‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫רבי ברכיה בן נפרונאי הנקרן‬

‫להת יפתאים ערמה‪.‬לנער דעת ומזמה‪ :‬רחשלבי דברמוב‪.‬להשביע‬
‫לבבותכגן רטוב‪ :‬במשלי שועלים וחיות* הלא המה משליםשנורים‬
‫בפיות‪:‬כלצאצאיעולם‪.‬וכבר בספרהעלום‪ :‬אנשיםמכלהלשונות‪.‬אך‬
‫י הגדלתי והוספתיעליהם‪ .‬בהםוכיוצא בהם‪:‬‬‫כ‬ ‫דתימדתיהעשונות‪:‬‬
‫חרוזים ושירים* מעולפים ספירים‪ :‬יזכה בהם הקורא לכמה דברים*‬
‫ירואים‪ .‬תחזנה מושרים‪:‬‬
‫נחמדים מפז ומפתניםיקרים‪ :‬כאשרעינ‬
‫אריהוחיותונהמות‬
‫‪171‬‬ ‫ך ומטס‬
‫שסני כסיר רנים ‪3‬נ‪ 0‬קרני סכו‪1 .‬י‪0‬ססנ‪1‬גייתי‬
‫אריה זקן היה חולה‪.‬וכסליו מלאונקלה‪ :‬ותקצר נפשו בעטלפןולא‬
‫‪.‬ולראותמפלתהארית‪ :‬באו‬ ‫נודע מה היהלו‪ :‬אם ימות או אםיחיה‬
‫כל בחטהוהית‪ .‬סכלפצוי ארץנשיה‪:‬יש טאחבה לראותאותו‪.‬ויש‬
‫ליאות תלאתו‪ :‬ויש לקבל משלוחולך‪.‬ויש לדעתמי אחריו טולך‪:‬‬
‫ויחלה עד לא נודע באסת‪ .‬אם עודנוחי או מת‪:‬ויבא השורוינגחו‪.‬‬
‫אולי תםלריק כחו‪:‬והעגל רמסוברגלים‪ .‬והשועל נשכו בבדלאזנים‪:‬‬
‫ורחל בזנבח ממששת שפטו‪ .‬ותאטריטות ואבד שטו‪ 2‬וחתרנטל'מנקר‬
‫אתעיניו‪ ,‬ויגרם כחציןשיניו‪ :‬וישב רוחואליוויתבונן‪ .‬כ* שמחו בו‬
‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משרי שועלים‬

‫‪10‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬

‫י‪:‬והוד*‬ ‫ד‬‫י‬ ‫אויביוויקונן‪ :‬ההליום אשרתעבונימתיסודי‪.‬וכ‪ 4‬הפך כה‬

‫י מקדםלעבדים‪.‬היועלימושלים ורודים‪ :‬ונהפכו‬ ‫ל‬ ‫לאידי‪ :‬ואשרהיו‬
‫לילאויבים‪ .‬אשרהיולי כאוהבים‪ :‬ובראותו זההמרי‪ .‬אשרהלכו עם‬
‫נדיב בחטתקרי‪:‬ויתהפך עלצירו‪.‬ויקונן על זה בשירו‪:‬‬
‫ההכי אריה לפני עגל רכלי ראשים נשקו רגל‬
‫נרמס בסיט ובני שקר נושאי רגל‬ ‫רגל אמון‬
‫יאר ‪-‬ורה ואויל עולה גם איש און למאדיגל‬
‫תה נכבשה נצנהלימין הכמושגל‬ ‫אמתאל‬
‫שפ‪ -‬אמתכי ה‪ -‬שקרלקחם כשפחרוגל‪:‬‬ ‫איןרגלאל‬
‫טשל באדם מלא עושר וכבוד‪ .‬כל אחד ואהד משכניו אותו יעבור ! ואסיגיע יום אירו‪.‬‬
‫‪.‬וימאסו את‬‫בי ימוך ומטה ידו‪ :‬מנגר יתעו ויעמוד‪.1‬ומעליו יתפרדו‪ :‬וצדקתו טטנויסירו‬
‫‪ .‬כן לעשיר שנורש שכיסיו לו יתנכרו‪:‬‬‫אשר בהרג‪ :‬גם כבודו בקלוןיסירו‬
‫ונעמק‬
‫עכברעם צמררע‬
‫‪3‬ור כרס וימסריס~‪ .‬ויסילסלי‬
‫י (וכשיסו‪:‬‬
‫כסר‬
‫י‬
‫עכבר ‪,‬שב על מפתן בית הריחים‪ .‬וימלא קמח שפתים ומלקוחים‪:‬‬
‫וורגליו‪ :‬ישתעשע וממשש בשפטו*‬ ‫והנה השמשזרחהעליו‪.‬ובכפותידי‬
‫כמשפטאביוובני עמו‪ :‬ובהיותו שם בלא פחדואימה‪.‬צפרדע עוברת‬
‫לפי תומה‪ :‬ותעטד לתקור בלעניינו‪ .‬ואם אדון בבית הנו‪ :‬ויען לו‬
‫העכבר‪.‬לי הביתולי הבר‪ :‬לי הזרע בממרה‪ .‬לאכלה ולא לסחורה‪:‬‬
‫והנה בתי סתרי‪ .‬ואמלא טרף חורי‪ :‬ובטחהריחים והשכב‪ .‬סביכותם‬
‫י‬‫פ‬ ‫פ‬‫ש‬‫מ‬ ‫י רוב מכולת‪ .‬שניהם מלאים טלור‪ :‬כה‬ ‫אס שוכב‪ :‬ויספיקל‬
‫כל היסים* וכשומעי המון עמים‪ :‬אתחבא בנקרותי‪ .‬וטשם תצאותי‪:‬‬
‫בראותי כ‪4‬אין נבר‪..‬אז אלך לשבור שבר‪ :‬וחרא הצפרדע לובן על‬
‫כלאבריו‪.‬עלידיוועל חלקת צואריו‪ :‬ותאסרלוטדוע לובן ללבושיך*‬
‫*ייל‪,‬ל"סהאם שיבה"זרחהעל ראשך‪ :‬ויאמר לה עםלבןגרתי‪ .‬ומסולתחטים‬
‫י לא נסגרובפני דלתונה‬ ‫טעמתי‪ :‬והקטחע ירד‪ .‬מפוזר וטפורד‪:‬כ‬
‫ליותאטרלוהצפרדע בערמה‪.‬כלחייךבפחדואיטה‪:‬‬ ‫הקטחים והם‪9‬תות‪:‬‬
‫מח תתהלל במלתומגד‪.‬והיוחייך תלואיםלך מנגד‪ :‬ומכל חבא אל‬
‫ך ותבהל‪:‬ומבניאיש שם מקהלות‪.‬ורב מהיות קולות‪:‬‬ ‫תאהלא‪.‬ישת'געעיי‬
‫מעופרים*‬ ‫ד‬‫'‬‫ם‬‫ת‬ ‫ובגדיך‬ ‫‪:‬‬
‫ש‬‫ב‬‫י‬‫ו‬ ‫קשח‬ ‫בךעוצר וחובש*ומאכלך‬ ‫וכל‬
‫אך בגדינקיים וננערים‪ :‬ובטשכנותיאין אורב‪ .‬וטאכלי דשן וערב‪:‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫שוע‪14‬ם‬ ‫מולי‬
‫סביבותיך פחים* ומשכנותי מבטחים‪ :‬שמע אמרי ומילי* וכל מחסורך‬
‫עלי‪ :‬בואי אתי במרוצה‪ .‬בסתר קנה‪.‬וביצה‪ :‬ותדיהנו בחלק שפתיה‪.‬‬
‫‪,‬ותלךלפניו מושכת ירכותיה‪ :‬והעכבר לא נזהר‪ .‬עד בואם אל שפת‬
‫הנהר‪ :‬ויאמרלצפרדע ואנה‪ .‬ביתך אשר אתה שם חונה‪ :‬ותאמר לו‬
‫טעבר הנהר הזה‪ .‬ואתה מכל הדרי תחזה‪ :‬הטוב והישרבעיניך‪ .‬אך‬
‫שים אל הנהרפניך‪:‬לעבורסימנוחות‪ .‬כאשריפרש השוחה לשחות‪:‬‬
‫ויאמר לה משכנותיך אשר אמרתאים‪ .‬מי יעבור לנו אל עבר הים‪:‬‬
‫אשבורכלימי‬ ‫י לשבתבביתי‪.‬כי לעבור היפ לאניסיתי‪ :‬ופה‬ ‫טובל‬
‫הלדי‪.‬כיירט הדרך לנגדי‪ :‬ותאמר לו אדוני שמעני‪.‬כי תעב במים‬
‫אתךאני‪ :‬ונהרות לאישטפוך*והרחיק שונאיך אשר רדפוך‪ :‬את חוט‬
‫הזה ברגלי וברגלך אקשור‪.‬ויעמדורגליך במישור‪ :‬ואלך עמך לנחותך‬
‫הדרך‪ .‬בצמידפתיל אשר אקשור לך בירך‪ :‬ובמעשה ובשמועה‪ .‬לא‬
‫ן אחים תפריא‪ .‬עתה תראה היקרך דבר"‪:‬‬ ‫תאונה אליךרעה‪ :‬ועתהבי‬
‫ויאמר אם כדברך ברית לך אכרות‪ .‬נלי שוק עברי נהרות‪ :‬הטרש‬
‫ברוב לקחה‪.‬ורוח חבורה עליהם נחה‪ :‬וילכו צמדים הצפרדעוהעכבר‪.‬‬
‫בצמיד פתיל אשר ברגליהם חובר‪ :‬ובהגיעם ב;טקי תהום ומצולה‪.‬‬
‫ותחשוב הצפרדע להטביעו ולהורידו שאולה‪ :‬ובהתחזק העכברע‪ 5‬פנ‪4‬‬
‫חמים*דרך הנשר בשמים‪ :‬וירא אותם זהבזהמגולל‪.‬ויעטאל השלל‪:‬‬
‫אכזרי הוא לא ירחם* יפרושכנפיויקחנו‪ :‬ובפתיל הירך אשריחדיו‬
‫י הנשר חשלאכול‪ .‬וירא כ‪ 4‬אל העכבר‬ ‫נצמדו‪.‬יתלכדו לא יתפרדו‪:‬ויה‬
‫לאיכול‪2‬כי צפד עור חזק עלגבו‪ .‬ושער שחור צמה בה‪ :‬וישון אל‬
‫‪ .‬טובה למאכל ותאוה היא'לעינים‪ :‬ויבלענה)בפעם אחתלעע‪1‬ו‬ ‫הצפריע פניו‬
‫נה‪ :‬ויראכי מוסרותיו נתקו‪ .‬לטם‬ ‫ולאשינה‪.‬ויפן העכבר אנה וא‬
‫טהררגליו התחזקו‪ 2‬ויטלטרק‪,‬הוא לבדו‪ .‬והצפרדע אשר נקשרה‬
‫בצידו‪ :‬נפלה בפח אשר יקשה‪ .‬וחשב גמולה בראשה‪:‬‬
‫והטשל אראח באיש‪ .‬אשריחפיר ויבאיש‪ :‬לחרוש על רעהויעה‪ .‬לעשות חטףלריר‬
‫ב גמולו בראשוי ואמר שלמה בחכמתו‪ .‬מררף רעת‬
‫תועתי וכל אימותיו לעונשו‪.‬ישי‬
‫והעכבר‬
‫ואשא משלי‪:‬‬
‫י‬
‫למותו‬
‫פתיל אראה‬
‫אשר חובר‬
‫צפרדע‬
‫ושם שוכר אשר מלא אסמיו בר‬ ‫הלא נחק‬
‫וגם נאכל ולא נקבר וגם נשבה וגם נשבר‬
‫אשר בחר לכל ישוב אלי מרכר‬ ‫כיר נשר‬
‫חמימים ישח כנו ארץ ודורשיטיב ונושקי כר‪:‬‬
‫‪12‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שעלים‬
‫ז‪44‬ב ושןובבערני*‬ ‫‪111‬‬
‫יגס‪:‬‬ ‫‪6‬יס (כא' יפג?‪"1 ,‬ס לל ‪6 610‬ח "ח'‪1‬‬
‫זאב לשבור צמאו על הנהר בא לבדו‪.‬ויפן כה וכה וירא והנה מרחוק‬
‫יהיאורואני‬‫שהעומדלנגדו‪ :‬וילראלו הזאב אתה השה למהעכרתני‪.‬ל‬
‫עשיתני‪ :‬ויען‬
‫לו השה תמים*‬
‫דברים טובים‬
‫דברי ניחומים‪:‬‬
‫אדוני המלך לא‬
‫עכרתיך* אדון‬
‫לראשי כל ימי‬
‫נתתיד‪ :‬ולשתות‬
‫מי נהר יצאתי‬
‫מאהלי‪ .‬אפ רע‬
‫בעיניך אשתה‬
‫לי‪ :‬ולהשיב על‬
‫דברךעתלחשות‪.‬‬
‫וידבר הזאב אתו‬
‫קשות‪ :‬ויאמר‬
‫‪4‬מי אתה אשר‬
‫ממני לא תפחד‪.‬‬
‫האם זאב וטלה‬
‫ירעו כאחד‪ :‬או‬
‫מי הוא אשר‬
‫יחדיו ראם* על‬
‫אפיקי מים‬
‫לשבור צמאם‪ :‬מימי עכרת‪-‬ולשתות לא יכולתי* והנה אשוב צמא על‬
‫עקב בשתי‪ :‬ולי בפועל ובמבטא‪ .‬אביך הראשון חטא‪ :‬זה ארבע‬
‫שנים במרד ובמעל ובפשע‪.‬ויען השה ולמה אדוני מתעולל עלילות‬
‫ברשע‪ :‬ואני שה קטן עתה באתי‪.‬ועדייז לא הגיעה שנתי‪ :‬מה‬
‫תחרוש ברעך דברי ריבות‪ .‬בנים לא יומתו על אבות‪:‬ויען לו כאשר‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משיי שועלים‬

‫ך את‬
‫אני בעבורך צמא ונכלם* לאתוסיף לראותי עוד עד עולם‪ :‬וי‬
‫השהויפשים עורו* וישסעהוויאכל את בשרו‪:‬‬
‫וכן דרך קצת חשוטרים‬ ‫י‬‫והמעצל לבל הולד אחר בצעו‪ .‬כל הגדול טחבירו בולעו‬
‫י‬
‫והשופטים‪ .‬אשר משפם אנשים מטים ומטול שלמה אחד ‪ *lS~ltP‬וכספם טכיסם‬
‫ילקוטון‪ :‬ומאמר החכם שגור בפה‪ .‬יש בלא משפט נספה‪ :‬ואשא משלי‪:‬‬
‫הכו לצוו‬ ‫ולצים א‪-‬‬ ‫פראיכם א‪ -‬הבךפועי‬
‫שהי רצון‪:‬‬
‫'ט‪-‬‬
‫‪ -‬ענה עוות לחדש‬ ‫ועשירי‬
‫"ו‬ ‫תרעליואבוילדה‬
‫גסת ‪6‬ח כינין תמכג‪:‬ס יגרע‬
‫‪ .‬נו‪ 661‬נעוג וטמר גרע‪:‬‬

‫תרננול על אשפה עלה* וחלוטןברגליו פזר וגלה‪ :‬למצואהולעים‬

‫למאכלו‪ .‬משם חפר אכל ברגלו‪ 4‬וימצאישפה אבן טובה‪ .‬ולנקרעוד‬
‫למצאיתרון טובבעמלי‪ .‬הגלע או‬ ‫באשפה לא אבה‪ :‬ויאמר‬
‫י באשר‬‫ל‬
‫‪.‬‬
‫ה‬‫א‬
‫ון‬
‫נ‬
‫ר‬
‫ת‬
‫י‬
‫זבוב אשרייטבלי‪ :‬וע חשבתי מצאתיך* ית‬
‫טה‬ ‫ה‬‫נ‬‫ה‬ ‫ה‬‫פ‬‫ש‬‫י‬ ‫ה‬‫ת‬
‫‪:‬ותהי‬ ‫יאיתיך‪ :‬אמנם את נחמדת למראה* ואם ימצאךעשיר‬
‫בידו נקפצת* ובזהב טוב סשובצת‪ :‬ותאירעל אורך שבעתים* אך‬
‫עתהבין רגלים‪ :‬תהידרוכה ורמוסת‪.‬כי‪,‬נפש עליך לא חסה‪ :‬באשר‬
‫י‪ :‬להשיבנפשיהרעבת‪.‬‬ ‫הצ‪:‬י‬ ‫יתולעשלם או‬ ‫לא אטצא בךהפצ**טובל‬
‫טסצ*את אבן טועה‬
‫‪ .‬מואס בטוב בוחר ברעו‬
‫והמשל "רבת אהבת‪ ,‬סנובד סטנו בחח‪1 :‬עונע מצדיקוגרע‬
‫‪.‬‬
‫בנח טשפטו וחוקו‪ .‬לא יקרבנו רק בשעת דוחקו ואמר תחכם במעלג בו לדבר יחבל‬
‫לוי ואשאמיטל‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫הפוך מרצות חכם לכם כמועצות‬

‫כהאשפה בטיט חוצות‬ ‫עזוב ישפה‬ ‫וכלתברנגאוילשי‪-‬‬
‫והטוב א‪ -‬חרי בקצות‬ ‫כלבו י‪-‬‬
‫ומלא בוז וכניאצות‬
‫פרח נגע‬
‫היה נקלה‬ ‫ונכברי‪-‬‬
‫למחלצות‬ ‫והצואים‬ ‫היתמשל‬
‫‪-‬‬‫י‬
‫לביןהבוז‬
‫לאכניחן משוכצוח‪:‬‬ ‫מנפצות‬ ‫ואכניגיר‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬
‫כלבונכינהומים‬
‫סלחי ממחמק ‪( qb‬ו (‪6‬י"ות‪.‬‬
‫ו (‪ 6‬יסגע ‪( qb‬רקוח‪:‬‬
‫ועיני‬
‫כלב בבית לקחגבינה‪ .‬וישאהובפיו אנה ואנה‪:‬ויפן כהוכה‪.‬ויקר‬
‫על הגשר דרכו‪:‬ויתן במים אתעיניו‪.‬וירא את צל הגבינה אשרבין‬
‫‪.‬לחלקי מכלעמלי‪:‬גבינת המים ואשר‬ ‫שיניו‪ :‬ויאמרבלבו אם היהלי‬

‫בפי יחד* טובים השנים מן האחד‪ :‬וישח עצות בנפשו‪ .‬לפוף באגמון‬
‫ראשו‪:‬ולבלוע גם אתהחרי'ן אשרבמים‪.‬ובפערופיווהרהיבהשינים‪:‬‬
‫לבלוע אשרלאהגיעו‪ .‬נפל מפיובולעו‪ :‬אשרהחניק בובתחלה‪.‬וקרח‬
‫טכאן וטכאן עלה‪ :‬מן המים ולא נשארלו‪ .‬מאוסה מכל עמלו‪:‬‬
‫יד‪ :‬ואסר ההכם הסתפק במה שיש‬
‫י יערב‪.‬יש מתרושש והון רב ואני ראיתי זאת המדה‪.‬באיש לבו‬
‫והמשל משלי שלמהל‬
‫כבר‪ .‬הבל חומד הכל אוב‬ ‫מלא חסרה בכסף וזחנ‬
‫‪:‬‬
‫באשר לזעתך‪ :‬ואשא משלי ‪:‬‬ ‫ברשותך‪ .‬ואל תקבא‬
‫טרף לכלחי נברא שמים כפל כטרפם חמדו פעמים‬
‫חומם וחומד טרפו על חק ימצא ככלב כגבינת מים‬
‫אמר להוסיף לו וגרע אוכל חשב להשיב נפשו יומים‪:‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬

‫פע‬ ‫‪27‬ךעליז"ניכ)‬
‫רנ‪ .‬יעליס לסי ~רככן‪ .‬לכערה יפחס‬
‫‪3‬תכס‪:‬‬

‫ל הלך על שפת הנהר‪ .‬ויראכי דג אחד מיהר‪ :‬לנוס ודג אחר‬ ‫יתרע‬
‫רודפו‪; .‬דכיהשיגוובאיבה הדפון וינצוביןשניהם‪.‬ואיןמצילביניהם‪:‬‬
‫זה על זה ירוץ בחימה‪ .‬ולא דבר אהמ מאוסה‪ :‬אכן נגש אצל המים*‬
‫אול" ישלה בםשנים‪ :‬אוילכדם ברשת ערמתו‪ .‬אך מים חוצצותבפני‬
‫תאותו‪ :‬ויפן משם אל מקום אחר‪ .‬ולדבר אליהם לא התר‪ :‬וכראוהו‬
‫שם דגים נצים‪ .‬והגדולים או‪ 2‬הקטנים לוחצים‪ :‬ואדיויהם נשכו‬
‫צעיריהם‪ .‬ותכבד המלהמה ביניהם‪ :‬ויקרא להם הכל אהד סכם סכל‪.‬‬
‫כי השקט לאיוכל‪ :‬הזאת הבריה אשרביניכם* הקהל הקה אחת לכם‪:‬‬
‫כי כל אהד ישהיהריעו‪ .‬הגדול מחבירו בולעו‪ :‬ובשצף קצף אותו‬
‫י מלכה‪ .‬לא אצא‬ ‫נ‬‫י‬‫ל‬
‫ע‬ ‫ישסף‪ .‬אם את כל דני הים יתאפסחףד‪:‬ו לאמרלי‬
‫ותרהו‪ .‬ונלחמו איש באחיו ואיש‬ ‫טן המערכה‪ :‬כאשר כליום‬
‫דרך‬ ‫‪.‬‬‫ו‬‫ע‬‫ת‬ ‫ברעהו‪ :‬ודרכם לנגדםירט‪.‬נוי ממושך וממורט‪ :‬ועל זה שנו‬
‫שלום לא ידעו‪ :‬שמעו נא אה טעםמילי‪ .‬הטו אזנכם ולכו עלי‪ :‬צאו‬
‫משם ובאו הלום* בשמחה תצאו ובשלום‪ :‬ואם תשמעולעצתי‪ .‬וברכתם‬
‫נם אותי‪ :‬צאו משם ליבשה‪.‬ויחדיו את הארין נרשה‪:‬ואז שלום לכם‬
‫ירב‪ .‬ולא ישאגוי אלגוי חרב‪ :‬כיאין בנו פורון פרין‪ .‬לחו; שקטה‬
‫כל הארץ‪ :‬הן אתנו משוש פראיסי להחיות לב נדכאים‪ :‬וכל שוכני‬
‫ארץ בחדותם‪ .‬ירונועל משכבותם‪ :‬יומם ולילה לא ישבותו‪5 .‬א ירעו‬
‫ולא ישחיתו‪ :‬ויען האהד אם אליךעלינו‪ .‬האם תשפות שלום לנו‪:‬‬
‫ורן בהיותינו בטי מנוהותי ומביבינו המשפחות‪ :‬בשלום שודד יבואנו‪.‬‬
‫יעלה הכורתעלינו‪ :‬וממצודוה בני אדם אנחנו נמוגים‪ .‬ורינונו רבים‬
‫דייגים‪ :‬וצדונוציידים רבים‪ .‬ונהמה כולנו כדובים‪ :‬ואם ידעת מקום‬
‫חנותינו* גם אתו;חוליתכמונו‪ :‬אם אהה בהכמהך תאכל שד‪ .‬בהתמך‬
‫שודד תשור‪ :‬כי פתע נקומו שונאיך‪ .‬ולא הצליה את דרכיך‪ :‬ואיך‬
‫את רשה מרטה עלינו שומח‪ .‬ובארין שלום אתה בוטה‪ :‬הלא לעוף‬
‫השמים ולדגי הים ולהיה השדה‪ .‬לכולםיש אורב וצודה‪ :‬בי נם בני‬
‫אדם נלחמים מקנאה אשר ביניהם‪ .‬גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים‬
‫ליחם‪:‬‬
‫ולהתעול ממחק חימס‪ :‬זכי כפהע האר) רכו‬ ‫להזהר מן היועצים לפי דרסי‪.‬‬ ‫"טש‪4‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬

‫חנפי לה‪ .‬ופנ' חדור פני בלב‪ :‬ולהזהר כל איש ואייס ממוקשו‪ .‬החכםעיניו כראשו ! ט‬
‫ואשא משלי ‪:‬‬

‫ודיריהם ילב ולב‬ ‫פני חרור פני כלב‬

‫כטו חמאה רכר פיהם והמחשב כמו חלב‬
‫ומצו אה שדיגילי כמו יונק בעת חילב‬
‫ולא כלכ‪:‬‬ ‫מרגלים הם אבלאין בם יהושע‬
‫כלב ורחלהוארי תאבורוב‬ ‫ע‬
‫סקר‪:‬‬ ‫רעם גזול? לען חקר‪ .‬טווסן "קסינ ש‬
‫לגר‬

‫הכלב צעק צעקה גדולה‪.‬לארי ולשופטיו על רחלה‪ :‬ויאמר לו ארוני‬

‫י זאת הרחלה לחם‪ :‬גנבה אמש מאתי‪ .‬אשר‬ ‫כ‬ ‫על עבדיך תרחם‪.‬‬
‫לטחייתיאצרתי‪ :‬ותען הרחלהאין זה אמת‪ .‬אשרימצא אתו מעבדיך‬
‫ומת‪ :‬ויאסרו השופטים לכלב היש לךעדים‪ .‬אשר כדבריך מנידים‪:‬‬
‫י עדים נאמנים‪ :‬הזאב‬ ‫ויען הכלב הן דבר* נכוחיםוכנים‪ .‬ואעידהל‬
‫החביאח‬ ‫ם‬ ‫ח‬‫ל‬‫ה‬‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫והדוב ראו אותהבביתי‪ .‬אשרנכנסה בובלירשותי‬
‫ביןרגליה‪ .‬אל תסמלועליה‪ :‬ויצווהעדים ליום המועדלהגידמאמרם‪.‬‬
‫כאשר יחפצו בכבודם ויקרם‪ :‬ויועצו יחדהעדים‪ .‬להיות במאמרם‬
‫נצמדים‪ :‬ומלת השקר אל רעותה מחברים* חברות אשה אל אחותה‬
‫בשקרים‪ :‬ויגע חיגם ולמשפטנגשו‪ .‬והשופטים חקרו ודרשו‪ :‬אשר‬
‫ירדו שוחד על‪.‬ידיהם‪ .‬דרך אחד לשניהם‪ :‬להעיד על כלדבליו‪ .‬גם‬
‫השופטיםהיובעוזריו‪ :‬עלכןיצא משפטמעוקל‪.‬ויאמר לרחלה לשלם‬
‫במשקל‪ :‬הלחם אשר בגנבה לקחה‪ .‬ותשב שוממה ונאנחה‪:‬כיאין לה‬
‫כל בביתה* ותמכור את גיזתה‪ :‬והגוזזים נאספו שמה* רחללפני מזזיה‬
‫נאלטה‪ :‬ותקן לחם מצמרה* הנגוזתמעלעורה‪ :‬אשר לא נזלה השיבה‪.‬‬
‫והוסף עוד לראבה‪ :‬כי החום ממנה ירף* והשטש הפך אליה עורףי‬
‫יהניע הקור וחורף‪ :‬ובשרה מן הקרח תסמר‪ .‬באשר לא נשאר על‬
‫בשרה ועורה צמר‪ :‬מיאנהלהנחם‪.‬על אודות הלחם‪ :‬ועלבניההקטנים‬
‫רבויגוניה‪ .‬רחל טבכה על בניה‪ :‬והסתיו נבר והשלגהניע ערהירך‪.‬‬
‫ותמת שם רחל בדרך‪ :‬והדוב והזאב והנשר אשרכל אחדמיהל‪ .‬בכא‬
‫נןבישליהנימנווש‪:‬לכים‪:‬ויאני‪.‬י‬‫פקודתוקץ רחל‪ :‬באועדהמערכת‪ .‬אשר שםה‬
‫בשכרינו ובעדותינו‪ .‬הבשריהיה ב‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬
‫יביניתה‪5"5‬ענייו‬‫‪9‬עיניו‪1‬יכל אחדיעיופניו‪ .‬ויח‬ ‫והטשל בחר חרבותזכיניו‪ .‬בהתאבדות‬
‫לאטי‬ ‫ייא‬
‫למשפטה‪ :‬על לא חמס עשה סרסה‪ .‬וזה וזה על מומו יבקר! וטושל טקשיב על‬
‫דבר שקר‪ :‬ואשא משלי‪:‬‬

‫ההכי לשחל נהפד שועל תםלבניריק ינשוק נעל‬

‫לבשו מעיליםמועלי מעל חוקםלמעלכן‬
‫י‬
‫על‬‫ע‬
‫כ‬‫ד‬‫ו‬‫כ‬
‫די‬‫יגעלוגם ישהה בכסף רעלויבעלו בו עוב‬
‫לא ימעאיתרו ככל פועל כובעומריוןלו ולאיתעל‬
‫גם מורדי הון כמלא שעל ראו אשרירד ולאיעל‪:‬‬
‫‪111‬ץ‬ ‫לזאבועגור‬
‫מזבי‬
‫משבוומטפיס ולעיס‪.‬וי סכרו סרט סנ‪ 65‬מסנעיס‬
‫;‬

‫ננרוט‪:‬‬ ‫זאב חלהפניהארילהניעעדיוכל המונה כיעצםנדול‬

‫י‬‫א‬‫ש‬
‫נ‬
‫עדכי לאיכול לשאת ראשו* ותבהר מחנם נפשו‪:‬כי העצם מחצו‪.‬‬

‫נ‬ ‫משמים וכואב‪:‬‬ ‫גמיי;יוית‪:‬ונציעמוי‪:‬הו‪:‬ה‪:‬‬

‫ססיגג~‬
‫‪18‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫טשלי שועלים‬

‫להוציא העצם חוצה‪ :‬ולאיכלו לענות אותו‪.‬כי אמרו זאת ערטתו‪:‬‬

‫ותואנה הוא מבקש* להיות לנו למוקש‪ :‬לבלענו כשאולהיים* ועתה‬
‫נערים סודונהיהנקיים‪:‬ויהי בדברולהם לא אחת ולאשתים‪.‬וימס‬
‫לבבםויהילמים‪ :‬ויועצו כולםיהד‪ .‬ויאמרו פה אהד‪ :‬יהי מכירך‬
‫ברוך‪ .‬הנה לעגור צואר ארוך‪ :‬ופה הזק והדוצר‪.‬יוציא את העצם‬
‫מן המיצר‪ :‬ואם לאאיפאמיהוא‪ .‬קרא אתואין כמהו‪ :‬ויקרא לעגור‬
‫וידבר על לבו* אך מרורות פתנים בקרבו‪ :‬ויפתהו בדברים‪.‬וידר לו‬
‫נדרים‪ :‬אםיוציא העצם לשלם לו גטולו*להיות מושל בכל אשר לו‪:‬‬
‫ויאמרהעגור פתהפיךואהזה‪ .‬אם אוכל להסירמעליך את המותהזה‪:‬‬
‫ויפער הזאבפיולבלי חק*ויעמדו כולם מרחוק‪:‬כייראו מגשתאליו‪.‬‬
‫וירומוטעליו‪ :‬והעגור את העצם בקשיניו הפגיע* באשרפיו עד‬
‫ן לו הזאב‬ ‫צוארוהגיע‪:‬ויוציאהו טצוארו‪.‬וישאל מטנו אתשכרו‪:‬ויע‬
‫וטן‬ ‫ה‬‫י‬‫ה‬‫ה‬ ‫עזות‪ .‬מי שמע כאלהמי ראה כזאת‪ :‬הלאעזאני מן‬
‫י‪.‬ת חקה‪.‬מי באבפי‬ ‫הבהטה*וסביבותשיני איטה‪:‬ופילטרוף ולהשה‬
‫כטוך ונקה‪ :‬העת נמלטתמביןשיני ולאהנקתיך משנה שכר שכיר‬
‫שלמתיך‪ :‬לך מאתי פן אשימך הלל* והיתה נפשך לך לשלל‪:‬‬
‫והטשל באיש אשר שכנו ינבדנו‪ .‬בכל אשר יחפוץיאנו ‪ 1‬ויעבוד אותו בסאטצי קהו‪.‬‬
‫וזהיאטין את לבו ויקשה את רוחו ואם ישאל ממנו את שכרו ועטלו‪ .‬ופעה לאיתן‬
‫י‬
‫‪ 115‬ככה יעשוהבבלים‪ .‬איש קשח ורע סעל‪5‬יםי ואשא משליי‬
‫ונשען בעשרו ועולותינהל ויעבור כרעו כעכר באהל‬
‫ויעלילעלילותכרשע כעתישאלו והשכרי אסוףליותחהל‬
‫ן כרה היש וצאמגבולי כטרםאנילךלהוציא אבהל‬ ‫ויע‬
‫ל‪1‬‬‫שאולהיקוהיצועו ולאיהזהיום אשריורה אורויה‬
‫כלבה הרהוכלכה‬ ‫צו‬
‫ם בכליו‪:‬‬
‫עדיסי‬ ‫"מסלים ו‪1‬לס‪ 1‬עליז‪ .‬ירכינס‪1‬‬
‫ה אהתביתללון חומדת‪ .‬כי קרבוימיה ללדת‪ :‬והסתיו הולך‬ ‫כלינ‬
‫וקרב‪ .‬ותבא אל רעותה לעת ערב‪ :‬אשר בית והדר בגבולה‪ .‬ותבך‬
‫ותתחנן לה‪ :‬לשמוע את צעקתה‪ .‬ולאסוף אותה הביתה‪ :‬עד אשר‬
‫תפלט מן התלאה‪ .‬ותפליט בטן המלאה‪ :‬ותחמול עליה ותאמר ראה‬
‫ביתי לפניך* עשו המזבבעיניך‪ :‬וצאצאימעיך בקטנותם* שבי עד‬
‫נמליך אותם‪ :‬והכלבה שם נהה ושקטה‪ .‬עד אשר ילדה והסלימה‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫טשלי שועלים‬

‫בדמותה בצלטהכלבים‪ .‬ובעיני גברת הבית לא טובים‪ :‬כי נדלה‬

‫צעקתם‪ .‬ולא זרו מתאותם‪ :‬וירבוויעצמו‪ .‬בשר אכלו ועצם עצמו‪:‬‬
‫שבעווירם לבם‪ .‬וכקרבםישימו ארבם‪ :‬ולאישאירו בבית מחיה‪.‬‬
‫ותאמר הגברת אל הנכריתרעיה‪ :‬צאי מביתיומעלי מוריי ומרי‬
‫באשר תטרי‪:‬כיאיןליעם צאצאיך ‪*wtu‬והכלבים נפש‪ :‬ותמיד‬
‫עזיגרו משךעמי‪.‬‬
‫י‬‫כ‬ ‫י‬‫ל‬ ‫מכעיסיםאותי‪ .‬ולזעקתם נגזלה שנתי‪ :‬אויה‬
‫שותימימי אוכלי לחמי‪ :‬ותקצר נפשי בעמלם‪.‬ואני מחשה מעולם‪:‬‬
‫ותען לה בשפת חלקות הנכריה‪.‬טהרתי הכבודה והנקייה‪ :‬תנתן נפשי‬
‫בשאלתי‪.‬ועמי בבקשתי‪ :‬ועם קרבתי תשנאי אצלך‪ .‬שלח תשלח את‬
‫האם והבנים תקח לך‪ :‬כי אמרו צאצאי והמוני‪ .‬שובי אל גברתיך‬
‫והתעני‪ :‬עוד לא יחרץ כלב באזניךלשון‪ .‬ותטיבילי חסדך האחרון‬
‫מן הראשון‪ :‬והניחילי עדיעבור החורף והקור‪ .‬ובעת הזטיר בית‬
‫אחר נחקור‪ :‬ואלתורידי שיבורי בדם שאולה‪.‬פןיאכלני חורב ביום‬
‫וקרח בלילה‪ :‬אם בעת הזאתבניבלי אהל ישארו* וכלבת חבית‬
‫עליה רחפיח נכסר‪ !4‬ותאמרשלישלךוביתיביתך‪ .‬בשאלתך ובקשתך‪:‬‬
‫ובבא עת הזמיר‪ .‬את לבם שמושמיר‪ :‬הנכריה ובניה‪ .‬והגברת אומרת‬
‫תקומב‬ ‫באזניה‪ :‬היגיני או 'אשטאלי‪ .‬צאי אתובנייך מאהלי‪ :‬לא‬
‫פעמים צרה* למה זה את מתנכרה‪ :‬לשלם רעה תחת טובה‪ .‬והנכרית‬
‫בזה את ניבה‪ :‬ותועץ בלבה ושכלה* למען הרחיקה מעל גבולח‪:‬‬
‫ותאמר להכי הבית שלה צאי את טמגרשי וטנבולי‪ :‬והנלויםעליך‬
‫הוציאימעמי‪ .‬מהרו וצאי מתוךעמי‪ :‬ויבהילו לצאת אותה‪ .‬ותלך‬
‫נכאבת חיא וביתה‪ :‬ובני הנכרית יירשום‪ .‬ויבאו הרועים ויגרשום‪:‬‬
‫והמשל באיש נעים וערב‪ .‬אשר בעל תהפוכות יקרב ; ומערים לו בצדיית‪ .‬בקרב ביתו‬
‫ם שמח בחגורתו‪ .‬שניט‬ ‫עשה רמית‪ :‬ובעת הולך ושוב‪ .‬דברי מרמות יחשוב‪ :‬ואםיי‬
‫משליי‬ ‫ואשא‬ ‫‪:‬‬ ‫ו‬‫ת‬ ‫י ואמר חחים בחכמתו‪.‬יש צדיק אוגר בצדק‬‫יאכל למחרתו‬

‫ככולם‬ ‫'מממוואין איש‬ ‫וטילם‬ ‫כתי אמונות‬

‫וכילם‬ ‫הזמן הרימם‬ ‫ויושר‬ ‫דובר נכוחה‬
‫ונעלם‬ ‫חם מח ונסחר‬‫יחיה‬ ‫חונף ושקר‬
‫בסולם‬ ‫ישרים עלונלוזים‬ ‫ירדו שאולה‬
‫ואיש עמיתו יקרב לו רע מקום טוב ישולם‬
‫וישלם‬ ‫י הקטה‬ ‫ואשר יגרה כחנף מ‬
‫מראות מאירוח בהלם‪:‬‬ ‫משיב כטוכ רע יעור‬
‫‪20‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬

‫עכברביתועכבריער‬ ‫‪%‬‬
‫קרח‪ .‬רסיס מר ‪5‬ורמ‪:‬‬ ‫"‪3‬קס נומלחמ"ר מנקן‬
‫ומכ"י‬
‫עכבר הבית נסע ממום ‪1‬גולדתו‪ .‬לראותבעיר אחרת הטפחתו‪:‬וילר‬
‫כל היום עדכי פנה לערוב*וירא והנהיער אצלו קרוב‪ :‬ובו עכברי‬
‫ן שם‪* :‬עם עכבר כף‬ ‫יער משתעשעים בעדן נפשם‪.‬ויפגע במקוםויל‬
‫אשר שמחבו‪.‬ויגד זה לזה בל לכו‪ :‬וירא את מאכליו ואת משקיו‪.‬‬
‫וידו חלקתה להם כקו‪ :‬העשבים ולכל הנלוים עמם* ושורש רתמים‬
‫‪5‬ע עכללהמם‪ :‬ויאמר אל'עכבריהיש‪ .-‬רגלךתאחי באשורי‪ :‬ומחראניעך‬
‫ף‬‫ל‬ ‫א‬‫מ‬ ‫עטי‪ .‬ואשקךמשקיי ותאכל לחטי‪ 2‬ומוב לךיום אחד בחצרי‬
‫הנה ביער* במצור ובמצוק וברוח סוער מסער‪ :‬עם חוסר כל מאכל*‬
‫ובעת הסתיואיךתוכל‪ :‬למצא מחיה והעשביםיבשו‪.‬ויושביהם קצרי‬
‫יד חתו ובושו‪ :‬ואתה מן החרכיםטציץ‪.‬יבש חציר נבוציץ‪ :‬בא‬
‫אתי ושא ראשך* ואתן מעדניםלנפשיך‪ :‬וימיי;תו לבא מןהיער‬
‫לעירה‪ .‬למקום חטהושעורהוזרעבמגורה‪ :‬ויה* כבואם אל ביתלחם‪.‬‬
‫ויאטר עככר הביתעליך ארחם‪ :‬ראת נתתי אתביתי לפניך* ואכול‬
‫ם‪2‬‬ ‫כטובבעיניך‪ :‬וכאשר חמת אוכלים וחוננים* קטת ולחם בשרודני‬
‫ויבא שם האדם בדרכו‪ .‬לקחת לחם טכסת השחכו‪ :‬וינס עכבר הבהר‬
‫ו‪2‬‬ ‫ויתחכאבסכו‪ .‬ועכבר היער נחבאאחייג‪ .‬ולא פחד כזאתמנעורי‬
‫וכאשף משם האדםנפרד‪ .‬אז* עכבר הביתטנקיקיוירד‪ :‬ויצאו אלח‬
‫ואלה טמגרשם‪.‬מןהחורין אשר חבאו שם‪ :‬ונשכר הבית בדנן ובקמח‬
‫שלחשן‪ .‬ואכל ושבע ודשן‪ :‬והיערי מרחוק עמד* לראות טח יעשה‬
‫לאשר אתו נצמד‪ :‬ב‪ 4‬נבעתמן האדם אשרראה‪ .‬סטר בשרו ונפשו‬
‫נכאח‪ :‬על אם הדרך אשר באבו‪ .‬וינחם ויתעצב אל לבו‪ :‬ועת שב‬
‫זה מבית סתריה ויאמר אל עכבר הבית אשריו‪ :‬אשר מזה בשלום‬
‫יפרד‪ .‬ולאיהיה עודירא וחרד‪ 2‬כי מעת אשיעזבתימלוני‪ .‬עון‬
‫עקבייסובני‪ :‬אראה ביתך דוד ומקוטך‪ .‬כי לא אוסיף לנור עטך‪:‬‬
‫ותפחדבריתנו הפר‪ .‬בא בשגר והשטן נעפר‪ :‬מפני האדםפן יתרך‬
‫בחרמו‪ .‬והאורבמניח ממקומו‪ :‬כלחייך כעםוזעם‪ .‬ולחם סתרים‬
‫ינעם‪ :‬ולטה הוצאת על מקוםהיערדיבה‪ .‬פוב פת חריבה ושלוה‬
‫‪,‬‬

‫בה‪ :‬מבית טלאזבחיריב‪ .‬בי לכל אדם (אדם) אשר יקריב‪ :‬תנום‬
‫בחפזה ותבהל‪ .‬להתחבא מאחל אל אהל‪ 2‬ובמקומי אמצאשירורון‪.‬‬
‫הדר הכרמלוהשיון‪:‬‬
‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי ושועלים‬
‫והטשל למבקש גרולות ונפלאות‪ .‬יניח הטוב והנאות‪ :‬ולא יסתפק בחלקו‪ .‬ולחם חקו‪:‬‬
‫ינקש לעלות במעלות בוספות‪ .‬ולרובילך לחרפות‪ :‬בא זה ואבד אתזה‪ .‬וגם את חשני‬
‫יבזה‪ :‬אז יאטר בפח ובלשון‪ .‬אלכם ואשובח א‪5‬דרג‪ .‬הראשון‪ :‬גי סיבלי אז טעתח‪.‬‬
‫ולפעמים ירד מטה סשה‪:‬ויהיה סר צורח‪.‬וישאר טכאן ומכאן קרח‪ :‬ואשא משלי ואומר‪:‬‬
‫טוב פת חריכהלי ושלוה בת מברבור אבוס ומריכה‬
‫טונלי כאהבה כר מלא קמח ממעדנים ובם איכה‬
‫י מעטירק כבטחון מצבי מקוםאיבה ומרהבה‬ ‫ל‬ ‫טוכ‬
‫י‬‫לכןבכיחך שב ועל תחורבית ור וזעף אף ולהכה‬
‫ו‪%‬‬ ‫משלשועלונשר‬
‫ו‪:‬‬ ‫סח‪1‬תס ‪5‬לנ נד‪ 15‬ועפרו‪ .‬סוףי"נל‬
‫גס ‪6‬ח יקר‬
‫בנרעל הלך באחדהגנים‪ .‬ועמו צאצאיו שועלים סטנים‪ :‬ויטש תנשר‬
‫י האחדאיננו‪ :‬ולאידע אם גונב או‬ ‫כ‬ ‫על האחדוישאנו‪ .‬וירא השועל‬
‫נחבא‪.‬או נשבראו מת או נשבה‪ 2‬וישאעיניווירא והנה הנשר ישאהו‬
‫על אברתו‪ .‬וירם קולוויבךויצעק לקראתו‪ :‬לאםלילבני והשיבהו‪.‬‬
‫והארכתימים אם תנקהו‪ :‬למה תכריתם ממשפחתו‪ .‬אשר לא עמלת‬
‫‪ 2‬שמע השכלודעה‪ .‬ולטה תתגרה כרעה‪:‬ויען הנשר‬ ‫בו ולא‬
‫אשראחרידלקת‪ .‬מה לךכיזעקת‪ :‬ולא אבה שטוע לקולו‪.‬‬ ‫אתהנדלתי‬ ‫סי‬
‫והשועל הלך בדרךלמולו‪:‬עדבואו אליערנבה קומה‪ .‬ויטלא השועל‬
‫חסה‪ :‬כי הנשר השליכו אל קנולגוזליו‪.‬וירא השועלכי לאיכול‬
‫לעלות אליו‪ :‬ויקרא לו לאדיב את נפשיך* אשרות את קומת ארזיך‬
‫י‬‫ל‬‫ע‬ ‫ומבהר ברושיך‪ :‬וישם השועל אש כבדיו‪ .‬צמר ופשתיםיחדיו‪:‬‬
‫עץ ועציםיבשים*ונעורתוקוציםקשים‪ :‬ולמדורה עצים הרבה‪ .‬והאש‬
‫תוקד בו לא תכבה‪ :‬ושלח אתבעירו ובער בצמר ובפשתים‪ .‬ויאסר‬
‫תמותנפשיעם פלשתים‪:‬וישרףבניעם הנשרובניו‪ .‬בטרםיהא מאכל‬
‫ביןשיניו‪ :‬יהיה עמהם כלה‪ .‬הנה לאש נתן לאכלה‪ 2‬וכראות הנשר‬
‫האשהגדולה זעקזעקה גדולה ומרה‪.‬ויאטרלשועל קח בנך אשרנפשו‬
‫ך‪2‬‬ ‫לךיקרה‪ :‬וכבה את האש אשר הצתהבחרוניך* לטהנמותלעיני‬
‫והטשל לכל שולחיד בשלומיו‪ .‬ו‪0‬תחלר באשמיו‪ :‬חומד וחומס וגוזל ולוקח‪ .‬יבאיש‬
‫יבתחנונים‬ ‫יביע שמן רוקח‪:‬ביעןכי הוא עשירוחזקועליון‪.‬שוללובוזזעניואביון‪:‬גפכ‬
‫'דבר לו רש בלשונו‪ .‬כמו פתן חרש יאטם אזבו‪ :‬לסוף נבעו מצפוניו‪ .‬ויקפן גם חרא‬
‫בעיניו‪ :‬ואשא משלי ואומר‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪22 -‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬
‫שפל ורשע לכר‬ ‫יגרה גבר‬ ‫נכור‬
‫קפו זה הוא יררויחליק דבר‬ ‫ת‪-‬‬ ‫עת‬
‫ארוני לחטא אל חפקרהכי כבר‬ ‫יא‬
‫פיונ‬
‫מתיואחילך לאב ואתלי לבר‪:‬‬ ‫נח‪-‬‬
‫כהטלאושמההנוורוטלוכמזה‬ ‫‪%11‬‬
‫סתתכו גמ‪5 ,5‬סק) כגווו ו‪57‬‬ ‫תתמגר עם חי‬
‫ד יזף ‪4‬הר*א‬
‫‪4‬יי‬ ‫קאש‪.‬‬
‫*‬ ‫וי‬
‫עי‬
‫ןי ‪4711‬כימיו‪1‬וחנ ‪1‬‬
‫‪4‬וי‬
‫‪4*814‬י‬
‫* קנג‪715‬‬
‫ם‬‫ואקיאבקיו‬
‫ם אקא‬
‫הו‪11‬קן‬
‫"‪4‬ף קכ‪11%‬‬ ‫י‪,‬‬
‫‪.1‬‬
‫ועם חברת בן‬
‫לביא‪ :‬עז ורחל‬
‫ופרה‪ .‬ובבואם‬
‫תוך היערה‪:‬‬
‫אטרו כל אשר‬
‫יפגע חלל נפל‪.‬‬
‫הלאימצאויחלקו‬
‫שלל ‪ 2‬וירגם‬
‫צביה וילכדוח‬
‫בשחיתותם‪.‬‬
‫ויאסרואלהארי‬
‫להראותם‪ :‬מח‬
‫ירצה ממנה‬
‫למלאספקו‪.‬ומה‬
‫לכל אחד‬ ‫יגיע‬
‫לחלקו‪ :‬והארי‬
‫חקרילבונדולים‪.‬‬
‫וימינו להלמות‬
‫עמלים‪ :‬ויאמר‬
‫להם שטעו נא‬
‫עצת‪.‬לאתוציאו‬
‫מן הבשרחוצה‪:‬‬
‫חצבייה נפלחכמרלי‪.‬אני סצאתיה בולהשלי‪ :‬חלק ראשוןבי‪,‬אני‬
‫טלך‪ .‬והשניכיהייתיהולך‪ :‬אחריהבטרוצחוהשנתיה‪ .‬חלקשלישיכי‬
‫‪-‬‬
‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי ~‪cfirl‬‬

‫ל‪4‬חלקתיה‪:‬כיאנינבור סכלהיקום‪ .‬חלק הרביע*מי יקום‪ :‬להפרידו‬

‫י על זאת קשה‪ :‬לקחת אותה שלאכרצוני‪ .‬לא‬ ‫מן השלשה‪.‬טי‪:‬יענ‬
‫ויחי‬ ‫‪:‬‬‫ב‬‫צ‬‫ח‬‫נ‬ ‫מפי‬ ‫ן‬‫י‬‫ד‬‫ר‬‫פ‬‫ה‬‫ל‬ ‫*‬‫ב‬‫צ‬
‫י‬‫ת‬ ‫י‬ ‫אכחדכייעורני וסי לפני‬
‫א‬‫ו‬‫ה‬
‫כשמעםמעניו‪ .‬רגזו וחלו מפניו‪ :‬ומכל השואל חלק ישחק‪ .‬ונער בו‬
‫ונס ממרחק‪ :‬ואחר אשר נסו לקולו‪ .‬כל הציד נשאר לו‪:‬‬
‫והמבטל לארם חמתחבר‪ .‬עם חזק ממנו אם ירכי‪ :‬משותפות שביניתם‪ .‬תעשיר אז כארי‬
‫חיק‬
‫‪.‬‬

‫ונחלה עסו‪ :‬והטוב תגלה צדקתו‪ .‬כצאת חשטש‬ ‫נוחם ! וישב לו דבר בזעמו‪.‬אין לו‬
‫בגבורתו‪ :‬ואשא משלי‪:‬‬

‫יאש דרוש דרש חכורת עשיר רש מלא גורל נגרש כמו הארי‬
‫רי‬
‫בעת שאלו חלקם בגורלאלחיקם השיכם חישריקם בזעף אףוחרי‪:‬‬
‫משל‬
‫עורבושועל‬
‫גח‪ 5‬נם המוס‪.‬‬
‫בל כי חדמס ו‪:‬דס‬
‫לחרט‪:‬‬

‫עורב עלה על‬

‫התאנה‪ .‬ובפיהו‬
‫נשא נכינה‪:‬‬
‫ושועלעומדתחת‬
‫חושב‬ ‫העץ*‬
‫בתחבולותיו‬
‫ויועץ‪ :‬בגבינה‬
‫אשר רצה‪ .‬איך‬
‫יורידנו ארצה‪:‬‬
‫ויקראאלהעורב‪.‬‬
‫היפה‬ ‫חדוד‬
‫והערב‪ :‬הטוב‬
‫והנעים וחנחמד‪.‬‬
‫אשר כל אליך‬
‫נצטד‪ 2‬אך אם‬
‫כליפיםאצליך‪.‬‬
‫‪24‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫טשלי שועלים‬

‫‪4‬א דמו ביופיים אלין‪ :‬ואם נסית שירים לשורר‪ .‬על כל העופוה‬
‫תשחרר‪ :‬ותהיה כליל ביופי* באשראין בך כל דופי‪ :‬ראה אם קול‬
‫לךלפייופי קומהויופינוצה‪ .‬אז לאיראה ולא ימצא בך כל שמצה‪:‬‬
‫ויאסר העורב בלבו אשמיע לו קולה ויוסף מהלל על מהללי‪ :‬ויפתח‬
‫לנוזלו דייו) קולהוהגבינה‪.‬חיש נפלה'מגורלו‪ :‬ותפול אצל ראש חשועל‪.‬‬
‫י זה מן קול מרים‪ .‬לא אשמיע עוד‬
‫ל‬ ‫יאטר מסגד שמים מעל‪ :‬בא‬ ‫יי‬
‫פ‬
‫ו‬
‫בקולשירים‪:‬וילך לו אל ארצו‪ .‬כאשר מצא מן העורב חפצו‪:‬‬
‫מששל לאנשי גובה חטתגאים‪ .‬והמחנפים והרמאים‪ :‬יפתום בכהשיהם‪ .‬ובתרטיתטיליחם‪:‬‬
‫על כן אזהר מן המסית ואל ישיאך דמותו‪ .‬מראתו וגובה קומתו ; ואל יקחך בעפעפיו‪.‬‬
‫ואומר ן‬
‫במרמות פיו*יחטס כפיו‪ :‬ואשא משלי‬ ‫מל ומכס‬
‫פתיתנידיר ואפח היות פתיכיכן תוכל‬
‫אכל נרול מהמכלים לעושה את עצמו סכל‪:‬‬
‫משל חמורכלבוארם‬ ‫‪XIV‬‬
‫‪ .‬ןגר גלחי יכת‪:‬‬
‫להח"וומ‬ ‫כק"מ‬
‫"מן הקריה‪ :‬מהו יאכל היקו *שכב‪ .‬עם"‬ ‫י‬‫נ‬‫ח‬
‫ביב קטן היה* בבית הפקיד‬

‫ילך העת ירכב‪ :‬ובבית החמור אורב*כיהאדון הכלביקרב‪:‬וכיישחק‬

‫‪5‬ב‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫טש‪ 4‬ופועלים‬

‫בולרגעים‪ .‬כאשרהיושנירעים‪ :‬ויאמר החסורבלב‪ .‬לא מפלאנכי‬

‫טכלב‪.‬אילך גםכןלאדוני‪ :‬אולי ככלביקרבני‪ 2‬ואחבקהו ואנשקהו‪.‬‬
‫יעלעימו‪ .‬ואתפני אצלפניו‪ :‬ואתחבר‬ ‫נ‬‫י‬
‫ע‬ ‫ובלשוני אלחכהו‪ :‬ואשים‬
‫אתו‪ .‬לעוטת מחברתו‪ 2‬וכל טלבושיו אנאולואדרוך‪ .‬מחוטהחיך ועד‬
‫השרור‪ 2‬בזאת הדבר אבהק אםאני ככלב אטצא חן‪ :‬וירץ התטור‬
‫אצלאדוניו‪.‬וילחכהוסביבאזניו‪ :‬ויחבקהובשתירגליו‪.‬וירם אעם קולו‬
‫עליו‪ 2‬וראשו אל ראשו נצמד* כאשרמן הכלב לטד‪ :‬וטפה אל פח‬
‫י‬‫הוחציוא‬ ‫הקיפו‪ .‬עדכי מכסאו הדפו‪ :‬ויאמר האדוןטי את*אלי‪.‬‬
‫זה‬ ‫חהסורטעלי‪:‬כי גדלה לו החרדה‪ .‬ותקהל כל העדה‪ :‬זה ברומ‬
‫במקל‪ .‬וזה באבניםיסקל‪ :‬זה בשבפ סכה החטור‪ .‬זה אומר חך רק‬
‫את נפשו שמור‪:‬וירדפו החמור עד אבוסו‪ .‬הלום כלניוווכריסו‪:‬‬
‫‪1‬‬‫הפשל לאיש שובב‪ .‬רחבעינים וגבח לבב‪ :‬וישתרר בגאותו‪ .‬ולא יתכן לאיש כפוחו‬
‫וגרצותו להיות טושל‪ .‬פתע פתותם יבא כושל‪ :‬ויהדפנו ססצבו‪ .‬ואין איש טאזין אל‬
‫ואשא משלי ואוטר‪:‬‬
‫ניבוי‬
‫לפני שכר איש ררכיו מעקשלפני ככור שפלוחלו למוקש‬

‫יצ‬
‫י‬ ‫חוכורמי מצא טלוכהונבא כאשר שבמן האתונות לכקש‬
‫~‪rel‬הלככרורתות‬
‫ף‪:‬‬
‫יכ‬ ‫שנ‪5‬סיוח טע וממיג ‪5‬כ‪.5‬כיים עם חנון ‪5‬כ‪ 5‬מפןוינייח‬
‫ונרקק נרדם נטקום טדבר*וידרוךעליו העכבר‪ :‬עדתקיצו טשנהו*‬
‫ויפן לראותטי אותו‪ :‬אשרמלךגדול כטחו‪ .‬ברגלים ירטסהו‪:‬ויתבונן‬
‫כיבשיו‪ .‬העכבר עומד לכדו‪ :‬הואמיה כואין זר אצו‪ .‬ויאמר המע‬
‫עתו‪ :‬ויקרא לו עכבר נבזה‪ .‬משפס מות לך אחזה‪ :‬כיהקיצותני‬
‫דל‪:‬מח זה עברתני‪ :‬זדון לעבתךההשיאךלחיותעליצועד*ואנכי‬ ‫ובזיתנ** ו‬
‫נטולך אשלם‪2‬מעןלו חעככר‬ ‫הידעוע ולא אוכל לחתעלם*‬
‫דברי‬ ‫ו‬
‫ס‬‫נ‬‫כ‬
‫י‬ ‫‪.‬‬‫י‬‫נ‬ ‫י‬‫ב‬ ‫ל‬‫כ‬‫ב‬ ‫א‬‫נ‬ ‫ה‬ ‫ל‬‫ח‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬‫בלב נשבר* הלאאנכי נבר ובר‬
‫באזניאדני‪ :‬ואליחר אפך בעבדך* ושכך קצפך בחסדיך‪:‬כי אהה‬
‫יכול לעשות טה שלא מסית* ולא תוכל להשיב מה שעשית‪ 2‬ואם‬
‫יעתם נסכלתי* אבל‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ת‬‫ע‬‫ד‬ ‫י‬ ‫ם‪2‬‬ ‫לבך בקרבךחם‪.‬נא טורחועוזבירוח‬
‫שמתיפלאזדתי‪:‬כיס* שלחידובטשית ה'ונקח‪ .‬ולא טצאחוהכשיל‬
‫ופוקח‪ 2‬אךחלילה לטלךגדולוגבור‪ .‬לשלוחידובעכברנכוח לשבור‪:‬‬
‫ובאמרוככהנסטרועליורחטיו‪ .‬ויכרותלו אתבריתשלומיו‪ :‬ובשפתי‬
‫‪-‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫טופלי שועלים‬

‫רצון אליוקרא‪ .‬השטר ותשקט אל תירא‪ :‬זיתיבחציחלילה*באישון‬

‫חשך ואפילה‪ :‬עת שאגתהכפירים‪.‬האיי שאג לטרוף באחדהיערים‪:‬‬
‫ויפול ברשת מזורה‪.‬ויזעק זעקה גדולה ומרה‪ :‬וכאשר התחזק לקום‬
‫הרשתהחזיקתההתעהלבבו פלצות בעתתהו‪ :‬והוד שנתהעכברלקולו‪.‬‬
‫וילךעדיו ו‬
‫וייעמןצאלהוו בסבך טרא‪:‬שוויואעמדררהגעלוכ‪:‬ברויהאנמהרלהאערםימי אתהכי‬
‫אשר מאסת‬ ‫הארי הנני‬ ‫הקיציתני‪.‬‬

‫בו‪ .‬צא נא והלחם בקרבו‪ :‬אך בא עת והגיע ומן‪ .‬אשר לשלם גמולך‬
‫‪ .‬כחסד אשרעשיתעטר*‪:‬‬ ‫אהיה נאמן‪ :‬להצילך מפחיקושיש לאלידי‬
‫כי אקבץלי חברים‪ .‬להשחית רשת והמיתרים‪ :‬ויאמר לו הארי אדני‬
‫מהרה‪ .‬טובה חכטה מנכורה‪ :‬וצדיק אתה ממנהאך מרשתזותוציאני‪:‬‬
‫והעכבר אתחביריוחיבר*ויעש לו כאשר דבר‪2‬ויכריתוכלםבשיניהם‬
‫עתה נמולך על‪ .4‬כ‪%‬‬ ‫הרשתות*ויהיו כרגע כרותות‪ :‬ויאמר לו‬
‫העמדת במרחברגלי‪:‬ויפן העכברוילךלדרכוה‪.‬אורהיארי שב שלם אלסכו‪.‬‬
‫‪ ,‬האביונים והעניים‪ .‬אשר פפשע וטסרד נקיים! בגד חעשירים אשר בשכונותיו‪.‬‬
‫והטשלמ‬
‫י ובבא לחפיום‬ ‫ש"לואם יחטאו להם בשגגתם‪ :‬חלא חטה‪.‬חעשיריס‪ .‬על תשגגח מכפרים‬
‫י בהם ידובקו לעזור‪ .‬כאשרידבק האזור‪,‬כייש אוחג דבק‬ ‫לעסיויס אידפ העניים בכל חוזק ידם‬
 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬
‫ל נפשו טשריפח‪ .‬ואמרת החכם צרופה‪ :‬באמרו‬‫מאח‪ .‬ויש איש אם אחיו תוך אח‪ :‬לאיצי‬
‫כי אדם גדול כענק‪ .‬פתאום בזבוב קמןיחנקי ושאלו לחכם אשר חפץ ביקרו‪ .‬לטי יאחב‬
‫יותר אחיו או חבירו‪:‬ויען ‪5‬חם שמעו נא דברי‪.‬איני אוהב אחיעדשיחיותבירי‪ :,‬ואגמא‬
‫משלי ואומר‪:‬‬

‫מטיב לך טובו גמול אם יא שנא ברע תטול‬

‫ואםכווי תמול‬ ‫כי"ט בעת צריעוור מחר‬
‫לבך בך השפל למול א"כ חם וראש עקש קמול‪2‬‬

‫‪XVI‬‬ ‫אל עה פשתן‬

‫סדתט‪:‬‬ ‫‪6‬םר ‪5‬ענס ‪65‬יסמם‪ .‬נקמרים עיגן גנרס ‪bSt‬‬
‫יונה ראתהזרע פשתן‪ .‬כי ביד הזורע ניתן‪ :‬ויפיצנו על חארטה‪.‬‬
‫והמלא חיוגה חמה‪ :‬ותאמר אל כל העופות‪ 4‬חזקו נאידים רפות‪:‬‬
‫אחד טכס לאיגרע* נצא לחוץ נאכל זרע‪ :‬אשר זרע אדם עקש‪.‬פן‬
‫יעובדי שריקות‪ .‬יעשו רשתות דקות‪:‬לציד כל‬ ‫יהיה לנו למוקש‪:‬כ‬
‫בעלי כנף*הן בארץ הן בענף‪ :‬ולבבי נד בראותי הורע פעמים‪.‬‬
‫בליונה פתח‪:‬‬ ‫כאשריטר הונה במים‪ :‬לאמרו לה על עצתה‪.‬אין‪,‬‬
‫דבת*כי‬ ‫ה‬‫י‬‫ל‬‫ע‬ ‫ו‬‫או טחשבה נפלאממנו‪ .‬עמק עמקמיימצאנו‪~ :‬וליא‬
‫מטרוםהיתהנסבה‪2‬וביאותהכיבזודבריה*ותספרלקרוביהומכיריה‪:‬‬
‫אשר יעשה להם האדם‪.‬וכי קרוביום אידם‪ :‬ויאמרו רקזועת‪ .‬חבק‬
‫שמועה‪ 2‬ויאספוכלהכהטפחה‪ .‬לטצא להםפדותויוחה‪ :‬וכל אחדבלבו‬
‫מקונן‪.‬מפני חמת המציק אשר כונן‪ :‬ויפתו הזורע בלשונם‪ .‬בשיחם‬
‫ובמגב מענם‪ :‬ויאמר להם בחוריכם תשכבו‪ .‬כטובבעיניכם שבו‪ 2‬אם‬
‫אשמאילהאואימינה‪ .‬אלתלכו אנהואנה‪ :‬והיונים בטשכמתם בטחה‬
‫כימים אשר נחו‪ :‬ותאיש מן הזרע אשרזרע‪ .‬עשה טצוק'ם וכל מוקש‬
‫רע‪2‬ויפול ברשת טצודתוכל עוץ כנףלמינהו‪ .‬אךהיוניםביום חהוא‪:‬‬
‫אשרהיו עלארובותיהם‪.‬לא בא קול נוגש להם‪ :‬ושאר העופות קונם‬
‫בעובד פחה‪ 4‬ולא טצאו להם נחת‪ :‬ולא נמלטו רקהיונים בארונות‪4‬‬
‫מאלה הסבות‪:‬‬
‫והטשל לאשר עצת ‪5‬א ישמע‪ .‬אז באחריתעינו נגרת ‪51‬א תדמה עת יראתכי אזלה‬
‫י‬ ‫ירו‪.‬וים אידו יכבח בר חורו ‪ 1‬ויאמרלביועיני חיובעוכרי‪.‬ב‬
‫י לא שמעתי לקול מורי‪:‬‬
‫ואשא משלי ותומר‪:‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪28 -‬‬

 ‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫משלי שועלים‬
‫ערלותאוני סכל כחקם ולכומן תבונות רק ורקם‬
‫‪41‬אנוהר לקולמזהירולכןיהי נקרא אשרנפלולא קם‬
‫וערוםיראה רעה ונסחר בעתרבים ומןפתעהריקם‬
‫וההליום אשר מאן שמועליוחנן גדליהבן אחיקם‪:‬‬
‫משלצרעהונמלה‬ ‫‪%"11‬‬
‫חסר מסוכח‪.‬ססכלוס‪%1 .‬יסע ערכיך רוקות כלהם‪:‬‬
‫וברונה באה אל נמלה‪ .‬ותשאל לה ממאכלה‪ :‬כן למאד ידה קצרה‪.‬‬
‫ואין לה חטה ושעורה‪ :‬והנמלה הפנהעורף‪.‬כי גםאין לה לבוש‬
‫לעת החורף‪ :‬ותבזה טאמרהולענה‪ .‬ותאמר אחריתך תוגה‪ 2‬וראי נא‬
‫יכימי הקציר נרדמת‪ :‬ולחוק לא הכנת מאכל‪ .‬כסה‬ ‫כ‬ ‫ממי נעמת‪.‬‬
‫י לך תקצר‪:‬‬ ‫יהיה הלב סכל‪ :‬הנותן לך את אשר אצר‪.‬דעיכייד‬
‫כי מה עשית עת הקציר‪ .‬נראה דשא נלה חציר‪ :‬וכל היקום ללקוט‬
‫נויו‪ .‬איש לפי אכלו לקטו‪ :‬ולהכין לחורף כל נחוץ‪ .‬אמר עצלארי‬
‫י אשר‪.‬ירצה דנן לקצור‪ .‬זרועו שבלים יקצור‪ :‬כטוני אשל‬‫נחוץ‪ :‬כ‬
‫נשאתים על שכמי‪.‬והכנתי בקיץ לחמי‪ :‬ותען הצרעה כל עתהזמיר‪.‬‬
‫בעת יטלא העגלה עמיר‪ :‬למדתי לשירשירנעים‪ .‬והרבתיעלירעים‪:‬‬
‫ויברחו מלביימני‪.‬כי ישרו השיריםבעיני‪ :‬והם אמרוכיקוליערב‪.‬‬
‫ועתחאכלני חורב‪ :‬וקור ורוח וקרח‪.‬היועלי למורח‪ :‬ותאמר חנטלה‬
‫המן המרןוהיקב‪ .‬יושיעוך עתה עקב‪ :‬למדתבשיריםקולך‪ .‬ולא‬
‫חשבת אל מאכלך‪ :‬ואם את מקוננתבארזים‪ .‬ואם צוארך בחרוזים‪:‬‬
‫תלכי נא אל ביתעשיר* הטיבינגןהרבישיר‪ :‬למלא נפשךכיתרעב‪.‬‬
‫הן מאמריך אלי תתעב‪ :‬לכי מעלי והפרדי‪.‬כי תעכור כל מתי סודי‪:‬‬
‫באשר אני שפלת קומה‪ .‬וביאין כח ועצמה‪ :‬מלאתי כלכיב אהלי*‬
‫י‪ :‬ואת לא תתפרנסי בשירים‪ .‬בבא תקרח‬ ‫אך אם חכמתי הכטתיל‬
‫ממזרים‪:‬כי קרעים תלביש נומה‪.‬ועצלה תפיל תרדמה‪:‬‬
‫והמשל לטתעצל להמצא שרף ביתו‪ .‬תישסעו אחרים [עקתו;כיישן בקציר נרדם‪ .‬לאיש‬
‫ההוא יחשב רם‪ :‬ואשא משלי ואומר‪:‬‬

‫בני צלח רכב עכור רחובועיר כחום צבור‬

‫לעת סחיו כסוח ומוח ושור ושה ואך כבור‬
‫ועיןיטין אויל נקור ופיו כלום גטןשכיי‪:‬‬
‫‪-- 29‬‬ ‫‪.--‬‬