‫ה'ערב‪-‬רב' והקשר שלהם לארץ ישראל‬

‫‪1‬‬
‫הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו)‬

‫בית המקדש בירושלים נחרב פעמיים בתשעה באב‪ .‬מסכת טרגית של אירועים היסטוריים הובילה‬
‫לכך שבית המקדש הראשון נחרב בתשיעי באב בשנת ‪ 586‬לפני הספירה בתקופת מלכות יהודה‬
‫הראשונה‪ ,‬ואילו בית המקדש השני נחרב בתשיעי באב בשנת ‪ 70‬לספירה‪ ,‬בתקופת הכיבוש הרומי‪.‬‬

‫עד לתקופתנו‪ ,‬פרשנים שונים ניסו להבין את המשמעות האמיתית של צירוף מקרים זה‪ .‬הם שאלו‬
‫כיצד יתכן שאירועים משמעותיים כל כך שדרשו רצף אינסופי של פרטים שונים על מנת להתקיים‬
‫התאגדו יחד ויצרו שתי חוויות טרגיות נשנות שחווה עם שלם במרחק מאות רבות של שנים באותו‬
‫יום ובאותו תאריך בלוח העברי‪.‬‬

‫ללא קשר לשני החורבנות של בית המקדש בירושלים‪ ,‬המסורת מציינת סדרת אירועים קשים‬
‫נוספים שהתרחשו באותו תאריך לפני או אחרי אותם חורבנות‪ .2‬אנשים שונים ניסו לטעון‬
‫שהמסורת קבעה את התאריכים הללו בדיעבד רק כדי שהדברים יסתדרו עם קביעת החכמים‪.‬‬
‫ברם דווקא דורנו יכול להעיד על כך שאירועים היסטוריים יכולים להתרחש במציאות באופן בלתי‬
‫הגיוני ובלתי סביר‪ ,‬ועדין להיות קבילים‪ .‬זאת‪ ,‬מאחר ועם ישראל מציין ארבעה אירועים‬
‫שהצטרפו ללוח העברי מאז הקמת מדינת ישראל‪ :‬יום השואה (כז ניסן)‪ ,‬יום הזיכרון לחללי צה"ל‬
‫ולוחמי מלחמות ישראל (ד' באייר)‪ ,‬יום העצמאות של מדינת ישראל ב‪( 1948 -‬ה באייר) ויום‬
‫איחודה של העיר ירושלים ב‪( 1967-‬כח באייר)‪ .‬לא מקרה הוא שכל האירועים הללו של‬
‫ההיסטוריה היהודית והישראלית המודרנית נחגגים בתקופה שנקראת על פי המסורת 'ספירת‬
‫העומר'‪ ,‬תקופה שעל פי הלוח העברי מתרחשת בין פסח לשבועות‪.3‬‬

‫אם נכנס לעומק הדברים‪ ,‬נראה ששורש כל האירועים הטרגיים שהתרחשו בתשעה באב טמון‬
‫בלילה בו חזרו 'המרגלים' מ"תור בארץ" וייאשו את העם שבחר לוותר על הכניסה לארץ ישראל‬
‫ונידון להישאר במדבר במשך ארבעים שנה לאחר יציאת מצרים בהנהגת משה ולמות שם‪ .‬לפי‬
‫המדרש‪ ,‬תגובת ה' לכך היתה חריפה מאד‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫אתם בכיתם בכיית חינם‪ .‬אתן לכם בכייה לדורות‬

‫שרשרת אירועים מתוארכת זו קשורה זו לזו באופן פנימי הדוק‪ .‬כדי להבין זאת יותר‪ ,‬יש להתבונן‬
‫בשני חטאים 'בלתי סבירים' שהתרחשו במהלך הקורות את דור המדבר‪ :‬מצד אחד התרחש מה‬
‫שמכונה 'חטא העגל'‪ .‬ומצד שני‪ ,‬סירובו של אותו דור – שיצא ממצרים למרות כל הקשיים‬
‫והעיכובים העצומים – להשלים את עצם התכלית של אותה יציאה‪ :‬להגיע לארץ ישראל‪ ,‬שהוא‬
‫עיקרו של 'חטא המרגלים'‪.‬‬

‫‪ 1‬מאמר שפורסם בנוסח הצרפתי של הג'רוסלם פוסט‪ 16-22 ,‬ליולי ‪.1991‬‬

‫‪ 2‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת תענית‪ ,‬כו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 3‬ושהיא תקופה של ימים המציינים אבל מחד (כגון מנהגי האבלות הנוהגים בספירה לזכר מותם של עשרים וארבעה‬
‫אלף תלמידי רבי עקיבא במרד בר כוכבא)‪ ,‬ושמחה מאידך (כגון הנפת עומר השעורים בפסח וקבלת התורה בשבועות)‪.‬‬
‫ראה המאמר של הרב אשכנזי על ספירת העומר‪.‬‬
‫‪4‬במדבר יד‪ ,‬א‪" :‬ותשא כל העדה ויתנו את קולם‪ ,‬ויבכו העם בלילה ההוא‪ ".‬ראו גם במדבר רבה‪ ,‬טז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫בגלל היכרותנו הצמודה עם סיפור האירועים יש לנו נטייה להתייחס אליהם כמשהו טבעי‬
‫ומחויב‪-‬מציאות‪ .‬עם זאת‪ ,‬אנו שופטים את אפשרות הישנותם של אותם ניסיונות קשים בעם‬
‫ישראל כ'לא סבירה' ומסרבים לזהות את קביעותן של אותן נטיות במהלך כל ההיסטוריה‬
‫היהודית עד לימינו אנו‪ .‬אשר על כן עלינו לנסות לחשוף‪ ,‬באופן האובייקטיבי ביותר שניתן‪ ,‬את‬
‫ההסבר אותו נותנת לנו התורה עצמה‪.‬‬

‫מדובר על נושא רחב אותו יש ללמוד לאורך שיעורים רבים ואנו נסתפק כאן במתן כיוון בסיסי‬
‫כללי‪ .‬ראשית נדון ב'חטא העגל' המתואר בפרק ל"ב בחומש שמות‪ .‬לאחר שהחליט שמשה איחר‬
‫לרדת מההר‪ ,‬מכריח העם את אהרן לייצר פסל האמור להחליף לא את האל עצמו – כמו במקרה‬
‫של העמים עובדי האלילים – אלא את דמותו של משה‪ .‬הנה מה שנאמר לנו בנושא‪:‬‬

‫ֹאמרּו אֵ לָיו‪ :‬קּום ע ֲֵׂשה‪-‬לָנּו‬ ‫וַ ּי ְַרא הָ עָ ם ּכִ י ב ֵֹׁשׁש מ ֶֹׁשה ל ֶָר ֶדת ִמן הָ הָ ר; וַ ּיִ ָּקהֵ ל הָ עָ ם עַ ל ַאהֲ רֹן וַ ּי ְ‬
‫‪5‬‬
‫ֹלהים אֲ ֶׁשר יֵלְ כּו לְ פָ נֵינּו ּכִ י זֶ ה מ ֶֹׁשה הָ ִאיׁש אֲ ֶׁשר הֶ ֱעלָנּו מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ֹלא י ַָדעְ נּו מֶ ה‪-‬הָ יָה ל ֹו‬
‫אֱ ִ‬

‫בתיאולוגיה הקלאסית נושא חטא מסוג זה שם מוגדר‪ :‬האללת המתווך‪ .‬כשהפרשנים ניסו לאבחן‬
‫את המקור לכפירה זו‪ ,‬הם הדגישו שהדחף לפולחן עגל הזהב לא נבע משבטי ישראל – אלו‬
‫שהתורה מכנה בשם 'בני ישראל'‪ .‬היא נבעה מקבוצה הזרה לישראל‪ ,‬קבוצה שמשה רבנו צירף‬
‫לעם העברי במהלך יציאת מצרים עצמה‪ ,‬והמוכנה בתורה בשם 'ערב רב'‪.6‬‬

‫קבוצה 'זרה' זו משחקת תפקיד מאד משמעותי בהיסטוריה של אותו דור‪ .‬התורה מדברת בגלוי על‬
‫ה'ערב רב'‪ ,‬ביטוי שניתן להקבילו ל'ערבוביה של עמים'‪:‬‬

‫‪7‬‬
‫"וְ גַם‪-‬עֵ ֶרב ַרב עָ לָה ִא ָּתם‪ ,‬וְ צֹאן ּובָ ָקר‪ִ ,‬מ ְקנֶה ּכָבֵ ד ְמאֹד‪".‬‬

‫השאלה הראשונה שיש להבהיר היא זו‪ :‬מאילו סיבות נטל משה על עצמו את ההחלטה לצרף את‬
‫ה'ערב רב' לעם ישראל ערב יציאת מצרים? על מנת לענות על כך‪ ,‬צריך להגדיר באופן ברור את‬
‫האמונה והשליחות של עם ישראל בזמן יציאת מצרים‪ ,‬אירוע אונטולוגי הנחגג כל שנה בפסח מזה‬
‫שלושת אלפים שנה‪ ,‬ומהווה את נקודת ההתייחסות העיקרית של כל היהדות‪.‬‬

‫עד ליציאת מצרים‪ ,‬עם ישראל היה נאמן לאמונת האבות‪ ,‬כלומר‪ ,‬לשתי הנחות יסוד מוגדרות‪:‬‬
‫לעולם יש בורא; אותו בורא של העולם מתגלה לאנשים בעלי זכות מיוחדת‪ ,‬ולפיכך הוא התגלה‬
‫לאבות על מנת להציג בפניהם את התוכנית האלוהית הכוללת בתוכה את ההבטחה על סוף הגלות‬
‫ומימוש הגאולה‪ .‬צריך לזכור שהתורה‪ ,‬התשתית המוסרית‪ ,‬הדתית והחוקית שהיא הביטוי‬
‫החיצוני של אותה אמונה ואותה ברית תינתן לעם ישראל כולו רק מאוחר יותר‪ ,‬בהר סיני‪ ,‬אחרי‬
‫יציאת מצרים‪.‬‬

‫יוצא מכאן‪ ,‬שהאמונה של עם ישראל איננה בעלת אופי מטאפיזי בעיקרה‪ ,‬כי אם אמונה‬
‫המתייחסת לתכלית הבריאה‪ ,‬שהיא ה'גאולה'‪ .‬כל ההוויה של עם ישראל מעידה על כך שהאמונה‬
‫העברית מבטאת קודם כל את הביטחון המוחלט שסופה של הגלות‪ ,‬שסוף כל הגלויות‪ ,‬אפשרי‪.‬‬

‫‪ 5‬שמות לב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪6‬שמות לב‪ ,‬ד‪" :‬ויאמרו‪ :‬אלה אלוהיך ישראל‪ ,‬אשר העלוך מארץ מצרים‪".‬‬
‫‪ 7‬שמות‪ ,‬יב‪ ,‬לח‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬עמים שונים וקבוצות אתניות אחרות מלבד העברים שחוו באופן אקזיסטנציאלי את‬
‫אותה חוויה אמונית של ישראל – הניכור והיסורים הפיזיים והנפשיים של הגלות‪ ,‬כמו גם התקווה‬
‫לישועה – נמצאו באותה עת יחד עם בני ישראל בעבדות הקשה של מצרים‪ .‬משה פעל נכון‪ ,‬לפיכך‪,‬‬
‫כשקבע‪ ,‬מנקודת מבטה של האמונה‪ ,‬שאותן קבוצות זרות מהוות אף הן חלק מהשליחות והיעוד‬
‫של עם ישראל‪ .‬משה בחר להתעלם ממה שגרם לאותן סיעות להיות שונות מבני ישראל‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫היותן מנוכרות מהמסורת העברית‪ ,‬אותה 'דרך ארץ' עברית של האבות‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬משה‬
‫העלים עין מהעובדה שאותו 'ערב רב' לא רכש את הזהות העברית – אותה ירושה מוסרית‪,‬‬
‫היסטורית ונבואית שבני ישראל קיבלו בתורשה מאבות האומה ושלמשה לא היה את הזמן או‬
‫האפשרות להנחילם לאלו שהיו מחוץ לעם ישראל‪.8‬‬

‫'דרך ארץ' זו‪ ,‬שנרכשה בעמל ובתורשה דרך ההולדה והמסורת לאורך דורות מאז אברהם העברי‪,‬‬
‫היא שאיפשרה לעברים לקבל את התורה מתוך נקודת מבט של מונותיאיזם צרוף‪ .‬באשר ל'ערב‬
‫רב'‪ ,‬גם הם זכו לקבל את התורה במעמד סיני והסכימו לקיימה‪ ,‬אולם זאת מתוך מנטאליות‬
‫פגאנית‪ .‬נטייה זו לפגאניזציה של התורה נכנסה מאז לעם ישראל והשפיעה קשות על ההיסטוריה‬
‫שלו‪ .‬היא ממשיכה להופיע גם כיום באמצעות שתי הגישות המסורתיות שמהוות את סימן ההיכר‬
‫של ה'ערב רב'‪ :‬נטייה להאללת המתווך (זו שבאה לידי ביטוי בפעם הראשון ב"חטא העגל")‪,‬‬
‫והפגאניזם של הפולחן הדתי‪.‬‬

‫נראה שדווקא הגישה השניה היא זו שנתפסה בעיני חכמי ישראל כמסוכנת והקשה מכל‪ .‬לפי‬
‫המסורת‪ ,‬רק תפילתו של משה הצליחה לרכך במשהו את גזר דינם של ה'ערב רב' שחטאו ב"חטא‬
‫עגל הזהב"‪ ,‬ולדחותה‪:‬‬

‫‪  ‬וְ עַ ָּתה לְֵך נְחֵ ה אֶ ת‪-‬הָ עָ ם‪ ,‬אֶ ל אֲ ֶׁשר ִּדּבַ ְר ִּתי לְָך‪ִ ,‬הּנֵה מַ לְ ָאכִ י ֵילְֵך לְ פָ נֶיָך ּובְ יוֹם ּפָ ְק ִדי‪ּ ,‬ופָ ַק ְד ִּתי‬
‫‪9‬‬
‫ֲעלֵהֶ ם חַ ּטָ אתָ ם‪.‬‬

‫ואכן‪ ,‬ההחלטה להשמיד את דור המדבר תיכנס לתוקפה רק בעקבות "חטא המרגלים"‪ .‬כלל בני‬
‫ישראל נידונו למיתה מאחר שהם איפשרו לרעל היאוש והכניעה לחלחל לליבותיהם וסירבו לממש‬
‫את עצם תכליתה של יציאת מצרים – הכניסה לארץ ישראל‪ .‬באשר כך‪ ,‬דור זה לא יזכה להכיר‬
‫את הארץ המובטחת‪.‬‬

‫פן אחר של חומרת חטא זו בא לידי ביטוי בעובדה שבפעם הראשונה כשחטא העם ב"חטא העגל"‪,‬‬
‫שבט לוי הצליח להתנגד להשפעת המנטאליות הפגאנית‪ ,‬בניגוד לשאר שבטי ישראל; ברם בפעם‬
‫השנייה‪ ,‬כשהיה מדובר במימוש הפיזי והצבאי עם הכניסה והכיבוש של ארץ ישראל עצמה‪ ,‬שבט‬
‫לוי השתתף במרד כנגד משה ולקח חלק פעיל בכניעה הרוחנית של העם‪ .‬כתוצאה מכך דור שלם‪,‬‬
‫על כל שבטיו‪ ,‬נידון לכליה‪.‬‬

‫סירוב בלתי‪-‬מובן זה לממש במציאות את התקווה והתכלית של ההיסטוריה שלו מלווה את עם‬
‫ישראל מרגע היווצרותו‪ .‬גם בדורנו‪ ,‬אותה נטייה ממשיכה ללוות את ההיסטוריה של עם ישראל‪,‬‬
‫ותופעה זו דורשת התייחסות‪ .‬באופן פרדוכסאלי‪ ,‬העמדה של הזרם היהודי אורתודוכסי ‪ -‬אלה‬

‫‪ 8‬ראו בעיקר רש"י על שמות‪ ,‬לב‪ ,‬ז‪" :‬לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים‪ :‬שחת העם לא נאמר‪ ,‬אלא עמך‪,‬‬
‫ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם‪ ,‬ולא נמלכת בי‪ ,‬ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה‪ ,‬הם שחתו והשחיתו‪".‬‬
‫‪ 9‬שמות‪ ,‬לב‪ ,‬לד‪ .‬וראה רש"י במקום‪" :‬וביום פקדי‪ :‬עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד‪ ,‬ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם‬
‫עוונותיהם‪ ,‬ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה עם שאר העוונות‪ ,‬ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון‬
‫עוון העגל‪".‬‬
‫הנקראים כיום 'חרדים' והעוינים בעיקרון את מדינת ישראל ‪ -‬היא המספקת לנו את המפתח‬
‫לאקטואליות של נטייה זו‪ .‬אותם 'שומרי החומות'‪ ,‬כפי שהם מכנים את עצמם‪ ,‬מצאו דרך גאונית‬
‫למצוא סתירה בין המושג 'ארץ הקודש' לבין זו‪ ,‬ה'לאומית' יותר‪ ,‬של מדינה יהודית‪ .‬שורש נטייה‬
‫זו חייב להימצא‪ ,‬אף הוא‪ ,‬בהיסטוריה של ה'ערב רב'‪ .‬למעשה‪ ,‬אותם גברים ונשים הפכו לחלק‬
‫מעם ישראל מתוך התחברות לאמונה של ישראל‪ ,‬אולם מאחר שהם לא היו חלק מצאצאי האבות‪,‬‬
‫הם לא קיבלו על עצמם את העבר העברי ולא היו מסוגלים להתייחס לארץ ישראל כאל מולדתם‪.‬‬
‫מאז הם מצליחים‪ ,‬לעתים‪ ,‬להתייחס לארץ ישראל כאל 'הארץ המובטחת'‪ ,‬תוך שהיא נשארת לעד‬
‫בגדר של הבטחה בלבד או פעמים אחרות הם מתייחסים לארץ ישראל כאל 'ארץ הקודש'‪,‬‬
‫המבטיח שהיא נותרת תמיד בבחינת קדושה שלא ניתן לממשה‪.‬‬

‫רק עבור העברים‪ , 10‬ארץ ישראל היא קודם כל מולדת‪ ,‬במובן שנתפסה מילה זו במשמעותה‬
‫המודרנית בלשון מייסדי מדינת ישראל הציונים; או כפי שהתורה מבטאת זאת כשהיא מכנה את‬
‫הארץ "ארץ העברים"‪ . 11‬זו גם הסיבה מדוע‪ ,‬כשמשה מתחיל את תהליך יציאת מצרים‪ ,‬הוא עושה‬
‫זאת בשמו של "אלוהי העברים"‪.12‬‬

‫‪ 10‬צאצאי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪.‬‬

‫‪ 11‬בראשית‪ ,‬מ‪ ,‬טו‪" :‬כי גנב גנבתי מארץ העברים"‪.‬‬
‫‪ 12‬שמות ה‪ ,‬ג‪" :‬ויאמרו‪ :‬אלוהי העברים נקרא עלינו"‪ ,‬ולא אלוהי העמים‪.‬‬