‫‪1‬‬

‫האוניברסאליות של האמונה היהודית‬

‫מראש השנה לפסח‬

‫אנו חייבים לרב הראשי מאיר ז'איס‪ ,‬ז"ל‪ ,‬את האבחנה הברורה בין המושג "דת אוניברסאלית"‬
‫לזו של "דת אוניברסאליסטית"‪ .‬דת אוניברסאלית מעמידה פנים שהיא כוללת בתוכה את כל‬
‫המין האנושי אך נוטה‪ ,‬בהגדרה‪ ,‬לפרוזליטיזם לוחם ו"אימפריאליסטי"‪.‬‬
‫הנצרות היתה זמן רב ביותר‪ ,‬הן מבחינת ייעודה המוצהר והן מבחינת העובדות ההיסטוריות‪ ,‬דת‬
‫מסוג זה‪ .‬הביטוי "מחוץ לכנסיה לא קיימת ישועה" ביטא את האמונות העמוקות של מספר רב של‬
‫הוגים נוצריים במהלך הדורות‪ .‬נראה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬שתחילתו של שינוי מתחיל להתגלות מאז וותיקן‬
‫‪ II‬ושנשמות טובות בתוככי העולם הנוצרי מתחילות לנטות דווקא לכיוון הדת האוניברסאלי‬
‫סטית‪.‬‬

‫לפי הגדרה אחרונה זו‪ ,‬כל נברא "יכול להגיע לישועה"‪ ,‬במידה והוא עומד במספר תנאים‬
‫מינימליים בעלי אופי מוסרי בעיקרו‪ ,‬וזאת‪ ,‬ללא קשר לשורש האתני‪ ,‬הלאומי‪ ,‬התרבותי או הדתי‬
‫שאליהם גבר או אשה כלשהם נולדו‪ .‬עבור היהדות‪ ,‬שתמיד ביטאה דוקטרינה מסוג זה‪ ,‬מדובר על‬
‫"שבע מצוות בני נח" המורות‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על איסור על הכפירה‪ ,‬אך לא תובעות פולחן מסויים‪.‬‬
‫שני צורות אלו של דוקטרינות דתיות מייצגות שני סוגים של מונותיאיזם‪ .‬הראשונה‪ ,‬זו של הדת‬
‫האוניברסאלית‪ ,‬מדברות בכלליות על ה"אל היחיד"‪ ,‬תוך שהן מבטאות פחות או יותר את הרעיון‬
‫הבא‪" :‬יש רק אל אחד‪ ,‬והוא האל שלי‪ ".‬בהכרח‪ ,‬דת כזו הופכת ל"אימפריאליסטית"‪ .‬זה אכן גם‬
‫מה שקרה לאיסלאם‪ ,‬ללא קשר‪ ,‬מחד‪ ,‬להכחשותיהם של אינטלקטואלים מוסלמים מסוימים‬
‫שהצליחו לבטא את רעיונותיהם במונחים של התרבות המערבית‪ ,‬וללא קשר‪ ,‬מאידך‪ ,‬לכתבים‬
‫המופלאים שמדברים על "האחדות שמעבר ליחוד" שהותירו אחריהם המיסטיקנים המוסלמים‬
‫הגדולים‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬הדוקטרינה האוניברסאליסטית מתייחסת למונותיאיזם של האל האחד‪ .‬בורא אחד‬
‫הוא המושל היחיד של כל הבריאות‪ ,‬כל אחת במסגרת המשוואה האישית שלה‪.‬‬

‫דבר זה מאפשר לנו להבין טוב יותר מדוע לתורה של העברים‪ ,‬ההיסטוריה של העברים‪ ,‬האמונה‬
‫של העברים‪ ,‬לחוק של העברים‪ ,‬היתה כזו השפעה על האוניברסאלי הכלל‪-‬אנושי ((‪l'universel‬‬
‫‪ . humain‬כאילו כל בריאה מעצם מהותה מסוגלת לבטא בצורה היחודית שלה מה שהאבות של‬
‫עם ישראל הציגו כמודעות דתית מתחדשת בתקופה הפגאניזם העתיק‪.‬‬

‫‪ 1‬מאמר זה‪ ,‬שנכתב מספר שבועות לפני פטירתו של הרב אשכנזי והופיע בירחון ‪Information Juive, n. 160,‬‬
‫‪ ,Septembre 1996‬הוא הטקסט האחרון של הרב‪ .‬הוא מופיע בכי מציון ‪ ,2‬עמ' ‪.229-240‬‬
 ‫שני הקטבים של האמונה היהודית‪ :‬הבריאה והגאולה (ראש השנה ופסח)‬

‫ראש השנה ופסח מייצגים במסגרת הלוח העברי שני מושגי יסוד בסיסיים של האמונה של התורה‪.‬‬
‫הראשון‪ ,‬זה שלעולם יש בורא‪ ,‬דבר שמביא לאופטימיות מהותית של המודעות היהודית‪ .‬אם‬
‫לעולם יש בורא‪ ,‬מה שלא תהיה התכונה הבלתי ניתנת להעברה של ההיסטוריה שלו‪ ,‬הגאולה‬
‫אפשרית‪ .‬זו הסיבה שביסוד האמונה היהודית אופטימיות מטאפיזית אבסולוטית‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬ההכרה באל הבורא לא יכולה להיות יעילה אלא דרך הוכחת ההשגחה שלו‪ .‬ניתן‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬לדמיין דמיאורג שברא את העולם‪ ,‬ומאוכזב מיצירתו‪ ,‬נטש אותו בחלל‪ .‬הוכחה‬
‫לאמיתותו של הבורא לא יכולה להתקיים אלא דרך החוויה ההיסטורית ולא תוצאה מחשיבה‬
‫אבסטרקטית‪ .‬על מנת שההכרה באל הבורא תוביל לאמונה בגאולה הבריאה‪ ,‬היה צריך את נקודת‬
‫ההתייחסות ההיסטורית של חווית הגאולה מהדטרמיניזמים הטבעיים‪ ,‬אותה חוויה שאותה חוו‬
‫בני ישראל בדור של יציאת מצרים‪ .‬צריך לציין שהתורה הציגה‪ ,‬כהקדמה להתגלות במעמד סיני‪,‬‬
‫מבוא היסטורי ארוך שסופו הפסוק‪" :‬זה אכן אנכי ה' אלוקיכם אשר הוצאתיכם ממצרים מבית‬
‫‪2‬‬
‫עבדים‪...‬והנה חוקותי‪"...‬‬

‫מצב הבריאה‬

‫מה שהעברי יודע על מצב הבריאה הוא שעצם מהותה הוא מצב של גלות‪ .‬להיברא‪ ,‬זה להיות מוצב‬
‫הרחק מהבורא‪ 3.‬אולם‪" ,‬ריחוק הישות ממקורה"‪" ,‬רוע‪-‬ישותי" אקזיסטנציאלי זה‪ ,‬הנחווה‬
‫בעברית כמצב של גלות הרחק ממקור הישות‪ ,‬אינו מתבטל דרך הקשר עם גדלות הבורא‪.‬‬
‫"רוע‪-‬ישותי" זה נחווה על ידי כל התרבויות‪ ,‬בכל המסורות‪ ,‬כל אחת על פי דרכה‪ .‬החוויה הדתית‪,‬‬
‫בכל מקום‪ ,‬מתחילה עם גילויה של סטיה מובנית שצריך לרפא‪ :‬חוסר שפעת וסופיותה של המצב‬
‫האנושי‪ ...‬עבור אחדים‪ ,‬מדובר על להיוושע מהמחלות והמוות‪ .‬לאחרים‪ ,‬מדובר על להיוושע‬
‫מהשיעמום‪ .‬ועוד יש כאלה שעבורם הגאולה היא גאולה מהחטא‪ ,‬מהעוון‪ ,‬או במילים אחרות‬
‫מהחוק האלוהי‪ ,‬המוביל למוות כתוצאה מהחטאת המטרה האלוהית הראשונית‪ .‬מדובר‪ ,‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬להינצל מהבעיה המוסרית‪ .‬זהו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬המצב של התיאולוגיה הנוצרית‪.‬‬
‫אך עבור כל מסורת אנושית‪ ,‬המצב האקזיסטנציאלי של גלות (הרחק מהבורא) היא זו הבאה לידי‬
‫ביטוי חוויתי‪ .‬הספרות העולמית לאורך כל הדורות וכל המקומות מעידה על כך יותר מכל דבר‬
‫אחר‪ .‬באשר לישראל‪ ,‬האופטימיות של הנשמה העברית‪ ,‬המנוגדת למודעות הטראגית של הנשמה‬
‫היוונית‪ ,‬למשל‪ ,‬לא מבטלת יחד עם זאת את הכרת הדרמה של אותו ריחוק מטאפיזי‪ ,‬ומאפשרת‬
‫לה להבין‪ ,‬באמצעות האמפתיה‪ ,‬את הטרגדיה האקזיסטנציאלית של הלא‪-‬עברי שאינו מכיר את‬
‫"הבשורה הטובה" של סוף הגלות‪.‬‬

‫‪ 2‬שמות כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 3‬השורש "ברא" מבטא בלשון הקודש וגם בארמית ובשפות שמיות אחרות את מושג החוציות‪" .‬בר" משמעותו‬
‫"מחוץ"‪.‬‬
 ‫הגאולה‬

‫והנה‪ ,‬מגלה האנושות במהלך כל הזמנים‪ ,‬עם שעצם קיומו מביא לידי מימוש את הפולאריות של‬
‫"גלות וגאולה"‪ .‬עם זה‪ ,‬בצורה מסתורית למדי‪ ,‬חוצה את ההיסטוריה של כל התרבויות‪ .‬בסוף‬
‫תהליך ממושך‪ ,‬החלה האנושות לזהות את ייחודיתה של ההיסטוריה של עם ישראל‪ ,‬נושא‬
‫ההוכחה שהגאולה אפשרית‪ .‬ראש השנה‪ ,‬יום הבריאה ‪ -‬ותחילת גלות העולם – מתחבר עם פסח‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫היום של סוף גלותו של האל‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫תניא‪ :‬רבי אליעזר אומר‪ :‬בתשרי נברא העולם [‪ ]...‬רבי יהושע אומר‪ :‬בניסן נברא העולם‪.‬‬

‫סתירה זו לכאורה נפתרת בהערה של התוספות‪ 6‬המפרשת את דעתו של רבי יהושע בצורה הבאה‪:‬‬
‫כוונת הבריאה היתה בתשרי‪ ,‬אולם הבריאה הממשית באה לידי ביטוי בניסן‪ .‬זאת מאחר והעולם‬
‫אינו באמת נברא אלא כשההשגחה של הגאולה מתגלית‪ .‬מאז תשרי של הראשית עד לניסן של‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬מדובר אמנם בעולם הזה‪ ,‬אולם במצב של פרה‪-‬היסטוריה‪ ,‬שעדין לא הושלמה‪ .‬עד‬
‫לשם‪ ,‬רק יחידי סגולה הכירו‪ ,‬ברמה האישית‪ ,‬את החוויה של סוף הגלות‪ ,‬וראש וראשון להם‬
‫אברהם‪ ,‬שלו נאמר‪:‬‬

‫‪7‬‬
‫ואברכה מברכיך ומקללך אאר‪ ,‬ונברכו בך כל משפחת האדמה‪.‬‬

‫ניתן לשאול מהי הזכות להאמין במשהו כשהבורא הוא זה שמבטיח את ההבטחה‪ ,‬ואברהם הרי‬
‫יודע שקולו של האל הוא המדבר אליו‪ .‬אולם דווקא בגלל שהבורא הוא שמבטיח לו את הברכה‬
‫ושדבר זה לא מתממש במציאות‪ ,‬קיימת זכות ממשית ב"להאמין"‪ .‬זוהי תמציתה של ההיסטוריה‬
‫של עם ישראל בכללותה‪ .‬כך‪ ,‬במשך אלפיים שנה‪ ,‬ידענו בביטחון מלא שהשיבה לציון תתגשם‪,‬‬
‫אולם אמונה זו נחוותה במצב הכי בלתי סביר האפשרי‪ .‬מהלך זה של האמונה העברית שיש בורא‬
‫לעולם‪ ,‬ולכן הגאולה אפשרית‪ ,‬אינו נובע מתיאולוגיה פילוסופית אלא ממהותה של עצם האמונה‪.‬‬

‫אברהם מכיר עצמו כנברא‪ ,‬כלומר‪ ,‬כישות הקיימת אך ורק בגלל שמישהו נותן לו את הישות‬
‫המאפשרת לו להתקיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬מבלי לצאת מעצמו‪ ,‬מבלי לחרוג מותה חוויה של ענווה‬
‫אקזיסטנציאלית‪ ,‬הוא מכיר את בוראו "באופן ישיר כאחר ממנו"‪ .‬לא היה זה עם כל אחד‬
‫שהבורא כרת את הברית‪ ,‬זה עם אברהם שהיה מוכן להיות שותף לברית זו‪ .‬אולם הבורא הוא זה‬
‫שחותם במסגרת הברית את מימד הנצח‪.‬‬

‫‪ 4‬ראה פרוש רש"י על "דיו לאבל"‪ ,‬בתלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סנהדרין‪ 97 ,‬ב‪ ,‬וכמו כן כי מציון‪ ,‬הערות על הפרשה‪ ,‬עמ' ‪.380‬‬
‫‪ 5‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ראש השנה‪ 10 ,‬ב‪ 11 ,‬א‪.‬‬
‫‪ 6‬שם‪ 27 ,‬א‪.‬‬
‫‪ 7‬בראשית יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫את החוויה הראשונית הזו כל נברא יכול להכיר ועל כן‪ ,‬כשלא‪-‬עברי מצטרף למסורת של העברים‪,‬‬
‫הוא מכונה בשם "בן אברהם"‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫ממצרים‪ ,‬אי אפשר היה לצאת‪.‬‬

‫משהו מקביל התרחש בזמן הנאציזם‪ :‬מאירופה‪ ,‬אי אפשר היה לצאת‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬יציאת‬
‫מצרים בכל זאת התרחשה‪ .‬מדהים לראות את מספר הפעמים שבהם האל עומד על כך‪ ,‬במהלך‬
‫תיאור האירועים שהתורה מתארת‪ ,‬על הצורך להביא את העברים להכיר בכך זה אמנם הוא‬
‫שהוציא אותם ממצרים‪ .‬כאילו עדי האירועים עצמם לא הצליחו להבין את גודל הרגע במציאות‬
‫ההיסטורית של עולמם‪ ,‬למרות הניסיונות הבלתי נלאים של משה להבהיר להם נקודה זו‪ .‬פרשנות‬
‫של אור החיים הקדוש מבטאת זאת בבירור‪:‬‬

‫ארבע הבטחות נעשו בצורה של דרשה‪" .‬והוצאתי" – אני הוציא אתכם מכבלי מצרים‪.‬‬
‫"והצלתי" ‪ -‬אציל אתכם משיעבודכם‪" .‬וגאלתי" – אוציא אתכם באמצעות אותות‬
‫ומופתים וניסים גדולים‪" .‬ולקחתי" – אקח אתכם לי לעם סגולה‪ .‬אולם קיימת הבטחה‬
‫חמישית‪ ,‬גם היא בצורה של דרשה‪" :‬והבאתי" –אוביל אתכם לארץ אותה הבטחתי‬
‫‪9‬‬
‫לאבותיכם‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬ומה שלא תהיינה הסיבות המשניות שמנעו את כניסת דור יציאת מצרים להכנס לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬הבטחה זו לא הושלמה‪ .‬זאת מאחר‪ ,‬כפי שאור החיים מראה‪ ,‬היא היתה קשורה לתנאי‪:‬‬

‫‪10‬‬
‫וידעתם כי אני‪ ,‬ה' אלוהיכם‪ ,‬הוצאתי אתכם ממצרים‪ ,‬מבית עבדים‪.‬‬

‫פסוקים רבים מאד בתורה מוכיחים את אותה חוסר יכולת של העם לזהות את העיקר‪ ,‬ולא‬
‫מעטים עמדו על האופי הבלתי מובן של אותו עיוורון לפיו עם ישראל של אותה תקופה (חוץ משני‬
‫המרגלים‪ ,‬יהושע בן נון וכלב בן יפונה שאמנם נכנסו לארץ ישראל) לא היה מסוגל להתעלות מעל‬
‫לאמונה שהיה זה משה בעצמו שהוציא את עם ישראל ממצרים‪.‬‬

‫לא ניתן שלא לזהות את ההקבלה‪ ,‬עבור חלק גדול מהדור הנוכחי של העם היהודי‪ ,‬של מצב זה של‬
‫עיוורון‪ ,‬שכן נראה ששני זרמים בולטים השייכים לעם ישראל של היום סובלים ממנו‪ :‬מצד אחד‪,‬‬
‫החרדים‪ ,‬אותם יהודים דתיים שהיו צריכים להאמין שהאירועים ההיסטוריים המתרחשים‬
‫מבטאים את ההשגחה הבאה מהבורא עצמו והגורמת לכך שהבטחת קיבוץ הגלויות תתממש‬
‫אחרי אלפיים שנות גלות‪ ,‬אך מסגלים את הגאולה להרצל ולציונות‪ .‬ומאידך‪ ,‬הציונים הנחשבים‬

‫‪ 8‬תלמוד בבלי‪ ,‬מכילתא‪ ,‬יתרו‪ ,‬א‪.11 ,‬‬

‫‪ 9‬אור החיים על שמות‪ ,‬ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 10‬שמות‪ ,‬ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫"חילונים"‪ ,‬שחלקם הגדול חי באופן מלא את אותם אירועים עצמם‪ ,‬אך נדהמים מעצם הרעיון‬
‫‪11‬‬
‫שמדובר למעשה במימוש הבטחות משיחיות של קיבוץ גלויות שניתנו על ידי הבורא‪.‬‬

‫נחמה כפולה צריכה ביטוי כאן‪ :‬ראשית‪ ,‬העם היהודי לא השתנה‪ ,‬הוא אכן אותו עם ישראל שעליו‬
‫מדברת התורה‪ .‬בהתמודדו עם אותם אירועים בלתי אפשריים‪ ,‬הוא מגיב באותו אופן בלתי סביר‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬דווקא רבים מאד הם אותם לא‪-‬יהודים הרואים באירועי הציונות המודרנית את יד‬
‫האלוהים‪ ,‬ולא רק‪ ,‬כפי שהיה בדור של יציאת מצרים‪ ,‬ידו של משה‪.‬‬

‫חירות ואחריות‬

‫כל זה מוביל אותנו למחשבה עקרונית על החירות וכתוצאה מכך על האחריות של עם ישראל‬
‫באשר להיסטוריה שלו‪ .‬הכל מתרחש כאילו התורה כבר סיפרה לנו‪ ,‬עד לפרקים לפרטים הכי בלתי‬
‫צפויים‪ ,‬את ההיסטוריה שאנחנו צריכים לחיות‪ .‬היכן‪ ,‬אם כן‪ ,‬תתקיים הבחירה החופשית?‬
‫למעשה‪ ,‬האמונה היהודית היא בעלת טבע ספציפי מאד‪ :‬לפני האירוע‪ ,‬אני חופשי לחלוטין‬
‫להתנהג בדרך בה אבחר‪ .‬אולם ברגע שהאירוע התרחש‪ ,‬אני יודע שרצון בורא העולם הוא‬
‫שהתממש‪ ,‬והאמונה שלי באה לידי ביטוי את כל ההאחריות וההשלכות של הבחירה שנעשתה‪.‬‬
‫המקובלים מבהירים בעיה זו באמצעות ההבדל ברמה בין הגורל האישי‪ ,‬שהוא מלכתחילה חופשי‪,‬‬
‫והגורל הקולקטיבי שאינו אחר מאשר רצון הבורא בהתגשמותו‪ .‬ניתן לומר שדווקא במסגרת‬
‫חוויה אמונית זו חוו האומות את האמת של ההתגלות המקראית‪.‬‬

‫‪ 11‬לצטט ירמיהו ‪ .7-8 ,23‬כמו כן ראו תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ברכות‪ 12 ,‬ב‪ ,‬בו מצוטטים פסוקים אלו כסימן לימות‬
‫המשיח‪.‬‬