‫פד ע"א‪ -‬פד‬ ‫גמרא‪,‬‬ ‫בס"ד‬

‫ע"ב‬

‫דיני חבלות בבבל‬

‫הקטע הנלמד ‪" :‬ההוא שורא דאלס ידיה דינוקא " (פד ע"ב שורה ‪ 4‬מלמטה) – "מתחילתן נינהו" (פד ע"א שורה ‪11‬‬
‫מלמטה)‬

‫"ההוא שורא דאלס ידיה דינוקא"‬

‫‪ )1‬הסבר את המקרה‪.‬‬
‫שור אחד שאכל את ידו של ילד‪ ,‬ושבר לו את היד‪ .‬הלכו לרבא ובדקו אצלו!‬

‫‪)2‬א‪ .‬מה פסק רבא ?‬

‫לכו העריכו אותו כעבד‬
‫ב‪ .‬מה שאלו על פסיקתו ?‬
‫והא מר [אדוני] עצמו הוא דאמר [שאומר]‪ :‬כל תשלום שאומדנו הוא הנישום כעבד — אין גובין אותו בית דין בבבל‬

‫‪" )3‬אמר להו לא צריכא דאי תפס" הסבר את תשובתו‪.‬‬

‫לא נצרכה הערכה זו שיעריכו אותו כעבד אלא שאם יתפוס הניזק סכום זה מן המזיק לא יוציאו מידו‪.‬‬
‫‪ )4‬הגמרא אומרת שפסיקתו של רבא היא תואמת את דבריו שאמר "נזקי שור בשור וכו"‬
‫הסבר את ארבעת המקרים‪ ,‬ומה הדין בכל מקרה ? (היכן גובים אותו)‬

‫א‪ .‬שור שניזוק ע"י שור ‪ -‬גובין אותו בבבל‬

‫ב‪ .‬שור שניזוק על ידי אדם ‪ -‬גובין אותו בבבל‬

‫ג‪.‬נזקי אדם באדם ‪ -‬אין גובין אותו בבבל‬

‫ד‪.‬שור שהזיק אדם ‪ -‬אין גובין אותו בבבל‬

‫הגמרא מנסה לברר את שיטתו של רבא ‪:‬‬

‫מדוע אדם שהוזק ע"י אדם ואדם שהוזק ע"י שור – אין גובין בבבל‬
‫ושור שהוזק ע"י שור ושור שהוזק עי אדם גובין בבל"י אדם‪ -‬גובין בבבל‪.‬‬
 ‫‪ )5‬כיצד דוחה הגמרא אפשרות זו ?‬
‫הם עושים את שליחותם בדבר שידיעותינו בהם‪ ,‬אבל בדבר שאין ידיעותינו בהם אין אנו עושים את שליחותם ואין אנו‬
‫דנים בבבל‪.‬‬
‫‪ )6‬כיצד דוחה הגמרא אפשרות זו ?‬

‫הרי דיני שור בשור או שור באדם גם הם ידיעותינו לא ברורה בהם שהרי התשלום תלוי בשומא אז איך אנחנו דנין‬
‫בבבל?‬
‫אלא שתשלום כזה נחשב ידיעותינו‪ ,‬הרי אתה יכול ללכת לשוק ולראות את השווי של כל שור ותדע את עלות הנזק‪.‬‬
‫‪ )7‬כיצד דוחה הגמרא את הדחיה ?‬
‫אנו עושים את שליחותם כאשר הנידון הוא תשלום של ממון אבל כאשר הנידון הוא תשלום של קנס‪.‬‬
‫‪ )8‬על דחיית הדחיה שואלת הגמרא שתי שאלות ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫שור שהוזק עלידי שור אחר האם גובים בבבל?‬
‫ב‪ .‬את מי השור הזיק?‬

‫‪ )9‬מה שואלת הגמרא על אפשרות זו ?‬

‫מה הטעם שנקט שור שהזיק אדם הרי זה משהו שלא מצוי כלל?‬

‫‪ )10‬לכן הגמרא מוסיפה עוד תנאי למקרים בהם עבדינן שליחותייהו‪ ,‬מהו ? בושת אף על פי שהיא מצויה שאין בה‬
‫חסרון כיס עדיין לא עבדינן שלחותייהו אין אנו עושים את שליחותם‬

‫‪)11‬א‪ .‬מה ששואלת הגמרא על כך ?‬

‫ודין שור שניזוק בידי שור גובין בבבל? והרי אמר רבא‪ :‬שור שהזיק — אין גובין אותו בבבל‪.‬‬
‫ומעתה נברר שהזיק את מי? אם תאמר שהזיק אדם מה שייך‪ ,‬מדוע דווקא שור שהזיק אדם?‬
‫אפילו אדם שהזיק לאדם זה מקרה יותר מצוי גם כן אין גובין אותו בבבל אלא פשיטא [פשוט‪ ,‬מובן מאליו] שמדובר‬
‫בשור שהזיק שור אחר‪ ,‬ושנה אין גובין אותו בבבל!‬

‫ב‪ .‬מהי תשובתה ? אמרו לא גובין במקרה הזה הוא היה תם ואמרו גובין במקרה הזה מועד‬

‫‪ )12‬כיצד מוכיחה הגמרא שאין הלכה כרב פפא בענין גביית בושת בבבל ?‬

‫‪ )13‬לכן הגמרא מוסיפה עוד תנאי למקרים בהם עבדינן שליחותייהו‪ ,‬מהו ?‬

‫סיכום כדי לגבות בבל צריכים להתקיים שלושה תנאים ‪:‬‬

‫א‪.‬‬
 ‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫‪ )14‬הסבר לפי ההגדרה החדשה מדוע במקרים אלו גובים או לא גובים בבל‪.‬‬
‫טעם‬ ‫מקרה‬ ‫דין‬
‫הודאות והלואות‬

‫שור בשור‬ ‫גובים בבבל‬

‫שור באדם‬

‫בושת‬

‫אדם באדם‬ ‫אין גובים‬

‫בבבל‬
‫אדם בשור‬

‫רבא אמר "שור שהזיק אין גובין אותו בבל"‪,‬‬

‫‪ )15‬באיזה מקרה מדובר ?‬

‫‪ )16‬כיצד הוכיחה זאת הגמרא ?‬

‫‪ )17‬מה מקשה הגמרא על רבא מאמירתו זו ?‬

‫‪ )18‬מהי תשובת הגמרא ?‬
‫"והאמר רבא אין מועד בבבל"‬

‫‪ )19‬מדוע אין מועד בבבל ?‬

‫‪ )20‬מה מקשה הגמרא מדברי רבא הנ"ל ?‬
‫‪ )21‬הגמרא מביאה שתי אפשרויות לכך שיהיה מועד בבבל‪,‬‬
‫א‪ .‬מהם ?‬

‫ב‪ .‬מדוע דוחה אותם הגמרא ?‬

‫‪ )22‬א"כ באיזה מקרה יש מועד בבבל ?‬
‫‪ )23‬מסקנה ‪ :‬מה התנאים כדי שידונו דיני חבלות בבבל ?‬

‫הקטע הנלמד ‪" :‬ההוא שורא דאלס ידיה דינוקא " (פד ע"ב שורה ‪ 4‬מלמטה) – "מתחילתן נינהו" (פד ע"א שורה ‪11‬‬
‫מלמטה)‬
 ‫ההוא תורא דאלס ידיה דינוקא‪ ,‬אתא לקמיה דרבא‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫אמר להו‪ :‬זילו שיימוהו כעבדא‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫אמרו ליה‪ ,‬והא מר הוא דאמר‪ :‬כל הנישום כעבד ‪ -‬אין גובין אותו בבבל!‬ ‫‪3‬‬
‫אמר להו‪ :‬לא צריכא דאי תפס‪.‬‬ ‫‪4‬‬
‫רבא לטעמיה‪ ,‬דאמר רבא‪ :‬נזקי שור בשור ונזקי שור באדם ‪ -‬גובין אותו בבבל‪ ,‬נזקי אדם באדם ונזקי אדם‬ ‫‪5‬‬
‫בשור ‪ -‬אין גובין אותו בבבל‪.‬‬
‫מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דלא?‬ ‫‪6‬‬
‫אלהים בעינן וליכא‪,‬‬ ‫‪7‬‬
‫נזקי שור בשור ושור באדם נמי אלהים בעינן וליכא!‬ ‫‪8‬‬
‫אלא מאי שנא שור בשור ושור באדם? דשליחותייהו קא עבדינן‪ ,‬מידי דהוה אהודאות והלואות‪,‬‬ ‫‪9‬‬
‫אדם באדם ואדם בשור נמי שליחותייהו קא עבדינן‪ ,‬מידי דהוה אהודאות והלואות!‬ ‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫אמרי‪ :‬כי קא עבדינן שליחותייהו ‪ -‬במידי דקים לן בגויה‪ ,‬במידי דלא קים לן בגויה ‪ -‬לא עבדינן שליחותייהו‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫אמרי‪ :‬שור בשור ושור באדם נמי לא קים לן בגויה! אלא פוק חזי היכא מזדבני תורא בשוקא‪ ,‬אדם באדם ואדם‬ ‫‪1‬‬
‫בשור נמי פוק חזי היכא מזדבני עבדי בשוקא!‬ ‫‪2‬‬
‫ועוד‪ ,‬תשלום כפל ותשלום ארבעה וחמשה דקיצי‪ ,‬נעבד שליחותייהו!‬ ‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫אמרי‪ :‬כי קא עבדינן שליחותייהו ‪ -‬בממונא‪ ,‬בקנסא לא עבדינן שליחותייהו‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫אדם באדם דממונא הוא‪ ,‬נעבד שליחותייהו!‬ ‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫כי קא עבדינן שליחותייהו ‪ -‬במילתא דשכיחא‪ ,‬אדם באדם דלא שכיחא ‪ -‬לא עבדינן שליחותייהו‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫הרי בושת ופגם דשכיח‪ ,‬נעביד שליחותייהו!‬ ‫‪1‬‬
‫‪7‬‬
‫אמרי‪ :‬הכי נמי‪ ,‬דהא רב פפא אגבי ארבע מאה זוזי לבושת‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪8‬‬
‫והא ליתיה לדרב פפא! דשלח ליה רב חסדא לרב נחמן‪ ,‬ושלח ליה‪ :‬חסדא‪ ,‬חסדא‪ ,‬קנסא קא מגבית בבבל?‬ ‫‪1‬‬
‫‪9‬‬
‫אלא‪ ,‬כי עבדינן שליחותייהו ‪ -‬במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס‪ ,‬אבל מילתא דשכיחא ולית ביה חסרון‬ ‫‪2‬‬
‫כיס‪ ,‬אי נמי מילתא דלא שכיחא ואית ביה חסרון כיס ‪ -‬לא עבדינן שליחותייהו; הלכך אדם באדם‪ ,‬אף על גב‬ ‫‪0‬‬
‫דאית ביה חסרון כיס‪ ,‬כיון דלא שכיחא ‪ -‬לא עבדינן שליחותייהו‪ ,‬בושת אף על גב דשכיחא‪ ,‬כיון דלית ביה‬
‫חסרון כיס ‪ -‬לא עבדינן שליחותייהו‪.‬‬
‫ושור בשור גובין בבבל? והאמר רבא‪ :‬שור שהזיק ‪ -‬אין גובין אותו בבבל; דאזיק מאן? אילימא דאזיק אדם‪,‬‬ ‫‪2‬‬
‫מאי איריא שור דאזיק אדם? אפילו אדם דאזיק אדם נמי אין גובין אותו בבבל! אלא פשיטא דאזיק שור‪ ,‬וקתני‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫אין גובין אותו בבבל!‬
‫אמרי‪ :‬התם בתם‪ ,‬הכא במועד‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫והאמר רבא‪ :‬אין מועד בבבל!‬ ‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫אמרי‪ :‬דאייעד התם ואייתוה להכא‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫והא מילתא דלא שכיחא היא‪ ,‬ומילתא דלא שכיחא הא אמרת דלא עבדינן שליחותייהו!‬ ‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪6‬‬
‫סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא‪ ,‬ואת אמרת‪ :‬מילתא דלא שכיחא לא קא עבדינן שליחותייהו!‬ ‫‪2‬‬
‫‪7‬‬
‫אלא‪ ,‬כי קאמר רבא ‪ -‬בשן ורגל‪ ,‬דמועדין מתחילתן נינהו‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪8‬‬