש‘ארהארםההו<^^‪?i‬עםהאישההוא‬
‫השכלי יגיעו לו השגות עיוניות־לא יוכל אדם ‪.‬‬ ‫לבדו השב שעתה נכנס עליו בבית • ואין העניין כן אבל הוא מכלל מי שלא יצא״ וזרת‬
‫להשיגם ככח עיוני ובאלו הגי כחית יתחלפו‬ ‫מקום מן המלךו׳מוה המטעים הממיתים •וכמה מחו בו מן המהזיקים עצמם כהכמים • ומפני;‬
‫הנכיאי׳וכשפע הנמצא מהם מהשכל הפועל וכי‬ ‫זה תמצא^אישץם אמתו דעותיהם בחלומות שחלמו אותם • ויהשיבושזה הנראה בשינה;‬
‫אי אפשר שיהיה נביא אלא מי שהוא ח; ס כי‬ ‫הוא דבר מבלתי דזרעת אשך האמינוהו או שמעוהו בעת היקיצה • ולזה צריך שלא ישגיח^‬
‫כמו שאי אפשר שיהיה חי מי שלא יהיה צומת‬
‫וא״א להיות משכיל מי שלא יהיה חי כן א״א‬
‫האדם למי שלא ישלם כחו הדברי ולא הגיע לתכלית השלמות העיוני •כי המגיע ההוא אל_‬
‫לסיוע נביא מי שלא יהיה םלסבשלמות העיוני‬ ‫השלמות העיוני הוא שאפשר שיגיע אל ידיעות אחרות באמצעות שפע השכל האלהי‬
‫כי האנשים אשר אינם חכמים ויתאמתו‬ ‫עליו • והוא אשר הוא נביא באמת כבר בא הבאיור בזה • ונביא לבב חכמה ״ יאמר‬
‫חלומותיכס כחלומות אשר חלמו היה ז?‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫;שהנביא באמתיהוא לבב חכמה וזה גם כן ממה שצריך שיודע‬
‫בעבור אשר האמינו ביקיצה או שמעוהו כי‬
‫א״א להגיע אלא שלמות הנבוא׳ אס לא יהיס‬
‫חכם כמ״ש ונביא לבב חכמה ;‬
‫*‬ ‫רק ת ש ע ה ‪:‬ושלשים^‬
‫פרק לט )אחר שביארנו כמהות הנבואה‬ ‫ו א ך ! די• שדברנו במהות הנבואה והודענו אמתתה • ובארנו שנבואת מרעיה‬
‫‪ ,‬והודענו באתתמה ונו׳‪.‬הרצוןגזה‬ ‫יי‬ ‫ההיא לברה נתחייב הקריאה‬
‫הפיק שזאת התורה אפר שם משה לפני כני‘‬ ‫התורה • וזה שזאת הקריאה שקרא מר״עה לנו לא קרמה כמותה לאחר ממי שקדם מאדם‘‪.‬‬
‫ישראל לאי קדם כמותה )לא יתאחר וכן יסוד•‬
‫תורתנו שלא תהיה כלתה לעול׳ כי היא נצחייז‬
‫אליר• ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאהך מנביאינו • וכן יסור תורתינו שלא יהירה‪.‬‬
‫ולא משתנה ולא תהיה מורה בלמי מורה אחת‬ ‫׳ כלתה לעולם• ולזה לפי דעתנו לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת והיא תורת‬
‫והיא מורממר״עה וימבארה מהנביאים‬ ‫מרעייה‪-‬וביאור זה לפי מה שכתוב בספרי הנביאים ובא בקבלה הוא שכל מי שקדם למר״עה‪.‬‬
‫שקדמו לחשה ושיתאחרו אחריו כיכלסלת‬ ‫מן הנביאים־כאבות •ושם'• ועבריונח^ומתושלח • וחנוך • לא אמר א' מהם כלל לכת מבני‬
‫הגיעו למעלתו ואחר שהדבר כן לא יהיה תורה‬ ‫אדם שהשם שלהני אליב' וצוני שאומר לכם כך וכך • והזהירכס מעשות כך וכך • וצוה'‪,‬‬
‫זולת תורת יור״עה וגס ראוי שתדע כי כל מי‬ ‫אתכם לעשות כך • זה דבר שלא העידו בו כתובי התורה ולא באה בו הגדה אמתית • אכל ‪.:‬‬
‫שקדם לו מן הנביאים כאבות ושם ועבר זנת‬
‫ומתושלח וחנון ו‪:‬ז׳עד וקראם ע"צהלמ‪ 1‬ל‬ ‫היתה באה אליהם הנבואה מהשם כמל שבארנו• ומי שהרבה עליו השפע ההוא כאברהם^‬
‫והיישרה כמנהג החכמים הקוראים כני אדם‬ ‫ע'ה קבין האנשיםוקראם ע"צ הלמוד וההישרה אל האמת שכבר השיגו כמו שהיה אברהם^‬
‫לדעת האהתוהישריזל תקיןהמדותכןהיה‬ ‫‪,‬מלמד בגי ארם ומבאר להם במופתים עיוניים שיש לעולם '^'וה אהד לבדו ושהוא ברא כל‬
‫אברהם מלמד כני אדם ויבאר להס כחופתים‬ ‫מיז שזולתו ושאין צריך שיעבדו אלוהצורות ולא דבר מן הנבראים • וירגיל בני האדם; ‪Vi‬‬
‫עיוני ם שאין לעולם אלוה לבדו ושהוא כרא‬ ‫זה וימשכם בספורים נאים והטיב להם • לא שאמר)יום( כלל שהשם שלהגי אליכם וצוני‪,‬‬
‫כל זולתו ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא‬
‫דבר מן בנלראיס וירגיל כני אדם אל זה ‪,‬‬
‫והזהירני • ע ד שהוא יאשר צווה למול הוא ובניו ועבדיו מל אותם ולא קרא בני אדם איל‪.‬‬
‫וימשנס כקפוריס נאים וחקוכלים לא שיאמר‬ ‫זה על ררך קריאת הנבואה • הלא תראה לשון התורה בו •כי ידעתיו'וגו׳ • הנה כבריהחבאר•‬
‫כלל כה י‪/‬חר יי'י‪1‬י והוא שלחני וצויני)הזהירני '‬ ‫שעל צד המצוה לבר ייפשה • וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם• על זאת הדרך היו קוראים‪,‬‬
‫עדשהוא כאשר ציוה לי חול הוא ובניו ועבדיר‬ ‫בני האדם־וכץ תנ^צא ההבמי׳ אומרים במי שקדמהומן הנביאים בית דינו של עבר בית דינו‪:‬‬
‫של מתושלח מדרשו של מתושלח • כלם ע״ה אמנם היו נביאים ילמדו בני אדם על תכונת ‪1‬מל אותם וכ‪1'1‬כן תמצא חכמים א‪1‬חריס כמי‬
‫שקדחוהו מן הנביאים בית דינושל עכר בימ‬ ‫־דורשים ומלמ‪.‬רים ומיישרים לא שיאמרו ויאמר ה׳ אלי דבר אלפלו' • כן היה העניין קורם‬
‫’ דינושל מתושלח כלסאמנס היו נכיאיסילחדל‬
‫בני אדם כאופן החכמים שהם היו דורשים‬ ‫מרע״ה • אבל משה דבי׳ כבר ידעת מה שג׳ לו ומה שאמר ומאמר כל העם לו• ^היוסהזדה‪,‬‬
‫ומלמדים ומיישרים לא שיאתרו שהם נביאים‬ ‫ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי• אמנם כל נכיא ממנו שהיה אחר משהרבייכבר ידעת‬
‫ולא אמרו כלל דבר אל העם או ‪ t‬כני ישראל‬ ‫•דברי ענייניהם כלם והיותם כדמות המזהירים לבני ארסקוראים אותם לשמור תורת משה‬
‫כן היה הענ־ן קידם חפה רבינו והנה מעולם‬ ‫מיעדים הרע המניח אותה ומיעדיכס הטוב מי שהתיישר להמשך אהריה • וכן נאמין שכן‬
‫לא כשתעשוסנכיא שהיה נביא ולא היה מגיד‬ ‫׳יהיה העניין תמיד כמ״ש• לא כשמים היא לאמר ונו׳ לגו ולבנינו עד עולם • וכן ראוי שיהיה‬
‫שהוא נביא כי אין״כל נביא מודיע שהוא נכיח‬ ‫השלמו״‬ ‫כי הדבר השלם כתכלית מה שאפשר במינו איא שימצא זולתו במינו אלא הסר מן‬
‫כמו שאץ כל חכסיודע כחכמת הרפואות יהיה‬
‫רופא ואף שירפא קצת מהאנשים לא יאמר‬ ‫כיכלמזג־‬ ‫שווי המין ההוא •‬
‫תכלית י‬
‫אם בתוספת ’או בחסרון במזג השוה אשר הוא '‬ ‫ההוא •‬
‫זהוא‬
‫‪.........‬‬
‫שהוא רופח והכן זה כי‪ .‬הוא דבר נפלא חדשו‬ ‫שנתבאר‬ ‫כמו‬
‫כט‬ ‫ההורה‬ ‫בזאת‬ ‫העניין‬ ‫כן‬ ‫•‬ ‫תוספת‬ ‫או‬ ‫חסרון‬ ‫בו‬ ‫יהיה‬ ‫ההוא‬ ‫^ווי‬
‫השווי‬ ‫!•‬ ‫(‬‫וצא מ‬
‫מן‬ ‫יוצא‬
‫הרב וה‪1‬א דבר מבואר כי קודם משה רבינו לח‬ ‫צדיקים שוים^ וזה שהם‬‫‪,‬‬ ‫ידעת ^ ^‬
‫שעניין‬ ‫‪^ ........‬‬
‫וכבר‬ ‫משוויהואמר'חקים ומשפטים צדיקים‬
‫אתרשוס איש ונביא שהש״י דבר עמו ובעבור ‪.‬‬ ‫צמו מן הבשר‪^ .‬‬
‫והיין‬ ‫עבודות אין טרח בהם• ולא תוספת כעבורת המתבודד בהרים הפורש'י‪1‬נצמו‬
‫שמשה הוא היה המתחיל לומר כה אמר ה‪:‬ם ■‬ ‫‪,‬ודברי׳ רבים מצרכי הנוף ובטלטול לעבודה וכיוצא בהם ולא חסרון שיביא א ל זוללות ואל‬
‫מה שלא נשמע בעול׳הרכה והפציר בשליחתל ׳‬ ‫שטיפה בזיזה־ עד שיחסר שלמות האדם במדותיו ועיונו כשאר נימוסי האומות הסכליוח •‬
‫נעבורשלא יהיו מאמינים שהשם ית׳דברעמר‬
‫ולכן אמרו במעמד הנבחר היום הזה ראינו כי‬ ‫'וכ־מנדבר בזה המאמר ‪ ,‬כתת עלת טעגזי המצות יתבאר לך משוויה וחכמתה מה שצריך‬
‫ידבר ׳‪1‬היס את האדם וחי נהנה יתבאר כי כל‬ ‫שיתבאר ולזה נאמד בוז •תורת ה'תמימה משיבת נפש • אבלמישיהשובשטרההנדול‬
‫הקריאה ש־‪/‬דמה למטה אינה קריאה בשם יי'‬ ‫יקשה ושבה צער גדול כל זוז טעות בהתבוננות והנה אבאר אהר זה קלותה באמת אצ^‬
‫______ ‪-‬‬
‫הנביאים ;‬ ‫קריאת כל‬‫השלמים ולזה אמר • טה ה׳ אלהיך שואל מעמך ונו׳ • ואמר המדבר הייתה לישראל • אלא ולכן נבדלה ‪.‬קריאתו ו‪,.‬‬
‫זה כולו בערך לחשובים• ואמנם אנשי העולתוההמס וההתגברות המזיק מן הדבריסאצלם שאדמולי אחנס נבדלה קריאחו חאקיאת כצ‬
‫והקשה שבהם שיהיה שם שיופט ימנע ההתנבהתיוק כעלי התאוה והיצר הפהות^סהק^ן^ הנגיתים שאמו אחר חפה רכינו ככר יז עז‬
‫דברי עניניהם כלם בהיזתם כדחזת המזהיר‬
‫לבני אדם קוראיםאותס אל תורת משה רכינל‬ ‫שכדכריס אצלם מנוע לכתם בשרירות לבם בזנות ולקחת הדין מעושהו• וכן כל חסר יראה‬
‫חיעדי׳הרע העוכר עליהש וחיעדיס הטוב מי‬ ‫ששניעת הרע אשר יבחרהו לפי גטת רועטדותיו טורח גדול • ואין להקיש קלות התורדת‬
‫שימשך להלך אחריה ולכן אנור החכם האלהי‬ ‫מגונות‬ ‫וקושיה לפי תאות כל ר ע פהו׳ בעל מחת ׳‬
‫ראב׳׳ע ז״ל כי כל הנביאים אשר באו אאר‬
‫שה רביני סס נביאי תוכחות לא שיהיו‪,‬עופין דת ותורה נמו שעשה תשה רבינו אכל כלם היו קוראים אל מורתו וכן נאמיןשיהיה יעכין כן תמיד כחו שאתר לא כשמיס‬
‫*'א יכתיצ לנו ולבנינו‪ .‬ע‪7‬עןלס‪ 1,‬ק לאוי שיהיה ני ה‪7‬כר קשלסאלמכליממז ‪,‬שאפשר נמינו^א״א זולתו במינן אלא מסר מהשלמות ההוא או בתוספת או בחקרון‬
‫•‬ ‫נמזג‬
‫‪-‬‬
‫■‬
‫• ךא ‪ .‬כ ' ' ‪ S‬־‪*' X‬‬
‫‪.‬‬ ‫' ׳‬
‫■‬
‫‪- . .‬־ ‪.‬‬
‫■‬
‫‪.‬‬ ‫‪.....‬‬
‫■'‬
‫־ ־‬
‫‪ .‬־ ‪.‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫או ^ו רי‬ ‫שם טוב ‪ .‬מורה נבוכים חלק שני‬ ‫>ןרקאיוז‬
‫כל־ם‬ ‫^ ^י^ייז‬ ‫פרק מ כי האדם מדיני רטני^ י‬ ‫במונהשוהאשר הוא תכליחשווי המין ההוא כי כל חזג יוצא חן השווי ההוא יהיה‬
‫י ויסודר‬ ‫פעולות רבות והכנות ואלו לא יהיה‬ ‫בז חסרון או ' תוספת ק העכין בזאת התורה כי היא שלמה ל^ תקבל תוספת ולא‬ ‫פרק מ‬
‫וודנני‬ ‫‪.‬בהכנותהענייני' ההכרחיים בצריכיס לאדס)לא‪1‬גיע אל שלט’^‬ ‫חסרון ולא שנוי ולא תתורה ואסכן לא תהיה תורה שלתה בתכלית אלא אחת והיא‬
‫^ •יז־וביבני‬ ‫הקבון♦ ר״ל שברוב ההסכמה אז יסודר הקכיז*‬ ‫»ליזנההרנג» גזה^ תורתינו הקדושה האלהית♦ וביאר הרבשהיא ישן? לשלמים עסשיש בה סורח גדול‬
‫מצדשהאדה‬ ‫‘ י‬ ‫■ ‪-‬‬ ‫‪1:‬צער‪;.‬מוןלי«;ס‪1‬אץל־ק;שי‪,‬ל)ממ‪1‬רה‬
‫'אדם מתקלפים‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫»יפל!ל׳ ‪ ; pipib‬וקושיה לפי תאות כל רע פחות ‪ ,‬בתל חדות‬
‫יהם כנגדל׳ יסייי' ; מגונות אבל יבחן השלמות בשלם בגי אדם מגונות • ואמנם תבחן^פי הש^ם מכני ארס • אשר י אח׳ ישוה החלוף הרט‬
‫יהכח על הצ״ייזה • ולכן אמראצלהשלמים מה יי׳ אלהין שואל כוונת זאת התורה שיהיו בני אדם־ כלם כמו האיש ‪ .‬וזה המכי^‬
‫זאת התורה לבד היא אשר נקראת תורך־־ו בנלואה הלוקח♦ ר״ל)יש מישחיז־^^^י^^!^‬
‫^האוחר דבר אמרוהו נניאיס אחיתיסא®‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מיל' זוסרתינינהו ‪,‬ההוא ‪.‬‬ ‫נ‪.‬׳‪1‬־>(מיו הגי ’‬‫״■י‪.‬״‪ --.‬־'• מעחן ‪ 1‬׳‬
‫^'הית• ואמנם זולתם מן ההנהגות המדיניות בנמוסי‬ ‫פעולות‬ ‫כי‬ ‫נינהו‬ ‫לגכימשהזוטרתי‪.‬‬ ‫התיוגית ‪5‬ושד ?‪ <11‬־ ואמרו‬
‫בל דבריהם או קצתם ז״׳ ן עצה^!‬
‫סס ‪ ;,‬כמושאמריכל ארחות יי' חסד ואחת לנוצרי היונים והזיות הצא״בא וזולתם • כל זה מפעולות‬
‫בלבותם‬ ‫לישרים‬ ‫קלות‬ ‫הס‬ ‫והמעלה‬ ‫השלמות‬ ‫^ ‪S3 qpic‬‬
‫שיור ג״ת והכיז‬
‫‪* *.‬י*‬ ‫הדעות כייאי^ אי‬
‫‪ 09‬גלית ‪ 5‬ער בו ‪ :‬בריתו ועדותיו ואסנס לרשעים הס משא כבד ’ אנשים מנהיגים לא נביאים כמו שבארתי פעמים ‪■ :‬שהתורה ההיא לא ?רגיש עלשיהיו העני ג‬
‫‪ 3‬ו‪ <5‬גנלל משוור‬
‫העיוניים דעות ב ח א ו ת « < ר‬ ‫»׳׳ח ‪”6‬כ ה>ו« ■למה שהוא הפן סבעסכמו שאתר ורשעים‬
‫דעות עלולות ח ל ו ש ו ת ' ? ״ ר ה‬
‫‘ ןעצח‪ : 0‬אבלהכונה כולה סדר ונו ושהתור^‬
‫‪.‬‬ ‫פרק• ארבעים‬ ‫‪• jopfs‬יכשלו בס‪ .‬ואמר לכשחחה לצדיק עשות‬ ‫___ ?__‪,‬‬ ‫?מורכב‬
‫פדיני‬ ‫האדם‬ ‫כי‬ ‫הניאם־‬ ‫תכלית‬ ‫התבאר‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ר‬ ‫'‬ ‫התורה‬
‫=‬‫’‬‫?‬ ‫"'‬ ‫כוונת‬
‫״‬ ‫’‬‫״‬ ‫‪,‬משפט ומחתה לפועליאון ני‬
‫ימחיגהל־״עלי׳׳הט‬ ‫״■‬ ‫‪w‬‬ ‫יחתוך ‪ p‬יתחייב‬
‫**‬ ‫הניא אלהית» ר״ל‪ m‬היא תורתט‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫שיהיה ההבדל רב י‬
‫בטבע •ו שטבעו ש ה המתקבץ • וא נו והבן זאת הכוונה • ר״ל ט בכאן מתנא׳‬ ‫ר״ל כאיש אח'שלם מעולה נפי הסבל ור^אפשח׳ •‬ ‫>ת ווישיו ועלת זס‬
‫?תסלף המזג‬
‫•‬ ‫\‬ ‫‪L‬‬ ‫׳‬ ‫‪?,‬י ה מדנ ת נמשכזת וזאת התורה לבלה היא אשר נקראת תורה כשאר ב ח אשר אין לו הכרח להתקבץ • ולרוב‬
‫ההרכבה בזה המין מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת• היה ההבדל רב‬ ‫׳‬
‫אלהיתוכו׳‬ ‫‪ #‬חי המיכית כיזי‬
‫תמיד פרק מ ^כבר התבאר בתכלית הביאור ■ עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המרות • ^ככ׳ו ^ ר^לרים‬ ‫שישלו חזה חות‬
‫»לנו שיהיה‬
‫ט אדם מדיני בטבע ושטבען ‪:‬צורותיהם הנראותשוות• ועלתזה התחלף המזג ויתחלפו ההמריםויחחלפוגםין^‬ ‫*‬ ‫>ועם ומי שהדם‬
‫הפרק הנמשכיםאהרהצורה • מ לכל‪.‬צורהטבעית קצת מקרים מיוחדים נמשכים^יי’' ‪5‬״ח־ך‬ ‫!זנ ד ע ליז י הי ה שיהיה מתקכן ואינו כשאר הנ״ת אשר אין לו‬
‫?מיד שמת וכן ‪60‬ר ‪.‬הכרת להתקק וכן׳ כוונתהרב בזה‬
‫‪ V‬שני‬ ‫בלם צנאר הכרח מציאו׳ התור׳ ובמה נכיר התורה המקרים הנמשכים אחר החמר • ואין כיוצא בזה ההתחלפות‬ ‫י כסדי ת‬
‫‪#‬חר האלהית ממהשאינה ז‪1‬הית ונחה נכיר הנביא ממיני ‪ nb‬אבל ההתחלפות בין אישי כל מק מתקרב • • מלבד האדם שאתה‬ ‫במשכו ת‬
‫‪#‬מנם‬ ‫הסוגים‬
‫שישה‬ ‫לנעות האמתי ותהשאינו אמתי כי בבר אפשרשיהיה ׳ אישים ממנו כאלו הם משני מינים בכל מרה• עד שתמצא אכזריות‬ ‫יש בכתו‬
‫צרו‬ ‫״ ה ס ולהתנכר האדם יתפאר בנבואה וגנבה מזולתו ויהיה צעיר בגיל מרוב הכעס • ואחר יחמול על הריגת כנה או תולעת‬
‫למשיגכך הנבואה אתתית א"כ במה נדעאס דבר השם המקרים • ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה ההלוף וטבעו צריך אל הקיבק ?‪A‬‬ ‫עליהם ומתוך‬
‫מאד‬ ‫נעלה‬ ‫פרק‬ ‫והוא‬
‫שיסדר ‪ 0513P‬והוא פ' מצרף הנביאים כלס והנה אמר הרב הכרחי • א״א בשום פנים שישלם קכוצו אלא במנהיג כהכרח •־ ישער פעולותיהם וים ‪.‬‬ ‫תזולתו‬ ‫גנבה‬ ‫או‬ ‫עמו‬ ‫בסטס‬

‫חיתים כי הכרח מציאות התורה הוא בעבור כי יתבא׳ ‪ .‬המחסר וימעיט סן המרבה ויחוק פעולות ומדות יעשום כלם על הק אחד תמידיער‬ ‫וימשכו ‪#‬תר‬
‫ב‪#‬ותיס לסדור ולוו‬
‫יחשך נל ‪#‬תללפי בתכלית הביאו׳ כי האדם קדיט בטבע והרצון החתחלפוח הטבעי ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודר הקבוץ ‪ :‬ולזה אומרשההוייי‬
‫עבס ‪ u in‬שגזה כי האדם יש לו ב׳ שלמיות שלמות אחד הוא ‪ ,‬שאינה טבעית יש לה מבוא בענין הטבעי • והיה מחכמת האלהים בהעמיד זה‪,‬ה^’‪1‬‬
‫ורוב חיי הגוף ויש לו שלחות כ'שהוא חיי הנפש ‘ שרצה מציאותו ששם כטבעו שיהיה לאישיוכח הנהגה״ ומהם מי שיהיה‬
‫הסדור‬ ‫•פסד‬
‫מזור!‬ ‫ו ה קנ א‬
‫?תתלסות סדפזה* יהנה חיי הגוף א״א מבלי מאכל‪1‬משת׳‪1‬חלטש‬
‫•‬ ‫בי ‪5‬כצ ' כ‪ 1‬ד ה‪ , pSp‬ודירה ומאכל ומשתה' אינוכשאר הב״ח אשר ‪ ,‬ניבא בהנהגה ההיא והוא הנביא או מניח הנימוס״‬
‫* י^‪ °‬י י ^ ^ ר ^ ודניה‬ ‫״ק רי ם מיוחםוס ימנו מצמחיהארץ אבל למה שהיה האדם שוה' מה שצוה הנביא ההוא ולהמשך אחריו ולהוציאו‬
‫ד ראי‬ ‫במשכיס הדצון נ‪ 1‬החוג יותר דק מהם ולא ימן אלא כמזון דק ‪.‬והמתפאר בנבואה הלוקח בתורת הנביא אם כלה או מקצתה ויהיה לקיחתו‬
‫דיז^ניו‬ ‫^‬ ‫והיושר והחמלה ‪ ,‬ומתוקן כהוגן והנ׳ מזונז צריך קלאכותרבות הקצת • אס כעבור שזה היה יותר קל עליו או בעבור שיבי*'‘‬
‫?דוא‬ ‫לברור לו בנבואה ואינו נמשך בהם אהר זולתו♦ ע״צ הקנאה* בי‬ ‫ויר‪#‬ת ‪!} #up‬וליל^ כמושנראה לעין לתסש לזרועלקצור‬
‫‪3‬לת« המקריס לטחוןללוש ולאפות )למלאכות כלס א״א‬
‫•'‬ ‫'הנמפכיס ' ‪#‬חר שיעשו באיש א׳ ואם יעשה הוא קשה ולכן שלמות אחד ויערב לו ויתאוהו וירצה ש ^ כני אדסשאצל השלמות‬
‫התומר כמו הקושי יחוייב שייייה בעל חברה וגס ב)‪i‬ב)רהלבוש ידע שאין אצלו שלמות ״ כמו שתראה רבים יתפארו בשיר זולתם ויאמרו שהם ^ ^ ו־בי‬
‫והםפוגייופ )הד‪T‬י« כיאדס לא נברא כשאר הב״חשיש וכן נעשה בקצת המרי אנשי ההבט‘ ובחלקי הכמות רבו׳יפולליד אי^‬ ‫והר ‪ 3‬וח‬
‫והמק ‪0‬יות'והתמונ*‬
‫יהתו‪#‬ר והמקרים להם מלכוש טטני והנה לעשו' לולכוש יצטרך חדשו זולתו ויתפאר שהוא הרשהו • כן קרה בזה השלמות של נבואה גם כן שאנחנו ^־ ‪. t‬‬
‫שיגיעו ■גדשה‪ #1‬למלאכותרכות והאדם גס כןא״א להיות כאי אנשים התפארו בנמאה ואמרו מה שלא באה נבואה בו יום כלל ‪ -‬כ צ ר ק י ה ק ב ן ן‬
‫ישלהעי זה תקום שירצה אלא בדירה ו^‪,‬שות הדירה ותמצא אנשיסהתפארו בנבואה ואמרו דברים אמרם השם בלא ס פ ק • רלשוזט^^‪.‬‬ ‫כעלגפש *‬
‫‪#‬כפטן ה מענפני י‪‘.‬טיכו אל מל^כות רכות כמושהוא מבואר‬ ‫>ונ‬
‫?‪1‬דרל‬ ‫לעין עס כן הוא צרין להשחר מן המזיקים אל כנבואה אבל לזולתם ״ בחנניה בן עזור ואמרו שהם נבאום ושתום עדים‬ ‫הרצון גוה‬
‫‪ 0‬הו ‪#‬גימום ‪#‬להי‬
‫^נבין‬ ‫״ שוער בתכלית■ כלי זיןשלא נכראז עמו כמושנבראו עסשאר והכרתו מבוארת מאד • ואני אבאר לך זה עד שלא יםו^י<‬
‫ד י^נסים‬ ‫הי‪1‬שר ‪1‬השווי הב״ח ולכן היההכרח להתקכץ ולרוב הרכבת תביר בו בין הנהגות הנימוסים המונחים ל״א המשוטים • ובין יי^יי^י'‬
‫״‬ ‫‪ ---------‬הנהגות סי שיקה דבר ממאמרי הנביאי' ויתפאר בו ויאס' שהוא‬ ‫האחרון כמו שידעת‬
‫המורכב‪-------‬‬ ‫המין מפנישהוא‬
‫‪---- ---------‬‬ ‫מחנו ‪,...‬‬ ‫והמכוון‬
‫שימשכו בני ‪#‬דם‬
‫אשר גלו מניחיהםשהם נימוסיםהניחוםממח שבותםלא יצטרךעלזהר^י^ ‘^ ‪?i‬ו«ו^ ‪S‬‬ ‫‪#‬חד וה הפדוי ל‪ #‬ישהבדל רבבץ אישיזזכו׳זכן^חצא‬
‫ים‪ 1‬ר)ממנ‪ 1‬ומרוב‬
‫ייי ״יי׳‬ ‫׳ י א ט נ ס אי צ ר׳ ^ הייי ע ו‬ ‫י;ייב‬ ‫ישובו‬ ‫כתחדתס‬
‫נבואיות• כי יש סהס נבואי ת‪-‬אםחיותר׳ל אלהיות * יישטיזטניטי’‘ ״‬ ‫י;־כע נ־!״ תליוטל עד ת‪^i‬י‪.‬ניס!‪•(.‬ש א״ך‬ ‫ההם‬ ‫תענינים‬
‫אומרם שהוא אמרם מלכו ולקחם מזולתו‪ • .‬כי כשתמצא תורה שכל כונתה וכל כונת ׳ ;‬ ‫אוכל לשובע נפשו זא־ש נואף בפכליתואיש‬ ‫?מס‪ 1‬ד מ ס נדת ב‪ 1‬ו‬
‫• ? ם ענייני' עבעיים‬
‫ולהסיר‬ ‫אשר שער פעולותיה אמנם הוא&דר המדינה וענייניה‬ ‫אחרשאפילו אשפו לא מעואיש אחי;כה‬ ‫‪#‬חד שהכל נחשכיס‬
‫וו‪#‬י^‬ ‫יי•‪•.‬״‪..#‬־‪r Vnr.‬‬ ‫‪#‬חר הדסית ־ההם‬
‫>מצ‪#‬ת‬
‫?‪#‬נשים ן‬
‫‪#‬חד פעולות‬
‫י‪,‬ים‬ ‫‪.‬‬ ‫ולשפטיס‪ ,‬צדיקים ‪:‬‬
‫המת ומשפטים‬
‫לנכןכחהנביחנהיישירריחין האנושי ומשים תודות אמת‬
‫זייבת»תנדז>דעדךם המין ולכן בא הנביא להיישיר המין‬
‫שים והנהגותכד שיתקיים‬
‫נימוסים‬ ‫לי^ב*‪!? °‬תי^תס ‪.‬‬
‫החלוף ־אשר ימצא כין אישי המיז יי‘’^ ^נותיימ‬
‫‪..........‬להם ׳‬ ‫האומה ■־‬
‫אלא כדישלאיימצא‬ ‫נביא — נ ׳ ‪-‬‬
‫הוצ^למציאותלהיישיר ־‬
‫י‬ ‫אין ‪X‬‬ ‫♦שקידתס לסדר אמר שם טוב ככר אתה רואהה>כפי דעת הרב כי‪X‬‬
‫ינ׳לתאן‬ ‫ופעולותיהם ואפלא מחנו ^ כ א בא הנביא אלא לתת השלמותהראשון והוא תקזן המדות כי ינתר הוא מוכרח‬‫הם ופעולותיו‬
‫כמד)ת‪b‬ובהפעליותיהם‬ ‫ההוא ה״תותן‬
‫ונוהם''י באל ית' וכזשגחתו ובהצלחה שהוא תכלית הכלי‬
‫®ייי ”‬
‫הנותן אותה‬
‫״ י שיהיה הן)(‬
‫כעצמו ר״ל החנ^יג‬
‫כהנהגה ההיא ‪:‬‬
‫פרק‬

‫תהשלא באה מ נבואה מאת הסם כלל כצדקיהז כן כנענה ונמצא אנשי׳יתפארו)אמרו דברי‬
‫בן עזור ויאמרושהם נביאי'ויתפאח ביס וידיעת כלך‪ .‬והכרתו מבואר חאד ‪ :‬א״כ ימצאו בכאן'‬
‫ןן״‬ ‫‪------ -- ...V,•V,‬‬ ‫השפיע לוהש*י מטובו כדי להישיר אותה מייא‪1‬ת!ת • וקייס שי‪.‬ס מעצמם שחו דתוחק יתורה מ׳‪.‬׳‪-‬־‪ ■/‬״• ‪j‬׳‪u,v 1‬‬
‫^’^'?'לללא לי‬ ‫שהו׳ נביא ולא גא לו כנבוא׳ דבר כלל אבל גנבה מהנביא אשי הסערי כנבואה‪1‬אחרשהוא המשימה לא ז>לתו ‪ .‬ואלן הג׳ מינים מהנביאים נמצאים‬
‫‪\<>.‬ך הכי^‬ ‫אמיתית והמשימיי לא גככיי והוא תוית מ״ד וכ׳ התורות האחרות אתיי תבין אי ‪1‬י מהם היה גונב ואי זה מהם אשר יתפאר כנבואה מבלתי שנא לן‬
 ‫קרקאש‬ ‫פג‬ ‫עם טוב‬ ‫' מורה נבוכים ח^ק עני‬ ‫אפודי‬
‫להסיר העול והחמס ממנה ולא יהיה; להם הבטה בשום פנים לעניניס עיוניים‬ ‫תדרג׳‪ /‬שאר הנימוסים ומדרגת תורתנו הקדושה ושלמותה ומאי זו בחינה‬
‫פרק מא •‬ ‫ולא השגח׳להשלים הכת הדכדי ןלא ירגיש כהס ולא ישים לב על הדעות יהיו בריא)׳‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫היא שלמה על זולתה ;‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ‪.‬‬
‫טנין <‪ 1‬יזס מחריר‬
‫או עלולות כמו שיהיה האל ח׳ אן ג׳ כי אין קל‪1‬ף בו או שיהיה גשם או כח בגשם זאת‬ ‫י׳*׳ ‪ p‬ע א אינו צ*יך לבאר החלום חהו • ר״ל כי החלום הוא השינה שחולם‬
‫התורה היא נימוסית כי כוונת המניחה להשלים סדור בכי אדם קצתם עס קצתם יחונר לנניא ג ע פ‬ ‫והוא‪ r‬כמדרגה תחתונה ן אמנם המראה • ר׳יל‬ ‫ככיאיי ‪u J‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪ W‬נודק‬
‫חזלס‬
‫!•׳•‬ ‫—‬
‫כמו‬ ‫ושיחיו כאלו החיים הזמניים לא שיהיו נפי ׳היחיצה‬ ‫‪.‬‬ ‫>ת^ס המראה היא השתמשות השכל והכת‬
‫החיים הנצחיים הנפשיים ומניח זאת התורה שהתבוור גלניאל‬ ‫האדמה ביחיצ׳ וישיג יזן הנמצאו׳כברק החטוף‬
‫הוא מאנשי הכתהג' ; תדע שזאת התורה גוומרו ><‪1‬רו‪1‬ה‬ ‫יהיהבההבטדז‬ ‫ולא‬ ‫״‬ ‫ממנה‬ ‫והחמס‬ ‫העו^‬ ‫ולהסיר‬ ‫יי ‘ נחלק לב׳ענייניס חש ש־גהה השכל ויחלש‬
‫»מרווה ?גדול ה‪ 1‬ה‬
‫דע תייו‬ ‫לחסיון‬
‫ההיא אלהית הלא תראה כי תורתנו תורת האל‬ ‫בחזה ’ בשום פגים לעניינים עיוניים • ולא השגה להשלים‬ ‫המלח׳ ונשאר מהשהשכיל כשמירה ואם‬
‫י‬ ‫‪. .‬‬ ‫__‬ ‫‪iwi.‬‬
‫ית׳ התחיל במעשה בראשית‪ .‬ראשונה שהיא לויןמח על ידר"»‬ ‫הקדתהולא השכיל הענץ ההוא בשלמת ‪ ■ in‬הבה הדברי ולא ירגיש בה על היות הריעו'• בריאות‬
‫ידיעת זה המציאות מה שאפשר להודיעו צוין הביו! ר<‪ 1‬י ה‬ ‫ההבדל‬ ‫וזהו‬ ‫נפלאים‬ ‫חקדיס‬ ‫מחקה‬ ‫התלחה‬
‫שיגיע‬ ‫ובמעמד הנבחר התחיל‪ ;1‬להודיע מציאותו מדניאל‬ ‫או עלולות • אבל הכוונה כלה סדר ענייני בני אדם‬
‫הנבואה‬ ‫ופעחי׳מתחיל‬ ‫‪:‬‬ ‫והמראה‬ ‫החלוס‬ ‫ם לין‬
‫!שהוא א׳ ואינו גשם ושאין ראוי לעבוד זולתו לגני^‪.‬ים נחלווע‬ ‫כמראה הנטאה ׳ י׳״ל פ*גמים יקרה שהנבואה קצתם עם קצתם באי זהפנל‪-‬שיהיה • ושיגיע להכם‬
‫הנגו^׳צויום מחריד‬
‫והעובד זולתו הוא כופר ככל התור׳ כלה אחר אחר שדעת הרב‬
‫אתר שחק ן איזהחקוייהכח החיתה • קצת הצלחה כפי דעת ראה אוחו הראש ההוא • דע‬
‫כן תקן עניננו הגופייס ולכן היו לוחות הברית הוא שדניאל לא היה‬ ‫׳ ^ו נקרא מראה הנכיאה ר״ל שחקוי המדמה ■ כי התורה ההיא נימוסית מניחה כמו שזכרנו מאנשי‬
‫שנים וראשונה כתת דעות אמתיות ושנייה גביא ולא הגי ע‬ ‫וכשתמצא‬ ‫יתיא מראה הנכואה‪.‬ואחר החקוי ההוא הכת הגי• רייל השלישי׳בכח המרמ׳לבר •‬
‫‪ .‬תקון העניינים המפייס ן והכן זאת הכוונה • למדרגת הנני אי ס‬
‫ואולי לו לכדו אח ר‬ ‫מחחע יתכא הנכואה האתימית והיא חורה שבל הנהגותיה מעויינים במה שקדם מתקון‬
‫רמז הרבאל מניח דת ישמעאלים שתורתו גנבה‬
‫שלא היה נמדרגתה‬ ‫דבר יי‪ 5‬ככר כתבו החו״ל על זה ואמת • ר״ל ‪ :‬העניינים הנופיי' ובתקון האמונה ג“ כ • ותשים כונת'‬
‫מתור׳גו״ר והו׳הי׳ אוהב המשגל כמו שמפורס׳ אצל היה■ מנ ת דור‬ ‫‪ 3‬כנ מקום שתמצא לאחד מהנביאיס זולת‬
‫מענינו ולק תדע ני אין הוא הנותן וכבר ושלמה הגיע לו‬ ‫יז ייאמר יי' היה‪.‬דבר יי' אע״פי שלא לתרת דעות א^מתיות בשם ית' תהלה ובמלאכים *‬
‫העיד©‬ ‫‪ ,‬ידעת שנביא נו מ‪15‬ה מעת שהתנבא פירש איתה‬ ‫מניר שתהיהע׳׳י מלחן היח כלא ספק על ידי ; ותשתדל לחכם בניאדם ולהבינם ולהעיריעד שידעו‬
‫• חהאשה כתו שאחר ואתה פה עמוד עמדי והרעדה ואין ראיה‬
‫מן• הפשוק שאחר‬
‫יילאך וז‪:‬ו שאמת י׳׳ל ויאמר יי׳ לה ע״י מלאן ; המציאו׳כלו על תבונת האמת • תדע שזאת ההנהג'‬
‫שלא ישוב אל אהלו נמו ששבו ישראלאל אהליהס ותרדמה נפלה על‬ ‫להורותשא״א לשוס נביא שתבואהו כנבואה כי ;‪,‬מאתו ית'ושהתורה ההיא אלהיח • ונשאר שיתדע‬
‫שהם נשותיהם ולכן אמרו ו״ל שדברו מריס אנרם שהיתהשגין‬ ‫אם כאחצעות מלאן והוא הכח המדמה ויי׳ף • אם אומרה הוא השלם אשר נאמרה לו בנבואה• או‬
‫ואהרן במשה על שדברה צפורה איי לנשותיהס התידימה ותפלה‬
‫אתר בס טוב ככר ישאל שואל גופלת עליו לרוב‬ ‫שלאלו ‪:‬‬ ‫ע״פ שמאמר ויאחר יי' לה לא היס נכואה כלל הוא איש מתפאר במאמרים ההם וגנבס מזולתו •‬
‫כי־רכקה לא היתה כביאה והמלאך המתוא׳היה‬
‫הדאגה ^הגיע לו‬
‫שאלה עמוקה ייאמר ני כבר יהיה אדם‬ ‫נביא אחד כשם־ וע כי וכמו שיבאר היב ז״ל ואפני בחינתו הוא בחינת שלמויהאיש ההוא ולהקו׳‬
‫לו‬ ‫במה שיעד‬
‫חכם בחכמת הנמצאות‪ ,‬ויהיה השלם במדות חגלות ורעווהיותהץ‬ ‫נסוףזה הפרק מ״מ כבר ירגיש בזה הרב כסוף ולדע׳פעולתיו ולהשתכל בסרותיו והגרוישבמופתיך‬
‫ויעיין כספרי החכמו׳והתורות וישים הנהגות ענדי ם גארז לא‬ ‫הפרק זיל או יהיה זה לבאר כי בכל מקום הנחת התענוגים המפייס ובזוחם • שזאתתחלרת‬
‫ישרות לתקן המף וישים כל כוונתו לתת להם זמן רב ועוד‬
‫אמונות אמתיות כאל ית׳ ובגולאכיס והשתדל מן הפלא איו יחשוב‬
‫אתחצאדכר תיוחס ונוי‪ :‬הצורה הראשונ׳וכו׳• מדרגות אנשי החכמה • ל ש הנביאים • וכ״ש החוש‬
‫שדניאל‬ ‫הרי׳ם‬
‫לחכם כני אדם)להעירם ולהבינם עדשידעו‬ ‫י״ל הצורה הראשונה היא שהנביא יבאר אשר הוא הרפה לנו • כמו שזכר ארסטיו וכל שכן‬
‫נחדרגת דוד ושלמה‬ ‫שהדבור היה ממלאןויכאר ג׳'כ אם הדכו׳ההוא‬
‫המציאות כלו על תכונת האתת אם כן במה ‪ .‬ונ ס פ ר אונור במה‬
‫^השסבוכל‬ ‫שיבאר מאוס המשגל מהם ולזה עבררפרסם‬ ‫ביה בחלום או נחראהיזהצורה הב׳היא‬
‫מאוין•‬ ‫נדע אס הוא נביא או שגנבאלו הדכרי׳חזולתו שהשיג‪,‬‬ ‫שהדבור היה ממלאך כאשר כצורה סראשונ׳רק מתפאר‪,‬בג כיאה כדי שיתבאיהאמת למאמתים ולא‬
‫ואמרו קצת אנשי החכמה בתשובת זה הספק העתידות היו בחזון‬ ‫אלא יבאר הנביא אם היה כחלוס או כמראה ‪ ,‬יתעו ולא יטעו • הלא תראה צרקיהו בן מעשיהו‬
‫העצום כי חישזה תוארו מבני אדם הוא נביא כמ״שתוזן נראה׳וי‬
‫ואחר ואראה נ תוון‬ ‫ואחאב בן קיליהאיך התפארו בנבואה ונמשכו‬ ‫וזהו הבדלה מהראשונ׳ • והצורה הג׳ היא שלא‬
‫‪ ,‬כאמת והאחת כזה ני כנר יביא לחשוב לאדם וכן קורא הספר‬ ‫אחריה׳בני אדם ואמרו דברי נבואה שאמרו׳זולתם •‬ ‫יבאר שהדבור היה על ידי מלאן אכל ייוחס‬
‫שז‪ :‬נביא ואין לנו אופן להכרתו אלא השם נגיאת ישעיהו תזון‬ ‫ההשגה‬ ‫הדבור לשס ית׳ רק שיבאר אם היתה‬
‫ידרוש מעמו חשר ידבר שלא בשמו ני אין לנו אתר תזין ישעיהו‬
‫והתמידו בפחיתות תענוג המשגל ־ עד שזנו בנשי‬
‫ההיא חלום או מראה •והצורה הד׳שיאת׳הנכי'‬
‫לקחת דין מהאיש ההורג אלא בשני עדיס גן אמון אמר עול‬ ‫אי זה מאחר סתם שהשם יתעלה דבר עמו ‪.‬חבריהס והנמשכים אחריהכש • עדשפרסמם‬
‫ו*שא עיני ואראה‬ ‫ככל‬ ‫השכם כמו שעבר ופרסם זולתם ושרפם מלך‬
‫והנה איש ‪,‬א׳ לכוש‬
‫שבת‬ ‫חלל‬ ‫או‬ ‫סרג‬ ‫האיש‪,‬‬ ‫זה‬ ‫כי‬ ‫שיעידו‬ ‫זלא יבאר׳ישוה היה על ידי מלאןולא יהיה שום‬
‫וחתניו‬ ‫או עשה א' חן העברות אשר הוא חייב מיתה הנ די ם'‬ ‫קלאן נזכר מ וגס לא יבאר שז‪ :‬היה בחלום כמו שבאר ירמיהו ואמר • ולוקה מהם קללה לכל‬
‫ואם נראה איש שהוא חכם כתכלית והוא פי׳ חגורים נל ת ס אופן‬ ‫גלות יהודה אשר בבכללאמר ישימך יי׳כצדקיהו‬ ‫ויאמר‬ ‫או במראה;‬
‫כתרשיש‬ ‫מדרכי האנשים ההולכים בחשן כתכלית וגייתז‬
‫הפרישות דגיד העתידות ואחר כן ישים דעות ופניו כמרא׳ הנ רק‬ ‫וגומי‬ ‫בבל‬ ‫סלך‬ ‫קלם‬ ‫אשר‬ ‫וכאחאב‬ ‫מעשיה׳‬ ‫בן‬ ‫׳"‬
‫כלפידי‪.‬‬ ‫ופניו‬
‫וישים תורה בדעות אמתיותוחקיס משפטים‬ ‫‪:‬‬ ‫הכוונה‬ ‫זאת‬ ‫והבן‬ ‫•‬ ‫דבר‬ ‫וידברו‬ ‫רעיהם‬ ‫נשי‬ ‫אה‬ ‫וינאפו‬
‫וזרועותיו‬ ‫אם‬
‫ישרים והוא איש בתכלי׳הגזעלה והורס ומואס ומרגלותיו‬
‫כ עין‬
‫תענוגי חוש המשוש ובפרט תענוגי המשגל נחושת קלל וקול‬ ‫־‬ ‫‪11‬רק אחד וארב‪7‬גים‬
‫אשי־ אויבי ?שם נמשכים עליוזס האיש ראוי דנדיו כקול המון‬
‫שנאמץ שהוא נביא יי׳ ואס כנר אפשרשלא ויש לומר שמתוך‬ ‫צריךלבאר החלום מה הוא״ אמנם המראה והוא אמרו • במראהיליואתודע•‬ ‫איוו‬
‫ג מי א ה‬ ‫שיאה‬
‫כד־‬ ‫ל׳בה‬ ‫רצה‬ ‫ולכן‬ ‫ושלם‬ ‫חכם‬ ‫שהוא‬ ‫א‬‫אל‬ ‫יהיה‬ ‫והוא אשר תקרא מר'אה הנבואה‪ .‬ותקרא נס כן לד' הש״ם הוא גס כן תקרא‬ ‫‪•.‬‬
‫ההיא יאת הצירה‬
‫‪w‬יה נביאים עם‪,‬מ״ר הנננ ד ת המאיימת‬ ‫שנדע האחת בזה רצה שנר‬ ‫מחז׳ה ״ הוא עניין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה • כמו שהתבאר בדני^ז נאמרו•‬
‫אמר‬ ‫כמאמר הנבחר באופן שלא נספק בנבואתו והמחרידה‬ ‫ואראה את המראה הגדול' הזאת ולא נשאר בי כה והורי נהפך עלי למשהיח ולא עצרתי‬
‫צירי‬ ‫לעולם כמו שאמר וגס כןיאמינו לעולם והבן ונהפכו‬
‫עלי והודי נהפך‬
‫כח• ואמר ואני הייתי נרדם על פגי ופני ארצה • ואמנם דבור המלאך והעמידו לו כל זה‬
‫למשחית‬ ‫עלי‬
‫זה כי הוא נפלא וסלקנו קושיא גדולה ראוי‬ ‫כטראה הנבואה • ובכמו זה העניין יתבטלו החושים ג׳כ מפעלותיהם ויבא השפי! ההוא‬
‫להתכונן בפירוקה עס שדרכנו דרך סרב ולא מצאנו נןנשאר‪-‬‬
‫הנביאי' שתנא לבש‬ ‫כח״ם כהלכות יסודי התורה ‪J‬‬ ‫׳‬ ‫הנבואי‬ ‫לכה חדברי וישפע ממנו על הכה המדמה וישלם ויעשה פעולתו ‪ :‬ופעמים תתחיל‬
‫איני צרין לכאר החלום מה הננואה וכיוצא כ‪ 1‬ו ‪.‬‬ ‫פר ק ס א‬ ‫שלמויפעולו׳‬ ‫בטראה הנבואה ואחר כן ירבה הרתת ההוא וההתפעלות החזק הנמשך אד>‬
‫הדנרים המאיימיס‬ ‫היה‬ ‫•‬ ‫ההיא‬ ‫המדמה ואז תבא הנבואה • כמו שבא באברהם אשר בא בהחלת הנבואה‬
‫והמתרידים וקרא‬
‫בהכרח‬ ‫הרב‬ ‫שביאר‬ ‫אחר‬ ‫הוא‬ ‫‪.‬‬
‫התורה ואיזו תירה אלהית ואי זה כלתי אלהית זאת ההגדה מראה‬ ‫דבי יי' אל אביס 'בסהזה • וסיפו ותרדמה נפצזז על אברס ונו׳ • ואהר כן ויאמר לאברהם‬
‫ואי זה גנכה‪,‬גנזולתו בא זה הפרק לבא׳אמתת ׳ יהיתה ביום ואש‬ ‫וגר ‪ :‬ודע כי כל מי שזכר מן הנביאיס שבאתהו הנבואה • יש מהם מי שייחס זה אל מלאך •‬
‫מראה הנכוא׳ולמה שהחלום הוא ידוע בעצמו אמר נרדם ופני‬
‫ואינו צר ן כיאור כי כל א׳חרגיש בעצנזו מהו ארצה הגיע לוזה‬ ‫ומהם מי שייחסו לש״ית אע׳’ פ שהיה על ידי מלאך בלא ספק • כבר כתבו רז’ל על זה ואמרו •‬
‫מצד אותה ההשגה‬
‫אתר‬ ‫המאיימת‬
‫ויאמר יי׳ לה ״ ע״י מלאך״ ורע כי מי שבא בו כתוב שדבר עמו מל«? ך או באהו דבר מהשם ' אמתת התלוס אמנם המראה ההיא מסופק‬
‫שהתחזק‬ ‫א״ר‬ ‫השגה‪,‬‬ ‫לחה שהאדם ביקיצה לא ^יבא לו שום‬ ‫שזה י א יהיה בשום פנים אלא בחלום או במראה הנבואה ; וכבר באה ההנדה על הובר‬
‫המלאך‬ ‫ע״ר הנבואה ואסיכא הוא על המעט ולא כשתוקי‬ ‫המגיע לנביאים לפי מה שבא בו הספור בספרי הנביאייעל ארבע צורות • הצורה הראשוני•‬
‫ימצא כרוב כקן שימצא החלום בכל האנשים ואחר והאישי׳ אשר‬ ‫יגלה הנביא שהדבור ההוא היה ממלאך בהלו׳או במראי • והצורה הב׳ שיזכור ח‪8‬רי המלאך‬
‫היו עמו לא ראו אק‬
‫החייאה אגל תרדה‬
‫אמג׳‬ ‫החלו׳מהו‬ ‫לן‬ ‫לבאר‬ ‫צרין‬ ‫איני‬ ‫אחרו‬ ‫זהו‬ ‫לו לבד ולא יבאר שזה היה בהלום או במראה ‪ .‬־ מפני שהוא סומך עלמה שכבד‬
‫המראה והוא אחרו בחרא? אליו אתודעוהואי גדילה נפלה עליהם‬ ‫נודע‬ ‫י‬ ‫־‬
‫אשר תקרא מראה הנכואס ותקרא ג"כ יד יי׳ ויברחו נ ה חנ אונג׳‬
‫והוא ג״נ תקרא מחזהו‪ :‬צריך אל כיאור והוא מקומות ‪.‬קראהו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‘‬
‫־ כי המראה ענין גדול־ונורא תחובר לנביא בעת היקיצה כמו שיתבאר לדניאל ולזה נקרא יד השם כי ה)א;מזו מכה מאת האלהיס ולכן נאתר בדניאל ואראה את המראה מראה ולא קראהו‬
‫‪^.‬י‪-‬ייל ולא בשאר ק נח ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצ׳ ואמנם דבור המלאך והעמידו לו כל זה כמראה הנכואהובכמו‪ 1‬ז העיון‪ ,‬יתבטלו החוש־ס ג׳׳ב חפעילותיהם כי חלום נ י גיוס היה‬
‫ואשר עמו וברחו‬
‫בהתזנד לאדם עטן איום ונורא טעת היק־צה ישאר לאדם כאלו הוא נרדם כאופן שיבטלו זחושי׳ ג"כ חפעולזתינס ויבח השפע ההוא לכח כדברי וישלם ויעשה פעולתו בשנת הערלה ואחר‬
‫לו‬ ‫יכעלויס תזח־ל הנבואה במראה הנכואה ירצה כמחזה ואז תכא הנכואה יראה בתלוס ושןען ותרדחה נפלה על אברה זה אמרו המפרשיס ני ככר ירא׳ האדם בהקיץ חקייס שהגיד‬
‫• נפלאים ואח״ג ירכה הרתת ההוא וההתפעלות החזק הנמשך לשלמות פעילת הנח החדיזה ואז מבא הנבואה כ״ש כאכרהס אשר בא כתיזלת הנכואה ההיא היה דבר יי׳ אל‬
‫־‬ ‫;י;‬ ‫‪.‬אניס במחזה לאחר וסופו ותרדמה נפלה על אכרם בסבת שהכת המדמה נלאה והתפלא כראות התקויים האלהייטעדשנרדם זאת״ככא לו הנבואה באמתות כמ״ש‬
‫ויאקד לאברהם ידוע תרע ;‬ ‫’‬ ‫•‬ ‫‪• .‬‬
‫שם טוב זאת התי־דמה אשר הגיע לאכייהם לא היה בעבור שתחלה היה מתזה ואח"ככארתתאכלנפלהעלאדרהס;התרדחה והאיתהוהחשכה הגדולה כעבור‬
‫מה שהגיע לו כאותה הנבואה מהידיעה והשעבוד המגיע לבניו וזה מבוא׳ ואין צריך לכקש לו טעם אחר וכעבור שבקראה הראשזנה נאק׳ לו כשורה טובה לא הגיע‬ ‫^‬
‫^י^דברמאלוהתקיי׳ • ככר כתבו החכחיס על זה ואחרו ויאחר יי׳ להשהוא ע״י מלאך והמלאך הוא הכח המדמה אשר יבא לנביא והנביא אמרו לרבקה לא שיהיה רבקה‬ ‫‪I‬‬
‫רז אה!דע ג״כ ני כל מה שגתב בו שדבר המלאך עמו או כאהו דבר מן השםשזה לא יהיה כשום פנים אלא כחלוס או בקראה הנכנאה כמ״ש כמראה אליו אתוד ‪ -‬כחלום‬
‫בו וכיד באה הלגדה על דב‪ -‬המגיע ללכיאים לפי תה שמצאנו אותו בספרי הנב איה על ד׳ צורות •_ צורה ראשונה יגלה כנביא שהדבור ההוא היה חחליי׳ן)יבא ­‬
‫האלכיס ההוא מלאך כאופן נ;שםאלהיס‬ ‫י‬ ‫•‬
‫במראות‬ ‫בחלום כמו שאתר ויאמר אלאך האלכיס בחלום ויאחר אצהים אל בלעם ני יסשר הרב ני ■‬
‫האלניס הנזכר‬ ‫שהוא י‬
‫גס כן ■‬ ‫”‬
‫נודע‬ ‫טנת ראשונה למלאכים והושאל לשס • י והצורה ?כ׳ שיזכןרשדכר לן המלאך ולא יבאר מ‪:‬י‪ :‬בקלןס אן במרי(‪ :‬קפני שהוא סןמן על ‪ V‬שכבד‬
‫‪1‬‬
‫‪I.‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫״‬ ‫'‬
‫'‬

‫א&ודי‬
‫י‬ ‫י‬
‫■‬

‫ויאמראלהיסאלכלעס *‬
‫‪.V -‬׳‬

‫מורה נבוכיס חלס שני‬

‫‪• .‬י‬

‫שם טוב‬
‫כידע שאין שס נכואה אלא לאח׳מכ׳פכיס כמ״ש כמראה אליי אתודע בחלוס אדבר‬
‫ל)רקאש‬

‫בפרשה ההיא מלאן כישםאלהיסחונחואכונהליזלי*‘^'^*^’^^^^^^ י‪/‬אלריס‬ ‫לוטתידות ככל חס ביכמ״ש ייאמר אלהיס ליעקב קוס עלה בימי! י‪-‬יא נזכרשהיא בת לום אי במראה‬
‫‪,‬־‪/‬׳׳ו‘ •‬ ‫כל פעולותיו יעשה באמצעותם ועל ידם‪ 5‬והתכונן ההפרש^ין‬ ‫סיקר׳לעחז כאחרי'‬
‫ועםפעיי) ינן ויקרא מלאן יי׳אל אברהס שכיע חן סשמיס ויאמר אלהיס לנת)הצירה הג׳אשר‬ ‫‪!3‬מים‬
‫‪«A^'1‬יתית‬ ‫וכו׳ • ר״ל ט)יכאאלהים‬ ‫שהמצאן ?יה מדנ ר לא מכור מלאן כלל אבל‪,‬ייחס המאמר לש״י אלא שהוא פי׳ שבאהו הדבור ההוא‬
‫ייאמר אלהיס • ר״ללאכמאהאתיעיז‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫ע סו ‪1‬הגיל •פהיה במראה או בקלוסכמ״ש היה דבריי׳אלאכרם‬
‫ובאמרי 'בחל‪:‬ס הלילה במדרגה פהומה‬ ‫כמראה אשר הי^ז כמחיה לאתר • והצורה הד׳ שיאמר הנביא‬
‫מאונרו במראית הלילה \ כמן שניאיגי* ‪« J‬‬ ‫צורה אחת חסראות מ •<מר‪-‬תוחלש שהשם דבר אליו כליונירמ נודע שאין נבואה על אחד משני הפנים • ^‬
‫חכת• מלאן ולא ביכרין חלום אי מחיה השענו על ‪:‬במראה אליו אתורע בהלום אדבר בו • והצורה הגי שביארנו למעלה כאמרי כבר־ כתבןהיזי‪:‬‬ ‫‪,‬י!ננואה‪,‬נמ" ‪ 6‬הי כ‬
‫אין מנאהו‬
‫ו״לוכו׳ן ‪A‬׳ ר״ל‬ ‫דוד ושלחה ואש יש מה שכבר נולעשלא תכא נב‪1‬אה ׳‪1‬א אוכמרא׳ ‪.‬היא אשר ל^י? יזכור מלאך כלל אכ ‪ S‬ייהס המאמר‬
‫‪.‬לומר הדין עם ה דנ וע״י מלאן ייה המין הרבה מאד בכל הנביאי׳ לשם ית׳׳שהוא אמרו לו ‪ .‬אלא' שהוא יגלה שבאהו פרל! מב ידע זה והבינהו מאד * ;‬
‫ירמוז לזה לאתוןכלע׳ ולדכו^‬ ‫שלאלחנותו נמדרג׳ ויאמר יי׳אל אברהם ייאמר יי׳ אל יעקכ ייאמר‬
‫ישעיה ואם דנ ר יי' אל יהושע יכל מהש־בא על א׳ מל' הצירי' הדבר ההוא במרא׳ או בהלום * והצורה הרביעית ״ עמו ולדמר המלאן בשעת העקידה)‪.,‬חעמ‬
‫לוהחלאן והגיד צו היא נבואה ייקרא נביא• ולע זה יהחבונן שיאמר הנביא מאמר סתם שהשם דבר '‪ v's‬או אמר •אברהם עםכג' מלאכיס ^אילןני ןן‪p‬ראשכ‬
‫■ ‪.‬פתיליתגסראיאחד‬
‫עניניו ההפרש כין אחרי ויבא אלהים לאמרי ייאמר לו עשה זה או אמור זה מבלתי •באורלא בזכרון ‪-‬זה בלא הפק היה כמראה הנבואה וזהי‬ ‫שלא הגיע‬
‫להיות שלוח מצוות אלהיס׳כי ייבא איננה נבואה כלל אכל כא ׳מלאך ולא בזברון הלום• מפני השענו על מה שכבר גדול מאד ומפני זה אחר הרב חלת אאי״ ‪.‬‬
‫ידבר עמי *‪,‬י ד‬
‫שונו‬ ‫שם ‪7‬‬‫הנכיא ה ‪.‬‬
‫יראה‘״׳‘ י‬
‫פעמים׳‪‘ ‘I‬‬
‫״‬ ‫אלן^‪1‬‬
‫א‬ ‫הודיע הערה מאת השם ואמרי ייאמר אלהיס היא גורע ״ והשורש שלא תבא נבואה ולא היי‬
‫הזון א ל‬ ‫מאת החלאד או‬
‫•מאת השם ל‬
‫גחלומ או כמראה י׳ג־י מלאך • ואמנם טה שנא על ’‪,‬א״י^אס‬ ‫היא‬ ‫הלילה‬ ‫כחלום‬ ‫ובאמרי‬ ‫אמתית‬ ‫נבואה‬ ‫ד גיי‬ ‫לישראל‬
‫העתידות מ"מ אין מדרכה פתזתה מאמרי כמראית הלילה)לכן‬
‫עמו זנלזהבו ה־ננץ הזה ע‪,‬ד בס‪ 71‬חוהסייי‬ ‫לן למנותו מנ ת דוד ראוי שתביןשיש הפרש כאמרו כחלום הלילה הצורה הראשונה באמרו •ויאמר אלי מלאך‬
‫‪.‬ושלמה אתר שקרא לאתרו כמראות הלילה ולנן תרגם אנקלוס ‪ ,‬בחלום יעקב ‪ -‬ויאמר אלהים אל בלעם • ואמנם מה ‪ .‬וכו׳ • ר״ל שאלו הג׳ מלאכים ^גס הי ין‬
‫חוין‬ ‫ננואתו‬
‫והגדי‪-‬‬ ‫דבר •ואתא תימר מן קדם יי׳ולא אחר כשניהם וגלי שבא על הצורה השנית כאמרו • ויאמר אלהים אל המשותף יהכח המדמה והכח ’‬
‫כשכלי^‪........‬‬ ‫ושהמלאן ׳■‬
‫אל נא תעכיר‬
‫עמו נתראה מה מן‪.‬קדס יי׳ להורות לנו שכא הערה מאת השם ־ יעקב קים עלה בית אל• ויאמר לו אלהיס שמך יעקב‬
‫ויקרא מלאך יי׳ אל אברהם שנית מן השמים• ויאמר •ר״ל שההשגה השכלית תהיה דבקה עחג‬ ‫שלי‪ .‬נאמר וה נדוד לא שהיו נביאי׳כלל • ודע כי כבר יאמ׳ייאתר‬
‫יזהי‬ ‫ושלתה‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נאת׳הדבו' אלהיט לנח• ואמנם מת שבא על הצורה הג׳כאמדו‬ ‫יי' לפלוני ולא באהו חזון כלל אבל‬
‫ההוא על יד נביא כמו שבא הכתי׳יתלולדרוש‬
‫פרק מב ; אתיי׳ואמח בביאורו לבית מדרשו שלשם היה דבר יי׳ אל אכרם במחזה • אמנם מת שבא על הצורה הד׳ באסרו • ולאמר יי‬
‫והנה ענה אותה )יאמר יי׳ לה ונאמר בעבורו אברהם • ויאמר יי׳ אל יעקב שוב • ויאמר יי' אל יהושע • ויאמר השכב! אל גדעון*‬
‫עיר מאמר חכם •ויאמריי׳^וי •ויהי דבריי׳ אלי • ודברהשסהיה • והנה דבר יייאליו •היההיה‬ ‫כי כאשרהתדי׳כלל ויאח׳ השם לה על ידי מלאן ויפורששהיה‬
‫והוא שהשש;נראה אישם הואהחלאן שהנביאפעק־ם יקרא‬
‫אליו התחיל לבאר תלאן או י;יה רימז למלאן אשר כא אל עהר דבריי׳*תחלחדבריי׳בהושע*היתהעליידיי׳ • וזה המין הרבה מאד• וכל מ ה שי ב א ^ ‘‬
‫צורת כזאת הנבואה או היה לכארכיכלחקיס אחת מאלה הר׳ צורות היא נבואה ואמרו נביא • אמנם מה שיאמר בו ויבא אלהים‬ ‫איך היה‬
‫ההוא שתייצא דבר מייחד לשם מוחלט שהואע״י‬ ‫ההראות‬
‫פלוני בחלו׳הלילה אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא • כי עניינו שבאה הערהמא^‬ ‫ואחר שתחלה ראה‬
‫אנשיש ־ י! ל טו ען מלאן גם בשאר הנביאים כמו שאמר ני ילמד‬
‫לטעון נזה ט ענו ת מתום חן המפורש והנה אחר הכתוכ ייאמר;י' השם לאיש ההוא ואח״ב באר לנו שההעיה ההיא ה?תה בהלוכש כי כמו שיסבב השכ* '‬
‫תערערערעורי' לה יאמרו חכמיסשהוא ע״י מלאןוקיסיה התנועע איש אחד להציל איש אהר או להמיתו • כן סבב החש ענייניכם רצה לחדשם‬ ‫ול‬
‫ימאן ולא יארויןכלל הי‪.1‬נ'ן ככל מקום שנזכר־’ יי׳ ייאמר י׳ וולת‬
‫בחלום לילה• שאנחנו לא נספק שלבן הארמי רשע גמור עע״זג״ס ןאבומלך אע^ שהירי‬ ‫י‬ ‫משה רביני ‪:‬‬
‫נזה הישכו׳המתתלף‬
‫ע ש ^ ך ‪ .‬עניניו‬
‫^ ? נ י ת שורות פ ר ק מ ב ודע זה והבינהו מאד ני אא׳זאת איש טוב בעטו כבר אמר אברה׳אכינו על ארצו ועל ממלכתו •רק אין יראת אלחייבמקום‬
‫ההקדמה הגדול׳ יתבארו נכואת הזה • ובא ככל אהד משניהם ר״ל לבן ואכימלך ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה *‬ ‫מתחלפות^ ושפור‬
‫שחוק פרה ומאחר יכית אשר יסופקו כהס אין היו ולכן ציה הרב‬
‫השש או ‪ .‬המלאך שנבינהו מאד יבכאן רמז הרב רחזום נפלאים וכן ויבא אלהים אל לבן הארמי בהלום הלילה • ודע זה והתבונן ההפרש בין אמויו ויב^‬
‫נלפון דנור השש‬
‫שאחר למהוש ראיית הג׳חלאכי׳ שהיה במראה הנכיאי אתון אלהים וכין אמרו ויאמר אלהים* ובין אמרו בחלום הלילה ובין אמרו במראוחהלילר*‪•/‬‬
‫צתאה שרה והיא בלעם ודבורהשהיס במראה הנביאה המלאן וכא כיעקב • ויאמר אלהים לישראל כמראות הלילה • ובלבן ואבימלך״ויבא אלהים וגו •‬
‫כתשה נשתוק ההוא שראה א‪±‬הם כשעת העקידה היה כמראה‬
‫בין וכל זה פירשו אונקלוס ואתא מיטר מן קרם יי' ולא אסרכשניהם ואח^לי ״׳ ‪ .‬ודע שהנדה‬ ‫ואורן הדנרי׳הה ם •הנבואה יהנהכל מקוס שנזנ׳ראייתמלאן‬
‫שזה היה כמראה‬
‫נאמר לו הדבר‬ ‫ודע^הרכ ש זכו׳תיולה שהיא ראה המלאןאי יהיה הנרא׳ יאמר ויאמר יי׳ לפלוני • ולא היה זה לפלוני ולא באהו הזיון כלל ‪.‬‬ ‫הנבואה‬
‫מורינו שהשלשה נין החאמר תחלה שהוא ח‪:‬בו איש מכני אדם ההואלינכיא‪-‬כט־שבא הכתוב ותלך לדרוש יי'• ואמרו בביאור לבית מדרשו של שם‬
‫מלאןאח׳ וז‪ : 1‬ר • והוא ענהאותה־ונאסרבעבוח^ויאמר יי׳לה־ואע׳׳פ שנאמרעורראמר יי לה ע י■‬ ‫אנשיש נצנים עליו והח ׳נ בסוף הענין יתבאר לו שהיא‬
‫רחז םל»תן אל שיתבאר בביאור הגמו׳ני ז ‪ :‬שראני היה מלאן‬
‫השכלי ולא היה איש תדע נתתאמתשגיתתלתהענין מלאך‪-‬יפורש כזה שיהיה עבר הוא המלאך ‪ .‬שהנביא פעמים יקרא מ‪.‬לאך כמן שנבאר•‬ ‫החרמה ואל השכל‬
‫השועלזאל‬
‫וזהו אשר רצה ‪ ,‬היה מראה או חלום כי כמראה הנבואה או או יהיה רומז למלאך אשר בא אל עכר כזאת הנבואה •^ או יהיה זה לבאר כי בכל מ קו ^‬
‫באחיו ‪ I‬נא תענו' כחלום פעמים יראה הנביא שהשם ידבר עמו‬
‫שתמצא דבר מיוחס לשם סתם שהוא ע״י מלאך • כשאר הנביאים כסו שבארנו ‪• :‬‬ ‫מעל ענ דן ושי' ר׳ נמו שנבארהו ופעמיס יראה איש שידבר עמו‬
‫חייא לגדול שנהם ויאח״ג יתבאר לו שוה החדכר חלאןכמו שקדה‬
‫י‬ ‫‪ . /‬פי^ק שנים וארבעי ם'‬ ‫‘‬ ‫אתר ' ורצה נז ה‬
‫השכל הפועל זזה לאברהם באלוני ממרא כי הג׳ אנשים שבאו‬
‫י‬
‫הקידס( כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו י שזה אמנם‬ ‫)כפ׳‬
‫בארנו‬ ‫כבר‬ ‫נלירא ת מאד לפר א״אשיהיו אנשי׳אףשיהיו נביאים כציושיחשבו‬
‫קצת רעית ווה כי ג׳ קצת גדולי הנןפרשיס כי לא יתכן שיכא הנביא‬
‫הוא במראה הנבואה או בחלום • יבאר בהם או לא יבאר • הכל שור־‪ . ,‬כמי‬ ‫אנשיש לשדר נאלו צהוליע לאברהם מה שראוי להיות לו כעתיד '‬
‫הג‘ י הנדמוים הוא‬
‫ור והשפר אותר וגס כי אמי־ ויבאו שניהחלאכיססדומהוכל ' שקדם• ורע זה והבינהו מאד• ואין הפרש בין שיכתוב תהלה שהוא ראה המלא ו •‬
‫ויקוחו משש האנשי' הערשהכלהיראה שלא היה יכלת ביד נביאיו‬
‫להפיןאת סדום )להציל את לוט אבל היו יהיה הנראה מן המאמר תחלה שהוא חשבו איש מבני אדם ואהר כן בסוף העניין התבאר‬
‫וישתישו על י פני‬
‫סיוש ואברהסהולך מל זכים ואתר שיודעשהיו מלחכים והחלאן לו שהוא מלאך‪-‬אהך שתמצא סוף העניין בי זה אשר ראה ודבר היה מלאך תרע וחחאםרן‬
‫ויבאו‘ הנבדל א״א שיתגשם כ״ש כי המלאך הוא כת ‪ -‬שמתחלת העניין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה‪-‬לזה שבמ׳ראיהנבואה או בחלו•‬ ‫עמש לשלתשועוד‬
‫שאחר הכתוש‬
‫של נבואה • פעמים יראה הנביא השם ידבר עמו כמו שנבאר )בפ׳ח״ה חוה החלק( ופעמים‬ ‫יחוייב‬ ‫א"כ‬ ‫השם‬ ‫שפע‬ ‫עליו‬ ‫יבא‬ ‫אשד‬ ‫המדמה‬ ‫נ׳הדולאכיש שדות׳‬
‫‪ ..‬נערב ולוע יושג שיהי׳ זה במראה הנבואה ילא יהיה לי מציאות‬
‫יראה המלאך ידבר עמו • ופעמים ישמע מי שידבר עסו ולא יראה איש מדבר • ופעמים‬ ‫נשער סדוש ויבא חוןלנפש יהכה ראיית המלאכים באלוני יונירא‬
‫יראה איש שידבר עמו ואה״ב יתבאר‪ .‬לו שזה המדבר מלאך • ובבמו זה המין מן הנבואר•‬ ‫לוע וירן לקראתה היה כהוראה הנכיאהלא שיהיו אלן הדכ׳־יס‬
‫וכל‬
‫נמצאים חזץ לנפש • אף שהרמ״נן אחר א״נ יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאט׳ אהר זה ירע יטהוא מלאך • ולזה העקר הגדול נטרי‬
‫לא לשה שרה עוגות כי הכל היה מרא׳הנבואה‬
‫^^ןךןן‪.‬ן‪,‬ךא אלין יי באלוני‬ ‫אחרמן קהכמי׳וגדול םגחליהס‬ ‫שלאברהם יבא החלום כרובעניןכייו רוב‬
‫ממראוגו'* כי כאשר הקדים כלל והוא שהשס נראה אליו‪-‬התחיל לבאר איך היתה צורף‬ ‫חלופות השקר • ולהורות ט רז״ל הבינושזה‬
‫ההחאוחההוא •ואמר‪ ,‬שתחלה ראה שלשה אנשי׳ודן ואמרו מאמ׳אלידום‪-‬ואמתזה אשר‬ ‫היה מראה הנביאה הביא הלכ מאמר נמצא‬
‫לרכי חייא הגדול כשאמר ייאמר אדני אס נא‬
‫נא העכור‬ ‫מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור לגדול שבהם ‪ .‬פירש זה הפירוש שמאמר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך‬
‫מעל עבדך • שהוא ג״כספור מה שאמר במראה הנבואה לאהד מהם ואמר לגדול שבהם‬ ‫אמר כי למה שימצאו ג׳ נחות והיא המשותף‬
‫אמר • והכן העניין הזה עוד בסוד מן הסודות • ובן ואמר עור בעניין יעקב אמח ‪ .‬ויאבק‬ ‫והוא‬ ‫והמדמה והשכל ואח' הוא ללשד אתשרה‬
‫החוש המשותף והוא מרגל כדברים החצונייס‬
‫וישיג ענינים המוחשים וא' להפוך את סדוס ' איש־עמו • שהוא בצורת הנבואה • אהר שהתבאר באחרונה שהוא מלאך •והוא כעמק‬
‫והוא הנח המדמה כי מדרכו ההכע׳)התפוש אברהם בשוה אשר הקדים ספור כללי • וירא אליו יייוגו' • אחרי כן התחיל לבאך איך היה‬
‫אברהם זה ובן כיעקב אמר‪-‬ויפניגו בו מלאכי אלהים• ואהר כן התהיל לבאר איך קרה עד שפג^‬ ‫בדברים הגשמיים ואחד‪ .‬לרפאת את ‪. .‬‬ ‫־־‬
‫בו ואמר שהוא שלח שלוהים ו?על ועשה‪-‬ויוהר יעקב לברו וגויוווזו םלאכ> אלד‪,‬י מ א ם_‬ ‫‪of‬‬ ‫י‬
‫•‬ ‫עליהס תחלה • ויפגעו כו שלז?‪5‬י"אלהיס י וזה ההתאבקות והדבור כלו במראה הנבואה‬ ‫השכל איצי משמש לזילחי ילזה אחר ר׳ חייא‬
‫וק‬ ‫'‪" ,‬׳־‬ ‫■‬ ‫;■‬ ‫‪:, ;. .‬‬ ‫‪-------‬‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫■־■ ‪•.......‬‬ ‫־'‬ ‫‪.‬‬ ‫?ג‪)7‬ל‬ ‫■‬ ‫■‬
 ‫קרקאש‬ ‫&ר‬
‫עי‬ ‫שם טוב‬ ‫‪u i u‬‬ ‫שני‬
‫חלק ■‪ j u /‬׳‬
‫‪1,‬‬ ‫זורה נבוכים‬
‫הגדול אל נא י;עכור לגדול שבהם אמר ואם היו אלו חוץ לשכל הכח השכלי לא וכל ווותו הספיד‬
‫יעבד כהשגת כשכל הפועל אף כי כל הנכיאי^לפי דעת הרב השפע בא להם מהשכל עם זכירת לונםי‬
‫וא״כ א״א שיראה הנכיא ג׳ שכלים נבדלים אףכי ישיגם חון לשכל ולכן יחוייב שיהי׳ סדים‪5‬זשר נם‪ 13‬על‬

‫׳ ‪5‬‬ ‫‪ e s y a i ’s‬׳ ״ ! ״ ;‬ ‫״׳ *’ ״׳ ■ ■ ‘ ׳ ״ ׳ * “ '‬

‫ה פ רטי ם הכריכי ם‬ ‫יי•׳‬ ‫'מחרא ראה אברהם את‬ ‫י‬
‫» מכצזה נרלו׳שהילז‬ ‫זה היה במראה הנבואה כי כאשר כק‪ 7‬ים כלל‬ ‫?קו האדמה לנכואה ; אשרשחעוהזאזשעלה‬
‫והוא שהשם נראהאליו התחיל לבאר איך היתה ' ‪ « # :‬״ יהיול‪1‬נשי׳‬ ‫וכן עניין בלעם בלו בדרך ידביי ה^^י׳יז‬ ‫גדעתס• ר״ל כי דמר המלאן למגר או לסכות‬
‫צורת הנראות ובה יסולק ספק גדול ובוח‬ ‫ה נ ב ו א ה א ח ר ש ה ת כ א י י ? ג ״‪ ,‬ל'‪1‬י‬ ‫היה נטאה כלל ‪ ,‬כי לא היו קכורתמים‬
‫‪» .‬ג‪1(51‬׳ וסתםידי®■‬ ‫למה נראה הבס ית׳ לאכרליס יל^ אייי לי‬ ‫ה ש ס מ‪ :‬ובן אוסר נמואה יהושע • י ^י א ״ ״ ר‬ ‫כתנמה אבל מה ששמעוהו י‪.‬יה דתיון חזק‬
‫דבר עד שהוקרן ר'חייא לומר שהיה (ה לבקי »קרווו רצ^ניס‬ ‫למיונם והם חשבו ששמעו הקול ההוא יוצא‬
‫‪ il‬״ ״ ״'‬ ‫וי ר או הני׳ אי ש עו םי ^ ״יי‬
‫ויהיר‬ ‫את החולה אבל האחת הוא כי)ירא אליו יי׳ כח״ש‬ ‫אחר שהתבאר באחריה העניין שהו ^י"‬ ‫י«ז כנפש ווהו כדרזוא בת קול כי ‪ PD‬ר‪ 1,‬ל לפי‬
‫הוא ענין כולל ואחר כןןפי׳ אין היה וק הענין »לעיניס נעצווכי‬ ‫הרב זה עניינו ש »*דס השוחפ ההול‬
‫נ א‪ ,‬מו)דאנק ^ע מ‪ ,‬שי‪.‬יהנ מד א־״נ׳״׳‬
‫‪U‬‬ ‫אמניאטרו‪-‬ויעל טלאדיייט!‬ ‫ההוא פיה חזק המדון ב ד ב ר ההוא כאלו‬
‫‪.‬אחר שהתבאר באחרון שהוא מלאן כי אמר ‪ 061‬יוו»לו<>»' ‪,4‬‬ ‫‪°‬‬ ‫'השם את הדברים ייא^י'‬ ‫״מעהולז^יז לנ‪9‬ש ♦ ואמנם ישעה בה שתוף‬
‫כסוף כי ראיתי אלכים פנים ונו והמלאך נקרא עניו ויר‪6 6‬ליי ‪*9‬‬
‫כבר אמרו שמלאך השם שנאמר הנה הוא פ נחם •‬ ‫השס ‪ 5‬ר ל ת׳ש הפסוק להגר מלאןיי׳ישעה‬
‫אלהיסאף כי אחרו שלחט כי עלה השחר טס ‪6‬י׳מ ‪1‬ה?®‬ ‫ואטרו ןה פינחסשמטן שהשכינה שורה עליו דומה‬ ‫בני אדם בשחיף מלאן ויחשבו שהיא נמא׳ואין‬
‫י ןגות׳»רהעל״'ה‪.‬ןל‪ 6‬ן א םנ‪ 1‬י‪ ’.‬הנ״יאא ״ל״‬ ‫‪^• '« S‬נהבב^ בארנוששסטלאומשחף‬ ‫לעניןכןכי זה המלאך עניינו דמיון לכד‬
‫‪C im‬‬ ‫כנ״אהגענמאנר*אל‪ 1‬ט״״יאטי‪-‬ק ’'ם ‪ ’pm‬״‬ ‫י והוא העקל הדוחה • ר״ל שתוף‬
‫ספור)ירא אלין יו' ואחר כן התאיל לנ^י ״‪ T‬בתורה כמ״ש רני‬ ‫י‬ ‫“י״“^י׳י‬ ‫” ׳יא‬ ‫ושהנביא‬ ‫’• יהתבונו אמרו וימצאה מלאר » ר״ל‬
‫היה ו כן ביעקב אח׳ ויכגעו ב‪ 1‬מלאכי אלהיס «גרהס« ‪6‬גן טזייו‬

‫‪ -‬״•י‬ ‫׳‪/‬ג׳׳• י *‪•-‬׳>׳ ין‬ ‫ב מ ר או!‬

‫‪ 6‬נרה ®‬ ‫או שמע דברי מלאך אלא במראה הגבוא או בחלום‬ ‫״‪,.V..‬‬ ‫׳ ־! יוסף וכאלו ראה איש חוץ‬
‫‪1‬ש ‪ ; J‬כו ^‬ ‫ההצלה‬ ‫אתיו והשיב שחעעי אוחרי׳נלכה דותיגה‬
‫של נבואה כמו שהושרש * במראדחאליו אתודע‬ ‫ימצדשזה המלאך הנראה אצל יוסף היה א׳ עם‬
‫יצצת?“• ‪ 1‬״‪?n6‬‬ ‫שיפכארבאחהכהדבורמל^תייזייי'‬‫בחלום זי‪:‬דבר בו ‪ :‬וממה שזכרתי הביןא ראייה על‬
‫ט‪1‬ד בעבי!• ‪1‬עקכ‬ ‫מביא ראיה על מה שנזכר במורה״ ר״ל מיוה‬ ‫^יילאן הנרא׳אצל הגרהוצי*א הפסוק כשניהם‬
‫ןו‪6‬בת ‪6‬יש עמ‪1‬‬ ‫שאינו ראוי לזכרו בעבורשהוא סומר לקה‬‫מה שנשאר מזה שלא אזכרהו • וממה שהקדמנוהו‬ ‫אצל מציאה ‪J‬‬ ‫‪.‬‬
‫ם>וו׳נצורתנגזאה־‬ ‫שיאמינו בו ההמון עם קצמ מהסגולות למה‬ ‫^רלן מג אתר היערה ״ ר״ל אתר שיעור‬
‫בזהתמהחהענין‬ ‫שהואימגונה מחה שאלו אשר זכרנו ״ וחמה‬ ‫חשכתו ידע פתרון החלוםי‪ .‬אלא‬ ‫^‬
‫^‪’0‬״״‬ ‫שקדתנוהו מצו^ הזמני לנבואה ומחה שזכרצו‬ ‫״—ך‬ ‫י‪-‬״‪-‬׳‬ ‫‪ «M‬י י*‬ ‫מיש כהס מדרגות כתו שיתבאר י ר״ל וזה‬
‫‪I‬‬
‫נבואה ואת׳ הכתוב‬ ‫כשמוףשם מלאך וכו׳יר״ל שצריךשיהיה הנט^‬ ‫י יתבאר בפרק מ״המוה החלק ‪t‬‬
‫וחרת לו השח®‬ ‫מכס ומוכן הכנה מזגית זפרוש חלרכי ההח)|‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫זכרוה‬ ‫אשר‬ ‫קול‬ ‫בת‬ ‫כדמות‬ ‫הוא‬ ‫ברעתם‬ ‫שלא‬ ‫‪,‬‬
‫כ‪ 06‬ר עבר לו ‪ 6‬ת‬
‫פרישות נפלא מדעשי^גר וחנוח ואשמו לא‬
‫תמיד ‪ .‬והוא עניין אחד ילוד‪ ,‬לאיש שאינו מזומן ״‬
‫כנו ‪ 6‬ל והו ‪ 6‬צ‪ 1‬ליג‬
‫היו נכיאיס כי מנות עם הארץ הי׳ וכ״ש אשמו‬
‫והתבונן‬ ‫הספקות *‘ “‘“••י‪— -‬‬ ‫יאסנס׳יטעה בזה שתוף השם • והוא העקר הדוחה רוב ‪— --‬‬
‫על י ריכו נונר‪ 6‬ה‬
‫וכ״ש הגר ואז מבין כי הדבור אשר שמעוהו או חוס שזה ה ע ני ן‬ ‫^שרו וימצאה מלאך יי' על עין המי׳‪-‬כמו שאמר ביוסף וימצאהו איש והנה תועה בשדה •‬
‫עלהבדעמס כדמות כת קול לפי דעת הרב ‪ 6‬מתי ר״ל ‪r r p o‬‬ ‫ולשון המדרשות כלם שהוא מלאך ״‬
‫בת קול הוא שיהיה אדם חוק הדחיק כאופן הו רן וסמך ל‪ ,‬ע ״ כ‬
‫ל ‪ 6‬יאכלו גניי ש ר ^‬
‫‪ 6‬ת גיל ה נשה■ ת ד ע‬
‫שחושב שישמע קול חון לנפש ‪ 5‬ואמנם יטעה ‪-‬‬
‫בזה שתוף השס ״ ר״ל כי מה שאמך הפסוק שהגר אינה נביאי*‬
‫פרק ארבעים ושלשה‬ ‫‪• .‬‬
‫להגר ומלאך יי׳ יספה כני אדם)יחשכו ש‪:‬יח זלא ׳ מנו ת ואשתי‬ ‫‪ ^* 3‬ך• בארנו בחבורנו)■כפ״ז מהלכת יס‪1‬די התרה( שהנביאים פעמים י^באו במשלים•‬
‫כביאה וכן מנוח ואשמו כי זה המלאך ענינו■י נ בי אי׳כי זה ה ד בו ר‬ ‫וזהו שהוא יראה דבר על צד המשל • ויפורש לו עניין המשיל ההוא במראד!‬ ‫‪-‬‬
‫דמיון לכל ; ן‪):‬א העקר הדוחה רוב הספקות אשר שמעו הו אל‬
‫שעלה בדעת ם ה! ת ־‬
‫אשר כמורה״הרצון בו כי כאשר תבין מהו חלת‬
‫וסיפר‪.‬‬ ‫ניעור‬ ‫שהוא‬ ‫ההוא‬ ‫בחלומו‬ ‫וידמה‬ ‫הלום‬ ‫אדם‬ ‫שיראה‬ ‫כמו‬ ‫כי‬ ‫״‬ ‫בעצמו‬ ‫ההוא‬ ‫יינכואה‬
‫כדמות נ ת קול ־‬ ‫זיחלום לזולתו ופירש לו עניינו והכל חלום •׳ וזהו אש׳ קראוהו חלום שנפתר בתוך הלום*ומן‬
‫מלאך מבין נכואו׳רכות על אמתמס)יסולקו בכאן ת מ ה ג דול‬
‫אותל‬ ‫מעליך ספקות רמת אשר באו בתורה והראיה ינ ש תני ט‬ ‫י׳חלומות ג״כ מה שיוודע עניינם אחר ההערה • כן משלי הנבואה י ש « ז ר‬
‫על שהגר אינה נביאה שאחר הכתוב)ימצאה הסיפור לא י א מינל‬ ‫כמראה הנבואה • •כמו שהתבאר בזכריה באמת אחר אשר הקדים המשלים‬
‫לשוןחציאהוכיוצאכונאח׳לשון מציאה כיוסף ד עי י נין שכיא ע נ י ו‬
‫עלה בדע ת ם וליו‬ ‫‪L‬‬ ‫י׳ש^אך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אחדי‬
‫וימצאהו איש והמדרשות כלסאמרושהו׳ מלאך שיהיה ע ניו נתקיג‬ ‫‪0‬יר‪,‬ש לו המשל‪-‬וכמו שהתבאר בדניאל באסרו דניאל‪-‬חלם י׳^י' י^יי'‬
‫הד ב רי ם‬ ‫ויוסף לא היה נביא כי כיה בן י׳׳ו שנה אכל כל כי כל‬
‫שנאמרל‬ ‫כמלאך ההוא הוא דמיון יוסף וכאלו ראה איש שתראה‬ ‫מיני ה‬ ‫ואחר ק זכר המשלים כלםוזכרהאנחולחסרון ידיעת פירושם•‬
‫חוץ לנפש שאלהו בעבור אחיו והשיבו שמעתי בקוך ה טנין ינ תי של‬ ‫‪S‬‬ ‫יי^ג «‬ ‫יוירוש כמראה הנבואה עצמה והוא אמרו • קרבית על אח מז‬
‫שיהיה ג ת ק י ל א*‬
‫ע נין עלה בדעת ם ‪-‬‬
‫אומרי׳נלכה דותינה ומצדשזה המלאך הנראה‬ ‫הל‬ ‫עלבלדנאואמרלי ופשרמיליאיהודעינני׳ ״‬
‫וא מנ ם י ט ע ה בו®‬ ‫הוציא‬ ‫^ ‪ Vnn w sSf‬ר• אצצ יוסף היה המלאך הנראה אצל הגד‬ ‫שהוא חלם חזא מפני שפרשו לו המלאך כמו שזכר בחלוט‬
‫שתוף השם הרצין נ ל‬ ‫הפסוק כשניהם מלשון מציאה ;‬ ‫אחרי הנראה ן^י בהחלה • וזה מבואר כי חז י ז ל ח י ו >‬ ‫יזזון נראה ן^י אני‬
‫פרק מג כבר ביארנו כחנורנו שהנביאי׳ שקראו מל אןו מלאך‬
‫ינבאו במשלים ווה שהוא ירא׳ שם משותף א מנ ם‬ ‫את^ע‬ ‫אאו‬ ‫^‬ ‫ביי‬ ‫הפרש‬ ‫ואין‬ ‫‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫בעניין‬ ‫וראה‬ ‫וחזה‬ ‫נגזר מן רא״ה‬
‫אני רואה שהפםוין‬
‫אמר ולא י ד ע מנו ת‬
‫הדבר ע״צ המשל וכו׳ וכן העפין כמשלים אשר‬ ‫ררי&‬ ‫מ״‪-‬רייה‬ ‫‘‬ ‫ספריי‬ ‫אשר‬ ‫הדרכים‬ ‫שני‬ ‫<אל‬‫אל‬ ‫שלישי‬ ‫אין שם דרך‬
‫כי מצאן יי׳ הואו‬ ‫עוד‬ ‫החלומות‬ ‫וחן‬ ‫בשנה‬ ‫שוה‬ ‫הנביאים‬ ‫יראוהו‬ ‫שיתבאר•‬ ‫כמו‬ ‫מדרגות‬ ‫בהם‬ ‫שיש‬ ‫אלא‬ ‫•‬ ‫בו‬ ‫אדבר‬ ‫נחלום‬
‫ולא יםן<‬ ‫חס שנודע ענינם אחר היקיצה שידע אדם א׳ ואמר‬ ‫שלא ־פורש ענינם במראה הנבואה •‬
‫שיעור משנתו ידע פתחן החלום כן היה הענין >זלאןיי׳ ל כ ד או א ל‬
‫מנו ת ואמר מוי‪. 5‬‬
‫נטקלות אשר לקח זכריה במראה הנבואה • ודע כי כמו שיראו הנביאים דבר ט‬
‫‪..‬‬ ‫במראה הנבואה ידע מה שהוא משל וחן‬ ‫כהס משל‪-‬כנרותזכריה‪-‬והסוסים •וההרים*ומגלתיחזקן^ • וחומוח‬
‫האלומףמה ‪ 1-‬ל א > ^ א ד ס מ מ‪ 1‬חל‪1‬ת׳ גן■ ז ״נ ״ קי ״ ״ ז‬ ‫והחיות אשך ראה דניאל* וסיר נפוח אשר ראה ירמידה • ומה שחמה לזה מן המשל ‪a‬‬
‫מהקשלים אשד יראה האדם כמראה הנמאה פעמיס מל‪ 6‬ן יי׳ ;‬
‫פל׳מ״ד‬ ‫לא ידע מה שהוא משל כן הנביאים החשליס‬ ‫אשר הנרצה בהם לחקות עניין • ק יראו עוד דברים הנרצה בהם מה שיעיד עליו שם הדבר‬
‫אשר יראו כני אד׳ לא ידעו למי הוא משל ולא ^‬ ‫ייהוא הנראה מצד הגזרה או השתוף בשם • וכאלו פעל הכה המדמד‘•‬
‫ידעו פירוש א‪1‬תה הנבואה ‪ m‬המין הג׳ לא‬ ‫‪ .‬יש לו שם משותף • יורה אהד מעניינו על עניין אחר שזה לב מין מן ההמשל • כמאמר‬
‫זכר הרב ואין ספק כי נמצא זה המין בנביאים‬ ‫ירמיהו מהל שקד • והיחד‪ .‬הבונה להורות משהיף שק״ד ואמר ״ כי שוקד אני • לא מעניין‬
‫והנה דניאל לא ידע כיאתהגיאל כמ״שכי‘‬ ‫דשקל ולא מעגיז השקרים • וכן ראיית עמוס כלוב קיץ • להורות טמנו על חום מרח הזמן‬
‫סתומים וחתוחיסהדנריס עד עת קץ כ״ש‬ ‫ואמר כא הקץ^יוחר נפלא מזה שתהיה ההיערה בשם אח' אותיות השם ההוא הסאותיות‬
‫זולתו וכחו שירא! הנביאי׳דבריסשהרצ‪1‬ן בהם‬
‫משל כנרות זכריה וכו' ‪ :‬ויותר נפלא מזס‬
‫ביניהם‬ ‫שס אחר כשנוי סדרם ואעפ״י שאין שים גזרה בין שני השמות ההם ולא שחוף עניין‬
‫שתהיה הנערה כשם את׳אנתיו' השס ההוא י‪.‬ס‬ ‫נשום פגים • כמו שתמצא במשלי זכריה בלקחו המקלות לרעות הצ‪-‬אן במראות הנמאה‬
‫‪/VI‬‬ ‫אותיותשם אח׳כשנזת סדורן ר״ל נשנוי סדרי‬ ‫יקראו האחת נועם והאחר חובלים ‪ .‬והיתה הכונה בזה המשל שהאומה בתהלת עניינך‪.‬‬
‫האותיות)אע״פשאין שס גורה בין ב׳ השחות‬ ‫היתה כנועם השם והוא אשר הנהיגה והיישיוה והיתה שמהה בעבודת השם מיושרת לזה‬
‫ולא שתוף ענין בהם כשום פנים וכו' עד והפך‪.‬‬
‫אותיו׳חבל ושמיו כחל וכחו שבאואלו החלופי׳‬
‫והשם רוצה אותה ואוהבה כמו שאמר ‪ .‬את יי׳ האמרת היוט ויי' י׳^^״טייו יייי“ ״‬
‫כעניניס הנבואיים בדברים אשר אין להם‬
‫השם‬ ‫אהבת‬ ‫ושיישירה או משה ומי שאחריו מן הנביאי'• ואה׳יב נעתק עניינה ער שמאסה‬
‫סתרי חכמה בא ג״כלפי זה הדרך ענינים‬ ‫ושאסה השם ושים מנהיגיה חובלים כירבעם ומנשה • הנוז זאת המלה לפי הגזרה חובלים •‬
‫®ןטחכליסברמיס'‪ .‬ואחר כן לסו מטנו ג'כ ויל מקרוא שטוחונלים על טאן^ בתורי■׳‪ ,‬חאדורים הס סוחתמסתרי הנבואה ע‬
‫'כאמת‬ ‫י‬
‫■'‪I‬‬

‫שם טוב ‘ ‪ #‬ר ה נבוכים חילק שגי ׳ ; ‪ .,‬אונודי‬

‫‪ ,;;;^ ;,‬א׳י ר היזן‬ ‫פולשעכיינ־ס׳‪ 1‬אאחרהיק•״ * י ^‬
‫י ?׳רחת׳ רלליענל‬ ‫‪€‬ק'צה כן יקיה לפעמים שלא תודעענין הנטאיי‬ ‫; ‪3‬רק מד‬
‫^‬
‫אדשר^ר״ל‬ ‫וחשמל • ד״ל שאלן השמזח הס מצד הגזי^ * ’)אמחכחושתיר״כה^נז׳ז‬
‫»גד שלא מ־תיי]‬
‫שביארתי בחלק גי־ בפרח י׳ ילזל‬ ‫» ‪ n‬גו דנ׳ ה ר צ‪I‬ןב‪r‬י ‪i‬‬
‫לקל •כלומר שההשחת׳היא נק׳י^ יביך' י *‬ ‫*ואתר שאין נ‪0 « : 1‬‬
‫* ך^ ^ ‪? f‬‬ ‫ועגל ‪ .‬ר״ל דבר עטל •‬ ‫אן גחלסכמ״שפיגמיס רכימ ומאום השם אותם ‪ -‬וזד‪ ,‬ד‪,‬עניין לאיגזרטהובליס‬ ‫» }י אלא א)ימ‬
‫חשזת עתים מחללן' וכמו שיכאר בפ׳ ז מח •‬ ‫)איןרא^ להשיב זה תמיד כי מא יסזל הנב)א׳‬
‫אויידנ»ד‪ 3‬ונאמר עינה כשינפא הנביא אפשר שיהיה אלא נר‪,‬חליף סדר החי׳ת והני׳ת והלם־ד ואמיבעניין‬ ‫הקריאה היא נ‬
‫המורגל ל‬ ‫'‬
‫פרה מך‪ --‬ואפשר שיראו את השם מדג‬
‫עמו • ריצסל‪,‬מו‪.‬ננו>ינ^‘‬ ‫»ז ה ה ע »| אשד משל מן״ש ואפש׳ שיראההש״י גמרא׳הנכזאה המאוס והנעילה מזה המשל״ ותקצר נפשי בהם וגם‬
‫זה ?עניו למעלה כפרק מ׳׳ב מזה החצין‬ ‫ייד­ ילגר עמו כמ״ש ואשמע אח קול יי' )פעמים נפשם בחלה והפך אלתיותי הבלושמהו ב ה ^ *‬ ‫‪ 3 .‬מע >^« ‪3‬‬
‫»‪7‬י^‪»/‬נ‪3‬ןאפ ג‬
‫והרב כתב בפרק מ״ה אבל אם אפשרשירא^‬ ‫ישמע מ^אןמדכר עמו‪1‬הוא ןראהז זזה הרגה ובאו לפי זה הדרך עגייניכם זרים ג״ב סו‪1‬ורת באמרו‬
‫הנביא עוד כמראה הנבואה כאילו הש״י ידבר‬ ‫‪1|. .‬רק מה ' ^ ‪ niD)7f’0‬יראה הנביא איש מכני אדם במרכבה •גחשת קלל• ורגל עגל״ וחשמליובמקומות‬
‫עתו הוא רחוק אצלי וא״כ זה שתיר׳ ןהתשזס‬ ‫מדכרעמו נח״ש כיחזקאל והנה איש מראהו‬
‫זפעחיםשלא זולת זה כשתחפשס בשכלך בקל מקורס יתבארו לך‬ ‫י כ^־אהנחשחדלבר אלי האיש‬ ‫^‬
‫כי הרב יבאר כפרק ההוא ‪ .‬ד״ל בפרק ח ״‬ ‫‪:‬‬ ‫ההערה‬ ‫זאת‬ ‫אחר‬ ‫הדברים‬ ‫מכח‬ ‫‪.‬‬ ‫ממלאך‬ ‫ולא‬ ‫מהשם‬ ‫לא‬ ‫כלל‬ ‫צורה‬ ‫הככיא‬ ‫יראה‬ ‫* ‪ » W‬סנלע ם )ג"כ■‬
‫שאפילו באותם פסוקים שנמצא שהש׳׳יידנר‬ ‫■‪.‬־*»ה ה׳כת היה נ עיז‬
‫לשאד ולא מאיש אלא ישמע לבר לבד במרא׳הנכוא'‬
‫עם הנביא בחרתה אפשר שתחלת המרא בי^‬
‫‪,,‬ש '‬ ‫כמראה הנבואה ובסוף ‪W‬יז־קע‬ ‫‪ ,‬פרק ארבעים וארבעה‬ ‫זכח״ש‬ ‫אדם‬ ‫קול‬ ‫דניאל!אשמע‬ ‫כת״ש‬ ‫יקראהז‬
‫י ' *היה עוג *■‬
‫לי ס פ ק בזהשהרי■‬
‫דאינר נ ע ת שהי® אליפולמחפזקזל אשמע כי לא השיג הנביא‬ ‫‘‬
‫נבואיי אכל הנבואה מתחלה ועד סוף זה א א‬
‫אמנם תהיה במראה או בחלוכבז‬
‫שידברסש״י עמו א*כ כשאתר הרב הכה אפשל‬
‫שיראה כש״י כמראה הנבואה ידבר עמו ירצה‬
‫הנבואה‬
‫כמו שבארנו פעמים ולא‪.‬נשוב‬
‫ד ע והיה מגקש המלכראבל השיבענין הדבור )אחר זאע‬
‫להרע לישראל ההקדמ׳ראזישחלע כי זה הדבר אשד ישחעהו‬
‫דביי‬ ‫יאחר‬
‫זה תמיד • ונאמר עתה כי כשינב^ייה הנביא א\פשר‪ .‬כו כהתחלת הנכוא׳הוא מראה)לכסוףנשתק^‬ ‫כתכלית‬ ‫•גתידוק גפלדויז הנביא אפשר שידחה־לוג״כ שהוא‬
‫ומב חלוס ;יואיי{ ואש‪ p‬ע קול אדם ״ ר ל‪,‬‬ ‫כי‬ ‫הסוד‬ ‫זה‬ ‫אליו‬ ‫נגלה‬ ‫ולא‬ ‫על‬ ‫העוזוכו׳‬ ‫ו ג ד גן )| לישראל‬
‫במראה■ הש״יתלכר בנביאיו כאשד ידבראיש ‪ t‬רעהו שיראה משל כמו שבארנו פעמים • ואפשר שיר;‪:‬ה‬ ‫הת״ש לו‬
‫זהוקול נבראגמדמה • אפשר שידמה צו‬ ‫הגנואה ש‪ 1 31‬נלין אבל היה חושב שהיס תדבר עיזובענץ אחר דלמיי במראה הנבואה ידבר עסוכמ״שישעידרי ‪:‬‬
‫ג״כ • ר״לשז־הקול הנברא כמדמה פעמלם‬ ‫וא^ד כפלא ולגן לא נגלה לו זה הסוד עדיין)אמרו ואשמע אח קול יי׳אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ;‬ ‫מ ה תדגר‬
‫יהיה קול גדול וחזק כקול רעם גדול ורעש ‪J‬‬ ‫«צ ‪vtnn tnio‬‬
‫ופעמים שישמע הדבר ההוא * ר״ל אפשרשלא‬ ‫וזרז‬ ‫יראהו‬ ‫והוא‬ ‫עמו‬ ‫מדבר‬ ‫מלאך‬ ‫שישמע‬ ‫ואפשר‬ ‫וטרם‬ ‫יי׳‬ ‫את‬ ‫ידע‬ ‫טרס‬ ‫ושמואל‬ ‫זה‬ ‫טעם‬ ‫יו מה‬ ‫» די‬
‫יהיה הקול הנכר׳ כמדמה חזקאלא קולו׳רגילי‬ ‫■ • זמראה ‘ יגלה אליו דיר יי׳ ר״ל שלא היה יודע הרבה מאד כמו שאמר • ויאמר אלי הלא ידעת מה‬
‫בלתי תפחידיס כעניןשמואל הנביא ונו׳ • ולא‬ ‫’ ולא נגלה אל ו וה הסוד שקהוא דבר יי׳זיהיה המה אלה• ויען המלאך הדובר כי ״ ואשמע אחד‬
‫נגלה עדיץ זה הסוד * ר״ל שזה כקו'‬ ‫אחרוטדסידעאתיי׳טרם יזע שהש״יידבר‬
‫דגר קדוש מדבר • וזה הרכה מאד מאין מספר• ופעמים‬ ‫עם הנכיאיס על זה הענין וטרם יגלה>')‬
‫יראי הנביא איש מבני אדימדבר עמו כמ׳ש ביחזק^ז ששמע לא היה! חושב שהיה קול נברא‪,‬‬
‫נתדמה שיהיה לו התחלה לענץ הנבואה ער‬ ‫ר״ל‬ ‫וי׳‬ ‫יי׳ י או יהיה פי׳ ושמואל טרם ידע את‬
‫שגלה לו הענץ עלי הכהן ‪:‬‬
‫שלא קימה לו נבואה מאת יי׳ כי אשר יתנכא והנה איש מראהו כמראה הנחשת וידבר אלי האיש‬
‫פ ר ס מ ה מי שהגיע לחעלתמשתיזן •‬ ‫ככר נאמר בו במראה אליו אתולע ויהיה פי׳ לגו׳ • אחר שפתח המאמר היתד• עלי יד יי׳• ופעמים‬
‫ר״ל שאץ חי שהגיע‘ לאי‪,‬״ •‬ ‫הפסוק כפי עטנו כן ושמואל לא התנבא קודם שלא יראה הנביא צורה בלל אלא‪.‬ישמע דבר לבד‬
‫ולא ידע כי כן תהיה צורי; הנכואה ובוה התיר במראה הנבואה יקראד״ו• כמ״ש דניאל ״ ואשמע מעלהמשתי המדרגות הראשונות או לשתיהן‬
‫‪ .‬הוא י‬ ‫ספק חזק וככלל שאין דבר גשתי חון לנפש‬
‫אבל הוא קול נברא כמדמה ולכן היה מספיק קול אדם כין אולי • וכמר שאמר אליפז• דממה וקול‬
‫שמואל הנביא אס׳יי׳ קראו למהשלא היה אשמע וכס״ש ג'כ יחזקאל‪*.‬ואשטע אח הקול מדבר אלי י כי אין העניין ההוא אשר השיג‬
‫במראה הנבואה הוא אשר דבר עמו • אכל הבדיל העניין ההון־^ הנפלא הזר אשר באי‬ ‫יודע זה הסוד ‪:‬‬
‫‪3‬רק מה זה הפיק נפלא תאד יספר בו‬
‫הרב מדרגות הנבואה שהם י״ב שהוא השינו • והתחיל בעניין הנבואה וצורתה ואמר ואשמע את קול מדבר אלי ‪ .‬ואחי‬
‫מדתות ולזה אז״ל י׳׳ב מעלות היו כהר נבו מה שהקדמנוהו מזאת החלוקה אשר העירו עליה הפסוקים־״ ^זוטר שזרה הדבר אשי‬
‫ופסעס משה בפסיע׳אח׳)הרצין כו כי תדרגו׳ ישמעהו הנביא במרא׳הנבראה אפשר שידמה לו ג״כ שהוא בתכלית העוצם •כמו שיחלום‪,‬‬
‫הנבואה הס י״ב וחש ‪ :‬לא עלה להס מדרגה‬
‫אחרונה האיש שהוא שמע רעם גדול אוראהרעשאוזועח • כי הרבה פעמי׳ יחלום החולם זהגכ‪;,‬‬ ‫אחר מדרגה אבל עלה לתלרגה‬
‫כמהיחת* והתתיל ואמר אמר מה שקדם ופעמים שישמע הדבר ההוא אשר ישמעהו כמראי הנבואה בדבר הרגיל הנודע עד שלא;‬
‫מביאור אחתת הנבואה וכז׳ זאסנראס שזה ירחיק ממנו דבר• יתבאר לך זה סענייןשמואל הנביא כי כאשר קראו הש״י כעניין הנבראת‬
‫נבואתו חשב שעלן הכהן קראו פעם אחר פעם ג‘ פעמים • אחיב באר הכתוב עלתזה •י ואמר כי‪:‬‬ ‫האיש נכא בנבואה ויקרא נביא יהיה‬
‫פעם אחרת בצורת חלרגה אחרת אל יטעך‬
‫ח ניאלו מדרגו׳ הנבואה אפשר שינבא הנביא אשרהייב ?יו זהוהיותוחושב אוחו עלי ״ הוא כאשר לא היה יודע אז שדבר השם לנביא׳‬
‫כעס לפי מדרגה אחת ופעם אחרת כפי יהיה בזאת הצורה • ולא נגלה לו עדיין זה הסוד• והוא אמרו • ושמואל טרם ידע אח השם‬
‫ממדרגה וטרם יגלה אליו דבר יי' * רוצה בו שהוא לא היה יודע ולא נכלה לו שכן הוא דבר יי׳ ‪ .‬או‬ ‫מדרגה אחרת בין יהיה לתעלה‬
‫‪ .‬כראשונה בין יהיה לחטה וכבר אפשר שינבא‬
‫כנביא במדרגה העליונ׳ואח״כינכא כחדרגה יהיה אמרו טרם ידע את יי׳ • רוצה בו שלא קדמה לו נבואה • כי אשך יתנבא כבר נאסי•‬
‫תחתונה וכבד אפשר שלא יתנבא אלא פעם בו במראה אליו אחודע כחלום אדבר בו • ויהיה פירוש הפסוקזלפי עניינו כן ושמואל לא‪,‬‬
‫א׳ וא״א בלי הפסק הנבואה חשאר הנביאים‬
‫‪.‬־‬ ‫התנבא קודם לזה ולזה לא ידע בי כן תהיה צורת הנבואה ןךעד‪,‬ר ״‬ ‫קודם חומס וכזחןגדול או מועט כחו שיתכא׳‬
‫כירמיה אמר לכלות דגר יי׳ מפי ירמיהו ואח׳‬
‫‪■.‬‬ ‫פרק ארבעים וחמשה‬ ‫‪.‬‬
‫כדודאלה דברי דוד האחרוני׳ חזה תלקח ראיה‬
‫מה שקדם מבאור אמיתת הנבואה^לפי מה שחייבהו העיון עם מה שהח ^ר‬ ‫ואחד‬
‫׳ על כל הנביאים לאחר הצעת זאת ההקדמה‬
‫התחיל הרב מדרגות הנבואה ‪:‬‬
‫בתורתנו • צריך שאזכור לך מדרגות הנבואה לפי שני השרשי האלה • ואילן‬ ‫■ זומררגה א י^צת מדרגית הנבואה‬
‫שילוה לאיש עזר• אלהי אשר אקראם מררגוינכואה אין בל מי שהוא במדרגה מהם נביא^אבל המדרגה הראשוג ׳‬ ‫־‬
‫*יטעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל‬
‫' חשוב נזקהל רעים או הציל חשוכגחל כי והשנית הם מע^ות לנבואה• ולא ימנה מי שהגיע למעלה משתיה׳ם נביא מכלל הנביאים‪.‬‬
‫‪ .‬הצלת חשוב גדול ידמה להצלת עמים רביס אשר קדמו הדברים בתם • ואם יקרא בקצת העתים נכיא״הוא לקצת כללו׳ • להיותו קרום‬
‫כמו שהציל עמשא את דוד ואמר ורוח לבשה לנביאים מאר • ולא יטעך באלו המדרגות היותך מוצא כספרי נביא באחהו הנבוא׳בצורת‬
‫את עמשא ני היה להציל אז דוד והוא הצלת אחת מאלו המדרגות • ויתבאר כנביא ההוא כעצמו שכאתהו הנכואדת בצורר‪-‬ת מדרנר•‬
‫איש חשוב תאי או השפיע ט־כעל אנשי׳רביס‪,‬‬
‫וימצא לזה מעצמו מניע ומביא לעשות ‪ )11‬אחרת• וזה שאלו המדרגות אשר‪,‬אזכרם אפשר שיבאקצת נבואת הנביא ההו^פאליו‪:‬‬
‫לפי צורת אחת מהם • ותבואהו נבואה אחרת בעת אחרת לפי מדרנד‪ ,‬למטה ממדרגה^‬ ‫יקרא‬
‫הנבואה הראשונהיכי כמו שהנביא לא יתנבא בל ימיו בהדבקות״אבל יתנבא עתותפרי‬
‫ממנו הנבואה עתים• כן ינבא עת אחת׳בצורת מדרגה עליונה • ואתיב ינבא עת אחר׳בצודת מדרגה למטה ממנה • או אולי ל<א‪,‬‬
‫יגיע למדרגה העליונה ההיא אלא פעם אחת בכל ימיו ואחייב השולל טמנו״ ואולי ישאר על מדרגה למטה מטנדי אל עת הפסק‬
‫נבואתי• שא״א מבלתי הפסק הנבואה משאר הנביאים קיד׳ מותו אס בזמן מועט או גדול במו שהתבאר בירמיהו באמת• לכלו^‬
‫דבר יי׳ מפי ירמיהו ״ וכמר שהתבאר כדוד באמת • ואלה דברי דוד האחרונים • והוא ההקש בכל • ואחר הקדימי זאת ד״הקדשם‬
‫‪I‬‬ ‫‪ . ,‬והצעתה• אתחיל בזכרון המדרגות הנרמז אליהם ואומר ‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬
‫הפדרגר‪ ,‬א תחלת מדרגות הנבואה • ‪.‬שילוה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול • כהצלה קהל חשוב מקר^‬
‫רעים• אךהציל חשוב גדול ״ או השפיע טוב על אנשים רכים ״ וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות וזאה‬ ‫•‪.‬‬
‫תקרא‬ ‫‘‬ ‫— •‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫־‬
 ‫קרקאש ׳‪.‬‬ ‫שם טך‪< 3‬ו‪:‬ו פ ה‬ ‫^פורי־ ■ מזרה נבובים‪ ;.‬חלק שגי‬
‫ימר‪5‬ן? זיותזהדגר‬ ‫יקדאד‪5‬מוי׳ ‪^# 1‬י‪1‬והעליו וה יאמרעליז שצלתה עליו־רוח יי׳^ונחה עליו והיה‬ ‫‪ja‬״•׳'!‘ ® מנה נכלל הנביאי׳בתותלט{ וסוא ההקש בכל ר״לככלשאר מכיאיסז‬
‫םה‪ 1‬רג‪ 1‬י‬ ‫‪ '6‬נ חו‬ ‫בהם‬ ‫אשרכאיזר‪.‬״‬
‫היא מדרגת השופ©יסנלם ‪u , .‬‬ ‫השתות וזו‬
‫‪-----‬״‬ ‫באלו ‪-----‬‬
‫וכיוצא;*־״‬
‫רוח יי׳ —‬ ‫עמו‬
‫״•״״׳־׳‬ ‫‪. * t‬׳־ ’ ‪ ” f‬הזאתלאהכיאה ‪ .‬ר״ל חי שהגיע למדרגה הזאת לראשונה או‬
‫הרב ו הי הז הנ ה קיז‬
‫ע שייפ‬ ‫ם<וי!ר‪.‬‬
‫עיע מזה שידבר איזה דכר כשום עכץ שהרה אוש קרה אבל‪.‬תכלית י על הכלל הקים יי'להם שופסיס והיה יי עם השופט והושיעם ווו מדרגת‪ V‬צ ראל‬ ‫‪-‬‬
‫העזלזת היה הולך‬ ‫להעיר המחזק לפעל אחד בשום נכבד ווה שאמל אחר כן ולא לאי מ התשוניס כלס ווה הכחשהגא‬
‫ונפרד חנלק והיה ‘‬ ‫)לזהיתעוררלהרוגאתהמצריזלממעהרשע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫כתב הרב שהנביא שיראה׳‬ ‫בלאן ‪(V‬‬
‫‪ r‬׳‪>-‬׳•!‬ ‫ך‪1 ,.‬‬
‫נחריוה‬ ‫סזמע‬ ‫מהנצי׳ זכו׳ • והכן זאת המדרגה ומ״ש הרב‬ ‫‪ A‬י ^״ו׳׳יג מלאך יותר שלס חמי עיראהו‬
‫שהשם מדבר ע מו‬ ‫עליס ני הם מתוקים מדבש ונופת צופים ן‬ ‫״‪/';J‬אנשיםי*ואע‪:‬מזכת׳פ ‪V‬מב׳אב ‪:o‬ס תקרא רוח יי׳ י•׳ והאיש אשר ילוה אליו זד־ז העניין‬
‫ולוות׳ לו שוב ׳‪ 1‬נ ל ת‬ ‫ה מדרג ה ב הואאשרימצא אדסאלו ענין ־‬
‫וכה ‪.‬תדבר והיו‬ ‫אח׳ חל עליו וכח^א׳ יתחדש‬
‫רוח‬ ‫י^ כיזי יפה נלחי לו לדחות אנשים לוט יאמר עליו שצלחה עליו• רוח יי׳ או לבשה אותו‬
‫דברי עתידות ללן‬
‫עליו ישימהו לדבר בתושבתו׳ או בדבל־י אזהר׳‬ ‫באלו‬ ‫מלאכי׳‪I‬תירץ ר׳ יי׳ • או נחה עליו רוח יי׳ או היה עמו יי׳ וכיוצא‬ ‫כדמי׳ מנחכי‬
‫רעגלמז ' לו■ ! ‪w‬‬
‫לחו ״ ׳ ׳ ״‬
‫י‪,‬י ״‬
‫משליסלגד וכמו נ ן ‘‬
‫גדלוה שהי'במדר ‪ » J‬י‬ ‫שקס דברי תוכחות מועילז׳ כקכון המדיני או‬ ‫י ף‪ V t‬כאיקליס בפי הרצין מה שישיגהו 'השמות • וזאת היא מדרגת שופטיישרן^ כלם אשר‬
‫‪ V‬כשדבר אחד מושג לשני נכיאיכ‬
‫נכיאיס מענין‬
‫י‪ 1‬י‪1‬ר גדולה בלוותו‬ ‫ידבר בעניני הנהגת המדינה ווה כלן ‪ .‬נעת‬ ‫׳ני׳ייי״יגיויגימאשעה) נ‪5‬ורי‪ .‬גאמר בהם על הכלל • וכי הקים יי׳ להם שופטי׳ והיה‬ ‫►לור וכאוזיחזת‬
‫לי‪-‬ח ‪.‬‬‫נ‬
‫העת יוחד מדוד‬
‫ושלמה שהרי כל‬
‫היקיצה והשתמשו׳ החושים על מנהגיהם וכו׳‬ ‫‪-‬החה> ^־יהםש־‪v‬הכט^ ימרשלס מלוט יי'עם השופט והושיעם • וזוגם כן מררגת יועצי‬
‫יוותם הצוויסהגיעו‬ ‫ומהשצרי׳ שנתעורר אליושדוד ושלמה ודניאל‬ ‫" >יט ^לש ’ייג העט! נביר)ר ‪ jx7‬הענץ ישראל החשובים כלם ‪ • ,‬והתבאר זד־ז בפרט‬
‫השם‬ ‫לומל(ת‬ ‫נבאו כזאת המלרגה וצא עלו למדרגת‬ ‫רוח‬ ‫' אכל כשהמושג ענין מושכל ‪ ,‬בקצת השופטים והמלכים ‪ *.‬ותהי על‪,‬יפתח‬
‫במרלוה הנגולוה;‬ ‫הנבואה אף שיראה מכאן מאלו האנשיםשהיו‬
‫לושר קדלו ל!ות*^‬ ‫נביאים כי דוד אחר אלהי ישראל לי דבר צור‬ ‫י‬ ‫רוח‬ ‫אין‪:‬ז'‪.‬ק שתישישגהו בצורת מלאן יי׳ • ונאמר בשמשון ותצלח עליו *‬ ‫‪.‬‬
‫מחוה לושר הולו ל‬ ‫^‬ ‫או‬ ‫ש‬ ‫על‬ ‫אלהים‬ ‫רוח‬ ‫ותצלח‬ ‫ונאמר‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫יי׳‬ ‫לעלוי המושג)יקרתו כי היא‬ ‫\י‬
‫כ מו י‬ ‫המרלוה‬
‫ישראל וכן כשלמה נאמר יאחר אלהים לשלמה‬ ‫רה‪,‬נללאה כתכלית הטוב והוא סמלאן ממי '‬
‫שנילוימיונתנלוים[‬ ‫בגכעון נראה יי׳ אל שלחה ובדניאל שראה‬ ‫וכן נאמר בעמשא כאשר‬ ‫כשמעו את הדברים‬ ‫■> שישגהו כצורת אנשים ‪. :‬‬
‫ההם כלס ‪6‬שר‬ ‫המלאך ואיש מדבר עמו ואלו מדרגות הנבואה‬ ‫הניעהו רוח הקודש לעזור את דוד• ורוח'לבשה את‬ ‫אבל‬
‫קדמו • גלו״תין]‬ ‫ראוי שנדע כי אלו לא עלו ליודרגת הנבואה‬ ‫ולזה‬ ‫האנשים•‬ ‫לגדר‬ ‫השיגו‬ ‫מעת‬ ‫רבינו‬ ‫ממשה‬ ‫נבדל‬ ‫לא‬ ‫הבח‬ ‫זח‬ ‫עש׳צזא וגו' • ו ד ע ‪ :‬שכמו‬
‫בנבולוה פ מוןי בז ם'‬
‫שהגיעו לו שלמות‬
‫כי מאת‪ 1‬דוד לי דבר זכו׳שהוא ייעדו טוב ע״י‬
‫עדשאחרי‬ ‫ומחוזקזההכחבו‬ ‫•‬ ‫הנצי׳‬ ‫משני‬ ‫הרשע‬ ‫•ולמנוע‬ ‫המצרי‬ ‫התעורר להרוג את‬
‫‪■11‬‬
‫הכתהמדמ׳ושלמות‬
‫נביא אם נתן או זולתו כמו שבא ויאמר יי׳ לה‬
‫הכת הדברי ושלמו׳‬ ‫וכו׳ וזה הפרש כין חל‪ 1‬ס ובין חלוםשהוא של‬ ‫פ״דו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא • כאשר‪ .‬ראה מאומה מן העול לא משל בעצמו‬
‫המדות ’ וללו ירל‪1‬י‪5‬‬ ‫נבואה וכן דניאל אע“פשראה מלאן בחלוסכי‬ ‫מחסייו ולא יבול לסומלו • כמ״ש ויקס משה ויושיען • וכן נלוה אל ח ד כמו זה הכח אחר‬
‫לומדו כמו שקרה‬
‫לשמילול • היה נרלו'‬
‫שהננולוה שהגיע'‬
‫‪T'1‬‬
‫‪to‬‬ ‫‪^rw‬טטס‬ ‫ייי “"’‪°1‬י'״‘־'*‬ ‫״נששה כשמן המשחה • כם׳ש הכתוב בו • ^וחצלח‪.‬רוח‬
‫היתיש‬ ‫לשמולול‬ ‫יסעלה • ולזה התגבר אל הארי ו^י הרוב והפלשתי וכיוצא ברוח יי' הזאת • לא הביאה‬
‫שידבר בלשוןהקדש כי לו מרחב אסכהקין ואם‬
‫בהקיזשהילו נצעום י‬ ‫כשינה והנה חלום שלתה וחלום דניאל היו''‬
‫אחד מאלו לרב!“ בדבר• אבל תכלית זה הכה להעיר זה המחוזק לפעל אחד • ולא לאי‬
‫כשישמע‘‬ ‫מעלי‬ ‫כממוצע בין החלוסוהחלוס הנכואיי וחלומות'‬
‫לויתו הקול ולומר‬ ‫לעזור עשוק אם אח׳ גדול או קהל• או מה שמביא לזה • וכמו שאין‬
‫־ אלו היו כר״ס לא נבואה והכן זה ‪ ;.‬י ‪A‬‬ ‫יעל שיזרציי׳‬
‫דנ ר ה' ‪ .‬כי שומע‬
‫עשה‬ ‫עבדך וכן‬ ‫המדרגה ג והיא תחלת המדרגות־מי‬ ‫סי שרוא!ו>‘‪.‬עוט אמתי נביא • כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר י אחד איזה דבר‬
‫בשמעו לותהקיל^‬ ‫שיאתר ויאחר או‪.‬לה;אמ׳ או‬ ‫ז^זנזדמן בקנות ממון • או הגיע לעניין מיוחד בו• יאמר עליו שהתחברה אליו רוח יי' • או‬
‫מדבר ל‪1‬ליו לומר‬ ‫ויהי דבר יי׳ כיוצא באלו ‪ ..‬הלשונות‬
‫שומע‬ ‫דברי כי‬ ‫יי' עסי • ושהוא עשה מה שעשה כרוח׳הקודש • וא־מנם נאמר זה במי שעשה טוב גדול‬
‫עבדך והכתו׳קראה'‬
‫מרלוה לומר ושמולול‬
‫מאי • או מה שמביא אליו בהצלחת יוסף בבית המצרי *‪ .‬אשר היתה סבה ראשונה לעניינים גדולים התחדשו אהר כן כפו‬
‫ירלן מהגיד המרלוס‬ ‫שהתבאר ‪ :‬והמדרגה ב הוא שימצא האדם כאלו עניין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר • וידבר בחכמות או‬
‫לול טלי ונרלוה כ מו‬
‫שכיום הגיעהמרלו'‬
‫ג ת ו ש כ ח ו ת או בדברי הזהרה מועילים או בעניינים הנהגיים או אלהיים וזה כלו געת היקיצה והשתמש החושים עלמנהגיהם •‬
‫לופשר‬ ‫בהקיז כן‬ ‫וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקידש• ובזה הטץ מרוח דזקודש חבר דור תלים• וחבר שלטה משלי וקהלת ושיר‬
‫המרלוה'‬ ‫שתהיה‬
‫בלילה ‪ .‬ונמלוסר‬ ‫השירים וכן דניאל ואיוב ודברי הימי׳ • ושאר הכתובים • בזה המין כרוח הקדש חוברו• ולזה יקראום כתובים • רוצים לומישהם‬
‫מיכה בן ימלס'‬
‫לותה' •‬ ‫ילויתי‬
‫כתוכיבו כרוח הקודש • ובבאור אמרו מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה ועל כיוצא ברוח הקודש הזה אמר דוד • רוח השם דבר‬
‫דע^‬ ‫לחסרון‬ ‫לי ומלתו על לשוני •ר״ל שהיא הביאתהו לרברמאלוהדברים • ומזה הכת היו ע'זקנים הנאסר עליהם• ויהי כנוח עליהם‬
‫ומעוט ׳ הבנתי‬
‫בדברי הרב יש ליי‬ ‫הרוח ויתנבאו ולא יספו • וכן אלדד ומדד ״‪,‬וכן כל כהן גדול הנשאל באורים וחומים מזה הכת • ר״ל שהוא כמו שזכרו • שכינה‬
‫שפק גדול בזה לויך‪.‬‬ ‫שורה עליו ומדבר ברוח הקודש • וכן יחזיאל בן זכריהו מזה הכת והוא הנאמר עליו בדברי הימי'•היתה עליו רוח יייבתוךהקהל‬
‫קדל‪ 1‬נבולות מיב ^‬
‫ננולוה‬ ‫חלום של‬ ‫ויאמר הקשיבו כל■ יהודה ויושבי ירושלים כה אסר יי'לכם וגו׳ • וכן זכריהו בן יהוידע הכהן מזה הכת שהנה נאמר גו• וחוזה;‬
‫ולפי הנרלוה סן‬
‫ירלוס‬ ‫הפסיקים‬
‫לבשה את זכריה כן יהוירע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמרהאלהים • ^וכן עזריהו בן עדו אשר נאמר בו ועזריהו‬
‫הנכולזה‬ ‫שלוותה‬ ‫לן עיו היתה עליו רוח אלהים ויצא לפני אסא וגו׳ וכן כל מי שבאהו כמו זה ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה בעת שהיה טוב‬
‫ג ה קין‬ ‫הגיע לו‬
‫ל פני‬ ‫בעמדו‬ ‫וזה העניין רוצה באמרו • וישם יי׳ דבר בפי בלעם • כאלו הוא אומר שברוח השם ידבר • ומזה העניין יאמר הוא על עצמו •‬
‫המלכים יהו שפע‬
‫ולוחלונ לוו בעי‪5‬‬
‫שוטעאמרי אל וגוי• ומטה שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הס מזה הבת ‪ .‬ואינם מכת ישעיה וירמיהו ונתןהנביא‬
‫שהיה מהלך לבלג‬ ‫ואחיה השילוני וחבריהס״שאלו ר״ל דוד ושלטה ומי^^אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש ואמני מאמר דוד• אמר אלהי‬
‫הו^‬ ‫לוצלם שהיי‬
‫לזמר לשלית כל יושר‬ ‫ישרי לי דבר צור ישרי* עניינו שהו׳יעדו טוב על יד נביא אם נתן או זולתו כמו • ויאמר יי׳ לה• וכמו ויאמר יי' לשלמה יען אשר‬ ‫י‬

‫ילי״י ה' לולי ליותר‬ ‫חייתה זאת עמך ולא שמרת את כריתי •אשר זה בלא ספק יעוד רע לו עיי אחיה השילוני או זולתו • וכן אמרו בשלמה • בגבעון‬
‫כירלוה‬ ‫לודגר ג‬
‫המללוך ידבר ע מו‬ ‫נראה יי' אל שלמה בחלום הלילה ויאמ' אלהים וגוי אין*זה נבואה גמורה לא כמו היה דבר יי' אל אברם במחזה לאטד• ולא כמו‬
‫נשעיג‬ ‫;כל‪ 1‬נרהם‬
‫!העקדה• גם נפל לי‬
‫ויאמראלהים לישראל במראות הלילה •ולא כנבואת ישעיהו וירמיהויכי כל אחד מהם אע’פ שבאתחו הנבואה כחלום הנבואה‬
‫‪ 1‬שפ׳ גדולי בזה שהרי‬ ‫זזהיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאת לו הנבואה •ובזה העניין של שלמי אמר בסופו • ויקץ שלמה והנה חלום וכן כעניין השני‬
‫לוומר‬ ‫הכתונ‬
‫לו‬ ‫ויקרלז‬ ‫י יייא יי' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון • אשר התבאר שהוא חלום • וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר‬
‫״ללוך יי' ש ני ת' מן‬
‫השמים וללו • נזכ ר‬
‫■עליה בחלום אדבר כי •כי כאשר יתנבאו בחלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אחר הניע הנבואה אליהם בחלום• אלא שיפסק'‬
‫שרלזה‬ ‫במקום‬ ‫לגמח שהיא נבואה •‪ ,‬כסו שאמר יעקב אבינו כאשר התעורר מחלום הנבואה ההוא לא אסר שזה חלום • אבל פסק ואמר • אכן‬
‫ויותר‬ ‫המללוך‬
‫במשה‬ ‫ההתנות‬
‫‪,‬יש יי׳ במקום הז| וגי' • ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען • ופסק שהוא נבואה • אשנס בשלמה אמרויקץ שלמה והנה‬
‫דביני פירוש שללו‬ ‫וזלום • וכן דניאל תמצאהו מחיר המאמר שיזם חלומות ו אלפ שהיה רואה בהם המלאך וישמע דברו יקראם חלומות • ואפי׳‬
‫צנת‬ ‫יהיה‬
‫יאחר דעתו מהם מה שידע אמר • אדין לדניאל כחיזווא רי ליליא רזא גליא • ואמר עוד באדין חלמא כתב חזי הוית בחזוי עם‬
‫ליליא וגומר וחזוי רישי יבהלונני • וא^מר ואשחוטס על המראה ואין מכין •ואין ספק שזאת המדרגה למטה ממדרגת אשר נאמר‬
‫גהס •בחלום אדבר בו״ ולזה הסכימה האומה לסדר ספר דניאל מכלל הכתובי׳ לא מן הנביאים • ולזה העירותיך שזה המין מן‬
‫זזנכואה אשר בא לדניאל ולשלמה • אע״פ שראו בו מלאך בחלום • לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה אכל חלום יודיע‬
‫גאשתת עניינים • והוא מכת מי שידבר ברוח ו קודש • וזאת היא המדרגה הש‪ :‬ית • וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש כין‬
‫‪ ^ i‬א לו גם כן כלם יקראו נביאים בכלל ‪:‬‬ ‫; משלי וקהלת ודניאל וחלים ומגלת יות ומגלת אסתר הכל ברוח ‪-‬הקודש‬
‫הלשונות‬ ‫י‬ ‫;המדרגה ג והיא תחלח מדרגות מי שיא‪s‬מר ויהידבר יי'אלי ומהשנוטה סן‬
‫‪.‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫א‬ ‫■'וג‬ ‫•;‬ ‫‪.........‬‬ ‫;‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫■י‬ ‫•‪........................‬‬ ‫^‬

‫‪.I‬‬
 ‫= ■ ‪...... .‬‬ ‫מורה נבוכים‪...‬מלק■שני;‬ ‫שם טוב‬ ‫קדקאשן;‬
‫אבל אס אפשרשיראה הנביא עוד כמרא׳הככואה וכו׳יר״ל אע״פ שאמרנו למע^‬ ‫לכת הוידמה יזנ^‪ 1‬הלשינזת והוא שיראה הנביא משל כתל)^^^;‪ 161‬ננ אי ם ה ה ם ^ ס ש ^‪1‬ר'^‪&.,1‬ףהי‪5‬ו‬
‫במדרגה הו׳ שאפשר היא שיראה בחלום נבואיישה״שי ידכר ע^ן זהו בחלי^‬ ‫»ננ‪1‬את‪/ 1‬ולא יגי ע האיש חשוב היצ‪-‬רהוכפרלו הכת המלן||| ושיהיה חכסןוצדיק ועניו וחושב באל‬
‫נבואיי אבל כמראה הנבוא׳והוא ההתודעו׳והחקוי חהשגות שכליות א״א כשוס פט‬ ‫פ‪1‬ע;יזמ‪7‬מה לוה •י יתעלה ממיל לאין לו שום ת^ןה לא למאמת הגשמיות ולא לתאוות‬
‫שישיג כמראה החקיינתשהש״' ידבר עמו לפי שאחר שזאת ההשגה אינס אצא עם‬ ‫»כ‪ 3‬ר‪ ,‬נ רא ס שז ה הנצו ז וקדמו לו ב׳ הכחוע הראשו‪ %‬שילוה לו עזר אלהי להציל עשוק מיד עושקו‬
‫במיכה‬ ‫שאמר‬
‫שתוף הכת המדמה בשאר הנביאים מפני זז‬ ‫ראיתי און יי' היה ויחול עליו רות יי׳ לדבר בעניני סמגחות‬
‫א״א שהנח המדמה ישיגהו יתעלס בדבור ינא‬ ‫‪- ,‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ Of‬במלאה כמו וכתקווהתדניאו! לדבר בדבר עמיד להציל‬
‫ממנו אכל בנבואת חרעי׳ה שהיתה כלי שתוף‬ ‫שבזכר למעלה • עמים או להציל איש א׳או בשבת ה־!ל ועס‪,‬ס הלשונות אל זה העניין • הוא שיראה‪ .‬הנביא משיד•‬
‫הנח המדמה אז היה הדמרמגיעמחנויע‬ ‫בוס יראז הנביא משל בחלום וכגוף החלוס ההוא בחלום ובתנאי׳ההם כלם אשר קדמו באמת׳הנבואה‬ ‫שהיא התפעל חן‬
‫‪T in‬‬ ‫יד ע‬
‫על משה ; ואמר במראה אליואתזל״־י״‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫עניין‬ ‫לו‬ ‫יתבאר‬ ‫נבוא׳‬ ‫של‬ ‫ההוא‬ ‫החלום‬ ‫ובנוף‬ ‫■‬ ‫דבר‬ ‫זה‬ ‫אי‬ ‫ה?וא‬ ‫המשל‬ ‫לו‬
‫'‬ ‫יעבאר‬ ‫נבואה‬ ‫של‬
‫‘‬ ‫שהפס בולע לו מלל‬
‫ופירו׳הפמוק לפי דעת הרב ז״ל כשישיג הנטף‬ ‫ההיא אי זה רבר נרצה בו • כרב משלי זכריה כל ם ‪:‬‬ ‫{‬ ‫ג׳‬ ‫מדרגה‬ ‫זה‬ ‫זכריה‬ ‫משלי‬ ‫כתב‬ ‫בו‬ ‫ניצה‬ ‫התדנקיתסשכללא‬
‫י•‬ ‫המראה המדעית לא ישיג כמרא׳ההיא‬ ‫שיראה פסוא ידבר המדרגה ד שישמע הנביא דבר ונו' ;‬
‫המדרגה ד שישמי ‪ i‬דבר בהלוס של נבואד־־ו‬
‫ידבר עמו ואע״פ שישיג' כמראה ההיא אי ז®‬
‫גן^לאן אבט‬ ‫מפורש מבואר ולא יראה אמרו• כמו ך‪3‬ןךאן א‪ ,‬ן‪ -,‬קן‪1,‬‬ ‫’‬ ‫היא תעלס יותי גבוה חהג ‪.‬‬
‫אלא> ־ הטייגה ה‬ ‫שימו אגל ג מ ר א‬
‫הנבואה לא בו‬
‫•שליס או השנות‬
‫מן הש״י הוא נמנע אכל כשהנביא אינו מגיע‬ ‫מה‬ ‫כפי‬ ‫אליו‬ ‫שבאה‬ ‫נבואה‬ ‫בתחלת‬ ‫לשמואל‬ ‫שקרה‬ ‫לחה‬ ‫מהרביעית‬ ‫ומתר‬ ‫ס כגיו ת׳ גפבאות‬
‫למדרגת המראה המדעית אלא למדרג׳הח״‬ ‫׳‬ ‫שבארנו מעניינו‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫» מני דברי הר״ה שבג׳ לא היה[ שומ׳ג קול וכזה שומע קול‬
‫אפש׳שיגייג*‪-‬‬
‫חזקעט ט ‪-‬‬ ‫למט' קנ‪7‬כי‪£‬‬
‫תמנה אז‬ ‫היא׳| ‪Vjps‬‬
‫הנבואיי אשי ה‪1‬‬ ‫אישבחלוכמכמו‬
‫סו‬ ‫כ‬ ‫עמו‬
‫שירבר ‪lU y‬‬
‫הו^א ‪IJ rv;/‬‬ ‫המדרגה ה •‪II‬‬ ‫»לאאדע ולא בינת ושמיעע הקול מדרגה היא כי רוב‪ ..‬האנשים‬
‫שאמר בקצת נבואת יחזקאל ןוךבף בחליחו הנבואיישהש׳ ידכי עמו וכ״ש המלאך‬ ‫אכלעלהמעם‬ ‫‪ otif‬צי צהשיגס כשיחלמו חלום יראו צורות‬
‫ראינו‬ ‫‪.‬זייכדי‬
‫וזהואמרו בחלז'אדב׳כווכאש'מצאתי הנתוט^‬ ‫‪.‬‬ ‫אלו האזע( בן‬ ‫‪,‬‬ ‫בעבור‬ ‫ק‪:‬ד׳‬ ‫יותר‬ ‫משפר ישמעו קולית והיא מדרגה‬ ‫י שהכתוב •‬
‫יעידו וכו׳ר״צ הרב כארשכמרא׳ ההתזלעותיי'‬ ‫שומע‬ ‫א‬‫אל‬ ‫הקול‬ ‫העושה‬ ‫חי‬ ‫רואה‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫שבד׳‬ ‫בשעת‬ ‫ג אנדה *‬
‫לא ידבר עס הש״י ואמר שכאשר מצא נתוני®‬
‫ששקלה ששמע הקול לבד וכזאת המדרגה הוא שומע ורואה המדרגה ו שידבר לו מלאך בהלוס ״ וזה עניין רב‬
‫רבים יעידו שבמראה המדעית הגיע הדבור‬ ‫הנביאיכט ובאמת ויאמר אלי מלאך‬ ‫מי מדבר עמו ‪5‬‬ ‫‪ itp‬המלאך שאמר‬
‫ן‬ ‫המדרגה‬ ‫צואצתשצת י לו א ל‬
‫לנביאים היו הדבורים הכס ע״י תלאן או ע״י‬ ‫‪:‬‬ ‫בהלום‬ ‫האלהים‬ ‫בחלו'ונו׳‬ ‫מלאן‬ ‫עמו‬ ‫שידבר‬
‫הנער ובאמת לא‬
‫המדרגה ז‬ ‫עלהה׳‬ ‫יוםיף‬ ‫המדרגה‬ ‫וזאת‬
‫אדם והיה אפשר שיאחר שכמו כן יהיה אפשר‬ ‫שיראה בחלום שלנבואה כאלו הוא‬ ‫גתל‪ 1‬ם‬ ‫היה זה‬
‫שיהיה הש׳׳י מדבר עם הנבי׳ במראה המדעית‬ ‫ס בעת שלוף למה שהמדבר בה׳הוא איש וזה מלאן והמלאך‬
‫^ יתעלה ידבר עמו״ כמאמר ישעיד־־ו‬ ‫המאכלת לשאוע יותר רוחני ויותר נפלא מהאיש ולנן היא‬
‫ויהיה זה סותר למה שהניח למעלה ומפני זז‬ ‫ראיתי את יי ואראה את ה'ויאמר את טי אשלח ומי‬ ‫‪ piS‬גנו לא‪.‬היה ח‪ 1‬ל'‬
‫אתר הרב ע״צ המחשבה וט׳ י ור״ל שאפשר‬ ‫מעלה יותר גבוה מהאיש ;‬
‫‪:‬‬ ‫יו'‬ ‫את‬ ‫ראיתי‬ ‫ימלא‬ ‫בן‬ ‫מיכיהו‬ ‫וכמאמר‬ ‫•‬ ‫לנו‬ ‫ילך‬ ‫‪5‬ובצ היה בהקיז‬
‫שיתורן זה שיאמרשאפשר הוא שישמע כחלום‬ ‫כאלו‬ ‫נבואה‬ ‫של‬ ‫בחלו׳‬ ‫שיראה‬ ‫ן‬ ‫המדרגה‬ ‫הפני פעמים שקרא‬
‫ישעיה‬ ‫כמאמר‬ ‫עמו‬ ‫ידבר‬ ‫יי׳‬ ‫”‬
‫המדרגה ח *שיבואהו חזון במראה הנבואה ויראה שהש״י מדבר עמו לפי שהוא השגה שכלי׳ בלתי‬ ‫צו המלאך וכןתחלא‬
‫שלימ׳זהוא פזעל הדמיוןכמוחלט אכל בחיא*‬ ‫משלים• כאברהם במראה בין הבתרי׳•‬ ‫‪,‬‬ ‫נאלישע כשבאו ואראה את יי׳ וזאת המדרגה העליונה שימצא‬
‫שהיא השגה יותר שלימה אין הדמיון פועל כל‬ ‫והסיהושפנוויהור' כ זל‪1‬ם כי שנע השכל הנועל הוא כ״כ גדול כי המשלים ההם היו במראה ביום כמו שהתבאר ‪:‬‬ ‫כפניו שצפ׳המלכיס‬

‫המדרגה ט שישמע דברים במראה • כמו ש ב א כךשיראה שהוא ית׳ידבר עמו לפישאיןסדחיזן‬ ‫נפלא‬ ‫כתקני‬ ‫החדחה‬ ‫אותו‬ ‫יחקה‬ ‫אשר‬ ‫ונפלא‬
‫אל‪ 1‬ם‬ ‫ומלו‬
‫גובר כל כך ‪ :‬ואפשר שיאחר אזמר וכו׳ • ר״ל‬ ‫ההלכו להלחס עס אשד יחשובשהש״י מדבר עמו ואחר אשר הניח‬
‫אפש׳שיפור׳ פי׳אחר לפשזק כמרא׳אלת אתודע‬
‫לא‬ ‫לאמר‬ ‫אליו‬ ‫יי׳‬ ‫דבר‬ ‫והנה‬ ‫באברהם‬ ‫מוי‪,‬כ ואמר למלך הרב כמדרגות החלום‪ .‬עם השתים הראשינות‬
‫וכזה יתורץ הקושיא והואשנעש׳הקדחה ונאמר‬ ‫■‬ ‫יירשך זה ‪:‬‬ ‫ישריל בכעשלולי בא הרב לבאר מלרגית מראה הנבואה ואלו‬
‫שאע״פ שיראו חפש׳הכתו׳שהיס חגי׳דכז׳לנבי׳‬ ‫במראה‬ ‫עמו‬ ‫ידבר‬ ‫אשר‬ ‫איש‬ ‫שיראה‬ ‫י‬ ‫המדרגה‬ ‫הב׳‬ ‫שכייהושפע אני המדרגות הם מדרגות החלום עם‬
‫באמצעו׳מלאןאו אדם בחרא' התודעותיית‬ ‫הנבואה‪-‬כאברהם ג"כ ב^^וני ממרא •‬ ‫כב׳‬ ‫שנתחלפו‬ ‫>ושא יום אניע הי־אשונות והס כעצמם אלא‬
‫צ(לוך ואם אראיו‬
‫הוא שכתחל׳העכיןהיתה ההשגה חרא׳מדעית‬ ‫ז אח רק תולי חננן דברים הא׳שתדיגות שעכרן היו בחלוס ואלן‬
‫וביהושע ביריחו ‪:‬‬ ‫והיה כנגן המרנן המדרגות היו כהקין כמרא׳הנכואה והתחלפו׳‬
‫ואח׳כן הגיע להשתקע ושב חלוסומצד החלום‬ ‫שנית ני בחלום יחקהן הנביא כאלו הש״י מדבר המדרגה יא שיראה המלאך ידבר עמו במראה‪ .‬״‬ ‫וקחי עליו רות‬
‫שבו היה מגיע הדבר לנביא לא מצד המראה‬
‫כאברהם בשעת העקדה וזאת אצלי‬ ‫והוא היה לשני עמו וכמראה הנבואה לא יחקה הדחיוןשהשם‬
‫המדעי׳כלל ולפי זה התיחןיהיה פי׳הפסוק כן‬ ‫החלגיס ואמר צהס‬
‫בחרא‪ :‬אליו אתודע כלומר מה שהיה בהשגת‬ ‫אשר ידבר עמו כי לא יגיע פועל הכת נחיתה העליונה עזבמדריגות הנביאים אשר העידו הספרים‬ ‫<וותה הננואה‬
‫זז‬ ‫שאפשר‬ ‫עם‬ ‫השם‬ ‫אל‬ ‫לדמות‬ ‫כהקיז‬ ‫כהיותו‬
‫בענייניה׳ אחר אשר התישב מה שהתיישב משלמו׳ המראה המדעית היא בחקיייסאו משלים‬ ‫הני ע לו בהקיז‬
‫בחלום ן‬ ‫הגנן המננן וכ;‬
‫רכריותהאישכפימדהשיהייבהודתעיון ״ ואחר להשגות שכליות אכל שיושג במראה החדעייג‬
‫בענין אליהו כשנת' ה מדרג ה ח שיבואנו חז ן במראה הנכוא׳‬
‫איזה דבור הן ממלאך או אדם אומחנויתע״‬ ‫ויראה משלים בלי שישמע ההתנות במרע״ה • אכל אס אפשר שיראה הנ בי א‬ ‫לו הנמחה ללכת‬
‫הוא נמנע לגמיי כמוחלט אבל כשיהי׳ההשגה‬ ‫והיהצ קול כאבדהסדיןהבתייו׳לא ירתה לא איש)לא עוד במראה הנבוא^ה כאלו השם ידבר עמו ״ הוא‬ ‫כנד מלכי ישרת‬
‫קלום נכזאיי אז אפש׳ שיגיע אליו דבור מחנו‬ ‫‪ 6‬היה תולה‬
‫»ולת מלחכי׳לנתש מלאן; המדרגה נ‪ 1‬שישמע דברי© במראה רחוק אצלי • ולא יגיע פעל הכח המדמה לזה ‪ .‬ו ל א‬
‫יתע׳ וכ״ש ממלאך אן אדם וזהו אחרו כחלום‬
‫אדבר ‪. 13‬׳ ולפי זה הפי׳ האחרון יהיו מדרגות‬
‫מנ ע ל וגוב אלהי הנבואה נהו באנרהס והנה דבר יי׳ אליו ולא מצאנו• זה העניין כשאר הנביאי׳־ולזה בארה התורה‬
‫»קר‪ 1‬ן אם יחיה‬
‫הנבואה שחונה •ר״ל ל‪1‬י זה הפי׳ האחרוןשעי׳‬ ‫יזתלין ואמר להם יראה המדבי־ עמו לא איש ולא מלאן ולא ואמרה במראה אייו אתודע בחלום אדבר בו״ שכם‬
‫היוטה תשר עלית הש״י ‪ :‬המדי־גה י שייא‪ :‬איש שידבר!נו׳ ;‬
‫שבמראה ההתודעותיית ח״א שיגיע לנביא אי‬ ‫הרבו בחלוילברושם למראיהדבקויהשכל והשפעתו•‬
‫שם לא קרלממנה ה מדרג ה י א שיראההמלאן ידבר עדזו‬
‫והוא אמרי במראה אייו אחודע • שהוא התפעל זה דבור הן ממלאך או אדם הן דברים סתם‬
‫במראה כאברהם כשעת‬ ‫׳‬ ‫הי מ‪ 1‬תקמו'וכתשר‬
‫אסכן ישררו מדרגות הנביאה ח׳ כי הג'‬ ‫הגיעו לפניו שר ה־גקדה וזו היא המדרגה העליונה שבמראות מן ידע ולא באר שבמראיישמע דבר מהשם*וכאש'‬
‫מדרגות האחרונות והם ט׳ י׳ י״א הס שיגיעו‬
‫דברים באמצעות מלאן או אדס או דברים‬
‫!תחשיו הנביאים אחרשהתיישב מהשהתיישב משלמות מצאתי הבתיבים יעידו בדבר שמעו הנביא ויבאר‬ ‫החשים‬
‫השלישיים‪ 1‬התיונן‬
‫סתד כתיאה הנבואה והוא א״א לפי זה הפי‬ ‫שהוא במרי׳אה אמרתי ע'צ המחשבה • שאיפשר‬ ‫ואמר‬ ‫חכם‬ ‫שיהיה‬ ‫ר״ל‬ ‫ההוא‬ ‫האיש‬ ‫דכי־מת‬ ‫חמר לו‬ ‫לפניי‬
‫האתחן ו כישיעהו ומיכיהו י ר״לואע״פ‬ ‫ממנו ההתנז׳ההכנותהטנעיו׳והרצוןהאלהי ולזולת שיהיה זה הרבר אשר ישמע בהלום ולא יתכן במוחו‬ ‫מ לי ךיי' רד תותי‬
‫מד־גתח״רכי מדרגתו למעלה מכל נביא‬ ‫תירא‬
‫שהפסוק אומר כישעיה ובמיכה חזון או דבר‬ ‫ובאת'לא היה*‪ II‬צם נת׳׳ש אבל אם אפשר שיי ‪ rr‬הנביא עוד במראה הוא שיהיה השם ידמה לו שהוא ידבר עמס‬
‫השם שהם מראה ההתודעותיית ככר פרשנו‬ ‫אז וה‪ 1‬ת היה מדנר כמראה הנבואה כאלו‪ .‬השם ידבר יעמו כמו זה כלו ע״צ המשך אחר הנראה • ואיפשר שיאמר‬
‫שאפש׳שיאמר שבתחילה היה מראה ונשתקע‬ ‫נום פר תמישים‬
‫האוס׳ שבל מרא׳ שתמצא כשמע דבור יהיה תחלת‬ ‫ואמר הכתוב זירד שילדה כ־זלום גזר הייב ש‪:‬וא רחוק כי כהיותו‬
‫‪1‬שכ חלום ; דע כי הענין כן♦ ר״ל שהנביאים‬ ‫וידבר תצי‪ 1‬כה כהקין א״א שיחקה הנביא שהשסידכרעחו כמו‬
‫כלם חון חמרע״ה היו שוחעי׳הדכור באמצעו'‬ ‫העניק ההוא מראה • ואהר כן הגיע להשתקע ושב‬
‫עלאברם•‬ ‫נפלה‬ ‫באמרו‪-‬ותרדמה‬ ‫כמו‪.‬שבארנו‬ ‫ח‪/‬ו׳‬ ‫אמר ה' יען אשד שידתה בחלום ומה שהניע לרב לומר זה מפני‬
‫מלאן והאמצעי ההו׳היאהכחהחדח׳‪ :‬מעל‬ ‫׳ ‪ ' -‬י י ‪ -‬״־‬ ‫־ ‪ ,‬־ ‪— ............ -‬‬ ‫שלת׳מלאכי'לדרוש ב׳ דברים אס כעבור ני כשכל גיזר כי מי שהו׳‬
‫ו ^מרו זו תרדמה של נבואה ויהיה כל דבור שישמע על אי זה צד שישמע בחלויכמו שבא‬ ‫בהקיץ לא יגיע אל נח‪,‬המדמה לדחותשהשם‬ ‫וגוב אלהי‬ ‫בנ״ ל‬
‫המבלי‬ ‫**קיי!‬
‫כ־בחץם אדבר בו‪-‬אבל בטראה הנבואה לא יושג בו אלא משלים או השגות שכליות‬ ‫ידכרעישו וגם הניע לרב לזה אמרו במראה‬ ‫אצה ים‬ ‫אין ‪,‬‬
‫^ ^ ^ ™ ם ^ ענייני חב טו״ב מ ה שיגי ע מן העיוןכטושבארנסוהואאטרו במראה‬ ‫אליו אתודעונו׳ כי כחלום ימצא דבור מאת‬ ‫נייר אל‬
‫^^תורע‪-‬ולפיזהה‪.‬־יחשהאהרוןיהיוםדרגותהנבואהח'מדרגות־והעליונהשבהםהשלט’‬ ‫השם אבל כמראה לא יגיעו לא תקוייסוידיעות‬
‫ש תנ בא במר אה בכלל ואפי דבר עטו איש כמו שנזכר‪-‬ואולי תקשה עלי ותאמ' כבר מנית‬ ‫י שכליות מעניני החניאו׳ לא זולת ולזה ביארה‬
‫התורה ואתר׳ במראה אליואתודע כחלום‬
‫^ הנכואה שייייה הנביא שומע הדבור מהשם ירבר עמו כישעיהו ומיכהו ואיךיהית‬
‫אדכר ט ושם למראה דבקות השכל והשפעתו זהויסורנושנלנב'אישטעאטנםהדבורכאשצעותםלאךפ‪ 1‬אםרע־האשרנאם'בופה»‪1‬‬
‫ולחלום הדבור וכאש' היה העגין כן שבמראה‬
‫פה אדבר כו• רע כי העניין ק שהאמצעי הנה הוא הבח המדמה שהוא אטניישטע שהשם‬ ‫הננוא׳לא יחקה הנביאשהש״י ידבר עוזו כאש׳‬
‫טעל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬דבר אתו בחלום של נבואה •ו מ ר עי ה‬ ‫‪..........................‬‬
‫עם הנכי׳כמרא*‬ ‫ידבר ‪.‬‬
‫‪... ...........................‬‬
‫מצאנו כתוביםשהש״י‬
‫^^^^^^יתכ^ ‪ J g‬״ ‪M‬י^י■ ‪ 7‬הה־סה‪1‬א^סי ‪ r‬מהמי־יעמי^הנל‪,‬ע״ ‪ wM 5‬ו א‪ P‬י הנו *‪t‬‬
 ‫פו‬ ‫‪&?1..‬פודי ׳ מורה נבוכים חלק עזני * שם טוב‬
‫לדרו!(‬ ‫ני‪ 6‬רז‪1‬ל‬ ‫כלל ולכן נאמר וכבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו והנה נתעלה‬ ‫מכיןשני הכרוכים ! ר״‪ I‬שנכואמ|מרע״ה היתה מנץשני הכחת‬ ‫■‬
‫בדברו לכן■ קמטס‬ ‫משה על כל הנביאים שנבואתו לא כיתה במשלים ותקויי׳ והיה שומע הקול בבירור‬ ‫ה^כל' והכת המחשבי ומעל הכדורת יהיה השכל הנכדל זל"נ כי מעל‬ ‫‪-‬‬
‫‪zfi‬ר טלית ‪» c‬‬ ‫׳ ^ י ל מן הכח השכלי ושני הכרוכים הם הכח המחשכי והחוש המשותף והשם • מה שלא היו שומעים הנביאים ני אם היו במראה הנבואה לא היו שומעים קול ואס‬
‫לא תרד מ מ ג ה כי‬
‫‪ 0‬ןת קמות • מבין‬ ‫היו כמראה כננואה שומעים קול במראה ובחירה והבן כל מה שגלינו לך כזה הפר׳‬ ‫■ ‪,‬‬ ‫■'‬ ‫‪ ,‬יי<־ע אי זה'יכשר ;‬ ‫‪.‬ן‬
‫הכרוביש‬ ‫שנו‬ ‫אףשיש בו דברים עמוקים כמאד מאד ‪I‬‬ ‫'‬ ‫‪•.‬‬ ‫‪.‬״*רק ס ו זה הפרק הערה גדולה'לסודומ‬
‫שהר‪ 5‬ון בו השכל‬ ‫י פרק מ״ך מאיש אחד תלקח ראיה על בל‬ ‫רבות מענייני הנכואה שהיה נראה‬ ‫‪.‬‬
‫לבד טש‬ ‫קדברי‬ ‫‪ .‬אישי המין * זה הפרק נפלא‬ ‫מ העניו שהיה שעל ‪ .‬נעשה מעטן‪,‬מה ^טעל הכפורת פבין שני הכרובים מבלתי השתמש ־‬
‫יוהתדנקות בפכל‬
‫?פועל וכל אותם‬
‫יודיע הרב'לנו רבים מסתרי הנבואות עם‬ ‫הכת המדמה ‪• .‬־ וככר בארנו במשנה תורה הבדלי‬ ‫— ‪‘ ,‬י^ לגלות שהם כמראה הנבואה או‬
‫א פי‬ ‫‪ .‬הנ מיונ ת‬
‫הנחת הקדמה אחת והיח כי כידיעת איש אחד‬ ‫הנבואה ההיא ופירשנו עניו פה אל פה אדבר בו •‬ ‫לעניו ההוא מציאות‬
‫‪------------‬‬ ‫בתנוס נכואיי לא שיהיה‬
‫‪--------‬‬
‫הגי ע!‬ ‫התנבא‬ ‫מהמין מלע כל המ־ן כי אע״פ שכל אישי המין‬ ‫וכאשר ידבר איש אל רעהו • וזולת זה * והבינהו‬ ‫ח ננע^ ככל אכל הם כמראהאו כחלו׳ יכא‬
‫מה"פי כפי רצונו‬ ‫ממתלפיס קצתם מקצתסואק שוס איש שדומה‬
‫‪ j»win63‬ה פנל‬ ‫•לחגיח מכל וכל כי ימצאו בכל אישי כמין‬ ‫משם ואין צריולוזשיבטה שכבר נ א מר‪, :‬‬ ‫— וכענין חתור נא כקייןוכענין קת‬ ‫״‬
‫הפועל! או היה קול‬
‫;חלופי בב“ת ובפרנז האדס אשר הוא המורכב‬
‫גברא בראו השם‬
‫אפר מ מנו' ה)‪ 9‬ן ל!‬ ‫האחרון עכ״ז מהות ראובן הוא מהות שמעון‬ ‫‪ ,‬פרק‪ :‬ששה וארבעים‬ ‫על צדך השמאלית וכענין‬
‫ר^תער על הראם ועל הזקן וכעכיןהבם‬
‫הדגור המגיע לו *‪.‬‬ ‫כי ראזכן הוא מדבר וכן שמעון וכן כל האנשי׳‬ ‫» מימה וכענין גיזת גלעון שזוא תכואר‬
‫מרא ‪.‬‬ ‫אם כן כידיעת מהות חיש אחד פרטו יודע כל‬ ‫המין•‬ ‫אישי‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫ראיה‬ ‫תלקה‬ ‫חד‬ ‫‪5‬‬‫ה?‬ ‫האיש‬
‫יי * ה העטןחזן לנפש רק כמרא׳חו כחלום‬
‫^“'‪ 1‬ויודע שזה תכונת כל איש ממנו • ואשר ־אישי הקץ ולבאר לנו זה הסוד נקרא אדם‬ ‫] ע>ין יונה כן אמתי וענין בליעת הדג לו‬
‫אדס שמא כולל שס המין וכמנ‬ ‫הראשון‬ ‫מתכונות‬ ‫האחת‬‫‪I‬‬ ‫התבוני‬
‫‪L‬‬ ‫מן‬ ‫כי‬ ‫•‬ ‫בזההמאט׳‬ ‫•ארצהו‬
‫•י‪■-.-‬״ ‪-‬ייי•י'־” —‪ I 7‬׳‬ ‫‪pf,2‬ךן ‪ ,‬ך ך‬ ‫״^ ‪?P‬עא'לה^שרךקן‬
‫‪.‬שבחותם אחד מצורת אריה יחתום התדם‬ ‫* אי הלוכדת וכיוצא כזס יש שם מתר;■ ; הגדות הנביאים תלקה ראיה על ‪ S d‬ההגדות אשר‬
‫מותמות רכות והם מתחלפים כמספר והס‬ ‫‪ .‬במיןההוא‪-‬ואחרזאתההצעהתדע*כ|כמושיראה‬ ‫‪;,:‬־;פרקמז‬ ‫'‬
‫אמדים כצורת האריה כן הוא צורת כל חין‬ ‫«צדס כחלום • שכבר הלך לאדן הפלנית ‪ -‬ונשא שם אשה •ועמד זמן • ונולד לו בן • וקראו‬
‫ומין כי היא אחת ונמצאת בדברי׳ רבי׳ ואחר‬
‫שהניח הרב כי מאיש אחד יודע כל אישי המין‬
‫■^לוגי• והיה מעניינו מה שהיה • כן משלי הנבואה ה<יו אשר יראו או יעשו בטראיהנבואה‬
‫כן ראוי שנדע כי מנביא אחל יודע צוריב‬ ‫יזכרו‬ ‫‪; .,‬גשה שיורה המשל ההוא מעשה מןהמעשיס ודברים יפער אותם הנביא ומדת זמנים‬
‫כל הנביאים והרצון בו ני מתכונת הגלה א'‬ ‫‪3-‬ין פעל ופעל ע״צ המשל ונסיעות ממקום למקום הכל הוא במראה הנבואה * לא שהכז‬
‫מהנכיאיס‪ .‬תלקתראיה על כל הגדות אשר‬ ‫פעלים נמצאים לחושים הנראים • ויבא זכרם בספרי הנבואה קצתם מוחלטים •‪ .‬שאחר‬
‫כמין ההוא ואחר ואת ההצעה תדע נינ מג‬ ‫‪.‬שנודע שהכל היה במראה הנבואה• לא הוצרך להשיב בזכור כל חלק וחלק מןהמשל שיהיה‬
‫שירחה אדם בחלום שככר הלך לחרן הפלונית‬ ‫;כשראה הנבואה • כמו שיאמר הנביא ויאמר יי' אלי ולא יצטרך לבאר שהיה בחלום ‪• .‬‬
‫וכז׳ והרצון בזהיאף שחכור הנביא שעשה‬ ‫ייחשבו‪ .‬ההמון שהפעולות ההס והנסיעות והשאלות והמענים הכל היה בעניין השגת‬
‫מעשים רניסועשתם זה אחרוה בוחנים‬
‫מיוחדים ונעתק ממ ןום למקום שכל אלד‬ ‫קצת‬ ‫ייהושים לא במראה הנבואה• ואני אזכור לך מזה מה שלא יספק אדם בו •ואחבר אליו‬
‫הדברים יוה שיהיה זה חון לשכל ושהם דברי®‬ ‫ול^^‬ ‫שה שהיא ממינו• מן הקצת ההוא יתבאר לך מה שלא^זכרתיו • וממה שהוא מבואר‬
‫נמצאים לחושים אין הד‪.‬ר כן אכל היה כל‬ ‫יספק אדם בו• מאמר יהזקאל •אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגומר וחשא אותי‬
‫רוח כץ הארץ ובין השמים וחבא אותי ירושלמה במראות אלהים • כן אמרו ואקום ואצא‪ ,‬כמראה הנבואה ואחר שנדע כי כל מה שיראה‬
‫הנביא הוא בחלום ובמראה הנבואה תדע שכל‬ ‫הבקעה • אמנם היה כמראות • כמו שנאמר באברהם ויוצא אותו החוצה ויאמר״ וזה‬
‫הספור אשר עשה והזחן אשר עמד והמקומות‬
‫אשר נעתק הכל היה כמראה הנכוחה זיחשבד‬ ‫ריה במחזה • כן אמרו ויניחני בתוך הבקעה • אמנם היה גמראוח אלהים • וזכר יחזקאל‬
‫ההמון שהפעולות ההם והנסיעות והשאלות‬ ‫ויאמר‬ ‫כשראה ההיא אשר הובא בה ירושלים דבר זה לשונו • ואראה והנה חור אחד בקיר‬
‫והתשובות הכל היה בעת השגת החושים לת‬ ‫כן אדם חתור נא כקיר ואחתור בקיר והנה פתח אחד וגו׳ • וכמו שהוא ראה במראות‬
‫במראה הנכוחה ואין הלברכן וככר ילעת כי‬ ‫‪,‬שצוה לחתור בקיר עד שיכנס ויראה מה הם עושיח שם וחתר כמו שנזכר במראות אלהים‬
‫יגבנס מן התוך וראה מה שראה • וכר זה במראה הנבואה • ‪,‬כן אמרו לו ואתה קח לך לבנה י הדברים המושכלים נדע כדברים הגלויים כי‬
‫יכל ידיעה וכל לקוד יזמנם תו‪/‬ע כיריעה‬ ‫זגו^• ואתה שכב על צדך השמאלי וגו׳ ואתהקח לך חטים ושעורים וגוי • וכן אמרו והעברת‬
‫קודמת והידיעה מופתית שהיו שם ידיעות‬
‫ידועות בעצקםשא״ח להכחיש אותם וקאלד‬ ‫על ראשך ועל זקנך כל זה במראה הנבואה • ‪ .‬ראה שהוא עשה הפעולות ההם אשר צוה‬
‫התחלות יודע יוה שאחריהס שאינם גלויים‬ ‫לעשותם • וחלילה לשם מחת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים • ויצום לעשות מעשה‬
‫כמותם וכן עשה הרב כי הנית דכר‪:‬ס נבואיים‬ ‫השוטים• ויצום‪.‬לעשות מעשה השגעון • מחובר אל המצוה במרי שהוא היה כהן‬
‫שא״א לאדסלשפק שהיו במראה הנבואה אע״פ‬ ‫וחייב שני לאוין‪.‬עלכל פאת זקן ופאת ראש ואמנם היה זה כלו במראה הנבואה • כןבאמרו‬
‫שנזכור שעשה מעשים ועמד זמנים זנעתון‬ ‫כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף•'אמנם זה היה במראות אלהים• ואמנם יחשבו תלושי‬
‫ממקום למקום ילמד חלם סתום מן המפורש‬
‫והנה הרב ביאר ני מראות יחזקאל כיו כמראה‬
‫לחתור‬ ‫הסברא בזה בלו היות הנביא מספר שהוי צוה לעשות כן ועשח‪-‬ובן יספר שהוא צוה‬
‫הנבואה אף שנעתק מקקוס למקום כי אמר‬ ‫וכבר‬ ‫•‬ ‫■ כקיר אשר בהר הבית והוא היה בבבל וזכר שהתרו כמו שאמר • ואחתור בקיר‬
‫ותבא אותי ירושלים במרהת אלהיס כן אתרו‬ ‫כיאר שזה היה במראות אלהים• וכמו שבא באברהם היה דבר>י׳ אל אברהם במחזה לאמר‬
‫זיגיחניכפווהכקעה והיאימלאה עצמות ני‬ ‫ונאמר במראה הנבואה ההוא ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמיטה וספור הכככים‬
‫יזה מבואר שהוא מרזלה נבואה • היה רואה שהוצא ממקום שהיה בו עד שראה השמים■ ביאר באומת כן חדם העצמות האלה ונו'‬
‫יבשו עצמותנו אבדה תקותנו נגזרנו לנו הנני‬ ‫‪ .‬יאחר ק נאמר לו וספור הככבים ובא ספור זה כמו שתראהו וכן אומר בעניין אשר צוה בו‬
‫מביא בכס;חח וחייתם ונו׳ כמו שחסטם‬
‫המשל עם הנמשל ואמר רבי יהודה כאמת‬
‫ירמיהו • שיטמון את האזור בפרת • וטמנו ופקרו אחר זמן גדול • ומצאו שכבר התעפש‬
‫משל היה כי אלו העצמות היבשות היו יושבים‪,‬‬ ‫ונפסד• כל אלו המשלים במראה הנבואה • ולא יצא ירמיהו‪ .‬מאדן ישראל רבבל ולא ראה‬
‫בגלות ככל ואמת אבדה תקותנו נגזדנן לנו‬ ‫פרת ״ וכן אמרו להושע קח לך אשת זנונים וילדי זנוני׳ • והעניין ההוא כלו מלידת הבנים‬
‫וזהו שאמר החכם ההוא אני מבני בניהם ואלו‬ ‫וקרותם פלוני ופלוני הכל במראה הנבואה ־■ כי אהר הבאור בהיותם משלים לא נשאר‬
‫תפילין שהניח לי אבא מהם והנה יתבאר לו‬ ‫העניין מסופק כהיות לדבר מזה מציאות • אלא כשנאמר בהם ותהי להם חזות הבל כדברי‬
‫מזה כי מה שאתר ואתה קח לך לבנה ואתה‬ ‫;הספר וגומי • וכן יראה לי שעניין גדעון בגיזה וזולתה אמנם היה במראה • ולא אקראהו‬
‫שכב על צדך השמאלי וגו׳ ואתה קח לך חטי©‬
‫מראה נבואה גמור שגדעוןלא הגיע למדרגת הנביאים כל שכן למדרגת המופתי׳ •ותכליתו‬
‫ושעורים וגות׳ וכן אתת והעברת תער על‬
‫ראשך ועל זקנךכלזס בחראה הנבואה וחלילה‬
‫‪^.‬נזישיג כשופטי ישראל ו כ ב ר מנוהו מקלי עולם כמו שבארנו• ^גמנס הכל בחלום כהלום‬
‫שיהיה !? 'בבקיז‪ ,‬כי יהיו הנביאים דומי©‬ ‫סופו‬ ‫;לבן ואבימלך כמו שזכרנו • כן מאמר זכריהו וארעה את צאן ההריג' וגו׳ • והעניין עד‬
‫לשוטים ולשכורים כי איך היה שוכב על צדן‬ ‫מבקש השכר בנחת ולקח'השכר ומנה הכסף והשליכו בבית היוצר • 'כל זה ראה במראדה‬
‫ימים רכים■ ולא יתנועע ‪ .‬לשום צד ואיך היה‬ ‫־ הנבואי שהוא צוה בעשלתו ועשאהו במראה הנבואה או בחלוסשל נבואה״ וזה דבר שלא‬
‫אוכל לחם גללים שהוא טמא ונמאס כדי‬ ‫יסופק בו ולא יסכל אותו אלא מי שיתערבו לו קאפשריות בנמנעות• וממה שזכרתי תביא‬
‫שיהיה סימן לישראל שיאכלו לחמס טיוא בגוי©‬ ‫ראיה על מה שלא זכרתי הבל מין אחד ודרך‪:‬אחד הכל מראה נבואה • ’ וכל מה שיאמר‬
‫מאובר שא״א שיהיה כהקין העברת התער על‬
‫'כשראה ההוא • שהוא עשה כן • או שמע אי יצא או נכנס או אמר או נאמר לו או עמד או‬
‫ראשו ועל זקנו כי יחזקאל היה כחן וחייבשני‬
‫לאוין על כל פאת זקןועאת הראש זאמנסנרא'‬ ‫ישב או עלה או ירד או הלך בדרך או שאל או נשאל הבל במראה הנבואה • ואפילו ארכו‬
‫כתכלית הביאורשהיה זה כלו כמראה הנבואה‬ ‫;יזטעשים ההם המסופריייונקשרו בזמנים ובאישים נרמז;^יהם •ובמקומות אחר שיתבאילך‬
‫ויחף _‬
‫היה‬ ‫עתם ‪,‬‬ ‫‪....................‬‬
‫וכן כאשר הלך עבדי ישעיהו‬ ‫שהמעשה‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪, ^ . .‬‬
‫כמראה הנכו^'וכן ‪^^f‬כענץירמי׳ שייטמון‬ ‫‪. .‬‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫'י‬
‫ייילהאמר בפרמ כל וה כמראה וכן אחיו להושע קת לך אשת זנוניס וכל הפרש׳ הוא במראה הנכוא׳וכה לא יסופקשן‪ 5‬אדם כדוי; לדכי הה מציאו׳נכן ענין גדעון‪3‬גיו״‬
‫יייה כמרא‪ :‬וזולתה אמנס היה כמדיייה אע״פ שאינה של נכואה כי גדעון לא היה נביא וכן תאמר ז‪:‬ריה וארעה אע צאן ההדגה והענץ כלז מכקשז השכך ולקת ה‪ c‬כר‬
‫ימכה הכסף והשליכו' ככית היוצר כל זס היה כמראה הנכואה או כתלוסשל נכואה ווה הדבר לא יסופק בו ולא יסכל כו אלא מי שיתערבו לן אפשריות בנמנעיע ועל כל©‬
‫לכם חיות הכל כדברי הספר החתום והנה הרב זני מה שהוא‪.‬חכואר ונגלה שהוא כמראה הנבואה ואחר כן מאר מה שאינו כ״כ גלוי ואמנם אתר הערה הוא‬
‫^גיאר ועזס לכאר נבואות רכות אשר ל ‪ f‬היו נמצאות חוץ לשכל אכל היה הכל כמראה הנכואה למהשוה הוא הפך המפורסם העיר הרס ואמר וממה שוכראי תכיא ראיה‬
‫‪.‬‬ ‫על תה שלא וכרתי הכל אין אתד בדרן א׳ הכל תראה הגטאז)בן׳ א‪,‬תר יתבאר לן שה)א משל ‪ 7‬ע ידעה אמתייד ‪ -‬־ ־' • • שזקעשז■ • י‬ ‫י‘‬ ‫‪,‬‬
‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪J‬‬ ‫נ‬ ‫‪.‬׳וכ‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
 ‫שם טוב ‪; .‬מורה נבוכים חלה שני‬ ‫■‬ ‫‪:‬קרקאש‬
‫ששאמותאויותר מעטל • ל״ל כי סתם כל אדם גבס ‪J‬‬ ‫&רק מ‬ ‫•שהמעשה הוא קשל ותכין אל חה שהו׳ריחו אחר שביארנו כי המאור גו אינז כאות‬ ‫פרק מ״ו‬
‫ייר‬ ‫‪f‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‘‬ ‫היה גבהושש אמותשהוא כפל‬ ‫;‪5‬‬ ‫לתה שהוא ההך האמת‬
‫‪°‬‬ ‫עוג ♦ ר״לשאסהיהוהכאמתעיגלאהיהעוגנארך‬ ‫מתיל כלו המגי^ • ' פרק מ״ן כבר יתבאר ונגלה מאין נות‪5‬ן שדוב נבואות הנכיאיס במשליס וכו‬
‫‪.)J.‬אין ראוי שיוכן‬
‫אורן עוגשלשים אמות שלנו היה ^יו י*יז^י 'י‬ ‫שהנביאי׳ מה‬
‫לבה במשלים ןתי^י‬ ‫לוה»י העלם‬ ‫שככר ביארנו‬
‫‪-‬אמתו ג׳ פעמים ואס היה אורן עוג ו אמי?‬ ‫‪.‬‬ ‫‪#‬העירונו י היכון‬
‫י‬ ‫מינכיאים שהנבואות שנכאו היו נמצאות כן‬ ‫>ןההתונ; המנית ‪,‬‬
‫‪^ t‬‬ ‫־ שלו היה אמתו בלתי נערכת‬ ‫חוז י לשכל אגל ‪.‬כם משלים כח״ש^ כן ר^י‬
‫‪j‬׳ א)ןןת שלן)אחר‬ ‫מהגשמה‪ f‬שיודע קעניןהשלותוהעלנות והגחתות מעם ישהטעש ה’ ההואסשל• דע ידיעה אמתיתשזזואג ; ש‪^,‬ןךן‬ ‫וההעעליית ‪11!y‬‬
‫לבחינת‬

‫׳ ■ ■שהיא כלתי נערכת היה אפשר שתהיה אח^‬
‫י‬ ‫קטנה כאחתנו או יות׳קטנה‬
‫^ נערכת עם גופו לא ילענו אורן עוג כלל א כ‬
‫‪ -‬מן המחוייג שאלו האמות הס משאר פי^‬
‫האדם הכינוניס ואז ידענו גן‪7‬לגןפו‪ ,‬שטה‬
‫כפל מאדם אחר! אלא האיש הנזכד לנדויר ן‬
‫■ אותם הפרטים הכתוביס בעטוק לא שחין כצ‬
‫■ כן כני לורם אלא כאיש הנהוג ממני י; ו ­‬
‫שנודיע‬ ‫צריך‬ ‫וכן‬ ‫•‬ ‫המדמה‬ ‫הכח‬
‫‪ .‬במראההנבואה‪. :‬‬ ‫*יעלסמהעהעייונן שהוא כא מהם בכתמי חקרי הנכוא׳ לכשיובמ ‪:‬‬
‫מיכון בזה העל‪^ £‬כחשתעם מדוקדקים ולא יודע שהוא התל‪.‬‬
‫* פרק שב;‪3‬ה וארבעים ‪:‬‬ ‫משמות ■ המושליס‬
‫‪ ,‬החשיתפיס ‪ - :‬או גוזמא וכו' עד והביאו‪,‬ראיה מאמרו ערים‬
‫גדולות ובצורות כשמים הואלשיןגחמאכן‬
‫־ פרק מח‪ .:‬אקרו כי עוף השמים יוליך‪.‬את הקול הוא ל‪5‬אן‪ ,‬ך• ‪ n‬ך ־ ־ התבאר ונג‪3‬ה מאין ספק‪-‬ש^וב נבואות‬
‫הנביאים במשלים • ע׳הכליבהזארת‬ ‫גוומא לא כמו שיחשוב אחד מגדול החפרשום‬
‫‪t*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ממוין הרמ״כן שגוו‪,‬כי חשב ני עופות השמים מקש!‬
‫לומר‬ ‫רוצה‬ ‫פעולתו‬ ‫•ממומר ‪■ .‬מע^ן יוליכו את הקול ולפי זה^נאמר אשר כגוכה‬
‫'•♦המתרה‬

‫נפר ק מ ח זההפרקהואחתימהמביאיד‬ ‫יומר ארויס גובהו וכו׳ שאף שהיה עושה ערשו ם׳ גס כן מעניין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט‬ ‫מ ^ מ‪4‬‬
‫‪■ .‬משלי הנבואה וסתריה״ ‘‬ ‫שהנה יבא מהם בכתבי ספרי הנבואה • וכשיובנו ■‬ ‫יורשעו׳ כי ה מ רי ם אמות לא היה ה^‪,‬על אותו השיעור כי הממה‪.‬‬
‫וגלה ‪(t.‬‬ ‫‪ ^.‬י‬ ‫־‬ ‫כמשמעס מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא• ‪...‬‬ ‫יתודשו אינוחלמש שהאדם ילבישהו ואס היה אורך‪.‬‬ ‫יושר‬
‫»הודיזן לת יסצתו‬
‫כענינים ההכרחיים המטה ט׳ ‪6‬מות יסיה אורן הישן עליה ו׳אמות; או יוכנו כמה י שתורה עליו המלה לפי ההנחה הראשונהזלא יודע שהם מושאלים^ •‬
‫ולא או יותר מעט ‪.‬ואמרו באמת חיש ר״ל נאקת יחדשו ענייגים מרוחקים • וככר באר^ואמרו דברה תורה בלשון הבאי רוצה לומר הגוזמא*‬ ‫י״ ל שהם תחיליים‬
‫איש ממנו לא‪.‬שירכיה זה באחת עוג כמו‪:‬‬ ‫כעליית השחש‬
‫כענייני ם החיודיום שיחשבו קצת ר״ל שאם‪ .‬הי‪.‬ה אורן עוג ן' אחות והביאו ראיה ממאמר ערים גדולו’ ובצורות בשמים וזה אמת• ומכת ההפלגה אמרו• כי עוף‬
‫כ חו ה תי ס נקקופת שלא פיה אמתו בלעי נערכת עם גופו המ״כ• השמים יוליך את הקול • ולפי זה נאמר אשר כגובה ארזים גבהו וגו׳ ״ וזה המין נמצא הרבה ‪,‬‬
‫הקור‬ ‫י}חח יו‪1‬‬
‫ברברי הנביאים כלס ‪ • .‬ר׳יל עניייים נאמרו ע'צ הגוזמא וההפלגה לא על צד ההגבלה'‬ ‫כתתיפת ‪ ,‬ענ ת שאס היה א‪ p ),‬עוג ל'אמות שלנו היה אורן‬
‫♦♦!מנם ימכ‪ 6‬ו ־אמתו עשר אמות שלנו כי כל אד׳ארנו‪.‬כאורן 'והדקדוק • ואין מזה הבת מה שכהבה התורה בעזיג • הנה ערשו ערש ברזל וגו׳שערש הוא‬
‫מ״תתדשיסמהטנע • ־אמתו ג'פעמים ואס ‪,‬היה אורן עיג ו׳ אחות‪' .‬המטה • אף ערשנו רעננה • ואין מטת כל אדם כשעורו בשוה • שאינו בגד ילבשנו • אבל‬ ‫כענינים החעעים‬
‫שלנו היה אמתו כלתי נערכת עם גופו ואט‬
‫המטה תדדה לעולם יותר גדולה סן האיש הישן עליה • והנהוג הידוע היותה יותר ארובה מן‬ ‫ותייר‬
‫וכ״י כן ההנדל נ ץ צא ידענו אורן עוג נלל קן; הקחוייב שאלו‪.‬‬
‫♦הנחיר־‬
‫האיש כשעור שלישית ארכו • ואם היה ארך המטה הזאת תשע אמו׳ • יהיה אורך הישן‬ ‫יזה שיחול׳ נהודמן האמות הם משאר פרטי האדם הבינוני)י^ה‪.‬‬
‫♦ניןחה שיחודש אפש׳שיהי׳האד׳כפל אורן החיש משאר האנשי׳‪ .‬עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט • ואמרו באמת איש • רוצה בו‬
‫באמת איש ממנו ר׳יל משאר האד׳ לא שהיה זה באמת עוג‪-‬כי כל איש הו?‪1‬נערך האברים‬ ‫יי ה ענ ע ‪ .‬ענין ^או פחית' או מעט וזה כלי ספק מזרות אי‪:‬‬
‫כעצמו‬ ‫י׳נותד‬
‫כ״כ בי התצבי! המין אלא שאיט נמנע בשום פנים )אתר על הרוב • ויאפר שארך עוג היה כפל ארך אהד משאר האדם או פהות־מעט • וזה בלא‬
‫‘ספק מזרות איימי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים ‪ :‬אבל מה שכתבה בו ההורה ממרת‬ ‫ווה‬ ‫אכש־ם‬ ‫משאר‬ ‫כפל‬ ‫עוג‬ ‫שהיה‬ ‫הרב‬ ‫שביאר‬ ‫קפשית תתמר כה‬
‫ביאר ימי האנשים ההם • אני אומר שלא חיה הימי׳ ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו♦ ואמנם‬ ‫עהית כתתדשה היה ע"צ הפלא והורות משאר אנשים‬
‫יזההזלמןולתתתחר הרב כי מה שכתבה התודה ללמדת ימי האנשי׳‪.‬‬
‫)לוה הראשונים מאדם ועד נח וחנח עד אברהם‪ .‬שאר האדם חיו הימים הטבעיים הנהונים •והיחה הזרות הזאת באיש ההוא אס לסבות רבו‘‬ ‫מ ה טנ ע‬
‫ייתתלפיסנ' 'שלא חיו הימי׳ ההם‪:‬ןא האיפיס ההם הנזכרי במזונו והנהגתו • או עיר המופת ונוהג מנהגו ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה• וכן עוד צריך‬ ‫שיהיו‬ ‫יחוייג‬
‫מלנרים‬
‫י״ל ההזלמןוהטנע לבדם)אמנם שאר אכשיס היו הימי׳הטבעייס‪ ,‬שיתבוננו מאד העניינים הנאמרי׳ע׳יצ ההשאלה ״ מהם מה שהוא מבואר נגלה לא יסופק‬
‫שיחודשוכן• ‪,‬הנהוגים והיה זרות כאנשים ה־ס לסכות רבו׳ על אדם באמרויההרים הגבעות יפצהו לפניכם רינה וכל עצי השרה ימחאו כף שזה מבואר‬ ‫להיות מה‬
‫קהס מתחלף‬
‫והנה כמו שיחנא הזחת כגודל אנשים כאיש•‪S‬‬
‫יתיוד הזדמן למה אחד כן ימצא באישים ידועים מי שיחיה שיעור• ההשאלה • וכן אמרו גס ברושים שמחוילך וגו׳ • חרגס יונתן בן עוזיאל אף שולטניה הדי<‪11‬‬
‫שיצא הגדול ההוא כזמן ק הזמנים ופאה חן הפאות‪ .‬לך עתירי נכסין שמחו מעניין המשל • בחמאת בקר והלב צאן וגומ'״ ואלו ההשגות רבות‬ ‫שייודש מהנתירה‬
‫כמו יודס‬
‫לשנה מןהאיקלתיסוהיה ]ה לסבות רכנת למזונו‪ .‬מאר ספרי הנבואה • מהם מה שירגיש ההמון בהיותם מושאלים״ ׳ ומהם שיהשבום בלתי‬ ‫י׳ני תו‬
‫יזהםנות ומצא בהרגל המוונות המיוחדים כהעקיד הלחות מושאלי׳ • כי לא יסופק אדם באמרו • יפחה יי׳ לך את אוצרו הטוב את השמים ־‪^ .‬שזאת‬
‫ההודיון השרשי והנהגתי באכילה ושתיי® וכחשגל השאלה ויטאין לשם אוצר יאצר בו המטר וכן אמרו ורלתי שמים פתח יפ טר עליהם מן‬ ‫זהוב הנה‬
‫סנ ה פיעלת נמקד'‬
‫לחה שיחודש על ‪.‬ובשינה וכתנוע׳כשיעור הראוי ובאופן עשייתו "לאכול • ל«צ יחשוב אדם עודשיש בשמים שער ודלתות • אבל זהע״צהדמיון והואממין‬
‫המעט מצד מה שוה ובתכיזר משכנס והשמירה מהחום והקיר‪.‬‬
‫מתחדש המכלה החוסהטכעי והמנבהו והצלת האנחן׳ ההשאלה״ ובן צריך שיובן אמרו״ נפתחו השמי׳ וגו׳ • וכן ואם אין מהני נא מספרן אשר‬ ‫ר^מועטי‬
‫מהדנרים נמצאו ועמידה כשמחה ובטוב לבב והאותות התזגס כתבת אמהנו מספרי • ימחו מספר חיים• כל זה ע"צ הדמוי לא שייט לו ספר לשם יתייכתזב‬
‫סנה לתאותס והנהגתם והוא חתנה מאת האל כי בו וימחה • כמו שיחשבו ההמון יהיותס בלתי שוערים במקום ההשאלה הנה • והכל מכת‬ ‫והם‬
‫ג ענו ר‬
‫•מהשנית‬
‫הדנרים הנמצאים לא יגיע וה כהנהגה אבל כאש־ ינחרסהשם■ אחת ״ ושא כל מה שלא זברתי על מה שזכרתיו בזה הפרק והבדל הדברים בשכלך •ויתבאר׳‬
‫שאמרנו (שיגברו בהם הכתות הפועלות על המתפעל• לך מה שנאמר ע'צ המשל • ומה שנאמרע״צ ההשאלה ומה שנאמר ע׳’צ הגוזמא • ומח ^‬ ‫כי׳ו‬

‫בנאות שנאמר כפי מה שתורה עליו ההנחה הראשונה בדקדוק • ויחבארו לך אז הנבואות כלם‬ ‫ינגד ׳ ^‬ ‫״ ז ט נ ע ומהמלאכ׳ ומן ארוך כי יהיה להס בטבע יכתרו ‪,‬‬
‫זה אמר ארשטו׳ כפי מזגם כי יש נאות למוג איש‬
‫הטנעי־ האחד על זה הענין יאדין אדם חיים קהניס ויתגלו וישארו עמך אמונו׳מושכלו׳הולכות על סדר נרצות אצל השם • כי לא ירצה לו ית'‬ ‫כמאמר הב' י מן‬
‫הישמע‬
‫בירידת או היה זה על דע המופע ונוהג מנהגו ני לא כיאסהאמת • ולא ישנא כ"א השקר •ולא יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך ותאמין ד>עות‬ ‫< א מי‬
‫קלוהקנשים הנוכרים כלתי אמתיות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה • והתורות כולם אמנם הם אמת‬ ‫המטר על העבים היףזהדכרטבעיותיו ׳‬
‫חהמטיר‬ ‫אציה‬
‫ואמר יג׳צ הפלא החיים הארוכיס ו?נה מראה כי גמור בשיתכוננו כראוי אמר • צרקעדוחיך לעולם • ואמר אני יי' דובר צדק • זבזארת‬ ‫עליו מטר‬
‫פנחס כן אלעזר כן אהרן הכהן חיה ימי׳אחכי׳‬
‫ג מ ה שתהיה סבתו כי היה ביחי‪.‬פלגש בגבעה כקו שכתוב ואמרו הכהינה גס כן תנצל מדמיון מציאות לא המציאו השם • ־ ומדעות מגונות אפשר שייביא‬
‫האדם‬ ‫כחילת‬
‫טסעל‪,‬עם ג״כ בסדר עול׳ני היה ג״כ בפסל מיכה ואחיה קצתסלכפיר' • ואמינה חסיון בהק השם •בענייני ההגשמה והתארים • וההפעליוח • כמו^‬ ‫כמלחמת‬
‫ישלטו על עם■ ‪ ,‬השלוני כפי קבלת רבומינוףיה מיוצאי מצרי׳ שבארנו״ או יח׳טב בדברי הנבואה ההם שהם שקר• והחלי כלו המביא לזה הוא העלם מה‬
‫ומחנותיומ כאניל וקבל מדוד זוזו‪ :‬יראה ר״ל תאלוהשנ< אנשים ‪,‬שהעירונו עליו ואלו העניינים ג״כ מסתרי תורה אע״פ שדברנו בהם הוא בכללות ‪ .‬קל הוא‬ ‫‪ .‬אחר בשליט נ‬
‫>אצד‬
‫’‬ ‫לדעת פרטיו אהר מה שקדם ‪:‬‬ ‫‪'s‬‬ ‫אדונים‬ ‫ח־יס‬ ‫שתיו‬ ‫השלוני‬ ‫ואחיה‬ ‫פנחק‬ ‫'שהם‬ ‫צייתי למקודשי •‬
‫יש לי ספק גדול ושאר כל האנשים חיו החיים הנהוגי׳עתה ירא׳‬
‫י הוא מאד שכל דבר‪,‬מחוד^?‬
‫א׳ א לו מבלתי סבה קרובו•‬ ‫פרק שמונה וארבעים מבואר‬ ‫כזה בערכו ועל ני חיות האנשים הקדורויסהין כאותם האנשים‬
‫אצוה הנוכרי׳לגד • ואמר הרב שלא יסבול כזה זולת‬ ‫ה עני ס‬
‫עליו‬ ‫ייהחטיר‬
‫חדשה •‬ ‫‪-‬׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ■ .‬‬ ‫׳‬ ‫החשך זה ירמוז לחה שקצת מקצרי אחנה אוקרום ‪,‬‬ ‫יוטד עם‬
‫‪, .‬‬ ‫■‬ ‫שהאנש‪-‬סההסחיו שנת הלכנה או נחושחשכו קצתשהיו נמוסיסשהינחניח‪/‬ארכוזמן הרבה נימוס כ״א ואחד ‪ :‬וכןעודצריך‬ ‫הענייניסהטנעיים‬
‫שיתבוננו מאד העטינים הנאנורים ע"צ ההשאלה ♦ הנה הרב כיאר הסתום חן הנגלה כמו שכבר סודעתין כי^אות־ו ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה הוא השאלה כן‬ ‫‪#‬ישלותר כי אמרו‬
‫^‬ ‫׳‬ ‫אמרו יפתת •י׳ לך את אוצרו הטוב הש׳‪1‬ה כן צריךשיוכן אמרו נפתחו השת־ס ק אחרו חח‪:‬‬ ‫' על העבים אציה‬
‫'‪.‬יכתוב וימחה כו כמו שחשכו הפתאים בהיותם כלתי משערים כמקום השאלה ; ושא כל‬ ‫עהמעיר עליו מער‬
‫הוא מניעק המטר*‬
‫‪11‬‬ ‫־ י ־־‬ ‫עה ג‪7‬‬ ‫כוא'<‪.‬ו נאות אכל כזאת ההערה יוכנו למשכילים )הבדל הדכריס בשכלך ויתבאר ל‪ 1‬מה*‪ iuj’i'J j•' jpi'ji‬זי‪^).‬‬ ‫כרצונו כפי מה‬
‫‪.‬כדקדוק גיתבארדלך א‪ 1‬הנבואות כלס ויתגלנ וישאדו עי ך אמונות חושכלות הולכות על השדר נרצוית אנל יי׳ ני לא ירצה ני אס האחע ולא ישנא צי אס כשקר ולא יתמגכו‬ ‫סיחיינהו חןהעונש‬
‫דעותיך ומחשבתן ותאמין דעות כלתי אמתיותרחוקות'מאד חן האחת ותחשנס תורה כמו שחשבו רביסמסכלי הרבנים הנמצאים כזה הזמן כי יחשכו כי יתקרבו לשם‬ ‫כחי׳ש התורה ועצר‬
‫׳ איןהשמיסולא יהיה‬
‫י *שר ' ו״מר‬
‫ץ'‬

‫כוא העלם מהשראוי שידעוהחכיצים ממהשהעיר הרב כדברי הנכיאי׳נאלו כעניני׳הס ג׳׳נ מסתרי תוד׳ולכןדכרנו בהם כראשי ערקי׳ כדרך כלל הנה ולדעת פיט;ו יקל תחר‬
‫•׳‬
‫ההכמי׳חן המאמץ‬ ‫חה שדבר הרכ כפרקיס שעב־ז‪1‬ג״כ ‪.‬‬
‫הוא מפירסם כדברי‬ ‫מ י^ז׳דמ‪:‬י ז פרק מח‪.‬מבואר הוא מאבשכל דכד מחודשן‪3‬ן׳ןן‪-‬‬
‫קורתנז כי הש״י אינו סבת כל הדברים ע״י סכה קרובה אלא ע"׳ד סבה יחוקה ואחר זאת ההקדמה שהיא מבוארת בדבריי הרב כפי מהשא׳ י‬ ‫^גס כן‪ : 1‬דעת‬
‫'‬ ‫‪. •,‬‬ ‫הנביא־ס‬
‫ועמותיס כספרי הנביאים‬
‫זתולוי‪/‬עצומים ’ועקוקיס‬
‫גפלאיס וסודות עצונוים‬
‫‪I‬‬ ‫וגס היא מבוארתמהתכתןם והוא ל׳כ דעת פתורקרצה הלב לבאר עכיכים‬
 ‫קרקאש‪,‬‬ ‫פז‬ ‫■ טוב‬
‫מ(רה נבוכים‪ •.‬חלס שני ‪ .,‬שם‪.‬‬ ‫' '?^פודי‬
‫ואיך ייוחסו לשם כל הפעולות‪.‬כלס ואין יאמרו שהשם פעל או עשה או צוה או אחר‪ .‬וזומר ‪ 1‬נ ת תי ס תי‪.‬נ‪/‬‬ ‫זניאר שהכה יתואר לש״י פעו‪1‬ה אחת כאחת מד' שנות אם בעצם אז‬
‫ובא באלו הדכרי׳כלס לשוך אחיר׳ולשון דבור ולשון צווי ולשון קריא׳ ולשון שליחות וזהו נ ג מ ל ו א מי זוליה^‬ ‫^־יזירה או במקדה וכאלו הד׳ סכות יבאו בכתוב חמש לשונוייתאר בהם‬
‫כזונת זה הפרק)למה שיתבארו כזה שודות עצומיס צוה הרב ואמר כתכונן זה הפרק חייי׳זו ם יהיה ס ל‬
‫ומטר כי זוס לעי‘‬ ‫והאמת כן הוא כי הוא שבתן הרחוקה וחמש לשונותיהם אתירס‬ ‫יי ‘‬
‫התבוננות מיוחד כו מוסף על התקוננותילשאר ׳ פרקי זה המאמר וכבר ידעת כי‬ ‫!■״‪ V‬יוייאה שליחה או מלות עומדות במקומו ומלרגתן‪ 5‬שלח מלך ויתירהו ♦‬
‫זנרינזומלביעוד‪.‬י״'‬
‫יובןכות הקרובות אשר הם עלות לדברי׳ואשר הרעי׳לזוומ׳נטברפ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪" ijj‬אכקפרתהילי׳ימזמורק״הר״לשהש״י ‪,‬‬
‫הס שבזת כעצם שהם הטבע או הבחירה ד״ל מ‪ 5‬ות התוד׳יהנזותר‬
‫בבחירה שתהיה שכת המחדש או בחיר׳ הי‪ , 07,‬עליכם חרב• ‪ p1J‬״ ‪‘r‬‬
‫׳‬ ‫האק‪,‬ך^‪ 2‬ו ייןי_א פרע׳ והתיר את יוסף מן ב;ת‬
‫עד שאפי' היתה אות׳השבה רצון ב׳׳חשזה כלו נקם כרוק !זןמר‬
‫חרשה אותו • ולסבה ההיא סבה •" וכן עד שיגיע זה‬ ‫ויש לפרש לפי הפשע כי שלח מלך‬
‫וזרעת׳ לריק כסכת'‬
‫ייוחש לש׳ייי כספרי הנביאים וכן ג"כ בדכריס‬
‫־ לסבה הראשונה לכל דבר • ר׳ל רצון השם ובחירתו•‬ ‫‪‘ ,‬אלו פרעה שלח את עבדיו להתיר את‬
‫ואכליהז זוזיביכס‬
‫אשר נתחדשו י מפאת המקרה וההזדמן כלם נאמר ז אנד ת׳נגוי ס'‬
‫ומפני זה יחסרו'הנביאי׳ פעמי׳בדבריהם הסבות ההם‬ ‫יין האשורי׳‪ :‬יאמר יוחף הצדיק לא אתם‬
‫תלה מטומאת•‪,‬‬ ‫״ ״־ א מי‬
‫ייוחסו לש״י וזה לחה שהיה ההתחלות וכמה יטולרם ר עי ם'‬ ‫האמצעיות כלם וייחסו זה הפעל־* האישי המתחדש‬
‫האל‬ ‫והוא‬ ‫לאלהיס‬ ‫ליאתעאלים‬
‫הפעולו^ ‪,‬העצמיות הטבע והבחירה ־ ני נמשכים לצי החני■‬ ‫אל הבורא ״ ויאמרו שהוא יתעלה עשאו • וזה כולו‬ ‫ייס‪ 1‬וישלחני אלהיס לפניכם ובכאן‬ ‫״‬
‫הדכרים'»מצאיס לא ימלט חדושס אס שיהיה א^׳כ איך ■ גאייר'‬
‫םהענין נ מפ ך א ת ד'‬ ‫ידוע • וכבר דברנו בו אנחנו וזולתינו מן המאמתים•‘‬ ‫יוסף!‬ ‫ענין‬ ‫ותלה‬ ‫למעלה‬
‫מפאת הטבע כיסודות המורכבים אשר אלו בחיר׳האזמות לצד ‘‬ ‫והוא דעת׳ אנשי תורתינו כלם • ואחלי זאת ההצעה‬ ‫הוא בכתירה כאומרו לא אתם שלחתם‬
‫נתחדשו מהטבע ופעולז׳האדם נחו המלאכו׳ זנהמלט יז ס ף מני א'‬ ‫שמעמד! שאבארהו בזה הפרי והתבוננהו התבוננו'‬ ‫מנה ענין יושף בחה&הו^ בחקרה‬ ‫^‬
‫כלם ופעולותיו כלס באי׳מהכחירה ויש דבריס הסזהר ז א מ ר ש ל ^‬
‫שיתחדשו מהטבע ומהבחירה כי אס^לא ילך מלאך ויתירהו‘ ג"כ‘‬ ‫'־מיוחדבומוסף־עש־ התבוננותך לשאר פררןיזד>'‬ ‫•^ת^חן בזה נ';מסשאמר למעלה לח אתם‬
‫יש לי ספק נז&■‬
‫שאומר שזה גמול לא‬
‫איש מבית לוי לא יהיה לוקח את כת לוי ולח‬ ‫המאמר • והדבר־ אשר אבארהו לך הוא זה ; דע כי‬ ‫כשמכרור! ‪^;v1‬‬
‫‪%‬דןיז*>ד*‬ ‫כמ‪ 1‬שפירשכן ‪ TP opfi‬שאמר‬ ‫זיש‪1‬ימי *‬
‫היה נולד משה א״כ סבת הולידו היה הכחירה ‪ .‬מאת הש״י לגודל׳‬ ‫י פני׳׳י אלהיס לפניכם • ר״ל מה שנשתלתתי‬
‫והטבע כי’לא נולד ולא נעשה בבחירה ורצון' מעלתו להיותו כובשי‬ ‫אין הי^רש בין היות הסבות ההם עצמייות טבעיות ••‬ ‫שינס מכס במצרים הזא ביס במקרה*‬
‫^אלא היה כשתרהדבריסהטבעיים והתבאר ני י‪ 5‬רו נא ש תאדוניז‬
‫המקרה הוא מתחדש על המעט ומפני סבה עם הייתה נ כנ ד ע'‬
‫או כבח;רה‪-‬או במקרה • ור׳ל בבה׳רה שתהיה סכתי‬ ‫מ כ מלה"הפועל כשם יתע׳)ירצה כזה כי‬
‫והיא מפתה אותי י‬
‫השבי‬ ‫החצכע‬ ‫כי‬ ‫והבחירה‬ ‫נטנע‬ ‫הס‬ ‫מהסבות‬
‫המתחדש ההוא בחירת אדם • עד שאפילו הייתד־־ו‬ ‫׳״יגירהפ״י שישראל יעבד) המצריים ת׳ שנה‬
‫יום יום ולירא׳ השס'‬ ‫הסבה רצון אחר משאר בעלי היים • שזה כולו ייוחס‬ ‫יי כ מה׳שירדיושף במצרי'ראשונה על שאר‬
‫מהפועל‬ ‫הזא דבר במקר׳שקרס לסכות הטבעיו׳ויתחלש נ מנ ע‬ ‫היא כמקרה כ'ככר ננזרמאת־האלית'‬
‫מצל הטבע בחקרה שקרה לסכות הטבעיות הה!א ןאמרשלמ־‬ ‫לשם בספרי הנביאי'• ויתירו על הפעל ההוא בלשונו'‬ ‫את מצרים וא״כ קדימת יושף לירידת‪.‬‬
‫ויתחדש מצד הטבע בחקרה גי הטבע לא היה מלאך ויתירהו לפי‬ ‫שהשם פעלו• או צוה בו או אמרו • ובא בז^ו הדברי׳‬ ‫ע*ריס היתה כמקרה וז‪:‬ו עומק הרב ובחנו •‬
‫מכווין לעשות אצבע‪ .‬ששי אבל כעבור שהיה שרצון השם נג מו ל‬
‫הטוג לאוהביו א‪1‬‬ ‫כלם לשון אמי״רה ו ‪4‬שון דבויר ו ‪4‬שון צוו״י ולשון‬ ‫לזכרים כמו שהם וכן תירץ הכשפי לדברי הרב״‬
‫שם מותר טבעי יתחדש זז ‪ ,‬האצבע בחקרה בהצלתם מהפגעי ם‬ ‫קרי״אה ולשון שלי״חה • וזהו דחעניין ןייאשררציתי‬ ‫!כמה שנתבאך‪ .‬מזה הפרק נתגלו שומת‬
‫מהטבע וכן ג“כ^ נתחדש ■המקרה בדברים יקרא 'חלאךכמי׳פ‬
‫קבחירייס והרציניים כי ראוכןיצת לשוק לבקש בדניאל אלהישלם‬
‫להעיר עליו בזה^־הפרק•‪,‬והוא שאתר שהשם לפי מה‬ ‫^מתיס ועחוקיס • השנת והתהלה לאלית'‬
‫צרכיו ומצא דינר בדרכו וזה נתחדש על המעט מלאכיה וסגר פו ם‬ ‫שהונח והתיי׳שב הוא אשר העיר'הרצון ההוא ללח‬ ‫ולרב מורינוימורה צדק ; ‪.‬‬
‫אריותא ולאחכלוני•‬
‫ואחר יוס^ הצדית‬
‫ונתקדש בעבור הבחירה א"כ המקרה יקרה‬ ‫ההוא שאינו מנבר • והוא אשד חייב הבחירה ההיא;‬ ‫‪.‬‬ ‫נשלם החלת‬ ‫־‬
‫לדכרי׳כטבעיי׳אז לדכרי׳הבחירייס והרצונייס‪ .‬לאאתםשלחת׳א^ותי■‬ ‫לחי המדבר• והוא אשר המשיך העניינים הטבעיים‬ ‫י*‬ ‫■‬
‫ולחה שכל אלו הדברים הטבעיים )הרצוניים הנה כי ה‪ 1‬כי’ הרצון‬ ‫!נלמנהגיהם• והמקרה הוא ממותר העניין הטבי^כמושהחבאר • ־ורובו משור־זף בין‬
‫יעלו כלם אל תנועת השמים ותנועתי השמיס‪ ,‬בזהשוה היה נ תי ר'‬
‫האחי' ל מכ רויי ח ר'‬ ‫יעלו אל תנוע׳גלגל היומי וגלגל היומי יעלה‬
‫זזטבע והרצון והבחירהייתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה עזהתחייב מהסבו' ההם שהשם‬
‫העני) ההוא לש® י‬
‫אל מניע ראשון והוא הש״י י וחסו לונל ואם י״ל שהחלומות‬
‫עייעשה כך או אמר שיהיה כך •ואני אזכור לך מאלו כלס משלים ועליהם תקיש כל מה‬
‫הפעולות כי אס לא ימצא הוא שוס פעולה ' אבר יולס אסר הם׳‬ ‫^לא אומרהו • אמר במה שימשך מן העניינים הטבעיים תמיד • כהתוך השלג כשייהכם■‬
‫בעולם לא ימצא ♦ והמ״ב כי מלן אחד צוה כיו כנ ק מנירתר‬ ‫ייאייר והמית מי הים בהסתער הרוח • אמר ישלח דברו וימסם וגו׳^ניאמר ויעמד רוח סערה■‬
‫לקחת מס מאנשי העיר ואחר כך בא הנזכר היו ברצון השמ‬
‫לקייס׳חה שנאמר‬
‫ותרומם גליו• ואמר בירידת ה מטס ועל העבים אצוהמהמטיר עליו ונו׳ • ואמר במרת‪,‬‬
‫לקחת החס נתחדשו חזה קטטות ומריבות‬ ‫^‪2‬זתדזיה סבתו בחירת אדם במלחמת • עם ישלט* על עם • או איש יתעורר ‪S‬הזיר‪ /‬איש‬
‫ל אנד ה׳נין הנ תדי'‬
‫בענייני ם‬ ‫כחדינה ונתחדשו גס כן פעולות רבות חמקת ואמר‬ ‫אחד• עד אפילו חרפו• אסר בשלוטנבוכד נצר הרשע ומחנהו• אני צוויתי למקודשי גם‬
‫וממכר נאמר שהמלך עשה כל אלו הפעולות המקרים• מ ק ר ה‪,‬‬
‫אחרשהוא סכה להם וכשתבין זה המשל תבין גמור ותהי משה‬ ‫קראתי גבורי לאפי • ואמר בגוי הנף אשלחנו • ובעניין שמעי בן גרא • אמר כי אמר יי' לד‬
‫כל תה שאחר הרב כפרק זה ואיך ייוחסו כל לבן אדוניך כאבר‬ ‫יולל את דודיובהמלט יוסף הצדיקטבית הסוהר • ^‘־זמר שלח מלך ויתירהו ‪ r‬ובשלוט פרם‬
‫דנ ר יי'' יש לי סעת‬
‫גדול בזה מיך קרא‬
‫הפעולות לס״י וכןהדבריס תשר עשהס הטבע‬ ‫יסיי על הבשרים אמר • ושלחתי לבבל■ זרים וזחה • ובעניין אליהו ז״ל כאשר סבב השם לו‬
‫כח״ש ארזי לבנון אשר נטע וכמו שאח׳ בדבר ׳ ו ה ה ענין ‪-‬׳מקרה‬ ‫פרנסתו נאמר לו•־ צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך• ואמר יוסף הצדיק• לא אתם שלחתם‬
‫ואברהם התפלל‬ ‫יי׳שחים נעשו וכןייוחס ג״כ הפעולז׳הרצוניו׳‬ ‫אותי הנח • ואמר במה שתהיה סבתו רצון ב״ח והתעוררו בצרכי חייו • ויאמר יי׳ לדנויק*^‬
‫בעבור זה‬ ‫והכחיריזתאל הש״י כח״ש בענין שמעי כן גרא לשם‬
‫יי׳אמר לקלל את דוד • והנה הרב דרכו לבאר ואמר ישלת מלאכו‬ ‫את יונה • אחר שהשם הוא אשר העיר הרצון ההוא לא שהוא שמהו נביא והשרה ע ‪S‬יו‬
‫אתך ויצליח דרכך‬
‫הדברים הנעליוי׳נ^דכרי׳הגלוייס והמכוארי׳ וכן אליעזר ענ דו‬
‫כמו שאמר ישלח דברו וימססואמר זיאמר התפלל לשם כמד‬
‫כן וקדההעניןיכפי‬ ‫ויעמד רוח סערה ואחר בירידת החטר ועל‬ ‫לקתה להם בקו ואע׳פ שלא נזכר הנה לשון אמירה ולא צווי ולא שליהד*< אלא עניינו‬ ‫•‬
‫מ מני‬ ‫המבוקש ‪.‬‬
‫אמנם נאמת ותהי‬
‫כדכריס‬ ‫הרי‬ ‫מטר‬ ‫עליו‬ ‫מהמטי׳‬ ‫אצוה‬ ‫והקש ג״כ על כל המאמרים הבאים הדומים לזאת התכונה ואמר בעניינים‬
‫העבים‬ ‫‪•.‬‬ ‫•‬ ‫היקש מ בו א ר •‬
‫אדונך‬ ‫אשה לבן‬
‫כאפר דגר יי׳ הויו‬
‫ו ן ט ק פ י ם מ ק ר ה ג ט ו ר ‪ -‬א מ ר ב ע נ י י ן ר ב ק ה ‪ -‬ו ת ה י א ש ה ל ו’‪ 1‬ג ^‬
‫בלשו) י בני אדם‬ ‫•ורצון ייוחסו קריאס ואמירה ושליחות וצוני נחו‬‫כי שלחך יי׳• ובעניין יוסף וישלחני יי לפניכם• והנה כבר התבאי לך ^יי־^יך‬ ‫ויהונתן‬ ‫אמר •‬
‫שייזסו ננ מו א ל ד‬ ‫אל שאמ׳אני קרחתי למקודשי שמעי׳בן נרא את׳‬ ‫יסופר על הזדמן הסבות הזדמנו על אי זה דרך שהזרמנו ויהיו סבות בעצם או במקרד־־‪^.‬‬
‫•‬
‫לשס‬ ‫הפעולו ת‬ ‫כהמלט יוסף הצדיק שלה חלאןונאמרג״כ שם‬ ‫כבחירה או ברצון הכל! בשוה ב^י^ו החמש׳לשונו׳יוהם צויוי אמי״רה דב׳יור שלייהה קריא״ה•‬
‫שידעי‬ ‫אע” פ‬
‫בעצמם שהשם לא‬ ‫צויתי אלמנה לכלכלךשם ואמר לשון שליחות‬ ‫ודע זה והנהיגהו בכל מקום כפי עניינו‪-‬ויוסרו רהוקי' רבים‪-‬ותהבאר לךאמחת העניין במקן׳‬
‫דבר זה העני) ולא‬ ‫אן לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים ונאמר‬ ‫ההוא אשר יביא לחשוב בו שהוא רחוק מן האמת וזה תכלית מה שהגעתי אל המאמף‬
‫•‬
‫אמרו אמנם כאשר‬
‫שפר להם כ ל מ ה‬
‫‪.‬בעניי‪1‬הננואהוששליהולשונותיה‪-‬וזהכללםהשאזכרהולךמזההענ״ן‪-‬ונתהילכעניינ>'‬
‫העיר לו־ ?רצון ההוא לבקש חזונו כי שאירע וספויתפלת‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫אחרים בעזרת שדי‬
‫•‬ ‫־‬ ‫י‬
‫ותפלת‬ ‫הנביא‬
‫הש״י עשה לכל הב״ת שיהיו בעלי‪ .‬רצץ אליעזר משכו שזה‬ ‫‪.‬‬ ‫נשלם החלק השני בסייעחא דשמיא‬
‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬
‫א״כ כשיתעורר הדג מצד רצונו לבקש צרכיו נאתר שהשם עשה אותו הפעל ואחר שביאר הרב שהענינים הטבעיים והרצוניים כלם ייוחסו לש״י אף!שהוא סכה רחוקה ביאר הענין הגי ע מ ה ב״י‬
‫ג״כ שהעניינים המקריים ייוחסו לשם כמו שאתר כענין רבקה ותהי אשה לכן אדונן כאשד דבר יי׳ וכענץ דוד ויהונתן אמר לן כי שלחך יי׳ אף שז‪ :‬השליחות נתחדש מפאת וכן היה באמת נ י‬
‫המקרה כי אס היה דוד כא אל השלחן לא היה השליחות אכל נתחדש אותן השליחות מצד שאתר מדוע לח בא בן ישי ובענץ יוסף אחר וישלחני אלהיס לפניכס הוא ס; ה הועיל ת פל ת'ו ענ ץ י‪.‬‬
‫יוסף וישלחני ־‪ 1‬הי ם‬
‫ק ר או ה‬ ‫לפניכם‬
‫חקרה כי‬ ‫הענין‬
‫אחר שהיה נדצרים‬
‫נאמרו‬ ‫לש״י דברים לא השיגם קו‪ 7‬ס אבל הש־גס עתה בידיעית פרטיות וכשתתבונן מה שאמ׳יסולקו כלאלו ההרחקות והדומיס לאלו כי הש”ל סבה רחוקה לכל הדכריס ואפי׳ השפע אין מבא‬
‫וישלחני יי'לפניכם‬
‫שוה היה מצד‬
‫יימגיע לנביאים יגיע מהשכל הפועל והוא כסכס רחוקה לכל הדברים והנביאים יחסלו הקבות האחצעיזת וייחסו זה הפועל האישי המתחדש לבורא ויאמרו שהבורא ית׳‬
‫ז‪:‬נה צוה הרב על ההתכוצגות מוסף כזה הפרק למה שהרב דכר בתכלית ההעלמה וגס מפני ני בזה כפרק יתבארו איך ייחסו הנביאים כל הפעולו׳לש״י קבלתי שיכיח נחירת אדם כ מו‬
‫מכירתו‬ ‫זהשוסהרייוקהואקרהרבניזהתכליתתהשהשיג כענין הנבואה וחשליס ולשונותיה וזה כלל כלמה שאזנרהו לו מזה הענין ונתחיל בעצינייס אחרים כי אחר שדברנו שהיה‬
‫^י>נין הנבואה נ ובר"כמעשה מרכבה ובהשגחת הש״י)בידיעתו ונבאר ג*כ נזעמי הקצות וספורי התור׳ג״נ אשר יחשב כהסשאין להס שוס טעס )אמר כך חתס ‪ .‬מאמר! כבחירה אכל קרה‬
‫ה עניו ‘ א פ ר ראה‬ ‫‪,‬־‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫בהנהגתו המתבודד עד אשר יעתק אל צרור החיים ן‬ ‫י‬
‫אותו ואירע' ר?‬
‫שאירע‪.’.‬גד שנעבור‬ ‫׳‬ ‫‪/‬‬ ‫נשלס החלק השני כסייעתא דשחיא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫אותה יופנה באו‬
‫למצרים נ ס‪1‬ן<מצד‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬‫׳‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪/‬‬ ‫^‬ ‫'‬ ‫י‬
‫‪5‬תיר?וומ}ד נתירת פרעה!זום י‪ 6‬לומר ווהללהו•! מנוון מיזש״ו לקייס עוד ני גר יהיה זרסך וגו׳ וז<תמ כ ן י « ו נ ר כ ו ו גדול ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫גולם התלפ ?פני‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫מורה נבוכים הקמגת חלקשלי^צ^י‪:‬‬ ‫♦‬ ‫‪.‬‬
‫שם ׳טוב‬ ‫־‘•‬
‫י ^יק א ש‪,.‬‬
‫ה ק ד מ ה למישיש לו החדות הנזכרות » ר״ל ככון לחש זחנס חרשי מאי ‪w‬״>«‬ ‫‪ncif 5‬ו"פנייזת׳רח•׳ הל‪/‬דמה כגרמארו‪/‬י לך;כיבחל׳הראפןןק^ן הרב הגשמו^מהש״<מכלהכיווכן*‬
‫רידייע*‬ ‫שזכר הרב כפרק ל״ד מראשון ו וזאת הסבה‬ ‫‪:‬‬ ‫התכיאיס אליה ושלקג״כהיזזאהם ממנו וכל החביא לחשוב שיש להש״ו‬ ‫ור>))י ‪ ,‬הי פ *‬
‫' ריוראוי‬ ‫^‪1‬עפות‪.‬כך^ פל^ז•‘ מוארים נוספים על עצמו ואת^^ ביאר כי הוא ייג^ לא יפעל סוס עועל בז‪ 1‬לת עצמו ‪ -‬שמצדשהוא אסור ללמד אלו הסודות ני אס פנים בפני׳חפני ^‬
‫מן גאומה לגמרי מצד הגלות וגס לא נמצא ממנה יו״זי^’‬ ‫דגר פ תו ^ כו‪,‬הען’לס כמחייה ממנו כהתחייב המושכל מכשכל וכי הוא יעע' ־הוא עלה פועלי;‬
‫י‬ ‫' י‬ ‫• ■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.1‬יהיה ‪ 3‬ן ל הכ עלפ לעולס ועלה צוריית ועלה תכליתית וכי הדרד‬
‫’*‪.‬תלמידי‬ ‫זאת החכמ׳כ״א פכי׳בפני׳גי‬ ‫»ו?איפ הנלמי ראור'‬
‫בארנו פעמים רבות שעקר‪ .‬הכוונה היה‪:‬‬ ‫דחשי׳הידןרר‬ ‫לוה‪».‬צאי‪ 4‬י ע ה פ » ד‪ ,‬אשר דרכו החלברים לקיים הג'‬

‫מהבל‬
‫מקבל והרב ילמו׳ לתלחידמתלמייי‬
‫כצד שלא הפכיז‬ ‫כזה המאסר• לבאר מה שאפשר לכארר‬ ‫הנה‬ ‫»ןה‪,,‬כו לא נעדר־‪ ,‬שהוא חציאות האל אחדותו והרחקת הגשחומ‬
‫»קגצ מפי■ מת‪,‬כ^ שאין‪ .‬ראוי לכארו כדרכי המדברים כיהס‬
‫סבת הגלות חייכה שנעדר קיןכל ה® יי‪!..?.‬‬ ‫והיה‪ .‬החכם מודיע‪ .‬לקוחים מהקדמות מסופקות מאד וסותרוע ממעשה בראשית ומעשה מרכבה•'כפי מה שהובר‬
‫״ ראוד‬ ‫וגס לא חובר לע‪1‬ל® ®®י‬ ‫הדחוי׳‪ ’.‬המציאות החמשה הנראה והניח פרק והוא לו זה דסאמר • וכבר בארנו שאלו הדברים הם מכלל‬ ‫לתכפאחר‬
‫ל!ה ‪ 1‬ה ‪ ,‬ה פוזו ת‬
‫העצומים ואחי שהוא ‪ ,‬כן וכי^'•‬ ‫»געלמיס‪ .‬נ ד מןי פ' הכקראשיעורקוחה מארמהרב איךראוי סתרי תורה • וידעת ג'כ איך האשימו רבותינו ז״ל סי‬
‫?חורם‬ ‫דבריו וכו׳• ר״ל אמנ‪°‬‬ ‫שמגלה אותן • ובארו ז״ל ששכר מעלי' סתרי תורה‬ ‫ו גןנ ח‪ 8‬ן ע ענין ‪ pro‬המציאות באופן שילקחראיה עלהג'■‬
‫^סוי‬ ‫יני ״‬ ‫כמוחלט‬ ‫הס‬ ‫ע ד ־ דציופיס היקדיסוכל מה שהניח כזה הפרק‬ ‫^מיד‬
‫שכלפי המבוארים והגלויל לבע^י העיון עצים מאו‪ •,‬אמרו‬ ‫פלא פפ ‪ %‬העניו‪ . .‬דברים מגוארים נכלים לכל בעל‬
‫‪U‬‬ ‫®‬ ‫יי־®‬
‫^‪-‬אד ׳‬ ‫בס^> פפחים על מה שכתוב • כיושבים לפני יי’ יהיה ‪ ,‬בדבר ן מחובר אלהיותגג״כ‬ ‫גשתכת‪.‬־‬
‫ייהיתדיס פגולות‪ .‬התחלת החופת ראוישיהיו כזה התואר ואחר‬
‫«לא‪. ,‬‬

‫■‬
‫אינ‪1‬‬ ‫לשני אל! הטעמים‬ ‫•‬ ‫למכסה‬ ‫•‪:‬יאמרו‬ ‫עתיק‬ ‫ולמכסה‬ ‫לשבעה‬ ‫לאכו^‬ ‫סהרה‬ ‫*סוס זחן‪1.‬לא חוג ר זס הכה הרב קדקוד הקדחו׳ הח דברים והראת'‬
‫דברים שגי^ן עתיק יומיא ומאי ניהו סתרי תור׳• והבן ; מעשה‪.,‬מרכבה כימהשיסמרן‬ ‫» ה פ פ ל כלל‪ .‬וכן‪^ ,‬ןוס המעו׳כהס כי^פן שיסתרו החושוהשכל־‬
‫^ ‪U‬‬ ‫שעור מה שהיישירו אליו אס יש בלבך תבונה• והנה ' ®®'‪®’!’®1‬ל יי®’”® ®”*'י'‬ ‫לקלן ר » סותרים את עצחם ג״כ ואח״ג בא החלקהב'■‬ ‫הדיו‬
‫הנבואה אבל הוא כפי;סכריי■®!® ’ ל חוה‬ ‫נלקחות‬ ‫הם‬ ‫אשר‬ ‫הפלוסופים‬ ‫הקדמות‬ ‫והכיח‬ ‫*דיעוע ‪ .‬ונתאלה‬
‫• בארו עומק מעשר־־• מרכבה ' והיותו רחוק'מדערת‘‬ ‫לקגלס‪ .‬ואס הע‬
‫דעתי יאפשרש‪.‬יי'יה®לי‪’®,‬‬ ‫דנרים‪ .‬אמקייע י תסכעהמציאות לבאר ^׳דרושים והניח‬
‫דבר אחר ‪ :‬ועמוד שהכל נשען עלי§> ל ‪‘ I‬‬ ‫שחננו‬ ‫מי‬ ‫ממנו‬ ‫עזיבין‬ ‫סה‬ ‫שאפילו‬ ‫והתבאר‬ ‫•‬ ‫הדשין‬ ‫»נ «די ם יקדיע הקדמות הס ואח*כ השתמש מאל! ההקדמות‬
‫‘‬ ‫מעש? מרבבה ‪i‬‬ ‫•‬ ‫השם תבונה אסרה התורה ללמדו אלא פנים בפנים‬ ‫^זפנוס‪ .‬האנפיפ כדי לכאר הלדרושיס והורה כי כין יהי׳העולם‬
‫פרק‪-‬ראפיו‬ ‫׳‬ ‫^‪1‬שר לא‪ .‬הפיגו קדמון או מחודש יתכארו אלו הג׳ דרושים למי שיש לו המרות הנזכרות • ואין מוסרים לו ממנו‬
‫נמדרגת‪ ' ,‬ה עיו;‬
‫שכלים נבדלים‬ ‫ס׳פאנאנג ואח״? רצה הרב לבאר‬ ‫לדנרי מי‬
‫חו ב ך‬ ‫^יי^^י! ייי ^ ^י‬ ‫»ראת התלמיד וש‪:‬גלגל הוא כעל כפש ושהשגחת וה העילם‬
‫משנו דבר קטן או גדול • וראוי היד‪ .‬להעשות בו כך כי לא נעדר מקבל מפי מקב‬
‫המפורסם והמותד' ‪ n :‬ע׳׳י המלחגיס וע״י הגלגלים וכי כל חה‬
‫; •עדיר‬ ‫לכנאדס ללמדו צא‪ ,‬שיאמר ארססו כתנועות השחיסיבסכותיהם בו ספר כלל‪-‬ואחר שהואכן איך יש לי תחבולה להעירך על מד‪ .‬שאפעזר‬
‫אליבלאספקבמהשהבינותיומזה • אבלהמנעי מחבר דבר ממה שנודע לי בו‬ ‫הוה מאוגר נשפר ‪ .‬הס דברים אחרום חכמים והנביאים ומפרק‬
‫ליראתם■‬ ‫הצל‬
‫אבדו באבדי אשר אי אפשר מבלעדיו • היה בעיני אונאך‪ .‬נדולד‪ .‬בחקך ו‪,‬חק‪.‬בר נבוףוכ^ו׳‬ ‫»כשתנכ‪* 1‬הליע‪ 1‬ת ‪ ,‬ג׳ עד פרק‪,‬׳״ד הוא כלן הקדמה לבאר מעשה‬
‫הייתי עושק האמת מן הראוי לו• או קנאת המוריש ביורש על ירושתו ושתיהן מדו ממנית‬ ‫והתאנפע נ הננ ת‪ '.‬יןרכב׳וחח״ו כיסל הסענו׳אשי יש לפילוסופי׳‬
‫ואמנם ביאור דבריו ככר זכרנו מד‪ .‬שיש בו מד‪.‬זהרת התור׳ מצורףילמה שנותן אותו ד‪.‬שכ^‬ ‫הדבדיפ הנכ תני ס ;על הקדמות ‪1‬אח״כ הכריע החדוש על‬
‫הרו גצראה היוס‬
‫■כתאלפ‪ ' 1‬ה ד י'‪ 11‬ת '‪: ,‬קדמות ואחר וה ביאר שיסוד תורת מ״ר מחובר?‪ V‬היותי ג"כ בעל סברא במה שנודע לי ממנו• ולא באתני בו ^ואה ^'הית להוריענ‬
‫גתלמור באושרים ריא שהעולם חמודש ואינו סוד שהוא נפסד‬
‫י ׳‪:‬עתיד כמו שהלא מחודש אבל יבר יהיה נצחי שכן נתכוון בעניין• ולא קבלתי ‪ n D‬שאאמינהו בו ממלמד • אב ‪ 4‬הורני הכתוב בספר^‬
‫‪*1‬תיריש ו ה או ס ר‬
‫הפיי וביאר כל הנילאנ׳ אשי־ יביאו לחשוב שהעולם' הנבואה ודברי ההכמים • עם מה שי^לי מן ההקדמות עיוכיורת שהעניין כן בלא ספק י‬ ‫!מגיא ראיה‬
‫ואפשר שיהיה העניין חלופו ותהי הכוונה דבר אחר‪ :‬והנה עוררתני בו המחש בה המקשרת‬ ‫מתור וחהיאראיפ נפסד ואח״ו ביחד מעש׳ כראשית שאחד קיום‬
‫אמני העניו הנאת'■‬
‫לוי שהעולם מחורש יהיה הנבואה אחת ככל ד‪.‬י‪1‬זר האלהי אל עניין שאספרהו‪ • .‬והוא יטאני אפרש לך מה שאמר‪ .‬יחזקאל הנביא ע ה‬ ‫הפהנא 'י בו ל‬
‫על דרך שיחשב כל שישמע פירושי שאני לא אמרתי דבר נוכף על מה שיורה עליו הבהיק‬ ‫הנבואה‬ ‫ג"כ‬ ‫קדמון‬ ‫העולם‬ ‫ואסיהיה‬ ‫הכיסים‬ ‫»פק‪1‬לא חילו^‬
‫אפש׳ש־מצא ולחה שא״א ביאור תעש׳ מרכבה‬ ‫‪7‬וע‪1‬ת‪: :‬‬
‫מבואה אבל כ^ו אני מתרגם מלות מלשון <י לשון או מבאר בקצרה עניין דברי׳גלויים ו ב ש י ש י‬ ‫אס לא יתבאר ראשונה ממת‬
‫!מדרגותיה ואיך ידברו הנביאים במשלים בו מי שחובר לו זה המאמר ויתבונן בפרקיו כולם בד‪.‬שגהה שלימה יתבאךלו העניין נ^■‬
‫דמד‬ ‫הקדים הרג הדבור פה קודם הדבור במעשיז אשר התבאר לי ונגלה עד שלא יעלם ממנו דבר • וזהו תכלית היכולת לקבץ בין‬
‫י בו־‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫מרכבה י ואחר שהונח כל מהשראוי שתונת לבל אד׳ובין מניעת‬
‫לבאר מעשה תרככירצה הרב לבאר בחלק ר‪.‬ג״ שים לבך בפרקים הבאים בזה העניין הנכבד והיקר הגדול • אשר הוא יחד שיהכל תלו «‬
‫מעשה מרכבה ואת״ז בא לבאר השגחת הש״י‬
‫פת‪ ,‬ראשון‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫שידבר‬ ‫בזה העולם וא״א הדכו׳כהשגחה אס לא‬
‫‪^ I‬‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫בידיעת הש״י ונמשך ליה לבאר ספר איוב‬
‫הנפלא ואחרשביאר סתרי התרפכה וסתיי‪:‬ההשגחה רצה לבאר טעמי החצמת והספורים אשר כאו בתורה‪1‬אח״כ ביאר איך ראוישהיה הנהגת האיש השלם בזה העל‪.‬ם ע‬
‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫אשד תתפרד נפשו מעל ‪u‬ייתו ויהיה בצרור החיים)י‪:‬ו כמנת זה החלק הנככד ן‬
‫?הורי‬ ‫‪1‬נתהיל ונאמר יד‪.‬ה ככר ביארנו פיגחיס רכועשעקר הכוונה היה בזה החאגור לבאר מה שאפשר לבארו ממעשה בראשית וממעשה‬
‫העו לס החוו^נל והמוחש ונושאי התורה הס מעשה בראשית ומעשה מרכבה ני יכלול אלו ‪.‬הב׳ חלק־ס וכבר כיתרנו פאלי‬
‫״*‪ m‬יואל אמרו בסוף פסחים צאשבים נפ״‪.‬י‬ ‫מדעתאיר כאשילזו רבותינו י״ל מי שמגלה אותם ואסרוששכר מעלים סחריחורר‪-‬י־‪-‬וזרגארייו»רז^‪1‬יירן‪,‬יז!י«^‬

‫‪,-‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לי׳‘תחבולה להעירך עלמה שאפזר שנודע ויתפאר אצלי בלי ספק כמה שהבינותי‪ .‬חזה אבל החנעי מחבר דבר חמה שנודע‪ - V‬י ‪ — -‬־‬
‫אמרנו‬ ‫אפשר מבלעדיו ירצה אב דת המורכב כעיני אונאה גדולה כתוקיווכחוק כל נבוך וכאלו עושק האתת חן הראוי ללאו קנאת המוריש‬
‫ושתיהס מדות הגונוח נ וא ^ס ביאור ‪ 11‬הסתרים כנר זכרנו ש‪:‬וא אסור מצד התורה מצורף לתה שנותן לו השכל כי הזר הקרב יומת לאין ראדלגלות הסתרי כחו שאמר‬
‫ני תפסד העולם כמו שאמרו אלמ‪1‬א השו^ם יחרב העולם וכמו שאמרו עז הדעת לא גלהו התב״ה לאדם ולא עתיד לגלותו בי טבע המציאו׳כך חייב כי סעולם נתן כצכם•‬
‫מ מ ו ד ל מנביא עיי‬ ‫‪__________________________________________________________ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ל דו דיו מממשגז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ i v i ’p w‬והות מעשה מרכב ה כי דבר ‪ pop‬הויי‪ 1‬ת חביי)ר בח‬ ‫״‬ ‫׳»‪/‬׳•״>• ״ ‪ .‬׳ ‪ - .‬׳ ‪ / . /‬׳«»‬ ‫»׳!‬
‫מעסה מרכבה י ןג‪)7‬ל מעשה תרכבה‪.‬ממעשה‪,‬בראשייז כי מיג ‪ ?f‬מרכבה יכלול העולם העליון והמתמין מצד שהס פןוגל האל והס מחכמת האצהות ונכן יץ ממע״״‬
‫‪,‬‬ ‫פרק‪-‬ראשק‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫מרמה והכן^ ; ‪,‬‬ ‫‘־־‬ ‫־‬ ‫־‬

‫■י'‬
 ‫קרקאש‬ ‫פח‬ ‫חלה;שלישי׳‪-:‬־״שס טוב‬ ‫ו^^די‬
‫פרל! ראשון ידוע שמבני אדם אנשים שצורת פניהם דוחה לצורה אחת משאר‬
‫פרה‬
‫ן ר^^שון החיו' כבר ביארנו למעלה שהם ארבעה כדורי' ופני החיות ♦‬
‫‪.‬פרק א‬ ‫‪ V‬בעלי חיים ‪j3j‬׳ • והרצון בוה שהתיו׳ עס שכלם יש להס פגי אדם‬ ‫י‬ ‫ר״ל היות הגלגל סגה לאופנים שהם היסודות♦ ופני אדה הוא‬ ‫‪.‬‬
‫י דו ע ש מנני ^ ד •‬
‫כי המניע להם הוא השכל הנבדל או כוונת תנועתם הוא להווית האד׳שי ו׳התכלית‬ ‫ת המניע יסוד מעפר הגובר כאריה והוא מיוחד בצורת המחצס ופני‬
‫^^נש‪ ' 1‬שצזרג!‬ ‫האחרון עכ״ז יש הפרש ביניהם ני‪.‬כבר תראה איש כאלו פניו דוחים לפני אריה‬ ‫‪* ,‬־׳^הירמ המניע יסוד המים הגובר כעופות׳ ס מן הרקק נבראו והוא‬
‫פני ה ם ‪ r n )7‬לצ‪1‬ל!}‬ ‫ואמרים כאלו פניו דומים לפני ש ר וכפי אלו‬ ‫־‬ ‫ל נציחת הצומח המגביר באויר ״ ופני‬
‫הצומת הנוטותאל צורות פני ב״ת לומים לפני ין׳ מןי׳ ח עד שניו!״‬ ‫כוכבי הנבוכה המניע‬ ‫‪i,j,7)p1‬‬
‫ג«לו פ נ יו‬
‫‪ 17‬חי ם ל פני ‪4‬ורי®‬
‫אדם כמו שאחר פני שור ופני אריה!פני נשר יויש‬

‫הי צזן נז ה ש<ול‪ 1‬ה ד'‬

‫הם כלס פני אדם נוטות אל אלו ‪ .‬הצורותשל‬
‫פרק ראשון‬ ‫•יאו ר ^מיוחד בצורת אדם ♦ ופני שור‬

‫‪ p r n‬פלס פ ני ה •‬ ‫אלו המינים ויש לנו בזה שני ראיות אחת ההם‬ ‫^ ^ ל ח י ט החיותהואחוס שמימיי‬
‫כ פני '‪ p7ff‬כלו מ ר‬ ‫אחרו בחיות בכלל וזה מראיהןדמות אד׳להנה‬ ‫בעני א רי ס וידח‬
‫ואח"כ תאר כל חיה חין פני אד׳ פני שור פני שהם פעילי ש ‪ 3‬צ‬
‫ווהו ‪P1n7 ■nnfi‬‬
‫יחמשה כוכבי הנבוכה‬
‫יודם ל הנ הוין מנ ‪■ 8‬‬
‫נשר פני אריה והראי׳השנית ט אמר במרכב׳‬
‫פני ה ם ש ה ס ד׳נו טז'‬ ‫השנית כמקום פני שור פני כרוב וכרוב הוא‬
‫ה בני ם‬ ‫הצעיר לימים מבני אדם וכן הוא ההקש בשאר לול לולו‬
‫הפנים הנאמרים ואמנם אחר פני שור להעי׳ שהלוחת פני לוריה ‪,‬‬
‫כרצון בז ה מ צ ד שים ‘ '‬ ‫ג״נ מצד קצת הגזרה כי שור נגזר חןשור ר״ל‬ ‫’ י אכל מצדבגללות והיא התנועה‬
‫להס בח ה ג נו ר ם‬
‫ההז קה ב ה קנו ע ע ם‬
‫הבטה וכבר ביארנו בחלק השני שהגרמיס‬ ‫א צל איז^ פועלת בכל היסודו׳ וזהו‬ ‫‪,‬‬

‫השמימיים יחלקו אל מספר ארבעה וכי דעת ק מי ד בלי הפנוין‬ ‫‘ _ ם לכל אחד * ומה שאמר הרב שכלאלו‬
‫הראשונה כלס שכדור ניגה וכיכב למעלה חן ו פני שור רו צי ג‪1‬‬ ‫העג ‪ °‬הס פני אדס‪ .‬אמת ר״ל כי אע״פ שאני‬
‫השמש ולכן חנו הנדורי׳ד׳ נדור הירחהסחין סהם חז קי ס ג פ כ לי'‬ ‫^צצי׳ל החילו' מניע יסוד עפר או אי זה‬
‫»‪fl‬‬ ‫ה חוז ק‬ ‫‪,‬‬ ‫י חדים שמטע יסודו ר״ל שהגלגל מכין‬
‫לנו כדור השמש אשר למעלה תחנו בהכרח‬
‫י ‪ 0‬הו‪• 5‬‬ ‫ה שוי‬
‫ה קז ק שנג ה »‪' 1‬ו פנ «‬
‫מאדים‬ ‫צדק‬ ‫שבתאי‬ ‫נכיכיס‬ ‫כוכבים‬ ‫הה׳‬ ‫וכדור‬ ‫לצוורת‬ ‫דומה‬ ‫פניהם‬ ‫שצוררת‬ ‫אנשים‬ ‫אדם‬ ‫שמבני‬ ‫היא‬ ‫׳ןמרצקכל הצורה אבלנתינת הצורה‬
‫גגה כוכב וגדור הכוכבים העומדים ואחריו נשר יודמס לוו ת•‬ ‫ינכלל כלא ספק וזהו שכל אלו הל׳ פנים משארבעליחיים• עדשנראה אישכן^ו פניודומים‬
‫למעלה חן הכל אשר אין בו כוכב דהי׳מספר לפני נשר ל קלומ‬
‫כדורי הצורות אשר בו כוכבים ד׳ ואלו הד׳ תנוע ת ם ביזו הנ שר‬ ‫לפניהאריהואחרכ^ופניודוםיםלו־ניהשו'וביוצא‬
‫פהולו קל ה עו פ פווג‬
‫הכדורים המצויירים אע״פ ששופעיס מכלם‬ ‫שאר‬ ‫בהן• ובפי אלוהצורות הנוטות אלצורות פני‬ ‫״ ‪o v k i‬סנל ^ל)■הענ'‪S‬‬
‫»נ ל ה עו פי תו הו לו‬
‫המגביה ל עו ף מג ל ם‬ ‫חד׳יסודו׳כיחור‬ ‫יסוד‬ ‫כדור‬ ‫לכל‬ ‫יש‬ ‫ככל‬ ‫כחית‬ ‫שור‬ ‫פני‬ ‫שאמר‬ ‫מה‬ ‫•‬‫כן‬ ‫אדם‬ ‫בני‬ ‫מכנים‬ ‫חיים‬ ‫בעלי‬ ‫ונעלי‬ ‫ם‬ ‫אזסר״לכיהחיותהסחייםמשנילי‬
‫הירח מניע המיס יי‪%‬יא דימה לנשר כי העיפי׳ כן ה ס יש להם‬
‫ג ק לו ע‬ ‫מן הרקק נבראו וכדור קשחש לאש והיא נרמז מעלה‬
‫וכדור שאר ה תנו ע ה ו רו מ מו ת‬ ‫לשור כי השור יש בו אודם •‬
‫הגונ ה והס כל ם‬ ‫^’‪W 9 1‬‬ ‫׳ ׳ ‪—»>*V‬יי י• י •ן י‬ ‫‪•* I‬וווי*‬ ‫‪ I |^»1‬יו •^^»יי י‪ I‬י‬
‫קצתם‬ ‫יכנסי‬ ‫כי‬ ‫הכוכבים הנבוכים לאויר‬
‫פני לודם ו ה פ ני •‬
‫בקצתם ואין להם עמידה וק ום כמו האויר ה רני עיי ם • ה ם פ נ י‬
‫פני‬ ‫להן‬ ‫שיש‬ ‫מהן‬ ‫חיה‬ ‫כל‬ ‫תאר‬ ‫ואח׳ב‬ ‫שרמזנויבפרק‪W‬מ״ג משני ;‪ /‬אדם להנה♦‬ ‫>‬ ‫‪w ■IT‬‬ ‫‪,‬‬
‫^כהכטתם ‪ J‬כמו‬
‫והמניע לוה הוא פני אדם וכדור הכוכבים ל!דם ללו לומר נ ה ם‬
‫״רק כ ארבע חיות • ר״ל ד׳ כדורו' והם אדם ופנישור ופניאריה ופני נשר♦ והראיה השנית♦‬
‫הקיימים הוא רוחו לאריה • ווה הכדיר מניע *תהיה נו ע ה לצור®‬ ‫כדור הכוכבים הקיימים וכדור מה שבאר במרכבה השנית אשר הביא אותי לבאר‬ ‫‪,‬‬
‫ולומנם‬ ‫לותרת •‬
‫מלת סור ל ה עי ר‬
‫בפני‬ ‫מיוחד‬ ‫הקיימים‬ ‫לארןא״ככדורהכוכבי׳‬ ‫אמר‬ ‫״‬ ‫הראשונה‬ ‫במרכבד־ז‬ ‫נזכרו‬ ‫שלא‬ ‫ענייניכם‬ ‫ה כוכבי הנבוכה וכדור חמ׳וכדור ירח בעלת‬
‫אריה* וירחכנשך♦ וחמהבשור♦ וחמשה גי׳כ מצד גז ר' הרצון‬ ‫בחלק במרכבה השנית• וארבעה פנים לאחדפני הארד‬ ‫פרק‬
‫ל פניס ובעלת ד' כנפיס ניחת הרב‬
‫‪,7‬יפ"י ‪ 5‬ובעלת שתי ידים • חל ק א׳‬
‫כוכבי לכת באדם ♦ ובארנו ג״כ ני ד׳ סבות נז ה ה ה ש תנ לו׳ ש כ ל'‬
‫לתנועות הגלגל כדוריותו ונפשו ושכלו בעלי שכל זנ גז ר‬
‫יי מ י כל חיה בעלתד' פניסיר״ל כי כל אחת פניהכרוב ופני השני פני אדם והשלישיפניי ארידה‬
‫ומושכלי וארבעה פנים מן הנוחות רכולליי־‪ .‬מגזר' תשורי מרלו•‬ ‫והד׳ והרביעי פני נשר• הנה באר שמה שאמרעליופני‬ ‫מניע נכללות מצד הסמבית הד׳ יסודו׳‬
‫לומנהולו״לז שילומר‬
‫■‬ ‫החקיריס‬ ‫מהיות‬ ‫כחית‬ ‫והס‬ ‫אלינו‬ ‫הבאו׳תחילה‬ ‫ניחת שהס המחצב והצמח והחי והמדבר אבל שור הוא פניהכרוב וכרוב הוא הצעיר לימיט מבני‬
‫לוזלי זלות ההשג®‬
‫ונח הנפש הצומחת ונח הנפש החי וכח הנפש כילו השגת צו רו ת‬
‫יל אחת וחחת מיוחדת ביסודה ובצורתה כמו אדם והואההקש בשני הפנים הנשארים״ ואמנט‬
‫המדברת ♦ וכמו שכל כדור ש;פע כח ככל לוחמת הרצון בז®‬ ‫פכיארנו‪ 5‬ובעלת ד׳ כנפים* ר״ל ד׳ סכות אמר מלת פגישור להעיר ג"כמצר קצת גזרר־י‪.‬כמו‬
‫המתהויי׳וייוחד כיסוד אחד כן שופע כת ככל שמחחרשלומ׳נמקו*‬ ‫שמכל שרמזנובר • ואי אפשרשיאמר אולי זאת השנת‬ ‫לתנועו׳הגלגל והם כדוריותו ונפשו ושכלו‬
‫אלו הפנים)ייוחד אחד חהס כאחד אח׳מקס• פני ש ו רי פ ד ןירוב‬
‫כלולו צורות לזחרות‬
‫וכברחדס לנו כי הגלגלים גשמים חיים‬
‫ידים •והסר״להמיית צורו' אחרות מפנישהוא אמרבסוף זה הספור‪,‬השני‬ ‫י^כל חשוקו ‪ 5‬ובעלתשתי‬
‫חיה נאצל ממנה שתי כוחות‬
‫לו״לו לו•• ר זהלוחר‬
‫ומשכילי׳ והחיות ד׳ והס נושאות לכסא הכבוד שלומר ״נ סו ף הילו‬
‫?מתהיה ושמירת היזתהוה הזמן הקצוב לו היאהחיה אשר ראיתי בנהר כבר♦ כבר התבאר מה‬
‫כדמות המוקף הנושא למקיף ולכל ד חיות פני התיה לושר דלויתי‬ ‫שההלונולבארו ‪^ :‬‬ ‫ינסהמכזנים בידים ; צורת כל חיה צורת‬
‫אדם כי כלס משכילות וכל אחת מהן שופעת בנהר כבר שהרצון‬ ‫י האדם • ר״ל כבר ביארנו זה בפרק שלפני זה‪5‬‬
‫אל האדם אשר בו נמצאו נחות אלא שעם היית נז ה החיה כרלושול״‪.‬‬
‫לכל אחת מהם פני אדם הנה יש להם פני ארי׳‬
‫פרק שני‬ ‫'‬ ‫מפידיס ג״כ ידי אדם י ר״ל עס היותששניאלו‬
‫הנחית נמשכות מן הגלגלי׳ ‪■0‬מ הנבדל נותן‬
‫•שראה ארבעהחיות • כ^חידהמהן פנישור פני נשר כצורת האיש שתטה אל אלו פרק ב‬ ‫נירמהמתהוה והמתמיד זמנו הקצוב לועס‬
‫הצורית כי נמו שכל אחד שופעת על האדס כן‬ ‫בעלת ארבעה פניטובעלרת ארבע‬ ‫פ״ננית המגיעות מהגרמיס השמימיים ן ’^יי׳י‬
‫תשפע על הג׳ כחית כי הס נלם באדם ועם זה ג ל חיה מהן נ ע ל ת‬ ‫״אין כהס פרקים’ • ר*ל שכל גלגל וגלגל הוא כנפים ובעלת שחי ידים♦ וכללצורתכלחיהצוררת ‪,‬‬
‫הנה תיוחד כל אחת מהת־ו׳כפניס ח־וחדי׳פני ד׳ פגי ם הרצון ב ז •‬
‫שלולו ה צ׳ חיי ת ש ה ם‬
‫אחד פשיס אין חילוף בו כלל‪:‬שאין ישיבה אדם כמו שאמר‪-‬דטותאדם להנה״ וכןזכרשהידים‬
‫א׳ פני הכרובי׳ופני הב׳ פני אדם;♦ והג׳ פני הד' כדורים יבלוו‬
‫אריה‪ ♦,‬והד' פני נשר כי כל חיה לה הפנים‬
‫על‬ ‫כפ׳ח״ט ניב ידי אדם אשר הוא ידועשידי האד'אמנםהם‬ ‫ימעלהכלו׳שהגלגלי׳אינס נחים מתנועתם ן‬
‫מ ה ס ד' ׳ כ תו ת‬
‫ה מ כוונו ת ג פ נ י •‬ ‫מיוחדים זולת פנים הכוללים זתיוחד הא׳כפני‬
‫ככףא׳רגל עגל♦ הצורהשהם לעשות בהן כלמלאכת מחשבת בלא‬ ‫יגל ועגל באורו ורמזו הרב בחלק‬
‫יפחלק לכפר׳ כ״ט ; עגולות‬
‫ה פני ם‬ ‫‪ 86‬ר‬ ‫אדם כפניו♦ והב' בפני הכרוב♦ והג׳ כאריה♦‬ ‫עגולה )אחד רגל ספק • ואח״בזכרשרגליהם ישרים ר'ל שאין בהט‬ ‫י צ שכל חיה היא כדורית‬
‫■וריס על מ צי צו ת‬
‫ני‬ ‫אדם‬ ‫פני‬ ‫לה‬ ‫חיה‬ ‫שכל‬ ‫הנה‬ ‫נשר‬ ‫פני‬ ‫והד׳‬ ‫שלדבר‬ ‫כפשוטו‬ ‫ישרה‬ ‫רגל‬ ‫אמרו‬ ‫עניין‬ ‫הוא‬ ‫פרקים‬ ‫הפרש♦‬ ‫ביניהם‬ ‫אין‬ ‫מלשיו עגיל וכדור ‪:‬‬
‫ה ז נ ר כ מ ו ו פני לוש‬
‫שהרצון פ ב׳‬ ‫היא פנים וסבה לאדם וג"כ הג׳ פני׳ הנשאים ידלוו‬ ‫ילשאץרקיתכץ גלגללגלגצ ; פניהם וכן אמרו ורגליהם רגל ישרר־זמלמד שאין ישיבות‬
‫י׳״ ת ת יזצילוותונפי‬ ‫וכנפיהם פרודות מלמעלה • ר״ל הד׳ יסודות למעלה והבן זה ג״כ• ואח״ב זכר שכפות רגליהיאשר ‪ ,‬הנכללים באדם ותיוחד^ אחד מהם בפנים‬
‫מה מאלה ה‪7‬׳ כפי מה שתטה אל הפכים ההם מהשהילו ללותופ®‬
‫ר״ל כפי מה שתיוחד להיות סכה לאחד מאלה והם ד׳ כ תו ת הנ לונ״‬
‫והד׳ הם כלי ההליכהאינםכרגלי אדם אבלהידיםהם כידי‬ ‫והארבעה ציתת הנמשכות מן‬
‫כנפיס שהם סכות תנועית הגלגל כי כל וז‬
‫י חיי ה‬ ‫מהם כח‬
‫כד' פנים וככר ידעת כי מסגולת האריה כי‬
‫מגיע חצדשהס פרידו׳מלחעלה כלוח׳ שהחיה אדם ואמנםהרגליםעגולותככף רגל עגל♦ ואח״ב‬
‫העירוב ו ה ה ד נ ב •‬
‫הוא קשה העצמות כאמרו נרע רכן כאריה לופד נ ע בו ר׳ מצילוו״‬
‫מקום‬ ‫מחנועת זאת התנועה התדירה כדי שתתדמה זכרשאלו הארבעחיות אין ביניהם הפרש ולא‬
‫ה ד מ םו נ ןי ת ן ה נ פ ע‬ ‫והיא משל נח הקפאין הנקרא הכח דוחחי‬ ‫אל הנכלל ומצד שלחות תנועת החיה מגיעים פנוי אלא כלאחרמחוברת בחברתה אמרחוברורת‬
‫אשה^^אהוחה • ואחיה זכר שעם היותם מחוברות ‪ ,‬וכנגדו מד׳ יסודות הארץ המייחדות לקלקל הצומחת לנ ל צ ת ת‬ ‫הד׳ פני׳ וז״ש מלמעלה כלוח* אלו התנים ואלו‬
‫יז הו מצילוותהצמת‬
‫וכן יתן הנפש החי®‬
‫אדמוני‬ ‫כטבעי‬ ‫השיר‬ ‫כי‬ ‫ידעת‬ ‫וככר‬ ‫המזלות♦‬ ‫והוא הנבדל! פניהם וכנפיה׳פרודות מלמעלה אמר ופניה' וכנפיה'‬ ‫שהם‬
‫הכנפי׳הס נפרח׳חענין מעולה‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫נדחו' האש והוא הנקרא במרננה השני׳ כרוב לנ ל חי שז הו מ צי לוו'‬
‫וכרוב הוא הצעיר לימים מכני אדם והחי הוא‬
‫פרודו׳מלמעלה והשתכלאמרו מלמעלהכי הגופות‬
‫החי וכת ה נו תן‬
‫המדברת לכל מ ד ב ר‬ ‫אדם בלתי שלם וחסר ההבדל האמיתי והוא‬
‫שהם‬ ‫מחוברותאמנםפניהם וכנפיהיהיו פרודות אכל מלמעלה • ואח״הזכר‬
‫מצילוויות‬ ‫הדכור וכנגדו חד׳ יסודו׳האש המיוחד לגלגל וצלו‬
‫מ כווני׳ נ פני ם כ מו‬
‫שלומרנו־ ונ ע ל ת ד'‬
‫♦ והנשר נכר ידעת כי יגביה עוף ויפרה וירכה כדמות‪ ,‬האילן והוא חשל לכח הצומח וכנגדו מד׳ יסודות המיס כי העופות חן הרקק נבראו ולכן היו ברגליהם נדמות‬
‫?^קשים והמיס תיוחד לגלגל הירח♦ אמנם האדם הנרצה בצורתי ועצמותו שהוא הנפש המדברת וכנגדו מד' יסודות ?אויר כי בעבורו היה האד׳ נצב הקומה והוא המיוחד ׳ כנ פי * הרצון בז®‬
‫מ ת נו ע ע‬ ‫כי כל‬ ‫לנדורר‪I‬הה׳ כוכבים הנבוניםי ואלה הצורות כלס כאות מהשכל הפועל ולכן היו פני כל חיה ג״כ פגי אדם !‬
‫תנוע' מ מ ה ר׳י תולור‬ ‫פרה‪ ,‬כ זכר שראה ד' חיות♦ ר״ל שיש להס כוכבים גלגל הכונכים הקיימים וגלגל הכוכבים הנבוכים וגלגל שחש וגלגל ירח וכל מיה מהם בעלת ד׳ פנים כי הוא סכה‬
‫נ עו פ פו ת ולזה י הוו‬ ‫ליסודות ד׳ שהם ד׳ אופנים ולנחות ד׳ שהם המקודים והצמחים והכ״ח והאדס ובעלת ‪7‬׳ כנפיס שהם סבות תנועות החיה שהם כדוריות הגלגל ונפשו ושכלו‬ ‫‪’ ,‬‬
‫ה כנגי ם ‪',.‬שר י ר צו־‬
‫ס גו ת‬ ‫ע ל מ ספ ר‬ ‫הס‬ ‫אשר‬ ‫אדם‬ ‫ידי‬ ‫ג״כ‬ ‫שהידים‬ ‫זכר‬ ‫וכן‬ ‫הד׳‬ ‫נחות‬ ‫בס‬ ‫הנכללת‬ ‫המדברת‬ ‫לנפש‬ ‫סנה‬ ‫והיא‬ ‫משכלת‬ ‫היא‬ ‫כי‬ ‫להנה‬ ‫אדם‬ ‫דמות‬ ‫אמר‬‫‪1‬‬ ‫כמו‬ ‫אדס‬ ‫צורת‬ ‫חיה‬ ‫כל‬ ‫צירת‬ ‫וכלל‬
‫תנו ע ת ה מ תנו ע ע‬ ‫^עשית בהס כל מלאכת מחשבת לא ביד הב״ת ור״ל שכל חיה נאצל ממנה שני כחית והס הוויית החתהוה ושמירת המתהווה הזמן הקצוב כי הכת המהוה זולת השוחר אותו‬
‫והסבות ההם ה ס ד'‬ ‫‘^י^טכע חכם משגיח כהמצאת האדם במלאכת מחשכת ומשגיח כשלזירתו כי אינו נוכל בחקרה וברזדמן • ואח״נ וכר שרגליהם רגל ישרה והרצון בו ט אלו הכדורים‬
‫י״יס מתנועעים תמיד מלמד שאין ישיכה למעלה ני אין אלו הגשמים מורכבים מדברי׳מתחלפיס ולכן אין ב‪:‬ס פרקים ואחר רגל עגל ר״ל עגול וכדור ♦‪ -‬ואח״כ זכר לושר ה ס מ כוו ני •‬
‫והס‬ ‫ב כנ פי ס‬
‫ונפ שו‬ ‫נ דו רי תו‬
‫יי הד' חיות אין ביניהם ריקות כי הס מחבקות קצתם כקצתס כגלדי בצלים וזהו אחרו חוברות אשה אל אחותה ואת״כ ונר שעם היית מחוברות פניהם וכנפיהס פרודות‬
‫י אתר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה ר״ל ני תנועות אלו החיות אינם למחשבת העולם השפל כי אס יהיה הדבר כן יהיה הנכבד בעבור הפחות יהנצתי כעבור ' ושכלו והשכל הנבלל‬
‫לושר קוח חשוקו *‬ ‫•י* זנעקל אגל ג;נ)עעס נעבור שתשוקוע אלן התינע להדמו' אל הנבדלים ןזהז אמרן ןפ;יהס ןכנעיהס ערו‪)7‬ע קלקעלה לא למחשכק ;ז העולם השפל ז ואק׳׳נזכר‬
‫וג*לץ‬ ‫‪CJB‬‬ ‫י‬ ‫'■‬ ‫•‬
 ‫־שם טוב;‬ ‫קו ק אין‬
‫שהם ז נו ת כ ע ץ נ מ ש ח קלל‬ ‫שהס זכות כעין כחשת קלל כי הס ספיגות כפצמן ומז מאירות מצד גשמי® מועיס‬ ‫‪f‬‬ ‫ז‬
‫ו צ חן ע תן קצת ב מ ה ש א ח׳»!‬ ‫וגםלתפי* הי‪ 7‬י•פת‪ 6‬בהס ר״ל שהחיות מאירות מצד ? ‪t o‬׳שבהם זתח״כ זכר שכל חיה מהן תלן לנ‪1‬כת‬ ‫*‬
‫דיש *‬
‫היו״ר אחע‪ .‬ר־־נ סט׳•‬ ‫שתוף מצד הגזרה וכאן אתר הדבזנזתלעץ ^'״״‬ ‫שר נהס יעשז^ ‪ 03‬פגיה ר״לשכל אחד מהכחריס יתכותעמצד מניע נבדל כי אס היו כלס ממנועעים‬
‫*‪« A‬״ ‪ n‬תיל ככל וחן הי^‬ ‫שהידות הס ספיריות ובהירות מצד הכוכבים‬ ‫פפ>לו' נמת‪1‬ך ש‪ 1‬ו< אל תכלית אחת היו תנועותיהם ‪ m‬מהירות ואיחור והיו כלס הולכות או למורת‬
‫״‬ ‫תמהר פעם‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫כתינת ה שסגנת או למערב ואלו הנבדלים מתחלפים כמין‬
‫י‪-‬מ מצל‬ ‫א ח ת שו ה •‬ ‫הוי פ כל ממה‪ 1‬ז‬
‫שהם זכות כעק נחשת ‪ • hhp‬ואחר כן זכר שהם גם‬ ‫חיהעלן‬ ‫?תיועתש קצתם מקצתסהנה ככר התבאר שכל‬ ‫‪ocd‬‬
‫״ ^ ^ ״’ ל ‪ ,‬ר ר ג &‬ ‫)•״ל שכל ג ל ג ל יש לי‬
‫ע י ט הי‪ 10‬דנת• אל עכר פניה » )אני תמיה מאחד שמגיע‬
‫א חי‬ ‫ד‬ ‫מ גי ע ו ו הו׳ הנ כ לל‬ ‫מקום כן מאירות אמר מראיהן כגחלי אש בוערותיזה כלל‬ ‫י‪ 4‬יעו מהסהויות« הגלגל הוא■ נבדל זהנבדל לא ייחס‬
‫יני ע הו לצד מז ר ח ונ ב ד ל א ח ר י ט ע‬ ‫משתניפ »זס פ ג ז יןן^'מקז ‪ 0‬איכ ישאר לומר למה יתנועע מה שנזכר מצורת החיוי‪-‬ת כלומר תארס ופגיהכם‬
‫שמיר ת‪ Cv7c»t5 ,‬האחד צמזיח מתר מלמערב כי מניעו אינו וצורותם וכנפיהם וידיהם ורגליהכם • ואח׳כ התחיל‬
‫מפני מה יחייב נכלל אחר®’^״^דידל איני‬ ‫הדת מפי ספפשד‬
‫לשמרס וש־׳ידת במורח יותר מהמער׳וככר ידעת שואת השלה לתאר תנועות א^וההיותאיךהם ״ וזכר ב ח מ מ ה‬
‫‪ « 1f‬ויל^‬ ‫שתשמע אמר שתנועות החיות אין בהם לא כפיפה ׳ לי״ י‪-‬צי‬ ‫היני ש' טל‪/‬ה ברצינ שאל הרב לפילותוף לתה יתנועעו הגלגלים‬
‫צדמפני שהינץהו לזהה'י ^וזלבנונז‬ ‫החיוב ולא עיוות ולא עקמימות א ב ^ תנועה אחת והוץ‪1‬‬ ‫השס ‪/5‬פל הטביע למורת וקצת׳לחעדב אס היה הכל ע״צ‬
‫כהש‪ r ; ‘.‬הטבע וזאת השאלה היא בעצתה הנשאלת בכאן‪1‬הכן‬
‫שיאמר הפסוק אל עכר פניו ‪ J‬רגיי ‪L‬‬ ‫שנכב?)ה‪1‬מ קיומם זה• והאחת כי כל אחת מאלז החיות יתנועע אמרו לא יסבו בלכתן •ואח״כ זכר שכל היה מהם תלך‬
‫_____> ר״ל אותו רצוןשיש לחיה‬ ‫האלהית‬ ‫ההייה‪ 1‬על תדר זולת הסלאשר יתנועע האחר^כי אם לנוכח פניה והוא אמרו איש אל עבר פניו ילכו• הנה‬ ‫ע תי‪ 7‬ק‪ 0‬נ ת ס ע ה‬
‫וקיום עולם‬
‫שרצי^‬ ‫באר שכל חיה תלך אל עבר פניה״ ואני המיה לאי אל הנפרד שחה’י•‬ ‫‪c irr1‬ומתר כן ‪ 7‬יתנועע כלס לצד אחד ישתבש המציאות)לנן‬
‫י׳יח‪1‬זות‬ ‫החיה בתנועתה המיוחדת * ^‬
‫להש התכזעעו קצתם אל סדר זזלת סדר חבירו ♦ זה פנים והיא בעלת פנים רבים • סוף דכר אין הליכת‬ ‫זנ ד שרגליה' ישריס‬
‫פ^ין‬ ‫ד״ל‬
‫לכל‬ ‫םיהד‬ ‫ד»יה‬ ‫לא‬ ‫כן‬ ‫היה‬ ‫<יו‬ ‫כי‬ ‫״‬ ‫אהד‬ ‫לצד‬ ‫ארבעתן‬ ‫ולכן אמר סוף דבר אינו הליכת ל חיות לצד‬
‫פי תי ם י״ל ש^וין ‪.‬‬
‫^^^')ו״ת!ר*ל‬ ‫^‬ ‫צלל‪ 1‬בספיר‬
‫אחת אחת תנועה• ולא היה אומר איש עכר פניו ילכו•‬ ‫‪ c p j.‬ליו עי״יזיל ת אחד כי אלו היה כן לא היה מיחד לכל‬
‫עקמימות ונצלןתל תנועה ולא הין מתסעעי׳ כתנועו׳מתחלפות‬
‫^''ללנ^היסולוח ‘‬ ‫י’?זי‬ ‫ייי^‬
‫והם זה מהירה ווה מאותרת והיז מתטעעיס לצד ואח״ב זכר שאלו החיות תכונת תנועתן מחצה והן‬ ‫»התנועע‬
‫גופים גדוליס^׳׳לט‪ .‬גל י ס׳יי ^ ^ ב ^י ^‬ ‫חי‪1‬מלת לו« ‪ P1C‬המער׳או לצד קזרח נלסוהיו כלןמתנועעיס חוזרות חלילה במרוצה ג׳׳ב״ והוא אמרו והחיו׳ רצוא‬
‫ועציס ‘• פכלי־יפי^״יי‪-‬״׳^^^סיר״ל‬ ‫ינה ממהרת פעש ‪#‬‬
‫פעס בתנועהשוה ‪ .‬ואתר כן זכר שאלגסחיות היו ושוב • כי רצוא מקור מן ריצה ושוב מקור מן שב לא‬ ‫* ולק מי!וחרת‬
‫*והםהי'‬ ‫י‘״''‬ ‫זה להאיי *‬ ‫אמי הלוך ובא אבל אסר ש תנו ע ת ם היא מרוצד־ן‬ ‫חוורו'חליל׳נמתנועעי׳‬ ‫‪0‬‬ ‫ה‬‫‪1‬‬‫תכ)נ׳תנ)עת׳מרוצ׳‬ ‫הלמד שז‪/‬י; ישיבה‪,‬‬
‫למעלה• הרלו] נוה■ כסבובולח יפסקו תגועתס וזה אמרו והחיות‬
‫יס‪,‬דופן שמרעהי׳יז’א'י‪°‬צ’י‪^^;:‬צתם^‬ ‫שויות הישיבה כמו רנות ושוב כי רצוא מקור מרץ ושזבחקור וחוזרת הלילה • וביאר זה במשל ואמר כמראה הבזק‬
‫מדיסודזא‬ ‫והיא הצורה הגשמיפןוקצתס‬ ‫נתשנ‪ 1‬בקלשימיש משב ולא אחד הלין ובא כי אלו אמר כן היה ובזק שם הברק״ אמר כדמורת הברה אשר תראדה‬
‫ניש שרולה ני<‪.‬‬
‫רג״ש‬ ‫״ל שהיסודו׳ מורכבים ייזעירט‪°‬‬
‫עיני׳ממש‪-‬ר״ל קצדהג ‪,‬‬
‫נוה נראה שתנועתס היא להגיע ‪ t‬דבר מה ואח״כ תנועתו הממהרת שבתנועות״ וכג^ו הון^ נמשד‬ ‫טכ‪ 1‬כ וידלה‬
‫פי‪/‬ין שש לנר יניחו אבל איד* שתנועתם היאחרוצהר״ל‬
‫שיעכב נתנ‪1‬עתש מהירה וחוזרות חלילה וביאר זה כמשל ואחר‬
‫ונתן כ״ערצוא ושוב הזרן‬ ‫_‬ ‫‪,‬‬ ‫כד‪1‬רייש כמראה הבוק ר״ל נדחות הברק אשרתראס‬ ‫ש‪:‬ס‬
‫טע‪/‬ן הממהרת שבתנועות ןנ׳‪1‬י הנא נמשך‬ ‫ומתמיליס בתנועה‬
‫שתיומית לכס ־ ממהר רץמחקום אחר ואת' כן יקבץ וישוב אל ומקפן ית עלמי ותייק בריא חדא וק^ילן כחיזו כרקא‬
‫עב‪1‬לות נ כ‪ <2‬רגל‬
‫■•״נ״ ’”׳״ל®״■־‪ ’’ .‬׳ ״ ' י ! ‪ , i r f‬ם’?צ'נ'‬ ‫תנועית‬ ‫עגל הרלוןנ‪ 1‬ה ע ‪u‬ל המקוס אשד יתנועע ממנו בתפירות ־ואח״ב זכר שהצד שתחנועע אליו החיה‬
‫!^ממויז‪-‬‬ ‫ר״ל שכל הב ת כפל’ ^"אאז‬ ‫הכדוריות יושר הס ^ ההוא ‪ ,‬בעצתו פעם אחד פעם■ ופירש המרוצה והחזרה ההיא אין חנועתדת מעצנזהאבל‬
‫שהמחוזג הואבעל;איכזי׳א ״’ ״ < א׳ ? לנ ל‬ ‫הממוזג‬ ‫כי‬ ‫התנועה מנתן כ״ע רצוא ושוב חורן ותקפן יח עלמא כגלל דבר אחר־זולתה ר׳ל המנה האלהית• אמר‬ ‫סבת‬
‫‪..‬׳‪^..‬רו י‪*.‬״‪,‬פ‬
‫אמיז‬ ‫אחר יש לו איגיא ^אי ‪/‬חעדאי‘)זהו‬ ‫<ין ותייכן בריא חדא וקלילן כחמוכרקא • ואתר‬ ‫שמלובקת ״ ‪5‬‬
‫ניניהם הפרש זלה כן אמר שהצל שהתנועע אליו החיהר״ל הצד אשר תהיה הכונההאלהירת שתתנועע אליו‬
‫חמוזגישלודמיץר״לאיכו׳מתדחוזה’ ;‬ ‫ק‪ 01‬פ נו‪ 1‬כל‪ 1‬מר «‬
‫שהיו דמיונות י‬ ‫הי«^‬ ‫רים תנועת החמצה והחזרה היא אינה תנועה החיה התנועע התנועה ההיא הממהרת אשר‬ ‫שי!ל‪ 1‬ד' כל‪1‬‬
‫ח*יוגי« נד' חיי ת‪ 3‬מעצמה אכל עלל דבר אחר זולת׳ר״ל הכ»נ׳ רצוא ושוב • והוא אמרו בהיות אל אשר יהיה שמה‬
‫לזח^ו‬ ‫ויוין ה זלהית תמר אל אשר יהיה שמס הרות ללכת הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן ״ ומה הנה אינו הרוח המנשברת אבי‬ ‫הס‪ '6‬תון שני‬
‫‪ cipn‬כבוי ביניהס‬
‫דהוי‬
‫^ אתר דריוי‬ ‫אשר ת ק‪l‬יה ’‪1‬‬ ‫יאמר שהצד ^י^יי‬ ‫רוח • י^צמר‬
‫כשתוף שם רוה‬
‫ח‪,‬ן בשתוף‬ ‫עיק ״׳‪C‬‬
‫א׳ פיח‬‫שבארנו)חלק יי‬
‫שכארגך;יינק‬ ‫כמו‬ ‫ונמנה‬ ‫רצק‬ ‫הוא‬ ‫כלכת׳ורות‬ ‫ישבו‬ ‫לא‬ ‫לכו‬ ‫יל<ויק‪ 1‬ת כ ל ל •‬
‫יאמרו‪W‬‬ ‫אליוההיהכצד ההואתרוץ החיה אליו• וכן פירשיונתן בן עוזיאל‬ ‫שניהם וכנעיהס שייאדנו בשתו^רות ואתר שהצד אשר יהיה‬
‫שמדית ה‪:‬וונה האלהיתשתלןאליו החיה והוא המניע‬ ‫■‬
‫‪ vt‬חד וחלו‬ ‫ולמעלה הרצין נו ה• ‪:‬נבדל אל אתו הרצורתנועע החיה וכןתרגס חמן רעוא למיזל אזלא לא מתהדרן כמיזלהון • וכאשר היה נראדז‬
‫ואמרשאין‬
‫שאין‬ ‫בע^יי '׳־ י ‪1‬״‪;11‬לתמו^‪:‬ןר‬ ‫שפעמי׳ירצוז השם בעתיז״‬
‫הרוח ללכת ילכו •״ שפעמייירצוז‬ ‫שטה דיתח‬
‫יהיה ש ט ה‬
‫אשר •היד‪,‬‬ ‫שסבת מליאותס י‪:‬נתן אמד חל אתי דה‪,‬ה פקן‬
‫תנ‪ 1‬ע ת‪0.‬‬ ‫ו סנו ת‬
‫רתיהד ופויים‬ ‫המתחלפות מניעו׳ ■ ^ז ‪i‬ןלא חתחזרן גחיזלהון • וכאשר היה נראן בצד ההוא ופעמים ירצה שתלך לצר אלזר כנגדו ותלך ‪ .‬שב‬
‫ז^יבדיז '"״"‪,‬ב ^יזז מ תלד ‪•.‬‬ ‫בעבר־ו ^” ^ ;‬
‫וזה נמצא בעבי?‬ ‫כן •״ ושיהיה הנזכר בפסול‪,‬ענינו היה‬
‫בפסוק‪-‬ננינוהיהוזה‬ ‫לכס מלנרים מפשוסי דבריו באמת אל אשר יהיה שמה העניין בן‬
‫ר‬ ‫>כרלים ננללי•!? ‪:‬חתללכתיצכו שפל חים ירצה ה׳ בעת‪ T‬הצד אשר רצה השםשתי^ךאי^יוהחיה• ונצד הז^א‬
‫יייי׳י׳י' שתלד החיה לצד אחד ותלד בצד ה;וא ופעמי׳‬ ‫*י^‬
‫לסלק והרצוןקיים כצד ההוא• אמר כבאור זה העניין והשלמח‪.-‬הט*'־“ב״^^״ד ‪ 3 V‬מ ה שספר‬ ‫גי״‪-‬יג^יג־'* ירצה שתלן החיה לצד אחר כנגדי אמי‬ ‫יגיצ'•‬
‫•ונכרדיס ו׳ברה*‬
‫יהיהשםהרוח ללכת ילבו שמה הרוח ללכת • והבזיזה יזנ’?”"^ ״״ ‪« I‬י>ר שהוא ראה‬ ‫■טלוק ועל‪ 1‬ציםנ‪£‬י זה הס‪:‬ק אל אשר יהיה שחה הרוח ללכת י■‬
‫»י‪:‬ת ‪ t)’r r ' 1)1‬כ‪ 3‬שחה הרוח לצכתכי מה שככר התיחדל‪ ,,‬מצורת תנועת הדי חיות אחר סיפור צורתם; ואח*כהחח^ב?^'י'**’'ל‪ 1‬״״ ‪ 0‬והואניע‬
‫ש?ר ב’ח אבו‬ ‫הגלגלים נוףאחדתחת החיות מתלכד בהם והגוף ההוא מחוכר באס^ ?י''י^‬ ‫קצינ ישתנה לעולם ועל וכן הוא תנועת •‬ ‫‪(4‬תד ?‪rf> /■'in‬‬
‫•ונידו צעי‬
‫’?״^‪1 .‬נ\‪3‬ותז עינים‬ ‫‪ ,‬בעל ארבעה פנים • לא תאר לו צורה בלל לאצורת אדם‬ ‫פעם‬ ‫יתנועעו‬ ‫ולא‬ ‫תמורה‬ ‫ולא‬ ‫שנוי‬ ‫בהם‬ ‫וין‬
‫י ‪ 7‬עיק נטלי הקלזס‬
‫לארבעת פניו'‬ ‫ופע׳ וכרשהם גופים גדולים נוראים מבהילים ולא תאר להם ציי״ ׳‬ ‫'שהסס נריו השכל לזה הנד ופעם לא ולא יתנועעו לצד אחד‬
‫יתנועעו•‪.‬צד את׳ולא יתנועעו פעס במהירו'‬
‫‪ ,‬״ ‪,S 4‬זיים אמי‬ ‫'גרו! הנשיוריס ‪• S)1‬ו ■עס באיחור אכל הנל הוא חתימה על ק רריו הם ששמם אופנים אמר וארא החיות והנה אופן אהד ב א ח‬
‫לאומרו‬ ‫‪"03‬י נראהסצליס ביאר הרב ואמר והכןוההכל‪1‬׳ני הוא מופלא והנה כאד שזה גוף אחד קציתו אצל התיות וקצתו בארץ ‪ .‬ושוזאיפז‬
‫שצור^‬ ‫נלתי ההג״כחהששפר מצוירת תנועת הד'חיות ומראה האופנים ומעשיהיכעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן‪-‬גע^ין‬ ‫•_>‪'3‬צםי צוי‪1‬ים ‪1‬‬
‫'•יויסונראהגלגלי׳‬
‫•!•;יזיז ‪t e‬‬ ‫* ונז) ננל' 'גלול כת אחר ספור צו־תם כי ראשונה דברתתזארס •ארכעה ככר גילה שהארבעה פנים אשר דאופן הם הארבעה אופגים *‬
‫‪ 3‬ת‪:‬וע‪ 0‬היזתוודת יפניהס וצורתס וכנפיהם ידיהם ורגליהם •הארבעה האופנים צורה אחת והוא אמרו ודמות אחד לארבעתן ׳ י^^י^^ ‪1‬״?פ>נתוך‬
‫**י לא העסוק? לכל ואחד כך התחיל לתאר תנועות אלו החיות כי‬
‫רלצתם‬ ‫האופני שהן מורכבים קצתם בקצתם והוא אמרו ומראיהן ומעשיהן‬ ‫׳®כל ?תניעו ברצון ראשונה יאד לדעת המתנועע כי הוא קודם‬
‫גורא הכלחס ■ כשבה ואחר כן התנועה הנמשכת ממנו והנה ' האופן • וזה מאמר שלא נאמר בחיות לא אמר מלת תוך בחיות אב ’‬
‫'®אחרון הוא הדעת‬
‫י זמיצוי‬ ‫הנאוע ביאר כתנועה אלו הדכרים * ראשונהשכל ‪.‬כמו שאמר חוברות אשה אל אחותה אמנם האופנים זכר ש ק צ ה ס מחובר‬ ‫■ 'האחיקן‬
‫‪?^ °‬למ׳שיזזיה‬ ‫'‬ ‫לקורס הקדוסז־ חיה אין כהס כפיפה ‪ ,‬ועקתיחות לא שנוי ולא יהיה האופן בתוך האופן • אבל כל גוף‪ .‬האופנים אשר זכר שה וא‬
‫*•אתי׳כ וכד ש הס‬
‫שננג‬ ‫‪ rc‬יציאה מן ה‪:‬גולה האחתית אבל תנועה אתת בו מלא עיניסממש״ ואיפשר שיהיה בעל מראים רבים ועינו כעין הבדולה*‬ ‫מו ק כ עין ‪irj‬‬
‫ענייני‬ ‫דמיונות כמו שנמצא קדמונינו אומרים כעין שגנב כעין שגזל רוצים בו‬ ‫שנית‬ ‫•‬ ‫בלכתם‬ ‫יסבו‬ ‫לא‬ ‫אחרו‬ ‫והוא‬ ‫חדובקת‬ ‫*י‪1‬לל הרצון נז?‬
‫»הס נדכירי“'ואק'’ כ זכר שכל חיה מהס תלן זל עכר פניה ר״ל כל‬
‫ייזדועתן‬ ‫י ‪? 8‬ס ג”כ חאירות אחד כנגד צורתה האחתיתוהוא עצמותו כי כדמות מה שגזל ״ או יהיה עניינים ותארים שונים מאמרי‬
‫ביאר זהו מה שספר מתמנה האופניכם ‪ :‬ואמגבס תנועת האופגיכם‪,‬אמר בהם שאין בי‪/‬‬ ‫‪4 ,‬מרוויראיה’כגאלי כל תושק יחנועע נגד תשוקו • שלישית‬
‫לא‬ ‫•‬ ‫נהו חצר ‪-‬וזאפהפנלעה היא כמהירוע וחוזרת‬
‫וחחרת חלילה‬ ‫<ו ‪0‬‬
‫פהם‬ ‫’ >וכניה®‬
‫וזאי*‬ ‫ן; •‪ oV ^ poodSi‬וכר וזה אחיו רצוא ושוב כמראה המק י רביעית ביארשהצד אשר יתנועע אליו החיה אינה מעצמה אכל בעבור הכוונה האלהיח ווה אחיי‬
‫‪ .‬רמוני‬ ‫‪® .‬כלתיה ח‪ :‬ס ק לו יאח״נ זכר חמישיתשואת התנועה תהיה קיימת ‪-‬צד ההוא אשר תתמע׳אחר שהמניע לא יקבל שנוי)לא תמורה • ואח״כ התחיל בספו׳אחר ואמי גי״'י? ’‬
‫ארגז‬ ‫לעגרץכניההרצ‪ 1‬ן החיות ולוא כל מה שתחת גלגל הירח והוא אמרו ואדא ו‪:‬נ‪ :‬איפן א׳ בארן אצל'החיות ר״ל שיאה החמר הראשון עם ?צורה גשמית שלוא למטה‬
‫^;י ^ו ד ת‬ ‫ו׳תנועיס׳ אל המקיף ונןזחלק זה לד׳ פנים‪1‬הס הד׳יסודות ונקראו אלו הד׳ פנים אופנים בעבוהשכל אתל מהיסודות הוא על צורה עגולה וה״ לא תאר לי ^׳יי‘‬ ‫•יי' ״זג׳״’*‬ ‫שהיא‬
‫‪» .‬זה־־‬
‫•& רייולי‬ ‫; חייי ״״ ;’ ־י ־ ולא צורתשוס כ״ח כי הס גופי׳ מתים יאין להם תנועה מעצוזם אבל וכד שהם גופים נוראים תכהליס מכר שכל גופותיהם עינים והרב יפרש זה כס״יו‬
‫״כס^מזג‬
‫אופטם ‪»%‬רם‪’*'D‬‬ ‫נייליולי׳ —‬‫•י‬ ‫אתל‬
‫אמרשלאהגוף '‪n'l‬‬ ‫בתון האופן הנה גןג;‪/‬‬
‫האופן ׳*׳^'|‬
‫יהיה •י״‪.‬׳‪!-‬‬
‫חהאמיו כאשד י •‬
‫קצתם ‪.‬כקצתס ‪. ........‬‬
‫ויתיכבו ‪/ I‬‬
‫‪I‬‬ ‫״‪-‬״ ‪ • cn“A /‬־ ' ‪ t e‬קצתס בקצתם ‪x‬‬
‫‪-,‬יא נעלת פני ‪ 6‬־ ראשון והצורה הגשתי ;שהיא מתחלקת צד צורות והס משתתפ־ם בצורה הגשמית ואח״כ אחרשהס מורכבים קצתם מקצתם כי הם פועלים ומתפעלים ייי׳ייי? ״‪.‬ניס ‪H‬‬
‫ר^יס‪,‬׳־ל מאאי • כ‪:‬רבבה וכהשתכות יכל גוף האופנים אשר זכר אמד שהוא מלא עינים איפשר מ מלא עינים ממש רי מהררדיל היחודות יתחדשו כ״חשיש להם עיניס אי‪ .‬יר^י' ׳■‬
‫ר‪7,‬מו;ינ! ‪ !uc rw ??•« iw‬ר'ל‪.‬נלממ‬ ‫‪!!•p7‬‬ ‫‪Pij/ 3‬‬ ‫»?יא‬
‫גתניפ‬

‫‪V‬‬
 ‫‪....‬‬
‫‪& :‬ט ירקא׳«‪.‬‬ ‫טוב‬ ‫‪vrm‬‬
‫הפגי ם־ דני * ‪; 0S‬‬ ‫כי מהיסודות יתחדשו בי׳ח שיש להי דמתךאז הרצון בו עכיניסותואריס שונים‬
‫באומת אולי יראה כעיני בענייני כיכלהדב^סאשרגמצאותהת גלגל הירח ייוניור לנו ל^‪ 1‬י ז »‬ ‫^י‪/‬עקמייזותולא עקלתון ‪ .‬רוצה לותר שהכשס כשעושה תנועתו הסנעית ללכת‬
‫פניסתיויה תגועיזי*‬ ‫׳ ״י‘’ ״ י־ט‪:‬עי תהי? מנועה ישרה בלא סעה ני היא מתטעע‪ :‬חמקזם החוכרת‬
‫>‬ ‫לו"כ ‪ c1‬ל מ לו מ ד‬
‫ותנננתס‬ ‫תוארם‬ ‫סזכך‬ ‫אחד‬ ‫האופנים‬ ‫תנועת‬ ‫וכר‬ ‫ואחיב‬ ‫״‬ ‫מקצתם‬ ‫הצתס‬ ‫משונים‬
‫לאתר נתנועתס שאין בתנועתם לא עקתימות וצא עקלקלות אכל תנועות ישרות שהר‪ 5‬ון נוו מ רו עצ‬
‫״ט‪:‬עי ואלו לא היתה תנועתו ישרה היתה תנועת חה שתחכו לא תנועת‬
‫םהי‪»5‬‬ ‫טנר פניה‬ ‫שלא יתחלפו כי אס להתנועעאל החיות או מן‬ ‫י‬ ‫•* על ארבעת רכעיהס ״ ר״ל כל אתר חהל׳ יסודות ילך תנועתו הישרה;‬ ‫^‬
‫קמיד‬ ‫מקנו עטת‬ ‫התיות ר״ל גי התנועעו מן המרנו אל המקיף‬ ‫תמנועעיס חעצחס כחיות * ר״ללא‬
‫׳‬ ‫או חן המקיף אל המרכז הנה התנועעו תנועה גלי הפפת מ‪5‬ד ‪5‬י‪ 1‬ר‬
‫התפוק שהוי! סניל‬ ‫הרב טה שתנועת היתידות הטבעיתשלא לאעקפימות ולא עקלתון אב׳‘ תנועות ישרות‬
‫ישרה בלי עקמימות כי התנועה יותר קצרה‬ ‫תהיז חעום היסודותכי‪ ,‬אין סכקשהתנועה‬
‫פמלד‬ ‫מלי^ותס‬ ‫כטכעית חהיטולותהיה מעצסהיסולו׳ והוא שלא יתחלפו והוא אמחעל ארבעת רננניהןבלכתן‬
‫תפסין‬ ‫ואמרשאלו היסודות יתנועע כל אחדאל מקומו‬
‫זלון‬ ‫מ מנו עי‬ ‫הטבעי כשה!א חון מחנו ולא ישוב לאחור וזה‬ ‫גורתס הטבעית רק רצה הרב כוה התנועה ילכולאיפבובלבחן ‪ .‬ואחר כן זכר שאלו הארבעה‬
‫י(חד‬ ‫ה תנוע ע‬ ‫אחרו על ארבעת רכעיהם בלכתם ילכו לא‬ ‫ואיןחנועה‬ ‫כט״וביתא׳^ר ליטולותובאור וה כי ידוע הוא אופנים אינם סחנועעיסמעצמם כחיות‬
‫שכחה ‪ rt10‬נ ע ל‬ ‫אוחם•‪:‬והפליג‬ ‫יזיטוד האש והאויר הם מתנועעים בתנועת ?!הן בעצמם כל^ אלא בהניע זולחם‬
‫יסבו בלכתם ואח״כ זכר שאלו הד׳אופניסחצד‬
‫ק כ לי ת ל הי מג פ מ ע‬
‫עצמם הם פגרים חתים ואין להם תנועה ב״ת • <‪1‬ין הליכת‬ ‫ייאת התנועה הטנובית להשיב זה העניין וחזקו פעמים ושם מניע האופנים‬ ‫במקרה ״ י'<‬
‫׳ ‪ I‬יי‬ ‫הגלגל‬
‫מעצמם כמו שהתבאר כה׳ חהשמע כי אלו וארגעתן לצד יוחד ‘‬ ‫המקרית אינה מעצם האופנים שהם היסודות החיות״ עד שיהיה על צד המשל ‪ .‬עניין האופן עם‬
‫ס ה שי^‪.‬‬ ‫היסודות הס נחים בעצם מתנועעים בחקרה הרציו‬ ‫אכל ?יא נמשכת כמקרה בתנועת התיות ;‬
‫שתנוטתס ממזרת‪,‬‬ ‫לשוב אל מקומם הטבעי והנהאלו כשהתנועעו‬
‫בלכתם ילכו ונעמדס יעחולו • ר״ל כסבוב החיה כמי שקשר גוף מת דומם ביד בעל חיים או‬
‫וי*'‪.‬‬ ‫למערב‬
‫הארץ למעלה והאש למטה הוא בעבור דבר‬ ‫החיית יסיבכי היסודות‪,‬ובקיום החיות יקוימו' ברגלו שכל אשר יתנועע ההי ההוא יתנועע העץ‬
‫שקנועתם ממערב (‬
‫וי*‬ ‫למזרח‬ ‫היסנח׳‬ ‫אלו‬‫ש‬ ‫אמ׳‬ ‫‪1‬‬‫עצתם‬ ‫מצד‬ ‫לא‬ ‫שיניעס‬ ‫אתר‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫^’סייי' ילחין עמידה רצה בו קיימות ועתידה ההוא או האבן ההיא הנקשרת באבר החי ההוא‬
‫שתנועתם‬ ‫לא יצאו חחקוחם הטנעי אס לא יהיה כעמר‬ ‫וכבר ביאר הרב שתוף עמידה כחלק ראשון אמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא‬
‫וי *‬ ‫זולתו לא נעמר עצמם כי כן כדברי׳ המתים ממהרת?‬
‫אשר איןלהס תנועה מעצמם יתנועעו כעמר שתניעתם מו!וחרת‬
‫וכר רשמואל ן׳ תכון פי' כי בעמדם רוצה לומר החיות מעל האדן ינשאו האופנים ואמר והאופנים‬
‫שצולו החיות תכוני! •‬ ‫רוח‬ ‫בעת ניירות הכוכב לכד הנראה הכוכב עוחד ינשאר לעומתם • וביאר הסבה מה ואמר כי‬
‫תנועתם ׳ מדוצ »‬ ‫האופנים‬ ‫ינשאו‬ ‫החיות‬ ‫ובלכת‬ ‫אמרו‬ ‫זולתסוזה‬
‫יתחדש ההיה באופנים • והשיב זה העניין לחזוק ולתוספרת‬ ‫^לתי מתנועע לפי הנראה ואחר שלא‬
‫ייצין ביה העולם השפל לא יתפעלו האופנים‬
‫יוחד‬ ‫לעומתם וביאר הסבה בז? ואחר כי רוח החיה הרצוו בזה‬
‫שהסנזפיסכדורייס‬ ‫באופני׳ כי סיסודו׳ יתנועעו בתנועת בגלגלי׳‬ ‫יין הכוכב ווהו שאמרשכעתוד' החיות לפי ביאור אמר בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם‬
‫ותנועתם מדונק ת‬ ‫כי ואת התנועה אשר לארץ העולה לתעלה‬ ‫מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח ההיה‬ ‫הנראה יעמדו האופנים מלהתיפעל מהם !‬
‫והם חחריס חלילין‬
‫שם מי* ‪,‬‬ ‫כי <וי‪1‬‬
‫תנועת‬ ‫בעבור‬ ‫אכל‬ ‫האופנים‬ ‫מעצם‬ ‫אינה‬ ‫צד‬ ‫איזה‬ ‫כן‬ ‫התנועות‬ ‫באלו‬ ‫הסדר‬ ‫ויהיה‬ ‫•‬ ‫באופנים'‬ ‫׳יעל הד' התיות רקיע♦ ר״ל שעל הגלגל הח'‬
‫שממנו ומה שחוליו‬ ‫התיות וקאסירדהאש למט‪ :‬ואם יצאו‬ ‫יהיא גלגלהככביס‪:‬קייתים רקיע והוא קכוב שתהיה הבונה האלהית שיתנועעו החיות אליו אל‬
‫שממנד‬ ‫היסודו׳כלם מחקוחם ויתערבו קצתסכקצרס כי מה‬ ‫^*לגלערבותועל הרקיע כסא והוא גכנונית ׳‬
‫ה יהיה כעבור תנועת השמיסזואחח נעחדם י תנועע ־זיו י תנו ע'‬
‫גלגל ערכות ני גבנונית גלגל ערכות יתואר ‪ .‬הצד ההוא יתנועעו מעצמםההיות ובתנועת החיות‬
‫ומה ש^ליו י תנו ע ע‬ ‫יעחודו * ר׳׳ל כסכוב החיות יסובכו היסודות‬ ‫ככטא‪.‬כי שם עיקר הכת ומרוצת הגלגל‪ ,‬יותר ׳ יתנועעו האופנים על צר ההמשך אחריהם בקשירה‬
‫־■ מ חנוי‪-‬זנו ע ע ‪ .‬נ י ן‬ ‫לא שהאופנים יתנועעו מעצמם לצד החיות • ופדר‬
‫הצדשתתנועע^וליי‬ ‫עחיד׳הוא‬ ‫ולשון‬ ‫היסודו׳‬ ‫יקוימו‬ ‫החיות‬ ‫ובקמס‬ ‫גייל כגבנוניתו יותר חכקיבובו וזהו אשר‬
‫הכונה •ה^‪/‬לזית‬ ‫קיוסכמו שביאר הרב כשיתוף עמידה ואחרים‬ ‫מאר הגכנינות ככסא וכן פי׳ הר״ר שתואל אכן זה הסרר ואמר על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו‬
‫פירשו כי בעמדם יעמודו כי בעת שלא יראה הרצון נזה שהרצון‬ ‫^’*ין;יעל הכסא דמות כמרא׳אדסר״ל מציאו' שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח‬
‫הניצוץ מתנועע לפי הנראה לא יחדש נצוץ כזה הצולהי יתד לי«‬
‫‪5‬זותה התנועה י(צ‬ ‫עוזיאל‬ ‫׳ החיה באופני׳ וכבר הודעתיך חרגו׳ יונתן בן‬ ‫הנבדל המניע הגלגל היומי• ;‬ ‫‪.‬‬
‫המורח צוו ‪bfi‬‬ ‫העולס‪:‬שפל‪:‬לא יתפעל בו האופנים קהכוכב‬ ‫וגוי• וכאשר‬
‫וכאשר‬ ‫למיזל וגוי•‬
‫רעוא למיזל‬
‫תמן רעוא‬‫פי ק ג ואדע כי כרובים המה • ר״ל ואדע ע״ה אמי אל אתר דהוי תמז‬
‫וצוותת‬ ‫המערב‬ ‫וזכו בעמוד החיות לפי הנחה יעמדו האופנים‬ ‫‪•“ o- ‘------‬‬ ‫י‬ ‫כי החיות הסהגלגליםהס רכובים; ^‬
‫התנועה המיוחדת‬ ‫מלהתכעל א״כ האופנים התנועעו מצד‬ ‫גי כרוכים ״ ר״ל רכובים כי הם הנרכביס מן י’ השלים ספור החיות צורתם ותנועתם וזכר האופנים‬
‫כלתי‬ ‫הגלגלים והגלגלים התנועעו מצד הכונה לה היצו‬ ‫?שכלים הנכדלים המניעים אותם לבלתי אשר תחת החיות והקשר' בהם והתנועעם בתנועת‬
‫האלהית ויהיס הסדר כאלו התנועו׳נןאיוה צד משתנה לעשיתי*‬ ‫מכלית ; שהאופנים הם הגלגלים ‪ .‬ר״ל התחיל בהשגה שלישית שהשיג אותה ושב לספור‬
‫לצד צוחי • ע ני ני‬
‫ני‬ ‫היה הרצין‬ ‫שתהיה הטונה האלהית שיתנועע? החיותאליואל‬ ‫אחר והוא' מה שעל החיות‪-‬ואמ׳ שעל הארבע חיות‬ ‫ניזיסודות הם גשמים כדורים וגלגלים ר״ל‬
‫הצד ההוא יתנועעו החיות ובתנועת החיות שהתנועה סהילז‬ ‫רקיע ועל הרקיע דמות כסא וי‪1‬ל הכסא דמות כמרא‬ ‫בפר׳‬ ‫לכי עגול ומתגלגל ונמו שיבאר הרב זה‬
‫מיוחדת לחיה מ ע ת‬ ‫יתנועעו האופנים על צד ההמשך אחריהם‬ ‫האחר זה ; כי סחקום אשר יפנה הראש ונו׳ י‪,‬‬
‫בקשירה לא שהאופנים יתנועעו מעצמם ♦ הוריצוה־שה*תרח>»‬
‫אותרה‬ ‫השיג‬ ‫אשר‬ ‫בהשגה‬ ‫ספרו‬ ‫אשר‬ ‫כלל‬ ‫זה‬ ‫אדם‬ ‫ל״ל כאשר יסב‪ :‬החיה שהיא הראש לכל‬
‫תחת‬ ‫נוף צוחד‬
‫וכאשר השלים ספור החיות צורתם ותנועתם‬ ‫תחלה בנהר כבר‪:‬‬ ‫היסומתומה שהורכב מהם יסובכו עתה‬
‫החיות מחובר בה®‬
‫חכר האופניסאשר תחת החיות והתקשרסנהס צויןהרצוןבזה חבור‬ ‫האופנים בהכרח ויתנועעו כתנועת התיה‬
‫כתנועתם התחיל כהשגה■ השלישית שהשיג ממש צונלהרצוןנז®‬
‫אותה ושב לספור אחר והוא מה שעל החיות סהיצוגתוכסבח"*‬
‫יפרק שלישי‬ ‫מנועת סנובית הכרחית ואותהי התנועה‬
‫הסנובית אשר לאופנים שמה תמידית וזהו‬
‫ואמר שעל ד׳ חיות רקיע ועל הרקיע דמות הרב ונקוך הכדור‬ ‫זכר ‪,‬יחזקאל עליוהישלום מתאר‬
‫^מיי לא יסבו בלכתם וזהו שחלש כמראה‬
‫התרוב לנו חומר‬
‫רילמעל׳‬ ‫אדם‬ ‫כמראה‬ ‫דמות‬ ‫הכסא‬ ‫ועל‬ ‫כסא‬ ‫המרכבה מה שספר בתחלת הספר״‬ ‫^ !‬ ‫יסבו‬ ‫קשכית כי במראה הראשונה לא אמר לא‬
‫צותד״חחלף לנש»‬
‫ופי׳ החכם ר׳ חשההנרמני רקיע הוא כגלגל החמישי קבל ד'‬ ‫בלכתם על האנועה ההכרתית אשר לאופנים ‪ .‬שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנשא‬
‫ושב‬ ‫צירות‬ ‫החלק כעין הקיח הנורא אשר אין כו צורה‬ ‫במראה הנבואה לירושלם • ובאר לנו דברים שלא‬ ‫ולא זכר הענין ת‪:‬זלה♦ ר׳י־ל שבמראה הראשונה‬
‫כלל ר״ל אין מ כוכב לעל הרקיע דמות כסא לצ‪/‬רנעתס צורכע‬ ‫אמר וגכותס מלאות עינים הכה לא תאר‬
‫ויפים והס הצורן‬ ‫למלת‬ ‫חיות‬ ‫שהעתיקנוממלת‬ ‫חחלתמהז‬ ‫התבארו‬
‫והמיסוהצוייר והח«‬
‫הוא גלגל אחריהראו קצת החכתי׳ הראשונים‬ ‫וידיהם ‪,‬י כרובים • והודיענו שההיוח הנזכרות תחלה הס גכם‬ ‫עיניס רק לגבות שהם החלק מהאופנים‬
‫ובמראה השנית אמר שפניהסוכנקהס‬
‫נ״כ נ ע ל‬ ‫שחי ההצלחה ועל הכסא ההוא דמות כמראה והוצן‬ ‫הכרובים‬ ‫ובלכת‬ ‫אמר‬ ‫לומ׳הכרובים‬ ‫רוצה‬ ‫מלאכים‬ ‫כז‬
‫אדם והוא החשמל הנחלק כמו שביארזזה כלל צורנעת פנים ע י'‪,‬‬ ‫יילאות עיניס סביב לארבעתן אופניהם וזאת‬
‫‪,‬‬ ‫מה שספרו כהשגה אשר השיגה בנהר כבסר״ל צורכעה צוופנים‬ ‫ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם‬ ‫המדאה השנית מדברת מהמורכב והממוזג‬
‫וזכר שכל גופות®‬ ‫רכב כי כבר בחילוף האותיות קוא רכב ונקרא‬ ‫^ מן היסודות כלס ועניןעינים כבר ביאר הרב לרום מעל האדן לא יסבו האופנים גס הם מאצלם •‬
‫עיני®‬ ‫מלצוות‬
‫נהר על שם השפע היוצא מהשכל הפועל כי הרצין נזה קר^גי■‬ ‫ענינס כפ׳ הקודם ; בשרם וגביהם ויליהם וחזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו ‪ .‬ואחר כך‬
‫עינים מלד רבוי‬ ‫הוא חקור מיס חיים• ואחרים פירשו שהרקיע‬ ‫א‪,‬שר ו ;׳ ״‪ ,‬״ח״ אלו‪,‬י ישרז‪ V‬בנהר‬ ‫‪ C‬״׳א‬ ‫וכנעיהסוכו' ♦ ד״ל הטעם שלא זכר כמראה‬
‫ההויית המתהוות‬ ‫הוא קכיב גלגל ערמת והוא הגלגל הט׳ ועל‬ ‫הראשונ׳כשיח וגכיהסלפי שהיתה חן האופנים ‪-‬‬
‫הרק ע כסא והוא גבנוניתגלגל ערכות כי שם יוהם • וצולו ה®‪.‬‬ ‫כ כ ר ואדע כי כרובים המה״ והשיב הצורות בעצמם‬ ‫קוד׳כהתזגותס)אז איןלהם בשר וגבות וננפים‬
‫*‪ one‬צוופני׳הרצון‬
‫יות׳‬ ‫בגבניגותו‬ ‫יותר‬ ‫הגלגל‬ ‫ומרוצת‬ ‫הכת‬ ‫יגקר‬ ‫הכרובים‬ ‫אכל נתראה השנית ?יתה מן ההמוגותהשלס והתנועות בעצמם והתבאר שהחיות הם‬
‫נזה שהם כדוייים*‬
‫ניצור‬ ‫הנס‬ ‫מקמכווכוא אשר תאר הגכנינותכנסא *‬ ‫דירובים הם ההיות‪-‬ואחר כן ביאר בזה הספור השני‬ ‫מןהיטולותשאז מגיע ממנו כשר וגבות וידים‬
‫הגון<‬ ‫שזה‬ ‫וכן פי׳ החכם רבי שמואל אכן תמןכישמי‬ ‫)נכפיסוהס הב״ח כלס‪:‬שכל אופן ייוחם לכרוב ענ״יין אהרוהוא שהאופנים ה ט הגלגלים אמר‬
‫חחד תצתו צוצל‬ ‫ההצלח‪ :‬לא הזכירה הרב כרמז ולא בדבור ‪:‬‬ ‫ר״ל כי לכל יסוד יש כדור מיוחד להניע היסוד לאופנים הם קורא הגלגל באזני• ואחר כן באר עניין‬
‫החיות הרצון בזה‬ ‫נח)‬ ‫ההיא‬ ‫־‬
‫שקצת החומד צושר‬
‫מתזאר‬ ‫ע״ה‬ ‫יחזקאל‬ ‫זכר‬ ‫כאשר‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫שלישי באופנים אמר בהם כי המקום אשר יפנה‬
‫הוורככה מה שספר כתחלת הסיפור הוצן סמוך לגלגל‬
‫נת?ווה ממני הצן®‪.‬‬ ‫שכה לו ההשגה ‪.‬ההיא כעצמה פי‪:‬ס שנית‬ ‫הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתן • הנה באר שתנועת האופנים‬
‫חהירוית‬ ‫כשנשא'כמראה הנמאה לירושלס ובאר ^ושי‬ ‫נמשכת אל המקו׳ אשר יפנה הראש שבאר שהוא נמשך ןאל אשר‬
‫הי^ז‬ ‫התנועה‬ ‫שלא גתכארו תחלה‬ ‫לנו דכריס‬ ‫ואחר כך הוסיף עניין רביעי באופנים ואמר והאופנים‬
‫הפועלת והניתנת‬
‫הי!ש‬ ‫מליצוות‬
‫חזהשהוא העתיקנו מלת החיות ככרובים כי‬ ‫אופניהם ולא זכר זה העניין תהלה‪-‬ואחר כן אמר באופיים בזאת ההשגה האחרונה ב ש ט‬
‫החיות והס הגלגלים הם רכזכיס כי כרוכים‬ ‫זגכיהם וידיהם וכנפיהם •ול‪ iS‬זכר לאופנים תחלה לא בשר ולא ידים ולא כנפים אבל ש ה ט‬
‫השכלים הנכדליס‬
‫‪-‬‬ ‫חן‬
‫‪,‬רמכיס ני כס נרכביס ‪,-‬ן‬‫• באחרונה‬ ‫ורריוחלרד ו שב‬ ‫י‬
‫האנייטם חומם א‪ Ht ,‬ני השמאנלסהס ״לי שנל ט נ מנ ה‪1‬אשנל ואח׳נאתיטא ה״יי‪. .‬־‪,‬שי י‪+‬מיתחא אלדיפיאלנ״ינני ׳אלע ני ‪,‬״־•ס הקי‪,‬‬
‫^^^^ררםב״^ס‪,‬יאיארשהחץאהסהני‪ 1‬נ‪-‬ס‪.‬זנ״־יס נסהיזימ • שניאניאינוההסעור׳מא שףאופניס״סי‪-‬יס׳״אנסע״ליםאחר לא׳שניסלהס‬

‫״ ’>־ ישפיי ^י אי פיי ש נינ^ח יי‪.‬מנ‪1‬עעי ^ניעמ השיה מנועה סכונימ הנייוימ ‪,‬אימה המנועי‪ ,‬השנינית אשי לאיפניס שמה תמילימ יי‪-‬א לא ישני נלנתס ״ש‪,‬‬
‫^ל ^‪ ,‬ש‪ 1,,,‬״ ס ^ ל ‪ ^ ,‬״ ^ ‪ , ,‬״ ״ ‪ ,‬ע א ה ו ל א ‪ ,‬־ נ י ש ‪ .‬י א ש י י ה ה‪ 1‬סזעניןיניעיפאיפנ‪.‬שיאמייהאיפניסמלאיס‬ ‫^‬

‫^^״;יו״ שד‪-‬״ר ‪ 7‬גנימיננטסלפ‪,‬ש״ער‪».‬הא;־דסמי‪,‬שהמזגימסיאיא‪ 1.‬לפס‬

‫^^^לל ’ ״ ? ^‪;,;= ;;,,‬י ״ ״ ״ ^‪,‬ג ״;‪,,-,‬־‪,‬נ פ פי ש‪,‬י‪ ,‬שי‪ .‬פ‪ -‬ש כ ל ש‪ .‬ע‪ , 1‬ג‪ ,‬או ; ש נ‪1‬־‪-‬אמהפש;פהשנ־משכל‬
‫‪.‬‬ ‫‪• Z I‬‬ ‫ןג א‬ ‫אןפ‪1‬יי)חסלע)כהאקדנא)יןאחדקצלהע;כר^ת‪/‬ר״לטל^ליסיל‪^^^1‬יג?’י^^^^^^’^‬
‫‪1‬‬
 ‫‪%‬‬

‫■‬ ‫שם טוב ‪ .! -‬מורה נבוכים חלס ^^ללשי‬ ‫קרגןאש‬

‫כמו שביארתי זס בפ״ח ן שהד׳ חיות הם חיה א׳«ר״ל כי נברימנה כלל כלהגל^®‬ ‫‪ . , . .‬״ ב^ושמארנוכפר^שעבר ‘ עודביאויפד^חמיוהם תיהאחמלהמדבק קצי>ם‬
‫כמכוכבים בכדור אחד וזהו שאמר חיה אחת וזהו מסכים עם מאמר החכמיס ז‬ ‫בקצמם ר״ל ני כבר יתנה כל הגלגלי® המכוכב^ ככמר א׳ חהו שאתר חיה א׳ ‪rn‬‬ ‫‪ ,,j , ,‬י ‪p,j‬‬
‫שני רקיעים הס וכמו שכמבהר״מ ז״ל כפרק ט׳ משני ולזה רמז הרס ז״ל שם • וחמר‬ ‫»'חומר הדתות«ן משני׳ עם מאמר החכחי׳ו׳יל שניךקיעים הס וכמ״& הרב בפ״ט משני וגס האופני׳‬
‫להדכק קצתם בקצתם • ר״ל ומצד שביסודות האחד נכנס עחע האחר מפני ז*‬ ‫הגלנל׳גיןהוה ממנו ןראם אופן אחד אע״פ ש‪:‬יו ד׳אופיים למה שכלן לבקי׳אלו באלו ואין ריקוע ביניהם‬
‫יתארו כל היסודות ככדור אחד ונאןפן‪.‬אחד •‬ ‫»ם‪ 1‬ד ■ ה מיז י וגם להיוע להם דמוע אחע לארבעעס והוא‬
‫והיותם כולס דמות אחד» ר״ל גס טעם אחר‬ ‫ומדעיהם ‪ .‬כעי}‬
‫יוחל ההיולי הראשון והצור׳הגשוויע שכלם משועפי׳‬
‫להיות התמר שלהם משותף ומפני ןה יקרי*׳‬ ‫באחרונה ^אמר שהפ בעלי בשר וידים וכנפים אכל‬ ‫כצורה כזה ‪:‬‬
‫קרשיש ודמות‬
‫לל־‪,‬רכעת‪ • 6‬הרנ>ן‬
‫כל האופנים בשם אופן אחד וכו' • ‪,‬‬ ‫!! ה ש הו א מ קנל פ ר ק ף צריך להעירן על ענין אחד שנטה לא זכר להם צורה כלל • ואחר כן ביאר ג׳׳כ בזאר־ן‬
‫אליו יונען ב״ע וכו׳י למה שהרב ההשגה השנית שכלאופן ייוחס לכרוב א מ ר אופן פרלו ד כמעשה לבנת כספיר והכן זה ‘‬ ‫הצורות כלם‪ W‬אתל‬
‫ר״ל שהאופנים הס משותפים מן‬ ‫ישאז» ביאר כי האופנים הס היסומע ולמה שיראה אחד אצל הכרוכ‪-‬אחד ואופן אח' אצל הכרוב אחד ״‬ ‫‪ it‬כמו יןל‪8‬‬
‫לבנת ה »י ר ם ה‬
‫החמר הראשון המתואר כתרשיש ונמו שתרג®‬ ‫השתי׳ויביא‬ ‫הש‬ ‫ס‬ ‫שהאופנ‬ ‫ב״ע‬ ‫יונען‬ ‫מפירוש‬ ‫■»עידזי‪ 15‬ומקבלים‬
‫קמתרגס תרשיש כעין אבן טנא!הוא התרעם‬
‫ואח״כ באר עור הנה■ שהארבע חיות הם היה אחרת‬
‫המראים כלם ‪ M‬אדם לחשוב כי מאחר יונען יוער אמעי מפי׳‬
‫עצמו מלבכת הספיר אשר הכונה ממנו החמי*‬ ‫ראיתי‬ ‫אשר‬ ‫החיה‬ ‫היא‬ ‫אמר‬ ‫בקצתם‬ ‫קצתם‬ ‫להדבק‬ ‫אחר ורוכאמ׳ודמות ‪:‬רב העיר הרב בוס הפרק שיונען נטה חדרך‬
‫אמנם הראשון וזהו שאמר הרבוסכן והן ואין לא יהין‬‫תחת אלהי ישראל בנהר כבר • והאופנים ג״כ‪--------‬‬ ‫רבי׳ חן‬ ‫ראוי להפלא מתנו כי גם‬
‫‪-----------------------‬‬ ‫‪---------‬ואין ‪-‬‬
‫״^י האמע‬‫אתי *יינעל ‪,‬‬ ‫■‬
‫כן באלו העמוקות * ר״ל אס כשאר ד נ י‬ ‫המפרשים חולקים על פירושו בקצת מלות קראן אופן אהד בארץ ואע״פ שהיו ארבעה אופנים‬
‫כשו שנזכר להדבק קצתם בקצתם והיותם כלם דמור; הנביאי׳יעשה יונתן ב״ע ט׳אחד לעי התרע^‬ ‫הראשון»ו‪ 6‬ט צורת ובעניינים רכים תערני הנביאים ואיך לא‬
‫’ הא ש בקצת וחקב* יהיה כן כאלו העמוקו׳הנה יונתן ביאר ותרגם א׳ לארבעתן־זה מה שהוסיף לנו מן הבאור בתכןנן^ ושאר התכחיס וסמפרשים נוטים לפירוש את‬
‫כ״ש וכ״ש באלו העמוקות והם סתרי תורה‬ ‫‪ 15‬רת האויריו תחו כלאונןגלגלא וחשב שהאופנים הס השתים‬
‫שאפשר שיעשה פ״א והשם יודע אי זה יכשר ז‬
‫החיות והאופנים בהשגה הזאת השנייה ;‬ ‫מקצת למה שרא‪ :‬מאתר הנביא מתאר לאופני׳ להם‬ ‫*יתכשט‬
‫האויריות‬ ‫צורת‬
‫פ ר ק ה השגת האופנים וכו׳ •' ר״ ל והיא‬
‫השגת העולם השפל ‪ :‬והשגא‬ ‫‪3‬רק רביעי‬ ‫‪.‬‬
‫ולובש צוד׳המימיו'* קורא הגלגל באזני וגס כענור שהשמים הם‬
‫כיהואנטה‬ ‫הוא‬ ‫אין‬ ‫פי׳‬ ‫והכן‬ ‫תרשיש‬ ‫כעין‬ ‫נ ע תק מאמרו אל ע)‬
‫החיות• ר״ל והיא השגת עולם הגלגלים ‪:‬‬ ‫אחר לאמרוארנע' מדרך האמת כי האופן שהיא ההיולי ראשון‬
‫והשגת האדם י ר״ל אשר ה)א עולם השכלים‬
‫עי^יו‬ ‫שנטה‬ ‫אחר‬ ‫עניין‬ ‫‪S‬‬ ‫ע‬ ‫להעירך‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫הרצול בזה שהוא והצורה גשמית הוא לחט‪ :‬אנל החיות)אחר‬
‫הנבדליס ומפני שאלו ההשגות היו השעיג‬ ‫יונתן ב״ע עליו השלו׳ והוא כי כאשר‬ ‫׳ ‪I‬‬ ‫ב' הרככינט‪ :‬מדרך האתת כי חשב כי הגלגל‬ ‫אחד מצד וארבעת‬
‫מורכ‬ ‫«צד *‬
‫׳‬ ‫חלוקות אמר הפסוק לכל אחד וארא‬ ‫קורא‬ ‫להם‬ ‫לאופנים‬ ‫מבואר‬ ‫הנביא‬ ‫מאמר‬ ‫עניין‬ ‫ראה‬ ‫כן‬ ‫הדבר‬ ‫שאין‬ ‫הרבי‬ ‫לשתים;ואמר‬ ‫ראשון‬ ‫שם‬ ‫הקצ תסג קצ ת׳ויזא‬
‫‪.................................. ,‬‬
‫חמראר‬ ‫דבר הגלגל באזני• גזר אומר שהאופנים הם השמיכש •‬ ‫למראיהת והוח שהגלילה הוא מלשון עגולה וכל ‪.‬‬ ‫‪................‬‬‫‪ 11‬מדו‬
‫׳ ותרגם כל אופן גלגלא וכל אופנים גלגלייא • ואין ספק אצרי שטה שחזק אצרי זדה הפירוש‬ ‫!מעשיה׳כאש׳יהים עגול נקרא גלגל ויעבו־שהראש היא עגולה‬
‫הוא מאמר יחזקאל ע״ה באופנים שהם כעין תרשיש וזה מראה מיוחס לשמים כמו שהו^י־ג‬ ‫״ ‪ L S‬״!‪ JlL‬נקראת גולגולת וכו׳א״כאונזרו לאופני׳ לה®‬
‫מפורסם • וכאשר מצא הכתוב וארא החיות והנה אופן אחד בארץ • שיורדה בל^>‪ 1‬ספק‬ ‫^‬ ‫י‬
‫ני הס עגולים היסזדזת כלס ט נע• סדר‬
‫־־'־‪-‬־''‬
‫קחחדח ביפולו^‬
‫הכרחיח‬ ‫חנזעח‬
‫שהאופנים בארץ היה קשה עליו לפי הפי׳ ההוא ונמשך אהרפירושו ופי׳ מאמרו הנה ארץ‬ ‫ויתערבו קצק‪ 6‬הגתתסכן היח)הנה ידעת שכזה הלשון עצמו‬
‫שטח השמים • שהוא ארץ בערך למה שעל השטח ההוא • ותרגם אופן אחר כארץ גלגל‬ ‫בקצתם ושועלים תרגם אצקלום כמעשה לבנת הספיר)אתר‬
‫בקצתם‬ ‫קצתם‬
‫חר משתות מלרע לרום שמיי׳ • והבן פירושו איך הוא • ואשר יראה לי כי מה שהביאו לזה‬ ‫קצת• כעובד אבן טכא ר״ל שהאופני׳ הס משותפייחן‬ ‫ומתשעלי•‬
‫הפירוש היא חשבו ע״ה שגלגל שם ראשון לשטים • ונראה לי שאין הדבר אלא כך והון^'‬ ‫בקצתם * ל^וחמר התומר הראשוןהתתואר בתישיש וכמו שתרגם‬
‫שהגלילה שמה גלגול • וגרגלתיך מן הסלעיס‪-‬וינלאת האבן • ומפני זה נאמר• ובנרגל לפני‬ ‫י חיז ת מל ת תוו סי' המתרגם תרשיש כעין אכן ט‪:‬א והוא התרגום‬
‫שמלתתווקורה על עצתו מלכצת הספיר חשד הכווצ׳ ממנו החמר‬
‫סופה‪-‬להתגלגלו•ומפני זה נקראת גרגלת הראש כךלדויות׳י‪1‬גולה*מפני שכל כדור מתגלגל‬ ‫ההילערנות והשניי* הראשון ז״ש הרב והכן ‪ : 1‬א״כהשצי ראיות‬
‫במהרה ונקרא כל דבר כדורי גלגל • ולזה נקראו השמים גלגלים מפני עגולכט ר״ל להיותכז‬ ‫משתנים* אשר חשב יונתן בעבורם שהאופצי׳הם השמים‬ ‫שהם‬
‫קצתם בקצתם‬
‫ברורים אמרו הוא גלגל שחוזר בעולם • וקוראים ג״כ הגלגלים הקטנים של עץ והגדולייגלגל‬ ‫שרצם הם כטלות אם מ״ש קורא הגלגל כאזצי כי זה‬ ‫<(פשר‬
‫א׳'כ אמרו לאופנים להם קורא הגלגלים באזני היה ללמדנו תכונתם כי לא נזכר להם תכונה‬ ‫בו עינים ח ח• שם לכל דכר כדורי לא לשתים • וגס הטעצה‬
‫ולא תאר לא שהם השמים • א״כ אמרו בהם כתרשיש הנה באר לך לב בספור השני ואמר‬ ‫ויוששר שרצם נו השנית אשר הביא מאתרו כעין תרשיש כיוס‬
‫בעל מרצים רבים‬
‫‪#‬רצהגו מראה מיוחד לשמים לא אתר אחת והנה‬
‫באופנים ומראה האופנים כעין אבן תרשיש • ותרגם יונתן בן עוזיאלכעין אבן טבא והנה‬ ‫סי הי'נ ע ל דמיונות החנסר׳משההנרכו' אמרשאביוו״ל הפלא‬
‫וחפשי‬
‫ידעת שבזה הלשון בעצמו תרגם אונקלוס כמעשה לבנת הספיר ואמר כעובד אבן טב^א•‬ ‫שיצזן נזה ש‪ 11‬הב' על הרב אין חשה כזאת על יונתן ה״ע והלא‬
‫א״כ אין הפרש בין אמרו כעין אבן תרשיש ובין אמרו כמעשה לבנת הספיר והבן זה • ולא‬ ‫כלם רווזזים נונ ם הוא סזו שהביאו הרב • ופי׳והתיןתרצוא ושוב‬
‫תרחיק זוכרי פירוש יונתן ב״ע ע״ה ופר’שי פירוש זולתו שאתה תמצא הרבה מן החכמי׳וגם‬ ‫יייזי* טי׳י׳לי ייל' חזרן ומקפן ית עלמא וההקף בתנועה הוא‬
‫‪ -‬י‬ ‫י‪.‬‬ ‫א‪^^t‬וי^ וזקהודט‬
‫מפרשיםהולקים על פירושו בקצת מלות ובעניינים רגים מענייני‪ .‬הנביאים ואיך ל^א‬
‫ריע פירוש אבל הבן אתה פירושו כלו מאשר‬
‫דע באיזה משני הפירושים הוא הניאות למה שנרצה ‪:‬‬
‫יתחלפו ה כי)י'נז ‪ t‬הקטנים של עץ עד שאמי ני אמרו‪,‬לאופנים‬
‫פרק חנ?ישי‬ ‫קצתפ ‪trcijp‬‬
‫לחסלה כצשר היו להם קורא הגלגל באזני למד לנו הו תכונתם‬
‫שצריך שתתעורר עליו אמרו מראות א^הים ולא אמר מר^^ד*‪ .‬י^שון יחיד •‬ ‫שהם‬ ‫לא‬ ‫עגולים‬ ‫האופנים‬ ‫ני‬ ‫בזה‬ ‫הרצון‬ ‫כי‬ ‫ח!ז ל^זקוחש והוא‬
‫לצש ולצויר ו ‪p‬צ^ ‪ t‬השת־ם ככה אומר אני שנן הוא האמת וכי זה‬
‫מפגי שהם השנות רבית הלוקות במיניהם רוצה לומר שלש השגות • השגת‬ ‫חגועתם לחס* והיא בעצמו הוא בוונתיונתן כ״ע כתרגומו ושלקח‬
‫האופנים • והשגת החיות • והשגת האדם אשר למעלה מן החיות • ובכל השגה מהם אמר‬ ‫גהניעאותיזילתש ** דרך הכתוב שקר׳ האופן גלגל ותרגם כל אופן‬
‫לייים ול‪pr‬‬
‫וארא •י והוא שבהשגת ההיות אמר וארא והנה תה סערה וגל׳ • ובהשגת האופניט אמד‬ ‫פי׳ הם הגלגלי• גלגלא והאופצי׳ גלגלי ‪ f‬להורות^^ס עגולים‬
‫וארא החיות והנה אופן אהד בארץ וכוי • ובהשגת העניין אשר למעלה מן ההיות במדרגה‬ ‫המניעים צ‪ 1‬תם • לא שרצה כגלגל השמים ואמר עוד כי מה שפי׳‬
‫החיס‬ ‫כי רוח‬
‫הרצון הרב שתרגם יונתן אופן אחד בארן מלרע ובסדר אמר וארא כעין חשמל וגו׳ ממראה מתניו וגו׳ • ולא השים מלת וארא כלל בספור‬
‫בצופנים* צופים לחסשחיא ורצהבוקנובהכלגל שהוא ארן‬
‫‪,‬‬ ‫חכמי‬ ‫׳‬ ‫רק כשלש פעמים האלה • וכבר בארו‬ ‫‪.‬‬
‫המרכבה‬ ‫והחיות כערךאלהגכנינותלחאותראנישרצהכוזה‬
‫בזה שהם‬
‫»קים‬
‫גזביסות אותם ‪ t‬אכל אותר שרצה בו כיאתד מהאופנים הוא כ והוא אשר כתכלית הרחק מגובה השתים והוא אמרו ומלרע לרום שמיא אלה דברי החכם הנז')אמר החכם בגו ר׳ מש®‬
‫כי אמרו והנה אופן אתד בארן אין רצון בו א׳ מד׳ אופנים והוא הארץ ומלרע לרום שמיא ר״ל כתכלית המחק והתחתיות מדום השמים♦ אכל הרצון בו כלל ד׳ אופנים‬
‫כמ״ש הרב והנה אופן א׳ כארץ שיורה כל'ספק שהאופנים בארן ולקתס במדרגה א׳ להתדבק קצתם בקצתם והיותם כלם דמות א׳ לארכעתס והראיה על זה אמרו והנם ׳‬ ‫פרק ג‬
‫אופן אחד בארן אצל החיות לארבעת פניו הנה אופן א׳ על ארבע פניו הוא הארץ הגה א״כ לא דבר על הארץ עד שיאמר עליה שהוא במרכז אכל דבר מהאופן בכללו)אחי*‬
‫•‬ ‫שתרגם מלרע לרום שתיאא״א שיפורש על שהוא כמרכז ויפורש על שטת השמים;‬
‫הפפגס‬ ‫‪#‬גהלו‬
‫בעצתה ‪,‬הרצון נזם א מ ך שם טוב מה שנראה לי כי הרב חשה כי יונתן ב“;! סובר כי האופנים הס הגלגלים והם השתים לחה שתרגם כאופן א׳ בארן חתחותלרום שמיא כי אס נאמר‬
‫^שאופן א׳ הוא הארץ והוא המרכז לחה זכר לרום שמיא כי היה ראוי שיאמר שראה אופן א׳ תחת הג׳ יסודות וגס כי הוא נראה ני האופן הוא אצל החיות והם‬ ‫ההשגין‬
‫’‬ ‫השנזים)אס היה הוא הארן יהיה כתכלית הריחוק חהס ווה מכואר )אץ צורך להשיב עליו לגלויו ;‬ ‫'‬ ‫ה צ חיונ ה הי צ צו ת׳‬
‫יושר קשיג תחלם פ ר ק ה מהשצריךשהתעורר עליו אחרו מראותאלהיס וצא אמר מראה לשון יחיד זכו׳ אחרסהרבכיהר כי מה שפי׳ יונתן ב״ע כאופנים שהוא פי׳ זר ואינו כפי האמת‬
‫ניצר בן‬ ‫צחנם‬
‫והיה מביא לחשוב כי מה שפי׳ יונתן ב״עיותר נכון נזמה שפי׳ הוא למה שיש למספק שיאמר אס האמת שהאופנים ה® היסודות אין התחיל בהודעת הגלגלים‬ ‫זנ רי ם לת ניצר‬
‫ותכונותיהם ואח״ב כהודעת האופנים ואחר זה שב אל מה שלמעלה מהגלגלים כי זה אינו סדור טבעי ני היה ראוי שיתחיל להגיד האופנים וכל מה שהוזכר מהם)אחר כך‬ ‫’ צותם‬
‫יגיד הגלגלים וכל תה שבהם ואשר כן ראוי שיאמר ההשגה שהיא נרמזת כחשתאל או שיתחיל כחשמל ויורד לגלגלים ואחר כן אליהא^פניס אכל שיתחיל נגלגלים)אתר‬
‫יורדים)אחר כך נ‪1‬עולים אכל עולה ויורד כנחש‬ ‫תחלה)אחד כך יורדים או‬
‫_________________‬ ‫מלאני אלהים עולים‬
‫__________ _____‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..........‬טבעי ולא סדר אנושי _כי‬
‫זה אינו סדר‬
‫החשמל ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ואח*כ‬
‫____‬‫האופנים‬
‫כן ____‬ ‫‪,,‬‬
‫והלא יכון לכן יכיא לחשוב כי תה שפירש יונתן מהאופנים הם הגלגלים והם השמים הוא פירש יותר נאות' כי דיבר מהחיות!'מה שלמעלה מהם והוא החשמל ולא ירד‬
‫למטה לכן ‪5‬ח הרב כזה הפיק להתיר זה הספק עם שכוונתו להאר דהרי׳ אתרים • וראוי שתדעשהחכחות הנקראות פרדס הס שלשה לא יותר והס חכמתהתכונה וחנמיג‬
‫הטכע וחכמת האלהות וככר יעיין האלהי כתנועת השמים ובתכונתם מצד שהם פעולות האל וגס כמה שלמטה הגלגל הירח למה שהם כלם תחת ידיעה א׳וחכמה א׳ ואחר‬
‫האופנים שהיא חכמת‬‫השגת ‪. .‬‬
‫השגותהא׳ ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫רבותיזלוקות כמיניהס ר״ל ג׳‬ ‫לשון יחיד מפני שהם השגות‬
‫‪......................‬‬ ‫מראה ‪.‬‬‫־ שהונח זה אמרהרה ראוי ‪.‬שתזעירר אנזרו מראות אלהים ‪.‬ולא ‪.‬‬
‫אמר וארא והנה רוח סעי*הו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫____ ‪_________ ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)נו׳)לא השיג מלת)ארא כלל‪I‬‬
‫מכמה אתת וככר כיאיו ואמרו חכמי התשנה זה הענין והם אשר העירוני עליו והוא אמרם שהשתי השגית הריאשונות ר״ל השגות החיות והאוכני׳לכד חותר ללמדה וההשגה‬
‫?ג׳ אשר היא החשנזל ומה שנדבק כה אין חלגודין ממנו אלא ראשי פרקים ורבי׳ הקדוש חושב ש‪:‬ג׳ השגות כלס גקראות מעשה מרכבה אין מלמדים וןהס אלא ראשי פרקים‬
‫י ואחרים חשכו כי ה^ ‪x‬ה הג׳אין מואר לרמוז כלמוד יאח ההשגה זאפיל) בראשי ערקיס);ל מישהוא מנס מבין תדעתן)הניא הרס המאמר הנמצא לרבותינו‬
‫חכמי‬ ‫‪.‬‬
 ‫מורה נבוכים חלק שני ; שם טוב‪ .::‬״ צ‬ ‫ודי‬
‫חכתי התשנה אשר־ העירו לו עליו)אמרו בזה הלשין עד היכןימעשה‪:‬מרכבה ‪T‬׳ ^!ות© קוד©׳ ‪ 1‬י ‪8‬‬ ‫!‪-‬רז י ’יזניוילמנוה ר״ל האדם והוא השכל הנבדל כחלק לב׳ עניינים האפל‬
‫נהס גי׳כ תוספת‬ ‫אומרעד וארא כתרא רבי ינחק אומר עד בחשמל מןואראעדהחשוול גמרינן‬ ‫ההיא מושבעות ממנו כל הנמצאות למטה ממנה והעכץ‬
‫מה«‬ ‫י אגמורי מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים איכא לאמרי מעד וארא עד החשמל טניינים ׳‬ ‫עלתו ול‪1‬ה רח; הפסוק כאמרו ממראה מתניו ולמט ‪ :‬והיא סשגתעצחו‬
‫שהפתי^זתנו ממילת‬ ‫מסרינן לאשי פרקים מכאן נאילןאסהיה מכס מכין מדעתו אין ואי לא לא והנה‬ ‫ר״להשגת‬
‫חיות למלתכרודיה‬ ‫י_סגט וכל הנמצאות למטה ממנו ! וממראה מתניו ולמעלה י* ר״ל השגת‬
‫הרצון בזהשההיית‬
‫זה הלשון הוא כתכלי׳העומקכייראה נתחיל׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫'‪-‬‬ ‫יר^ארשכמו האש הנקיה מן העשנים‬
‫״ יייתר שכמו‬
‫הדעת כי ר׳ ור׳ יצחק אינם חולקי׳ כלל כדבר שהס הגלגלים קולת‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫־ ^י ^ ^יו ת ׳ר ■נקיה חן;האש המעורבת‬
‫כי ר׳ אומ׳ עד וארא כתראה שהוא עד וארא ^וותם עתה כרוני®‬ ‫נ ״ ט ס ק ״ג׳ הננ ד ל נעלמ״‪-‬ס הדנה חכמי המשנה ׳ זה העגין והם העירוני עליו והון^‬
‫שהם מלצוכים כי‬ ‫אמרסששתי ההשגות הראשונו׳ר׳ל השגת האופני' נע ‪tew T‬שה‪1‬׳ ב‪p‬ר^ ור־י או‪p‬ר עד ‪ipcpo‬‬ ‫‪ 1‬ה י״עולז ניי״״ל■ על הסגת ‪ tpfp‬א‪11‬ר‬
‫הגלגלים' יקי^וו‬
‫מלצ!כיס צוחרשהם‬ ‫סעם יהה‪-‬יתלבדט‪ 1‬תרללםדה‪.‬וההשגההשלישי״אשי‬ ‫ני<״ ל יר״לעל־ ונל' • דיל ‪-‬פ‬
‫^ייי ל ע ל־־לגלאניהללגע‪-‬הת‪-‬ל״לאלן‬
‫!’־‬
‫טושים שליסותהוןל‬
‫שעד ולא על ככלל א׳׳ג־ יהיה מעשה מרכבה ’וחוק הקשר שאי‬ ‫’‪-‬״יי’לע זשגע האלפטלל הלא אהענעילע היא ההשמל ומה שנדבק בו אין מלמרין ממנו‬
‫כ אן‬ ‫התנועות‬ ‫עד וארא כעין חשמל ולא יהיה החשמל‬ ‫זההמזדית קודיזות כלמוד על הטבעיות)לפי׳ ראשי פרקים • ורבייהקדושהושבשהשלשההשנו‬
‫ממעשה מרכבה והנה הרכ את׳ שרכינו הקדוש שזכרנו הרצון נזים‬ ‫‪ r‬פ^שגתהתחא יאח״כ‪:‬בהשגות האופנים כלם נקראות מעשה מרכבה ואין מלמדין מהן אלא‬
‫שהגלגלים חניעי‪/‬ו ‪,‬‬
‫הצוופנים יושר ה®‬ ‫ואם‬ ‫מרכבה‬ ‫מעשה‬ ‫הס‬ ‫השגות‬ ‫שרג׳‬ ‫םוכר‬ ‫■‬ ‫מעש׳‬ ‫‪ ..............‬״ ־’־־ מה הוא עדיהיכן הוא‬
‫ראשי פרקים‬ ‫־‬ ‫לאת״ב בהשגת הנבדלים זהיא‬
‫‪ ,‬חתי ‪*6‬‬ ‫הבינו שעד ולא עד בכלל א״כיהיה דעתר״י גופים‬ ‫יצחק ‪-------‬‬
‫אומר‬ ‫‪-‬׳ —‪-‬‬ ‫‪*-‬־‪• • ■-.‬ירי‬
‫בתראה‬ ‫וארא —‬
‫‪-‬‬ ‫וכנ;ו כן תרגום יונתן ע״ה מרכבה ר׳ אומר עד‬ ‫^‬
‫שכל ג׳ השגות מעשה מרכבה כמו רכי׳הקדוש 'שהאופנים ‪ /‬ל פ י‬
‫_ ’שלישית יש לספק על מה שאמרו חן וארח עד הגלגלים הרצון גו ס‬ ‫ערחשטלםןואראעדחשםלמגםריקאנםוריטבאן‬ ‫‪S‬‬ ‫״‬ ‫‘‬‫לעלסילע■‬ ‫הי’ש‪.‬‬
‫שהם ז‪:‬דוריים לזן‬
‫' החשמל מגחורי אגחרינןהרצוןכו ני מן וארא‬ ‫וארא‬ ‫מן‬ ‫•איכאדאטרי‬ ‫פרקים‬ ‫ראשי‬ ‫ואללךנלוסרים‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬
‫החיאז‬ ‫שהם ‘‬
‫’ הנקראים גלגליים‬ ‫עד‬ ‫ולא‬ ‫אגחרינן‬ ‫מגמורי‬ ‫החשמל‬ ‫עד‬ ‫ראשון‬ ‫היה‬ ‫אם‬ ‫ואילך‬ ‫מכאן‬ ‫פרקום‬ ‫ראשי‬ ‫מסרינן‬ ‫חשמל‬ ‫עד‬ ‫ר״ל‬ ‫‪.‬‬
‫■‬ ‫המצריכים‬ ‫בגילה‬ ‫וכני‬ ‫ו‬ ‫פרק‬
‫בכלל וחעש׳חרכבה הואשתי השגו׳ הראשונו׳ עלדרך האמת אשר‬ ‫)לפי‪ :‬פירוש והאפשר שיחזקחל' חבם מבין מדעתן‪ ,‬אין אי לא ראי • ״ הנה התבאר לך‬
‫א״כ ןחצא בכאן חכמה יותר עליונה ממעשה יפנה שם'הראש פי'‬ ‫וארא‬ ‫ככואתו כישעיה)לבאר בכאן מדבריה׳שהם' השגות חלוקות והמעיד עליהם‬ ‫‪'1‬‬
‫מרכבה זסשוא ודבר כזב • רביעית יש לספק 'שהוא כגלגל בכללן‬ ‫"‪ T‬בשיגישעיה כל מה שראה יחזקאל יארך‬
‫אותם‬ ‫ה מניע‬ ‫מהם‬ ‫האהרונה‬ ‫ושהשג'‬ ‫‪.‬״־‬‫שדרגות‬ ‫ושהן‬ ‫וארא‬ ‫וארא‬
‫־שבין לדברי ר׳ כין לדברי ר‪.‬צ יצחק א'נם ג׳ סניאר םהזא נמשיך‬
‫^טפיד וכבר האריך כזה רבי שתויזל אכן תכין‬
‫המכונה‪ ,‬מאמר יקוו המיס‪ 5‬פרק■ והיא הנאמר עליה ־וארא כעין חשמל ר״ל צורת‬
‫השגות חחולקנ׳לר׳ הדבר מבואר שהוא השגה כל אשר ‪,‬יהיה שחין‬
‫אתת והעשה מרכב? כלו איןמלמדין מכלו הרוח ללכת הרצון‬ ‫האדסההלוחה אשר נאמר בו ממראה מתניו ולמטה‬
‫אלא ראשי פרק־סזלר׳ יצחק בין לל״קבין בזה שהראם נמשך‬
‫■‬ ‫ז‬
‫התנועהו‬ ‫אחר‬
‫המיוחדת לו אם‬
‫ללישנא בתרא איכס כלס השגות חלוקות כי‬
‫ללי׳ק שתי השגות אינו ממעשה מרכב‪ :‬וחזתר ממזרח למערב ואם‬
‫ממער׳ למזרח אשר‬
‫האלהית‬ ‫הכונה‬
‫יגוד בין החכסים כסו שהראה בשתי ההשגות הראשונויגם נן רצוני לוטר החיות והאופנים‬
‫אותם‬ ‫חייבה‬ ‫אסי סותר ללמד ענייניהם בביאור או אינו מותר אלא ברמיזות וחידות בראשי פרקים• וציי ' להם ראשי פרקים ‪' .‬ולבאר זה ראיתי‬
‫ואח"כ‬ ‫התנומה‬ ‫ההשגות השלש • וזה שהוא הקרים השגת החיות מפני שהם לשוןהגמ׳הנאחר במסב׳ חגיגה אמר שס כזה‬ ‫שתתעורר גם כן‪,‬על סדור‬
‫הושיף אוכניכואת'‬
‫והאופנים מלא‪,‬ים‬ ‫הלשין■ליגחרן לן מר מעשה מרכבה עד ויאת‬ ‫קורסות במעלה ובעלה כמו שזכר כי רוח החיה באופנים ובזולת זה נס כן • ואהר האופנים ׳■‬
‫אלי בן אדם אמר לי הן הן מעשה מרכבה עיניכו א מ ר וכשרפ‬ ‫ההשגה השלישית אשר היא עליונה במדרגה מן החיות כמו שההםגר • וסבה זרז ששתי‬
‫חפיביעדהיכן מעשה מרכבה ר' אומר עד וגביהם ’ וידיה®‬
‫יארא כעין החשמל ר׳ יצחק אומר עד החשמל ורגליהם ו כנ פי ה פ‬ ‫‪,.‬‬ ‫ההשגות קודמות בלמוד בהכרח להשגת השלישית והם מורות עליה ‪:‬‬ ‫׳‬
‫הרצין' בזה שזם‬
‫‪ ,‬וגרסח ר״ש אמת לו תנינן עד )יאוור אלי כן להורות על כל מיני‬
‫׳ אדם אח׳ להן הן הן מעשה מרכבה נומיבי עד ב׳׳חומהם• שר‪.‬ינ'פ‬
‫'‬ ‫׳‪■ .:‬׳‪ -.‬י׳‪ '':‬י פרק‪.‬ששי‪.. ■ • ■.',V‬‬
‫היכן מעש׳מרכבה רב; אומר עד וארא בחרא בי׳ח • ואמר וידים‬ ‫שזה העניין הנכבד הגדול אשר התחיל יהזקאל ע'ה ללמדנו אותו מספור המרכבה‬
‫ר׳ יצחק אוח ר עד החשמל עדוארא מגמרינן וכנפים הרצון נז ה‬
‫הפעולות‬ ‫מצד‪.‬‬ ‫ישעיה‬ ‫‪ . ,‬בהערת הנבואה אשיר עוררחהו ללמדנו אותסהוא הענייןבעצמקשלמדנו‬
‫הייתחדשות כםני־‪,‬ס ׳‬
‫אגתורי מכאן)אילך חסרינן ראשי פרקי׳אינא‬ ‫ונשא‬ ‫ס‬ ‫עיה בכלל לא הצטרך אל זה הפרטי והוא אמרו • ואראה את יי' יויטב ע ^ כסא ר‬
‫קצתם‬ ‫בעירוב■‬
‫דאמריעדואראחסרינן ראשיפרקינז מצאן ‪,‬‬
‫בקצתם• שנ ל או לן‬ ‫לא‬ ‫ואי‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫מדעתו‬ ‫ותבץ‬ ‫תכס‬ ‫היה‬ ‫יאילךאס‬ ‫והעירו‬ ‫זה‬ ‫ושוליו טלאים את ההיכל שרפים עומדים וגו׳ ״ כבר בארו לנו ההכמים זיל כל‬
‫ל‪ 6‬והרצון כזה כפי גירסתרש״י ונפי פי׳ שקצת ייוקםלכר‪ 1‬ב הרצון‬ ‫אותנו על זרח העניין י ואמרו שההשגה י\‪.‬שר השיגה יחזקאל היא ההשגה בעצמה אשר‪,‬‬
‫מהחכמי׳אמרו לקב יוסף שככרשנו‪ .‬עד ויאח׳ נז ה תה » שניז‪.‬ד‬ ‫השיגה י׳טעיה • והמשילו בזה משל בשנ^אנשיט ימראו את המלך י;עת רכבו והאהד מהם‬
‫במקום אחר שכלל‬
‫כל הגלגלים לנד‬
‫ממחלת‬ ‫ולמדו‬ ‫רגלן‬ ‫על‬ ‫עמיד‬ ‫אדם‬ ‫כן‬ ‫אלי‬ ‫מכני כרך והשני מכני כפר• כי בן הכרך לדעתו שאנשי העיר יודעים תכונת רכיבת המלך‬
‫החקין<‬ ‫ויהי כשלשים שנה עד סוף הפרש׳ואמר לבס ר׳ הגלגל‬ ‫«^יגו מספר תבונת רכיבתו אבל אוניר ראיתי את המלך לבד• והאהר מפני היותר רוצה לספר‬
‫נחס^א‪.‬רנעההא'‬ ‫מסף אס זה שניתם הכל שניתם‪ .‬ששני מקראז׳‬
‫השמש׳והוא מני ע‬ ‫‪ -‬הללו שהסוארא כעין‪,‬חשמל כמראה הקשת הן‬ ‫לאנשי הכפר אשר?^ינם יודעים דבר מתלונתו פרט להם תבונת רכיבתו איך היא ותאר‬
‫יסוד האש ‪.‬וה שני‬ ‫׳ הן שהקפידו עליהם חלדרשס שהם היזדכריס‬ ‫‪.‬‬ ‫דברו‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ■ ‪. .‬‬ ‫רגליו וחיילותיו ומשרתיו עושי‬ ‫‪,‬‬
‫יומשת גלגלי כוכבי‬
‫לכתוהס מני עי פ‬
‫י סודהאויד ויז ג‪/‬‬
‫הירח אשר ■ היין‬
‫' מני ע ה יסוד הדיס!‬
‫גלגל‬ ‫הרביעי‬
‫הכוכבים העו מדיפ‬ ‫’ילעי דעת ר׳ ולא החשמל ככלל לפי׳ר׳ יצחק עד צעין חשמל והוא ככלל ומשם עד ויאמר הן הן מעשה חרככהשזקפידו עליהם ולפי צישנא בתרא יבא הדבר כן עד היכן‬
‫ה מניע יסוד הארץ‬ ‫מ־כב׳ שניתנו ליידרש בראשי פרקים מן וארא עד החשמל ר׳ יצחקאומ׳עד החשמל יהיא בכלל מכאן יאילך אס היה חכס)אכין מדעתו אין)אי לא לא • א״כ כלי!‬ ‫יזעשה מ־‬
‫להדנק ■ץ קצתי*‬ ‫כפרם יש דיו ר׳ייר׳י^ושת רי ר׳ יז‪1‬םר כי שום דבר מהחשמל איו דורשין כן • ור' יצחק חוש‪ :‬שעד החשמל דורשין בו וכפי לישנא כאר׳מלמדין אותו בראשי פרהי׳והתבה‬
‫?‪ CT‬רם‬
‫בקצתם ' ווה נ מ ו‬
‫שביאר נמאום אחר‬
‫שהכדוריסאחד תוך‬
‫שני וא‪.‬יןתקום פנוי‬
‫ניני ה ם ולא י קי ת‬
‫כלל־אלא הקבקפ‬ ‫)מבין‪.‬מדעאי א'‪ 1‬יאי לאי לא ולפי דעת הרב אין הפרש כי הכל מללזדיס‪-‬כרחשי פיקיש וכאשר עיינתי כז‪ :‬בתכלית העיון לא מצאתי לו תשוב? ופשפשתי'וחקרתי נגמר'‬
‫מדונ ק׳ו מתנועעים‬ ‫)מצמתי כתקוס‪ .‬ר׳ בקצת בטסחתות שביה א וח׳ ר׳ מתיר וגס פשפשתי וחקרתי בקצת במורים אשר נמצאו בערב ומצאת• ברוכס במקום רבי ר׳ מאיר ואס הדבר כן לא‬
‫תנועה וסגוני׳שוה•‬
‫וג"כ ׳ האופני®‬
‫ישמרשום ספקי איל אס היא׳גפיינסתתירש״י וכפי מה סנמנח בקצת החורים רבי חומר‪,‬ציו ידעתי לו תשובה ‪ :‬עוד אחר הרב הנה התבאר מדבריהםשהן השגות חלוקות ‪i‬‬
‫וקראם אופן אחד‬ ‫■ י‪.‬רא' הנה התבאר שההשגות א^זי השיב יחזקאל שהן השגות מתחלפות כמין ויתבאר ז‪ :‬מדבריים אחרשיש דברים שתסור לדחש ברבי׳ בביאור הגמור או לומר אותם ר‪.‬פי׳‬
‫ג איזיו צ * נזה מנד‬ ‫בראשי ע ר קי ס וזה‪.‬התבא׳מחכיוינו ז״ל והמעיד עליהם וארא וארא וארא ג׳ פעמים ושההשגה האתרונה חהס־והיא מאמר עליה יארא כעין חשמל ל׳ל צורת אדם החלוקה‬
‫שהחומר אחדהוא‬ ‫׳זנאמר בה ממראה‪,‬י!תניו ולחטה וממראה מתכיו ולמעלה היא סוף ההשגות והעליונה שבה׳ והיא השגת הנבדל יש לושני בתינו׳ השגת עלתו והשגת עצקו והשגתם עלתו‬
‫»הזאז ;ל ׳מבותן<‬
‫ה‪,‬י׳ למעלה‪.‬חהשגי;גלצמו ומזה הצד יש בו צד מהרנכ׳כמו חיות ואפשרו׳ כפי דעת ב״ס א}יש מ צדרכוי מצד הבנה עציזי וזולתו ויש מחלוקת בין בחכמי׳ אס חותר לרמוז‬
‫‪■ -‬ולארבעתם ‪.:‬־‪.‬נ‬
‫;‪C p.ptP’1'.rlr‬‬

‫^כבהמןיהיו[‪1‬ןתפ־סי)ה})שלי‪7:)'9‬נז>ניםזעני;ים צ)ר‪f:‬י‪ 0‬י‪5‬ה•ל‪J‬יב^‪J‬עייןןיג^ו לחשוב שא״א‪ ,‬כסום ‪■ , ,‬‬ ‫'‬

‫‪::. V‬צ׳‪-‬נ■־‪■V ’ ; ^/‬־■•׳■; ׳ ' ))■׳ ‪X‬׳'‬ ‫‪,‬‬
‫'ן‪/‬‬
‫'‪. 1‬‬
 ‫א^יודי‬ ‫שם‪ .‬טוב ^ מורה נבוכים חלק ‪W‬ישי‬ ‫‪ :‬קרקאש‬
‫פרק ך קשרו השגת המרכבה כשנה ונחדש י ר״ל וזה ירמוז לשני ענייציס *‬ ‫ערס’שיהיה וה הניצה כמעשה מרכנה ני' לאלקוה הספק אמר כי מה שהשיג‬
‫פרק ה‬
‫‪ . .‬האחד הואלהזמ׳כיזאת ההכגה היתה ?שגת עצמו לא השגת זולתו‬ ‫יחקואל הש־ג ישעיה ויזמנס נמצאו כיחזקאל הדכריס הנבהלים הוא למה שהיה ■‬
‫כלומר שלא גנבה חזולתיאכנ הגיע לו כעוצס הנבואה ההיא באמיתות•)ישני ני‬ ‫יחזקאל מספד דכרי׳ לבני העלה ולק האיין כהס ונבהל חהשגות ואלו רדנך‪:‬ם’‬
‫‪,‬הגרמים הגגדקייכהיועווריס לו בזאת ההשגה הנכבדת כי יזחןהיוא היתה הכנה‬ ‫ח^ד‪ .6‬יסבלו שני פירושים או שיחזקאל היה כן כפר ונבהל מהמראה שהש־ג כמ> הי‪.‬יש‬ ‫ייד צי נחלרגה‬
‫ל כננ‪ 7‬צי סז ס ^ ר‬
‫להגעת הננואה וזה הטעם הקשרו ההשג׳בוחן‬ ‫רגיל‬
‫ני לא היה ■‬ ‫המלן כי‬
‫ייר‬ ‫נסדר הכפ‪-‬יי שראה‪ ,‬את‬ ‫‪ .‬וירצה‬
‫השגת׳ כזמן‬ ‫ואע פ פשכר י‪.‬ננביאים לא ‪,‬קשרו ‪.‬‬ ‫‪» .‬ו?ה;הגה_ ‪ rm\c‬לראות וישעיה הי‪ p :.‬כרן וראה איו המלך‬
‫לפי שלא הוצרכו לתת ‪.‬אמתלא ת להשגתם^‬ ‫מהיישי עציה׳‪ 1‬מה ‪ 0.‬ולא תמה מיונו למה שהיה רגיל מראותו ככל דברו ומצוותיו • ובזה השיעור מהערהס תועלות‬
‫להיותס מוחזקים כה זהיזתס בזמן הלית אכלי‬ ‫;־‪,‬גצגלים ‪.‬יוסאו אפשר שיפורש שישעיה לא ר\)אנשי גדולות מאד והיא אמרם בהגיגה כל מדר שראה‬ ‫‪6‬צ' ‪,‬‬
‫'‬ ‫‪iH.‬‬
‫ןיזהגצנליס‬
‫אינה־‬ ‫יחזקאל ?יה ‪3‬קן^^‪ J‬ל‪,‬ןךן ו(שך‬ ‫ראה ישעיה ישעיה דומה לבןכרך שראה את‬ ‫כזההפייר־ליזה^הין‬ ‫להס‬ ‫לבאר‬ ‫דותנריטן‬ ‫ה חו מ ר ‪ ,‬ה ז ו ז‪.‬‬
‫שלמה לפי'קשר השגתו טחן)אמר נהר ככר‬ ‫המלך יהזקאל לבן כפר שראה אח המיך • ואלו‬ ‫יננ מ סד ’ <)זצ'עשר! בירושלם והיו חכמים מחוכמים אכצהספיק‬
‫ירצה בו מענץ רכב בהפוך האותיות כי זאמי‬
‫ההשגה חוקרת מענין המרכבה « נפתחו‬
‫הע הדברי׳ אפשרשיפורש בהן מה שזכרתי תהלה והוא■‬ ‫מ ה שאחר נסדר! להם‪.‬אתרו ואדא אתהשס וכני העלה‬
‫ירצה ‘ בז בשדר ‪ .‬צריכים לערש להס הדברים בארונה ז והנה‬
‫שישעיה לא היואגשי דורו צריכים לבאר להסהפרט ^השקיס • ר״ל השפעתההשגה האלהית אמר‬
‫שעוצם’‬ ‫הבריאה‬
‫**‪ .‬אמר הרב כי מה שיובן מזה המאמר הוא הפי׳‬ ‫כלים יזזד*לעולם‬
‫ההוא אבל הספיק י*הס אמרו ואראה ארת יי’ וגומר ’‘וחתוכה ד׳ מינת ולא אקר הרב• ד׳ חמת לכי'‬ ‫ה א מצ עי זזאחצעי‪ .‬הראשון והפי׳ הב׳ אמנם הב׳ הוא האחתי וני‬
‫הרכז״לבא לבאר הנה מלת דמות ועניינם‬ ‫ד ם לעזצש השעל‪ .*^1‬ישעיה היה יותר שלם מיחזקאל!שההשגה אשר ובני הגולה היו צריכים לפרט הזה ״ ואולי שהאומר‬
‫ננ ר א> ‪,‬‬ ‫וס הכל‬
‫הנאמרת כמעשה חרנכה כי כל מקום שיאחר‬ ‫הלעת נבהל אליה יחזקאל והיה נוראה בעיניו היתה תזה חשב שישעיהו יותר שלם מיהזק'^ • ושההשגה‬ ‫גע ת ה לשי‬
‫למות אינה השגה מוחלטת גוז־תכלישום‬ ‫ידועה לישעי' ידיעה שלא היה צריך לספרה על‬
‫תתי וזהו יוער«*‪ ,‬דרך חדוש להיותה ידועה אצל השלתי׳והשלמים שנבהל עליה יחזקאל והיתה נוראה בעיניו היחה‪.‬‬
‫ספוק אכל ראוי שי‪-‬־י‪-‬חר כן או שכיאה שראוי‬
‫שיהיה כן ו‪1‬הז שאחר דמות ד׳ חיו׳ולא חח׳ ד*‬ ‫אמר•!! הס החנמיסכמו שאמ׳הרב בפתיחת ז‪ 7‬הספר ידועה לישעיה ידיעה שלא היה צרי׳לספרה על דרך‬ ‫כז^מחר ’ ז אדחה‬
‫העין חשמל‬
‫חמת לכד כי חלוקת הגלגלי' המכוכבים לד*‬ ‫ן ה \ הוא ־השכל‪ ,’15‬אם כן סולק הספק אשר סופק חה היה כוונת ׳ הדוש • להיותה עניין ידוע אצל השלמים ‪ :‬י‬
‫כדורי׳ היא חלוקה ניאית עכיינרי אכל אינה‬ ‫נ*רד ואי) הרצון « ‪ .‬ה הפרק והבינהו כי אין בניוצא אלא האל‬
‫השגה מוחלטת וגוזרת שיהיה כן ונכד נגזצאו‬ ‫שביעי‬
‫‪,‬‬ ‫פרק‬ ‫««‪ «.‬ומלאכיו ותכם עדיף מנביא והשגתו מופתיתי‬ ‫ה השכל הש׳׳י‬
‫חו חנל יהיה ז ז‬
‫• הילל לכל השכלים וי^גת הנבואה היח לחיונית)ידיעת החכם‬
‫חכמים חנו הכדורי׳ז׳לכן אמר דמות ד׳חיותו‬
‫ודמות על ראש החיה ל־קיעיר״ל זה הרקיע הוא‬
‫^ ^ • ‪ ^ U U‬מה שצריילהקור עליו קושרו השגת‬ ‫*צנכרדים חחך קודמת לידיעת הנכו ^יית ולכן אין לתמוה אס‬
‫גלגל ערכות המקיף ככל הגלגלים כליני י‬
‫* המרכבה בשנה ובחד' וביום וקשרה‬ ‫!!«? שנליח יי יפרנו הרב מעשה מרכבה כפיחהשהשיע‬
‫במקום שזה מד־‪ .‬שצריך ל בקש לו ענין וילא יחשב‬ ‫השלמים שהם החכמים ; ■‬ ‫■ יז פ ני שחצק עניו‬
‫מכוככ ואחר כו דמות ני חכחי׳רביס כופיים‬ ‫ג!ח ‪0‬חצ בשבי ‪'•pSp‬‬
‫כמציאתו והתנועה היומית אומרים שהיא‬ ‫יחמרחה חתניו פרק ן מכלל חז שצ־ין לחקור עליו קשרו שהוא דבר אין ענין י‪5‬ו • וממה שצריך להסתבל בו‬
‫לגלגל תחת הכוכבים הקיימים •כמראה‬ ‫השגת המרכבה כשנה^חודם וביוס והוא מפתח הבל אמרו נפחהוהשמי׳ וגו׳ וזה נמצא‬ ‫לחעצה וחמרחיז•‬
‫וקשרה כמקום שוה צרין לבקש לו ענין ולא‬
‫ספיר דמות כסא ר״ל וזס הכס׳ היה גלגל אחד‬ ‫וצחעת ^‪ 1‬יחשבשהוא ענין אין בו דבי •נאמרו החפישי׳ מאד בדברי הנביאים זיל ר״ל זכרון השא^ת הפתיחה‬ ‫• זתניז‬
‫*‪ n6‬גירת פצי‪.‬לס‬
‫בלתי מכוכב על ערנות והוא הקי־ח הנורא‬
‫הנאמר‪ .‬כיחזקאל ולזה אמר כו דמות לספוא‬ ‫החליתיחפני שכלצ' כי זה ירמוז לב׳ עכיניס הא׳ להורות כי ואת פתיחת השערים גס ק• פחהו שערים ויבא • ודלתי‬
‫מציאתו כי אפי׳המודי׳כגלגל ערכות כועריגז‬ ‫חציתי «^_ השגת עצמו לא השגת זולתו כלומר שלא גנכא• שמים פתח • ושאו פתחי עולם׳ פתחו לי שערי צדק‬ ‫ל הפכליס נחלת‬
‫' שמצודם‬
‫בגלגל‪.‬אחר עליוזדמות כחרא׳אדס ר״ל אמר‬ ‫חעל*;? ‪ ore‬כל אכל הגיע לו כעצם הנכחי ההיא באמיתות אבא בם אודה יה '• ומזה הרבה ״ וממה שצריך‬
‫מחקה הנכדל לאדסו‪, ,‬‬
‫כל‬ ‫הבורחת וישנית כי הגרודס השמימיים הו עווריס לו שתתעורר עליו היות זה הספור כולו ואע״פ שהיה בו דמו׳ כי היה ‪,‬‬ ‫י‪(4,‬חד תויציח ‪6‬‬
‫ר!גירי ברצי)‬
‫במראה הנבואה בלא ספק כמו שאמר ותהי עליו שם יד יי' • אבל עם כל זה נשתנה הלשון‬ ‫נה‬ ‫הי‬ ‫היה‬ ‫כזחןההוא‬ ‫ני‬ ‫הנכבדת‬ ‫ההשגה‬ ‫לזאת‬
‫בוזיגז להגעת'הככואה ןאע״פ ששאר‪-‬הנביאים לא‬ ‫ה ד בלתי‪.‬‬
‫וכל שלחנזה חן קשרו השגתם בויוןלפישלא הוצרכו לתת על חלקי הספור ההוא שנוי גדול מאד״^ ותוא כי באשר זכר החיות אמר דמות ארבע היות‬
‫יוגירו‬
‫הגכילג אמתלאות לכשגתס להיותם חוחזק־סכה ולא אמר איבע היות לבד • ׳ וכן אמר ורמות על ראשי החיה רקיע וכן אטד כמראה אבן‬ ‫י׳בים יהי‪~ 6‬‬
‫כל‬ ‫‪,‬‬ ‫ספיר דמות כסא •וכן אמר דמות כמראה אדם עליו •־‬ ‫והפיגו והיותם כזקן ההיתאנל יחזקאל היה כחוצה‬ ‫ניגייי‬
‫*השכציס י‪/‬פר ז א־ץ חשרשם ההשגה אינה שציח‪ :‬לפיכן קשר השגתו כזמן וקצת אחרו כי השנה והחדש ירמוז על השמש והירח והיום על ‪:‬גלגל המקיף חמקוס על העולם השפל וזה אץ‬
‫לחעל? מחגוזוזצל‬
‫זה צח יהיו פשיסיס ענין לו והחכם ר״מ הנרכוני פי׳ כי למה שהית‪ :‬השגע התרככה השגה שננהלאלי ; יחזקאל כמ״ש והיתה נוראה בעיניו והיה מכני הכפר שרי ה את המלן וי‪.'.‬סכר לבכי הכפר‬
‫י ל ע לפי דע ת יחשכו כיאוצייחשוב אדם שיהיה ענין שאירע חון לנפש ושנראו החיות והאופנים על דמיון ההמוניאל העון ולשמו־ מזה הדמיון כיארוקשר השגת המיכבה כשנה ובחדש‬
‫גויז וכיום וקשרו כמקום • ‪-‬זהענין הי‪-‬זכוון בו הוא לבאר שכל אלו הסימנין כדי שמבן שהענין הה!א כלו■הוא כמראה הנבואה לא השגה מוחשת כי אלוהיה לו זה לא ימנע שלא ‪.‬‬ ‫הסחמין‬
‫הלזו השכל‪,‬הר^׳פון יושג לרבים זולתו ר׳׳ל אס נקרעו השתים ונראו הכריות המבהילות ן ואחר קשרה כמקום • הרצון כאמרו נהר כבר וזה שס נהר שאין לו מציאות חוץ לשכל וכבר הוא רכה‬
‫יייתיך ‪•#‬ז עשה יחת בהפץ האותיות כי זאת ההשגה חוקרתמענין המרכבה וכגן) שקשרו המרכבה כמקים אינו מקים אמיחי כן קשרה המרכבה טמן אינו אלא להיתת שלא היה נח י‪.‬אח הין‬
‫כ>יזרו‬ ‫היזלוקה‬
‫ח ת;יו ולמעל « לשכל יו וחמה־שצריך להסתכל בו והוא מפתח הכל הוא אחח נפתחו השמים • והרצון מ כי מה שהשיג היו השגות שכליות לא השגות חושיות כי השמים אי אפשר שיקבלו‬
‫הקריעה אכל זה יאמר על השגת הדברים כליו שאמר פתחו שערי' ויבא גוי צליק ׳זומר אמונים ‪) :‬חמה שציין שתתעורר עליו היות זה הכזפור כלל אע״ר‪ .‬שהיה במראה‬ ‫והחשילט‬
‫י׳תיך ‪ ,‬ש ^ זנ ת הנכואיה כלי ספק כמו שאחר ותהי עליו יד ה' וככר יביא לחשוב שהנכנאה יגזור הדברים גזרה אחזית מכלי סכלק יאתר כי ככר באו דביים כנבואה בהס ע׳׳צ הגזרה‬
‫ומחירה וישלה החותכת וקצת דברים יאתרו כלי גזיה מוחלטת איל ע׳י; הספק וכפי האומר כי י‪?.‬זכה כבר יאמר הדברים בגור‪ :‬מוחלטת מכלי ספוק ואלו הס הדבי־יס אש־ עלוי‪.‬ס מופת‬
‫השיטית ‪.‬רב כנג ד• וככר יא מר קצת הרכריסאשד יש להס טענות משפיקותואלו הדבריס לא יאתיל עליכם שהם כן כלי ספק אכל יאתרו שניאהלהס שהם כן וככדידעת מאחר ה־ כ כי כל‬
‫היסיייית חידנזית•‬
‫מה שיאחר ארס״טו תתחת הגלגל ולמט‪ :‬הוא כלו אי‪.‬ית אין בו כזפקואחנס ח‪ :‬סיאחר מתחת גלגל הירח הוא דמויים וכן יקרה בנביאים כי כל השבחים אש־ שבח הרה‬ ‫י מ על ה יבעלה;■‬
‫’הרציןנוהשהנלגלי■ לארס״טו יש כהס ם‪1‬ד כי כל מה שיאתר יחזקאל באופנים ותה ש‪:‬ורכב תהס לא אתרדתת אכל גזר בהסגזדה החלטית על תה שהם עליו‪ •,‬ואתנם כשדבר כחיות וכריריג‬
‫חיד מידנ מ עלה על; וכנסא ובמה שלמעלה מעל הכסא אמר דמות כי זה א■נו‪:‬שגה מחלטת כי אתר כי רא‪ :‬דיות ד׳ ח'יא ילא אחר ל׳ חיןע לכל כי לא ילע רם הס יותר ני חלוקת הגלגלים‬
‫הי‪.‬ופניס‪ ,‬ובעלה ■ המכוכבים לד׳ כדורים הוא חלוקה נראית ענינה אבל אינה השגה מוחלטת וגוזי־ת שיהיה לד׳ כמרים וככר נמצאו חכחיס חנו הכדורי' ז' לכן אתר דמות ד׳ חמת ואחר‬
‫היתיל•! ולחות על ראשי החיה רקיע חה הרקיע הוא הגלגל הבלתי חכוכב המקיף ככל הגלגלי׳ ואחר בו דמות ני חנמיס כופרי׳ כחצי'ותו'ותנועת היותי‪.‬אומריס שהיא לגלגל ׳‬ ‫־*תביטתס ‪. .‬‬
‫'נזב‪-‬ת ה מיי ת תני‬
‫יזה ג פ‪.‬הרצי! ב»ה הכוככיס הקייחיס והוא גלגל ערכות ואחרו ג״כ כתיאה אבן ספיר לתות כסא וזה הגלגל הוא גלגל אחד כלתי תכוכב על ערכות והוא הקרח הנורא אשר יקראו אחרוני‬
‫י׳ פני שהס תשתניע; החכתים שנוי ההצלחה ואלו השני רקיעים ארס״טו ותפרש׳ ספריו לא הגיחו אותם ולכן זגר כגל אחד תהס דת!תזיש אנשים שחניתיס הגלגל הבלתי חכזכב ונוא הנקרא‬
‫בתלקס קצחס‪ -‬הקרח הנורא וכלתי תניחי׳ שתי ההצלחה וללן כמראה הב׳ מר הרקיע סתם כאשד התחיל לוונרז כפרט וארא והנה אל הרקיע אשר ראש הכיוכיס כאכן ספיר כמראי!‬
‫<• דתית כסא זכרהרק־ע ולא אתר כו דיוות אתנס הכסא אתר דנזות כסא להווותעל הקדמת השגת הרקיע תחילה ואח״כ נראה לו עליו דנוות כסא וזהו איחרו והבינהו כ'‪,‬‬ ‫והגלגלי ם צירתר•‬
‫ליזמרס‬ ‫ןייחיז‬
‫נציינם נע תקיס אפי' תי שמניחים הרקיע והוא הקרח הנורא לא הניחו הכסא וכן אתרו דמות כ׳תראה ח‪ 7‬ס לתה שרבי' ספיןו במציאות הנבדל עלשקצת החכתיס תושבי׳כי הסכה הרחשונ*'•‬
‫׳צירה לצירה יומה*; הוא כת כגוף יצילנו ה׳ מזאת השגגה ולכן את׳ ככל אלו הדבריס דתות כאלו א וז׳ נחמתה אני אכל האופני׳ לא אמר בהם דתות אופנ ס אבל י‪.‬גר‪ :‬מזחלטת כתו שככר‬
‫כיא־ט ג אמר שם טוכיראה ווזה הפרק שדתות כסא אחר על שחי ההצלחה אשי האחרונים חהפלושופיס הניחו אותם וכל תפרשי המרכבה פירשו לחות כסח על שתי‬ ‫‪ ,‬יומרתידוןיד«‬
‫יי"ל נסדר הלחוד ההצלחה זולת חכס אחד ני אתר כי לא נזכר ככל הפרקים שענרו לא כרמז ולא בביאור אלו השתים הנק־איס שתי ההצלחה יהיה ראוי לרב שיניח כפרקיס שעברו רתו למ‬
‫היין« ופי׳זה החכם כי מזותכסא היא השטת תגלגל החלק ולכן אתר כתראה השנית שנמצא הרקיע הגלגל סתסיואמנס י*‪.‬ס זה הגלגל הנא המתנועע ה״אשון והוא כסא הככוי‬ ‫הוזי שיזתה‬
‫דקו ם ^‪,‬תר וח״ח־‬
‫לתי ^ יש כעספק כי הוא אעש־ שיתצאושתיסיאחרים זולת אלו • כי אחרו שעלינו לושישיש קרח הנורא ראוי לספק אס ז‪ :‬הקרח הוא גכנונית ב‪5‬לגל או הוא כסא הכצוד או הוא‬ ‫התלמד‬
‫־**׳ילווכת ההגיייו זולת זה ותכין ה ן ותמה שצריך שתתעורר עליו ספרו כהשגה הראשונה החיות כעלות כנפיס וכו׳ יראה‪,‬שברשגה הראשונה אתר וארא התיות וזכר שראה אותס כנפי׳ ויי'‬
‫אלם כהשגה א'כי השיג אלו הדבדס מבלתי שיאתר א'‪1‬הן סכה ומסובב ו^זרשכהשגה השנית השיג הכנפים ואחר כן השיג הידים שהם מחת הכנפיס• והרצץטי!‬
‫למידיות זזויו״כ*• נזהכנעי׳ הם קודמות כסכה לידים ר״ל שבסבת התנועה הוא כדודיותז ונפשי ושכלו ושכל חשוקל והם הננפיס ואחר מציאו׳התנוע׳הגלגלית נמצאו הידי׳והם התהוות החתהויז‬
‫הם\‪ .‬ושתירתיהמתה^ה הזמן הקצוב לפי טבעו ותפני זה השיג תחילה הכנפים ואחר נן הידיס זאמהעל וה והכן ‪ ,‬זה שעלו היו החיות כרוכים חשכיליס לא יפעלו בזה המציאות‬ ‫ידים ^יההרצין •‬
‫התחתון כי אס מנדהתנועה כי הפועל מנד הציור אתנס ייוחד לנפרדים על שישפיעו^זולתסיואמכ׳ הגשם לא יפעל שוס דבר ני אס כתנועה וגס הודה כזה כי הדברים באים‬
‫מנשית >«קור • ;כאגוצעויס רכיס ואינס בחדרגה אחתתהפועל הנבדל והסתכל אין ביאר כחאתר האופנים לעותתס אף על פי שלא תארס כצורה ר״לשאף לא תארס כהשגה השנית כשום‪.‬‬
‫• ל ‪»0‬יח‪*1‬כ>ותגו«י ־§ורה אתר בהםשהם לעומת החיות כי מה שיפעלו ויתפעלו אלו היסודות קצתה בקצתם עם שאץ להם שוס בחינה ושכל הס נהשניס לתנועות השמימיות והם כמשכיסאחר‬
‫הנןתת שהם פועלים ‪6‬כל ו כדעת כי הם חיים וסשכיליס כתו שנכר ביארנו ואס כן כל הנעשה הוא בחכתה ובדעת כת׳׳ש בדעתו תהומות נבקעו את׳ גס כן כמראה הקשת ‪.‬‬
‫’ '^י־יהיה בענן כמס הגשם וקו׳ אתר הק זתיואמתתו ידוע יראה כי הוא ע;ין לטישת האויר והוא היותו זן וצח ועומד בתתזנה וכחצכ •לוע נגד השמש והשמש הוא הפועל‬
‫‪3‬הכא? סיום הנשם כי הלחות נותן ההכגתבענן לקבל הרושם ההוא והיותו מקבל זה אדר הקשת זולת שאר חלקי האויר‪.‬הוא היותו מוכן יותר משאר חלקי האויר והיותו‬
‫'סזצביחענגדהשמש כן תראה ינדת כטדה?כי השפע הבא מתנו על'הנב־‪.‬א הוא היותו תוכן יותר תשאר אנשים כי אין שוס תניעה מצד האלוה )לא מצד שאר השכללם‬

‫» ן » מ ^ מו' ^' ^ ה א ל א' ש הו א הנה נפי‪ .‬סבות הסתירה והיא סבה הזכיעית • ומתה שצרין שתתעורר עליו חלקו דמות אדסדיגל הכסא וכו'מה אתר הר‪5‬‬
‫נ ^ ^ י מלקים)עליוןישכו ' כעין חשמל)התאתזןכמראה אש כי כן כא בהשגה השנית כי אמד הכתוב )ארא ו‪:‬נה דמות נאראה אש נזמראה מתנת‬
‫)לקטה‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫'‪.‬‬ ‫■‬ ‫״ ׳^‬ ‫״‬ ‫‘י '‬ ‫׳‬
 ‫י קרקאש‬ ‫'צא‬ ‫טוב‬ ‫‪m‬‬ ‫ישי‬ ‫מורה נבוכים חלק‬ ‫ן&&ודי‬
‫®וותרון ‪ 66‬ר ה^<‬
‫»למסה אש וממתניו ולמעלה כמראה מהר כעין החשחלה והנה במראה הראשונה‬ ‫נו דמוע • ר״ל להיומם עניינים מסופקים כלתי נגלים אכל כאופני׳‬
‫הת‪1‬מרהר<ושוןשבל‬ ‫אחר וארא כעין חשמל נמרא׳אש בית לה סביב ממראה חתניו ולמעלה וממראה‬ ‫כהס דמות ני במציאות היסודועהם עניינים מבוארים גלויים על מה‬
‫'מ תנזע׳ ים לו מני ע‬ ‫חתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב הנה במראה הראשונ׳פאר המעלה‬ ‫קך*‪ ,‬׳'’ ו שאינו כזה הסדור♦ ר״ל שאמר דח!ת אחד לאי־בעתן ר״ל סחוחרס‬
‫ז»תכמה פלייידית‬ ‫)המטה כחשמל ועשס שני חלקים מהם וכמראה השנית תאר שהעליון הוא כעין‬
‫יןורה על יזציו!ות‬
‫לכלסג וכא!;השגה האחרונה וחזק זה הענת♦ ר״ל שבהשג׳הראשונ׳‬ ‫ף״ ״‪1‬‬
‫חשמלה והתחתין כמראה אש ודע כי נמו‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫סאח׳ דמות ‘‬ ‫״ספזכמציאו׳ גלגל ערכות‬
‫ערכותשאת׳‬ ‫!ן‬
‫^‪.‬ו_‪ .‬־!‪-‬״‪■-‬׳״‬
‫פ מני ע הראשון מ‪ 5‬ד‬
‫התנועה שהגלגל‬ ‫שעולם הגשמי כלו קשור קצתו בקצתו כןעולס‬ ‫יתשי החיה רק עי ובהשגה האחרונה חיוב ­‬
‫מ תנועע בלי הפסת‬ ‫השיל הוא כלן קשור קצתו בקצתו עס הגיעם‬ ‫״; אות ערבות ואמר והנה על הרקיע אשר כל <זו אמר בהן דמות‪-‬אבל גאיפנים י^א אמר דמות‬
‫ואהר שהגלגל נ על‬ ‫כצל‪*'^.‬ה}זהה הראשונה כי כלס קשורים בו‬ ‫אופן ולא דמות אופנים אבל הגדה מוחלטרת בחאר‬ ‫• ראש הכרובים ולא אמר דמן^ת ‪ :‬אמנם‬
‫י ת חיינ‬ ‫קכלית‬
‫שיהיה נ חו ‪ j‬״ ‪ p‬כמו‬
‫יה־•־‘ ׳־'‪.‬ל הבכליס הנבדלי׳־הם שכל ואינס נון‬ ‫יפשא‪,‬אחר דמות כסא נראז־״אליהס ‪‘ .‬׳ר״ל \ נמצא כפי מה‪.‬שהם עליו • ולא יטעך אמרו דמורת‬
‫פהתנאר ג מ קו •‬
‫ולא ני! בגוף ולכן נמשלו לאדם שהנח ה&כלי‬ ‫אהד לארבעתן שאינו בזרה הסדור ולא כפי העניק‬ ‫מנ ׳‘נשא והוא הקרח הנור׳שהוא על ערכות‬
‫א חי ולא יתנוע»נ‬ ‫'אינו גוף ולא כח כגוףוכלס נקראים בשם‬ ‫מציאותו כהשגה שנית עס היות שחייב '‬
‫לא‪,‬ין תכלית א"כ לא‬ ‫חשיזל כי כלס מאיריס ומזהירים והס עלות‬ ‫העניק‬ ‫זה‬ ‫וחזק‬ ‫האחרונה‬ ‫בהשגה‬ ‫ובא‬ ‫•‬ ‫אליו‬ ‫הרמוז‬ ‫יאו ערבות עדיין נשאר כסעוקו עליו וזהו‬
‫תמלט זאת התנוע׳‬ ‫ומצד שהם עלולים יש להם עליון ותחתון כי‬ ‫ובארו• וזכר הרקיע סתם כאשר התחיל לזכרו בפרט•‬ ‫׳ מר דמות כשא נראה אליהם ‪ :‬להורות על‬
‫מ מני ע ‪ .‬מופשט‬ ‫השכל ■הראשון בערן אל העלול אשר למטה‬ ‫ואמר וארא׳והנה הרקיע אשר על ראש הכרובים‬ ‫הרקיע תחלה ואח״ב ״ ר״ל שכהשגה‬
‫יין ה ת מיי • והוא‬
‫גבת ‪I‬‬ ‫המגיעו‬
‫ממנו הוא נעץ חשמל כי כוא דומה לזוהר‬ ‫כאבן ספיר כמראה דמות כסא נרא עליהם מלמעלה‬ ‫יי^חייכמניאדז ערבות ונסתבק עדיין‬
‫אפר איו לו תכלית ;‬ ‫אמר הנה רקיע סתם ולא אמר דמו׳ רקיע כמו שהיה ׳ כגחלת והוא הלהבה ומצד היותו עליל יומה‬ ‫מנ אות ־קרח הנורא ולזה אמר דמות כסא‬
‫שלמעלה מחנו יהוא דומה לגחלת והוא אש‬
‫^׳‪-‬זז אמר הרב והבינהו כי הוא סוד־ בענין ‪ :‬כאשר הובר לראשי דמית החיות אמנם הכסא אמר‬
‫דת ולמהשכל השכלי׳הנכדלי׳ימצא בהם שהם‬
‫פרק ז'‬ ‫עלות ועלולים ימצאו בהם אלו השני דברים‬ ‫‪.‬נכזא ‘ השיג תחלה כנפיהן לכד ואח״כ חועשו ‪,‬דמות כסא נראה עליהם להורות על הקדמת השגת‬
‫'י' אדם •ירצה שהכנפי׳ הס קודמו׳כסבה ‪.‬‬
‫ולק יתוארו כשני רכריס כעליון ותחתון כי‬ ‫דמות הכסא‬ ‫ייצה לוח' שסבת התנועה מהגלגל הוא ‪,‬הרקייעתחלה ואחר ‪ p‬נראה לו‬
‫‪,‬יוגרו ה שג׳ה מרגנ•‬
‫כחדש ונשנה וביו®‬ ‫והבינהו •וממה שצריך שתהעוריעליו ספרו בהשגיי ־ מצד היותו עלה הוא עליץ ומצד סיותו עלול‬ ‫׳זיירייתו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו והס‬
‫כחנרה במקו׳היצון‬ ‫הוא תחתון ‪ :‬עוד אחר וזאת מלת החשקל‬ ‫וידי אדם ’יחד‬ ‫י‬
‫בעלות כנפים י‬ ‫הראשונה שהחיות‬ ‫‪.‬יפ׳פ’ ‪°‬יאחר מציאות התנועה הגלגלית‬
‫בוס מה שאמי נ חי מ‬ ‫סארו שהיא מורכבת משני עכיינים כלומר‬ ‫ובהשגה הזאת השנית אשר באר בה שהחיות ה ס‬ ‫?מיאו הידיס ^והס הוות החתהוה ושמירת‬
‫’ רו מו אל גלגלהירת‬ ‫המהירות המורה עליו חש )ההפסק המורה‬
‫שמשלים סנוגו בכל‬ ‫להם‬ ‫חודשו‬ ‫כן‬ ‫ואחר‬ ‫כנפיה׳לבד‬ ‫תחלה‬ ‫השיג‬ ‫כרובים‬ ‫ממתהוה הזמןהקצוב לפי טבעו ומפני זה השיג‬
‫עליו מל והכוונה התחברשני עסניס חלוקים‬
‫חדש ואמר בשנה‬
‫בבחינת שני צדדים עליון ותיזתון ע״ד הדמוי •‬ ‫הקשת י ידי אדם בהשגתו ״ אמר וירא לכרובים תבנית יד‬ ‫^אילה הכנפים ואח״כ הידים • חומר‬
‫המתואר וחמתתו ידוע♦ ר״ל כי הענן הוא‬
‫שהות רומו ‪ t‬ה ‪ 8‬מ»‬
‫סבונו‬ ‫’ סמשליס‬ ‫)הרצון כזה שהנבדל העלול מורכב חשני ‪.‬‬ ‫א ד ס תהת כנפיהבס אמרו תבניות כאמרו דמורת‬ ‫^גיןלטוש ו‪1‬ן‪.‬ולח ועומד ‪ .‬כתמונה ובמחצב‬
‫בשנ׳אשר הס שם״ה‬ ‫הציורים האחד ציור עלתו והוא הצד העליון‬ ‫וסדרם תהה־ת כינפיהס והבן זה והשתכל איך באר‬ ‫^יע נגד השמש ואז מתחל׳ ׳‪ 1‬העיף‪ 1‬ו‪:‬גוונים‬
‫"יו ‪ 6‬ותתיניוס שהוא‬ ‫)השני הוא ציור עצמו והנא' הצד התחתון ו‪.-‬נה‬
‫הגלגל‬ ‫רומו אל‬ ‫זי*יא כלא ספק בנח נבואה והבינהו • ר״ל זה במאמר האופנים ל עו מ ת ס ואף על פי שלא תאדם‬
‫היומי המקיף נ כ ל‬ ‫חכמינו הורו כאחרםשיש בו שני עני נים כאלו‬ ‫כצורה אמר ג״ב כמראה הקשת אשריהיזת בענן‬ ‫הדמוי שעושה הכסוק כאמרו כמראה הקשת‬
‫מחורת‬ ‫ומניעם‬ ‫הוא מורכב דחצאו בו ענינים חלוקי׳ כמדרגת‬ ‫כנוד‬ ‫^^ייתיה ביום הגשם הוא מראה דמות‬
‫למערב נכ״ד ש עות‬ ‫החחר והצורה וזס כי השכל הרחשון הוא ישכיל‬ ‫ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הלא מראה דמות‬
‫י ייונה בדמיון ההיא כי כמו שענן הקשת הוא‬
‫*ואמר ‪ ,‬נ ח ק ו ס ני‬ ‫עצמו וחצד צרופו אל העלה הראשונה ישכיל‬ ‫מ־נןכתושאר העננים רק שמתחלף לשאר כבוד וגויהומר הקשיהמתוא׳ ואמתתו ידוע וזה נפלא‬
‫מאחר שיש בא‪.‬ן ומן‬ ‫העננים ביחס וכהכנה 'לקבל זה האור מזה בדמיון ובהמשלה מאד והוא בלא ספק בכה נבואזת‬
‫ותנועה יש בכאן‬
‫עלתו ולכןלא יהי׳לו נסכל והמשכיל והמושכל‬
‫מ תנוע' ו ה מ תנוע ע‬ ‫אחד כסוג ע‪ 0‬העל? הראשן נ׳ו‪:‬שכלת העלה‬ ‫‪.‬השקשמהשלא יקכלו שאר העננים כן‪.‬נפש והבינהו • וממה שצריך שתתעורר עליו הלקו דמות‬
‫צר! ך לחתום אשר‬ ‫הראשונה כתדרגת הצורה והשכלת עצווו‬ ‫‪^^,‬היא היא כמו נפש החכם רק שמתחלת נפש אדם שעל הכסא והעליון שבו כעין חשמל והתחתון‪,‬‬
‫עליו התנועה ־ אחר‬ ‫במדרגת ההיולי כי לאמזצא עצמי חחוייכאלא‬ ‫הככיאתנפש ה י כ ס בהכנה שהנביא אחר כמרא׳אש • וזאת מלת חשמל בארו שהיא מורכבת‬
‫נכתח! השמי'‪ ,‬רוצי‪5‬‬ ‫מצד דעתו עלתו הנה בא כעצמו שני עניינים‬
‫בוה שנפתתו‪ .‬לו‬
‫קלוקי׳ר״ל כחשמל עצמו׳עליון ותחתו) וככר‬ ‫זאת משני עניינים השמל כלומר המהירות המורה עליו‬ ‫׳*ה‪:‬זכיל כל פרטי הנמצאות חודשה אצלו‬
‫ההכנה השנית‪.‬להתחבר‪ :‬עם הנפרד והחכם‬
‫'השמיס הכתה אשר‬
‫נו נ כנ ם׳ לידיעת‬ ‫העירו הערהשניתהמנוון בה הו׳זאפ הכוונה‬ ‫ייל< זכה לככואה לא חדשו אצלו זאת ההכנה ח״ש וההפסק המורה עליו מ״ל ״ הבונה התהבר שני‬
‫הגצגגיס ותכונתם‬ ‫אלא שנתחלפו המליצות כאופן ההוראה יזמרו‬ ‫השנית וזהו שאחר הרב שהוא כלא ספק ככח עניינים הלוקים בכהינת שני צדדים עליון ותהחון‬
‫ולהשיג‬ ‫וםדרס‬ ‫פעמים חשות פעח ס מחללות גזיו השתיקה‬ ‫דכוא‪ :‬והבינהו ‪ :‬המורה עליו תל ‪ .‬ר״ל כי ע״ד הדמוי וכבר העירונו הערה שנית ואמרו שהוא‬
‫אחתת מציאותם‬ ‫מן החשתי מעולם הערה על שני עניני׳בדמר‬
‫כמו ‪ .‬שהם ויד ע‬ ‫יזלת חל חתך ונגזר מאמילס*‪ .‬בתתכישני נגזר מן הדבור והשתיקה אמרו פעמי׳^שות פעמים‬
‫)אין ספק שאמרם פעמים חשות ופעמים‬ ‫^גנייניס חלוקים בבחינתשני צדדים ‪ r‬ר״ל‬
‫‪ 6‬והחי*‬ ‫‪:‬מהותם‬
‫מחללות הוא על דבר נכרת וחש יורה‪ .‬על‬
‫האתל ממללות גזרו השתיקה מן החשתי מעולם• הערה על‬ ‫ההככדל העלול מורכב משני ציורים‬
‫שלת יתכןלש‪ 1‬ם פצו׳‬
‫‪,‬יאותה ההשגה הית'‬ ‫השתיקה ומל על הדכור העליון והחחתו^על‬ ‫^'ייעלתמהוא הנד העליון והשני ציורעצחו שני עניינים ברבור בלי קול♦ ואין ‪ pro‬שאמריפעמי׳‬
‫סנ ה ק רונ׳נול הגי ע‬ ‫צד הדחוי ואין ספק שאמרם פעדזיס חשות‬ ‫*הוא הצד התחתון‪ 1‬אמנם הוא על דבר גבר׳♦ חשות פעמים ממללות אמנם הוא על דבר נברא •‬
‫לאחתת הנבואה ע פ‬
‫שלמות הכת המדמי‬
‫עעתיס מחללות אחר שנאמר כלשון רכים‬ ‫ר״לשזז החשמל המורכב משכי עניינים אשר וראה איך בא^רו לנו שזה דמות אדם שעל הכסא‬
‫אשר היה לו מתיזלת‬ ‫שפור׳על ההרכבה וכל מורכל הוא עלול והוא‬ ‫היא משל לשכל הנבדל הוא כלא ספק משל החלוק איני משל עליו ית' מכל המרכבה אבלמש^‬
‫היצירה • ואעיןפ‬ ‫דבר נברא ז‬ ‫צנחצאנברא כי‪.‬אחר שיש בו בחינת ההרכבה‬
‫נמר^ופ‬ ‫שהיה‬ ‫אמר שם טוב אחר העיון יראה לי שהרב‬
‫על דכר נברא • וכן אמר הנביא הוא מראה דמודת‬
‫״ א שיתוא׳בו י ל חליל׳ כי הוא פשו׳ כתכלית‬
‫^חנגואה בלא שפין‬ ‫יראה שהשכלים הנבדלים כ״א מהם‬ ‫כבור יייוכבור יי׳ אינו יי׳ כסו שבארנו פעמים רבורת‬ ‫®לאימותא״כ זה האד׳שעל הכסח הוא העלול‬
‫הרצון נוה ונמראפ‬
‫הוא עלה ועלול ומצד היותו עלה הוא נקרא‬ ‫וכלמה שהמשיל באלו ההשגות ׳כלם הם כביר יי׳‬ ‫הראשון לא העלה הראשונה חלילה ני לא‬
‫‪ .‬הננו א׳י ר או ה צו רז'‬
‫הנבדלות וז מזז‬ ‫‪.‬בשם חשמל יחצד שהוא עלול הוא נקרא בשם‬ ‫ל ל המרכבה לא הרוכב • כי לא ימשילוהו ית' • והבן‬ ‫;״אילוהו יתעלה לכתו שכתב הרב כפרק‬
‫ופע מי׳ירא׳נ מראפ‬ ‫האש זזה שאמר שהעליון כעין חשמל והתחתון‬ ‫יי ה משני כשהסכים שמדרגות הנבואה שמונה זה • הנה נתתי לך ג״כ בזה הפרק מראשי הפרקי׳מה‬
‫הנבואה איש נורא‬ ‫שאם תשלים הראשים ההם יבא לךמהם כלל מועיל ‪ .‬כמראה אש • ע״א ט חשמל ביארו החכמים‬ ‫נכנזו שכתבנו שם כס״ד ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫מאד כמו המדתויג‬ ‫שהיא מורכבת ‪,‬משני עניינים ומורה על‬
‫שראה דני‪ 1‬ויראס‬ ‫זה‬ ‫פרקי‬ ‫שאמרנוהוב‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫וכשתסתכל‬ ‫העניין‬ ‫בזה‬ ‫פרק ת ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ת״ונו ת י רנו ת‬ ‫המהירות ועל ההפסק בבחינת שני צדדים‬
‫כמו‬ ‫מתתלפות‬ ‫עליון ותחתון ע״ד הדוזוי • והריון כזה כי כל‬ ‫המאמר ער זה הפרק יתבאר לךמזה העניין רובו או‬
‫פעמים‬ ‫’ שאמרו‬ ‫גלי ‪:‬ןמלבד חלקים מועטים ובפל דברים שנעלם עניינים ואולי עם ההסתכלות המופלג • אחד מהשכלים הכבדלי׳ משיגים מה שלמעלה‬
‫אנשים פ ע מי'נ שי »‬ ‫'יגלה ולא יעלם מאתו דבר״' ולא תקוה ולא תוחי ‪ S‬לשמוע ממני אחר זה הפרק אפילו דבר ‪-‬מהם ומשיגים את עצמם והשגת עלתס היא‬
‫' פ ע מי ם י רוחויז‬
‫פ ע מי • מלאכים‬
‫יותרעליננה מהשגת עצמם וככר ביאר זה‬ ‫___כל מה שאפשר לאומה־ וגם לחצתי‬ ‫כבר נאמר בו‬ ‫א׳ בזה העניין לא כבאיר ולא ברמיזה • כי _‬
‫ומוה הצד ‪ /‬נו כ ל‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^״נ ^אחרלםבללהעני; ^ שאניםקוהי(באראו חם בזה ה מ א מ ר ‪ :‬׳‬
‫לומר שראה בי ר א•‬
‫הנבואה חיו׳נאותס‬ ‫עליון ותחתון עוד העירו שניתשהוא נגזר מן‬ ‫פרק ח‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
‫התא‪,‬רים אסר תאר‬ ‫הדבור והשתיק ‪ f‬ט המה יזורכביס חשניעניניס חאיפשרות וחיוג והאפשרות דומה לחמר והחיוב דומה לצורה וכאלו הם מורכבים חב׳ עניניס א״ל לא יהיה הערה שנית‬
‫אנל עכ׳׳ו‬ ‫אותם‬
‫ישתנה הלשון עש כל‬
‫>זהשחמרנו קי העירו כמנה אחת במלות אחרות אבל בזה ההערה השנית אמרו שהם דברים מורנביס ורואעל דבר נברא • וראה אין ביארו לנושז‪ :‬דמותתדס שעל‬
‫תי בו ר‬ ‫חלתי‬ ‫‪ ,‬הכסא החלוק אינו משול עליו יתברך מכל הרכבת הרכוי עד שיחלק וכן אחר הנביא הוא דמות כבוד ה׳ וכבוד ה׳ אינו ה׳ וכל מה שהמשילו‪.‬כאלו רהשגות כלם ‪ 0V‬כבוד ה׳‬
‫'י״ל התיכבה לא היונר לכן אמר דמות כבול ה׳ ולא אחר ראיתי את ה׳ כי לח ראו הרונב כי לא ימשילוהו ולחו שכתוב כפרק ח״א מחלק ב' כשהסכים שמדרגת הנמאה‬
‫‪?.‬מונה ‪ :‬וכשתסתכל כל מה שאמרנוהו‪ .‬כפרקי זה המאמר עד זה הפרק יתבאר לן זה הענץ רובו או כלו מלכד חלקים מעטים וכו׳ ירצה כי אף שדבר הרב כמעש׳חרככה‬
‫(צמ׳כלית ההעלמלאס יסתכל האדם אל ההערות מה שאמר בחלק השני ומה שאמר כנבואה יוכן כל יזה שאחר הרב כראשי פרקים וכמו שאחי כהישרת להכנת זה המאחר‬
‫‪5^.‬שיכ פלקיז זה על זה ולזס היישיר הנה שלא תיזשוב שעדיין ירמוז עלאלו הדרושים כי כבר קדם כל מה שרצה לאמרו ולרמוז עליו ומכאן ואילן ידבר כעניניס אחרי׳ והנה‬
‫סיזנסרבימהה הידכיני העירספק׳גדול ואמר ככר קדט לנקכחלק‪:‬שני כי מן הדעית הקחחיס המתפשטיסאצל הפילוסופי׳ותב האנשים על שלגלגליס קולות נוראים‬
‫^צימיס מאד יתחדשז בתנועיתיהם זכתב הרב המורה כי זה הדעת כאשן אתר אחונתגלגל קבוע ומזלות חוזרים והוא אשר כו נצחו חכמי אזחות העולם לחכמי ישר־ז‪,‬ל‬
‫יגל מה שכתב הרב כפרקיסההס ^‪.‬מנם הוא הכוונה׳לבאר מעשה מינבה ורמז הרב בז‪ :‬ני חכחי ישראל וראשוניהם היו מאמינים זה הדעת וכי חהשאמר יחזקאל מספור‬
‫י!יחיל ־אמרו וקי‪.‬ל כנפי הכיוכיס נשמע עד החצר החיצזנה כקזל א ישידי כדבר) זז‪ :‬מקום פלא גדול אין יאתר הנביא אן המקובליס חהצכיא דבר שיתאמת סותרו כמופת‬
‫יהני♦ החכם הנזכר השיב בהתרת זה הספק העצום כי הנביא לא יראה רק אנזת אכל אין כל פיניאה מאירה מה שאינו קרוש אכל מה שידרוש הנטא אס הוא אמת או בקי‪ -‬לא‬
‫‪* -‬״ח‪ .‬לי אלא נבואה אמתית או ג״ב אם לא היה ‘ו דעת קדם עליו ובא לו'הנבואה לא יראה רק אחת אכל אם היה לו דעת קדם עליו מצד חקירתו ונתקיי' עליו ש‪:‬יא אמת‬
‫יזה שיראה כנבו לא יראה האחת אחר חלא חקר עליו ואס היה ‪ .‬יחזקאל נזספק אם הגלגל קבוע או המזל חוזר או הפן והיה לו בא נבזאה עליו היה ריאה כנבואה גלגל‬
‫ייזיר ומזל קטע כתו שהוא האמת אמנסכשהיה מאמץ גלגל קבועומזל חוזר ובלתי דורש בו שמע קול כנפג‪-‬הכרוכי׳ זהו יזהשהשיב הקנס הנזכר כתשובת זה הספק העצום‬
‫׳ )הנה היה כפי דעתי השיב זה על הספק בפרק שלשים ושצזונה אצל המשל שהביא מאיש אחד והיו עמו אלף אנשים ויצאכל מה שבכית אלא איש אחד היה נכלל עם כל מה‬
‫״כגית וכאשר נשאיהארס ההוא עס האיש לבדו חשב שהוא• עתה נכנס עליו )אע״פשזה לא אמרו אלא על אנשי הכת השלישי אכל ראוי שיוכן כי ק‪:‬ת הנביאים האחתייס‬
‫ככר יקרה להם ה ומה שאמר החכם שאס היה מספק עליו טה כא לן ?נכזאה האמתיתאינו נן'ני אין ספק שיחזקאל ככל הדכריס יאשר אתר כהס דקות היה יז‪p‬פק כעת‬
‫חוקר‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪/‬לקןל))היותו‬ ‫‪, .‬‬ ‫י■‬
 ‫שי‬
‫י ‪WB0‬‬ ‫‪if‬‬ ‫‪If tmm‬‬ ‫הרמאי!‬
‫פ ר ק ח לא'ימלט מחברת ההעדר י ר״לכיההיזי^י^^י^^י^? ‪!.‬דיש צורה‬ ‫השמור שנ‪ 1‬י גד‪1‬ל■ זו׳ד‘ ע ‪l‬והונש ‪f‬רו בכאואתו משועמם'כמו שהץ כראשונה אכל האמת ‪ ra‬כי‬
‫מרויה‬ ‫נעדר הצורות כלס יל^ז יי’*^‬ ‫_ח^ר ו׳‪:‬ו^<כי ‪: *UW‬שפעשופיל מאת השכל העיעל על הכת המדמה יכוא על רפ‪ £‬הנביא מפני׳רביס‬
‫״׳חשת‬ ‫אחרת עם הכנת הגרמים השמימיים‬ ‫•»כרה^‘) ‪ r‬ו<מר אט להודיע לו תה שלא היה ל; ידיעה מקודם ואי אפשר ידיעתו בתקירה א‪j ’D'D1‬‬
‫״!ז(י‪1‬רתד‬ ‫והיה כפל לשון ד״ל כי החמר לא תקצא רק מנצוריה ^ע'לי‬ ‫‪ 7‬תיתד' היו^ול‪>.‬מ כהיותו חולם או כמראה הניואה יש־ג מה שהיה משיג קו‪ 7‬ס ויחקה הדמיון כנפש‬
‫אי שי ר ״ ל ו ע ס היותו החמר דבק עס צור‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫;ד'לגד הרצון‪W3,‬‬
‫עהואכי‪ /‬להודו מ השכל הפועל מה שהיה משיג קודם בחקירתו‬
‫עדיין יפתה וישתדל להשיג צווה אחרתי‬ ‫‪«<,‬יזנו ‪1:‬צ^<רלצ‪ ' ?-‬השכלית ויגשים הדב‪1‬יס הרוחכייסוזהא״א‬
‫שהשיגה הצור׳ הדבקת בועכשוולאיסיריי ‪,‬‬ ‫‪» .‬יו‪£‬ולזש מכלי שפע גדול שישפיע על השכל ועל הכת‬
‫עדשתפשוט הצורה וילכום הצורה נזייי^‪.‬־'‬
‫צורה מאלו הצורות י ר׳׳ל צורה חה״ור‬ ‫ז‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫ג‪-.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪.‬‬
‫ידמגתשהוא התמוה ונכר ידכר הנכיא בעניניש העתנייס‬
‫שס »הו^‪ /‬דתיון‬
‫החומריות הנקשרו׳כחמר ני הנוח׳ הנכד‬ ‫הגשמים‪,‬ההוןיכם הנפסדים לא ישיגכם‬ ‫‪?.‬ענ*ן מה זהרצן) בצ|שפש המכס ולא ידבר כהס כתו‪:‬בית אס‬
‫והס השכלים הנפרדים הס נבדלים ונפרל ®‬ ‫‪ ^ mm‬ההפסד רק מצד ההמר שלהן לא זולת זה •‬ ‫•‪ rf5‬שה«‪ • :‬קייש שאמרם הנביא והכן זה צי נמצאו כככיתים כל‬
‫_יושיגים ומשכילים אלו הדרכים שוכרתי לןוהדכור ‪ ;b‬העחוקוע‬
‫חהחוח׳!וחהנה כחלקן ‪9‬ןדךג)^ ככי אלסיר‬ ‫•יכן איור יזיז‪ 1‬תי‪4‬ל ■'•בלתי ראוי להארק נו ולכן נקצר כזה ו ׳ ■ אבל מצר הצורה ובבחינת עצם הצורה לא יי־מיגכם‬
‫אחר שנתנה הממשלה על השנל הא‪£1:‬י‬ ‫הפסד רק הם עומדי׳‪-‬ה^ן הראה שהצורות המיניות‬ ‫■ראשי ה?!'‪1‬ת יהיע*‬
‫׳החמר נחלקו כו מדרגות כני אדם ני יש תי‬ ‫לומר ' פרקי ח י כל הגשתים 'ההויס‘הנפסדים‬ ‫■‪,‬היינו‪-‬שובדיה‬
‫‘• ‪ ,‬לא ישיגם ההפסד רק מצד החמר כלם מתמידו' עומדות • אמנם ישיג ההפסד לצורד־־ז‬ ‫■שוהההתיע הרצון‬
‫שישים הממשלה כעניןמה ישים הנןגןשל׳כענין‬
‫אחר ; התחייבו כהכרח• ר״ל שאןמס האנשי®‬ ‫ן»ו<מ^יעמח«והוא יכוה הע־ק יתתיל הרב לרמוז על עניןההשגת' ;במקדה רוצ׳לומימפני התהכרד־*‪ .‬לחמר וטבע ההמר‬
‫מבל יכענין ספור איוב הנפלא כהשגחה והתחיל ואמתהו שהולעולילא ימלט מהברת ההעדר ומפני‬ ‫ה‪4‬ל^ל המלזים לאלו‬
‫השלמים נתחייכו בהכרח להטוע על ענייני‬ ‫ה ל תיזין‬
‫ישיגם‬ ‫ונפסדים‬ ‫ההויס‬ ‫הגשצזים‬ ‫כל‬
‫‪#‬אמרשאייר ודמו^ ההפסד מצד התמר ואחר ש^פס‪ T‬כעל זה לא התרף׳ בו צורה אבל יפשיט צוריוילבש אהרת‬‫כי‬ ‫ואמר‬
‫החמרהקגונה והמבוזה אליהם והוא השיעיי‬
‫הככרחי כלבד הצריך לאדם כלא טפק ‪ .‬אלא‬ ‫דמיון ;בישנין יש לנו חמר יחרב ש־שיגהו משיגי החמר כפי חמיו ■תמיד• ומד־יו נפלא מאמר שלמה >הבחכםךחן‬ ‫בר‬ ‫סהרצנן‬ ‫‪J?J%p‬‬
‫מ‪:‬שא״א זולתו • ר״ל השיעור ההכרחי בלנדו■‬ ‫^ ל ומר כי■‪,‬תה שאתר אס ט*ב ואש ריג ווה סוד השטן המתפשט ככל ברמותו ההמר באשה איש זונה• כי לא ימצא הומר‬
‫ומפני • ‪■.‬י'‬ ‫■‬ ‫ויכן‪ ,‬וד״ו^’ על הדכרים שהם תחת גלגל הירח כי יזשוט כארץ ■מבלתי צורר! בלל א״כ הוא‪.‬אשת איש לעולכם לא _ ל‪,‬־■' ־ י ׳‬
‫הוא כולל כל מה שתחת גלגל ה‪T‬ח כי כלו‬ ‫>אשי התווה רקיע‪.‬‬
‫‘ תמלט מאיש ולא תמ׳צ׳ פנויה כלל ; ועם היותה אשת איש היא מבקשת איש אהר לעולם‬ ‫‪(4■.‬ינ‪ 1‬רוצה נור תיע‬
‫תמיד בו בעלה תפתהו ותמשכהו בבל צד עד שישיג ממנה מה שהשיג בעלה • זהו עניין‬ ‫נקרא ארן וכל ההפסד וההשחתה יכא‪,‬מצד‬ ‫»«תש אנלהוא דיתיון‬
‫השטן שהוא החמר‪,‬אכל מצד הצורה וככתינת‬ ‫כאלו אתר‬
‫ההמר והוא שאי זה צורה שתהיה בו• הצורה ההיא הכיגהולקבל צורה אהורת • ולאיסור‬ ‫עצם הצור^א ישיגם ההפסד הלא תראה‬ ‫»כ שהוצע עליהנג‬
‫מהתנועע להפשיט זאת הצורה שעמו ולהביא אהרת • ובעניין זה בעצמו׳יעשה אהר בא‬ ‫שהצורות המיניות כלס מתמידות עותרות‬ ‫ייועשהצא לתעלה‬
‫■מהןגוהם השכלים‬
‫;דזצורה האהרת • הנה כבר התבאר שכל השהתה והפסד או הסרון אמנם הוא מפני החמר־י‬ ‫אתכם ישיגם ההפסד לצורה כמיק־ה מפני‬ ‫וכן‪ ,‬ימר כמראה‬
‫ןכיאורו באדם עד׳מ בי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעיוכן חלשת כל פעולותיו או בטולם‬ ‫התחברה לתמר ולכן כא השטן כתוך הבאים‬ ‫^(נ; עשיר דמייד‪.‬‬
‫;או בלסילם אין הפרש בין היות כל זה בתהילת היצירה או מתהדש עלליו אין זדו כלו נמשך‪,‬‬ ‫כי ל ( בא כעצם כמו שיתכאדכע״הוטכע‬ ‫כשא‪ .‬רוצע נזה ג"כ‬
‫החמר ואתתתו שהוא לעול׳לא ימלט מחכדת‬ ‫כעניין‬ ‫ןחיון‬
‫ז אלא אחר החמר שלו הנפסד לא אהד צורתו‪ •,‬וכן כל כ״ה אמנם ימות ויחל^‪ .‬מפני ההמר‬ ‫כלומר הרזתמוין‬
‫ההעדר ומפני זה לא יתקייםכי' צור‘‪ :‬והרנוןנו־‬
‫שלו לא מפני צורתו • וכל פשעי הארס • והטאיו אמנם הס נמשכים אחרי החמר שלו לא‬ ‫כי ליוה שהיה טבע התמר תחובר 'לה גדר כי‬
‫‪ r->1^‘K5rrn1‬אשר‬
‫לשכלים‪ .‬אהר הם‬
‫’מפני צורתו • ומעלותיו כלם אינם נמשכות רק אהר צורתו • וההמשל בו שהשגה האדם!‬ ‫הוא נעדר מהצורה )אי אפשר־ לקבלה אלא‬ ‫למעלה מהם כי‬
‫■אתיבוראו וציירו כל מושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והסתכלו במה שצריך לבהור בויובמה‬ ‫בשתעדיר הצורה קודמתיחוייב ההפשד לצורה‬ ‫תאחר שאמר דמות;‬
‫והוא כמקרה והרצון כו ני למה שהיו הצורות‬ ‫■ ומראה אדש תיאר‬
‫שצריך לרהקו צל זה נמשך אהר צורתו • אבל מאכליו ומשתיו ומשגליו ורוב תאותיו בהן‬ ‫בו הנשא שעניכו‬
‫וכן כעסו וכל טדה רעה שתמצ׳לו הבל נמשך אחר החמר שלו • וכאשר ד־־׳תבאר שהעניין‬ ‫מאוכרו׳לחמרוהחמריתחייב להעדריתחייס‬ ‫*דולות מעלה‪ .‬כמו‬
‫לצורה החסרון וההעדר כי כל צורה ש־תצא‬ ‫שתואלהשם באמרד‬
‫כן • ולא היה אפשר כגזירת החכמה האלהית שימצא המר מבלתי צורה ולא שימצא צורה‬ ‫להיולי תכינהו לק‪:‬ל צורה אתר‪ 1‬ולא יסור‬ ‫וני יד על כש ים‬
‫הצורה האנושירת הנכבדר־־; מאד אשר‬ ‫כזאלו הצורות מבלתי המר • והתחייב״המשר זאת ד‪.‬צ‬ ‫תהתנועע להפשיט ואת הצורה שעמו ולהביא‬ ‫בא‪.‬וכנים‬ ‫'^נל‬
‫אחית והסבה מה כי החמר הראשון אץ לו‬ ‫‪ ri .‬אמד נהה דמוית‬
‫אוסן‪,‬כו' שירצה נר‬
‫צור‪ :‬בעציוו ולוה‪ ,‬היה משתוקק י^ל כל הצורות‬ ‫‪.‬דחיון‪ ,‬כעכין אבל‬
‫ובעת תל בל‘ אי זו צורה יסתלק‪:‬העד׳ אשר בל‬ ‫דאהןותש במראע‬
‫מן הצורה ההיא אשר חלהכו ונתח‪:‬ר‪,‬אליר‬ ‫קנניאע כשי תע‬
‫מבני אדם אנשים שבל השתדלותם תמיד הנכבד לבחור ולבקש העמידה המתמרודנ‪.‬כפי‬ ‫‪ ,‬העדר הצ‪1‬רה אשר בכת אשר תגיע אליו אחר‬ ‫'שהם־ ולא ייועך‬
‫גזירת צורתו הנכבדת ולא יחשוב רק בציורמושבל והשגת דערת אמתי בכ ‪ 4‬דבר והדבלן‬ ‫זאת הצורה ומפני זה לא תתקיים כר הצורם‬ ‫אמרו דתייז ממד‬
‫לארכעתס‪ -‬מאינו‬
‫בשבי‪ ,‬האלהי השופעעליו אשר סמנו נמצאה הצורה ההיא •‪.‬וכל אשר יביאהו צרכי ההמר‬ ‫כי ישתוקק אל הצורה אשר ככת אחר שהיו כל‬ ‫כנה השדוד לא כפי‬
‫הענין‪,,‬הרמוו אלור‬
‫הרצון נזה מהדתויד‬
‫‪.‬הנאמר שם יזצד‬
‫_ההשתתש!ת שיש■‬
‫לכל אשד חהנז עם‬
‫יזנירז ‪.‬אשר הוא•‬
‫‪ ‘,‬פועל בז ותתשעל‬
‫« רזמנו־ זנמתהות‬
‫»הה הם נכש שכל‬
‫‪.‬אחד הכשיל צורתו־‬
‫‪:‬ההיא‬ ‫פמתרוה‬
‫וחתוך■‪ .‬כך נאמר‬
‫כהה‪, ,‬דמות וזהר‬
‫אמרו י שאיני כזם‬
‫י שחר כלומ׳כשדר‬
‫מלמות‪, ’ :‬הנאמר‬
‫׳ ; כפי יבלתז ולא יעשה מהם אלא מה שא״א זולתו • וישים תכליתו תכלית האדם מאשר הוא‬ ‫כהיושן והר־תיע•‪ .‬והוא ה‪:‬נ‪ :‬מתחדשת ככל יסאלהצירהאשד‬
‫’ אדם והיא ציור המושבלות לא זולתי זה אשר ההזק והנכבד שבהן השגת השם והמלאביבם‬ ‫זנכשא ־ ' ולא כעי• ‪ .‬ככח וז‪:‬לעכין החמד כ>ןו שאת־נו ה;ה כבד‬
‫מענין‪ ,‬הרמוז אליר‬
‫י־ ושאר פעולותיו כפי היכולת • ואלו האנישים הס עם השם תמיד והם אשר נאמר להכ> ‪•,‬‬ ‫הישידות התבארשבל השמתה והפשר וחסדון אתלהיא‬ ‫‪? ,‬רצו; בזה‬
‫הרמוז־ליהם• מפני החמדוכיאורו באדם עלד ‪ p‬משל‬
‫‪.‬־אלהים אתם ובני עליון כלבס • •וזהר המבוקש מן האדם ר'ל שזאת היא תכליתו • • אמנכ‪£‬‬ ‫הלחש‬
‫!באמליו אורנים ‪ -‬כי כיעור' צידתו וצא ז אבריו‪ .‬מגזבעס וכן קל‬
‫האהדים הנבדלים מהשב והב המין הסכליכס הס בהפך זה בטלו כלכזהשבה והשתכלות׳‬ ‫••וזררהרקוע סתם חולשת פ־ננלותס ובלבולס■ כי הכיזהדזאה‬
‫■■במושכל וישימו תבליתסההושההו^הי אשר הוא וזרפתינוהגדולתריל הוש המשוש ולא‬ ‫'?אשריהתמיליילזכרו יתטיא בשלשה דינרים או שלא יראה׳ כלל ואם‬
‫^ יחשבו ולא יתבוננו רקבמאכל ובמישגל ולא בדבר אהר‪ .‬כמו שניברשעים בהיותם שטופל‬ ‫?דאה ‪ ,‬שהרצון בוז■ ■שיראה הדברהפך מהש‪:‬וא אזפחותתמז‪.‬‬
‫וילןיי‪.‬ג מח‪ 6‬כמו‬
‫וגם‪■. ,‬‬ ‫י י‬ ‫’“כמאכל‪.‬וב‪.‬משחה ובמשגל אמד • ‪.‬‬ ‫'י'‬ ‫)מיד■ שהוא וכןדשארכחותה׳קבעית וזה־ מהשאמר‬ ‫‪*-‬וירשנו מ^ל^‬
‫מ׳מדיןתל^ידייות■ הר‪ :‬חולשה או בטזל או כלכול הין הכו‬
‫צורתו וקג״ג כל החטאים‬ ‫הכריע‪.‬‬ ‫הר^*ע‬
‫‪)5‬תו לפר‪:‬לכ‪ 1‬י ז ‪0‬‬
‫חטא א‪,‬ינו לא ס;עה כי‬
‫^יזי׳כ‬ ‫פפיר^^ז‪!.‬‬
‫אמחיו וכעסו והשתכלן‪.‬‬ ‫!!זמרתי• שזר^וןהיה‪-‬‬
‫השנליסג־‬ ‫רת ־־ ‪1‬‬
‫הכשרדיט■' וןסר־‬
‫למ״ל^יזזס* ^הנה■‬
‫■ ^מרז דתויז הככו‬
‫גרזהווליה׳להורוע‬
‫‪3‬ל הקדמת ■השגע‬
‫מחלד‬ ‫הרקייב‬
‫זחיז״כנדלז' נזליה‪£‬‬
‫־‪ 1‬מה שתפש מן היושרומן ק‪•E.‬ןי • ןןן^י‪, p p!.p. ;,‬‬ ‫־ ׳>■‪1‬וד‪■J‬ן !‬ ‫׳‬ ‫‪!y‬‬ ‫דיע' ככת כ־׳ש^^״חר החלו ויק!!‪ .‬י‪.‬ו‪;:‬עין‬
‫‪4'trc‬‬
‫ומהס מושייסעפעם אתר בתיור וככה אתר'הש;ל)!יקל אחכגואלו הנתו^‬ ‫והס הא־‪-‬׳שיס הבהמייס‪'-‬מ‪:‬ס טזשכים ככל פעולותיהס אחרהנכל ננס האכשיס האלפיים •‬
‫ס ^ ר‪5‬ות גדולות ני רש'ק;ג< אלם־"אנשים ׳שכל השיתדלותס תמיד לבחור הנכבל ■ * '• — ^‬
‫ה‪.‬‬ ‫‪^ -‬י■■‪ •• ‘,‬׳־'יי״יי‪-‬י־־ד ‪•.•;■■.‬׳‪ : V‬נ !‪ ,‬ה‪. ',‬‬ ‫;־ *־‪.‬י"״‪:‬‬ ‫‪;.,‬י‪..,‬‬
 ‫יי ‪f‬‬

‫קרקאש‬ ‫צב‬ ‫שם טוב‬ ‫מורה נבוכים חלס ש^שי‬ ‫^ *ז^ורי‬

‫ולבייש ?עמידה המממדת כי יאכל רשמה ומ^על לבקשח המציאוח האישי והמיניי »השיג הרקי»נ»>‪L1‬‬ ‫היותןשחחרו ; ׳‪A‬‬
‫רע ובלתי האות עדיין‬ ‫^‪;p)vrj;071vu‬׳‪npr:t‬‬
‫^ וש^קהונו* ‪j‬־"ל שהאדם ע‪r‬‬
‫המקיף י »יג‬ ‫וכל מ בהשערה כפי מה שיגוור שכלן ולא יחשוב רק בציור מושכל והשג׳דעת אמתי‬ ‫‪j‬״ ״‪I‬־’ נכבשו כמדות קנויות ומפני זה הוכית שלמה!כ‪! 5'1‬ימעטו הדברים‬
‫קה שלמענה ממסו‬ ‫בכל דכר^יתדבק כשכל האלהי השופע עליו אשר מחנו נמצאת צורת הצורה ההיא‬ ‫נשלא ידבר ויאריך בדבורו בעניני המאכל והמשל כ״"ש במשגל! והפסיד‬
‫שהו‪5‬ן דמות כסיוו‬ ‫ואז האיש הזה הוא לפני ה׳ תמיד ובהשגחתו דבקה בו כח״ש כי כי חשק ואפלטהו‬
‫ני‬ ‫*הרצו!‬
‫כ הפס השכל והגוף הנמשן מן השכרו׳ הוא מרוחק ונתעב לשכל לזה צריו‬ ‫‪. ,‬‬
‫אשגבהוכיידעשמיוהנהסדב יפרש זה כסוף‬ ‫‪.‬‬ ‫‪‘ ’ ,‬‬ ‫‪ ‘ ,‬״'י־י^ילאלצייומאלוהדברס ‪i‬‬
‫ההתנהו)ית‬
‫כי זה האיש א״א לו הכליון וההפסד אפי׳שיעכור וההתרוממות ו ה •‬
‫באש ובמים ואפילו שיהיו לפניו אלף אלפי ‪#‬ן«ליס הנפרלי•‬ ‫י ל אמרם בגזסכחמחא פיק ג׳ ״ ל צ; וגם אלה כיי[ שגו ובשכר תעו וגומר • ואמר כי כל‬
‫רבבות חרכו׳ צורים ושאר המזיקיםאל זה האיש ‪t i‬״»'‪ r1»#‬בחרון'‬ ‫ואמרונשים‬ ‫היהורי עבירה קשיו מעבירה ושימניךריחא־ שולחנות מראו קיא צואה בלי מקום•‬
‫הבסיו‬ ‫צא יגיעו ^שוס רע כמו שאמד לא י)אנה אלין‬
‫ק‪ 5‬רג ד‪ 1‬צ לו ע צ מ ת'‬ ‫ילפי פי׳ הרב י״ל לפירוש וסימניך משלו כו • הפך מה שבוקש מהם בתחילת היציררן‬
‫רעה והאיש אשר תארנו למעל׳ כל אש׳ יביאהו זווהם ‪ §99‬לש״י‬ ‫שתי שחוטא בתלת ואל אישך תשוקתך והוז^יא ומש ‪ S‬בך • וספר חוזק‬
‫צרכי החמר ותאוותיו וחרפתו מפורסמת קנור‪ ojiiiJ (5‬והפ‬
‫יצטער על מה שנשקע בו ויבוש וינלס ממה »ורי׳ טל »ציזוותו *‬ ‫תאוותם ג״כ ואמר איש אל אשת רעהו יצהלו וגו‪• /‬‬ ‫הנבאפ חישחרי״‬
‫שנוגע נו וישתדל למעם החרפה ההיא בכל שהחיו׳נעלו׳גנתי•‬ ‫ואמר כי כלם מנאפים עצרת בוגדים • ומזה העניין‬ ‫‪,‬חוש‪7‬ק חהחעם חמי שיאכל״‬
‫וידי וודם יתד יש צי‬ ‫&ק‪1‬ש הטעם מתי עב ויותר גס ז לא כמי ‪ 4‬שם שלמדה ע״ה משלי כלו להזהיר מן הזנורת‪ .‬ומן‬
‫סש' גזול בוס שהלי‬
‫יכלת! להשמד ממנה בכל צד י והרצון כו ני‬
‫לפי ההשג' הרו(ש‪ 1‬ל‬ ‫להיות‬ ‫הנכבדת‬ ‫הצור'‬ ‫זאת‬ ‫הביא‬ ‫מי‬ ‫על‬ ‫יצטער‬ ‫פהסיר לשהגויס הם נאותים וחוצאי׳האותות המשתה המשכר שכשני אלו ישטפו שונאי השכם‬
‫מחוברת לזה החמר העפריי כי הוצרך לעשות ברווה שהשגתו הי •‬ ‫_ בותבש^ריהס המנוולים לאשיהיו השירים תצרחול‪/‬ים ממנו אשר נאמר בהם כי לא ליי' המד־־‪• .‬‬
‫פעולות חחריותולתת חקו לחמר כי מדע סכנעים תתל* ‪? II‬ג ־‪/‬‬ ‫תהיו לי ונאמר שלח מעל פני ויצאו • ו א מנ ט אמרו אשת‬ ‫‘ ^ ■יתיס למי שנאחר כו ואתם‬
‫צדיח נפש בהמתו כדי שיתקיים ויבוש)יכלם יומרו וד' ‪1‬נשי'ל<ות״‬ ‫ח המי כהנים והיא אומתינו הקדושה {‬
‫מהם !וות״ב‪*1n6‬‬
‫מאלו הפעולות החחריות כי יעשם בהכרח‬ ‫כשיזדמן‬ ‫כי‬ ‫מבואר‬ ‫הוא‬ ‫בלו‬ ‫ההו׳‬ ‫המעזל‬ ‫ימצ'•‬ ‫מי‬ ‫היל‬ ‫ייסתרחעשותם * ר״לכחו שנסתר‬
‫וידי ו!ד ‪ 0‬מתת ‪f‬‬
‫והנה להשליכ׳מעל פניו אי אפשר אכל ישתדל גנפיה ס מ"מ נבוור‬ ‫הדברים ההם כןנענמיס הענין לאיש א׳ חמר טוב נאות בלתי נובר עליו ולא מ^סיד‬
‫למעט החרפ׳ההיא ככל יכלתו והס אשר כאח׳ העניןלפי מי׳ס ה רג‬ ‫מדורו היא מתנה אלהית • סוף דבר ההומר הנאורדז‬ ‫‪ ,‬פרק ט‬ ‫כשנצטרולוכרם‬
‫להם אלכיס אתם וכני עליון כלכס ואלו אשר שהשיג כנפיה' וידי‬
‫בהם ההשגחה תמידית כמו שיכא׳ הרב כסוף וודס יחד ובהשגפ‬
‫אינו‬ ‫נאורת‬ ‫בלתי‬ ‫הוא‬ ‫ואם‬ ‫שזכרנו‬ ‫כמו‬ ‫להנהיגו‬ ‫יקל‬
‫השני'תשיג בנפיהס ‪,‬‬ ‫נמנע מן המתלמד לכבוש אותו • ומפני זה הוכיח ^מת־‪ .‬המוסרים ההם כלם הוא וזולתו‬
‫זה הספר ומפני וה הוכיח שלתה המוסרי׳ההס קחלה !ווח״כהפיג‬ ‫אדם‬ ‫זמזאת התורה והזהרה אמנם הם לכבוש תאות החמר כלם • וצריך למי שינהר להיות‬
‫כלם הוא וזולתו חהחכחים ומצות התורה ידי תים ודעיהר"®‬
‫ואזהרותיה אמנם הם לכבוש תאוות החמר לפי דעתנו כן ה!ון‬ ‫כאשת לא בהמה בתאר אדי ותמונתו‪-‬שישים כל השתדלותו לחסר כל צרכי החמר ממאכל‬
‫כלס וצריך למי שיבחר להיות אדם כאמת והוו! שביו‪/‬רתתל»‬ ‫יס׳מגל ומשתה וכעם וכל שאר המרות הנמשכות אחר התאוה והכעס ויבוש מהם וי שים‬
‫שישים כל השתדלותו לחסר כל צרכי החמר ההשגה דרך כללו►‬
‫פהשיג י הכנפים‬ ‫להן מדרגות לנפשו • אמנם מה שאי אפשר מבלעדיו במאכל ומשתה יסתפק מהן במועיל‬
‫ממאכל ותשתה ומשגל ונעס ושאר חדות והידיס וווחי י ד‬ ‫ילפי צורך הפרנסה לא לפל ההנא^ה וימעט הדברים בו ג'כ והקמץ עליו • ככר ידעת מאסם‬
‫הרעות הנמשכות אחר התאוה והכעס ני רוב בייור כהשג׳ווחרונ• ׳‬
‫הרעות הכאות לאדס הוא מאלו השני חטאי׳ ‪ 5‬יךהיתה וויכות‬
‫סעודה שאינה שלמצוה ושהחסירים כפנחס ק יאיר לא אכל כלל עם אדם והשתדל ובינו‬
‫שהשיג ‪,‬‬ ‫ועל זה ועל כיוצא בו נאחר אולת אדם תסלד ההשגה‬ ‫הקדוש שיאכל עמו ולא עשה • ואמנם היין דינו כדין המזץ בבונה אך הקיבוץ על השתייה‬
‫כנפיה'תתל'ןווח"כ‬ ‫המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר הרפה מהתקבלן אנשים ערומים מגולי הערוה נפניכם‬
‫השגת ירי ווד םוכן‬
‫דרכו ועלה׳ יזעף לבו ואמר הרב כי לי‬
‫הוווהוומתשהמשיג‬ ‫לחה‬ ‫קודש‬ ‫לשון‬ ‫לשוננו‬ ‫בקריאת‬ ‫טענה;וסכה‬ ‫לדחורהו‬ ‫ומתריזים ביום בבית אחד • וביאור זה כי היציאה עניין הכרחי אין לארם תחבולה‬
‫שלא הונח לו שס כלל לכלי המשגל דבר מה צריןשישיג‬ ‫והשכרו׳הוא ממעשה האיש הרע בבחירתויוגנות גלות הערוה מפורסם לא מושכל והפסיד‬
‫והנה הרמ״כן ן״ל שאס היה הדבר כן מציווית הדכר ההויי‬
‫בםנ‪ 1‬תיו‬ ‫קחצה‬ ‫השכל והגוף מיוחם לשכל • ולזה צריך למי שרוצה להיורת אדס שירחיק זה ולא ידבר בו •‬
‫שאין שם מיוחד לכלי המשגל על ההנחה‬
‫ווותי׳כ י שיגהדנדי'‬ ‫כתוב‬ ‫ואמנם המשגל איני צריך לאמר;בו יותר ממד־־‪ .‬שאמרתיו בפי׳ אבות ממד־־‪ .‬שבא‬
‫הראשונה לא היו מניחים קרי וכתיב ישכבנה וושד הדבר ההויי‬ ‫וכבר‬ ‫כתורתינו החכמה הטהורה ממאוס בו ואסור זכרו או לדבר בו כלל ולא לשוכם סבה״‬
‫המושג תתלה ‪ 6‬ני‪5‬‬ ‫כי‬ ‫יורה‬ ‫טחורים‬ ‫עפולים‬ ‫ישגלנהוחןוס‬ ‫מקום‬
‫ישגלנה הוא לשון עצמי על ההנחה הראשונה העניניש ההס כך‪.‬‬ ‫ידעת אמרם שאלישע הנביא ע״ה אמנם נקרא קדוש מפני שלא היה חושב בו עד של^{‬
‫וג״כ היה ראוי שיקראוהו לשין נקיה לא לשון הנכיו! השיג תתל•‬ ‫היה‪ ,‬רואה קרי• וכבר ידעתאמרם על יעקב ע״ה שלא יצא מטנו שכבת זרע קורם ראובן‬
‫קדש והוסיף החכם ר״מיהנרמניספק אחר כי מציאות השמייוסנע‬
‫ושנת‬ ‫מציאותם‬ ‫עבירדה‬ ‫כלם עניינים מקובלים באומה ללמדם מדות אנושיות • כבר ידעת אמרם הרהורי‬
‫אין ראוי לקרות את הכל כשס החלק ואין ראוי תנועק׳א שינתנוע•‬ ‫קשין מעבירה • ולי בפירושו פירוש נפלא מאד • והוא שהאדם כשימרה אמנם ימרה מצד‬
‫קיו מ •‬ ‫לקרוא לכל הלשון הקדש כעכור שכחלק מחנו קהזא‬
‫וה«‬ ‫הוא קדוש ואחרו תלו השני חכמים כי אין רתוי ועמידתם‬
‫המקרים הנמשכי׳אחר ההמר שלו כמו שבארתי‪.‬שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיוחו אבל‬
‫לבקש טעס למס נקרא לשון הקדש כי תורתנו כד‪ 1‬ריותם ונפש® ‪,‬‬ ‫המחשבה היא מסגולת האדנם הנמשכים אהר צורתו ״ וכשיחשוב במרי ובעבור־‪ .‬ימרה‬
‫ושכצ'‪1‬השכל הנבדל‬ ‫כנכבד •■מבשני חלקיו ״ ואין חטא מי שעבר והעביד עבד סיל כהטא פי שהעביד בן חורין‬
‫אשר הוא חשוק«‬
‫שהיא קדוש׳נתנה מ והמלאכים והקדוש'׳ אשר‬
‫בארץ נקראו כזההלשון נמו אברהם יצחק טל הדרך שזנרגד‬ ‫חשוב״ כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה וכל כחוהיה אין צריך להשתמש בד‪.‬ן אל^א־ן‬
‫מקומויג‬ ‫ויעקב ואדם ושת ונח ודבור ה׳ עם מלאכיו נהרגה‬ ‫במה שהן ראויין לו להתדבק בעליונים לא לרדת להשיג השפל • וכבר ידעת גודל האסור‬
‫ונביאיו הוא בזה הלשון ווה יהיה סכה עצמות ואחר שהשיג׳ השג»‬
‫וכוללת לא ח״ש הרב ט סבתו היא חלקית ‪ :‬כדורה ושליח׳ השיג‬ ‫^זבא אצלינו בנבלות הפד‪ .‬וזה נ״כ מחוייב שזה הדבור בלשון הוא מסגולת בני אדם וטובד־י‪.‬‬
‫מתתיג‬ ‫ילי אדם‬ ‫גמלה השם לאדם להבדילו בה משאר בעלי חיים כמו שאמי מי שם פה לאדם־ואמר הנביא‬
‫שס טוב מה שספקי מהקרי והכתיב ‪.‬כנפיהם שהידי*‬
‫שישגלנה כתו׳ ונקרא ישנכנה ואמרו סכת הפעולותולו®‬ ‫? אלהים נתן לי לשון למודים ; ואין צריך שנשתמש בטובה ההיא אשר נתנה לנו לשלמות ׳‬
‫הפעוצי►‬ ‫הטעסכעכורשלא יאמרו סכלי ההמון כי כנם‬ ‫ללשוי וללמד בנמלה שבחםיונו׳ובחרפה השלמה ער שנאמר מה שיאמרוהו הנוי׳הסבלים‬
‫’ימצא כתורה דבר ערוה כן כמקימות אחרים המגיעות לשפצי®‬
‫והם הויות כל ח »‬
‫כהני׳וגוי‬ ‫הזוניס בשיריהם ודבריהם הנאותים בהם לא כמי שנ׳להם״ ואתם תהיו לי ממלכת‬
‫שהלשון עצמו‬
‫‪.‬‬ ‫על‬
‫אשד בהם■קרי‪A‬וכתיב ‪t‬קורה ‪.‬‬‫קדוש• וכל מי שישתמש במחשבתו או בדברו בדבר מעניניההוש ההוא אשר הוא חרפה ‪V‬‬
‫גי ת הו ה לי די׳׳ חווו'‬
‫התשת ותמרו ידוע*‬ ‫ס‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫לנו עד שיחשוב במשתה או‪,‬במשנל ביותר מן הצריך לו או יאמ' בו שירים כבר לקח‬
‫הקפת נ על גווני®‬
‫כ מו‬ ‫•מתתלפיס‬ ‫ההמון שהוא על‬ ‫'יחשבו‬
‫האשה כאלו יחשבו‬ ‫אשר גמלו הש׳ס אותה והשתמש בה ונעזר בח במרי הגומל אותו ועבור על מצוותיו ויהיה‬
‫פנו ד ע לו חדא»‬ ‫■‬ ‫■‬
‫ההנחה הראשונה ואין הדבר כן ומה שאמרו‬ ‫כמי שנאסר בהם • וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל • ולי ג״כ טענה וסכה בקריאת לשונינו‬
‫כבוד י י'‬
‫סהנניאים ישיגו‬
‫‪ 1‬די‪/‬ו ת‬
‫וספה כי יקרא החלק כשס הכל ג*׳כ אינו ספק‬ ‫זח לשון הקודש ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות אבל הוא אמר־ז • מפני שזר־־‪.‬‬
‫הנבואה‬ ‫במראה‬ ‫כי כל שהוא פרוש מן העתה נקרא קדוש ולא‬ ‫הלשון הקודש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל לא מן האנשים ולא מן הנשים ולא לגוף‬
‫תנועי ת וזתחלפוע‬ ‫אחר אדון המפרשים רש״י ז״ל ‪ b‬מקום שאתה‬ ‫המעשה המביא להולרה ולא לזרע ולא ליציאה‪-‬אלו הדברים כלם לא הונח להם שם ראשון‬
‫אי) מציאו'לתמ‪ 1‬ג‪ 1‬י‪5‬‬ ‫מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדוש׳וראוי שיקר׳‬
‫ההם עי ל האמת ז|וו‬
‫לזה הלשון קדוש כעבור זה לבד והסבה שאתרו‬ ‫כלל בלשון העברי אלא ידברו בהם בשמות מושאלים וברמיזות • והיה הבונה בזה שאלו‬
‫במראה הנבואה‬
‫שהתורה נתנה לנכיאי׳כזה הלשון היא אתלת‬ ‫הדכרים אין ראוי לזכרם שיושם להם שמות אבל הם עניינים שצריך לשתוק מהם וכשיביא‬
‫מצד הכת ‪ .‬התדמ®‬
‫אית®‬ ‫המצייר‬ ‫אם ה׳ ידבר בנביאיו בלשון מיוחד אבל כל‬ ‫הצרך לזכרם יעשה לו תחבולה ככנוייס ממלות אחרות כאשר נסתר מעשותם בעת הצורך‬
‫הצירות • אין ספין‬ ‫נביא ונביא יכין הענין המושג בו כפי הלשוף‬ ‫ככל יכולתנו• אמנם הבלי מן האיש קראוהו גיד• והוא שם על צד הדמיק מאמרם וגיד ברזל‬
‫לומר ‪CP‬‬ ‫המוכן בו כי אין שס אמר )לא דברים אלא‬
‫שהיא מלה שת‪ 1‬ר •‬ ‫ערפך‪ •.‬וקרא^והו נ״כ שפכה מצד פעולתו •' ׳ והבלי מן הנקבה קבתה וקיבה שם האסטומב' •‬ ‫‪.‬‬
‫טל מ היין' התמע®‬ ‫כפי הדמיון השומע זולת נטא׳ חרע״ה כי היה‬ ‫אכל הרחם הוא שם ד‪.‬אבר מכני מעים שיעשה בו העובר • והיציאה נקרא כן מגזרת יצא•‬
‫ילא על שהיא תורע‬ ‫כשתיע׳ הקול וראוי לומר כי הקול שישמע לא‬
‫על הפסק התנועה‬ ‫כיה כפי כח הדמיוני אכל כפי האמת ואם‬
‫ישס השתן מימי רגלים• ושם הזרע שכבת זרע • וגוף הפעולה המביאה להוליד אין לה שם‬
‫השכלי על הנכרדי״‬ ‫התורה באה כזה הלשון ראוי שנאמר ושיקרא‬ ‫סלל מבנים אותו יבעל אוישכב או יקח או יגלה ערוד‪ .‬לא זולת זרה • ולא יטעךישגלנד־־‪.‬‬
‫ראית בה®‬
‫תנועה ולא הפסק®‬
‫‪ 8‬לא‬ ‫אותו הלשון לשון קדש והטעם אשר נתן הרב‬ ‫שתחשכהו שם לפעולה אינו כן כי שגל הוא שס הגערה המובנרת למשגל • נצכה שג ^‬
‫י הי‬ ‫הוא כפי סברתו כנבואה והכן זה והנה הכלל‬ ‫ישינךככתס אופיר • ואמרו ישגלנה לפי הכתוב עניינו יקהנד‪ .‬לנערה לזה העניין • והנה‬
‫העולה מזה הפרק כי כל הפסד וחסרון הוא‬ ‫ככלל הפרק מכונת המאמר אל דברי מרות וענייני דתות נ״כ אלא שהן אע״פ שאינם‬
‫נמשך אחר החמר וכל הרעות כאות מחנו‬ ‫‪,‬‬ ‫■ ־‪ .‬פרק ט‬ ‫כולם מכונת המאמר סדר הרבריס הביא אליו ‪:‬‬ ‫■‬
‫ימצדו ויש רעות שיוכל האדם להחלט מהם‬ ‫■‬ ‫יהסרוב‬
‫מלט מרוב הרעות הכאות מצדו ומה שילקח מאלו הדכריס ר״ל כי‬ ‫?‪r‬‬
‫נדבקת בהם והס אשר נאחר להםאלהי׳ אתס וכני עליון כלכ׳ואחנ‬
‫מוכחיינמקרה ופגע ובפרט אשד יש־נוו כל השעדלוזם החוש אשד‪.‬חרפה לנו הסשונאי ה׳והחה רחוקי׳ממנו וסם החונחי׳לכל ספגעי׳זהחקרי׳ועלאלו נאח' ט‬
‫ו ‪-‬יז שלח מעל פני ויצאו וני יזדמן לאדם תחר טוב זכאות בלתי גזבר עליו הוא תתנה אלהית וסוף דבר החמר הנחו׳יקל להנהיגו ואסהוא כלתי נאות אינו נמנע‬
‫יתו ומפני זה הזניח שלתה מהמוסריס ההם ‪ o b‬וזולתו חתכמים ומצודת התורה ואזהרותיה אמנם הוא לזה זאחר הרב אין ראוי פיונהג האדם ככל ענייני זה החוש‬
‫‘י ‘ מרע? לנו וכדי למעט הרעה הבא מצדנו וזה תכלית‪ ?1‬הש׳והוא הקדמה להשגחה עסשדבר בו לנ למה נקרא לשןמו הקדוש לשוןהקדש ט אינו מנוונת הפרק אבל‬
‫ערק‪W‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קדר הדכריס הביא אלץ ;‬
 ‫;>ך■‪:‬‬
‫^‬

‫‪h )M‬‬ ‫‪ ,‬ס‪ 1‬ר ה ע ^י ם ח^ק שלישי‬ ‫שם טוב‬ ‫^דקא ש!‬
‫פרק ט מם עב ויום ענן ומטר מועט‪ '.‬ר״ל שהיו שם מונעים רכים ומטריד ם‬ ‫*הם ‪5‬י>פ גו פי• * פדה ט התתרח^צהגדןל׳ומ^מלנעמןהשגי;השכלהנפדדעצ?זז^זוא‬
‫חעיקי׳אבל המטר והיא ההשגה האמיתיתהיה מועט ליחידים סמלי‬ ‫> ‪ rw‬כבר ידעח כי ק׳לסעסד וכל חשתן יבא יזצד ה‪13‬ן‪^:3‬לפ‪7‬ר‬ ‫‪ mS and‬פידיור‬
‫או קצת המנשכלות לכל ההמוןנהנא‪ :‬כמו שנ׳בחשלי הנבואה והארץהאירה מכבומ‬ ‫?כתוב השכליש הנשגה הוא חסרון ואס ק יחוייב שיכא מצד החמר ולמה שהאדם היה בעל חמר‬
‫ל״ל נו‪:‬ו ביחזקאל אחר ספור המרכבה השנית ;‬ ‫»ע‪ 1‬פפות‬
‫גמ״ש ‪1‬כשתי ‪ 0‬אעי'שיהיה התמר ון ונכבד אעי׳ כחמר הבלגליס וכלשכן וה החמר החשון העכור‬
‫נןךק > לא ידמו העדראלא ההעדר הגמור*‬ ‫_‬ ‫י פ‪1‬פן< וכמ״ש הד כ אשר הוא החמר שלנו הוא מסן חבדיל כינינו‬
‫ר*ל שהמדברים יראן שמה שאנו‬ ‫‪/‬‬ ‫׳‬ ‫’‬ ‫*־בינו «״ז ‪> 1‬נתדה בין ה׳ והשכלים הנבדלים להשיגם' ולוה בא‬
‫קודאין קנין והעןר כעורון והראות והמיא‬ ‫יתנוט? היפוככת הרת! בכל ספרי הנביאים שיש עליו מסן‬
‫והחיי׳הס קוראים כל זהשני קניינים כי יקראו‬
‫העלרזן והמות קנין כמו הראות והחיים אחי‬
‫פרק תשיעי‬ ‫מבדיל בינינו ובץ השם והוא נסתר מחנו‬
‫להודזת עלהידגן®‬
‫יזייס^ומר‬
‫ה ח ר י ף • מחיצה‪ .‬גדולה ומסך מונע השגות‬ ‫כיוצא‬ ‫או‬ ‫בערפל‬ ‫או‬ ‫כעב‬ ‫או‬ ‫בחושן‬ ‫או‬ ‫כעק‬ ‫יזש שת‪ 1‬ד » על‬
‫שיש שם נושא יתואר בו ההעדר נא״כ מה שאנו‬ ‫>י‪:1‬ועהשח)דעעצ באלו הדתיונוע להמק^ינו מקצרי׳מהשיג מפני‬
‫חודאיסאותו העדר כמו העוהןהס קוראין‬ ‫השכל הנפרד כפי מה שהוא עליו ״‬ ‫‪ iff1'0"p9‬ק‪pf‬ס החמר וכן הגלות! כעב הענן חשן ענן וערפל י י *'־''״‬
‫אותו קנין ולא יצדק אצלם חלת ההעדר‬ ‫»ל שמזר׳טל הפשין הוא ללמדנו זה הענין שהשגת אחתתו נמנעת ואפילו היה החמר זך ונכבד ר״ל המר הגלגלי’ כל שכן‬
‫על יזה שאינו נמצא כלל ואין לן נושא כצג‬ ‫החוטר שלנו ‪-‬‬ ‫אמר לני מפני התקר החשון ולכן היה מפורסם זה החמר ההשוך העכור אשר‬ ‫התכזעה כאלז‬
‫שק^תס אין להש‬
‫בהעדר ניזצא לא היה ולא יהיה כללאלא העדר‬ ‫עמידש וקיום אלא שמס קעקד הר)^ני היה מס עב וענן ומטר ומפני זה כל אשר ישתדל דעתנו להשיג השס הנכל‬
‫גמור ן וזה אחת מצד אחד ♦ ר״ל‪.‬אחרם‬
‫שבבחינ׳אחת יצדק שההעדר אין לו פועל והיא‬
‫בינו‬ ‫שגת מועט; שהיו שם מונעים רכים )מטרידים או אהד מן הרעות ימצא מהיצזת ומסך מבדיל‬ ‫\‪ v30t‬הקידמיס‬
‫! לה® אבר הם‬
‫האמיתית‬ ‫ההשגה‬ ‫והיא‬ ‫המטר‬ ‫אבל‬ ‫מעילןיס‬
‫י ־רומליאזתס גדלו! היתה מעוטה ליחידי סגולתו אן קצת ידיעה לבינם״ ואל זה היה הרמז בכל ספרי הנביאים שיש‬
‫שאין פועל בעצם אלא כמקרה וכחושינאר‬
‫מי' לכל כמ״ש אנכי ולא יהיה לן מפי הגבורה עלינו מסך מבדיל בינינו ובין השם והוא נסתר ממנו‬ ‫אמרו‬ ‫»בירא *‬
‫הרה כמשל מסיר העמוד ; ודרן יחס ההעדר‬ ‫שעמי* ח כזת פ ע‬
‫לפעולת פועל ‪ .‬ר׳יל כשאנחנו נייחס העדר‬ ‫**יוללית ואחר‪ 1‬שמענום אבל השי׳י האור החוק המתמיד אשר ‪ ,‬בענן או בהשך או בערפ ‪ 4‬או בעב וכיוצא בא ‪S‬ו‬
‫הקנייני׳לפעול פועל ונתאר פועל על כהעדר‬ ‫מזיזינו בשעה מהשפע השופע מאתו הא־ר כל מחשך כמ״ש הדמיונות להיותינו מקצרים טהשיגומפגי ההומד־ •‬
‫ההוא הוא חזה הצד שהסרת הקניין הוא חדי®‬ ‫שהדנזל יוצא חפי‬
‫שקנ״ה חשיתונשע׳ במשלי הנבואה והארץ האירה מכבודו כי וזאת היא הכונה באמרו • ענן וערפל סביביו‪•.‬להעיר‬
‫ההעדר לא בבחינה אחרת ; שעלכלאח^‬ ‫מאיר‬ ‫החכמיס‬ ‫ועל‬ ‫לנביאים‬ ‫הנשפע‬ ‫מהשפע‬
‫מהדעותיר״ל שלפי המדברי' ולפי הפילוסופי‬
‫על היות המונע עכירות עצמינו לא שהוא יתעלר־ד‬ ‫הדבור יוצא‬
‫יופי הקב״ה מחללו' כל מחשן ומסיר כל ספק ומשי׳ המושכל בכת‬
‫ההעדר אין לו פועל כעצם והפילוסוף יסבור‬ ‫וימנע‬ ‫ערפל‬ ‫חשךי^או‬ ‫או‬ ‫ענן‬ ‫^•^ו‬ ‫עב‬ ‫בו‬ ‫שיקיף‬ ‫גוף‬ ‫שרצון נוה כשנקיש מושכל בפועל והוא הנרצה! באמרו והארץ‬
‫מראותו כפי מה שיראה מפשוטי מלות המשל‪-‬וכבר שההעדר יש לו פועל כמקרה והמד־גר יסטר‬ ‫יוציא ותם ‪ t‬מציאות האירס מכבודו ו‪/‬הו ביחזקאל אחר ספור‬
‫שאין לו פועל כלל ; זמבני זה הוא הסבא *‬ ‫שהוא המרכבה השנית וו־ בפרק ג*כ הוא ידיעת נבפל זה המשל עוד אמ׳ישת השך סתרו וכן הכלותו‬ ‫שנורא חשות‬
‫יתימתוייב המציאו׳‬
‫^‬
‫*‬
‫ר״לשהחמר הראשון סבה לכל הפסד ‪ J‬׳‬ ‫יתעלה בעב הענן חשך ענן וערפל היה גס כן ללמוד‬ ‫‪-,‬אפשרי ‪ .‬ההשגחה כתו שתראה כסוף זה המאמר‪:‬ן‬ ‫»הס‬
‫והנה‬ ‫ממנו זה העניין כי כל דבר שיושג במראה הנבואזת‬ ‫שמציאות‪^•,‬ן להם פרק י אלו המדברים כמושהודעתיןלא‬
‫״‬ ‫ידמו העדר אלא ההעדר הגמור‬ ‫מצד‬ ‫שציאות‬
‫אמנם הוא מעזל לעניין אחד • להמראה ההוא העצום ואע״פ שהיה גדול מכל מראה נבואדי‬
‫שצסס וזהו אשר זה הפר׳ הוא ג״כ הקדמה לביאור השגקה והס‬
‫רצה נאמרו במלת דרן והישרה להבין ענין איוב קול׳ שזכרו וסנה ויוצא מיל היקש לא היה ללא ענין ר’ל הנלותו יתעלה בעב הענן אבל היה להעיר שהשגוז‬
‫ששות הרצון נו‬
‫גפסקינז כפר׳ שעבד נתבאר מהו הנרצה כשטן וכעבור אמתתו נמנעת לנו מפני החמר החשוך המקיף בנולא בו יתעלה מפני שהוא יתעלה אינו‬ ‫סהיו‬
‫לגמרי ‪ .‬ולא היה שכ׳ כשטן ניבא גס השטן בתוכם ולא נאמר נוף • וידוע ג״כ ומפורס׳ באומה שיום מעמד הר סיני היה יום עב ויום ענן ומטר מועט אמר•‬
‫מציאות להתיצב על ה' כמ״ש בביאה השנית ואמ׳ הרב יי׳ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו• ותהיה ג״כ היא הכונה‬ ‫להם שוס‬
‫ובשעה שאין הד מ ר‬
‫באמרו חשך ענן וערפל •לא שהוא יתעלה יקיף בו חשך כי אין השך אתו•<^א האור הגדול‬ ‫התדכיים‬ ‫אלו‬ ‫ואתר‬ ‫והתתיל‬ ‫הערק‬ ‫וה‬ ‫לבאר‬ ‫יוצאייפי הק״בם‬
‫ההעדר החזק המתמיד אשר מהשפע השופע מאתו מאיר בל מחשך כמו שנאט׳במשלי הנבואה•‬ ‫שמללית הרצוןנזה כמו שהודעתין לא ידחו העדר אלא‬
‫ששגקיש מציאותם הגמור וה־צון בו כי לא ידחו העדראלא שלילה‬ ‫׳‬
‫^‬ ‫והארץ האירה מכבודו ;‬ ‫*צ הדנדיס אשר מזחלטתלא העד׳הקכיני׳ונכר ידעת ההפרש‬
‫ש ס סנ ת מציאותם שיש כין העדר הקכיכיס וכין השלילה מוחלטת‬
‫^‬ ‫פיק עשירי‬ ‫גרצון הנורא והם‬
‫•הגלגלים והיסודית שהשלילה חזתלטת יצדק על ההעדר המוחלט‬
‫ומה שהורכב מהם כי יצדק על אדם הרתשון שהוא נעדר עתה‬
‫המדברים כמו שהודעתיך לא ידמו העדר <ואההעדרהגמוריאמנ׳העדרי הקנייני‬ ‫שמללות •הרצון נו שהוא אינו חאה ולא יצדק עליושהו׳ עור כמו‬
‫‪i‬‬ ‫כולם לא יחשבו בהם העדרים • ווהשבו שכל העדר וקניין דינם דין שני ההפכי • ׳‬ ‫^‬ ‫מחוייני שלא יצדק עליו שהוא בריא אן חולה וכן יצדק‬
‫בהקשאל על הכותל שהיא איננה רואה ולא יצדק עליה "כעורון והראות • והמות וההיים‪-‬והם אצלם כמו ההום והקור •‪ .‬ולזה יאמרו סתם שההעדר ‪,‬‬
‫י שהם‬
‫שמציאות‬
‫זולתם■ והעני נים‬
‫שזוצתיים ההם שהיא סוחא והנה המדכריס יחשבו כי ההעדר לא יצטרך לפועל ואמנם הפעולה היא שצריכה פועל בהכרח • וזה אמת מצד אהד• ועם‬
‫אפשרי המציאות הגע!׳ הוא הנקרא העדר ואמנם •העדר הקנין היותם אומרים שההעדר לא יצטרך לפועל• יאמרו לפי שרשם שהשם יסמא ויחריש ויניח‬
‫העדר ' המתנועע• כי אלו ההעדריס אצלם ינניינים נמ צאיס ‪ :‬וצריך שנודיעך דעתינו אנחנו בו‬ ‫בהצעת ’ עצמם ‪ :‬כלס לא יחשכו שהם העדרי׳ויחשיו שנל‬
‫וקנין דינם דץ ג׳הפכי׳כעורון והראות והמות‬
‫והחיים והס אצלם נעכין הח‪1‬ם והקור כי כמו כפי מה שינזרהו העיון הפילוס־פי‪-‬והוא שאתה יודע שמסיר המונע הוא המניע בצד אהד*‬ ‫פרק ח‬
‫שהחום הוא מציאות והקיר והס עלולים משני כמי שהסיר עמוד שתחת הקורה ונפלה בכברותה הטבעי • שאנהגו נאמר כי מסיר העמוד ‪,‬‬
‫וננ אינ ת העצם סכות כן התות והחיים הס עלולים משכי סכו׳ ־ההוא הוא הגיע הקירה • כבר נזכר בספר השמע הטבעי •' ובזה הצד נאמר ג"כ למי שהסיר‬
‫והצורה לא ישיגם ולזה יאתרו סתם שההעדר לא יצטרן לפועל עניין אהד שהוא עשה ההעדר ואע״פ שהערר אינו דבר נמצא • כי כמו שנא׳ במי שכבה‬
‫שלמותכי כי לתהשיחשבו שההעדר הוא ההעד׳התוחלט נר בלילה שהו׳הדש החשך כך נאמר במי שהפסיד הראות שעשה העוחן*ואע״פ שהחשך‬ ‫שפשד הרצין בזה‬
‫הצורה הוא‬
‫וההעדר המוחלט אינו צריך לפועל לכן גזרו‬
‫* הדבר !מהשלמות כי כל העדר אינו צרין לפועל כי הפעולה היא והעורון העדרים ואינם צריכים לפועל • ולפי זה הפירוש יתבאר מאמר ישעיה • יוצר אודי‪.‬‬
‫ל איגי ע הפ ס׳ כ מ״י‬
‫והמציאות צריל פ‪1‬על בהכרח ואמנם הבלתי נמצא אינו ובורא חושך עושה שלום ובורא רע • מפני שההשך והרע העדרים • והסתכל איך לא אמר '‬ ‫ארספן'‬
‫אשר הוא הטוב צרין אל פועל וזה אמת מצד א׳ כי ההעדר י עשה חושך ולא עושה רע מפני שאינם דברים נמצאים שחתלדה בהם עשייה • ואמנ^ז‬
‫ישיג אפי׳ ההעדר המוסר לא יצטרן אל פועל מצד אמר על שניהם בורא שהיא מלדה שיש לה התלורת כהעדר בלשון העברי • כמו שאמר‬ ‫מצד‬
‫אמנם‬
‫הניצאי ת‬
‫בראשית ברא אלהים ונוי שהוא מהעדר • ודרך יחם ההעדר לפעולת הפועל הוא עלזר*‘‬ ‫שהסיר‬ ‫מי‬ ‫כי‬ ‫מצד‬ ‫אכל‬ ‫נמצא‬ ‫בלתי‬ ‫דבר‬ ‫שהיא‬ ‫ההעדר אשר מדי ד‬
‫‪ ,‬ז ה הטבע לתנלו 'הקנין נאת׳»הוא עשה ההעדר לא אמרו אמת‬
‫אומרים הצר אשר זכרנו ועל זה הצד ג״ב הבן אמרו • מי שם פה לאדם א‪.‬ו מי ישוס אלם או הרש או‬ ‫רוצה נזה אשר נייש לו סנה במקרה ועם היותם‬
‫יודרךהתומ' לקבלו שההעדר לא יצטרך לפעל ואמרו על שהשם פקה וגוי • ואפשר לפרש בו פירוש אחר והו‪ ^^.‬שיא‪,‬מר מי הוא אשר ברא האדם מדבר ז־או‬
‫»צד שהואחתובר יסמא ויחריש כי אלו ההעדריס אצלם יבראהו נעדר הדבור • עניינו המציא ההמר שאינו מקבל לקגין ההוא אי זה קניין שיהיה •‬
‫להעדר* שהצורות‬
‫' ה מיניו ת גלם עניניס נמצאים הנה התבאר שעל כל אחד כי אשר ימציא חמר אהד בלתי מקבל לקניין מן הקניינים יאמר עליו שהו^>ן עשה ההערר‬
‫התמידות עומדות מהדעות לא תתלה פעולת פועל כהעדר כי ההוא• כסו שיאמר במי שיכול להציל איש מהמות ועמד טהצילו יאמר עליו שהוא הרגו י‬
‫הפילוסופי׳ ‪ .‬הנה התבאר לך שעל כל אהד מהדעות לא תתלה פעולות פועל בהעדר כלל‪ :‬אמנם יאמר‬ ‫רוצה נזה בכל מין ההעדר אינו מפעולת פועל לכל הדעות בין‬
‫יוהחינים הנמצאים כפי דעת המדכריס יבין כפי דעת‬
‫שחו חין האדם אבל המחלוקת הוא בהעדרי׳ החוסרי׳אם הם י שעשה ההעדר במקרי כמו שביארנו • אבל הדבר שיעשהו הפועל בעצם •הוא דבר נמצ^‬
‫מיני העדרים אס לא‪.‬כי הפילוסופים יחשכו שהם בהכרח אי זה פועל שיהיה ואמנם תתלה פעולתו בנמצא ‪ :‬ואחר זאת ההצעה עליך לזכור‬ ‫עומדים‬
‫ייילתו משאר‬
‫נ״יז‬
‫קיימים וטבע העדרים ואינם צריכים אל פועל לא במקרה מה שכבר התבאר במופת • מהיות הרעות אמנם הם רעות בערך אל דבר אהר • וכל‬
‫ואמתתו )המדכריס יחשכו שהם קרניס יצטרכואל כועל שהוא רע בחק נמצא מן הנמצאות הרע ההוא הוא העדר הדבר ההוא‪ .‬או העדר עגייןטוב‬ ‫• ■ ־ רוצה י‬
‫י שקומר‬

‫מענייניו • ומפני זה אמרו נזרה מוחלטת שהרעות בלם העדרים • והמשל בו באדם שמוהו‬ ‫שהרע‬ ‫התבאר‪.‬מזה‬ ‫הרי‬ ‫עצמם‬ ‫הקנינים‬ ‫נמו‬
‫אינו מפעולת פועל אלא כתקרה ולכן יצדק‬
‫טיאמ׳ויכא כשטן בתוכם נהו׳ המכונה כהעדר רע והוא העדרו• וכן הליו או עניו או סכלותו הכם רעות בהקו ‪ .‬ובלם העדרי קנייניכמן‬
‫כי הלא כמקרה לא כעצס והכן זה ומפני זה וכשתסתכל בכל פרטי זאת הנזרה הכללית •• תמצאם שלא יחסר מהם אהד • אלא^ א צ >‬
‫אתרו גזרה מוחלטתשהרעו׳ כלם הס העדרי׳ מי שלא יבדיל בין ההעדר והקניין •ובין שניההפכים • ^^ומישלא ידע טבעי העניינים‬
‫‪,‬וזה מבואר ואין צר'ין ביאור כי הבריאות הוא כולם • כמי של א ידע יסהבריאות בכלל הוא שווי אחד והוא משער המצטרף • ושהערר‬
‫טוב והוא שווי אחד והוא שווי בליחות אן הערך ההוא הוא ההלי בכלל • והמות הוא העדר הצורה בהק בל חי • וכן כל מה שיפסיד‬
‫‪.‬כאכרי׳או כאבר התקיף והוא משער המצטרף משאר הנמצאות הפסדו הוא העדר צורתו ‪ :‬ואחר ההקדמות יודע באמת שהשם יחע‬
‫‪,‬והעדר הערן ההוא החולי והמות הוא העדר‬
‫וכן כל מה שיפסיד משאר הנמצאות הפסדו לא יאמר עליו סתם שהוא עושה רע בעצם כלל • ר״ל שיכוון כונה ראשונה לעשות רע זח‬
‫'‬ ‫בוא העדר צורתו ואחרי‪.‬אלו ההקדמות יודע לא יתכן •‪ ,‬אבל פעולותיו כלם טוב גמור • שהוא אינו עושה רק מציאות וכל מציאיס‬
‫ונאמי; שהשס לא יאקר לו שןוא עושה רע והרעות כלסהעדריס לא תתלה בהם פעולה‪-‬רק בצד אשר בארגו בהטציאו חמר על הטבע ז‬
‫הוא‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫הזה אשר‬ ‫‪,‬‬ ‫בעצם‬ ‫׳‬ ‫•‬
 ‫לוי ק א ש‬ ‫שם טוב ■ צג‬ ‫(‬ ‫מורה נבוכים‬ ‫«^ורי‬
‫דז‪ 5‬ה ‪ 3‬ו הא‪ 1‬מ ר‬ ‫בעצס כלל ר״ל שיכוון כוונה ראשונה לעשות רע זה לא יתכן אכל פעולותיו כלם‬ ‫חומי• ^ר״ל שהעדר ה‪15‬רה העוכרמ סבס להיזת ה‪/‬ורה העמידה וזהו טוב‬
‫הראש‪ 1‬ן * מ ח ג י ת‬ ‫טוב גמור שאינו עושה רק מציאו׳ וכל מציאות טוב כי הוא יתעלה לא יאחר שיעשה‬
‫כחינהוי{ םי»נ»כ כלו מפעולת הש״י • ירצה כי כל מציאות כמה הואמציאוע‬
‫ההעדר הר‪ 5‬ין ב‪1‬‬ ‫רע בעצם כלל להעדר הנמצא ולא העדר ענין טוב מעניניו ולכן לא כא השטן‬ ‫‘‪5‬אטוכ והמציאות נאצל ממנו יתעלה אסכןהטוכ כלו נאצל ממנו יתעלה‬
‫ה עד ר הצורה שהוא‬
‫להתיצב עלה׳ שהוא קנין לעשות הרע כי איננו יתעלה עושה רע כעצם אכל‬ ‫ייזפי^גלויזיו ‪ 5‬ואץ דכי רע יורד מלחעל׳ר״לבעצס ועם היות שיגיע כרע כמקרה‬
‫מו גן לקכלה ואחר‬
‫הג ע ת ה י חונ ר לו‬
‫פעולותיו כלס טוב גמור שאינו עושה רק‬ ‫׳‬ ‫מועט ואין למנוע הטוב הרב ’ כעכור‬
‫העדר צורה ר‪,‬חית‬ ‫המציאות וכל מציאות טוב ולכן אמר ויבואו‬ ‫הרע המעט ו‬
‫וכן תמ*ל ר‪,‬שר‬ ‫בני האלהיט להתיצב על ה׳ שהוא כינוי על‬ ‫‪0‬רק יא »ההפ׳ כאלבאר שהרעואהץ הואע^יו‪ *.‬והוא היותו מחובר בו ההעדר לעוי^כש‬
‫מ מנו נמצא' הצורה‬ ‫פעולותיו והנחצאז׳המגיעות מאתו ר״ל ‪19‬ורו‬ ‫סבה ל‪ ^1‬הפסר‬ ‫מאדיותכמוהמלתמהוהכצות ^ כמו שככר נודע • ומפני זה‬ ‫• •‬
‫ההיא רוצה נז ה מן‬
‫ה שפע ' היולהי‬
‫הנחות‬ ‫והקנינים החתתדשים מאתו ובייחוד‬ ‫׳מתאוות מאכילת מאכלי' הרעים התפטידיס ולכל רע * ולזה כל מה שלא המציא לו ה » זה‬
‫המהוות והרעות כלס העדרים לא תלה בהם‬
‫‪ 3‬שנ צ‬ ‫ה מ כונ ה‬
‫פעולה ולא יצטרכו אל פועל רק ע״צ אשר ^ ה פו ע ל שהוא הנו תן‬
‫הגוף וחלוף האמונות■ והדתות'כל זה כמצוך ‪,‬דזחמר לא יפסד ולא תשיגהו ־ רעה מן הרעורת •‬
‫בחמרי ה‬ ‫ביארנו כהמציא חמר מ כ ר ^ ת והוא היותו לצורות‬ ‫היה תהיה אס כן אמתת פעולת השם מלו טוב• אחר‬ ‫יוהעדר השכל האנושי השלם עד שלא‬
‫הקכוזזתדיני שלס לא יהיה כיניהם לא קטטה‬
‫מחובר להעדר שהוא לא ישלימהו שוס צורה 'ן מ‪ 1‬ציא בכל האדם ‪,‬‬ ‫ולא מריכה ילא ק‪3‬אה ולא תחרות ויהי׳‪12‬יהס שהוא מציאות • ולזה ספר הספר אשר האיר מהשבי‬
‫מן הכת אל ה פו ע ל‬
‫או תו‬ ‫ו ח נ נו ‪.‬‬
‫"ולכן כשיקבל צור׳אחר^^הצורה הקודחת‬ ‫אמוניאתתשלימה ווה יהיה לעתיד כימות העולס ואמר ‪ .‬וירא אלהים את כל אשר עשה והנה‬
‫המו שנלו׳הרא שונו׳‬ ‫ולכן בא השטן כתוב׳ ל‪$‬י‪5‬יצ|על ה׳אשר הרמז‬ ‫טוב מאד ״ עד שמציאות זה החמר השפל לפי מה‬ ‫ייהי אמרו לא ירעו ולא ישתיתו וכן׳ נ‬ ‫‪,‬‬
‫אשר־ הם ה סבו ת‬ ‫בזה שהשס ית׳ כרא ה הי מ ^ ן נאחר להתיצב‬ ‫ר״ל נתן מכה שלא ^צהואעליו• מחבור המחייב למות ולרעות • כולם‬ ‫גי מלאה האק;‬
‫להשגת הי די טי ת ׳ ■‬ ‫על ה׳ מחובר עס ההעדר ולכן בהתהוות צורה‬
‫והפסי׳ה שנל וקגון<‬ ‫יפסד כצורה הקודחת הפסד הראשונה הוא‬
‫!היה ביניהם שום קנאה ושום קטטה כי כלם" כלזה ג״כטוב ׳ להתמדת ההויה והמשך המציאות‬
‫‪ .‬יורוחק לשכל פי*‪.‬‬
‫במקרה להוייה והוא הכרח להוויה לכן בא‬ ‫ודעהון השכלי ‪.‬וזהו‪'.,‬ן בבא זה אחר סור• זה • ולזה פירש ר׳מאיר;והנהטוב‬ ‫!היו חכמים ויהיו נמשכים אחל‬
‫שאחר הרב‬ ‫‪- •.‬‬
‫שהוא היון צ רין‬
‫שירוחק חן השכל ;‬ ‫להתיצב על ה׳ כי העדר הצורה קודחת סכה‬ ‫■פר?‪ -‬יכ ‪,‬מציאות האדם י נקמה מחנו מאדטוב מות לעניין אשר העירונו עליו • וזכור מה‬
‫ימרה בנ כנ ד שבשני;‬ ‫ורעה גדולה‪.‬לו •־ ר״ל מצד‪ ,‬שאמרתיו לך בזה הפרק והבינהו • ויתבא' לך כל‪ ,‬מה‬
‫להןו׳הצורה עתידה וזהו טוב בבחינה זו ומפני‬ ‫;‬
‫חלקיו פי ששני *‬ ‫זה הסכה וה החמר לא יפסד ולא תשיגהו רעה‬
‫חלקיו הם צורתו‬
‫&יש לאדם צירים וחבליס ויגונות מוומים שאמרוהו הנביאים והחכמים שהטוב כלו מפעולת‬
‫וחתרו ״ » טו ר ב ה‬
‫חן הרעות א״כ תהיה פעולות ה׳טוב ולכן אח׳‬ ‫*•ייליס מציאותו'כזה התאר הוא נקמה לכל השם כעצם • ולשון כראשי׳ רבה אין דבר רע יורד‬
‫ויראאלהיסאתכלאשר עשה והנה טוב מאל‬ ‫יזיששונא אותו עד שיהיה יותר טוב לאדם‬
‫ג מ רי גלול ה ‪ u‬מ ל ’‬
‫עד שהמציאות זה התמר השפל כפי מה שהוא‬ ‫מלמעלה ‪:‬‬ ‫י‬ ‫־•‬
‫רוצה י‬ ‫איק‪1‬‬ ‫גתדדו מחציאותו כזה התאר ; היות זה הםכל ‪:‬‬
‫‪ .‬עליו מחמר ההעדר המחייב למנת ולרעות‬
‫גז ה שהוא עו ש' מ רי‬
‫נגד השם‬
‫אות!‬
‫כלם כל זה ג״כ טוב להתמדת ההוייה והמשך‪,‬‬ ‫פרק אחר״עשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬ל‬
‫״ותכיריו* ר״להיותאלר״אז‬ ‫■‬

‫;‬ ‫והמ טיב לן‬

‫המציאו׳ככוא‪1‬ה אתר סור זה ולז׳ פי׳ר״מ ו‪:‬נה‬
‫טוה מאד והנ׳ טוב מות כי א״א להתהוות דבר‬ ‫‪ ,‬הרעות הנופלות כין בני ארם מקצתם אל קצתם לפי המונות והתאוות והרעות‬
‫אם לא יפסד ראשלנ׳ צורה קודמת והזהיר הרב‬ ‫^ ׳ י והאמונות י• כלס ג״כ נמשכות־אהר ההעדר ׳ מפני שהם כלם מחוייכים לסבלות‬
‫פרק ט‬ ‫ל״ל מהעדר החכמה • כמו‪-‬שהםומ?>ז מפני שמא הסר הראור־־ז נכשל תמיד מהבל בעצמו לזכור‪ .‬מה שאמר בזה הפרק ולהבינו כי ?!א‬
‫יעישה חבורות לזולתו נם כן • ‪:‬מפני שאין אצלרמישיורהו הדרך • כן כתות בני אדם כל ■ הקדמה להכין כל תה שאמרו הנביאים וכפרט‬
‫מרזויתו‬ ‫וי מ נ עו‬ ‫ספר איוב והתבאר ג״כ כלו מפעולת הש״י‬
‫ה ענן‬ ‫רוצה נ י‬
‫בעצם ולשון כראשית ־ רבה חין דכי* רע יורד‬
‫^יש כפי סכלותו יעשה בעצמו ובזולתו רעות גדולות בחקאישיהמץ * ואלורזיהשם‬
‫ו הערפל צשר כ נו‬
‫והוא‬ ‫הפרק‬ ‫כזה‬ ‫ש^מרו‬ ‫מה‬ ‫לכל‬ ‫חלתעל׳רחזו‬ ‫זזכמה אשר יחסה לצורה האנושירת כיחסהבח הרואה אל העין היו נפסקין־ נזקיו כולכם‬
‫מצד ה חו חר ה ם‬
‫מונ עי ם השגתו ♦‬ ‫ני אין רע יורד מלמעלה בעצם עד שיכא‬ ‫ט‬ ‫לעצמו־ולזולתו‪.‬״ כי בידיעת האמרת תסור השנאה והקטטה ויבטל הזק בגי ארם ק צ ת‬
‫וח טר מי ע ט רוצה‬ ‫‪ ,‬כמקרה כפי תה שאמרנו ‪:‬‬ ‫לקצתם •׳ כבר יעד אותו ואמר• וגר זאב עם כבש וגוי ופרה ודוב וגוי ושעשע יונק וגוי •‬
‫גו ה שהחשיגים הם‬ ‫פ ר ק י א אלו הרעות הגדולות הנופלות‬
‫מ ע ט ’ יתהיה ג ם‬
‫ואהרמנתןסבתו ואמרכיהםבהבדוסתלקהשנאות והקטטות וההתגברות הוא ידיערת‬
‫הי^ו ה כינ ה ו ה רי מו‬
‫כין כני האדם מקצתק ׳‪ 1‬קצתם‬ ‫‪, ,‬‬ ‫גני אדם בעת ההיא באמתת השם אמר • לא ירעו ולא‪,‬ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאד־‘‪.‬‬
‫מה שווי׳ר'‬ ‫לפי הכוננו' והאמונות כלס ג״כ נתשכות אהד צול‬ ‫האדן דיעה את יי׳ כמים ליס מכסים ורעהו ‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪• ,‬־‬
‫ב ה מונ ע‬ ‫למעלה‬ ‫ההעדר מפני שהם מחוייבי'• לסכלות מהעדר‬
‫החכמה לחה שהלכ נפרקים שעבל) אח׳ פנל מההשגה ענ•רו^‬
‫ע צ מיני‬ ‫הפסד וכל השחתה לכל יזסחן בא מצד הר\ןלו'‬ ‫פרס שנים עשר‬ ‫י ׳‬ ‫־‬
‫והוא הנרמז בשטן התחייב ההעדר והיו הרעות‬
‫פרקי‬ ‫הנחצאו׳ בעולם תפני קצתנו אל קנתנל ויביא‬ ‫ו ןי״^^ךיך• פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר סן הטובורת • עד‬
‫לחשובשלח ייוחסו אל הסב^ ההיולאנית לכן '‬ ‫מן‬ ‫‪ .‬שבהרבה מחידות רוב האומות ובשלרי^סיכללו זהר‪,‬ענין • ויאמרו כי‬
‫ל^וידמו ה ע די ז!ו!‬ ‫נאחר כי אלו הרעות גדולות ינופלות כין בני‬ ‫^פלא שימצא בזמן רבר טוב אמנם רעותיו רבות ומחמ^ל^!'״* ואין זה הטעות אצל ההמון‬
‫ה רעד הגמור ריצה־‬ ‫לכך רק עם מי שיחשוב עזהואהכטגםכן ״ ולאלר׳יאזמזפרמפורפנז קראהו ספר אלהור־ז ‪ ..‬האדם לפי הכוונות נחו המלחמה ו‪:‬נצות‬
‫בז ההעדר סלצן יצת‬ ‫ובקשת השררה וגס הרעות‪ t‬הבאות מהתאוות‬
‫י‪,‬ל המציי(>תלע‪ 1‬ל ם׳‬ ‫כלל בו משגעיונותיו וסבלותיו הרבה • ומנללם עניין ברהו והוא שהרע במציאות יותר מן‬
‫הרעות והמאכל והחשתה והיוצגל וגס הרעות‬
‫גי׳ולו היזייר היגדי ‘‬
‫הגדולו׳הבאות מצד חלוף האמונות כיהאמונה‬ ‫שיקרהומן‬ ‫ביןמגוחורת האדם ועוננו כש^^גזגוהתו עם מה ‪...‬‬
‫שאתה כשתקיש ביןמגוחו‬ ‫‪n‬‬ ‫זיטוב ״‬
‫ה טו פ פי ת לוודם‬
‫העדיו*‬ ‫יומכם‬ ‫ההפסד‬ ‫סבת‬ ‫הוא‬ ‫המדיני‬ ‫הקבוץ‬ ‫יקיים‬ ‫אס‬ ‫•‬ ‫והצרות‬ ‫והדאגות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪------------‬‬
‫והמדומות‬ ‫‪-‬‬
‫האברים‬ ‫—‬
‫ובטול‬‫‪.‬‬ ‫והמומים‬ ‫הקשים‬ ‫והחבלים‬
‫בלים‬ ‫המכאובים‬
‫ה תניני ם כלס לון‬ ‫והערוד ני בעלי האמונות ילחמו אלו עס אלו‬ ‫׳אמת‪ .‬זזר־ז‬
‫ן^ןי ג^^^רו ־ והתחיל לאמת‬‫האדםס נקמה ממנו ורען•‬‫מציאותו ת ך‬
‫שבמציאותו ר״ל מ צ ג א‬
‫_____׳‪ ■-‬אותו‬‫ממצא‬
‫כאלו היו ממינים חתחלעיס ושונאים נטבע י ת פנו בהם שהם‬
‫העדריסהרצזן ב ו ז‬
‫מגמילורת‬ ‫האמת‬ ‫אנשי‬ ‫שיחשבך‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫לחלוק‬ ‫•‬ ‫אחת‬ ‫אחת‬ ‫הריגות‬ ‫אלו‬ ‫במנותו‬ ‫יידעת‬
‫םהיי קניני ס ת תי לז‬
‫מנשרים קלו ומאריות גברו להלחם אלו עם‬ ‫דזס־יי יי׳ למציאותו וטובתו המבוארת והיותו יתעלה הטוב הגמור בלא ספק וכל טה שיבא‬
‫מאתו טוב גמור • וסבת זה הטעות כלה היות זה‬
‫רק כאיש מכני ארס לא זולת זה • וידמה כל סכל נ‬
‫‪. ,‬‬ ‫‪, ---------‬‬ ‫מביאות זולתו לבד • וכשיבואהוהעניין‬
‫שללו הגי ע לו‬
‫?ווהן ה קנין והוצו ■‬
‫הרעיתהכאיס ממנו אל קצתנו ומעצמנו‬ ‫רע * ואלו כהן האדם המציאות וציירו וידע מיעוט הלקו ממנו התבאר לו האמת ״‪:‬ונגלה‬
‫ג פ ת ד מ מנו ב ע ת‬ ‫לעצמנו וזהו אחרוודע^ו כי רוב הרעות באות‬ ‫כיזה היטגיגון הארוך אשר ישתגייו בו בני אדם ברוב רעות העולם • אינם אומרים שהוא‬
‫פ ד רנו שימצת לו‬ ‫מהעדר הידןעה והעדר הידיע׳כאה מצד החצן׳‬ ‫כחק המלאכים • ולא בחוק הגל‪1‬ילים והככבים • ולא בחוק היסודות ומה שהורכב מהן‬
‫והם ?וצלם ב ענין‬ ‫כמו שכבר ביארנו ורמז בזה הפרק הרב כי‬
‫ה ח ו ם' ו ה ק‪ 1‬ר פי'‬ ‫האמונה עסששיא מהשגחת ‪ b‬ל‪p‬ייןס המין‬
‫ממוצא או צמח • ולא בחוק מיני כעלי חיים גם כן • ואמנם תלך מחשבתם כולם לקצרת‬
‫‪^,‬וסר כל צ(תד ים לו‬
‫האנושי כבל יושב מה שהי׳עוזר מנגד)המישיר‬ ‫אישי מין האדם • ויתמהו מזה אשר אכל מן המאכלים הרעים עד שהצטרע איך הלה בו‬
‫קציצוות בוהן מ ז ׳‬
‫וצו‬ ‫כבר ישוב מעיק ‪ J‬׳ ^ ‪,‬‬ ‫׳‬ ‫זאת הרעה הגדולה ואיך נמצא זה הרע וכן יפלאו ממי שהרבה המשגל עד שיכהו עיניו‬
‫פרקיב הרבה פעמים יעלהכלס*ההמון‬ ‫ויקשה בעיניהם כשנוגע ז ה בעורון ומה שדומה לזה• והבחינה האמיתית היא • שכ ‪S‬‬
‫אחר שביאר כי הרע הוא במקרה‬ ‫‪ ,‬כני האדם הנמצאים כל שכן זולתו משאר מיני בעלי חיים • הוא דביר‪ .‬שאין לו שיעור כלל‬
‫וכס בת ההעדר המחובר לחמר ושרוב הרעות‬ ‫גערך אל המציאות כולו הנמשך• כמר עזביאר ואמר • אדם להבל דמה• אף כי אנוש‬
‫הגדולות הנופלות ככני אדם הוא לחסרון‬
‫יפה ובן א דס תולעז^ה • אף שוכני בתי חומר •‪ /‬הן גויס כמר מדלי וגוי • וכל מה שב<^‬
‫החכמה רצה לבא׳ שהוא על המעט אחר שאין‬
‫המכוון כעציזו ושהוא מפני טבע ההוייה‬ ‫כיכרי ספרי הנביאיס מזה העניין הנכבד• גדול התועלת כידיעת האדם ערכו^• ושלא‬
‫וההפסד ומפני סכלות האנשים או סכלות‬ ‫אבל‬ ‫;‬ ‫‪. .‬‬ ‫יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו לבד ‪:‬׳‬
‫עצמו וככלל כעדר החכמה והתחיל ואקר•‬ ‫'‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מהרבה פעמים יעלה כלב כני אדם שברעות יותר מהטובות עד שבהרבה מחידות רוב ר‪.‬אותות וכשיריבס יכללו זה העכין ואחרו כי חן הקופלא שימצא כוג!ן לכר ט‪ 1‬כ ד‪).‬א‬
‫^’“יא י(ז על התעט וירע יוא תמידי ו^ס היה הדבר כן היה הדע נמצא בעצם והטוב כחק־־ה ואין זה טעות אצל ההמון לנד אכל חי שיחשוב שהוא חנם עד שבד״אזי‬
‫פפר מפורסם קיאו ספי האלהות כלל בו משגעונותיו וסנלייתיו וציכלליו שהרע כמניאות יותר מהטוב עד שחנה הרעות שימצאו לאדם מיום היותו עד יוס יזותן‬
‫יאחרטאציאומבאדסינקמהחמנו ורעה גדולה‪.‬עדשהיהיותרטוהלאדס העדרו חמניאותו מצדשיש לאדם צירים ויגינותמומיס גדולים ומציאותו בזה התואר נקמה‬
‫‪J‬יונו וזה חולק על תה שיחשבו אנשי בשם גוגמילות חשדי השס למציאותס מבוארת ואסהש״י הוא טוב גמור יחוייב שכל מה שיטא מאתו שיהיה טוב גיוור כי ז‪ :‬כסגעון‬
‫יפאגעז בו בני אדם ברוב רעות העולם אינם איויוריס שהוא כחוק המלאכים ולא בתק הגלגלים והככביס ני אלו הס נצחיים ואינם גס כן כיסודות ומה שהורכב יובס‬
‫^יזיצא או צתת טיאלו אע׳׳פי שישיגם הוייה והפסד אין להס הרגש שירגישו טובם או רעתם וג׳ינ לא בחן הב״ח ואע׳׳פי שירגושו כי אץ להם נפש מושנלת לר‪.‬רגיש ר‪.‬רען'ת‬
‫תלן מיזשכת אל הסכלי' כלה לקצתאישי מכני א‪7‬ס)ימח;צ מזה אשר היה הוא סב? להפסד עצקו למה שאנל חן המאכלים הרעים עד שנצטרע וחלה בו ואת הרעה‬
‫יפלא} ■‬ ‫‪,‬‬ ‫■י‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫הגדולהוכן‬ ‫‪.‬׳‬
‫‪.‬‬ ‫‪■AA‬‬ ‫‪i‬‬ ‫וי א‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬
 ‫מורה נבומס חלק‬ ‫שם טוב‬
‫אכל המציאו׳ אצלט ר״ל אכל המציאות בכללו לפי דעתנו ן וזהו שהוא יר‪5‬ה להיולו‬ ‫• !ל!״ ‪<5‬״^ >ו יפלאו ממי שהרבה התש^ל)שקעו ׳־‪.‬גינ״ו איך ניגע סההעורון ימה שחמה ל!ה זג^כ‬
‫מקכל מעשה ונו׳ ״ ר״ל זה האיש ירצה לקבל כין שני ההפכים אשר הוא חן הנמג^‬ ‫י ההעדר לא י‪5‬טדך ימתהו[)!' שאוהב כס;‪ -‬ולא ישבע כסףוירנוב האכלאיד גער ה*ס בגליו על ‪ rt‬האיש‬
‫וזה שהוא ירצה מקכל מעשה ר״ל שיקבל חחרו כעתהויתו הצורה האנושית ואתר‬ ‫לפועל רוצים ׳ בזז וכן כשאר הדעו׳הדוחו׳לוו כי רוב רעויזינו הס מ מ נ ו)תעאוועינו והבחינה אקימיע‬
‫שהוא נכרא וקבל הצורה האנושית ירצה שלא יתבל חמה צורה אחרת לכלת'‬ ‫היא שכל בני אדס הנחצאי׳כ״ש זולתו משאר ב׳׳ח ■הוא דגר שאץ לו שעור כלל בערן‬ ‫״"׳’ י‬
‫־תכלית! שאלו היה כלתי מקבל מעשה ■ינג‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫׳‬ ‫ןן‪.‬ןכנה‪.‬ינ)‬‫‪1‬‬‫נעד‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫הנמשך‬ ‫כלו‬ ‫המניחות‬ ‫‪1‬‬‫־‬
‫נתהווה » ר״ל מפני שירצה הוא להיות מקבל‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, , 1‬‬ ‫?*דר החיי קורים‬
‫‪5‬זזתו חקרה !אתר‪ ,‬אל גוף א מן הכוכביס אין לו ערך כ׳׳ש חל גוף‬
‫מעשה ואח׳כדי שיקבל החמר הצורה האנושית‬ ‫סהשס ניא ״קרא השתים אין לו ערן כלל ואס נעי־ין ננשועינז אבל המציאות ^פי דעתנו הוא מפני רצון הבור^^ ״‬
‫ואז יהיה הוא נתצח שאלו היה כלתי מקכל‬ ‫® ‪ nn‬תאיד כזי א־ן^יעדןאלנמשו׳השמיסכ״ששאין לוערן אשר מין האדכש הקטן שבו בערך אלהמציאורת‬
‫מעשה ר״ל שחמרו לא יתפעל לקבל צורה‬ ‫' עם מלאכי׳ כת״ש אדם להבל דמה ואח׳ ג׳'כ העליון •ר״ל הגלגלייוהככבים• אמנם בערך למלאכים‬
‫אנושית ולא צורה אחרת לא נתהווה! והיה‬ ‫הם חקייס אצל^ אף כ־ אמש רמה לבן אד׳ תולעה ואף כי שוכני איך י‪.‬י;יה ערך עיד האטת בינו ובינה״ ואמנם האדם‬
‫הנמצא ממנו איש לא אישי מין ‪ .‬ר״ל אם‬ ‫ותושבים שהחקרים בתי תומר אשר כעפר יסודם הן גויס כחד‬
‫הינח שהחומר הראשון לא‪,‬יפשיט צורה וילבש‬ ‫מעצמם הוא נכבד מכל מה שבעולמינו זה התחתון• ד ל מכל‬ ‫לא יעתד! שני קדליורוכהלעלתהנופלו׳באישיו הס‬
‫צורה;אחרת אכל יעמוד לעולס עסצולתז‬ ‫יי® ר״ל באישי כני אידס כחסרים כי העוזר מנגד מה שהורכב מן היסודות י ועם זה‪:‬״כ מציאותו הוא‬ ‫לי׳יי®‪,,‬‬
‫הפרטית יהיו מספר המינים כפי מספל‬ ‫כמ״שאעשהלועזר זבה עזר לא זכה כנגח טוב גדול לו וחסד מיי׳ במה שיחדו בו והשלימו* ורוב‬
‫הרעויהנופלות באישיו הם מעצמם• ר׳ילמאישי בני האישי׳ כי א! יהי־ חומר כל פרנז מהם ממחלף‬ ‫רוצי נו ם ה‪ 1‬א פועל זתשסרונותיכו^ נדליק ן‪::‬קש עזר אשר‬
‫בעצם לחמר הפרט האחר ויהיה כל פרט מנק‬ ‫נעצם ה דני אחנם י התסרונות‪ :‬הם‪,‬ח] )‪*^,‬גדר החכמה וגם רול אדם החסרים • ומחסרונותנו נצעק ונבקש עוד ‪i‬‬
‫כאישי השמים ואז לא יהיו נמצאים אישי המין‬
‫אלא כל פרט מהם ופרט יחדש חין וזה שקל‬
‫לפעייי׳ יקיא מיעל מהדעות נעשה אנחנו בעצתמ וכבחירתנן ומהרעות נעשד־־ואותס בעצמנו בבחירתנו נכאב‬
‫ככאב)אש ניחס זה אל השם חליל׳ כמ״ש שחת‬ ‫יי® '׳’ ”‪j‬‬
‫וניחסהולשם• הלילה לו מטנו * כמן שבאר בספרו כי החקר הראשון משותף לכל היסודות הד׳‬ ‫לו לא בניו מותם והרצון כי הרעות הבאות‬ ‫פיעל במק^^‬
‫וימצאו אישי המין' רכים! ואס יתגבל‬ ‫‪#‬יפרש היא^אתר על האדם אינס מצד השם אכל מצד בניו שהס ואמר שחת לו לא בניו מומס וגומר •’ ובאר שלמד־־ו‬
‫המתגבר* ר״לאס יחלוק עלי החולק )לא‬ ‫־ ‪»#‬־ ני ״®יי כעלי מום וחסרון ואת׳ שלח? ג״כ אולת אדם ואמרי אולת אדם תסלף דרכו • וביאור זה שכל רע‬
‫יאחר שאלו הרעות הם על צד הזרות אפי׳ הכי‬ ‫שימצא האדם ישוב אל אחד משלשה מינין ‪:‬‬ ‫מסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבי והנה ביאור זה‬ ‫הטמיר היא‬
‫אפילו ■‬ ‫הרעות ההם חלק קטן מאד !‬ ‫המין האי מן הרע הוא מה שיקרה לאדם מצר טבע‬ ‫;‬ ‫לאתד‪.‬תג׳מיניס‬ ‫ישוב‬ ‫לאלם‬ ‫שימצא‬ ‫רע‬ ‫שכל‬ ‫‪f‬‬ ‫יי;זי‬ ‫‘‬
‫ז‬ ‫־‬ ‫ההויה וההפסד* ר״ל מאשר הוא בעד־* ‪:‬‬ ‫יהיה ‪:‬‬ ‫«<בל הוא בחקר® ומי שירצה שיהיה בעל כשר ועצמות ולא‬
‫»צד השית העמיד נפשד ירצה לק;ץ בין שני ההפכים והוא לא‬
‫לא י שהות ה‪;5‬ל‪ .‬ישער וזה שהוא ירצה להיות מקבל מעשה ♦ חמר ‪ .‬כי מפגי זה יארע לקצת בני ון‪.‬דם מוסים גדולים ובטול אברים הכלל היצירה י ‪ K‬ו‬
‫רונה ליתרשיהיה חתרו מתפעל ויקבל הצורה מתחדשים משנויים שיארעו ביסודות מאויר הנפסד־ או הברקים העצומים הנק׳ בל״ען‬ ‫י״ ”‬
‫‪,,‬י 'האנושית ואחר כן לא יקכל צורה אחרת ואלו לנכייש • או שקיעת מקומות ‪ :‬וכבר ביארנו שהחכמה האלהיח הייבה שלא תהיה הויה‬
‫®מצד השיק תקנ^ לא יקבל הצורה האנושית לא היה מקבל צדה‬
‫"י״י ®זייי^ע®® ‪,.:‬־אחיתואס יקכלהית;ייכ ש־היה נפשי אחר‪ ,‬כ״א בהפסד • ולולי זה ההפסד האישי לא תהיה הווה נמשכת ההויה המינית ־ הנה כמל‪.‬‬
‫י״ל חי ' שנתהוה יחוייב ש־פסד כי כל הויה נפסד)אם התבאר גמילות החפר וחנינת הטוב הגמורים ושפע הטובה־ ומי שירצה שיהיה בעל בשר‬ ‫הזי‪^-‬יי*‬
‫?צד הנין קי׳רו‬
‫שם פה לקדם הרצון היה כלתי מקבל מעשה לאלתהווה ו ^חר ועצמית ולא יקבל מעשרה ולא ישיגהו דבר ממשיגי החמר אמנכש ירצה לקבץ בין שנין‬
‫‪ 15‬חצד הפרת‪ ‘ ,‬המאמר שאתר גאלינ״וש כאתדו לא תיחל‬
‫הקצין יויזם ‪ .‬לו נפשן־ כשקר שאיפשר שיהיה מדם הנדות ההפכים והוא לא ישער בזה • וזה שהוא ידצ' להיות מקבל מעשה לא מקבל םעשה־שג;ן‪'.‬‬
‫הפועל שעל כל אתר יתהשכבת זרע כעלי חיים שלא יתות או שלא היה בלתי מקבל למעשה לא נתהוה והיה הנמצא ממנו איש לא אישי מין־ ואמת המאמר‬
‫מן הדיעות הרצון‬
‫נזיז ‪ ,‬לפי דעת יכאב או תדיר התנועה או בהיר כשתש ודי שאסר גלי״נו במאמר השלישי מן הספר הנקרא תועלות האברים־ לא תיחל נפשך בשקר‬
‫שיתהיה מדם הנדות ומהשנבת זרע מין האדם‬
‫בהעדר לא זולת והוא האפשרו׳ה־ותר מעולה שאיפשר שיהיה אפשר להיות מדם הנדות ושכבת הזרע בעל חיים שלא ימות'ולא יכאב או תדיר‬ ‫החדנרים‬
‫הצחור‪ .‬אי לפי‬
‫דעיזינו בהעדרי שיתהזה והנה אדם עס שהוא כריה מעולה הוא חתנועה או בהיר כשמש ־‪ .‬וזה המאמר מגלי״נו הוא הערה על הלק מגזרה כללית• והגזרה;‬
‫חי מדבר מת ולכן י־ וייב שיתחברו אליו קצת‬ ‫הקנינים ב'׳כ‬
‫היא שבל מה שאיפשר שיתדןורו־מאי זה חמר שיהיה ־ יתהוה על השלמות שאפשר ‪'*H‬‬ ‫ירצה נזה כמו‬
‫שפירש באחיו או חהרע‪:‬ת או החסיונות אחד שהוא חת ואינו‬
‫אלם לא חלק מתא‪ :‬ולא חלק מאלף מן הנולדים להתהוות מן החמר ההוא המיני ־ וישיג אישי דהסין מן החסרון כפי חסרון חוטר ד־זאיש‬ ‫סי ישים‬
‫הפרשו בג פירושים על תכלית השליחות אם כן הרע הנמצא כזה ההוא ־ ותכלית מה שאפשר להתהוות מן הדם והזרע והשלם שיהיה מהם הוא טין האדם‬
‫״תהלפים * והוא‬
‫החצערף המין הוא בתקרה ועל היועט וכעבור הטוס כפי מה שנודע מטבעו שהוא־חי־מרבר‪-‬םרדואי אפשר לזה הטין מבלתי רע שימצא לו•‬ ‫משעי‬
‫התנוון כתו שאמרנו !‬
‫רוצה גו שהוא שווי המין הב מה־עות הוא יוהש אירע לבני ואחה תמצא עם זה שהרעות אשך ימצאו כני האדם בזה הטין מעטים מאד מאד ולא יהיר‬
‫ובלתי שווי והשווי‬
‫אדם מקצי׳‪,‬ם אל קצתם )אלו אלא לעתים רחוקים ־ שאתה תמצא'מדינו׳שיש להם אלפים שני׳לא נשקעו ולא נשרפו‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא שיגכיוהנאות‬
‫והקור הרעת תתרמיעות המין הא' וסבתה רעות וכן יולרו אלפים מבני אדם כתבליתהבריאות ־ ולא יולד כעל מום רק על דרך פלא ועי^‬ ‫כאלו‬ ‫הפזעלות‬
‫תא‪-.‬יד האום‬
‫ידועו^• והם התאוה והכעס ובקשת הנצוח‬
‫הכאות והש־יה־ ובקשת התחוכת כי כעבור אלו'‪ ,‬צר זרות ־ ואם יתגבר המתנכר ולא יאשר על צד זרות הוא מעט מאד ואינו לא חלק מק' ־‬ ‫על‬
‫התתפטלית והם‬
‫'‬ ‫' י‬ ‫ולא חלק מאלף מן הנולדים בתכלית השלמות ‪, :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הלחות והיובש לא הדברים והדומים להם כתו הקנאה והשנאה‬
‫עושה 'הרגו ק‪:‬תם לקצתם ויעשו אלו כאלו רעת הטין ה ל מן הרעות הוא מח שיארע לבני אדם מקצתם לקצתם בהחגברקצתם על קצתם‬ ‫יאמר שהוא‬
‫רע בעצש כלל פי׳ רבת והם ג‪ 0‬כן מחנו ר״ל שהאנשים יעשואלו‬
‫ואלו הרעות יותר מרעות הטין הראשון״ עסבוחם רבות וידועות והם ג״ב נזמנוי‬ ‫ראשוניה ‪.‬כ זלורעית חבלתי שום חכ־ית אלא שאין‬ ‫רק כל תה שנרא‬
‫‪5‬רא כונה‬
‫לטיב והדבר ההוא לעשת מהם תחבולה כי לא ימלט איש אפילו אלא שאין לעשות בהן תחבולה״ ועם זה איזה מדינה שתמצא בעולם כולו לא ימצא בין י‬
‫לא‪ ,‬שיהיה צדיק וחסיד ושר ושלטון מהיות לו אויס אנשי המדינה ההיא זה הטין מן הרע מתפשט מאד כלל ־ אבל׳מציאותוג׳׳כמעט ־ כאיש ‪,‬‬ ‫הטוב יגיע חחנו‬
‫ושונא מבקש לו רעתו ועם שאלו הרעות הם‬ ‫רע נחקרהי‬
‫פיכוון הרע כלל ; רבתעכ״ז איזזחלינה שתמצא כעולם לא שיתנכל את איש להרגו או לגנוב ממונו כלילה־ ואמנם יכלול זההמיןסןהרעאנשיכז‬
‫איזר החכם נזה‬
‫׳‬ ‫־ רבים במלחמות הגדולות ־ וזה נ’ כ אינו ברוב מה שבישוב ‪:‬‬ ‫־‬ ‫הענין ואם יאחר ימצא בין המדינה זה המין יוהרע מתפשט‬
‫אצחצו רואי' העולם מאד ככל המדינה ההיא אכל מציאתו ג״כ המין הגי• מן הרעות הוא מה שימצא כל אחר מכני אדם טפעלתו בעצמו • וזהו הרוב •‬
‫מלא רעית ופגעים מעט כאיש שיתנכל להרוג את חכירו או‬
‫ואלו הרעות יותר מרעות המין השני דרכה ־‪ ,‬ומרעות זה המין יצעקו בגי אדם‬ ‫)שחמות לגנוכ ממונו כלילה ואתנם יכלול זה המין חן ‪.‬‬
‫מעט • וזהו שראוי לגנות בעל■‬ ‫הרע אנשים רבות כמלחמות גדולת וזהג״ב כולם ־ וזהו אשר לא ימצא מי שלא יחטא על עצמו בו‬
‫אינו כרוב מהיישוב ולע כי זה הרע את־ ש‪:‬וא המאורע עלמה שיארע לויבאמת• ויאמר לו כמה שאמר־מידכסהיתה זאת לכם• ועל‬
‫על המעט אינו מכוון כענמו והיה ז‪ :‬כ זכור‬
‫היתהאדם כיגל נחירה ורצון וכעל תאוה זה נאמר• משחית נפשו הוא יעשנה• ועל זה המין טן הרעות אמר שלמה• אולח‪-‬ארם‬
‫וכעס ויחשך מזה שיש לו יכולת להרוג את ‪ , :‬תסלף דרכו וגוי ־ ובבר ביאר ג״ב כזה המין מן הרעות שהוא פעל האדם כעצמו והויאמרו•‬
‫מכירו ולגנוב ממונו והשם שני‪/‬ן לו הבחירה ' לברראהזהמצאתיאשרעשההאלהיםאתהאדיישרוהסבקשוחשבונוירבייוהחשבונו' ‪.‬‬
‫לא היה כעבור שיכחור כרע אלא כעבור ‪,‬‬
‫שיבחר'בטיב'‪,‬כת״ש ובחרת בחיים לא כעבור ההם הם אשר הביאו עליו אלו הרעוח־ועל זה המין נאמר־כי לא יצא מעפר און ומאדמה‬
‫שיעשה‪,‬הרע ולכן היה הרע מנוון בתקרה לא יצמח עמל־ואחייב באר מיד שהאדם הוא אשר ימציא זה הטין מן הרע ואמר• כי אדם‬
‫לעמל יולד וגוי־וזה המין הוא הנמשך אחר המרוח המגונות כלם ר*ל רוב התאוה במאכל‬ ‫‪,‬לא בעצם!‬ ‫־‬
‫המין הג חן הרעות חמה שיתצ^תכ״א‬
‫׳ ובמשתה ובמשגל • ולקיחתם ביתרון כמות ־'או בהפסד סדר • או בהפסד אי מ ת המזונון‬ ‫מבני אדם מפעולתו‬ ‫י‬
‫ראשונה מהאכילה המגונה והשתייוה היכ ויהיה סכה לכל החליים והסבות הגשמיות והנפשיות• אמנסהליי הגוף הם ממאריי־אכל‬
‫מכלי סדר ומלקיתתהדברים המאוסים אצל הליי הנפש מרוע זה הסדר משני צדדים ־ האחד מהם השנוי המשיג לנפש בהכרח מפני‬
‫כטבע אשר כעמר זה ימצאו רעות רכות‬
‫ואח־ זה הרכת המשגל ואחר זה כקשת שנוי הגוף מאשר היא כת גשמי־כמו שככר נאמר שמדות הנפש נמשכות אחר מזג הגוף‬
‫היזותדת אשר כס‪:‬ת זז יכניס האדם עצמו והצ^יהגיהוא דרות הנפש מרגלת' ברברי׳שאינם הכרחיי' וישוב לה טבע חזק'‪,‬להשחוקקה‬
‫כסכנת עצומות והנה כיוס יכהו החום והקור למה שאינו הכרחי לא כהשאר האיש‪,‬ולא כהשאך המין ־ וזאת התשוקה הוא עניין אין‬
‫'וכליל' ג"כ ויכניס עצמו כרכיבתהים ועכודת‬
‫מספר‬ ‫־‬ ‫תכלית לו • אמנם ההברחיי'כלם הם מתי‬ ‫התלכיס אשר אלו הדברים הם סכות לרעות‬
‫גדולותזלחלאיס רעים ונאתנים ג׳׳ש אס ז‪ :‬האיש כעל כעס וחתה ובלתי שוחר פיו ולשונו אשר בעבור זה יגיעו לו חחנו רעות גדולות ואחר שלחה אולתאדם‬
‫ונו׳ אשר הרנון בו ט האדם יחטא כקיותו בכלתי משר)יגיע לו חתנו רע וחד ניתרעס חהאל וכאשר תסיר מחין האלס אלן הרען׳ אשר ה)א סכה להם לא מןצא רע אלת‬
‫'‬ ‫יי׳י‬
‫גאן‬ ‫•‬ ‫י• ‪• .‬‬ ‫נקעע חעשחאלוכבר‬
 ‫קרקאש‬ ‫שם טוב ' ‪ .‬צד‬
‫י‬ ‫•‬ ‫'‬
‫מורה נבוכי& חלק שלישי‬ ‫■‬ ‫■‬
‫׳ שם‘י טוב‬ ‫• י ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ p m n s v‬ג ר פ מי ס‬ ‫‪5‬ח‪ 1‬ג״נ ס ‪ :‬ה^זץיזן הריצות שהוא פעל האדם כעצתו זהזא אקח לכד וה ראה ק‪5‬אעי אשד עשה אלסיס אי) האזס יפר י?מס ‪3‬קשז יזשבזנומרכים והחשמנו׳ י‪.‬הט הס אשר‬
‫>הןןעות!י־יינזצי ® י‬
‫”יאיעליהם אלו הרעות והרנא כוכי האדם לצורר מחיתו הוא צרין אל דכריס מעטים והוא יוכל להבינסביחת ובעמרכודלתאזתו נקנעתתנו הכל ויתצ?ו לו צרות‬
‫והלנופי ם ו»)לת ‪6‬‬
‫י ג נ ה גנ פ פויז ג נ י‬ ‫^יעית ואתר החנם רשי משה הנרכוני כי שלאת אלו הרעות כיוון הרכ לכאר חלוקת ספור מעשה השטן ני הרע הראשון ?הא אל איוכ כאחת ומלאן כא אל איוב‬
‫הת*‪*” 1‬‬ ‫‪ 6‬ר ‪jn 0‬‬ ‫י איזי הנקי היו חורשות והאתונות העות על ידיהו ותפול שנא ותקחס וגו' וס המין מהרע ‪*0‬גא מקצת האדם אל קצתי החץ הב׳ עוד ‪ n‬מדבר ווה כא ויאחר אש אלהיס‬
‫ז ה כ ע פ חולתו יי<יר‬ ‫נעלה מן השמים ותבער כצאן וכנערים‬ ‫;‬ ‫‪ .‬י‬ ‫*‬
‫י ל עייו‬ ‫פ גו ע‬ ‫ותאנלם;ה המין מהרע אשר מאותות השמים‬
‫גר^שו) נינו ל תיוו‬ ‫אש אלקיס נפלה חן השמים ותבער כצאן‬ ‫מספר בעלי תכלית אבל המותר אין הכל•' לו • והוא‬ ‫א ‪6‬ו ד‬ ‫‪,‬‬
‫נל קי ינו ל ק ן‪ 8 (5‬לזן‬
‫בינול ת הי*‬ ‫היה‬
‫ו כנערים ותאכל ס מצד טנע ההוייה וההפטד‬ ‫״עיל^בחקזההתיהיזליש*^ ר״לאפי׳בחק שאס תתאוה להיות כליך מכסף והלא היותם מזהגי‬
‫הון חי כ‪ 1‬ל' הר^פיז‬ ‫עוד נפל המין אשר יהיה מקצת כאדם ‪ b‬קצתו‬ ‫״סלי־יי"® יותר נאח« ואחרי׳ עשאום מספיר* ואפשר שיעשו‬ ‫למווג^״ ’ ;;‪°‬‬
‫‪ ofit‬היה בונוליי‬ ‫ולפי שהוא יותר נכפל שנית כי אמר וכשדים‬
‫‪(1‬יך יבזל להר׳ והיזו‬ ‫שמושלשה ראשים ויפשטו על הגחלים וגו׳‬ ‫שאפשר‬ ‫מה‬ ‫מכל‬ ‫או‬ ‫•‬ ‫מאודם‬ ‫או‬ ‫‪.‬‬ ‫מטפן;‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪J^^U‬‬ ‫ר״לשהל׳‬ ‫יושחיהשיאתו‪.‬‬
‫טוב ג מור ו ה סוג‬
‫המין הג׳שהאדם מבתו להרע את עצמו והוא‬ ‫ככחס וכאיכריהס )בכחותם הטבעיות ?‪,‬א למו|‪5‬או‪..‬־עלא יסור פכל רע המחשבה מהיותו בצער‬
‫לא יא‪ 5‬ל ‪.‬‬ ‫הגמור‬
‫ק מ נ ו׳ ר ק נ ו ו נ •‬ ‫אמרו חח גדולה נאה מארבע פנלת הכית ני‬ ‫חאל‪ 5‬היה זה ‘ ר״ל היה זה האיש•; ואנחת ‪il‬ל אשר לא ישיג לעשות מה שיעשהו פלוני‬
‫יאמר לא יגלה סו ר‪.‬‬ ‫וה המין מהרע הס היו םכתו כי לא היו חושסין‬ ‫ולא זה החמד מותר הפרנםה״ ר״ל נמל ׳ מן המותרות•• וברוב יכניס עצמו בסכנות עצומות‬
‫סיבולת ה ר א סון כי‬
‫אס בזכרנו ה טו ב‬
‫אם יהיה הכית תלוש במקום כלתי נאות מצד‬ ‫ברכיבת הים ועבודת המלכים • ותכלית מנתו בזה‬ ‫׳‬ ‫בגדים מחהביס‪ !,‬־‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬
‫&המ אוכלין ושותין ולכן נפל עליהם כ ‪0‬כת‬
‫ו ה ר ע• או ל ס ה טו ב‬
‫^ו ח וגס ויךאת איוב כשחין רע הוא מו‪:‬‬
‫•‬ ‫הכרחיורת‬ ‫שאינס‬ ‫אלו‪.‬המותרות‬ ‫אל‬ ‫להשיג‬
‫יוחל ט על ‪3‬׳ פני ‪. 8‬‬
‫‪4‬ין ג״כ כי הוא ' מי שאכל המאכלים הרעים‬
‫יכשיאיעו לו הסאור‪>.‬נות בדרכים ההם אשר ילך בהם יחרעכם מגזירח השכש ומשפטיו •‬
‫איזד מה® פיהו©‬
‫טוב ב ע ל מזי ע בי בו‪,‬‬ ‫‪ ,‬ויתחיל לגנות הןמן ויתטה ממיעוט דינו איך׳לא עזרו להגיע ממון גדול • יקנה כו יין הרבה '^ייב שיחלה ולפי שזה הרע הוא אשך על‬
‫ה ל נ ר'‬ ‫שיהיה‬ ‫החב נכפל וייוחד כעצמו ז ׳ אמנם הסכחיס‬ ‫‪^.‬גזישתבלבוחמיד • ופלנשים רבות מזויינות במיניתכשיטזהב ורקמה ואבניםטובות •‪.‬‬
‫>מצא וימצא ע מ י‬
‫שלמותו ובאשר ‪ 9‬י ‪8‬‬
‫החשובים כי הנה הסכלים הלאו הכורא כזה‬ ‫שיעוררוהו‪-.‬למשגל מותר׳ מאשר מכלתו•־ בעבור'שיהנה באלו תכליתן‬
‫זה עני) ס טו ב ה ג *‬
‫המציאות וחשבוכיעוכה׳ אתהארן אמנם‬ ‫ייסציאורת‪ .‬אמנס‪.‬הוז‪ ^-‬הנאת זה הפחות לבד • ערכה הניע טעות ההמון • ^‬
‫ס ר ע ה מ קני ל לו‬ ‫השכחיס החשובים נבר ירעו חכמת זה‬
‫ה דנ ר או‬ ‫העד ר‬ ‫המציאות וידעו גס כן מצות התורה וידעו‬
‫‪.‬לאלו‪.‬‬ ‫שהלאו השכם בזד־• דדמציאודת’‪^..‬אשר ד“‪.‬מציאו ‪ .‬בזר־< ה‪ ±3‬ע ד־־‪.‬מחייכ‬
‫העד ר שלמותו ב י‬ ‫"ירעה להשס} תכלית׳התבאר להםצד החסד והאמת והרצון‬ ‫כל בעל טרה‬
‫עוזרג־י׳‬ ‫בלתן‬
‫תן^ה‪1‬‬ ‫טיוגם • ‪7‬להיור‪/‬יהטבע ההוא‬
‫היותהטבעהחלאנ‪7-‬‬ ‫לפי‪,‬דמיונם‬
‫׳גות הגדולות ‪ps7‬‬
‫יייעות‬
‫•״‬
‫ה ר ע אין ע צ מו ת‬ ‫דעהו • עד שיגיע לנפשו הרעה־ תכלית תא^תה אשר אין חכלית לה כמה שכיאמיקי י בזה כילתהשהיה כאדם א״אשימצא אסלת‬
‫לו א״ב המציאות‬
‫הוא טוב י ג מו ר‬
‫המונרחי' ‘למציאותו‬
‫־‬ ‫אמנם החשו^יס החכמים כבר ירעו חכמת זה המציאות והבינוהו • כמו שביאר דוד ע ‪■ ‘■’H‬נמצאו ־‬
‫הדברי׳ הטבעיים‬
‫זההעלר ר טו פ ג ת‬ ‫לקיום אישו ולקיום מינו ואףשיהיואלו נמצאים‬ ‫‪1‬אמר • כל אורחות ה' הסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו • ‪ ,‬אמד שהם אשר שמרו טבע‬
‫ה ר ע הי א אשר‬ ‫!זטציאות ומצות התורה וידעו תכליתם התבאר להם צד ההסד והאמת בכל • ולזהש־מו‪ .‬אס לא ימצא תורה ומצו׳ שינהיג המין האנושי‬
‫הדבר או‬ ‫י פ סי ד‬ ‫א״א לנמצא אס כן כשימצאואלו השני דברים‬
‫פצמייו׳י‬ ‫יפ סיד‬ ‫שהם הכרחיים בקיום האדם• כשיניח־ זה‬ ‫תכליתם מה שכוון בהם מא שר הם א‪1‬ם והוא ההשגד*• • ומפני הכרחי הגוף יבקשו צרכיו‬
‫משלמותו הנה י ה י •‬ ‫__‬ ‫______‬ ‫________‬
‫החכמי׳ יתבאר להם צד החסד והאמת ושמח‬ ‫____‬ ‫תהברחיים לרם לאכול ובגד ללבוש מבלתי מותר • וזה דבר קל ויגיעו אליו כל אדם במעט‬
‫בצירוף אל‬ ‫רע‬
‫ה שחימי‬ ‫אשר‬ ‫>‪2‬ורח כשיספיק להם ההכרחי • וכל מה שתראהו מקשייזההענייןוכבידותו עלינו הוא מפגי ‪ .‬טכע תכליתם מה שכיוזןכהס תאשר הוא‬
‫והאחד שהטוכ כנ ר‬ ‫המותרות ״ בבקשת מה שאינו־חכרחי יקשה אפי׳ מציאות ההכרחי • כיכלאשריתאוזך‪ .‬אדס והוא ההשגת‪ :‬ומפני הכרח הגוף יבקשו‬
‫ירצה נו מי שיגי ט‪'.‬‬ ‫לאכול)בגד■ללבוש כלי‬
‫האדם יותר מותרות יהיה העניין יותר כבד • ויכלו הנחות והקנינים במה שאינו הכרחי ולא צרכיו ההכרחיים■לחם■ ■‬
‫מציאות‬ ‫מ אתו‬
‫®דברים ושלמות®*‬
‫חוחר וזה דבר קל ויגיעו אליו בתעטטורח‬ ‫ימצא ההכרחי • וצריך שתבחן עניינו במציאות • כי כל אשר העניין יותר צריך לב׳ח הוא‬
‫דספיק להם ההכרחי וכלמה שחראנחקישי‬
‫והראשון טוב ג מו ר‬
‫כ פי וק ה עניו אצא‬ ‫זה הענין עלינו הוא מפני המותרות כבקשח‬
‫‪y‬‬ ‫גשצא יותר ויותר בחנם •‪,‬וכלמה שימעט צורך הכרחי הוא • נמצא יותר מעט והוא‬
‫ולאת‬ ‫• ב ה לנ רי ם‬ ‫מה שאינו הכרחי יקשה אפי׳ מציאות ההכרחי‬ ‫ס‬ ‫מנ‬ ‫מאד • כי העניין ההכרחי לאדם על דרך משל הוא • האויר • והמים • והמזון • א‬
‫ה נ חינ ס ‪,‬ארנע ®‬ ‫כי כלאסריתאוההאדם יותר מותרות היה‬ ‫צריך האויר יותר חזק שאם יפקדהו קצת שעה ימורת • אבל המים יעמד בלעדיו יום או‬
‫הלתים הראשון ח® י‬
‫ההוא טיב ג מו ר לא‬
‫הענין ינתר ככד ויפלו הנחות והקגינים גתה‬ ‫יומיס • והאויר יותר נסצ׳ ויותר בזול בלא ספק • וצריך' המי׳ יותר מצרך המזון כי כשישתה‬
‫יצוייר״ שיגיע עלותו‬ ‫שאינו הכרחי ולא ימצא הכרחי ולכן יתרעם‬ ‫ולא יאכל יעמדו קצת גני אדם ארבעה ימים או חמשה מבלתי מזון • ואתה תמצא המים‬
‫ד ע ־ נה שנייתה‬ ‫האדם חהשגתת; האל כשיכלה כחו וקנינו‬
‫שהוא ר ע גמור א״א ‪.‬‬ ‫בבקשת המותרות ולא ישיגם‪ . 5‬ואחנס‬
‫ככל מדינה ומדינה יותר נמצא ויותר בזול מהמזון • וכן ימשך הענין במזונות מה‬
‫*‬ ‫שיהיה טוב‬ ‫פרסוס יושרו והשואתו ביני‪:‬ס מבואר כי כל‬ ‫והענבר‬ ‫צריך יותר נמצא יותר ויותר בזול במקום ההוא ממה שאינו הכרחי • אמנם המוסק‬
‫והשלישייחו שימצא‬
‫מ מנו הטוב והדיג‬
‫אישי מכ״ח אין כהס כח מיוחד‪,‬או אבר ניסף‬ ‫זהאורס והברקת איני חושב שאחד משלמי הדעת יחשוב שיש לו צורך גדול לאדם אל^יז‬
‫אלא■ שהטוב א י נ נ י‬ ‫על איש א׳ ממנו אבלהכחיתכלסהט‪:‬עיות‬ ‫ליפיאה • והנה יעמדו במקומם ובמקיס הד מים להם הרבה מן העשבים ומן העפרים • זהו‬
‫יו תר גו נ ר ־ ו ה ד'‬ ‫הנפשיות והחיוניות הנמצאים כאחל־ מהם לא‬ ‫פרסים גמילות חסדי השם ית' למציאותו ואפי' בחיק זה החי החלוש • ואמנם פרסום ישרו‬
‫מה שיהיה י מ מ נ ו‬ ‫יוסיף האת׳ על האת׳ואם וש בא׳ מהם חסרון‬ ‫חזשוותו ביניהם מבואר מאד•• כי אין בהוירת ובהפסד הטבעי איש מכל שאד מיני ב״ח‬
‫יו ת רגונ ר‬ ‫ה ט‪ 1‬ב‬ ‫הוא במקרה או על המעט והוא הכרחי כפי‬
‫אולם ה רי שון ב ג ר‬
‫הכנת החמר והוא דבר פלא גוון בו אמנם‬ ‫הטבעיורת‬ ‫שיתיחד בכח מיוחד בו או כאבר נוסף על איש אחד ממינו • אבל הכהות כלם‬
‫נאצל מיי תד חיןו ה ס‬
‫המלאכי® כי ה ס‬ ‫היות זה האיש אצלו כיסי מר דרור ובגד ם‬ ‫והנפשיות והחיוניות והאברים הנסצאים בזה האיש הם הנמצאים באד‪.‬דביגצם • ואם יש‬
‫סנ ת ה טונו' ל א י ה י'‬ ‫מוזהבי׳ וזה חסר זה המותר מן הפרנסה אין‬ ‫כאהד מהם חסרון הוא במקרה מעניןן מתחדש מסה שאינו בטבע וזה מעט כמו שבארנו •‬
‫מאת׳ ד ע והשני לא‬
‫בייצא מ אמו ו הו א‬
‫עול לו ולא חמס ולא מי שהגיע אל זה המותר‬ ‫אין יתרון כלל בין האישים ההולכים על מנהג הטבע • אלא מה שהוא מחוייב מצד התחלף‬
‫י צוייר‬ ‫מה שלא *‬
‫שלט בדבר מוסף‪.‬כעצמו ואחנס הגיע לדמיון‬ ‫דימח החמרים • א^ר הוא הכרחי לטבע חמר המין ההוא • לא כוון בו איש מבלתי איש •‬
‫שיהיה כו טו ב אך‬ ‫מכזב או לשחוק כי ברכות הטובה רבו אוכליה‬
‫הוא ר ע ג חו ר ־‪,‬‬ ‫ומה יתרון לבעליה ולא זה החסר חותר‬
‫אין‬ ‫אמנם העז זה אצלו כיסי מר דרור רבים ובגדים מוזהבים וזד‪ .‬חסר זה המותר מן הפרנסה‬
‫והשלישי הוא אשר‬ ‫הפרנסה חסר דבר חחוייב לא העדיף המרבה‬ ‫ואטנסתגיע‬ ‫עול בו ולא חמם • ולא מי שהניע אל זה המותר שלט בדבר מוסף בעצמו‬
‫ג ו נ י נ י ה ר ע ר ^וי‬ ‫והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו הה‬ ‫לדמיון מכזב או לשחוק • ולא זה הדזסר מותר הפרנס' חסר דבר מחוייב • לא העדיף המרבה‬
‫נו שלא ימצא ג״כ‬
‫ג י םנ‪ 1‬ל הרע הגדול‬ ‫סוד החןכי ההכרתי הוא שוה לכל ואס העדיפו‬ ‫והממעיט לא ה^סיר איש לפי אבלו לקטו • זהו על הרוב בבל זמן ובכל מקום ולאתבשלזר‬
‫ג ע בו׳ הטוב ה מו ט ס‬ ‫אלו על אלו הוא בדבר שאינו הכרחי וכל ח׳‬ ‫כטו שביארנו • ולפי שתי הבחינות האילו יתבאר לך הסרי העזם ית׳ על ברואיו מהטציאו‬
‫•‬ ‫י טי ל א טו ב‬ ‫לקח חהדכרים הצריכים לו כי לא יועיל לו‬ ‫ההכרחי על הסדר והשוותו בין אישי המין בבריאחם • ולפי זאת הבחינה האמיתית א מ ר‬
‫המלין‬ ‫ואילם‬ ‫שום דבר אחר מזות זהו השגחת הש״י בעולמן‬
‫ר אוי‬ ‫ברבועי‬
‫על סרו‪ :‬בכל זמן ובכל מקום ואס נתצאיס‬
‫כמו‬ ‫אדון הנביאים‪ • .‬כי כל דרכיו משפט • ואמר דוד כל ארחזתיי׳ חסד ואמת ונו׳ •‬
‫שב‪-‬ארנו ״ ובבאור אמר דור טוב יי‘לכל ורחמיו על כל מעשיו • כיהמצאחגוהוא־ הטוב יםהם חסרי היצירה וחסר הפרנסה ולא יוכלו‬
‫פימצא‬

‫לפרנס עצמן אפילו מהדכריס ההכרחיים הוא‬ ‫הנדול הגמור כמו שביארנו • ובריאת הכחהמנד‪,‬ינלב"ח היא הרחמים עליו כמו שבארנו ‪:‬‬
‫כדבר מועט מאד ולכן שתי הבחינות הללו‬
‫יתבאר לן חסדי השם על ברואיו בהמציאן‬
‫ההכראי על הסדר והכשוות כץ אישי הגדן‬
‫פרק שלשה עשר‬
‫כבריאתס שלא יוסיפו אלי על אלובכחות‬
‫הנפשיות והחיוניות והטבעיות ולא באברים‬
‫נבוכו מן השלמים בבקשת תכלית זה ןזמציאוח מה הוא •• והנני מבאר‬
‫לך <י^‪6‬יך תבטל זארת השאלר־‪ .‬לכל אהרת מן הדעורת • ואומר‬
‫ד‪.‬רבה‬
‫אלא על כמעט ומשוס הכנת החמר ולעי זאת‬
‫הבחינה אמיתית אמר אדון החנחיס כי כל‬
‫׳ ‪ .‬כל‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫־‬

‫דרכיו משפט ואמר דוד כל ארחות ה׳ חסד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫>‬ ‫‪.‬‬
‫יחמתלנוצרי כריתו ועדותיו לנוצרי בריתו הש אשר שחרו טכע ‪3‬ת ‪.‬יאזת ועדותיו הם אשר שחרו חצות התורה וידעו תכליתה וזהו אשר כא כו הרחז ראשונ׳באחרס החשובים‬
‫החכמים לכי ידעו חכמת זה המציאות וט׳ ואחר גס כן טוב ה׳ לכל כי החצאתינו הוא הטוה הגמור והוא אמרו טוב ה׳ לכל כי הוא המהמה ובריאת הכח המנהיג‬
‫התהומית׳ לכעלי חיים היא הרחמים עליו זה הפרק אס שהוא יזכואר יתבארו בו סודות גדולות מעניניהלשגחה והודעו ומחשב כה יסוד יזמנו ידחה סהק ההסגיזה‬
‫*'*ט״ילנזורינז מורה צדק המאיר לנעלי העיון בתכלית‪,‬ההארה זיהנההס באזרהשיזחה מהשצא זכו צדיקים וישרים כיצדיקיסלאורס שנאמר אור זרוע לצדיק וישרים‬
‫׳•‬ ‫לשמחה נח״ש צדיקים לא‪1‬רה שנאחר אור זרוע לצדיק דשרים לשמחה ולישרי לב שמתה !‬
‫פרק יג הרכה נכוכי מן השלחים בבקשת תכלית זה הסציאותוכו׳ו'למה שנבוכו השלחים כהבנת זה הפרק ראיתי להארין בביאורו ולבאר מצפוניו עם שהח״ר משה‬
‫הנרכוני הארץ בג כמאד מאדי לקה שבקר ילעק תה שאמר הרב כי סבת טעזת ההשגחה היות האיש הסכל לאיוכקהחציאות רק מאיש יזפני א‪)07‬ידמה‬
‫■המציאות‬ ‫‪........................‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גלסכלכי‬
‫‪A A‬‬ ‫&‬ ‫י‬ ‫■ “ וי ג‬ ‫•׳‪.‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫;‬ ‫‪,,,‬‬ ‫‪,‬־‬ ‫'‬

‫‪J‬‬
 ‫‪'%‬י־»י‪^Srt;5p:.-‬‬

‫אל‪£‬ודי‬ ‫שם טוב■ מורה נבוכ ים‬ ‫קרקאעו‬

‫פרק יג לאיגוקש תכלית אחרונה לתלא מחלקי♦ ר״ל תכלית אאחג?‬ ‫התציאות כלו היה כע־ודו וכאלו אין שם חציאו׳ לכד עליו וכשיפואהו הענין כחלון‬ ‫סירל ןן? כ^שלרך‬
‫הכוונה כו למה נמצא כלל ומה תכלית מציאות‪ 1‬שההכמה הטבעימ<‬ ‫חה שירצ‪.:‬יגזור שהמציאות כלו רע ולנין רצהיכזה העיק לכאר שאץ האדם תכלית‬ ‫»ושל'יושר גו'קיום‬
‫המציאות כמו שיחשכו והתחיל ואמר הרגה נכונו מן השלחים ככקשת תכלית זה‬ ‫‪ .‬נזוללעזלס ‪11‬חלון‬
‫תתקור על תכלית כל נמצא • ר״ל וזה תכלית אינו תכלית אחרונה אכל הוא‬ ‫גנרא נתנלנל‬
‫תכלית ראשונה והכוונה כו תכלית ההזיה והמשל כאמרנו מה תכלית הכנות הני^‬ ‫המציאות וגו׳ אין ספק כי האדם יש נו חלקים ואפריל• אשר קצתם כעבור קצתם ט‬ ‫•דר העולם וירכה‬
‫הוא צורת הכית זוהו אשר יכאר הרב כסמון‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫' • י‬ ‫נאיעלם תיעלת אכריהתי לשמירת האיש ■ ••‬ ‫גיי‪ 4‬גו זענשץ‬
‫ולקיום התין ואמנם תכלית האדם אקר‬ ‫•נברא י אץ סשק‬
‫‪ h‬״‪Thi‬״‬ ‫‪f‬‬ ‫שנתהווה לא נדע תכליתו ויכן מכל מין ומין ט כל פועל שיעשה בכוונה אי איפש'>ורברההוא אשר ״' ‪'' ')'i f‬י‬ ‫•ישרוף ינייד הענו‬
‫לא יעלם תועלת האכרים החיצוניים ני העיגי׳ עשה מבלתי תכלית אחת בגללה עשה• וזה מבואר‬ ‫זקיב ■אליו‬
‫‪1‬החלא הסכות זנן‬
‫שהטבע לא יעשה דכר לכטלס ♦ ר״ל אמר‬ ‫והאזכיסוהידי׳ והרגליכז והפה והלשון והשינים לא יצטרך למופת ^לפי העיון הפלוסופי • ‪.‬וכן‬ ‫•י׳טר אלו לא ככרוז‬
‫מבואר נם כןשהדבר אשר נעשה בכוונ׳הוא ס ה ו ד ^ ן ‪ #‬אריס״טו זי^ במאח׳ השני מסער השאע‪ 5‬וכ״'‪£‬‬ ‫והתתלעות וגס לא יעלם תזיעלת האכריס‬ ‫ה;ייעות‬ ‫מ»לו‬
‫'הכל‬
‫עוכדים‬‫מא‪,‬״‪,‬ט**‪;. I‬נאיניי נ־חי_ י‪-‬ל שי‪,‬צ‪.‬אי־ך־״‬ ‫םנואר‪ ^ _.‬יי •*‬
‫י י‬ ‫שהוא"‬
‫וממה* ‪, * * * .‬‬ ‫אהרשלאהיה • ‪.‬‬
‫»‬ ‫•‬ ‫‪. .‬ין לא‪..‬מדע ויפול פו ”‬
‫ספת‬
‫העולם‬ ‫ויחרנ‬
‫ועכשיו סכנרא‪.‬אין‬
‫‪ ,‬־־‪-‬־■ ‪-‬‬
‫שמציאות‬ ‫•נקנמי‪.‬‬ ‫אשר^ג‪-‬תימזדר ‪:‬‬
‫תכלית ומוסכם עליו שהמחוייב המציאות אשר^<>נעדר‬ ‫‪Lun.Vn‬‬ ‫•״ י‪,‬ש לו‬‫^‪.‬־״י;‪r^l<r‬‬
‫שהחליןס‬ ‫רוי‪-‬ו‪k‬‬
‫רואי׳‬ ‫כי ‪ft‬י‪n‬‬
‫אנחנו‬ ‫גלול‬
‫גדול יי‬ ‫‪ \ pp0‬שיתריג ‪JJ‬‬
‫»ית העצל כאשר‬
‫והס כעביר הכל ולכל שלא יהיה תכלית זה לא כלל ולא יעדר לא יצטרך לפועל • וכבר בארנו זה • ולהיותו בלתי פעול בטלה מעליו‬ ‫ירד עליי ‪51‬ו"א‬
‫יכון והכה לכל לא מצאצו לו תכלית והוא‬ ‫^ניזא ניעה יגדיל‬
‫מכונה גדולה כי אחר;שמצאנו החלקים שיש‬ ‫נרדפי גין מקום‬
‫להם תכלית ראיי הוא שיהי' לכל תכלית יותר‬ ‫למקים‪1‬לא יפיל על‬
‫נכבד ולכן היו פחכוכה החכמים ככ ק *’‬ ‫‪ PUJ9‬ייפול על‬
‫תכלית המציאות כלו ח ס הוא והנה מכאר ^ ‪• mw‬׳ ״ • אסג ש הדבר ש אינו מ הו ד ‪ 7‬א יכוק ש לו ת כ לי ת כ סו ש ז כ ר ג ו ;‪,‬ו א ח ז א ת הה^עין‬ ‫‪.‬אשך‬ ‫קורעים‬
‫®כיניתס כי ןה‬
‫דע שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות לא לפי דעתינו האומרים בחרוש העולם ול^אן‬ ‫אין תכטל זאת השאלה על כל א׳ מהלע‪,,‬ק‬ ‫׳ייטל' חי ניחר‬
‫לדעת הקדמות בין לדעת החמש • והתון כי ^י רעת ארסטו בקדמות • וזה שלפי דעתו כקדמות העולכם לא יבוקש תכלית אחרונר־ן‬ ‫ןצורקהמיס לגלה‬
‫|צי הח‪/‬כות לא‬
‫אין תכלית למציאזת ואס אין לו שוף אכלי^ ‪ 2‬חלקמחלקי העולם •’ כי לא יתכן לפי דעתו שיאמר מה תכלית מציאות השמים ♦ ולמה‬ ‫יןקנל צורת החיי■‬
‫^^^^^^ורוזהה‪:‬זנין‪-‬ולאלםההיההוזמרבך‪.‬ולאמהותכליתזההמ‪!-‬מבעליהייק‬ ‫״ו יו‬ ‫‪•t'wW-‬‬
‫ןלא נחעה כזולתה‬
‫וסנה נ״ח לא הים‬
‫מן הצמחים כי הכל אצלו על צר החיוב הנצחי אשר לא סר ולא יסורי ואע פ שדהכמה‬ ‫®ניע ממגז ק‪1‬עלת ‪-‬לדכר ההזא אשר עשה מכלי תכלי׳אחת כגלל^‬
‫קמי׳ כאשר לא יגיע עשה למה שהיו העעליס פועל כטכע ופועל זז^זעית תחקיר על תכלית כל נמצא טבעי * אבל אינה התבלירת האחרונה אשר דברנו‬
‫>ו‪ 11‬הני׳ח והמקנה‬
‫שיניא כידיע׳ כפועל בטבע כמושהאש יחמש והשלג ‪ ^ . -‬ה פ ר ק ב ה *‪ .‬מפני שמבואר הוא מאד בחכמה הטבעית שאי איפשר לכל נמצא טבעי‬ ‫קעוב אס‬
‫מבלתי תכלית אחד • וזאת הסבה התכליית והיא הנכבדת שבסבות הארבעה תעלם בהב‬ ‫בפעולתם‬ ‫תכלית‬ ‫ם‬‫‪1‬‬‫ם‬ ‫יכוונו‬ ‫לא‬ ‫)אלו‬ ‫‪,‬יקרר‬ ‫‪9‬מטר לטיג' העולם‬
‫שיפעלו‬
‫!;לא יתוש לרע אשך כידיעה הוא שני מינים אס שפעל אחר שלא ■המינים • וארסיט■ אומר תמיד׳בפירוששהטבעלא יעשה דבר לבטלה • ר״לפעל טבעי‬‫פועלים‬ ‫משיגיסותרס‬ ‫שאינם‬ ‫אחר‬
‫ייתחייכ‬ ‫יולד‬
‫נפכרת יזמנו ואס פעל כמו שהאדם שיפעל פעולות רכות אחר אי אפשר לו מבלתי תכלית אהת • וכבר ביאר ארס״טו שהצצזחים נכראו כעבור בייח •‬
‫שמזצייאות ‪.‬‬ ‫___________ וכן באך במקצת הנמצאות שזה מפני זה ול ש באברי בעלי היים‪. :‬ודע‪,‬‬ ‫____ לו ש*פעול שים פועל‬ ‫_______ וזה א״א‬
‫שלא ינרא המטר שלא היה פועל‬
‫ויהיה הרע כולל‬
‫וכאשר היתכל ‪ n‬אלא כשיכוון לפעולתו אס לא כעגיר תכלית חהתכליות אחר שהפועל ל^ היה פועל ויכוין לשום דפר שהיה לו חסר *מכלי שיפעל כעיור תכלית ויש פועל כיריעה שנג^‬
‫‪,‬יודע ידיעה גוורת פועל בעצמות כשם יתעלה או השכלים הנהדליס לפי דעת הפילוסופיס‪,‬שאלו יפעל) כעצמותס ואלו לא יפעלו כעס ופעם לא אכל הפעל נחשו מהם כמציאות האור‬
‫•הטוגהוא המכוון מ *שמש אס היה השמש פועל בידיעה ואלו הפועלים אחר שהם פועלים בעצחס לא יכוונו שום תכלית אכל הס פועליה כעזלותיהס לא כעבור רכרכי ימשך קהם פעולות®‬
‫ננריאת המטיר ואין כצל הננדשן מהאדם והוא יודעכו ואין לו תכליתואמנס פעולות הרצון והבחירהשיש כוונה והיא הנוטה לפועל לפעול אחרשלא היה פועל א״א שימצא מכלי תכלית )י®‬
‫להיש‪ .‬אס יגיע‬
‫‪0‬מנ‪ 1‬קיזין מעע שאתרי‪,‬כל פיעל שיעשה ככתנה א א לדבר ההוא אשתעשה מכלי תכלית וזה מבואד לא יצטדן למופת לפי העיון הפילוסופי וככר הגיאנו ראיה עליו עוד אמר שניע והיא‬
‫אמר סהטוג הרב תבואר ג כ שהדבר‪ .‬שנעשה בכוונה הוא ‪,‬מחודש אחר שלא היה קמה שהוא מבואר מאד כי הפועל בכוונה והוא הפועל אשר לא יפעל בטכע ולא בעצמותו אלא יפעל‬
‫>וכווןממנו זנעגיר כשירצה וצטןנטייה מה הנקראתכמנהא^שיפעול‪:‬מפעו‪,‬ה ההיא היא מחודשת וזה מבואר מאד עיד הניח של>שיש‪:‬וא מבואר מאד וחוסכסעליו שלוחוייה המצדיק‬
‫י ג ‪ * I t .‬ז‬ ‫‪I<1_______ I‬‬ ‫•>»‪ . . ..**ir «*-.‬ג‬ ‫וה ננרא סנתאי חשר ‪ Dj‬לעלד ‪5‬בכ ‪ nM‬ייידג* ‪ rSl‬י^יני־ו■‬
‫ומאדי' והאש והמיס‬
‫‪1‬התא‪1‬ה'זהכעם כי‬
‫ז‪1‬ו הענינים א ‪ 8‬לא‬
‫׳ י‪-‬׳ < ‪^ v‬׳!* ״ ^ ■ * ‪ >>>jju .‬׳*ל^רי ה׳‪-‬יבעיס ‪ ip‬פפיפענו עת ועת כא לח יבוקש להם תכלית לחה שלא יפעלו בכוונה זכהתחנו’*‬ ‫י‬ ‫קיי היה נטל מן *‪Ur‬״_‬
‫הו‪15‬ן‪1‬י‪.‬ב״ייה‪,‘.‬״צם‬ ‫קעולס טונה הרנה ^שנ‪ W .‬אמי שעמולימייי‪-‬ס איצס ממזישזתלא יטקש להם מכליה אס הן תנלת ימקש להי‪/‬קלה ־כליי׳ אשי ע״לנמיהס הס ח ח‪ .‬״ ״‪1‬י‪.‬ס‬
‫״ןא"א הנראם אם ■יני ^ ״ מ ףי ” ל אי טק!ל‪ 1‬מנלימ נת‪1‬שונינו‪ 1‬אשיואמההצמהאהוהינ שאיןדיןלנקשמכלימ לנללה״ציאומ לאעליעמנוהאמזד׳נמד״ ‪,‬לאמלדעי׳‬
‫'לא שיחיינ מהם‬
‫רע מעט ונודע שזה איש ט‪1‬האומ בקדמ‪ 1‬מ )זהש‪.‬מי ‪7‬י‪1‬מ‪ 1‬בקימ‪ 1‬מלאינוקשמנל'מאמחגה לחלקיזמלקיהעולס י״לטאמישנביהמבאי שמה שאיטחחודש‪.‬אינן ‪5‬ע‪.‬ל מ״משיניחא‬
‫״ינ‪.‬ההמצ^>לשהלאה■י‪K‬הה״‪ P‬י כו‪.‬ל א מהתנל־מ׳זי־״ץמ־יח‪1.‬ש‪1‬הצש״יס כ^כלא־ל״> ‪ 5‬יי‪ .‬מ מ״ " חי‪:‬ן” י ל א סי‪ ,‬ל אי היי‬ ‫סמה שיחויינ מחנו‬
‫ורצה כן והטונ ‪.. 1‬א הדני נ! השם ימעלה לשה שהיה קי־״ן)ה‪1‬א פלמי כעול נשלו מעליו נקשז זאנליא י׳נל לעי יעא איש׳שז חליד העולש נשו איש• השמים ואיש■ ה־יניס הם קמשיש‬
‫י ‪'.‬י‪-‬׳‬ ‫כמו הב ח והצמחים אס נן לא יתכן שיבוקש להם תכליג; ;‬ ‫י ‪. ,‬‬ ‫״‬ ‫נגור ונרצה לו‬
‫נעצמות והרע כגור‬
‫ונרצה ילו במקרה א מ ר שם טוב ראיתי התולדה כוללת יותר מן ההקדמות כזה הביאורשששה הרם כי אמנם כיאר‪.‬הרכ לתה שהיה ה׳בלתי פעול בטלו אעליו בקשת התכלית העולם שהוא‬
‫קדמין נטל^) תעליי בקשת התכלית והשתים הס יזומים כאיש ומיני הג״ת והצמחים הקדומי׳ כחיץ א״נ נטלו מעליהם בקשתי־*תכלית כי הש״י במל‪ ,‬מעליל גקשת‬ ‫והכל ני‪.‬ע‪.‬לת • ואם‬
‫ואיי *תכ‪ -‬ת ל‪-‬ז*ש *וא בלתי פעול ר ל אינו עלול ל ץר כללאבל אישי הסתיס וכל צביס ומיני הצמתים והכ״ת הס עלולים והס טעליס חזה הנד א״כ יבוקש להם תטיית אןי‬ ‫יאמר‬
‫וויגרא ‪.‬׳נצד שיהיה שיהיו קדומ' ‪ 0‬כי הסבה שלא יבקש תכלית לשם ית לא היה בעבור היותו קדמון אלא כעכו־ שלא היה פעול כמו שביאר הרב ויאיפשר שנ׳ שביאור הרב הוה על זה התואר‬
‫»«נו ט‪ 1‬נ גמור דנ^רמוסכסהואשהש י אינו עעול וכל מי שאינו פעול לא יכוקש לו תכלית אכל־ העולם אס שהוא עלול חהבורא ‪.‬לא יצא סהכח אל הפעל וכל מה שאינו יוצאמהכחאל‬
‫יאפי‪ .,‬טניז ואת‬
‫לי תכל^ןת אבל השמים לא יצאו מהכת אל הפעל א״כ אינם פעולם א״נ לא יבוקש להס תכלית ולא גס כן למיני הצמחים והב״ח י׳‪.‬כל יראהשזה הביאוו־‬ ‫קשאלה שהוא היה‬
‫תעל* לפי דעת הפילוסופים ה‪1‬א פועל י*עזלס מצדשהוא עלה עם שאינו יוצא מהכת אל הפעל והיות הדכי פעול יוכן עצ שני מינים על סהזא עלול א)‬ ‫»־א‪1‬י שלא ינרא וה‬
‫קחלת כי‪ ,‬החלק ‪ ‘ ^ .‬ת א חר^הץ׳ז־^יי וימצא ביציאה מהכת אל הפוע״ והשם ית' אינו פועל באחד משני פניס א"כ לא יבוקש לו תכלית אבל העולם הוא עלול חהש״י א"כ יבוקש לי‬
‫^ י את טעיון הננוי־ן בזה הספקני ביאו׳הרב הוא על זה התוארהש״י לחה שלא יצטרך אל פועל אינו פעול ואינו עלול לדבר כלל א"כ בטלפ מעליו בקשת‬ ‫*חד^ואטיכ גמור‬
‫קנל >»‪;1‬א ונשאך‬
‫נאפשיית 'מה שאין ד״יש‪,‬״ ^ יייי׳־ייא כט‪-‬ה בקשת התכלית הדברים הקדומים החתתייכין ממנו בחיוב ג״כ בטלו מעליהם בקשת התכלית והמשל בזה כי אס מהיסודות בטצה מנס נקשא‬
‫השניות והשלישיות הנמשכות מהם בטלה מהם כקשת התכלית למהשיחוייב שהדברים חחנייביס בהכרח ממציאות הסבה ולכן אם נאחרשהשם ית׳הזין‬ ‫■‪.‬יוונ‪ 1‬גמור אלא ‘ ^ ^‬
‫•ייני ט‪ 1‬נו ותמעט מ ד *מצ אות והמציאות נתחייב מקנו חיוב הכרחי אכל הדברים הקדומים ־כמו אישי השמי®!מי ני‪.‬הצמחים נהב״יז נמשכים מחנו חיוב הכרחי א״כ לא יבוקש לי*®‬
‫'‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫שום תכלית ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רעתו וכיה הט‪ 1‬ב י‬
‫לא א מ ר שס טוב אס שזעילם נתחייב הפילוסופים כחיוב האור מן השמש ני הוא חיוב תמידי אכל אינו חיוב הכרחי כי א® הם® מצד שנוא סדור הנמצאות)יושרם א®‬ ‫נמציאותו‬
‫נכעדרו ואלו לא‬
‫רג♦ שהנתצאית לא יתחייבו מחנה כעבור סהה מהסבות העולם לא היה מתחץב ממנו ואף שתכלותו גזרה חיוב העולם וחכמתו היא הממה אינו מחוייב שימצא‬ ‫יהיה כן לאהיהוה‬
‫קתלת ונענין השי‪1‬ה ‘ ‪ . .‬ן הצל אשר אגןרנו ולכן כבר ראוי שיבוקש תכלית)יאחר לחה גזר חכמתו שיהיה העולם בזה התואר א״כ תתבטל בקשת התכלית חהשס יתע' ילא תתבטל בקשת‬
‫מהעיל® אףשיהיה קדום ♦ והתשובה כזה כי אין ראוי לבקש תכלית לעולם שיהיה חוז מרנון הש״י וחאשד גזר חכמתו נחו שיאמר אומר שהש״י ברא מין האל®‬ ‫שהאש ^■אוי סינרא‬
‫י ״י תכלית לו לש׳׳י שיעבדהו ולא נשאר‪ .‬אלאשנ^ כי התכלית י*‪1‬א כי כן גזרה חכמתו ולא עשאו כעבור העבודה לו אם גן‬ ‫נצד שלא יהיה אש‬
‫ושנחאי נצד שלא‬
‫״‪ .‬ת ״ ת ולז ‪ .‬אחר ‪.‬רב כ לפ^דעת הקדחות לא יכזקש התכלית לדברים שיהיה דבר י)צא חק מהפעל האלהי אלא היות רצונו כך או כן גזרה חכמתו וזה נאר‬ ‫יהיה שנתאי ‪811‬‬
‫ייתיל® לא ינוקשו תכלית אחרונה אחר שהדברים נתחייבו חייב הכרחי מצד החכמה העליונה ואין להם שוס תכל ת זולת‬ ‫פנ ם ב אור מ״ואר והתבאר מזה‬ ‫נטל יאם יאחר ♦‬
‫אמרתה הש יא כיתבטלבקשתהתכלית האחרון לי^לס ולא חלק חחל^ו ‪ :‬עוד אמיהרכשאע״פ שהחכמה הצזבעיתתחקורעלתנלי^כ מצא טבעי אבל^ינההמכלית‪v‬‬ ‫מדוע‬
‫‪U‬‬ ‫׳• ׳ י‪M‬‬ ‫•‬ ‫י _________ ‪_ .‬‬ ‫•הרע מעט נאמר החתרונה אשרדכיכו בז; הפרה ייהרנוו כו^אם יארזראינזד ^ידיו‪-,«#‬‬
‫'שהר»ו‬ ‫לפי‬
‫»ליצפ■‬ ‫י‬

‫^^‪.‬מ■‪,‬לימנענ•נ■םנשנמ■•'ננ■^וה־■ל‪t‬סו־•סנננישלי‪.‬אח■ן■נממלמ^מימוילמנשנע^'‪^■^!;f ;,‬יס ‪tf‬וי;מזולהשנלימא‪^ hV‬הימט^'^ ‪'w‬‬

‫^מיש‪:‬דימהצשח‪ 1‬ל שהלמנננני שיי‪.‬יננמנ‪.‬ינ שנמ שנל' שי ש «יני שישכיל •■‪.‬מנלימנמושאיא״״נאלשנו״מ ״־ מ מני ה מנויימנלינאושןשנלישי״צא‬
‫^^^ש^שי־שלנכ־^לוי‪.‬יצד־־י^כש•־ ‪■. rp‬ומי;יהו‪-^ i ,‬שאשי ״‪,‬י‪,,,‬ו מ ל‪ ,‬־ ״‪,‬נ‪ ,‬מנ ש ל א ^ו ־ו׳ ‪ -‬א ־־י‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫י׳ ׳‬ ‫'‪v'.‬‬ ‫*‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
 ‫מורה נבוכים חלס שלישי‪ :‬׳ עום פןוב‬ ‫א^ודי‬
‫מלי‪ 5‬ה מן מ שיזיןן‬ ‫קנית וגו׳ ואמר גלמי ראו עיניך וכיז אשר בעבור זס יראה כץ לפילוסופים בץ‬ ‫י התכלית • ר״ל מביאות העכלית הראשונה אשר היא אתי; גענין‪,‬‬
‫והחסר!! ׳ ' ו טגינו‬ ‫לחכמים התורייס להאמיןשיש התחלה אמדת זולת הטבע ‪ :‬עוד אמר ודע הגדולה‬ ‫‪ 1‬ואשר יעשה זה מפני זה♦ ך״ל ואותה התח^י‪ s‬השכלית היא הסנה אשר‬
‫העד׳ הע‪ 5‬פ ‪ 01‬טדר‬ ‫שבראיו׳כחחש העולם למי שמודה על האמ׳הוא מה שיעמוד על המופת כנחצהו׳‬
‫תיזור ‪5‬ה‪^.‬שלחית‬ ‫^!נת הנמצאות זה מפני זה ‪ 5‬ולא יצוייר כונה רק עם התחדשות מתחדש ♦‬
‫ל ט; ם!ן ה ם פ ר ב ת'‬ ‫הטבעיות כי לכל דבר מהם תכלית אחר נהנה מבוארי התכלית בכל הדכריס ושכל‬ ‫מר בי^(ר זה הרב נע׳ כ״ז משני ‪ :‬ואמגם מציאות תכלית אחרונה לכל מץ«‪.‬‬
‫הדברים יהיה זה מפנייוה והיא ראיה על כוונת המליון והגלגל זל‬ ‫‪ .‬י‬ ‫'י‬ ‫נס ידיעת מציאות תכלית האהרוןלכל‪,‬‬
‫רא‬ ‫>‪1‬כ)ןן ולא'יצוייר■כזנה רק עס היגחלשו׳קתדש ‪ ^Sny‬וה‬ ‫^ל^ל‪,‬י>’רח )מהמנלמן‬
‫ולמה שהאריך הרבי בזה בחלק הב' כי תנועות ‪ ]fiSnpco‬המייא‬ ‫?‪ ?5‬מגיב נל מנם מדני כ״נ״נים‪ .‬שמציאות זאת התכלית בעניינים הטבעיים הב;^פ‬ ‫‪,‬‬
‫‪ibi‬‬ ‫השקים והיותס שהס לתכלית הס וכל צבאם ההפכיות‬
‫י‬ ‫היסודזת‬ ‫זוכרת‬ ‫אחת‬ ‫התחלה‬ ‫?•האמין‬ ‫הפילוסופים‪-‬בהכרח‬ ‫מהיננםמנלימס״חן‪,‬‬
‫יעדירו ׳ ‪0p5p‬‬ ‫ואין בהם דבר לבטלה יורה על שהם נעשו‬ ‫הטבע *הוא אשר יקרא' ארס״טו התחלה שכלית או‬
‫ק;תם להפניותא‬ ‫ככוונה וכבר התבאר שקה שנעשה בכוונה אי‬ ‫תגלית מציאות הקיטסלשפל^‬
‫אפשר שיהיה אלאעס התחדשות מתחדש ‪3‬לא ספק ולו‪ .‬היע‬ ‫מאל^• כי הכונה^אחרונה ה געת אלהיח ואשר יעשה זה מפני זה ״ ודע כי מן הגדולה‬
‫ויבא הדברק מציאות התכלית'‪ ,‬בדכרים <‪1‬לוו ‪ pfi3‬ו^ס הי*‬ ‫״ י״ל הגעת הצורס היותר שלמה שבוא!יות על הדוש העולם לטי שמודה על האמת‬
‫הרע כ‪1‬לל בכ ‪4‬‬
‫‪ p 60‬היתה הו!ר|‬
‫בכאן‬ ‫שים‬ ‫ב׳דכרי׳נככלי׳הא׳‬ ‫לנו‬ ‫הטכעי׳יורה‬ ‫»‪ %‬פשר)אחר שהצורה כפרטית אי אפשר הוא מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות•‬
‫כל* מע ט כ‪ 5‬יד‪1‬ןי^‬ ‫התחלה שכלית פועל הדברים' בכוונה ואחר‬ ‫התמדת כי לכדל דבר מהם תכלית אחר ושזה ספני זה ו הי א‬ ‫האחרון ____‬
‫_________‬ ‫_‬
‫יהיה־ התכלית‬
‫הח;ייו»ת כ"*‬ ‫שלא היו נחצאיס בתמידות ן עוד אחר הרב;‬ ‫ראידז על כוונת מכויןולא יצויר כונה ר ק ע ס‬ ‫להיה יהכ‪pp‬דו^זכהס יגיעו הצוחתהיותד‬
‫ואשוכאל כוונת הפרקוזה כלו הוא התכלית ‪8‬סשצ‪ ' 1‬נ‪ 1‬בר ויומגם‬
‫גמצאו יולו הרעות‬ ‫התחדשות מחדש ‪ :‬ואשוב אל כוונת הפרק ו הי א‬ ‫‪-‬חיתשייןף אפשרשלא תסורההייתשיקוה י‬
‫הראשון כי• תכלית כל אישי המינים שימצא‬
‫‪ p w‬הנ״ח ‪851‬‬
‫בהם צורת המין ואמל מציאות תכלי׳אתרונה‬ ‫טו‬ ‫’‬‫ארס‬ ‫באר‬ ‫כבר‬ ‫כי‬ ‫מר‬ ‫או‬ ‫‪1‬‬‫בתכלירת‬ ‫‪--‬ד־ודבריט‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫י'‬
‫סמעט ממה שנצורן‬
‫לכל מין חשוב כל מדבר בטבע שאי אפשר ‪ 0J‬צ‪ (5‬י מ ^ ז כי‬
‫שצורות‬ ‫והוא‬ ‫•‬ ‫כמין‬ ‫אחד‬ ‫דיל‬ ‫אחד‬ ‫והתכלית‬ ‫והצורדת‬ ‫הפועדל‬ ‫ידויה‬ ‫הטבעיים‬ ‫״כינגיינים‬
‫נ מ ע ס מן הג ״ * ^‬ ‫מבלעדיו וזה ט אפשר לומר שהחלקים יש‬ ‫יאוכן על ך ׳מ היא העושה לצורת חנוך' בנר והדבר אשר עשתה הוא נתינת צורה ממינה‬
‫דנ ס נריאים ואפל‬ ‫להם תכלית והכל אינו בעבור התכלי׳ אמנם‬ ‫לחמר חנוך ותכלית חנוך שיהיה בו צורה אנושית •■ וכן אצלו כל איש מאישי המינים‬
‫איגס בריאיס ה ג ן‬
‫הם גרוב ט נ י ג ן‬
‫ידיעת‪.‬תכלי׳כל מין ומין הוא דבר נכבד מאד‬ ‫הטכעייס הצריכיס להולדה כי‪.‬השלש סבות כהס ממין א' • וזה כלו הוא התכלית הראשונה•‬
‫אף שבס חלקים כי החלקים הוא מבואר גריאיס ואמנ' י הין‬ ‫‘‬ ‫יאמנם טציאוה תכלית אחרונה לכל מין • חשב כל מדבר בטבע שא״א מבלעדה אמנ &‬
‫נקציז‬ ‫התכלית בהם יותר מהכל וליש מכלי׳המציאו' מסרים‬
‫‪1‬קצ®‬ ‫ה עניני ם‬ ‫בכללו ואשר יראה מדברי ארסט״ו שהתכלית‬ ‫יריעתה דבר ‪,‬כבר מאד • ‪ ,‬כ־ש תכלית המציאות בכללו • ואשר‪ ,‬יראה לי מדבר;‬
‫אחרונה אצלו לאלו' המינים היא התמדת ‪ -‬הינאריס לא ג ג ) ל ן‬ ‫ארקטו'שהתכלית האחחנ׳אצלו לאלו המינים • הוא התמרת ההויה וההפסד ‪ /‬אשר אי‬
‫ולא יעלם עהוא‬
‫מעט נצירוף אל‬
‫לחה‬ ‫כי‬ ‫יו‬‫‪7‬‬ ‫מבלע‬ ‫א״א‬ ‫אשר‬ ‫וההפסד‬ ‫ההוייה‬ ‫אפש׳ מבלעדיהם כעבור המשך ההויה בזה החמר אשר אי אפשר עמידת אישיוושיתהוה‬
‫שהיה החמר מעורב בהם היה מחו«ב ההפסד הט‪'1‬נ ועל הכלל כיל‬ ‫משנו תכלי' מה שאיפשילחתהוות ר׳יל השלם שאיפש׳להתהוות ממגו*כ> הכוונה האחרונה‬
‫א״כ תכלית הויית המיני׳ שיתהוה כזה החמר 'זה לא ישוג •‪ 1‬הפסך‬
‫היא הגיע השלמות • ומבואר הרא שהשלם שאפשר מציאותו מזה החמר הוא האדם*והוא‬
‫עניני העצם והירא'‬ ‫תכלית מה שאפשר להתהוות חתנו כי הכוונה‬
‫מהעדר מ ע צ מין‬ ‫האחרונה הגיע השלימזת ותבוא׳ שהשלםשאי‬ ‫ף אלו המורכבות והשלם שבהן • עד אס יאמר כי כל הנמצאות מתחת גלגל הירח ה ס‬
‫כשתציי׳ יויזר מזקע‬
‫מן היראה *מהעדר‬ ‫אפשר שיתהוה מציאותו בזה התת׳ הוא האלם‬ ‫שאפש'‬ ‫כעבורו יהיה אמת מזה הצד‪-‬רייל לוזיוח תנועות המשתנימפני ההויה להגיע השלם‬
‫התאריס'ילרט הות‬ ‫אס‬ ‫עד‬ ‫שבהם‬ ‫והשלם‬ ‫המורכבות‬ ‫אלו‬ ‫^‬‫‪1‬‬ ‫ס‬ ‫הוא‬ ‫העולם‬ ‫בקדמות‬ ‫להיות א״כ לא יתחייב ארסט״ישיש^ מה תכלית מציאות האדם לפי דעתו‬
‫יאמר ני כל הנמצאות יזתקת הגלגל הס העדר והפצת העדר‬ ‫‪3‬י התכלית הראשונה אצלו לכל איש מחודש שלמות הצורה המינית ההיא • א'כ כל איש‬
‫בעבורו יהיה אמת‪ ,‬חזה כצד רצונז להיות ה!א ‪ 9‬צער והט‪5 .‬‬
‫הוא השלמו־והשגת!‬ ‫שנשלמו בו הפעולות המחייבות לצורה ההיא ככר הניע תכליתה בשלמות ובתמימות •‬
‫הוא ה תענוג לענין‬
‫תנזעת!החשתנ׳מפגי ההזייה להגיע‪ V‬השלס‬ ‫והתכלית האזזמנה למין התמדת זאת הצורה בהמשך ההויה והפסד עד שלא תסור הויה‬
‫א ש ר העירונו עציו‬ ‫שאיפשר להיות ג״כ • א״כ נתבאר מה שנאמר‬
‫שהטבע לא יפעל לבטלה וכל נמצא טבעי יש ‪ . I‬הו העני! כי לולי‬
‫׳שיקוה להמצא בה השלם שאיפשר להיות • וכאלו העניין מבואר כי לפי דעת הקדמורת‪,‬‬
‫לו תכלית ותכלית הצמתים שנבראו בעבור ההעדר האישי ל)‪1‬‬ ‫תבטל שאלת התכלית האחרונה למציאורת בכללו ‪ :‬אמנם לפי דעתינו בחרוש העולנם‬
‫נמשכיג‬ ‫הב״ח זתכליתכל איש ואיש שיעשה חיש הי תי‬ ‫בכללו אחר ההעדר יש חושבים שזאת השאלה מחוייבת • ר״ל בקשת התכלית לכל זה‬
‫ההן יה המינית ‪i‬‬
‫כמוהו א״כ תכלית הוייתהאיש שיהיו המינים‬ ‫‪ .‬הסציאות‪-‬וכן יחשבו שתכלית המציאות כלו מציאוימן האדם לבדו לעבוד את השסיושכל‬
‫קיימים ואתנסיתנלי׳כל חין ימין הוא התמד׳‪.‬‬ ‫מה שנעשה אמנם נעשה בגללו עד שהגלגלי׳אינם סיבכים רקלתועלותיו ולהמציא צרכיו‬
‫וקצת פשוטי ספרי הנביאים יעורו זאת המחשבה הרבה• לשבח יצרה ״ אם לא בריתי ה>ייה והפסד‪,‬אשר א״א מבלעדיהס בעבור פרק >כ‬
‫שיתהוה היותר שלם שאפשר להתהוו בזה החת׳‬
‫דנו ת‬ ‫ומבואר ש ותר נכבל שיתהוה בזה החמר הוא וסכותם‬ ‫יומם ולילה וגומר • וימתחם כאהל לשבת וגומי • ואם הגלגלים היו בעבור האדם כל שכן‬
‫האדם אשר ישבו הצורה ׳השכלית אשר בה וידועות והם ג״ ‪5‬‬ ‫שאו־ מיני בעלי חיייוהצמיחם ‪ :‬וזה הדעת כשיחקר כמו שצריך למשכילים שיחקרו הדעות‬
‫ממנו *‪ .‬לא הננ תי‬
‫מה רצה נ איידו‬
‫‪.‬‬‫*‬ ‫החושכל‬ ‫לעולם‬ ‫המוחש‬ ‫העולם‬ ‫זה‬ ‫יתדמה‬ ‫כלוט׳‬ ‫יתבאר מה שבו מן הטעות״■ והוא שיאמר למי שיאמין זה שהכל מפני זאת התכלית‬
‫עזדאחר לא יתחייב לארס״טו שישאל מס ‪ 1‬הם ג"כ ממנו שיע‬ ‫מציאות האדם• אם הבורא יכול שימצאהו טבלתי אלו ההצעות כולם או אי איפשישימצא‬
‫אלא אקריהס • ואם יאמר אומר יטאיפשר ושהשם יכול להמציא אדם מבלתי שמים ע״ד ‪ ,‬תכלית מציאות האדם לט דעתי כקדמות זכו׳ כפרש רב נין רעות‬
‫והרצון כזה כי אחר הגעה לחה נמצא החץ ז? המין ורעו׳ החי!‬
‫ולא נאתר עוד לא שהוא התמדת זאת הצורה ‪ .‬הל^׳ושון שרעו׳המין‬ ‫משל • יש לשאול א“כ מה תועלת ב^^ה הדברים'כולם • א׳ שאינם התכלית אבל הם מפני‬
‫הראשון ׳הן׳ מהכרת‬
‫בכאן‬ ‫ימצא‬ ‫שלא‬ ‫יחוייב‬ ‫וכפשד‬ ‫הוייה‬ ‫בהמשך‬ ‫> דכר שאיפשר המצאו מבלתי אלו כלם • ואפילו אם היה הבר מפני האדם ותכלית האדם‬
‫התומר ■ ואינו‬
‫דנתירהנו והיה לז‬ ‫תכלית אחר זולתזה וא״כ תכלית המשך‬ ‫לעבוד השם במו שנאט' • השאלה קיימת והיא מה התכלית בהיותו עובד והוא יתעלה לא‬
‫לומר■ והם ^יינ ג‬ ‫הזייה והפסד לכל המינים לא ימצא אלא ני‪.‬‬ ‫יוסיף שלמות עם יעבדוהו כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה • ולא ישיגהו חסרון א ס‬
‫כלומר מאתנו וכן‬ ‫‪.‬בכאן נפסקהשאלה ואס יאחר אומר כי'*ס‬
‫יהיה הדבר כן שתפסק כשאלה ושאין תנלית הוא העתקת יהוד*‬
‫הטוב‬ ‫לא יהיה זולתו נמצא כלל • ואם יאמר אומר אין זה לשלמותו אבללשלמוחינו כי הוא‬
‫ןזד״יזי‪ .‬אמר ‪:‬ק*‬ ‫לנו והוא שלמותינו חחהייב השאלה בעצמה ומה תכלית מציאותינו בזה השלמות • א״א‬
‫ףאקנו ואולי ׳הוא׳‬ ‫‪ ,‬לכל המינים אלא כהמשך והנצחיות נאנו׳ומה‬
‫?ענו ר ח דו ק הנ פ ע‬ ‫מכלית ההמשךוהנצחיו׳ ולא ימצא דברשיש לו‬ ‫בהכרח מבלתי שיגיע העניין כנתיני התכלי' כן רצה השם או גזריכן חכמתו וזהו האמת‬
‫מכלית א״כ יהיה מציאות כל המינים לבטלה נמשכות אתר מו ‪4‬‬ ‫ו ק תמצא חכמי ישראל סדרו בתפלותיהם באמרם • אתד‪.‬הבדלת אנושמראשץתכירהו‬
‫והרעוון‬ ‫הגוף‬ ‫ומציאות הכל לבטלה ויבא הדבר כן שאלת‬ ‫‪.‬לעמוד לפניך מי יאמר לך מה תפעל ואם יצדק מה יהן לך • הנה בארו שאין שם חילייאלא‬
‫הנאות לזוילתינו‬
‫מאתנו כאלו ה*‬
‫לא‬ ‫ואס‬ ‫ימצא‬ ‫■‬ ‫לא‬ ‫ככללו‬ ‫למציאות‬ ‫תכלית‬ ‫‪ ,‬רצוןלכד*‪ .‬ואחר שהעניין כן ועם אמוני החידוש י^א׳׳א סבלתי שנאמר שיכול היה להמצא‬
‫ממוצטו׳ בין ה טנ ע‬ ‫ימצא יהיה לבטלה א״כ י‪,‬היס העולם ככללו‬ ‫י בחילוף זה הנמצא סבותיו ומסובביו • ותתחייב לו ההרחקה להסצאגל מד‪ .‬שנמצא זולרת‬
‫והנקירה ומזה הצד‬ ‫לבטלה ויהי׳מה שקודם ‪,‬התכלית לנטלה ולא‬
‫האדם ללא תכלית כלל • אחר שהתכלית המכוונת ור‪.‬יא האדם איפשר המצאו מבלתי אלו‬
‫‪.‬ימצא בכאן דבר שיהיה כעבור דבר אחר הם דומות למין‬
‫‪,‬הראשון ר״ל חצך‬
‫גזהתכלית האחרון לא ימצא עוד יסופק שנית‬ ‫לךעורת‬ ‫כולם ‪ :‬ובגלל ך‪.‬דבר הזה הדעת האמיתית אצלי לפי האמונות התוריות והנאות‬ ‫‪I‬‬
‫י!ענע)א ם אין לנו‬
‫תכלית‬ ‫הוא‬ ‫בחלקא׳שהש״י‬ ‫הרב‬ ‫ביאר‬ ‫כבר‬ ‫נאמין י‬ ‫‪,,.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫העיוניות •הוא שלא‬
‫ג חון‬ ‫בונה גו‬
‫הראשון ויש לנו‬ ‫והנהארסטן־‬ ‫♦‬ ‫השאלהבםמהוסתכליתהאחרוןלנלדכרודכר‬ ‫התכליותואמרכיהש״יהואסכהתכליתיתוכותפסק‬ ‫‪. ,‬‬ ‫^ ‪l‬‬ ‫‪1‬‬
‫גיחר באות הלמד כי השם יתעלה הוא תכלית כנמצאות כלס וביאר ג״כ כי אס הסבה תכליתית לא תמצא הסבות האחרות לא ימצאו‪.‬זחי שמכחיש הסבה התכליתית כו?? נ מין ב׳ מ״ מ‬
‫• ס'נ מ ש כי ם אתל‬
‫יכחיש השכל וא״כ איך יאמר הרבשאין תכלית למציאות לא כפי דעת הקדמות לא כט דעת החלוש והתשובה כזה כי אין ספקשיש לחלקי כעולם סבה תכליתית וזה נגלי;‬
‫המזג שהוא התומל‬ ‫יתכוארת ) ‪ t/ .‬יש כחלקי העולם סכה תצליתית^יחוייב שיהי‪ :‬לכל סבה תכליתיתט דבר כלתי נכון יהיה שנאמר שהחלקים יהיה להם ‪ .‬תכלית וכל לא יו‬
‫מצא תכלית ומתוך כן המר‬
‫יהוא ג״כ מ מנו‬
‫כלומר מצד תמרינו‬
‫כמו המין הראשון‬
‫מהכד*‬ ‫שהוא‬
‫לנד •׳‬ ‫®חומר‬
‫אן‬
‫?עתיד בזה הפרק וכזה יסולקי כל הסהאות • ונשוב לקהשהיינו‪ ,‬כביאור זה הפרק אמנם לפי דעתינו כחדוש העולם בכללו אחרי ההעדר יש חושבים שזאת כשאלה חחוייבת‬
‫ע חתרשהש״י פעל ז ז העול׳כנוונ׳וכל טונ׳היא לשוס תכלי׳ר״ל שנתהוה העול׳אתר שלא היה ולא נתחדש מקנו בחיוב יחוייבשיהיה לתכלית כי כל פיעל כנוונה חי אפשר‬
‫הזוא מכלי תה‪1‬ית ואמרו שכוונת זה העולם הוא האדם כי הוא תכלית המציאות כלו וכי מין האדם נברא לעבודתהש״י ושכל מה שנעשה מהעליונים והתחתונים לא‬
‫אלא לתועלתו ושהגלגי׳ עס ש‪:‬ס נצתיי׳אינס סובבים יק לתועלתו ונ״ש שא־ חיני הב״ח והצחתיס♦ וכן גזרה חכחתו והיא האמת א׳׳כ תנטל שאלת התכלית אפילו‬
‫ברא את העולם ו־וא מהיי עדר ויכול עליו כ״ש‬ ‫יי חי>י* ■^י^י»יי‬ ‫‪nV^ir‬‬ ‫ריז ‪f>v^.‬‬ ‫עת התרוש ואם יליר! ילרדי!־י מממיי“ ‪»v‬‬
‫נמצאות מפני האדם אכל יהי׳ גס כן‬
‫]ינו בחדוש העולם שאנחנו נאמ׳שהשם‬
‫מפני דבר אחר והוא מכוון לעצמו ליש כי‬ ‫׳‪.‬׳‪.‬״ ׳‪;.‬׳״‪..‬עי״ ׳•״■׳״׳•!׳־י‬ ‫‪.‬‬ ‫ראיס^‬
‫• אי אפשר שנמצא כיפ המניאות מזולת שימצאו צמתים וב״ת הקדום אותם ונבר נאמד זה הדעת ג״נ כספרי הנבואה אמר כל פועל ה׳ למענהו ני הקדיש׳כל מז ‪,‬‬
‫׳‬ ‫וראוי‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
 ‫א^ורי‬ ‫שם טוב ׳ מו ‪ 1‬ה נבוכים י חלק שלישי‬ ‫גךקאש‬
‫כי ^גמים יהיה הדבר טוב ונאות לכוונותינו י ר״ל שתלת טוב כלשון בני אדס‬ ‫‪ \4‬בהפסד סדר שר ‪f‬וי להיךיס לכל נמצא ונמצא ואם הוא שב אל הפועל יהיה מיחש למען עצמו‬
‫נאמר על מה שניאות לנוונתינו כן מלת טוב הנאמר במעשה בראשיתשהיו נאוא‪,‬‬ ‫?רצ‪ 1‬ן נזה »יחכצ יתע׳ והרצון בו נדי שידמה הנמצא המושכל למוחש אל צמרו יתברן אשר הוא צמר‬
‫לכונתהש״י והוא הוות החתהוה על שלמות צורתו כפי מה שא״א ן כן צריך שיאמן‬ ‫*!הכניס מתחלפים ‪ b‬הנמצאות א*כ אין שם תכליות זולת תצמו והוא צמרו • ישתבח אשר מכלית כל‬
‫שהאדם וכו' * ירצה כן צרין שיאמן שהנמצאות כלן מצד עצמן ושהגלצלי׳ והשכלים‬ ‫♦יתדיס החתותר נמצא שידמה לאותו הצמר המשובח ויהיה אמת כל פועל ה׳ למענהו כאמח כל‬
‫ויתחרהחןקלם *‬
‫לא נבראו בעבור האד'וכשיהיה האדס כזא ת‬ ‫!‬ ‫*‪ »/‬נהפפל' יזיכנת הנקרא בשתי ולכבודי כראתיו יצרתין אן<‬
‫האחונ׳ואמתו׳ינות ולא יתבלבלו מחשמתיוז‬ ‫*!זוגות שזס חתיס עשיתיו הוא מה שביארתי לך שיש נמצאות אי‬
‫שאין תכלית אלא מציאותו ית’ ♦ רוצה לומד‬ ‫ג ט ג ע ס תו תלים אפשר מציאותם אלא אחר מציאות דבר אחר נאמין בנמצאויפלם שה& מעני מציאות האד׳״אכל‬
‫שאין תכלית אחרונה לחצ־אות בכללו אלא‬ ‫יותר חן־‪.‬רה!י ולפי אמר אני יצרתין הדבר ההוא הראשון אשר אי יהיו ג״ב שאר הנמצאו׳כרלם מכוונו׳לעצמן לא מפניי‬
‫הנתירית הפשר חבלי החדוש בחמר ‪7‬״מ לכל בעל חמר דבר אחר • ותבטל לכשאלרת התכארת בכל מיני מציאותו השלם נפי מה שאפשר בנמלהברציו‬ ‫»תי תלו‬
‫‪3‬רצון נוה הרחפול׳‬
‫השם יתברך {‬ ‫הנמצאורת״ ואפילו לפי רעתנו בחרוש העולכם *‬ ‫אחריו‬ ‫או‬ ‫הקורס‬ ‫ההוא‬ ‫כדבר‬ ‫עשיתיו‬ ‫אח״כ‬ ‫<(פר ‪ ,‬הות ? ענין‬
‫פרק יד‬
‫רצון שאנחנו נאמר כל חלקי העולכש המציאם ברצונו •‬ ‫י‪8‬ייתר צרידלנ״ת תה שהיה כוונתי להמציא ואין שם אלא‬
‫‪*.‬מצת יותר בחנם לבר א״כ תכמל שאלת התכלית מהקציאו׳ כלו‬
‫יכפני פרסוס יפרו וכשתתבונן בשפר ההוא המישיר אל הנכונה מהם סכווניילעצמן־ומהס מפני דבר אחר* האחד ההוא מכוון לעצמו • וכמו שרצה שיהיוז•‬
‫והפת! ותו נ י ן ת י ^ והיא תורת מרע״ה • ולזה נקרא תורה יתבאר מין הארס נמצא • כן רצה שיהיו ה ש מיס וככביהם נמצאים • וכן רצה שיהיו ה מל אכים‬
‫‪ .‬לן הענין הזה אשר אנחנו שובבי׳ סניביו והוא נמצאים • גבל נמצא מהם אמנם כוון בו עצם הנמצא ההוא * ומד־־• שאי אפשר מציאותו‬ ‫' '"*"ס •‬
‫שכל נמצא כמוןכו הצמצא ההוא מבלתי שןמצ׳ אלא אחר הקדמות דבר המציא הדבר ההוא תחילה״ כרוקדים ההרגשה לשכל* וככר נ א ^‬
‫והוא• שלא ביאר כלל זה הדעת ג״ב בפפרי הנבואה אמר • כל פעל יי׳ למענהו • אפשר שיהיה זה הכנוי שב אי ל‬ ‫דבר •אחר־‪:‬־‬
‫לבר בעבור^ ־‬ ‫• ‪,‬פרקיג ‪.‬‬
‫■ הפעול ואם יהיה שב אל הפועל יהיה פירושו למען עצמו יתעלה • ר־י‘ רצונו שהוא עצמו‬ ‫והיה הפלעצ יז צו ל יחלה ״תלתי ‪h ™Siw‬‬
‫כמו שהתבאר בזה המאמר • וכבר בארנו שעצמו יתעלה יקרא ג״כ כבודו באמרו ״ הראני‬ ‫לתפליתתחד* תמר היה נאית לכמכה ‪ .‬ר״ל ש^כלי^‬
‫>!נלצ שיהיה זה הדבר קיים ונצחי מתמיד כמו ש‪:‬וא גא את כבודך • הנה יהיה ג״כ אמרו כל פעל יי׳ למענהו נאמרו כל הנקרא • בשמי לככורל‬ ‫^{לםםו'נספ'‪ 67‬מ «‬
‫»מתח' נ' פ' ת‬
‫»ליסי ובבר יקרת בציורו יתל וזזו ענין אמרו וירא אלהיס כי ‪ ,‬בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ״ יאמר כל מה שיוחס יפעללתי אמנם עשיתיו למען רצוני לא‬
‫לזולת זה • ואמרו יצרתיו אף עשיתיו• הוא מה שבארתי לך שיש נמצאות א״א מציאוחכו‬ ‫באתרם‬ ‫שביארנוהו‬ ‫תה‬ ‫ידעת‬ ‫אתה‬ ‫כי‬ ‫טוב‬
‫• ת הי מ ה הסנות יייי יי י׳״יי יי־יי״ ״־ ״יי^ייייי‬
‫‪9‬שצשה גהוויזת דברה תורה כלשון בגי אדם ‪,‬והטוב הוה אינו‬
‫*רכה חן סדגרים נאתר לתה שיאות לכוונתינו' והטוב במעשה אלא אחר מציאות דבר אחר • אמר אני יצרתי את הדבר ההוא הראשון אשר א״א מבלתי‬
‫»הויס י‪1‬תת בנופת גראשי׳יאת׳ לתה שיאות לכוונתהש״י וכוונתו הקדימו • כחמר ע״ד משל לכל בעל חמר • אחר עשיתי בדבר ההוא הקודם או אחריו מרה‬
‫'*נזמנו ג׳ בבחינה‬
‫הפועל הוא רצונו ורצונו הוא צייוח ודעתו וחכתתו שהיה כונתי להמציאו• ואין שם ^יא רצון לבר‪-‬וכשתתבונן בספר ההוא המישר כל סתישר‬ ‫יביחס ר"צ‬
‫מצורה והתכלית ע״ו ועל הבל אתר ויראאלקיס את כל אשר אל הכונה ולזה נקרא תוךה•יתבאר לך זה העניין אשר אנחנו סיבבים סביבו מתהלח מעש'‬
‫כל חלגן‬ ‫בראשית עד סופו • והוא שלא באר כלל ברבר מהם שיהיה כעבור דבר אחר •‬ ‫יזה מנותר נדברו׳ עשה והכה טוכ תאד כלות׳ יתחדש כל מתתדש‬
‫‪4‬וש יתילדוכזומיהן‬
‫*יזין * מפל זה גאות לכוונה ולא ישסק ולא יפשד כלל והוא ־ וחלק סיזלקי העולם זכר שהוא המציאו ושמציאותוהיה נאות לכוונה • וזהו אמרו • וירא‪.‬‬
‫‪ 8‬ה םנה הפועלת אתח כ־ פעתי׳יהי׳ הדבר טוב ונאו׳לכווכתינו‬
‫לעתו ואח׳׳כ מגוב בו הכוונה ; והוא הגיל על אלהיסכי טוב־ כי אתה ידעת מה שבארנוהו גאמרם דברה תורה כלשון בני אדם״ והטוב‪,‬‬
‫צת‪ 7‬מ ת מנ ס הו ת‬
‫‪15‬רת תלם והוא כל תה שנעשה נאות לכונתו ולא ם־ו היכרי׳ אצלנו יאמר למה שיאות לנונחנו‪-‬ועל הכל אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והגה טו^‬
‫*(חת במין והשנה תהתשך כפי מהשכיוון בהם • כי הכוונה בהם מאד • כלומר התחדש כל מתחדש נאות לכונה • ולא יפסק ולא יפסד כ ל ^ • והו‪ ^4‬אמרו‬
‫כהויה שימצא העולם המושכל והתוחשדותה לציורו מאד כי ^גמיס יהיה הדבר טוב ונאות לכונתינו לעתו ואחר כן תכזב בו הכונה וחפסק‪-‬והוא‬ ‫התכניתי־׳לו‬
‫‪5‬ןמגש ה^( צורין!‬
‫הגיר שכל מה שנעשה בא נאות לכוונתו ולא סרו מהמשך כפי מה שכוון בהם • ולא יטעך‬ ‫כפי‬ ‫ותתידייס‬ ‫נצחיים‬ ‫הדכריס‬ ‫ושיהיו‬ ‫ישתכח‬ ‫*״כ צפי שהית‬
‫תה שהוא יתעלה נצח תתיד וציורו התשוהת‬
‫תחללמז »חן ג^כ ונמצאו הדברי' ת ‪ 0 :‬נצחיים כאיש ותהס באמרו בכוכבים • להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה • ותחשוב כי עניינו כדי לעשות‬ ‫«ל‬ ‫*תשר‬
‫הפועל‬
‫*הנינה הנה הית נצ חיים במין כפי מה שאפש׳שיקבלו מהנצתית זה • אינו רק להגיד טבעם • אשררצהשיבראםקר'לםא*ריםמנהיגי׳^כאמרובאדם*ורךו‬
‫*בחינתהבנ^ התינתנות ^ע' והטוב וא״ככץ לדעת החרוש בין ללפת ■ ב ת ת הים • שאין עניינו שנכרא לכך רק להגיד טבעו אשר הטביעו הש ם יתע' עליו! אמנם■‬ ‫תכלית ו‬
‫*נמצת המ תיוס הקדחות כל נמצא מכל מין ותין כיוון יו עצם אמרו בצמח שהוא נתנו והפקידו לבני אדם ולשאר בעלי חיים • הנה בארו ארי״סטו וזולתו‬
‫וכן נראה שהצמח אמנכש נמצא בעבור בעלי חייכם אחר שא״א להם מבלתי מזון • ואין‬ ‫ותכליתו‬ ‫ותמידי‬ ‫נצחי‬ ‫ושיהיה‬ ‫ההוא‬ ‫הנמצא‬ ‫‪5‬׳ רה ונ נתינתה תל‬
‫המהוה תועלת היה שידת‪ :‬אל הצי‪-‬ר הנכבד אשר בציורו ישתבח‬
‫כעבור הכוכבים כן ר“ל שאינם בעכורינו למה שיגיענו מטובם • כי אמרו להאיר ולטש ‪ 4‬הוא כמו‬ ‫לולו השלש סצות עוד אתר הנהכיא ־ זה אריש״טו‬
‫' הן גה!יה תתת ש‪:‬צתח לא נמצא ‪p‬בעכור הב״‪-‬ח אתרשחפש׳ שבאדנרספור בתועלת המגעת מהן השופעת על התחתונים • כמו שבארתי ‪ 4‬ך מ ט ב ע‬
‫נ מ ש ח וג' בנ חינ׳‪.‬‬
‫שפע הטוב תמיר מדבר על דטי״והטוב ההוא המניעלעולם הוא בהק מי שהגיע ^ייו כאלו■•‬ ‫תי'‪ " .‬ח מנ צ ע לי‪ 5‬ם להס‪,‬מנלי תו־ןואין ראוי לזשוב שהכוכגי׳ככה‬
‫נו ה בו אחר שאיפש׳להחיו׳תבלי אור נ״א ביה הדבר ‪ .‬זה המושפע עליו הוא תכלית הדבר ההוא המשפיע עליו טובו וחסדו• כמה שיחשוב אחר‬ ‫רוצה‬
‫התחלת ‪^ .‬ההויה כן היה הדכד הנכבד כעבור הפחותאכל כתו מבני המדינה שתכלית המלך לשמור ביתו כלילה מן הגנבים • וזה אמת מצד אחד שיאהר‬
‫יההפש' ת״ח חנלתי‬
‫‪ ife‬המיניס תשר שביארנו הוא ספור כתועלת המגיע מהסואין שנשמר ביתו והניעה י^יו זאת התועלת מפני המלך שבהו העניקרטה להיות חללית המלך ‪,‬‬
‫<ןיר עודד ת תישיו ראוי לחשוב תפני זה שהעליון כעיור התחתון‬
‫צימהטוצ שישפע מתנו טוב והטוב ההוא לשמור בית ד־־׳איש הזה • ולפי זה העניין צריך שנפרש כל פסוק שנמצא פלזוטי מורה על"‬
‫ת״ת■ המושפע תתנו שיגיע לנצח מבלתי שיהיה' היות דכי נבכר נעשה הפחות ממנו• ונאמר שעניינו התחייב הדבר־ההוא מטבעו‪•,‬ונשקור‬ ‫בוה‬
‫עמידת תישיו תלת‬
‫הרצון‬

‫*ידתמון יוה ולוה ‪:‬תשפיע כעבור הנשפעיצתו שאת' הן כעבדיו • להאמין שזה המציאות בלו מכוון ממנו יתעלה לפי ר צונו • ולא נבקש לועידה ולא תכליו־ת‬
‫להשתרות_ לא יאמין ובמלאכת ישים תהלה ועבדיו הס • אחרת כלל‪-‬כטושלא נבקש תכלית מציאותו יתי^כן לא נבקש תכלית רצונו‪-‬אשר בעבורו‬ ‫ההויה‬ ‫ת״ ‪¥‬ן‬
‫וההפסד‬
‫»יני‪ * 1‬ושיתהוה המלאכים כתו שאמר אליפי הן כקדושי) לא התחדש כל מה שהתחדש ויתחדש כפי מה שהוא• ולא תטעה בנפשך ותחשוב שהגלגלים‬
‫צהתזות ‪ ,‬יאתין ושתי׳לא זנו בעיניו ואמרו על החלאכי׳ והמלאכים נבראו בעבורינו• הנה כבר התבאר לנו מררנתינו• הן גייס כמר מדלי • ובחן‬ ‫» »נו תכלית חה‬
‫הן בעבדיו לא יאתץ ענינו שאין חזק החציאו׳‬ ‫*ת״ח‬
‫תנועה המשתנה להם ^חר שהם עשויים לפי דעתנו וגס לדעין עצמך ועצם הגלגלים והככבים והשכלים הנפרדים ואז יתבאר לך האטת • ותדע שהאדם‬
‫הרצון בוז מ פני הא־תייס״כקדתותהס עלולים א״כתלקס הוא יותר שלם ונכבד מכל מה שיהיה מזה החמר לא זולת זה• וכשתעריך מציאותו למציאל‬
‫! ההויה שיגייש יזמנו‬
‫י הפלש שתפשר כמציאות אינו חוק‪ .‬בערך אליו אשר הוא ‪ ,‬הגלגלים ל ש למציאות השכלים הנפרדיס יהי׳פחות מאד מאד אמר• הן בעבדיו לא יאמין* י‬
‫להתהווה תמר מחוייב המציאות לגמרי ואחרו אף כי נתעב ׳‪ .‬וגר' אף שוכני כתי חמר • ורע שעבדיו הנאמך בזה הפסיק אינו ממין ארם כלל ״ וראית זו•‬
‫תנו ע ת היזפתנה‬
‫בוההשנוו ונאלח הוא כאמרו אף שוכני כתי חמר כאלו י אמרואףשוכניבתיחמר • ודע שעבדיו הנזכרים בזה הפסוק הם המלאכיכם ובמלאכיו‬ ‫*הרצון‬
‫אתר אף הנתעב והנאלח אש* העיות והעולה‬
‫*איח תניעתההו^ נמצא כו ומתערב ותת^זט ככל מלקח • ר׳׳ל ׳ הרמוז אלי^ז כזה הפסוק הם הגלגלים בלא ספק • הנה ביאר אליפז עצמו זה העניץ והשיבו‬
‫*חיניס חתתלפים התפשטות ההעדר כן צייך שיאמין שהאדם במענה האחר בלשון אחר ואמר• הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב‬
‫י די שיגייש השלם‬
‫וגאלח איש שותה כמייעולה‪-‬הנה התבאר ^קדושיו הם‪.‬עבדיו ושאינו ממין האד׳^ומלאכיו‬ ‫*לי‘ ויתחייב לו כש*דעעצ‪,‬ן‪,‬‬
‫שהכל חהשהו׳ יטח ולא >בלבלו תחש‪:‬תיו‪1‬יח‪:‬ןן‪ . :‬הרמוז אליהיבפסוק ההוא הם ’■טמיס*וענין חהלה הוא עניין לא זכו בעיניו • ר״ל היותם בעלי‬ ‫ההרתיזה פי׳ למי‬
‫^ *מחמין‬
‫»ס‪:‬י עתסלי׳נלומר שזיא מכליעהמציאו׳ושבכל בעבורו וכשיבואו ‪ -‬חמר • ואע׳פ שהוא הזך שבחמרי׳ ואשר אורו יותר עצום ״ אמנם בערך השכלים הנפרדים‬
‫‪-----‬‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫׳‬ ‫‪ /‬י‬ ‫‪— ---------‬‬ ‫מציתד* האדם עניו רעת וצרוח יחשוב שהכל'הי‪ :‬לנטלז‬
‫ושהכל הבל ככלים כתו שיחשבו הפע‪:‬ים ‪ .‬הו^א חשוך עכור כלתי ך• א בל אמרו על המלאכים הן בעבדיו לא יאמין • עניינו שאין חזק‬
‫נההרז תההית זאת‬
‫סיחצא כל מה‪ ,‬וחתרי הדעת לבקש תכלת אחד לתה שאין לו מציאית להם ר אחר שהךעשויין לפי דעתינו • וגס לדעת האומרים בקדמות הם עלולים •‬
‫ז‪ 1‬לת התכלית ה‪:‬וא או לבקש תכלית’למה שאין לו א כ חלקם במציאות איני חזק בערך אליו יתעלה המחוייב המציאות לגסרי״ ואמרו אף כי‬ ‫עינזצת‬
‫החלם ללא תכלית‬
‫המציא הדבר ההוא תכלית כי יתשוב אדם כי כל הניוצאיס נעשים נתעב ונאלח • הואכאמרואףישוכניבתיהומר ״'כאלו אמר אף הנתעב והנאלח האדמ‬
‫תחלה כהתץים בעבורו ואין הדבר כן כי האדם אינו תכלית אשר העילה והערות מתערב בו ומתפשט בכל חלקיו ר״ל התפשטות ההעדר • ועולה הוא‬
‫פי' התציאות אכל כל הכתצא כיוון בו גיזיה נמצא העיות • בארץ נכחות יעול • ואמרו אישיכאמרו אדם בי פעמים יקרא המין האנושי איש*‬ ‫ה ה ד « ה לשכל‬
‫»פועצ ההר ‪4‬ש הוא ואיו לכל הנתצאים שום תכלית תשותף אלא‬
‫קול' לפעול•׳ השכל ת^יחתציאותו הוא שיהיה נתצא )אין לכל סכח איש ומת;כן צריך שיאצזן שהאדם כשידע עצמו ולא יתעה בו ויבין כל נמצא כפי מרי‬
‫*השכל '״ תעורר ‪':‬נמצאים שים תכלית משותף לא' תכלית שהוא ינוח • ולא יתבלבלו מחשבותיו לבקש התכלית ההיא• או לבקש תכלית למה שאין‬
‫‪.‬נשה על‬
‫לו תכלית אלא מציאותו הנתלה ברצון האלהיי ואם תרצה אמור בחכמה האלהיח •־‬ ‫מציא תו הוא שיהיה נמצא כפי הרצון האלהי‬ ‫״י ’"יוללת‬
‫י‬ ‫פרק יד‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫י‪1‬ןד>ן קג»*»ד ‪) .‬אס תרצה אתור בחכת‪ :‬אלהית ‪5‬‬
‫שס טוב ראןתי להעיר על ערן התכל‪:‬ת ענין שי^א מבואר כעצתו ואס נעלם יזהרבה מחכמים ותמהתי כתכלית כפלא מהרג אז לא‪ .‬העיר עליו כנר ידע^‬ ‫אמר‬
‫שהעולם כלו כאיש אחז וכני פארין הרב כח מיין ע״א חלק א' )אין ספק כי אס נקצא איש אמד ולא ימצא מלתו כי לא יגזקש לו תכלית אלח מציאנק האי®‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬בלכד‬ ‫יי ‘‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י י׳‬ ‫•‬ ‫־‬
 ‫קרקאש‬ ‫צו‬ ‫א^ודי מורה נבוכים חלס שלישי שסי טוב ׳‬
‫‪ 5‬פפר שיהיה הכנוי‬
‫כלבד וכן ה ענין ב עו ל ס ככלל' כי א ץ לו שוס ת כ לי ת!‪ 1‬א המציאות כלבד וזה הענין‬ ‫®" ‪ ' P‬ר יהיא נבדל כיז קו ס • ר״ל שגשם הג לגל נכדל יז מנו כ מ ק‪ 1‬ס שאנתנז‬
‫שנ‪5‬ןל הפועל ש^‪^^I‬‬ ‫מבואר כפי ד ע ת ה קד מו ת כי א ס איש א ח ד היה קד מון לא ידרש לו סבה תכלי תית‬ ‫במכלית שפלוע והוא כ ת כ לי ע הגוב ה ן ונ ע ל ס מ מנו עצ מו ‪ .‬ר״ל‬ ‫^‬
‫היוד׳* שיש‬ ‫ואף כי אפשר שנאחר מ ה תכ לי ת גיזציאות י ^ ב והחוח ו הנ כ ד והרצון כיה כי א ף‬ ‫׳ ‪ .‬ג נ ג ל י ס לא יושגו כחושים ני ) ‪ uf‬בהשגה שנלית ורוב פעולותיו שהשגת‬
‫יו׳ייו מצייויתם כיולו‬ ‫שיהיו קדומים לא היו מ ה ט ב ע ונמצאו ח ב לי תכלי ת אף שלא ק ד מ ם ה העדר ואלו‬ ‫■‬
‫על סנן‬ ‫מסג שיזיים ה ש מי מיי ם כז ה ה עו ל סי ה ש פ לנ ע ל מז ת מ מ ג ו מ כ ם‬
‫ת^ויזכ‪6‬י<יז נגריית‬
‫תתל' וממנה ננריוו‬
‫החלקים יצטרכו למציאות ה אד ם) ה א ד ס‪1‬ה)א‬ ‫‪/‬‬ ‫ר״להשגת פעולות‬ ‫•‬
‫הצמתי* והנ״ת‬ ‫נ מצא בעבור שמציאותו טו ב יותר מ ל א‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫^^ימסהשמיחייס נעלמות לנו‪-‬נ״ש שראוי‬
‫ופיולם‪ :‬הטכיעז‬
‫הש״י עליו פירוש‬
‫נ טכ עז‬ ‫שפם‬
‫מציאותו ואחר זה אפשרשידרש ס ב ה תכלי תית‬
‫בחלקי ה עו ל ם אף שיהיו קדו מים כ מו הכל‬
‫ל מ ה שכל החלקים יש להם ערך קצתם לקצתם‬
‫‪ :‬פרק ארבעה עשרה■‬ ‫■פעיליו פ ע לו שאינו גשם וסוא‬
‫ש נ ג ל מ ו ^ ו ■ ונן הגר מי ם אשר בץ ג לג ל‬
‫‪ ;^ 5‬ז‬

‫שימשלו ט לכ לנ״ין‬
‫וול תו‪ :‬י‬
‫והס בעבו׳הכל ווה נ ע ל׳ ח חי שחשבו שהעולם‬
‫ק ד מון נ י אין לשאול ל חלקי׳ סבה תכ לי תי ת‬
‫פרק יד‬
‫ט אתר שהדברים הנ מצאי ם‬ ‫נ מ ו לכל‬ ‫בלזדושהעולסאץיאד מה שהתבאר משיעור הגלגלים והבכבים ושיעור‬
‫יש להס סדור קצתם‪ ,‬אצל קצתם ראוי שנאמר‬
‫ונשאל למ ה יתנוע׳זה הגלגל קן ?מזרח ל מ ע ר ב‬
‫ולין היה הפפד‬ ‫נזה י ת נו ע ע כ ה פ ךו ל מ ה ו ה מ הי ר ב תנו ע תו‬ ‫״ ‪ f‬״ = ץ י י הנריה ‪ ,‬הק״נה‪1‬ה‪.‬א ‪ !07to‬שעורי הרחקים כלם בערך לחצי קוטר הארץ והיה‬
‫ההנהגה לגמרי יוכל‬
‫יותר שהויצ עושה־ •‬ ‫ו ל מ ה היו כזה‬ ‫וזה מ א חר ה תנו ע ה‬
‫הרצון נזה יולו הי®‬ ‫‪.‬הג לג ל כוכבי© רבים נבזה הג_לג_ל ‪.. ..‬‬
‫כוכב‬
‫צדוך לי‪ 1‬ותו מתע‬ ‫מרכז הארץ ובין העליון שבגלגל שבתי מהלך שמול ^ א ח ד אף שיהיו אלו הדבריס קדו מי ם ואולם‬
‫ויו״אלו;ולתה אינ‬
‫כאן הפסק הנהג®‬
‫כשיהיה העול ם מחודש כפי ד ע תנו יראה‬
‫שהתכלית יב^קש אחר שנתהיה א ח ר שלא היה ‪,‬‬
‫לג מ רי״ סוף דג ר‬
‫‪ 1‬כזה צדק הרב שנאמר שאין לן שום תכ לי ת אלא‬
‫שזאת השאלה יעזר‬
‫גה ממה שנאמינהד‬ ‫רצונו או ח כ מ ת ו ;‬
‫העול®‬ ‫מחדוש‬ ‫פ ר ק ו ך מ מ ה שצריך ג״כ שיתבונן בו האד ם‬
‫הרצון בזה ואס זאת‬ ‫ע ד שידע מ ע ל ת נפשו ולא י ט ע ה‬
‫הטענה אנו עוסיס‪,‬‬
‫למאמיני הקדמות‬ ‫אחר שביטל הרב שלא יבוקש תכלי׳זה המציאן׳‬
‫האןמרי‪ 8‬שתכלית‬ ‫ואינו אדם תכ לי ת סחציחו׳ כ נ ר יחשוב האדם‬
‫המיני©‬ ‫מציאות‬ ‫שהאדם גדול ה מ ע ש‪ :‬והשיעור אף שלא יהיו‬
‫ההוי®‬ ‫התמדת‬ ‫הדברים בעבורו ולכן הביא הרב כזה הפרק‬
‫מחנו‬ ‫יםית»וס‬
‫לבאר שאין ראוי לחשוב שהאדם הוא יותר‬
‫שאפשר‬ ‫השלס‬
‫להתהוות ואנתגי‬ ‫נכב ל יזכל הנמצאים אף שלא יהיה בעבורו‬
‫טוענים נגד ס סכ מ!‬ ‫וחזה ית חייב ג ס כן שאץ ראוי לחשוב שאלו‬
‫נוכל לומר‬ ‫כן‬ ‫הגשתיס ה אל היי ס ר״ ל הג לג לי ם )השכלים‬
‫נמ^יאות הגלגליגג‬ ‫הנבדלי׳ שהם בעבור האדם וכשיסתכל האדם‬
‫שתצליתה שחידת‬
‫מין האדם א ש ר ^ן‬
‫רותק המבהיל מאלו הגר מי' י ד ע האד ם ע רנו‬
‫לאיפיו תכלית נת>ז‬ ‫והוא מ ע ט והוא א ח רו הלא אלוה ג ב ה שמים‬
‫שעכר ובתה שעתיר‬ ‫)ראה ראש כוכבי׳כי ר מו ר״ל אס ת ר צ׳ ל ד ע ת‬
‫להיית לפי דעת©‬ ‫השגחתך בעולם חיך היה ע מו ראה גז ב ה שמי׳‬
‫כ״ש שנוכל לכעזר‬ ‫) מ מנו ת ל מ ד ראיה ע ל רוחק השגת ‪ 7‬שם אשר‬
‫בה אנתנו ממי®‬
‫נ תדות‬ ‫שנאמין‬
‫הוא מני עו) מיו ח ס ל) כי אחר שאנחג) בר>חק‬
‫מזה הגשם ע ל זאת ההפלג ה הגדולה והוא‬
‫העולם ואס י ‪£‬‬
‫לאישי מין האד©‬ ‫נבדל ‪ 9‬ז חנו ב מקו ם א ח ר ^ו אנ חנו כ תכ לי ת‬
‫תכלית גמה שעבר‬ ‫השפלות והוא כ תכלי ת הגובה ונ ע ל ם מ מנו‬
‫היו נתכלית ה רניי‬
‫ע צ מו ת הגלגלי ם כי לא נ ד ע מ ה ם דבר‬
‫ונאמין שאין לה«‬
‫אלא ע ל צד השלילה ש חמדו אינו כ מו‬
‫תכלית נע תיד ‪:‬‬
‫פרק ‪1W‬‬ ‫‪ .‬זו ה ח מר ולא צורתו כמו זאת הצורה ושהוא לא‬
‫כ כ ד) ל א קל לא מקבל לא צמיחה ולא ח סרון‬
‫ולא אחד משאר השנויים אלא השנוי ה מ קו מי‬
‫וג״כ נ ע ל ם מ מנו ח כ פ ען לו תין ר״ל שהשארת‬
‫הפעולים הגר מים ה ש חי מיי סנע ל ס מ מ נ ו ) א ס‬
‫הג לג׳ ר חו ק מ חנו כ תכ לי׳ונעל׳ע צ חו תו מ ח מ‬
‫ולא נשיג פעולותיו ג״ש ש־הי׳הש״י רחוק מ מ נ ן‬
‫ונע ל ם עצמותו ושלא נשיג איך יפעל א ת ר‬
‫שהוא ית׳ אינו גשם ואפילו א ס יהיה ה עו ל ם‬
‫מחודש נ ח ו שזו א ה א מ ת קשה הוא לצייר‬
‫שיהיו הגלגלים כעבור האדם כי איך יהיה‬
‫אפשר שבבריות הנ פ ל או ת העצומו ת הגדולות ‪.‬‬
‫שנבראו בתבור הבדיה הק טנ ה והוא ה א ד ם‬
‫והוא א מרו ו ה ס תכל אלו הנ מצאו ת הג שמיות‬
‫ונו׳ ואיך ידמה א ח ד מ מנו שהם בעבורו ושהם‬
‫ז ‪ :‬ה ענין הקש הגשמים כל שנן‬ ‫כלים לן‬
‫כשתעיין מציאות השכלים נ )יש לשאול ע ל‬
‫ד ע ת הפילוסופים כזה ה עניןו כו׳ ר ״ ל א נ ח נו‬
‫שהגלגלים‬ ‫מ א מיני החדוש שנחשוב‬
‫בעבור האדם נשאל על כפילוסופי ם כזאת‬
‫שמחממ‬ ‫ע לי ה‬ ‫שהביאו‬
‫עוצם גו ד לי‪ .‬ג ל ג ל אי אפשר שיהיה ב ע בו ר‬
‫האדס הפ חו ת ! וכן יהיה תכ לי ת הג לג לי ם‬
‫המשך הווייה והפשד מציאות חין האדם כאשר‬
‫נ א מ ר נ כ ר שיהיה מ ץ האד ם ב ת כלי׳נ ח צי או ת‬
‫ל א אי ש א ח ד ח אי שיו ♦ סוף דכר ז א ת השאלה‬
‫״‘’^ינתי כזה הפרק היה זה העניין • וגם כן היותי שומע תמיד מכל מי שידע דבר מחכמולת ‪ .‬יעזר בה כ ח ה שנ א מינ הו מחידוש העול׳והרצון‬
‫בזה כי ז א ת השאלה שעשינו ע ל הראיה שהביא‬
‫הפילוסזף שגשמי הגלגלי ם גדולים ועציחים‬
‫ולכן אין הג לג לי ם נ ע בי ר ה א ד ם) א מ רנו כי‬
‫כבר איפשר שיהיו גשמים גדולים ב ע בו ר‬
‫ה ק טני ם כחז ככרי ברזל ל ח ח טי ס הנה השאלה‬
‫בנויה ע ל א מונ ת חמ ש שאז חן הקל שיאמר‪.‬‬
‫אבלי‬‫שהגלגלים הס בעבור האדם מצד רצונו ‪..‬‬
‫לפי א מונ ת ה קד מו ת הנה תכ לי ת כל צור׳בחין‬
‫הה‪ 1‬א וכמו שביארנו בפרק שלפני זה‬
‫אמק‬
‫ג ל ל ‪ -‬ר ל ו ה ו א כ ג ש ס ה כ ל מי שו מ ר ת מ ו נ תן‬
‫שצריך נכש כן שיתבונן כוהאדכש ער‬ ‫\ ץ \ ץ ד ז‬ ‫והסתכל‬ ‫ע מ ^ שיכי ארב כפרק ל י משני !‬
‫“ !־׳’ י שידעםעי!ת נפשו ולא יטעה • הוא‬ ‫____י‬
‫י ־ לנ א הינ ל ״‬
‫‪r‬״‬
‫״‪™ .‬״״‪,,‬‬
‫״ ח פינו לפי י ע ח נ ו דחדי‪.1.‬‬
‫הרהקיסאשרכ‪-‬גינוובינם‪-‬והואניבאשרהתבארו‬
‫׳ יל על ד ע ת הפילוסופי׳ בז‪ :‬הענ ץוכו׳ שיעור סובב הארץ ירוע וחצי קוטרה ירוע ממנו יהיו‬
‫• ^ייני מ א מיני החדוש שנחשוב שהגלו^י׳ הרחקים בלם ידועים • והתבאר במופתשהרוחק בין‬
‫^ האדם נשאל ע ל הפילוסו׳כזאת הראיה‬
‫^הביפי עלינו שנותמ׳ עוצם גודל הג לג ל א״א אלפים שנה ושבע מאות שנה בקחב • וכלשנד־ז‬
‫■ '’יי כעכור ה אד ם ה פ חו ת ול א מ ר אין ס פ ק‬
‫■ ' א מ ר נו לכו‪>/‬ז בל לפי ד ע ת הפילוסופים משס״ה ימים ושיהיה המהלך בבל יום ארבעים‬
‫איפלט ה א מין ב קד מו ת העולם ושהכל הנא מן המיליס של תורה שכל מיל מאלפים אמה כאמת‬
‫אין מ קו ם עליו וזאת השתלה ‪ P‬המלאכה *׳והשתכל זה הרוחק הגדול המבהיל והו^ו‬ ‫•‬
‫כנ ההמצאות הם מ כוונ ת לעצמם כי לזדדס זך כמו שנאמה ן ‪, /‬הלא אלוה גובה שמים וראה ראש‬
‫‪.‬י פי יון האד ם ר״ל לפי העיון הפילו׳ שהוכיח ככבים כי רמו׳•‪ :‬ואמר הלא מגובה שמים תלמוד‬
‫האדם הראיה על רוחק השגתינו השם • כיאהרעזאנחנו‬ ‫״א א שיהיה כריה גדול ה ועצומה כ ע כו׳‬
‫יייא כריה שפלה היה וה שק־ אלו לא הית ה‬
‫כריה ההיא ר ק א ח ת איז ה כ תו ת מוג ב ל ברוחק מזה הג‪.‬שם על זאת ההפלגה הגדולה • והו^*^‬
‫עצמו‬ ‫ככד אפשלשיהיה ’ הג לג ל ‪,‬כעבור בריות ‪.‬נבדל ממנו כמקוס זה ההבדל • ־‪.‬ונעלם מטנו‬
‫‪ .‬פי כעלי ת כ לי ת ו ׳מא שר ההפרש ביניהם ־ ורוב פעולותיו כל שכן השגת פועלו שאינו גשם •‬
‫ר״ל שעצם הגר מי ם ה שמימיים וזה הרוחק הגדול אשר התבאר במופת• אמנם הוא‬ ‫לת העצם • ‪.‬‬
‫^ זך ליותר‪ .‬נ קי דותר פשוט מצורףכי הם‪ >-‬לכל הפחות שאי אפשר כלל שיהיה בין מרכז הארץ‬
‫הכבבים הקיימים פחות מזה השיעור•‬ ‫ה׳זאלה יעוד^כה כמה שנאמינהוי ^ימיזדיגז • ובקקבוב גלגל »יי‬ ‫ץח‬
‫כיעכיגרמי‬ ‫רבים•‬ ‫כפלים‬ ‫מזה‬ ‫יותר‬ ‫^יילס • ר״לזאתהשאלה חשרעשינ‪,‬ע‪ 5‬׳ •ואפשר שיהיה‬
‫הראיהשהביאו הפילוסוטסשגשמי הגלגליס גלגלים לא התבאר במופת • אלא על הפחורת שאי‬
‫!;יוליס ועצומים ולכן חין הגלגלים כעבור אפשר • כמו שיתבאר מאגרת הרחקים • וקהגרמים‬
‫‘איס ואמרנושכ‪:‬ר אפשרשיהיו גשמים אשר בין כל גלגל וגלגל כמו שיחייב ההקש• כאשד‬
‫עיס בעבור קטנים כככר^כייל לתיז״ים זכר תאבי״ת א״א להשיג עוביים בדקדוק אהר שאין‬
‫בו?םככביםשנלםודמהס‪-‬אםנםעכיגלג>^הבככים‬
‫ר הקיימים המעט שיהיה עניו מהלךארבע שניפייורע‬ ‫האדםמצל• רצ‪,‬כי‪,‬ת׳ איל ל^‪,‬‬
‫ט‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫כוכב‬ ‫כל‬ ‫גרם‬ ‫אשר‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫כוכביו‬ ‫רוהק‬ ‫משיעור‬ ‫זה‬ ‫‪.‬‬ ‫ההןא‬ ‫במץ‬ ‫שלמותם‬ ‫הנהתכלית נל צורה היא‬
‫כשיעור כדור האדן תשעים פעם ועוד • ואפשר‬ ‫ינ חו שביארנו כפ ר ק שלפני זה ‪ :‬ורוב מ ה‬
‫גונזנז‬
‫עס י ז ז הפי־ק ה י ז זה ב ענין• ר״ל שאפילו שיהיה עובי גרמו יותר • ו א מנ ס הגלגל התשיעי‬
‫^ ^ א י כ י ^ החדוש ע דיין א ץ ר אוי שיהיו‬
‫המקיףבכל התנועה היומית לא יודע לו שיעו׳ן כלל •‬
‫“ ••י־ לי' כ עיו ר מין ה א ד ם ו וג"כ היו תו שו מ ע‬
‫אחר שאין בר ככב אין תחבולה לנו לרעת גדלו*‬ ‫יי*ל ♦ י ״ ל ג ס הי ת ה כ ו נ ת ה פ ר ק ל ב א ר ש חה‬
‫^יי(י"| ק כ ת ה אנ שי ם שמה שאחז״ל משיעורי־ • והשתכל הנמצאות הגשמיות מה עצום שיעורם‬
‫ומה רב מספרם • ואם הארץ בלח אין שיעור לה‬ ‫* ‪-‬ג‪-‬י ס ש ה ש ד ב י ז ע ״ צ ה גוז מ א אין ה ע נ ץ‬
‫כנגר גלגל הככבים‪-‬מהו ערך האדילכל י^ו הנבראו׳•‬ ‫‪ 1‬חשל דברו כ ד ק דו ק ג מו ר ו ח נ מי נו ה ס כי מו‬
‫ואיך ידמה' אחד ממנו שיהיו אמ‪ .‬בעבורו ובגללו‬ ‫‪ ,‬ב ק רו ב ל ח כ מי ה ת כונ ה ן‬
‫פרק טו‬
‫ושהם כלים לו• זהו עניין הקש הגשמוס • כל שכן‬ ‫‪.‬‬
‫ולאמר‬ ‫העניין‬ ‫הפילוסופי׳בזה‬ ‫דעת‬ ‫לפי‬ ‫לעזאור‬ ‫ויש‬ ‫•‬ ‫הנפרדים‬ ‫השכלים‬ ‫^ך^עיין מציאות‬
‫ע״ד‬ ‫רבים‬ ‫אנשים‬ ‫או‬ ‫אדם‬ ‫מבני‬ ‫איש‬ ‫הנהגת‬ ‫הגלגלים‬ ‫אלו‬ ‫שתכלית‬ ‫אמרנו‬ ‫אץ ספק שאלוי‬
‫‪ -----‬״׳ ר ״ ׳‪-‬ער ברזל לעשות מהט קטן שמשקלו גרגיר • ואלו היו! ‪ lu y j‬טחם אוזך‬
‫^‬ ‫יז ה זה מד^פסד ההנהגה לפי עיוננו גם כן ולא היה הפסר ההנהגה לגמרי • אבל אחר ש הו‬
‫עושה בא^ו הכלים הנככרים מחט אחר מהט • ובן ככרים רבים ממהטים • יהיה מעשה‬
‫חכלים ההם חכמה ותיקון הנהגה עכ"פ • וכן יהיה תכלית הגלגלים המשך ההויה וההפסד ז‬
‫הראיה‬ ‫וחכ׳ית ההויה וההפסד מציאות מין האדם • כאשר נאמר כבר ונמצא כתובים ודבריכש‬
‫עוזרים לזה הדמיון ‪ :‬והפילוסוף מתדן זאת הקושיא • ואומר אלו לא היה החלוק בין הגרמים ‪.‬‬
‫יגלג׳יים ובין אישי המינים ההוים הנפסדים ^א בגדלות ובקטגות היה אפשר שיאמר זך‪• ,‬‬
‫למציאות‬ ‫^מנס מאשר‪ ,‬ההפרש ביניהם מעלת העצם הוא רהוק מאד שיהיה המעולה כלי‬
‫מה‬ ‫•ורוב‬ ‫העולם‬ ‫^פהות השפל ‪ :‬סוף דבר שזאת השאלה יעזר בה במה שנאמינהו מחדוש‬
‫ייסנינה • שהוא חושב לגוזמא מה שזכרוהו החכמים ז״ל מן הרחקיס • שהם אמרו שעובי‬
‫מהלך ת״ק שנה • ובין כל גלגל וגלגל מהלך^ת״ק שגה • והם ז׳ הגלגלים‪ •.‬יהיה רוחק‬
‫יגלגל השביעי ר״ל גבנינותו ממרכז האדן מהלך שבעת אלפים שגה • ויחשוב כל מי‬
‫^ץהתבאי‬ ‫^ישמע זה שיש בדבריהם גוזמא גדולה ושלא יגיע הסרהק אל זה השיעור וממה‬
‫מרחקים במופת יודע לך שהרוחק בין י מרכז הארץ ובין קטב שבתי והוא הגלגל השביעי‬
‫־ך שבעת אלפים שנה וכייר שנה בקרוב אבל הרוחק אשר זכרנוהו והוא מהלך שמנרת‬
‫־•‪/‬פיס ית״ש שנה הוא עד חלל קכוב הגלגל החי ׳ וזה אשר תמצאם אומרים בץ גלגל וגלגל‬
‫ן ; ‪ 2‬ק‪ . ,‬ן‬ ‫* עניינו ערבי הגרם אשר בין הגלגלים לא שיש שסריקות ‪,‬‬
‫שזכרוהו‬ ‫שיסכים כל מה‬
‫)‬

‫‪1‬‬
 ‫‪.‬מורה נבוכים ‪11‬לק שלישי־ ^?גנודי ‪,‬‬ ‫;שםט)ב‬
‫פ ר ק ט י ואין חולק ע לל ‪ :‬ה א ח ד מאנ שי העיזן ‪ .‬ר*ל שצזר ‪ 3‬ןיזו סנ ס עליי‬ ‫א ט ף שם ט ו נ אין ס פ ק ט ג נ צ חי באיש הוא יומר נכ בד מ מ צ חי ב מין ס‬ ‫•‬ ‫פרק’‬ ‫־’‬
‫חי‪,‬ו א‪ .‬ח ד ו ק‪ :.‬מ‪ -‬ד‪ 1‬מי ם ♦ ‪W‬‬ ‫עליו ‪. 5.‬‬
‫‪,‬‬ ‫כיכולת‬ ‫יתואר‪!,‬השם‬
‫_________‬ ‫!א ־ ־ ־ ־‘■־‬
‫נ מ נ—ע י־׳‘‬ ‫י הנצחי כ מין הוא מקון החסרון אשר י קי ה לדברים ההויס ונפ סדי ם‬ ‫* ׳*‪. ..‬‬ ‫■‬
‫ריויזו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. i‬‬ ‫״ ‪i‬‬ ‫ו א הרגון אל מין ‪ ’ 9‬ואם נצית שכלל האישים ה נ ה נ אי ^ ע מ ה יהיו נצחי ם וקיימים לעולם א״א שנאמר‬
‫כ שנדמה מנין מ ה בד מיונינו אם אפשרקציא‪ 1‬נ|ו‪,‬אז נ מ נ ע פ ק צ ‪ -‬ג‪ :‬ני אדס מן העיק‬
‫יאמרו שהוא אפשר מציאותו וקצתם יא מרו שהוא נ מ ל ע ן לכר מ‪,‬־גשס לח מ ח מ ר *‬ ‫אתד מן הדו מ תי ם ‪ -‬שהגלגלים יהיו כעבור אלו כי יהיה הגדול ב עבו ר ה קען ו ה מעול ה כ ע בו ר ה פ חו מ‬
‫ר״ל בריאת גשם חן האין כקףולט הוא מ ני ו‬ ‫‪• .‬‬ ‫’‬ ‫‪,‬‬ ‫ואם יאתר או מר שכפשומ הצדיקים נ ס כב"מ‬ ‫! ג י ‪ r i p‬יונשי‬
‫ן‬ ‫והגדוכ כ ע מ ר‬
‫בעכור‬ ‫מעול ה והגדול‬‫ואינו נ מ נ ע שיהיה ה ת עונ‬ ‫ו»רים‪PJC - «/‬‬
‫האפש׳לנז אנ חנו ע ד ת חרע״ה!אברהס ע הז‬
‫נ מ ג ע ; ילומדו ‪. 3‬‬
‫' אוזוי ת מוג ש מ ת שיקיפו בה א רנ ע חיות‬ ‫בב״ת‪:‬ת א״כ ת ת ב ע ל ה ק ע ק שזכרוהו מעניין התכונה למה שהעניין נמצא • בי‬ ‫ותליס‪ ,‬ש‪ 1‬ה מכ ת ‪ ,4‬נ פ שו מ ר מ מו ה ם ב ל‬
‫‪'.‬פשוטות נצכול; ‪ .‬ך׳׳‪ 1,‬ק ‪ 3; ,‬ןן‪5‬גג הוא שאם‬ ‫הצדיקים כבר יתבאר הוו ‪5‬דות הלמודיות היו בזמנים ההכ הסרות •‬ ‫■‬
‫' האפ ש׳יפי התדגרי ‪ .‬המשובה מ ה כי נ פ ן‬
‫ימצא גשם מ חו דד כעל ‪ 7‬׳ ןןין;; שיהין או ת ם‬ ‫שהוא השכל’ דברו‪.‬בהם על דרך קבלה מן הנביאים• אבל מאשר‬ ‫ך משכו כי■ כל מ; )«ה • שהם ע נ ט ס מ ה כ פ ^ נ ו לי נ מ ׳‬
‫מוכר ‪ .‬ה פן ל ' כ מו‬
‫הד' חיו ת מן הזויו ת המוג שמות ש‪ 1‬ו ת לד׳זויות‬ ‫שישוב כלור הארז הפו ע לו א‪-‬ן י‪.‬הין; השר׳ג כ ע בור הענ ף זהבן ‪ jif‬הם חבמי הדורות בענינים ההם • או מאשר שמעום‬
‫פשוטות שיעשו ע ל השטח כי מן ההכרח יהיי‬ ‫גשמי‬ ‫והנה‬ ‫מ‬ ‫שו‬ ‫מהנפ‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫יסולק‬ ‫כזה‬ ‫•יכי‬
‫גלגל שוכב ‪1‬יש‪ 1‬ב ה מיני ם הם חלקים ח הי סולו מ אשר הי סולו מ ‪,‬מחכמי הדורות ההם‪.‬׳ ולא מפני זה אומר כדבריכם‬
‫הזויות הד׳ אשר על השטח יותר ג‪ 17‬לות חן‬ ‫מגלגל פ ח ר היו ר ן‬
‫הזויות הקוג שמותא״כ ל חי ו ת פשוטות שנעשו^‬
‫‪.‬שאמצא להם שהסמסבימיכם לאמת'שהם בל תי‬ ‫?י‪ 1‬תו! ־ חלק ק טן׳ מ ה עו ל ם העליון ואין יהיה הגשם‬ ‫יופשר‬
‫ע ל שטח א חד א״א כשוס צד שנעשה ח ה ס חית‬ ‫יהגדול העצום‪ :‬כ ע מ ר הקסן השעור כי א ם אמתיות או נפלו גמקרה‪-‬אבל כלמה שאפש׳לפרש‬ ‫ב פינ ת‪ .‬השכל *‪.‬‬
‫מוג שמות וי שאךואותם הד׳ חיו ת פ שו סו ת עג‬ ‫לצד<‘תנו‪.‬ע•ע ‪ _^,‬י מ ^ ו אישיושלא י ‪ ^ .‬גזפמיה׳מהיסודומ׳אלא ‪.‬רבני האדן‪,‬עד שיסכים למציאורת אשרל התבאר‬ ‫כ תג‪ , , .‬שי‬
‫דנק ‪.‬האש'‪.‬־‬
‫שיהיה‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫‪6‬‬ ‫אעש‪%‬י‬ ‫;‬ ‫‪4‬‬ ‫>‬ ‫י‬ ‫אחרים‬ ‫ס‬ ‫רי‬ ‫רל‬ ‫מ‬
‫•שיעורן ק ב ל תי שיתקצרו ט מן ההכרח הנא‬ ‫מ‪.^%‬ות‪ 1‬ג&ופת • הוא יותר ראוי באדם הטעולד־י‪,‬‬ ‫המרכז‬
‫נזיתקצרו א ס רעיצה צע שו׳מהם חית מוגסיזי ת‬ ‫הגדול כ ע מ ר ק סן הפעור א בל ^ כ ח ע ל ‪: 1‬‬
‫‪ .‬המודד• על האמת לעשותו ;‬ ‫וי ת >ן « ‪. ",‬כד‪1‬ר;■ ‪ -‬המואר שקר שיר‪ 01;.‬גדול כ עכו׳ ה ק טןו ה מ עול ה י‬
‫ז א ״ כ חןי הנ מנ ע הו א שימצא חיו ת מוג ש חו א‬ ‫׳׳! • ‪.‬מלןלן נצל ‪ ,‬ה מ קיף ‪¥‬‬
‫יקיפו כה ד' חיות פשוטות ואם הוא רבר וזיז‬
‫‪,‬מן השכל ו ה מדמ ה ויהיה שם דבר שלישי ; ואין‬
‫פרקחמשהעשך‬ ‫אין זה ה מ קו'יו ק ר« ‪ ,‬כ עבו ר ה פ ח ו ת; עו ד א ת הרב רו ‪; 5‬כוונמי מ ה‬
‫ד ל‪ ,‬וי נו ס ‪.‬הגשש חן• • הפ׳היה זה ר‪.‬עכין*ר״ל ש א פי׳ ^ ^וו נ׳ ה ת דו ש‬
‫! הכוונ ת זה הפרק ר״ל וזה רומז ע צ ע נין‬ ‫’‪ D»pn»-‬האתר לשי אין ראוי‘שיהיו הגלגלי׳ בעבור מין הא רסי ‪:‬‬
‫העבר ‪ _*0‬ה שכנית ‪■ , 3‬‬
‫׳; הנ פ ל או ת כאי זה צד־אפשרות ! ■ '‬ ‫•‬
‫מפעולת‬ ‫?לינו‬ ‫'‬ ‫עומד‬ ‫קיום‬ ‫קיים‬ ‫טבע‬ ‫ת‬ ‫מאלו פרק טף ל נ מ נ ע ט ב ע קיים אינו מ פ עו ל‬ ‫והלבס‬
‫־ פועל אי אפש׳ השתנותו כלל ומפני פרקיו‬
‫ולא ל מי שנמשך אחריהם בדעתי‬ ‫פועל ככ ר‪.‬ידע ת מ״ש הרב נ י א״א‬ ‫' ;‬ ‫^ י מ נ ח נ ע ז ע יאמר‪,‬‬
‫קוך‬‫שנמשךןי‪1‬א ה‬
‫שמי שנמ‪1/‬‬
‫ר״צ שאו‬
‫ההוא ‪.‬י ר״ל‬
‫ההוא‬ ‫‪S3‬׳« שיהי׳ כ ע ל כשר ועצמות אלא י ק‪ :‬ל פפשד ולא זה לא יתואר השם ביכולת עליו• ואין חולק על זד־*‪ ,‬׳‬ ‫מו שתמצא « ‪.‬‬
‫מ " ג מראשון ו א מי‬
‫הפיליסופיס בדעתה‪0‬ןא אין לו תקומה על‬ ‫ג אג תו הפרק שזם ; ולא כאב ולא ק׳קת שיגי החמ׳שזסו צ ק ק בין ב' אחד מאנשי העיון כלל ולא יסבל זה אלא טי‬
‫כשלונו־זתמצא כל ןה ‪»1‬רתי לןמחלוקותם‬ ‫לכי‪.‬ר‪, i‬כי‪ P‬־יבין הטושכלות • ו<מנם מקום המחלר®!בין‬ ‫הפכים ולא ישערורנאן בויגהפרק‬
‫הקבון בין שני ה פ ט א • ^ נ ע לכל ‪* p‬‬
‫ע ס ו ס מסכי מי ם‪, .‬‬
‫■‬ ‫\‬ ‫‪ci‬ער‪■l 0p‬‬ ‫ה עי דן ב ל ם הו א הו «‪ ^ .‬מין א ח ד ^ מ‪1‬ומו ‪73. . 0‬‬ ‫שני‬
‫י! העני ‪ • ; 0‬ננו ש א ‪ -‬ולכן יח‪1‬יי ב'שיקרו )צדיק ו ‪ w‬רכות‬
‫׳ ; ® ש ^ןנז _‬

‫ת ד ־ו כ ע ת ‪:‬אתת ^ • 'שיתו אר השם כעול כלל וצומיר‪. ,‬עציו ש ‪)’.‬א קצת אנשי העיון אומריס שזה מבת הנמנע אשר לא יתואר השכם ביכלרת עליו ויאמרו‬
‫יתכן בלתי מ שגיח וזהו מ ה שהתיויל ואמר ל נ מ נ ע אחרים שהוא מכת־האפשר אשר נתלת יבלת השם בהמצאתו כאשר ירצה • והמשל בו־‬ ‫ס קר לא■‬
‫ולת י‪,‬ע‪ 5‬ירהו‪.‬השכצ ‪:‬‬
‫‪ M p r‬מדו ג"כ היות ט ב ע קיים והדנון בז כי אף שלא‘ יהיה ה אד ס התקבץ שני ההפכים ברגע אחר בנושא אהד והתהפך הרא שיס ר״ל שוב העצם מקרת■‬
‫יחולבאעל ופן ןהמקרה עצם או מציאות עצם גשמי מבלתי מקרה בו •‪ .‬כל זה מכת הנמנע אצל כ ^ אחד־‬ ‫לש אין חקייה נ ו®‪ -‬תחילי המציאות ראוי שיעשנו השם‬
‫גלל או מ ק ר הל א ; שלא יהיה נ פ ס ד אי כאופן שלא‬
‫נ ד נ ד י* צרות כ מו שיקרו לו ו א מר‪ ,‬כמשיכת זה כי מאנשי העיון •כן היות השם ממציא כמותו או משיב עצמו להעדר או שיחגשיאו שישחג!‬ ‫נישא‬
‫ןצת ‪ 0‬ג ת נ ע ולא «; ' ‪ ,‬זה מ הנ מ נ ע ולא יתזאר ה׳כיכולמ • עליו כל זה מכת הנמנע״ ולא יתואר השם ביכולת על דבר מכל אלו • אמנם אם ימציא מקר־די‬
‫הפצ•‪ :‬אחר שגזרה מו ס כ ת׳ ח ; ל התכין־ם גי לניו נ ע לברד לא בעצם • יש כת מבעלי העיון והס המעתזילא שחושבים שהוא אפשר • ואהרינז‬ ‫י עגי ר הו השכל וכן‬
‫' י א מ רו ס ה הפו‬
‫־ ״ ת ד ה|‪ .‬ןאיההשך 'טבעק*יס ומפני ז ה ל אי תו ת ר השם ביכולת אמרו שהוא משער הנמנע • ואע״פ שהאומר במציאות מקרה לא בנושא לא הביאהו לזה‬
‫לא עליו ואינו מ פ עו ל ת פו ע ל ואפשר השתנותו העיון לבד אכל שמירת עניינים תורייילחצם העיון לחץ גדול ונמלטו בזה המאמ׳‪-‬כן ד‪.‬מציא'‬ ‫עצש‬ ‫׳ ‪ .‬היזקרה‬
‫‪ .‬י ק נ ןו ל א הכנס גשם ו א ק חו ל ק ע לז ה ח' מ נ ע ל י העיון כללולא■‬
‫י ת כןו ה גשש *; ‪ 6‬יסכל זה אלא מי שלא יבין ה מו ש בו ת והס דבר טיגש לא מחומ'כלל;הוא מכתהאפשיאצלינו‪-‬ומכת הנמנע;אצל הפילוסו' • וכן יאמרו‬
‫ש״ם•*; כמו חאתר הדב כתתילע הספר כי צא ירחיק ה‪.‬צילוסו שהמצי מרובע שאלכסונו כצלעויאו זוית מיגשמישיקיפו בה ארבע זויות פשוטית‬ ‫הראוי‬ ‫ו אני ס‬
‫והא שש׳וס שת'‬
‫נצבות • וכיוצא בהם*ב^ אלו מכת הנמנעיוקצית מי שיסכל הכמת הלמודות ןלא ידע מ^יו‬ ‫ד מיון ול אנ שכל *• • השכל הנ מ הר הערו ם יו ט ב עי הנמצאות‬
‫ו פ ע ס כ ת ת ל ת ה ד ע ת‪ .‬הנ מנ עו ת ; וא מנ ם יוקוס המחלוקת הוא בין העניינים רק המלות לבד ׳‪ .‬א ציור עניין יהשבם אפשריים • ואני תמיה אס זה השעיר פחות‬
‫ומותר לכל ארסשיאמר באי זה עניקשיציירהו שהוא אפשר ויאמר האהר שהוא נמנע לפי‬ ‫ידמשותף‪ .‬בעלי העיון הוא אל מ ץ אחד יוה מדו מי ס •‬ ‫הנה‬
‫ה ת נ אי כי החדוח ס ר״ל כשנדמה ס ענ ץ כדמ חננל אסיגפ שר‬
‫אצלם הוא אפשר מציאותו או ג ת נ ע שקצ׳בני א ד ס יאלןרושהוא טבע העניין • או יש דבר שיסגור זה השער וישמרהו •*עד שיגזור ה?״זדם ויפסיק שזה נמנע'‬
‫המציאות או‪ ,‬עלאמו אעשר תציתותו וקצתם יאמרו שהוא נ מ נ ע בטבע • ואם בחינת זה העניין ומצרפו בכח המדמה או בישכל • ובאי זו*ה דבר יוברל״* בין‬ ‫יסכיש‬

‫י סני ש ע מו נכל וכן מציאות דבר מוג‪ 1‬ס לא מ ח מ ר כללר״ל המדמה והמושכל • שפעמים שיהלור; הארס על הכרו • או החלוק עליו נפשו בעניין אחד‬
‫אהנמנע־ראע״ תשס כריא׳גשש מן האין כ מו ח ל ט הוא מכ ת האפשר הוא אפשר אצלו בטבעו*ויאמר החולק זה האפשרו׳ הוא מפעל הדמיון לא בבחינת השכל‬ ‫י'ד‪1‬‬ ‫' מס שלא‬
‫הו‬
‫פהאומר במציאות לנו ה ת א תיני ס תור ת מרע״ה וא״א ע״ה‪-‬ולפי ואס יש ג כ דבר שנבדיל בו כין הנח הממזה ובין השכל ׳• וא>ם הוא דבר החן לשנידס יהד ״‬
‫ייקרה לאי;נ‪1‬שא לא ‪:‬פי לו סופי ם הוא דבר נ מ נ ע וככר ימצאו קצת או בשכל עצמו מבדילים בין המושכל והמדומה• אלו כלם צריך להקור אותם מא ד ואיזזאת■‬
‫__ ״ ‪ . -‬י‬ ‫הני א סו לזה ה עיון נ מ ‪ :‬ע‪ 1‬׳ו ל א ישער אדם היותו נ מ נ ע וזה א תרו רררגז ו\דדל\י!^\ד •ייי‪M‬זיי‬
‫ד תנ ל ‪ ,‬ש איי ת‪ ^1‬שהויציא מ ח כ ע שאלכשונו כצלעו הוא מצד‬
‫טנינייפי׳ שסאותרי׳‬
‫ה נ מ נ ע ושי שיסכל ח כ מ ת הל מודי תל א יצייר‬
‫‪ .‬אהנדי שקחלטלה ש‬
‫ואינם מפעולת פועל * הנה ככר הת‬ ‫ץ! •י‬ ‫־‬ ‫ז ה הדרך י מ י נ ת* היותו ני ו נ ע אבל יחשב היותו אפשר ל מי עו ט‪.‬‬
‫‪f‬‬ ‫י חוד אחר פ' עי׳ה? ידיעתו ו כן‪ :‬ענין בהרבה מהדכרי׳אשר יחשכו שבמקום המחלוקת הוא בדברים שיונחו מאי זה משתי הכתות הם • אם מצד! הנמנע‬
‫** ^‬ ‫מכתהאפשר• והקזה ; ' '‬ ‫’■‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫יאמינו* כה מון אפשר ל מי עו ט י די ע ת ם והס נ מ נ עי ם‬ ‫קצקש‬
‫ה‪ 13‬רא ' רוצה« ‪,‬והכןזה י או יש שס דבר שי ס מ׳ז‪ :‬השע׳וישמרהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪ ■.‬י ‪'.‬יפרק ששה ■עשר‬ ‫אילו ישני! נושף עד שיגזור האדם ויפס ק ■ ש ז ה' נ מ נ ע •‬
‫עצש הנו ר א »‪ 3‬ל* והרצון בו א ס כל דבר מ ע טן שיציירהו אתר‬
‫רצו! והרצון ההוא*‬

‫•‬ ‫הפילוסופים על השם יתעלה בידיעתו ככל אשר זוי^תו הרד־ו נדולה מאר‬ ‫דברו‬ ‫ו א ר צון ל א נ נוי א* שהלא מצוייר יאחר שהוא איפשר כ מו שיאתרו ‪.‬‬
‫ונאשכים ■ אחר המדברים כי כל מצוייר אפשר ויזם יצייר אדם‬
‫‪ .‬וכשלו כשלון אין תקומה להם ממנו ולא למי שנמשך אחריהם בדעת ההוא‬ ‫‪.‬‬ ‫התדיוו׳אשר תדמו ? _‬
‫אארו הרצון אשר שיהיה חציו אדם וחציו ב״ח אי פשר שיהי׳ אתר ואני אשמיעך אחר זה הספקו׳והשבושים אשר הביאום לדבר כרה בענייןההוא‪-‬ואשמיעך‬
‫שהוא! מצוייר כדמיון או לא כי אף פ־קיס ‪.‬‬
‫יהיה הדכר מצוייר לא יחוייב שיהיה איפשר ויאמר עוד דעת תורתנו בו ואיך תחלוק עליהם בדיעוהם הרעות והמגונות בעניין ידיעת השם! •‬ ‫ל אנני ש ח לא‬
‫שניס כי לא תהיה*‬
‫ליגאחת‪ ,‬מחייכ ת® אחר שהוא נ מ נ ע לפי ט ב ע ה ע נין כי אין ורב מה שהביאם אלהעניין ההוא • תחלה הוא מה שיראה בתהלת המחשבה פ‪,‬העדר סיור‬
‫לשני הדכי־נמ שך אחר הציור יזו לא יוכל לומר ענייני בנן אדם • י והיות קצת ההסידים בהיים רעים מכאיבים • ‪ .‬וקצת אנשים ריעים בהיי^‬ ‫כ מו‬
‫סתי דינין‬
‫ע צ חי שזזז‬
‫‪ .‬סהודשתיך ני או ר \ האדם שהוא אפשתולא שהוא נ מ נ ע ‪^.niS‬‬
‫הנעל ם נ א ה ‪ 6‬הו א‬
‫יותר נישלס מ חנו‬
‫הרצין א ע ריוכ רו הו‬
‫לא ינויי רו הו ח אצל‬
‫קצתש נ מ נ ע ואצל‬
‫יזי■ ‪ ,‬פי א מינ הו‬
‫‪.‬עליז ‪.‬‬ ‫יתחד שו‬
‫שא״א‬ ‫ס פ קי ת‬
‫לד תו ת׳וה שי ק חי הו‬
‫מושתישלתאתריתי‬
‫‪-‬המ צי א‬ ‫כן‬
‫מוגשם לא‬ ‫ה דנ ר‬
‫יוא‪ 1‬מ ר כלל פי׳כ מ ר‬
‫?כ• משטמיס ט לנמכע טבע קייס ואס יתחלפו אי זהו נמנע ואי זהו איפם׳וט רביס מכי׳‪-‬יפשריי׳נפ' הדמיין‬ ‫ל״ ג‬ ‫וכי ילכר כי־פו‬ ‫רם‬ ‫®פיש דנ רי ס שן‬
‫י‬ ‫‪-‬לכי כ ‪.‬פך וש!תבח ן א^‪ .‬הד‪.,‬רים והגיור אי זהו נמנע‪,‬ואי זהו מחוייב אי זהו איכשר ראוי הוא שיהיה הבעל שכל לא הסכל הנמהר וגס הקדים זה הפרק‬ ‫ה ס‪ .‬אנ ג‬ ‫לזגת הנ מ נ ע ויש‬
‫לקז שהו ( לקית ‪ .‬לפרק ס הבאים אתר זה)בפרט אל הפדקהנמשך אמר זה אשר אמר ט דביי העילוסועיס סכה גדולה לרמוז ני לעי לעמס לא דכרו סרה חתר כי לנמנע‬ ‫ז ג רי ס‬
‫׳‬ ‫י • פרק ‪r‬‬ ‫\‬ ‫טכעקייסוהקזה !‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬

‫‪/‬‬
‫ג‬
‫קרקאש‬ ‫מורה נבוכים חלק שלישי‪ ,‬שם טוב י צז‬ ‫»פודי‬
‫ינרים ם^ ‪ c‬מכיו‬ ‫פרקיו דברו הפילוסיפיס על השם כידיעתו בכל אשדיזולתי סרה גדולה מאד‬ ‫הגועדןכמאמדי זה תת‪!5‬א שאותם החלזקזת‬ ‫טעותס‬
‫האפשר כן‬ ‫וכשלו כשלון אץ תקוח׳כהם יילא למי שנמשך אחריהם ויקבל חיחריהס‬ ‫‪^9‬ת הפילוסופי׳לבארדעת׳ ואותה ההער׳שיש לפילוסופי׳‬ ‫י)«ל&ר^* ועשיתי‬
‫ד‪ 1‬ר ^ו‪Bi‬נ^ זכו׳או‬ ‫ויסבור מה שיסבח הם כדעת הבורא • ואמר הרב שיגיד הספקות והשבושיס אשר‬
‫ואנשים­­ הביאום לדבר סרה בענין ההוא רכיא דעת התורה יאין תחליק עליהם בדעיתס ?שפל ■ ט^ח‪1‬‬ ‫' כלתי משגיח ‪3‬ר‪.‬חנם ההצואות ומוצאים חסןידם כחי־הס רעים‬
‫סכתי‪-‬ט טוב‪:‬ט אשר אותה הערה היא'חתו‪ 0‬טענתם כששופטיס שהש״י כלתי‬
‫ך‬
‫גץ‬ ‫יזנלולים‬
‫הרעות המגונות התורה האלהית אלא שהוא המושכל ופמדמה־‬ ‫׳‬ ‫כלאליהחלוי‪,‬ותי‪.‬אתהערה תמצא‬
‫פן הית‬ ‫יעזבם וישכחס ע״צ היותם נבויס ושפלים או יהאמת‬ ‫טפורשת בדברי אלכסנדריאלפרדוקי ן הוא‬
‫יו‪ 7‬ע‬ ‫על צד קנא׳ ולוה לא יחנהו הטוב ההיא ואמנ׳ שגשבל‬ ‫בהיות־ בוחני׳ המציאות כענייני אישים מכני' טובים־וערבים • והביאם זה לעשות החי^וקה אשר‬
‫שיהיה יודע הדברים ייסדרם בסדור טוב הסנדל אשר בינ‪1‬‬ ‫אדסאשר רעותיהס מהם• ר״ל י‪1‬ו הפילוסופי׳ ׳ תשמע עתה • והיא שהכם אמרו לא ימלט העניין‬
‫אנחנו נמצאם בלתי חסודריס‪.‬ולא חחוייכים ונין המדזזזיו כמ״ש‬
‫היא גיריז עיג‬ ‫‪:‬מכלו מה שהעידו לני )‪ : 1‬שהס כעידן לנו שאין מאחד משני חלקי'• אם שיהיה השם בלתי יודע דבר‬
‫להקשכיארץ נתנה ביד רשע להרע ולאבד גהקדמה עשיייש‬ ‫יאיי לבחון המציאו׳ כענייני׳ פרטי׳מכני אדם מאלו העניינים האישיים ר’ ל הפרטיים ובלתי משיג‬
‫אלף אלפים צדיקים א״כ לא ישאר אלא שהוא נהערה אמד האד•‬
‫יודע הדברים ולא יסדרם מצד היותם נבזים לא הינדל נדמיין‬ ‫מגיעו׳העצקם אותם • או יהיה משיג אותם ויודעס וזאת חלוקדה‬ ‫י‪-‬יעית ההס מכני אד׳‬
‫מנד האולת)הפתיות או מהכרח טבע החומר‬
‫ושפלים אז מצד הקנאה וב׳ אלו מדות רעות ואיו פועל הדמיון‬ ‫יאץ ביה עיל בתק הם"י כלל והס העידו לנו הכרחית • ואחר כן אמרו וא״כ הוא שישיגם וידעם‬
‫יועל השנלאנל‬
‫חהני•‬ ‫הפכו‬
‫או מצד שהיא לואה חלילה לאל מכל אלו א״כ‬ ‫מ»את והס הביאו ראייה ; על שהש״י ‪3‬לתי לא ימלט העניין מאחד משלשה חלקי'״ אם שיסררס‬
‫יפרץ‬ ‫לא נשאר אלא היותו כלתי יודע אותם בשום השכל‬ ‫קשגית במצאם קצת התסיליס כחיים רעים וינהיגם מדור ^ ב ושלם ותמימ״או יהי׳ מנוצח וליאת‪.‬‬
‫צדילאבשום סבסההואשר הביאם תחילה המורכמת וינדיל‬ ‫אשר אפש' שיהיה רעתם מצד האולת וספתיות לסדרם אין יכולת לו עליהם • או ידע ויוכל לסדר‬
‫לדבר הסרה הגדזלה הזאת לימד שהשם יתעל׳ מלקיכם ויפשיטס‬
‫אינו יודע מכל הנעשה דבר בארן הפןהנאמ' ויליירם באמתת•׳‬ ‫׳ או מהכרח טכע החומר' ! ונכר ביארנו מ!ה ולהנהיג הסדר וההנהגה״הטובים אלא שהוא יעזבם‪.‬‬
‫מה שצרין ♦ ר״ל ב!אר וה בפרק שנים עשר‬
‫ונ»ניתס וישיג מן‬ ‫ר״ל ויתשם • על צר היותם נבזים ושפלים ופחותי׳בעיניו‬
‫למען תדע ני אני ה׳ בקרב הארץ ואמר הרב הלני קא׳ עניניט ׳‬ ‫־‪,‬יזיההתלק י‪ • .‬חי שיאמין באחונתינו *‬
‫שהגדולה שבראיית אשר הביאה לפילוסופים יני ס יואדננדליט‬ ‫או על צד הקנאה • כמו שנמצ^י{ איש מבני אדכש‬ ‫כאמונתינו כענין ההשגחה‪.‬ן‬ ‫‪-‬־‬
‫לומר שהש׳יי לא ידע באלו האישים אשר בכאן א<להשכל נהפר•‬ ‫פרק ין רואה כחלקים • ר״ל שסובר יכול להון טוב לאיש‪^•4‬חר והוא יודע צורך דהאיש‬
‫הוא מעוט הסדר הנמצא בם ואס היה נמצא ‪ 130‬אישי• מנני‬ ‫■ ' ‪ ,‬כיסודות הארבע ו וככר דברנו ההוא להשיג אל טובו • אלא שהו^ז לרוע טבעיו‬
‫אד® אינל הדמיון‬
‫בם סדר היז אומרי( שהש״י ידע הדכרי׳ וישגיח גמליאית ונשכל‬ ‫; יייה מעט כמה שקדם ‪.‬״‪ :‬ר״ל זכר זה כפרק כ׳ ורשעו וקנאתו יקנא בו על זה ולא יחנהו הטוב ההוא‬
‫בהם א״כ כשיסולק זה הספק יחוייב שנאמר ינדילהענין הכללו'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שכ ‪ 4‬יודע‬‫אמתיח 'ג״כ׳ ״־ ר״לושכל‬‫הכרחית ז'‬
‫וזאת חלוקה ‪ .‬משני‬
‫שהש״ייודע ומשגיח באלו הדברים והנה מן הענץ האישי‬
‫הביאם לאלו החכמים לומר שהשם לא ידע ולא יקאחת מושת‬ ‫כעניץ אחרלא ימלט מהיותו משגיח להנהיג מה שידענו • או יעזבהו • כמו שיעזוב האדם‬
‫הדכרי׳ למה שהיה בלתי נאות שיאמרו שידעם מן המופתים אלא‬ ‫וישכח בביתו‪.‬הנהגת׳החתולים על דרך משל•‪ ,‬או מה שהוא יותר פחות מהם • ואשריש‪.,‬‬
‫ננללי ונשכלי מדע‬
‫והוא לואה חלסדרס ילכן גזרו שהוא לא ידע הנשוא לעצמי מן‬ ‫לו השגחה בעניין י פעמייינוצח וילאה להנהיגו • ואע״פ שהוא רוצה להנהיג• וכאשר דזלקו;‬
‫הדברים ולא דאו שיותר רע הוא לומר ויותר החיןרי ואיןהדמיץ‬ ‫החלוקה הזאת פסקו וגזרו גזרה • ואמרו ששני חלקים מאילו השלשה חלקים המחוייבי' לכל‬
‫מגינה שהש״י יסכל כל הדברים הגעשי׳ תחת פועל דנדחאלו‬
‫גלגל הירח מבלתי שנאמר שיש סם עזיבה הפעילות שהדמיון‬
‫י מי שידע נמנעים בחוק השיי • והם שלא יוכל או יוכל ולא ישגיח * ספני ששניהם מדורת‬
‫ושכחה לפריו ויהיס כל מה שנמצא בזה העולם לא ישיג אלא האישי‬ ‫רעות או לאות וחלילה לשם משניהם • א“ כ לא נשאר מן החלוקה כולה אל^‪ 1‬של^‪ 1‬ידע*‬
‫המורננ נכללו לפי•‬ ‫דבר מאלו העניינים כלל• או ידעם ויסררם הסדור הטוב ואנחנו נמצאם בלתי מפוררים ולא‬
‫מה י שהשיגוהו‬ ‫הפילוסו׳‬ ‫לו‬ ‫והנה‬ ‫להשיגו‬ ‫נסת׳מחנו‬ ‫התחתון‬
‫סעידו לנו ואמרו שאין ראוי לבחון המציאות החושים או ירכיב‬ ‫מהוייבים להקש ולא נמשכים‪ ,‬כפי מה שצריך ״ א; כ כזה ראיה על היותו בלחי יורע אותכש‬
‫כעניינים פיטיי׳מכני אדם כי הרעו׳המגיעו׳ הדנריס המפוזרים ‪.‬‬ ‫‪ :‬בשום צד ולא לשום סבה •‪ .‬זה העניין הוא אשר הביאם תחלה לרבר הסרה הגדולה הזאת‪.‬‬
‫להסהוא מהכרח החמר ואץ בזהעזללש״י וירכי נ קצתם על‬
‫קצתסוהכלגשם‪.‬־‬ ‫במאמר‬ ‫ותמצא כל מה שבארתי לך מחלוקתם והערתם■ ותראה שזה מקוס טעותם מפורש‬
‫כלל והס העידו לנו כל זה והס הביאו ראי׳ על‬
‫הש״י בלתי משגיח למוצאם שהחסידים מגיע‬
‫!‬ ‫שברחו‬ ‫ה‬ ‫אלכסנדר אלפרדוסי אשר חבר בהנהגה • וראה ותמה איך נפלו כיותרדע מ מ‬
‫פרקיו‬ ‫עציהם רעות רכות וצרות ולרשעים מגיעים‬ ‫‪,‬‬ ‫אמנם‬ ‫•‬ ‫תמיד‬ ‫ממנו • ואיך סכלו העניין אשר היו מעירים אותנו עליו ומפרשים אותו לנו‬
‫אליהם טובות הרכה כי זס יהיה מצד החמר‬ ‫״‬ ‫־‬‫ושכחה‬ ‫עזיבה‬ ‫עפלם מותר רע ממה שברחו ממצו הוא בהיותם בורחים מיחס אל השכם‬
‫וכאשר גזרו בזאת הפנה הסותרת לכל פנה בהיותם בוחנים‬ ‫ועתה פסקו עליו בסבלו* והיות כל מה שבזה העולם התוזתון נסתר ממנו לא ישיגהו ואמנם‪.‬‬
‫הטובה*המכער׳הוד;כל דעת אמיתי התחילו המציאית בעניני‬
‫אישים מנני אדם‬
‫הכלוחם במה שהיו מעידי׳אותנו עליו חסיד • הוא בהיותם בוחנים המציאות כעניני אישי׳‬
‫כמיתיה•‬ ‫אשר‬
‫אחר כן להסיר גנותה מצד שאלו הדברים‬ ‫מכני אדם • אשר דעותיהם מהם‪-‬או מהכרח טבע החמר• כפי מה שאומרייתסיד ומבארים^‬
‫נמנעיסיבחק השס )אחר שהוא נמנע ולא מהם או מהכר•‬ ‫וככר בארנו מזה מה שצריך • וכאשר יסדו הפנה הזאת הסותרותלכל פנה טובה״המבערת‬
‫יתואר כבלתי יכול׳ ולא בלאות צא דברו סרה טנע התומר כמ‪1‬‬
‫והביאו טענה לוה ואיורו הש״י א״א שידעאלו שהיו אוחריס תחלע‬ ‫הור כל דעת אמתי>התר‪ 1‬יא אחר כן להסיר גנותה וחשכו שידיעת אלו הדברים נמנע בהק•‬
‫האישים לחה שאלו דברים חלקיים ופרטיים ועכשו הם אומרים'‬ ‫•השם מפנים רביג!♦‪ .‬מהם שהחלקים אמנם יושגו בחושים לא בשכל והשם לא ישיג בחוש! ‪-‬‬
‫שהוא רוע םדור י'‬
‫אמר אנןרש״ד נמט‬
‫וחמרייסוגשמיים והגשמי לא ידע אלא בחוש‬ ‫ומהן שהחלקים אין תכלית להס‪-‬והיריעה היא עניין מקיף וכולל הדבר ומה שאין לו תכלית‬
‫אמצעי‬ ‫והשם לא ישיג כחוש א"כ השם אינו יודעאלו שאחר ‪,‬‬ ‫לא יקיפהו מדע ולא יכילהו• ומהם שהידיע' בחדושים והם הפרטיים בלא ספק תחייב לו קצת‬
‫הדברים ומהם שהחלקים אין להם תכלית נמאחר י״א ענין‬
‫והידיעה היא מ‪-‬ייז מקי‪ 1‬וכולל ותה שאין טנץו״לאמר וראוי‬
‫המחזיקיכש‬ ‫‪ -‬שנוי • מפני שהוא התחדשות יריעה אחר ידיעה ‪ :‬ולפי טענתנו אנחנו קהל‬
‫פנחתיר ואם היגר‬
‫תכלי׳לו לא יוקיף א״כ הש״י לא ידעאלו האישי׳‬ ‫הידיעדק‬ ‫החלות‬ ‫כתורה שהוא ידעם קורם היותם יחייבו עלינו שתי הרחקות • האחת מהן‬
‫הטונוהחשונ אשר‪,‬‬ ‫‪:‬‬‫אחר‬ ‫דבר‬ ‫בפעל‬ ‫היותו‬ ‫‪:‬כחערר הגמור • והשנית היות ידיעת הדבר בבה דבר אחר וידיעת‬
‫המו'‬ ‫עוד טענה ג׳ הדברים האלו הס משתנים ומה במציאות‬
‫שהוא משתנה יחוייב שידיעתו יהיהןחשתנה השווי והסדדאט‬ ‫ולבר הפאגו לחשוב רע עד שאמר קצחכם שהוא יורע הטינימ לבד לא האישים • ואמר‬
‫מהנמצאוע‬ ‫■ ין«ותם הוא שאינו יורע רבר זולת עצמו בשום פניכם כדי שלא יהיהבו רבוי ידיעור־ז לפי; והש״י אינו משתנה א״ב לא ידע אלו הדברים »וא‬
‫אשר בכאן טענה ד׳ אנחנו המחזיקים בתורה בדני נכי נעצמל‬ ‫!■‬
‫או הוא ננמצאוילנד‬ ‫־ מחשבתם • ומן הפילוסופים מי שיאמין באמונתנו שהוא יתעלה ידע כל דבר ולא חעלכם‬
‫סובדיס‪.‬שהש״י יודע הדברים קודם היותם ואס או נפני העניניס‬ ‫ממנו תעלומה כלל •והם אגשים גדילים קודם ארי״סטו • כבר זכרם ג״כ אלכסנדר במאמר!‬
‫היה הדבר כךתלה ידיעתו בהעדר הגמי׳ א״כ יחי והוא ננמצאויג‬
‫מציאותי‬ ‫יתחייב שלא ידעם קודם היזתס והיות ידיעת מכני‬
‫ההוא״ אלא שהוא אינו רוצה ברעתם ויאמר שהגדול שבדברים הסותרים אותו ‪/‬הוא מה‬
‫?דגר‬ ‫סדברבכח דבר אחד וידיעת היותו בפעל ‘?אותו‬ ‫שנראהו לעץ מרעות יבאו לטובים וטובות יגיעו לרעים • סוף דבר כבר התבאר לך שהם‬
‫יאי׳‬ ‫דבר אח׳ וככר הפליגו לחשוב רע עד שיאמרו‬ ‫כלם אלו מצאו ענייני בני אדם מסודרים כפי מה שיראה להמון שהוא סדר • ‪.‬לא היו נכנסים‬
‫קצתם שהוא יודע המינים לא האישים יאחרו‬ ‫לדבר מזה הענין כלו ולא היו הורסים אליו • אבלהמכיא הראשון לזה העיון הוא בחינרת‘‬
‫קצת כי אינו יודע זולת עצמו כשום צד‬ ‫ענייני בני האדם הטובים שבהם והרעים והיותם במחשבתם בלתי מסודרים • כמו שאמרו‬
‫נדי שלא יהיה רכזי ידיעות לפי מחשבתו ז‬
‫א מ ר שסטובלאהביאקהפילוםופיסלומד‬
‫סכלינו • לא יתכן דרך יי׳ • ואחר בארי שהדברים בידיעה ובהשגחה נקשרים קצתם בקצתם‬
‫שלא ידע אלא את עצמו מה שאמר‬ ‫‪ :‬אתחיל לכארידעות הטעייגים בהשגחה • ואחר כן מה שספקו ט בידיעת השם בחלקים‪.‬‬
‫מרכוי ידיעות אלא ני אם ידע התחתון‬
‫מצד שהוא תחתוןהיה העלול שב עלה'ואס היה‬
‫הש״ייודע העלול הראשון לא מצד ידיעת‬
‫פרק שבעה עשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬־‪,‬‬
‫ףי‪%‬ן‪%‬ףו בני אדם בהשגחי״חטש דעות• והם כלם קדומות ר’ ל שהם דעות נשמעו מזמן‬
‫עצמו אלא מצדו ישיב העלזל עלה וזה שקר‪,‬י‬
‫*‬ ‫המאירה לאלו המחשבים כלס‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ית‬
‫עוד אמר הרב ני חן ספילוסיפיס תה שיאמין‬
‫באמונתינו ושהיא ידע כל דבר ולא תעלם‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫זדה‬ ‫בכל‬ ‫הדבריס‬ ‫מן‬ ‫בדבר‬ ‫כלל‬ ‫ה‬
‫)‬ ‫_‬‫_____‬ ‫‪___/‬‬
‫מחנו מעלימה כלל‪'.‬והם אנשים גחלים קודם‬ ‫’‬ ‫המציאות‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫־‬‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫אריסט״ו כבר זכרם ג׳׳כ אלכסנדר במאמר ההוא אלא שהוא אינן רוצה לדעתם ויאמר שבגדול שכדנריס הסותריס אותו הוא חה שנראה לעין סיעות יבואו אל הטובים‬
‫מזיבות יגיעו אל הרעים ©וף דבר כבר התבאר‪ ,‬לן אלו כיו עניני כני האדם מסודרים כפי מה שיראה להמון שהוא יסדר לא יהיו נכנסים גדבימזסהענין כלוכישאר‬
‫הגזענות אשד עשינו יהיו ספקות דש תשונה עליהם אכל הטענה הגדולה המביא עליהם לוחר שהשם לא ידע אלו הדברים אשר בכאן הוא דחיות עניני כני אדס הטובים‪.‬‬
‫שבסס)‪:‬רעים לתו שאמר סכלינו ולא יתכן דרן ה׳ ואתר שאתר כי החכי‪ 6‬לפילוסופים לסלק הידיעה מהאל הוא ההשגחה א״כ ראיי לבאר דעות המעיינים בהשגחה גי‪,‬‬
‫'־‬ ‫■‬ ‫‪■i .‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫כשנדע השגחתי נדע ידיעתו‬
‫פרק‪ ,‬ין דעות כני אדס בהשגחה ה׳ דעןת והס כלס קדומות רוצה לומר שהס דעות נשתעו מומן הנניאים‪ 1‬קעת הגלות התירה אמןי‪/‬ית הקאירהלאלו‬
‫המחשכיס כזלס { י‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫‘‬
‫הדעת הראשון הוא מאמל מישיקשיב שאין השגחזכלל •ג‪37‬ר קןקדכריס ככל^זה המציאות וכל מה יט חן השחיס נפל כמקרה וכאשר הזדמן ואיןשסכלללא‬
‫ולא‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫‪.‬‬ ‫מסדר‬
‫‪BB 1‬‬ ‫ןה ‪It‬‬
 ‫‪1‬‬

‫מורה ‪ ,‬נבוכים ; חלק שלישי‬ ‫שס טוב‬ ‫יןרקאש‬

‫ולא מנ היג ולא מ שגיח‪.‬כדכר והוא ד ע ת אפי קל חס כי הוא מכחיש שי שבכ אןסבה ש ע ל ת שיפשס דבר מ פני דכר אכ ל ח א ה שיש הכאן ע צ הי ה פדדיי ם ד מ ע ר כו קצתם כק‪ 5‬מ ‪0‬‬ ‫;ק^לל‬
‫היו‬ ‫‪ -‬־־* ‪ --------‬־־אם‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫כאשר י‪.‬ודמן ויתהוה מ ה ם מ ה שי קי הו כ כ ר א מ ח ן ‪ :‬ה ד ע ת הכופרים והס הנ א מ ר עליהם כחשו כיי' ויאמרו לא הוא וככר ביאר אריס׳׳טו כ מופ ת שקרות וה ה ד ע ת כי ח ם ה ז‬ ‫‪68‬ר‪*,‬נקיל;ש?זא‬
‫ן מ « ‪..‬לכל \‪ 7Pfi‬הדברים נופלי ם בחקרה לא היו הנמצאים ת מידיי ם ולא מאוליים ונאו תים קצתם לקצתם ומביתיס אל התכלית וחלקי התי אשר יורה כל וה שאינם ב הוז מן אכל מ פו עג‬
‫מחלקי התיל וה>^‬
‫■אפורי■ •■‪.‬‬ ‫י ' י■י‬ ‫י ‪.‬״‬ ‫מ ס ד ר ו מנ היג ‪I‬‬
‫הוא ^דעת ‪.‬מל שיחשוב‬
‫שקצת הדכרים יש בהם‬
‫׳ ־‬

‫‪.‬‬
‫’‬ ‫כ^וחד מהם ;י‪ 1‬ק ר‬
‫סלם )‪1‬לי‪^.‬ו‪ 1‬ק »י‪ 1‬קר הרעת •השני‬
‫ושכל מה שנמצא בו זה המציאו׳ ח לו ש נ מ נ ע *‬
‫זן;®)‪4‬וי• ‪,‬הי אסי השגחה ו ט׳ או יחשך ע ל‪ p .‬לר לא י ע ד ר מ חנו ממציאותיושנ^ מה שבו מן השמים •ומה שבתוכם‬ ‫משובח ‪ .‬והו‬
‫י^לבא‬
‫ר״ל שגל יוהשנמצ׳ מ ה סחציאן׳חלופו נ מ נ ע ז‬
‫‪ .‬שיהיה ט ב ע האפשר‪ • .‬ר״לשלא תהיה שם‬
‫קיה •ססדר^נכל דכר כי‪,‬אס לע תי ם ךחוקי‪,‬׳כעניינים ה טכעיי ס נופל במקרה וכאשר יזדמן • ואין שם כלל לא מסדר‬
‫‪ :‬ב חי ר ה כ ל לגי • ה ל ל מ חויי ב‪ .‬או נ מנ ע ^ צ פי‬ ‫היה קנזו אלו ה דנ רי ס׳ א ש ר מ ת ח ת ג לג ל הירח ולא מנהיג ולא משגיח בדבר • וזהו דעת אפיקורוס‬ ‫?תיל )אקנם‬
‫ןה‪.‬׳מח»ייכ ^פי‬
‫ד ע ת ם י‪ ,‬ה ח סי ד ה עו ב ד * ר״לעובד הם י‪-‬ז‬ ‫והוא ג״ב אוט׳כחלקים ורואה שהם מתערבים כאשר‬ ‫חסרי‪.‬‬ ‫שיצי׳ו‬ ‫כ״ח‬ ‫מיני‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫ש‪:‬וי;ם‬ ‫כהס‬ ‫שיקרה‬
‫ספמל׳!והפדיר‪,‬י(ןר‬
‫‪ .‬שלאדם יכולת י ר״ל שלאדם בתירס מו ח ל ט ת•‬ ‫>^‪,:‬ל ‪.‬׳א״ת ‪.‬שיהיס האיברים או נו ס פי ם הוא או מר ש‪:‬וא כ הנ הג ה יזדמן ויתהוה מהן מה שיקרה • וכבר אמרו זה הדיעת‬
‫מן‪1‬לס‪>.‬הדגר ‪.,‬כליי !‪,‬השגחה אל הי ת מ חו בר ת אליו וכל מ ה ש ו א ה‬
‫‪ .‬ושלא ‪,‬־־ ‪ 1‬־‬ ‫‪.. , ,‬‬ ‫‪..‬שיהיה‪ .‬בל תי‪,‬נ ח שן‪,‬על ההיקש ‪ ,‬ולא שןקט ע ל הסדר הכופרים מישראל והם הנאמר עליהם • כחשע כיי׳‬ ‫‪rts‬״^ י‬
‫מ^יליזחו מןולחז בענייני אישי כל קין ?מין מהצמ חים ומהכ״ת ויאמרו לא הוא • וככר באר ארי״סטו במופת שקרותזחהדעח • ושהדברים בלם אי אםע»*‬
‫הנ ה הן א לי בהמית‬
‫היותם במרךה • אכל יש מסדר ומנהיג להם • וכבר דברנו טזה מעט בטה שקדם ! ‪I‬‬ ‫שאינם מ ד כ רי ס‪ !,‬ק דכ רי ס שחה שישיגם א ח ד‬
‫ממגי זולתי י ה לגי‬
‫א »י יקגהו השלי‪ .‬הוועתס מפעולותיה׳‪-‬ועניניה' והתפעליותיהס‬
‫היג הדעת הבי ‪ .‬דעת מי שיחשוב״ שקצת הדברים יש בהם השגחד־‪ .‬והם בהנהגת מנה^ג‬ ‫א״א סיסיה לז ה?א בתקרה כא שרתד מן ולא בהנ הג ת מנ‬
‫וסדר מסרר • וקצתם נעזב ומונח אל המקרי וזה רעת ארס״טו • ואני אבא!‬ ‫תסדר מזולתי •‪.‬לפי שלא תחובר ט השגחה אלהית ‪,‬אכל הוייתס ;‬
‫יןזה‪:‬יצן אל נלתי‬
‫מ אינם כ מקר ה ובהזדקן )אם ככר י תע רב ג"כ לך רעתו בהשגחה • הוא רואה‪.‬שהש״י משגיח בגלגלים ומה שבהן • ומפני זה התמלו‬ ‫תגלית המת”פ‬
‫הדבר‪.‬הוא‪ ,‬א פ רלז כהתהוותס ’ הקקר׳‪ .‬כי הם נ כ ר יפסלו ב מ ק ד ה‬
‫אישיה׳עלמה שרםעליו • וככר כתב אלנסנ׳ואמישדעתארס״טו שהשגה׳ השם הכלח‬ ‫י ע ד ר ב ע ^ מי יפיא מ ל ת הכ סל ם ' ה ט כ עי ההכ רחי הנה• יראה‬
‫אשר יקנה השדר אר״סטו לחה שהיה הש״י שנל פ שותתהיא ציור והפסק אל גלגל הירח • וזה סעיף‪ :‬משרשו בקדמות העולם ״ שהוא חושב שההשגחדיז‬
‫ההיא ' לכל והוא‬
‫ססדדילא הנתצא!ת‪.‬וכלתי‪ .‬מ שתנו‪.‬הו ה םכה ■לכל לכר היא כפי טבע המציאות ץ א״באלו הגלגלים ומה שבהם אשר אישיהס מ חסידיס ענ^ן‬ ‫ב ענייו‬
‫קיים !בלתי מ ש תנה ‪ ,‬ו מ ה ‪,‬שהין ה שמים‬
‫הית ח»ני ‪,‬פפד‪.‬ר ק ״ מי ם זנצתייס היה‪ .‬ם; ה להס ומשגיח נ ה ם ‪.‬ההשגה׳ ברם הוא החמדחם על עניין שלא ישתנה ״ וכמו שהתחייב מפציאוחם מציאות‬
‫‪ p m‬ז ז ' בכל חין‬
‫מ מיני הסיב «ל ‪1‬נ?תןלהסהתמיל‪,‬י‪>,‬ת ו ה ת א מ ת הנצחי ואלו דברים אחרים אין אישיהס מתמירי המציאות אכל מיניהם י שפע ג”כ מן ההשגדה ההיא‬
‫רתיי הנןיכי׳שנמצאי מ ח ת ג לג ל ירח לחה שנמשכים מה שחייב השאר המינים והחמדהם וא״א השאר אישיהס • ולא נעזבו לב אישי כל מין •‬ ‫'הטיב אשר■ יילןא‬
‫מ^'שי השמים אשר הס גצחיי כהשפיע הש^‬ ‫נשכל יכן‬
‫סיוג) בכל ע ם ע ל אלו •‪:‬גשמים ‪ .‬הנגכ לי ס משגיח ‪ .‬ע ל כל *עזיבה גמורה • אכל כל מה שנזדכך וזוקק מן החמר ההוא ״ עד שקבל צורת הצמיחה‪•:‬‬
‫מתתלה היאפי נה‬
‫אשי המינים ל ת ת להם ה שאוותם הנצחי ו א מנ ם נתנו כו כהות שישמרוהו זמן קצוב * ימשכו אליו מה שיאות לו וידחו מעליו מה שאון‬ ‫רי׳ל שהטיב‬
‫היא הסדר הנתלא כ ל מ ה שנמצא א ת רו ה הוא בחקרה ולא תועלת לו‪ ,‬כו‪:‬״‪ .‬ומה שגזרכך ממנו יותר מן הראשון •‪ -‬עד שקכל צורת ההרגשה״ הושמו‬
‫בכל חיני ההתתלה תחיכר ט השגחה אל הי תו חכיר השגחה באלן‬
‫ואשר ‪ .‬בו כהות‪,‬אחרים לשמרו ולנצרו ״ והושמה לו יכולת אחרת להתנועע לכוון למה שיאות לו‬ ‫הדברים נ מ נ ע ) לנ מנ ע ט כ ע קייס •‬
‫יהיא‬ ‫הראשונה‬
‫גהתתצה הראשונה‬
‫שי!ין ה א מינו זה ה ד ע ת מ מי שיצא חכ לל תו ר תינו ולברוח ממה שהיא כנגדו • ואהר כן נתן לבל איש כפי מה שיצטרך לו המין ההוא■ • ומה‬ ‫בעצתו אלת‬
‫שנזדכך יותר עד שקבל צורת השכל • נתןלוכח אח׳ יגדויגבו • ויחשוב וישתכל כמדה‬ ‫הס האומלים‪ ,‬עזב ה׳ א ת הארץ ‪:‬‬ ‫השדורנמצא נתלקי‬

‫ככל שאפשר בו עמידת אישו ושמירת מינו כפי שלמות האיש ההוא • אמנם שאר החנוערת‬ ‫ה‪ 1‬א הפך זה ה ד ע ת הב׳והוא‬ ‫הפילם בפנין אתד הדעת הג׳‬
‫חי שיראה שאין‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל היא גם בגרמו' ‪.‬‬
‫ונכלל המציאי׳ לבר ממקרה‪,‬כלל לא פרטי ולא'כולל וזנופלות באישי‪.‬המין הם נופלות במקרה • ואין זה אצלארס״טו בהנהגת מנהיג ולא בסדור‬ ‫השמימיים‬
‫בדנרים אשר לא‬
‫יתערג נ ס' ה היו לי אכל כלו כרצ‪ 1‬ן ככוזנה ובהנהגה •‪ ,‬ז ח ט א ר מסרר •והמשל בו אם'נשכה רוח סוער או בלתי סוער ״ איןספק שיפילקצח‪ ,‬עלי ז ^ ‪.‬‬
‫היא היותר שלם הוא שכל מי ׳‪ 1‬ינ היג ככר י ד ע אף שאין כל מי‬
‫נבאן שירע ינהיג ויאמרו כע לי זה הלע׳ כי לא נמצא האילן • וישבר סעיפיס‪,‬מאילן אהר • וישליך אבן מתל של אבנים • ויעלה עפר על‬ ‫• ®יהיה‪,‬ואין‬
‫בפנים\ מהפגים לבר כזה העולם בין מ הי סו דו ת בין מהצמחים עשכים ויפסןדם י ויסעד הים ותשבע הספיג׳ שהיתה שם״ ויטבעו כל מי שכה או קצתם •‬
‫העדר סדיר ולא‬
‫די ע סדור ואמנם כין מהכ״ח מ פ עו לו ת כל אלו ואלו מבל תי ואין הפרש אצלו בין נפילת העלה ההוא • ונפילת האבן • או טביעת החסידים ההשובים‬
‫בעניני ם הטנעיים שהשם י ד ע אותם וינ היג אותו הת״ב כי זה האש‬
‫ושיהיה ההם אשר היו כספינה • כן לא יפריש כין שור שהטיל רעי על עם מן הנמלים ומחו •‬ ‫‪!5‬שר יתע‪.‬רכ בס שיבשל זה התבשיל השם סדרו והנהיגו‬
‫ההיולי הנה כ נ י'' נשרף התכשיל ולא ישאר שם לחות או שיהיה בניין שנהרסו שתותיו ונפל על טי שבתוכו מן המתפללי׳ ומתו • ואין הפרש אצלו החול‬
‫ימצא נ ס העדר‬
‫הסדר נעביר הכרת כתכלית התיקון ■והבישול השם סדרו ו הנ הי ע שגזרמן לו עכבר וטרפו או עכביש שטרף זבוב• או אריה שירעב ופגש בנביא ו ט ר פו •‬
‫ייותס סוף דבר עקר דעתו שכל מה שיראהו נמשך לא יפסד ולא ישתנה לו מנהג כלל בעניינים‬ ‫החימר ‪,‬לכי שא״^ו וכן אם הטיל שור רעי ע ל נ ח לי ם וה מית‬
‫בטנע ם שיקבלו השם סדרו והנ היגו כ״ש אס פגש אריה ח סיד‬
‫הפדר טל השלמית ;צדיק ש‪:‬שס סלרו והנהיגו לטרפו וכן ל נ ש א ר 'הרקיעיים ‪ :‬או ימשך על סרר לא יעדר ממנו דבר כי אם לעתים רחוקים ועל דרך זרור־ז‬
‫ההכשר כל ת נו ע ת ג״ח ה מדבר ם והינלת־ מו כ רי ם כעניינים הטכעיים • הוא אופר שהוא כהנהגה כלומר שההשגחד־־י האלהית ’ מחוברת‬ ‫ז‪ 1‬ה נ מו‬
‫יהגליי‪.‬יזילת ו ה חן‬ ‫י‬
‫הרעות • אשר ישיגו יז ה ה כ ת הו א כ ת האשעריה )יתחייב לפי זה‬
‫ה ד ע ת ג״כ שלא תהיה תכלי ת הכו‪ 1‬נ׳ לפעולתו אליו • וכל מה שיראהו בלחי נמשך על הקש ולא שוקד על סרר • בענייני אישי כל מין‬
‫?‪,‬עילם ההיילאני‬
‫והעני! נזם דימה ית' ו וסכלו כל אלו‪,‬ההרתקי ‪ 6‬בעבור שימלט מן הצמחים ובעלי חיים מדברים ושאינם מדברים ״ יאמר שהוא במקרה לא בהנהגר^‬
‫ביזנהגהבני תירין‬
‫ש^בני מהם הדע ת ההיא * ר״לשלא יהיו הדברים מנהיג • ריל שלא תחובר אליו השגחה אלה^ח • והוא רואדיג״ב שחבור ההשגחה באקי‬ ‫והעבדי׳כמ!‬
‫בהשגחת) כ ט ו נ ת ק ט ון }‬
‫־ יזירין ימצא וזעט הדעת י הרביעי שלאדם יטלתו שר שות כל העניינים נמנע • ווה נמשך אחר רעתו בקדמות העולם ושכל מה שנמצא בו זה המציאות‬
‫רק‬ ‫אעילותיהם‬
‫חלופונטגע ״‪ ,‬ואשר האמינו זה הרעי־ת ממי שיצא מכללחורתיגו הם האומריגם ‪•.‬‬ ‫אד סצ תונ'ו לז‪.:‬י ח שו כ ל ת ה ש ב א‬ ‫'‬ ‫גתה‬ ‫נישיעיר"‬
‫• ‪,‬‬ ‫‪ ,‬עזב יי' אח הארץ ‪. ' :‬‬ ‫שיצוהו ‪ ,‬כתוקה מהמצוה וה־זההה והגמול והעונש ע ל '‬
‫שכות הרעת הג׳ הוא הפך זה הדעת השני • והואדעתמישרוא׳ שאיןבכלהמציאותרגר‬ ‫ז ע ת א לוון ר או ש פ עז לו ת השם כלס נמ‬
‫אחר החכק׳ו שלא י‪.‬קכן לו עןל ולא יענש הטוב‬
‫‪ ,‬כמקרה כלל• לא כללי ולא פרטי• אבל הכל ברצון וכונה והנהג׳• ומבואר‬ ‫ו ה ח ע תז ל הג׳׳ כ ה ם ע ל זה ה ד ע ת ר״ל שהשם ‪,‬‬
‫יתעלה י ד ע בל דבר ושהאל׳ ב ע ל יכולת ו הכ ל הוא שכל מי שינהיג כבר ידע • וזאת היא כת האשעריאה מן הישמעאלימז והתחיינו‬
‫נמשך אחה ה חכמ ה נמשך אחר הנראה מ ט ב ע‬
‫המציאות לזה הדעת הרחקות עצומות וסבלום וקבלו אוחי והוא שהם יודו לארי״סטו מה שיחשבהו‬ ‫המציאות כי המציאות נמ שכת א ח ד‬
‫וכת האשעריה ברחו ליחס לשם סכ לו ת כדבר מ ההשואה • בין נפילת העלה ומוח האיש אמרו כן הוא • אכל לא נשבה הרוח במקרדי•‬
‫ן‪ 5‬א יתכן להס לזמר י ד ע ה ה פ־ ט או החלק אבל השם הניעה • ולא הרוח הפילה העלים אבל בל עלה נפל בגזרה מן השם והוא אשר‬
‫ן סכל א תזה• וגזרו שכל‪ ,‬הנעשה הוא בגזרס‬
‫וסבלו' הפילו עתה בזה המקום • ואי אפשר שיתאחר זמן נפילתו או יקדם וא'א נפילחובזולרת‬ ‫ןיליע׳ ו ב הנ הג׳וי ת חיי ט ההר חקו׳ ה;‪ 1‬ה‬
‫וסבלו שהשם יהי׳ עושה ר ע לטובי׳ ויגמול טו ב זה המקום מ זה כולו נגזר מקרם • והתחייב להם לפי זה הדעת שיהיו תנועות בעלי חיינם‬
‫ומנוחותיו נגירוח • ושהאד' אין יכלת בידו כיל לעשות דבר או להניח עשוחו ‪ :‬ויתחייב‬ ‫וכת‪.‬‬
‫‪.,‬‬ ‫לשס י ת' עול •‬ ‫ויןחסו ‪.‬‬ ‫‪,‬לחוטא ‪,‬‬
‫לזה הדעת גיכ יטןהיה טבע וזאפשר בטל באלו העניינים • ושיהיו אלו הדכריס כלם אם מחוייכים או נמנעים • וקבלו זה ואמרו‬
‫שאלו אשרנקיאם אפשריים בעמידת ראובן ובא שמעון הס אפשריים בערך אלינו • אמנם בשיערבו לשם יה׳ אין אפשרות‬
‫כהןכלל אכלמחוייבאוגםגע ‪ :‬ויתחייב מזה הדעת ג״כ שיהיה עניק התורות כלתי מועיל כלל • אחר שהאדם אשר לו גחנדיי;‬
‫'כל תורה לא יוכל לעשות דבר לא לקיים מה שצווה כו ולא להזהר ממה שהוזהר מפנו • ואמרה זאת רכת שהוא ית׳ כן וצר*׳ •‬
‫שישלוז • ויצוה • ויזהיר • וייער • ויירא • ואעיפשאין יכלת בידינו * ויתכן שיעסוס עלינו לעשות הנמנעורי*! • ואפשר‬
‫שנקיים הסצוח ונענש ונמרה אותו ונגמל‪ ,‬טוב • ויתחייב לפי זה הדעת ג'כ שלא תהיה חבליה כוונה לפעולותיו ית׳ • וסבלו כובד‬
‫אלו ההרחקות כולם כעכור שימלט להם הדעת ההוא • עד כשנראה איש טלר סומא או מצורע אשר לא נוכל לומר שקדם לי‬
‫חטא שחתחייב כו זה • יאמר שבן רצה השם • וכשנראה החסיד העובד שנהרג כייסורק יאמר כן רצה יי׳ י ואין עול'בזה• כי ראוי‬
‫■'להס כחר^הקס יתעלה שיי^יכייסדין טי שלאחטא ויגמול טוב לחוטא • ומאמריהם באלו הדברים מפורכפים ‪, :‬‬
‫הדעת הרביעי דעת מי שחשב שלארי יבלת ולזה ימשך מה שבא בתורה מן השצוה והאזהרה והגמול והעונש לפי דעתי‬
 ‫׳ ‪r■ .‬‬

‫קרקאש‬ ‫עיסטוב צט‬ ‫' מורה נבוכים חלק שלישי‬ ‫‪^61‬ודי‬

‫הציאוש‬ ‫מיצוהו‬ ‫ו כ ת ה מ ע תז ל ה ב ר חו מ ליי ח ס לשם י ת ע ל ה ס כ לו ת ובר חו מ ל י ח ס לו ע ו ל ו כ ר מו‬ ‫ענוש ‪ 0‬טי כ י ר״ל שלא י ענו ש אי שעי שה׳טזב ‪ :‬עזו ש הגי ע באלג ש נ א מ׳ לי ס‬ ‫^‪.‬‬
‫וההנהגה גן ה עניו‬ ‫שיהיה שלי חו ת הנ בי אי ם ו נ תי נ ת ה תו ר ה כ ל א ע נין ולכן א ח רו שהכל כי די ע ת השם‬ ‫* י ״ ל כל כ ן י חזי קו ז א ת ה כ ת בז א ת ה א מו נ ה ‪,‬שיאמרו‪ .‬שהרע ה מ גי ע‬
‫בנמצאזת אשך לא‬ ‫ולזה א ד ם יש ‪ 1 3‬י כו ל ת לע שו' מ ה שירצה ו ס ב רו מ ה ש סב רו ח ן ה ה ר ח קו ת ה ה ם ו הוא‬ ‫שהוא ל ה ר בו ת שכרו ל עו ל ם ה כ א שכמו ג ן י ע י י כאשר כשאל לה ס ל מ ה ישר‬
‫יתערב נ » ההי‪ 1‬לי‬ ‫לו מ ר נ י האיש שלא ח ס א מ עו ל ם שיבואו לו י סו רין ל טו ב לז ב ע״ ה ו כן ג ס כן שיהיה‬ ‫‘ ״ ^ ה טיי‪ ,‬ב א ד ם וכז׳ ו ל ח ה נ ש ח ט יזה ה חי ה ב ל תי מ ד ב ר ו י א מ ת שזה עו ב לו‬
‫פהעגדי®‬ ‫'ובמו‬
‫ה ר ע ה מ ג י ע ל ב ע ל' חיי ם ל טו ה ל ה ם ו סבלו‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫______א ‪,‬לזה ה חי ה ב ל תי‬ ‫א ל ‪1‬הו הה‪0‬‬
‫ש י ל עו ל ם ה כ‬
‫יחצאר‬ ‫גרוב‬
‫‪.‬על‬ ‫סעולותיהס‬ ‫נזן ה ס תי ר ה שיהיו ד ב רי ה ם ס ו ת ד ם זה א ת זה‬ ‫׳ י ז י כ י וזה ה ר ח ק ה ג דו ל ה ו ט כ לו ת ; ו ט ב לו‬
‫גליזי מה שיציירם'‬ ‫מ פ ני שהם מ א מיכי׳ שהו א י ד ע כ ל דבר ו שסאדס‬ ‫ג ס ק מ ה ש ס כלו הו מ ן ה ה ד ח קו ת ה ה ם י ר״ל • דעתאלועלסדר־״ ויראו שפעולות השם כולכם‬
‫‪I‬‬ ‫הניחום כן העני}‬ ‫ב ע ל י כו ל ת וזה י בי א ל מ ה שיתבא ר ל ה ם‬ ‫ת ה מ ע תוז ל ה ס כ לו ה ה ד ח קו ת ה ה ס ו ס ם ' נמשכים אחר ההכט' ושלא יתכן לו עול ושלא יענש‬
‫גדברייאשר יתערכ‬ ‫ב מ ע ט ה ת בונ נו ת שהיא ס תי ר ה ג דו ל ה והבן‬
‫די‬
‫כס ההיזלי לא לפי‬ ‫‘ יגיג ה פ ר עו ש י ה כי לו הז בו ב ו ה ע כ ב ר ת הי ה מטיב • והמעתזילאנסקהסעלזההדעת• ואעיפ‬
‫מ ה ש א מ ר ה ר ב נ ג ד ה מ ד ב רי ם ש הידי ע ה‬
‫שהנימזם התער®‬
‫ו הי כו ל ת יביאו א ל ס תי ר ה ב מ ע ט ה ת בונ נו ת‬
‫שארות שיכלת האד׳ אינה אצלם גמורה ־ והם גס ק יאמינו‬ ‫ל עו ל ם ה ב א כי אין ‪p p p‬‬
‫> ו ח ה חיו ט כ ל ה י א י נ י ו אין לו ה‬
‫כרע ולא לפי‬
‫הים‬ ‫י ה ע נזי ס‬‫ו כ ש ת ת בונן כי ה א ד ם כ ע ל י כו ל ת ת ר א ה כי‬ ‫?לל ‪ , J‬שהוא י ת׳ י ד ע ב ל ד ב ר ‪ .‬שהוא יתעלה יורע בנפילת העלה ההוא וכרמישרת‬
‫גצונעם‬ ‫א פ תי‬ ‫א ץ שם ע ו ל ז ל א ת צ ט רן א ל שום ה ר ח ק ה ג‬ ‫הנמלה ההי<א • ושד‪,‬שנחתו בכל הנמצאורת ״‬ ‫‪» .‬י‪/‬י ם כ ע ל יכולת♦ ר״ל א ם הו א י ת׳יו ד ע כ ל‬
‫שיוכיח®‬ ‫גח ה‬
‫הדת והניחום שלא‬
‫ה ד ע ת ה ח חי שי ו מ ה ה ד ע ת; יש ג׳ ד ע ו ת‬ ‫ח® ^ן י די ע תו היא ה כ ר חי ת וכל מ ה שידיי‪ .‬והתחייבו לזה הדעת גם כן הרחקות״ ודברי׳ סותרים‬
‫יפעלו הרע וקצר‬ ‫והו׳ ד ע ת ה חון ח כ מי נו כי י א מי נ ו‬ ‫זה את זה • אמנם ההרחקה היא ״’ היותקצת אישי ־‬ ‫‪ ,‬ייה חחוייב היותו׳והס עס ‪ n‬אומרים שהאדם‬
‫הניחום ליסרם אגל‬
‫לפי שא״א ג עב ע ם‬
‫מ ה שכתוב ב ס פ ר נ בי אנו עו ד א ח ה י גי ד הר ב‬
‫כעצכחירה ואינו מוכרח על מעשיו אס כן ­ בני אדם נולד בעל מום והוא לא חטא • אמרו שהוא‬
‫זילת יה >ן ראוי‬
‫מ ה שי א מינו ק צ ת א ח רוני ם מ ע מ נ ו‪ ,‬ע ו ד א ח ר‬
‫‪-‬חומרים דברים סותרים והאת זה )ישכזה ‪ -‬נמשך אחר חכמתו וזהו הטוב לאיש הזה משיהי׳ כך‬
‫וה י א מ׳ ה ר ב ד ע תו ו ע ל וה ו ע ל כיוצא בו נ א מ ר‬ ‫עיון כי אפי׳ לפ< ‪7‬עתכו בענין ההשבחה‬
‫שיובן ענין הרעו ת‬
‫ה ט א ו נ ן ו ש מ ע ד ב רי ח כ מי ם ) ל נ ן ת שית‬ ‫ז^דיין תהיה השאלר קיימת ויש שם דברים‪ ..‬שיהיה ברי^י? ואנחנו נסכל ההטבה ההיא‪.‬ואץ זרח‬

‫‪I‬‬
‫תמתתדשו׳ הנה ע ‪6‬‬
‫ייציאית ההתתלם‬ ‫ל ד ע תי ור א שונה יגי ד ה ר ב מ ה שי א מינו ה מון‬ ‫צר ההטבה אליו וקיענו ש‬ ‫_______________‬
‫על הענש לו אבל על‬ ‫‪.‬‬ ‫כן‬ ‫)הותריסוהאתזה;‬
‫הראשונה והגעת‬ ‫ח כ מי נו ו הו א מ ה שכ תוב ב ס פ ר נ בי אנו כנ ה‬ ‫כההרג החסיד ״שהוא להרבות גמולו בעולם הבא ״‬
‫העוב ממנה רי׳ל‬
‫כמו שמצות המלך‬
‫פ נ ת תו ר ת מ ר ע ״ ה הו א שהאדם ב ע ל י כו ל ת‬ ‫*עד שהגיע באלושנאמר להם ולמה ישר השם משפ‪13‬יו באדם ולא ישרם בזולתו • ובאי זה‬
‫ג מו ר ה מו ח ל ט ת והזא ב ט ב עו ו ב חי ר תו ורצונו‬
‫לא יקנלוה אנשי‬ ‫; הטא נשחט החי הזה הבלתי מיבר ״ ‪.‬׳ וסבלו מן ההררזקר*‪ .‬שאמרו שזה היה הטוב לו עד‬
‫יע שה כ ל מ ה שיוכל ל ע שו ת מ ב ל תי שיכריח לו‬
‫‪.‬המדינה נשיה כן‬
‫‪ .‬שוס ל ב ר לע שו תו ו כן כ ל מי ני ה ב״ ח שאינ ם‬
‫בעבורדח‬ ‫‪ ,‬שיגמלהו השם בעולם הבא ״ עד שהריגת הפרעוש והכינה יתחייב שיהיה להם‬
‫;השופע‬ ‫העונ‪.‬‬
‫מהראשון‪ ,‬ית׳ לא‬ ‫מ ד ב רי ם י ת נו ע עו ב רצונם והרצון ו ה ב חי ר ה שני‬ ‫חכמתו‬ ‫גזרה‬ ‫‪ .‬נפול מאת השם ״ וכן זה העכביכלתי אשם אשר טרפו חתול או נץ אמרו שכן‬
‫חלקי‬ ‫יקבלוהו‬ ‫ע נ י ני ס נ ב ד לי ם כי ה א ד ם כ ב ר י ת נ ו ע ע ברצון‬ ‫כחק זה העכבר והוא יגמלהו על שקרה אותו בעולם הבז■^ ״ ואין ראוי אצלי לגנות אחד‬
‫העולם כשוה ;‬
‫כ ש א ר ה ב״ ח ו כ ב ר י ת נ ו ע ע בב חי ר ה כי כ ב ר‬ ‫מאנשי השלש כתות בהשגחה • כי כל אחד מהם הביאהו הכרח גדול למה שאמר ארייסטו‬
‫י ת ב א ר ב ס פ ר הנ פ ש ש הנ ח ה ת או ני כ שי תנו ע ע‬ ‫מזשך אחר הנראה מטבע המציאות ♦ וכת האשעריאה ברחו מיחס לש״י סברות ברבר •‬
‫פרק י ן‬ ‫כ פי ה שכל ויבקש וי ת או ה א ל ה טו ב ב מ ה שהוא‬
‫טו ב וי ב ר ח מ ה ר ע נ מ ה שהוא ר ע אז ז א ת‬
‫‪ ,‬ילא יתכן אצלם שיאמר שידע זה הפרט או החלק וסכל זה ״ והתחייבו ההרחקורת ה ה ס‬
‫ה ת מ ע׳ ה י א שכלית ו ת ק ר א ב חי ר ה ו א ם י ת נו ע ע הדרן הפני נחלקיגי‬ ‫וסכלום וכת המעתזלה גם כן ברחו מלייהס לו יתעלה עול ואון • וגם לא ישר אצלם להכחיש‬
‫ה כ ת ה ת אוני א ל ה ע ר ב מ ב ל תי שיהיה טו ב פירוש מהנמצאות‬ ‫; השכל הנברא עם האדם • עד שיאמר שהכאבת מי שאץ חטא עליו אץ עול בה • וגם יהא‬
‫חורכנית מחלקים‬
‫כלתי חתתלקיס ־‬ ‫פ‬ ‫ע׳׳‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫שהוא‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫מוי‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ויבר‬ ‫ד‬ ‫תי‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫וסכלו‬ ‫‪ .‬ישר אצלם גם כן שיהיה שליחות הנביאים כולם ונתינת התורה ללא עניין מושכל ״‬
‫זרות‬ ‫שיהיה ט ו ב ב ע תי ד‪ .‬אז ה א ד| י ת נ ו ע ע כשאר ועל דרך‬ ‫־ גס מה שסכלוהו מן ההרחקות ההם • ונתחייב להם הסתירה רוצה לומר דברים סותריס‬ ‫כן‬
‫כ״ח ואו ת ק ר א שי ת נו ע ע כרצון ו הנ ה ה ב ע לי כעני ניס ה עג עיו ס‬ ‫‪,‬זה את זה ♦ מפני שהם מאמינים שהוא יתעלה ירע כל דבר • ושהאדם בעל יכולת • וזה‬
‫חיי ם י ת נו ע עו כרצונ ם ו ב ה ת ח ל ה כ ס מ כ לי ׳ תירוש כי לפעמי®‬
‫מ נ י ע מ תון שיכריחכז ל פ עו ל ו כן רצה קצונו יולד איש נ ע ל' סת‬ ‫•‬ ‫יביא למה שיתבאר כמעט התבוננות שהוא סתירה‬ ‫״‬ ‫'‬
‫אצנעות או משתנת‬ ‫בספרי‬ ‫שכתוב‬ ‫מה‬ ‫מטנו‬ ‫אודיעך‬ ‫ואני‬ ‫•‬ ‫תורתנו‬ ‫לומר‬ ‫רוצה‬ ‫דעתנו‬ ‫והוא‬ ‫החמישי‬ ‫והדעת‬ ‫‪.‬‬
‫א ח רי•‬ ‫ה ק דו ם מ חין תחלה־ שיהיה כ ל כ״ ח מ ת נ ו ע ע נ סנזיים‬
‫ונל זה הוא מט ע *‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫כו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫שיהיה‬ ‫ו‬ ‫כרצונו‬ ‫מד־י‪,‬‬ ‫עור‬ ‫אחרבן‬ ‫לך‬ ‫ואגיד‬ ‫•‬ ‫חכמינו‬ ‫המון‬ ‫נאמינהו‬ ‫אשר‬ ‫והוא‬ ‫בו♦‬ ‫נביאנו‬
‫הרביעי‬ ‫שירצופו או י ב ח ר הו וז א ת ס נ ת תו ר תינו הדעת‬ ‫שיאמינוהו קצת האחרונים מעמנו ״ ואודיעך נס כן סה שאאמינהו אני בו • ואומר פנת‬
‫השכל‬ ‫ל א נ ש מ ע כ ל ל כ או מ תי נו ו ל א ח ח כ מי נו להכחיש‬ ‫רוצד־־‪,‬‬ ‫‪ .‬תורת משה רבינו ע״ה וכל מי שנמשך אחריה • היא שהאדם בעל יכולת גמורה ״‬
‫הנברא ע ס האלם‬
‫ה ר בני ם חו ל ק ע לי ה שכח לאל בהפך מ ה שנח צ׳‬ ‫י לוטי שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל האד׳ לעשותו • מבלתי שיברא‬
‫פי׳ שהשכל י חיי ג‬
‫כי ש מ ע א לי׳ כי י ס ב רו ה ה מון ו ה ח כ מי ם כי הכל שיהיה עול אס‬ ‫‪.‬לו דבר מתחדש כלל • וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם • וקרצה‬
‫ע ל צד הגז רה ו א ס היה ה ד ב ר כן ת פו ל ה תו ר ה ‪.‬יענש מעיב ־ ושהו'‬
‫כ ל ה ו כ כ ר ב ט לנו זה ה ד ע ת כ ת כ לי ת ה בי טו ל ית׳ ידע כל דבר‬ ‫דיי יתעלה רוצה לומר שמרצונו הקדום מאין תחלה • שיהיה כל בעל חי מתנועע לרצונו ״‬
‫ל מ ע ל ה ♦ ו אול ם כ ת ה ח ע תז ל ה יח שכו שדברי ושיוא נעל יכולת‬ ‫ושיהיה האדם בעל יכלת עלמהשירצהו ״ או יבהרהו מטה שיוכל עליו • וזאת פנה ל^ן‬
‫הרצון נאמרו י ד ע‬
‫כ ל ד נ ריי ע זישנית‬
‫כני א ד ם מ ה טו ב ו ה ר ע נ מ ש כי ם א ח ר ה ח כ מ ה‬ ‫נשמע כלל באומתנו ובאנשי תורתנו חולק עליה • וכן מכלל פגת תורת משה רביגו ‪V‬ה ‪i‬‬
‫ושזה ה ח סי ד אשר הו נ א ב ב מ כ או ב הו א ט ו ב ל ו ויגמול טוב ■ אן*‬ ‫‪ ,‬שהוא יתעלוז לא יתכן עליו העול כשום צר מז הצרדין • ושכל מד‪ ,‬שיבא לאדם מן הרעות‬
‫אס‬ ‫ו א פילו ה נ מ ל ה יש לה ג חו ל ו כ ל זה נ ח ס ן א ח ד לשאר נ״ח‬
‫ויא ח רן‬ ‫ח כ מ תו ו א נ ח נו נ ס כ ל או ת ה ה ח כ מ ה וזה ה ד ב ר נג רגו‬
‫והשכרת או ישיגם מן הטובות לאיש אחד או לקהל • הכל הוא על צר הרץ ־ והיותו ראוי‬
‫מהיכולת‬ ‫י ת כ ט ל ג ס כ ן כ שניו מ ר שהרעו ת הג דו לו ת א״כ‬ ‫׳ כמשפט הישר אשר אין עול בו כלל • ואפילו אס נכנס קוץ ביד אדם וד‪,‬ועיאו מיד לא היה‬ ‫‪(1‬‬
‫נתונה‬ ‫אמרו‬ ‫יקעלצדהענ ש לו ״ ואלו השיג למעט הנאדר היה גמול לו • וכל זה בדין • והוא‬
‫ו ה מי תו ת ה מ שונו ת ה כ או ת לאיש ה ח סי די‬
‫ל ה ר בו ת שכרו נ י זה עו ל מ פו ר ש ס ל ע שו ת ר ע‬ ‫עליו יתעלה • 'כי כל דרכרמשפט ״‪ .‬אלא שאנחנו נסכל אופני הרץ ההוא • הנה כבר‬
‫ג דו ל ל מי שלא ח ט א כ ע בו ר ה ג מ ז ל ה טו ב‬ ‫התבארן לך אלו הדעות ״ והוא שכל מה שתראה מענייני בני אדם המתחלפים • יחשוב‬
‫ו ג ס הו א דבר מ ג ו נ ה ושחר לו מ ר ש ה ב ע לי‬ ‫ארי״סטו שהוא במקרה נטור • ויחשבו האשעריאה שהוא נמשך לרצון לבד • ותחשוב‬
‫ח^יס ה ב ל תי מ ד ב רי ם יש ל ה ם ג מו ל טו ב כי‬
‫כ אי זה מ קו ם י הי ה ה ג מו ל כ עו ל ם הז ה נ מ נ ע‬
‫לפי‬ ‫כת המעתזילה שהוא נמשך לחכמה • ונחשוב אנחנו שהוא נמשך‪,‬אחר הראוי לאדם‬
‫ש אנ תנו רו אי ם שהורגי׳ מ ה ס לאלפים ו ל ר בנו ת‬
‫הטוב‬ ‫פעולותיו* ומפני זה הוא אפשר אצלכת האשעריאה • שייסר השם בייסורין החסיד‬
‫‪ 1‬א ם כן כזה ה עו ל ם ל א נ ר א ה ל ה ס| שיום גי זו ל‬ ‫בעולם הזה • ויעמידהו עולמית באש‪.‬אשר יאמר בעולם הבא • ויאמר שכן רצה השם •‬
‫ו א ם נ א מ ר ל ע״ ס ל א ת שאר יז ה ם שוס דבר כ די‬ ‫ויראה המעתזילה שזה עול • ושזה אשר הוכח במבאוב ואפילו הנמלך־‪ ,‬כמו שזכרתי לך‬
‫שיקבל ה ג מו ל ה טו ב א ס כ ן י ת ב ח ח השלשה‬ ‫יש לה נטול * והיות זה מיכח ומיוסר ער שיגמול נמשך אחר חכמתו ‪ :‬ואנחנו נאמין שכל‬
‫ד עו ת מ ע נ י נ ן ב ל א ד ם ד ע ת ש‪ :‬כ ל ב א ב מ ק ר'‬ ‫אלו העניינים האנושים הם כפי הדין י והשם חלילה לו מעול • לאיענושאחרממנו אלא‬
‫ו ד ע ת שהכל הו א כגז רה ו הו א ^ צון האלהי ו ד ע ת‬
‫המחוייב והראוי לעונש ״ זהו הכתוב בתורת משה רבינו עליו השלום כי הכל נמשך אחר‬
‫שהכל נמ שך א ת ר ה ח כ מ ה האלהית ו א נ ח נו ק ה ל‬
‫ע ד ת ישראל מ א מי ני ם שכל א לו ה ע נ יי ני ם‬
‫הדין • ועל זה הדעת נמשכו דברי השח חכמינו זיל •־ שאתה תמצאם אלמריס כביאור‬
‫‪.........‬א‬
‫‪..............‬מ ע ו ל ו ל‬ ‫‪........‬‬
‫הדין ח לי ל ה ל אל‬ ‫האנו שיים ה ס כ פי‬ ‫‪ .‬כלא‬ ‫;■‬ ‫׳‪,‬‬ ‫אין מיתה‬ ‫'‬
‫יענש אחד ממנו מלכד המתוייב והראוי לעונש זה כתוב כמורת מר״עס כי הכל נמשן אחר הדין ולמה שזה יראה חפשטי הכמוב נמשכו על וה המון דברי חכמינו שאזתרים‬
‫תמיד אין מיתה כלא חטא ואין ייסורין כלא עון ואמרו כמדה שהאדם תות־ בה מודדין לו ואמרו אין הקדוש ברון הוא מקפח שכר כל בריה ואף על פי שהאדם עושה ולא‬
‫‪ .‬צווה כה על פי נביא נותטן לו שכר ואע״פ שלח נמה כותנץ לו שכח ועל וה העיקר נמשכו כל דבריהם‪,‬ע^כ הגיד הרב דעת תורתינו כפי מה שיסכרו המון חכמינו והוא דעיז‬
‫שיראה מלבדי נביאנו כפי תחלת הדעת המשותף וכפי העיון הגס אכל כפי האחת דעת הרב הוא דעת תורתינו ודעת נביאינו *‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫׳ ‪^ 1‬טף שס טוב מה שאמר הרב שדעת‪,‬המון חכמינו שהכל בדין והביא ראיה אמרם אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא ע‪1‬ן הפלא זפלא ממנו מפני שזה המאחר ככר‬ ‫<‬
‫איתותב וסליק בתיו נתא בגמרא שם דאמרינן שם אמר רב דימי אין מיתה בלא חטא ואין ייסודן בלא עוןואמרינן עלה מתיכית״ר שאלו מלאכי פשרת להקדוש‬
‫כרין הוא מפט מה גזית מיתה על אדס הראשון ואחר להם מפני שחצוה קלה צדתי אליו עכר עליה אמרו לו^והלא מרע״ה שקיים כל התורה כלה וגזרת עליו מיתה אחר‬
‫‪ .‬״להם חקרה א׳ לצדיק ולרשע תיוכתא דרב דימי תיוכתא ואחרו שם ז׳ מתו בעטו של נחש ונו׳ כדאיתא התם הרי התבאר כפי דעת החכמים כי יש מיתה כלא חטא דש ייסורין‬ ‫‪' /‬‬
‫^לא עין וכי זהו העולה מדעתס לא מה שאמר הרב כי הס סוכרים כי אין חיתה כלא חטא ואין ייסורין בלא עון אכל מה שאחר הרב הוא כפי המפורסם מהחכמים וכפי‬
‫דרשם להמון אכל באמתות יש מיתה בלא חטא דש ייסורין כלא עון ואולי אחר הרב זה חהס כפי המפורסם מתאמריהס לא כפי האמתות והפלא ממאמר ברב כי כשאמר‬
‫שהאדם הוא כעל יכולת ובחירה אמי שלא נשמע תילק כאומתינו ושהוא פנתתורתינז ונשאקר השם לא יתכן עליז עיל אמר שהוא פנת תורת חרע״ה ואמנם הרעות‬
‫הכאות לאדם אחד ש‪:‬ס על צד הרין לא אמר שזהו׳פנת תורת חרע^׳ה למה שכבר איפשר שיבואו עליו צרות רבות ורעות לא שיהיה הוא מחדיב •להענש עליהם ‪ I‬אמר‪CD‬‬
‫■ טוכ מה שאמר הרב שהכל נמשך אחר הדין ואנחנו נסכל אןפן הדין אם רצה בו שהכל נחשן אחר הדין כפי'כח המקבל שאין לו כח לדחות ממנו פועל הפועל ולכן יקבל‬
‫יעותוזהו הדין והמשפט כעי מה שחשב אחד מהמפרשים ואחרו ואנחנו נסכל אופן הדין ר״ל יחס הפועל זהמתפעל זה אין ראוי שיוכן מחכמינו כי גס הסובר כיהכל‬
‫במקרה‬ ‫‪BB‬‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫ךה‬ ‫‪,‬‬ ‫־‪.‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫ןי!«*‪-‬ףן‪4,‬י‪■#‬‬

‫שם טוב מורה נבוכים חלק שלישי‬ ‫קרקאש ^‬

‫^פלס ה פ עי לו ת האנו שיותאם להיישיר ע צ מ ם א ס להיישיד זולתם א״כ כ שפע השכל אשד ישפיע עליה ם השס ינ היגו א ת עצ מ ם ו א ת זולתם ב או ק שיצילז א ת נפשס׳ואתאנשי• ■‬
‫חקיריצי‬
‫תכ םס כפי חקירתי‬‫החקידים כי השפע המו שפע ע ל ה חכ‬
‫ם נשלחו החסידים‬ ‫ם ואס מ פ ני זולתם וכזה ה שפע הנ שפע ע ל ה חחככ ס‬ ‫לבוא כעולם א ם חמ פני עעצצ מח ס‬
‫ת המתרג שות לכוא‬ ‫רכות‬
‫ל מדינ ה מ ר עי ‪,‬ת ר ט‬
‫פרק יט‬
‫—‬ ‫־ז‬‫‪---------------------‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫—‬ ‫־׳‬ ‫«‬‫‪-‬‬‫—‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫—‬ ‫יי‬ ‫‪<%‬י>«ייי‬ ‫״‬ ‫‪r,r‬‬ ‫״‬ ‫יוי•‬ ‫‪n,—.‬‬ ‫‪Q‬‬ ‫‪jp‬‬
‫אל שיהיה ח כ ס ונכין ובעל ‪ 7‬ע ן ‪ p‬יקרות וזק השפע יצילהו ח פ ג עי ס רעי ם ויהיה ה שגח ת השס כ נ ס כפי יו ע ל ת ס ו א מנ׳ ה סכלי׳ ה ח ח רי ס והס ה קכ לי ס הרשעים‬ ‫^‪-,,‬‬ ‫‪1‬‬‫(‬‫‪5‬‬ ‫ישליק^)‬ ‫*עיוני‬
‫נדבקו בו היה ענינ ם נ ט ה י מ ד רג ת ס נשאר מיני ב ע ל חי כי ס ר צלו מעלי ה ם ונמשלו ל ב ה מו ת אשר ה ס נעזבים אל הקקרה נ מ ו ש א חי‬
‫י ‘ »‪» hfih67‬יד‪8‬י‬
‫•‪#‬ל‪ 15‬גינ ה| ל‪ 15‬תדי ק' כפי מה שחסרו מן ה שפע ההוא שלא נדכקו‬
‫ז ג לו מר■ ע ד ש כ ^ קי נמשל כ ב ה מו ת נ ד חו ו מפני זה היה קל להרגם‬
‫אפודי‬ ‫‪"""........‬‬
‫• ‪ 4‬מקדמ האל מהוא‪ .‬כ מו ש א ח ר ל א ת חי ה כ ל נשמה ו א מנ ם צוה‬
‫‪ » -‬קו ס ההיןנודלות י ל תו ע ל ת ל מ ען שלא ילמדו או תנו מ ד עו תי ה ם • או דחקם ממני ומפני זה הקרובים‪.‬אייו בחכלירת‬
‫או רתוקים מ מנו מו כני' ל מ ה שיקר׳שימצאס‬ ‫שתדלתי‪:‬המליי‪1,‬ת ו מ מדו תי ה ם כ מו שאמר ולא ילמדו א תכ ם השמירה• ורגלי חסידיו וגר׳ • והרהוקים ממנו מוכנים‬ ‫׳ןהשגת י‬
‫גיפ‬
‫‪ .‬ר״ל צשהס ל מון ג נ י ‪ ,‬א ד ם סכ לי ם מן החכמ ה '‬ ‫החסידים‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫שגחז‬ ‫בה‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ונ‬ ‫■כתועבותס‬
‫^למהשיקיה‪:‬שימצאם ואיןשס מה שישמרם ממה‬ ‫יג מ ח שנ תי ג ע נ י ני ס‬
‫׳ ה ס רחוקים מ מ נ ו י תעל ה ומוכני ם לכל ^‬ ‫׳ יז־יויתיפ תמליתס ?פחשוכיס רגלי חסידיו ישמור וכן כי לא‬
‫־ש^^גיע להח מצד ה ח ע ר לו אין להם מי שישמר‬ ‫ככת *שיתחדש כהולך בחושך שאין ספק שיכשל • ונאמר‬ ‫‪ :‬נ־מ * ע ען עציהם יגב ר איש והרצון בו כי השם לא ישגיח בשוס‬
‫‪ ,‬מ מ ה שיתחדש ‪ )b‬הולך בח שן וכו' ; ה ס אשר‬ ‫׳ ‪%‬ל ד‪ 1‬ד ע׳ ה • והוא ־ איש להצילו מן ה מכות והחקי־יס לפי כ חו ת ם י בהשגחה ע ‪ 4‬החסידים ג ס ק שומר כל עצמותיו‬
‫א מ ר אפלטון בהם שהשגחת השס עלי ה' יות ‪■ 1‬‬ ‫מ״י ’ ה מ פיי ס כהולך בחושן שאין ס פ ק שינשל וזה וגומר • עיניי‪.-‬יי' אלל צדיקיס וגומר ‪-‬״‬ ‫'!» ‪ w‬תחלה המכלית‬
‫י׳ »י' מ הו ח כגוי ל‬
‫;ר״ל לפי שהכח‪ 1‬השכלי גו ב ר ע ל הכתות‬ ‫ג ‪6‬הםאינםוזאמ»ט« ■ אמרו]ורשעיס בחשן יד מו ו ה הע תק מ ק ד ה א ל י יקראני ואעניהו וגו׳ •והפסיקים אשר באו בזה העניין‬
‫; ה ח מ ריו ת כאשר ראוי ו א ס כן הכ ח השכלי‬ ‫■ ג »נ ה פועלת יזהר מד ה הרצון כו שיעתקו מ ה ח דו ת קטנו ת אל ׳ ר ס מלספור ר״ל בהשגחה על בני אדם כפי שיעור‬
‫־ ‪',‬יעשה פעולותיו והיא ההשכלה ואין ט מ עי ק‬
‫העול?םם התדות גדולות ויעתקו נפשס ג״כ מ ה ח כ מו ת שלימותם וחסירותם ‪ :‬וכבר זכרו הפילוסופים ג ס כן‬ ‫‪ 0‬סגד ת ם מ‬
‫״ ק‪7‬מ»ן ‪ :‬מכל‬
‫‪.‬‬ ‫מ מ רי כי השכל ט ב ר עליו ;‬ ‫■ אשר;הס סול מו ת ל ע לו ת‪ V‬החכמה ה א מי תי ת‬
‫פ ר ק י ט י ד ע וה ולא י ד ע ‪ n‬י ר״ל שהשף‬
‫י ‪ rj‬העני! אמר אכוגצר בפתיתפירוש לספר‪,‬ניקוםבוס‬ ‫והיא ה ת כ מ ס האלהית }‬
‫‪ :‬מ א מיני ם בהתחלה‬
‫צ ‪ 0‬כלי ת הרצון כוה ר׳ ‪-‬‬
‫י ד ע ה מיני ם ולא י ד ע האישים יז‬ ‫‪,‬‬ ‫ז מהם*י ‪ C‬ד התחלה ׳ א ש ר סס טוב הפ‪ 1‬א במכלי׳ הפלא מ מו רנו ז לארי״סטו אמנם ואמנם מי שיש להם יכלת להעתיק‬
‫להיות האדם ב ע ל יכול ת י ר״ל שקצת ענייצי‬ ‫■־ שהביא ראיה ח אנונ צ ר מ ת ה שאחר ׳נפשותיהם ממדה אל מרה המאשר אמר אפלטון‬ ‫• *סבפלכלהנמצ^תת‬
‫בני אדס נמשכים מצד • בחירתו ויכזלתו‬ ‫הענין ■בפתיחתו ל ספר ה מ דו ת ולא הביא' ראיה ׳‪ .‬בהם שהשגחת השם עליהם יותר • ועתה ה שתב^‬ ‫ר לא יסיג■ וה‬
‫ז ג לז מ ר‪ ; ,‬צא •םי ‪4‬‬
‫והשתדלותו ‪ :‬ו מ ס שסובל בעבורו מן הצפר‬ ‫תגמצאותאמי גיא ‪ ,‬מ ה מ ת חי ל ה ח כ מו ת כי א ת׳ ב ס פ ר ה חדו ת ז״ל ־ איך הוציאנו זה הסין מן הבחינה לידיעת אמתת מה‬
‫׳לה תקו מ ם זולתו לו אינו מו עי ל י ר״ל כ ל כן‬
‫■ שהביאוהו הנביאים כולם ע״ה מןההשגחה האישית‬ ‫הואד ־‬ ‫' ‪ it 'oh‬׳ גנצוס א חנ׳ הפוע ל נ פי השכל וז‪ :‬מזימותיו הנ ה‬
‫‪ .‬גלומז• כליההשגה' מו בן בתכלית הטוב ויראה שהיא א*‪.‬וב מ א‬
‫‪ . .‬אנשי הרשע כ ס בשלוה ונ ח ת שמביא לחשוב‬
‫למי‪ ,‬הד»ת ‪.‬שהיו לאל ית׳כי א מכ׳ מן הראוי לשמוח בהס כדבר ‪ .‬המיוחדת כאיש איש כפי שלמותי ואיך זה מהוייב ־ הצדית ה ח סי ד שמה שהוא מכוין אל הטוב י ק ה‬
‫הטוב ״שהוא‬
‫אל כ״]׳‪.‬‬
‫כעבור כונו ח ג‬
‫הצער בעבור‬
‫אל כנ ע ר‬
‫ססוככ חע‬ ‫מושכים י םהמ*י הנב חר ואשר הוא רצוי מ אד לאל ית׳וזה א מנ ם ‪ .‬מצד העיון כשתהיה ההשגחה נמשכת אחר השכל‬
‫ומשני ־ הוא השכל וראוי לו ית׳ לגמול סוב לאוהבי ‪ .‬כמו שזכרנו • ולא יתק שנאישההשגחה מינית לא■ מקוה שחושב שזה הרע נגיע לן למ^־וק‬ ‫‪.‬ג ‪ «*#‬משכית‬
‫׳ ^צורו ר״ל שסזא‬
‫הרע‪,‬‬ ‫; עונותיוושזה‪, . ,‬‬ ‫‪ ,‬אישית כמו שהתפרסם מקצת ריעות הפילוסופיס׳‬ ‫ולשום‬ ‫י • נ אל‪ .‬השכל יודע ‪■■• --- -------‬״״‪.‬׳ ״ ‪......‬‬
‫לאוהביו‬ ‫מו‬ ‫כ‬ ‫'אותו‬ ‫ס‬ ‫די‬ ‫כ‬ ‫מנ‬ ‫לו‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ה‬
‫^‬ ‫^‬ ‫א ח ר ש אין ש ם נ מ צ א ח רז ל ש כ ל ב ל תי ה אי שי ם ובן^ו•‬ ‫השגחתי ע‪.‬יהס ולעשות טוב לאלה העישי׳טנב‬ ‫ך * ® הח שדוןגגור״ל‬
‫‪ ,‬י‪ 1‬ד ע ו ה‬ ‫’ &ש’*י‬
‫' הא‪-‬ש‪-‬ם נ ד נ ק ה ש נ ל ^ ה י א ס ק ההשגחה אטנםהיאבאישיסהאלה‪-‬והשתניימר־‪.‬‬ ‫וגן לוין‬ ‫»ח םדזן‬
‫> הפרק ההשתכלות הראוי לו וישלמו לך פגות התורה כולם בו גיאותו לךלדעות^עיוניו^‬ ‫‪J,,,‬‬ ‫אמר חריס״טוכיהפועל לעי‬ ‫־ נמה‬ ‫לסםגית‬
‫־ פילוס*פיות ויסורד ההרחקות והתבאר לך צורת ההשגחה איך היא • ואחר מה שזכרנו‬ ‫חזמזתיור׳״לשיבדל מבבלי העולם ןיעס‪,‬ק על‬ ‫חן‬ ‫®*‪P‬יינה!‬
‫ה ‪ 5‬ר י י ‪ 5‬הו‪ (5‬כ^לו‬
‫‪ :‬מדעות כעלי העיון בהשגחה והנהגת הש״י לעולם איךהיא אבאר לך בקצריגיכ דעת אגשי‬ ‫יחיוללעת את השם כי זבו התכלית הנהוה‬ ‫ממשכתסצוו‬
‫תורתנו בידיעת השם ודברים שיש לי בה ;‬ ‫‪• .‬‬ ‫הא־ש הוא מוקאלבדבריסהיזתי גדולי העין‬ ‫‪; p'jpp‬‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫מכל שאר האנשים ובשם יתעלה ראוי שיאהב‬ ‫»ד ק כ‬ ‫״־‬
‫‪.‬‬ ‫‪ ; %4‬י ; * י ך י‬ ‫^ רי ה‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫!‬ ‫ל!ה האיש וראוי לשם שיהיה גו מ ל טוב לאוהבי‬
‫‪i‬‬ ‫‪f‬‬ ‫ץ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫השכל ו מכבדי ם אותי כתן ל א‪-,‬כ‪, ,,‬לש‪,‬ס‬
‫ש ה ש’ י צ ר י ך ש י מ צ א ו ל ו כ ל ה ש ל מ ו י ו ת • ו י ר ו ה ק י‬ ‫ר א שון ז צ א ב ל א ס פ ק •‬ ‫‪0‬ן ^ ^ ‪7 3‬‬ ‫חן אמקרים ולג חי ל •‬
‫‪.,‬‬ ‫־״נ־י‪-‬י‪.‬יי ׳‪%‬׳^׳*'‪;1‬‬
‫הי׳נאיא׳ה‬
‫מ ע ל י ו כ ל ה ח ס ר ו נ ו׳ • וכמעט שהוא מ ו ש ^ ר א ש ו ן ש י ה ס כ ל ו ו ז ב א י ז ה ד ב ר‬ ‫►‪/‬‬‫‪ 1‬׳• ׳ י״י‪ /‬״‬
‫לי‪.‬ס״‪-‬ל״ט־״‪-‬י‬
‫‪w w,- - W.‬‬ ‫י‬
‫■ כי ל ע ת א׳־י״סטו ב ה שג ת‪ :‬הוא ד ע ת הרב לא‬
‫פ מ י ז ולא יותר ולמה לא ה ט א ראיה מ מנו • ‪ ,‬שיהי הוא חסרון ושהו>ת לא יסכל דבר • אבל מה שהביא קצת אנשי העיוןכמו שזברתי׳לו‬
‫ויותר נפלא מזה שאמר כשמו דבר שלא א תרו להתגאו ולהתגב לאמר ידע זה ולא ירע זה• הו א מה שדמוהו מהעדיסדו' ענייני בני אדיאשר‬
‫כי הרב א ת ר ב שסאריס״טו כי כלתה השגחתו רב ענייגזהם אינם עניינים טבעיים לבד אבל נמשכי׳גיב להיות אדם בעל יכריח והשתכלו'•‬
‫בג לג ל הירח אלא כקיום ה מיני ם לא כחישיס ^ וכבר זכרו הגכיאים שראיית הסכלים על העדר ידיעת השם בפעולותינו הוא אמג' ראותם‬
‫אנשי הרשע בטיבה ונחת ושלוה • ושזה מכיא הצדיק החסיד לחשוב כי כונו אל רטוב ומוי‬ ‫כלל ובנה כזב ה מ א ת ר א ת ר ם‪ :‬ם ס ישיגת‬
‫בחכת‘® ויתן לבס טוב וישלם לבס שכד טוב‬
‫^^^^^^^^זולחול;אינומו^ל‪.‬ואחרכןוכרהנבי’ ע־השמחג‪-‬בהו‬ ‫לעיש״«ה‪ 1‬ל־‪ 1‬עלי ם־״י‪1‬ה־‪ 1..-‬ס ת ־ ״ י‪■0‬‬
‫שו ^ ה בזה עד טהתכאר לו שהדברים אין לעיין ולהשתכל בהם רק בסופם לא בתחלחנזי‬ ‫בשסאריסט׳תצאן כספריויחשוכ;הרכ‬
‫וזהו ס‪.‬כרר כסדר אלו העניינים כולם • אמר ואמרו איכה ידע אל ויש דיעה כעליון הנה אלוי‬ ‫שאתת הנס הואגאמר‬
‫כספרי החכח בהוא על ל^האתת א‪ ,‬אעשך ־ רשעים ושלוי עולם השני חיל אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי • וסוף המאמר‬
‫שלא הגיעו לוו‪ :‬המאמר ומהשהביאהרב ־ ואחשבה לרעת זאת עמל הוא בעיני׳ עד אכ^ס אל מקדשי אל אבינה לאחריתם אך‬
‫‪ -‬כחלקורת תשית למו הפלתם למשואות איך היו לשמה כרגע ספו תטו מן בלהות ‪ .‬ואלו'‬ ‫״גילי‬

‫״ נ ל א מ ל מהנמצאי ם ק נ ל מה שלמית נשי מ ה ם'א‪ 1‬מ לנ ל א מ ל יאחל ו א מי שיתצא בכ אן א ל א א' !י)ןצא‪ 1‬לי נגי■‬ ‫^^הננ■ ^ ! ' ' ^ מ ה ג מ ל נ פי ח י‬
‫״ לק^ל והעבדים יקבלו כפי מס שיאות ־להם לקבל כי ה ע ב ד לא יוכל ל פ עו ל פ עו ל ת הכני חורין וכן הש״יהוא אזן!‬ ‫הי‪ 11‬לס ובשכלים הנבדלים מ ג רי ד ם השמיתילס‬
‫נ פי וז ה ש ט ב ע ם לקבל והם ה כני חורץ וז ה ה עו ל ס התחתון קבל מ ה ש ל מ ו ת כ ח ו מ ה ש ‪%‬‬
‫היתיאתוכווטהותוהאוכוהא‪ ,‬על רוע חלקה אמרו העליונים חיים)התתתוניס חתיסוקראד‬ ‫למשב על אריסט״ו שאץ ראוי ליתר ע''יו כפי גודל‬
‫^ ^ ^ ^ ת ו ש י א י ז י ש א י ^ י בני אד ם נ עז כי ס למקרה ואין הפרש כין מיני ב ע לי חיי סו ב ץ אי שי ה א ד סיו ד ע ר מ נוו מ צי ק‬
‫^^^^^^^אהמאמיז אשר כתבתי שביא בי׳ מ ב מ ד ת ‪ :‬ע ״ א ה ר בי ע ת ה ה ס ת נ ל אין ה ו צי א נ ו ז ה ה מ ץ מ ה כ חי נ ה מי ד ^ ה‬
‫א ‪ K‬ש ם אמיוחלת באיש כפי שלמותו ‪ .‬ר״ל כי מ ב שיאמרו הנביאי ם כי ההשגחה תר\ה באישים כפי שלמותם ו ח ס רונ ם כן חייב®‬ ‫_____ _____________■‬
‫נ לוי פ עו ל כ פי ה ש כ צו א ל זסמזמותיוייאי®‬ ‫י‬ ‫‘‬ ‫“‬
‫_ם נמצא חוןלשכל כלתי האישים זאיןישיזוי‬
‫ן ״״ ‪^j‬י‪4‬י י^תישיס חככ התין!שחור באישים יוה כמו כאישים זולתס ויספיק שישמור איזה מהאישים נמן‬ ‫‪V‬‬ ‫שזכר כפס אריסט״ו ששיפע מו ההשגחי־‬
‫® ביאתחדתם לזה נשמר מזה וקשר מאמרו וביאר ואחר ובאלו האישיה ידבק תשכל האלהי ןה!א נלכק כה^‬ ‫‪ 3‬ת ‪ 7‬הם האישים ההם אם כן ההשגיזה המיניי״‬
‫‪ --------------‬ם‪ ..‬ם ח ם כ ן אאשגחההמנ ת היא כאישים האלו‪:‬ע׳׳א הרב הסתכל בזה הפרקההשתדלות הראוי לו דשלמו לן פנית יאתורה כלס וגו׳ • כינברידפיג‬
‫■ ולא מעי ק לעשות טו ב או ר ע להיות חכ ס או סכל ולזאת הפג®‬ ‫'׳'' “ ׳■"*׳ “ ׳■*‘‬ ‫^‬
‫‪ f‬פ נ ת תו ר ת מרע״ ה שההשגחה ב בני ח ‪ 7‬ס כפי שלחוי^‬
‫‪.‬׳ מ ה ג‪:‬ל הסכלו׳ני תרון האור מן התושך דאו תו ל ן ד ע ^‬
‫]‪,‬התמדתם בענין שלא ישתנה ושופע חההשגחה ההיא ^‬
‫‪ .............‬י ת כל נמצא שימצא נ פ י מ ה שהוא בציורו י ת׳)י מ שן מ ״‬
‫‪ 1‬ו נ ח ס תי ס איש ואיש כפי שלמותו ע ד שההשגחה ה א מי תי ת הו‬
‫ויצילום מ ה מקרי ם הרעי ם ו ה פג עי ס ה מ מי תינ‬ ‫׳‬
‫י להיות סנ ה והו צורת ההשגחה ו א ת ר שוכר הי®‬
‫____ _______ ״ « ‪ u‬כן נמשהלמה שאחר כתחילת הספר הט אוו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ושגדג דברי ח כ מי ם) ל כן תשית לדע^א ‪.‬‬
‫בפרקים הקדחים שעברו דבר כבנסג״וכה^יוי'‬ ‫י‬ ‫*‬
‫׳ ‪^----------‬וי שיקדם הדטר כידיעה לבשגש׳׳‬
‫י‪-‬א וטא רוע הסחר ככני אדם הכי‬
‫‪ ;v‬השגחתו‬
‫ע ס ה א מ ת ולא נ ס בו ל הרחקות יל״ ’* ‪j‬‬
‫שהוא מושכל ראשון שהסכלות כאי זה‬
‫זכ ר שיהיה״ונל ח ס מ ן ראוי שירוחק מס®‬
‫)?כן‬ ‫‘‬
 ‫ל!רלןאש‬ ‫אכורי ’ ;מורה נבוכים‘־ חלק ‪#‬ליעזל יישם טוב ק‬
‫ו ה בן א מ רו צזושכל ׳ ראשון הואי שהש״י צריך שימצאו לו ’ כ ל ה של חיו ת ו כ מ ע ט שהוא‬ ‫יכילהו מ י כ ^ ל (׳יעיוורכמקימנ■ כל זה וזביאלחשוב לצליק‘ ההוא‬
‫'םרק כ‬ ‫מו שכל ראשון ולא א ח ר הוא מו שכל ראשון כ מו ש אח ר רא שונס ו הי הו ה ב ע בו ר כי‬ ‫הטובות אינם מובילות בראותם הצלח׳ רשעים‪ 5‬תכלית ה הפועל י‬
‫לפי דעת‬ ‫‪!$‬פ»׳‬
‫קצ ת ה ח כ תי ס חשבו כי ק צ ת ה ס כ לו ת ׳ הו א של מו ת והו א ה שג ת ה ד ב רי ם היו ל אניי ם‬ ‫^ י •יא היאות ; וצאמת קראס דוד כועייס וכסילים * ר״ל כי מצד שהטבע‬
‫כי ה מ שיג או ת ס״ הו א ב ע ל היולי נ ח ו ה ס ויו ד ע בד ב רי ם הו מניי ם הו א נ ו פ ל ת ח ת וומ<ומיני׳ בתיורי®‬ ‫;י ’ייע בפעולו והוא׳ חציא אל תכלית אס צן יתחייב חוה שיהיה שס שכל נבדל‬
‫שזופי'‬ ‫הו חן כ מו ה ם ו היו ד ע הד ב רי ם אשר הוא ל מ ט ה מרצון‬ ‫‪ ^ !:‬ת על‪.‬זה הטבע ומנהיגו ומביאו אל‬
‫מ מ נו ולכן א ח ר ה ר ב כ מ ע ט ‪ D‬ה ‪ j‬א מו שכל לדמתס ®מ‪6‬ןמיבי ‪8‬‬ ‫יתכצית‪,‬השלם _כמה שתראהו שלם בכל‬
‫ראשון ב ה ח ל ט ו ה א מ ת כי א ף' ש אי נו ■קושכל בתחרים מתחלפי®‬ ‫•י^גילותיו‪ !.‬ה ת חי ל לבאר שוס ח סיון‪ .‬ב ה שג תנו " העניינים כו^ם בעצמם זכרם מ^אבי אמר‪,‬חזקו •ע^י‬ ‫"גולותיו‬
‫ראשון ש ה ס כלו ת י ב אי וה ד ב ר שיהיה הוא לגורו! ותיכיולו‬
‫חיומרחי חכם יגול‬ ‫ל כי א ר דו ד ע ״ ה ש‪,‬יד‪:‬עת שלות ה ר ש עי ם דבריכם אמר‪ ■,‬יי'וגלאמרחם שוא עבודאלהים ומה‬
‫ח ס רון עכ״ו א ח ר ־שהי^נזתכלות ה א מי תי י ראה דוצ׳ושו!ר התוצרי'־■‬ ‫י ל מ ה י > • ח ס י ו ן לנו ואין אנו יכולין בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני יי'‬
‫שהוא 'ח^שכל ראשון ׳ ש ה ס כלו ת ב איו ה ד ב ר כי ההעלר ז(‪ 6‬ד‬ ‫עושי‬ ‫ע ל ^ כ ו י י ו'‪ .‬מ ד ו כ מ ע ל ת' ע צ ם צבאות ועתה <‪^N‬נחנר מאשרים זדים גם נבנו‬ ‫״ ״ י׳‬
‫ניוי ע קז‬ ‫קדחה‬ ‫*!יהיס הוא ח ס רון וא׳׳ת ' ש אח ר שהדבר הו א‬ ‫ה ש״יוקצר‪ ,‬שכלנון‬
‫ב מ עי ט מו שכל ראשון י ) כ ו י אשר רוב ע נ י נ י ה ס כחצחת• נהויויכול‬ ‫וגו׳‬ ‫יי'‬ ‫ירז‪-‬יןו‬ ‫נדברו‬ ‫וימלטו«^ז‬ ‫יי'‬ ‫בחנו‬ ‫נכם‬ ‫רשערת‬ ‫‪ 0‬רקכ‬
‫כ מו שהוא צ ח ק נו ^ ר״ל ש כ ח ק‬
‫לי!‬ ‫להמציי!! ‪.‬‬
‫ס‬ ‫עיי‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫הדברי‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫יי‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ס'‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ם'‬ ‫נ‬ ‫אי‬ ‫־‬ ‫כני׳ א ד ם כ ה ת ח ל ץ ה''‪ 1‬וצגי׳יתחלפו ‪ ,‬זשבתם וראיתכש בין צדיק ררשע בין עובד אל היס‬
‫היולוון‬ ‫י מג ע‬
‫'יש ל ה ם מ ה סןיו ר ו ה חכ מ ה ת ה שלא י ע ל ם א ב ל הידיעה בוכר צ ק‬ ‫לאשר לא עבדו •‪ ,‬וכבר ביאר דור פרסום זר־ז הדעת‬ ‫‪ . ,‬אבל ■‬ ‫ליייידיי עז ת ז ‪ .‬י‬
‫׳ ע צי גיי כני א ד ם ה ס נ מ ש כי ם א ח ר הרצון ‪.‬ב!ה ההעדר יופר‬ ‫‪; , ...........‬בזמנו ומה שחייב והביא בני האדם להטואולעשק‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫כידיעתו‬ ‫׳והכתירה ויעשו א ל ה כ אל ה ר עו ת ג דו לו ת כ מו קדחה‬
‫־סאמר או ל ת א ד ם ת ס ל ף דרכו וכו׳ ו א״ ת ל ת ה כעת העד׳ההמציוה‬
‫׳‬ ‫אמר‬ ‫זה‬ ‫כל‬ ‫יודע‬ ‫יתעלה‬ ‫שהוא‬ ‫ולהניד‬ ‫הדעת‬ ‫זה‬ ‫י‬ ‫לבטל‬ ‫^לטע'ון‬ ‫והתחיל‬ ‫•‬ ‫קצתם‬ ‫את‬ ‫‪.‬קצתם‬
‫מ״צעת ליוחר !מן‬ ‫**־‘סנה ונר יהרוע ויתומים ירצחו‪ -‬ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהייעקב בינו בוערים בעם‬
‫'השם ל א ש ם כ ר צין כל איש ואיש ל ע שו ת ה טו ב ‪1‬הויו יפולל ה חצ ^ו‬ ‫•זכסיליס מתי תשכילו הנוטע אוזן הלא;ישמע אס יוצר עין הלא יביט היוסר גויס הלא יוכיח‬
‫והישר התשובה בזה כי א ם יהיה ה ד ב ר כן ל א רוצה בוה ההעדר‬
‫להמצייוו‬ ‫יהיה ה א ד ם כ ע ל ב חי ר ה ורצון ולא ב ע ל י ט ל ת יכול‬ ‫^^^לסד אדם דעת ‪ :‬והנה אבאר לך עניין ^ו הטענות אחר שאזכור לך רוע הכנת ההורסים‬
‫׳והשואל וה י שאל שיהיה ה א ד ם' ל א א ד ם והכן כשירצה יוו שב כנזי•‬ ‫־לדברי הנביאים‪ :‬לזה הםאמך^*־‪- ,‬אפמ לי זה לו שנים׳ אנשים ממשכילי□ אומתנו הרופאים‬
‫המציותו י!צ ההעדר‬
‫והוי! כ^ו הנ עד ר־‬
‫■ מ ה שא מ ר הר ב כי רוב ענייני ם צני א ד ם אי נ ם‬ ‫״שהם תמהים ממאמר דוד ע״ה אמרו־ כן היה מתחייב לפי הקשו זה • שבורא הפה יאכל ■ *‬
‫׳ ע נ י נ י ס ט כ עיי ס ל כ ד א כ ל נ מ ש כי ם א ח ר ‪.‬ל*ו י חו ע התלות‬ ‫ויוצר הריאה יצעק • ‪ ,‬ובן כשאר האיברים • והשתכל אתה המעיין במאמרי זה כסה רחקו‬
‫הידיעה בו רוצה כ‪1‬‬ ‫■היכולת כי שעור ה קז מ׳ו היו פי ו ה ת מונ׳ו ה תו א ר‬
‫הענין הנעדר '‬ ‫י ו כן ר בי ם מ ע נ יניו ה ם ד ב רי ם ה כ ר חיי׳נ ח שני׳‬
‫לולי‬ ‫• ‪ p‬הגיונה בהכנת זאת הטענה ושסע עניינה • מבואר הוא! שכלי פועל כלי מן הכלים‬
‫‪.‬ונט ה קצת בעלי‬
‫' מ ע נ י נ י ם ה ט ב עיי ם א כ ל כל• פ עו לו תיו ה ס‬ ‫לא‬ ‫שאם‬ ‫׳שהפעל הנעשה בכלי ההוא מצוייר אצלו לא היה יכול לעשות לו כלי ורששל בו‬
‫העיון לומ׳פהידיע*‬
‫כמין‬ ‫נתלית ‪,‬‬ ‫ת‬ ‫בו‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫עו‬ ‫ר‬ ‫כו‬ ‫תיי‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ולכן‬ ‫הרצון‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫כי‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫אשר‬ ‫הזאת‬ ‫היה הנפח מצייר עניין התפירה ומבין אותדת לא היה אותה המהט על התכונה‬
‫נכל‬ ‫׳ כ מו ש א מי נו והכה ביא ר סרב ש הנבי אי ם וכרו ■ ומתפ שטת‬ ‫'^א תשלם החפירה זולתה נכן ׳מאר הכלים י וכאשר חשב מי שהשב מן הפילוסו' שהשם‬
‫' ב ה ר ב ה מ קי מו ת שראיית כ ס כ ל י ס ע ל כ ע ד ר ^ישי כמיןפי׳שהתין‬ ‫'א ישיג אלו הפרטים להיותם ממושגי החושים והש״י לא ישיגןבהוש אבל השגה שכלית ׳‪.‬‬
‫;ידיע^דה שם כ פ עו לו תיו א ח נ ס הי א ר או ת׳ אנ שי הוי! נ על תכלית‬
‫והיוישי׳ הם נכללים‬
‫רשע ב טו ב ה ו נ נ ח ת ובשלוה והכה ה בי א ראי ­‬
‫מהשם‬ ‫'טי־גן אליהם במציאות החושים ואסר אס■ היד־־‪ .‬עניין השגת הראות נעלם •‬
‫במין ויו׳׳נ לפי‬ ‫התחדש‬ ‫'ילאירעהו איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות ‪ •.‬התראה שיבמקרה היה‬
‫‘ מ א ס ף ו מ מ ל א כי ו מ דו ד שהרשעים שסלקו דעיןם הידיע' י!ינה‬
‫‘ כ ל ם הי די ע ה מה ש ם י ‪ #‬ע ל ה כ עבו ר רו ע ס ד ר ‪ /‬מקפת נמהשיןין לו‬ ‫;לחה אחת זכדת ותחתיה לחה אחרדת כך ותהחידת מחיצה אחתוהזרמן שנקב בה נקב‬
‫הנ ח צ א בבני‪ .‬א ד ם ו ה ת חי ל ל ט עון ו ל ב ט ל וה תכלית זהו דעת כל‬ ‫•יכאה כנגד הנקב מחיצה זכה • וקשה סוף דבר לחות העין ומחיצוחיו ועצביו אשר בהם מן‬
‫מ מ ה שאתר ה נ ו ט ע אוזן ה ל א י ש מ ע וכו׳• ו ז כ י בעל תורה הרצון נו‬
‫שיכול כל בעל תור'‬
‫ייתקין מה שנודע וכוון בכולם תכלית זה הפעל האס יצייר משכיל שזה נפל במקרה״ ל^ית‬
‫; ה ר ב ס פ ק עשו לו שני אנ שים רז פ אי׳ מ מ ש כי לי להיומין זה שתהי!‬ ‫;^!אכל הוא בבונה מן רטבע בהכרח;• כמו שבאר כל רופא ובל פילוסוף • ואין הטבע בעל‬
‫או מ תינו שהם ת מ הי ם מ מ א מ ר דוד ע ״ ה א ח רו‬
‫כוללת‬ ‫ידיעתו‬ ‫^גזכל והנהגה וזה םוס‪:‬ם מןהפילוסיפים כולם•־ אבל זאת ההנהגה הדומה למלאכת מחשבת‬
‫נ ו׳ א״כ י ת חיי ב ל פי ההקש זה שהבורא ה פ ה 'והיזישיס■ ‪ .‬נכללים‬
‫במינים ולי! תהיה‬ ‫י א כל ויוצר הריאה יז ע ק וכןשאר ה א ב רי ם ו הנ ה‬
‫חטא לפי רעת‪ .‬הפילוסופיס מהתחלה שכלית והיא מפעולת בעל שכל לפי דעתנו והו^־ת‬
‫מקפה במה ש^יןלו‬ ‫״^׳״״‬
‫אוזן‬ ‫‪wvv.wv‬ו ט ע‬
‫__ע ז א ת ׳ה ט ע נ ה ה נ‬ ‫_____ת ת ו‬
‫אה ה ר ב א‬ ‫__‬ ‫הר‬ ‫א׳שר הטביע אלו וזכחות בכל מה שימצא לו כה טבעי‪-‬ואם השכל ההוא לא ישיג זה העניין‬
‫קנלית* וישלתמוס‬
‫הל ח י ש מ ע וכי׳ ל ח ה שכל ש ע ל כ לי' מן ה כ לי ם כזה תתה במה‬ ‫ילא ידעהו איך המציא או הגיע מאתו לפי הדעת ההוא טבע שיכוין ‪ V:‬זה העניין אשר אין‬
‫םיוומיים וזה כי‬ ‫י(״א ל ע שוי;א‪1‬מו כלי מס לח שיהיה מצוייר‬ ‫ידיעה לו בו ובאמת קראם רור בוערייוכסילים • ואחר כן התחיל לבאי שזה חסרון בהשגתינו‬
‫ממינים ‪ 5‬ין להם‬ ‫אצלו ה פי ע ל הנ ע ש ה בו א כ ל זא ת ה הנ הג ה‬
‫מציאית כלל והם‬
‫ד^השיי אש׳נתן לנו זה השכל אשר בו נשיג ומפני קצורנו מד‪,‬שיג אמתהו יתיהתהרשו לנו‬
‫אשר י ב א מ ה ט ב ע דו מ ה ל מ ל א כ ת מ ח ש ב ת כי‬
‫שכליים‬ ‫עניני ם‬
‫‪ ,‬כ מו שהכלי אשר י ני ע ה או מן יע שה ה ד ב ר‬
‫^יו הספקות העצומות יודע זה ההסרון בגו ושמחשבתנו זאת המקצרת אין להשגיח למה*‪,‬‬
‫וגנולים ‪ 6‬שריקנל‬ ‫^גזחייכתגו מן ההריסה אמר • המלמד א‪1‬ם רעת השם יודע מחשבות אדם כי המה הבל •‬
‫השכל מהשנוי ייויש‬ ‫העשוי וי ת קנ הו ו אי ן כ ח ככ לי לע שו ת שוס‬
‫‪ 00‬החוש ‪,‬פעתים‬ ‫י דב ר א ס לא נ פ י י די ע ת ה או מן כן ה ט ב ע אינו‬ ‫יכונתי כולה היתיבזה הפרק לבאר שזה עיון קדום מאד ר׳ל מה שיאמרו ן‪ :‬ו הסכלים מהעדד‬
‫רנות והי‪1‬ישי ‪ 0‬ו;*‬ ‫כ ע ל י כול ת לע שו ת שום ד ב ר א ם לא י מ צ א‬ ‫השגת השם מפני היות ענייני בני אדם האפשריים בטבעם בלתי מסודרים אסר״ ויחפאו‬
‫להם מליאות חון‬
‫׳לשכל ואין להם‬
‫י ה ת ח ל ה שכלית יו ת ר קו ד ח ת מ מ נ ו אשר‬ ‫כגי ישראל דברים אשר לא כן על יי׳'• ובמדרש מה אמרו אמרו ד‪,‬עמוד הזה אינו רואי ואי^‬
‫תכלית וכן יש ספק‬ ‫_ י נ י ע ה ט ב ע לע שו ק ה ד כ רי ס ה ט ב עיי ם ;‬ ‫ואינו מדבר« רוצים בו דמותם שהשם בלתי משיג אלו העניינים ולא הגיעה מאתו‬
‫אחר‪ .‬אס תאחד‬ ‫מ ך שם טו ב ע ם שהרב ל א הזכי ר אל א‬
‫שהי א יודע המינים‬ ‫ח כ מ ת ה עיזןו ל הו רז ת א ל י די ע ת הש״י‬
‫‪ ,‬לא סצוה ולא אזהרה לנביאים • ‪.‬וסבת ןה כלו והראיה עליו אצלם • היות ענייני בני אדם‬
‫ו פייי מ ה א ת פכ טו ת‬ ‫הנ ה דוד זכר האוזן ראשונה נ ח ו שא ח׳ ה נ ו ט ע‬ ‫כלתי נמשכים כפי מה שיראה כל איש ממנו שכך ראוי שיהיה ״ ׳ וכשראו שאת העניינים'‬
‫על כל האישים והם‬ ‫‪ ,‬כאשי רצו אסרו אין' יי' ךואה אותנו • ואמר צפניה על אלו הסכלים האומרים בלבכם ל ^‪1‬‬
‫אוון וכו׳ ♦ ) א מנ ם ל ק ח אלו החו ש ס ע ס שיש‬
‫נכללים ' נ מי ני•‬
‫כמו שאאדגו היין‬ ‫מ ה ח כ מ ה הנ פ ל א ה ב כל א ח ד ח סחו שי׳ ה א חרי ס‬ ‫׳ יןטב השם ולא ירע • ואמנם מה שראוי'שנאמר בידיעתו יתעלה בעניינים כלם הנה אגיד‬ ‫;גי•‬
‫»נת ‪.‬‬ ‫ידיעת‬ ‫ל מ ה שכאלו נ מ צ א ח כ מ ה י תי ר ה ו א ם נ מ צ א‬ ‫לךאחרזה דעתי בו אחר שאוריעך העניינים חמוסים עליהם אשר לא‪ .‬יוכל בעלשכל'‬
‫כ עין יו ת ר מה אוזן אלו החושים ה שחו כ א ד ם‬ ‫‪I:‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ לחלוק ברבר מהן ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
‫ל א ב ע בו ר מ חיי תו לבד ו הו א ה חיו ת הראשון‪.‬‬ ‫‪%‬‬
‫א כ ל יושמו ג " נ כ ע בו ר ששני אלו ה ס כ ל י ם‬
‫לשכל ו ב א לו ה שני ס ישיג ה א ד ם ת ה שיאו ת‬ ‫עשרים‬ ‫‪,‬‬
‫לנפשו כי ב אוון י ש מ ע וי ק ב ל תו כ חו ת מ ו ס ר‬
‫׳ ל ןווי ן מומ‪:‬ם עליו שהוא ית׳ יתכן שתחדש מ ידיעוז עד שידע עתה מה של ‪.^i‬‬ ‫י‬ ‫נ‪5‬‬
‫מ א ח רי ם ו כ ע ני ני ם נ שיג ה ש מי ם והארץ ו כ ל‬
‫׳ ‪ 1 ,‬ידעהו קידם ולא יתכן שיהיו לו ידיעו׳רבותואפי׳רפי דעת מי שיאמץהחארי'•‬ ‫׳‬ ‫;יה‬
‫צ ב א ס ו ל נן א מ ר א ח ר זה טו צ ר גוי ם; ה ל א י ו ני ת‬ ‫‪%.‬‬
‫ה מ ל מ ד ^ א ד ס ד ע ת • עוז־ א מ ר הרב א ח ק ז ה‬ ‫יכאשר התבאר זה במופת • נאמראנחנו קר‪,‬ל אנשי התורה שבידיעד‪ ,‬אחת ידעהרבריכש׳‬ ‫;מז‬
‫ו ה ת חיל ל ב א ר שזה ה ח ס רון כה שגתיכי ו נ ו׳‬ ‫יזרכים ולא בהתחלף הידועים יתחלפו הידיעות בהקו יתעלה כמו שהוא בחוקנו •‬ ‫■הם‬
‫רצוני לו מ ר מ ה שי איז רז בו היסכליס מ ה ע ד ר‬ ‫וכן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;גינ‬
‫‪ .‬ה שג ח ת הש״י מ פני היו ת ע נ י נ י כ ני א ד ם‬ ‫‪.‬‬ ‫נה‬
‫^‪^.‬עשרייס כ ט כ ע ס כ ל תי מ סו ד רי ם י ראה אשר רו ב ע ני ני ה ס‪ .‬אי נ ם ע נ י נ י ס ט ב עיי ם ל כ ד א ב ל נ מ שכי ם ג*כ להיות ה א ד ם ב ע ל י כול ת וככ ר י ד ע ת זה וזה ה בי א ל ק ה ל ה ס כ לי ם‬ ‫‪)1‬ל‬
‫’ ^י ^ עי ס ל מו ר ‪5‬ולא י ד ע הד ב רי ם של מ טה מ ג ל ג ל כי ר ח וע״ו א׳ וי חפ או בני ישראל ד־כרים תשר ל א כן ע ל ה׳ וכחדר ש א מ רו מ ה ע מו ד הזה אינו שו מ ע ו אינו מ ד ב ר רוצים‬ ‫ה‬
‫ד מו ת כ ע מו ד ני‪ .‬ה ע מו ד הכל נ ש ען ע ליו ק לש״י ה כל נ ש ען ע ליו ו כ מו ש ה ע מו ד אינו רו א ס ו אינו שו מ ע כך הש״י אינו רואה ולא שו מ ע ו כ מו ש ה ע מו ד אינו‬
‫לך חשבו ה כ סי לי ם שחהש״י לא י גי ע מ א תו לא מצוה ו ל א אזהרה כנ בי אי ם ו ס ב ת ה ד מיון א נ ל ס הוא היו ת ע ני ני בכי אל ם כ ל תי נ מ ש כי ם נ פ י מ ה שיראה כל איש ח מנ ל‬ ‫מזה‬
‫’ ^ י א ו ש א ץ ה ע נ י ני ס כא שר ירצו א ת רו אין יי׳ מ א ה או תנו ו א ח ר צ פני ה י ע ל אלה ה או ח רי ס כ ל כ ב ס לא י טי ב ?׳ ולא יריע ו א ח ר שהונח שאין ראוי להכחי ש הי די ע ה מ פ נ י‬ ‫הוא‬
‫ה סדו ר הנ מ צ א כ כני א ד ם ראה ה ר ב ל הגי ד ד ע תו כי די ע ת הש׳׳י א ח ר ה נ ח ת ענייני ם מו ס כ מי ם אשר לא יו כל כ ל ב ע ל שכל ל ח לו ק ב ד ב ר מ ה ם ‪J‬‬ ‫תים‬
‫‪ 0‬ר ק כ ענין מו ס כ ם ע ליו שהוא י ת ע ל ה ל א י ת כן שיתחדש לו■ יד מ‪ 1‬ה ע ד שיד ע ע ת ה מ ה שלא י ד ע הו א קו ד ם ככ ר בי א ר הר ב וכו׳ כ פ ר ק הקוד ם כי מ כ ני‬ ‫הויג‬
‫ק צו ר נו מ ה שי ג א מ ת תו י ת ע ל ה יתחד שו לנו אלו ה ס פ קו ת ה ע צו מו ת נ ח ו ש א ת ר ה מ ל מ ד ל א ד ם ד ע ת ה׳ יו ד ע מ ח ש בו ת אד ם כי החיה הכל רצה הרב כזה ה פ׳ ל כ א ר‬ ‫״‬ ‫אוגו■ ■\‪7‬‬
‫^ ג י ז ז ה בד לי ם נ ב דל ה ידיילתו י ת׳ מי די ע תינו ‘ ו שידיעתנו קצרה להש־ג אי ך‪ .‬הו א יו ד ע כ מו שקצרה חה ש;ג א מ ת תו ו שידיעה הנ א מ ר ת ע ליו י ת׳ ו כנו הוא כשיתוף הג מו ר ו ל ב א ר‬
‫ו א ח ר ע נ ין חו ס כ ס ע ליו שהוא י ת' ל איי תנן שתתחדש לו י די ע ה ע ד שידע ע ת ה מ ה שלא י ד ע הו קוד ם ו בי או ר זס הש״י אינו יוצא מן ה נ ח אל א ה פו ע ל כי א ס הי ה‬ ‫‪,‬״‘‬ ‫‪.‬יןמ‬
‫משהינה ו כ ל שיתחדש בו שוס י די ע ה יצא מ ה נ ח א ל כ פו ע ל וי מצא כו שנוי אייב הש״י א״א לו שיתחדש בו שוס י די ע ה וזה ע נ י ן מ ו ס נ ם מ ב ע לי ה תו ד ה‬ ‫גיוה‬
‫‪^ U‬עילוסוס־ם • ע ״ א ה ר ב כי הו א ג ם מו ס כ ם שלא י ת כן שיהיו לו י די עו ת ר כו ת ‪ .‬אפילו ע ל ד ע ת מי שיאיחין ב תז א רי ס ז מו פ תו ע ל זה ה תו א ר הש׳׳י הוא א ח ד מ כ ל צד ו מ כל‬ ‫•‪,‬כיא‬
‫י עצ מו הוא י די ע תו ו ע צ מו תו אין כו רבוי כ לל א״כ כי די ע תו אין רכוי כ לל ו א ס היו לו י רי עו׳ ר כו ת יהיו הי די עו ת ה ר כו ת ס ב ת ה כל ויהיה חו ר כ כ ולא י הי ה ח חויי ב ה מ צי או ת‬
‫‪,,‬ן־^^יהינחי שני אלו השרשיס שהש״י לא יתחד ש לו י די עה וארן לו י די עו ת ר בו ת נ א ח ר א נ ח נו ק ה ל ע ד ת אנשי ה תו ר ה א ח ר שאין אנו מ ס כי חי ס שהשיי אין לו י ז י ע ו ת ‪ .‬ר מ ת‬ ‫‪:‬רים‬
‫‪ ,‬״ מ מ א מי ני ם ג״ כ שידע כל הדברי ם י ת חיי ב שבי ‪ 7‬י ע ה א ח ת יד ע' כל ה ד ב רי ס ולא כ ה ת ח ל ףי הי דו עי ס י ת ח ל פו הי די עו ת ב ת קו י ת׳ וכן י חוייב לנו א ח ר שאנו מא‪.‬מיני׳שכש״י‬ ‫דגי‬
‫אכל ■‬ ‫־‬ ‫‪/‬‬ ‫אין בו שנוי שלא יתחד ש לן שוס י ד ע ה‬ ‫׳‬

‫‪I‬‬
 ‫מו׳רהנמכים חלק שלישי‬ ‫‪ - .‬שם טוב‬ ‫קרקאש‬
‫כי י ד ע ת ו שפלימ‬ ‫אנל מלןלס ילע כל הלכריס הע תידי ם המתמד שיס להיות יחנייב שנאמין שידעס קולס היצתס ולא ס ר מהיות יו ד ע או ת ס ולזה לא'תחדש לו מדע כלל‬ ‫ג ג ת יותר פ ה ט א‬
‫קו ששיךמה ידיעה'בו ולא יתחדש מה שלא היה נודע אצלנו אכל יתחדש מהש‪5‬ו‬ ‫ההוא ככמו‬
‫האיש ההוא‬
‫כשנמצא האיש‬
‫יעדר כשנמצא‬
‫זאח״ג יעד ר‬
‫כן זאח״נ‬
‫נמצא ר‪.‬ן‬
‫ויתמיד נ מצ א‬
‫הפלוני וי ת מיד‬
‫כעת העלוני‬
‫וימצא כ ע ת‬
‫נעדר וימצא‬
‫עתה נ ע ד ר‬
‫הזא ע ת ה‬
‫הזא‬ ‫הז^ו ידיע׳הענייניס‬
‫שביליעה א׳ י ן ן‪14‬הש*י כל הדבדים ויאמין כ"כ שכידיעה א׳ ידע ההווה והעתיד וייע^י ‪ ’J y‬״‬
‫מין שבידיעה‬
‫יאמין‬ ‫כעלל תורה‬
‫תורה יא‬ ‫תו ואתר שכל‬
‫שכל כ ע‬ ‫בידיעתו‬ ‫שיתחדש דבר‬
‫לבר בידיע‬ ‫שיתחדש לא שיתחדש‬
‫;דם שיתחדש‬‫י דו ע מ קד ם‬ ‫‪9‬חלק>* ‪( 0‬ופלהפ‬
‫מחייב לפי ואת האמונה שיאמין האדם שתי אמונות אחרות והוא שיהיה מדעו נתלה ב הע ^ והיה זה כעבור שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות והדורות עתידות ל&יית‬ ‫»‪95‬ן כ»יכי ‪ 0‬׳ ולוין‬
‫‪ p/s‬רפ״ד‬ ‫‪ 1* ,‬מר‬

‫אפודי ^ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫וק׳נאמר שכל אלו הדברים המתחדשים ידעם קודם‬
‫כלתי נ מצאות ע ת ה; א ס כן ידיעתו ת ת ל ה‬
‫כהעד׳וכ״כ י ת חייב שיאמין אדם שיקיף ידיעתו'‬
‫ית׳ ב מ ה שאין ת כ לי ת לו והיה זה בעבור נ י‬
‫גמז<תרהלמד ‪ 3‬מ ‪9‬‬
‫‪ 'pfis‬ב»<ומ')^ו»ג ‪0‬‬
‫»עמ ‪ portp‬ה‪5‬יו‬
‫אכל ט כ ע האפשר עו ח ך ע‪ 5‬ןן ‪ .‬לי ל עו מ ד‬
‫ע ם הדבר האפשרי וכי הוא אפשר בב חינ ק‬
‫היותם ולא סר מהיותו יודע אוחם • ולזה לא יחהדש‬ ‫הוא יי ד ע הדברים ה ע תי די ם יהמתתדשיס‬ ‫ה קו ד ם׳ ע ל > ל;‪9‬‬
‫ד‪ 3‬רז ה לםוגדולום‬
‫עצתו \ וזהו ה מ סו פ ק ה ג ח ל לפי השגת‬ ‫לו מדע כלל בי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר‬ ‫והאישים המתחד שים הס כלתי כעלי תכ לי ת‬
‫‪« jpr>i‬נגםיס לנמר‬
‫וימצא געת הפלוני‪ .‬ויתמיד נמצא זמן כך ואחר כך‬ ‫והשם י ת' י ד ע הכל א״כ י ד ע הב״בת ו א ת רנו‬ ‫ינ‪ 7‬עי‪ /‬ה‬ ‫מהוק‬
‫ד ע תנו * ר״ל היות ידיע תו י ת׳ כאע^ר ״ ף‬
‫»‪7‬״‪ ta‬כי ה ע ד ר אשר קל ת ה ידיע תו והוא יכול‬ ‫ןןגג«(ן‪(5‬נל‪3‬‬
‫יעדר״ כשימצא האיש ההוא כמו שקדמ׳הידיעה כו‬
‫תכ ריח האפ שי הוא ענין מ סו פ ק גדול לנו איו‬
‫‪1‬א‪3‬דיו להמציאו לא מ ה שהוא נ מ נ ע שימצ׳כי הנ ע ד ר‬ ‫ינללק ־ ל‬
‫אפשר זה ויד שכלנו קצרה כזה כהיות ה ח ^‬ ‫לא נוספה שם ידיע' ולא התחדש מה שלא היה נודע‬ ‫*זלקחק ז ‪ pnrtoi‬י א מ ר ע ל ב ' דברים אם ע ל שאמר שימצא כיזו‬
‫ה מ לי או ת וישוה לידיעות רנו ת ויש בזס מקים‬ ‫פהולוינדם‬
‫אצלו אכל התחזלש מה שהיה ידוע מקודם שיתחדש‬ ‫‪ u»3i1‬לנ ד י ז ע הל ש‪:‬זוג שיהיה נ פי ל כי כזה לא תפול שוס ידיעה‬
‫עיין כי ג״כ בי די ע תנו צורת האדם והוא חי‬
‫מדבר שהיא ידיע ה א ח ת פשוטה ויאות השוא‬
‫כפי מה שנמצא״ ויתחייב לפי זאת האמונה שיהיה‬ ‫דמלילוות והוא ה נ מ נ ע להיות לא תפיל יליעה בו כ מו‬
‫המדע נתלה בהעדת״ ויקיף במה שאין לו חבלד־־ו •‬ ‫הנין עלס שלא תתלה ידי ע תנו אנ חנו ב מ ה שהוא נ ע ד ר‬ ‫^(‪#‬ר‬
‫לידיעות ר מ ת מ ת ח ל פו ת כ מ י נ י ן כ י ג ^ ’ ^‬
‫גמלו^נתם >מ פל‪ W‬אצלנו ו א תנ ם הנעד ר אשר ת תל ה כו י די ע ת‬
‫צורות ה ח מ ס וצורות הצומת )צורות הא‬ ‫והאמננו זה ואמרנו כי ההעדר אשר קדמה כידיעתו‬ ‫הש^י הוא אשר הזא׳ אפשרי להיות ) א מנ ם‬
‫»‪oin in iic 1‬‬
‫המצאתו והוי יכול להמציאו לא ימנע התלוי הידיעה‬
‫וצורות ה חדבד ואלו י די עו ת מ ת ח ל פו ת ד ת א חזי‬ ‫לגד כי לק יל(מד‬
‫קו • קין לג ידיעה ההקפה כ מ ה שאין תכלי ת לו[ ים נ ו ספק כי‬
‫י ד י ע ת ו׳‬ ‫ו א׳י כ ב ע ‪.‬ניןזז ל א נ כ ד צ ה‬
‫כו • אמנם מה שלא ימצא כלל היא ההעדר הגמור‬ ‫ג ק נ ע כחנה הנ ח ל הכ״כ ת לא תקי׳ בו י די ע׳ והאישים בלי תכלי ת‬
‫בחק ידיעתו אשר לא תתלה ידיעתו בו כמו שלא תתלה ידיעתנו אנחנו במה שהוא נעדי‬ ‫■*דנדיסהתמי׳אנל אם כן לא ת קיף בהם ידיעה והנה אנ חנו‬
‫אצלינו • ואמנם ההקפה כמה שאין תכלית לו ״ יש בו ספק ונטה קצת ב;;לו העיון לא®]‬ ‫ז ה הנ ק קשר ידם נאתין שבידיעה י ד ע ה ב ״ ב ת והבעל תכ לי ת‬
‫ונג ע התנס במה‬
‫‪0‬הנ׳יו‪ 1‬םנ?;הרקשון זהו ד ע ת כל בעל תור ה כפי‪/‬חה שהביא אליו‬
‫שהידיעה נתלת במין ומתפשטת על שאר אישי המין בעניין אדיר זהו‪ .‬דעת גל כעל תורי!‬ ‫•שתבת פמוהנמ הכרת העיון א ק ל הפילוסופי׳קגלו שהש״י לא‬
‫כפי מה שיביא אליו הכרח העיון‪ :‬א מ נ ס הפילוסופים פסקו הדבר ואמרו שלא חתלדי‬ ‫י ד ע ט ג ע יתחדש לן שום ידיעה ולא י ד ע הדכדים הרבים‬ ‫■קשד‬
‫ידיעתה בהעדר׳ י ולא תקים)לא תקיף( ידיעה כמה שאין לו תכלית ואחר שלא יתחדש‪.‬‬ ‫•ג מלק גמפםהולו אם כן י ת חייב שלא ת ת ל׳ ידיעתו ב ה ע ד ר) ל א‬
‫‪ > .‬מ לנ ח‪ 1‬חלע כקשר‬
‫לו מדע מן השקר שידע דבר מן המתחדשים ולא ידע אם ק אלא הדבר הקייס א ש ר ל ^‬ ‫תקיף ידיע ה ב מ ה שאין לו ת כלי ת) א ת׳ שלא‬
‫נלוה‬ ‫יד ע עצתו‬
‫ישתנה • וקצתם נתחדש להם ספק אחר יאמר שאפילו הדברים הקיימים אילו ידעם יהיו לו‬ ‫היהשס הידיעה תתחדש לו מ ד ע חן השקר שידע דבר חן‬
‫■דעות רבות כי ברוב הידועים ירכו הדעות כי לבל ידוע דעה מיוחדת בו אם כן לא ידע כ״^‬ ‫>קח'על ידיעקו י ק' המתחד שים ולא י ד ע י ס כ ן אלא הדבר‬
‫יידי עידנו גשתיף הקיי׳ אשד צא ישתנה וקצתם נתחדש לו ס פ ק‬
‫עצמו ‪ :‬ואשר אוטיאותו אני הוא שסבת כל מה שנכשלו בו כולם היא שרמס בין ידיעותינו‬ ‫׳ י הםם ננה שיזיעקו אחר שאפי׳ הדברים הקיי מי ם אלו י ד ע ם יהיו‬
‫וידיעתו יתעלה יחס • ותעיין בל בת בעניינים נמנעים כידיעחינו ותחשוב שהוא מיוחד‬ ‫סנה‬
‫לנמצח נפנמלק הנק לו דעו ת רכות א ס כן לא י ד ע כי אס ע צ מו‬
‫■ הנח ‪, .‬‬
‫בידיעתו או יסופק עליה העניין ״ וצריך שנרכה להוכיח הפילוסופים על זאת השאלה יוהד‬ ‫»נ ה ציליעתנו הנה אם כן ימצא בכאן כי די ע ת הש״י ג׳ ד עו ת מי‬
‫מכל אדם י שהם בארו במופת שעצמו יתעלה איןרבויבו ולא תאר לו חוץ לעצמו אבל‬ ‫•דיעקנ ית קינה שיראה שהש״י י ד ע הדברים הרבים והדברים‬
‫עצמו מדעו ומדעו עצמו־ י והם הם אשר בארו במופת ששכלינו וידיעותינו מקערוילהשיג‬ ‫*יתנחדלח נננללק המתחדשים בידיעה א׳ותתלה ידיעתו בהעדר‬
‫ולק בחלקיק לפי במה שאין תכ לי ת לו ו ד ע ת מי שיראה שידע‬
‫אמתת עצמו כפי מה שהייכמו שבאר׳ • ואיך יחשבו שישיגו ידיעתו וידיעתו אינו דבר חיץ־‬ ‫שקשר ידיעתי כולל'‬
‫היק י נדע החלקינת הדברים הרבים בידיעה א ח ת והם הדברים‬
‫לעצמו • אכל זה ה קצור בעצמו אשר קצרו ידי שכלינו מהשילעצמו הוא הקצור מהשגת‬ ‫קשר ? ‪ . c‬בפועל הקיימים פוצתייס כלתי הווים ולא נ פ ס די ם‬
‫ידיעתו בדברים איך היא ״ ואין זה ידיעה ממין ידיעתנו שנקיש עליה אבל הוא עניין נבדל‬ ‫בפח ענה ידיעתו ולא תתל׳ ידיעתו בהעדר וכתה שעתיד להיות‬
‫כל ההבדל • וכסו שיש עצם מחוייבת המציאות מאתה התהייב כל נמצא לפידעהכמ^י‬ ‫נ ה ני ת ה!ק ידיעה ולא ג ״נ כמה שאין לו תכלית ו ד ע ת מי שיראה‬
‫נ כ ת קיזד שהיה‬
‫או היא הפועלת כל אשר זולתה אחר ההעדר לפי דעחנן ״ כן נאמר שהעצם ההיא משגון‬ ‫הכולל קמגס הנא שאפילו ה־דועיס הרב־ס והקיימים לא י ד ע ם‬
‫ידי ע ק כ עגיני ם גי אלו ילע׳ היו לו י די עו ת רכו ת וכבד התבאר‬
‫כל אשר זולתה לא יעלם ממנדת דבד כשוכב צד מכל־ מה שהמציאה ‪ .‬ואין שתוף‬
‫החלקי׳ וכאשר היה שאין לו אלא י די ע ה א ת ת פשוטה ת*נ לא י ד ע‬
‫ידיעתינו וידיעתו כמו ש׳אין שתוף כין עצמינו ועצמו ״ ואמנם הטעה הגה שתוף* ‪Qx‬‬ ‫' ה נ‪1‬לל הוא ידיעה כי אם א ת עצ מו ואתר שהכית כל אלן ה ד עו ת‬
‫הידיעה כי'השתוף הוא בשם לכר וההבדל באמתתו ומפני זה יתחייבו ההרחקות כי נחי^;וב‬ ‫בכת ‪ 1‬קין כת ‪-‬שתרשני ד עו ת ה איזו ני ם למ ה שהם ה פן‬
‫שהעניינים הסהוייביסלידיעתינו מחוייביס לידיעתו • וממה ע הד באר לי גם כן כ פסוקי‬ ‫בידיעתו ישתנישמו‬
‫הנה ייייעתו קינה יסודי התורה כי הש״י י ד ע האישי׳ ההזויס ואשר‬
‫התורה שידיעת^תעלה במציאות אפשר אחר שעתיד להיות לא תוציא האפשר ד‪,‬ד‪.‬ו^‬ ‫יניללת ויוק' מנ‪ ' 1‬ר ע‪:‬רן ואשר עתידי׳לכיות מעשה אי ש!פקודתו‬
‫‪.‬ושאין‬ ‫מטבעהאפ שרכללאבלטבעהאפ שרעומדעמן‪.‬‬ ‫והח!ן נ ס ת דו ת ‪.‬‬
‫לאין‬ ‫‪.‬‬ ‫ועלילות ‪,‬מצעדי גבר‬
‫‪,‬‬ ‫‪> .‬׳דה שצח קהת‬
‫‪I‬‬ ‫׳ ׳‬ ‫‪.‬‬ ‫תכלית וכלסיליגה בידית? ת׳כחזשבא הרח!‬ ‫ידיעתו חלקיק לבי‬
‫‪ .‬ההתצקיוק ‪ p r‬להם‬
‫וכלם גיסקרין בסקרא א׳עוכרין לפניו כבני קרון וכלס נתתחיסבתותסא׳ ובידיעה א׳ ואמרשסבח כל חהשנכשלוהפילוסופים שומם יחס כין ידיעתינו וידיעתו'‬ ‫‪ ,‬תכלית ולק קכללם‬
‫ידיעה הנה הוא‬
‫‪ ..‬ישקנח שחו לק‬
‫ית‪ 1‬לר בידיעה י‪.‬שר‬
‫‪ -‬בני ולח בפכלויקשר‬
‫אינה דבר ח ק לעצמו אבל זז הקצןר כעצמו אשר קצר שכלנו מהשיג עצמו הוא זה הקצור קה שיג ידיעתו בדברים כנ מ צ או ת אין היא ואין זאת הידיעה ח חין ידיעתג* ^?!ייג‬
‫‪ .‬הוא מקבילה נ חי‬
‫עליה אכל היא נבדלת כתכלית ההבדל ונ מו שים עצם מחוייב המציאו׳ ית חייב כל נ מצא לפי ד ע ת ם ב קד מו ת ואין אנו ק שיגיס ע צ מו ת זה גזחוייב ה חגי ^י ^ ילא‬
‫הדבריםקמנואוגסכעידעתהתדושהיאפזעלת כלאשרזזלתהאחר ההעדר לפי דעתנו ולא נדע ואת התחלה פועלת! וגס כן לא נדע אין פעל כל הדברים כן נאמו*‬ ‫‪ .‬שלא יתולר בהם‬
‫ונ ‪ v‬ש דינו‪ .‬שלק‬
‫שהעצם ההוא היא קשגעכל מה ש^לת? לא יעלם קחנה דבר כשום צד מכל מה שהחציי׳ ואין שתוף ביןייליעתו וידיע תנו כ מו שאין שתוף כין ע צ מנו לעצמו ו א חנ ם בהט^^^‬ ‫ימצא גו אחל חכם‬
‫הנה שתוף שם הידיעה כי יזזשוב האדם כי הידיעה כו וכנו נא מר ה בה סכ מה בינינו וכינו ית׳ ואין הדבר כן כי הידיעה כנו ונו הוא כשתוף הג מו ר ואין דבר שיכללם ^וא‬ ‫־ הנה כנ ד התבאר‬
‫ק"כ מציקות נחצק‬
‫הז ס לכד ו מ פני זה יתחייבו הכרהקית הרכות ני נחשוב שהעניינים מרווייניס לידיע תנו קחוייביס לידיעתו ; עוד הניח הרב הבדל ה׳ אנכדל י די ע ע ‪0‬׳ •ת׳ מידיע תנו‬ ‫> לא יתואר בידיעה‬
‫פויזי‬
‫יסוד התורה כלה ואמר מ מ ה שיתכפר לי ג״כ מ פ סו ק התורה שתיעתו ית׳ ב מ צי או ת א׳ ש ע ת ת להיות לא יוציא האיפשר ההוא מ ה ט ב ע האפשר כלל א ב ל ט ב ע האפגזי‬ ‫אשר גנו ולח‬
‫ע מו ושאין הידיעה במין שיתחדש ע ל א׳ משני איפשרייס היותם בהכרח בי השם י תעל ה י ד ע כשראובן היות צדיק או ר ש ע שהואאיפשרי לכל א׳ מהאישים‬ ‫בםנלוק א‪ 8‬ד בני‬
‫מ כי ת ת להיות צדיק או רשעזה ג״כ פנ ה ק פנו ת תודת מרע״ה כי אחר שנאמין שכל הדברים מתתדשיס י ד ע ם השם > קודם היותם‪ .‬ו א ס היו ק חויי בי ם להיות מהיל‬ ‫יאין וולתיוק בין‬
‫מציאותי!ידיעתו *‬
‫כלה אם כן יתחייב שישארוהדכרים אפשריים ע ס ■שהשם י תע׳‪.‬ידע ם תו ד ס היווז ם והד א ש תיע תו ב מ ה שיהיה לא יוציא הדבר האפשר ההוא מ ט ב עו )‪ 1‬הו ה ס ה ק ^י׳ ? ‪»1‬ר‪6‬‬
‫ולולי זה לק היה‬

‫^‬ ‫'‬ ‫‪ 619‬שמיעתו לוו‬

‫‪. _f‬‬ ‫ויתבאר ג!׳כ'שזה השכל הוא פיעל העולם ואחר שהוא אינו דבר אלא שכל וידיעה יחוייב שיפעל בידיעתו ואחר שכל הדכריס באים קמנו יחוייב שיהין ילועיס לי‬
‫יוציא האפשרהיז‪1‬וו‬
‫לידועי ם רכים בשם י תעל ה כפי הדעתןהתוריי אכל ג׳׳ כ כ בי ד ע מ ה פי לי ט’ ‪ 5‬ן״‪5‬ןד‪5‬א‬ ‫מ ד ע אחד ישוה‬ ‫א׳ יחזייב שידע דברים רבים בידיעה א׳ ואם כן לא לכד יחוייב שיהיה‬

‫״‬
‫א מי• שם טוברביס מכפילוסועים חסנימיס שהשם ית' ‪ T‬ע בידיעה א' פשוטה ידועים רבים אלא שנתחלפו אין אופן זאת הידיעה כי‬
‫זאת הידיעה שהוא כדמיון ה^ר שהוא התחלה לגוונים יביס כשיתערב עם דברים מתחלפים וכן יחשבו כיהבאמאתהש״י‬
‫*׳יידע האפשר ולא‬
‫*׳י׳י •עגיתמעקה‬
‫באותו‬ ‫סי׳תנאר‬
‫‪11‬‬
‫‪ cJ.f‬גההז‬ ‫שיתחלף פעולת! כפי הקקבליס וקצת אנשים חשבו דמיון ז? כמו ©האד׳ יוכל להפשיט נזאישים רבים הטבע הנולל כן הש״י והשכל הנ מ ל י® לר®‬ ‫המאי׳ד שלולי אותו‬
‫׳ ‪ -‬״‪ ftiV‬גי״‬ ‫‪I‬‬ ‫״ ׳'‬ ‫' ‪'T‬‬ ‫'‬ ‫י»»ל הנמצא ב מינים רכים ואס השכל האנושי לא יוכל לפער מ • וב״ר ירצה כי בש*י י ד ע ידועים רכים נפרשים זה חזה בידיעה ח־ נ ק ו שהויז‬
‫י סו ד התורה כי כ מ ע ט הוא מ ס ל ק ידיע ת הש״י מהאישים וכסוני ם והמיניס ו ה א מ ת הוא ד ע ת הרב והחכם ב״ר כי א ח ר שיתבאר שהש״י והשכלים‬ ‫^‬
‫ך ״ שיה*^‬ ‫רבוי ולא הרכבה בהם יחוייב שבידיעה א׳ י ד ע כל ה ד הי' ‪* °‬‬ ‫‪ • p fit‬ה נ מ צ א הרווחש יחוייב שיהיה זה ע‪1‬ן!ם המותש ידוע לאל ולשכליס הנבדלים ואתר שהתכאר שאין‬
‫ויןרבוי‬
‫‪f‬‬ ‫‪ i ,‬ני‬ ‫רג‪,,‬ן ‪ .‬ב ת ה שלא נמצא והר״ון ט כי ידיעתז י ח׳ יתלה בהעדר והוא הבדל שני שנבדל י ת׳ ידיע תו מידי ע תנו שאנחנו א״א שנדע הבלתי נמצא בין שיהיה‬ ‫למיי״ת‬
‫‪1‬‬ ‫מתמלפות גמי« ‪ 8‬אפש׳‪-‬י להמצא כי ת ז ו ת הידיעה איצז דבר אלא לקיחת המשיג צורת המושג ואחר שהדבר בלתי נחצא לא תפול הידיע ה ב ס א ת ר שם טוב ראיתי בכאן‬
‫וא^^ז‬ ‫‪9‬יצ>ן;;י‪ .‬שבילייג^ בי ב שהאדם לא יוכל ל ד ע ת הבלתי נמצא ולא תתלה ידיעתנו בהעדר נ י זה שקר קבו אר כי אנ חנו נ ד ע דגי ם מההעדר'^ אשר א״א שיקנאו כ חי‬
‫ייתת פבועה יד>ב‬
‫‪ , r‬רמיפו ניי''‬ ‫י'’ י י י‬ ‫י י ^ ל^צלע ו נ מ ג ^ זי נ י נ ע י ל ובאבן אינו חי וג״כ נ ד ע ד כיי ס רבים איפנזריי׳ אשר הס כלתי נמצאי׳ ע ת ה כ מו שאנחנו ג מ ג שהש״^*‬
‫•יליעי ם כולם‬
‫יחי‬
‫''*'"‪•,‬יוד‪-,J . l‬‬
‫■'"'״׳־;*׳' והפ‬
‫שלא נ מ צ א *‬ ‫בשחדעוית׳תתנהבמ^׳‘’‬
‫חתדענו‪ ,‬ב ש ח ד עוי ת' ת ת ל ה כ מ ה‬
‫שחדעו נבדל ח ת ד ענו‪,‬‬
‫י ו ג י א ‪ - •,9‬ילימ‪.‬תג‪ 1‬תתלה בהעדריס כין ההעדרהאיפשריגיןההעדרהנחנע וא״כ אין גמר הרב שתדעו‬ ‫‪.‬‬
‫ר״ לוח‬ ‫שאץ תכלית לו זה הבדל ג׳ נבדל ט הש״י קמדעגו כי לתה שמדענו היאילקתת ־מצורו׳ הנמצאים והשכל יד‪,‬ח מושגו קהדחי‪1‬ז יהדיזייז ל^‬ ‫־‬
‫־ יזכיר הדכריס כזהאתר זה לכןכשיצייד האדם ואח״נ יצייר הסוס ואח״כ החמור זק שאר הנחצאי׳ יציירם בזה אחר זה והידיעות האגיתיי^א?* ’‘’י*’ ׳ ‪ r r‬׳’* יחזייב®^‬
‫‪^^(^-,,‬יסלמיי**‬ ‫אכל השי׳ימאיזר שקבלנו אנשי התורה שהוא יודע האישים כלם והאישיים הסבב״תיחוייכשידעס זאחרשהזאא׳פשזט יתוייבשידעס יא^י‬
‫‪1‬‬ ‫בידיעה א׳ דברים שהם בכ״ת וזה א״א לשכל האנזשי להשיט ולא תביט כמאמר אומר כי ט איל ע הדברים כ ל ת מצד ‪ 6‬צןרתהקיןכןללו;קי«יק‬
‫*‬ ‫־‬ ‫הש״י מהאישים וטא ה י ן ‪ W‬התורה כלה י‬
 ‫וןך־קאש‬ ‫קא‬
‫׳‪‘1‬‬
‫טוב‬
‫‪.‬־‬
‫חלם שלישי י שם■‬
‫‪I‬‬
‫'מורה נבוכים‬ ‫^^^ודי‬
‫)הרביעי ב היו תיז ד עז לא ישתצה נה שיגיציזתוד שיסזנראה שהידיעה שהזכר ה ע תי ד‬ ‫יי^עייי^י כזה כי ה ענין כן כ מ ה שהןא הזלן מ ה לן השלמזיג‬ ‫!?‬
‫‪ 9‬י די » ת‬ ‫)גר^ס‬
‫הדנר העתיד להיוצי‬ ‫להטצא אינו ידיעס בו שצבר צחצא אבל היא תו ס פ ת א׳ זה הבדל ד׳ צכדל ח ד עו י ת׳‬ ‫זהצורה‬
‫השליזזת‪n w‬׳‪>.‬׳‪-‬״ ‪V‬‬
‫בהם מ ה לו‪j u i i ( 1‬‬ ‫שי;ס פרטיים א״א‬
‫ח־ח בהס‬ ‫יקי^ שהם‬
‫כידיעיג ה פ ר טי ״ם) מ ה‬
‫־ ־־ ׳ ׳•־ ׳‬
‫יזינו הידיעה בז‬ ‫מיו ד ענו כי מדעצו ישתנה בהשיג המחודשים כי א “ א שיהיה הידיעה א' ישוה לאשר‬ ‫נ מ נ ע כידיע תינו שנ מ ד ע ה א ח ד ישלה לידיעות רכות והשצי כהתלומו‪,‬‬ ‫^ ‘‬
‫‪ 6‬ג ג ר נמצא הרצזן‬ ‫הוא ע תי ד ל ה ל ואשר הוא גסצא כאשר ימצא כי ה ע תי ד ל ה ל נו ד ע ‪ 3‬ו שהוא ע תי ד‬ ‫‪ v‬נת נמצא ג ם יש כזה עיון ני ידיע תינו ג ם כן ת תל ה כ מ ה שלא נמצא כי די ע ת‬
‫בוה אמר לפון‬ ‫)אשר הוא נ מ צ א נ ד ע שהוא נמצא ואי אסשר‬ ‫‘‬ ‫^ טיי ע ת מ ש ה ש מ ש ת ל ק ה בי) ס פ לו ני‬
‫זברא׳שאין זה הבתה‬
‫ג״ו ר ה אנל העניו‬
‫שהמקבלים יודעו בידיעה א ח ת כי יהיה שקר‬ ‫י ^ נ ככל אלו העניינים צייו שיעוייו כספר‬
‫העולה על הדע^‬ ‫שההווה והעבר ו הע תיד יודעו בידיעה א׳והשס‬ ‫ושאין הידיעה במה שיתחדש מן האפשריי׳מחוובת‬ ‫^ יזל״׳יזות השם להכ״ר לוי כן גרשם ז״ל{‬
‫קתלס כפלא יפלי ‪4‬‬ ‫י ת על ה יו ד ע בידיעה א׳ אשר היה ואשר ע תי ד‬ ‫כ א ונן הענין ככל הנמצא ויי חו סו היותם בהכרח על אחד משניהאפשריי' • זאת גם כן‬
‫לאלם ל עיין נז ‪5‬‬ ‫להיות ואשר הוא נ מצא ע ת ה ואח*כ ג״כ נ ע ד ר‬ ‫אל ידיעתנו יכז׳יר״ל נמו שי^ פנה מפנות תורת מרע״ה אין ספק כה כלל• ולזה אמ'‬ ‫‪,‬‬
‫העניו פיזי ‪ 6‬ת‪1‬אן<‬
‫‪ ' s i‬שאחר זה ענין ‪/‬‬
‫מ ה שא״א לשכל האנושי להשיגו ולא לשער איך‬ ‫מדל כין ידיעת העושה כמה שעשה לידיעת ועשית מעקה לגגך וגוי • וכן אמרו פן ישח במלחמה‬
‫מיפי»אקלהנאה ;‬ ‫‪ ,,‬יהיה כידיעה א׳ י ד ע הדברים המתחד שים‬
‫י ה ע תי די ם להיות ואח״כ היו • והחמישי לפי‬
‫מציאות מכיןמיצדיאוע תת ואיש אחר יקחנה וגו׳ • וכן נתינת התורורת כלבם‬ ‫ככי א כן יש ה כדל‬
‫י כנ מצאות שהיא ס כ ת‬
‫כ אני ט‬

‫ד ע ת תורתנו כהיותו י ת על ה לא ת ת ב ר ר‬ ‫והמצוה והאזוזר' שבה ‪ Vi‬זה השורש • והוי שידיעתו‬

‫פרק כא‬ ‫ש ט א קנויי' מן הנ מצאו' ן‬
‫ידיעתו א׳ משני האיפשריים נ א ע״ע שככר י ד ע‬ ‫השכליס במה שיהיה לא יוציא הדבר האפשר ההוא מטבעו ״‬ ‫יר»‪.-‬ול ר״ל מציאלת ^ __‪..L‬‬ ‫קס מציאית נכד‬
‫♦היה גועשה לעו‪« 6‬‬
‫אחרית א׳ מ ה ם ד‪ .‬הבדל ל שבו נבדלה י די ע ת‬ ‫או מציאות איש כ ע ל ח מ ר קיים * וזהו המסופק הגדול לפי השגית דעתנו הקצרד־‪• .‬‬
‫אי׳ג למה שעפל‬
‫השם י ת' מי די ע ת נו ני אנ חנו כשנדע כדבר‬ ‫ל נ יהיא מציאות הגלגלים { או מציאות כ ע ל והתבונן בכמה דברים נבדל מדעו ממדענו לפי דעת‬
‫כ ע תי ד להיות יחוייב שיהיה ולא יהיה איפשרי‬
‫נמס! לידיעתי ואין‬ ‫^ ת ר ק ש תנ ס‪ -‬ד׳ ל והוא העול ם השפל ן כל בעל תורה י תחלת זה בהיות המדע האחד יאות‬
‫לאן ידיעו ת דני ת‬ ‫ו א ס לא אלא שנדע שהדבר כ ע תי ד‪ 1‬להיו ת שהוא‬
‫ייתחדשית ופן אמר‬ ‫יהיה ויהיה אפשר שלח להיות זה יהיה מחשבה‬
‫והשני‬ ‫ההוח א חאיוד וישוה לידיעות רבות מחתלפורת במיגין •‬
‫ר׳׳לכוה ה פ ר ק התיר ס פ ק‬
‫קכצתי שזכר ה ס פ ק ההוא ו ה ספ ק‬
‫אני״יזמד נ ספ רז‬ ‫לא י די ע' א"כ כשנדע ב א מ תו ת שדבר א׳ משגל‬ ‫בהתלותובמה שלא נמצא ״ והג׳ הקיפו במה שאין‬ ‫הש״י הנ מצאו ת כלן מ כ לי שישיגהו‬
‫בכיני'אח׳פהדאשין‬
‫סנ ס !לי לחגיזם‬ ‫איפשרייס ע תי ד להיות י חוייג שיהיה ו אנ חנו‬ ‫תכלירת לו * והדי בהיות מדעו לא ישתנה כהשיג‬ ‫שנוי‬
‫השולח על ג׳ ד ג ר י'‬ ‫קהל ע ד ת ישראל יחוייב שנאמין כשידע ג א׳‬ ‫המחודשים ונראה שידיעת הדבר העתיר להמצאת‬ ‫^‬
‫א' יזהם היזיע®‬ ‫משני האפשריים ה ע תי ד להיות כ קו אם יהיה‬ ‫ךנוהידיעהמ שכברנמצא אבל הנה תוספת אחת והיא שאשר היה בכת שבי בפעל ״‬
‫והוא ציור הדנריס‬ ‫ראובן צדיק או רשע כי זה א ס לא ידע הו קוד ם‬
‫להא״קת ל מ פי ת‬ ‫יהה לפי דעת תורתינו בהיותו ית' לא תתברר ידיעתו אחד מביאפשריי' ואע״פ שכבר ידע‬
‫לא יד ענו א חר שיהיה אחר שלא יתחדש עליו‬
‫והגדר זלאמנא ג ס‬
‫שוס ידיעה כי א ס נתחד ש הים מ שתנה א״כ‬
‫אהיית א׳ מהן ע"ד יחוד וברור ״ וא״כ אני המיה באי זה דבר דמתה יריעתיגו לידיעתו לפי‬
‫בגמור‬ ‫ג א״ ת‬
‫למאויית■ ול פני‬ ‫יחוייב שידע כל דכר ה ע תי ד להיו׳ קודם שיהיה‬ ‫דעת טי שיאמין המדע תואר נוסף האם יש הנה אלא השתוף בשם לבד • אמני לפי דעתנו‬
‫על הפ‪ 1‬על כאשר‬ ‫)אם נ א מר או נ א מין שידיעתו יחוייב שיהיה‬ ‫״שר נאמישאין דעתו דבר נוסף על עצמו באמי התחייב הבדלת ידיעתו לידיעתנו ההבדל‬
‫ילזל מ פו לי חקוקן‬ ‫י ת^טל המורה כלה ולא יהיה הנה שכד ועונש‬ ‫יזעצמי הזה כהבדל עצם השמי׳ לעצם האריי כבר ביארו הנביאים זה אמרו כי לא מחשבותי‬
‫>ונצז‪ 1‬יזה ‪ 5‬זצ ע רן‬
‫א ח ר שהדברים יחוייב! מי די ע תו וזהו ה ס פ ק‬ ‫סחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי בי גבהו שמים מארץ כן גבהו וגוי * וכלל העניין אשר אומר‬
‫אליי יזפזור הפלמות‬
‫בגדול איך י ד ע האיפשר)ישאר איפשר וזה א״א‬
‫יודע‬ ‫יהראשון‬
‫לאדם לשער בו כי כמיש הרב זה כ מ ע ט יביא‬
‫^‬ ‫״ותו בקצרה כי כמו שלא נשיג אמתת עצמו ועם כל זה ידענו שמציאותו שלמה מ ג‬
‫לדברים פפי >יי*‬
‫עהס עליו גיליע®‬ ‫אל סתירה ועל זי‪ :‬ועל כיוצא בו א מ ר הנביא‬
‫יודעים‬ ‫?ציאו' ולא יתערב עמה לא חםויון ולא שנוי ולא הפעלו׳ כלל״ כן עס היותינו בלחי‬
‫טליא יותד נכבדת‬ ‫פליאה ד ע ת מ מני נשגבה לא אוכל לה אלו ה ה'‬ ‫אטתת ידיעתו מפני שהיא עצמו גדע שהוא לא ישיג פעם ויסכל פעם אחררת ריל של^‪1‬‬
‫מ מיני לזליעית כי‬
‫ידיע תינן תמלק אל‬
‫הבדלים אשר א מ ר הרב שנבדלה י די ע תנו‬ ‫^תחדשלומדעכללולא יתרבה ולא יגיע לתכלית ולא יעלם ממנו דבר מן הנמצאות כלם‬
‫יזה שיגיע ממצזאו*‬ ‫מידי ע תו י ת׳ לפי ד ע ת כל ב ע לי תורה יחוייב‬ ‫ייא תבטל ידיעתו אותם טבעיהם אבל האפש' נשאר עם טבע האפשרו׳ • וכל מה שיראה‬
‫נ ד ע תינו‬ ‫הייי ע‬ ‫ג״כ לפילוסופים כ פי ה קז מו תי פ ס )אס יגזור‬ ‫גכלל ^ו הרברי׳מסתירה הוא לפי בחינת מרענו אשר לא ישתתףעם מדעו כ״א בשם לבד•‬
‫הנו כני ם‬ ‫צוי ת‬ ‫א ל כחיים אדבר כ מ א מ ר מיו חס כי די ע ת השם‬
‫יהב״ח‬ ‫יהשמים‬ ‫ית׳ ובהשגתתל )אבאר כי כל אלו הבדלים‬
‫יק הכונה תאמי על מה שנכוונהו אנחנו עליו ועל מה שיאמ׳שהוא ית׳ כיוון ן^יו בשחוף •‬
‫והצמחי® ואל מ®‬ ‫אשר הניח הרב כ פי ‪ :‬ד ע ת ה תוו ה יחוייגו‬ ‫‪.‬‬ ‫יחיישגיח‬ ‫זק ההשגחה נאמרת בשתוף על מה שנשגיח אנחנו עליו ועל מה שיאמר שהוא‬
‫נ ע גי דו‬ ‫סיגי ע‬ ‫״‬ ‫אלינו‬ ‫המיוחסות‬ ‫עליו • ווזאמתא’ כ שעניין ההשגחה• ועניין הידיעה• ועניין הבונה•‬
‫יזציאי׳ הידוע ההוא‬ ‫לפ‪:‬לוסופי׳ ברב וקצת החפרשי׳ פירשו אלו הה׳‬
‫כחי שידע ה מח ק'‬ ‫הבדלים׳ כפירושים זרים ה פן יסודי התורה‬ ‫גלתי עניין המיוחסות אליו *יוכשילקהו שחי ההשגחות או שתי הידיעות או כ' הכוונות על‬
‫צ‪ 1‬י ת לי תי ח אשר‬ ‫) הפן ד ע ת ה רב ז א סו ר לזנ ד ס כיש ל הא מין‬ ‫עזיקכצם עניין«צחד יבאו הספקות הנזכרות • וכשיודע שכל מה שייוחס ‪ 1J>Vi‬נבדל מ ב ^‬
‫יחדשנו ייפא׳עציזז‬ ‫נ ה ם ואס י די ע ת הש״י נבדלה מי די ע תנו מאלו‬
‫מבלתי דפוס קודם‬ ‫שייוחס אליו יתבאר האמת • וככר הגיד ההבדל כין אלו המיוחסים אליו ובין הסיוחסים‬
‫ההבדלים א ק׳ הרב א"כ אני ת מ ה באי זה דבר‬
‫שיהיה אצלי וימצא‬
‫ד מ ת ה ידיעתנו כידיעתו וב אחת יתחיי' הבדל‬ ‫אלינו באמרו • ולא דרכיכם דרכי • כטו שקרם לנו זכרו‬
‫ה‪ 5‬ת‪ 1‬ת ‪ ,‬בעבורו‬
‫תהיה‪.‬ידיעתו סבם‬
‫היל)^‬ ‫למציאות‬
‫וכאשר‪ ,‬יעיין אלין‬
‫ידיע תו מי די ע תנו כהבדל עצם השמים לעצס‬
‫ה א רן וזה ככר ביארו הנביאי ם ו א ח רו כי לא‬
‫‪ i‬גזחשבותי מח שכותיכ׳ ולא דרכיכם דרכי נ א ם‬ ‫׳‬
‫פרק אחר ועשרים‬ ‫״‬ ‫׳‬
‫זולתו וידיעתו הי®‬ ‫ה׳ ני גבהו שקים מ א רן כן ג ב הו דרכי וגו׳אבל‬ ‫גדול יש בין ידיעת העושה במה שעשה וידיעת זולתו בעשוי ההוא • והוא‬
‫הידו ע בחיקי סג ס‬
‫לייציאית הידיע®‬ ‫צרין להאמין ע ל ‪ 7‬ר ן כלל כי כ מו שלא נשיג‬ ‫^ ^ שהדבר העשוי אם נעשה נאות לידיעת עושהו יהיה ערשהו איב למרת‬
‫זהיליע’ אשי תק>®‬ ‫א ח ת תו ו ע כיז י ד ענו שמציאותו שלתה מ כ ל‬ ‫שעשה נמשך לידיעתו • ואולם שאר בני אדם המתבוננים בעשוי ההוא וידיעתו ידיעדה‬
‫ייתר‬ ‫למציאות‬ ‫מציאות זלא י ע ר ב ע מ ה חסרון ולא שנוי ולא‬ ‫^קפת תהיה ידיעתם נמשכת אחר העשוי• והמשל בו שהאומן שעשה זה הארון אשר‬
‫גכנד ת ייולידיע ®‬ ‫הפ ע לו ת כלל ע ם היותנו כ ל תי יודעים א מ ת ת‬
‫הנתני׳יין המציאות‬
‫ידיעת) נ ן נ ד ע שהוא לא ישיג פ ע ס א׳ ויסכל‬
‫יתנועעו בו משקלים לנזילה המים ויורו על מה שעבר מן היום או הלילה מן השעו׳ • כל מה‬
‫יידיעת י ד ר לא‬
‫פ ע ם א ח ר ת שאס היה הדבר כןהיה שס ח סרון‬ ‫שיגר בו מ ן ה מ י ם • ושנוי הצעת הגרחם• וכל חוט שימשך• וכל לוזה שחרד • הכל מושג‬
‫ישסד ולא ושקג®‬
‫גז ת‬ ‫ריצה‬ ‫במ ה שיתחדש לו מ ד ע אכ ל א ח ר שאין שם‬ ‫ידוע אצל העושיאותם • ולא ידע התנועו׳ההם מפני התבוננו בתנועות המחתדשו׳ עתה •‬
‫אותו הפדר ‪i‬‬ ‫התחדשות שוס דבר לאיתיוד ש לו מ ד ע ולא‬ ‫אכל הענין כהפך והוא שהתנועות ההם המחחדשו׳ אמנם החהדשו כפי הסכמת ידיעתו •‬
‫»‪ 1‬ק ‪99‬‬ ‫‪1‬לא כן הוא המתבונן ככלי ההו׳ אבל המתבונן כל אשר יראה תנועיאחח תתחדש לו ידיע'• י יתרבה ני ידיעה א ח׳ ידע כל סדברי׳ ולא יגי ע‬
‫ל תכ לי ת א ח ר שידע האישים כ ל ס )הס בלי‬
‫יפל אשר ירבה להתכונן יתוספו ידיעותיו ויתחדשו לו ראשון ראשון עד שילמד מהם וידע‬
‫ת כ לי ת ולא יעלם מ ח נ ו דבר מ הנ מ צ או׳ כ ל ס‬
‫ולא תב ט ל י די ע תו או ת ם ט כ עי ה ס א ב ל‬
‫כל הכלי* ו^ו שיערה שתנועות הכלי ההוא אין להם תכלית לא יוכל המתבונן להקיף בהם‬
‫האיפשר איפשר מ ט ב ע האיפשרות וכל מ ה‬ ‫יריעה לעולם• וא״א למתבונן ג־כ שידע תנועה מן התנועות ההם קודם החחרשד־! אחר‬
‫שיראה בכלל אלו הדברים מ ס תי ר ה הוא ל ט‬ ‫שאינו יודע מה שידע אלא ממדז שיתחדש • וכן העניין בכל הנמצא ויחוסו אל'ידיעתנו‬
‫ב חינ ת מדענו‪ ,‬א ש ר לא ישתתף ע ס מ ד עו נ י‬ ‫וידיעתו יחי• והוא שאנחנו אמנם נדע כל מה שנדע מפני ההשחבלות בנמצאות • ומפני‬
‫א ס בשם בלבד וכן ר אוי! ל היז חין נ י הכוונה‬ ‫זה לא נוכל לרעת מה שעתיד להיות ולא מה שאין תכלי׳א • וידיעותינו מתחדשו' מתרבו'‬
‫נ א מ ר ה ע ל מ ה שנמונהו אנחצי‪ .‬י ע ל מ ה‬ ‫כפי הדברים אשר מהם תושג ידיעתם • והוא ית׳ אינו כן ר״ל שלא ידע הדברים מצדם עד‬
‫שיאמר‪ .‬כושהזא טון אליו שהיא כשיתוף י וכן‬
‫השגת׳ נ א מ ר ת בשיתוף ע ל מ ה שנשגיח אנ חנו‬
‫שיפול הרבוי וההתהדשויאנל הדברים הוע נמשכים אחרי ידיעתו הקודמת הטישב׳ אותם‬
‫וכשילקחו ב׳הה שגחו ת או כ' כי די עו ת א ו ב'‬ ‫כפי מה שהם עליו • אם מציאות נבדל • או מציאות איש בעל חמר קייס • או מציאות בעל‬
‫הכוונות ע ל שיתקנצס ע ליו ג ד ר א׳ יבואו‬ ‫וזטר משתנה האישים נמשך אחר סדר לא יפסד ולא ישתנה • ומפני זה לא יהיה אצלו ית'‬
‫ל ס פ קו ת הנזכרות ו כ שנ ד ע׳ ש כ ל מ ס שייוחס‬ ‫אשר‬ ‫יכוי ידיעו' ולא התחדשות ושנוי ידיעה • שהו׳בדעתו אמתת עצמו‬
‫אליו כין בכוונתו לע שות העולם בין בידיע תו‬

‫•׳׳‪,PV V‬‬ ‫‪.‬ל‬

‫הפרש גדול כין י די ע ת העושה כמ ה שעשה ונו׳ לח ה שהרב קדס בפרק שעבר לומר ההבדלים אשר נ בדל ה ידיע תו מידי ע תנו רצה גזה הפרק להיישיר^אין הוא‬ ‫^‬ ‫‪ I-‬ש־ק כא‬
‫א מ ת מה שאמר ואין ידיעתן נ א מ ר ת בשיתוף ע ס הידיעה כנו וחלק הידיעה לב׳ חלקים אל ידיעה פועלת ואל ידיעה מ ת פ ע ל ת אשר נ מ שן מזה היות הי די ע ה‬ ‫״‬
‫נשלמת והידיעה האחר׳מ שלמת והידיעה הא׳ ע ל ה) ה א ח ר ת עלול ה וכל פו ע ל שהוא ס ב ת הדבר העשוי יהיה שכלי פועל לא פעול ועלה לא עלול ומשלים לא נשלם וכל‬
‫יעתו הוא נל ק ח ת מהלברי' הנמצאים יהיה ידיעתו מ ת פ ע ל ת ונשליזה זעלולה ו תפני זה לא נוכל ל ד ע ת מ ה שעתיד להיות כי לא נמצא עדיין ולא מה שאין תכלית לו א ח י‬
‫הוא בי ת או מציאות איש כ ע ל ח מ ר קייס כמו גשמי השמיס ו ט נ כי ה ס או מציאות בעל ח ת ר משתנה האישי כין) אלו דכ ריס הווים זג פ סדי׳ נ מ גן א חר ס ד ר‬
‫ולא י פ ס ד ואף שיש הנ ה ג׳ ידיעות נבדלים ידיעת העצס הנבדל וידיעת העצם הנצחי וידיעת העצם הבעל ח מ ר יביא לחשוב שידע כל אלו בדברי׳ בידיעה משולשת‬ ‫‪-‬‬
‫זה‪.‬אמר כי הדבר אינו ק כי כא ה תופ ת שהוא ית׳ אחד והדכרי׳ הם עלולים ת חנו והו׳ סכה להם יחוייב שידעם בידיעה א׳ פשוטה ח"כ אין שם רבוי ידיעות וג״כ א ח ר‬
‫» הסדר ההווה ה נ פ ס ד נ מ ש ן • מידי ע תו קבל תי שימצא שם התחדשות ושינוי ידיעה כי כידיע ת עצמו ואמתתוא שר לא תשתנה י ז ע כל מ ה שיתחדש לפעולותיו כלס והיותנו‬
‫פרק כ ב‬ ‫־‬ ‫משתדציס ל ד ע ת איכו ת זה כאלו השתדלנו שנהיה אנ חנו הוא)השגתנו השנת) * ו ה טנ הן לתה שהזאקופלא מ אד בדע ת א מי תי ‪r‬‬ ‫‪.‬‬
‫ף א ג ‪CG‬‬ ‫־‬ ‫____‬ ‫׳‬ ‫‪...‬‬
 ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫’*■‬ ‫י‬
‫א)|וךי‬ ‫מורה נבוהיס חלק‪ .‬שלישי‬ ‫שם טוב‬
‫שנוי ורכוי והתיר הספק כשהצמצאות' כ לן מוטבעותכעצמו ילופיגגמותו'אי*‬ ‫■פדקכב ‪ ,‬פרקכב ענץ איוב הנפלא ‪3‬הוא‪:‬מכמ ’ מה שאנחנו[ בו ר״לשהוא משללכאר‬
‫צורה אחת כוללת כל ‪ 1‬חיני הנמצאות למיניהם הן נמצאות שכליות הן נמצאים‬ ‫דעןת בני אדם בהשגחה ככי קדם הרבפרקיס רכי׳לבארענץ איוה‬ ‫‪,‬‬
‫גלגליות הן נמצאות שפלות באיהן היותר משוכח שיהיה אפשר וזה שאמר הרבצי*?‬ ‫‪4‬ונל ‪ 5‬מך ' וינזז(ז הנפלא ש‪:‬זא משל לבאר דעות בני אדם כהשגת‪ :‬ונכר הביא כרמזים לתה שזוא‬
‫הפרק י‪ f‬כל הדברים ההסנמשכיס אחר ידיעתו הקודמת המיישבת ונו׳תושזף‬ ‫גני פ"‪ 1‬הי ‪ 8‬צהתיגב מכלל סתרי התורה וככר ידעת דרן הרב כי >?חר הביאו דמדם הכיאהכתוכיס‬
‫‪ ................. .‬־ ־■ ־■‬ ‫נגלןה'יינ‪ (5‬גס השען החורים על הרחזים מבלתי שיהיה מגלה '■ י‬
‫הפרק ומפני זה לא רצה הרב לזכמי־השאיז‬ ‫’‬ ‫גקוכ ס הו־צין גוה השוד וככר עורמו בפרקים שעברו מה שרמז‬
‫‪.‬לפי שאס היה מזכירו היה מזכיר ההתל‬ ‫»‪ 5‬חייז החנהיגוין מ ונשים על צד הרמזמזשהןא כוונת הרב‬
‫שהנחצאות למיניהם מוטבעות כעצמותו ית‬ ‫לפעולותיו‬ ‫שיתחייב‬ ‫מה‬ ‫ידע‬ ‫תשתנה‬ ‫לא‬ ‫אשר‬ ‫^עולם כ<(לו ‪Sni^p‬‬
‫כלם • והיותנו משתדלים לרעת איך הוא זה• כאלו‬ ‫הרב‬ ‫יןגלגלים שפס בעלי ומה השיב רבי משזהנרבוגי שהפליא‬
‫היה קשה עדיין להמון אין ידע הש׳יית׳האישיא‬
‫כי ההמי לא יספיק רק למינים )לאישי®‬ ‫ואקל ענין איוב ' בי נפלא הוא ואין לאחד • השתכלנו שנהיה אנחנו הון>ה והשגתינו השגתו י‬ ‫^וקןהכתו־ז‬
‫להתיצצ על ה' ‪ 6‬הס מבעלי הענין שיוכל לומר בו שלא טון אמרו‬
‫הק״מיס הנצחיים לכן התיר הרבהשפק מכלי‬ ‫‪9‬משי‪ 0‬ל ו' ועושים מה שפירש הרה ועל כן‪.‬אמר שבאו לו אלו ‪.‬ואס כן הראוי למאמ^; המורה ע ‪ 4‬האמת שיאמין‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬עירת הספק ז‬ ‫‪.‬‬ ‫ישתחעןי ־ מבהל ת' עגו לה הדברים בדמות נבואה נאף לא שולק הדמות ‪.‬שהוא יתילא י ע ל ס ממנו דבר כלי^ אב^• הכל גלוי‬ ‫י צוני ‪/‬‬
‫פרא כב‪ .‬ואזכור לן דברי החנמיק‬ ‫לידיעתו אשר־היא עצמו • ושהמין ההוא מן ההשגה‬ ‫מ ענין כקו והוא הייתי מודה לו ע*ר לשון חכס הנזנר וכוונת‬
‫■‬
‫המעוררי ‪0‬אן^יץ‪ 5‬ן׳י רי״לזהם‬ ‫‪.‬‬ ‫»»י׳ד עציכס ונ מו הרב כאיוב שהוא משל לבאר דעות בני אדם‬
‫דברי ר׳ שמעון כן לקיש ‪5‬ןאןןך שהוא‬ ‫מן השקר שנדעהו אנחנו כלל ־ ולו ידענו איך הוא‬
‫סדשיס עוחדים בהשגתה והביא ראיהקמאמיר קצת כעלי‬
‫היה לנו השכל ההויאשר יושג בו זה המין מן ההשגה ‪5‬זטן רוא יצר הרע י ׳ אכל אמר דכואו נני‬ ‫• מעל׳לו וכמו'וכל התלמוד שאמת איוב לא היה ולא נכרא אלא‬
‫האלהיס להתיצב על יי׳)‪3‬ן׳ ‪•) .‬״ל שבני‬ ‫וזה דבר שלא ימצא במציאות אלא לו יתעלה והוא‬ ‫הסמיס ■ע)ח'די׳‬
‫®ליו'• וכיוצא נז ה לחשל היה ואשר חשכו' שהיה ונברא ושהוא‬
‫האלהיס והס הנחות הטבעיות השלחיא‬ ‫עצמו •‪. .‬והבן זה שאגי אומר שהוא מופלא מאד‬ ‫*פ»ואח’צא גא׳ח* נזס ענין שאירע ר״ל שהיה איוב ואירע לו כל תה‬
‫המגיע מכס טוב הס מכוונים מצד עצמם צ'‬ ‫ודער־ז אמתי כשיימשך אהריולאימצא בו דבר מן‬ ‫‪8‬וצא צמי ‪6‬נא כצגזי שאירע מהרעות והמכות וש‪:‬או תקרין‬
‫נל טוב וי‪.‬וא שלחות המציאות המגיע ממנו‬ ‫»כ‪ 1‬ון לעצתו הרצון לנחמו והיו טועצין אלו כנגד‪ .‬איוב לא ידעו‬
‫יתעלה בעצמות לא במקרה אכל השטן היי?‬
‫ולא‬ ‫הרהקות‬ ‫ישיגוהו‬ ‫ולא‬ ‫ההטעאה‬ ‫מן‬ ‫ולא‬ ‫הטעות‬ ‫‪ 5 fi‬שהשם ’ אינו‬
‫ייוחס בו אל השם יתעלה הסרון‪.‬״ שאלו הענייניבכו‬ ‫החכמים‬ ‫בעצם לו לא מקום ולא זחןאלא קצת‬ ‫»ושה י רע‬
‫העדר העצמו׳הנמצא או העדר השלמות היא‬ ‫‪3<^ .‬צ יכל פעולותיו אומרים שיהיה הימי האבות וקצתם אומרים‬
‫אינוחכוון ממנו כעצם אכל הרע'נכנםכה‬ ‫הנכבדים העצומים לא ימצא מופת עליהם כלל לא‬ ‫‪® ,‬יב גמזר‪.‬ווה השען שהיה הימי משה;וקצתש אמרו שהיה כימי דוד‬
‫במקרה כלתי תכוון זזה! אחרו ויבא גס השטן‬ ‫לפי דעתנו אנהנו קהל אנשי ההורה ולא לפי דער‪-‬ז‬ ‫‪1 .‬ושר 'היא' ה עדל וקצתם אתרו שהיה מעולי כבל וזז מקה‬
‫‪.‬כתוכס להורות שחניאותו בלתי מכוון ? אכל‬ ‫הפילוסיפיילפי רוב התהלפס והתהלק' בזאת הש^ה•‬ ‫®יזתיגר לת‪ 1‬ח ר שיחזק מאמר מי שאחר לא היה ולא נברא {‬
‫כאשר באו קי שכון בואם וכו' ר״ל כאשר באי‬ ‫וכל השאלות אשר אין מופת עליהם צריך שימשך‬ ‫^ייננו מכוון כונה אטף^ ‪ .‬שם טוב איןשפק כי איוב היה ונברא‬
‫כניהאלהיס שכוין ׳ בואס בא; השטן נתין‬ ‫פיאשינה אמנשיש לו‬
‫אדם בהמיאחר הדרך הזאר־ז אשר נמשיכנו אנחנו‬ ‫דניאל‬
‫‪-- ------‬‬‫שאתר נח‬ ‫חהכתוה‬
‫‪:‬־־־‪••,‬‬ ‫זזה יראה‬
‫‪ ..........‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 1‬ו רו מהי למציחית ‪.‬נ‬
‫הבאים ז לא היה רק כארץ ‪ .‬ך״ל שאץ לשטן‬
‫כחנענייניס הרוחניים גי איכס מקבלים‬ ‫יגי לולי ההעדר ואיוב ויהיה צדיק עמיר יבאו עליי מנית גלילי׳ אחריה בזאת השאלה ר ל שאלות ידיעת השם בכל‬
‫י ‪/‬גוגו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬אישי ילה היתה יעימ ינאמנות וייסורין רעים ינאחני׳ יאח״כ‬
‫הפשד והעדר ‪ :‬וחשבו איובוחביריו שהשק‬ ‫אשר זולתו והכינהו‬ ‫ההויה ש ב ה ב א ת שבותו ועליו בנו מ הספר‬ ‫כתשכיז‬
‫יתעלה עושה אותו כעצמו » ר״ל שחשפו איו?‬ ‫י מיני ת * 'ואת*כ‬
‫ושלשת רעיו שהרעות מכוונות מחנו יתעלה‬
‫ולא היו מגיעות כמקרה ועל זה הגיע לה®‬
‫ש‪1‬צים ועשרים‬ ‫^ ד ' סהשסן הוה החכתים הקדומים חרע״ה חכרו כמו שאמרו‬
‫» שיעעגא רז הרצון משה כתב שפרו וספר איוב ויהיה איוב נברא‬
‫י ו ה שההפ»ר אשר ויהיה גס כן לקשל זהו מה שראוי‬
‫הבלבול אכל אליהו באר להכז האמת צ'‬ ‫איוב הנפ^אהואמכת מה שאנחנו בו‬ ‫' *וא כרע אמנם שנאמין בזה ומה שאתרו חכמים •שהיה בימי‬
‫)הוא ‪I‬‬ ‫השטן בלתי מכמן ‪:‬‬ ‫^רוצה לומר שהוא משל לבאר דיעו^ן‬ ‫מצד אבות או ביתי משה אל בימי דוד או מעולי‬ ‫ישיג הנמצאות‬
‫^העדרהוא כאלם‬
‫_ יי מצ אי ת אשר יגי ע בבל הרמז בזה שככלמרוחר נמצא צדיק‬
‫•ש ‪ p‬י י והתמורה ורע לו רשע וטוב לו והכן מכי הו אנ פל א‪:.‬‬
‫י ‪#‬י^ד מצדהתומר• ע״אהרב סוף דבר כין היה כיןלאהיהככמו‬
‫החכמי אמרו שהיה בימי האבות* וקצתם אמרו שהיה בימי משה וקצת‪,‬‬ ‫« «‬ ‫ן‬ ‫יאין יבינו ‪ :‬ונין ענינו הנמצא תמ ‪ T‬ר״ל הניוצא ככל זמן צדיק‬
‫םעליוניס יחם כלל‬
‫א ^ עו ^ ה בי סי ח ד • ור‪,‬צחם אמרו שהיה טעו^יבג^‪ .‬וזה טטה שיחזר‪ ,‬מאמר מי שאם‬ ‫שהעליונים ורע לו רשע וטוב ל)עד;שבעטר רוע השדר‬ ‫רוצ׳בוה‬
‫•־ סיף דבר בין היה בין לא היה בכטו עניינו הנמצא תמיר נבוכו כיי‬ ‫‪1‬ורתם ־ עומדות נבוכו כל המעיינים כידיעת הש״י והשגחתו • ^ י‪ ,‬י‬
‫‪.‬ם^ ג ם טכנ אד ם!ו שנ א מר כידיעת השם ובהעזגחתוטה שככר זצרתילך • ריל הייה‬ ‫קיימות בנושאיהם י״ל היות האיש הטוב השלם הישר במענזין‬
‫• ישיגם סנוי הירא מאד חן החטאים יחולו נוצרות גדולות‬
‫התפןשלס הי ‪ }'f‬בטעשיו הירא מאדטן החטאים יחולו בו רעות נחלות זהכופויז‬ ‫׳ ינא התתלכות ‪1‬לא‬
‫»עתקית‪,‬מנופאאל תכופזת בממונו וכבני! ובגופו ט‪.‬א’ ןלאדם‬
‫*יפא יאין להם דנ ר יותר אלא שלשה דברים זולת הנפש אשד אץ‬
‫ו)‪-‬זזה«ר‪,‬זושס«גה‪/‬צטןו ‪0‬נ״‪1‬ון ין־י״ן‬ ‫‪-‬׳ייי‪-‬״‬ ‫רנן לו לשטן שולטנות‪,‬עליה כמן שנבאר ועל שתי‬ ‫־ מהשנויים‬
‫^■‪ ; rtyiyy‬אלא שהוא משל לא כשאר המשלים כו^ם אבל‬ ‫‪-IwSwn‬‬ ‫®נועקם כהתתלף הדעות בין היה או לא היה כדברים ההם אשר‬
‫‪ V‬בי פל אות ודברים שהם כבשונו של עולם ־ והתבארו בו ספקות גדולות ונגלו‬ ‫־ *מצנים * היתה כפתיחת הסמ־ ר״ל מאתר‪,‬השטן ומאמר‬
‫*נ תו כשסן הרצון‬
‫יי ®ההעדר המסוד! השם לשטן ומשור איוב בידו כל זה תשליכלי‬
‫ן למעלה מהן • ואני אזכור לך מה שאיפשר לזכרו ואזכור לך דבר?‬ ‫לתומר שההפסד ספק לכל כעל דת ואחנםה‪:‬יא הרב מאחר‬
‫^ ל י^זעוררי אותי למה שהבינותיו מן המשל ההוא הגדול• ותהלת מה שתשתכל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ז י ע ’ המשיג השטן ראשונה ר^דסתאמרה' להיותו יותר‬
‫היה בארץ עוץ הביא שם משתח ף והוא עוץ שהוא‪,‬שם איש את עוץ בכורי‬ ‫‘^רי‬ ‫*נמצאיתהוא משני ממאר שהוא משל כי השטן אין ל! יחש עם ה׳‬
‫פני י כלל כדי שתבר‪ .‬עמו ♦ ואזכור לן‪ ,‬דכר ‪ .‬י_^ ^יי בע^יז ובהנהגה עוצו עצה וכ^יו יאמר לך השתכל בזאת העצה והתבונן בו והעלה‬ ‫*תומר לא מ‬
‫יצירה• כי הצורה‬
‫‪ ,‬ך עג נ ו והבינם וראה הדעות האמתילס מה הן■י ואחר כן זכר שבני האלהיכז באי‬ ‫שהבינותי‬ ‫יוה‬ ‫לכל‬ ‫אותי‬ ‫התעולריס‬ ‫החכמים‬ ‫?יא שלחית* בו את‬
‫י צב ^ י ובא השטן׳בתוכם ובכללם • כי לא אמר ויבאו בני האלהים והשטן להתייצב‬ ‫*גורה « הרצון בום תן המשל ההוא הגדול והוא מאת׳ רבי שמעון‬
‫*הסתד ! ה מגי ע כן לקיש באתרו הוא שטן הוא יצר הרע הוא‬
‫יי ה נראה שמציאות הכל על יחס אהד ועל ערך אהד • אבל אמר ויבאו בני‬ ‫^איש התם והישר שהשיא את חוה וראשונה הורה לט בזה המשל ^‬
‫‪^ V‬להתיי^יב על יי ויבא גם השטן בתוכם וכיוצא בזה רזמאמ׳לא נאמר אלא במי שיבא׳‬ ‫‪ #‬ז סיי ע ו ם ז אותו‬
‫*סצמו נלומרהרע• באתרו איש היה בארן עון ונו׳ והרמז בזה ני‬
‫ילא מבוקש לעצמו אבל כאשר באו מי שכון בואם בא זה בתוך הבאים • ואד״י‬ ‫^‬ ‫ילא נאי׳צעו' השען כל טוב וכל שלמות הם באים מאת השס־‪,‬‬
‫‪ j‬׳‪ • -‬זהה^^טז הוא משוטט בארץ ומתהלך בה ואין ביגו ובין העליוניכס יחס כלל ואין לי‬ ‫»*זיא ההיעדר אשר הנכבד והוא מכוון כעצמו כי הנמצאות‬
‫• כ הוא אמרו משוט בארץ ומהתהלך בה כלומר שוטו והתהלכו לא היה רק ב א ר ^‬ ‫*תומר הוא סבתו• ופכחות התהוות והשומרות והמקכי׳החציאות‬
‫‪,‬התם והישר נתן ונמסר ביר השטן רהזה ושכל מהשחלעליומן‪-‬המכוי^‬ ‫טוס‬ ‫ייסיפת מכוונים בעצמם כי הוא טוב והמציאות‬
‫סלינו ענינו כתו‬
‫סיתכאר אהד זם ובא מאתו תעצסוכראשונ׳נהרע אינו בא כעצ׳‬
‫ונו ובבניו וכעפו היה סבתו השטן • ובאשר יישב זה דזעניין התחיללהציע‬ ‫י ^‬
‫‪A‬‬ ‫‪ nnsi‬ווד‪f‬י‪f‬י^>^‪M‬ר• יי•ו^י^>י♦‬ ‫שאית ובראשונה כי■ השם אין עושה רע בעצם רג״ר חעי! ז בו וזכר‬ ‫יי צון בזה ‪.‬‬
‫•לא יגייעו לאדם וכראשונה]לא העדר הנמצא ולא העדר טוב‬
‫י סי ת מ פני וה מטובותיו והשגק הוא ההעדר כי הרעות אינם‬
‫*ידוחראתז• סהוא‬
‫הדם מכוונים בראשונק ולא תתלה נהם פעולה רק‪.‬‬ ‫^ ^י ה‬
‫ןי!‪/ «.‬״גא תאר איוב בחכמה ולא אמר איש מבין או הכם‬ ‫‪1‬‬ ‫ועשת בתיךה‪ .‬מצד שהוא ידזוכרבתמר לעולם‬ ‫סניזי ת‬
‫והמציא חמר נושא לאלו הצורות והיה עצמו‬ ‫?»רע ‪,‬‬
‫ת^ןייי גטעלות המרות ויושר פעולות • שאילו היה חבם לא היה מסופק עי!יי‬ ‫ו מ נ י ם ככת וההעדר מטבעו ולא היי^איפש׳כו שיקבל ‪,‬״‬
‫‪ :‬ועוד שמכרו מקריו על ערך דעות מי א ד ם • כימגניאום‬ ‫סונז טוב אלא בזיז השיעור והוא שיעדר הטוב‬
‫ייא יפוב לבבו לאבדת הממון ויהיה ני‪,‬ל בעיניו אגל ירעידהו דנר מות הנני'‬ ‫הקודםשהוא הצורה הקודמת להוויה י עודי‬
‫^ תמשןאגה י‪.‬וםב« אר‪,‬ם גם בן מי שיסבול ולא יבהל ולא ילא‪.‬ה אפילולאברת הבנים>‬ ‫מרשלישיתשזההשטןמשונמז כאזץ ומתהלך‬
‫^ ל ה ר גי ש ע ל יו ־ ו כ ל ב ני א ד ם ר’לההמוו‪,‬אולםיגדילוהשם‬ ‫בה כי ככר ידעת כי כל הפסד וכל השחתה לא‬
‫ימצא אלא מתחת גלגל התת אשרהוא כלן‬
‫כקרא ארן והנה כל אלו הדברים מורכבים‬
‫מהיולי וצורה אשר בהיולייתחבר לעולס־‬
‫‪W‬׳׳‪-‬ו‬‫—— י ‪-‬׳‪-‬״ ‪. u‬״‪.‬וסדוסמי שישאר על אמונת דוירשרוזיטז ר‪CS‬‬ ‫ההעדר המחובר בו יבא כל רע וכל הפסד‬
‫כשינוגע כאכידת הבנים לא יסבול •ומהן מי שיסבול ולא תתבלבל‬ ‫«אולס הדברים הפליוניס אץבהסלאחושן‬
‫אגירת הבנים אבל עם מכאובי הגוף אין אחד מהס שיסבול א ל ^‬ ‫‪#‬לאצלאות כעבור םאיןשס היולי תימכר‬
‫ן ‪%‬עק הט® אס בלבבו אס בלשונו• וראה אמרו־בבני האלהים להתייצב על יי בפע^‬ ‫התסוהממ*‬ ‫^־‪.‬עדר ייעודזכר רביעית‬
‫רא ונה ןשג יה • אכל השטן ואעיפ שבא בכללם ובתוכם בפעם ראשונה ושניה לא אמיו‬ ‫נמסרבידהשטן והיה מ בעבור שהתס הישד‬
‫־ י להתייצב ■ י‬ ‫’‬ ‫בי ברא שונה ־ ^‬ ‫‪,‬‬ ‫^זא ה‪:‬דכריסחדצייםהד‪.‬י^ידההעדדמחו‪5‬רי‬
‫כז‪t‬ח מ‬
‫‪ rmr‬י‬
‫ה^הריוסו ח ש‬
‫מטתה ח ק רי‬
‫תגייל ב ^^‬ ‫‪-‬מ ? >ג׳;ה שהיונז חובו‪).‬נכי)!עפוה חוכריסלהעד רהי ה ‪.‬שבתו שיחול) עליוו ק ט ת‬

‫‪i‬‬
‫יי ה ש ס עו ש ה ‪4.‬אוימו כ■ע‪. -‬צ מוו ל‪4.1‬א ב א^ מ צ עו ת ה ש טןו צגן ננ מ כ‬ ‫לו״״‬
‫כו ח כ ריו ש‬

‫י‬
 ‫שם טוב קב‬ ‫מורה נבוכים• חלק; שלישי‬ ‫וו^ורי‬
‫‪i‬‬ ‫זגשניה נזזמר ויב^‬ ‫שס טוב הנראה אלי מה שלא ת אר או תו‪,‬כחכם או מבין או משציל או א'׳‬ ‫אמר‬ ‫יש לו חלק אה^ייפמציאומ^מטה מהם * ר״ל מפני זה זכר ככלגסשנית‬
‫‪i‬‬ ‫גם השטן בתוכם‬ ‫בעבור כי לא נמצא ס פ ק למ ה החכם יש לו ר עו ת כי ה חכ ם א ס יהיה עו ל‬ ‫להתיצכ על יי' לפי םאע"פ שהרע והיעדר קינו מכוון כעצמו חכל מקום‬
‫להתיצב טלה' פי* •‬ ‫ראוי שי » ש והצדיק אף שלא יהיה חכ ם אין ראוי ל הגי ע לו שום ר ע ולכן תאר א ת נ ח‬
‫זה לומן;‪:‬ים לו חלק ׳‬ ‫כנלל סכה«להויה כמק־ה כי אלו לא יעדר הצורה העוכרת לא תעהוה‬
‫גי׳כ באיש צדיק ת מי ם היה ןלא ת אר אותו כ חכ ם ני ס כ ת הצלתו מ כ ל הדור ה רע‬ ‫*׳■ י* ‘ העתידה א"כ ההעדר הצןרה העונקפנתה ככחינת היות הצירה העפילה‬
‫חה נמציווות ' כ מ‪1 1‬‬
‫ההוא היותו צדיק לא ח כ ם • או ב ע ת צער‬ ‫‪,‬י‬ ‫י'‬ ‫•לעיר ככללו סבה כהויה כמקרה וזהו א ח רו‬
‫לולי ‪J ,‬‬ ‫שאמרנו‬
‫ההטדר ה<‪1‬ישי לא ;‪J‬‬ ‫שיוכלו ל ס מ ל ו ע ל (ה נ א מ ר ה חנ ם ירא איוב‬
‫הית'נמ שכ ת הה‪ 1‬י ה ‪ ,‬ך‬ ‫א ל הי ס עו ר ב ע ר ע ו ר וכל אשר לאיש י תןו כו׳‬ ‫לההידב על יי' ובשנייה אמר ויבא גם השטן בתוכם‬ ‫לי' ‪ ’S '!1n°P‬״‬
‫המיני׳או ‪ w n‬כוס ‪:‬‬ ‫א כ ל א פ א ב ד ת ה גו ף י תלונןוי צ ע ק ה מ ס אם‬
‫לשטן אחר שה!וו‪ ,‬ן‬
‫ה ״ ל מ ס נמקבל ע צ ס ! נ י ״ י ‪ .‬ע צ ה ו » ו י נ י ‪ 0 .‬להתייציבעליי' • והבןזההעניין והשתבלפהמאד‬
‫בלשונו אס כלבבו וכן קרה לאיוב א ח ר שחלו ‪.‬‬ ‫ק טי ני ם מצל עצ מ ם לעמד השכל ו ל פ ע מי ם ‪ .‬נפלא וראה איךעלו בידי אלו הענייניכם כדמורת ‪I‬‬
‫מכוון גטצמו לט‪ 1‬כ‬
‫ןאיוגם יגיעו מ מנו ‪i‬‬ ‫עליו הצרות כגופו וי ען וי א חר יאבד יום ונו׳•‬
‫‪.‬‬ ‫יחטאו ואז הס לשטן לנפש המשכלת וזהי שנא׳ נבואה והוא שעניין להתייצב על יי' מורה על היוחס‬
‫‪I‬‬ ‫רעות מצד היותו‬
‫נמשך <‪ 1‬חר הת^ווות ‪.‬‬
‫עוד אמר• הרב וראה אחרו כני כ^ןלהיס‬
‫להתייצב ע ל ה׳ כפ ע ם ראשונה וכז׳ והרמז בזה‬
‫להי׳יצכ ע‪ .‬יי׳כי העצה להישיר הנפש והש^ל• נמצאים מוכרחייבמצוהו לעשות מה שירצהו • תבין‬
‫י נ כ ד׳ כיני וכין הנפש ♦ ר״ל הנפש השכלית ‪:‬‬
‫פהוצו יניע‪ ,‬לישר ^‬ ‫זה ממא^מר זכריה ע״ה בארבע מרכבות יוצאות‪ .‬וגוי■ ‪ :‬כי ה ר ע אשר הוא‪ .‬העדר הג מור אן ה ע ד ר'‬
‫ולבלתי ישר וזהי ‪.‬‬ ‫וני ח יומרי חן א ת נפשו שמור • ר״ל שנפשו‬
‫הדמיון אשר סמלול ‪,‬‬
‫שלחות מה שלמיות אינו מכוון בעצמו ני הוא‬ ‫?ומשכל' היא הנ שמרת חינה מ ק כ ל ת ההשחתה אמר וי ק המלאך ויאמר אלי אלד־‪ .‬ארבע תהודת י‬
‫רוכב‪ ,‬עליו וה‪ 1‬א‬ ‫מ חוכר להורת הנורה מתהו ה ו ה ע ד ר ‪,‬הצורה‬ ‫וההתפעלות ‪ t‬ואיני רונ ה ע צ מי אלא שכנר השמים יצאו מהתיצב על אדון כל הארץ • ומבואר ‪.‬‬
‫הכין ‪ /‬המתע‪ 1‬ר ר‪,‬‬ ‫קו ד ח ת נמשך במקרה ולכן לא בא השטן‬
‫והדבר הנכסף ה‪ 1‬א ‪,‬‬
‫‪ ,‬כ אי תי ופרשתי ענין איוב ♦ ר״ל אחרישפרשתי הוא שאין יחס בני האלהים ויהס השטן במציאו' יהס‬
‫להתייצב ע ל ה׳ כפע ם ראשונ׳ אכל לתה שהיה‬
‫הדמיון‪.‬‬ ‫ה מניע‬ ‫ה מ מ ד השכל מ חו ב ר ל העדר אשר אי‪ .‬אפשר‬
‫יחס בני דד^^היייוהר קיים ויותר מתמיד ־‬ ‫לך שדעת איוב וחכיריו ‪ .‬וולתי אליהו היה אחד •‬
‫השיגהו‬ ‫‪1‬כו‪/‬שר‬
‫להתהוות ש ס דבר כלי ה פ ס ד לכן נ א מ ר‬ ‫שהרעות ה מגי עו ת לאדם היו מגי עו ת מ ח נו והואג״ב יש לו הלק אהד במציאורת למטה מהן •‬
‫פני ומנפלאוחזרי המשל שהוא כאשר זבר שוט השטן‬ ‫ית' נעצ ם ו מ פני זה היו מחפשים ו לו אי ס ח‬
‫ה‪ 7‬מיוןי ת ע‪ 1‬ר'הכי♦‬
‫המתע‪ 1‬רר להגיע ז‪1‬‬ ‫שהשטן בא להתיצב ע ל ה' א ס שהוא בא‬
‫ק ה היו הרעות ההם מגי עו ת לאיוב ע ם היותו‬
‫מ? *דמהו י‪/‬ס עו כ‬ ‫‪ ,‬כמקרה ככר בא להתיצב ע ל ה' כי אחר‬ ‫תס וישר ולא היו מוצאים ט ע ם נוספיק לזה בארץ בלבד ועשותו המעשים ההם׳• באר שהוא‬
‫‪ .‬וצום רע ומזה הכת‬ ‫שההוויה הוא מנווןמה שס ואי אפשר להתהוות■‬
‫יגיעו הרע!ת רבוע‬
‫אכל ע ב‪ :‬ו ’ שנודע שהרע> אינו מ גי ע בעצם י נמנע מלשלוט על הנפש • ושנתן לו שלטון על אלו!‬
‫שוס דכד בלי ה פ ס ד ראשונ׳ ככר יהיה ה העדר‬
‫נצדם וצם הוא‬
‫מכוון מ הפו על ע ס ש הו א במקרה והוא שענין‬
‫איינו י ת׳ אבל כל זה ס כ ת ה שטן;הוא ההעדר הדברים הארציים’כולם ונבדל בינו ובין הנפש כלומר‬
‫מכווןלעוב וישתמע‬ ‫נפשו‬ ‫שלא נתן לו ריצות עליד־־י והוא אמרו אך את‬ ‫א ט ה ע ד ר ה ע צ מו ת או העדר ה שלמ־ותאפר‬
‫ממנו נ תיני הרעות‬ ‫להתיצב על ה׳ חורה ע ל היותם נמצאים‬
‫היא כלתי מכוון כעצתו אז ה ו ל ה שפק מצורף‬
‫ויש סנה להג ע ת'‬ ‫מוכרחים ב מנו תו לעשות מה שירצהו■ נ ח ו‬ ‫שמור • וכבר ביארתי לך שחוף שם נפש בלשוננו‬
‫לז‪ :‬שהריב יאריך ב ד ע ת ד ע ת מ ה ם בפרק‬
‫מנצוני ם 'וחלי‪01‬‬ ‫ושהוא נופל על הדבר הנשאר מן האדם אהר המות ‪ .‬שהביא רחיה מ א מ רו ׳‪ 1‬ה א רבע רוחות השמים‬
‫רניס • נ ל׳״ ר כנו ת‬ ‫‪ ,‬פ ר קי כ ג •‬ ‫ש א ח רז ה בג״ ה ;‬
‫יוצצ!ת וצמרו צלה‬
‫יצאולהתיצב ע ל ח ד ק כ ל ה א ר ן ומבואר הוא‬ ‫י והוא הדבר אשר אין לשטן שלטון עליו * ואחר זכרי‬
‫ד׳ רוחויד השמים‬ ‫שאין י חס כני באלהיס ויחס השטן במציאות‬ ‫מה שזכרתי שמעזה המאמר המועיל אשר זכרוהו החכמים שראוייס להקרא הבמיככז‬
‫יוצצים חהתינב על‬ ‫י ח ס א׳ ני ה רעו ת הס פ חו ת מן ה טובו ת‬
‫'צדוןכלהצרז הרצין‬ ‫ו כ מ ע ט ע תי ם והו' ג״כ יש לו חלק א׳ כגזציהות‬
‫־‬ ‫בתלמוד‬ ‫כאמת אשר באר כל מסופק וגלה כל מבוסה והראה רוב סחרי חורה • והוא אמרם‬
‫נזה הד כחות‬ ‫ל מ ט ה מ ה ם ו־וא שמניאותו בחקרה בשניות‬ ‫אמיר ר׳שמעון בן לק*ש הוא שטן הוא יצר הרע הוא טלאךהמות כבר באר כלמה שזכרנוהו‬
‫ה מניעו' סן השחים‬ ‫כאורשלאיכופקעיבעלשכל •)כבר התבאר לך שיעניין אחד כעצמו יכונה בשלשר־ת‬
‫ל ט ב ע ההיולי והצורות י הכחו ת כעצם‬
‫נהנהגת זה העולם‬
‫הספל והוצ הדבר‬ ‫ובראשונה • עו ד זכר ששית ו הנפ ל או ת זה‬ ‫השמות האלה ושכל הפעולות המיוחסית לכל אהד מ^^ו השלשה הם כולם פעל דבר אהד • ‪.‬‬
‫שצין שלטון לשטן‬ ‫הקשלשהוא כאשר זכר]שוט השטן בארץ שלא‬ ‫דק עור אמרו חכמי המשנה הקדמונים אמרו תנא יורד ומתעה עולה ומשטין נוטל רשורת‬
‫עליו הדצון ביה‬ ‫נ תן לו רשות ע ל הנפש כי הוא נ מ נ ע עלי ה כי‬
‫כשנשלם שבל הצד'‬ ‫וניטל נשמה • הנה כבר התבאר לך שאשר ראה רוד במראה הנבואה בעת המגפה והרבו‬
‫הנפש אינו יוהדכריס ארציים כי השטן מ־‪-‬זוכר‬
‫‪ 1‬י ד ע הש״י בזרכיס‬
‫כדכריס ארציים ה ח מ ריי׳ והנפש היח מ עו ל ם‬
‫‪:‬טויהי עלירושלםשלאהראהוזה אלא להורות על עניין • והעניין ה הו א‬ ‫שלופה בידי נטויה‬
‫הצמתיים וישתדל‬
‫תורת׳ו‬ ‫לידיעת‬ ‫העליון הרוחני והוא׳דכרא שר חין לה העדר‬ ‫עומד‬ ‫והשטן‬ ‫הכהןהגדול‬ ‫יהושע‬ ‫בני‬ ‫מרי‬ ‫בהק‬ ‫הנבואה‬ ‫במראה‬ ‫ג״כ‬ ‫הנאמ׳עליו‬ ‫כעצמו הוא‬
‫הקדושה המצמתת‬ ‫שולטנות עליו ^והנפש אשר אין לשטן שו ל טנ ת‬ ‫על ימינו לשטנו • ואחר כן באר רהקו מאתו יתעלה באמרו יגער יי' בך השטן‘ו>י!ר יי׳ בך‬
‫ויחודו‬ ‫מציצות!‬ ‫עליו הוא הדכו׳ הנשאר אחר הקור; לא הנפש‬ ‫הבוחר בירושלים וגוי • והוא אשר ראה בלעם גס כן במראה הנבואה בדרך באמרו לו הנה‬
‫!חזהרת עלה שנ תו‬ ‫ר*מתהוה ע ס ה א ד ס ני זאת הווה נ פ ס ד ת חבל‬
‫ואהבתו ה!צ נ^שצר‬ ‫אנכי‪,‬יצאתילשטן • ודעששטן נגזרמנזרת • שטה מעליו ועבור •י רוצה לומר שה‪^:•,‬‬
‫צורת השכל הוא הדבר הנשאר‪.‬וז‪:‬ו נקרא נפש‬
‫קייס עדי עד וצין‬
‫ג ס כן ועל זאת הנפש נ א ח' זהיתה נכש אדוני‬
‫מעניין הנטייה וסור מהדבל מפני שהוא המטה מדרך האמת בלא ספק ויורנו בדרך התעות‬
‫שלטון ליילצך ה מות‬
‫מצד‬ ‫עליו ו נן‬ ‫צרורה כצרור החיים והיא נשמתן שלנדיקיס‬ ‫׳ והשנינה י• ועל העמין ההוא גם כן נאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו • וכבר ירעה פרסום‬
‫דביקותן נ ש״יינצל‬ ‫ו א חד שביאר הרב ה ק ד ח ת איוב קודם שיגיד‬ ‫זההדעתבתורתינו ר׳ליצרטובויצררע • ואומרם בשני יצריך • וכבר אמרו שיצר הרע‬
‫חרטות גדולות צו' ‪.‬‬
‫‪.‬מחליי הנ‪ 1‬ף כמ״ש'‬
‫דעותהיי‪-‬נש־סכהכגחה וביאר אלו כ עניני ם‬ ‫יתחדש בבן אדם בעת לידתו • לפתה חטאת רובין • וכמו שאמרח“‪ .‬התורה מנעוריו‬
‫תורה ‪ 1‬השיר א*‬ ‫הנפלאי ם אשר ראית אשר אחר עליה ם שנפלו‬ ‫ושיצר טיב אמני ימצא לו אהד שלמות שכלו • ולזה אמרו נקרא יצר רע מלך גדול • ונקרא‬
‫ממך כל חולי צו‬ ‫לו כ ד מו ת נבואה זכר• ה מ א ח ר אשד ז; רו‬ ‫^‬ ‫___* ___ ___________‬ ‫■ ______________ __________‪_______^____ *i‬‬ ‫_ __________‪I‬‬ ‫_‬ ‫‪/‬‬ ‫______‬

‫ר עי ם‬ ‫ממקרים‬
‫יצר טיב ילד מ ס כ ן ו ה כ ס • כמשל הנשוא לנוף בן אדם והתהלףכחותיר • באמרו עיר קטנה‬
‫ח כ מי ם אשר א מ ר עליו שהם העירו אותו ככל‬
‫מצד‬ ‫המגיעים‬ ‫מה שהכין מן המשל הזה הגדול והוא ה מ א מ ר‬
‫שבארו‬
‫‪,‬‬ ‫מפורסמים • ואחר‬ ‫‪,‬‬ ‫________ז״ל‬
‫נטצאי׳ כתובים להם‬ ‫מעט‪.‬וגוי • כל הדבלים ‪- --‬‬ ‫י‬ ‫י'ואגשיס בה‬
‫ה ח ט ^ ת ינצל מ(ר‬
‫אשר ביאר כל מש פק וגלה כל מ כו ס ה והראה‬ ‫כיפני‬ ‫מלאך‬ ‫יקר«>ח‬ ‫ק‬ ‫נם‬ ‫שהוא‬ ‫לומר‬ ‫רוצים‬ ‫ספק‬ ‫בלא‬ ‫מלאך‬ ‫הוא‬ ‫השטן‬ ‫הוא‬ ‫רע‬ ‫לך'שיצר‬
‫הפגעים כלם מצד‬
‫הי ת דנ קו ק נשס‬ ‫רוב ס תרי התורה והוא י• מ ר ס כ ת ל מוד א מ ר‬ ‫שהוא בתיך בני האלהים‪,‬ויהיהגם כן יצר טוב מלאך באמת • אסבן זה העניין המפירסכש‬
‫וצהבתו הצחתית‬ ‫רבי שמעון כן לקיש הוא שטן הוא יצר ה ר ע‬ ‫בדברי חכמיפדל שכל אדם נלוו אליו ישני מלאכים אהד מימינו ואחד משמאלו הס יצר טיב‬
‫ה מגע' מצד ההשג‘ *‬ ‫היא מלאך ה מו ת וכבד י ד ע ת ק ח ״ שקדם שכל‬
‫הוצ שטן הוצ יצר‬ ‫ויצר רע • ובבא^ור אמרו בגמרא דשבת בשני המלאכים האלו אמחואהדטובואהדרע •‬
‫ה שחת׳והעסד אי ח ס־ון ופשעי ה א ד׳וי ט א תין‬
‫הרע הוצ 'חלצן•‬
‫א מנ ם הס נמ שכים א ח ר ה ח ח ר ל מ ה ש ה ח ח ר‬
‫רואה‬ ‫וראה כסה נלוז לנו זה המאמר מפליאות וכמה הסיר מדמיונות בלתי אמתיות • ואיני‬
‫תמות הרצון כזה‬ ‫ה‬ ‫רוצ‬ ‫את עצמי אלא שבבר בארתי ופירשתי עניין איוב עד אחריתו ותכליתו אבל אני‬
‫סהחומרהות השטן‬ ‫מחוכר להעדר וההעדר הוא השטן וה;א היצר‬
‫והו׳סנקהיצר הר ע‬ ‫ה ר ע כי היצר הרע הוא התאוה הגו ברת‬ ‫לבאר לך הדעת המפורסם לאיוב והדעת המיוחס לבל אחד מחבריו מהו בראיות לקטתיכס‬
‫וה‪ 1‬צ מלצך המות‬ ‫ו ה ת או סגגו ב ר ק היא נמ שכת א חר ה חוור א״כ‬ ‫!מדברי כל אחד מהסולא חביטלזולת זהמןהמאמריס אשר חייבם סדר הדברים כסו‬
‫יהיצ פנק ההעדל‬
‫המגיע לכל• בעל‬
‫השטן והי ר הרע הס ח ח די׳ז הו א מלאך ה מו ת‬ ‫כרקכג‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫שבארתי לך בראש זה המאמר ‪:‬‬
‫ח|מר מי(והצחצצו׳־‬ ‫הפ עו‪.‬לו ‪,‬ת‬ ‫______‬
‫להעדר וכל‪. .‬‬ ‫כ יה ת ח׳ חנ‬
‫_____ד ____‬
‫התחברותו‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫השפלות צו ירצה‬ ‫ה מיו ח סי ם לכל א ח ד מאלו הג' הס כל ס פ ע ל א ח ל ר״ל שהרעות כלם הם העררים הנ ה הוא השטן הוא היצר הרע הוא מללך המות שכלם הס ככלל ההעדר זהמסל כו כ חדס‬
‫בזה הכת הדממני•‬ ‫שמותו ר ע והוא העדר והוא הנקרא מלאך ה מו ת וכן חליו הוא הנקרא שטן כי ח ט ה מן השווי ובסכלותן והוא היעדר החכמה המחוייב לרעו ת הנופלות כין כני אדס חקצחם‬
‫הוצ השטן והוא‬ ‫ל ק צז ס ו הו א הנ ק ר אג ״ כי צ ר ה ר ע בעבור שנתגדל ע מו וישתוקק אל הדכדיס אשר יבואו מ חנו האבדון וההפסד וא חר שחכמינו אמרו שיצר הרע הוא השטן והוא מללך‬
‫היצר הרע בצחת‬
‫ה מ‪-‬ת יתבארו מזה דברים כבל אי ס א״כ יתבאר מהו הנרצה כשטן איו ב ותהו הנרצה כשטן אשר ראה דוד כ ע ת ה ח ג פ ה י מ הו ה ש טן ה נ ג ח ר כיהושע כהן גדול ומהו השטן‬
‫צחו*‬ ‫נהי^שכו‬
‫התצ״ת הנכספות‬ ‫מ א ת ר ב ב ל ע ם הנ ה אנכי יצאתי לשטן • עז ר הביא סראיה הרב מ מ א מ ר נ מצא לחכמי המשנה אחרו ת; א יורד ו מ ט ע ה עולה ימשט־ן נו ט ל רשותו ונוטל נשמה יורד ז מ ט ע ה‬
‫ןה‪ 1‬צ מלצך ה מי ת‬ ‫הכוונה בו היצר עולה‪ ,‬ומשטין הוא השטן נוטל רשות ונו ט ל נשחה הוא מלאך המות ואמרו יורד ו מ ט ע ה ר״ל כי התאווה אשר י ת ת כי ל ח מ ר אשר הוא מצד ק עד ר בידיעה‬
‫כי בשנת היוקו‬ ‫והעדר השצל מ ט ע ה א ת האדם מ ‪ p 7‬הטובה לדרך רעה ע ד שכעבור זה עולה ל מ על ה ‪ v‬משטין לצ)רה‪,‬אשר ישיגה חולשה או בטול או כלכול ואחר כן י פ פ ד הי חס אשד כין'‬
‫במשךצתר המותרו״‬ ‫הצורה ובין החוור ע ד שנוטל הנשמה ויביאה אל ה הפ סד וכל זה סבתו הוא דבר א ח ד והנא ההעדר המחובר ל ח מ ר שכיר א מרנו פ ע מי ם רכות והנה שטן נגזר משטה מעליו‬
‫הם יהיו סנ ת חו תו‬
‫י ע‪:‬ו ר ר*ל שהוי( מ ענין הנטייה מ פני שהוא ה מ ט ה חדרך ה א מ ת כלי ספ ק וידריך האדס בדרך ה ט עו ת והשגגצ ועל ה ענין ההוא ג״כ נ א ח ר כי יצר לב ה אד ם ר ע מנעוריו‬
‫קודם זמנו • שלא‬
‫הרצהו זה ׳ צלא‬ ‫יכל אלו הדברים כתובים הס ז״ל מפורסלזי׳ וא חר שהיצר ה רע הוא מ פו ר ס ם שהוא ה ת או‪ :‬הבאה מצד כ ח מ ר ה ח חנ ר ת להעדר כי יטהו חן ניגשר ובשחי והוא הכח המתעורר‬
‫• להורות העניןההוא‬ ‫כייחודו שאר ה ת ס מ נו ת הדבקים בחניזר והוא מלאך כלי ס פ ק ר״ל שהוא יקרא ג״כ מלאך כמ שפט כל נ ח מ פני שהוא בתיך כני האלהי׳ ושאר ר כ חו ת כלם ה טבעיו ת והנפשיות‬
‫בעצמי הרצון נו ס‬ ‫והס הגמצמיס בכל איש ואיש כעצם כמו שאמד כסוף פרק י׳’ כ ל׳ כ יבא השטן כתוך כני האלהיס כי הוא כח ט ב עי ולכן כא כתוך כני נ א ל הי ס א ס שלא בא להת יצב ע ל ל‬
‫סהרענת המגיעוא‬ ‫יאס ג א בפעם בשנית ככר ביארנו ענינו כי׳לא בא כאותו יחש כ מו הס ואינם קיי מי' ו ח ת חיליק וג ס כי יש לו חלק א׳ כמציאות למטה ויהי‪,‬ה ג'יכ יצר טוב מלאך כ א מ ת כי הוא‬
‫סנקס‬
‫נ ג‪.‬־ די מ ל א‪.‬ך טו כ כי מ ה ש כ לי ב א נ ל טו בו כ ל הו דו כ ל ש ל מ ו ת אי׳ כז ה ה ענ ץ ה מ פו ר ס ס כ ד ב רי הה תתננוי ס ש כ’ ל א ד ס נ ל יו ויל ו כיי ז ׳ל א כי ס ח' מי ח נוו א ח ד מ ש מ א לוי חויי כ שי היו‬
‫קיצי־ הטוב וכיצד ה רע ויהיה הדבר כן היצר ג טןב והיצר הרע נקראו מלאכים ואמרו ב' מלאכיס א׳ מי מינו ו’ א' משמאלו יחוייב שהיו ייאניס הס היצר הטוב והיצר ה ר ע י א מנ ס‬
‫יתא שדו אלו השני יולאכיס כעבור ההקשר הצורה האלהית ע ס התמר אשר מ מנו יבא הרע וז‪ :‬התלוות הוא ההקשר א שרנתתכרו ׳‪ 1‬ו השני כחות בגוף האדם והימין הוא הצר‬
‫הנ כג ד והיא השחי והשמאל הוא הצד ה פ חו ת והנטייה מן השחי והיא י מ ז ע ל! ה נפ״ ת בא‪.‬מח להתחייב זאת הצורה האנושית הנכבד ת מ א ד אשר ביחרכו י שהיא צלם אלהים‬
‫ילחותו בזה ה ח מ ר העפרי החשיך החביא אותו לכל ח סיון והפסד ר״ל והוא הי צ ר ה ד עו כו׳׳ונ תן לצורה האנושית אשר תכריחהז ו ת מ נ ע תאזתינו ותשיכס לחהשאיתשר מן‬
‫היושר והשמי והוא ה;צר‪.‬הטןכ ואחר זה ה תפ א ר הרב ואמר שכיי* ביאר ופירש ענין איוכ ע ד אחריתו ותכליתו והוא פירושו שאי אפשל לש!ס נ ע ל שכל להכחישו ולא גי׳כ לכל‬
‫קעל תורה א תר העריג‪ .‬מאיזר הנכ בד הנ מנ א לי' ש מ עון כן לקיש ולוא אמרו הוא בטן הוא יצר הרע'; והוא מלאך המות ואמרם ז״ל תרד ו מ ט ע ה עולה ומשטין נו טל רשות‬
‫וני ט‪ -‬נשמה ואחר א שי ביאר כל מה שראוי לבארו נ ת ח ל ת מ א מ ר איוב רצה להגיד לבאר קהו הנרצה כשאר ה סכ ר ונכר קדס מ ה שראוי להיקדימו ע ל כיאור ד ע ת איו ב‬
‫■‬ ‫פרק כ ג‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫'י‬ ‫י ח כיי ו ע ל ע־כיןקהשגקה הו א לכ^‪.‬ד ה ד ע ת המיו חס לאיוב ולכל אקל מאביריו ;‬ ‫;‬
‫י‬ ‫■‬ ‫‪C C ■2‬‬ ‫ך כ‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫'•‬ ‫‪,‬‬ ‫־ •■ר■‬
 ‫‪mfeK‬‬ ‫שם טוב מורה נבוכים חלק שלישי‬ ‫קרק^שז‬
‫פרק כג שכל מה שהל כאיוב ידוע ‪,‬אליו ית׳ רצהולוחר וזה כי הש י חשג‬ ‫פ ר ק כ ג כאשר הזנח וה הענין של אי‪ 1‬נ תחלת גזה שאירע והוא המת הצדיק‬
‫בפרטי כני אדם ויו׳דעס ; ושהש״י הביא עליו אלו החנות י ר‪.‬ג‬ ‫והמס והישר אירעו לו רעות רבזת הסכימו כלס איוב זחכרי) שנל‬ ‫‪.‬‬ ‫■נ תי פחוחר ז!ו‬
‫מוסכס הוא מכולם ני הש״י הביא אלו המנות •כי הוא סבת הכל אכלעלצח־ים‬ ‫פדיייון נאסר י פ על תה שחל לאיוב ידוע אצלו ר״ל שהשם הביא עלץ אלו המכות וכלם מסכימיס ג״כ‬
‫פועל נלתי יסד *‬
‫וזה כי איוב וג' רעיו חשכו שהש׳׳י פועל הרע בעצם כמו שביאר הרב בפרק שצ^י‬ ‫ואח"נ »כר י ת קו שאין לפניו יתעלה עולה ולא ייוחס לפניו חמס ‪ f>5pp‬אלו העגייגיס גם כן כדברי‬
‫וה ודעת אליהו היה כי הש״י הביא אלו המט״‬ ‫■‬ ‫פאתו ית' נאמרו איוב אף לא היה וה דעתו ' וכשתתבונן בדברי ‪,‬‬
‫אבל^נחקרהלאבעצס כיאיןלבר רע מרל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יגע ר ה׳ נ ן השפן הה׳במתלקותס תמצא הדברים שאמרם א׳‬
‫’"'?‪? l‬ר‬ ‫יזלקעלה וכמו שהתבאר ’‬
‫הדברים אינו מענין וה המשל ‪ .‬ר ל סי'‬
‫שאחר הפסוק כי לא דברתם אלי נכונה כעב “‬
‫פרק שלשה ועשרים‬ ‫פי'שההפשד ה מגיע אמרום כלס ונכפלו העניינים ונתערבו עד‬
‫מנוון מחסו ‪/5‬ו ־ שכלם מסכימים שכל עושה טוב יגמל טוב וכל‬
‫‪ 7i1a‬התומר נלתי‬

‫פרעו ת ' ה מגי עו ת' עושהרעיענש וכשתראה רשע )איש מרי‬

‫איוב אינו מן המשל אבל הוא דעת אמיתי‬ ‫הונח זה העניין של איוב תחלת מה‬ ‫מצדי הדמיון נלתי בהצלחת הממון והוא אמרו בכלל דבריו אחת‬
‫הודה בו איוב אחר שדברהשס עמו והוא אמי‬ ‫שאירע היה העניין המוסכם עליו מן‬ ‫מנוונו ת ממנו כי היא על כןאחרתי תם ורשע הוא תכלה וביאר‬
‫אמאס ונקמתי ; הודה שההצלחה האמיתית‬ ‫‪$‬וותו הכת הופבע‬
‫נו לעונתו* והוא בפסוקים רבים שאין הפרש כין הצדיק והרשע החמשה רוצה לומר איוב לחכיריו שכל מה שחל‬
‫אשד היא ידיעת השם מוכנת לכל מיו ט' *‬
‫ר׳׳ל כשידע איוב הש״י ואופן הנהיגו החציאית‬
‫*ושר ראה ׳נ ל ע ע ביה העול׳ואח״כ ביאר שאין תקוס אחר המות ‪ ,‬לאיוב ירוע אצלו יתעלד־י‪ ,‬ושהשכם הביא עליו אלו‬
‫אז הודה שכהצלחה האמיתית מוכנת כלא‬ ‫התוחלת המכות • וכלס מסכימים ג״כ שהוא אין לפניו עולה‬ ‫כמראה י קננואה כח״שכלהענן זילן א״נלאנשאר‬
‫כאמרויופנה אנכי ואין יתרון לצדיק על הרשע אלא שזה עזיבה‬
‫ספק לכל מי שידע הש״י כי ידיעת השם יתעלה‬ ‫יצאתי לשפן הרצון לשכח׳ מאת האל והתחיל להפליא אין לא עזב ולא ייוחס לו חמס תמצא אלו העניינים נסכן בדברי‬
‫כזה סנוא היה‬
‫היא ההצלחה ובה יהיה לאדם השארות נעשצ‬ ‫תגנ׳ עקר בריאת האדס שנוח לו שלא נברא )אחר איוב הרבה ״ וכשתתבונן בדברי הח‪.‬משד־•״ בעניין‬ ‫נ מלןניצ רו ה ת‬
‫ולא יערבב זאת הידיעה צרה חן הנ ח ת‬ ‫מליו להחפיאויוהוא שברא אותו ועזב הנהגתו )אמר הלא כחלב מחלוקתם כמעט שתמצא הדברים שאמרם האהד‬
‫הגופניות אם כן כל מי שילע הש״י יש לו‬ ‫מהסאמחסכלם ״ ונכפלינם העניינינמ ונתערבו‬ ‫כ תיונן• וי צ ר פונ תתיכני ונגכינה הקפיאיני יו מן הרעות‬
‫ההצלחה האחתית { לש^ע אזן שמעתין *‬ ‫ילד מסנן‪ •,‬הרצון נאמרות כהשגחה אשר האתינו הקצת חן‬
‫ד״ל ידעתין בקבל׳כלבל ן ועתה עעי ראתן♦‬
‫ונכנס בתוכם ספור איוב חוזק מכאובו וצרותיו עכם‬ ‫כיצר פו נ השכל המעיינים כקש איוב לספון קערה על פיה כי‬
‫ר״ל במופת ן על כן אמאס כל מה שהייתי‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פעליו‬ ‫וטוב‬ ‫טבעיו‬ ‫ונדיבות‬ ‫וספור'צדקתו‬ ‫ישרו‬ ‫רב‬ ‫לעשות ?פונו' ויצר כוונתו לומר לית לץ וליתדיין )אתרו איוב‬
‫ה מני ע אותו תמיד‬

‫מתאוה» ר״ל על כן אמאס כל אשר הייתי‬ ‫הדע קודא הדמיון כופר כתחיית המתים היה' )אמרו ג״נ התחיל וכן נכנס בדברי הכריו לו הערה על הסכל ונחמוו־ת‬
‫חתאו^; מהתאמת הגשמיל׳ ןנקמעי עלעשותי‬ ‫כמו י שי רנו * לחרף ולגדף הרי נתבאר מוה שדעת איוב היה ודברים לשבח צעת וכי ראוי לו לשתוק ושלא ישלח‬
‫כמשל הנשוא נגי ף‬
‫עקר מהעפר והס ההצלחות המדומות כעושר‬ ‫פי׳ כתכלית הרוע‪ .‬ואף שיאחר בקצת מאחריו י דקלשונו כאיש שיריב עם איש א נל יכנע למשפטי‬ ‫כן האזס •‬
‫והכנים הפן מה שהיה דעתו ראשונה כי היה‬ ‫השם וישתוק ״ והוא^ אומר שחזק מכזלוביו מנעוהו‬ ‫ביושר‬ ‫עליו‬ ‫וחלו‬ ‫החכות‬ ‫אלו‬ ‫הביא‬ ‫שהשם‬ ‫פ עי ר ק פנ ואנשים‬
‫כוונתו שתכלית ההצלחה יהיה העושר והבנים‬ ‫כה מעע המשילו ס ובדין שזה היה‪-‬להעלים הענין מההמון ואין‬
‫וזהו אחרו ראשונה והוא יושב בתון האפר ר“ ל‬ ‫י לגופו סל א‪ : ®7‬זאת סברתו אכל סכ‪-‬תו היה‪,‬שמין האדם לסבול ולהתישב ולומד מה שראוי ״ וחבריו כולבז‬
‫גי‬ ‫בעניינים החמריים ‪:‬‬ ‫רע‬ ‫נעזב ועזבו השם ושכחו ואין השגחה ט כלל הסכימו שכל עושה טוב יגמל טוב וכל עושד־־ו‬
‫‪ .,‬־‬ ‫ולאיערבכנהעלאדסצרה מאלו הצרות כלס יענש ״ וכשתראה רשע ואיש מרי כהצלהד־־‪ .‬דע‬ ‫פרק בג‬
‫נמו שאמר כשיר של פגעים ני >ןי שהוא דבק כי באחריתו יהפך עליו העניין וימו'הוא ויהולו בו ובביתו ובזרעו צרות • וכשתראהעובו‬
‫תאלת מה סאירע בשם לא יקיה לו פגע ולא שום רע לא מרבד השם ברעה א“ א מבלתי שירפא השם מחץ מבתו • זה העניין תמצאהו נכפל כדברי ^יפז •‬
‫ובלדד • וצופר ״ ושלשת מסכימים על זה הדעת ״ ואין זה המכוון בזה העניין כלו אבל‬ ‫כרצון נזה *‪ .,‬אש‪ ,‬ולא מחרב אפילו שיעמד כין אלף‪,‬אלפי אלפים‬
‫הדנר אמיתי שתרה ״ ורכבותשיש להם חרבות אז רמחים לא יוכלו‬
‫המכוון מה שנבדל בו כל אהד מהם וידיעת דיכתו בזה העניין והוא חול הגדול שבמכאובים‬ ‫כך כמו שהונת • לערבב עליו הטו ב האמיתי ׳ כי אי ן נח ביד‬
‫והחזק שבהם בתם שבאנשים וכישר שבהם בהכלירת היושר ״‪ .‬והיה דעת איוב מ שזרה‬ ‫‪ 1‬אין זה המכוון כזה השטן ליפרד דבק הנפש תאת אדון העולתיס‬
‫הענין כלו פירוש‬
‫העניין ראיה על השוות הצריק‪.‬והרשעאצלו יתע' על דרך בזיון במין האדם • והוא אמרו‬ ‫הדעת )אמכם היה איוב קודס שילע את השם ידיעה‬ ‫להודיע‬
‫בכלל דבריו אחת היא על כן אמרתי תס ורשע הוא מכלה אס שוט ימית פתאום למסר־^‪.‬‬ ‫מדמה‬ ‫וסתור‬ ‫הגדה‬ ‫דרן‬ ‫על‬ ‫מיתית‪.‬אלא‬ ‫ר‬ ‫כלם‬ ‫פיפכיחו‬
‫נקיים ילעג’• יאמר כי כשיבא השוט פתאום וימירה כל מי •שיפגוש וישאהו למסת נ קיי ט‬ ‫נהתנצלית על וה שהצלחת הארס והיא התכלית הוא הבריאות‬
‫אין אדם נתפש על והעושי* והכניס ומפני זה היה בנדיבות ההם‬
‫ילעג • ואחר כן הזק זה הד^^ת באמרו זה ימות כעצם חומו כולו שלאנן ושליו עטיניו מלאו‬ ‫סיש אין»‪.-‬צ‪7‬יק והיש־ לא השיג התכלית האנושי‬ ‫צערו הרצון ' נ ו‬
‫‪-‬א מ רו נ ענו ר‬
‫חלב וגוי וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטונה יהד על עפר ישככו ורמה תכסה עליהכם •‬ ‫לתמוה על שאמר ווהזענין אמרו לשמע אוזן שמעתין ועתה‬
‫וכן התחיל להביא ראיה בטוב ענייני אנשי הרשע והצלחתם • והרהיבהמאמרבזהמא^'‬ ‫הסס לאליפו ורעיו ׳עיני ראתן ר״ל ני כעט׳‪ .‬שידעתי יוה שידעתי‬
‫ואמר אס זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות ואמר מדוע רשעים יחיו עתקו גס גברו הידל‬ ‫כי לא דנרתש אלי כדין קבלה חשבתי שהטובות המדומות הס‬
‫זרעם נבון לפניהם וגוי ״ ואהר ספרו זאת רהצלהה התחיל לומר להולקיכמ עליו אס העניין‬ ‫ככונה אתר שדעתו ה‪:‬צלחה‪ .‬ולכן הייתי מבולבל )אמרתי מה‬
‫דנרתשע' שאמרתי ועתה אשר עיני ראתןידעתי כי א׳׳א‬ ‫היה נתגלית ה ר‬
‫הוא כמו שתהשבו שבני זה הכופר המצליח ימותון אחריו וימחה זכרם מה יזיק לזה המצליח‬ ‫אלי נכונה נ ע נ די לשוס דכך להפריד הדבקות כיני ‪ 1‬נ י מ על כן‬
‫אין את' לא‬
‫נהתר אמאס ונחמתי על עפר ואפר וכוונת הדברי׳ מה שירדל באנשי ביתו אהריו • אמרכי מההפצובמתו אהריו ומספר הדשיו הוצצו •‬ ‫איונ ואמרו‬
‫ואחר כן התחיל לבאר שאין הקוה אחר המות אם כן לא נשארה תוחלת אלא שזה עזיבה‬ ‫וה אין ‪ ,‬אדם נתפש גפי הענין אמאס כל אשר הייתי מתאוה‬
‫ושכחה • והחהיל להפלא איך לא עזב עקר בריאת בן אדכם וברא אותו ״ ועזב הגהנחו‬ ‫וזה ת;עניינים הגשמיים החהחייס ונחמתי על‬ ‫טל צערו • •‬
‫המין מן הדנריש‬
‫ואמר הלא כחלב תתיכניוכגכיניחקפיאני • זאת היא אחת מן הדעות הנאמרות בהשגחה י‬ ‫הרצון נזה אשר היותי בתיןעפי־ ואפר כי חשבתי כי ההצלחות‬
‫ואשר האמיגוה קצת המעיינים • וכבר ידעת מאמר חכ מי ס שזה הדעת של איוב הו^{‬ ‫א מון רבותינו אינו‪ .‬החתריזת הס התכלית והייתי עושה אותו עקר‬
‫סענין זה כמפל • ומבחן ההשגח׳ ולא ידע שהוא מחנק כהעדר‬
‫אמנס פנ תו מה ואי אפשר לו לקבל מהטוב והשלמות זולת מה כתכלית הרע ״ ואמרו‪-‬עפרא כפומיה דאיוב י ואמרו בקש איוב להפוך את הקערד־״על‬
‫מאנאר לך‪,‬עיןה פי' שהוא בטבע ולנתנע טבע קיים )מפני זה • פיה • ואמרו איוב כופר^ בתחיית המתים היה ״ ואמרו גם כן עליו התחיל מחרף ומגדף •‬
‫סנ ת מה שאמר‪ .‬לו‬
‫לאדנרתס המאחר האחרון נאחד ני לא דכרתס אלי אבל אמרו יתעלה לאליפז ורעיו כי לא דברתם אלינכונדת כעבדי איוב אמרוחכמיכז‬ ‫השם ני‬
‫אלי נכונה כענדי נכונה כעבדי איוב ני כואההתד האמיתי על בהתנצלות על זה מן הדברים ההם אין אדם נתפש על צערו חצה לומר שלא נחשב הטאו‬
‫איונ מה שאומר‬
‫מופת ספק צדיק ורע לן‪ .‬רשע וטוב לו מכלי כפירת לחוזק מכאוביו ״ וזה המין מן הדברים אינו מענין זה המשל ואמנם סבת זה סה שאבאי‬ ‫טתה* והניא‬
‫הדרוש ♦ ואמנם דעת אליפז גס כן הוא דעת‬
‫ט ל פ ענ תו פי' הוא חן הדעות הנאמרות בהשגחה ווה שהוא אחר לך עתה והו׳ שובו מזה הדעת אשר הוא כתכלית הטעו' והביא מופת על טעותו בו ואמנה‬
‫אוון שכל מה שחל לאיוב היה חולו כדין כי היו לו ־ שזהו העולה‪,‬על הדעת והנראייממנו תהיה וכל שכן לטי שיחולו עליו המכות ויודע בעצמו‬ ‫אמרו לסתע‬
‫שמעתיך‪ .‬רוצה נו‬
‫דדך קנלה‪ ,‬והיא חטאים רבי׳ ראזים ליענש עליהם והוא אמרן שלא חטא זח‪ .‬מה שאין מחלוקת בו ״ ולזה יחסו זה הדעת לאיוב אלא שהוא אמר בל מדת‬
‫שעלה לאיוב הלא רעתן רבה וכו׳ ותה שהיש חושב שאמר כל עוד שלא היה לו חבמדה ולא ידע השם אלא בקבלד־־‪ .‬כמו שידעוהו המון אנשי‬ ‫י כיתה סנ ת ה פ עו ת‬
‫י והפ עו ת הי ה‬
‫התורות * אבל כשידע השם ידיעה אמהית הודה שההצלחה האמתןיח א שרהיאידיע ^‬ ‫שלם‬ ‫שיהיה‬ ‫מחייב‬ ‫ענין‬ ‫אינו‬ ‫שלם‬ ‫שהוא‬ ‫איוב‬ ‫יה על דעתו‪ .‬שהוא‬
‫יודע נעצמו שהוא אצל השם עד שלא יענש כמו שאתר הן השם היא מוכנת כלא ספק לכל מי שידעה ממנו ולא יערבבה על האדם צרה מאלו הצרורג‬
‫אדיח גמוד‪.‬היזליע כעכליי לא יאמין ונו׳ אף שוכני כתי חומד‬
‫הגזרה נתתלת ;זה ופו' ולא סר אליפז מזה הדרן האמינו כל תה כלס • ואמנם היה איוב מדמה שאלו שיחשבו הצלחות‪,‬חם התכלית כבריאורת והעושר‬
‫הדעת שאין גמול ‪£‬ישיג לאדם שהוא כמשפט ובעבור המרי ‘והבני' כל עוך שהיד‪ .‬יודע השם על דרך הגדה וספור לא על דרך עיון ומפני זה היה במבוכות‬
‫שהחיןנעונר נתחייב העונש וכעבור חסרונותיו תעלם ההם ואמר המאמרים ההם • וזהו עניין אמ‪.‬רו לישמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על בז‬ ‫ועונש ו‬
‫גנל מ ה שיקד׳ו תז‬
‫נ ו ‪ .‬חזה העעזת ממנו השגת החסרונות כאופן התחייבנו ‪ ,‬אמאס ונחמתי על עפר ואפר • מנ ת הדברים כפי העניין; על כן אמאס כל אשר הייתי‬
‫אחר העונש כעבור' וכבי נאמי במה שקדם כי זה מתאויונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר כמו שהוצע עניינו והו׳יושב בתוך האפר ומפני זה‬ ‫'ו אי ר‪.‬ו ע ת ה עיני‬
‫'ראתך כאלו‪,‬‬
‫דרן התורה נפיהמפויסס « ואמנסדעת‬
‫ן ^‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫התמורה‬
‫־>‬ ‫היא ‪•-‬״‪^1#‬־^‬
‫אמונת ־•‬ ‫‪' %‬י‬
‫כזאת' השאלה■‬‫השגתי אותך נן ר ן בלדר ^»׳‪1‬־ ‪r‬‬
‫התכמה וההשגה■‬
‫ההיא ^ היא םנת והגחול׳והואכדעע התכורסס שהשם יביא חכות על איש י‪1‬דיק בעבור הרבות גחולו ואס לא ירבה גיזולו גאחרימיודע שהוא כעבור ע)נ)ל;ץ ןחטא>י) )!סקאמרו לאיי‪-‬‬
‫אס זן וישר יאתה ני עת? יעיר עליך ונו׳ והיה ראשיתן מזער ואחריתך ישגא מאד אשר הרצון בז ־ אם אתה נקי ואין לך חטא סכתס הגמול כגדול יארע לן טוב׳ בתחור ‪f‬‬ ‫כהצליזה‬
‫כמקרה וכגזדמן‪. .‬‬ ‫הרעו׳הכחל׳לאדס‬
‫‪--------‬‬ ‫הטובות״‪ .,‬״ ^‪----- ,..^ ,.,‬‬
‫גלכ ל ה ען כ‬
‫שיהיוהיו‬
‫אס ס שי‬ ‫השכליס‬
‫לי ס א‬ ‫החלוקהה ה ש כ‬ ‫שתיייכתו‬
‫תן ה ח לו ק‬ ‫מהש תיי כ‬
‫כלמ ה‬ ‫וזכרון‬
‫מן כ ל‬ ‫בעה״בב ״ ח כ‬
‫אליהה ב ע ה ״‬
‫תשיג ^י‬
‫אשרת שי ג‬
‫הטונהא ש ר‬
‫להרבותה טונ ה‬
‫לןל ה ר בו ת‬
‫טובכ לן‬ ‫כלו‬
‫לו טו‬ ‫כ‬
‫‪---‬כלם כאות ”מג‬ ‫ביאר כי הרעות‬ ‫ולא יותר כי צבר ‪.‬‬ ‫לא פחות ‪-‬‬ ‫הרב )‪^,1‬‬
‫הואדעתאץכזזהודעתאר'ס"טוכפימהשיחשו׳כרבלאכפידעעארי״סטוכידעתארי״הטזכואדעץר;ר ‪5‬‬
‫‪1‬זהוא דעת איוב וזהו דעת אריס״טו כפי מה שיחשו׳כרב לא כפי דעת ארי״סטו כי דעת ארי״הטז הוא דעת‬
‫הפועלו‬ ‫והחכם‬
‫'■‪.-,•.‬י‬ ‫ומהדכקותאלהדכרי׳האלהייס״ ׳ ‘ ”‬
‫מהשבגומהדנקייז‪-‬׳י׳‪-‬יי״•׳ י ''‪V"'',‬‬‫מאת השס כענס ואישי כניאדס מושגחי׳ממנו כעיש־ש לרם מהשכל‬ ‫המחובר להיולי; והם כאות במקדה וכי הטוב בא חאת‬ ‫העדר המ חובר‬
‫גפי השנלואל זה חויחותיו הוא אהוב מאד מאת השי׳י והוא מושגח מחנו כמ״ש בעשירי מהמדו׳ אבל דעת איוב היה בתכלית הרוע כי כל מה שיקדה לאד׳מטזג‬
‫’‬
‫^^שה‬ ‫פעולותיו י ^‬ ‫בחקרה ואין לו שוס השגת׳יתיה יותר משאר ב״ח ודעת ׳‪1‬יפז הוא הפן זה הדעת שכל מה שיקרה לאדם חטוב ועד ררע הוא ע״צ הדין כמשפט כפי ’‬ ‫־ה‬
‫שכל>הדכרי׳כאים מצד כש״י ע״צ הרצון ואין ר א י י ל שינא‬ ‫יניא ז רעית לצדיק כדי להרכו' גמולו בע״ה ודעת צו^ר שנל‬ ‫שככר יבוא‬
‫אופני הדין לחסרוננו ודעת כלדד השוחי היא שנכד‬ ‫אועני‬
‫” ^הגמולו‬ ‫׳*’®‬ ‫^^ייי®‬ ‫^‬ ‫וו ולא עשה זו וכלאלו הדעות יכלליהו החלוקה השנלית‬
‫לאל׳חאת השם וזה יהיה על ג׳ אןפכי׳אם שיהי׳על צד הדין והמשפש או שלא יהי׳ע״צ הדין והמשפט כלו אבל כיריקיה לצדיק רעות רכות אבל יבואו עלץ כ י י' ל ? ל א אחו‬
‫א^ ׳‬ ‫)יבואו לרשעןטוכות גדולות להאבידו מן העול׳ לא שהצדיק ראוי לעונש עתה‬
‫לאליהות‬ ‫זין)לא אתר המשפטאלא כפי מה ‪:5‬ת"?הן רצון השם וכיש המיןחהביאור תמצא כל המל)ק)ת;נללןץ ‪3‬׳ן‬
‫‪/‬‬
 ‫ך‬

‫קרקאש‬ ‫שם פ‪1‬וב ‪ ,‬קג‬ ‫מורה נבוכים חלק שלישי‬ ‫«>‪1‬ודי‬

‫‪9‬הצלחה ‪< 9‬מייויע‬ ‫לאליהוא ולזה שוכח אצלם כי הוא ה ד ע ת ה א מי תי ה מיוחד לרב והוא כוונ ת התורה‬ ‫לא'צא חעניןהכהוי ו הג ע ר׳י ד״ ל שכמו כן כהה וגער אליהו א ת איוב כ מו ‪ 5‬כהו‬
‫)הפגרות הנפ* וגן‬ ‫ע ל ד רן ה א מ ת ובשלשת רעיו חרה אפו ע ל איוב חרה אפו ע ל צדקו נפשו מאל הי ם‬ ‫אביריו ‪ 1‬שהיא ית׳ ל א ירגיש כ עכו ד ת העובד י;ו׳ ♦ ר״ל שהוא י ת׳ א עו‬ ‫‪,‬ן י‬
‫ההדנת ‪13‬‬ ‫‪lin‬‬ ‫לא ע ל צדקו נפשו כי הוא היה צדיק וכשלשת רעיו חרה אפו ע ל אשר לא מצאו מ ענ ס‬ ‫י זי מ מ ת פ ע ל כעשיית בני אד ס הטוב או ה י ע כ א ח רו א ס צדקת מה ת תן לו‬ ‫‪,‬‬
‫נ‪5‬ול יין‬ ‫יהיה‬ ‫וירשיעו א ת איוב ני א מרו שהוא רשע וזה אליפז ומהם מי שאמר שהוא לג מו ל טו ב‬
‫המקרזיזמןהפנעים‬ ‫ח ש כ מין רשעך ונו׳ ‪ :‬אי וה מלאך שיהיה ת חובל הלצתו ועתירתסר״ל שמהעניין‬
‫‪ .‬ו מ ה ם מי שאמר שזהו רצון בשם שיגגמל‬ ‫יטבעיהואשהאד׳יחלהואסיהיהלואיוהכת‬
‫על דלן• ןנ<ןמד כי ׳‬
‫ר ע לעושה טוב ו הנ ה כ שתתכונן כדבריו ‪',‬‬
‫גי יזפק ו‪ 15‬פלטהו *‬ ‫‪I‬‬ ‫‪f‬‬ ‫י או מ כ תי י ע תי ר כעדן ויהי׳ לז ל רו עי ל‬
‫לזו מו ק ם דיךהיי«'‬‫נ ת מ׳ ה מ תכונן ותחשב שלא א מ ר דבר נו טן ע ל“‬ ‫יזינל עתיתי יי׳‪°‬לי< י״״ ! ־נמרה״לצס ׳ 'הטאטר האחרון הטורה על ההשגה האטתיית נאט‬
‫גייו ס ייחד סהענין‬ ‫אשר אמרו רעי איוב אבל ה שי׳ענייניה׳בדכרי'‬ ‫קדוכקתלנצחילללא^;תשובש;;אד;; בויאחרכן פי לא דנרחסאלי נכונהכענדיאיוב••‬
‫נמפן־ לדצון ל ני ז‬ ‫אחדיס אבל ע ם סהשתכלות הטוב יתבאר לך‬
‫ג מ די לו רוצה ‪9n‬‬ ‫מ י ס צד שיעויו‪:‬ו לאדם הכחית ל ג ל י ו ת או ואמנם דעת אליפז בזה המאורע הוא ג״כ אחרת מן‬
‫נהנדיל עצמו מצל‬
‫ה ענין הנו ס ף אשר הביא והוא היה הכוולולא‬
‫י‪ 8‬רו והרחיקיי!יד‬ ‫קדם ה ענין ההוא לזולתו מ ה ם וא חר זה ע רב‬ ‫לנצ״ יליז י ח י מ א כן אכ ל הדעות הנאמרות בהשגחה • וזה שהוא אמר שכל‬ ‫^‬
‫לצרות‬ ‫נצווצוליו‬‫ל ס ז א ת הכוונה כל מ ה שאמרו ר עי איוב‬ ‫מה שחל באיוב היה חולו על צד הדין כי היו לו חטאי'‬ ‫שהאדס מ ^ ב ל ה ה ת ה ו ו כ מ ל ״ ‪L‬‬
‫׳‪.‬‬ ‫היה ראוי בנלל' למה שחל בו •והוא אמרו לאיוב הלא ^ להעלים ה ענין ע ד שיהיה הנראה להמון שדעת‬
‫והוי! ליו ח»צו‬ ‫כ‪,‬‬ ‫ה הפ ס ד ! נ ת א ר איכות רנ דו אי'‬
‫!יעתיר געדי יו'‬
‫מו ס נ ס עליו ואץ ה ענין נן »ה מליון שיהיה‬ ‫כלס ד ע ת אחל‬ ‫נ א ת מי ד כ ר א ל • י״ ל שהנביא י ד ע הע תיל • רעתך רבה ואין קץ לעונותיך• אחרבן התחיל לומר‬
‫עתרתז‬ ‫יזקוגל‬ ‫להענין אשר הי סין אליהו הוא שהענין התפורס‬ ‫‪u‬יוב שזה שאתה חושב אלתו ונשען עליו מיושר‬ ‫י הי ה כצ]ל >זןהמקרים ‪-‬או מי שחולס אי זס‪ ,‬י<י‬
‫וידוע שאדם יחלה ע ד שיגיע לשערי מו ת ו א ס והלצת‪ 1‬פי׳יו ג פ ד‬
‫הצלתו‬ ‫הייה לו מ ל אי מ ע תי ר כעדו איזה מ ל אן שיהיה פיהיס‬ ‫יינילהו מאיזה רע המוכןלבא עליו הפעולות ללכת בדרכים המעולים אינו עניין מחייב‬ ‫‪'"'"'°‬צייא י‬
‫לוס‬
‫נתז שהאריך טה הר״ר לוי כן גרשון כפירושל^‬
‫מ כני האלהיס ט נ עי או נפשי אז חיוני‪,‬יעמוד לפעמי׳ מצד ה טנ ע‬ ‫• ומכמ ה שהאריך כדכור הקאהיה שתהיה שלם אצל השם עד שלא תענשיהן בעב^^‬
‫»עוור ‪ ipnS 1‬הויו‬
‫היותננר על מחלת!‬
‫כנג ד השטן יתחנן אליו ויחזננהו גיאמר עדעהו‬ ‫כי‪/‬אר לויתן תשי כלל סגולות גשמיות • ד״ל לא יאמיןובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי המר‬
‫ויופפר ל פ ע מי•‬ ‫ת‬ ‫ותקוכל ע ת ר תו כי לא ירצה השם כ מו ת ה ח‬ ‫ירוכמהשהאריך נזל!תר‪.‬הש״י לאיוב כשכאר וגוי • ולא ־סר אליפז מלכת בזה הדרך ר״ל האמינו כל‬
‫‪ 9‬י‪ 1‬יעו ליו העז ר‬ ‫כי■קם בקציאומ והחלים והטוב)ינצל החולה‬ ‫״שעותו קכל מהי •שדתה איוב היה נתאר מה שישיג האדם שהוא במשפט ודזסהנוחינו כלם‬
‫מ ר ד ת שחת כי ינצח העצתי אשר הוא ח נ מן מצד מערכת! ושליו’ '‬
‫הגיעו ומנו ליפטד‬ ‫אשר נתחייב בעבורם העונש תעלם משנו השגתם‬ ‫יייפן אשי אין המכוון ממני שיה^ה שום בדיה‬
‫בעצחותו לחקרי אשר יזצד ההכרח אף לח‬ ‫ייכל‪.‬מלת לדתן רוצה ליחרחבור סגולת‬
‫יוןהעילס ולפעמי®‬
‫תהיה שם עזרה והצלה מדוכ ק ת לנצח כי הוא‬
‫ואפני התחייבנו העונש בעבורם ‪ :‬אבל דעת בלדר‬
‫לו העז ר‬
‫מהפ״י מצדשידגת‬
‫יגי ע‬
‫ביד השטן א ם י ח טי א היום לא י ח טיא ח ח ר‬ ‫^זאיות ניזנתות ככ״א מפוורות בב״יז ההולך השוחי כזאת השאלה היא אמונת התמורה והגמול•‬
‫יזשיאה והתעופף אשר אותם הסגולות נמשכו׳‬
‫נווי‪ 01‬הית׳מחלתן■‬ ‫וכאשר ה פ ר שינצל החולה וישוב ל ענייני ם‬ ‫^צורתהב״ח יככלל חכור הצורות אשר יצר וזה שהוא אמר לאיוב שאלו הקורות העצומות אם‬
‫הטובים בשובו אל פ נ ץ בריאותו א ח ר כן כל דיוויה ליזול עליו‬ ‫אתה נקי ואין לך חטא סבתם הגריל הגמול ויומר לך‬
‫המערכת‬ ‫יזצד‬ ‫>שאק בו אשר אין כת כאדם להשיגם איכות‬
‫אלה יפ ע ל אל זכו׳ כי ההצלה והעזרה ברוב‬ ‫הטובה שבתמורות וזה סלוטובלך לרבות הטובר־{‬
‫ופעמים יגי ע הו ׳‬ ‫• התחדשס ;‬
‫ב ע ת הנ ע רו ת או בע ת הכ חרו׳ ולחי שכחותיו החולי נרצוןהנורין‬ ‫אשר תשיג אליה בעולם הבא • והוא אמרו לאיוב‬ ‫פרק נ ד‬
‫הפועלי ם גוברות אל ה ח תפע לי ס כראוי וכבר כדי שינצל מ פג ע‬
‫רע מ מנו‬ ‫תהיה ג״כ פ ע ם שלישית כזחן י^זקנה זה ה ענין יותר‬ ‫זך וישר אחה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צרקיך והיה ראשיתך מצער וגומר • וכבר‬
‫כמ״ש הכתוב <)‪ 1‬רד‬ ‫ביארו אליהוא לבדו והוהיף שנית אם שהיפרו‬ ‫ידעת פרסום זה הדעת בעניין ההשגחה וככר בארנוהו‪ • .‬ואמנם דעת צפר הנעמתי הו^ן‬
‫יי׳ בי ‪ ,‬יונפת בי‬
‫ראשונה כי ה שגחת השם בנ בי אי ם עצוחה ע ד ההמשילו זה ליוד®‬ ‫דעי‪-‬ז מי שרואה שהכל נמשך לרצון לבד • ולא יבקש לפעולותיו סכה כלל ו ל א‬
‫ח אדוו״ א כי ב א ח ת ידבר אל ובשתים לא ‪ 7‬בהולך בספינה או‬
‫ואפשר‬ ‫ישורנה בחלום חז־ון לילה בנפול תרדמה ע ל נשיירא‬ ‫יאמר למה עשה זה ולמה לא עשה זה • ומפני זה לא יבוקש דרך היושר ולא גזרת חכמה‬
‫ה מי ת‬ ‫אנשים וגו׳ואחר כן התחיל לחזק ה שגחת השם שיקרה!‬ ‫גכל מה של עשהו השם • שעצמותו ואמתחו מחייביפז שיעשה מה שירצה ויד שכלינו‬
‫גדרכי סי ההס ונין‬
‫בעולם לבאר דרכי כשם ה טבעיים כטפור‬ ‫הקצר תעלומות חכמ‪.‬תו אשר סדיגה וממשפטה שיעשה מה שירצה לו לסבה אחרת •‬
‫לגנ עו‬ ‫מהשם‬
‫וערבב ע ח י ס נמכאיכ אלמשככו‬ ‫ה ר ע ם והברק ו ה מ טר‬
‫והוא אמרו לאיוב מייחן אלוה דבר ויפתח שפתיו עטך ויגד לך תעלומות חכמה כי‪.‬‬
‫עכייני׳רביס כי ראוי ל קחת ראיה מה שגחת כדי שינצל מהרע®‬
‫רבים ט ב עיי ם ההוי((' ולפעמי®‬ ‫חדכ רי ס‬ ‫האל בעול ם‬ ‫כפלים לתושיה החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא • ועתה ראה והתבונן איך‬
‫ה הוי ע ?‬ ‫י צי ע הו‬ ‫אשר בעבורם יתב אר היות השגחתו בעול ם‬ ‫יזוצע העניין אשר בלבל בני אדם והביאם לדעות אשר הקדמנו לפרשה בהשגחת השם‬
‫וכן כאשר ב א‪ :‬לוי הנבואה לאיוב אשר יתב אר‬
‫לו ח חנ ה ט עו תו ככל חיה שדחה לא טר ח ם פ ר‬
‫הנורעיכם‬ ‫גנכראים וזגרון כל מה שחייבתהו החלוקה • ויחסו העניין ההוא ^ א חד מן‬
‫ענייני ס ט כ עיי ס ע ס ספיר י סודו ת או טפו ר ׳‬ ‫הדעי־־ת‬ ‫ויהיה‬ ‫כ^ולס בחשיבות אס היה משל או אמרוהו אמת אם היה עניין שארע״;‬
‫ט כ עי ם מ מיני ב״ח חכר עו ד ספור שחקים‬ ‫חמיוהם לאיוב הולך על דעת ארי״סטו ״ ודעת אליפזהולךעל דעת תורתנו״ ורעת בלדר‬
‫ושתים וכסיל זני ח ה לענין מעשיהם כאויד‬
‫הקרוב לכו והיתה הערתו כלה להעיר לאיוב‬
‫ייולך על דעת המעתזילה״ ודעת צופר על דעת האשעריא • ואלו היו הדעות הקרומות‬
‫כי ח ח ה שיראה ח ת ח׳ג לג ל הירח ישיג ה שגחת‬ ‫ונזכר‬ ‫כהשגחה• ואחר כן התחדש דעת אחר והוא המיוהס לאליהו • ולזה שובח• אצלם‬
‫השם בעול ם וכן עו ד התעורר אליהוא ל ה עי ר‬ ‫^®היהקטןסרם כשנים וגדול בחכמה • והתחיל לכהות ולגעור באיוב וליחס לו הסכלורת‬
‫ה ח נו כ״ח מ א רי ך כדבור לויתן אשר הוא ‪,‬‬
‫השט וההולך וה מעו‪ 3‬ףכל אל) ב ענייני ם וכלל‬
‫כהגדללו ובהרחיקו איך באו עליו הצורות והוא עושה טוב והאריך לשבח פעילותיו • וכן‬
‫נ ה ס סגו ל ת גשמיות מפוזרות בב׳יח ו ה מונ ה‬ ‫על שלשת ריעיו שנפסד ד ע ח ס על רוב זקנתם • ואסר דברים וחידות נפלאורת‬
‫בזה שהעניינים הנחצאיס כעולסהוייה ו הפ ס ל‬ ‫כשיתבונן כדבריו המתבונן יתמה ויו^שב שלא אמר דבר נוסף על מה שאמרן^יפזוכלרד‬
‫לא י גי ע ד ע תנו להשיג איכו ת התחדשס כי‬
‫ה סכו ת אינ ם מוגבלות ו ה ס בו ת הס;רבות ולא‬
‫וצופר אבל השיב ענייני דבריהם במלות אחרות והוסיף בביאורם כי הוא לא יצא מעניין‬
‫נ ד ע ה תי חו סו ת ה ס כנ ת ו ה מ סוכ בי ם ב ט ב ע‬ ‫הכהוי והנערה באיוב ותאר השם ביושר וספר נפלאותיו במציאות ושהוא ית' לא ירגיש‬
‫ה מ קבל ז פ ט כ ע ה הז ד מן ה מ עו ר ב בהם ולא‬ ‫כעכדת העובד ולא במרד המורד והמורה ואלו העניינים כלס כבר אמרום חבריו •אבל עם‬
‫לצייר מציאות זס הכח ה ט ב עי בדבר ה מ ת הוו ה‬
‫ההשתכלרת הטוב יתכאדלך העניין הנוסף אשר הביא והוא היה הכונה ולא קדם העניין‬
‫ו ה מנ היג והוא המלאך איך ה ת ח ל תו ו אין‬
‫מעולת! ואינו דבר שידת׳ ^ מ ה שעשינו א נ ח מ‬ ‫ריעיו‬ ‫ההוא לזולתו מהן ואחר כן אמר עמו כל מה שאמרוהו כמו שהם בולם איוב ושלשת‬
‫ו א ח ר ש ה דכ רכן איך יחשוב א ד ם שתהיה‬ ‫ישיב כל אחד מהן העניין אשר זכרו האחרים כמו‪ ,‬שזכרתי לך וזה להעלים העניין המיוחד‬
‫הנ הג תו י ת על ה ל י ס והשגחתו כ נ ס דו ח ה‬ ‫כרעת כל אחד עד שיהיה הנראה להמון שדעת כלם דעת אחד מוסבם עליו ואין העניין‬
‫ל הנ הג תנו !בהשגמתנו ב ח ס שנ שגי ח בו ‪:‬‬
‫ב מו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫כן • והעניין אשך הוסיפו אליהו לא זכרו אחד מהם הוא אשר המשילו בהלצת המלאך •‬ ‫‪j !1‬‬
‫ואמר שהעניין המפורסם הידוע שהאדם יחלה עד שיגיע אל שערי מות ויתייאשו ממנו‬
‫ואם יהיו! לו מלאך שיליץ ויעתיר בעדו אי זה מלאך שיהיה תקובל הלצתו ועתירתו ויקוממו כשלונו וינצל החולה ההוא וישוב‬
‫לענייניו‪,‬הטובים • אכל לא יהיה זה תדיר ולא יהיה שם עתרה והצלהמדוכקת לנצח אכל פעמים שלש אסר אם יש עליו מלאך‬
‫מליץ וגו' • וכאשר ספר ענייני הנחלץ מחוליו ושמחתו בשובו אל עניין הבריאות אמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש ע כו‬
‫גנו־ זה העניין בארו אליהוא^יכרו והוסיף לכמ ה שאמר לפני זה העניין בתאר'איכות הנבואה באפרו כי כאחת ידברא?*‬
‫וכשתים לא ישורנו בהלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים • ואחר כן התהיל לחזק זה הרעת ולבאר דרכיו בספור ענייניכש‬
‫מכעיים רבים בספרו ״ הרעם • והברק • והמטר • ונשיבת הרוחות ‪ .‬וערב עמהם עניינים רכים מענייני בעלי חי> ‪ a‬ר'לבן ‪is‬‬
‫המגפה באמרו רגע ימותו וחצות לילה יגועשו עס ויעבורו •‪ ,‬והיות המלחמות העצומות ידוע כבירים לא הקר ויעמד אחרים‬
‫תוזתס והרכה מאלו העניינים • וכן המצא זאת הנבואה אשר באה לאיוב אשר התבאר לו ממנו טעותו בכל מה שדמח ולו‪%‬ו‬
‫®־כה מספר עניינים טבעיים ׳•׳ אס ספור יסודות • או ספור אותות עליונות • או ספור טבעים ממיני בעלי חיים • לא דבר‬
‫»וזר • ואשר זבו־ שם מספור שהקים ושמים וכסיל וכימה לעניין מעשיהם באויר דקרוב לנו רהיתה הערתו כלה אליו ממה שהחת‬
‫גלגל הירח״ ובן עוד אליהו התעורר ממיני בעלי חיים ואמר מלפנומבהמוח ארץ ומעוף השמים' יחכמנו ״ ורוב מה שהאריך‬
‫כרכור ההלא היה בתאר לויתן אשר כלל סגלות גשמיות מפוזרורת בל ח ההולך והשוחה והמעופף • כל אלו העניינים היתדז‬
‫י‬ ‫׳‪. .‬כעולם‬ ‫‪,‬‬ ‫הבונה כהן שאלוהעגייניסהנמצאים ‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬
 ‫או^ודי‬ ‫‪.‬שם טוב ‪ .‬מורה נבוכים" חלק ^‘לישי‬ ‫‪-‬‬ ‫מרראש‬
‫שהביא‬ ‫!!!‬ ‫ולא כל החכיויס ג"כ רואים זה ה ד ע ת *‬ ‫פרק כך‬ ‫כמו שיש הבדל מן ה פ עו לו ת השבתיות לפ עולו ת ה מלאכו תיות כי האדס אשר נתדם‬
‫יסובריסזז ה ה ד ע ת והוא א מ ר ם י סו ר ץ ש ל אנ כ ה ^ז‪ '. ’ ^ ^ ’,‬ר ״ ל‬ ‫בחלום נ ט ב ע והאדם אשר• יחרש ב מ ל אכ ה הוא כ תכלית הריתוק ואין בהס שוס שתוף אלא‬ ‫ו‬
‫’ ^"^*ת'אדם נרי'‬ ‫^השגיז^ ’‬‫שנאנןרו כ‬
‫בדעייגת ‪!;ju‬׳•!; !‬
‫הרב כ ד עו‬
‫?‪31‬‬ ‫‪5‬ומותי חסילח היית׳ ש ס לנ דו מ ף ה ש ס אינו ת שעתףלהסכי ה אחד הוא אד ם מצוייר והא מד הוא אד ס‬
‫’י'* ‪ 1>..‬ו ׳‪1‬לז‬ ‫שאי! רא)י שנאמין כ ד ע ת מי שיאמין יסורין של ייהבה ו נאמר‬ ‫כ״כ אי מ ת ואין צור כאלהינו כמו שאמרו‪,‬י״ל אין צייר כאלהינו כן ראו? להאמין כי נ ב ד ל־‬ ‫השגת!‬
‫‪ 1‬רם‬ ‫מ ח ט א ושלא נ ת חייב בזי‬ ‫־‬ ‫'* השגתתו והנ הג תו ו ה מנ ה ה אל הית ל עניני ס‬ ‫גחולי ביגיעה! כדי‬
‫‪ ^ .U‬י ו‬ ‫ל ה ר מ ת שכרו כי זה יהיה‬ ‫להצילו מל(!ת הרעה‬
‫‪ c :‬ה ט נ עיי ס מ ^שגתתנו ו‪:‬ני;ג תנו וכוונ תנו‬
‫י‬ ‫שניהםי • ר״ל אברהם ויצחק ן וה^‬ ‫נ^ותת י״ האנושית לתה שנשיג סנתו וגנ היג עליו ומכוין ‪ ..‬בעולם ההייה וההפסד לא יגיע דעתנו‪ V‬השיג ןליכות‬ ‫‪3‬י?»ר‪ 1‬כי‬
‫ל דני ‪! in‬נשתים‬
‫‪L‬‬ ‫הנ ס תן שעשה מעשה א חד ‪ .‬ד״ל שהי‬ ‫^חי שזרנה הרצון תליו זא ת היתה כוונ ת ספ ר איוב כלומר רצוני התהדשס ולא לציור מציאות זה הבח הטבעי בךי‪,‬ם‬
‫ז‬ ‫הנ ‪p‬י^ן הוא שיעשס מע ש? א חד) אין הח‬
‫שיהיה משל‬
‫שנעשהו‬ ‫גזה נחתת ידנר הל כו ח׳ ל תת ו ה ת ה פנ ה ב א תונ ה ולהעיר שינמדו‪^< ,‬יך ד־־יתהלחו ואינו דבר שידמה ‪n o h‬‬
‫אלא ׳ ־‬
‫עצק‪ ,‬׳׳׳־ •‬
‫ההוא מכוון מצד ״׳‪.‬׳•׳)‬ ‫התורה‬ ‫כמ״ש‬
‫שילמדו מ חנו בני אד ם ‪ :‬ואין פי' שי ד ע ה‬
‫בחלום ‪(5‬דנר בי הראיה חן נ ע כייני ם ה טבעיי ם‪,‬ע ד שלא ת ט ע ה ^^נחנו • ואיך נשתדל שתהיה‪. ,‬הנהנחו יתעלד־־‪.‬‬
‫*ויזליו ובשתים וליו ותבקש כ ל מיננן שתהיה ידי ע תו כידיע תנו חו‬
‫ר״ל שידע הש״י אס הס אוהבים א ס לא ני גליי‬ ‫כוונתו והשגתתו וידיעתו כידיע תנוו ה שגק תנו והשגחתו בהם דומה להנהנתינו מה שנגהיג או■‬
‫ישורג' שיר‪$‬ן׳ שהשם‬
‫וידוע לפניו ‪ J‬מ פני שהוא קריאהאל הנ חכעי^‬ ‫כדזריוה ו ‪ :‬נ ה ג ת נ ו ו ו ‪ :‬ו ר‪1‬שר ה ת חיל אליהוא להעיר השגהתנו במה שנשגיח בו״ אבל הראוי לעמו׳ אצל‬ ‫ידבר עמו‬
‫ר״לזההאי ש כ שי כ א ל ה פ סי ד א מונ תו א ש ^‬ ‫הנבויוה יזובןצון לאיוב וללמדו והשלים אותו האל בד־‪.,‬רן ע מ ו' זה השיעור ולהאמין שהוא >ת' לא ת ע ל ט ממנו‬
‫היא א ת ת במציאות הוא קריאה אל הנמנעיי^‬ ‫רתעלומד־‪ .‬כמו שג^זומר אליהו^‪ N‬שם כי ■עיניו‬ ‫בזל ‪ nr^j‬ובשתי׳ בנבואה כ ל ק ח אותן ה ענייני ם ה טבציי ם ני‬
‫כי נ מ נ ע ה»א'שיתחלף ה א ת ת ; והיא ה ט ו ס‬ ‫לאישורנה שהיויש‬
‫אשר באה כזה הענין ♦ רי ל והיא נכלש ארי‬
‫<איןחשך‬ ‫יראד־‪-‬‬ ‫צעדיו‬ ‫וכלל‬ ‫ן^יש‬ ‫דרכי‬ ‫‪S‬‬ ‫ע‬ ‫שלא הגיע ‪ ,‬לתעלת הי ; ה מונ ה כלה ת ה שאמרנו וכשידע האד'‪ ,‬וה‬

‫ישראל כעבור שהרגילו כנפשם ה סגו ף והק״י‬ ‫עתו כקל עליו כל מקרה מ בת אליו)־‪.‬וא י ד ע או ואין צלמות להסתר שם פועלי און״ אמנם אין עניין‬ ‫^ננויזס■ והוי! דבק‬
‫ידבר‬ ‫גשם‬
‫‪.‬יו י ד ע או ישגיח או לא ישגיח או יעזוב אכל‬
‫’‬ ‫לנפשם מ ד ת הגבורה ;‬ ‫קש״י בדרך ^ ‪ p‬רת יושיף אליו אהבה כי צנ ח כ ע ט ב ע קיום וי ד ע השגהתוכענייןהשנתתינו ולא עייןהנהנחו לברואיו‬
‫לולי‬ ‫והדבור ההו‪ 6‬הו א שהוא מושגת מ א תה ש ם כל מ ה שאיפש' להיות כעניין הנהגתינו‪.‬לםה שננהיג ולא־קבצי נדר אחד‬
‫יהוכיז נ ת כיוינ על‬
‫‪, ,‬‬ ‫^־‬ ‫;‬ ‫להצילו וושגא וישיג ה תג צי ת האחרון שהוא שתדבק כמו שיחשב כל נבוך ״ ואין ביניהם '־ ‪(.:‬ן• כי אם ‪-‬‬ ‫משכנו נדי‬
‫מהרעה ;ר^ויה נפשו כשם י ת ע׳ ואין יכולת לשטן על נ שחתו בשם לבד • כמו שלא תדמה פעולתנו ל ג ^ ^ ו ולא יקכצס נדר אהד• וכהבדלות הפעולות‬
‫לח!ל עליו חס ילך‬
‫חבב האלהית ויראה גודל מ ע ל ת ה ש ם י ת ע׳ ןיוס‪:‬ף הטבעיות מן הפעולות המלאכותיות נן הואהבדל ההנהגה והשנהה והמנה האלהי^‬ ‫ג ד רן השר‬
‫‪ ,‬אבכ ה מ ויראה פ חי תו תו וכי ■הוא כריה ק טנ ה‬
‫' צפני ת מי׳דע) ת ע״ ב א מ א ש ונחמתי ע ל ע פ ר ‪ ,‬לעניינים ההם הטבעיים מהנהנתנו והשנחתינו •וכונתינו האנושית למה שננהיג^אוחי‬ ‫יהיתה הערת!‬
‫?!ליומחה שתהת‬
‫כי׳יונל לאפר וכמו שאמדו ז״ב עושין מאהבה ושמחין ונשגיה עליו ונכוין אליו • זאת היתד‪ .‬בונת ספר איוב כלו ״ ר״ל לתת זאת הפינה באמונזז‬ ‫נלגצהירח‬
‫לח היתה לו י די עז ‪:‬ייסורין אשר הרצון בז י‪ .‬ני עושים חצות השם ולהעיר שילמדו הראיה מן העניינים הטבעיים עד שלא תטעה ותבקש בדמיוניך שתהיה‬
‫כסיל‪:‬כית' ‪ :‬ע בו ד אהבתו אליו ונ פי גד לי) היי סו רין לא ידיעתו כידיעתנו או מנתו והשגחתו והנהגתו ככונתינווהשגהתינווהנהגתינו • וכשידע ‪.‬‬ ‫ג ענין הגלגלים ויום‬
‫י דבר עש‬
‫הוחחנד עעיצז ם י ב לי ל ם כ הנ‪:‬ג תו אכל שמחין ט סו רין כי א״א האדם זה יקל עליו כל מקרה ולא יוסיפו לו המקרים ספקות על השם ואם ירע או לא ידע ואם‬
‫^!ברכללבו סגולות כ צ ת ס כי קי שהוא מ עו רב ו מיוסד על ע פ ר ישגיח או יעזוב אבל יוסיף עליו אהבה כמו שאמך בסוף זאת הנבואה על כן אמאס ונחמתי‬
‫נשמיית ‪ .‬כימש ואפר יחוייב שיגיע לו בעבור זאת ההרכבה‬
‫תנל ‪ ,‬על עפר ואפר וכמ״שז ילעושין מאהבה ושמחים בייסורין • י ואתהכשתסתכלבכלמרת‪-‬‬ ‫בצ‪ 1‬תו הסבור כלל ייסורין רבים ואח״ז א מ׳ הר׳יוא ת ה כ ש ת ס‬
‫בו סגולוע גשמיות­ ככל מ ה שאמרנו והס כל הפדקיס אשר ה ם ‪ I‬שיאמרתיו ההשתכלות שצריךלהיטחכל מ בזה המאמר ותעיין כל ענייני ספר איוב יתבאר‬
‫הצעה לביאור איוב ותעיין אח׳׳כ כ ענייני כל לך העניינים ותמצאני שכבר כללתי ותפשתי‪,‬כל ענייניו לא ימלט ממנו דבר מה שבא‬
‫בסדרי הד‪^5‬רים והמשך ההמשל כמו שבארתי לך פעמים בזה המאמר•*‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ספ ר איוב ות‪-‬זצאני וכן' ‪:‬‬ ‫פרק כד‬
‫פרק כך■ ע נ ן הנסיון ג״כ מ סו פ ק מ א ד‬
‫‪V‬‬ ‫^ ^פרק‪ :‬ארב^ה ועערים‬ ‫•‬ ‫לק ה שרבים חשבו כ• ע נ ן נשיון‬
‫שיני‪,‬יי הוא ע ל דרך ייסורין של• אהבה צענותו מ י‬
‫י‬ ‫זה הדעת ההחוני‬
‫פי' ונות‬
‫ה‪ :‬ם מכ‪5‬׳‪,‬ונ על‬
‫׳ןןד ללן הנסיון ג״כ מסופק מאד ו הו א הגדול שבמפופקי התורה והתודה זכרה אוחו בוי‬ ‫ולפי‬ ‫ת‬ ‫הדע‬ ‫זה‬ ‫הרב‬ ‫רטל‬ ‫וככר‬ ‫גמולו‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫חנלתי‬ ‫ה^(‪ 7‬ם‬
‫טיתדם לו ח ש ה' שכבר;חשב ז ‪ :‬הוא נקשר ע ס הדנור כהשגחה‬
‫‪ 1‬מקימות כמו שאבאר בזה הפרק • ואמנם מה שהוא מפורסם לבני אדם מעניין‪.‬״‬ ‫מה שזוא תיים זה ולחה שנכד יחשב שהיא בבחינת שידע השס מ ה ‪,‬‬
‫ה־זיום רוצה נזה שבלב ‪ :‬מנו ס ה ההוא כתואר א מונ תו בשם הנסיון והוא שיביא השם מכות ומקרים באיש מבלתי שיקדם לו הטא כרי להרבות שכרך ־ ‪.‬‬
‫שוס!זדם זין הוא כנוו שאנזר ע ת ה ת־עתי כי ירא ׳‪ 1‬הי ס זאת פנה לא הוזכרה בחורה בלשון מבואר כלל • ואין בתורה מה שיראה פשוטו זה העניין■‬ ‫יהיה נסת‬ ‫סלח‬
‫לשתני‬
‫מהיותו נעתת א ת ה‪:‬י ה נקשר זה ע ‪'0‬זה ה מ א מ ר בידי ע ת אלא מקום אהד מן הששה מקומות והנה אבאר אחר זה עניינו • אבל פנת התורה הפך זוז‬
‫מי‪,:‬מונת התירה הש״י ולכן היה נקשר זה הדרוש ע ס הדרושים הרעת הוא אמרו יתעלה אל אמונה ואין עול • ולא כל החכמים לב רואים זה הדעת ההמוני‬
‫פשלימה • אשר לא‬
‫הקודמים וביאר הרב כוה הפ׳שאין ענין הנ סיון שהם כבר אמרו אין מיתה־ בלא הטא ואין ייסורין בלא עון' • וזה הדעת הוא אשר צריך‬ ‫יני עו‬
‫להרבות הג מול ולא לידע מה שלא י ד ע אלא‬
‫ל הז־יע תה שלא נו ד ע ולב; ה תחיל נאחר ענין י שיאמינהוכלכןתורה בעל שכל לא שייהס העול לשם חלילה לו ממנו עד שיאמן נקוי‬
‫נסיוןג״כ מ סופ ק ק א ד והספק הוא ע״ו התוא׳כי ראובן םהעול ושלמותו ושלא התחייב מה שהל עליו • אמכם הנראה מהנסיונות הנזכרות‬
‫לא יגולט אם שיהי׳עכין הנסיון שהש״י י ד ע ע נין בתורה במקומות ההם שהם כבר באו בעניין הנסיון והבחינה עד שידע הש״י אמונת האיעז ‪.‬‬
‫המכוסה והוא ל ה ר מ ת גמולו מבלתי כיקדס לו ההוא או האומה ההיא או יכלת עברתו חה העניין הוא המסופק הגדול וכ״ש עניין העקרה‬
‫ח ט א אתשיהי׳ליבחץ ה ח ט ס ה אם הוא צדיק או אשר לא ידעה בלתי השם והם שניהם ונאמד להם כי אתה ידעת כי ירא אלהים אתה וגו׳ *‬
‫י ר שע ונ ל אלו החליק״׳שקר עליו כי לא יכא הש״י וכן אמרו כי מנסה יי׳ ^יהיכם אתכם לרעת הישכם אוהבים וגו׳ • וכן אמרו לדעת את א שי‬
‫אתהלוונמ כא לתלר' בלבבך וגו׳ • והנני מתיר לך כל <יו הספקות •די‪ 1‬כי כל גסיון שבא בתורה אין כוונתו ועניינו‬ ‫יי ס; רין ע ל א ד ם כדי ל הי בו ת ג מו‬
‫לו ע ת ה י ד ע זי כי ירא אל היס‬
‫אלא כדי שידעו בני ארם מה שצריך להם לעשותו ומה שראוי להאמינו ״ וכאלו עניין‬ ‫שעד ע ת ה לא היה יוד ע ונתחדשה לו ידיע' וכן‬
‫א חרו כי מנ ס ה ה׳ א ל הינ ס א ת; ם לד ע ת• הנסיון שיעשה מעשה אהר איןהכונה גוף המעשה ההוא אבל הבונה שיהיה משל שילמדו‬
‫־היש נ׳ח ו ־‪.‬בי'והנה אתר’‪,‬הרב שוכי׳או תו התור׳ מטנו וילכו אחריו • כאמרו לדעת הישכס אוהבים וגו׳ ואין פירושו שידע הש״י זה כי הו^‪,‬‬
‫• בששה חקי מו׳והנ ה הרב יבאר כל אלו ה מ קו מו ת ככר ידעו כאמרו לרעת כי אני יי׳ מקרשבם אשר ענייני שידעו האומות •כן אט‪,‬ר כי כשיקו‬
‫אשר יש עלי ה' ס פ ק אס שהש׳הויא עוש' עו ל ח״ו מתפאר בנבואה ותר או אותותיו המביאות לחשוב אמת בדבריו דעו שהוא עניין שרצהו‬
‫או שלא היה יודע מקודסואת״כ י ד ע וי נ ה א מ ר‬
‫‪,‬הרב וכי׳ אין הבונה גוף הקעאה כי אין המעשה השם להידיע באומות שיעור האמינככס באמתת תורתו והשלגתבבם אמחחו ושאינני*‬
‫‪.‬הוא נזכדן מצד ע צ מ י‪ .‬ו ט ו ב י ה עניין ה נ סי ון נפתים להסתת מסית ולא תפסר אמונתכם בשם למען יכוין אליה כל מבקש אמת ויבקש פן‬
‫פי ע שז ת ע‪ ^ .‬אחד ואין המעשה ההוא יוכו‪ 1‬ן האמונות מה שהוא קיים זה הקיום אשר לא יביטו עמו לעשיית מופת מפני שוזיא קריאו^‬
‫לא שידע ה׳ כן אל הנמנעות כי לא יועיל עשיית המופת רק לאומר האיפשר כמו שבארנו במשנה חורה‬ ‫יזצד עצמו שהשם מקדש‬
‫לדע ת הישכס אוהבים ו הו צו; מ כשיקום ואח׳שהתבא׳שעניין לדע׳הנה הוא שידעו בני אדם כן אפרו במן למעןענותך לנסותך ליע‬
‫* מ ת פי ר כנכואה וירכה אותועיו ה מ בי או ת‪ .‬את אשר בלבבך התשפור מציתיו‪ ,‬אם לא • עניינו לדעת האומ‪.‬וה זה ושיחפרפם ב ע ד ^‬
‫ציזאוב כדבריו וכמו שהוא עכין שדנה הש״י‬
‫הענייןעצמ‪,‬ו נאמיבסןבחד‬
‫‪ -‬׳‪^...‬־ז־ז־רדחי‬
‫׳*'■יא אומו האת להידיע לאומומש)גור שמי שניתןלעבודתו ית׳יכלכלהו מאשר לא יהשוס • ועל זה‬
‫‪ ------------------------ ......................... - ,‬־ ‪ ...........‬״ ־ ; י ‪------‬‬
‫ררתו למען אי סנו הילך בתורתי אם ‪ .‬לא רוצה בו שיבהן בזה כל מהן ויראה אם הדזם^‬ ‫האמותכס כאמחת מירמי‬
‫‪1‬‬ ‫המאכליך מן^‬
‫אמנסאמרוגי״כבמץפעם׳שלישית ^ ^‬
‫׳;לעכדתומועילומספיקאו^^מספיק‪ \•.‬אמנם אמרו ג״כ במן פעם‬
‫ע^ן ׳ ; לעכדתו מועיל ומספיק או ^‪i‬ינו מספיק‬ ‫שיבאאעק)‬
‫להטמממסימאפי׳שי‪3‬‬