‫יאמר־•‪:‬‬ ‫בכניסרתו‬

‫‪,‬‬
‫יהי רצון מלפניך ה אליהי ואליהי אבותישלא‪.‬יארע ךבר תקלה על ידי ולא אכשל‬
‫ז‬

‫בךבר הלכה ויעזיכיהו בי דוברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא‬
‫על מותר־ אסור ולא* על אסור מותר ולוא יכישלו חבר־־״י בדבר הלכה ו^שינזח‬
‫בהם‪ .‬כי ה׳ ידתן חלמה מפיו ד־יעת ותבונה‪ .‬גל עיני ןאביטה נפילאות מתורתך‪:‬‬

‫יאמר‪:-‬‬ ‫וביציאתו‬

‫מודה אני לפניך ה׳ אליהי ואליהי אבותי ששמרת חלקי מיושבי בית המךךיש ולא‬
‫שינ^ת חלקי מיושבי קךנוות‪ .‬שאני משכים והם מישפנימיבם‪ .‬אני משכים ל ת נ ך‬
‫‪1‬‬
‫תיורד־ז והם משכימים ילךבךים ןטלים‪ .‬אני עמל והם עמלים‪ .‬אני עמל־ ו?קבל‬
‫שיכר והם עמלים ואינם ?קלילים שכר‪ .‬אני ךץ והם רצים‪ .‬אני ךץ לחיי ה ע ו ל ם‬
‫ן הבא והם רצים ללאר ישחת שנאמר־" ואתה אלהים תוךדבם ל?אר שחרת אנשי‬
‫דמים ומך^מהה לא יחצו ימיד־זם ואני אלטח בך‪:‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪A.‬‬ ‫‪it,‬‬ ‫‪•Jt‬‬
‫‪.‬־ ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י•‬ ‫״ ״ ״ ״‬ ‫\‬

‫ידוע מ א מ ר ה ח כ ם כ ש ם ש א י א פ ש ר לבר בלי תבן כך אי א פ ש ר ל ס פ ר בלי שגיאות‪.‬‬

‫אנו מ ו ד י ם ל כ ל א ל ו ש נ ה ג ו ב ט ו ב ת עין ש ש ל ח ו לנו תיקוני ט ע ו י ו ת ‪ ,‬ואנו מ ב ק ש י ם ל ה ב א‬
‫כ ל ה י ו ד ע ע ל ט ע ו ת ‪ ,‬ה ן ט ע ו ת ש ל נ ו ו ה ן ט ע ו ת ש ה י ת ה מ כ ב ר ‪ ,‬נ א ל ה ו ד י ע לנו‬
‫ב ת ״ ד ‪ 56‬מ י ש ו ר א ד ו מ י ם ‪ 98510‬א ו ב פ ק ס ‪02-5354345‬‬
‫‪J‬‬ ‫ו ב א ר ה ״ ב ‪718438 305‬‬

‫ושכרו כפול מן השמים‬

‫אין לצלם‪ ,‬לשכפל‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬ל א כ ס ן ב מ ח ש ב ‪ ,‬ל ס ד ר א ו ל ק ל ו ט ב כ ל ד ר ך ובכל א מ צ ע י‬

‫אלקטרוני‪ ,‬א ו פ ט י ‪ ,‬א ו מכני‪ ,‬א ו א ח ר כ ל ח ל ק ש ה ו א מ ן ה ח ו מ ר ש ב ס פ ר זה‪.‬‬
‫ש מ ו ש מסחרי מ כ ל סוג ש ה ו א בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‪.‬‬

‫©‬
‫כ ל הזכויות שפזורות‬

‫ירושלים‬ ‫ח‪.‬וגשלגע'׳מ‬ ‫להוצאת‬

‫‪COPYRIGHT BY‬‬
‫‪V A G S H A L P U B L I S H I N G L T D . JERUSALEM‬‬

‫נדפס בישראל ש נ ת ה ש ס ״ ח‬
‫‪P R I N T E D IN I S R A E L‬‬

‫עריכה‪ :‬״ ש ל ה ן מלכים״ ‪ -‬ה ר ב אהרן מ נ ס‬

‫לוחות‪ :‬לאור‬
‫כריכה‪ :‬כריכיית ח‪ .‬וגשל ב ע ״ מ‬
 ‫מבוא קצר‬
‫כ ש י ר ושבח לאל נורא עלילה זוכים אנו לעכ?וד בשערי הופעת הש״ס בהוצאה מ פ ו א ר ת זו אשר הרבה מ ח ש ב ה‬
‫ודמים תרתי מ ש מ ע הושקע בו כדי ל ה ק ל ולהאיר עיני הלומדים‪ ,‬כליל המעלות בתכלית השלמות)ותפלתינו ל א ל‬
‫בורא עולם‪: ,‬שנוכל להוסיף ולהמשיך לפאר ולרומם ת ו ר ת אלוקינו( ולתועלת‪:‬המעיינים הננו ל פ ר ט כאן בקוצר‬
‫אמרים א ת שלל סגולותיה של הוצאה מפוארת זו‪.‬‬

‫לרבותיו או לתלמידיו על הגמרא‪ .‬ופירושי רשב״ם למסכת בבא‬ ‫אור חדש‬

‫בתרא‪ ,‬וכאשר נדפס כל דברי רש״י על מקומם בסוגיא הנלמדת‬
‫כל סדר הגמרא עם כל מפרשיה כולם‪ ,‬ראשונים ואחרונים‬
‫מאיר אור של שלימות בהבנת שיטת רש״י‪ ,‬ובנזיוחד לאותם‬
‫נדפסו מחדש באותיות בהירות ובשימת לב מיוחד להגישם‬
‫מקומות אשר רש״י לא פירש כלל על אתר ויבוא על הברכה‬
‫באופן נאה ונהיר לעיני הלומד כאשר לנגד עינינו עמד דברי‬
‫מחברו הרה ע ר׳ מאיר דוד בן שם שליט״א‪.‬‬
‫רבן של ישראל‪ ,‬רבי עקיבא איגד זלל״ ה בהקדמתו לשרת‪ :‬כי‬
‫•לעזירש״י‬ ‫לדעתי הנפש מתפעלת והדעת מחרוחת והמנה מתעוררת‬
‫על הדף את הלעזים שברש״י ובו מתורגמים כל‬ ‫הוספנו‬ ‫מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר וכו׳ עכלה״ט‪ .‬כן הושם דגש‬
‫הלעזים שברש״י‪ ,‬מדור זה נעשה מתור ספרו החשוב של הרב‬ ‫על המרווחים בין האותיות להעמידם בצורה בהירה ומאירה‪.‬‬
‫הגאון רבי ישראל גוקאוויצקי שליט״א רב בבית הכנסת ״אהל‬ ‫גמרא רשי׳י תוספות‬
‫יעקב״ לונדון ספר תרגום הלע״ז ורב תודות לו שנהג איתנו‬
‫הגמרא ע״פ השוואת מהדורות דפוס וילנא‪ ,‬וינציא‪,‬‬ ‫נוסח‬
‫בטובת עין‪ ,‬ישלם לו ה׳ שכר כפול מן השמים‪ .‬וכידוע התועלת‬
‫של״ח‪ ,‬זיטומיר ועוד‪ .‬וכאשר היה טעוה דמוכח באחד הדפוסים‪,‬‬
‫להבנת הלעזים שקבע רש״י בספרו המאירים את דבריו‪.‬‬
‫ובשאר המהדורות היה הנוסח מתוקן הדפסנו כפי הנוסח‬
‫מוסף תוספות‬ ‫המתוקן ע״פ הגהה מתוקנת ומזוקקת‪ ,‬ובמקום אשר לא היה‬

‫עם גדולי ומאורי ישראל שליט״א נוסף‬ ‫בהתיעצות‬ ‫ברור כי הוא טעות דמוכח צוין התיקון במסורת הש״ס‪.‬‬

‫החידוש המיוחד בכמה מסכתות בהם נדפס הוספות‬ ‫כן הוא בפירושו של רבן של ישראל ‪ -‬רש״י אשר הוגה וזוקק‬

‫והשלמות על התוספות שנלקט מתוך משנתם הבהירה של‬ ‫מכל הטעויות שנפלו בו במרוצת הדורות בהשוואה ע״פ‬
‫המהדורות הישנות וכתבי יד נדירים‪ .‬וכאן המקום להודות‬
‫רבותינו הראשונים כאשר בדבריהם משלימים ומבארים את‬
‫למכון החלמוד הישראלי השלם ולמנהלה הדגול הרה״ג ר׳‬
‫שיטת התוספות )מעין מוסף רש״י שנדפס כבר על פירש״י(‬
‫יהושע הוטנר שליט״ א עבור הסיוע שהגיש לנו מאוצר הכחבי‬
‫וחקווחינו להשלים ולערוך חיבור חשוב זה על כל הש״ס‪.‬‬
‫יד של המכון‪.‬‬
‫מטרת חיבור מחודש זה להאיר עיני המעיין בדברי התוס׳‪,‬‬
‫וכן בנוסחאות התוספות שנפלו בהם טעויות ושגיאות הוגהו‬
‫ולהעלות נתיב מדברי הראשונים בביאור דבריהם‪ .‬אך עדיין‬
‫על פי מהדורוח ישנוח בהגהה מדוייקת‪.‬‬
‫יתכן כי הראשונים לא נתכוונו בזה לדברי התוס׳ ואינם עולים‬
‫בקנה אחד עם דברי התוס׳ דע׳ פנים לתורה‪ ,‬כי על אף העמל‬ ‫‪-£jf‬‬ ‫־ ^ ‪ ~ S‬מראי מקומות ‪5‬דש»י ותוספות‬
‫הרב שהושקע בחיבור זה לרדת לעומק הבנת דבריהם אך מפאת‬ ‫רב הושקע להוסיף ולהאיר ברש״י ותוס׳ ציוני מראי‬ ‫עמל‬
‫עומק דברי הראשונים עדיין ניחן לומר כי חיבור זה הוא רק בגדר‬ ‫מקומות כאשר רש״י ותוס׳ ציינו לדברי הגמרא מבלי לציין‬
‫הצעה בפשט דברי התוס‪ /‬ועל הלומד לעיין בגוף ומקור דברי‬ ‫המקום המדוייק וכגון לפעמים כתבו רש״י ותום׳‪ :‬כמבואר‬
‫הראשונים לעמוד על אור דבריהם‪.‬‬ ‫בפרק קמא‪ ,‬ולא צויין הדף וילאה הלומד לדעת מקומו המדוייק‪.‬‬
‫ולזאת הושלמו הרבה מראי מקומות המחייקים‪ ,‬בסוגריים‬
‫פירוש רבינו חננאל‬
‫מרובעים‪.‬‬
‫להכביר מילים על חשיבות דבריו של רבינו חננאל‬ ‫למותר‬
‫אשר כל דבריו דברי קבלה‪ .‬וכבר זכה הוצאחינו מכון לב‬ ‫מיסףדש״י‬
‫שכזה להוציא לאור מהדורה חדשה של ספרי רבינו חננאל עם‬ ‫מקורי של השלמות מפירושי רש״י במקומות אחרים‬ ‫חימר‬
‫הוספות חשובות והערות והארות תיקונים והגהות אשר נתקבל‬ ‫בתנ״ך ובמסכתות אחרוה וכן מחוך פירושים המיוחסים לרש״י‬
‫הלכה זו בספרי הפסק‪ ,‬ונר מצוה ‪ -‬היינו הציון כמה מצוות‬
‫והלכות כבר נזכרו( אשר תועלתו רבה וגדולה‪ ,‬לכל באי שער‬
‫הפסק‪ ,‬אך מפאת גודל ההיקף בחיבור זה היה חסר בו הרבה‬
‫מהציונים‪ ,‬וכן נשתרשו בו טעויות‪ .‬בנ?הדורתינו זו הושלם הרבה‬
‫מהחסר‪ ,‬ותוקן המעוות והוהדר ברוב פאר והדר‪.‬‬
‫~‪-Ng‬‬ ‫הגהותהב״ח‬
‫״‪v‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪:‬‬
‫היקרות של הב״ח המאירות ומלבנות לשון הגמרא‬ ‫הגהותיו‬
‫ורש״י ותוס׳ ולפעמים מיישב בקוצר קושיות בשינוי לשון כידוע‬
‫לכל מעיין‪ ,‬אך לפעמים נבצר מהלומד לעמוד על השינוי אשר‬
‫הב״ח עמד עליו‪ ,‬ולשם כך נוסף בנזהדורה זו כי כל מקום אשר‬
‫הב״ח שינה והגיה לשון הגנזרא או רש״י ותום׳ הודגש והובלט‬
‫בצורה בהירה שינוי הנוסח אשר העמיד‪.‬‬
‫מלבד זאת הוגה וזוקק דבריו מטעויות שנכנסו בדבריו ביזרוצת‬
‫הדורות‪ ,‬והגורמים לאי הבנה‪ ,‬ובמהדורתינו החזרנו עטרה‬
‫ליושנה לנקות דבריו מטעויות אלו ע״פ מהדורות ישנות‪.‬‬
‫גליון הש״ס לרעק״א‬
‫הש״ס לגאון ישראל רבינו עקיבא איגר זלל״ה תוקן‬
‫זוטמיר בכמה מרגליות מדברי רבינו‪.‬‬ ‫והושלם ע״ פ דפוס‬
‫וחידוש בכזהדורה זו כי גם על מסכת ב״ב הודפסו הגליון הש״ס‬
‫על הדף ולא בסוף המסכת‪.‬‬
‫תורה אור‬
‫חידוש גדול להשלמת הבנת הפסוקים שהובאו בגמרא‪ ,‬כי כל‬
‫הפסוקים צוינו והובאו בשלמותם על הדף‪ ,‬דבר המבהיר צורת‬
‫הדרשה הנלמדת מהפסוק‪.‬‬
‫ועוד נוסף חיבור מיוחד בביאור הפסוקים בסוף המסכת‪,‬‬
‫שנתחבר ע״י הגאון רבי מרדכי דוד רובין אדמו״ר מסאסרעגען‬
‫שליט״א ובנו הרה״ג יהושע רובין שליט״א תשואוח חן להם‪,‬‬
‫המבארים בקצרה וביסודיות הדרך של הלימוד מן הפסוק‪.‬‬
‫בחיבור חורה אור‪ ,‬משום‪-‬מה היה רב בו החסר של ציונים‬
‫למקראות שהובאו בגנזרא‪ ,‬ובמהדורותינו השתדלנו להשלים‬
‫החסר בהבאת כל ציוני המקראות‬
‫משניות סדר זרעים וטהרות‬
‫‪v.-...‬‬ ‫;‬
‫כי משניות זרעים וטהרות אין עליהם תלמוד בבלי‪,‬‬
‫לכן חיברו עליהם גדולי הראשונים חיבור שלם‪ ,‬וכן נהגו לצרף‬
‫את הגליונות ומפרשיהם בתוך ספרי הגמרא כאשר סדר זרעים‬
‫נדפס אחרי מסכת ברכות וסדר טהרות אחרי מסכת נדה ומפאת‬
‫חוסר אמצעים נדפסו באתיות קטנים ובצפיפות‪.‬‬
‫בנ?הדורתינו זו ההדרנו משניות אלו ברוב פאר והדר כראוי‬
‫לערכם הרב‪ ,‬ומלבד זאת ניתוספו בהם הרבה הוספות יקרות‬
‫ברוב חיבה אצל כל חובשי ביהירד‪ .‬ועל פי מהדורה זו‬
‫הדפסנו אה פירושי רבעו חננאל על הש״ם ובגזסכתות‬
‫אשר עדיין לא יצא מהדורה חשובה הזו של רבינו חננאל‪,‬‬
‫הדפסנו את פירוש רבינו חננאל בהגהה מדוייקת ובדפוס‬
‫הדש‪ .‬חידוש גדול בגזהדורה זו כי גם במסכת ברכות שלא‬
‫נדפס בה עד עתה פירושו של ר״ח‪ ,‬ובמהדורה זו הוכנס גם‬
‫•‪gN-‬‬
‫;‬ ‫;‬ ‫;‬ ‫~‪J‬‬
‫למסכה זו‪.‬‬
‫תום׳ ר׳יהזקן‬
‫על מס׳ קדושין‪ ,‬נערך ונסדר מחדש עם הוספות ותיקונים רבים‬
‫ע״י הרב הגאון אביגדור אריאלי הי" ו ע״פ כת״י שנמצא במכון‬
‫״יד הרב הרצוני׳‪ ,‬וכן נוסף בו מראה מקומות‪ .‬הן ידוע שכבר‬
‫באחרית דבר בדפוס וילנא פקפקו על הקביעה שכ״י זה הוא‬
‫מבעל תוס׳ ר״י הזקן וכן לאחרונה ע״י מחקרים התברר שהוא‬
‫כ״י של רבי אברהם מן ההר‪ .‬ועם כל זה ראינו לנכון לשמור את‬
‫שם הכותרת כמו שהיה עד היום כיון שבמשך הדורות רבים‬
‫ציינו לבעל תוס׳ ר״י הזקן‪.‬‬
‫גליון‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫הגדולה של ספר מסורת הש״ס נודעת‪ ,‬הן בציוניו‬ ‫חשיבותו‬
‫החשובים למקומות אחרים שדנו בהם‪ ,‬והן בהגהותיו היקרים‪.‬‬
‫חיבור זה נתחבר באמת על ידי שלשה מגדולי הדורות הג״מ‬
‫יהושע בועז הג״מ יוסף שמואל והג״מ ישעיה פיק‪) .‬יעויין בדף‬
‫השער( חיבור זה הוגה ונדפס מחדש‪ ,‬כראוי לערכו הרב‪.‬‬
‫‪-Hg‬‬ ‫השלמות הגהות והערות‬
‫׳‬
‫זו הושלמו כל חסרונות הש״ס שהושמטו על ידי‬ ‫במהדורה‬
‫הצנזור הנוצרי‪ ,‬ושייכים לגיזרא‪ ,‬ובמהדורתינו הושלמו להחזירם‬
‫למקומם על הדף‪) .‬מלבד תיבות מיוחדות שסילפו בכל הש״ם‬
‫במקום גוי תיבת עובד כוכבים‪ ,‬ובמקום משומד כתבו מומר‪,‬‬
‫ובמקום גמרא כתבו ש״ם‪ ,‬תלמוד‪ .‬דמה לא החזרנו התיבות‬
‫כבמקור ודי בהערה זו כאן(‪.‬‬
‫נתוספו תיקונים והגהות ועוד הערות יקרות שונות והוכנסו‬
‫במסורת הש״ס‪ ,‬אשר בכדי לא לבלבל עיני הלומד לא הרבינו‬
‫^‬ ‫באותיות ומדורים נפרדים לציונים אלה‪ ,‬ונכללו בגזסורת הש״ס‪,‬‬
‫אשר גם במקור נתחבר על ידי השלמות של שלשה גדולי‬
‫כידוע‬ ‫עולם‪.‬‬
‫מסכת קידושין נתלבן ונערך ונבדק ע״י כת״י ומהדורות ישנות‬
‫בהוספת מקורות הערות וציונים אשר אין ערוך לתועלתם וכל‬
‫ההערות והתיקונים שובצו במסורת הש״ס‪.‬‬
‫עץ משפט ונר מצוה‬
‫חיבור עין משפט ונר מצוה‪) ,‬עין משפט ‪ -‬היינו הציון למקום‬
‫הש״ס‪ ,‬נערכו ונסדרו מחדש כצורה מאירת עיני• ומשובב‬ ‫כמבואר בהרחבה בהקדמה למשניות )בסדר עבודתנו( עד‬
‫ל ב והונהו מחדש באופן יסודי וכאשר על כל עמוד‬ ‫כי נתן להיאמר על משניות אלו כי פנים חדשות באו לכאן‪.‬‬
‫מלמעלה מצויץ על איזה דף גמרא מדובר בעמוד זה‪.‬‬
‫מסכת זבחים‬
‫ולהקל על הלומד צורפו וחוברו יחדיו ספר מהרש״א עם ספר‬
‫כבר נודע בשערים כי גדולה המבוכה במסכה זבחים רבו‬
‫מהדורא בתרא למהרש״א על סדר הגמרא‪ .‬במסכה קידושין‬
‫בה השיבושים והטעויות ויזה גם בספר החשוב של רבי‬
‫)ובעז״ה היד נטויה על כל מסכתות הש״ס( נעשתה עבודת‬
‫בצלאל אשכנזי שיטה מקובצת אשר הכבידו מאוד על הלומד‪.‬‬
‫עריכה יסודית על מהרש״א מהרי׳ם ומהרש״ל בהשוואת דברים‬
‫במהדורה זו הדפסנו מסכת זבחים ע״פ המהדורה הנפלאה של‬
‫לספרי הראשונים השלמות והערות‪ ,‬תיקונים והוספות‪.‬‬
‫מסכת זבחים אשר כבר פקיע שמיה בבתי המדרש כי זכה בה‬
‫הגהות וחידושים‬ ‫אבינו והשקיע בה מאודו להאירה בהגהות ותיקונים ע״פ כת״י‪,‬‬
‫כ ל מפרשי ומגיהי הש״ם לדורותיהם נלקטו ונקבצו יחדיו אל‬ ‫וההדיר מהדש השיטה מקובצח וכבר שבחוה ורוממוה גדולי‬
‫מקום אחד‪ ,‬סודרו על פי סדר הגמרא בכדי שלא יצטרך הלומד‬ ‫ישראל‪ .‬ובמהדורת ש״ס זה נדפס מסכה זבחים ע״פ מהדורתינו‬
‫לחפש ולדפדף בדבריהם להווכה אם עמדו על הקושי שעומד‬ ‫המפוארת של מסכת זבחים‪.‬‬
‫בו הלומד‪.‬‬
‫^‬ ‫תוספות היי על מסכת נדרים‬ ‫~‪g§3‬‬
‫ויש לציין כי הרבה מהתיקונים צוינו גם במקומם על אתר‬
‫בגמרא כדי להקל על המעיין‪.‬‬ ‫יקרה‪ ,‬והיא פירוש התוספות על פרק נערה מאורסה‬ ‫פנינה‬
‫בכדי להקל על הלומד העמדנו מקום מדור חשוב זה של‬ ‫במסכת נדרים שהיו חסידים עד הנה‪ ,‬ובעדה השלמנו החסר‬
‫ההגהות וציונים בסוף המסכת‪ ,‬כדי שידע הלומד כי מקומם‬ ‫ע״פ כת״י שנתפרסם באחרונה בספר הגהות והשלמות מכת״י‬
‫בסוף המסכת ולא יצטרך לחפש ולדפדף אחריהם‪ .‬כן סידרנו‬ ‫למסכת נדרים בהוצאה מכון התלמוד הישראלי השלם‪,‬‬
‫במדור זה גם כל הגהות וציונים על הרי״ף והרא״ש‪ ,‬והמהרש״א‬ ‫בעריכתו של הרה״ג רבי הלל פרוש שליט״א התודה והברכה‬
‫אחרי סדר הגהות וציונים על הש״ם בסוף המסכת‪.‬‬ ‫למכון הנ״ל על הרשות שנתנו לנו להשתמש בו‪.‬‬

‫הגהות המהרשי׳ם ועיני שמואל‬ ‫‪SN-‬‬ ‫הגהות תוספות נזיר‬

‫שתי מרגליות יקרות נתוםפו בהוצאה זו והם הגהות המהרש״ם‬
‫אשר כידוע באהלי־שם הגהותיו היקרות והקולעות המעיר‬
‫ומציין לספרי גדולי הדורות בבקיאותו הנפלאה‪ .‬וכן הערות‬
‫יקרוה עיני שמואל אשר חיבר זקינינו הגאון הגדול ר׳ שמואל‬
‫אהרן רובין זלל״ה מקארטשץ‪.‬‬
‫מהדי״ט אלגזי על מסכת בכורות‬
‫כבר פקיע שמיה של הספר הנפלא מהרי״ט אלגזי על מסכה‬
‫בכורות אשר שבחוהו והללוהו כל גדולי חקרי לב‪ ,‬ונדפס‬
‫במהדורת וילנא באותיות קטנות וצפופות‪ .‬זכינו במהדורה הזו‬
‫להדפיסו על פי מהדורת הג״ר ברוך אוירבך ז״ל והג״ר אהרן‬
‫מרדכי שדמי שליט׳׳א אשר ערכו ספר זה בטוב טעם בעריכה‬
‫מחודשת ובאותיות מאירות עינים כראוי לערכו הרב‪.‬‬
‫לכל הלומד מסכת נזיר הקושי המיוחד בלימוד‬ ‫ידוע‬
‫התוספותולכך ערך ידידנו החשוב הרה״ג הרב ארז סלע‬
‫שליט״א חיבורו החשוב תוספות נזיר לבאר ולפרש כל דברי‬
‫התוספות במסכת נזיר‪ .‬ומחוך ספר זה הדפסנו מדור מיוחד של‬
‫ההגהות על התוס׳ ברשותו האדיבה של המחבר שליט״א‪.‬‬
‫פסקי הרא״ש‬
‫לעיל בדברינו כי כל המפרשים כולם נדפסו והוגהו‬ ‫כאמור‬
‫מחדש‪ ,‬מעלה מיוחדת נוספת כי בפירוש הרא״ש צוין על כל‬
‫עמוד בראשו על איזה דף בגמרא הוא מדבר‪ .‬בכמה וככזה‬
‫מסכתות נערך ותוקן הרא״ש בעריכה יסודית מכ״י‪ ,‬ובהוספת‬
‫בהגהות‬ ‫והוספות‬ ‫השלמות‬ ‫והערות‪,‬‬ ‫מראי‪-‬מקומות‬
‫אשר״י ע״פ כת״י וכן ספרי קרבן נתנאל ופלפולא חריפתא‬

‫רי״ף ומפרשיו‬ ‫תוקנו והושלמו בציון מראי מקומות ותיקונים חשובים‬

‫ובעז״ה היד נטויה להשלים כן כל מסכתות הש״ס‪.‬‬
‫גודל חשיבות של הלימוד בספרי הראשונים הרי״ף‬ ‫מפאת‬
‫הגהות גדולי ומאורי הדורות על הרא״ש נדפסו על מקומם‬
‫ומפרשיו בעל המאור והרמב״ן במלחמות‪ ,‬נערכו חיבורים אלה‬
‫בדברי הרא״ש להקל על הלומד‪.‬‬
‫מחדש ונדפסו ברוב פאר והדר באופן מיוחד שיהיה באפשרות‬
‫להגדיל האותיות בבהירות ושלימות להאיר עיני הלומדים‬ ‫‪-Nff‬‬ ‫מהדשי׳א מהדש׳יל מהד״פ‬
‫ולהרחיב דעתם‪ .‬יש לציין כי עם כל הטורח הקפדנו להחדירם‬ ‫של שלשה רועי עולם אלו אשר פירשו‬ ‫ספריהם‬
‫בצפיפות‬ ‫המרדני‬ ‫ספרי‬ ‫נדפסו‬ ‫כידוע‬ ‫אך‬ ‫הרמ״א‪.‬‬ ‫בצורת הדף המקורית‪ ,‬אשר ידוע התועלת הן לזיכרון והן כי‬
‫וללא הפסקות ומקשה למצוא בהם דברי חפץ‪ .‬לזאת ההדרנו‬ ‫רבים מגדולי הדורות ציינו בדבריהם ע״פ צורת הדף שנדפס‬
‫ספר המרדכי בהוצאה מחודשת במרווחים ראויים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫עד הנה‪ .‬עוד הוספנו כי הדגשנו תחילת הדיבורים ברץ ונימוק״ י‬
‫שמנו דגש על הסימנים המבדילים בין הענינים וההלכות להאיר‬ ‫באוח בולט כאשר כל נוסח הגמרא הוא באותיות מרובעות‬
‫עיני הלומד‪.‬‬ ‫ומאירות‪.‬‬

‫; ‪V‬‬ ‫״‪ .‬י‬ ‫־‪.‬‬ ‫־ ‪ ::‬י ־ י ‪ .‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫י־ ־‬ ‫י‪ .‬־‪,‬‬ ‫י‪ :‬י ‪.‬־־־";־‪.‬‬ ‫‪:‬י‬ ‫;‪ .‬י‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-Hg‬‬ ‫ספיכתוכשםלהראב״דמכ״י‬
‫• ‪ ,‬״ ‪v.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪J‬‬
‫פלס ומאזני משפט לה׳)משלי טז‪ ,‬יא( פלס זה המקרא‪ ,‬מאזני‬
‫זו הכנסנו הספר החשוב כתוב שם לרבינו‬ ‫כמהדורה‬
‫זה המשנה‪ ,‬משפט זה התלמוד‪ ,‬לה׳ זה התוספתא )ירושלמי‬
‫הראב״ד מכ״י בהשגותיו על רבינו הבעל המאור אשר אץ ערוך‬
‫שלהי הוריות(‪ .‬בהלל והודיה לה׳ יתברך שמו לעד שמחים‬
‫לחשיבותו‪.‬‬
‫אנו להגיש לציבור לונזדי התורה ועמליה את התוספתא‬
‫ונו״כ בעריכה מחודשת ובאותיות מאירות עינים‪ ,‬ועינינו‬ ‫^ י ­‬ ‫ספר המרדכי‬
‫צפויות שע״י מפעלינו זה תחזור עטרת לימוד התוספתא‬ ‫היסוד בעולם הפסק וההלכה הרי הוא רבינו‬ ‫מספרי‬
‫ליושנה במידת מה‪.‬‬ ‫פסקי‬ ‫לאור‬ ‫ההולכים‬ ‫אשכנז‬ ‫לבני‬ ‫ובפרט‬ ‫המרדכי‬

‫מבוא לציורי הש״ם‬

‫כ ב ר מימות הגאונים אנו מוצאים שנהגו לצייר בתוך פירושיהם כדי לבאר א ת הסוגיות הקשות הטעונות ביאור‪.‬‬
‫כמו שמצאנו שרב האי גאון בפירושו למשנה‪< ,‬כדי=פיק ~ב‪:‬רא> צייר צורת חילזון‪.‬‬
‫כמוכן הרבו רבותינו הראשונים לצייר כל דבר קשה‪ .‬וכך רש״י ותוס׳ במקומות רבים ציירו בפירושיהם‪ ,‬כדי לבאר את דברי הגמ;‬
‫ואכן ברור כי ככר בכת״י של רש״י עצמו היו משולבים ציורים‪ .‬שהרי אנו מוצאים שהחוק׳‪ ,‬שהם מתלמידי רש׳יי דנים בציורו‪ .‬כך‬
‫‪,,‬‬
‫הוא בתום' במנחות)צד‪ (:‬בעניין צורה לחם הפנים‪ ,‬הביאו‪ :‬״ומה שצייר בקונטרס צורתו כזה ‪ ,‬ודנו שם בציורו של רש״י‪.‬‬

‫לדפוס‪ ,‬בעיר שונצינו שבאיטליה‪ ,‬ע״ י המדפיסים לבית פיזרו‪.‬‬ ‫‪-Mg‬‬ ‫מ ג נ ל ו ת ה ע ת ק ת הציורים ־ כ ת ק ו פ ת כ ת ב י ה י ד‬ ‫^‬

‫‪ 33‬שנה ארכה הדפסת הש״ס הראשון‪ ,‬ועדיין לא זכו לגמור‬
‫להדפיס את כל הש״ם‪ .‬כי הדפיסו רק ‪ 23‬מסכתות בלבד‪.‬‬
‫רק בשנת ריפ בוינציאה שבאיטליה‪ ,‬החל המדפיס הנכרי‬
‫דניאל בומבירגי להדפיס את הש״ם כולו‪ .‬ובמהדורה זו קבעו‬
‫המדפיסים לדורות את מנין הדפים שבכל מסכת ומסכת‪ .‬אך‬
‫בנוגע לציורים‪ ,‬עדיין לא איפשרה מלאכת הדפוס דאז להדפיס‬
‫את הציורים‪ .‬ובכל מקום שהיה ציור השאירו המדפיסים‬
‫הציור מ״מבוי מפולש״ ל״מבוי סתום ‪ /‬ומ״סוכה בעלת ג׳‬
‫חלון‪ ,‬כנראה לצורך ציון והשלמה עצמית של הציור‪ .‬כך נהגו‬
‫המדפיסים בכל ציורי הש״ס‪ ,‬למעט ציור אחד בלבד‪ ,‬במסכת‬
‫סוטה‪ ,‬שמסיבה לא ברורה זכה וציירוהו בדפוס זה‪.‬‬
‫הציור רבות הן‪ .‬לפי שאם בהעתקת דברי הראשונים‬ ‫מגבלות‬
‫היה על המעתיק לזהות את הכחוב‪ ,‬ולאחר מכן לדייק ולהעתיק‬
‫בשימת לב מה שקרא‪ ,‬ותו לא‪ ,‬לעומת זאת כשבא להעתיק‬
‫ציור‪ ,‬היה עליו להיוח ת״ח ולחדור לעומק כוונת הציור‪ ,‬כדי‬
‫לדעת מה נדרש ממנו‪ ,‬ולא די בהעתקה גרידא‪ ,‬כי בשירטוט כל‬
‫קו יכול להיות בעל משמעות מכרעת‪ ,‬ובהוספת קו דק משתנה‬
‫‪,‬‬
‫דפנות״ ל״םוכה בעלת ד׳ דפנות״‪ .‬וכד׳ לעומת העתקה גרידא‪,‬‬
‫שדי לו למעתיק להיות בקי בצורת האותיות‪ .‬ואם הכותב אינו‬
‫ח״ח‪ ,‬הרי העתקת הציור דומה למי שמעתיק כתיבה בשפת סין‬
‫בלי להכיר את הכתב‪.‬‬

‫הדפסת הש׳ים ללא ציורים‬

‫עם רבות השנים הומצא הדפום‪ ,‬והספר היהודי הראשון‬

‫סוטה דף מג‪.‬‬ ‫שהופיע בדפוס היה פירוש רש״י על התורה‪ ,‬שהודפס ברגייו‬
‫דפוס דניאל בומבירגי‬ ‫די קלבריאה בשנת רל״ה‪ .‬רק לאחר מכן הובא לראשונה הש״ס‬
 ‫־ ‪v‬־‪y‬־•‬

‫כל מעוות סילת ובירר הכל בשכלו הזך והטהור‪ .‬לא הניח דכר‬ ‫גאים כדפוס‬ ‫ציודי הערס‬
‫‪v‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬
‫גדול ודבר קטן שלא התקין וכר‪ .‬ידוע חדעו שהגב?׳ של הגאון‬
‫לא מעט זמן לקח עד שהציורים באו בדפוס‪ ,‬במקומם בתוך דפי‬
‫הנ״ל שמהם העתקנו אלו ההגהות היו רובן דפוס בומבירגי‬
‫הגמרא‪ .‬רק בשנת תנ״ז‪ ,‬קרוב למאתיים שנה מאז כבר הודפס‬
‫הראשון״‬
‫הש״ס כולו‪ ,‬זכו חלק מהציורים לבא למקומם‪ ,‬ע״י המדפיס‬
‫וכזי לנו גדול מהמהרש״ל שעליו סמכו כל גדולי הדורות והכניסו‬
‫הנגיד ר׳ יששכר בערמן‪ ,‬שהדפיס את הש״ס בפרנקפורט דאדר‪.‬‬
‫את הגהותיו לתוך הש״ס עצמו‪.‬‬
‫והדפים גם את ציורי הש״ס‪ ,‬אם כי לא את כולם‪.‬‬
‫זכינו איפוא‪ ,‬שהמהרש״ל צייר את הציורים‪ ,‬ועל פי הגהותיו‬ ‫‪5 5^4^.‬‬
‫מכת״י בצידי הש״ס הוציאו המדפיסים את הספר חכמת‬
‫המקור לציוד* הערס‬
‫שלמה‪.‬‬ ‫מאז שעדין למדו בספרים שבכתב יד‪ ,‬ועד שהודפסו הציורים‬
‫לראשונה‪ ,‬עברו כאמור כמאתים שנה‪ .‬לכן יש להניח שבזמן‬
‫עשיית הציורים‬
‫הדפסת הציורים לא היו בנמצא כת״י רבים של רש״י ותוס׳‪,‬‬
‫כאמור ישנם סיבות טובות לומר‪ ,‬שציורי הש׳ים שנדפסו בתוך‬
‫שמהם יכלו המדפיסים לשאוב מקור נאמן לציורים‪ .‬א״כ‬
‫פי' רש״י ותוס׳‪ ,‬אינם אותם ציורים שבאמת עשו‪ ,‬בגלל קושי‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬מהו המקור לציורים שנדפסו בתוך הש״ס‪.‬‬
‫העתקת הציור ע״י המעתיק‪ ,‬ומרחק הזמן מאז שיצאו הציורים‬
‫תשובה לשאלה זו‪ ,‬אפשר למצא בתוך דברי המדפיסים עצמם‪.‬‬
‫מתחת יד מחבריהם ועד שבו הופיעו בדפוס‪ .‬ונוספו על כך‪,‬‬
‫בש״ס בערמן מספרים המדפיסים כי הגיהו את הש״ם מתוך‬
‫מגבלות הדפוס דאז ליצור תבניות מעופרת כפי הנדרש‪.‬‬
‫ספרי המהרש״ל‪ ,‬המהרש״א‪ ,‬המהר״ם מלולבלין‪ .‬וא״כ יש‬
‫מגבלות הדפום‬ ‫להניח כי גם ציורי הש״ס נלקחו מתוך ספרים אלו‪ .‬גם בערס‬

‫דוגמא לכך‪:‬‬ ‫והרי‬ ‫הנודע שהדפיס הדיין מוה״ר לייב בן מוה״ר שמואל אב״ד‬

‫דפוס וילנא הוסיף בסדר קדשים בצידי הגמ׳ את פירוש‬ ‫פפד״מ ]בעל מסורת הש״ס[‪ ,‬אשר כעדות החיד״א ״הרבה‬

‫השיטה מקובצת מכתי״ק של רבינו בצלאל אשכנזי זצ״ל‬ ‫לזכות הרבים להציב ציונים ומורה מקום בש״ם והרמב״ם‬

‫והעירו מדפיסי ש״ס וילנא כי ״נעתקו מכי״ק מגליון הש״ם שלו‬ ‫בכל התלמוד עשר ידות ממה שהיה קודם בדפוס״‪ ,‬מעיד הרב‬

‫שנמצא בירושלים״‪ .‬ואכן כשהגענו לציור בשיטה מקובצת‬ ‫המדפיס‪ ,‬כי לקח את הציורים מתוך ספרי המהרש״ל‪.‬‬

‫מנחות )כד‪ (.‬לא היה מובן הציור דיו‪ ,‬ומצאנו שכת״י עדיין‬ ‫•‪ fft$‬ס&ו הנפת עלמה למזרעו׳ל־מקוו נאמן לציורי זמו׳ס ‪. ^ g‬‬
‫\‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬
‫קיים בירושלים‪ .‬ולאחר עיון בגוף הכת״י מתברר שהציור אכן‬
‫הגדול המהרש״ל שהיה רבן של כל ישראל‪ ,‬זכה להעמיד‬ ‫רכינו‬
‫נעתק משם‪ .‬אך בגלל מגבלות הדפוס דאז שהיה קשה לצייר‬
‫את גירסת הש״ס על תילה‪ .‬כמו שמעיד עליו מרן החתם סופר‪.‬‬
‫בעיגול‪ ,‬ציירו בריבוע‪ .‬כמו״כ בדפוס דאז היה קשה לשלב את‬
‫)בהסכמה שנתן לספר ״צוהר לבנין״‪(.‬‬
‫המילה ״עישרון״ בגוף הציור‪ ,‬ולכן הוא נכתב מעליו‪ .‬אמנם לאור‬
‫יש לציין‪ ,‬כי רבינו הגדול נח נפשיה בשנת של״ג‪ ,‬והדפסת הש״ס‬
‫התקדמות טכנולוגיית הדפוס‪ ,‬התאפשר לצייר א ת אותו ציור‬
‫לראשונה היתה בשנת ר״פ‪ .‬א״כ יש להניח כי תחילת לימודו‬
‫מאותו המקור בצורה יותר ברורה ומדוייקת‪.‬‬
‫היתה בעיקר בכת״י שאותם קיבל מגדולי הדור שלפניו‪ ,‬ובודאי‬
‫עשרוז‬ ‫הם ביררו מקחם ללמוד מתוך כת״י היותר מקוריים ומוסמכים‪.‬‬
‫וכנראה‪ ,‬כאשר יצא לאור עולם הש״ס בדפוס‪ ,‬ראה המהרש״ל‬
‫א ת הצורך ללבן את הגירסא האמיתית ע״ פ מה שקיבל‪ ,‬ולתקן‬
‫‪J U L L‬‬
‫את השגיאות והגרסאות המשובשות‪ ,‬שהדפיסו המדפיסים‪,‬‬
‫מתוך הגהותיו שעל גליון הש״ס שלו‪ ,‬שבו למד בישיבה‪ ,‬הדפיסו‬
‫הציור‬ ‫הציור‬
‫ספר מיוחד שבו הועתקו כל הגהותיו‪ ,‬ובכללם גם הציורים שצייר‬
‫ע ל כליון ה ש ״ ס‬ ‫בדפוס‬
‫מבת״י‬ ‫וילנא‬
‫על גליון הש״ס שלו‪ ,‬שהיה מדפוס דניאל בומבירגי‪ .‬וקראו שם‬
‫הספר ״חכמת שלמה״‪ ,‬וכעדות המדפיסים‪:‬‬
‫הציורים כמהדורה זו‬ ‫״וזה מעשהו הגדול אשר עשה‪ ,‬לא הניח מלהשיג גמרות רש״י‬
‫וניתן להאמר כי אפשר לצייר כיום בדפוס‪ ,‬את הציורים‬ ‫זכינו‪,‬‬ ‫וחוס׳ של קלף ישנים ועל פיהם ועל פי הפוסקים רי״ף רמב״ם‬
‫ברמת דיוק הדומה לכתב יד‪ ,‬מה שלא היה ניתן לעשות בדפוסים‬ ‫סמ״ג סמ״ק הטור ובעל הערוך ושרת ראשונים ואחרונים‪ ,‬תיקן‬

‫‪1 s t‬‬

‫)־‬
‫אלא צורת הכוכין‪ ,‬כפי שהם מצויירים ברשב״ם‪ ,‬ותו לא‪ .‬לאחר‬
‫שהפשנו במהרש״א דפוסים ישנים‪ ,‬מצאנו כי כל הדפוסים ציירו‬
‫אה אותו הציור‪ .‬רק בדפוס ראשון‪ ,‬משנת שע״ב‪ ,‬נוסף בציור זה‬
‫כמין ״קישקוש״ באלכסון‪ .‬ומתחילה נראה היה‪ ,‬כי יושן הדפוס‬
‫נרם להוסיף קו זה שלא בכוונה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לאחר העיון התברר‪ ,‬כי הוא עיקר כוונת הציור‪ .‬שבזה‬
‫בא המהרש״א לבאר את אופן הבדיקה‪ ,‬כך שתהיה באלכסון‬
‫על פני כל הכוכין‪.‬‬
‫הישנים‪ .‬לאור זאת‪ ,‬ולאור העובדה שציורי הש״ם המודפסים‬
‫לא יצאו מיד מחבריהם‪ ,‬כאמור‪ ,‬יצאנו בעבודה מקיפה בנושא‬
‫זה‪ ,‬לא רק ככזעתיקים בלבד‪ ,‬אלא נעשתה עבודה מעמיקה‬
‫ויסודית ללבן את ציורי הש״ם‪ ,‬שיהיו ראויים לעלות על שולחן‬
‫מלכים ‪ ,‬מאן מלכי רבנן‪ .‬כך שבאמת יהיו בבחינת עזר ללומדי‬
‫הסוגיות‪.‬‬
‫י ש לציין‪ ,‬כי בראש וראשונה למול עינינו היו הציורים כמו‬
‫שנדפסו בדפוס וילנא‪ ,‬על אף שיש בהם לא מעט שיבושים‪,‬‬

‫^מ‪6 0‬מה ‪$‬ןה‬ ‫^?אימאקה‬

‫בכזקומות שנחלקו רבותינו כיצד יש לצייר‪ ,‬הערנו על כך בהגהות‬
‫שנדפסו בצידי הגמי‪ .‬בכזקומות שלא היה שייך להבין אה הציור‪,‬‬
‫גם לאחר יגיעה וגם לאחר עיון בדפוסים ישנים‪ ,‬השארנו את‬
‫הציור כפי שנדפס בוילנא‪ ,‬והערנו על כך‪ .‬גם בנזקוכ שיש טעות‬
‫דמוכה‪ ,‬לא הרהבנו עוז לתקן מסברא בתוך הש״ס עצמו‪ ,‬אלא‬
‫השארנו את הציור המשובש‪ ,‬וציור נוסף הצבנו לצידו‪ ,‬בתור‬
‫הגהה בלבד‪ .‬רק במקום שנמצאו סימוכין בספרי המהרש״ל‪,‬‬
‫מהרש״א‪ ,‬או דפי׳י‪ ,‬שינינו את הציור בתוך הש״ס עצמו לפי‬
‫הציור הנכון‪.‬‬
‫ואנו תקוה‪ ,‬כי עבודתנו זו אכן תהיה לתועלת הלומדים די ככל‬
‫אתר ואתר‪.‬‬
‫התודה והברכה‬
‫שליט״א‬ ‫שלום גרום‬
‫על העמל הרב בעריכת הציורים‬
‫לפי שהם היו לעיני גדולי האחרונים‪ ,‬ועליהם נסבו הערות‬
‫המפרשים‪ .‬לא חסכנו מאמץ והשגנו את ספר חכמת שלמה‬
‫דפו״ר‪ ,‬שהוא המקור הנאמן ביותר בבחינת עדות ראשונה מרבן‬
‫של ישראל שציירם ע״פ כת״י מוסמכים‪ .‬ציורים אלו איפוא‬
‫מוטבעים בחותמת המלך שלמה ]שלמעשה הוא הנחיל לנו גם‬
‫את הגירםה הנכונה בש״ס עצמו[‪ ,‬ולכן מן הראוי שציורי הש״ס‬
‫יהיו על פיו‪ .‬ובמשך עבודה זו‪ ,‬לא מעט היינו צריכים להוסיף‬
‫ולחפש ולפשפש בדפוסים ראשונים‪ ,‬כת״ י חשובים‪ ,‬ספרים‬
‫שנכתבו ודנו בנושא‪ .‬ולמעשה כפי עדות מדפיסי השסי״ם‬
‫הראשונים‪ ,‬כי גם הם בנו את הציורים על פי העקרונות הנ״ל‪,‬‬
‫בנינו גם אנו את הציורים על פי לימוד מעמיק‪ ,‬בנוסף למקור‬
‫שממנו העתקנו את הציור‪.‬‬
‫חידושי הלכות מהרשי׳א ־ ד פ ו ס ראשון‬ ‫~‪ggN‬‬
‫כמה חשוב לעיין במקורות הדברים‪ ,‬אפשר להיווכח מהציור‬
‫המופיע בנזהרש״א בבבא בתרא )קב ע״א(‪ .‬שם סוגיית הגי?׳‬
‫עוסקת בדין המוצא קבר בשדה‪ ,‬כיצד עליו לברר אם אכן אין‬
‫זו שכונת קברים‪ .‬מבאר המהרש״א בדעת ר״ת שם‪ ,‬כי צריכים‬
‫למדוד מהכוך שהנמצא ראשון‪ ,‬והמדידה תהא באלכסון‪ .‬וז״ל‪,‬‬
‫״הרי הוא עומד באמצע הכוך שבדק וכוי ואחר כך הולך באותו‬
‫אלכסון עד כל אורך הכוכין‪ ,‬ומסיים האלכסון באמצע סוף כוך‬
‫להרה״גר'‬
‫השלישי ששם הבדיקה כזה״‪ .‬ובדפוסים יש ציור זה‪:‬‬
‫לאחר העיון‪ ,‬לא מבואר מה היא כוונת הציור‪ .‬דלכאורה אין כאן‬

‫‪:‬‬
‫‪-<g‬‬ ‫_ _ ה ת ו ד ה ו ה כ ר כ ^‬ ‫^‬
‫הי״ו בנו בכורו ש ל אבינו ז״ל ש ל א נ ח ו ל א ש ק ע ע ד ש ב ע ז ר ת ה א ל הגיענו ע ד בה‪ ,‬ש ה ו א ה ו א ה י ה ב ב ח י נ ת מ ה ש א מ ר ו‬ ‫מנחם מנדל וגשל‬ ‫להרב‬
‫ח ז ״ ל א ץ ל ך כ ל ע ש ב ו ע ש ב מ ל מ ט ה ש א י ן ל ו מ ז ל ב ר ק י ע ו ה ו א מ כ ה א ו ת ו ו א ו מ ר ל ו גדל‪.‬‬

‫הי״ז ש ה ש ק י ע ו מ ש ק י ע ו ע ו ש ה ל י ל ו ת כ י מ י ם כ ד י ש י צ א כ ל ד ב ר ב כ ל י ל היופי ו כ פ ר ט ב ה ת ל מ י ד בבלי‬ ‫אברהם איימבך‬ ‫למנהל הדגול הרב‬

‫ש ה ש ק י ע א ת מ י ט ב כ ו ח ו ת י ו לגזען י צ א ה ד ב ר ב ב ה י ר ו ת י ב ש ל י מ ו ת ‪.‬‬

‫ש ה ׳ אינה לידינו ל ה י ו ת ש ו ת ף ל מ ל א כ ת ה ק ו ד ש ש ע מ ל ר ב ו ת ע ד ש י צ א ד ב ר נ א ה ו מ ת ו ק ן ה ר א ו י‬ ‫ר א ש מ כ ו ן שולחי מלכים‬ ‫הי״ו‬ ‫ל ה ר ב אהד! מנם‬

‫לעלות ע ל שולחן מלכים‪.‬‬

‫ולסיום דברינו נ ע ת י ר ע ת י ר ה ‪ ,‬פני נותן ה ת ו ר ה ‪ ,‬כ י י ש ל ה לנו ה ע ז ר ה ‪ ,‬ל ה ג ד י ל ת ו ר ה ו ל ה א ד י ר ה ‪ ,‬ל ה ו ס י ף א ה ב ה ־ י א ו ר ־ ע ד י נזכה ב ב ו א גואל ה ב י ר ה‬
‫ובבנץ ב י ת ה ב ה י ר ה ‪ ,‬ה ש ת א ב ע ג ל א ב מ ה ר ה ‪.‬‬
 ‫‪:‬‬
‫‪s1‬‬
‫‪n‬‬

‫מסכת‬

‫תלמוד בבלי‬
‫י ״‪r‬‬ ‫עם פירוש וערי‪ ,‬תוספות‪ ,‬ותוספות ישנים‪ ,‬ופסקי תוספות‪ ,‬ובינו אשר‪ .‬קצור פסקי הדא״ש לבנו ובינו יעקב נעל הטורים ז״ל‪,‬‬
‫והגהות אשר״י מהג״מ ישראל מקרעמז דל‪ ,‬ופירוש המשניות להרמבי׳ס דל‪ .‬פירוש רכינו שששון משאנץ ד ל ופירוש ובינו ‪:‬‬
‫אשו ד ל למשניות סדר זרעים וטהרות‪ .‬מבוא התלמוד לרבינו שמואל הנגיד האי דל‪ ,‬ועליו נאה קצור כללי התלמוד מלוקט ־‬
‫‪1‬‬ ‫) מ ר א ה מ ק ו מ ו ת הדינים בפוסקים‬ ‫מספרי הכללים ע ״ י הג״מ יהודה אריה ליב ד ל דיין בפפד״מ‪ .‬ממוות השי׳ם‪ ,‬עין משפט‬
‫ותודה אור‪ ,‬כל אלה סידר וחיבר הג״מ יהושע בועז ד ל ‪.‬‬ ‫בעין מ ש פ ט ( ‪,‬‬ ‫שנסמנו‬ ‫)סמני מנין הדינים‬ ‫ונר מצוה‬ ‫הראשונים(‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫בעה״מ שלטי הגכורים להרי״ף‪ .‬חלופי גרסאות‪ .‬הגהות לש״ם והוספות במסורת הש״ם ועין משפט להג״מ יוסף ‪:‬‬
‫והגהות ותוספות מראה מקומות להג״מ !‬ ‫)כמש׳׳נ ב ש ״ ס א מ ״ ד ו פ פ ד ״ מ בשנות תע׳׳ד‪-‬תפי׳א(‪,‬‬ ‫שמואל ד ל אבד״ק פפד״מ‬
‫‪ .,‬י‬ ‫ישעיה)פיק( ברלין ד ל אבד״ק ברעםלויא‪ ,‬ומוקפים בחצאי רבוע‪,‬‬
‫^ ‪C c • -‬‬ ‫עיי‬
‫ועליהם נוספו‪:‬‬
‫חדשות)הגהית יעל הלבוש( ל ה ר מ מ ר ד כ י י פ ה ד ל א ב ד ״ ק פוזנא‪ .‬ע ם‬ ‫מסורות‬ ‫יכ(‬ ‫ל ה ג ״ מ ש ל מ ה לוריא ד ל ‪.‬‬ ‫ס פ ר חכמת שלמה)מהרש״ל(‬ ‫א(‬
‫תקינים והגהות מ ה ג ״ מ מ ר ד כ י ז א ב הלוי ה ל ה איטינגא ד ל וגיסו הג״מ יוסף ש א ו ל‬
‫ל ה ג ״ מ ש מ ו א ל אליעזר הלוי‬ ‫ו‬ ‫חדושי הלכות ‪r‬‬ ‫ב(‬
‫‪4‬‬ ‫׳‪*:‬״•ן‪/‬‬ ‫הלוי נאםאנזאהן ז״ל א ב ר י ק לבוב)בעלי מפרשי הים(‪.‬‬
‫\ )מהרש״א( )‬
‫א י ד ל ש ד ל אבד׳יק א ו ס ט ר א ‪.‬‬ ‫חדושי אגדות‬ ‫ג(‬
‫ל ה ג ״ מ יואל ס י ר ק ש ד ל א ב ר י ק ק ר א ק א ) ב ע ה מ ״ ם ב י ת ח ד ש ( ‪.‬‬ ‫י ג ( הגהות הב״ח‬
‫לובלין( להג׳ימ מ א י ר מלובלין ד ל‬ ‫ד( מאיר עיני חכמים)מהו״ס‬
‫)הוגהו‬ ‫מווילנא‬ ‫הגאון‬ ‫דל‬ ‫אליהו‬ ‫להג״מ‬ ‫הגו״א‬ ‫הגהות‬ ‫יד(‬
‫ע״פ כי״ק מגליון הש״ס שלמד בו וזכינו למסכתות ר מ ת ממנו(‪.‬‬ ‫ונתקנו‬ ‫להג״מ מאיר שיף ד ל אבריק פולדא‪.‬‬ ‫חדושי הלכות טהר״פ שיף‬ ‫ה(‬

‫מהג״מ מרדכי מארדוש ד ל אבריק פאריצק‪.‬‬ ‫באור והגהות‬ ‫ועליו‬

‫ה ג ה ו ת להג׳ימ י ח ז ק א ל הלוי ל נ ד א ד ל א ב ד ק פ ר א ג‬ ‫מואה יחזקאל‬ ‫טו(‬

‫)בעהמ״ם נודע ביהודה כוי(‪.‬‬

‫ו ( מעדני יום טוב‬
‫בהחלה‪.‬קרא מעדני מלך‬
‫יום‬ ‫ל־ג״מ‬
‫ע ל ה ר א ״ ש למסכת ברכות והלמה‬
‫ה ג ה ו ת ל ה ג ״ מ ב צ ל א ל רנשכורג ז׳׳ל )בעהמ״ס הורה גבר(‪.‬‬ ‫מעשה ר״ב‬ ‫טז(‬ ‫ליסמאן‬ ‫טוכ‬
‫ינדה‬ ‫ובכירוה‬ ‫‪ -‬א‬ ‫ס״נית‬ ‫\‬ ‫ץ(‬
‫ת‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ד‬

‫העליר‬ ‫הלוי‬
‫פוזנן‪.‬‬ ‫דק׳יק‬ ‫אב״ד‬ ‫דל‬ ‫איגד‬ ‫עקיבא‬ ‫להג׳׳מ‬ ‫גאון הש״ס‬ ‫יז(‬ ‫)‪eras‬‬ ‫דל‬ ‫נתחלהנקוא לחם המודות‬
‫ירט(‪.‬‬ ‫תוספות‬
‫ה ג ה ו ת לבנו הג׳־מ ש ל מ ה איגד ד ל א ב ד ״ ק פוזנן‪.‬‬ ‫‪ (IT‬גאון מהרש״א‬ ‫ע ל הרא־יש ס ד ר נזיקין‪.‬‬ ‫פלפולא חריפתא‬ ‫ח(‬

‫)השלם( על הרא״ש‪ ,‬להג״מ אהרן שמואל קאי־דנוור‬ ‫תפאות שמואל‬ ‫ט(‬

‫ד ל מווילנא‪.‬‬ ‫י ט ( הגהות ה ג ״ מ שאול קאצנעלנבוגן‬
‫ז״ל)מהרש״ק(‪.‬‬
‫ד ל א ב ד ק ב ר א ד י ) ב ע ה מ ״ ם יד המלך(‪.‬‬ ‫אלעזו לנדא‬ ‫הג״מ‬ ‫הגהות‬ ‫כ(‬
‫ע ל ה ר א ״ ש ל ס ד ר מ ו ע ד ונשים‪ ,‬ל ה ג ״ מ נ ת נ א ל ודיל ד ל א ב ד ״ ק‬ ‫י( ‪ pip‬נתנאל‬
‫ל ה ג ״ מ ש מ ו א ל ש ט ר א ש ו ן ד ל מווילנא‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫חדושי והגהות הוש״ש‬ ‫כא(‬ ‫קארלסרוא‪.‬‬

‫עם הוספות מכי״ק‪ .‬וההשמסות שנשמטו ממקומן הושבו עתה למקומותיהן‪,‬‬ ‫פי' ע ל ש כ מ ה פרקים ל ה ר מ ב ״ ם ד ל ‪ ,‬מ ה ג ״ מ א ב ר ה ם הלוי‬ ‫יא( חסד לאברהם‬
‫ומוקפות גהצאי רבוע‪.‬‬ ‫הורוויץ ד ל ) א ב י ו של י ע ל השלייה(‪.‬‬

‫וראה זה הדש הוא אשר הוספנו בו על כל אלה‬

‫יותר מ מ א ה ה ו ס פ ו ת ח ד ש ו ת נ כ ב ד ו ת‬

‫כוללות פירושים הדושיפ והגהות מרבנן גאוני קדמאי ובתראי רובם היו גנוזים עד כה בכתבי יד בגנזי הספרים‬
‫אשר להממשלות או ליחידים זה בכה וזה בכה‪ ,‬ועין הדפוס לא שזפתם עוד‪.‬‬
‫ונקובים בשמותיהם מעבר לדף הזה‪:‬‬
‫‪ r‬׳ ‪/‬‬ ‫י׳‬ ‫?‬

‫יי‬ ‫‪/‬‬ ‫*‬

‫‪ J‬י י •‪0‬‬ ‫י‪-‬‬

 ‫ואלה ההוספות החדשות שהוספנו כהש״ס הזה‪^fH :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: :‬‬
‫‪v‬‬ ‫‪: :: :‬‬ ‫‪ :‬־‪ .‬־‬ ‫־‪.‬־‪-‬־‪:‬‬ ‫י‬ ‫־‪.:‬‬ ‫‪J‬‬

‫יש מהן שנוספו על כל מסכתות הש״ם ויש שלא באו רק על איזה מסכתות‪:‬‬

‫א ל ה מ ה ם נ ד פ ס ו כ פ נ י ם ה ש ״ ם א ו ע ל גליון ה ד ף ‪:‬‬

‫לה‪ .‬פירש׳׳• ‪1‬ת״י וכוי ש ע ל הו־א״ש‪ ,‬הוגהו ונוספו ב ס הרבה ע ״ פ ה נ ד פ ס בפראג‬ ‫למשי נזיד‪ .‬דפי־וש נדפס בש״ס לכיסי נליר ו״חסוהו לרש״•‪,‬‬ ‫ריב״ן השלם‬ ‫)יי״( פי׳‬ ‫כ‪.‬‬ ‫מרובה בפרקים ובניסחאות ישריין ‪ , -‬ר על ־‪;,‬רפסה‬ ‫א‪ .‬מסכת כלה רבת• ‪ -‬השלמה ‪-‬‬
‫ב ש נ ת ש פ ״ ח על ידי י ע ל ה ת ״ ״ ט ‪.‬‬
‫‪,,‬‬
‫הוא באמת לרבינו יהודה ב־ נתן ז״ל יכדמוכה תור הי ׳ שמצאנוהו( אולם הנדפס משובש‬ ‫בכל ספרי הש״ס‪) .‬נמצאה בכ״י ״ביני אברהב בר נתן הירחי זצ״ל בעל דמנ״יג‪ ,‬עם הגהות רכות ונ‪-‬אה‬

‫ומדייק‬ ‫השלכ בכ״י קדמון‬ ‫פירשו‬ ‫נמצא‬ ‫יעהה‬ ‫ממני הרבה‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬נס ה ס י‬ ‫מקימי־‪ .,‬ויצא־ לאיר פ־א עי" בעהמ״כ בית נתן(‪.‬‬
‫להל״ק מ ה ר א ״ ש ‪.‬‬ ‫לו‪] .‬הי־[ הגהות הב״ח‬
‫ו ה ה ו ס פ ת יהש־נוייס שמצאנו בו נדפסו בצד הפירוש הנ״ל הנדפס בשם ו ע י י ונקראו מ ז כ‬ ‫מסכתות ספר תוהה‪ .‬תפילין‪ .‬מזוזה‪ ,‬וציצית‪) ,‬נמצא׳ בכי־י‬ ‫כ‪ .‬מסכתות קטנות נוספות‪:‬‬
‫לז‪ .‬ה ג ה ו ת מסי ת מ ת ישרים‪ ,‬ע ל אדר״נ יעל מ ס כ ת ־ ה ק ט נ ו ת ‪.‬‬
‫ניסחת הריג״ן‪,‬‬ ‫ונדפס• בפפד״ט בשנת תר״־א(‪.‬‬
‫ומס׳ צאן ק ד ש י ם ל ס ד ר ק ד ש י ם ‪.‬‬ ‫ברכת הזכה‬ ‫הגהות ניס'‬ ‫לח‪.‬‬
‫צדק ס־מפ־נט־ י ל ‪ ,‬למשניות סדר זרעים‪.‬‬ ‫כא‪ .‬ןיי״ן פ״ רבינו יצהק בר מלכי‬ ‫ע־יפ נוסחאות ‪-‬שנות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חלופי גרסאות בש״ס‬
‫ה ש ג ו ת ע ל מ ח ר ש ״ א להג״מ אהרן ע ט ו א ל ק א ״ ת ו ו ד ז״ל‬ ‫לט‪ .‬תפארת שמואל‪,‬‬
‫)מהרש״ק()בעהמ״כ ברכת הזבח()מלבר הגהותיו על נפ״ר‪ .‬שבאו בשיר• המסכתות(‪.‬‬ ‫נוסחאות ישנות ונוםחת הבבלי במסכת שקלים‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫י ל מ מ ש פ ח ת העניים ירבו של מ ל שבל•‬ ‫מימין הרופא‬ ‫בר‬ ‫רבינו יהודה‬ ‫‪ 1‬י ‪ [ -‬פ•׳‬ ‫כב‪.‬‬
‫נוסחת הירושלמי במסכת ה ו ו ״ ־ ‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫ל מ ס י ‪ ! :‬ע י ל ה ש ל א נדפסו ע ד כ ה בכל ספר־ ה ש ״ ס ואנחנו‬ ‫פסקי תוספות‬ ‫]כ״י[‬ ‫מ‪.‬‬
‫מצאנום י פ ס ק • תוס' כ״י ישן על קלף‪.‬‬ ‫יד במסכת סופרים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬נוסחאות כתבי‬
‫למסי נגעים ואהלות‪.‬‬ ‫כג‪] .‬היין פי׳ רבינו מאיר)מהר״ס! מרוטנמרגדל‪.‬‬
‫ש נ מ צ א ו ב י ״ י ישן נושן ע ל קלף‪.‬‬ ‫נוסחאות ישנות בפסקי תום׳‬ ‫]ב״י[‬ ‫מא‪.‬‬ ‫ז‪ .‬נוסחא חדתא למסי גרים מספר מיא־ת העין להרח־ד״א זי־ל עם פ י ד ש ו עליה‬
‫שהביאם התוי״ט‪ ,‬מלבר למסי נגעים‬ ‫כד‪ .‬קובץ פירושי מהר״ס מחטנבות לפדר טהרות‪,‬‬
‫מספרו ההוא‪.‬‬
‫למסי שקלים‪ ,‬להגי׳מ דוד ז״ל א ב ר י ק ד ע ס ר א ‪.‬‬ ‫מ‪ .3‬פי׳ קרבן העדה‬ ‫כה‪ .‬פ״ רבינו יונה החסיד מגירונדא‬
‫י ל ‪ ,‬ל מ ה אבית‪.‬‬
‫ח‪ .‬פירוש ר ב ה א י גאון דל‪ .‬למשניות סדר טהרות‪.‬‬
‫;‬
‫יל)מספרי כסא יהמ‪-‬כ( לא־רינ ולמסכתות קטנות‪.‬‬ ‫פי־ הרפ חיים יוסף דוד אזולאי‬ ‫מג‪,‬‬ ‫כתיי־ת‬ ‫כו‪ .‬ןכ״ין תוספות די״ד מ א ת רכיני ישעיה די טראגי ד־ •שע־י ‪-‬יאשי‪:‬יל( למס־‬
‫מ ה ן י ״ י [ הוספות ל־גהותהגר"אז"ל‪.‬וב״תרבסדרזרעיםומסכתשקלים‪.‬מעצםכי״ק‪.‬‬ ‫)גאון( בה יעקב ז״ל)תלמיד וכ האי נאין ויייב‪-‬ה״ של הרי־ףו‪ ,‬למסכת ברכות‪ ,‬שבח‪,‬‬ ‫ט‪ .‬רב נסים‬
‫וימס' גיטין‪.‬‬
‫ועיהובין )־נקרא בשם מפתח מנ‪8‬ול־ התלמוד(‪.‬‬
‫למשניות ס ד ר טהרות)מלבד באורו שנזיר לקמן שנדפס בסוף(‪.‬‬ ‫הגהות הגל״א‬ ‫מה‪.‬‬ ‫למסי יבמות‪ ,‬והוא ניהו נכדו של רכינו משלם דל‪. .‬־בראש הספר‬ ‫מ ‪] .‬כ"י| תוס' חד מקמאי‬
‫כתוב בכתב ־בח״י הרהיד״א ז״ל בזה״ל‪ :‬״רזדושי יבמות לחד מקמאי דל‪ ,‬מזכיר להרב אבי־‬ ‫חננאל בר הישיאל ז״ל)ג״כ מרבותיו של ד״״ף(‪ ,‬לחצי הש״פ‪.‬‬ ‫י‪] .‬י"י| לביני‬
‫מי‪ .‬מים טהורים ה ג ה ו ת ל מ ס כ ת כלים ל ־ ג ״ מ יהודה ליב הלוי ע ד י י ד ל ם ״ מ מ ס ל א ל ם‬
‫לשבח‪ ,‬היא ה־ה כזמן הראב״ר‪ ,‬ובא מעשה לפניהם‪ .‬התיר״א ס״ט״ עכ״ל‪.‬‬ ‫הגולה ז״ל)יביי ‪-‬רבי• ייש׳••( למסי תענית ובבא‬ ‫יא‪] .‬כ״‪-‬ן דבינו גרשום בר יהודה מאור‬
‫)בעהמ״ס אפיקי ־הודה(‪.‬‬
‫;"ל למסכת נזיה‪ ,‬שהיה בכי" •שן בעקד הספרים של הרחיד״א ז״ל‬ ‫פי' הרא״ש‬ ‫]כי"|‬ ‫כח‪.‬‬ ‫בחרא ולכל סדר קדשים מלבד זבחים‪.‬‬
‫מז‪ .‬הגהות ותקורפ בפי׳ ה ר א ״ ש למסי קנים מ ס ׳ יעיר קנו‪.‬‬
‫)והרחיד״א ויל חה־ב ע ~ בעצם רי• קדשו(‪.‬‬ ‫רש״י למסכת אבות‪ .‬ע״פ נוסהא־ת שונית‪.‬‬ ‫יכ‪.‬‬
‫מ ח ‪ .‬ס פ ר תקלין הדתין על מ ס י שקלים מ ת ל מ ו ד ירישלמ׳‪ ,‬ט ה ג ״ מ ישראל ב ־ ר ״ ש ד ל י‬
‫"‪W‬הלא״ש ד ל למסי הודית)ע״ס הנדפס כפעם האי כפיא‪.(:‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪3‬ט‪.‬‬ ‫‪ .T‬הרשב״ם העקרי למס־ ב״ב דף פ״ז‪ ,‬פ״ח‪ ,‬פ־־ט‪ ,‬ק״ל‪ .‬קל״א‪ .‬שירא נדפס דק נ ד פ י ס פיזרו‬
‫מ ״ מ דשקלאב)תלמידי שד הגייא(‪ ,‬ע ם הגהות הגר״א ד ל ל מ ס כ ת ההיא‪.‬‬
‫הרא״ש למסכת קנים תמיד ימדית‪.‬‬ ‫ל‪ .‬פירוש‬ ‫בשנת רע״א ובכל ש א ה הדפוסים נדפס בטעות פי' אהה בשמי כמ״ש בהערה לפי' הרשב״ם‬
‫הגהות על מ ה ר ש ״ א להג״מ •הודה נכרך ד ל א ב ד ״ ק םייג׳‬ ‫נמוקי הגד״כ‬ ‫ןכ״י|‬ ‫מט‪.‬‬ ‫בדף פייט סיף ע״א‪.‬‬
‫לא‪] .‬כ‪ [-‬תוספי הרא״ש זיל למסכת נדה‪.‬‬
‫)מלבד חרוש״׳ על נפ״ת שבאו בסוף המסכתות(‪.‬‬
‫אשכנז* ויל‪ ,‬קבוצת ת ה י ה והדיש• הראש‪-‬נ־כ‬ ‫לכ‪ | .‬י ״ י | שיטה מקובצת לרב‪-‬נ• בצלאל‬ ‫הלוי ד ל ! ה י י ה בעל הטאוי( למסי קנים‪.‬‬ ‫יד‪ .‬פי• רבינו זרחיהו‬
‫יהושע על אבות דרבי נתן‪ ,‬מ א ת הרב •הושע פאלק ב״ר יצחק אייזיק מליסא ד ל ‪.‬‬ ‫נ‪ .‬ספר בנין‬ ‫!"ל לכל סדר קדשים)יחסר רק למסי היל״( ובהרבה מקומית מב־א פי׳ ושי״ האמת• ש מ צ א בלי׳‬ ‫ז׳יל)היאב״ד יעל ההשניה( למסכי‪ ,‬קנים והמיר‪.‬‬ ‫‪. .‬טו‪ .‬דבינו אברהם בר דוד‬
‫ל מ ס כ ת ו ת קטנות‪ ,‬מ א ת הרב •עקב)•אקב( ב״ר ברוך נוימבורג ד ל ‪.‬‬ ‫נא‪ .‬ס פ ר נחלת יעקב‬ ‫ת ח ת המפרש האחר שנדפס על ש ם רש״י בכל ספר־ הש״ס‪:) .‬עתקי מכיק צגאן העייס שהי שנמצא‬
‫| כ " ' | תוספות ליי הזקן ז״ל‪ ,‬למסי קדושין)כך״הסוס ל׳ השמי ד‪,‬ספרם‪,‬אנל נדאהכ׳ מעז בלה‪.‬‬ ‫)‪.K‬‬
‫ב־השלםר‪1‬ב"פיהרח^יארל בשה־ג ה״ב מזכירן לשבח בזה״ל‪ :‬הגהות נפלאות אמת־ות מתיך גפ״ר‪ .‬ב"׳ שהיי יו‪,‬‬
‫וציון ירושלים כלם ל ט ס ׳ שקלים‪,‬‬ ‫נב‪ .‬עין משפט‪ ,‬מסורת הש״ס‪ ,‬גליון הש״ס‬ ‫כ־ בשני מקומית מובא בהן ספר רת״מה ומחברו הלא ר ה תלמידו של די־ ר!קן(‪.‬‬
‫ולא זכ־נ־ עד״ן שיצא• לאיר היפים עכ״ל‪ .‬ולמס' הורץ נעתק בעצם כי־ק •שי תלמיד־ רלימ שלמה בר ישיועה עתי‬
‫מ א ת בעל־ מ פ ר ש י הים ד ל ‪.‬‬ ‫זצ״ל)כער־מ פי׳ מלאכת שלמה על כשדור שעודנו ככ״יו‪.‬‬ ‫)משאנזא(!״ל‪ ,‬למסי עדיות לתשלום מ ס כ ת בכורם‪ ,‬ולפרק‬ ‫רבינו שמשון משאנץ‬ ‫פי'‬ ‫יז‪.‬‬
‫על פי׳ ה ר מ ב ״ ם והר״ש ל ס ד ר זרעים מ ה ג ״ מ ש מ ו א ל פריעד ד ל מדייני פ ר א ג‬ ‫נג‪ .‬הגהות‬ ‫שלמה)מריש״ל( לפרק הלק‪ .‬אשר נשמט מכל ספרי ו מ ר ס ‪ ,‬ילא נדפס רק כסי‬ ‫לג‪ .‬חכמת‬ ‫אנדרוגינוס‪ .‬ועליו נלוה גם פי׳ הרמ״ע טפאנו ז״ל‪.‬‬

‫)בעדמ״ס ירע קודש(‪ .‬ונדפסו ע ל הגליון ב צ ד ם מבלי הזכרת ש ם מחברן‪.‬‬ ‫ח״ש תוצאה א' בשנת ושלו״ה‪.‬‬ ‫הדל‪ ,‬למס־ סיטה‪.‬‬ ‫יח‪) .‬כ״י( תוספות הר״ש משאנץ‬
‫למסכת שמחות‪:‬‬ ‫נד‪] .‬כ״י| לב חכמים‬ ‫מהרש״ל על הדא־׳ש למסי שבתעייוב־ן וגיט־ן‪.‬‬ ‫לד‪| .‬כ־"[ חז־וש•‬ ‫ישנים למסכת •במות‪.‬‬ ‫יט‪) .‬כ״י( תוספות‬

‫ואלה ילוו על השי׳ם כסוף המסכת‪:‬‬

‫מ ה ג ״ מ זאב בן אריה ז״ל א ב ד ״ ק טעלז‪.‬‬ ‫‪ p‬אריה‬ ‫)כ"י|‬ ‫צ‪.3‬‬ ‫צופים ע ל ה ר א ״ ש ל ה ג ״ מ ב צ ל א ל ר נ ש מ ר ג ז״ל נבעהמ״ס הורה נבר(‪.‬‬ ‫ע‪ .1‬שדה‬ ‫למסי מע־לה‪ .‬הובא בשיטה מ ק ו ב צ ת ב ש ם פירוש לא נודע למי‪.‬‬ ‫פירוש קדמון‬ ‫]כ"י|‬ ‫נה‪.‬‬
‫גוטמאכר ז״ל א ב ד ״ ק גרידץ)בעהמ״ס צפנת פענח(‪.‬‬ ‫מ ה ג ״ מ אליהו‬ ‫צג‪ .‬ה ד ו ש י ם‬ ‫מ ה ג ״ מ זאב ויאלף חליי מבאסקיויץ‬ ‫עה‪.‬‬
‫ד ל ) ב ע ה מ ־ ם סדר משנה(‪.‬‬ ‫הדושים‬ ‫ע ל מ ס כ ת יבמות‪ ,‬ל ח נ ״ מ חיים מ נ ו ו א ש ט ט בן הריא״ז ז״ל‬ ‫נו‪ .‬אור זרוע הקצר‬
‫ד ל א ב ד ״ ק ט י ק ט י ן ) כ ע ה ״ מ ש־״ת‬ ‫יצחק אייזיק חבר‬ ‫צד‪] .‬כ״י[ ח ר ו ש י ם מ ה ג ״ מ‬
‫דל)נעה־־מ ספר ביוך טעם וכי•!‪.‬‬ ‫מ ה ג ״ מ ברוך פרענקיל תאומים‬ ‫חדישים‬ ‫עו‪.‬‬ ‫ב ע ה מ ״ ס אור זרוע )ינדפס פ״א על גל‪-‬יו פסק• הרא״ש כש״ס דפיפ ו״ניצ‪-‬אד(‪.‬‬
‫בניו עולם(‪.‬‬

‫הלו־ ד ל מ ד ו ב ר א ו ו נ א )יעה״מ‪ ,‬ש ר ת י כ ר י ;‬ ‫נחמיה בירך‬ ‫צה‪ ) .‬ה ״ | ה ד ו ש ־ ם מ ה ג ״ מ‬

‫יאליש ז׳׳ל מדינוב)בעהמ״ס מלא הרועים •כוי(‪.‬‬ ‫מ ה ג ״ מ יעקב צבי‬ ‫]היי] ח ר ו ש י ם‬‫עז‪.‬‬ ‫עם חדיש׳ הלכות ואגדות מחתנו הג״מ‬ ‫מהדורא בתדא למהרש״א‪,‬‬ ‫ספר‬ ‫מ‪.‬‬

‫נחמיה(‪.‬‬ ‫ו מ ה ג ״ מ נ ה חיים צבי ז״ל‬ ‫ליב ברלין‬ ‫למסי שבועות מהג״מ‬ ‫הגהות‬ ‫עח‪1 .‬כ״י[‬ ‫מ ש ה ברי י צ ח ק ב־נם ז״ל א ב ד ״ ק לוביין‪.‬‬

‫)בעהט״ס מעי‪ :‬החכמה(‪.‬‬ ‫ח ר ו ש י ם מ ה ג ״ מ מנוח הענדיל ז״ל)ברירי של מהרש״ל(‪.‬‬ ‫נח‪ .‬חכמת מנוח‪,‬‬
‫ל ה ג ״ מ ב צ ל א ל הכהן ד ל ט ד ״ א פ ״ ק וו־לנא )בעהמ״ס ראשית‬ ‫מראה כהן‬ ‫]כ״י[‬ ‫צו‪.‬‬
‫בכורים(‪.‬‬ ‫לתג״מ א ב ר ה כ ד ל מ מ י נ ס ק )בע־מ״ס משכיל לאיתן וכוי(‪) .‬עם‬ ‫מצפה איתן‬ ‫)כ״י(‬ ‫עט‪.‬‬ ‫ה ח ש י ם מ ה ג ״ מ יהזקיה די סילוא ז״ל)בע־מ״ס פרי חדשו‪.‬‬ ‫נט‪ .‬מים חיים‪,‬‬

‫ש ל ־ ט ״ א אבדי׳ק פינםק‪.‬‬ ‫אלעזר מ ש ה הלוי הורוויץ‬ ‫]כ״י[ ח ר ו ש י ם מ ה ג ״ מ‬ ‫צז‪.‬‬

‫הוספת מדובה מכי״ק על הניפס מ ר ש דפוס זיטאפיר(‪.‬‬ ‫ל ה נ ״ מ חיים בנכגשת׳ ז״ל;מספרי כנה״ג וש־ורי כנה־־ג(‪.‬‬ ‫‪ .0‬כללי התלמוד‪,‬‬

‫ל ה ג ״ ט יוסף ש ל ־ ט ״ א מ ד ״ א פ ״ ק ווילנא‪.‬‬ ‫פורת יוסף‬ ‫]היי[‬ ‫צח‪.‬‬ ‫איגר ז״ל‪ ,‬ל מ ס כ ת ו ת ש ל א נדפסו עוד עליהן)מלבד הנ״ל(‪.‬‬ ‫פ‪] .‬היי[ חרושים מהג״מ שלמה‬ ‫למס־ נדה ש נ כ ת ב ׳ כ״י ס פ ר ד י ישן ע ל גליון ה מ ס כ ת ד פ ו ס‬ ‫הגהות ישנות‬ ‫]כ״י[‬ ‫‪0‬א‪.‬‬

‫צ ט ‪ .‬הגהות א מ ר ו ת טהורות ע ל פי׳ ח ר ״ מ ו ח י ״ ש ו ה ר א ״ ש ל כ ל ס ד ר ט ה ר ו ת ל ה ג ״ מ‬

‫ז״ל א ב ד ״ ק זאלקווא )בער״מ שרת סדר״ץ וכוי(‪.‬‬ ‫צבי הירש היות‬ ‫חדישים מהג״מ‬ ‫פא‪.‬‬ ‫ודניציאה ש נ ת רפ" ז‪.‬‬

‫&‪] .3‬כ״י[ ק מ י ראם ל ה ג ״ מ אהרן מ ש ה טויבש ז״ל א ב ד ״ ק יאסי)בעה״מ ש ר ת תועפות‬ ‫‪| .30‬כ״י[ ח ד ו ש י הג־׳מ מ ש ה ב״ר א ב ר ה • ז״ל א ב ד ״ ק הוראדנא )בעהמ־ס תפארת‬
‫ש מ ו א ל פריינד ד ל הנ״ל‪.‬‬
‫ראם(‪ .‬כולל ה ע ר ו ת ע ל מ ה ר ש ״ א ו ח ד ו ש י גפ״ת)נוסף עתה מיי״ק על הרכה מסכתות שנדפסו‬ ‫למשה(‪.‬‬
‫ל ה ג ״ מ ש ל ט ה הכהן ש ל י ט ״ א מ ד ״ א פ ״ ק ווילנא‪.‬‬ ‫ק‪] .‬כ"י| חשק שלמה‬
‫אריה ליב יעל־ן ש ל ־ ט ״ א א ב ד ״ ק ב־לסק)בעהמ״ס קול‬ ‫ק א ‪] .‬כ"י| יפה עירם ל ה ג ״ מ‬
‫בלעדי(‪.‬‬ ‫ד ל ‪.(,‬לסדרק ד ש י ם ומסי הוריות)מספרי חק נתן‬ ‫‪ 0J‬ה ג ה ו ת ה ג ״ מ נתן מרגיל‬
‫אריה יכו>‪ .‬כולל מ ״ מ ל ת ל מ ו ד ירושלמי‪ ,‬ל מ ד ר ש י ם ‪ ,‬ילקוט‪ ,‬ס פ ר א ‪ ,‬ס פ ר י ו מ כ י ל ת א‬ ‫פג‪] .‬היין הגהות בנו מ ״ מ שמואל ש מ ע ל ק א טויבש ז״ל אבד״ק יאסי‪.‬‬ ‫ד ל למסי ערכין ונקרא יד אליהו‪.‬‬ ‫באור הגליא‬ ‫]כ"י|‬ ‫‪.TO‬‬
‫י פ ד ר ״ א ופסק״ר‪ ,‬ע ם ה ע ר ו ת ו ח ד ו ש י כ בחלופי ג ר ס א ו ת ושניים שבין ת ל מ ו ד בבלי‬ ‫ארץ צבי ה ג ה ו ת ע ל ה ג ה ו ת א ש ר ״ י מ ה ג ״ מ יהודה צב• ז״ל ובעה״מ ש ר ת מנחת‬ ‫פד‪.‬‬ ‫מ ה ג ר ״ א ז״ל למסי תמורה‪ ,‬מ ל ב ד א ל ה ש נ ד פ ס ו על ה ד ף‬ ‫הגהות חדשות‬ ‫]כיי[‬ ‫‪0‬ה‪.‬‬
‫‪am‬‬ ‫לירושלמי‪) .‬ובהם הגהות ה ר פ בירושלמי למה׳ ברכוה ושבת ל־ג״מ ל־ג ברלין ז״ל‬ ‫•הודה(‪.‬‬ ‫מכ״י‪.‬‬
‫בשם הגרל״ב(‪.‬‬ ‫פה‪ | .‬היי[ שער הלקיטות ה ג ת י ת מ ה ג ״ מ ישכר ז״ל)בעהמ״ס פתחי שערים(‪.‬‬ ‫‪] . 1 0‬כ״י( כאוד הגר׳׳א ל מ י מ ר ו ת ס ד ר טהרות)מלבד אהלות( א ש ד קפל ממנו ת ל מ ד י הג״מ‬

‫כולל באור מ ל ו ת הלועזיות שברש"׳‪ ,‬ת ו ס פ ו ת והרא״ש‪ ,‬ובפי'‬ ‫המתרגם‬ ‫]היי[‬ ‫קב‪.‬‬ ‫מ ה ג ״ מ דוד לוריא ז״ל מ ב י ח א ו ו י ש ן ) ב ע ל ה ה ג ה ו ת ע ל‬ ‫חדושי הרד״ל‬ ‫]כ״י[‬ ‫פו‪.‬‬ ‫בונם ז״למשקלאב תעתק ע״י הרד״ל דל‪ ,‬וחלק גדול ממנו יכלו חדש‪ ,‬ש ל א נמצא באייר‪.‬‬

‫המשניות להרמב״ם והדיש‪.‬‬ ‫ה מ ד ר ש רבה ופדר״א וכוי(‪.‬‬ ‫‪0‬ז‪ .‬ס פ ר אורה מישור למסי נזיר‪ ,‬מ ח ג ״ מ יוחנן ב״ר מ א י ר ברכות ד ל מקרעמניץ‪.‬‬

‫ק ג פסקי תוספות‪ ,‬ומסורת הש״פ‪ ,‬ועין משפט‪ ,‬ותורה אוד‪ ,‬ש כ ל אלה‬ ‫ו ח ד ו ש י ם מבנו ה ג ״ מ מ ת ת י ה ו‬ ‫הוספות ל ח ח ש י והגהות הרש״ש‪,‬‬ ‫ןהיי(‬ ‫פז‪.‬‬ ‫סד‪ .,‬ה ג ה ו ת הג׳ימ יחיאל היילפרין ז״ל א ב ד ״ ק מינסק)בעהמ״ס סדר ‪-‬דירות(‪.‬‬

‫נ ש ת ב ש ו מ א ד בכל ס פ ר י ה ש ״ ס ‪ ,‬הוגהו ונתקנו ב ש ״ ס ה ז ה ע״י גדולי ה ת ו ר ה ‪.‬‬ ‫ש ט ר א ש ו ן ז״ל מווילנא‪.‬‬ ‫‪ 0‬ט ‪] .‬כ"י| ח ר ו ש י ם והגהות פ ה ג ״ מ יעקב עמדין)הריעי״•׳( ז״ל)מעצם כי״ק מגליון הש״ס‬

‫מ ה ר ב הגאון רבי ש ל י ם מ ר ד כ י א ב ״ ד ברזאן‪.‬‬ ‫קד‪ .‬הגהות מהרש״ם‬ ‫ז״ל)בעה־ימ ש ר ה תפארת‬ ‫יוסף חנינא ליפא מייזליש‬ ‫]היין ‪ -‬ד ו ש י ם מ ה ג ״ מ‬ ‫פח‪.‬‬ ‫שלו ומספר קולן של סופרים(‪.‬‬

‫שמואל מ ה ר ב הגאון רבי ש מ ו א ל א ה ר ן ר ב ואב״ד ק א ר ט ש י ן ‪.‬‬ ‫ק ה ‪ .‬עיני‬ ‫•יםף(‪.‬‬ ‫ד ל ‪ ,‬על איזה מ ס כ ת ו ת טכ״׳ק‪ ,‬ו מ ס פ ר ו‬ ‫גדליה ליפשיץ‬ ‫]היי[ ח ד י ש י ם מ ה ג ״ ט‬ ‫ע‪.‬‬
‫גם הוספנו בו‪ :‬א( ה ג ה ו ת מ ס פ ר ש י ח י צ ח ק ע ל ת ו ס פ ו ת ישנים ל מ ס כ ת יומא‪ .‬ובכ״מ ‪:‬‬ ‫ז״ל א ב ד ״ ק ש ע ר ש ב ) ב ע ה פ ״ ס‬ ‫אשר הכהן‬ ‫]כ"י| ה ג ה ו ת ל מ ס כ ת נזיר מ ה ג ״ מ‬ ‫פט‪.‬‬ ‫דגל ישרה לאדר״נ י מ ס ״ ק ‪.‬‬

‫ש נ ד פ ס בהן מ ל פ נ י ם ״עיי ש י ה יצחק״ ה ד פ ס נ ו א ת תוכן דבריו מ פ ו ר ש י ם ב מ ק ו מ ם ‪.‬‬ ‫ברכת ראש(‪.‬‬ ‫ז״ל ב ע ה מ ״ ס ת פ א ר ת ישראל ע ל‬ ‫ישראל ליפשיץ‬ ‫חדישים מבנו הג״מ‬ ‫עא‪.‬‬
‫כ( מ י א ה מ ק י מ ו ת בפירש״• ז ר מ ב ״ ם ל מ ס כ ת אבות‪ .‬ג( ציוני ה פ ד ק י ם ש ל ה ת ו ס פ ת א‬ ‫]היי[ ח ר ו ש י ם מ ה ג ״ מ שמתה ז״ל א ב ד ״ ק דעסו׳)כני של הנ״מ צב• חריף י ל (‬ ‫צ‪.‬‬ ‫משניות‪.‬‬

‫ב ר ״ מ ובר״ש‪ .‬ד( שנוי נוסחאות ב ה ק ד מ ת ה ר מ ב ״ ם מכי״ ערבי‪ .‬ה( ציוני ה מ ט כ ת ו ו ז ;‬ ‫מ ה ג ״ מ יום ט ו ב ל י פ מ א ן ז״ל א ב ד ״ ק קאפולי)בעהמי־כ‬ ‫מלאכת יום טוב‬ ‫]כ״י[‬ ‫צא‪.‬‬ ‫ד ל ) נ כ ד לבעל‪-‬כס צבי דל(‪.‬‬ ‫מ ה ג ״ ט צבי הירש ברלין‬ ‫]כ״י[ ח ד י ש י ם‬ ‫ע‪.3‬‬
‫בתוספות‪.‬‬ ‫קדושת ״ פ טוב •כוי(‪.‬‬ ‫ז״ל א ב ד ״ ק פרעסב־רג)בעה״מ ש ר ת חתם סופר וכי׳(‪.‬‬ ‫משה סופר‬ ‫חדישים מהג״מ‬ ‫?‪5‬ג‪.‬‬

‫ועלכ ל א ל ה נוספהכ ו הגהה כפולה ומכופלת מדויקת ומזוקקת ש ב ע ת י ם‬

‫ע ״ פ נוסחאות ישנות וספרים מדויקים היותר קדמונים‪ ,‬וע׳׳פ הגהות גדולי ה מ פ ר ש י ם ‪ .‬גם נגלה אור ח ד ש לעינינו‪ ,‬ה ו א ניהו ש ״ ה ש ל הג״מ יעקב עמדין ז״ל א ש ר סדרו והכינו ל ה ד פ י ס ו בחייו ויעמול בו‬
‫שנים רבות להגיהו ולנקותו מ כ ל ש ב ו ש ושגיאה‪ ,‬והעיר עליו הערות יקרות ויעטרהו בהגהות ו ח ד ו ש י ס רבים בציונים ומ״מ‪ ,‬הכל בעצם כ ת ג ידו הקדושה מ ר א ש ה ש ״ ס ע ד סופו‪ .‬ח מ ד ה גנוזה ה ז א ת מצאנוה‬
‫‪ . :‬ב א מ ש ט ר ד ם ‪ ,‬ומרגליות ה ט ו ב ו ת שבה‪ ,‬שבצנו ב ע ט ר ת ה ש ^ ‪ $‬לכבוד ולתפארת‪ ,‬והגהתו ה מ ד י י ק ת היתה ל ה מ ג י ה י ם לעינים‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א א מיי׳ פ׳׳ל מהלכוח נ ט ר ו ח‬
‫הלכה ג ןופי״ג מהלנוח‬
‫נכוריס הלכה טי[ ס מ ג עשין‬
‫קמה קמו‪:‬‬
‫כ ב מיי׳ הל׳ נכורית שם הל״ג‬
‫ניהל׳ ננוריס שס[ שמג שס‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ שכ סעיף ג וסי׳‬
‫שהא סעי׳ כ‪:‬‬
‫ג ג מיי׳ פ ״ כ מהלכוח שנח הלכה‬
‫שיטה מקובצת‬
‫<‪ [f‬שנאמר בישראל א( הקדשתי‬
‫לי כל בכור בישראל וכר פי׳‬
‫היינו הא דכתיב כי לי כל בכור‬
‫פטר כל רחם בבני ישראל ול״נ‬
‫למ׳יר ה״ר יעקב שיחיה דהא‬
‫אמרינן לקמן ןרף ‪ p‬דרבנן סכרי‬
‫בכור מקצת בכור ור״י סבר כל‬
‫בכור במשמע ולא נקט לבני‬
‫ישראל בפטר רחם ושמא י״ל‬
‫רישא דקרא דריש ועוד אומר‬
‫מורי שיחיה דהיינו הא דכתיב כי‬
‫לי כל בכור בבני ישראל בארם‬
‫ובבהמה וכוי וענינינו איירי‬
‫באדם ובהמה ונראה לר״י דהאי‬
‫בישראל לא איצטריך ללוקח‬
‫עובר חמור ש ל עובד כוכבים‬
‫דשותפות של עובד כוכבים )פי׳(‬
‫באם נפקא דפטור מדכתיב כל‬
‫מקנך חזכר דהכי אמרינן בגמרא‬
‫ותימה ל״ל בעלמא בכורות‬
‫בקרבם לחייב שותפות דישראל‬
‫תא מדאצטריך לפטור שותפות‬
‫עובד כוכבים ה א דישראל חייב‬
‫ואין לומר דאיצטריך לחייב‬
‫שותפות ישראל באם דמהכא לא‬
‫שמעינן שותפות עובד כוכבים‬
‫בעובר דהא מ כ ל מקנך חזכר‬
‫נפקא וי״ל ‪ (5‬האי דחזינן דפי‬
‫ראשית הגז דבכורות בקרכם‬
‫]אתא[ לחייב ש ו ת פ ו ת דישראל‬
‫ד מ ש מ ע הא שותפות דעובד‬
‫כוכבים פטור לא הוה ממעטינא‬
‫מכל מקנך תזכר רק היכא שכל‬
‫האם לעובד כוכבים והאי דכתיב‬
‫כל מקנך תזכר י ״ ל אפיי בהמה‬
‫חיצוניות‪:‬‬ ‫תום׳‬
‫ג! והמשתתף לו למה לי השתא‬
‫לוקח דעובר כוליה דישראל הוא‬
‫פטור משתתף דאין לו אלא חציו‬
‫מיבעיא‪ .‬גליון‪ [» :‬לאפוקי סדר׳‬
‫יהודה דאמר שותפות עובר‬
‫כוכבים חייב בבכורה לקמן גבי‬
‫המקבל ב ה מ ה מן העובד כוכבים‬
‫מעלין אותו בשוויו ונותן חצי‬
‫וכוי אבל ברישא גבי הלוקח‬
‫עובר ב ה מ ת ו מודה ר׳׳י דפטור‬
‫מ ש ו ם דבל האם לעובד כוכבים‬
‫אבל קשה מ ע ט דמסתמא כל‬
‫]מקבל בהמה[ האם לעובד‬
‫כוכבים ומקבל הולדות ל מ ח צ ה‬
‫ואייה אמרינן לקמן דפריך עלה‬
‫ר׳ יהודה וי״ל דההיא ברייתא‬
‫דלקמן לא הוי כמו המקבל‬
‫דמחניתין דאיירי דכל האם‬
‫כוכבים אלא מיידי‬ ‫לעובד‬
‫שמקבל מ מ נ ו ע ״ מ שיהיה לו‬
‫חלק בבהמתו ובולדות והכי‬
‫מוקמינן ל ה במםקנא כגון דיהיב‬
‫ליה בהמה מעברתא לפטומה‬
‫דמגו דקנסי׳ ליה אבהמה קנסי•‬
‫ליה אולדות‪ .‬חוס• חיצוניות‪:‬‬
‫איבעיא להו עובר מ ה לי‪ .‬ניא‬
‫בקצת ספרים מאי אמר‪ :‬י[ וככל‬
‫מקום וכוי אמוכר לו עובר‬
‫לעובד כוכבים עובר חמורו‬
‫דעדיין אינו ק ד ו ש עד שיולד‬
‫דפטר רחם כתיב דאינו קדוש עד‬
‫לידת דחם וכוי‪ [9 :‬והרוכב‬
‫בשבת אינו חייב אלא וכוי‪:‬‬
‫י( והנותן בקבלה נמי לא קדוש‬
‫שאע״פ שאינו רשאי נתנו לו‬
‫לעובד כוכבים בקבלה‪ :‬ו[ מיפטר‬
‫מבכור משוס אם וכוי וכדאמרינן‬
‫בגמרא וכוי ו ה א דעביד בגמ׳‬
‫צריכותא וכוי דנפקי מתרי קראי‬
‫היינו משום רעד לא תנא וכוי‬
‫הלוקח עובר עובר כוכבים או‬
‫האם או המוכר עובר לעובר‬
‫כוכבים או האם וקצת קשה‬
‫ד מ ש מ ע וכוי שנאמר בישראל‬
‫ו מ ש מ ע דנפקי מ ה ק ד ש ת י לי כל‬
‫בכור בישראל‪ :‬מ[ דמייתי לה‬
‫לקדושה פ״ה שתהא שובתת‬
‫בשבת ולשון ק ד ו ש ה לא מ ש מ ע‬
‫כן ועוד קשה מ א י קאמד אבל‬
‫מוכר דקא מפקיע וכוי וכי חייבין‬
‫על שביתת ב ה מ ת עובד כוכבים‬
‫לכן נראה לי לקדושת בכורה‬
‫וכשמוכרה לעובד כוכבים כל‬
‫אשר יצא ממנה לא תהיה בהם קדושת בכורה אבל כשלוקח מן העובד כוכבים יכנסו ולדותיה לקדושת בכורה‪ .‬תוספות חיצוניות‪» :‬ו[ עשרה‬
‫בדמיו ונותן כל דמיו לכהן כיון שיבוא מיד העובד כוכבים הוא עצמו יהיה שלו ולמה דמיו וי״ל מ ש ו ם הפעמים שאין יכול כהן למכור‬
‫א( נראה לצ״ל פירש״י הקלשמי לי כל בכור בישראל וכוי ו מ ו ד פי׳ דהיינו הא וכוי‪ .‬נ( נראה דצ״ל דייל דאי לאו דחדנן נפי ראשיח הגז דבכורוח וכוי‪.‬‬
‫י ה ו ד ה מתיר ב ש ב ו ר ה ל מ ו כ ר ה ד ל א ו בת מ ל א כ ה היא ובן בתירא מתיר בסוס שאין ע ו ש ה בו מ ל א כ ה ש ח י י ב עליה ח ט א ת דםחם סוס לרכיבה והכיבה אינה א ל א מ ש ו ם ש ב ו ת ד ח י נ ו ש א א ת ע צ מ ו ‪ :‬עובר כ ש ה ו א ב מ ע י א מ ו מ א י אמר ר׳ י ה ו ד ה ד מ ת י ר ב ש ב ו ר ה‬
‫מ ו ת ר ה א י עובר למוכרו ל ע ו ב ד כוכבים אי ל א ‪ :‬מ ש ו ם ד ש ב ו ר ה היא דלא ח ז י ל מ ל א כ ה ‪ :‬עובר נמי ש ב ו ה הוא‪ .‬אצל מ ל א כ ה ‪ :‬א ו ד ל מ א ‪ .‬מ ש ו ם ה כ י מתיר ב ש ב ו ר ה ד ל א ו היינו א ו ר ח י ה ש א י ן ד ר כ ה ש ל ב ה מ ה ש ת ה א שבורה ו ה ש ת א כי הויא ש ב ו ר ה שהי ל ז ב ו נ ה‬
‫ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ‪ :‬א ב ל עובר היינו אורחיה ד ה ו י בשבור ש ה ו א שבור ב מ ע י א מ ו ו ע ד ש ה ו א ק ט ן ל א חזי ל מ ל א כ ה אבל ל א ו כ ש ב ו ר ד מ י ד ה א י אתי ל כ ל ל מ ל א כ ה ל כ ש י ג ד י ל ו ל י מ א דאסר ביה ר׳ י ה ו ד ה ‪ :‬ולא פליג ר׳ יהודה במתניתין‪ .‬מ כ ל ל דםבירא ליה נ מ י דאינו‬
‫רשאי ל מ כ ו ר עובר ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ‪ :‬דלא קתני דפליג ר׳ יהודה‪ .‬וכי סייד דלא פליג ב ה ו ו הא איכא דפליג‪ .‬כדאמרינן ל ק מ ן ר׳ י ה ו ד ה א ו מ ר ה מ ק ב ל ב ה מ ה מן ה ע ו ב ד כוכבים ו י ל ד ה מ ע ל י ן וכוי‪ .‬ש ו ת פ י ן ע ו ב ד י כוכבים חייב בבכורה א ל א פליג א ש ו ת פ י ן ו ה ו א‬
‫הדין א כ ו ל ה ו ואי לא קתני פ ל ו ג ת א במתניתין פ ל י ג בברייתא ו מ ד פ ל י ג ש ״ מ לה׳ י ה ו ד ה מ ו ת ר ל מ כ ו ר ע ו ב ר ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ‪ :‬מ ע ל י ן א ו ת ו כ ש ו י ו ‪ .‬ד ש מ י ן א ו ת ו ו ו ל ד )בשווה( כ מ ה ה ו א ש ו ו ה ונותן ח צ י ד מ י ו ל כ ה ן ה ח צ י ש ה ו א ש ל ו ‪ :‬א ע ״ פ ש א י נ ו ר ש א י ל י ת נ ו ל ע ו ב ד‬
‫כוכבים ב ק ב ל ה ל פ י ש ע ו ש ה בה מ ל א כ ה ב ש ב ת ועוד ש מ פ ק י ע ו מ ן ה ב כ ו ר ה ‪ :‬קונסין אותו ע ד ע ש ר ה וכוי‪ .‬ש י פ ד ה ה ע ו ב ר מ ן ה ע ו ב ד כוכבים אפי• ש א י נ ו יכול ל פ ד ו ת ו מ ן ה ע ו ב ד כוכבים א ם ל א יתן לו ע ש ר ידות יותר מ כ ד י ד מ י ו ‪ :‬ונותן ה מ י ו ש ל ע ו ב ה ל כ ה ן ו א ע ״ ג‬
‫ב‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫ה ל ו ק ח ע ו נ ד חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו‪ .‬לוקח מ י פ ט ר <[‬ ‫ה ל ו ק ח עובר חמורו‪ .‬ובכור הוא ועדיין הוא במעי אמו‪ .‬והאי‬ ‫א( ]לקמן ט‪ ,[:‬ב( ע״ז יד‪ :‬שניו‬
‫צד‪] .‬פסחים »‪ (» ,[.‬גיגה! מד‪,.‬‬
‫מבכורה משום אס שהיא של עובד כוכבים ומוכר מ י פ ט ר‬ ‫ל נ ק ט חמור ולא נ ק ט פ ר ה מפרש בפירקא תנינא )לקמן יג‪(.‬‬ ‫ו ( הננורה אותו עונר כוי שמננ־‬
‫ח‬
‫משום ולד של עובד כוכבים וממרי קראי >)גפקי כר ושותפומ( של‬ ‫לאיילי לזוטרא מילי ל פ ט ר חמור פ ס י ק ושלי ליה וכל אינך פירקין‬ ‫הוא לעוכד נ ו מ י ס אינו נוי כצ״ל‬
‫וכ״ה גס״י צ״ק‪ ,‬ה( של עובד צ״ק‪,‬‬
‫עובד כוכבים פ ו ט ר בבכורה אפי׳ אזנו וכדאמרי׳ )לקמן ג‪ (.‬מאי שנא‬ ‫מיירי בבכור בהמה ט ה ו ר ה ‪ :‬אע״פ שאינו רשאי‪ .‬כלמניא במסכח ע״ז‬ ‫ו( שמסרה לעונד כוננים ונתן לו‬
‫בו בעינן כל בכור וליכא אמו נמי‬ ‫)ל׳ יל‪ (:‬ובכ״מ י[ אין מוכרין להס בהמה‬ ‫נקבלה הסייד צ״ק‪ (1 ,‬כתמ צ״ק‪,‬‬
‫ת( צ״ל נפקי כולה ישוחפין רש״א‬
‫בעינן כל מקנך מזכר וליכא והא‬ ‫גסה מפני שעושה בה מלאכה בשבמ‪:‬‬
‫והצ׳׳ק גורס נפקי נולה כדאמרי׳‬
‫לעביל צריכומא בלוקח ומוכר ולא‬ ‫והמשחה^ לו‪ .‬שנומנין מ ע ו מ בין‬ ‫גני שותפיי! של עונד נ ו נ נ י ס‬
‫א מ ר משום לנסקי מחרי קראי משוס‬ ‫שניהם וקונין ב ה מ ה ‪ :‬והמקבל)‪ 0‬בהמה‬ ‫דפוטר כוי‪ ,‬גז( גמובר צ״ק‪ ,‬י( כאן‬
‫שיין מ! דהוה מצי למימני ע ל או‬
‫ללא תנא מרוייהו בלוקח *(או מוכר‬ ‫ממנו‪ .‬שהחמורה של עובל כוכבים‬ ‫האס‪ ,‬נ ( או המוכר צ״ק‪ (i ,‬צ״ל‬
‫'>ש״מ ללוקח ומוכר צריט כלמפרש‬ ‫חולקין‬ ‫שיהו‬ ‫מקבלה‬ ‫וישראל‬ ‫והא דמשמע נמיוני׳‪ ,‬מ( הני נכור‬
‫צ״ק‪ ,‬נ( לקאמר נ ק ר ן צ״ק‪,‬‬
‫ואזיל למלוקח לא שמעינן מוכר להוה‬ ‫בווללות אבל גוף החמורה לעובל‬ ‫ס( מבישראל צ׳׳ק‪ ,‬נג( ]לקמן ג‪,[:‬‬
‫מצי למימני הלוקח עובר של עובל‬ ‫כוכבים‪ :‬פטור מן ״ ה ב כ ו ר ה ‪ .‬אס‬ ‫פ( לאיצנורין צ״ק‪ ,‬צ( נ ס ״ א ‪:‬‬
‫נ‬ ‫להוולד‪ (p ,‬אבל לא קדוש צ״ק‪,‬‬
‫כוכבים או ה א ס > המוכר עובר לעובל‬ ‫אותו עובר שקנה מן העובל כוכבים‬
‫ר ( ן ד ף ט ‪ , [ :‬ש ( ד ל א צ ׳ י ק ‪ ,‬ה( ]מסי‬
‫כוכבים או ה א ם ל>)וה״נ( מ ש מ ע מ מ ח ט ׳‬ ‫עובר א ח מ ו ר ו של עובד כוכבים והמוכר לו‬ ‫או שמכר לעובל כוכבים בכור הוא‬ ‫ע״ו יד‪ :‬טו‪,[.‬‬
‫ל מ ח ל קרא נפקי לקתני פ ט ו ר שנא׳‬ ‫אע״פ שאינו רשאי <א( ‪ 3‬ה מ ש ת ת ף לו והמקבל‬ ‫אינו קלוש הואיל ויש חלק לעובל‬
‫בישראל וצ״ל לאמוכר קאי ללא איירי‬ ‫כוכבים בו או באמו‪ :‬שנאמר‪.‬‬
‫הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫כולה פרשה באס אלא בעובר‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)במלגר ג> הקלשחי לי כל בכור‬
‫בישראל אבל לא באחרים עובלי אז שנאמר בישראל אבל לא באחרים‪ :‬ג מ ׳ כל‬ ‫‪ .1‬בי לי ב ל ?כור ביום ה מ ת י‬
‫בה״כ פ ׳ אמור‬ ‫והמשתתף‪.‬‬ ‫מזירים‬ ‫כארץ‬ ‫?בור‬ ‫כל‬
‫״(בכור אימיה בשותפות מדכמיב‬
‫חני למה לי צריכי דאי תנא לוסח ה״א משום‬ ‫כוכבים‪ :‬ג מ ׳ מייחי לה לקדושה‪.‬‬ ‫הקדשתי לי בל ?כור בישראל‬
‫בכורוח בקרכס וצאנכם וא״מ מיפוק‬ ‫דקא מייתי לה לקדושה אבל מוכר דקא‬ ‫שמהא שובתמ בשבח וטון למצוה‬ ‫מ א ד ם ע ד ב ה מ ה לי יהיו א נ י‬
‫במדבר ג יג‬ ‫ין‪:‬‬
‫למעוטי‬ ‫בישראל‬ ‫לי מלאיצטריך‬ ‫מפקע לה מקדושה אימא ליקנםיה קמ״ל‬ ‫עביל ליכא למיקנסיה‪ :‬אימא ליקנםיה‪.‬‬
‫שותפות של עובל כוכבים מכלל‬ ‫» והמשתתף לו למה לי »! לאפוקי מדרבי‬ ‫לפלומ העובר מן העובל כוכבים‬
‫לשותפות ישראל חייב ו ע ״ ק סרק‬ ‫יהודה דאמר *> שותפות עובד כוכבים חייבת‬ ‫ולימנו לכהן‪ :‬מדרבי יהודה‪ .‬לאמר‬ ‫הנהות הב״ח‬
‫נ‬
‫ראשית הגז)חולין קלה‪> (:‬ראמר בבכורות‬ ‫לקמן המקבל ב ה מ ה מן העובל כוכבים‬ ‫והמשתתף‪:‬‬ ‫במשנה‬ ‫)‪(6‬‬
‫בבכורה קמשמע לן דפטורה מן הבכורה‬ ‫יש"״ דייה והמקבל ממנו‬ ‫)כ(‬
‫בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות‬ ‫מעלין אומו בשויו ונותן חצי למיו‬
‫והמקבל ל״ל משום דקא בעי למיתני והנותן‬ ‫וישראל מקבלה ו מ ט פ ל ב ה‬ ‫ובו׳‬
‫עובל כוכבים והכא מ מ ע ט י ג ן ליה‬ ‫לכהן‪ :‬ועיקר בהמה‪ .‬גוף ה ב ה מ ה‬ ‫שיהיו חולקין כצ״ל ומיבח‬ ‫כדי‬
‫לו בקבלה והנותן לו בקבלה למה לי איצטריך‬ ‫וחצי וללות‪ :‬רלמא אחי לאיחלופי‬ ‫בהמה גמיוק‪:‬‬
‫מבישראל ולמאי לפרישימ לאיכא תרי‬
‫קראי חל בעובר וחל באס ניחא‬
‫םד״א הואיל ועיקר בהמה דישראל היא‬ ‫בבהמה אחריחי‪ .‬שאין לעובל כוכבים‬
‫מבישראל נפיק שותפות עובר ומבקרך‬ ‫ליקנםיה דלמא אתי לאיחלופי בבהמה‬ ‫חלק בה ולא בווללומיה ואמי למיפטריה‬ ‫מוםף רש״י‬
‫נפיק שותפות אס ו ה ״ ה ל מ פ י ק ליה‬ ‫אחריתי קמשמע לן ג>תנן התם ר׳ יהודה מתיר‬ ‫גמי מבכורה‪ :‬הנן החם‪ .‬במסכח‬ ‫ר ׳ י ה ו ד ה מ ת י ר ב ש ב ו ר ה ‪ .‬דלא‬
‫ע״ז )לף יל‪ :(:‬רבי יהודה מהיר‬ ‫משהי לה ושיוטי לה‪ ,‬הלכך לא חוי‬
‫מכל מקנך מזכר וניחא ליה לאתויי‬ ‫בשבורה בן בתירא נ מתיר בםום איבעיא‬ ‫ליה ישראל גני נכרי ולא איוי‬
‫בקרך איילי דמיימי ה ת ם בקרכס‬ ‫לחו עובר מה לי א״ר יהודה טעמא דר׳ יהודה‬ ‫כוכבים‬ ‫לעובל‬ ‫בשבורה‪ .‬למכור‬ ‫למישריה מכירה אחריתי ) פ ס ח י ם‬
‫וצאנכם כלאמר ה מ ס א ע ״ ג לכתיב‬ ‫ב ה מ ה שנשברו רגליה ובמקום שלא‬ ‫נג‪ .>.‬ב ן ב ת י ר א מ ת י ר ב ס ו ס ‪.‬‬
‫התם דשרי משום דשבורה עובר נמי שבור‬ ‫למוכרו לנכד‪ ,‬משוס שמלאכי!‬
‫בקרך וצאנך ואיכא למימר לילך אין‬ ‫נמשלו על הרביעה ובן במירא מחיר‬ ‫הסיס אם היה אדם עושה איפה‬
‫טמאה‪.‬‬ ‫הוא או דלמא שבורה לאו היינו אורחיה אבל‬ ‫בסוס שאין עושין בו מלאכה שיהא‬ ‫אין חייב עליה חטאח‪ ,‬דלרכינה‬
‫שומפומ לא כתב רחמנא בקרכם‬
‫עובר כיון דהיינו אורחיה לאו שבור הוא ת״ש‬ ‫בו חיוב ח ט א ת ל ס מ ס סוס לרכיבה‬
‫עימד והחי נושא את עצמו‪ ,‬והא‬
‫ולקמן מיימי מכל מקנך משום לרשא‬ ‫דאסרו למכור בהמה גסה ל נ כ ד‬
‫לכל וניחא לאיצטריך בקרכס משוס‬ ‫והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי ולא פליג‬ ‫עומל והרוכב בשבח איגו י[ אלא‬ ‫משוס שאלה ומשוס שכירוח אפור‪,‬‬
‫וסיס אי גמי דמושיל ומוגר לאו‬
‫שוחפות אס למלאיצטריך בישראל‬ ‫ר׳ יהודה וליטעמיך המשתתף לו והמקבל‬ ‫משוס שבוח שהחי נושא אח עצמו‪:‬‬ ‫איסורא ד א ו ד י ת א איכא‪ ,‬שאין זו‬
‫למעוטי שומסומ עובל כוכבים לא‬ ‫ממנו והנותן לו בקבלה דלא קתני הכי נמי‬ ‫עובר מה לי א״ר יהודה‪ .‬למוכרו‬ ‫מלאכה אצל הסוס‪ ,‬וגני אזהרת‬
‫שניתח נ ה מ ה מלאכה כ מ י נ ה ; ש ב ת‬
‫מרבינן שומפומ אס » בישראל לההוא‬ ‫דלא פליג אלא פליג ולא קתני ה״נ פליג‬ ‫לעובל כוכבים שרי או אסור‪ :‬משום‬
‫צד וכעי־ד ע־ז יז‪ >:‬דאין בה אלא‬
‫בולל כתיב ואין לפרש משום לגלי‬ ‫ולא קתני‪ :‬ת״ש ר׳ יהודה אומר המקבל‬ ‫דשבורה‪ .‬ואינה ראויה למלאכה‪:‬‬ ‫משוס שנוח‪ ,‬דאין רוכבין על גני‬
‫קרא גבי ולל בישראל שמעינן לבקרך‬ ‫ועובר נמי שבור הוא‪ .‬אצל מלאכה‪:‬‬ ‫נ ה מ ה גני שנוח תני לה במסכח‬
‫בהמה מן העובר כוכבים וילדה מעלין אותו‬ ‫ניצה )פסחים נג‪ .>.‬ק ו ג ס י ם א ו ת ו ‪.‬‬
‫למעוטי שומפות עובל כוכבים אתי‬ ‫או דלמא שבורה לאו היינו אורחה‪.‬‬
‫בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו‬ ‫ל ב ה מ ה להיוח שבורה הלכך לבר‬
‫לפדוח מיד ה ע נ ו ״ ס )גימי‪ 1‬חד‪.(.‬‬
‫וקאי שפיר בישראל אכולהו ל ה א בכולהו‬
‫ל מ מ ע ט שומפומ עובל כוכבים פרק‬
‫בקבלה אף על פי שאינו רשאי ^ קונסים‬ ‫חילוש הוא ולא אתי לאיחלופי ולהמיר‬
‫ראשית הגז )ג״ז שם( מרומה מלכמיב‬ ‫אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן‬ ‫מ ט ר מ שלמה‪ :‬ח״ש‪ .‬למיירי בעובר‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ראשימ לגנך פ א ה מלכמיב ס א מ שלך‬ ‫מאי‬ ‫וקמני אינו רשאי משוס מלאכמ שבמ‪:‬‬ ‫יוצר ובורא ה מ א ו ת ת‬
‫צ ו « ה ומאזין ע ת י ר ו ת‬
‫מעשר מלכמיב מעשר לגנך מ מ ע ט להו א ע ״ ג ללא כמב בישראל‪:‬‬ ‫ולינועמיך המשההןו לו‪ .‬לקמני במתני׳ לענין בכורה ל פ ט ו ר ולא קמני ר׳‬ ‫ח כ מ נ י להכין א מ ר ו ת‬
‫‪ t‬מ י י ת י ל ה לקדושה‪ .‬פ ״ ה שמהא שובממ בשבמ וכן מ פ ק ע לה‬ ‫יהולה מחייב ה ״ נ ללא סליג והא קא חזינן לקמן בשמעמין לפליג‬
‫‪p‬‬ ‫קנויות קדם לדודות‬
‫וחזקני ל פ ר ש‬
‫מקלושה שהעובל כוכבים עושה בה מלאכה בשבת ולשון קלושה לא‬ ‫בהך בריימא‪ :‬רבי יהודה אומר המקבל בהמה כוי וילדה‪ .‬בכור‪:‬‬ ‫דקדוקי ב כ ו י ו ת ‪:‬‬
‫מ ש מ ע כן אלא קלושמ בכורה כההיאיי( לרב מרי בר רחל לכלו חיותיה‬ ‫מעלי!‪ .‬שמין‪ :‬וניחן חצי דמיו לכהן‪ .‬אבל קלושח הגוף לא קלוש‬ ‫ה ל ו ק ת עובר חמורו‪ .‬פ ט ר ח מ ו ר ו‬
‫ש ל ע ו ב ד כוכבים עד‬
‫משום ל מ פ ק ע להו מקלושה ל ה ו ה מקני אולנייהו לעובל כוכבים ו א ע ״ ג‬ ‫ליקרב למזבח הואיל ומציו לעובל כוכבים‪ :‬והנוחן י[ לו בקבלה‪.‬‬ ‫שהוא ב מ ע י א מ ו ‪ :‬ו ה מ ו כ ר‬
‫לבלוקח אס הולל זכר לא שייך מייחי ליה לקלושה פ ע מ י ם שהעובר‬ ‫גמי לא קלוש קלושח הגוף הואיל וחציו ל ע ו ב ל מ כוכבים פ ט ו ר‬ ‫לו‪ .‬או ישראל ה מ ו כ ר ל ע ו ב ד‬
‫כוכבים עובר ח מ ו ר ו ‪ :‬ואע׳׳פ‬
‫נקבה ומייתי לה לקלושת בכורה שולל עובר קלוש בבכורה ובלא ט ע ם‬ ‫מן הבכורה והא ליהיב כל למיו לכהן קנסא הוא שקונסין אומו‬ ‫שאינו רשאי‪ .‬כדאמרי׳ ב מ ס כ ת‬
‫לפי י( שמכרה לעובל כוכבים והנומן לו בקבלה אף על פי שאינו‬
‫למיימי לקלושה מצי למימר ללא שייך למיקגסיה כיון לליכא ה פ ק ע ה‬ ‫ע ״ ו דאין מוכהין ב ה מ ה גסה‬
‫ל ע ו ב ה כוכבי׳‪ :‬ו ה מ ש ת ת ף לו‪.‬‬
‫ולא ל מ י למוכר לאיכא ה פ ק ע ה אלא ניחא ליה למימר לאפילו הבאמ‬ ‫רשאי כלומר שאף על פי שאינו רשאי «)למנו לו( לעובל כוכבים‬
‫או מי שנותן ל ע ו ב ד כוכבים‬
‫חכמים‪:‬‬ ‫חש ללברי‬ ‫הואיל ולא‬ ‫אוחו‪.‬‬ ‫קונםים‬ ‫במחנה‪:‬‬
‫קלושה איכא ועול מצי למימר ט ע ם אחר אי תנא לוקח משום ללא‬ ‫חצי חמורו בשותפות‪ :‬או‬
‫ה מ ק ב ל ‪ .‬מן ה ע ו ב ד כוכבים‬
‫עבל איסורא אבל מוכר ל ע כ ל איסורא כלקמני א ע ״ פ שאינו רשאי‬ ‫מאי‬ ‫לשמור חמורו שיהו מחצית‬
‫עובריה ש ל ו או ישראל ה נ ו ת ן‬
‫אימא לקגסיה וחל ממרי ט ע מ י נ ק ט ומכל שכן לניחא השמא הא ללא נ ק ט הכא ט ע מ א לפרישית בממניחין משום מ פ ק י ממרי קראי‪:‬‬ ‫ח מ ו ר ו ל ע ו ב ד כוכבים ב ק ב ל ה‬
‫ל א פ ו ק י מדר׳ יהודה‪ .‬בלא ר׳ יהולה נמי איצטריך לאשמועינן שומפוח ללא שמעינן ליה מרישא אלא כ״ש *איצטריך ט פ י ט ו ן למשכחמ בהא‬ ‫ש י ה ו ה ו ו ל ד ו ת ל מ ח צ ה או‬
‫ל ש ל י ש ולרביע ש ל ו פ ט ו ר‬
‫פלוגחא‪ :‬א ב ל עובר כיון דהיינו אורחיה לאו שבור הוא‪ .‬פירוש לאמי למיחלף בבהמה אחרימי ועול מצי למימר משום ל ע מ י ד להוליל*‬ ‫מן הבכורה‪ :‬שנאמר הקדשתי‬
‫ולהיומ ראוי למלאכה ל מ ה א י ט ע מ א מסקיגן דאסור ד ק א מ ר והאי עובר נמי טכול להמרפאומ ד מ י וחד ממרי ט ע מ י נ ק ט ‪ :‬ו נ ו ת ץ חצי דמיו‬ ‫לי כל בכור בישראל‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫ש י ה א כולו מ י ש ר א ל ש ל א י ה א‬
‫לכהן‪ * .‬ל א לקלש קלושמ הגוף להיומ קרב למזבח מ פ נ י חלקו של עובל כוכבים כלפי׳ בקונט׳ ובסוף פרקאי* שרי ליה ר׳ יהולה בגיזה ובעבולה‬ ‫ל ע ו ב ה כוכבים ח ל ק בו‪ .‬ו מ פ ר ש‬
‫ללריש ליה לא מעבול בבכור שורך אבל א ח ה עובל בשלך ובשל אחרים ולא חגוז בכור צאנך אבל א ח ה גוזז בשלך ובשל אחרים ו א ״ מ נהי‬ ‫באידך פיהקא מ א י אהיא דתני‬
‫עובר ח מ ו ר ו ברישא ו ה ד ר תני‬
‫ללא קלוש קלושמ הגוף מ ״ מ ט ו ן למלאורייתא חייבמ בבכורה אומו חלק שיש לו בו יהא של כהן למה נומן לכהן למי מלקו י״ל משום‬ ‫עובר פרתו ליתני עובר פ ה ה‬
‫טיבוחא רכהף« לא ניחא ליה בשומפוח עובל כוכבים לפי שאינו יכול להוציא חלקו מיל עובל כוכבים במהרה כל כך ו א ״ מ ובסיפא‬ ‫ברישא וכוי‪ :‬כל הני ל מ ה‬
‫לי‪ .‬ה ל ו ק ח ו ה מ ו כ ר ו ה מ ש ת ת ף‬
‫לקמני קונסין אותו ע ל עשרה בלמיו יי[ אי איירי בפטר חמור ניחא ט פ י ברישא ובסיפא שנומן למיה לפי שאין ה פ ט ר ממור עצמו ניחן לכהן‬ ‫והמקבל והנותן‪ :‬משום דקא‬
‫אלא נפלה בשה כל להו או בשרו כלאמר לקמן )לף ט‪ :>.‬ק ו נ ם י ן א ו ת ו ע ד עשרה בדמיו‪ .‬לוקא בגסה קנסו אבל ל ק ה ט ו ן לאיסורא‬ ‫מייתי לה ל ק ד ו ש ה ‪ .‬שאין ע ו ש ה‬
‫בו מ ל א כ ה ב ש ב ת ה ל כ ך ה ק י ל ו‬
‫ליכא אלא מ נ ה ג א בעלמא במקום שחשולים על הרביעה י« לעובל כוכבים ח ס על בהמתו שלא מ ע ק ר לא קנסו אפילו במקום שלא‬
‫על הלוקח עובה שיהא אותו‬
‫נהגו למכור ולקמן א מ ר ריש לקיש מוכר ב ה מ ה ג ס ה לעובד כוכבים קונסין אומו ע ל עשרה בלמיו לוקא ג ס ה אבל ל ק ה לא‪:‬‬ ‫עובר ע צ מ ו פ ט ו ה מן ה ב כ ו ר ה ‪.‬‬
‫מאי‬ ‫א ב ל מ ו כ ר עובר ח מ ו ר ו ד ק א‬
‫מ פ ק ע ליה מ ק ד ו ש ת ש ב ת ובכורה א י מ א ליקנסוה שיתן פדיונו ל כ ה ן ק מ ״ ל ד ל א ‪ :‬ו ה מ ש ת ת ף לו ל מ ה לי‪ .‬ה ש ת א ה ל ו ק ח היבא‬
‫דכוליה עובר דישראל פ ט ו ר מ ש ת ת ף ד ל י ת ליה אלא תציו מ י ב ע י א ‪ :‬ל ה א א ת א ל א ש מ ו ע י נ ן ל א פ ו ק י מ ד ר ב י יהודה‪ .‬ל א א מ ר בהדיא‬
‫ולקנותו מן העובה כוכבים ואי הוה איירי ו כ ד ‪:‬‬ ‫אלא ה כ י ק א מ ר ל ק מ ן ר׳ י ה ו ד ה א ו מ ה ה מ ק ב ל ב ה מ ה מ ן ה ע ו ב ד כוכבים דהיינו ש ו ת פ ו ת ד מ ק ב ל ה ל פ ט ו מ ה ו ל ח ל ו ק ל ו ו ל ד י ת ‪ :‬ד ל מ א‬
‫אתי ל א י ח ל ו פ י ב ב ה מ ה אחריתי‪ .‬ד א י נ י ש אחרינא ד ח ז י ד ה א י לא פריק עובר ח מ ו ה ו דה אמר כך לא צריכנא ל מ פ ר ק בכור ת מ ו ר י דלא‬
‫ידע ד א י ה ו דלא פרק בכור ח מ ו ר ו מ ש ו ם ד י ה ב ליה ב ק ב ל ה ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ‪ :‬מ ה ו ד ת י מ א ליקנסיה ד ל י פ ר ק י ה דלא ליתי •לאיחלופי‬
‫ק מ ״ ל ד ל א ‪ :‬תנן התם‪ .‬ה כ י רישא דמתניתין אין מוכרין ב ה מ ה גסה ל ע ו ב ד כוכבים עגלים וסייחין וקא ח ש י ב כ ו ל ה ו וקתני ר׳‬
 ‫ף•‬ ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬
‫נר מצוה‬
‫א( ]ע׳־ז נ ח ‪ [ .‬כ ( ע״‪,.p1 ! ,‬‬ ‫מאי לאו אעובר‪ .‬ק א מ ר לאינו רשאי‪ :‬להן מאי עבידהיה‪ .‬כבהמה‬ ‫מ א י לאו אעונר‪ .‬פי׳ ואיירי בבהמה מעוברמ‪ .‬לא אבהמה פי׳‬ ‫ד א מיי׳ פייה מהלכיח‬
‫ג( סנהדרין סג‪ ,:‬ד()סנהדרין‬ ‫שותפין הלכה י ס מ ג‬
‫סגן‪ ,‬ה( למכור צ״ק‪ ,‬ו( צ״ל‬ ‫אלא ולאי אעובר‪ :‬לא לעולם מהכא לא תפשוט להכא צמאי‬ ‫ולא איירי בעובר אלא בבהמה לעוברה וכן מ ש מ ע לקמן‬ ‫עשין פ נ טיש״ע י״ד סי׳ קמו‬
‫דאיירי לעוברה‪) (1 ,‬ועי׳ היטב‬ ‫עסקינן כגון דיהיב ליה בהמה מעברסא לפטומה‪ .‬וליטול חצי‬ ‫גבי בעיא לבהמה ל ע ו ב ד ה מהו ובעי למיפשט מ ה כ א לאסור ל ק א מ ר‬ ‫סעיף ג טיר ח ״ מ נס״ קפנ[‬
‫בחוס׳ חולין נז‪ :‬ד ״ ה ודלמא‬ ‫ושי״ע סי׳ קעו סעיף נא‬
‫ותוספות ע׳׳ו טז‪ .‬ד ״ ה אלמא[‪,‬‬
‫השבח בין בפטום בין בוולדות למיגו לקנסינן וכו׳ אבל אי זבין ליה‬ ‫מאי לאו אבהמה ש״מ לאי אבהמה קאי איירי בבהמה לעוברה‬ ‫וטוש״ע א״ח סי׳ קנו‪:‬‬
‫ח( ןבחוס׳ סנהדרין ס ג ‪:‬‬ ‫לחוליה לא‪ :‬שאינה יכולה‬ ‫עובר‬ ‫ולכאורה לא א י י ד בבהמה לעוברה‬ ‫ה ב מיי׳ פ ״ ד מהלנוח‬
‫מבואר על נכון[‪ ,‬ט( ]ועי׳‬ ‫בכורות הלכה ג טוש״ע‬
‫לההרפאוה‪ .‬ולעשות מלאכה בשבת‪:‬‬ ‫א! מאי לאו אעובר לא אבהמה והא דמיו קתני‬ ‫לא׳׳כ מאי פ ד ך והא למיו קמני‬
‫היטב חוס׳ מגילה כח‪ .‬ד ״ ה‬ ‫י״ד סי׳ שכ סעי׳ ג‪:‬‬
‫תיחי וחוס׳ סנהלרין ש ג ‪ :‬ד ״ ה‬ ‫מסיר בשבורה‪ .‬ועובר לומיא רשבורה‪:‬‬ ‫לימא לקאי אעובר ו ט תימא ל מ ש מ ע‬
‫אסור[‪,‬‬
‫תני דמיה והא נותן כל דמיו לכהן קתני ואי‬
‫היינו אורחיה‪ .‬ולא שבור הוי‪ :‬בהמה‬ ‫ליה לקאי אבהמה א״כ לקמן גמי‬
‫בהמה כהן מאי עבידתיה הכא במאי עסקינן‬
‫לעובריה‪ .‬כגון שעליין לא נתעברה‬ ‫לילוק הכי אלא הכא איירי בבהמה‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ומכר לו כל הווללות שעתילין להתעבר‬ ‫כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה‬ ‫כלמסיק לקמן י(לעוברה‪:‬‬ ‫לפטומה‬ ‫א[ מאי לאו אעובר קאמר‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ו ב כ ל א ש ר א מ ר ה ־‬
‫עצמה לא מכר לו‪ :‬מהו‪.‬‬ ‫ובהמה‬ ‫דמינו דקנםינן ליה אבהמה קנםינן ליה‬ ‫מטעם‬ ‫מ ק ב ל ת זכר‪ .‬לא‬ ‫דלא‬
‫דקונסים אותו לפדותו דלא‬
‫יפה עשר שמכר לעובד‬
‫‪tf‬‬
‫ושם‬ ‫תשמרו‬ ‫אליכם‬ ‫לקונסו לפלותה משוס מוכר ב ה מ ה‬ ‫אעובר אמר רב אשי ת״ש > רבי יהודה מתיר‬ ‫מ ל א מ ר פ ר ק אלו ט ד פ ו ח‬ ‫טרפוח‬ ‫כוכבים ונותן דמי העובר‬
‫א ל ה י ם א ח ר י ם ל א תזכירו‬ ‫לכהן וקאי אנותן לעובד‬
‫ל א י ש מ ע ע ל פיף‪:‬‬
‫לאיחלופי‪.‬‬ ‫דאהי‬ ‫כוכבים‪:‬‬ ‫לעובל‬ ‫בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות הא‬ ‫)חולין דף נז‪ 0‬גבי ר״ש ]בן חלפמא[‬ ‫מעוברת‬ ‫בהמה‬ ‫כוכבים‬
‫שמות כג יג‬ ‫להתיר מכירת שלמה‪ :‬דפםקה מיניה‪.‬‬ ‫יכולה להתרפאות אסר והא עובר נמי כיכול‬ ‫שהיה עסקן בלבריס ולילמא קסבר‬ ‫בקבלה שיחלוקו הולדות‬
‫שלא שייר בה לעצמו כלום משמכרה‪:‬‬ ‫ולא קאי אבהמה כי אם‬
‫להתרפאות דמי שמע מינה ואיכא דמתני‬ ‫ר׳ יהולה טריפה יוללת ומשבחמ ואימ‬
‫כולה‬ ‫ובהמה‬ ‫אעוברה‬
‫וכ״ש שלמה‪ .‬ט האי גוונא ללא‬ ‫ספרים ללא גרסי יוללח שאין צורך‬ ‫דישראל היא א( ובהמה‬
‫מוסף רש״י‬ ‫פ ס ק ה מיניה שהרי שייר לעצמו גוף‬
‫לה אמתני׳ והמוכר לו אע״פ שאינו רשאי‬ ‫דמפקיע• שאינה שובתת‬
‫שס בלילה אלא במה שמשבחח ו מ ״ מ‬
‫יבולה‬ ‫שאינה‬
‫ה ב ה מ ה ואי משוס עוברין ליכא למיחש‬ ‫לימא מתני׳ דלא כרבי יהודה דתנן רבי‬ ‫בשבת א״נ דס״ל דמוכר‬
‫ומסתמא‬ ‫להתרפאות‪.‬‬ ‫מסחבר הכא לאפילו מן הארכובה‬ ‫דמבעיא‬ ‫לעוברה‬ ‫בהמה‬
‫לשחיטה זבנה ילא משהי ליה‬ ‫שהרי לא נתעברה עליין ולא כלום‬ ‫יהודה מתיר בשבורה אפילו תימא רבי‬ ‫ולמטה ש ד רבי יהולה משוס ללא‬ ‫לקמן אי אסור א‪ -‬מותר בין‬
‫ולא חזי ליה ישראל ני עובד‬ ‫ל ו י ״ בין לרבנן ס׳׳ל דאסור‬
‫מ כ נ י ס דחיפוק חורנה מיניה‬
‫מכר לו ולכשיבאו ברשות עובר כוכבים‬ ‫יהודה שבורה לאו היינו אורחיה עובר היינו‬ ‫מקבלה זכרי(‪:‬‬ ‫ומשום בהמה קאמר אינו‬
‫לזנוני שלימה )ע‪-‬ז ‪ .(.!0‬ו ה ל א‬ ‫ה ס באים‪ :‬ד פ ס ק ה מיניה‪ .‬ו מ ט ר ה‬ ‫אורחיה‪ :‬ת״ש רבי יהודה אומר המקבל‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫לו‬ ‫המשתתף‬ ‫ולטעמיך‬ ‫רשאי ומיירי בנותן בהמה‬
‫מ ר ב י ע י ן ע ל י ה ‪ .‬ומשהו לה‬ ‫חלוטה היא ואתי לאחלופי ולהמיר‬ ‫לעובד כוכבים בקבלה בין‬
‫ומאן דחזי לה ני עכו״ס יליף‬ ‫בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫מקבלה‬ ‫מעוברת בין אינה מעוברת‪:‬‬
‫מ ט ר ה חלוטה שלימה אבל הכא ללא‬
‫מינה לוגוני שלימה !שם(‪ .‬ל א‬ ‫בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו‬ ‫להקשומ למימסר משוס שוחפין ללא‬ ‫ג[ וחכמים אומרים כ׳׳ד שיד‬
‫י ש מ ע ע ל פ י ך ‪ .‬לא ישמע‬ ‫פ ס ק ה מיניה שרי ללאו מכירה היא‪:‬‬ ‫עובד כוכבים באמצע וכוי‪.‬‬
‫מן העכו״ס על פיך‪ ,‬שלא‬ ‫בקבלה אע״פ שאינו רשאי קונםין אותו עד‬ ‫אמי בקבלה כל כך לילי שבועה ולוקא‬ ‫וא״ת אמאי הביא כאן דברי‬
‫וכל ש ק שלמה דאחיא לאחלופי‪.‬‬
‫תעשה שותפוח עמו וישבע לך‬ ‫נ ק ט שומפומ אבל שאר משא וממן‬ ‫חכמי׳ יותר מדלעיל ופי׳‬
‫נ ע ״ ז שלו‪ ,‬נמצאח שאחה גורס‬ ‫במכירה חלוטה של שלימה אחרת‪:‬‬ ‫עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן מאי לאו‬ ‫התוס׳ דבעי להביא לאחר‬
‫א ס ו ר לאדם שיעשה‬ ‫לא אסור‪:‬‬
‫שיזנר על ידך ;שמות כ ג יג>‪.‬‬ ‫משום הכי הוא‪ .‬בתמיה לאיצטריך‬ ‫אעובר לא אבהמה והא דמיו קתני תני דמיה‬ ‫מכאן‪ .‬ולפי דבריהם הביאו‬
‫ש ו ת פ ו ת עם ה ע ו נ ד כ ו נ נ י ם ‪ .‬הא‬ ‫ל א ח ו שסיים כל בעיותיה‪.‬‬
‫השבורה‪:‬‬ ‫למיבעי‪ :‬עליה‪ .‬על‬ ‫לן‬ ‫והא נותן כל דמיו לכהן קתני ואי בהמה כהן‬ ‫למניא פ ״ ק ד מ ס כ מ ע״ז )לף ככ‪(.‬‬ ‫אכן נראה למהר״פ דיל‬
‫אלמא‪ .‬ט ע מ א לרבנן משוס עוברין‬ ‫מאי עבידתיה הכא במאי עסקינן כגון דיהיב‬ ‫דהקורא דקדק כדבר דרוקא‬
‫ר ב ע ו גרשום )המשך(‬ ‫ישראל ועובל כוכבים שקבלו שלה‬ ‫לענין האבעיא הראשונה‬
‫מיפשוט מינה ללרבנן אסור למכור‬
‫ח ל ו ט ה אחר ד ש ל מ ה אפיי‬ ‫בהמה מעברתא לפטומה רמינו דקנםינן ליה‬ ‫בשותפות וכן עובלא לעובל כוכבים‬ ‫ראינ• אלא לר״י משום הכי‬
‫ה כ י שהי‪ :‬ו כ ״ ש ש ל י מ ה‬ ‫לעובל כוכבים ב ה מ ה לעובריה ו ל ד‬ ‫לא מייתי דברי חכמים אבל‬
‫לעובהיה דלא פ ס ק ה מיניה‬ ‫אבהמה קנםינן ליה אעובר אמר רב אשי ת״ש‬ ‫נוטל שני ערלה וישראל נוטל שני הימר‬ ‫זאת הבעיא היא לרבנן כמו‬
‫יהולה מ ו מ ר ‪ :‬לעולם ט ע מ א לרבנן‬
‫הלא מ ו ב נ ה לגמרי דשהי או‬
‫ד ל מ א לרבנן ו מ ה שבורה‬ ‫למיבעי‬ ‫ואיצטריך‬ ‫איחלופי‬ ‫משוס‬ ‫ר׳ יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה‬ ‫ואמר פרק הזרוע )חולין דף קלג‪(.‬‬ ‫לר״י משום הכי מייתי דברי‬
‫חכמים לאשמועינן דדוקא‬
‫דלא אתי ל ח ל ו פ י ב ש ל י מ ה‬ ‫להתרפאות הא יכולה להתרפאות אםור והאי‬ ‫עם עובל כוכבים צריך‬ ‫המשממף‬ ‫להאי מלתא פליגי רבנן‬
‫כיון ללא פ ס ק ה מיניה איכא למימר‬
‫אפי׳ הכ־ אסרי הבנן ד ל מ א‬ ‫שירשום כל הגי עובלא פליגי אאבוה‬ ‫עליה דר״י דרבנן פטרי‬
‫אח־ ל ת ל ו פ י מכירה ח ל ו ט ה‬ ‫לא אחי לאיחלופי במכירה גמורה ו ה ט‬ ‫נמי כיכול להתרפאות דמי שמע מינה‬ ‫בבכורה ור״י מחייב אבל‬
‫ש מ א יתחייב לו ע ו נ ד‬ ‫לשמואל‪:‬‬
‫ה ש ל מ ה א ט ו מכיהה ח ל ו ט ה‬ ‫קאמרי ליה רבנן לר׳ יהולה‪ :‬כמאן‬ ‫איבעיא להו מכר בהמה לעובריה מאי תיבעי‬ ‫לגבי קונסין אותו וכו׳ לא‬
‫ד ה א ו כ ״ ש ש ל מ ה לעובריה‬ ‫מ ו כ נ י ם שנועה‪ .‬מכאן אוסר רבינו‬ ‫פליג עליה‪ .‬גליון‪:‬‬
‫דזבגה לשחיטה דמי‪ .‬וליכא למיחש‬ ‫לר׳ יהודה תיבעי לרבנן תיבעי לרבי יהודה‬
‫שלמה‬ ‫לחלופי‬ ‫דאתי‬
‫שמואל קבלת השבועה מ ק ״ ו ור״מ‬
‫בשלמה ומיחש לחלוטין‬ ‫לאיחלופי למאן לחזי ילע ללא מזבין‬ ‫א( נראה דצ״ל לא אבהמה‬
‫דאסר‬ ‫מאן‬ ‫ס״ד‬ ‫וקא‬
‫עד כאן לא קא שרי ר׳ יהודה אלא בשבורה‬ ‫ממיר מפני שהוא כמציל מילם כלמניא‬ ‫ומיידי בנותן נ ה מ ה לפטומה‬
‫ליה אלא לשחיטה ולא אמי לזבוניה(‬
‫)שלימה( ]בהמה[ לעובר׳‬
‫בהמה שלא לשחיטה‪ :‬משהא לה‪.‬‬
‫דלא אתיא לאיחלופי אבל שלמה דאתיא‬ ‫ס ״ ק ל מ ס ׳ ע׳יז )לף ו‪ >:‬מלוה על פ ה‬ ‫דמפקיע מקדושתה שאינה‬
‫לאיחלופי‬ ‫אתי‬ ‫דלמא‬ ‫שונחח נשבח יכו׳‪.‬‬
‫ב ב ה מ ה אחריתי ל ח ל ו ט י ן‬ ‫לצורך ווללוח ומאן לחזי לה בבימ‬ ‫לאיחלופי אםר או דלמא ומה שבורה דפםקה‬ ‫גובין מהן מפגי שהוא כמציל מילם‬
‫וה״ה דאוסר נמי למוכרה‬
‫לגיזה‬ ‫כוכבים‬ ‫לעובד‬
‫העובל כוכבים לסוף שנה או שמיס‬ ‫מיניה וכל שכן שלמה דלא פסקה מיניה‬ ‫א ע ״ ג לאזיל ומודה רש לחלק בין ס פ ק‬
‫דאיכא ל מ י מ ר‬ ‫ולחלבה‬ ‫בהמה לעובל‬ ‫מותר למכור‬ ‫סבר‬ ‫תיבעי לרבנן עד כאן לא קאסרי רבנן אלא‬ ‫לולאי עול מייתי ר״ת ראיה מההיא‬ ‫רבינו גרשום‬
‫נמי ד ל מ א אתי ל א י ח ל ו פ י‬ ‫למגילה )לף כח‪(.‬‬ ‫]בתרא[‬ ‫לפרק‬ ‫דכתיב ת פ ד ה ב ש ה יכול‬
‫הא מ כ י ר ה ד ש ל י מ ה א ט ו‬
‫כוכבים שלא לשחיטה‪ :‬ה״ש‪ .‬מ מ מ נ י ׳ ‪:‬‬ ‫בשבורה דפסקה מיניה אבל שלמה דלא‬ ‫בדמים‬ ‫אפי׳‬ ‫לפדותו‬
‫ולא קחני אע״פ שאינו רשאי‪ .‬אלמא‬ ‫לאמר אבוה בר איהי מיתי לי ללא‬
‫ש ל י מ ה אחהיתי ה ח ל ו ט י ן ‪:‬‬ ‫פסקה מיניה שרו או דלמא ומה שבורה‬ ‫כדאמרינן באידך פירקא‬
‫ו ט ע ם דרבנן מ ש ו ״ ה ‪ .‬ומי‬ ‫מומר למכור בהמה ל ע ו ב ד ה ל ה א‬ ‫עבלי שומפומ ע ס עובל כוכבים ואי‬ ‫דלא באתה תורה ל ה ח מ י ר‬
‫מ צ י ת אמרת ד ה א י ד ק א‬ ‫דלא אתיא לאיחלופי אסרי וכל שכן שלמה‬ ‫אסור מאי רבותיה וכן פ ר ״ מ שלא‬ ‫עליו א ל א ל ה ק ל עליו אבל‬
‫אסרי רבנן כ ש ל י מ ה מ ש ו ם‬ ‫קבלה מ ט ר ה לעובדן היא שאין חולק‬ ‫שאר בנוהות ב ה מ ה טהורה‬
‫דאתיא ל א י ח ל ו פ י ומי תלי‬ ‫העובל כוכבים אלא בוולדות ל ק ס ״ ל‬
‫דאתיא לאיחלופי וטעמא דרבנן משום הכי‬ ‫היו נזהרים משלש סעולות מ ל א מ ר‬ ‫אין פודין אותן ב ד מ י ם אלא‬
‫נ‬
‫ט ע מ א ב א י ח ל ו פ י ‪ :‬אמרו‬
‫ללא פליג עובל כוכבים בשבח פ ט י מ ת‬ ‫הוא והתניא אמרו לו >לרבי יהודה והלא‬ ‫פרק כל כתבי <שכח לף קיח‪ (:‬תיתי‬ ‫נותן ה ב כ ו ר ל כ ה ן ואם הצה‬
‫אמאי‬ ‫יהודה‬ ‫לד־‬ ‫לו‬ ‫ה כ ה ן ל מ ו כ ר ו לו רשאי‬
‫קא שרית ב ש ב ו ר ה והלא‬ ‫ב ה מ ה ‪ :‬על פיך‪ .‬בהגרמת פיך‪ :‬חגא‬ ‫מרביעין עליה ויולדת אלמא משום עובריה‬ ‫לי לקיימית ג׳ סעולומ מ ש מ ע שכולן‬ ‫ו מ ״ ט נותן כל דמיו לכהן‬
‫ויולדת‪.‬‬ ‫עליה‬ ‫מרביעין‬ ‫לא היו נזהרים בהן עור פ ר ״ מ בזמן‬ ‫ולא סגי ב ח צ י ד מ י ו מ ש ו ם‬
‫)גופה(‬ ‫דבהמה‬ ‫ונמצא‬
‫אינו רשאי והוא הלין‬ ‫במכירה‪.‬‬ ‫הוא הכי קא״ל טעמא דידן משום דאתיא‬ ‫ד ע י ק ר ב ה מ ה דישראל‪ :‬מאי‬
‫ש ל מ ה מ כ ר לו‬ ‫]גסה[‬‫לכולהו‪ :‬ומאי שנא מכירה מ ק ט ‪.‬‬ ‫לאיחלופי בבהמה אלא את מ״ט שרית משום‬ ‫בקלשיס ואין‬ ‫נשבעים‬ ‫כולן‬ ‫הזה‬ ‫לאו‪ .‬ה א דקתני קונםין לאו‬
‫ד ט ע מ י י ה ו דרבנן‬ ‫אלמא‬ ‫בה אינו רשאי ולא נקטיה בחלא‬ ‫תופסין בהם אלהומ ואע״פ שמזכידן‬ ‫אעובר קאי ו מ ש ו ם דאינו‬
‫דאסרי מ ש ו ם עובר הוא‬ ‫דאין יכולה להתרפאות כמאן דזבנה לשחיטה‬ ‫ח‬ ‫רשאי א ל מ א דרי י ה ו ד ה‬
‫מ ה נ ך ‪ :‬דעיקר מכירה היא‪ .‬עיקר‬ ‫]עמהס[ שם שמיס > וכוונתם ]לל״א‬
‫מ ש ו ם ד א ס ו ר למכור עובר‬ ‫דמי והלא מרביעין עליה ויולדת וכיון‬ ‫מ ״ מ [ אין זה נשם[ עבולמ כוכבים‬
‫סבר דאסור ל מ כ ו ר עובר‬
‫ל ע ו ב ד כוכבים ולא מ ש ו ם‬ ‫בהמה‪:‬‬ ‫מכירת‬ ‫הויא‬ ‫איסורא‬ ‫ל ע ו ב ד כוכבים ה ו א י ל דהיינו‬
‫א י ח ל ו פ י וכיון דלא חיישינן‬
‫מאי‬
‫דמרביעין עליה ויולדת משהא לה ואמר להו‬ ‫ל ע מ ם לשם עושה שמיס וארץ‬ ‫ט‬ ‫קאי‪.‬‬ ‫אבהמה‬ ‫אוהחיה‪:‬‬
‫ל א י ח ל ו פ י אלא מ ש ו ם עובר‬ ‫דקונסין אותו א ב ל עובר‬
‫ש ״ מ לגיזה ו ל ח ל ב ה שרי‬ ‫לכשתלד דלא מקבלת זכר תא שמע והנותן‬ ‫שמשממף ש״ש ולבר אחר‬ ‫ואע״ג‬ ‫דשאי ל מ כ ו ר ‪ :‬והא עד עשר‬
‫ב ש ב ו ר ה ולעולם ט ע מ א‬ ‫אין כאן לפני עור לא ממן מכשול‬ ‫ב ד מ י ו קתני‪ .‬ד מ ש מ ע דמי‬
‫דרבנן דחיישי ל א י ח ל ו פ י‬ ‫לו בקבלה ולא קתני אע״פ שאינו רשאי וליטעמיך המשתתף לו דלא קתני‬ ‫ע ו ב ר ‪ :‬תני דמיה‪ .‬ד מ ש מ ע‬
‫א‬ ‫לבני נח לא הוזהרו על כך וללילן‬
‫ה כ י אסרי לגיזה‬
‫ו ל ח ל ב ה והכי קאמרי ליה‬
‫והם‬
‫הכי נמי דרשאי והא ״אמר אבוה דשמואל אסור ל א ד ם שיעשה שותפות‬ ‫ש ל ב ה מ ה ‪ :‬ואי ב ה מ ה קא‬
‫בעית ל מ י מ ה כל ד מ י ה ‪:‬‬
‫לא אשכחן איסור בגרם שיתוף ^ ‪:‬‬
‫שרית‬ ‫קא‬ ‫מ ״ט‬ ‫עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בשם עבודת‬
‫וכו׳‬
‫לעיקר‬ ‫פרש״י‬ ‫מנירה‪.‬‬ ‫דעיקר‬
‫כהן מ א י עבידתיה ב ב ה מ ה‬
‫דזבנה‬ ‫כמאן‬ ‫בשבורה‬ ‫‪1‬‬ ‫ע צ מ ה אמאי יהיב ליה כל‬
‫ניהליה ל ש ח י ט ה ד מ י ד מ י ד‬ ‫כוכבים שלו והתורה אמרה ל א ישמע על פיך אלא תנא מכירה והוא‬ ‫המטרה‬ ‫הוא‬ ‫איסור‬ ‫המיה‪ .‬אלא ל א ו אעובה‬
‫נוחרה וליכא דידע דזבנה‬ ‫הדין לשותפות ה״נ תנא מכירה והוא הדין לקבלנות ומאי שנא מכירה‬ ‫ליה ב ע ל מ א דמוכרין עובר מ ש מ ע שרוצה לומר שעיקר האיסור‬
‫קאי‪ :‬לא ל ע ו ל ם סבירא‬
‫ל ע ו ב ד כוכבים ולא אתי‬
‫חלוטה‬ ‫מכירה‬ ‫לחלופי‬ ‫דנקט דעיקר מכירה היא תא שמעי( רבי יהודה אומר המקבל בהמה מן‬ ‫ל ע ו ב ד כוכבים ד כ ש ב ו ר הוא הוא המכירה וקשה הא שומפוח לא‬
‫למכירה ח ל ו ט ה ד ה א מ י ד‬ ‫והכא מ א י שנא דקתני‬
‫נוחרה וליתה בעין ודאי‬
‫העובד כוכבים וילדה מעלין אותו בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן בסבלה‬ ‫קונסין ה מ ש מ ע נמי אעובר מימסר משוס מ ט ר ה אלא כלאבוה‬
‫ליכא ל מ י מ ר הכי ד מ י ד‬ ‫אע״פ שאינו רשאי קונםין אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן‬ ‫כגון דיהב ליה ל ע ו ב ד לשמואל וצ״ל עיקר איסור הפשוט‬
‫נוחרה‪) .‬אבל אם( ןדהלא[‬
‫»[ וחכמים אומרים כ ל זמן שיד עובד כוכבים באמצע פטורה מן הבכורה‬ ‫ב‬
‫כוכבים ב ה מ ה מ ע ו ב ר ת הוא מ ט ר ה כלתנן פרק ק מ א למש׳‬
‫מ ש ה י לה כרי להרביעה‬ ‫הלכי מ י פ ט מ ה‬ ‫לפטומה‬
‫ש ת ל ד וכיון ה מ ש ה י ל ה אתי‬ ‫מאי‬ ‫ע ״ ז ) ל ף יל‪:‬ו‪:‬‬ ‫ל ה ליזבנו ו ל י ח ל ק ו המיה‬
‫ל ח ל ו פ י א ט ו מכירה ח ל ו ט ה‬ ‫ורבי‬ ‫ד ה ש ת א א ב ה מ ה גופה קנסי‬
‫ו א מ א י קא שרית הא אינו נ ו ח ר ה ‪ :‬ואמר להן ר׳ יהודה לכשתלד‪ .‬כלומר כ ש ת ר א ו שום שבורה בעולם ש י ו ל ד ת תימרו לי מ ״ט‬ ‫ליה ומיגו הקנםי ליה כוי‪ .‬והיינו ונותן כל ד מ י ו לכהן אבל ב ע ל מ א שרי לובוני ל ע ו ב ד כוכבים‪ :‬והאי נמי כיכול ל ה ת ר פ א ו ת ד מ י‬
‫שריח ב ש ב ו ה ה דודאי אינה י ו ל ד ת ‪ :‬דלא מ ק ב ל ה זכר‪ .‬מ ש ו ם ד ש ב ו ה ה היא ואינה יכולה ל ס ו ב ל ו הלכך שרי ה־ יהודה דלא חייש‬ ‫דלכשיגדיל חזי ל מ ל א כ ה ש ״ מ דעובר אסור ל מ כ ו ר ל ע ו ב ד כוכבים לר׳ י ה ו ד ה ‪ :‬איכא ד מ ת נ י לה‪ .‬הא דר׳ יהוהה אמתניתין ולא‬
‫ה ל מ א מ ש ה י לה לצורך וולהות‪ .‬א ב ל ש ל מ ה לעובהיה לד׳ יהודה עדיין ת י ב ע י לך‪ :‬ולא קתני אנותן לו ב ק ב ל ה א ע ״ פ שאינו‬ ‫בעי לה מ י ב ע י א ‪ :‬לימא מתני׳ דלא כר׳ י ה ו ד ה ד מ ד ש ר י ר׳ י ה ו ד ה ב ש ב ו ר ה הייה דשרי נ מ י אעובר ו ב ש ב ו ד ד מ י ‪ :‬אפילו ת י מ א‬
‫רשאי מהלא תני הכי ש ״ מ דסבירא להו לרבנן ד מ ו כ ה ב ה מ ה ל ע ו ב ר ד ק ב ל ה היינו ל מ ח צ י ת ש ב ח וולדות והיינו ב ב ה מ ה ל ע ו ב ר י ה ‪:‬‬ ‫ר׳ יהודה‪ .‬ו ב ש ב ו ה ה )שרי אסר( ]הוא דשרי[ הלאו היינו אורחיה כ ד א מ ר לעיל א ב ל בעובר אסר דהיינו אורחיה למיהוי כ ש כ ו ר‬
‫ו ל י ט ע מ י ך ה מ ש ת ת ף ‪ .‬דלא קתנ׳ א ע ״ פ שאינו רשאי ה כ י נמי ד ר ש א י ל ה ש ת ת ף ‪ :‬ולא י ש מ ע על פיך‪ .‬ש ל א ת ב ק ש בפיך ש י ש ב ע‬ ‫ע ד ש ה ו א ב מ ע י אמו א ב ל לבסוף חדי ל מ ל א כ ה ואסור‪ :‬מ כ ר ב ה מ ה ‪ .‬שאינה מ ע ו ב ר ת ל ע ו ב ד כוכבים לעובריה שיהיו העוברין‬
‫לך ב ע ב ו ד ה ורה ש ל ו ‪ :‬אלא תנא במכירה א ע ״ פ שאינו רשאי וה״ה ל ש ו ת פ ו ת ‪ .‬דאינו רשאי ל ה ש ת ת ף לו ווד׳׳ה ב ק ב ל נ ו ת דאינו‬ ‫של ש נ י ה ם ‪ :‬ת י ב ע י לתרוייהו ההכא ל א מזבין לא ב ה מ ה ע צ מ ה ולא עובר ד א כ ת י לא מ י ע ב ר א ‪ :‬בשבורה דלא אתיא ל א י ח ל ו פ י‬
‫רשאי ליתן לו ב ה מ ה ב ק ב ל נ ו ת ד ה מ ו כ ה ב ה מ ה לעובר דאסור לרבני‪ :‬ו מ א י שנא מכיהה דנקט‪ .‬ד ג ב י מכירה קתני א ע ״ פ שאינו רשאי‬ ‫ב ש ל מ ה ‪ :‬אבל ]שלמה[‪ .‬היכא דדבין ב ה מ ה לעובריה ד ב ה מ ה גופה ש ל מ ה היא ואתי ל א י ח ל ו פ י במכירה ש ל מ ה אחריתי ש ל א‬
‫דעיקר איםורא במכירה היא ל ה כ י תנא בה דאינו רשאי וה״ה ל כ ו ל ה ו ‪ :‬שיד ה ע ו ב ד כוכבים ב א מ צ ע ש י ש לו שום ח ל ק בה‪:‬‬ ‫לעובהיה ל ח ל ו ט י ן ואסר‪ :‬או ד ל מ א ו מ ה שבורה ד פ ס ק ה מיניה‪ .‬ד ל ח ל ו ט י ן מ ז ב נ ה ל ע ו ב ד כוכבים ד א ע ״ ג דאיכא ל מ י ח ש א ט ו מ כ י ר ה‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מםורת הש״ם‬
‫ו א מיי׳ פ ״ כ מהלכות שנת הלכה‬ ‫ו ר ב י יהודה סבר כוליה בכור משמע‪ .‬מ י מ ה ס׳ כסר ה ד ס )חולין לף‬ ‫מאי לאו אבהמה‪ .‬קאי הא דקמני קונסין אומו דקנסינן ליה לפדות‬ ‫א( צ״ק מ״ז‪ ,‬ב( גיטין מד‪ ,.‬ג( ג״ז‬
‫ג ס מ ג לאוין ס ה טוש״ע י׳׳ד‬ ‫שס‪ ,‬ד( ןעירונין ס ג ‪ :‬יש״נ[‪,‬‬
‫סי׳ קנא סעיף ל ‪:‬‬ ‫פח‪ .‬ושס( א מ ר איפכא רבי יהודה אומר ד מ ו מקצת ד מ ו ורבנן‬ ‫ה ב ה מ ה אלמא מכר אמ ה ב ה מ ה לעובריה דקבלה אינה אלא לעוברין‬ ‫ה( ]חולי! מ נ ‪ .‬וש״<[‪ ,‬ו( לאו צ״ק‪,‬‬
‫ז ב מיי׳ פיית מהלכות ענלים‬ ‫סברי כל ד מ ו ו פ ר ״ מ ההיא משוס דדם כולו דם מ ש מ ע כמב רחמנא ד מ ו‬ ‫קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן דרבנן לא פליגי עליה דר׳ יהודה‬ ‫‪ (1‬הכי ליקגסיה ט פ י חד מנדי שיעור‬
‫הל׳ א ע ו ש ״ ע י״ל סי׳ י ס ז‬ ‫דמיה כוי‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬ח( ןפולי] עי‪,[.‬‬
‫סעיף פ ‪:‬‬
‫מקצמ ד מ ו כדאמר הכא כתב כל דאפי׳ כל דהו וקשה ד ה מ ס דריש ר״י‬ ‫אלא לענין בכורה‪ :‬לא אטובר‪ .‬קנסינן ליה שכבר היה במעיה ומכרו‬ ‫ש( צ׳׳ק‪ ,‬י( שייך לע״נ‪ ,‬נ( דהוו‬
‫ח ג מיי׳ פ ״ ל מהלכות ננורומ‬ ‫ד מ ו לחלק ועוד לפי מ ה שפסק ר״מ כר׳‬ ‫לגמרי אבל עוברין שעמידה להמעבר‬ ‫ענין אמד צ״ק‪ ,‬ל( כשנשאר מק צח‬
‫הל׳ א ]ופי״נ מהלכות נכיריס‬ ‫צ׳׳ק‪ ,‬מ( ]סנהדרין עפ‪ ,[.‬נ( ]יע״ע‬
‫יהודה כדפרישימ פ ״ ק ד ג י ט י ן ) ל ף ה ושם‬ ‫מאי לאו אבהמה לא אעובר דיקא נמי‬ ‫לא איכפמ לן‪ :‬דיקא נמי‪ .‬דאעובר‬
‫ה<׳ טי[ ס מ ג עשי! ק מ ה טוש״ע‬ ‫תוס׳ מנחומ יא‪ :‬ל״ה ר״י ס נ ר‬
‫ל״ה א מ ‪ 0‬קשה הלכמא אהלכמא דאין‬ ‫קאי מדקמני נותן כל דמיו לכהן ואי‬ ‫וחוס׳ חולי! פח‪ .‬דייה ור׳׳י[‪ ,‬ס( נ ה‬
‫יל סי׳ שכ סעיף ל ‪:‬‬
‫ט ד מיי׳ שס ]ישם[ ט ו ש ״ ע שס‬
‫דקתני קונסין אותו עד עשרה בדמיו שמע‬ ‫נל חד מוסיף‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬ט( ]נג‪ :‬ושס‬
‫הלכה כר׳ יהודה דהכא כדאמר בסמוך‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫א ב ה מ ה כהן מאי עבידתיה‪ :‬מסייט‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫לית דחש להא דר׳ יהודה ד א מ ר שומפות‬
‫מינה מסייעא מ ל י ה ( לריש לקיש >דאמר‬ ‫ליה‪ .‬האי דקתני קונסין‪ :‬או לאו‬
‫ד׳׳ה אמר[‪ ,‬ש( גרסינן רכא‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫א‬ ‫צ( ]ועיי חיס׳ סנהדרין עח‪ .‬דייה‬
‫עובד כוכבים חייבת על כן ימכן לפרש‬ ‫ריש לקיש המוכר בהמה גםה לעובד כוכבים‬ ‫דוקא‪ .‬דלא קנסינן ליה כולי האי‪ .‬אי‬ ‫ההורג[‪,‬‬

‫תורה אור השלם‬ ‫דאין לדמומ אלא מ ה שהש׳׳ס מ ד מ ה‬ ‫ונםין אותו י« עד עשרה בדמיה דוקא או‬ ‫גמי ט פ י מ ה ט קנסינן ליה אס אין‬
‫‪ . 1‬ק ד ש לי ב ל בכור פ ט ר כ ל‬ ‫בההיא דבמולה אפי׳ מקצמ בתולים ד פ ׳‬ ‫יאו דוקא תא שמע ג >דאמר רבי יהושע בן‬ ‫העובד כוכבים ממרצה בכך‪ :‬ה״ש‪.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫באדם‬ ‫ישראל‬ ‫בבני‬ ‫רחם‬
‫שמות יג ב‬ ‫ו ב ב ה מ ה ל י הוא‪:‬‬
‫הבא על יבמתו )יבמות דף נט‪ (.‬ובפרק‬ ‫לוי נ ה מ ו כ ר עבדו לעובד כוכבים קונםין‬ ‫מדגבי עבד תני מ א ה והכא עשרה‬ ‫)א( ג ט ׳ עד עשרה ב ד מ י ו‬
‫‪ .2‬ב ל פ ט ר ךךום לי ו ב ל מ ק נ ך‬ ‫אלמנה ניזונת )כחוגופ דף צז‪ (:‬מ ד מ ה‬ ‫אותו עד מאה בדמיו שאני עבד רכל יומא‬ ‫שמע מינה דוקא קאמר דאי לאו דוקא‬ ‫מכירה‪) :‬ב( ש ם אמר ר׳ י ו ח נ ן‬
‫ת ז כ ה פ ט ר ש ו ר ושה‪:‬‬ ‫ושניהם מקרא אחד‪ (1) :‬דש׳׳־‬
‫להו לפלוגמא דמקצמ כסף ככל כסף‬ ‫ויומא מפמע ליה ממצות ואיכא דאמרי‬ ‫ליתני תרריהו מ א ה או תרדיהו עשרה‪:‬‬
‫שמות לד יט‬ ‫ד ״ ה ורנ חסדא יכו׳ לא חשיכ‬
‫י‬
‫‪ .3‬ודמנבךונ כ ל פ ט ר ר ת ם ליי‬ ‫דהנהו ד מ ו אהדדי ( ז ה ו ענין אחר‬ ‫לעולם בהמה לאו דוקא דלא קגסינן‬ ‫ד ע ו ב ד כ ו כ ב י ם אלא‪ (1):‬ד״ה‬
‫וכל פטר שגר ב ה מ ה אשר‬
‫אמר ריש לקיש י! המוכר בהמה גסה לעובד‬ ‫לא פליגי וכוי פליגי ה ס ״ ד ואח״כ‬
‫כשנתמעטו במוליס ונשמיירו מקצמם‬ ‫ליה כולי האי אבל גבי עבד משום דכל‬
‫י ה י ה ל ך ח ז כ ך י ם לין‪:‬‬
‫כאילו נשמיירו כולן וכן כסף כתובה‬
‫כוכבים קונםין אותו עד מאה בדמיה תנן‬ ‫יומא ויומא כ ר ‪ :‬דוקא‪ .‬מ א ה או לאי(‬
‫מ ״ ה נו אס יש‪:‬‬
‫שמות יג יב‬
‫>נשאר מקצמ יש לה מזונומ כאילו נשאר‬ ‫והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי‬
‫ל‬
‫דוקא‪ .‬בלישנא בתרא גרסי׳ בעבד ע ד‬
‫כולו מ ויש הרבה דרשות שאין להשוומן‬ ‫קונסין אותו עד עשרה ) א ( בדמיה מכירה‬ ‫עשרה בדמיו אלמא מ א ה ד ב ה מ ה לאו‬ ‫רבינו גרשום‬
‫מוםף רש״י‬ ‫שה אפי׳ מקצמ שה דפליגי ר׳ אלעזר‬ ‫פסקה מיניה קבלנות לא פסקה מיניה דוקא‬ ‫דוקא ד ה א עבד ד מ פ ק ע ליה ממצותיו‬ ‫מאי לאו‪ .‬ה א י דקתני א ע ״ פ‬
‫ע ד ע ש ר ה ב ד מ י ה דוקא או‬ ‫שאינו רשאי א ב ה מ ה קאי ד א י ן‬
‫ל א ו ד ו ק א ‪ .‬לאי געו מיניה ט פ י‬
‫ורבנן פ ׳ אומו ואמ בנו )חולין דף עמ‪(:‬‬ ‫או לאו דוקא תא שמע דאמר ר׳ יהושע‬ ‫ולא קנסינן אלא עשרה‪ :‬שאני טבד‪.‬‬ ‫נותנין לו ב ק ב ל ה ל מ ח צ י ת‬
‫קנסינן ליה ע ד לפריק ואורתא‬ ‫ופ׳ הזרוע <שס לף קלב‪ (.‬ופלוגמא‬ ‫בן לוי המוכר עבדו לעובד כוכבים קונםין‬ ‫ל ה ט לא קנסינן ליה ט פ י משוס ד ט‬ ‫)שכר( ]הוולד[ ו ה ״ ה לר׳ י ה ו ד ה‬
‫דמלתא הוא ד נ ק ט ;גיטין מ ד ו ‪.‬‬ ‫דאין מוכרין ב ה מ ה ל ע ו ב ר י ה ‪:‬‬
‫דרבי יהודה בן במירא ורבנן »אכל נפש‬ ‫אותו עד עשרה בדמיו שאני עבד דלא הדר‬ ‫פריק ליה לא הדר ליה למריה דקיי״ל‬
‫נ ק נ ס י ה ט פ י ח ד ‪ .‬מכרי דמיה‬ ‫ל א א ע ו ב ר קאמר‪ .‬דאינו ר ש א י‬
‫היה לן לקונסו יומר מן ה ע נ ד ותו‬ ‫ואפי׳ נשוה ההיא ד ד מ ו להך דהכא לא‬ ‫במסכת גיטין )לף מג‪ (:‬המוכר עבדו‬ ‫דכיון ד מ ע ו ב ר ת היא כ ש נ ו ת נ ה‬
‫לא‪ ,‬הואיל ו ט ע מ א משוס דהדרה‬
‫ליה בהמה מאי טעמא משום דקא הדרא‬ ‫לו ב ק ב ל ה אסור מ ש ו ם עובר‪.‬‬
‫מקשה ה א דפסיק הכא דלא כר׳ יהודה‬ ‫לעובד כוכבים יצא לחירות‪ :‬וקפריך‬
‫ליה הוא אין כאן אלא כדי דמיה‬
‫והמס ק א מ ר לימ דחש להא דר׳ שמעון‬
‫ליה ניקנסיה טפי חד אלא עבד מילתא‬ ‫בהמה מ״ט‪ .‬קנסינן ליה ט פ י משוס‬
‫א ב ל אם אינה מ ע ו ב ד ת ורוצה‬
‫ואתה קונסו מיי ע ד ק׳ אוי לו‬ ‫ל מ כ ו ר לעובר אכתי לא יהעינן‪:‬‬
‫מוזרה וו <שם>‪ .‬מ י ל ת א ד ל א‬ ‫ד א מ ר לא א מ ד נ ן מקצת כסף ככל כסף‬ ‫דלא שכיחא היא וכל י>מילתא דלא שכיחא‬ ‫דהדרא ליה‪ :‬ה ״ ג אי י(הכי א״כ ליקנסיה‬ ‫דיקא נמי דקתני א ו ת ו ו ב ד מ י ו‬
‫ש כ י ח א ה י א ‪ .‬שימכרוהו לעונד‬ ‫ש ״ מ ד א ע ו ב ר קאי ו מ י ה א ליכא‬
‫ניכניס!‪:‬שם(‪ .‬ט ר י פ ה א י נ ה ח י ה ‪.‬‬ ‫סייעתא דהלכמא כרבנן‬ ‫דאדרבה‬ ‫לא גזרו ביה רבנן‪ :‬וחכמים אומרים כל‬ ‫טפי חד‪ .‬כדי שיעור דמיה ליקגסיה‬ ‫ל מ ש מ ע לר׳ י ה ו ד ה אם מ ו כ ר‬
‫אין ס ו פ ה לחיוח )חוליו מב‪.>.‬‬ ‫דבכור מקצת בכור מ ש מ ע אי לאו כל‬ ‫זמן שיד העובד כוכבים כוי‪ :‬אמר ר ב י ) ‪p‬‬ ‫יותר מעשרה ד ה א במאי דהדרא ליה‬ ‫ב ה מ ה לעובהיה אי ל א ‪ :‬הא‬
‫ט ר י פ ה ח י ה ‪ .‬כחולין)נו‪ (:‬אמרו‬ ‫דקתני קונסין וכו׳ מסייע ליה‬
‫לו והלא ה ר נ ה מחקיימות שחיס‬
‫והמס נמי בתולה מקצת בתולים במשמע‬ ‫יהושע ושניהם מקרא אחד דרשו ‪ 1‬כ ל בכור‬ ‫אינו נשכר אלא כדי דמיה וקנסא לא‬ ‫לר׳ ש מ ע ו ן בן ל ק י ש ‪ :‬הא דקתני‬
‫ושלש שניס ישם(‪.‬‬ ‫עוד י״ל דלא תקשה דר׳ יהודה אדרבי‬ ‫»‪ t‬רבנן םברי בכור מקצת בכור משמע כתב‬ ‫הוי אלא י׳ הלכך ליתני י״א בדמיה ותו‬ ‫עד עשר בדמיו דוקא הוא‬
‫דאם ה ע ו ב ד כוכבים )מודידו(‬
‫יהודה משום ד ס ת מ א דקרא איירי‬ ‫רחמנא כל עד דאיכא כוליה ורבי יהודה‬ ‫אי‬ ‫לא‪ :‬כל בכור‪ .‬בישראל‪ .‬רבנן סברי‬ ‫]מעליהו[ ע ד עשר־ ב ד מ י ו ק ו נ ס י ן‬
‫בסתם בהמה שהן שלהן ואין לעובד‬ ‫הוה כתיב בכור בישראל הוה מ ש מ ע‬ ‫א ו ת ו שיתן ל ו ע ד ע ש ר ה ב ד מ י ו‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫סבר בכור כוליה בכור משמע כ ת ב רחמנא‬ ‫ויפדנו או ל א ו ד ו ק א ע ש ר א ל א‬
‫כוכבים שותפות בהן הלכך אי לאו כל‬ ‫אפילו מקצת בכור דישראל הוי חייב‬
‫!‪ [f‬עד עשרה בדמי׳ דוקא או‬
‫מ ו ק מ י ליה לקרא בכוליה בכור אי נמי‬
‫כל דאפילו כל דהוא איבעית אימא דכולי‬ ‫בבכורה‪ :‬למלויי אהא‪ .‬עד דליהוי‬
‫גוזמא בעלמא קאמרלאשמועינן‬
‫לאו דוקא‪ .‬פ ״ ה דלאו דוקא דלא‬ ‫ד מ י ח י י ב י ן אותו ל פ ד ו ת ו אפיי‬
‫קנסי׳ ליה כולי האי ושמא טפי‬ ‫משוס דכתיב )כמלכר ג( כל בכור‬ ‫עלמא בכור רובא משמע מר סבר כל‬ ‫כוליה דישראל‪ :‬לגרוטי‪ .‬דכל מ ש מ ע‬ ‫יותר מ ש ו י ו אבל לא כל כך ע ד‬
‫נמי קנסי׳ ליה וכו• ול״נ דאיך‬ ‫ע ש ר ‪ :‬ע ד מ א ה בדמיו‪ .‬מ ד נ ק י ט‬
‫נסתפק אי אמרינן לאו דוקא‬ ‫בישראל ובישראל מ ש מ ע כוליה כדאמר‬ ‫משמע למלויי אתא ומר סבר לגרועי אתא‬ ‫כל דהו כמו לשפחתך אין כל בבית‬ ‫גבי ע ב ד מ א ה ידות יותר מ ד מ י ו‬
‫דלא קנסי׳ כולי האי דא׳׳כ הא‬ ‫פרק מצות חליצה )יבמות לף קב‪ (.‬ולענין‬ ‫וכמה תהא שותפות של עובד כוכבים‬ ‫)מלכים ב ל(‪ :‬אפי׳ אזנו‪ .‬אפי׳ אין‬ ‫ש ״ מ ד ה א י עשהה ד א מ ר ג ב י‬
‫דקתני ער עשרה ליתא ועוד‬ ‫ב ה מ ה ד ו ק א ק א מ ר דאי ל א ו‬
‫מאי האי דמשני שאני עבד וכוי‬
‫חליצה ע ד שיהא אביו ואמו מישראל‬ ‫ותהא פטורה מן הבכורה ג אמר רב הונא‬ ‫שומפומ לעובד כוכבים אלא באוזן‬ ‫דוקא ליתני נ מ י ) כ ע ב ד ( ]בעבד[‬
‫הלא לאידך נמי דמייתי סייעתא‬ ‫אבל בעלמא מ ש מ ע שפיר מקצתי(‪:‬‬ ‫אפילו אזנו מתקיף לה רב נחמן ולימא ליה‬ ‫הבכור אינו קדוש‪ :‬ולימא ליה‪ .‬כהן‬ ‫ע ש ר ה ‪ :‬ל ע ו ל ם גבי ב ה מ ה ל א ו‬
‫ת ״ ש דהוי דוקא סבר שפיר‬ ‫דוקא ו ש א נ י ב ע ב ד מ ש ו ם ה כ י‬
‫ר ב ח ם ד א א מ ר דבר שעושה א ו ת ה‬ ‫לעובד כוכבים‪ :‬שקיל אזנך וזיל‪ .‬דאי נמי‬
‫ט ע מ א דעבד מפקי׳ ליה ממצות‬ ‫שקיל אזנך וזיל איתמר רב חסדא אמר‬ ‫נ ק י ט מ א ה ולא א מ ר נמי ע ש ר‬
‫דמשום הכי אמרינן בבהמה‬ ‫נבלה ד ב א א מ ר דבר שעושה‬ ‫ה ר בכור בעל מ ו ס נימן לכהן‪ :‬נבילה‪.‬‬ ‫דכל י ו מ א מ פ ק ע ליה מ מ צ ו ת‬
‫עשרה ובעבד מ א ה להכי נראה‬
‫דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר‬ ‫כי זבניה ל ע ו ב ד כוכבים מ ש ו ם‬
‫א ו ת ה טריפה‪ .‬פ ״ ק דתמורה )לף י א ‪( :‬‬ ‫כגון שיש חלק לעובד כוכבים בוושט או‬
‫לר״י לפרש דאפי׳ ט פ י מעשהה‬
‫גריס איפכא גבי אומר רגלה של זו‬
‫שעושה אותו טריפה במאי קמיפלגי בטריפה‬ ‫בגרגרח שלו הואיל וחיוחא בידיה‬
‫הכי קנסינן ליה ה כ י ‪ :‬איכא‬
‫קנסינן ומייתי ה ״ ש המוכר עבדו‬ ‫ד א מ ר י ד ק א מ ר ר״ל גבי ב ה מ ה‬
‫וכו׳ והוה ם״ד הבהמה ועבד‬ ‫עולה ומהגרסות הפוכות היא זו וההיא‬ ‫חיה למאן דאמר דבר שעושה אותו טריפה‬ ‫דעובד כוכבים חשיב כמאן ד ה ר כוליה‬ ‫]עד מאה[ וכולא מילתא תאני‬
‫שוין וא״כ עה עשרה לאו דווקא‬ ‫ה‬ ‫בענינא א ח ר י נ א ‪ :‬תנן כוי ע ד‬
‫דהכא אמריי מ א ה דוקא והן‬ ‫ד ה ת ם עיקר ד א מ ר רב חסדא מ ו ד ה‬ ‫קםבר > טריפה אינה חיה ולמאן דאמר דבר‬ ‫דעובד כוכבים‪ :‬טריפה‪ .‬כגון מ ן‬ ‫ע ש ר ה ב ד מ י ו ת י ו ב ת א דרבי‬
‫שוין ודחי לעולם אימא לך‬ ‫רבי יהודה בדבר שעושה אותה ט ר י פ ה‬ ‫שעושה אותו נבלה אבל טריפה חיה‬ ‫הארכובה ו ל מ ע ל ה מ ‪ :‬במאי קמיפלגי‪.‬‬ ‫ש מ ע ו ן בן לקיש ד א מ ר עד קי‪:‬‬
‫הכא והכא דוקא ועבד קנסי׳‬ ‫לא קשיא‪ .‬דגבי מכירה מ ש ו ם‬
‫טפי משום דמפקי׳ ליה מ מ צ ו ת ‪:‬‬
‫רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה‬ ‫אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דרב‬ ‫רב חסדא ורבא‪ :‬רבא ס ב ר טריפה‬ ‫הכי קנסינן ליה ע ד ק׳ ד פ ס ק ה‬
‫נ[ המוכר ב ה מ ה כוי קונסין אותו‬ ‫רב ששת אמר בדבר שמתה » ב ו כו׳ מר‬ ‫הונא ורב חסדא ורבא לא פליגי הא בו‬ ‫אינה חיה‪ .‬הלכך כמאן דהוי כולה‬ ‫מיניה דלגמרי זבנה‪ :‬ק ב ל נ ו ת‬
‫עד מ א ה בדמיו דוקא או לאו‬ ‫כוי הילכך עד ע ש ר קנסינן‬
‫מוסיף אדתבריה ובענין זה יתכן ד א מ ר‬ ‫דעובד כוכבים ד מ י ‪ :‬ורב חסדא ס ב ר‬
‫רוקא דלא קנסי׳ ליה כולי האי‬ ‫הא באמו אמר להו רב פפא מאי שנא‬ ‫ליה ט פ י ל א ‪ :‬דוקא או ל א ו‬
‫ת ״ ש המוכר עבדו לעובד כוכבים‬ ‫הכא רב הונא אזנו רב חסדא מוסיף‬ ‫טריפה חיה‪ .‬הלכך לא חשיב »( אלא‬ ‫דוקא ה א דקתני עד מ א ה ב ד מ י ו‬
‫בו דבעינן כל בכור וליכא אמו‬
‫קונסים אותו ע ד עשרה בדמיו‬
‫ט ר פ ה רבא מוסיף נבילה ו כ ה ״ ג פ ׳ ה מ פ ל ת‬ ‫נמי בעינן‬ ‫‪2‬‬
‫דבר שעושה אוחה נבילה‪ :‬לא פליגי‪.‬‬ ‫דוקא מ מ ש עד מ א ה או ל א ו‬
‫וכיון דבעבד נמי דמפקי ליה‬ ‫כ ל מקנך תזכר וליכא יאלא‬ ‫ד ו ק א אלא גוזמא קתני מ ש ו ם‬
‫ממצות לא אמרינן רק עשרה‬ ‫)נלה כג‪ (:‬גבי גוף אטוס ע ד לארכובה‬ ‫לא שנא‬ ‫רב חסדא ורבא עליה דרב הונא אבל רב‬ ‫ד מ כ ר ל ה דקונםין אותו יותר‬
‫כ״ש בבהמות ואם כן לאו דוקא‪.‬‬ ‫וחד מוסיף ע ד טבורו והא ד א מ ר רבא‬ ‫מתקיף לה מר בר רב אשי‬ ‫חסדא ורבא פליגי‪) :‬י(»(]הא בו‪ [.‬אס יש‬ ‫ויותר מ כ ד י המיה אבל לא כ ו ל י‬
‫ונראה למורי שיחיה דמכאן‬ ‫מ (‬
‫מאי שנא‬ ‫האי א ב ל בקבלנות יותר מ כ ד י‬
‫התם ו ש ט ו נקוב אמו ט מ א ה לידה‬ ‫חיותא‬ ‫בני‬ ‫דלאו‬ ‫גב‬ ‫על‬ ‫דאף‬ ‫מנפלים‬ ‫חלק לעובד כוכבים בבכור עצמו אפי׳‬
‫פי׳ הקונטרס הלעיל והכא לאו‬
‫פ‬
‫נינהו‬ ‫דמיה י ה י ב א ב ל לא כולי ה א י‬
‫כ מ ו כ ר ‪ :‬ער ע ש ר ה בדמיו‪ .‬ד ל ה ך‬
‫דוקא הלא קנסי׳ ליה כולי האי‬ ‫אפי׳ >גרס רבא בשמעתא לפי שהוא‬ ‫‪3‬‬ ‫באזנו אינו קדוש‪ :‬באמו‪ .‬או נבלוח‬
‫דתלמודא סבר ל א ו רוקא מ ש מ ע‬ ‫קדשי י[ דאמר מר פ ט ר שנר בהמה שגר‬ ‫לישנא תאני א י פ כ א ל מ י ל ח י ה‬
‫בתר רב חסדא לא קשה דרבא אדרבא‬ ‫או ט ר י פ ו מ ‪ :‬כל מקנך הזכר‪ .‬אס כל‬ ‫דר׳ י ה ו ש ע ‪ .‬ו מ ד ק א מ ר גבי ע ב ד‬
‫כן וקא דחי שאני עבד דלא‬
‫הדר ליה פי׳ הקונט• לעולם‬ ‫ה ת ם ד א ע ״ ג דושטו נקוב ט ר י פ ה ) ו ח י ה (‬
‫בבהמה התם ביון דלא עריבו בהו חולין‬ ‫ה מ ק נ ה שלך מזכר אס יהא שלך זכר‬ ‫ע ש ר ה ב ד מ י ו וגבי ב ה מ ה ק׳‬
‫אימא לך הוקא כפיי לעיל דאיך‬
‫לא מ ד מ ו לחסרון ע ד לארכובה‬ ‫קרינא בהו בבהמה כל בכור הכא כיון‬ ‫תקדישנו כדמתרגמינן דיכרין תקדיש‪:‬‬
‫ש ״ מ ד ה א י ק׳ דגבי ב ה מ ה ל א ו‬
‫הוה מצית ל מ י מ ו לאו דוקא‬ ‫דוקא ד ה ש ת א ו מ ה ע ב ד ד כ ל‬
‫א ״כ עד מ א ה רקתני ליתא ועוד‬ ‫ה א דרב הונא ורב ח ס ד א ורבא ל א‬ ‫דעריבו בהו חולין לא קרינא בהו כל בכור‬ ‫מחקץ! לה‪ .‬אכולהו‪ :‬שגר בהמה שגר‬ ‫י ו מ א מ פ ק ע ליה מ מ צ ו ת ל א‬
‫איך קא פ ש ט לאו דוקא מההיא‬
‫דעבד דלמא ה ב ה מ ה דוקא והא‬
‫פליג־‪ .‬הא פשיטא דרב חסדא‬ ‫ר׳ אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי‬ ‫בבהמה‪ .‬שגר במעי בהמה שעדיין‬ ‫ק א מ ר אלא ע ש ר ה ב ד מ י ו כ ״ ש‬
‫בהמה וש״מ לאו דוקא‪ :‬לעולם‬
‫דנקט עד עשהה כעבד ל א ו‬ ‫ורבא פליגי אלא ה ״ ק ה א דרב הונא‬ ‫אסי א״ל מאי אמור רבנן בי מדרשא א״ל‬ ‫לא הגיע זמנו לצאת‪ .‬ל״א שגר בהמה‬ ‫ד ו ק א קאמר‪ .‬ב ב ה מ ה ט מ א ה‬
‫דוקא דעד מ א ה דקנסי׳ ליה‬ ‫וגבי ע ב ד מ ש ו ם הכי א מ ר ע ד‬
‫דלעיל נמי פי־ הקונטרס דקא‬
‫ורבא‪:‬‬ ‫חסדא‬ ‫אדרב‬ ‫פליגא‬ ‫לא‬ ‫הכי‬ ‫מ ה שבהמה משגרת ומשכלת‪ .‬אלמא‬
‫ע ש ר ה ותו לא דשאני ע ב ד ד ל א‬
‫דחי דההוא ד ב ה מ ה לאו דוקא‬ ‫מ ״ ש מנפלים‪ .‬א ע ״ ג ד ה ת ם ח כתב קרא הוה לן למילף מ ה ת ם או‬ ‫א ע ״ ג דלאו בני חיותא נינהו קדשי הכא נמי אי נמי הוה ליה לעובד‬ ‫ה ד ר ליה ברצונו אצל י ש ר א ל‬
‫ועבד דוקא ונראה לפ׳ נסי או‬ ‫נפלים נילף משותפומ דכתיב כל בכור וגשוה כל הדרשות בענין א ח ד ‪:‬‬ ‫כוכבים ביה דבר שעושה אותו נבילה ליקדוש חלק הישראל א ע ״ ג‬ ‫רבו ד מ א ח ר ש מ כ ר ו רבו ל ע ו ב ד‬
‫לאו רוקא דאפי׳ טפי נמי וקא‬ ‫כוכבים שונא א ת רבו ולא בעי‬
‫פשיט מדאמרינן בעבד ע ד עשרה‬ ‫אלא‬ ‫דלאו בר חיותא ה ו א ‪ :‬י(אפי׳ מום קל‪ .‬ואפי׳ אין לעובד כוכבים‬ ‫ל מ ה ד ר ליה הלכך לא קנסינן‬
‫ש ״ מ לאו דוקא דהא אף בבהמה‬
‫שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבלה ולא ט ר פ ה אלא מוס קל בעלמא פ ט ו ר ה מן הבכורה‪:‬‬ ‫ליה לרבו ט פ י אלא ע ד ע ש ר ה‬
‫בדמיו‪ .‬ומותבינן ב ה מ ה מ ״ ט‬
‫אמרינן עד מ א ה וה״ה ד ב ב ה מ ה‬
‫לאו דוקא מ א ה ד ה ״ ה טפי וקא‬
‫הט‬ ‫אמרינן ד ע ד מ א ה ב ד מ י ו מ ש ו ם‬
‫דחי שאני עבד דלא הדר ליה ונימא דוקא בבהמה ובעבד ולדה הפי• יש לנו להשוותם דוקא או לאו דוקא‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪ :‬נ[ כל בכור‬ ‫דקא הדרא ה ב ה מ ה לרכה ד ל א א י כ פ ת ל ה אם תחזיר ואי מ ש ו ם הכי הוא ה ב ב ה מ ה הדרא אי הכי מ ״ ט דאמרינן ע ד מ א ה ליקנסיה‬
‫)משום( קדש לי כל בכור‪ :‬ו[ דאמר מר פטר וכוי‪ .‬תי׳ דאמרי׳ בספרי מ ה בהמה נפלים פטורים אף ארם כן דכתיב באדם ובבהמה ונראה‬ ‫דליפרוק ל ה )אפי׳ ט פ י מ מ א ה ( ]טפי חד[ ב ד מ י ה א ל א הא דאמרינן ב ע ב ד עשהה ט פ י לא ל א ו מ ש ו ם ט ע מ א ד א ה ד ו ה י הוא א ל א מילתא‬
‫דגריס נפלים פוטרים הבא אחריו רהנפל קדוש משגר בהמה ואף אדם כן‪ .‬גי׳‪ (9 :‬ויש הרבה דרשוה שאין להשוותן שה‪ .‬נ״א ס״י אבל‬ ‫הלא ש כ י ח א ה ו א דליזבון איניש ע ב ד י ה )גר( ל ע ו ב ד כוכבים ומילתא דלא ש כ י ח א לא גזרו בה רבנן ולהכי ל א קנסו ביה א ל א ע ד‬
‫שאר דרשות שהם כענין דה אין להשוותם ח ד דהכא וחד דשה ואפי׳ מקצת וכוי‪ :‬ו[ מאי שנא מנפלים אע״ג דהתם כתב שגר הוה ליה למילף‬ ‫ע ש ר ה ו ב ה מ ה ש כ י ח א ד ז ב נ ה וגזהו ו ה ש ת א ליכא ל מ י מ ר ליקנסיה גבי ב ה מ ה ט פ י ) מ מ א ה ( ]חד[ ד ה א ל א תלינן ט ע מ א לא ב ע ב ד ולא‬
‫ונשוה כל הדרשות בענין א ח ד נדרוש כל מקנך או נילף נפלים משותפות כדי להשוות הדרשות בענין א ח ד ושגר נדרוש לדרשא אחריתי‬ ‫ב ב ה מ ה מ ש ו ם ה ה ד ר א ‪ :‬ק ד ש לי כל בכור‪ .‬מ ק צ ת בכור מ ש מ ע ד א פ י ׳ אין ל י ש ר א ל ח ל ק ב ב ל ו א ל א ב מ ק צ ת ו חייב ל פ ד ו ת ה ‪ :‬ע ד דאיכא‬
‫וכו׳ לשון תוספות הרא״ש‪:‬‬ ‫כוליה‪ .‬בכור ש ל ישראל לא מ י ח י י ב ‪ :‬ד א פ י ל ו בכל ד ה ו א י ת ליה ח ל ק בגויה מ י ח י י ב ‪ :‬רובא מ ש מ ע ‪ .‬דרוביה ד י ש ר א ל הוי רבנן סברי‬
‫ה א י דכתיב כל למלוייה ד ע ד ד ל ה ו י כוליה ד י ש ר א ל לא מ י ח י י ב ‪ :‬לגרועיה‪ .‬ד א פ י ׳ כל ד ה ו ד י ש ר א ל ח י י ב ‪ :‬ו ל י מ א ליה ל ע ו ב ד כוכבים‬
‫ש ק ו ל אדניך וזיל‪ .‬ויהיב ל ב כ ו ר לכהן ואי לא חזי ל מ ז ב ח ח ז י ל מ י כ ל י ה ל כ ה ן וקשיא לרב ה ו נ א ‪ :‬רב ח ס ד א א מ ר אם יש לו ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ח ל ק )בדבר( ]בבכורה[ באבר ש ע ו ש ה אותו נ ב ל ה ש א י ל ו היה נ ו ט ל ו ה ע ו ב ה כוכבים כ ש ה ו א ח י כגון הירך עם ה ח ל ל ש ל ה עם‬
‫ה ע ו ק ץ )עם( ]עד[ ה ח ל ל נבילה ו א ע ״ פ שעהין מ פ ה כ ס ת נבילה ה ח ש ו ב ה היא כ מ ת ה ‪ :‬ורבא א מ ר אפי׳ י ש ל ו ח ל ק בדבר ש ע ו ש ה א ו ת ו ט ר פ ה אילו נ ט ל ח ל ק ו כגון מ ן ה א ר כ ו ב ה ו ל מ ע ל ה פ ט ו ר מ ן ה ב כ ו ר ה רלא יכיל ל מ י מ ר ליה ש ק ו ל ח ל ק ך ודיל השאהא לא ח ז י קא סבה‬
‫ט ה י פ ה לא חיה י״ב ח ד ש ו כ מ ת ה ד מ י א אילו נ ט ל ח ל ק ו ‪ :‬א מ ר ו ה כוי דלא פליגי רב ח ס ד א ורבא אהא דרב הונא ד ה א י ד‪:‬אמר רב הונא אפי׳ אזנו‪ .‬בו ב ב כ ו ר ע צ מ ו ק א מ ר ו ה א י ד ק א מ ר רב ח ם ד א ורבא ב א מ ו והב הונא םביהא ליה ב א מ ו כ ו ו ת י ה ו ואינהו סבהי בו כותיה‪:‬‬
‫א מ ה ל ה ו רב פפא‪ .‬ודאי פליגי דרב הונא סבירא ליה ב א מ ו כבן ואינהו נמי סביהא ל ה ו בו כ ב א מ ו מ א י שנא בו כוי‪ :‬מ ת ק י ף לה מר בר רב אשי‪ .‬ל ב ו ל ה ו מ ״ ש ד ש ו ת פ ו ת ד ע ו ב ד כוכבים פ ט ר ב ד ב ר ש ע ו ש ה ט ר פ ה או נבלה מ נ פ ל י ם בכור ד א ע ״ ג ד ל א ו בני ח י ו ת א נינהו‬
‫והווין נ ב ל ה גמורה ק ר ש ו בבכורה וצריכין קבורה‪ :‬ומנלן ד ק ד ש י ד כ ת ב שגר מן ה ב ה מ ה כל ש י ו צ א מ ן ה ב ה מ ה ר א ש ו ן אפילו נ פ ל ק ד ו ש ה ת ם בנפלים כיון דלא עריב ב ה ו ח ו ל ץ דלית ל ע ו ב ד כוכבים ש ו ם ש ו ת פ ו ת ב ה ו קרינא ב ה ו כל בכור ד י ש ר א ל ו ק ד ש י אפי׳ נבילה‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ס‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ג‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( לקמן טז‪ ,:‬ב( לקמן מ‪,.‬‬ ‫ח( הכי אמר רבי יוחנן‪ .‬בי מלרשא להאי חייב לקחני חייב לימנו‬ ‫א ל א לאו משום דהוה ליה שרוע‪ .‬ושינוי לא ה ר מ ו מ א וא״ת אם‬ ‫י א מיי׳ ם ״ נ מהלנוח‬
‫ג( שס‪ ,:‬ד( שס מג‪ (5 ,.‬ושינוי‬ ‫נכורות הלי יל טוש״ע‬
‫צ״ק‪ ,‬ו( צ״ל ליה‪ ,‬ז( ןלקמן לה‪.‬‬ ‫לכהן ק א מ ר אבל למזבח לא קרב להאי דאישחני הוי מ ו ס קבוע לשחוט‬ ‫כן קשה ט פ י לר׳ יוחנן לאמר לעיל כיון לאישתני הוי מ ו מ א‬ ‫י״ל סי׳ שיג סעיף ז‪:‬‬
‫נג‪ :‬חמורה כל‪ ,[:‬ח( והדמנן‬ ‫עליו בחוץ כבכור בעל מוס ששוחטו כהן ואוכלו‪ :‬ל ד ר ג הונא‪ .‬לאמר‬ ‫ל>דהכא לייקינן שתיהן גלולות ה ר שינוי ולא חשיב מ ו מ א ויש לומר‬ ‫י א ב מיי׳ פ י ״ נ מהלנוח‬
‫רחל כוי וה״; אמר ר״י צ״ק‪,‬‬ ‫נכוריס הלי יל טוש״ע‬
‫»( לאשמועינן ה ס ״ ל צ״ק‪,‬‬
‫ןע״א[ אפי׳ אזנו‪ :‬הנינא‪ .‬לקמן בפי על אלו מומין שוחטין אמ הבכור)מ‪:(.‬‬ ‫ההיא ללעיל שינוי חמור ט פ י משתיהן גלולות או שתיהן ק ט נ ו ת ‪:‬‬ ‫יל סי׳ שה סעיף יח וסי׳ שנא‬
‫י( ןויקרא כבן‪ ,‬כ( ]לכריסטו[‪,‬‬ ‫הלא נשהנה לוי‪ .‬ולהכי איצטריך לר׳‬ ‫מ פ ק ע להו מקדושתייהו‪.‬‬ ‫דקא‬ ‫סעיף י ט ‪:‬‬
‫ל( והכא צ״ק‪ ,‬מ( לאינו צ״ק‪,‬‬
‫יוחנן לאשמועינן ל מ ו ס ה ו א ‪ :‬או אחה‬ ‫*‪ t‬הכי אמר רבי יוחנן אפי׳ מום קל והדתנן‬ ‫מ ה שאין נזהרין עכשיו ו א ע ״ פ‬
‫ג( צ״ל אפי׳ בהא לרנ יהולה‬
‫משמע בר״פ כיצל מערימין‬ ‫גדולה‪ .‬כשל עגל או אחמ ק ט נ ה כשל‬ ‫שנענש רב מרי פ ר ״ ת רב מרי נענש‬
‫מ ׳ רש״א והצ״ק הגיה יאמרי׳‬
‫א >רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫אווז‪ :‬יש כמינו קדוש בבלורה‪ .‬ואפי׳‬ ‫לפי שהיה מ ק נ ה אזנו של עובר ואיכא‬
‫נ פ ׳ ניצל מערימין‪ ,‬ס( לא היה‬ ‫פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת םימנין‬ ‫‪ [6‬הכי א״ר יוחנן אפי׳ מום‬
‫מ ק נ ה אוזן עוגרלעוכל כוכבים‬ ‫ה ט הוי מ ו מ א ואמאי איצטריך לרבי‬ ‫ה פ ק ע ה בגוף העובר אבל הקנאה באס‬ ‫קל ועוד דהא תנן וכו׳ ואם‬
‫להוי צ״ק‪ ,‬ט( צ״ל הוזקק‪,‬‬ ‫יוחנן למימר»(‪ :‬לא משום דהוה ליה‬
‫חייב מום קבוע הוי לשחוט עליו בשלמא‬ ‫שריא ו א ע ״ ג לאית ספרים דגרסי לאזנה‬ ‫יש מקצת סימנין א״ר יוחנן‬
‫‪,‬‬
‫שרוע‪ .‬לשרוע האמור בחורה ( זו היא‬ ‫מום קל קא משמע לן כדרב הונא ולאפוקי‬ ‫לשון נקבה היינו משוס לקאי אחיותא‬
‫וכוי‪ .‬נ״א ועוד א״ר יוחנן‬
‫כבי מדהשא הא דתנן בפ״ב‬
‫שאברו אחל גלול מחבירו אבל שינר‬ ‫מדרב חםדא ורבא אלא מום קבוע מאי‬ ‫והכי נמי אסר לה בגיזה ועבולה וא״ת‬ ‫)פי( רחל שילדה מין עז‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ואביה עז פטור מן הבכורה‬
‫‪ .1‬א י ש א י ש מ ז ך ע א ה ר ן‬
‫אחר כגון שבצמרו )‪ 0‬ל ו מ ה לעז לא‬ ‫קא משמע לן דכיון דאישתני הוה ליה מומא‬ ‫לקמן פ ״ ט )לף נג‪ (.‬לפריך גבי מעשר‬ ‫דאינו קדוש אם בכורה היא‬
‫ו ה ו א •צרוע א ו זב בקז־שינז‬ ‫שמעינן ל מ ו ס הוא הלכך איצטריך‬ ‫תנינא ‪* 5‬ופיו דומה כשל חזיר הרי זה מום‬ ‫ב ה מ ה ״(ואינו נוהג בזמן הזה דלא ליתי‬ ‫דהו״ל נדמה ואמרי• לקמן‬
‫ל א יאבל עד א ש ר יטהר‬ ‫אך בכור שור שיהיה הומה‬
‫ללבי יוחנן לאשמועינן‪ :‬מימין אלו‪.‬‬ ‫וכי תימא ה ת ם נשתנה בדבר שאין במינו‬ ‫לידי מקלה אי ה ט בכור גמי לא לנהוג‬ ‫לאמו ואם יש בו מקצת‬
‫והנגע בכל ט מ א נפש או‬
‫אשר ת צ א ממנו‬ ‫איש‬ ‫שפירשו חכמים בבכור‪ :‬בי! עוברי!‬ ‫בזמן הזה משוס תקלה ומשני אפשר‬ ‫סימנים שדומה לאמו חייב‪:‬‬
‫ויקרא כב ד‬ ‫ש ב ב ת זרע‪:‬‬
‫קדוש בבכורה הכא נשתנה בדבר שבמינו‬ ‫ג[ וז״ל הגליון אבל בהמה‬
‫בין קבועי! פוסלי!‪ .‬באלם בכהן כל זמן‬ ‫כדרב יהודה אמאי לא משכחת ת ק נ ה‬
‫שמום בו לא יעבול‪ :‬שוה בזרעו‪.‬‬
‫קדוש בבכורה הא נמי תנינא ״עינו אחת‬ ‫באמהומ כדפרישימ י״ל ה מ ס ט ו ן‬
‫שתיהן גדולות וכוי ו פ י ה‬
‫אחת גדולה ואחת באדם‬
‫שלומה לבני א ל ם ‪ :‬לעולם אימא לך‬ ‫גדולה ואחת קטנה ותנא גדולה גדולה‬ ‫דאיכא חשש מקלה רש להם למקן בלא‬ ‫וכו׳ מ ״ ט הוי מומא גבי‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫בכור בהמה כדמפרש פ׳ על‬
‫)א( גפי לעולם אימא לן‬
‫לוי‪ .‬ומהכא לא מסחבר משוס שרוע‪:‬‬ ‫כשל עגל וקטנה קטנה כשל אווז בשלמא‬ ‫ה פ ק ע ה מכהן שיעשה כרב יהודה לא‬ ‫אלו מומין ומשום שנוי וכו׳‬
‫משוס שינוי הוי בצ׳׳ל וחיבח‬ ‫סרוייהו בעו‪ .‬והא ולאי משונה הוא‪.‬‬ ‫קטנה כשל אווז אין במינו קדוש בבכורה‬ ‫רצו למקן שיעשה לעולם כך ע״י ה פ ק ע ה‬ ‫אלא לאו משום דהו״ל‬
‫שינוי נ מ ח ק ‪) :‬ג( רש״י ל ״ ה‬ ‫שרוע אכל בשתים גדולות‬
‫לא משוס ונו׳ שנצמדו ה ו א‬
‫ואי קשיא אמאי איצטריך לר׳ יוחנן‬ ‫אלא גדולה כשל עגל יש במינו קדוש‬ ‫ומיהו אי עבד עבד אי נמי בימי רב מרי‬ ‫שנוי לא הוי מומא ודלא‬
‫דומה‪:‬‬ ‫למימר הא אוקימנא לשינר הוי מ ו מ א‬ ‫בבכורה אלא לאו משום דאמרינן כיון‬ ‫היו בקיאין להטיל מום בבכור קודם‬ ‫כרבי יוחנן דלעיל ודחי‬
‫לעולם שנוי הוי מומא‬
‫מריץ כיון לאיכא למימר נמי ללאו‬ ‫דאישתני הוה ליה מומא לא משום דהוה‬ ‫שיצא לעולם אסור לעשות ע״י ה פ ק ע ה‬ ‫ומשום הכי פסלי׳ אחת‬
‫משוס שינוי הוא אלא משוס שרוע‬ ‫אבל אנו דלא בקיאי! בכך מוטב להקנות‬ ‫קטנה ואחת גדולה אבל‬
‫מוםף רש״י‬ ‫ליה שרוע הכי נמי מסתברא דתנן י>מומין‬ ‫בשתים גדולות ליכא שנוי‬
‫איצטריך לר׳ יוחנן למימר‪ :‬אחי‪.‬‬ ‫לעובד כוכבים קודם שיבא לידי תקלה‬
‫מ ק צ ת ס י מ נ י ן ‪ .‬של אמו‬
‫עובלי כוכבים הוו‪ :‬אהאי לקמיה‬
‫אלו בין קבועין בין עוברין פוםלין יתר‬ ‫כ ד מ ש מ ע פ׳ בתרא )לקמן לף נג‪ (.‬דאי‬
‫כדמסיק ואזיל אי מ ח מ ת‬
‫)לקמן ר‪ .!:‬מ ו מ י ן א ל ו ‪.‬‬ ‫בריותא וכוי‪ .‬וכן נ״ל ומה‬
‫האמורי! ננכור‪ ,‬ב י ן ק ב ו ע י ן‬ ‫דרבא‪ .‬למיבעי אי מיחייבא בבכורה‪:‬‬ ‫עליהן אדם עיניו שתיהן גדולות שתיהן‬ ‫לאו משום דאפשר כרב יהודה היה לנו‬ ‫שפירש רש״י והתוספות לא‬
‫‪1‬‬ ‫הבנתי עכ״מ‪ [1 :‬אבל לדידן‬
‫בין ע ו ב י י ן ‪ .‬נל זמן שה! נו‪,‬‬
‫פ ו ס ל י ן ‪ .‬נ נ ה ן לענודה !לקמ‪1‬‬ ‫מקנה לאודנייהו לעובד לולבים‪.‬‬ ‫קטנות גבי אדם הוא דכתיב א י ש איש‬ ‫לתקן להקנות לעובדי כוכבים ואנן דלא‬ ‫לא )אפיי( ]אפשר[ בענין‬
‫מג;‪ .‬ק ו ד ם ש י צ א ל א ו י ר‬ ‫לאפקועינהו מבכורה‪ :‬ואסר להו‪.‬‬ ‫מזרע אהרן דבעינן איש שוה בזרעו של‬ ‫בקיאינן ה ר כלא אפשר '()ואפי׳ בהא‬ ‫אחר עוד פר״ת וכו׳ וכן פי׳‬
‫ה ע ו ל ם ‪ .‬דנכור אינו קדוש‬ ‫בתוס׳ תיצוניות ז״ל פירש‬
‫עלשיקדשנו ר ח ם ! ל ק ח ! לה‪.(.‬‬
‫כבכוריס‬ ‫ועבולה‬ ‫בגיזה‬ ‫לבכורות‬ ‫אהרן »‪ 1‬אבל בהמה שתיהן גדולות שתיהן‬ ‫דרב יהודה בפרק אין מערימין( דאסור‬ ‫הקונטרס ואב״א רב מרי‬
‫גמורים ויהיב להו לכהניס‪ :‬וכלאי‬ ‫קטנות נמי לא הוי מומא אחת גדולה ואחת‬ ‫מן הדין גזירה דלמא מפיק את ראשו‬ ‫וכוי קנין גמור כסף ותימה‬
‫איך יטעו העולם בין קנין‬
‫חיוהא‪ .‬מ ח ה מ ק נ ה ו ‪ :‬לידי הקלה‪.‬‬ ‫קטנה מאי טעמא אי משום שינוי אפילו‬ ‫קודס שיטיל בו מוס אי לאו משום דרב‬ ‫כסף למילתא בעלמא לכנ״ל‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫שלא יגוז רעבול בהן‪ :‬אי הלי‪.‬‬ ‫יהודה עדיפא להטיל בו מוס קודס שיצא‬ ‫דרב מרי היה מקנה אדני‬
‫לא הוי לא מ ח מ ת ברייתא‬
‫שתיהן גדולות שתיהן קטנות נמי אלא לאו‬ ‫העובד ע״י משיכת האם‬
‫ללטובה נחכוון אמאי כלאי חיוחיה‪:‬‬ ‫לעולם ט היה צריך להשהותו ע ד שיסול‬
‫ולא מ ח מ ת כ ח י ש ו ת א א ל א‬
‫קודם שיצא‪ .‬זעליין לא גתקלש לבכור‬
‫משום דהוה ליה שרוע לא לעולם אימא‬ ‫מ ו ס מעצמו ונראה דבהקגאת אזן לחוד‬
‫כדאמרי׳‬ ‫מקניא‬ ‫ושפיר‬
‫מ ש ו ם שינוי ואכתי מ ה כ א‬ ‫משוך פרה לעוברה קנה‬
‫ש מ ע י נ ן ליה והדרא ק ו ש י א‬ ‫ברחם חליא קלושחיה לכחיבי( בל‬ ‫שרי דקי״ל כרב הונא מדקאי ר׳ יותנן לך משום שינוי יא( לשינוי הוי מומא ודקא‬ ‫דומיא דדקל לפירותיו וכ״ע‬
‫לא ידעי לאקנויי קנין גמור‬
‫ל ד ו כ ת י ה ‪ :‬ד ה ו ו מסרי ל ה‬
‫א ח ה א ע ו ב ד י כוכבים חיותא‬
‫הבכור אשר יולל ולא הוי כמטיל מ ו ס‬ ‫קשיא לך אפילו שתיהן גדולות שתיהן‬ ‫כוותיה ואמר אפי׳ מ ו ס קל ורב מרי‬ ‫וסברי דמהני להקנות אזני‬
‫ל פ ט ו מ א מ ש ל ה כדי ש י ה ו‬ ‫בקלשיס‪ :‬מקדושה להן לא מ פ ק ע ליה‪.‬‬ ‫קטנות התם אי מחמת בריותא יתירא‬ ‫נמי ד מ ק נ ה אזנייהו לא נענש אלא משוס‬ ‫עיבור‬ ‫קודם‬ ‫העובר‬
‫חציים ש ל דה‪ :‬א ת א י ל ק מ י ה‬ ‫האימהות ו א מ ת הוא דלא‬
‫דרבא‪ .‬ו פ ט ר ה מ ב כ ו ר ה ‪:‬‬
‫להוי כבכור בעל מ ו ס הניחן לכהן וחייב‬ ‫תרווייהו בעי למיברא אי מ ח מ ת כחישותא‬ ‫ה פ ק ע ה ולקמן פ׳ במרא )ג״ז שס( פריך‬ ‫ק נ י ) ד ל א הוי( ]דהוי( כמוכר‬
‫הויא ליה ההיא חיותא‪.‬‬ ‫כהן לנהוג בו קלושה שלא יגוז רעבול‬ ‫יתירא תרווייהו בעי מיכחש ההיא גיורתא‬ ‫לקנינהו להו לאודנייהו לעובד כוכבים‬ ‫פירות דקל עד שלא יבואו‬
‫עדר ש ל ב ה מ ו ת ‪ :‬מקני‬ ‫לעולם אבל דקל לפירותיו‬
‫בו וכשהוא שוחטו אינו שוחטו באיטליז‬ ‫ולכל היותר מותר ע״י הקנאה בדבר‬
‫ל ה לאודנייהו‪ .‬דבכורותיו‬ ‫דהוו מסרין לה אחי חיותא לפטומה אתאי‬ ‫נקנה אף קודם שיבא לעולם‬
‫ב מ ע י א י מ ן ל ע ו ב ד כוכבים‬ ‫ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא‬ ‫שעושה אותה ט ר י פ ה או נבילה ולאידך‬ ‫וכן נמי פרה לעוברה אף‬
‫דבתר ד נ ו ל ד ו לא מ צ י מ ק נ י‬
‫לקמיה ררבא אמר לה לית דחש י( לה להא‬ ‫האימהות‬ ‫עבור‬ ‫קודם‬
‫כלקלמן <לף לא‪ :(.‬הלא‪ .‬מכי מקני לה‬ ‫לישנא מפרש שנענש רב מרי משום‬
‫ןדזכה בהן[ כ ה ן ד ה ו צ א ה‬
‫לעובל כוכבים ללא חיילא עליה שם‬
‫דרבי יהודה דאמר שותפות עובד כוכבים‬ ‫דידע לאקנויי וכ״ע לא ידעי וסברי רב‬
‫והשתא ניחא שפיר שיש‬
‫ע״כ‪:‬‬ ‫בזה‬ ‫לטעות‬
‫מ ר ח ם מ ק ד ש ‪ .‬ולא ל פ ט ר ן‬
‫מבכור הוה מ ת כ ו ץ דהא‬ ‫קלושה ו א ע ״ ג שהוא נוהג בו קלושה‬ ‫חייבת בבכורה רב מרי בר רחל הויא ליה‬ ‫מרי מילחא בעלמא הוא דעבד ואחי‬ ‫ו[ דאדרבה לר׳ יוחנן וכו׳‬
‫אפי׳ ה כ י ה ו ה אסר ליה‬ ‫ר״ת‬ ‫פוסק‬ ‫יוחנן‬ ‫כר׳‬
‫בגיזה ו ב ע ב ו ה ה ויהיב ל ה ו‬ ‫הוי כנוהג קלושה בחולין גמורין‪ :‬קני!‬ ‫ההיא חיותא הוה מקנה לאודנייהו לעובד‬ ‫לידי תקלה יש לפרש נמי רב מרי שהיה‬ ‫)ובתיובתא( ]ובב׳׳מן דף‬
‫לכהנים אלא דאי לא ידע‬ ‫גמור‪ .‬ליטול מ ע ו ח מן העובל כוכבים‬ ‫כוכבים ואםר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו‬ ‫בקי בדרב יהודה לית ליה למיעבד בקגין‬ ‫מ״ו נמי מסיק משיכה‬
‫י ש ד א ל דבכור הוי ו ש ה י ם‬ ‫בעובד כוכבים קונה‪:‬‬
‫ליה ו א כ י ל ליה דלא אתי‬
‫לעובל כוכבים לא קני אלא בכסף‬ ‫לכהנים וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל‬ ‫דאתי למיטעי אבל לדידן לא <[ אפשר‬
‫ת ק ל ה ד ה ו ו ליה‬ ‫לידי‬ ‫כלאמרי׳ לקמן בפרק שני )לף יג‪:(.‬‬ ‫וכי מאחר דאםר להו בגיזה ועבודה ויהיב‬ ‫בענין אחר עוד סר״ת רב מרי ©שהיה‬
‫ח ו ל י ן ‪ :‬וכלאי חיותא‪ .‬ו מ ת ו‬
‫מילחא הוא דעבד‪ .‬מילחא בעלמא‬ ‫מ ק נ ה אזן עובר לעובד כוכבים הוי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫)כעין( ]מפני[‬ ‫בהמותיו‬ ‫להו לכהנים אמאי מקנה להו לאודנייהו‬
‫ש ה י ה מ ו צ י א ן ל ת ו ל י ן ‪ :‬אי‬ ‫בדיבור ואינו נוטל דמיו‪ :‬מ ת נ י ׳‬ ‫לעובד כוכבים דלמא אתי בהו לידי תקלה‬
‫דבר שלא בא לעולם אלא היה מ ק נ ה‬ ‫ה כ י ק א מ ר רבי יוחנן אפי•‬
‫הכי‪ .‬כיון דכוונתו ל ט ו ב ה‬ ‫מ ו ם קל‪ .‬כרב הונא ד א מ ר‬
‫כהנים ולוים פטורי!‪ .‬קא סלקא‬ ‫ב ה מ ה לאזני עובר כמו דקל צפירותיו‬
‫היתה מ ״ ט כלאי חיותא‬
‫דעחך‬
‫אי הכי מאי טעמא כלו חיותא דרב מרי‬ ‫ו ט ע ה אינש ואמר אזני עובר היה מ ק נ ה‬
‫אפי׳ אונו של ע ו ב ד כוכבים‬
‫מ ש ו ם כוי‪ :‬מ ו ת ר ל ה ט י ל‬ ‫אם‬ ‫קאי‪:‬‬ ‫תמור‬ ‫אפטר‬ ‫פ ט ו ר ואף האי נ מ י א מ ו ר בי‬
‫מום בבכור‪ .‬כדי שלא יבא‬
‫פטרו‪ .‬לויס בכורי ישראל במלבר‪:‬‬
‫משום דמפקע להו מקדושתייהו והאמר רב‬ ‫כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל‬ ‫מ ד ר ש א דתנן ר ח ל ש י ל ד ה‬
‫בו לידי ת ק ל ה ‪ :‬קודם שיצא‬ ‫א‬ ‫כוי פ ט ו ר מ ן ה ב כ ו ר ה דכתיב‬
‫לאויר העולם‪ .‬ד ב ת ר שיצא‬ ‫די! הוא כוי‪ .‬ו מ ש מ ע לגוף הלויס‬ ‫יהודה ׳> מ ו ת ר לאדם להטיל מום בבכור‬ ‫ט מ ק נ ה אזני הבהמות שרי דלא אתי‬ ‫או בכור עז עד שיהיה הוא‬
‫כולו אסור‪ .‬א( הם ה כ י‬
‫גמ׳‬ ‫ישראל‪:‬‬ ‫חמורי‬ ‫פטרי‬ ‫קודם שיצא לאויר העולם התם מקדושת‬ ‫למיטעי ולפי׳ הקונטרס לא יתכן לפרש‬ ‫ובכורו ע ז ‪ :‬ואם י ש בו מ ק צ ת‬
‫לישראל‪ .‬דרב מרי‪ :‬התם‪.‬‬ ‫סימנין דומין ל א מ ו ח י י ב ת‬
‫דרב י ה ו ה ה מ ש ו ם הכי שרי‬ ‫ועול‬ ‫מזבח קא מפקע ליה מקדושת כהן לא‬ ‫כן שפירש רב מרי היה יודע להקנות‬ ‫בבכורה וזהו ה ח ר ו ש ד א מ ו ר‬
‫) מ ש ״ ה ( דלא מ פ ק ע ליה‬ ‫קנין גמור ליטול מ ע ו ת מן העובד כוכבים‬ ‫בי מדרשא‪ .‬ד מ ו ם ק ב ו ע הוי‬
‫א ל א מ ק ד ו ש ת מ ז ב ח ‪ :‬ואי‬ ‫מפקע ליה הכא אפי׳ מקדושת כהן קא מפקע ליה ואיבעית אימא רב מרי בר‬ ‫דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף‬ ‫האי נדמה אע״ג דיש בו‬
‫בעי ת י מ א רב מרי נמי‬ ‫מ ק צ ת סימן ו נ ש ח ט ע ל זה‬
‫נ( מ פ ק ע ל ה ו מ ק ד ו ש ת‬ ‫רחל ידע לאקנויי קנין גמור וחזי ליה איניש אחרינא ואזיל ועביד וםבר רב מרי‬ ‫כלאמר לקמן פ ״ ב )יג‪ (.‬וסברי מילתא‬ ‫ה ס ו ם ופםיל ל מ ז ב ח ‪ :‬ו א מ ר‬
‫כהן ד ש ו ת פ ו ת ע ו ב ד כוכבים‬
‫פ ט ו ר ה ו מ ש ו ם הכי כ ל א י‬
‫מילתא הוא דעבד ואתי בה לידי תקלה‪ :‬מ ת נ י ׳ ‪ 2‬כ ה נ י ם ולוים פטורין‬ ‫בעלמא הוא דעבד ואינו נוטל דמים‬ ‫ליה רבי א ל ע ז ר ב ש ל מ א‬
‫מ ו ם קל ד א מ ר היינו ח ד ו ש‬
‫חיותא דרב מרי בר ר ח ל‬ ‫מק״ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמן‪ :‬ג מ ׳‬ ‫ומיהו לפי דבריו לא היה לו להזטר‬ ‫ד ק מ ״ ל דאמרינן אפיי אדנו‪:‬‬
‫ידע לאקנויי קנין ג מ ו ר‬ ‫וכי תימא‪ .‬האי מ ש ו ם הכי‬
‫לכל אדם אפי׳ ש ל א בפניו‬
‫אינהו‬ ‫ראיה ]מלקמן[ י[ דאדרבה לר׳ יוחנן‬
‫הוי מום ת ש ת נ ה בדבר‬
‫כגון ע ל ידי כנו ובתו‬ ‫ד א מ ר דבר מורה מ ע ו ח קונומ דריש לה לקמן <לף יג‪ >:‬מיד עמיחך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וכרבי יוחנן נקי״ל[‪ :‬כ ה נ י ם ולוים‬ ‫שאין במינו ק ד ו ש ב ב כ ו ר ה‬
‫ה ג ד ו ל י ם דאית ל ה ו יד וזכו‬ ‫חדיר‪ :‬הכא‪ .‬ברחל ש י ל ד ה‬
‫פטרו עצמן מק״ו‪ .‬וא״ח בלא ק ״ ו חיפוק ליה מחוך קונטרוקוס השר דמשני)לקמן ה ‪ c‬אומס ג׳ מ א ו מ בכורים היו ואין בכור מ פ ק י ע בכור משוס‬
‫ליה ל ע ו ב ד כוכבים זכייה‬ ‫בדבר שבמינו‬ ‫תשתנה‬
‫גמוהה האית ליה ח ל ק בגויה‬ ‫לליו שיפקיע של עצמו ש״מ לשל עצמו מ י ה א מ פ ק י ע י״ל אי לאו ק ״ ו מצינו לשנויי אומן ג׳ מאוח בכורוח היו והוצרכו פדיון וכי תימא א״כ למנינהו‬ ‫ק ד ו ש בבכורה ואפי• הכי‬
‫ו כ ו ״ ע לא ידעי דלא גמרי‬ ‫הוי מום והיינו ח ד ו ש י ה ‪:‬‬
‫בהלי שלשה ושבעים ומאתים ה ע ו ל פ י ס מצי למימר לא ״(הוחזק הכחוב למנות אלא לישראל לחולייהו‪:‬‬
‫]דינא[ ו מ א ן ה ח ו י ליה לרב‬ ‫הא נמי תנינא‪ .‬ד ה ו י מ ו ם ‪:‬‬
‫מרי ד מ ק נ י ל ע ו ב ד כוכבים‬ ‫לין‬ ‫לא‪ .‬אי מ ה ב א לא ילפי׳‬
‫אזיל נמי ומקני וסבר דאפי׳ ע ״ י בנו ו ב ת ו ה ק ט נ י ם יכול לאקנויי ו ע ב י ד על ידן ונהיג ב ה ו דין ד ח ו ל י ן ואתי לידי ת ק ל ה‬ ‫ד ה כ א לא מ ש ו ם ט ע ם דאישתני הוי מ ו מ א אלא מ ש ו ם דכי הוי עינו ג ד ו ל ה כ ש ל עגל היינו מום גמור דהיינו שרוע‪ .‬ואמרינן‬
‫ו מ ש ו ם הכי כלאי חיותא ד ע ל יהיה מ כ ש ל י אחרינא‪ :‬הכהנים והלוים פטורים‪ .‬מ פ ד י ו ן פיטרי ח מ ו ר י ה ן מ ק ״ ו אם פ ט ר ו וכוי‪:‬‬ ‫כל יתר כ נ ט ו ל ד מ י ואי לאו ד א מ ו ר בי מ ד ר ש א דשינוי הוי מום ק ב ו ע מ ה כ א לא ש מ ע י נ ן מיניה ד ה א שרוע ה ו י ‪ :‬הכי נמי‬
‫מםתברא‪ .‬ד ה א י מ ש ו ם שרוע הוא ו ל א מ ש ו ם שינוי‪ :‬דתנן מ ו מ י ם אלו‪ .‬דקא ח ש י ב ה ת ם ‪ :‬ל א ל ע ו ל ם א י מ א לך‪ .‬שינוי הוי מ ו מ א‬
‫נ( אולי צ״ל רב מרי נמי אף דאפקע ליה מקלושח‬ ‫א( נראה דצ״ל וה״ה נמי דיכול להקנות אז לעונד כוננים ומ״ט נלו חיותא דרנ מרי‪:‬‬ ‫ו מ ה כ א ש מ ע י נ ן ‪ :‬ודקא קשיא לך‪ .‬אי מ ש ו ם שינוי אפילו ש ת י ה ן ג ד ו ל ו ת נ מ י ‪ :‬התם‪ .‬ש ת י ה ן גדולות או ק ט נ ו ת לא הוי מ ח מ ת‬
‫בהן נמי שרי דשוחפות עונד כוכניס פטורה וכוי‪:‬‬ ‫שינוי אלא או מ ח מ ת בריותא יתירא ה ו ו תרווייהו גדולות או מ ח מ ת כ ח י ש ו ת א הוו ק ט נ ו ת אבל הכא ב א ח ת גדולה ו א ח ת ק ט נ ה‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוד!‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫י ב א מיי׳ פי״א מהלי מ ו ד ם‬ ‫‪rat‬‬ ‫והא‬ ‫דין הוא שתפקיע א ת של עצמן ג ר ס ואי גרס שתפקע לא גרס אמ‪:‬‬ ‫א( ]צ״ל כל בכור[‪ ,‬ב( סטרו קתני‬
‫ועוד א ם איהא‪ .‬דדרשינן קל וחומר גבי ב ה מ ה מבכור ב ה מ ה‬
‫הל״ט טוש׳׳ע יו׳׳ד סי׳ שה‬ ‫מ ד ש א לקמני והנהנים והלדם פנוורין לא קשה מידי דאיכא‬ ‫אינהו קתני‪.‬‬ ‫למשמע אינהו כצ״ל‪ .‬צ״ק‪ ,‬ג( לקמן‬
‫סעי׳ ימ‪:‬‬ ‫טהורה נפטרו לדם ד ה א ב ה מ ה טהורה דידהו ה פ ק י ע ה ב ה מ ה ישראל‪:‬‬ ‫יג‪ ,.‬ד( צ״ל ראפקע‪ ,‬ה( ]לקמן מז‪.‬‬
‫לפרש פטורין מלקדש פטרי חמוריהן קאמר ולא פטורי! הן עצמן אבל סמרו‬
‫יג ב מיי׳ שס ן;הל״י[ והלי׳׳א‬
‫משמע פ ט ר ו אינהו‪ :‬ועוד אם איתא‪ .‬ללרשינן ק״ו מ גבי בהמה מבכור בהמה‬ ‫אלמה הגן כוי‪ .‬בפרק שני )לקמן לף יג‪ :(.‬אלא אמר רבא‪ .‬גבי בהמה‬ ‫חולץ קלב‪ (1 ,[.‬ינמומ פ ו ‪ :‬נזולין‬
‫טוש״ע שס‪:‬‬ ‫כ ל ‪ :‬ממיל ס ‪ , .‬ז( טהורה‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫טהורה ליפטרו לדם ל ה א בהמה לילהו הפקיעה בהמת ישראל הטהורה וא״מ‬ ‫לא דרוש רבנן קל וחומר מדאיצטריך לאקושי בכור ב ה מ ה ט מ א ה‬ ‫ח( ]נלצי׳ל גבי לוי פשוט בן חלש[‪,‬‬
‫א״כ לקמן מ ק ט שה א׳ של בן לוי פ ט ר כמה‬ ‫לבכור א ד ם דכל שאינו בבכור אדם‬ ‫נו( להא מ ה שפערי בהמח לויס של‬
‫פטרי ממור של ישראל אמאי לא נ ק ט‬ ‫אינהו פטרי אדם אדם פטר בהמה בהמה‬ ‫אינו בבכור ב ה מ ה ט מ א ה כדלקמן‬ ‫ישראל מבהמת חחח בהמחן נפקא‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ליה‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬י( ר׳׳ל ל ד ‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫<‪ [f‬אם הפקיעה בהמתן וכו׳ פי•‬
‫לבבהמה‬ ‫למימר‬ ‫לליכא‬ ‫טהורה‬ ‫בהמה‬
‫פטרה דכתיב ‪ 1‬ק ח את הלוים ‪ ( f t‬תחת בכור בבני‬ ‫ש מ ע מינה גבי ב ה מ ה י( לא אתייהב‬ ‫נ ( דלקמן ט ע ם למחני׳ אחא לפרש‬
‫טהורה לא פ ט ר שה אחל כ מ ה בכורות‬
‫שהלוים הפקיעו פ ט ר חמור‪:‬‬
‫לטהורות לישראל אלא לוקא בפטרי חמור‬
‫ישראל ואת בהמת הלוים ת ח ת בהמתם אמר‬ ‫למדרש ה א י קל וחומר והכי ק א מ ר‬ ‫מ ה ט ע ס כוי‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( אס קלישת‬
‫נ[ כהנים ולוים פטרו עצמן‬ ‫לויוח הפקיע‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( ללויות‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫מק״ו‪ .‬וא״ת כלא ק ״ ו תיפוק ליה‬ ‫אבל בטהורה מנו אחל כנגל אחל ט>לקאמר‬ ‫אביי הכי קאמר נהנים ולוים פטורין בהמתם‬ ‫מתניתין כהניס ולוים פטורין הן עצמן‬ ‫נ( מלאיצטריך‪ .‬צ״ק‪ (D ,‬טהורה‬
‫מתשובת ריב״ז להגמון וכוי כן‬ ‫מה שפטרו בהמת לויס של ישראל בין ט מ א ה‬ ‫מפדיון הבן מ ק ״ ו ‪ :‬א ם הפקיעה‪.‬‬ ‫לא כוי‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( נמי עסקינן‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫מצאתי וע״כ צריך לומר הכי‬
‫מקל וחומר א[ אם הפקיעה בהמתם של לוים‬ ‫פ( לפוטר של‪ .‬צ״ק‪ ,‬צ( ללא אמר‬
‫בין טהורה מ ב ה מ ת ס ח ת בהמתם נפקא‬ ‫קדושח פשוטי הלויס א ת קדושת בכורי‬
‫והאמת כן דאל״כ ק ש ו קראי‬
‫ליה לקמן בהמה אחת ת ח ת בהמות הרבה‬ ‫שתפקיע‬ ‫הוא‬ ‫דין‬ ‫במדבר‬ ‫ישראל‬ ‫של‬ ‫בהמה‬ ‫הכחוב ולקחח‪ .‬צ״ק‪ (p ,‬נמי פטור‬
‫אהדדי וי״ל דמילה׳ דאתיא בק״ו‬ ‫ג‬ ‫ישראל במדבר דין ה ו א שתפקע‬ ‫משמע שרוצה ‪ p n J‬הך נו׳ רחם‬
‫ט ר ח וכתב לה קרא א״נ מפני‬ ‫משמע בין טמאה בין טהורה '>י׳׳ל ר׳‬ ‫א ת של עצמן אייל רבא והא > פטרו אינהו‬ ‫ובן לד שהוא פחוח בן חלש נטר‬
‫שאמת הדבר דהפקיעו עצמן‬ ‫חנינא ללקמן נ ק ט מה שיכול לנהוג עכשיו‬
‫קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן!ה‪[.‬‬ ‫ע ל שנויא‪ .‬צ״ק‪ ,‬ר( לבן‪ .‬צ״ק‪ ,‬ש(‬
‫מ כ ח ק ״ ו דהכא תירץ לקמן הכי‬ ‫‪5‬‬
‫קתני ועוד אם איתא אפילו מבכור בהמה‬ ‫בכורי הלויס לא ה פ ק י ע ו אלא עצמן‪:‬‬ ‫והוא בן לוי משדהו לוי וה״ה בבן‬
‫ו ע ו ל יש לפרש (מתניתין ללקמן אתא מ ה‬ ‫ג (‬
‫ד ל א קשה קראי אהדדי ע״כ תוכי‬
‫ט ע ם פולה וחוזר ופולה משוס לשה אחל‬ ‫טהורה נפטרו אלמה תנן ל א נפטרו מבכור‬ ‫בהמה טמאה מנא לן‪ .‬דנפטרו כהניס‬ ‫לדה ואע״פ כר נצ״ל‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫חיצוניות א( באדם י״ל קו׳ מצינו‬
‫לשנויי אלא דישראל לחודייהו‬
‫של בן לוי פ ט ר כמה פ ט ד חמור של ישראל‬ ‫בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ופטר חמור‬ ‫מ פ ט ר ח מ ו ר ‪ :‬כל שאינו בבכור אדם‪.‬‬
‫ב מ ל נ ר אבל מה שפטר שה אחל של בן לוי‬
‫עכ״ל לפי שסקצחן פטרו הלוים‬
‫ומקצתן הוצרכו לפדות עצמן‬ ‫במלבר כמה בכורות לטהורה של ישראל‬
‫כגון לרם וכהניס דנפטרו מ ק ״ ו ‪ :‬אלא אמר רבא הכי קתני ‪ w‬א נ ה נ י ם ולוים‬ ‫תורה אור השלם‬
‫אבל בכורי הלוים שכולן פדו את‬ ‫לא נהג אלא באותה שעה לעכשיו אין להם‬ ‫<א> פטרו הן עצמן מקל וחומר אם הפקיעה ג!‬ ‫לדידך דאמרח בהמחם‪ .‬ד א ב ה מ ה‬ ‫‪ .1‬ק ח א ת ה ל ף ם ת ח ת ב ל‬
‫עצמן לא ‪ -‬ו ז ק ק למנותן תוס׳‬ ‫נמי ק א דריש ק ״ ו ‪ :‬בן לוי דהוה ליה‬ ‫בבור בבני י ש ר א ל ‪,‬־את בךזמת‬
‫הרא״ש ז״ל כך מצאתי כתוב על‬
‫פליון אלא יש בהן קלושת הגוף וא״ת‬ ‫סדושתן של לוים קדושת של ישראל במדבר‬ ‫ה ל ו י ם ת ח ת ב ה מ ת • והיו לי‬
‫ואביי מאי קסבר אמאי לא עבלי ק״ו‬ ‫שה‪ .‬במדבר ד א פ ק ע פ ט ר י חמורים‬
‫הגליון ולא ידעתי את מקומו‬
‫בטהורה י״ל קסבר לעני] טהורה שיש בהן‬
‫בהמה‬ ‫אדם‬ ‫אשכחן‬ ‫עצמן‬ ‫של‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫יפקיע‬ ‫לא‬ ‫במדבר ג מה‬ ‫ה ל ו י ם א נ י יי‪:‬‬
‫היכן חניותו‪ :‬ג[ הפקיעה קרושה‬ ‫‪2‬‬ ‫שהיו )לו( במדבר‪ :‬בין לדידך ובין‬ ‫‪ .2‬כ ל פ ט ר ר ח ם ל ב ל ב ש ר‬
‫וכוי בן ועוד נראה דאי איתא‬ ‫קלושת מזבח לא שייך למימר פ ו ט ד ן את של‬ ‫טמאה מנלן אמר קרא א ך פדה תפדה את‬ ‫באךם‬ ‫א ש ר ‪.‬יקריבו ל י ן‬
‫דחמורי הלוים ה י ו ת ח ת פטרי‬
‫לרבא‪ .‬דדרשיתו ק ״ ו גבי בכור אדם‬ ‫ו ב ב ה מ ה י ה י ה ל ך א ף פדיה‬
‫חמורי ישראל ה״־‪ .‬דהוה אמריי‬
‫עצמן מק״ו ל פ ו ט ד ן של ישראל לכהניס ולויס‬ ‫בנור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה‬ ‫ד ט ו ן דדרשת לגבי ב ה מ ה כל שכן‬ ‫ת פ ד ה א ת בכור ה א ד ם ו א ת‬
‫יותר משל ישראל‪:‬‬ ‫מזבח‬ ‫קרובים לצל‬
‫ק ״ ו וכמו גבי הלו־ם שפטרו‬
‫כוי‪.‬‬ ‫קדושה של ל ר ם‬ ‫הפקיעה‬ ‫אם‬
‫כל שישנו בבכור אדם ישנו בבבור בהמה‬ ‫לגבי א ד ם דאי לא דרשת ביה קל‬ ‫בכור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה ת פ ד ה ‪:‬‬
‫בכורי ףשראלן א ב ל כאן ש ה של‬ ‫במדבר יה טו‬
‫לוים הפקיע פטרי חמוריהם ולא‬ ‫טמאה וכל שאיני בבכור אדם אינו בבכור‬ ‫וחומר א ד ם מ ג א לן וכיון דדרשת‬ ‫‪ .3‬ו ה כ ה נ י ם ה ל ו י ם בני •צדוק‬
‫וא״ת מאי ק״ו הוא זה והלא פשוטי‬
‫הפקיע חמור ו ט ע מ א ד א ב ״ דלא‬
‫עביד ק ״ ו בבהמה טהורה י״ל‬ ‫הלויס הפקיעו בכורות ישראל אבל בכורי‬
‫לדידך‬ ‫בהמה טמאה אמר ליה רב םפרא לאביי‬ ‫איכא למיפרך לוי בכור בן חדש‬ ‫משמרת‬ ‫א ש ר שמרו א ת‬
‫מ ק ד ש י ב ת ע ו ת בני י ש ר א ל‬
‫דלא שייך ק ״ו במידי דקדוש‬ ‫לויס לא הפקיעו כלום כללקמן והיכי עביל‬ ‫דאמרת בהמתם בן לוי דהוה ליה שה דאפקע‬ ‫דאשכחן גבי פשוט בן לוי חדשי!(‬ ‫מ ע ל י ה מ ה יקךבו א ל י ל ש ך ת נ י‬
‫קדושת הגוף ועוד ד מ ש מ ע בפ־׳‬ ‫ק״ו בבכור של לרם שלא מצינו שהפקיעו‬ ‫ד א פ ק ע קדושת בכורוח בני ישראל‬ ‫ו ע מ ד ו לפני ל ה ק ר י ב לי ח ל ב‬
‫ה ח ו מ ש דבהמות טהורות של‬ ‫ליפקע מ דלא הוה ליה שה יידליפקע לא ליפקע‬ ‫ודם נ א ם אדני אלהים‪:‬‬
‫שוס לבר י״ל הכי לייק ק׳׳ו ^ קדושת לויות‬ ‫דכולן מבן חדש ומעלה נמנו כדכתיב‬
‫ישראל לא נפטרו ו ב ה מ ת הלוים‬
‫א״כ‬ ‫ישראל‬ ‫בכורות‬ ‫קלושת‬ ‫הפקיע‬ ‫שהלוי‬
‫בין לדידך בין לרבא בן חדש דאפקע ליפקע‬ ‫יחזקאל מ ד טו‬
‫ת ח ת בהמתם ב ש ה ש ל לוים‬ ‫ניפקע‬ ‫ומעלה‬ ‫חדש‬ ‫מבן‬ ‫ג(‬ ‫)במלבר‬
‫ת ח ת פטרי חמורים ש ל ישראל‬ ‫לד בכור לין הוא שלרות שלו יפקיע עצמו‬ ‫פחות מבן חדש דלא אפקע לא ליפקע לויה‬
‫קאמר ולא ת ח ת בכור בהמה‬ ‫בכור‬ ‫לאין‬ ‫לקמן‬ ‫קאמר‬ ‫ולהט‬ ‫וכן פ ״ ה‬ ‫ה‬
‫בכור עצמו ובכורי לויס בני חדש דין‬
‫טהורה וניחא השתא הא דנקט‬ ‫מ(‬
‫לא תיפקע אלמה >אמר רב אדא בר אהבה‬ ‫ה ו א שיפטרו עצמן מ ק ל וחומר‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫מפקיע‬ ‫ל ו י ו ת של לוי אין‬ ‫בכור‬ ‫מפקיע‬ ‫כ‬
‫לקמן ]שה אחד[ ש ל בן לו‪ -‬פטר‬
‫ובכורות של ישראל‬ ‫שתי בכורות של עצמו‬ ‫ל ו י ה שילדה בנה פטור מחמש םלעים הא‬ ‫מפשוטי בני חדש ד ה פ ק י ע ו קדושת‬ ‫)א( גם׳ כהניס ולויס פ ט ו ר י ן ‪:‬‬
‫כ מ ה פטרי חמורים ש ל ישראל‬
‫ולא נ ק ט פטרי טהורות של‬ ‫לאביי‬ ‫ק״ו‬ ‫ללית ליה‬ ‫לרבא‬ ‫מ״ט‬ ‫וא״ת‬ ‫לא קשיא כדמר בריה דרב יוםף משמיה‬ ‫בכורי ישראל קל וחומר בני חדש‬
‫ישראל ו ה א דקאמר הכא אם‬ ‫היינו‬ ‫ופ״ה‬ ‫גמור הוא‬ ‫והלא ק״ו‬ ‫לבהמה‬
‫איתא מבכור בהמה טהורה נמי‬ ‫;‬
‫דרבא דאמר פטר ר ח ם בפטר ר ח ם תלה‬ ‫עצמן‪ :‬בכור פתוח מבן חדש דלא‬ ‫מוםף רש״י‬
‫ט ע מ א ללא לרשי ק״ו גבי בהמה >דאיצטדך‬
‫נפטרו יש לפרש בהוחק דהקשה‬ ‫רחמנא ואהרן שלא היה באותו מנין לא‬ ‫ו ז ה א ח ד מ ה ן ‪ .‬זה מפורש מכילן אפקע‪ .‬פשוט דכוותיה קדושת בכור‬
‫אלס‬ ‫לבכור‬ ‫טמאה‬ ‫בהמה‬ ‫בכור‬ ‫לאקושי‬
‫לאביי כיון דעבדת ק׳׳ו אע״פ‬ ‫לכן נקיט ליה נמילפיה )המפרש ישראל לא י פ ק ע קדושת עצמו ולמה‬
‫שלא פטרו חמוריהם את חמורי‬
‫בבכור‬ ‫אינו‬ ‫בבכור אלם‬ ‫שאינו‬ ‫לגמורי כל‬ ‫ליפקע דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש‬ ‫תמיד בז‪ .!.‬ו ה כ ה נ י ם ה ל ו י ם בני‬
‫בהמה טמאה כדלקמן ש״מ גבי בהמה מ ל א‬ ‫צ ד ו ק ‪ .‬לע״כ צ ח ק כהן הוי וקרי לא נפדו בכסף בכורי לרם שהיו‬
‫ישראל אלא ש ה ה־א דפטרן א׳׳כ‬
‫משמע‬ ‫הלשון‬ ‫ואין‬ ‫ק״ו‬ ‫למלרש‬ ‫אסייהב‬
‫הפקודים שלא היה באותו מנין אמר קרא‬
‫נמי נימא ק׳׳ו ל ב ה מ ה טהורה‬ ‫להו לבניו ליים על שם שמשנט לוי במדבר פחותים מבן ח ד ש ‪ :‬לויה‬
‫ראם הפקיע שה א ת החמורים‬ ‫בהמה‬ ‫אלם‬ ‫אשכחן‬ ‫למרקאמר‬ ‫כפירושו‬ ‫הלוים הוקשו כ ל הלוים זה לזה כהנים מנלן‬ ‫הס‪ ,‬יאני שמעתי לויס שמשים‪ ,‬כמו‬
‫)במדבר ימ> וילוו עליך ו ג י ׳ ! מ ו ל י ! שילדה‪ .‬מישראל לא ת פ ק ע קדושת‬
‫יפקיעו את עצמן‪ .‬תוס׳ כתיבת‬
‫י ד ‪ :‬ו[ דלא הוה ליה ש ה לא‬
‫הקישא‬ ‫לאיצטריך‬ ‫משמע‬ ‫מנלן‬ ‫טמאה‬ ‫כדרבי יהושע בן לוי יידאמר ר׳ יהושע בן לוי‬ ‫בכור בנה ד ה א לא נמנו במדבר אלא‬
‫לאגמורי אבהמה טמאה ולא לגלויי אטהורה‬
‫לפקע‪ .‬ק ש ה לי מא‪ -‬פר‪-‬ך דלא‬
‫איצטריך‬ ‫ללילמא‬ ‫ועול‬ ‫ק״ו‬ ‫עבלי‬ ‫ללא‬
‫בעשרים וארבעה מקומות נקראו נהנים‬ ‫זכרים אבל נקבות לא ה פ ק י ע ו כלום‪:‬‬
‫ה ו ה ליה שה לא לפקע נימא‬ ‫‪3‬‬
‫דאין הכי נמי ולא הבר הכתוב‬ ‫לבכור‬ ‫בשמעתא‬ ‫לקמן‬ ‫לכללרשינן‬ ‫הקישא‬ ‫לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק‬ ‫ב פ ט ר ר ח ם הלה רחמנא‪ .‬לבכור‬
‫בבכורי ב ה מ ה ה ל ד ם אותם שלא‬ ‫ללורות‬ ‫בו בין‬ ‫תחלוק‬ ‫ט מ א ה לא‬ ‫בהמה‬ ‫וכיון דרחס ד ה ך לרה ה ו א אזלינן‬ ‫רבעו גרשום‬
‫היה להם ש ה כ מ ו שלא דבר‬ ‫ולדורות‬ ‫ק ס ״ ד ה ש ת א הלוים גופייהו‬
‫בין נאותה שעה בשה וללורות נמי נפקא מינה כההיא לרשא לגמרי מינה פולה‬
‫הכתוב בככורי הלוים אלא‬ ‫קאמרינן אם פ ט ר ו פ ט ר י ח מ ו ר י אחר ה א ם לענין ה ׳ סלעים אי משכחינן דכולן לרס פטורין‬
‫שמתוך המנין ש ל לוים אנו‬ ‫וחוזר ופולה כמו שפטר במלבר שה אחל של בן לוי כמה פטרי חמור של ישראל‬
‫ישראל ב מ ד ב ר כדכתיב ו א ק ח אפילו פחותין מבן חדש שהיו במדבר שלא ה פ ק י ע ו בן לרה נמי‬
‫למידין שקדושת לוים הפקיעה‬ ‫ועול איצטריך לר׳ אליעזר ללריש בסוף פרקין <יב‪ (:‬מה בכור אלם חייב באחריותו‬ ‫את הלוים ת ח ת כ ל בכור וגו•‬
‫את בכורתי הילכ־ נראה לפר׳‬ ‫אף בכור בהמה חייב באחריותו ונ״ל היינו ט ע מ א לרבא ללווקא באלם שקלושת‬ ‫ד י ן ה ו א שיפטרו פ ט ר י חמורים פ ט ו ר ‪ :‬ואהרן שלא היה באוהו מנין‪ .‬לא ה ו א ולא בהמותיו‬
‫העיקר הפירכא לדורות דבן לוי‬ ‫לרה גורמת ה פ ק ע ת בכורה שייך לעשות ק״ו אבל בבהמה שאין קלושת השה של‬ ‫פ ט ר י חמורים‬ ‫ש ל עצמן‪ .‬ו ק א מ ת מ ה גמרא שלא ה פ ק י ע ו א ת בכורי ישראל לא י פ ק ע‬
‫שלא היה לו ש ה באותה שעה‬ ‫ו כ י אינהו גופייהו לוים פ ט ו ר‬
‫לא ה ו א ולא זרעו לדורותיו‬
‫לדם גורמת ה פ ק ע ת בכור בהמה לאין בו קלושה לא שיין למיעבד ק״ו‪:‬‬ ‫תיובמא‪:‬‬ ‫כולהו‬ ‫איפריקו‬ ‫השתא‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫הוקשו‬ ‫מ פ ט ר י חמורים ב מ ד ב ר ‪ :‬ארם דידיה‪:‬‬
‫סתמא קתנ־ הלוים‬ ‫ומתני׳‬
‫ך י ץ הוא ש ת פ ק י ע של עצמו‪ .‬פ׳׳ה לרבא פוטרין למתנימין איירי בפדיון הבן וקשה‬ ‫ולדורות‬ ‫אהם פטה‪ .‬ש ב ן ל ו י היה פ ו ט ר‬
‫פטורים והשתא מיתרצא נמי‬ ‫בכור אדם ש ל ישראל ו ב ה מ ת ן‬
‫ד א פ ״ אם‬ ‫קמייתא‬ ‫פירכא‬ ‫ל ב פ ט ר ח מ ו ר * עסקינן ופר׳׳ת ה״ק מתניסין כהניס ולדס פטורין מפליון פ ט ר חמור מה ט ע ם ל ה ם עצמן פטורין מק׳׳ו לכן שמעינן בהמה ט מ א ה מלאתקש לאלם ולשון‬
‫כ ב ש י ם ש ל ה ן פ ט ר ו פטרי ח מ ו ר י‬
‫ש‬
‫הפקיעה בהמת לוי א ת בהמת לוי‬ ‫דלא הוה ליה שה ד א פ ק ע ל א ל פ ק ע ‪ .‬וא״ת מ ״ מ ק״ו מיהא איתא אס פ ט ר שה של בן לוי פטרי חמורים של ישראל כ״ש > <מ׳׳מ(‬ ‫ה ט קאמר ק ״ ק לפי׳ זה‪:‬‬ ‫ישראל דכתיב ק ח את הלוים‬
‫אחר אפי׳ הכי פריך שפיר‬ ‫ת ח ת כ ל בכור וגוי‪ :‬א מ ר אביי של שאר לרם שלא היה להם שה וי״ל אין זה ק״ו >לא א מ ר הכתוב לקחת בהמה של לוי זה תחת בהמה של לוי אחר אלא ת ח ת בהמת ישראל ומ״מ בליליה כשיש‬
‫צ‬

‫לדורות‪ .‬ע ״ כ תוס׳ הרא״ש ז״ל‪:‬‬ ‫ה כ י ק א מ ר תריץ מתני׳ א(‬

‫לו עבלינן ק״ו‪ :‬בן חדש ד א פ ק ע ליפקע‪ .‬לא קאמר בלוי בכור בן חלש ל א פ ק ע בכור ישראל לפקע לאין בכור מ פ ק י ע בכור אלא ה״ק בן חלש ליש כח ללויות‬
‫ה[ ועוד אי איתא דדרשינן ק״ו‬ ‫פטורין ב ה מ ת ן מק ״ו אם ה פ ק י ע‬
‫שבו להפקיע בכורות ישראל ליפקע בכורת עצמו טון שטוצא בו בפשוט מפקיע בכורות ישראל אבל אותו שהיה פחות מבן חלש באותה שעה לא ת פ ק י ע‬
‫וכו׳ הפקיעה בהמת ישראל‬ ‫ב ה מ ת ן וכוי‪ .‬ו ה ״ ה לאביי הן‬
‫הטהורה כך פי׳ בקונטרס‪ .‬משמע‬ ‫בכורת של עצמן ואע״ס שאחרי כן נעשה בן חלש וכן לבכורות משס ואילך לטון לבאותה שעה לא מ פ ק י ע גס ל מ ר ו ת כללריש בסמוך והיו בהוייתן יהו‪:‬‬ ‫ה ן ע צ מ ן ש ה פ ק י ע ו בכורי בנ״י‬
‫שר״ל ד ה א דקאמר לא נפטרו‬ ‫(‬
‫ר ח ם ת ל ה רחמנא‪ .‬פ ״ ה טון לרחם להך לדה הוא ]אי[ משכחת ללוייס כולן פטורי] אפי׳ פחות מבן חלש בן לדה ת פ ט ו ר משמע שרצ״ל הך פרכא‬ ‫כפטר‬ ‫דין שיפקיע ו בכורי בניהן של‬
‫מבכור בהמה טהורה היינו‬ ‫לבן לד בשגדא ל פ ט ר ר ח ס ובן לוי שהוא בן חלש על שנויא להוקשו כל הלרם כולן זה לזה ואין משמע כן י[ אלא ל ג מ ד מתרצא בשנויא ל פ ט ר‬ ‫ע צ מ ן ‪ :‬אייל ד כ א והיכי מ צ י ת‬
‫עכשיו אבל במרב־ נפטרו הכא‬ ‫ש (‬
‫לפרושי ב א ם ה פ ק י ע ה ב ה מ ה‬
‫מ ה שהוא בן לוי‬ ‫רחס י ( בבן לד שהוא פחות מבן חלש אין בו שוס ג ד ע ו ת א אלא במה שהיא פחות מבן חלש ו ה ד הוא בן לד וטון ל ב פ ט ר רחם תלה רחמנא‬
‫ואי׳ת וכו׳‪ .‬תוס• דיצוניות וא״ת‬ ‫ו ה א פ ט ר ו קתנ• ו ל א פ ט ר ה‬
‫א״כ מא‪ -‬קאמר ד• חנינא לקמן‬ ‫ש ל א היה ב א ו ת ו מנין‪ [ .‬ס״ה לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו ב ט ד ישראל לא לסקעו בכורה ליליה משמע‬ ‫‪,‬‬
‫ואהרן‬
‫משדהו לד ואע״ס שאין אביו לר‪:‬‬ ‫ד מ ש מ ע דבאינהו גופייהו ק א‬
‫שה אחה של בן לוי פטר כמה‬ ‫שרוצה כמו כן להקשות ללא לפקע בכורת עצמו וא״א לומר כן ללא היה אהרן בכור ל מ ד ם גלולה ממנו ג׳ שנים כראמר במלרש ןריש פ׳ שמות[ כמו‬ ‫מיידי מ ת נ י ׳ ‪ :‬ו ע ו ד אם איתא‪.‬‬
‫פטרי חמורים וכו׳ ה ו ה מצי‬ ‫שהיה אהרן גלול ממשה ג׳ שניס וא״ת מאי קשה ליה מאהרן טפי מג׳ מאות בכורים של לדס שלא נמנו בהלי כ׳יב אלף כדלקמן דש לומר נהי ללענין‬ ‫ד פ ט ד ה ב ה מ ת ן קתני כ ד ק א מ ר ת‬
‫למ‪-‬מר כ מ ה פטרי שיים ו‪-‬״ל‬ ‫אפיי בכור ב ה מ ה ט ה ו ר ה נמי‬
‫כ״ב אלף לא נמנו משוס לליו לבכור שיפקיע עצמו מכל מקום נמנו במכין לויס אבל אהרן לא נמנה כלל‪:‬‬
‫משום דאתא לפרושי מתני׳‬ ‫ניפטרו א ל מ ה ה נ ן לא נ פ ט ר ו‬
‫דפודה בו כ מ ה פעמים דאיירי‬ ‫מה‬ ‫כוי‪ .‬מ ש ו ם דכתיב אך פ ד ה‬
‫גבי פטר חמור דהכי אמרי׳ ע ל ה בסמוך וא״ת ואביי מ ה יתרץ אמאי לא פטרי׳ להו מבכור בהמת טהורה מהאי ק ״ ו ואין לומר ד ה ד ו ביה‬ ‫ת פ ד ה את בכור ה א ד ם ו א ת בכוה ה ב ה מ ה ה ט ה ו ר ה ת פ ד ה ‪ :‬א ל א א מ ר דכא‪ .‬ה כ י ק א מ ר וכו׳ א ש כ ח ן א ד ם ד פ ט ו ר בכורי לוים מ ק ״ ו‬
‫אבי׳ מקו׳ דרבה דהא בסמוך אמרי׳ א ״ ל רב ספרא לאביי לדידך דאמרת וכו׳ משמע שעמד בדיבורו וי״ל דאביי סבר ]דלא הוי[ הק״ו גמור‬ ‫כ ד א מ ר ן ‪ :‬בכור ב ה מ ה ט מ א ה ‪ .‬ד פ ט י ה י כהנים ולוים מ נ א ל ן ‪ :‬א מ ר קרא אך כו׳ כ ל ש י ש בבכור אדם‪ .‬כגון י ש ר א ל דצריך ל פ ד ו ת ו ישנו‬
‫לענין פטור בהמה טהורה ש ל לוים דאפי• פטרו שיים של ישראל במדבר לא של לוים עצמן דכיון דחזי להקהש בקהושת הגוף להקריב‬ ‫נ מ י ב פ ט ד ח מ ו ר דצריך ל פ ד ו ת ו ‪ :‬ו כ ל ש א י נ ו בבכור אדם‪] .‬כגון לוים[ כדאמרן דפטירי מ ק ״ ו פטירי נ מ י מ פ ד י ו ן בכור ב ה מ ה ט מ א ה ‪:‬‬
‫והקב״ה חפץ בלוים כי בעבודת קרבן לא תפקע קדושת בכורתם לפי שהשם ירצה בקרבנם אבל גבי פטר ח מ ו ד רלא חזי להקרבה דליכא‬ ‫א ״ ל רב ספרא לאביי לדידך דאמרת‪ .‬אם ה פ ק י ע ה ב ה מ ת ן וכו׳ אם כן בן לוי ד ה ו ה ליה ש ה ד א פ ק ע פ ט ר ח מ ו ר דישראל פ ק ע פ ט ר‬
‫רק קדושת דמים הוי הק״ו גמור דדין הוא שתפקע של עצמן ורבא לא ם ״ ל כן והר״ן ו ״ ל הקשה ע ו ד דהא אמרינן בסמוך דאותו היום‬ ‫ח מ ו ר דידיה ד ל י פ ט ר הואיל ו פ ט ה א ת ש ל ישהאל והלא ה ו ה ליה ש ה ד א פ ק ע לא ל י פ ק ע נמי ד י ד י ה ‪ :‬ובין לדידך ובין לרבא‪ .‬אפי׳‬
‫שהוקם המשכן קרבו בכורות וכתב גן דד״ל הבכורות שנולדו מכאן ואילך אבל בכורות שהיי בשעת המנין בחומש הפקודים היו פטורים מכל‬ ‫אביי ד א מ ה אם ה פ ק י ע ב ה מ ה סבירא ל י ה נ מ י דלוים ע צ מ ן נ מ י ה פ ק י ע ו ק ד ו ש ת בכורי ישראל ו ק א מ ר ל י ה א ״ כ ל ט ע מ א דידבו כ ן‬
‫בכור בהמה טהורה דבהמתן ש ל )ישראל! ]לדם[ יפטר אותם ה א ליכא למיסר הכי רהא בתר הכי קאמר דמאותו היום ואילך קידש ד מ ש מ ע‬ ‫ח ד ש דכתיב מ ב ן ח ד ש ו מ ע ל ה ד א פ ק ע ל י פ ק ע ד ל י פ ט ר בכורו‪ :‬לויה נ מ י ד ל א א פ ק ע ה ד כ ל זכר כתיב לא ת פ ק ע בכורה‪ .‬א ל מ ה א מ ר רב‬
‫בלא הפסק מאותו ואילך שהוקם המשכן אלמא מ ש מ ע שלא היו פטורים גם אותם שהיו במנין ועריק דהא רוצה למיגמר לקמן ש ע ה מדורות‬ ‫כוי‪ :‬ד א מ ר כ פ ט ד ד ח ם ת ל ה ר ח מ נ א כלומר ד ל א שדינן בנה ב ת ר ישראל א ל א בתר דידה ד ב פ ט ר ר ח ם ת ל ה ר ח מ נ א ולויה ה י א מ ש ב ט‬
‫לגבי דשיים דלוים פטרו פטרי חמוריהם דישראל וא״כ כיון דגמרי שעה מדורות לגבי ש ה א״כ ‪:‬ימא דוקא ש ע ה דומיא דדורות לא נפטרו‬ ‫ש פ ט ו ר מ ן ה ב כ ו ה ה שאילו היתה היא זכר והיה בכור ה י ה פ ט ו ר אף ב נ ה נ מ י בא מ א ו ת ו החם ש ה י ה פ ט ו ר מ ן הבכורה אם היתה זכר‪:‬‬
‫ב ה מ ה טהורה אף שעה נמי אע״ג דקא דחי ליה הלמוהא מ ״ מ משום האי טעמא לא דתי ליה אלא מ כ ת פירכא אחרת לכן נראה למורי הרב‬ ‫ואהרן שלא ה י ה במנין הלוים ש ל כ ״ ב א ל ף ל א ל י פ ק ע בכור ש ל ו ב מ ד ב ה הואיל ו ל א מ פ ק ע ‪ :‬ל מ ה נקוד ע ל אהרן ש ב ח ו מ ש הפקודים‪.‬‬
‫פרץ ז״ל דודאי בהמתם ש ל לוים לא פטרו רק בהמה ט מ א ה וכ״ת מ א י מק׳ רבא לאכיי הכי קאמר רבא כיון דחזינן ד ש ה של לוים מפקיע‬ ‫דכתיב כל פדויי הלוים א ש ר פ ק ד מ ש ה ואהרן ובניו ש ל א ה י ה ב א ו ת ו מנין ד כ ל נ ק ו ד ה ב א ל מ ע ו ט י ‪ :‬ה ו ק ש ו הלוים כולן זה לדה‪ .‬כ ש ם‬
‫פטר חמור ש ל ישראל ומשוי ליה שהוא מותר בהנאה דפטר חמור קודם שיפדה אסור בהנאה כר׳ יהודה דהכי קיי״ל ובשביל אותה הפקעה‬ ‫ש ב ן ח ד ש ד פ ט ר פ ט ו ר בכורו כך פ ח ו ת מ ב ן ח ד ש דלא פ ט ר פ ט ו ר נמי בכוהו ו ה ״ ה לאהרן דלא פ ט ר פ ט ו ר נמי בכורו‪ :‬ו ו ה א ח ד מהן‪ .‬מ כ ״ ד‬
‫לא נכנסה בהמה טהורה דלוים בשום קדושה ובשום איסור א״כ כמו כן יש לנו לומר דבהמה טהורה של לוים הפקיע קדושת בכור בהמה‬ ‫והכהנים הלויס מ ה מ צ י נ ו כ א ן בפירוש דכהנים איקרו לוים אף היכא דכתיב לוים ל ח ו ד י י ה ו מ ש מ ע נ מ י ה כ ה נ י ם ‪ :‬ולדורות מנלן‪.‬‬
‫של לוים אע״ג דהאי קדושת דמים והאי ק ד ו ש ה הגוף מ ״ מ אין לחלק אלא היכא דקדושת דמים מ ת ח ל ל ת על דבר של חולין דההוא חולין‬
‫נכנס בקדושה תחתיו אבל הכא דלא נכנס ה ש ה בקדושה ת ח ת הפטר חמור אין לחלק והכי פריך רבא ליפטדו הלוים אפי׳ מ ב ה מ ה ]טהורה[‬ ‫א( נראה דצ״ל תריץ מחני׳ הכי לכהניס ילדס פטירין יכו׳‪:‬‬
‫אע״ג דלא הפקיעה לגבי ישראל בי אם ה ט מ א ה מ ״ מ כיון ד ב ה מ ה טהורה הלוים שייך ב ה ו קדושת הגוף היא היא המפקיע שלא מטעם‬
‫חילול א״כ קדושת הגוף נמי וכן מצאתי בגליון אחד וז״ל ועוד אם איתא וכוי פייה דהא בהמה טהורה וכוי וקשה הבפי׳ ה ח ו מ ש פי׳ בקונטרס אם נפטרו פטרי חמורים רישראל מק״ו א״כ אלים קדושת הלוים וא״כ ליהני קדושה דידהו למיפטר אף ש ל בהמה טהורה ׳אביי לא ם״ל‬
‫האי טעמא דבכור טהורה דשייך קדושת הגוף לא שייך לומר ק״ו עכ״מ‪ .‬עוד מצאתי בגי׳ וא״ת ואב־י אמאי לא עביד ק״ו בטהורה וי״ל דס״ל דלא ניתן לידרש גבי טהורה הדוקא גבי ט מ א ה דאין כ ה צ ד מזבח כלל עבריני ק״ו אבל טהורה דיש בה צד מזבח לא שייך למימר אף‬
‫לוים מישראל דנה׳ רפטירי בהמתן של לוים בהמה טהורה דישראל לא יפטרו הלוים עצמן דכיון דלוים עצמן קריבין לצד מזבח יות־ מישראל כ מ ו כן נמי בהמתן שייך ב ה ו קדושת מזבח יותר מבהמתן של ישראל וזה התירוץ לפי שיטת הקונטרס אפיי דבמדבר הפקיע בהמה טהורה‬
‫של לוים קדושת בכור בהמה טהורה ש ל ישראל וזה התירוץ לא נהירא למוהר״פ ז״ל דלא מצינו בשום מקום משום דשייך בלוים צד מזבח ט פ י שהחמיר תורה במידי ההקרבה למזבח בבהמת כהנים ולויס יותר מגבי ישראל לכך נראה הך דר״פ ז״ל ולפי׳ צ ״ ל דאכיי יתרץ דהאי‬
‫ק״ו לא ניתן לידרש גבי בהמה טהורה דדוקא גבי בהמה ט מ א ה דהופקעה ג נ י ישראל מ כ ח בהמתן של לוים אינא למילף למיפטר בהמה ט מ א ה של ל ד ם מ כ ה הק״ו דישראל אכל גבי ב ה מ ה טהורה של ישראל הלא הופקעה לא הופקע נמי של לוים ע כ ״ מ ‪ :‬י[ )א״נן אלא לגמרי‬
‫מיתרצא בהך שנויא והכי פי׳ בפטר רחם תלה רחמנא כלומר פטור בכורה תלוי בפטר רחם של לוים הלכך מ ה שהוא בן לויה מועיל להפקיע כאילו היה אביו לוי‪ .‬תוספות חיצוניות‪ :‬ז( ואהרן שלא היה באותו מנין וא״ת דאה״נ וי״ל דהיה לו כן בקבלה דפקעי‪ .‬תוס• חיצוניות‪:‬‬

‫נ( דברי רבינו סיבניס והולכים על קישיח החיס׳ ל מ ״ ט דרבא דלית ליה ק״ו דאביי וכי׳‪ .‬ג>]אילי צ״ל יכ״ת[‪.‬‬ ‫א( אילי דצ״ל ובאמח י״ל הקישיא דמציני לשנרי דלא מני אלא בכירי לישראל לחידייהי לפי וכי׳‪.‬‬
 ‫מםורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ד‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( ]לקמן נ‪.1‬ן‪ ,‬ג( ן זבחים קינ‪:‬ן‪,‬‬ ‫ולדורות מנא לן‪ .‬שיפטרו בכורי כהניס לויסה( למהאי ק״ו לא שמעינן אלא‬ ‫מה לכמן! שכן נוודין בו הקדש ומעשר שני‪ .‬אע״ג להקלש נפלה בשה **וכל‬ ‫־ א מיי׳ פי׳יב מהל׳ בכורים‬
‫ג( וסדר עולס פ״נו[‪ ,‬ד( ]יעב״ו‬ ‫לבר חוץ מעבל וקרקע ושמר כדאמרינן בפ׳ יש בכור )לקמן דף נא‪(.‬‬ ‫הל״א ס מ ג עשין קמא טוש׳׳ע‬
‫מוחק ישראלן‪ ,‬ה( צ״ל ילויס‪,‬‬ ‫במלבר‪ :‬וממאי דבשה‪ .‬יז של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל‬ ‫יו״ד סי׳ שכא סעיף א‪:‬‬
‫היינו ממעס ששוה כסף ככסף ולא ממעס שה אבל פמר חמור נפלה בשה כל‬
‫ו( עודפים בכורי נ ה מ ת ישראל כמו‬ ‫י[ ל ק א מ ר ת לעיל נע״א[ בן לוי להוה ליה שה ד א פ ק ע ליפקע‪ :‬כםן« לדורוה‪.‬‬ ‫להו ובשאר בשויו כלאמר לקמן‪ :‬ופודה בו פעמים הרבה‪ .‬פ״ה אס חזר‬ ‫ןשו״ע שס סעי׳ ה נהגה[‪:‬‬
‫שמנה באדם והשאר נמחק‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ז( דילמא הא דלא מני דלא הוי כוי‪.‬‬
‫בבכור אלם )במלבר יח> ופלויו מבן חלש ת פ ל ה בערכך כסף חמשת‬ ‫וקנאו מיל כהן אחר שנתנו לו חוזר ופולה בו פמר חמור אחר ור״ת מפרש‬
‫צ״ק‪ ,‬ח( במצרים‪5 .‬״ק‪ (P ,‬ובכל‬ ‫שקלים‪ :‬שה לדורות‪) .‬שמות יג>)א> ו פ ט ר‬ ‫לאספק קאי '(לקמן בפרקי! )ל׳ ט‪ (.‬לקתני‬
‫דבר‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( כדלקמן‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫חמור ת פ ל ה בשה‪ :‬בכסף פלו בכורים‬ ‫רישא אחת בכרה ואחת לא בכרה יללה‬
‫מוםף רש״י‬
‫נ( ]לקמן יא‪ ,!.‬ל( ןוע״ע חוס׳ ב״נ‬ ‫ולדורות מגלן אמר קרא ‪ 1‬והיו לי הלוים והיו‬ ‫זכר ונקבה מפריש והוא לעצמו ובספק‬ ‫ו פ ו ד ה בו פ ע מ י ם ה ר ב ה ‪ .‬שאט‬
‫קנד‪ :‬דייה נ י ס [ ‪,‬‬ ‫באותה שעה לכתיב <במלבר ג> ולקחת‬ ‫חזר כהן ונפנו לו לישראל ויש לו‬
‫ב‬
‫בהווייתן יהו וממאי דבשה אמר רב חםדא‬ ‫זה שלא יצא מילו הוצרך למתני שחוזר ופולה‬ ‫פטרי חמורים יכול לפדותן נו‬
‫חמשת <> שקלים לגולגולת‪ :‬הקדשוח‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬

‫)ויקרא ם> ואס המקדיש יגאל את‬

‫נאמר כ ם ף לדורות ונאמר ש ה לדורות מה‬ ‫בו ס פ ק אחר פעמים הרבה וכן משמע‬ ‫)לקמן ט‪ .(.‬ו ע ב ו ד ה ב ב כ ו ר ו ת ‪.‬‬
‫לאספק קאי לקתני בתר הכי נכנס לליר‬ ‫כדכחינ)שמוח כד( וישלח אח נערי‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ביתו)ג( וגו׳ ומעשר שני דכתיב )לברים‬ ‫כםף האמור לדורות בו פדו לדורות בו פדו‬ ‫י‬ ‫וגר )זבחים קיב‪.(:‬‬ ‫מ י ישראל‬
‫להתעשר ומוקי ליה בגמ׳ ( ב ס פ ק אבל‬
‫‪ .1‬ק ח א ת ה ל ו י ם ת ח ת כ ל‬
‫בכור בבני י ש ר א ל ו א ת ב ה מ ת‬
‫יל( ונתתה בכסף הילכך פדו בו בכורות‬ ‫פדו‬ ‫בו‬ ‫לדורות‬ ‫האמור‬ ‫שה‬ ‫אף‬ ‫שעה‬ ‫לאותה‬ ‫בוודאי לא אפשר למימר פולה וחוזר‬
‫ה ל ו י ם ת ח ת ב ה מ ת ם והיו לי‬ ‫במדבר כלדורות תאמר בשה שאין פודין‬ ‫לדורות בו פדו באותה שעה מה לכםף שכן‬ ‫ופולה כל זמן שהוא ביל ישראל ולא נתן‬
‫במדבר ג מת‬ ‫ה ל ו י ם אני ין‪:‬‬ ‫להא תנן לקמן בפירקין )ט‪ (.‬שתי חמורות‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫‪ .2‬ופדויו מבן ח ד ש ת פ ד ה‬
‫בו הקדשות‪ :‬תדע‪ .‬שלא נמנו י>בכורי‬ ‫פודין בו הקדשות ומעשר שני אלא אמר קרא‬ ‫שלא בכרו ויללו שני זכריס נותן שני מלאים‬ ‫‪ [6‬שהרי מנה הכתוב עודפין‬
‫ב ע ר כ ך בסף ח מ ש ת ש ק ל י ם‬ ‫ב ה מ ת ישראל מדלא מ נ ה הכתוב‬ ‫‪ 4‬א ך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור‬ ‫באדם‪ .‬וגבי בהמה אע״ג שהיו‬
‫לכהן‪ :‬לא קדשו בבורות )נמי( במדבר‪.‬‬
‫בשקל הקדש עשרים גרה‬ ‫עודפים בבהמה כמו שמנה באדם‬ ‫עודפין בהמת ישראל יותר‬
‫במדבר יח טז‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫הבהמה הטמאה תפדה מה בכור אדם לא‬ ‫לא בכור אלם ולא בכור בהמה והא לפריך‬ ‫מבהמת הלויס מ ״ מ לא פירש‬
‫‪ .3‬וכל פטר חביר ת פ ד ה ב ש ה‬ ‫שלשה ושבעים ומאתים‪) :‬י( י>דלא‬ ‫לעיל אפי׳ מבכור בהמה מהורה ליפמרו‬ ‫שצריך לפהותן לפי שפטורים‬
‫ואם ל א ת פ ד ה וערפתו ובל‬
‫חלקת בין לדורות בין לאותה שעה בכםף אף‬ ‫היו משום דשה אחד פוטר כמה‬
‫הוו‪ .‬להן לישראל בהמות טובא כלויס‪:‬‬ ‫א‬
‫להא בהמה מהורה לילהו הפקיעה בהמת‬
‫בבור א ך ם בבניך תפרה‪:‬‬
‫ודילמא אפילו הכי‪ .‬ד מ ק נ ה רב היה‬
‫בין‬ ‫לדורות‬ ‫בין‬ ‫בו‬ ‫תחלוק‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫טמאה‬ ‫בהמה‬ ‫ישראל המהורה אין זה אליבא לריש‬ ‫תום׳‬ ‫גליון‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫פטרים‬
‫שמות יג יג‬ ‫חיצוניות‪ :‬ג[ ומקנה רב‪ .‬וז״ל‬
‫‪ .4‬ב ל פטר ר ח ם ל ב ל ב ש ר‬ ‫לבני ראובן א פ ״ ה לא הוו ע ד פ י בבהמה‬ ‫לאותה שעה בשה אמר ר׳ חנינא שה אחד‬ ‫לקיש לפי סברתו של עכשיו ומיהו לפי‬ ‫תוס׳ חיצוניות לא קאי אנדרים‬
‫מסקנא ללקמן הוקלשו בחומש הפקוליס‬ ‫ונדבות אלא אבכורות קאי אבל‬
‫באדם‬ ‫יקריבו ליי‬
‫ו ב ב ה מ ה יהיה ל ף א ך פ ד ה‬
‫אשר‬
‫שיהו בכורי בהמת ישראל עודפים על‬ ‫של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל‬ ‫ואחר כך פסקו ניחא‪ :‬אותו היום•‬ ‫נדרים ונדבות ר״ל אותו היום‬
‫ת פ ד ה א ת בכור ה א ך ם ו א ת‬ ‫פשוטי בהמות לרם‪ :‬ואימא‪ .‬הא‬ ‫אמר אביי תדע א[ שהרי מנה הכתוב עודפים‬ ‫מכאן ואילך לא קרוב ואעי׳ג לנלרים ונלבות‬ ‫התחיל להקריב ולא קודם לכן‬
‫בבור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה ת פ ד ה ‪:‬‬ ‫וכן דקדק רש״י ז״ל שהרי לא‬
‫במדבר יח טו‬ ‫דכתיב בהמת הלרס בהמות טובא‬ ‫באדם ולא מנה עודפין בבהמה ממאי דילמא‬ ‫קרוב משם ואילך משוס בכורות נקמ אותו‬ ‫הזכיר בדבריו רק בכורה‪ .‬ולי‬
‫מ ש מ ע כדאשכחן בנינוה )יונה ל(‬ ‫אלא אי איתמר בו׳‪ .‬למסקנא‬ ‫היוס‪:‬‬ ‫נראה הוה קאי על התוס׳ הייה‬
‫‪ .5‬ו מ ק נ ה ךב ה ן ה לבני ראובן‬ ‫לא הוי נפישי להו בהמות טובא לא ם״ד‬ ‫זו לא נאמרו הני תיובתא ללעיל וכה״ג‬ ‫אותו היום אבל על לשון הגמרא‬
‫ולבני גד ע ע ו ם מ א ד ויראו א ת‬
‫אלמא ב ה מ ה טובא‬ ‫ובהמה רבה‬ ‫דכתיב » ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני‬ ‫‪5‬‬
‫ומקנה רב מצאתי כתוב זה‬
‫א ר ץ יעדר ו א ת א ר ץ ג ל ע ד‬ ‫איתא בריש החולץ )יבמומ דף לה‪ :‬ושס>‬
‫ו ה נ ה ה מ ק ו ם מקום מקנה‪:‬‬ ‫כן‪ .‬ל ב ה מ ת דלויס‬ ‫מ ש מ ע ‪ :‬אם‬ ‫הלשון תוס• חיצוניות הוה מצי‬
‫במדבר לב א‬
‫גד דילמא אפילו הכי פשוטים דלוים הוו‬ ‫גבי אלמנה מעוברת ובפרק קמא לחגיגה‬ ‫למימר רשמא אחר מכאן של‬
‫דישראל תרריהו( טובא‬ ‫)ובהמתן‬ ‫)דף ז‪ (.‬ופרק המפלת )גלה דף כד‪ (.‬גבי‬ ‫אותו מנין היה בסוף המשנה‪:‬‬
‫‪ .6‬ואני ל א א ח ו ס ע ל נינוה‬ ‫קיימי לבהדי בכורי ישראל אמר קרא ‪ 1‬ו א ת‬ ‫פניו מוסמסין ובכמה לוכתי איכא מובאל(‪:‬‬ ‫<[ אלמא חובות בבמה לא קרוב‪.‬‬
‫ה ע י ר ה ג ד ו ל ה א ש ר יש בה‬ ‫קרא כי הללי‬ ‫מ ש מ ע ליכתבינהו‬
‫ה ך ב ה מ ש ת י ם ע ש ר ה ףבו א ך ם‬ ‫מדשני קרא בדיבוריה ש״מ חד פ ט ר‬
‫בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת‬ ‫ותימה לה״ר אלחנן דהרי קודם‬
‫שהוקם המשכן הקריבו חובות‬
‫א ש ר ל א י ד ע בין ימינו‬
‫טובא‪ :‬הניגא‪ .‬במתניתין ופודה בו‬ ‫בהמות הרבה ואימא ‪ 6‬ב ה מ ה רבה א״כ ליכתוב קרא או בהמה ת ח ת בהמה‬ ‫בבמה )קריב( )שהקריבו( ח ט א ת‬
‫ל ש מ א ל ו ו ב ה מ ה ךבה‪:‬‬
‫כל שבעת ימי המלואים ונראה‬
‫יונה ד יא‬ ‫בשה פ ע מ י ם הרבה שאס חזר וקנאו‬ ‫או בהמתם תחת בהמתם מאי בהמת תחת בהמתם ש״מ חד פטר טובא אמר‬ ‫לי דקודם לכן ר״ל בבמה שכל‬
‫‪ .7‬ק ד ש לי ב ל בכור פטר כ ל‬
‫ר ח ם בבני י ש ר א ל ב א ד ם‬
‫מיד הכהן לאחר שנתנו לו חוזר ופודה‬ ‫רבא אף אנן נמי תנינא א > נ ופודה בו פעמים הרבה ור׳ חנינא טעמא דמתני׳‬ ‫אחד מניח אותה בראש גגו ובהך‬
‫מלתא מיתרצה קושיא אחרת‬
‫שמות יג ב‬ ‫ו ב ב ה מ ה לי הוא‪:‬‬ ‫בו פ ט ר חמור אחר‪ :‬ורבי חנינא‪.‬‬ ‫מפרש והכי קאמר מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה משום דשה אחד של בן‬ ‫שמקשה התום׳ במס׳ יומא גבי‬
‫‪ .8‬ו ה י ה כי יב>נך ין א ל א ר ץ‬ ‫הא דפריך בפ״ק דתענית במה‬
‫ד א מ ר שה אחד של בן לוי כו׳ ט ע מ א‬ ‫לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל איתמר ר׳ יוחנן אמר קדשו בכורות‬
‫ב א ש ר נ ש ב ע לך‬ ‫הכנעני‬ ‫שמש מ ש ה ר״ל בשבעת ימי‬
‫ו ל א ב ת י ך ונתנה לך‪:‬‬ ‫דמתני׳ קמפרש והכי ק א מ ר כ ר ‪ :‬לא‬
‫שמות יג יא‬
‫במדבר וריש לקיש אמר לא קדשו בכורות במדבר ר׳ יוחנן אמר קדשו‬ ‫המלואיס ומקשים התוס׳ שם‬
‫במדבר‪:‬‬ ‫שנולדו‬ ‫בכורות‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫נימא ד ש מ ש בבגדי כהונה‬
‫‪ •9‬ו ה ע ב ר ת ב ל פטר ר ח ם לי;‬ ‫בכורות במדבר דרחמנא אמר ליקדשו כדכתיב ‪ 7‬ק ד ש לי כל בכור‪ .‬וריש‬ ‫ותירצו כיון דכל ז׳ ימי המלואים‬
‫ו ב ל פטר שגר ב ה מ ה א ש ר‬ ‫דמעיקרא‪ .‬במדבר‪ .‬והאי קדש לי כל‬ ‫משה מעמיר המשכן‬ ‫היה‬
‫י ה י ה לך הזכרים לין‪:‬‬ ‫בכור מוקי ליה ריש לקיש במצרים‬
‫בתריה‬ ‫לקיש אמר לא קדשו בכורות במדבר מהכתיב ‪ 8‬והיה כי יביאך וכתיב‬ ‫ומפרקו הוי כבמה ואין בגדי‬
‫שמות יג יב‬
‫אבל במדבר לא קדשו מדכתיב כי‬ ‫והעברת מכלל דמעיקרא לא קדוש איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש נ יעד שלא‬ ‫כהונה בבמה וקשיא דהא חטאת‬
‫‪ .10‬בי לי ב ל בכור בבני‬ ‫המלואים קרבה כל ד׳ ואי כבמה‬
‫י ש ר א ל ב א ד ם ו ב ב ה מ ה ביום‬ ‫יביאך והדר והעברת כל פ ט ר רחם‪:‬‬ ‫הוקם המשכן היו במות מותרות ׳ועבודה בבכורות אמר ליה באותן שיצאו‬ ‫קחשיב הא אמרי׳ הכא דחובה‬
‫הביתי כ ל בכור ב א ר ץ מ ע ר י ם‬ ‫בבמה לא קרבוה ולפי אשר‬
‫ה ק ד ש ת י א ת ם לי‪:‬‬
‫בבמוה‪ .‬כל אחד בנה מזבח ומקריב‬ ‫ממצרים הכי נמי מםתברא דאי לא תימא הכי בן שנה בר מיעבד עבודה הוא‬ ‫תירצנו דלא מיירי הכא למעט רק‬
‫במדבר ח יז‬ ‫עליו ומשהוקם המשכן נאסרו כדכתיב‬ ‫ודקארי לה מאי קארי לה הכי קא קשיא ליה אי אמרת בשלמא דלא פסיק‬ ‫הבמוח שכל א ח ד עושה בראש‬
‫‪ .11‬ויאמר יי א ל מ ש ה פ ק ד כ ל‬ ‫גגו א״כ לא חשיב שבעת ימי‬
‫)יקרא יז> ואל פתח אהל מ ו ע ד לא‬ ‫קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי לא פקעא קדושתייהו אלא אי אמרת דפםק‬
‫ב כ ר זכר לבני י ש ר א ל מ ב ן‬ ‫המלואים במה וצ״ל דמשום הכי‬
‫בבכורות‪.‬‬ ‫ועבודה‬ ‫וגר‪:‬‬ ‫הביאו‬ ‫קא בעי במה שמש מ ש ה כל ימי‬
‫חךש ומעלה ושא א ת מספר‬
‫במדבר ג מ‬ ‫שמתם‪:‬‬
‫קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי פקעא ליה קדושתייהו ואידך דקדוש קדוש‬ ‫המלואים דפשיטא ליה שלא‬
‫בכורי ישראל היו מקריבים ומכאן‬
‫ואילך הכהניס אלמא בכורות קדשו‪:‬‬
‫בישראל‬ ‫דלא קדוש לא קדוש איתיביה ג>אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם‬ ‫שמש בבגדי כהונה מפני שלא‬
‫א( נתלבשו לו הבגדים לכהונה‬
‫דאי לא מימא הכי‪ .‬אלא באותן שנולדו‬ ‫נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות הכי נמי באותן שיצאו‬ ‫לעבודה עד שלבשם אהרן‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫ממצרים ומינה אותו היום הוא דקרוב מיכן ואילך לא קרוב איכא דאמרי‬ ‫ונמשחו בימי המלואים וי״מ‬
‫)א( רש"• ד׳׳ה שה לדורוח ו כ ל‬
‫במדבר‪ :‬בן שנה בר עבודה‪ .‬הא‬ ‫המשום הכי בעי במה שמש וכוי‬
‫פ ט ר ‪) :‬ב( ד״ח נכסף וכוי חמשת‬ ‫משיצאו ממצרים עד שהוקם המשכן‬ ‫איתיביה ריש לקיש לר׳ יוחנן אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם ישראל‬ ‫ולא קאמר בבגדי כהונה דאהרן‬
‫שקלים‪) :‬ג( דייה‬ ‫חמשת‬ ‫ובניו כתיב בפי בגדים ולא‬
‫הקדשות וכי׳ את ביתו ו י ס ף‬
‫שתא חדא הוא דהואי‪ :‬דלא פסיק‪.‬‬ ‫נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות אותו היום אין מיכן ואילך‬ ‫למשה ]ולא נהירא דא״כ[ אמאי‬
‫קדושת בכורות דהנך שנולדו במדבר‬ ‫לא קבעי במה ש מ ש משה‬
‫חמישית כסף ערכך עליו‬ ‫לא אימא מאותו היום ואילך ומאי קמשמע לן מאותו היום אין מעיקרא לא‬ ‫בארבעים שנה שהיו ישראל‬
‫וגו׳‪) :‬ד( ד״ח תדע וכו׳ ומאחים‬ ‫קדשו איכא למימר ד מ ע י ק ר א שנולדו‬
‫הסייד ואח״כ מ ״ ה ד י ל מ א ל א‬ ‫»[ אלמא חובות בבמה לא קרוב תא שמע נמצאת אתה אומר בשלשה‬
‫ח‬
‫במדבר כדאמרי׳ בפי טבול יום‬
‫היו‪) :‬ס( דייה ו ב מ צ ר י ם נ מ י‬ ‫>)במדבר( בקדושתייהו קיימי כוי‪:‬‬ ‫ששימש משה בכהונה גדולה‬
‫לא‪) :‬ו( דייה יהכחיב כיי זכר‬
‫מקומות קדשו בכורות לישראל במצרים ובמדבר ובכניסתן ישראל ‪ 7‬ילארץ‬ ‫לכן נראה כדפרי׳ ע״כ‪ .‬תום׳‬
‫ומינה‪ .‬איכא למשמע דלא קדשו בכורות‬ ‫חיצוניות‪ :‬ו[ דשה אחד של בן‬
‫ל ב נ י י ש ר א ל מבן חדש‪:‬‬
‫במדבר דקתני אותו היום מכלל דמכאן‬
‫במצרים מהו אומר ‪ 9‬קדש לי כל בכור במדבר הוא אומר ‪ 1 0‬כ י לי כל בכור בבני‬ ‫לוי פטר כמה פטרי חמורים‬
‫ואילך לא קרוב שיום ראשון הקריבו כל‬ ‫ישראל בכניסתם לארץ הוא אומר והיה כי יביאך והעברת אמר רב נחמן בר‬ ‫דישראל א״כ דין הוא שיפקיעו‬
‫של עצמן וא׳׳כ פטרי חמוריהם‬
‫רבינו גרשום‬ ‫בכורי ב ה מ ה שיצאו ממצרים‪ :‬מעיקרא‬ ‫יצחק בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות ליקדש ולא קדשו ובמצרים נמי לא‬ ‫של לוים נפטרו במדבר וכן‬
‫לדורות נמי כדנפקא לן לקמן‬
‫דבכורי לוים פטורין כ ב מ ד ב ר‬ ‫לא‪ .‬שלא היה יכול כל אחד לעשות‬ ‫קדוש הא קאמרי׳ דקדוש ה״ק מהן קדשו ומהן לא קדשו מתקיף לה רב‬ ‫מדכתיב והיו‪ .‬ותימה מאי פריך‬
‫היכא דפטרו‪ .‬בהווייתן יהו‪:‬‬
‫ו מ מ א י דבשה‪ .‬ד ב מ ד ב ר דכתי׳‬
‫מזבח להקריב בכורות שלו דחובות לא‬ ‫פפא ובמדבר לא קדשו והכתיב ‪ 1 1‬פ ק ו ד כל בכור זכר לבני ישראל אלא אי‬ ‫רב ספרא דלא ה״ל ככתוב‬
‫בתורה לקמן וי׳׳ל דלא דאין זה‬
‫ו א ת ב ה מ ת הלוים ת ח ת ב ה מ ת‬ ‫קרוב בבמת יחיד‪ :‬הוזהרו לקדש‪.‬‬ ‫איתמר הכי איתמר רבי יוחנן אמר קדשו ולא פסקו וריש לקיש אמר קדשו‬ ‫ק״ו גמור כיון רלא אמר הכתוב‬
‫ד ב ש ה פדו פטרי חמוהי ישראל‪.‬‬ ‫ולעולם לכשיכנסו לארץ‪) :‬ה( במצרים‬ ‫אלא שיפטרו ש ל ישראל ולא של‬
‫ד י ל מ א ב פ ט ר ח מ ו ר י דלוים פדו‪.‬‬
‫)לא( נאמר כסף לדורות‪ .‬דכתיב‬
‫לא קדוש‪ .‬בתמיה‪ .‬והא מודו כולהו לעיל‬ ‫ופסקו‬ ‫לוים תבהיהם אבל מ ״ מ לגבי‬
‫עצמן שפיר הוה סבר שיפטרו‬
‫וכל בכור אדם בבניך ת פ ד ה‬ ‫מבן חדש ומעלה ובן חדש ודאי במדבר נולד דהא האי מ ע ש ה בשנה שנית הואי‪:‬‬ ‫את של עצמן כיון שפטרו את‬
‫וסתם פדיה ב כ ס ף ‪ :‬ונאמר שה‬
‫באותן שיצאו ממצרים‪ :‬והנהיג פקוד כל בכור זהר )י(‬
‫לדורות‪ .‬דכתיב ת פ ד ה ב ש ה ‪:‬‬ ‫ופסקו‬
‫מ ה כסף האמור לדורות בו פהו באותה ש ע ה ב מ ד ב ר הבכורות העודפים על הלוים דכתיב ולקחת ח מ ש ת ח מ ש ת שקלים ל ג ו ל ג ו ל ת‬ ‫של ישראל ודוחק הוא ועוד קשה דתימה הוא מאי ס״ד דאביי כיון דכח ק״ו שלו דאם הפקיע את בהמתם אין לנו לומר רק מאי דהול׳׳ל‬
‫וגו• אף שה ה א מ ו ר לדורות בו פדו ב א ו ת ה ש ע ה ב מ ד ב ר פטרי המורן ש ל ישראל‪ .‬מ י ה א גזרה שוה לא מצית ל מ י ג מ ר ד מ ה לכסף‬ ‫שה וי״ל דודאי סבר אביי דדין הוא שהפקיע של עצמן ושל הלוים חבריהם אפיי אין להם שה הואיל ופטרו את של ישראל שלא היה להם‬
‫דין ה ו א דפדו בו ב מ ד ב ר מ ש ו ם דכך ת ש ו ב שכן פודין בו ה ק ד ש וכוי‪ :‬מ ה בכוה אהם לא ח ל ק ת ה בו בין לדוהות בין ל א ו ת ה שעה‪.‬‬ ‫שה ואדפריך רב ספרא לקמן דלא הו״ל שה לא ליפקע י״ל דלא הוה ליה במדבר שה ולא פטר חמור שלא הפקיע דבר לא ליפקע לעולם‬
‫ד א ו ת ה שעה פדו העודפים בכסף אף בכור ב ה מ ה ט מ א ה וכו׳ ומקרא גמיה ל ה ‪ :‬ולא מנה עוהפיס ב ב ה מ ה בבכוהי ב ה מ ה ש ״ מ ה ש ה‬ ‫כתוב‬ ‫אח״כ אף )כו( ]כי[ היה לו שה ופטר חמור אחרי בן ושה לאו דווקא והוי דומיא דפחות מבן חדש לא ליפקע תוס׳ חיצוניות וכן‬
‫אחה פ ו ט ה כ מ ה ‪ :‬ודילמא לא הוו נפישי להו ב ה מ ו ת ‪ .‬פטרי חמורים יותר מכבשים דלוים לא סייד דכתיב ומקנה רב א ל מ א ד ה ו ו נפישי‬ ‫בגליון וק״ק לישנא דהק׳ הכא לפי׳ רב ספרא פטורים דמתני• וי״ל דהק׳ דהכא לא קאי בפטורים דודאי פטורים אפדיון פטר חמור כדפירש״י‬
‫ט ו ב א ‪ :‬ומקנה‪ .‬מ ש מ ע נמי א ח מ ו ר י ם דכתיב וינהג את כל מ ק נ ה ו מקנה קנינו אשר רכש‪ :‬ורילמא‪ .‬א ע ״ ג ד נ פ י ש ו ל ה ו מ ק נ ה ט ו ב א‬ ‫אלא קאי ליישב פטר כמו שמפרש והולך ע״כ‪ .‬וכן כחוב בתום׳ חיצוניות ודייל נראה דהכי קאמר ודאי דכהנים ולוים פטורים מפהיון הבן‬
‫לישראל כבשים פשוטים דלוים הוו נפישי והוו קיימי ל ב ה ר י בכורי חמוהי בני ישהאל והאי ד ק א מ ר פ ש ו ט י ׳ דווקא הוא האין בכור‬ ‫מק״ו וכו׳ ומבכור בהמה ט מ א ה בהיקש ולהכי אמרינן בהמח כהנים ולוים פטורים מפדיון פטר חמור מפדיון הבן אם הפקיעה קדושה וכו׳‬
‫פ ו ד ה בכור אחר‪ :‬ואימא‪ .‬ה א י הכתיב ב ה מ ת הלוים דבעית מילף מינה אימא היינו כהכתיב בנינוה ו ב ה מ ה רבה ההכי אורחי׳ דקרא‬ ‫ומפטר חמור בהיקש ומתני׳ לא ח ש ש להזכיר ההיקש דפשוט הוא ע״כ‪ .‬וו״ל חוס• חיצוניות בפי׳ הקונטרס דשה דמאי חידוש הוא כיון‬
‫למימר הכי ולאו ב ה מ ה א ח ת היא‪ :‬א״כ‪ .‬כ ד א מ ר ת ליכתוב או ב ה מ ת ת ח ת ב ה מ ת או בהמתם כוי‪ :‬אף אנן נמי תנינא‪ .‬במתניתין כדר׳‬ ‫שחזר וקנאם ושמא קמ׳׳ל דאינו נתפס בקדושה פטר חמור ויכול לחוור ולפדותו‪ .‬ועוד פירש ר״ת דמיירי הכא בספק פטרי חמורים וקאי‬
‫חנינא דתנן ופודה בו פ ע מ י ם הרכה‪ .‬ישראל שנתן ש ה לכהן בפדיון פטר ח מ ו ר וחזר כהן ונתנו לו וחזר ישראל ונתן לכהן בפדיון‬ ‫אהא דקתני לעיל מינה א׳ בכרה ואי לא בכדה וילדו ז כ ו ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו וקאמר דבההוא ספק פודה פטר ראשון וחוזר‬
‫פטר ח מ ו ר אחר וחזר כהן ונתנו לו לישראל יכול ל פ ד ו ת בו באותו שה פעמים הרבה אלמא ד ש ה א ח ד פודה כ מ ה פיטרי ח מ ו ר י ם ‪:‬‬ ‫ופודה בו פטר חמור ב׳ דאף כי כולה מספק א׳ חוור ופוהה מספק ב׳ והוי דומיא דשה אחד ש ל בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל‬
‫ור׳ חנינא‪ .‬א ״ כ מ א י ק מ ״ ל הא ק מ ״ ל ד ט ע מ י ה דמתניתין קא מ פ ר ש מה ט ע ם מ ש ו ם הכי א( )תולה ה מ ש נ ה באימרין( ומקרא יליף‬ ‫דמיירי שלא זזו מתחת ידו ע״כ‪ [8 :‬דקאמרת לעיל בן לוי דהו׳׳ל וכו׳ ול״נ דדה המקשה עצמו שהקשה לעיל ממאי דבשה לכן נראה דקאי‬
‫מ ב ה מ ת הלוים כוי‪ :‬ר׳ יוחנן א מ ר קדשו בכורות במדבר‪ .‬בין בכורי אדם שנולדו במהבר ובין בכורי ב ה מ ה שנולדו במדבר‪ .‬ו כ ״ ש‬ ‫ארבא דאמר אלא מעתה בכור בהמה טהורה וכו׳ והקשה לעיל דכיון דבהמה טהורה הפקיעה ה ט מ א ה כ״ש שתפקע עצמה אלמא מ ש מ ע‬
‫אותן בכורות שיצאו מ מ צ ר י ם ד ק ד ש ו ‪ :‬וריש לקיש אמר לא ק ד ש ו בכורות‪ .‬שנולדו ב מ ד ב ר אלא אותן ש י צ א ו ממצרים והנך שנולדו‬ ‫ליה דפשיטא הבהמה טהורה הפקיעה ה ט מ א ה ומשום הבי מקשה ממאי וכוי‪:‬‬
‫לאחר כניסתן ל א ר ץ ‪ :‬ו ע ב ו ד ה בבכורות מ ד א מ ר ׳ ד ע ב ו ד ה בבכורות א ל מ א ד ק ד ש ו בכורות ב מ ד ב ר ‪ :‬אייל‪ .‬ריש לקיש ועבוהה באותן‬
‫בכוהות שיצאו מ מ צ ה י ם ‪ :‬הכי נמי מסתברא‪ .‬דאי סייד באותן שנולדו ב מ ד ב ר וכי בר שנה בר מ י ע ב ד ע ב ו ד ה ב ב מ ה הוא דקיימא לן‬ ‫א( נראה דצ׳׳ל מפני שלא נתקדשו עדיין הנגדי כהונה לענודה עד שלנשס אהרן וכוי‪.‬‬
‫דשנה שניה שיצאו ממצרים הוקם ה מ ש כ ן ונאסרו ה ב מ ו ת ועבודה בכהנים‪ :‬ור׳ יוחנן ודקארי לה מ א י קארי לה‪ .‬וכי לא ידע דלא‬
‫מ י ת ו ק מ א ה ה י א )ברייתא( ]מתניתין[ אלא באותן שיצאו ממצרים‪ .‬אין אלא הכי קא קשיא ליה לד׳ יוחנן אי אמרת ב ש ל מ א דלא פסיק ק ד ו ש ת בכורות לעולם מ א ח ר ש נ צ ט ו ו ממצרים א״כ הנך דמעיקרא דנולדו במצרים בקדושתייהו קיימי ואינהו ע ב ד ו ב ב מ ו ת עד שלא‬
‫הוקם ה מ ש כ ן ‪ :‬אלא אי אמרת דפסיק קדושה‪ .‬דלא קדשו בכורות כל מ ה שהיו ב מ ד ב ר ‪ :‬הנך דמעיקרא נמי‪ .‬מצדים מ מ צ ר י ם פ ק ע ה ליה נמי קדושתייהו והיכי הוה ע ב ו ד ה בבכורה‪ :‬ואידך‪ .‬וריש לקיש אמר לך ד ק ד ו ש קדוש כלומר הנך ד ק ד ו ש במצרים קדוש ולא פ ק ע א‬
‫תו קהושתייהו ואינהו עבדי‪ .‬והנך דנולדו ב מ ד ב ר דלא ק ד ו ש לא ק ד ו ש ‪ :‬קרבו‪ .‬בבורות ש ל ב ה מ ה ו מ ע ש ר א ל מ א דאותן בכוהי ב ה מ ה שנולדו ב מ ד ב ר קרבו וש׳׳מ ד ק ד ו ש ‪ :‬ומינה‪ .‬דברייתא קא מ ה ד ר ריש לקיש לר׳ יוחנן מהקתני אותו היום קרבו נדרים ובכורות אותו‬
‫היום הוא דקרוב בכורות מיכן ואילך לא‪ .‬אלא לאו ש ״ מ מ ד ל א קרוב מיכן ואילך דלא ק ד ש ו בכורות ב מ ד ב ר והנך דקרוב הוו אינהו דיצאו ממצרים‪ :‬איכא דאמרי‪ .‬איפכא אותביה ר״ל לדי יוחנן אותו היום כוי‪ .‬אותו היום אין מיכן ואילך לא מ ש ו ם הלא קהשו בכורות‬
‫ב מ ד ב ר ]ומאי קמ״ל[ אותו היום קרבו ח ט א ו ת ו א ש מ ו ת מעיקרא לא א ל מ א ח ו ב ו ת כגון ח ט א ו ת ו א ש מ ו ת ב ב מ ה לא קרוב אפי׳ ב ב מ ת צבור מ ד א מ ר זה ה כ ל ל כל שנידר ונידב קרב ב ב מ ה כגון נדרים ונדבות א ב ל ב מ ש כ ן קרוב ח ו ב ו ת אותו היום מיכן ואילך )מאי(‪ :‬ת ״ ש‬
‫נ מ צ א ת אתה א ו מ ר הא ברייתא קמותיב ר׳ יוחנן ל ר ״ ל ‪ :‬בג׳ מ ק ו מ ו ת ‪ .‬נ צ ט ו ו ה ש י ק ד ש ו בכורות במצרים ו ב מ ד ב ר וכוי‪ :‬אמר רב נ ח מ ן בר יצחק מתריץ אליבא דר׳ ש מ ע ו ן ןבן לקיש[ בג׳ מ ק ו מ ו ת הוזהרו ע ל הבכורות ליקדש ולא קדשו‪ .‬אפילו הכי לא קדשו בכל ג׳ מ ק ו מ ו ת כ ל ו מ ר‬
‫ב מ ד ב ר לא ק ד ש ו א ״ כ במצרים נמי )שמא( לא ק ד ו ש ‪ :‬הא קאמרינן דקדוש‪ .‬ד ק ד ב ו בכורות ומעשרו׳ )ש״מ( ]ה״ק[ ד ק ה ש ו ‪ :‬מ ה ן קהשו ו מ ה ן לא ק ד ש ו הנך דמצרים קדשו ובמהבר לא קהשו שלא הוזהרו‪ :‬ו ב מ ד ב ר לא קדוש־ והכתיב פ ק ו ד וכוי‪ .‬ר׳ יוחנן אמר ק ד ש ו‬

‫א( נראה דצ״ל משו״ס תיא משים דשה אחל פטר כמה פטרי חמורי! ומקרא יכו׳‪.‬‬
 ‫תורה אור‬ ‫ה‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫‪ 5 1.‬ק ע ל ג ל ג ל ת מ ח צ י ת ה ש ק ל‬ ‫ק ו ב י ו ס ט ו ס ‪ .‬במקום אחר חולין )לף צא‪ (:‬פרש״י גונב נפשות‬ ‫ופסקו‪ .‬משעת החשבון של חומש ה פ ק ו ד י ם ואילך‪(' :‬טעמיה‪.‬‬ ‫א( ]לקמן נו‪ .‬יע״ש נרש׳׳י מנחות‬
‫בשקל זילדש ל ל ל ה ע ב ר ע ל‬ ‫סו‪ .‬ס ד ‪ :‬נ ״ נ קמג‪ ,[.‬ג( ]קיישין‬
‫הפקדים מבן עשרים ש נ ה‬ ‫ואין עניינו כאן מ גבי גבייח כסף ובפרק המוכר‬ ‫מוהיה ט יביאך והדר והעברת‪ :‬מצוה זו‪ .‬של בכורות שבשבילה‬ ‫לז‪ ,[:‬ג( ]נרנומ מי‪ .‬שנת טו‪ .‬עדיות‬
‫מאות אלף‬ ‫לשש‬ ‫ומעלה‬ ‫פירוח )ב״ב לף צב‪ (:‬גבי עבדים וסתם עבדים אינן גונבי נפשוח ור׳׳ח‬ ‫ת י מ ס לארץ ו ל ה ט סמכינהו רחמנא להדדי‪ :‬ואפליהו <מי לרבי אלעזר‪.‬‬ ‫ס׳׳א מ״ג[‪ ,‬ד( ]ע׳ רש״י מזוליןבז‪:‬‬
‫ושלשת אלפים וחמש מאות‬ ‫דייה ועוד שאלו וכו׳ משמע‬
‫ש מ ו ת לח כו‬ ‫ותמשים‪:‬‬ ‫פירש משחק בקוביא והא ד א מ ר *בבראשית רבה שלחני נא כי עלה‬ ‫ואמריתו « ריש לקיש חזאי בחלום » וממריץ ליה למילתיה דריש‬ ‫דגרסחי הבא רנן גמליאל וכן נ מ ו ס ׳‬
‫‪ .2‬ויהי מ א ת ב ב ר ה כ ס ף ל צ ק ת‬ ‫השחר וכי גנב או קוביוסטוס אתה‬ ‫לקיש והא ר׳ אלעזר תלמידו דר׳‬ ‫כפינות נין‪ :‬דייה קונייסטיס יכו׳‬
‫א ת אדני ה ק ד ש ו א ת א י נ י‬ ‫העמיקו ר״ג אכן נערוך איתא שאל‬
‫דרך‬ ‫שאתה מתיירא מן השחר‬ ‫ופסקו בשלמא ריש לקיש כדאמר )א( טעם‬ ‫יותנן ה ו ה ‪ :‬א״ל‪ .‬האי ללא קדשו‬
‫דזפלכת מ א ת א ד נ י ם ל מ א ת‬ ‫קונטריקיס הגמון את ד״י ק זכאי[‪,‬‬
‫הכבר בכר לאדן‪:‬‬ ‫משחק בקוביא להטמין עצמו לסי‬ ‫ל ק א מ ר ר׳ יוחנן היינו ללא הוצרכו‬
‫שמות לח כז‬
‫אלא לר׳ יוחנן מאי טעמא אמר ר׳ אלעזר א>ר׳‬ ‫מ( ]גייסת ע׳׳י אומן שלש מאוח[‪,‬‬
‫ו( ב״ב צ‪] .‬מנחוח עז‪ ,[.‬ו> כדאמר‬
‫ומתחייב‬ ‫בשחוק‬ ‫ממון‬ ‫שמפסיד‬ ‫לקלש אס רוצה להקריבן אינו צריך‬
‫‪ .3‬ו כ ס ף פ ק ו ד י ה ע ר ה מ א ת‬
‫ב ה ק פ ה ‪ :‬ו מ ח צ ה שלם ל א החזיר‪.‬‬
‫יוחנן חזאי בחילמא דמילתא מעליתא אמינא‬ ‫להקלישן כשאר בהמות חולין שהרי‬
‫ט ע ם ט ע מ י ה כיי‪ .‬צ״ק‪,‬פ( ]דף ד‪,[:‬‬
‫כבר ואלף ושבע מ א ו ת וחמשה‬ ‫ט( דמאלף‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( קרא אלא‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ו ש ב ע י ם ש ק ל כ ש ק ל הקז־ש‪:‬‬ ‫לא הזכיר לו פ ס ו ק ואת האלף ושבע‬ ‫והיה‬ ‫יוחנן‬ ‫ורבי‬ ‫יהו‬ ‫בהוייתן‬ ‫יהיו‬ ‫לי‬ ‫קרא‬ ‫אמר‬ ‫הן קלושין היו מ ש ע ה שנוללו להיינו‬ ‫ג( ימנה מאחים‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( צ״ ל ס׳‬
‫ש מ ו ת לח כה‬
‫‪ .4‬ו א ת ה א ל ף ו ש ב ע ה מ א ו ת‬ ‫מאות וחמשה ושבעים עשה ווים‬ ‫כי יביאך והעברת מאי עביר ליה ההוא מיבעי‬ ‫נמי כדלעיליי( ללר׳ יוחנן קלשו בכורות‬
‫סלעים‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( ן הא דלא מייחי‬
‫מש״ס דחולין צא‪ :‬דעסקו בה וע״ש‬
‫וךומעיה ו ש ב ע י ם ע ש ה ווים‬ ‫לעמודים השר לקנטרו גתכוון‪:‬‬ ‫ליה לכדתנא ‪*5‬דבי רבי ישמעאל עשה מצוה‬ ‫במלבר‪ :‬בלשון רבו‪ .‬א ע ״ ג לתרריהו‬ ‫בתוס׳ צ״ע[‪ 0 ,‬יש לדקדק מתוך‬
‫‪,‬ראשיהם‬ ‫ועפה‬ ‫לעמודים‬ ‫מ ה אמרה דבר זה מלבד קושיא וו‬
‫שמוח לח כח‬ ‫‪.‬וחשק א ת ם ‪:‬‬ ‫מ נ א ליה‪ .‬לפירוש יש לו לדקדק‬ ‫זו שבשבילה תיכנס לארץ אמר ליה רב‬ ‫כי הללי הוו פירושייהו א פ ״ ה ק א מ ר‬ ‫» צ״ל אלא‬ ‫הס״ד‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ינחשח התנופה שבעים‬ ‫‪.5‬‬ ‫דבר זה מתוך מ ה אמרה‬ ‫מרדכי לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן‬ ‫ליה בלשון שלמלתיה‪ :‬קוגטרוקום‪.‬‬ ‫בפרוטרוט ש״מ דמנה של קדש נו׳‬
‫כבר ואלפים וארבע מ א ו ת‬ ‫והד״א‪ .‬צ״ק‪ (» ,‬ופריך ומי‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ש מ ו ח לח כ ט‬ ‫שקל‪:‬‬
‫מלבד קושיא זו‪ :‬ה ד י ב א ן שבעים‬ ‫איפכא מתנינן לה רבי יוחנן אמר לא קדשו‬ ‫שם שר‪ :‬בפרטן של לוים‪ .‬בגרשון‬
‫פ( דבתונמ אלמנה דאורייתא מנה‪.‬‬
‫ה‬
‫‪ .6‬ו ה ש ק ל ע ש ר י ם ג ר ה ע ש ר י ם‬ ‫ו א ח ד מנה‪ .‬ולא מנאן הכתוב > אלא‬ ‫כתיב )במלבר ג( שבעת אלפים וחמש‬ ‫צ״ק‪ ,‬צ( הא אמרי׳ דסלע ד׳ דיגריס‪.‬‬
‫שקלים חמשה‪.‬ועשרים שקלים‬
‫בכורות במרבד וריש לקיש אמר קדשו‬ ‫צ״ק‪ (p ,‬ור׳׳י פי׳ דחיספת אמת‬
‫ב פ ר ו ט ר ו ט ‪ :‬ו מ נ ה של ק ד ש כ פ ו ל‬ ‫מאות ובקהת כתיב <ש‪ (0‬שמונת‬
‫עשרה וחמשה שקל המנה‬
‫היה‪ .‬אבל שקלים של חול ושל קדש‬
‫בכורות במדבר אמר ליה ואפכית נמי תיובתא‬ ‫אלפים ושש מאות הרי ששה עשר‬
‫היחה ונימי יחוקאל הוסיפי על‬
‫יחזקאל מ ה יב‬ ‫י ה י ה לכם‪:‬‬ ‫הסלע יעשאוהו של נ ״ ד מ ע ץ‬
‫שרן היו וא״ת מכל מקום למנינהו‬ ‫ואפכיתו לה להא דרבי אלעזר א״ל לא קדשו‬ ‫אלפים ו מ א ה ובמררי כתיב <שס(‬ ‫וממילא גחיסף של חול ושל קודש‬
‫וה״פ‪ .‬צ״ק‪ ,‬ר( צ״ל עשרים שקלים‬
‫במנין י[ ולימא ל״ה מנים וחצי וכן‬ ‫)להר( לא הוצרכו ליקדש אי הכי היינו ריח‬ ‫ששת אלפים ומאתים הרי שנים ועשרים‬ ‫חמשה ועשרים שקליס עשרה‬
‫רבינו גרשום‬ ‫בסמוך ד ק א מ ר שהרי כאן צ״ו מנים‬ ‫קמ״ל ג>חייב אדם לומר בלשון רבו שאל‬ ‫אלף ושלש מאות ובכללן כתיב )שס>‬ ‫וחמשה שקל ה מ נ ה יהיה לכס והיינו‬
‫ב מ ד ב ר ולא פ ס ק‬ ‫כבורות‬ ‫ששים שקלים נ ץ הכל אנל משקלים‬
‫ק ד ו ש ה ‪ .‬ור״ל א מ ר ן ק ד ש ו ו פ ס ק ו‬
‫היה לו למנות במנה ולימא ארבעים‬ ‫קונטרוקום השר אתי> רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫כל זכר מבן חלש ומעלה שנים ועשרים‬ ‫של עכשיו שנעשי כ״ד ליח נ ה אלא‬
‫אף[ ד כ ת י ב פ ק ו ד ןמ״מ[ ק ד ש ו‬ ‫ושמנה מניס ו ה ר ה מ נ י ס ט פ י שלם‬ ‫בפרטן של לוים א ת ה מוצא עשרים ושנים‬ ‫בשקל‬ ‫אלף‪) :‬י( מחציה השקל‬ ‫חמישים נשקל קודש וכ״ה של מול‬
‫ו פ ס ק ו ‪ :‬ב ש ל מ א לר״ל‪ .‬ד א מ ר‬ ‫ומה שלא מנה הכתונ נכת אמת‬
‫י״ל דמשקל של מ נ ה לא היה עדיין‬ ‫אלף‬ ‫הקדש‪ .‬לגלגלת לשש מאות‬
‫קדשו ופסקו כדקאמר ט ע מ א‬ ‫אלף ושלש מאות בכללן א ת ה מוצא עשרים‬ ‫ששים שקלים ה מ נ ה ונן לחלק נענין‬
‫דכניסתן ל א ‪ p‬י ש ר א ל ק ד ש ו‬ ‫קרא‬ ‫בימי משה ולא מ ש ת מ י ט‬ ‫ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשיס‬ ‫זה יש לפרש לפי ששלשה ענייני‬
‫בכורות א ל מ א ד ק ד ש ו ב מ ד ב ר‬ ‫באורייתא דלכתוב מ נ ה ח ד ע ד ב ס ״ ק‬
‫ושנים אלף ה>ושלש מאות להיכן הלכו א״ל‬ ‫הרי מאתים ואחל ככר ר ״ א מנה‪.‬‬ ‫משקלות בוי‪ .‬כצ״ל והד״א‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ו פ ס ק ו ‪ :‬אלא לר• יוחנן‪ .‬ד א מ ר‬
‫לא פ ס ק ו מ א י ט ע מ א ‪ :‬ר׳ י ו ח נ ן‬ ‫לכתובות )לף י ‪ 0‬גבי אלמנה אמרי׳‬ ‫אותן שלש מאות בכורות היו ואין בכור‬ ‫ככר הוי ששים מ נ ה ו מ נ ה מ א ה לינר‬
‫ש( צ״ק מ״ז‪,‬‬

‫ח ז א י ב ח י ל מ א הילכ׳ מ י ס ת י י ע א‬ ‫נקראת אלמנה על שם מ ג ה דעתידי‬ ‫מפקיע בכור מאי טעמא אמר אביי דיו לבכור‬ ‫שהן חמשה ועשרים סלעים ושקל‬
‫מילתא ד מ פ ר י ש נ א ט ע מ א שפיר‬
‫א מ ר קרא והיו בהווייתן י ה ו‬
‫ע‬
‫רבנן דמיתקני לה כתובה מ נ ה >ומי‬ ‫שיפקיע קדושת עצמו ועוד שאלו בגיבוי‬ ‫לאורייתא הוי סלע‪ .‬חשוב ס׳ פ ע מ י ם‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ד ק ד ש ו ולא פ ס ק ו ‪ :‬ש ב ש ב י ל ה‬ ‫כתב קרא לעתיד ואמאי לא דייקי׳‬ ‫כסף א ת ה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת‬ ‫כ ״ ה תמצא בככר אלף וחמש מאות‬ ‫)א( נטי ריש לקיש כדאמר‬
‫תיכנס ל א ^ בזכות ש ת ק י י מ ה ‪:‬‬ ‫ט ע מ י ה אלא‪) :‬ג( ש ם מנא ליה‬
‫ואפביתו נמי תיובתא‪ .‬ד ק א מ ר‬
‫*(כתובת אלמנה דאורייתא אלא ודאי‬ ‫עשרה מנה דכתיב יבקע לגלגלת מחצית‬ ‫סלעים שהן שלש אלפים חצאי שקליס‬
‫אילימא מיניה ד כ ת י ב ו א ת‬
‫איתיביה ר״ל לד׳ יוחנן ו א פ כ י ת ו‬ ‫משה‪:‬‬ ‫לפי שלא היה מ נ ה בימי‬ ‫השקל בשקל הקדש וגו׳ ובנתינת הכסף אתה‬ ‫תמצא לשלש אלפים ישראל ככר כסף‬ ‫האלף ושבע מאות וחמשה‬
‫נמי ל ה א דרי אלעזר ד א מ ר י ת ו‬ ‫ושבעים ע ש ה ווים ל ע מ ו ד י ם‬
‫היינו‬ ‫גדה‪.‬‬ ‫עשרים‬ ‫והשקל‬ ‫לשלש מאות אלף מ א ת בכר לשש‬
‫ר ״ ל ח ז א י ב ח ל מ א ‪ :‬אייל‪ .‬ל א‬ ‫מוצא מ א ת ככר דכתיב ‪ 2‬ו י ה י מ א ת ככר‬ ‫שהרי כאן שבעים ו א ח ד‬
‫מ פ כ י נ ן ד ה כ י קא מ ש מ ע לן‬ ‫מעין כ ד מ ת ר ג ס כ׳ מעין‬ ‫מאות אלף מאתים ככר ולשלשה‬ ‫מ נ ה ולא מנאן ה נ ח ו נ ‪) :‬ג( רש״־‬
‫ללישנא דידן‪ .‬מ א י לא ק ד ש ו‬ ‫סלע ותימה *(האמר סלע ד׳ דינר‬
‫הכסף לצקת רגו׳ משה רבכם גנב היה או‬ ‫אלפים אלף וחמש מאות סלעים‬ ‫דייה ואפכיתו ונו׳ יאמריתו‬
‫ד א מ ר ר׳ יוחנן לא ה ו צ ר כ ו‬
‫ל י ק ד ש בכורות ב מ ד ב ר שהרי‬ ‫ושש מ ע ה כסף דינר אלמא איכא‬ ‫קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות נתן‬ ‫ולחמש מאות איש ריין סלעים ולחמשיס‬
‫לקיש‪:‬‬ ‫ריש‬ ‫)אמרן‬ ‫אר״א‬
‫)ד( ד ״ ה בפרטן ונו׳ אלף הסייד‬
‫ק ד ש ו ב מ צ ר י ם ולא פ ס ק ק ד ו ש ה‬ ‫כ״ד מעין בסלע ו פ ר ״ ת שתי פ ע מ י ם‬ ‫מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר‬ ‫איש כ״ה סלעים הרי אלף ות״ש‬ ‫ואח״כ מ ״ ה ב ק ע ל ג ל ג ל ת‬
‫ל ע ו ל ם ‪ :‬אי הכי היינו לישנא‬ ‫מחציח השקל נשקל הקדש לשש‬
‫דידן‪ .‬אין הכי נמי‪ .‬א ל א ה א‬ ‫הוסיפו על המשקל בימי יחזקאל היה‬ ‫אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי‬ ‫ע ״ ה סלעים צרף סלעים ועשה מהן‬ ‫כצ״ל ותינה לגלגלת נמחק‪:‬‬
‫דאפכינן מ ש ו ם ד ח י י ב א ד ם‬
‫ל ו מ ר ב ל ש ו ן רבו‪ :‬ב פ ר ט ן של‬
‫שקל עשרים גרה הוסיפו שתות על‬ ‫בחשבונות היה ומנה של קודש כפול היה‬ ‫מניס מכל מ א ה סלעים ארבע מניס‬ ‫)ה( ד ״ ה מחצה שלם וכי׳ שהיה‬
‫לי ל ה ש ל י ם החצי נצ״ל יחיבח‬
‫לוים‪ .‬היכא דקא ח ש י ב בני‬
‫מ נ ה של קדש שבחחלה היה בו נ׳‬ ‫הוי בה רב אחאי מאי קא קשיא ליה ויהי‬ ‫הרי לאלף סלעים מ ׳ מנים ולחמש‬
‫מן נמחק‪) :‬ו( ד״ה נפול וכי׳‬
‫גרשון ובני ק ה ת ובני מרדי‬ ‫סלעים עשאוהו של קדש ששים אבל‬ ‫מאוח סלעים עשרים מניס הרי ככר‬ ‫מאחיס נכר ו ב כ ר ה א ח ד יי״א‬
‫ו כ ש ת צ ט ר ף חשבוני א ת מ ו צ א‬
‫מאת ככר הכסף לצקת וגו׳ הנך לצקת ואינך‬ ‫מ נ ה ה י י נ ו האלף‪) :‬ז( דייה‬
‫על השקל לא הוסיפו י[ ובימי חכמים‬ ‫פשו להו ר ע ״ ה סלעים שהן אחת‬
‫כ ״ ב אלפים וגי מ א ו ת ‪ :‬ובכללו‪.‬‬
‫חזרו והוסיפו על השקל שתות מלבד‬
‫בי גזא כתב קרא אחרינא ‪ 3‬ו כ ס ף פקודי העדה‬ ‫עשרה מ נ ה ‪ :‬מחצה שלם לא החזיר‪.‬‬
‫אילימא יכו׳ שהרי כ א ן מ א ל ף‬
‫היכא דקא ח ש י ב ל ה ו ב י ח ד אינם‬ ‫יז׳ מאיח י ע ״ ה ש ק ל י ם יוצא‪:‬‬
‫א ל א כ ״ ב א ל פ י ם ‪ :‬דיו ל ב כ ו ר‬ ‫ת ו ס פ ח שבתחלה שהיה של עשרים‬ ‫מאת ככר וגו׳ ודמא״ל מנה של קודש כפול‬ ‫שהיה לו )י« לשלם מן החצי מאת‬ ‫)‪ (0‬ד ״ ה לעולם אינא ל מ י מ ר לא‬
‫לוי ש י פ ק י ע ק ד ו ש ת ע צ מ ו ‪:‬‬
‫בגיבוי ה כ ס ף ‪ .‬כ ש ג ב ן מ כ ל א ח ד‬ ‫ועשאוהו של כ״ד והשתא לפר״ח‬ ‫היה מנא ליה אילימא מיניה »‪ 1‬שהרי כאן‬ ‫ככר וחצי וחמש מנים וחצי והוא לא‬
‫אהדר ימי למאה קחשינ ב כ פ ר י‬
‫ופרטי‪:‬‬
‫מחצית השקל וכשתצרפם עולה‬ ‫כשנתוסף בימי יחזקאל נעשה מ נ ה של‬ ‫שבעים ואחר מנה ‪ 4‬ו א ת האלף ושבע מאות‬ ‫נתן אלא מ א ה בכר כלכתיב מאת‬
‫ח ש ב ו נ ם מ א ת י ם ו א ח ד ככר‬
‫ו א ח ד ע ש ר ה מנה‪ .‬כיצד ה מ נ ה‬ ‫קדש גדול יותר מכפליס משל חול‬ ‫וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים ולא מנאן‬ ‫ככר‪ .‬ו א ע ״ ג לכתיב )שמות לח( ואת‬
‫ה ו א כ ״ ה שקלים ש ה ו א מ א ה‬ ‫דשל חול לעולם כ״ה סלעים והס עשו‬ ‫הכתוב אלא בפרוטרוט ואם איתא מאה ואחד‬ ‫האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים‬ ‫מוסף רש׳׳י‬
‫דינוין‪ .‬ו מ א ה מ ח צ י ת ש ק ל ה ן‬ ‫ר ׳ י ו ח נ ן ח ז א י ב ח ל מ א ‪ .‬וכיון‬
‫של קדש ס׳ סלעים ובימי חכמים‬ ‫עשה ווים אלמא ליותר ממחצה התזיר‬
‫ב• מנים‪ .‬נ מ צ א ש ל ש ת אלפים‬ ‫ככר ואחת עשרה מנה מיבעי ליה אלא מדלא‬ ‫דגנרא רנא אממזאי לי אמינא‬
‫מ ח צ י ה ש ק ל הן ם׳ מ נ ה שכך‬ ‫כשהוסיפו על סלעים ממילא נחוסף‬ ‫אותו פ ס ו ק לא ה ז ט ר אותו השר‬ ‫מילתא מעלייחא אני אומר היום‬
‫ה ו א ככר ש ל ה ק ד ש סי מ נ ה‬ ‫מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט ש״מ מנה של‬ ‫)נחתות פד‪ :‬םכת־י( הלילה נראה לי‬
‫מ נ ה של קדש ושל חולח> ו ה ״ פ קרא‬ ‫שמתכוין היה לקנטרו בלבריס‪ :‬כפול‬
‫דילפינן ל ה מ ק ר א י ד ל ק מ ן דכך‬
‫הוא הככר מן מ א ת ככר ו מ ן‬ ‫דיחזקאל והשקל עשרים גרה כלומר‬
‫בככרי‬ ‫קחשיב‬ ‫כללי‬ ‫ודילמא‬ ‫היה‬ ‫כפול‬ ‫קודש‬ ‫היה‪ .‬והיה בככר ק ״ כ מניס ובאותן‬
‫ר׳ יוחג! נחלוס והואיל ונראה לי‬
‫יודע אני שאומר היום ד נ ר ט ע ם‬
‫ש ב ע י ם ככר‪ .‬ו מ ז ה ת ו כ ל ל ה ב י ן‬ ‫מ א ו ח ם שקלים שהיו בחחלה עשרים‬ ‫פרטי לא קא חשיב בככרי אלא מהכא‬ ‫מ א ה ככר הוו מאתים ככר )י( והאפל‬ ‫; ר ק מ ו נו‪ .;.‬ו ש ל ש מ א ו ת ל ה י כ ן‬
‫כ ש ש ל ש ת א ל פ י ם ע ו ש י ם ככר‬ ‫ה ל כ ו ‪ .‬ולמה לא כלל! ע ס השאר‬
‫א ח ת כך ש ל ש מ א ו ת אלף ע ו ש י ן‬ ‫גרה יש במנה של עכשיו י>ששים אבל‬ ‫‪ 5‬ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע‬ ‫וז׳‬ ‫ככר ר ״ א מ נ ה היו האלף‬ ‫ויפדו אח הגניריח ולא יהיו זקוקים‬
‫ק׳ ככרים ו ש ש מ א ו ת א ל ף‬ ‫משקלים של עכשיו שנעשו כ״ד ליח‬ ‫מאות שקל שהרי כאן תשעים וששה מנה‬ ‫מאות »‪ 1‬ו ע ״ ה שעשה ווים לעמולים‪:‬‬ ‫השלשה ישנעיס ומאחים נכיריח‬
‫מ א ת י ם ככרים‪ .‬והיינו ד ק א מ ר‬ ‫העודפים על המנץ לפדיון!נמז־בר‬
‫מ א ת י ם ו א ח ד ככר‪ .‬ו ח מ ש מ א ו ת‬ ‫ביה אלא ח משים בשל קדש וכ״ה‬ ‫ולא מנאן הכתוב א[ אלא בפרוטרוט שמע מינה‬ ‫כמיב קרא אחריגא‪ .‬ללא כתיב ביה‬ ‫ג ל מ ן ‪ .‬ב כ ו ר ו ת ה י ו ‪ .‬ודיס‬
‫ו ח מ ש י ם מ ח צ י ת שקלים ה ן י״א‬ ‫של חול‪:‬‬ ‫מנה של קודש כפול היה ודילמא פרטא רבה‬ ‫לצקת ולא קחשיב לכולהו‪ :‬אילימא‬ ‫שיפקיעו עצמם מן הפדיון ושם‪.1‬‬
‫מ נ ה ובנתינת ה כ ס ף היכא ד ע ש ה‬
‫? ן ש ר י ם שקלים ח מ ש ה ועשרים‬ ‫י[ מיניה‪ .‬מהאי קרא גופיה שהרי‬
‫ח ש ב ו ן ל י ש ר א ל אי אתה מ ו צ א‬ ‫קא חשיב בככרי פרטא זוטא לא קחשיב‬
‫אלא מ א ת בכר‪ :‬א ו קוביוסטוס‪.‬‬ ‫שקלים עשרה ו ח מ ש ה‬ ‫<« ט ו ן ט>אלף ושבע מאוח ו ע ״ ה‬
‫גונב נ פ ש ‪ :‬ל ב ז ו ת ע צ מ ו נתכוון‬ ‫בככרי י* אלא אמר רב חםדא מהכא ‪ 6‬והשקל‬ ‫יוצא שבעים וחל מ נ ה וא״נ לא מ ה ל ר‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ו מ ח צ ה ש ל ם לא החדיר דעדיין‬ ‫שקל ה מ נ ה יהיה לבם‪ .‬מ ה שלא מנה‬
‫חסר ח צ י מ כ כ ר ה א ח ד וי״א‬ ‫הכתוב בבת אחה ששים שקלים‬
‫עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים‬ ‫׳(אלא כ מ ה לכתיב מיהו הנך הוה ליה‬
‫‪ |fr‬אלא בפרוטרוט וכוי‪ .‬דאס‬
‫איתא שבעים ואחד ככר ושלשים‬
‫מ נ ה ‪ :‬ו מ נ ה ש ל ק ד ש כ פ ו ל היה‪.‬‬
‫ה מ נ ה וכן לחלקו בעגין זה יש‬ ‫שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם‬ ‫לקרא למימני בהו בככר ר ״ א מ נ ה ולא‬ ‫ו ש ש ה מבעי ליה אלא מדלא‬
‫של מ א ת י ם דינר‪ .‬ו מ א ת י ם ככר‬ ‫מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט‬
‫ה ו ו ק׳ ככר ו א ח ד ככר וי״א‬ ‫לפרש לפי •()דאמרת( שענייני משקלות‬ ‫והא‬
‫‪5‬‬
‫מנאן אלא בפרוטרוט בפרטי׳ ולא עשה‬ ‫אלא אמר רב חסדא מ ה א ו ה ש ק ל‬
‫מ נ ה כיון ש ל א היה בהן כ ד י‬ ‫מהן כלל שיחשבס בככר ש״מ כפול ה י ה ‪ :‬לעולם איכא )יי( לישאל אמאי‬ ‫עשרים גרה מתרגמינן מעין‬
‫בכר כ פ ו ל של ק ו ד ש לא מ נ א ו‬
‫היו במקדש משקל אתד היה במקדש של עשרים שקלים בה שוקלים‬
‫ותימה דבסלע יש כ ״ ד מעין‬
‫ה כ ת ו ב לא א מ ר א ל א ויהי מ א ח‬ ‫) ש ל קדש( אחד משתות‬ ‫ש(‬
‫שליש מנה של קדש אחר שנתוסף‬ ‫לא א ה ל ל ה מאתים ככר והא ל א מ ר ת אי לאו לכפול היה אמאי לא מננהו‬ ‫ופרי• ב׳ פעמים הוסיפו בימי‬
‫כבר ה כ ס ף ו ה כ כ ה וי״א מ נ ה‬ ‫ומשקל‬ ‫בככר לאו ט ע מ א הוא לכללי שהגיעו למאה קחשיב בכללי וסרטי‬ ‫יחזקאל השקל כ־ גרה ו מ נ ה ח ו ל‬
‫ה ן אלף ש ק ל י ם ש ל מ י ם ]ושבע‬ ‫כ״ה סלעים ושל קדש נ׳ סלעים‬
‫מ א ו ת ו ע ״ ה [ דכתיב ו א ת ה א ל ף‬ ‫והוסיפו שתות והיה ס׳ סלעים כגון חל ככר לא חשיב בככרי לפיכך מנאן ב פ ר ו ט ר ו ט ‪ :‬ואלפים וארבע מאוח שקל‪ .‬אלפים הוו פ ׳ מניס לבל ק׳ ל׳ מניס ות׳ הוו ט״ז‬
‫וכוי‪ :‬מ א י ק א ק ש י א ‪ .‬לרבן יוחנן‬
‫ובימי חכמים הוסיפו על השקל מניס הרי צ״ו מניס ולא מגאן אלא בפרוטרוט והאי קרא חשיב פ ר ט י בככרי להכתיב שבעים ככר מללא כתב ע ״ א ככר ושלשים וששה‬
‫בן דכאי ו מ א י ד ו ח ק י ה ד א ה ד ר‬ ‫שתות מלבר דהיינו כ ״ ד מעין‬
‫ליה מ נ ה )של קודש[ ב פ ו ל היה‬ ‫ולפי התוספות לא היה מנה של מניס ש״מ כפול היה ו ע ד לליהוו ק ״ כ מניס לא ה ר ככר‪ :‬פרטא רבה‪ .‬שבעים ו ל ה ט קרי ליה פ ר ט ללא ה ג י ע ל מ א ה ‪ :‬פרטא‬
‫ל י מ א ליה הנך מ א ת ככר ד א מ ה‬ ‫קדש אלא נ׳ סלעים והבי סי׳ זוטרא‪ .‬כגון חד ככר‪ :‬והשקל עשרים גרה‪ .‬פ ס ו ק הוא ביחזקאל עשרים שקלים וגו׳ ה מ נ ה יהיה לכם‪ .‬אלמא ה מ נ ה ל>כ״ה סלעים‪:‬‬
‫קרא ה ו ו ל צ ק ת ואידך ש א ר א‬ ‫דתנא והשקל כ׳ גרה כלומר‬
‫בי גדא ה ו ה מ נ ח ‪ :‬לא ה ו ה יכיל‬
‫והא‬
‫מאותן שקלים שהיו בתחלה‬
‫ל מ ה ד ר ליה ה כ י מ ש ו ם ד כ ת ב קרא אחרינא וכסף פקודי ה ע ד ה מ א ת ככר ולא כ ת י ב ה כ א ל צ ק ת מ ש ו ם ה כ י אייל כ פ ו ל ה י ה ‪ :‬ו מ נ א ליה‪.‬‬ ‫עשרים גרה ושבמנה של עכשיו ששים אבל משקל של עכשיו ששקל כ״ד מעין ליכא רק נ׳ בקדש‪ :‬כ׳ שקלים וכוי עד שלא מנה הכתוב‬
‫ד כ פ ו ל ה י ה ‪ :‬אילימא מיניה‪ .‬ד ה ה ו א קרא וכסף פ ק ו ד י ה ע ד ה מ א ת כ כ ר אלף ו ש ב ע מ א ו ת )וחמשים( ] ו ח מ ש ה [ ו ש ב ע י ם שקל‪ .‬שהרי כ א ן‬ ‫בבת אחת וכו• י׳׳ל דחלקן לפי ש ש ל ש ה ענייני משקלות וכו׳ וכן מוכח התרגום וכו• ככתוב בתוס׳ ולפי ר״י דלעיל צ״ל דתלתות ורבעות‬
‫ש ב ע י ם ו א ח ד מנה‪ .‬כ י צ ד ד ה כ א כ ת י ב יי( ש ק ל ד כ ״ ה שקלים ה ן מ נ ה ואלף ו ש ב ע מ א ו ת ו ח מ ש ה ו ש ב ע י ם שקלים ה ן ש ב ע י ם ו א ח ד מ נ ה‬ ‫ר״ל קודם שניתוסף השקל וכן כ״ה שקל מנה דחול )מנה כםפא דחול( י״ל קודם שניתוסף ק״ק למה כתב עשרה ו ח מ ש ה ולא כתב ח מ ש‬
‫ולא מ נ א ן ה כ ת ו ב ב כ כ ר שהרי י ש כ א ן יותר מ כ כ ר פ ש ו ט ש ל ס׳ י״א מ נ ה ולא מ נ א ו בככר א ל א ב פ ר ו ט ר ו ט פ ר ו ט ר ו ט היינו פ ר ט י כ ל ו מ ר‬ ‫עשרה י״ל עשרה תוספת בקדש ח מ ש ה תוספת לשל חול ע״כ גליון ע• מנחות דף סד ע ״ א ‪ :‬נ[ חזאי בחלום‪ .‬עיין ברש״י במנוזות פייה ע״ב‪:‬‬
‫ב ש ק ל י ם מנאן דהיינו פהטי‪ .‬א ל מ א מ ש ו ם הכי מ נ א ם ב פ ר ו ט ר ו ט הלית ב ה ו ש ע ו ר מ נ ה כ פ ו ל ‪ :‬ו ד י ל מ א ‪ .‬א כ ת י מ ה ב א לא ש מ ע י נ ן ד מ נ ה‬ ‫גן וזי מ א ו ת ולא קא חשיב להו לכלהו ודקאמר מנה של הקדש כפול היה מ נ ״ ל דאמרינן דלא קא חשיב אלא מ א ת ככד דהו״ל ל מ ח ש ב‬
‫כ פ ו ל ה ו ה ד ה א י דלא מני ל ה ו הני אלף ודי מ א ו ת ו ע ״ ה בככר מ ש ו ם ד כ ל ל י דככרי ח ש י ב ו פ ר ט י דככר לא ח ש י ב ‪ .‬כ ל ו מ ד מ א ה ככר‪.‬‬ ‫ק״ק ככר היינו בלויס ד מ ש ה או גנב היה או אינו בקי בחשבונות‪ :‬י[ אילימא מהאי קרא דאפי׳ למאי דחשיב איכא ומוכח דכפול היה שהרי‬
‫ד מ א ה היינו כ ל ל ח ש י ב כ ל ל י דככרי כ כ ר ח ד דהיינו פ ר ט א רככרי ל א ח ש י ב ‪ .‬ו ל ע ו ל ם ל א ו כ פ ו ל ה ו ה ו ה א י דלא ח ש ב י ה ב כ ב ד מ ש ו ם דלא‬ ‫כאן מאלף וכוי ולא ע ש ה מהן וכוי שמע מינה כפול היה הילכך לא היה בהו ק״כ מעין שהם שלשה אלפים סלעים ודילמא לא כפול היה‬
‫ח ש י ב פ ר ט י בככרי‪ :‬שהרי כ א ן ליכא כללא דככהי ולא ה ו ה מ א ה ככר‪ .‬אלא ש ב ע י ם ככר דהיינו פ ר ט י דככרי והרי יש כ א ן ע ל ש ב ע י ם‬ ‫דאכתי איכא למבעי‪ [0 :‬גבי וכוי והר״י ז״ל מפי פירוש שתי הקושיות של הגמ׳ בבת א ח ת והאי גנב חשבון הכסף וקוביוסטו׳ אמנין של‬
‫ככר צייו מ נ ה ה א ל ף ות• ש ק ל היינו צייו מ נ ה ולא מ נ ה אלא ב פ ר ו ט ר ו ט ואם איתא דככר ש ל ה ק ד ש פ ש ו ט ה ו ה ע ״ א ככר ו ל ״ ו מ נ ה מ י ב ע י‬ ‫הלוים וגרסינן וקוביוסטוס ולא נראה דא״ב הו״ל למימר גנב וקוביוסטוס ולא הו״ל או קוביוסטוס תוס׳ חיצוניו׳‪ :‬ו| במנין שהוא חשבון‬
‫ליה אלא מ ד מ נ א ן ב פ ר ו ט ר ו ט ב ש ק ל ש ״ מ דככר כ פ ו ל הוו ולא ה ו ה ב ה נ ה ו שקלים ש ע ו ד ככר כ פ ו ל ‪ :‬ו ד י ל מ א ‪ .‬לעולם לא ה ו ה‬ ‫גדול י״ל דמשקלה של מנה לא היה עהיין כימי משה‪ .‬והא דקאמר הכא מאה ואחד ככד וי״א מנה מבעי ליה לאו דוקא דהו״ל למכתב‬
‫מחשבון ככר אבל מ ה י ״ א מנה ]לא[ יזכיר והתלמוד קצר בלשונו או יש לדחות כחשבון בכנוים כיון שכבר התחיל לעשות חשבונות בככרים‬
‫א( נראה דצ״ל דהכא כחינ אלף ושנע מאית שקל יכ״ה שקלים ונוי‬ ‫תוס׳ חיצוניות‪ :‬ו[ ובימי חכמים כשהוסיפו הסלעים נחוסף וכוי ועוד י״ל דתוספת אחר היה דבימי יחדקאל הוסיפו על השקל שהיה עשרי•‬
‫גרה ועשאוהו מ כ ״ ד וא״כ מנה של קדש ששים סלעים קטנים שהיו קודם יחוקאל‪:‬‬

‫א( נראה דצ״ל דש לדמות דלא רצה למנות כחשבון המניס ט ו ן ומי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת השי׳ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ה‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ]מנחית עז‪ .‬ב״ב צ‪ ,[:‬ב( צ״ל‬ ‫והא מאהן וארבעים דינר ניגהו‪ .‬אלא כפול היה ובמנה לקודש‬ ‫‪5‬‬
‫ומשקל אחד של כ״ה שיעור מנה של חול רביע מנה של קדש >קודס‬ ‫ט ו א ב מיי׳ פ ״ ח מהל׳ גניבה‬
‫אלעור‪ ,‬ג( וסנהדרין קו‪ ,].‬ד( ןע׳‬ ‫הלי״ז טוש״ע ח ו ״ מ סי׳ כלא‬
‫מיס׳ לקמן ו‪ .‬דייה ימה כי׳ ועי‬ ‫הוו מאתן והנך ארבעים ד ט פ ו עלייהו זהו שהוסיפו בימי יחזקאל‬ ‫שנתוסף קדש ומשקלו של ט ״ ו ושלשתן מחזיקות שיעור מנה של קדש‬ ‫סעי׳ ט י ‪:‬‬
‫תוי״ט[‪ ,‬ה( לעיל ג‪ :‬לקמן ו‪ :‬נח‪,:‬‬ ‫והוסיפו עליהן שתות דארבעין הוו שתותא מלבר דבמאתן איכא‬ ‫וכן מוכח התרגום ד מ ת ר ג ס וסלעא עשרין מעין תלתות מנה‬ ‫ט ז ג מיי׳ פ׳׳ג מהל׳ גניריח הל׳‬
‫ו( ]לקמן ו‪ :‬ו‪ .‬ינ‪ .‬יז‪ .‬ג׳׳ק עח‪.‬ן‪,‬‬ ‫י ןיפי״נ מהל׳ בנירים‬
‫י ( ! פ ס ח י ם ה‪ .‬וש״ק‪ ,‬ח( ןכריתוח‬
‫ה׳ פ ע מ י ם מ׳ והביאו פ ע ם מ׳ ששית מבחוץ והוסיפו עליהן ולא‬ ‫עשרין סלעין מ נ ה דכספא עשרין וחמש סלעים רבעות מנה חמש‬ ‫הלי״ח! ס מ ג עשי! ריא טוש״ע‬
‫ד‪ .‬ע״ש!‪ ,‬ט( ןדנריס מ ן ‪ ,‬י( ]צ״ל‬
‫ב‬
‫אמריי שתוה מלגיו שיחלקו י > לששה‬ ‫ועשרה סלעים כולהון שיחין מנה‬ ‫יו״ד סי׳ שטו סעי׳ ו‪:‬‬
‫לפני דייה והא[‪ ,‬כ( גי׳ רש״א אחר‬ ‫״ו ד מיי׳ פ״א מהלי מאבלימ‬
‫רוסיפו על המשקל אחד מאותן‬ ‫והא א ( מאתן וארבעין הרין אלא ש״מ מנה של‬ ‫רבא מנה דקודשא יהא לכון ולפי פ״ב‬
‫יכן גי׳ צ״ק‪ ,‬ל( דחלחות מנה‬ ‫אסורוח הלבה ה טיש״ע יו״ד‬
‫ל‬
‫ירבעיח מנה איירי נמנה‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫חלקים‪ :‬בביה מוהבא רבא‪ .‬בבית‬ ‫אין מתיישב כל כך ( מלחות מנה‬ ‫סי׳ ע ט סעי׳ נ ‪:‬‬
‫‪ (15‬צ׳׳ל כפול‪ ,‬נ( ]דניאל יא[‪ ,‬ס( ע ר ן‬
‫קודש מנה כפול היה ושמע מינה א מוםיפין‬ ‫•ח ה מיי׳ פ ״ נ מהל׳ בנוריח‬
‫מעולים‪:‬‬ ‫הגדול‪ :‬לובים‪.‬‬ ‫המדרש‬ ‫רבעות מנה במנה של קודש אחר‬
‫לנדקס‪ .‬צ״ק‪ (» ,‬סימנים דחייב‪.‬‬ ‫על המרות ואין מוםיפין יתר על שתות ושמע‬ ‫שנתוסף ומנה דכספא כ״ה סלעים‬
‫הל״י יפי׳׳נ מהלכות ננוריס‬
‫צ״ק‪ ,‬פ( דקאמר מ ה ״ מ קרא דחנא‬ ‫שריפו ידיהם כוי‪ .‬לפיכך בא עליהם‬ ‫הלכה ג ס מ ג עשין קח יקמה‬
‫רנ יהירה היה ליה‪ .‬צ״ק‪ ,‬צ( שור‬ ‫ע מ ל ק ‪ :‬לא הפנו אבוח אל בנים‬
‫מינה שתותא ב מ ל ב ר אמר ר׳ חנינא שאלתי‬ ‫איירי במנה של חול ולא בשל חול‬ ‫טוש״ע ‪-‬י׳׳ד סי׳ שכא סעי׳ א ‪:‬‬
‫ג‬
‫מדין נכורה דפטור‪ .‬צ״ק‪ ,‬ק( היא‬
‫שיר‪ .‬צ״ק‪ ,‬ר( דלא נעינן נ ט ר שני‬ ‫)להציל( מרפיון ידים‪ .‬מכאן שריפו‬ ‫את ר׳ » אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו‬ ‫אחר שנתוסף אלא במגה של חול‬
‫ושלישי דיש לנו‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫ידיהם מן התורה‪ :‬בדברי שטות‪.‬‬ ‫פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים א״ל גזירת‬ ‫מ ק מ י דאיתוסף איירי וא״ת ומנא‬
‫מוסף רש״י‬
‫לזנות את בנות מואב‪ :‬ערומות‬ ‫הכתוב היא ועוד שסייעו ישראל בשעת‬ ‫לן שהוסיף יחזקאל כלום דילמא‬
‫ו ה א מ א ת ן ו א ר ב ע י ן הויין‪.‬‬
‫פגעו בהן‪ .‬ותקראן מ ש מ ע גופן‬ ‫יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד‬ ‫מתחלה היה מ נ ה של קדש ס׳ י״ל‬ ‫להא ס׳ סלעיס חשינ בקרא והסלע‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ד מ א ת ככר של משה מוכיח דתחלתו‬ ‫ארנע זוזים נמצא מאחן וארנעיס‬
‫ו‪ .‬מ ק ו ל ש ע ט ת פ ר ס ו ת אביריו‬
‫היה פ ו ג ע בהן‪ :‬שנעשו כולן בעלי‬ ‫מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים‬ ‫היי‪ ,‬והאי קרא גני מנה של קודש‬
‫מ ר ע ש לרכבו ה מ ו ן גלגליו ל א‬ ‫קריין‪ .‬ולשון מקרה»( הוא‪ :‬מ ת נ י ׳ פ ט ר‬ ‫של קדש לא היה אלא ״(כתול‪:‬‬
‫הפנו א ב ו ת א ל בנים מרפיון‬
‫לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים‬ ‫חמורים לובים‪ ' .‬ע״ש‬ ‫תש^ים‬ ‫‪5‬‬
‫מכת״ י(‪.‬‬ ‫ניחזקאל ‪ :‬מ נ ת ו ת עז‬
‫כ פ ו ל ה י ה ‪ .‬דהוי ליה מאתן יהנך‬
‫קאי‬

‫חמור פטר חמור שני פעמים‪ .‬כתובים‬

‫ירמיהו מו ג‬ ‫ןדים‪:‬‬ ‫ועוד שאלתיו מאי לשון רפידים ואמר לי‬ ‫)‪:‬חום ג> פ ו ט ולובים היו‬ ‫ארנעיס דטפי על מאחיס חיספת‬
‫‪ .2‬ו ת ק ר א ן ל ע ם לזבחי א ל ה י ה ן‬ ‫בתורה חד בקדש לי כל בכור )שמומ‬ ‫היא דהיסיפו שחיח‪ ,‬דארנעיס היי‬
‫וישתחוו‬ ‫העם‬ ‫ויאכל‬ ‫יג( וחד בראה אתה <שס לל(‪ :‬היולד‪.‬‬
‫רפידים שמה כתנאי ג ( ר׳ אליעזר אומר רפידים‬ ‫בעזרתך (ולובים וכושי׳ במצעדיו תמרא‬ ‫‪5‬‬
‫שחיח של מאתיס ישם‪ .:‬ש ת ו ת א‬
‫במדבר כה ב‬ ‫לאלהיהן‪:‬‬
‫‪ .3‬וכל פ ט ר ח מ ר ת פ ד ה ב ש ה‬ ‫ה א ס ‪ :‬והנולד חמור‪ .‬שהוא דומה‬ ‫שמה ר׳ יהושע אומר שריפו עצמן מדברי‬ ‫לובאה ר״פ במה בהמה )שבת לף;א‪(:‬‬ ‫מ ל ב ר ‪ .‬שעל ה׳ פעמים ארבעים‬
‫הביאי מבחין ארבעים פעם ששיח‬
‫ו א ם ל א ת פ ד ה ‪.‬וערפתו ו כ ל‬ ‫לאמו‪ :‬ומה הן באכילה‪ .‬אותן שאין‬ ‫תורה וכן הוא אומר •לא הפנו אבות אל בנים‬ ‫פירש בערוך» חמור מצרי ובירושלמי‬ ‫יצא אמרי;! שיחלוקי המאחיס לשש‬
‫בכור א ך ם בבניך ת פ ד ה ‪:‬‬
‫דומין לאמן‪ :‬ג מ ׳ מקצת סימנין‪.‬‬ ‫מרפיון ידים ועוד שאלתיו מאי לשון שטים‬ ‫גריס[ גרים הבאים מ פ ו ט ולוב מהו‬ ‫חלקים דהיי לכל חלק יחלק שלש‬
‫שמות יג יג‬ ‫ושלשים זוזים ושליש ומאוחן חלקים‬
‫להמתין ג׳ דורות‪ :‬ת ל מ ו ד לומר‬
‫‪ .4‬ופטר ח מ ו ר ת פ ד ה ב ש ה ו א ם‬ ‫של א מ ו ‪ :‬אך בכור שור כוי‪ .‬מדמצי‬ ‫ואמר לי שטים שמה כתנאי ר׳ אליעזר אומר‬ ‫נוסיף אח השחוח על המנה דהיי‬
‫ל א ת פ ד ה ו ע ר פ ת ו כ ל בכור‬ ‫א ך חלק‪ .‬תימה תנא דידן דלית ליה הך‬ ‫ליה שחוח מלגאו‪ ,‬ומההיא קרא‬
‫למיכתב אך שור כשב ועז ד ה א‬ ‫שטים שמה רבי יהושע אומר שנתעסקו‬ ‫נפקא מדות ומטבע‪ ,‬דמנה הוי‬
‫בניך ת פ ד ה ו ל א יראו פני‬ ‫ע‬ ‫&‬
‫מקצת >סימן חייב מנא ליה‬ ‫דרשא‬
‫שמות לד כ‬ ‫ריקם‪:‬‬ ‫עניינא בבכור קמישתעי דכתיב לעיל‬ ‫‪2‬‬ ‫משקל יסצע הוי מ ט ב ע ״‪ .>oa‬ל א‬
‫‪ .5‬א ך כ כ ו ר שור א י בכור כ ש ב‬
‫בדברי שטות ותקראן לעם לזבחי אלהיהן‬ ‫ומתני׳ היא פ ״ ב )לקמן לף טז‪ (:‬ולא‬ ‫ה פ נ ו א ב ו ת א ל בנים‪ .‬להיטיב‬
‫מיניה כל פ ט ר רחם וגו׳ ונקט בכולהו‬
‫א ו בבור עז ל א ת פ ר ה ק ך ש ה ם‬ ‫רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן ר׳ יהושע‬ ‫מיסתבר דפליג אהא דפירקין ומיהו‬ ‫להם‪ ,‬מפני רפיון ידיס של חירה‬
‫א ה ך מ • תזרק ע ל ה מ ז ב ח ו א ת‬ ‫בכור ש״מ עד שיהא הבכור כאמו‬ ‫נ‬ ‫ומצות‪ ,‬והכי נמי רפידיס רפיין‬
‫ח ל ב ם ת ק ט י ר א ש ה ל ך י ח ניחיח‬ ‫ולא יהא דומה לאחר‪ :‬והא הנא‪.‬‬
‫פרה‬ ‫אומר שנעשו כולן בעלי קריין‪ :‬מ ת נ י ׳‬ ‫אי לא פליגי קשה דמייתי עלה >דתנא‬ ‫פ‬

‫ידיס היא‪ ,‬כלימר מפני שרפו ידים‬

‫במדבר יה יז‬ ‫לין‪:‬‬
‫שילדה <א> מין חמור וחמור שילדה במין סוס‬ ‫כרב יהודה וכי קאמר מ ה ״ מ הוה ליה‬ ‫מן החורה בא עליהם עמלק‬
‫‪ .6‬כ ל פ ט ר ר ח ם ל ב ל ב ש ר‬ ‫דמתניתין‪ :‬פטר פ ט ר קנמיב לה לפרה‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫;סנהדיי‪ :‬ק ! ‪ . .‬ש כ ן נ ת ר ב ה‬
‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ו ה א תנא‬ ‫לאיתויי קרא דמתני׳‪:1‬‬
‫באךם‬ ‫ליי‬ ‫יקריבו‬ ‫אשר‬ ‫דקא מ פ י ק פ ר ה שילדה מין חמור‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫פ‬ ‫חמור‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫פ‬ ‫שנאמר‬ ‫הבכורה‬ ‫מן‬ ‫פטורה‬ ‫ב נ ס כ י ם ‪ .‬שור נתרבה מסכיס‪ ,‬חצי‬
‫ובבהמה יהיה לך אף פ ד ה‬ ‫פ ט ר פ ט ר נסיב לה לפרה‪ .‬ואין‬ ‫ההין יהיה לפר ! כ ר י ת ו ת ד ‪ . . .‬תיתי‬
‫ת פ ד ה א ת בכור ה א ד ם ו א ת‬
‫ד פ ט ו ר ה מן הבכורה מן פ ט ר פ ט ר‬ ‫חמור שני פעמים עד שיהא היולד חמור‬ ‫ח ד א מ ת ר ת י ‪ .‬הצד השוה שנהן‬
‫לומר מ ״ מ איצטריך קרא דמתני׳‬
‫בכור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה תפדה‪:‬‬ ‫ע ד שיהא היולד חמור והולד חמור‬ ‫והנולד חמור י׳ ומה הם באכילה בהמה טהורה‬ ‫שהן מין בהמה וחלנו אסור‬
‫במדבר יח טו‬ ‫לפטור מקדושת פ ט ר חמור וקרא‬ ‫יאימורי נ ט ר י ה ס קריביס !שם‪.,:‬‬
‫ופרה נמי גמרה מחמור ורב יהודה‬ ‫שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה‬ ‫צ‬
‫דהכא לפטור >מדין שור ד פ ט ו ר מן‬
‫היכי שבק קרא דמחניתין וקנסיב‬
‫וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אםור‬ ‫הבכורה דקתני במתני׳ מ ש מ ע דלגמרי‬
‫הגהות הב׳׳ח‬ ‫למודא אחרינא‪ :‬רב יהודה דאמר‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫באכילה ישהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן‬ ‫פ ט ר לה לפרה מכלל ד פ ט ר פ ט ר‬
‫חמור‪:‬‬ ‫כמין‬ ‫במשנה‬ ‫)א(‬ ‫כרבי יוסי הגלילי‪ :‬׳(אך חלק‪ .‬דכל‬ ‫‪ \i‬ת״ל אך חלק‪ .‬תימה תנא דידן‬
‫שילדה‬ ‫>רחל‬ ‫ה‬
‫התם‬ ‫תנן‬ ‫׳‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫טהור‪:‬‬ ‫הטהור‬ ‫דילפי׳ מהדדי כדלקמן וא״ת נהי‬
‫)‪ (5‬רש"• ד ״ ה והא מאחן ונו׳‬ ‫אכין ורקין שבתורה ל מ ע ט ‪ :‬גלי‬ ‫־לית ליה הך דרשא מנ״ל‬
‫מלגיי שיחלקי מ א ת ן לששה‪:‬‬ ‫דשמעינן מ פ ט ר פ ט ר פרה שילדה‬ ‫־מקצת סימנים שחייב )כאן‬
‫)ג( דייה צמה וכי׳ חזריק ע ל‬ ‫רחמנא‪ .‬בחמור דקדושמ דמים הוא‬ ‫מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה‬ ‫מצא מטושטש( שילדה מיי עז‬
‫מין סוס דילמא ה ״ מ היכא דאשתני‬
‫ה מ ז ב ח יאח חלנס‪:‬‬ ‫שאינו קדוש )בלא( ]אלא[ דמיו‬ ‫ואם יש בו מקצת סימנין חייב מנא חני מילי‬ ‫לדבר שאינו קדוש קדושת הגוף אבל‬
‫־מייתא לה תלמודא הכא וקאמר‬
‫זה״מ אמר רב יהודה דאמר קרא‬
‫שיפדהו בשה גלי ביה רחמנא ד נ ד מ ה‬ ‫אמר רב יהודה ‪ s‬דאמר קרא ‪ 5‬א ך בכור שור‬ ‫כגון רחל שילדה מין עז לקלוש‬ ‫!ך בכור משמע דפליגי אהדדי‬
‫פ ט ו ר ו ה ״ ה לבכור בהמה טהורה‬ ‫יי שיהא הוא שור ובכורו שור בכור כשב‬ ‫זהני• דהכא דפטרא מקרא דפטר‬
‫גליון הש״ם‬ ‫קדושת הגוף הוה אמינא דקדשא ר״ל‬ ‫א מחייב במקצת סימנים ומתני׳‬ ‫‪:‬‬

‫ג מ ׳ ד א ״ ק א ך ב ב ו ר טור‪ .‬לקמן‬
‫דקדושת הגוף היא‪ :‬למה נאמרו‬ ‫שיהא הוא כשב ובכורו כשב בכור עז שיהא‬ ‫דמסתבר לגמרי )משמע( דילפינן‬ ‫ל ק מ ן מחייב והא דקאםר במאי‬
‫ינ ע ״ א ‪ :‬ת ו ש ׳ דייה ת ל מ ו ד ובו׳‬ ‫אימורי כוי‪ .‬בהאי קרא אך בכור שור‬ ‫מהדדי קדושת דמים מקדושת הגוף‬ ‫‪ :‬ליג׳ ה״פ אמאי לא יליף‬
‫מ ק צ ת פ־מ; ח ״ ב מ ג א ליה‪ .‬ע׳‬
‫הוא עז ובכורו עז יכול אפי׳ יש בו מקצת‬ ‫;דוייהו מ ח ד קרא ומשני דתנא‬
‫או בכור כשב או בכור עז לא ת פ ד ה‬ ‫כדאמר בסמוך וקשה ד ה א אמר‬
‫לקמן י נ ע ״ א ח ד ״ ה קמ״ל‪:‬‬
‫קדש ה ס ואת ד מ ם תזרוק )ג( ואת‬
‫םימנין או ת״ל ״אך חלק והא תנא פטר פטר‬ ‫ידן אצטריך ליה קרא דאך בכור‬
‫אפילו קדושת הגוף מקדושת הגוף‬ ‫כדרכי חנינא וגלי רחמנא‬
‫חלבם תקטיר דכולס אימוריהס קרבים‪:‬‬ ‫הגלילי‬ ‫יוםי‬ ‫כרבי‬ ‫דאמר‬ ‫הוא‬ ‫לפרה‬ ‫לה‬ ‫קנםיב‬ ‫‪ .‬קדושת דמים דנדמד פטור מן‬
‫לא ילפי׳ דהא לשור וכשב ועז צריך‬ ‫בכורה ו ה י ד בקדושת הגוף‬
‫רבינו גרשום‬ ‫שור‪ .‬נסכיי מרובים חצי ההין וכשב‬ ‫דתניא ר׳ יוסי הגלילי אומר אך בכור שור עד‬ ‫קרא לכל חד וחד‪ :‬ו ר ב י יום•‬ ‫*ף דכ׳־ש הוא רגבי קדושת‬
‫בפול ו ה א י דקא ח ש י ב הנ׳‬ ‫ועז רביעית ההין‪ .‬כשב אלייתו קריבה‬ ‫שיהא הוא שור ובכורו שור בכור כשב עד‬ ‫הגלילי אם כן ליכתוב קרא א ך בכור‬
‫יותר‬ ‫לפוסלו‬ ‫ראוי‬ ‫‪ -‬זבח‬
‫ב פ ר ו ט ר ו ט דאית ב ה ו טפ־ מככר‬ ‫י קדושת דמים ור״י הגלילי‬
‫פ ש ו ט מ ש ו ם ד פ ר ט א י ב א כגון‬
‫עם אימוריס כדמפרש בויקרא ן ג[ מ ה‬ ‫שיהא הוא כשב ובכורו כשב או בכור עז‬ ‫שוד ובשב ועז‪ .‬והא דדרשינן מינה‬ ‫ייש פטר חמור לכדלקמן הלכך‬
‫ע׳ ככר או ם׳ או נ׳ א ו‬ ‫שאין כן בשור ועז‪ :‬כשב ועז פ ס ח‬ ‫עד שיהא הוא עז ובכורו עז יכול אפי׳ יש בו‬ ‫ע ד שיהא ת שור ובכורו שור א ע ״ ג‬ ‫(‬ ‫לי רחמנא בקדושת הגוף וגמר‬
‫כ׳ או י׳ ח ש י ב בככרי א ב ל‬ ‫ניה קדושת דמים ואע״ג שהיה‬
‫בא מ ה ן דכתיב נשמות יב[ מן הכבשים ומן‬ ‫מקצת סימנין ת״ל אך חלק במאי קמיפלגי‬ ‫דאיצטריך לכדר׳ יוסי בר חנינא‬ ‫אוי לחלק דבקדושת מזבח‬
‫פ ר ט א זו א׳ פ ח ו ת מי׳ לא‬
‫ח ש י ב בככר אלא בפרוטרוט‬ ‫העזים ת ק ח ו ‪ :‬שור ועז נחרבו אצל‬ ‫משוס י(דכעין בכור שני ושלישי יש‬ ‫י סתבר טפי להפקיע בהמה‬
‫ולעולם נימא דלאו כפול הוא‪:‬‬
‫תנא דידן סבר גלי רתמנא בקדושת דמים‬ ‫‪ :‬קדושת דמים אין נראה לחלק‬
‫עבודה כוכבים בציבור‪ .‬פר לעולה‬ ‫לנו לדרוש מן הראשון‪:‬‬
‫אלא‪ .‬מ ה ב א ו ה ש ק ל עשרים‬
‫ושעיר לחטאת‪ :‬שור וכשב יש בהן‬
‫וה״ה בקדושת הגוף ור׳ יוםי סבר גלי רחמנא‬ ‫לא גמד מניה והיינו טעמא‬
‫גרה עשר־ב שקלים חמישה‬ ‫ומה‬ ‫־ ןאמר לעיל על תנא דידן ה״ה‬
‫ועשרים שקלים עשרה ו ח מ ש ה‬ ‫צד ריבוי אצל מזבח‪ .‬דכשהן קרבים‬ ‫בקדושת הגוף וה״ה בקדושת דמים וגמר‬ ‫־ ‪:‬ל די״ הגלילי אסר וגמר‪ .‬חוס­‬
‫ש ק ל ה מ נ ה יהיה לכם ח ש ב ו ן‬ ‫­ ‪-‬א ״ש‪ :‬נ[ תשעי׳ חמורים‬
‫דקרא ה ו ו ס׳ שקלים ו ק א מ ר‬ ‫יש מ ה ן לאשים יותר מעז שור‬ ‫קדושת דמים מקדושת הגוף ותנא דידן האי בכור בכור מאי עביד ליה‬ ‫־ ׳בים‪ .‬ודיל תוס׳ חיצוניות פי­‬
‫ה מ נ ה יהיה לכם כלומר דכך‬ ‫בנסכים וכשב באליה‪ :‬א״כ‪ .‬דלא‬ ‫מיבעי ליה לכדר׳ יוסי בר׳ חנינא דאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא ח י ל מ ה נאמרו‬ ‫­ קר• לובים מעולים ור״י פ ״‬
‫ליהוי מ נ ה ‪ :‬מנה‪ .‬ב ת מ י ה מ א ת ן‬ ‫‪ :‬הם מלוב כמו פוט ‪-‬לובים היו‬
‫וארבעים דנרין ה ו ו סי שקלים‬
‫אתיא קרא אלא להכי‪ :‬ועדיין אני‬ ‫אימורין בבכור שור אימורין בבכור כשב אימורין בבכור עז צריכא דאי כתב‬ ‫נ יזרתך וכן כתיב ולובים‬
‫היינו ב׳ מניב ו מ א ה דנרין‪:‬‬ ‫אומר פ ט ר חמור הפרה בשה‪ .‬ולא‬ ‫רחמנא בבכור שור שכן נתרבה בנסכים כשב שכן נתרבה באליה בעז שכן‬ ‫ו ושים והיינו להבים דכתיב‬
‫אלא ש ״ מ ‪ .‬מ ד א מ ר ה מ נ ה יהיה‬ ‫)מוכח‬ ‫וגוי‬ ‫ילד‬ ‫ר ‪.‬צרים‬
‫לכם דמנה של ק ד ש כ פ ו ל היה‪.‬‬
‫בדבר אחר ושאר בכורי ט מ א ה בכל‬ ‫נתרבה אצל עבודת כוכבים ביחיד חרא מחדא לא אתיא תיתי חרא מתרתי‬ ‫רקדנ­‬ ‫דא‬ ‫גבי‬ ‫ג־ רושלמי‬
‫והני ארבעים ד ה ו ו ט פ י מ מ א ת י ם‬ ‫בבכורה‪:‬‬ ‫קדושים‬ ‫ולעולם‬ ‫דבר‬ ‫ו לוכרקים בפרומביא וכוי( וכן‬
‫היינו ד ה ו ס י פ ו על ה מ ר ה ש ת ו ת‬
‫בהי לא ליכתוב לא ליכתוב רחמנא בשור ותיתי מהנך מה להנך שכן נתרבו‬ ‫ד ירא לובאה בריש פרק במה‬
‫נז״ל‬
‫מ ל ב ר ‪ :‬ערומות‪ .‬היו מ ה ל כ י ה‬ ‫אצל פסחים לא לכתוב בכשב ותיתי מהנך מה להנך שכן נתרבו אצל עבודת כוכבים בציבור לא ניכתוב‬ ‫ביזמה פי׳ בערוך חמור מצר־ וכן‬
‫נ׳ בח בירושלמי דגרסי׳ עלה‬
‫ו פ ו ג ע ו ת ב ה ו בישראל דהיינו‬
‫ותקראן הן ע צ מ ן כ ל ו מ ר בשרן‬ ‫רחמנא בעז ותיתי מועך מה להנך שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח הילכך צריכי ורבי יוסי הגלילי אם כן ליכתוב‬ ‫כ ק במה בהמה יוצאת גבי הא‬
‫נוגע בהן כדי לבער בהן יצרן‪:‬‬ ‫ד־ תני והלובדקים בפרומביא‬
‫פ ט ר ח מ ו ר פ ט ר ח מ ו ר ב׳ פ ע מ י ם ‪.‬‬
‫קרא אך בכור שור כשב ועז בכור בכור למה לי אלא לאו ש״מ עד שיהא הוא שור ובכורו שור ורבי יוסי הגלילי‬ ‫ו‪ :‬־׳ אך תימה תנא ד‪-‬דן דל־ת‬
‫‪6‬‬
‫א׳ בסדר בא אל פרעה‪ .‬וא׳‬ ‫האי פטר חמור פטר חמור מאי עביר ליה מיבעי ליה לכדתניא ר׳ יוסי הגלילי אומר מתוך שנא׳ א ך פדה תפדה‬ ‫ל ‪ r‬הך דרשא וכוי טנא ליה‬
‫בס׳ כי ת ש א ‪ :‬תנן התם‪ .‬באידך‬ ‫ה‬
‫מררשא‬ ‫ו׳‪• ,‬יל דנפקא ל‪-‬ה‬
‫פירקין‪ :‬מ נ א הני מילי‪ .‬ד פ ט ו ר ‪:‬‬ ‫את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שומע אני אפי׳ פטרי סוםים וגמלים ת״ל פטר חמור פטר‬ ‫א זריתי א״‪ 1‬דרשא דאך חלק‬
‫ד ‪-‬ש‪ .‬חוסי חיצוניות‪ [1 :‬והא‬
‫אך חלק‪ .‬ד א ם יש בו ק צ ת סימן‬
‫ש ד ו מ ה ל א מ ו חייב בבכורה‬
‫חמור אמרתי לך ולא פטרי םוםים וגמלים ועדיין אני אומר פטרי חמור בשה פטרי סוסים וגמלים בכל דבר‬ ‫ר‪ .‬א פטר פטר וכרי‪ .‬ודייל תוס•‬
‫ו ה ״ ה נמי ל ת נ א דמתני׳ ד א ע ״ ג‬ ‫ח צוניות וא״ת ודלמא שפיר‬
‫תלמוד ‪. .‬‬ ‫א‪ :‬טריכו תר‪ -‬קרא‪ -‬ד מ פ ט ר פטר משמע דהיכא שילדה פרה מ ״ חמור שלא יפרה פ ט י חמיר ואך בכדי משמע דלא קדיש קדושת בכור‬
‫דלא קתני ואם יש בו מ ק צ ת סימנים ראם יש בו מ ק צ ת סימנים ד ו מ ה ל א מ ו חייב דהכי בעי ליה ל ק מ ן איבעיא ל ה ו פרה ןשילדה[‬ ‫ק־־ ושת הגוף אלא כשהוא שור ובכריו שוד יי״ל כיו‪ :‬ישמעיין מפטר המור אף כ׳ הוא חמור אין לי פדיון פטר חמור דבעינן נולד שוד‪.‬‬
‫כוי‪ :‬והא תנא פ ט ל פ ט ־ קא נסיכ לה‪ .‬מ ק ש י לרב יהודה מאי שנא דלא ‪-‬ליף לה מ פ ט ־ פטר מ ה י כ א דיליף תנא דמתניהין אילו הוה‬
‫כ; ו כן שמעינן דבעי׳ למימר וולדה כמותה טרם ידיה קדיש קרישת הגוף כדי; בכור של פרה וא״ת מ ״ מ מאי פריך והא תנא פטר פטר‬
‫מ ש כ ח בריתא ד י ל פ א מ א ך בכור איכא ל מ י מ ר דרב יהודה סבר לה כוותיה אלא אי מימרא הנפשיה ק א מ ר מ א י שנא דלא יליף לה‬
‫ונ י שפיר צריכי מקראי דמפטר פטר שמעינן פ י ר שילדה מיז חמור דלא קדוש בבבויר דהא• קידשת דמים והאי קדושת דגוף דראוי‬
‫מ פ ט ר פטר‪ .‬אין א ש כ ח ברייתא ו ה ו א ד ק א מ ר כר־ יוסי הגלילי דתניא כוי‪ :‬במאי קא מפלגי‪ .‬א מ א ׳ יליף תנא מ פ ט ר פ ט ר ודי יומי מ א ך‬
‫ל‪ :‬דבח אבל פרה שילדה מין עד דהאי קדושה מזבח והאי קדושת מזבח הו״א דחייב בבכורה קמ״ל אך בכור שור י‪-‬״ל רהאי תנא אית ליה‬
‫בכור‪ :‬תנא דידן סבר‪ .‬גלי רחמנא ב ק ד ו ש ת דמים דקילא דבר פדיון הוא פ ט ר ח מ ו ר דלא ק ד י ש עד שיהא הוא ח מ ו ר ו ה ו ל ד ח מ ו ר ‪:‬‬
‫כ ‪ \1‬זאת דכיון דהא‪ -‬קדושת מזבח ‪.‬־האי קדושת דמים ה־י שנוי כ״ש דהוי שנו‪ -‬גדיל כשהוא קדושת מזבח אחרת וכן נמי מ ש ס ע לקמן‬
‫ו ה ״ ה ‪ .‬כ ״ ש ב ק ד ו ש ת ה ג ו ף בכור ] ב ה מ ה טהורה[ דלאו בד פדיה ןהואן דלא ק ד י ש עד שיהא מ מ ש ב ד מ ו ת ו ן כ א מ ו ( ‪ :‬ור׳ יוסי סבר גלי‬
‫די אמר גלי רחמנא בקדושת דמים כגון פרה שילדה מי־ חמור ו ד י ה ק י י ש ת הגו* כגי־ פרד שילדד ע‪ -‬דפטורה מד הבכורה ודי" הגלילי‬
‫רחמנא ב ק ד ו ש ת הגוף‪ .‬וגמר ק ד ו ש ת דמים מ ק ה ו ש ת ה ג ו ף ב מ ה מצינו דלר־ יוסי ליכא ל מ י מ ר ו ה ״ ה כ ״ ש ד ק ד ו ש ת דמים קילא אלא‬
‫ס‪ :‬־ גלי רחמנא בקדושת הגוף וגמר קדושת רמים וכו• משמע דסברא הוא יותר לפטר‪ -‬בקדושת הגוף משוס ינשתנ מקדושת מזבח‬
‫במה מצינו ובהכי הוו פלוגתייהו ד ה א י גמר ב ה ו ״ ה ו ה א י ג מ ד ב מ ה מ צ י נ ו ‪ :‬ל מ ה נאמרו אימורים בבכור שור ואיסורים בבכור כ ב ש‬
‫לקדושת מזבח סהיכא דנשתנה לקדושת דמים‪:‬‬
‫אימורים בבכור עז‪ .‬דכתיב ]בכולהון ו א ת ד מ ם )הכולהו( תזרק על ה מ ז ב ח ואת ח ל ב ם תקטיר‪ .‬א מ א י איצטריף ל מ י כ ת ב ב כ ו ל ה ו ליכתוב‬
‫אימור־ן ב ח ד וילפ־ אידך מיניה‪ :‬צריכי‪ .‬ל מ י כ ת ב בכולהו‪ .‬הנך לא אתי מ ש ו ד שכן שוו־ נתרבה בנסכים דאית ליה חצי הין לפר‪ .‬ואי‬
‫כ ר ‪ :‬אימורין ב כ ב ש אידך לא ילפי מיניה ד י ש כ כ ב ש מ ה שאין בשור ועז שבן כ ש ב נתרבה ב א ל י ה ‪ :‬מ ח ־ א לא אתו ת‪-‬ווייהו אלא תיהי ח ד מתחתי‪ .‬מ ה להנך כ ש ב ועז דין הוא שנתרבו לאימורין שכן נתרבו א צ ל פ ס ח ש פ ס ח בא מ ה ם ‪ :‬מ ה להנך‪ .‬שור ועז שכן נתרבו א צ ל‬
‫‪,‬‬
‫)פ‪::‬חים עז( ]עבודת כוכבים[ כצבור דמביאי; פר ושעיר א ב ל לא כ ב ש ‪ :‬מ ה להנך‪ .‬שור ו כ ש ב שכן )יכול( ןיש[ בהן צ י ריבוי אצל מ ז ב ח שוד בנסכים ו כ ש ב באל־ה א ב י עז א ק בו צד רבו׳ ל מ ז ב ח ‪ :‬הילכך איצטריך ל מ כ ת ב ד מ ם ו ח ל ב ם ד מ ש מ ע א כ ו ל ה ו ‪ :‬ור־ יוסי הגלילי‪ .‬ד מ פ י ק‬
‫ה>•־ קרא ל ע ד שיהא ה ו א ׳שור ובכורו שיר )א״כ הלהאי דרשא דרי חנינא ל ח ו ד אתא‪ (:‬א״כ‪ .‬דלהבי ל ח ו ד אהא דאמור׳ בכור שור כ ש ב ]ועז קריבין[ ליכתוב קרא אך בכור שור כ ש ב ועז ובהכי סגיא לאימורין בכור בכור ל מ ה לי בוי‪ :‬ש״מ‪ .‬תרווייהו נפקי מיניה‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מםורת הש״ס‬
‫‪ -‬ט א כ מיי׳ פ ״ נ מהל׳‬ ‫הן כ א כ י ל ה מ ה הוא מיושב יותר שלא לבר אז אלא כפרה‪.‬‬ ‫‪nttV‬‬ ‫‪1‬‬
‫ה״ל‪ .‬מקרא אתר )שמות לל( ופטר תמור ת פ ל ה בשה אס אינו ענין‬ ‫א( ]במדבר יח[‪ ,‬ב( בנורה‬
‫בכורות הלכה ו ס מ ג‬ ‫נינהו מש״ה בי צ״ק‪ ,‬ג( ]שיין‬
‫עשין ריא טוש״ע י ״ ד סימן‬ ‫שילרה מין חמור ולא תמור י>)הילל פרה(‪ :‬ל מ ה לי למיתני‬ ‫ל מ ע ט שאר בהמה ט מ א ה משה שהרי מ ע ט ן בפסוק ראשון תנהו ענין‬ ‫למשנה דף ה‪ ,[:‬ד( נשילדה‬
‫ה‬
‫שטו סעיף ו‪:‬‬ ‫שהיוצא‪ .‬לר מן > לייק מינה מי רגלים של חמור אסולין והכא לייק מלקתני‬ ‫למעטן מכל קלושת בכור‪ :‬מתקיף לה ר ב אחא‪ .‬הא תרוייהו צריט‬
‫(‬ ‫סיס נצ״ל[‪] (5 ,‬דף ז‪,[:‬‬
‫ג ]מיי׳ פ״א מהל׳ מאכלות‬ ‫‪] 0‬שיין לע״נ[‪ ,‬ז( נחיה‬
‫שהיוצא שנותן ט ע ם ללבר הוה ליה למיתני והיוצא‪ :‬י( ו ר ב י שמעון‬ ‫לאי כתב חל הוה אמינא הוי ס ט ר חמור לבר שהיה בכלל בכור‬
‫אסורות הל״ה טיש״ע י״ד‬ ‫טמאחי לך צ״ק‪ ] (P ,‬ו ע ״ ע‬
‫סי׳ ע ט סעי׳ ג ן ‪:‬‬ ‫ג פ ק א מ א ת הגמל‪ .‬הכא לריש ר״ ש‬ ‫ה ב ה מ ה ה ט מ א ה תפלהא(‪ :‬ויצא מן הכלל‬ ‫חוס׳ נ ״ ק מא‪ :‬ד ״ ה נפקא‬
‫את ובפי ק מ א למנחות )לף יא‪ (:‬גבי‬ ‫ללמד‪ .‬שפליונו בשה לא ללמל על‬ ‫וחוס׳ מנחוח י א ‪ :‬ד ״ ה ור״ש[‪,‬‬
‫תלמוד לומר פטר חמור פטר חמור שני‬ ‫נו( ויש לדחיח דאינא לאיקמי‬
‫לבונה אמר ר״ש את לא לריש וצ״ל את‬ ‫עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו‬ ‫נראשו ורוני דמי לאמו א״נ‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫לא לריש לההיא לרשא מ ל ע מללא‬
‫פעמים פטרי חמורים אמרתי לך ולא פטרי‬
‫יצא כו׳ ולעולם )א( נפלין בשה ת״ל‬ ‫נחיר קלוט מהוא ט מ א ואח‬
‫א[ אלא כפ‪-‬ה שילדה מין‬
‫מייתי עלה ההיא לשמעון העמסוני‬ ‫םוםים וגמלים פריך רב אחאי אי כתב רחמנא‬ ‫מקרא אחר ו פ ט ר תמור ת פ ל ה לומר‬
‫נעמיד לאסור חלני וגמל נשנה‬
‫חמור ולא ת מ ו ד שילדה‬ ‫מפני שסועה נ מ ו שפן וארננח‬
‫פרה‪ .‬וראיתי ספרים שכתוב‬ ‫כלמייתי הכא וא״ת ל מ ש מ ע הכא‬ ‫חד הוה אמינא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל‬ ‫לך זה בשה ולא אחר בשה‪ :‬מעטינהו‬ ‫וחדר בדאמרינן לקמן צ׳׳ק‪,‬‬
‫בהם וחמור שילד כעין פרה‬
‫וגירסא נכונה היא דטפי הוי‬
‫מאן ללריש אמ אסר קלוט כר״ש‬ ‫ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על‬ ‫משה ולעולם בכל דבר‪ .‬וקלושים‬ ‫י( גי׳ רש״א מהוא טמא‪,‬‬
‫נ( ]ועיי חיש׳ נדה לז‪ .‬דייה‬
‫ח ד ו ש דפטור מן הבכורה‬ ‫ורבי יוסי הגלילי לריש בפ׳ ארבעה‬ ‫הכלל כולו יצא ולעולם בשה כתב רחמנא פטר‬ ‫בבכור‪ :‬א״כ לכתוב‪ .‬קרא תניינא‬ ‫נקטינן[‪ ,‬ל( במורא אב ואס‬
‫מחמור שילדה כעין סוס‬ ‫ותמשה )ב״ק מא‪ (:‬ללריש בעל השור‬ ‫חמור בשה ת פ ל ה ואנא ילענא לבסטר‬ ‫דהישיו מוראחן למוראח‬
‫דאין במינו ק ד ו ש בבכורה‪.‬‬ ‫חמור אחרינא פטרי חמורים ולא פטרי םוםים‬ ‫המקום צ״ק‪ ,‬מ( בדאמרי׳‬
‫נקי מ ל מ י וללות ואת להנאת עורו‬ ‫קמישתעי מלהלר כתב פ ט ר ש״מ‬
‫ע״כ תוספת הרא״ש‪ :‬נ( עוד‬ ‫וגמלים ואימא מעטינהו משה ולעולם בכל‬ ‫מנחוח מד‪ .‬כל שאין מניח‬
‫נראה דאין זה ראיה וכוי‪.‬‬ ‫ובפי בהמה ה מ ק ש ה )חולין לף ע‪ >:‬שרי‬ ‫מלין פ ט ר רחם מ מ ע ט להו לשאר‬ ‫חפילין עונר נשמונה עשה כוי‬
‫ונ״ל דאין זה ריחוי דניחא‬
‫קלוט גבי ב ה מ ה שמת עוברה ואמר‬
‫תפדה‬ ‫חמור‬ ‫פטר‬ ‫רחמנא‬ ‫לכתוב‬ ‫א״כ‬ ‫דבר‬ ‫בהמות ט מ א ו ת לאין להם לין בכורה‪:‬‬
‫דימיא למורא נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫ליה למנקם כר״א לפי שדבר‬
‫בקושי עצמי‪ .‬תום׳ הרא״ש‪:‬‬ ‫ר׳ יוסי הגלילי ב ט מ א ה ט מ א בטהורה‬ ‫בשה וחמור תפדה בשה פטר חמור תפדה‬ ‫כל מקנך הזכר‪ .‬פ ט ר שור ושה ו פ ט ר‬
‫ג! אי מ ש כ ח ת תנא דאמר‬
‫ט ה ו ר לכתיב וכל הולך על כפיו מהלכי‬ ‫בשה פטר חמור תפדה בשה למה לי פטרי‬ ‫תמור מ פ ל ה בשה כלל ופרט בהללי‪:‬‬ ‫תורה אור השלם‬
‫סותר ר׳ אליעזר היא הא‬
‫איכא כל הני דדרשי את כיון‬ ‫כפיס י ט מ א לך ופריך קלוט במעי‬ ‫חמורים אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים‬
‫(‬
‫חמור הפסיק הטנין‪ .‬ללא‬ ‫פטר‬ ‫‪ .1‬ב ל פ ט ר חתם ל י ו כ ל‬
‫ובו׳ וא״ת לוקמה על מוראת‬ ‫קלוטה ליטמא ש״מ פשיטא לי׳ ל ד‬
‫אב ואם ההשוה כבודן‬
‫ותנא דידן למעוטי םוםים וגמלים מנא ליה‬ ‫תרייגיה בכלל ו פ ר ט ראי אקרא ק מ א‬ ‫מ ק נ ך ת ז ב ר פ ט ר ש ו ר ושה‪:‬‬
‫יפטר ח מ ו ר ת פ ד ה ב ש ה‬
‫לכבוד המקום וכו׳ ולעבור‬ ‫יוסי בטהורה טהור וי״ל ניחא ליישב‬ ‫אמר רב פפא ‪ 1‬כ ל מקנך תזכר כלל שור ושה‬ ‫קא מהלר מכלי כתיב לעיל מיניה‬ ‫ואם ל א תפדה‪.‬וערפתו כל‬
‫בתרי עשה וכו׳ ועי׳ תוס׳‬ ‫מילתיה לר׳ יוסי אפילו למ״ל קלוט‬ ‫פ ט ר שור ושה לכתוב וחמור ת פ ל ה‬ ‫בבור בניך ת פ ד ה ו ל א יראו‬
‫קםא עא ע י נ ן כדאמר גבי‬ ‫וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה‬ ‫פני‪.‬ריקם‪ :‬שמות לד יט כ‬
‫שרי א״נ בראשו ורובו למי לאמו איירי‬ ‫א‬ ‫בשה ונהלר א פ ט ר ללעיל אלא מ ל ה ל ר‬
‫תפילין שיש ח׳ עשה וז״ל‬
‫הרא״ש ז״ל וי״ל דלא‬ ‫למורה ר׳ שמעון י״דשרי ויש ללקלק‬
‫שבפרט שור ש ה וחמור אין מידי אחרינא לא‬ ‫כתב פ ט ר ש״מ לאו אקרא ק מ א‬
‫‪ .2‬א ך א ת ןה ל א ת א כ ל ו‬
‫מ מ ע ל י ה ג ר ה וםמפריסי‬
‫משמע ליד ייהשוות מורא‬ ‫מ ה כ א ל ה ט הלכתא ללא לרשינן את‬ ‫ורבי יוסי הגלילי פטר הפסיק הענין ורבנן וי״ו‬ ‫ק מ ה ל ר ‪ :‬וי׳יו‪ .‬לכתב ו פ ט ר הלר‬ ‫ה פ ר ס ה א ת ה ג מ ל כי‬
‫בשר ודם למורא המקום עד‬ ‫מ ע ל ה גךה ה ו א ו פ ר ס ה‬
‫שבא ד״ע וכוי ת״ח‪ .‬לפי‬ ‫לקיימא לן כרבנן לשרו קלוט כלמוכח‬ ‫הדר ערבי׳ קרא ור׳ יוסי הגלילי לא לכתוב לא‬ ‫ערביה ואהלריה אקרא ק מ א לר״ו‬ ‫אינני מפריס ט מ א ה ו א‬
‫שמצינו בהם לשון זה ומורא‬ ‫פרק בהמה ה מ ק ש ה )שס עה‪ (:‬ל א מ ר‬ ‫וי״ו ולא פטר ורבנן איידי דהא קדושת דמים‬ ‫מ ו ס ף על ענין ראשון‪ :‬ור׳ יוסי‪ .‬אמר‬ ‫ויקרא יא ד‬ ‫לבם‪:‬‬
‫רבך כמורא שמים אבל‬
‫ואהבת את ה׳ אלהיך לא‬
‫הכל מוליס בקלוט בן קלוטה בן פ ק ו ע ה‬ ‫והא קדושת הגוף פםיק להו והדר עריב לחו‬ ‫לך אי אקרא ק מ א קאי לא לכתוב‬
‫הוה ק״ל לרבות אב ואם‬ ‫שמותר תרתי תמיהי ל ט ר י אינשי‬ ‫לאפסוקיה ולא נצטרך ר״ו‬ ‫פטר‬
‫לענין אהבה )דמי( ]ביון[‬
‫איבעיא להו פרה שילדה מין חמור ויש בו‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ש״מ קלוט שרי ט>ואיכא לאוקמא בראשו‬ ‫לערביה‪ :‬והדר עריב להו‪ .‬למימר‬
‫שהשוה הכתוב ]כבודם[‬ ‫מקצת סימנין מהו עז שילדה מין רחל ורחל‬ ‫דייה ויצא ונוי‬ ‫)א( רש״י‬
‫לכבודו ע״כ מצאתי ונ״ל‬ ‫ורובו למי לאמו אס כן נתיר קלוט‬ ‫ללידייניה בכלל ו פ ר ט ‪ :‬או דלמא כיון‪.‬‬ ‫נפדין אלא נשה‬ ‫ולעילס א י ן‬
‫דטעות נפל בהגה ונ״ל מאי‬ ‫י>מהא ט ע מ א ואת יעמיל לאסור‬
‫שילדה מין עז דבי יש מקצת םימנין חייבת‬ ‫לתרוייהו שוו למין בהמה ט מ א ה‬ ‫ב ש ה לומר לך‪:‬‬ ‫יכי׳ תפדה‬
‫דכתבו וא״ת קאי על דבור‬
‫התוס׳ שקביעותו על מאי‬ ‫חלבו וגמל נשנה מפני שסועה כמו‬ ‫בבכורה דהא טהורה והא טהורה הא קדושת‬ ‫נינהו לאו שינויא יתירא הוא וכי אית‬
‫אדוס‬ ‫חמיר‬ ‫דייה‬ ‫)‪(5‬‬
‫ה ו א וליחייג‪:‬‬ ‫בעלמא‬
‫דאמרו בגמ׳ כיון שהגיע‬ ‫שפן וארנבת כלאמר לקמן וה״נ נימא‬ ‫הגוף והא קדושת הגוף הכא דהא טמאה והא‬ ‫מקצת סימנים לאם חייב‪ :‬םימנין‬
‫לאת ה• אלהיך תירא פירש‬
‫וכוי והוא בע״ב‪:‬‬
‫לר׳ יוסי הגלילי אבל יש ללקלק‬ ‫טהורה הא קדושת הגוף והא קדושת דמים‬ ‫מילתא‪ .‬חשובה היא ל א ע ״ ג לאישתני‬
‫במת כותיס )צלה‬ ‫פרק‬ ‫מלאמר‬ ‫לא או דלמא כיון דאידי ואידי בני מיקדש‬ ‫כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין‬ ‫רבינו גרשום‬
‫לף לו‪ (.‬נקטינן אין קושי סותר בזיבה‬ ‫בבכורה‪ :‬מאי לאו אפיי פרה שילדה‬ ‫פריך רב א ח א י ‪ ,‬היבי מ צ י ת‬
‫בבכורה קדוש ואת״ל כיון דאידי ואידי מיקדש‬ ‫ל מ ע ט פיטר‪ -‬סוסים וגמלים‬
‫רבעו גרשום )המשך(‬ ‫ואי משכחת תנא לאמר סותר ר׳‬ ‫מין ס ו ס ‪ .‬וש״מ סימנא מילתא היא‬ ‫מ כ ל דבר ד ה א פ ט ר ח מ ו ר‬
‫ד פ ט ו ר ה מן הבכורה כי אין‬ ‫אליעזר היא והתם )לף לה‪ (.‬מפרש‬
‫בבכורה קדוש חמור שילדה מין סוס מהו הכא‬
‫וכ״ש כולהו אינך‪ :‬לא אפרה שילדה‬ ‫אחרינא לא מייתי להכי‬
‫כו מ ק צ ת סימנים ואפילו‬
‫ט ע מ א ל ד אליעזר משוס ללריש את‬ ‫ודאי לא בת מ ק ד ש בבכורה הוא או דלמא‬ ‫מין חמור‪ .‬להואיל ותרוייהו בני‬
‫אלא תרוייהו צדיכי‪ :‬דאי‬
‫בסימנים כ ש י ט א ה ש ת א ו מ ה‬ ‫כ ת ב רחמנא ח ד ה ו ה אמינא‬
‫פרה ו כ ו ‪ :‬ח מ ו ר שילדה‬ ‫ובכתובות פ׳ הנושא )לן־ קג‪ (.‬ראמר‬ ‫כיון דמין טמאה הוא קדוש אם תמצא לומר‬ ‫קלושת ה ב ה מ ה נינהו כי אית מקצת‬ ‫הוה פ ט ר ח מ ו ר ד ב ר ש ה י ה‬
‫מין סוס דכי אי; בו מ ק צ ת‬ ‫נ‬

‫סימנין מ ב ע י א ד פ ט ו ר אלא‬
‫הזהרו בכבול אמכס וקאמר אשת אב‬ ‫כיון דמין טמאה הוא קדוש פ ר ה שילדה מין‬ ‫סימנין חייב ולא תפשוט מינה אלא‬ ‫בכלל בכור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה‬
‫ת פ ד ה ‪ :‬ויצא מ ן הכלל‪.‬‬
‫לאו אתרויהו קאי ו ש ״ מ‬ ‫הואי ופריך אשת אב נמי לאורייתא‬ ‫סוס מהו הכא ודאי הא טהורה והא טמאה הא‬ ‫חלא‪ :‬מאי לאו אהרוייהו‪ .‬קאי האי‬ ‫ד כ ת ב ו פ ט ר ח מ ו ר תפהה‬
‫ד ח מ ו ר דילהה מין סוס‬ ‫היא אמ אביך לרבות אשת אביך י״ל‬ ‫ואס יש מקצח סימנין וחסשוט מינה‬ ‫ב ש ה ולא ל ל מ ד ע ל ע צ מ ו‬
‫דחייב דבי יש בו מ ק צ ח‬ ‫ב ת מיקדש בבכורה והא לא בת מיקדש‬ ‫כ ר ‪ :‬א״כ‪ .‬ד ל ע ו ל ם בכל רבה‬
‫ניחא לי׳ ליישב לברי רבי ככולי עלמא‬ ‫חרתי‪ :‬לא אפרה שילדה מץ חמור‪.‬‬
‫סימנים‪ .‬לעולם אפרה קאי‬ ‫בבכורה או דלמא םימנין מילתא היא תא‬
‫ב‬
‫א״כ ל כ ת ו ב ו פ ט ר ח מ ו ר‬
‫ולא א ח מ ו ר ואי א מ ר ת א״כ‬ ‫' עול נראה לאין זה ראיה מנלה‬ ‫ומשוס דתרריהו קדשי בכורות‪ :‬אבל‬ ‫תפדה בשה וחמור תפדה‬
‫ח מ ו ר ש י ל ד ה מ י ן סוס ל מ א י‬
‫ל מ ה הוא זקוק לומר »‪ 1‬אי משכחת‬
‫שמע בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה‬ ‫חמור שילדה מין ס ו ס למאי הלכתא‬
‫ב ש ה פ ט ר פ ט ר תרי זימני‬
‫קתני ל ה ל פ ט ו ר פ ש י ט א לאו‬ ‫ל מ ה לי פ ט ר י ח מ ו ר אמרתי‬
‫פ ש י ט ׳ היא דאיצטר׳ למיתני‬ ‫תנא ל א מ ר סומר ר׳ אליעזר היא הא‬ ‫פטורה מן הבכורה אם יש בו מקצת םימנין‬ ‫קחגי לה הכא לפטורא‪ .‬לאשמעינן‬ ‫לך לפרוח ולא פ ט ר י סוסים‬
‫ל ה ל פ ט ו ־ ה דלא ילפינן לה‬
‫איכא כל הני תנאי ללרשי א ת י ( ‪:‬‬ ‫חייבת בבכורה מאי לאו אפי׳ פרה שילדה מין‬ ‫ד נ ד מ ה ה ר ופטור מן הבכורה ט לית‬ ‫וגמלים כו•‪ :‬כ ל מ ק נ ך תוכר‬
‫מפרה שילדה חמור דםד״א‬ ‫כ ל ל ש ו ה ו ש ה ו ח מ ו ר דסמיך‬
‫התם הוא בפרה ש י ל ד ה‬ ‫פ י ר ש ‪ .‬וא״ת לוקמא ל( בכבול אב‬ ‫סוס לא פרה שילדה מין חמור ת״ש פרה‬ ‫ביה מקצח סימנין דמשוס רישא‬ ‫ליה ו פ ט ר ח מ ו ר ת פ ד ה‬
‫ח מ ו ר הכי אין לה מ ק צ ת‬ ‫ואס למשווה כבולן לכבול ה מ ק ו ם‬
‫סימנים ה פ ט ו ר ה ד ה א יש‬
‫שילדה מין חמור וחמור שילדה מין םום‬ ‫קחני חמור שילדה מין סוס אבל סיפא‬ ‫ב ש ה ו ח ש י ב ליה ב פ ר ט א ‪:‬‬
‫ור׳ יוסי הגלילי‪ .‬א מ ר לך‬
‫לה קרנים וכוי‪ :‬אבל הכא‪.‬‬ ‫קילושין )לף ל‪ >:‬ולעבור עליו בשני‬ ‫פטורה מן הבכורה אם יש בו מקצת םימנין‬ ‫לאו עלה מ ה ד ר ‪ :‬חמור א ח ם ‪. w‬‬ ‫ה א י ח מ ו ר לא הוי מ פ ר ט א‬
‫ב ח מ ו ה שילהה מין סוס‬ ‫עשה ״()כלאמר תפילה ושיחה עשה(‬ ‫וליחייב בבכורה קמ״ל‪ .‬ס ח ם סוסיס‬ ‫ד פ ט ר ה פ ס י ק הענין ואי‬
‫דאידי ואידי אין לה קרנים‬ ‫חייבת בבכורה מאי לאו אתרוייהו לא אפרה‬ ‫א ת ה לדונו ל ח מ ו ר עם שור‬
‫י״ל ל מ ש מ ע ליה לומיא מורא של‬ ‫אדומים ה ן ‪ :‬םימנא בעלמא דלא‬
‫אידי ואידי פרםותי׳ ק ל י ט ו ת‬
‫מ מ א י ד ה א י מין סוס ד ל מ א‬ ‫מקום וזה אי אפשר ורבי עקיבא‬
‫שילדה מין חמור אבל חמור שילדה מין םום‬ ‫סחליןו לך‪ .‬גירסתך במשנה ותימא‬
‫ו ש ה בכלל ו פ ר ט ו ל א ו כלל‬
‫ו פ ר ט ה ו א ‪ :‬ורבנן אמרי‬
‫לאו סוס ה ו א אלא ח מ ו ר‬ ‫מרבה תלמילי חכמים לתנן )אמת‬ ‫למאי קתני לה לפטורא פשיטא השתא ומה‬ ‫שילדה מין ט מ א ה אסור‬ ‫טהורה‬ ‫אין ודאי ח מ ו ר נםי הוי‬
‫אדום ב ע ל מ א הוא‪ .‬דסתמ‬ ‫מ ה ה ו א פ ר ט א דוי״ו ו פ ט ר‬
‫סוס אדום ו ח מ ו ר שחור‪.‬‬ ‫פ״ד מי״ב( מורא רבך כמורא שמיס‪:‬‬ ‫פרה שילדה מין חמור דאידי ואידי בני מיקדש‬ ‫ו ט מ א ה שילדה מין טהורה מותר‪:‬‬ ‫הדר וערביה ד מ ו ס ף ע ל ענין‬
‫והאי ד ל מ א א ע ״ ג ד א ד ו ם‬ ‫הטמאים‬ ‫בבכורה נינהו אמרת אם יש בו מקצת םימנין‬ ‫דבר‬ ‫ראשון והוי נמי מ פ ה ט א ‪:‬‬
‫ה ו א א י מ א ח מ ו ר אהום‬ ‫ור׳ יוסי הגלילי‪ .‬א ״ כ ד ח ד‬
‫הוא וליחייב בבכור להכי‬ ‫אין ואי לא לא חמור שילדה מין םום מיבעיא‬ ‫פרטא הוא לא ל כ ת ו ב לא‬
‫אצטריך ל מ ת נ י לה ל פ ט ו ר ה‬ ‫וי׳־ו ולא פ ט ר ‪ :‬פ ס י ק ליה‪.‬‬
‫ואכתי לא ילפינן דליחייב‬
‫איצטריך ם״ד התם הוא דיש לה קרנים והא אין לה קרנים הא פרסותיה סדוקות והא פרסותיה קלוטות אבל‬ ‫ו פ ט ר והדר ו׳ ועריב להו‬
‫בבכור כי י ש בו מ ק צ ת‬ ‫הכא דאידי ואידי אין לה קרנים אירי ואידי פרסותיה קלוטות אימא חמור אדום בעלמא הוא ממשמע לן‪ :‬ומה‬ ‫ד ה ו ו ח ד פ ר ט א ור׳ יוסי‬
‫סימן אלא בפרה ש י ל ד ה מין‬ ‫ל א מ ש מ ע ליה ה א י והדר‬
‫הן באכילה כוי‪ :‬למה לי למיתני שהיוצא םימנא בעלמא הוא דלא תיחלף לך דלא תימא זיל בתריה דידיה‬
‫ח מ ו ה א ב ל ח מ ו ד ש י ל ד ה מין‬ ‫עריב‪ :‬ויש בו מ ק צ ת סימן‪.‬‬
‫סוס ופרה שילדה מין סופ‬ ‫‪2‬‬

‫אכתי לא ידעינן‪ :‬ו מ ה הן‬

‫והאי טהור מעליא הוא והאי טמא מעליא הוא אלא זיל בתר אימיה מנא ועי מילי דתנו רבנן א ך את זה לא‬ ‫שדומה לפרה‪ :‬או דלמא‬
‫ג‬
‫כיון דמין ט מ א ה ה ו א ה א ם‬
‫באכילה‪ .‬ו ל ד ו ת ש ל ב ה מ ה‬ ‫תאכלו ממעלי הגרה וממפריםי הפרסה יש לך שהוא מעלה גרה ומפרים פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה‬ ‫והבן והאם ק ד ו ש בבכורה‬
‫ט ה ו ר ה ש ה ו א כמין ב ה מ ה‬ ‫ק ד ו ש גם ה ב ן ה ו א י ל ויש‬
‫ט מ א ה מותרין הן באכילה‬ ‫טהור שנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור ומאי ממעלי הגרה וממפריםי הפרםה‬ ‫בו מ ק צ ת סימן‪ :‬ל א אפרה‬
‫ש ה י ו צ א מן ה ט ה ו ר ט ה ו ר‬ ‫שילדה מין חמור‪ .‬כי י ש בו‬
‫והיוצא מ ן ה ט מ א ט מ א ‪:‬‬
‫הכי‬ ‫מ ק צ ת סימן א׳ ח י י ב דאידי‬
‫סימן ב ע ל מ א הוא‪ .‬לגירם׳ דלא ת י ח ל ף לך איזה מותר באכילה דיכיל איניש ל מ י ט ע א ביה דלא ת י מ א זיל בתריה‬ ‫ואידי בני מ י ק ד ש בכורה נינהו ובהא קאמר ברייתא ב ה מ ה ט ה ו ר ה ש י ל ד ה מין ט מ א ה ולא שילדה מין סוס ואכתי לא‬
‫דידיה‪ .‬דנולד אי הוי מי; ט ה ו ר ליהוי ט ה ו ר מ ע ל י א ה ל כ ך ק א מ ר ש ה י ו צ א מ ן ה ט ה ו ר דזיל בתר א י מ י ה אי א י מ י ־ טהורה היוצא‬ ‫ידעינן לא ב ח מ ו ר שילדה מין סוס ולא בפרה שילדה מין ס ו ס ‪ :‬מ א י לאו‪ ,‬אחרוייהו )קמ״ל( קאי האי אם י ש בו‬
‫מ מ נ ה א ע ״ ג ש ה ו א מין ט מ א ט ה ו ר ‪ :‬או אינו‪ .‬אפילו ט מ א ה ה נ ו ל ד ה מן ה ט ה ו ר ה לא ת א כ ל ו ו מ א י מ מ ע ל ה‬ ‫מ ק צ ת סימנין ו ש ״ מ דפרה דילדה מין סוס דחייב ב כ ב ו ד ה ‪ :‬לא‪ .‬אפרה ש י ל ד ה מין ח מ ו ה ק א י ‪ :‬ל מ א י קתגי לה לפטורא‪.‬‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ו‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( ]פסחים נ נ ‪ :‬וש״נ[‪ ,‬ב( ג ״ ק‬ ‫ה ט מ א י ם לאסור ציוץ ורוטבן‪ .‬אי מ ה ט מ א י ס דריש קשה דבהעור דבר הבא ממעלי גרה‪ .‬כגון האי ט מ א שנולד מן ה ט ה ו ר ה ‪ :‬גמל נומא‬ ‫א ןמיי׳ פ ״ א מהל׳ מאכלות‬
‫מ א ‪ :‬ע ״ ש קדושין נז‪ .‬ע״ש פסתיס‬ ‫אסורית הלי ה טיש״ע י״ד סי׳‬
‫כ נ ‪ :‬ע״ש‪ ,‬ג( ]חגיגה ינ‪ ,[.‬ד( חילץ‬ ‫הוא‪ .‬וסתם גמלים נולדים מ ן הגמלה וכתב הוא ד מ ש מ ע שהוא ט מ א‬ ‫והרוטב )חולין קכב‪ (:‬מוקמינן ליה לעורו כבשרו ובת״כ‬ ‫ע ט סעי׳ נ [ ‪:‬‬
‫ק י ג ‪ :‬קב‪ ,.‬ה( נגלה ט‪ ,[.‬י( נלקמ)‬ ‫ואין אחר שהוא גמל ט מ א וכגון שנולד מ ן ה פ ר ה ‪ :‬גמל גמל‪ .‬אחד‬ ‫לא דריש ליה גבי שרצים אלא גבי בהמה ט מ א ה דכתי׳ ט מאי ם ה ס לבם‬ ‫ב ב מיי׳ ס ט ״ ו שם הלי לד‬
‫י‪ .‬יש״נן‪ ,‬ז( ]לקמן טי‪ .‬תמירה לא‪,(.‬‬ ‫טוש״ע י ״ ד סימן ע סעיף ג‬
‫‪] (P‬גי׳ ר ״ ג ירמג״ן להט[‪,‬‬
‫בתורת כהנים ואחד במשנה תורה‪ :‬לאסור חלבה‪ .‬של גמלה‪ :‬אה הגמל‪.‬‬ ‫ומיהו ע ״ כ מ ה ט מ א י ם דשרציס דריש כדמוכח פ ׳ העור והרוטב )שם‬ ‫וסי׳ פ א סעיף א‪:‬‬
‫ט( נחולץ סג‪ ,[:‬י( לקמן טז‪,:‬‬ ‫מ ש מ ע את ה ט פ ל לגמל והיינו חלבו‪:‬‬ ‫קכ‪ .‬ושם( בשמעחין ד ה מ ח ה חלב וגמעו‬ ‫ב א ג מיי׳ פ ״ ט שם הלי א‬
‫ע( ]לעיל ה ‪ :‬ו ש מ ן ‪ ,‬ל( צ״ל כשר‬ ‫טיש״ע י ״ ד סימן פו סעיף‬
‫פירש‪ .‬מכל דרשות שדרש דכל אתין‬ ‫הכי קאמר דבר הבא ממעלי הגרה וממפריםי‬ ‫דמייחי ״ ( ע ל הך דרשא ד ה ט מ א י ס‬
‫נחלנ נ מ י כי׳‪ (» ,‬עלה ה ן צ״ק‪,‬‬ ‫א‪:‬‬
‫;( ד ה ט מ א י ס רש״א‪ ,‬ם( ימשני שאני‬ ‫באין לרבות וזה אין מ ה לרבות בו‪:‬‬ ‫ופריך לכמוב רחמנא בשרצים וליחו‬ ‫ב ב ד מיי׳ פ ״ ג שס הל׳ ג טוש׳׳ע‬
‫צ״ק‪ ,‬ט( למנאן צ׳׳ק‪ ,‬פ( כמי‬
‫הפרסה לא תיכול ת״ל ׳גמל טמא הוא הוא‬ ‫י ״ ד סימן פ א סעיף ח‪:‬‬
‫הטמאים‪ .‬אלה ה ט מ א י ם לכס בכל‬ ‫הגך וליגמרו מיניה מ ש מ ע דמינה‬
‫והתעלמת צ״ק‪ ,‬צ(!ג‪ .‬זע״ש נמוש׳‬ ‫טמא א ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא‬ ‫דריש י! וצ״ל ד מ ה ״ א יחירא <(דהטמא‬
‫ב ג ה מיי׳ ס ״ א שס הל׳ ו‪:‬‬
‫ל ״ ה יפעמים[‪ (p ,‬ד מ י ח ד בממש‬ ‫השרץ ה ״ א יתירא‪ :‬לאסור צירן‪ .‬שומן‬ ‫‪2‬‬

‫נו׳ ק מ ״ ל דננלל א ט ל ה היא‪,‬‬ ‫ה ד ג ‪ :‬קיפה‪ .‬ריסוקי נשר וקסלוטות‬ ‫טהור רבי שמעון אומר גמל ג מ ל שני פעמים‬ ‫דריש עורוח שלהם כבשרס שלהן מ ד ע‬
‫ר( ]צ״ל שמיה[‪,‬‬
‫שבשולי קדירה‪ :‬דאמר מר‪ .‬במסכת‬ ‫דגבי בהמה דכחב ט מ א ולא כחב אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד‬ ‫תורה אור השלם‬
‫נ ד ה )לף ט‪ (.‬ד ם נדות נעכר מ ח מ ת‬ ‫מן הפרה ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי ליה‬ ‫ה ט מ א דריש בח״כ לאסור צירן‬ ‫‪ .1‬א ך א ת ז ה ל א ת א כ ל ו‬
‫ומניפריסי‬ ‫הגרה‬ ‫ממעלי‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫הלידה ונעשה תלב הלכך תידוש הוא‬ ‫חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ור׳ שמעון‬ ‫ורוטבן ומיהו אכחי דריש מ ן ה ט מ א י ם‬ ‫הפרסה א ת ה ג מ ל כי מ ע ל ה‬
‫)א( דש״י דייה מי נ ע י ר״ש ובי׳‬ ‫דמעיקרא ה ו ה ד ס והאוכלו בכרת‬ ‫לאסור חלבו מנא ליה נפקא ליה מאת הגמל‬ ‫פ ר ק העור והרוטב <שס ק ט ‪ ( :‬לאסור‬ ‫; ך ה ה ו א ו פ ך ס ה אינני מ פ ר י ס‬
‫כיון ד ל א ק ד ו ש כבכורה ער‬ ‫ויקרא יא ד‬ ‫י‪1‬מא ה ו א לבם‪:‬‬
‫והשתא מישתרי‪ :‬אבריה מחפרקין‪.‬‬ ‫ורבנן א >אתים לא דרשי כדתניא ״שמעון‬ ‫ביצח השרץ ולשם פ ״ ה ה ׳ יחירא‬
‫ר א ש ו ורובו ד ו מ ה‬ ‫שיהא‬ ‫‪ .‬א ף א ת זה ל א ת א כ ל ו‬
‫מישחרי‬ ‫לא‬ ‫ה״נ‬ ‫לאמו‬ ‫מ ח מ ת הלידה‪ :‬ואין נפשה‪ .‬אין ד מ ה‬ ‫נדרשח לאסור צירו ורוטבו ולעורו‬ ‫וממפריםי‬ ‫הגרה‬ ‫ימעל־‬
‫נאכילה וכוי‪:‬‬
‫העמסוני ג>היה דורש כל את ואת שבתורה כיון‬ ‫הפרסה השסועה א ת הגמל‬
‫חוזר עליה ע ד עשרים וארבעה חדש‬ ‫‪3‬‬ ‫כבשרו ולביצת השרך‪.‬‬
‫ולפיכך מ ט ק ה אינה רואה ד ם נדה‬
‫שהגיע ל א ת ה׳ אלהיך תירא פירש אמרו לו‬ ‫הנא‬ ‫משמע‬ ‫ורוטבן‪.‬‬ ‫צירן‬ ‫לאסור‬
‫• א ת ה א ר נ ב ת ו א ת ה ש פ ן כי‬
‫יעלה גרה ה מ ה ופרסה ל א‬
‫ולאו משום ד ד ם נעשה חלב‪ .‬והשתא‬ ‫תלמידיו ר׳ כל אתין שדרשת מה תהא עליהם‬ ‫לציר לאורייתא מלסרין מינה‬ ‫זפריסי ט מ א י ם ה ם לכם‪:‬‬
‫נליון הש״ס‬
‫כיון דלאו מ ח מ ת ד ם קאתי לאו תידוש‬ ‫מאי שכא חלב מציר ש״מ לרשה גמורה היא אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה‬ ‫דברים יד ז‬
‫‪ .‬א ת ין א ל ה י ף ת י ך א ו א ת ו‬
‫ג מ ר א ה א ד ח י ל ק שרי‪ .‬עיין‬ ‫ובפרק העור והרוטב <שס קכ‪.‬ן נמי אמר‬
‫לקמן דף כה ע ״ א תוספוח ל׳׳ה‬ ‫ה ו א ‪ :‬ולר״ש נמי דשרי בהנאה‪.‬‬ ‫כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי‬ ‫צריט וקשה לבפרק אין מעמילין )ע״ז מ‪(.‬‬
‫נעבד ובשמו תשבע‪:‬‬
‫שער‪:‬‬ ‫דברים ו יג‬
‫לקמן בפירקין <לף י‪ (.‬ר״ש אומר כוי‬ ‫עקיבא ולימד א ת ה׳ אלהיך תירא לרבות‬ ‫גבי ל ג טמא מפליג בין מטבל בצירו לגופו‬ ‫‪ . 1‬א ל ה הטמאים ל כ ם בכל‬
‫משכתת לה דאיצטריך למיכתב בשר‬ ‫תלמידי חכמים אמר ליה רב אחא בריה דרבא‬ ‫ופרק גיל הנשה )חולי! צט‪ >:‬א״ר יהולה ציר‬ ‫•זשךץ ב ל ה נ ג ע ב ה ם ב מ ת ם‬
‫לגיס רביעית בסאתיס ופריך והא א״ר‬ ‫י ‪!.‬מא ע ד ה ע ך ב ‪ :‬ויקרא יא לא‬
‫מוסף רש׳׳י‬ ‫בחלב ו א ע ״ ג דתלב גרידא אסור נמיל(‬ ‫יהולה מין במינו לא בטיל ש א נ י ציר לרב אשי אלא מעתה טעמא דרבנן מגמל גמל‬ ‫ם(‬ ‫‪ .‬רק בכל א ו ת נפשך תזבח‬
‫איצטריך למיכתב ביה ללקות על‬ ‫ו <כלת ב ש ר כ ב ר ב ת יי אלוהיך‬
‫היה דורש כ ל את ואת‬
‫ור׳ שמעון מאת הגמל הא לאו הכי הוה אמינא‬ ‫לזיעה בעלמא הוא משמע שהוא מלרגנן‬
‫ש ב ת ו ר ה ‪ .‬לרינויא )קדושין ‪iv‬‬ ‫בישולו‪ :‬הזבח‪ .‬רק בכל אות גפשך‬ ‫‪-‬י‪:‬שר נ ת ן ל ך ב ב ל ש ע ר י ך‬
‫אחין וגמין ר י נ ד י ן ! נ ״ ק מא >‪ .‬כ י ו ן‬ ‫חלב דבהמה טמאה שרי מאי שנא מהא‬ ‫וי׳׳ל ציר לגיס לרבנן ציר שרצים לאורייתא‬ ‫־ ט מ א והטהור •אכלני מ ב י‬
‫ש ה ג י ע ל א ת ה ׳ א ל ה י ך תירא‪.‬‬ ‫תזבח ואכלת בשר‪ .‬בפסולי המוקדשין‬ ‫ב‬ ‫‪4‬‬ ‫ואע״ג לבחורת נהנים נמי לרשי׳ שקץ הוא‬ ‫דברים יב ט ו‬ ‫י‪:‬גאןל‪:‬‬
‫לא י ד ע מ ה לרנוח !שמו א מ ר מ ה‬ ‫לאתר פדיונן הכתוב מדבר‪ :‬חריצי‪.‬‬ ‫וקיפה‬ ‫ורוטבן‬ ‫צירן‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫הטמאים‬ ‫דתניא״‬ ‫לכס גגי לגיס אסמכתא בעלמא הוא וא״ת‬ ‫‪ . .‬ודי ח ל ב עזים ל ל ח מ ך ל ל ח ם‬
‫ארנה לירא ע מ ו ) פ ס ח י ם כב‪.(:‬‬
‫פ י ר ש ‪ .‬מכול! וחזר נו מכל רינויין‬
‫<( גבינים וקא״ל ישי לדוד שיוליכם‬ ‫שלהן איצטריך םלקא דעתך אמינא הואיל‬ ‫בפרק כל הבשר )חילי! ק י נ ‪ ( :‬גבי רב מרי‬
‫משלי כז כד‬
‫נ י ת ך וחיים לנערותיך‪:‬‬

‫שדרש‪ ,‬ד מ ד ה א לאו לרנויי אחא‬
‫כולהו נמי לאו לרבויי אתו !שמו‬
‫שירא לרבות שוס דבר להשוותו‬
‫ה מ ק ו ס )קדיש‪-‬ו מ‪.(.‬‬
‫ל ר כ ו ת ת ל מ י ד י ח כ מ י ‪ . 0‬שיהא‬
‫מירא ר נ ן כמורא שמיס )פסחים‬
‫שס>‪ .‬ה ט מ א י ם ‪ .‬ה ״ א יתירא דגני‬
‫הטמאים לכם בכל השרן ) מ י ל ת‬
‫קיב‪ .>:‬ו ק י פ ה ‪ .‬פירמא‪ ,‬בשר‬
‫יחנלץ ה נ ק פ ה בשולי הקדירה‬
‫במלחמה לשר האלף‪ :‬יין וחלב‪ .‬וכתיב‬ ‫דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם‬ ‫לאמלח בשר שמוטה בהלי טריפה ואסר‬ ‫־ ו א ת עשךר‪ .‬ח ר י צ י ה ח ל ב‬
‫ליה רבא מהטמאיס ופריך ליה מ ל ג טהור‬ ‫ד א ל ה תביא לשר האלף ואת‬
‫לעיל מיניה לכו שברו ואבלו‪ :‬אלא‬ ‫נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא בבהמה‬ ‫תפקד לשלום ואת‬ ‫>׳תיך‬
‫שמלתו ע ס ל ג ט מ א היט פריך מ ל ג לבשר‬
‫למורא‬ ‫מעתה‪ .‬בין לרבנן בין לר׳ שמעון‬ ‫טמאה נמי לישתרי קמ״ל הניחא למאן דאמר‬ ‫' וי״ל לקים ליה לאסור ציר מלרבנן‬ ‫ה‬ ‫י‪ .‬י־בתס תקת‪ :‬שמואל א יד יח‬
‫‪ s‬וארד להעילו מ י ד מצךים‬
‫דדרשי לעיל גמל גמל שפן שפן מאי‬ ‫ונמס׳ תרומות )פ״י מ״חן נמי תנן ובפ׳ גיל‬
‫דם ה >נעכר ונעשה חלב אלא למאן דאמר‬ ‫ו ' ה ע ל ת ו מן הארץ ההוא א ל‬
‫דריש ביה‪ :‬למה נשנו בבהמה‪ .‬טמאים‬ ‫הנשה )חולין צט‪ >:‬מייתי לה לג ט מ א צירו‬ ‫(•‪-‬ץ ט ו ב ה ו ר ח ב ה א ל א ר ץ‬
‫וטהורים‪ :‬מפני השסועה‪ .‬בריה שיש‬
‫איבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת‬ ‫אשור ש״מ הא לשרינן לה משוס ללא בלעו‬ ‫ז; ת ח ל ב ו ד ב ש א ל מ ק ו ם‬
‫לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר‬ ‫עליה עד עשרים וארבעה חדש מאי איכא‬ ‫ומה שכתוב בספרים ש״מ ציר מותר לא‬
‫ד כנעני ו ה ח ת י ודזאמךי ו ה פ ד ז י‬
‫שמות ג ח‬ ‫וי זחךי והיבוסי‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬שם!‪ .‬ת ז ב ח ‪ .‬רק נ נ ל אית נפשן‬ ‫למימר איצטריך א( סד״א הואיל וליכא מידי‬ ‫גרס ליה וקצת תימה טון לצריך קרא‬ ‫)> ה ו י כ ל ענלא ל ב ו ל מ י ם‬
‫בתורת כהגיס‪ :‬לאכילה‪ .‬כגון פרה‬
‫חזנח יאנלת‪ ,‬ואוקימנא נססילי‬ ‫בשרץ ובבהמה טמאה ולגיס לליכא קרא‬ ‫ו‪.-‬שר א ץ ל ו כ ס ף ל כ ו ש כ ר ו‬
‫המוקלשין לאחר פ ד י ו נ ן ! ל ק ח ן סז‪.‬‬ ‫שילדה מין ס ו ס דקאסר רבי שמעון‬ ‫דאתי מחי ושרייה רחמנא והאי חלב כי אבר‬ ‫לא אסר מלאזרייתא היט מייתי רבא‬ ‫ו כ ל ו ולכו שברו ב ל ו א כ ס ף‬
‫מקצת‬ ‫וכעי‪-‬ז ממורח ל א ‪. ( .‬‬ ‫כדקתני גמל גמל שני פ ע מ י ם ‪ :‬מי בטי‬ ‫ראיה התם מהטמאיס לאסור ציר טריפה‪ :‬מן החי הוא ושרי והילכך אפי׳ בבהמה טמאה‬ ‫ו‪ :‬ל ו א מ ח י ר יין וחלב‪:‬‬

‫ס י מ נ י ם ‪ .‬ש ל אמו ! ל ע י ל ה‪ .>:‬א ך‬ ‫מישתרי‬ ‫רבי שמעון‪) .‬א( דלא‬ ‫לישתרי קמ׳׳ל »! וחלב דבהמה טהורה מנלן‬ ‫רוטב וקימה שלהן‪ .‬וא״ת תיפוק לי׳‬ ‫ישעיהו נה א‬
‫ב כ ו ר ש ו ר כ ו י ‪ .‬מדמצי למיכחנ‬ ‫‪ • 0‬א ך כבור ש ו ר א י כבור‬
‫באכילה במקצת סימנין ע ד שיהא‬ ‫כעיקר‬ ‫ליתן ט ע ם‬ ‫ממשרת‬
‫א ן שור נשב ועז‪ ,‬ד ה א עניינא‬ ‫דשרי אילימא מדאםר רחמנא בשר בחלב הא‬ ‫י[ ( מ כ א ן אתה לן לכל איסורין שבתורה‬ ‫ע‬
‫כ ‪ .‬נ או ככור עז ל א ת פ ה ה‬ ‫‪-‬‬

‫ב נ מ ר קמשתעי‪ ,‬דכחינ לעיל מיניה‬ ‫ראשו ורובו דומה לאמו או לא‪:‬‬ ‫ק י יש ה ם א ת ה מ ם ת ז ר ק ע ל‬

‫כל פ ט ר רתס וגוי‪ ,‬ונקט נ ט ל ה ו‬
‫ננור ש״מ ע ד שיהא ה נ ט ר כאמו‬
‫ולא יהא ד ו מ ה לאחר ) ל ע י ל ה‪.>:‬‬
‫לחודיה שרי ואימא חלב לחודיה אסור באכילה‬ ‫פסחים )ד׳ מ ד ‪ ( .‬י״צ עיקר קרא לצירן‬ ‫ה;יזבח ו א ת ח ל ב ם ת ק ט י ר‬
‫אישתני‬ ‫‪6‬‬ ‫א ש ה לריח ניתח לין‪:‬‬
‫נ‬
‫ואורחא להש״ס ב ה ט (והתעלמת פעמים‬
‫ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור‬ ‫שאתה מתעלס ועיקר קרא לזקן ואינו לפי‬ ‫במדבר יח יז‬

‫ולר״ש יידשרי בהנאה משכחת לה למילקי על בישוליה אלא מדגלי רחמנא‬ ‫ובפ״ק‬ ‫יט‪:‬ן‬ ‫ל׳‬ ‫ברמת‬ ‫ד ׳ ל‪.‬‬ ‫)‪3‬׳ימ‬ ‫כבודו‬
‫‪s‬‬ ‫(‪5‬‬ ‫לחגיגה )לף ל‪ (.‬נמי אמר רגלים פרט‬
‫רבינו גרשום‬ ‫דבפםולי המוקדשין י תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב הא דחולין שרי ואימא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫לבעלי קבין ואמר פ ר ט למגר וסומא ולא‬
‫הגרה כיון ד ט מ א ה ו א אינו‬ ‫דחולין אסור באכילה ושרי בהנאה דקדשים בהנאה נמי אסור אלא מדכתיב‬ ‫עיקר קרא לבעלי קבין למפעמים לריש ליה‬ ‫א[ סד״א הואיל וליכא דאתי מחי‬
‫מ ע ל ה ג ר ה ‪ :‬ה כ י ק א מ ר דבר‬ ‫‪6‬‬ ‫רחמנא וכוי‪ .‬מתוך‬ ‫דירייה‬
‫ה ב א וכו• ת ״ ל ו א ת ה ג מ ל ג מ ל‬
‫ו ד י חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותך ודילמא לסחורה אלא‬ ‫ה ת ם ' ( ומיהו כאן אין צריך לומר כך‬
‫ה י ‪ :‬ה זו חמצא פרכא אחרת‬
‫‪7‬‬ ‫לאיצטריך לרוטב וקיפה לאשמועי׳ ?>להוי‬
‫ה ו א ט מ א ו ל א ט מ א הנולד מן‬ ‫מדכתיב ו א ת עשרת חריצי החלב ודלמא לסחורה אטו דרכה של מלחמה‬ ‫ד נ י ׳ אלו טרפות אמריי מנין‬
‫ט ה ו ר ה ‪ :‬ר׳ ש מ ע ו ן אומר ג מ ל‬ ‫‪8‬‬
‫כממש אס המתה השרץ ל ה ר כשתיה ואינו‬ ‫לביצת ט מ א ה שהיא אסורה‬
‫ג מ ל ב׳ פ ע מ י ם ‪ .‬דתורת כהנים‬ ‫לסחורה ואיבעית אימא מהכא ארץ זבת חלב ודבש יואי לא דשרי משתבח לן‬ ‫בכלל אטלה ואטלה כתיב בהון קמ״ל בכלל‬ ‫ש ^ מ ר ו א ת בת היענה והשתא‬
‫ובמשנה תורה א ח ד לאסור‬ ‫‪9‬‬ ‫לל ‪ r‬לי קרא תיפוק ליה רהיוצא‬
‫ג מ ל הנולד מ ן הגמלה ואחד‬
‫קרא במידי דלא חזי ואב״א מהכא לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא‬ ‫אטלתו והתס )חולין קכ‪ (.‬מייתי לה גבי‬
‫מ‪ -‬ה ט מ א ט מ א דמהאי ט ע מ א‬
‫‪,‬‬ ‫המחה חלב חמץ ונבלת עוף טהור וגמעו‬
‫ל א ס ו ר ג מ ל ה נ ו ל ד מ ן הפרה‪.‬‬ ‫מחיר יין וחלב אלא מעתה שפן שפן ארנבת ארנבת חזיר חזיר להני״ הוא דאתו‬ ‫ננ• אסרי׳ לקמן מי רגלים של‬
‫ד ל א סבירא ל י ה ש ה י ו צ א מ ן‬ ‫‪5‬‬
‫מיהו קשה למשמע הכא לאיצטריך לציר‬ ‫בקונטרס‬ ‫ומשמע‬ ‫חל •ד‬
‫ה ט ה ו ר ט ה ו ר ‪ :‬ורבנן‪ .‬רסברי‬ ‫אלא ״לכדתניא למה נשנו בבהמה מפני ״השסועה ובעופות מפני הראה גמל‬ ‫לאשמועינן לחשיב כגוף השרץ לפריך‬ ‫דא‪.‬יטריף קרא לדקדק ע ל ביצת‬
‫שהיוצא מ ן הטהור טהוה גמל‬ ‫עדי טהור שהיא מותרת שפירש‬
‫ג מ ל מ א י ע ב ד י ליה ח ה ל ג מ ל‬
‫גמל נמי להכי הוא דאתא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן י>ת״ר רחל שילדה‬ ‫מינה אחלב ליתסר כמו ציר וצ״ל לשקוליס‬
‫בד כ ו ת ]גדולות בפי[ גיד הנשה‬ ‫‪1‬‬

‫הן ומיהו מציר לחוליה לא הוה שמעינן‬

‫ע צ מ ו ואידך ג מ ל ל א ס ו ר ח ל ב ו ‪:‬‬ ‫מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנים‬ ‫בי; ה טהוהה גופה מנלן דשריי׳‬
‫ור״ש)אומר( מנ״ל לאסור חלבו‬ ‫לליהר שתיה כאטלה להוה מצי לאוקמא‬ ‫מד לי רחמנא ואת בת היענה‬
‫מ א ת ה ג מ ל נפקא א ת ה ט פ ל‬ ‫חייבת ר׳ שמעון אומר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו איבעיא להו לאכילה‬ ‫דב צת עוף ט מ א אסור מכלל‬
‫ל ב ש ר ו ‪ :‬ורבנן‪ .‬אתים ל א ד ר ש י‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1 0‬‬ ‫דט‪-‬זור מותר ואין הלשון מ ש מ ע‬
‫כשמעון ה ע מ ס ת י דפירש שחזר‬
‫מי בעי ר״ש ראשו ורובו או לא לענין בכורה כתיב א ך בכור שור עד ׳שיהא‬ ‫כשהקפהו ואכלו‪:‬‬
‫כן אלא מ ש מ ע דלאיסור ביצה‬
‫קיפח שלהן‪ .‬בס׳ העור והרוטב !חולין‬
‫ב ו מ כ ל האתים ש ד ר ש שאינן‬ ‫הוא שור ובכורו שור אבל לאכילה גמל הוא דאמר רחמנא דאםיר הא‬ ‫קכ‪ (.‬אמר מאי קיפה פרמא‬
‫טל‪.‬זה אצטריך קרא וי״ל הטעם‬
‫באין להבות ה ו א י ל ולא מ צ א מ ה‬ ‫מ ע ים דחידוש הוא הא דביצת‬
‫ל ר ב ו ת ל א ת ה• א ל ה י ך תירא‪:‬‬ ‫אישתני‬ ‫ופריך הוא עצמו לטמא טומאת אוכלים‬ ‫טר רה שרייה כדקאמר הכי גבי‬
‫אלא מ ע ת ה ‪ .‬אי ל א ו ט ע מ א‬ ‫חל דכי אבר מן החי הוא ושרי‬
‫אלא מאי קיסה תבלין אבל הכא יכול לקרות בין פרמא גץ תבלין ללא אתא לאשמועינן אלא לשתיהן כאטלה וכן משמע בפ״ה שפירש רסוקי בשר וקפלוט שבשולי קלירה‪:‬‬ ‫לכי אפילו ב ט מ א ה נמי וביצת‬
‫דרבנן דאסירי ליה ל ח ל ב ב ה מ ה‬
‫ט מ א ה מ ג מ ל ג מ ל ור׳ ש מ ע ו ן‬ ‫שמע‬ ‫עוך טהור דשרייה נפקא לן‬

‫מ א ת ה ג מ ל הו״א דשרי מ ״ ש מ ה א דתניא‪ .‬א ל ה ה ט מ א י ם לאסור צירן ו מ ה כ א נילף נ מ י ל ח ל ב ‪ :‬א־צטריך‪ .‬ל מ י ל ף מ ן ה ג מ ל ס ד ״ א‬
‫ה ו א י ל ו ב ב ה מ ה ט ה ו ר ה ה ו י ה ד ו ש ה ו א ד ח ל ב שרי ו מ א י ח ד ו ש כ ד א מ ר מ ר ל ג ב י מניקה כדאמרינן ד׳ נשים דיין ש ע ת ן דאינן מ ט מ א י ן‬
‫ל מ פ ר ע ל א מ פ ק י ה ה ל פ ק י ד ה ו ל א מ ע ת ל ע ת ‪ .‬ו א ל ו ה ן ב ת ו ל ה ו מ ע ו ב ר ת מ נ י ק ה וזקנה מ ש ו ם ד א ל ו אין ל ה ן ד מ י ם ה ר ב ה ד מ נ י ק ה ד מ ה‬
‫נעכר ו נ ע ש ה ח ל ב ו מ ש ו ס הכי אינה מ ט מ א ה ל מ פ ר ע וכיון ד ח ל ב מ ד ם א ת י בדין ה ו א דליתסר ג ב י ב ה מ ה ל א כ י ל ה א ל א ד ח ד ו ש הוא‬
‫דשרייה ר ח מ נ א כ ד ב ע י נ ן ל מ י מ ר ל ק מ ן וכיון ד ח ד ו ש ה ו א ב ב ה מ ה ט מ א ה נ מ י לישתריה ל ה כ י א י צ ט ד י ך ה ג מ ל ל א ס ו ר ‪ :‬ה נ י ח א ל מ א ן‬
‫ד א מ ר ‪ .‬דמניקה מ ש ו ״ ה ד י ה ש ע ת ה דאינה מ ט מ א ה ל מ פ ר ע א ל א מ כ א ן ו ל ה ב א מ ש ו ם ד ד ם נעכר ו נ ע ש ה ח ל ב ל ט ע מ א דידיה יכלת‬
‫ל מ י מ ר ד ח ד ו ש ה ו א ולהכ־ איצטריך אידך ק ר א ‪ :‬א ל א ל מ ״ ד ‪ .‬מ ש ו ם הכי ד י ה ש ע ת ה ד א י כ ד י ה מ ת פ ד ק י ן מ ח מ ת ה ל י ד ה מ ח מ ת ה מ נ י ק ו ה‬
‫ואין נ פ ש ה כ ל ו מ ר אין ד ם ו ו ס ת ה ח ו ז ר ע ל י ה ע ד כ ״ ר ח ד ש שאינה בריאה כ מ ו ש ה י ת ה ע ד כ ״ ד ח ד ש הלכך ד י ה ש ע ת ה דאין ל ה ד מ י ם‬
‫הרבה ע ד כ ״ ד ח ד ש א ״ כ ל ט ע מ א ד ה א ת נ א ליכא ל מ י מ ר ד ח י ד ו ש ה ו א ו מ א י איצטריך א י ד ך ה ג מ ל ‪ :‬א צ ט ר י ך סד״א‪ .‬אכתי ח ד ו ש הוא‬
‫ה ו א י ל דליכא מ י ד י דאתי מ ח י דשרי ו ה א י ח ל ב כי א ב ר מ ן ה ח י ה ו א ושהי היינו ח י ד ו ש הלכך אפילו ב ב ה מ ה ט מ א ה נ מ י מ י ש ת ר י להבי‬
‫איצטריך ק ר א ‪ :‬ו ל ד ״ ש ‪ .‬נ מ י ד ש ד י ל ב ש ר ב ח ל ב ב ה נ א ה במסי חולין אפיי ל ט ע מ א דידיה ל א מ צ י ת ל מ י מ ר דשרי ד א ע ״ ג דשרי ל ב ש ר‬
‫ב ח ל ב ב ה נ א ה אי בשיל ליה ב ח ל ב לקי ו א ס ו ר באכילה ו א י כ ש י ל ל ח ל ב ל ח ו ד י ה לא ל ק י א ב ל אסור כ א כ י ל ה ואכתי מ נ ״ ל דשרי ב א כ י ל ה ‪:‬‬
‫א ל א מ ד ג ל י ר ח מ נ א ג ב י פסולי ה מ ו ק ד ש י ן היכא דנאכלין ב מ ו מ ן רכתיב ת ז ב ח דבספרי מוקים ל ה ב פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן ת ז ב ח ו א כ ל ת ולא‬
‫גיזה דכתיב לא תגוז‪ .‬ו א כ ל ת ב ש ר ו ל א ח ל ב דבתיב ו ל א ת ע ב ד ד ח ו ל ב ב ק ד ש י ן היינו ע ב ו ד ה מ כ ל ל ה ח ל ב ב ב ה מ ה ד ח ו ל י ן שרי ב א כ י ל ה ‪:‬‬
‫ו ד ל מ א ל ס ח ו ר ה ‪ .‬ומוכרו להרויח בו כ ד י ש י ת פ ר נ ס ‪ :‬חריצי ה ח ל ב גבינה‪ .‬ו ד ל מ א ל ס ח ו ר ה כ ד י שימכרם ש ר ה א ל ף ל ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם וכי‬
‫דהכה ש ל מ ל ח מ ה ל ס ח ו ר ה הם רוצים להרוג א ת ה ע ו ב ר י כוכבים וימכרו ל ה ם ד ב ר מ ח י ה א ל א ש ״ מ ל א כ י ל ת שר ה א ל ף ע צ מ ו ה ב י א ו ם ‪:‬‬
‫א ל א מ ע ת ה ‪ .‬לרבנן ד א מ ר י ד ג מ ל ג מ ל ל ד ר ש א אתי לאסור ח ל ב ב ה מ ה ט מ א ה ה כ א נ מ י ד ש פ ן ש פ ן וכו׳ דכתיבי תהי זמני ל ה כ י נ מ י הוא‬
‫האתי כוי הני ל מ ה לי א ל א ל א אתי א ל א לכדתניא ל מ ה נ ש נ ו ו כ ר מ פ נ י ה ש ס ו ע ה ד ב ל פ ר ש ה ש נ א מ ה ה ונשנית לא נ ש נ י ת א ל א ב ש ב י ל‬
‫ד ב ר ש נ ת ח ד ש ב ה ‪ :‬ג מ ל נ מ י ל ה כ י ה ו א ד א ת א ‪ .‬ו ל א לאסור ח ל ב א ת י ‪ :‬ל א א ע ״ ג דאיכא ל מ י מ ר הכי הנשנו מ פ נ י ה ש ס ו ע ה מ ״ מ כ ל היכא‬
‫ד א י כ א ל מ י ד ר ש מידי ד מ ש ו ם הכי כ ת ב דרשינן‪ .‬ו א מ א י ד ר ש ל ה מ ג מ ל ג מ ל יותר ד מ ש פ ן ש פ ן ו א ר נ ב ת א ר נ ב ת מ ש ו ם ד מ ה ה ו א ד נ א מ ר‬
‫ת ח ל ה דהשינן ההיינו ג מ ל ‪ :‬איבעיא ל ה ו לאכילה‪ .‬ג ב י ט מ א שנולה מ ן ה ט ה ו ר דאסר ר• ש מ ע ו ן ב א כ י ל ה כי אין בו מ ק צ ת סימנים‬
‫כדאמרינן ר׳ ש מ ע ו ן אומר ג מ ל ב׳ פ ע מ י ם כוי א ב ל כי י ש בו מ ק צ ת סימנים ד ו מ ה ל א מ ו שרי כאכילה‪ .‬מ י בעי ר׳ ש מ ע ו ן ע ד שיהא ראשו ורובו‬
‫ד ו מ ה ל א מ ו או בציר מ ה כ י ‪ :‬ובכורו שור‪ .‬היינו כי ר א ש ו ורובו ד ו מ ה לאמו‪ .‬א ב ל ל א כ י ל ה ג מ ל מ מ ש ה ו א ד א מ ר ר ח מ נ א אסור הא‬
‫מד״ רשינן בפרק שלוח הקן לך ולא לכלביך דממעטינן מינה עוף טהור רובץ על ביצת עוף ט מ א וניחא נ מ י השתא ה א דאמרינן בסוף אלו‬
‫טר‪;:‬ות גבי ביצת ה ש ‪ p‬ש א ם רקמה ואכלה לוקה עליה משום ש ק השורץ דמשמע הא לא רקמה לא משום רבשרץ לא כתיב קרא ואשתרי‬
‫מ ט ‪ .‬ם תידוש כמו טהורה ומיהו ק ש ה כיון דביצת השרץ לא ילפא מביצת עוף ט מ א כ ״ ש ביצת טריפה ובריש מס׳ ביצה מ ש מ ע דאסורה‬
‫מד‪-:‬וריי• וי״ל א( הילפינן מ ט ו מ א ה דדרשינן בפרק העור והרוטב הלטומאה בעינן ריקום מדכתיב השרץ ]מה שרץ[ ריקם אף ביצת השדץ‬
‫שרי קמה דשפיר ילפינן איסור מ ט ו מ א ה כדאשכחן במסכת מעילה בפרק קדשי מזבח דמשוי להו לענין כ ע ד ש ה ואע״ג דהשתא איכא תרתי‬
‫דאי י מ ח י ושרי כגון ח ל ב וביצים מ ״ מ חשיב להו חידוש שפיר ומשום דאין שניהם באים מ ח י בענין א ח ד וכן י״ל גבי דבש דבורים דלקמן‬
‫דלא דמי לחלב א״נ כיון דבל שאר אבר מ; ה ח י אסור מיקרי הני חידוש ועוד היינו יכולים לומר רכל ביצים מותרים בין ד ט מ א בין דטהור‬
‫מ ה ״ ו א טעמא דשריה לקמן הני יאלי דיחמורתא לפי שהוא זרע ראם וכן עור הבא כנגד פניו של חמור דמסתבר דהיינו טעמא דשרי משום‬
‫דאי י משכבת זרע של חמור ונקרש מעצמו ונעשה עור ולא שייך ליצירת הולד מידי ולכך מותר ד מ ת ח ל ת ו בא מ ח מ ת ה ש כ ב ת זרע דהוי‬
‫כנכ לה מסרחח ושרי ולבסוף אע״פ שנקרש ונעשה עור מ ״ מ מותר הוא כ מ ו אפרוח ביצת טריפה שהוא מותר דכי קא גביל פרשא בעלמא‬
‫הוא וכלהו ביעי נמי מ ש ״ ז קאתו ושרו מ ה ה ו א טעמא ח ו ץ מביצת ט מ א ה שאסר הכתוב ולהכי אצטריך קרא וביצת טריפה ילפינן מינה‬
‫כדנ׳ ישי׳ ומיהו אין מתיישב ט ע ם זה גבי ביצים דכולהו מתחלתן מעורות בגידין וחשובים כבשר כדמוכח בפרק ק מ א דביצה כך מצאתי‬
‫בתו;׳ כ״י נן והוא חפר כדפוס ולקמן דף ו ע ״ ב גבי עור ה ב א כנגד פניו של חמור כתבו בתוס׳ כדפי׳ לעיל ולא נמצא בתום׳ שפי׳ לעיל‬
‫דבר מ ז ה ובכאן היינו פירושו‪ [ j :‬וחלב בהמה טהורה מנ״ל דשרי וא״ת אמאי לא ילפינן מדכתיב גבי אברהם ויקה ח מ א ה וחלב ובודאי‬
‫לא ־‪.‬אכילס איסור רקיים אברהם כל התורה כולה ואומר ר״י ז״ל דהוי סבור ש ה ם בני נח ולא נצטוו ע ל כן כי אין זה מזי מצות בני נח‬
‫שקנ לו עליהם ואף בירושל׳ ג( מ ש מ ע דאכלו בשר בחלב דקאמר שאייל הקב״ה כשבקשו שתנתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה שמיד‬
‫ש ת י ו ק כ א מכית הספר מביאין לו ח ל ב ואוכל מביאין לו בשד ונוטל ידיו אבל אתם אכלתם בשר בחלב כדכתיב ויקח ח מ א ה וחלב‪ .‬תוס׳‬
‫חיצ ‪:‬יות‪ [» :‬חריצי גבינים וקאמר ליה ישי לדוד שיוליכם ב מ ל ח מ ה לשר האלף ודלמא שימכרם שר האלף לעובדי כוכבים וכי דרכה של‬
‫מ ל ד ן ה לסחורה אם רוצים להרוג א ת העוברי כוכבים וימכרו להם דבר מ ח י ה אלא ש ״ מ לאכילת שר האלף עצמו הביאום‪ :‬ו[ ונ״ל רמה״א‬
‫יתיו ‪ f‬ההטמא דריש וכו׳ דריש בת״כ לאסור צירן ורוטבן ולא מרכה שעורותיהן כבשרן דרשא אחריתי וכו־ ומיהו אכתי דריש וכו׳ ולשם‬
‫פ״ד‪ .‬ה ״ א יתירא נדרשה לכמה דרשות וזה לשון הדא״ש ז״ל ולשם פירש״י ז״ל הה״א יתירא דריש וכולהו תרי דרשות שקולים הם ומרבה‬
‫כל ; מ ח ו ב ר לו ופי׳ מ מ נ ו ‪ :‬ה[ עיין בהשמטות בסוף המסכת‪ :‬י[ מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה וי״ל עיקר קרא כדאיתא בפרק אלו‬
‫עוב ין ו ה ו מ ״ ל דעיקר ק ד א לצידן וכן דרך להביא כ מ ה דברים על פסוק א ח ד ואף על גב דלא נפקי כלהו מניה כראמרינן באלו מציאות‪:‬‬

‫א> ‪ 5‬ל ד״ל דמסתנרא דעזף מעיף יצפינן אע״פ שזה מי! היחר אבל ניצח >זסרך אדרבא מסחברא דילפינן מטומאה וכו׳ וכ״ה הלשון באמת בתוספימ חילי! ]לף סד ע״א[ דייה שאס‪ .‬נ ; כל לגרי המיספית נת׳׳י אלי שהניא לנינו בכאן נמצא בתיספות נחולץ ]דף סד ע״אן דייה שאס ע׳׳ש‪.‬‬
‫ג( בירושלמי לפנינו לא נמצא זה אגל נ ״ ה במדרש )שיחר טיב מ( ינפסיקתא רבחי בפי עשר מעשר ע״ש‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫כ ד א מיי׳ פ ״ ד מהל׳‬ ‫ש מ ? ן מינה ל א כ י ל ה גמי בעי ר״ש ראשו ורובו‪ .‬ל מ ש מ ע שאין בו‬ ‫אישהני מגמל‪ .‬שלומה לאמו במקצת סימנין‪ :‬אסור באכילה‪ .‬ומאן‬ ‫א( ]לעיל ה ‪ :‬וש״נן‪ ,‬נ ( ננ״ק‬
‫תמורה הל׳ נו ו פ ״ ג‬ ‫עלו‪ (< ,[.‬חולין נח‪ .‬ממירה ל‪:‬‬
‫מהל׳ איסורי מונח הל׳ י נ ‪:‬‬ ‫כי אס שני חלוקין מללא קתני חלוק שלישי ולימא אם יש‬ ‫שמעה ליה הך סברא ד ׳ ש )י( ואם ראשו ורובו כוי וקס״ל למלקחני‬ ‫]זנחיס עד‪ ,[:‬י( ןנמשנה‬
‫כ ה ב מיי׳ פ׳׳ל מהל׳‬ ‫בו מקצמ סימנין מומר באכילה והלר ליתני ואס ראשו ורובו ל ו מ ה‬ ‫להו גהלי הללי ש״מ לאפי׳ לאטלה בעי ר״ש ראשו ורובו‪ :‬מדשבקה‬ ‫דתמויהל‪:‬לאנונרר׳יהושע‬
‫מאכלות אסירוח הלנה‬ ‫א ק נריימא היא נמ״ש מוס׳‬
‫כ טור ש״ע י״ל סימן פא‬
‫י א‬
‫לאמו חייב בבכורה והשתא י( ד ש א ‪ 1‬וסיפא רבותא ק מ ש מ ע לן‬ ‫לאכילה‪ .‬לאיירי ברישא וקס ליה אבכורה ולא י!ז אמר אס ראשו ורובו‬
‫חולין דייה אלא הא[‪ ,‬ס( ]להי[‪,‬‬
‫סעיף א ‪:‬‬ ‫לרישא קמני שיללה מין מ מ א ה לאסור‬ ‫לאמו מוחר באכילה ש״מ‬ ‫לומה‬ ‫ו( לא מאכלו ‪5‬״ק‪ (1 ,‬רישא יותר‬
‫רנותא מסיפא קמ׳׳ל צ״ק‪,‬‬
‫אף באכילה וסיפא לקתני ינז ראשו‬ ‫אישתני מגמל שפיר דמי או דלמא לא שנא אז‬ ‫לאטלה «> סגי במקצת סימנין‪:‬‬
‫‪ (P‬נקרא הסייד ואח׳׳כ ד״ה‬
‫ורובו לומים לאמו חייב אף בבכורה‪:‬‬ ‫לבכורה אלטרין‪ .‬ולעולם בתרריהו‬ ‫א נ ל א ת ה כ ו ׳ צ ״ ק ‪ ,‬ט(צ״לילאי‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ח״ש בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה‬ ‫דיקא צ״ק‪ ,‬י( מקרא זה דר׳‬
‫ז ה אי א ת ה אוכל‪ .‬גמל ושפן עז כתיבי‬ ‫בעינן ראשו ורובו‪ :‬זה אי אהה‬
‫א[ לא שנא‪ .‬סימן בהמ״ה‬
‫יז> בקרא אבל אתה אוכל הבא‬
‫אםור באכילה ואם דומה ראשו ורובו לאמו‬ ‫אליעזר נא צהחיר נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫א״ך ג מ ״ ל ‪ :‬ג[ לומר שה‬ ‫אוכל‪ .‬גמל אפי׳ נולר מן ה פ ר ה ‪ :‬אגל‬ ‫נ ( פסחיס מ‪ ,.‬ל( צ״ק‪ ,‬מ( נ״א‬
‫)תיבת שור נמחק( ס״א שה‬ ‫בסימן אחל לאו בסימני ט ה ר ה יי[ איירי‬ ‫חייב בבכורה שמע מינה לאכילה נמי בעי ר׳‬ ‫אתה אוכל אחר הגא בסימן אחד‪.‬‬ ‫שור ר״ל זרע האנ‪,‬‬
‫שה מ ״ מ ‪ :‬נ[ קאמר וכרבי‬
‫שמעון וקאמר‪ :‬י[ להו דתנן‬
‫ל מ מ ע ל ה גרה ו מ מ פ ד ס י ה פ ר ס ה אלא‬ ‫שמעון ראשו ורובו לא לבכורה דוקא דיקא‬ ‫של אמו כלומר שלומה לאמו במקצת‬
‫ולד‪ :‬סן לא יקרב לגבי‬ ‫בלמי למקצת סימנין לאמו ביל וברגל‬ ‫נמי דקא שבקה לאכילה וקם ליה אבכור ש״מ‬ ‫כגון ט מ א שנולל מן ה ט ה ו ר ורומה‬
‫מוכח‪ .‬וה״ה דאף להדיוט‬ ‫ע‬
‫תורה אור השלם‬
‫ובצמרו טיז ()ולל( סימני ט ה ר ה בעי‪:‬‬ ‫לבכורה הוא רבעי ר׳ שמעון ראשו ורובו אבל‬ ‫לאמו במקצת‪ :‬שה כשבים‪ .‬שה הבא‬
‫אסור כיון דוה וזה גורם‬ ‫‪ . 1‬א ף בכור שור א ו בכור‬
‫אסור ונקט למזבח לרבותא‬ ‫כבשה‪.‬‬ ‫ואמו‬ ‫אביו‬ ‫שיהא‬ ‫לאכילה לא לעולם אימא לך לאכילה נמי‬ ‫משני כבשים‪ :‬להחיר את המוהר‪.‬‬ ‫כ ש ב א ו בכור ע ז ל א ת פ ך ה‬
‫דלר• יהושע שרי אף ליקדב‪.‬‬ ‫מלכתיב כבשים ועזים ולא כתיב‬ ‫ק ד ש ה ם א ת ד מ ם תוריק‬
‫תוס׳ חיצוניות‪ :‬ז[ קרא שור‬ ‫בעי ובכורה איצטריך סד״א הואיל וכתיב יאך‬ ‫טהורים לא‬ ‫ואמו‬ ‫לאביו‬ ‫לטון‬
‫על המזבח ואת חלבם‬
‫כשבים ועזים שה למה לי‪:‬‬ ‫כבש ועז לרש ד יהושע ו ד אליעזר‬ ‫א(‬ ‫איצטריך האי קרא לאך אמ זה תאכלו י(‬ ‫תקטיר א ש ה ל ר י ח נ י ח ח‬
‫ז[ שור שה כשב ושה עז‬ ‫ייז מלכתיב שה שה תרי זימני והשתא‬
‫ולא‬ ‫שור‬ ‫‪5‬‬‫ובכורו‬ ‫שור‬ ‫הוא‬ ‫שיהא‬ ‫עד‬ ‫שור‬ ‫בכור‬ ‫במדבר יח יז‬ ‫לין‪:‬‬
‫למישרייה‪ :‬מ״מ‪ .‬מלכתיב שה שה‬
‫כשבים ועזים תיבת ועז‬
‫לרשות ל ד יהושע לאסור לאו '(הוא‬ ‫תיםגי ליה בראשו ורובו עד דאיכא כוליה‬ ‫‪ .2‬א ף א ת ז ה ל א ת א כ ל ו‬
‫נמחק‪< :‬ז[ ולא תאני אם‬ ‫‪2‬‬
‫ת ד זימני שמע מיניה לאפי׳ מצל ה א ס‬ ‫ממעילי ה ג ר ה וממפךיםי‬
‫ראשו‪ [» :‬שיבא שאביו‬ ‫ל ד ׳ א להתיר ולשון לא בא הכתוב‬ ‫קמשמע לן ת״ש א ך את זה לא תאכלו‬ ‫ולא מצל ה א ב ‪ :‬קרי ליה טמא‪ .‬לקלוט‬ ‫ה פ ר ס ה א ת ה ג מ ל כי‬
‫ט מ א ‪ :‬י[ נפיק ושרי והאי‪:‬‬
‫יא[ רישא רבותא קמ״ל‬
‫ל א מ ר ר״א מ ג ו מ ג ם קצת ל מ ש מ ע‬ ‫ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה )א( זה אי אתה‬ ‫שנולד מן ה ט ה ו ר ‪ :‬כר״ש‪ .‬לאסר ליה‬
‫מ ע ל ה גהה ה ו א ו פ ה ס ה‬
‫איננו מפריס ט מ א ה ו א‬
‫וסיפא‪ :‬ינ[ דקתני כשראשו‬ ‫יי[ הלשון ל מ ק ר א זה שלרש ד יהושע‬ ‫אוכל אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד ואי‬ ‫היכא לאין בו מקצת סימנין וקאמר‬ ‫ויקרא יא ד‬ ‫לכם‪:‬‬
‫ורובו דומים לאמו דחייב אף‬ ‫ט מ א שנולל מן טהור ועיבורו מן‬ ‫זאת הבהמה אשר‬ ‫‪.3‬‬
‫בבכורה‪ :‬׳‪ [1‬ושפן דכתיבי‬ ‫זה זה הבא בסימן אחד זה טמא הנולד מן‬ ‫לאם יש לו סימן אחל של ט ה ר ה שלומה‬ ‫ת א כ ל ו שור ש ה כ ש ב י ם‬
‫ה ט ה ו ר אמר ר״א ייוז לבא להוסיף על‬
‫בקרא‪ :‬יו( טהרה דמעלה‬
‫הטהור ועבורו מן הטהור יכול אפילו עבורו‬ ‫לאמו במקצת מותר‪ :‬ופליג טליה‬ ‫דברים יד ד‬ ‫ו ש ה עזים‪:‬‬
‫גרה ומפריסי הפרסה איירי‬ ‫ה מ ו ת ר ולהתיר ט מ א הנולר מן ה ט ה ו ר‬
‫אלא בדמי במקצת סימנין‬ ‫״עד‬ ‫עזים‬ ‫ושה‬ ‫כשבים‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫‪3‬‬
‫ת״ל‬ ‫הטמא‬ ‫מן‬ ‫בחדא‪ .‬ל ד שמעון בעי ראשו ורובו‪:‬‬
‫ועיבורו מן ה ט מ א רש לפרש '»[ לא‬
‫לאמו ביד וברגל ואפילו‬ ‫ואיכא דמקשי‪ .‬קושיא להך ברייתא‬
‫בצמרו‪ p>1 :‬תיבת ולד הוא‬ ‫בא הכתוב כמו לא באתה התורה עול‬ ‫שיהא אביו כבש ואמו כבשה דברי ר׳ יהושע‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ומתוך הקושיא משיב לבר לשואל אי‬
‫ר״ת ולאו דוקא‪ [is :‬אליעזר‬ ‫י״ל לברי רבי אליעזר '‪ 1‬ו ה ״ פ משה‬ ‫ר׳ אליעזר אומר לא בא הכתוב להתיר את‬ ‫בעי ר׳ שמעון ראשו ורובו לאטלה או‬
‫וממפריסי‬ ‫גמרא‬ ‫)א(‬
‫דריש מדכתיב שה שה תרי‬ ‫הפרסה א ת ה ג מ ל זה אי‬
‫לקמן‬ ‫כדאיתא‬ ‫זימני‬ ‫שה נפקא לן עיבורו מן ה ט ה ו ר לכך‬ ‫המותר אלא להוסיף על המותר ואיזה זה טמא‬ ‫לא‪ :‬מי מיעגרא‪ .‬טהורה מ ט מ א‬ ‫א מ ה ‪) :‬ב( רש״י ד ״ ה אסור‬
‫בשמעתין והשתא כבש דרי‬ ‫אייתר זה להוסיף על המותר ועיבורו‬
‫יהושע ושה דרי אליעזר‪:‬‬
‫הנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא או אינו‬ ‫ה ט מ א ‪ :‬חון‬ ‫ועבורו מן‬ ‫רקתני‬
‫וכו׳ ר״ש ו ק ת נ י יאס ד ו מ ה‬
‫ראשו‪) :‬ג( ד״ה מדשנקה‬
‫מן ה ט מ א ‪ :‬ח ו ץ מדרכי אליעזר‬
‫י!( תיבת הלשון נמחק‪:‬‬ ‫אלא עבורו מן הטהור תלמוד לומר <ז שור‬ ‫ומחלוקתו‪ .‬שתולקין‬ ‫אליעזר‬ ‫מר׳‬ ‫וני׳ לאטלה ל א ב ע י ר א ש ו‬
‫עז[ ר״א דההוא שה דבא‪:‬‬ ‫ומחלוקתו‪ .‬הא ללא קאמר מוץ מן‬ ‫ו ר ו ב ו א ל א סג׳ נמקצת‬
‫יכו( לפרש דהאי לא בא‬
‫הלולפנין ש פ ד ס ורבים מבני אלם‬
‫ליה‬ ‫קרי‬ ‫מקום‬ ‫מכל‬ ‫עזים‬ ‫ושה‬ ‫כשבים‬ ‫שה‬ ‫בכוי בפ׳ אותו ואת בנו בשחיטת‬ ‫סימנין‪:‬‬
‫הכתוב הוי כמו‪ :‬ג[ הה״ק‬ ‫חולין <דף עט‪ (:‬אס אותו ואת בנו‬
‫ת״ל שה ש ה דנפקא לן‬ ‫כלאמר לקמן כאז לא קשה מילי ללא‬ ‫טמא כרבי שמעון וקאמר אבל א ת ה אוכל‬
‫מיניה עיבורו מן הטהור‬ ‫כוותיה‬ ‫ליה‬ ‫סבר‬ ‫תנא‬ ‫האי‬ ‫אחד‬ ‫בסימן‬ ‫הבא‬ ‫נוהג בו וקתני כוי הבא מן התייש‬
‫איירי רבי יהושע בן לר אלא‬
‫הלכך אייתר לן דה להוסיף‬ ‫ומן הצבייה אלמא חיה מתעברת‬ ‫מוסף רש״י‬
‫על המותר להתיר אף עיבורו‬ ‫בבהמה וחיה ולא בבני אלס והנהו‬ ‫בחרא ופליג עליה בחדא ואיכא דמקשי‬ ‫ו ל ד ט ר י פ ה כוי ל א יקרב‪.‬‬
‫מן ה ט מ א ‪ :‬נא[ לקמן משום‬
‫מ ב ה מ ה ללבריהם‪ :‬ואמר ר׳ ירמיה‪.‬‬
‫נסרק נל האסירים כמסכת‬
‫דלא ותיבות לא קשה מידי‬ ‫בני ימא נינהו‪:‬‬ ‫ומותיב עבורו מן הטמא מי מעברא והאמר‬ ‫לקאמר‬ ‫הטמא‬ ‫מן‬ ‫עבורו‬ ‫האי‬ ‫תמורה )לא‪ (.‬מפרש ט ע מ א‬
‫נמחק‪ :‬דנ[ לאכילה נמי‬
‫פשטיה דבעי‪ :‬ג»[ יולדת כוי‬
‫עליה בחרא‪ .‬מ ה שיוכל‬ ‫ופליג‬ ‫ר׳ יהושע בן לוי לעולם אין מתעברת לא‬ ‫היינו שנתעברה מן הקלוט שפרסותיו‬ ‫!זבחים עד‪ .(:‬אנל להדייט דייה‬
‫מוחר דלאו מגופה קא רני‬
‫ניחא דפליגי בזה וזה גודם‬ ‫משוס‬ ‫כן‬ ‫לחי‬ ‫ללחות‬ ‫טמאה מן הטהור ולא טהורה מן הטמא ולא‬ ‫קלוטות בגמל ובן פ ר ה הוא ואליבא‬ ‫) ת מ ו ר ה ל‪.(.‬‬
‫אכל ל מ ״ ד ‪ :‬גו[ אמו ועיברה‬ ‫ל ב מ ס ק נ א לאכילה ״ ז פשטינן נמי‬ ‫ל ד שמעון ק ד ליה ט מ א ובנו מותר‬
‫ולבסוף‪ :‬כה[ סברי זה ווה‬ ‫גסה מן הדקה ולא דקה מן הגסה ולא בהמה‬
‫רבעי ר״ש ראשו ורובו‪:‬‬ ‫אס ל ו מ ה לאמו בסימן אתל אלמא‬
‫גורם מותר גבי שאור של‬
‫חולין ושל תרומה‪ :‬לו[ ממנה‬
‫מן חיה ולא חיה מן בהמה חוץ מר׳ אליעזר‬ ‫רבינו גרשום‬
‫א י פ כ א שמעינן להו ולד‬ ‫והא‬ ‫לאכילה לא בעי ר״ש ראשו ורובו‪:‬‬
‫כרכר )תיבת עצים ל״ש(‬ ‫י<‬
‫ומחלוקתו שהיו אומרים חיה מתעברת מבהמה‬ ‫אישתני מ ג מ ל אפי׳ מ ק צ ת‬
‫אלא משום דר׳ יהושע‬ ‫טריפה‪ .‬למ״ל ט ר י פ ה יולדת [‬ ‫גורם‪ .‬ההיתר והאיסור‬ ‫זה וזה‬
‫הוזכר תיבת לרבי נ מ ח ק ‪:‬‬ ‫ניחא לפליגי בזה וזה גורס אלא‬ ‫וא״ר ירמיה דאיעבר מקלוט בן פרה ואליבא‬ ‫גורמין לזה שיבא »‪ 1‬הוא ט מ א ואמו‬
‫שפיר דמי באכילה‪ .‬או‬
‫ד ל מ א לא שנא ד ל ג ב י אכילה‬
‫גו[ גורם ובפי אוא״ב‪:‬‬
‫למ״ל אינה יוללת מוקמי פלוגתא‬ ‫דרבי שמעון קאמר גז וקאמר אבל אתה אוכל‬ ‫ט ה ו ר ה ‪ :‬ולד טריפה‪ .‬ואביו ממיס‬ ‫בעי נמי ראשו ו ר ו ב ו ‪ :‬ת ״ ש‬
‫גחן האב גבי פלוגתא דרבי‬ ‫ב ה מ ה ט ה ו ה ה שילדה מין‬
‫יהודה מ ש ו ם ‪ :‬גנו[ ושייך זה‬ ‫פ ר ק אלו טריפוח )חולין נח‪ (.‬בעובר‬ ‫הבא בסימן אחד האי תנא סבר לה כוותיה‬ ‫הרי זה וזה גורם‪ :‬דא״כ‪ .‬לעבורו‬ ‫ב ה מ ה ט מ א ה אסור באכילה‪.‬‬
‫וזה גורם והיכא דהאיסור‬
‫רבה ע״י תערובות נקט‬
‫ירך א מ ו ייז ונחעברה ולבסוף נ ט ר פ ה‬ ‫בחדא ופליג עליה בחרא למימרא דרבי‬ ‫מן ה ט מ א אסור לכתוב שה כשבים‬ ‫הא ברייתא ר׳ ש מ ע ו ן היא‬
‫‪5‬‬ ‫דאיהו א מ ד דאסור באכילה‬
‫לישנא דחוששין לזרע האב‬ ‫ומיהו אשכחן בעלמא ( ל ד אליעזר‬ ‫אליעזר סבר זה וזה גורם מותר ור׳ יהושע‬ ‫ועזים‪ :‬מיא טול מיא גפוקיז והאי‬ ‫וקתני אם ד ו מ ה ר א ש ו ורובו‬
‫דכל חד ו ח ד לחודיה שרי‬ ‫סבר זה וזה גורס אסור ורבנן סברי‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫דכישרא‬ ‫הגלא‬ ‫דטכירי‬ ‫ל א מ ו חייב בבכורה ש ״ מ‬
‫ומיהו‪ :‬ל[ גורם להוי יחשב‬ ‫סבר זה וזה גורם אסור והא איפכא שמעינן‬ ‫דה ״ה נ מ י ל א כ י ל ה בעי ר׳‬
‫״ ז מוהר גבי שאור חולין וחרומה‬ ‫הבשר‪:‬‬ ‫וסרחון‬ ‫חמימות‬ ‫מחמת‬
‫כחד גורם וליחסר‪:‬‬
‫ושלהי כל הצלמים )ע״ז מט‪ (.‬גבי נטל‬
‫לא‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫אומר‬ ‫אליעזר‬ ‫רבי‬ ‫טריפה‬ ‫״ולד‬ ‫י!‬ ‫להו‬ ‫ש מ ע ו ן ר א ש ו ורובו לא‬
‫א‬ ‫מטמא‬ ‫לבכורה דוקא כ ל ל ‪ :‬זה‬
‫מ מ נ ה י[ עצים אלא לרבי יהושע‬ ‫‪5‬‬‫יקרב לגבי מזבח יי ורבי יהושע אומר י ק ר ב‬ ‫אי אתה אוכל א ת ה ג מ ל‬
‫וגוי אבל אתה א ו כ ל ה ב א‬
‫רבעו ג ר ש ו ם )המשך(‬ ‫איימיה ו א ע ״ ג ללאו לברי הכל הוא‬ ‫לגבי מזבח בעלמא סבר ר׳ אליעזר זה וזה גורם אסור ושאני הכא ראם כן נכתוב‬ ‫בסימן א ח ד דהיינו דאם‬
‫וקאמר אבל אתה אוכל הבא‬ ‫ו מ ה שמזכיר כאן זה וזה גורם ״ ז ו פ ד‬ ‫קרא יז שה כשבים ועזים שה ושה למה לי שמע מינה שה מכל מקום ורבי‬ ‫י ש בו מ ק צ ת סימן ד ו מ ה ‪:‬‬
‫ב ס י מ ן א־ ש ״ מ דלא ב ע י ר׳‬ ‫ת ״ ל ש ה כשבים ו ש ה עזים‪.‬‬
‫ש מ ע ו ן ר א ש ו ורובו ד ו מ ה‬
‫אומו ואח בנו )חולין עט‪ (:‬נ ק ט לישנא‬ ‫יהושע אמר לך בעלמא זה וזה גורם מותר והכא אם כן לכתוב קרא שור‬ ‫ריבה ע ד שיהא אביו כ ב ש‬
‫לאמו לעולם בעי והאי‬ ‫לחוששין לזרע האב כסז משוס להכא‬ ‫יז כשב ועז כשבים ועזים למה לי ש״מ עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ת״ש‬ ‫ו א מ ו כ ב ש ה ‪ :‬לא בא ה כ ת ו ב‬
‫תנא סבר לה כוותיה ב ח ד א‬ ‫להתיר את ה מ ו ת ר ‪ .‬כ ש י ה א‬
‫איירי בלבר הבא מהיחר ואיסור‬
‫וכו• כ ד א מ ר י נ ן מ ע י ק ר א ‪:‬‬ ‫רבי שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמל ואחד גמל‬ ‫אביו נמי כ ב ש א ל א להוסיף‬
‫למימרא‪ .‬מ א י דר׳ אליעזר‬ ‫" י ^ ש י י ך שסיר[ זה וזה גורס ומיהו קשה‬ ‫ע ל ה מ ו ת ר ואיזה זה דה‬
‫דשרי עבורו מן ה ט מ א‬ ‫כיון לאין חוששין לזרע האב מאיזה‬
‫הנולד מן הפרה ואם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה שמע מינה‬ ‫ת א כ ל ו ‪ :‬או אינו‪ .‬ד ב ע י נמי‬
‫מ ש ו ם ד ס כ ר כיון ד א מ ו‬
‫טהורה אע״ג דאביו טמא‬ ‫ט ע ם חחשב ולל ט ר י פ ה זה וזה גורס‬ ‫לאכילה נמי בעי רבי שמעון ראשו ורובו שמע מינה‪ :‬שהיוצא מן הטמא‬ ‫קרא אלא ע ב ו ר ו ע ל ה ט ה ו ר‬
‫והיינו ל ה ו ס י ף ע ל המותר‬
‫כיון דזה וזה גורם ה ו ל ד י ש‬ ‫לז לא יחשב ״(שאור גורם וליחסר‪:‬‬ ‫וכוי‪ :‬בעו מינה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו ותיבעי ה >)ליה(‬ ‫להחמיר דולד הוי טמא‬
‫בו ה ג ר מ ה ד ט ה ו ר ו מ ו ת ר ‪:‬‬ ‫ולעולם בעינן נ מ י קרא‬
‫ודי י ה ו ש ע סבר זה וזה‬
‫הניחוה‬ ‫דםוםים וגמלים דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו דלא עכירי ולא דמו‬ ‫עיבורו מ ן ה ט ה ו ר ת ״ ל שה‬
‫גורם אסור‪ .‬ע ד שיהא א ב י ו‬ ‫לחלב מיא עול מיא נפוק כי קמיבעיא להו דחמור דעכירי ודמו לחלב‬ ‫כ ש ב י ם מ כ ל מ ק ו ם וכיון‬
‫ו א מ ו טהורים ד ה ג ו ר מ י ם‬ ‫‪3‬‬ ‫דאמו כבשה אע״ג דלאו‬
‫שניהם ט ה ו ר י ם ‪ :‬והא א י פ כ א‬ ‫מאי מ ג ו פ י ה קא מימצצי ואסירי או דלמא מיא עול מיא נפוק והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא‬ ‫אביו כ ב ש ‪ :‬קרי ליה ט מ א‬
‫ש מ ע י נ ן ל ה ו ולד טרפה‪.‬‬
‫אע״ג דאביו לאו טרפה‬
‫אמר להו רב ששת תניחוה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור מטמא לא קאמר אלא מן‬ ‫כר׳ שמעון‪ .‬כלומר מ ד ק ת נ י‬
‫ב ה א י לישנא ואיזה זה זה‬
‫אלא ט ה ו ר ש ל ם ‪ :‬ר׳ אליעור‬ ‫הטמא‬ ‫ט מ א שנולד מ ן ה ט ה ו ר ולא‬
‫א ו מ ר לא יקרב‪ .‬ל מ ז ב ח אלמא ד ס ב ר ר׳ אליעזר דה וזה גורם אסור ור׳ י ה ו ש ע סבר דמותר‪ .‬לעולם ב ע ל מ א כגון ל ג ב י‬ ‫קתני זה היוצא מ ן ה ט ה ו ר ש ״ מ דלר׳ ש מ ע ו ן קאמר דלר׳ ש מ ע ו ן הוי ט מ א גמור ו ק א מ ד אבל א ת ה אוכל בסימן א ח ד‬
‫מדבח סבר ר׳ אליעדר דדה ודה גורם אסור שאני הכא ל ג ב י אכילה א״כ הוא דוה ווה גורם אסור לכתוב קרא שור‬ ‫היינו מ ק צ ת ס י מ ן ו ש ״ מ דלא בעי ראשו ו ר ו ב ו ‪ :‬האי תנא סבר ליה כותיה כ ח ד א ‪ .‬ש ט מ א ש נ ו ל ד מ ן ה ט ה ו ר ט מ א ‪ :‬ופליג‬
‫כ ב ש י ם ועזים דהוי מ ש מ ע ע ד שיהא אביו ו א מ ו כ ב ש שה ש ה ל מ ה לי ש ״ מ ש ה מ ״ מ דזה וזה גורם מ ו ת ר ‪ :‬מ י‬ ‫עליה ב ח ד א ‪ .‬ד א י ל ו ר׳ ש מ ע ו ן סבר דאינו מותר כ א כ י ל ה עד שיהא ר א ש ו ורובו ד ו מ ה ל א מ ו כדאמרינן גבי בכורה ו ה א י‬
‫רגלים ש ל חמור‪ .‬מ ה הן בשהיה‪ .‬מיא ע ו ל מיא נפק‪ .‬כלומר מים צלולים ש ת ה מ י ם צלולין מ ו צ י א י ן לפיכך מותרין‪:‬‬ ‫תנא סבר אפילו מ ק צ ה סימן שרי ב א כ י ל ה ‪ :‬ואיכא דמקשי‪ .‬לברייתא ומותיב ו מ ן פירוקא ד מ פ ר ק מ י פ ש ט בעיין‪ :‬ח ק מר׳‬
‫מאי‪ .‬האי דעכירו נימא מ ש ו ם ה כ י ד מ ג ו פ י ה מ א ב ר י ו קא מ י מ צ צ י ואסירי ד ה ו ו כ ח ל ב ש מ ת מ צ י ן מן ה ג ו ף ואסירי או‬ ‫אליעור ו מ ח ל ו ק ת ו ‪ .‬גבי כוי כ ד א מ ר אידהו כוי ש נ ח ל ק ו בו ר׳ אליעזר ו ח כ מ י ם זה תיש ה ב א על ה צ כ י ה א ב ל ש א ר רבנן‬
‫ד ל מ א אין מ ת מ צ צ י ן א ל א על מ י א ע ו ל מ י א נפיק והאי דעכירי מ ש ו ם הבליה מ ח מ ת ח מ י מ ו ת ה ב ש ר הוא ומותרין שאינן מ ת מ צ צ י ן‬ ‫לא אמרי ד מ י ע ב ר א ומפריק מ א י עיבוהו מן ה ט מ א לא ט מ א מ מ ש אלא א״ר ירמיה ד א י ע ב ר מ ק ל ו ט ש א י ן פרסות סדוקות‬
‫מ ג ו פ ו ‪ :‬מ ט מ א לא קאמר‪ .‬ד א י א מ ר הכי הוה מ ש מ ע כל מ ה שיוצא מ ט מ א בין עכירי בין ל א עכירי‪ :‬אלא מן‬ ‫בן פרה‪ .‬ומדקרי ל ה א י ק ל ו ט ט מ א ד א מ ר היינו עיבורו מן ה ט מ א ש ״ מ כר׳ ש מ ע ו ן ק א מ ר ד ט מ א היוצא מן ה ט ה ו ר ט מ א‬

‫מסורת הש״ם‬
‫מכשירין פ׳׳ו מ״ד‪,‬‬
‫ב( ]במשנה דמנשירין איתא‬
‫דנש הצירעץ ילא נונר ה ג י ח ‪,‬‬
‫ג( כ״נ פ ‪ , :‬ד( תוספתא גלה‬
‫פ ״ ל ה״ל‪ ,‬ה( ]שגת ק ט ו ‪:‬‬
‫וש״נן‪ ,‬ו( ןתינח מנלן משולל‬
‫ה מ ה ובהרא״ש ליתא[‪ ,‬ו( ןע״ו‬
‫מ‪ ,[.‬ח( שיין לע״א‪ ,‬נו( של‬
‫ט מ א הסייד ואח״כ ל״ה והגי‬
‫נמי מיגא דטמא הן שבתוך‬
‫ה ט מ א הוי ודמו לתלג ואע״ג‬
‫דלאו צ״ק‪ ,‬י( מימצו ושרי ורב‬
‫ששת אמר כל שהיה בתוך‬
‫ה ט מ א הסייד והד״א ואת״כ‬
‫דייה הוא דאמר כר״י ד ט ע מ א‬
‫כר כצ״ל צ״ק‪ ,‬כ( משמע הולד‬
‫צ״ק‪ ,‬ל( שאי אתה אונל צהני‬
‫דייקא צ״ק‪ ,‬מ( וההולך על‬
‫א ר נ ע שקץ הוא לנס[‪ ,‬ג( צ״ק‬
‫עין משפט‬
‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ז‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א(‬ ‫״(מטמא‪ .‬הוי מ ש מ ע מגופיה ד ט מ א מן ה ט מ א מ ש מ ע מינו של טמאמ>)‪(6‬‬ ‫ת נ י ת ו ה היוצא מן ה ט מ א ט מ א ‪ .‬הא י ט [ » ל מ ש מ ע לסימן נקטיה לא‬ ‫פ ״ ג מהל־‬ ‫בו‬
‫מאנלות אסורות הל׳ ג‬
‫הן ד ד מ ו לחלב‪ :‬והגי גמי‪ .‬מ ט מ א קאחו שבתון ה ט מ א היו ו א ע ״ ג דלאו‬ ‫קשה מילי כלפרישי׳ לעיל)לף ו‪ .‬ל״ה למה>‪ :‬ה מ י ץ וצדעין‪.‬‬ ‫טוש״ע ״ ׳ ד סימן פא סעיף‬
‫מגופיה מימצן אסירי‪ :‬שמכניסות אותן לגושן‪ .‬שאוכלי! מפרחי האילן‬ ‫גרסינן ולא גרסינן חגבים ל[ שזה עוף כמו גזי לכלמא לנלה לא[)לף‬ ‫ח‪:‬‬
‫ע‬ ‫כ ז ב מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫ומהן נעשה הלבש במעיהן‪ :‬ואין ממצים אוהו‪ .‬טי[ דובשני מגופו וקשיא לרב‬ ‫יז‪ (.‬לפי׳ ר ״ מ ‪ :‬ע ו ר ה כ א נגד פניו של חמור‪ .‬פי׳ לי[ (כרלעיל‪:‬‬ ‫סעיף ט ‪:‬‬
‫ששת להא הכא כיון ללאו מגופייהו‬ ‫מ א י לאו בין ה ו א ל»‪ 1‬ואמו מ ת ה ‪.‬‬ ‫ב ח ג מיי׳ פ ״ א מהלכות‬
‫טומאת אוכלי! הל׳ יח‪:‬‬
‫מימצו שריי(‪< :‬ה רב ששת אמר כל‬ ‫הטמא והגי נמי מינא דטמא הוא ואיכא דאמרי‬ ‫פי׳ אלמא לא הוי העור לא מן‬
‫כ ט ד )מיי׳ פ ״ ג מהל׳‬
‫שהיה בתוך ה ט מ א »י[ ל א מ ר כר׳ יעקב‬ ‫הולד ולא מן ה א ס אלא לי[ הזרע‬ ‫אסורות(‬ ‫מאכלות‬
‫דםוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו דלא שתו‬ ‫טוש״ע י״ד סימן פא ס ״ נ ‪:‬‬
‫ב ט ע מ א ללבש לאו משוס שמכניסות‬ ‫שנתקרש‪ :‬ל א נין ה ו א חי ואמו מ ת ה‬
‫אינשי כי קמיבעיא דהו דחמור רשתו אינשי‬ ‫ל ה מיי• פ ״ ד מהל׳ מאבלות‬
‫אותן לגופן הוא אלא לרחמנא ש ד י ה‬ ‫כין הוא מ ת ואמו חיה‪ .‬שהעור בא‬ ‫אסורות הלכה כ ועיין‬
‫בהריא וגזירת הכתוב היא‪ :‬שרן‬
‫ומעלו לירקונא מאי אמר להו רב ששת תניתוה‬ ‫לי[ בין שניהם מן ה א ס ומן הולד‬ ‫בהשגות ובמ״מ טוש״ע שס‬
‫יי[ הטון* טמא‪ .‬הוולד'( ממש בהליא‬ ‫היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור‬ ‫ולפיכך טהור עד שימותו שניהם‬
‫סעיף ד ‪:‬‬
‫ל א ו מיי׳ פ׳יג מהלכות‬
‫כתיב בו )ויקרא יא( את אלה משקצו מן‬ ‫והבי נמי מטמא קאתי מיתיבי מפני מה אמרו‬ ‫ובקונטרס לי[ פירש כך בין הוא ואמו‬ ‫טומאת מת הל׳ י נ ‪:‬‬
‫ל ב ז מיי׳ פ ״ א מהלבות‬
‫ה ע ו ף ‪ :‬אלא שרן עון* טמא יי•[ ל>שאהה‬ ‫דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן‬ ‫מיה בין הוא מ ת ואמו חיה (]א‪3‬ל[‬ ‫ע‬

‫מאכלות אסורות הלכה‬

‫מ״ז‪ ,‬ס( נ״א דמשמע לעיל‬ ‫אין אוכל‪ .‬ל ל ה ט לייקא ואי אתה‬ ‫א[ ואין ממצות אותו מגופן הוא דאמר כר׳‬ ‫לי[ אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר׳‬ ‫ה טיש״ע י״ד סי׳ פ ג סעיף‬
‫דלסימן גקטיה לא קשה מידי‬ ‫ט‪:‬‬
‫לתיהלר ותילוק מיניה אבל אתה אוכל‬ ‫יעקב דאמר »[ דובשא רחמנא שרייה דתניא‬ ‫נראה ד מ ד נ ק ט רב חסדא בין הוא מ ת‬
‫ופירשתי לעיל צ״ק‪ ,‬ע( צ״ל‬ ‫ל ג ח יי׳ שס טוש״ע שס‬
‫שליא‪ (» ,‬צ״ק‪ ,‬צ( צ״ל תגן‪,‬‬ ‫מ ה שעוף ט מ א משריץ שאינו ולל‬ ‫‪1‬‬ ‫ואמו מ ת ה מ ש מ ע דאין לו סייעתא אלא‬ ‫סעיף י‪:‬‬
‫ק( ]ועי׳ מוס׳ מנפות סט‪ .‬דייה‬
‫ר׳ יעקב אומר א ך את זה תאכלו מכל שרץ‬
‫לוגמתו כגון לבש‪ .‬ל״א אלא שרץ עוף‬ ‫מתים‬ ‫בשניהם‬ ‫דמטהרינן‬ ‫מהא‬
‫דנלען‪,‬ר(צ״לדשמעתיןאיתא‬ ‫העוף זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ עוף‬ ‫ל"[ אבל אס האחד חי אין כאן סייעתא‪:‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ש( הירינגש צ״ק‪ ,‬ה( עיין‬ ‫ט מ א אי אתה אוכל יט[ ומאילך קרא‬
‫צ״ק‪ ,‬א( צ׳׳ק מ׳׳ז‪ ,‬ב( ]ואין‬ ‫טמא שרץ עוף טמא בהדיא כתיב אלא <[ שרץ‬ ‫ד ג טהור שבלע דג ט מ א אסור‬
‫תורה אור השלם‬
‫נסיב לה כ! מכל שרץ העוף ו ג ו ׳ » ‪:‬‬
‫‪ .1‬א ך א ת ז ה ת א כ ל ו מ כ ל‬
‫לאסור משוס דג ט מ א בצ״ל[‪,‬‬
‫»( טהור נ ק ט י ה ד ה א שרינן נו׳‬ ‫הגזין והצירטין‪ .‬מין ארבה‪ :‬דבש‬ ‫עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה‬ ‫באכילה‪ .‬מ י מ ה ל»[ במסכת‬ ‫שרץ העוף ההלך ע ל‬
‫משום דתשינ עיכול ומשיב‬ ‫דבורים‪ .‬לבש ס ת מ א ׳()הוו( קרו ליה‪.‬‬ ‫שעוף טמא משריץ ואיזה זה זה א ד ב ש דבורים‬ ‫אהלות »פי״א מ״ז> *(מנו כלב שאכל‬ ‫אךבע אשר לו כרעים‬
‫כעפרא הס״ל‪,‬‬ ‫מ מ ע ל לרגליו ל נ ת ר בהן‬
‫לבש הגזין הכי הוא למיקרו‪ :‬טהור‪.‬‬ ‫יכול אף דבש הגזין י[ והצירעין אמרת לא ומה‬ ‫בשר ה מ ת כמה תשהה במעיו שלשה‬ ‫ויקרא יא כא‬ ‫ע ל הארץ‪:‬‬
‫מלקבל ט ו מ א ת אוכלין ל ס מ מ י ה לאו‬ ‫ראית לרבות מ דבורים ולהוציא הגזין והצירעין‬ ‫ימים מ ע ת לעת ובעופות ובדגים כדי‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫לאטלה ע ל שימשב עליו‪ :‬טהור‬ ‫מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי‬ ‫שחפול לאור ומשרף אלמא חשיב‬
‫)א( רש״• ל ״ ה מ ט מ א ונו׳‬ ‫אלמא בעי מחשבה‪ .‬בניחותא‪ :‬דבש‬ ‫עכול והכא נמי לישחרי ולא מסחבר‬ ‫לעזי רש״י‬
‫של ט מ א ו ה ג י נ מ י מ י נ א‬
‫ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם‬ ‫ק ל ב ״ א ש ו ר י ״ ץ ‪ .‬עטלף‪.‬‬
‫בכוורתו‪ .‬נא[ ואכתי לא חשיב עליה‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫לחלק בין בשר ה מ ה לשאר דברים‬
‫הן דלמו לחלב‪:‬‬ ‫דטמא‬ ‫לווי כמאן אזלא הא >דתניא >דבש הגזין‬ ‫דשלשה ימים דכלב מ ש מ ע בכל דבר‬
‫)ב( ד ״ ה שמכניסות וכו׳ שרי‬ ‫שהרי הוא בכוורתו‪ .‬ובלבש לבורים‬ ‫־‬
‫הסייד ואח״כ מ ״ ה ה ו א רנ‬ ‫מ י י ד לאין כוורת אלא ללבוריס‪ :‬חלי‬ ‫והצירעין טהור ומותר באכילה י! דלא כרבי‬ ‫דמדמייחי עלה במסכח שבח פרק‬ ‫מוםף רש״י‬
‫ששת ד א מ ר ומי ה ט מ א‬
‫ט מ א דאמר‪:‬‬ ‫דיחמורסא‪ .‬כעין ביצי זכר » ‪ r‬שהיחמורות‬ ‫יעקב טהור אלמא בעי מחשבה י! תניא נמי‬ ‫השואל )לף קנה‪ (:‬יודע ה ק ב ״ ה בכלב‬ ‫ד ג ט מ א מ ש ר י ץ ‪ .‬דג עצמו‬
‫‪5‬‬ ‫ג(‬
‫מוציאות מ ר ח מ ן ‪ :‬ואסורין‪ .‬משוס אבר‬ ‫הכי ד ב ש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין‬ ‫שמזונותיו מ ו ע ט ו ח לפיכך משהה אטלחו‬ ‫במעי אמו !ע״ז מ‪.(.‬‬

‫מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם‪:‬‬ ‫״[ שלא במחשבה ‪ 19‬חלי דיחמורתא סבור‬ ‫במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין‬
‫רבינו גרשום‬ ‫דאזיל בהר איילחא‪ .‬להיזקק לה‪ :‬ונתרי‪.‬‬ ‫רבנן י! למימר ביעי נינהו ואסירן אמר רב‬ ‫איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך‬
‫ה ט מ א ‪ .‬ק א מ ר כלומר הני‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫שופך זרע הרבה ונקרש‪ :‬עור הבא‬ ‫ספרא יזרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא‬ ‫במעי‬ ‫» משנה זו ח ט ה שנמצאת בפסח‬ ‫א[ ואינן ממצות‪ :‬ג[ דאמר‬
‫דנפקי ד ה ו ו מין ט מ א דעכירי‬
‫כמין ח ל כ ט מ א י ן ‪ :‬ואיכא‬ ‫הנגד »[ כני חמור‪ .‬כעין שליא‬ ‫תרנגולת וצפי מ ה שחלקתי בין איסור‬ ‫דהני רחמנא ותיבת דובשא‬
‫דאמרי דסוסים וגמלים ל א‬
‫ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל בתר‬ ‫נמחק‪ :‬גן אלא‪ .‬ס״א מהאי‬
‫שהחמור נולד בו‪ :‬טהור‪ .‬מ ל ט מ א‬ ‫לטומאה אין זה ראיה עוד ״א[ פירש‬
‫קא מ י כ ע י א להו דלא ש ת ו‬
‫יי[ ב מ ג ע ובמשא‪ :‬מאי לאו‪ .‬אפילו‬
‫יחמורתא ונתרי אמר רב הונא ה עור הבא כנגד‬ ‫ר״מ דשמא יש להחמיר כר׳ יהודה בן‬
‫דכתיב וזה אשר‬ ‫קרא‬
‫ל ה ו אינשי‪ .‬ל ש ו ם רפואה‬ ‫תאכלו וגו׳ שרץ‪:‬‬ ‫לא‬
‫ולא כלום הוי ולא אסיר דלא‬ ‫הולד והאס מתים א פ ״ ה העור אין מ ט מ א‬ ‫פניו של חמור מותר מ״ט פירשא בעלמא הוא‬ ‫במירה דבעי מ ע ת לעת ק>ואס באנו‬ ‫ד( דגזין‪ .‬מפורש בתוספתא‬
‫ה ש י ב י ל מ י ד י ‪ :‬כי קא מבעי׳‬ ‫בפ״ק מפני שהוא ריר‪:‬‬
‫ד ח מ ו ר וכוי והני נמי מי‬ ‫אלמא » [ ד א מ ר שליא לא מן הולד‬ ‫לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה א״ל רב חסדא תניא דמםייע לך י׳ י עור הבא‬ ‫ה( לרבות דבש דבורים‬
‫רגלים ש ל ח מ ו ר מ ט מ א קא‬ ‫ולא מן ה א ס אלא פירשא בעלמא היא‪:‬‬ ‫כנגד פניו של אדם בין חי בין מת טהור מאי‬ ‫[ י ( ד ש מ ע ת א אתיא בלא שהה‬ ‫צ״ל‬ ‫מב‬
‫הגזין‪:‬‬ ‫דבש‬ ‫ולהוציא‬
‫א ת ו ואסירי‪ .‬להאי לישנא‬ ‫ו( באכילה כמאן דלא‪:‬‬
‫בתרא בין עכירי בין ל א‬
‫ה ״ ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא‬ ‫לאו בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו‬ ‫כדי עיכול וא״ת אי לא שהה כדי עיכול‬ ‫ו[ מחשבה מכלל דדבש‬
‫עכירי אסירי‪ :‬שמכניסות‬ ‫מס ואמו חיה‪ .‬שמגוף ה א ס הוא ו ה ד‬ ‫מתה לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת‬ ‫היכי פריך בגמ׳ ט חזינא דבלע נימא‬ ‫דבורים לא בעי מ ח ש ב ה‬
‫אותו לגופן‪ .‬ש י ת ק י ן אותו‬ ‫תניא‪ :‬יו( אוכלין‪ .‬גליון‬
‫היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדיח ליה‬ ‫ואמו חיה והתניא בין הוא חי ואמו חיה בין‬ ‫האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י״ל‬ ‫וא״ת והלא במס• מכשירין‬
‫מ ע ש ב י ההרים‪ :‬ואין מ מ צ ו ת‬
‫‪J‬‬
‫אותן מ ג ו פ ן ‪ .‬כ ש מ ו צ י א י ן‬ ‫בחר אס נמי אסור‪ :‬מ ת נ י ׳ שבלע‪.‬‬ ‫ה‬ ‫״ [ פ ע ם מ מ ה ר להתעכל קודם ולא הוי‬ ‫חשיב ליה בהדי משקין‬
‫אותן א ל א כי היכי רעל‬
‫הוא מת ואמו מתה >אי תניא תניא‪ :‬מ ת נ י ׳‬ ‫וי ״ל דהכא מיירי בעודו‬
‫מ ש מ ע דידעי ודאי שבלעו‪ :‬לפי‬ ‫ככלב דלעולס י [ ג׳ ימים‪:‬‬ ‫מ‬

‫ה כ י נפיק ו ק ש י א לתרוייהו‬
‫שאיגי גידוליו‪ .‬אלא כשהוא חי בלעו‬
‫י דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה‬ ‫עם השעוה והתם כשהופרש‬
‫לישני ללישנא בתרא קשיא‬ ‫ח‬
‫משד־צים‪.‬‬ ‫במינם‬ ‫דגים‬ ‫רוב‬ ‫ממנו‪ :‬ע! במחשבה הני‬
‫ד ה א י ד ב ש ד מ ט מ א נפיק‬ ‫אבל גידוליו שרי שהיוצא מן ה ט ה ו ר‬ ‫ו ט ה ו ר שבלע דג טמא אסור באכילה לפי‬ ‫״י[ הלכתא כרב אשי דהוא‬ ‫חלי‪ .‬עיין בערוך ערך חלי‪:‬‬
‫ושרי‪ .‬וללישנא ק מ א ק ש י א‬ ‫ין רבנן קמיה ררב ספרא‬
‫האילו ה ת ם ק א מ ר כי עכירי‬ ‫ג מ ׳ אשרולי אשרין‪ .‬ד ג‬ ‫טהור‪:‬‬ ‫שאינו גידולו‪ :‬ג מ ׳ טעמא דחזיניה דבלע הא‬ ‫בתראה ויש להתיר אותן דגים‬ ‫למימר ביעי כו׳ אמר להו רב‬
‫אע״ג דלאו מגופיה ממיצצי‬ ‫ט ה ו ר זה שנמצא בתוך ה ט מ א נשרץ‬ ‫לא חזיניה דבלע אמרי אשרוצי אשריץ‬ ‫שקורץ ״ ח ״ מ ר נ ״ ש הנמצא תוך ד ג‬ ‫ספרא‪ :‬יאן תיבת מנלן נמחק‪:‬‬
‫אסירי והכא ב ד ב ש כיון דאין‬ ‫יכן דרך בית הרעי‪• :‬נ[ נחמן‬
‫מ מ צ ו ת א ו ת ו מ ג ו פ ן שרי ורב‬
‫בגופו ועיברו הוא ואסור‪ :‬דג טמא‬ ‫יא‪1‬י ( מנלן דתניא יי דג טמא משריץ דג טהור‬ ‫בלינ״א ו א ע ״ ג דלא חזינן דבלע ואין‬ ‫בר יצחק אמר‪• :‬ון משריצין‪.‬‬
‫ש ש ת אמר לך ב ד ב ש שאני‬ ‫משרין‪ .‬בגופו עוברו כשאר בהמה‬ ‫מטיל ביצים אי הכי כי חזינא דבלע אמרי׳ האי‬ ‫להקשות ממתני׳ דשריא ד ג ט מ א שבלע‬ ‫ס״א במינן משריצין אי‬
‫ד א ע ״ ג ד מ פ י ק ליה מ ג ו פ י ה‬ ‫הכי מאי איריא כדחזינא‬
‫שרי ההוא ד א מ ר כרי יעקב‬
‫וחיה‪ :‬דג טהור מטיל ביצים‪ .‬ויושב‬ ‫איעכלא והאי אשרוצי אשריץ אמר רב ששת‬ ‫ד ג ט ה ו ר לרב ששת דאסר מי רגלים‬ ‫דבלע אפילו לא חוינא נמי‬
‫ד א מ ר ד ו ב ש א כ ו י ‪ :‬שרץ ע ו ף‬ ‫עליהן ו מ ח מ מ ן עד שיוציאם מן‬ ‫של חמור דאפי׳ ללישנא בתרא דרב‬ ‫ה״נ קאמר כיון דרוב דגים‬
‫ט מ א ב ה ד י א כתיב איסוריה‬
‫כגון שמצאו דרך י» הריעי רב פפא אמר כגון‬ ‫במינן משריצין כמי שבלע‬
‫כעופות‪ :‬אי הכי‪ .‬דדג‬ ‫הקליפה‬ ‫ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא‬
‫אלא מ א י ד ך קרא מ פ י ק ליה‬
‫ט מ א משריץ האי דבלע איעכל והוי‬
‫שמצאו דרך בית הבליעה רב נחמן •ג[ אמר‬ ‫בפנינו‪ :‬גוו[ ואין ממצים‬
‫דכתיב את זה לא ת א כ ל ו‬ ‫דמי חדא דמתני׳ לא איירי אלא‬ ‫אותו מגופו‪ .‬ס״א מבשרו‬
‫שרץ עוף ט מ א א׳ א ת ה אוכל‬ ‫ד ע י וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה‬ ‫כגון שמצאו שלם רב אשי אמר רוב דגים‬ ‫נמצא »י[ תוכו ד ג ט ה ו ר ואפילו יצאו‬
‫וקשיא‪ :‬גזז[ הטמא טמא‪:‬‬
‫א ב ל אתה א ו כ ל מ ה ש ע ו ף‬ ‫יז[ שרץ עוף ט מ א ‪ :‬יה[ טמא‬
‫ט מ א משריץ מ ו צ י א מ ג ו פ ו ‪:‬‬ ‫ועוגלו הוא וליתסר‪ :‬דרך בית הריעי‪.‬‬ ‫במינן משריצין יי[ וכמי שבלע לפנינו דמי‪ :‬ח״ר‬ ‫הכא פשיטא דדגיס עייל דגים נפיק‬ ‫נמי אתה אוכל‪ :‬ינו[ אוכל‬
‫הגזין‪ .‬מין ארבה‪ :‬שאין‬ ‫ואי עוברו הוא בביח הרחם מיבעי‬ ‫דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים כל‬ ‫>א‪3‬ל מיס שהבהמה שותה לחלוחית‬ ‫ש‬ ‫ומאידך תנא וכו׳ ולי נראה‬
‫לו שם לווי‪ .‬ת ו ל ה ש מ ו‬ ‫ראם כן לשון הברייתא‬
‫ע ל שם שרץ האסור אלא‬ ‫ליה יי[ לאישחכוחי‪ :‬שמצאו שלם‪.‬‬ ‫המוליד מניק וכל המטיל ביצים מלקט חוץ‬ ‫הגוף מתערב ע מ ה ם ובת״כ ״״[ תני‬ ‫ליתא ולשון ו א ש י י עיקר‪.‬‬
‫ד ב ש ס ת מ א איקרי כדכתיב‬ ‫שנגמרה כל צורחו וגדול הוא ואי‬ ‫מעטלף שאף על פי שמטיל ביצים מניק‬ ‫גבי דגים תאכלו לרבות ה ט ה ו ר שבמעי‬ ‫תוספות חיצוניות‪ :‬ג[ לה‬
‫ביערת ה ד ב ש ‪ .‬מ ד א מ ר י נ ן‬ ‫וזה אשר לא תאכלו מהם‬
‫ט ה ו ר א ל מ א בעי מ ח ש ב ה‬
‫עוברו לי[ לא ה ר משחהי ברחם כולי‬ ‫ט מ א יכול אף ה ט מ א שבמעי ט ה ו ר ת״ל‬ ‫הנשר וכו• וכל שרץ העוף‪:‬‬
‫האי‪ :‬ר ב אשי אמר‪ .‬מחני׳ לאו‬
‫הדולפנין‬ ‫גאן דאכתי לא‪ :‬גנן דבר‬
‫דשאר דבש מטמא טומאת‬ ‫אותס מ ה ראית לומר בבהמה שבמעי‬
‫אוכלין אפי׳ שלא ב מ ח ש ב ה‬ ‫שהחמורה מוציאה מרחמה‬
‫כלחזיניה לבלע אלא שנמצא במוכו והאי דקתני שבלע ט ו ן‬ ‫ט מ א ט מ א ושבמעי טהור ט ה ו ר »ט[א()מטמא שבמעי הטהור טהור(‬ ‫הס״ד‪ :‬גג| כנגד פנים של‬
‫והאי לא מ ט מ א אי ל א‬
‫ח י ש ב עליו‪ .‬או הני ח ל י‬ ‫לרוב לגיס במינן משריציס וזה ה ש ד ץ מין אחר כמו שבלע‬ ‫ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו '(ואין ראיה משם לאסור ד ג ט מ א‬ ‫החמור‪ :‬גד[ מלטמא באהל‬
‫ד י ח מ ו ר ת א ש נ מ צ א י ן ברעי‬ ‫•במגע ובמשא‪ :‬גה[ אלמא‬
‫בפנינו למי‪ :‬כל המוליד‪ .‬שיולל עובר מ מ ש ‪ :‬מניק‪ .‬שיש לו‬ ‫שבלע ד ג טהור אחר שיצא משוס ד נ ק ט שבמעי ה ט מ א דלאו דוקא י[‬
‫ש ל ה כעין ביצים סבור רבנן‬ ‫־אינו לא מן הולד‪ :‬ג‪ [1‬ליה‬
‫ק מ י ה דרב ספרא ל מ י מ ר‬ ‫לליס וכל המטיל ביצים אין לו ללים נח[ ומלקט פ י ר ו ד ם ומפרנס‬ ‫ט ה ו ר דדילמא ההיא דשרינן ביצא‬ ‫אלא משוס ט מ א שבמעי‬ ‫< (‬
‫לאישכוח• הס׳׳ד‪ :‬גז! עוברו‬
‫ביצי נינהו ואסירי באכילה‬ ‫בניו‪ :‬עטלןז‪ .‬קלב״א ש ו ד ״ ץ ל ו מ ה לעכבר ויש לו כנסים‪:‬‬ ‫הוא לא‪ :‬גיז( דדים אלא‬
‫לחוץ משוס דחשיב עיכול‪:‬‬ ‫ור״י פי׳ מלקט‬ ‫זלקט‬
‫ד ה ו ו כאבר מ ן ה ח י דלא‬
‫התירה ]תורה[ שום ביצים‬ ‫ה״ג‬ ‫ט מ א משריץ דג טהור מטיל ביצים‪ .‬בע״ז סרק אין‬ ‫דג‬ ‫ז א כ ל כדאמרינן במס׳ שבת‬
‫אלא דעוף ]אבל אלו דומין[‬ ‫‪?:‬הלקטין לתרנגולים‪ .‬תוס׳‬
‫מעמידין <לף מ‪ (.‬מפרש מרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים‪:‬‬
‫בביצים ש ל ב ה מ ה ש פ ו ר ש י ן‬ ‫־זיצוניות‪ :‬ל»[ הא דאמרינן‬
‫מ מ נ ה ב ח י י ה ‪ :‬א מ ר להו רב‬
‫הדולפנין‬ ‫עיל לסימן‪ :‬ל[ חגבין שוהו‬ ‫‪1‬‬

‫ספרא לאו ביצים נינהו אלא זרעא דאיילא ה ו א דאזיל בתר אילתא ל מ מ ק י ק ל ה ולא מ ק ב ל א ליה אילתא מ ש ו ם ד ר ח מ ה צר וכיון‬ ‫זגבין וגדין הוא שם עוף‪ :‬לא[ ת ר ה בפי כל היד לפי׳ ר״ת והה׳׳א הוא של שמוש וגזין‪ :‬לנ| פי׳ שליא הס״ה‪ :‬ל‪ [1‬הוא חי ואמו חיה‬
‫ד ח ז י א דלא מ ק כ ל א ליה נ( אזיל בתר ש ה ו מ ה לאיילא י ח ס ו ר ת א ו ע ד ׳שהוא הולך אחריה ס ו ב ל ב ג ו פ ו ש כ ב ת זרעו ו מ ת ב ש ל בגופו‬ ‫‪:‬ין הוא מת ואמו‪ :‬לו( אלא מן הזרע שנתקדש ודחי‪ :‬לה[ בא מן שניהם‪ :‬לו[ ובקונט׳ גריס בין הוא תי ואמו‪ :‬צ!ן דאמו חיה‪ :‬לאן מתים‬
‫ההבה ו כ ש ב א על ה י ח מ ו ה ה א ג ב דנתקהש הזהע הרבה אינו נבלע ב ג ו פ ה ו מ ו צ י א ת ו ל ח ו ץ עם ההיעי ש ל ה ואותו זרע כיון ש נ ת ב ש ל‬ ‫־נמצא דהו־ כפרש בעלמא אבל‪ :‬לנו[ תימה דבמסכת אהלות תנן גבי כלב שאכל‪ :‬פ[ מתוך האי משנה ח ט ה ‪ :‬מא[ עוד אמר ר״ת‪:‬‬
‫נראה כעין ביצים ואינן ביצים ושרו ד ל א ו כאבר מ ן ה ח י נינהו‪ :‬עור ה ב א כנגד פניו של ח מ ו ר מותרין כ א כ י ל ה ש כ ש נ ו ל ד ה ח מ ו ר‬ ‫•זג[ צ׳׳ל דהכא מיירי בלא שהה‪ :‬מנן י׳׳ל הפעמים ממהר‪ :‬מון דלעולם בג׳ ימים‪ :‬מה[ נראה ההלכתא כרב אשי‪ :‬מי[ שקורץ הארנש‬
‫יש לו עוה הק על פניו כעין שליא ו ל א ו שליא הוא ואינו דבוק נמי לפניו אלא כך הוא בדיה בפני ע צ מ ו ופירשא ב ע ל מ א ה ו א ‪:‬‬ ‫;נמצאות תוך דג טמא גדול שקורי]‪ :‬מזן נמצא בתוכו של דג טמא ואפילו יצא נמי לא דמי דדג עייל דג נפיק אבל‪ :‬מיז[ וכת״כ תניא גבי‪:‬‬
‫תניא ד מ ס י י ע א לך‪ .‬ד פ י ר ש א ב ע ל מ א ה ו א ‪ :‬עוה ה ב א כ נ ג ד פניו ש ל אדם‪ .‬ד ה כ י נמי י ש ל א ד ם עור דק ע ל פניו כ ש נ ו ל ה ואותו עור‬ ‫‪ [ur‬טהור הטמא שבמעי הטהור טהור ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין לאסור משום דג ט מ א ‪ :‬נ[ דוקא נקטיה אלא משום כוי‬
‫אינו לא מן ה א ם ולא מן ה ו ל ד ו ט ה ו ר הוא מ ש ו ם ט ו מ א ת מ ת ‪ :‬לא בין הוא ח י ו א מ ו מתה‪ .‬דשדינן ליה בתר חי הא לאו הכי‬ ‫טהור נקטיה דהא שרינן ביציאתו לחוץ משום‪:‬‬
‫מ ט מ א ‪ :‬והתניא בין הוא מ ת ו א מ ו מ ת ה טהור אי תניא ת נ י א ‪ :‬ט ע מ א דחויניה לדג ט מ א ד ב ל ע דג טהור‪ .‬מ ש ו ם ה כ י מ ו ת ר באכילה‬
‫ו מ ו ל י ד וולדותיו‪ :‬דג טהור מ ט י ל ביצים ו מ ח מ מ ן ע ד ש י ש כ ה ן צורה ו ב ו ק ע ן ויוצאין‪ :‬האיך ד ב ל ע איעכלא ב מ ע י ו ו ה א י הנמצא ב מ י ע י ו‬ ‫זא לא חזיניה ד ב ל ע אמרינן אשרוצי אשריץ בלומר ד ה א דג ט מ א איעבר להאי דג ט ה ו ר ב מ ע י ו ‪ :‬דתניא דג ט מ א משריץ‪ .‬מ ת ע ב ר‬
‫בשילייתו‪ .‬או ש מ צ א כבית ה ב ל י ע ה ש א ץ דרכו של ו ו ל ד להיות שם‪ .‬או ש מ צ א ו שלם ראם איתא דהוי דולד לא הוה ש ל ם גמור אלא‬ ‫שרוצי אשרוציה וליתםר‪ :‬כגון ש מ צ א ו ‪ .‬להאי דג טהור דרך בית הרעי ד ט מ א ראם איתא דאשרצי לא מ ש ת כ ת בבית הרעי אלא‬
‫ש ב ל ע בפנינו דוודאי דג ט מ א אינו משריץ אלא מינו‪ :‬כל ה מ ו ל י ד מניק ולדותיו וכל ה מ ט י ל ביצים מ ל ק ט ביצים ו י ו ש ב עליהן ו מ ח מ מ ן‬ ‫־אי ב ל ע ו ‪ :‬רב אשי א מ ר כיון דרוב דגים ט מ א י ן במינן משריצין מולידין ולא מין אחר והאי כיון ד ט ה ו ר הוא ש נ מ צ א ב ב ט נ ו כ מ י‬
‫ובכך פרה ורבה‪ .‬ואיכא ר א מ ר מ ל ק ט שאינו מניק אלא מ ל ק ט ה מ א כ ל בפיו וזרקו לפני ולדותיו ו ב כ ך מ פ ר נ ס ן ‪:‬‬

‫נן בערוך הגי׳ אזיל נתר יחמורתא שדומה לאילתא‪.‬‬ ‫א( עי׳ ערוך השלס ערך חלי גי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫ח‪.‬‬ ‫בכורות‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫א מיי׳ פייט מהל׳ כלאים‬ ‫מוכח‬ ‫וכן‬ ‫הקונטרס‬ ‫גירסמ‬ ‫כן‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫מבני‬ ‫ודכי;‬ ‫פרין‬ ‫הדולפנין‬ ‫ה ״ ג הדולפנין פרים ורגים מגני אדם‪ .‬שאם בא א ד ם עליהם ממעברות‬ ‫א( ן נ ״ ק גה‪ ,[.‬ב( ניצה ‪ (»,.1‬ניצה‬
‫הלכה ה טוש״ע י ״ ל שימן‬ ‫יצתה‬ ‫אימר‬ ‫י [ יוללין ומגללין מנני אלם‪:‬‬ ‫‪5‬‬
‫נפ״א[‬ ‫כתוספתא‬
‫הימנו‪ :‬בני ימא‪ .‬דגים יש בים שמציין צורת א ד ם ומציין צורת ד ג‬
‫ז‪ ,.‬ו( והלא נ ד ק אימר צ״ק‪,‬‬
‫רצז סעיף ז‪:‬‬ ‫יי[ כליל שני של יו״ט של גליות חוץ‬ ‫רובה וחורה‪ .‬מכאן מתירי! לקנות כיציס‬ ‫ה( ןמולין קכז‪ 0 ,[.‬נגלה נד‪,[:‬‬
‫ל ה כ ג )מיי׳ פ׳׳א מהל׳ י״ט(‬ ‫ובלע״ז שריינ״א‪ :‬כל‪ .‬מין שביצי הזכר ‪ 0‬כגון חיה ובהמה מבחוץ‬ ‫ז( מגאון כגון מיה ונהמה מוליל‪.‬‬
‫טוש״ע א ״ ח סי׳ תקיג סעיף‬
‫כ״א‬ ‫תרנגולת‬ ‫משני ימיס טוביס של ראש השנה לפי שקלושה אחת הן‪:‬‬
‫צ״ק‪ (P ,‬ארוד‪ .‬צ״ק‪ ,‬נו( נ״א‬
‫יום כנגדה באילן לוז‪ .‬פי׳ הקונטרס קורלל״א שגלליס בו אגוזים קטנים וריב״א‬ ‫מוליד עובר מ מ ש ‪ :‬וכל‪ .‬מין שביצי זכר מבפנים מטילה הנקיבה ביצים‪:‬‬ ‫שהנהמה נתקללה יותר‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫‪1 , 5‬‬
‫שקלים שקורין אמנלליי״ל לכטנים‬ ‫מפרש‬ ‫אווז‪ .‬של ישוב ואווז של בר כלאים‬ ‫י( נ״א ויש מדרש מקל שקד משעה‬
‫מתרגם ירושלמי‬ ‫י[‬ ‫‪5‬‬
‫ושקלים )כראשית מנ>‬ ‫שהיא מצץ ע ד שעה שהוא גומר‬
‫הרולפנין פרין ורבין א[ כבני אדם מאי דולפנין‬ ‫להרביע לפי שאין הזכרים דומים דזה‬ ‫נ ״ א יום אף כיי‪ .‬צ״ק‪ ,‬כ( לנא ה ס ״ ד‬
‫מוסף רש״י‬ ‫לוזיס מקל שקל )ירמיה א( מ ח ר ג ס חוטרא‬
‫ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים‪:‬‬ ‫והשאר יש למתוק‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( ןיע׳‬
‫ז ה ב י צ י ו מ ב ח ו ץ ‪ .‬ניצי הזכרות‬
‫אף‬ ‫לכ״א‬ ‫ללחא ' ( ד ״ מ מקל שקל אחל‬ ‫אמר רב יהודה בני ימא כ ל שביציו מבחוץ‬ ‫תוס׳ כרכות מ‪ .‬דייה איתיה[‪,‬‬
‫א‬ ‫הגיד ואווז בר זכרוחו‬ ‫זכרוהו‪.‬‬
‫ניכרין נאווז ה נ ר מ ב ח ץ וב‪-‬ק נה ו‪.‬‬ ‫בתמוז למשעה באב כן וינאץ השקל‬ ‫מי״ז‬ ‫מוליד מ וכל שבפנים מטיל ביצים איני >והאמר‬ ‫»( וצנוע זהו אפעה שהרי גיא‬
‫י ו ל ד ביום‪ .‬נקבותיו יולדות ניוס‬ ‫שקלים‬ ‫רגמל‬ ‫שיגלא‬ ‫מתרגם‬ ‫)קהלת יב>‬ ‫א‬
‫מבפנים‪ :‬ולמחר השכים‪ .‬קודם היום‬ ‫הצנועים‪ .‬צ״ק‪ ,‬נ( ] ע ׳ כיאור‬
‫ע ט ל ף ‪ .‬קלב׳׳א שור״ץ‬ ‫!‪:‬ניצה‬ ‫עול‬ ‫שגלין‬ ‫וכפית‬ ‫]מתרגם[‬ ‫)במדנר יז>‬
‫שמואל ארוז ואות בר כלאים זה בזה והוינן‬ ‫ומצא בה ביצה מוחרח דלא נולדה‬ ‫לנריהס תיס׳ פ ״ ק לסנהדרין[‪,‬‬
‫בלע״ז <שם!‪ .‬מ ע ר ב י ו ״ ט ‪ .‬נ ץ‬ ‫ס ( יהקוף‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( צ״ל ר׳ ינאי‬
‫השמשות‪ ,‬דשונ לא ילדה אלא כלילה‬
‫אמרינן וינאץ השקל זה לח של שלרה ממנה‬ ‫בה מ״ט אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו‬ ‫בלילי י ״ ט אלא מאחמול דחרנגולח‬ ‫אמר ה ״ ט לר״מ יגי׳ הצ״ק לא אמר‬
‫;שם!‪ .‬ו ל מ ח ר ח ש כ י ם ‪ .‬קודם‬ ‫לוז‬ ‫לבא‬ ‫כ (‬
‫לעמיל‬ ‫להחיות‬ ‫ממיס‬ ‫עתיליס‬ ‫מבפנים ותרוייהו מטילי ביצים אלא כל‬ ‫אינה יולדח בלילה כדתני לעיל‪ .‬יי[ יצחה‬ ‫ר ״ מ אלא נקריא יקפופא הואיל‬
‫עלות השחר‪ ,‬והאי לנקט נ ד ק‬ ‫ונוי‪ .‬וינשוף למתרגם נו׳ שכעופות‬
‫תרגיס של שקל ויקרא רבה>‪:‬‬
‫רכותא קמ״ל דאע״ג ד נ ד ק ולא‬
‫׳‬
‫שזכרותו מבחוץ מוליד מבפנים מטיל ביצים‬ ‫רובה מוחרח דבתר יציאח רובה‬ ‫יאמר אניי נאות‪ .‬צ״ק‪ ,‬פ( ד מ י ת‬
‫שמברכין‬ ‫מכאן‬ ‫ראיה‬ ‫ת ו ת ‪ .‬אין‬ ‫באילן‬ ‫ג (‬ ‫שית שניעימ שלהן‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( ] נ ״ נ‬
‫מצא‪ ,‬דליכא למתלייא מולדה במול‪,‬‬
‫אפילו הכי מותרת דסמכינן‬ ‫להט‬ ‫העץ‬ ‫פרי‬ ‫בורא‬ ‫עליהן‬
‫כ ל שתשמישו ביום ח יולד ביום בלילה יולד‬ ‫אזלינן‪ :‬כל שחשמישו ועיבורו שוה‪.‬‬
‫ל!‪ .‬ע״ש תל״ה הינא[‪ ,‬ק( צ״ל אלא‬
‫אנרייתא דת;י כל שתשמישו כיוס‬ ‫כמ״ל‬ ‫לאמיא‬ ‫לגן‬ ‫באילן‬ ‫אמרינן‬ ‫יי[‬ ‫‪9‬‬
‫בלילה כל שתשמישו בין ביום בין בלילה יולד‬ ‫כגון כשב ועז ששניהם יי>( פנים כנגד‬ ‫עשרה נו׳ בגין כנית שית לגי שנים‬
‫נולד ניוס והא ידאי לא ילדתי נלילה‬ ‫עורף וימי עיבורן שוה ששוהין חמשה‬ ‫וקשה נו׳ כמקולקל ור״ת פי׳‬
‫;שם!‪ .‬א י מ ר י צ ח ה ר ו ב ה ו ח ז ר ה‬
‫אלם‬ ‫ממנו‬ ‫שאכל‬ ‫עץ‬ ‫ד ף מ‪(.‬‬ ‫)ברכות‬ ‫בין ביום בין בלילה י[ תשמישו ביום יולד ביום‬ ‫לגרסינן מוכססץ ננות שוח יכי׳‬
‫לתבואה‬ ‫קד‬ ‫אלמא‬ ‫הימה‬ ‫הראשון חטה‬ ‫חדשים ויולדין י»[ א ס בא אחד על מין‬ ‫יכן שמי עכ״ל יהס״ל‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ה ו ה ‪ .‬ואע״ג דמילתא דלא שניחא‬
‫" י [ אילן ולא מברטן בהם פרי העץ ומיהו‬
‫תרנגול בלילה יולד בלילה עטלף תשמישו‬ ‫חבירו‪ :‬ומגדלין‪ .‬מניקין‪ :‬שכיגה עמהם‪.‬‬ ‫ר( שנים הס״ל אח״כ ל ״ ה ר ״ א‬
‫היא‪ ,‬מגו דפשיטא לן דאינה יולדת‬
‫כלילה תלינן נ ה !שם(‪ .‬כ ל‬ ‫העץ‬ ‫פרי‬ ‫מברכין‬ ‫באילן‬ ‫הגללים‬ ‫מוחים‬ ‫בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה‬ ‫שנאמר)יונה ב( ויאמר ה ׳ לדג‪ :‬לעשרים‬
‫מונססיס פירש״י מין כנות שיוו נו׳‬
‫ועיבורו שוה‪.‬‬ ‫שתשמישו‬ ‫ופ״ק דמס׳ ע״ו גרסינן מיכססים‬
‫שמשמשין שניהם פניס כנגד פנים‪,‬‬
‫אכל לא אתותי שלה לאי שקלת לפירא לא‬ ‫אדם וכל דדמי ליה למאי נפקא מינה לכדרב‬ ‫מן‬ ‫ואחד יום‪ .‬לאחר שנתעברה‬ ‫וכנות שוח משמע למין אחר וכן‬
‫העץ‬ ‫מברטן פרי‬ ‫ומפיק ואין‬ ‫הלר גווזא‬ ‫ג(‬ ‫שמו וקשה ל נ מ ס ׳ למאי תשיב בנות‬
‫כגון אדם‪ ,‬אי פנים כנגד עורף‬
‫אלא ט ה ל ר גווזא ומפיקל(‪:‬‬
‫מרי בריה דרב כהנא ד א מ ר רב מרי בריה‬ ‫החרנגול שוהה ביצתה ליגמר ע ד אחד‬ ‫שומ גני הקלין שנלמאי נוי משמע‬
‫כגון נ ה מ ה ‪ ,‬ועינורן ימי עינור‪,‬‬ ‫ב‬
‫יולדים ומגדלים ז ה מזה‪.‬‬ ‫לסנהלרין‬ ‫ופ״ק‬ ‫פ ״ ה אפא ל[‬ ‫ברדלס‪.‬‬ ‫דרב כהנא ב ד ק בקינה של תרנגולין מערב‬ ‫ועשרים י ו ם ‪ :‬לוז‪ .‬קורדל״א שגדיליס‬ ‫ללאו נו׳ דנלרים משמע לננות שבע‬
‫מתענריס זה ומזה ומניקיס זה ננו‬ ‫יתאניס לבנים שני מיני! הן ני׳‬
‫וסוף‬ ‫פוטו׳יש‬ ‫פייה‬ ‫טו‪0‬‬ ‫)לף‬ ‫יו״ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא‬ ‫בו אגוזים קטנים ומשעח פרחיו ע ד‬
‫ינראה לבנות שית יננית שבע שני‬
‫של זה !;חולץ קכז‪.:.‬‬ ‫ברללס ]זו[‬ ‫פ ״ ק לב׳׳ק ) ל ף טז‪.‬ן ]אמרינן[‬
‫בה ביצה מותרת באכילה ביו״ט מ ייאימר לא‬ ‫שעח ג מ ר פריו מ ״(שנים ועשרים‬ ‫מיני! הן כוי נ ל מ ש מ ע בשביעות‬
‫*וגיא‬ ‫אפא‬ ‫זה‬ ‫צכוע‬ ‫ואמרינן‬ ‫אפא‬ ‫י ו ם ‪ :‬כלב לני יום‪ tf» .‬ג מ ר ה צורת‬ ‫יבנלריס נו׳ כצ״ל‪ .‬צ״ק‪ ,‬ש( ןע״ש‬
‫אפעיא‬ ‫מישר‬ ‫מתרגם‬ ‫הצבועים ‪1‬ש״א יג>‬ ‫בדק יפה והלא בדק יפה אימר יצתה רובה‬ ‫לאיתא בנית שיח יע״ש בפי׳‬
‫הולד‪ :‬וכגגדו באילן סבואה‪ .‬כמאן‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫כעין‬ ‫להוא‬ ‫משמעו‬ ‫להכא‬ ‫ברלצס‬ ‫מיהו‬
‫ג‬
‫וחזרה הוה וכדרבי יוחנן דא״ר יוחנן ביצה‬ ‫הרא״ש[‪ ,‬ה( ןיע׳ חושי נ מ ס ׳ ע״ו‬
‫יד‪ .‬ותוס׳ שבועות ינ‪ ,[:‬א( נ״א‬
‫א[ ורבין מבני א ד ם ‪ :‬נ[ מוליד‬ ‫אדם‬ ‫שאכל‬ ‫עץ‬ ‫)ברכות לף מ‪(.‬‬ ‫דאמר‬
‫אפעה‬ ‫מלשינה‬ ‫שניס‬ ‫ויולד לשלש‬ ‫פוטו״ש‬
‫מבפנים מטיל ביצים‪ :‬נ! ביום‬
‫הן'(‪:‬‬ ‫ברדלס‬ ‫מיני‬ ‫וב׳‬ ‫שנה‬ ‫לשבעים‬
‫שיצתה רובה מערב יו״ט י! וחוזרת מותרת‬ ‫הראשון ח ט ה היחה קרי למבואה אילן‪:‬‬
‫אחת לז׳ הס״ל‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫מוליד ביום כלילה מוליד בלילה‬ ‫ת‬

‫ובצ״ל לקמן‪ :‬ו[ בלילה תרנגול‬ ‫והק־פוף‪ .‬ל [ מין חיה הוא מלחשיב‬ ‫א‬
‫הקוף‬ ‫לאוכלה ביו״ט >כל שתשמישו ועיבורו שוה‬ ‫דקל‪ .‬גדילין בו מ מ ר י ם ‪ :‬ברדלס‪.‬‬
‫תשמישו ב־ום מוליד ביום‬ ‫הרואה‬ ‫פ׳‬ ‫ואמר‬ ‫להו נהלי פיל‬ ‫יולדים ומגדלים זה מזה י[ הכל משמשין פנים‬ ‫א פ א ‪ :‬קון*‪ .‬שיניי״א בלע״ז‪ :‬קיפון«‪.‬‬
‫בלילה כוי‪ :‬ה[ ב ‪ -‬׳ ט והלא‬ ‫)ברכות ל ף נז‪ >:‬כל מיני חיות יפי] לחלום‬ ‫תורה אור השלם‬
‫בדק אימר ל א בדק יפה יפה‬ ‫כנגד עורף חוץ משלשה שמשמשין פנים‬ ‫כעין קוף הוא ויש לה זנב ובלשון‬
‫ו ‪ .‬ויאמר ין א ל ה י ם א ל ה נ ח ש‬
‫המפלמ‬ ‫ופ׳‬ ‫*והקיפוף‬ ‫הפיל‬ ‫חוץ מן‬
‫אימר‪ :‬ו[ ״ י ט וחורה מותרת‪:‬‬ ‫ע‬ ‫כנגד פנים ואלו הן דג & ואדם ונחש ומ״ש חני‬ ‫אשכנז מרקצ״א‪ :‬אפעה‪ .‬מ ח ע ב ר אחר‬ ‫בי ע ש י ת ז א ת ארור א ת ה מ כ ל‬
‫ו[ מ ז ה וכל שאין תשמישן‬ ‫אומר‬ ‫>ל״א ר״מ‬ ‫אמרינן‬ ‫) נ ד ה ל ף נג‪(.‬‬
‫שבעים שנה שנולד‪ :‬וימי עיבורו‪.‬‬ ‫ה ב ה מ ה ומכל חית ה ש ד ה על‬
‫ועיבודן שוה אין מולדין ומגדלין‬ ‫אלם‬ ‫לפניהם כשל‬ ‫הולכים‬ ‫ועיניהם‬ ‫הואיל‬ ‫ת ל ת א כי אתא רב דימי <י[ אמרי במערבא‬ ‫גחנף ת ל ך ועפר ת א כ ל כ ל ימי‬
‫זה מ ז ה ה כ ל ‪ :‬ח( דג ונחש‬ ‫ממרגס קריא‬ ‫והוא כוס וינשוף <רקרא יא(‬ ‫משעת ה פ ר ח ע ד שעח ג מ ר » [ פירוח‪:‬‬ ‫בראשית ג יד‬ ‫חייך‪:‬‬
‫ואדם‪ :‬מ[ רב דימי אמר אמרי‪:‬‬ ‫הואיל ודיברה עמהם שכינה תנא גמל אחור‬
‫וקפופא ויש קפוף אחר מין עוף פ ר ק אלו‬ ‫מוכססים‪ .‬מין בנות שוח ולא בנות‬
‫ין לחמשים ושנים‪ .‬ס״א לחמשים‬
‫תנשמת‬ ‫אמר‬ ‫ל ף סג‪(.‬‬ ‫)חולין‬ ‫טריפות‬ ‫כנגד אחור‪ :‬ת״ר תרנגולת לעשרים ואחד יום‬ ‫שוח מ מ ש ‪ :‬מגא הגי מילי‪ .‬דנחש‬
‫י^*‪=^*8‬‬
‫יום וכלב לחמשים ושנים‬
‫יום ובשמעתין מ ש מ ע כגירסא‬ ‫שבעופות‬ ‫באות‬ ‫ואמר‬ ‫שבעופות‬ ‫באות‬ ‫וכנגדה באילן לוז כ ל ב לחמשים יום וכנגדו‬ ‫עיבורו שבע שנים‪ :‬אם מבהמה גחקלל‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫הראשונה‪ :‬יא[ יום וכנגדו באילן‪:‬‬ ‫קפוף ויש גרס קיפול בלל׳׳ת ע״ל וירשוה‬
‫ינ[ שרצים ל ש ש ה חדשים וכנגדן‬
‫באילן תאינה חתול לחמשים ושנים י[ יום‬ ‫מחיה לא כ״ש‪1» .‬ט>שסחוחה יותר‬ ‫)א( ג ט ׳ אס מ נ ה מ ה נ ת ק ל ל‬
‫קיפוף‬ ‫)ישעיה לל> ואי גרס‬ ‫קאת וקיפול‬ ‫מתיה‪) :‬נ( שם אתת לשלש ומאי‬
‫באילן‪• :‬נ| חדשים וכנגדה באילן‬
‫ותרי גווני קיפוף יש בעופות א״כ כי מפרש‬ ‫וכנגדו באילן תות חזיר לששים יום יא[ כנגדו‬ ‫מן חיה שהרי עז ה ׳ חדשים וחחול נ״ב‬ ‫ניהו נצ״ל ותינת שנים נמחק וכן‬
‫גפן כוי חודש וכנגדה באילן זית‬ ‫נסמון‪:‬‬
‫טהורה לתשעה חדשים וכנגדה‬ ‫באות שבעופות קפוף והיט ילענא בהו אי‬ ‫ששה‬ ‫באילן תפוח שועל וכל מיני שרצים‬ ‫]יום[ ו ה א ל״ל ד ה א מכל חיה היינו‬
‫באילן הקל הזאב‪ :‬יי[ שנה‬ ‫שוח‪.‬‬ ‫בנות‬ ‫כתנשמת‪:‬‬ ‫במשוף או‬ ‫איירי‬
‫חדשים וכנגדם באילן תבואה בהמה דקה‬ ‫ארי או א פ ע ה דא״כ ליכתוב מכל החיה‬
‫וכנגדה באילן‪ :‬טי( מוכססין‬ ‫בשניה‬ ‫שלהן‬ ‫*לשביעית‬ ‫משנה‬ ‫על‬ ‫ולא ליבעי ב ה מ ה ‪ :‬אלא להכי כהב‬ ‫לעזי רש׳‬
‫ובנות שות מנה״מ‪ :‬כוון מ ב ה מ ה‬ ‫‪5‬‬
‫בירושלמי ל ! בכל‬ ‫)שביעית פייה מ ״ א ( פי׳‬ ‫טהורה לחמשה חדשים ׳»‪ f‬וכנגדן באילן גפן‬
‫א ח ד לשבע‪ :‬׳![ לעיל סה״ד‬ ‫חרוייהו לומר ל ן כוי‪ .‬והכי מ ש מ ע‬ ‫שיריינ״א‪ .‬סירנה )בתולת‪-‬ים(‪.‬‬
‫ומה ״ד יצתה רובה מעי״ט‬ ‫שנה תונטין בה פירות ופירות שחונטין בשנה‬ ‫בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש וכנגדו‬
‫וחזרה ובלילה יצאת מותרת‬
‫ארור הוא מכל ה ב ה מ ה כ מ ה שהיא‬ ‫ק ו ר ד ל ״ א ]קולדר׳׳א[‪< .‬עץ(‬
‫אחת אין נגמרין ע ל שלש שנים ולא כפי׳‬
‫רבתר‪ :‬יא[ ששניהם מ ש מ ש י‬ ‫‪5‬‬
‫באילן דקל י* טהורה לתשעה חדשים וכנגדה‬ ‫ארורה יותר מ ן החיה כשם שהבהמה‬
‫אלסר‪ ,‬אגוז‪.‬‬
‫מפקין‬ ‫אילנות לא‬ ‫(ל׳‬ ‫ר״ח שפירש גבי‬ ‫שיגי״א‪ .‬קוף‪.‬‬
‫פנים‪ :‬ימן ו־ילדין סה״ד ומה״ד‬
‫עשרים מנייהו כגון‬ ‫בכל שתא ‪ >P‬אלא ל*[‬
‫באילן זית הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס‬ ‫נמקללה מ ן החיה על א ח ת ז׳ ומאי‬ ‫מירקצ׳׳א‪ .‬קוף בעל זנב‬
‫יולדין אם ב א ‪ :‬ג[ פריו אחד‬
‫ועשרים‪ :‬לא[ יום נגמר צורת‪:‬‬ ‫בנות שוח לג׳ י ש נ י ס יפ״ק לע״ז ) ל ף יל‪(.‬‬ ‫(‬
‫והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים וכנגדן‬ ‫ניהו חמור מחתול שבשנה יש ז׳‬ ‫)בגרמנית(‪,‬‬

‫גנ[ גמר פירי הס״ד‪ :‬גנ[ שפחוח‬ ‫גרס מוכססיס בנות שוח מין אחל וכן שמו‬
‫שבבהמה ה ו א יותר מהחיה‬
‫באילן בנות שוח אפעה לשבעים שנה‬ ‫פ ע מ י ם נ״ב כך כמקלל הוא מ ן ה ב ה מ ה‬
‫במסכת למאי !פ׳‪-‬א מ״א> תנן הקלין‬ ‫וקשה‬
‫יי! וכנגדו באילן חרוב חרוב זה משעת נטיעתו‬ ‫אחד‬ ‫טמאה‬ ‫מבהמה גסה‬ ‫כגון‬
‫שהרי‪ :‬גו! בתוספתא רקתני‬
‫ויולדין ומגדלי; מבני אדם‪:‬‬
‫שבלמאי לא נחשלו עמי הארץ עליהן משמע‬ ‫רבינו גרשום‬
‫פירי חשוב נינהו ופ״ק ל מ ס כ ת ע״ז‬ ‫ללאו‬ ‫עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה וימי עיבורו‬ ‫י״ב‬ ‫טמאה גסה‬ ‫לשבע ד ב ה מ ה‬ ‫א מ ר רב יהודה בני ימא‪ .‬אדם‬
‫גה| ביצים מ ן העובד כוכבים‬
‫חדש וחשוב ז׳ פ ע מ י ם י״ב חדש היינו‬ ‫ש ל ים‪ .‬כל שביציו מ ב ח ו ץ חוץ‬
‫בליל י״ט ב׳ בשני ימים טובים‬
‫של גליות אבל לא בשני י׳־ט של‬
‫ג׳‬ ‫ופרק‬ ‫חיורחא‬ ‫חאיני‬ ‫מפרש‬ ‫) ל ף יד‪(.‬‬ ‫שלש שנים נחש לשבע שנים ולאותו רשע‬ ‫מ מ ע י ו כגון ב ה מ ה שביצי׳ חוץ‬
‫ליי לנלריס <לף ס‪ * (.‬כנות שבע ותאנים‬ ‫שנים‪:‬‬ ‫הן שבע‬ ‫אחד לשבע‬
‫ר״ה‪ :‬גו[ מפרש אילן שגדלים בו‬
‫יולע‬ ‫הייתי‬ ‫אילו‬ ‫לאמר‬ ‫מינין‬ ‫לבנים שני‬
‫לא מצינו חבר ויש אומרים מוכסםים »י[ מנא‬ ‫מי‬
‫מ ג ו פ ה מ ו ל י ד נקבתו מ ו ל ד ת ‪ :‬כל‬
‫שביציו ש ל וכר מ ב פ נ י ם כגון‬
‫שקדים‪ :‬גון בתרגום ירושלמי לוז‬
‫וכן מ ק ל שקר )דבטנים ושקדים‬ ‫אומר‬ ‫הייתי‬ ‫כלכלה‬ ‫כתוך‬ ‫שכע‬ ‫שבנות‬ ‫עופות נקבחו מטיל׳ ביצים‪:‬‬
‫מתרגמינן לוזים ירושלמי וכן‬ ‫בנות שבע‬ ‫אסורות‬ ‫ושחומת‬ ‫לבנות‬ ‫תאנים‬
‫הני מילי אמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משום דר׳ יהושע בן חנניא שנאמר‬ ‫כלאים זה ב ז ה לענין ה ג ה ג ה ‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫אלא שזכרותו מ ב ח ו ץ גידו‬
‫מקל שקד( מתרגמי• חוטרא‬ ‫מותרות ונראה בנוח שוח ושבע מיני תאנים‬ ‫ארור א ח ה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מבהמה יא( נתקללה מחיה‬ ‫)מפנים(‬ ‫זכרותו‬ ‫מוליד‪:‬‬
‫דלווא וכן איתא במדרש מקל‬
‫שקה אני רואה מ ה ש ק ד הוא‬
‫הן אלא שבנות שוח רעות כלמשמע במתני׳‬ ‫לא כ״ש אלא לומר לך כשם שנתקללה הבהמה מחיה א ח ד לשבעה ומאי‬ ‫]מבפנים[ מ ט י ל ביצים ו א ו ו ז בר‬
‫כסבור‬ ‫לשביעית‬ ‫ובההיא‬ ‫שבדמאי‬ ‫דהקלץ‬ ‫נמי א ע ״ ג ד ב י צ י ו מ ב ת ו ץ זכרותו‬
‫כ ״ א יום משעי תנטה צה גמר‬
‫סירותיו אף מי״ז בתמוז עד‬ ‫שאין שביעית נוהג בהן ובנות שבע יפות לי[‬
‫ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מבהמה טי[ אחת לשבע דהוה ליה שב שני‬ ‫)היה(‬ ‫מבפנים ה ו א‬ ‫גירו‬
‫ט• באב ובתרגום קהלת וינאץ‬ ‫בשביעית )פ״ה> ובנלרים <לף מ‪(.‬‬ ‫כלמשמע‬ ‫אימא כשם שנתקללה חיה מבהמה א ח ת לשלש ‪ w‬שנים ומאי ניהו ארי‬ ‫]ומשו״ה[ מ ט י ל ביצים‪ :‬מותר‬
‫ל א ו כ ל ה בי״ט‪ .‬הלא נולה בי״ט‬
‫השקד ותציץ אן ריש שקדותא‬
‫בכחשותא מ ן שגריא ותרגום‬
‫היפות אכל ונקראו‬ ‫ומסתמא אלם לי[ מן‬ ‫מחמור כך נתקלל הוא מחיה א ח ת לשלש »‪ >.‬שנים דחוה ליה תשע שנים‬ ‫ו ל א בלילה ה ה א אינה יולדת‬
‫שגרמו‬ ‫ישוח‬ ‫אבלות‬ ‫שבעת ימי‬ ‫שבע מן‬ ‫בלילה ודאי ד א ה מ ו ל ה י א ‪ :‬והלא‬
‫ויגמול שקרים וכפות שגדין ערד‬ ‫מי‬ ‫בדק מערב יום ט ו ב ו ל א ה י ת ד‬
‫אמרו ב מ ד ־ ש וינאץ השקד זה‬ ‫שלשה‬ ‫ביצה <לף כה‪(:‬‬ ‫במסכת‬ ‫כלאימא‬
‫לוז ש ל שדרה ובמדרש מפורש‬ ‫חיה‬ ‫שוחה ומולין הקלקלה ב מ ק ו ל ק ל ‪ :‬ומאי נינהו חמוד מחתול‪ .‬לחמול לנ״כ יום וסימה למ״ל כלב מין‬
‫ה(‬
‫ש ם אימוד יצתה הוכה מ מ ע י‬
‫גבי וינאץ השקה שממנה עתידים‬ ‫תרנגולת מ ע ר ב י ״ ט וחזרה‬
‫עזין הן כלב ]בחיות[ לנקוט חמור מכלב למקולקל ט פ י שהכלב לנ׳ יום י״ל מנין זה מכוון ט פ י להוי * ש נ י ם ‪:‬‬
‫הילכך ל א מ צ א כי ב ד ק וכיון‬
‫אחד‬ ‫שיצאה רובה וחזרה א ו ח ה ביצה‬
‫מתים להחיות לעתיה לבא והוא‬
‫קליבוסת דשבת פרק שואל )לף קנ‪ (5‬אלא שבמדרש קרי לוז ע ל שם השקד‪ :‬גיון דהכי נמי אמרינן באילי תבואה ואע״פ שפי• הקונטרס כמ״ר‪:‬‬ ‫שחזרה מ ט י ל ה אפילו בלילה ומותר ל א ו כ ל ה בי״ט‪ .‬א ב ל ל כ ת ת ל ה אינה מ ט י ל ה ביצה בלילה כ ד א מ ר ן ה־לכך מ ו ת ר ‪ :‬כל ש ת ש מ י ש ו‬
‫נכון לתבואה מין אילן מ ״ מ לענין ברכה לא משתמיט בשום דוכתא שיברכו בכוסס ח ט ה בורא פרי העץ ועוד דהא פשיטא שיש באילנות‬ ‫ועיבורו ש ו ה כגון כ ל ב ה מ ה ד ק ה טהורה שיולדת ל ה ׳ חדשים היינו עיבורן ש ו ה ‪ .‬ו ת ש מ י ש ן ש ו ה פנים כנגד עודף‪ .‬יולדים ומגדלים‬
‫גדולים תותים גדולים מברכין עליהם בורא פרי העץ שהם אילן גמור אבל יש מ ה ם שגדלים כמין עשבים ואמרינן בברכות כל היכא דאי‬ ‫זה מ ז ה כגון רחל מ ת י ש ו ע ו מ א י ל יולרין ז ה מ ו ה ‪ .‬ומגדלין ש מ ת ק י י מ ץ וולרוחיהן‪ .‬ו כ ן נ מ י כ ל ב ה מ ה ג ס ה שעיבורה ו ת ט מ י ש ה ש ו ה ‪:‬‬
‫שקל וכו• פי־ שבאותו מקום שנלקט ממנו והפרי חוזר לשנה אחרת ומוציא פרי אחר מברך פרי)האדמה( ןהעץ[‪ :‬לו אפא ובפ״ק רסנהדרין‬ ‫תרנגולת יולדה לכ״א ימים מ א ח ר שנגמר א ש כ ו ל ביצים ש ל ה וכנגדה באילן ל ו ז מ ש ע ת ה נ צ ת ו ע ד ג מ ר פריו כ ״ א יום‪ .‬ואיכא דאמרי‬
‫פי׳ הקונטרס פוטייש ובספ״ק דכ״ק מפרש מאי ברדלס אפעה ואומר ר״ת דההוא דפ״ק דפסחים מקום שחולדה וברדלס מצוין שם יכולין‬ ‫כ״א יום יושבת ע ל ביציה‪ .‬ל מ ״ ה ‪ :‬כ ל ב )נ״ב( ]ני[ יום מ ש ע ת עבורו ו ע ד ליהתו‪ :‬וכנגהו באילן תאנה מ ש ע ת הנצה ו ע ד ג מ ר פירי‪:‬‬
‫להיות שהוא פוייטוש דמשמע חיה קטנה כעין חולדה אכל ההיא דבב־׳ק אין דומה שיהיה אותו שקורין פוייטוש בלע״ז שאינה עז כ״כ‬ ‫וכנגדו באילן תבואה‪ .‬ד ת ב ו א ה איקרו אילן כמאן ד א מ ר אילן ש א כ ל אדה״ה מ מ נ ו ח ם י ן הוו‪ .‬ש ש ה ח ד ש י ם מ ש ע ת זריעה ע ד שעושין‬
‫ובפי אלו מציאות מ ש מ ע שהוא עז ביוחר דאמר המציל מן הארי מן הדוב מ י הנמר מן הברדלס ומן הנחש ההי אלו שלו מפני שהבעלים‬ ‫שיבולת‪ :‬שוח‪ .‬תאנים חיורתא‪ .‬וימי עיבורו ש ל חרוב ה נ צ ת ו ש ל ש ה שנים אחרונים ש ל ע׳ שנים‪ :‬מוכםסין‪ .‬תאנים רעות‪ :‬אם‪ .‬מ ב ה מ ה‬
‫מתיאשים ממנו ודומה שהוא מין נ ח ש דהא מפרש התם בב״ק דברדלם זה אפא ואמדינן נמי התם צבוע זה אפא וגיא הצבועים מתרגמינן‬ ‫נתקלל ד ב ה מ ה ד ק ה ם א ח ר ת יותר לילד מ ח י ה רקה ק ט נ ה לא כ ל ש כ ן ד ב ה מ ה ר ק ה לה׳ ח ד ש י ם וחיה ד ק ה לנ״ב יום כגון ח ת ו ל ובלב‪:‬‬
‫מישר אפעייא ואפעה דומה שהוא מין נ ח ש כדכתיב אפעה ושרף מעופף וברדלס דשמעתא אומר ר״ת ההויא פוי־טוש כההוא דפסחים‬ ‫א ל א ל מ ה נאמרו מ כ ל ח י ת אלא לומר לך כשם ש ה ב ה מ ה נתקללה מ ח י ה א ח ד ל ש ב ע ומאי ניהו ח מ ו ר מ ח ת ו ל ד ח ת ו ל לנ״ב יום ו ב ה מ ה‬
‫דקאמר שיולד לגי שנים וקחשיב נמי אפעה לעי שנה ומיהו קצת קשה דחשיב ליה הכא בהדי ארי הדאב ודוב ונמר כ מ ו בב״ק ועוד דאפעה‬ ‫ג ס ה ט מ א ה לי״ב ח ד ש דהיינו ש ס ״ ה ימים ו ש ״ נ ימים היינו ז׳ פעמים ני נשתיירו ט ״ ו היינו ז ״ פ נ ״ ב לחתול כ ך הוא נחקלל מ ב ה מ ה‬
‫ושרף מעופף מתרגמינן חויי חורמן מפרחין וגיא הצבועים מתרגמינן אפעי־א אלמא אין הכל אחד‪) .‬והנדפס הוא בשבוש(‪ :‬לאן הפיל הקוף‬ ‫ט מ א ה א ח ה ל ש ב ע ההוה ל י ה ש ב ש נ י ‪ :‬ואימא כ ש ם שנתקללה ח י ה מ ב ה מ ה א ח ד ל ש ל ש ו מ א י ניהו‬
‫והקפוף קיפוף זה מין חיה הוא דחשיב בהדי פיל כי ההוא דברכות פ־ הרואה דאמרינן כל מיני חיות יפין בחלום חוץ מן הפיל הקוף והקיפוף‬
‫ועוד יש קופיף שם שהוא מין עוף כדאמרינן התם כל מיני עופות יפין הן לחלום חוץ מקריא וקפופא ובפרק המפלת לא אמר ר״מ אלא בקריא וקפופא הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כ ש ל אדם ואותו קיפוף הוא תרגום של ינשוף ועוד יש בעופות קיפוף אחר דאנזרינן בפ׳ אלו טריפות‬
‫דתנשמת היא )נאות( ]באותן שבעופות ואמריק נמי התם )דנאות( ןדבאותן שבעופות זה קיפוף ומיהו יש ספרים דגרס התם קיפוד בדלת וכן נראה דאי גרסי קיפוף א״כ לא פי׳ כלום כיון שיש בעופות שני מיני קיפוף היכי ידעינן הי מינייהו קמיירי אי בינשוף או כתנשמת ומצינו קיפוד‬
‫גבי עופות דכתיב בישעיה וירשוה קאת וקיפוד ואצל התנשמת והקאת דכת־ב בקרא מתרגמינן ובותא וקאתא‪ .‬וימי עבורו לגי שנים פייה משעת הפרח ש ל פרי החרוב עד שעת גמר הפידי ולשון עיבורו לא משמע דקאי אפיהי ומיהו לפי גירסא אחת הכתובה בספרים אי אפשר לפרש בענין‬
‫אחר דגרסינן הזאב והדוב והארי והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לגי שנים וכנגדן באילן חרוב חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו עי שנה וימי עבורו ג׳ שנים ואם לא תפרש כן במה הומה חרוב לארי דוב ונמר ולפי גרסא זו לא קשה לעיל מאפעה רלא גרסינן אפעה‬
‫כלל אבל קשה אמאי לא קתני כנגדו באילן בנות שוח דהוי מ מ ש כיוצא בו דתגן במס׳ שביעית רבנות שוח עושין פירות לגי שנים דשביעית שלהם שניה אלא נראה כספרים דגרסי וכנגדו באילן בנות שוח אפעה לעי שנה וכנגדו באילן חרוב ולגי׳ זו מצינן למימר דאימי עבורו דאפעה קאי‬
‫דמתחיל להתעבר לאחר ע׳ ושוהה להוליד ג׳ שנים והשתא אינו הומה מ מ ש לחרוב דגמר פירותיו לעי וכן משמע בעובדא דחו‪:‬י המעגל בתענית ןכג‪.‬ן לפי׳ זה הולך ומפי שבוה דומה לחרוב שצר גמר פירותיו של חרוב ע־ שנה וימי עבורו של אפעה ג׳ שנים לאחר שבעים ללידתו)והנדפס‬
‫הוא בשבוש(‪ :‬לנ[ בירושלמי שבכל שנה חונטין בהן פירות אלא שפירות שחונטין בשנה זו אין נגמרין‪ :‬לגן אלא עשרה )בכל( מנייהו כגון כו• שנים ונראה לר״ת דגרסינן מוכססין בנות שוח והוא מין אחד וכן שמו ומיהו קשה ממס׳ דמאי הקלין שבדמאי ומייתי לה בפי כיצד מברכין דחשיב‬
‫בנות שוח גבי הקלין שבדמאי שלא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע דלאו פירי חשוב נינהו ועוד דפ״ק דעבודת כוכבים מפ־ש בנות שוח תאנים‪ :‬לו[ ופי ארבע נדרים )לף כז ע״א( משמע בנוה שבע כוי מינין הם דאמר אילו הייתי כוי שבע הם בתוך הכלכלה הייתי אומר כוי מותרות‬
‫ונראה דבנות שוח ובנות שבע הכל מיני תאנים‪ :‬להן יפות הם כדמשמע בההיא דשביעית‪ :‬לו[ אדם הראשון מן היפות אכל ולפיכך נקראו בנות שבע על שם שגרמו שבעת ימי אבלות ומה שנקראו הרעות בנות שוח על שם שגרמו שוחה יותר מסתם תאנים לפי שתולין הקלקלה במקולקל‪:‬‬

‫א> צ״ל ריש שזרתך מ ן כחשיתא כשיגדא ותרגום כוי‪.‬‬

 ‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ח‪:‬‬ ‫רבעו גרשום‬

‫א( נ ע ״ י ממצא נ מ ה וכמה‬ ‫מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה‪ .‬דנידרוש מכל החיה שנחקללה יוחר מ ב ה מ ה ‪ :‬יי׳[ ״(]מכל הבהמה כהיב‪ .‬מ ש מ ע מ ב ה מ ה המקוללח יותר‬ ‫ארי מ ח מ ו ר כ ר ‪ :‬ו א י מ א‬
‫הוספות נניאור הינונ קמנו‬ ‫כשם שנתקללה בהמה מחיה‬
‫משם‪ ,‬כ( צ״ק‪ ,‬נ( ס״א שלי נ ה‬ ‫כך נחקלל ואין לך מקוללח בבהמה ג ס ה יוחר מחמור[‪ :‬כך נחקלל הוא מבהמה אחד לשלש‪ .‬כגון בהמה ד ק ה טהורה דעיבורה לה׳‬ ‫א ח ד ל ש ל ש ו מ א י ניהו‬
‫ס׳ ניסתרקי‪ ,‬ח ]צ״ל אייל ה נ‬ ‫חדשים ובג׳ דמני )חלחא( הוי ט ״ ו ‪ :‬אי בעיה אימא מכל הבהמה‪ .‬ד מ ש מ ע מכל ה ב ה מ ה המקוללח יוחר‪ :‬ואיבטיח אימא‪ .‬לשם קללה‬ ‫עז מ ח ת ו ל ‪ .‬ד ח ת ו ל )לני(‬
‫לי רישן יהינ ליה חל רישא‬ ‫]לנ״ב[ יום ועז לה׳ ח ד ש י ם‬
‫לחיותא א״ל אנא רישא לחיותא‬
‫נאמר הלכך קללה חמורה שחוכל לדרוש מן ה פ ס ו ק שדי עילויה‪ .‬ו ה ט נמי איכא לאקשדי ואימא כשם שנחקללה בהמה מחיה אחד לשנים ומאי‬ ‫דהייגו ג׳ פ ע מ י ם נ״ב‪:‬‬
‫אמרי לך אנא דישן אמרי לך‬ ‫ניהו חמור משועל כך נמקלל הוא‬ ‫איבעית אימא מ כ ל ה ב ה מ ה‬
‫א״ל אינעית כוי ס״א[‪,‬‬ ‫כתיב‪ .‬מ ב ה מ ה ש מ ק ו ל ל ת‬
‫מחמור אחד לשנים דהוו להו ‪3‬׳ שנים‬ ‫מי כחיב מכל החיה ומכל הבהמה מכל‬ ‫נינהו עז‬ ‫ומאי‬ ‫לשלש‬ ‫אחד‬ ‫יותר מ ח י ה דהיינו א ח ד‬
‫ה( ]אינלו נ ה מ א ג נ א י ג י י ע ״ י ( ‪,‬‬
‫ו( ]לכליני כך הגי׳ נ ע ״ י‬ ‫אלא איכא לתרוצי קללה שדי עילויה‬ ‫הכא ניחא ט פ י‬ ‫מחתול‪.‬‬ ‫ל ש ב ע כ ד א מ ר ן ‪ :‬איכעית‬
‫ונערוך הגי׳ לנלי[‪ ,‬ז( צ״ק‬
‫הבהמה ומכל החיה כתיב ארור הוא‬ ‫אימא קללה הוא כיון‬
‫ועוד מכל ה ב ה מ ה ומכל החיה כתיב‬ ‫למנקט עז מכלב למ״ד )כלאים פ״יו‬
‫מ׳׳ז‪ ,‬ח( צ״ק ועי׳ רש״י נע׳׳י‪,‬‬ ‫י׳! מבהמה שנתקללה מחיה ואימא כשם‬ ‫ד מ ת ק ל ל רמינן ליה בתר‬
‫מ( מגתמ צ׳׳ק‪ ,‬י( ןעי׳ רש״ש[‪,‬‬ ‫ד מ ש מ ע דמשוס בהמה שיחירה קללתה‬ ‫״ כטז מין חיה לפי שהחשבון‬ ‫ו (‬ ‫מ‬ ‫ב ה מ ה ד נ ת ק ל ל ה טפי מ ח י ה ‪:‬‬
‫ןנרש״י נ ע ״ י איתא‬ ‫נ(‬ ‫על שוס חיה ומצינו חמור מקולל‬
‫שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש ומאי‬ ‫שלהן מכוון ט פ י אחד לשלש אלא‬ ‫שדי עליה‪ .‬ק ל ל ה טפי‪.‬׳‬
‫ארבעינהו‪ .‬נ ח ש וכר ע ל‬
‫לנליני[‪,‬ל( צ״ל למיכל‪ ,‬מ(צ״ל‬
‫למלר זה‪,‬‬ ‫מחתול אחד לשבע‪ :‬לכמה מיעבר‬ ‫ניהו עז מחתול כך נתקלל הוא מבהמה אחד‬ ‫ניחא ליה למיפרך ל[ ככולי עלמא‪:‬‬ ‫ושמום במשמר‬ ‫הנקבה‬
‫ומוליד‪ .‬כמה שוהה עיבורו במעיו‪:‬‬ ‫לשלש דהוה ליה חמיסר ירחי איבעית אימא‬ ‫בי‬ ‫ואוליד ל ת ל ת שני‪ :‬הנהו‪.‬‬
‫דאוליד ל ת ל ת שני ודאי‬
‫דבי אתונא‪ .‬מ ק ו ם ‪ :‬והא משמשי שמושי‪.‬‬ ‫מכל הבהמה כתיב אי בעית אימא קללה‬ ‫מעברא ה ו ו מעיקרא ארבע‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫ואי הוו מעברי לא הוו משמשי שדרך‬ ‫הוא קללה שדי עילויה א>א״ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר‬ ‫שהרביעום‪:‬‬ ‫קודם‬ ‫שני‬
‫)א( ג ט ׳ לקא ע ב י ר מיותא‬ ‫והא קא מ ש מ ש י שמושי‪.‬‬
‫א״צ ורישך לזנוני( ת א ״ מ‬
‫חיה ובהמה מאחר שנחעברה אינה‬ ‫ומוליד א״ל לשב שני והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת הנהו‬ ‫הוה‬ ‫ואי‬ ‫כשההביעום‬
‫ונ״כ ס־׳א ר י ש א א י ת ל ך‬ ‫מקבלה זכר‪ :‬והא חכימי‪ .‬הנהו סבי‬ ‫ה נ ק ב ה מ ע ו ב ר ת וודאי ל א‬
‫ל ז ב ו נ י ‪) :‬נ( ש ם למחוי ל ה ו‬
‫מיעברי הוו מעיקרא ד׳ נ>]שנין[ והא קמשמשי שמושי אינהו נמי משמשי‬ ‫הוה מ ק ב ל ה זכר שכן‬
‫וירדו לסוף ה מ ע ש ה ‪ :‬זיל וכינהו‪ .‬נצחם‪:‬‬
‫קפלי‪ ( » :‬ש ם קפלי לי הגי‬ ‫כאדם והא הכימי אינהו אנן חכימינן מינייהו אי י[ חכימת זיל זכינהו‬ ‫דרך כל ה ב ה מ ו ת ש ל א ח ר‬
‫סנרי אנן עליפינן ד י ת ב י נ ן‬ ‫ביסתרקי‪ .‬כסאוח‪ :‬כי מטא להתם‪.‬‬ ‫ש מ ת ע ב ר ו ת אינן מ ק ב ל ו ת‬
‫לעיל ואינהו לתחת ואי‬ ‫לכרך שלהם‪ :‬טביד חיוהא‪ .‬יטז מחתךט(‬ ‫ואיתינהו לי אמר ליה כמה הוו שיתין גברי אמר ליה עביר לי םפינתא‬ ‫וכר‪ :‬אינהו נמי‪ .‬ה נ ח ש י ם‬
‫יהיבנא להגי ק ט ל י לי‬ ‫מ ש מ ש י כ א ד ם פנים נגד‬
‫הגי סכרי אנן עדיפינן‬ ‫ב ה מ ה ‪ :‬ואנא רישא דחיותא אמרי‬ ‫דאית בה שיתין בתי וכל ביתא ג>אית בה שיתין ביםתרקי עבד ליה כי מטא‬ ‫פנים וכיון ד מ ש מ ש י כאדם‬
‫לאגן קשינן‪) :‬ו( ש פ זטנא‬ ‫לך‪ .‬ב מ מ י ה ‪ :‬סגי‪ .‬צעוד ולך לפני‪:‬‬ ‫לחתם »( ]על[ לבי טבחא אשכחיה לההוא גברא דקא )אי פשיט חיותא א״ל‬ ‫מ ש מ ש י נמי לבתר ד מ ת ע ב ר י‬
‫נכו איכלו ג ה מ א גנאי ד י ד י‬ ‫כ א ד ם ‪ :‬והא חכימי‪ .‬סבי‬
‫נספינתא א׳׳ל ה א י גנרא‬
‫דרי כריכא דקני‪ .‬טול חבילה של קנים‬ ‫רישך לזבוני א״ל אין א״ל בכמה אייל בפלגא דזוזא יהב ליה לסוף י ( א ״ ל י[ אנא‬ ‫דבי אתונא ב ש א ר מילי‬
‫ונו׳ מאי חזי לאזיל ל ה י כ א‬ ‫וכי מ ט י ת ה ת ם נגד ה פ ת ח זקוף‬ ‫רישא דחיותא אמרי לך אמר ליה אי בעית דאישבקך םגי אחוי לי פיתחא דבי‬ ‫ו ח כ י מ י נמי ב ה א י דאמרי‬
‫כצ״ל ותינת ליה נמחק‪:‬‬ ‫ל ת ל ת שני‪ :‬אגן חכימינן‬
‫)ה( ש ם וצא מצי ניה ה ד ר‬
‫החבילה לארץ‪ :‬כמאן דמיחפח‪ .‬כאדם‬ ‫אתונא א״ל מסתפינא דכל דמחוי «> » קטלי ליה א״ל דרי כריכא דקניא וכי‬ ‫מנייהו‪ .‬ואנן ידעינן לכל‬
‫ק ט ל ‪ 0) :‬ש ם אסיקו לי‬ ‫ה ע ו מ ד לפוש‪ :‬אזל‪ .‬ר׳ יהושע‪ :‬אשכח‬ ‫מילתא שפיר מ נ י י ה ו ‪ :‬ויל‬
‫לינני ונףנא מ ה ת ם א מ ר י‬
‫מטית להתם זקפה כמאן דקא מתפח אזל אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי‬ ‫וכנהו‪ .‬כלומר ה ת ע ר ב ע מ ה ם‬
‫דרבגאי‪ .‬אורבים‪ :‬מבראי‪ .‬שלא יצא‬
‫ומי איכא דמצי לאםוקי‬
‫אחד מן הזקנים לחוץ‪ :‬מגוואי‪ .‬שלא‬
‫אפכה‬ ‫מבראי דאי חזו כרעא דעיילא קטלי להו לבראי ודנפקא קטלי להו לגואי‬ ‫כדברי ח כ מ ה ו ע ש ה תנאי‬
‫אמר ומי איכא‬ ‫התם‬ ‫ע מ ה ם אם ת נ צ ח ם שילכו‬
‫ד מ צ י למיבני ביתא בין‬ ‫יניחו אדם ל י מ ס ו ט חזו הנך סבי‬ ‫אשכח‬ ‫לסנדליה קטלי לחו לגואי אפסה לסנדליה י[ קטלי להר לכולהו ]אזל[‬ ‫עמך ואיתיניהו ל י ‪ :‬א״ל‬
‫ש מ י א לארעא אמרי ליה‬ ‫כ מ ה הוו ה נ ה ו סבי א״ל‬
‫מציעתיה לעלמא ונו׳ ומי‬ ‫כרעא דעיילא קטלי להו ]לבראי[׳(‬ ‫ינוקי מלעיל סבי מ ל ת ח ת אמר אי יהיבנא שלמא לחני קטלי לי הני סברי‬ ‫שיתין‪ :‬שיתין כיסתהקי‪.‬‬
‫יימר א מ ר אייתו‪) :‬י( ש ם‬ ‫שהיחה א ס ק ו פ ה החדר עבה י[ ושופטן‬ ‫אנן עדיפינן ‪ w‬דאנן ״ קשינן טפי ואינהו דרדקי אמר שלמא לכו אמרו ליה מאי‬ ‫כסאות מקושטין הרבה‪:‬‬
‫ריחייא לתנירא חייטיה ש ק ל‬ ‫כי מ ט א להתם‪ .‬לאתריהו‬
‫פיסקא מינה ש י א להו‬ ‫סובין או ע פ ר עליה וניכרוח בה פ ס י ע ו ח‬ ‫עבידתיך אמר להו )אנא( חכימא דיהודאי אנא בעינא למיגמר חכמתא‬ ‫ע ל לבי ט ב ח א כוי‪ :‬זקפה‪.‬‬
‫אמר נרוכי לי‪) :‬ח( ש פ‬ ‫האדם וכי חזו כרעא דעיילא קטלי‬ ‫מינייכו אי הכי ניבעי לך אמר להו לחיי אי זכיתו ]לי[ כל דבעיתו עבידו בי‬ ‫כנגד פ י ת ח י ה ן כ מ א ן דקא‬
‫ורצוצא למימ ב ב י ע י ת י ה‬ ‫מ ת פ ח ויראה ל ב נ י אדם כ מ ו‬
‫מהינא‪) :‬נו( ש ם אייתו‬
‫לשומרי ]בראי[ יא[ ט הניחו לבא ו ט‬ ‫ואי זכינא בכו ה ( איכלו <י> גבאי בםפינתא א״ל ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא‬ ‫ש ת ע ש ה כדי לנוח מ מ ש ו א ך‬
‫מרא‪:‬‬ ‫חזו כרעא ד נ פ ק א קטלי להו ]לגוואי[‬ ‫ולא ירגישו בך ובכך‬
‫ולא יהבו ליה מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו יי! מיניה שקל םיכתא רצה‬ ‫א ד ע פ י ת ח ן ‪ :‬א ש כ ח דרבוני‬
‫שהניחוהו לצאח והשומרים לא היו‬
‫הורגים שוס אדם אא״כ נכנס כולו‬
‫לתתאי לא עאל לעילאי עאל אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה גברא דאוזיף‬ ‫מגואי‪ .‬ש ה י ו סובין מ ו ש ל כ י ן‬
‫שם מבפנים ה פ ת ח ו מ ב ח ו ץ ‪.‬‬
‫לעזי רש״י‬ ‫לפגים על כרחן או אחד יוצא כולו‬ ‫וטריף מאי חזא דהדר אוזיף אמר להו גברא אזל לאגמא הטל קמא טונא ולא‬ ‫ואית דאמרי דרבוני שומרים‬
‫ק ב י ל י י ״ א נקיביל׳־א[‪.‬‬ ‫מ ב ר א י ו מ ג ו א י ‪ :‬דאי חוו‪.‬‬
‫יתד‪ ,‬וו‪ ,‬זיז‪.‬‬ ‫לחוץ‪ :‬אפכיה‪ .‬רבי יהושע לסנדליה‬ ‫מצי ביה <ה> » קטיל ומנח עילויה עד דאיחרמי איניש מדלי ליה אמרו ליה אימא‬ ‫רושם כדעא דעיילא ק ט ל י‬
‫פ י ר נ ״ ש ]פירגיי״ש[‪,‬‬ ‫ו ע מ ד על האיסקופה ונראיח פ ס י ע ה‬ ‫לן מילי י[ י׳דבדיאי אמר להו הוה ההוא כודניתא דילידא והוה תלי ליה פיתקא‬ ‫לשומרים ד א ב ר א י ד ש ב ק י‬
‫ציציות‪.‬‬ ‫גברא למיעל‪ .‬ואי ח ז ו‬
‫פשויי״ר ]פושוי״ר[‪.‬‬
‫אחח נכנסה ופסיעה אחח יוצאה‬ ‫וכתב ביה דמסיס בבי אבא מאה אלפא זוזי אמרו ליה וכודניתא מי ילדה אמר‬ ‫רושם כרעא דנפקא ק ט ל י‬
‫ודחפוהו השומרים ויצא וכשבאו הזקנים‬ ‫אזל‬ ‫דגואי‪:‬‬ ‫לשומרים‬
‫מעדר‪.‬‬
‫להו הי ניהו מידי דבדיאי מילחא כי סריא במאי מלחי לה אמר להו בםילתא‬ ‫ר׳ י ה ו ש ע עיין ב ש ע ה‬
‫ראו כן ודימו ששני בני אדם הן אחד‬ ‫דכודניתא ומי איכא םילתא לכודנתא ומילחא מי םרי בני לן ביתא באוירא‬ ‫ש י ש נ ו ה ש ו מ ר י ם ואפכיה‬
‫נכנס ואחד יוצא וקטלינהו לכולהו‬ ‫לסנדל ח ד א ה ע ק ב לפניו‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫דעלמא אמר שם יא[ תלא בין רקיעא לארעא אמר לחו אםיקו לי ליבני וטינא יי(‬ ‫ו ה א ח ד הניח כ מ ו שהוא‬
‫שומרים ואח׳׳כ נכנס רבי יהושע‪:‬‬
‫אן הוא מכל הבהמה אות‬
‫ינוקי מלעיל‪ .‬בעלייה‪ .‬ולהרע נחכוונו‬
‫מציעתיה דעלמא היכא זקפה לאצבעותיה אמר להר הכא א״ל ומי יימר ינ‪ 1‬אייתו‬ ‫ונראה ה א ח ד כנכנס ו ה א ח ד‬
‫כיוצא‪) .‬ונכנס( וכיון ש ר א ו‬
‫מ׳ נמחק‪ :‬ג[ אי חכמיתו‬
‫זיל‪ [1 :‬להתם על לבי‬ ‫שהנותן שלום לעליונים החלה הורגים‬ ‫אשלי ומשחו אית לן בירא בדברא עיילא למתא א״ל אפשילו לי חבלי‬ ‫ש ה פ ס י ע ו ת כך ק ט ל י נ ה ו‬
‫כוי גברא דהוה קא צביד‬ ‫לכולהו שומרים‪ :‬אשכח‬
‫חיותא‪ :‬ו( אייל הב לי רישך‬ ‫אוחו החחחוניס ואומרים אנו הזקנים‬ ‫גרדי‬ ‫מפארי ואעייליה אית לן ריחיא דתבירא חייטיה ‪ o‬אמר כרוכו לי מיניה‬ ‫ינוקי מ ל ע י ל וסבי מ ל ת ח ת‬
‫יהיב ליה רישא דחיותא אייל‬ ‫ולנו היה לך ליתן שלום תחילה והנוחן‬ ‫ואיחייטיה משרא דםכיני במאי קטלי יג[ בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא‬ ‫כדי ל ה ע ל י ל ע ל האדם‬
‫אנא רישא דחיוחא אמרי‬ ‫אם יקדים שלום לאלו‬
‫לך אנא רישך אמרי לך אי‬ ‫שלום לזקנים הורגין אותו הבחורים‬ ‫לחמרא ומי איכא משרא דםכיני אייתו ליה תרי ביעי א״ל הי ח ג ת א אוכמתי‬ ‫או ל א ל ו ‪ :‬סיכתא‪ .‬יתד‪:‬‬
‫בעית‪ [b :‬דמחוי קטלו ליה‪:‬‬ ‫ואומרים הלא אנו חשובים מ ה ם‬ ‫דצה‪ .‬נעצה בכותל לתתאי‬
‫ו[ לסנדליה קטלינהו לכולהו‬
‫והי דזגתא חיוורתי אייתי לחו איהו תרי גביני אמר להו הי דעיזא אוכמתי והי‬ ‫ב מ ק ו ם )שלא( כנגד אבן‬
‫תיבת להו נמחק‪ :‬ו[ דאנן‬
‫שאנחנו למעלה והס ל מ ט ה ‪ :‬מאי‬ ‫דעיזא חיוורתי ורצוצא דמית <י׳> יי[ מהיכא נפיק רוחיה מהיכא רעל נפק אחוי‬ ‫ש ל א ה י ה גקב ל א עאל‪.‬‬
‫קשי טפי ואינהו דרדקי ואי‬ ‫עגידסיך‪ .‬מאי בעיח ה כ א ‪ :‬אי הכי‪.‬‬ ‫דצה לעילאי ב מ ק ו ם בין‬
‫•היבנא שלמא להני קטלי‬ ‫לן מנא דלא שוי חביליה ‪ w‬אייתו ״)כל חד וחד( בודיא פשטוה לא הוה עייל‬ ‫אבן ל א ב ן ש ה י ה נקב ו ע א ל‬
‫ד ח ט מ א אמ ניבעי אנן מינך‪ :‬אי‬ ‫ה כ י נמי פעמים כ ש י ש א ל‬
‫לי הני אמרי אנן צהיפנא‬
‫זכיחו בי‪ .‬אס חנצחוני‪ :‬דמידלו מינה‪.‬‬
‫בתרעא אמר לחו אייתו ‪ m‬מרי ‪ w‬םיתרוה היינו מנא דלא שוו חביליה איתינהו‬ ‫מיוחסת מן הראשונה שמא‬
‫האנן עילאי ואינון תתאי‬
‫אמר להו שלמא לכולהו‬ ‫שמיוחסח מן הראשונה ושואל אותה‬ ‫יי( כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי אמר כולהו חבראי להכא אתו‬ ‫היא תהיה מ ז ל ו ‪ :‬גברא‬
‫חכימאי‪ :‬מ[ דמידלו מינה‬ ‫דיזיף זוזי לאיניש וטריף‪.‬‬
‫שקל שיכתא תתא דצה לא‬ ‫הרי יש לו ללמד הואיל ולא נתנו לו‬ ‫אמר ליה לםפונא שרי ספינתך בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו‬ ‫ו כ ש ב א לגבותן ט ר ף להו‬
‫עאל דלי דצה ועאל אמר‪:‬‬ ‫בצער ע ״ י ב״ד‪ .‬מ א י תזי‬
‫את הראשונה כל שכן זו‪ :‬סיכחא‪.‬‬ ‫כי‬
‫מ[ ביה הדר קטיל‪ :‬י[ מיל׳‬ ‫ד ה ד ר יויף לאיניש אחרינא‪.‬‬
‫דכדי אמר להו הוה לן‬ ‫קביליי״א‪] [ « :‬דצה[ לתחאי‪ .‬דצה‬ ‫א מ ר להו גברא אזיל ל א ג מ א‬
‫ההוא כוי מילי דכדי מ י ל ח א ‪:‬‬ ‫ק ט י ל ט ו נ א קמא דקני והוה‬
‫השפיל ידו ונעצה בכוחל במקום שאין חור ולא על דלי דצה הגביה »[ ]ידו[ ודצה במקום שיש חור ועל‪ :‬גברא דאהי!* וטרין!‪ .‬יי[ שהלוה מ ע ו ח‬
‫יא( שם ס״א שם המפורש‬ ‫כל כך נפיש ד ל א מ צ י‬
‫באוירא‬ ‫גרמיה‬ ‫איתליה‬ ‫לחבירו ולא נפרע ממנו אלא בקושי שטרף לקוחות‪ :‬מאי חזי דהדר אודן*‪ .‬לאחריני ולא נחייסר מן הראשון‪ :‬לאגמא‪ .‬ליער‪ :‬קטיל קמא טונא‪.‬‬ ‫ביה ל מ י ט ע נ י ה וקא מוסיף‬
‫תלא‪ :‬יגן יימר אמר להו‬ ‫חתך שבילה ראשונה ולא מצי ביה להרימו על שכמו‪ :‬הדר קטיל ומגחה טליה‪ .‬הואיל וצריך סיוע אמרים ע ד דמיתרמי׳ איניש ומדלו ליה‪ .‬והאי‬ ‫ו ק ט ל ו מ נ ח עילויה ה ה ו א‬
‫אייתו‪ :‬׳<[ קטלי ליה בקרנא‪:‬‬ ‫טונא אלא להבי מוסיף‬
‫•דן המית בגו ביעיתא‬
‫נמי הואיל והפסיד באמנה ראשונה חוזר ומאמין לאחרים עד שמזדווג לו לאדם נאמן ומשתכר בו‪ :‬מילי דכדי‪ n» .‬דברי רוח‪ .‬ל״א מילי'(דכזיב‬ ‫ו ק ט י ל ומנח עליה דסבר עד‬
‫מהיכא‪ :‬טון חביליה אייתו‬ ‫דברי כזב‪ :‬כודנהא‪ .‬פרידה‪ :‬והיה חלי פיתקא‪ .‬שטר בצוואר הוולד‪ :‬הי ניגהו מילי דכדי‪ .‬אלו הן דברי רוח‪ :‬סיליחא‪ .‬שיליא‪ :‬מפארי‪ .‬עשו‬ ‫דמיתרמי לי איניש דמםייעי‬
‫כל חד ו ח ד בודיא לא גרסי׳‬ ‫לי דאידלי על כתפאי‪ .‬אף‬
‫כל חד וחד דרבי יהושע‬
‫לי חבלים מסובין ואם אינכם עושין שאילחי אף אני לא אעשה שאילחכס‪ :‬חייטיה‪ .‬הפור א ו ח ה ‪ :‬כרוכו לי ״‪ 1‬גרדי מינה‪ .‬הוציאו לי מ מ נ ה‬ ‫האי הדר ויזיף ד ס ב ר הא‬
‫הביאה‪ :‬טון מרי וחצינא‪:‬‬ ‫חוטין כדרך נשים שמוציאין חוטין מן הבגד ותופרין אוחו בהן‪ :‬גרדי‪ .‬בלע״ז פירנ״ש‪ :‬משרא דסכיגי במאי קטלי ליה‪ .‬ערוגה ד ס ט נ י במה‬ ‫בעל ח ו ב כתרא הוא נוח‬
‫יון אייתנהו בספינתא כל חד‬ ‫מן ה ר א ש ו ן ‪ :‬מ י ל י דכדי‪.‬‬
‫קוצרין א ו ח ה ‪ :‬זגחא‪ .‬חרנגולח‪ :‬ורצוצא דמיה‪ .‬אפרוח שמח בקליפחו‪ :‬אחוי לן מגא דלא שוי חבליה‪ .‬הראנו כלי שאינו שוה ה ה פ ס ד‬ ‫משלים של כזב‪ :‬אמר שם‬
‫וחד כי תזא שיתין סימן בת‪.‬‬
‫מדלי‪ .‬מילי‪ .‬דכדיבי‪ .‬אויר‪:‬‬ ‫שהוא מ פ ס י ד ‪ :‬בודיא‪ .‬מחצלת‪ :‬לא על בהרטא‪ .‬שהיה ארוך ורחב יוחר מן ה פ ח ח ‪ :‬אייהו מרי‪ .‬פשרי״ר בלע״ז‪ :‬ומיהרו‪ .‬פחח‬ ‫ותלא נפשיה בין רקיעא‬
‫•חן מ ב ה מ ה ה ס י ד ו מ ה ״ ד‬ ‫לארעא‪ .‬א מ ר ל ה ו אסיקו לי‬
‫הבנין והכותל ע ד שיכנס‪ :‬אייתיגהו‪ .‬יי[ לילמיעל בססינתא הואיל וזכינהו‪ .‬היה מביאם אחד אחד בפני עצמו ומכניסו לחדר‪ :‬וכי‬
‫מכל ה ב ה מ ה כתיב‪ .‬מ ש מ ע‬ ‫ליבני וטונא באוירא ולא‬
‫בהמה המקוללת יותר הסייד‬ ‫חזייה שיחין ביסהרקי‪ .‬סבר כל חבירי יבואו »(כאן‪ :‬אמר ליה‪ .‬רבי יהושע‪ :‬לספוגא‪ .‬רב החובל‪ :‬שרי ספינחך‪ .‬החר ספינתך ולך‪:‬‬ ‫יכלי‪ :‬אמר כרוכו לי גרדי‬
‫והשאר ל ״ ש ‪ :‬ימן תיותא‬ ‫לבי‬ ‫מיניה‪ .‬כלומר ה ו צ י א ו לי‬
‫מנתח ה ב ה מ ה ‪ :‬גן עבה צרה ושופכין‪ :‬גאן שהניחו לבא תיבת כי נמחק‪ :‬כגן מה ״ד תתאי דצה‪ :‬נ»ן הגבי ה ידו ונעצה במקום‪ :‬גון וטריף‬ ‫פתילים מ מ נ ה ו א ת פ ר נ ה ‪ :‬מ ש ר א דסכיני‪ .‬עהוגה ש ל סכינין‪ :‬ורציצה‪ .‬אפרוח ש מ ת בתוך ביצתו‪ :‬א ח ו י לן מ א נ א הלא שוי חביליה‪ .‬כלומר‬
‫שמלוה מעות‪ :‬גהן מיל• דכדי בדברי‪ :‬גז( לי מינה גרדי‪ :‬ג‪ [1‬אייתינהו למיכל‪ :‬גת[ מחתול הוה ניחא ת ב ת הכא נמחק‪ :‬גטו למ״ד כלב‬ ‫ה ר א ה לנו כלי שאינו ש ו ה ה ה פ ס ד ש ה ו א ע ו ש ה ‪ :‬אייתי בודיא הביא מ ח צ ל ת ו פ ש ט ה ולא היחד‪ ,‬יכולה ליכנם ב פ ת ח כ ש ה י א פ ש ו ט ה ‪:‬‬
‫מין‪ :‬צ[ למיפרך אליבא דכולי עלמא‪:‬‬ ‫אמר ל ה ו אייתו מרי וחציני וסתרו ל ב ב א כדי ש ת ה א יכולה ל צ א ת בו אמר היינו מנא כוי‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ט‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ל ו א מיי׳ פ י ״ ג מהל׳ בכורים‬ ‫ב י כליעי‪ .‬פ ״ ה מי אוקיינוס ' [ שבולעות כל מימות שבעולם ופולנוות‬‫ע‬
‫לגי בליטי‪ .‬מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימוח שבעולם שנופלין בו‬ ‫‪ (6‬ןלעיל ל‪ ,[:‬ג( ]לקמן יו‪.‬יח‪.‬‬
‫הל׳ יט ס מ ג עשץ ק מ ר‬ ‫שגועות לב‪ .‬יבמות יט‪ .‬נח‪,[.‬‬
‫טוש׳׳ע י ״ ד סימן שבא סעיף‬ ‫אותן לרך ת ה ו ם לכתיב והים איננו מלא וקשה לכסמוך ק א מ ר‬ ‫ומביאין אוחס על חהוס ופולטוח אומן והיינו לכחיב )קהלח א( והים‬ ‫ג( שה נקגה צ׳׳ק‪ ,‬י ( ]כן איתא‬
‫י‬
‫יג‪:‬‬ ‫שלינהו בתיגרא [ שם כלי ושוב היאך יורלין לתהום ו א י ) י ( מפרש גומא‬ ‫איננו מלא‪ :‬ממני‪ .‬מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם‪ :‬איקשו‪.‬‬ ‫נסוגיא דהכא גגירסת הע״י[‪,‬‬
‫ל ו כ מיי׳ שפ הל׳ כ שמג‬ ‫ה( דממורה שילדה צ״ק‪,‬‬
‫שפ טוש״ע שס סעיף יזו‪:‬‬
‫או חריץ ניחא ויתכן מי בליעי שם מ ק ו ם מ ל א מ ר י>שס בי בליעי אית‬ ‫העיזו ודברו קשות י[ את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות‬ ‫‪ 0‬שיין לע״ב‪ (1 ,‬צ״ק מ״ז‪,‬‬
‫ל ח ג מיי׳ שם הל׳ בא‬ ‫ביה תלמא צלמי חל מ ט י ידי׳ ארישיה‬ ‫קרובים לארצם‪ :‬כסיגדא‪ .‬בכלי‪ .‬ל״א‬ ‫ח( זוהי גי׳ המוס׳ שס‪,‬ט(צ״ק‪,‬‬
‫טוש״ע שס סעיף ט ו ‪:‬‬ ‫י( ]קדושין נ‪] (J ,[:‬מנחות‬
‫חל אליביה במרא לכולהו מתוי ביליה‬ ‫כי מטי לבי בליעי <א> מלא כוזא רמיא מבי‬ ‫בחינארא חבית‪ :‬דשמוט כספייהו‪.‬‬ ‫עח‪ ,[:‬ל( שפירשתי לעיל‬
‫לאחוריה‪ :‬מ א ן ת נ א א״ר ירמיה‬ ‫נשמטו יא[ שכמם‪ :‬וגלו ואזול‪ .‬בלו‬ ‫צ׳׳ל‬ ‫‪(0‬‬ ‫צ״ק‪,‬‬ ‫דנקיגה‬
‫בליעי כד אתו אוקמינהו קמי קיסר חזנהו דהוו‬ ‫נדפרישימ‪ ,‬ג( נדפירשתי לעיל‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ד ל א כר׳ יוסי הגלילי‪ .‬פ ״ ה מאן‬ ‫והלכו לאבדון‪ :‬מ ת נ י ׳ נותן טלה‬
‫מעני א״ל הני לאו נינהו שקל מעפרייהו ושדא‬ ‫בפירקין דף ד ע ״ נ צ״ק‪,‬‬
‫‪ . 1‬ופטר חמור ת פ ד ה ב ש ה‬ ‫תנא י ^ מ ל א מ ר י נ ן שיללה שני זכרים‬ ‫אחד לכהן‪ .‬בפדיון ד מ מ ה נפשך מד‬ ‫ש( דייה ופודה‪ ,‬ט( נותן הובר‬
‫ואם ל א ת פ ד ה וערפתו בל‬ ‫אינו נוחן אלא חל טלה לכהן וקשה‬
‫עילוייהו אקשו לאפי מלכא אמר ליה כל‬ ‫מינייהו בכור שסטר אח הרחם‪ :‬זכר‬ ‫לכה! צ״ק‪ ,‬פ( מוכח דמפריש‬
‫בכור בניך ת פ ד ה ו ל א יךאו‬
‫שמות לד כ‬ ‫פני ריקם‪:‬‬ ‫לפי׳ י ה להכא אפי׳ ר״י הגלילי מולה‬ ‫דאייתי‬ ‫דבעית עביר בהו ‪ w‬א[ אייתינהו מיא‬ ‫ונקגה‪ .‬ואין ידוע אס ימ זכר חחלה‬
‫כ ר ו ק לקמןכצ״ל צ״ק‪,‬צ(צ״ק‬

‫‪ .2‬ו ה ע ב ך ת ב ל פ ט ר ך ח ם‬ ‫מללא קתני במתניחין ויצאו שני‬ ‫מבי בליעי שדינהו בתיגדא אמר להו ח מליוה‬ ‫והרי הוא בכור או נקבה יצאמה‬
‫לי; וכל פ ט ר שןי־ ב ה מ ה‬
‫א ש ר יהק־ז ל ף ה ן ב ך י ם‬
‫‪:‬‬

‫ראשיהן באחל כלקתני בפרק שני‬ ‫להו ואיזילו לכו מלו ושדו ביה קמאי קמאי‬ ‫חחלה ואין כאן ׳»[ בכור‪ :‬מפריש טלה‪.‬‬
‫שמות יג יב‬ ‫ליי‪:‬‬ ‫)לקמן יז‪ (.‬וטון ללא ראינו שיצאו בבת‬ ‫ובלע להו מלו עד דשמיט כתפייהו ובלו להו‬ ‫משוס ס פ ק ו מ פ ק י ע עליו קדושח פ ט ר‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ג ם ־ א כי מטי לני בליעי‬
‫אחח מ ס פ ק לא אמרי׳ בבת אחת יצאו‬ ‫ואזול‪ :‬מ ת נ י ׳ א חמורה שלא ביכרה וילדה שני‬ ‫חמור‪ :‬והוא לעצמו‪ .‬שהוא בעצמו‬ ‫א י ת ב י ה ת ל ת א צ ל מ י ונו׳‬
‫אפי׳ לר״י הגלילי ללא ש ט ח א וצריך‬ ‫יאכל הטלה ולא יחננו לכהן דכהן הוי‬ ‫נדאיתא נתוססות‪ (5) :‬ש ם‬
‫מוסף רש״י‬ ‫זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש‬ ‫א י י ת י ה נ ה ו מיא‪) :‬ג( ש ם‬
‫» ‪ t‬לפרש לנהי ל מ ס פ ק מולה ר׳ יוסי‬ ‫מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא‬
‫פ ו ד ה בו‪ .‬בשה‪ ,‬פ ע מ י ם‬ ‫טלה אחד לעצמו שתי ‪ n‬חמוריו כ ש ל א ביכרו‬ ‫נמשנה אין כ א ן לבה! נלופ‬
‫ה ר ב ה ‪ .‬שאס חזר וקנאו מן‬ ‫הגלילי לאין נוחן לכהן אלא ח ל טלה‬ ‫עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא‬ ‫ונו׳ ו י ל ד ו שני נוי ו פ ו ד ה ‪:‬‬
‫הכהן לאחר שנמנו לו‪ ,‬חוזר‬ ‫מ ״ מ ב ס פ ק מ ו ע ט טוב להחמיר בלבר‬
‫וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן זכר‬ ‫ליכא דאפי׳ פ ט ר חמור גמור שפדאו‬ ‫)ו> ח ו ם ׳ ל״ה ני נליעי ונו׳‬
‫וסודה נו פ ט ר חמור אמר‬
‫) ל ע י ל ד‪.(.‬‬ ‫ולהפריש טלה י ח שני לעצמו‪:‬‬ ‫ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד‬ ‫בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו‬
‫ואי ה ו ה מפרש וכו׳ ויחנן‬
‫ש מ ו בי נליעי ה ס ״ ל והשאר‬
‫י( א מ ר ד כ י()אשי( מין כמינו אינו‬ ‫לכהן שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי‬ ‫כדקמני במתניתין ואס מ ת נהגה‬ ‫שייך לגמרא‪:‬‬

‫חוצץ‪ .‬שימה ‪3‬פ׳ בהמה‬ ‫נקבות אין ‪ w‬ח לכהן כלום נ אחת ביכרה ואחת‬ ‫בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ה מ ק ש ה )חולין ע‪ (.‬בעי כרכמו מ א ח ו ת ו‬ ‫שלא ביכרה מ וילדה שני זכרים נותן טלה אחד‬ ‫נותן את הטלה לכהן יי[ ד מ מ ו נ א הוא‬
‫‪ [6‬בהו אייתי הנהו מיא‪:‬‬ ‫י‬
‫רבינו גרשום‬
‫נ( מליהו להאי‪ :‬נ[ שתי‬
‫והוציאתו מ ה ו י״ל מ הכא מקצת ס ג ר‬ ‫לכהן זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו‬ ‫והכא ליכא גזל ל ס פ ק הוא‪ :‬שני‬ ‫הרי החזיר להם ת ש ו ב ה כל‬
‫חמוריות ש ל א ‪ :‬ו[ אין כאן‬ ‫איכא למימר ט פ י במינו אינו חוצץ‬ ‫חמורים כוי זכר ונקכה כוחן טלה‬ ‫ש ש א ל ו ה ו ונצחם ואייתינהו‬
‫לכהן‪ :‬ה[ ביכרה וילדו שני‪:‬‬
‫שנאמר ‪ 1‬ופטר חמור תפדה בשה מן הכבשים‬ ‫כל ח ד ו ח ד‬ ‫לםפינתא‬
‫אי נמי אחותו ה ר א אינו מינו ט פ י‬ ‫מי[ לכהן‪ .‬בשביל הזכר‪ :‬או שגי זכרים‬
‫ו( ופודה בו‪ :‬ו[ מת‪ .‬עיין‬ ‫ומן העזים זכר ונקבה גדול וקטן תמים ובעל‬ ‫ב ב י ת י ה ‪ :‬כי מ ט א לבי‬
‫תוספות מנחות )לף סז ע״א(‬ ‫מאחיו עול יש לומר רוקא משוס‬ ‫א‬
‫ונקכה‪ .‬לחלא יללה זכר וחלא יללה‬ ‫בליעי‪ .‬מקום שיש בים‬
‫כוכבים‪:‬‬ ‫עובד‬ ‫ד״ה‬
‫להוציאמו שסייעה אחותו בהוצאתו‬ ‫מום י! *פודה בו פעמים הרבה נכנם לדיר‬ ‫זכר ונקבה‪ :‬גוחן טלה אחד לכהן‪.‬‬ ‫שבולעין מים אתרים ואיכא‬
‫‪ [0‬הזכרים‪ .‬עיין בתוספות‬ ‫דאמרי היינו בארה ש ל‬
‫לקמן )דף מנ ע״א( ד׳יה‬ ‫ל מ ס ס ק א לן ללילמא הויא‬ ‫הוא‬ ‫להתעשר ואם י! מת נהנין בו‪ :‬ג מ ׳ מאן‬ ‫ל ה א איכא חל זכר ולאי בכור ואילך‬ ‫מ ר י ס ‪ :‬ד ה ו ו מעני‪ .‬כמי‬
‫הזכר‪ :‬ט[ כאחד ואף על גב‬ ‫חציצה אבל אם לא סייעה להוציאו‬ ‫תנא אמר ר׳ ירמיה דלא כרבי יוסי הגלילי‬ ‫ל ה ר ס פ ק לשמא הנקבה יצאתה‬ ‫שגלה מ מ ק ו מ ו ולא היה‬
‫דמצמצמי חד הוא דקדוש‬ ‫להם מענה לשון‪ :‬אקשו‬
‫ועוד‪ [< :‬קשוח אל המלך‪:‬‬ ‫פשיטא ללא הויא חציצה וא״ת‬ ‫נ>דאי רבי יוסי הגלילי האמר אפשר לצמצם‬ ‫תחלה מפריש טלה והוא לעצמו‪:‬‬ ‫ל א פ י מלכא‪ .‬כ ש ה ר ג י ש ו‬
‫׳‪ (6‬נ ש מ ט ו פרקי שכמם‪:‬‬ ‫ני[»(]לאביי[ למוקי מתני׳ כר׳ יוסי‬ ‫אמר אביי אפילו תימא רבי יוסי הגלילי‬ ‫שני זכרים ושתי כקכות‪ .‬ס פ ק הן‬ ‫עפרם גבה ל ב ן על עפרתן‬
‫ינ( אס יצא זכר‪ :‬י<[ באן דין‬ ‫ו א ק ש ו לאפי מ ל כ א והיו‬
‫בכור‪ :‬יי[ לכהן דממונו‬
‫הגלילי לאפשר לצמצם ו א פ ״ ה אינו‬ ‫שאני התם דכתיב *‪ 2 1‬הזכרים לה׳ וליגמר‬ ‫דשמא כל חד וחד יללה זכר ונקבה‬ ‫מ ש י ב י ן דברים לפני ה מ ל ך‬
‫ה ו א ‪ :‬נו![ טלה אחד לכהן‪:‬‬ ‫נותן כי אס טלה אחל לכהן משום‬ ‫ושמא ‪ w‬נקבוח יצאו חמלה הילכך‬ ‫ב ג א ו ה ‪ :‬א״ל‪ .‬לר׳ י ה ו ש ע‬
‫טי( ושמא הנקבות יצאו‪:‬‬ ‫מיניה הא מיעט רחמנא הזכרים איכא דאמרי‬ ‫כל ד ב ע י ת עביד ב ה ו ‪:‬‬
‫לכתיב הזכרים אמאי לא יי[ אמר כל‬ ‫אין כאן לכהן כלום אלא מפריש‬
‫׳![ בין שה נקבה‪ :‬מז[ כר•‬ ‫לימא דלא כרבי יוסי הגלילי דאי רבי יוסי‬ ‫שרנהו בחיגרא‪ .‬בכלי בכד‬
‫יוסי הגלילי‪• :‬ט[ אוקיינוס‬ ‫שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו‬ ‫לאסקועי‬ ‫טלאים‬ ‫שני‬ ‫עליהן‬ ‫ג ד ו ל ‪ :‬ע ד ד ש מ י ט כתפיהו‪.‬‬
‫שבולעים כל מימות שנופלין‬
‫ולא קלוש לא זה ולא זה ר״ל ללא‬ ‫הגלילי האמר אפשר לצמצם אמר אביי אפי׳‬ ‫איסוריהן והן לעצמו‪ :‬אחת ביכרה‬ ‫מינייהו וכלו ואזיל‪ :‬ח מ ו ר ו‬
‫בו ומביאי! אותן עד התהום‬ ‫ש ל א בכרה‪ .‬ש מ ע ו ל ם לא‬
‫ופולטות אותן דכתיב והים‪:‬‬ ‫מ ס ת ב ר למימר ה ט אלא ברבר התלר‬ ‫תימא רבי יוסי הגלילי שאני התם דכתיב‬ ‫וכו׳ זכר ונקבה מפריש טלה והוא‬ ‫ילדה אלא ע כ ש י ו וילדה‬
‫‪ [5‬בתיגרא דהיינו כלי אחד‬ ‫במעשה כההוא '(לקלש שתי אתיות‬ ‫הזכרים לה׳ בשלמא לר׳ ירמיה דלא מוקי‬ ‫לעצמו‪ .‬דשמא אומה שלא ביכרה‬ ‫כ׳ וכרים‪ :‬נותן ט ל ה א׳‬
‫ואם בתוך כלי השליכום‬ ‫לכהן‪ .‬ב ש ב י ל פדיון אותו‬
‫היאך יורדים מתוך הכלי‬ ‫ומולה שנשחטה על שמונים חלומי>‬ ‫לה כרבי יוסי הגלילי היינו דלא קתני ויצאו‬ ‫ילדה את ה נ ק ב ה ‪ :‬שנאמר ופטר‬ ‫שיצא ת ח ל ה ‪ :‬ואם ילדה וכר‬
‫לתהום ואי הוה מפרש‬ ‫אבל קלושה הבאה מאליה לא אמר‬ ‫שני ראשיהן כאחד אלא לאביי ליתני ויצאו‬ ‫חפדה בשה‪ .‬ארישא קאי‬ ‫חמור‬ ‫ונקבה ואינו יודע איזה יצא‬
‫בתיגדא גומא או חריץ הוה‬ ‫ראשון אי הזכר ש ה ו א ק ד ו ש‬
‫ניחא טפי ויתכן בי בליעי‬
‫הכי ו א ע ״ ג לשייך למימר הי מינייהו‬ ‫שני ראשיהן כאחד ‪ 19‬ועוד תניא חמורו‬ ‫כלומר מנא לן דפדיון פ ט ר חמור‬ ‫בבכורה מ פ ר י ש ט ל ה א ח ד‬
‫שם מקום כדמשמע במדרש‬ ‫מייתית הי מינייהו מ פ ק מ ואם מ א מ ר‬ ‫בשה שנאמר ו פ ט ר חמור ת פ ד ה‬ ‫כדי ל ה פ ק י ע ק ד ו ש ת בכור‬
‫בי בליעי אית ביה כו׳‬ ‫שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני‬ ‫ס פ ק ל ה פ ק י ע איסורו‪ :‬והוא‪.‬‬
‫מ ל ק א מ ר נהי ל א ״ א לצמצם מציצה‬ ‫בשה‪ :‬זכר ונקבה‪ .‬בין שה זכר בין יי[‬
‫ארישיה וחד מחוי אליביה‬
‫מיהא איכא מ ש מ ע ל ה ״ ק נהי ל א ״ א‬
‫ראשיהן כאחד רבי יוסי הגלילי אומר שניהן‬ ‫»(נקבה‪ :‬ופודה בו פעמים הרבה‪.‬‬
‫אותו ט ל ה יהיה ל ע צ מ ו ש ל‬
‫מחוי‪:‬‬ ‫דכולהו‬ ‫דבתרא‬ ‫ישראל ויהיה חולין גמור‬
‫‪ [65‬תנא דחמורו כו׳ שני‬
‫לצמצם ולין הוא שיקלש ה א מ ל לרבנן‬ ‫לכהן שנאמר הזכרים לה׳ והא כי כתיב האי‬ ‫שאס חזר כהן ונתנו לו לישראל רש‬ ‫ומותר ל א ו כ ל ו מ ״ ט מ ש ו ם‬
‫זכרים‪ :‬גג[ לפירושו הבהא‬ ‫דאמרינן ה מ ו צ י א מ ח ב ר ו‬
‫אפילו ריה״ג מודה דלא‬ ‫חציצה מיהא איכא ולא היה לו להיות‬ ‫בקדושת הגוף הוא דכתיב אלא משום‬ ‫לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו‪:‬‬ ‫עליו הראיה וכיון ש ה כ ה ן‬
‫קתני‪ ( » :‬וצריך‪ .‬ס״א ונראה‬ ‫קלוש מ ש מ ע ראי הוה אפשר לצמצם‬ ‫שנאמר הזכרים לה׳ תיובתא דאביי תיובתא‬ ‫נכגם כוי‪ .‬מפרש בגמ׳ ף א ‪ : [ .‬נ מ ׳ מאן‬ ‫אינו יכול להביא ראיה‬
‫גו[ ט ל ה א ח ד‬ ‫לפרש‪:‬‬ ‫שהזכר יצא ראשון ה ל כ ך‬
‫לעצמו‪ .‬לאפקועי איסורא‬ ‫היה אז קשה לן היאך קלוש בלא ט ע ם‬ ‫ורבנן‬ ‫תנא‪ .‬דחמורה שלא ביכרה וילדה שני‬ ‫ה ו א ל ע צ מ ו של ישראל‪:‬‬
‫ומדלא נקט ברישא מפריש‬ ‫חציצה ו מ ה קשה והא י **[)פריך( נפרישית[ ללא אמר כל שאינו ןכו׳[‬ ‫זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד ט ל ה ‪ :‬דלא כר׳ יוסי הגלילי‪ .‬דאמרינן‬ ‫זכר ונקבה‪ .‬ש א ח ת ילדה‬
‫והוא לעצמו משמע שאינו‬ ‫וכר ו א ח ת י ל ד ה נ ק ב ה נותן‬
‫צריך ומיהו קשה לפי• זה‬ ‫בבת אתת כו׳ אלא בלבר המלר ברבור וי״ל ל ה ״ פ נהי ל א ״ א לצמצם‬ ‫לקמן בפ׳ הלוקח עובר פ ר ת ו ) ד ף יז‪ (.‬רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים‬ ‫ט ל ה א ח ד לכהן‪ .‬בשביל‬
‫דהא בסיפא דקתני שני‬ ‫ו ל ה ט ניחא לרבנן שאין שתיהן קלושין מ ט ע ם הזכרים כמו לרבי יוסי‬ ‫ר׳ יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד‬ ‫אותו שילדה וכר‪ :‬שני‬
‫זכרים ונקבה נותן טלה אחד‬ ‫וכרים ו ש ת י נקבות‪ .‬שכל‬
‫לכהן צריך להפריש ט ל ה‬
‫הגלילי ללא אפשר ל[ למילרש להו הזכרים כיון לסבירא להו אי אפשר‬ ‫ושניהן בכורות‪ :‬שאני החם דכתיב‪ .‬גבי רחל‪ :‬הזכרים לה'‪ .‬ד מ ש מ ע‬ ‫א ת ר ילדה זכר ונקבה ואינו‬
‫לעצמו אע״ג דלא קתני ואין‬ ‫מכל מ ק ו ם ליהוי חציצה‪ :‬ז כ ר ונקבה מפריש ט ל ה לא[ לעצמו‪ .‬וא״מ‬ ‫שנים אבל בפטר חמור דלא כמיב ביה הזכרים א״נ אפשר לצמצם לא‬ ‫יודע איזה יצא ר א ש ו ן ‪:‬‬
‫לפרש נמי דדייק דמתניתין‬ ‫אין כאן ל כ ה ן כלום‪ .‬אבל‬
‫לר׳ יוסי הגלילי לי[ ל א מ ר אפשר לצמצם אס יצאו שניהם בבת אתת אין‬ ‫קדשי‪ :‬וליגמר מיניה‪ .‬בכור בהמה ט מ א ה מ ב ה מ ה ט ה ו ר ה ‪ :‬הא מיעט‬
‫ביצאו שניהם כאחד וחד‬ ‫יפריש ב׳ טלאים ל ע צ מ ו ‪:‬‬
‫מינייהו קדוש משום דאי‬ ‫הזכר קלוש ל>לפי מ ה שסי׳ לעיל ל»[ נקבה חוצצת ועור מנן לקמן בפ׳‬ ‫רחמנא הזכרים‪ .‬ה ״ א יתירה מ ש מ ע זו ולא אחרת‪ :‬בשלמא לר׳ ירמיה‬ ‫א ח ה שבכרה ככר ו א ח ת‬
‫לאו הכי מאי ק מ ״ ל דכמה‬ ‫ש נ י ) ד ף ק‪ (:‬זכר ונקבה אין לכהן כלום מ ש מ ע לקאי איצאו ב׳ ראשיהן‬ ‫ולא מיקי לה כרבי יוסייה ‪ .‬דקמסרש ט ע מ א דמתנימין משוס ) ט ע מ א (‬ ‫ש ל א בכרה מ ע ו ל ם אלא‬
‫ענינים קתני במתניתין דלא‬ ‫ע כ ש י ו וילדו ב׳ זכרים כוי‪:‬‬
‫קמ״ל מידי ונראה דדייק‬ ‫כאחת לרישא שהנקבה מבטלת בכורת זכר שגס היא לח פ ט ר ה בכורת‬ ‫דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש ה א ח ד מחלה דהוי פ ט ר רחם היינו דלא‬ ‫ש נ א מ ר ו פ ט ר ח מ ו ר וגוי‪.‬‬
‫דלא כר׳ יוסי הגלילי מדלא‬ ‫רחם וא״כ סמוך מיעוט לבבח אחמ למחצה לנקבות קולמוח והוו להו‬ ‫קתני במתני׳ יצאו שני ראשיהן כאחד כי ה י ט דמני לקמן בפירקין <דף‬ ‫האי ש נ א מ ר לא מ ש מ ע ע ל ה‬
‫תנא התנא שניהם כאחד‬ ‫ד מ ל ת א ד ק א מ ר אלא בבא‬
‫נותן שני טלאים לכהן דאם‬ ‫זכרים ק ולמיס מ י ע ו ט א וי״ל ״(כלפריך לעיל לי[ בספק מ ו ע ט החמירו‬ ‫יז‪ (.‬גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי ד ה א לא אפשר‪ :‬אלא לאגיי‪.‬‬ ‫ל ח ו ד ה ק א מ ר כלומר האי‬
‫איתא דחייב שני טלאים‬ ‫להפריש טלה לעצמו‪ :‬ש ת י חמוריו ש ל א נ כ ד ו וילדו שני זכרים נותן‬ ‫דאפשר לצמצם ו ט ע מ א משוס מ י ע ו ט דהזכרים ליתני ויצאו‬ ‫דכתיב ופטר תמור תפרה‬
‫הוי ליה למיתני‬ ‫לכהן‬ ‫ב ש ה לא שנא ב ש ה ל ח ו ד‬
‫כדקחני שאר ענינים‪ .‬ותיבת‬
‫שני טלאים לכהן‪ .‬הכא ניחא לאצטריך לאשמועינן לי[ אין פולה וחוזר‬ ‫ראשיהן כאחמ דשמעינן מינה רבותא‪ :‬ועוד חגיא‪ .‬בהדיא דאפי׳‬ ‫אלא אפי• בעז או בזכה‬
‫‪5‬‬
‫שני ל ״ ש ‪ [99 :‬י״ל דהכא‬ ‫ופולה כל זמן שלא ניתן ליל כהן *כלפריך לעיל בפירקא <דף ר‪:‬י«( אבל‬ ‫בבהמה ט מ א ה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן‪ :‬כקדושת הגון*‪.‬‬ ‫או בנקבה או בגהול או‬
‫דמקצת הרחם פנוי איכא‬ ‫ב ק ט ן או בתם או ב ב ע ל‬
‫לקמן פ ״ ב דקתני ט האי גוונא גבי בכורות בהמה ט ה ו ר ה ליכא‬ ‫בבהמה ט ה ו ר ה ‪ :‬אלא משום שנאמר הזכרים‪ .‬בבכור בהמה‬
‫למימר טפי דמין במינו אינו‬ ‫מום כשר ל פ ד ו ת ‪ :‬ו פ ו ד ה‬
‫חוצץ ומיהו קשה אמאי נקט‬ ‫למימר הכי י״ל לי[ קמ״ל לא תלינן להעמיל ה מ מ ו ן בחזקת בעלים‬ ‫טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה ״ ה לפטר חמור‪:‬‬ ‫בו פעמים הרבה כ ל ו מ ר אם‬
‫התם כדכתו אחותו הא‬
‫אפילו כרבו אחיו נמי וכ׳׳ת‬
‫שהאחח ט נ פ ה ונמוח הוולל ואחת יללה שני זכרים ומיהו לקמן פרק‬ ‫לימא‬ ‫בא לידו אותו ש ה שנתנו‬
‫לכהן בפדיון פ ט ר ח מ ו ר‬
‫דנקט אחותו משום דאז‬ ‫יש בכור )דף מח‪ >:‬קתני כ ה ״ ג גבי נשים ליכא למימר הכי שכל אתת יולעת בעצמה מ ה שיללה ר״ל אגב לתנייה הכא תנייה ה ת ם א״נ‬ ‫א ח ד וחזר ה כ ה ן ומכרו לו‬
‫ליכא קדושה כלל אבל‬ ‫ע‬
‫ניתא ליה לפרש כל גווני ו א ע ״ ג ללא צריט כלקתני זכר ונקבה >נותן אתל לכהן ללא צריכא כלל‪:‬‬ ‫או נתנו לו יכול ל פ ד ו ת בו‬
‫באחיו קדוש או האי או האי‬ ‫באותו שה פטר חמור אחר‬
‫לא אפשר לומר כן דהא תנן‬ ‫ש נ י זכרים ו נ ק נ ה נותן ט ל ה א ח ד לכהן‪ .‬לכאורה * מ פ ר י ש טלה אחד מ ס פ ק לעצמו וכן מוכח לקמן פרק שני )דף יח‪ (:‬לגבי שני זכרים‬ ‫בכל עת שיבא לידו יכול‬
‫צ‬
‫כפ׳ יש בכור ]<דן מו עייבן‬ ‫ונקבה ל״[ אחל לו ואחל לכהן >)למוכת( משוס לקרישת בכור תלה על שמיהם וכן פי׳ ל»[ בקונטרס מפריש עוד טלה והוא לעצמו‪:‬‬ ‫לחוור ולפדות בו או ש א ם‬
‫שניהם אינן בכור לא לנחלה‬ ‫היה כן ש ה פ ר י ש ו ל ע צ מ ו‬
‫לאפקועי‬
‫ולא[ לכהן והאי נמי לההוא‬ ‫כ ד א מ ר ן ונולד ל ו פ ט ר ח מ ו ד‬
‫דמי אלא דפליג התם ר״ש ועוד בילדה ב׳ זכרים אמאי נותן טלה אחד לכהן אימא ה א ח ד כרך אח חב׳ ויצא דרך מהגלותיו ואע״ג‬ ‫א ח ר ודאי יכול ל פ ד ו ת ו באותו ש ה ע צ מ ו ואוחו ט ל ה ש ה פ ר י ש ו ל ע צ מ ו הוי חולין גמורין ונכנס לדיר ל ה ת ע ש ר עם שאר כ ב ש י ו ‪ :‬ואס‬
‫דטובא לאו הכי נפקי דהא קי״ל אין הולכין בממון אחר הדוב והול״ל טלה והוא לעצמו וצריך לתרץ דאחותו הויא חציצה והא הוי‬ ‫מ ת נהנה בו ישראל ש ה פ ר י ש ש ה ליתנו ל כ ה ן ב ש ב י ל פ ט ר ח מ ו ר והאי ולא ה ס פ י ק ליתנו ל כ ה ן ע ד ש מ ח נהנה בו כ ה ן בעורו ו ב נ ב י ל ת ו‬
‫אינו מינו כוי‪ :‬ני[ לאביי דמוקי‪ :‬נז[ לא אמריי כל‪ [ » :‬אינו ובבת א ח ת לא יקדש לא זה ולא זה‪ :‬נט[ והא פרישית דלא כוי שאינו בזה‬ ‫ד מ ע י ד נ א ד א פ ר ש י ה זכה בו כ ה ן וברשותיה ק א י ‪ :‬ד א י ריה״ג‪ .‬הא אמר באידך פירקין ד א פ ש ר ל צ מ צ ם כדאמדי׳ ריה״ג אומר שניהם‬
‫אחר זה אפילו בבת‪ :‬לן אפשר לצמצם למידרש‪ :‬ל*[ ט ל ה והוא לעצמו‪ :‬לנ[ על תיבת דאמר ועל תיבת לצמצם נרשם קו למעלה להורות‬ ‫לכהן שנאמר הזכרים לה׳ הכא נמי אי ר׳ יוסי ה ו א נותן ב׳ טלאים ל כ ה ן מ י ב ע י ליה ד ה א אית ליה א פ ש ר ל צ מ צ ם דיצאו שניהם כ א ח ת ‪:‬‬
‫כי לפ״ד ראוי למחקו‪ :‬לנ[ לעיל שהנקבה חוצצת‪ :‬לו[ היא פוטרת את הרחם וא״כ‪ :‬לה! לעיל דבספק מ ו ע ט ‪< :‬ו[ לאשמועינן דאין פוהה‪:‬‬ ‫שאני התם‪ .‬גבי בכור ב ה מ ה ט ה ו ה ה הזכרים ל ה ׳ מ ש מ ע שניהם אבל הבא בפדיון פ ט ר ח מ ו ר לא כתיב הזכרים‪ :‬ה א מ י ע ט ר ח מ נ א‬
‫ל‪ (1‬י״ל דקמ״ל לא‪ :‬לת[ ונקבה דקתני אחד‪ :‬צט[ פי• שם בקונט׳ דמפריש עוד ט ל ה ‪:‬‬ ‫הזכרים‪ .‬דכתיב הזכרים אחדינא דמייתר כל פ ט ר רחם הזכרים ל מ ע ט אחריני דהני ד ק ד ו ש ת ה ג ו ף נינהו הזכרים לה׳ תרוייהו א ב ל‬
‫ב ק ד ו ש ת דמים ל א ‪ :‬ב ש ל מ א לר׳ ירמיה‪ .‬דפסיק ו א מ ר דלא כר׳ יוסי היינו הלא קתני הבא ב ח מ ו ר שלא בכרה ויצאו ראשיהם כ א ח ד‬
‫כ ד ת נ י ב מ ת נ י ת י ן דאידך פירקא דאיירי בה ר׳ יוסי א ל מ א דהא מתני׳ לאו ר׳ יוסי ה י א ‪ :‬אלא לאכיי‪ .‬רבעי ל א ו ק מ ה כ ר ׳ י ו ס י ל י ח נ י ה כ א ויצאו ב• ראשים כ א ח ד ו א ע ״ ג ד מ צ ו מ צ מ י ן אינהו ד א פ ש ר ל צ מ צ ם ח ד ה ו א ד ק ד ו ש ד ה א מ י ע ט רחמנא הזכרים‪ .‬ו ע ו ד ה א א ש כ ח ן בברייתא דתנ׳‬
‫ויצאו ב׳ ראשים כ א ח ד ריה״ג אמר שניהם לכהן ש נ א מ ר הזכרים ל ה ׳ ‪ :‬והא כי כתיב האי הזכרים לה׳ ב ק ד ו ש ת הגוף כתיב והיכי מצי ל מ י ל ף ל פ ט ר ח מ ו ר מיניה אלא מ ש ו ם ש נ א מ ר הזכרים לה׳ גבי בכור ב ה מ ה ט ה ו ר ה ילפינן נמי מיניה ל פ ט ר ח מ ו ר ואם איתא ד מ ח נ י‬
 ‫עין משפט‬
‫מםורת הש׳׳ס‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫ט‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫]סופה לז‪ :‬זבחים קי‪,[.‬‬ ‫א(‬ ‫לימא ק ם ג ר י רבגן מקצת רחם‪ .‬ה נ ו ג ע בבכור מקדשו מ ה י דאי‬ ‫ל א פ ק ו ע י ל א י ם ו ד א מיניה‪ .‬יטז דלפוטרו ממצות ע ר י פ ה לא‬ ‫ל ט א מיי׳ פי״ ב מהל׳ נבו ריס‬
‫<( נקדישין נו‪ ] ( ! ,1:‬ל נ ו י ר ׳ ׳ י כ צ ״ ל‬ ‫הל׳ ד ס מג עשין ריא טוש״ע‬
‫וכן איתא כקדושי! נז‪ :‬וכן העתיקו‬ ‫אפשר לצמצם וראשון לחודיה קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא‬ ‫היה צריך להפריש מ ס פ ק כמו שאין נותן לכהן‬ ‫י״ל סימן שבא סעיף ח‪:‬‬
‫תום׳ מנחות סז‪ .‬דייה עוכד כוכבים‬ ‫כולו יצא אחיו וחצץ בינו לבין ה ר ח ם וכתיב )‪5‬מלבר ח> פנור כל‬ ‫מ ס פ ק כמו כן אינו עורפו מ ס פ ק ‪ :‬ו ת נ ץ רבי יהודה אומר במזיד‬ ‫מ ב מיי׳ שס הלנה יא טוש״ע‬
‫וכ״א נהרא״שן‪ ,‬ד( ]לקמן יא‪.‬‬ ‫שס סעיף ה‪:‬‬
‫רחם ט[ ע ד שיפטור כל הרחם‪ .‬ולר׳ יוסי ליכא למיפרך דכיון דתרווייהו‬ ‫קידש‪ .‬מ ש מ ע הכא י[ דמקודשחל( בגבולין קודם שיגיע לירושלים‬
‫ע״שן‪ ,‬ה( קדושין ננ‪ ,:‬י( ושביעית‬ ‫מ א ג מיי׳ פייה מהל׳ אישות‬
‫כ א‬
‫ס״ת מ״ז סוכה מ ‪ :‬קדושין נח‪ .‬ע״ז‬ ‫קדשו כחד ד מ ו ‪ :‬מין במינו‪ .‬ואלו‬ ‫( והא דאמר בסוף פ ׳ חלק )סנהלרי!‬ ‫הצנה ה ופ״ג מהלנות‬
‫נד‪:‬ן‪] (1 ,‬לעיל נ‪ ,[.‬ח( ]תוספתא‬ ‫מעשר שני הלכה יז ו נ ת ״ ק ‪:‬‬
‫שניהם מין א ח ד ‪ :‬ומותר‪ .‬קודם‬ ‫קיב‪ 0‬בגבולין דברי הכל "‪ 1‬פטורין‬
‫דעוקצין פ ״ ג ה״! מנחית קא‪.‬ן‪,‬‬ ‫ורבנן לימא קםברי רבנן מקצת רחם מקדיש‬ ‫מ ב ד מיי׳ פ״ו מהלכות שמיטה‬
‫נו( חולין קככי‪ .‬מנחות קא‪,:‬‬ ‫פדיונו‪ :‬בכור אדם‪ .‬מותר בהנאה‬ ‫מן החלה לאו משוס דחשיב ממון‬ ‫הלכה ו‪:‬‬
‫ראי כוליה רחם מקדיש נהי דא״א לצמצם‬ ‫מ ג ה מיי׳ פ י ״ נ מהלכות נכוריס‬
‫י( ן נסיכה שס איתא‪ :‬ונכנס יין ביין‬
‫למעשה ידיו קודס פדייה ד ה א לא‬ ‫א(‬
‫גבוה לכולי עלמא בגבולין אלא משוס‬
‫שמן‪ ,‬וכצ״לן‪ ,‬נ ( ששחטי לעינד‬ ‫חציצה מיהא איכא אמר רב א[ מין במינו אינו‬ ‫דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון‬
‫הלכה ל טוש״ע י״ד סימן‬
‫כוכבים צ״ק‪ ,‬ל( נ״א דאינה‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫שהקפידה‬ ‫דאסור‪:‬‬ ‫אשכחן‬ ‫שנא סעיף ח‪:‬‬
‫מקודשת וגי׳ צ״ק דמקודשת יפי׳‬ ‫וכיון דמחמיר כולי האי שקבע לו‬
‫חוצץ‪ :‬זכר ונקבה מפריש טלה כוי‪ :‬וכיון‬ ‫דאסור באכילה וכן »[״( עיר הנדחת‬ ‫מ ד ו מיי׳ פ״א מהלבית טימאת‬
‫אונלין הל׳ כה‪:‬‬
‫דקאי על האשה‪ ,‬מ( בעיר צ״ק‪,‬‬
‫נ( ]נדצ׳׳ל במעילה ףג‪ (D ,1(.‬בתינ‬ ‫הכתוב פדיון בשה ולא באחר ודאי‬ ‫דלעצמו הוא למה לי לאפרושי לאפקועי‬ ‫לאו שללה הוא כדאמר ה ת ם יי[ בהשוכר‬
‫משמע צ״ק‪,‬‬ ‫עשבים‬ ‫בשלקי‪.‬‬ ‫בהנאה‪:‬‬ ‫אסור‬ ‫לאיסוריה מיניה אלמא מ כיון דלא מפקע אסור‬ ‫אמ הפועלים )‪3‬״מ צ‪ (.‬נמי י [ פ ט ר‬ ‫‪9‬‬

‫שלוקות‪ :‬גשרו‪ .‬שנותן עשבים שוה‬ ‫בהנאה מתני׳ מני ר׳ יהודה היא דתניא »[ ב>פטר‬ ‫ר״י מ ח ס י מ ה מעשר חוץ לחומה לאו‬ ‫תורה אור השלם‬
‫משוס דחשיב ממון גבוה חוץ לחומה‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫דמי החמור לכהן‪ :‬גשויו לא אמריי‪.‬‬ ‫א חמור אםור בהנאה י! ג>ורבי שמעון מתיר מאי‬ ‫כ ל ה ב כ ו ר א ש ר יולד‬ ‫‪.1‬‬

‫לאפקועי‬ ‫מהקדשות‪:‬‬ ‫חמיר‬
‫)א( גמ' אמר ר ב ה מנא אמינא‪:‬‬
‫)נ( רש״י ד ״ ה אמר ר ב ה גרסי׳‪:‬‬ ‫לאיםורא גשה‪ .‬ואפילו שלא בשרו‬
‫)ג( דייה ופטר תמיר וכו• דננלה‬
‫כדקתני מתני׳ נע״א[ גדול ו ק ט ן ‪ :‬ככםן*‬
‫היא א י כ א כצ״ל ואות ו נמחק‪:‬‬
‫צורי‪ .‬דאינו ממחלל על אסימון‬
‫כדכתיב )לכריס יל( וצרת ה כ ס ף בידך‪:‬‬
‫דלא‬ ‫אלא משום דבעינן דישוי הראוי לו‬ ‫בבקרך ו ב צ א נ ך ה ז כ ר ת ק ד י ש‬
‫טעמא דר׳ יהודה אמר עולא יש לך דבר‬ ‫לי; א ל ה י ך ל א ת ע ב ד בבכר‬
‫כ ד מ מ ע ט י נ ן הקדש מ מ ע י ל ה ' ( ‪:‬‬ ‫ש ו ר ף ו ל א הגז בבור צאנך‪:‬‬
‫שצריך פדייה ומותר ולא והרי בכור אדם‬ ‫‪9‬‬ ‫דברים ט ו יט‬
‫מ כ ל ה א ו כ ל אשר י א כ ל א ו כ ל י[‬
‫שצריך פדייה ומותר אלא יש לך דבר‬ ‫לאחדים‬ ‫להאכילו‬ ‫שיכול‬
‫‪ .2‬ו ב ל פ ט ר ח מ ר ת פ ד ה ב ש ה‬
‫ואם ל א ת פ ד ה וערפתו וכל‬
‫שהקפידה עליו תורה בשה ומותר ומי הקפידה‬ ‫כסר‬ ‫סרק‬ ‫וא״ת‬ ‫אוכל‪.‬‬ ‫קרוי‬ ‫בכור א ך ם בבניך תפהה‪:‬‬

‫מוסף רש״י‬
‫ב מ ז י ד ק י ד ש ‪ .‬דמעשר ממון‬
‫הדיוט הוא יקדושי‪ 1‬נב‪ .>:‬ו ש ו ר‬
‫ה נ ס ק ל ‪ .‬ששחטו לאחר שנגמר‬
‫דינו‪ ,‬דאי נסקל ממש מ ט מ א‬
‫ט י מ א ה חמירה לנבילה ה י א ‪ :‬מ נ ח ו ת‬
‫ק«‪ .0‬ו ע ג ל ה ע ר ו פ ה ‪ .‬ששחטה‬
‫אימן‪,‬‬ ‫לנחל‬ ‫ירידתה‬
‫לאיסרתה ‪ mmm‬קאי>‪ .‬ו צ י פ ו ר י‬
‫מ צ ו ר ע ‪ .‬ששחטן ‪:‬שם‪ .:‬ו פ ט ר‬
‫ח מ ו ר ‪ .‬ששחטו לעונל כוכבים ולא‬
‫בא עליי! לטומאת נבילות כגון‬
‫במזיד‪ .‬שנתכוון לחללו‪ :‬קידש‪ .‬אם‬ ‫והא יי רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה‬ ‫ה ד ס )חולין פה‪ (.‬פטרינן ע ו ף ט מ א‬
‫שמות יג יג‬
‫‪ .3‬ו ה ו ר ד ו זקני ה ע י ר ה ה ו א א ת‬
‫ב‬
‫קידש בו את האשה מקודשת‪ .‬אלמא‬ ‫בשילקי בשויו בשויו לא קאמר כי קאמרינן‬ ‫מכסוי לרבי שמעון גבי שחיטה‬ ‫ה ע ג ל ה אל נחל איתן א ש ר ל א‬
‫י ע ב ד בו ו ל א יזרע וערפו ש ם‬
‫מותר בהנאה לר׳ י ה ו ד ה ‪ :‬בהך דביני‬ ‫שלא בשויו והכי קאמר יש לך דבר שהקפיד׳‬ ‫חיה‬ ‫שאינה ראויה מדכחיב ציד‬ ‫א ת ה ע ג ל ה בנחל‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫וביני‪ .‬ששוה ה ח מ ו ר יותר מן השה‪:‬‬ ‫עליו תורה לאפקועי לאיסוריה בשה ׳‪ 1‬והרי‬ ‫או עוף אשר יאכל וגו׳ י[ והא‬ ‫דברים כא ר‬
‫אוכל שאחה יכול להאטל לאחרים‬ ‫‪ .4‬מ כ ל ה א ב ל א ש ר י א ב ל‬
‫שפדיוגו מוהר‪ .‬כגון הכא שהכהן‬ ‫מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורי ותנן‬ ‫א ש ר ; ב ו א עליו ביים י ט מ א ו כ ל‬
‫כ ח [‬
‫לאחר‬ ‫אוכל אח השה בלא שוס הקרבה‬ ‫יש לומר ה ח ס חיה או עוף‬
‫ה‬
‫הוא‬ ‫נ‬ ‫מ ש ק ה א ש ר י ש ת ה ב ב ל בלי‬
‫כחיב מ ש מ ע דאחא למעוטי מינים רבי יהודה אומר >במזיד קידש י‪ 1‬בפטר חמור‬ ‫ויקרא יא לד‬ ‫יטמא‪:‬‬
‫והוא אסור קודם פדיון ד ה א פסולי‬
‫נמי מיקדשא כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר‬ ‫ט מ א י ם שאין נאכלין לישראל ואף על‬
‫המוקדשין שאסורין בהנאה קודם‬
‫פדיונן הוי פדיונן נ ח פ ס בקדושחן‬ ‫אשה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה‬ ‫גב שיכול להאטלן לאחרים ט ! אבל‬ ‫‪9‬‬

‫נעילו מפרכס‪ ,‬לאמריגן נ ה ע ו ר‬

‫ועולה ואוכלתו בירושלים הכא נמי אשה‬ ‫הכא מכל האוכל אשר יאכל * מ ש מ ע‬
‫שיטה מקובצת‬
‫יהריטנ )חולין קיז‪ >:‬השיחט בהמה‬ ‫ואסור‪ :‬שביעיח‪ .‬המוכר פירות שביעית‬ ‫‪ [f‬רב אשי מין‪ :‬גן אלמא כל‬
‫ט מ א ה לענו״ס ימפרכסת מ ט מ א ה‬ ‫ה ד מ י ם מוחרין לעולם והפירוח עצמן‬ ‫יודעת דפטר חמור איסורא אית ביה ופרקא‬ ‫שפיר למעוטי שאין נאכל לאחרים‪:‬‬ ‫‪ :‬מ ה דלא‪ .‬תיבת כיון נמחק‪:‬‬
‫ט י מ א ת אוכלין אנל לא ט י מ א ת‬ ‫מה‬ ‫‪P1‬‬ ‫|‬ ‫ף‬
‫ננילות‪ .‬פ ט ר חמור אסור נ ה נ א ה‬ ‫מחבערין בשעח הביעור כשכלה לחיה ׳‪.1‬‬ ‫ליה בשה ומקדשא בהך דביני וביני ורבי‬ ‫כוכבים‪:‬‬ ‫עובד‬ ‫ד״ה‬ ‫‪1‬״א(‬
‫כל זמן שלא נפלה‪ ,‬לקדוש נ נ נ י ר ה‬ ‫ו ק ס ״ ד דהאי מקשה דפדיון שביעיח‬ ‫שמעון מאי טעמא אמר עולא יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור ולא והרי‬ ‫ר[ בהנאה דברי ר׳ יהודה‪:‬‬
‫הוא‪ .‬ל״א ואפילו היו נבילות מ ט מ א‬ ‫‪ [:‬בשה ומותר והרי‪ :‬ו[ קידש‬
‫טומאת אובלין יכגון לאיכא פחות‬
‫מוהר לעולם ולא שמיעא ליה הא‬ ‫שביעית דפדיונה מותר והיא אסורה שביעית נמי פדיונה אסור ראמר מר‬ ‫לענץ לקדושי אשה בפטר‪:‬‬
‫כזית דלא חזי לטומאת ננילית‬ ‫דאחרון אחרון נ ח פ ס ‪ :‬אחרון אחרון‪.‬‬ ‫י‬ ‫ן אחרו! נתפס בשביעית והפרי‬
‫מצטרף לפתימ מכניצה אוכלי!‬ ‫> י האחרון אחרון «! אסור ואיבעית אימא ר׳ יהודה ור׳ שמעון בהאי קרא‬ ‫נצמו אסור‪ :‬יו[ גוזז פטר חמור‪:‬‬
‫במס׳ סוכה לדף מ‪ >:‬לקח כפירות‬ ‫‪1‬‬
‫להשלימי לכניצה ‪ :‬מ נ ח י ת קא‪.!:‬‬
‫שביעיח בשר אלו ואלו מחבערין‬
‫קמיפלגי דתניא ל א תעבד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל‬ ‫‪ [1‬רחם רמשמע עד שיפטור את‬
‫ו ב ש ר ב ח ל ב ‪ .‬איכא תנא דאסר‬ ‫‪ :‬ל ‪ :‬י[ לחיה מן השדה וקס׳־ד‪:‬‬
‫ציה נהנאה נ פ ר ק בל הבשר ;שם‪.:‬‬
‫בשעח הביעור לקח בבשר יין יצא בשר‬ ‫אחרים ולא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים דברי ר׳ יהודה ר׳‬ ‫‪ [6‬ואחרון אחרון נתפס‪ :‬יג[ אמר‬
‫ו ה י ת ה ל ו ש ע ת ה כ ו ש ר ‪ .‬דאי‬ ‫־בה גרסינן‪ :‬יגן וערפו בקופיץ‬
‫תרו ליה כולי יומא בחלבא לא‬ ‫ונכנס יין יין בשמך( יצא יין ונכנס שמן‬ ‫שמעון אומר לא תעבד בבכור שורך אבל אתה עובד בבכור אדם לא תגוז‬ ‫זס״ד‪ :‬יו[ לטומאת נבלות‪:‬‬
‫מיתסר ע ל שיבשלנו‪:‬שם*‪ .‬ש א ת ה‬ ‫ואחרון יא[ נ ח ס ס בשביעימ להחבער‬ ‫בכור צאנך אבל אתה גוזז <״ בכור חמור בשלמא לרבי שמעון היינו דכתיב‬ ‫אע״פ‪:‬‬ ‫מטמא‬ ‫אחרים‬ ‫וין‬
‫י כ ו ל ל ה א כ י ל ו ל א ח ר י ם ‪ .‬או‬ ‫וו[ מ מ ש דנבלות הן איכא‬
‫לנכרי אי לישראל!ב״ק נ‪1‬ו‪ .>:‬ק ר ו י‬ ‫ופרי עצמו שגדל בשביעיח שבאו אלו‬ ‫תרי קראי אלא לרבי יהודה תרי קראי למעוטי שלך ושל אחרים למה לי ותו‬ ‫מ י מ ר ‪ :‬יי( מהניא בהו טומאה‬ ‫‪1‬‬

‫א ו כ ל ‪ .‬לענין טימאת איכלין!‪:‬חולי!‬ ‫מכחו בכ״מ שהוא אסור מן הביעור‬ ‫לרבי יהודה בכור אדם נמי נימא דאסיר אלא דכולי עלמא שורך למעוטי בכור‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫להו‬ ‫תיבת‬ ‫•'הכי‪.‬‬
‫יכול‬ ‫אתה‬ ‫שאי‬ ‫לובט‪.>:‬‬ ‫ח( בישול‪ .‬סי׳א דאי תר׳ כולי‬
‫עינדי‬ ‫לאחרים‪.‬‬ ‫להאכילו‬
‫ואילך‪ :‬בשלך ושל אחרים‪ .‬עובדי‬ ‫אדם הוא דאתא כי פליגי בצאנך דר׳ יהודה לטעמיה דאמר ״שותפות עובד‬ ‫ומיה לא מיתסר‪ :‬ינון מיניה אבל‬
‫כיכביס‪ ,‬שאסיריס בהנאה ‪:‬מנחוח‬ ‫כוכבים כגון בכור ב ה מ ה שיש בה‬ ‫יפוטרו מ מ צ ו ת ‪ [5 :‬הכא דלר׳‬
‫כוכבים חייבת בבכורה וכי איצטריך קרא למישרי בגזה ועבודה ור׳‬ ‫הודה הוי ממונא דמקודשת‪:‬‬
‫שוחסוח לעובד כוכבים א ע ״ ג דמחייב‬
‫ר׳ יהודה למיהב חצי דמיו לכהן שרי‬
‫שמעון םבר שותפות עובד כוכבים פטורה מן הבכורה ולענין גזה ועבודה‬ ‫‪:‬אן לירושלים מדיכול לקדש‪:‬‬
‫‪:‬נ[ הכל עיסת מעשר שני פטורה‬

‫בגיזה ועבודה שאין קדושה לחצאין‬ ‫לא איצטריך קרא כי איצטריך קרא לפטר חמור בשלמא לר׳ יהודה היינו‬ ‫זן ה ח ל ה ‪ :‬ננ[ וכן לענין עיר‪:‬‬
‫)המשך(‬ ‫רבינו גרשום‬ ‫יון התם ובהשוכר‪ :‬כהן נמי‬
‫ב מ ח נ ה ל כ ל מ י שירצה ואין‬ ‫אבל פ ט ר חמור לא מ מ ע ט מ ה א י קרא‬ ‫דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לרבי שמעון שורך וצאנך למה לי‬ ‫יפטר ר״י מ ח כ י מ ה ב מ ע ש י חוץ‪:‬‬
‫ה‬
‫אסוה ב ה נ א ה ל מ י שנותנו ו ה ו א‬ ‫וכל כ מ ה דלא מ מ ע ט לא שרינן ליה‬ ‫קשיא אמר רבה ומודה ר׳ שמעון ל א ח ר עריפה שהוא אסור מאי טעמא‬ ‫׳‪ [1‬אוכל שאתה יכול להאכילו‪:‬‬
‫אסור ב ה נ א ה ה נ פ ד ה ‪ :‬ולא והדי‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬
‫•ז[ וגוי ואמאי והא‪ :‬כיזן הוא‬
‫שביעית דפדיונה מותר בהנאה‬ ‫דלא גרע מבכור ב ה מ ה ט ה ו ר ה ולרבי‬ ‫גמר עריפה עריפה מעגלה ערופה אמר )א( רבא מנא אמינא ליה דתניא‬ ‫עוד קשה טפי לרבנן דאפילו‬
‫דאין בו ק ד ו ש ה והיא ע צ מ ה‬ ‫שמעון מ מ ע ט ליה ק ר א ‪ :‬גשלמא‬ ‫> הערלה יוכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ופטר‬ ‫ח‬ ‫!וכל שאין אתה יכול להאכיל‬
‫אסורה‪ .‬ש ב י ע י ת נמי פדיון אסור‬ ‫׳'אחרים חשיב׳ אוכל וכ״ש שלא‬
‫לרגי יהודה‪ .‬דדריש צאנך ולא של‬
‫ד א מ ר מ ר אחרון א ח ר ו ן נ ת פ ס‬ ‫חמור ובשר בחלב כולן מטמאין טומאת אוכלין רבי שמעון אומר כולן‬ ‫‪:‬יה מ מ ע ט עוף טמא וי״ל‪:‬‬
‫ב ש ב י ע י ת ופירי ע צ מ ו אסור‪.‬‬ ‫שוחפומ עובד כוכבים‪ :‬היינו דכחיג‬ ‫נו[ לאחרים דאי לאו הכי‬
‫כדאמר לקח כפירות שביעית‬ ‫אין מטמאין טומאת אוכלין ומודה ר׳ שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת‬ ‫שתוק קרא מיניה אבל כוי‪.‬‬
‫צאנך‪ .‬ד מ ש מ ע המיוחד לך ולא כתב‬
‫ב ש ר ו ב כ ש ר יין וכו׳‪ :‬א ב ל א ת ה‬
‫ע ו ב ד ב ש ל ך ו ש ל אחרים ה י כ א‬ ‫א ע ״ ג דמצי‬ ‫צאן ס ת מ א ‪ .‬ושורך‬
‫אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר ואמר רבי אםי א״ר יוחנן מ״ט‬ ‫בתו״ח תירצו דשאני בכסוי‬
‫אין לתלות ט ע מ א בחשיבות‬
‫ט‬ ‫‪4‬‬
‫דיש ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ש ו ח פ ו ח בו‪.‬‬
‫למיכתב בבכור שור ו מ י מ ע ט נמי בכור‬ ‫דר״ש דכתיב מ כ ל האוכל אשר יאכל >אובל שאתה יכול להאכילו‬ ‫‪,‬וכל דהא בהמה טהורה אינה‬
‫ואיצטריך קרא צאנך ל מ ע ו ט י‬ ‫ריכה כסוי ואע״פ שהוא ח ש ו ב‬
‫ל ה א י ד ש ו ת פ י ן ד ע ו ב ד כוכבים‬ ‫אדס מיניה אפי׳ הכי אטו צאנך כתב‬ ‫לאחרים מרו אוכל שאי א ת ה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל‬ ‫•וכל וא״כ )ה״ל( ]האי[ אשר‬
‫השהי בגיזה ו ע ב ו ה ה אפי• ק ו ד ם‬ ‫שורך‪ :‬ה״ג היינו דכתיב צאנך ושורך‬ ‫‪!:‬כל דוקא אותו דשרי לאכול‬
‫פדיונן אבל בכורך מ מ ש דאי;‬ ‫אי‬ ‫ולמעט האסור לאכול‪:‬‬
‫ל א ח ר ש ו ת פ י ן בו א פ י ל ו פ ט ר‬ ‫אטו צאנך אלא לר״ש לכחוב שור‬
‫ח מ ו ר אסור ב ה נ א ה ו ב ג י ז ה‬ ‫וצאן‪ :‬אמר *[)»( רכא גרסינן‪ :‬לאחר עריפה‪ .‬אס לא פדאו וערפו י»[ כדינו‪ :‬אסור‪ .‬להאכילו לכלבו‪ :‬עגלה ערופה‪ .‬אסורה בהנאה‬
‫ו ע ב ו ד ה דברי ר׳ י ה ו ד ה ר•‬
‫ש מ ע ו ן אומר לא ת ע ב ו ד בבכור‬ ‫משוס דכחיב שם )לברים כאן שם ת ה א קבורחה‪ :‬ושור הנסקל‪ .‬ששחטו לאחר שנגמר דינו דלא ירדה בו ט ו מ א ח נבילוח‪ .‬ועגלה ע ר ו פ ה‬ ‫רבינו נרשום‬
‫שורך א ב ל א ת ה ע ו ב ד ב ב כ ו ר‬ ‫י יוסי היא ליתני נמי במתני׳ ששחטה לאחר ירידחה לנחל איחן דקי״ל!כרימוח כה‪ [.‬דהיא א ו ס ר ח ה ‪ :‬ציפורי מצורע‪ .‬אסורין בהנאה במסכח קדושין)״‪ :(.‬ופטר חמור‪ .‬ששחטו ‪ ( 9‬ועדיין‬
‫אדם ד מ ע ש ה ידיו מ ו ת ר ולא‬ ‫יצאו אלא מ ד ל א קחני ש ״ מ‬
‫ת ג ו ז בכור צאנך א ב ל אתה‬
‫לא ר׳ יוסי היא אלא רבנן מ פ ר כ ס שלא ירד לטומאה יי[ נבילה אבל אס נ ג ע בו שרץ מ ט מ א ט ו מ א ח אוכלים שאס חזר ונגע באוכלים אחרים טי[ מ ט מ א י ם א ע ״ פ שמפרכס‬
‫גוזז פ ט ר ח מ ו ר כ ד א י ת ליה‬ ‫ז י ו ב ת א ל א ב י י ‪ :‬ורבנן‪ .‬דמתני• ד א מ ר בהעור והרוטב )חולין קיז‪ (:‬השוחט ב ה מ ה ט מ א ה לעובד כוכבים ו מ פ ר כ ס מ מ ט מ א ה ט ו מ א מ אוכלים דמהניא לה שחיטח ישראל ל מ ה ר‬
‫לר׳ ש מ ע ו ן ד פ ט ר ח מ ו ר מ ו ת ר‬ ‫אמרי נותן ט ל ה א ח ד ל כ ה ן‬
‫בהני א(‪ :‬ב ש ל מ א לר׳ ש מ ע ו ן ‪.‬‬
‫מחשבה הואיל ושחיטה דכווחה חזיא לה בבהמה טהורה‪ .‬אי נמי אפילו ע ר פ ו ממש טי[ דנבילה היא «( ואיכא למימר בהם ט ו מ א ח‬
‫־־ אוקימנא למתני׳ כרבנן ד פ ל י ג י‬
‫דמוקים לא ת ע ב ו ד בבכור שורך‬ ‫י ליה דר׳ יוסי לימא‪) .‬ורבנן כין אוכלים כגון דאיכא פחוח מכזיח מינייהו דלא חזי לטומאמ נבילומ מיצטרף בהדי פחוח מכביצה אוכלין ומשלימו לכביצה‪ :‬כולן‬
‫להתיר ע ב ו ד ה ב ב ״ א ו ב כ ו ר‬
‫‪ -‬י ב נ ן ובין ר• יוסי ק א מ ר לימא( מטמאי! טומאה אוכלין‪ .‬אם נ ג ע נ ה ו ט ו מ א ה ו א ע ״ ג דאינהו גופייהו אסירי מהניא יי[ להו ל ה ט שאם נגעו באוכלין אחרים מ ט מ א י ן‬
‫צאנך להתיר גוזז ב פ ט ר ח מ ו ר‬ ‫י סכרי רבנן ואית ד א מ ר ורבנן‬
‫היינו ד כ ת י ב י הרי קראי‪ :‬א ל א‬ ‫י פליגי ע ל י ה דר׳ יוסי באידך אומן‪ :‬כולן אין מטמאין‪ .‬הואיל ואסורין בהנאה‪ :‬שטה הכושר‪ .‬קודם יס[ בישול‪ :‬לאחרים‪ .‬לעובדי כוכבים דאינו אסור בהנאה‪:‬‬
‫לר׳ י ה ו ד ה ]הרי קראי ל ״ ל ן‪ .‬והו‬ ‫אי‬ ‫‪ :‬־רקין כי י צ א ו בי ראשים כ א ח ד‬
‫לר׳ יהודה דלא מ מ ע ט ‪ ,‬ל ע ב ו ד בכוה אדם הכי נמי ד א ס ו ה ב ה נ א ה ‪ :‬וכי איצטריך קרא לר׳ י ה ו ד ה ל מ י ש ר א ש ו ת פ י ן ד ע ו ב ד כוכבים‬ ‫‪ :‬אמרי ו ח כ ״ א א ח ד לו ו א ח ד לכהן ל י מ א קסברי רבנן מ ק צ ת נגיעת כוהלי רחם מ ק ד ש דהני כי נפקי ב י ח ד לא נגע ב ה ן‬
‫בגיוה ו ע ב ו ד ה ל א ח ר שנתן חצי ד מ י ו ל כ ה ן ‪ :‬ור׳ ש מ ע ו ן סבר שותפין ד ע ו כ ד כוכבים פ ט ו ר ה ל ג מ ר י ו ל מ י ש ר י גיזה ו ע ב ו ד ה ב ש ו ת פ ו ת‬ ‫י ח ם אלא ל כ ל א ח ד מ צ ד א ח ד ‪ :‬ד א י כוליה רחם מ ק ד ש ‪ .‬כ ל ו מ ר מ כ ל צדדין בעינן דליגע בבכור נהי ד ב א י א פ ש ר ל צ מ צ ם‬
‫ל א איצטריך קרא כי איצטריך לגיזה פ ט ר ח מ ו ר ו ה ״ ה ל ע ב ו ד ה רשרי כ ה נ א ה ‪ :‬ב ש ל מ א לד׳ י ה ו ד ה המוקים לה ל מ ע ו ט י ד ש ו ת פ י ן‬ ‫‪ :‬ל י ג י דרבנן סכרי ד ח ה מ פ י ק הישיה ?יתרץ ט פ י מ ן ח ב ר י ה ‪ :‬ח צ י צ ה מ י ה א הא איכא‪ .‬דכל ח ד ו ח ד ח ו צ ץ א ח ב ר י ה דלא נגע‬
‫ד ע ו ב ד כוכבים ד פ ט ר בגיזה ו ע ב ו ד ה היינו ד כ ת י ב צאנך כ ל ו מ ד שלך ולא ש ל ך ו ש ל א ח ד י ם ז א ג ב ד א י צ ט ר י ך ל מ כ ח ב צאנך ולא צ א ן‬ ‫י ח ם בכל סביביו‪ :‬אמר רב א ש י מ י ה א ליכא ל מ ש מ ע דלא בעינן דכוליה רחם מ ק ד ש ד א ע ״ ג ר ה כ א ל א נגע ה ר ח ם בכל‬
‫כ ח י ב נמי שורך א ט ו ד כ ת י ב צאנך ד ב ש ו ר סגיא ל מ ע ו ט י בכור אדם א ל א כ ת ב שורך א ט ו צ א נ ך ‪ :‬אלא לר׳ ש מ ע ו ן ‪ .‬דלא מ מ ע ט‬ ‫‪ : :‬י ב י ו דבל א ח ד כיון ד ש נ י ה ם העוברין מין א ח ד הן מ י ן במינו אינו חוצץ‪ .‬ו ח ש י ב כאילו נגע ה ר ח ם סביב כל א ח ד ‪ :‬כיון‬
‫ש ו ת פ ו ת שורך וצאנך ל מ ה לי בבכור שור ו ב ב כ ו ר צאן סגיא ק ש י א ‪ :‬ל א ח ר עריפה‪ .‬ש ע ר פ ו ב ק ו פ י ץ ש א ס ו ר ב ה נ א ה ‪ :‬מ ע ג ל ה ע ר ו פ ה‬ ‫י ל ע צ מ ו ה ו א ד ל י ש ר א ל ל מ ה לי ל א פ ר ו ש י ה ‪ :‬ל א פ ק ו ע י ה לאיסוריה ד פ ט ר ח מ ו ה מיניה ש י ה א מ ו ת ה בגיזה ו ע ב ו ד ה ה ח מ ו ר ‪ :‬והרי‬
‫מ ה ע ג ל ה ערופה אסור כ ה נ א ה ד א ת י א שם שם מן ו ת מ ת שם דאםורה ב ה נ א ה כ מ ה ‪ :‬ו ש ו ר הנסקל‪ .‬ש ש ח ט ו ל א ח ר ש נ ג מ ר דינו‬ ‫‪ :‬כור אדם דצריך פדייה ומותר ב ה נ א ה מ ע ש ה ידיו אפי׳ קורם ש נ פ ד ה ‪ :‬בשילקי‪ .‬בירקות שלוקין נוחן ל ו לכהן מן ה ש ל ק ו ת‬
‫ד א י נסקל ה ו ה מ ט מ א ט ו מ א ה ח מ ו ר ה נ כ ל ה בכזית‪ :‬ו ע ג ל ה ערופה‪ .‬ש ש ח ט ה ל א ח ר ירידתה ל נ ח ל איתן‪ :‬ו פ ט ר ח מ ו ר כ ד א מ ר י נ ן‬ ‫‪ :‬ש ו ו י ו כ מ ה ש ו ה ה ב כ ו ר ו פ ד א ו ה ו ‪ :‬בשוויו לא ק א מ ו י נ ן ‪ .‬ראם רצה ל פ ד ו ת ו ב ש ו ו י ו לא ה ק פ י ד ה התורה ע ל י ו ד א י ן יכול‬
‫ה ש ו ח ט ב ה מ ה ט מ א ה ל ע ו ב ד כוכבים ועדיין היא מ פ ר כ ס ת מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין מ ש ו ם ד מ ח ש ב ה ד ש ח י ט ה מ כ ש י ר ל ט מ א ט ו מ א ת‬ ‫י פדותו אלא כ ש ה ו ה כ י ק א מ ר יש לך דבה ה ק פ י ה ה התוהה עליו ל א פ ק ו ע י ה לאיסוריה ב ש ה ‪ .‬כ ל ו מ ר כ ש א י נ ו רוצה ל פ ד ו ת ו‬
‫אוכלין ו כ ש מ ת ה מ ט מ א ט ו מ א ה ח מ ו ר ה בכזית כדין נ ב ל ת ב ה מ ה ט מ א ה ש מ ת ה ‪ :‬כולן מ ט מ א י ן ט ו מ א ה אוכלין‪ .‬כ ד א מ ר ן א ע ״ ג‬ ‫נ שוויו אין יכול ל ה פ ק י ע איסורו אלא ב ש ה ‪ :‬והרי מ ע ש ר ש ה ק פ י ד ה התורה עליו שאינו יכול ל ח ל ל ו ע ל א ס י מ ו ן אלא ע ל‬
‫דאיסורי ה נ א ה נינהו‪ :‬ר׳ ש מ ע ו ן א ו מ ר כולן ]אין! מ ט מ א י ן ט ו מ א ת אוכלין ה ו א י ל דאסור ב ה נ א ה ולא ה י ת ה להן ש ע ת ה כ ו ש ר‬ ‫נ ‪ :‬ף צוהה ותנן ב מ ס ׳ ק ד ו ש י ן ר׳ יהודה א ו מ ר ב מ ז י ד ק י ד ש אם ק י ד ש בו ב מ ז י ד א ת ה א ש ה מ ת ק ד ש ת ו מ פ ר ש התם מ ״ט‬
‫)לעגלה( ]לערלה[ ושור ו ע ג ל ה וצפרין אמרינן ה ב ה מ ה בחייה ב ח ז ק ת איסור ע ו מ ד ת עד ש י ו ד ע לך כ מ ה נ ש ח ט ה חוץ מ כ ש ר‬ ‫> למא ד מ ו ת ד ב ה נ א ה )הכא נמי( א מ ר לך ר׳ י ה ו ד ה מ ק ד ו ש י א ש ה לא מ צ י ת מ ו ת ב ת לי דלענין ק ד ו ש י א ש ה ב פ ט ה ח מ ו ה נמי‬
‫ב ח ל ב א ע ״ ג האסור ב ה נ א ה מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין ה ו א י ל ו ה י ת ה ל ו ש ע ת ה כ ו ש ר קודם ש נ ח ע ר ב ו נ ח ב ש ל ‪ :‬ו א מ ר רב אסי מ ״ ט דר•‬ ‫נ־ ׳קדשה כדר׳ אלעזר ד א ש ה י ו ד ע ת כוי הכא נ מ ׳ הא א ש ד בתר ד א י ק ד ש ה ב פ ט ר ח מ ו ר פרקה ליה ב ש ה ו מ י ק ד ש ה ליה ב ה ך‬
‫ש מ ע ו ן ‪ .‬ד א מ ר כולן אין מ ט מ א י ן ט ו מ א ת אוכלין ד א ו כ ל ש א י אתה יכול ל ה א כ י ל ו לאחהים ה ן א פ י ל ו ל ע ו ב ד י כוכבים ד א ס ו ה ב ה נ א ה‬ ‫ד ניני ביני ב א ו ת ו עודף ש ה פ ט ר ח מ ו ר ש ו ה יותר מ ן ה ש ה רהיינו חולין גמורין א ב ל בהוא ע צ מ ו קודם ש נ פ ד ה אסור ב ה נ א ה‬
‫כ ־ א מ י נ א ‪ :‬יש לך דבר ש פ ד י ו נ ו מ ו ת ר בהנאה‪ .‬ש א י ן ת ו פ ס ת ק ד ו ש ה בפדיונו ש א ם פ ד א ו ב ש ה או ב ד מ י ם יכול כהן ל מ ו כ ר ו או נותנו‬
‫א( אולי צ״ ל בהנאה‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ז א ב מיי• פ׳׳ג מהלכות‬ ‫להלן אסור כאכילה ופותר בהנאה כוי‪ .‬מימה ל ב פ ר ק כל שעה )פסחים כל‪(:‬‬ ‫מה‬ ‫א( חולין קטז‪ .‬מנחות ק א ‪] :‬לעיל‬
‫אי הכי‪ .‬ד ט ע מ א ד ר ׳ שמעון משום ה נ א ה ה ו א ‪ :‬מה להלן מ ו ס ר בהנאה‪.‬‬
‫ט ו מ א ת אוכלין הלכה ג ‪:‬‬ ‫מק״ו‬ ‫יליף‬ ‫הנאה‬ ‫ואיסור‬ ‫מהכא‬ ‫באכילה‬ ‫איסור‬ ‫יהולה‬ ‫איסי בן‬ ‫לריש‬ ‫ו‪ ,[:‬ג( נלה נ‪ :‬ןזנחיס קה‪ [:‬טהרות‬
‫נ י י [‬
‫ישראל‬ ‫לצורך‬ ‫גמי‪.‬‬ ‫לדידיה‬ ‫)שמות כב>‪:‬‬ ‫אוחו‬ ‫חשליכון‬ ‫לכלב‬ ‫דכחיב‬ ‫פ ״ א מ׳׳א‪ ,‬ג( עוקצי] פ׳׳ג מ ״ ג נלה‬
‫ק ס ב ר חנא ל ה מ ם טון למצי לקיומי תרוייהו‬ ‫לערלה והשמא במאי פליגי וי״ל‬
‫ע ר ו פ ה לא ה י ח ה‬ ‫הנסקל ועגלה‬ ‫ה י ח ה לו ש ע ח הכושר אבל שור‬ ‫עצמו‬ ‫נ ‪ :‬כריתות נא‪ ,.‬ו ( ]עוקצי] שס[‬
‫הגזרה שוה וק״ו מקיימי ומיהו קשה לבכמה מקומות אתיא ג״ש ומפקינן מק״ו‬
‫נ ל ה יכריתות שס‪ ,‬ה( ]אין זה‬
‫מוסף רש״י‬ ‫‪ 1‬מלמול לומר אלמא אמיא גזרה‬ ‫נ ו ‪,‬‬
‫כלאמר בכמה לוכחי שיכול ועושה ק״ו והלר‬ ‫עומדח‪:‬‬ ‫בחזקה איסור‬ ‫ד ב ה מ ה בחייה‬ ‫ק ו ד ם לכן‬ ‫לו שעח הכושר א פ י ׳‬
‫נמשנה[‪ ,‬י( וייקרא יא[‪ ,‬ז( נבלה‬
‫מ ה ל ה ל ן כוי ומותר בהנאה‪.‬‬ ‫שוה ומפקינן מקל וחומר ופירש ר״מ קרא‬ ‫חמור‪.‬‬ ‫בפטר‬ ‫ומודה ר' שמעון‬ ‫ליחגי‬ ‫צ׳׳ק‪ ,‬ח( נ״א ללרנ ששת‪ ,‬מ( צ״ל‬
‫נלכתינ לכלנ תשליכון אותו והא‬ ‫קלשיס‬ ‫כגון‬ ‫בהנאה‬ ‫לאסור‬ ‫גמילי‬ ‫איירי‬ ‫ימאן ללריש ליה מקילש אית ליה‬
‫הנאתו הוא מ ה שנלני אוכל‬ ‫בהמה‬ ‫בסרק‬ ‫ללריש‬ ‫למחיצמן‬ ‫שיצאו חוץ‬
‫ד ה א יכול ל ה א ט ל ו לאחרים ה ו א ‪ :‬דלא אי הכי בשר בחלב מאי איריא חהיתה לה‬ ‫ק׳׳י יא״ת תיסיק יכי׳‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫י מ ח ש נ ת ו עליו )חנוזות קא‪.::‬‬ ‫חשיב עליה‪ .‬לאכילה ומשוס ה ט לא‬ ‫י( לרשינן א״נ‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( ]יע״ע תיס׳‬
‫צ ר י כ ה מ ח ש ב ה ‪ .‬לאכילה ושוב‬
‫טון‬ ‫יי[‬ ‫בשלה‬ ‫מבשר‬ ‫)חולין סח‪(.‬‬ ‫המקשה‬ ‫שעת הכושר תיפוק לי דאוכל שאתה יכול‬ ‫אמרת[‪,‬‬ ‫פסחים כ ד ‪ :‬ל ״ ה‬
‫ח נ י ליה ד ס מ מ י ה לאו ל א ט ל ה קאי‪:‬י[‬
‫לפשטיה‬ ‫ואע״ג‬ ‫נאסר‬ ‫למחיצה‬ ‫שיצא חוץ‬
‫ת ט מ א מאליה ותחזור ו מ ט מ א‬ ‫להאכילו לאחרים הוא דתניא רבי שמעון בן‬ ‫איסור ד א ס ר ליה‬ ‫חישובו‪.‬‬ ‫ואיסורו‬
‫ל( ססריס‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( נהנשר קילס‬
‫אוכלי! נ מ נ ע ‪ ,‬י ה א מאליה קודס‬ ‫כלכמיב לכלב תשליכון‬ ‫הנאה‬ ‫בהימר‬ ‫לקרא‬ ‫א(‬ ‫ממשנה‪ .‬צ״ק‪ () ,‬והחלנ‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫מחשנה אי! לה ט ו מ א ה אלא נ נ י ת‬ ‫ק״ו‬ ‫אהני‬ ‫להמם להט‬ ‫קסבר מנא‬ ‫אומו‬ ‫יהודה אומר מ ש ו ם ר׳ שמעון בשר בחלב‬ ‫אוכל‬ ‫ליה‬ ‫משרא‬ ‫לישראל‬ ‫רחמנא‬ ‫‪ (D‬איירי‪ .‬צ״ק‪ (» ,‬נ״א שהאטלה‬
‫הנליעה!נדה נ‪ 0‬או‪ :‬להצטרף פתות‬ ‫‪1‬‬ ‫קלצי‪ .‬צ״ק‪.‬‬
‫מ מ נ ה להשליס פחות‬ ‫מנדת‬
‫קרא‬ ‫נמי‬ ‫בהו‬ ‫לאיירי‬ ‫מקלשיס‬ ‫לילפינן‬ ‫אםור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כ י עם‬ ‫ד ט ו ן ד א ס ר ליה מכלל ד ר א ר ל א ט ל ה‬
‫בהנאה‬ ‫לשריא‬ ‫מטריפה‬ ‫להכא סבר‬ ‫ומנא‬
‫מכניצה אוכלין לקבל טומאת אוכלין‬ ‫קדוש א ת ה לה׳ אלהיך ולהלן הוא אומר‬ ‫לעובד כוכבים ה ו א ‪ :‬צריכה מחשבה‪.‬‬
‫במגע י ז נ ח י ס קה‪:‬ו‪ .‬ו א י נ ה צ ר י כ ה‬ ‫ילפינן כסשטה י״[ ולימ ליה קל וחומר ל ה ט‬ ‫‪2‬‬
‫ה כ ש ר ‪ .‬לטמא‪ ,‬לא למיס וצא למגע‬ ‫נמי מאן ללריש איסור הנאה מג׳ לא מבשל‬ ‫ואנשי קודש תהיון לי מה להלן אםור באכילה‬ ‫ל ט מ א ט ו מ א ח אוכלין אם נ ג ע מ בהן‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ש ק ‪ ,‬שמאליה מ ט מ א ה הואיל‬
‫יסופה לטמא טומאה חמורה !שם‬
‫ללריש‬ ‫) ו א ״ ת מאן‬ ‫נ ו (‬
‫וחומר‬ ‫ליח ליה קל‬ ‫ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר‬ ‫באוכלין‬ ‫אחרי כן‬ ‫חגע‬ ‫שאם‬ ‫שרץ‬ ‫‪ .1‬ל א ת א כ ל ו ב ל נ ב ל ה ל ג ר‬
‫כשרין ח ט מ א ס וכל כ מ ה דלא חשיב‬ ‫א ש ר בשעריך תתננה ו א כ ל ה‬
‫ליה 'יי[ מקולש אימ ליה ק ״ ‪ 0‬חיפוק ליה‬
‫וכעי״ז ודה נ‪ .(:‬ג ב ל ת ב ה מ ה‬ ‫בהנאה חרא ועור קאמר חדא דאוכל שאתה‬ ‫א ו נזכר לנכרי כי ע ם ק ד ו ש‬
‫משרף‬ ‫באש‬ ‫בקולש‬ ‫מכל‬ ‫הנאה‬ ‫איסור‬ ‫מגע‬ ‫טומאח‬ ‫שוס‬ ‫ביה‬ ‫ליח‬ ‫עליה‬
‫ט מ א ה ‪ .‬ס ת מ א לאו לאטלה‪ ,‬הלכך‬ ‫א ת ה לין א ל ה י ך ל א ת ב ש ל גדי‬
‫בעיא מחשבה ונהי לאי איכא כדת‬ ‫מיניה פ ר ק כל שעה )סשחיס כל‪(.‬‬ ‫כלילפינן‬ ‫יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידיה נמי‬ ‫דברים יד כא‬ ‫ב ח ל ב אמו‪:‬‬
‫דנבלח ע ו ף ט ה ו ר אינה מ ט מ א ה אלא‬
‫בלא מחשבה מטמיא אפילו אלס‬ ‫קלש‬ ‫ואנשי‬ ‫קלשיס י״ל ע ם קלש‬ ‫פסולי‬ ‫אם י[ אכלה ואז מ ט מ א ה אוחן בגדים הרי היתה לו שעת הכושר ואם איתא דלאחר‬ ‫‪ .2‬ו א נ ש י ק ד ש ת ה י ו ן לי ובשר‬
‫וכלים וכל שכן אוכלין ומשקין‪ ,‬אלא‬ ‫לנין‬ ‫'>א״נ‬ ‫אהללי‬ ‫ולמו‬ ‫מענין אחל‬ ‫‪I‬‬ ‫‪s‬‬ ‫בשדה טרפה ל א תאכלו לכלב‬
‫להבי מהניא מחשבתה לאי איכא‬ ‫עריפה שרי רבי שמעון ליתני ומודה רבי‬ ‫שהוא לבוש בשעח בליעה‪ :‬ואינה צריכה‬ ‫ש מ ו ת כב ל‬ ‫ת ש ל ב ו ן אתו‪:‬‬
‫מקלשיס‬ ‫חולין‬ ‫לנין‬ ‫ואין‬ ‫מחולין‬ ‫חולין‬
‫פתות מנניצה שאר אונלין ופחות‬
‫מכזית ננלה משלים לבביצה‪ ,‬אי‬
‫י‬
‫סה‪:(( .‬‬ ‫)חולין‬ ‫הלם‬ ‫טסוי‬ ‫סרק‬ ‫כלאמר‬ ‫שמעון בפטר חמור ובשר בחלב שמטמאין‬ ‫הכשר‪ .‬הואיל ויש עליה ט ו מ א ה ח מ ו ר ה‬
‫משינ עליה מצטרפא נהלייהו‬ ‫ונבלת‬ ‫מקום‬ ‫טמאה בכל‬ ‫בהמה‬ ‫נבלת‬ ‫טומאת אוכלין אי דחשיב עליה הכי נמי הכא‬ ‫ל ט מ א א ד ם ובגדים אם ה י ה אוכלה‬
‫ומקנל טומאה נ מ ג ע ש ‪ p‬ואי לא‬ ‫צריכה‬ ‫בכפרים‬ ‫טהור‬ ‫עוף‬ ‫רבינו גרשום‬
‫לא !״‪-‬ה ״ ‪ .‬ב כ ל מ ק ו ם ‪ .‬ואפילו‬
‫לא‬ ‫והחלב‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫צריבה‬ ‫ואינה‬ ‫מחשבה‬
‫במאי עסקינן דלא חשיב עליה וטעמא מאי‬ ‫שחיטה‬ ‫דם‬ ‫בסרק‬ ‫בכריתות‬ ‫ואמר‬
‫ואינן קרויין א ו כ ל ‪ :‬א י הכי‪ .‬לד׳‬
‫<לף כא‪ (.‬ו ט יוחן מ י ס וכרי( מ ה זרעים‬
‫נשווקים שיש שס רונ ע ם צריכה‬
‫ממשנה לאכילה לקנל ט ו מ א ת‬
‫[ למימר לאין צריך הכשר‬ ‫י א‬
‫גרסינן לליבא‬ ‫מטמאי רבנן אמרוה רבנן קמיה דרב ששת‬ ‫ש מ ע ו ן מ א י איריא ד ב ש ר ב ח ל ב‬
‫טומאה‬ ‫לטמא‬ ‫סופן‬ ‫שאין‬ ‫מיוחלין‬ ‫מ ש ו ם הכי מ ט מ א ט ו מ א ח אוכלין‬
‫אוכלי!‪ ,‬הואיל לאין ל ר ן לאונלה‬ ‫מ ט מ א ה טומאה‬ ‫לאי בחלב נבלה הא אינה‬ ‫הואיל ואיסורו & חישובו »[ ולרבנן מי אמר‬ ‫מ ש ו ם ההיתה ל ו ש ע ת ה כ ו ש ר‬
‫! כ ר י ת ו ת כ א >‪ .‬ו נ ב ל ת ע ו ף ט ה ו ר‬ ‫לבחיב )ויקרא ‪ (1‬יעשה לכל מלאכה‬ ‫חמורה‬ ‫ג‬ ‫צריטן הכשר א ף כל שאין‬ ‫חמורה‬ ‫תיפוק ליה ה מ ש ו ם הכי מ ט מ א י ן‬
‫ו ה ח ל ב ב כ פ ר י ם ‪ .‬שהעם מועטין‬ ‫ואמאי לא נבעי הכשר ואי בשחוטה "[ הרי‬
‫הואיל ואיסורו חישובו והא תנן >שלשה עשר‬ ‫ח מ ו ר ה צריטן‬ ‫טומאה‬ ‫לטמא‬ ‫סופן‬ ‫האוכל ש א ת ה יכול ל ה א כ י ל ו‬
‫מחשבה‪.‬‬ ‫!ש‪ .>0‬צ ר י כ י ם‬
‫קנח‪(.‬‬ ‫)חולי!‬ ‫והרוטב‬ ‫העור‬ ‫בפרק‬ ‫שנינו‬ ‫דברים ‪ 0‬אמרו בנבלת עוף טהור וזו אחת‬ ‫הכשר י[ ולא שייך הבשר אלא ב ט ו מ א ה‬
‫לאחרים ל ע ו ב ד י כוכבים הוא‬
‫לטומאת אוכלין‪ ,‬ו א י נ ם צ ר י כ י ם‬ ‫רסבירא ליה ד מ ו ת ר ב ה נ א ה דתני‬
‫ה כ ש ר ‪ .‬משוס למטמאין ט ו מ א ה‬ ‫יהולה‬ ‫כרבי‬ ‫שונה‬ ‫להיומ‬ ‫עקיבא‬ ‫חזר רבי‬ ‫מהן צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר‬ ‫קלה דאוכלין ובן מ ח ש ב ה ‪ :‬ר׳ שמעון‬ ‫רבי ש מ ע ו ן וכו•‪ :‬ועור דלדידיה‬
‫תמורה‪ ,‬לננלת נ ה מ ה מ ט מ א ה‬ ‫משוס‬ ‫לחלב‬ ‫מהניא‬ ‫לא‬ ‫שחיטה‬ ‫להכשר‬ ‫נ מ י ל י ש ר א ל היתה ל ו ש ע ת‬
‫נ מ ש א וננלת ע י ף טהור מ ט מ א‬ ‫לאכמי לאו אוכל הוא ל ה א בכפרים לאו בר‬
‫ואי איסורו חישובו למה לי מחשבה הא מני‬ ‫היא‪ .‬דליח ליה איסורו חישובו‪ :‬גבלס‬
‫ה כ ו ש ר קודם ש נ ת ב ש ל ב ח ל כ ‪.‬‬
‫נגלים אנית הנליעה ואמרינן לכל‬
‫אטלה היא ע ל לחשיב עליה ובמסכמ טהרוח‬ ‫רבי שמעוז היא ת א שמע״ נבלת ״בהמה‬ ‫בהמה ט מ א ה בל״מ‪ .‬שהיא ס ת מ א לאו‬ ‫ו א ם איתא ד ל א ח ר עהיפה שרי‬
‫שסופו לטמא טומאה חמורה אינו‬ ‫ב ה נ א ה לר׳ ש מ ע ו ן ליתני ו מ ו ד ה‬
‫צריך הנשר ישם‪ ,‬ועי״ש בנזעס של״ג‬
‫לא גרסינן ליה ״ [ עכל׳׳ה לפי שיש ל( פי׳‬
‫‪5‬‬
‫טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור והחלב‬ ‫לאכילה ק י י מ א ד מ א י ס ה ו ע ו ד שיש לה‬
‫ר׳ ש מ ע ו ן ב פ ט ר ח מ ו ר ובשר‬
‫הוגה‬ ‫מאחרים‬ ‫י[‬ ‫ושמא‬ ‫שאין כמב בהן‬ ‫שני ד ח ר י ן א ח ח שלא נ ש ח ט ה ו א ח ח‬
‫והחלב!‪ .‬נ ב ל ת ב ה מ ה ט ה ו ר ה‬
‫ב כ ל מ ק ו ם ‪ .‬ואפילו בכפרים‬ ‫ואע״ג לרב פ ס א מוקי ה ח ס בהעור והרוטב‬
‫בכפרים צריכים מחשבה ואינם צריכים‬ ‫ב ח ל ב ש מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין‬
‫ה ה א תרוייהו ש ר ו ב ה נ א ה‬
‫ימ ט מ א ה ה י א וכן נבלח ע ו ף ט ה ו ר ‪:‬‬
‫ללינא אונלין מרוני! סתמא‬ ‫"["(בהיתר‬ ‫למנאי‬ ‫פלוגמא‬ ‫)שס>‬ ‫הכשר ואי אמרת איסורו חישובו למה לי‬ ‫טהורה‪:‬‬ ‫שומן של ט[ נבלה‬ ‫וחלב‪.‬‬
‫ו א ו כ ל ש א ת ה יכול ל ה א כ י ל ו‬
‫לאכילה <נדה נ >‪ .‬ואפילו בנפריס‬ ‫נינהו א ל א מ ד ל א‬ ‫לאחרים‬
‫שהעם מ ו ע ט אינן צריכין מחשכה‬
‫משנה‬ ‫מסמבר ל ה ט ס מ ס‬ ‫מ״מ‬ ‫מחשבה‬ ‫מחשבה הא מני׳ רבי שמעון היא ת א שמע‬ ‫רגילין‬ ‫ואין‬ ‫הס‬ ‫דעניים‬ ‫בכפרים‪.‬‬ ‫תני ומוהה בפטר חמור ש״מ‬
‫ובסיפא‬ ‫חזרה‬ ‫ט‬ ‫סברה‬ ‫טהרוח‬ ‫למסכח‬ ‫ב‬
‫לסתמא למאכל עכוי׳ם עומלת‬
‫אין‬ ‫בשווקים‬ ‫>החלב‬ ‫}‬
‫שפיר‬ ‫לה‬ ‫גרסינן‬
‫יינבלת ב ה מ ה טהורה בכל מקום ונבלת עוף‬ ‫ע ו פ ו ח ושומן צריטן מחשבה‬ ‫לאכול‬
‫ד ל א ח ר עריפה אסור‪ :‬לעולם‬
‫ו כ ר י ת ו ת כ א ׳‪ .‬ו נ ב ל ת ע ו ף ט ה ו ר‬ ‫ר׳ ש מ ע ו ן שרי ב ה נ א ה ו א מ א י‬
‫שהעם‬ ‫בשווקים‪.‬‬ ‫והחלב‬ ‫צריך לא מחשבה ולא הכשר ובחלב שחוטה‬ ‫הטהור והחלב בשווקים אינן צריכין מחשבה‬ ‫להאכילן לעובד כוכבים ואם לאו אין‬ ‫לא מ ט מ א ט ו מ א ת א ו כ ל י ן ‪ :‬הכא‬
‫מרובי! ‪:‬שסו לאיכא ע ס רב ואוכלי]‬ ‫ב מ א י עסקינן ד ל א ח ש י ב עליה‬
‫הכל‪ ,‬וכ! חלנ נ ה מ ה ל כ ר ט ס אי!‬ ‫* א מ ר י נ ן וכן פירש ה ק ו נ ט ר ס ‪:‬‬
‫ולא הכשר הא טמאה בעיא מחשבה וכי‬ ‫ט ו מ א ת אוכלין‪ .‬ו א ״ ח נבלה‬ ‫מטמאין‬
‫ב ש ע ת עריפה ד ל י ט מ א ט ו מ א ת‬
‫צריט! מחשנה‪ ,‬אנל נכפריס נ ע י‬ ‫פירש‬ ‫בבמו״ם‪.‬‬ ‫טהוד‬ ‫עוף‬ ‫ונבלת‬ ‫הא‬ ‫היא‬ ‫שמעון‬ ‫רבי‬ ‫מני‬ ‫הא‬ ‫תימא‬ ‫ב ה מ ה ט מ א ה ט ו מ א ת אובלין ל מ ה לה‬ ‫אובלין‪ :‬אמרוה רבנן ק מ י ה‬
‫ממשנה <נדה י>‪ .‬א י נ ן צ ר י כ י ן‬ ‫ה א מ ט מ א ה א ד ם וכלים כ׳׳ש י[ אוכלין‬ ‫ד ה ב ש ש ת ‪ .‬מ ש ו ם ה כ י לרבנן‬
‫מדםיפא רבי שמעון הוי רישא לאו רבי‬
‫ואין‬ ‫הס‬ ‫עניים‬ ‫‪t°‬‬ ‫הקונטרס‬
‫מ ח ש ב ה ו ל א ה כ ש ר ‪ .‬לננלמ‬ ‫מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין ה ו א י ל‬
‫כ‬

‫נ ה מ ה ועוף מטמאי! טומאה‬ ‫י[ ונראה לפרש ט ע ם‬ ‫רגילין לאכול עופוח‬ ‫דם‬ ‫בפרק‬ ‫בכריחות‬ ‫כדאמר‬ ‫חריץ‬ ‫ד ח מ ו ר דאסור ל י ש ר א ל באכילה‬
‫חמורה‪ ,‬ותלב נמלנ שחוטה קמייירי‪,‬‬ ‫מרובים וקונין כל‬ ‫אחר בשווקין יש אוכלין‬ ‫שמעון דקתני סיפא רבי שמעון אומר אף‬ ‫פחומ‬ ‫איכא‬ ‫דאי‬ ‫)לף כא‪(.‬‬ ‫שחיטה‬ ‫ח ו מ ר א דאיסורו ח ו ש ב ו ל ט מ א‬
‫שהרי הוכשר נ ל ס שחיטה )כריתות‬ ‫זבני‬ ‫ולא‬ ‫מועטין‬ ‫אוכלים‬ ‫בכפרים‬ ‫לבר‬ ‫הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין‬ ‫טומאמ‬ ‫ט מ א ה י( דאין עליה‬ ‫מסיח‬
‫ט ו מ א ת א ו כ ל י ן ‪ :‬ור״ש לא א מ ר‬
‫בא‪.(.‬‬ ‫ה‬ ‫דאיסורו )איסור( ח י ש ו ב ו אלא‬
‫אלא מילי מעליא‪:‬‬ ‫לא מחשבה ולא הכשר >ואמר רבי שמעון‬ ‫שהרי אין בה שיעור וצירפו‬ ‫נבלוח‬ ‫אי ח ש י ב ע ל י ה מ ט מ א ט ו מ א ת‬
‫מה‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫טהורה ב כ ל‬ ‫בהמה‬ ‫נבלת‬ ‫לסחוח מכביצה אוכלין א ס חישב על מ ה ט ע ם הואיל ויש בהן סימני טהרה‬ ‫אוכלין א י ל א ל א ‪ :‬ולרבנן מי‬
‫לטהורה‬ ‫טמאה‬ ‫בין‬ ‫שיש חילוק‬ ‫אמרינן כו׳ והתנן ב מ ס ׳ עוקצין‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫לעובל‬ ‫אלא‬ ‫מזבין‬ ‫לא‬ ‫למרוייהו‬ ‫ואע׳׳ג‬ ‫פ ח ו מ מכזיח זה לאכילה מ צ ט ר ף ע ם אלא א מ ר רבא דכולי עלמא לא אמרינן‬ ‫י׳׳ג דברים נאמרו בנבלת עוף‬
‫‪ [6‬ואיסורו‪ .‬ס ״ א חישובו ומי‬ ‫ט ה ו ר ו ז ו א ח ה מ ה ן צריכה‬
‫אמרינן איסורו חישובו והתנן‬
‫כלאמרינן‬ ‫יומר‬ ‫בחזיר‬ ‫וחפצים ה ם‬ ‫כוכבים‬ ‫איסורו חישובו ואי דערפיה מיערף הכי נמי‬ ‫שאר אוכלין להשלימה לכביצה שאס‬
‫מ ח ש ב ה ואין צהיכה ה כ ש ר‬
‫טוב‬ ‫מלאים כל‬ ‫ה ח ס חולין <ל׳ יז‪ (.‬ובחיס‬ ‫י ג ע בהן שרץ י ט מ א ו ‪ .‬יא[ והחלב לא‬ ‫כלומר דלא מ ט מ א טומאח‬
‫כוי‪ :‬נ[ חישובו ור״ש לא אמרינן‬
‫איסורו חישובו ולרבנן מ י אמר‬ ‫במגילה‬ ‫ואמרי׳‬ ‫לחזירי‬ ‫נקללי[‬ ‫י׳[)כותלי(‬ ‫כ‬ ‫הכא‬ ‫אוכלין א ל א אי ח י ש ב ע ל ה‬
‫צריך‬ ‫אין‬ ‫ביה‬ ‫למימר‬ ‫דליכא‬ ‫גרסינן‬
‫איסורו חישובו‪ :‬ג( דברים נאמרו‬ ‫( כ מ ל י לחזירי מכ״מ‬ ‫ע‬
‫ישנה לטוב‬ ‫)לף יג‪(.‬‬ ‫ש ת ה א ל א כ י ל ה ל ע ו ב ה כוכבים‬
‫)יקרא‬ ‫דכמיב‬ ‫חמורה‬ ‫טומאה‬ ‫מטמא‬ ‫אין‬ ‫הא‬ ‫נבלה‬ ‫בחלב‬ ‫דאי‬ ‫הכשר‬ ‫ו מ ש ו ם ה כ י בעיא מ ח ש ב ה הלית‬
‫בנבלת עוף הטהור צריכה‬ ‫מ ה שהיא טהורה משר אוכל בראויה מ ע ט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא‬
‫ותיבות וזו א ח ת מ ה ן נמתק‪:‬‬ ‫[‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫‪5‬‬ ‫ומשום‬ ‫בשחוטה‬ ‫ואי‬ ‫הכשר‬ ‫ניבעי‬ ‫לא‬ ‫ואמאי‬ ‫מלאכה‬ ‫לכל‬ ‫יעשה‬ ‫‪a‬‬ ‫ליה ט ו מ א ה אחריתי ד ה א נבילת‬
‫סימני‬ ‫בגמל וארנבח שפן וחזיר‬ ‫שמעון‬ ‫ט ע מ א מהני לרבי‬ ‫לישראל ומהאי‬
‫ר[ קאי הסייד ו מ ה ״ ד וטעמא‬ ‫ע ו ף לא מ ט מ א ה בנגיעה בכזית‬
‫בהמה ט מ א ה‬ ‫לשוויי אוכל כלאמר בסמוך ובקונט׳ נמי פירש כאן נבלמ‬ ‫טהרה‬ ‫ר״ע‬ ‫חזר‬ ‫)חולין קכמ‪(.‬‬ ‫והרוטב‬ ‫בהעור‬ ‫בגמ׳‬ ‫שנינו‬ ‫הא‬ ‫הוכשר‬ ‫שכבר‬ ‫כ נ ב ל ת ב ה מ ה ולא מ ט מ א ׳ אלא‬
‫מ א י מ ט מ א י רבנן‪ .‬כיון דלא‬
‫חשיב ע ל פ ט ר תמוד הסייר‬ ‫למאיסה ועול יש עליה שני לחויין אחל‬ ‫כ״מ שהיא ס מ מ א לאו לאטלה קיימא‬ ‫מ ה נ י א לחלב מ ש ו ס ד א כ ח י‬ ‫שונה כר׳ י ה ו ד ה דהכשר שחיטה לא‬ ‫להיות‬ ‫באכילה בבית הבליעה הלכך‬
‫ו מ ה ״ ד ואיסורו‪ :‬ה[ נגע בה‬ ‫ס ח מ א לאטלח‬ ‫שלא נשמטה ועול ל ט מ א ה היא וגבי נבלמ בהמה טהורה פירש‬ ‫צהיכה מ ח ש ב ה ל ט מ א ט ו מ א ת‬
‫עליה‬ ‫דחשיב‬ ‫עד‬ ‫הוא‬ ‫אוכל‬ ‫בר‬ ‫לאו‬ ‫דכפרים‬ ‫דהא‬ ‫הוא‬ ‫אוכל‬ ‫לאו‬
‫ש ‪ p‬ש א ם תגע היא אחרי כן‪:‬‬ ‫אוכלין ב כ ב י צ ה ואינה צריכה‬
‫הילכך‬ ‫לחוי אמל‬ ‫לגבי ישראל אין בהן אלא‬ ‫ועול‬ ‫מאיסה‬ ‫כוכבים ללא‬ ‫עובל‬
‫ו( אם כן אוכלה ואז מ ט מ א ה‬ ‫במשנה לא גרסינן ליה‪ :‬ואינה צריכה הכשר‪ .‬הואיל ו מ ט מ א ה‬ ‫ובטהרומ‬ ‫ה כ ש ה מ י ם הבלא ה כ ש ר מים‬
‫אותן בגדים‪ :‬ו[ הכשר והאי‬
‫ושומן‬ ‫עופומ‬ ‫לאכול‬ ‫רגילים‬ ‫בשווקים‪ .‬פ ״ ה‬ ‫והחלב‬ ‫מחשבה‪:‬‬ ‫צריכה‬ ‫אינה‬ ‫א י נ ג ע ש ק בכביצה אוכלין‬
‫ט ו מ א ה ח מ ו ר ה ע! ב ע ו ד שהיה בה זיח שלם ב ע ו ד ה ה י א מ ח ו ב ר ת בנבלה י<[‪:‬‬
‫סופו ל ט מ א ט ו מ א ה חמורה ואין‬ ‫משמע שר״ל לכל שומן ק ר ר חלב ולא מיירי רוקא ל[ מחלב האסור כגון מוחב‬ ‫הנבלת ע ו ף מ ט מ א ו מ ״ ט אין‬
‫צריכין הכשר דלא שייך הכשר‬ ‫קרוס ונקלף )חולי! לף מנו‪:(:‬‬ ‫דלא‬ ‫כוכבים‬ ‫עובד‬ ‫לאטלח‬ ‫סממא‬ ‫בכ״מ‪.‬‬ ‫טהורה‬ ‫בהמה‬ ‫נבלת‬ ‫צהיכין ה כ ש ר דקי״ל ד כ ל ש ס ו פ ו‬
‫אלא ב ט ו מ א ה ‪ :‬יון ואחת ה ט מ א ה‬ ‫ל ט מ א ט ו מ א ה ח מ ו ר ה בכזית‬
‫שהשוחט‬ ‫א י ן צריך ה כ ש ר ו ה א י נבלת‬
‫היא‪ :‬גו[ ש ל נבלת בהמה טהורה‪:‬‬ ‫א ח ד הלכך אינה צריכה‬ ‫בה אלא דיחוי‬ ‫ו ע ו ד דלגבי ישראל אין‬ ‫מאיסה‬
‫•ן כ ״ ש ש א ד אוכלין‪ :‬׳‪ {b‬מתיבת‬ ‫ע ו ף נ מ י כ י אכיל מיניה כזית‬
‫בשווקים‪.‬‬ ‫שחוטה‪:‬‬ ‫של‬ ‫והחלב‬ ‫טהור‬ ‫עוף‬ ‫גבלת‬ ‫וכן‬ ‫אוכלין‬ ‫מכביצה‬ ‫לפתות‬ ‫הימנה‬ ‫מכזימ‬ ‫פחות‬ ‫להצטרף‬ ‫אוכלין‬ ‫טומאת‬ ‫לקבל‬ ‫מחשבה‬
‫והתלב ע ד תיבת ליה בסה״ד‬ ‫מ ט מ א כגהים אבית ה ב ל י ע ה‬
‫כ ״ ז אינו נמצא בס״י‪ :‬ינן חמורה‬ ‫ח מ ו ר ה ומלב‬ ‫טומאה‬ ‫דמטמאין‬ ‫משוס‬ ‫ועוף‬ ‫בהמה‬ ‫הכשר‪ .‬נבלת‬ ‫ו ש ו מ ן ‪ :‬ולא‬ ‫עופות‬ ‫ה ס ורגילין לאכול רוב‬ ‫ע ם ועשירים‬ ‫בה רוב‬ ‫דיש‬ ‫בכרכים‬ ‫והיינו ט ו מ א ה ת מ ו ר ה ה מ ט מ א‬
‫כשהיה בה זית‪ :‬ע[ בנבלה‪ .‬ס״א‬ ‫בכזית בנבלת ב ה מ ה ‪ .‬א ב ל נבלת‬
‫מחשבה‪ .‬ולא אמרינן איסורו‬ ‫ט מ א ה בעיא‬ ‫ש ח י ט ה ‪ :‬הא‬ ‫ד ט ו ן דלא בעי מ ח ש ב ה א ה נ י ליה הכשר‬ ‫משוס שכבר הוכשר בשחיטה‬ ‫בשווקים‬ ‫שחוטה‬
‫עם אביה‪• :‬דן דרבנן ואי דערפי‪:‬‬ ‫ב ה מ ה מ ט מ א ה בנגיעה בכזית‬
‫מון וי״ל דקםבר ת נ א ‪ [tp :‬והדר‬ ‫ו ש ״ מ לימ להו‬ ‫ב ס י פ א מכלל דרישא רבנן ה י א‬ ‫ו מ ד א ו ס י ף ר״ש‬ ‫מסימני טהרה‪.‬‬ ‫אחל‬ ‫ט ה ו ר ה הואיל רש בו‬ ‫כבהמה‬ ‫הגמל‪ .‬דינו‬ ‫חישובו‪ :‬אן*‬ ‫זהו‬ ‫ב ל א אכילה‪ .‬ו ה א י ד נ ק ט בנבלת‬
‫קאמר תלמוד לומר גז״ש אלמא‬ ‫הוא‬ ‫לאחרים‬ ‫להאכילו‬ ‫יכול‬ ‫אחה‬ ‫שאי‬ ‫דאוכל‬ ‫ר״ש‬ ‫מטהר‬ ‫ואפ״ה‬ ‫הוא‬ ‫עליה‬ ‫בדחשיב‬ ‫ןט‪[:‬‬ ‫לעיל‬ ‫דמטמאין‬ ‫חמור‬ ‫פטר‬ ‫וגבי‬ ‫חישובו‬ ‫איסורו‬ ‫עוף ה ט ה ו ר דצריך מ ח ש כ ה כ ״ ש‬
‫אתיא גו״ש ומפקא מ ק ל ותומר‬ ‫נבלת עוף ט מ א אבל האי דנקט‬
‫חשיב‬ ‫בדלא‬ ‫פלוגחייהו‬ ‫ואפ״ה‬ ‫גרידא‬ ‫חישובו‪.‬‬ ‫איסורו‬ ‫אמרינן‬ ‫לא‬ ‫דה׳׳ע‬ ‫רבא‬ ‫אמר‬ ‫אלא‬ ‫כדרבי‪:‬‬ ‫אסור‬ ‫שהוא‬ ‫עריפה‬ ‫לאחר‬ ‫ר״ש‬ ‫דמודה‬ ‫ע ו ף ט ה ו ר רבותא ק מ ״ ל ד א ע ״ ג‬
‫ופירש ר״ת דבהאי קרא איירי‬
‫נ מ י במיהי‪ :‬יון בשהה דבשר‬ ‫עליה‪:‬‬ ‫ט ו מ א ח אוכלין הואיל ולא חשיב‬ ‫מטמא‬ ‫מ י ע ר ף הכי נ מ י ד מ ו ד ו רבנן דלא‬ ‫דערפיה‬ ‫ט ע מ א דרבנן יי[ אי‬ ‫לדרבי״(‪ .‬ודקשיא לך מ א י‬ ‫ולימא‬ ‫העוף ט ה ו ר דראוי ה ו א ל א כ י ל ה‬
‫כיון‪ :‬׳‪ [B‬כ פ ש ט ה דקרא ולית‪:‬‬ ‫בין לישראל בין ל ע ו ב ה י כוכבים‬
‫יט[ מקהש ואית ל י ה ‪ :‬גן ק ד ש דרשי ש ה ם ענין א ח ד ודמו ט פ י אהדדי א ״ נ ‪ :‬כאן למימר ביה האין‪ :‬גג[ בשחוטה ומשום שכבר הוכשר‬ ‫אפילו ה כ י נבלתו לא מ ט מ א ה ט ו מ א ת אוכלין א ל א כ מ ח ש ב ה ו א י א מ ר ת איסורו ח י ש ו ב ו ש ה ו א י ל ואסור באכילה לישראל ח ש ו ב וראוי‬
‫הרי‪ :‬גנ[ עכל״ה וכתבתי לפי‪ :‬גד[ ושמא אחרי כן הוגה אות מ ׳ ם׳ נ מ ח ק ‪ [85 :‬דתנאי בהכשר קודם מ ח ש ב ה מ ״ מ מסתכרא דהך סתם‬ ‫ה ו א ל א כ י ל ה ל ע ו ב ד כוכבים מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין ל מ ה לי מ ח ש ב ה אחהיתי‪ :‬ה א מני‪ .‬דצריך מ ח ש ב ה ר׳ ש מ ע ו ן ה י א ד ל י ת ליה איסורו‬
‫משנה המס׳ טהרות סברא דחורה ובסיפרא גרסינן ל ה שפיר ו ה ח ל ב בשווקים א״צ וכו• ובחלב ש ח ו ט ה איירי וכן פירש הקונטר• הס״ד‪:‬‬ ‫ח י ש ו ב ו ‪ :‬ת ״ ש נ ב ל ח ב ה מ ה ט מ א ה ב כ ל מ ק ו ם ‪ .‬בין בכפרים בין בכרכים ד א ח ד עניים ו א ח ד עשירים דרכן ל א כ ו ל א ע פ ״ כ צהיכה מ ח ש ב ה‬
‫גון דעניים הם הסייד‪ :‬גז[ עופות ובסיפא דבשווקים פרש״י דיש ב ה רוב עם ועשיהים הם ויכולים לאכול עופות ונראה לפרש טעם אחר‬ ‫לענין ט ו מ א ת אוכלין ו א מ א י צריכה מ ח ש ב ה מ ש ו ם ד כ ה מ ה ט מ א ה ה י א ד ל א היתה ראויה ל י ש ר א ל ל א כ י ל ה ו ה א י דצריכה מ ח ש ב ה ל א ו‬
‫דבכרכים יש אוכלין מרובין וקונין כל דבר אכל בכפרים י ש אוכלין כוי מעליא הסייד ו מ ה ״ ד צהיכין מ ח ש ב ה להאכילה לעובד כוכבים‬ ‫ל ט מ ו י י ט ו מ א ת אוכלין ד ג ו פ ה ב כ ב י צ ה ק א י ההיא ע צ מ ה ט מ א ה היא ט ו מ א ה ח מ ו ר ה בכזית ב ל א מ ח ש ב ה א ל א ה כ י צריכה מ ח ש ב ה‬
‫ואם לאו אין מטמאין ט ו מ א ת אוכלין וא״ת נבלת בהמה ט מ א ה ט ו מ א ת אוכלין ל מ ה לה ה א מ ט מ א ה אדם וכלים וכ״ש שאר אוכלין חריץ‬ ‫ל א י צ ט ר ו פ י ק א מ ר כגון דאיכא פ ח ו ת מ כ ב י צ ה ד ש א ר אוכלין ד ל א ו דנבלה ואיכא פ ח ו ת מ כ ו י ת דהני וולד ב ה מ ה ט מ א ה ד מ צ ט ר פ א להנך‬
‫כדאמרינן בכריתות בפי דם שחיטה דאי איכא פחות מכיית נבילה והא דאינה צריכה הכשר פייה הואיל ו מ ט מ א ט ו מ א ה חמורה כשהיה‬ ‫אוכלין ו מ ש ו י ל ה ו כ ב י צ ה ו ה ה ו א פ ח ו ת מ כ ז י ת כיון דלית ביה שיעור ט ו מ א ה ח מ ו ר ה ל י ת ביה ט ו מ א ה בגופיה ויכול ל א י צ ט ר ו פ ׳ ל ט ו מ א ת‬
‫בה כוית שלם בעוהה מ ח ו ב ו ת עם אביה ולא יתכן לומר כן ד מ ה ש ט מ א ה מתחלתה טומאןהן חמורה אין מועיל לה כמו שפי׳ הקונטרס‬ ‫אוכלין הלכך צריכה מ ח ש ב ה ונבילת ה ע ו ף ה ט ה ו ר ה א ע ״ ג דעוף ט ה ו ר ה ו א ד ה ו י ראוי בין ל י ש ר א ל בין ל ע ו ב ד י כוכבים כיון הבכפהים‬
‫בעצמו בפי בהמה המקשה גבי ח ד לבשר הפורש מ ן ה ב ה מ ה ו ח ד לבשר הפורש מ ן האבר ומאי אולמיה דהאי מ ה א י סד״א הואיל ו מ ט מ א‬ ‫ה ו א ד ל א רגילי למיכל ע ו פ ו ח צריכה מ ח ש ב ה ו ל ט ו מ א ה אוכלין ד ע ו ף לא צריך מ י ד י ל א י צ ט ר ו פ י אלא ב כ ב י צ ה ד נ ב ל ח ע ו ף גופה ק א מ ר‬
‫ט ו מ א ה חמורה אגב אמו לא ליבעי הכשר קמ״ל ופי׳ שם הקונטרס דבשר הפורש מ ן האבר מ ה שהיה מתחלתו מ ט מ א ט ו מ א ה חמורה‬ ‫ואינה צריכה ה כ ש ר ד א פ י ל ו בלא ה כ ש ר מ ט מ א ה ד ה א אמרן כ ל ש ס ו פ ו ל ט מ א ט ו מ א ח אוכלין ח מ ו ה ה אין צריך הכשר‪ .‬אלא א ׳ נ ג ע ב ה ו‬
‫בעודו מחובר באבה אין מועיל לו לענין ט ו מ א ה קלה לאחר שפי• כיון דאינו מ ט מ א ע ו ד ט ו מ א ה חמורה וכן מ ש מ ע בס״פ העור וההוטב‬ ‫שרץ בלא ה כ ש ר מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין ו ה א ה ב א ד ל א אמרינן איסוהו ח י ש ו ב ו ‪ :‬ה א מ נ י ר׳ ש מ ע ו ן ה י א ‪ :‬ת ״ ש נ ב ל ת ב ה מ ה ט ה ו ר ה בכל‬
‫גבי חותך בשר מאבר מ ן ה ח י דקאמר חישב עליו ואח״כ חחכו ט מ א ומוקי לה בשהוכשר ופריך ל ״ ל הכשר הרי מ ט מ א ט ו מ א ה חמורה‬ ‫מ ק ו ם ‪ .‬כיון ההיתה האויה בין ל י ש ר א ל בין ל ע ו ב ד י כוכבים ו נ ב ל ת ה ע ו ף ה ט ה ו ר ה ו ה ח ל ב בשווקים בשווקים היינו בכרכים ההוו מ ק ו ם‬
‫אגב אביו ומשני כ ש ש מ ש מעשה עץ ש מ ש פי• ולכך לא הועיל לו טומאה חמורה שהיתה ל ו להעשות אוכל לענין הכשר דייל הך‬ ‫שווקים דהתם רגילי ל מ י כ ל בין ע ו פ ו ת בין ח ל ב ו ש ו מ ן העשיהים ה ן ‪ .‬א ב ל בני כפרים אין רגילין ליכל ל א ע ו פ ו ת ולא ח ל ב ד ה ח ל ב‬
‫דשמעתין דהאי פ ח ו ת מכזית נבילה חשיב סופו לטמא טומאה חמורה כיון דחוי לאצטרופי לכוית והכי איתא בהדיא בפרק דם ש ח י ט ה הסייד‪:‬‬ ‫משיירין אותו לנר ל ע ש ו ת מ ל א כ ת ו לאורו הלכך נבילת ב ה מ ה טהורה ב כ ל מ ק ו ם ונבילת ע ו ף ט ה ו ר ה ו ה ח ל ב בשווקים דהיינו בכרכים‬
‫גחן טוב אלו כותלי החזירי וכן אמרינן במגילה וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים אלו כתלי דחוירי מ ״ מ מ ה שהוא מ ב ה מ ה טהורה‬ ‫אין צריכה ל א מ ח ש ב ה דבלא מ ח ש ב ה מ ט מ א ה ט ו מ א ת אוכלין ולא ה כ ש ר ה כ ש ר כ ד א מ ר ן ה א ב ה מ ה ט מ א ה ב כ ל מ ק ו ם בעיא מ ח ש ב ה‬
‫משוי‪ :‬גט[ וחזיר טעמא ד י ש בהם סימני טהרה לשוויי אוכל וכעורב נמי מהני ביה סימני טהרה כדאמר‪ :‬לן דוקא בחלב האסור‪:‬‬ ‫ד ה א ל א הויא ראויה בין לישראל בין ל ע ו ב ד י כוכבים ולא אמרינן דאיסורו ח י ש ו ב ו ‪ :‬ו א י ת י מ א ה א מ נ י הבעיא מ ח ש ב ה ‪ -‬ש מ ע ו ן‬
‫היא דלית ל י ה איסוהו ח י ש ו ב ו ה א מ ד ס י פ א ר׳ ש מ ע ו ן וכו׳ מ ה ט ע ם ה ו א י ל ו י ש ב ה ם סימן ט ה ו ה ה ח ש י ב י כ נ ב ל ת ב ה מ ה ט ה ו ר ה ‪ :‬מ כ ל ל‬
‫דרישא ל א ו ר׳ ש מ ע ו ן א ל א רבנן וקא דייקינן ה א ט מ א ה בעיא מ ח ש ב ה א ל מ א דלית ל ה ו לרבנן איסורו ח י ש ו ב ו ‪ :‬א ל א א מ ר רנ‪:‬א דכולי ע ל מ א ‪ .‬בין לר׳ ש מ ע ו ן בין לרבנן לא אמרינן דאיסורו ח י ש ו ב ו וכי ח י מ א ל א ב פ ט ר ח מ ו ה ולא בהנך )אלא( ]אמאי[ אין צהיך מ ח ש ב ה גמוהה‬
‫א( או אם ש ח ט ו סתם בלא מ ח ש ב ה ש ח י ט ח ו ח י ש ו ב ו ל ט מ א ט ו מ א ת אוכלין ולעולם ל י ת ה ל ד ה ב ה ד א מ ר מ ו ד ה ר• ש מ ע ו ן ל א ח ר עריפה דאםור אלא ל א ח ר עריפה נמי קא שרי ליה ר• ש מ ע ו ן בהנך ואי א מ ר ת אם כן לד• ש מ ע ו ן כיון ד ל א ח ר עריפה שהי ב ה נ א ה א ו כ ל ש א ת ה יכול ל ה א כ י ל ו‬
‫לאחרים ה ו א ליתני נ מ י מ ו ד ה ר ״ ש ב פ ט ר ח מ ו ר ו ב ש ה ב ח ל ב וכוי והאי היא דערפי מיערף ל ה א י פ ט ר ח מ ו ר הכי נ מ י ד ל ו ׳ ש מ ע ו ן נ מ י מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין דעריפה כ ש ח י ט ה סתם )דמיא( מ ה ש ח י ט ה סתם לא ב ע י מ ח ש ב ה ד ש ח י ט ת ו ה י א מ ח ש ב ת ו א ף עריפתו ח ש ב ו‬

‫א( נראה לצ״ל ואי לערכיה מיערף ה ט נמי או אס שחטו וכוי‪.‬‬


‫מםורת הש״ם‬
‫‪ (6‬תוספתא מכשירין פ׳׳ג‬
‫ה׳׳ח‪ ,‬נ( קדושין נו‪ :‬נו‪,:‬‬
‫ג(‪5‬״ק‪,‬ו(נכלצ״ק‪,‬ה(ןערכי‪1‬‬
‫ד‪ .‬ז‪ ,[:‬ו( ןדף ט ‪ :‬דייה ופטר‬
‫ממור[‪ ,‬ז( ]לקמן יג‪ (P ,[.‬נ״א‬
‫מעליימא דאמריגן בהעור‬
‫ץ‪.‬‬ ‫עין משפט‬
‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫*‬ ‫נר מצוה‬
‫הכא במאי עסקינן כגון ששחטו‪ .‬לפטר חמור ואי דשחטיה לשם‬ ‫י [ עורב ל ה ת ל מ ד דמו מכשיר‪ .‬פירש הקונמ׳ אס נפל על‬ ‫‪5‬‬
‫שהשוחט‬ ‫פ ו א מיי׳ ס ״ ג מהלי טומאת‬
‫הזרעים וכ׳׳ש אס שחטו שחיטה גמורה למו מכשיר אפילו‬ ‫אוכלין הלנה ל‪:‬‬
‫שחיטה גמורה אפי׳ לר׳ שמעון הויא מחשכה ו מ ט מ א אלא «[ בשחטו‬ ‫״‬ ‫פ ו ב מיי׳ פי׳׳נ מהל׳‬
‫לגופיה לשחיטחו [ מחשבחו ואס נחרו ולא שחטו חו לא פליג ר׳ אליעזר מלאי‬
‫ע ״ מ להמלמד בו הלכומ שחיטה ובהך פליגי דרבנן שברי הך שחיטה‬ ‫לעלמא מכשיר למו ולא לגופיה לאיהו גופיה לא מקבל טומאה בלא מחשבה עכל׳׳ה‬
‫נכוריס הלכה ז שמג‬
‫עשי! ק מ ה קמו טוש״ע י״ד‬
‫גמורה‬ ‫משויא לה אוכל כשחיטה‬ ‫ותימה יי' >פירש ל ל ס נחירה מכשיר לעלמא למה טעם יכשיר טון ללא הר‬ ‫מ‬

‫סימן שנא סעיף י נהגה׳׳ה‪:‬‬

‫חצי ס ל ע ‪ ( » ,‬דפי׳ כוי דמאיזה‬
‫ט ע ס צ״ק‪,‬‬ ‫והרוטב )חולין קיז‪ c‬השוחט בהמהיא(‬ ‫לס שחיטה ולס חללים לא שייך בבהמה‬ ‫פ ח ג מיי׳ שס הלנה ד‬
‫כה[‬
‫לעובד כוכבים כו׳ כדפרישית לעילי(‬ ‫‪ :‬שאנ* עורב הואיל‬ ‫אלא באלם‬ ‫טוש״ע שס סעיף ח‪:‬‬
‫הכא במאי עסקינן כגון ששחטו להתלמד‬ ‫כ׳׳ל‬ ‫י[‬ ‫הלין‬ ‫הוא‬ ‫טהרה‪.‬‬ ‫דש בו סימני‬ ‫‪5‬‬ ‫פ ט ד מיי׳ פייה מהלי אישות‬
‫ור״ש סבר הך שחיטה לאו מעלייתא‬ ‫הלכה א טור ש״ע א ה ״ ע‬
‫תורה אור השלם‬ ‫בו ובפלוגתא רנימום ור׳ א[ אליעזר אידתניא אמר‬ ‫עופות חוץ מנשר כלמוכח פרק אלו טרפות‬ ‫סימן כת סעיף כא‪:‬‬
‫היא ולא הויא מחשבה ובםלוגתא‬
‫‪ .1‬ו כ ל פ ט ר תכיר ת פ ד ה‬
‫דנימוס ור׳׳א ׳‪ :1‬דמו מכשיר‪ .‬אס נפל‬
‫ר׳ יוסי סח לי נימוס אחיו של » ר׳ יהושע הגרםי‬ ‫מאי איריא ל ה ת ל מ ד אפי׳‬ ‫)חולין סא‪:1:‬‬
‫ואם ל א ת פ ד ה‬ ‫בשה‬ ‫להתעסק‪ .‬פירוש ואפי׳ נחרו נמי ללהתעסק‬
‫ו ע ר פ ת ו ו כ ל בכור א ד ם‬ ‫על הזרעים וכל שכן אס שחטו שחיטה‬ ‫דמו‬ ‫בו‬ ‫להתלמד‬ ‫העורב‬ ‫את‬ ‫שהשוחט‬ ‫‪5‬‬
‫נמי לאו שחיטה היא י‪ 1‬וכנחרו למי ואע״ג‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫בבניך תפהה‪ :‬שמות יג יג‬
‫‪ .2‬והורדו זקני ה ע י ר ה ה ו א‬
‫גמורה דמו מכשיר אפילו לגופיה‬ ‫מכשיר ר׳ אליעזר אומר דם שחיטה לעולם‬ ‫דאז לא היה הוכשר בלס שחיטה מ״מ‬ ‫א[ ור• אלעזר וכצ״ל לקמן‬
‫א ת ה ע ג ל ה א ל נחל איתן‬ ‫דשחיטתו הויא מחשבתו ואי נחרו ולא‬ ‫מכשיר רבי אליעזר היינו תנא קמא אלא לאו‬ ‫פ ד ך טון ללא אתי לאשמועינן ללס‬ ‫בסמוך‪ :‬נ[ תיבת רבי נמחק‪:‬‬
‫א ש ר ל א י ע ב ד בו ו ל א‬ ‫שחיטה מכשיר להא כבר אשמועינן יי[ ולא‬ ‫‪5‬‬ ‫ג[ איתיביה אביי לא‪:‬‬
‫שחטו תו לא הוה פליג בה רבי אלעזר‬ ‫איסורו חישובו איכא בינייהו תנא קמא סבר‬
‫את‬ ‫ו ע ר פ ו עזם‬ ‫יזרע‬ ‫ו[ ספרא חברין תרגומה‪:‬‬
‫דודאי לעלמא הוא דמכשיר ד מ ו יא[ ולאו‬ ‫בא לאשמועינן אלא לאין צריך מחשבה‬ ‫ס( אמינא הואיל ועדיפה‬
‫ה ע ג ל ה בנחל‪:‬‬
‫דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה‬ ‫הואיל רש גו סימני טהרה זה היה יכול‬ ‫במקום‪ [1 :‬מדתני דבי‬
‫דברים כא ד‬ ‫לגופיה דאיהו גופיה לא מקבל ט ו מ א ה‬
‫‪ .3‬ופטר ח מ ו ר ת פ ה ה ב ש ה‬ ‫ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם‬ ‫לאשמועינן בלא שחיטה‪:‬‬ ‫לוי‪ :‬ו[ שמעון איבעית‬
‫ואם לא תפהה וערפתו בל‬
‫איסורו‬ ‫מחשבה‪ :‬אלא לאו‬ ‫בלא‬ ‫אימא ר׳ שמעון לפחת‬
‫בכוה בניך ת פ ה ה ו ל א יךאו‬ ‫חישובו‪ .‬יכ[ הוא דאיכא בהדי שחיטה‬
‫אליעזר‬ ‫דר׳‬ ‫טעמא‬ ‫דילמא‬ ‫ממאי‬ ‫מחשבה‬ ‫בעי‬ ‫לא‬ ‫נמי‬ ‫מכשיר א ואפי׳ לגופיה‬ ‫מיתה ואיבעית אימא ר׳‬
‫יהודה אפסידא דביני ביני‪:‬‬
‫שמות לד כ‬ ‫פני ריקם‪:‬‬
‫כ ה ״ ג איכא בינייהו‪ :‬למלמא‪ .‬אס נפל‬ ‫התם דשאני עורב הואיל ויש בו סימני טהרה ומנלן דםימני טהרה מילתא‬ ‫ח[ שלשים ובחמש האי‬
‫‪ .4‬ו כ ל ע ר כ ך י ה י ה ב ש ק ל‬
‫ה ק ה ש ע ש ר י ם ג ך ה יהיה‬ ‫על הזרעים אבל לגופיה בעי מחשבה‬ ‫היא דקתני עלה דההיא א״ר שמעון מה טעם הואיל ויש בו סימני טהרה‬ ‫כוי שלשים ובחמש קמ״ל‪:‬‬
‫נו[ אלא כ ש ש ח ט ו אות‬
‫ויקרא כז כה‬ ‫השקל‪:‬‬ ‫דאיסורו חישובו גרידא לא אמרינן והך‬ ‫וכי תימא אי משום סימני טהרה מאי איריא להתלמד אפי׳ להתעסק‬ ‫ב׳ נמחק‪ :‬י[ ור״א דאמאי‬
‫שחיטה לא חשיבא לשווייה אוכל‪:‬‬ ‫נמי אין הכי נמי ומשום נימוס איתיביה <! =לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ‬ ‫לא נבעי הכשר‪ :‬יא[ דמו‬
‫ולא לגופיה‪ :‬ינ( תיבת‬
‫ואפי' לגופיה לא בטי מחשבה‪ .‬דהך‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר אימא‬ ‫הוא נמחק‪ :‬׳»[ פליגי לעיל‬
‫שחיטה משריא לה אוכל ובהאי נמי‬ ‫רבנן‪ :‬ידן דחשיב עליה‬
‫)א( רש"־ ד ״ ה הנא גמאי‬ ‫מחיים‬ ‫ומחיים אסור בהנאה ור״ש מחיר והא מדםיפא מחיים הוי רישא לאו‬ ‫משום‪ :‬טי[ מילתא היא‬
‫וכו׳ נ ה מ ה ט מ א ה לעונד‬ ‫פליגי ע[ רבנן כר׳ אלעזר ורבי שמעון‬ ‫לאחותי‪ :‬נוי( אביי לרבה‬
‫כוכניס‪) :‬נ( ד ״ ה הואיל וכו׳‬
‫כנימוס‪ :‬הואיל ויש בו סימני טהרה‪.‬‬ ‫דקתני םיפא לא ימיתנו לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה ולא‬ ‫דאמר‪• :‬ו[ השכירה ומכרו‬
‫דחשינ ע ל י ה משוס ה ן ‪:‬‬
‫)ג( דייה איתיניה ר ב א‬ ‫כדאמר באלו טריפומ )חולין סא ‪ 0‬משוס‬ ‫יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו בשביל שימות ואסור בגיזה ועבודה דברי רבי‬ ‫לאחרים‪ :‬יה[ כדמפרש בהאי‬
‫פירקא‪ :‬י‪ (0‬שמעון וש״מ‬
‫ל ר ב ה דאמר מודה ר״ש‪:‬‬ ‫הכי הוי אוכלא אבל לגבי פ ט ר חמור‬ ‫יהודה ורבי שמעון מתיר רישא וסיפא מחיים רישא ג בהנאת דמיו סיפא‬ ‫לאחר עריפה‪ :‬נ( דמחיים‬
‫)ד( דייה דניני וניני א ע ״ ג‬ ‫תפדה‬ ‫לא[‬ ‫נמי‪:‬‬ ‫אי‬
‫דמחייס‪) :‬ה( ד״ה איפקש‬
‫דלימ ליה סימני ט ה ר ה אי לאו‬ ‫בהנאת גופו וצריכא דאי תנא הנאת דמיו בההוא קא שרי רבי שמעון אבל‬ ‫ובחמש‬ ‫ומה״ד‬ ‫הם״ד‬
‫וכו׳ דנתינ א ך פ ד ה ת פ ד ה‬ ‫דחשיב )» יי[ משוס הך שחיטה לא‬ ‫בהנאת גופו אימא מודה ליה לרבי יהודה ואי תנא בהנאת גופו בההיא קאםר‬ ‫סלעים‪ :‬נ<[ ש ה ש ו ח ט את‬
‫את נ ט ר ‪:‬‬ ‫העורב‪ :‬ננ[ השחיטתו הויא‬
‫מ ט מ ו ליה רבנן ור׳ שמעון א ע ״ ג‬
‫רבי יהודה אבל בהנאת דמיו אימא מודה לרבי שמעון צריכא וכן אמר רב‬ ‫מחשבתו‪ :‬נו[ ותימה הוא‬
‫עליה פליג משוס דאסור‬ ‫דחשיב‬ ‫שפירש דדם נחירה מכשיר‬
‫בהנאה לאחר עריפה כדרב׳‪ :‬ומגלן‬
‫רב‬ ‫נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ואמר‬ ‫לעלמא דמאיזה טעם מכשיר‬
‫לעזי רש״י‬
‫ש י ג ״ א ] ש י ר ״ א [ ‪ .‬משור‪.‬‬ ‫דםימני טהרה מילסאטי[ ‪ .‬לאחותי‬ ‫מה‬ ‫נחמן מנא אמינא לה דתניא ‪ 1‬וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן ‪ 2‬עריפה‬ ‫כיון כוי שחיטה דדם‬
‫חללים‪ :‬כ‪ [5‬באדם‪ .‬עיין‬
‫לידי ט ו מ א ה דקתני עלה בברייתא‬ ‫להלן אסור אף כאן אסור מני אילימא רבי יהודה מחיים מיסר אסור אלא לאו‬ ‫חוס• חולין ןוף לה ע״נ(‪:‬‬
‫ני[ הדין כל כ״ד עופות‬
‫דלעיל ןע״א[ נבלת בהמה ט ה ו ר ה כוי‪:‬‬ ‫רבי שמעון היא א״ל רב ששת םפרא י! חבריך תרגומה לעולם רבי יהודה‬ ‫חוץ מנשר ויש בכולם סימני‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫אפי׳ להתטםק‪ .‬דמתכוין לחתוך דבר‬ ‫ואיצטריך םלקא דעתך אמינא י[ עריפה במקום פדייה עומדת מה פדייה מתרת‬ ‫טהרה כדמוכח‪ :‬נו[ היא כלל‬
‫ב ה נ א ה אוכל שאי א ת ה יכול‬ ‫וכנחרו‪ :‬נח( אשמועינן תייק‬
‫ל ה א כ י ל ו ל א ת ר הוא הלכך‬
‫אחר דלאו לשחיטה איכוין‪ :‬אין הכי‬ ‫אף עריפה מתרת קמ״ל אמר רב נחמן מנא אמינא לה מדתני י[ לוי הוא הפסיד‬ ‫ולא‪:‬‬
‫לא מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין‪:‬‬ ‫נמי ומשום גימוס‪ .‬להודיע כחו ד א ע ״ ג‬
‫איתיביה אביי לרבא לא‬ ‫ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו מני אילימא רבי יהודה הא מיפסד‬
‫דשחטו להתלמד בו דהוי שחיטה חשובה‬
‫רצה ל פ ד ו ת ו עורפו בקופיץ‬
‫ט פ י מ ל ה ת ע ס ק אפ׳׳ה איהו גופיה לא‬
‫רבי‬ ‫וקאי אלא לאו רבי שמעון היא איבעית אימא רבי יהודה ואיבעית אימא‬
‫מ א ח ו ר י ו ב ע ר פ ו ‪ :‬אימא‪.‬‬
‫כלומר תריץ לברייתא ה כ י‬ ‫מ ט מ א ליה נימוס‪ :‬איחיביה‪) .‬ג> אביי‬ ‫שמעון י[ איבעית אימא רבי יהודה אפסידא דביני ביני ואיבעית אימא רבי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ו א י מ א וקוברו‪ .‬ומחיים ש ל‬ ‫ל ט מ א ט ו מ א ת אוכלין לדברי‬
‫פ ט ר ח מ ו ר אסור ב ה נ א ה‬ ‫»י[ לרבא ד א מ ר מודה רבי שמעון לאחר‬ ‫שמעון לפחת מיתה וכן אמר ריש לקיש מודה רבי שמעון לאחר עריפה‬ ‫ה כ ל ‪ :‬אלא הכא ב מ א י‬
‫ור׳ ש מ ע ו ן מתיר‪ .‬א ב ל‬
‫ל א ח ר עריפה מ ו ד ה דאסור‬
‫ע ר י פ ה ‪ :‬בקופיץ‪ .‬סכין גדול שכן דרך‬ ‫שהוא אסור ורבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת איכא‬ ‫עסקינן‪ .‬ד א מ א י לא מ ט מ א‬
‫ט ו מ א ת אוכלין לרבי ש מ ע ו ן‬
‫כ ד א מ י נ א ‪ :‬והא מ ד ס י פ א‬ ‫עריסה‪ :‬מאתוריו‪ .‬ממול ערפו דכתיב‬ ‫דמתני לה להא דרב נחמן אהא ‪5‬י המקדש יבפטר חמור אינה מקודשת לימא‬ ‫ש ש ח ט ו להאי פטר חמור‬
‫מחיים כוי‪ .‬ואסור בגיזה‬ ‫וערפתו‪ :‬במגירה‪ .‬שיג״א סכין שיש‬ ‫ל ה ת ל מ ד בו ה ל כ ו ח ש ח י ט ה‬
‫ו ע ב ו ד ה והיינו מ ח י י ם ‪ :‬אין‬ ‫מתני׳ דלא כרבי שמעון אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה‬ ‫ולא ל ש ם אכילה ההשתא‬
‫בה פגימות הרבה‪ :‬בהגאת דמיו‪.‬‬
‫רישא וסיפא מחיים ורישא‬
‫ודברי הכל איכא דאמרי הא מני לא רבי יהודה ולא רבי שמעון אי רבי‬ ‫האי ש ח י ט ה ל ה ת ל מ ד גריעה‬
‫דקחני ואסור ב ה נ א ה ב ה נ א ת‬ ‫אס השכירה ׳>[ לאחרים‪ :‬בהגאת‬ ‫היא מעהיפה ו מ ש ח י ט ה‬
‫ד מ י ו ק א מ ר דאם מכרו או‬
‫גופו‪ .‬כגון גיזה ועבודה‪ :‬מה פדייה‬
‫שמעון תיקדש בכוליה אי רבי יהודה תיקדש בהך דביני ביני אמר רבה‬ ‫סתם הלכך קסבר רבי‬
‫שכרו ד מ י ו אסורין וסיפא‬ ‫מטמא‬ ‫דאינו‬ ‫׳שמעון‬
‫ד א מ ר אסור בגיזה ו ע ב ו ד ד‬ ‫דלאחר פדיונו דברי הכל‬ ‫מחרס‪.‬‬ ‫לה‬ ‫בר אבוה אמר רב לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל וסבר‬ ‫ורבנן‬ ‫אוכלין‬ ‫טומאת‬
‫ד ה נ א ת גופו‪ :‬וצריכי למיתני‬
‫דאי תנא כוי‬ ‫תרוייהו‬
‫שרי בהנאה‪ :‬הוא הפסיד ממונו של‬ ‫כרבי יוסי בר יהודה דתניא ‪ 3‬ת פ ד ה תפדה ״]תפדה[ מיד תפדה כל שהוא‬ ‫סברי ד ח י ש ב ת ו כיון ל ש ו ם‬
‫ש ח י ט ה ב ע ל מ א איכוון‪:‬‬
‫ולעולם ל א ח ר עריפה מ ו ד ה‬ ‫כהן‪ .‬שלא פדאו בשה ויתננו לכהן‪:‬‬ ‫רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל אמר מר תפדה תפדה‬ ‫ו ב פ ל ו ג ת א ‪ .‬ד ס ו מ כ ו ס ורבי‬
‫ר׳ ש מ ע ו ן דאסור כ ד ר כ ה ‪:‬‬ ‫אלעזר קא מיפלגי ר• ש מ ע ו ן‬
‫לפיכך יופסד ממונו‪ .‬יכפוהו בית דין‬ ‫]תפדה[ מיד תפדה י>כל שהוא פשיטא איצטריך םד״א הואיל ואיתקש‬
‫מ ה פדייה מתרת‪ .‬ל פ ט ר‬ ‫ורבנן דתניא אמר רבי יוסי‬
‫ח מ ו ר כ ה נ א ה אף עריפה‬ ‫כדמפרש‬ ‫שלשים‬ ‫לאחר‬ ‫לעורפו‬
‫נמי מתרת ב ה נ א ה ולישחרי‬
‫לבכור אדם מה בכור אדם אחר שלשים יי[ וחמש האי נמי אחר שלשים‬ ‫וכוי הא ר׳ אלעזר היינו‬
‫ייי! בפירקאי( ויאסר בהנאה‪ :‬הא מיפסד‬ ‫תנא קמא אלא ל א ו איסורו‬
‫ל א ח ר עריפה א פ י ל ו לר׳‬ ‫פדייה‬ ‫וחמש קמ״ל תפדה מיד תפדה כל שהוא רבי יוסי בר יהודה אומר אין‬ ‫ח י ש ו ב ו איכא בינייהו‪ .‬האי‬
‫י ה ו ד ה ק מ ״ ל ד ל א ‪ :‬הוא‬ ‫וקאי‪ .‬דמחייס נמי אסור ומאי מ פ ס ד א‬ ‫איסורו ח י ש ו ב ו לא הוי‬
‫ה פ ס י ד מ מ ו נ ו של כהן‪ .‬ש ל א‬ ‫ליה ע ר י פ ה ‪ :‬אלא לאו רבי שמטין‪.‬‬ ‫מקיש‬ ‫פחותה משקל ממה נפשך אי מקיש לבכור אדם חמש ליבעי ואי לא‬ ‫באיסורו ח י ש ו ב ו דלעיל‬
‫רצה ליתן לו ש ה בפהיונו‬
‫מ ה שיזכה לו ה מ ק ו ם לפיכך‬ ‫יט[ ולאחר עריפה מ ו ד ה ‪ :‬דביני וביני‪.‬‬ ‫שקל מנא ליה לעולם לא מקיש אמר רבא אמר קרא ‪ 4‬ו כ ל ערכך יהיה בשקל‬ ‫ד א ״ כ דהיינו הוא קשיא‬
‫לרבא ד א מ ר דכולי ע ל מ א לא‬
‫יופסד מ מ ו נ ו שיערפנו ולא‬ ‫)י( דמחייס '‪ 1‬נמי אסור בהנאה מצי‬ ‫הקדש ה י כ ל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל ורבנן ההוא‬ ‫אמרינן איסורו ח י ש ו ב ו אלא‬
‫יהנהממנו‪:‬מני‪.‬האאילימא‬ ‫האי איסורו ח י ש ו ב ו ש ח י ט ה‬
‫לר׳ יהודה מ פ ס ד וקאי‬ ‫בהשג‬ ‫דלאו ש ח י ט ה‬ ‫להתלמד‬
‫ד א פ י ל ו מחיים אסר ליה‬ ‫מ ע ל י א היא לשום אכילה‬
‫פריק ליה בשה בר דנקא והשתא מ פ ס י ד הכל‪ :‬איבעיח אימא ר' שמטון‪ .‬ואפילו ה ט בהנאה לא מיתסר ומאי אפסיד ממונו לפחת‬
‫בהנאה קודם פדייה‪ :‬אלא‬ ‫קרי איסורו‪ :‬תנא קמא סבר‬
‫לאו ר׳ ש מ ע ו ן היא‪ .‬א ל מ א‬ ‫מיתה מ ה שמיתה פיחתמו דמחיים הוה שוה מנה ולאחר מימה אינה שוה אלא דינר להאכילו לכלבו‪ :‬להא דרב נחמן‪ .‬דאמר לעיל‬ ‫דמו מ כ ש י ר לעלמא‪ .‬ל ש א ר‬
‫דקסבר ד ל א ח ר עריפה אסור‬ ‫ח‬
‫מודה ר׳ שמעון לאחר ע ר י פ ה ‪ :‬תיקדש בכוליה‪ .‬ד ה א כוליה שרי בהנאה‪ :‬שאינו שוה אלא שקל‪> .‬סלע דהשתא ליכא ביני ביני‬ ‫כל אוכלין דאי נגע בהו שרץ‬
‫בהנאה לא לעולם מ ה א‬ ‫מוכשרין הן ל ט מ א אפילו‬
‫ליכא ל מ ש מ ע מיניה‪ .‬ו א פ י ל ו‬ ‫דההוא שה דיהבינן לכהן תותיה בעי למיהוי שוה שקל‪ :‬תפדה תפדה‪ .‬תרי זמני כתיב ו פ ט ר חמור ח פ ד ה בשה )שמוח יג>‪ :‬מיד‪.‬‬ ‫בלא מ ח ש ב ה א ב ל לגופיה‬
‫הכי הא התני לוי יכלת‬ ‫אפי׳ בתוך שלשים‪ :‬איחקש לבכור אדם‪ .‬דכתיב )במלבר יח> )י( את בכור האדם ואמ בכור ה ב ה מ ה ט מ א ה ת פ ד ה ‪ :‬מה בכור אדם‪ .‬פדיונו‬ ‫ל ב ש ר עורב א ע ״ ג דוהאי‬
‫לתרוצי א י כ ע י ח ת י מ א ה׳‬ ‫הוי מ ו כ ש ר מ ד מ ו לא מ ט מ א‬
‫ש מ ע ו ן ואי בעיח ת י מ א ר׳‬ ‫לאחר שלשים יוס ופדרו מבן חדש ת פ ד ה ]שס[יא[ וחמשה סלעים בעי למיתב‪ :‬אן‪ 1‬כאן לאחר שלשים יום וחמשה‪ .‬סלעים בעי למיתב‪:‬‬ ‫אלא ב מ ח ש ב ה דלא אמרינן‬
‫בהשג‬
‫יהודה‪ .‬ואי בעית א י מ א ר׳ ש מ ע ו ן דשרי ליה בהנאה בין מחיים בין ל א ח ר עריפה‪ .‬ומאי יופסד מ מ ו נ ו ד ק א מ ר ל א ו לאוסרו ב ה נ א ה‬ ‫ד ש ח י ט ה דאיסורו ח י ש ו ב ו ‪ :‬ואתא ר׳ אליעזר ל מ י מ ר דם ש ח י ט ה בין ד ש ח י ט ה גמורה בין ד ש ח י ט ה ל ה ת ל מ ד ל ע ו ל ם מ כ ש י ר ד א פ י ל ו‬
‫אלא ל פ ח ת מיתה ק א מ ר ד ע כ ש י ו כ ש ע ר פ ו נ פ ח ת ו דמיו הרבה מ מ ה שהיה שוה כ ש ה ו א חי והיינו יופסד ממונו‪ .‬אבל מ ״ מ שרי‬ ‫ל ג ו פ ו לא בעי מ ח ש ב ה אחריחי אלא אסורו ש ח י ט ה ל ה ת ל מ ד נ מ י ח י ש ב ו ורבנן ד ס ב ר י ב פ ט ר ח מ ו ר ) ל א ( מ ט מ א סכרי לה כר׳ אליעזר ור׳‬
‫בהנאה ל א ח ר עריפה‪ :‬ואי כעיח אימא ר׳ יהוהה מ א י יופסד מ מ ו נ ו ד ק א מ ר ל ה פ ס י ד א דביני ביני כלומר ה ב ש ה ש ו ו ה דנקא היה‬ ‫׳שמעון ד א מ ר הפטר ח מ ו ר לא מ ט מ א סבה לה כתנא ק מ א ה ש ח י ט ה ל ה ת ל מ ד לא ח י ש ב ו ל ט ו מ א ה והיינו ב פ ל ו ג ת א ‪ :‬מ מ א י ד ל מ א לעולם‬
‫יכול ל פ ד ו ת פ ט ר ח מ ו ר ש ו ה ס ל ע והיה מ ר ו י ח ה ה ו א דביני ביני מ ה ש ה ח מ ו ר שוה יוחד מן ה ש ה ו ל א ח ר פדייה יהא מותר ב ה נ א ה‬ ‫לא מצינן למימר דרבנן כר׳ אליעזר ד ט ע מ א דר׳ אליעזר א מ א י ק א מ ר לעולם הם ש ח י ט ה מ כ ש י ר דאפי׳ ה ל ה ת ל מ ד ד ל מ א שאני עורב‬
‫ו ע כ ש י ו כ ש ע ו ר פ ו הוא מ פ ס י ד ו ‪ :‬איכא דמתני לה להא דרב נ ח מ ן אהא‪ .‬כ ל ו מ ר דלא אמרה רב נ ח מ ן מ י מ ר א ב ע ל מ א וכן אמר רב‬ ‫דבעורב קסכר הכי מ ש ו ם דיש בו סימן ט ה ו ר כדאמרינן ב ש ח י ט ת חולין לרבות עורב ע מ ק י ד י ש לו זפק א כ ל כ פ ט ר ח מ ו ר דלית ליה‬
‫נ ח מ ן אלא אהא אמרה רב נ ח מ ן ה מ ק ד ש ב פ ט ר ח מ ו ר ל א ח ר עריפה ודברי ה כ ל ד א פ י ל ו ר׳ ש מ ע ו ן מ ו ד ה דאסור בהנאה ואינה‬ ‫סימן טהרה לעולם לא םבירא ליה ד ש ח י ט ה ל ה ת ל מ ד ח י ש ב ו ואכתי רבנן כ מ א ן סבירא ל ה ו לא כר׳ אליעזר ולא כ נ י מ ו ס ‪ :‬ומנלן דסימן‬
‫מ ק ו ד ש ת ‪ :‬אי ר׳ ש מ ע ו ן ת י ק ד ש א בכוליה‪ .‬פ ט ר ח מ ו ר ד ה א שרי ליה ב ה נ א ה ‪ :‬ואי ר׳ י ה ו ד ה ח ק ד ש בהך דביני ביני כלומר שיכולה‬ ‫ט ה ו ר ה מילתא היא‪ .‬דקאמרינן ד ל מ א ט ע מ א דר׳ אליעזר ד ש א נ י עוהב וכו׳ הקתני ע ל ה ד ה ה י א ברייתא‪ .‬א״ר ש מ ע ו ן כוי‪ .‬וכי ח י מ א אי‬
‫ל פ ד ו ת ח מ ו ר ש ש ו ה שקל ב ש ה ש ו ה דנקא ו ב ה ך דביני ביני ת י ק ד ש ‪ :‬אמר רבה לעולם ר׳ יהוהה ו א מ א י תני אינה מ ק ו ד ש ת כגון‬ ‫ט ע מ א מ ש ו ם סימן ט ה ו ר ה מאי אריא לר׳ אליעזר ד נ ק ט ש ו ח ט ל ה ת ל מ ד לימא אפילו ש ו ח ט ל ה ת ע ס ק ד ל ה ת ע ס ק גריע ט פ י מ ל ה ת ל מ ד‬
‫שאינו שוה ה פ ט ר ח מ ו ר אלא ש ק ל וסבר לה ר׳ יהוהה כר׳ יוסי בר יהודה התניא תפהה ב ש ה ת פ ד ה מיד אפילו קוהם ל׳ ת פ ה ה כל‬ ‫ו ל ה ת ע ס ק היינו כגון ׳שנתכוון ל ח ח ו ך שום דבר אחר ו ש ח ט העור בלא מתכוון ואפילו הכי מ ש מ ע לן ההם ש ח י ט ה מ כ ל מקום לעולם‬
‫ש ה ו א כלומר אפילו ב ש ה כל ההוא שאינו שוה אלא זוז‪ :‬ר׳ יוסי בר יהוהה אמר אין פדייה פ ח ו ת ה מ ש ק ל ‪ .‬ו מ פ ר ש ל ק מ ן מ ״ ט ‪.‬‬ ‫מ כ ש י ר הואיל היש בו סימן ט ה ו ר ו א מ א י נקט ל ה ת ל מ ד ‪ :‬אין הכי נמי‪ .‬כלומר לר• אליעזר הוא ההין ה ש ח י ט ה ל ה ת ע ס ק נמי לעולם מ כ ש י ר‬
‫וכיון דאין פדיה פ ח ו ח מ ש ק ל ו פ ט ר ח מ ו ה אינו שוה אלא ש ק ל ליכא דביני ביני ואינה מ ק ו ד ש ת ‪ :‬אמר מר ת פ ד ה וכו׳ פ ש י ט א‬ ‫הואיל ויש בו סימן טהרה ו א מ א י נקט ל ה ת ל מ ד מ ש ו ם נימוס דלנימוס אי ש ח ט ל ה ת ל מ ד ד מ י ו מ כ ש י ר אבל ל ה ת ע ס ק אין ד מ י ו מ כ ש י ר‬
‫דלא כ ת י ב ביה לא מ ב ן ח ד ש ולא כ ת י ב המים ב ש ה ‪ :‬איצטריך‪ .‬לתנא ל מ י מ ר הואיל ו א י ת ק ש ל ב כ ו ר אדם דכתיב אך פדה ת פ ד ה א ת‬ ‫דלא ח ש י ב לה ש ח י ט ה ואכתי לא מ צ י ת ל א ק ו מ י ט ע מ א דר• ש מ ע ו ן ורבנן בפלוגתא דנימוס ור׳ אליעזר דאמרינן ד ל מ א שאני עוהב‬
‫בכור ה א ד ם ואת בכור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה ת פ ד ה ‪ :‬מ ה בכור אדם אחר שלשים‪ .‬דכתיב ו פ ד ו י ו מ ב ן ח ד ש ת פ ד ה ו ח מ ש שקלים הוי‬ ‫בו׳ אלא בעל כרחך איבעי לך ל א ו ק ו מ י ה דבעריפה מ מ ש פליגי ולעולם כדרבה ד א מ ר מ ו ד ה ר׳ ש מ ע ו ן ד ל א ח ר עריפה אסור ו ט ע מ י י ה ו‬
‫פדיונו‪ :‬כל ערכין‪ .‬כלו׳ כל פהיון ש א ת ה פ ו ד ה ‪ :‬ורבנן ה ה ו א וכל ערכך יהיה ב ש ק ל‬ ‫דרבנן דאמרי מ ט מ א ט ו מ א ת אוכלין מ ש ו ם דעריפתו ח י ש ב ו ור׳ ש מ ע ו ן סבר א ע ״ ג דעריפתו ח י ש ב ו כיון דקסבר ד ל א ח ר עריפה אסורה‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ א ב ג ד מיי׳ פי״ב מהלכות‬
‫ככורים הלכה יא י נ שמג עשין‬
‫ק מ ה קמו נווש״ע י״ד שי׳ שכא‬
‫סעיף ה ‪:‬‬
‫נ א ה ו מיי׳ שס הלכה יג טוש ״ ע‬
‫שס סעי׳ ז‪:‬‬
‫ז מיי׳ פ ״ נ מהלכות גנינה‬
‫הלכה ג‪:‬‬
‫ח מיי׳ שם הלנה א ‪:‬‬
‫ט מיי׳ פ ״ ו מהלכות נ כ ו י ו ת‬
‫הלכה י‪:‬‬
‫י מיי׳ פ י ״ נ מהלכות נכוריס‬
‫הלכה כג‪:‬‬
‫כ מיי׳ שס הלנה נ ד ‪:‬‬
‫יא‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫א מ ר ד כ א א ף אגן נטי חנינא גדול וקטן‪ .‬יש ספרים לגרסי‬ ‫בהשג יד כתיב‪ .‬ה א ו מ ר ערכי עלי ואין לו כדי ערך כחיב ביה‬ ‫א( ]עירוני! מו‪:‬ני‪5‬הכז‪,[.‬ג(ןלעיל‬
‫ט ‪ :‬ע״ש[‪ ,‬ג( נרא״ש אימא נממיה‪,‬‬
‫תנינא וקושיא היא זו‪ :‬ו ה ל כ ת א ברגיא‪ .‬כבא לימלך‬ ‫)ויקרא ‪ ( 0‬על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן וכחיב ב ח ד ה‬ ‫י( ]סוכה לו‪ :‬וש׳׳נ[‪ ,‬ה( לקמן נה‪:‬‬
‫מוקמי ליה שמורים לפלוהו בשה שוה שלשה זוזים יי[ רגיל הכא '(אבל‬ ‫וכל ערכך וגו׳ )»( דאי נמי לית ליה שוה שקל לא יעריכנו הכהן‬ ‫]נייק קי‪ ,[:‬ו( נ ״ מ ז‪ (t ,.‬סירש׳׳י‬
‫מכאן ע ד סוף ה ע מ ו ד נ ד פ ס בתחלת‬
‫בעצמו אפילו בפטרוזא במ לנקא ואם אין לו שה לפרומו *״‪ 1‬פולה‬ ‫פ ח ו ת משקל‪ :‬הלכה כדברי חכמים‪ .‬לפדיונו בשה כל ד ה ו ‪ :‬פטרוזא‪.‬‬ ‫ע ״ נ ‪] (P ,‬קדושין נד‪ :‬נח‪ .‬נח‪ :‬נדרים‬
‫נכ‬ ‫בשויו ואפי׳ בשלקי וכל פריק ליה‬ ‫שה כחוש‪ :‬ב ר דנקא‪ .‬ק ט ן שאינו שוה‬ ‫ס ה ‪ .‬נ ״ נ ק כ ג ‪ :‬מ נ ו ח נ ‪ .‬אולץ קל‪,[:‬‬
‫נו( ]צ״ל דכהן[‪ ,‬י( ורגיל ה נ א אנל‬
‫מברך על פליון פ ט ר חמור ולא בשעת‬ ‫אלא מ ע ה שהוא שחוח לינר‪ :‬י[ נמי‬
‫נג‬ ‫בהשג יד כתיב אמר רב נחמן הלכה כדברי‬ ‫הוא עצמו אפי׳ נפטרוזא נ ת דנקא‬
‫נד‬ ‫לאפרשיה‬ ‫לכהן למעילנא‬ ‫נמינה‬ ‫סנינא‪ .‬במחני׳ ]ט‪ :[.‬פשיטא‪ .‬לאפילו‬ ‫ה ס ״ ד ואמ״נ מ ה ״ ד ואין לו שה‪,‬‬
‫חכמים וכמה אמר רב יוסף אפי׳ א[ פטרוזא בר‬
‫ברשותיה לכהן קאי כלאמר לקמן‬ ‫פטרוזא ל ה א כל שהוא קאמרי רבנן‬ ‫נ ( עיין מל״מ הלכות תרומות פ ״ ד‬
‫נה‬
‫ב ש מ ע ת י ן ) ‪ ( :‬י ^ ושה בין מכבשים בין‬ ‫דנקא אמר רבא אף אנן נמי תנינא גדול‬ ‫הל״נ‪ ,‬ל( אימא נמי הך דרשא יקשה‬
‫לעיל ף ‪ : [ :‬כולי האי‪ .‬בר לנקא אי נמי נהי‬ ‫דמרעהו נו׳ ופירשמי דלאו מימורא‬
‫נו‬ ‫מעזים בין זכר בין נקבה בין גלול‬ ‫וקטן פשיטא מהו דתימא כולי האי לא אי נמי‬ ‫ל ק ט ן יכול ליחן יא[ אבל פטרוזא שהוא‬ ‫דאיש קדריש דגזנר נמי‪ ,‬מ( למעוטי‬

‫^ • ‪r ^ m‬‬
‫במתגימין‪:‬‬ ‫כרתנן‬ ‫י[‬ ‫קטן‬ ‫בין‬ ‫פטרוזא לא קמ״ל רבי יהודה נשיאה הוה ליה‬ ‫כחוש לא‪ :‬רגיל הכא ורגיל הכא‪.‬‬
‫הקדש‪ ,‬נ( על לשון נקנה‪ ,‬צ״ק‪,‬‬
‫ס( צ׳׳לנקרסיס‪ ,‬צ״ק‪ ,‬ט(!ועי׳ תיס׳‬

‫שיטה מקובצת‬
‫א[ פטרוזא‪ .‬עיי; תוס׳ מנחות <דף‬
‫ק״ו ע״נ>‪ :‬נ[ רב נחמיה ברית‪:‬‬
‫נ[ פהיונו פדוי לפוהה א״ה‬
‫פדיונו פהוי לבעליי‪ :‬ו[ ונתן‪.‬‬
‫)קדושי! דף ה ע״א ודף יא ע׳׳ג שנת‬
‫דף קכח ע״א וברכות י ף מט עירובי!‬
‫דף לא פסמיס יף לה נ״מ לף נד‬
‫ערכי! דף לנ(‪ :‬ה[ דק ני להך דביני‬
‫וביני‪ :‬ו[ וגונב‪) .‬ב״ק לף ע‪:0‬‬
‫‪ [1‬מתיבת אחת עד תיבת ת״ר‬
‫נ מ ח ק ‪ :‬מ[ מתנות שהורמו לאו‬
‫כמי שהורמו דמיין‪ [p :‬אתויי‬
‫מופרש וקאי לא אמרינן צריכא‪:‬‬
‫י[ מ ה ״ ד אף אנן נמי תנינא‪:‬‬
‫יא[ ליתן אפילו בהנקא אבל‪:‬‬
‫יג[ דסלקא דעתא מעיקרא‪:‬‬
‫יג( תיבת כל ל״ש‪• :‬ד[ ראם‬
‫נתנו ישראל לכהן שוב‪ :‬גוו[ ודאי‬
‫חייבין תיבח ד א ז נ מ ח ק ‪ :‬נוו[ מ ה ן‬
‫והכהן המוריש‪ :‬יו[ זוזים דרגיל‬
‫הכא ורגיל הכא בעושה מעצמו‬
‫אפילו‪ :‬י<ז[ לפדותו פודהו בשויו‬
‫ואפילו בשליקי וכדפריק ליה‬
‫מברך אקב״ו על פדיון‪ :‬׳»[ ושה‬
‫דאמרינן בין‪ :‬ג[ קטן בין תם‬
‫בין בעל מוס כדתנן‪ :‬גא[ בעלים‬
‫מכלל ה ס ״ ד ‪ :‬גג[ דרשא והך‬
‫דרשא דקאמר‪ :‬גג[ מ ש ת מ ע ‪ .‬עיין‬
‫תום׳ )נייק דף סג ע״א(‪ :‬גו[ לו‬
‫ספק פטרי חמורים‪:‬‬ ‫עשרה‬
‫וחוזר‪:‬‬ ‫דפודה‬ ‫לעיל‬
‫גי[ הקונטרס דמפרש דאינו‪:‬‬
‫גו[ קשה מ ה ה י א ‪ :‬גמ[ שיין‬
‫ומעשרן והן שלו תימה למה לי‬
‫ו ה פ ו ד ה מ ט ר חמור של חבירו‬ ‫פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר‬
‫פדיונו פדוי‪ .‬לא ל מ י לתורם משלו על‬
‫ליה כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי‬
‫חבירו לאיבעיא לן פרק אין בין ה מ ו ד ר‬
‫אמרו א עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית‬
‫)נדרים דף לו‪ (:‬אס צריך ל ע ת ל ה מ ס‬
‫תלתא‬ ‫וכמה‬ ‫ברגיא‬ ‫הלכתא‬ ‫רבא‬
‫כתיב גס אתם לרבות שלוחכם ובעינן‬
‫מ ה אתם לרעתכם אף שלוחכם ללעתכס‬ ‫זוזי רגיל הכא ורגיל הכא קשיא הלכתא‬
‫כ‪:[6‬‬ ‫לי‬
‫ס‬ ‫‪ 3‬ע‬‫א לא‬ ‫ע‬ ‫א ל‬
‫ח‬ ‫כ‬
‫אהלכתא לא קשיא כאן בבא לימלך כאן‬
‫ה כ‬ ‫‪3‬‬
‫בעושה מעצמו אמר רבי יצחק אמר ריש לקיש‬
‫ו ג ו נ ב ט ב י ח ה א י ש ולא מ ג י ח הקדש‪.‬‬
‫פרק מרובה )ב״ק ל ף סג‪>:‬‬ ‫מ י שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו‬
‫ל( איתא הך ררשא ״ [ ד ק א מ ר מ ר ע ה ו‬ ‫פודהו בשויו למאן אילימא לרבי יהודה הא‬
‫ולא מהקדש נ פ ק א ופירש איש לא‬ ‫אמר הקפידה עליו תורה בשה אלא לרבי‬
‫מיותר דגזבר נמי מקרי איש ולא‬ ‫שמעון רב אחא מתני הכי רבינא קשיא ליה‬
‫מ ש ת מ ע »[ כלל מאיש »>למעוטי דבכל‬
‫>רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה‬
‫דבר שהוא לשון זכר שייך לשון איש‬
‫וסתם לן תנא כרבי יהודה ואת אמרת הלכה‬
‫ואשה<( על נקבה כמו )שמות כו( אשה‬ ‫ג‬
‫אל א מ ו ח ה * והא דאמרינן הכא מבית‬ ‫לא‬ ‫כרבי שמעון אלא אפי׳ תימא רבי יהודה‬
‫האיש ולא מבית הקדש כדנפקא‬ ‫יהא חמור מן ההקדש ולא אמרה תורה בשה‬
‫מ ר ע ה ו ומשוס ד ה א קרא וגונב מיירי‬ ‫להחמיר עליו אלא להקל עליו״ רב מ ״נחמן‬
‫בתשלומין מיימי ל ה » ‪ :‬ש ה י ו לו יי[‬ ‫בריה דרב יוסף יפריק ‪.‬ליה בשילקי בשויו‬
‫עשרה ס פ ק ]פטרי[ חמורים מפריש‬ ‫אמר רב שיזבי אמר רב הונא יהפודה פטר‬
‫עשרה שיין ומעשרן והן שלו‪ .‬לפר״ת‬
‫חמור של ח ב י ת פדיונו פדוי איבעיא לחו‬
‫‪1‬‬
‫דמפרש לעיל * " [ * ( פ ו ל ה וחוזר אפילו‬
‫ג‪[9‬‬
‫פ ע מ י ם הרבה אספיקות קאי קשה‬
‫פדיונו »[ לפודה או דלמא יפדיונו לבעלים‬
‫למה לי עשרה שיין בשה אמד סגי אבל‬ ‫אליבא דר״ש לא תיבעי לך כיון דאמר מותר‬
‫לפירוש ה ק ו נ ט ר ס י[ דאינו חוזר ופודה‬ ‫בהנאה ממונא דבעלים הוא כי תיבעי אליבא‬
‫‪5‬‬
‫פחות מ ס ל ע ויותר משקל‪ :‬קשיא‬ ‫נ ״ ק סג‪ .‬ד ״ ה רעהו נו׳ מנואר‬
‫היטנן‪ ,‬פ( ]דף ד ‪ :‬דייה ופודה[‪,‬‬
‫הלכחא אהלכחא‪ .‬הכא א מ ר ת הלכתא‬ ‫ל( לפודה ומוזר ופודה‪ ,‬צ״ק‬
‫ברגיא ולעיל אמרת הלכתא כרברי‬
‫חכמים לאפי׳ בר ל נ ק א ‪ :‬בא לימלך‪.‬‬
‫אמר‬ ‫ברגיא‬
‫מ ה ימן לכהן אמרינן ליה ברגיא‪:‬‬ ‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ואם ג א ל יגאל א ת ה ש ד ה‬
‫בטושה מטצמו‪ .‬ונותן בר לנקא לא‬
‫כייפינן ליה ט פ י ‪ :‬האמר‪ .‬בשמעתץ‬
‫ה מ ק ד י ש א ת ו ה ס ף חמישית‬
‫בסף ע ך כ ף עליו וקם לו‪:‬‬
‫לעיל)לף ט‪ >:‬ה ק פ י ל ה מורה עליו בשה‬ ‫ויקרא כו יט‬
‫כ‬ ‫‪ .2‬בי יתן א י ש א ל ר ע ה ו כ ס ף‬
‫ו א ע ״ ג למרצינן לעיל בשרו לא קאמרינן‬ ‫א ו כ ל י ם ל ש מ ר וגנב מ ב י ת‬
‫מיהו האי מקשה מאי לסלקא ׳»[ לעתך‬ ‫ה א י ש א ם ימזנא ה ג נ ב י ש ל ם‬
‫שמות כב ו‬ ‫שנים‪:‬‬
‫מעיקרא נ ק ט ‪ :‬רבינא קשיא ליה‪.‬‬
‫אמאי מ ו ק מ ת למימרא לריש לקיש‬
‫א‬ ‫כרבי שמעון ה א קיימא לן לרבי יהולה‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ורבי שמעון הלכה כרבי יהולה בעירובין‬ ‫)א( נטי או דילמא כיון דקני להו‬
‫ד ב י נ י וניני‪) :‬ג( ש פ דקא‬
‫‪8‬‬
‫בפרק מי שהוציאוהו )לף מו‪ (:‬וסחם‬
‫לן מנא למחניחין כרבי יהולה לאסר‬
‫מ ו פ ר ש וקאי‪) :‬ג( רש״י ד״ה‬
‫נהשג וני׳ דאי ל י ת ל י ה נ מ י‬
‫לפטר חמור בהנאה לקמני נט‪ [.‬מפריש‬ ‫שוה‪) :‬ו( ד ״ ה ממונא וכו׳ ולא‬
‫מצי לזנוני ל י ה ה א י פ ו ד ה כצ״ל‬
‫טלה לאפקועיה לאיסוריה‪ :‬ואס אמרח‪.‬‬ ‫ותינת כהן נממק‪) :‬ה( ד ״ ה או‬
‫למילחך כר׳ שמעון‪ :‬חמור מן ההקדש‪.‬‬ ‫דלמא וכו׳ נשה כ ל ש ה ו א‬
‫אע׳׳ג דנוליה‪) :‬ו( ד״ה ו א ע ״ פ‬
‫שפודהו בכסף בשרו‪ :‬להחמיר טליו‪.‬‬ ‫ונו׳ עכשיו ב ו רשות‪ (t) :‬דייה‬
‫שלא יפדהו אלא בשה‪ :‬אלא להקל‬ ‫והן שלו וכוי אחר כהן א ח ר הכי‬
‫עליו‪ .‬דאם פודהו בשה יכול לפדומו‬
‫בסטרוזא‪ :‬גשלקי‪ .‬עשבים שלוקוח‪:‬‬
‫ממונא דבטלים הוא‪ .‬ולא מצי)י( כהן‬ ‫גליון הש״ם‬

‫לזבוני להאי פ ו ד ה ופדיונו פ ד ר לבעלים‬

‫תיבת התם נמחק‪ :‬גגו[ סגי רכיון‬ ‫נטי לא יהא חפור פן ההקדש‪.‬‬
‫שמן הדין‪ :‬ל[ וחזר ולקחו כיון‬ ‫אלא אס כן נתנו לכהן וחוזר ולקחן‬ ‫דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה להקדש‬ ‫וזה הנימ מעומיו על קרן הצבי‪ :‬ונסן‬ ‫ע׳ טורי אבן מגילה נ ג ע׳׳נ ד׳׳ה‬
‫ד מ כ ח ‪ :‬לא[ דאע״ג שכולן פדיון‬ ‫ניחא ומיהו לפירושו נמי קשה יי[ ההיא‬ ‫אדס מי קדיש‪:‬‬
‫פטר חמור‪:‬‬
‫מדמי ליה ורחמנא אמר ונתן י[ הכסף יוקם לו‬ ‫הכסןז‪ .‬דכתיב ואס המקדיש יגאל‬
‫דלקמן ישראל שהיו לו י׳ פ ט ר י חמורין‬ ‫או דלמא כיון » דקני להו יא( בביני וביני לא‬ ‫וגו׳ מ ש מ ע ׳<[ כל מי שיתן ה כ ס ף‬
‫ודאין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו‬ ‫מוסף רש״י‬
‫דמי להקדש אר״ג ת״ש יהגונב פטר חמור של‬ ‫יהא ההקדש שלו‪ :‬או דלמא כיון דקני‪.‬‬
‫כהן ואומו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי‬
‫חבירו משלם תשלומי כפל לבעלים ואע״פ שאין‬ ‫האי פ ט ר חמור לבעלים להאי דביני‬ ‫פריק ליה בשילקי בשויו‪.‬‬
‫ר ב ע ו גרשום )הטשך(‬ ‫י י ן כח[‬ ‫י לי ן‬ ‫אמו ישראל‬ ‫שנותן עשניס שרס דמי החמור‬
‫ה ש‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ש ע‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫מ‬
‫וביני דיכול לפדותו בשה )»( א ע ״ ג‬
‫מ י ש פ ו ד ה פ ט ה ח מ ו ה נמי ה ו י‬ ‫לו עכשיו יש לו לאחר מכאן מני אילימא ר״ש‬ ‫ל כ ה ן ) ל ע י ל ‪ .1:0‬ו ת ו ל א מ י ד י ‪.‬‬
‫ש ל ו ‪ :‬או ד ל מ א ‪ .‬א ע ״ ג ד א ס ו ר‬ ‫והן שלו ה ת ם למה לי עשרה בחד‬ ‫דכוליה לא קני ליה כל זמן שלא פלאו‬ ‫תו ליכא לאקשרי מידי!עריבי‪ 1‬קג‪::‬‬
‫ב ה נ א ה כ ה ק ד ש כיון ד ק נ ו בעליו‬ ‫אמאי אין לו עכשיו אלא פשיטא רבי יהודה ואי‬
‫י‬ ‫אין לדון אחר דכר זה ! ס י כ ה לו‪!:‬‬
‫סגי »[ שמן הדין הן שלו א ע ״ פ שהן‬ ‫‪2‬‬
‫א ס ״ ה מ מ ו נ א דידיה ה ו א ‪ :‬ואע״פ שאין‬ ‫אין להשינ על כך ! י ב מ ו ת לס‪.‬‬
‫ל ה ך דביני ביני ש י כ ו ל ל פ ד ו ת‬
‫ח מ ו ר ש ו ה ס ל ע ב ש ה דנקא לא‬ ‫ודאין אס כן בכל פ ע ם ו פ ע ם חשוב‬
‫ס״ד להקדש מדמינן ליה י[ וגונב מבית האיש‬ ‫לו עכשיו‪ .‬כלומר שאע״פ שאין לו‬ ‫‪1‬קדישי‪ 1‬כא‪ >:‬אין להקשות על דנר‬
‫ד מ י ל ה ק ד ש ‪ .‬ד ה ק ד ש אין נ פ ד ה‬ ‫כאילו נחנו לכהן וחזר ל[ ולקחן ד מ כ ח‬ ‫אמר רחמנא ״ולא מבית הקדש ״ ו ת ו לא‬ ‫עכשיו )‪ 0‬רשות יש לו לאמר זמן‬ ‫וה )ע׳׳ז כ נ ‪ .‬סד‪ (.‬לינא לשנדי מידי‬
‫פ ח ו ת מ ש ו ו י ו והך דביני ביני‬ ‫)סנהדריו סב‪ (.‬אי] להקניט נ ד נ י‬
‫הוי ממונא דבעלים הלכך הוי‬ ‫אבי אמו כהן הוא יורש ונראה דבכל‬ ‫מידי‪ :‬י[ א ח ת ביכרה ואחת שלא ביכרה‬ ‫שיפדהו הלכך הוי כאילו הוא השתא‬ ‫זה <שם סי‪ .(:‬ה ל ק ו ח ‪ .‬לקח עשרה‬
‫בוליה ד ב ע ל י ם ‪ :‬ו א ע ״ ג ש א י ן ל ו‬ ‫הני ד נ ק ט עשר׳ לרבוחא לא[ א ע ״ ג שכולן‬ ‫] כ ר ׳ [ ‪ :‬ת״ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר‬ ‫דידיה‪ :‬וגונב מביס האיש אמר רחמנא‪.‬‬ ‫טלאיס שלא גתעשרו מן ה ש ו ק ) ב ־ ק‬
‫ע כ ש י ו ל ב ע ל י ו רשות ל י ה נ ו ת‬ ‫קי‪ .>:‬ע ש ר ה ש י י ן ‪ .‬לאפקועי‬
‫פ ט ר חמור כולן נכנסין לדיר להחעשר‪:‬‬ ‫אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי‬ ‫ישלם שנים לא מבית הקדש דאין‬
‫מחמור משלם תשלומי כפל‬ ‫איסורייהו למישרי להו נ ע נ ו ד ה‬
‫דכתיב על חמור על שה ועל‬ ‫דגנך‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫משלומי כפל להקדש‪ :‬אי אחה יכול‬
‫ש ל מ ה וגו׳ י ש ל ם ש נ י ם ‪ :‬ו א מ א י‬
‫שנינו > ה ל ק ו ח ושניתן לו במתנה פטור‬
‫לומר בגא ליד כהן‪ .‬יי[ אס נתנו ישראל‬
‫אין ל ו עכשיו‪ .‬והא קא שרי‬ ‫ממעשר בהמה אלא ״בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך‬
‫ליה ר׳ ש מ ע ו ן ב ה נ א ה קודם‬ ‫לכהן שוב אינו נכנס להתעשר לא‬
‫פ ד י י ה ‪ :‬אלא פ ש י ט א ר• י ה ו ד ה‬ ‫ביתו שמפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו מסייע ליה לר״נ דאמר רב‬ ‫רבינו גרשום‬
‫היא ואי ס ״ ד ל ה ק ד ש מ ד מ י‬
‫ביד כהן ולא ביד ישראל ואפילו חזר‬ ‫ב ה ש ג יד הוא ד כ ת י ב כ ל ו מ ר‬
‫ליה א מ א י מ ש ל ם ת ש ל ו מ י כ פ ל‬
‫נחמן אמר רבה בר אבוהי׳ ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש‬ ‫ישראל ולקמו הימנו או הכהן נתנו לו‬ ‫עני ש א מ ד ערך פ ל ו נ י עלי אם‬
‫ל ב ע ל י ם וגונב מ ב י ת ה א י ש א מ ר‬ ‫עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל‬ ‫שהרי שנינו כוי‪ :‬ס פ ק פטרי חמורים‪.‬‬ ‫י ש ל ו ה ש ג יד ליתן ש ק ל תייב‬
‫ר ח מ נ א י ש ל ם שנים ולא וגונב‬ ‫כ‬ ‫ליתנו לכהן ד כ ת י ב ע ל פי א ש ד‬
‫מ ב י ת ה ק ד ש והאי פ ט ר ח מ ו ר‬ ‫שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן‬ ‫כגון שהיה לו עשר חמורות רלדו‬ ‫ת ש י ג יד הנודר ואם אין ל ו‬
‫כ ה ק ד ש ד מ י וקרנא לישלם ו ת ו‬ ‫ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהן עשרה‬ ‫כולן זכר ונקבה שמפריש עליהן עשרה‬ ‫ה ש ג יד ליתן ש ק ל פ ט ו ר מ ש ו ם‬
‫לא מידי אלא מ ד ק ת נ י מ ש ל ם‬ ‫ש נ א מ ה ו כ ל עהכך יהיה ב ש ק ל‬
‫תשלומי כפל לבעלים ש״מ‬ ‫שיין ומעשרן והן שלו ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו‬ ‫שיין לאפקועי לאיסורייהו ומעשרן‬ ‫ו ל ע ו ל ם גבי פ ט ר ח מ ו ר ת פ ד ה‬
‫דממונא דבעלים הוא ופדיונו‬ ‫לשיין כשאר בהמות חולין והן שלו‬ ‫בכל ש ה ו א ‪ :‬ו כ מ ה כל ש ה ו א‬
‫פ ד ו י ל ב ע ל י ם ‪ :‬אי א ת ה יכול‬
‫טבלים י* ממורחין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן‬ ‫אפי׳ פטרוזא בר דנקא אפי׳‬
‫והמעשר קרב שלמים והוא אוכלו כדין‬
‫ל ו מ ר ב ב א ל י ד כהן‪ .‬כ ג ו ן ש נ ת נ ו‬ ‫נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מעשרן והן שלו וצריכא דאי אשמועינן‬ ‫כ ש ה כ ח ו ש שאינו ש ו ה א ל א‬
‫י ש ר א ל ש ה זה ל כ ה ן ב פ ד י ו ן‬ ‫ח‬ ‫שאר מעשר ב ה מ ה ‪ :‬ואוסו אבי אמו‬ ‫ש ת ו ת ה ש ק ל ‪ :‬ה ״ ג א מ ר רבא‬
‫פטור חמור ותזר הכהן ומכרו‬ ‫קמייתא משום דקא <ה מפריש וקאי אבל הכא « מתנות י״ שלא הורמו כמי‬ ‫תנינא ב מ ש נ ה גדול ו ק ט ן ת מ י ם‬
‫ל י ש ר א ל או נתנו ל ו כי ה א י‬
‫כהן גפלו לו כוי‪ .‬טי[ ראז חייבין‬ ‫ו ב ע ל מ ו ם מ ה ו ד ת י מ א מתניתין‬
‫גוונא אין נכנס לדיר שהרי שנינו‬
‫שלא הורמו דמיין אימא לא ואי אשמועען הכא דאפשר לעשורי מיניה‬ ‫נוללו‪:‬‬ ‫ישראל‬ ‫לברשות‬ ‫בפליון‬ ‫כולי האי בר דנקא לא ק א מ ר אי‬
‫ה ל ק ו ח ו כ ו ׳ ‪ :‬אלא ב י ש ר א ל ש ה י ו‬ ‫נמי פטרוזא ב כ ח ו ש לא ק א מ ר‬
‫עשרה ספק פטרי המורים כתוך‬
‫א‬ ‫ו‬
‫וביה דהא מנח אבל התם כיון דשה מעלמא בעי אתויי ־י[ ומפריש ק‬
‫נו[‬ ‫מפריש עליהן עשרה שיין‪ .‬לאפקועי‬
‫ק מ ״ ל רב יוסף‪ .‬ר׳ ט ר פ ו ן כהן‬
‫ביתו שמפהיש עליהן עשרה‬ ‫אימא לא צריכא אמר רבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא הלוקח טבלים‬ ‫למאי‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫והן‬ ‫איסורייהו‪:‬‬ ‫ה ו ה ‪ :‬ברגיא‪ .‬ו כ מ ה ה ו י ברגיא‬
‫שיי; ו מ כ נ י ס ן לדיה ו מ ע ש ה ן והן‬ ‫למיחייב כהן המורישו לעשות מהן‬ ‫תלתא זוזי והיינו פי׳ ל ש ו ן‬
‫שלו‪ .‬ו ה ״ ה דאפי׳ היה ל ו ס פ ק‬ ‫ממוחחין‬ ‫ברגיא דרגיל ה כ א ורגיל הכא‬
‫פ ט ר א ח ד או שנים ו ה פ ר י ש‬ ‫כ ל ו מ ר קרוב לוה וקרוב ל ז ה עושה זה מ ה ן עי[ »(דלכהן המוריש היה צריך להפריש עליהן שיין להפקיע קדושה שחלה עליהן בביח ישראל ראשון ונוטל השיין‬
‫ע ל י ה ן שיין ל ה פ ק י ע ס פ ק ן והן‬ ‫שג׳ וווים לא נחסר מ ס ל ע אלא‬
‫ש ל ו ש א ו ת ן שיין נכנסין עם‬ ‫זוז ואינו יותר מ ש ק ל א ל א זוז‪ :‬לעצמו שהרי כהן הוא ואין צריך לחזר אחר כהן )י( הכי נמי עושה ישראל זה היורשו ד ד מ י כמי שהורישו כהן השיין‪:‬‬
‫שאר כ ב ש י ם לדיר ל ה ת ע ש ר ‪.‬‬ ‫ממורחין‬ ‫קשיא ה ל כ ת א אהלכתא‪ .‬ד ל ע י ל‬
‫ו ה א ד נ ק י ט ע ש ר ה רבותא ק א מ ר ל ן כ ל ו מ ר ש י ש בהן כדי מ ע ש ר ב פ נ י ע צ מ ן מ פ ר י ש עליהן ע ש ר ה שיין כיון ד ש ל ישראל ה ו ו מ ע י ק ר א‬ ‫אוקימנן אפי׳ ב פ ט ר ו ו א בר דנקא והכא ק א מ ר ה ל כ ת א ב ר ג י א ‪ :‬כאן ב ב א לימלך‪ .‬כ מ ה יתן אמרינן ליה ברגיא ב ב א מ ע צ מ ו אם מ ד ע ת‬
‫ו ה ש ת א נמי באו ליד י ש ר א ל והן ש ל ו ה ו א י ל ו מ ח מ ת כ ה ן ב א ו ל ו ‪ :‬ט ב ל י ם מ מ ו ר ח י ם ‪ .‬ש ע ש ו י ן כרי ו נ ג מ ר ה מ ל א כ ת ן ל מ ע ש ר ‪ :‬מ ע ש ר ן ‪.‬‬ ‫ע צ מ ו פ ד א ו בדנקא הוי פ ד ו י ‪ :‬א י ל י מ א לר׳ יהודה‪ .‬ד א מ ר ה ק פ י ד ה עליו התורה ב ש ה ו כ ד ס ל ק א ד ע ת ך מ ע י ק ר א ד ב ש ה אין ולא ב מ י ד י‬
‫מ ש ו ם ד ש ל י ש ר א ל היו ו ע כ ש י ו הן ש ל י ש ר א ל ו ה ן ש ל ו ה ו א י ל ו מ ח מ ת )ישראל( ןכהן[ באו לו ו ה ן ש ל ו ה ד מ י ם שיכול ל מ ו כ ר ן ה ת ר ו מ ו ת‬ ‫אחרינא‪ :‬אלא לד׳ ש מ ע ו ן ‪ .‬דלא איירי ב ה ק פ י ד ע ל י ו ת ו ד ה כ ל ל א ל מ א דסבירא ליה ד פ ו ד ה ו נמי ב ש ו ו י ן ‪ :‬רב א ח א מתני הכי א ל א לד•‬
‫ל כ ה ן ו ה מ ע ש ר ו ת ללוי ו ה ד מ י ם יהיו ש ל ו ‪ :‬וצריכא ל מ י מ ר י נ ה ו לתרויהו‪ .‬דאי א ש מ ע י נ ן ה ך ק מ י ת א א מ א י מ ע ש ר ן ו ה ן ש ל ו מ ש ו ם ד ק א‬ ‫ש מ ע ו ן רבינא קשי ליה היכי מצי ל א ו ק מ ה כר׳ ש מ ע ו ן והא קי״ל ר׳ י ה ו ד ה ור׳ ש מ ע ו ן ה ל כ ה כר׳ י ה ו ד ה ‪ :‬ו ע ו ד ד ס ת ם ל ן תנא כרי יהודה‪.‬‬
‫מ ו פ ר ש ו ק א י כ ל ו מ ר כיון ד ש ל א מ מ י ן ע צ מ ן הן פודין ה פ ט ר י ח מ ו ר א ל א במין א ח ר בשיין כ מ ו הני שיין ד ה פ ר י ש ע ל י ה ן כ א י ל ו היו‬ ‫דתנן ו פ ט ר ח מ ו ר ת פ ד ה ב ש ה מ ן ה כ ב ש י ם ו מ ן העזי׳ כוי ד ב ש ה דווקא לא מידי אחרינא ו א ת א מ ר ת ה ל כ ה כרי ש מ ע ו ן ד מ ו ק מ ׳ לה כרי‬
‫מ ו פ ר ש י ן ש ה פ ר י ש ן א ב י א מ ו כ ה ן ו ה י ו ש ל ו וירשו י ש ה א ל זה מ מ נ ו מ ש ו ם ה כ י והן ש ל ו ‪ :‬א כ ל הכא‪ .‬גבי ט ב ל י ם מ מ ו ר ת י ן כיון ד מ י נ י ה ו ב י ה‬ ‫ש מ ע ו ן ‪ :‬א ל א אפי׳ ת י מ א ר׳ יהודה‪ .‬ה ו א ד פ ו ד י ה ו ב ש ו ו י ו מ ש ו ם דלא יהא פדיונו ד פ ט ר ח מ ו ר ח מ ו ר מ פ ד י ו ן ד ה ק ד ש ד ה ק ד ש נפדה ב ש ו ו י ו‬
‫בעי ל מ פ ר ש מ ע ש ר א י מ א מ ת נ ו ת ו מ ע ש ר ו ת ש ל א ה ו ר מ ו ) ש ה ו ר מ ו ( כ מ י ] ש ל א הורמו[ דמיין כ ש ה י ו ב ר ש ו ת כהן אלא אימא ה ש ת א צריך‬ ‫כ כ ל דבר אף ה א י נמי‪ .‬ו ה א י ד ק א מ ר ה ק פ י ד ה עליו תורה ב ש ה ה כ י סבירא ליה דלא א מ ר ה תורה ב ש ה ל ה ח מ י ר עליו כלומר ד ב ש ה אין‬
‫ל ע ש ו ר י נ ה ו ו ל מ י ה כ י נ ה ו ל כ ה ן ק מ ״ ל מ ע ש ר ן והן ש ל ו ‪ :‬ו א י א ש מ ע י נ ן הכא‪ .‬ב ט ב ל י ם מ ש ו ם ה כ י מ ע ש ר ן והן ש ל ו מ ש ו ם ד א פ ש ר ל ע ש ו ר י נ ה ו‬ ‫ו ל א במידי אתרינא‪ .‬אלא בכל דבר נמי יכול ל פ ד ו ת ו ב ש ו ו י ו ולא אמרה ב ש ה א ל א ל ה ק ל עליו דאם רצה ל פ ד ו ת ו ב ש ה אפי׳ אינו ש ו ה‬
‫מ י נ י ה ו ב י ה ו ד מ י כאילו ה י ו מ ו פ ר ש י ן מ ש ע ה ש נ מ ר ח ו והא מ ר ח מ ע ש ר ו ת י ו מ צ י ד ן וירש ה ט ב ל י ם ו ה מ ע ש ר ו ת מ א ב י א מ ו כהן ה ל כ ך מ ע ש ר‬ ‫אלא דנקא יכול ל פ ד ו ת ו ד ב ה כ י ה ק פ י ד ה התורה דאם בא ל פ ד ו ת ו ב פ ח ו ת מ ש ו ו י ו אין יכול ל פ ד ו ת ו אלא ב ש ה ‪ :‬א י ב ע י א ל ה ו פדי־נו פ ד ו י‬
‫ו ה ן ש ל ו ש י כ ו ל ל מ כ ו ר ה מ ע ש ר ו ת ו ה ד מ י ם שלו‪ .‬א ב ל ה ת ם ב פ י ט ר י ח מ ו ר י ם כיון ד ש ה ב ע ל מ א בעי אתויי ע ת ה ו ל פ ד ו ת כל ח ד ו ח ד ו ל א ו מ י נ י ה‬ ‫לפודה‪ .‬כ ל ו מ ר ד ה א י ד פ ד ה ו בשה יהא ה פ ט ר ח מ ו ר ש ל ו ‪ :‬או ד ל מ א פ ד י ו נ ו פ ד ו י ל ב ע ל י ם ‪ .‬כלומר פ ד ו י ה ו א ה פ ט ר ח מ ו ר א ב ל מ ״ מ ה פ ט ר‬
‫ו כ י ה יכול ל פ ד ו ת ן לא אמרינן ד ד מ ו השיין כ מ ו פ ר ש י ן וקיימי ע ד ש ה י ו ש ל כ ה ן אלא ה ש ת א צריך ל א פ ר ו ש י נ ה ו ו ל מ י ה ב י נ ה ו ל כ ה ן‬ ‫ש ל בעליו יהיה ולא ש ל פ ו ד ה ‪ :‬ל ה ק ד ש מ ד מ י ליה ו ר ח מ נ א א מ ר ונתן ה כ ס ף וקם לו‪ .‬כ ל ו מ ר כל מ י ש פ ו ד ה ה ה ק ד ש הדי ה ו א שלו אף‬
 ‫עין משפט‬
‫מםורת הש׳׳ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫־א‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( גרשות צ׳׳ק‪ ,‬ב( נגיטין מז‪ .‬נ ׳ ׳ מ‬ ‫מממורחין‪ .‬שנגמרה מלאכמן למעשר דמירוח מ גמר מלאכה של תבואה‬ ‫ד ג נ ך א מ ד ר ח מ נ א ולא דנן עובד כוכבים‪ .‬יא[ למאן דדריש במנחות‬ ‫נז א מיי׳ פ ״ א מהלכות תרומות‬
‫קא‪ .‬מנחות לא‪ ,[.‬ג( למאי פ ״ ג‬ ‫הלכה יא נטוש״ע יו״ל סי׳‬
‫מ״ל‪ ,‬ד( ]למאי פ ״ ג מ ״ ל ע״! לא‪,[.‬‬ ‫כשמשוה אמ הכרי ומחליקו ברחת‪ :‬ואותו אבי אמו כהן כוי‪ .‬רבותא‬ ‫פ ר ק ר׳ ישמעאל )לף סז‪ (.‬דגנך ולא דגן עובד כוכבים‬ ‫שלא סעי׳ ל[‪:‬‬
‫ה( ]מכאן שייך עול לע״א[‪ ,‬י( ע״כ‬ ‫ק מ ״ ל ד א ע ״ ג דמכח ישראל קאחי דאיכא למימר ניתבינהו השתא‬ ‫יי[ פריך שפיר אמאי מעשרן דתבואה זו גדילה ונתמרחה ברשות‬ ‫ב ]מיי׳ שס הל׳׳י[‪:‬‬
‫שייך לע״א‪ ,‬ז( כרשות‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫נח ג מיי׳ סי׳׳א מהלנות מעשר‬
‫ה( לתנא לס״ל מירומ‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫לתרומה )ומעשר( לכהן ט היכי דהוה עביר ישראל ק מ א אפי׳ הכי כיון‬ ‫עובד כוכבים וא״מ מאי קשה ליה הכא דלמא סבירא ליה כ מ ״ ד מירוח‬ ‫הלכה יג‪:‬‬
‫נו( משוס כעלי‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( קאמר‪.‬‬ ‫ליל כהן באמצע הוי כאילו הפריש‬ ‫העובד כוכבים אינו פ ו ט ר ו ד מ ך ל מ ע ט‬ ‫נט ד מיי׳ שס הלכה ט ו ‪:‬‬
‫צ״ק‪ ,‬כ( היכא למיינ לעשר‬ ‫ם ה מיי׳ פ י ״ נ מהלנות בנוריס‬
‫הכהן האמצעי מ ה ן ה מ ר ו מ ה והוריש‬ ‫ממורחין מן העובד כוכבים א מעשרן והן שלו‬ ‫מירוח הקלש ו ט מימא הא דפליגי‬
‫מלאורייתא הן שלו‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬ל( עשה‬ ‫הלנה ה ס מ ג עשין ריא טוש״ע‬
‫משליכי‪ .‬צ״ק‪] (»,‬וע״ע תוס׳ לקמן‬ ‫לישראל זה כל אחל בפני עצמו ומעשרן‬ ‫במירוח עובר כוכבים היינו יי[ בגלל‬ ‫יו״ל סי׳ שנא סעיף ו‪:‬‬
‫ל‪ .‬ל ״ ה מתני׳[‪ ,‬ג( צ״ל גדרה משוס‪,‬‬
‫דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד‬
‫והכל שלו ומוכר התרומה לכהניס‬ ‫‪1‬‬ ‫ברשות ישראל אבל גלל ברשות עובל‬
‫‪ (D‬מתרומת‪ .‬צ״ק‪ ,‬ע( עונלי‬ ‫כוכבים ד ג נ ך אמר רחמנא ולא דגן עובד‬
‫כונכיס‪ .‬צ״ק‪ ,‬פ( משמע למידות‪.‬‬ ‫והוא הלין נמי אס לא נפלו לאומו כהן‬ ‫‪6‬‬
‫כוכבים ומרחינהו עובר כוכבי׳ יי[ פ ט ו ר‬
‫צ׳׳ק‪ ,‬צ( נוכל המעורג‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫מישראל לתבואת כהן י[ חייבת בתרומה‬
‫כוכבים אלא דמרחינהו ישראל > מרשות עובד‬ ‫מכל מקום מאי קשיא רלמא בגלל‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫‪3‬‬
‫ק( הפטור ואמאי והא דמאי דרבנן‬
‫וטבל המעורב בחולין נמי לרבנן אס‬ ‫אלא שאינה נותנה לכהן אחר אלא‬ ‫כוכבים מעשרן ״ ד א י ן קנין לעובד כוכבים‬ ‫ברשות ישראל וי״ל ל מ ש מ ע ליה לאיירי‬
‫א[ ר״ש אומר דמאי‪ .‬אור״י דהך‬
‫דמאי אינו כשאר דמאי דעלמא‬
‫הוא מעורב בו׳ כנ״ל והשאר יש‬ ‫ואוכלה‪ :‬משום י[ דהוה‬ ‫מפרישה‬ ‫בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר והן שלו‬ ‫בגלל ברשות עובל כוכבים אבל סוגיא‬ ‫הלא בעי להפריש תרומה גדולה‬
‫למחוק צ״ק‪,‬‬ ‫ולא קאמ׳ אלא דיש לו תורת‬
‫מופרש וקאי‪ .‬כלומר שהשה מין אחל‬ ‫דאמר ליה ‪ s‬קאתינא מכח גברא דלא מצית‬ ‫דמנחות )לף סו‪ (:‬מוכח לפליגי אפי׳‬ ‫דמאי דאין צריך ליתן לכהן כמו‬
‫בתרומת דמאי דהמע׳׳ה‪ .‬תוס׳‬
‫וחמור מין אחר ואינו מחוסר מעשה‬ ‫)א( אישתעיה דינא בהדיה תנן התם ג> המפקיד‬ ‫בגדל ברשות עובד כוכבים וי״ל דניחא‬
‫חיצוניות‪ :‬נ[ טבלים ממורתים‬
‫תורה אור השלם‬ ‫הלכך הוי כאילו נפלו לו מבימ כהן‬ ‫פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן‬ ‫‪2‬‬ ‫ומיהו‬ ‫ליה לשנויי פי[ דהכא ככולי עלמא‬ ‫מן העובר כוכבים מעשרן‪:‬‬
‫ר א ש י ת דגנך ת י ר ש ך‬ ‫‪.1‬‬ ‫לעצמן והמלאים לעצמן‪:‬‬ ‫החמורים‬ ‫קשה דאפילו ״(הניא ליה מירוח דעובד‬ ‫ג[ מעשר אדכרתן מילתא‪:‬‬
‫ו י צ ה ך ך ‪ .‬ו ר א ש י ת גז ע א נ ך ת ת ן‬
‫למעשר ולשביעית י > י א צ ל העובד כוכבים‬ ‫י[ ישראל וגו• טבלין‪ [9 :‬דמירוח‬
‫אצל‪ .‬גבי יי[ תבואה למחוסר הפרשה‬ ‫כוכבים פוטר מ ״ מ חייב לעשר מדרבנן‬ ‫הוא גמר‪ :‬ז[ כהן נמי חייבת‪:‬‬
‫דברים יח ד‬ ‫לו‪:‬‬ ‫כפירותיו א[ ר״ש אומר דמאי אר״א להפריש‬
‫‪ .2‬ו א ל ה ל ו י ם ת ך ב ר ו א מ ר ת‬ ‫אימא כמי שלא הורמו בבית כהן למיין‬ ‫גזירה משוס בעלי כיסין יי[ י״ל מ ש מ ע‬ ‫ז[ משום דקא מופרש‪ :‬יו[ גבי‬
‫א ל ה • כי ת ק ח ו מ א ת בני‬ ‫וחזרו לאיסורם הראשון ויתנם לכהןי(‪:‬‬ ‫כולי עלמא לא פליגי כי פליגי ליתנן לכהן‬ ‫ליה מ ד ק א מ ר והן שלו אלמא לית ליה‬
‫תרומה דמחוסר‪ [p :‬הן אין‬
‫ישךאל את המעשה אשר‬ ‫חוששין שמא החליפו שיתחייב‬
‫נתתי לבם מ א ת ם בנחלתכם‬ ‫והן שלו‪ .‬ה מ ר ו מ ה עצמה ומוכרה‬ ‫תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתננהו‬ ‫גזירה דבעלי ט ס י ן דא״כ היה חייב‬ ‫כדי להפריש מעשר אחר ואם‬
‫גדלו בששית ועכבן עד שביעית‬
‫מ מ נ ו ת ר ו מ ת יי‬ ‫והךמתם‬ ‫לכהגיס‪ :‬דגגך‪ .‬ריגונך‪ .‬מ ה שאמה‬ ‫לכהן ור׳ שמעון סבר דמאי יתיב רב דימי‬ ‫לימנו לכהן יי[ ואמאי מעשרן והן שלו‬ ‫אין‪ :‬י[ מעשר ס״א וכגון‬
‫מ ע ש ר מן ה מ ע ש ר ‪:‬‬
‫במדבר יח כו‬ ‫ממרח חייב בתרומה ולא מירוח עובל‬ ‫וקאמר להא שמעתא א״ל אביי טעמא‬ ‫וקשיא ראשונה נמי מתרצא ב ה ט דדייק‬ ‫דעובד‬ ‫לפירות‬ ‫דמרתינהו‬
‫כוכבים ישראל מרשות עובד‬
‫כוכבים‪ :‬דאמרחיגהו ישראל ׳(מרשות‬ ‫דמםפקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא‬ ‫דקסבר מירוח העובד כוכבים פ ו ט ר‬ ‫כוכבים ולענין שביעית מתבערין‬
‫עובד כוכבים‪ .‬שהיה ישראל אריס‬ ‫ודאי חלפינהו דכולי עלמא בעי למיתבינהו‬ ‫מ ד ק א מ ר והן שלו דאי אינו סוטר אמאי‬ ‫בשביעית הס״ה ומה״ד דמאי‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫וקרקע של עובד כוכבים הוי‪ :‬למעשרו'‪.‬‬ ‫מעשרן והן שלו לתנינהו לכהן ומיהו‬
‫כוי‪ :‬יא[ עובד כוכבים בין למאן‪:‬‬

‫)א( ג מ ' ללא מצית א י ש ת ע ו י י‬

‫לכהן והאמר ר׳ שמואל אמר ר׳ חנינא הלוקח‬ ‫יג[ עובד כוכבים בין למאן‬
‫אס מעושרין הן ט[ אין חוששין שמא‬ ‫*מ קשה לימני ו א ע ״ ג דאינו פ ו ט ר לא‬ ‫דדריש דגנך ולא דיגון עובד‬
‫לינא‪) :‬ב( ש ם כאן בתרומת‬
‫החליפן או בשביעימ שמא החליפן‬
‫מעשרן‬ ‫ממורחין‬ ‫כוכבים‬ ‫העובד‬ ‫מן‬ ‫»‬ ‫טבלים‬ ‫מחייב למיתב לכהן דא״ל קאתינא‬
‫כוכבים פריך‪ :‬׳»[ היינו היכא‬
‫מעשר א ״ ל א ד כ ר ת ן מילמא‪:‬‬ ‫דגדל ברשות‪ :‬יו[ עובד כוכבים‬
‫בפירוח שביעית שיהיו צריכין להתנער‬ ‫והן שלו דלמא כאן בתרומה גדולה כאן‬ ‫מכח גברא דלא מצית לאשמערי דינא‬ ‫לכו״ע פטור מ ״ מ מאי קושיא‬
‫בשביעית‪ :‬כפירותיו‪ .‬של עובד כוכבים‬ ‫בתרומת מעשר <‪ t» 0‬אזכרתן מילתא דא״ר‬ ‫בהדיה ולמאן דאימ ליה נמי גזירה‬ ‫דלמא הכא בגדל ברשות ישראל‬
‫ומיהו מצינו למימר דמשמע ותי׳‬
‫גליון הש״ם‬ ‫דודאי חלפינהו וצריך להפריש מהן‬ ‫יהושע בן לוי מנין ללוקח טבלים ממורחין מן‬ ‫בעלי כיסין דהיינו מאן דאימ‬ ‫יי״ל נמחק‪ :‬נוי[ לשנויי ברייתא‬
‫דהכא ככו״ע ומיהו אכתי קשה‬
‫ק א ת י ג א ט ב ח גברא‪ .‬עייל‬ ‫מעשר‪ .‬י[ האי תנא סבר דאין מירוח‬ ‫העובד כוכבים שהוא פטור מתרומת מעשר‬ ‫ליה מירוח העובד כוכבים פ ו ט ר לא‬
‫דאפילו ס״ל מידוח דעובד‬
‫מז ע״ב‪:‬‬ ‫העובד כוכבים פ וכור ופלוגחא היא‬ ‫שנאמר ‪ 2‬ו א ל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי‬ ‫מיסמבר י[ למחייב ליתן לכהן ט פ י‬ ‫כוכבים‪ in :‬כיסין כדאמרינן‬
‫במנחות י״ל‪ :‬יו[ לכהן וא״כ‬
‫במנחוח בפרק ר׳ ישמעאל )לף סו‪:>:‬‬ ‫תקחו מאת בני ישראל ח טבלים שאתה לוקח‬ ‫ממאן דאית ליה אינו פוטר יא[ ו ד מ ש מ ע‬
‫אמאי מעשרן‪ :‬יין[ ומיהו הא‬
‫דמאי‪ .‬ס פ ק חילפן ס פ ק לא חילפן‪:‬‬ ‫בסמוך בשמעחין מ ד א י חייב למימב‬ ‫קשה דלישני דאע״ג‪ :‬ימ[ גוירה‬
‫מוםף רש״י‬ ‫מבני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר‬ ‫רבעלי כיסין‪ :‬נ[ מיסתבר דמחייב‬
‫להפריש כולי עלמא לא פליגי‪ .‬דאפי׳‬ ‫לכהן דאמר אצל עובד כוכבים » [ הרי‬
‫דאין קגין ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם‬
‫לר׳ שמעון ד א מ ר ס פ ק מ ס פ ק לא א ט ל‬
‫ונותנה לכהן טבלים שאתה לוקח מן העובד‬ ‫כפירוחיו ו מ ש מ ע דאי ודאי‬ ‫הוא‬
‫טפי‪ :‬נא[ פוטר ומשמעתין‬
‫ב א ר ץ י ש ר א ל ‪ .‬אס קנה עכו׳׳ם‬ ‫רבסמוך משמע דודאי חלפינהו‬
‫קרקע נ א ק ‪ ,‬אין קניינו קנר‬
‫שבמיחה הן ובעי אפרושי‬ ‫טבלים‬ ‫כוכבים אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר‬ ‫חלפינהו דכולי עלמא בעי למיחבינהו‬ ‫חייב דקאמר‪ :‬גנ[ תיבות הרי‬
‫להפקיעה מקדושתה שלא תתחייב‬ ‫הוא ל ״ ש ונמחק‪ [ » :‬ישראל‬
‫במעשר רשראל הקונה ממנו מן‬ ‫הכל דדמו לדמאי ד ע ס הארץ דמפריש‪:‬‬ ‫ונותנה לכהן‪ :‬ואם מת נהנים בו‪ :‬דמית היכא‬ ‫לכהן היינו ודאי כפי ה מ ס ק נ א דמסקינן‬ ‫מרשות עובד כוכבים‪ :‬נד[ פירש‬
‫הפילות צריך לעשר יגיטי‪ 1‬מ ז ו ‪.‬‬ ‫ובעי' מיתבינהו לכהן‪ .‬לקמן פריך ה א‬ ‫אילימא דמית בי כהן ונהנה בו כהן פשיטא‬ ‫כאן בחרומה גדולה כאן בחרוממ‬ ‫הקונטרס שהישראל ארים‪ .‬וז״ל‬
‫כוכבים‬ ‫העובד‬ ‫אצל‬ ‫תוס׳ חיצוניות ול״נ לר״י דכיון‬
‫כ פ י ר ו ת י ו ‪ .‬הרי הן כפירותיו‬ ‫דאמרן לעיל מעשרן והן שלו‪ :‬דמאי‪.‬‬ ‫ממונא דידיה הוא ה א ל א דמית בי בעלים‬ ‫ישראל‬ ‫דמרחינהו‬ ‫מעשר‪:‬‬ ‫שהיה אריסו של עובד כוכבים‬
‫למעשר ולשביעית‪ ,‬דחשידי לחלופי‬ ‫והמוציא מחבירו עליו הראיה רשראל‬ ‫ברשוח עובד בובכים‪ .‬פירש‬ ‫»[‬ ‫ויש לעובה כוכבים חלק שם‬
‫ונהנה בו כהן הא נמי פשיטא סד״א כל‬ ‫פשיטא דהוי כמו מרחינהו עובד‬
‫כ י [‬
‫מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו‪.‬‬ ‫ישראל אריס של עובד‬ ‫הקונטרס‬
‫כמה דלא מטא לידיה לא זכה ביה קמ״ל‬ ‫כוכבים ועוד וכי מירוח הקדש‬
‫והאי דמאי לא דמי לשאר דמאי שנותן‬ ‫כוכבים וקשה לפירושו י מ אי בחלק‬ ‫ר״ל מירחו ההקדש עצמו אלא‬
‫דמעידנא דאפרשיה ברשותיה דכהן קאי‪:‬‬ ‫הוי פירוש מירחו ברשות הקדש‬
‫רבינו גרשום‬ ‫לכהן אחד מ מ א ה ד ה ת ם איכא ט ע מ א‬ ‫כוכבים היינו מריחח עובד‬ ‫עובד‬ ‫וא״כ מרחינהו ישראל ברשות‬
‫ק מ ״ ל דאמרינן נמי בשיין‬ ‫כדמפרש במסכת ס ו ט ה )לף מח‪ (.‬משוס‬
‫מתני׳‬ ‫כוכבים אי בחלק ישראל אין זה לוקח‬ ‫עובד כוכבים הוי כמו מרחינהו‬
‫כ מ ו פ ר ש וקאי ה ל כ ך מ פ ר י ש ן‬ ‫העובד כוכבים עצמו )הם שלו‬
‫דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למימב תרומת מעשר ולא‬ ‫טבלים ונראה לפרש מרחינהו ישראל ברשוח עובד כוכבים אחר‬ ‫אעפ״י דהעובד כוכבים עצמו(‬
‫אלא‬ ‫שלו‪:‬‬ ‫והן‬ ‫ומעשרן‬
‫לדידי אבל הכא ההיא ס פ י ק א גופא דאיכא בתרומת מעשר איכא‬ ‫שלקחן ישראל י[ והכי קא '(אמר הלוקח טבלי! מן העובד‬ ‫נ‬
‫וא״כ קשה כדפי׳ עכ״נ לר״י‬
‫ד מ ר ח י נ ה ו ישראל מ ר ש ו ת ע ו ב ד‬
‫דמרחינהו ישראל ברשות עובד‬
‫כוכבים כגון שנתן ה ע ו ב ד‬ ‫גדולה‪ :‬להא שמעתא‪ .‬דרבי אלעזר‪ :‬מעשרן והן שלו‪.‬‬ ‫בתרומה‬ ‫מ ע ש ר ן דאין קנין‪ .‬יי[ מ י מ ה‬ ‫כוכבים והן עכשיו ממורחין‪:‬‬ ‫כוכבים מיירי שלקחם ישראל מן‬
‫כוכבים לישראל ש ד ה ו ב ק ב ל ה‬
‫ואוקימנא דאמרחינהו ישראל ברשות עובד כוכבים‪ :‬בתרומה גדולה‪.‬‬ ‫אפי׳ יש קנין חייב לעשרן מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה )מנחות‬ ‫העובד כוכבים בשבלים ואח״כ‬
‫ומירחן ישראל והאי ה ל ו ק ח‬
‫מירחם עכ״ל וז״ל הרא״ש דייל‬
‫דקאמר כלומר שלוקחן ממנו‬ ‫מעשר‪ .‬והן שלו‪:‬‬ ‫בתרומת‬ ‫שמעון‪:‬‬ ‫תנא ק מ א ורבי‬ ‫פליגי‬ ‫לף לא‪ (.‬בשמעמא דר״ש שזורי גבי לך קח מן העובד כוכבים ועשר‬ ‫דמרחינהו ישראל וכו׳ פירש״י‬
‫ישראל ב ט ו ר ח ע ב ו ד ת ו והן ש ל ו‬
‫מתני׳‬ ‫עליו ו ט מימא שרוצה למצוא חיוב דאורייחא לרבוחא דאפי׳ י ( ה ט‬ ‫ו״ל שישראל אריס של עובד‬
‫שיכול למוכרן ו ל ו ק ח ה ד מ י ם ‪:‬‬
‫‪5‬‬ ‫כוכבים ולא רצה לפרש כמו‬
‫ד א מ ר ליה ל כ ה ן קא אחינא כוי‪:‬‬ ‫״ כ ט [ דמפרש‬ ‫מ‬‫ל י‬ ‫י‬
‫ר ו ש ר‬ ‫פ‬ ‫״ לף‬
‫ה ו‬ ‫מ‬ ‫יי[ דחייב לעשר דאורייתא והא מ מ ה נפשך לקוח פטור מדאורייחא כדמוכח פרק הפועלים‬
‫פ מ ‪( :‬‬ ‫מ‬ ‫) ‪3‬‬
‫שמשמע פשטא דסוגיא שמירח‬
‫בחזקתן למעשרות ולשביעית‬
‫דהיינו דוקא לוקח אחר מירוח אבל לוקח קודם מירוח ומרחו חייב ניחא ועוד י״ל אפילו מ פ ט ר ל[ לוקח קודם מירוח מדאוריימא מ ״ מ הוי‬ ‫הישראל תבואת העובד כוכבים‬
‫כלומר אם ה פ ק י ד כהן פירותיו‬
‫משום דאכתי מקרי מירוח‬
‫מ ע ו ש ר י ן ליכא ל מ י ח ש ש מ א‬ ‫רבוחא מ מ ה שהן שלו א ע ״ פ שאין קנין ואין ט ע ם לפטור לא[ מ ט ע ם ה פ ק ע ה דחמור איסוריה ט פ י כדמוכח בהקומץ רבה )מנחות לא‪ (.‬לב[ מ מ ה‬ ‫העובד כוכבים כיון שהתבואה‬
‫ה ח ל י פ ן לו ו מ ח ז י ר לו ט ב ל י ם‬
‫דפריך ולימא ליה לך קח מן העובד כוכבים ]ומשני[ ד ק א סבר אין קנין והוה ליה מן החיוב על ה פ ט ו ר א ע ״ ג דלקוח ל»ז דרבנן‪ :‬ה ר י הן‬ ‫שלו אעפ״י שמירתה הישראל כי‬
‫אלא אותן ש ה פ ק י ד לו מ ח ז י ר‬ ‫היכי דלא מיקרי מירוח העובד‬
‫לו‪ .‬וכי ל ש ב י ע י ת אם ה פ ק י ד‬ ‫בחזקתן למעשר ולשביעיח‪ .‬מ ש מ ע מכאן ד ס ח ס ע ם הארץ חשודין על השביעיח וכן לי[ פרק לולב ה ג ז ו ל ) ס ו כ ה לט‪ (.‬אין מוסרין דמי ל"[ שביעית‬ ‫כוכבים אם מירח עובד כוכבים‬
‫לו פירות ש ל שנח ש ש י ת‬ ‫לעס הארץ ו פ ״ ק דחולין )לף ו‪ (.‬ואם אמר ל עשה לי משליט חושש לשאור ותבלין שבה משוס מעשר ומשוס שביעיח וקשה מההיא לי[ דמשאלח‬ ‫(‬
‫תבואת ישראל וקשיא לפי׳ אי‬
‫ומחזירן לו ב ש ב י ע י ת ליכא‬ ‫מחלק עובד כוכבים כו׳ ככתוב‬
‫ל מ י ח ש ש ה ח ל י פ ן לו ומחזיר‬ ‫אשח חבר לאשח ע ס הארץ ומשאלח אשה לחבירחה החשודה על שביעיח מ ש מ ע ד ס ח מ א לא חשידי ובכחובוח לי[ <לף כל‪ (.‬פירשתי״(‪:‬‬ ‫בתוס׳‪ :‬כס[ לפי׳ דאי בחלק‬
‫לו פירות ש ב י ע י ת שאסורין‬ ‫ה א חלפינהו ודאי כעי למיתננהו לכהן‪ .‬ו א ע ״ ג דשמעינן לרבי שמעון ליי[ מירוח העובד כוכבים פוטר מכל מ ק ו ם חייב'(משוס גזירה בעלי כיסין כדפרישיח‬ ‫העובד כוכבים היינו מרחינהו‬
‫ל ס ח ו ר בהן וצריכין ביעור ל א ח ר‬ ‫בחלק‬ ‫ואי‬ ‫כוכבים‬ ‫עובד‬
‫שכלה לחיה‪ .‬אלא אותן ש ה פ ק י ד‬
‫לעיל‪ :‬ט ב ל י ם ש א ת ה לוקח מן העובד כוכבים‪ .‬מ ש מ ע הכא דלוקח חייב לט[ מדאורייחא מדאיצטריך קרא לפטור ם>חרומח מעשר והקשה ר״ת‬ ‫הישראל‪ :‬גו[ ישראל מהעובד‬
‫בידו מ ח ז י ר לו ש ל א היה‬ ‫מדקאמרינן פ ׳ הפועלים <ב״מ פח‪ :‬ושם( חבואח זרעך ולא לוקח וחירץ לוקח קודם מירוח חייב מדאורייחא והא דאמרי׳ פ ׳ ר׳ ישמעאל)מנחותסו‪ (:‬חורמין‬ ‫כוכבים מרחם וה״ק כו׳ עובד‬
‫רוצה ל ה כ ש י ל ו ‪ :‬א צ ל ה ע ו ב ד‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫כוכבים שהם עכשיו‪ :‬ג!( קנין‬
‫כוכבים‪ .‬אבל אם ה פ ק י ד ן א צ ל‬
‫משל עובדי כוכבים על של [»(כוחיים ומשל כל על של כל ()אלמא( מירוח העובד כוכבים אינו פ ו ט ר לא בלוקח מן העובד כוכבים איירי דלוקח ממורח אפי׳‬
‫וא״ת אפילו‪ :‬גיז[ הכי הם שלו‬
‫ה ע ו ב ד כוכבים כ ש מ ה ז י ר ן לו‬ ‫מישראל ס ט ו ר ״א[ דאורייחא אלא בעובד כוכבים המורם משלו על של ישראל איירי כדחנן)תרומות פ״ג מ״ט> העובד כוכבים והכוחי שחרמו חרוממן מרומה‬ ‫אע״ג דחייב‪ :‬גנו[ ר״ת ניחא‬
‫הרי הן כפירותיו‪ .‬יש ל ה ן‬ ‫מ ג‬ ‫‪3‬‬ ‫דמפרש‪ :‬ל[ מ פ ט ר כל לוקח קודם‬
‫אמר ט ליח ליה ברירה בדאורייחא יש לפרש חרומח דגן חירוש רצהר קרי דאורייחא‬ ‫"‪ t‬ופרק בכל מערכין)‪1‬ערובין לז‪ (:‬גבי לוקח יין מבין הכוחיס‬
‫דין כפירותיו ש ל ע ו ב ד כוכבי׳‬ ‫מידות מדאורייתא כוי מ״מ הוי‬
‫מ‬
‫דאמרינן ו ד א י ה ח ל י פ ן ו מ ח ז י ר ל ו‬ ‫ואפילו מ פ ט ר כל לוקח ניחא נמי סוגיא י [ דשמעחין לוקח טבלים מן העובד כוכבים איירי בעובד כוכבים המעשר פירוחיו ונחן ללוי לא מיחייב לר למיחב‬ ‫רבותא טפי מה שהן שלו ס״א‬
‫אחרים ו ד י נ ן כ פ י ר ו ת ד א מ ר ח י נ ה ו‬ ‫ג‪1‬ה‬ ‫כשאין קנין‪ :‬לא[ לפטור מחמת‬
‫חרוממ מעשר לכהן ומעשר דאורייחא היא אי אין קנין ומירוח העובד כוכבים אינו פ ו ט ר [ ואי למ״ד מירוח העובד כוכבים פ ו ט ר אפשר שהקדימו בשבלים ייי[‬
‫ישראל מ ר ש ו ת ע ו ב ד כוכבים‬ ‫הפקעה קדושת ה א ‪ p‬דחמיר‪:‬‬
‫דקא בעי ל א פ ר ו ש י מ נ י ה ו ת ר ו מ ה‬ ‫וממקייס שפיר ט ע מ א דלעיל)מכת( דא״ל אחינא מכח גברא דלא מצית לאשתערי דינא בהדיה כלומר כמו שהמעשר שהעובד כוכבים מפריש ונותן ללוי דאין‬ ‫לכ[ תיבת ממה נמחק‪ :‬לנ[ דלקוח‬
‫גהולה ו ל מ י ת ב ה ל כ ה ן ו ה ש א ר‬ ‫מ‬ ‫הוי דרבנן‪ :‬לו[ וכן בפי לולב‪:‬‬
‫הלר חייב לימן ממנו י[ מרומה לכהן כך כשקונה לוי טבלים מן העובד כוכבים להפריש מעשר אינו חייב לחח מ מ נ ו מרוממ מעשר לכהן אלא מפרישו והוא שלו‬
‫מ ע ש ר ראשון ותרומת מ ע ש ר‬ ‫שביעית‪:‬‬ ‫פירות‬ ‫דמי‬ ‫ל‪[3‬‬
‫מ ע ש ר ן והן ש ל ו ‪ :‬ר׳ ש מ ע ו ן‬ ‫דא״ל אחינא כו׳ דאי לאו הכי א ע ״ ג דלוקח פ ט ו ר מדאורייחא מ ״ מ היה חייב ליחן לכהן מדרבנן וההיא דהקומץ רבה)מנחות לא‪ (.‬מ ש מ ע כפירוש רבינו ח ס דסריך‬ ‫לו[ מההיא דתנן בפי הנזקין גבי‬
‫מ ש א ל ת אשת חבר לאשת עם‬
‫אומר י ש ל ה ן תורת ד מ א י ד ס פ ק‬ ‫ולימא ליה קח מן העובד כוכבים ועשר עליו ומשני קסבר אין קנין והוה ליה מן החיוב על ה פ ט ו ר ומדקרי ליה חיוב מ ש מ ע מדאוריימא ויש לומר ״״[ לגביל( דבר‬
‫ה ח ל י פ ן וספק לא ה ח ל י פ ן ה ל כ ך‬ ‫ה א ‪ p‬קתני משאלת אשה‪:‬‬
‫מ ע ש ר ן והן שלו דאפי׳ ת ה ו מ ה‬
‫המעורב ברוב חולין הוי כמו חיוב על ה פ ט ו ר מ ד ע ד ה ״ נ ק א מ ר ה מ ס ולימא ליה קח מן השוק ועשר עליו קסבר רוב עם הארץ אין מעשרין הן והוה‬ ‫לו[ ובכתובות פ״ב פירשתי‪:‬‬
‫גדולה לא יהיב ל כ ה ן אלא‬ ‫ליה מן החיוב ק>על ה פ ט ו ר מ ש מ ע אי אין מעשרין הוה ליה מן החיוב על ה פ ט ו ר ואמאי והא ד מ א י » » [ דרבנן ואס טבל מעורב בחולין דרבנן אס‬
‫מ ו ב נ ה ו ל ה פ ר י ש ל ת ר ו מ ה גדולה‬
‫דכולי ע ל מ א ל א פליגי דבעי ל א פ ר ו ש י כי פליגי ליתנה ל כ ה ן בתרומה ג ד ו ל ה ל ח ו ד ק א מ ר תנא ק מ א סבר כוי‪ .‬ורבי ש מ ע ו ן סבר ד ס פ ק הוא‬ ‫לח[ שמעון בפי ר׳ ישמעאל מירוח‪ :‬למ( חייב לעשר מדאורייתא מדאצטריך קרא לפטורי מליתן תרומת מעשר לכהן והקשה ר״ת כוי דלוקח‬
‫אם ה ח ל י פ ן אי לא הלכך בתרומה גדולה מ פ ר י ש והן שלו ומוכרה ל כ ה ן ‪ :‬ו ק א מ ה ל ה ל ה א ש מ ע ת א ‪ .‬ד ר ״ א ‪ :‬ד ל מ א לא ק ש י א הא דדייק אביי‬ ‫קודם מירוח‪ :‬פ[ על של עובדי כוכבים ומשל עובד כוכבים על של כל דמירוח העובד כוכבים תיבת אלמא ל ״ ש ‪ :‬מא[ פטור מדאורייתא‬
‫ד א י ו ד א י ח ל פ י נ ה ו דכולי ע ל מ א בעי ל מ י ת ב י נ ה ו ל כ ה ן כאן בתרומה ג ד ו ל ה כלומר בתרומה גהולה ל ח ו ד קאמר‪ .‬והאי ד א מ ר ש מ ו א ל בר נתן‬ ‫אלא‪ :‬סנ[ תרומה א״נ בשלקח עובד כוכבים מישראל קודם מירוח ומירחם עובר כוכבים וחור ומכרה לישראל דאי משום תבואת זרעך לא‬
‫מ ע ש ר ן והן שלו בתרומת מ ע ש ר ק א מ ר ולא בתרומה גדולה‪ .‬א ״ ל אביי לרב דימי ודאי הוי כדקא מ ש נ י ת לי ו ד ל מ א כאן בתרומה גדולה וכאן‬ ‫מיפטר דתבואת זרעך קרינא ביה דישראל זרעו ובפי בכל‪ :‬מג[ הכותים דאמר כי כוי לפרש דתרומת דגן כוי קרי בדאורייתא אע״ג דלקות‬
‫ב ת ר ו מ ת מ ע ש ר דכי ודאי ח ל פ י נ ה ו ד כ ו ל י ע ל מ א ד ת ר ו מ ה ג ד ו ל ה בעי ל מ י ת ב ה ל כ ה ן ולוקח טבלין מ ן ה ע ו ב ד כוכבים ד ק א מ ר מ ע ש ר ן והן ש ל ו‬ ‫הוי דרבנן דאפילו מפטר כל לקוח מדאורייתא‪ :‬מו[ דשמעתין דטבלים לוקח מן העובר כוכבים כוי ונתן המעשר ללוי לא‪ :‬מס[ פוטר ואפילו‬
‫ב ת ר ו מ ת מ ע ש ר ק א מ ר ד פ ט ו ר הוא מ ת ר ו מ ת מ ע ש ר ל מ י ח ב א ל כ ה ן ]בחנם[)באנס״י( ו כ ד ר י ב ״ ל ד ד ה י ש ליה ל ה א י קרא ה כ י טבלים ש א ת ה ל ו ק ח‬ ‫למ״ד תיבת ואי ל ״ ש ‪ :‬מי[ בשבלים ואפשר דעכשיו קיים שפיר טעמא דלעיל דא״ל אתינא תיבת מ כ ח ל״ש‪ :‬מי[ ממנו תרומת מעשר לכהן‬
‫מ י ש ר א ל כוי‪ :‬ואם מת‪ .‬ה ש ה ש ה פ ר י ש ב ש ב י ל פ ט ר ח מ ו ר קודם ש ב א ליד כ ה ן נהנה בו כ ה ן דמעידנא ד א פ ר ש י ה ב ר ש ו ת י ה ה כ ה ן ק א י ‪:‬‬ ‫כמו כן כשקונה לוי כוי והפריש מעשר‪ :‬מס[ לומר דלגבי דבר‪ :‬ממ[ דמאי מדרבנן לכ״ע וכן ט ב ל המעורב בחולין הוי דרבנן ואם הוא‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ם א א מיי׳ פי״ב מהלי כ ט י י ס‬
‫הל״ח ס מ ג עשי] ק מ ה קמו‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ שכא סעי׳ ב‪:‬‬
‫ם ב כ מיי׳ פייה מהל׳ מאכלות‬
‫אסויומ הל• יד טוש״ע י״ד‬
‫סי׳ יג סעי׳ כ‪:‬‬
‫ם ג ג מיי׳ פ י ״ נ מהל׳ ככוייס‬
‫הלכה ט טוש׳׳ע י״ד סימן‬
‫שכא סעיף ד‪:‬‬
‫ם ד ד מיי׳ שס טוש״ע שס סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫ה ]מיי' פ״ב מהלי בכורות הל״ו‬
‫טוש״ע י׳׳ד סי׳ שטו סעי׳ הן‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬וכל פ ט ר המי• ת פ ד ה כשרז‬
‫ואם ל א תפהה וערפתו וכל‬
‫בבור א ך ם בבניך ת פ ד ה ‪:‬‬
‫שמות יג יג‬
‫‪ .2‬ש ה ת מ י ם זכר בן ש נ ה יהלה‬
‫ל כ ם מן ה כ ב ש י ם ומן ה ע ז י ם‬
‫שמות יב ה‬
‫‪ .3‬שור א ו כ ש ב א ו עז בי יולה‬
‫ו ה י ה ש ב ע ת ימים ת ח ת א מ ו‬
‫ומיום ה ש מ י נ י ו ה ל א ה י ר ע ה‬
‫לקרבן א ש ה לין‪ :‬ויקרא כב כז‬
‫‪ .4‬א ך בבור שור א ו בבור כ ש ב‬
‫יב‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מםורת הש״ם‬
‫הוא מעורב ברוב יי[ אלא כשהאחד נוטה לצד חיוב או לצד פ ט ו ר יוחר‬ ‫מ ת נ י ׳ לא במיה‪ .‬צבי ואיל‪ :‬ולא בשחוטה‪ .‬ואפי׳ <> שה שחוט‪:‬‬ ‫ג‬
‫א( יומא מ ט ‪ :‬ע״ש נייק עת‪,.‬‬
‫ג( ]שמות יב כתיב תמים זכר בן‬
‫מחבירו קרי ליה חיוב על פטור ועוד דכי משני קסבר אין קנין אבחר‬ ‫טריפה‪ >» .‬שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה‪ :‬כלאים‪ .,‬מייש‬ ‫שנה[‪ ,‬ג( ]חולי] עד‪ ,[:‬ו ( ]בקרא‬
‫דקנה מן ה מ מ ו ר ח מן העובד כוכבים דרוב ע מ י הארץ מעשרים הן‬ ‫הבא על הרחל‪ :‬כוי‪ .‬ס פ ק חיה ס פ ק ב ה מ ה ‪ :‬מפגי שהוא שה‪.‬‬ ‫כתיב ממיס זכר גן שנה[‪ ,‬ה( ]לקמן‬
‫יז‪ .‬נו‪ [.‬חולין למ‪ :‬נדה מא‪ .‬ב״ק עז‪,:‬‬
‫י[ לא שייך אלא אחר מירוח ואין לתמוה ל>לאחר סוגיא דמנחות מנא »>לן‬ ‫לבין רחל ובין י( עז קרויין שה‪ :‬נתגו לכהן‪ .‬ה פ ט ר חמור )י(‪:‬‬ ‫ו( [לעיל ה ‪ :‬וש״נ[‪ ,‬ז( תייש‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫להש״ס דפליגי במירוח העובד כוכבים‬ ‫ג מ ׳ להלן‪ .‬ב פ ס ח ‪ :‬לכל השמות‪.‬‬ ‫ח( ןויקרא כב‪ (» ,1‬דיוקא‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫פ ו ט ר דלמא ביש קנין ואין קנין פליגי‬ ‫שבמשנתנו‪ .‬ה פ ס ח אינו בא עגל וחיה‬ ‫י( נכלאים‪ .‬צ״ק‪) (5 ,‬לעיל ט‪,[:‬‬
‫נ‬
‫מ ת נ י ׳ א>אין א פודין לא בעגל ולא בחיה לא‬ ‫ל( לאותו סוגיא‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬מ( נ״א ליה‪,‬‬
‫י״ל א״כ קשה ד ר ״ מ ( ד מ ד ק א מ ר ר ״ מ‬ ‫לכחיב )שמות יב> שה מן הכבשים‬ ‫נ( נ״א ד י ״ מ אלר׳׳מ‪] (D ,‬מנחות‬
‫יי>תורמין משל כל על של כל א״כ קסבר‬
‫בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי‬ ‫סו‪ (» ,[:‬כייושלמי נו׳ ואין קני!‬
‫ומן העזים ולא שחוט לבעינן שחיטה‬
‫אין קנין ובפ״ק דע״ז )לף כא‪ (.‬דאמרי׳‬ ‫ורבי אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה‬ ‫לשם פ ס ח וכלאים נמי לא לכלאים אין‬
‫לטעמיה דלא‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫פליגי‬
‫פ( השואל‪ .‬צ״ק‪ ,‬צ( מפרשין‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫יש קני! גבי אין משטרין להם שלוח‬ ‫ואוסר בכוי מפני שהוא ספק נתנו לכהן א[ אין‬ ‫קריבין לגבי מזבח כלקתני לקמן שור‬ ‫ק( ככלאיס שה דאינו אלא להוציא‪.‬‬
‫משוס ד מ פ ק ע להו מ מ ע ש ר והא דמוקי‬ ‫הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו‪:‬‬ ‫וכשב פ ר ט לכלאים‪ :‬בן פקועה‪.‬‬ ‫צ״ק‪ ,‬ר( נ״א מקדשים‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ש( הכא עכדי׳ נוי ונפי כל כוי‪ ,‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫״(ירושלמי ביש קנין ואין קנין לטעם‬ ‫ג מ ׳ מתני׳ מני בן בג בג היא דתניא בן בג‬ ‫שנמצא חי בבהמה שחוטה‪ :‬פלוגמא‬ ‫ס( ]ועי• היטכ תוס׳ לקמן טו‪ .‬דייה‬
‫דלא מפרש ט ע מ א דמחניחין דע״ז‬ ‫ל ר ״ מ ורבנן ‪ 3‬פ ׳ בהמה ה מ ק ש ה )חולין‬ ‫מה וכוי[‪,‬‬
‫בג אומר נאמר כאן ישה ונאמר להלן ‪ 2‬ש ה‬
‫משום ה פ ק ע ת מעשר ועוד יש לדקדק‬ ‫לף על‪ :(.‬בדיקולא‪ .‬קלחח‪ .‬כלומר‬
‫מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן‬
‫מרבי יהודה ד א מ ר במנחות )לף סו‪>:‬‬ ‫כשחוטה למי ואין פולין בשחוטה‪:‬‬
‫פ‬
‫נ(‬
‫פרט לכל השמות הללו אי מה להלן ז כ ר‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫חורמין משל כל על של כל ופ׳ >המקבל‬ ‫או דלמא כוי‪ .‬וכל הנך אין פולין‬ ‫)א( גמ׳ ונכירו שור א י למעשר‪:‬‬
‫תקחו‪:‬‬ ‫)ב״מ לף קא‪ (.‬קסבר יש קנין לפירוש‬ ‫תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה‬ ‫ל א מ ר במחנימין שלא בשויין קאמרינן‬ ‫)ב( ״שי״ ד״ה ולא וכו׳ ב ש ה ‪:‬‬
‫ר״ת בההיא להמקבל שלה אבותיו מן‬ ‫ת״ל תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה ריבה‬ ‫לאי בשרץ אפיי בשלקי שרי‪ :‬בן‬ ‫)‪ (1‬דייה טרפה כ ג ו ן שנחתנו‪:‬‬
‫)ר( ד״ה נתנו וכוי חמור ע צ מ ו‬
‫העובד כוכבים וההיא דע״ז יש *(לפרש‬ ‫אפי׳ כל חני נמ׳ א״כ שה שה מאי אהני ליה‬ ‫פ ק ו ע ה פסול לפסח לאינו קרב למזבח‬ ‫הסייד‪) :‬ה( דייה ככלאיס נ מ י‬
‫אליעזר‬ ‫רבי‬ ‫בע׳׳א‪:‬‬ ‫הפקעה‬ ‫דחניא בפי שני לשחיטת ח ו ל י ן ) ל ף לח‪(:‬‬ ‫פרקינן‪:‬‬
‫ג>איבעי׳ להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר׳‬
‫מ ת י ר בכלאים‪ .‬ר׳ אלעזר גרסינן ולא‬ ‫כי יולד ׳( פ ר ט ליוצא ד ו פ ן ‪ :‬שה מאי אהני‬ ‫‪,‬‬

‫א ו בכור עז ל א ת פ ד ה ק ר ש ה ם‬ ‫מאיר לא תיבעי לך דכיון דאר״מ בן פקועה טעון‬

‫א ת ךמם תזרק על המזבח ואת‬
‫ח ל ב ם ת ק ט י ר א ש ה ל ר י ח ניחיח‬
‫במדבר יח יז‬ ‫לין‪:‬‬
‫‪ .5‬ו כ ל מ ע ש ר בקר ו צ א ן כ ל‬
‫השבט‬ ‫תחת‬ ‫יעבר‬
‫ה ע ש י ר י י ה י ה ק ך ש לין‪:‬‬
‫ויקרא כו לב‬
‫‪ .6‬ו ה ע ב ר ת כ ל פ ט ר ר ח ם לין‬
‫וכל פ ט ר שגר ב ה מ ה א ש ר‬
‫י ה י ה ל ך ה ז כ ר י ם ליי‪:‬‬
‫שמות יג יב‬
‫‪ .7‬ר ק ב כ ל א ו ת נפשך ת ז ב ח‬
‫ו א כ ל ת בשר כ ב ר כ ת י; א ל ה י ך‬
‫א ש ר נתן ל ף ב כ ל ש ע ך י ף‬
‫ה ט מ א והטהור יאבלנו בעבי‬
‫דברים יב טו‬ ‫וכאיל‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ולא בטריפה‪ .‬כגון ש נ ח ת כ ו‬
‫הגליו מן ה א ר כ ו ב ה ו ל מ ע ל ה ‪:‬‬
‫ולא בכלאים‪ .‬ב ש ה הבא מ ע ז‬
‫ו מ ר ח ל ‪ :‬ולא בכוי‪ .‬הבא מ ן‬
‫ה ח י ש ו מ ן ה צ ב י ה ‪ :‬ור• אלעזר‬
‫מחיה בכלאים מ פ נ י ש ה ו א שה‪.‬‬
‫ש א ב י ו ו א מ ו מין ב ה מ ה ‪ :‬נתנו‬
‫לכהן‪ .‬ה פ ט ר ח מ ו ר ‪ :‬אין ה כ ה ן‬
‫רשאי לקיימו‪ .‬ש ל א יעהפנו ע ד‬
‫שיפריש ה כ ה ן שה ת ח ת י ו והוא‬
‫ש ל ו מ פ נ י גזרת ה כ ת ו ב ואם‬
‫לא ת פ ד ה ו ע ר פ ת ו ‪ :‬נ א מ ר כאן‬
‫שה‪ .‬ת פ ד ה ב ש ה ונאמר ל ה ל ן‬
‫ב פ ס ח ש ה תמים וכד בן ש נ ה ‪:‬‬
‫מ ה ל ה ל ן פ ר ט לכל ה ש מ ו ח‬
‫הללו‪ .‬מ ש ו ם ד פ ס ח ק ד ש י ם הוא‬
‫ואמרינן גבי ק ד ש י ם שור או‬
‫כ ש ב )לרבות( פ ר ט לכלאים או‬
‫עז פ ר ט ל נ ד מ ה כי יולד פ ר ט‬
‫ליוצא ד ו פ ן ‪ :‬אף כאן‪ .‬בהאי‬
‫ת פ ד ה ב ש ה פ ר ט לכל ה ש מ ו ת‬
‫ה ל ל ו ‪ :‬בן פ ק ו ע ה ‪ .‬ש ה חי ש נ מ צ א‬
‫ב ב ט ן ב ה מ ה ש ח ו ט ה ‪ :‬כבישהא‬
‫בדיקולא דמי‪ .‬ו כ ש ח ו ט הוא ואין‬
‫פודין בו‪ :‬דילפת ש ה שה מ פ ס ח‬
‫ו ב פ ס ח אמרינן פרט ליוצא ד ו פ ן‬
‫והיינו בן פ ק ו ע ה ומשום הכי‬
‫אין פודין‪ .‬אי מ ה ל ה ל ן זכר‬
‫גרסינן רבי אליעזר וכן מוכח במרובה‬
‫<ב׳׳ק לף עח‪ >.‬דאמר ר׳ אלעזר יז דמתיר‬
‫לך‬
‫בכלאים ק>מפני שהוא שה דאינו אלא‬
‫אשר‬ ‫להוציא כלאים למאי הלכתא ומשני‬
‫לטמא שנולד מן ה ט ה ו ר ועיבורו מן‬
‫ה ט מ א ודלא כר׳ יהושע דאי כר׳ יהושע‬
‫משה כבשים ושה עזים נ פ קא וכל שכן‬
‫דלא כר׳ אליעזר דשרי לעיל בפירקין‬
‫יי[ אלמא דרבי אליעזר פליג על רבי‬
‫אלעזר ור׳ אליעזר בר פלוגתיה דרבי‬
‫יהושע‪ :‬ק א מ ש מ ע לן ת ח ת ת ח ת‬
‫י> משלמים גמר‪ .‬וא״ת למה לי בבכור‬
‫עד שיהא הוא שור ובכורו שור נילף‬
‫העברה העברה מ מ ע ש ר וי״ל משום‬
‫דכתיב אך לחייב מקצת סימנין דומין‬
‫אליבא דרבנן בכלאים הוא דלא פרקינן בנדמה‬
‫לאמו לכך צריך ל מ ע ט נדמה בהאי‬
‫קרא דנשמע מינה אמאי קאי אך ומיהו‬
‫פרקינן או דלמא ל״ש ת״ש יפרה שילדה מין‬
‫לההוא תנא ד מ מ ע ט לעיל נדמה מ פ ט ר‬
‫חמור תרי זמני וגלי לן בקדושת דמים‬
‫ו ה ״ ה לקדושת הגוף לפי ט ע ם זה לא‬
‫הוה מצי למדרש מקצת סימנים מאך‬
‫ושמא נפקא ליה מ ק רא אחרינא‪:‬‬
‫מ ה צב• ואיל אין פוד־ן וכוי‪ .‬עוד יש‬
‫לדשא בפי שני)לקמן לף טו‪ (.‬מצבי‬
‫זיל בתר אימיה ־האי עגל הוא ת״ש דתני רבה‬
‫ואיל ל פ ט ר להו ממתנות ואי לאו‬
‫מיעוטא דקרא הוה שרי חלבו ופטר‬
‫להו מאותו ואת בנו וא״ת מהיכי עבדינן‬
‫כל הנך דרשות דפרק כל פסולי )לקמן‬
‫לף לג‪ (.‬אמר חלתא צבי ואיל כתיבי‬
‫ומייחי כל חד למילתיה ולא דרשינן‬
‫דתניא ‪ 3‬שור או כשב ה ( פרט לכלאים נ! או עז‬
‫מינייהו הך דרשות כ ל ל מ ‪:‬‬
‫ודאי‬
‫תבעי‬ ‫כי‬ ‫אלא‬ ‫הוא‬ ‫מעליא‬ ‫שה‬
‫כ‬
‫אליבא דרבנן ד א מ ר י שחיטת אמו מטהרתו‬
‫כבישרא בדיקולא דמי או דלמא כיון דהשתא‬
‫מיהא רהיט ואזיל שה קרינא ביה מר זוטרא‬
‫אמר אין פודין ורב אשי אמר נפודין א״ל רב אשי‬
‫למר זוטרא מאי דעתיך דילפת מפסח אי מה‬
‫תמים‬ ‫זכר‬ ‫כאן‬ ‫אף‬ ‫שנה‬ ‫ובן‬ ‫תמים‬
‫ובן שנה תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה‬
‫ריבה אפילו בן פקועה נמי א״כ שה שה מאי‬
‫אהני ליה איבעיא להו מהו לפדות בנדמה‬
‫אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך השתא‬
‫בכלאים פרקינן בנדמה מיבעיא כי תיבעי לך‬
‫עז אין פודין הא רחל שילדה מין עז פודין מני‬
‫אילימא ר׳ אליעזר הא בכלאים נמי פרקינן אלא‬
‫לאו רבנן היא לא לעולם ר׳ אליעזר היא גופה‬
‫קמ״ל דפרה שילדה מין עז אין פודין לא תימא‬
‫זיל אבתריה דידיה והאי עז מעליא הוא אלא‬
‫בר שמואל איזהו כלאים רחל שילדה מין עז‬
‫ואביו שה אביו שה כלאים הוא נדמה הוא אלא‬
‫איזהו דמי לכלאים דשויוה רבנן כי כלאים רחל‬
‫שילדה מין עז ואביו שה למאי אי לקדשים‬
‫מהיכא דממעט כלאים מהתם ממעט נדמה‬
‫‪4‬‬
‫מעשר נמי ליהוי חייב‪ :‬קמ״ל‪ .‬דדין‬
‫פרט לנדמה »[ אי לבכור א ך בכור שור אמר‬
‫י( ה‬
‫רחמנא עד שיהא הוא שור ובכורו שור יא( אלא‬
‫‪5‬‬
‫ליה‪ .‬ומסתברא למעוטי בן פ ק ו ע ה‬
‫שחיטה‬ ‫דכשחוט דמי ולא שה הוא ו ח פ ד ה‬
‫מוםף רש״י‬
‫א י ן פ ו ד י ן ‪ .‬פ ט ר חמור‪ ,‬ל א‬
‫מרבי׳ בעל מוס ונקבה ובן שחי שנים‬ ‫ב ע ג ל ו ל א ב ח י ה ‪ .‬דשה כתינ‬
‫דשה נינהו‪ :‬בכלאים‪ .‬דתרי מיני הוא‬ ‫ר ו מ א מ ט ‪ :‬׳ ‪ .‬ל א ב ש ח ו ט ה ‪ .‬נשה‬
‫שחוטה דלאו שה קרינא גה <ב״ק‬
‫פרקינן דקחני במחניתין ר״א מחיר‬ ‫ע ח ‪ .‬ו ‪ .‬ו ל א ב כ ל א י ם ‪ .‬משני מיני‬
‫בכלאים‪ :‬פרה שילדה מין עז אין פודין‪.‬‬ ‫בהמות ; ש ש או‪ :‬דעז ורחל ואע״ג‬
‫למשני צדדיו הוא שה ו י ו מ א‬
‫דעגל הוא‪ :‬בכלאים )»> פרקינן‪.‬‬ ‫ש • ! ‪ .‬ב כ ו י ‪ .‬מבהמה ומיה וב‪-‬ק‬
‫וכ״ש בנדמה ול״ל למיתנייה‪ :‬היא גופה‬ ‫ש ם ‪ :‬דחייש וצביה ‪ :‬י ו מ א שם(‪.‬‬
‫ייזכר‬ ‫להלן‬ ‫מ ה ו ל פ ד ו ת ‪ .‬פ ט ר חמור‪ ,‬ב ב ן‬
‫איצטריכא ליה‪ .‬ולא משום ני( מ ק י א‬
‫א ח א ‪ :‬כלאים הוא‪ .‬בתמיה‪ .‬הא נדמה‬
‫פ ק ו ע ה ‪ .‬בשה בן ט׳ )צ״ל בן‬
‫הי( חי הנמצא בנהמה שנשחטה‪,‬‬
‫הוא‪ :‬למאי‪ .‬ק א מר דשריה רבנן‬ ‫ובפחות משוויו קמיבעיא ליה‪,‬‬
‫לאי בשוויו קי׳׳ל לאפילו נשלקי‬
‫לנדמה כי כלאים‪ :‬אי לקדשים‪ .‬שלא‬ ‫מפרקינן ‪1‬חולי‪ 1‬עד‪ .(:‬כ ב י ש ר א‬
‫יקרב לגבי מזבח ל״ל למתלייה לנדמה‬ ‫ב ד י ק ו ל א ד מ י ‪ .‬ותנן אין פולין‬
‫בשחיטה !‪:‬שם(‪ .‬ד י ל פ ת מ פ ס ח ‪.‬‬
‫בכלאים כי היכי דפשיטא לן בכלאים‬ ‫יפסח בג! פקועה ססיל‪ ,‬לקי״ל‬
‫פשיטא לן בנדמה‪ :‬אי לבכורה‪.‬‬ ‫בקלשיס כי יילל פ ר ט לייצא ליפן‬
‫ושם!‪ .‬מ א י א ה נ י ל י ה ‪ .‬ימסתברא‬
‫לאשמועי׳ דלא קדוש בבכורה ׳(ככלאים‬
‫פשיטא דאך בכור שור כחיב ובהדיא‬
‫להאי מ מ ע ט לכבישיא בליקילא‬
‫היא ו ט מרבי בעל מיס ינקבה‬
‫א י מ ע ו ט ‪ :‬אי‪ .‬ל מ ע ט מ מ עשר דכי היכי‬ ‫קא מרבי )שם‪ .:‬פ ר ט ל כ ל א י ם ‪.‬‬
‫מן העז ימן הכבש ! נ ד ה מ א ׳‬
‫דכלאים לא מעשרין אף נדמה לא‪:‬‬ ‫בן רחל יתייש שפסיל לקרבן‪,‬‬
‫פשיטא חרווייהו מ ח ד קרא נפקי‬ ‫ומרינויא לאי לריש ליה ! ח ו ל י ו‬
‫ל ח ‪ . : :‬פ ר ט ל נ ד מ ה ‪ .‬עז שיללה‬
‫תחח תחת כתיב הכא חחת השבט ]ויקרא ס [‬
‫מתייש כמיתה יננה לימה לרחל‬
‫וכחיב בקדשים ח ח ח אמו נשס כב[ מ ה התם‬
‫‪::‬שסו לאיני לימה לא לאניי ילא‬
‫לאמי‪ ,‬שבא מאיל ירחל ידימה לעז‬
‫נ ד מ ה וכלאים לא כדממעטינן לעיל‬
‫אף מעשר כלאים ונדמה לא‪ :‬לפטר‬
‫!‪:‬ב‪-‬ק ע ז ! אי‪ :‬אביו יאמי מן העז‬
‫והוא כנש ‪ :‬נ ד ה ‪.«!1‬׳‪ .‬א ך ב כ ו ר‬
‫חמור‪ .‬דלא פרקינן ביה פ ט ר חמור‬ ‫ש ו ר כוי‪ .‬מדמצי למיכתנ א ן‬
‫כי כלאים‪ :‬מקצת סימנים‪ .‬ד א מ ו ‪:‬‬ ‫שיר כשב ועז‪ ,‬להא עניינא נבכור‬
‫קמישתעי‪ ,‬לכתיב לעיל מיניה כל‬
‫העברה העברה‪ .‬כתיב הכא נשם מ[ יעבור‬ ‫פ ט ר י ח ס יגי׳ ינקט בכילהי בכיר‪,‬‬
‫ש״מ עד שיהא הבכיר באמי ילא‬
‫תח ת השבט וכתיב בבכור נשמותינ[ והעברת‬
‫יהא דימה לאמי ‪ :‬ל ע י ל ה‪.::‬‬
‫פ ט ר רחם מ ה בבכורה חייב כדאמרן‬
‫ואס יש בו מקצח סימנין חייב אף‬
‫שיטה מקובצת‬
‫כלאים אית ליה ד מ ח מ ח ח ח גמר‬ ‫א[ אין הכה־ רשאי לקיימו אלא‬
‫מקדשים כי היכי דלמזבח לא קרב‬ ‫רשאי לעורפו עד שיפריש שה‬

‫כוי‪ :‬ב נ ד מ ה ‪ .‬היינו ש א ב י ו איל‬

‫למעשה ת ח ת ת ח ת מקחשים גמה אלא לפטה חמור לא לעולם למעשר וכגון‬ ‫כדאמר בריש פ י ר ק י ן ) ל ף ג‪ (:‬מוס קבוע‬ ‫לכהן בגוף פטר של ישראל שום‬
‫היתר לר׳ יהודה דאסור בהנאה‬
‫ו א מ ו רחל אלא ש ד ו מ ה למין‬ ‫שיש בו מקצת םימנין מהו דתימא ‪ 6‬ה ע ב ר ה העברה מבכוח גמח קמ״ל ת ח ת‬ ‫הוא לישחט עליו במעשר נמי לא קדוש‪:‬‬
‫ולר״ש שעובר כל שעה שאינו‬
‫א ח ר ‪ :‬ב נ ד מ ה מיבעיא‪ .‬שהרי‬
‫אביו ו א מ ו מין א ח ד ‪ :‬האי‬ ‫תחת מקדשים גמר איבעיא להו מהו לפדות בפסולי המוקדשין אליבא דר״ש‬ ‫פסולי המוקדשין‪ .‬שנפדו ויוצאין לחולין‪:‬‬ ‫תוס־‬ ‫כמו ישראל‪.‬‬ ‫פודהו‬
‫פרה שילדה מין עז אין פודין‬ ‫כיון לאמרי(‪ .‬פ ט ר חמור מותר בהנאה‬ ‫חיצוניות‪ :‬כ( או עז פרט לנדמה‪.‬‬
‫דאמרינן עגל הוא‪ .‬ה א החל‬
‫לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא כי תיבעי לך אליבא‬ ‫וא׳ית תיפוק ליה ההוי מומא‬
‫קודם פדיון חולין הוא ה פ ט ר חמור‬ ‫כדמשמע לעיל וי״ל דאצטריך‬
‫שילהה מ א י ל מין עז פודין בו‪.‬‬ ‫דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה מאי כיון דאסור בהנאה אין איסור חל על‬ ‫ויכול לפדוחו בה דליכא למימר איסור‬ ‫לתמורה ואע״ג דחיילה על‬
‫ו ש ״ מ דאית ליה דפודין בנהמה‬
‫א( מ י ב ע י א ‪ :‬אמר לך רבי א ל ע ז ר‬ ‫איסור או דלמא כיון דלא תפיס פדיונו אפקועי איםורא בעלמא הוא‬ ‫חל על איסור‪ :‬אין איסור‪ .‬פ ט ר חמור‬
‫בעלת מום קבוע וא״ת ל״ל קרא‬
‫מי קתני בכריית• רחל שילהה‬ ‫‪7‬‬ ‫תיפוק ליה דנילף בקדשים‬
‫מין עז הא לא קתני לה בהדיא‬
‫אמר רב מרי בחיה דרב כהנא מי זוטר מאי דכתיב בהו כ צ ב י וכאיל מה‬ ‫חל על איסור ד ב ה מ ת פסולי המוקדשין‬ ‫מבכור מ ג ״ ש דתחת תחת ויש‬
‫לומר דאצטריך היכא דמקצת‬
‫אלא למיהק מיניה הכי לרבי‬ ‫צבי ואיל אין פודין אף פסולי המוקדשין אין פודין השתא דאתית לחכי‬ ‫איח בה קדושה אפיי לאחר פדיון‬ ‫סימנים דומה לאמו דאז מחייב‬
‫אלעזר א ע ״ ג דאיכא ל מ י ד ק ה כ י‬
‫ה א לא איצטריך ל א ש מ ו ע י נ ן‬ ‫לר׳‬ ‫בבכורה !־איית ולשתוק מאו‬
‫דכיון ד ב כ ל א י ם פ ו ר ץ כ ״ ש‬ ‫ל מ ע ט כלאים ושמעינן ליה‬
‫ב נ ד מ ה אלא האי גופיה ברייתא‬
‫דאסירי בגיזה ועבודה י[‪ :‬דלא תפיס פדיונו‪ .‬שהשה הניחן תפחיו אין בו משוס קדושה‪ :‬צבי ואיל‪ .‬כמיב בפסולי המוקדשין דכחיב )לברים יב>‬ ‫מ ת ח ת ת ח ת מבכור ובכור ידעינן‬
‫ג ו פ ה אצטריך ל א ש מ ו ע י ׳ דפרה‬ ‫רק בכל אוח נפשך וגו׳ ובפסולי המוקדשין מדבר !ספרי ראה יב טי[‪:‬‬ ‫מ כ ״ ש מנדמה או מבנין אב‬
‫שילדה מין עז אין פודין אותו‪:‬‬ ‫דרבא וי״ל דאי לא הוה כתיב‬
‫לר׳‬ ‫אלא חד או הו״א דאתא לרבות‬
‫לא חימא‪ .‬העז מ ע ל י א ה ו א ופודין בו אלא זיל בתה אימיה ועגל הוא ולא איירי ב נ ד מ ה אלא בהאי ג ו פ א ‪ :‬אי זה כלאים רחל וכו־‬ ‫נדמה כמי או דכתיב גבי טביחה ומכירה )דהוה משמע( ]כדמשמע[ בפי מרובה )דף ע‪ (1‬וא״ת ולשתוק מתרי או דכתיכי ומשור וכשב ועז‬
‫הכי חריץ ליה איזהו ה ו מ ה לכלאים ד א ע ״ ג ד ל א ו כלאים ה ו א דשווייה רבנן לאיסוריה בכלאים היינו רחל שילדה במין עז ד ה א י‬ ‫ממעטיני כלאים ונדמה מ ת ח ת ת ח ח דבכור וי״ל דאצטריך חד או למעט נדמה אף מקצת סימנים דומה לאמו דמרבינן גבי בכור ומדאצטריך‬
‫לאו כלאים ה ו א אלא נ ד מ ה ו א פ י ל ו הכי אסור בכלאים‪ :‬ולמאי‪ .‬ק א מ ר דאסור בכלאים אי ל ק ד ש י ם ל ז ב ח י ם מ א י ק מ ״ ל דחני רבה‬ ‫למכתב מיהא ח ד או איצטריך למכתב אידך דלא נדרוש או לרבות כדמשמע כפרק מרובה וא״ת ולשתוק מבכור שור וכשב ושמעינן דנדמה‬
‫בה ש מ ו א ל )אי לקהשים המס׳( ה א לא איצטהיך ל א ש מ ו ע י נ ן ה מ ה י כ א ד מ ה ה ו א קרא ד מ מ ע ט לכלאים מ ק ד ש י ם מ ה ת ם נמי א י מ ע ו ט‬ ‫לא קדיש מ ג ״ ש ד ת ח ת ת ח ת מקדשים וי״ל כיון דאצטריך למכתב אך לרבות מקצת סימנין דומה לאמו כתב נמי בכור שור וכשב דאך‬
‫נ ד מ ה מ ק ד ש י ם דתניא שור א ו כ ש ב וכוי‪ :‬ואי מ ש ו ם ל מ ע ו ט י נ ד מ ה מ ב כ ו ר הא נמי מקרא נפקא ד כ ת י ב אך בכור שור ע ד שיהא‬ ‫לחודיה לא מצי למכתב‪ .‬תום׳ חיצוניות‪ :‬ג[ אי לבכור אך בכור וכו׳ ובכורו שור ותו לא איכפת לן אי הוי כלאים או לא ותימה להר״מ‬
‫הוא שור ובכורו ש ו ד פ ר ט ל נ ד מ ה ‪ :‬ואי ל מ ע ו ט י מ מ ע ש ה ב ה מ ה ת ח ת ח ח ת מ ק ד ש י ם ג מ ר כ ת י ב כ מ ע ש ר כל א ש ר י ע ב ו ד ת ח ת ה ש ב ט‬ ‫מאיוורא דבפרק מרובה מ ש מ ע דפשוט הוא למעט נדמה מבכור דקאמר אי לבכור תחת ת ח ת יליף מקדשים אי נמי נדמה מ מ ע ט ליה כלאים‬
‫וכתיב ב ק ד ש י ם ח ח ת א מ ו מ ה התם פ ר ט ל נ ד מ ה אך ב מ ע ש ר נמי אלא לאו ל פ ט ר ח מ ו ר איצטריך ל א ש מ ו ע י נ ן ד ה א דתני רבה בר‬ ‫מיבעיא לכ״נ לפרש ראך בכור א מ י רחמנא וא״כ פשוט לו למעט נדמה בכור מכלאים והיאך הלי נדמה בכלאים דקאמר שהו>‪ :‬בכלאים‪.‬‬
‫ש מ ו א ל דאין פוהין בנהמה ו ת פ ש ו ט מ ה כ א ‪ :‬לא לעולם‪ .‬לא ת פ ש ו ט ו ל מ ע ש ר איצטריך ל מ ע ו ט י וכגון ד י ש בו מ ק צ ת סימן דומים‬ ‫תוס׳ חיצוניות‪ :‬ו[ דאס‪-‬די בגיוה ועבודה‪ .‬הלכך אין פודי; או דלמא כיון דלא אלים קדושת פטר חמור למיתפס פדיונו שיהיה פדיונו אסור‬
‫ל א מ ו ‪ :‬מ ה ו התימא‪ .‬ה ע ב ר ה העברה מבכור גמר כתיב ב מ ע ש ר כל א ש ר יעבור ת ח ת ה ש ב ט וכתיב בבכור והעברת כל פ ט ה רחם‬ ‫בהנאה יהא ד ח ״ כ ת רחמנא למפרקיה אפקועי לאיסורא בעלמא הוא בדי להתיר הפטר חמור בהנאה ולא שתהיה קדושתו חלה על פדיונו‬
‫מ ה גבי בכור אמהינן כ׳ י ש בו מ ק צ ת סימנין רומין ל א מ ו חייב בבכורה אף ב מ ע ש ר נמי נימא דבי יש־ ב מ ק צ ת סימנין דליחייב‬ ‫הכי נ מ י ) א י ן איסור חל על איסור פסולי המוקדשין( אין כאי איסור חל על איסור ופודין בבהמת פסולי המוקדשין הלא תפיס פדיונו וכוי‪:‬‬
‫ב מ ע ש ר ‪ :‬קמ״ל‪ .‬דתני רבה בר ש מ ו א ל דלא מ ש ו ם ד ת ח ת ת ח ח מ ק ד ש י ם גמר‪ :‬ואכתי לא ידעינן אי פודין אי ל א פודין‪ :‬פסולי‬ ‫ה[ אלא כ ש ה א ח ד נוטה לצד חיוב או לצד פטור יותר מחבירו דפטור מטעם לקוח אפיי לפי׳ ר״ת ועוד מאי דקאמר שהיה לוקח מן העובד‬
‫ה מ ו ק ד ש י ן ‪ .‬כגון ב ע ל מ ו ם ש נ פ ד ו כיון ד א מ ר פ ט ר ח מ ו ר מותה ב ה נ א ה קודם פהייה חולין הוא ש מ ו ח ר ב ה נ א ה כחולין‪ .‬ופרקינן‬ ‫כוכבים אד קרי ליה חיוב על הפטור או הפטור על החיוב וכו׳‪ :‬י[ לא שייך אלא אחר מירוח וההיא דפרק השוכר את הפועלים דדריש‬
‫ב ב ה מ ה פסולי ה מ ו ק ד ש י ן דכיון ד מ ו ת ר ב ה נ א ה אין כאן איסור ח ל על איסור דפםולי ה מ ו ק ד ש י ן יש כאן איסור גיזה ו ע ב ו ד ה כ ד א מ ר‬ ‫כנפשך שבעך מה נפשך אתה אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור מוקי לה בחאנה העומדח בגינה ונופה נוטה לחצר או לביח דבעל הבית‬
‫בפרק ד ל ק מ ן ת ז ב ח ולא גיוה בשר ולא ח ל ב דהיינו עבוהה ח ו ל ב ‪ :‬אלא כי ת י כ ע י לך אליבא דרבי י ה ו ד ה וכוי‪ .‬אין איסוה פ ט ר‬ ‫עיניי בתאנה ולוקח עיניו במקחו ופריך ולוקח מדאורייתא מי מיחייב והתניא וכו־ ומאי קשיא הא קודם מירוח מיידי דקא קני לה בעודה‬
‫ח מ ו ר ד א ס ו ר ב ה נ א ה ]חל[ על איסור פסולי ה מ ו ק ד ש י ם דאסור בגיזה ו ב ע ב ו ד ה הילכך אין פ ו ד י ן ‪ :‬או דילמא‪ .‬כיון דלא אלים ק ד ו ש ת‬ ‫מחוברת בתאנה ועוד דע״כ קודם מירוח איירי רהא אין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתנן התם והריב״ם מפרש איפכא‬
‫פ ט ר ח מ ו ר ל מ י ת פ ס פריונו שיהא אסור בהנאה‪ .‬והאי ד ח י י ב א ר ח מ נ א ל מ י פ ר ק י ה א פ ק ו ע י איסורין ב ע ל מ א הוא כדי שיהא ניתר פ ט ר‬ ‫מר־׳ה דלוקח קודם מירוח פטור אבל אפ נתמרח ביד מוכר דחל עליו חיוב מעשר תו לא מיפטר בלקיחה והך רשמעחין יש ליישב כדפי•‬
‫ח מ ו ה ב ה נ א ה ולא ש ת ה א ח ל ה ק ה ו ש ת ו על פהיונו‪ .‬הכי נמי אין איסורו ח ל ה כלל על איסורי פסולי ה מ ו ק ד ש י ם ואין ]כאן‪ 1‬איסור‬ ‫ויש לתמוה וכוי‪ :‬ו( ר״א מתיר בכלאים וכוי‪ :‬יו[ אלמא דר״א פליג על ר׳ אליעזר בר פלוגתיה דר״י ומיהו נראה דדוקא קאמו דלא כד־‬
‫ח ל על איסוה ופודין ב ב ה מ ה פסולי ה מ ו ק ד ש י ן ‪ :‬ומי זוטר מ א י ד כ ה י ב בהו‪ .‬כ פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן בשעריך תאכלנו ה ט מ א ו ה ט ה ו ר יחדיו‬ ‫יהושע אבל לר״א ניחא דלרבי יהושע דאסר ליה באכילה משה כשבים לא אצטריך בנין אב דרבא לומר שאין פודין בו אבל ל־״א דשרי‬
‫כ צ ב י וכאיל והאי ה ט מ א היינו בעל מום‪ .‬מ ה צבי ואיל אין פודין בו כדחנן אין פודין לא ב ח י ה ‪ :‬ה ש ת א דאתית להכי‬ ‫באכילה איצטריך שה דרבא לומר שאין םודין דילפיבן משה דפםח אע״ג דלר״א שרי לפדות בשאר כלאים מפני שהוא שה ולא ׳לפיני ליה‬
‫מ ש ה דפסח אלא מרבינן ליה מתפדה תפדה ה ״מ בכלאים דכולו טהור אבל בכלאים כי הכא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא אע״ג‬
‫דשרי באכילה ילפיני משה דפסח ולא מרבינן ליה מתפרה דלענין פסח אפי׳ היה כולו דומה אמו לגמרי לא הוה מתכשד דכלאים גמור‬
‫א( אולי ‪5‬״ל לא לעולס ר״א היא מי קתני וכוי‬ ‫הוא ודה שנולד מן הטהור ]ועיבורו מן הטמא[ בכלאים דכבש ועז‪ .‬כ״מ בתום׳ כ״י‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מםורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫יב‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ]לאכלה ויקרא כה[‪ ,‬ב( ]ע׳׳ז‬ ‫לר׳ שמטון גמי‪ .‬א ע ״ ג לשרי פ ט ר חמור בהנאה נט‪ [:‬אין פודין אומו כפסולי‬ ‫ודאי לא תבעי לד• ( לאפלה ולא לסחורה משמע לאסור לקנות בהמה טמאה‬ ‫ע‬
‫ס ה א מיי׳ פי׳׳ב מהל׳ נכוריס‬
‫סנ‪ ,[.‬ג( ]מנחות פד‪ ,[.‬ו ( שביעית‬ ‫כגון פטר חמור כפירות שביעית ותימה לאפי׳ רבנן לא אסרי בהגוזל קמא‬ ‫הלנה יא‪:‬‬
‫פייט מ ״ ט ‪ ,‬ה( עדיות פ״ו מ״א‪,‬‬ ‫המוקלשין לצבי ואיל כמיב בהו ]לבריס יב[‪ :‬כבהמה שביטיה‪ .‬בהמה שניקחה‬ ‫ם ו ב מיי׳ פ׳׳ה מהלכות בכורות‬
‫)ב׳׳ק קב‪ (.‬משרה ו מ י ס ה אלא משוס לבעינן לומיא ללאכלה שהנאתו וביעורו שוה‬
‫י( נתינת אלא צריך מונן ונילקוט‬ ‫כפירות שביעימ‪ :‬ודאי לא היבטי לן‪ .‬פ ט ר חמור ולאי לא מיבעי לך‬ ‫ובהמה למלאכה הר הנאתו וביעורו שוה‪ :‬כיון דאילו טיטמיא כוי‪ .‬ואע״ג ליכול‬
‫הלכה ט ‪:‬‬
‫לימא[‪ ,‬ז( ]נמשנה לא מצאתי ודע‬ ‫ם ז ג מיי׳ פ׳׳ט מהלכות נבוריס‬
‫ד נ נ ׳ ׳ מ פ י ״ נ מהל׳ ננוריס דין ו׳‬
‫ל ט ו ן לבעי למיתב פליונו לכהן לא פריק ליה דלאכלה אמר רחמנא ולא‬ ‫להפדש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ״מ הך לאו‬ ‫הלנה ח‪:‬‬
‫העתיק תניא וכוי[‪ ,‬ח( ]לקמן מט‪.‬ן‪,‬‬ ‫לסחורה ונמצא זה קונה חמור כפירות‬ ‫בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו‬ ‫ס ח ד מיי׳ פ׳׳י שס הלנה ד‪:‬‬
‫נו( אח׳׳נ מ ה ״ ד ואמאי מחיינ נו׳‬ ‫מן החיוב על הפטור‪ :‬הכא עיקר לשרי»ה‬ ‫ה ]מיי׳ פ י ״ נ שס הל״ד טוש״ע‬
‫שביעית שאינו ראוי לאכילה‪ :‬ס פ ק ‪.‬‬
‫נחלה הסייד ואחייב מ ה ״ ד ‪3‬ת‬ ‫י״ד סי׳ שנא סעיף מ[‪:‬‬
‫שריפה היא דחלה ט מ א ה אין ולס(‬ ‫כגון שיללה אמו זכר ונקבה ל א מ ר‬ ‫לר׳ שמעון נמי צבי ואיל כתיב בהו איבעיא‬ ‫הקשה ר״ת נילף מעוטר דעיקדו לשדי*ה‪.‬‬
‫ס ט ו מיי׳ שס הלכה ה ס מ ג‬
‫ואמר פ׳ כל קרבנות )מנחוח ל׳ פל‪ (.‬שומרי‬
‫]להן תקנה‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( שייך למתניחין‪,‬‬ ‫במתני׳ נט‪ [.‬מפריש טלה והוא לעצמו‪:‬‬ ‫להו מהו לפדות בבהמת שביעית ודאי לא‬ ‫עשי! ק מ ה קמו טוש״ע שס‬
‫כ( פדאו נפניו דאינו רשאי לקיימו‬ ‫ספימין בשביעית היו נוטלין שכרן מתרומת‬ ‫סעיף ו‪:‬‬
‫אפי׳ נוי‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( !פדיון פ ט ר‬ ‫ואליבא דרבי שמטון לא היבטי לך‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫תיבעי לך *לאכילה אמח חחמנא *ולא לסחורה‬ ‫ע ו מיי׳ שס הלכה ד טוש״ע‬
‫הלשכה ופריך היכי מייתי עומר מסירות‬
‫רש״ש[‪ ,‬מ( ]נשעה שאמר אחר‬ ‫ללליליה לא מיתבעי לאפרושי טלה‬ ‫שס סעיף ח ‪:‬‬
‫ערכי עלי רש׳׳ש[‪ ,‬נ( נ פ ס ו ק נ מ ו נ‬
‫כי תיבעי לך ספק ואליבא דרבי שמעון לא‬ ‫שביעית לאפלה אמר רחמנא וצא לשטפה‬
‫ח מיי׳ שס הל׳ יע נא נ נ‬ ‫עא‬
‫לאפקועי איסוריה אי לא יהיב ליה לכהן‬ ‫ואיפא קומץ שקרב לגבי מ ז ב ח * שאני התס‬
‫קדיש‪ (0 ,‬גי• יענ׳ץ‪ ,‬ע( לאנלה‬ ‫תיבעי לך דלית ליה ספק כי תיבעי לך אליבא‬ ‫טוש״ע שס סעי׳ י‪:‬‬
‫אמר רחמנא ולא‪ .‬צ״ק‪ ,‬פ( ימשני‬ ‫ל ה א ר״ש מתיר פ ט ר חמור בהנאה‪ :‬את‬ ‫לאמר קרא ללורותיפס י״ל לא ילפינן במר‬ ‫ט מיי׳ ס״א מהל׳ ע י ט !‬ ‫ענ‬
‫אמר קרא לדורותינס וי׳׳ל‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫הודאי‪ .‬פ ט ר חמור ולאי משום לבעי‬
‫דרבי יהודה מאי כיון דמפריש טלה והוא‬ ‫מעומר לאיפא פירט טובא מה לעומר שפן‬ ‫הלכה נ ‪:‬‬
‫‪ (i‬אין ננו פדוי‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬ ‫י מיי׳ פי״א מהל׳ נכוריס‬ ‫עג‬
‫לימנו לכהן והויא סחורה‪ :‬במחנות‪.‬‬ ‫לעצמו לאכלה קרינא ביה או דילמא כיון‬ ‫קרבן צבור ולוחה שבת וטומאה ועול א״א‬
‫הלכה י! טושי׳ע י״ד סימן‬
‫זרוע ולחיים והקיבה‪ :‬לשריפה‪ .‬ואי‬ ‫דכמה דלא מפקע איסוריה לא מישתרי כסחורה‬ ‫לקיים עומר בשביעית אלא כפירות שביעית‬ ‫שה שעיף יא‪:‬‬
‫לכעינן פרמל אכל כפור וחלה ממקייס בשנה‬ ‫כ מיי׳ פ ״ ג מהל׳ נזירות‬ ‫עד‬
‫תורה אור השלם‬ ‫מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוהט(‪:‬‬ ‫דמי ת״ש דא״ר חסדא בהמת שביעית א אין‬ ‫שכיעית ככהמות אחרות וכפירות אחרים‪:‬‬ ‫הלכה א‪:‬‬
‫‪ .1‬מ ר א ש י ת ע ‪ -‬כ ת י כ ם ת ת נ ו‬ ‫מלה ט מ א ה אין לה תקנה אלא שריפה‬ ‫פודין בה את הודאי אבל פודין בה את הספק‬ ‫לאן איתמר עלה א ט ד ד נ א דב״ע טעכשיו‬ ‫ל מיי׳ פ י ״ נ מהל׳ בנוריס‬ ‫עה‬
‫ליי ת ר ו מ ה לדרתיכם‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫הלבה ו‪:‬‬
‫להאוכל מרומה ט מ א ה ח י י ב מ י ת ה ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫'(אינו מחי‪ .‬לשון זה אינו לקמן פ׳‬
‫במדבר טו כא‬ ‫ואמר רב חסדא ב ה מ ת שביעית פטורה מן‬ ‫מ נ מיי׳ פי׳׳א שס הל׳ ימ‬ ‫עו‬
‫‪ .2‬ב ל פ ט ר ר ח ם ל ב ל ב ש ר‬ ‫ואמאי‪ .‬מיתייב עיסת שביעימ בשביעימ‬ ‫‪3‬‬ ‫יש ככור <לף מט‪ .‬ע״ש(‪:‬‬ ‫טוש״ע שס סעיף יג‪:‬‬
‫באדם‬ ‫לי;‬ ‫יקריבו‬ ‫אשר‬ ‫בחלה‪ :‬לדורוהיכם‪ .‬כתיב במלה נבמלברטו[‬
‫הבכורה‬ ‫מן‬ ‫פטורה‬ ‫במתנוח‬ ‫וחייבת‬ ‫הבכורה‬
‫ובבהמה יהיה לך א ך פ ל ה‬
‫מ ש מ ע אפי׳ בשביעית וכתיב )ש‪(0‬‬ ‫לאכלה אמר רחמנא ״ולא לשריפה וחייבת במתנות דלאכלה קרינא בה מיתיבי‬
‫ת פ ד ה א ת בבור ה א ד ם ו א ת‬
‫בכור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה ת פ ד ה ‪:‬‬ ‫הניא‬ ‫וגר‪:‬‬ ‫עריסותיכם‬ ‫מראשית‬ ‫י> י האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאילו‬ ‫מוסף רש״י‬
‫במדבר יח טו‬ ‫מ ע כ ש י ו א י ן ב נ ו פ ד ו י ‪ .‬אי אמר‬
‫נמי הכי‪ .‬ל ט ע מ א משוס לללורומיכס‬ ‫מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה שאני הכא דכתיב‬ ‫ליה מעכשיו יהא בנו פ ל ד לאו‬
‫כתיב בהו‪ :‬וליגמר מינה‪ .‬ללא אמר‬ ‫‪ 1‬לדורותיכם תנ״ה מנין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלחה שחייב‬ ‫פדיון הוא‪ ,‬אלא ממנה בעלמא‪,‬‬
‫דהא נ ת ו ן שלשים לא שייכא פדיה‬
‫הגהות הב׳׳ח‬ ‫לאכלה ולא לשריפה ותתחייב בהמת‬ ‫מיתה שנאמר לדורותיכם ולגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה‪:‬‬ ‫)לקמן מס‪.(.‬‬
‫)א( רש״־ ד׳׳ה כפדיון מעשר‬ ‫בבכורה‪ :‬התם‪ .‬גבי חלה‬ ‫שביעית‬ ‫ה ד ק עלך הלוקח עובר‬
‫וכו׳ באחריותו הסייד וא״ב מ ״ ה‬
‫נתנו לכהן כוי‪ :‬חנינא להא דת״ר ״ישראל שהיה לו פטר חמור בתוך ביתו ואמר‬ ‫חמורו‬
‫עיקר הפרשתה לאכילה לאינה בשריפה‬
‫שאין כאן לכהן כלום שאין‬
‫אא״כ נ ט מ א ת ‪ :‬׳(׳(לקיימו‪ .‬אפי׳ שעה‬
‫לו הכהן תנהו לי ואני אפדהו הרי זה לא יתנו לו אא״כ פדאו בפניו א״ר נחמן‬
‫כרמן‪:‬‬ ‫באחריותו‬ ‫חייב‬
‫)ב( דייה רני אליעזר וכו׳‬ ‫א ח מ ‪ :‬נחשדו‪ .‬שעובלין בהן בלא פליון‪:‬‬ ‫אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו הכהנים על פטרי חמורים פשיטא מהו‬
‫דהואיל‪:‬‬
‫פשיטא‪ .‬לולאי מהכא שמעינן לה‪:‬‬ ‫דחימא ה״מ היכא דמחזק לן דמיקרי אבל בסתמא לא א( קמ״ל דמורה בה‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫‪ [ft‬קמ״ל דמורה בה היתירא‪.‬‬
‫מהו דתימא הגי מילי‪ .‬ללא יתננו‬ ‫היתירא‪ :‬מ ת נ י ׳ המפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר מ חייבין‬ ‫קשיא לי ישראל נמי כי מפריש‬
‫היכא למותזק לן ביה רמיקרי חשול‬ ‫טלה והוא לעצמו מורה בה‬
‫גליון הש״ם‬ ‫באחריותו כחמש סלעים של בן וחכ״א יאין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני‬ ‫היתירא ונראה לי דכיון דעפ״י‬
‫וכוי‬ ‫ד ש ״ י ד״ה ח ל ה ט ם א ה‬ ‫שראינוהו שנמשל בלבר‪ .‬ל׳׳א למיקרי‬ ‫ה יהעיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום‬ ‫ב׳׳ה עושה והוא מעכבו על פיהם‬
‫מלה‬ ‫חייב מ י ת ה ‪ .‬תמיהני הא‬ ‫לחזינן ליה לאימרמי ועבל עבולה בפטר‬ ‫)חסד כאן(‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪:‬‬
‫וכזה‬ ‫ט מ א ה הוא רק בעשה‪.‬‬ ‫מת פטר חמור ה ר״א אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה וחכ״א א״צ להקבר‬ ‫ג[ ר״א אומר חייב באחריותן‬
‫דייה‬ ‫תמוה על תוס׳ ע״! סו ע׳׳ב‬ ‫חמור קולם פליון‪ :‬דמורה בה היתירא‪.‬‬ ‫וצריך להפריש טלה אחר כמו‬
‫ע׳יא‬ ‫אגיי ועי׳ רש׳׳י יבמות צ‬ ‫לקסבר ט ו ן לשה שיפריש תתתיו יהא שלי‬
‫וטלה לכהן‪ :‬ג מ ׳ אמר רב יוסף מ״ט דר׳ אליעזר דכתיב ‪ 2‬א ך פדה תפדה וגו׳‬ ‫פדיון הי סלעים של בן‪ .‬דנפקא‬
‫ד׳׳ה תרומה ט מ א ה ‪:‬‬
‫מ ת נ י ׳ כחמש‬ ‫למה לי לפדותו‪:‬‬ ‫מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו א״ל אביי‬ ‫לן בגמ׳ תפדה תפדה ריבה אבל‬
‫ודאי אם מ ת הפטר חמור של‬
‫סלטים של פדיון הבן‪ .‬לאמר בפ׳ יש‬ ‫מ אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה טמאה מותר וכי תימא ה״נ‬ ‫ישראל אינו חייב לפדותו בשום‬
‫דבר ואע״ג דגבי פדיון ודאי אם‬
‫רבינו גחשום‬ ‫בכור לנחלה )לקמן לף נא‪ (.‬לחייב‬ ‫והתנן מת פטר חמור רבי אליעזר אומר יקבר מאי יקבר לאו ידאםור בהנאה לא‬ ‫מת אתר שלשים יום חייב ליתן‬
‫א פ י ל ו לד׳ ש מ ע ו ן נמי דשרי‬ ‫באחריוחו‪ :‬כפדיון מטשר שגי‪ .‬לאם‬ ‫יקבר כבכור אדם אלא אדם בכור הוא רבעי קבורה פשוט לא בעי קבורה ועוד‬ ‫ה׳ סלעים לענין וה לא מקשינן‬
‫בהנאה אפיי ה כ י אין פודין ד צ ב י‬ ‫לבן משום דהתס חוב הוא‬
‫אבדו אינו חייב באחריוחו )<« כרבנן‪:‬‬
‫ואיל כתי׳ ב ה ו ‪ :‬ב ב ה מ ת ש ב י ע י ת‬ ‫תניא מודה ר׳ אליעזר ״בישראל שיש לו ספק פטר חמור בתוך ביתו שמפריש‬ ‫שהטיל הכתוב על האב אבל‬
‫ב ש ה שקנוי מ פ י ר ו ת ש ב י ע י ת ‪:‬‬ ‫מה פ ט ר חמור‪ .‬לאחר שהפריש ה פ ל י ץ‬ ‫הכא אי בעי ישראל עדיף ליה‬
‫טלה עליו והוא שלו י>אלא אמר רבא אמר קרא אך פדה תפדה לפדייה הקשיתיו‬ ‫ל ח מ ו ד ואינו חייב לכהן כלום‬
‫ודאי פ ט ר ח מ ו ר ל א ת ב ע י לך‬ ‫ועליין לא נחנו לכהן‪ :‬רבי אליטזר אומר‬
‫דאין פודין ב ב ה מ ת ש ב י ע י ת‬
‫יקבר‪ 0).‬הואיל והוא חייב באחריו׳ הטלה‬ ‫ולא לדבר אחר ז>תנן התם הערכין בשעתן ופדיון הבן אחר שלשים יום פדיון‬ ‫אם ירצה‪ :‬וחכ״א אין חייב‬
‫דפטור‬ ‫דמסתבר‬ ‫באחריותו‬
‫דלאכלה אמר רחמנא והבהמה‬
‫י ש לה מ ן הפירות ולא לסחורה‪.‬‬ ‫כמאן ללא אפרשיה למי ומוחר לישראל‬ ‫פטר חמור לאלתר ופדיון פטר חמור לאלתר ורמינהי ט אין בערכין ־ובפדיון הבן‬ ‫בפדיון כמעשר שני ולא מקשי‬
‫דהיינו סחורה ש פ ו ד ה ה פ ט ר‬ ‫פדיון לבן‪ [< :‬מ ת פטר חמור‬
‫ח מ ו ה בהאי ש ה ‪ :‬כי ת ב ע י ל ך‬
‫בהנאחו של טלה כמי שלא הפרישו‪ :‬א״צ‬ ‫‪ 2‬ובנזירות ל ובפטר חמור פחות משלשים ומוסיפין עד עולם מ אר״נ לומר שאם‬ ‫לאחר שהפריש טלה ולא הספיק‬
‫ספק‪ .‬אם יכול ל פ ד ו ת בה ספק‬ ‫להקבר‪ .‬למעילנא לאפרשיה לטלה קם‬ ‫פדאו פדוי מכלל רבנו אם פדאו אינו פדוי והאיתמר ח> הפודה את בנו בתוך ל׳‬ ‫ליחנו לכהן ר״א אומר יקבר‪.‬‬
‫דאזיל לטעמיה דאמר אין הפדיון‬
‫פ ט ר ח מ ו ר ‪ :‬ו א ל י ב א דר• ש מ ע ו ן‬
‫ליה ברשוח כהן ופטר ממור פ ל ר ‪:‬‬ ‫יום רב אמר פ בנו פדוי לאו איתמר עלה אמר רבא דכ״ע מעכשיו נאין בנו פדוי‬ ‫פדיון עד המטי ליה כהן ויקבר‬
‫דלית ליה ספק ברישא ד ש מ ע ת י ן‬
‫וכיון ד ל ע צ מ ו ה ו א ל מ ה לי‬ ‫דסבד כדבי יהודה דאמר אסור‬
‫ל א פ ר ו ש י וכוי‪ .‬ואמרינן ]לעיל[‬ ‫ג מ ׳ חייג באחריוהו‪ .‬אס הפריש פדיונו‬
‫רב‬ ‫בהנאה‪ :‬ו[ אי מה בכור אדם‬
‫מתניתין ה• יהודה היא דתני כר‪.‬‬ ‫מותר בהנאה וכוי‪ .‬והקשה הרב‬
‫ו ר ״ ש מתיר ק ס ״ ד דר׳ ש מ ע ו ן‬
‫ואבד‪ :‬מוהר בהנאה‪ .‬קודם פדיונו‪ :‬יקבר כבכור אדם‪ .‬לא משוס דאסור בהנאה אלא משוס דאיחקש לבכור אדם וסחס בכור אדם ניחן לקבורה‪:‬‬ ‫אלחנן דאמאי לא פרכינן לעיל‬
‫מתיר דלא צריך ל א פ ר ו ש י כלל‬ ‫מודה ר״א‪ .‬א ע ״ ג דבודאי פ ט ר חמור ס״ל דכל כ מ ה דלא מ ט י פטרל( חמור ליד כהן לא מיפריק מודה הוא בספק שא״צ לחמ פדיון לכהן אלא מפריש‬ ‫הכי בריש פרקין גבי הא דקאמר‬
‫הואיל ו ס פ ק ה ו א ‪ :‬ל א ת ב ע י לך‪.‬‬ ‫ד פ ט ו י כהנים ולוים פטוהין‬
‫ד מ ו ת ר ל פ ד ו ת דהא ל א ו סחורה‬
‫כר‪ .‬ומדמצריך לאפרושי טלה לאפקועי איסוריה מכלל דס״ל פ ט ר חמור אסור בהנאה‪ :‬לפדייה הקשסיו‪ .‬בכור בהמה ט מ א ה לבכור אדם שיחחייב‬ ‫מפדיון פטר חמור ואמאי לא‬
‫היא ד ב ל א פדיון נמי הוה מ ו ת ר ‪:‬‬ ‫ב א ח ד ו ת פליונו ולא לדבר אחר להנאה‪ :‬הטרכין בשטסן‪ .‬שאס היה מבן חדש ע ד חמש שנים בשעח שאמר ערכי עלי״( והמחין שלא נחנו ע ד שיהא‬ ‫קאמד מהיקשא דמקיש להו הכא‬
‫כי תבעי לך אליבא דר• יהודה‪.‬‬ ‫לבכור אדם ונראה לן דשאני‬
‫דמצריך ל א פ ר ו ש י ל א פ ק ו ע י ה‬
‫בן שש שיש לו ערך אחר כרכחיב בפרשח ע ר ט ן ) ו י ק ר א כז( אפי׳ ה ט לא יהיב אלא כשעה שהעריך‪ :‬אחר שלשים‪ .‬כ ל כ ח י ב ) כ מ ל ב ר יח( ופלויו מבן‬ ‫הכא דדמי טפי להדדי דמקשינן‬
‫איסוריה‪ :‬מ א י כיון ד מ פ ר י ש‬ ‫חלש וגו׳‪ :‬ופדיון פ ט ר חמור לאלסר‪ .‬בתמיה‪ :‬אין בטרכין פחות מבן שלשים‪ .‬אינו נערך כלכתיב בפרשה‪ :‬ובנזירות‪ .‬סתם נזירות שלשים יום‬ ‫גוף הבכור בהמה ט מ א ה עצמו‬
‫ט ל ה והוא ל ע צ מ ו ל א כ ל ה קרינן‬ ‫לבכור אדם אבל החם לא מקיש‬
‫ביה הואיל ו ל ע צ מ ו ה ו א ‪ :‬או‬
‫כלכחיב )כמלכר ו( קולש<( יהיה יהיה בגימטריא שלשים הוו ]נזיר ה‪ :[.‬ומוסיפין‪ .‬שיש ערך לכל זמן שהוא ע ו מ ל בו כלכחיב בפרשה וכן נזיר נולר בגזיר‬ ‫להו אלא מפדיון וכן נמי מ ש מ ע‬
‫ד ל מ א כיון ד כ מ ה דלא מ פ ק ע‬ ‫ארבעה וחמשה שנים ואם המחין מפליון בנו ומפריון ס ט ר חמורו כמה שנים עליין יכול לפלוחו ואינו נוחן יוחר‪ :‬לומר שאם פדאו‬ ‫בסמוך גבי הא דקאמר ר׳ אלעור‬
‫לאיסור ב ה א י ש ה מ י שרי ליה‬ ‫דמקיש וכו׳ ומקשינן דיש‬
‫פדוי‪ .‬הא דקתני לעיל פדיון פ ט ר חמור לאלחר שאס פדאו לאלחר מ ן פ ד ר [ אבל עיקר מצומ פדייה לא מקיים‪ :‬מכלל דבנו‪ .‬מ ל א ו ק מ ח ליה‬ ‫לתמוה דלר״א דמקיש פדיון‬
‫האי פ ט ר ח מ ו ר ב ה נ א ה וכסחורה‬
‫ד מ י שקונה ה נ א ת ו בהאי ש ה‬ ‫בליעבל וקחני הבן אחר שלשים מכלל דאם פדאו בתוך שלשים אינו פדוי‪ :‬והאיהמר‪ .‬בפ׳ יש בכור לנחלה )לקמן לף מט‪ :>.‬דכ״ט מטכשיו‪.‬‬ ‫פטר לבכור אדם תקשי ליה נמי‬
‫ואסור‪ :‬אין פודין בה א ת הודאי‪.‬‬ ‫אי מ ה בכור אדם וכו• ע״כ נראה‬
‫היכא ד א מ ר ליה מעכשיו יחול פדיון זה אינו פלוי כי פליגי היכא לאמר עכשיו אני נוחן מ ע ו ח והפליון לא יחול ע ל לאחר שלשים יום‪:‬‬ ‫לן דיש חילוק בין הקיש של גוף‬
‫פ ט ר ח מ ו ר ההיינו ס ח ו ר ה ‪ :‬אבל‬
‫רב‬
‫פודין כו את הספק‪ .‬דלא כ ס ח ו ר ה ג מ ו ר ה ה ו א דלא הוי ]אלא[ ס פ ק ‪ :‬ואמר רב חסדא‪ .‬פ ט ו ר ה מ ן ה ב כ ו ר ה ל א כ ל ה אמר ר ח מ נ א ו ל א‬ ‫הבכורות להקיש פדיון ולכן לא פריך אי בכור אדם וכו׳ והאי חילוקא לא נהירא דהא מ ש מ ע דוקא בפדיון חייב באחריותו אבל אם מ ת‬
‫ל ש ר פ ה ואלו אמורין דבכור ל ש ר פ ה קיימי ו ח י י ב ת במתנות בזרוע ולחיים הלאכילה קיימי ק מ ״ ל מיהא ברייתא דרב חםדא דפודין בו‬ ‫הפטר חמור פטור וטעמא כדמפרש ונראה לן דלעיל לא שייך למפרך כן דלא מקיש דיני הבכורות להדדי רק לחייב הבכור בהמה ט מ א ה‬
‫את ה ס פ ק ‪ :‬ע ד שלא ה ו ר מ ה ה ח ל ה חייב מ י ת ה ‪ .‬דכתיב ולא ת ש א עליו ח ט א וגו•‪ :‬ואמאי‪ .‬חייב מיתה כיון דאילו מ י ט מ י א ה ח ל ה ב ש ר פ ה‬ ‫)חסר כאן( מקצת מבכור אדם‪ [9 :‬אמר ר״נ לומר שאם פדאו וכוי ושינויא כרבנן נמי אחי ולענין הא גמירי שפיר למצוה פטר חמור מפדיון‬
‫קיימא ו ל א כ ל ה אמר רחמנא ולא ל ש ר פ ה והא ח ל ה ל א ליחייב ע ל ה כיון ד י ש בה דין שרפה כי היכי ד פ ט ר ת לה מ ן ה ב כ ו ר ה הואיל‬ ‫הבן‪ .‬תוס־ חיצוניות‪:‬‬
‫ואימורין ל ש ר פ ה קיימי‪ :‬ה א ל א קשיא ד א מ א י חייב מ י ת ה ב ש ב י ע י ת דכתיב גבי ח ל ה לדורותיכם דכתיב תתנו לה׳ ת ר ו מ ה לדורותיכם‪.‬‬
‫דלעולם נוהגת איסורה אפילו ב ש ב י ע י ת ‪ :‬ולגמר מינה מ ח ל ה לבכורה ש ת ה א נמי תייבת ב ב כ ו ר ה ‪ :‬לא ד מ י התם נמי מ ש ו ם הכי חייב ע ל ה מ י ת ה מ ש ו ם דעיקר ח ל ה לאכילה קאי לכהן ולא ל ט מ א ה ל ש ר פ ה ‪ :‬הבא‪ .‬גבי בכור עיקר אימורין ל ש ר פ ה קיימי ולא ל א כ י ל ה ה ל כ ך פ ט ו ר‬
‫מ ן הבכורה ד ל א כ ל ה א מ ר ר ח מ נ א ולא ל ש ר פ ה ‪ :‬תנינא לה‪ .‬במתניתי׳ נמי ל ה א ברייתא דת״ר מ ש ו ם דעיקר ה י א ‪ :‬אלא אם כן פדאו‪ .‬ה כ ה ן בפניו‪ :‬זאת אומדת‪ .‬מ ד ק א מ ר א א ״ כ פ ד א ו בפניו ש ״ מ ד נ ח ש ד ו הכהנים על פיטרי חמורים ש ל א יהו פודין א ו ת ן ‪ :‬פ ש י ט א ‪ .‬דבברייתא‬
‫חזינן בפירוש ת ח ש ד ו ו מ א י קמ׳׳ל רב נ ח מ ן ‪ :‬מ ה ו דתימא‪ .‬אי ל א ו דרב נ ח מ ן ה ו ה אמינא הני מילי דלא יתנו לו א א ״ כ פ ד א ו בפניו היכא ד מ ח ז ק לן ב ה ה ו א דלא הוי חכם כ״כ ומיקהי ועביה כיה ע ב ו ד ה קודם שיפהנו‪ :‬א ב ל בסתמא‪ .‬היכא דלא מ ו ח ז ק לן אימא אין צריך‬
‫ל פ ד ו ת ו ב פ נ י ו דלא נ ח ש ד ו קמ׳׳ל דכולן נ ח ש ד ו ‪ :‬מ ש ו ם דמורו ביה היתירא ד א מ ר מ ה צורך לי ל פ ד ו ת י והלא כ ש א פ ה נ ו יהיה ה ש ה שלי ו ע כ ש י ו הוא שלי ולא מ ש ג ח ל פ ד ו ת ו הלכך לא יתננו לו א א ״ כ פ ד א ו בפניו‪ :‬ה מ פ ר י ש פדיון פ ט ר ת מ ו ר ומת‪ .‬קודם שבא ליד כהן חייב‬
‫ישראל ב א ח ר י ו ת ו ליתן לו פדיון אחר כ ת מ ש סלעים ש ל בן‪ .‬כדתנן בפרק י ש בכור ל נ ח ל ה ה מ פ ר י ש פדיון בנו ו א ב ד חייב באחריות ש נ א מ ר אך פדה ח פ ד ה ‪ :‬ו ח כ ״ א אין חייב ב א ח ר י ו ת ו כפדיון מ ע ש ר שני מ ה מ ע ש ר שני אם אבד פדיונו אין חייב באחריותו ד ש ל ו הוא אלא‬
‫שצריך ל ה ע ל ו ת ו ו ל א ו כ ל ו בירושלים ב ש י ש לו מ ע ל ה ואם ל א ו פ ט ו ר אף פדיון בכור אין ח י י ב ב א ח ר י ו ת ו ה ע י ד ר׳ י ה ו ש ע וכולה כ ח כ מ י ם ‪ :‬מ ת פ ט ר חמור‪ .‬קודם ש ב א ט ל ה ליד כ ה ן ‪ :‬רבי אליעזר א ו מ ר יקבר‪ .‬דאסור בהנאה כ מ ת ח י ל ה ‪ :‬ומותר‪ .‬ישראל ב ה נ א ה ש ל ט ל ה ‪ :‬וחכ׳יא‬
‫א מ ו צריך ליקבר‪ .‬ומותר ב ה נ א ת עורו ונבילתו‪ :‬ו ט ל ה לכהן‪ .‬דמעידנא ד א פ ר ש י ה כרשותיה ד כ ה ן ק א י ‪ :‬א׳׳ל אביי‪ .‬הואיל ו מ ק י ש לבכור אדם ל ק י ש נמי ל כ ו ל ה מילתא‪ .‬ולימא אי מ ה בכור אדם מותר ב ה נ א ת מ ל א כ ת ו אף בכור ב ה מ ה ט מ א ה נמי‪ :‬וכי ת י מ א הכי נמי והחנן מ ת‬
‫וכוי‪ .‬לא לעולם מותר נמי בהנאה מ א י יקבר ד ק א מ ר ל א ו מ ש ו ם דאסור ב ה נ א ה אלא ה ו א י ל ו מ ק י ש ו לבכור אדם יקבר נמי כבכור א ד ם ‪ :‬אלא מ ע ת ה בכור אדם הוא רבעי קבורה כלומר אי מ ש ו ם ה כ י אמר יקבר דלא אסור בהנאה הוא אלא דבעי קבורה ל י מ א יקבר כאדם‬
‫אלא מ ד א מ ר יקבר ש ״ מ דאסור ב ה נ א ה ‪ :‬ועוד תניא מ ו ד ה רבי אליעזר‪ .‬ש מ פ ר י ש עליו ט ל ה והוא ש ל ו א ל מ א ד א י ל א מ פ ר י ש אסור בהנאה ו כ ״ ש פ ט ר ח מ ו ר והאי‪ .‬ומהלא א ק ש י ל ה נ א ה לא ת ק י ש נמי ל א ח ר י ו ת ‪ :‬אמר הבא‪ .‬ל ע ו ל ם לפריה ל א ת ר י ו ת אקשינן ליה ולא ל ה נ א ה‬
‫וגופיה קא ד ש מ ע י נ ן לה ד כ ת י ב אך פ ד ה ת פ ד ה לפדייה ה ק ש ת י ו לבכור אדם ולא ל ד ב ר אחר ל ה נ א ה ‪ :‬העדכין בשעתן‪ .‬ש א ם העריך ק ט ן ו א ח ״ כ הגדיל אין חייב ליתן אלא כ ש ע ה שהעריכו ופדיון הבן אינו חייב ליתנו אלא א ח ר ש ל ש י ם ד ע ד ש ל ש י ם חיישינן ש ל א יהא נפל‪:‬‬
‫ו פ ט ר ח מ ו ר לאלתר פודין אותו אפי׳ בתוך שלשים‪ .‬ורמינהי אין בערכין ד פ ח ו ת מ ת ו ד ש אין לו ערך‪ .‬ואין נזירות פ ח ו ת מל• ד כ ת י כ ק ד ו ש יהיה בגימטריא ל• ופדיון ה כ ן ופדיון פ ט ר ח מ ו ר אין פ ח ו ת מ ש ל ש י ם יום‪ :‬ומוסיפין ע ד עולם‪ .‬ד ל א ח ר ל׳ ו ל מ ע ל ה יכול להעריכו ע ד‬
‫עולם ו י ש בו ת ו ס פ ת ערך כ ש ה ו א ג ד ו ל ‪ :‬ובנזירות‪ .‬דאם רצה ל ה ו ס י ף ע ל ל׳ כ מ ה שירצה ע ד עולם שרי‪ .‬ופדיון הבן ו פ ט ר ח מ ו ר מ ש ל ש י ם ו ל מ ע ל ה יכול ל פ ד ו ת ן ע ד עולם‪ .‬והיינו ו מ ו ס י פ י ן עלהן‪ .‬אבל בפדיונן אין ת ו ס פ ת ד מ י ם ד כ מ ה שיתן כ ש ה ן מן ש ל ש י ם יום כך יתן בכל‬
‫ו מ ן שרוצה לפדותן‪ .‬א ל מ א דאין פודין פ ט ר ח מ ו ר פ ח ו ת מ ש ל ש י ם יום‪ :‬אמר רב נ ח מ ן אמר רב מאי לאלתר ד ק א מ ר ל ו מ ר ש א ם פ ד א ו לאלתר פ ט ו ר ד א י ע ב ד ‪ :‬מכלל‪ .‬דרבנן דברייתא דאין בערכין םברי ד א ם פ ד א ו קודם אינו פ ד ו י דיעכד‪ .‬והא איתמר כוי א״כ מ א י בינייהו‬
‫וליכא לתרוצי כ ד ק א מ ר ת לומר ש א ם פ ד א ו פדוי לעולם כדתרצינן ודקא קשיא והא איתמר ה פ ו ד ה כו• ה א איחמר עלה ד ה ה ו א דכולי ע ל מ א מ ע כ ש י ו כלומר אמר בתוך ש ל ש י ם הרי זה פדיונו שיהא פדוי מ ע כ ש י ו קודם ש ל ש י ם אין בנו פדוי אפי׳ ד י ע כ ד מ ש ו ם דכי א מ ר מ ע כ ש י ו‬
‫דמי כ מ א ן ד ה ש ת א נמי ליהוי מ צ ו ת י ה ולא הוה ע ד שלשים א ל מ א דרבנן סברי אם פ ד א ו אינו פ ד ו י ‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫־ג‪.‬‬ ‫הלוקח עובר חמורו פרק ראשון בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ע ז א מיי׳ פ י ״ נ מהלכות בבורים‬ ‫מ צ ו ת חליצה קודמת‪ .‬מ ה שפי׳ רבינו חננאל פי׳ פ ר ק החולץ‬ ‫ר ב ששת אמר‪ .‬לעולם מצות פדיון)י( לאלתר והאי דקתני אין בערכין‬ ‫א( !תיספתא פ״א ה״י ע׳׳ש[‪,‬‬
‫הלכה ו ס מ ג עשין ק מ ה קמו‬ ‫כ( ]נמשנה שנמשניית איתא עורפי‬
‫טוש׳׳ע י״ד סימן שכא סעיף א ‪:‬‬ ‫)יבמות לף ל מ ‪ : 0‬מ צ ו ת גאולה ק ו ד מ ת כאדון ש נ א מ ד‬ ‫ופטר חמור פחות משלשים שאינו עובר עליו ע ד שלשים יום מכאן‬ ‫בקופיץ ופי׳ ה י ״ נ ק ו פ ץ סכין גדול‬
‫כ ]מיי׳ שס הלכה א והלכה ז[‪:‬‬ ‫ואם ל א יגאל‪ .‬בערכין פרק המקדיש שדהו ולף פז‪ (.‬מ פ ׳ ט ע ם אחר‬ ‫ואילך עובר‪ :‬מאי לאו מצוה להשהותו‪ .‬כרב נחמן וקשיא לרב ששת‪:‬‬ ‫כמין נ ח ן קטן ונו׳!‪) (»,‬עיי פיס׳‬
‫ע ח ג מיי׳ שס הלכה א טוש״ע‬ ‫ערכין בז‪ .‬י ״ ה מאי[‪ ,‬ד( יבמות לט‪:‬‬
‫שס סעיף יב‪:‬‬
‫דבעליס קודמין לפי שמוסיסין חומש והחס פריך לה ומשני‪:‬‬ ‫מצוה לפדותו‪ .‬דמלאלתר ע ד שלשים הוי זמן פדייה ומכאן ואילך‬ ‫כתובות סד‪ ,.‬ה( ] ע י ט ! כו‪,!.‬‬
‫ע ט ד מיי׳ פ ״ י מהלכומ ע נ י י ס‬ ‫ה ד ר ן ע ל ך ה ל ו ק ח עובח חמורו‬ ‫עובר‪ :‬אלא אמר רבא‪ .‬לעולם‬ ‫ו( ]לעיל ל‪] (1 ,[.‬יבמות ב‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫הלכה ז‪:‬‬ ‫יז()קלושץ ננ‪ ,[:‬ט( עוגל כוננים‬
‫‪ B‬ה מיי׳ פ׳׳א מהלכות יגוס‬
‫ה ל ו ה ח ‪ .‬קנה וחייבת כבכורה‪.‬‬ ‫א! רב ששת אמר לומר שאינו עובר עליו‬ ‫מצוה לשהוחו ואפי׳ הכי כרב נחמן‬ ‫כחזקה לסזקה נצ״ל צ״ק‪ ,‬י( יישינן‬
‫הלכה נ טוש״ע א ה ״ ע סי׳‬ ‫דשמעינן קנה‬ ‫ואע״ג‬ ‫לא מחריצנא ולא קשיא הא דקתני‬ ‫צ״ק‪ ,‬נ ( והא י ק א מ ר אף ע ו נ י‬
‫קסה סע״א‪:‬‬
‫מתיב רמי בר חמא א ימצותו כל שלשים יום‬ ‫כוננים נמי כחלא לאו כחליפין מיילי‬
‫איצטריך לאשמועינן דחייבח בבכורה‬ ‫שלשים יום מצוה לשהוחו‪ :‬רבי‬
‫פא ו מיי׳ פייה מהלכות ערכין‬
‫ה‬
‫מכאן ואילך או פודהו או עורפו מאי לאו מצוה‬ ‫אליטזר הוא דמקיש‪ .‬בכור בהמה‬
‫שוה קני! חלש אלא נקני! ששיה‬
‫הלכה א‪:‬‬ ‫דלא חימא קנה ז מ ס פ ק או מדרבנן‬ ‫בעונד נובכים ובישראל כגין כסף‬
‫א ז מיי׳ ס ״ ד מהלכות נ כ ו י ו ת‬ ‫ק מ ״ ל ד ק נ ה קנין גמור‪ :‬מ ה אחוזה‬
‫לשהותו כל שלשים יום לא מצוה ״לפדותו‬ ‫ט מ א ה לבכור א ד ם ‪ :‬והא‪ .‬דקחני‬ ‫או משיכה כדאמרי׳ לעיל הסייד‬
‫הלנה נ ס מ נ עשי! ק מ ה ק מ י ‪:‬‬ ‫צ״ק‪ ,‬ל( עי׳ נסי בני יעקב סי׳ נ‪,‬‬
‫כ ח מיי׳ שס הלנה א יסמג שס‬ ‫נקנית ב כ ס ף ובשטר ובחזקה‪ .‬פירוש‬ ‫פודהו‬ ‫כל שלשים יום אי הכי מכאן ואילך או‬ ‫לאלחר רבנן )י( היא דמחנימין דלא‬
‫טיש׳׳ע י׳׳ד שיי שנ סעיף ג‪:‬‬ ‫כשקונה מישראל אף עבד כנעני כן‬ ‫או עובר עליו מיבעי ליה » אלא אמר רבא לא‬ ‫יטידה‪.‬‬ ‫מצות‬ ‫מתני׳‬ ‫מקשו‪:‬‬
‫ג ט מיי׳ שס הלנה ג טיש״ע‬
‫שס סעיף ז‪:‬‬
‫כשקונין מישראל אבל בעובד כוכבים‬ ‫קשיא הא רבי אליעזר דמקשי הא רבנן דלא‬ ‫באמה העבריה שייעדנה אדון לאשה‪:‬‬ ‫תורה אוח השלם‬
‫ד י מיי׳ פ ״ א מהלכות נכורית‬ ‫לא מסחבר שיועיל שטר לפי שקנין‬ ‫מקשי‪ :‬מ ת נ י ׳ נ ל א רצה לפדותו ג> עורפו‬ ‫קודמת למצות פדייה‪ .‬שהיא פודה‬ ‫‪ .1‬ו כ ל פ ט ר ח מ ר ת פ ד ה ב ש ה‬
‫הלנה ז טוש״ע י ״ י סימן שכ‬ ‫ואם ל א ת פ ד ה וערפתו ו כ ל‬
‫שטר לא שייך בעובד כוכבים כדאמרי׳‬ ‫נ‬ ‫ע צ מ ה ‪ :‬אשר לא יעדה והפרה‪ .‬אס‬
‫סעיף א‪:‬‬ ‫מאחוריו וקוברו״ מצות הפדייה קודמת‬ ‫בבור א ד ם בבניך תפדה‪:‬‬
‫ה כ מיי׳ פ ״ ד שס הלכה ה‬ ‫ס׳ חזקח הבמים )ב״ב לף נל‪.‬־( עובד‬ ‫יעדה זה מ ו ט ב ‪ :‬עכשיו מצות חליצה‬ ‫שמות י ג יג‬
‫טוש״ע שס סעיף ו‪:‬‬
‫למצות עריפה שנאמר ‪ 1‬א ם לא תפדה וערפתו‬
‫כוכבים מכי מ ט א זוזי לידיה איסמליק‬ ‫קודמה‪ .‬שהמייבם את יבמתו שלא לשם‬ ‫‪ .2‬א ם ך ע ה בעיני א ד נ י ה אישר‬
‫ו ל מיי׳ פייה מהלכות ע נ י י ם‬
‫עד דמטא‬ ‫‪8‬‬
‫ליה וישראל לא קני‬
‫י מצות יעידה קודמת למצות הפדייה שנאמר‬ ‫פ ו ג ע באיסור אשת אח‪:‬‬ ‫מצוה‬
‫לו י ע ך ה ו ה פ ד ה ל ע ם נברי ל א‬
‫הלכה א טיש״ע י״ד סי׳ רסז‬ ‫י מ ש ל ל מ כ ר ה בכגהו בה‪:‬‬
‫סעיף מ ‪:‬‬ ‫שטרא לידיה‪ :‬מ י ד ע מ י ת ך ב מ ש י כ ה‬ ‫‪ 2‬א ש ר לא יעדה והפדה ה מצותי> הייבום‬ ‫באדון‪ 0) .‬בממפיס בהמה ט מ א ה‬ ‫שמות כא ח‬

‫ה א מיד עובד כוכבים בכסף‪ .‬וא׳׳ח‬ ‫קוחמת למצות חליצה בראשונה שהיו‬ ‫לבדק הבית מצות פדייתה באדון‬ ‫‪ .3‬ואם כ ב ה מ ה ה ט מ א ה ו פ ד ה‬
‫ב ע ר כ ך ויסף ח מ ש ת ו עליו ו א ם‬

‫גליון הש״ם‬ ‫דלמא הא מיד יי( עובד כוכבים בשטר‬ ‫מתכוונין לשם מצוה ועכשיו שאין מתכוונין‬ ‫קודם לכל א ד ם ‪:‬‬ ‫ל א י ג א ל ו נ מ כ ר בערכך‪:‬‬
‫ויקרא כי כו‬
‫ת ו ם ׳ דייה מ ה וכוי ע ד ד מ ט א‬ ‫ובחזקה דחזקה נמי שייכא במטלטלין‬ ‫לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות‬ ‫הדרן עלך הלוקח עובר חמורו‬ ‫‪ .4‬ו ה ת נ ח ל ת ם א ת ם לבניכם‬
‫ט ט ר א לידיה‪ .‬עיין קרישי! י י‬ ‫אס עשה בהן שום חיקון בעין נעל‬ ‫יבום מצותה> יהגאולה באדון הוא קודם לכל‬ ‫אחריכם לרשת אהזד לעלם‬
‫ע׳׳נ ת ד ״ ה הואיל‪:‬‬ ‫ב ה ם ת ע ב ד ו ו ב א ח י כ ם בני‬
‫וגדר ופרץ בקרקע ו[ י״ל דשני קנייני׳‬ ‫ג‬
‫אדם שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך‪:‬‬ ‫שאינו‬ ‫פרסו‪.‬‬ ‫עובר‬ ‫הלוקח‬ ‫ישךאל איש באחיו ל א ת ר ד ה‬
‫הללו הרין מצרין ושייכי זה במוכר‬ ‫למכור לעובד‬ ‫רשאי‪.‬‬ ‫ויקרא כה מו‬ ‫בו בפךף‪:‬‬

‫שיטה מקובצת‬ ‫וזה בלוקח שזה גוחן מ ע ו ח וזה מושך‬ ‫הדרן עלך הלוקח עוכר חמורו‬ ‫ג מ ׳ כדרבי‬ ‫כוכבים )‪ 0‬ב ה מ ה ‪:‬‬ ‫‪ .5‬וכי ת מ כ ר ו מ מ כ ר ל ע מ י ת ך‬
‫א ו ק נ ה מ י ד ע מ י ת ך א ל תונו‬
‫*[ רב ששת אמר לומר שאינו‬ ‫אצלו החפץ וכן לרבי יוחנן בסמוך‬ ‫חניגא‪ .‬בפ׳ ק מ א )לעיל ה‪ (:‬מ ה נשמנו‬ ‫ויקרא כה יד‬ ‫א י ש א ת אחיו‪:‬‬
‫עובר עליו‪ .‬כלומר ודאי גם‬ ‫'(דדרשינן איפכא מיד עמיחך בכסף‬ ‫ה ל ו ק ח י עובר פרתו של עובד כוכבים‬ ‫סטרי חמורים מ פ ט ר י סוסים וגמלים‬ ‫‪ .6‬א ם ע ו ד ר ב ו ת בשנים לפיהן‬
‫למצוד מצוה לאלתר כדקתני‬ ‫ןשיב ג א ל ת ו מ כ ס ף מקנתו‪:‬‬
‫ברייתא קמייתא והאי דקתני אין‬ ‫הא לעובד כוכבים במשיכה וא״ת מנלן‬ ‫והמוכר לו אע״פ שאינו רשאי‬ ‫כוי‪ :‬דזוטרן מיליה‪ .‬דלא מיירי‬ ‫ויקרא כה נא‬
‫בפטר חמור פחות מלי לענין‬ ‫שהן חשובין קנין כלל דמוקמינן מסברא‬
‫דאינו עובר אם מאחר לפדותו‬
‫״והמשתתף לו *והמקבל ממנו והנותן לו‬ ‫בפטר חמור אלא פרקא ק מ א וכולה‬
‫ע ד ל׳ אבל מכאן ואילך עובר‬ ‫קנינין דקרא בהני י״ל דאשכחן כסף‬ ‫בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל‬ ‫מ ס כ ח א איירי בבכור בהמה ט ה ו ר ה ‪:‬‬
‫עליו אם אין פודהו או עורפו‬ ‫שקונה במקום אחר בקרקע ובהקדש‬ ‫בבהמתו‪ .‬בעדרו‪ :‬בדיניהן‪ .‬דיינינן‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫וצ״ע כיו; דמצוה לפדוחו‬ ‫אבל לא באחרים יהכהנים והלוים חייבים‬ ‫)א( ב מ ש נ ה הכהניס ו ל ו י ם‬
‫לאלתר אלמא לא יליף כלל‬ ‫ומשיכה במציאה ו ה פ ק ר ‪:‬‬ ‫ליה בדיניהן ולקמן מפרש מאי היא‪:‬‬
‫מפדיון הבן א״כ מג״ל הא דמל׳‬
‫י>)א> שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא‬ ‫חייניס ל א נפטרו‪ (3):‬גט׳ פסיק‬
‫א י מ א לעובד כוכבים כלל כלל‬ ‫אחוזה גקניה בכםןו ובשטר ובחזקה‪.‬‬ ‫ישדי לה‪ .‬נ״נ ונשנועות וננדר־ס‬
‫]יום ואילך[ עובר ומה שיעור‬
‫ל א קל וחומר אם גופו‬
‫מפדיון הבן ומפטר חמור‪ :‬ג מ ׳ מאי איריא‬ ‫מכי דייש אמיצרי כדאמרינן ב פ ״ ק‬ ‫איתא כה״ג פסיק ש ר י ל ה ו‬
‫דל׳ יום וצ״ל דמדרבנן בעלמא‪:‬‬
‫נ[ אלא אמר ובא ל״ק הא ר״א‬ ‫קגי ממונו ל א כל שכן‪ .‬וא״מ דלמא‬ ‫חתני עובה חמורו ברישא והדר תני עובר‬ ‫דקדושין )לף ט‪ :(.‬וממונו במשיכה‪.‬‬
‫ע״ש נרש״י‪ (») :‬ש ם אס גיפי‬
‫ש ל ישיאל קני ליה נכסף דכתינ‬
‫דמקיש יכו׳‪ .‬צ״ל דרבא לא ס״ל‬
‫בר״נ דאמר מצוה להשהותו‬ ‫בחליפין דהוא מקני ממונו כדדריש‬ ‫פרתו ליתני ברישא עובר פחתו חקחושת הגוף‬ ‫מטלטלין אין נקנין אלא במשיכה‬ ‫מ נ ס ף מקנתו‪) :‬י( רש״־ דייה יב‬
‫ששת יכו׳ פדיי! פ ט ר ח מ ו ר‬
‫דא״כ לא הוצרך לומר הא ר״א‬ ‫בקדושין )לף ח‪ (.‬מ כ ס ף מקנתו בכסף‬ ‫הוא והדר ליתני עובר חמורו דקדושת דמים‬ ‫מיד‬ ‫)לף ט‪:(.‬‬ ‫במסכת קדושין‬ ‫לאלתר‪) :‬ה( ד״ה יהא יכי׳ י נ ג ן‬
‫הא רבנן א( דלר״נ ניחא הך‬
‫ברייתא דמצוה להשהוחו ודאי‬
‫הוא נקנה ואינו נקנה בתורת מבואה‬ ‫הוא אמרי במערבא איבעית אימא׳> איידי‬ ‫עמיתך‪ .‬מ ש מ ע מיד ליד דהיינו‬ ‫ד מ ת נ י ׳ ה י א דלא‪ 0) :‬ד״ה‬
‫נאדין ה מ ת פ י ס נ ה מ ה לנדק‬
‫מצינן לפרושי דשנוי׳ באפי‬ ‫וכלים ומאי נינהו חליפין ובעבד עברי‬ ‫דחביבא ליה כדרבי חנינא ואי בעית אימא‬ ‫משיכה‪ :‬כלל כלל לא‪ .‬ע ד שמבא‬ ‫כצ״ל יחינת ט מ א ה נמחק‪:‬‬
‫נפשה קמשני ולא נימא דהא‬
‫הנמכר לעובד כוכבים כתיב האי קרא‬ ‫לרשותו של ישראל לא קני‪ :‬ואימא או‬ ‫)‪ (t‬דייה שאיני יכי׳ נ ה מ ה ג ס ה‬
‫דקתני אין בפםר חמור פ ח ו ת מל׳‬ ‫איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה ‪ w‬פםיק‬ ‫הנדל‪:‬‬
‫מיירי לומר שאינו עובר עליו‬ ‫מ ש מ ע ה א שאר כגון מטלטלין קונה‬ ‫בהא או בהא‪ .‬ו ה ט מ ש מ ע קרא מיד‬
‫כר״ש אלא כר״א ובדיעבד נמי‬
‫עובד כוכבים בחליפין וי״ל דאי לא‬
‫ושדי לה אמר ר׳ יצחק בר נחמני אמר ריש‬
‫אינו פדוי אם פההו תוך ל׳ יום‬
‫עמיתך הוא דבמשיכה ולא בכסף הא‬
‫דמצוה‬ ‫מיהת‬ ‫למצוה‬ ‫או‬ ‫אשכחן כסף או משיכה בעובד כוכבים‬ ‫לקיש משום ר׳ אושעיא =ישראל שנתן מעות‬ ‫מיד עובד כוכבים באיזה שתרצה ונשמע‬
‫להשהותו דהך פדיון דפטר‬ ‫לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם אע״פ שלא‬ ‫רבינו גרשום‬
‫לא הוה מוקמינן ליה בחליפין <‪0‬ועי״ל‬ ‫מיניה דהיכא דמשך ולא נתן מ ע ר נמי קני‪:‬‬ ‫רב ש ש ת אמר‪ .‬מ א י ופריון‬
‫חמור לאלתר כרבנן וכקונט׳‬
‫כתב לא בר״נ מתרצא אלא כרב‬ ‫האי ד ק א מ ר עובד כוכבים בחדא לאו‬ ‫משך קנה וחייבת בבכורה ועובד כוכבים‬ ‫מה‬ ‫פ ט ר ח מ ו ר לאלתר לומר ש א ם‬
‫ששת וצ״ע למה לא פירש רש ״י‬ ‫פ ד א ו קודם ל׳ אינו עובר עליו‬
‫דהוי שנויא כאפי נפשה‪ .‬תוס•‬
‫בחליפין ששוה בעובד כוכבים ובישראל‬ ‫שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אע״פ שלא משך קנה ופטור מן‬ ‫א ע ״ ג ר פ ד א ו ש ל א בזמן מ צ ו ת ו ‪:‬‬
‫חיצוניות‪ :‬נ| מ ה עמיתך בחדא‬ ‫מיירי אלא בקנין חדש כגון כסף או‬ ‫הבכורה אמר מר ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם אף על פי שלא‬ ‫מ א י מ צ ו ת ו כל ל׳ ד ק א מ ר לאו‬
‫אף עובד כוכבים בחדא‪ .‬מכאן‬ ‫ל‬ ‫מ צ ו ה ל ש ה ו ת ו כל שלשים קודם‬
‫> א ם גופו קני‪.‬‬ ‫משיכה‪) :‬לעיל(‬ ‫משך קנה וחייבת בבכורה מאי בדיניהם אי נימא בדיניהם דגופיה דאתי בקל‬ ‫ש י פ ד נ ו א ל מ א ראם פ ד א ו קודם‬
‫היה קשה לר״י על שהיה מפרש‬
‫בפ״ק דקדושין גבי הא דקאמר‬ ‫אס גופו דישראל קני ליה עובד כוכבים‬ ‫עובר עליו‪ :‬לא מ צ ו ה ל פ ד ו ח ו‬
‫התם מכסף מקנתו בכסף הוא‬
‫וחומר אם גופיה קני ליה ישראל בכסף דכתיב ‪ 4‬ל ר ש ת אחוזהח> הקישו הכתוב‬ ‫כל שלשים ק א מ ר דבתוך ל׳‬
‫בכסף כו׳ מדלא פריך הכא אם כן‬
‫נקנה פירוש העבד עבדי לעובד‬
‫אפי׳ בשטר וחזקה נמי כדפריך לעיל‬
‫לאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ל אף עבד כנעני נמנה בכסף‬ ‫עד ל׳ הוי זמן פדייתו ואם לא‬
‫פ ד א ו ע ד ל׳‪ :‬עובר עליו מיכן‬
‫כוכבים ואינו נקנה בתורת‬
‫תבואה וכלים פירוש חליפין‬ ‫יש ראיה לפר״ת דמפרש פ ר ק ק מ א‬ ‫מישראל‬ ‫ממונו לא כל שכן הוא אם כן אפי׳ בשטר ובחזקה נמי ועוד ישראל‬ ‫ואילך אי הכי‪ .‬כיון ד מ ו ק מ ח‬
‫לר״י משום דעובד‬ ‫ונראה‬ ‫ד מ צ ו ה ל פ ד ו ת ו כל לי‪ .‬האי‬
‫כוכבים קונה שפיר שאר קניינין‬ ‫דקדושין <לף יל‪ (:‬אשכתן עבד עברי‬ ‫יוכיחו דגופיה קני ליה בכםף ממונו במשיכה אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה‬ ‫דקתני מיכן ואילך )מל׳ ואילך(‬
‫בחליפין מדמיעט התם עבד עברי‬ ‫הנמכר לעובד כוכבים שכל קניינו‬ ‫להם תורה ‪ 5‬א ו קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד‬ ‫או פ ו ד ה ו או עורפו‪ .‬מיכן ואילך‬
‫א> או עורפו או עובר עליו‬
‫דאינו נקנה לעובד כוכבים‬
‫בחליפין יאם אין עובד כוכבים‬
‫בכסף כלומר כל קנינו דעובד כוכבים‬ ‫כוכבים בכסף ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לא ם״ד ק״ו‬ ‫מ י ב ע י ליה מ ש ו ם דכבר עבר זמן‬
‫קונה בשום מקום כחליפין אמאי‬ ‫בעבד עברי בכסף כדכתיב )ויקלא כה(‬ ‫פדייתו אלא מדתני או פ ו ד ה ו‬
‫אצמריך קרא למעוטי גבי עבד‬
‫הוא אם גופו קונה ממונו לא כ״ש ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא‬ ‫א ו עורפו ש ״ מ מ ש ו ם הכי או‬
‫מ כ ס ף מקנתו ולא בשטר וחזקה‬
‫עברי אלא ש״מ דעובד כוכבים‬ ‫תרתי אמרי ולאו ק״ו הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או‬ ‫פ ו ד ה ו דמיכן ואילך הוי זמן‬
‫פדייתו א ל מ א ד מ צ ו ה ל ש ה ו ת ו‬
‫קונה בחליפין והשתא קשה לר״י‬ ‫כדמוכח הכא ובקונטרס פי׳ שם דכל‬
‫מאי האי דקאמר הכא ישראל‬ ‫בהא דומיא דעמיתך <\ מה עמיתך בחרא אף עובד כוכבים נמי בתדא אמר‬ ‫וליתא לדרב ׳ששת ד א מ ר לומר‬
‫בחרא אף עובד כוכבים בחרא‬
‫דבר קניינו בכסף כדדרשינן הכא מיד‬ ‫שאינו עובר עליו ו ל ט ע מ י ך‬
‫והא עובד כוכבים נמי נקנה‬ ‫עמיתך במשיבה הא מיד עובד כוכבים‬ ‫קנה‬ ‫מר ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהן אע״פ שלא משך‬ ‫קשיא א ה ד ד י ‪ :‬אלא א מ ר דבא‬
‫בחליפין ואור״י דה״נ ק א מ ר‬
‫בכסף וקשה דהאי לרשא לריש לקיש‬ ‫ופטור מן הבכורה מאי בדיניהן אילימא בדיניהן דגופיה משום דאתי בק״ו אם‬ ‫לא קשיא ה א התני ובפדיון ה כ ן‬
‫ו ב פ ט ר ח מ ו ד פ ח ו ח מל׳ היינו‬
‫ישראל בחרא אעפ״י שקנה גם‬
‫בחליפין ו ט ע מ א דלא חשיב‬ ‫היא והלכה כר׳ יוחנן וא״ת אכתי עובד‬ ‫גופו ‪ w‬ישראל קני ליה בכסף דכתיב ‪ 6‬מ כ ס ף מקנתו ממונו לא כ״ש ישראל‬ ‫ר• אליעזר ד מ ק י ש ככור ב ה מ ה‬
‫חליפין משום דלא חשיב אלא‬ ‫ט מ א ה לבכור אדם דכתיב אך‬
‫הני קנינין דכתיב בקרא משיכה‬
‫כוכבי׳ קונה ישראל בחזקה כדאמר גיטין‬ ‫מישראל יוכיחו דגופו קני בכסף ממונו במשיכה אלא אמר אביי בדיניהם‬ ‫פ ד ה ת פ ד ה וגוי והא דתני ופדיון‬
‫ומעות כדפיר׳ לעיל שבאותן‬ ‫<לף לח‪ (.‬מנין לעובד כוכבים שקונה‬ ‫שפסקה להם תורה ‪ 5‬וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך במשיכה הא לעובד‬ ‫פ ט ר ח מ ו ר לאלתר היינו רבנן‬
‫קנינין בני אדם רגילין לישא‬ ‫דלא מ ק ש י ‪ :‬ל ש ם מ צ ו ה ‪ .‬לבנות‬
‫ישראל בחזקה שנאמר וישב מ מ נ ו שבי‬ ‫כוכבים בכסף ואימא לעובד כוכבים כלל כלל לא מ אמרי לאו ק״ו הוא אם‬ ‫בית א ח י ו ‪ :‬בראשונה‪ .‬כ ש ה י ו‬
‫ולית; ומתוך כך ניחא קושיא‬
‫אחרת ש מ ק ש ה התם ר״י גבי הא‬ ‫י״ל דההיא חזקה כשיש מלחמה הוא‬ ‫אנשים כשרים ו ע כ ש י ו שאין‬
‫דהכא דהיכי סייד דנילף מ ש ד ה‬
‫גופו קנה ממונו לא כ״ש אימא לעובד כוכבים עד דאיכא תרתי לאו ק׳׳ו‬ ‫מתכוונין לשם מ צ ו ה ‪ .‬אלא ל ש ם‬
‫והוא הדין ממונו כדאמר חולין <לף‬
‫עפרון שתקנה א ש ה בחליפין‬
‫ס‪ (:‬עמון ומואב טיהרו בסיחון‪:‬‬
‫הוא גופו באחד ממונו בשתים ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך‬ ‫בעילה‪ :‬א מ ר ו מ צ ו ת ח ל י צ ה‬
‫קודמת‪ .‬דכיון דלא כעיל ל ש ם‬
‫והלא שדה עפרון לא מיקניא‬
‫מ צ ו ה הוי כ פ ו ג ע ב ע ר ו ה ‪ :‬מ צ ו ת‬
‫דבר‬ ‫מה‬
‫בחליפין דלא מ צ ע ו תליפי; לעובד כוכבים כ ד מ ש מ ע הכא לעובד כוכבים בחרא ולישראל בחדא ולמאי דפי׳ ניחא דלעולם הוא קונה שפיר‬ ‫גאולת ב ה מ ה ט מ א ה באדון קודם ל ג א ו ל ת כל אדם מ ש ו ם דבעלים מוסיפי; ח ו מ ש כ ש ג ו א ל י ן אותה‪ .‬ושאר כל אהם ה ג ו א ל אותה‬
‫בחליפין והא דלא חשיב ליה משום דלא חשיב אלא הני דכתיבי בקרא וכן ראיתי בשם ר• יהודה כתוב שראה את ר״י רבו שהורה הלכה‬ ‫אין מוסיפין ח ו מ ש ד כ ת י ב ואם ב ב ה מ ה ה ט מ א ה ו פ ד ה בערכך ויסף ח מ י ש י ת ו עליו ואם לא גאל )באדם( ]בביללים[ נמכר בערכך‬
‫למעשה באדם ששלח עובד כוכבים להביא מעותיו המופקרים לו ביד חבירו רכתב בה וקנינא מן פלוני בר פלוני במנא דכשר למקני׳ ביה‬ ‫לכל א ד ם ‪ :‬סליק פירקא‬
‫והיינו חליפין ומיהו ‪-‬ש לגמגם ההיאך עשאה ע״י עובד כוכבים הא קי״ל שלית שויה ואין שליחות לעובד כוכבים ומיהו מאחר שקנה‬ ‫ל א נפטרו אלא מ פ ד י ו ן הבן ו פ ט ר חמור‪ .‬כ ד א מ ר בפרקין דלעיל אך פדה ת פ ד ה א ת בכור האדם ו א ת בבור ה ב ה מ ה ה ט מ א ה א ת‬
‫העובד כוכבים בחליפין מיד הישראל המורשה אין לנפקד ל ח ו ש שמא יתבענו המפקיר לדין וכפ״ק דקדושין הארכתי‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪:‬‬ ‫שישנו בבכור אדם ישנו בבכור ב ה מ ה ט מ א ה כוי א ל מ א דלא נפטרו אלא מ א ל ו ב׳ דינין‪ :‬ד ק ד ו ש ת הגוף‪ .‬דאינו בר פדייה‪:‬‬
‫ר( אמרת ק״ו גופו קונה ממונו לא כ״ש וא״ת אמאי לא קאמר כסף דישראל יוכיח דגופו של ישראל קנוי בו ואין ממונו דישראל קנוי בו‬ ‫איידי ד ח ב י ב א ליה כר׳ חנינא דאמ׳ ]לעיל[ שהרי סייעו את ישראל וכוי‪ :‬איידי דזוטרן מילתא )דליכא בי( ]דלא מיידי ביה[ אלא‬
‫וה״נ קאמד לעיל וי״ל דאין זה סברא שלא יהיה ׳שום קנין בממון רעובד כוכבים דלגבי זה אין לומר יוכיח דדוקא לעיל רבעי למילף קנין‬ ‫בפרק ראשון אבל כולה מ ס כ ת א מיידי בבכור ב ה מ ה ט ה ו ר ה ‪ :‬בדיניה׳‪ .‬כ ל ו מ ׳ כל סחורה ש י ש יד ע ו ב ד כוכבים ב א מ צ ע בעי ל מ י ז ל‬
‫שיועיל במטלטלין שייך לומר ישראל יוכיח‪ .‬תופי חיצוניות‪ :‬ס[ דלא חימא קנה ואור״י רהוה סייד דקנה מספק והכהן לא יוכל להוציא מידו‬ ‫א ח ר דינו ואזלינן בתר דיניהן ובדיניהן מ ע ו ת קונות‪ :‬אילימא בדיני דגופו‪ .‬ד ע ו ב ד כוכבים דנקנה לישראל כ כ ס ף ו ה ק י ש ו ה כ ת ו ב‬
‫הבכור מטעם ספק ק מ ״ ל דחייב בבכורה ודאי שהקנין קנין גמור ולהכי תנא נמי בתר הכי אעפ״י שלא מ ש ך קנה ופטורה מן הבכורה ע״כ‪:‬‬ ‫ל א ח ו ז ה דכתיב והתנחלתם וגו׳ מ ה א ח ו ז ה נקנית בכסף ב ש ט ר ו ב ח ז ק ה אף ע ב ד כנעני‪ :‬ועוד מ כ ס ף מ ק נ ת ו מ ש מ ע בין י ש ר א ל‬
‫י[ י״ל דב• קנינים וכו׳ ודייל תוס׳ חיצוניות וי״ל דפשיטא ליה דלית לן לרבויי אלא משיכה וכסף שאלו הקנינים רגילים בני אדם לעשות‬ ‫ל ע ו ב ד כוכבים בין עובה כוכבים לישהאל ב כ ס ף ‪ :‬מ מ ו נ ו ב ה מ ת ו לא כ ״ ש ‪ .‬מ י ה א לא שמעי• ישראל מ י ש ר א ל יוכיח ד ג ו פ ו קני ליה‬
‫לישא וליתן בהם ולכך פשיטא ליה דאתא לרבויי כסף או משיכה ושמא י״ל דדוקא כסף משוי למשיכה משום דשכיתי חד בלוקח וחד‬ ‫בכסף כ ד א מ ר ן מ כ ס ף מקנתו ו מ מ ו נ ו ב מ ש י כ ה ‪ :‬מיד עמיתך ה ו א ד ב מ ש י כ ה ד כ ת י ב מ י ד דכה הניתן מ י ד ליד‪ .‬מ י ד ע ו ב ד כוכבים מ כ ס ף ‪:‬‬
‫במוכר שהמוכר מקבל המעות והלוקח מושך אצלו הלכך דמו אהדדי טפי משאר קנינים‪:‬‬ ‫ו א י מ א דלהכי אתא קרא מ י ד עמיתך הוא דליקני מיד ע ו ב ד כוכבים כלל כלל לא ראם רוצה ה ע ו ב ד כוכבים ל ח ז ו ר בו יכול‬

‫א( אילי צ״ל ללי״) ילאי ניחא הך כרייתא ימצי׳ לפיישי ימצוה להשהותו קאמר אצא לשינד׳ יכו׳‪.‬‬ ‫א( גי׳ רבימ נגמ׳ א״ה מכאן ואילך אי עירפו או עובר עליו יכי׳ ימפיש יליב ששת לאחי ל׳ אין תקנה נפליין כלל‪.‬‬
 ‫ויך ‪.‬‬ ‫עי; משפט‬
‫משורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫יי •‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ]ע״• עא‪:‬ן‪ ,‬נ ( ב״מ מי‪:‬‬ ‫‪ 0‬מ ה עמיסך בחדא‪ .‬משיכה‪ :‬אן« עובד כוכבים בחרא‪ .‬ככסף ולא‬ ‫ז א מי•• פ ״ ג מהנבית מכירה‬
‫< ‪ *2‬תוי־ה מ ע י ה קונות‪ .‬פירש בקונטרס דכתיב בהקדש ונתן‬
‫מז‪ :‬ןעירויי; פא‪ :‬קדישין כי‪.‬‬ ‫הלכה א טוש״ע ת ״ מ סי׳‬
‫כח‪ :‬חולין פג‪ ,[.‬נ( ןנ״ק קי;‪:‬‬ ‫במשיכה ל ה ט מ ש מ ע עמיתך במשיכה ולא עובד כוכבים‪ :‬מכסן(‬ ‫הכשף וקס לו וגמר הדיוט מהקדש ' וא״ת לריש לקיש‬ ‫ה‬
‫קצה סעין־ א‪:‬‬
‫נ ״ מ פז‪:‬ן‪ .‬ד( ע״ז גג‪ .‬עא‪.:‬‬ ‫בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים הכתוב מדבר״(‪:‬‬ ‫מקנתו‪.‬‬ ‫דאמר משיכה מפורשה מן התורה ליגמר שיקנה כסף בהדיוט כמו‬ ‫ח כ מי•־ פי״ג מהלכיה‬
‫ה* ןרש׳׳ש מוחק הנאה ן‪,‬‬ ‫מ ט ר ה הלכה ז טיש״ע‬
‫י( ן נ ״ מ מט‪ ,!.‬ז( ומכאן שייך‬
‫לאמימר דאמר כוי‪ .‬בפרק בתרא דע״ז )לף ע א ‪ : :‬הניחא אי ס ב ר‬
‫(‬ ‫בהקדש ומשיכה נכר תקני בהקדש כמי בהדיוט וחיר־ הרב רבי יהודה‬ ‫ס ״ מ סימן רכז סעיף כי‪:‬‬
‫עוד לע״אן‪ .‬ח( ע ״ כ שייך‬ ‫לה כרבי יוחנן דאמר‪ .‬בפרק הזהב‬ ‫בד נתן למשיכה לא שיייא בהקדש‬ ‫ע ג מ ״ ׳ שס הלכה ח טיש״ע‬
‫לע״כ‪ .‬ט( וגמר צ״ק‪ ,‬י( צ׳׳ק‬ ‫שס סע•׳ כט‪:‬‬
‫»כ״מ מי‪ >:‬דבר תירה מ ע ו ת קונות‬ ‫לכל היכא דאיחיה י ׳ גזה דרחמנא‬
‫מ״!‪ O .‬ועוד נראה כיי שפיר‬ ‫מה עמיתך באחת אף עובר נוכביב• נמי‬ ‫• ד מי״ פ״א מהלכיה גדנה‬
‫דדרש־נן ‪:‬׳־ק‪ ,‬ל‪ 1‬נ ע ו נ ד‬ ‫דכתיב ונתן ה כ ס ף וקס לו דגמרט(‬ ‫ילהט שייך טסי כשף <=>‬ ‫איחיה‬ ‫הלכה י טיש״ע מ ״ מ סימן‬
‫כוכבים כדפירשתי לעיל צ״ק‪,‬‬ ‫באחת אמי׳ ילאמימר א ידאמר משיכה בעובד‬ ‫שנט שעין• א‪:‬‬
‫הדיוט מהקדש ומשיכה לא קניא איכא‬ ‫מבהליוט שבהליוט לאפשר במשיכה‬
‫מ( ןופ״ע מישי עירוגי! פ א ‪:‬‬
‫למימר דעמיתך אתי למימר מיד‬
‫יחנן‬ ‫כחי‬ ‫לה‬ ‫סבר‬ ‫אי‬ ‫הניחא‬ ‫קונה‬ ‫כוכבים‬ ‫‪,‬‬ ‫‪5‬‬
‫י א ה מיי׳ ס״ז מהלכיה ע״‪:‬‬
‫ד״ה שמאן‪ .‬נ( משנת היובל‬ ‫לא יהא '•) אלא > קני; אחר יינראה לד״‬ ‫הצנה ה מישי״! •״ד ס ״‬
‫יי״לצ״ק‪ .‬ס ( ן ל ״ ה א ־ אמרמ‪,1‬‬ ‫עמיתך בכסף ומיד עובד כוכבים‬ ‫ח א מ י ‪ °‬א ח ב ר תורה מעות קונות משיכה‬ ‫דמקרא נסיק ליה שסיר דרשינן מיד‬ ‫קמי סעיף ג‪:‬‬
‫»( שייך צ״ק‪ ,‬פ( !נ״א כמו‬ ‫י ב ו מי״ פ״ז מהלנית‬
‫בישראל!‪ .‬צ( מההיא ד ק גפ‬ ‫במשיכה‪ :‬מפורשה מן התורה‪ .‬מיד‬ ‫לא יאי אהנ׳ לעמיתך לעמיתך בכסף לעובד‬ ‫מיד עובד‬ ‫במשיכה הא‬ ‫עמיחך‬ ‫מ ט ר ה הלכה • טוש״ע‬
‫צ״ק‪.‬‬ ‫עמיתך מ ש מ ע מיד ליד‪ :‬אמרי לטמיהך‪.‬‬ ‫כוכבים במשיכה אלא אי םבר לה כר״ל‬ ‫כוכבים בכסף ימדעובד כוכבים י ח ד א‬ ‫ח ״ מ סימ; רד סעיף י‪:‬‬

‫‪•^»a<~S-‬‬
‫ד מ מ ע ט כנעני מדין אונאה דכמיב‬ ‫דאמר משיכה מפיי־שה מן התורה לעמיתך‬ ‫ישראל נמי בחדא דשניהם למלין זה‬
‫בסיפיה דקרא ק מ מ ע נ ר ליה‪ :‬אונאה‬ ‫במשיכה ולעובד כוכבים במשיכה לעמיתך‬ ‫על זה דליכא למימר דלא משתעי‬
‫תורה אור השלם‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫מאל תונו איש אס אחיו נפקא‪.‬‬ ‫קרא אלא דעובד כוכבים בהא אי‬
‫וכי ת מ כ ר י מ מ כ ר‬ ‫ו‪.‬‬ ‫למה לי אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה‬ ‫אן חד בכנעני וחד כהקדש‬
‫ל ע מ י ת ך א ׳ ק נ ד מיד‬ ‫ד מ ש מ ע אחיו ולא כנעני‪ :‬חד למעוטי‬ ‫בהא יכן ישראל דא״כ היי שיין ואפילו‬ ‫דבפ״ק‬ ‫תימה‬ ‫וצייב׳‪,‬‬
‫ע מ י ת ך א ד תונו א י ש א ת‬ ‫ב וא־ אתה מחזיר אונאה לכנעני לכנעני ‪ :‬מ א ל‬ ‫דפסחים גכ׳ בל יראד‬
‫כנעני וחד למעוטי הקדש‪ .‬מ א ו נ א ה ‪:‬‬ ‫אס תימצ׳ לומר שיקנה חליפין בישראל‬ ‫ממעטינז מחד לך של‬
‫ייקרא כד יד‬ ‫אחיו•‬
‫כמ״ד גזילו‪ .‬של כנער אסור בב׳יק‬
‫תונו איש אה אחיו נפקא חח אז בכנעני וחד‬ ‫ל‬
‫אחריב ושל גבוה ואע״ג‬
‫;‬
‫ולא י בעובד כוכבים ולא כלפרישית‬
‫בס׳ המזל בחרא )לף קיג‪ :!:‬אמרי‪.‬‬ ‫ב ה ק ד ש וצריכי ראי כתב רחמנא חח הוה‬ ‫לעיל מצי למימר ללא משתעי קרא‬
‫דהת• כתיב‪ -‬טובא לך‬
‫כולהו צריכי כדמפרש כפי‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫ודאי אי סבר גדלי של כנעני מוחר‬ ‫אמינא לכנעני הוא דאין לו אונאה ^ אבל‬ ‫אלא בקניני; הרגילין ימצייין כ ט ן בסף‬ ‫כל שעה וי״ל דהתם שייך‬
‫למעט שפיר אחיים וגבוה‬
‫)א‪,‬׳ גכ' משיכה לא ק נ י א‬ ‫תו לא אתא קרא למישרי אונאה אלא‬ ‫הקדש יש לי אונאה קמ״ל הניחא ‪°‬למ״ר‬ ‫ומשיכה ובהנך למדין ישראל ועובד‬ ‫מ ח ד לך אבי' הכא גבי גבוה‬
‫אהני‪ d) :‬תלכי• ד״ה דבר‬
‫וכי׳ טפ־ כשן• כ ה ק ד ש‬
‫למעטיה מדין קנייה וכיין ד א מ ר עובד‬ ‫גזילו י א ס ו י היינו דאצטריך קרא למישרי‬ ‫כוכבים זה מזה ועוד מפרש ר׳ ט ע מ א‬ ‫שייך טפי עמיתיה ואחוה‬
‫מבעוכד כוכבים ומיהו תימה‬
‫מבהדייני ובהדיוט וכי׳ לא‬ ‫כוכבים קנה במשיכה על כרחיך כ ד‬ ‫אונאה אלא אי סבר לה כמ״ר גדלו של כנעני‬ ‫דר׳ יוחנן ד מ ע ו ת קונות מגופיה דקרא‬ ‫גבי נויקי; בפי ד׳ והי‬
‫חחי‬ ‫יהא‬ ‫יוחנן סבירא ליה ד מ כ ס ף קח מ מ ע י ט‬
‫מותר אונאה מיבעיא אמרי אי סבי לח במ״ר‬ ‫דאו קנה מיד עמיחך דשתם קנין‬ ‫ממעטינ־ מ ח ד רעהו הקדש‬
‫ועובר כוכבים ואוי״‪ -‬דשאנ‪-‬‬
‫^ ^‪M6M‬־‬ ‫כסף‪:‬‬ ‫חתימה‬ ‫גרוטאוה‪.‬‬ ‫ליה‪:‬‬ ‫דקרא במעות כדכחיב )ירמיה לב!‬
‫גדלי מיתר על כוי־חיך כי" יוחנן ס ; ‪ /‬ל‬ ‫הונאה מנויקין דהונאה הוי‬
‫מוםיל רש‬ ‫יחזיר‪ .‬דמשיכה אינה קונה‪ :‬לים‬ ‫ה‬ ‫שדוח בכסף יקנו וכחיב מכסף מקנחו‬ ‫כעי־ גזל ואין סברא לפטור‬
‫המלח‪ .‬לעבודת כוכבים ביד ישראל‬
‫מיתיב׳ הלוקח י׳ גרוטאות מן העובד כוכבים‬ ‫דעובד‬ ‫מקרא‬ ‫בהקדש‬
‫משיכה בעובד כוכבים‬ ‫!ויקרא כה(»>‪ :‬ב מ ״ ד גזי הכנעני‬ ‫כוכבים גופיה ואייר‪1 .‬הריא‬
‫ק ו נ ה ‪ .‬אע״ג ד ל א י ה י נ ע כ י ״ ס‬ ‫אינה בטילה עולמית‪ :‬משיכה למה‬ ‫ומצא בה; עבודה כוכבים אם עח שלא נתן‬ ‫מותר‪ .‬פ ״ ה פלוגחא בהגוזל בחרא‬ ‫דפסחים‪ ,‬והא במנחות בפי‬
‫דמי לישראל‪ ,‬מלי משין מיניה‬
‫קנייה‪ .‬וכ; ישראל מעכו״ס‬ ‫לי‪ :‬מקח טעוה‪ .‬דלא ידע דאיח בה‬ ‫מעות משך יחזיי ואם משנת; מעות משך‬ ‫וב׳׳ק קיג‪:‬ן וכולה שמעמא ד ה ת ס מוכר‪,‬‬
‫רבי ישמעאל <דף ס״זן‬
‫ה‬
‫גרסינן א ב י הכא תר׳‬
‫ע״‪ :‬ע א ‪ .‬ד ב י תורה מ ע ו ת‬ ‫עבודה כוכבים הלכך מצי למיהדר‬ ‫ייייך הנאה י לים המלח ואי אמיר‪ .‬מעות קונות‬ ‫ד א ס ו י ובהפקעת הלואתי פליג׳ אבל‬ ‫עריסותיכם כתיב חד בד־‬
‫ק ו נ ו ת ‪ .‬מניין ש ״ ; מעיל‪.‬‬ ‫שיעוד עיסת מדבר •חד‬
‫צמוכ־ אי; אחד מהם יכיל‬ ‫ביה‪ :‬רישא איכא מקח טעוח סיפא‬ ‫משיכה ל״ל הבא במאי עםקינ; שקיבל עליו‬ ‫בפרק ד׳ מיתית ןסנהלרין לף נז‪.‬ו‬ ‫עריסותיכם ולא של עובד‬
‫מהקדש‬ ‫דגמרינן‬ ‫לחזור‪.‬‬ ‫ליכא מקח טעות‪ .‬נ ח מ י ה ‪ :‬רישא‬
‫דכתיי ונתן הבשן• וקס ל׳‬ ‫לחי; בחיני ישיאל א־ הכי מעות למה לי הכי‬ ‫תניא גזל וגנב וכן יפה תיאר ישראל‬ ‫כוכבים עריסותיכם ולא של‬
‫וסיפא מקח טעות‪ .‬ומדינא מצי מהדר‬ ‫הקדש והיינו כמי בפסחים‬
‫•׳חייייי פ‪ :‬ק‪ :‬יחימ־ בלוקח‬ ‫קאיןר אע״פ שנתי מעות אי משיך אי; ואי‬ ‫בכנעני מ ו ת י ובפי המקבל )י״מ לךי‬ ‫ובהדיא דרשינן בחולין פרק‬
‫מ; ההדייט עריבי‪ :‬פ א י ‪. .‬‬ ‫ביה נמי בסיפא ימיהי רבנן גזרי כיון‬ ‫קיא‪ !:‬נמ׳ אמר חד למישרי גדלי של‬ ‫ראשיה הג‪ :‬מחד עייסותיכב‬
‫ג ר ו ט א ו ת ‪ .‬שביי כספיס ; ע י ­‬ ‫לא לא אי הכי קשיא רישא אמר אביי רישא‬ ‫ובפרק‬ ‫עריסותיכם‬ ‫כדי‬
‫נן ע א ‪ . :‬א ב ע ד ש ל א נתל‬ ‫דיהיב זוז* והדר שקיל להו מיחד‬ ‫מ ע נ י יחל למישר׳ עושקי גבי רעיך‬
‫מ ע ו ת מ ש ך י ח ז י ר ‪ .‬לעבו״ה‬ ‫כמוכר עבודה כוכבים ורישא דלא‬
‫רבא‬ ‫ליה‬ ‫אמר‬ ‫טעות‬ ‫מקה‬ ‫חאיכא‬ ‫משים‬ ‫השוכר את הפועליכ גב־‬
‫ואחיך יא״ה וגזל הכנעני ה י ט שרי‬ ‫אכילת פועל משמע מ ח ד‬
‫יינטלנה ימח־ ‪ :‬־ אס ירצה‬
‫יהיב זוזי ו ט מ ה ד ר לה לא מידי שקיל‬ ‫רישא משום חאיכא מקח טעות סיפא ליכא‬ ‫הכחיב יייקרי! פז י וחשב עם קונהו‬ ‫ריעך ממעטינן הקרש ועובד‬
‫יקחנה ממי‪ .:.‬יאע״ג דמשן לא‬ ‫כוכביכ וצריך לתר׳; כמו‬
‫אמרינז עיילת כיכניס ש‪:‬‬ ‫לא מ י ח ד כעבודח כוכבים ביד ישראל‬ ‫מקד‪ ,‬טעות אלא אמר רבא רישא וסיפא מקה‬ ‫ובכנענ* שהוא תחת ידך משמעי‬ ‫שתירצנ־ מ י ע ה ו ובההוא‬
‫ישראל היא ואינה בטלה‪ ,‬להא‬
‫משיכה בטעות היא׳ ללא ילע‬ ‫ומשים הבי נ ק ט מתן מעוה א ע ״ ג‬ ‫טעות רישא דלא יהיב זוז• לא מיחזי כעבודת‬ ‫דאי אין מחה ידי מ׳ צייה לפי שנים‬ ‫דמנחות למא־ דפטר מידיה‬

‫שיש בהן ענידת כוכביה !שם‬

‫נ‪ :‬ללא קנייה ילא מיחייי‬
‫דקיבל עליו לדון בדיני ישראל‪ :‬דלא‬ ‫כוכבים ביח ישחאל סיפא חיהיב זוז• מיחזי‬ ‫שעבר >היובל י״ל היכא דאיכא חלול‬ ‫נ‬
‫העוב‬ ‫ידוה‬

‫לבערה ! ש כ ע א ‪ .‬י ו ל י ך‬ ‫הוה ידע‪ .‬דאיה בהו עבודה כוכבים‬ ‫השם ודאי אשור יכי שריה היכא דאית‬ ‫כוכבים משמע דנפיק מ ח ד‬
‫דגנך ולמאי דפטר במירוח‬
‫ה נ א ה ל י ם ה מ ל ח ‪ .‬ואין‬ ‫ד ה א לא יהיב זוזי דלימא איבע׳ לעיוני‬ ‫ליה לאישתמוט׳ וגזל ממני בעלילה‬
‫רשאי להחזירה לעכי״ס יליטוי‬ ‫יישא מקר טעות דלא יחע חהא לא יהיב ליה‬ ‫הקדש ומחייב במידות עובד‬
‫דמשיכה‬ ‫ואע״ג‬ ‫מעותיי‬ ‫ד ס ח ס חגר לא מעיין עד שעה מחן‬ ‫או בכמה עניינים‪ :‬ו א י א מ י ת מ ע ו ת‬ ‫כוכבים צריך טעם מ״ש‬
‫נטעיר‪ .‬היא• כיון דיהב דמי‬ ‫מ ע ו ח ‪ :‬איבעי לעיוני‪ .‬ומדלא עיין‬
‫זוזי סיפא לאו מקח טעות הוא דכיו; חיהיב‬ ‫‪8‬‬ ‫דמסברא ממעט־ מ ח ד דגנך‬
‫קונות משיכה ל מ ה י ‪ .‬חימה דבפ׳‬ ‫כמו בכיי דיכתא‪ :‬נ! אבל‬
‫כ׳ הדר שקלינהי מיחד כמחן‬
‫אחולי אחיל והר משיכחו משיכה‬ ‫והדר‬ ‫זוז• כ׳ קא משיך איבעי לעיוני‬ ‫בחרא דע״ז <לף עא‪ ,:‬מייח׳ הך‬ ‫הקרש יש לי אונאה אע״ג‬
‫דמזבן ‪...:! aw‬‬
‫אמר‪ .‬לעולם‬ ‫רב אשי‬ ‫גמורה‪:‬‬ ‫מימשך רב אשי אמר מדרישא משיכה אינה‬ ‫ברייחא למידק איפכא מרישא ד ק א מ ר‬ ‫דהקרש שוה מנה שחללו על‬
‫שוה פרוטה מחולל היינו‬
‫בשלא קיבל עליו לדון בדיני ישראל‬ ‫קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה ואיידי התנא‬ ‫ואי אמרה משיכה בעובד כיכביס‬ ‫במתכיי־ אבל בטעוה הו״א‬
‫דיש אונאה‪ .‬כייר• כתופי‬
‫רבי‪ •:‬גרשום והמשך(‬ ‫ולא קשיא סיפא לר׳ אושעיא ידקאמרמ‬ ‫רישא משך תנא סיפא נמ׳ משך רבינא אמר‬ ‫קונה אמאי י ח ד י ואומר ר״י ד ה מ ק ש ה‬
‫כ״׳‪ :‬גן ה״ק אס עד שלא נתן‬
‫הכ־ לעמיה‪:‬־ בכסף ולעובד‬ ‫אי מ ע ו ת קונות משיכה ל״ל משיכה‬ ‫מהסיפא משיכה קונה רישא ז נמי משיכה קונה‬ ‫סובר הכא יהחם דחריייהי בעינן‬ ‫וכי׳ כ״ מצאתי בם״י וז״ל‬
‫כוכבים ב מ ש י כ ה ‪ .‬מ ש ו ם הכי‬ ‫לאי לוקא דמדרישא משיכה אינה‬ ‫תוס׳ חיצוניות אס לא נתן‬
‫א י צ ט ר י י למיכתב לעמיתך‬ ‫בכנעני משיכה ומעות והשתא ניחא ורישא ג! הבי קאמח אם לא נתן ולא משך יחזור‬ ‫מעות ולא משך יחזור דהכי‬
‫דעמיתך בכסה ולא לעובד‬ ‫קונה רקתני יחזיר י‪ 1‬סיפא נכר משיכה‬ ‫ליה הכה והתם רישא וסיפא‪:‬‬
‫בוככיב ו מ ה פ י י ו ש מ ע ת א‬
‫מאי יחזוי יחזור בדברים קםיר יי י דברים יש‬ ‫משמע אב הוא עד שלא נתן‬
‫אינה קונה‪ :‬רבינא אמר מדסיפא‬ ‫הכי* ק א מ ״ אע״פ שנת; מ ע ו ת א*‬ ‫וגב עד שלא משך שלא‬
‫ד ־ י צ ח י אלא א׳ סכר‬
‫משיכה קונה כוי‪ .‬וכגון שקיבל עליו‬
‫בהם משום מחוסרי אמנה וחני מילי ישחאל‬ ‫עשה לא משיכה ולא כסף‬
‫י ד כ ‪ -‬״ ‪ -‬לקיש כי׳ א״כ‬ ‫משך אי‪ :‬א׳ ל א מישי לא‪.‬‬ ‫כתוב‬ ‫וכי׳ וכן‬ ‫יחזיי‬
‫ל ע מ י ת ך מא־ אתא למעוט״‬ ‫לדון בליני ישראל‪ .‬וקסבר האי תנא‬ ‫מישראל דקיימי בדבורייהו אבל ישראל מעובד‬ ‫וא״ת והא איכא מי שפרע יש לומר‬ ‫בתוספות לקמן דף י״ד‪:‬‬
‫ביו־ דתרויייהי כ מ ש י כ ה ‪:‬‬
‫ו ח ד למעוט־ ה ק י ש ‪ .‬שלא‬ ‫דאיצטריך למימר דאין צריך לעמוד‬ ‫כוכבים דאינה־ לא קיימי בדבירייהו לא‪:‬‬ ‫כשקבל עליי לדו; בדיני ישראל ומי‬
‫וו לעולם וביי סיפא ‪ :‬מ י‬
‫משיכה אינה קונה אלא מת;‬
‫כח‬ ‫תהא‬ ‫לא‬ ‫תאמי‬ ‫כוכבים‪:‬‬ ‫העובד‬ ‫עם‬ ‫בדיבורו‬ ‫מתני'‬ ‫שפרע אין זה דין א״נ כמי שמפרש‬ ‫מעור ואיירי דתנא רישא‬
‫ה ד י ו ט חמיר מ ה ק ד ש קמ״ל‬ ‫ע‬ ‫ס(‬
‫מ ש ד דאשמועינן דמשיכד‬
‫ל ע מ י ת ך ולא ל ה ק ד ש ‪ :‬גזלו‬ ‫ד ק ס ב ר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה‪ .‬א כ חיזר בדיבורו‪:‬‬ ‫ר״ת בפרק הזהב )י״ר‪ .‬מז‪ >:‬דלענין יוקרא וזולה 'צריך מ ׳ שפרע‬
‫אינה קונה תנא נמ׳ סיפא‬
‫אסור‪ .‬י ע ו ב ד כוכבי‪ :;:‬א׳‬ ‫מתני׳‬ ‫אבל לא במקום שמפסיד לגמרי ואע״ג דבסמוך מפורש משוס דברים‬ ‫משך ע״כ‪» :‬ו ראייה ל‪-‬״ל‬
‫ס ב י ל ד כ מ א ז ו א מ י גזלו‬
‫מ ו ת ־ ולא איצטריך לעמיתך‬
‫בעלמא אי הוה בהי משוס מחוסרי א מ נ ה היה נאסר משוס דמחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל יאביי לא חייש למיחזי עבודה כוכבים‬ ‫וכו׳ נ״א בס״־ וא״ת לר״ל‬
‫‪19‬‬ ‫דאמד משיכה מפורשת מ;‬
‫לאונאה על כרתיך אמימר‬ ‫מבישראל‪:‬‬ ‫ביד ישראל ועוד דכאן לא מיחד כלל כיון דמי שפרע ליכא כדפרישיח וניכה נמי משיס מחוסרי אמנה בעובד כוכבים ט פ י‬ ‫התורד לא גמדיי שיקנה גב‬
‫ביב‪- -‬וחנן ־ ״ ל ד א מ ר‬
‫ר ב י ו * ייה־ב זוי׳ א‪-‬כע־ ל־ר לעיוני והי•‪ -‬ממשיך‪ .‬ואף על ג י דבשאר מקה ט ע ו ת לא אמריק הכי שאני לוקח גרוטאוח מיד‬ ‫כסף בהדיוט כמ־ בהקדש‬
‫ד ב י תורה מעור‪ .‬קונות‬
‫ומשיכה נמי תיקנו וכי׳‪:‬‬
‫והלב־ איצטריך ל ע מ י ת ך‬ ‫עובד כוכבים דאיבעי ליה לאסוקי א ד ע ח א ט פ י שמא יכ בהן עבודה כוכבים‪ :‬ר ב אשי א מ ר מדי־ישא מ ש י כ ה אינה‬
‫ה ל ע מ י ת י בכסף ו ל ע ו ב ד‬
‫קונה‪ .‬לפי מ ה שרגיל ר״ת לפסוק כר׳ יוחנן דאמר דבר תורה מ ע ו ת ק ו מ ה משוס דפסיק רבא בהחולץ )יבמות לף לז‪ .‬בכל דוכחא‬
‫(‬
‫כוכבים כ מ ש י ב ה ‪ :‬גרוטאות‪.‬‬
‫חתיכות בסר ק ט נ ו ת ‪ :‬יוליך‬ ‫כוותיה היכא דסליג עליה ריב לקיש בר מתלה קשה מכאן לרב אשי דהוא בחרא יותר מרבא סבר כריש לקיש דמשיכה מפורשת‬ ‫רבינו גרשום‬
‫הנאה לים המלה‪ ,‬ד ה ש ת א‬ ‫מן התורה מ ד ק א מ ר משיכה יעובד כוכבים לא קני אלמה דדרשינן לעמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף לאי כרב• יוחנן ה א‬ ‫לחזור בו‪ .‬הא ליכא למימר‬
‫ה ו ו י ״ של־ ואסיר לקיימה‬
‫אמר לעמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה יי׳׳ל דרכ אשי דהכא הדר ביה לגבי אמימר כדמוכח סרק בתרא ד מ ס כ ת ע״ז‬ ‫ד ה ש ת א גופו קנה בכסף‬
‫ברשותי ו א ס ו י די ל מ ו כ ר ה ‪:‬‬
‫כ ״ ש מ מ ו נ ו ‪ :‬ואימא‪ .‬מיד‬
‫א‪ -‬הכי קשיא רישא‪ .‬דאמא־‬ ‫)לף עא‪ .‬גבי הא דאמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה מ ד ע ד ה ר סרשאי משדרי פרדשני אהדדי ולא הדרי בהי ושקלו‬ ‫(‬ ‫עמיתך ב מ ש י כ ה ג־ידא מיד‬
‫יח־יר והא מ ש ־ והיה ןצריך[‬
‫ד ה ו י י י י י ב ה מ ל י ‪ : .‬דאיכא‬ ‫וטרי התם דיינה ודג אשי י ה ה י א מילתא ובסוף שמעתא מסקינ; ש״מ משיכה בעובד כוכבים קונה ש״מ וגס רבינא‬ ‫ע ו ב ־ כוכבים עה האיכא‬
‫תרתי בסף ו מ ש י כ ה ‪ :‬דומיא‬
‫מ ק ח ט ע ו ה ‪ .‬דדא ידע דהוה‬
‫מעור‪ .‬קונות‬ ‫חורה‬ ‫דבר‬ ‫דאמר‬ ‫לטעמיה‬ ‫יוחנן‬ ‫רבי‬ ‫אשי‬ ‫רב‬ ‫דעמיתך מ ה עמיתך ב ח ר א מקשה התם לרב אשי מ ד ר י י ייחין ציי לפן נח ולא קא״ל‬
‫בה־ עבויר‪ ,‬כוכבים‪ :‬י י ש א‬
‫ואנא‬ ‫במשיבה ולא במעות אף‬
‫וסיפא מ ק ח טעות‪ .‬ו מ ש י כ ה קונד שקבל י ד ו ן בדיני ישראל‪ :‬ו א ב ״ אמר לך‪ .‬לעולב כ ד א מ י נ א י י ש א דאיבא מ ק ה טעור‪ .‬ד א ע ״ ג‬ ‫עובד כוכבים בחהא ב מ ע ו ת ולא ב מ ש י כ ד ‪ .‬ו כ ד א מ י ־ י ע י ב ־ כוכביב כ ל י ב י ל לא דאיני קונה ס י ש י א י לא במשיבד‪ .‬ולא בכסח‪:‬‬
‫ד מ ש ־ כיי־ דאבה• לא י ד י ב זוזי לא דק אי הוי בהו עבודת כוכבים אי לא הלכך י ח ד ־ ‪ :‬וסיפא לאו מ ק ה טעות‪ .‬יכיי־ דיהב זיז‪ -‬והדר‬ ‫אמל׳ לאו ק״ו הוא‪ .‬ל ג ו פ ו ־ישראל קנד בכסף בייש מ מ ו נ ו ב ה מ ת ו ןע״ב שיי־ ל ע ״ א ‪ :‬ו ד א מ י מ ־ דאמר‪ .‬כבבא מ צ י ע א מ ש י כ ה‬
‫(‬
‫‪:‬‬
‫מ ש י ע־ונ־ עיי‪ :‬ןומדלא עיין[ א ח י ל ׳ אחיל ולא היי מ ק ח ט ע ו ת ‪ :‬מאי • ח ז י ‪ -‬הא לא מ ש ך כדום‪ :‬׳חזי־ ב ־ ב י י • מתנא־ הקנאה‪.‬‬ ‫כעובד כ ו כ ב י • קונה הניחא א־ סבר לה כ ־ יוחנן ד א כ ר ד ב י תורה מעור‪ ,‬קונו־ ‪-‬עראי' מ י ש ר א ל ילא מ ש י י ך ‪ .‬מתי־׳ י ה‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫־ד‪.‬‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫‪ r‬א מיי׳ פ ״ ה מהלכות‬ ‫ואנא כריש לקיש כןבירא לי שמע מינה לרב אשי גופיה כשהיה אומר‬ ‫מ ת נ י ׳ כל הקדשים שקדם מום קבוט להקדשן‪ .‬שהיה להס מ ו ס‬ ‫‪ (6‬חולין קל‪ .‬ממורה י‪ :‬לג‪,:‬‬
‫נכיריה הלכה ת‪:‬‬ ‫ב( חולין שס‪ ,‬ג( ןטעות יכן‬
‫י ד ב מי״ פייט מהלכות‬ ‫מתחלה משיכה אינו קונה לאו משוס לסבר לה כריש לקיש דלעולס‬ ‫קבוע והקלישן להמכר ולהביא מ ל מ י ה ס קרבן למזבח‪ :‬חייבין בבכורה‪.‬‬ ‫כמשנה שבמשניות ליתא גס‬
‫בכורים הלכה כ‪:‬‬ ‫כרבי יוחנן סבירא ליה לפיכך כי הקשה לו מ ה ה י א לבן נח לא רצה‬ ‫לאחר פליונן אס יללו‪ :‬ובמחנות‪ .‬זרוע לחיים וקיבה כחולין גמורין‪:‬‬ ‫במילין קל‪ .‬ליתא(‪ ,‬י ( ! מ מ ו ר ה‬
‫ט ו ג מיי׳ פ ״ א מהלכות‬ ‫לא‪ ,[:‬ה( ]לקמן כה‪ .‬חולין‬
‫מעילה הלכה ט ‪:‬‬
‫להקשות מ ה ה י א ללבר תורה מעות קונות יז ללעולס לעמיתך ולעובל‬ ‫ויולאץ לחולין‪ .‬בפליונן לגמרי ליגזז וליעבל כחולין ג ד ל י משום‬ ‫קלה‪ ,[.‬י( צ׳׳ל אלעזר‪ ,‬ז( צ״ק‬
‫ד ןמי" פ״א מהלכות אסירי‬ ‫כוכבים בכסף ולענין אונאה אתא‬ ‫ל מ ע י ק ר א לא חיילא עלייהו קלושה‬ ‫מ״ו‪,‬ח(צ״צהני‪,‬מ(]ועי׳תוס׳‬
‫מזבח הלכה יא‪:1‬‬ ‫מנחות לו‪ .‬ל ״ ה אמר דנה[‪,‬‬
‫לעמיתך כמאן ראמר גזל הכנעני‬ ‫מ ת נ י ׳ ‪ 6‬י כ ל הקדשים שקחם מום קבוע‬ ‫ח מ ו ר ה ‪ :‬והשוחט! בחוץ פטור‪ .‬אפי׳‬
‫ט ד ה מיי־ פ ״ א מהלכות‬ ‫י( ליבא הבא צ״ק‪ ,‬כ( ]צ״ל‬
‫חמורה הלכה יג‪:‬‬ ‫אסור ללמאן ל א מ ר גזל הכנעני‬ ‫א‬ ‫קודם פדיון לאפי׳ ה ר מומן קל כגון‬ ‫ונלקה ליי במתני׳[‪ ,‬ל( אשכחן‪,‬‬
‫•ו ו מיי׳ פ ״ א מהלכית‬
‫להקדשן ונפדו חייבי‪ ,‬בבכורה ‪ 5‬ו ב מ ת נ ו ת‬ ‫מ ( ‪ 1‬נ נ ״ מ ש ס א י ת א במוברין[‪,‬‬
‫כלאמרינן‬ ‫איצטריך‬ ‫לא‬ ‫מומר‬ ‫דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב‬
‫איסורי מונח הלכה יא‪:‬‬ ‫׳ויוצאיז לחולק ליגזז ו ש י ע ב ד וי[ ולדן וחלבן‬ ‫נ( ואפשר ללריש לעמיתך‬
‫•ה ־ מיי׳ ס ״ א מהלכות‬ ‫לעיל ואף על גב לאמרינן בהזהב‬ ‫ה‬
‫השוחטן בחוץ הכא ס ט ו ר משוס דלא‬ ‫ולעובר ט כ נ י ס נכסף ילעמיחן‬
‫מעיצה הלכה ט ‪:‬‬ ‫)כ״מ לף מח‪ (.‬קרא ומתני׳ מסייע‬
‫מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור ואין‬ ‫חלה עליהן מחחילה קדושה כל כך‪:‬‬ ‫צ״ק‪ ,‬ס( שייך ללף יג‪,:‬‬
‫• ט ‪ n‬מיי׳ ס ״ ה מהלכות‬
‫נכוריה הלכה ח‪:‬‬ ‫לריש לקיש היינו לכאורה אבל אפשר‬ ‫עושין חמורה *‪ 1‬יואם מתו יפדו יחוץ מן‬ ‫ואין טושין חמורה‪ .‬מפרש בגמ׳ נע״בן‪:‬‬
‫»( ליהיא לישראל צ׳׳ק‪,‬‬
‫פ( ללמי צ׳׳ק‪ (5 ,‬ע״כ שייך‬
‫ח‬ ‫נ(‬
‫ט !מיי׳ פ ״ א מהל׳ איסורי‬ ‫לשנויי לקרא שפיר אליבא לרבי‬ ‫הבכור ומן המעשר ו כ ל שקדם הקדשן את‬ ‫ואם מחו‪ .‬קודם פדיונן יפדו להאכילן‬ ‫לעיל‪ ,‬ק( ]צ״ל נויא מילתא טפי‬
‫המזבח הלכה יאן‪:‬‬ ‫שביק תמיס ומקלש בעלי‬
‫י ןמיי׳ פ ״ ג מהל׳ ממירה‬
‫יוחנן ומתני׳ לנתנה לבלן מ ע ל הוה‬ ‫מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן‬ ‫לכלבים דאין קדושתן חמורה ומו‬ ‫מימין הגה׳׳ה[‪,‬‬
‫הל׳ ד!‪:‬‬ ‫מ ו ק מ י ליה ר׳ יוחנן בבלן עובל כוכבים‬ ‫נולד להן מום קבוע ג י)להקדשן( ונפדו פטורין‬ ‫קמ׳׳ל דגרעי משאר קדשים שאין נפדין‬
‫ב כ מיי׳ פ״א מהלכיח‬
‫וההיא מ ח נ ה לספר בישראל ולכך‬ ‫מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין‬ ‫אלא מיין שיוכלו לעמוד בפני הכהן‬
‫בכירות הלכה ה‪:‬‬
‫מ ע ל א ע ״ ג ללא משך ל מ ע ו ח קונוח‬ ‫בשעת הערכתן דכתיב )ויקרא ‪(0‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ליגזז וליעבד ״ ‪ 2‬ו ל ד ן וחלבן אסור לאחר‬ ‫)א( רש״• ל׳יה והשיחטן‬
‫וא״ת ומאי סייעחא לריש לקיש הא‬ ‫ו ה ע מ י ד )הכהן( אמ ה ב ה מ ה וגו׳‬
‫מוסף יש״י‬ ‫פדיונן » והשוחטן בחוץ חייב ־ועושין תמורה‬ ‫נחון כוי נ מ ס כ ת ז ב ח י ם ד ף‬
‫איהו מוקי הך מ ח נ ה לספר בספר‬ ‫והדר ו ה ע ד ך )אותה( הכהן ו ג ר ‪ :‬חון‬ ‫קיב‪:‬‬
‫כל הקדשים שקדם מום‬ ‫עובל כוכבים הכי נמי מצי לאוקומי‬ ‫ואם מתו יקברו‪ :‬ג מ ׳ טעמא דנפדו הא לא‬ ‫מן הבכור והמעשר‪ .‬שאפילו במומן‬
‫ק ב ו ע כ ו י ‪ .‬ראה פיריש כל‬
‫משנה זי בחילין קל ע׳׳א‬ ‫ההיא לבלן בעובל כוכבים ואור״ח‬ ‫נפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות קםבר‬ ‫חלה עליהן קדושה חמורה דבכור רחם‬
‫כאריכה‪ .‬ק ד ו ש ת ד מ י ם‬ ‫משוס לבלן מ ש מ ע ט פ י לאיירי בישראל‬ ‫= קדושת דמים מרחה מן הבכורה ומן‬ ‫מקדשו ובמעשר כחיב )שס> לא יבקר‬ ‫רבינו גרשום‬
‫מ ד ה ה מ י ה ב כ ו ר ה ‪ .‬דאק‬ ‫בבכורה‬ ‫ו נ פ ד ו חייבים‬
‫קדישה חלה על קדושה ‪ :‬ה ו ל י י‬ ‫לומיא לנחנה לחצירו לקתני הוא‬ ‫המתנות‪ :‬ויוצאין לחולין וכוי‪ :‬טעמא דנפדו‬ ‫בין טוב לרע ד מ ש מ ע בין מ ם בין בעל‬ ‫ומתנות‪ .‬הזרוע והלחיים‬
‫מעל וחבירו לא מעל מ ש מ ע חבירו‬ ‫הא לא נפדו אסירי בגיזה ועבודה ה י מסייע‬ ‫מוס קדוש טוב חם ר ע בעל מ ו ם ‪:‬‬ ‫ו ה ק ב ה דכיון ד מ ו ם קדם‬
‫ל ה ק ד ש ונפדו כ ח ו ל י ן דמו‪:‬‬
‫ישראל לבר מעילה הוא ולוקא בלן‬ ‫ליה לרבי יי אליעזר דאמר <‪ 1‬קדשי בדק‬ ‫מום טובר‪ .‬כמאן דליחיה ד מ י וחלה‬ ‫ויוצאין ל ח ו ל י ן להיגזז‬
‫ללא מ ח ס ר א משיכה כלמסייס בההיא‬ ‫עליהן קדושה‪ :‬פטור מן הבכורה‪.‬‬ ‫וליעבד‪ .‬א ע ״ ג ד ש א ר פסולי‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫הבית אם ורק בגיזה ועבודה אמרי לא‬ ‫ה מ ו ק ד ש י ן אסירי בגיזה‬
‫משנה לפי שאומר לו הרי מרחץ לפניך‬ ‫מפרש בגמרא נטי‪ :[.‬ואין יוצאין כוי‪.‬‬
‫‪ [6‬ואם מתו יפד־‪ .‬דכיון‬
‫הכנס‪ ,‬ורחוץ אבל ס פ ר רומיא לבלן‬
‫בקדושה‬ ‫קדושת דמים למזבח הוא דמיחלפא‬ ‫ו ע ב ו ד ה כיון ד מ ו ם קדם‬
‫דאי; בדם אלא קדושת‬ ‫שאפי׳ לאחר פדיונן אסולין ‪)0‬בהנאה(‬ ‫ל ה ק ד ש מ ו ת ר י ן ‪ :‬וולדן‬
‫רמים שמתו פודין אותם‬
‫להיינו ס פ ר ישראל לא מעל על למשיך‬ ‫הגוף למזבח גזרו בהו רבנן אבל קדשי בדק‬ ‫בגיזה ועבודה כדמפרש בגמרא ‪:[C]0‬‬ ‫ו ח ל ב ן מותר ל א ח ר פדיונן‪.‬‬
‫להאכיל; לכלבים וקשה‬ ‫להכי ]מותר[ הנאתו ל א ה ד‬
‫לל״־ מהא דאסריני בפי‬ ‫ולא א מ ר רבא קרא ומחני׳ מסייע ליה‬ ‫הבית לא‪ :‬ילדן וחלבן מותר כוי‪ :‬חיכי‬ ‫ולדן וחלבן אסור כוי‪ .‬מפרש בגמרא‬ ‫ד א ע ״ ג דאיעבר‬ ‫פדיונן‬
‫כל שעה האוכל חמץ של‬ ‫לריש לקיש לפי שיסבור כמוחו ת ל ע‬ ‫דמי אילימא דאיעבר ואתיליד לאחר פדיונן‬ ‫נטו‪ [:‬כשנחעברו קודם פדיונן וילדו לאחר‬ ‫לפני פדיונן כיון ד‪-‬ליד‬
‫הקדש בשוגג מעל וי״א לא‬ ‫ל א ח ר פדיונן מ ו ת ו בלא‬
‫מ ע ל ומפרש התם דפליגי‬ ‫לרבא גופיה הוא ל פ ס ק כר׳ יוחנן‬ ‫פשיטא חולין נינהו אלא דאיעבר לפני פדיונן‬ ‫פדיונן‪ :‬והשוחטן בחון‪ .‬קודם פדיונן‪:‬‬ ‫פ ד י י ה ‪ :‬ו ה ש ו ח ט ן בחח‪ .‬חוץ‬
‫באם פודי; את הקדשים‬ ‫לגבי ריש לקיש בכל לוכחא בר מתלת‬ ‫חייב‪ .‬כרח‪ .‬ובגמרא ‪1‬טז‪ [.‬מפרש בדוקין‬
‫להאכיל; לכלבי• אלמא‬
‫ואתיליד ל א ח י פדיונן הא לפני פדיונן אסירי‬ ‫ל ע ז ר ד ‪ :‬ואין ע ו ש י ן תמורה‪.‬‬
‫אפיי קודם פדיונן‪ :‬חוץ‬
‫אפיי בקדושה דמים איכא‬ ‫וכי ח י מ א שאני הכא דתניא כוותיה‬ ‫נפריז‬ ‫שבעין דראוין הן לפנים ואליבא‬ ‫מ ן הבכור ו ה מ ע ש ר ‪ .‬ד א ע ״ ג‬
‫סייד התם אי; פודיז הקדש‬ ‫והא ה ח ס חשיב חלא מילחא לריש‬ ‫דרבי עקיבא ד א מ ר אס עלו לא ירדו‬ ‫ןדקבע דם ן ]נ ״ל דקהם[‬
‫להאכיל; לכלבים ואומרים‬ ‫םום ק ב ו ע ל ה ק ד י ש ן ‪ :‬ונפדו‪.‬‬
‫דס״ל לכ״ע דמדאורייתא‬ ‫לקיש ל ח ט א כווחיה ואי אפשר לומר להנהו חלחא גרסינהו בהלי‬ ‫אבל בשאר מומין לא דאמרינן )* במסכח יומא )לף ס;‪ >:‬הראוי‬
‫מ ״ מ דינן כקהשין ופטוהין‬
‫פודין הקרשים להאכילן‬ ‫הללי ואכחי איכא טובא לבפרק בהמה ה מ ק ש ה וחולין עז‪ (.‬גבי גילין‬ ‫לאהל מ ו ע ד חייבין עליו אי לא לא‪ :‬יקברו‪ .‬ואין נפדין רבעי ה ע מ ד ה‬ ‫מן הבכורה והמתנות משום‬
‫לכלבים כדקתני הכא אם‬
‫שסופן להקשות מ ש מ ע ללוקא ק א מ ר רבא ״(תני תלת ותו לא והא‬ ‫והערכה‪ :‬ג מ ׳ טטמא דנפדין‪ .‬ארישא קאי‪ :‬קדושת דמים‪ .‬פטורה‬ ‫ד ק ד ו ש ת ן באה מ א י ל י ה והוו‬
‫מתו יפדו אבל מדרבנ־ איכא‬
‫קהושת הגוף‪ .‬ואי אמרת‬
‫פלוגתא דאיכא מייד אין‬ ‫לפליגי ר׳ יוחנן וריש לקיש פ ״ ק לסנהלרין <לף טו‪ (.‬גבי כל הקולם‬ ‫מן הבכורה כקדושת הגוף דמפרש לקמן נטו‪ [.‬מקראי ד פ ט ו ר ה מבכורה‬ ‫ככור היאך יובל לקדם מום‬
‫פודי‪ :‬אעפ־׳י שיש בהם‬
‫להורגו זכה ותניא כלריש לקיש ל ה ת ס אליבא לרבי אליעזר פליגי והלכה‬ ‫ו מ מ ת נ ו ת ‪ :‬קדשי בדק הביס כוי‪ .‬והני כקדשי בדק הבית דמו ד ה ס‬ ‫ל ה ק ה י ש ו והלא ק ד ו ש ת ו‬
‫קדושת דמים‪ :‬בן ו ה ש ו ח ט ;‬
‫מ ר ח ם כגוי ש ה ו מ ם במעי‬
‫כחוץ חייב כ י ה ‪ .‬ואייה‬ ‫כרבנן ו פ ״ ק ל מ ס כ ת ע״ז )לף ו ‪ :‬גבי נשא ונתן לתניא בברייתא‬ ‫עצמן לא הוקדשו ממחילה אלא לדמיהן‪ :‬לא‪ .‬תסייעיה ממתניתין‬
‫(‬
‫א מ ו קודם ש י ק ד ש ו יציאת‬
‫אמא־ חייב מ ש ו ם שוחט‬
‫קדשים בחוץ והא קרינ;‬ ‫כריש לקיש ור׳ יוחנן סבר כתנא למתני׳ גבי ה א לתנן לפני חגיהם של‬ ‫דקדושת דמים למזבח הוא דהוקדשו לשם כן שיהיו ה ד מ י ם ק ד ב י ן למזבח‬ ‫ה ר ח ם ‪ :‬ק ד ו ש ה דמים מ ד ה ה‬
‫מ ן ה ב כ ו ר ה ו מ ן המתנות‪.‬‬
‫ביה ראו־ לפתח אהל מועד‬ ‫עובלי כוכבים אסור לאחריהן מוחר ומפרש נשא ונחן איכא בינייהו‬ ‫והתם הוא דאסור בגיזה ועבודה משוס דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח‪:‬‬
‫וליכא וא־ר״י דמייר־ ברוקי׳‬ ‫דביון דקהם מום קבוע‬
‫שבעי׳ ואליבא דר״ע‪ .‬תופ׳‬ ‫ומיהו יש ללחות ראיה לרבא כיון לריש לקיש לאי משמיה לנפשיה‬ ‫הא‪ .‬ולדות שנולדו לפני פדיונן אסורין בהנאה בלא פדייה ומיקרב‬ ‫ל ה ק ד ש ן ה ה ו א ה ק ד ש לא‬
‫הוי אלא ק ד ו ש ת דמים‬
‫חיצוניות‪ :‬ג[ קדשי בדק‬ ‫אמר אלא משוס ר׳ אושעיא כראמר לעיל א מ ר ריש לקיש משוס רבי‬ ‫לא קרבי ד מ כ ח קדושה ד ח ר ה אתו ד א מ ס לא הוקדשה למזבח‪:‬‬
‫הבית אסירי‪ :‬בגיזה ועבודה‪.‬‬ ‫בדמיהן‬ ‫שימכרו ויביא‬
‫אושעיא ישראל שנתן מ ע ו ת לעובל כוכבים בבהמה בליניהן ומפרש‬ ‫נפדין‬ ‫קרשים‪ .‬ואפי׳ הכי אי לא‬
‫ואייר‪ .‬פשיטא כיון דקדושין‬
‫הן ״ ״ ל שיאפי׳ קנה הגיזה‬ ‫בליניהן ש פ ס ק ה להן חורה מיל עמיחך במשיכה הא לעובל כוכבים בכסף בכי האי גוונא לא איירי רבא לפסוק כר׳ יוחנן לגבי ריש לקיש‬ ‫מ פ ד ו פטורין מן הבכורה‬
‫והעבודה מ; הקרש ועוד‬ ‫ו מ ן ה מ ת נ ו ת ‪ :‬ק ד ש י בדק‬
‫שמעתי מ מ ד ״ ש דמ־יר־‬
‫בלבר שהיה ריש לקיש אומר בשם רבוחיו כרמפרש פ ״ ב לחולין <לף כט‪ (:‬בההיא לאין שחיטה אלא לבסוף לאמר ר״ל משום לוי שבא וסליג‬ ‫הבית‪ .‬ק ד ו ש ת דמים נינהו‬
‫עליה ר׳ יוחנן ורבא גופיה סבר כריש לקיש בפרק ממיל נשחט )פסחים סג‪ (.‬ובפרק שני לזבחים )לף ל‪ .‬ומיהו אשכחן אמר רבא אמר רב‬ ‫ש י מ כ ר ו לצורך תיקון בהק‬
‫(‬
‫ה ב י ת ‪ :‬אסיהי בגיזה ועבודה‪.‬‬
‫ואי־ איסור הנאה בהקדש‬ ‫הונא מכור לי באלו קנה כר ומפרש הש״ס לסבר כר׳ יוחנן ל א מ ר לבר חורה מ ע ו ח קונות ונראה לרבה גרס ולא רבא לרבא לא ראה‬ ‫קודם פדיונן‪ :‬אמהי לא‪.‬‬
‫פתור‪ .‬מ ש ו ה פרוטה‪ .‬תוס‬ ‫רב הונא מעולם לאף רב יהורה לא ר א ה ו » כלאמרינן בקלושין )לף עב‪ !:‬יום שמת רב יהולה נולל רבא וכשמת רב יהולה כבר נ פ ט ר רב‬ ‫מ י ה א לא מסייעא ליה‬
‫חיצוניות‪ :‬ין דדבר תורד‬ ‫לר׳ אליעזר ההיינו ט ע מ א‬
‫מעות קונות דלעולפ וכר‬
‫הונא מ ל א מ ר ב מ ״ ק )לף יז‪ >.‬גברא רבא כרב יהולה '(ליכא ללשרי לך ורב הונא גלול הי׳ אפילו משמואל רבו של רב יהולה מ ל א מ ר ב ד ש‬ ‫דתנא דמהני׳ דאסר להו‬
‫!•ת‬ ‫ד רב‬ ‫גיטין )לף ה‪ (.‬בעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו ג ט ועול יש ללקלק להלכתא כר׳ יוחנן ל מ ע ו ת קונות לבר מורה מ ר א מ ר וכן‬ ‫בגיזה ועבודה כי לא‬
‫דר״־ מעות קונות וסבר‬ ‫‪5‬‬ ‫ניפהו מ ש ו ם ד ה נ י ש ה ו ק ה ש ו‬
‫אמר רב נחמן לבר תורה מעות קונות י ו פ ס ק לוי כ מ ת מ ׳ וקי״ל כוותיה בליני והא ל א מ ר פ ״ ק לקילושין )לף י ל ‪ :‬גבי עבל עברי הנמכר‬
‫(‬
‫־לעמיתך ולעובד כוכבים‬ ‫ב מ ו מ ן ק ד ו ש ת דמים ל מ ז ב ח‬
‫בכסח ולעמיתך דריש לעד;‬ ‫לעובל כוכבים ל(עו‪3‬ל כוכבים רכל קניינו בכסף ב ע ״ ע ק א מ ר ולא בכל לבר ללר׳ יוחנן הוי במשיכה והא למתרץ הש״ס בפרק בתרא ל מ ס כ ח‬ ‫הוא שימכרו ויביאו מ ד מ י ה ן‬
‫לעיל‪.‬‬ ‫כדקאמר‬ ‫אונאה‬ ‫ק ד ש י ם ת מ י מ י ן ל מ ז ב ח ואי‬
‫ע״ז )לף כג‪ (.‬בזונה עובלת כוכבים ללא מ ח ס ר א משיכה ההיא שינוייא כר״ל ולא כר׳ יוחנן ואילך שינוייא למשני התם בזונה ישראלית‬
‫הרא״ש ז״ל‪:‬‬ ‫שרית להו בגיזה ועבודה‬
‫וכגון לקאי בחצירה ניחא אף כר׳ יוחנן אבל מעיקרא ניחא ליה לאוקומי אפילו לא קאי נחצירה א״נ רב נחמן בר יצחק ל ק א מ ר לההיא‬ ‫למישרי‬ ‫אתי ל א ח ל ו פ ׳‬
‫שינויא לסבירא ליה כר״ל ולא כמו שכחוב בספרים רב חסלא לרב חסלא הוא לאמר פרק הזהב <כ״מ לף ‪ v.m‬כלרך שחיקנו משיכה‬ ‫ב ק ד ו ש ה ‪ :‬ה מ ז ב ח ‪ .‬ק ד ש י בדק‬
‫נ‬
‫ה ב י ת דלא ה ו ו ק ד ו ש ת דמים‬
‫בשומריף( כך תקנו משיכה בלקוחוח אלמא כר׳ יוחנן סבירא ליה למשיכה ח ק נ ה לרבנן היא ומיהי יש ללחוח ל א ס ״ ה כר׳ יוחנן ס״ל >אפשר‬ ‫ל מ ז ב ח דליכא ל א י ח ל ו פ י‬
‫ס (‬
‫ו ר י ש א הכי‬ ‫ל ה מ ס ללעובל כוכבים בכסף ולעמימך ילרוש לענין אונאה כמאן לאמר גזל הכנעני אסיר כלפרישית לעיל‪:‬‬ ‫בהו לא גזרו ב ה ו רבנן‬
‫דליהוו אסירי בגיזה ועב והה‬
‫ק א מ ד אם ל א נתן ט ע ו ת בוי‪ .‬פירוש וגם אם לא משך יחזור‪ :‬ו ה נ י מילי י ש י א ״ מישי־אל כוי‪ .‬תימה " י ל ל ו מ י א לרישא ישראל מעובל‬ ‫ו מ י ה א לא מסייעא ליה‪:‬‬
‫כוכבים שמפסיל הכל כגון כאן שמפסיל למי עבורה כוכבים מי איכא ישראל מישראל משוס מחוסרי א מ נ ה וי״ל ל ה ט ק א מ ר לישראל‬ ‫הא לפני‪ .‬ד א י ע ב ר ואתיליה‬
‫&‬ ‫קודם פדיונן אסירי אותן‬
‫מעובל כוכבים אי הוה בהו משוס מחוסרי א מ נ ה הוה לומה >למי עבולת כוכבים ביר ישראל א ע ״ פ שהוא מ ק ח ט ע ו ח היה צריך לקיים ה מ ק מ‬
‫וולדות בלא פדיון‪:‬‬
‫שלא יהא בו משוס מחוסרי א מ נ ה ' ( ‪ :‬כ ל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן‪ .‬לאו בקלשי בלק הביח איירי אלא בהקלישן למזבח ללמיהן לאין‬
‫חילוק בין ד ש א לסיפא אלא שזה ק ל ס הקלשו למומו וזה ק ל ס מומו להקלשו ו א ע ״ פ שעובר כשהקליש בעל מוס למזבח כדאמרינן פ ״ ק דממורה‬
‫)לף ו‪ (:‬מכל מ ק ו ס אשמעינן לינו והתם מפרש מאי שנא מלקלא בעלמא ומשני קיבריא מילתא ט פ י שביק תמים ומקלשין בעלי מומין‪:‬‬
‫ק ד ו ש ת דמים מ ד ה ה מן הבכורה ומן ה מ ת נ ו ת ‪ .‬פי׳ ה ק ו נ ט ר ס קלושת למיס פ ו ט ר ת מן הבכורה כקלושת הגוף כרמפרש לקמן מקראי‬
‫ל פ ו ט ר מ מן הבכורה ומן ה מ ת נ ו ת וקשה לפי׳ ל ה ת ס פטרינן בפסולי המוקלשין א ע ״ פ מ פ ל י מלאיתקש לצבי ואיל והכא‬
‫לוקא בלא נפלו אלא היינו ט ע מ א בקלושמ ל מ י ס משוס לכתיב )כמלכר ג> גבי בכור בישראל ובמתנות כתיב )לגרים יי‪ (1‬מ א ת ה ע ם ‪:‬‬
‫הקליש‬
 ‫מםורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫יד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( )זנחיס מ ח ‪ :‬סג‪ .‬מנחות צא‪,[:‬‬ ‫הקדיש וכד לדמיו ידוש קדושת הגוף‪ .‬להט נקט זכר לקרב הוא עצמו‬ ‫כ א א מיי׳ פ ״ א מהלכות איסורי‬
‫נפדין תמימים‪ .‬אותן וולדות שנולדו לפני פדיונן או אין נפלין ת מ י מ י ם ‪:‬‬
‫ב( חמורה יא‪ :‬י ט ‪ :‬נשכועומ יא‪.‬‬ ‫ג ה מ ה שתם ה ר אמינא לנקבה קלוש‬ ‫עולה ואי הוה נקט‬ ‫מונח ה ל ט יא‪:‬‬
‫ע״ש ערכין ה‪ ,[.‬נ( ןנזיר כה‪.‬‬ ‫נופל‪ .‬ולד‪ :‬עיקר‪ .‬אם‪ .‬אלמא נפדין ת מ י מ י ם ‪ :‬וקא דייק הש״ס‬ ‫נ ב ב מיי' פ ״ ה מהלכות ע ר ט ן‬
‫קלושת הנוף וקרב שלמים ושמעינן ליה לר׳ יהושע במסכת שקלים <לף ו‪(.‬‬
‫תמורה יו‪ ,[:‬ד( תמורה ט‪ ,.‬ה( שס‬ ‫טעמא‪ .‬דלא בעי מ ו ס משום דלא י ה א ט פ ל חמור מן העיקר דמכמ‬ ‫ומיימי לה בתמורה פרק אלו קלשיס <לף כ‪ (.‬במקליש נכסיו זכרים עצמן‬
‫הלכה יל‪:‬‬
‫לב‪ :‬לג‪ :‬ןלקמן צנ‪ ,[:‬ו( ןעירובין‬ ‫נ ג ג מיי׳ שס הלכה י נ ‪:‬‬
‫פג‪ .‬ושיינ!‪ ,‬ו(!תמורה לג‪.‬ן‪ ,‬יז( ולפי‬
‫בעל מום אתו ה א לא אתו מכח בעל מוס אלא לדידהו מקדיש להו‬ ‫יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא גרמיהס עולות ומיהו נראה‬
‫צי׳ק‪ ,‬ט( למילף תחת צ״ק‪,‬‬ ‫לדמיהן לא נפקי לחולין בלא מוס‬ ‫לר׳ אליעזר נמי לאמר התם זכרים ימכרו‬
‫י( שמקיש תמורות וולדות צ״ק‪,‬‬ ‫לצרט עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים‬
‫כ( ן נ״א עיקרא דהך סוגיא נפי‬
‫דקדוש קדושת ה ג ו ף ‪ :‬זכר‪ .‬איל‪:‬‬ ‫נפדין תמימים או אין נפדין תמימיז תא שמע‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ורמיהם יפלו לשאר נכסים לבלק הבית‬
‫קמא דתמורהן‪ ,‬ל( ן ע ״ ע תות׳ שבת‬ ‫הקדיש זכר לדמיו‪ .‬שימכרנו רביא‬ ‫ה ק ד י ש ז כ ר ל ד מ י ו ‪ .‬הקליש איל‬
‫קכמ‪ .‬סד״ה ונתן ומה שציינתי שס[‪,‬‬
‫״המתפים בעלי מומין קבועין לגבי מזבח‬ ‫ל פ י מה שהיה רבא ר״ל מתחלה התם‬ ‫ח (‬

‫‪:‬דמיו ! ש ב י ע ו ת ׳«‪ !.‬למזי לעולה‬

‫בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת‬
‫מ( על נ ת צ״ק‪ ,‬נ( דלרנא לא גמריגן‬
‫הגוף ויקרב עולה‪ .‬ל ה ט נ ק ט זכר‬
‫וילדו ימכרו ואין צריכין מום שאין קדושה‬ ‫בההוא פירקין המקליש זכר אין קלוש‬ ‫׳אקלשיה ללמי עולה ! ע ר כ י ו ה‪:.‬‬
‫נוי‪ ,‬ס( ולגני צ״ק‪ ,‬נ‪ (1‬דלרננן צ״ק‪,‬‬ ‫קלושת הגוף לא קשה ליה מילי מממני׳‬ ‫‪:‬הניא בלמיו עולה •‪:‬תמורה יא•! או‬
‫פ( קדשיס לאכילת כלניס צ״ק‪.‬‬ ‫דחזי לעולה משוס דרובא דמייתו‬ ‫העיקר‬ ‫מן‬ ‫חמור‬ ‫טפל‬ ‫יהא‬ ‫שלא‬ ‫עליהן‬ ‫חלה‬ ‫לשקלים ליש לחלק בין מקליש נכסיו ס ת ם‬
‫רשם <שס י‪ 00‬ולהט נקט רנא זכר‪,‬‬
‫א‬ ‫לנעולה איירי רנא ונקנה לא מזיא‬
‫קרבן עולה מייתו‪ :‬רבי אלטזר מהגי‪.‬‬ ‫טעמא שלא יהא טפל יחמוח מן העיקח אבל‬ ‫העברה‪.‬‬ ‫גמר‬ ‫ללמיו‪:‬‬ ‫בהליא‬ ‫לפירש‬ ‫•‪:‬עולה וליכא למימר קדשה קדושת‬
‫השוחט בחוץ חייב‪ .‬לאו כרת קאמר‬ ‫הקחיש זכח לחמיו קחוש קחושת הגוף מםייע‬ ‫ל מ י מ ר תחת תחת מקלשיס ולפי‬ ‫מצי‬ ‫נ ו (‬
‫הגוף ‪ :‬ש ם יא‪ .>:‬ק ד ו ש ק ד ו ש ת‬
‫תורה אור השלם‬ ‫שהמעשר ובכור שדן בכמה עניינים נקטיה‪:‬‬ ‫ה ג ו ף ‪ .‬והוא עצמו יקרנ עולה‬
‫‪ .1‬ל א ה ז ב ח לין א ל ה י ך שור‬
‫אלא מלקוח‪ :‬ומוקי‪ .‬להאי חוץ כגון‬ ‫ליה לרבא א[ דאמר נ >דבא כ הקדיש זכר לחמים‬ ‫הקישן ה כ ת ו ב לנדרים‪ .‬אינו מן )‪(P‬‬
‫ל־מיגו דנחתא ליה קדושת דמיס‬
‫ו ש ה א ש ר יהיה בו מ ו ם ביל ךבר‬ ‫ששחטו בבמח יחיד בשעח היחר‬ ‫קחוש קחושת הגוף‪ :‬והשוחטז בחוץ פטור‪:‬‬ ‫‪:‬־ותא ליה קדושת ה מ ף ‪ ,‬הואיל‬
‫אלו‬ ‫פרק‬ ‫בתמורה‬ ‫הברייתא‬ ‫•הוא חזי לגופיה )ערבי! ה‪ .‬ז כ ע י ״ ז‬
‫ך ע בי ת ו ע ב ת ין א ל ה י ף הוא‪:‬‬ ‫ה ב מ ו ח ‪ :‬ג מ ה יחיד‪ .‬שכל אחד ואחד‬
‫דבר־ם יז א‬ ‫הבי אלעזח מתני חייב ומוקי לה בבמת יחיה‬ ‫קלשיס )לף יז‪ >:‬ורבא מפרש כן בפני‬ ‫מורת י ס ; ואינו יכול למונרו‬
‫‪ .2‬ע י ר ה א ו שבור א ו ח ר ו ץ א ו‬ ‫בונה ב מ ה לעצמו כגון ב מ ה מנוח‬ ‫עצמו ולקמן <דף ט ו ‪ 0‬נשמעתי] יש ברייתא‬ ‫הואיל והוא גופיה תזיא לעולה‬
‫י ב ל ת א ו גרב א ו י ל פ ת ל א‬ ‫וגדעון ושמואל‪ :‬במה גדולה‪ .‬נוב‬
‫ג! חאמח חבי אלעזח מנין לזובח בהמה בעלת‬ ‫! מ ו ר ח •א‪:‬ו מאחר שהקדישו והוא‬
‫אמרת ל מ פ ק א תמורת ווללות מזכר ונקבה‬
‫תקריבו א ל ה לין ו א ש ה ל א‬
‫וגבעון שהן של צבור‪ :‬הואיל וקדוש‬ ‫מום בבמת יחיה בשעת היתח הבמות שהוא‬ ‫אתנא רני רבי ישמעאל להכא‬ ‫ופליגא‬
‫־‪:.‬צמו ראוי להקרנה אינו יוצא מידי‬
‫ת ת נ ו מ ה ם ע ל ה מ ז ב ח לין‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ז נ ח ו ש ב ו ע ו ת יא‪ .!.‬רק ק ד ש י ך‬
‫ויקרא כ ב כב‬ ‫בגיזה‬ ‫אסור‬ ‫בעל מום‪ .‬להיוח‬ ‫בלא תעשה שנאמח ל א תזבח לה׳ אלהיך‬ ‫כלמפרש נתמורה <דף יו‪ 1:‬וכן פי׳ לקמן‬ ‫א ש ד י ה י ו ל ך וגוי‪ .‬מי הן אותן‬
‫‪ .3‬וכי י ה י ה בו מ ו ם פ ס ח א ו‬
‫ע ו ר ב ל מ ו ם ך ע ל א תזבחנו לין‬
‫ועבודה‪ :‬ואימא אם איגו עגין כוי‪.‬‬ ‫כקונטרס וההוא תנא נמי נפקא שפיר שוח ושה אם אינו ענין לבמה גחולה חכתיב‬ ‫(‬
‫י דשים שהן עכשיו ועתידים‬
‫ו •עמיל אחרים תחתיהם‪ ,‬שריבה‬
‫' שהקישה תמורות וולרות לנוף הקרנן‬
‫דברים ט ו כא‬ ‫אלהיך‪:‬‬ ‫ולעולם בבמה גדולה‪ :‬לא יבקר‪.‬‬ ‫‪ 2‬ע ו ח ת או שבוח וגו׳ תנהו ענין לבמת יחיה‬ ‫לנגוף הקרכן איירי אס זכר ואס נקבה‬
‫י‪ :‬כתוב אשר יהיו לן‪ ,‬ה ד אומר‬
‫‪ . 4‬ל א יבקר בין ט ו ב ל ר ע ו ל א‬ ‫י!לי קלשיס ותמורתן ״ ז י ר כ ה ‪. ; .‬‬
‫לא יבדוק בין ח ם לבעל מ ו ס דאיזה‬ ‫אימא אם אינו ענין לקחשים תנהו ענין‬ ‫אלא רמיתורא ררשינן נמי תמורות ווללות‬
‫ימירנו ו א ם ק מ ר ימיךנו וקלה‬
‫ה ו א ותמוךתו יהיה ק ד ש ל א‬ ‫שיהא עשירי יהא קדוש‪ :‬גמר ה ע ב ר ה‬ ‫לבכור םח״א הואיל והחוש כשהוא בעל מום‬ ‫ומהשתא לא צריכא להקישא רלעיל למקיש‬
‫ויקרא כו לג‬ ‫יגאל‪:‬‬ ‫ה ע ב ר ה מבכור‪ .‬מ ה בכור בעל מוס‬ ‫טוב כרע מיכעיא‪ .‬י י ה ך‬ ‫תמורתו לו‪:‬‬
‫‪ .5‬ו כ ל מ ע ש ר בקר ת י א ן כ ל‬ ‫אמרי‬ ‫דלא‬ ‫קמ״ל‬ ‫מום‬ ‫בעל‬ ‫כשהוא‬ ‫נמי‬ ‫ליקרב‬ ‫סוגיא ל פ ״ ק לתמורה ‪1‬לף ט‪ (.‬ורבא סבר‬
‫שיטה מקובצת‬
‫השבט‬ ‫א ש ר לעבר ת ח ת‬
‫לא קרב א ף מעשר בעל מ ו ם לא ט‬ ‫‪3‬‬

‫ה ע ש י ר י י ה י ה ק ד ש ליי‪:‬‬ ‫א ת א ק ר א לבמח יחיד‪ :‬ולא ימיר‬ ‫בכוח בהחיא כתיב ביה פ ם ח או עור לא‬ ‫אין מזהירין )עונשין( מן הלין ורריש התס‬
‫וכוי‪.‬‬ ‫דאמר ו ב א הקדיש‬
‫קשה אמאי דוקא זכר הא‬
‫ויקרא כז לב‬
‫אוהו טוב ברע‪ .‬דהיינו בעל מ ו ם אס‬ ‫תזבחנו ואימא אם אינו ענין לקחשים תנהו‬ ‫בע׳׳א ואביי לא משיב ליה לינא למי גרעי‬ ‫>פילו הקדיש נקבה נמי לדמים‬
‫‪ .6‬ו ה ע ב ר ת כ ל פ ט ר ר ת ם ליל‬ ‫ונקט הכא לרשא לאביי לפי שפשוט לו‬ ‫ר ן ר י ש קדושת הגוף ומאי שנא‬
‫וכל פטר שגר בהמה אשר‬ ‫ה מ ר ימיר יהיה קדוש אפילו בעל‬ ‫ענין למעשח חםח״א הואיל וקחוש במומו‬ ‫יותר וכהאי גוונא איכא בסנהלרין <דף‬ ‫ד •וד״י דניחא ליה למנקט זכר‬
‫‪4‬‬ ‫ו <י הוה נקיט בהמה סתם הו״א‬
‫שמות יג יב‬
‫יהיה ל ך ה ז כ ר י ם ליל‪:‬‬ ‫מ ו ם ‪ :‬ולרוח‪ .‬נעלי מומין שנולדו‬ ‫הכתיב ל א יבקח בין טוב לחע ]ובין חע[‬ ‫גבי אין רואין את הנגעים אלא‬ ‫לל‪(:‬‬
‫ד ןדשה קדושת שלמים אבל‬
‫ד‪ .‬ל א יחליפנו ו ל א למיה א ת ו‬ ‫מקדשים ת מ י מ י ם ‪ :‬פ ס ק ה תנא דבי‬ ‫נקחב נמי במומיה קמ״ל הלא אמחי מעשח‬ ‫ניוס ומייתי עלה לרשה לאביי לביום ולא‬ ‫י •־ושה חמורה כולי האי לא‬
‫ר' ישמעאל‪ .‬מקרא אחרינא ולא‬ ‫י ־שה קמ״ל רבא דאפי׳ כי‬
‫ט ו ב ברע א ו ר ע בטוב ו א ם ה מ ר‬
‫למיר ב ה מ ה ב ב ה מ ה ו ק י ה ה ו א‬ ‫מלי נמי גמח ‪ 5‬העבחה ‪ 6‬העבחה מבכוח אימא תנהו‬ ‫בלילה ושביק לרשא לרבא למפיק ליה‬
‫ולא לאוריה ואין לתמוה מהא לאלו נשרפין‬ ‫ד ןדיש זכר הוי עולה דסתם וכר‬
‫איצטריך האי ל ה ט ‪ :‬ר ק קדשיך וגוי‬ ‫ד י עולה וה״ר תירץ דלא ה״מ‬
‫ו ת מ ו ך ת ו יהיה קהש‪:‬‬ ‫ענין לתמורת קדשים חם״ח אמינא הואיל‬ ‫)סנהלרין עו‪.‬ן איכא איפכא גבי בתו מאנוסתו‬ ‫י ;תני בהמה דאי הוה תני בהמה‬
‫ויקרא כז י‬ ‫אלו החמורות‪ .‬דאחא לאשמועינן‬
‫‪ .8‬רק קךשיך א ש ר יחיו ל ך‬
‫שיקרבו למזבח דאי לעיקר הקדש אחא‬
‫וקחושה כשהיא בעלת מום דכתיב ‪ 7‬ל א‬ ‫לאמר ק״ו >‪3‬ת בתו ענש על בתו לא‬ ‫מ‬
‫ד י משמע דנקבה עצמה קדשה‬
‫וגךךיך ת ש א ו ב א ת א ל ה מ ק ו ם‬ ‫כל שכן ומשיב ליה )לו> אביי גלוי מילתא‬ ‫ק יושת הגוף והא ליתא אלא‬
‫דברים יב כו‬ ‫א ש ר יבחר יי‪:‬‬ ‫למה לי למכתב שיעלם לירושלים הא‬ ‫יחליפנו ולא ימיח אותו וגו׳ קחיבה נמי‬ ‫טפי מרבא ) ו ל א ( גמרינן מהללי י« לגבי‬ ‫נ(‬ ‫ד מכר ויקחו בדמיה )שלמים(‬

‫שמעינן קראי טובא השמר לן פן‬
‫תעלהעולותיך וגו׳ ]לבריםיב[‪ :‬הוולדות‪ .‬של‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫קדשים‪ :‬אן« הגי בעל מום לא‪.‬‬
‫)א( ‪ -‬ש י " ד ״ ה השתא וכוי וו‬
‫ה ס ״ ד אח״כ מ ״ ה ט ו ב ב ה ע‬
‫הלכך ט א ח א לא חזבח לבמת יחיד‬
‫מ י ב ע י א אלא ל ה ט ‪:‬‬ ‫א ת א ‪ :‬השהא ר ע בטוב אמרת לא‪.‬‬
‫קדשים חםח״א הואיל וקחושין כשהן בעלי מומין‬
‫שלא יביא ב ה מ ח חולין תמימים אצל‬
‫בהמת קודש בעל מ ו ס ויאמר זו‬
‫סיפא לקרא והיה הוא ותמורתו יהיה קולש אגב אמן כשהן בעלי מומין נמי קרבי קמ״ל דלא‬
‫רבינו נרשום‬ ‫תמורת זו )א(‪ :‬אלא‪ .‬ל ה ט כתיב‬
‫נפדין תמימין‪ .‬אותן ו ו ל ד ו ת ‪:‬‬
‫קחא‬ ‫אמח‬ ‫חלא‬ ‫קמ״ל‬ ‫מום‬ ‫בעלת‬ ‫כשהיא‬ ‫אחותו איצטרין קרא לכולי עלמא לגת‬
‫]־ ילה[ כדתני בשקלים ובתמורה‬
‫כ •ת׳ לה המקדיש נכסיו והיה‬
‫‪ 7‬ו ה י ה הוא ותמוחתו מקיש תמוחתו לו מה‬ ‫אכיו ובת אמו משוס לאין מזהירין מן הרין‬ ‫כ ים בהמה ראוי׳ לגבי המזבח‬
‫היינו הוא בעל מום לא אף תמוחתו בעל מום לא‬ ‫ולא חשינא ליה גלויי מילתא בעלמא‬ ‫זי ‪-‬ים ונקבות ר״א אומר וכרים‬
‫ע לות נקבות לזבחי שלמים ר״י‬
‫משוס לפשטיה לקרא משמע שבא למעט‬
‫מתקיף לה ח׳ זיחא אימא תנהו ענין לולחות‬ ‫א ‪:‬ןר וכרים עולות נקבות ימכרו‬
‫טוב בדי<‬ ‫לכתיב בת אביו או בת אמו‪:‬‬ ‫ו־ ח ו בדמיהם עולות וקי״ל‬
‫מיבעיא‪ .‬ואס תאמר רלמא איצטריך משום‬ ‫כ־ ״י לגבי ר״א ורש״י פי׳ רזכר‬
‫ר נו איל דאיל מתרגמי׳ דיכדא‬
‫ר דיש זכר כלומ׳ הקדיש איל‬
‫& וי״ל להוה מצי למיכתב בסיפיה ואם‬
‫המר ימיר טוב ברע או רע בטוב‪ :‬אמר רבא כבר פםקה תנא דבי רבי ישמעאל‬ ‫ו י ינ דמאי אריא נקט איל יותר‬
‫ס וור וכבש‪ .‬תוספות חיצוניות‪:‬‬
‫ומודה ר׳׳ש כ ב ע ל מום מעיקרו‪ .‬למאי‬
‫‪8‬‬ ‫ג‬

‫או אין נפדין תמימין‪ .‬דצריך‬ ‫טוב ב ר ע ‪ :‬טוב מעיקרו‪ .‬שנתפס‬ ‫חתנא > דבי רבי ישמעאל ר ק קדשיך אשר‬ ‫ע‪ :‬־ י ש לתרץ דלהבי נקט זכר‬
‫לאמרינן בסמוך לרב סבר כר״ל ]לאמר‬ ‫ש בא רצה לומר ס ח ח ל ה התם‬
‫ל ה מ ת י ן ל ה ן ע ד ש י ו מ מ ו ואחייב‬ ‫בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה‬ ‫יהיו לך ונדריך רק קדשיך אלו התמורות אשר‬ ‫ב‪ :‬מורה כפ׳ אלו קדשים זכר‬
‫פ ו ד ן ‪ :‬א מ ר רב עמרם תני‪) .‬לא(‬ ‫התם[ ו ל ר ב נ ן קלשי מזבח לא היו בכלל‬
‫ה מ ת פ י ס בעלי מ ו מ י ן קבועין‬ ‫א ע ״ פ שהומס כדכתיב או רע בטוב‬ ‫יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב‬ ‫העמלה והערכה ניחא למולה לרבנן אבל‬
‫לד‪:‬ויו אינו קדוש קדושת הגוף‬
‫וד •ר ביה רבא ואמר המקדיש‬
‫לגבי מ ז ב ח היינו דקדם מ ו מ ן‬ ‫ד מ ש מ ע רע של קודש בטוב של‬ ‫לנדר מה נחח בעל מום לא אף הני נמי בעל‬ ‫למאי למסקינן לסבר כר׳ יוחנן ללרבנן‬ ‫זנ י לדמיו קדוש קדושת הגוף‬
‫ל ה ק ד י ש ן וילדו קוהם פהיונן‪.‬‬
‫חולין ד ר ע של קודש עושה ת מ ו ר ה ‪:‬‬ ‫ור !זום דנקט וכר קודם דהדר‬
‫ימכרו ואין צריכין מ ו ם אותן‬ ‫אחל זה ואחל זה היו בכלל העמלה והערכה מום לא‪ :‬ואין עושק תמורה‪ :‬מאי טעמא דאמר‬ ‫ב‪ ; -‬נקט נמי לבתר דהדד ביה‬
‫וולדות ל ה מ ח י ן ש ל א למוכרן‬ ‫זו‬ ‫י‬ ‫הכי‬ ‫אס כן מולה למאן ויש לפרש לנקט‬
‫ע ד שיפול ב ה ן מ ו ם ‪) :‬שלא(‬ ‫קרא לא יחליפנו ולא ימיר וגו׳ *‪ > 1‬השתא רע‬ ‫פיסק אלעתא ט ע מ א למתניתין משום‬ ‫ללא‬
‫וד־‪:‬א מייתי מאי דהדר ביה‪:‬‬
‫בן ־אמר ר״א מנין לזובח בהמה‬
‫מ ש ו ם דקא אתו הני מ כ ח ק ד ו ש ה‬ ‫‪1‬‬
‫ל א ט ל ה לכלבים ולא משוס‬ ‫לאין פולין‬ ‫פ (‬
‫בע ת מום וכוי‪ .‬וא״ת מאי קא‬
‫ד ח ו י ה ‪ :‬שלא יהא טפל‪ .‬ה ו ו ל ד ו ת‬ ‫בטוב אמרת לא י[ טוב ברע מיבעיא אלא טוב מעיקרו עושה תמורה רע‬ ‫ה ע מ ל ה והערכה ללא בעינן בקלשי מזבח‬ ‫מי חי אימא דה״מ היכא שקדם‬
‫שאינן קדושין א ל א א ג ב א י מ ן ‪:‬‬
‫ח מ ו ר מ ן העיקר‪ .‬מ ן אימן אלא‬ ‫מעיקרו אין עושה תמורה‪ :‬אם מתו יפדו‪ :‬אמח חב יהודה אמר רב זו‬ ‫‪ 1‬ולכך ברישא ל ק ל ס‬ ‫העמלה והערכה‬ ‫ח‬
‫ה י ‪-‬ישן למומן אבל היכא שקרם‬
‫ה‬
‫מו ;ן להקדישן דדקלא בעלמא‬
‫כ ש ם ש א י מ ן יכול ל פ ד ו ח בכל‬
‫ע ת כך וולדן נפדין אימתי‬
‫חבחי חבי שמעון > חאמח קחשי מזבח היו בכלל העמחה והערכה קדשי‬ ‫מומן יפלו והשתא קמ״ל לטעמא למתני׳‬ ‫הו ‪ :‬מנ״ל דמחייב וי״ל דמצינו‬
‫משוס העמלה והערכה וכללייקינן בסמוך‬ ‫הל ןדיש בעלי מומין עובר‬
‫שירצה אפילו ת מ י מ י ן א ל מ א‬ ‫בחק הבית לא היו בכלל העמחה והעחכה חתנן חבי שמעון אומח קחשי בהק‬ ‫מי; ום בל תקדישו ומשום בל‬
‫דנפדין תמימין‪ .‬ו ה ש ת א דייק‬ ‫מללא קתני ואס נעשו טריפה וברישא‬
‫לברייתא ט ע מ א ר מ ש ו ם הכי‬ ‫הבית אם מתו יפחו ומוחה ח׳ שמעון בבעל מום מעיקחו שנפחה יז מאי‬ ‫ל ק ל ס מומן מולה רבי שמעון ללא בעי‬
‫תו קו אלמא לא אמרינן דהוה‬
‫חו ין בעלמא דלחולין לא לקי‬
‫נפהין ת מ י מ י ן שלא יהא ט פ ל‬
‫חמור‪ .‬הא ה ק ד י ש זכר תם ל ד מ י ו‬
‫טעמא דאמר קחא אותה אותה למעוטי י[ בעל מום מעיקחא אבל חכ״א אם‬ ‫ה ע מ ל ה והערכה והשתא מ ק ט מולה רבי‬ ‫עד והקדשים( ]ההקדש וע״ב[‬
‫שמעון משום לאיכא למיטעי לפליג אמתני׳‬ ‫נ‬ ‫דכ גזירת הכתוב דהקדש חל‬
‫ד א ע ״ ג ד א מ ר איני מ ק ד י ש ו אלא‬ ‫היו‬ ‫הכל‬ ‫לוי״‬ ‫רבי‬ ‫דתנא‬ ‫הוא‬ ‫לוי‬ ‫דבי‬ ‫תנא‬ ‫חכמים‬ ‫מאן‬ ‫יקבחוי>‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ער הם דילפינן מקרא בפי קמא‬
‫ל ד מ י ו קדיש ק ד ו ש ח ה ג ו ף ה ו א י ל‬ ‫כלפרישית איצטריך למימר לשפיר מולה‬
‫)ואביו( ןוהוה[ ראוי ל ה ק ר ב ה‬ ‫בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקחו וכן תנא חב׳ לוי‬ ‫בה והא מ ק ט רבי שמעון משוס ללליליה‬
‫דה ;ורה ולנדר לא ירצה ארצויי‬
‫לא מרצו הא מקדש קדשי ואם‬
‫ואין נפדה תמים‪ .‬והאי ד ק א מ ר‬
‫ה א ה ק ד י ש זכר ת ם ה ו א הדין‬ ‫במתניתיה אפילו חיה אפי׳ עוף והכתיב אותה אותה לתנא דב לוי‬ ‫פשיטא ליה טפי לקרשי מזבח היו בכלל‬ ‫הו מקריב בעלי מומין לוקה‬
‫ה ע מ ל ה והערכה מלקאמר קלשי בלק הבית‬ ‫מעיים ה׳ שמות ואשמועינן רבי‬
‫לנקבה אלא מ ש ו ם דבעי לסיועי‬
‫מינה ל ד ב א ורבא ל א איירי אלא‬
‫קשיא אבל רבנן דפליגי עליה דר״ש מאי הכי נמי ראם מתו יפדו א הכי‬ ‫לא היו ע״כ ט כתיבא ה ע מ ל ה והערכה‬ ‫אל ור דה״ה מקריב בעלי מומין‬
‫בב ת יחיד לוקה ולכך מוקי לה‬
‫בזכר כ ד א מ ר בתמורה כפרק‬ ‫זו‬ ‫בקרשי מזבח כתיבא אבל לרבנן לא פשיטא‬ ‫ר״ למתני• בבמת יתיר ולא‬
‫אלו קדשים א מ ר רבא זאת‬
‫או• מה בשוחטו בפנים שלוקה‬
‫אומרת ה ק ד י ש וכר כוי נ ק ט‬ ‫ליה כולי האי למצי למימר לא היו כמו שאומר ריש לקיש‪ :‬אותה למעוט• בעל מום מעיקרו‪ .‬כל קלשי בלק הבית לרבי שמעון ממעטינן מקרא אחרינא‬
‫דק ־ני במתני• ה ש ו ח ט בחוץ‪.‬‬
‫ה כ א זכה כוי‪ :‬ומוקים ל ה ב ב מ ת‬ ‫שמעון בן לקיש‪:‬‬ ‫ט ע מ א רר׳‬ ‫גילל אמר רב מאי‬ ‫מרקאמר רב‬ ‫משמע כן‬ ‫תמורה )שס>‬ ‫בסוף‬ ‫ס י ר לה כריש לקיש‪.‬‬ ‫רב‬ ‫תמורה )לף לנ‪ :>.‬שייך לקמן‬ ‫בסוף‬ ‫תור חיצוניות‪ :‬נ[ השתא ומה רע‬
‫יחיד ובייש ד ח י י ב ב ב מ ת צבור‬
‫מה‬
‫בט ‪ :‬וכו׳ פי׳ רש״י טוב ברע כשהוא מכניס טוב של הקדש ברע של חולין ורע בטוב ר״ל רע של הקדש בטוב של חולין ול״נ דא״כ‬
‫ו מ ש ו ם הכי קהי ליה חוץ ש א י ן ש ם עורה ו ח י י ב מ ש ו ם דמקריב ב ע ל מ ו ם ב ב מ ה ב ש ע ת היתר ה ב מ ו ת ‪ .‬והיכן הותרו כדאמרי׳ ב א ו‬
‫ב מ י נ י ׳ דהחם רפ״ק דתמורה קאמר איוהו טוב ברע בעלי מומין שקרם הקדישן את מומן והוה ליה למימר ואיזהו רע בטוב בעלי מומין‬
‫לנוב ו ל ג ב ע ו ן הותהו ה ב מ ו ת כ ו י ‪ :‬אימא‪ .‬דריש הכי ה א י ל א ת ז ב ח ד א ם אינו ענין ל ק ד ש י ם ד ה א כ ת י ב עורת א ו שבור וכוי‪ :‬ת נ ה ו ענין‬
‫שק ים הקדישן את מומן לכן נראה כדגרס ר״ח דגריס הכי השתא ו מ ה טוב ברע כשהוא מכניס טוב של חולין ת ח ח רע של הקדש וה״נ‬
‫לבכור הסה״א הואיל וקהיש כ מ ו מ י ה ‪ .‬מ מ י ל א כ ש נ ו ל ד ב ע ל מ ו ם ]ה״א[ שקרב נ מ י ב מ ו מ י ה ק מ ״ ל ד ל א ת ז ב ח דלא ולא א ת א ל ב מ ת‬
‫רע ‪:‬טוב פי׳ רע ש ל חולין תחת טוב של הקדש כללא דמילתא היא של הקדש שהוא העיקר ולהאי פירושא אתיא שפיר מתני׳ דהתם רתני‬
‫יחיד‪ :‬אמרי וכו• ואייתר לא ת ז ב ח ל ב מ ת יחיד‪ :‬הואיל וקדיש ב מ ו מ י ה ‪ .‬מאליו כ ש ע ב ר ת ח ת ה ש ב ט דבתיב לא יבקר בין ט ו ב ל ר ע רע‬
‫ואי ־ היא טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדישן את מומן מ ש מ ע דטוב הוי של )חולין( )הקדש( ומ״ה קאמר דאי לאו הקדים הקדישן את‬
‫היינו ב ע ל מ ו ס כ ד א מ ר ל ק מ ן ‪ :‬הואיל ו ק ד ש ה כ ש ה י א ב ע ל מ ו ם דכתי׳ ל א ימיר אותו ט ו ב ברע אם ה מ ר וגוי‪ :‬הואיל ו ק ד ש ו ]אגב[‬
‫סונ־ י לא מתפיס‪ .‬חוסי חיצוניות‪ :‬רן טוב ברע מיבעיא מ ש מ ע הכא דכוליה קרא דטוב ברע מיותר למידהש הכי ותימה רהתם משמע דלאביי‬
‫אימן כ ש ה ן בעלי מומין‪ .‬כ ש נ ו ל ד ו בעלי מ ו מ י ן או כ ש א י ר ע ל ה ן אחר מ י כ ן ‪ :‬א מ ר דכא ה א כבר פ ס ק ה כו׳ ואייתר ליה לא ח ז ב ח ל ב מ ת‬
‫לא ?ייתרינן אלא בטוב א( ב ח ד ולא רע בטוב ולרבא לא מייתרינן תרוייהו ט ו ב והשתא לא הוי המסקנא דהכא לא כ א ב ״ ולא כרבא דהתם‬
‫י ח י ד כדרבי אלעור‪ :‬ה ש ח א רע ב ט ו ב ל ה ח ל י ף ב ע ל מ ו ם ב ת מ י ם ‪ :‬אמרת לא‪ .‬ל כ ת ח ל ה א ב ל דיעבר והיה ה ו א ותמורתו וגו•‪ :‬ט ו ב‬
‫צע ן ‪ :‬ה[ מ א י טעמא וכו׳ וא״ת מאי בעי מ ״ ט דאין עושין תמורה הא הוי טעמא דאי משום ל מ ״ ד קרבן ששמו קרבן האי נמי לאו שמו‬
‫ברע‪ .‬תמים ב ב ע ל מ ו ס מיבעיא ד ל כ ח ח ל ה ל א ‪ :‬אלא‪ .‬ה א י ט ו ב ברע לא אתי א ל א ל א ש מ ו ע י נ ן ד א ו ח ו ט ו ב ברע ד ד י ע ב ד ע ו ש ה ת מ ו ר ה‬
‫קדנ י ואי ל מ ״ ד דילפינן ממעשר בהמה שקדוש קדושת מוכח זה שקדם מומן להקדישן לא קדוש קדושת מזבח וא׳׳כ מ א י בעי והא הוי‬
‫בעינן שיהא ט ו ב מעיקרו שקדם ה ק ד ש ו ל מ ו מ ו ‪ .‬א ב ל רע מעיקרו שקהם מ ו מ ו ל ה ק ד ש ו לעולם אין ע ו ש ה ת מ ו ר ה ‪ :‬ו א ם מ ת ו ‪ .‬קודם‬
‫טענ א משום הכי הוא וי״ל דכיון דהקדיש דמיו למוכה שפיר הוי קדושת הגוף לעשות תמורה כמו כעלי מומין שעושין תמורה ומש״ה‬
‫פדיונן יפדו ומוהרין בהנאה עודן ו נ ב ל ת ן ‪] :‬זו דברי ר י ש ! תנא דמתניתין ד א מ ר אס מ ת ו יפדו זו דברי ר ״ ש ד א מ ד במס׳ ת מ ו ר ה בפרק‬
‫בעי מאי טעמא‪ .‬תום׳ חיצוניות‪ :‬ון אותה למעוטי בעלי מומין מעיקרו ודוקא שהקדישו למזבח אבל לבדק הבית אדרבה סתמיה דקדשי בדק‬
‫אחרון ק ד ש י מ ז ב ח ה י ו בכלל ה ע מ ד ה וכו׳ א ב ל לא קדשי ב ד ק הבית ד ק ד ו ש ת דמים נינהו ל א ב ע ו ה ע מ ד ה ‪ :‬ומודה ר ״ ש בבעל מום‬
‫הב• ו הם בעלי מומין מעיקרו דאסור להתפיס תמימין לב״ה ואם״ה אית ליה דהוי בכלל העמהה והערכה‪ :‬ואפי׳ חיה ואפי׳ עוף אומר ר״י‬
‫מעיקרא‪ .‬קודם ה ק ד ש דאע׳׳ג ד ק ד ש י מ ו כ ח ב ע ו ה ע מ ד ה והערכה ה א י ב ע ל מ ו ם מעיקרא ל א ח ל עליהם ה ק ד ש גמור ל מ ז ב ח ה ל כ ך‬
‫דה> • חיה ועוף ר״ל אם הקדישן לב״ה דאין לומר בקדשי מזבח דהא ודאי אין לעופות פדיון אפי׳ מחוסר אבר כדתנן בפי המנחות והנסכים‬
‫אפי׳ מ ת ו דלא מ צ י ל מ ע ב ד ב ה ו ה ע מ ד ה י פ ד ו ד ק ד ו ש ת המים ה ו א ודינו כ ק ד ש י ב ד ק ה ב י ח ד ל א היו בכלל ה ע מ ד ה ו ה ע ר כ ה ‪ :‬ו ח כ ״ א‬
‫ה ע ו ‪ :‬ו ת והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון דלא נאמד פדיון אלא בבהמה‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪ :‬וז״ל הרא״ש ז״ל הקדיש זכר לדמיו‬
‫אם מ ת ו יקברו‪ .‬אפי׳ ב ע ל מ ו ם מעיקרא הסברי ההכל היו בכלל ה ע מ ד ה והערכה והלכך כיון ה מ ת ו הלא מ צ י ל מ ע ב ה ל ה ו ה ע מ ה ה‬
‫וכו פירש דש״י שימכרנו ויביא בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב עולה ולהכי נקט זכר דחזי לעולה משום דדובא דמתנדבי‬
‫מ ש ו ם דלאו בר פדיה נינהו א ל א יקברו‪ .‬והני ח כ מ י ם ל א ו בר פלוגתיה דר׳ ש מ ע ו ן דפליגי עליה בתמורה נינהו א ל א ש א ר ח כ מ י ם‬
‫ומיי זי קרבן עולה מייתי משמע מפי׳ דה״ה נמי אם הקהיש נקבה תקרב שלמים ופי׳ תמוה מ ה ע ל ה בדעתו של ו ה המתנדב שהקדיש זכר‬
‫תנא ד ב י ל ו י נינהו ד מ ח מ י ר ב ב ע ל מ ו ם מעיקהו‪ :‬ו ה א כתי׳ אותה‪ .‬כלומר האותה ב ע י ה ע מ ד ה והעהכה ל מ ע ו ט י ב ע ל מ ו ם מעיקרו‬
‫שרי ‪-‬י לעולה שימכר ויביא כרמיו עולה ולמה לא הקריבו לעולה ונראה לפי דהקדישו לימכר ויהיו דמיו קהושי• בסתם ולא פי׳ ל מ ה ושתם‬
‫ש מ ת ו האעי׳ג דאינו בר ה ע מ ה ה נפהה ק ש י א ‪ :‬א ב ל רבנן דפליגי עליה דר׳ ש מ ע ו ן ב מ ס כ ת ח מ ו ר ה דאמרי א ח ד ק ד ש י מ ז ב ח ו א ח ד ק ד ש י‬
‫ה ק ו ‪ 12‬הוא לבדק הבית וקמ״ל כיון שהוא ראוי למזבח קדושת הגוף כי ההיא דתנן במם׳ שקלים ומייתי לה בתמורה דמקדיש נכסיו זכרים‬
‫בהק הבית היו בכלל ה ע מ ה ה ו ה ע ר כ ה ומודין היו ב ב ע ל י מ ו מ י ן מעיקרו ש מ פ ה י ן הכי נ מ י ד י פ ד ו נמי ל א ח ה מ י ת ה ‪ :‬אי הכי‪ .‬נימא‬
‫יקרנו עולות ונקבות ימכרו לצרכ׳ שלמים ויביא בדמיהן עולות והשתא ניחא דנקט וכר ואפי׳ ר״א דאמר התם זכרים ימכרו לצהכי עולות‬
‫ונקנ •ת ימכרו לצרכ׳ שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית לא פליג הכא דהתם דוקא משום דהוו כשאר נכסים שהם לבדק הבית‪ :‬ו[ וי״ל וכוי‪ .‬חייל תוס• חיצוניות ושמא י״ל דוה לא קשה כלל ל א ב ״ דכיון דידעינן מק״ו דאסור להתפיס ממילא ידענא דנתפסת בקדושה‬
‫דהו סבר כל מ ה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביר מהני ועוד ״יל דע״כ לא אצטריך לומר דנתפםת בקדושה דאי אצטריך להכי מ ״ מ לא לכתוב כאן גבי לא יחליפנו ולא ימיר טוב ברע ולא רע בטוב אלא כסיפא דקרא לכתוב גבי ואם המר ימיר ט ו ב ברע ורע בטוב‪ :‬חן ולכך ברישא‬
‫דקד ו מומן יפדו וכוי וז״ל הרא״ש דיל והלכך ברישא רקדם מומן יפדו הלכך נקט רב בסיומא דמילהיה ומודה ר״ש לאשמועינן טעמא דמתני׳ משום העמדה והערכה כדד‪-‬יק לקמן מדלא קתני אמ נעשו טריפה וברישא דקדם מומן מודה ר״ש דלא בעי ה ע מ ד ה והערכה ועיקר דברי‬
‫רב לאשמועינן דבר זה ולהכי סיים דבריו ומוהה ר״ש והאי דנקט ר״ש ושייר רבנן משום דלר״ש פשיטא ליה טפי‪:‬‬

‫א( ־‪ .‬יאה לצ״ל ללא מייתטנן רק בטונ נמרא ולרנא מייתריק תרידיהו טוב כיי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ ״ נ מהל׳ איסורי‬ ‫כד‬
‫מזבח הל״י‪:‬‬
‫כ מיי׳ פ״ו מהל׳ מאכלות‬ ‫כה‬
‫אסורות הל״א טוש״ע יו״ד‬
‫סי׳ סד סעיף א‪:‬‬
‫ג מיי׳ פי״ב מהל׳ שחיטה‬ ‫כו‬
‫הלכה מ טוש ״ ע יו״ ד סי׳ טו‬
‫סעי׳ ז‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הלכה נ ‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫‪ [ft‬אי מ ה צבי ואיל חלבן וכוי‪.‬‬
‫ק״ל אמאי לא פריך אי מה צבי‬
‫ואיל אן חלבן מותר וכו׳ וכ״ת‬
‫ה״נ והא תנן במתני׳ וולדן‬
‫וחלבן אסור ונ״מ דלא הוה מצי‬
‫לשנויי כדשנינן לקמן ואולי‬
‫דגרסי חלבן נ( ומחלבו קא פריך‬
‫מיהו קשיא לן דהא קאמר בתר‬
‫הכי דכי כתיב כרת אאוכל וכו•‬
‫ו מ ש מ ע דחלבן גרםי׳‪ .‬גליון תוס•‬
‫חיצוניות‪ :‬נ[ דת״ר תזבח ולא‬
‫גיזה וכוי‪ .‬וה״ה לעבודה נמי‬
‫דממעטינן מהאי קרא דשניהם‬
‫שוים‪ .‬תוספות חיצוניות‪ :‬נ[ בשר‬
‫ולא חלב‪ .‬הקשה ר״ן דהא בת״כ‬
‫בפי שמיני דריש דתלב פסולי‬
‫ממפריםי‬ ‫אסור‬ ‫המוקדשין‬
‫הפרסה טמא ואין לומר דהא‬
‫דקאמר הכא ולא חלב היינו‬
‫לחלוב דוקא אסור כמו לגזוז‬
‫דאסור ואפייה גיזה שרייא וכן‬
‫לחלוב אסור והחלב שרי א׳ לאו‬
‫דת״כ ההא בחולין ש ו י ש״מ‬
‫דמקרא דהכא דריש אסור בחלב‬
‫גופיה וי״ל דבת״כ איצטריך‬
‫פסולי‬ ‫לתמור׳‬ ‫עיקר קרא‬
‫המוקדשין ובת״כ פ׳ שמיני פ״י‪.‬‬
‫גליון תוס׳ תיצוניות‪ :‬ו[ וי״ל‬
‫ההתם נמי ובו• וו״ל הרא״ש‬
‫לקמן בפרק כל פסולי המוקדשין‬
‫וי׳׳ל דג׳ צבי ואיל כתיבי מ ח ד‬
‫מנייהו דרשינן שפטורין מן‬
‫הבכורה ומן המתנות חד מצבי‬
‫וחד מאיל ואידך צבי ואיל ה ד‬
‫לכדר׳ עקיבא וחד לכדר׳ אלעזר‬
‫הקפר ור״ע מפיק פטורה דבכור׳‬
‫פטור‬ ‫דצבי‬ ‫מחד‬ ‫ומתנות‬
‫משניהם ואייתר ליה איל לכדר׳‬
‫אלעזר והא דבעי למדרש מניה‬
‫אי לאו אך דאין אותו ואת בנו‬
‫נוהג בו וחלבו מותר היינו‬
‫מההוא צבי ואיל דדרשינן מניה‬
‫בכורה ומתנות דמשמע ליה ליתן‬
‫לו כל דין תיה‪ [5 :‬וצריך לחלק‬
‫וכוי‪ .‬וז״ל תוס׳ חיצוניות ואו׳‬
‫הר״ר מנוח דלא דמי דהתם לא‬
‫אסרה תורה בפי׳ גיוה אבל הבא‬
‫דקרא כתיב למיסר חלבו בפי׳‬
‫לא שייך לומר אהדרי׳ לאסוריה‬
‫קמא לכרת כיון דאיכא היקישא‬
‫ובזה ניחא פי׳ הרב יוסף‬
‫מאורלינש בטעם כעיקר בפי גיד‬
‫הנשה ושם פי׳‪ :‬וז״ל הדא׳׳ש‬
‫ו ״ ל וי״ל דלא דמי ההחם דרשינן‬
‫תזבח זביחה התרתי לך ונשארה‬
‫באיסור׳ הא׳ אבל הכא מהיקשא‬
‫אפקיה לגמרי ו א ח ״ כ הזהיר על‬
‫חלבו וה״נ אמדינן גבי גיעולי‬
‫עובדי כוכבים דאשתרו כשהתיר‬
‫הכתוב טעם לפגם כגון נבילה‬
‫מ ו ס ו ח ת וכי הדר אסר גיעול׳‬
‫עובדי כוכבים במדין איסורא‬
‫בעלמא אית ביה בלא מלקות‬
‫)עיי בתוס• זבחים ע״א(‪:‬‬
‫א( ר״ל חלב של נקנה‪ .‬נ> נראה‬
‫דר״ל מ ר ס י ׳ חלבן נשני קמצין‪.‬‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬
‫דת״ר‪ .‬אך כ א ש ר יאכל א ת‬
‫ה צ ב י ו א ת ה א י ל מ ה צבי‬
‫פ ט ו ר מן הבכורה ד כ ח י ב‬
‫בבקה ו ב צ א ן ה ו כ ר ת ק ד י ש‬
‫וגו׳ ולא מ צ ב י ‪ :‬אף פסולי‬
‫ה מ ו ק ד ש י ן פטורין‪ .‬ד פ ר ש ה‬
‫וו מיידי ב פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן‬
‫דכחיב ה ט מ א והטהור דאע״ג‬
‫ד פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן נינהו כיון‬
‫ד ק ד ם ה ק ד י ש ן ל מ ו מ ן עדיין‬
‫יש להן קדושה ופטורין מן‬
‫הבכורה ה ו א י ל ו ק ד ש ו ק ד ו ש ת‬
‫ה ג ו ף קודם ש ח ו מ מ ו ‪ :‬אוציא‬
‫אני א ת הבכורה‪ .‬ש י פ ט ה ו מן‬
‫הבכורה ולא אוציא א ת ה מ ת נ ו ת‬
‫אלא י ת ח י י ב ו ב מ ת נ ו ת ‪ :‬ו מ א י‬
‫שנא‪ .‬ד ל פ ט ר ו מ ב כ ו ר ה וליחייבו‬
‫ב מ ת נ ו ת אילימא מ ש ו ם דבכורה קילא האינה שוה בכל שאין בכוה אלא זכה א כ ל מ ת נ ו ת נ ו ה ג ת בין בזכרים בין ב נ ק ב ו ת ת ״ ל איל להכי‬
‫כ ח י ב איל ד פ ט ו ר דכתיב אם שור ואם ש ה ונתן לכהן וכוי‪ :‬ת ״ ל אך‪ .‬מ י ע ט פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן ש ח ל ב ן אסור‪ :‬אייל ל מ א י קא מ ד מ י ת ל ה ו‬
‫אי פ ט ר ת ל ה ו מ ב כ ו ר ה ומתנות קא מ ד מ י ח ל ה ו ל ק ד ש י ן גמוהין וכי קא מ ח י י ב ת ל ה ו בבכוהה ומתנות היכא דקדם מום קבוע ל ה ק ד י ש ן קא‬
‫מ ד מ י ת ל ה ו ל ח ו ל י ן גמורין‪ .‬א ב ל אי פ ט ר ת ל ה ו מ א ו ת ו ו א ת בנו לא מ ד מ י ת ל ה ו לא ל ק ד ש י ם ולא ל ח ו ל י ן ‪ :‬אי הכי‪ .‬ח ל ב ו נ מ י ל א ליצטריך אך‬
‫ל מ ע ו ט י נמי ד ל י מ א נמי ל מ א י מ ה מ י ת ל ה ו ‪ :‬אייל א( אביי והאי לאו מ י ל ח א היא ד א מ ר י ל מ א י מ ד מ י ת ל ה ו כוי‪ .‬אלא הכי יכול ל מ י מ ר כי היכי‬
‫ד א מ ר ח אך ולא ח ל ב ן הכי נמ׳ אימא אך ולא אותו ו א ח כ נ ו ‪ :‬אלא‪ .‬מ א י ד מ ו דאסר הכא ודאי לא אסר אלא ח ל ב ו ‪ :‬אהני ה ק י ש א ‪ .‬ד א י ת ק ו ש‬
‫פסולי ה מ ו ק ד ש י ן ל צ ב י ואיל ל מ ע ו ט י ח ל ב ן מ ן כרת כי היכי ד א ח ל ב צבי ואיל ליכא כרת‪ :‬ו א ה נ י קרא‪ .‬רק את ד מ ו ל א ת א כ ל ל מ י ק ם עליה‬
‫בלאו ב ע ל מ א ולא בכרה‪ :‬להכי‪ .‬בתיב ח ל ב ו בלשון ד מ ו לומר לך מ ה דמו דצכי בכרה אף ח ל ב פסולי ה מ ו ק ד ש י ן ב כ ר ח ‪ :‬והא תנא‬
‫א( מדנרי רנינו נראה דלא גרס אלא לאו מי אמרת ובי׳ ורק גרס אמר ליה אביי וכוי ואולי דגס גי׳ דיל! אלא הוא טייס והוא ר״ת אמר ליה אניי וכגי׳ רטנו והוא הנכון‪:‬‬
‫טו‪.‬‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫מ ה צבי ואיל פטורין מן הבכורה ומן ה מ ת נ ו ת בוי‪ .‬בשמעמין‬ ‫י( זו דברי רבי שמעון‪ .‬דאמר בפרק בתרא דתמורה )לף לי‪ (..‬קדשי‬ ‫א( ןפסתיס נ ט ‪ .‬שנועות יא‪:‬‬
‫תמורה יז‪ .‬לא‪ ,[.‬נ( ןפסתיס ה‪.‬‬
‫מ ש מ ע לאי לא כתב אך הוה לרשינן נמי מ ה צבי ואיל אין‬ ‫מזבח היו בכלל ה ע מ ד ה והערכה )א(‪ :‬דסגן ר' שמעון אומר כוי‪.‬‬ ‫וש״נ[‪ ,‬ג( צ״ל נהן‪ ,‬ד( ]לעיל ו‪:‬‬
‫אותו ואת בנו נוהג בו וחלבו מומר ולעיל בסוף פ ״ ק <לף ינ‪(.‬‬ ‫ומדאמר רבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו מכלל דקרא בקדשי‬ ‫תמורה לא‪ .‬ע״ש[‪ ,‬ה( ןפסמיס כט‪.‬‬
‫יש״נ[‪ ,‬ו(!מנאן שיין עוד לדף יד‪,[:‬‬
‫לרשינן נמי מ ה צבי ואיל אין פולין אף פסולי המוקדשין אין פולין‬ ‫מזבח כתיב והכא מודה בבעל מוס מעיקרא ד נ פ ד ה א ע ״ ג דקדשי‬ ‫‪ (1‬הם דאגנ שהקדישן למונח‬
‫ותימה מנלן כל הנך דרשות לתלתא‬ ‫מזבחי( וממאי דחנא דמחני׳ סבירא‬ ‫מקדישין תמימים וממאי דתנא כיי‪.‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ה(!ויקרא ‪ ,[0‬נו( מומן ואס‬
‫צריכי‬ ‫וכולהו‬ ‫כתובין‬ ‫ואיל‬ ‫צבי‬ ‫זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו מיבעיא ליה‬ ‫ליה קדשי מזבח היו בכלל ה ע מ ד ה‬
‫כז‬ ‫מתו יקנרו הס״ד והשאר שייך לעיל‪.‬‬
‫כלמפרש לקמן פ ר ק פסולי המוקדשין‬ ‫והערכה שצריכין שיהו שיין בשעת‬ ‫צ״ק‪ ,‬י( נ״א נמומן‪ ,‬כ( ע״כ שייך‬
‫אמרי רב כרבי־ שמעון בן לקיש דאמר לרבנן‬ ‫לעמוד הקודם‪ ,‬ל( ש״מ דקדשי‪.‬‬
‫)לף לג‪ (.‬י[ וי״ל ל ה ת ס נמי מפרש חל‬ ‫פדייה כדכתיבי« והעמיד את ה ב ה מ ה‬
‫קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה‬ ‫צ״ק‪ ,‬ס( והערכה הסייד ואת״נ‬
‫לבכורה ומתנות והיינו כלמפלש הכא‬ ‫לפני הכהן ואח״כ והעריך אותה‬ ‫דייה נר׳ יוחנן ותינת ודלא יש‬
‫חל מצבי ומל מאיל עול מפרש ה מ ם‬ ‫קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה‬ ‫מדקחני סיפא גבי קדם הקדשן אח‬ ‫למחוק‪ .‬צ״ק‪ ,‬נ( ]ראה ינ טו[‪,‬‬
‫?()חל לבכורה( חל לכלרבי יצחק ורבי‬ ‫ולא מיתוקמא מתני׳ כרבנן דקתני םיפא ואם‬ ‫»(מומן דאגב שקידשן למזבח מקדישין‬
‫‪] (D‬דנריס ינ[‪ ,‬ע( ןדנריס יח[‪,‬‬
‫פ( ןדקרא ננ[‪ ,‬ל( למעוטי מנרח‪,‬‬
‫אושעיא כמו שמפרש ר״ת המרביע‬ ‫מתו יקברו)אמר( ממאי דהא מתו יקברו משום‬ ‫חמימיםי(‪ :‬אבל חכמים‪ .‬לאו הנך‬ ‫ק( צ״ק מ״ז‪ ,‬ר( ואידך לכדרנ מרי‬
‫דמה צני ואיל אין סודין ודנעי‬
‫והמנהיג שור של פסולי המוקלשין‬ ‫דבעי העמדה והערכה הוא דלמא משום איאראין‬ ‫רבנן דפליגי עליה דר׳ שמעון במסי‬ ‫למידרש כסמוך דחלנו ואותו ואת‬
‫לוקה גוף אחל הן ועשאן הכתוב שני‬ ‫פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הוא‬ ‫ח מ ו ר ה ןלג‪ [.‬ד ה מ ס אמרינן לדברי הכל‬ ‫נגו מותר אי לאו כוי‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬ש( ולהט‬
‫נתינ‪ .‬צ״ק‪ ,‬ה( צ״ל הדס לא תאכלו‬
‫גופים והיינו מצבי ואיל לחל שור‬ ‫אמרי אם כן ניתני אם נעשו טריפה יקברו‬ ‫בעל מום מעיקרו לא היה בכלל‬
‫ונוי‪ (6 ,‬כמכילתא למילתא‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫לפסולי המוקלשין עשאן הכתוב כשני‬ ‫ה ע מ ד ה והערכה אלא חנא דבי לוי‬ ‫נ ( דהדריה קרא הדריה לגמרי אף‬
‫ואיבעית אימא לעולם רב כרבי יוחנן סבירא‬ ‫לכרת‪ .‬צ״ק‪ ,‬ג( אמריי‪ .‬צ״ק‪ ,‬ר( על‬
‫גופים וכשמנהיגו לבלו כאילו מנהיג‬ ‫ה ו א ‪ :‬אפיי חיה‪ .‬דאינה רארה למזבח‪:‬‬
‫צבי ואיל ביתל ומייב משוס כלאים‬
‫ליה ותני זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו‪ :‬אבל‬ ‫מה דאמרי׳ ט ע מ ו ולא ממשו אסור‬
‫הכי נמי דאם מחו יפדו‪ .‬דבבעל‬ ‫דילפי׳ מגיעולי עונדי מ כ נ י ס ואין‬
‫ואילך חל לכלר׳ עקיבא למתיר אפיי‬ ‫קרם הקדשן וכוי‪ :‬מנא הני מילי דתנו רבנן‬ ‫מעיקרא מודול(‪ :‬רב‪ .‬דלא‬ ‫מוס‬ ‫לוקין עציו דטון דאישתרי ט ע ס‬
‫לפגס נ מ ו ננילה מסרתח ט הדר‬
‫לעובל כוכבים או לכלרבי אלעזר‬ ‫יצבי מה צבי׳ פטור מן הבכורה אף פםולי‬ ‫מוקי מתניתין כרבנן סבירא ליה כריש‬ ‫אסר גיעולי עונדי מ כ נ י ס יכו׳ ולא‬
‫ה ק פ ר ס׳ שני לחולין )לף כח‪ (.‬מ ה‬ ‫המוקדשין פט־רין מן הבכורה אוציא אני את‬ ‫לקיש ד א מ ר ה ת ס ]לב‪ [:‬לרבנן קדשי בדק‬ ‫מלקית ואיגו נראה דאינא למימר‪.‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ה( ןע׳ תוס׳ חולין צט‪ .‬ד׳׳ה‬
‫פסולי המוקלשין טעונים שחיטה אף‬ ‫הבכורה ולא אוציא את המתנות תלמוד לומר‬ ‫הבית כו׳ הילכך לא מימוקמא מתני׳‬ ‫רנא נו׳ מ ה שכתכו כשס הר״י‬
‫צבי ואיל כן ומצבי לחוליה הוה ילעינן‬ ‫איל מה איל פטור מן הבכורה ומן המתנות‬ ‫כולה כרבנן‪ :‬דקהני בסיפא‪ .‬דמתניתין‬ ‫מאורליינש ור״ח השינ לו ונ״כ‬
‫מוס׳ כמס׳ ע׳׳ז סז‪ .‬דייה אמר ר״י‬
‫איל למצבי ילפינן כל חיה י( ואילך‬ ‫אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן‬ ‫היו‬ ‫אס מחו יקברו ל(דקדשי מזבח‬ ‫ו ע ״ ע תוס׳ ניצה ינ‪ .‬ד״ה השוחט[‪,‬‬
‫לכלרב מרי ל מ ה צבי ואיל לאין פולין‬ ‫א״כ‪.‬‬ ‫והערכה‪:‬‬ ‫העמדה‬ ‫בכלל‬
‫המתנות א! אי מה ‪ 2‬צבי ואיל חלבן מותר אף‬
‫וחלבו מותר ואותו ואת בנו לבעי‬ ‫ג ‪,‬‬ ‫ד ט ע מ א דמחני׳ משוס אכילה דקדשיס‬
‫למילרש בסמוך אי לאו אך היינו מצבי‬
‫פסולי המוקדשין חלבן מותר ה״ל א ך חלק‬ ‫לכלבים ה ו א ‪ :‬גיתני אם נעשו טריפה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ואיל רדרשינן מיניה בכורה ומתנות‬ ‫אמר מר אוציא את הבכור ולא אוציא את‬ ‫יקברו‪ .‬ד מ ש מ ע א ע ״ ג דמצי למיעבד‬ ‫‪ .1‬ד ק ב ב ל א ו ת נפשך ת ז ב ח‬
‫ו א כ ל ת ב ש ר כ ב ר כ ת ין א ל ה י ף‬
‫ל מ ש מ ע שרוצה ליתן להם לין חיה‬ ‫המתנות מאי שנא אוציא את הבכור שאין שוה‬ ‫בהו ה ע מ ד ה והערכה יקברו הואיל‬ ‫א ש ר נתן ל ך בבל שעריך‬
‫« ו א י כתיב אך לחייב על חלבה ואומו‬ ‫בכל ולא אוציא את המתנות ששוות בכל ת״ל‬ ‫ולא חזו אלא לכלבים ו מ ד נ ק ט מ ח ו‬ ‫ה ט מ א ו ה ט ה ו ר י א כ ל נ ו בצבי‬
‫דברים יב טו‬ ‫וכאיל‪:‬‬
‫ואמ בנו כלמפרש בין לתולין מ ל מ י ת‬ ‫איל אמר ליה רב פפא לאביי אי מה צבי ואיל‬ ‫ש״מ ט ע מ א משוס ה ע מ ד ה ״(והערכה‬ ‫‪ .2‬רק א ת ד מ ו ל א ת א כ ל ע ל‬
‫ליה בין לקלשיס מ ל מ י ת להו ובסמוך‬ ‫נ אין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי‬ ‫)ודלא( כר׳ יוחנן דאמר ה ח ס לרבנן‬ ‫ה א ר ץ ‪ vpsntin‬כמים‪:‬‬
‫דברים טו כג‬
‫ל ק א מ ר ווללן ותלבן היכי למי אי‬ ‫אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק‬
‫המוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג ג ( בו א״ל למאי‬ ‫‪ .3‬כ י ב ל א כ ל ח ל ב מן ה ב ה מ ה‬
‫לאיעבר ואיחייליל אמר סליונן ולל‬ ‫הביח היו בכלל ומיחוקמא סיפא‬ ‫א ש ר יק־־יב מ מ נ ה א ש ה לין‬
‫מדמית להו אי לחולין אותו ואת בנו נוהג בו‬ ‫האכלת‬ ‫הגפש‬ ‫ונכדתה‬
‫צבי ואיל הוא לאו יחורא איכא אלא‬ ‫דממני׳ כרבנן ורישא נמי מיחוקמא‬
‫ממילא פשיטא ליה להוי כוליה צבי‬
‫ואי לקדשים ׳־אותו ואת בנו נוהג בו אמר ליה‬ ‫כדידהו דבבעל מוס מעיקרו כולהו‬
‫ויקרא ז כה‬ ‫מעמיה‪:‬‬
‫ואיל‪ :‬א י מ ה צב־ ואיל א ץ א ו ת ו‬ ‫אי הכי גבי חלבו נמי נימא הבי למאי מדמית‬ ‫מודו וחני זו דברי רבי שמעון‬
‫ו א ת בנו נוהג בו‪ .‬לא מצי למיפרך‬ ‫להו אי לחולין חלבן אסור ואי לקדשים חלבן‬ ‫ומחלוקתו‪ :‬לבי‪ .‬בצבי ואיל ומוקמינא‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫מ ה צבי ואיל טעון כסוי אף פסולי‬ ‫אםור אלא לאו מי אמרת אך ולא חלבן אימא‬ ‫בסיפרי׳( דבפסולי המוקדשין שנפדו‬ ‫)א( י ש י ״ דייה זו דנרי ר״ש וכוי‬
‫והערכה דתנן ר״ש וכוי לא היו‬
‫המוקלשין כן לבהליא לרשינן פ׳ כיסוי‬ ‫נמי אך ולא אותו ואת בגו רבא אמר אך לאותו‬ ‫הכחוב מדבר‪ :‬מה צבי ואיל פטורין‬ ‫כ כ ל ל מכלל דקרא יכו׳ אעי׳ג‬
‫)חולין לף פל‪ (.‬גבי פסולי‬ ‫הלם‬ ‫מן הבכורה‪ .‬לבקרך וצאנך כחיבס(‪:‬‬ ‫דקדשי מזנח נינהו ה ס ״ ד ואח״כ‬
‫ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא דכתיב‬ ‫מ ״ ה אנל מנמיס ודייה אפילו חיה‬
‫המוקלשין על הארץ משפכנו כמיס‬ ‫ולא אוציא את המחנות‪ .‬ולקמן פריך‬
‫‪ 2‬ר ק את דמו לא תאכל מאי דמו אילימא דמו‬ ‫וד״ה ה ט נמי וד״ה רנ דלא מוקי‬
‫מ ה כוי‪ :‬ר ק א ת דמו ל א ת א כ ל ‪.‬‬ ‫מאי אולמיה למחנוח מבכורה‪ :‬צגי‬ ‫וכוי כ ר מ ן דקתני נסיסא ונוי‬
‫ממש לא יהא אלא דמן דצבי ואיל אטו דמן‬ ‫מתו יקברו א ל מ א רקדשי וכוי‬
‫האי קרא גבי בכור כתיב ו ה ר ג ה‬ ‫ואיל פטורין מן המחטס‪ .‬לכתיב‬ ‫ה ע מ ד ה והערבה הסייד ואח״כ‬
‫מ י מ ה ללא מייתי רק ״(את ה ד ס לא‬
‫דצבי ואיל מי שרי אלא דמו חלבו וליכתוב‬ ‫במתנות»( אס שור אס שה‪ :‬ומ״ש‪.‬‬ ‫מ ״ ה מדקסני סיפא גבי קדס וכוי‬
‫פסולי‬ ‫שאר‬ ‫גבי‬ ‫לכתיב‬ ‫תאכל‬ ‫רחמנא חלבו אי כתב רחמנא חלב הוה אמינא‬ ‫ללא נפקי מ קר א ק מ א ‪:‬‬ ‫מתנות‬
‫ק ד י ש י ן ב מ ו מ ן הסייד ואח׳׳נ‬
‫מ ״ ה מ מ א י דתנא דמתני׳ וכו׳‬
‫ואין להקשות ללילמא‬ ‫המוקלשים‬ ‫אהני היקישא ואהני קרא אהני היקישא‬ ‫ומתרץ אוציא אס הבכורה שאינה שוה‬ ‫והעריך אומה הסייד ואת״כ מ׳׳ה‬
‫א׳׳כ ד ט ע מ א דמתני׳‪:‬‬
‫איצטריך לממשה לאוין האמורין בלם‬ ‫למעוטי מכרת דכי כתב כרה אאוכל חלב‬ ‫בכל‪ .‬שאינה נוהגת בנקבות כזכרים‪:‬‬
‫למפרשי פ ״ ק לכריתות )לף ל‪ (:‬להא‬ ‫בהמה הוא דכתיב שנא׳ ‪ 3‬כ י כל אוכל חלב‬ ‫צבי ואיל‪ .‬אין אותו ואת בנו נוהג‬
‫טובא לאוין כתיבי יומר מ ה ׳ חל‬ ‫מן הבהמה ואהני קרא למיקם עליה בלאו‬ ‫בצבי ואיל לכתיב > שור או שה‪ :‬אייל‬ ‫מ‬
‫"יו‬
‫מוםף רש‬
‫בויקרא וחל בצו את אהרן ותרי באחרי‬ ‫למאי מדמיס ליה‪ .‬לפסולי המוקלשין‬
‫בעלמא להבי אפקיה רחמנא בלשון דמו לומר‬ ‫דאין פודין את הקדשים‬
‫מוח ול׳ בראה הרי ח׳ בר מהאי‬ ‫לתיסטרינהו מאותו ואת בנו‪ :‬אומו ואת‬ ‫ל ה א כ י ל ן ל כ ל ב י ם ‪ .‬אלא למיתה‬
‫א‬
‫לך מה דמו בכרת אף חלבו בכרת והא תנא‬ ‫וטעון קבורה לאפר מיתה !המורה‬
‫לבכור ושמא לריש להו >למילתא‬ ‫בנו נוהג בחולין ובמוקלשין כרמפרש‬ ‫יז‪.‬׳‪ .‬א ך ח ל ק ‪ .‬אבין ורקק מיעוטין‬
‫אחריחי‪ :‬ו א ה נ י ק ר א למ־קם עליה‬
‫אך ולא חלבו קאמר ה״ק אילו לא נאמר דמו‬ ‫בשחיטח חולין <לף עיו‪ :(.‬א״ה גבי חלבו‬ ‫!ערובין קח פסחים ה‪ .‬שם עא‬
‫‪5‬‬
‫בלאו‪ .‬וא״ח אלרבה כיון *למהלריה‬ ‫הייתי אומר אך ולא חלבו עכשיו שנאמר דמו‬ ‫נמי‪ .‬אמאי איצטריך אך למיסר חיפוק לי‬ ‫שבועית יג>‪ .‬ת ז ב ח ‪ .‬רק בכל אות‬
‫הקרא הרר לגמרי אף מכרה כלחניא‬ ‫לאותו ואת בנו הוא דאתא‪ :‬ואינן יוצאין לחולין‪:‬‬ ‫לאסור ללמאי מ ל מ י ח להו כיון ל א מ ר ח‬ ‫נפשך תזנח ואכלת בשר‪ ,‬בפסולי‬
‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬
‫המוקדשץ לאחר פדיונן הכתוב‬
‫לקמן גבי פסולי המוקלשין הגוזז‬ ‫א ע ״ ג לאימקוש לצבי ואיל לא נפקי מנא הני מיל׳ & יידת״ר תזבח ולא גיזה <‪ 1‬בשר‬ ‫מדבר ילעיל וי‪.:‬‬
‫בהם ס ו פ ג ארבעים ולא‬ ‫והעובל‬ ‫ולא חלב ואכלת ולא לכלביך מכאן‬ ‫מתורת קלשיס‪ :‬אך ולא אותו ואס בנו‪.‬‬
‫אמר אימקוש לצבי ואיל ו מ פ ק י ע‬ ‫ומסתברא להיקשא למיפטר מבכורה‬
‫ה ( שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים‬ ‫רבעו גרשום‬
‫לגמרי מלאו וכי כתיב מזבח ולא גיזה‬ ‫ומתנות אחיא ואך למיסר מלבו ואותו‬
‫ג‬
‫איכא‬ ‫זו דברי רכי ש מ ע ו ן ו מ ח ל ו ק ת ו ‪:‬‬
‫איסורא בעלמא אלא > אמר אהלריה‬ ‫ואת בנו להשתא מלמינן להו לקלשיס‬ ‫אמרי רב‪ .‬סבה לה כריש ל ק י ש‬
‫ד א מ ר בסוף מ ס כ ת ת מ ו ר ה לרבנן‬
‫לאיסוריה מ וצריך לחלק ומההיא להגוזז והעובל בהם נמי ק ש ה " על מ ה‬ ‫גמורין דאי אמרינן איסכא לא מלמינן להו לא לקלשיס ולא לחולין‪ :‬ר ק‬ ‫קדשי בהק ה ב י ת היו כ כ ל ל‬
‫‪5‬‬
‫שפי׳ ט ע מ ו (ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו כגון גיעולי עובלי כוכבים‬ ‫אה דמו‪ .‬בבכור בעל מום כתיב‪ :‬אהני היקישא‪ .‬דאיתקוש לצבי ואיל‪:‬‬ ‫]העמהה והערכה[ ק ד ש י מ ז ב ח‬
‫לא היו‪ :‬ולא מ י ת ו ק מ א ‪ .‬ה א‬
‫להשתא כי אישתרי ט ע ם לפגם כמו נבלה מסרחת וכי הלר אסר‬ ‫ואהני קרא‪ .‬דכחיב אח חלבו לא מאכל‪ .‬אהני היקישא מכרת צ( והוה‬
‫מתניתין רבכורות כרבנן מ ש ו ם‬
‫גיעולי עובלי כוכבים במלין איסורא בעלמא איכא לא מלקות‬ ‫מיסחבר ט ע מ א שסיר דכי כחיב כרח בחלב בבהמה הראויה לקרבן כחיב‬ ‫סיפא דקתני א ב ל קדם ה ק ד י ש ן‬
‫כלפרישית‪:‬‬ ‫נראה לאית לך למימר אהלריה לאיסורא‬ ‫ואינו‬ ‫דכחיב )יקרא ז( כי כל אוכל חלב וגו׳ ואהני קרא למיקס עליה בלאו‬ ‫ל מ ו מ ן אם מ ת ו יקברו ואי רבנן‬
‫כיון דאמרי ד ק ד ש י מ ז ב ח לא‬
‫מה‬ ‫דלא תישרייה לגמרי ל ה ט אפקיה כו׳‪ :‬והא סגא‪ .‬דברייתא דלעיל מ פ י ק‬ ‫היו אם מ ת ו יפדו איבעי ל מ ת נ י‬
‫חלבו מאך ורבא ה י ט מצי למימר דאך לאותו ואת בנו א ת א ‪ :‬אילו לא נאמר כוי‪ .‬והאי דקתני תלמוד לומר אך חלק ה ״ ק אפילו לא כתב‬ ‫וכה׳ ש מ ע ו ן מ י ת ו ק מ א רישא‬
‫וסיפא דהא א מ ר קהשי מ ז ב ח‬
‫קרא מצמא לאפוקי מ ה כ א ‪ :‬רק בכל אות נפשך חזבח ואכלמ )לברים יב> ואוקימנא ]ספרי ראה י‪ p» 3‬בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן‪:‬‬ ‫היו בכלל הילכך כי קדם ה ק ד ש‬
‫איכא‬ ‫ל מ ו מ ן יקברו א ב ל ב ב ע ל מ ו ם‬
‫מעיקרו היינו דקדם מ ו מ ו ל ה ק ד ש ו מ ו ד ה דנפדה אבל לרבנן זה וזה נפדין מיבעי ליה‪ :‬אמרי אכתי יכול נמי ל א ו ק ו מ א כרבנן ד א מ ר י ק ד ש י‬
‫מ ז ב ח לא היו ד מ מ א י דהאי דקתני אם מ ת ו יקברו מ ש ו ם ד ב ע ׳ ה ע מ ה ה והערכה להיכא רקדם ה ק ד ש ל מ ו מ ן ו ל א א פ ש ר ד מ ח ו ‪ :‬רילמא‪.‬‬
‫לרבנן נמי א ע ״ ג ד א מ ר י קדשי מ ז ב ח לא היו מ ש ו ם ה כ י אמרינן יקברו דאין פודין א ת ה ק ד ש י ם וכוי‪ .‬א ב ל ה י כ א הקדם מ ו מ ן ל ה ק ד ש ן‬
‫נפדין דלא ח ש י ב כ״כ ה ק ד ש ‪ :‬אמרי א״כ‪ .‬ה ו א ד מ ש ו ם הכי יקברו דאין פודין לכלבים ליחני אם נ ע ש ו ט ר פ ה יקברו ד מ ש מ ע ד א ע ״ ג ד א ב ת י‬
‫ה ו ו חיים ואיפשר ל ה ע מ י ד ן ולהעריכן אפי׳ הכי יקברו דאין פודין לכלבים א ב ל מדמיירי ל א ח ר מיתה אם מ ת ו יקברו ש״מ מ ש ו ם )הכי(‬
‫ד ה ו ו בכלל ה ע מ ד ה והעהכה אלא מ י ת ו ק מ א כר׳ ש מ ע ו ן ולא רבנן‪ :‬ואיבעי׳ א י מ א לעולם מ י ת ו ק מ א נמי כרבנן ורב כר׳ יוחנן םבירא ליה‬
‫ד א מ ר בפי אחרון דתמורה לרבנן א ח ד ק ד ש י מ ז ב ח ו א ח ד קדשי בדק הבית היו ב כ ל ל ו מ ו ד י ן ב ב ע ל י מומין מעיקרא‪ .‬א• הכי וו דברי רבי‬
‫ש מ ע ו ן ו מ ח ל ו ק ת ו איבעי למיתני א י ן ) ת נ י ( הכי ]נמי[‪ :‬מ נ ה נ י מילי‪ .‬ד פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן שקדם ה ק ד ש ן ל מ ו מ ן פטורין מן הבכורה ו מ ת נ ו ת ‪:‬‬
 ‫עק משפט‬
‫מםורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫טו‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( שמורה לא‪ ,.‬ב( צ״ק מ״ז‪,‬‬ ‫איכא דאמרי הזגח ואכלת וכוי‪ .‬מהכא מפיק גיזה וחלב לאסור ובשר אורתיה לקרא ולא דריש ואכלת לאפוקי כלבים‪ :‬אלא דאיעבר‬ ‫ניי׳ פ״א מהל־‬
‫ג( שס‪ ,:‬ל( ]תמורה יז‪:‬ן‪,‬‬ ‫אישור מזנת הלי״א‪:‬‬
‫ה( ולקמן טז‪ ,[.‬ו(!תמורהיח‪.‬‬ ‫לפגי פדיוגן ואיתיליד לאחר פדיוגן‪ .‬הילכך אסירי וקלושה לית להו לא ליקרב ולא ללמיהן כלמפרש לקמן מ ה תהא עליהן‪ :‬הא לפג׳‬ ‫‪ :‬מיי׳ פייה מהל•‬
‫כל‪ ,[.‬ז( ]פי׳ חומרא ד נ ע ו‬ ‫פדיוגן‪ .‬נוללו מיקלש נמי קלשי‪ :‬מגא ה״מ‪ .‬ללפגי פליוגן אס נוללו קלשי‪ :‬זכר לרבוח את הולד‪ .‬גבי שלמיס כתיב )ויקרא ג> אס זכר‬ ‫כנורות הל׳׳ח‪:‬‬
‫פלייה ערוך גערך על אי[‪,‬‬
‫ח(]לבריסיב[‪(»,‬בפליוןאמס‬ ‫אס נקבה תמים וקרא יתירא הוא <‪ 1‬לנישמוק קרא מיניה ומללא קבע בה זכר כלקבע בעולה ממילא לנקבה נמי חזיא זכר ונקבה תו למה לי‬
‫צ״ק‪ ,‬י( צ״ק מ״ז‪,‬כ(ןלשהינהו‬ ‫זכר לרבומ ולל שלמים‪ .‬ואי קשיא‬ ‫תורה אור השלם‬
‫רש״ש[‪ ,‬ל( ]יל‪ :‬ל ״ ה טונן‪,‬‬
‫מ( ללמ״ל צ״ק‪,‬‬
‫מיסוק ליה מאשר יהיו לךיז( תריץ תנאי‬ ‫איכא חאמרי ‪ 1‬תזבח ואכלת אי אין לך בהן יא(‬ ‫מ ה ב נ י י אין מתפיםו לבל זבח‬ ‫‪ .1‬רק ב כ ל א ו ת נפשך‬
‫היא איכא למייתי לה מ ה כ א ואיכא‬ ‫שירצה‪ .‬פי׳ משנולד אבל במעי‬ ‫תזבח ואכלת בשר כברכת‬
‫היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך אבל‬ ‫יי א ל ה י ך א ש ר נתן ל ך ב כ ל‬
‫למיימי לה מ ה כ א ו ה ט מפרש במסכת‬ ‫אמו יכול לשנוחו לזבח אחר כדחנן‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫פורץ את הקדשים להאכילן לכלבים נ >)ה״נ‬ ‫ה ט מ א והטהור‬ ‫שעריך‬
‫מ מ ו ר ה בפרק אלו קלשיס )לף ‪:cp‬‬ ‫ג(‬ ‫פרק כיצד מערימין )ממורה לף כל‪(:‬‬ ‫יאכלנו ‪ :‬צ ב ־ וכאיל‪:‬‬
‫)‪ (6‬צמ' לך כהן א ל א ה י ת ר‬ ‫ולד תמימים‪ .‬ולל בהמה ת מ י מ ה ‪:‬‬
‫דאמר(‪ :‬וולדן ו ח ל ב ן אסור לאחר פדיונן‪:‬‬ ‫ו מ כ ״ מ ילפינן מיניה שפיר ולדומ‬ ‫דברים יב טו‬
‫‪ .2‬ו א ם זבח ש ל מ י ם קרבנו‬
‫זניתה‪:‬‬ ‫משעת‬ ‫אכילה‬
‫ולד בעלי מומין‪) .‬וכולן( שקדם‬ ‫חיכי דמי אילימא דאיעבר ואיתיליד לאחר‬ ‫פסולי המוקדשין דאין משנן לזבח אחר‬ ‫א ם מן ה ב ק ר ה ו א מקריב‬
‫)ב( י ש ״ • ל׳יה לא אלימי וכו׳‬
‫כ פ ד י ו ן אמן‪) :‬ג( דייה א״ר‬ ‫הקדשן אמ מ ו מ ן ‪ :‬אוסן ולרוח שלאחר‬ ‫פדיונן אמאי ולד צבי ואיל נינהו אלא דאיעבר‬ ‫אפי׳ במעי אמן ״(למ״ד במעי אמן הן‬ ‫א ם זכר א ם נקבה ת מ י ם‬
‫לוי ונו׳ ל״א ועיקר וכוי‬ ‫יקריבנו לפני ין‪:‬‬
‫לצורן ו ל ד ו ת ונו׳ משוס‬
‫פדיונן‪ .‬נולדו ונמעברו קודם פדיונן‬ ‫לפני פדיונן ואיתיליד לאחר פדיונן הא לפני‬ ‫קדושין כמו שאין יכול לשנוח בכור‬ ‫ויקרא ג א‬
‫גופייהו‬ ‫ונו׳‬ ‫דמילתא‬ ‫מ ה ת ה א עליהם דהא לא סזו לא לגופן‬ ‫פדיונן מיקדש נמי קדשי מנא הני מילי ״דתנו‬ ‫משחלה עליו קדושח בכור הכי נמי‬ ‫תאכלנו‬ ‫בשעךיך‬ ‫‪.3‬‬
‫לאיענר‬ ‫היכא‬ ‫דשרינן‬ ‫ה ט מ א ו ה ט ה ו ר יחדו כ ע ב י‬
‫ולא לדמי כדמפרש רב הונא‪ :‬הנך‬ ‫רבנן ‪ 2‬זכר לרבות את הולד *‪ 1‬ונקבה לרבות‬ ‫פסולי המוקדשין שהרי קדושין כבר‬ ‫דברים טו כב‬ ‫וכאיל‪:‬‬
‫ואיתיליל יכו׳ ד ל א ש כ י ח א‬
‫ה י א כיון‪:‬‬ ‫מולדו לפני פדיונן מיפליג פליגי‬ ‫אין יכול לשנוח בזבח אחר אפילו‬ ‫‪ .4‬א ך בכור א ש ר יבכר לין‬
‫את התמורה ואין לי אלא ולד תמימין‬ ‫ב ב ה מ ה ל א יקדיש א י ש‬
‫בהו‪ .‬בהא דאמרן לעיל אס זכר לרבות‬ ‫בהוייחן קדושין לא דמו‬ ‫למ׳׳ד‬
‫ותמורת תמימים ולדי בעלי מומין ותמורת‬ ‫לבכור קודם שנולד דהני עומדין‬
‫א ת ו א ם שור א ם ש ה ליי‬
‫ולד בעלי מומין‪ :‬איכא למאן דאמר‪.‬‬ ‫ויקרא כז כו‬ ‫הוא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬ ‫במס׳ תמורה בפרק אלו קדשים )שם(‬
‫ג‬
‫בעלי מומין מנין כשהוא אומר י אם זכר‬ ‫ליקדש מכח אמן שקדושה כבר‪:‬‬
‫אין לך בהן היתר א כ י ל ה‬
‫זביחה‪.‬‬ ‫משעת‬ ‫אלא‬ ‫קדשי ליקרב‪ :‬ואיכא למאן דאמר‬ ‫לרבות ולד בעלי מומין אם נקבה לרבות‬ ‫ותמורה‬
‫לאפוקי חלנ יגיוה להגאה‬ ‫קדשי לרעייה‪ .‬ע ד שיוממו וימכרו ויפלו‬ ‫תמורת בעלי מומין אותן ולדות שלאחר פדיונן מה תהא עליהן לפני פדיונן‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫למחייס היא‪ ,‬אנל פולין את‬ ‫‪ [6‬ונקבה לרבות התמורה‪.‬‬
‫הקלשיס להאטצן לכלניס ולא‬
‫דמיהן לנדבה‪ :‬כונסן לכיפה‪ .‬לחדר‬ ‫מיפלג פליגי בהו איכא למאן דאמר קדשי ליקרב ואיכא למאן דאמר קדשי‬ ‫והקשה ר׳ ברון אימא אם‬
‫והס ממיס ברעב‪ :‬קדושה דחויה‪.‬‬ ‫למעט‬ ‫נקבה‬ ‫אם‬ ‫זכר‬
‫מייתר ליה ואכלת למלרש ולא‬ ‫לרעייה דלאחר פדיונן מה תהא עליהן אמר רב הונא כונסן לכיפה והן מתין‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס וגם‬
‫לכצניך‪ ,‬ו מ ה ן לדשא משמע‬
‫דאית בהו תרתי לריעוחא חדא דאמותן‬ ‫דהיכי ליעביד ליקרבינהו ז י מ כ ח קחושה דהויה קאתו ליפרקינהו לא אלימי‬ ‫לקמן כפ־ אלו מומין דריש‬
‫ללכלניך שפיר למי‪ ,‬להני‬
‫משמע אתה לא תאכל קולס‬ ‫בעלי מומין שנראו ונדחו ועוד דלאתר‬ ‫ליה הכ־ והתם בפי אלו‬
‫זכיתה‪ ,‬כלומר לא תתהני‬
‫למיתפם פדיונן אמרי במערבא משמיה דרבי חנינא א ם מ ו ך לפדיונן מתפיםן‬ ‫קדשים דדריש תמורת ולהות‬
‫פדיונן נולדו והן עצמן אין יכול‬ ‫מקרא דדק קדשיך אשר יכו׳‬
‫מפייס‪ ,‬אנל כלניך ללאיור‬ ‫לשם אותו זבח סמוך לפדיונן למימרא רבני פדייה נינהו אלא אימא סמוך‬
‫מימה הוא אפילו זנימה שפיר‬ ‫להתפיסן לקדושה גמורה להקריב‬ ‫ופריך אם זכר אם נקבה ל״ל‬

‫רבעו גרשום‬
‫ולא ח ל ב ו קאמה‪.‬‬
‫ולא נפיק מ ה מ ו ‪ :‬איכא‬
‫דאמר־ ת ז ב ח ואכלת בשה‬
‫אין לך בהן היתר אלא‬
‫מ ש ע ת זביחה ואילך שראו־‬
‫ל א כ י ל ה א כ ל מעיקרא לא‬
‫אין לך היתר ב ה ן א ל מ א‬
‫בגיזה ו ע ב ו ד ה ‪:‬‬ ‫דאסיהי‬
‫א ב ל פודין את הקדשין‪.‬‬
‫דלא אייתר ליה ו א כ ל ת‬
‫דוכתא‬ ‫וככל‬ ‫למיםריה‬
‫דאמרינן הניחא ל מ א ן ד א מ ר‬
‫אין פודין אלא ל מ א ן ד א מ ר‬
‫פודין מ ה כ א נ פ ק א ‪ :‬א מ א י‬
‫ו ו ל ד צבי ואיל הוא‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫חולין נינהו‪ :‬אבל איחיליד‬
‫לפני פדיונן דהיינו לפני‬
‫דלפני מ ק ד ש נמי ק ד ש י‬
‫כ ד א מ ר ל ק מ ן דאיכא ל מ א ן‬
‫ד א מ ר ק ד ש י ליקרב ואיכא‬
‫ל מ א ; ד א מ ר ק ד ש י לרעייה‪:‬‬
‫מנהני מילי‪ .‬דאיתיליד ל א ח ר‬
‫דה״ר‬ ‫דאסורין‪:‬‬
‫אם ז ב ח שלמים‬
‫קרבנו אם מ ן הבקר הוא‬
‫וכר‪.‬‬
‫הואיל ואידחו תו לא מיתזו‪ :‬י! לא‬
‫אלימי למיהפם פדיוגן‪ .‬בקדושתן כדי‬
‫שיצאו הן לחולין שכבר יצאו קדושתן‬
‫אך‬ ‫ט( אגב פדיון דאמן דהאי דאסורין‬
‫גזרה בעלמא הוא כדלקמן אבל‬
‫מדאורייתא עובר ירך אמו הוא ו ס ק ע ה‬
‫קדושמן )‪ 0‬לפדיון אמן כדאמרן לעיל‬
‫גבי קדושת דמים דולדן מותר לאחר‬
‫פדיונן קדושמ הגוף נמי לא שנא‬
‫דאין חילוק בין קדושמ הגוף לקדושת‬
‫דמים לענין פדיון אלא שזה צריך מוס‬
‫וזה אין צריך מ ו ס ‪ :‬למימרא רבני‬
‫פדייה ניגהו‪ .‬בחמיה‪ .‬כלומר דשייך‬
‫למימר בהו לשון פדייה קודם שיחפיסן‬
‫בממיה והא לא אלימי‪ :‬סמוך לפדיון‬
‫אמן מהפיסן לשם אוחו זבח‪ .‬דהשחא‬
‫חיילא עלייהו קדושה לעצמן דחשבינהו‬
‫של‬
‫ולא פ ק ע ה קדושמייהו על ידי פדיון‬
‫פדיונו‬ ‫אמן ומממין ע ד שיוממו ופריק להו‪:‬‬
‫ונועמא מאי‪ .‬אמר רב הונא מומחין‬
‫לפדיון אמן מתפיםן לשם אותו זבח טעמא מאי אמר רבי לוי ‪ 0‬גזירה שמא יגדל‬ ‫לידדוש טומטום ו־״ל התרתי‬
‫כתיב־ חדא בצאן •חרא‬
‫מהן עדרים עדרים בעא מיניה רבינא מרב ששת מהו שמתפיסן לכל זבח‬ ‫קשה ל־ היאך‬
‫בבק!‬
‫שירצה א״ל אין מתפיםן מאי טעמא אמר ליה גמר בשעריך ‪ 3‬בשעריך מבכור‬ ‫הוא דורש מ בות‬
‫התמורה והלא‬
‫מה בכור אין מהפיםן לכל זבח שירצה דכהיב ‪ 4‬א ך בכור אשר יבוכר לה׳‬ ‫דאי •שתיק מנקב‬
‫בבהמה וגו׳ לא יקדיש איש אוהו אף הני אין מתפיםן לכל זבח שירצה תניא‬ ‫מלזכר ולד אלא‬
‫כמו‬ ‫ממי•!‬
‫כוותיה דרב ששת קדשים ‪ :‬ש ק ד ם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה‬ ‫ואע״נ שכתב זכר •נקבה גבי‬
‫צאן דילמא אם בקד נזירה‬
‫ובמתנות בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהן אינו םופג אח‬ ‫הכתוב זכר דוקא ‪-‬י״‪ '-‬דאין‬
‫־ה סברא שיהיה חלוק בקר‬
‫מועלין‬ ‫הארבעים בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה ולפני פדיונן‬ ‫מצאי כשלמים‪ .‬מיהו אכתי‬
‫לכל‬ ‫ומתפיםן‬ ‫בהן ולאחר פדיונן אין מועלין בהן וולדותיהן חול ונפדין תמימים‬ ‫הקשה ר־ ברוך ו ל מ ה ליה‬
‫לרבות‬ ‫דלנקבה‬ ‫קרא‬
‫זבח שירצה כללו של דבר הרי הן כחולין לכל דבריהם אין לך בהם אלא מצות‬ ‫מהוא‬ ‫ת״ל‬ ‫התמורה‬
‫״עלוי בלבד אבל קדם הקדישן את מומן או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן‬ ‫‪.‬־תמורתו יהיה הדש דמשמע‬
‫הקרבה ו ת ״ לו ר״י דהוה‬
‫נולד מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות בין לפני פדיונן בין‬ ‫ומעשר‬ ‫מבכור‬ ‫יייפימ‬
‫לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהן סופג את הארבעים ובין לפני פדיונן בין לאחר‬ ‫רתמורתן לא קרבה והוה‬
‫אמינא תמורת שאר קדשים‬
‫פדיונן עושין תמורה לפני פדיונן מועלין בהן ולאחר פדיונן אין מועלין בהן‬ ‫‪:‬מי לא קריבי וא״ת דהיכי‬
‫מצ‪-‬נן למימר דשאר קדשים‬
‫וולדותיהן קודש ואין ניפדין תמימין ואין מתפיםן לכל זבח שירצה כללו‬ ‫לא קרב־ ‪-‬הא קרא כתיב‬
‫•תמורתו יהיה קדש במאי‬
‫דבר הרי הן כהקדש לכל דבריהם ואין לך בהן אלא היתר אכילה בלבד כללו‬ ‫אתוקם וי״ל לענין ד־היה‬
‫של דבר דרישא לאתויי שוחטן בחוץ דפטור כללו של דבר דסיפא‬ ‫לןדוש דירעו ויפלו דמיהן‬
‫'נדבה קמ״ל קרא דנקכה‬
‫לאתרי‬ ‫רבות התמורה דקריב׳‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫וגו׳ מ ה צורך‬ ‫מקריב‬ ‫ולא מתקין להו כרבי תנינא‪ :‬אמר ר' לוי גזרו כוי‪ .‬אי אמרת אית להו תקנתא לולדות אתי לגדל עדרים מפסולי המוקדשין דכי נפיל ביה‬ ‫זוס׳ חיצוניות‪ :‬ב[ אס וכד‬
‫ל מ י מ ר אם זכר אם נקבה‬ ‫'רבות ולד בעלי מומין וכוי‪.‬‬
‫מ ו מ א בבהמת קדשים לא פריק ליה )האי( ואמי למיכלינהו בלא פדיון אבל כי מפסדינן לולדות מ מ ה ר לפדות אמ ה א ם מיד כשיפול בה מום מ פ י‬ ‫איית למ״ד לוולדות קדשים‬
‫ל א ו מ מ י ל א ידענא דזכר‬
‫ונקבה ראוין ל ז ב ח שלמים‬ ‫רבי אליעזר ובחשובחו‪ .‬ל״א בין למ״ד מומחין בין למ״ד ממסיסן מאי ט ע מ א אטרחוהו רבנן לשבקינהו באיסורייהו גזרה שמא יגדל עדרים‬ ‫‪:‬מעי אמן הס קדושים אמאי‬
‫א ל א זכר לרכות הוולד‬ ‫יא קדש ליקרב וי״ל דלא‬
‫עדרים שילדו גס אוחן ולדוח ולדוח אחרים ואחי בהו לידי חקלה אבל לאחר שיסדס לא איכסח אס יולדין דוולד צבי ואיל נינהו‪ .‬ל״א ועיקר מ פ י‬ ‫!מר‪-‬נן במעי אמן הם‬
‫ד ו ו ל ד מ ש מ ע זכר ונקבה‬
‫לרבות א ת ה ת מ ו ר ה ד ת מ ו ד ה‬ ‫המורה ו ט ע מ א מאי אממני׳ קא מ ה ד ר דמאי ט ע מ א אסור אחר פדיון אמן הא פ ק ע קדושמייהו בפדיון אמן ט היכי ד פ ק ע א גבי קדושת‬ ‫כשהאם‬ ‫אלא‬ ‫;דושים‬
‫מ ש מ ע נ ק ב ה ‪ (f< :‬הכי כ ת ב‬ ‫‪:‬מימה וכן הולדות אבל כאן‬
‫דמים דולדן מותר לאחר פדיון כדאמר לעיל גזירה שמא יגדל מפסולי המוקדשין שיפדו עדרים לצורך )ג( דולדות הנולדים לאחר פדיון ואתי‬
‫בתמורה וכו׳ א ו ת ן ולדות‬ ‫זהאם בעלת מום ועומד‬
‫ש ל א ח ר פדיונן דאיעכר‬ ‫בהו לילי גיזה ועבולה אבל לעיל גבי ק ל ס מומן להקלישן לא גזרינן משום מילמא ללא ש ט מ א היא ל ה א אמריגן במסכת תמורה )לף ו‪(:‬‬ ‫פהות לא מהניא לולדות‬
‫לפני פדיונן ו א י ת י ל י ד ל א ח ר‬ ‫ה מ ח פ י ס בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין ובקלס הקלשן למומן גופייהו לשרינן ראיעבר ואיתייליל לאחר פליונן ולא גזרינן ׳()למילמא‬ ‫הקדישם במעי אמן ונ״ל‬
‫פדיונן‪ .‬דלפני פדיונן איעבר‬ ‫קרוב לזה פי׳ רש״׳ ו״ל‬
‫ואיתיליד מ י פ ל ג פליגי בהו‬ ‫ללא שטחא( כיון לאסרח להנך לאיעבר לפני פליונן לא אחי ללחינהו׳(‪ :‬מהו שיתפיסן‪ .‬לאוחן וללוח שבמעי פסולי המוקלשין לאיזו זבח‬ ‫אפיי איכא תרתי לריעותא‬
‫בתמורה בפרק אלו קדשים‪.‬‬ ‫שירצה‪ :‬אין מספיסן‪ .‬אלא לאוחו זבח‪ :‬בשעריך‪ .‬כמיב בבכור וכי יהיה בו מוס וגו׳ בשעריך האכלנו )לבדם טו> ובפסולי המוקלשין‬ ‫אמוהן הוו בעלי מומי•‬
‫ד מ א י דאמרינן ד ק ד ש י הנך‬ ‫‪:‬וי‪ .‬חוס׳ חיצוניות‪ :‬אסור‪-‬ן‬
‫ו ל ד ו ת ו ת מ ו ר ו ת ש ל כעלי‬ ‫כמיב אשר נמן לך בכל שעריך )שם יכ(‪ :‬אשר יבזכר לא יקדיש איש אוהו‪ .‬אלמא לא חל עליה שוס קלושה אחריחי‪ :‬ואין סופג את‬ ‫ד שיפדו קס״ד דמקדיש‬
‫מומים‪ .‬ש מ ו א ל אמר ק ד ש י‬ ‫הארבעים‪ .‬ו א ע ״ ג לאסירי בגיזה קולס פלייה לא לקי עליה לכי כתיב לא תגוז אקלשיס גמורין כמיב ואיסורא מיהא איכא כשאר נהגה מן‬ ‫י הו למזבח ואח״כ פודהו‬
‫ליקרב הואיל והן ת מ י מ י ן‬ ‫!שום הכי פריך למימר׳‬
‫ובאין מ כ ה ק ר ו ש ה הגוף‬ ‫ההקלש‪ :‬בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין חמורה‪ .‬לטוב מעיקרו בעינן כלסרישית לעילל(‪ :‬לפגי פדיונן מועלין בהן‪ .‬ל ה א‬ ‫יכני פדיה נינהו וקס״ד‬
‫דאיתיליד קוהם פהיונן ובר‬ ‫נהנה מן ההקדש דלא גרעי מקדשי בדק הבית‪ :‬וולדותיהן חולין‪ .‬אפילו נתעברו קולס פליונן ונוללו אתר פליונן‪ :‬ונפדין חמימים‪ .‬אס‬ ‫‪ :‬מקדיש להו ומשני סמוך‬
‫פרא ןאמר[ ק ד ש ו לרעייה‬ ‫י ידוש קודם פדיונן ופריך‬
‫דאין נפדין ת מ י מ י ן אלא‬ ‫נתעברו רלדו קודם פדיונן‪ :‬אין לך בהם אלא מצוח עילוי בלבד‪ .‬שמעלין אומן בדמים‪ :‬ובין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן‬
‫• יזא תמימים אינן נפדין(‬
‫בעלי מ ו מ י ן אבל לא ק ד ש ו‬ ‫עושין תמורה‪ .‬ולקמן ‪1‬טז‪ [.‬ק א מ ר דממורה שלאמר פדיונן מ ת ה ‪ :‬לאחר פדיונן אין מועלין בהן‪ .‬דאיתקוש לצבי ואיל אבל לענין גיזה‬ ‫י לא סמוך לפדיון אמן‬
‫ליקרב שלא יהא ט פ ל‬ ‫‪ 1‬תפיסן לשם אותו זבח‬
‫ח מ ו ר מ ן העיקר‪ .‬אלא אותן‬ ‫לא דכחיב חזבח ןלנריס י‪ [3‬ולא גיזה נע׳׳א[‪ :‬וולדותיהן קודש‪ .‬אס נתעברו קודם פדיונן‪ :‬ואין מחפיסן לכל זבח שירצה‪ .‬והיינו דרב ששמ‪:‬‬
‫ד ־‪.‬שתא חל על־יהו קדושה‬
‫לאתויי‬ ‫־ <כתי לא נדחית קדושת‬
‫ש נ ו ל ד ו ל א ח ר פדיונן מ ה ת ה א עליהן כו׳ מ כ ח ק ד ו ש ה ה ח ו י ה קא אתו דכבר נפדו אימן כ ש נ ו ל ד ו ‪ :‬לא אלימא‪ .‬ק ד ו ש ת ן ש י ת פ ס ו‬ ‫\ ‪ :‬׳ ואח״כ ממהין עד שיומם ופודן והקשה ה״ד אלחנן דאטו יש לו להתפיסן בקהושה כדי להקל מעליה ולהפקיעה מקהושתה דהא‬
‫פדיונן וכיון האין ל ה ן כח ל מ י ת פ ס אף הן אין יוצאין ל ח ו ל י ן הילכך מ ת י ן ) ו ה א לא א ל י מ א ל מ י ת פ ס פדיונן(‪ :‬אמרי הכי יש ל ה ן כ ח‬ ‫כ ון דמתחלה לא היה יכול לפהותן ןהיאך יכול לפדותן[ ע״י תוספת קדוש׳ זאת וע״ק לו דהא או הם קדושים ואין קדושה חלה צל‬
‫ל פ ד ו ת ד ס מ ו ך לפדיונן ש ל ו ל ד ו ת קודם שיפדם מ ת פ י ס ן לשום אותו ה ז ב ח ‪ .‬כ ל ו מ ר ד מ ק ד י ש ן לשם ו ב ה אימן וההוא ה ק ד ש מהני‬ ‫י־ ־ושי לכן נראה שהעובר חולין גמורין מן התורה וצריך להתפיסן לאחר שתפדה אמו מיד והחמירו עליו חכמים להתפיסו קודם לפדיונן‬
‫ל ה ו ל ה ב י א ן לידי פדיון‪ :‬למימרא רבני פדייה נינהו‪ .‬ש י ש לו כ ח ל ה י ת פ ס ל ש ו ם אותו זבח‪ .‬והא אמרן דלא אלימי ל מ י ת פ ס ‪ :‬אלא‬ ‫י־ ‪-‬ודר שהפקיעה קדוש׳ א׳ דאס היה ממתין לאחר שתפדה אמן כיון שיצאו לחולין לא היה ראוי להקדישן עוד ועוד שגם הוא לא היה‬
‫ס מ ו ך לפדיון אימן‪ .‬כלומר כ ש ה ן מעוברין קודם שנולהו ה ו ל ד ו ת מ ת פ י ם ן א ג ב אימן לשם ובח אימ; ו ב ה ב י הוי ל ה ן ק ד ו ש ה ל מ י ת פ ס‬ ‫נ כ רוצה להתפיסן כיון שנפקעו כבר מקדושה והס חולין גמורים‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪ :‬נ[ נ״א בכל הספרים כיי וקרא יתירה הוא דהא‬
‫פדיונן‪ :‬ט ע מ א מאי‪ .‬צריך ל ט ר ו ח באילו ענייני; ש י ב ו א ו לידי פ ד י י ה ‪ :‬גזרה ש מ א יגדל מ ה ם עדרים‪ .‬ויבא לידי ת ק ל ה אם אוכל מ ה ם‬ ‫כ ‪1‬יב התם בויקרא גופיה קרא אחרינא וכד ונקבה תמים יקריבנו תו למה וכו׳‪ :‬ון לא אלימי למתפס וכוי‪ .‬בכל הספרים כ״י שכירי לא‬
‫אדם או מ ק ר י ב ן ‪ :‬מ ה בכור אין מ ת פ י ס ו לכל זבח שירצה דכתיב אך בכור וגו׳ לא י ק ד י ש א י ש אותו‪ .‬כ ל ו מ ר לשם זבח א ח ר ‪ :‬אף‪ .‬ולד‬ ‫נדצא זה הלשון וכן הלשון בם״י שביד־ לא אלימי למיתפס פדיונן בקדושתן כדי שיצאו הן לחולין סמוך לפדיונן קודם פדיונן מ ע ט‬
‫פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן וכו׳‪ :‬בין לפני פדיונן בין ל א ח ר פדיונן ה ג ו ז ז ו ה ע ו ב ד בהן אין סופג את הארבעים‪ .‬ואי אמרת ה א תנן במתניתין‬ ‫ני־זפיסן לשם אותו זבח שהיתה אמו דחיילא קדושה דעדיין לא נדחית אמם ע״י פדייה והדר ממתין עד שיוממו ופריק להו וא״ת למ״ד‬
‫ד ל א ח ר פדיון מותרין א ל מ א דקודם לא‪ .‬ה א לא ק ש י א הכא נמי אינו ס ו פ ג קחני א ב ל איסורא מ י ה א א י כ א ‪ :‬וולדותיהן חולין ל א ח ר‬ ‫ויידות קדשים בהווייתן הם קדושים הא במעי אמן חולין גמורין ל מ ה יש באלו הולדות קדושה גמורה כיון שלא נולדו אלא לאחר‬
‫פדיונן‪ :‬ונפדין‪ .‬אפילו ת מ י מ י ן ‪ :‬אלא מ צ ו ת עילוי‪ .‬כ ל ו מ ר ח ו מ ד א דבעי פדייה‪ :‬אבל קדם כו׳‪ .‬וכין לפני ובין לפני ד ק א מ ר ה כ א לא צריך‬ ‫פ״יון הו״ל לאקשויי לצבי ואיל והו״ל למפרקינהו וי״ל כיון דלאחר פדיונן יש קדושה ליאסר בגיזה וגם נתעבדו לפני פדיונן לא הוי‬
‫אלא מ ש ו ם ר א מ ר ברישא א מ ר ב ס י פ א ‪ :‬ולדותיהן קדוש‪ .‬דאיעבר לפני פדיו; ואיחיליד ל א ח ר פדיונן‪ :‬כללו של דבר דסיפא‬ ‫ח לין גמור‪-‬ן והא דמקשי׳ לצבי ואיל היינו נתעבר ונולד לאחר פדיון אע״ג שיש בהם איסוה גיזה אבל הכא דנתעברו לפני פדיונן אהני‬
‫קדושה שאסור בגיזה לאחר פדיון להקדיש הולדות כשנולדו‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א( נראה לצ״ל והכי איתא כתמורה )לף יז ע״כו אותן וולדות וכי ‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫טז‪.‬‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫מסורה הש״ם‬
‫א מיי פ ״ ד מהלכות תמורה‬ ‫ו ה מ ו ד ד ש ל א ח ד פ ד ״ נ ו צ ח ה ‪ .‬ואס מ א מ ר מאי שנא מולדות‬ ‫לאהויי חלבו‪ .‬לאסור‪ .‬ולאחרי שוחטו גחוץ לחייג לא אמרינן משוס‬ ‫‪ (6‬זנח שירצה צ״ק‪ ,‬ג( ]ע׳ תוס׳‬
‫הלכה ו‪:‬‬ ‫זנחיס פ ה ‪ :‬דייה יהוא[‪ ,‬ג( ולעיל‬
‫לא ב מיי׳ פ ״ ג שס הלכה ל‪:‬‬ ‫דאיעבר ואחיליד לאחר פדיינן דחשבינן לעיל ולד צבי‬ ‫לא״כ איגעי לן למימר גלוקין שגעין ועול ס י פ א ״ קחני לקמן השוחטן‬ ‫טו‪ ,[:‬ו ( ממורה נא‪ ,.‬ה( ןנזיר‪:‬ה‪:‬‬
‫לב ג מי״ פ ״ ל מהל׳ פסולי‬ ‫יאיל י! ויש לומר לולדוח אין בהן קדושה אלא מכח אמן יטון שנפדיח‬ ‫ג ח ו ן פטור‪ .‬וכללא לרישא לא אצטריך לאיחויי חלגו לשרי להשמא יללן‬ ‫נייק קי‪ :‬חמורה ית‪.‬ן‪ ,‬ו( וב״מ ע‪,[:‬‬
‫המוקדשין הלכה א‪:‬‬ ‫‪ 0‬נסיפא צ״ק‪ ,‬ח( ןאסיסא צייקן‪,‬‬
‫יל‪ :‬ד מיי׳ שם הל׳ יל‪:‬‬
‫פ ק ע ה קלושהו לגמרי כצבי יכאיל יאע״כ לאיכא איסור גיזה ועבורה‬ ‫לכגופן למי לעוגר ירך אמו הוא שרי כל שכן חלגו למיא געלמא‬ ‫‪ (P‬ןויקרא יי[‪ ,‬י( דעפעפיס על‪.‬‬
‫לד ה מיי׳ פ ״ ד מהל׳ בנורות‬ ‫אין כח לאיסור מ ו ע ט * כ ז ה שיחול על‬ ‫הוא‪ :‬הא בטלי מומין מיפרקי‪ .‬אוחס‬ ‫צ״ק‪ ,‬נ( העליון בנגד‪ .‬נייק‪,‬‬
‫הלכה ד ס מ ג עשין ריא‬ ‫ידו קדושה על הולדות אבל חמורח‬ ‫ל( ןנמדבר יחז‪ (» ,‬ןויקרא יא[‪,‬‬
‫טוש״ע י״ל סימן שכ שעיך ז‪:‬‬ ‫לאתויי חלבו אמח מח אין נפחין תמימין ואין‬ ‫שנחעגרו קולס פליין ונוללו לאחר‬
‫ע‬
‫נ( ושייך לע׳׳נן‪ (D ,‬צ״ל כזה שימול‬
‫קדושה >)בההיא( יטין דגלי קרא‬ ‫פדיון וכגון שחפסן לשוס זגח לאלימא‬ ‫על ידו קדושה בההיא כיי‪ .‬ט( בה‬
‫מהפיסן לכל זבח שירצה תמימים הוא חלא‬
‫שחלה על בעלת מוס קבוע חלה ה ״ ה‬ ‫א‬ ‫קלושחייהו למיחפס פליונן וכשהוא‬ ‫היא צ״ק‪ ,‬פ( לרעייה צ״ק‪ ,‬צ( הייני‬
‫‪,‬‬
‫לעזי רש׳׳‬ ‫לאחר פדיונן אלא רלא קרבה אבל‬ ‫מיפרקי הא בעלי מומין מיפחקי לכל <א( ׳שירצה‬ ‫ימתין‪ .‬צ״ק‪ ,‬ק( שייך לע׳׳נ‪,‬‬
‫מחפיסן לשס זגח אין מ ח פ י ס ן לכל זבח‬ ‫ר( פתח‪ .‬צ״ק‪ (C ,‬באותן דמים‬
‫ט י ל ״ א ] ט י י ד ״ א [ ‪ .‬קרום על‬ ‫המורה דלפני פדיינן קרבה יעדיפא‬ ‫הוא דאין מתפימן הא לאותו זבח מתפיםן היכי‬ ‫שירצה ה א לשם אומו זגח ממפיסן‪.‬‬ ‫יכפירושו משמע‪ .‬נייק‪,‬‬
‫העיז שמצמצם את הראייה‪.‬‬
‫מולדוח דלפני פדיונן דאיכא מ ״ ד לעיל‬ ‫משכחת לה דמתפיםן לאותו זבח ונפרק‬ ‫והיכי משכחח לה פירושא הוא כלומר‬
‫לרעייה יכן מוכח לשון הקונטרס‬ ‫במומן נימא תייהוי תיובתא דרב הונא אמר‬ ‫היכי משכחח מירוצא למילתא ל מ ש מ ע‬
‫דבסמוך גבי מנין לתמורה פסולי‬
‫תורה אור השלם‬
‫מוסף רש״י‬ ‫לך רב הונא ה״ה דאפילו בעלי מומין אין‬ ‫געלי מומין נסלין ולשם זבח אמר לא‬ ‫ו‪ .‬א ך א ה זה ל א ת א כ ל ו‬
‫המוקדשין שמחה יפי׳ רש״י כגון יאחר‬ ‫יחסיסס אלא היכי עגיל ל מ מ פ י ס ס‬
‫ד א מ ר א ס ע ל ו ל א י ר ד ו ‪ .‬הלכך‬ ‫נפדין ואיידי דתנא רישא נפרק תמימים תנא‬ ‫וממפריסי‬ ‫הגרה‬ ‫ממעלי‬
‫היאיל ינפניס לא ירדו‪ ,‬חייגין‬ ‫פדיונו דלא מצי למיקרב יהא ד א צ ט ד ך‬ ‫לשם אותו הזגח ונסלין גמומן כשיפול‬ ‫ה פ ר ס ה א ת ה ג מ ל כי מ ע ל ה‬
‫עליהן יחון •חולי! ק ל י‪ .‬ה ר י ה ן‬
‫קרא דממעלי ה ג ר ה בסמוך ללאו אהא‬
‫דתנא‬ ‫ואיידי‬ ‫תמימים‬ ‫נפדין‬ ‫אין‬ ‫םיפא‬ ‫נמי‬ ‫; ך ה ה ו א ופרסה איננו מפריס‬
‫כ ב כ ו ר ו מ ע ש ר ‪ .‬לכל קדושת בכור‬ ‫גהן מ ו ס ‪ :‬נימא תהוי סיובסא דרב‬ ‫״קרא ‪-‬א ד‬ ‫ט מ א ה ו א לכם‪:‬‬
‫ימעשר‪ ,‬שלא ׳מכרי נאיטלת לאחר‬ ‫דמסברא ידענו דלא קרבה כדאמר רב‬ ‫רישא לכל זבה שיחצה תנא נמי םיפא לכל‬
‫הונא‪ .‬ל א מ ר לעיל נטי‪:‬ן כונשן לכיפה והן‬
‫שנפל כהן מוס ונפדו ת מ ו ר ה כ א ‪. : .‬‬
‫נחמן הכא יכה״ג אמר בסמוך גבי‬ ‫זבח שיחצה‪ :‬והשוחט! בהדן פטור‪ :‬א[ רב‬
‫כל שבחטאת מתה באשם‬ ‫מ מ י ס ‪ :‬ואיידי דתגי רישא נפדין תמימים‪.‬‬
‫ר ו ע ה ‪ .‬ע ד שיומס יימכר ויפלו‬ ‫חמש חטאוח ועוד יש לפרש דקרא‬ ‫הונא מתני חייב ומוקים לה י׳יבחוקין שבעין‬ ‫לחידוש הוא דאפילו תמימים נפדים‪:‬‬
‫הגהות הב״ה‬
‫דמיו לקין המונח‪ ,‬עולה כשר לשס‬ ‫וסברא צריט דאי לאו קרא הוה אמינא‬
‫יעורה לכהניס‪ ,‬וה מדרש דרש‬
‫ואליבא חר״ע חאמח אם עלו לא יידו‪ :‬בין‬ ‫והשוחטן בחון פטור‪ .‬שיפאח׳ לגרייתא‬
‫)א( ; מ ׳ מיפרקי יכל ז ב ח‬
‫שירצה‪! :‬נ( ש ם ־ ת י ת א כ י ל‬
‫יהוידע הנהן נשקלים ובתמורה‪,‬‬ ‫לא קדשה כלל כצבי יאיל כולדוח‬ ‫לפני פדיונו בין לאהח פדיינו עושה תמורה‪:‬‬ ‫לעיל נכוו‪ >») r:‬אקלשיס שקלם הקלשן אה‬ ‫נ מ ו מ ה ‪) :‬ג( ש ב זה שם אמו עציו‬
‫יכל זמן שהוא תם אינו יוצא לחולין‬ ‫דאיעבר ואוליד לאחר פדיונן ואי לאו‬ ‫יזה שם אמו עליי ז ח ישם א מ ו‬
‫לימכר‪ ,‬לפיכך ירעה והוא מעצמו‬ ‫פ‬
‫אמר ר"‪ :‬אמר רבה בר אבוה ותמורתו לאחד‬ ‫מומן קאי יאפילו הכי סטור לאין חיייין‬ ‫־גליו ממורד‪:• ,‬כור‪) :‬י( ש פ‬
‫סברא הוה אמינא (ירעה י ט מ א הוא‬
‫אי; יכול להשתנית מאשס לעולה‬
‫צ‬ ‫לקרביה‬ ‫ליעביד‬ ‫>היבי‬ ‫ג‬
‫טעמא‬ ‫מאי‬ ‫מתה‬ ‫פדיונו‬ ‫על שחיטת חוץ אלא על המתקבל‬ ‫ממעלי הגרה ט מ א ה ו א ל כ פ‬
‫דקרא >הוי ימחין ע ד שיהא ט מ א ייפול‬ ‫האי‪ :‬וה( ־ש"• ד׳׳ה יהשיחטן‬
‫מכה קדושה דחויה קאהיא ליפרקה לא‬ ‫יפנים כלתנן בזבחים בפרק פרת‬ ‫יכו׳ לעיל ה י א ו א ק ה ש י ם ‪:‬‬
‫בו מוס כדפי׳ הקונטרס בסמוך והא‬
‫ח ט א ח !לף קיב‪ (.‬בעלי מומין בין‬ ‫)ו( ד ״ ה ואליבא יכו׳ ל״א ב ד ו ק י ן‬
‫דפריך רב ע מ ר ם וחיחכיל במומה‬ ‫מתקיף‬ ‫מתה‬ ‫הלכך‬ ‫פדיונה‬ ‫למיתפם‬ ‫אלימא‬ ‫יכי׳ דוק ש ה ן על העין‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫קבועין בין עוברין שהקריבן בחוץ‬
‫לבעלים אסברא דרב נחמן פריך‪:‬‬ ‫לה רב עמרם י‪ >3‬ותיהכיל במומה לבעלים‬
‫‪ |ft‬רב הונא מתני חייב‪ .‬פירש״י‬ ‫סטור ומפיק ט ע מ א מהאי קראני( ואל‬
‫ז״ל דהיינו סיפא דברייתא דלעיל‬
‫הגרה‪.‬‬ ‫ממעלי‬ ‫לומד‬ ‫תלמוד‬ ‫וכי ‪ ! 5‬מה בין זו לתמורת בכור ומעשר יידתנן‬ ‫פתח אהל מועל לא הביאו הא כל שאינו‬ ‫רבינו נחשום‬
‫דקהס הקדישן למומן ולהכי לא‬
‫קאמר כללו של הבר לאתויי‬ ‫והא דדרשינן בפ״ק )לעיל לף‬ ‫״תמורת בכור ומעשר הן וולדן וולד ולדן עד‬ ‫ראוי לבא אל פ ח ח אהל מועל אין‬ ‫לאיתויי חלבו‪ .‬האסור באכילה‬
‫שחטן בחוץ דחייב ועור רמ״ה‬ ‫ו‪ (.‬יש לך דבר שהוא מעלה גרה ואי‬ ‫םוף כל העולם הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו‬ ‫חייבין עליו‪ :‬רב הונא מחני חייב‪ .‬כלקחני‬ ‫הדאמדינ; תזבח ו א כ ל ת יכו׳‬
‫לא קאמר ליה דלא בעי לאוקמא‬ ‫ולא יכול ל מ י כ ר לאיתויי ש ו ח ט ו‬
‫כר״ע ברוקי־ שבעי; וכן נראה‬ ‫א ת ה אוכלו כגון טהור שנולד מן‬ ‫במומן לבעלים אמר ליה אביי זה שם אמו‬ ‫מתני׳ ףל‪ :[:‬ומוקי לה בדוקין שבעין‪.‬‬ ‫בחוץ דחייב מ ש ו ס ־‪:‬־מא‬
‫לר״י דהיינו סיפא דמתבי׳ דקדם‬ ‫ה ט מ א התם דריש מרישיה דקרא ואת‬ ‫למתקבל בפנים הוא‪ :‬ואליבא דרבי‬ ‫ד ש ו ח ט ן בחוץ נכי פטור ד ה א‬
‫הקדישן למומן כי איי לומר‬
‫עליו וזה שם אמו עליו זה <ג> כולו תמורת‬ ‫א ץ מ ת ק ב ל ־ ‪ :‬ז בפנים מ ש ו ם‬
‫אלה לא תאכלו והכא דריש מסיפיה‬ ‫קלשים‬ ‫דאמר‪ .‬בשחיטת‬ ‫עקיבא‬
‫דהיינו ־ישא ההיא דהשוחטן‬
‫ה‬
‫בכור ומעשר מקריא מה בכור ומעשר במומן‬ ‫ד ק א אתי מ כ ה ק ה ו ש ה דחויה‬
‫בחוץ פטור דהא כבר פירשה‬ ‫דקרא ט מ א הוא לכם ! אי נמי תרי‬ ‫בפי המזבח מקלש ודף פל‪ ».‬אס עלו‬ ‫דכבר נפדו ה א י מ ה ו ת ‪ :‬הא בעלי‬
‫התלמוד המשנה דםיפא דקדם‬
‫קראי כתיבי‪ :‬א ל א כ• א ת א קרא‬
‫מיתאכלן לבעלים אף תמורתן מיתאכלא וזה‬ ‫מ ו מ י י מ י פ ר ק ‪ .‬אלמא דכני פדייה‬
‫הקדישן את מומן ועוד הבסמוך‬ ‫לא ירדו‪ .‬לוקין טיל״א כגון )ישעיה מ(‬ ‫‪1‬‬
‫נינתו ־־ שם אותו ה ז ב ח מ ה פ י ס ן‬
‫נמי מפ׳ הבר־יתא ביל לפני‬ ‫ל ת מ ו ר ת אשם‪ .‬והכי פירושא דברייתא‬ ‫שם אמו עליו תמורת קדשים מיקריא מה‬ ‫הנוטה כלוק שמיס‪ .‬ו ל ה ט לא ירלו לאין‬ ‫מ ש מ ע נמי ־ כ נ י פדייה ״ נ ה ו‬
‫פדיונן ביי לאחר פהיונן עושי;‬
‫מנין לחמש חטאות מתות יכנגדן באשם‬ ‫קדשים לא מיתכלי אלא בפדיון אף תמורתן‬ ‫מומן ניכר כל כך ה ט חנן בזבחים‬
‫‪.‬־אפילו תמימי; ״תיוכתא ‪ -‬י ‪:‬‬
‫תמורה אמר ־״נ וכוי ע״כ תוס׳‬ ‫הונא בהרת־ ד א מ ר בתין ש ל א‬
‫חיצוניות‪ !< :‬מה ב‪ ;-‬זו לתמורת‬ ‫רועה ו ט מ א הוא היינו שירעה עד‬ ‫נמי לא מיתכלי אלא בפדיון והא לא אלימא‬ ‫בס׳ המזבח מקלש הראוי לו )לף פל‪(.‬‬ ‫היו יכולין לבוא כ ש ו ם ענין לידי‬
‫בכור ומעשר דתנן וכוי‪ .‬קשה‬ ‫פדייה‪ :‬אייי־ דתנא רישא הנא‬
‫לה״ד אלחנן דאמא׳ לא פריי‬ ‫שיסתאב כדסירש ה ק ו נ ט ר ס ‪:‬‬ ‫למיתפם פדיונה תניא כוותיה דרב נחמן מנין‬ ‫ר׳ עקיבא מכשיר בבעלי מומין כלומר‬ ‫סיפא ולאו דוקא ס י פ א ) ל נ ד ו ד י ( ‪:‬‬
‫הכי לעיל גב־ הא דקאמר ־ב‬
‫הונא דולד לאחר פדיונן מתה‬
‫כ ל ש ב ח ט א ת מ ת ה כ א ש ם ‪-‬יעה‪.‬‬ ‫כ ל ת מ ו ר ה פםולי המוקדשין שמתה תלמוד‬ ‫דאס עלו לא ירלו ואמר רבי יוחנן‬ ‫•הא‪ -‬ה ש ו ח ט ז בחוץ פטור א־ת‬
‫ביה ת מ י ה א ולא אבר־יתא קא‬
‫מהאי טעמא דלא אלימא למתפס‬ ‫אומר רבינו ה ס דרעייה מדרבנן‬ ‫לומר ‪ 1‬ממעלי הגרה טמא ‪ m‬האי מיבעי ליה‬ ‫בגמ׳ ןשס פה‪ [:‬לא הכשיר רבי עקיבא אלא‬ ‫מהדר ולא אמהניתין דבהא‬
‫פדיונן ולפריך מולד מעשר וולד‬ ‫היא ולפי שתקנו חכמים רעייה נקט‬ ‫בדוקין שבעין הואיל וכשירין בעופומ‬ ‫ברייתא לא אייר• כ ה מ ש ו ח ט ן‬
‫ולד; עד סוף העולם כיוצא בו‬ ‫לחמש חטאות מתות ההוא ממפריסי הפרסה‬ ‫בחוץ ואי א מ ת נ י ת ״ אהא ד א ב ל‬
‫בכל דוכהא באשם רועה אבל הילכמא‬ ‫והוא שקדם הקדישן אח מומן‪ .‬ל״א‬
‫ונאכל במומן לבעלים יהר״י‬
‫טמא נפקא תניא נמי הכי מנין ־ להמש חטאות‬ ‫אם קהם ה ק ד ש ן את מ ו מ ז קאי‬
‫מפרש רלאו קושיא היא רהא‬ ‫הכי איתא מדאורייתא רכל שבחטאת‬ ‫)י( דוקין שיש לו מוס ב ע פ ע פ י ס ו ל ה ט‬ ‫י ה ש ו ח ט ן בחוץ חייב איבעי‬
‫לעיל איירי בולד בעלי מומי;‬
‫מ מ ה באשם קרב עולה כדאמר‬ ‫מתות תלמוד לומר ממפריםי הפרסה טמא‬ ‫קרי לעפעפיה דוק׳( על העין כרקיע‬
‫ל מ י מ ר ה־לכך )איכא( ןליכא[‬
‫לאחר פדיונן דכיון דחלוק מן‬ ‫למיקם א מ א י )לא( קא מהדר‬
‫האם שהוא תמים והיא בעלת‬ ‫בפסחים שילהי וסוף( פרק אלו דברים‬ ‫חמש חטאות מתות הילכתא גמירי לה אלא‬ ‫ד ה ט אמרינן בספרי אגודוח העין‬ ‫אבל אמר )לך( ולי[ ־־ מסתברא‬
‫מום אין לו להיות קהוש‬
‫כקהושת האם אלא קרישה‬
‫ולף עג‪ !.‬אשם שניתק לרעייה ישחטו‬ ‫כי אתא קרא לתמורת אשם תמורת אשם נמי‬ ‫ד ו מ ה לעולם ק ט ן ה ע פ ע פ י ם י ( כנגד‬
‫דאברייתא קאי אמאי ־ ק א מ ר‬
‫כללו דר־שא לאתוי• ש ו ח ט ן‬
‫דחויה אבל •לד מעשר המי לאמן‬ ‫כשר לעולה ושם פירשהי לה‪:‬‬ ‫הילכהא היא ה ׳ ״כל שבחטאת מתה באשם‬ ‫הרקיע והחחחון כנגד הארץ והלגן‬ ‫כחד‪-‬־ ה פ ט ו ר ‪ :‬יהב הונא מתני‬
‫ואינו חלוק מאמן כלל ולהכי‬ ‫חייב ומוקים להאי בקהם )מום‬
‫משתריא במומן לבעלים כדין‬
‫* ה ע מ י ד ולדות ת ה ת אמותיהן‪.‬‬ ‫רועה אלא לעולם חמש חטאות מתות‬ ‫שמקיף אח העין כנגד ים אוקיינוס‬ ‫קבוע להקדישן( ! ה ק ד ש ן אה‬
‫מעשר והכא פריך מתמורה של‬ ‫פירש הקונטרס שפחח‬ ‫ואצטריך קרא ואצטריך הילכתא דאי מקרא‬ ‫שסובב אח העולם והשחור שגו שהוא‬ ‫מומן[ במום כדוקין שכעין‬
‫פסולי המוקדשין לתמורת ןבבור‬ ‫דאינו נראה בגלוי כשאר מומ‪-‬ז‪:‬‬
‫ומעשיר[ )והא• קרא מסתבר‬
‫לו י( ה פ ח ח להיוח לו כח בולדוח ואמר‬ ‫הוה אמינא לרעייה קמ׳יל הילכהא למיתה‬ ‫עגול דומה לגלגל ח מ ה ‪ :‬קדושה דחויה‪.‬‬ ‫ואליבא דרבי עקיבא ד א מ ר‬
‫דמיירי לאחר פדיונ; ־־לפני‬ ‫לו אס ימוחו הבהמוח חטול הולדוח‬ ‫שכגר נפדו‪ :‬ויאכלו במומן‪ .‬ימחיגו‬ ‫ב מ ס כ ת ־בח־ם אם עלו לא‬
‫פהיונן מיהא קרבה‪ .‬תוספות‬ ‫‪5‬‬
‫ואי מהילכתא הוה אמינא היכא דעבד‬ ‫י י ד ו ו כ י ״ ‪ -‬ל ג ב ־ מ ז ב ח אם עלו‬
‫חיצוניות(‪ :‬ו[ ודרשינן הכי וכו׳‬
‫ה מ ג י ע ו ח לחלקי ויהא ה ח ח ידי "באומן‬ ‫עד שיוממו ויאכלו לגעליס כגכור‬
‫ואור״י רהאי קרא מסתברא‬ ‫דמים יבפיריש מ ש מ ע בגמרא כמו‬ ‫איקרי ואכל מהני חמש חטאות איםורא‬ ‫ומעשר שאין נפדין אלא נאכלין גמומן‪.‬‬
‫לא ‪ -‬ה ו כי ש ח י ט להו בחוץ‬
‫מיחייב‪ :‬מכה קדושה דחויה‬
‫דמיירי לאהד פדיון דלפני פדיון‬
‫שפירשתי לשם אבל בתוספתא קמני‬ ‫איכא לאו ליכא קמשמע לן דאיכא לאו‬ ‫אלמא ט ו ן דלא מצי קרכי כדאמר‬ ‫קא אחי כיון דלאחר פדיון‬
‫מיהא קרבד והקשה ה׳׳ד אלחנן‬ ‫נ ע ש ו ת מ ו ר ה ‪ :‬שם א מ ו עליו‪.‬‬
‫כיו; דסברא הוא דמתה מ ט ע מ א‬ ‫הולדות‪:‬‬ ‫ה א מ ה ו ת והעמיד‬ ‫מתו‬ ‫ואיבעית אימא לאקושי דבר הבא ממעלי‬ ‫במס׳ תמורה )לף ה‪ :‬ע״ש> אך בכור שור‬ ‫א מ ו קר־ אוהו ש ב א מ כ ח ו ‪ :‬מ ה‬
‫דלעיל דלא אלימא לסתפס‬
‫פדיונה וא״כ קרא ל״ל ותירץ‬
‫אין‬ ‫גרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה מה להלן‬ ‫וגו׳ ל( הן קריבין ואין תמורתן קריבין‬ ‫בכור ‪.‬־מעשר ב מ ו מ ן מ ת א כ ל י ן‬
‫לבעלים‪ .‬דבכור בי ליה ב ­‬
‫השפיר אצטריך קרא וטעמא‬ ‫נאכלין במומן לבעלים ה ט נמי ליעבד‬ ‫מוס מקריב אימוריי דידיה על‬
‫דד״נ האי לא הוה אלא טעמא‬
‫במיתה אף כאן במיתה‪ :‬מ ת נ י ׳ י > ה ה מ ק ב ל צאן בחזל מן העובח כוכבים‬ ‫גבי מ ז ב ח ואינו אוכל; כהן‬
‫דר״נ הו׳׳א דמתה כיון שאין אנו‬ ‫י^‪-‬יתיח‬ ‫הכי‪ :‬והא בהמה לא אלימא למיספס‬
‫וכי איתיליד ביה ט ו מ א נאכל‬
‫יכולין לתקן בענין אחר וקמ״ל‬ ‫פדיונה‪ .‬הילכך מ ת ה ‪ :‬מנין לתמורת‬ ‫כולו לכהן‪ .‬ב ה מ ה מ ע ש ר דלית‬
‫קרא שיש עשה וצריך להכניסה‬ ‫ביה מ ו מ א מסיק ליה ל י י ו ש ל י ם‬
‫הוי‬ ‫דהכא‬ ‫וטעמא‬ ‫לכיפה‬
‫פסולי המוקדשים שמחה‪ .‬כגון דלאחר שנפדו הקדשים המפיסן בממורה דלא מצו למיקרב‪ :‬ממעלה הגרה טמא הוא‪ .‬דסיפיה דקרא‬
‫ואכיל ליה ישראל גופיה ומקריב‬
‫תוס׳‬ ‫נתמן‪.‬‬ ‫רב‬ ‫כדקאמר‬ ‫כתיב ט מ א הוא לכם ‪ u‬ידרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני ט ה ר ה ואסור באכילה ואיזו זו חמורה פסולי המוקדשין‪ :‬חמש חטאוה‪ .‬מפרש בממורה‬ ‫אימוריי ל מ ז ב ח ‪ :‬־כ׳ איתליד‬
‫חיצוניות‪ :‬ו[ וי״ל וכוי וז״ל תוס׳‬ ‫ביה מ ו מ א נאכל בולו לישראל‬
‫)לף כא‪ :!:‬לחמורה אשם‪ .‬שתהא רועה דאשם לא קרב נדבה הלכך חמורחו לא קרבה והא ט מ א דקרא ה ״ ק הניחוהו עד שיהא ט מ א כלומר שיפול‬
‫חיצוניות ואור״י שיש לחלק בין‬ ‫והאי לבעלים י ק ת נ י הכא לאו‬
‫תמורה לולד דכיון דחלה עליו‬ ‫בו מ ו ס ‪ :‬כל שבחטאח מתה‪ .‬וחמורח ח ט א ה היינו אחה מחמש חטאות מ ת ו ת ‪ :‬לאו ליכא‪ .‬דאין עובר בלאו‪ :‬דאיכא לאו‪ .‬לא תאכלו ממעלי הגרה״(‪:‬‬ ‫ל ח ד בעלים ק א מ ר אלא בל‬
‫תמורה לאחר פהיון חלה עליו‬ ‫ח ד ו ח ד כדאיריה האי לבעלים‬
‫ואבט״א‪ .‬ל ה ט אתא ממפריסי ה פ ר ס ה דמשתעי בחטאות ה מ ה ו ה להקיש דבר הבא ממעלי הגרה המורח פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דנפקא‬
‫קדושה דהויה ומתה אבל ולד‬ ‫‪..‬‬ ‫^‪.‬״‬
‫ממעלי הגרה לדבר הבא ממפריסי ה פ ר ס ה חטאות ה מ ת ו ת ‪ :‬מתני׳ המקבל צאן ברזל‪ .‬ששם לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין ולתמ‬
‫ל י ס‬ ‫י ה א י‬

‫שנולד לאחר הפדיון הוי חולין‬

‫גמורי; שלא מצינו שום קהושה‬ ‫‪5‬‬
‫לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין החלו ואותן ילדות שיהיו להן ע ד אותו זמן יהיו ביניהם‪( :‬ולדותיהן פטורין‪ .‬מן הבכורה‪:‬‬ ‫ממעל־ הגרה ט מ א ‪ .‬בלומר ־ש‬
‫ש ח ל ה על־ו ועוד נראה לר״י‬
‫ולדותיהן‬
‫והיא אסורה היינו ת מ ו ר ת בעלי‬
‫שהתמורה חלה עליה קדושה בקל מהרד יותר מולד דהא ולדות שלאחר פריו; גבי ולד בעלי מומי; איכא למ״ד לעיל דלא קדשיה אלא‬ ‫מומיל ל א ח ר פדיונן‪ :‬ל ת מ ו ר ת אשם הוא האיצטדיך דאינה מ ת ה אלא הועה שיהא אסורה‪ :‬ואי מ ה ל כ ה א גרידתא ה ו ה אמינא‬
‫לרעייה ואילו תמורת בעל מום היה נראה לר״י שקר־בה לכ״ע‪ :‬ם( אי נמי תר׳ קראי כתיבי אלא וכוי וז״ל תום׳ חיצוניות אלא כי אצטריך‬ ‫היכא דעבר ואיקרי ו א כ ל כוי ק מ ״ ל קרא ד א י כ א ל א ו רכתיכ את וה לא תאכלו‪ .‬לישנא אחרינא‪ .‬ו מ א ח ר ד ה ל כ ת א איכא קרא‬
‫קרא לתמורת אשם וא״ת והלא תמורת אשם אינה מתה אלא מדרבנן ומן התורה קריבה עולה כפי׳ ר״ת כהרבה מקומות ואומר ר״ת דטמא‬ ‫ל מ ה ליה למיקם עליה ב ע ש ה דכתיכ אותה ת א כ ל ו ויש לך א ח ה ת שהיא מ פ ר ס ת פרסה דאית בה ל א ו אי אקרבה והיינו ח מ ש‬
‫מ ש מ ע שאינה קריבה כ מ ש פ ט ה אלא לרעייה אזלא או למיתה ונ״ל דקרוב לזה פי׳ הקונטרס דפירש כך וז״ל כי אצטריך קרא לתמורת אשם‬ ‫ח ט א ו ת ולאו ה ב א מ כ ל ל ע ש ה ע ש ה ‪ .‬והכי מםתברא כלישנא בתרא דהכי נמי גרסינן בתמורה בפרק אלו קדשים יכי איצטריך‬
‫שתהא רועה ראשם לא קריב הילכך תמורה לא קריבה והאי ט מ א דקרא דקאמר הניחוהו עד שיהיה טמא כלומר שיפול בו מום עכ״ל פי׳‬
‫קרא דאי מקריב ליה קאי עליה בעשה‪ .‬ואיבעית אימא ח מ ש ח ט א ו ת לא צר־כ־ קרא אלא לאקושי דכה ה ב א ממעל־ הגרה‬
‫הקונטרס א״נ ״יל ההכ׳ פירושו אלא אצטריך קרא לתמורת אשם דאדלא למיתה והדר פריך והא הלכתא גמירי לה שאולה לרעיה מיהו‬
‫דהיינו תמורת בעלי מומין לדבר הבא מ מ פ ר י ה י פהסה ה ה ״ נ ו ח מ ש ח ט א ו ת דנפקי מ ה ת ם מ ה להלן ב ח מ ש ח ט א ו ת מ ת ו ה אף‬
‫ל״נ דלא משמע שהיה טועה בכך מתחלה דתיזיל תמורת אשם למיתה דלא הוה טעי אלא בהא דמפיק לה מקרא ופריך הלכתא גמירי לה‬
‫תמורת בעל־ מומי; שנפדו נמי •היינו כהב נ ח מ ן ‪ :‬ה מ ק ב ל צאן בהול מן ה ע ו ב ד כוכבים‪ .‬כ ל ו מ ר ד מ ק ב ל מיניה ב ה מ ה ל ש ע ב ד‬
‫לכו נראה כפירושא קמא‪:‬‬ ‫עליו ש י ע ב ו ד קשה כברזל‪ .‬כגוז •שקיבל ישראל עליו אם י פ ח ת ו המיה או ת מ ו ת שישלם ל ע ו ב ד כוכב־ם כ מ ה ׳ששמי; אותה ע כ ש י ו‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש׳׳ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫טז‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ]לעיל ג‪ :‬ה‪ :‬ו‪ ,[:‬נ( נ ״ מ ע‪,:‬‬ ‫ולדותיהן‪ .‬של אותן צאן ברזל כשיגדלו רבכרו יפטרו מן ה נ מ ר ה ‪.‬‬ ‫א י ן מקבלין צאן נ ח ל מישראל מ‪6‬ני ש ה ו א רכית‪ .‬בפרק איזהו נשך‬ ‫ל ה א מיי׳ פ״ב מהל׳ בנורות‬
‫‪ 0‬פטורה מ] הבכורה אמר רג הונא‬ ‫ל‬
‫הל׳ ו ס מ ג עשין ריא טוש׳׳ע‬
‫וכו׳ והשאר יש למחוק לקאיארישא‬ ‫ו ט ע מ א מפרש בגמ׳ דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים ת פ י ס‬ ‫<ב׳׳מ דף ע‪ (:‬סירש״י רבית > ששם אומס עליו במעות וכל זמן‬ ‫י״ל סי׳ שטו סעיף ה‪:‬‬
‫וכפירש׳׳י‪ ,‬ד( הוי כמי צ״ק‪,‬‬ ‫בהמה ואי לא משכת ב ה מ ה ת פ י ס ולדות אישתכח דשייכא יד עובד‬ ‫שאין נותן מעותיו חולקין השכר ו א ע ״ ג למשנה יתירא היא ל ה א תנא ליה‬ ‫ל ו ב מיי׳ ס״ח מהלכות מלוה‬
‫ה( באמצע‪ ,‬ו( צ״ק מ״ו‪ (1 ,‬ימוצו‪,‬‬ ‫הלנה ינ ס מ ג לאוין צג‬
‫ח( עצמו והשתא אלימא כו• הל״א‬
‫כוכבים ה(באמן‪ :‬וולדי ילדות חייבין‪ .‬ולדי ולדות של צאן ברזל ה מ ג י ע ו ת‬ ‫אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכל שכן הכא שקבל כל האחריות עליו‬ ‫טוש״ע י׳׳ל סי• קעז סעיף א‪:‬‬
‫כצ״ל‪ .‬ט( ברשותיה למרה‪,‬‬ ‫לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות‬ ‫נ ק ט ליה משוס סיפא מקבלין צאן‬ ‫לז ג מיי׳ פ ״ ד מהלנות ננורומ‬
‫י( כלסרישית במתני׳‪ ,‬כ( שהותזק‬ ‫הלנה ד טוש׳׳ע י״ד סימן שכ‬
‫בכורות ‪)0‬ינתנו לכהן( דהיינו רביעימ‬ ‫ולדותיהן פטורין ולדי ולדותיהן חייבין העמיד‬ ‫ברזל מן העובל כוכבים עכ״ל י[‬
‫כח‪ ,‬ל( כל האחריות ננסיס על‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫המקכל ושם אוחס‪ ,‬מ( לכר קצוב‬ ‫לצאן ברזל «ינתן לכהן‪ :‬העמיד‬ ‫וסיפא אתא לאשמועינן היתר רבית מן‬
‫כי! בוי‪ ,‬נ( קצוצה ותני רישא ההיא‬
‫ולדותיהן *‪ t‬ת ח ת אמותיהן ולדי ולדות‬
‫ולדוח תחת אמותיהם‪ .‬שפתח לו פ ת ח‬ ‫העובל כוכבים כרקתני לווין מ ה ם‬
‫לחנווני שהוא כצ״ל והשאר יש‬ ‫פטורין וולדי וולדי וולדות חייבים רשב״ג אומר‬
‫למחוק‪ (D ,‬ללאו כתורת‪ ,‬ט( ערי‬ ‫לעובד כוכבים להיות לו כח כולדות‬ ‫ומלוין להן ברבית וקשה לפ״ה מאי‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫חומה‪ ,‬פ( לי שכר סלע מכל אחת‪,‬‬ ‫ואמר לו אס ימותו הבהמות תטול‬
‫אפילו עד עשרה <א> פטורים שאתריותן לעובד‬ ‫פריך הכא ואי ס ״ ר ברשותא למרא‬ ‫א[ ת ח ת אמותיהן ולדי ולרות‬
‫ולדות‬ ‫גרםינן‬ ‫ס״י‬ ‫בקצת‬
‫‪ (5‬וולדותיהן היינו כיי‪ ,‬י[( צ״ל וולל‬
‫וללות פטורי! היינו כוי‪ ,‬ר( במתני׳‬ ‫הולדות המגיעות לחלקי ויהיו ח ח מ‬ ‫כוכבים ‪ > 6‬א רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין‬ ‫קיימא אמאי הוי רבית ברשותא למרי‬ ‫פטורין ולדי ולדות חייבין ועיין‬
‫לאי העמיל ממש כוי‪,‬‬ ‫ידי באותן דמים ע ד אותו זמן‬ ‫רחל פטורה מן הבכורה » ואם יש בו מקצת‬ ‫קמשבח מאי קשיא מ ״ מ רבית לרבנן‬ ‫בתוספות חיצוניות לקמן באות‬
‫וי‪ :‬נן ואם יש בו קצת סימנים‬
‫השתא‬ ‫וולדותיהן‪.‬‬ ‫)נ(‪:‬‬ ‫יי( עצמו‬ ‫םימנין חייב‪ :‬ג מ ׳ למימרא דכיון דלא נקט‬ ‫היא ל ט ו ן שכל אחריות על המקבל מלוה‬ ‫חייבים‪ .‬עיין תוס׳ לעיל דף‬
‫אלימא יד עובד כוכבים ושייכא בדור‬ ‫היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא‬ ‫בי‪ |< :‬אין מקבלין צאן ברזל‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא ורמינהו‬ ‫מישראל מפני שהוא ובית וכוי‪.‬‬
‫אחר ט פ י הלכך ולדות של אומן ולדומ‬ ‫<ז נ > = אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני‬ ‫ללא ה ר רבית לאורייתא כיון לאס לא‬ ‫נ״א בספרי כת״י ואי ס״ד כיון‬
‫)א( ב מ ש נ ה עשרה ד ו ר ו ת‬
‫פטורי!‪ (5) :‬־־ש״• דייה העמיל‬ ‫שהן ולדי ולדות לצאן הברזל פטורין‬ ‫יבא השבח לא יטול כלוס כמו בלא‬ ‫הלא נקיט ווזי בהשותיה דמרה‬
‫ולדות וכוי זמן עצמו השתא‬
‫שהוא רבית אלמא ברשותא דמקבל קיימא‬ ‫קיימא אמאי הוי ובית ברשוחיה‬
‫דשייכא בהו יד עובד כוכבים וכשיהא‬ ‫נכייתא שהיא רבית לרבנן ונראה כמו‬ ‫דמרה קא שבתא‪ :‬ו[ ורב יהוהה‬
‫אלימא יד עונד כוכגיס ט פ י‬ ‫אמר אביי לא קשיא הא דקביל עליה אונםא‬
‫ו ש י י כ י בדיר א ח ד ט פ י מ ש ל‬ ‫להם בכור לא ינתן לכהן‪ :‬שאחריותן‬ ‫שפי׳ ר״ת שהיא רבית לאורייתא שפסק‬ ‫אמר ולרי ולדות נמי פטורין‬
‫ר א ש ו ן הילכך ולדות וכו׳ ולדי‬ ‫לעובד כוכבים‪ .‬דלעולס כל מ ה דמשכת‬ ‫וזולא והא דלא קביל עליה אונםא וזולא אמר‬ ‫למיס על הצאן ו פ ס ק למי השבח וקבל‬
‫וכוי‪ .‬ומתני׳ דקתני ולדות פטור‬
‫ולדי ולדות תייכ לא קשה לר״י‬
‫ולדות ש ל צ א ן ברול וכו׳ לא‬
‫ינתן לכהן ו ל ד י ו ל ד ו ת ש ל‬ ‫עובד כוכבים מ פ י ס ‪ :‬ג מ ׳ כיון דלא‬ ‫ליה רבא דקביל עליה אונםא וזולא צאן ברזל‬ ‫עליו לתת בכל שנה ושנה »(בין יהא‬ ‫דמתני׳ לא נחתי לדרי עד סיפא‬
‫דהעמיד ולדות אבל ולדות ולד‬
‫דהיינו‬ ‫כשיבכרו‬ ‫ולדים‬ ‫נקט‪ .‬העובד כוכבים זוזי ברשותיה‬ ‫קרית ליה ועוד מאי פסקא ועוד אדתני סיפא‬ ‫שס שבח בין לא יהיה ורבית גמולה‬ ‫ולדות דרישא לא דקדק אלא‬
‫ל צ א ן ב ר ז ל ינתן‬ ‫חמישי‬
‫ל כ ה ן הש״ד‪) :‬ג( דייה תכן רגן‬
‫דעובד כוכבים קיימי‪ :‬דמקבל קיימא‪.‬‬ ‫אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים‬ ‫היא להיינו רביח ״קצוצה ויש לומר‬ ‫דתני ולדות פטורין לא ידעי‬
‫כמה אי חדא דרי אי תרי דרי‬
‫ש מ ע ו ן בן גמליאל אומר ני׳‬ ‫למקבל זוזי הוא דאיחייב להו והאי‬ ‫ליפלוג וליתני בדידה בד״א דלא קביל עליה‬ ‫להכא חניא ו א ע ״ ג למנא רישא היינו‬ ‫ולא אתיא לאשמועינן אלא שיש‬
‫וקס׳׳ד ד ד ש ב ״ ג ארישא‪:‬‬
‫דשקיל נותן חצי ולדות בשכר ה מ ת נ ת‬ ‫אונםא וזולא אבל קביל עליה אונםא וזולא‬ ‫לחנווני שהוא רביח לרבנן והכא קמ״ל‬ ‫מין תולדות פטורין ולד ולדות‬
‫חייבין ור״י ס״ל דולדי צאן‬
‫מ ע ו ת קא שקיל להו דאי מ( ברשות‬ ‫לההיא רביח לאורייחא היא כלקתני‬
‫שפיר דמי אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קביל‬ ‫ברזל כהן עצמן‪ .‬הרא״ש ז״ל‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬ ‫מרה קיימי אמאי רבית הוא ברשותא‬ ‫שהוא רבימ כלומר רביח‬ ‫מפני‬ ‫ה[ מן העובד כוכבים עכ״ל‪ .‬וז״ל‬
‫עליה אונםא וזולא והכא גבי בכורה היינו‬ ‫לאורייחא ומיהו אשכמן מפני שהוא‬
‫תוס׳ חיצוניות והק׳ ר״י לסירש״י‬
‫מ ק צ ת פ י מ נ י ן ‪ .‬של אמו ! ל ע י ל‬ ‫דמריה אשבמ ולדומ‪ :‬מתני' בדקביל‬ ‫־‬ ‫•׳׳ל דהא גם זה אינו חיהוש‬
‫י־‪ .;:,‬א י ן מ ק ב ל י ן צ א ן ב ר ז ל ‪.‬‬ ‫עליה‪ .‬העובד כוכבים אונסא וזולא‪:‬‬ ‫טעמא דאילו אתי עובד כוכבים בעי זוזי ולא‬ ‫רביח לרבנן למנן בב״מ)לף סל‪ (:‬המלוה‬ ‫־הא אפילו הבית קצוצה מקבלין‬
‫כל אחריות הנכסים על המקבל ושם‬
‫אותם עליי במעות יכל זמן שאין‬ ‫אי דקביל עליה אוגםא וזולא צאן‬ ‫יהיב ליה חפים לה לבהמה ואי לא משכח‬ ‫אח חברו לא ילור בחצרו חנס ולא‬ ‫‪ jc‬העוברי כוכבים כדתני לקמן‬
‫סתם ומלוין להם ברבית וכ״ש‬
‫נותן לו מעיחיו חולקין השכר <ב״נז‬ ‫ברזל קריה ליה‪ .‬בתמיה‪ .‬הא צאן ברזל‬ ‫לה לבהמה תפים ולדות דידה והרי יד עובד‬ ‫ישכור מ מ נ ו בפחוח מפני שהוא רביח‬ ‫אבק רבית לפרש״י לכך נהאה‬
‫לר״י כפי׳ ר״ת דפי׳ כך דינא‬
‫לא הוי אלא כמקבל עליה המקבל‬ ‫כוכבים באמצע וכל יד עובד כוכבים באמצע‬ ‫ל פ ר ״ ח ללא איירי במשכנמא מללא‬ ‫־קבלת צאן ברזל כגון שנתן‬
‫אונסא דלהכי קרימ ליה ברזל קשה‬ ‫פטורה מן הבכורה״‪ :‬העמיד ולדותיהן ת ח ת‬ ‫קחני המלוה על חצרו ועול לשרי‬ ‫לו צאן במאה דינרי זהב והן‬
‫‪:‬זלוה גביה וכל אחריות הצאן‬
‫רבינו גרשום‬ ‫ואינו נפחת כך זה הנותן לא יפחות‬ ‫אמותיהן ולדי ולדות פטורים‪ :‬א״ר ד״ונא ולדות‬ ‫להשכיר בסחוח כמו שלה וכרס לשרו‬
‫לל המקבל כאלו הן מכורין‬
‫ואם ת ע ש ה ולדות ש י ה ו בין‬ ‫מ ד מ י ו ‪ :‬ועוד מאי פםקא‪ .‬בממיה‪.‬‬ ‫בנכייחא משוס רזימנין ליכא שבחא כלל‬ ‫אצלו והתנה לו וה שכל זמן‬
‫שניהן ה ו ל ד ו ת ‪ :‬וולדות‪ .‬ש ל‬ ‫פטורין וולדי ולדותיהן חייבין י! ורב יהודה‬ ‫נזמעכב המעות יעלה המקבל‬
‫כלומר פ ס ק ה למילתא דיש חילוק בין‬ ‫ובימ נמי זימנין לאיכא חיוהא שנופל או‬
‫אותו צאן ברזל מ ה שהן י ו ל ד ו ת‬
‫צאן ברזל לצאן ברזל‪ :‬אדתני סיפא‪ .‬ד ה ת ס‬
‫אמר ולדי ולדות נמי פטורין וולדי ולדי ולדות‬ ‫נשרף ופר״ח שהלוהו הלואה גמורה ולא‬
‫;ן הגיוות ומן הולדות שוה‬
‫פ ט ו ה ה מן הבכורה ל פ י ש ח צ י ן‬ ‫זלע שכר בכל שנה ושנה ורבית‬
‫של עובדי כוכבים‪ .‬ו ע ו ד מ ש ו ם‬
‫אבל מקבלין כ ר ‪ :‬אלא‪ .‬ה א והא דלא קביל‬ ‫חייבין תנן העמיד ולדות תחת אמותיהן ולדי‬ ‫על חצרו ואין זה רביח לאורייחא ס( ולא‬ ‫ןצוצה הוי דאי לאו הכי מאי‬
‫דאמרינ; ב ג מ ׳ דאי ל א מ ש ב ח ל ה‬ ‫‪ xnt‬לאשמועינן הא מפרש לעיל‬
‫ל ב ה מ ה תפיס ולדות דילה‪ :‬ולדי‬ ‫עליה מרא אונסא וזולא אלא על המקבל‬ ‫ולדות פטורין טעמא דהעמיד הא לא העמיד‬ ‫בחורח רביח משאיל ו מ ש ט ר לו בפחוח‬ ‫(פילו למחצית שכר אסור והכי‬
‫ולדות‪ .‬ולדי של ו ל ד ו ת חייב‬ ‫יהא הכל‪ :‬והכא גבי בכורה‪ .‬לאו משוס‬ ‫לא תיובתא דרב יהודה אמר לך רב יהודה‬ ‫ומוחל ולפ״ה נמי נהי ללא ילור בחצרו‬ ‫זשמע בברייתא דאיוהו נשך <לף‬
‫בבכורה ח ל ק ש ל ישראל רכולי‬ ‫ז״ט ע״נ! דהוי טעמא דקבלת‬
‫האי ולדי ולדות לא תפיס ע ו ב ד‬ ‫דהוי ברשותו של עובד כוכבים אלא‬ ‫הוא הדין אע״ג דלא העמיד והא קמ״ל אפילו‬ ‫חנם הוי רביח לאורייחא כמו בחי‬ ‫‪:‬אן ברזל משום רבית קצוצה‬
‫> ח ו מ ה להוי רביח לאורייחא מ ה‬ ‫ע‬ ‫‪:‬הפרי׳ אן דהיכא דמקבלין צאן‬
‫כוכבים ב ש ב י ל ה ‪ :‬ה ע מ י ה ו ולדות‬ ‫משוס דמשכון הוי גביה‪ :‬אמר ר ב הונא‬ ‫העמיד נמי דאורחיה דעובד כוכבים למיתפם‬
‫ת ח ת א י מ ו ת י ה ן שאם ת מ ו ת‬ ‫‪:‬רזל מן העוברי כוכבים היינו‬
‫ה ב ה מ ה שיקח ה ע ו ב ד כוכבים‬
‫וולדן של צאן ברזל פטורים כוי‪.‬‬ ‫בנה ייוהוי כמי דלא העמיד ולדי ולדות‬ ‫שמשכיר בפחוח מיהא מסחבר ללא הוי‬ ‫עין השם פרה לחבירו ואמר‬
‫ה ו ל ד ו ת ת ח ת י ה אוחן ולדות הרי‬ ‫׳(כדפריש׳ גבי ממני׳ וארישא קאי‪ :‬רב‬ ‫לאוריימא ומיהו האי מפני שהוא רביח‬ ‫׳;די פרתך עשויה בל׳ דינרים‬
‫הן כ צ א ן ועצמו[ שולדותיהן מ ה‬ ‫פטורין וולדי ולדי ולרוח חייבין תנן רבן‬ ‫אני אעלה לך סלע בחדש מותר‬
‫יהודה אמר ולדי ולדות נמי פטורין‪.‬‬ ‫להכא לאוריימא קאמר לאי לאו הכי‬ ‫פי שלא עשאה המים מחיים‬
‫ש ה ן יולדת פ ט ו ר ה מן הבכורה‪.‬‬
‫ודור ד׳ לצאן ברזל אינו נותן לכהן אלא‬
‫דורות‬ ‫שמעון בן גמליאל אומר אפי׳ עד עשרה‬ ‫מאי ק מ ״ ל וכפי׳ ר״מ מ ש מ ע בירושלמי‬ ‫•לא לאחר מיתה ולהכי צאן‬
‫ולדי ולדותיהן חייבין ר׳ ש מ ע ו ן‬
‫כוי‪ :‬למימרא‪ .‬ד ב ר ש ו ת א ד מ ר ה‬
‫דור הי‪ .‬ולקמן פריך ליה מ מ ת נ י ' ‪ :‬טעמא‬ ‫פטורין שאחריותן לעובד כוכבים בשלמא‬ ‫ל ק א מ ר איזהו צאן ברזל היו לו ק׳ צאן‬
‫‪ .‬רזל אסור והשתא פריך שפיר‬
‫־מימרא דברשות המקבל קיימא‬
‫ד ע ו ב ד כוכבים קיימא ש מ פ נ י כך‬
‫פ ט ו ר ה מ ן ה ב כ ו ה ה ‪ :‬אין מ ק ב ל‬ ‫דהטמיד‪ .‬שהחזיק כחו של עובד כוכבים‬ ‫לדרי‬ ‫לרב יהודה דאמר נחית תנא קמא‬ ‫אומר לו הרי הן עשרוה עליך בק׳ לינרין‬ ‫איית מנ״ל לתלמודא דמתניתין‬
‫יירי בדאורייתא המש״ה פריך‬
‫צאן ברזל מישראל‪ .‬כ א ו ת ו תנאי‬ ‫הא לא ה ע מ י ד לא מיפטרי ולדי ולדות‬ ‫היינו‬ ‫של זהב וללות חלב וגיזוח שלך ואס מחו‬ ‫אין לומר משום דתני התם‬
‫שפירשתי ל מ ע ל ה ‪ :‬מ פ נ י ש ה ו א‬
‫של צאן ברזל‪ :‬והא קמ״ל‪ .‬ל א ע ״ ג ל ה ע מ י ד דאורחיה דעובד כוכבים למיזל‬ ‫חייב א ח ה באחריותן ואתה מעלה ל י סלע בכל אחת ואחת משלך‬ ‫פ(‬
‫‪ :‬פני שהוא רבית דהא לעיל נמי‬
‫רבית‪ .‬דכיון ד מ ק כ ל עליו כל‬
‫ני ולא ישכור ממנו בפחות‬
‫ה א ח ר י ו ׳ ש ל ב ה מ ה מ ה שנותן‬ ‫ג‬
‫ולמיתסס בנה כלומר ס ל ״ א כיון > שחוזר כח עובל כוכבים כוללות‬ ‫באחרונה אסור מ ש מ ע בהליא ששם עליו השבח והקרן ואי לא מחני׳‬ ‫פני שהוא רבית אע״ג דהוי‬
‫לה חצי ה ו ל ד ו ת זהו רב־ת‪ .‬ט ״ א‬
‫אימא יהיו פטורין לעולם קמ״ל אפילו ה ט ולדות של אותן ולדות שהן‬ ‫לרבימ לא הוה קשה ליה מחני׳ להכא אמאי סטורין מן הבכורה לשפיר‬ ‫רבנן י״ל דע״כ מדאורייתא דאי‬
‫דכיון דשם ה א מ ה ו ת בהמים‬
‫י דרבנן לא אשמועינן מידי דהא‬
‫ונותן לו ח צ י הולהות הרי זה‬ ‫ולדי ולדות לצאן ברזל פטורין וולדי ולדוח של ולדוח חייבין כאילו לא‬ ‫חשיבי ברשומ עובל כוכבים ט ו ן לאי לא יהיב זוזי מ פ י ס לבהמה ואס לא‬ ‫י מדינן התם לעיל בסמוך גבי‬
‫רכית ד מ ש מ ע ד מ ש ו ם הכי נותנן‬
‫לו ש מ מ ת י ן לו מן ה ד מ י ם ‪:‬‬
‫ה ע מ י ל ‪ :‬תגן רבן»( גמליאל אומר כוי‪ .‬ו ק ס ״ ד ד ר ״ ג ארישא קאי‪ :‬בשלמא לרב‬ ‫משכח ב ה מ ה ה פ י ס ולל שהכל משועבל לו מ ח מ ה קרן אבל למאי לחשבינן‬ ‫־א דחנוני אפילו למחצית שכר‬
‫‪ .:‬סור אמד אביי ל״ק הא דקבל‬
‫אלמא ד ב ר ש ו ת א ד מ ק ב ל קיימא‪.‬‬ ‫יהודה דאמר גחית תייק‪ .‬למיפטר לרי לשתי לורות לצאן ברזל פ ו ט ר ת ״ ק ‪:‬‬ ‫רביח לאורייחא קשה לא״כ יצא מרשוח בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא‬ ‫‪: -‬ו׳ הקשה הר״ם כיון דלא‬
‫ה ב ה מ ה דאי ברשותא דנותן‬ ‫היינו‬ ‫מסיק להא רסטורה מן הבכורה לא משוס לקיימא לה ברשוח מרה אלא‬ ‫י בל עליו הישראל אונסא וזולא‬
‫קיימא הא ילדה ברשותו ולא‬ ‫; לא העובד כוכבים א״כ ולדות‬
‫הוי רבית‪ :‬לא קשיא‪ .‬מתני׳‬ ‫משוס לחשיב יל עובל כוכבים באמצע מכח שעבול שיש לו כלמפרש ואזיל וא״ח מאי שנא מ ב ה מ ה ארנונא לחייבה בבכורה ללישנא ק מ א לרבא פ ״ ק‬ ‫•‪:‬הגיעו לחלקו אמאי פטורים‬
‫להכי קיימא ברשותיה העובה‬ ‫לפסחים <לף ו‪ (.‬היכא למצי ישראל לסלוקיה בזוזי והכא נמי אי יהיב ליה זוזי לא ח פ י ס לולל וי״ל ה ח ס עיקר ב ה מ ה של ישראל מחחלה אלא‬ ‫ר א אין יד העובה כוכבים‬
‫כוכבים ו פ ט ו ה ה מן הבכורה‬ ‫‪ :‬א מ צ ע כלל )ה״נ( )דאי( לא‬
‫דקביל עליה ע ו ב ה כוכבים‬ ‫שמשועברח היא לארנונא וכיון לאפשר לסלוקיה בזוזי לא יצאה מרשוח ישראל ולא חשיב יל עובל כוכבים באמצע אבל הכא למהחלה של עובל‬ ‫נ ש כ ח לבהמה דלא תפיס כלל‬
‫ןאונסא[ וזולא ד ב ה מ ה ‪ :‬ו ה כ א‬ ‫כוכבים כ״ז שיש לעובל כוכבים כח זה לאי לא יהיב זוזי חפיס לבהמה לא יצאה מרשוח עובל כוכבים ומקרי יל עובל כוכבים באמצע שלא‬ ‫י ילדות שלא קבל עליו אחריות‬
‫גבי ישראל ד ק ב י ל עליה ה מ ק ב ל‬ ‫ו ‪ 1‬׳ ‪ p‬ר מ ״ מ אם יפשע בצאן‬
‫אונסא וזולא הילכך הוי רבית‪:‬‬ ‫נסחלקה ילו לגמרי‪ :‬י[ ט ע מ א ד ה ע מ י ד ה א ל א העמיד ל א ת י ו ב ת א דרכ יהודה‪ .‬ה י מ ה רלקמן פריך לרב יהולה ממחני׳ לקחני בהליא המקבל‬ ‫•‪.‬ל עובד כוכבים אתי עובד‬
‫ליפלוג בדירה‪ .‬כ מ ק ב ל מ י ש ר א ל‬ ‫צאן ב ח ל מן העובל כוכבים וללוח פטורין מן הבכורה ווללי וללוח חייבין ומשני אימא הן ווללוחיהן פטורין פירוש הן הוללוח של צאן‬ ‫נ ׳כבים תפיס לולדות ולכך הוי‬
‫ד פ ע מ י ם מ ק ב ל י ן ו פ ע מ י ם אין‬ ‫י׳ עובד כוכבים באמצע אבל‬
‫מ ק ב ל י ן בדי׳א וכוי‪ .‬ו א מ א י‬
‫ברזל ווללוחיהן הן ווללי וללומ פטורין מליהן בנס לכהן שהוא רביעי לצאן ברזל ואף על גב ללא קמני הן במחניחין צריך לומר לפשיטא‬ ‫לכל עליו אונםא ווולא שפיר‬
‫אצטריךלמיתנא אכלמקבליןמן‬ ‫ליה לוללוח של צאן ברזל הן כצאן ברזל עצמן ולא אצטריך ליה במחניחין הו למיחני ואס כן גס כאן אמאי לא מפרש כן לכשמחו ה א מ ה ו ח‬ ‫ר‪:‬זי וא״ת פשיטא כיון דקכל‬
‫‪1‬‬
‫ה ע ו ב ד כוכבים א פ י ל ו מ י ש ר א ל‬ ‫ע ־ יה אונסא וזולא רליכא רבית‬
‫והעמיל הוללוח ח ח מ אמוחיהן נעשו הוללוח עצמן צאן ברזל ו ט קחני וללי וללוח פטורין היינו ולל וללי וללוח שנפרש הן היינו‬ ‫*‪?:‬אי צריך למתני ושמא י״ל‬
‫נמי‪ :‬אידי ואידי‪ .‬בין מתניתין‬
‫‪J‬‬
‫ד כ כ ו ר ו ת בין מתני׳ ר ב ב ו ת דלא‬ ‫ולדי ולדות (‪>P‬וולדותיהן )פטורין( ]היינו ולד ולדי ולדותיהן פטורין[ הא לא ה ע מ י ל חייבין וי״ל ללכך פי׳ בקונטרסי* במחני׳ ה ע מ י ל לאו‬ ‫ד ן״מ הוה תיישינן רלמא אתי‬
‫קביל עליה הנותן‪ :‬והכא‪ .‬מ ״ ט‬ ‫י־ זטעי כיון דאלו אח׳ עובד‬
‫ממש שמחו ה א מ ה ו מ והעמיד הולדוח חחחיהן אלא שפחח לו פ ח ח לעובד כוכבים שאס ימוחו ה א מ ה ו ח יהיו ולדוח חחתיהן ועוד יש‬ ‫כ כבים ותבע ולא יהיב ליה‬
‫פ ט ו ר ה מן הבכוהה דאילו את־‬
‫ע ו ב ד כוכבים כוי‪ :‬דב הונא ורב‬ ‫לומר דאסילו איירי במתו בדמשמע בתוספתא אין זה ה ע מ ד ה גמורה שלא עשה לו שום קנין בולדות י‪ 1‬אלא הסמיכו עליהן בדיבור בעלמא‪:‬‬
‫י ה ו ד ה ארישא דמתניתין פליגי‬ ‫ולימ‬
‫ה מ ק ב ל צאן ברזל מ ן ה ע ו ב ד כוכבים‪ :‬וולדי ו ל ד ו ת נמי פטורין דקא דייק בלישנא רמתניתין ב א ו ח ו ענין מ ה שנקדתי בדף כעין מ ח ק‬ ‫כ נ ו ח תפיס לבהמה צריך ליתן טעם למה תובע העובד כוכבים מתחלה מעות לפי׳ הקונטרס ר״ל חבע זוזי של חצי הריוח ולפי׳ ר״ת ר״ל‬
‫בפירוש ה מ ש נ ה ‪ :‬ה ע מ י ד אין‪ .‬כ ש ה ע מ י ד מ ו ס י ף דור אחר ל פ ט ו ר א ב ל לא ה ע מ י ד אין מ ו ס י ף דור א ח ר ‪ :‬א ״ ל ה ו א הדין דאף על גב ד ל א‬ ‫ד־ובע מעות השכר סלע בחדש שהתנה לו ועוד אומר הר״ש מאיורא משום שהרך בהמות למות ולא ידע הנותן אם מתו ותובע מ ת ח ל ה‬
‫העמיד‪ .‬ולדי ולדות פטור כהאמינא‪ .‬והאי דקתני ה ע מ י ד רבותא ק מ ״ ל ד א ע ״ ג ה ה ע מ י ה ריהב ליה אפותיקי א פ י ל ו הכי אי לא מ ש כ ה ההיא‬ ‫דמעות כי הוא סובר שאינם בעין ואי לא יהיב ליה המעות תופס הבהמות‪ .‬תום׳ חיצוניות‪ :‬ו[ טעמא דהעמיד הא לא העמיד חייבין וקשה‬
‫ד ה ע מ י ה תפיס ליה בנה ההיינו ולדי ולדות הילכך פטירי ש א ח ר י ו ת ל ע ו ב ר כוכבים כ ל ו מ ר דתפיס אפילו דור עשירי ת ח ו ת י ה ‪ :‬ב ש ל מ א‬ ‫ל יב יהודה אע״ג דאיכא ד׳ דורות וא״ת אמאי לא משני רולדוה פטורים דקאמר הכא היינו הן ולהות שהעמידן ולדותיהן של מעומדין‬
‫ל ר ב י ה ו ד ה ד א ס ר ד נ ח י ת תנא ק מ א לדדי‪ .‬ש ש נ י‬ ‫ו־ וו פטורים עד ששה דורות וטעמיה דהעמיד הא לא העמיד חייבי; כיון האיכא ה׳ דורות הכה״ג משני רב יהודה לקמן ואיכא למימר‬
‫ד״ א הו״ל למימר הן פטורים הולהות שהעמיהן תחת אמותיהן דהא פשיטא שהן פטורי; דהוו מ מ ש כאמהות מ ה ״ ט ניחא ליה דולדות‬
‫ר ינו ולדות של אותן ולדות שהעמידן תחת אמותיהן שהמעומדים פשיטא דפטורים כיון שכל כך כח העובד כוכבים עליו ול״ג ולדי ולדות פטורים אלא ולדות פטורים דמשמע שפיר ולדי ולדות המעומדים ולא המעומדים עצמן וכן בפי׳ ו ש י ״ ליתיה ובחנם הוגה בספריי‪.‬‬
‫חים׳ חיצוניות‪ :‬ו[ אלא הסמיכו עליהם בדיבור בעלמא וכו׳ ויש לתמוה אי ממתני׳ פריך לקמן מ ״ ש דפריך מרישא לבסוף לכך נראה דמרישא רמהני׳ לא שייך למפרך כלל לא ל ו ב יהודה ולא לרב הונא הולדות פטורים לא ידענא כמה או ח ד ד ו ׳ או תר׳ דד‪ -‬ובין ולד• ולדות‬
‫ח״בים לא ידענא אם דור ג׳ או דור ד׳ ולא דקדק התנא בלשונו דנקיט דווקא ולדי ולדות מ מ ש דאכהי לא נחית בדרי ברישא עד דקתני העמיד ולא אתא אלא לאשמועינן שיש דור בולדות דחייב בבכורה ולקמן פריך מברייתא דקתני הן אבל מתני׳ לא קתני הן וגרסינן באתקפתא‬
‫ה ולדות פטורין כ ח ד וכוי ופריך לר״י משום דמשמע הן הולהות לעצמן ובשנויא גרסינן אימא הן וולדות בתרי ווי״; פי• הן והולדות כלומר דור א׳ ודור ב׳ פטורים ההן נמי הולדות של צא; ברזל קאי ואיכא דאמרי דפריך לרב הונא גרסינן איפכא דאתקפתא הן וולדות בתרי‬
‫וו־״י ובשנויא הן ולדות בחד ואייו ולכלהו לישני הן הולד דצאן )ברול( קא׳ רכן מ ש מ ע פי• הקונטרס‪ .‬כייס בתוס׳ כי״‪:‬‬

‫א נראה לצ״ל לעל הא דחני שס אין מקנלין וכי׳ מסייס אבל אמרו השם פרה לחבירו וכו׳ אלא לאחר מיתה אלמא דצאן ברזל היינו כעין השם פרה ולהני צאן ברזל אסור וכוי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫יז‪.‬‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫א מיי׳ פ ״ נ מהל׳‬ ‫לח‬ ‫ו ל י ת ליה ה א ד ת נ א ר׳ י ש מ ע א ל כ ב ש י פ שצמרן ק ש ה כוי‪ .‬לא הוה‬ ‫היינו דקאמר רשב״ג‪ .‬את א מ ר ח שחי דורומ ל מ ט ה מצאן ברזל ותו לא‬ ‫א( ]לעיל ה ‪ :‬וש׳׳נן‪ ,‬נ ( חולין‬
‫נ כ ו י ו ת הל׳ ו ס מ ג‬ ‫עט‪,[.‬‬ ‫נחולין‬ ‫ג(‬ ‫קלו‪,.‬‬
‫עשין ריא טוש״ע י״ד סי׳‬
‫מצי למיפרך מ י מ ע נ ו עז בת רחל מ ק ר א ד מ מ ע מ י ן )חולין דף‬ ‫ואנא אמינא אפילו ע ד עשרה דורות נמי פטורין‪ .‬והוא הדין ט פ י מעשרה‬ ‫]עירוכין פג‪ .‬וש״נ[‪,‬‬ ‫י(‬
‫שנוי סעיף ה ‪:‬‬ ‫קלז‪ (.‬שער עזים מ ל ע מ ו ד ולשרת לבעינן לבר ה ר א ד לשירומ ולאסוקי‬ ‫אלא ט האי מנינא נ ק ט בכמה דוכתי וקרא נמי נקיט להו דכמיב‬ ‫ה( ]לעיל יכ‪ .‬וש׳׳נ[‪ ,‬ו( ]צמר‬
‫ל ם ב מ״״ ס׳׳י מהלכות‬ ‫ופשתיס וגוי[‪ ,‬י( ]לעיל ט‪,[.‬‬
‫נוצה של עזים דדילמא ט ו ן דהוי ממין הראוי לשיקת שהיא במ רחל‬ ‫)לפריס כג( גם דור עשירי והן אסולין לעולם‪ .‬אצטריףי( למימני ה ט דאס‬
‫נכוריס הלנה ל ט ו ש ״ ע‬ ‫ח( ואיצטריך צ״ק‪ ,‬נו( ילרי ולדי‬
‫י׳׳ד סימן שלג סעיף נ ‪:‬‬ ‫סבי ב ה ט ‪ :‬ב ר ח ל שילדה מין עז‬ ‫הוי תני אפילו»> יי( ולדי ולדות פטורין‬ ‫וללות צ״ק‪ ,‬י( צ״ל כולל וללי‬
‫מ ג מיי׳ פ׳׳ג מהלנוח‬ ‫ואביו ת ״ ש ‪ .‬ו ה א מ ק ט מ ץ עז לרבותא‬ ‫ה ו ה אמינא הני הוא ד פ ט ר רבן‬ ‫וללומ‪ ,‬ל( שחט אוחי צ״ק‪,‬‬
‫איסורי מזנח הל׳ ה ‪:‬‬ ‫היינו דאמר ליה רבן שמעון בן גמליאל אפילו‬ ‫ל( נ׳׳א חייש וגי׳ צ״ק רמל‪,‬‬
‫ט א ד מיי״ ס״י מהל׳ כלאים‬ ‫ד א ע ״ ג דהועיל זרע האב לשנות הולד‬ ‫גמליאל ט פ י מהני לא ט היכי דשמעינן‬ ‫מ( נ ת עז צ״ק‪ ,‬צ( נ״א לצל‪,‬‬
‫הונא‬ ‫לרב‬ ‫א[‬ ‫אלא‬ ‫פטורי!‬ ‫דורות‬ ‫עשרה‬ ‫עד‬
‫הלכה נ ‪:‬‬ ‫למין עז כמותו אפילו ה ט לא חיישי‬ ‫ליה לתנא ק מ א ד פ ט ר ולדי ולדות‬ ‫‪ (D‬ואמו גופה צ״ק‪ ,‬ט( האי‬
‫מכ ה מיי׳ פ ׳ ׳ נ מהל׳ ציצית‬
‫רבנן לזרע האב ומיהו »(דפריך ליפלגו‬ ‫דאמר לא נחית תנא קמא לדרי מאי אפילו‬ ‫א ע ״ ג דלא מבהמותיו של עובד כוכבים‬
‫לפריך צ״ק‪,‬‬
‫הלנה א­­‬
‫ו ]מיי׳ פ י ״ ג מהלכות ט ו מ א ת‬ ‫בחוששין לזרע האב בעלמא לא חייש‬ ‫עד עשרה דורות אמר לך רב הונא רבן‬ ‫ממש נולדו וממייב בולדי ]ולדי[ ולדות‬
‫צרעת הל׳ ג[‪:‬‬
‫מ ג ז מיי׳ פ ״ ו מהל׳ איסורי‬ ‫לרבותא זו‪:‬‬ ‫שמעון בן גמליאל אהעמיד קאי דנחית לדרי‬ ‫לתת ולדן לכהן הכי נמי לרשב״ג א ע ״ ג‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫מוכח הל״י‪:‬‬ ‫קמא‬ ‫ב ש ע י ר של ר א ש חדש‪.‬‬ ‫»‪ 1‬תא שמע המקבל צאן ברזל מן העובד‬ ‫ד פ ט ר ׳(בולד ולדי בחד דרא ט פ י‬ ‫)א( נמ׳ ת״ש המקנל צאן‬
‫ס ד ח מיי׳ פ ״ ה מהלכות‬ ‫מחייב‪ :‬אלא לרב הונא דאמר לא נחס‬ ‫כ ח ל מן ה ע ו נ ל נוככיס ה ן‬
‫בכורות הלי א ס מ ג‬
‫נקנו ו ה ״ ה שעירי רגלים‬ ‫כוכבים )א( ולדות פטורי! וולדי ולדות לא‬ ‫הן‬ ‫אימא‬ ‫ובו׳‬ ‫וללוח‬
‫ד ה ט נמי כתב בהו אמד‪:‬‬ ‫תנא קמא‪ .‬למיפטר ד ד דלא פ ט ר‬
‫עשין ק מ ל טוש״ע י״ל סי׳‬ ‫חיובחא דרב יהודה אמר לך רב יהודה אימא‬ ‫פ ט ו ר י ן איכא‬ ‫ולדותיהן‬
‫שימ סעיף א‪:‬‬
‫זכר‬ ‫אלא ולדומ של צאן ברזל הואיל רצאו‬ ‫לאמרי‪) :‬נ( ש פ מ ח ת ל ד ר י‬
‫הן וולדותיהן איבא דאמרי הן וולדותיהן‬ ‫מבהמוחיו ממש של עובד כוכבים למה‬
‫אי»א ‪ (j) . j£‬ךןןף‪ .‬ל ״ ה‬
‫היינו דקאמל וכו׳ לאס ח ו ה‬
‫פטורין תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא אימא הן וולדות פטור וולדי‬ ‫ליה לרשב״ג למימר עד עשרה דורוח‬ ‫תני אפילו ולדי ו ל ד י ולדות‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ולדות חייב‪ :‬רחל שילדה מין עז כוי‪ :‬אתא רב אושעיא מנהרדעא ואייתי‬ ‫פטורין ה״א הני הוא דסטר‬
‫לימא אפילו ולדי ולדומ פטורין‬
‫‪ • 1‬א ף כ כ ו ר שור א ו בכור‬ ‫ט פ י ‪) :‬ד( ד״ה‬ ‫רשב״ג‬
‫בשב אי בבור עז ל א ת פ ך ה‬ ‫מתניתא בידיה רחל בת עז ועז בת רחל ר׳ מאיר מחייב וחכמים פוטרין אמר‬ ‫ושמעינן מינה ט היכי ד פ ט ר ולדי‬ ‫ולדותיהן‬ ‫הן‬ ‫אימא‬
‫קךש ה ם א ח ד מ ם תןלק‬
‫?נל ה מ ן ב ח ו א ת ח ל ב ם‬
‫ליה רב הושעיא לרבה כי עיילת לקמיה דרב הונא בעי מיניה ר׳ מאיר מיחייב‬ ‫ולדות א ע ״ ג דלא מבהמוחיו של עובד‬ ‫דמשמע‪) :‬ה( ד ״ ה אימא הן‬
‫הן‬ ‫תימא‬ ‫ילא‬ ‫יכו׳‬
‫ת ק ט י ר א ש ה ל ר י ח ניתח‬ ‫למאי אילימא לבכורה ולית ליה לרבי מאיר יאך בכור שור א > א עד שיהא הוא‬ ‫כוכבים ממש יצאו הוא הדין נמי עד‬ ‫ו ו ל ד ו ת י ה ן ‪) :‬ו( ד ״ ה מוששין‬
‫במדבר יח יז‬ ‫לי;‪:‬‬ ‫ג‬ ‫עשרה דורות‪ :‬אהטמיד קאי‪ .‬שהעמיד‬ ‫ונו׳ כיוס אחד ר ׳ מ א י ר‬
‫‪ .2‬א ם ל א ברכוני ח ל צ י ו‬ ‫שור ובכורו שור אלא לראשית הגז ולית ליה הא >דתנא דבי רבי ישמעאל‬ ‫אם‬ ‫והילכך‬ ‫מחייב‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫ולדוח ח ח מ אמוחיהן קאי דנחת תנא‬
‫איוב לא כ‬
‫ומגו כבשי יתחמם‪:‬‬
‫כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז שנאמר ומגז כבשי יתחמם אמר‬ ‫הן‬ ‫דרי‪ :‬אימא‬ ‫למיפטר‬ ‫קמא‬
‫ש ח ט ה ו א ת א ב י ה חיינ‪:‬‬
‫)ז( דייה ואי מ ה ת ס וכוי ולא‬
‫ו ש ע י ר ?גזים א ח ד‬ ‫‪.3‬‬ ‫ליה ניחזי אנן הבא במאי עסקינן ברחל שילדה מין עז ואביו חייש ובחוששין‬ ‫)י( וולדוה‪ .‬ד מ ש מ ע תרי דרי הן‬ ‫כ ת י ב א ו עו‪) :‬יז( ד״ה‬
‫לי; ע ל ע ל ת‬ ‫לחטאת‬ ‫והשני שנשאר וכו׳ ואיכא‬
‫ה ת מ י ד ‪ ,‬י ע ש ה וגםכו‪:‬‬
‫לזרע האב לענין אותו ואת בנו קמיפלגי דר׳ מאיר סבר ״חוששין לזרע האב‬ ‫הולדוח וולדוח אחרים‪ :‬אימא הן‬ ‫למיחש משוס חולין נעורה‬
‫במדבר כה ט ו‬ ‫ורבנן סברי אין חוששין לזרע האב אי הכי ליפלגו בחוששין לזרע האב בעלמא‬ ‫וולדות‪ .‬כלומר הן הולדוח עצמן ולא‬ ‫לפינן ד כ ה ן נ מ י י ר ע ה ע ד‬
‫‪ .4‬ש ו ר א ו כ ש ב א ו ע ז בי‬ ‫ש י ס ת א ב ו י א כ ל נ ו נמומו‬
‫י ו ל ד ן ה ; ה ש כ ע ת ;מים‬ ‫בפלוגתא דחנניה ורבנן אלא לעולם לבכורה והכא במאי עסקינן ברחל בת‬ ‫מ י מ א י ה וולדות‪ :‬מגז כבשי יסחמם‪.‬‬ ‫והאי מ ק ט ‪:‬‬
‫ת ח ת א מ ו ומיום ה ש מ י נ י‬
‫רחל בת עז מר סבר זיל בתר אימיה והאי לאו נדמה הוא ומר סבר זיל בתר‬ ‫אלמא בח חימום קרי גז דלא בת‬
‫ו ה ל א ה ; ך צ ה לעןךבן א ש ה‬
‫חימום לא קרי גז והך עז בת רחל‬
‫ויקרא כב כז‬ ‫לי;‪:‬‬ ‫אימיה דאימיה והאי נדמה הוא ואיבעית אימא ברחל בת עז בת רחל מר סבר‬ ‫מוסף רש״י‬
‫‪ .5‬ל א ת ל ב ש ש ע ט נ ז ע מ ר‬ ‫צמרה קשה דצמר עזים קשה הוא‪:‬‬
‫?דלים‬ ‫;דודו‪:‬‬ ‫ופשתים‬ ‫חזרה שייות למקומן ומר םבר לא חזרה שייות למקומן רב אשי אמר כגון שיש‬ ‫חוששין לזרע האב‪ .‬אס שוחט האב‬ ‫אך ככור שור עד שיהא‬
‫לך על אךבע‬ ‫ת׳גשה‬
‫בנפות כ מ ת ן א ש ר ת כ פ ה‬
‫בו מקצת סימני! י>ומאן חכמים ר״ש דאמר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו‪:‬‬ ‫והבן ביום אחד )‪ 0‬והילכך רבי מאיר‬
‫כ ו י ‪ .‬דמדמצי למיכתנ אך שור‬
‫נשנ ועז‪ ,‬דהא עגיינא בבכור‬
‫דברים כב יא יב‬ ‫בה‪:‬‬ ‫אמר רבי יוחנן מודה ר״מ בשעיר של ראש חדש דבעינן בן שעירה מאי טעמא‬ ‫מחייב אס שחטו׳( ובחו חייב הואיל וזה‬ ‫קמישתעי‪ ,‬ד נ ת י נ לעיל מיניה‬
‫‪ •6‬ו ה ב ג ד בי י ה י ה כו נ ג ע‬ ‫נל פ ט ר רחס וגוי ונקט ננולהו‬
‫צךעת בבגד צמר או בבגד‬ ‫אמר קרא ‪ 3‬א ח ד המיוחד ובא מששת ימי בראשית » והא מהבא נפקא מהתם‬ ‫ד ו מ ה לו‪ :‬אין חוששין‪ .‬י[ בעז בח עזל(‬ ‫ננור‪ ,‬שמע מינה ע ד שיהא‬
‫ויקרא יג מ ז‬ ‫פשתים‪:‬‬
‫ג נפקא ‪ 4‬שור או כשב ה>פרט לכלאים או עז פרט לנדמה צריכא דאי מהתם הוה‬ ‫ושחט אותה ואת אביה ביום אחד‪:‬‬ ‫הככור כאמו ולא יהא דומה‬
‫‪ .7‬א ל ה מ ו ע ד י י; א ש ר‬ ‫לאחר ! ל ע י ל ה‪ .>:‬כ ב ש י ם‬
‫כי היכי דפליגי חגגיה ורבנן‪ .‬בשחיטת‬
‫תקראו אתם מקךאי קדש‬ ‫אמינא ה״מ היכא דלא נחת לדרי אבל היכא דנחח «> אימא לא ואי מהכא‬ ‫ש צ מ ר ן ק ש ה ‪ .‬כגון שהיו‬
‫ל ה ק ר י ב א ש ה לי; ע ל ה‬ ‫חולין בפרק אוחו ואח גנו )לף עת‪(:‬‬ ‫משונים משאר ככשים ! ח ו ל י !‬
‫ו מ נ ח ה ז ב ח ונסכים ך ב ר יום‬ ‫הוה אמינא ה״מ לגבי קרבן חובה אבל נדבה לא צריכא אמר רבי אחא בר‬ ‫קלז‪ ..:‬ו מ ג ז כ ב ש י י ת ח מ ם ‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫דחנניה מחייב וחכמים פוטרין‪ :‬ברחל‬ ‫לא מיקרי גו אלא כר חימום‬
‫ויקרא כג לז‬ ‫ביומו‪:‬‬ ‫יעקב הכל מודים ידאין לוקין על צמרו משום כלאים שנאמר ל א תלבש‬ ‫בח רחל»>‪ .‬וגבי עז במ רחל עז בח‬ ‫) ש ש ‪ .‬פ ר ט ל כ ל א י ם ‪ .‬מן‬
‫‪ . .8‬ו ה ע ב ר ת כ ל פ ט ר ך ח ם‬
‫לי; ו כ ל פ ט ר ש ג ה כ ח מ ה‬ ‫שעטנז יי מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשחנה אמר רב פפא הכל‬ ‫עז במ רמל מיירי‪ :‬ואג״א ברחל ג ס‬ ‫העו ימן הננש ; נ ד ה מא‪ (.‬כן‬
‫א ש ר יהיה לף הזכרים‬ ‫רחל ומייש שפסול לקרנן‪,‬‬
‫שמות יג יב‬ ‫ליי‪:‬‬
‫מודים ה שצמרו פסול ל ת כ ל ת שנאמר לא תלבש שעטנז גדילים העשה לך‬ ‫עז בס רחל‪ .‬וחדא קחני ברחל ‪3‬מ עז‬ ‫ומרינויא דאודריש ל י ה ‪ :‬ת ו ל י ו‬
‫ל ח ‪ . ( :‬ש נ י ה ם ל כ ה ן ‪ .‬דאפשר‬
‫מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה י[ אמר רב נחמן בר יצחק הכל‬ ‫ואותה עז היתה בת רחל‪ :‬ר״מ מחייב‪.‬‬
‫לצמצם ששניהן יצאו כאחד‬
‫מודים י שאין צמרו מטמא בנגעים שנאמר ‪ 6‬ב ב ג ד צמר או בבגד פשתים‬ ‫ליתנן לכהן דחזרה שיות למקומן‬ ‫ושניהן נכורות ‪:.‬לעיל ט‪.:.‬‬
‫שיטה מקובצח‬ ‫מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשחנה אמר רב אשי אף אנו נאמר‬ ‫ולא נ ד מ ה הוא והך רחל בת עז לאו‬ ‫אפשר‬ ‫אי‬ ‫וחכ״א‬
‫שניהס‬ ‫ולצאת‬ ‫לצמצם‪.‬‬
‫א[ אלא )אמר( רב הונא‬ ‫רחל ממש ד ה א נקבה לא קדשה‬ ‫כאחד‪ ,‬אלא אחד יצא ראשון‬
‫דאמר וכו׳ נ״א בס״י אלא‬ ‫בבכורה אלא מין רחל ק א מ ר ‪ :‬מודה י הדלה הגפן על גבי חאינה יינו פסול לנסכים מ״ט ‪ 7‬זבח ונסכים מה זבח שלא‬ ‫ופוטר את הרחס והשני חולין‪,‬‬
‫לרב הונא לימא אפי׳ ולדי‬
‫פטור למה ליה‬ ‫ולדות‬ ‫נשתנה אף נסכים שלא נשתנו מתקיף לה רבינא הדלה פשתן על גבי היגא ה״נ‬ ‫ר״מ‪ .‬א ע ״ ג דלענין בכורה סבר מזרה‬
‫ומשוס דלא ידיע הי מינייהו‬
‫ה ר תרוויהו ס פ ק בנורות‬
‫למימר עד עשרה דרי אמר‬
‫לך‪ :‬ב[ ת ״ ש המקבל צאן‬
‫דלישתני א״כ לא מצית אמרת מה פשתן שלא נשתנה דהא פשתן נמי משתני‬ ‫שיות למקומה הכא בעינן שיהא‬ ‫ונותן אחד לנהן והשני ירעה‬
‫ע ד שיסתאנ ויאכל נ מ ו מ ו‬
‫ברזל מן העובד כוכבים‬ ‫א״ל זה נשחנה ריחו וזה לא נשחנה ריחו‪ :‬מ ת נ י ׳ רחל שלא ביכרה וילדה שני‬ ‫מ מ ש פ ח ת עזים מששת ימי בראשית‪:‬‬ ‫לנעל הנית ו י ב מ ו ת •ס ו‪.‬‬
‫ולדותיהן פטורין ולדי ולדות‬
‫חייבים תיובתא דרב יהודה‬ ‫זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת ״רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר‬ ‫י[ ה״מ דלא גחיה לדרי‪ .‬כלומר דאינו‬
‫אמר לך רב יהוהה אימא ]הן‬
‫‪ 8‬הזכרים לה׳ וחכ״א אי אפשר לצמצם ח אלא אחד לו ואחד לכהן ר״ט אומר‬ ‫נ ד מ ה ׳(לעז אס אמו אלא לאמו מ ג ו פ י ה‬
‫)הולדות(‬ ‫וולדותיהן[‬
‫הוי נ ד מ ה דאינו ד ו מ ה לאמו אבל היכא‬
‫פטורין ומתני׳ קא פריך לרב‬ ‫הכהן בורר לו את היפה ר״ע אומר משמנין ביניהן והשני ירעה עד שיסתאב‬ ‫רבינו גרשום‬
‫יהודה ורב יהודה מתרצה‬ ‫דנחת לדרי דלגבי אמו לא הוי נ ד מ ה‬ ‫דורות פ ו ט ר ו ש ל י ש י מ ח י י ב‬
‫לטעמיה וא׳׳ד דה״ג במתני׳‬ ‫וחייב‬ ‫א מ ט ו הכי נ ק ט ר ש ב ״ ג נמי‬
‫בהדיא כר״י ופרבינן מניה‬
‫ל ש ו ן הוב הורות‪ :‬אלא‬
‫לרב הונא והוא מתרץ לה‬ ‫ד ד מ י לאמו אלא לגבי אם אמו הוי נ ד מ ה אימא לא ק מ ״ ל אחד דבעינן מיוחד מששת ימי בראשיח‪ :‬ואי מהתם‪ .‬דאי כתב אחד ולא כתב<י>‬
‫לרב הונא דאמד‪ .‬דלא פ ט ר‬
‫לנפשיה‪ .‬גליון וז״ל הרא״ש‬ ‫עז הוה אמינא הני מילי מ ד מ ה פסול לקרבן חובה כגון שעיר מ ו ס ף דראש חדש דתובה הוא אבל לקרבן נדבה ליתכשר‪ .‬האי ד נ ק ט שעיר‬ ‫חנא ק מ א אלא ח ד דור‬
‫ז״ל ת ״ ש המקבל צאן ב ת ל‬
‫ראש חדש הוא הדין לשעירי רגלים דכתיב בהן אמד נבמלבר»ז‪ ,‬כנו[ אלא ק מ א דכולהו נ ק ט ‪ :‬טל צמרו‪ .‬של שה שאינו מיוחד שה לדורותיו‪ :‬מה זבח‬ ‫ושני ל א ל ת ר חייב ל מ ה ליה‬
‫הן ולדותיהן פטורין בהייתא‬
‫ל מ י מ ר עד ע ש ר ה ל י מ א שני‬
‫היא דבמתניתין לא קתני הן‬ ‫שלא נשתנה‪ .‬ד ה א נ ד מ ה פסול לקרבן‪ :‬אלא מ ע ת ה י[ משוס דהדלה על גבי תאינה חשבת ליה שינוי‪ :‬זה נשתנה ריחו‪ .‬יין של אותו‬ ‫נמי פ ט ו ר ‪ :‬א ה ע מ י ד ו ל ד ו ת‬
‫קשיא לרב •הודה ד מ ש מ ע‬
‫הן הולדות עצמן ומשני הן‬ ‫ג פ ן ‪ :‬מ ת נ י ׳ הזכרים‪ .‬מ ש מ ע שנים‪ :‬א״א לצמצם‪ .‬שיצאו שני ראשיהן כאחד אלא ה א ח ד יצא תחלה ולא ידעינן הי ניהו‪ :‬ור״ט‪ .‬מפרש‬ ‫קאי‪ .‬ד נ ח י ת לדרי ושני‬
‫דורות פ ו ט ר הילכך א מ ר‬
‫וולדות פטורין בתרי ווי״ן‬ ‫ו ק א מ ר בורר את היפה‪ .‬מפרש ב ג מ ׳ ףח‪ [.‬ט ע מ א ‪ :‬משמנין ביניהם‪ .‬מפרש בגמרא נשם[ דכהן נוטל כחוש‪ :‬והשגי‪ .‬שנשאר לישראל ירעה ע ד שיסתאב‬ ‫הוא ע ד ע ש ר ה דורות נמי‬
‫הולדות‬ ‫הן‬ ‫המשמע‬
‫וולדותיהן פטורין דולדו•‬ ‫ואח״כ יאכל ל ס פ ק בכור הוא הילכך אינו נשחט תמים‪ .‬ובאותו של כהן לא אצטריך למימר דודאי אינו נשחט ע ד שיהא בו מ ו ס מ ז מ ן הזה‬ ‫פ ט ו ר ‪ :‬תיובתא דהב הונא‪.‬‬
‫תשיבי כהן עצמן ולא״ד‬ ‫ד ה כ א מ ש מ ע כדרב י ה ו ד ה ‪:‬‬
‫מיירי א״נ בזמן הביח מיירי ודכהן לא חזי להקרבה ו ס פ ק בכור הוא ואיכא למיחש משום חולין בעזרה לפיכך )יי( נמי יאכל במומו‪ .‬והאי‬ ‫אימא הן ולדות פטורות‪.‬‬
‫דפריך ל ו ב הונא גרס הן‬
‫וולדות בתרי ווי״ן ומשני הן‬ ‫ד נ ק ט של ישראל ירעה ע ד שיסחאב משוס דבעי למימר וחייב במתנוח גבי ישראל דאילו כהן פ ט ו ר מן ה מ מ נ ו מ לגמרי כדמפרש בשחיטח‬ ‫כ ל ו מ ר ה ן ולדות ראשונות‬
‫ולא יותר‪ :‬רחל שילהה מין‬
‫ולדותיהן ע ״ כ ‪ [1 :‬והא‬ ‫חולין בסרק הזרוע והלחיים )לף קלב‪ (.‬הילכך תנא כולה מתניתין בישראל מיהו דכהן נמי ירעה עד שיסחאב ויאכלנו במומו‪:‬‬
‫מ ה כ א נפקא וכו׳ נ״א בקצת‬ ‫עז פ ט ו ר ה ת ד מ ה ה ו א ‪ :‬ע ד‬
‫וחייב‬ ‫שיהא שור ובכורו שור פ ר ט‬
‫ס ״ י אי הכי נדמה דמעיט רחמנא דכתיכ שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה למה לי צריכא דאי כתב או עז פרט לנדמה ה״א‬ ‫ל נ ד מ ה ‪ :‬כ ב ש י ם שצימרן ק ש ה כגון רחל )כתנא( ש צ י מ ר ה ד ו מ ה ל צ מ ר עז ש ה ו א ק ש ה וכל ש כ ן עז בת ר ח ל ש פ ט ו ־ ד ל א ו בר‬
‫ה ״ מ היכא דנדמה הוא דפסול אבל מיותד מ ש ש ת ימי בראשית לא קמ״ל א ח ד ואי כתב רחמנא א ח ד הו״א ה ״ מ אחובות אבל בנדר‬ ‫חימום ה ו א ‪ :‬ניחזי אנן ב מ א י ה י ל כ ת א מ ח י י ב ר׳ מ א י ד ‪ :‬ו א ב י ו תייש‪ .‬ו ש ת ט ו ע ם א ב י ו ביום א ח ד ‪ :‬ר׳ מ א י ר מ ח י י ב ד ח י י ש ל ז ר ע‬
‫ונדבה לא פסל נהמה כתב או עז פרט לנדמה‪ :‬ו[ אר״נ בה יצתק הכל מודים שאין צמרו מ ט מ א בנגעים וכוי מהאי דרשה מ מ ע ט בת״כ‬ ‫ה א ב ו ח ש י ב נמי אותו ו א ת בנו אע״ג דאין בנו כרוך אחריו ה ו א י ל ו ד ו מ ה ל א ב י ו ‪ :‬ורבנן‪ .‬פטרי ד ב ת ר א מ ו ש ד י ליה ולא ד מ י‬
‫דבגד צבוע אינו מ ט מ א בנגעים דמה פשתן שאין צבוע דסתם פשתן לבן אף צמר וכוי וא״ת אמאי לא דהשו הכי גבי כלאים כדאמרינן‬ ‫ל א מ ו ‪ :‬אי הכי‪ .‬ד ב ה כ י פליגי ב ח ו ש ש י ן לזרע ה א ב ל י פ ל ג ו נמי ב ע ל מ א )נפיק( בפרק אותו ו א ת בנו היכא ד פ ל י ג י חנניא ורבנן ב ה א‬
‫אין בצמרו משום כלאים וי׳׳ל דאך צ מ ו ופשתים דנגעים יתירה הוא ולכך דהשינן מנית שלא נשתנה אלא הך דכלאים לאו יתירה הילכך‬ ‫מ י ל ת א ‪ :‬ואיבעית אימא‪ .‬לעולם לבכורה ו ב ר ת ל בת עז ו א ו ת ה עז ב ת רחל‪ .‬ר׳ מאיר מ ח י י כ סבר א ע ״ ג ד ר ח ל בח ע ז נדמה היא‬
‫לא נאמר הך רהשא מה פשתן שלא נשתנה וכו׳ דמפתבר טפי ל מ ע ט כלאים וכוי‪ .‬תוס׳ חיצוניות‪ :‬ה[ אין חוששין לזרע ה א ב והיכא‬ ‫ביון דזקינתה רחל הויא חזרו שיות ל מ ק ו מ ן ו ב ט ל ה א מ צ ע י ו ח ש י ב כ מ ו ה ו א כ ב ש ובכורו כ ב ש וחייב בבכורה‪ .‬ורבנן סכרי כיון‬
‫חייב קרא היינו היכא ה ש ח ט האם בעלמא כי היכי וכוי‪ [1 :‬היכא דנרמה דהוא גופיה אינו דומה לאמו ואית ספרים רגרסי׳ בהו ה ״ מ ‪:‬‬ ‫דהוי נדמה לא אמרינן חורו שיות ל מ ק ו מ ן ‪ :‬כגון ש י ש בו מ ק צ ת סימנין‪ .‬ד ו מ ה ל א מ ו ר׳ מאיר ד מ ח י י ב כ ס ת ם מתניתין ו ח כ מ י ם‬
‫ו[ אלא מ ע ת ה וכו׳ חשבת ליה שנוי בפשתן נמי מצי ל מ ה ה שנוי ע״י ה ד ל א ה ומפרכן כל הני שמעתתא דרב אחא ודרב פפא דהא א ש כ ח ן‬ ‫ד פ ט ר ו ר׳ ש מ ע ו ן היא ד ב ע י ראשו ורובו‪ :‬שעיר בן שעירה ל ע ו ל ם ד כ ת י ב א ח ד כ ל ו מ ר ה מ י ו ח ד ובא מ ש ש ת ימי ב ר א ש י ת ש ל א‬
‫נמי בפשתן דנשתנה אלא מדקאמה מה פשתן שלא נשתנה ש ״ מ ד ד ל ה לא הוי שנוי‪:‬‬ ‫היה ל ו מ ע ו ל ם אם מ מ י ן א ח ר ‪ :‬צריכי‪ .‬תרוייהו ד א י מ ה ת ם מ א ו ע ז פרט ל נ ד מ ה הני מ י ל י ד פ ס ו ל היכא דלא נ ח י ת לדרי ל מ ש פ ח ת ו‬
‫ש ל א ח ז ר מינו ל מ ק ו מ ו ש ה ו א כ ש ב בן ע ז בן עז ל ע ו ל ם מ ש ו ם ה כ י ה ו י נ ד מ ה ‪ :‬א ב ל ה י כ א ד נ ח י ח לדרי‪ .‬ש ה ו א כ ש ב בן ע ז בן‬
‫כ ש ב אימא לא ליהוי נ ד מ ה ו ל י ת כ ש ר ל ש ע י ר ר׳׳ח ק מ ״ ל א ח ד ה מ י ו ח ד ‪ :‬ואי‪ .‬א ש מ ע י נ ן א ח ד הני מילי ד פ ס ו ל נ ד מ ה כ ג ו ן ב ק ר ב ן ח ו ב ה ד ו מ י א ד ש ע י ד ר״ח ד ה ו י ח ו ב ה א ב ל כנדר ונדבה לא ק מ ״ ל שור א ו כ ש ב דמיירי בנדר א ו נ ד ב ה ‪ :‬ה כ ל מודים‪ .‬א פ י ל ו לר׳ מ א י ר‬
‫ד מ ח י י ב דאין ל ו ק ה על צ מ ה ו מ ש ו ם כלאים אי ל ב י ש ליה ב ה ד י פ ש ת ן ‪ :‬אף נסכים ש ל א נ ש ת נ ו והני י ש ל ה ן ריח תאינה‪ .‬אלא מ ע ת ה אי ע ״ י דלויי קא ח ש י ב שינוי ב פ ש ת ן נמי יכיל ל מ י ה ו י שינוי ע ״ י ה י ד ל ה ו מ פ ר כ י כל הני ש מ ע ת ת א דרב א ח א ורב פ פ א ורב ד ה א‬
‫א ש כ ח ן ד פ ש ת ן נמי נשתנה אלא ש ״ מ דדילוי לא הוי שנוי‪ :‬לעולם דילוי הוי שינוי ו ד ל מ א דיין ה ו י שינוי ש נ ש ת נ ה ריחו ושינוי ריח פ ס ו ל לנסכים א כ ל דלוי ד פ ש ת ן ל א ה ו י שינוי דלא א י כ פ ת ל ו בשינוי ר י ח ו ‪ :‬שניהם ל כ ה ן ‪ .‬ד א פ ש ר ל צ מ צ ם ד י צ א ו שניהם כ א ח ת ‪:‬‬
‫ר׳ ט ר פ ו ן אומר ה כ ה ן בורה ל ו את היפה‪ .‬כ ד מ פ ר ש ב ג מ ׳ ד ה ה ו א דבריא נפיק ב ר י ש א ‪ :‬ר׳ ע ק י ב א א ו מ ר מ ש מ נ י ן ביניהן‪ .‬פי׳ איזה מ ה ן ש נ ו ט ל ה מ ו ט ב יפרע ל ח ב ר ו ח צ י מ ה ש ש ו ה יותר מ ח ב ר ו ‪ :‬ו ה ש נ י ‪ .‬ש כ י ד י ש ר א ל ספק בכור ה ו י ירעה ע ד ש י ס ת א ב כ ל ו מ ר ש א י ן‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בבורות‬ ‫ץ‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( יבמות יט‪ .‬כת‪ .‬שנועות לנ‪.‬‬ ‫ג[ וחייב במתנות‪ .‬כשישחטנו ימן לכהן אמ הזרוע והלחיים וסמס משנה‬ ‫ז כ ו ונקכח אין לכהן כלים‪ .‬י״אאסילו ייצא שני ראשים כאחד קאי‬ ‫א מיי׳ פ ״ ט מהל׳‬ ‫טה‬
‫ןלעיל ט‪ .‬לקמן •ח‪ ,[.‬ב( וכחיס‬ ‫בכורים הלכה נ‪:‬‬
‫נג‪ .‬מנחית צ ז ‪ :‬מ ד ו ת פ ״ ג מ ״ א ‪,‬‬ ‫היא זו‪ :‬ירי ייסי פיטר‪ .‬מפרש בגמ׳ ן־יח‪ :[.‬יחליקו‪ .‬לחזר מ ר״נו מ מ א י‬ ‫ימולה ד ייסי הגלילי הכא ל א ע ״ ג דאסילו אי כוליה רחם מיקדשי‬ ‫ב ג מיי׳ פ ״ ה מהל׳‬ ‫פו‬
‫ג( חולין ‪ :‬ח ‪ . :‬י ( תוספתא‬ ‫דאמר לעיל כלמפרש בגמ׳ ףח‪ !:‬לס״ל דאפילו כשהן חיין מעלין אח ה י פ ה‬ ‫מ ״ מ מין במינו אינו חוצץ כדאמר בפ״ק ולעיל דף ט‪ >:‬הכא שהיא נקבה‬ ‫בכורות הלכה א טוש״ע‬
‫־נגעים ס״א ה ״ ט ס ו ט ה מה‪,:‬‬ ‫״יד סימן שיח סעיף א‪:‬‬
‫בלמים י ' לשניהם שיחלקו בשניהם הלכך מ ח אחל מ ה ן יחלוקו אח‬ ‫יהרא פ ט ר ייחס כמוה בטלה בכורחו לגמרי ילא למי לההיא ל פ ׳ בהמה‬
‫א‬

‫ה( גינהו ה ס ״ ד יאח״נ מ ה ״ ד‬ ‫ד מיי׳ פ״ב מהלכיח כית‬ ‫מז‬

‫הא קיהינ צ״ק‪ ,‬י( וכוונו‬ ‫החי‪ :‬זכר ונקבה אין כאן ‪ w‬כלום‬ ‫ה מ ק ש ה )חולין דף ע‪ >.‬כרכחו אחותו‬ ‫הנחירה הלי ש‪:‬‬
‫ששתיהן קרונות‪ .‬צ״ק‪ ,‬ז( נ״א‪:‬‬ ‫והוציאתו ל ה ח ס איירי כלנפק הוא לרך‬ ‫ה מיי׳ פט״ז מ ה ל י ‪ :‬ל י ס‬ ‫טח‬
‫לכהן‪ .‬לשמא נקבה יצאה חחלה‬ ‫א‬
‫נוו ןונ״א‪ :‬לזון‪ ,‬ח( איצאו שני‬ ‫וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר מת אחד מהן‬ ‫הלבה ‪:5‬‬
‫ראשים‪.‬צ״ק‪,‬נו(דאפשר לצמצם‬ ‫והמוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬יהכא‬ ‫ראשו והיא לרך מרגלוחיה ללא הויא‬
‫ממכוון‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( ; ״ א לר״י‪,‬‬ ‫אפילו רבי טרפון מולה ל ה ח ס הוא‬
‫ר״ט אומח יחלוקו ר׳׳ע אומר = המוציא מחביחו‬ ‫איהי ס ט ר דחס‪ :‬א ‪ 5‬ש ד ל צ מ צ ם‬
‫נ‬
‫כ( שמיס פעמים שנמצא נו‪.‬‬
‫לפליג משוס לוולאי חל מינייהו לכהן‬ ‫עליו הראיה זכר ונקבה אין כאן לכהן בלום‪:‬‬ ‫כיד־ שמים‪ .‬פי׳ בקונטרס כגון הך‬ ‫תורה אור השלם‬
‫י״ק‪ ,‬ל( יאפילו נילי אלס‪.‬צ״ק‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ( ח׳ אנל נ מ נ ו י ז ‪ .‬צ״ק‪ .‬נ( ד׳‬ ‫הלכך יפה כחו לחלוק בשוה אבל הכא‬ ‫ג מ ׳ אמרי דבי רבי ינאי לרבי יוםי הגלילי‬ ‫ללילה ל א ע ״ ג לאין מקפילין בכך יכ״ש‬ ‫‪ . 1‬ה כ ל ב כ ת ב מ י ד יי עלי‬
‫אמומ‪ .‬צ״ק‪ ,‬ס( ומזה‪ .‬נייק‪,‬‬ ‫מלאכות‬ ‫כל‬ ‫השכיל‬
‫ע( משוס לאימר עומר מרובה‬
‫הורע כמו לשמא לא שייכא בכורה‬ ‫שמעינן ליה דאמר ‪ 6‬׳ א פ ש ר לצמצם בידי‬ ‫בילי אלם במחכווניס לצמצם שוס‬
‫התבנית‪:‬‬
‫יאת״ל שהס שויס רחמנא אמר‬ ‫כלל ומיהו ירעה ע ל שיסחאב יאח״כ‬ ‫שמים וכ״ש בידי אדם ורבנן בידי שמים אי‬ ‫מ ל ה או שוס לבר לולאי אפשר לצמצם‬ ‫דברי הימים א כת יט‬
‫לא מפרוז יובא ימאן ־אסר‬ ‫ג מ ׳ אפשר‬ ‫׳אכלנו ל ס פ ק הוא‪:‬‬ ‫וקשה לר״י כי קא מבעיא ליה לרבנן‬
‫משוס לאימר פרו־ן מרינה‬ ‫אפשר לצמצם בידי אדם מאי ת״ש י־׳ י חוט‬
‫לצמצם בידי שמים‪ .‬כגון הך לילה‬ ‫לבילי שמיס א ״ א לצמצם בילי אלס‬
‫ואתי׳ל כי• כצ״ל‪ .‬צ״ק‪ ,‬פ( צ״ק‬ ‫של םיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫צ״ק‪,‬‬ ‫מ״ז‪ .‬צ( לעלמא‪.‬‬ ‫י א ע ״ ג לאין מקפידין בכך‪ :‬וכל ש ק‬ ‫מאי ה י ט פשיט *'מצמצה מכוון בין שמי‬
‫ק( שפירשתי‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫גידי אדם‪ .‬למחכוונין לצמצם שוס מ ל ה‬
‫אי‬ ‫העליונים ובין דמים התחתונים ואי אמרת‬ ‫עייריח הא על כרחך נהי ליכולין‬
‫‪ 16‬שאני התם דרחמנא‬
‫אמר עביד נ״א בס— שאני‬
‫או שוס לבר לוודאי אפשר לצמצם‪:‬‬ ‫אפשר לצמצם בידי אדם זימנין דקא •היב‬ ‫לצמצם הדבר כשמחכמנין למדוד מ ״ מ‬ ‫דכתיכ‬ ‫דרחמנא‬

‫הגהות הב״ח‬ ‫בידי אדם‪ .‬שממכוונין ימוללין כלי‬ ‫עליונים למטה ותחתונים למעלה דמרווח בה‬ ‫לרבנן א״א שיהא הדבר מצומצם בין‬ ‫בכתב ס‬
‫יחייב‬ ‫השכיל י ה ב ״ ‪:‬‬
‫)א( ־׳ט״י ל ״ ה יחלוקי יכו׳‬ ‫לצמצם מאי אפשר לצמצם או לא‪:‬‬ ‫פורתא תא שמע ממרת כלים ממדת מזבח‬ ‫שחי עיירוח דכיון לבידי שמיס הוא‬ ‫יסתם מישנה‬ ‫במתנות‬
‫את היפה נ ל מ י ם ו ח ו ל ק י ם‬ ‫חוגרו‪ .‬למזבח באמצע גובהוי« הוא‪:‬‬ ‫שמעצמו נפל שם מתחלה ילא נחעסקו‬ ‫היא זו ע״כ ‪.‬־אתיא מסתמא‬
‫אח הדמים דלשניהם יש‬
‫א! שאני התם דרחמנא אמר עביר ובכל היכ׳‬ ‫כר״ע תוס• חיצוניות י ה כ י‬
‫קיהיב‪ .‬למיס עליונים הראויס להנמן‬ ‫עליו למדוד ולהניחו שם מכוון ונראה‬
‫הילכך•‬ ‫כשניהם‬ ‫חלק‬ ‫דמצית למיעבד ניחא ליה ‪ 1‬ה כ ל בכתב מיד‬ ‫קאמר בגמ׳ לקמן מ ״ט‬
‫)ב( דייה זכר יכי• •־א‪,‬׳ ל כ ה ן‬ ‫למעלה מאמצעיחו יקא יהיב להו ל מ ט ה‬ ‫'>לרבי דאפילו למ״ל א״א לצמצם בידי‬ ‫־ר״ע אע״פ שלא הוזכר‬
‫כ ל ו ם לשמא‪) :‬ג( ־‪,‬וסי ל״ה‬ ‫ה׳ עלי השביל אמר רב קטינא ת״ש ־יחלקו‬ ‫‪5‬‬ ‫במתניתיי‪ :‬נן כשחומה ־‪:‬ו‬
‫אפשר יכו׳ יאפילו ב י ד י אלס‬
‫לשמא לא צמצמו י פ ה יעשו אח ה ח ו ט‬ ‫ה‬
‫' ש מ י ס אף שפעמים שנמדד בו שהוא‬ ‫שהפרתו כעומד ומאז דשרי‬
‫ומתוך יכו׳ ו א ע ״ ג דשמא‪:‬‬
‫לשנים והן שוין שניהן טמאים לפי שאי אפשח‬ ‫מצומצם אלא ה ״ ק אי אפשר לברר‬ ‫משום דאימר עומד מרובה‬
‫למטה מאמצעיחו הרבה וכי נוחנין‬
‫)ו( בא״ל־ יקאמר רכ הונא‬ ‫לצמצם אמר רב בהנא שאני כלי החס הואיל‬ ‫צמצום שבילי שמיס כגון לילה דהכא‬ ‫ואם ת״ל שהי שוי; רחמנא‬
‫ב ד י ה ד ד כ יהישע לא אמרן‬ ‫למיס עליונים למעלה מן ה ח ו ט מ ע ט‬ ‫אמר לא תפרר׳ ־ובא ומאז‬
‫אלא כמנוי ש מ נ ה א ב ל‬ ‫ויש בו גומות ה״ש ״נמצא מכוון בין שתי‬ ‫שאין פנאי לברר וללקלק אי זה יצא‬ ‫דאסד אמר נדור ריבא וכוי‪:‬‬
‫ב מ ב ו י •׳ ניתר בעומד‬
‫איכא למימר למטה מאמצעיחו הוא‪:‬‬ ‫ו[ דאי עומד נפיש מותר‪.‬‬
‫מרובה יכו׳ דא׳׳כ אין בלחי‬ ‫וחחסוגים למטלה‪ .‬לשמא למעלה‬
‫ר״א‬ ‫דברי‬ ‫עגלות‬ ‫שתי‬ ‫מביאות‬ ‫שתיהן‬ ‫עיירות‬ ‫חחלה ולכך אין שניהן לכהן אבל ט ל י‬
‫עיין בתוס׳ חולי; כ״ח ב׳‬
‫א ר ב ע אמות‪) :‬ה( כ א ״ ד‬ ‫מ״ט לאו משום דקםבר בידי אדם אפשר‬ ‫אלם שיש שהומ לברר מיבעיא לן‬ ‫וז״ל הרא״ש ז״ל מיהו אכתי‬
‫והרב ר׳ שמעון מיינבל״א‬
‫מאמצעיתו נחנו אח ה ח ו ט ‪ :‬דמרווח‬ ‫קשה ־ימה ל‪ -‬ספק דבריה׳‬
‫יפשיט ליה מנמצא מכוון בין שחי‬
‫היה מפרש ד ה נ י א מ ו ר א י‬ ‫ביה פורתא‪ .‬לעולם א ״ א לצמצם והכא‬ ‫לצמצם וקרובה ואפילו קרובות לא ר׳ אליעזר‬ ‫אפיי בדאורייתא ליישתר׳‬
‫דפרון כעומד וכו׳ ימאן‬ ‫עיירומ לאי אמרח אי אפשר לברר אס‬
‫לשרי כשדומה לנו שהפרון‬
‫כגון שעשו אח החוט רחב מאחר‬ ‫סבר‬ ‫דה״נ ההיתר מצוי ״ ת ר‬
‫־ י א מ ש כ ח ת לה יאיםורא‬
‫הוא מצומצם א ע ״ ג דסרישית לזימנין למיקרי שהוא מצומצם ט ו ן לאי‬
‫דאימור‬ ‫משיס‬ ‫כעומל‬ ‫שמדדו יהחחילוהו באמצע הרחיבוהו למטה ולמעלה ד מ מ ה נפשך למטה‬ ‫אלא בצייוצום אבל אי‬
‫מרובה ו א ת ״ ל‬ ‫העומד‬ ‫אפשר להבחין לא יביאו שתי העגלות מ ס פ ק דמילחא דלא ש ט ח א היא‬ ‫עומד ‪:‬כיש ואי פרוץ נפיש‬
‫שהם שויפ רחמגא אמר‬
‫דידיה הוי חחחונו של מזבח ולמעלה דידיה הוי עליינו בלא שוס‬
‫ואין לנו למלוח מ ס פ ק שאירע כן יגמשקנא פשטינן ללרבנן אי אפשר‬ ‫שרי ו‪-‬״ל דאכהי איכא צד‬
‫ל א תשייר רובא י מ א ן‬ ‫ס פ י ק א ‪ :‬ת״ש ממדת כלים‪ .‬ד א מ ר רחמנא ישמור‪ .‬כה! ועשיח שלחן‬ ‫ג‬ ‫לאיסודא כיון דאי אפשר‬
‫דאימור‬ ‫משום‬ ‫דאסר‬ ‫לצמצם *ואפילו ) ' אדם ומחוך הא דפליגי אמוראי בפ״ק דעירובין)לף נ״‪(:‬‬ ‫לצמצם שמא לא צמצם ח׳‬
‫אלמא צמצמו יפה ועשאוהו באמותיו מצומצמות‪ :‬שאני התם דאמר‬
‫פ ר ו ץ מ ר ו ב ה יאת״ל שהם‬ ‫בפרוץ כ ע ו מ ד ו פ ״ י דחולין ידף כח‪:‬־‪ ,‬במחצה על מחצה כרוב היה נראה‬ ‫אמות של המבוי ואיכא טפי‬
‫שויס וכר‪) :‬ו( ב א " ־ •אס כן‬ ‫רחמנא עביר ובכל היהא דמצית למיעבד ניתא ליה‪ .‬ולעולם לא צמצמו‬ ‫מחי אמות ואפשר דפרוץ‬
‫ה י ט דייק מ ה ה י א ד נ מ צ א‬
‫דהלכה כרבי ייםי הגלילי דאפשר לצמצם לכל ה פ ח ו ח בידי אדם ואין‬ ‫מרובה •גם העומד הוי ד׳‬
‫י פ ה ‪ :‬הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל‪ .‬כל מלאכת התבנית דוד אמרו‬
‫מכוון נין שתי עיירות ד ב י ד י‬ ‫לומר דקרי פריץ כעומד כשדומה לנו שהם שרם דאף על גב דשמא‬ ‫אמות‪ .‬מיהו קשה לפי• ה־כי‬
‫א ד ם א פ ש ר ל צ מ צ ם התם‬ ‫לפסוק זה‪ .‬ולא גרסינן ליה הכא‪ :‬חלקו לשנים‪ .‬תנור שנטמא יחלקו‬ ‫דייק לעיל מנמצא מכוון בי;‬
‫אינם שרם וכן מחצה על מחצה לשחיטה דהא מפרש ט ע מ א דלא הוי‬
‫‪:‬מי א ע ״ נ ‪ (t) :‬כ א ״ ד ‪:‬יון‬ ‫בי עיירות דאפשר לצמצם‬
‫לשנים והן שרן טמאין דאי אפשר לצמצם ובכל חד יחד אירא למימר‬ ‫כרוב וכעומד משוס דאמר רחמנא למשה שמוט רובא וגדור רובא‬
‫לבין פרון נסיש כצ־׳ל יתינת‬ ‫דיימא לעולם א״א לצמצם‬
‫מעומל נממק‪) :‬ח( ב א ״ ־‬ ‫הכא איכא רובא וקי״ ל מנור שיריי ברובו בהעור והרוטב )חולין דף‬ ‫דחיפוק לי דבלאו ה ט היה אסור מ ס פ ק משוס דשמא שייר רובא יהא‬ ‫־אפייה מביאי׳ ב׳ ׳!גלות‬
‫לרניני חננאל גרים יהא אי‬ ‫משום חשש דאורייתא שמא‬
‫קכל‪ :(.‬ויש בו גומוס‪ .‬שאינו נחלק בשוה אלא כשש וברין אוחו חמיכומ‬ ‫דפריך בגיטין בפרק הזורק <דף עמ‪ !.‬והא א״א לצמצם גבי מחצה על‬
‫אפשר לצמצס יכן ר ב י נ ו ת ם‬ ‫־אמר‬ ‫ה|‬ ‫ע״כ‪:‬‬ ‫יכו׳‬
‫ו ל ג י ר ס ת ם נמי אין ראיה‬ ‫)קרקע( בולטוח בו יעושה בזה גומא וכן במקומוח הרבה ׳הילכך אי‬ ‫מחצה מגורשח יאינה מגורשת דמפרש כגון דאחו תרוייהו בהדי הדדי‬ ‫יייה רחמנא למשה גדוד‬
‫יכי׳ כמי ש פ י ר ש ת י שס‬ ‫־ובא שחוט ־ובא ואיכא‬
‫אפשר לשער אוחן בליטוח‪ :‬נמצא‪ .‬חלל מכוון בין שחי עיירוח שאין זו‬ ‫בארבע אמוח ואפי׳ יהא הלכה כר׳ ייסי הגלילי מ ״ מ דוחק הוא להעמיד‬ ‫למתל־ טפי לאסור מלהתיר‬
‫ינההיא‪:‬‬ ‫קרובה לו יוחר מזו כלום‪ :‬אפשר לצמצם‪ .‬ולמדוד יפה י( כיוונו שחיהן‬ ‫המשגה בכך שאין רגילות להייח הדבר מצומצם י ס ח מ א לא כוונו בבת‬ ‫אבל אי הוה למתלי טפי‬
‫קרובוח זו "כזו יקסבר קרובה דכחב בקרא ן דברים ‪:‬א( הקרובה אל‬ ‫להתיר מלאסור היה מותר‬
‫אחת לבא ובפי שבועת העדות ושטעות דף לב‪ !.‬גבי כפרו שניהם כאחת‬ ‫כדאשכחן למאן דישרי משוב‬
‫החלל אפילו קרובות מ ש מ ע שאס יש שחים קרובוח לו בשוה שחיהן‬ ‫פריך והא אי אפשר לצמצם ומשני הא מני רבי יוסי הגלילי ור׳ יוחנן‬ ‫דא״ל רחמנא למשה תשתרי‬
‫מוסף רש״י‬ ‫עורפוח דאי אי אפשר לצמצם אלא ודאי אחה קרובה מחברחה אמאי‬ ‫כיון רבין פרוץ נפיש וכוי‪:‬‬
‫העליונים‪.‬‬ ‫דמים‬ ‫בין‬ ‫משני אפילו חימא רבנן פו׳ מ ש מ ע דאין הלכה כר׳ יוסי הגלילי וכן בפ׳‬
‫חטאת בהמה למעלה מן המיט‬ ‫מביאוח שחי עגלוח יביאו אחה בשוחפוח כדאמרינן לקמן ףח‪ 1.‬ויתנו ויאמרו‬ ‫ארבעה אחין ףבמומ דף ‪:‬מ‪ (.‬גבי אחיוח איני יודע מי שנאן אמרינן‬
‫יחטאת העיף למטה יעולת‬ ‫בני ה א ח ח אס א ח ס קרובים מ מ נ ו יהא חלקנו מחול לכס וחכפר‬ ‫אליבא דרבי יוחנן לא סחים לן חנא כר׳ ייסי הגלילי לכך נראה דבידי‬
‫העיף למעלה יעילת נ ה מ ה‬
‫למטה יטעמא מפרש בתירת‬ ‫עליכם ואס אנחנו קרובים מ כ ס חלקכם יהא שלנו יחכפר עלינו‪:‬‬ ‫שמיס אין הלכה כמוחו יהך דשבועוח וד׳ אחין הוו בידי שמיס אבל בידי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫כהניס יבמסכת זבחים ‪-‬מנודות‬ ‫סבר‬ ‫נאכל ל י ש ר א ל תם אלא‬
‫צ ז ‪ . :‬ח ל ק ו ל ש נ י ם ‪ .‬תניר‬ ‫במתנות‬ ‫וחייב‬ ‫במומו‬
‫כ ד מ פ ר ש בגמרא מ ש ו ם אדס הלכה כמומו כדמוכחא ההיא דחולין ועירובין יא״ת הא דאמרינן ב פ ״ ק דעירובין )דף ה‪ (:‬לחי המושך מדופנו של מבוי פחוח מד׳ אמומ אין‬
‫‪:‬‬

‫שנטמא אין לו ט ה ר ה אלא‬

‫נתיצה‪ ,‬כדנתינ ייתן‪ ,‬ואם‬ ‫דכהן בא עליו מ ש נ י צדדי;‪ :‬צריך לחי אחר להמירו יארבע אמוח צריך לחי אחר להמירו וקאמר רב הונא יי' בר׳ יהושע לא אמרן אלא ‪3‬מבר״> ז׳ ניתר בעומד מרובה על‬
‫נשתייר רונו שלס לאי נתיצה‬ ‫ר׳ יוסי פוטד‪ .‬מז ה מ ת נ ו ת‬
‫כ ד מ פ ד ש כ ג מ ׳ שהרי חליפי; הפרוץ רב אשי אמר מבוי ח׳ לא צריך לחי מ ה נפשך אי ע ו מ ד נפיש נימר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נדון משוס לחי פירוש ד א ס כן‬
‫הוא •חורי! נח ‪ . .‬ש א י א פ ש ר‬
‫ל צ מ צ ם ‪ .‬שיהי מכיוניס‪ ,‬אלא‬ ‫כיה כהן ושויוה רבנן כ מ א ז אין בלחי " ע ש ר ה אמוח מאי אמרת דשוו חרווייהו ט הדדי הוה ליה ס פ ק דבריהם ולהקל מ ש מ ע דאי אפשר לברר הדבר ויש לומר דלעולם אפשר‬
‫ודאי בחד מינייהי איכא רינא‬
‫דזבניה ליה כהן ב מ ו מ י ה ‪ :‬למדוד אלא לא הטריחו חכמים למדוד שס מ ס פ ק ט ו ן דבין ע ו מ ד נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אא״כ ה ס שווים ומילחא דלא שכיחא‬
‫ילא ידעינן נהי מינייהי‪ .‬הלכך‬ ‫מ ת א ח ד מ ה ם ‪ .‬כלומר שלא‬
‫לא סלקא ט ו מ א ה מינייהי‬ ‫ה ס פ י ק ליתן לכהן ע ד ש מ ת היא ומכל מ ק ו ם אס היה איסורא דאורייתא היה אסור ט ו ן שאפשר למדוד סי וזה אין להקשות על רב אשי ט שוו ט הדדי נמי לשתרי דקיימא‬
‫מכוון‪.‬‬ ‫נמצא‬ ‫שסי‪.‬‬ ‫א ח ה י ח ל ו ק ו ה ח י ‪ :‬ר׳ עקיבא לן פרוץ כעומד מוחר ד ה ח ס קאי על רב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה פרוץ כעומד אסור והרב רבי שמעון מיינבלא היה מפרש)י(‬
‫מצומצם‪ ,‬שאין זו קרובה לו‬ ‫אומה‪ .‬לא י ח ל ו ק ו אלא של‬
‫מוו אפילו נמלא חוט י סוטה‬ ‫׳ ש ה א ל הוא אם לא יביא דפרוץ כעומד ומחצה על מחצה כרוב סברי כרבנן דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ומאן דשרי ג ! כשדומה לנו שהפרוץ כ ע ו מ ד ע ' מ ש ו ס דאימר‬
‫ה כ ה ן ראיה ש ה י ה בכור‪ :‬זכר פרוץ מרובה ואס חמצא לומר שהם שרם רחמנא אמר גדור רובא ובעגין זה יש לפרש ההוא דמחצה על מחצה כרוב והשחא ניחא ט פ י ההיא‬
‫ונקבה אין כאז לכהן כלום‪.‬‬
‫דאין יהוע איוה יצא האשון ד ס פ ק דבריהם להקל כיון דאי אפשר למדוד אבל קשיא לרבי ד מ ש מ ע ד ס פ י ק א דאורייחא היה אסור מ ט ע ם חששא בעלמא דשמא ה ס שויס‬
‫ו‬
‫ויהעה עד ש י ס ת א ב ויאכל א ע ״ ג י‪ 1‬דאי ע ו מ ד נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר וא״כ ה י ט דייק <> מנמצא מכוון בין שתי עיירות ה מ ס נמי א ע ״ ג דאי אפשר לכוון ולצמצם‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫ב מ ו מ ו ל ב ע ל י ם ‪ :‬שני זכרים‬
‫א פ ש ר ל צ מ צ ם מ י סברת‬
‫ונקבה ׳שאחת ילהה זכר מודו רבנן דמביאות שתי עגלות משוס חששא דאורייתא דשמא הס שרם ועוד דמאן דאסר פרוץ כעומד לא אסר אלא מ ט ע ם י! דא״ל‬
‫ש ה ח ו ט היה רה מ ר ו ו ח היה‬ ‫י ה א ח ר ת •לדה זכר ונקבה רחמנא למשה גדור רובא שחוט רובא יאיכא למתלי ט פ י לאיסור מלהיתר אבל אס היה לתלות להיתר ייתר מלאיסור היה מותר כדאשכחן מאן‬
‫והיה נכנס ב ק צ ה מ ח מ ש‬
‫א ח ה ל כ ה ן מ מ ה נ פ ש ך ו א ח ד דשרי משוס דאמר רחמנא למשה לא תשייר מ ב א ילא אסר מ ט ע ם דשמא הפרוץ מרובה ואס כן ההיא דלחי אפילו הוי ס פ ק דאורייתא תישתרי‬
‫מן‬ ‫ובקצה‬ ‫עליונות‬ ‫לו שאין ידוע אם הזכה יצא‬
‫ה ת ח ת ו נ ו ת הילכך ‪-‬ייבא‬ ‫‪ -‬א ש ו ן או ה נ ק ב ה ‪ :‬בורד לו כיון דבין פרוץ פ > )יי )מעומד( נפיש בין ע ו מ ד נפיש מומר ומהא דפריך בההיא שמעחא דפרוץ כעומד והא אפשר לצמצם גבי אס יש ריוח‬
‫ל א ק ש ו י י מ י ה ׳ ‪ :‬מ מ ד ת כלים‬ ‫״‬ ‫את היפה‪ .‬כדאי׳ בגמ׳ דהך‬
‫ביניהם וסוכה דף טו‪ (:‬אין ללקלק שום לבר לרבינו חננאל גריס והא אי אפשר לצמצם וכן רבינו ) ( שמעון ולרבינו ח ס נמי אין ראיה שיהא‬
‫ממהר‪ ,‬מ ז ב ח יה‪- .-.‬אית‬ ‫דיייד ח ד שביה ט פ י ‪ :‬־׳‬
‫אמו!‬ ‫‪.‬׳בהו‬ ‫עקיבא אומר מ ש מ נ י ו הלכה כן ללא הוי כמו אי אפשר לצמצם ‪' 5‬בעלמא אלא כלומר אי אפשר לצמצם בשום ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפול כמו כשפירש שם‬
‫אלמא דבעינז ־ צ מ צ ם כ׳‬ ‫ביניהן‪ : .‬ה מ פ ר ש בגמ׳ ׳בההיא לסוף מכילחין ‪:‬דף ס‪ >:‬יצאו שנים בעשירי וקראו עשירי מ ש מ ע לסבר ליה כרבי יוסי הגלילי אפילו בילי שמיס לאי כרבנן לא״א‬
‫ה ה ו א שיעורא ש ״ מ ה א פ ש ד‬ ‫רע־ומן יהא ביניהן דישראל'‬
‫לצמצם‬ ‫שקיל ה מ ו ט ב ‪ :‬־בי יוסי‬
‫ל צ מ צ ם ביה׳ אהם‪ :‬מ ה כ א‬
‫ליכא ל מ י ש מ ע ד ר ה מ נ א א מ ר ע ב י ד כי היכ־ דיכלת כ מ ו ש א ת ה יכול לכו •אף על ג ב הלא הוי צ מ צ ו ם גמור ־ ל א יהב מ י ד ה אלא‬ ‫אי נמי הוי כ ח ל י פ י ן ביד כה; ישאם נתעהבו ה ו ו תרווייהו ספק בכור ד מ כ ל א ח ד יש ל ו מ ר ש מ א יה‬ ‫אומר כל ש ח ל ו פ י ו ביה כהן‬
‫ן שוין‪ :‬שניהן ט מ א י ם ‪ .‬ה ח ל ק י ם רכל ח ד ו ח ד אמרינן‬ ‫חרס‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫התנור‬ ‫לישנים‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫וגו׳‪:‬‬ ‫בכתב‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫כדכתיב‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫בציווי‬ ‫צדהין‪.‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫עליו‬ ‫דכא‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ור׳‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫ופטור‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫אידך‬ ‫הוי‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫;‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫נולד א ח ר ה נ ק ב ה הילכך כ‬
‫ה א י נ פ י ש מ א י ד ד פלגא ל פ י ש א י א פ ש ר ל צ מ צ ם כידי אדם ל ח ל ו ק ב צ מ צ ו ם גמור‪ :‬לא שאני תנור ד ה ו י כלי חרס דהואיל ויש בו‬ ‫שתי נקבות וזכר ש א ח ת י ל ד ה נקבה ושניה זכר ונקבה או כל א ח ה זכר ונקבה איז כ א ן לכהן כ ל ו ם ‪ :‬ו כ ״ ש כידי אדם‪ .‬ש כ ש מ ח כ ו י ;‬
‫ג ו מ ו ח במקום שבירה דנקיט מ ח ל ק זה ל ח ל ק זה ימזה לזה הילכך אי א פ ש ר ל צ מ צ ם בו ושניהם ט מ א י ם ‪ :‬מ ש ו ם רקסבר א פ ש ר‬ ‫אדם ל צ מ צ ם ל ח ל ו ק דבר שווה שיכול ־יצמצם‪ :‬ו־מניז דהא יה־ב‪ .‬דמים עליונים ל מ ט ה ותחתונים ל מ ע ל ה מ ש ו ם ראותו ח ו ט דק‬
‫ל צ מ צ ם בידי אדם‪ .‬ד מ ד י ה ה הויא בירי אדם הקרוב לשניהם בשוה‪ .‬והאי הכתיב הקרובה א י מ א אפילו קרובות השנ־הם מ ב י א ו ת ‪:‬‬ ‫היה ואי א פ ש ר ל צ מ צ ם דלא עייל או ב ח מ ש א מ ו ת עליינות או ב ח מ ש א מ ו ת ת ח ת ו נ ו ת כיון האי א פ ש ר ל צ מ צ ם ‪ :‬לא ל ע ו ל ם לא‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מ ט א מיי׳ פ ״ ט מהל׳ רוצח‬
‫הל״ת‪:‬‬
‫נ ב מיי׳ פייה מהלי בכירות‬
‫הל׳ א טיש״ע יי״ל סי׳‬
‫שיח סעי׳ א ‪:‬‬
‫רבעו נרשום‬
‫סבר ל ה כר׳ יוסי‪ .‬ואכהי‬
‫לרבא לא ידעינן דתנא ק מ א‬
‫סבר אי א פ ש ר ל צ מ צ ם והויין‬
‫שתיהן רחוקות כ ד א מ ר ן‬
‫בתנור‪ :‬ותיסברא‪ .‬לתנא‬
‫קמא אי אי א פ ש ר ל צ מ צ ם‬
‫אם כן לא סגיא רלא הווייא‬
‫ח ד א ק ר ו ב ה ‪ :‬יביאו ע ג ל ה‬
‫א ח ת ב ש ו ת פ ו ת ויתנו‪ .‬אם‬
‫אני הקרובה ת ב א ה ע ג ל ה‬
‫עלי ואם חברתי ה ק ר ו ב ה‬
‫תבא ע ל י ה ‪ :‬מ א י הוי עלה‪.‬‬
‫לרבנן א פ ש ר או אי א פ ש ר ‪:‬‬
‫אלא ש״מ אי א פ ש ר ל צ מ צ ם‬
‫ק ס ב ר ו מ ש ו ם תכי יביאו‬
‫א ח ת ויתנו כ ד א מ ר ן ‪ :‬אמר‬
‫ר׳ חייא מ ש מ י ה דרי יוחנן‬
‫מ ש מ נ י ן ד א מ ר ר׳ עקיבא‬
‫היינו ש י ש מ ו איזה הוא‬
‫ה כ ח ו ש מן ה א ח ה ויטול‬
‫ה כ ה ן ה כ ח ו ש ב ל ב ד ‪ :‬א״ל‬
‫ר׳ חייא לדי יוחנן‪ .‬ב ש ע ה‬
‫ש ל מ ר זה הלכה מ מ נ ו ‪:‬‬
‫והא אנן מ ש מ נ י ן תנן‪.‬‬
‫ש י ח ל ק ו העלו־‬ ‫דמשמע‬
‫ב ש ו ה ‪ :‬כפנייחא‪ .‬תמרים‬
‫מסיפא‪ .‬מהוקיא‬
‫דסיפא ה מ ו צ י א מ ח ב י ר ו ע ״ ה‬
‫ד א י ס ״ ד מ ש מ נ י ן ביניהן‬
‫ל ח ל ו ק ה כ ל כ ש ו ה בסיפא‬
‫נמי ליפלגו ב ש ו ה ‪ :‬אלא‬
‫מאי מ ש מ נ י ן ‪ .‬ש מ ן יהא‬
‫ביניהן‪ .‬כלומר דםבירא ליה‬
‫לדי עקיבא דיד כהן על‬
‫התחתונה דשמין כחוש‬
‫והשומן שתבהו מ ו ט ב מזה‬
‫הוא ביניהן ו א מ ר לו ישהאל‬
‫אייתי ראיה ההאי בכור‬
‫ו ש ק ו ל ואי לא לית לך‬
‫תו מ י ד י ‪ :‬מ ״ ט דר׳ מאיר‪.‬‬
‫ד מ ת י י ב במתנות‪ .‬א( לר׳‬
‫עקיבא לא צריך ל מ י ב ע י‬
‫מ ״ ט מ ח י י ב מ ש ו ם דכיון‬
‫דמצריך ליה רעייה ו מ ס ח א ב‬
‫ודאי הינו שיהא חייב‬
‫ב מ ת נ ו ת הואיל ו א ס ח א ב‬
‫ליה אלא לר׳ מאיר דלא‬
‫מצריך ליה ל י ס ת א ב א מ א י‬
‫מ ח י י ב ב מ ת נ ו ת הא אכתי‬
‫יש לו דין בכור עליו‪:‬‬
‫א מ ר ר׳ יוחנן רואיל וכהן‬
‫בא עליו מ ב ׳ צדדין כוי‪.‬‬
‫ו מ ש ו ם הכי אפי• לא נ ס ת א כ‬
‫חייב כ מ ת נ ו ת ‪ :‬ואיה ספרים‬
‫דכתיב ב ה ו מ ״ ט דר• עקיבא‬
‫ומתרצי נמי ל ט ע מ י ה הואיל‬
‫ובא עליו כהן כוי‪ :‬ע ש ו‬
‫את שאינו זוכה בו כהן‬
‫ש ה ו א ביד ישהאל ש פ ט ו ר‬
‫מן ה מ ת נ ו ת כזוכה ב א ו ת ו‬
‫ש ה ו א ביה כהן ש פ ט ו ר‬
‫ו א ע ״ ג דלא זכה ביה באיהך‬
‫שויוה רבנן כ מ א ן הזכה ביה‬
‫ו ח ש ו ב כ מ ו ש מ כ ר ו לישראל‬
‫בכור ב מ ו מ ו ב ש ב י ל זה‬
‫שזכה בו כהן לעצמו נמצא‬
‫שחליפ־ו ר א ו ה ו של ישראל‬
‫הוא ביד כ ה ן ומכר לו‬
‫הכל ה ג ו ף ו ה מ ת נ ו ת הילכך‬
‫פ ו ט ר ר׳ יוסי‪ :‬ה כ ל מודים‬
‫ב ס פ ק בכור שאין ח ל י פ י ו‬
‫ביה כהן‪ .‬כגון ספק זכר‬
‫ונקבה האין כאן ל כ ה ן כלום‬
‫אותו ודאי חייב ב מ ת נ ו ח ‪:‬‬
‫מ ה ו ד ת י מ א ט ע מ א דר׳‬
‫יוסי‪ .‬ל א ו מ ש ו ם חליפין‬
‫אלא מ ש ו ם ד א י מ ח י י ב ת‬
‫ליה ב מ ת נ ו ת סבר חולין‬
‫א( לנרי רנינו אינו מונן יהלא‬
‫לנאורה סתם מתני׳ להוא ר״מ‬
‫ור׳י שגיהס אלינא לר״ע ור״ט‬
‫נמלקו ילל״ה השני ירעה על‬
‫שיסתאנ וצי• ע‪.‬‬
‫יח‪.‬‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫לצמצם אותו שקרס הוי עשירי אפי׳ ישתוק בו והוה ליה כאילו קרא‬ ‫ס ב ר לה כר׳ יוסי הגלילי‪ .‬וקא מיבעיא לן לרבנן‪ :‬אי אפשר‬ ‫א( )לעיל ט‪ .‬ינמוח יט‪ .‬נח‪.‬‬
‫שנועות לנ‪.‬ן‪ ,‬נ( ]‪3‬״‪ 3‬קז‪,[:‬‬
‫לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי דאין אמד עשר קדוש שלא נעקר‬ ‫לצמצם‪ .‬הילכך לא היו עורפין דכל אחח אומרח אני איני קרובה‪:‬‬ ‫‪ 0‬נ ״ מ ינ‪ :‬גיטין ל‪ ,.‬ד( ןיז‪:‬‬
‫שם עשירי מ מ ט וכן בההיא דכןוף פ ״ ב דחולין <לף לח‪ (:‬ד מ ח ת אמו‬ ‫אפשר לצמצם‪ .‬וקרובה אפילו קרונות‪ :‬ויתגו‪ .‬כדפרשינן לעילל>‪:‬‬ ‫ל״ת אפשר לצמצס ולמלול[‪,‬‬
‫ה( צ״ל שהיית‪ ,‬ו( שלא נא‬
‫פ ר ט לימום דאוקימנא בזה פירש למיתה וזה פירש למייס וכן בפרק‬ ‫דכולי טלמא אפשר לצמצם‪ .‬רכרבי יוסי הגלילי סבירא להו‪ :‬מאי‬ ‫חליפיי ליל צ״ק‪ (1 ,‬מכאן שייך‬
‫בהמה ה מ ק ש ה )חולץ לף ע‪ (.‬גבי הא‬ ‫הוי טלה‪ .‬אליבא דרבנן‪ :‬שתי טגלוס‪.‬‬ ‫לע׳׳נ‪ ,‬ח( לנעלים ה ס ״ ל ו א ח ״ נ‬
‫מה׳׳ל ספק מעשר אין כהן‬
‫דבעי רבא הלכו באיברים אמר הרוב‬ ‫דאפשר לצמצם וקרובה אפי׳ קרובות‪:‬‬
‫סבר לה כרבי יוםי הגלילי א ידאמר אפשר‬ ‫צ״ק‪ ,‬ט( צ׳׳ל ללל קריאת השם‬
‫ויש לדמומ ההיא דלקמן בפרק‬ ‫לייתי הרסי‪ .‬ד ה א לא מצי לאתנויי‬ ‫ליליה ט ׳ לצמצם מ מ ה נפשן‬
‫לצמצם בידי שמים וכל שכן בידי אדם נימא‬ ‫כוי‪ ,‬י( לאי אפשר לצמצם אינו‬
‫בתרא )לף ס‪ >:‬דאפילו סבר אי אפשר‬ ‫דהא שתיהן שוות‪ :‬א״א לצמצם‪.‬‬
‫לצמצם ט ו ן דאין יכול להכיר אי זה‬
‫כתנאי נמצא מכוון בין שתי עיירות לא היו‬ ‫הילכך מצו לאתנויי‪ :‬ההוא דבריא נפק‬
‫קלוש צ״ק‪ ,‬נ( צ״ל שהיית‪,‬‬
‫ל( ן ונערוך ערך כפנת פירש‬
‫קדם משהו לתבירו ונתכרן לקרות‬ ‫עורפין ר׳ אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי‬ ‫ברישא‪ .‬דמרוב ב ד א ו ת ו קדם אמ‬ ‫פירי של תמר שאיני מתנשל‬
‫לעולס[‪,‬‬
‫שניהם עשירי ובבמ אחמ קראם לא‬ ‫עגלות מאי לאו בהא קמיפלגי דתנא קמא‬ ‫הכהן נוטל כחוש‪ .‬לרבי‬ ‫אחיו‪:‬‬
‫דמי לקרא לעשירי עשירי ואח״כ‬ ‫םבר אי אפשר לצמצם ורבי אליעזר סבר‬ ‫עקיבא‪ :‬והא משמנים חנן‪ .‬ד מ ש מ ע‬
‫מ ה שיפה )‪ 0‬מ השור מחבירו ואוחן‬
‫לאחד עשר עשירי ובסמוך ד ק א מ ר‬ ‫אפשר לצמצם ותיםברא אי קםבר תנא קמא‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ה ת ס דכל בבת אחמ מרוייהו קדשי‬ ‫דמים יחלוקו‪ :‬אדאכלח כפניאחא‬
‫אי אפשר לצמצם אמאי לא היו עורפים‬ ‫)א( נס׳ ה כ א נתי ל י פ ל ג ו ‪:‬‬
‫לאו ממש בבת אחמ בצמצום אלא‬ ‫בגבל‪ .‬בעוד שהייחה׳( אוכל ממרים‬ ‫)‪ (5‬דש"׳ ר״ה והא משמנין‬
‫יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו אלא‬ ‫בבבל ומעדן י[ עצמך‪ :‬חרגימנא‪.‬‬
‫ו ט ׳ שיפה ה ש ו מ ן מ ח ב י ד ו‬
‫ומיהו קשה דבעירובין‬ ‫כדפרשינן‬ ‫ואותן‪ (») :‬דייה הנין ו ט ׳‬
‫פ ר ק מי שהוציאוהו )לף נ‪ (.‬ובפ״ב‬
‫א‪ :‬להני תנאי דכולי עלמא אפשר לצמצם‬ ‫להאי מילחא דר׳ עקיבא ודייקנא‬ ‫לצני ואיל ב פ י ר ק י ן ד ף ט ו‬
‫מהא‬ ‫פריך‬ ‫)לף נא‪(.‬‬ ‫דקדושין‬ ‫והכא בקרובה ולא קרובות קמיפלגי דחנא‬ ‫הדדי פליגי‪.‬‬ ‫מ ס י פ א ‪ :‬דכי‬ ‫לה‬ ‫ה ס ״ ד ‪) :‬ד( ד״ה שמיינ וני׳‬
‫להא לא ב א ו ח ל י פ י ו ‪:‬‬
‫דיצאו שנים בעשירי לרבה ד א מ ר‬ ‫קמא סבר קרובה ולא קרובוח ורבי אליעזר‬ ‫דלחרוייהו יהא חלק בשניהם ה ״ נ‬ ‫)ה( חוסי ונלף הקולס> ל׳יה‬
‫יחלוקו אח החי‪ :‬שומן יהא ביניהן‪.‬‬ ‫אפשר וכו• הוא ק ד ו ש טון‬
‫כל שאינו בזה אמר זה אפי׳ בבת‬ ‫סבר קרובה ואפי׳ קרובות מאי הוי עלה אמר‬ ‫דאי א פ ש ר ל צ מ צ ם אינו‬
‫אחמ אינו ו מ ש מ ע דקשה ליה דהוה‬ ‫רב חייא בר אבין אמר רב עמרם תנא נמצא‬ ‫מ ה שאחד שמן יפה מחבירו יהא‬ ‫קלוש כ ד ‪:‬‬
‫לן למימר ד ט ו ן דבזה אחר זה אין‬ ‫מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון‬
‫מכוון בין שתי עיירות ר׳ אליעזר אומר שתיהן‬
‫»י[ האחרון קדוש בבח אחמ לא יהא‬ ‫ישראל לכהן איימי ראיה כו׳ כי ה י ט‬
‫מביאות שתי עגלות וחכמים אומרים א יביאו‬ ‫דסבר ר׳ עקיבא בסיפא המוציא‬ ‫מוסף רש״י‬
‫קדוש לא זה ולא זה כמו מקדש אשה‬
‫ואחוחה והיאך יכול להיומ זה »י[»(לל‬ ‫עגלה אחת בשותפות ויתנו מאי קםברי רבנן‬ ‫מחבירו עליו הראיה‪ :‬מאי טטמא‬ ‫כפנייתא‪.‬‬ ‫דאכלת‬ ‫עד‬
‫רעים‪:‬‬ ‫תמרים נ נ נ ל שהיית מעלן‬
‫קריאמ שם דידיה מהכא ט ו ן דאי‬ ‫אי קםברי רבנן דאפשר לצמצם וקרובה ואפי׳‬ ‫דר״מ‪ .‬דקחני ס מ מ א דמחני׳ חייב‬ ‫עצמך ולא היית עוסק נתורה‬
‫אפשר לצמצם ו מ מ ה נפשך עשירי‬ ‫קרובות לייתי תרחי ואי קרובה ולא קרובות‬ ‫במחנוח‪ :‬אי בכור הוא כוליה דידי‪.‬‬ ‫ומקנמרו היה ) ר ש ב ־ ם ב ־ נ‬
‫קז‪ .>:‬ע ש ו ש א י נ ו ז ו כ ה‬
‫מאליו קדוש ר׳׳ל דמבמרא פריך‬ ‫אפי׳ חרא לא לייתי אלא לאו שמע מינה‬ ‫והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא‬ ‫נמקומות הרנה‬ ‫כזוכה‪.‬‬
‫ה‬
‫היאך הוא ) > הקדוש כיון'( דאינו‬ ‫קסברי רבנן אי אפשר לצמצם ואפילו בידי‬ ‫יא! לך ניהלך ושקילנא מתנוח מיניה‪:‬‬ ‫מפני תקנה עשו כן‪ ,‬לר׳ ייסי‬
‫נהניזקין )גיטין נט‪ (:‬עני‬
‫עשו שאינו זוכה כזוכה‪ .‬א ע ״ פ שלא‬
‫קדוש אלא מ ח מ מ דיבורו‪:‬‬ ‫אדם שמע מינה‪ :‬ר׳ טרפון אומר ה ]הכהן[‬ ‫המנקף נראש הזית ומצילות‬
‫זכה כהן בהאיך דהא לא מ ט א לידיה‬ ‫חיות ועופית ימציאמ חרש‪,‬‬
‫בגבל‬ ‫כפנ־יחא‬ ‫אדאכלת‬ ‫בורר לו את היפה‪ :‬מאי טעמא דרבי טרפון‬ ‫מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל‬ ‫וננכורות )כאן! נל שתליפיו‬
‫פירש‬ ‫חרגימנא‪.‬‬ ‫קא סבר ההוא דבריא נפק ברישא‪ :‬ר׳ עקיבא‬ ‫ניר כהן פ ט י ר מן המתנות‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫ומעיקרא הוה שייכא ביה יל כהן‬ ‫ובגמרא לשניס אוחזין ) נ ״ מ‬
‫אוכל‬ ‫*שהיימה‬ ‫בעוד‬ ‫בקונטרס‬
‫אומר משמנין כוי‪ :‬אמר רבי חייא בר אבא‬ ‫לשמא ליליה יי[ נינהו שויוה רבנן‬ ‫יב‪.‬ן השוכר את הפועל ילקט‬
‫בבבל ומעדן אח עצמך‬ ‫ממרים‬ ‫בנו אמריו‪ ,‬לאע״פ שאין ז ט ה‬
‫אמר ר׳ יוחנן הכהן נ נ ו ט ל נו כחושה אמר ליה‬ ‫כמאן ל מ ט א ליליה לשוס בכורה‪:‬‬ ‫לקטן עשאוהו סיכה‪ ,‬ובכולן‬
‫טרחנו ליישבה וכן פירש רטנו שמואל‬
‫רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן והא אנן משמנין‬ ‫וזגין ליה לישראל במומיה‪ .‬והלר‬ ‫יש לומר מפני חקנה עשו‬
‫בפי ביח כור <ב׳׳ג לף קז‪ (:‬וקשה דהוה‬ ‫)ניטץ ל ו ‪.‬‬
‫שקליה לאירך חילופיה ובכור שמכרו‬
‫ליה למנקט תמרים דכפנייחא הוא לשון‬ ‫ביניהן תנן אמר ליה י! נ>עד דאכלת כפנייחא‬
‫כהן לישראל פטור מן המחנוש לאיחקש‬
‫ג ד ע ו מ א כדאמר ב ד ש בכל מערכין‬ ‫בבבל תרגימנא מסיפא דקתני סיפא מת אחד‬
‫לצבי ואיל «( בפרקא ק מ א )לעיל לף‬
‫)עירובין לף כח‪ (:‬דכפניומ אין ניקתות‬ ‫מהן רבי טרפון אומר יחלוקו ר׳ עסיבא אומר‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫יב‪ :>.‬ב ס פ ק בכור י>שאין ע[ חליפין ביד‬ ‫א[ אלא הכו״ע להני תנאי‬
‫בכסף מעשר אלא אומר ד ה ״ פ מוטב‬ ‫המוציא מחבירו עליו הראיה ואי סלקא דעתך‬
‫כהן‪ .‬שלא נטל כלום חחמיו כגון‬ ‫אפשר‪ :‬נ[ אומר הכהן בורר‪:‬‬
‫שיהיה לך להיות אצלי ולטרות בהלכה‬ ‫<[ כ ח ו ש אות ה׳ נמחק‪:‬‬
‫משמנין ביניהן דכי הדדי פליגי יא( הכי נמי‬ ‫לקחני מחני׳ ניז ‪ [:‬זכר ונקבה אין כאן לכהן‬ ‫ון א״ל אדאכלת כפנייתא‬
‫כפניות‬ ‫אוכל‬ ‫משהייתה‬ ‫ולפרשה‬
‫ע ש ו א ח שאינו זוכה‬ ‫בבבלל(‪:‬‬
‫ליפלגי גבי הדדי אלא מאי משמנין שומן‬ ‫כלום והאי זכר ס פ ק בכור הוא שמא‬ ‫בבבל תרגימנא אנן הכא‬
‫מסיפא‪ :‬ה[ לידיה דכהן‬
‫ראיה‬ ‫אייתי‬ ‫לכהן‬ ‫ליה‬ ‫דאמר‬ ‫ביניהן‬ ‫יהא‬ ‫יצאה נקבה חחלה וירעה ויאכל‬
‫בזובה‪ .‬הא ד א מ ר בסוף כל ה ג ט )גיטין‬ ‫שוינהו רבנן כמאן כוי‬
‫במחנוח‪.‬‬ ‫לבעלים‪ :‬שחייב‬ ‫במומו‬
‫לף ל‪ (.‬גבי מלוה מ ע ו ת את הכהן‬ ‫דבכור הוא ושקיל‪ :‬והשני ירעה עד שיסחאב‬ ‫וזבניה ניהליה לישראל‪:‬‬
‫ו[ חליפיו ביד וכצ״ל לקמן‬
‫להבא ליכא למימר עשאוהו כמי‬
‫ואת הלוי להיות מ פ ד ש עליהם‬ ‫וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר‪ :‬מאי טעמא‬ ‫שמכרו כהן לישראל ל ה א לא )י> בא‬
‫בסמוך‪ :‬ז( כהן נמי‪ :‬ח[ הכי‬
‫והא תני‪ :‬פ[ השוד ה א ח ד‬
‫ממלקס הא מני ר״י ד א מ ר עשו‬ ‫דרבי מאיר אמר ר׳ יוחנן הואיל וכהן בא עליו‬
‫יי[ בחליפין ליל כהן כלום‪ :‬אי מחייבה‬ ‫מחבירו‪ :‬י[ ומעדן את‬
‫אמ שאינו זוכה כזוכה ארבי יוסי‬ ‫משני צדדין דאמר ליה אי בכור הוא כוליה‬ ‫עצמך‪ :‬׳‪ [6‬ומהדרנא ליה‬
‫לספק בכור במתנוח אמי‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫ניהלך‪ :‬ע[ דידיה הוא שויוה‬
‫דהכא קאי דכולה חד ט ע מ א הוא‬
‫דירי הוא אי לא בכור הוא הב לי מתנות‬ ‫למימר תולין גמור הוא ואתי למישד‬ ‫תיבת נ‪-‬נהו נמחק‪ :‬ע[ ׳שאין‬
‫ד ה ח ס נמי חליסיו ביד כהן ש ה ד נתן‬ ‫חליפיו ביד כהן שלא נטל‬
‫לו ה מ ע ו ת ולא קאי יי! אדרבי יוסי בפ׳‬
‫מיניה ור׳ יוסי מאי טעמא אמר רבא ג ( ע ש ו‬ ‫בגיזה ועבורה‪ :‬ומי מציה אמרח‪.‬‬
‫כהן כלום תחתיו כגון מתני׳‬
‫שאינו זוכה כזוכה ואע״ג דלא מטא לידיה‬ ‫ל ט ע מ א לרבי יוסי משוס גיזה ועבולה‬ ‫דקתני זכר‪ :‬יד( בחליפיו‬
‫שניס אוחזין )‪3‬״מ לף ינ‪ (.‬גבי השוכר‬
‫הוא‪ :‬׳(בספק מטשר‪ .‬כגון שקפץ אתל‬ ‫ליד‪ :‬עז( אין ס״א האחד‬
‫א פ הפועל ילקט בנו א ח ד ו דמסרש‬ ‫במומיה‬ ‫לישראל‬ ‫וזבניה‬ ‫לידיה‬ ‫דמטא‬ ‫כמאן‬ ‫»‪1‬‬ ‫עשר קדוש‪ :‬טו( זה דדל‬
‫מן המעושרין לתוכם ל א מ ד נ ן בפ״ב‬ ‫קריאת‪ :‬י! ן קאי ארי יוסי‬
‫ה מ ס ט ע מ א דר׳ יוסי משוס דעשו‬ ‫א״ר אלעזר הכל מודים בספק בכור שאין‬ ‫)לקמן לף גח‪ >:‬כולם ירעו על שיסתאבו‬ ‫דבפ•‪• :‬חן אחרינא הוא‬
‫שאינו זוכה מ ו כ ה ד ה ח ס ט ע מ א‬ ‫י[ חליפין ביד כהן שחייב במתנות הכל מודים‬ ‫‪1,‬‬ ‫משום‪ :‬י»( למאי דפרישית‪:‬‬
‫ויאכלו במומן לבעלים (‪ .‬ס פ ק מעשר‬
‫א ח ד נ א '״[ משוס ח ק נ ח עניים כדמפר׳‬ ‫נ[ דהתם כיחידאה כד־ יוסי‬
‫מאן ר׳ יוסי פשיטא עד כאן לא קא פטר‬ ‫אין כהן בא עליו משני צללין לאם‬ ‫אמריי לא מוקמינן‪:‬‬
‫ה ח ס עניים גופייהו ניחא להו וכו׳‬
‫ר' יוסי התם אלא דחליפין ביד כהן רעשו‬ ‫מעשר הוא אין לכהן תלק בו למעשר‬
‫ד פ ד ך לא קשה מידי‬ ‫והשמא למאי‬
‫שאינו זוכה כזוכה אבל אין חליפין ביד‬ ‫קרב שלמים ונאכל לבעלים‪ :‬ומי מצית‬
‫בהא דפסיק שמואל כר׳ יוסי בההיא‬
‫יוסי‬ ‫דרבי‬ ‫טעמא‬ ‫דתימא‬ ‫מהו‬ ‫לא‬ ‫כהן‬ ‫אמרח הכי‪ .‬ל ט ע מ א לרבי מאיר‬
‫בעי‬ ‫ובגיטין לא‬ ‫אוחזין‬ ‫דשנים‬
‫משום שלא חשחכח חורח מ מ נ ו ח ‪:‬‬
‫לאוקמי מחני׳ ד ה ח ס י[ כר׳ יוסי אלא‬ ‫דקםבר דאי מחייבת ליה במתנות אתי ליה‬
‫כל‬
‫אמרי׳ לא מוקמינן לה ט ח י ד א ה‬ ‫לידי גיזה ועבודה אע״ג דאין חליפין ביד כהן‬
‫שמא דלא סבר לה כר׳ יוסי בגיטין‪:‬‬ ‫י[ קא משמע לן ומי מצית אמרח הכי י׳ו והתני סיפא שהיה רבי יוםי אומר‬
‫הכל‬
‫כל‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫•ח‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( כ ״ מ לו‪ ,:‬נ ( ]לקמן נח‪.‬‬ ‫כל שחליפיו כוי‪ .‬אי אמרח כשלמא ט ע מ א דרבי מאיר גבי גכור‬ ‫ה כ ל מודים כשנים שהפקידו א צ ל רועה כוי‪ .‬נ ס ר ק ה מ פ ק י ד )כ״מ‬ ‫מהל׳‬ ‫נ א א מיי׳ ס ״ ט‬
‫פסחים ד‪ :‬נ ״ מ נ ט ‪ :‬ן ‪,‬‬ ‫נכוריס הל״ג‪:‬‬
‫ג( ולקמן לה‪:‬ן‪ ,‬ד( צ״ל‬ ‫משוס דכא עליו י»‪ 1‬משני צדדין היינו דקנסינ ר׳ יוסי הש״סי( דהואיל‬ ‫דף לז‪ (:‬פריך דרבא אדרבא אהא דאמר רבא דבשחי כריכוח‬ ‫נ ב ב מיי׳ פייה מהל׳ כנורות‬
‫תלמודא וגי׳ צ״ק לגמריה‪,‬‬ ‫וחליפיו כיל כהן פ ט ו ר דאינו יכול לומר אי ככור הוא כולו דידי הוא‬ ‫הוה ליה למידק כ ר ‪ :‬ש מ נ י ח רועה ביניהם ומסחלק‪ .‬אין זה‬ ‫הלכה ה ס מ ג עשי! ריד‬
‫ה( אפשר לפוטר עי׳ צ״ק‪,‬‬ ‫טוש׳׳ע יו״ד סי׳ שיז סעי׳‬
‫ד ה ר כמאן ח נ נ י ה לישראל אלא אי א מ ר ח ט ע מ א דר׳ מאיר משוס שלא‬ ‫כי ההוא דגזל אחד מ ח מ ש ה בני אדם דאמרי׳ מניח גזילה ביניהם‬
‫ו( אומה אחמ הנשארת כין‬ ‫א‪:‬‬
‫צ״ק‪ (1 ,‬לר׳ טרפו! צ״ק‪,‬‬ ‫חשחכח חורמ ממנומ אמאי נ ק ט‬ ‫ומסמלק ופריך בפ׳ ה מ פ ק י ד <שס‪(.‬‬ ‫נג ג מיי׳ שם הל׳׳ו טוש״ע‬
‫ח( אצלי צ״ק‪ ,‬ט( כספק צ״ק‪,‬‬ ‫ושקלי ליה כולהו ואזלי והאמר ר׳ אבא‬ ‫שס סעי׳ כ‪:‬‬
‫רני יוסי ט ע מ א משום דחליסיו כיד‬ ‫כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ורבי‬
‫י( צ״ק מ׳יז‪ ,‬כ( גיטי! עז‪,:‬‬ ‫נ ד ד ה ו מי״ פ ״ ה מהל׳‬
‫כהן הא לר׳ מאיר נמי מ ה ׳ ׳ ט לפטל ה(‬ ‫בר זבדא ס פ ק הנוח לכחחלה לא יטול‬ ‫ננורות הלנה נ סמג‬
‫מאיר מחייב חליפין ביד כהן אין אין חליפין‬
‫אלא יי[ ודאי ט ע מ א לאו משוס שלא‬ ‫ואס נטל לא יחזיר ומפרש דמניח‬ ‫עשי! לש טוש׳׳ע יו׳׳ד סי׳‬

‫הגהות הב״ח‬ ‫ביד כהן לא מהו דתימא ר׳ יוסי א! לדבריו דר׳‬ ‫ד ק א מ ר גבי גזל היינו שיניח בידו או‬
‫שיח סעי׳ נ ‪:‬‬
‫חשחכח חורת מחנוח הוא טי‪ :1‬אי‬ ‫נ ח ז מיי׳ שס ס מ ג עשי!‬
‫)א( גט׳ כחצרו דנידזא ליה‪:‬‬ ‫שמן מית דכהן הוא‪ .‬האי דמיח‬
‫מאיר קאמר ליה לדידי אפי׳ אין נ ! חליפין‬ ‫ביד ביח דין ע ד שיחברר של מי הוא‬ ‫ק מ ד טוש״ע יו״ד סי׳‬
‫)ג( ס ס כמשנה שני זכריס‬
‫נ ו ת ן שניהם‪ ( » :‬ש ב לא‬ ‫דהא רני טרפון אמר כהן בורר לו את‬ ‫ליה‬ ‫ביד כהן דאי מחייבת ליה במתנות אתי‬ ‫אבל הכא לא חיישינן אי שקלי לה‬ ‫שיח סעי׳ ג‪:‬‬
‫נו ח ט י מיי׳ שס טוש׳׳ע‬
‫ניכרה ו י ל ד ו כו׳ ר׳ מאיר‬ ‫ה י פ ה ‪ :‬חזר בו רבי טרפון‪ .‬מקמייתא‬ ‫לידי גיזה ועבודה לדידך אודי לי מיהא היכא‬ ‫כולהו ואזלי דמיירי כשהסקידו מלו שלא‬ ‫שס סעי׳ ד‪:‬‬
‫כצ״ל ואות י׳ נמחק‪) :‬ד( גמ׳‬ ‫מ ד ע מ ו ואינו מוטל עליו לשמור ולא‬
‫אנל ש ת י ר ח ל י ם שלא‬
‫ד א מ ר כהן בורר לו את ה י פ ה וסבר‬ ‫»[ דחליפין ביד כהן רעשו שאינו זוכה כזוכה‬
‫דלשניהס יש חלק בשניהם‪ :‬לשנים‬ ‫הוי נא[ ט> בספק הינוח ואי מסתלק‬
‫כיכרו‪) :‬ה( י ש ״ • ד׳׳ה שמניח‬ ‫ואמר ליה ר׳ מאיר לא י[ ואמר רב פפא הכל‬ ‫שיטה מקובצח‬
‫יכו׳ מחכירו ע ל י ו ה ר א י ה‬
‫שהפקידו אצל רוטה‪ .‬שחי בהמוח‬ ‫א‬ ‫דהכא בעי למימר שיחלוקו ביניהם הוי‬
‫י מ ת נ ״ ‪) :‬ו( ד׳יה ד ה ך‬ ‫מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות הכל‬ ‫ממש כמו ‪ I‬דרבי טרפון ואס רוצה‬ ‫‪s 5‬‬ ‫אן יוסי אע״ג דאין חליפיו‬
‫דילילא חד‪:‬‬ ‫ו מ ח ה הא ח ח ואין ידוע של מי מ ח ה ‪:‬‬ ‫נמי פטור והא דקתני חליפיו‬
‫מודים מאן ר׳ מאיר פשיטא ער כאן לא‬ ‫לומר מסתלק וכל דאליס גבר »[ צריך‬ ‫לדבריו‪ :‬נן אין חליפיו ביד‬
‫שמניח רוטה‪ .‬בין י( שניהם לחלקה‬
‫קמחייב ר׳ מאיר התם אלא <־! בםפק בכור הואיל‬ ‫לומר דהא ד מ ד מ י להא דר׳ טרפון‬ ‫כהן נמי פטירנא דאי‪:‬‬
‫ומסמלק דהכא ליכא למימר המוציא‬ ‫גן היכא דחליפיו ביד אות ן׳‬
‫מוםף רש׳׳י‬ ‫מחבירו )י!( טי‪ 1‬וממני׳ נמי ד ק א מ ר‬ ‫ובא עליו כהן משני צדדין אבל םפק מעשר‬ ‫לשנים שהפקידו אצל רועה הכי ק א מר‬ ‫נמחק‪ :‬ו | לא קמ״ל אמר רב‬
‫בשנים שהפקידו אצל‬ ‫פפא אות ו׳ נמחק‪ :‬סן אלא‬
‫ר ו ע ה ‪ .‬וה טלה אחד וזה שנים‪,‬‬ ‫רבי טרפון ףז‪ 1:‬יחלוקו כ מ ן שאותו ס פ ק‬ ‫לא מהו דתימא טעמא דר׳ מאיר דלא תשתכח‬ ‫דכיון ד ה ת ס כל דאליס גבר ולא‬
‫הואיל וכה; כא עליו משני‬
‫וה אומר שנים שלי וזה אומר‬ ‫תורת מתנוח י[ אפילו ספק מעשר נמי קא‬ ‫אמרינן ביה המוציא מתבירו עליו‬ ‫תיבות בספק בכור ואות ו׳‬
‫בכור החי נמסר לרועה ואחי בעל‬
‫שנים של־ ‪ :‬נ ‪ -‬נ ז לז‪ .!.‬כ ל‬ ‫הראיה סברא הוא לתקן יי! כמו כן‬ ‫נמחק‪ :‬ין מתנות ואפילו‬
‫ש ח ל י פ י ו ב י ד כ ה ן ‪ .‬כגון‬
‫הביח וכהן גבי רועה דליכא מוציא‬ ‫משמע לן ומי מצית אמרת הכי והקתני סיפא‬ ‫ספק‪ :‬ז[ דאיכא בריא דכה;‬
‫מחבירו דהא לא קאי ברשוחא דחד‬ ‫הוא אמר רבי אמי‪ :‬מן חייא‬
‫האי ס פ ק נכור שהכהן נטל‬ ‫שהיה ר׳ יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן‬ ‫גבי כהן י>)שיחלוק‪:0‬‬
‫בר אבא א״ר יוחנן משל‪:‬‬
‫את אחיי‪ ,‬פטור ישראל מן‬
‫המתנית דזרוע ילחייס וקינה‪,‬‬
‫מינייהו‪ :‬ומשל דרבי טקיבא לאחד‬ ‫פטור מן המתנות ורבי מאיר מחייב מהו‬ ‫מקום‬ ‫ליה‬ ‫קא מקגי‬ ‫אקנויי‬ ‫‪ [p‬כהן‪ .‬עיי; בתום• לקמן דף‬
‫דעשו שאינו ווכה כזוכה ‪:‬לקה!‬ ‫שהפקיד אצל בטל הביח‪ .‬והניחה‬ ‫בחצרו‪ .‬ואפי׳ בלא קנין‬ ‫לה ע״ב‪ :‬ין דניחא ליה אות‬
‫דחימא ר׳ מאיר אפי׳ ספק מעשר מחייב והא‬ ‫כ ה‬
‫ו׳ נמחק‪ :‬יא[ שתי החילות‪.‬‬
‫בעדרו ו מ ח ה ב ה מ ה אחח בעדרו‬ ‫קא קני ד ג מ ר ומשעבד ‪ 1‬נפשיה אי‬ ‫עיין בחוס׳ דף ט‪ :‬ינ( עקיבא‬
‫ואומר שלך מ מ ה והלה אומר אחח‬
‫דמיפלגי בחליפין להודיעך כחו דרבי יוסי‬ ‫נמי כ מ ה פ ע מ י ם הרועה פותח ונועל‬ ‫דכה; נוטל כחוש משום‬

‫מאומן שלך מ מ ה המוציא מחבירו עליו‬ ‫דפטר אפי׳ היכא דכהן בא עליו משני צדדין‬ ‫כדאמר * חיזיל איהי וחחוד ו ח פ ח ח‬ ‫‪5‬‬
‫דתרי מחהא היא דאיתיליד‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫ואיכא למימר קמא ברי‬
‫וחולקין‪ .‬כך ה א ח ד ש ה ו א‬ ‫הראיה וממני׳ נמי ד מ ר ע ליה ר׳‬ ‫קא משמע לן‪ :‬מת אחד מהן רבי טרפון אומר‬ ‫מחזיק‪:‬‬ ‫בעל ה נ י ח קא‬ ‫וברשוח‬ ‫ואיכא למימר בתרא ברי‬
‫ואמר ליה לכהן ויל ואייתי‬
‫חי מ נ ח ביניהן בין כהן‬ ‫עקיבא לכחו של כהן כשישנן ברשוח‬ ‫יחלוקו‪ :‬אמאי יחלוקו ניחזי אי שמן מית דכהן‬ ‫דהך‬ ‫ראיה ואפיק אבל‪ :‬י‪ |1‬עליו‬
‫לישראל הילכך ח ו ל ק י ן ‪:‬‬
‫לאחד שהפקיד אצל בעל‬ ‫בעל הביח דהוי כהן מוציא מחבירו‪:‬‬ ‫הוא והאי דאיבא דבעל הבית ואי כחוש מית דבעל הבית מית והאי דאיכא‬ ‫הכהן משני כוי יוסי תלמודא‬
‫דהואיל‪ :‬יון תיבות ודאי‬
‫ה כ י ח ב ה מ ה א ח ח ‪ .‬וערבה‬ ‫אלא במאי פליגי‪ .‬הואיל ולאו בחד‬
‫בעדרו ו מ ת א ח ד מ ה ע ד ר‬
‫י! דכהן הוא אמר ]רבי[ אמי חזר בו ר׳ טרפון‪ :‬ר״ע אומר המוציא מחבירו‬ ‫טעמא לאו נמחק‪ :‬כוו[ הוא‬
‫גונא קמיחרצא מ ח נ י ׳ ‪ :‬ר׳ עקיבא‬ ‫חייב הם״ה‪ :‬מון מחבירו‬
‫ואין ידוע אם מ ש ל בעל‬ ‫עליו הראיה‪ :‬אמר רבי חייא י״ משל דר׳ טרפון למה הדבר דומה לשנים‬ ‫עליו הראיה‪• :‬ו[ פסידא כגון‬
‫ה ב י ת הוא או ש ל מ פ ק י ד‬ ‫פליג בשגים שהפקידו אצל רוטה‪.‬‬
‫וזהו הדין ה מ ו צ י א מ ח ב ר ו‬ ‫שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ומשל דרבי עקיבא למה‬ ‫היכא האיכא ספיקא דמפסיד‬
‫בעל‪ :‬יוזן דתרי וכרים מחדא‬
‫עליו הראיה‪ :‬אלא ב מ א י‬ ‫בחמיה‪ .‬הא ודאי ליכא למימר המוציא‬
‫פליגי‪ .‬הואיל ור׳ חייא‬ ‫מחבירו עליו הראיה‪ :‬לא גחלקו‬
‫הדבר דומה לאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה‬ ‫נפקו‪ :‬יגון ליה לד• טרפון‪:‬‬
‫נן דהך דילידא אות ו•‬
‫א מ ר דנראין רברי זה והברי‬
‫אלא‪ .‬כגון שהבכור חי ע ו מ ד במצר‬ ‫אלא במאי פליגי ר׳ עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה‬ ‫נמחק‪< :‬א| הוי כספק‪:‬‬
‫וה ו מ ב י א האיה לזה ולזה‬
‫אלא במאי פליג־ א מ א י לא‬ ‫בעל הביח וכהן רועה כל בהמוחיו‬ ‫ומסתלק ור׳ טרפון פליג באחד שהפקיד אצל בעל הבית א ( א מ ר רבא ואיתימא‬ ‫גנ[ כמו יחלוקו הר״ט‪:‬‬
‫גנ[ גבר כיון דאין אחד מהם‬
‫מ ו ד ו אהדדי והלא שניה;‬
‫שוים ש ה פ ק י ד ו אצל רועה‬ ‫של בעל הביח‪ :‬אקגויי אקגי ליה‪.‬‬ ‫רב פפא הכל מודים ‪ 3‬בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק‬ ‫מוחזק צריך לומר‪ :‬נון לתקן‬
‫כאן גבי תיבת כמו נמחק‬
‫דהכי דינן ושוי; נמי ב א ח ד‬ ‫בעל הביח לכהן מקום בחצירו כדי‬ ‫ובאחד שהפקיד אצל בעל הביח ‪ 5‬שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו‬ ‫ותיבת כן ל ״ ש ‪ :‬גה[ ומשעבד‬
‫ש ה פ ק י ד אצל בעל הבית‪.‬‬
‫)לאון ר׳ עקיבא פליג בשנים‬
‫שיזכה כהן בבכורוח כשיוולדו מיד‬ ‫אלא בחצר בעה״ב ורועה כהן ‪ n‬רבי טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו‬ ‫ליה חצירו אי נמי וכוי תיבת‬
‫נפשיה נמחק‪:‬‬
‫ש ה פ ק י ד ו אצל רועה‪ .‬א ע ״ ג‬ ‫דחיקני ליה חצירו‪ :‬דניחא ליה לאינש‬
‫דאיכא למימר שרועה מניח‬
‫<א! ־! ‪• 5‬וניחא ליה דליחעביד מצוה ]בממוניה[ והוה ליה כשנים שהפקידו אצל‬
‫מצוה גממוניה‪ .‬שיגדלו‬ ‫דחחעגיד‬
‫ביניהם ו מ ס ת ל ק אפי׳ הכי‬ ‫רועה שמניח רועה ביניהן ומסתלק ור״ע סבר כיון דאית ליה פםידא לא מסני‬
‫ק א מ ר ר• עקיבא ש ה מ ו צ י א‬ ‫בכורותיו של כהן בחצירו והוה ליה‬
‫מ ח ב ר ו עליו הראיה‪ :‬ור׳‬
‫חצר של שניהם והוי האי חצר כי‬
‫ליה מידעם והוה ליה כאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו‬ ‫רבינו גרשום‬
‫טרפון פליג ב א ח ד ש ה פ ק י ד ‪.‬‬
‫כלומר דלא פליגי אלא ה כ ל‬ ‫רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך‬ ‫הראיה‪ :‬מ ת נ י ׳ ישתי יא! רחיליו שלא ביכרו וילדו שני זכרים ‪ w‬שניהם‬ ‫ואתי ליהי גיזה‪.‬‬ ‫הוא‬
‫הילכך ד א ע ״ ג דאין חליפין‬
‫מ ו ד י ם בשנים ו ב א ח ד כוי‪:‬‬
‫חולקין דברשוח שניהם ע ו מ ד ‪ :‬פםידא‪.‬‬ ‫לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן רבי‬ ‫ל י פ ט ר ‪ :‬קמ״ל‪ .‬ר׳ א ל ע ז ר‬
‫ה כ ל מודים בשנים ש ה פ ק י ד ו‬
‫רועה‪ .‬היינו אם‬ ‫אצל‬ ‫יי! היכא דאיכא ססיקא מ פ ס י ד בעל‬ ‫טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה רבי עקיבא אומר ה משמנין ביניהן והשני‬ ‫ד מ ש ו ם חליפין הוא והיכא‬
‫דאין חליפין חייב‪ :‬ומי‬
‫מסר ב ע ה ״ ב ב ה מ ת ו ש ל א‬
‫כיכהה לרועה דיש עליה‬
‫ה נ י ח אי קיימא חצר ברשוח כהן‪:‬‬ ‫ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוםי פוטר מה אחד מהן רבי טרפון אומר‬ ‫מ צ י ת א מ ר ח הכי‪ .‬דנםיק‬
‫מ ת נ י ׳ אחד לו‪ .‬שהרי היחה נקבה‬ ‫אדעתין דרי יוסי מ ש ו ם‬
‫נמי רשות כ ה ן וילדה ב־‬
‫וכרים ברשות הרועה ודא־‬
‫יחלוקו ר׳ עקיבא אומר יהמוציא מחבירו עליו הראיה שחי נקבוח וזכר או שני‬ ‫דאי מ ת י י ב ת ליה א מ ר ‪:‬‬
‫ע מ ו ואיכא למימר נקבה יצאח חחלה‪:‬‬
‫יש די; שיחלוקו‪ .‬ו ב א ח ד‬ ‫זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום ח א ח ת ביכרה ואחת לא ביכרה <ג> וילדה‬ ‫והתני סיפא‪ .‬בפירוש ר׳‬
‫יוסי אמר כל ש ת ל י פ י ו‬
‫ש ה פ ק י ה אצל ב ע ה ״ ב כגון‬ ‫משמנין ביניהן‪ .‬כהן נוטל כחוש‪:‬‬
‫שכרשות בעה״ב והבהמה‬ ‫שני זכרים אחד לו ואחד לכהן ר׳ טרפון אומר הכהן בורר את היפה ר׳ עקיבא‬ ‫כוי‪ .‬א ל מ א ד ט ע מ י ה מ ש ו ם‬
‫יחלוקו‪ .‬דחזר בו ר׳ טרפון מ ק מ י י ח א ‪:‬‬ ‫ח ל י פ י ן ‪ :‬מ ה ו דתימא ר׳‬
‫מסהה ב ע ה ״ ב להועה כהן‪:‬‬
‫ר׳ טרפון סבה אקנויי אקני‬ ‫שני זכרים ושסי נקבוח אין כאן לכהן‬
‫אומר משמנין ביניהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנוח רבי יוםי פוטר‬ ‫יוסי‪ .‬לא בעי חליפין אלא‬
‫ליה‪ .‬ב ע ה ״ ב לרועה כהן‬
‫כלום‪ .‬דאיכא למימר כל חדא וחדא‬ ‫שרבי ג> יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ורבי מאיר‬ ‫לדבריו דר׳ מאיר ק א מ ר וכו׳‬
‫לחכי איצטריך ר׳ אלעזר‬
‫מ ק ו ם ב ח צ ר ו ש י ה י ה בכורו‬
‫שם דניחא ליה ל ב ע ה ״ ב‬ ‫נקבה‬ ‫רצאמ‬ ‫ונקבה‬ ‫זכר‬ ‫ילדה‬ ‫מחייב מת אחד מהן ר׳ טרפון אומר יחלוקו ר׳ עקיבא‪.‬אומר ט המוציא מחבירו‬ ‫ל מ י מ ר ד ח ־ י ב ‪ :‬בספק מעשה‪.‬‬
‫כגון קרא לחשיעי עשירי‬
‫דתיתעביד מ צ ו ה כ ח צ ר ו‬
‫שיגדל בכורו של כ ה ן שם‬
‫חחלה‪ :‬שחליפיו ביד כהן‪ .‬שהכהן‬ ‫עליו הראיה ־זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום‪ :‬ג מ ׳ צריכא דאי אשמועינן‬ ‫ולעשיר־ תשיעי ו ל א ח ד עשר‬
‫עשירי ש ל ש ת ן מ ק ו ד ש י ן‬
‫והוה ליה כשנים ש ה פ ק י ד ו‬ ‫נוטל אחת מן ה ס פ י ק ו ת פטור האחר‬ ‫קמייתא בההיא קאמר ר׳ עקיבא ינ‪ 1‬דתרי מחדא אבל <י> רחיליו שלא ביכרו‬ ‫העשירי מ ע ש ר ו ה ת ש י ע י‬
‫אצל רועה ב׳ הן ה כ ה ן‬
‫מן המתנות דעשו את שאינו זוכה‬ ‫דתרי מחדא וחד מחדא אימא מודי ליה לר׳ טרפון דהך דילידא חד שביח טפי‬ ‫קרב ב מ ו מ ו ו א ח ד ע ש ר‬
‫ו ב ע ה ״ ב ו ה ח צ ר היא הרועה‬
‫ישיש לשניהם רשות בה‪:‬‬ ‫כזוכה‪ :‬זכר ונקבה אין כאן לכהן‬ ‫קהב ש ל מ י ם והיינו ספק‬
‫ש מ נ י ח גדילה ביניהן‪ .‬הילכך‬
‫ואי אשמועינן הא בהא קאמר רבי עקיבא דתרוייהו לא ביכרו אבל‬ ‫מ ע ש ר ש פ ט ו ר מן ה מ ת נ ו ת‬
‫דשמא אותה שלא ביכרה‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫האין יכול לבוא עליו מ ש נ י‬
‫י ח ל ו ק ו ‪ :‬ור• עקיבא סבר‬ ‫אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים אימא מורי ליה לר׳ טרפון‬ ‫צדדיי ו כ ״ ש מ ע ש ר והאי‬
‫כיון דאית ליה פםידא‪ .‬ל ב ע ל‬ ‫ילדה הנקבה ואותה שבבר ביכרה‬
‫ה ב י ת דזימנין ד מ י ת הבכור‬ ‫קמייחא‪ .‬רחל‬ ‫גמ׳‬ ‫זכר‪:‬‬ ‫ילדה‬ ‫דהך‬ ‫ד פ ט ו ר ה ההוי קדשים קלים‬
‫ואתי כהן ואמר לא בכור‬ ‫וישראל אכיל ליה כוליה‬
‫מ י ח אלא חהא ב ה מ ה דידך‬ ‫שילדה שני זכרים ףז‪ [.‬ה ח ס ק א מ ר ר ״ ע כהן נוטל כחוש‪ :‬משום דתרי מחדא‪ .‬רחל נפוק ו מ ס פ ק א מילחא והמוציא מחבירו עליו הראיה‪:‬‬ ‫חוץ מ א י מ ו ר י ן ‪ :‬ור׳ מאיר‬
‫מ י ת ו מ ש ו ם הא ח ש ש א‬ ‫מחייב‪ .‬א ל מ א דאין מ ח י י ב‬
‫אגל שחי רחלים‪ .‬שילדו שני זכרים ונקבה דמרי ייי[ נפקו מ ח ד א וחד מ ח ד א ‪ :‬אימא מודי ליה יט‪ 1‬י( רבי טרפון‪ .‬דכהן בורר לו אח‬ ‫ר׳ מאיר אלא מ ב כ ו ר דבא‬
‫לא מקני ליה מקום והוה‬
‫ליה כהן אצל חצר כ א ח ה‬ ‫היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היחה הנקבה ע מ ו וזהו ודאי בכור גמור‪) :‬י( י[ והך דילידא חד שביח טפי‪ .‬שביח מ ע ו ל ה ‪:‬‬ ‫מ ש נ י צדדין אבל ב מ ע ש ר‬
‫לא מ ח י י ב ולא איצטריך‬
‫מחני׳‬
‫ש ה פ ק י ד ו א צ ל ב ע ה ״ ב ו ה מ ו צ י א מ ח ב ר ו ע״ה‪ .‬להכ־ נקט שנים ש ה פ ק י ד ו א צ ל הועה ו א ח ה ש ה פ ק י ד ו א צ ל ב ע ה ״ ב ישכן‬ ‫דרב פ פ א ‪ :‬אכתי א־צטריך מ ה ו דתימא ר׳ מאיר כו׳ ק מ ״ ל רב פ פ א ד פ ט ר לדבהי ה כ ל ‪ :‬ו א מ א י יחלוקו‪ .‬הא אמר א י ה ו‬
‫דרך בני אדם ב׳ מ פ ק י ד י ן ב ה מ ת ן אצל רועה ו א ח ד דרכו ל ה פ ק י ד אצל ב ע ה ״ ב ‪ :‬ד ה ך הילדה חה ש כ י ח ט פ י ש ה י ה‬ ‫ד ה כ ה ן בורר לו את ה י פ ה ד ה ה ו א דבריא נפק ב ר י ש א ‪ :‬וניחזי‪ .‬ה ש ת א אי ש מ ן מ־ת והיינו דבהיא הכהן הוא כ ר ‪:‬‬
‫בריוח שלא ד ח ק ו א ח ה והוא הבכור ודאי ולימא אפי• לר׳ עקיבא יטול ה ש מ ן ה כ ה ן ‪ :‬ב ה א ב׳ רחילות שלא ביכרו‬ ‫חור בו ר• טרפון‪ .‬מ מ א י ד א מ ר מעיקרא בורר אלא סבר ד־חלוקו אפי׳ שניהם חיים‪ :‬ר• עקיבא אמר ה מ ו צ י א מ ח כ ר ו‬
‫ק א מ ר ר״ע ד ה כ ה ן נוטל כ ח ו ש מ ש ו ם התהוייהו לא ביכרו ו מ ס פ ק א לן איזו ילהה ה כ ח ו ש אם זו ׳שילדה זכר ונקבה‬ ‫עליו הראיה כוי‪ .‬כ ל ו מ ר דברשותא ד ב ע ה ״ ב קאי וכהן בעי איתויי ראיה‪ :‬לשנים ש ה פ ק י ד ו א צ ל רועה ש ת י ב ה מ ו ת‬
‫אם זו שילהה זכר ל ב ד ו שצריך ראיה א( ד ה א לא בכיר ש ב י ח ט פ י ויטול ה כ ה ן הבריא צריכא ד ב כ ו ל ה ו פליג ר״ע‪:‬‬ ‫ו מ ת ה א ח ת מ ה ן ואין יודע הרועה של מי ה מ ת ה וזהו ההין ש מ נ י ח ה ח י י ה בינייהו ו מ ס ת ל ק והוי מ מ ו ן מ ו ט ל ב ס פ ק‬

‫א( נראה רצ״ל אכל אחת ניכרה ואחת לא כיכלה להא דלא כ ר ד שכיח טפי והו״א דיטול הכהן הכריא צרינא וכוי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫•ט‪.‬‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ני א מיי׳ פ ׳ ׳ נ מהלכות‬ ‫ד ד ! ך ש ל א נ י כ ר ה שביח טפי‪ .‬והכי נמי י מ ב פ ״ ק דתמורה )לף ח‪(:‬‬ ‫מ ת נ י ׳ יוצא דופן‪ .‬מ ב כ ו ר שיצא דרך דופן )» י[ הבא אחריו בכור‬ ‫א( ]לקמן מו‪ ,[:‬נ ( ככור‬
‫נכויות הלי ד ]ופי״א‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫לוכריס ולא לראמיס והנא‬
‫מהלכות נכוריס הל׳ ט‪[1‬‬
‫מ ר זוטרא איקלע בי רב אשי ! ' ת ת ט לקמיה בשרא אמרו‬ ‫)לזכרים ולא( לרחמים ולא ללידה שכבר יצא אחר קודס לו‪ :‬שניהם ירטו‬ ‫אמריו ננור לרחמים ולא לצילה‬
‫י‬
‫טוש׳׳ע י׳׳ל סימן שטו סעיף‬ ‫ליה לטעום מ ר למברי א[ משום לבוכרא הוא ועגלא תילתא » ‪ 1‬לאו‬ ‫כוי‪ .‬ד ס פ ק בכור הן ד מ ס פ ק א לר׳ טרפון בכור לדבר אחד אי הוי בכור‬ ‫נו׳ צ״ק‪ (1 ,‬ןויקרא א[‪,‬‬
‫ו ( ]ויקרא ת[‪ ,‬ה( כאן הס״ל‬
‫היינו שלישי לבטן כלפירש״י ליכלאמרינן ס נ ה ל ר י ן ) ל ף שה‪ (:‬עבלי י<[ ליה‬ ‫אי לא הוי בכור‪ :‬ג מ ׳ מכלל הצריך לפרט‪ .‬שהכלל צריך שיהא ה פ ר ט‬ ‫ואח״נ מה׳׳ל ינול אפי׳ יצא‬
‫עגלא מילתא אלא למילתא לשון חשיבוח‬ ‫ע מ ו ‪ :‬מ פ ר ט הצריך לכלל‪ .‬יש שהפרט‬ ‫אחר ט ׳ ל ר ן ר ח ס ה ס י ׳ ל א ח ״ נ‬
‫ל״ה ת״ל ככור למשמע כוי‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫כמו ושלישים על כולו ושמומ י ל » ( ‪:‬‬ ‫דהך דלא ביכרה שביח טפי צריכא‪:‬‬ ‫צריך שיהא הכלל ע מ ו ‪ :‬כיצד קדש לי‬
‫צ״ק‪ ,‬י( לרך‪ .‬צ״ק‪] (1 ,‬צ״ללפני‬
‫א[ לדבר עיי בתוס׳ )לף ש‬ ‫כ י צ ד ק ד ש לי כ ל בכור‪ .‬פי׳ בקונט׳‬ ‫כוי‪ .‬הך רישא לאו פירושא דכלל‬ ‫ל״ה ככור[‪ ,‬ת( צ״ק מ״ו‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ע׳־נ(‪ :‬נ[ אלמא דבכור‬
‫מ ת נ י ׳ יוצא דופן והבא אחריו רבי טרפון‬ ‫‪ (0‬נ מ ר לקרא‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( צ״ק‬
‫שזהו כלל ו פ ר ט לבכור כלל‬ ‫הצריך לפרט הוא אלא מציעמא וסיפא‪:‬‬
‫לדבר‪ :‬ג[ יוצא דדך דופן‪:‬‬ ‫אומר שניהם ירעו עד שיםחאבו ויאכלו‬ ‫מ״ז‪ .‬צ״ק‪ ,‬כ( אייתי לקמיה‬
‫ו[ דופן דהוי בכור לזכרים‬ ‫זכר פ ר ט ואין בכלל אלא מ ה שבפרט‬ ‫א‬
‫כל בכור‪ .‬כלל אפי׳ נקבות ת״ל מ זכר‬ ‫צ״ק‪ ,‬ל( נהא לאמרינן צ״ק‪,‬‬
‫וללידה ולא בכור לרחם‬ ‫והך רישא לאו פירושא לכלל צריך‬ ‫במומן לבעלים רבי עקיבא אומר ש נ י ה ן‬ ‫אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו‬ ‫מ( ן ו ע ״ ע ת ו ס ׳ נגיטין נו‪ .‬ל ״ ה‬
‫והבא אחריו ולד שילדה‬
‫אחריו כדרכה דרך רחם‬ ‫לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא לקחני‬ ‫אינן בכור הראשון <א> מפני שאינו פטר‬ ‫כלל ו פ ר ט השנוי במדה ראשונה של‬
‫עגלא נוי[‪ ,‬נ( כמו נעלמא‪.‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ס( לאו לפרש כלל הצריך‬
‫ולא‬ ‫דהוי בכור לרחם‬ ‫אי זכר יכול אפי׳ יצמה נקבה לפניו ח״ל‬ ‫רחם והשני מפני שקדמו אחר‪ :‬ג מ ׳ במאי‬ ‫שלש עשרה מדות שהפרט בא ל מ ע ט‬ ‫לפרט קא אתא אלא לפרושי‬
‫לוכדים וללידה ותיבות‬ ‫פרט הצריך לכלל נלקתני כוי‪.‬‬
‫לוכרים ולא נמחק‪ :‬נ[ ת״ל‬ ‫פ ט ר רחם וזה לא פ ט ר יי( חחלת רחם‬ ‫קמיפלגי רבי טרפון מםפקא ליה בכור‬ ‫את הכלל מ מ ש מ ע ו ולהעמידו על ה פ ר ט‬ ‫צ״ק‪ ,‬ע( נ מ ר לווללות‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫הזכר אשר‪ :‬ו[ רתם נ״א‬ ‫והיינו כלל הצריך לפרט שאין א ח ה יכול‬ ‫ואין בכלל אלא מ ה שבפרט שהרי זה‬
‫בספרים כ״י ת״ל פסה רחם‬
‫א[ לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור‬
‫וזה לא פטר את הרחם‬ ‫להבין מ ה הכלל אומר ע ל שיבוא ה פ ר ט‬ ‫ורבי עקיבא פשיטא ליה א יבכור לדבר אחד‬ ‫ד ו מ ה לכלל ו פ ר ט השנוי אצל מ ד ה‬
‫בתחלה בכ״מ ככתוב בתוס׳‬ ‫ופירשו לפי שיש לפרש בכור לכמה‬ ‫ראשונה מן ה ב ה מ ה ‪ 0‬כלל מן הבקר ומן‬ ‫תורה אור השלם‬
‫עה הנבלל בו ומכסחו‬ ‫לא הוי בכור‪ :‬חנו רבנן מכלל הצריך לפרט‬ ‫‪ . 1‬ק ד ש לי כ ל בכור פטר‬
‫הכתוב מדבר אי פטר רחם‬ ‫צללין בכור לכל הוולרומ או בכור‬ ‫הצאן פ ר ט אין בכלל אלא מ ה שבפרט‪:‬‬
‫זכר ולא נאמר בכור ד מ ש מ ע‬ ‫לרחמים א ע ״ פ שאינו בכור לווללוח‬
‫ומפרט הצריך לכלל כיצד יקדש לי כל‬ ‫כ ל ר ח ם בבני י ש ר א ל‬
‫אי‪ .‬בכור זכר יכול אפי׳ יצתה נקבה‬ ‫ב א ד ם ו ב ב ה מ ה לי הוא‪:‬‬
‫בכור לכל מילי כו׳ ככתוב‬
‫כגון שיצא לרך רחם אחר יוצא לופן‬ ‫בכור יכול אפילו נקבה במשמע הלמוד‬ ‫לפניו דרך רחם דהכי מ ש מ ע בכור‬ ‫שמות יג ב‬
‫בדפוס עד להיות מוסיף על‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬ב ל ה ב כ ו ר א ש ר יולד‬
‫הפרט יכול אפיי יצא וכוי‪.‬‬ ‫או בכור לזכרים א ע ״ פ שיצחה נקבה‬ ‫לומר ז כ ר אי זכר יכול אפי׳ יצתה נקבה‬ ‫זכר בכור לזכרים שלא ק ד מ ו זכר אחר‬ ‫הזכר‬ ‫ובצאנך‬ ‫בבקךף‬
‫]תי׳ מדכתיב אפשר ל״ש‬
‫ונמחק[‪ :‬ז[ ידעינן האי‬ ‫לפניו לרך רחם בא ה פ ר ט ופירש שאינו‬ ‫לפניו תלמוד לומר ‪ 3‬פ ט ר רחם אי פטר רחם‬ ‫הוי בכור ו א ע ״ ג דאינו בכור ש ללידה‬ ‫ת ק ד י ש לין א ל ה י ף ל א‬
‫תזגבד בבכיר שורך ו ל א‬
‫מ ש מ ע ו ת א ‪ :‬יו[ ה ב ה מ ה וכן‬ ‫קרוי בכור אא״כ הוא בכור לרחמים‬ ‫יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת״ל בכור‬ ‫ולרחמים‪ :‬ח״ל פ ט ר רחם‪ .‬י[ איצטריך‬ ‫ת ג ז בכור צאנך‪:‬‬
‫כי יתן‪ :‬ט[ להבין מה הכלל‬
‫אומר עה שבא הפרט‪:‬‬ ‫שפטר ופמח אח הרחם וכיוצא בזו שנינו‬ ‫א״ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה‬ ‫האי פ ר ט לפרושי דלא מיקרי בכור ע ד‬ ‫דברים טו יט‬
‫‪ .3‬ו ה ע ב ר ת כ ל פ ט ר רחם‬
‫האי‪:‬‬ ‫י[ דלא מימעיט‬ ‫‪ 3‬פ ׳ כסוי ה ל ם )חולין פח‪ >:‬אצל וכסהו‬ ‫תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי‬ ‫דהוי בכור לרחמים משוס דלא הוה‬
‫יא[ קרינא ליה ההא בכור‪:‬‬ ‫לין ו כ ל פ ט ר שגר ב ה מ ה‬
‫בעפר יכול יכסהו באבן או יכפה עליו‬ ‫ידעינן י[ מאי מ ש מ ע ו ח א דכללא‪ .‬ולא‬ ‫א ש ר י ה י ה ל ך הזכרים‬
‫יב[ תיבת הוי נמתק‪ :‬יגן תיבת‬ ‫בכור םיפא קנםינ‪ :‬לה תלמודא בכור אלמא י[‬ ‫שמות יג יב‬ ‫ליי‪:‬‬
‫ולוכרים נמחק‪ :‬יי[ כלומר‬ ‫הכלי מ״ל בעפר אין לי אלא ע פ ר מנין‬ ‫דמי לכלל ו פ ר ט דאהני פ ר ט למעוטי‬
‫נהיב‬ ‫מצי‬ ‫בכור‪ :‬טו[‬
‫לרבות חרסיח ונעורח של פשחן כו׳‬
‫בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה‬ ‫כללא ולא לפרושי משמעומא כגון רישא‬
‫תלמודא‪ [m :‬תיבת נמי‬
‫נמחק‪ :‬יו[ בלומר בכור‬ ‫ח״ל וכסהו ומקשינן ואימא וכסהו כלל‬ ‫לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור ורישא‬ ‫דברייתא בכור יבול אפי׳ נקבה מ״ל זכר‬ ‫הגהות הב׳׳ח‬
‫דקרא‪ :‬יה[ דקרא נמי מ ש מ ע ‪:‬‬
‫יט[ נמי אמרי׳ בפ״ק‪ :‬כ[ אשי‬
‫בעפר פ ר ט כלל ו פ ר ט אין בכלל אלא‬ ‫ה״ק אי זכר יכול אפי׳ יוצא »‪ t‬דופן ת״ל פטר‬ ‫היינו כלל ו פ ר ט גמור דלא איצטריך‬ ‫)א( ב מ ש נ ה הראשון מ ש ו ם‬
‫אייתו לקמיה‪ :‬נא[ תיבת‬ ‫מ ה שבפרט ומשנינן משוס להוה ליה‬ ‫רחם רבינא אמר לעולם בכור לדבר אחד הוי‬ ‫לפרושי ה י ט ד מ י בכור דהא הנקבה‬ ‫שאינו פ ט ר רחם יהשני‬
‫משום ל ״ ש ‪ :‬ננ[ תילתא ם״א‬ ‫מ ש ו ס שקלמו‪) :‬ג> דש״־‬
‫ליכול מר דמברי משום‬
‫כלל הצריך לפרט ואין לנין אוחו בכלל‬ ‫בכור וםיפא ה״ק אי םלקא דעתך יצא אחר‬ ‫בכור לכל מילי היא אלא למעוטי דלא‬ ‫ל ״ ה יוצא לופ! נ נ ו ר שיצא‬
‫דבוכרא עגלא )יתירותא(‬ ‫ו פ ר ט לפי שיש לפרש כסוי בשני ל ר ט ס‬ ‫יוצא דופן קדוש בכור דכתב רחמנא למה לי‬ ‫תימא אף הנקבות קדושומ בבכורה‪.‬‬ ‫כבוד‬ ‫דרך ליפן ה ו י‬
‫ןתילתא[ לאו‪ :‬נג[ עבדי להו‬ ‫לולדות ולא לרחמים‬
‫דמברי תיבת לי׳ ל״ש‪:‬‬
‫אחל בדבר ה ג ס כגון אבן או כלי ואחל‬ ‫דאי‬ ‫ו ד מ ו ת ה בשחיטת חולין ללף פח‪ (:‬וכסהו‬ ‫הנולד‬ ‫אחריו‬ ‫והבא‬
‫נו[ ווה לא פטר תתלה את‬ ‫בלבר ה ל ק לבך כחב בעפר ופירש‬ ‫בעפרי( קרי ליה כלל הצריך לסרט משוס‬ ‫אחריו דרך ה ר ח ם הוי‬
‫הרחם‪ :‬נה[ הו־ האי כלל‬ ‫ב כ ו ר לרחמים ולא ל ו ל ד ו ת‬
‫הצריך לפרט לכל דבר סיא‬
‫וכסהו בלבר לק הנבלל בו ומכסהו הכחוב מלבר ע ״ כ לשון ה ק ו נ ט ר ס‬ ‫דתרי גווני כסר הוי כגון כפיית כלי עליו ועוד יש כסוי בדבר ה מ ת פ ז ר‬
‫שננר יצא ו ל ד אחר קידס‬
‫דלדבריו אי אפשר‪ :‬נו[ אלא‬ ‫והשחא פירושו יחכן לסי לברי רבינא לבסמוך ל א מ ר בכור ללבר אחל‬ ‫כגון ע פ ר וכיוצא בו לכך נאמר ע פ ר למעוטי כסוי דבר שלם ולא ליינינן‬ ‫לו‪) :‬ג( דייה אי ככור וכו׳‬
‫בצד א ח ד ‪ :‬נו[ מפרש דלאביי‬ ‫לולדות‬ ‫ככור‬ ‫דאינו‬
‫הוי בכור אבל במסקנא דשמעמין אמרי׳ למחוורתא כאביי ל א מ ר בכור‬ ‫ליה בכלל ו פ ר ט גמור מ מ ע ו ט נמי שחיקת אבנים והגיר והזמיךה(‪:‬‬
‫בכור‪ :‬נח[ חושבו שם‪:‬‬ ‫ולרחמים‪) :‬ד( ד ״ ה ככור וכו׳‬
‫נט[ ובהך שמעתין ס׳׳א‬ ‫לדבר אחד לא הוי בכור ולאביי לא הוי י מ כלל צריך לפרט לכל דבר דאי‬ ‫בכור‪ .‬ד מ ש מ ע בכור לכל מילי בעינן והיינו פ ר ט ה צ ד ך לכלל דזכר‬ ‫כ י יתן וכו׳ חמור א ו ש ו ר‬
‫וברייתא השמעתי׳ לפרושי‪:‬‬ ‫‪5‬‬
‫או שה וכוי אי לרחמים‬
‫אפשר לפרש בבור אלא י[ לצד אחד ומיהו יש לפרש לאביי דאי לאו פ ר ט‬ ‫ו פ ט ר רחם שהוא פ ר ט צריכין לבכור שאילו לא נאמר בכור היימי אומר‬
‫ל[ לחייב נמי יצאת נקבה‬ ‫א ע ״ ג ד ל א ל ו ל ד ו ת כגון‬
‫לפניו מספק‪ :‬צא[ רהוי ככור‬ ‫הוה אמינא דאפי׳ יוצא דופן הוא בכור ט ו ן דהוי בכור לוולדוח ו א ע ״ ג‬ ‫א ע ״ פ שאינו בכור יקדש‪ .‬ורוב פ ר ט ו ח שבחורה אינן צריכין לכללוח‬ ‫זכר שיצא‪:‬‬
‫לולדות בין‪:‬‬
‫דלא הוי בכור לרחמים ור״י מפרש יי[ לאביי בכור ו פ ט ר רחם חרוריהו‬ ‫שעמהן כגון)ויקרא א( מן הבקר ומן הצאן לא היו צריכין שיכחב מן ה ב ה מ ה‬
‫כלל וחרווייהו פ ר ט וחרווייהו צריט להדדי ובכל אחד א מ ה מוצא כלל‬ ‫)י( ח[ ו ט ימן איש אל רעהו חמור נאי שור[ או שה ‪ 0‬מ ו מ כנ( אינן צריטן‬
‫הצריך לפרט ו פ ר ט צריך לכלל שכל אחד ס ו ח ס דבר אחד ומפרש דבר‬ ‫לוכל ב ה מ ה אלא שבא להיוח מוסיף על ה פ ר ט ‪ .‬כלל הצריך לפרט שאין‬ ‫מוםף חש״י‬
‫לפרט‪.‬‬ ‫הצריך‬ ‫מכלל‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫אחד דבכור מ ש מ ע אפי׳ יוצא דופן ו פ ט ר רחם מ מ ע י ט ליה ו פ ט ר רחם‬ ‫אתה יכול להבין מ מ ה ו אומר ע ד שיבוא ה פ ר ט לפרשו כגון בכור זכר‬
‫ללמוד כלל מן ה פ ר ט )חוליו‬
‫בעינן בכוה ו ה א י לא הוי‬ ‫מ ש מ ע אפי׳ יצא אחר יוצא דופן ובכור מ מ ע י ט ליה ור״מ מפרש דבין‬ ‫יכול אפי׳ יצתה נקבה לפניו דבכור שהוא כלל לא ידענא בכור למאי‬ ‫פח‪.(:‬‬
‫בכור ל ל י ד ה ‪ :‬רישא לא קא‬ ‫הדרן עלך ה ל ו ק ח עוכר‬
‫הכא ובין במולין )שס> ה ר בכלל ו פ ר ט גמור " ל ב ע ל מ א דבכור מ ש מ ע‬ ‫ק א מ ר אי לזכרים א ע ״ ג דלא לרחמים כגון האי אי לרחמים ולא לזכרים‬
‫נסיב לה בכור‪ .‬ל כ ל מילי‬ ‫חמורו‬
‫דהיינו רישא אי וכר וכו׳‬ ‫בין ה ט ובין ה ט ואתיא פ ר ט א למעוטי וכן וכסהו מ ש מ ע בין כסר כלי‬ ‫כגון זכר שיצא י י פ ט ר רחם אחר יוצא דופן אי נמי ע ד דהוי בכור‬
‫ת ״ ל פ ט ר ר ח ם כלומר מדלא‬
‫בין כסוי ע פ ר מ ה שירצה ו פ ר ט א מ ש מ ע ע פ ר דוקא ומה שתלמודא חשבו‬ ‫לרממיס ולולדות‪ :‬רישא לא נסיב לה סלמודא בכור‪ .‬מציעתא קרי‬
‫ק א מ ר ת׳׳ל בכור מ ש מ ע‬
‫דסבירא ליה ד א ע ״ ג דיצא‬ ‫שם כלל הצריך לפרט לאו אכפייח הכלי דההיא ברייתא קאי אלא אדרשא‬ ‫רישא דקתני יכול אפיי יצתה נקבה לפניו ת״ל פ ט ר רחם מדלא נסיב‬ ‫רבינו גרשום‬
‫א ח ר יוצא דופן נ ק ב ה הוי‬
‫אחריתי דדריש ה ת ם בריש פ י ר ק י ן ) ל ף סג‪ >:‬מבי״ת ד ב ע פ ר דצריך שיחן‬ ‫לה מלמודא מ״ל בכור ד מ ש מ ע בכור לכל מילי אלמא לא מישתמע ליה‬ ‫יוצא ד ו פ ן שלא יצא דרך‬
‫בכור ה ו א י ל והוי בכור‬ ‫הרחם מ מ ש אלא כגון‬
‫ל ר ח מ י ם ולזכר א ל מ א דבכור‬ ‫ע פ ר מ ל מ ט ה ועפר מלמעלה דמוכסהו לא שמעי׳ ל מ ט ה אלא למעלה‬ ‫דבכור לכל מילי מ ש מ ע ו ל ה ט לא נסביה דלא י[ מ י מ ע ו ט האי מיניה‬ ‫ש ק ה ע ו ה ו ויצא מן ה צ ה או‬
‫ל ד ב ר א ח ד הוי בכור‪ :‬ו א ע ״ ג‬ ‫ולא משוס ה ס ר ט יי[ חושב שם כלל הצריך לפרט אלא משום יימורא‬ ‫‪5‬‬
‫ד ט ו ן דלא יצא זכר לפניו בכור קרינא יא[ דבכור לזכרים הוא אלמא ס״ל‬ ‫כדאמרינן ב ב ה מ ה ה מ ק ש ה‬
‫דלתהין מילי הוי בכור כיון‬ ‫ש נ ג מ מ ו כ ת ל י בית הרחם‬
‫‪55‬‬
‫ד מ ח ו ס ר א ח ד קרי ליה בכור‬ ‫דבי״ת דכמיבא ב פ ר ט ובהך שמעתין י[ »לפרושי פ ר ט הצריך לכלל ק א‬ ‫בכור דקרא בכור לדבר אחד הוא יי[ ה ר מ ש מ ע ‪ :‬י(יכול אפי׳ יצא אחר‬ ‫והדר י צ א ‪ :‬והבא אחריו‪.‬‬
‫לדבר א ח ד ‪ :‬סיפא נסיב‬ ‫אתא כדקתני בסיפא אי ס ט ר רחם יכול אפי׳ יצא אתר יוצא דופן‬ ‫יוצא דופן‪ .‬והוא יצא דרך רחם‪ :‬וסיפא נםיב לה סלמודא בכור‪ .‬אלמא‬ ‫דרך ה ר ח ם כגון שחזר‬
‫בכור‪ .‬היינו סיפא אי פ ט ר‬ ‫והבריא הרחם והיה בקודם‬
‫ר ח ם א ל מ א דלכל מילי בעי‬ ‫ת״ל בכור כדפי׳ בקונטרס ו א ע ״ ג דקתני מכלל הצריך לפרט ו מ פ ר ט‬ ‫בכור דכתב בקרא לכל מילי מ ש מ ע דבכור לדבר אחד כגון האי דהוי‬ ‫ג מ ו ם ו א ח ר יצא זה מ ר ח ם‬
‫ככור‪ .‬ו ק ש י א רישא ל ס י פ א ‪:‬‬ ‫הצריך לכלל כיצד ד מ ש מ ע דאמא נמי לפרושי כלל הצריך לפרט עיקר‬ ‫בכור לרחמים יג[י(()ולזכריס( אלא דלא הוי בכור לוולדות לא הוי בכור‪:‬‬ ‫)גמום( ש ל ם ‪ :‬שניהם ירעו‬
‫לעולם כוי‪ .‬ורישא תריץ הכי‬ ‫כוי‪ .‬מ ש ו ם דיוצא דופן הוי‬
‫אי זכר יכול א פ י ל ו יצא דרך‬ ‫מילתא לא נקטיה אלא משוס פ ר ט הצריך לכלל‪ :‬ר י ש א ל א קנסיב‬ ‫לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור‪ .‬כלומרמיי[ דקרא לכל מילי מ ש מ ע‬ ‫בכור ללידה‪ .‬והבא אחריו‬
‫דופן הוא ע צ מ ו ה ב כ ו ר ת״ל‬ ‫ליה ח ל מ ו ד א בבור א ל מ א כ ב ו ד לדבר א ח ד הוי בכור‪ .‬מ ש מ ע ד ט ו ן דבכור‬ ‫והאי דלא נסיב מלמודא בכור ברישא‪ :‬ה״ק אי זכר יכול אפי׳ יצא ד ר ך‬ ‫הוי בכור ל ר ח מ י ם ‪ .‬רבי‬
‫פ ט ר רחם וזה אינו פ ט ר‬ ‫ע ק י ב א אמר שניהם כוי‪:‬‬
‫רחם‪ .‬ו ע כ ש י ו כיון דלא תני‬ ‫לדבר אמד הוי בכור הוה ממייבינן אפי׳ יצמה נקבה לפניו אי לאו פ ט ר‬ ‫דופן ה״ל פ ט ר ר ח ם ‪ .‬דהשתא לא מצי טי[ תלמודא נסיב בכור למעוטי‬ ‫בכור לדבר אחד‪ .‬או ללידה‬
‫יכול אפילו יצאה נקבה‬ ‫רחם ותימה דרבי טרפון ד מ ס פ ק א ליה היה לו למייב ל[ מ ס פ ק כמו יוצא‬ ‫להאי ד ה א בכור לכל דבר הוא ד ה א לא ק ד מ ו אחר בעולם ל ה ט נ ק ט פ ט ר‬ ‫א ו ל ה ח מ י ם הוי בכור ו א ע ״ ג‬
‫לפניו דרך רחם ה ״ ל פ ט ר‬ ‫הלא הוי ל כ ל מילי בכוה‪.‬‬
‫רחם דדייקינן מינה הא‬ ‫דופן ויוצא אחריו דלא מ מ ע ט יוצא דופן מ פ ט ר רחם וי״ל דנהי דלא‬ ‫רחם וממילא טי[י()נמי( א י מ ע י ט נמי יצתה נקבה לפניו מ פ ט ר רחם‪:‬‬ ‫ה ל ת ל ת מילי צהיך למיהוי‬
‫יצאה נקבה לפניו דרך ד ו פ ן‬ ‫לא‬
‫מסתבר ליה למעוטי יוצא דופן מ פ ט ר רחם משום דהוי [ »(]בכלל‬ ‫רבינא אמר בכור לדבר אחד הוי בכור‪ .‬כלומר כ ב כ ו ל [ דקרא אפי׳‬ ‫יז[‬
‫ולהחמים‬ ‫ללידה‬ ‫בכור‬
‫ד א פ י ל ו הכי הוי בכור אלא‬ ‫ולוכרים רבי ע ק י ב א פ ש י ט א‬
‫תני יכול אפילו יצא דרך‬ ‫וולדות[ בין לזכרים בין לנקבות לכל הסתות אתא למעוטי היכא דיצתה‬ ‫לדבר אמד מ ש מ ע וסיפא דנסיב תלמודא בכור למעוטי יצא אחר יוצא דופן‬ ‫ליה דבכור ל ד ב ר אחד‪.‬‬
‫ד ו פ ן דליכא ל מ י ד ק מ י נ ה הא‬ ‫נקבה לפניו דאי לאו הכי פ ט ר רחם דכמב רחמנא למה לי‪:‬‬ ‫לא מ מ ש מ ע ו ת לקרא נ פ ק א לקרא יי<[ מ ש מ ע בכור ללבר אחד אלא‬ ‫כלומר דאי חםר א ח ד מ ה נ י‬
‫יצאה נקבה לפניו דרך דופן‬
‫דלא קא מיידי ב נ ק ב ה כלל‬ ‫תלת לא הוי בכור‪ :‬כל בכור‪ .‬מריבויא ל ק ר א ‪ :‬דאי סייד כוי בכור דכחב רחמנא‪ .‬ל מ ש מ ע שיהא‬
‫היינו כלל ד מ ש מ ע כל בכור‬
‫א( ש ״ מ דבכור לכל מילי‬ ‫הדרן עלך הלוקח עובר פרתו‬ ‫או זכר או נ ק ב ה ת ״ ל זכר בכור במקצת למה לי לכתוב פ ט ר רחם זכר מקליש ולישתוק‪:‬‬
‫בעי כ מ ו ס י פ א ‪ :‬רבינא אמר‬ ‫ההיינו פ ה ט ל מ ע ו ט י נ ק ב ה ‪:‬‬
‫לאי‬
‫יכול אפילו יצתה‪ .‬נ ק ב ה לפנ‬
‫ל ע ו ל ם בכור ל ד ב ר א ח ד ‪ .‬ד מ ח ו ס ר ל ד ב ר א ח ד ב ל ב ד הוי בכור כדדייקינן מ ע י ק ר א ב ר י ש א ‪ :‬וסיפא‪ .‬ד מ ש מ ע לך דלבל מ י ל י בעי בכור‬ ‫פ ר ט וכלל דליכא ל מ ש מ ע מיו דרך רחם ד א כ ת י הוי בכור לזכרים‪ :‬ת ״ ל פ ט ר רחם‪ .‬ד ב ע י נ ן נמי בכור ל ר ח מ י ם ‪ :‬אי פ ט ר רחם‪ .‬היינו‬
‫תריץ ה כ י והכי ק א מ ר אי סייד יצא א ח ר יוצא דופן זכר ק ד ו ש בכור ד כ ח י ב ר ח מ נ א לי‪:‬‬ ‫ינה א ל א ל ר ח מ י ם ‪ :‬יכול אפיי יצא א ח ר יוצא דופן נקבה ת ״ ל בכור‪ .‬דהיינו פ ר ט ]כלל[ ולכל מילי‬

‫א( אילי צ״ל ושפיר י״ל דכנול לכל מילי נעי כמו סיפא‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות‬ ‫־ט‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ןע״ז כד‪ ,[:‬ב( נדה בה‪,.‬‬ ‫דאי למטוטי יצהה נקבה לפניו‪ .‬לרך רחם מ פ ט ר רחם נ פ ק א אלא‬ ‫פ ד ה והטור ב נ ו ח שלש ודאי לכהן‪ .‬אין לפרש דיולדת תוך שתי שנים‬ ‫א א מיי׳ פ ״ ל מהלכות‬
‫ג( ויבמות סא‪ :‬קיט‪ .‬גיטין נ ‪:‬‬ ‫כבורות הל׳ ז ס מ ג עשין‬
‫ע״ז לד‪ :‬מ‪ .‬פולין ו‪ .‬יא‪ :‬פו‪.‬‬ ‫למעוטי יוצא אחר יוצא ע[ דרך דופן‪ .‬בין אביי )לרבא( ןלרבינא[ ליכא‬ ‫אלא דאס איתא שילדה בשנה שניה לא היתה חוזרת רולדת‬ ‫ריא טוש׳׳ע י׳׳ד סי׳ שטז‬
‫נדה לא‪ :‬מא‪ .‬לקמן מנ‪,1:‬‬ ‫מידי אלא במשמעוחיה דקרא פליגי‪ :‬אי ס״ד בכור לדבר אחד‪.‬‬ ‫בשלישית א ע ״ ג דגדולה יולדת בכל שנה כענין שפי׳ רש״י בגמ׳ גבי גדייה‬ ‫סעי׳ א‪:‬‬
‫ד( ]צ׳׳לדתניא[‪,‬ה(ינמות סא‪:‬‬ ‫ב ב מיי׳ שס הל׳ י׳ סמג‬
‫קיא‪ :‬קיט‪ .‬נדה לכ‪ 0 ,.‬רונ‪.‬‬
‫משמעי׳( בכור ויוצא אחר יוצא דופן לא מ מ ש מ ע ו ח א אימעיט אלא‬ ‫דאמר יולדת אינה תוזרת ויולדת תוך שנתה ופירש בקונטרס א ע ״ ג‬ ‫שס טוש׳׳ע י״ד סי׳ שטו‬
‫צ״ק‪ ,‬ו( רונ‪ .‬צ״ק‪ ,‬ח( הוי צ״ק‪,‬‬ ‫מריבויא חינח היכא דיצא זכר תחלה‬ ‫שהגדולות חוזרות ויולדות במוך שנתן‬ ‫סעיף ז‪:‬‬
‫נו( ככור לרחמים הוא דאיכא‬ ‫ג ג מיי׳ ס״י מהלכות איסורי‬
‫דרך דופן והדר נפק זכר אחרינא דרך‬ ‫דאי למעוטי היכא ריצתה נקבה לפניו מפטר‬ ‫הקטנות היולדות אין חוזרות חולדות‬
‫נכור לזכרים ליכא צ״ק‪,‬‬ ‫כיאה הל׳ יד‪:‬‬
‫י( ימסתנרא‪ .‬צ״ק‪ ,‬כ( ןדכריס‬ ‫רחם דההוא א י מ ע י ט מריבויא דקרא‬ ‫בתוך שנתן אין לפרש כן דבהדיא אמרי׳‬ ‫ד ד מיי׳ פ ״ ה מהל׳ נכויות‬
‫כהן‪ ,‬צ( צ״ק מ״ו‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( דהא‬
‫רחם נפקא אלא שמע מינה בכור למעוטי‬ ‫הל׳ ג טוש׳׳ע י״ד סימן‬
‫דמסתברא דקרא אחא למעוטי יג[ דהא‬ ‫בריש אין מעמידין )ע״ז לף כל‪ (:‬גבי‬
‫חנן צ״ק‪ ,‬נ( ןיבמוח ק ה ‪ :‬ושם[‪,‬‬ ‫היכא דיוצא אחר יוצא דופן אמר ליה רב‬ ‫שטו סעי׳ א‪:‬‬
‫ס( לערנינהו וליתננהו נהדי‪.‬‬ ‫)י( מ ד ב כ ו ר לרתמיס הוא דאיכא לבכור‬ ‫ואת בניהם כלו בבית אי בפחותה מבמ‬ ‫ה ה מיי׳ פ״ח מהלנות‬
‫צ״ק‪ ,‬מ( מ ט י נ ה כשם ר׳ יונה‬ ‫לזכרים וללידה ליכא‪ :‬אלא היכא‬
‫אחא מדפתי לרבינא אי סלקא דעתך בכור‬ ‫שלש מי קילדה והתנן פרה וחמור בנות‬ ‫מאכלות אסורות הלי יא‬
‫דר״מ‪ .‬צ״ק‪ ,‬פ( ודירושלמי אין‬
‫ריצתה נקבה דרך דופן‪ .‬והדר נפק זכר‬ ‫לדבר אחד הוי בכור תינח היכא דיצא‬ ‫שלש ודאי לכהן ש״מ י[ מוך שמיס לא‬
‫טיש״ע י׳׳ד סימן קי סעיף‬
‫מ ז ט ר כי אס ט ע ם ינוס ואין‬ ‫ג‪:‬‬
‫מינמין אח ה ק ט נ ה שמא‬ ‫דרך רחם ליקדוש ד ה א הוי בכור לתרי‬ ‫זכר יא( א[ יוצא דופן וזכר דרך רחם דלא קדוש‬ ‫ילדה כלל‪ :‬ו ב ג ס ה שליא ובאשה‬ ‫ו ו מיי׳ פ ״א מהלכות ינוס‬
‫ממצא איילונימ אנל‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫הלכה טז יז טוש״ע א ה ״ ע‬
‫צ( ואנפיליא‪ .‬צ״ק‪ ,‬ק( ועישה‪.‬‬
‫מילי לרחמים ולזכריס <י( ומריבויא‬ ‫כ‪ 1‬דאימעוט לידה מבכור דבכור לרחמים‬ ‫שפיר ושליא‪ .‬בפ׳ בהמה ה מ ק ש ה )חולין‬ ‫סי׳ קסו סעיף א וסי• ק ע נ‬
‫צ״ק‪ ,‬ר( ]צ״ל האשה ר נ ה‬ ‫דקרא לא מציח למעוטי אלא חד‬ ‫איכא בכור לזכרים ‪ w‬ליכא אלא היכא‬ ‫לף עז‪ (.‬תנן שליא שיצתה מקצתה אסורה‬ ‫סעיף יא וסי׳ קעג סעיף יג‪:‬‬
‫דף צז‪;.‬ן‪,‬‬
‫יי‪>'1‬מסמברא דיוצא אחר יוצא דופן‬ ‫דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם‬ ‫באכילה כסימן ולד באשה כך סימן ולד‬
‫זכר ק מ מ ע ט ולא יוצא אחר יוצא דופן‬ ‫בבהמה מ ש מ ע שפשוט באשה יומר‬
‫ליקדש דהא איכא בכור לזכרים ובכור‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫נקבה ואמאי קתני בברייחא סחס‬ ‫מ ב ה מ ה ומימה ״(דהכי תנן הכא בהמה‬
‫לרחם אלא מחוורתא כדאביי‪:‬‬ ‫‪ (6‬זכר דרך דופן‪ :‬ב[ תיבות‬
‫)א( גמ׳ זכר ד ר ך דופן וזכר‬ ‫נוי[ אפילו יוצא אחר יוצא דופן ולא‬ ‫כמו אשה ואית ספרים דלא גרסי התם‬ ‫מבכור‬ ‫לידה‬ ‫דאימעוט‬
‫קדוש‬ ‫דלא‬ ‫רחם‬
‫דאימעוט מנכיר כצ״ל ותינמ‬
‫דרך‬ ‫)י( פליגי בין זכר לנקבה‪ :‬אלא מחוורתא‬ ‫הדרן עלך הלוקח עובר פרתו‬ ‫כן אלא גרסי סימן וולד באשה סימן‬ ‫נמחק‪ :‬נ[ נפטרת היה‬
‫כדבריך‪ :‬ר[ טינוף )עי׳‬
‫לידה נמחק‪) :‬ב( ש פ לזכרים‬ ‫כדאביי‪ .‬ד מ ש מ ע ו פ י ה «י[ הוי בכור‬ ‫וולד בבהמה ורבי אומר שיש ליישב‬ ‫בתום׳ דף מ צ״א וחוס׳ נדה‬
‫ו ל ו ל ד ו ת ליכא‪) :‬ג( כ מ ש נ ה‬ ‫לכל מילי משוס הכי מ י מ ע י ט כולהו •י[‪:‬‬ ‫הגירסא דמשוס דשפיר אינו סימן ולד‬ ‫דף כה ע״א(‪ :‬ה[ ובאשה‬
‫כדנריך‪:‬‬ ‫היה‬ ‫נפטרת‬ ‫ה ל ו ק ח א ב ה מ ה מן העובד כוכבים ואינו‬ ‫עי׳ תוס׳ ב״ק דף יא ע״א‪:‬‬
‫)ד( ‪ -‬ש ״ ׳ ד ״ ה אי סייד וכי׳‬ ‫הדרן עלך הלוקח עובר פ ר ת ו‬ ‫בבהמה כמו באשה נ ק ט כי האי לישנא‬ ‫ו[ ואילך ספק אמאי זיל בתר‬
‫דהא ב כ ו ר לרחמים הוא‬
‫יודע אם ביכרה אם לא ביכרה‬ ‫ד מ ״ מ שליא היא סימן ולד בבהמה כמו‬ ‫רוב‪ :‬ו[ אזלי רבנן בתר‪:‬‬
‫לזכרים‬ ‫בכור‬ ‫דאיכא‬ ‫בהמה‪ .‬טז בה שנחה‪.‬‬ ‫הלוסח‬ ‫רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן‬ ‫יו[ רוב א דתניא‪ :‬ט[ לאיש‬
‫ו ל ו ל ד ו ת ליכא‪) :‬ה( ד ״ ה‬
‫באשה‪ :‬ב ר ו ב א ראיתיה קטן כמו‬ ‫אלא מ ה ‪ :‬י[ רוב קטנים‪:‬‬
‫שנחה‪:‬‬ ‫במוך‬ ‫שילדה‬ ‫מכאן ואילך ספק רחל בת שתים ודאי‬
‫אלא היכא וכו׳ לרחמים‬ ‫ת ש ע חנויות‪ .‬הוי מצי למימר וליטעמיך‬ ‫יא[ בתר רוב קטנות‪ :‬יב[ יוצא‬
‫ולזכריה ו כ י ו ן ד מ ר י ב ו י א‬ ‫ודאי‪ .‬אוחו הולד לכהן דקודס‬ ‫דופן בין אביי לרבינא ליכא‪:‬‬
‫דקרא לא וכוי‪) :‬ו( ש ם ולא‬
‫לכהן מכאן ואילך ספק א>פרה וחמור ‪ s‬בנות‬ ‫מי פליג ר׳ מאיר התם יא[ אחרי רביס‬ ‫יגן האי דבכור לרחמים‬
‫לכן לא ילדה‪ :‬ס פ ק ‪ .‬ירעה ויאכל‬
‫פ ל י ג כין זכר‪) :‬ז( רש״• ד ״ ה‬ ‫לו‬ ‫אמר‬ ‫ספק‬ ‫ואילך‬ ‫מכאן‬ ‫לכהן‬ ‫ודאי‬ ‫שלש‬ ‫להטות כתיב )שמות כג( ומהמם ילפינן‬ ‫הוא דאיכא ובכור לזכרים‬
‫ס פ ק וכו׳ לנעלים ו א ם ספק‬ ‫במומו לבעלים‪< .‬י> ס פ ק של סטר‬ ‫וללידה‪ :‬יו[ תד ומסתברא‬
‫הבהמה‬ ‫בלבד‬ ‫בוולד‬ ‫אילו‬ ‫עקיבא‬ ‫רבי‬ ‫תשע חנרות ב פ ״ ק דתולין )לף יא‪:(.‬‬
‫של פ ט ר חמור ה ו א מפריש‪:‬‬ ‫חמור מפריש טלה והוא לעצמו‪ :‬טיטן*‪.‬‬ ‫ריוצא‪ :‬גוו[ סתם יכול‬
‫‪3‬‬ ‫ב‬ ‫א י ש כ ת ב » [ ר ח מ נ א ומקשינן אשה‬ ‫אפילו‪ :‬טון הממשמעותיה‬
‫)ח( דייה טינוף וכו׳ ד ה ו י ‪:‬‬
‫)נו( דייה שפיר עיר ש י ש בו‬
‫מפרש ב ג מ ׳ ! ‪ p‬שמא ט נ פ ה במוך שנחה‬ ‫נפטרה ג( ‪ w‬כדבריך אלא אמרו םימן ׳הוולד‬ ‫דקרא הוי‪ :‬׳‪ [1‬כולהו ויש‬
‫לאיש‪ .‬מ ש מ ע הכא דחליצת‬
‫צורת הולד‪) :‬י( ד ״ ה פוגעין‬ ‫)״( והוי 'יי! סימן ולד ונפטרה מן‬ ‫בבהמה דקה טינוף י! ובגםה שיליא ג ובאשה‬ ‫לשון אחר אבל זה עיקר‪:‬‬
‫וכוי כאיסור אשת אח כצ״ל‬ ‫ק ט נ ה פסולה דאורייתא כמו ק ט ן ומימה‬ ‫ייז[ ספק ולד תיבת סימן‬
‫הבכורה הלכך אפי׳ עז בח שנחה ספק‬ ‫י[ שפיר ושיליא זה הכלל כל שידוע‬ ‫״‬
‫ותינת ניינוס נמתק‪:‬‬ ‫דבממני׳ [ בפרק מצות תליצה )יבמות‬ ‫נמחק‪ :‬יטו באיסור אשת אח‬
‫היא‪ :‬שפיר‪ .‬עור )מ( צורח הולד‪:‬‬ ‫שביכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלא‬ ‫תיבת ביבום נמחק‪ :‬גן דתוך‬
‫קל‪ (:‬בירושלמי גרסינן החולצת יי[ מן‬ ‫שתים‪ :‬גא( התם הא אתרי‪:‬‬
‫ג מ ׳ ר' מאיר חייש למיטוטא‪.‬‬
‫ביכרה הרי זה לכהן יואם ספק יאכל במומו‬ ‫ה ק ט ן תליצתה פסולה ק ט נ ה שחלצה‬ ‫גנ[ כתב בפרשה ומקשינן‪:‬‬
‫כדקתני לקמן קטן ו ק ט נ ה ‪ :‬תשט‬ ‫נ<[ דבמתנ״ כפ• מצות‬
‫חנויות‪ .‬כולן מוכרוח בשר שחוטה ואחת‬
‫ספק‬ ‫אמאי‬ ‫י[‬ ‫ואילך‬ ‫מיכן‬ ‫׳‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫לבעלים‪:‬‬ ‫תתלוץ משתגדיל ואס לא חלצה חליצתה‬ ‫חליצה בירושלמי עי׳ בתוס׳‬
‫הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות‬ ‫כשרה וכן יש במקצת ספרים שלנו‬ ‫)דף כב ע״ב(‪ :‬גו[ החולצת‬
‫מוכרמ בשר נבילה ונמצאת חתיכת‬ ‫נ‬ ‫לקטן חליצתה‪ :‬גה[ אלא‬
‫ויולדות בתוך שנתן נינהו והא ודאי מילד‬ ‫וקאמר בגמ׳ >זו דברי ר׳ מאיר ד ק א מ ר‬
‫בשר לשם בקרקע כשרה דכל דפריש‬ ‫דלכתחילה אינה‪ :‬גו[ דא״כ‬
‫איש כתב בפרשה ומקשינן אשה לאיש‬ ‫ליערבה בהדי‪ :‬גו[ דלעיל‬
‫מרובא פריש והיינו רובא דאימיה ק מן‬ ‫אוליד לימא רבי ישמעאל כר׳ מאיר ס״ל‬ ‫מינה חרש‪ :‬כחן קתני תחלוץ‬
‫מוסף רש״י‬ ‫שהרי החנויות לפנינו‪ :‬וסנהדרין‪ .‬כגון‬ ‫מ ש מ ע דמודה ר׳ מאיר דחליצתה כשרה‬
‫״ דחייש למיעוטא אפי׳ תימא רבנן כי אזלי י[‬ ‫משתגדיל וגבי‪ :‬גט[ אמר‬
‫פרה ו ח מ ו ר בנות ש ל ש‬ ‫שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין‬ ‫דיעבד אלא » [ לכתחלה אינה חולצמ‬ ‫לה סתם רבי יצחק בדיה‬
‫ו ד א י ל כ ה ן ‪ .‬ולד ראשון‬ ‫בתר רובא ברובא ראיתיה קמן כגון ה ת ש ע‬ ‫ולרבנן חולצת אפי׳ לכתחלה ובירושלמי‬ ‫דר׳ חייא ומטי בה בשם‬
‫זכאי‪ :‬רובא דליתיה קמן‪ .‬כגון הכא‬
‫שתלד ניד ישראל‪ ,‬אס וכר הוא‬ ‫חנויות וסנהדרין אבל רובא דליתיה קמן לא‬ ‫נמי מוקיס לה כר׳ מאיר וברוב ספרים‬
‫ר׳ יונה דר״מ‪ :‬ל[ חולצין‬
‫ודאי לכהן‪ ,‬אם אינה יתירה‬ ‫דאמרח הלך אחר רוב בהמומ שבכל‬ ‫ואכתי לא קים להו טעמא‬
‫נ ע ת לידחה על כח שלש‪ ,‬דודאי‬
‫העולם‪ :‬פוגעין בערוה‪ .‬ד ט ו ן דאינה‬ ‫אזלי רבנן בתר רובא והא קטן וקטנה דרובא‬ ‫שלנו גרסינן חליצתה פסולה אבל קשה‬ ‫תמצא איילונית‪:‬‬ ‫השמא‬
‫לא ילדה ננית נכרי‪:‬ע״ז נד‪.::‬‬ ‫לא[ איילונית דירושלמי אינו‬
‫מ כ א ן ו א י ל ך ס פ ק ‪ .‬אס‬ ‫ראויה להוליד לא קרינן בהו והיה הבכור‬ ‫דליחיה קמן וקאזלי רבנן בתר רובא ימ י׳דתנן‬ ‫דא״כ י‪> 1‬ילמדנה בהדי אינך דקתני‬ ‫ה‬ ‫‪5‬‬

‫מזכיר כי אם על טעם‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫יתירה על כת שלש היתה‬ ‫אשר תלדי( ו פ ק ע ה מהן תורח ייבום וקיימי‬ ‫ה (קטן וקטנה לא יחולצין ולא מייבמין דברי‬ ‫בבבא דלעיל י [ חרש וחרשת וקטן‬ ‫לג‪ 1‬האתים ושוב אינה‪:‬‬
‫כשילדה נ נ י מ ישראל הוי ולדה‬ ‫לג[ הביא סימני סריס עד‪:‬‬
‫באיסור יי( ׳מל()בייבום( אשת אח‪:‬‬ ‫רבי מאיר אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין‬ ‫וליתני הכי החרש שנחלץ והחרשת‬
‫זה ס פ ק ככור‪ ,‬דאינא למימי‬ ‫לון לא נולדו בו סימני‪:‬‬
‫ככר נכרה נכימ עוכד כונכיס‬ ‫שחלצה והחולצת מן ה ק ט ן וקטנה שחלצה‬
‫ואיכא למימר לא נכרה ננית‬ ‫רובא‬ ‫איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש‬ ‫חליצמן פסולה ועוד דמאי שנא דגבי‬
‫עונד כוננים יוה נכור שלה‪,‬‬
‫וירעה נכור זה עד שיסתאנ‪,‬‬
‫מ מ ה טעם אין מייבמין אמר להם קטן שמא ימצא סרים קטנה שמא" תמצא‬ ‫ק ט נ ה קתני תחלוץ יי[ משתגדל וגבי‬ ‫‪5‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫שהרי אינו ראוי לקרכן שמא‬ ‫איילוניח ונמצאו פוגעין בערוה ורבנן זיל בתר ׳‪ 1‬י׳ )רובא( קטנים ורוב קטנים לאו‬ ‫ק ט ן לא תני ה ט ועוד דפשיטא כיון‬ ‫אי ל מ ע ו ט י יצתה נקבה‬
‫אין וה נכיר‪ ,‬ולאחר שיש נו‬ ‫לפניו דרך רחם מ פ ט ה רחם‬
‫מיס יאכלני נעליו ולא יתננו‬ ‫סריסים נינהו זיל בתר יא! ׳> קטנות ורוב קטנות לאו איילונית נינהו אלא אמר רבא‬ ‫דחליצחה פסולה דחחלוץ משתגדיל לכן‬ ‫נ פ ק א ‪ :‬אלא ש ״ מ בכור‬
‫לכהן‪ ,‬שככוי נעל מוס מיתר‬ ‫נראה דגרסי׳ כשרה כמו בירושלמי‬ ‫ל מ ע ו ט י יצא א ח ר יוצא‬
‫לוריס ואין נו אלא משוס גוילת‬ ‫ו‬ ‫דופן‪ .‬וכר דלא קדיש דבעינן‬
‫מתנות כהונה אפילו הוא ודאי‪,‬‬
‫וצ״ל דדרשא דהכא דמקשינן אשה לאיש א ס מ כ מ א בעלמא היא ו ט ע מ א משוס דגזרינן אשה אטו איש אי נמי גזרינן חליצה אטו ‪ $‬ס } כ ! ן * ‪ $‬ש מ ע‬ ‫בכור ל ר ח מ י ם ולזכרים‪.‬‬
‫ווה ספק הוה הכהן מוציא‬ ‫בירושלמי ד ק א מ ר בגמרא דההיא משנה רגרסי׳ ה ח ס חליצחה כשרה רבי שמעון ברבי יוסי בעא קומי רבי מ ה בין ק ט ן מ ה בין ק ט נ ה אמר ליה‬ ‫א ב ל אי יצתה נקבה לפניו‬
‫מחנירו ועליו הראיה שלא‬ ‫ע‬ ‫דרך ד ו פ ן אפי׳ הכי הוי‬
‫איש כתב בפרשה ברם הכא ונגשה יבמחו אליו לעיני הזקנים מ ״ מ ר׳ מנא אמר לה »מ ס ח ס רבי יצחק בריה דרבי חייא ( כ ה נ א בשם ר׳ יוחנן‬ ‫בכור א ע ״ ג דלא הוי בכור‬
‫ילדה כבית העכי״ס‪ ,‬וגני ס פ ק‬
‫פ ט ר חמור מפריש עליו טלה‬ ‫דרבי מאיר היא ד א מ ר אין מולצין ואין מיבמין את ה ק ט נ ה שמא ממצא איילונית מ ש מ ע דכולה חד ט ע מ א היא ומיהו אין נראה ד ה א רבנן אמרי ליה‬ ‫לליהה‪ .‬א ל מ א דבכור ל ד ב ר‬
‫להתירו כהנאה‪ ,‬דכתיכ ת פ ד ה‬ ‫פ‬ ‫א ח ד ד מ ח ו ס ר דבר א ח ד‬
‫י פ ה אמרת שאין מולצין ל[ כו׳ >ואין מיבמין את ה ק ט נ ה שמא תמצא איילונימ לא[ ובירושלמי אין מזכיר ט אס ט ע ם יבוס אבל ט ע מ א דאין חולצין אס‬
‫בשה‪ ,‬והטלה יעכנ לעצמו‪,‬‬ ‫בלבה הוי בכור‪ :‬א״ל רב‬
‫דאפילו ודאי פ ט ר אין קדושה‬ ‫הוא מדרבנן הוי גזירה אשה אטו איש ולמאי דגרסינן בספרים שלנו פסולה יש לפרש דלא עריב ליה בהדי חרש וחרשת וקטן משוס דהנהו ככו״ע‬ ‫אתא מ ד י פ ת י להבינא תינח‪.‬‬
‫חלה על טלה הניתן אלא משוס‬ ‫ובקטנה איכא פלוגחא והא דחנא חחלוץ משחגדיל לאשמועינן דדוקא למ״ד פסולה חחלוץ משמגדיל אבל למ״ד כשרה אפי׳ לכחחלה לא חחזור‬ ‫כלומר ב ש ל מ א מ א י ד א מ ר ת‬
‫גזילת כהן יש וכיון שהוא ס פ ק‬ ‫דהיכא דיצא וכר דרך דופן‬
‫אפילי גזל ליכא דראיה על‬ ‫וחחלוץ ועוד י״ל דלמ״ד בריש כל ה ג ט )גיטין כה‪ (.‬ק ט ן *(ואנפליא פסולין ואין פוסלין איצטריך לאשמועינן גבי ק ט נ ה חחלוץ לאשמועינן דחליצה פסולה‬ ‫וזכר ה ב כ ו ר דרך רחם דלא‬
‫י‬
‫הכהן‪:‬ע״‪ :‬כי‪ .::‬ס י מ ן ה ו ו ל ד‬ ‫ופוסלח על האחים ל [ וש״מ אינה מחייבמח‪ :‬ק ט ן ש מ א ״מצא סריס‪ .‬וא״ח למ״ד בסרק הערל ףגמומ לף פ‪ (:‬סימני סריס עד שיהא בכולן‬ ‫קדיש דקא מ מ ע ט ת ליי‬
‫ב ב ה מ ה ד ק ה ‪ .‬לענין לפטור‬ ‫ל‪[1‬‬ ‫(‬ ‫מ ב כ ו ר האי ניחא לי דאנן‬
‫את שנא אחייו מתורת בכור‪,‬‬
‫סימנין ע ד רוב שנוחיו חשיב סריס בלא סימני סריס כדאמרינן ‪ 3‬פ ׳ הערלי( )שם‪(:‬‬ ‫ניחזי אי משמין ס עושה כיפה ר״ל דהיכא דלא הביא‬ ‫בעינן בכור ל כ ל ד ב ר ‪ :‬אלא‪.‬‬
‫י[‬
‫ט י נ ו ף ‪ .‬לאחי שקבלה מן ה ו נ י‬ ‫ובנדה )לף מז‪ >:‬ו ט לא ל עלו סימני סריס ע ד כמה ע ד רוב שנוחיו‪:‬‬ ‫מ א י ד א מ ר ת דהיכא דיצתה‬
‫ונוצר הולד נימוח וונ הימנו‬ ‫מחוורתא‬ ‫נ ק ב ה דרך ד ו פ ן וזכר בכור‬
‫דוצא והולך‪ ,‬ואותו טינוף‬ ‫דרך רחם או ד ל י ק ד ו ש מ ש ו ם‬
‫פ ו ט י פ ה מן הבכורה !‪:‬נזה כ ה ! ‪ .‬ש פ י ר ו ש י ל י א ‪ .‬או שפיר או שליא !שטן‪ .‬ד ח י י ש ל מ י ע ו ט א ‪ .‬נ ס ר ק הכל שוחטין וחוליו ו‪ ..‬גני כותים‪,‬‬‫דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחמים א מ א י ל י ק ד ו ש )הא כ ת ב רחמנא בל ה ב כ ו ר אשר יולד א ל מ א רבעי נמי בכור ללידה(‪:‬‬
‫שגזר על כל ט ת י ס משוס אותם שמצאו דמות יונה נהר גייויס והשתמוו לה ‪:‬יבמות קיט‪ .:.‬ק ט ן ו ק ט נ ה ‪ .‬אי קטן או ק ט נ ה ייבמות סא‪. :‬‬
‫(‬
‫אלא מ ח ו ו ר ת א כדאביי‪ .‬כדתריץ לעולם בכור ל ד ב ה א ח ה לא הוי בכור ורישא ה כ י ןקאמר כוי[ ו כ ל ל ה כ י גמדינן‪) :‬א״ל רב א ח א‬
‫א י ש כ ת י ב ב פ ר ש ה ‪ .‬נפרשת מליצה יאס לא יחסין האיש לקחת את ינמתו <שם‪ :‬איש פ י ט ר ה כחליצה ולא קטן ‪:‬נדה לב‪ .!.‬ו מ ק ש י נ ן‬ ‫מריפתי לרבינא תינח היכא דיצא זכר דרך ד ו פ ן וזכר דרך רחם דלא ק ד ו ש ד א י מ ע ו ט ליה מ ב כ ו ר דבכור ל ר ח מ י ם איכא ככור‬
‫א ש ה ל א י ש ‪ .‬דכתיב ואס לא יחפין האיש‪ ,‬ילא קטן‪ ,‬יאשה נמי א ע ״ ג דלא כתיב מיעיטא בעינן גלילה כאיש‪ ,‬דאיתקש לה דכתיכ נההיא‬ ‫לזכר ליכא אלא איכא דיצתה נקבה דדך דופן וזכר דרך רתם ב ת מ י ה א ל י ק ד ו ש ד ה א איכא בכור לזכר ובכור לרתמים אלא‬
‫קרא ועלתה יבמתו השערה ! י ב מ ו ת קה‪ .!:‬מ ה ט ע ם א י ן מ י י ב מ י ן ‪ .‬ויגדלו יחד ‪:‬נדה לב‪ .!.‬ש מ א י מ צ א ס ר י ס ‪ .‬לאו בר ה ק מ ת שס הוא‬ ‫מ ח ו ו ר ת א בדאביי(‪ :‬סליק פ י ר ק א‬
‫ואינו מצווה לייבם‪ ,‬וכן איילונית‪ ,‬וכיין דמייבס בלא מצוה נישא אשת אחיו נחנס וערוה היא ונכרת )שם!‪ .‬פ ו ג ע י ן ב ע ר ו ה ‪ .‬כיון דלאו בני‬ ‫)אם( עז בת ש נ ת ה ל ק ח וילדה בסוף ש נ ת ה ‪ :‬ודאי לכהן‪ .‬דבכוה הוא דבתוך שנתה ל א ילדה קודם ה ש ת א ‪ :‬מיכן ואילך‪ .‬אם‬
‫ה ק מ ת שס ניגהו‪ ,‬פ ג ע באשת אח שלא במקוס מצוה‪ ,‬ד י ח מ נ א פטריה‪ ,‬דנתינ אשר תלד סרט לאיילונית ! י ב מ ו ת סא‪.1:‬‬ ‫קנאה יתירה מ ב ת שנה ו י ל ד ה ‪ :‬ספק‪ .‬הוא אם ילדה קודם אי לא ו ס פ ק הוי בכור וירעה ויאכל ב מ ו מ ו ‪ :‬וכן רחל בת שתים‬
‫ודאי לכהן‪ .‬דקוהם אינה יולדת‪ :‬ופרה ו ח מ ו ר בני ש ל ש ה ודאי ל כ ה ן מיכן ואילך ספק‪ .‬וספק ד ח מ ו ר ב מ ק ו ם רעייה ה ב ה מ ה ט ה ו ה ה‬
‫יפריש ט ל ה ת ח ת זה ספק פ ט ר ח מ ו ר והוא ל ע צ מ ו ‪ :‬אילו בולד‪ .‬מ מ ש ד ב ה מ ה נ פ ט ר ה מן הבכורה ה י ה כדבריך ד ע ו בת שנתה ו ד א י לכהן וכוי‪ :‬אלא אמרו ס י מ ן ולד ב ב ה מ ה הקה טינוף‪ .‬אם הפילה דם מ ר ח מ ה אותו דם הוה ולד אלא ש ה פ י ל ה ולההיא דם קרי טינוף‬
‫ו ב מ ק ו ם ולד הוא ונפםה מן ה ב כ ו ה ה ‪ :‬וכן ב ה מ ה גסה‪ .‬אם ב ה מ ה ה פ י ל ה שיליא ב ל ב ד היינו סימן ולד דאין שיליא )מן( בלא ולד ונפטהה מ ן ה ב כ ו ר ה ‪ :‬וסימן ולד ב א ש ה ש פ י ר ושיליא‪ .‬ושפיה היינו דם שבתוך ה ש י ל י א ואיכא ל מ י ח ש ש מ א ט י נ פ ה בתוך ש נ ת ה ו א ח ״ כ‬
‫ילדה לסוף ה׳ ת ד ש י ם מ ש ו ם ה כ י הכל ס פ ק אפי׳ בת ש נ ת ה ‪ :‬כל שידוע שביכהה‪ .‬או בטינוף או בלידה אין כאן ל כ ה ן ‪ :‬ו ש י ד ו ע ש ל א ביכרה והאי ל א בטינוף ולא בליהה‪ :‬ואם ספק‪ .‬היינו ה ל ו ק ח ו א פ י ל ו בתוך ש נ ת ה ‪ :‬ש ש פ ע ה חררת דם ק ש ה דחרהה היינו נמי‬
‫סימן וולד וחיקכר כדין בכור ונפטר ש ו ב מ ן ה ב כ ו ר ה ‪ :‬ו א מ א י ספק‪ .‬כ ל ו מ ר דאינו נאכל אלא ב מ ו מ ו ‪ :‬לימא ה ל ך אחר וכו׳ והא ו ד א י מילד אוליד‪ .‬בתוך ש נ ת ה ו ה א י דקא ילדה ה ש ח א אחר שנחה ליהוי חולין גמורין ויאכילנו בלא מ ו ם ‪ :‬ברבי מאיר‪ .‬ד ח י י ש ל מ י ע ו ט‬
‫כ ד א מ ר ל ק מ ן איכא נמי מ י ע ו ט ב ה מ ה דלא ילדה בתוך שנתה הילכך הוי ס פ ק ‪ :‬אפי׳ תימא‪ .‬ר׳ י ש מ ע א ל כרבנן ס ״ ל ד א ז ל י בתר ר ו ב א ‪ :‬וכי אזלי בתר רובא ברובא ראיתיה ל ק מ ן כגון ת ש ע חנויות כולן מ ו כ ר ו ת בשר ש ח ו ט ה כוי‪ .‬דכיון דאיכא ט׳ חנויות ל ק מ ן אמרי׳ כל‬
‫דפריש מרובא פריש וסנהדרין דאזלי בחר רוב‪ :‬אבל דוכא דליתיה לקמן‪) .‬לא ילוד לקמן( ]כמו דוכא ד ב ה מ ה [ אזלי נמי בתר מ י ע ו ט דלא ילדי הילכך ס פ ק ‪ :‬קטן וקטנה דרובא דליתיה לקמן‪ .‬דלא חזינא רובא ד ע ל מ א אי הוי סריסים אי איילונית אי לא‪ .‬ואפי ה כ י‬
‫אזלי בתר רובא‪ :‬דתנן כ ר א י ש כתיב גבי ח ל י צ ה ולא גבי יכום דכתיב אם לא י ח פ ו ץ ה א י ש ‪ :‬ו נ מ צ א פ ו ג ע בערוה ולא מיקיימא מ צ ו ת י ב ו ם ‪ :‬ורבנן‪ .‬סברי מייבמין דזיל בתר רוב קטנים )כלל( ואף ע ל גב דליתא ק מ ן ‪:‬‬

‫אן ניאה דצ״ל ללא קלוש אמאי ליקלוש להא איבא בנוי לזנריס ובכור ליממיס אלא מחוויתא כדאביי ובי׳‬
 ‫עין משפט‬
‫ני מצוה‬ ‫כ‪.‬‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫א מי־׳ פ ״ ד מהלכות‬ ‫מ ח ו ו ר ת א רבי ישמעאל ב־־״מ ם״ל דחייש למ־עוטא‪ .‬ו מ ט ע ם‬ ‫רוכא ותלי גמטשה‪ .‬כגון עיבור ה ב ה מ ה דחלי בהרבעה ואיכא למיחש‬ ‫א( אבל אמרו סימן צ״ק‪,‬‬
‫ככורור‪ .‬הלכה י נווש״ע‬ ‫ב( צ״ללטניף‪ ,‬ג( ולקמן כא‪:‬ן‪,‬‬
‫י״ל סימ; שטו סעיף ז‪:‬‬ ‫סמוך מיעוטא דאין ממעברות לחזקה לבחזקח שלא‬ ‫שמא לא עלה עליה זכר הילכך ס פ ק ‪ :‬ואני איני אומר כן‪ .‬אינ־ חולק‬ ‫ר( צ״ק מ״ו‪ ,‬ס( צ״ק מ״ז‪,‬‬
‫ילדה ואיחרע ליה מ ב א איי לחושבו ודאי בכור דלא הוי אלא פלגא‬ ‫עליך בלשון שמועחי אלא בלשון אחר‪ .‬ולקמן מפרש מאי איכא בין‬ ‫‪ (1‬צ״ל לטניף‪ (1 ,‬היכא ללא‬
‫צ״ק‪ ,‬ח( נמוך ששה צ״ק‪,‬‬
‫ופלגא כדאמר בר״פ בחרא דיבמוח לדף קיט‪ (.‬ושם הארכחי והא‬ ‫סבריה לגמריה‪ :‬גמאי קמיפלגי ר' ישמטאל‪ .‬וגמריה ד ד יהושע דקתני‬ ‫נ‪ (1‬ן רות ל[‪ .‬י( ט ע מ א שלא‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫למטהריני בספק ט ו מ א ה בפרק כסיי‬ ‫אבל אמרו‪ :‬ה! בטיגון( פוטר פליגי‪.‬‬ ‫ינתן לכהן צ״ק‪ ,‬נ( מלמטהר‬
‫א! לו לישמעאל טעית ותיבה‬ ‫דרבי ישמעאל דמשוי ליה ודאי בכור‬ ‫צ״ק‪ ,‬ל( עיי רש׳׳א‪ (» ,‬ע״ש‬
‫ה ד ס וחולי; ל ף סי‪ (.‬היינו משוס דילפינן‬ ‫מחוורתא ר׳ ישמעאל כרבי מאיר םבירא ליה‬
‫ל ״ נמחק‪ :‬ג אלא אמרו‬ ‫כגמרא וצ״ע‪,‬‬
‫סימי‪ [1 :‬ואני אי‪:‬־ אומר כי‪:‬‬
‫א‬
‫מ ס ו ט ה ' ' ליטהר בדבר שאין בו ד ע ת‬ ‫סבר דאי נמי טניף בתוך שנתה לא‬
‫דחייש למיעוטא רבינא אמר אפילו תימא‬
‫ו[ לסבדיה כגון שטינפה‪:‬‬ ‫לישאל ולהכי קאמר ה ח ס אס אמרו‬ ‫מ י פ ט ר א ‪ :‬לחומרא‪ .‬כגון גבי רישא‬
‫כ! מ ה ״ ־ י י מ א בטינוף‪:‬‬ ‫רבנן כי אזל׳ רבנן בתר רובא ברובא דלא‬ ‫דשמעתא דאי הוה אזלינן במר מ ב א‬ ‫הגהות הב״ה‬
‫ו‪ :‬מכאל ולהלן הלכך‪:‬‬ ‫ס פ ק ט ו מ א ה לטהר יאמרי ס פ ק איסור‬
‫ו־ תיבות אית ליה דזעירא‬ ‫להיחר‪ :‬י ״ ב י נ א א מ י אפילו ת י מ א‬ ‫תלי במעשה אבל רובא רחלי במעשה לא‬ ‫הוה משוינן ליה פשוט ודאי י()להא(‬ ‫)א( גט׳ ואני איגי אומר כ;‪:‬‬
‫נמחק‪ :‬ח[ דלא נקט שטינפה‬
‫בת ששה אית ליה דזעירא‬ ‫י־בנז‪ .‬תימה דלא משני הכי בר״פ‬ ‫ת״ר עז בת שנתה ודאי לכהן מיכן ולהלן‬ ‫מכאן י! ואילך מ)הוה* הילכך חייש‬
‫‪1‬‬
‫ואדיב־ ישמעא־ ‪ :‬נו( חדשים‬ ‫בתרא דיבמופ לדף קיט‪ .‬ושם! אמתני׳‬ ‫םפק רחל בת שתיב ודאי לכהן מיכן ולהלן‬ ‫למיעוט לחומרא ומשיי ליה ס פ ק אבל‬
‫רבינו גרשום‬
‫שלמ‪-‬ם ימי‪ [• :‬הריון והריו;‬ ‫הכא אי חייש למיעוט קולא הוא דאפילו‬
‫בגימטריא‪• :‬א( לטהר בדבר‪:‬‬
‫דלא תנשא ולא תתייבם ע ד שתדע‬ ‫םפק פרה בת שלש ודאי לכהן מיכן ולהלן‬ ‫אלא מחוורתא כוי‪ .‬כרובא‬
‫שמא ]מעוברת[ היא צרתה יי״ל דתשמיש‬ ‫בת שנחה משיי ליה ס פ ק ‪ :‬גמריה‪.‬‬
‫׳‪ 15‬לפעמים דבבהמה צריך‪:‬‬ ‫ספק חמורה כפרה ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר‬ ‫דלא תלי כ מ ע ש ה ‪ .‬כגון סריס‬
‫ע[ תיבת קא נמחק‪ :‬יון בכור‬
‫ד א ד כ לא חשיב מלי במעשה כמו‬ ‫אבל אמרו י[ )איה ליה דזעירי(‪:‬‬ ‫ו א י י ל ו נ י ת ד מ ע צ מ ן ה ו ו הכי‪:‬‬
‫שינת‪ :‬לכה; האיכא חזקה‬ ‫חמורה בה אריע שניס עד כאן דברי רבי‬ ‫םבריה‪ .‬ואני איני אומר כן כוי‪:‬‬
‫אבל י ו ב א דתל־ ב מ ע ש ה ‪.‬‬
‫דעדיפא‪:‬‬ ‫הממונא‬ ‫משמיש דבהמה יי[ ד פ ע מ י ס ד ב ה מ ה‬ ‫ב א ח י לא אזל־ בתר רובא‬
‫נוון להתעבר הנז״ד ותיבות‬
‫ישמעאל כשנאמרו דברים ל פ ר רבי יהושע‬ ‫שראינוה‬ ‫ששה‪.‬‬ ‫בסוןז‬ ‫דטינוןוי(‬ ‫אלא ח י י ש ׳ ל מ י ע ו ט מא־‬
‫צריך להרביע כדאמר בהשוכר את‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫מתעברות‬ ‫בו‬
‫הפועלים <נ״ד‪ .‬ל ף צא‪ !.‬מותר להכניס‬
‫טעית‬ ‫ישמעאל‬ ‫לר׳‬ ‫א[‬ ‫לו‬ ‫אמרו‬ ‫צאו‬ ‫להן‬ ‫אמר‬ ‫שביעי‪:‬‬ ‫חדש‬ ‫בחחלח‬ ‫לטנף‬ ‫שהחחילה‬ ‫מ ע ש ה ב ש ס א אש עלה עליה‬
‫גוז; למזכה מטעב רוב‬ ‫זב־ א־ ל א ‪ :‬כפרד‪ .‬הבת‬
‫ומיה־‪ :‬׳‪ 11‬למימ־ דלקולא‬ ‫כמכחול בשפופרת‪ :‬ו ר ב * יהושע‬ ‫אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת היה‬ ‫אין טיגון! פחות מלי יום‪ .‬דאינה‬ ‫ש ל ש ודא־ ל כ ה ן ‪ :‬עד כאי‬
‫לא‪ .‬יוזז שלא ליתנו לכהן‪:‬‬ ‫א‬ ‫א‬
‫לגמריה‪.‬‬ ‫מקבלה זכר ע ד ל׳ יום‪:‬‬ ‫ד ב י י ר׳ י ש מ ע א ל ‪ .‬היינו‬
‫•מן דאיכא דוב דמתעברוה‬ ‫סבר ח ו ש ש ״ לט־נוף‪ .‬וא״מ ה א י<[ קא‬ ‫דקה‬ ‫בבהמה‬ ‫הוולד‬ ‫סימן‬ ‫י)אלא(‬ ‫<\‬ ‫כדבריך‬ ‫כ מ ו דבר• ר׳ י ש מ ע א ל ‪ :‬ע•‬
‫כשמגיעות‪ :‬גי לא אס־‬ ‫מסקינן לקמן דרבי יהושע לא חייש‬ ‫טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא‬ ‫ללאז> ח[ ידעינן שטינפה ‪3‬מ ששה אדר׳‬ ‫ש ט י נ פ ה בת ש ש ה ‪ .‬ח ד ש י ם‬
‫מדאוי־־תא‪ :‬גא! דאפשר‬ ‫ישמעאל פליג דאמר בה שנמה ודאי‬ ‫יולהת בתוך שנתה דטינוף‬
‫לבדוק א פ ש י ‪ :‬גנן ש־ש‬
‫למיעוטא כדדייק ממתני׳ דיצחה מלאה‬ ‫ואני <א> & אין אני אומר כן אלא עז שטינפה‬ ‫הוי ב ח ד ש שביעי ו מ ה ע כ ר ה‬
‫לכהן וקא״ל איהו אפילו ילדה בתוך‬
‫מקוב תיבת שום נמחק‪:‬‬ ‫ר׳ יהושע אומי־ אינה חוששה וא״כ‬ ‫בה ששה יולדה בתוך שנתה רחל שטינפה‬ ‫לסוף שביעי וטוענת ן־׳[‬
‫גג( מדאורי‪-‬תא מ ד מ ט ה ר גב־‬ ‫שנתה ס פ ק דלמא טניף בתוך ג׳‬ ‫ח ד ש י ב ויולהת לסוף שנתה‬
‫היכ־ חייב הכא למיעוטא ד מ ט נ פ ו ת‬ ‫בת שנתה יולדת בתוך שתים אמר ר׳ עקיבא‬ ‫וטינור פ ו ט ־ מ ב כ ו ר ה ‪ :‬אני‬
‫תינוק ועוד הרצה להתיר‪:‬‬ ‫חדשים או ד׳ משנולדה ומזרה וילדה‬
‫גו׳ מקולקליי אלמא חייש‬ ‫ועוד ד ב ט האי גוונא דהכא אפילו ר ״ מ‬ ‫לא באה• לידי מ ה ד זו‪.‬‬
‫למעוטא מדאורייתא היכא‬
‫אני לא באתי לידי מדה זי אלא כל שידוע‬ ‫בתוך שנתה והיכא דחזיק דלא טניף‬ ‫דאיני יודע אם מ ט נ פ ה בסוף‬
‫לא חייכ כדאמר בריש פרק בחרא‬
‫דאיכא חזקה בהדה דבהמה‬
‫ליבמות לדף קיכי‪ !:‬דהיכא דאיכא רובא‬
‫ביכרה‬ ‫שלא‬ ‫וכל‬ ‫כלום‬ ‫לכהן‬ ‫כאן‬ ‫אין‬ ‫שביכרה‬ ‫ח( עד סוף ששה וטינפה בסוף ששה‬ ‫ש ש ה אם לא‪ :‬אלא כל‬
‫בחייר בחזקת איסור עומדת‬ ‫שידוע כו ואם ספק ר׳‬
‫ואב תאמר‪ :‬לה( אושעיא‬ ‫הרי זו לכהן ספק יאכל במומו לבעלים במאי‬ ‫כדאמר רבי יהושע בסבריה ההוא‬ ‫עקיבא מ ח מ י ר שהוא נוהג‬
‫וחזקה ה ר ה מ י ע ו ט מיעוט ד מ י ע ו ט א‬
‫עבר שהכניסה במוץ שלה‬
‫קמיפלגי ר׳ ישמעאל ור׳ יהושע לימא בטינוף‬ ‫בכור מעליא הוא דההוא טינוף לאו‬ ‫ספק בכל אפילו ב ת שנתה‪:‬‬
‫ועוד‪:‬‬ ‫והכס איכא רובא דאין מ ט נ פ ו ת וחזקה‬ ‫ר• י ש מ ע א ל סבר טינוף‬
‫טינוף גמור הוא דאס טינוף היה לא‬
‫שהיא בחזקה שלא ילדה וי״ל ל מ ״ מ‬ ‫פוטר קמיפלגי רבי ישמעאל סבר טינוף איני‬ ‫אינו פ ו ט ־ ‪ .‬ו מ ש ו ם ה״ק‬
‫הוה ילדה בחוך שנחה עד יום אחד‬ ‫ודאי ל כ ה ן דלא ילדה עדייל‬
‫דז‬
‫לה ה ו י ודא־ בכור ' שניחן לכהן‬ ‫פוטר ורבי יהושע סבר טינוף פוטר אי דחזינן‬ ‫בשנה שניה דטינוף הוי כל חדש שביעי‬ ‫ו א פ י ל ו אם ט י נ פ ה קודם לא‬
‫דאיכא חזקת ממונא דעדיפא יהמוציא‬ ‫‪ 3‬׳דטינוף דבולי עלמא לא פליגי דטינוף פוטר‬ ‫נפטרה בכך‪ :‬ר׳ י ש מ ע א ל‬
‫כזעירי וה׳ חדשים ט[ ימי העיבור הרי‬ ‫סבר ןאין ה ו ש ש י ן לטינוף(‪.‬‬
‫מחבירי עליי הראיה ואפילו לרב דאזיל‬ ‫והכא בחוששין לטינוף קא מיפלגי רבי‬ ‫כלחה שנחה ולא חלד ע ד למחר דכל‬ ‫כיוי דלא חזינא א י ן ח ו ש ש י ;‬
‫בממונה אחר הרוב בההיא דהמוכר‬ ‫לטינוף הואיל ד כ ח ו ך שנתה‬
‫ישמעאל סבר אין חוששין לטינוף ור׳ יהישע‬ ‫חדשי עיבור בעינן שלמים ואחר כך‬ ‫ילדה התרתי לא ע כ ד ה ‪:‬‬
‫שו״ לחגירי ונמצא נגחן לב״ק ל ף מו‪;.‬‬
‫רבא‬ ‫והאמר‬ ‫חייש‬ ‫ולא‬ ‫לטינוף‬ ‫חוששין‬ ‫סבר‬ ‫יולדח למחר כדאמרינן במסכח נדה‬ ‫ו ה א מ ר י ב א מ ח ו ו ר ה א ]די‬
‫הייני משום דאמר קיס ל• בנפשאי‬ ‫י ש מ ע א ל [ כה״מ םביהא ליה‬
‫<‪ cw‬ויחן ה׳ לה הריון» י! בגימט׳‬
‫שאני מן הרוב א״נ יש לחלק בין ממון‬ ‫דחייש‬ ‫סי׳ל‬ ‫כר״מ‬ ‫ישמעאל‬ ‫רבי‬ ‫מחוידתא‬ ‫הח־יש למיעוט‪ .‬אפילו היכא‬
‫ר ע ״ א וט׳ חדשים של ל׳ יום הוי ר״ע‬ ‫דל־חיה קמ; דלא חוינא‬
‫שאי; לי חובעין לממון שיש לי תובעין‬ ‫למיעוט כי חייש לחומרא לקולא לא חייש‬ ‫הכא נמי ניחוש לטינוף‬
‫ימיס וביום ר ע ״ א כחב קרא דיולדה‪:‬‬
‫ומיהי היא קצה חימה דלענין ללקות‬ ‫ואיבעית אימא בין לקולא בין לחומרא חייש‬ ‫לסבריה‪ .‬ואף על גב דחזינא דלא‬
‫אע״ג הלא ח ז י נ א ‪ :‬כי חייע׳‬
‫ל ח ו מ ר א ‪ .‬לחייבה בבכוהה‬
‫בגיזה ועבודה ולענין ליקרב למזבח‬ ‫והכא במטנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנתה‬ ‫טניף עד סוף ששה נמי ספיקא‬ ‫ה מ י ע ו ט ב ה מ ה אין יולדה‬
‫חשיב ודאי בכור דאזלינן בתר רובא‬ ‫קמיפלג׳ דרבי ישמעאל םבר מטנפת אינה‬ ‫הוא דליה ליה דזעירי‪:‬‬ ‫שנתה והך נמ׳‬ ‫בתוך‬
‫א י מ י לא ילדה ו מ י ח י י ב ה‬
‫וחזקה ולענין נתינחו לכהן יחשב ס פ ק‬
‫חוזרת ויולדת בתוך שנתה והא מדאוליד‬ ‫לגמריה‬ ‫כבכורה‪ .‬אבל הכא אם‬
‫ונראה לתרץ דלהכי חיישינן למיעוט‬ ‫חייש ל מ י ע ו ט ד ט נ פ י היינו‬
‫ודאי לא טניף ור׳ יהושע סבר מטנפת חוזרת‬ ‫קולא ופטור מן הבכורה‪:‬‬
‫בהמות‬ ‫דרוב‬ ‫משוס‬ ‫דמטנפות‬
‫מתעברות כשמגיעות לזמן שראויות‬
‫ויולדת בתוך שנתה ואני איני אומר כן אלא עז שטינפה בת ששה יולדת‬ ‫ואני א ״ אני אומר כן‪.‬‬
‫מ פ ר ש הברייתא כגון אמר‬
‫‪1‬‬
‫להתעבר טי‪ -‬ב י ) מ ת ע ב ר ו ת ( ‪:‬‬ ‫גמריה‬ ‫תוך שנתה רחל שטינפה בת שנתה יולדת בתוך שתים מאי איכא בין‬ ‫מ י • מאי איבא בין גמריה‬
‫ד ס ב י י ד ‪ .‬אלא אמרו היינ־‬
‫ל ק ו ל א ל א חייש‪ .‬ואפילו לכהן‬ ‫לםבריה י! שטינפה בסוף ששה ואיכא בינייהו־ דזעירי דאמר זעירי גיאיל‬ ‫ג מ ־ י ה מ ה ש ל מ ר מרבי‪.‬‬
‫ינתן כיון דקרב למזבה ״'[‬ ‫טינוף פחות משלשים יום לגמריה איה ליה דזעירי לסבריה לית ליה דזעירי‬ ‫סבריה היינו ואני איני א ו מ ד‬
‫כן ולדברי שניהם מ ש מ ע‬
‫ומיהו גב* חמורה קשה דהוה לן‬ ‫ואיבעית אימא דכולי עלמא איה להו דזעירי והכא ביולדת למקוטעין קמיפלגי‬ ‫דטנור• פ ו ט ר ‪ :‬כגון ש ט י נ פ ה‬
‫להעמיד ממון ביד בעלים ולא ניזל‬ ‫בסוף ש ש ה ‪ .‬ח ד ש י ם שנולדה‬
‫לגמריה‬ ‫נ ש מ ת ה ׳ ״ ' ח ה ש השביעי‪:‬‬
‫בחר רובא דאפילי רב מודה הכא דאין‬ ‫ואיכא בינייהו דזעירי דאמר‪.‬‬
‫הולכין בממון אחר הרוב כדפי׳ לעיל יי״ל דגזר חמורה אטי בהמה ט ה ו ר ה ‪ :‬ו א י ב ע י ת א י מ א בי־ לקולא בי־ לחומי־א ח״ש‪ .‬מעיקרא נמי‬ ‫הטינוף י י יום הוי‪ :‬לגמה־ה‪.‬‬
‫שלא נאמר בה יולדת‬
‫דהוה בעי למימר יי( לקולא לא חייש מ ש מ ע דהיינו לר׳ ישמעאל אבל לר״מ בכ״מ חייש ו מ כ ״ מ אין לדקדק מכאן ד ה א ד ר ״ מ חייש למיעוטא הייני‬ ‫כתוך שנתה מ ש מ ע שיום‬
‫י י מ מחעברוח כשמגיעוח‬ ‫ר ן‬ ‫מדאוריימא מדחייש הכא אפילו להקל דהיינו '(שלא ‪ w‬כימני לכהן דלא אזלינן בממון אחר הרוב א״נ משוס דאיכא‬ ‫ראשון ב ת ת ל ת שנה שניה‬
‫יולדת‪ :‬אית ליה דזעירי‪.‬‬
‫לזמן הראויות להחעבר שמסייע למיעוט ובפ׳ אין מעמידין ןע״ז ‪7‬ף לל‪ >:‬גבי גבינה ביה אונייקי אמר ד ר ״ מ חייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא‬
‫דלי יום ש ל מ י ב מ ט נ פ ת‬
‫ולא גזר שאר מקומות אטי אותי מקום מ ש מ ע דבאותו מ ק ו ם נמי ‪ P‬לאו מדאורייתא אלא מדרבנן מ ט ע ם גזירה אטי מיעוטא ובס״ק דחולין)לף יב‪.‬ן‬ ‫ו מ ת ע ב ה ת ה י ח ד ש י ם שלמים‬
‫נמי דפריך לר״מ פסה וקדשים מא־ איכא למימר דשרא רחמנא ולא ק א מ ר בשר מאוה מאי איכא למימר דשרא רחמנא מ ש מ ע דמדרבנן חייש‬ ‫ושבין ׳שהוא עבור ב ה מ ה‬
‫הקר נמצא יולרת יום‬
‫למיעוטא ואפילו גזר בבשר תאוה בפסח וקדשים לא גזר דלא אפשר ואף על סי שלא יכלו להעמיד שם גזירתם העמידוה היכא דאפשר ה״נ‬ ‫א ה ד ב ש נ ה שניה‪ :‬לסבהיה‬
‫בדאורייחא היכא דאפשר י * אפשר היכא דלא אפשר לבדוק לא אפשר דאם איחא דבדאורייחא אין חילוק בין אפשר ללא אפשר לא היה‬ ‫דאמר‪ .‬יולדת בתוך שנתה‬

‫שום מקום שלא חשו כגון היכא דלא אפשר ומיהו היכא דחזקה מסייעת למיעוט נראה‬ ‫לחכמים לחוש ולגזור היכא דאסשר כיון שראו‬
‫לחייש ר ״ מ למיעוט מלאורייחא " ( ' ( מ ל ט ה ר גב־ חינוק לייעוד רוצה להחיר בפרק כיסוי הדס )חולין לף סו‪ :‬ו לשחוט אוחי ואח בנו אחר‬
‫שחיטת חרש שוטה וקטן י‪0‬לאף על גב לאין רוב מעשיהן מקולקלין יי׳ וא״ת לבפרק הזהב לב״מ דף נה‪ >:‬גבי חמשה חומשי! הן מ ש מ ע ללמאי‬
‫הוי מלרבנן אפילו לר״מ ל ק א מ ר עשו חיזוק ללבריהם ולמה אינו טבל לאורייתא לסמוך מיעוט לאי־ מעשרים לחזקה טבל יי״; לאין זה‬
‫חזקה לללמא כרבי אושעיא י<• עבלה שהכניסה במוץ )כרכו״ ל‪ 0‬לא‪ (.‬ועול לאין להחזיק שוס אלם ברשע בשביל מיעוט שאין מ ע ש מ ן ‪:‬‬
‫חלב‬
 ‫מסורת הש״ם‬
‫א( למקוטעין צ׳׳ק‪ ,‬ג( נפשחיס‬
‫י ‪ .‬יש״נן‪ ,‬ג( יכמות קיט‪,.‬‬
‫ןשס איתא חמות[‪,‬‬
‫ה( ]תוספתא רפ׳׳ו[‪ ,‬ו( מאשה‬
‫ה ס ״ ל ו מ ה ״ ל מקצת יוס אתרין‬
‫של גמר חלש חמישי לעינורה‬
‫או של טינוף ויוללת נו ניוס‬
‫ה ס ״ ל ו מ ה ״ ל ה ״ ג לגמריה לא‬
‫ונו׳ מ ו ל ו הלכך אפילו אית ונו׳‬
‫שנתו ה ס ״ ל ומה׳׳ל מאי אינא‬
‫צ״ק‪(1,‬לאית ליה הלכה כסתם‪.‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ח( נעיקר מילתיה‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫ט( לפטר‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬י( לרשנ״ג‬
‫סונר חלנ‪ .‬צ״ק‪ ,‬נ ( נפי ר״א‬
‫אס לא הניא אפילו‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ל( לקי״ל כרננן ללא חיישי‬
‫למיעוט‪ .‬צ״ק‪ ,‬מ( דרננן‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גט׳ יולרת ל מ ק ו ט ע י ן‬
‫והנא נמקצת‪ (5) :‬דשי"‬
‫ל ״ ה חלנ וכוי ו ל א ‪) :‬ג( ד״דז‬
‫אני ראיתי וכו׳ מאי נפקא‬
‫מיניה ב י ן ר ״ ש לת׳׳ק‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ה י ת ה ל ה ח מ ו ת ה ‪ .‬במלינת‬
‫היס וכשיצאה לא היה לה נן‬
‫ואין ינס לוי‪ ,‬א י נ ה ח ו ש ש ת ‪.‬‬
‫שמא ניתן לה ינס‪ ,‬א ע ״ ג‬
‫לחיישינן לעיל שמא יללה צרה‪,‬‬
‫התס הוא לכל מה ליללה צרה‬
‫נין ונר בין נ ק נ ה מפיק לה‬
‫להא מינס‪ ,‬אנל חמות לאי נמי‬
‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כ‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לגמריה לא אמריגן יולדס למקוטעין‪ .‬הלכך לא נ ק ט סוף ששה‪:‬‬ ‫ח ל ב ‪8‬וטר א י ב א בינייהו‪ .‬פ ס ק ר ״ ת לחלב אינו סוטר ללקמן‬ ‫ח א מיי׳ פ״ד מהלכות‬
‫נכורות ה ל ׳ ח ט ו ש ״ ע י ״ ד‬
‫ו(‬ ‫לסבריה אמרינן‪ .‬ללא גמר ב ה מ ה מאשהי(‪ .‬מקצת יום אחרון של חלש‬ ‫בפירקין )לף כל‪ (.‬מסקינן כרשב״ג ל א מ ר בלוקח ב ה מ ה מניקה‬ ‫סי׳ שעז סעיף ןג[ ל‪:‬‬
‫ממישי לטבורה ככולה ויוללת בו ביום הלכך אפילו אימ לן לזעירי‬ ‫מעובל כוכבים לסטורה מן הבכורה ללא מ ר מ מ א אא״כ יללה אבל מ ט ע ם‬ ‫ט ב מיי׳ פ ״ ג מהלכות ינוס‬
‫הלכה יז ימ טוש״ע א ה ״ ע‬
‫ונמעברה במרתשון יוללת ביום אתרון של אלר להוי שנמו‪ :‬מקצת‬ ‫חלב לחול לא מ י פ ט ר א אי לאו לאיכא ולל בהלה לחזינא ל מ ר מ מ א ליה‬ ‫סימן קנו סעיף ט ‪:‬‬
‫היום‪ .‬שגמר חרש חמישי או של טינוף‪:‬‬ ‫ומניקתו ומתוך כך מ ל ק ל ק ר״ת ל ה ט‬ ‫־ ג מיי׳ פ ״ ל מהלכות‬
‫ננורומ הל׳ י טוש׳׳ע י׳׳ל‬
‫ה ״ ג לגמריה לא אמריק מקצת היום‬ ‫לגמריה לא אמרינן יולדת למקוטעין לםבריה‬ ‫הלכתא לתיישינן למיעוטא היכא לאיכא‬
‫סי׳ שטו סעיף ז‪:‬‬
‫ככולו‪ :‬מאי איכא בין ר׳ עקיבא לר׳‬ ‫חזקה בהלה ט הכא שהיא בחזקת שלא‬ ‫י א ד מיי׳ שס פ״ז הלנה ו‪:‬‬
‫אמרינן יולדת למקוטעין ואיבעית אימא לא‬
‫יהושע‪ .‬לבבציר מ ה ט מי יללה‪ :‬חלב‬ ‫א‬ ‫יללה ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר‬
‫פוטר‪ .‬אס חולבת אפילו בתוך שנחה‬
‫ככולו‬ ‫היום‬ ‫במקצת‬ ‫והבא‬ ‫>*‪1‬‬ ‫(‬
‫א‬ ‫<‬ ‫יולדת‬ ‫אמרינן‬
‫‪3‬‬
‫ל מ ט ה ר בההיא לרוב תינוקות מ ט פ ח י ם‬
‫או שנוללה בביח י ש ר א ל ) » לא ראינוה‬ ‫קמיפלגי ה לטבריה אמרינן ׳ מ ק צ ת היום‬ ‫)נלה לף ימ‪ (:‬מ ט ע ם סמוך מיעוטא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫יוללח ע ל לאחר שנחה והרי היא חולבח‪:‬‬ ‫ככולו לגמריה לא אמרינן מקצה היום ככולו‪:‬‬ ‫לחזקה להחמיר מיהא חיישינן ו א ע ״ ג‬
‫!‪ [f‬יולדת למקוטעין והכא‪:‬‬
‫נ[ קמפלגי לגמדיה לא‬
‫ר׳ יהושע ס ב ר ‪ .‬טינוף פ ו ט ר ולא חלב‪:‬‬ ‫אמר ר׳ עקיבא אני לא באתי לידי מרה זו‬ ‫לבס״ק לחולין )לף יא‪ (:‬מ ש מ ע לאין‬ ‫אמרינן מקצת היום ככולו‬
‫לסבריה אמרינן מקצת היום‬
‫היהה לה חמותה‪ .‬אשה שהלכה היא‬ ‫אלא כל שידוע כוי‪ :‬מאי איכא בין ר׳ עקיבא‬ ‫הלכה כ ר ״ מ אפילו להחמיר ל ק א מ ר‬ ‫ככולו‪ :‬ג[ יולדות והא מדקא‬
‫ובעלה למלינח הים ו מ ח בעלה בלא‬ ‫לר׳ יהושע אמר ר׳ חנינא מסורא חלב פוטר‬ ‫לר״מ לחייש למיעוטא ה י ט א ט ל בשרא‬ ‫תלבה מילד ילדה ורבי‬
‫בניס ואמ אין לו ויש לה ח מ ו ח ה‬ ‫חיישינן‬ ‫סבר‬ ‫יהושע‬
‫איכא בינייהו ר׳ עקיבא א ם ב ר חלב פוטר הלך‬ ‫מ ש מ ע לאין הלכה כן ללא ק א מ ר ה י ט‬ ‫תיבות‬ ‫ועל‬ ‫למיעוט א‬
‫ב מ ק ו מ ה שיצאח מ ש ס ‪ :‬אינה חוששח‪.‬‬ ‫אכלינן בישרא מכל מקום היכא לחזקה‬ ‫שאינן‬ ‫אע״פ‬ ‫דחולבות‬
‫שמא נולל בן לחמיה והויא זקוקה‬
‫אחר רוב בהמוח ורוב בהמוח אין חולבוה‬ ‫יולדות נ ו ש ם עליהם קו‬
‫מסייעתו חיישינן והכא איכא חזקה‬
‫ליבם‪ :‬יצאה מליאה‪ .‬שהימה ח מ ו ח ה‬ ‫אלא אם כן יולדות *‪ 1‬ור׳ יהושע סבר הא איכא‬ ‫להורות כי ל פ ״ ד ראוי‬
‫ל ה ע מ ל ב ה מ ה בחזקת שלא יללה‬ ‫למחקו‪ :‬ו[ איפוך אימא רבי‬
‫מעוברת כשיצחה זו משם חוששח‪:‬‬ ‫מיעוטא דחולבות אע״פ שאין יולדות ומי חייש‬ ‫וסמוך מ י ע ו ט א לתולבומ ו א ע ״ פ שאינן‬
‫יהושע סבר הלך אחר רוב‬
‫ב‬ ‫בהמות ורוב בהמות אינן‬
‫ומחצה נקיבות‪ .‬שאינה זוקקמ לייבום‪:‬‬ ‫ר׳ יהושע למיעוט והתנן ״ ה י ת ה לה ח חמותה‬ ‫יוללות לחזקה והא ראמרינן פ ״ ק‬ ‫חולבות אא״כ יולדות והא‬
‫אלא איפוך‪ .‬תרצתא לר׳ יהושע סבר‬ ‫אינה חוששח יצאה מליאה חוששח ר׳ יהושע‬ ‫ל ח ו ל י ן ) ל ף ג‪ (:‬לרוב מצרין אצל שתיטה‬
‫מדקא חלבה מילד ילדה‬
‫ור״ע סבר חיישינן למיעוטא‬
‫טינוף פוטר והוא הלין לתלב ואתא ר׳‬
‫אומר אינה חוששת ואמרינן מאי טעמא דר׳‬ ‫מומחין הן ולא אמרינן סמוך מ י ע ו ט א‬ ‫והתניא‪ [8 :‬ראיתי גהיה‬
‫עקיבא למימר כל שילוע שביכרה ואפילו‬ ‫לאין מומחין לחזקה ל ב ה מ ה בחזקת‬
‫שעישרה בתוך שנתה ו ל מ ה‬
‫יהושע קםבר רוב מעוברות יולדות ומיעוט‬ ‫לי‪ :‬ו[ מ ד ״ ה גדיה עד דייה‬
‫על ילי טינוף אין כאן לכהן כוי ס פ ק‬
‫ומחצה‬ ‫זכרים‬ ‫מחצה‬ ‫היולדות‬ ‫וכל‬ ‫ג‬
‫מפילות‬ ‫איסור ע ו מ ל ת ע ל שלא נשחטה ההוא‬ ‫והתניא בדף כ״א ע״א אינו‬
‫ואפילו חולבח‪ :‬והסגיא‪ .‬בניחומא‪:‬‬ ‫מפי׳ רש״י והוא מקצת מפי׳‬
‫רובא מצוי הוא ושטמ טובא כענין‬
‫י[ גרייה‪ .‬נ ק ט משוס ללרכה לילל‬ ‫למחצה‬ ‫דמפילות‬ ‫מיעוטא‬ ‫סמוך‬ ‫נקבות‬ ‫הרגמ״ה ומקצת מפי׳ רש״י‬
‫יי[ ואפילו‬ ‫שמצינו בריש גיטץ )לף‬ ‫ואין אדם יכול לעמוד עליו‪:‬‬
‫ווללות הרבה בעיבור א ח ל ‪ :‬אני‬ ‫דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא‬ ‫‪( : 3‬‬

‫ו[ מיניה בין ר״ש לתייק‪:‬‬

‫יללה לא זקוק לה להך אלא‬ ‫לר״מ לחייש למיעוט׳ סתם ספרי לדייני‬
‫‪ [11‬דאפילו לרבי מאיר אות ו׳‬
‫אס כן יללה וכר‪ ,‬וכולי האי לא‬ ‫ראיתי גרייה שטישרה בתוך שנתה‪.‬‬ ‫לא חיישינן אלא איפוך ח והתניא חלב פוטר‬ ‫מ ג מ ר גמירי ו ה מ י ע ו ט לא ש ט ח ולא‬ ‫נמחק‪ :‬נו[ איש משום‬
‫חיישינן שמא יללה וזכר היה‬ ‫כלומר בתוך אותה שנה שיללה‬ ‫דברי ר׳ יהושע רבי עקיבא אומר חלב אינו‬ ‫דמיעוט דנמלטים לא שכיח‪:‬‬
‫יצאה‬ ‫קיט‪.(.‬‬ ‫‪:‬יבחוח‬ ‫חייש ליה ר ״ מ כלאמרינן בריש בנות‬
‫רללו‬ ‫הבנות‬ ‫בנות תזרו‬ ‫השלש‬ ‫ה‬ ‫י[ אשתו משום דסמכינן‬
‫חמוחה‬ ‫יצחה‬ ‫מליאה‪.‬‬ ‫פוטר ת״ר > יגדייה שילדה שלש בנות וכל‬ ‫כותים )נלה לף לב‪ (.‬וכן י״ל בההיא‬ ‫מיעוט דחיים לחזקת אשת‬
‫מעוכרת‪ ,‬ח ו ש ש ת ‪ .‬שמא זכר‬ ‫שנכנסו כולן לליר להתעשר‬ ‫על‬ ‫איש וגם‪ :‬׳‪ [6‬ומאי קושיא‬
‫היה ‪:‬שם‪ .:‬א י נ ה ח ו ש ש ת ‪.‬‬ ‫בנותיה ילדו שלש שלש כולן נכנסות לדיר‬ ‫ליבמות )לף קכא‪ (:‬למיס שאין להם‬
‫כ ה ה י א ‪• :‬גן דכיון דאשכח‬
‫באותה שנה הן ובנותיהם‪ .‬ולקמן‬
‫לאיכא למימר שמא הפילה‬ ‫סוף לליעבל אשתו מותרת ולא אמרינן‬
‫ואס תמצי לומר לא הפילה‬ ‫נכא‪ [.‬בעי מאי נ פ ק א מ י נ י ה ) ג ( י[ לת״ק‪:‬‬ ‫שעישרה‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ראיתי‬ ‫אני‬ ‫שמעון‬ ‫א״ר‬ ‫להתעשר‬ ‫ברייתא‪ :‬ינ! בבכורה שהיה‬
‫חולין במעי אמו והך חזקה‬
‫שמא נקכה היתה ‪,‬׳שש‪.‬‬ ‫בתוך שנתה למה לי למיתני שלש שלש‬ ‫סמוך מ י ע ו ט א לנמלטים לחזקת אשת‬
‫לימא‬ ‫עדיפא טפי האיכא בהדה‬
‫איש מ ומה שהחמירו שם לכתתלה‬ ‫חזקת ממון דלא מפקא ליה‬
‫הוליד חד מינייהו ת ל ת ואינך תרתי תרתי‬ ‫משוס מומרא לאשת איש וגוסס נמי‬ ‫מיד הבעלים אז‪ :‬יו( כד״מ‬
‫דאמרינן לר׳ יוחנן למעוטי‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫איידי דאיכא חרא דלא סגיא בלא שלש תנא כולהו דילדו שלש שלש ולמה‬ ‫לא אזלינן ביה במר רובא להעיל עליו‬ ‫כית‪:‬‬ ‫וגבינות‬ ‫מורייס‬
‫ח ל ב פ ו ט ר איכא ביני־הו‪ .‬אם‬ ‫לי למיחני שלש כלל לילדו כולהו תרתי וחיהדר איהי ותוליד בהדיהן‬ ‫להשיא את אשתו י[ וגס באמרא לרובא‬ ‫גוו! דחולין אמריגן דרבי‬
‫ח ו ל ב ת היא בתוך שנחה‪ .‬ר•‬ ‫יוחנן‪ :‬טז[ רלא חיישי‬
‫ע ק י ב א אמר‪ .‬כל שידוע‬ ‫לימא‬ ‫מסבלי והרר מקלשי ומיעוט מקלשי‬ ‫למיעוטא‪• :‬ו[ אלא הרשע‬
‫כיון‬ ‫לדבריו‬ ‫שביכרה‬ ‫והלר מסבלי לאיכא רובא וחזקה להמירא חיישינן למיעוטא להחמיר לפי גירסת רבינו חננאל בקרושין בפרק שני)לף נ‪ (:‬ויש לתמוה אהא לפריך‬ ‫לבדו‪ :‬ימ[ דלעולם כדקאי‬
‫ד ח ו ל ב ת פ ט ו ר ה דהיינו ידוע‬ ‫דמילחיה‪ :‬׳»[ גמליאל לא‬
‫דאינה ח ו ל ב ת א ל א א״כ‬ ‫הכא לר׳ יהושע לאמר מלב אינו פ ו ט ר מ ה א לא״ר יהושע ביבמות )לף חינו‪ (.‬יצתה מליאה אינה תוששמ כלמפרש ללא חייש למיעוטא לזכרים‬ ‫סבר‪ :‬נ[ ילהה מכלל דחלב‬
‫י ל ד ה ‪ :‬ודי י ה ו ש ע ‪ .‬ד ח י י ש‬ ‫יא‬
‫ולומק מתוך כך לומר איפוך ומאי [ קשה בההיא ליבמות ליבא חזקה בהלי מ י ע ו ט א אבל בהלי מיעוטא לחולבות איכא חזקה ולפיכך חייש‬ ‫אינו פוטר אלא בעיקר‬
‫מיעוט‬ ‫דהיינו‬ ‫לטינוף‬ ‫מילתיה הוא דפסיק כוותיה‬
‫ד מ י ע ו ט מ ט נ פ ח ח י י ש נמי‬ ‫ועל כרחין מתניתין ל ה מ ם נמי מוכחא ליש חילוק לרישא ללא תנשא ולא תמייבם כו׳ מפרש ה ת ם מ ט ע ם סמוך מ י ע ו ט לחזקה ולא פליג עליה ר׳‬ ‫הלא מהתמא אא״כ ילדה‬
‫יהושע לאין לומר לפליג בסיפא ו ה ״ ה ברישא לאלרבה הוה ליה לאשמועינן לפליג ב ד ש א ו א ע ״ ג לאיכא חזקה וכ״ש בסיפא וי״ל יה ט ו ן למשכח‬
‫ל מ י ע ו ט ד ח ו ל ב ו ח א ע ״ ג דלא‬ ‫ונפקא‪ :‬ג‪ [6‬דפסקינן לקמן‬
‫יולהה ו ח י י ב ת ב ב כ ו ה ה ‪:‬‬ ‫דרשב״ג‬ ‫<‪[5‬‬ ‫הלכה‪:‬‬
‫היתה לה ח מ ו ח ‪ .‬ב מ ד י נ ת‬
‫ברייתא איפכא לא חש מלתרץ מיהו ת י מ ה ללמאי למפיך כ״ש לתקשי לן לכאן א ״ ר יהושע חלב פ ו ט ר אלמא לא חייש ל מ ע ו ט א ו א ע ״ ג לאיכא חזקה‬ ‫אדרשב״ג דאמר‪ :‬ג<[ ומפרש‬
‫הים‪ .‬ל א ש ה ש ה ל ך כ ע ל ה‬ ‫בהלה ובההיא ליבמות מ ש מ ע ללא פליג ר׳ יהושע אלא בסיפא אבל ברישא מולה ואי הוה אמרינן ללא תשיב מ י ע ו ט לאיכא תזקה בהלה מ ה‬ ‫בפ׳ ר׳ אליעזר דמילה‬
‫וצרתה ל מ ד י נ ת הים אינה‬ ‫‪J‬‬
‫ותיבות אם לאו כלומר‬
‫שהיא בחזקת שלא יללה שאלרבה ה ע מ ל ולל בחזקת שאינו קלוש בבכורה ' ‪ t‬שהוא חולין במעי אמו אז הוה אתי שפיר וגס ה א לצריך לומר איפוך‬ ‫נמחק‪5 :‬ו[ להקל בערוה‬
‫ח ו ש ש ת ש מ א י ל ד ה בן‬
‫וזקוקה ל ו ‪ :‬אבל י צ א ה‬ ‫אבל קשה ל א ״ כ ר״ש בן גמליאל לסבר חלב אינו פוטר אלמא חייש למיעוטא ו א ע ״ ג לליכא חזקה בהלה ובריש כל הצלמים )ע״ז לף מ‪ >:‬מ ש מ ע‬ ‫ועוד כוי המיקל באבל וגם‬
‫בלא שהה ח׳ ימים בבהמה‬
‫מלאה‪ .‬כלומר מעובהת‬ ‫ללא תייש למיעוט ולא גזר שאר מקומות אטו אומו מקום כלגזר ל ״ מ מ ט ע ם לחייש למיעוט ועול קשיא לבסוף אין מעמילין <שס לף לט‪ (:‬מ ש מ ע‬ ‫החמירו כר״ש‪:‬‬
‫ח ו ש ש ח ור׳ י ה ו ש ע א ו מ ר‬ ‫(‬
‫אינו ת ו ש ש ת ו ת י נ ש א ‪ :‬אלא‬ ‫לר׳ יוחנן ' ס ב ר כ ר ״ מ יי! בגבינות בית אונייקי ל ס מ מ א כר׳ מאיר ו ט ע מ א ל ר ״ מ משוס למייש למיעוט כלמפרש בההוא פ ר ק א ובס״ק לחולין‬
‫איפוך‪ .‬ר׳ י ה ו ש ע אמר ח ל ב‬ ‫<לף ה‪ (:‬יי[ לר׳ יוחנן אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשוליס כרקאמר ר ״ מ התם גבי יינם א ע ״ ג לאיכא חזקה בהלה ללא נשחטה וי״ל‬ ‫‪5‬‬

‫פ ו ט ר כי היכי ד פ ט ר ט י נ ו ף ‪:‬‬
‫רב־ עקיבא א ו מ ר ל א פטר‪.‬‬ ‫לאיכא ס ת מ י טובא ללא טי[ חיישינן למיעוטא ועול ל ה ת ס סתם ואח״כ מחלוקת בריש כל הצלמים סלוגתא ר ר ״ מ ורבנן אבל עול ק׳ ל ל ק מ ן ) ל ף כל‪(.‬‬
‫אלא כל ש י ד ו ע ש ו ד א י‬ ‫מ ש מ ע לר׳ יוחנן איח ליה הלכה כר״ש בן גמליאל גבי ההוא לראה חזיר כרוך אחר רחל ויש לתרץ לאין להחזיק כל הכותים כרשעים אלא יי! להרשע‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ביכרה ולא קשיא הא דרבי‬ ‫ודאי לית ליה דזעירי‪ .‬א ב ל‬
‫יהושע‪:‬‬ ‫אדרבי‬ ‫יהושע‬
‫לבלו ועול קשה לבס׳ עשרה יוחסין )קדושין לף פ‪ (.‬גבי רוב תינוקות מ ט פ ח י ם מ ש מ ע לר׳ יוחנן סבר ברבנן לקתני שני לברים אין בהם ל ע ת‬ ‫סבר פ ח ו ת מל׳ מ ט נ פ ת‬
‫נו[‬
‫גדייה‬ ‫והתניא‪ .‬ס י ו ע א ‪:‬‬ ‫לישאל ועשאום מכמים כמו שיש בהן ל ע ת לישאל ומיהו מציגו למימר ללעולס ימ י«כלאמר למילמיה לר״ש בן גמליאל י סבר ר׳ יוחנן כוותיה‬ ‫ו מ ת ע ב ר ת קודם ה ש ל מ ת ל׳‬
‫ש י ל ד ה ג׳ בנות‪ .‬ב כ ת א ח ת‬ ‫שנתה‪:‬‬ ‫בתוך‬ ‫ויולדת‬
‫בההיא ל מ ש מ ע מ ל מ ל פ ט ר מ ט ע ם ללא מ ר ח מ א להניק אא״כ יללה ה ונפקא מינה היכא לחזינן ל ה ו ה לה חלב קולס לילה ]אס אח״כ ראינוה‬
‫בסוף ש נ ת ה ‪ :‬וכל בנות ילדה‬ ‫לסבריה‪ .‬ד א מ ר יולדת בתוך‬
‫ג׳ גי‪ .‬ב ה ש ל מ ת ש נ ת ן ‪ :‬כולן‬ ‫מניקהן לההיא לא מ י פ ט ר א מ ט ע ם חלב אי לאו ט ע מ א ללא מ ר ח מ א ולפי זה אפשר '>להוי רבן שמעון בן גמליאל סבר חלב פ ו ט ר ואין‬ ‫יולדת‬ ‫אמרינן‬ ‫שנתה‪:‬‬
‫ביחד‬ ‫לדיר‪.‬‬ ‫נכנסות‬ ‫ל מ ק ו ט ע י ן ק ו ד ם ה ש ל מ ת ה׳‬
‫ראיה השתא לר״ת למיעוט היכא לאיכא חזקה בהלה מ ה א לפסקינן י*[ הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומיהו קשה רר״ש בן גמליאל‬
‫ל ה ת ע ש ר ח ו ץ מן הגרייה‪.‬‬ ‫ח ד ש י ם מיום ל י ו ם ‪ :‬לגמריה‪.‬‬
‫להכי קתני כולן נכנסות‬ ‫י ה ל א מ ר כל ששהה ל׳ יום באלם אינו נפל ה א לא שהה ס פ י ק א הוי » ‪ 1‬ומפרש י(אס לאו כלומר אפילו נפל מן ה ג ג או אכלו ארי אלמא‬ ‫דלא א מ ר בתוך ש נ ת ה ‪ :‬לא‬
‫לדיר מ ש ו ם דאמהינן ל ק מ ן‬ ‫תייש למיעוט נפלים ובריש כל הצלמים לא שייש למיעוט ובלאו קשיא לרשב״ג קשיא נמי הלכתא אהלכחא ל>ללא חיישינן למיעוט כ ל מ ש מ ע‬ ‫א מ ו י נ ן מ ק צ ת היום‪ .‬ש ל יום‬
‫דאין מעשרין מ ש ל א ש ת ק ד‬ ‫ל• דסוף ט י נ ו ף כ כ ו ל ו כ ל ו מ ר‬
‫על של ש נ ה זו‪ :‬אני ראיתי‪.‬‬ ‫בתולין ללא פריך ה י ט אכלינן בישרא ובההיא לשבת )לף קלו‪ (.‬קיימא לן כרשב״ג כלמוכת ה ת ם וי״ל למן הלין היה לנו לפסוק כרבנן ואלרבנן‬ ‫דכבר ש ל מ ו ימי טינוף ו ב ו‬
‫גדייה ש ע י ש ר ה בנותיה‪:‬‬ ‫סמכינן בשעת הלמק כלמוכמ בהחולץ )יבמומ לף לז‪ (.‬אלא ״*מלרבנן הממירו ביבמה הואיל ומת תוך שלשים ו א ע ״ פ שנפל מן ה ג ג או אכלו‬ ‫ביום יכולה ל ה ת ע ב ר ו ת ל ד‬
‫שבאחת‬ ‫שנתה‪.‬‬ ‫בתוך‬ ‫ביום א ח ר ו ן ש ל ש נ ת ה אלא‬
‫ולא‬ ‫נולדו‬ ‫משנותיה‬
‫ארי שמא ישתקע הלבר ראמרו העולם שפיהק ומת ויבא לילי לעז וקלקול ולכך עשאוהו כ ס פ ק גס לענין אבילות שלא יבא להקל‬ ‫בעינן ל׳ ש ל טינוף ש ל מ י ם‬
‫הבנות‬ ‫דהויין‬ ‫משתכח‬ ‫יי[ בעלות ועול שבכל מקום הלכה כרברי המיקל באבל ובלא שהה מ׳ ימים בבהמה העמילו כרבן שמעון בן גמליאל לאי לא ה א לא‬ ‫מ ע ת ל ע ת ואינה יולדת אלא‬
‫וולהיהן ב ש נ ה א ח ת אלא‬ ‫קיימא‬ ‫שניה‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫בתחילת‬
‫בשנה מעוברת להעשר‬ ‫ולסבריה אמרינן מ ק צ ת‬
‫בנות‪ .‬כגון ש ה י א ילדה ב ח ח י ל ת ש נ ה ובנותיה בסוף ש נ ת ן ‪ :‬ו ת י ה ד ה איהי‪ .‬ה ג ד י י ה והוליד ב ה ד י ה ו והויין י׳ בין‬ ‫היום כ כ ו ל ו ‪ :‬מ א י איכא בין ר ע ק י ב א לרבי יהושע‪ .‬ל ג מ ר י ה דלתרוייהו ה ו י ס פ ק היכא ד ל א ידיע‪:‬‬
 ‫שיטה מקובצת‬ ‫כא‪.‬‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫אן רזע‪-‬רי דאמר זעירי אין‬ ‫קיימא ה א ועוד דמשוס היא גופה שאס נתיר לשוחטו לאוכלו כשהוא‬ ‫לימא ק ס ב ר מטנפת כי׳ כתוך שנתה‪ .‬כלומר בתוך שנחה לטינוסה‪.‬‬ ‫א( ]לעיל כ‪ ,[.‬נ ( [פסחים ד‪.‬‬
‫טינוף פחות מ ש ל ש ״ יום‬ ‫וש״נ[‪ ,‬ג( לסו ל׳ צי׳ק‪ ,‬ר( איהי‬
‫תנא‪ :‬נ[ מיפלגי תנא קמא‬ ‫כליא יג[מיכול לשוחטו כשהוא חולה וקרוכ לפיהוק של מ י מ ה להשתא‬ ‫אבל האי בתוך שנתה דלעיל גבי פלוגמא דרבי ישמעאל ורבי יהושע‬ ‫יתלד נ ת ו ן שנתה ה ס ״ ד ואחייב‬
‫סבר אינה יולדת למקוטעין‬ ‫איכא ריעוחא ואין ללקלק לר׳ שמעון בן גמליאל לא חייש למיעוט מ ה א‬ ‫לא הוי אלא בתוך שנתה ללידה שהיא עצמה נולדה כדפרישית בריש‬ ‫מ ה ״ ד לישנא אחרינא גדייה‬
‫ודי שמעון סבר אמרינן‪:‬‬ ‫שילדה שלש נו׳ יהשאר נמחק‬
‫ג[ קמיפלגי תייק סבר אינו‬ ‫לחיישי למיעוט רבי עקיבא ור׳ טרפון בפ׳ ק מ א ל מ ט ח <לף ז‪ .‬ישם‬ ‫י[ הלכמא‪ :‬איכא בינייהו הא דזטירי‪ .‬וקמיירי כגון שטינפו הבנות‬ ‫צ״ק‪ ,‬ה( שייך לעיל דף כ‪,:‬‬
‫נכנס לריר להתעש׳ ור״ש‬ ‫ל״ה לילמא( שמא במקום סייף הוה נקב‬ ‫ביום אחרון של ששה חדשים ללידתן‬ ‫ו( ] י ״ ה ב‪ ,[.‬ז( נולדים פ ס מ ו ת‬
‫סבר נכנס לדיר להתעשר‬
‫ורבי שמעון בן גמליאל ק א מ ר אף הן‬ ‫לימא קםבר מטנפת אינה חוזרת ויולדת‬ ‫ולא ביום תחלת חדש שביעי דהשתא‬ ‫צ״ק‪ ,‬ח( כולהי בנות צ״ק‪,‬‬
‫והתניא‪ :‬ד[ בריש שמעתא‬ ‫ט( יביא צ״ק‪ ,‬י( נהרג אדם‬
‫הס״ה‪ [5 :‬יהבת להו לי‪:‬‬ ‫מרבים ש ו פ ט ל מ י ס בישראל ללילמא‬ ‫בתוך שנתה אם תימצי לומר מטנפת חוזרת‬ ‫כי יהבת ה[)א( ל׳ ג( דטינוף וה׳ חדשים‬ ‫מעולם צ״ק‪ ,‬כ( נכ״ח רש״א‪,‬‬
‫‪ [1‬תיבות והתניא בניחותא‬
‫נמחק‪ |1 :‬גרייה וכו• דוקא‬
‫ה ח ם הוא ללא חייש משוס יי[ לחשבינן‬ ‫ויולדת בתוך שנתה יולדת ודאי אינה חוזרת‬ ‫דעיבור נמצא דילדו ביום אחרון של‬ ‫ל( למצוא צ״ק‪ ,‬מ( יולדת‬
‫והשתא צ״ק‪ ,‬ג( מעצרסא יהיא‬
‫נקט גרייה לאשמעינן דאפי׳‬ ‫כלא איפשר שאס כן לא '(יהרג אלם‬ ‫ויולדת בתוך שנתה‪ :‬אמר רבי שמעון אני‬ ‫לדיר‬ ‫ובנומן‬ ‫הן‬ ‫ונכנסות‬ ‫שנתן‬ ‫בעיא מילד יאנא בעי צ״ק‪,‬‬
‫מהרה להתעבר בכל יכולת‬
‫לעולם ואפילו ר׳ מאיר מולה כלקאמר‬ ‫להתעשר דבשנה אחת נולדו‪ :‬ורבי‬ ‫‪ (D‬הפוחתת אינה פוחחת וכוי‬
‫אי אפשר לה ליכנס עם בנות‬ ‫ראיתי גרייה כר‪ :‬מאי איכא בין תנא קמא לרבי‬ ‫והמוספת צ״ק‪ ,‬ע( של‬
‫בנותיה להתעשר דאין היא‬ ‫בפ״ק לחולין)ל׳ יא‪ >:‬והא לבעי למימר‬ ‫שמטון לית ליה דזטירי‪ .‬ולהט ק א מ ר‬
‫ובנותיה יולדות תוך שנתה‬ ‫שמעון א יאיכא בינייהו רזעירי א! תנא קמא אית‬ ‫עוברה‬ ‫אנטינימס הימה‬
‫לרבי עקיבא לחלב פוטר ולא חייש‬ ‫שעישרה בתוך שנתה כלומר ינ> יום‬ ‫יהרביעי של בית צ״ק‪,‬‬
‫עה יום א׳ בשנה שנייה‬
‫למיעוט הוה מצי לאקשויי מ ה ה י א‬ ‫ואיבעית‬ ‫דזעירי‬ ‫ליה‬ ‫לית‬ ‫שמעון‬ ‫ור׳‬ ‫דזעירי‬ ‫ליה‬
‫כהלקמן והאי דנקט ג׳ בכל‬ ‫או יומיס או עשרה ימים בתוך שנה‬
‫בנותיי כיון דאיכא ה ד א דלא‬ ‫למכוח לחייש שמא במקום סייף נקב‬ ‫אימא דכולי עלמא אית להו דזעירי והכא‬ ‫שנולדו שלא עיכבו לילד ע ד יום‬
‫סגי בלא ש ל ש נקט שלש‬
‫הוה יי! ורשב״ג ק א מ ר ללא חייש אלא‬ ‫ביולדת למקוטעין קא מיפלגי י! לתנא ממא‬
‫‪5‬‬ ‫הגהות הב״ה‬
‫בכולהו כדלקמן מ ט נ פ ת‬ ‫אחרון של שנתן א ע ״ פ שטינפו לסוף‬
‫)א( רש״• ד י ה אינא וכו׳ ט‬
‫אינה חוזרת ויולהת בתוך‬
‫שנתה וכ״ש זו שילדה‬
‫ללא רצה להאריך ועור אין נראה‬ ‫אינה יולדת למקוטעין לרבי שמעון יולדת‬ ‫ששה‪ :‬פי׳ אחר אני ראיתי גדייה‬ ‫יהבת ל ה ו שלשיס דטיניף‪:‬‬
‫ולרות גמורים‪ .‬בתוך שנתה‬ ‫לרבינו תם לפרש כלל ט ע מ י י ה ו משוס‬ ‫ואיבעית אימא דכולי עלמא אינה יולדת‬ ‫שעישרה בתוך שנתה‪ .‬כלומר בתוך‬ ‫)נ( דייה ור׳ שמעון ובו׳‬
‫‪5‬‬ ‫כלומר ע ד י י ן ה י ה ייס או‬
‫לאו דוק א ההא לאו בתוך‬ ‫לחיישי למיעוטא לבהליא חשיב " ‪ I‬לא‬
‫שנתה מ מ ש היא שאלמלא‬ ‫למקוטעין והכא במקצת היום ככולו קמיפלגי‬ ‫אותה שנה שהיא עצמה נולדה‪ .‬כיצד‬ ‫יומיס‪) :‬ג( ד״ה תייק אית‬
‫אפשר ב פ ״ ק לחולין ודף יא‪ :‬ישם( אלא‬ ‫ליה וכי׳ ממש ה ו א דוקא‬
‫כן אף היא תצטרף אלא‬
‫ככולו‬ ‫היום‬ ‫מקצת‬ ‫אמרינן‬ ‫לא‬ ‫קמא‬ ‫לתנא‬ ‫דלאחר שהיה לה חדש נתעברה וילדה‬
‫בתוך שנתה יום שאחר‬ ‫אמרי רבנן רכשהיו שואלים לעלים‬ ‫וכו׳ ו ל ש ו ן וכי׳ אי הכי‬
‫שנתה וכרי ישמעאל ועדיפא‬ ‫ואב״א‬ ‫ככולו‬ ‫היום‬ ‫>מקצת‬ ‫‪5‬‬
‫אמרי׳‬ ‫שמעון‬ ‫לרבי‬ ‫לסוף ה׳ חדשיס שלשה הבנות וחזרו‬ ‫נ ה י י ה נמי השכחת וכו׳‬
‫ראיתם אס במקום סייף נקב הוה‬ ‫נ ת ו ן שנתה הסייד ואח״כ‬
‫מדרבי ישמעאל ואי קשיא‬ ‫הבנות ונחעברו לסוף חדשן רלדו‬
‫כיון דאינה נכנסה עמהם‬ ‫והם אומרים אין אנו יודעים בטלה‬ ‫דכ״ע אמרינן מקצת היום ככולו והכא‬ ‫מ ״ ה גדייה ש י ל ד ה שלש‬
‫לסוף ה׳ חדשים הרי שנה‪ .‬לימא קסבר‬ ‫נניסותא‬ ‫יהתניא‬ ‫ודייה‬
‫לוקמא כגון שנולדה היא‬
‫בניס; וילדה באלול ראפשר‬
‫עדומס א ע ״ פ שאס לא היו שואלין‬ ‫במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמיפלגי ג[‬ ‫מ ט נ פ ת וכו׳ בתוך שנמה כלומר בחוך‬ ‫נמחק‪) :‬ד( ד״ה כולן נכנסים‬
‫לה לחזור ולילד עם בנותיה‬ ‫היה נהרג מידי דהוה זה אומר‬ ‫והתניא‬ ‫שהיא עצמה נולדה ד מ ה‬ ‫השנה‬
‫שלה‬ ‫ו כ י והנך ב נ ו ת‬
‫קוהם אלול הבא וליתני וכל‬ ‫בסייף הרגו וזה אומר בארירן הרגו דאין זה נכון א ע ״ ג דאי‬ ‫נולדין‬ ‫להיות‬ ‫יכולין‬
‫בנותיה ילדו תרתי תרתי לאו‬ ‫שילדה לסוף ששה הוי כטינוף ו ל ה ט אינה יולדת עוד ע ד חדש‬ ‫נשנה אחת כגון וכוי‪:‬‬
‫פרכא היא מדנקט תייק‬ ‫לא שיילינן להו הוה נהרג ולא חיישינן דדילמא אי שיילינן‬ ‫)ה( ד׳׳ה לימא כוי ד ס ׳ ׳ ד‬
‫או ע ד חדשייס בשנה שניה‪ .‬ות״ק מיירי כגון שעישרה בתוך‬
‫גהייה ולא נקיט עז לאפוקי‬ ‫מינייהו הוי מכחשי אהדדי ומיהו אין זה קושיא לחושבו כלא‬ ‫ד מ ט נ פ ת ‪) :‬ו( דייה ומשני‬
‫מדר״ש אתא לאשמועינן‬ ‫שנתה שנולדה כר׳ שמעון ולקמן מפרש במאי פליגי והאי בתוך‬ ‫וכו׳ כ ש י ל ד ה ודאי אינה‬
‫אע״ג דמקרבין להו לגבי‬ ‫איסשר דאיפשר כגון שנחגלה קרוס של מוח וראוהו עדיין שלם‬ ‫דברי­­‬ ‫ויולדת‬ ‫חוזרת‬
‫שנמה מפרשים כההוא דלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי‬
‫הדדי אי אפשר לכולן‬ ‫ובחולין דחשבינן ליה לא איפשר לפי שדומק להעמיד בו ה פ ס ו ק ומאן‬ ‫)!( ד״ה איכא יכו׳ נולדו‬
‫להוליד בשנה אחת שתהא‬ ‫יהושע דאמרינן בריש הלכתא !כ‪ [.‬ב מ ט נ פ ת וכו׳ קמיפלגי‪ :‬תייק איה ליה‬ ‫מ״ה‬ ‫ואח״כ‬ ‫הסייד‬
‫הזקנה נכנסת עמהן לדיר‬
‫ד פ ט ר סבר שבקיה לקרא דדחיק ומוקים אנפשיה‪ :‬ל י מ א ק פ ב ר‬
‫דזעירי‪ .‬אין לך טינוף גדול מלידה ו ל ה ט לא מציא היא למיהדר‬ ‫מחוסרי‪:‬‬
‫הילכך בכל כמה דמצי‬ ‫ט ט נ פ ת אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה‪ .‬וכל שכן זו שילדה וולדוח‬
‫לקרובי בהו מקרבינן‪ :‬מאי‬ ‫וליילודי בתוך שנתה ע ד לאחר יום או יומיס ורבי שמעון דלא נחית‬
‫בינייהו כלומר פלוגתייהו‬
‫גמורים ובתוך שנחה לאו דוקא אלא גם אחר שנחה מ ע ט ד ה א לאו‬
‫ל ה ט סבר דמשכחת לה דהדרא וילדה בתוך שנתה דלית ליה הא‬
‫הוו במאי‪ :‬דועירי כיון דלא‬ ‫באותה שנה נולדה הגדייה שאס כן תתעשר ע ם בנותיה ותנא ק מ א‬ ‫רבינו גרשום‬
‫קבלה ־כר כל ל׳ שאחר‬ ‫דזעירי והשתא מצינן למימר ד ת ״ ק סבר דאפילו יולדת חוזרת ויולדת‬
‫לא חשיב לה אלא כלומר ‪3‬ח שנחה יום שאחר שנתה ופירש בקונטרס‬ ‫הבנות ו ה א י מ ה ו ת ‪ :‬לימא‬
‫הטינוף או אחר לידה כ״ש‬
‫בתוך שנתה דהאי בתוך מפרשים לעיל בריש פירקין דלאו תוך‬ ‫מ ד ל א תנא הכי ותיהדה איהי‬
‫דבתה אינה מקבלת זכר עד‬ ‫ד ה ר כר׳ ישמעאל ועדיפא מרבי ישמעאל והדין ע מ ו יי! דהא לרבי‬ ‫א ל א וכל בנותיה ילדו ש ל ש‬
‫מלאת לה לי יום ואי עיבורה‬ ‫ממש )<( דוקא אלא בסוף יום או יומיס‪ .‬לשון זה אינו עיקר דאיכא‬
‫ישמעאל חוזרח ויולדח ביום ראשון של שנה שנייה ד ה א איח ליה‬ ‫ש ״ מ קסבה מ ט נ פ ת אינה‬
‫ל׳ יום שלימים הרי ששה‬ ‫פירכא למאן ללייק ביה לבנות היכי משכחת להו דילדו בתוך שנתן‬ ‫וכו׳ ה א ם ודאי טינפה לסוף‬
‫וכן לבנותיה הרי י״כ חהש‬ ‫מכאן ואילך ס פ ק 'יזז והקשה בקונטרס ט ו ן דאינה נכנסמ ע מ ה ן‬
‫ו• ח ד ש י ם ש י ל ד ה ל׳ יום ולא‬
‫שלימים ויולדת למחר‪ :‬לית‬ ‫לוקמה כגון שנולדה היא בניסן וילדה לה באלול דאפשר לה לחזור‬ ‫כגון שעיברו ביום שלשים ללילתן רלרו לאחר ה ׳ חרשים ביום אחרון‬
‫יכלה לילד בתוך שנתה אלא‬
‫הבת‬ ‫דזעירי וכן‬ ‫ליה‬ ‫אי הכי נמי משכחת לה לתיהלר י( ותלד בתוך שנתה‪ :‬י( והתגיא‪.‬‬
‫לילד ע ם בנומיה קודס אלול הבא ולא דק בלישניה ד ה א בסמוך‬ ‫בשנה שניה וברייתא מ ש מ ע‬
‫מתעברת תוך חדשה מקצת‬
‫בניחוחא‪ :‬י[ ׳(גרייה שלש בנוח‪ .‬בכרס אחל וכל מ ו מ י ה יללו שלש שלש‪.‬‬ ‫דמייר• בתוך ש נ ת ן ‪ :‬אס‬
‫היום של גמר חודש הטינוף‪.‬‬ ‫אמרינן דתנא ק מ א אית ליה ה ע י ר י והוא הדין שאין ב ה מ ה מתעברת‬ ‫ת מ צ א ל ו מ ר מ ט נ פ ת תוזרת‪.‬‬
‫ה״ג ואי בעית אימא דכ״ע‬ ‫ל ה ט נ ק ט שלש לשון נקבה לאי הוו זכרים לא הוו מחעשרי לאיכא‬
‫מקצת היום ככולו יהכא‬ ‫אחר שנולדה בפחות משלשים יום א״כ צריך שלשים יום לבד מ ה ׳‬ ‫כ ל ו מ ר דלא מ י ט נ פ ה כל ל׳‬
‫ג׳ בכורוח וחו לא פיישי עשר‪ :‬כולן יל[ נכנסים לדיר להחעשר‪.‬‬ ‫שלימים יולדת ו ד א י ב ת ח ל ת‬
‫במחוסר זמן וכוי ת״ק דלא‬
‫שנה אינה חוזרת ויולדת‬
‫תנא תוך סבר אע״ג דאפשר‬ ‫חדשי העיבור והוה ליה למימר שנולדה יט‪1‬י>בכ״ה באדר‪:‬‬ ‫יחל לכולן יכולין להיוח נוללין מאלול לאלול השלש בנוח וחשע‬
‫להן להוליד תוך שנתן‬ ‫בתוך שנתה הילכך צריך‬
‫דביום אחרון של שנה נולדה‬ ‫ת נ א ק ט א א י ת ליה דזעירי‪ .‬גם כאן פי׳ בקונטרס דימי עיבורה‬ ‫בנותיהן לאי לא הוו נולריס בשנה אחת לא הוו מיעשרי אהללי לבאחל‬ ‫ש י א מ ר וכל בנות ילדו גי‪:‬‬
‫מ א י איכא בין תנא ק מ א לד׳‬
‫מ ״ מ מחוסרים זמן הן עד ו׳‬ ‫ה׳ חדשים שלמים מ ש מ ע שרוצה לומר של שלשים יום כמו‬ ‫באלול ראש השנה למעשר ‪ 0‬ט[ ואין מצטרסין אותן שנוללו לאחר אלול‬
‫ימים ור״ש סבר מחוסר זמן‬ ‫שמעון‪ .‬שניהן שוי; שאין‬
‫[‬

‫מתעשרי והתניא בניחותא‬

‫י שפירשנו לעיל ואי אפשר לומר כן כלל ולמאי דמוקי פלוגחייהו‬ ‫כלמפרש בפרק מעשר בהמה )לקמן לף גז‪ (:‬והנך )י( יכולין להיות‬ ‫הזקנה מ ת ע ש ר ת ע מ ה ן ‪ :‬תנא‬
‫וכוי כן נמצא בכל הספרים‬ ‫במקצח היום ככולו דצריך שלמנוח הכל מ א ח ד באלול של שנה זו‬ ‫ק מ א איה ליה הזעיר־ והני‬
‫יו בנוח׳( שלה בשנה אחח כגון שנולדו הבנוח באחל באלול ונתעברו‬
‫כ״י שביהי וזה הנוסח של‬ ‫ג׳ ב נ ו ת ט י נ פ ו ב ת ח י ל ת ח ה ש‬
‫לאחד באלול של שנה הבאה לשנח הלבנה דאחד באלול ראש השנה‬ ‫לסוף ששה חלשים ויללו קולס אלול יא[ ולמה לי למיתנא שלש בנוח‬ ‫שביעי ללידתן וטינפו לי יום‬
‫התוס׳ בפירושי רש״י ו״ל‪:‬‬
‫ח[ כולן נכנסות לדיר‬ ‫למעשר ב ה מ ה ולא משכחח לה בשום ענין אלא אס כן היו חדשי‬ ‫לילדו ח(כולהו ה ג ׳ בנות כ ר ‪ :‬לימא ק ם ב ר מטנפת איגה חוזרת‬ ‫שלימין ולא מ צ י ילדי בתוך‬
‫להתעשר בנותיה ובנותיהן‬ ‫שנתן אלא ב ת ח ל ת שנה‬
‫העיבור כפי חדשי הלבנה והשחא לחנא ק מ א לא אמרינן מקצמ‬ ‫ויולדת בתוך שנסה‪ .‬משעת טינוף ע ל סוף שנה והאי נמי אינה‬
‫יחד‪ :‬ט[ למעשר ב ה מ ה ואין‬ ‫שיניה הילכך לא אמה תנא‬
‫כוי שנולדו קודם אלול עם‬ ‫היום ככולו וכשנולדה באחד באלול לא יא[ קבלה זכר עד מלאח‬ ‫יכולה לילל הואיל ויללה שלש בנות בתחלת השנה‪ .‬ו ל ה ט נ ק ט מ ט נ פ ת‬ ‫ק מ א בתוך ש נ ה ‪ :‬ור׳ שמעון‪.‬‬
‫אותן שנולדו לאחר אלול‪:‬‬ ‫שלשים יום שנולדה ד ט ו ן ד א מ ר זעירי אין טינוף פחוח מל׳ יום כל‬ ‫ה‬
‫ד א מ ר בתוך שנהן ודאי לית‬
‫י[ להיות בני שנה אחת‪:‬‬ ‫<> ל ס ל ״ א ל מ ט נ פ ת נמי שוהא לילל טוללת ובעי למיסשט נמי מינה‬ ‫ל י ה ד ז ע י ר י אלא טינפו פ ח ו ת‬
‫יא[ אלול שעשרה תוך שנתה‬ ‫שכן ">בתה והשתא שלמי אינהו ל׳ יום ביום ב׳ של חשרי דבעינן‬ ‫ס ת מ א אי כתנא ק מ א אי כר׳ יהושע לפליג לעיל ב מ ט נ פ ת ‪ :‬ומשני‬ ‫מל• וילדו בתוך שנהן ולתנא‬
‫והיא נכנסת עמה; דתוך‬ ‫ל׳ יום מ ע מ לעח כיון דאין מקצח היום ככולו ואלול חסר הוא ובו‬ ‫ק מ א אינה יולדת ל מ ק ו ט ע י ׳‬
‫שנתה ילדו היא ובנותיה‬
‫אפילו אם חימצי לומר מטנפה חוזרה ויולדת‪ .‬יי( שיללה ולאי אינה‬ ‫להבי לא אמר בתוך ש נ ה ‪:‬‬
‫הסייד ו מ ה ״ ד ו ל מ ה לי‬ ‫ביום אפשל יי[ להחעבר וה׳ חדשים של עיבור שלמי יום שני של אדר‬ ‫חוזרת לברי הכל היא‪ :‬איכא בינייהו דזעירי‪ .‬יי! וכגון שטינפו‬ ‫ואיה ד מ פ ר ש ר׳ ש מ ע ו ;‬
‫למתני ג׳ כלל בלידת הבנות‬ ‫ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום מ ע ת לעת לבנותיה קודם שיקבלו זכר‬ ‫הבנות לסוף ששה ללילחן בחחלח חלש שביעי חנא ק מ א ללא נ ק ט‬ ‫ד א מ ר אני ראיתי גרייה‬
‫הסייד מתיבת ולמה עד סוף‬ ‫)בשעושה( ןשעישרה[ בתוך‬
‫העמוד מוקף בחצי לבנה כי‬
‫ויכלו ביום שלישי של ניסן ובו ביום נתעברו ונמצא שכלו ה׳ חדשי‬ ‫לישנא דתוך אית ליה דזעירי דתו לא מקבלי זכר על ראש חלש‬ ‫דהגד״ה‬ ‫קסבר‬ ‫שנתה‬
‫אינו מפי׳ רש״י‪ :‬׳‪ [5‬דזעירי‪.‬‬ ‫עיבורן ביום שלישי של אלול ובו ביום ילדו ורבי שמעון סבר‬ ‫שמיני וימי עיבורן ה׳ חדשים שלימין אישתכח דלא ילדו ע ד יום‬ ‫והבנות בנות שנה א ת ת הן‬
‫ובקונטרס פי׳ כגון שטנפו‬ ‫ונכנסות ע מ ה ן ל ה ת ע ש ה‬
‫דאמרי׳ מקצת היום ככולו וכלים שלשים יום ביום אחד של תשרי‬
‫הבנים לסוף ששה ללידתן‬ ‫אחד בשנה שניה ומשכחת לה אפילו ה ט נכנסות יחד לדיר אימהות‬ ‫כגון שנולדה גהייה בר׳׳ח‬
‫בתחלת ח ד ש שביעי ולתייק‬ ‫ובו ביום נתעברה ונמצא שכלו ה׳ תדשי העיבור ביום אחרון‬ ‫אלול ולסוף ל׳ יום נתעברה‬
‫דלא נקט לישנא רתוך אית‬
‫ובנוח חוץ מן הזקינה כגון שהיתה שנה מעוברת דיוס אחד‬
‫של שבט דמקצת היום ככולו ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום לבנות‬ ‫ולסוף ש ב ט ילדה ג־ בנות‬
‫ליה דועירי דתו לא מקבלה‬ ‫בשנה שנייה שלהן עדיין ראש חדש אב ורבי שמעון ד נ ק ט תוך‬ ‫ולסוף ל׳ יום בר״ח ניסן‬
‫זכר עד ראש חהש שמיני‬ ‫ויכלו ביום אחרון של אדר שהוא חסר ובו ביום נתעברו‬
‫וימי עיבודן ה׳ תרשים‬
‫שנתן ביום אחרון של שנה נולדו » ומחוסרי זמן הן עד שבעת‬ ‫נתעברו אותן ג׳ בנות ולסוף‬
‫ונמצא שכלים בכ״ט באב ה׳ חדשי העיבור ואין לתמוה על‬ ‫אב ילדו כל א ח ת ב׳ בנות‬
‫מלאים אשתכח דלא ילדו‬ ‫דמתעשרי‪:‬‬ ‫עד‬ ‫הן‬ ‫זמן‬ ‫מחוסר‬ ‫סבר‬ ‫שמעון‬ ‫ור׳‬ ‫ימים‬ ‫ה ו ו לה שיהא וגי א מ ה ו ת‬
‫עד יום אחד בשנה שניה‬ ‫שפירש דחדשי העיבור של ב ה מ ה ד ק ה לפי חדשי הלבנה ד ה ״ נ אשכחן‬ ‫והחניא‬ ‫והזקנה הרי ־׳ כולן בנות‬
‫ו מ ש כ ח ת לה דאפ״ה נכנסות‬ ‫‪,‬‬
‫שנה א ח ת ו מ ת ע ש ר ; בנות‬
‫יחד לדיר האמהות והבנות‬ ‫בירושלמי בפרק ק מ א דנדה דחמורה א ע ״ פ שאינה יולדח למקוטעין פ ע מ י ם שי״ב "‪ 1‬חדשי עיבורן לפי שנח ה ח מ ה פ ע מ י ם לפי שנח הלבנה ד ק א מ ר‬
‫ש נ ת ן ‪ :‬ולא מיםתבר הכי‬
‫חוץ מן הזקינה כגון שהיתה‬
‫חדא דקשיא מ א ן ד א מ ר מ א י התם ר׳ חייא בר אשי הוה ימיב ק מ י ה דרב חמתיה מבעיח א״ל מ ה כן א״ל חמרחי יי[<(בעיא מילא דאנא בעי )מרבענא( שלא חצטנן‬
‫שנה מעוברת דיום אחד‬
‫בשנה שניה שלהן עדיין‬ ‫איכא בין תנא ק מ א לר׳ א״ל אימתי עלה עליה זכר א״ל ביום פלן וחשיב א״ל בעיא היא ע ד כדון ותני כן י י ו מ ש פ י ח ת אינה פוחתת מימות הלבנה ה מ ו ס פ ת אינה מ ו ס פ ת‬
‫ש מ ע ו ן דהא קא חזינן דרי‬
‫ר״ח אב הוא ור״ש דנקט‬
‫ש מ ע ו ן בעי זקנה בהרייהו על ימות ה ח מ ה ואח״כ אמר שם יי[ וכל מילתיה דרבי יהושע פליג ד א מ ר רבי יהושע בן לוי בקרות ע ( ש ל בית י•( רבי מ מ נ ה שוורים‬
‫ויש‬ ‫ועוד‬ ‫ותנא ק מ א לא בעי‪.‬‬
‫קשיא לי ש מ ע ת א דלעיל‬
‫תוך שנתה מ מ ש לית ליה דועירי עכ׳׳ל וצריך פי׳ לפירושו ונראה דמשו״ה נקט לסוף ו׳ ללידתן דבציר מהכי אינן יכולות לטנף הוקינה‬ ‫סכרי דר׳ י ה ו ש ע ‪ :‬כולי ע ל מ א אמר־נן מ ק צ ת היום ככולו‪ .‬ודאי י ו ל ד ו ת בתוך שנתן‪ :‬ו ב מ ח ו ס ר זמן פ ח ו ת מ ח י‬
‫אינה יכולה להתעשר עמהן אפילו בשנה מעוברת שהרי צריכה שתהא כת שלשים קודם שתתעבר אבל לר״ש דלית ליה דזעירי ומקצת‬
‫היום ככולו ומשכחת שפיר שהבנות ובנות הבנות יתעשרו תוך השנה מ מ ש ואפילו תהיה פשוטה אבל אין רצה לומר שעשרה עמה; הגדייה אלא ה״פ שעשרה שיצא ממנה מתעשרין תוך שנתה אפילו בשנה פשוטה ולהכי לא מ ש כ ח ת לה לפי שיטת הקונטרס ופי־ התוס־‬
‫עיקר‪ :‬יג[ בריא יבא ל ש ו ח ט ו ‪ :‬יד[ החשיב כלא‪ :‬טו[ נקב הוה אלא דלא רצה והשאר נמחק‪ :‬טו[ חשיב ליה לא אפשר כוי אלא אומר ר״ת דכשהיו‪• :‬ז[ עמו רלד׳ ישמעאל תיבת דהא ל ״ ש ‪ :‬יח[ ספק ואפילו ביום ראשו; של שנה שניה‪ :‬יט[ בכ״ח באדר‪ :‬כ[ שפי׳ נמי לעיל‪:‬‬
‫גא[ לא מקבלה זכר כוי משנולדה הכיון‪ :‬כגן אפשר לה להתעבר והי ח ד ש י העיבוד שלמי ביום שני׳ של ארר‪ [15 :‬ח ד ש עיבורה לפי‪ :‬נו! חמדתי מעברא והיא בעיא מילד בעיא מעברתא ש ל א ‪ :‬כה( בן הפוחת אינה‪ :‬נז( תיבת וכל נמחק‪:‬‬
‫גז[ בית מלכות היתה עוברת והרביעי של בית רבי‪:‬‬

‫מםורת הש״ם‬
‫א( לקמן נו‪ .‬נז‪ :‬ממורה יט ‪,:‬‬
‫נ ( ]כרא׳׳ש איתא רכז‪ ,‬ג( ןנרה‬
‫ל‪ .‬ע״שן‪ ,‬ו ( ]לעיל כ‪.‬ן‪ ,‬ס( חולין‬
‫פג‪ ,.‬ו( נדה פג‪ 0 ,.‬ןשס[‪,‬‬
‫ח[‪,‬‬ ‫פרשה‬ ‫]אמור‬ ‫ח(‬
‫‪ (p‬ןייקרא » [ ‪ ,‬י( מוס דקדישן‬
‫במומן צ״ק‪ ,‬כ( ] נ מ ד נ ר יחן‪,‬‬
‫ל( ]לנריס יבן‪ (» ,‬דמעשר‬
‫צ׳׳ק‪ ,‬ג( נשמות יגן‪ ,‬ס( ]ויקרא‬
‫בז[‪ ,‬ע( יטהרה ובציר צ״ק‪,‬‬
‫פ( נשוהה[‪ ,‬צ( נ ס ״ ר ‪ :‬איתמר‬
‫משהתחילה להתעבר‪ ,‬ק( וקא‬
‫פריך אמאי צ״ק‪ ,‬ר( יש מהן‬
‫צ״ק‪ ,‬ש( ]אייב לנח‪ ,‬ה( !ועי‬
‫תיס׳ תמורה י ט ‪ :‬דייה אף‬
‫וכוי[‪ ,‬א( כדאמרי• נ פ ״ ק גבי‬
‫נ ה מ ה צ״ק‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ‪ -‬ש ״ • ד ״ ה שכן גואל ונוי‬
‫אכל קדשיס נסדין במומן‬
‫קדושין‬ ‫ומעשר‬ ‫ככור‬
‫במומן‪ (5):‬ד״דז אס לא ונו׳‬
‫א מ ה מכרתי ה י ו ם לשחוט‪:‬‬
‫)נ( דייה אינה מ ט מ א ה וכו׳‬
‫נימוק ו ל ה כ י פ ר י ך אמאי‬
‫תקכר‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫יום אם נכנס לדיר ל ה ת ע ש ר‬
‫מיפלגי‪ .‬לתנא ק מ א אין‬
‫נכנסין לר׳ ש מ ע ו ן נכנסות‪:‬‬
‫והתניא‪ .‬ס י ו ע א ‪ :‬מ ה בכור‬
‫ק ד ו ש לפני זמנו‪ .‬ב ש ע ה‬
‫י צ י א ת ו מ ר ח ם ‪ :‬וקרב ל א ח ר‬
‫זמנו‪ .‬ל א ח ר ח׳ י מ י ם ‪ :‬אף‬
‫מ ח ו ס ר זמן ק ד ו ש לפני‬
‫זמנו‪ .‬ב מ ע ש ר וקרב ל א ח ר‬
‫ו מ נ ו ‪ :‬לילף מ ק ד ש י ם ‪ .‬שאינן‬
‫ק ד ו ש י ן עד יום חי‪ :‬ש כ ן‬
‫ג ו א ל מ ו ם ת מ ו ר ת אכילה‪.‬‬
‫בכור ו מ ע ש ר אין נגאלין‬
‫ד כ ת י ב אך בכור שור לא‬
‫תפהה‪ .‬ו ב מ ע ש ר כתיב לא‬
‫יגאל א ב ל קהשים נפדין‪.‬‬
‫בכור ו מ ע ש ר ק ד ש י אפילו‬
‫בעלי מומין דכתיב במעשר‬
‫ט ו ב ברע‪ .‬ובכור ש נ ו ל ד‬
‫ב ע ל מ ו ם קדוש‪ .‬ק ד ש י ם‬
‫אין הינן ל ה ת ק ד ש א ל א‬
‫ת מ י מ י ם א( בכור ו מ ע ש ר‬
‫)ליכא( ת מ ו ר ה ד כ כ ו ר יליף‬
‫העברה ממעשר ובמעשר‬
‫כתיב לא ימיר ואין ת מ ו ר ת ו‬
‫תמורתן‬ ‫קדשים‬ ‫קרבה‪.‬‬
‫ק ר ב ה ‪ :‬בכור ו מ ע ש ר נאכלין‬
‫ל ב ע ל י ם ב מ ו מ ן בלא פדיון‬
‫ו ק ד ש י ם אין נאכלין א ל א‬
‫ב פ ד י ו ן ‪ :‬ש כ ן פ ש ו ט זכר‬
‫מעשר‬ ‫במתנות‪.‬‬ ‫קדוש‬
‫ו ק ד ש י ם אין נוהגין א ל א‬
‫ונוהגין בזכרים‬ ‫בפישוט‬
‫ובנקבות‪ .‬ו מ ע ש ר ו ק ד ש י ם‬
‫צריך ל ה ק ד י ש ן מ ה ש א י ן‬
‫כן בבכור‪ .‬ו מ ע ש ר ו ק ד ש י ם‬
‫קלים אינה מ ת נ ה ל כ ה ן כוי‪.‬‬
‫]בכיר[ מתנה לכהן כדתניא‬
‫בפי ]הזרוע )דף ק״ל( כ״ד[‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ו נ ה והני כי הני‪:‬‬
‫אלא ה׳ ש מ ע ו ן ה ע ב ר ה‬
‫ה ע ב ר ה גמר‪ .‬מ ה בכור ק ד ו ש‬
‫מ ח ו ס ר זמן אף מ ע ש ר נמי‪:‬‬
‫עצר ח י ו ת א כ ש ח י ה עוצרת‬
‫טינוף‪:‬‬ ‫ומוציאה‬ ‫רחמה‬
‫בעבועי דמא‪ .‬שפולטת דם‪:‬‬
‫ל ה ר א ו ת ו לחכם‪ .‬אי הוי‬
‫טינוף ג מ ו ר אי ל א ‪ :‬ב ב ה מ ה‬
‫כלומר כשהפילה‬ ‫כמה‪.‬‬
‫ליהע אם נ פ ט ה ה מ ב כ ו ר ה ‪:‬‬
‫מל׳‬ ‫פחוה‬ ‫טינוף‬
‫יום‪ .‬ו מ ש מ ע דהיינו יצירת‬
‫ה ו ו ל ה ‪ :‬ההיא דןעירי ל ק ב ל‬
‫איתמר‪ .‬ד מ א ח ר ש מ ח ח ל ת‬
‫ל ט נ ף אין מ ק ב ל ת זכר עד‬
‫ל׳ יום‪ .‬ו מ י ה א לא ידעינן‬
‫ב כ מ ה נוצהה ואית ד א מ ר‬
‫ההוא לקבל איתמה דקודם‬
‫ש מ ק ב ל ת ה ע י ב ו ר מ ט נ פ ת ל­‬
‫יום א ב ל יצירה לא ירענא‪.‬‬
‫ל מ ״ ה ‪ :‬מצינו לוקח מעובד‬
‫כוכבים‪ .‬כבר פסק דין ל ו ק ח ב ה מ ה מ ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ‪ :‬א ש ב ו ח י ה ו ה מ י ש ח ב ח ליה‪ .‬ש ה י ה א ו מ ה ל ו הוי יודע ש ב ת ולדות היא ו ע ו ד‬ ‫‪ :‬באיטליז ואין נמכרין באיטליז ואין נשקלין בליטרא‪ [ » :‬העברה גמור‪ :‬נ»[ בפ״ק גבי נדמה שיש‪ :‬ל[ קידוש דבל אשר יעבור‬
‫כ כ ר נ פ ט ר ת מן ה ב כ ו ר ה ‪ :‬בכור ספק‪ .‬דסבה ה מ ו כ ה האי ל ו ק ח ל ש ח י ט ה בעי ליה להבי לא מ ש ב ח ליה כ ו ל ד ו ת ואיכא ל מ י ח ש‬
‫דילדה ו ה ו י בכור ס פ ק ‪ :‬כיון דאיכא איסורא‪ .‬אי אכיל י ש ר א ל ל ב כ ו ר ‪ :‬הוה מ ו ד ע ליה‪ .‬הוי יודע שעהיין לא ביכהה‪ :‬אם לא‬
‫ה ו ד י ע ו ‪ .‬כדתנן בד׳ פרקים ב ש נ ה ה מ ו כ ר ב ה מ ה ל ח ב ר ו צריך ל ה ו ה י ע ו א מ ה מ כ ר ת י ל ש ח ו ט כוי‪ .‬אם לא ה ו ד י ע ו ש ו ח ט ואינו‬
‫נ מ נ ע דאם איתא ד מ כ ר א מ ה א ו ד ו ע י ה ו ה מ ו ד ע ליה מ ש ו ם אסור אותו ו א ת בנו‪ :‬ל י מ א ת י ה ו י ת י ו ב ת א דרב ו ש מ ו א ל ‪ .‬ה מ ה כ א‬
‫שיזעינן דודאי ח ו ל י ן ‪ :‬אמרי לך רב ו ש מ ו א ל לא דמי‪ .‬התם‪ .‬א מ א י ש ו ח ט ואינו נ מ נ ע מ ש ו ם ־ ב מ ו כ ר תליא מ ל ת א ל ה ו ד י ע ו ‪ :‬ה כ א ‪ .‬ב ל ו ק ח תליא מ ל ת א ל מ י ש י י ל י ה אי בכור אי לא וכיון דלא שייליה ל ה ב י ספק ה ו א ‪ :‬א מ א י תקבר‪ .‬מ ד א י נ ה מ ט מ א ה א ל מ א ד ל א‬
‫ר ‪ -‬דכרי רכינו צריטס כיאור דהא כאמח גס כבכור ימעשר ניהג תמירה ירק לאינה קריגה ינאכל כמימי לבעלים יאילי רטס״ה יצ״ל בכור ומעשר אין תמורתן קרינה ינפקא ליה מלכתינ גני נכיר קילש הס ידלשינן הס קרינין ואין תמורתן קרינה ומעשר גמי ילסיגן העברה מ מ י ר ‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כא‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫והסניא‪ .‬בניחותא‪ :‬והרי הוא‪ .‬כלומר ובדבר זה יש לו רץ ככור‪:‬‬ ‫י ויש י [ מ מ נ ו שילדו עכשיו פירוש שילדו למקוטעין ויש מהן שילדו‬ ‫א‬ ‫(‬
‫י ב א מיי׳ פ ״ ד מהל׳ בכורות‬
‫הל״י טוש״ע יריד סי׳‬
‫מה ככור קדוש לפני זמנו‪ .‬שהרי קדושתו מ ר ח ם ‪ :‬אןו מעשר קדוש‬ ‫לאחר זמן ואח״כ י מ אומרים כאן בבהמה ט מ א ה כאן בבהמה‬ ‫שטו סעיף ז‪:‬‬
‫לפגי זמנו‪ .‬דמחוסר זמן נכנס לדיר‪ :‬לילן* מקדשים‪ .‬משלמים שאין‬ ‫ט ה ו ר ה כלומר לא פליגי ופריך ה א כתיב * ה י ד ע ת ע מ לדח יעלי‬ ‫ב ןמיי׳ ס״י מהלי איסורי‬
‫ביאה הל׳׳א טוש׳׳ע י״ד סי׳‬
‫יכול להקדישן מ ח ו ס ר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת‬ ‫סלע חולל אילומ משמור ח ס פ ו ר ירחים תמלאנה וידעמ ע מ לדמנה‬
‫קצד סעי׳ כן‪:‬‬
‫כהניסיז( ומיום השמיני והלאה ירצה‬ ‫חמלאנה‬ ‫ירחים‬ ‫תספור‬ ‫ופירוש‬ ‫יג ג ד מיי׳ פ ״ ד מהלי‬
‫לקרבן אשה ל ה ׳ » אין לי אלא לאשה‬ ‫והתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי‬ ‫‪ t‬דאינה יולדת למקוטעין ומשני חיה‬ ‫״‬ ‫כבורות הלי׳׳נ‪:‬‬
‫י ד ה מיי׳ שס הל״ט טוש״ע‬
‫מנין אף להקדיש מלמוד לומר לקרבן‪:‬‬ ‫שמעון א> מחוסר זמן נכנם לדיר להתעשר א[‬ ‫ט ה ו ר ה כבהמה ט מ א ה כלומר דאינה‬ ‫יו׳׳ד סי׳ שטו סעיף ו‪:‬‬
‫שכן גואל מום תמורת אכילה‪ .‬בכור‬ ‫והרי הן כבכור מה בכור קדוש לפני זמנו‬ ‫יולדת למקוטעין אבל ב ה מ ה ט ה ו ר ה‬ ‫ט ו ו מיי׳ פ י ״ נ מהל׳ שחיטה‬
‫‪5‬‬ ‫הלכה יל טוש״ע יו״ד סי׳‬
‫ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר‬ ‫וקרב לאחר זמנו אף מחוסר זמן קדוש לפני‬ ‫יולדת למקוטעין ובשמעתין י[ פלוגתא‬ ‫טז סעי׳ ו‪:‬‬
‫)במדבר יי!( לא ת פ ד ה ובמעשר )ויקרא‬ ‫בבהמה ט ה ו ר ה ‪ :‬אן‪ 5‬מחוסר זמן‬ ‫ט י ז מיי׳ פ ״ ד מהל׳ בכורות‬
‫זמנו וקרב לאחר זמנו ואדיליף מבכור ניליף‬ ‫הלכה יכ ס מ ג עשין ריא‬
‫כז‪ >.‬לא יגאל אבל קדשים נפדין‬ ‫קדוש לפני ומנו‪ .‬והא ד א מ ר בתמורה‬
‫מקדשים מסתברא מבכור הוה ליה למילף‬ ‫טיש׳׳ע יי׳׳ל סי׳ שטו סעי׳‬
‫׳(במומן‪) .‬א( וקדושין במומן קדושה‬ ‫הרי‬ ‫פרק אלו קדשים )לף יט‪(:‬‬ ‫ז‪:‬‬
‫גמורה מ ה שאין כן בקדשים כדאמריגן‬
‫שכן גואל מום תמורת אכילה אדרבה‬ ‫מחוסר זמן דלא חזי ואמר רבי שמעון‬ ‫יו ח מיי׳ פ״א מהל׳ אכית‬
‫בפירקין דלעיל )לף יל‪ (.‬כל הקדשים‬ ‫מקדשים הוה ליה למילף שכן מ זכר קדוש‬ ‫קדוש היינו במעשר ב ה מ ה כדמוכח‬
‫הטומאה הל׳ טז‪:‬‬
‫שקדם מום קבוע להקדשן כו׳ חוץ‬ ‫במתנות פשוט אלא רבי שמעון העברה‬ ‫הכא דפליגי ר׳ שמעון ורבנן אבל‬
‫מבכור ומעשר‪ .‬ובכור ומעשר אין‬ ‫העברה גמיר היכי דמי טינוף אמר <[ נ ירבא‬ ‫בשאר קדשים מודה אפילו ר׳ שמעון״(‪:‬‬ ‫מוסף רש״י‬
‫תמורתן קריבה דכתיב לא ת פ ד ה קדש‬ ‫כדאמרי רעותא דצלתא אצר חיותא ושמואל‬ ‫גואל מום ב ו ‪ /‬הא דלא‬ ‫שכן‬ ‫ב ע ב ו ע י ד ד מ א ‪ .‬שמבצבצת‬
‫ומוציאה דס דרך רחס וזהו‬
‫הם את ד מ ם תזרוק וגויי( ואמרינן הן‬ ‫א‬ ‫ק א מ ר נמי ואין באים מחוצה‬
‫אמר בעבועי דדמא וצריך להראותו לחכם‬ ‫הולד שנימוס ויוצא‪ ,‬הלכך הבא‬
‫קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת‬ ‫משוס‬ ‫«[‬ ‫לארץ כשאר קדשים‬ ‫אחריי אמו נ כ י ר ‪ :‬נ ד ה מ‪ .(.‬א י ן‬
‫אמר‬ ‫חכם מנא ידע אמר רב פפא רועה חכם‬ ‫פחות משלשים‬ ‫טינוף‬
‫ת מ ו ר ה בפרק אלו קדשים )לף כא‪(.‬‬ ‫ב‬ ‫ג‬
‫דפלוגתא היא ה ת ם בגמרא ח מ ו ר ה‬
‫אבל שאר קדשים ממורתן קריבה‬ ‫רב חםדא הרי אמרו > יצירת הוולד באשה‬ ‫)לף כא‪ :>.‬א כ י ל ה ‪ .‬פירש בקונט׳‬
‫י ו ם ‪ .‬דאינה מקכלת וכר ע ד‬
‫ל׳ יוס ‪ :‬ל ע י ל ב‪ .!.‬ב ה מ ה‬
‫כדאמרינן בפירקין דלעיל )ל׳ יל‪ >:‬רק‬ ‫ארבעים יום בעי רב חםדא ג בבהמה בכמה‬ ‫שנאכלין במומן בלא פדיון וקצת קשה‬ ‫ג ס ה ‪ .‬שלא היה לה ולד מעולם‬
‫)נדה בז‪ .!:‬ה ר י זו ת ק ב ר ‪.‬‬
‫קדשיךל( אלו ה מ מ ו ר ו מ ‪ :‬אכילה‪ .‬בכור‬ ‫אמר ליה רב פפא לאביי לאו היינו דזעירי‬ ‫הא יי[ מכלל גואל הוא ונראה לפרש‬ ‫החררה שהוא מיחוי של נכור‬
‫ומעשר נאבלין במומן זה לישראל וזה‬ ‫דאמר ייזעירי אין טינוף פחות משלשים יום‬ ‫פסולי‬ ‫משאר‬ ‫אכילתה‬ ‫דמשונה‬ ‫מן‬ ‫ופטורה‬ ‫!שש‪.‬‬
‫ה ב כ ו ר ה ‪ .‬ש א ם תלד עוד אין‬
‫לכהן אבל קדשים שנפל בהן מוס‬ ‫י ההוא לקבל איתמר מצינו לוקח מעובד‬ ‫באיטליז‬ ‫נשחטין‬ ‫דאין‬ ‫המוקדשין‬ ‫ילדה לכהן !שם!‪ .‬א י נ ה‬
‫נפדין‪ :‬פשוט זכר קדוש במתנות‪.‬‬ ‫יי[ ונמכרים באיטליז ובשקלים בליטרא‬ ‫מ ט מ א ה ‪ .‬אותה חררה )ט!ם>‪.‬‬
‫כוכבים לוקח מישראל מאי אמר רב בכור‬ ‫ומאחר דאינה מ ט מ א ה ‪.‬‬
‫מעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם‬ ‫ומדאורייתא הוא כ ד מ ש מ ע בפרק ק מ א‬
‫צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישס‬
‫ודאי דאם איחא דבכרה אישתבוחי הוה‬ ‫דתמורה )ל׳ ח‪ (.‬ובסוף חלק )סנהלרין ל׳‬
‫אלמא לא מיישנן לילד‪ ,‬אמאי‬
‫תקבר ‪1‬שם‪.:‬‬
‫כהונה‬ ‫ממתנות‬ ‫ואינם‬ ‫בידים‬ ‫מישתבח ליה ושמואל אמר בכור םפק סבר‬ ‫קיב‪ (:‬גבי עיר הנדחת ד מ מ ע ט בכור‬
‫י[ ומעשר״( ושלמים נאכלין לבעלים‬ ‫לשחיטה קא בעי ליה ורבי יוחנן אמר חולין‬ ‫ומעשר מדכמיב בהמה מי שנאכל‬
‫כדמפרש בפרק מעשר ב ה מ ה )לקמן‬ ‫ודאין מאי טעמא אם איתא דלא בכרה כיון‬ ‫בתורת בהמחך יצאו בכור ומעשר שאין‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫([ להתעשר והדי הוא‬
‫לף נו‪ (.‬דמעשר ח הוי שלמים אבל‬ ‫דאיכא ״איםורא אודועי הוה מודע ליה תניא‬ ‫נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסולי‬
‫‪:‬בכור‪ .‬עיי בתוס׳ זבחים דף‬
‫בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא‬ ‫כוותיה דרבי יוחנן דאמר חולין ה >אם לא‬ ‫המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן‬ ‫ןיד ע ״ ב ‪ :‬ב( שכן פשוט זכר‬
‫;דוש במתנות אלא ר״ש‪:‬‬
‫בזכרים ואין צריך להקדישו ד מ ר מ ס‬ ‫הבכור ומעשר‪ :‬ה ע ב ר ה העברה‬
‫הודיעו יהולך ושוחט ואינו נמנע לימא חיהוי‬ ‫;[ אמר רב כראמרי רעוותא‬
‫קדוש ו מ מ ת נ ו ת כהונה ה ו א ‪ :‬הטברה‬ ‫י״[ גמירי‪ .‬ואף ע ״ ג דאיכא למילף‬ ‫תיותא‪:‬‬ ‫עצר‬ ‫״צלתא‬
‫רמס‬ ‫העברה‪ .‬והעברת כל פ ט ר‬
‫תליא‬ ‫במוכר‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ושמואל‬ ‫דרב‬ ‫תיובתא‬ ‫נמי ח ח ח ח ח ח מקדשים א>כדאמר ב פ ״ ק‬ ‫״[ תקבר‪ .‬עיין בתוס• לקמן‬
‫הזכרים׳( כל אשר יעבור ת ח ת ה ש ב ט » ‪:‬‬ ‫מילתא הכא בלוקח תליא מילתא‪ :‬מ ת נ י ׳‬ ‫)לעיל ל׳ יב‪» >.‬ז‪ 1‬ב ה מ ה שיש בה מקצח‬
‫•ף לב ע ״ ב ‪ :‬הן כהונה‬
‫׳מעשה ושלמים‪ :‬ו[ דמעשר‬
‫י‪ 1‬אצר תיותא‪ .‬נעצר ר ח מ ה ונימוק‬ ‫״רבי אליעזר בן יעקב אומר יבהמה גםה‬ ‫סימנין הכא לענין קידוש שייך למילף‬ ‫‪ :‬ה מ ה הוי‪ :‬ו| עצר חיותא‪:‬‬
‫ז[ בעכועי דהמא פולטת‪:‬‬
‫העובר‪ :‬בעבועי ״[ דמא‪ .‬פולטת‬ ‫ששפעה חררת דם הרי זו תקבר י[ ופטורה מן‬ ‫אשר‬ ‫ט ס י מ ה ע ב ר ה ד מ ש מ ע כל‬ ‫‪.‬׳( דהמפלת לאור ארבעים‬
‫אבעבועות של ד ם ‪ :‬להראותו לחכם‪.‬‬ ‫יעבור ח ח ח השבט לשון קידוש ל[‪:‬‬
‫הבכורה‪ :‬ג מ ׳ !>תני רבי חייא ח אינה מטמאה‬ ‫‪:‬ו׳ ט ו מ א ה וטהרה בציר‬
‫כמה‬ ‫בכמה‬ ‫‪:‬הכי‪ :‬י[‬
‫לידע אס עובר היה ותיפטר מן‬ ‫מ ש ת נ ה ליה‪ .‬פירש‬ ‫אשתבוחי‬
‫לא במגע ולא במשא ומאחר דאינה‬ ‫! ה ת ה ‪ :‬יא( דזעירי דס״ה‬
‫הבכורה‪ :‬ארבעים יום‪ .‬ד ה מ פ ל ת‬ ‫שכבר‬ ‫בקונטרס‬ ‫״הכי אות א׳ נמחק‪ :‬׳‪ [5‬יום‬
‫מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר‬ ‫זוהה הולד‪ :‬יו[ בלידה‬
‫ני[ יום ארבעים צריכה לישב ימי‬ ‫ביכרה ולא חסחכן בלידה עוד אבל‬
‫כדי‬
‫ט ו מ א ה ״(וטהור בציר מ ה כ א מיא בעלמא ה ו א ‪ :‬בבהמה בכמה‪.‬‬ ‫עובד כוכבים אי נמי א״ל הכי אין בדבריו א מ ת ויש ללמוד מפירושו‬
‫•תרינא שאינה‪ :‬יו[ אתמר‬
‫‪:‬שהחחילה לטנף אינה כוי‬
‫השאר נמחק‪ :‬טו[ ביכרה‬
‫י[ שהתה משקבלה זכר ע ד הטינוף דנימא ולד הוא ומיפטרא מן‬ ‫דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מ ק ח ו‬
‫לא תסתכן בליהה עוד אבל‬
‫הבכורה‪ :‬לאו היינו דזעירי‪ .‬יא[ ד ס ד ״ א דהכי אמר דשלשיס יום‬ ‫אומר כן ועוד יש לפרש דאישחבוחי דהכא היינו שכבר נ פ ט ר ה מן‬ ‫ובד כוכבים א״נ אמר ליה‬
‫־ כי אין בדבריו כלום הסייד‬
‫ימ שהוהי( הולד להבראות וביום ל״א נימוק רוצא )והכי ק א מ ר זעירי‬ ‫הבכורה לא[‪ :‬ר ב י יוחנן א מ ר חולין ודא־‪ .‬בהלכוח גדולוח פ ס ק‬
‫י ! ה ׳ ׳ ד בכור ספק ויאכלנו‬
‫אין טינוף מעכב בלידה ׳»[ שאינה מ ת ע ב ר ת ולד אחר פ ח ו ת משלשים‬ ‫כר׳ יוחנן ובביצה <לף ל‪ (:‬אמרי׳ רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן‬ ‫‪ :‬מ ו מ ו דשמא בכרה והאי‪.‬‬
‫יבות ואין צריך עור ליתן‬
‫יום(‪ :‬לקבל איתמר‪ .‬יי[ משהסילה את עוברל( ראשון אינה מקבלמ‬ ‫ובפ׳ מי שהוציאוהו)עירובי! ל׳ מז‪ (:‬אמרינן שמואל ור׳ יוחנן הלכה כרבי‬
‫ה ה לכהן ל״ש‪ :‬טו[ תלא‬ ‫‪1‬‬
‫זכר ע ד שלשים יום אבל בימי יצירמ הולד לא איירי‪ :‬מצינו לוקח‬ ‫יוחנן‪ :‬ה ת ם כ מ ו כ ר ת ל י א מילתא‪ .‬שיודע המוכר בלוקח שקונה‬ ‫י ילתא שצריך‪• :‬ו[ לכך‬
‫מן העובד כוכבים‪ .‬מ ה דינו כדתני מתניתין ניט‪ :[:‬אישתבוחי משסבת‬ ‫לשחוט ועובר למ בלאו דולפני עור אס אינו מודיעו דלוקח לא‬ ‫להכריז‪:‬‬ ‫המוכר‬ ‫׳‪.‬׳טעון‬
‫׳־־[ ביציאתו‪ .‬ואי קשיא הא‬
‫ליה‪ .‬המוכר אומר ק ח נ ה שכבר ביכרה »י[ ואין צריך עוד ליתן ולדה‬ ‫איבעי ליה לאסוקיה לדעחיה שמכר א מ ה או ב ח ה ‪ :‬ה כ א כ ל ו ק ח‬ ‫״‪:‬ן סתמא המבכרת שהפילה‬
‫לכהן‪ :‬ספק‪ .‬והאי דלא אשבחה מוכר ב ה ט דסבר לשחיטה בעי‬ ‫ת ל י א ט י ל ת א ‪ .‬שעליו לחקור בבהמחו אס היא חייבח בבכורה‪:‬‬ ‫לכלבים‬ ‫ישליכנה‬ ‫י ליא‬
‫י זשנת ראב״י קב ונקי תריץ‬
‫לה‪ :‬אם לא הודיעו‪ .‬בארבעה פרקים בשנה מוכר שמכר פרה‬ ‫ב ה מ ה גטה שש‪6‬עה ח ד ר ת דם הרי וו תקבר‪ .‬א ע ״ פ דחנא‬ ‫כדי‬ ‫טעמא‬ ‫היינו‬ ‫־‪:‬י‬
‫לשחוט ובו ביום מכר בנה לאחר לשחוט צריך להודיעו א מ ה מכרחיינ(‬ ‫בפרק ב ה מ ה ה מ ק ש ה )חולין לף עז‪ (.‬המבכרח שהפילה‬ ‫י ׳רסמה לכל אבל התם אין‬
‫י ! ר ס ם דכ״ע ידעי דפטורה‬
‫לשחוט ואס לא הודיעו הולך לוקח ושוחט לבן ואינו צריך לחזור‬ ‫שליא ישליכנה לכלבים כדמפרש ה ח ס משוס & מ ס מ ו ך מ י ע ו ט א‬
‫י ׳איל ושליא הפילה דשליא‬
‫ולשאל אס היום נשחטה ה א ס ‪ :‬ה ס ם במוכר הלא טי[ רחמנא‪.‬‬ ‫ד נ ד מ ה למחצה דנקבוח הכא שאגי כדמםרש בגמרא כדי לפרסמה‬ ‫נ לד לפטור האין שליא‬
‫‪ 1‬יא ולד וטעמא דמותרת‬
‫אין‬
‫שצריך להודיעו כדאמרינן בשחיטח חולין)פג‪ (:‬יום אחד ןויקרא » [ יום‬ ‫שנפטרה מן הבכורה ו מ ה שאינו דוחק בגמרא לומר כן אלא משוס‬
‫ב זנאה ולא בעי קבורה‬
‫המיוחד טעון כרוז דהיינו יום המיוחד ארבעה פרקים בשנה מיוחדין‬ ‫דרבי חייא ד ק א מ ר ו ט מאחר דאינה מ ט מ א ה לא ב מ ג ע ולא במשא אמאי‬ ‫כ ירש התם‪ :‬יט[ מ ט מ א ה‬
‫ל‬
‫ד זרדה במגע‪ :‬נ[ ולה היה‬
‫לכך יי[ שיטעון מוכר להכריז א מ ה מכרחי לשחוט‪ :‬הכא בלוקח‬ ‫מקבר ומשני כדי לפרסמה כו׳ בלאו ה ט י‪ 1‬צריך היה ט ע ם דפרסוס‬
‫אמאי‪:‬‬ ‫ופרכינן‬ ‫י‪: :‬ימוק‬
‫חליא מילחא‪ .‬דכחיב )לברים טו( בבקרך ובצאנך דמי שהבהמה‬ ‫אלא לי[ אדאמר ר׳ חייא לא ניחא ליה כל כך שמקבר מ ט ע ם פרסום‬ ‫שילדו‪:‬‬ ‫מהן‬ ‫ויש‬ ‫ני[‬
‫מ ת נ י ׳ הרי זו‬ ‫ט ו ן דאפי׳ לי[ יודע שילדה דבר הקדוש לא בעיא קבורה משוס דבטלי‪:‬‬ ‫נ•‪ (:‬ואת״כ אומר שם כאן‪:‬‬
‫נ‪ ,‬ן תמלאנה מ ש מ ע ראינה‪:‬‬
‫שלו עליו להפריש בכורותיו‪ :‬מ ת נ י ׳ הרי זו הקבר‪ .‬החררה‬ ‫ני[ ובשמעתין היא פלוגתא‪:‬‬
‫רבי‬ ‫ני[ קדשים כדתניא בתמורה‬
‫דאסורה בהנאה דשמא ולד זכר היה שנימוק וקדוש בבכורה‬
‫ב י אלו קדשים מ ש ו ם ‪:‬‬
‫מטמאהימ במגע ובמשא‪ .‬כנבילה‪ .‬השחא ס ״ ד משוס דלא חיישינן שמא ולד ׳‪ 1‬נימוק »( ק(אמאי ת ק ב ר ‪:‬‬ ‫ג מ ׳ אינה‬ ‫ביציאחו ׳ימ‪:‬‬ ‫גואל‪:‬‬ ‫בכלל‬ ‫הא‬ ‫נ׳‬
‫ומשני‬
‫ו ע ב ר ת ו איידי בתפיסת קדושה‪ .‬לשו; הרא״ש ז״ל‪ :‬לא[ הבכורה אבל עובד כוכבים לא דאינו יוהע מזה הדבר כלום‪ .‬לשון הרא״ש‬
‫י ל‪ :‬לנ[ ועובר על לפני עור‪ :‬לג[ משוס קושיא דנסמוך‪ :‬לו[ הכי נמי צריך היה לטעם‪ :‬ל»[ אלא דאדאמר רבי חייא‪ :‬ל<[ האפילו ידוע‬
‫שילדה‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫י ח א מיי׳ פ׳׳ל מהל׳ נ כ ו י ו ת‬
‫הלי׳׳נ טוש״ע יר׳ל סימן‬
‫שסו סעיף ז‪:‬‬
‫יט ב מיי׳ פ כ ״ ה מהלי‬
‫טומאת מ ת הלי׳י‪:‬‬
‫כ ג מיי׳ ןשס[ וס״י מהל׳‬
‫איסורי ניאה הלי״ל‪:‬‬
‫ד מיי׳ סנ׳׳ה מהל׳‬ ‫כא‬
‫טומאת מ ת הל׳ נמ[‬
‫ט‪:‬‬
‫ה מיי׳ פי״א מהל׳‬ ‫כב‬
‫טומאת מ ת הל״ג‪:‬‬
‫ו מיי׳ פ ט ״ ז מהל׳‬ ‫כנ‬
‫טומאת אוכלי! הל״ה‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ אומר נימוק הולד עד‪:‬‬
‫שכורעת‪:‬‬ ‫נ[ כפרהה זו‬
‫ג[ תיבת של נמחק‪ :‬ו( וטהור‬
‫מאי ט ע מ א מ מ ה נפשך אי‬
‫רובא מיא נינהו‪ [» :‬נינהו‬
‫ולא קא נגע השקה במיא‬
‫ציר‪ :‬ו[ ניכר בו הס״ה‪:‬‬
‫ו[ ואעפ״כ הבית טמא ד ש מ א‬
‫לא נימק ער שיצא וקודם‬
‫הבית‬ ‫טמא את‬ ‫שבטל‬
‫הסייד‪ :‬ח[ אומר נימק הולד‬
‫עה שלא יצא‪ .‬ומוקמינן‪:‬‬
‫‪ |p‬המפלת‪ .‬ואע״ג דלרבנן‬
‫נמי אית לתו בטל ברוב‬
‫כדק תני התם אי אתם מודים‬
‫שאם הוציאו את ה מ ת לבית‬
‫החיצון שבית החיצון טהור‬
‫מיהו ראב״י וד״ש אמרו הבר‬
‫אתה האע״ג דלא הזיווהו‬
‫ממקומו אמרו בטל ועה‬
‫שלא יצא כמו כן כדתני ר׳‬
‫חייא בהאב״י אינה מ ט מ א‬
‫כמשא‪:‬‬ ‫במגע ולא‬
‫י[ בוקעת ויוצאה וההיא‬
‫פתיחת תיבות והוא הדין‬
‫נמחק‪ :‬״א[ מ ה ״ ד כפיקה של‪:‬‬
‫פיקה‪:‬‬ ‫פיקה‬ ‫היינו‬
‫׳»[ הקבר כשל שתי הסייד‬
‫ו מ ה ״ ד ש ל בהמה פתיחת‬
‫הקבר של‪ :‬יד[ מגע של‬
‫נבלה‪ :‬גוי! שקין של גמי‪:‬‬
‫כב‪.‬‬
‫ר נ י אליעוד ורבי שמעון אמרו ד נ ד אחד‪ .‬א ע ״ ג דרבנן 'י! מולו‬
‫לר׳ שמעון דבנול כשהוציאוהו בספל לבימ החיצון כדאמר בנלה‬
‫פ ׳ ה מ פ ל ח )לף כז‪ (.‬מ ״ מ לא אשכח אמרו דבר אחד אלא מר׳ אליעזר‬
‫בן יעקב ור׳ שמעון דלשניהם בטל במחלה לידה ׳״‪ 1‬ו א ע ״ ג ' ( ל מ י ל מ א‬
‫דר׳ אליעזר בן יעקב לא דייקא כלל‬
‫דבטל אלא דרבי חייא הוא ד ק א מ ר‬
‫הכי י״ל דחני ר׳ חייא ד ק א מ ר היינו‬
‫שהיה שונה בו במילחיה דרבי אליעזר‬
‫בן יעקב דאינה מ ט מ א ה ב מ ג ע ולא‬
‫במשא והכי איתא בהדיא ב ח ו ס פ ח א ‪:‬‬
‫שיעגילו ר א ש כפיקה‪ .‬הא‬
‫דתנן בפ׳ ה מ ק ש ה )חולין ל׳ ע‪(:‬‬
‫בהמה שמת עוברה במעיה והושיט‬
‫הרועה ידו י מ ט ה ו ר כשלא העגיל‬
‫כפיקה וכן אידך דקתני ה ת ם מ א ש ה‬
‫שמח ולדה במעיה ו פ ש ט ה החיה כו׳‬
‫האשה טהורה ע ד שיצא הולד ו מ ש מ ע‬
‫בגמ׳ דטהורה משוס דהויא ט ו מ א ה‬
‫בלועה והחיה ט מ א ה שמא יוציא ולד‬
‫ראשו חוץ לפרוזדור ולאו א ד ע ת ה‬
‫כשלא העגיל ראש כפיקה נמי איירי‬
‫דאין לומר דלעולס הוי מ כפיקה‬
‫וקודם פחיחח הקבר ד ה א לא מ ט מ א‬
‫אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ‬
‫לפרוזדור מ ש מ ע דקודס לבן ט ה ו ר ה‬
‫א ע ״ ג דסחיחח הקבר הוא קודם לכן‬
‫ד ה א ביציאמ ראש חוץ לפרוזדור ה ר‬
‫לא‬ ‫טלוד לגמרי‪ :‬ב צ ד העליון של‬
‫מ ג ו פ ת החבית‪ .‬יש באותה מ ג ו פ ה‬
‫‪ 9‬א‬
‫כעין ביח יד שעושין [ לאוחזה והוא‬
‫יג[‬
‫עגול בעין אומה שקורין פיל מיי״ל‬
‫בלע״ז‪ :‬ה נ ך מ י ע ו ט א ר מ י א גטילן‬
‫להו ברובא‪ .‬ולא דמי לשאר איסורין‬
‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬
‫ומשני כדי לפרםמה‪ .‬לאם שפטורה מן הבכורה דמדקברינן לחררה‬
‫מחזקינן ליה כולד‪ :‬וקפריך כיון ד פ ט ר ח ליה מבכורה למימרא דולד‬
‫מעליא הוא ואמאי‪ .‬אינה מ ט מ א ה ‪ :‬ביטול ברוב‪ .‬ל ה ט אינה מ ט מ א ה‬
‫שבטל הבשר ברוב דם ועונים <* שיוצאין ע מ ו ‪ :‬נגעו בה‪ .‬ה א‬
‫כדי לפרסמה ״שנפטרה מן הבכורה למימרא‬
‫דולד מעליא הוא ואמאי אין מטמא לא במגע‬
‫ולא במשא אמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב‬
‫נגעו בה ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר ר׳‬
‫עד‬ ‫יוחנן רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון אמרו‬
‫דבר אחד רבי אליעזר בן יעסב הא דאמרן ר׳‬
‫שמעון מאי היא דתנן א ( השליא ב ב ב י ת הביה‬
‫טמא לא שהשליא ולד אלא ג שאין שליא‬
‫בלא ולד רבי שמעון אומר *‪ 1‬ולד נימוק עד‬
‫שלא יצא‪ :‬תנן התם ׳ייאין לנפלים פתיחת‬
‫הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה מאי כפיקה‬
‫אמר רב הונא כפיקה של צמר אמר ליה חייא‬
‫בר רב לרב הונא רבי פריש של שתי או של‬
‫ערב אמר ליה תניא ג>פיקה של שתי דברי רבי‬
‫מאיר רבי יהודה אומר של ערב רבי אליעזר‬
‫ברבי צדוק אומר משיראו טפיפיוח מאי‬
‫טפיפיות אמר רב יהודה אמר שמואל משום‬
‫ר׳ אליעזר ברבי צדוק כך היו מפרשין בירושלים‬
‫כפרידה מ שכורעת להטיל מימיה ונראיח פיקה‬
‫מתוך פיקה‪ :‬אמר רב הונא שמעתי שתי פיקוח‬
‫אחת של שתי ואחת של ערב ואין לי לפרש‬
‫כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שלש פיקות‬
‫שמעתי אחת של שתי ואחת של ערב ואחת‬
‫מ ש ל פיקה גדולה של סקאין ואין לי לפרש‬
‫כי אתא רבין פירשה משמיה דרבי יוחנן של‬
‫דאמרן דלא מ ט מ א במגע״( משוס ביטול‬
‫ברוב‪ :‬השליא גביה‪ .‬שהפילה האשה‬
‫שליא ואין ולד ניכר י[ בה‪ :‬הביס‬
‫טמא‪ .‬כדקמני ט ע מ א דאין שליא‬
‫ואעפ״כ‬ ‫בלא ולד אלא שנימוק‬
‫י[ מ ט מ א ‪ :‬רבי שמעון אומר ימ הולד‬
‫נימוק‪ .‬ומוקמינן התם ד ט ע מ א דר׳‬
‫שמעון ד א מ ר הבית טהור משוס ביטול‬
‫ברוב נגעו בה במסכת נדה בפרק‬
‫מתיחת‬ ‫)לף ‪: ( . 0‬‬
‫הקבר‪ .‬אשה שמת עוברה במעיה‬
‫רשבה על המשבר ונפחח קבר‬
‫הרחם בבית זה ולא יצא הולד‬
‫והוציאוה לביח אחר ט מ א הבית‬
‫הראשון כאילו נולד שם ו ל ט ו מ א ה‬
‫בוקעה ׳‪ t‬והוא הדין פחיחח הקבר‬
‫אינו לנפלים אלא לנפל שהעגיל ראשו‬
‫כבר שעב ראשו‪ :‬יא[ פיקה של למר‪.‬‬
‫למושי״ל‪ :‬רבי פריש‪ .‬דצריך פיקה‬
‫של שתי שקטנה או פיקה של ערב‬
‫שגדולה‪ :‬אמר ליה תגיא‪ .‬דפליגי‬
‫בה‪ :‬משיראו טפיפיוח‪ .‬ר״א בר‬
‫צדוק פליג אתנא ק מ א ואמר א ע ״ ג‬
‫שלא העגילו ראש כפיקה יש פחיחת‬
‫הקבר משיפחח רחמה כל כך שיראו‬
‫בחוך רחמה ט פ י פ י ו ח ‪ :‬כפרדה זו‬
‫שכורעת להטיל מים‪ .‬וכורעח יוחר‬
‫מ ב ה מ ה וחיה ומתוך כריעה נפחח‬
‫ברחם‪:‬‬ ‫רחמה מ א ד ונראין ק מ ט י ם‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( נדה ית‪ .‬כי‪ ,.‬ב( אהלות פ׳׳ז‬
‫מ״ד‪ ,‬ג( ]תוספתא לאהלות‬
‫ס פ ״ ח ע׳׳ש[‪ ,‬ד( תוספתא‬
‫דכליס נ ״ מ רפ׳׳ז אהלות פי״ז‬
‫מ׳׳ה‪,‬ס(]עירוניןט‪.‬ע״ועג‪,[.‬‬
‫ו( ]נע׳׳ז עג‪ .‬האריך רש״י‬
‫כביאור מלה זי[‪ (t ,‬מרימות‬
‫פ ״ ה מ ״ נ ע״ש‪ ,‬ח( ]רש״ש‬
‫מח״ון‪ ,‬מ( דטומאה כוקעת‬
‫הוא והדין צ׳׳ק‪ ,‬י( דממילתא‬
‫צ״ק‪ ,‬כ( ]דף עא‪,[.‬‬
‫הנהות הב״ח‬
‫)א( רש״י ד ״ ה כיטול כרוכ‬
‫וכו׳ דס וגנינים‪ .‬נ ״ נ ל׳‬
‫משנה ס׳ יש בכור דף מז‪:‬‬
‫)ב( דייה ר׳ שמעון יכו׳‬
‫המפלמט[)׳(‬ ‫התפלת הס׳׳ד ואח״נ מ ״ ה‬
‫א י ן ל נ פ ל י ם פתיחת וכו׳‬
‫והיית פתימת הקבר ו ק א מ ר‬
‫ד פ ת י ח ת אינו לנפלים יכו׳‬
‫כנר כ ל ו מ ר שעב ראשו‪:‬‬
‫» ( ד״ה של אשה ל ה י ו ת ל ה‬
‫ד י ן פתיתת‪) :‬ד( ד׳׳ה כשל‬
‫ערכ וכו׳ ט ו מ א ה נלועה‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫ל מ ו ש י ״ ל ]לימושי׳׳ל[‪.‬‬
‫פקעת )של חוט(‪.‬‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫כ ד י ל פ ר ס מ ה ‪ .‬שנפטרה מן‬
‫הנכורה‪ ,‬שידעו הכל שזה פ ט ר‬
‫ר ח ס ! נ ד ה כז‪ .>:‬ב י ט ו ל ברוב‪.‬‬
‫מיתה הנפל נטל נ ד ס !שסי‪.‬‬
‫ה ש ל י א ב ב י ת ‪ .‬אף אס אין‬
‫ולד נראה‪ ,‬ה ב י ת ט מ א ‪.‬‬
‫משוס אהל ה מ ת !נדה יח‪(.‬‬
‫דולד הוה נ ה ימת !שם ב ו ( ‪.‬‬
‫ה ו ל ד ‪ .‬ונעשה ד ס‬ ‫נמוק‬
‫וגתערנ כדס הלידה ונטל נרונ‬
‫אח‬ ‫מין‬ ‫מצא‬ ‫! ש • ושם>‪.‬‬

‫‪: [p1‬וחוזר ו מ ט מ א הסייד‬
‫יו[ דרבנן נמי מורו‪ :‬יח[ לידה‬
‫בלא שום מ ע ש ה דאע״ג‬
‫הלא הויא )הן( ןבהן[ מ״מ‬
‫סבר בטל ברוב אבל רבנן לא‬
‫סבירי ליה ביטל ברוב אלא‬
‫צ״י מ ע ש ה שהוציאו לבית‬
‫החיצון ו מ ש ״ ה לא מייתי‬
‫להו ואע״ג‪ :‬׳‪ [p‬ידו נ ו ׳‬
‫טהור כשלא העגיל ראש‪:‬‬
‫ל[ הוי כשהעגיל כפיקה‪:‬‬
‫לא[ שעושין כדי לאוחזה כוי‬
‫פימייל אות ל׳‬ ‫שקורין‬
‫נמחק‪ :‬לנ( איסווין שהן‬
‫בנותן טעם דלא אתרבי טעם‬
‫כעיקר‪ :‬נג[ לא דמי‪ .‬עיין‬
‫ע״ב‪:‬‬ ‫כב‬ ‫דף‬
‫ואי‪:‬‬ ‫בו‬ ‫שנתערב‬
‫נה[ שהמים רבו חוזרים‪:‬‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬
‫הן עבין‪ :‬ג ו ש הבא‪ .‬מ ק ה ק ע‬
‫ש ל בית הפהס‪ :‬ומארץ‬
‫ה ע מ י ם ‪ .‬כ ב י ת הפרס דמי‬
‫)כיון( שיעורו כ פ י ק ה גדולה‬
‫]חיישינן[ ש מ א י ש )בו(‬
‫]באותו[ עפר עצם כ ש ע ו ר ה ‪:‬‬
‫וישנו‪ .‬אותו שיעור‪ :‬ב צ ד‬
‫העליון ש ל מ ג ו פ ת תבית‪.‬‬
‫ה ק צ ר ש ל מ ע ל ה הוא כ פ י ק ה‬
‫גדולה‪ :‬הלחמית שעושין‬
‫בבית לחם‪ .‬מ ק ו ם ה ו א ‪:‬‬
‫כיון ד ע ב ד ו ל ה ו ה ש ק ה‬
‫ט ה ו ר מ מ ה ש נ ט מ א בידי עם‬
‫ה א ^ ציר ל א ו בר ק ב ו ל י‬
‫טומאה‪ .‬דזיעה בעלמא הוא‪:‬‬
‫מ א י איכא‪ .‬ל מ י ח ש ‪ :‬אי‬
‫מ ש ו ם הנך מ י ע ו ט א ד מ י א‬
‫ד א י ת ביה ד ב ע י ה ש ק ה ולא‬
‫מ ו ע י ל ל ה ו ד מ י ע ו ט א הוא‬
‫ו ע ב י ד ל ה ו מיא לציר ואייתו‬
‫ליה ט ו מ א ה ליכא ל מ י מ ר‬
‫דהנך מ י א ב ט י ל ל ה ו ברובא‪.‬‬
‫יכלי לאיחויי ל ה ו‬ ‫ולא‬
‫ט ו מ א ה ‪ :‬לא שנו‪ .‬ל כ ט ל י‬
‫ל ה ו ברובא אלא אם רוצה‬
‫ל ט ב ל כ ה ן ב א ו ת ו ציר פ י ת ו ‪ :‬א ב ל לקדרה‪ .‬ש א ם רוצה ליתן הציר בקדרה לא ב ט ל י מ י ע ו ט א ד מ י א ל ג ב י ציר‪ :‬ד מ צ א מין א ת מינו וניעור‪.‬‬
‫כלומר מ י ע ו ט ה מ י ם ש ב צ י ר מ ט מ א י ן ה מ י ם ש ב ק ד ר ה ו נ ח ח ב ר ו ו נ ע ש ו רוב וניעור מ ת ו ר ת ב י ט ו ל ‪ .‬האי ניעור ה ו א כ מ ו נסתלק‪:‬‬
‫כמ שהוא בגושן ט ע ם דלא א ח מ ר‬ ‫פיקה מתוך פיקה‪ .‬והיינו טפיפיות‬ ‫מ י נ ו וניעור‪ .‬נתחזק על ידי‬
‫אשה כשל שתי של בהמה כשל ערב פיקה‬ ‫מינו וניעור משנתו שהיה‬
‫ט ע ם כעיקר לענין ט ו מ א ה וכן נבילה‬ ‫תרי דמני פיפי היינו פיקה ימ‪:‬‬
‫בטילה בשחוטה לענין ט ו מ א ה אפי׳‬
‫גדולה של סקאין י>כדתנן ״גוש הבא מבית‬ ‫ואין לי לפרש‪ .‬איני יודע לפרש‪ :‬של‬
‫נתחלה נטל אצל שאינו מיני‬
‫!ערוביו ‪ 1.0‬ולשון ניעור כאיש‬
‫חזר ונחבשל הכל ביחד‪ :‬ב ט י ל י להו‬ ‫הפרם מארץ העמים שיעורו כפיקה גדולה של‬ ‫אשה‪) .‬ג( דין להיוח לה פחיחמ‬ ‫אשר יעור משנתו‪ ,‬הניעור‬
‫כלילה‪ ,‬וכל היני דמני מצא מין‬
‫כרובא‪ .‬ואפי׳ היו מחצה על מחצה מ ״ מ‬ ‫סקאין שהוא כחוחם המרצופין וישנו בצד‬ ‫הקבר '<[‪ :‬של בהמה‪ .‬שלא ת ה א‬ ‫את מינו וניעור היינו פירושה‪,‬‬
‫מ ט ע ם דלא בטל סלקא להו ה ש ק ה ‪:‬‬ ‫העליון של מגופת החבית הלחמית אמר ריש‬ ‫מגע‬ ‫לטומאת‬ ‫בלועה‬ ‫כטומאה‬ ‫דש שמפרשי! וניעור נוער‬
‫ונדכק‬ ‫הראשונה‬ ‫מתירתי‬
‫א ב ל לקדירה ל א מ צ א מין א ת‬ ‫לקיש משום רבי יהודה נשיאה יהלוקח ציר‬ ‫יי[ משום נבילה של נפל אס הושיט‬ ‫נמנירו ונתחזק‪ ,‬וא״כ ניער‬
‫מינו וניעור‪ .‬לא דמי »[‬ ‫מעם הארץ משיקו במים וטהור ה ממה נפשך‬ ‫הרועה יד ונגע בו להוציאו מן ה ר מ ס ‪:‬‬ ‫מינעי ליה )‪D‬״‪ T‬עג‪.1.‬‬
‫להא דאמרינן בפרק גיד הנשה )חולין‬ ‫אי מיא רובא נינהו כיון דעביד להו השקה‬ ‫כשל ערב‪ .‬משהעגיל ראש כפיקה‬
‫לף ק‪ :‬ושם( ובפרק הקומץ רבה‬ ‫של ערב ואי לאו)י( ט מ א בלועה היא‬
‫טהרי להו ואי רובא ציר נינהו ימ ציר לא בר‬ ‫רבינו גרשום‬
‫)מנחות לף מ‪ (.‬ובפי בחרא ד ע ״ ז‬ ‫ולא מ ט מ י א כדתנן בהמה שמת‬
‫בתו׳‬ ‫)לף עג‪ (.‬סלק אח מינו כמי שאינו‬
‫קבולי טומאה הוא מאי איכא משום הנך‬ ‫עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה‬
‫תיישינן דאית בה לגמרי‬
‫מ ש ו ס הכי תקבר‬ ‫ולד‪.‬‬
‫לד[‬
‫ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ד ה מ ס‬ ‫מיעוטא רמיא הנך בטלו להו ברובא אמר‬ ‫את ידו ונגע בו טהור בפרק בהמה‬ ‫כדי ל פ ר ס מ ה ש נ פ ט ר ה מ ן‬
‫וכיון ד פ ט ו ר ה‬ ‫הבכורה‪:‬‬
‫אין מינו נאסר אלא מכח האיסור‬ ‫רבי ירמיה לא שנו אלא לטבול בהן פיתו‬ ‫ה מ ק ש ה )חולין לף ע‪ :>:‬גוש‪ .‬ע פ ר‬ ‫מ ן הבכורה א״כ מתוקינן‬
‫י [ ואי אפשר להבדילו‬ ‫‪5‬‬
‫שנתערב‬ ‫אבל לקדירה לא ה> מצא מין את מינו‬ ‫שיעורו לטמא באהל ולשרוף עליו‬ ‫בולד א מ א י אינה מ ט מ א ה ‪:‬‬
‫מ ש ו ם בטול ברוב נגעו כה‪.‬‬
‫ובכ״מ שישנו היתר הוא לפיכך שייך‬ ‫יי וניעור יתיב רב דימי וקאמר להא‬ ‫תרומה וקדשים‪ :‬כפיקה גדולה של‬ ‫ודאי יש בה צורת ולד‬
‫לומר סלק אבל היכא דמינו עצמו‬ ‫סקאין‪ .‬מרצופין יי[ סקאין גדולים‬ ‫‪5‬‬ ‫ו מ ה ט ע ם אינה מ ט מ א ה‬
‫אמר ליה אביי וכי טומאה‬ ‫שמעחא‬ ‫ל פ י ש מ ת ב ט ל ת ברוב בדם‪:‬‬
‫מ ט מ א מ מ מ ת מ ג ע מיס ה ט מ א י ם אין‬ ‫של גמי וכשנועלין אוחן חותמין אומן‪:‬‬
‫שבטלה חזרה וניעורה א״ל ואת לא‬ ‫שהפילה‬ ‫בבית‪.‬‬
‫שליא בלכה ב ב י ת ‪ :‬ולד‬
‫השליא‬
‫שייך לומר בו סלק‪:‬‬ ‫וישגו בצד העליון של מגופת חבית‬
‫הסברא ״והתנן סאה חרומה טמאה שנפלה‬ ‫נימוק ע ד ש ל א יצא‪ .‬ד ב ט ל‬
‫ו נ י ע ו ר ‪ .‬פירש הקוגט׳ שהמים « [‬ ‫הלחמיח‪ .‬כלומר שישנו לאותו חותם‬ ‫הוא ברוב דם וגנינים ומים‬
‫חוזרים ורבים על הציר‬ ‫למאה‬ ‫בצד העליון של כיסר שעושין למביוח‬ ‫ש ב ש ל י א ו ט ה ו ר ה ב י ת ‪ :‬אין‬
‫לנפלים פ ת י ח ת קבר‪ .‬כיון‬
‫ומטמאין אותו ולא דק דציר לאו בר קבולי ט ו מ א ה הוא אלא זהו ניעור‬ ‫של חרס רחב מ ל מ ט ה לכסות התבית והולך ומתקצר למעלה כדי שיאחז‬ ‫ש נ פ ח ח א( ד ו ל ד שכלו‬
‫ד מ ק מ י הכי בטל הציר מן המיס ט ו מ א מ משקין מ מ מ ת רוב ציר ועכשיו‬ ‫בידים ואותו צד שהולך וכלה קרי צד העליון‪ .‬הלממית שעושין בבית‬ ‫לו ת ד ש י ו ו מ ת ב מ ע י א מ ו‬
‫כגון ש י ו ש ב ת ה א ש ה ע ל‬
‫שהמיס ניעורו לכמו שהן תחלה קודס שנתערבו בציר‪ :‬י ת י ב רב‬ ‫לחס‪ :‬משיקו במים‪ .‬שמא נ ט מ א מ ח מ ת מ ג ע ע ם הארץ‪ :‬יטהור‬ ‫ה מ ש ב ר היינו פ ת י ח ת קבה‬
‫דימי ו ק א מ ר ל ה א ש ט ע ת א כד‪ .‬הקשה הרב רבי אפרים דהכא אימ‬ ‫ממה נפשך‪ .‬דודאי מיס מעורבים בו ואי מיא רובא ובטיל הציר‬ ‫כיון ש נ פ ת ח ה ק ב ה אימת‬
‫המאהיל על הבית כ פ ו ת ח‬
‫ליה לרב דימי דאפילו ט ה ר ה עוררת ט ו מ א ה ובפ׳ בתרא דע״ז‬ ‫ברוב ומקבל ט ו מ א ה מ ח מ ח המיס ומיא סלקא להו טבילה בהשקה‬ ‫ט פ ח מ א ו ת ה ש ע ה הבית‬
‫)לף עג‪ (.‬אית ליה דאסי׳ איסור אין עורר איסור ד ק א מ ר ה מ ע ר ה‬ ‫שנותן הכלי במקוה עד שעוברים מי ה מ ק ו ה על פיו ומשקין ע ם‬ ‫ט מ א ו א ע ״ פ ש ל א נולד כולו‬
‫ע ד ל מ ח ר א כ ל נפלים ש ל א‬
‫המיס שבתוך הכלי ו א ע ״ ג דאוכל ומשקה לית להו ט ה ר ה במקוה‬ ‫כלו ח ד ש י ו אין ל ה ן פ ת י ח ת‬
‫מיא סלקא להו השקה ל ה ר כמי שזרען וחוזר ונוטלן לזריעה מ ט ה ר ה מ ט ו מ א ה דתנן )פרומות פ׳׳ט מ״ז( שתילי תרומה שנטמאו ושמלן טהורין‬ ‫קבר ל ט מ א א ת הבית ע ד‬
‫שיהא ראשו ע ג ו ל כפיקה‬
‫בתשובת רבינו גרשון מצאמי כך‪ :‬ציר לאו בר קבולי טומאה‪ .‬לזיעה בעלמא הוא שיוצאה מן הלגיס כשמולחין אותן‪ :‬משום הך‬ ‫כ ל ו מ ר ש ת ה א גמורה צורתו‬
‫מיעוטא דמיא‪ .‬למקבלי ט ו מ א ה והשקה לא מהניא להו הואיל ורובא ציר ובאוכל לא סלקא השקה בטלי להו ברובא ולא הוי הציר ט מ א ‪:‬‬ ‫ופרצוף פניו ושיהא ראשו‬
‫גדול כ פ ק ע י ו ח ש ל צמר‪.‬‬
‫לא שנו‪ .‬לבטלו ברוב ומותר הציר אלא לטבל פיתו‪ :‬אגל‪ .‬לתקן אמ הקלירה אסור שהמיס שבתוך הציר מוצאין מיס שבקלירה‬ ‫ואית ד מ פ ר ש י כ פ י ק ה כ א ב ן‬
‫ומצטרפין יחל ורטן על הציר ו מ ט מ א ץ אומו‪ :‬מצא מין את מינו וגיטור‪ .‬מתורת ביטול ומוזר טי[ ל ט ו מ א ה ‪ :‬להאי שמעהא‪ .‬לרבי ירמיה‪:‬‬ ‫שהנשים מ ת ח י ל ו ת לכרוך‬
‫עליה את הסיסין‪ :‬ש ל שתי‬
‫למאה‬
‫ק ט ן ו ש ל ערב ג ד ו ל ‪ :‬פיקה מ ת ו ך פיקה‪ .‬ע ג ו ל מ ת ו ך ע ג ו ל כנראה ב נ ק ב ה ‪ :‬פ י ק ה גהולה‪ .‬פ ק ע י ת ג ד ו ל ה ‪ :‬ש ל סקאין‪ .‬ש ח ו ט י ה ש ק‬
‫א( נראה לצ״ל כיון שנפתח הקנר והווצל כנר כלו לו חדשיו יכו׳‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כב‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( בס״א‪ :‬גוילה‪ ,‬כ( הל״א‬ ‫למאה חולין טהורין‪ .‬שלא הוכשרו ולא טימאמן בנפילתה‪ :‬הירום‪ .‬י מ ס‬ ‫יין נסך מחבית לבור אפי׳ כל היום כולו ראשון ראשון בטל וי״ל‬ ‫א מיי׳ פי״ד מהל׳‬ ‫כד‬
‫ע ס ל ״ ה אלא לר״א‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫תרומות הלי״ג‪:‬‬
‫ג( רייקינן צ׳׳ק‪ ,‬ר( שכמ שה‪,:‬‬ ‫משס סאה ותירקב כדין תרומה ט מ א ה שאני אומר כו׳ ותרומה ט מ א ה‬ ‫דהכא משמיה דריש לקיש י! והמס משמיה דר׳ יוחנן ומיהו קשה לרבי‬
‫ה( בהפסק‪ .‬צ״ק‪ ,‬ו( והלשין‬ ‫אסורה ב א ט ל ה ‪ :‬תטלה‪ .‬תיבטל ותיאכל ע ס חוליה ג[ ומשוס גזירה א(‬
‫יוחנן דאפי׳ בטומאה דחולין דקילא <>דדייקינן בסמוך ממחנימין וברייחא‬
‫ראשון ראשון בטל‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫‪ (1‬צא‪ .‬צ״ק‪ ,‬ח( לאי אפשר‪.‬‬
‫יתן דמים לכהנים או ירים מ מ נ ה סאה ותאכל לכהניס‪ :‬ניקודים‪.‬‬ ‫ד ט ו מ א ה עוררמ ט ו מ א ה ד ק א מ ר שמא יביא קב חולין טמאין וכו׳ כ״ש‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫צ״ק‪ ,‬ט( ר נ ה מועיל‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫ביובש כמו יבש היה נקודים )יהושע ט»‪.‬‬ ‫דאיסור יש לו לעורר איסור ומילחא‬ ‫א[ ותרקב נ״א ותשרף שאני‪:‬‬
‫י( צ״ל ראשון ראשון‪ ,‬כ( טבל‬ ‫נ[ ניקודים וקליות פי•‬
‫דעכשיו א ע ״ ג שיש בה ט מ א ה וטהורה‬ ‫למאה חולין טהורין רבי אליעזר אומר תירום‬ ‫דסשיטא היא בכוליה הש״ס דאיסור‬
‫ולרנותא‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( נמקוה‪.‬‬ ‫הוקא בלא הכשר ןדלא[‬
‫צ״ק‪ ,‬ש( לא נפקא‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫אין מ ט מ א ה אמ ה ט ה ו ר ה בלא הכשר‬ ‫מעורר איסור ו נ פ ר ק הערל )יבמות‬ ‫מטמאו וא״ת אמא‪ -‬מ ט מ א‬
‫נ( מותר‪ .‬צ״ק‪ (D ,‬פ ס ק‬
‫א! ותרקב שאני אומר היא םאה שנפלה היא‬ ‫הא אפשר דתילוש פחות‬
‫ותיאכל‬ ‫בטהורה‬ ‫בטילה‬ ‫וטמאה‬ ‫לף פב‪ (:‬נמי אמרינן דנתן סאה ונטל‬
‫שם לקיימא‪ .‬צ׳׳ק‪ ,‬ע( צ״ל‬
‫ניקודים‪ :‬וקליות‪ .‬נמי דלא מיתכשרי‬
‫םאה שעלתה וחכמים אומרים א ת ע ל ה ותיאכל‬ ‫מ מ א ה ואחת ביצה אין המים‬
‫ישנו‪ (P ,‬רנין‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( לא‬ ‫ס א ה כשר עד רובו אבל ימר י[ מ מ נ ו‬ ‫מטמאין ובניקודים וקליות‬
‫נפרש‪ .‬צ״ק‪ ,‬ק( ממילתיה‪.‬‬ ‫ולא מקבלי ט ו מ א ה ‪ :‬או תילוש במי‬ ‫ניקודים מ או קליות או תילוש במי פירות‬ ‫לא ולא אמרינן ראשון ראשון בטל‬ ‫דמסתמא לא משכחת כל‬
‫צ׳׳ק‪ ,‬ר( לאס‪ .‬צ״ק‪ ,‬ש( אפי׳‬ ‫כך ביחד וצ״ל אפילו‬
‫נאיסורא‪ .‬צ״ק‪ ,‬ה( ס״א‬
‫פירות‪ .‬כמו מי תפוחים ותותים דמי‬ ‫או תתחלק לעיסות ובלבד שלא יהא‬ ‫ובפרק נוטל )שבת רף קמב‪ (.‬י ס א ה‬ ‫[‬
‫כשהן מוכשרין אי אפשר‬
‫בפשיטותא‪ ,‬א( לנקוף לפשט‬ ‫פירות אין מכשירין י(‪ :‬אוחן חולין לר׳‬ ‫במקום אחד כביצה ותני עלה אותן חולין‬ ‫של תרומה שנפלה למוך ק׳ של‬ ‫לטמא עד שיהו מ א ה ואחד‬
‫ליה מזגו‪ .‬צ״ק‪ ,‬ג( משמע מזגו‬ ‫ביצה מחובר ביחד וכן‬
‫תחלה לוקא‪ .‬צ״ק‪ (< ,‬לאחר‪.‬‬
‫אליטזר מה ההא טליהם‪ .‬דלרבנן‬ ‫לר׳‬ ‫חולין ולא ה ס פ י ק להעלותה ע ד‬ ‫במי פירות יכול ללוש‬
‫צ״ק‪ ,‬ד( צ״ק מ׳׳ז‪ ,‬ה( ןלף‬ ‫ה א אמרינן בכולהו בין חולין בין תרומה יאכל נקודים או קליות ‪:(5‬‬ ‫שנפלה אחרת אסור ומיהו אין משם ראיה כל כך ד ה ח ם משום ד ס א ה‬ ‫הכל יחד אבל בלישתו עם‬
‫יט‪ :‬ל״ה אישן‪ ,‬ו( לנספרים‪.‬‬ ‫מים אין ללוש הכל ביחד‬
‫אלא‬ ‫ראשון נהי דלא אסר מ ׳ ׳ מ לא נתבטל דצריך להרים ועוד אשכחן‬ ‫אלא בחילוק עיסות שלא‬
‫צ״ק‪ (1 ,‬ןע״ש ה י ט נ תוס׳‬
‫בפרק הנודר מן הירק )נלריס לף נז‪ >:‬דר׳ יוחנן אית ליה אפילו גידולי היתר מעלין את האיסור ומיהו אין משם קושיא לסי מ ה שרגיל‬ ‫יהא כביצה במקום אחד‬
‫ל״ה כל ונמו• ר׳׳ה יל‪ :‬ל״ה‬
‫ולפרש״‪ -‬נמי יש לתרץ‬
‫ולשביעית[‪ ,‬ח( מלקמני‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫ר״ח לחלק בין היתר דגדל בלא ה פ ס ק להיכא דאיכא ה פ ס ק ו מ ע מ י ד ההיא דע״ז ב מ י פ ס ק פסוקי כדאשכחן בפ׳ בתרא דנדה )לף עא‪(:‬‬ ‫דמחמת שומן הפירות ׳שהיו‬
‫ט( שני של‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( ה פ ס ל כהן‪.‬‬
‫גבי דס חבוסה דמחלק בין פ ס ק ללא פ ס ק ובפי החערובוח )זבחים לף עת‪ (.‬דאמריגן דס לחוך ה מ י ס ראשון ראשון בטל ה ח ס איירי ב פ ס ק‬ ‫בימים הראשונים כדאמרי׳‬
‫צ״ק‪ ,‬כ(וצריך‪.‬צ׳׳ק‪,‬ל( בעיסה‬
‫)בב״ב דף צ״א( רנגרי‬
‫ק ״ א ביצים שא״כ כוי נירסת‬ ‫וההוא דשמא רבו הנוטפין על הזוחליןי( היינו שמא ירבו בלא ה פ ס ק וממוך כך מפרש ר ״ ח בהגחל ק מ א )‪3‬״ק לף ק‪ (.‬ובריש ב״ב <לף ב‪ >.‬ד נ ק ט‬ ‫חוטי דמשחא אם יעשה‬
‫מהרש״א‪ ,‬מ( זה כי‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫נפרצה אומרים לו גדור חרי זמני י׳‪ 1‬ד א ס יש ח ו ס פ ח מאמיס בין שני ה פ ע מ י ם אין מצטרפין לאסור כיון שיש ה פ ס ק אבל קשה מ ה א‬ ‫הכל נקודים וקליות ביחד‬
‫ה‬
‫יתחבר יחד כמאה ואחה‬
‫דשמעחין ובפרק הערל דאפי׳ ט ו >בלא ה פ ס ק אמרינן דחוזר וניעור ונראה לרבי דבכל דוכחא יש לו להיומ ניעור אפי׳ ב ה פ ס ק וגבי דם‬ ‫ביצה מ ח מ ה השומן שלהם‪.‬‬
‫ש י ט ה מקובצת)המשך(‬ ‫תבוסה בס׳ בתרא דנדה )לף עא‪ (:‬יו דבדרבנן הקילו וההיא דתערובח דם שאני ה ח ס דיש ד ח ר אצל קדשים דכיון שנדחיח כל ט י פ ה‬ ‫מתוס׳ חיצוניות‪ :‬נן עם‬
‫חוליה מתיבת ומשום עד‬
‫מחבית דיבר‬ ‫כרבין‪:‬‬ ‫ו ט י פ ה כשנופלת שוב אינה חוזרח ונראיח וההיא דר׳ יוחנן דע״ז )לף עג‪ >.‬ד ק א מ ר ראשון ראשון בטל היינו כל זמן שיש בהיתר ששים על‬ ‫סוף הדבור נרשם עליהם‬
‫יעמיד המשנה‬ ‫רבין‪:‬‬ ‫א‬
‫קו להורות כי לפ״ד ראוי‬
‫האיסור דליכא נתינמ ט ע ם ואאיסור משהו דמתני׳ ד ה ת ס קאי ' ו ייוזה לשון ראשון בטל דיין נסך נראה עד רובו לשל היתר אבל אס רבה‬
‫כרב‪ :‬כדן תיבת מילתיה‬ ‫‪[ y‬‬
‫למחקו‪ :‬דן מכשירין תעלה‬
‫נמחק‪5 :‬יז[ דבעי תחלה מים‬ ‫איסור אסור שאיסורין המתבטלים מוזרים וניעורין ונראה דמאן דאית ליה בי״נ החמור באיסורא לגו היתרא ראשון ראשון בטל כ״ש‬ ‫לשון ביטול הוא ולא לישון‬
‫ס״ל‪ :‬נון מיהו אץ נראה‬ ‫בשאר איסורין או שמא בדבר זה הקילו ביין נסך יותר מבשאר איסורין דבשאר איסורין חוזר וניעור כשרבה האיסור כל כך שאין בהיתר‬ ‫הרמה מדקתני ברר׳ אליעזר‬
‫לפרש כך אלא כהמשמע‬ ‫תירום ובדרבנן תעלה והא‬
‫פשטא דשמעתין‪ :‬לון גרסי׳‬ ‫ששיס ועוד נראה שגס יין נסך אינו בטל ראשון ראשון עד רובו אלא ע ד ששים וכן שאר איסורין ואינן חלוקין אלא היכא דנפיש עמודיה ט פ י‬ ‫דתנן בפ״ב ממסכת ערלה‬
‫בפשיטותא מזגו ואח״כ‬ ‫מחבית כמו שאפרש או בהיתרא לגו איסורא סי׳ שבתחלת התערובת איסור והיתר אין ששים דהיתר לגבי איסור וביין נסך אס יוסיף היתר‬ ‫התרומה ותרומת מעשר‬
‫ערבו דלהוי‪ :‬כחן זה כולן‬ ‫עולים באי ומאה וצריך‬
‫צריך להעמיד‪ :‬גנון ובההיא‬
‫לתוכו ע ד עולם אסור ובשאר איסורין מותר כשרבה כל כך שיהא ששים של היתר ושמא אפי׳ מ פ ס ק לא אמרינן ראשון ראשון בטל כמו‬ ‫להרים התם משוס הפסד‬
‫דציר וכו׳ גי׳ צ״ע ההא‬ ‫בחתיכת ׳<! בשר שבולעמ ט ע ם נבילה אפי׳ למאן דמפרש חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורין כמו בנשר בחלב יידלא אמרינן חתיכה‬ ‫כהן ואי יהיב ליה דמי‬
‫כבר הקשו התוס׳ לעיל‬ ‫שכיד דמי ותרע דקתני‬
‫עצמה נעשיח נבילה 'יו אלא לענין שלא חועיל לו פליטה משוס י״דאיפשר לסחטן אבלט( רביה חועיל וא״ח כיון דלנסוף נמי איכא ששים של‬ ‫סיפא ערלה וכלאי הכרם‬
‫גבי ציר זאת הקושיא‬
‫ותירצו בה תירוץ מרווח‬ ‫הימר לכך בטל היין נסך מאי איריא '(משוס ראשון בטל כיון שגס לבסוף יש ששים י״ל דדוקא נ ק ט מחביח לבור דלא נפיש עמודיה כולי האי‬ ‫אין צריך להרים ואפייה‬
‫וכוי ר״ת‪ :‬ל[ תיבת ק א מ ו‬ ‫תגן בהו לשון עליה דתנן‬
‫ו א ע ״ ג דנפיש ט פ י מצרצור אבל היכא דנפיש עמודיה טובא לא בטל אפי׳ יש ששים בהיחר ולהכי ק א מ ר ראשון ראשון בטל שאם נפל בבח אחח‬ ‫מי שהיו לו הכילי תלתן‬
‫נמחק‪ :‬לא! ואין דומה‬
‫שבא להשמיע‪ :‬לנן שלנו‬ ‫אינו בטל א ע ״ פ שיש ששים יין מן ההיחר ושמא דוקא יין נסך אבל טבל אינו בטל בשום עניין במינו או שמא יין נסך בטל ומינה שמעינן דכ״ש‬ ‫של כלאי הכרם וקתני‬
‫דמחלוקת בני בבל ובני‬ ‫התם יעלו באי ומאתים‪:‬‬
‫טיוייולרבומא נקטיה וכן נ״ל עיקר ראשון ראשון בטל דדוקא עד ששים כדפרישיח באיסורא לגו היחרא ובהיחרא לגו איסורא בכל שהוא אבל‬ ‫הן לקיש אליבא דר׳ ירמיה‬
‫א״י שהתלמוד שלנו סובר‬
‫ראע״ג דאסורה באכילה‬ ‫בשאר אסורין אפי׳ היתרא לגו איסורא חוזר וניעור ההיתר כשהוא רבה ע ד שיהא בו מיז ששים ומי פירות 'יו ל(במקום שמעלין בנתן סאה‬ ‫והתם‪ [1 :‬יתר מרובו לא‪:‬‬
‫זן נוטל נמי אמריי סאה‬
‫כדין תרומה טמאה מ״מ‬ ‫ונטל סאה ע ד רובו אין לתמוה למה בטלין מי סירות ונחשבין כמיס דהכי גמירי לה דתנן מי פירומ פ ע מ י ם מעלין פ ע מ י ם אין מעלין וכה״ ג‬
‫לא שרפינן לה מאחר‬
‫שמן הדין היא טהורה‬ ‫דמעלין הרי ה ם כמיס להעלות וכי איכא רוב חוזרין ונעורין ולמאי דפרישית 'י«‪ 1‬מאן דשרי ע ״ י ראשון ראשון בטל לא שרי אלא עד ששים יט‪1‬״>ולא‬ ‫של‪ :‬ח[ ומני ^שום דאם‪:‬‬
‫גם‬ ‫מטעם ריש עליה‬ ‫נ‬
‫נפקא לן מידי אי הלכה כן אי לאו לאותן שנוהגין עכשיו היחר הנאה בשכשוך עובד כוכבים ובסתם יינם שהרי פ ס ק ר״ח שהיין >המוחר בהנאה‬ ‫נון דאפילו בהפסק אמרינן‪:‬‬
‫די־ תרומה טהורה ואע״ג‬ ‫?‬
‫ין דנדה בדרבנן הקילו‬
‫המן התורה כולה דבט־לה‬
‫אין לנו לומר שאוסר בכל שהוא ודבר פשוט ‪ 1‬הוא ונראה לי דבריו שלא להחמיר בו חומרא דיין נסך לאסור במשהו כיון דמומר בהנאה כאיסורין‬ ‫וההיא דדם לתוך מים‬
‫בחולין מ״מ מספקינן להו‬ ‫קלין [ ור״ת * פ ס ק לשם קיימא לן כרבין דליח ליה ראשון ראשון בטל ולא שרי אלא בנפל שם קיחון של מיס ונראין דבריו במה שאומר הלכה‬ ‫‪ 5‬א‬ ‫שאני‪ :‬יא( קאי והלשון‬
‫בתרומה וגם טהורה היא‬ ‫ראשון ראשון בטל‪ :‬ינ[ רבה‬
‫כרבין אס בא לחלוק על רב דימי ורב יצחק כדאמרינן בהבא על יבמתו )יבמות לף סל‪ >:‬בסופו אבין בר ס מ כ א יצחק ס ו מ ק א לאו בר ס מ כ א‬ ‫האיסור אסור‪ :‬יגן בחתיכת‬
‫הילכך לא תשרף שלא‬
‫אבין *יש לו בחזרה אבל זה אין בידי להוכיח אס רבין בא לחלוק אס לא כי י״ל שלא בא לחלוק ומה שהצריך ביטול ע ״ י מים דוקא היכא‬ ‫‪15‬‬
‫היתר שבולעת‪ :‬יו[ נבילה‬
‫יבא לשרוף תרומה טהורה‬
‫אלא לענין שלא תועיל‬
‫תלויה‬ ‫כתרומה‬ ‫והויא‬ ‫דעירה מחביח לבור לרב יצחק ולרב דימי בדנפיש עמודיה ט פ י מחבימ ואפי׳ לר״ש דלא מפרש לרב דימי חבית דוקא נוכל לומר שאין רבין‬ ‫פליטתה משום דאיפשה‬
‫דאסור לשורפה ראמרינן‬
‫חולק על רב יצחק ובמערה מחבית ״ ו דבר י«ר‪3‬א ולמאן דמתני ההיא דרב שמואל בר׳ יהודה דנפל שם קיתון של מים אמתנית׳ מצי סבר‬ ‫לסוחטו אסור אבל כוי של‬
‫אין שורפין תרומות תלו־ות‪.‬‬
‫היתר ולכך בטל‪ :‬גוו[ דכ״ש‬
‫תוס׳ חיצוניות‪ :‬לגן איכא‬ ‫כרב דימי ויעמיד » ‪ t‬משנה כרב דימי בהיתרא לגו איסורא ולהכי לא בטל כל זמן שאין שם מיס וזה שפירשתי שיסבור רב שמואל כרב‬ ‫טבל ולרבותא כוי בטל‬
‫דתני הכי ואיכא דתני הכי‪:‬‬ ‫‪5‬‬
‫דימי יכול להיוח אס >נסרש דרב שמואל בר׳ יהודה למאן דמחני ליה אמחניח׳ לא בעי חחלה היינו שאין להוכיח י ו ^ מ י ל מ י ה דרב שמואל‬ ‫צ‬
‫עד ותיבת דדוקא נמחק‪:‬‬
‫לון שחלצה רבספרים שלנו‪:‬‬
‫מו[ ששים צ״ע אם יש‬
‫להן מרים לא מחסרא‪:‬‬ ‫דבעי חחלה אבל מ כ ״ מ א מ מ הוא דאיהו נמי בעי חחלה כדי שלא נצטרך לומר שחולק על אותה דר׳ יוחנן דלקמיה דמזגן וערבם זה בזה ד מ ש מ ע‬ ‫בשאר איסורים בהיתרא לגו‬
‫לו[ כדקתני ברבי אליעור‬ ‫איסורא ]חילוקו בין נפסק‬
‫תעלה‪:‬‬ ‫וכרבנן‬ ‫ת‪-‬רום‬
‫דבעי מזגן תחלה ואח״כ ע ר ק י>אס נפרש כך שוב לא נוכל לומר שסובר רב שמואל ראשון ראשון בטל דכיון דבעי ״ ו מים תחלה ס״ל במשהו‬
‫לשאינו נפסק ומה שהעמיד‬
‫לו[ בפרק שני של‪ :‬לאן הפסד‬ ‫«באיסורא לגו היתרא א״כ לית ליה לא דרב דימי ולא דרב יצחק מיהו יי! דאין צריך לפרש כך אלא כדמשתעי פשוטה דשמעתין דלא בעו תחלה‬ ‫בעבודה ורה דיין במים‬
‫כהן כדמפרש‪ :‬לנו! ומיהו‬ ‫כן‬
‫ומים ביין בנ״ט בהיתרא‬
‫ופליג אההיא דר׳ יוחנן דמזגן וערבן א״נ לא פליג וכךל דהוא הדין ע ר ק חחלה ולא נקט מזיגה ברישא דוקא דהא לא גלסיק וי«א>בפסחיס‬
‫גי׳ תום׳ חיצוניות נראה‬ ‫לגו איסורא לא בשביל‬
‫לר״י העיקר תקנה מפני גול‬ ‫מזגו ואח״כ ערבו דלהוי מ ש מ ע ו ל ג מ ר י דוקא אלא מזגו וערבו וכל הני ביטולי דההיא שמעתין דמזגן וערבן ה מ ע ר ה מחבית לבור וההיא דשמעתין‬ ‫שבאיסורא לגו היתרא יהיה‬
‫השבט מ״מ צריך ליתנו‬ ‫דשמא יביא קב ממין אחר וקב ועוד ממין זה "‪ 1‬יכולין להעמיד בשלא נחכוון לבטל ולהמיר אח האיסור או לטהר אמ ה ט מ א שאל״כ לא‬ ‫בטל שהרי טעם כעיקר‬
‫לכהן ולא ליפטור בדמים‬ ‫מן התורה בכל איסורין‬
‫והא דקתני העלה ר״ל‬ ‫הוי בטל ובנפל קיתון של מיס חחלה אין לחלק בין נתנן במתכוין לנפל אבל לבסוף למאן דלא בעי תחלה דוקא בלא ממכרן ק א מ ר ובההיא‬ ‫במין כשאינו מינו כדמוכח‬
‫מהבטלה היא ויאכל השאר‬ ‫דציר יטו דקיימינן דלא ל( ק א מ ר אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו י״ל דההוא אמורא לית ליה‪:‬‬ ‫בפ׳ התערובת ובאלו עוברין‬
‫לאחר שהרימה מפני גזל‬
‫תירום ות־רקב‪ .‬בירושלמי תני תשרף וקשה אטו בשופטני עסקינן שמותרין ליהנות בשריפתן ואילם חפצים ומניחים אותה לרקב ואין ל ‪ 1‬לני להשמיע במה‬
‫א‬ ‫וכפי ג׳ מינין ועוד למאי‬
‫השבט אבל בדר״א לא שייך‬ ‫דפרישית א׳ א׳ בטל עה ס׳‬
‫להזכיר לשון ביטול דלדירי׳‬ ‫שאין בני אלם רגילים לעשות ור״ת מפרש לתרקב ותשרף הכל אחר והגמרא שלנו מפרש ותשרף לתנן היינו בלא הנאה כעין רקבו! דאי שרית‬ ‫אפיי מין במינו דהיינו יין‬
‫סאה שנפלה היא שעלתה‪:‬‬ ‫בהנאה אתי למיכליה הואיל וסברא היה להתירה ע׳׳י בטול כלאמרי רבנן תעלה ותיאכל כר וה״ק או תרקב או תשרף בלא הנאה ועול יש לפרש למחלוקת של‬ ‫ביין לא התרנו איסורא לגו‬
‫מן במדומע אחר שהורם‬ ‫ג‬
‫בני בבל ושל בני א״י מהש״ס שלגי ל ‪ 1‬והש״ס ירושלמי וכמו כן בבבא אחרת ששנה באותו פרק לקתני >אחר שהולו ר׳ אליעזר אומר ת י מ ס ותישרף קתגי‬ ‫‪5‬‬
‫היתרא אלא עד ס׳ ומאי קא‬
‫דלר״א‪ :‬מאן התרומה טמאה‬ ‫ה(‬ ‫(‬ ‫ג‬ ‫פריך מנותן טעם דאסור הא‬
‫בתוספתא תירוס ותרקב ואפשר ל ' לאיכא תני ה ט ואיכא תני הכי וכן נמי אשכחן בפרק מצות תליצה )יבמות לף קל‪ (:‬י )שפירש לעיל( ג ב י קטנה שחלצה‬
‫שהתרומה היא חלק א ח ד‬ ‫(‬
‫יין ביין נמי אסרינהו אלא‬
‫מ מ א ה ומאה ואחה צריך‬ ‫ליו י ובספרים שלנו גרסינן חליצתה פסולה ובירושלמי גרסינן כשירה ובריש מקום שנהגו )פסיויס לף נא‪*' (:‬בההיא לכל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב אין‬ ‫להבי מוקי כולה מתניתין‬
‫שלא יהא בעיסה מאה ואחה‬ ‫הגרסא כן בירושלמי ובמשניות וא״ת וטון דתרקב ואסירא בהנאה אמאי תירוס הא מפרש בירושלמי האי ערלה וכלאי הכרס בטלים נאמד ומאתים וא״צ להרים‬ ‫בהיתרא לגו איסורא שאם‬
‫בצים שא ״כ כוי תיבות‬ ‫ותרומה באחר ומאה וצריך להריס משוס גזל השבט והכא לכי לי[ מריס מתסרא ליכא גזל השבט י״ל דלא פלוג רבנן‪ :‬תעלה ותיאכל‪ .‬פי׳ בקונט׳‬ ‫נעמיד הסיפא שתדבר בכל‬
‫יהיו שני נמחק‪» :‬נ[ ועוד‬ ‫ענין יש לנו להעמיד גם‬
‫תעלה לשון ביטול הוא ולא לשון הרמה * כ ל ק ת נ י לי! לר׳יא מירוס ולרבנן תעלה והא לתנן בפרק לי[ ט>בתרא של מסכת ערלה התרומה ותרומת‬
‫ממין זה כדמפרש עולא‬ ‫הרישא בין להיתרא בגו‬
‫ומה‪ :‬נונן דההם בשנתבטל‬
‫מעשר עולין נאחל ומאה וצריך להרים הסם משוס הפסל לכהן ואי יהיב ליה למי שפיר למי ותלע לקתני סיפא ערלה וכלאי הכרס אין צדך ל ה ד ס ואפ״ה‬ ‫איסורא בין איסורא לגו‬
‫מיעוט‪:‬‬ ‫תנינן בהו לשון עלייה לתני מי שהיו לו חנילי תלתן של כלאי הכרס כו׳ וקתני יעלו נאחל ומאתים על כאן לשון הקונטרס והלין עמו שפירש הטעם משום‬ ‫היתרא ולהכי מהדר המקשה‬
‫י( הפסל ליי! כלמסרש נמי טעמא בירושלמי משוס גזל השבט לט‪ 1‬ומיהו אע״ג לעיקר תקנה משוס זה היה מסתבר לאין יכול להפטר בלמים לעל כאן לא‬ ‫לאוקמא הדא )מרי( ]בבא[‬
‫רסיפא באיסורא לגו היתרא‬
‫פליגי ר״א ורבנן בפ׳ נוטל <שבת לך‪ .‬קמג‪ (.‬ובפ״ק לתמורה <לף ינ‪.‬ו במלומע י" רלר״א מלמע בתרומה ולאי ולרבנן לפי חשבון אבל פשיטא לקלושת תרומה‬ ‫דאיכא לאוכוחי מינה רישא‬
‫רבינו גרשום‬ ‫(‬ ‫‪5‬‬
‫‪ 1‬שהתרומה היא חלק אחל ממאה ואחל *צריך שלא יהיול )שני( שא״כ‬ ‫יש בה‪ :‬ובלבד שלא יהא במקום אהד כביצה‪ .‬פי׳ כביצה מן התרומה‬
‫מא‬
‫דכי היכא דםיפא מיידי‬
‫ו ק א מ ה ל ה א ש מ ע ת א ל א שנו‬ ‫היה בה כביצה מהתרומה טמאה ואין הטמאה יכול ליבטל במאה של טהורה שהוכשר שהרי מטמאה הכל ולומה כמטמא תרומה ביליס שהתרומה טמאה‬ ‫אף באיסורא לגו היתרא‬
‫אלא ל ט ב ל וכוי‪ :‬וכי ט ו מ א ה‬ ‫ה״ה דרישא נמי‪ :‬יו[ ומי‬
‫טהרה ע״י נטולה ומיהו מהאי טעמא לחוליה לא הוי מיתסר לטון שכבר נתבטלה התרומה והכל חולין מותרת לזריס מה קפילא יש אס מטמא חולין אלא‬
‫ש ב ט ל ה קודם לכן ברוב‬ ‫מ‬
‫פירות במקוה שמעלין‪:‬‬
‫בעינן שלא יטעה לבטל קב חולין טמאים בקב ועול י ‪ 1‬כלמפרש עלה ומה טעם לעולא קאי בין אר״א בין אלרבנן וא״ת חולין טמאיס נמי שנתבטלו ברוב‬ ‫•חן דפרישית דאפילו מאן‪:‬‬
‫חוזרה וניעוהה‪ .‬בלומה‬ ‫מ‬ ‫מ ג‬

‫ש מ צ ט ר פ י ן ל ט מ א ‪ :‬חירום‬ ‫י במתבטל מיעוט חולין טמאין ברוב טהורין ליכא למיחש שמא יביא קב חולין טמאין וקב ועול ממין >הזה‬ ‫חולין טהורין ניחוש נמי להט וי״ל רהתם‬ ‫נפקא‪:‬‬ ‫יען ששים לא‬
‫ותירקב‪ .‬י ט ו ל ס א ה מ מ נ ה‬ ‫כי ילוע לשס טומאה לא פ ק ע מן חולי! טמאין המעורבין בטהודן אבל הכא סבור הוא לשס טומאה פ ק ע לגמרי מאחר לשרינן לאטלה לזרים הכל לרבנן‬ ‫‪ [5‬פשוט היה חושבו ונראה‬
‫ותירקב כדין תרומה ט מ א ה‬ ‫תיבת הוא נמחק‪ :‬לא! קלין‬
‫או הק׳ לר״א אע״פ שהתרומה מעורבת בהם‪:‬‬ ‫ורש״י פסק לשם דק״״ל‬
‫שאין ל ה ת ק נ ה ‪ :‬מ ש ו ם הכי‬
‫תירקב שאני אומר וכוי‪:‬‬
‫ו ח כ ״ א תעלה‪ .‬כלומד שיפריש מ מ נ ה ס א ה ‪ :‬ותיאכל‪ .‬אותה סאה ע צ מ ה ‪ :‬ניקודים‪ .‬כלומר י ב ש ה ח ר כ ה נגובה כ ל א ש ו ם ה כ ש ר ‪ :‬או קליות א ו ת ל ו ש כ מ י פירות‪ .‬שאין מקכלין ט ו מ א ה ‪ :‬או ת ת ח ל ק ל ע י ס ו ת ש ל א י ה א כביצה מ ה ן ב מ ק ו ם‬
‫א ח ד ו ה ש א ר ה ו ו חולין גמוהין‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כ ה א ב מיי׳ פנו״ו מהל׳‬
‫פרה הלכה ד‪:‬‬
‫כ ו ג מיי׳ פ״א מהל׳ שאר‬
‫אגות הטומאות הל׳ יז‪:‬‬
‫ד ]מיי׳ פ ״ ל מהל׳ נכורומ‬
‫הל׳ יא טוש״ע י״ד סי׳ שטו‬
‫סעי׳ זן‪:‬‬
‫ה ]מיי׳ פ״א מהל׳ שאר‬
‫אנות הטומאית הלי טז‪:1‬‬
‫כ* ו ז מיי׳ שס הלכה יד‬
‫!דע דשם הל׳ יג וע״ש‬
‫פ ״ ג הל׳ יא יע״ש פ ״ ד הלי‬
‫י‪ 3‬ועוד נ פ ״ נ מהל׳ טימאת‬
‫איכלין הל׳ יח פ ס ק כרכי‬
‫ייתכן[‪:‬‬
‫הנהות הב״ח‬
‫)א( נטי אמאי מ ה י ד כ מ ג ע‬
‫לא מ ט מ א ו ט ׳ אישתיק א ״ ל‬
‫דלמא שאני‪) :‬ג( ש פ לכלנ‬
‫הא ו ד א י לא מזיא‪) :‬ג( י־ש״־‬
‫וקסנל‬ ‫גדרה וכוי‬
‫א י כ ט ל י ג ה ו לקב ח מ א ‪:‬‬
‫ך• ן‬
‫י—**•‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ס ב ר אבטלינהו כ ר ו ג א ‪ .‬תימה מ ה יועיל הא אין מנטלין‬ ‫אלא לר״א דאמר שאני אומר מי חשבינן להו כטהורין לגמרי וקאמר‬ ‫א( פרה פייט מ״ז‪ ,‬ג( מנחות‬
‫כג‪] .‬כילה לח‪ ,[:‬ג( !מנחות‬
‫נאיסול[ לכתחלה ואפי׳ שוגג אס בטלו אינו מבוטל למ״ד‬ ‫יאכצנו נקודים או ילושו‪ :‬מה טטם‪ .‬לא חשבינן להו חולין גמורין י[ לרבנן‬ ‫כג‪ ,1:‬ד( ]חולין עא‪ .‬נזיר נ‪,[.‬‬
‫בגיטין )לף נל‪ >:‬נפלו ונתפצעו בין בשוגג בין במזיד לא יעלו‬ ‫ט ו ן דבטלה יאז לר״א הואיל ואיח ליה שאני אומר‪ :‬גזירה שמא יביא‬ ‫ס( שנתערכה כשחוטה שהוא‬
‫הרוכ והס״ד‪ .‬צ״ק‪ 0 ,‬נ מ ו אס‬
‫מיהו איכא למ׳׳ד ה מ ס בשוגג יעלו ושמא הא חשיב שוגג כשסבור‬ ‫כוי‪ .‬דאי חשבינן להר טהורין לגמרי איכא למיחש כי הוה ליה קב שאר‬ ‫הויא טימאה כמאן‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫שמומר לבטל‪ :‬ו א י א מ ר ת ט ו מ א ה‬ ‫חולין טמאין מייתי ימ לה ומערב‬ ‫ז( כזית נכדי‪ .‬צ״ק‪ ,‬ח( תורת‬
‫צ״ק‪,‬‬ ‫כמי‪.‬‬ ‫ורקנ‬ ‫נצל‬
‫כ מ א ן ראיתיה כוי‪ .‬מחוך פי׳ הקונטרס‬ ‫לר׳ אליעזר מה תהא עליהן יאכלו נקודין או‬ ‫לה בקב ועוד ממין זה וקסבר‬
‫מ( דמטמאינן לשפיר‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫מ ש מ ע שבא לדקדק דאין ט ו מ א ה‬ ‫)ג( יג[ איבטלה לקב ק מ א ברובא דהאי‬ ‫י( נרונ וטומאה קלה נו׳‬
‫מליות או ילושו במי פירות או *‪ r‬תתחלק‬ ‫הד״א‪ .‬צ״ק‪ ,‬כ( הרונ‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫עוררח ט ו מ א ה מדחשבינן ט ו מ א ה‬ ‫קב ועוד וטון דאיכא בהאי קב ועוד‬
‫לעיסות ובלבד שלא יהא מ כביצה במקום‬
‫כמאן דליתא וזה אינה סוגית הש״ס‬ ‫משהו אחד מ מ א ה ט מ א מן התרומה‬
‫שיבא אביי להקשומ על עצמו י[ דפי׳‬ ‫אחד ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא‬ ‫ט מ א ה שנפלו שס ובטלינן עכשיו‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ד ט ו מ א ה עוררת ט ו מ א ה ועוד דמיקשי‬ ‫קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין‬ ‫מוצא ט מ א ראשון את ט מ א שני‬ ‫נבילה בטילה כ ש ח ו ט ה ‪.‬‬
‫ליה ממתני׳ אלא אפילו לא חשיבא‬ ‫זה םבר איבטלינהו ברובא וכיון דאיכא האי‬ ‫וניעור מתורת יי[ טהורה ומצטרף‬ ‫אס יש שתי חתיכות שחוטה‬
‫ואחת ננילה ואין ידוע איזוהי‬
‫ט ו מ א ה כמאן דאימא מ ״ מ בדין הוא‬ ‫משהו מצא מין אח מינו וניעור א״ל אם‬ ‫עם זה והוו להו פלגא ופלגא ולא‬ ‫כטלה כרוכ‪ ,‬שאס נגע כאחת‬
‫על ט ו מ א ה שעוררמ ט ו מ א ה יא! י( דאי‬ ‫טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה‪:‬‬ ‫מיבטל‪ .‬אלמא ט ו מ א ה שבטלה חזרה‬ ‫מחחיכות אינו ט מ א לאמרינן‬
‫היא שאי אפשר‬ ‫שחיטה‬
‫נמי לא הויא ט ו מ א ה נ מ א ן דאימא‪:‬‬ ‫איתיביה א > א אפר כשר שנתערב באפר מקלה‬ ‫וניעורה מתורת ט ה ר ה ‪ :‬א״ל אם‬ ‫לשחיטה שתעשה נכלה‪ ,‬והוה‬
‫ב ט ל ה בשחוטה‪ .‬ומסיק‬ ‫נבילה‬ ‫טומאה טוררת את טומאה טהרה‬ ‫ליה מין נשאינו מינו ונטל‬
‫ד״ה‬
‫הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר‬ ‫לדנרי ה כ ל ‪ :‬מ נ ח ו ת כ ג ו אלינא‬
‫מ ג ע אבל לענין‬ ‫לענין‬ ‫יטורר את הטומאה‪ .‬בתמיה‪ .‬כלומר‬
‫מקלה »[ הוא לא מטמא ואי אמרת טומאה‬ ‫דרי יהודה אמרה‪ ,‬דאמר מין‬
‫משא מ ט מ א ועל כרחין כשיש בנבילה‬ ‫מיס שבקדרה שטהורים היאך יעוררו‬ ‫כמינו לא נטל‪ ,‬מין נשאינו‬

‫שיטה מקובצת‬
‫<‪ |f‬או יתחלקו לעיסות‪:‬‬
‫נ[ יהא במק־ם אחד כביצה‪:‬‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫הוא‬ ‫תיבת‬
‫תשובת‬ ‫עי׳‬ ‫נבילה‪.‬‬
‫הרשב״א סי׳ רפ״ה‪ .‬וייצה‬
‫לחן‪ [s :‬שאי אפשר ל ש ח ו ט ה‬
‫שתיעשה נבילה ואי אמרת‬
‫איהה נהי‪ :‬ו[ והא תנן רבי‪:‬‬
‫‪1‬ן במשא ואי אמרת איתה‬
‫נהי דבמגע לא מ ט מ א תטמא‬
‫במשא אישתיק א״ל דלמא‬
‫והדגמ״ה לא גדיס א״ל‪:‬‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫והאי‬ ‫תיבת‬
‫נו! סרוחה א״ל הניתא‪:‬‬
‫י( גמורין‪ .‬כ ״ א לר״א הואיל‬
‫כוי‪ :‬יא! דבטלה ולר׳׳א‬
‫הואיל‪ :‬יגן מייתי ליה ומערב‬
‫וקסבר‬ ‫•נ(‬ ‫בקב‪:‬‬
‫איבטליה לקב טמא ברובא‬
‫דהאי קב ועוד ממין זה‬
‫וכיון‪ :‬יד! מתורת ט ה ד ה‬
‫ומצטרף וה עם ו ה ‪ :‬גוון אפר‬
‫לא מ ט מ א במגע רכיון‪:‬‬
‫טו[ מ ה ״ ד נבילה בטילה‪:‬‬
‫״‪ [1‬נבילה שלא ת ט מ א לעולם‬
‫ולא אדם וכלים‬ ‫במשא‬
‫וה״ג לפי שאי‬ ‫כנבילה‬
‫אפשר ל ש ח ו ט ה שתיעשה‬
‫נבילה ומאן‪• :‬ח! לה דפרחה‬
‫ט ו מ א ה ‪ :‬ינו[ א( אחר הרוב‬
‫ואמרי׳ באחד הטהרות נגע‬
‫אבל במשא תטמא ההא מ ״ מ‬
‫הטומאה נשא הסייד ומה״ד‬
‫בטלות וו בוו כדפרישית‬
‫חתיכת‪ :‬נ[ עצמו שהוא‬
‫דטומאה‪:‬‬ ‫פי׳‬ ‫עצמו‬
‫לא‪:‬‬ ‫טומאה דא־׳כ‬
‫ננ[ במשא נמי לא‪ :‬נג[ אם‬
‫נוגע תיבת שיהא נ מ ח ק ‪:‬‬
‫נון ברוב‪ .‬גליון ודוחק הוא‬
‫זה ועוד דגם במשא היה‬
‫טהור בכה׳יג אם הגביה בזה‬
‫אחר זה הלכך נראה לפרש‬
‫דמיירי כשנימוח‪ :‬פה[ דכיון‬
‫דבעיא הכא במרודד תיבות‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫חיבור‬ ‫דחשיב‬
‫נון וא״ת והכא כיון דלא‪:‬‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫שם‬ ‫תיבת‬
‫נח[ לכ׳׳ע דאי אפשר שלא‬
‫כוי ש״מ שאיסורי; מבטלין‪:‬‬
‫כנו[ אם נימוחו הנבילה‬
‫אע״ג‬ ‫יחד‬ ‫והשחוטה‬
‫דבמשא יהיה מ ט מ א פטור‬
‫האוכל אפילו היה אוכל הכל‬
‫בכדי אות ה׳ נמחק‪ :‬ל[ ביצה‬
‫נמי גבי‪ :‬לא[ יצא דמטעם‬
‫ביטול‪ :‬לנ[ לדחוי׳ דסבר‬
‫כריש לקיש כוי ה מ פ ל ת‬
‫ומפרש טעמא‪ :‬לנ| תולין‬
‫נצל כמו שפירש‬ ‫תורת‬
‫בנדה‪ .‬ו מ ט ע מ א רכל ה מ ת‬
‫שלם יש כוי שפיר לכך לרי‪:‬‬
‫לד[ ליה בלא שום חסרון‬
‫בלאו‬ ‫לס[ פהא‬ ‫מטעם‪:‬‬
‫ט ע מ א ‪ :‬לו[ חמורה קורא‬
‫מ ש א ‪ :‬לון שהוא רוב והשתא‬
‫כוי אית ליה נמי‪ :‬לח[ בה‬
‫וקשה דכיון דאינו קרויה‬
‫דנבילה‬ ‫כדמפרש‬ ‫נבילה‬
‫הראויה לגר קרויה נבילה‬
‫א״כ לא ת ט מ א לא במגע‬
‫•לא ב מ ש א ‪:‬‬
‫א! נראה דגרס נרש״י דאזלינן‬
‫אחר הרוב ואמרינן כוי‪.‬‬
‫כזית במקוס אחד דאי לאו ה ט‬ ‫כמאן ראיתיה דמי נהי דבמגע לא מטמא‬ ‫מיס שבציר ל ט מ א ‪ :‬איסיביה‪ .‬לרבי‬
‫מינו נטל‪ ,‬ותני ר׳ חייא נכלה‬
‫ושחוטה כטלות וו כזי ל ר‬
‫במשא י מ לא מ ט מ א כדמוכח בהעור‬ ‫לטמא במשא הא איחמר עלה אמר ר׳ יוסי‬ ‫ירמיה‪ :‬אפר כשר‪ .‬של פ ר ה אדומה‪:‬‬ ‫יהודה‪ ,‬יאשמעינן ר׳ חייא דכי‬
‫והרוטב )חולין קכל‪ (:‬דשני חצאי זיתיס‬ ‫ברבי חנינא טהור מלטמא במגע ב א ב ל‬ ‫אפר מקלה‪ .‬אפר ד ע ל מ א ‪ :‬לטמא‪.‬‬
‫אמר ר׳ יהודה היכא דאפשר‬
‫לו להיות כמיתו‪ ,‬אכל אי אפשר‬
‫‪3‬‬
‫ג[‬ ‫דנבילה שחחבם בקיסם אפילו הוליך‬ ‫מטמא במשא יוהאמר רב חסדא ג נבילה‬ ‫את הנוגע בה כדכתיב והנוגע במי‬ ‫לו להיות כמותו מין נשאימ‬
‫מינו הוה ונטל‪ ,‬ופריש ר נ‬
‫ו[‬ ‫והביא כל היום כולו ט ה ו ר אלא‬ ‫י! בטילה בשחוטה שאי אפשר י[ לנבילה‬ ‫הנדה יטמא )גמלבר ינ‪ :0‬ואי אמרת‬ ‫חסדא דהאי אפשר ולא אפשר‬
‫היכא דמרודד ודבוק זה בזה קצת‬ ‫טומאה‪ .‬המתבטלת ברוב לא בטלה‬ ‫דרי חייא נתר ה מ נ ט ל דהוא‬
‫שתיעשה שחוטה נהי דבמגע לא מטמא‬ ‫רונא אזליגן‪ ,‬דאס אפשר לו‬
‫ותימה אי ד נ ג ע בכל הזימים אמאי‬ ‫לגמרי אלא כמאן דאיתיה דמי דאי‬
‫לטמא במשא א״ל אתון בדרב חסדא מתניתו‬ ‫להייח כמיעט כהלכיתי‪ :‬הר‬
‫טהור דאפי׳ נ ג ע בכולו מ ש מ ע דטהור‬ ‫משכחח ט ו מ א ה אחרימי מצטרפת‬ ‫מין כמינו ולא היי מין כשאינו‬
‫דומיא דמשא ומיהו היכא דלא נגע‬
‫לה אנן בדר׳ חייא מתנינן לה תני ״ר׳ חייא‬ ‫ננלה‬ ‫הלכך כזית‬ ‫מינו‪,‬‬
‫בהדה נהי דהאי אפר טי[ ב מ ג ע לא‬
‫שנתערכה כהרכה זיתים של‬
‫כולו בבת אחח אלא נגע בזה וחזר‬ ‫נבילה ושחוטה בטילות זו בזו ואיתמר עלה‬ ‫מ ט מ א ד ט ו ן דרובו טהור אמרינן‬ ‫שחוטה כטלה כמי שאינו שס‬
‫ח[‬ ‫ונגע בזה אפשר ד ט ה ו ר ט ו ן דבכל‬ ‫אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא טהור מלטמא במגע‬ ‫באפר מקלה נגע שהוא הרוב אבל‬ ‫והנוגע כהן אין טמא‪ ,‬דמי!‬
‫כשאינו מינו הוא‪ ,‬דאי אפשר‬
‫נ ג‬
‫פ ע ם שנוגע אין יודע ' שיהא נוגע‬ ‫אבל מטמא במשא והא י! דתנן רבי אליעזר‬ ‫במשא מיהא ליטמא דהא מ ״ מ‬ ‫לשמיטה שהוא המנטל להיית‬
‫מ ט מ א כמגע ינמשא מכלה‪,‬‬
‫בטומאה ולא הוי נמי ס פ ק ט ו מ א ה‬ ‫בן יעקב אומר יבהמה גסה ששפעה חררת דם‬ ‫ה ט ו מ א ה נשא והסיט וקי״ל דמי‬
‫אכל שחוטה שנתערכה כננלה‪,‬‬
‫ליה‬
‫ברשוח היחיד ט ו ן דבטלה ברוב‬ ‫הרי זו תקבר ונפטרה מן הבכורה ותני רבי‬ ‫ח ט א ת ואפר ח ט א ת מ ט מ א י ן במשא‬ ‫דרינה נכלה‪ ,‬אין השחיטה‬
‫כי! ועוד יש לפרש כשנימוח הכל יחד‬ ‫נטלה להיית הנוגע נ ה ט מ א‬
‫חייא ה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא‬ ‫בפ״ק דיומא )לף יל‪ :>.‬ט<[ בטילה‬
‫ידאי לשריף מרימה על מגעי‪,‬‬
‫נבילה ושחוטה והוי כמו מרודד ואתיא‬ ‫בשחוטה‪ .‬תתיכש נבילה שנתערבה‬ ‫לסי שאפשר לננלה שהוא‬
‫י! אמאי ת ה י <א> במגע לא מטמא תטמא במשא‬ ‫טהירה‬ ‫שתעשה‬ ‫המנטל‬
‫שפיר אפי׳ לר״ע דהעור והרוטב‬ ‫בשתי תתיכות שחוטות בטלה נבלה‬
‫<ג״ז שס( ד א ע ״ ג דפליג ה ח ס אפי׳‬
‫לה‬ ‫דהויא‬ ‫הכא‬ ‫שאני‬ ‫)ודאי(‬ ‫יי‪1‬‬ ‫דלמא‬ ‫אישתיק‬ ‫ברוב מ ל ט מ א דמין כשאינו מינו‬
‫כשחיטה‪ ,‬דכי משרתה יאינה‬
‫ראויה לגר שוכ אין קלייה‬
‫במרודד דלא מ ט מ א במשא היינו‬ ‫׳־טומאה סרוחה ט! הניחא לבר פרא יידאמר‬ ‫נטל והאי מין כשאינו מינו הוא‪:‬‬ ‫ננלה !ביצה לח‪ .::‬ט ו מ א ה‬
‫ח מ ו ר ה ע ד ל ג ר ‪ .‬לטמא אדס‬
‫בעור אבל במרודד בקיסם אפילו‬ ‫טומאה חמורה עד ילגר וטומאה קלה עד לכלב‬ ‫דאי אפשר לשחוטה שהיטשה נבילה‪.‬‬ ‫היא קררה נכלה כל זמן‬
‫ר ״ ע מודה כדקאמר ה ח ס ומודה ר ״ ע‬ ‫הא <נ> לא חזיא לגר אלא לר׳ יוחנן דאמר‬ ‫׳>[ ומאן דגריס שאי אפשר לנבילה‬ ‫שראייה לגר למאכל אדס‪ ,‬אנל‬
‫מכאן ואילך אין שס נכלה עליה‬
‫בשני חצאי זיחיס שמחבס בקיסם‬ ‫אחת‬ ‫שתיעשה שחוטה שבשתא היא דהא‬ ‫להיות אנ הטומאה‪ ,‬אלא‬
‫והסיטן שהוא ט מ א ומוקי ליה במרודד‬ ‫אפשר לנבילה שתהא לה תורת‬ ‫אונלץ ומשקין הוא דמטמא‪,‬‬
‫ע ד ל כ ל ב ‪ .‬דלא גריעא מ מ ג ע‬
‫ואפילו לא יהא הסיטן דהתם דוקא אלא אפי׳ ב מ ג ע מ ט מ א דאי‬ ‫שחוטה שלא ח ט מ א כלום כגון ט מסרחא לה ימ פרחה ט ו מ א ה מינה‬ ‫ננלה שהוא ראשון לטומאה‬
‫ב מ ג ע לא מ ט מ א לא הוה מ ט מ א במשא מ ״ מ בהאי דהכא לא מ ט מ א‬ ‫כדאמרינן לקמן ]ע״‪ [3‬הראויה לגר קרויה נבילה ו ה ט מפרש במנחות‬ ‫ומטמא אוכלין ! ח ו ל ץ עא ‪..:‬‬
‫ב מ ג ע דבטל ברוב וקצת ת י מ ה ד ט ו ן ״ ‪ 1‬דחשיב הכא חיבור‬ ‫בפרק הקומץ רבה ןנג‪ :[.‬ואי אמרת ט ו מ א ה שבטלה כמאן דאיחא דמיא‬
‫נא[‬ ‫במרודד בקיסם מ ה ה ו א ט ע מ א ד מ ט מ א במשא משוס ד ט ו מ א ה כמאן‬ ‫דאי משכחח ט ו מ א ה אחריחי חזרה וניעורה ה ״ נ נהי ד ב מ ג ע צא מ ט מ א‬
‫דאימא דמיא מ ה ה ו א ט ע מ א גופיה ת ט מ א ב מ ג ע ויש לחלק וא״ת‬ ‫דלא אזלינן אחר יט[ חתיכת נבילה ׳(בשתים דשחוטה‪ :‬אינה מטמאה‬ ‫רבינו גרשום‬
‫יי[ וטון דלא אתי הבא לכלל מ ג ע ה י ט מ ט מ א במשא לר״ע וי״ל‬ ‫לא במגט ולא במשא‪ .‬ואוקימנא לעיל משוס ביטול ברוב נגעו בה‬ ‫ואותה ס א ה ע צ מ ה תיאכל‬
‫ד ה ״ מ כגון קוליח חמומה שאין יכול ליגע או כגון שני חצאי זיתים‬ ‫ואי ט ו מ א ה המתבטלח ברוב כמאן דאיחא דמי ת ט מ א במשא‪:‬‬ ‫ניקודץ‪ .‬מ ש ו ם דהוא ס פ ק‬
‫‪5‬‬
‫תרומה ט מ א ה ספק חולין‪.‬‬
‫על העור דפליגי ר׳ ישמעאל ור״ע אבל הכא דאיכא י[ שם שיעור‬ ‫טומאה חמורה‪ .‬דהיינו משא‪ :‬טד לגר‪ .‬עד שהיא ראויה לאכילת‬ ‫ואית ד א מ ר ניקודין פירורין‬
‫ט ו מ א ה במקום אחד ובר מ ג ע הוא אלא דאין ידוע איזהו בא לכלל‬ ‫גר תושב אבל אס סרחה ואינה ראויה לגר תו לא מ ט מ א ה במשא‬ ‫םכביצה‬ ‫פחות‬ ‫פירורין‬
‫ואכיל ל כ ו ל ה ו סאה ש ע ל ת ה‬
‫מ ג ע קרינא ביה וא״ת מאי שנא דלענין ט ו מ א ח משא לא מהני‬ ‫אבל‬ ‫למ״ה‪:‬‬ ‫ניקודין‪.‬‬ ‫ולשאר‬
‫ביטול ברוב משוס לסוף סוף הרי נושא כזימ נבילה ולערן איסור מהני דאפילו איסורין מבטלין זה את זה כדאמר ר״ל בפרק התערובות‬ ‫ו א מ ה עולא מ ה טעם‪ .‬דאותן‬
‫נו[‬ ‫חולין יאכלו ניקודין הואיל‬
‫)זבחים רף עח‪ (.‬דפיגול ונוחר ו ט מ א שבללן זה בזה ואכלן פטור לכ״ע י"( א״א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק מינה ש״מ‬ ‫ו פ ש י ׳ ליה דהיא ]סאה[‬
‫איסורין מבטלין זה את זה מ ש מ ע דבהיתר פשיטא לכ״ע דמבטל את האיסור וה״נ »י[ אם נימוחה הנבילה והשחוטה א ע ״ ג דבמשא‬ ‫ש נ פ ל ה היא ש ע ל ת ה ‪ :‬גזרה‬
‫ש מ א יביא מ מ ק ו ם אחר‬
‫ט מ א יהיה פ ט ו ר אפי׳ היה אוכלי( בכדי אכילת פ ר ס א ע ״ ג ד מ ה נפשך הרי אכל כזית נבילה בכדי אכילת סרס וגבי גיד הנשה פריך‬ ‫קב חולין ט מ א י ן וקב ועוד‬
‫בחולין )לף צט‪ >:‬וליבטל ברובא ומשני בריה שאגי מ ש מ ע דאיסור מתבטל ברוב בכ״מ ט לא הוי בריה או את שדרכו וכל שדרכו ובסוף‬ ‫מ מ י ן ו ה מ ה נ י ח ו ל י ן וסבר‬
‫א י ב ט י ל הני קב חולין ט מ א י ן‬
‫ביצה ל[ <לף לח‪ (.‬גבי ליבטל מיס ומלח לגבי עיסה מייחי עלה נחערב קב חיטין של חבירו בקבים שלו דנהי דלר׳ יהודה לא בטל לרבנן‬ ‫ודאין ברובא כהני קב ועוד‬
‫מיבטל בטיל וי״ל דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס בבימ הבליעה ק מ א ק מ א בטל ברוב הימר ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע‬ ‫]וכיון[ דאיכא בהו בהני‬
‫קב ועוה האי מ ש ה ו ד א י‬
‫דטהור ו א ע ״ ג דמסתבר ד ט ו מ א ת משא גופיה ליתא אלא מדרבנן דהא נמבטל ברוב מ ״ מ נהי דגזור רבנן לענין משא לא גזור לענין‬ ‫א פ ש ר הלא ליהוי ב ה ו מ ש ה ו‬
‫איסור דלא דמי מ ט ע מ א דפרישית‪ :‬ה נ י ח א לבר פ ר א כוי‪ .‬תימה אמאי לא פריך מההיא דר״ש דלעיל דנימוק הולד ע ד שלא יצא‬ ‫מן ס א ה ד ה ר ו מ ה ט מ א ה‬
‫א‬ ‫ש נ פ ל ה ב ה ו א ע ״ ג דאמרן‬
‫ל [ ו מ ט ע ם ביטול ברוב הוא כדמפרש ר׳ יוחנן בהדיא בפרק ה מ פ ל ח ה ל ה מ‪ (.‬ולעיל נמי קאמר דאמרו דבר אחד מ ש מ ע ד ט ע מ א דר״ש‬
‫היא ס א ה ש נ פ ל ה היא ס א ה‬
‫כ ט ע מ א דר״א בן יעקב ומההיא הוה מצי לאקשויי אפי׳ לבר פדא דגבי ט ו מ א ת מ ת לא שייך ט ע מ א דראויה לגר ומדאינה מ ט מ א ה‬ ‫ש ע ל ת ה ו מ צ א מין ה ה ו א‬
‫את מינו ההוא קב חולין‬
‫באהל אלמא ט י מ א ה כמאן דליחא וי״ל דהוה מצי לדמויי למ כר״ל דפליג אדר׳ יוחנן בפרק המפלת )גס זה שם‪ (-.‬דמסרש ט ע מ א משוס‬
‫ט מ א וניעור מתורת ביטול‬
‫ג‬
‫בלבול צורה דהאי נפל שבשליא אין עליו לא תורת בשר ולא תורת עצמות ולא ל ז י״ חולין כמו שפי׳ בנדה א״נ מ ט ע מ א ד מ ח שלם‬ ‫ברוב אלא מ צ ט ר פ י ן י ח ד‬
‫יש כאן הוא ט>דמטמינן שפיר לפיכך לרבי יוחנן כשנטל כל שהו מ מ נ ו בדם הלידה טהור דמו ליכא הכא מ ת שלם ור״ל מ ט ה ר ליה‬ ‫ו ט מ א י ן ‪ :‬א״ל‪ .‬אביי לא ד מ י‬
‫ציר ל ה א )דאיכא( ןההתם[‬
‫ליו מ ט ע ם בלבול צורה ועוד י״ל דהוה מצי לשנויי ההיא דנדה כמאן דאמר אין מאהיל וחוזר ומאהיל‪ :‬ט ו מ א ה הטורה עד לגר‪.‬‬ ‫דין הוא ה ט ו מ א ה עוררת‬
‫?‬
‫הא דאיצטריך לעיל רבי יוחנן ט ע מ א משוס ביטול ברוב לפי סברחו דאיח ליה אחח זו ואחח זו ע ד לכלב אבל לבר פ ד א ל [ בלא‬ ‫ט ו מ א ה דהאי מ ש ה ו ט מ א‬
‫והאי קב חולין ט ם א י ן הלכך‬
‫ט ע מ א דביטול י(ברוב‪ :‬ט ו מ א ה קלה עד לכלב‪ .‬בטומאה קלה פשיטא ליה לכולהו ד ע ד לכלב כדחנן ט ה ר ו ח !פ״ח משנה י(‬ ‫מ צ ט ר פ י ן ‪ :‬אבל טהרה מים‬
‫כל המיוחד לאוכל אדם ט מ א עד שיפסל מלאכול לכלב ובקונטרס פי׳ ד ט ו מ א ה חמורה לי( משא וטומאה קלה היינו מ ג ע והא דאין‬ ‫ט ה ו ר ה ש ב ק ד ר ה מ י עורהת‬
‫‪5‬‬ ‫ט ו מ א ה ‪ .‬כלומר שיצטרפו‬
‫חררמ דם מ ט מ א ב מ ג ע דאמרי׳ בדס הלידה נגע שהיא ל'‪> 1‬א‪ 3‬והשחא לפירושו איח נמי לבר פ ד א הא דא״ר יוחנן לעיל משוס‬ ‫טהוהין המים ש ב ק ד ר ה עם‬
‫ח‬
‫ביטול ברוב נגעו בה ל ‪ 1‬ואין נראה דכל ט ו מ א ח נבילה בין מ ג ע בין משא קורא ט ו מ א ה חמורה והוא ע ד לגר ד ה א דריש ט ע מ א בסמוך‬ ‫מ י ע ו ט מים ט מ א י ן שבציר‬
‫וראי לא מ צ ט ר פ י ‪ :‬אפר‬
‫כשאינה‬
‫כישר‪ .‬היינו א פ ר פ ר ה ‪ :‬הולכין אחר הרוב ל ט מ א ‪ .‬אם הוב הוא א פ ר פ ר ה מ ט מ א כהכתיכ ו ה נ פ ש ה נ ו ג ע ת ת ט מ א עד ה ע ר ב ‪ :‬ואי אמרת ט ו מ א ה כ מ א ן האיתא ולא מ ת ב ט ל ת ד ל א ח ר ש ב ט ל ה ברוב חזרה וניעורה נ ה י ד ב מ ג ע ל א מ ט מ א כ י ו ן ד נ ת ע ר ב לא‬
‫ידעינן הי ניהו דפרה ש מ א ש ל א נגע ב ה ה ו א ד פ ה ה ‪ :‬ב מ ש א מ י ה א ליטמי‪ .‬אם נ ש א ו כולו הרי יש בו ד פ ה ה ‪ :‬אין הכי נמי הא איתמה עלה וכו׳‪ :‬ו ה א מ ר הב ח ס ה א נבלה ב ט י ל כוי‪ .‬כרפרשינן ב ה ק ו מ ץ ב מ נ ח ו ת ‪ :‬אנן כר׳ תייא מתנינן לה דחני ר׳ חייא‬
‫ד א מ ר ת ט ו מ א ה כ מ א י ד א י ת י ה ד מ י א ‪ :‬א י ש ת י ק ‪ .‬ר ב ד י מ י ‪ :‬ו מ פ ה ק ת ל מ ו ה א מ י ה א לא קשיא דשני הכא מ ש ו ם ה ה ו י א ט ו מ א ה סרוחה ח ד ר ת רם ו מ ש ו ם הכי אינה מ ט מ א ב מ ש א ‪ :‬ה נ י ח א לבר פ ד א ד א מ ה ט ו מ א ה ח מ ו ר ה ‪.‬‬ ‫כו׳‪.‬ואיתמרעלה כר תיטמא כמשא‪.‬כיון‬
‫דנבלה מ ט מ א ב מ ש א לעולם ע ד ש נ פ ס ל ה מ ל א כ ו ל לגר‪ :‬ו ט ו מ א ה קלה‪ .‬ט ו מ א ת אוכלין בכביצה ל ע ו ל ם מ ט מ א ע ד שאינן ראוין לכלב‪ .‬והאי חדרת דם נמי מ ש ו ם הכי לא מ ט מ א ב מ ש א דאינה ראויה לגר הסרוחה ה י א ‪ :‬אלא ל ‪ -‬יוחנן וכוי‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוקח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כג‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫‪ 6‬פ ו ל י ן עא( ‪ (5 ,.‬ןנע׳׳ז ‪: p1‬‬ ‫אבל ט ו מ א ה קלה של מ ג ע מ ט מ א על שמפסל מאכילת כלב שפיר‬ ‫כשאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה והאי ט ע מ א שייך בין‬ ‫מהל׳‬ ‫כ ח א מיי׳ פט״!‬
‫איתא לתניא[‪ ,‬ג( מכשירין ס״ו‬ ‫ל‪:‬‬ ‫ט ו מ א ת אוכלי! הלי‬
‫מ״ג‪ ,‬ו ( מיס נציר‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫י[ לזו אינה ראויה לגר ל ה ט לא מ ט מ א ה במשא ו ב מ ג ע נמי לא‬ ‫למגע בין למשא וטומאה קלה היא ט ו מ א ת אוכלין למנות בו ראשון‬ ‫מהל׳‬ ‫כ מ ב מיי׳ פ ״ ל‬
‫ה(ןינמותכל‪:‬וש״נ[‪0 ,‬אלר׳‬ ‫לאמרי׳ בלם הלילה נ ג ע שהוא הרוב‪ :‬הא חזיא לכלב‪ .‬ו מ ט מ א‬ ‫ושני ומציגו לשון ט ו מ א ה חמורה וקלה »«[ )בלבר( על זה בכריתות‬ ‫מ‬ ‫הלנה‬ ‫בנורות‬
‫יוסי בן המשולם גני שיער‪.‬‬ ‫סעיף‬ ‫טוש״ע י״ל סי׳ שטו‬
‫במשא קשיא לרבי ירמיה‪ :‬הסריחה מטיקרא‪ .‬כגון שנשמברו‬ ‫)לף כא‪ (.‬ובנלה בפרק בא סימן )לף נ‪ >:‬גבי גחל שנפל לגמ‪:‬‬ ‫ב‪:‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ו( לאו אנלב‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫מ( מעיקרא‪ .‬אליבא לר״י‬ ‫אבריה מסיים והתליעה ההיא א ע ״ ג‬ ‫א ח ת זו ו א ח ת וו עד לבלב‪ .‬אין‬ ‫ל ג מיי׳ שם פ ״ ה הלכה ל‬
‫קאמר ותימה‪ .‬צ״ק‪ ,‬נו( ;״א‬ ‫לפרש ל ט ע מ א לרבי יוחנן‬ ‫טוש׳׳ע שם סעיף ה ‪:‬‬
‫לחזיא לכלב לא מ ט מ א ה במשא ל ה א‬ ‫א >אחת זו ואחת זו עד לכלב הא חזיא לכלב‬
‫האי ועוד צ״ל קולס להא אמרן‬
‫לעיל‪ ,‬י( סתמא מ ש מ ע שנטהר‬ ‫מעולם לא ירלה לטומאת משא אבל‬ ‫יי! ובשר בשלה טריפה לא מאכלו‬
‫קשיא גופא בר פרא אמר טומאה חמורה‬
‫בהשקה‪ .‬צ״ק‪ ,‬כ( אחר השקה‬ ‫אי מעיקרא מזיא לגר ונתתא לה‬ ‫לכלב תשליכון אוחו דההיא אכילה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ד מ מ ה נפשך‪ .‬צ״ק‪ ,‬ל( הא‬
‫ט ו מ א ת משא תו לא סליק מינה יא[ ע ל‬
‫עד לגר וטומאה קלה עד לכלב ורבי יוחנן‬ ‫׳״[י( לכלב קיימא אלא יש לפרש‬
‫דדייק מינה ר״ג‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫‪ .1‬ל א ת א כ ל ו ב ל נ ב ל ה‬
‫מ( בס״א‪ :‬רב‪,‬‬ ‫שמיפסל מכלב‪ .‬ואי קשיא לעיל נמי‬ ‫אמר א ח ת זו ואחח זו עד לכלב מ״ט דבר‬ ‫מדכתיב )מלטס ב ט( ואת איזבל‬ ‫לגר אשר בשעיייי תתננה‬
‫ו א כ ל ה א ו מ כ ר לנכרי כי‬
‫אמאי מוקמינן לה בקשיא הא הוה ליה‬ ‫פרא ‪ 3‬ידכתיב ילא תאכלו כל נבלה לגר וגו׳‬ ‫יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל אלמא‬ ‫ע ם ק ד ו ש א ת ה לין א ל ה י ף‬
‫לתרוצי ל ה ט לא מ ט מ א הך מררמ לס‬ ‫הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר‬ ‫א ט ל ת כלבים שמה אכילה ומינה‬ ‫ת ב ש ל גךי ב ח ל ב‬ ‫לא‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫במשא ל מ ע י ק ר א סרוחה היא ואפי׳‬ ‫מוכח בפ״ב דזבתיס <לף לא‪ (.‬דחשב‬ ‫דברים יד כא‬ ‫אמו‪:‬‬
‫)א( כ מ ש נ ה מן העובד‬
‫אינה קרויה נבילה ואידך למעוטי היכא‬
‫רבי יוחנן מולה בה ת ר ץ לאו סרותה‬ ‫ע ״ מ שיאכלוהו הכלבים למחר הוי‬
‫כונניס א י נ ו ח ו ש ש שמא‬ ‫דהסריחה מעיקרא ואידך הסריחה מעיקרא‬
‫ו ט ׳ מניקות א י נ ו ח ו ש ש‬ ‫מעיקרא היא ל ה א חזיא לגר אגב‬ ‫ו א י ד ך למעוטי סרוחה‬ ‫פיגול‪:‬‬ ‫מוסף רש׳׳י‬
‫שמא‪) :‬ב( גמ׳ אילימא‬ ‫לא צריכא קרא למעוטי עפרא בעלמא הוא‬
‫ארישא מ פ ל י ג פליגי ר׳‬ ‫אימיה כל זמן שהיחה בבטן והכי מוקי‬ ‫מ מעיקרא '»[ דרבי יוחנן‪ .‬ותימה‬ ‫א ח ת זו ו א ח ת זו ע ד‬
‫ישמעאל‪ ) :‬ג ( ‪ ,‬י ש ״ ׳ ד׳יה אין‬ ‫לקמן‪ :‬ציר טהור‪ .‬כגון שהשיקו במים‬
‫חנן רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה‬ ‫דמחוך סוגיא ד פ ׳ בחרא ד מ ס ׳ ע״ז‬ ‫ל כ ל ב ‪ .‬נין לטמא אלס ובין‬
‫מוששין ונו׳ אלא ש א ו ה ב ת‬
‫שנפל לחוכו מיס כל שהוא ט מ א‬ ‫ששפעה חררה דם הרי זו תקבר ונפטרת מן‬ ‫)דף סז‪ (:‬מ ש מ ע לר׳ יוחנן דסרוחה‬ ‫לטמא אוכלים היא מ ט מ א ה‬
‫א ת ז ה נן חבירתה‪) :‬ד( דייה‬ ‫על לתיפסל מאנילמ נלניס‬
‫ונו׳ ילדו ע ד‬ ‫מנטרות‬ ‫כלמפרש נחשלו עמי הארץ לערב‬ ‫הבכורה ותני ר׳ חייא אינה מטמאה לא במגע‬ ‫מעיקרא לא צריכא קרא למעוטי‬ ‫! ח ו ל י ! עא‪.(.‬‬
‫ענשיו‪) :‬ה( ה״ה ק נ ונקי ו ל א‬
‫ונוי ק נ מ ע ט כצ״ל ופינת‬
‫מחצה מיס בצירס וכי נפיל ביה כל‬ ‫ולא במשא ואמר ר׳ יוחנן משום ביטול ברוב‬ ‫מ דבההיא ד ק א מ ר רבי יוחנן ט ע מ ו‬
‫? א‬
‫ינקי נמחק‪:‬‬ ‫שהוא מצא מין אח מינו ורבו מיס על‬ ‫נגעו בה מאי איריא משום ביטול ברוב תיפוק‬ ‫[ ואמר רב כהנא מדברי‬ ‫וממשו‬
‫הציר וטמאים‪ .‬ולמאן ללימ ליה ט ו מ א ה‬ ‫כולן נלמד נותן ט ע ם לפגם מומר‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫לי דלא איתחזי א! כלל הא נמי איתחזי‬ ‫בלל‪:‬‬ ‫איתחוי לגר‬ ‫א[‬
‫שבטלה חזרה וניעורה מוקי ליה שנפלו‬ ‫דמוקי לה המם כר׳ שמעון ומסרש‬ ‫נ[ מעיקרא לגר אגב‪ |< :‬נמי‬
‫רבעו גרשום‬ ‫מעיקרא מ אגב אימיה תנן התם ג>ר׳ אליעזר‬ ‫ט ע מ א דר׳ שמעון מהאי קרא דראויה‬
‫בו לאחר השקמ מי ע ם הארץ כל‬ ‫וההוא פורתא הוי ליה‬
‫ואידך‪ .‬ר׳ יוחנן ה ה ו א לא‬
‫שהוא‪ :‬עד למחצה‪ .‬קרוב למחצה‪:‬‬ ‫בן יעקב אומר ״ציר טהור שנפל לתוכו מים‬ ‫לגר וקאמר ואידך כלומר מאן דאסר‬ ‫ןפלגא[ ופלגא בפלגא לא‬
‫כל נבלה לגר‬ ‫תאכלו‬ ‫בטיל אימא עה למחצה‬
‫דהסריח‬ ‫היכא‬ ‫למעוטי‬ ‫טומאת משקין דרגנן‪ .‬ב פ ״ ק דפסחיס‬ ‫כל שהוא טמא אמר רב נחמן אמר רבה בר‬ ‫ט ע ס לפגם ההוא למעוטי סרוחה‬ ‫איבעיח אימא לעולם מ ח צ ה‬
‫ט ו מ א ת ‪ :‬ד[ אחרת‪ .‬עיין)לעיל‬
‫מ ע י ק ר א קודם ש ת ה א נבלה‬ ‫<לף נ ח ‪ : ( .‬מ ת נ י ׳ אין חוששין שמא‬ ‫אבוה זאת אומרה נחשדו עמי הארץ לערב‬ ‫מעיקרא ואידך כלומר ר׳ שמעון‬
‫דף נ ע״גן בתום׳ ובמסכת‬
‫דלא א י ת ח ז י לגר ההיא לא‬
‫מ י ט מ י א א ב ל איתחזי לגר‬ ‫בנה של אחרס היה‪ .‬שיהא הבא אתריו‬ ‫סרוחה מעיקרא לא צריך קרא וי״ל מחצה י* בציר ולמה לי מחצה אפילו בציר‬ ‫)עמדה זרה רף מן‪ [9 :‬אצל זו‬
‫דלענין איסור אכילה ודאי לא צריך‬ ‫ושמא בנה‪ :‬זן תיבות נחמן‬
‫לעולם מ ט מ א ע ד ש ת י פ ס ל‬ ‫ימ בכור ס פ ק דנימא הך ב ה מ ה לא‬ ‫ממחצה נמי מ והני משהו הוה ליה פלגא‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫דרב‬ ‫משמיה‬
‫ל כ ל ב ‪ :‬ה א י נ מ י איתחזי לגר‬ ‫ג‬
‫ילדה מעולם אצא <> שאהבה זו אמ‬ ‫קרא כמ מעיקרא עפרא הוא אבל‬ ‫ז! ארישא מיפלג פליגי‪:‬‬
‫מעיקרא א ג ב אימיה‪ .‬דאי לא‬ ‫ופלגא לא בטיל אימא עד מחצה איבעיח‬ ‫יז[ מיפלג פליגי‪ :‬נו[ קמ״ל‬
‫שפעה ונשחטה ונמצאת‬ ‫בן חבירתה ואי משוס דיש לה חלב‬ ‫לענין ט ו מ א ה הוה אמינא ד מ י ט מ א‬
‫חררת דם היתה ראויה לגר‬ ‫הא איכא מ י ע ו ט א דמולבות א ע ״ ג‬
‫אימא טומאה עם הארץ דרבנן טומאת‬ ‫ד א ע ״ ג דלא חזיא לאטלה מידי דהוה‬
‫דפלוגתיה דברייתא לא‪:‬‬
‫י[ תיבת רזו נמחק‪ :‬יא[ מינה‬
‫א ג ב ה ב ש ר וכיון ד א י ת ח ז י‬
‫שאינן יולדות ה א ודאי לא אמרי׳ אלא‬ ‫משקין דרבנן ברובא גזרו רבנן בפלגא ופלגא‬ ‫ט ו מ א ה עד שתיפםל לכלב‪:‬‬
‫א ג ב א י מ א איתחזי נמי‬
‫לא גזרו בה רבנן‪ :‬מ ת נ י ׳ ב ר ש ב ״ ג אומר‬ ‫אשרץ ושכבת זרע וזיבה‪:‬‬ ‫ינ[ ספק בכור דנימא‪:‬‬
‫כ ש ש פ ע ה ודין הוא ש ת ט מ א‬ ‫ודאי בנה הוא ופטורה מן הבכורה‪:‬‬ ‫•נ[ ילדו עד עכשיו‪ :‬יד( תיבת‬
‫אי ל א ו מ ש ו ם דאמרינן‬ ‫ת נ ץ התם‪ .‬במסכת מכשידן )פ״ו‬
‫ד ב ט ל ברוב‪ :‬ציר ט ה ו ר שאין‬
‫ילדו)י(‬ ‫שלא‬ ‫בחורומ‬ ‫מבכירות‪.‬‬ ‫הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים‬ ‫בוודאי נמתק‪ [1p :‬כמותו‬
‫מ״ג( רבי »[ אליעזר אומר ציר‬ ‫הס״ר ו מ ה ״ ד פליגי בברייתא‬
‫רובו מים שאין צריך ה ש ק ה‬ ‫׳<[ אלא עכשיו‪ :‬אין תוששין שמא בנה‬ ‫)א( אין חוששין שמא בנה של אחרה י! היה‬ ‫ומפרש לקמן‪ [tp :‬וקלה נזכר‬
‫כיון ש נ פ ל ל ת ו כ ו מים כל‬ ‫טהור פירש בקונטרס כגון שהשיקו‬
‫של זו בא לו אצל זו‪ .‬דליתוש לכולהו‬ ‫נכנם לחוך עדרו וראה את המבכירות מניקות‬ ‫ג‬ ‫על זה בפרק דם שחיטה‬
‫ש ה ו א ט מ א וצריך ה ש ק ה ‪:‬‬ ‫במים והדין ע מ ו דבציר של ע מ י‬ ‫בכריתות‪ :‬יו[ יוחנן מהכתיב‬
‫לערב מ ח צ ה מים בצירן‬ ‫בכורות אלא ודאי אותם‬ ‫בספק‬
‫וכיון דנפל בתוכו מ ש ה ו‬
‫ושאינן מבכירות מניקות אין חוששין‬ ‫הארץ מיירי הכא כדמוכח שמעתא‬ ‫ובשד‪ :‬׳‪ (n‬אכילה לאו אכלב‬
‫הכרוכים אצל המבכירות הוו בכורות‬ ‫קיימא‪ :‬׳‪ [p‬מעיקרא פי• ר‪-‬‬
‫מים הו־ רוב מים ו מ ק ב ל‬
‫וודאין ואותן הכרוכים אחר שאינן‬
‫שמא‬ ‫או‬ ‫י!‬ ‫זו‬ ‫אצל‬ ‫לו‬ ‫בא‬ ‫זו‬ ‫של‬ ‫בנה‬ ‫שמא‬ ‫ורישא דהך משנה ואי אפשר לומר‬ ‫י נ ח ק ‪ :‬נ[ למעוטי ובההיא‬
‫ט ו מ א ה ‪ :‬ו פ ל ג א לא בטיל‪.‬‬ ‫דקאמר‪ :‬פא[ וממשו כו•‬
‫אמר רב‬ ‫של זו בא לו אצל זו‪ :‬ג פ ו ׳‬ ‫בנה‬ ‫שיהא ט ה ו ר בלא השקה כי[ דסתמי׳‬
‫ד מ י ע ו ט א מים אמרן לעיל‬ ‫מבכירות יי! בוודאי הוו סשוטין‬ ‫ואמר רבא מדברי‪ :‬פג[ קרא‬
‫ד ב ט ל י ברוב א ב ל מ ח צ ה ל א‬
‫פירקין‬ ‫בכוליה‬ ‫הלכחא‬ ‫דרב‬ ‫משמיה‬ ‫נחמן‬ ‫י[‬ ‫הוי רובא ציר ולאו בר קבולי ט ו מ א ה‬ ‫לסרוחה מעיקרא דעפרא‬
‫ב ט ל י ‪ :‬אימא ער ל מ ח צ ה ‪.‬‬
‫וודאין‪ :‬ג מ ׳ קב ונקי‪ »< .‬לא איצטריך‬
‫הוא ד ה א אמרן לעיל דבעו השקה‬ ‫בעלמא הוא‪ :‬נג[ אליעזר בן‬
‫כלומר ע ד קרוב ל מ ח צ ה‬ ‫לרב לאשמועינן‪ .‬קב ונקי מ ע ט‬ ‫בר מפלוגתא אמר רב ששח ה>אמינא כי ניים‬ ‫יעקב אומר‪ :‬ני[ השקה‬
‫מ ע ר כ בצירן ו ה ה י א מ ש ה ו‬ ‫ט>)ועוד מדתנא ציר ט ה ו ר ולא תנא ציר‬ ‫מטעם דסתמיה‪ :‬פ‪ [8‬ציר‬
‫שלא הוזכר אלא במקומות מועטין‬ ‫ושכיב רב אמר להא שמעחא אהייא אילימא‬
‫ש נ פ ל מ ש ל י מ ן ל מ ח צ ה ולא‬ ‫‪( ,‬‬ ‫כ ה‬ ‫שנטהר‬ ‫משמע‬ ‫סתם‬
‫ו מ ה שאמר נקי הוא שהלכה כמותו‪:‬‬ ‫[ ט מ א שנטהר בהשקה(‪:‬‬
‫וטומאת משקין‬ ‫בטיל‪:‬‬ ‫ארישא י! <נ> מפליגי רבי ישמעאל ורבי‬ ‫ש נ פ ל ל ת ו כ ו מים כ ל שהוא ט מ א ‪.‬‬
‫בהשקה‪ :‬פי[ מוקי לה‪:‬‬
‫דרבנן‪ .‬דדרשינן הכי לקרא‬ ‫»י[י(דר׳ יוסי בן המשולם ושער בכור‬ ‫פו[ בקונטרס והא דפי•‪:‬‬
‫וכל מ ש ק ה אשר י ש ת ה בכל‬ ‫עקיבא אלא אדרבי אליעזר בן יעקב משנת‬ ‫עמי‬ ‫נמשדו‬ ‫כדמפרש‬ ‫פ<ז[ הא אמרן לעיל רמיעוטא‬
‫כלי י ט מ א מ א י י ט מ א הכשר‪.‬‬ ‫בעל מום הלכמא נינהו בממני׳ ןכל‪:‬‬ ‫מים בטיל להו ברובא‪:‬‬
‫ולא מ ט מ ו אלא מדרבנן ולא‬ ‫כהן ומפרש לקמן‪ :‬לאו פלוגחא היא‪.‬‬
‫רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי אלא אדרבן‬ ‫הארץ לערב מחצה מיס בצירן ו ט נפל‬ ‫פט[ נופיה אי נפלי‪ :‬ל[ וטהוה‬
‫גורו רבנן אלא ב ר ו כ א ‪ :‬אין‬
‫לא חשיבא פלוגמא וכיון דבממני׳‬ ‫שמעון בן גמליאל ״‪ t‬מפלג פליג בברייתא‬ ‫ביה כל שהוא מצא מין אמ מינו ורבו‬ ‫וממילא )לא( שמעינן דאם‬
‫ח ו ש ש י ן ש מ א בנה של‬ ‫נפל לתוכו מים טמאים‬
‫א ח ר ת היה‪ .‬זה ש מ נ י ק ה ווו‬ ‫לא פליגי עליה הלכתא כווחיה‪:‬‬ ‫אלא אדרבי יוסי בן המשולם הא אמר רב חרא‬ ‫מים על הציר ו ט מ א ולמאן דליח ליה‬ ‫לאחר השקה דטמא מאותו‬
‫ל א ביכרה עדיין אלא ו ד א י‬ ‫הלכה‬ ‫זימנא דאמר רב הלכתא כרבי יוסי בן המשולם‬ ‫ט ו מ א ה שבטלה מזרה ונעורה מוקי‬ ‫השקה גי׳‬ ‫דבעי‬ ‫טעם‬
‫הוא ו פ ט ו ר ה מ ן‬ ‫בנה‬ ‫מהרא״ש ז׳׳ל‪ :‬לא[ אמינא‬
‫יי[ ליה שנפלו ביה לאמר השקה מי ע ס‬
‫את‬ ‫וראה‬ ‫הבכורה‪.‬‬ ‫אלא אשער בעל מום מיפלג פליגי עקביא בן‬ ‫הכשנפלו בו הגיס טמאים‪:‬‬
‫ה מ ב כ י ה ו ת מיניקות‪ .‬ו א ת‬ ‫הארץ כל שהוא כך פי׳ בקונט׳ יי[ והך‬ ‫לב[ נוציאנו מחזקת טהרה‬
‫נמי‬ ‫מבכירות‬ ‫שאינן‬ ‫מהללאל ורבנן לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל והא קמ״ל »! דברייתא‬ ‫דפי׳ מים של ע ס הארץ ולא פירש‬
‫והשתא‪ :‬לג( הוא דייק מינה‪:‬‬
‫לו[ מים בצירן כלומר‪:‬‬
‫מיניקות‪ .‬אין ת ו ש ש י ן ש מ א‬ ‫לא פלוגחא היא וכיון דאמר רב הלכחא בכוליה פירקין בר מפלוגתא‬ ‫מים ט מ א י ם משוס דממני׳ קחני‬ ‫ל‪ [8‬רוב מים לא‪ :‬לו[ כן גם‬
‫בנה ש ל זו בא לו אצל זו‪.‬‬
‫עכשיו לא הוה מ ט מ א‬
‫והויין כולו ס פ ק בכורות‪.‬‬ ‫הלכה‬ ‫מיס ס ת ם וא״ת ולמאן דמוקי לה‬ ‫כשביל מים‪ :‬ל‪ [1‬השיליא‬
‫א ת שיונקות מ ן‬ ‫אלא‬
‫שנפלו בו מיס של ע ם הארץ פשיטא ד ט מ א כמו מתחלתן דבעי השקה דמאיזה ט ע ם בעי השקה מתחלחן אי רובא ציר ה א יימ אמרו לעיל‬ ‫בבית ואין לומר‪ :‬לח! טפי‬
‫הן הבכוהות‬ ‫המבכיהות‬
‫דמדמצריך טעמ׳ הבלבול‬
‫ודאין ו ה ש א ה חולין וודאין‪:‬‬ ‫ד מ י ע ו ט א מים בטלי להו ברובא ובלא השקה נמי טהור אלא חיישינן דלמא רובא מיא ומהאי ט ע מ א גופיה "י[ נפלי ביה לאמר השקה מים‬ ‫צורה אלמא דאפי׳ לר•‬
‫בכוליה פירקין‬ ‫הלכחא‬
‫ט מ א י ם כל שהוא הרי מיס ט מ א י ם הללו חוזרים ומטמאין אומן מיס הטהורים ואי לאשמועינן היא גופה דציר של ע ם הארץ בעי השקה בפירוש‬ ‫שמעון‪ :‬לט[ סבר כבר פדא‬
‫במתניתין בין םתמא בין‬
‫דאמר‪ :‬פ[ עצמו ועי׳׳ל‬
‫ב ת ד תנא היכא דלית‬ ‫הוה ליה למיחני הלוקח ציר מ ע ם הארץ משיקו במים וטהור ל[ ר״ל דלא דמי סופו למשלחו ד ס ״ ד מחחלחו נעשה הציר כמיס ט מ א י ם לא יצא מחזקמ‬ ‫דההיא דנרה שייכא למילתא‬
‫אמר‬ ‫אהייא‪.‬‬ ‫פלוגחא‪:‬‬
‫ה ל כ ת א ‪ :‬אדר׳ אליעור הא‬
‫ט ו מ א ה על ידי שנתלה לומר שהמיס הם מ ע ט אבל ה כ א מ השקה ד מ ה נפשך טהור הוה אמינא לא[ דשנפלו לו ט מ א י ם כל שהוא משוס חששא דשמא‬ ‫דראב״י דלא איירי כלל‬
‫בטומאת מגע ומשא במתני•‬
‫לא צריך ל מ י מ ר דקי״ל‬ ‫מיס רוב לא נוציאנו למ מחזקה והשתא למאן דמוקי האי כל שהוא מים טמאיסל( הוא ל*[ ודייק מינה רב נחמן זאת אומרמ נחשדו ע מ י הארץ לערב‬ ‫אלא בברייתא דר• חייא‪:‬‬
‫מ ש נ ת ר׳ אליעזר בן י ע ק ב‬
‫קב ונקי ד ה ל כ ת א כוותיה‪:‬‬
‫מחצה מיס לי[ ביניהן כלומר פ ע מ י ם שמערבין בו מחצה מים לאו למימרא שאם היה בו רוב למ לא היה ט מ א כשנפלו בו מים כל שהוא דכמו כן‬ ‫מא[ יש מקומות דלא‪:‬‬

‫פליגי בברייתא‪.‬‬ ‫מיפלג‬ ‫היה ט מ א כדפרישית אלא למימרא שאס מחחלחן לא היו רגילין לערב ט אס מועטין אס כן לי[)אם( לא הוה מ ט מ א מיס כל שהוא ד ה א אכמי‬
‫כ ד א מ ר ל ק מ ן ‪ :‬הא אמרה רב‬
‫מ ב א ציר הוא‪ :‬א ל א אדרבי אליעזר בן יעקב בו׳‪ .‬ואס ת א מ ר הא מיפלג פליגי רבנן דרבי שמעון דשיליא לי‪ 1‬דלעיל ואין לומר דדלמא רב‬
‫ח ד א ומנא‪ .‬ל ק מ ן ‪:‬‬
‫סבר כריש לקיש דמפרש ט ע מ א בפרק ה מ פ ל ת );לה כז‪ (:‬משוס דנתבלבלה צורתו דכל שכן דקשה ט פ י ל"[ דאי ט ע מ א דבלבול צורה אלמא לרבי‬
‫מ (‬
‫שמעון לא בטל ברוב ויש לומר דדלמא ר ״ ש סבר ל»[ כמאן דאמר ט ו מ א ה חמורה ע ד לגר דלדידיה לא צרכינן ל ט ע מ א דביטול ברוב וכמו‬
‫שפירש׳ לעיל לכל ט ו מ א מ נבילה קרי ט ו מ א ה חמורה אפי׳ ט ו מ א ת מ ג ע אי נמי לא חשיב סלוגתא ט ו ן ללא נחלקו עליו בהליא באוחו‬
‫לבר עצמו » ‪ :‬מ ש נ ת דבי אליעזר בן יעקב קב ונקי‪ .‬א ע ״ פ שיש מ ק ו מ ו ת שפוסק הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב כלאשכחן בריש‬
‫מ א‬
‫[ ללא מסתבר כותיה לפיכך הוצרך לפסוק הלכה‪:‬‬ ‫הלר ע ם הנכרי )עירובין לף סב‪ (:‬ורב גופיה בפרק הבא על יבמתו )יבמות לף ס‪ (.‬יש‬
‫ופלוגתא‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫כד‪.‬‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ל א א מיי׳ פ ״ ה מהלנות‬ ‫‪s‬‬
‫ו פ ל ו ג ת א דבדייתא פ ל ו ג ת א היא‪ .‬וא״מ דר׳ יוסי פן המשולם נמי‬ ‫הלכה כר׳ יוסי בן המשולם למה לי‪ .‬הא מ ה ך שמעח מינה דהלכחא‬ ‫תלוים[‪,‬‬ ‫ןנס׳׳א‪:‬‬ ‫א(‬
‫בנורות הלכה ל טוש״ע‬ ‫‪ (3‬סנהדרין לא‪ .‬לא‪ :‬נייק סט‪.‬‬
‫י״ל סי׳ שטו סעיף ה‪:‬‬ ‫פליגי עליה * ( מ מ ה נפשך דברייתא מלאיצטריך לפסוק‬ ‫כוותיה ד ה א לא פליגי רבנן עליה‪ :‬אי אמר הלכה בהוליה פירקין ולא‬ ‫ב״נ קעד‪ .‬נתונות עז‪ .‬גינרן‬
‫ל ב כ מיי׳ פ י ״ נ מהל׳‬ ‫הלכה כמותו וי״ל דשמא אין מחלוקת שנויה לא במשנה ולא בברייתא‬ ‫אמר‪ .‬לקמן הלכה כר׳ יוסי הוה אמיגא הלכה בכוליה פירקין אדרבי יוסי‬ ‫למ‪ .‬עה‪ .‬נ ״ מ ל ת ‪ , :‬ג( ו ק צ ״ ק ‪,‬‬
‫יא‬ ‫הלנה‬ ‫שחיטה‬ ‫ד( הא יולדת אחרינא דאינה‬
‫אלא דקים ליה דפליגי רבנן עליה‪ :‬ה נ כ נ ס ל ת ו ך עדרו כלילה י ו ׳‬ ‫קאי‪ :‬ומאי בהוליה פירקין‪ .‬ד מ ש מ ע טובא משוס דר׳ יוסי תרתי מילי אמר‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ טז סעיף ה ‪:‬‬ ‫בו׳ צ״ק‪ ,‬ס( דלא מרממא אלא‬
‫ל נ ג מיי׳ פ׳׳ל מהלכומ‬ ‫ולמחר השכים כוי‪ .‬מימה למה ליה‬ ‫במתני׳ עושה מקום לקופיץ וכן מולש‬ ‫דידה צ״ק‪ ,‬ו( צ״ק מ״ז‪ (t ,‬צ״ל‬
‫בנורות הלי ח טוש״ע‬ ‫למינקט בענין זה לימא הנכנס למוך‬ ‫את השער לראות אמ מקום המום אבל‬ ‫הנא אחריי‪ ,‬ת( ומשום צ״ק‪,‬‬
‫י״ד סי׳ שטו סעיף נ ‪:‬‬ ‫הלכה כרבי יוסי בן המשולם למה לי אי אמר‬ ‫ט( מכל מקוס בברייתא‬
‫ל ד ד מיי׳ פ ״א מהלכות‬ ‫עדרו וראה זכרים מלויס כו׳ ונקבות‬ ‫אדרבן שמעון לא אמר רב )י( דהוא‬ ‫מדאיצטריך צ״ק‪ ,‬י( ]לעיל ו‪,[:‬‬
‫הלכחא <א( דכוליה פירקין ולא אמר הלכתא‬
‫מאכלות אסורות הל׳ ל‬ ‫כו׳ וי״ל דלרבוחא נ ק ט ה ט ד א ע ״ ג‬ ‫אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון‬
‫טוש׳׳ע י״ל סי׳ ע ט סעיף ב‪:‬‬
‫דודאי היתה חחלח לידחן בלילה‬ ‫כר׳ יוסי בן המשולם הוה אמינא אדרבי יוסי‬ ‫איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא‬
‫שעדיין אין ה א מ ה ו ת מ ט ר ץ בוולדותיהן‬ ‫בן המשולם קאי ומאי בכוליה פירסין דר׳ יוסי‬ ‫ל ה ט אשמועינן הלכה כר׳ יוסי בהדיא‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ודרכן לטעות בלילה ובא לו בנה של‬ ‫תרתי אמר ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא‬ ‫לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן‬ ‫)א( גם׳ הלכתא ב כ ו ל י ה ‪:‬‬
‫)ב( ש ם ושאינן מככירות‬
‫‪ . 1‬זרעו ל כ ם ל ע ך ק ה כןערו‬ ‫זו אצל זו אפי׳ הכי לא חיישינן‪:‬‬ ‫אשמעינן הלכה כר׳ יוסי לאשמועינן דאדרבן‬ ‫גמליאל קאי האי הלכמא בכוליה‬ ‫השטס‪:‬‬ ‫למחר‬ ‫מניקות‬
‫לפי ח ס ד נירו ל כ ם ניר ו ע ת‬ ‫ר א ה חרר שהוא ברוך א ח ר רחל‪.‬‬ ‫פירקין ופלוגתא דבריית׳ לאו פלוגתא‪:‬‬ ‫)ג( ש ם איכעיא להו ה ד ב ר ‪:‬‬
‫ל ד ר ו ש א ת ין ע ד ןבוא‬ ‫שמעון בן גמליאל קאי ופלוגתא דברייחא לאו‬ ‫)ח ש פ ת״ש ה ד ב ר כחזקתו‬
‫קצת קשה ד נ ק ט חזיר ולא‬ ‫מרחמת‪ .‬אוהבת בן תבירתה‪ :‬ומצא‬
‫הושע י יב‬
‫ףךזז צדק לבם‪:‬‬
‫פלוגחא היא מאי ברייתא דתניא הלוקח‬ ‫וכן מאי לאו‪) :‬ה( רש״׳ ד״ה‬

‫גמל משוס דסבר כר׳ שמעון'( דאסר‬ ‫זכרים‪ .‬שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין‬ ‫ומאי ונו׳ רנ ד ה א אמר נר‪:‬‬
‫בהמה מניקה מן העובד כוכבים הבא אחריו‬ ‫ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן‬
‫)ו( ד ״ ה שאינה מרחמת וכוי‬
‫קלוט היוצא מן ה ט ה ו ר ואפי׳ היה ידוע‬ ‫אחרת אלא א ״ נ יולדת אס‬
‫בכור מספק מפני שמרחמח אע״פ שאינה‬ ‫הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא‬ ‫ל א היה נו׳ ה א י ו ד א י‬
‫מוסף רש״י‬ ‫שהוא בנה של רחל היה נאסר באכילה‬
‫ומיהו מצינן למימר דאגב ד נ ק ט רחל‬
‫יולדה רשב״; אומר דבר בחזקחו וכן היה‬ ‫תלויות במבכירות דהשתא אין כאן‬
‫ד י ד ה אי נמי‪ (t) :‬ד ״ ח אין‬
‫חוששין ונו׳ מ ח ז ק י נ ן ליה‪:‬‬
‫חזיר שכרוך אחר רחל‪.‬‬
‫כלומר נמשך ושוכן אצלה תמיד‬ ‫שהיא בהמה ד ק ה נ ק ט חזיר א״נ ניחא‬ ‫רשב״ג אומר הנכנס א ל ת ו ך עדרו בלילה‬ ‫לכהן כלום דבזכריס אין שוס בכור‬ ‫)ח( דייה לעולם וכו׳ ב ו ד א י‬
‫מערב‪.‬‬ ‫חוץ‬ ‫קכז‪.>.‬‬ ‫שולי!‬ ‫שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלרות‬ ‫ד א ״ נ צאו דידה‪:‬‬
‫נ ג ט פשיט )ב״נ קענ‪>:‬‬
‫עלמא‪:‬‬ ‫ככולי‬ ‫למילתיה‬ ‫למינקט‬ ‫וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות ושאינן‬
‫ו צ י ד ן ‪ .‬נ מ ס כ ת גיטין <על‪(.‬‬ ‫השוחט‬ ‫מבכירות <ג> יולדוה למחר השכים ומצא‬ ‫במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן‪:‬‬

‫אין חוששין‪ .‬להחמיר ולספקך בספק זכרים תלויות > בשאין מבכירות ונקבות תלויות במבכירות אינו חושש שמא‬
‫א ח ר ו נ ה ‪ .‬נליני‬ ‫וראיה‬
‫ממונות השני)סנהדרין לא‪(.‬‬
‫א‬
‫גליון הש״ם‬
‫בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו‬
‫שנחלקו בשני מחלוקות נ מ נ י א‬
‫שטר ראיה לסתור אמ הדין‪,‬‬
‫בנה של זו בא לו אצל זו‪ :‬איבעיא לחו ‪ w‬דבר בחזקתו דקאמר רשב״ג דאינה‬ ‫אצל זו וזכרים בני המבכירות‪ :‬שאינה‬
‫ת ו ם ׳ ד״ה ו פ ל ו ג ת א וכוי‬
‫ו א ״ ת דרי״ בן ה מ ש ו ל ם ‪.‬‬
‫כמותו‬ ‫הלכה‬ ‫בראשונה‬ ‫מרחמת אלא אם כן יולדת הא היכא דאוליד חיישינן לרחומי או דלמא דידה‬ ‫מרממת‪ .‬וולד בהמה אחרת‪ :‬אא״כ‬ ‫ק״ל הא כממ׳׳נ לפי מירון נ׳‬
‫ובאחרונה אין הלכה כמותו‬ ‫־‬ ‫נמוס׳ נמעל׳׳ד זה דייה‬
‫‪1‬ב־ח לח‪.(:‬‬
‫מרחמא דלא דידה לא מרחמא ליה למאי נפקא מינה למלקא עלה מ ש ו ם‬ ‫יולדת‪ 0) .‬אס היה לה וולד מתחלה‬ ‫והיינו כיון דלא קמיפלגי על‬
‫אותו ואת בנו אי אמרת דידה מרחמא דלא רירה לא מרחמא לקי ואי אמרת‬ ‫להאי ודאי א״נ לא הוי האי וולד דידה‬ ‫ההיא עצמה לא מיקרי‬
‫פלוגתא הא לתירון וה נ א מ ת‬
‫דלא דידה נמי מרחמא לא לקי מאי ת״ש רשב״ג אומר הלוקח בהמה מן העובד‬ ‫פטורה מן הבכורה ד ה א הוה לה‬ ‫איכא פלוגתא הן מ ט ע ס דנר‬

‫כוכבים אינו חושש שמא בנה של אחרת היה מי קתני הוא היה קתני ה״ק אינו‬ ‫אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן‬ ‫שא״מ הן מ ט ע ס מ ״ ד כחולין‬
‫דתוצש היינו גוזז אלא דאינו‬
‫לרחומי שמרחמת וולד ב ה מ ה אחריחי‪:‬‬
‫חושש שמא בנה של אתרת אלא א״כ היה לה ולד מעיקרא ח״ש נכנס בחוך‬ ‫נכלל צד מפלוגתא כיון דלינא‬
‫למאי נפקא מינה‪ .‬הא לענין בכורה‬ ‫פלוגתא בהן דינא עצמו‪.‬‬
‫עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אינו חושש‬ ‫מ מ ה נפשך פ ט ו ר ה דאי האי לאו דידה‬ ‫א״כ ממילא אין התחלה‬
‫לקישיימס דשפיר היי מכלל‬
‫שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו אמאי ליחוש‬ ‫ה א הוה לה אחרינא‪ :‬למילקי טליה‪.‬‬ ‫דפליג‪ .‬ו מ ״ מ הוי סייד‬
‫דלמא רחומי רחים במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה ת״ש‬ ‫דהאי שכרוך אחריה משוס אותו ואת‬ ‫דפלוגתא דנרייתא נההיא‬
‫דרשנ״ג דפליג עלה בדין זה‬
‫)ל( דבר בחזקתו ]וכן[ כו׳ מאי לאו רישא דומיא דסיפא מה םיפא ודאי דידה‬ ‫בנו‪ :‬לא לקי‪ .‬דדלמא לאו דידה הוא‪:‬‬ ‫לא ה ד ננלל‪ .‬ולתירוצס א׳‬
‫אף רישא ודאי דידה מידי איריא האי כדאיתא והאי כדאיתא ומאי וכן אפטורה‬ ‫אין חוששין כוי‪ .‬אלמא בודאי דילה‬ ‫שס הא הוצרך למיפסק הלבה‬
‫כיון ד ט ע מ א דריבה״מ משוס‬
‫)י( מחזיק ליה דלא מ ר ח מ א אלא‬
‫דבכורה ארבב׳׳ח אר״י ראה גחזיר שכרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה יואםור‬ ‫דכר שא״מ איכא סלוגתא‬
‫ד י ד ה ‪ :‬מי קחני‪ .‬אין חוששין שמא בנה‬ ‫דהלבה‬ ‫לאשמעינן‬ ‫וצריך‬
‫באכילה יעד יבא ויורה צדק לכם פטור מן הבכורה כמאן כרשב״ג ואסור‬ ‫מ ט ע ם דתולש לאו היינו גוון‬
‫של אחרת הוא‪ :‬היה קחני והכי קאמר‪.‬‬
‫באכילה כרבנן ותו אי כרבנן מאי עד יבא ויורה צדק לכם עד שיודע לך דבר‬ ‫מ מ ה נפשך פ ט ו ר ה מן הבכורה דאין‬
‫ונההיא ליכא פלוגמא וממילא‬
‫לא ילעינן לפלונתא לברייתא‬
‫מיבעי ליה וכי תימא מםפקא ליה אי הלכה כרשב״ג אי כרבנן אי מםפקא‬ ‫חוששין שמא מ ר ח מ א בן חברמה אלא‬ ‫לא ה ד פלוגתא‪:‬‬
‫נ‬
‫ליה אמאי פטורה מן הבכורה ותו מי מםפקא ליה >והאמר רבה בר בר חנה‬ ‫א״כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך‬
‫אמר ר׳ יוחנן כל מקום ששנה רשב״ג במשנחינו הלכה כמותו חוץ מערב‬ ‫לענין בכורה ודאי פ ט ו ר ה אבל לענין‬
‫אומו ואמ ‪ 3‬ט ס פ י ק א הואי‪ :‬דלמא‬
‫רבינו גרשום‬
‫וצידן וראיה אחרונה לעולם פשיטא ליה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מיהו‬ ‫מ ה ו ד ת י מ א כי א מ ר רב‬
‫רחומי רתים‪ .‬הואיל ולכולן הוי ולדות‬
‫מספקא ליה אי סבר רבן שמעון בן גמליאל יולדת מרחמת או אינה מרחמת‬ ‫הלכתא בכוליה פירקין בד‬
‫מ פ ל ו ג ת א אדרבי יוסי ק א מ ר‬
‫אלא ודאי אפי׳ ילדה אינה מ ר ח מ ת‬
‫אי הכי עד ראשמעינן חזיר לישמעינן טלה ולמילקי עליה משום אוחו ואת‬ ‫אלא שלה ומשני במקום דידה כוי‪:‬‬
‫ו מ א י בכוליה פירקי' ד ק א מ ר‬
‫מ ש ו ם דתרתי הלכות א״ה‬
‫בנו חזיר איצטריכא ליה דאי אשמעינן טלה הוה אמינא אם המצא לומר‬ ‫הדבר בתזקתו וכן‪ .‬כלומר דקמני‬ ‫יוסי ע ו ש ה מקום וכן ה ת ו ל ש‬
‫דםבר יולדת מרחמא דמינה דלא מינה לא אשמעינן חזיר )דמרחמת( ואפילו‬ ‫סיפא וכך<( היה רשב״ג אומר‬ ‫להכי נקט לישנא דכוליה‬
‫פירקין‪ .‬אבל לעולם אין‬
‫דלאו מינה נמי דאיכא למימר דלמא מרחמא והיינו דאמר רבי יוחנן בעי‬ ‫הנכנס כו׳ מאי לאו מ ד ס י פ א דקתני‬ ‫משום‬ ‫כרשב״ג‬ ‫הלכה‬
‫להכי‬ ‫בברייתא‬ ‫דפליגי‬
‫אחאי‬ ‫ק א מ ר ה ל כ ה כר• יוסי בן‬
‫וכן כוי‪ :‬ודאי דידה‪ .‬דכל חדא וחדא המלוי בה דידה הויא ד ה א אמרח במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקמני‬ ‫ה מ ש ו ל ם בפירוש ל מ י מ ר א‬
‫ד מ א י ד ק א מ ר הלכה בכוליה‬
‫הדבר במזקמו בודאי דידה מתזקינן לה ולענין אומו ואח בנו נמי לקי‪ :‬הא כדאיתא‪ .‬וסיפא ודאי רישא ס פ ק ‪ :‬ומאי וכן‪ .‬הואיל ולא ד מ ו ‪:‬‬
‫פירקין אדרבן ש מ ע ו ן בן‬
‫ומשני לפטורא‪ .‬להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי ק מ ה ו מ ר ח מ א דלאו דידה‬ ‫ג מ ל י א ל ק א מ ר מ ש ו ם דלא‬
‫ח ש י ב פלוגתא דברייתא‪:‬‬
‫רישא נמי סטורוח מן הבכורומ ודאי דא״נ לא דידה הוא י( יהא יולדמ אחרינא ואינה מ ר ח מ ת אלא אס כן יולדת ולעולם לענין אומו ואמ בנו‬
‫מפני ש מ ר ח מ ת ‪ .‬מניקה וולד‬
‫ס פ ק ‪ :‬שכרוך אחר רתל‪ .‬שדבוק אחריה ומניקתו‪ :‬פטורה מן הבכורה‪ .‬והבא אחריו לא הוי בכור‪ :‬כר׳ שמעון‪ .‬מ ל א מ ר ח מ א דלא דידה‬ ‫של ב ה מ ה אחרת אע׳׳פ‬
‫והאי חזיר גופיה לא קדוש ד נ ד מ ה הוא‪ :‬ואסור באכילה כרבנן‪ .‬דחיישינן לרחומי דאי כרשב״ג הוה ט מ א היוצא מן ה ט ה ו ר ומותר באכילה כדאמרן‬ ‫שאינו בנה ו ש מ א עדיין לא‬
‫ביכרה ו כ ד א מ ר ן ו מ י ע ו ט‬
‫בפירקין ק מ א )לף ה‪ :(:‬עד יבא ויורה צדק לכם‪ .‬ע ד שיבא אליהו ויורה אס מוחר אס אסור‪ :‬מאי יבא ויורה‪ .‬כיון דכרבנן ס״ל דחיישי לרחומי‬ ‫ח ו ל ב ו ת א ע ״ פ שאינן יולדות‬
‫מאי יבא ויורה גלר מילמא הוא שיגיד לנו אס בנה הוא אם לאו והוראה לא שייך למימר אלא בדבר הלכה‪ :‬עד שיודע הדבר‪ .‬אם בנה הוא‬ ‫הלכך הבא אחריו בכור‬
‫מ ס פ ק ‪ :‬ה ד ב ר ב ח ז ק ח ו ‪ .‬והאי‬
‫אס לא‪ :‬וכי סימא מספקא ליה כוי‪ .‬וה״ק ע ד שיבא רורה אי הלכה כר״ש ומותר באכילה אי כרבנן ואסור באכילה מ ס פ י ק א שמא ריחממו‪:‬‬ ‫בנה ה ו א ו ה ב א אחריו פ ט ו ר ‪:‬‬
‫לעולם פשיטא ליה הלכה כרי שמעון‪ .‬ד פ ט ו ר ה מן הבכורה <״( דודאי א״נ לאו דידה הוא אי לאו דהוה לה ולד לא ה ר א מ ר ח מ א ליה‪ :‬ומיהו‬ ‫יונקים‬ ‫תלוים‪.‬‬ ‫זכרים‬
‫שאינן‬ ‫באותן‬ ‫בוק־נות‬
‫מספקא ליה אי ס ב ר ר״ש כוי‪ .‬והיינו ע ד יבא רורה צדק רעמידנו על ט ע מ ו של רשב״ג‪ :‬יולדת מרחמה‪ .‬והאי אסור באטלה דלענין בכורה‬ ‫מבכירות ו נ ק ב ו ת יונקות‬
‫מ י פ ט ר משוס לאי הוה לידה שפיר ואם לאו דידה הוה לה אחרינא ובאכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה ומיח ורחמתיה להאי‪ :‬או‬ ‫תלויות ב מ ב כ י ר ו ת אינו‬
‫ח ו ש ש כ ד ‪ .‬ו פ ט ו ר י ן כולם מ ן‬
‫איגה מרחמת‪ .‬ומותר באטלה לולאי לילה ה ו א ‪ :‬י()דאי( לאשמעיגן טלה וללקו טליה משום אותו ואה בנו‪ .‬ולימא ראה טלה כרוך ברחל פ ט ו ר ה מן‬
‫הבכורה דכל א ח ד יונק‬
‫הבכורהי( מ מ ה נפשך אי האי לאו לילה אחרינא הוה לה ימימ ורחמיתא האי ״(משוס אותו ואמ בנו לא לקי על יבא ויורה לנו ט ע מ ו של רבן‬ ‫מ א מ ו ‪ :‬דאינה מ ה ח מ ת אלא‬
‫שמעון‪ :‬הוה אמינא אפיי אם תימצי לומר‪ .‬יוללח מ ר ח מ מ הני מילי למינה אבל חזיר מ ו ח ל באכילה ללאו למינה לא מ ר ח מ א והא ולאי בנה הואי‪:‬‬ ‫א״כ יולדת‪ .‬ה כ י א מ ר‬
‫ר ש ב ״ ג א ו ח ה ש מ ע ו ל ם לא‬
‫אחאי‬
‫אם כן ילהה כבר‪ .‬מ ש ו ם הכי אסור א> באכילה ד מ ס פ ק א ליה ל ה כ ׳ אמר ע ד יבא ויורה צ ד ק ‪ :‬ולמי׳‬ ‫ילדה ודאי אינה מ ר ח מ ת ‪ :‬ה א ילדה‪ .‬ודאי מ ר ח מ ת ולד שאינו ש ל ה ‪ :‬או דלמא‪ .‬א פ ״ ילדה אינה מ ר ח מ ת א ת שאינו ש ל ה ‪ :‬והא‬
‫לבכורה ל א מ צ י א מ ר כדאמרי׳ ד פ ט ו ה ה מ ב כ ו ר ה מ מ ה נ פ ש ך ‪:‬‬ ‫בעיא לא צריכא אלא ל ע נ ץ אותו ו א ת בנו דאי אמרינן י ו ל ד ת מ ר ח מ ת מ מ ה נפשך פ ט ו ר ה מ ן הבכורה דכבר ילדה אלא )לגבי(‬
‫]לענין[ אותו ו א ת בנו צהיך ליהע אי הוי בנה אי לא ל מ י ל ק י עליה אי ש ח י ט ליה ב ה ד ה ‪ :‬אין ח ו ש ש י ן כוי א ל מ א דלא דידה לא‬
‫א( נראה לצ״ל אבל לעני] איסור אכילה מספקא ליה להכי אמר וכוי‪.‬‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כד‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( ןנמשנה שנמשניות הפולש‬ ‫כדורו‪ :‬שיגטי ליה טלה‪ .‬ד ה א נ ט ל ה‬ ‫אחאי בריבי‪ .‬אדם גדול וחשוב‬
‫ה ש ו ח ט א ת הבכור עושה מקום בקופיץ‪ .‬בגמ׳ אמרי׳ תני לקופיץ‬ ‫ל ה א מיי׳ פ״א מהל׳ מעילה‬
‫ועי מי״טן‪ ,‬ב( אפיי אס צ״ק‬ ‫הלי יא ס מ ג עשין ק מ ד‬
‫ונ״א אס‪ ,‬ג( צ״ק‪ ,‬י ( מצי צ״ק‪,‬‬ ‫אליבא דרבגן‪ .‬ואליבא לר״ש פשיטא‬ ‫פליגי‪ :‬קמיבטיא ליה לבכורה‬
‫מ כלומר לצורן קופיץ מ ש מ ע ל ד ר ן לשחוט ב ק ו פ ץ‬ ‫טוש״ע י״ל סי׳ שח סעיף ג‪:‬‬
‫ה( רש״א מ״ז‪ ,‬ו( שינייא דאמר‬ ‫מרחמא אא״כ ילדה וכ״ש דלאו מינה‬ ‫ד פ ט ו ר ה דאפי׳ דמינה לא הוה‬
‫מללא קחני ב ס ט ן וחימה בפסחים סרק אלו לברים <לף ע‪ !,‬לא מ ש מ ע‬ ‫לו כ ג מיי׳ שם הלי י וסייג‬
‫רכצ״ק‪ (1 ,‬צ ״ ק מ ״ ז ‪ ,‬ח ( מ ש מ ע‬ ‫מהלכות יו״ט הלי ג‬
‫ללא הוי פלינתא כללעיל וכמה‬
‫לרבן שמעון וכ״ש לרבנן‪ :‬דלאו מינה‬ ‫ולענין אכילה מבעיא ליה ואפי׳‬
‫כן גבי ס ט ן שנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיל והקופיץ שונה ומטביל‬ ‫טוש״ע שס יעוש״ע א״ס סי׳‬
‫צ״ק‪ (P ,‬כשוטף את הרחלים‬ ‫לא‪ .‬מ ר ח מ א והא ולאי דידה היא‬ ‫לסכין חזי לפסמ לשחוט‬ ‫משוס‬ ‫תצח סעיף י נ ‪:‬‬
‫צ״ק‪ .‬י( לשוטף צ״ק‪ ,‬כ( ולחי‬
‫צ״ק‪ ,‬ל( אע״ג לדבר שאין‬
‫ופטורה מן הבכורה‪ :‬או דלמא דלאו‬ ‫אחאי בריבי ראה חזיר שכרוך אחר רחל מהו‬ ‫והטבילוהו מ י ״ ג אבל קופיץ לא חזי‬
‫מתכוין הוא ומקלקל כהוצאת‬ ‫מינה נמי מרחמא‪ .‬והבא אחריו בכור‬ ‫לפסח ריש בו משוס שבירח עצם‬
‫צ״ק‪ ,‬מ( והא לאמרי׳ גכי צ״ק‪,‬‬
‫מאי קמיבעיא ליה אילימא לבכורה וקמיבעיא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫מ ס פ ק ‪ :‬אם תימצי לומר כוי‪ .‬אי ס״ל‬ ‫ונראה לפרש ל נ ק ט הכא קופיץ משום‬
‫ליה אי הלכתא כרשב״ג אי הלכתא ברבנן‬ ‫אן אמרי כי קמבעיא ליה‬
‫יולדמ אינה מרחמא הא ודאי מוחר‬ ‫לבעי עשייח מקום טסי מסכין וצריכה‬ ‫לרב א( אחי יולדת קמבעיא‬
‫דבנה הוא אלא א״כ מ חימצי לומר‬ ‫תיבעי ליה טלה א! כי קמיבעיא ליה לבכורה‬ ‫עשייח מקום גלול ולא כמו שפירש‬ ‫ליה כלומר אי מחוקינן לה‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫אחריה‬ ‫שכרוך‬ ‫דחזיר‬
‫)א( ב מ ש נ ה וכן ה ת ו ל ש‬ ‫יולדח מרחמ׳ והאי ד פ ט ר ליה מבכורה‬ ‫ואליבא דרבנן לאכילה ואליבא דרשב״ג‬ ‫הקונט׳ לעשייח מקום זה משוס חללה‬ ‫לאו‬ ‫או‬ ‫דבר‬ ‫כיולדת‬
‫י ט ׳ ה מ ו ם ‪) :‬כ( י־ש״י ל ״ ה‬ ‫משוס דאי האי ג( ]לאו[ דידה אחרינא‬ ‫לבכורה ואפי׳ לרבנן דאמרי מרחמא כי‬ ‫לאס כן ס ט ן הוה ליה למינקט הכא‬ ‫ולבכוהה וה״ה לאכילה נמי‬
‫לראית מ ק ו ם ה מ ו ס ‪:‬‬ ‫אליבא דרבנן כלומר הא‬
‫הוה לה אבל האי דסריך בחרה לא‬ ‫מרחמא דמינה דלא מינה לא או דלמא דלא‬ ‫לאיכא למיחש ט ס י לחללה ועול‬ ‫דאמור רבנן דמרחמת אע״ג‬
‫פשיטא לן דדידה הוא ה ״ מ דמינה אבל‬ ‫לבעיא היא בפ״ב לחולין <לף ל‪ (:‬תחת‬ ‫דלאו יולהת מעולם ה״מ אי‬
‫מינה נמי מרחמא לאכילה ואפי׳ לרשב״ג אם‬ ‫הוה מינה זה שיונק אבל‬
‫נליון הש״ם‬ ‫דלאו מינה לא והאי חזיר ודאי בנה הוא‬ ‫תמצא לומר םבר יולדת מרחמא דמינה דלאו‬ ‫צמר מ ס ו ב ן מהו ולא איפשיטא אלא‬ ‫האי כיון דחזיר הוא הא‬
‫ת ו ם ' דייה והייני ו י ו ׳ ו־״ל‬ ‫טושה‬ ‫מתני׳‬ ‫באכילה‪:‬‬ ‫ומותר‬ ‫ל ר ן לעשות מקום לקופיץ כלי שיהא‬ ‫אפילו רבנן מורו דודאי לא‬
‫דדלטא םטעב דפםק רב‬
‫מינה לא או דלמא דלאו מינה נמי מרתמא‬ ‫מרחמא אלא א״כ ילדתה‬
‫מקום בקופיץ‪ .‬מ פ נ ה את השער‬ ‫נוח יותר לממון ולשחוט לפי שאין‬ ‫ולאכילה גרידתא קא בעי‬
‫בוות־ה‪ .‬תמיהני מאל ד מ ״ מ‬ ‫תיקו‪ :‬מ ת נ י ׳ רבי יוסי בן המשולם אומר‬ ‫ל ו ש ב ״ ג ראת״ל שהוא אמר‬
‫מאי פרכי׳ וכיין לאמר רכ‬ ‫מכאן ומכאן למקום שחיטת הסכין‪:‬‬ ‫א‬
‫קופיץ נוח לחתון בלא עשיית מקום‬
‫ככולי׳ פירקין וכו׳ הלכה‬ ‫ותולש את השטר‪ .‬לכאן ולכאן למקום‬ ‫השוחט את הבכור עושה ממום בקופיץ מיכן‬ ‫ו מ ט ע ם זה נמי נ ק ט בכור ולא ]סתם[‬
‫יולהת מהחמא וולד שאינו‬
‫שלה היינו מינה )נתלא(‬
‫כריכה״מ למייל הא אי לאו‬
‫אמר הכי ה״א ללא נכלל‬ ‫ח ת ן הסכין משוס חלדה ולא אמרינן‬ ‫ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו‬ ‫קלשיס לפי שהקלשיס נשחטין בעזרה‬ ‫ןדטלה[ אבל חויר ודאי לא‬
‫‪6‬‬ ‫כ‬ ‫מרחמא עליה אלא א״כ‬
‫נכללא להלכה נכוליה פירקין‬ ‫גוזז הוא את הבכור‪ :‬ובלבד שלא יזיזנו‪.‬‬ ‫יש שם סכינין מזומנים ואין צריטס ממקומו ו כ ן <א> *תולש את השער לראות‬ ‫ילדתו או דלמא דלאו מינא‬
‫לכר מפלוגמא הייתי אומר‬
‫רתולש היינו גווו ורשב״ג‬ ‫שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים אלא‬ ‫מקום מום‪ :‬ג מ ׳ אמר רב הלכה כרבי יוםי בן‬ ‫עשיית מקום ועול י״ל ל נ ק ט בכור לפי‬ ‫נמי מרחמא אע״ג דלא‬
‫ילדתו הואיל וכבר ילדה‬
‫דמחיר היינו מ ט ע ס דהוי‬ ‫יניחנו מ ס ו ב ן ע ם הצמר מכאן ומכאן‪:‬‬ ‫המשולם בעו מיניה מרב הונא כנגדו ביו״ט‬ ‫שנוהג בזמן הזה וגם ל ר ן להיות צמרו‬ ‫ולבכורה לא צריך למבעי‬
‫דנר שא״מ דהא כאמת‬
‫מ ה ״ ט לחודיה ג״כ מומר‪.‬‬
‫לראות )» מום‪ .‬להראותו לחכם‪:‬‬ ‫מהו טעמא דרבי יוםי בן המשולם משום‬ ‫גלול מ ת ו ן שמשהא אומו על שיסול‬ ‫לרשב״ג דס״ל דאין מרחמא‬
‫א״כ ילהה כבר‪:‬‬ ‫אלא‬
‫יכזה הא איכא פלוגתא דתנאי‬ ‫כנגדו בי״ט‪ .‬בבהמת חולין‬ ‫גמ׳‬ ‫בו מוס ט ההיא לתנן בפ׳ כל פסולי‬
‫במתני׳ שנת נד ע״א ובלבד‬
‫דקסבר תולש לאו היינו גוזז וביום טוב אסור‬ ‫גן לקופיץ וכוי‪ .‬לשון‬
‫משוס שחיטה בעיי( למיעבד או לא‪:‬‬ ‫המוקדשין )לקמן לה‪ >.‬מעשה בזכר של‬ ‫הרא״ש ז״ל ממשמע דדרך‬
‫שלא יכרוך ובכיצה כג ע ״ ג‬
‫לאו היינו גוזז‪ .‬ובכור גיזה הוא דאסור‬ ‫מגידולו או דלמא‬ ‫דבר‬ ‫עוקר‬ ‫ליה‬ ‫דחוה‬ ‫רחלים זקן ושערו מלוללל וצריך עשיית‬
‫וחי•‬ ‫בקופיץ‬ ‫לשחוט‬
‫עגלה של קטן דסברי דשא״מ‬ ‫בפסחים וכוי‪ [1 :‬ותולש‬
‫אסור ולוה אשמועינן רב‬ ‫דכחיב )לבריס ט ‪ 0‬ולא חגוז‪ :‬שאין‬ ‫בעלמא םבר רבי יוסי בן המשולם תולש‬ ‫מקום ט פ י מטלאים ועור משוס ללאו‬ ‫דמתני׳ וכו׳ וז״ל תוס׳‬
‫משוס‬ ‫כריכה״מ‬ ‫דהלכה‬
‫דתולש לאי היינו גתו ולאידך‬ ‫מסכוין‪ .‬לחלוש אלא מפנהו ומושכו‬ ‫היינו גוזז והיינו טעמא דשרי דהוה ליה דבר‬ ‫לולא תגוז בבכור כמיב‪:‬‬
‫דקסבר‬ ‫משום‬ ‫חיצוניות‬
‫תולש לאו היינו גוזז פי׳‬
‫תיריצס ניחא ט ו ן דהפלוגתא‬ ‫אילן ואילן אס נתלש נחלש‪ :‬שיילוה‬ ‫שאין מתכוין וביו״ט דבר שאין מתכוין מותר‬ ‫ו ה י י נ ו ט ע מ א דשרי דחוה ל־ה דבר‬ ‫לכתחלה‬ ‫תולש‬ ‫ולכך‬
‫איני על דין וה ממש הוא‬ ‫במתכוין אבל בי״ט אסור‬
‫נכלל הלכה בכיציה פירקין‬ ‫לרב חננאל‪ .‬תלמידיה דרב אי אמר‬ ‫אמר להו זילו שיילוה לרב חננאל אי אמר‬ ‫שאין מתבוץ‪ .‬ותולש למתני׳‬ ‫משום דהוי עוקר דבר‬
‫ואף לרב פ ס ק בעלמא‬ ‫לכו משמיה דרב הלכה כרבי יוסי‪:‬‬ ‫הלכה כרבי יוםי בז המשולם איפשוט לכו‬ ‫מ לאו בתולש וממכרן ק א מ ר אלא‬ ‫מגידולו אפי׳ אין מתכוין‬
‫ללשא״מ אסור היינו יודעים‬
‫ד מ ״ מ ההלכה כן משוס‬
‫דחולש לאו היינו גוזז אבל‬
‫טעמא‪:‬‬ ‫אנא‬ ‫לכו‪.‬‬ ‫פשיטנא‬ ‫‪:‬ן י‬ ‫עושה מקום אס נתלש נתלש אבל‬
‫אי ט ע מ א משוס לתולש לאו היינו גוזז‬
‫יכול להיות שיהא אסור או‬
‫דלמא בעלמא קםבר תולש‬
‫היינו גוזז והכא שרי משום‬
‫לתירוצם קמא צע״ג‪.‬‬ ‫אתו שיילוה אמר להו הכי אמר רב הלכה‬ ‫יכול להיות לתולש במתכוין כך נראה‬ ‫דהוי דבר שאין מתבוין‬
‫‪5‬‬ ‫ותולש דקתני ר״ל מושכו‬
‫כרבי יוםי בן המשולם אתו לקמיה דרב הונא אמר להו כנגדו ביום טוב‬ ‫לפרש הסוגיא ויש לתמוה מ ה שייך‬ ‫אילך ואילך ואם נתלש‬

‫רבינו גרשום‬ ‫מותר איתמר נמי אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה דרב כנגדו ביום טוב‬ ‫לשאול זה על יו״ט אי במתכוין פשיטא‬ ‫נתלש וכגון דלא פסיק‬
‫רישיה הוא וכיון דשרית‬
‫אילימא לבכורה‪ .‬אי הלכה‬ ‫יום טוב‬‫מותר‬‫לתו לאסור ואי בשאין ממכרן פשיטא להו לשרי ומיהו הא גופה קמיבעיא להו שאין מתכוין מהו ביו״ט אס מותר או אסור וקשיא לבלאו‬ ‫בבכור דבר שאין מתכוין גם‬
‫כרבן ש מ ע ו ן האמר ה ד ב ה‬ ‫בי״ט מותר משום )דהוי(‬
‫היו יכולין לשאול הא לקתני מתני׳ ותולש את השער במתכוין קאמר משוס לתולש לאו היינו גוזז או שמא בשאין מתכוין ק א מ ר וגס שלא יהא‬ ‫דבר שאין מתכוין והקשה‬
‫ב ח ז ק ת ו ופטוהה‪ .‬ואי כרבני‬ ‫ה‬
‫תנא קמא וחייבת‪ :‬אמה׳‬ ‫כפסיק רישיה משוס למולש היינו גוזז ונראה לפרש לאפילו >)מימצי לומר( תולש לאו היינו גוזז מ ״ מ מלרבנן אסור במתכוין או בפסיק‬ ‫הרב משאנץ דלקמן קאמר‬
‫כי קא מיבעיא ליה‪ .‬לר׳‬ ‫דלעול׳ דבר שאין מתכוין‬
‫רישיה גזירה תולש אטו גוזז ולעולם ותולש לקתני מתניתין כשאין מתכוין ואינו פסיק רישיה קאמר ולענין בכור לא מצי למיבעי מילי‬
‫אחי יולדת קא מיבעיא ליה‬ ‫אסור ותולש לאו היינו גוזז‬
‫כלומר א ם מ ח ז ק י נ ן לה ל ה א‬ ‫כפשטה לממני׳ אס לא לענין מלקות וקמיבעיא להו כנגלו ביום טוב מהו לללמא לוקא בכור לתולש לאו היינו גוזז וליכא איסורא לאורייתא‬ ‫ובי״ט היינו טעמא דשרי‬
‫דחזיר כרוך אחריה ביולדת‬ ‫משום דה״ל עוקר דבר‬
‫הוא דשרי דבר שאין ממכרן אבל ביו״ט דאיכא איסורא דאוריימא דעוקר דבר מגידולו לא שרינן בשאין מתכוין או ללמא בבכור נמי‬
‫ככר אי לא ולבכורה ו ה ״ ה‬ ‫מגידולו כלאחר יד והיכי‬
‫לאכילה בעי אליבא דרבנן‬ ‫איכא איסורא דאורייתא דתולש היינו גוזז ו ט היכי דשרי בבכור משוס דאין ממכרן שרי נמי ביום טוב וכן מוכח בסמוך ד ק א מ ר רב‬ ‫שרינן לכתחלה במתכוין‬
‫כלומר מ ה ד א מ ו ר רבנן‬ ‫בי״ט משום דכלאחר יד‬
‫כנגדו ביום טוב מותר ופריך מ ה א דאמר רב הלכה כר׳ יהודה דבר שאין ממכרן אסור ומשני דתולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו‬
‫ד מ ר ח מ ת א ע ״ ג דלא ילדה‬ ‫דהא לכתחלה קאמר דומיא‬
‫מ ע ו ל ם הנ‪ -‬מיל־ אם היה‬ ‫ט ע מ א דשרי דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ואס מימצי לומר דאי תולש לאו היינו גוזז א״כ ותולש דקתני במתני׳ הוי במתכוין היכי‬ ‫במתכוין‬ ‫דמות־‬ ‫דבכור‬
‫מינה זה שיונק אבל האי‬ ‫כדפי׳ ו ש י ״ ז״ל ותירץ‬
‫שרי כנגדו ביוס טוב מתכוין משוס דלאחר יד ולאידך יילישנא דאמרינן רב סבר כר׳ יוסי בן המשולם ור׳ יוסי בן המשולם לא סבר כרב‬
‫כיון החזיר הוא הוה אמינא‬ ‫דשמא בי״ט התירי חכמים‬
‫א פ ״ רבנן מ ו ד ו דודאי לא‬ ‫היינו דרב שרי בבכור באין ממכרן משוס דתולש לאו היינו גוזז אבל ר׳ יוסי בן המשולם מתיר אפילו היינו אומרים דתולש היינו גוזז‬ ‫שחיטתו‬ ‫יתקלקל‬ ‫שלא‬
‫מ ר ח מ א אלא א״כ ילדתו‬ ‫לשרי אין מתכוין בכל מקום כראשכחן גבי פ ר ה והא י()דלא( ד ק א מ ר רב הלכה כר׳ יוסי בן המשולם י״ לעיל מ ש מ ע דלא הוי פלוגתא וכמה‬ ‫משום ש מ ח ת י״ט‪ .‬אבל‬
‫ולאכילה גרידא קא בעי‬ ‫קשה לו דהא מצי למבעי ב׳‬
‫לרבן ש מ ע ו ן ד מ ה שהוא‬ ‫מנאי אשכחן דסברי דבר שאין ממכרן אסור לקמן במכילתין גבי בכור שאחזו דם ןלף לג‪ >:‬ובמתניתין לכלאים ןפ׳׳ט משנה י״ז> ובביצה ולף כג‪1:‬‬ ‫בעיות מבכור לחודי׳ ומי״ט‬
‫אמר יולדת מ ר ח מ ה ולד‬ ‫בברייתא דגרירה ויש לומר דדלמא מ ט ע ם דפסיק רב כוותיה משוס דחולש לאו היינו גוזז לא אשכחן דפליגי ועוד כדפרישיח לעיל דלא קרי‬ ‫‪s‬‬ ‫לתודי׳ אי תולש דמתני• ר״ל‬
‫שאינו ש ל ה היינו מינה ט ל ה‬ ‫מתכוין משום דלאו גוזז‬
‫א כ ל חזיר ודאי לא מ ר ח מ א‬ ‫פלוגחא אלא א״כ נחלקו על אומו דבר עצמו וכן צריך לומר דהא ו ב ש ו ת ף נחלקו ר׳ יוסי ורבנן בחולין לענין ראשית הגו )לף קלז‪ (.‬דאיכא‬ ‫הוא או דד״ל כשאין מתכוין‬
‫עליה אלא א״כ ילדתו‪:‬‬ ‫י(‬
‫למאן דמחייב אלמא מקרי גז צאנך והוא הדין תולש דהיינו גוזז אס לא נחלק בין חולש לשותף וא״ח לקמן דמייחי ראיה מ פ ר ה‬ ‫דלא הוי פסיק רישיה משום‬
‫או רלמא רלא דמינה‪ .‬נמי‬ ‫דגוזז הוא וכן בי״ט מהו‬
‫מ ר ת מ א א ע ״ ג דלא ילדתו‬ ‫דסבר ר׳ יוסי בן המשולם דבר שאינו מתכוין מותר '(ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא ופריך והא אמר ר׳ אלעזר קדשי בדק הביח‬ ‫לתלוש בשא‪-‬ן מתכוין מי‬
‫הואיל ו כ ב ד ילדה‪ .‬ולבכורה‬ ‫אסורין בגיזה ועבודה ומשני מדרבנן ופריך והא איכא איסורא דרבנן ש״מ שרוצה לדקדק דכי ה י ט דשרי דאין מתכוין בדרבנן שרי נמי‬ ‫אמריי דבר שאין מתכוין‬
‫לא צריך למיבעיא לרבן‬ ‫אסור או מותר ואמאי עביד‬
‫ש מ ע ו ן דהוא אמר דאין‬
‫בדאורייתא וי״ל דההיא דמדרבנן לא דמו כלל להני דחולש לאו היינו גוז! ולעוקר דבר מגידולו כלאחר יד דאין איסורין הללו דאורייתא בשום‬ ‫להו חהא בעיי והא לא תליא‬
‫מ ר ח מ א אלא א״כ ילהה‬ ‫מקום אבל בפרה איירי בגיזה גמורה ד א ע ״ ג דמדאורייתא אין איסור קדשי ב״ה בגיזה ועבודה לדבריו דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא‬ ‫בהא לכן נרי להרב משאנ״ץ‬
‫כבר‪ :‬ע ו ש ה מקום ל ק ו פ ״ ן ‪.‬‬ ‫־ה״פ תולש לאו היינו גוזז‬
‫ש ש ו ח ט בו ח ו ל ש ו ח ו ת ך‬
‫תקון ולגמרי עשו קדשי בדק הבית כקדשי מזבח וראיה לדברי מ פ ״ ק דכתובות )לף ה‪ >:‬דאיבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת לדם הוא‬ ‫־מ״מ איסורא דרבנן איכא‬
‫מ ן ה צ מ ר מיכן ומיכן כדי‬ ‫צריך ושרי פי׳ ל מ י פ ק ד פקיד או לפתח הוא צריך ואסור אם תמצי לומר לדם הוא צריך ופתחא ממילא קא הוי הלכה כר׳ יהודה דמקלקל הוא‬ ‫בבכור במתכוין או בפסיק‬
‫לעשות מקום לשחיטה‪:‬‬ ‫‪-‬ישיה גזירה אטו גוזז‬
‫ו ב ל ב ה ש ל א יזיזנו‪ .‬ל צ מ ה‬
‫אצל פ ח ח אלמא שרי ר׳ יהולה לבר שאין ממכרן במקלקל ל א ע ״ ג לאיכא איסורא לרבנן במקלקל לחוליה והא ראסר ר׳ יהולה באין ממכרן‬ ‫•לעולם אם נתלש קאמר‬
‫מ מ ק ו מ ו מ; ה א ח ד ובהכ־‬ ‫בגרירה ו א ע ״ ג למקלקל הוא כלמוכח בסוף פ ״ ק לחגיגה )לף י‪ (.‬גבי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה ובפרק י ״ ט <‪3‬יצה »‪ >.‬אסר ר׳ יהולה‬ ‫ינ״מ לענין יו״ט דלא שרית‬
‫‪1‬‬
‫לא ח ש י ב גווד‪ :‬דכה שאין‬ ‫ל‬
‫‪ :‬יה באין מתכוין כיון‬
‫מחכוין‪ .‬לגזיזה‪:‬‬
‫קילור >משוס ללבר שאין מחכוין הוי כמקלקל בהוצאח לס יש לחלק בין במקום מצוה למקום שאין מצוה א״נ גבי גרירה איכא לפרש שמא‬ ‫•איכא איסורא דאורייתא‬
‫מתקן שמשוה גומות מצל אחר וגבי קילור נהנית ה ב ה מ ה בהוצאת הלם מילי להוה אלם הקזה ״(וה״ה גבי וכן תולש את השער לראוח אמ מ ק ו ם‬ ‫!זעוקר דבר מגידולו ולא‬
‫מ ע ״ ממתני׳ דקםבד דבר>‪2‬‬
‫ה מ ו ס ]לבעי[ לכתחלה או ליעבל ומסיק ללכתחלה קאמר ומשמע מלמני וכן לרישא נמי לכחחלה קאמר כמו בסיפא לאו לכתחלה שיתלוש במתכוין‬ ‫!ואין מתכוין מותר ןבאיסור‬
‫קאמר אלא באותן שהמרנו משוס שחיטה נתיר נמי לכחחלה לראות מקום ה מ ו ס יי או ליעבל כלומר ל א ״ נ עשה לא יזיזנו מ מ ק ו מ ו כן נראה‬ ‫־אורייתא[ או דלמא תולש‬
‫זיינו גוזז וכיון דשרית‬
‫כמו שפירשתי ומתיישבת כל הסוגיא ואס נפרש ראם תולש לאו היינו גוזז שרי אפילו לתלוש במתכוין צ״ל ללקמן לשרי כנגלו בי״ט‬ ‫‪:.‬בכור משום אין מתכוין‬
‫משוס להוה ליה עוקר לבר מגילולו כלאחר יל אפי׳ במתכוין לחלוש )שם( גמי שרי שהחירו חכמים שלא תתקלקל שחיטתו ביום טוב‪:‬‬ ‫איסורא‬ ‫דאיכא‬ ‫‪st‬׳‪y‬‬
‫־אורייתא ה״נ שרינן ליה‬
‫א י א מ ד ה ל כ ה כד׳ יוםי בן המשולם א י פ ש ו ט לכו‪ .‬וא״ת מ ה היה מ ק פ י ל בכך הא בכל ענין כנגלו בי״ט מותר או משום לבר שאין מתכוין‬ ‫‪ :‬י ״ ט ולפי זה ניחא הכל‬
‫או משוס עוקר לבר מגילולו כלאחר יל כללקמן וי״ל לאס לא היה הלכה כמותו אלא הוה אסרינן בבכור ו א ע ״ ג לתולש לאו היינו גוזז‬ ‫דכתובות‬ ‫מפ״ק‬ ‫ראיה‬
‫׳אבעיא להו מ ה ו לבעול‬
‫שהחמירו חכמים ולא התירו משוס צורך תיקון שחיטת בכור כמו כן לא יתירו בעוקר לבר מגילולו כלאחר יל משוס צורך תיקון שחיטח יום ט ו ב ‪:‬‬
‫מסוכריא‬
‫‪1‬‬
‫כתחילה בשבת ככתוב בתום׳ משמע דשרי ד״י אין מתכו‪-‬ן במקלקל אעפ״י שאסור מדרבנן במתבוין וא״ח והיכי בצי לקמן גבי וכן תולש את השער וכוי אי לכתחלה או דיעבד והא וכן קהנ‪ -‬דמשמע דומיא ד‪-‬ישא יברישא ר״ל רוקא דיע‪1‬‬
‫‪:‬דפר״ וי״ל דה״נ קא בעי לכתחלה באינו מתכוין אם נתלש נתלש דכי שרינן משום שחיטה שרינן נמי לראות מום או דלמא דיעבד אם תלש לא יזיזנו ממקומו ויש שרוצים לישב מה שהקשה הרב משאנ״ץ דקבעי א‪ -‬דבר שאין מתכוי־ מוו‬
‫^ אסור ול״נ דהא שקיל וטרי במס• שבת ע״ז ואין לומר דקבעי ל ו י ״ בן משולם הא״כ הול״ל מאי קסבר ר״י וכוי לכ״נ דקבעי אם פסיק יישיה או לאו דאי תילש לאו היינו גוזז פסיק ר‪-‬ש־ה הוא ‪-‬בכור שרי לכתחלה ‪-‬אי היינו גוזז לאו פס‬
‫רישיה הוא ותולש אם נתלש קאמר ע״ב‪ :‬ו[ לשון הרא״ש ומעיקרא מבעי ליה או בדיעבד דאפי׳ להטות השער לכאן ולכאן כדי לראות המום לא שרי אלא אס עשה כן שהשיער לא יזיזנו ממקומו ע״כ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כה‪.‬‬ ‫הלוסח בהמה פרה שלישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫א ןטוש׳׳ע א״ח סי׳ שב סעי׳‬ ‫מ ם ו כ ר י א דנזייתא‪ .‬פירשנו בפ״ק לכתובות )ל׳ י‪ .‬ל״ה האי( ובסוף‬ ‫מותר‪ .‬י[ משום ל ט ע מ א שאין מתכוין ה ו א ‪ :‬מסוכריא דגזייתא‪ .‬ברזא‬ ‫א( שנת קיא‪ .‬ע״ש מנחות ו‪.‬‬
‫יי׳[‪:‬‬ ‫ע״ש‪ ,‬נ( שנת עה‪ .‬קג‪ .‬קיא‪:‬‬
‫ל ז ב מיי׳ ס ״ ט מ ה ל ט ת שנח‬ ‫'״[״()כל כתבי( )שכת קיא‪ .‬ל״ה האי>‪ :‬ד ד ! ו ה ליה עוקד ר נ ד מגידולו‬ ‫של חבימ שכורכין סביבומיה נעורמ יא[ ומטלניות כלי שתסתום הנקב‬ ‫קיז‪ .‬ק נ ‪ :‬קלג‪ .‬קמג‪ .‬סונה לג‪:‬‬
‫הלכה ז‪:‬‬ ‫כ ל א ח ד •ד‪ .‬אין ללמול מכאן שיהא מותר לתלוש 'יי[ נוצה מצואר של עוף‬ ‫י פ ה ‪ :‬אסור להדוקיה‪ .‬בתוך החבית בכח משוס סחיטה ו א ע ״ ג לאינו‬ ‫כתוניח ו‪ .‬ניצה לו‪ ,.‬ג( [לקמן‬
‫ל ה ג מיי׳ שי״א שס הלנה‬ ‫לד‪ .‬שנת קיא‪ ,[:‬ד( שנפ עד‪:‬‬
‫כלי לשחוט בי״ט ל ה א לעיל <(פריש להא לשרי י[ הכא משוס שאין ממבוין‬ ‫מתכוין לשוס סחיטה אסור אפי׳ לר״ש ל א מ ר במסכמ שבת )לף מא‪>:‬‬
‫ז‪:‬‬ ‫[תוספתא דשנת פ ״ י הי״גן‪,‬‬
‫ל ט ד מיי׳ שס הלנה ו‪:‬‬ ‫וללשון * נ מ י שפירש לאפי׳ במחכוין יא[‬ ‫לבר שאין ממכרן מותר‪ :‬ולא ימות‪.‬‬ ‫ה( ותוספתא דפרה ס פ ״ נ‬
‫מ ה מיי׳ פ ״ א מהלכות פ ר ה‬
‫בנוצה לא ה ר כלאחר יל כלקמני‬ ‫א(‬ ‫וכיון ל מ ה ל ק לה לא אפשר לה בלא‬ ‫ע״ש[‪ ,‬ו( ןחולין קלו‪ (1 ,[.‬ולעיל‬
‫הלכה ג‪:‬‬ ‫מותר ומי אמר רב הכי והא אמר רב א! חייא‬ ‫יד‪ .‬חולי; קלה‪.‬ן‪ ,‬ח( ערכין נט‪.‬‬
‫מ א ו מיי׳ פ ״ א מהל׳ מעילה‬
‫ט‬
‫בסמוך בחולש אח ״ [ >העוף ו א ע ״ ג‬ ‫א‬ ‫סחיטה אבל לפנות את השער אפשר‬ ‫תמורה כז‪ :‬וש״נ‪ ,‬ט( ןערכין‬
‫בר אשי משמיה דרב מםוכריא רנזייתא אםור‬
‫הל׳ ז ס מ ג עשי! ק מ ג‬ ‫לאין צריך כאן »(נוצה ו ה ר מלאכה‬ ‫בלא תלישה‪ :‬הלכה כר׳ יהודה‪ .‬אלמא‬ ‫כט‪ .‬מעילה יד‪:‬ן‪ ,‬י( צ״ל אס׳‪,‬‬
‫טוש״ע י ״ ד סימן שח סעיף‬ ‫‪s‬‬
‫להדוקיה ביומא טבא בההיא אפי׳ ר׳ שמעון‬ ‫ס״ל לרב דבר שאין מתכוין אסור‪:‬‬
‫כ( צ״ק מ״ו‪ ,‬ל( נ ס ״ א ‪ :‬לן‪,‬‬
‫א‪:‬‬ ‫שאינה צריכה לגופה א י ן ללמול מלאכה‬ ‫‪3‬‬ ‫מ( שמונה שרצים‪ ,‬נ( פירשתי‬
‫טכ ז מיי׳ שס הלכה י נ ‪:‬‬ ‫שאינה צריכה לגופה מכלאחר יל‪:‬‬ ‫מודה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו ׳מודה ר״ש‬ ‫בלא גברי‪ .‬בלא רב חייא ורב חנן‪:‬‬ ‫צ״ק‪ (D ,‬שני נמי שפירשתי‬
‫מ ג ח מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫ו א מ ר ר״ל »[ ח ״ כ משום גוזז‪.‬‬ ‫בפסיק רישיה ולא ימות והא אמר ג>רב חייא בר‬ ‫ותולש לאו היינו גוזז‪ .‬ל ה ט א מ ר רב‬ ‫צ״ק‪ ,‬מ( הכנף צ״ק‪ ,‬פ( לניצה‬
‫צ״ק‪ ,‬צ(!שכפ קו‪ ,[:‬ק( צ״ק‪,‬‬
‫ערכין הלכה ח‪:‬‬
‫מ ד ט טוש״ע י״ד סימן שת‬ ‫מימה מ ה הוא מקשה א ע ״ ג ללענין‬ ‫הלכה כר׳ יוסי בבכור‪ :‬כלאתר יד‪ .‬אשי אמר רב הלכה כר׳ יהודה ורב חנן בר‬ ‫ר( צ׳להכנף‪ ,‬ש( אם ינזיוצ״ק‪,‬‬
‫ס( וראשן משחיר ומהא‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫מ ה י מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מעילה‬
‫בכול לא מחייב ביה משוס לא חגוז‬ ‫דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז‪ :‬התולש אמי אמר שמואל הלכה בר״ש ורב חייא בר‬ ‫מדקדק צ״ק‪ ,‬א( ואין צ״ק‪,‬‬
‫לענין שבת יש לחייב משוס מוללה לגוזז‬ ‫אה הכנף‪ .‬שתולש נוצה גדולה מן כנף‬
‫הלכה י טוש׳׳ע שס‪:‬‬ ‫אבין מתני בלא גברי רב אמר הלכה כרבי‬ ‫ב(צ״ק‪,‬‬

‫ככל עוקר לבר מגילולו בבעלי חיים‬ ‫ה ע ו ף ‪ :‬והקוטמו‪ .‬לאחר שתלשו ק ט ם‬

‫יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון אלא‬ ‫מן‬ ‫שמחליקה‬ ‫והמורטו‪.‬‬ ‫ראשו‪:‬‬
‫כמו *(חולין )לף עג‪ (.‬הושיט ילו‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫לעולם סבר רב דבר שאין מתכוין אסור‬ ‫ת ו ר ה א ו ר ה ש ל ם הצדדין ומורט מן ה ק נ ה ׳»! השער‪:‬‬
‫למעי בהמה וליללל עובל שבמעיה‬
‫אן רב שימי בר ח ״ א משמיה‬ ‫ותולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו טעמא‬
‫?‬ ‫ו‪ .‬ב ל ה ב כ ו ר א ש ר יולד גוזז ומחחך ו מ מ ח ק מארבעים אבות‬
‫ותיבת אשי נמחק‪ :‬ג[ היא‬ ‫י [ לענין שבת ק(ןחייב[ ובמוקלשין לא‬ ‫הזכר‬ ‫ובצאנך‬ ‫בבקרך‬
‫ולא והתניא‪ :‬גן שכיחא‬ ‫מחייב משוס גוזז « [ וכן קיטוף תייב‬ ‫כלאחר‬ ‫מגידולו‬ ‫דבר‬ ‫עוקר‬ ‫ליה‬ ‫דהוה‬ ‫דשרי‬ ‫ת ק ד י ש ליי א ל ה י ך ל א מלאכות יג[ במסכת שבמ ןלף עג‪.(.‬‬
‫ונפרקיה ולפקה‪ :‬ו[ שמואל‪.‬‬ ‫י(‬
‫אורתיה‪.‬‬ ‫דהיינו‬ ‫מחליק‪:‬‬ ‫ת ע ב ד בבכר ש ו ר ף ו ל א מ מ ח ק‬
‫ע ״ בתום׳ לקמן )לף ל ע״א(‪:‬‬ ‫בשבמ משום מוללה לקוצר וכן תולש‬ ‫יד ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את‬ ‫ת ג ז בבור צאנך‪:‬‬
‫‪ [9‬אמר איבעית אימא כי‬ ‫הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות‬ ‫שדרך נוצת ע ו ף יי! לתלוש ולא לגזזה‪:‬‬
‫מן המחובר א ע ״ ג לקיטוף לענין‬
‫איתרב׳ שור לגיזת זנבו הוא‬ ‫מדרב ס׳׳ל כדרבי יוסי‪ .‬לגבי בכור‬
‫דאיתרבי אי בעית‪ :‬ו[ וכן‬ ‫קצירה קולס לעומר לא מחייב )פסחים‬ ‫ואמר ר״ל ב ת ו ל ש חייב משום גוזז קוטם חייב‬
‫התולש את השער לראות‬ ‫דתולש לאו היינו גוזז‪ :‬ר' יוסי גמי‬
‫יא‪ (.‬ולענין ל ק ט ב פ ׳ ראשית הגז)חולין‬ ‫משום מחתך ממרט חייב ימשום ממחק שאני‬
‫מקום מ ו ם ‪ :‬ו[ לכתחלה‪ .‬ס״א‬ ‫ס ב ר לה כרב‪ .‬דדבר שאין מתכוין‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ואתולש קאי או דיעבה‬ ‫קלז‪ (.‬ואי ה ו ה מפרשינן הכא לפריך‬ ‫כנף דהיינו אורחיה ומדרב סבר כר׳ יוםי בן‬
‫ואלא יזיזנו קאי‪ :‬ח[ שלא‬
‫)א( ג פ ׳ והאיכא איסורא אסור‪ :‬ה ״ ג עיקרן מאדים וראשן‬
‫אהא יי[ לאמרינן לתולש חשוב כלאחר‬ ‫דרננן שאני כצ״ל יתינת אלא‬
‫יזיזנו ה ש ת א ‪ [P :‬עליו אמדת‬ ‫המשולם ר׳ יוםי בן המשולם ס ב ר לה כרב‬ ‫נמחק‪) :‬ב( ־־שי" דייה משתיר‪ .‬וכן בתוספ׳ ד מ ס ׳ פ ר ה < פ״כה׳׳ל(‪:‬‬
‫ל א ‪ :‬י[ מותר דטעמא משום‬ ‫יל הוה נימא למייתי ראיה מהכא ללא‬
‫שאין‪ :‬יא[ נעוות ש ל פשתן‬ ‫כלאמר יל יי[ ואין הלשון מ ש מ ע כן‬
‫וסבר ר׳ יוסי בן המשולם דבר שאין מתבוין‬ ‫דקדשי כדק הניר! היא ד י ן גוזז‪ .‬את הראש שמשתיר במספרים‬
‫ק ד ש י ב ד ק י ש ל ה דהא‪:‬‬
‫ומטלניות כדי שיסתום פי‬ ‫מאדים‬ ‫עיקרן‬ ‫שערות‬ ‫ישתי‬ ‫והתניא‬ ‫>*‬ ‫ה‬
‫אסור‬ ‫ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש‬
‫הנקב‪ :‬ינ( דקנה את השיער‪:‬‬ ‫מ ל ק א מ ר ותולש לאו היינו גוזז והא‬
‫‪5‬ח‬
‫וראשן משחיר ר׳ יוסי בן המשולם אומר גוזז‬ ‫משוס גיזה בקדשים אלמא משוס דאין‬
‫יגן מלאכות חסר א ח ת ‪:‬‬ ‫תניא התולש א מ [ י > ה ע ו ף כו׳ מ ש מ ע‬
‫לתולשה ולא‪:‬‬ ‫•ו( עוף‬ ‫מ ת ט י ן לשום גיזה אלא לתקן שרי‪.‬‬ ‫גליון ה ש ״ ם‬
‫צוו[ היא קדושת בדק הבית‬ ‫לפריך א ה א ראמרן לתולש לאו היינו‬ ‫במספרים ואינו חושש שאני פרה דלאו בת‬
‫‪1‬‬
‫נ מ ׳ ו ה ת נ ־ א ש ת ־ שערות‪ .‬שתי שערוח שכולן שחורומ פוסלות‬
‫יש ל ה ‪ [1p :‬לא גורו ביה‬ ‫גוזז‪ :‬מ ד ר ב ס ב ר ל ה בר׳ •וסי‬ ‫גיזה היא <‪ 1‬ייוהתניא ל א תעבוד בבכור שורך‬ ‫עיין פ ״ נ מ ״ ה דפרה‪ :‬בסרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן‬
‫רבנן‪ :‬יו[ נמי ת ו ל ש לראות‪:‬‬
‫יא[ ובסוף שמונה שרצים‪:‬‬ ‫בן המשולם ד׳ יופי סבר ל ה ברב‪.‬‬ ‫ולא תגוז בכור צאנך ואין לי אלא שור בעבודה‬ ‫תום' דייה ד ה י ה ובו׳ אין‬
‫ל ל מ ו ד צ י א ב ה שאין משחיר אפשר בתקנה‪ :‬דלאו בת גיזה‪.‬‬
‫•מן לתלוש הנוצה מצואר‪:‬‬ ‫ל א מ ר לבר שאין ממכרן אסור שאס‬ ‫וצאן בגיזה ימנין ליתן א ת האמור של זה‬
‫‪ [5‬הכי רב משום אות א׳‬ ‫צ ־ י ב ה לגופה‪ .‬עיי] שכת דף שאין לפרות צמר הלכך לא אסירא‬
‫היה סובר ללבר שאין ממכרן מותר‬ ‫מו ע ״ נ תישפות דייה דנל‪:‬‬
‫נמחק‪ :‬גא[ במתכוין שרי‬ ‫דייה גוזז ובו' • כ ק ו נ ט ר ס בגיזה‪ :‬לא תעבוד ולא תגוז‪ .‬וי׳׳ו בזה ואת האמור של זה בזה ת״ל לא תעבוד‬
‫היינו בצמר אכל בנוצה‪:‬‬ ‫מ נ א ליה לרב שיהא הלכה כמומו‬
‫גג[ את הכנף ההיינו אורחיה‬ ‫ולא תגוז אלא שאני פרה דקדשי בדק הבית‬ ‫פירש ־בוי‪ .‬עיין לקמן דף מוסף על ענין ראשון וילמדו שניהם‬
‫ו א ע ״ ג ‪ :‬נג[ ה״ל תולש תייב‪:‬‬
‫משוס למולש לאו היינו כגוזז לילמא‬ ‫זה מ ז ה ‪ :‬דקדשי בדק הבית היא‪.‬‬
‫ל״ה‬ ‫תישפות‬ ‫לל ע ״ א‬

‫נד[ שבמעיה חייב לענין‪:‬‬ ‫כי שרי ר׳ יוסי משוס לבר שאין ממכרן‬ ‫הבית‬ ‫בדק‬ ‫קדשי‬ ‫אלעזר‬ ‫רבי‬ ‫״והאמר‬ ‫היא‬ ‫אילימא‪:‬‬
‫טי ‪ / ' ox‬ו י ש לה( ד ה א אינה קריבה למזבח‬
‫‪ [99‬וכן‪ .‬ס״א וכל קיטוף‪:‬‬
‫מותר ותולש היינו גוזז אלא קיס ליה‬ ‫אסורין בגיזה ועבודה ׳מדרבנן והאיכא איסורא‬
‫‪ !!5‬אהא ד א מ י דתולש‪:‬‬ ‫הלכך מותרח בגיזה‪ :‬דלא שכיתא‪.‬‬
‫גו[ יד הוא יאין‪ :‬גא[ את‬ ‫לרב »י[ )משוס( לאימ ליה ל ד יוסי‬ ‫דרבנן <א> אלא שאני פרה דלא שכיחא‬ ‫ומילתא דלא שכיחא לא גזרו נ״[ רבנן‪:‬‬ ‫מ ו ס ף ר ש׳״י‬
‫הכנף כוי‪ :‬גמ( משום מקים‬
‫דאית‪ :‬ל[ לרבותא ד א ע ״ ג ‪:‬‬
‫לבר שאין מתכרן אסור‪:‬‬ ‫ג! וליחלה ולפקה לחולין וליגזה והדר ליקדשה‬ ‫מ ס ו כ ר י א ד נ ז י י ת א ‪ .‬סתימת דמיה יקרים‪ .‬ואין דמיה כל כך‬
‫לא[ ובקונטרס הגיה איפכא‪:‬‬ ‫משחיר וראשן מאדים‪.‬‬ ‫עיקרן‬ ‫דמיה יקרין וליעבד לה כדשמואל ש »דאמר‬ ‫נ ק נ גיגית שמוציאין השכר מזומנים לחללה עליהן‪ :‬לקופין‪ .‬לצורך‬
‫לנ( השערות עמהן בלא‬ ‫לרן ה נ ק נ וסותמין אותו‬
‫מתכוין או אלו עצמו‪:‬‬
‫כך ה י ה כתוב בספרים ויש‬ ‫שמואל יי הסדש שוה מנה ״שחיללו על שוה‬ ‫נכלא־ נגלים ‪ :‬כ ה ‪ 1‬ב ‪ 1‬ה ‪ : :‬מפני הקופיץ‪ :‬לכתחלה‪ .‬קאמר והאי וכן‬
‫לג[ משחיר ומזה מדקדק‪:‬‬ ‫לפרש ל נ ק ט ראשן מאלים לרבותא‬ ‫שאין הנקכ שיה • ש נ ת ק י א ‪ . :‬אתולש קאי דכי היכי דמותר לתלוש‬
‫לו[ לתקן ואין יה דומה‬ ‫פרוטה מחולל ט ‪ ,‬אימור דאמר שמואל שחיללו‬ ‫כנקנ‬ ‫להדוקיה‪.‬‬ ‫אסור‬
‫ל[ א ע ״ ג שכולה אלומה מבחוץ ט ע ו נ ה‬ ‫משיש סחיטה ואע״ג ללא קא לצורך השחיטה דהא פשיטא לךל> דרישא‬
‫לשאר לשון אין מתכוין‬
‫דעלמא דכיון‪ :‬לס[ גוזז גמור‬ ‫גזיזה ובקונט׳ לא[ גריס איפכא מתוך‬
‫לה‬ ‫סבר‬ ‫רב‬ ‫אימא‬ ‫איבעית‬ ‫י!‬ ‫אמר‬ ‫מי‬ ‫לכתחלה‬
‫מנוי! לסחוט ‪.,‬שם‪ .,‬ב פ ס י ק לכחחלה קאמר הכי נמי יי[ לראוח‬
‫לא חשיב גוזז משום כוי‬
‫ת ו ס פ ת א ל פ ר ה ‪ :‬ג ו ז ז כמספרים ואינו‬ ‫כר׳ יוסי בן המשולם ור׳ יוםי בן המשולם לא‬ ‫ר י ש י ה ו ל א י מ ו ת ‪ .‬באומר‬
‫אחתוך ראש כהמה זי נשכת מקום המוס או דיעבד קאמר והאי וכן‬
‫הוה לו למשר׳‪ :‬לו[ תגוז‬
‫אכל עבר וגזז שריא הגיוה‪:‬‬ ‫חושש‪ .‬כלומל אפי׳ יגזוז משאר‬ ‫סבר לה כרב‪ :‬ותולש את השער ובלבד שלא‬ ‫ואיני רוצה שתמות‪ ,‬דכיון דאי אלא יזיזנו קאי והכי קאמר וכן מי‬
‫לון המוקדשין בהנאה הוא‪:‬‬
‫לח[ דמן בהנאה‪ [pi :‬אסיד‬
‫השערומ ל [ בלא ממכרן אף אלו עצמו‬ ‫יזיזנו ממקומו‪ :‬אמר רב יי אשי אמר ריש‬
‫י‬
‫אפשר שלא חמוח כמתניין שחלש אח השער לראוח אח מקום‬
‫השינ ליה‪ ,‬ו ט אמרינן לנר‬
‫ליתא חרא דבהא לא מתרצה‬ ‫שיגזוז יותר מן הצורך לגירסת הקונט׳‬ ‫לקיש =ילא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור‬ ‫ממקומו‪:‬‬ ‫שאין מתניין מיתר נגין היכ׳ ה מ ו ס נמי לא יזיזנו‬
‫פירכין דאינו ש ו ח ט בשביל‬ ‫ח‬

‫הדם אלא להתיר הבשר‬

‫>ראשן משחיר ל<[ והיה מ ל ק ל ק‬ ‫והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן תני‬ ‫לאפשר ליה נלא איסור‪ ,‬כנון המסובך באוזן‪ .‬ובאוזן היה מ ו ס ‪:‬‬
‫גורר אלם מ ט ה כסא וספסל‬
‫ל כ ת ח ל ה דמתכוין‪:‬‬ ‫לקסבר לבר שאין מתכוין מומר‬ ‫לקופיץ‪ :‬וכן י! תולש את השער לראות מום‪:‬‬ ‫יכלכל שלא ימכוין לעשות דשתיטתו מוכתה עליו‪ .‬דלאו לגיזה‬
‫‪s‬‬
‫ובקונט׳ פי׳ ללייק מ ה א לשרי משום‬ ‫אתולש‪.‬‬ ‫לאו‬ ‫אלא‬ ‫חלין‪ ,‬יאע״ג לאיכא למיחש איכוון‪:‬‬
‫איבעיא לחו לכתחלה י! או דיעבד אמר רבי‬
‫לאין מתכוין לשוס גזיזה אלא לתקן‬ ‫מ ת נ י ׳ מתיר‪.‬‬ ‫ללא ולכחחלה ק א מ ר ‪:‬‬ ‫לילמא עניל מרין‪ ,‬כיון‬

‫לי[ א( לאין זה כשאר לשון אין מתכוין‬

‫יוסי‬ ‫ירמיה תא שמע צמר המסובך באוזן ר׳‬ ‫לכהן‪:‬‬ ‫בהנאה‬ ‫הצמר‬
‫מ ת ט י ן ל ה ט ואפשר לירירה‬
‫בלא מריץ‪ ,‬כי עניל נמי חרין אח‬
‫רבינו גרשום‬ ‫בן המשולם אומר תולשו ומראה א ת מומו‬ ‫להוי מלאכה גמורה לא‬
‫בעלמא ל ט ו ן לבכוונה גוזז במספרים‬ ‫וחכמים‬
‫ו מ י א מ ר רב הכי‪ .‬ד ד ב ד ש א י ן‬ ‫מיחיינ‪ ,‬אבל ה י ט לולאי עגיל‬
‫מתכוין מ ו ת ר ‪ :‬מסוכריא‬ ‫ויש ליישב לפי׳ הקונטרס ל ה ט פריך‬ ‫ש״מ ילכתחלה ש״מ אמר רב מרי אף אנן נמי‬ ‫מילה‪,‬ס!נר‪ ,‬ל ג ‪ . ,‬מתני בלא‬
‫דנזיתא‪ .‬פ ק ק ש ל צ מ י ד‬
‫להדוקיה‪.‬‬ ‫אסור‬ ‫חבית‪:‬‬
‫וסבר ר׳ יוסי בן המשולם לבר שאין‬ ‫לרנ תנינא וכן התולש את השער לראות מקום מום מאי וכן אילימא שלא י«[ יזיזו‬ ‫ג ב ר י ‪ .‬מתני לה לפלוגתא‬
‫אמיראיס‬ ‫בלא‬ ‫ושמואל‬
‫סחיטה‪:‬‬ ‫משוב‬ ‫לסותמו‬ ‫ממכרן אסור ושרי מ ט ע ם למולש לאו‬ ‫את מקומו השתא ומה שוחט רשחיטתו מוכחת עליו מו לא יזיזנו לראות מקום‬ ‫הס‬ ‫האומרים משמם‪ ,‬אלא‬
‫א פ י ל ו לרבי ש מ ע ו ן ‪ .‬ד א מ ר‬ ‫היינו גוזז ה א אשכמן גבי פ ר ה לאפי׳‬ ‫עצמם נחלקו בה ‪ ,‬ש ב ת ה י א ‪.‬‬
‫דבר שאין מתכוין מותר‬ ‫ה ת ו ל ש א ת ה כ נ ף ‪ .‬ניצה מום מיבעיא אלא לאו אתולש שמע מינה לכתחלה ש״מ‪ :‬מ ת נ י ׳ שער בכור‬
‫מ ו ד ה ד א ס ו ר ‪ :‬א מ ר רכ‬ ‫במספליס ל ה ר גוזז למ משוס לעושה‬
‫ה ל כ ה כרבי יהודה‪ .‬ד א מ ר‬ ‫כלי להכשיר ה פ ר ה שרי גבי בכור נמי‬
‫•ישנת בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כ ך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר‬ ‫לאחר‬
‫נדולה מן כנף העוף‬
‫והקוטמו‪.‬‬ ‫ער‪. ,‬‬
‫ד ב ר שאין מ ת כ ו י ן אסוה‪:‬‬ ‫וחכמים‬ ‫שתלשו חותך ראשי שהוא דק‬
‫כ ל א ח ר יד‪ .‬כ ל ו מ ר שלא‬
‫הוה ליה למישרי בכל ענין כיון דעושה‬
‫וראי׳ להניחו כנר וכסת ש ־ ‪.‬‬
‫לשום עקירה א ל א לצורך‬ ‫ו ה מ ו ר ט ו ‪ .‬לצד זנבי שהוא לצורך חיקון שחיטה דאין זה חשוב גוזז ומיהו אין סי׳ זה נראה כלל דבכל ענין יכול להקשות בין הוי ט ע מ י ה משוס דבר שאין מתכוין מומר בין‬
‫ש ח י ט ה דאין דרכו בעקירה‬
‫קשה מורט שערו מכאן ימכאן הוי ט ע מ י ה משוס דחולש לאו היינו גוזז‪ :‬ש ע ר בכור בעל מום שגשר בוי‪ .‬כולה הך שמעתא מוכחא דגיזת פסולי המוקדשין שרי מדאורייחא‬
‫א ל א ב ג ז י ז ה ‪ :‬א ת הכנף‪ .‬ש ל‬ ‫ומשליח הקנה ונותן השער‬
‫עוף הנוצה‪ :‬וקוטמו‪ .‬כמו‬ ‫נכר ו כ ס ת ‪ :‬״ ס • ‪ .‬ש ח י ל ל ו ע ל ואפי׳ רבנן דאסרי מפרש בגמ׳ גזירה דלמא אתי לאשהויה והא דדרשינן לעיל )לף ו‪ >:‬תזבח ולא גיזה היינו תזבת ולא תגוז לי[ ותימה לרבי‬
‫קוטמו לשנים‪ :‬והמורטו‪.‬‬
‫ש ו ה פ ר ו ט ה מ ח ו ל ל ‪ .‬דאין לאמרי׳ בפרק שני לחולין <לף לו‪ (:‬גבי על הארץ תשפכנו כמים ההוא למשרי ל מ ן של פסולי המוקלשים לי[ הוא לאמא ד ס ״ ד הואיל‬
‫הנוצה מקנה ש ל ה ‪ :‬חייב‬ ‫אינאה להקדש דכחיכ)ויקרא‬
‫מ ש ו ם גוזז ד ת ו ל ד ת ה ד ג ו ז ז‬‫כהו א־ש את אחיו‪ ,‬יאשמועינן ואסירי בגיזה ועבולה ל מ ן נמי ליבעי קבורה ק א משמע לן ו ה י ט תיסק אלעתין לאסור ל מ ן ליי!'(]בהנאה[ משוס לאסירי בגיזה ועבולה הא‬
‫ה ו א ‪ :‬דהיינו א ו ר ח י ה דכנף‬ ‫שמיאל דכי היב׳ דאימעיט אפי׳ הגיזה עצמה מותרת וכ״ת ה א לשריא מלאורייתא היינו בנשר אבל גוזז למתכוין אסור ליי( חלא למתכוין ל ל ס כנשר גיזה ועול אפילו‬
‫בתלישה אבל תלישה דצמר‬ ‫מאונאה אימעיט נמי מכיטול‬
‫בתולש‬
‫ל א ו היינו אורתיה ו ל א ו‬ ‫מקח ‪:,‬קדושי! יא‪ ,::‬וטעות נמי‬
‫היינו כ ג ו ז ז ‪ :‬דבי יוסי ס ב ר ל ה כרב‪ .‬ד א מ ר דבר ש א י ן מ ה כ ו י ן אסור‪ :‬ש ת י ׳שערות‪ .‬ש י ש בפרה א ד ו מ ה ‪ :‬׳שעיקרן מ א ד י ם וראשי מ ש ח י ר ‪ :‬גוזז‪ .‬ה ש ח ו ר ב מ ס פ ר י ם היינו כ ד י ל ה כ ש י ר ו ‪ :‬ואינו ח ו ש ש ‪ .‬מ ש ו ם גוזז בקדישים דרבר ׳שאץ‬ ‫ליכא למימר נ ה ו דמאן ט ע ה‬
‫מתכוין מ ו ת ר ‪ :‬שאני פרה ד ל א ו ב ת גיזה‪ .‬מ ש ו ם הכי אינו ח ו ש ש א ב ל ל ע ו ל ם דבר ש א י ן מתכוין אסור סכירא ל י ה ‪ :‬ת ״ ל לא ת ע ב ו ד ולא תגוז‪ .‬ולא תגוז נדרש ל פ נ י ו ו ל א ח ר י ו ו־ליף ל א ת ע ב ו ד מ ל א ת ג ו ז ‪ :‬ו ה א איכא איכורא דרבנן‪.‬‬
‫ואמא• קאמר ואינו ח ו ש ש ‪ :‬ד ל א ש כ י ח א דכולן לא ה ו ו א ל א ז׳ א ו ולא גזרו כ ה רבנן ולעולם הבר ש א י ן מתכוין אסור‪ .‬ו מ ש י ב ה ת ל מ ו ד ו א מ א ׳ גוזזן כ ש ה י א מ ק ו ד ש ת ה פ ר ה ו ל י ח ל ה על גבי דמים ו ל פ ק ה ל ח ו ל י ן וליגזיה כ ש ה י א ח ו ל י ן ‪:‬‬
‫ד מ י ה •קד־ן‪ .‬ואין לו ב״כ דמים כ ד י ל פ ד ו ת ה ב ש ו י י ה ‪ :‬נ! בגיזה זנבו ולא ב ש א ר ג־פו‪ :‬בקופיץ‪ .‬כלומר ש ב ק ו פ י ץ ת ו ל ש ו דהיינו כלי‪ :‬תני לקופיץ‪ .‬כ ל ו מ ר ש ב י ד ת ו ל ש ו כדי ל ע ש ו ח מ ק ו ם ל ק ו פ י ץ ‪ :‬ל כ ת ח ל ה א ו ד י ע ב ד ‪ .‬ד ה ת ו ל ש מ ש מ ע‬
‫ודיעבד( ןלכתחלה! ה ה א ׳ וכן א ת ו ל ש קתנ׳ ו מ ש מ ע ל כ ת ח ל ה כ ל ו מ ר כ מ י ש א מ ה ה ע ו ש ה מ ק ו ם ההיינו ל כ ת ח ל ה ק א מ ר וכי התולש‪ .‬כ ל ו מ ד ד ל כ ת ח ל ה ת ו ל ש א ו הלמא ה א י ו כ ן א ל א יזיזנו ק א י כ ל ו מ ר וכן ה ת ו ל ש ל א יזיזנו מ מ ק ו מ ו נמי‬
‫א ב ל אבהי ל א יהעינן א ׳ ת ו ל ש ל כ ת ח ל ה א ו ד י ע ב ה ‪ :‬ת ו ל ש ו ורואה היינו ל כ ת ח ל ה ‪ :‬ה ש ח א ה ת ם ד ש ח י ט ה מ ו כ ת עליו שאינו ע ו ש ה ב ש ב י ל צ מ ר א מ ר ת לא יזיזנו ה ת ו ל ש לראות מ ק ו ם מ ו ם ד ה כ א ל א מידי מ ו כ י ח עליו דאין ניכר ה מ ו ם ל ע ל מ א‬
‫מיבעיא ד ל א יזיזנו אלא ש ״ מ ה א י וכן א ת ו ל ש ק א י ה ת ו ל ש ל כ ת ח ל ה כ מ ו ע ו ש ה מ ק ו ם ש ״ מ ‪ :‬ש ע ר בכור ב ע ל מום‪ .‬צ מ ר ש ל ו שנשר מ ק צ ח ו ‪ :‬ו ה נ י ח ו בחלון‪ .‬ל פ י ש צ מ ר ו אסור ל ג מ ר י מ ח י י ם ד פ ס ו ל י ה מ ו ק ה ש י ם אסוהים בגיזה ו ע ב ו ד ה ‪:‬‬
‫ו א ה ״ כ ש ח ט ו ב מ ו מ ו ע ק ב י א בן מ ה ל ל א ל מתיר‪ .‬דכי היכי ד ש ח י ט ה מ ת ה ת ה כ ל ב ש ר ועור וצמר שעליו ה כ י נ מ ׳ מ ת ר ת ז ה ש נ ש ד ‪:‬‬

‫כיו ני׳ רי״‪-‬ו כגמ׳ ואנ״א ט איתרוי שיר לגיזת וננו ועיי נביטה אוח ה׳‬ ‫אן נדחנן כריש פרה‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כה‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( עליית פייה מ״ו‪ ,‬נ ( לא‬ ‫ותכמים אוםרין‪ .‬דאי שרית צמר הנושרת מחיים אתי לשהויי לבכור‬ ‫במולש פליגי כדמוכח בסוף פירקין <לף ט‪ >.‬״ [ דשרי י>)ר״ע( מכלל ט‬ ‫מ ו א ב מיי׳ פ ״ ג מהל׳‬
‫ואמר צ״ק‪ ,‬נ( [פסחים לד‪:‬‬ ‫נ ט ר ו ת הל׳ יא ןוס״א‬
‫יימא נו‪ .‬ונחים ס‪ :‬מגמות גנ‪.‬‬ ‫כדי שתשיר צמר כל שעה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו‬ ‫אסרי רבנן מדרבנן »! ואפי׳ בעולה ח מ י מ ה לא מיחסרא הגיזה אלא‬ ‫מהלי מעילה הלי י[ סמג‬
‫‪5‬‬
‫נתונות עה‪,[.‬ד( פסחים י‪ .‬נדה‬ ‫ופסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה כדאמרינן בפירקא דלעיל‬ ‫מדרבנן כדמוכח לקמן גבי מולש צמר מעולה ח מ י מ ה י[ והא דפריך‬ ‫עשי! קמד טיש״ע י״ד סימן‬
‫סא‪ ,.‬ה( פסחים י‪ ,.‬ו( עקניא‪.‬‬ ‫שח סעיף א‪:‬‬
‫מ‪:‬ן תזבח ]לברים י‪ [3‬ולא גיזה‪ :‬לא בזה התיר עקביא‪ .‬מפרש בגמ׳ ןכי‪ [.‬מאי‬ ‫מולש מי איכא למאן דשרי היינו מדרבנן כדפי׳ שם בקונטרס משום‬
‫צ״ק‪ (1 ,‬אסרינא מחיים ולא‬ ‫מ ז ג מיי׳ פ ״ ג מהל׳ כנורות‬
‫לאחר שחיטה למאן דדריש כוי‬ ‫ק א מ ר ‪ :‬ואת״כ מת‪ .‬י»‪ 1‬לא נשחט‪:‬‬ ‫דרשע הוא ועוד קשה « ( בההוא‬ ‫הל׳ ינ טיש״ע שס סעי׳‬
‫משעת וניחה ואילך ולא‬ ‫כ‪:‬‬
‫המדולדל‪ .‬שנמלש מן העור אבל‬ ‫א וחכמים אוסרין דברי ר׳ יהודה אמר לו ר׳ יוסי‬ ‫דחולין למה לי קרא דם פסולי‬
‫מדכתינ נשר ועוד דשרי כיי‬ ‫מ ח ד מיי׳ פ ״ ג מהל׳ איסורי‬
‫צ״ק‪ ,‬ח( חלנ יה״א ה ״ ה נשר‬ ‫מסובך הוא ע ם שאר הצמר ואינו‬ ‫המוקדשין דשרי בהנאה והלא אף‬ ‫המונח הלכה יכ‪:‬‬
‫ולא צ״ר‪ ,‬ונ״א כמו נשר ולא‬
‫לא בזה התיר א>עקביא בן מהללאל אלא יא!‬ ‫ה מיי׳ ס ״ ג מהלי‬ ‫פט‬
‫הגיזה‪.‬‬ ‫עם‬ ‫שנראה‬ ‫את‬ ‫נופל‪:‬‬ ‫בקדשים דם מוחר בהנאה משנעשיח‬
‫חלנ‪ ,‬ס( כמו על חלנ דשרי‬
‫כשישחטנו ויגזזנו לאחר שחיטה יהא‬
‫שער אז בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך‬ ‫מצותו והתם דליכא מצוה למה יהא‬
‫כנורות הל׳ יג ס מ ג‬
‫כאכילה מ ״ מ דם נמי נ ר אכילה‬ ‫עשי! ק מ ה קמו טוש״ע י״ד‬
‫הוא והא צ״ק‪ ,‬י( נ״א שנפסלו‪,‬‬ ‫צמר מדולדל שוה ע ם שאר הגיזה‬ ‫מת בזה עקביא בן מהללאל מתיר ב ו ח כ מ י ם‬ ‫אסור ועוד מאי ק א מר הואיל ואסירי‬ ‫סימן שח סעיף ד‪:‬‬
‫־‬
‫כ( צ״ל דתניא‪ ,‬צ( לעיל טי‪,:‬‬
‫ואינו נראה יי! כשפירש הימנה מותר‬ ‫אוםרין צמר )‪ 0‬המדולדל בבכור את שנראה‬ ‫בגיזה ועבודה והא לאחר שחיטה‬
‫ג ו מיי׳ פ ״ ט מהלכית‬
‫מ( ראוי לדריש נמי קרא צ״ק‪,‬‬ ‫טומאת מת הלכה י‪:‬‬
‫כשאר הגיזה‪ :‬ושאינו נראה ע ם‬ ‫<ג> עם הגיזה מותר ואת שאינו נראה עם‬ ‫מומר לגזוז ולעבוד דמזביחה ואילך‬ ‫נ א ז מיי׳ שם פ״ח הלכה‬
‫הגיזה‪ .‬שיצא חוץ יותר מדאי וניכר‬ ‫הכל מותר והחס בדם שחיטה איירי‬ ‫א‪:‬‬
‫הגיזה אסור‪ :‬ג מ ׳ נ! מכלל דאםר השתא במת‬ ‫נ ב ח מיי׳ פ ״ ג מהל• נכוחות‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫לכל ש מובדל הוא מן הגיזה טי[)י( כמי‬
‫שרי שחטו מיבעיא אלא ג! לא בזה התיר‬ ‫וחלב נמי י ל א אסרינן מדכתיב בשר‬ ‫[ז(‬ ‫‪5‬‬
‫הל׳ יא סמג עשי! ק מ ד‬
‫)א( ב מ ש נ ה אלא ב ש י ע ר‬ ‫שנשר לגמרי קודם שחיטה‪ .‬ו ס ת מ א‬ ‫)אלא( מחיים ולא לאחר שחיטה כמו‬ ‫טוש״ע י״ד סימן שח סעיף‬
‫ב כ ו ר נעל מוס‪ (5) :‬ש ב‬ ‫עקביא וחכמים אוםרין <י> שחטו דברי הכל‬ ‫א‪:‬‬
‫צמר ןהמדילדלן חו״מ ונ״כ‬
‫כרבנן דסליגי עליה דעקביא‪ :‬ג מ ׳‬ ‫למאן דדריש לעיל בפ׳ שני )לף טי‪(:‬‬
‫ס״א ה מ ד ו ב ל ל ‪) :‬ג( ש ם‬ ‫מכלל דאםר‪ .‬בממיה‪ .‬השתא במת‬
‫שרי כי פליגי במת אמר רבי אםי אמר ריש‬ ‫אין לך בהם היחר אכילה אלא משעה‬
‫שנראה מ ן הגיוה וכו׳ שאינו‬
‫דאותו צמר המחובר בו אסור דבעי‬ ‫לקיש מתלוקת כשהתירו מומחה דמר םבר‬ ‫זניחה ואילך ועוד דשרי לכולי עלמא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫נראה מ ן הגיוה‪) :‬ד( נם'‬
‫אלא‬ ‫אוסרי!‬ ‫וחכמים‬ ‫קבורה היכא מ ש ר ומונח בחלון שרי‪:‬‬ ‫גזרינן דלמא אתי לשהוייה ומר םבר לא‬ ‫מדבעי למילף היחר חלב בסרק ק מ א‬ ‫א[ שער בכור בעל מום‪:‬‬
‫ב ש ח ט ו דנרי הכל‪) :‬ה( ש ם‬ ‫נ[ גמ׳ לא בזה התיר עקביא‬
‫ו א מ ר רנ נחמן‪ 0) :‬י ש ״ •‬
‫שתטו‪ .‬דצמר המחובר בו שרי מיבעיא‬ ‫גזרינן אבל לא התירו מומחה דברי הכל‬ ‫)לעיל ו‪ (:‬מדאסר רחמנא חלב של‬
‫מכלל‪ :‬נ[ אלא ה״ק לא‪:‬‬
‫ושאינו ונו׳ הגיזה א ס ו ר‬ ‫דמונח בחלון נמי שרי אליבא דעקביא‪:‬‬ ‫אםור מתיב רב ששת יבעלי מומין אוםרין‬ ‫פסולי המוקדשין ולא ק א מ ר דאיצטריך‬ ‫ו| אומר ‪-‬בוקר והויגן כה‬
‫כ מ ו שנשר‪:‬‬ ‫אלא‪ .‬ל ה ט ק א מ ר לא בזה המיר‬ ‫מא־ יבוקר אילימא יבוקר‬
‫משוס ההוא דלאחר שחיטה ומיהו‬
‫בכ״ש ורבי יוסי אומר י[ יבקר והוינן בה מאי‬ ‫אותו כעל מום אם איתיה‬
‫עקביא טי( משוס וחכמים אוסרין‪:‬‬ ‫מצינו למימר דאיצטריך קרא יי[ משפכנו‬ ‫ולישקליה והנך לישתרי‬
‫יבקר אלימא דבעל מום הוא ולישקליה מכלל‬ ‫מכלל‪5 :‬ן דאמר בשחטו‬
‫קודם‬ ‫לבכור‬ ‫מומתה‪.‬‬ ‫כשהתירו‬ ‫כמיס משוס דם שיצא קודם שחיטח‬
‫מוסף רש׳׳י‬ ‫נשירמ הצמר דרבנן סברי גזירה אי‬
‫נ‬
‫דתנא קמא אמר >לאו <ה> אמר רב נחמן אמר‬ ‫אסרי‪ :‬י[ דאמר בשחטו‬
‫רוב אבל מ ״ מ קשה מ ה א דשמעמין‬ ‫שרו‪ :‬ו[ לאו יבוקר במומו‬
‫ב א ר ע א ד ח ש ו כ א ‪ .‬נננל‬
‫שהיא מצולה ‪:,‬יומא נז‪ (.‬לננל‬ ‫שרימ ליה לצמר בהנאה דלמא אתי‬ ‫רבה בר אבוה הכא ה בגיזת בכור בעל מום‬ ‫ואומר רבי ד ס ״ ד למיסר י״! כמו >)חלב‬ ‫ח‬
‫לחכם א־ מום קבוע שרי‬
‫אע״ג תיבות א׳ מום עובר‬
‫עמוקה היא ל נ ת י נ )ישעיה‬ ‫לשהוייה כדי שתהא הצמר נושרמ‬ ‫עסקינן שנתערבו בגיזי חולין ומאן תנא קמא‬ ‫והוו בשר( ו ה ״ ה בשר ולא דס ולא דמי‬ ‫נרשם על כל תיבה קו‬
‫מלן האומר לצולה חרני‬
‫)מוחות ננ‪ .(.‬א מ ר י ש מ ע ת א‬
‫הימנו בין כך ובין כך אתי לידי גיזה‬ ‫רבי יהודה היא דאמר יו נשחטו אסרי רבנן‬ ‫ל י »ו‪ 1‬דשמא דגיזה מחזבח נ פ ק א‬ ‫ז ה‬ ‫ג‬
‫למעלה להורות כי לפ״ד‬
‫ראוי למחקו‪ :‬חן דבר שהוא‬
‫כשאין יולעין‬ ‫דמחשכן‪.‬‬ ‫ועבודה הלכך א ע ״ ג דהתירו מ ו מ ח ה‬ ‫ורבי יוסי לטעמיה דאמר י[ נשחטו שרו רבנן‬ ‫ד מ ש מ ע חזבח ולא חגוז אבל כאן‬ ‫בחוקת‪ :‬נו[ שיתודע לך‬
‫ט ע מ ו של לנר נולין מלבן‬
‫ועקביא סבר כיון דהתירו‬ ‫אסור‬ ‫ואכלח בשר כחיב )לגרים יב> מ ש מ ע‬ ‫הטומאה היכן היא וחכמים‬
‫ט ע ם שאינו ‪ :‬פ ס ח י ם ל ד ו‪ .‬כ ל‬ ‫וקתני יבוקר מאי יבוקר לאו י! אי מום קבוע‬ ‫אומרים בודק עד שמגיע‪:‬‬
‫בחזקת‬ ‫שהיה‬ ‫דבר‬ ‫מ ו מ ח ה תו לא משהי ליה‪ :‬דברי הכל‬ ‫בשר תאכל ולא חלב ודם ולאסור‬
‫ט ו מ א ה ‪ .‬נ מ ס כ ת נלה וסא‪(.‬‬
‫אסור‪ .‬דהוה ליה כתם ובמס עקביא‬
‫אי מום עובר הוא אף על גב שלא התירו‬ ‫ו אפי׳ בהנאה א ע ״ פ שהדרשה אינה‬ ‫ל‬
‫ין לבחולה ורב אסי‪ :‬יא[ קבר‬
‫הנכנס לתוכה טמא נמצא בה‬
‫גל ט מ א !שהיה שס כזית מן‬
‫המת> שנתערכ ע ס שני גלין‬ ‫מודה כדאמרי׳ לקמן דאי אמרת שרי‬ ‫מומחה אמר רבא לא יבוקר אי התירו‬ ‫מיושבת על ה ד ס י( כמו חלב דשרי‬ ‫‪5‬‬ ‫קבר הנכנס לתוכה‪ :‬יגן בה‬
‫אמרינן כי היכי כוי קבר‬
‫טהורין‪ ,‬כדקו אחד מהן ונמצא‬ ‫צמר אתי לשהוייה שלא יקריבנו ונוח‬ ‫מומחה אין ואי לא לא כי סליק רבין אמרה‬ ‫באכילה ( הוא והא דלא מיימי ה מ ס‬ ‫לא‬
‫בה איניש‪ :‬יגן מת שלא‬
‫טהור היא טהור ישנים‬
‫טמאים‪ ,‬שנים ומצאן טהורין‬ ‫לו בכך שבין כך ובין כך יפול בו מוס‬ ‫לשמעתא קמיה דרבי ירמיה אמר ג> בבלאי‬ ‫בשר ולא חלב אלא מזבח ולא גיזה‬ ‫נשחט‪ :‬יון נראה כפורש‬
‫הימנה‪ .‬נ״א כמי שנשר‬
‫הן טהירין והשלישי ט מ א ‪,‬‬ ‫ו מ פ ק ע ליה מקדושת מזבח ועוד ד ט ו ן‬
‫שלשתן ומצאן טהורים כולן‬
‫טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמרי‬ ‫ריש מילתא נ ק ט ועוד ניחא ליה‬ ‫הימנה‪ |1p :‬הגיזה אסור‬
‫דלא המירו מ ו מ ח ה קודם נשירה אכתי‬ ‫לאתרי איסור גיזה לי! אפי׳ לענין מלקו׳‬ ‫כמי‪ :‬עין עקביא ומשום‬
‫טמאים‪ ,‬שהיה ר ״ מ אומר כל‬ ‫שמעחא דמחשכן לא שמיע להו הא דאמר‬ ‫חכמים נקטיה הסייד ומה״ד‬
‫דנר שנחוקת טומאה לעולם‬ ‫לא הוה ביה שום צד היתר‪ :‬אוסרין‬ ‫כמו מתחלה קודם י*שנפלו »)דתנן(‬
‫היא כטומאתה ע ד שיודע לך‬ ‫רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מחלוקת‬
‫י‬
‫שחטו דברי הכל שרי דמיגו‬
‫טומאה היכן היא‪ ,‬ותכמיס‬ ‫בכל י‪ 1‬שהוא‪ .‬אס נתערב אחד מהן‬ ‫ל> הגוזז והעובד ס ו פ ג ארבעים וטון‬ ‫דמהניא שחיטה לאותו צמר‬
‫אומרים נודק כקרקע וחופר‬ ‫באלף תמימים כולן אסורין למזבח‪:‬‬
‫בשבדק ולא מצא וקמיפלגי בפלוגתא דר״מ‬ ‫שהחמירה בו תורה ל<[ כל כך י ״ ה ״ א‬
‫המחובר בה מהניא נמי‬
‫לתלוש ומונח בחלו; הסייד‬
‫ע ד שיגיע לסלע או לקרקע‬
‫מכלל דתנא קמא ס ב ר לא‪ .‬בתמיה‪.‬‬ ‫ורבנן יידתנן שהיה ר׳׳מ אומר כל דבר » שהיה‬ ‫לדרוש קראי לחומרא בשר ולא חלב‬ ‫ומה״ד מחלוקת דעקביא‬
‫כתולה שלא ווה מ מ ק ו מ ה‬
‫לעולם‪ ,‬ואס לא מצא תולין‬ ‫כיון דמכירו מאי ס פ י ק א איכא‪ :‬בגיזת‬ ‫בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד‬ ‫ודם אי לאו כמיס וכן מוכח בפרק‬
‫וחכמים בשהחירו‪ :‬י‪ |1‬בכל‬
‫שהן קס״ד אם‪• :‬ח[ כחכמים‬
‫ואומרים נא עורנ ונטלה‪ ,‬נא‬
‫עכנר ונטלה ו פ ס ח י ם י ‪. :‬‬
‫בעל מום‪ .‬שנשרה מחיים‬ ‫בכור‬ ‫שיתוודע הטומאה יוחכמים אומרים חופר‬ ‫ק מ א )לעיל ו‪:‬ן דהא דדרשינן בשר ולא‬ ‫דאמרינן בודק עד והה״א‪:‬‬
‫ינון שלא היתד עבודה‬
‫ש ד ה ש א ב ד ב ה ק ב ר ‪ .‬אין‬ ‫בחלון‪ :‬יבוקר‪ .‬אס מוס‬ ‫והניחה‬ ‫עד שמגיע לסלע או לבתולה י! ר׳ אםי אמר‬ ‫חלב לא שיהא אסור לחלוב דבעו‬
‫הסייד‪ (5 :‬על תיבת מרישא‬
‫ידוע היכן מקומו ‪:‬שם‪.:‬‬
‫קבוע הוא ישחטנו ויהא הכל מותר‪:‬‬ ‫למידק מינה היתר חלב מדגלי רחמנא‬
‫נ מ צ א ב ה ק ב ר ‪ .‬לאחר ומן‬ ‫רבי יוחנן מחלוקת כשבדק ומצא וקמיפלגי‬ ‫נרשם קו למעלה להורות‬
‫כי ראוי למחקו‪ :‬כאן הך‬
‫ואין ידוע אי זהו ק נ ר האנוד‬ ‫ור׳ יהודה סבר ליכא ת ק נ ה בשחיטה‪.‬‬ ‫ה(‬ ‫גבי פסולי המוקדשין בשר ולא חלב‬
‫בפלוגתא דרבי ור״ש בן גמליאל דתניא ש ד ה‬ ‫תו ליכא‪ :‬נגן פירקין ושרי‬
‫)שם‪:‬׳‪.‬‬ ‫נה‬
‫אלמא לרבנן אליבא דר׳ יוסי דשרי‬ ‫הא דחולין שרי שמע מינה דלאסור‬ ‫עקביא‪ :‬כנן מדרבנן דוקא‬
‫הדרן עלך הלוקח ב ה מ ה‬ ‫המירו‬ ‫בין‬ ‫חילוק‬ ‫ליכא‬ ‫בשחטו‬
‫שאבד בה קבר יא! ינכנם בתוכה טמא נמצא‬ ‫ועוד דאפ‪-‬לו‪ :‬גו! תמימה‬
‫מהו והא דפריך עלה‪:‬‬
‫מ ו מ ח ה קודם לכן בין לא החירו‬ ‫בתוכה קבר נכנס לתוכה טהור שאני אומר‬ ‫החלב שנחלב אחא קרא‪:‬‬
‫גם[ קשה בההיא דחולין ל״ל‬
‫מ ו מ ח ה קודם לכן ד ה א הכא קחני‬ ‫הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי רבי‬ ‫תם‪.‬‬ ‫מבכור‬ ‫צמד‬ ‫התולש‬ ‫קרא למשרי דם‪ :‬גון נמי‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫דשמעתין‬ ‫במסקנא‬ ‫דאסר־נן מדכתיב בשר היינו‬
‫שנשר מ ע ל י ו ו א ס ו ר ‪ :‬בעלי‬
‫עדיין יבוקר ומדרבנן בשחטו אין‬ ‫רבן שמעון בן גמליאל אומר תיבדק כל השדה‬ ‫מחיים ותיבת אלא ל״ש‪:‬‬
‫חילוק לעקביא נמי בממ אין חילוק‬ ‫מפרש דלאו דוקא תולש ד ה ״ ה נתלש‬ ‫גון קרא דתשפכנו כמים‪:‬‬
‫מ ו מ י ן אוסרין בכל שהן‬ ‫כולה ור׳ אםי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא‬ ‫נח[ למיסרי דם כמו חלב‬
‫מ ש מ ע ש א ם יתערב ב ע ל‬ ‫בין החירו ללא החירו דהא עקביא‬ ‫ולא נ ק ט תולש אלא משוס סיפא דקמני‬
‫משום דדרשינן בשר ולא‬
‫מום ב מ א ה קדשים ת מ י מ י ם‬
‫לא מפליג בין מ ח לשחוט‪ :‬אמרה‬
‫בר אבא אמר לך בשלמא גבי טומאה אימר‬ ‫בה תולש משוס רבותא דעקביא‪:‬‬ ‫חלב בשר ולא דם והוא‬
‫כולן אסורין‪ :‬ור׳ )אסי(‬
‫]יוסי[ א מ ר י ב ו ק ר ‪ .‬איזה ה ו א‬ ‫לשמעתא‪ .‬דרב נחמן‪ :‬מתלוקה‪ .‬ד ח ״ ק‬ ‫בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה אלא הכא‬ ‫בכור‬ ‫הדין‪ :‬גע[ לגיזה דשרי‬
‫דגיזה‪ :‬ל[ ולאסור הדם‬
‫בעל מום ו ה ש א ר מותרין‪:‬‬
‫הכא האי ב ע ל מום אוסר‬
‫ור׳ יוסי בבעלי מומין חיין ממש‬ ‫בעל מום להיכא אזיל ואידך אימר מום עובר הוה ואיחסי ורבי חייא בר אבא‬ ‫אפילו בהנאה אתא ולאכילה‬
‫לא א‪-‬צטריך אף על פי‪:‬‬
‫בכל שהוא ר ק א מ ר לא ב ע ל‬ ‫שנחערבו באחרים וכשבדק ולא מצאו‬ ‫מאי טעמא לא אמר כר׳ אםי אמר לך בשלמא שדה דרכה למיסבר בה‬ ‫לאן באכילה ומ״מ רב נמי‬
‫מום מ מ ש אלא בגיזת בכור‬ ‫לבעל מ ו ס ‪ :‬לעולם הוא‪ .‬בחזקח‬
‫בעל מום עסקינן ש נ ת ע ר ב ה‬ ‫יי( כי היכי דקבר בה האי קבר אינש אחרינא אלא קדשים כיון דבדקו לן וקיימי‬ ‫בר אכילה היא‪ :‬לג[ גיזה‬
‫ט ו מ א ה אם לא נמצא הקבר שנאבד‬ ‫דחמיר אפילו לענין כוי‬
‫בגיזי חולין וישחטו ל ב ע ל‬ ‫דרכייהו למיפל בהו מומא ואידך אגב דמנגחי אהדדי שכיח בהו מומא מיחיבי‬ ‫קודם שנפסלו כדתנן הגוזז‬
‫מ ו ם ‪ :‬ו מ א ן תנא ק מ א ‪ .‬ד א מ ר‬ ‫בשדה אף על פי שנבדק כל השדה‬ ‫ח‬ ‫והעובר סופג את הארבעים‬
‫אסור בכל שהן ר׳ י ה ו ד ה‬ ‫התולש צמר מבכור תם אע״פ שנולד בו מום ושחטו אםור טעמא דתם‬ ‫וכיון‪ :‬לנ[ תורה בפסולי‬
‫ור׳ יוסי ד א מ ר יבוקר היינו‬
‫הא‬ ‫המוקדשים כל‪:‬‬
‫האי ר׳ יוסי דמתני• דסבר‬ ‫בטומאמו הוא‪ .‬והכא נמי כיון דלא‬
‫ר נ ש ח ט ו שרו רבנן‪ :‬לא‬
‫יבוקר‪ .‬ה ש ח א אם מום‬
‫נמצא הבעל מוס כולן אסורין ומנא ק מ א כר״מ ור׳ יוסי סבר יבוקר ודי לו אפי׳ לא נמצא כחכמים יי![‪ :‬תופר‪ .‬בודק ע ד שמגיע לסלע דודאי מאותו סלע‬
‫קבוע הוא ו ש ח ט ו מ ו ח ר‬ ‫ולמטה לא נעשה קבר שקשה הוא‪ :‬או לבתולה‪ .‬ע ד שימצא ק ר ק ע קשה שלא ימ‪ 1‬ע ב ד ה ‪ :‬בשבדק ומצא‪ .‬הבעל מוס ומנא ק מ א דאסר לכולהו חייש שמא זה‬
‫ואם מום עובר הוא אסור‬
‫שנמצא בעל מוס אחר הוא וכל האחרים צריכין בדיקה ור׳ יוסי סבר יבוקר בבקור סגי יו מרישא וכיון דמצא הך יא[ ליכא ס פ ק תנא ק מ א כר״ש ורבי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫גיזחו ו א ע ״ ג דלא החירו‬
‫מ ו מ ח ה קודם ה ש ד ח שער‬ ‫ו ח כ מ י ם אוסהים‪ .‬הואיל יוסי כרבי‪ :‬בשלמא גבי טומאה‪ .‬אמרי רבנן בודק ע ד שמגיע לסלע או לבתולה ודיו משום דאי נמי לא משכח לה איכא למימר עורב או עכבר נטלה‬
‫מ ו ת ר אי מום קבוע ו ק ש י א‬ ‫ונשה מחיים בפסולי אבל הכא אפי׳ רבנן אוסרין דבעל מוס להיכא אזל ובכי האי גוונא לא הוה שרי ר׳ יוסי‪ :‬ואידך‪ .‬רבי חייא בר אבא‪ :‬בשלמא שדה‪ .‬אמר רבן שמעון‬
‫לריש ל ק י ש ד א מ ר אבל לא‬ ‫ה מ ו ק ד ש י י אסורין בגיזה‬
‫התירו מ ו מ ח ה קודם שנשר‬ ‫ו ב ע ב ו ד ה ‪ :‬אמר לך ר׳ יוסי מבדק דדירכא למיקבר בה כ ר ‪ :‬דירכייהו למיפל בהו מומא‪ .‬בממיה‪ .‬ו ב ט האי גוונא לא הוה אסר חנא ק מ א ‪ :‬ואידך‪ .‬רב אסי‪:‬‬
‫דברי הבל אסור‪ :‬לא יבוקר‪.‬‬ ‫הא‬ ‫כוי‪ .‬בזה עקביא בן מ ה ל ל א ל‬
‫הדבר אי התירו מ ו מ ח ה קודם ש נ ש ר אין אי לא ל א ‪ :‬אמרה ל ש מ ע ת א הא דתריץ רב נ ח מ ן ב ג י ו ה ‪ :‬מ ח ל ו ק ת ‪ .‬דתנא ק מ א ור׳‬ ‫מהיר א ע ״ ג ד ה צ מ ר שעל גביו ט ע ו ן קבורה האי דנשר מחיים מ ו ת ר ו ת כ מ י ם אוסרים‪ :‬ה ש ת א ב מ ת א ע ״ ג ד ט ע ו ן קבורה עם‬
‫יוסי כ ש ב ד ק ולא מ צ א בעל מום ולא בגזה פליגי אלא ב ב ע ל מום גופיה וליכא ל א ק ש ו י י ‪ :‬ו ב פ ל ו ג ת א הר״מ ורבנן‪ .‬עה ש מ ג י ע‬ ‫צמהו שהי ההוא דנשר מחיים ש ח ט ו דמותר צ מ ר ו בהנאה כ ״ ש דשרי ה ה ו א הנשר מ ח י י ם ‪ :‬אלא לא בזה התיר‪ .‬כ ל ו מ ר ד ב נ ש ר‬
‫לסלע‪ .‬ו ש ו ב ט ה ו ה ה כ א נמי א״ר יוסי כיון שביקר ולא מ צ א כולן מותרין ותייק סבר כ ר ״ מ ‪ :‬מ ח ל ו ק ת בשבדק‪ .‬ל א ו ת ו ב ע ל מום‬ ‫קודם ש ח י ט ה תרוייהו שרו ולא פליגי אלא ב מ ת ש נ ש ה קוהם מ י ת ה ‪ :‬מ ח ל ו ק ת ‪ .‬לר׳ יהודה כדאיח ליה ב ש ח י ט ה ד נ ח ל ק ו ולר׳‬
‫ו מ צ א ו וחייש תייק ש מ א זה ש מ צ א לאו היינו הוא שנתערב ביניהן אלא אחר הוא ואותו שנתערב עדיין לא נמצא ה ל כ ך כולן‬ ‫יוסי כהאית ליה ד ב ש ח י ט ה לא נ ח ל ק ו כשהתיהו מ ו מ ח ה את הבכור ב ע ל מום קודם ש נ ש ר שערו דרי י ה ו ד ה סבר ד ו כ נ ן סברי‬
‫אסורין היינו כר• ש מ ע ו ן בן ג מ ל י א ל ד א מ ר ש ת ב ד ק כל ה ש ד ה כולה ד ש מ א זה קבר אחר ווה ש א ב ד עדיין לא נ מ צ א ‪ :‬ור׳ יוסי‬ ‫ודאי דינו להיות מותר ל א ח ר ש ח י ט ה הואיל ונשר ל א ח ר שהתירו מ ו מ ח ה ‪ .‬אבל אי שרית ליה שער הנושר אתי ל ש ה ו י י ה‬
‫דאמר יבוקר סבר לה כרבי הכיון ׳שמצאו היינו הוא ש נ ת ע ר ב ‪ :‬אמר לך‪ .‬ר׳ אםי גבי ט ו מ א ה א פ י ל ו ת״ק מ ו ד י דכיון ׳שהגיע‬ ‫לבעל מום בחיים ט פ י מ ש י ע ו ר שנתנו ח כ מ י ם בפירקין ד ל ק מ ן דםבר דכל יום נושר מ ש ע ר ו ו א ק ב צ נ ו ויהיה לי צמר הרבה‬
‫לסלע ט ה ו ר ד א י מ א עורב או עכבר נ ט ל ה אלא ב ב ע ל מום ש ב ד ק ולא מ צ א אפילו רבי יוסי מודי דאסירי הבעל מ ו ם להיכא אזל‪:‬‬ ‫ואינו רוצה ל ש ו ח ט ן ו ש מ א יבוא בו לידי ה ק ל ה לגוזזו או לעבוה בו בשוגג הלכך אסר־ רבנן צמר שנשר קודם שיחיטה‬
‫ואידך רבי חייא א מ ר לך ש מ א מום עובר הוה ואיתסי‪ :‬כיון דבריקי וקיימי‪ .‬וא־ערב בעל מום בהדייהו וא־שכח מי מ ח ז ק י נ ן הנך‬ ‫ורבי יוסי סבר לא גזרי ש מ א ישהא אלא כיון שהתירו מ ו מ ח ה ו א ח ״ כ נשר וישחטו אפילו רבנן שרי אבל לא התירו מ ו מ ח ה‬
‫דבדיקי דדרכ־הו ל מ י פ ל בהו מ ו מ א הלכך לא ד מ י ל ה י ב ד ק כל ה ש ה ה ‪ :‬ש כ י ח בהו מ ו מ א ‪ .‬אף ע ל גב דבדיקי מ ע י ק ר א ‪:‬‬ ‫קודם שנשר א פ י ל ו ר׳ יוסי מ ו ד ה דרבנן אסרי ה ה ו א שער שנשר א ע ״ ג ד ש ח ט ו דכיון שנשר קודם שהתירו מ ו מ ח ה ח ש ו ב כ מ ו‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ נ א מיי׳ פ ״ ג מהלכות‬
‫נכורוח הלכה יא ופ׳׳א‬
‫מהל׳ מעילה הל׳ י שמג לאוין‬
‫שמא טוש׳׳ע י׳׳ד שימן שמ‬
‫שעיף א ‪:‬‬
‫נ ד ב מיי׳ פ ״ א מהלנות‬
‫מעילה הלנה י‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ה א ב ע ל מ ו ם שרי‪ .‬ת ו ל ש‬
‫לכ׳׳ש נושר‪ :‬ו א ע ״ פ ש ל א‬
‫התירו מ ו מ ת ה ‪ .‬קודם אלא‬
‫ל א ח ר ש נ ש ר ‪ :‬א״ל ריש‬
‫ל ק י ש האי תנא ד ה ת ו ל ש‬
‫צ מ ר כל היכא ד ל א התירו‬
‫מ ו מ ח ה קודם ש ת ל ש תם‬
‫קרי ליה ש כ ת ו ל ש מ ת ם‬
‫דמי וליכא ל מ י מ ר הא‬
‫כ ע ל מום ש ר י ) ע ל ש נ ט מ א‬
‫היינו ש ה ו מ ס ( ‪ :‬מ ו ד ה אבא‬
‫חלפתא בזה ש ש ח ט ו שהוא‬
‫מותר א פ י ל ו ל ח כ מ י ם ‪ :‬אבל‬
‫ב י ה ו ד אמרו‪ .‬ה א י א ב ל כ מ ו‬
‫כ א מ ת כדכתיב א ב ל א ש מ י ם‬
‫אנחנו‪ .‬ב י י ח ו ד בבירור‪:‬‬
‫ונותנו ב ח ל ו ן ש י ש ל ו תקנה‬
‫ש א ם ש ח ט ו יהא מ ו ת ר ‪:‬‬
‫ע ל מ ה נ ח ל ק ו כוי‪ .‬ר׳ יוסי‬
‫ד א מ ר כ מ ת נ ח ל ק ו היינו‬
‫ת״ק דאמר דבמת תולקין‪:‬‬
‫ת ״ ק סכר‪ .‬מ ה ש ע ק ב י א‬
‫מתיר ב מ ת כשהתירו מ ו מ ח ה‬
‫קודם ת ל י ש ת ש ע ר ואתא‬
‫ר׳ יוסי ל מ י מ ר ד כ ל תנא‬
‫בתרא מ ט פ י א ע ״ ג דלא‬
‫החירו מ ו מ ח ה קודם אלא‬
‫ש ו ב ]אחר ת ל י ש ה [ מ ת י ה‬
‫ע ק ב י א והיינו כ ת נ א י ‪ :‬ל א‬
‫ד כ ו ל י ע ל מ א אי התירו‬
‫מ ו מ ת ה ‪ .‬קודם ת ל י ש ה אין‬
‫אי ל א ל א ו ל א ו ב ה כ י‬
‫פליגי אלא ג׳ מ ח ל ו ק ת‬
‫בדבר‪ :‬ד ת ״ ק סבר פליגי‬
‫במת וה״ה לשחטו‪ .‬ומשום‬
‫ד ל א איירי מ י ד י ב ש ח ט ו אית‬
‫לן ל מ י מ ר ד ס ב ר ד ב ח ר ו ו י י ה ו‬
‫פליגי‪ :‬הל׳ כרי יהודה‪ .‬דלא‬
‫שרי עקביא אלא ב ש ח ט ו ‪:‬‬
‫בבתירתא‪ .‬מ ס כ ת ע ד י ו ת ‪:‬‬
‫צמר המדובלל‪ .‬המדולדל‪:‬‬
‫שגראה עם הגיזה‪ .‬שנראה‬
‫ב מ ח ו ב ר לגיזה מ ו ת ר ‪ :‬אידי‬
‫ואידי‪ .‬בין נראה ובין שאינו‬
‫נראה כדאמרינן ד ב ש ח ט ו‬
‫דברי ה כ ל מ ו ת ר ‪ :‬אי רבנן‬
‫אידי ואידי מ י ס ד אסירי‪.‬‬
‫א פ י ל ו אותן ש נ ת ל ש קודם‬
‫וכ״ש ששוב נתלש שמיתה‬
‫א ו ס ר ת ‪ :‬ואי ע ק ב י א א י פ כ א‬
‫מ י ב ע י ליה‪ .‬ש מ ה ש ה ו א‬
‫ב מ ת אין מ ת י ר‬
‫אלא מ ה ש נ ו ש ר קודם‬
‫א ב ל ]מה שנושר[ ש ו ב‬
‫]אחר[ ש מ ת ]לדברי[ הכל‬
‫אסור ו ה כ י איבעי ליה‬
‫למיתנא א ת שאינו נראה‬
‫מותר ו א ת שנראה אסור‪:‬‬
‫אלא ל א ו רבנן‪ .‬ד ב ש ח ט ו‬
‫אוסרין מ ה ש ק ו ד ם נ ש ר‬
‫א ב ל ש ו ב ש נ ש ח ט מותר‬
‫ה ע ו ר ו ה מ ח ו ב ר לו והיינו‬
‫ד ק א מ ר הנראה עם ה ג י ז ה‬
‫ה צ מ ר ה מ ח ו ב ר ל ע ו ר קרי‬
‫גיזה מותר ו א ת שאינו‬
‫נראה אסור‪ :‬מ ע ו ל ה ת מ י מ ה ‪.‬‬
‫מ ב ע ל מ ו ם ד ש א ר קדשים‬
‫לא ק א מ י ב ע י ליה כיון‬
‫ד ב ר פדייה ה ו א ל א מ ש ה י‬
‫ל י ה אלא פריק ליה ו ש ח י ט‬
‫ל י ה מ י ד ה ל כ ך שרי‪ .‬ו א ״ ד‬
‫)ה״מ( ]כיון רבעי[ מ ו מ ח ה‬
‫ודאי איכא ל מ י ח ש ד מ ש ה י‬
‫ל ה ו ולא קא מיבעי ליה‪.‬‬
‫אלא ת מ י מ ה קא מיבעי‬
‫ל י ה ‪ :‬צ מ ר שנתלש‪ .‬מ ע צ מ ו‬
‫ד ח ט א ת ו א ש ם וכו׳ דבכור‬
‫ו מ ע ש ר נמי לא ת י ב ע י לך‬
‫ל ד ״ ה אסור ד ל א ו ל כ פ ר ה‬
‫אתי ו מ ש ה י ליה מ ש ו ם‬
‫ח י מ ו ד צ מ ד הנושר ואתי‬
‫לידי ת ק ל ה ‪ :‬כי ת י ב ע י לך‬
‫ך• ן‬
‫•‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫ב כ ו ר בעל מום ש ת ל ש ממנו‪ .‬הכא לא קחני והניחו בחלון משוס‬ ‫הא בטל מום שרי‪ .‬ודי יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי‬ ‫א( ]עירוני! פה‪ .‬וש״נ[‪,‬‬
‫ב> עדיות ס׳׳ה מ׳׳ו‪ ,‬ג( ]צ״ל‬
‫דרשע הוא שתולש ודעתו ליהנוח לאלתר אבל יא[ בנשר קחני‬ ‫עקביא היא א ע ״ ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש‪ :‬ס ם קרי ליה‪.‬‬ ‫נשמטו[‪ ,‬ו ( נ״א להמס‪,‬‬
‫והניחו בחלון‪ :‬ל ת נ א ק מ א סבר אי התירו אין אי ל א לא‪ .‬פירש‬ ‫ומאי א ע ״ פ שנולד בו מום א ע ״ פ שנראה אתר כן למכס ואמר מום‬ ‫ה( ןע״נ[‪ ,‬ו( לת״ק ונמולה‬
‫לר״י נמי נ מ ת פליגי צ׳׳ק‪,‬‬
‫בקונטרס דכיון דתריצנא לעיל דכל היכא דלא התירו מ ו מ ת ה ת ם קרי‬ ‫קבוע י[‪ :‬לימא‪ .‬הא דר״ל תנאי היא‪ :‬אסור‪ .‬דבמסי( אפילו עקביא‬ ‫‪ (1‬כ ד מ ת ק צ״ק‪ ,‬י!( נהתירו‬
‫ליה אס כן סיפא דקרי ליה בעל מוס‬ ‫ולאפקועי‬ ‫לשהוייה‬ ‫דאתו‬ ‫מודה‬ ‫מומחה צ״ק‪ ,‬ט( נו צ״ק‪,‬‬
‫י( ושייך ניה פדיו! ומיהו קשה‬
‫מיירי ימיי( בלא התרת מ ו מ ת ה וקשיא‬ ‫הא בעל מום שרי אע״פ שלא החירו מומחה‬ ‫מקדושת מזבמ ועוד שהרי עדיין אין‬ ‫נ ה ך וכו׳ אי מישחרי נמי נהכי‬
‫לפירושו ד ה א י»[ דתירץ ה ט לעיל היינו‬ ‫בו שוס היתר‪ .‬א ע ״ ג מ ק ט תולש הוא‬ ‫והא דאמרינן נשופר של עולה‬
‫תנא כל היכא דלא החירו מומחה תם קרי ליה‬ ‫לא יתקע יש לפרש שופר של‬
‫ט ה י ט יי[ דאיתוקם לריש לקיש ככולי‬ ‫הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתאי(‪:‬‬
‫לימא כתנאי התולש צמר מבכור תם אע״פ‬ ‫עולה שהוקדשה הבהמה לדמי‬
‫עלמא אבל השתא דצרטנן לומר מ מ ה‬ ‫לא בזה‪ .‬שמת התיר עקביא אלא‬ ‫וכו׳ דפסחיס הנא בעצי שלמיס‬
‫נפשך כתנאי מסתברא לומר איפכא‬ ‫שנולד בו מום א! ושחטו אסור בכור בעל מום‬ ‫בשחטו‪ :‬אמר רבי יוסי מודה אבא‪.‬‬ ‫עסקינן אבל פלוגתא דאמוראי‬
‫נו׳ צ״ק‪ 0 ,‬וסליגא אדרי‬
‫ט‬
‫דתהוי מילתיה י[ כתנא ק מ א כפשטיה‬ ‫שתלש ממנו ואח״כ מה עקביא בן מהללאל‬ ‫ששמו חלפמא שהוא מן החכמים‬ ‫אלעור צ״ק‪ ,‬ל( ופליגא אדרי‬
‫ונראה לפרש דסובר הש״ס עכשיו‬ ‫מתיר וחכמים אוסרים אמר רבי יהודה לא בזה‬ ‫החולקין על עקביא "‪ 1‬ומודה הוא‬ ‫אלעזר צ״ק‪ ,‬מ( נועי׳ היטנ‬
‫תוס׳ זנחיס פו‪ .‬ל״ה אתיא וכו׳‬
‫משום ד ק א מ ר ר׳ יוסי שמא יש ת ק ו ה‬ ‫החיר עקביא בן מהללאל אלא בשער בכור‬ ‫בזה ששחטו שהוא מוחר‪ :‬אבל בייחוד‬ ‫ונסוגיא דשס[‪,‬‬
‫שעל ס מ ך השחיטה לא היה אומר כך‬ ‫אמרו חכמים‪ .‬שבאמת ובברור אמרו‬
‫בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו‬
‫שזה בילו ואין כאן שמא אבל בהתרת‬ ‫בזה עקביא בן מהללאל מחיר וחכמים אוםרין‬ ‫יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום‬
‫מ ו מ ח ה ק א מ ר שמא יש תקוה שיזלקק‬ ‫שנשר‪ :‬שמא יש סקוה‪ .‬שמא יהא‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫אמר רבי יוסי מודה אבא חלפחא בזה שהוא‬ ‫)א( גמ׳ מן הגיזה ונו׳ ש א י נ ו‬
‫לו מכס להתירו ואין זה כל כך לבר‬ ‫מומר ליהנומ‪ .‬ומפרש ומה חקוה יש‬
‫מותר אבל בייחוד אמרו חכמים יניחנו בחלון‬ ‫נראה מ ן הגיזה‪:‬‬
‫ברור למי יימר למזרקק ליה מ ו מ ח ה‬ ‫שאם שחטו דברי הכל מוחר‪ :‬אבל‪.‬‬
‫נוי‬
‫ו מ ״ מ במסקנא ק א מ ר [ שמא יש‬ ‫שמא יש תקוה שחטו דברי הכל מותר מת‬ ‫באמת וחבירו בעירובין בסרק בכל‬
‫מקוה לקמיירי בשחיטה‪:‬‬ ‫עקביא בן מהללאל מחיר וחכמים אוסרים ר׳‬ ‫מערכין )לף לח‪ (.‬בסופו‪ :‬בייחוד‪.‬‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫צ מ ר מעולה ת מ י מ ה ‪.‬‬ ‫התולש‬ ‫יוסי היינו הנא קמא אלא לאו החירו מומחה‬ ‫בברור וחבירו במסכמ יומא )לף נל‪(.‬‬ ‫ש ח ט ו אסור‪:‬‬ ‫‪ [ft‬מום‬
‫נ[ התירו מ ו מ ח ה לא‪:‬‬
‫יש פירוש מרש״י שכתוב‬ ‫איכא בינייהו דתנא קמא סבר התירו מומחה‬ ‫רדעו בייחוד ששם ארון נגנז‪ :‬רבי‬ ‫נ[ דתנן הוא היה מתיר‬
‫>בהם שהוממה ואת״כ נפלית ושחטה‬ ‫ט‬
‫אין ואי לא לא ואחא ר׳ יוסי למימר אע״ג דלא‬ ‫יוסי היינו הגא קמא‪ .‬ד ק א מ ר התולש‬ ‫שער‪ :‬ו[ תיבות עקביא‬
‫כן מהללאל מתיר נמחק‪:‬‬
‫מ ש מ ע שהעמילה כן כלי שתהא כעין‬ ‫התירו מומחה אמר רבא לא דכולי עלמא אי‬ ‫בעל‬ ‫צמר מבכור תם ושתטו אסור הא‬ ‫‪ [9‬לאו כ ש ח ט ו ואי‪ :‬י[ לא‬
‫בכול אלא שהתלישה הימה בתמומ‬ ‫מוס ושמטו מותר לדברי הכל ובמת‬ ‫משהי אות ו׳ נמחק‪ :‬ז[ קבוע‬
‫החירו מומחה איין אי לא התירו » לא א* ושלש‬ ‫הוא הסייד‪ :‬ח[ עקביא מודה‬
‫ותימה והא בעי האי צמר ה ע מ ל ה‬ ‫פליגי ‪ 0‬במודה דר׳ יוסי ולת״ק נמי‬
‫מחלוקה בדבר דח״ק סבר פליגי במת והוא‬ ‫במת פליגי‪ :‬תנא קמא ‪ 0‬צ ר אי התירו‬
‫ה ו א ‪ (0 :‬מחיים והוממה‬
‫והערכה ואין מועיל לצמר ה ע מ ר ת‬ ‫ונפדת לרבנן‪ :‬י[ מ ה ״ ד תולש‬
‫ה ב ה מ ה כלמוכת בפ׳ ראשית הגז וחולין‬ ‫הדין לשחטו והאי דקמיפלגי במה להודיעך‬ ‫מומחה אין אי לא לא‪ .‬דבעל כרמיך‬ ‫מי‪ :‬יא[ אבל לגבי נשר‪:‬‬
‫יב[ מיידי בהתירו מ ו מ ח ה‬
‫קלה‪ (.‬גבי הא ר ק א מ ר ה מ ם לאין‬ ‫כחו דעקביא ור׳ יהודה סבר במת דברי הכל‬ ‫ה ט תרצת וכלתרצמי( ריש לקיש לעיל‬ ‫וקשיא‪ :‬יג[ ההא דדחיקנא‬
‫ראשית הגז נוהג בקלשיס משום לכמיב‬ ‫אסור כי פליגי בשחטו ואחא ר׳ יוסי למימר‬ ‫ט אומביניה מרישא דמילתיה דתנא‬ ‫לתרוצי לעיל הכי לאפוקי‬
‫ברייתא מ מ ש מ ע ו ת היינו‬
‫צאנך ולא של הקלש ומוקי לה למעוטי‬ ‫בשחטו דברי הכל מותר כי פליגי במה אמר‬ ‫ק מ א דקתני התולש צמר מבכור תם‬ ‫כוי‪ .‬הרא״ש‪ :‬יד[ דתיתוקם‬
‫קלשי בלק הבית ופריך והא בעי‬ ‫רב נחמן הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן‬ ‫הא בעל מום שרי ומרצה ריש לקיש‬ ‫דריש לקיש‪ :‬סו[ מילתיה‬
‫דתנא ק מ א ‪ :‬גוו[ קאמר‬
‫ה ע מ ל ה והערכה ר״ל לסבירא ליה‬ ‫בבחירחא כוותיה דתנן » נ>שער בכור בעל מום‬ ‫ואמר כל היכא דלא התיר מ ו מ מ ה תם‬ ‫השמא יש תקוה דקאמר‬
‫כר״ל לאית ליה בפ״ב לתמורה )לף‬ ‫קרי ליה אלמא הכי מ ש מ ע מילמיה‬ ‫מיידי בשחיטה‪ :‬יו[ מעיקרא‬
‫שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו י! עקביא‬ ‫דאין צריך העמדה והערכה‬
‫לנ‪ (:‬ללבנן לקלשי מזבת לא היו בכלל‬ ‫א‬
‫התולש צמר מבכור מ ס דהיינו בעל‬
‫בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין אמר רב‬ ‫מוס שלא המירו מ ו מ ת ה אסור לדברי‬
‫וכן‪:‬‬ ‫מזבח‬ ‫כקדושת‬
‫ה ע מ ל ה והערכה ו ה ט נמי אשכתן רב‬ ‫•ח[ לפדותו בשויו ומה היה‪:‬‬
‫לסבר כוותיה בפ׳ שני )לעיל טו‪ (.‬ועול‬ ‫נחמן בר יצחק מתניחין נמי דיקא דתנן צמר‬ ‫הכל הא בכור בעל מום דהיינו‬ ‫׳‪ [p‬בעולה תמימה ש נ ש ח ט ה‬
‫ל מ ז כ ח ‪ [< :‬התס ופליגי דדי‬
‫י״ל לקלשי מזבח שיש עליהם קלושת‬ ‫המדולדל בבכור אח שנראה )א> עם הגיזה מותר‬ ‫התירו מ ו מ ח ה שתלש ממנו כו׳ ור׳‬ ‫אלעזר‪ :‬נא[ הוא מיהא‬
‫הגוף בטל הצמר אגב ה ב ה מ ה אפילו‬ ‫ואת שאינו נראה אסור מני אילימא ר׳ יוסי‬ ‫יוסי סבר א ע ״ ג דלא התירו מ ו מ ח ה‬ ‫לרבנן‪:‬‬
‫אותו שנתלש ובר ה ע מ ל ה והערכה‬ ‫ובמאי אילימא בשחטו בין עקביא בין רבנן‬ ‫נמי כשנשר שרו רבנן ממאי מ ד ק א מ ר‬
‫יש מקוה ד מ ש מ ע יש מקוה וימיתו‬
‫חשיב ולא למי לקלשי בלק הבית א״נ‬ ‫אידי ואידי משרא שרי ואלא במה ואי רבנן אידי‬
‫משיב האי צמר כבעל מום מעיקרא‬ ‫ואידי מיסר אסרי ואי עקביא איפכא מיבעיא‬ ‫מ ו מ ח ה רשחטנו מכלל דאכתי לא‬
‫מותר‬ ‫המירו מ ו מ ח ה כשנשר‪ :‬פליגי במה‬
‫יי[ וכן שופר של עולה לא י ת ק ע ואס‬
‫ליה נראה עם הגיזה אסור דמיתה קאסרה לי׳‬
‫ת ק ע יצא משוס ל ט ו ן למעל נפק‬ ‫והוא הדין לשחטו‪ .‬מדלא אשכחן‬
‫לחולין כלקאמר בפרק ראוהו ב״ל‬
‫אינו נראה עם הגיזה מוהר דמעיקרא תליש‬ ‫במילמיה דמנא ק מ א דנימא שחטו‬
‫)ל״ה מו‪ (.‬י( מ ש מ ע לשייך ביה פליון‬ ‫אלא פשיטא ר׳ יהודה ובמאי אילימא במה בין‬ ‫דברי הכל מומר‪ :‬הלכה כר׳ יהודה‪.‬‬
‫ועול יש לפרש שופר של עולה שהוקלשה‬ ‫לעקביא בין לרבנן אידי ואידי מיסד אסרי אלא‬ ‫דבשחטו פליגי ולא ב מ ת ‪ :‬אידי ואידי‪.‬‬
‫ה ב ה מ ה ללמי עולה ושופר שלמים‬ ‫לאו » נ יבשחטה ואי עקביא אידי ואידי משרא‬ ‫בין נראה בין לא נראה מישרי שרי‬
‫שהוקלשה ה ב ה מ ה ללמי שלמים ולינה‬ ‫שרי אלא לאו רבנן היא וש״מ בשחטו פליגי‬ ‫דהא אפי׳ מונח בחלון קא״ר יוסי‬
‫כשלמים עצמן ואין בה מעילה כלקאמר‬ ‫ש״מ בעי ר׳ ינאי החולש צמר מעולה חמימה‬ ‫דאפי׳ רבנן שרו בשחטו‪ :‬אי רבנן‬
‫בפ״ב דפסחים )לף ‪ ( : 0‬בעצי שלמים‬ ‫אידי ואידי מ י ס ר אסרי‪ .‬דאומו‬
‫מהו חולש מי איכא מאן דשרי אלא צמר‬
‫עסקינן ומיהו קשה בהך דשמעתין‬ ‫שמחובר בו טעון קבורה לדברי הכל‬
‫שנתלש מעולה תמימה ‪,‬מהו ב ד ח ט א ח ואשם‬
‫ד ט ו ן דבעי הצמר פדיון ה י ט שייך‬ ‫והתלוש מ מ נ ו רבנן אסרי ליה אפי׳‬
‫למיגזר דלמא משהי ליה והא צריך‬
‫לא חיבעי לך דכיון דלכפרה אתו לא י[ משהו‬ ‫מונח בחלון‪ :‬אלא פשיטא ר׳ יהודה‬
‫ל פ ד ו ת ו ' ״ [ ד מ ה היה מררת וקצת היה‬ ‫להו דבכור ומעשר נמי דכיון דלאו לכפרה‬ ‫היא‪ .‬דאמר בשחטו פליגי‪ :‬אידי‬
‫נראה לפרש דאיירי בעולה *»[ ונשתטה‬ ‫אתו משהו לחו כי תיבעי לך דעולה מאי כיון‬ ‫ואידי‪ .‬בין נראה בין לא נראה‪ :‬ושמט‬
‫למזבת שזריקת ה ד ם מ ת ר ת בשרה‬ ‫דעיקר‬ ‫מינה בשחטו פליגי‪ .‬מדלא מצית‬
‫למזבמ והעור לכהניס ומבעיא ליה‬ ‫מ ו ק מ ת ליה בגוונא אחריתי ו מ ד ס ת ם‬
‫בצמר שנמלש אי משתרי נמי ב ה ט אבל פלוגמא דאמוראי היא בפרק‬ ‫לן כר׳ יהודה ש״מ הלכתא כוותיה‪ :‬התולש צמר מעולה תמימה‪.‬‬
‫המזבמ מקדש )זבחים פו‪ (.‬בעצמות שפרשו לפני זריקה דרבי זירא‬ ‫מחיים »[ לרבנן מהו לאחר שחיטה בעלת מום לא תיבעי לך‬
‫סבר דזריקה מתירתן אפילו לקתא דנרגי ומציני וקאמר ה מ ם‬ ‫דוודאי לרבנן אסור דאי שרית ליה אתי לשהוייה ואמי לידיי גיזה‬
‫יו י( כרבי אלעזר ד א מ ר רבי אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין‬ ‫ועבודה‪ :‬י[ מי אילא מאן דשרי‪ .‬אליבא דרבנן הא וודאי רשע ה ו א ‪:‬‬
‫בהם ופירש שם בקונטרס דמועלין לעולם אף לאחר זריקה וכל‬ ‫דעיקר‬
‫ל‬
‫שכן דאינה מתרת מ ה שפירש מחיים ומיהו יש ספרים דגרסי ה מ ס >כרבי אלעזר ד א מ ר ר׳ אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן ע ד‬
‫‪:‬‬
‫זריקה כ ו ׳ מ ת ו ל ש מי א י כ א מ א ן דשדי‪ .‬פירש בקונטרס אליבא דרבנן ה א וודאי רשע הוא מ ש מ ע דלעקביא אפשר דמותר‬
‫אף על פי שהאמח הוא דלעקביא נמי אסור במס כדמוכח ברייתא דהתולש צמר מבכור ת ם מכל מקום פירש כך בקונטרס שאפילו‬
‫לא שמיעא ליה ברייתא לבל פשוט הוא יא[ למיהא לרבנן לפולש אסור‪ :‬הדרן עלך הלוקח בהמה‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫הלוסח בהמה פרס שלישי בכורות‬ ‫כו‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( ח מ ו ר ה ח ‪ , :‬נ ( ]חגיגהיין‪,[.‬‬ ‫דטיקר לאו לכפרה הוא דאהי‪ .‬דאינו מביאה על ח ט א ‪ :‬ליון דמכפרא‬ ‫ב ד ק ה שלשים יום‪ ,‬ט הך פלוגתא איכא לענין טיפול אבדה‬ ‫נ ה א מיי׳ פ ״ א מהל׳ מעילה‬
‫ג( נ נ ״ מ סט‪ ,[.‬ד( תוספתא‬ ‫הל׳ י והלנר ס פ ק ‪:‬‬
‫ללמאי פ ״ ה הכ״ג ע״ש‪,‬‬ ‫אטשה‪ .‬דעולה מכפרת על עשה כדאמרינן במסי יומא )לף לו‪ (.‬על‬ ‫)ב״מ לף כח(י(‪:‬‬ ‫נו ב מיי׳ פ ״ ג מהלנוח‬
‫ה( צ״ל מתנות‪ ,‬ו( [משלהן נ ״ א‬ ‫עולה מתוודה עון שכחה ו פ א ה ‪ :‬והאנן נשר הנן‪ .‬אלמא בנשר שרי‬ ‫מ ל א ת ך ודמעך ל א ת א ח ר כן ת ע ש ה לשורך‪ .‬דהיינו נ׳ ימיס‬ ‫ננורות הל׳ ינ ס מ ג‬
‫נתוספתא ע״שן‪ ,‬י( ןשס ליכא‬ ‫עשי! ק מ ל טוש״ע י״ל סימן‬
‫סלוגפא ואפשר שנוינו תוס׳‬
‫עקביא ולא יי! במלושין‪ :‬טיקרו הפוך כלפי ראשו‪ .‬שכפול באמצעימו‬ ‫מיום הבאמ ה ע ו מ ר בפסח <״[ שגמר זמן בישול‬ ‫שח סעיף נ ‪:‬‬
‫להן פלוגתא לענין טיפול‬ ‫ושני ראשין נראין בחוץ‪ :‬שאינו‬ ‫המבואה ע ד העצרמ שמביאין שמי‬ ‫א ג מיי׳ פ ״ א מהלכות‬
‫לאימא נ נ ״ מ ס ט ‪ .‬וע״ש פי׳‬ ‫נכונות הלכה יל ס מ ג‬
‫מתמטך‪ .‬שאינו שוה ע ם הגיזה אלא‬ ‫דעיקר לאו לכפרה אתי משהי לה א א ו דלמא‬ ‫הלמס להמיר חדש במקדש וא״מ‬
‫רש׳׳י ל ״ ה נ ל ק ה שלשים יוס‬ ‫עשי! ק מ ה טוש״ע י״ל סימן‬
‫נו׳ ליליף לה ננכורות מקרא‬ ‫נראה עולה למעלה‪ :‬מאי טטמא לא‬ ‫האי ביום חמשיס הוא ולא הוי כעין‬ ‫שו סעיף כ‪:‬‬
‫עכ״ל[‪ ,‬ח( [עיי תוספות ג ״ מ‬
‫כיון רעולה גמי מכפרא אעשה לא משהי לה‬
‫אמר כ ר ב נתן‪ .‬הא ודאי כיון דאינו‬ ‫בכור בניך וצאנך תמן לי דלאחר‬ ‫כ ד מיי׳ שס הלכה ח טוש״ע‬
‫סא‪ .‬ס ל ״ ה אלא נו׳ ומ״ש שס‬ ‫ח״ש התולש צמר מבכור תם אע״פ שנולד‬ ‫שלשים">'»[‪ :‬ו כ י ת י מ א מ י ת ה ל א‬
‫שס סעיף ז‪:‬‬
‫על צלי[‪,‬‬ ‫מ מ מ ע ך אינו נראה ע ס הגיזה קרינא‬ ‫ג ה מיי׳ שס הלי ט טוש״ע‬
‫ביה‪ :‬לפי שאי אפשר לשום גיזה בלא‬ ‫נתלש‬ ‫בו מום שחטו אסור טעמא דחולש הא‬ ‫ת ל מ ו ד לומר ובו׳‪ .‬לאו דוקא ל[ דלא‬ ‫שם סעיף ח‪:‬‬

‫נימין המדולדלות‪ .‬שעולומ למעלה ואי‬ ‫שרי וכל שכן עולה דלא משהי לה הוא הדין‬ ‫חשיב לה בפרק אלו הן הנשרפין‬ ‫ד ו מיי׳ שס הלנה יל טוש״ע‬
‫שם סעי׳ ג‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫כי האי גוונא מיתסר אין לך גיזה‬ ‫אפילו נחלש נמי אסור והאי דקחני תולש‬ ‫)סנהלרין ס ג‪ (.‬בהדי אלו שבמיתה אלא‬ ‫ה ז מיי׳ שס הל׳ יל ופי״נ‬
‫)א( ב מ ש ג ה נ ל ק ה ע ד‬ ‫מהלי תרומות הלכה יח‬
‫שלשים‪ (3) :‬ש ם נ ת ו ן ז מ ן‬
‫מותרת‪ .‬רבי נתן ט פ י מחמיר ל ה ט לא‬ ‫להודיעך כחו דעקביא דבבעל מום אפילו‬ ‫קרוב הוא לא[ ]לעון[ מיתה‪:‬‬ ‫נטור י״ל סי׳ שלא[‪:‬‬
‫ז ה תנהי לי וכו׳ ואס ה י ה‬ ‫בעי מאי ט ע מ א לא א מ ר כריש לקיש‪:‬‬ ‫בחולש נמי שרי והאנן נשר תנן תנא נשר‬ ‫מן‬ ‫לאפרושי‬ ‫אתי‬ ‫דלמא‬
‫נעל מוס ואמר‪) :‬ג( ש ם‬
‫להודיעך כחן דרבנן תנא תולש להודיעך‬ ‫החיוב‬ ‫על‬ ‫הפטור‬
‫)לאחר י ״ נ חרש( ת א ״ מ ונ״נ‬ ‫הדרן ע ל ך ה ל ו ק ח ב ה מ ה‬
‫ס״א ל א ח ר ש נ ת ו ‪) :‬ר( ש ם‬ ‫בו׳‪ .‬בכמה מ ק ו מ ו מ אמרינן מרומה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫אלא ע ד שלשים‪:‬‬
‫כחו דעקביא‪ :‬צמר המדולדל כוי‪ :‬היכי דמי‬ ‫ג‬
‫‪ . 1‬לפגי ין א ל ה י ך ה א כ ל נ ו‬
‫ע ד כמה‪ .‬ליטפל בבכור‪ .‬בזמן‬ ‫ויחזור ויחרוס ולא גזרינן ל ‪ 1‬ה ח ס‬
‫לכהן‬ ‫שיתננו‬ ‫הזה קודם‬
‫אינו נראה עם הגיזה אמר רבי אלעזר אמר‬ ‫כיון שהתרומה ראשונה לכהן מידע‬
‫ש נ ה בשגה במקום א ש ר‬
‫ב‬ ‫י כ ח ד י; א ת ה וביתך‪:‬‬
‫שמוזהר לעכבו אצלו בעל כרתו‬ ‫ריש לקיש כ ל שעיקרו הפוך כלפי ראשו רב‬ ‫נתן‬ ‫ידע דשניה דרבנן ואפילו‬ ‫דברים טו כ‬
‫רבינו גרשום‬ ‫‪ .2‬מ ל א ת ך ו ד מ ע ך ל א‬
‫העולה‪ .‬כיון ד ל א ו לכפרה‬ ‫ולפרנסו‪ :‬לא יתן לו‪ .‬בגמ׳ מפרש‪:‬‬ ‫נתן בר אושעיא אמר כל שאינו מתמעך עם‬ ‫הראשונה כבר לכהן קודם שיאמר‬ ‫ת א ח ר בבור בניך ת ת ן לי‪:‬‬
‫אתיא דדוהון ב ע ל מ א היא‬ ‫אם היה בטל מום ואומר לו‪ .‬הכהן‬ ‫הגיזה א[ וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב‬ ‫לו חכס לחזור ולמרום מ ״ מ מדאין‬ ‫שמות כב כה‬
‫מ ש ה ׳ ל ה ‪ :‬או דלמא‪ .‬כיון‬ ‫‪ .3‬ו א ת ם ס ר ת ם מ ן ה ד ר ך‬
‫ר מ כ פ ר א א ע ש ה דאמרינן‬ ‫בתוך הזמן מנהו לי שאוכלנו מותר‪:‬‬ ‫נתן בר אושעיא אמר רבי אילעא קםבר ריש‬ ‫הכהן מחזיר לו אח הראשונה מ י ד ע‬
‫ה ב ש ל ת ם רבים ב ת ו ר ה‬
‫ד ב א ה ע ל ע ש ה ועל לא‬ ‫בין תם‪ .‬בזמן שבימ המקדש קייס‪:‬‬ ‫לקיש לפי שאי אפשר לגיזה בלא נימין‬ ‫ידע דשניה דרבנן היא אבל כאן‬ ‫ש ה ת ם בהית ד ל י י א מ ר ין‬
‫ת ע ש ה שניתק )על( ל ע ש ה ‪:‬‬ ‫סבור הוא ל<[ שנתן לכהן בתורמ שכר‬ ‫מלאכי ב ה‬ ‫•צבאות‪:‬‬
‫ד ב ב ע ל מום אפילו ת ו ל ש‬
‫בין בטל מום‪ .‬בזמן ה ז ה ‪ :‬ג מ ׳‬ ‫המדולדלות‪:‬‬ ‫‪ .4‬ו ל א ת ש א ו עליו ח ט א‬
‫שרי‪ .‬ולא ב ת ם ‪ :‬והאנן נשר‬ ‫מלאתך ודמטך וגוי‪ .‬וסמיך ליה »י[ וכן‬ ‫סיועו לח ומעכבה כהן ובכמה‬ ‫בהרימכם א ת חלבו ממנו‬
‫תנן‪ .‬ב ב ע ל מ ו ם ולא ת ו ל ש ‪:‬‬
‫תנא נשר ל ה ו ד י ע ך כ ח ן‬
‫תעשה לשורך לצאנך וגר ודרשינן הכי‬ ‫הדרן עלך הלוקח בהמה‬ ‫מקומומ‬ ‫ו א ת ק ד ש י בני י ש ר א ל ל א‬
‫ת ח ל ל ו ו ל א תמותו‪:‬‬
‫דרבנן‪ .‬ד א פ י ל ו נשר ד מ מ י ל א‬ ‫בכור בניך ממן לי טי( וכן לצאנך דכי‬ ‫י ‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫במדבר יח לב‬
‫ג‬ ‫א‬
‫אסרי אבל ל ע ו ל ם ה ״ ה‬ ‫היכי דבכור בניך מצומו יי[ לאחר‬ ‫שלשים יום ובגםה‬ ‫י כ מ ה ישראל חייבין ליטפל בבכור »[ בדקה‬
‫<א(‬ ‫ע ד‬
‫ל ע ק ב י א ד ת ו ל ש נמי מתיר‪:‬‬
‫תנא ת ו ל ש להודיעך כ ח ן‬ ‫שלשים כדכתיב )כמלבר יח ופדרו‬
‫(‬ ‫הזמן‬ ‫חמשים יום ר׳ יוסי אומר בדקה שלשה חדשים אמר לו הכהן בתוך‬
‫)‪0‬‬
‫דעקביא‪ .‬ד מ ח י ד ב ש ח י ט ה ‪:‬‬
‫מבן חדש ת פ ד ה אף בכור צאן לאחר‬ ‫הנהו לי הרי זה לא יתננו לו ואם <[ בעל מום הוא ואמר לו תנהו לי‬ ‫מוסף רש״י‬
‫כ ל ש ע י ק ד ו של שער‪.‬‬ ‫ל י ט פ ל ב ב כ ו ר ‪ .‬לטרוח נו‬
‫ת ו ל ש ו ה פ ו ך העיקר כלפי‬ ‫שלשים‪ .‬מלאחך ודמעך דהיינו בכורים‬ ‫שאוכלנו מותר ובשעה המקדש אם היה תמים י[ אמר לו תן ואקרבנו מותר‬ ‫לגללו קולס שיתננו לנהן‬
‫האשו והאשו א צ ל העור‬ ‫)תמורה וז‪:‬ו‪.‬‬
‫כן לשורך דכי היכי דבכוריס לאחר‬ ‫א ל ה י ך‬ ‫פ נ י‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫מ ן ם‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ב י‬ ‫ב ש נ ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫נ א כ‬
‫ר‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ד‬
‫נראה ש מ ח י י ם נ ת ל ש ‪ :‬׳שאינו‬
‫מ ח מ ע ך ע ם ה ג י ז ה כלומר‬
‫שאינו מ ח ו ב ר ש ו כ ב ב ש ו ה‬ ‫סח»לפ מ א מ ש ^ ופ ס ^ ‪ 3‬י «‬ ‫ש נ י ם‬ ‫כ ל‬ ‫ל ק י י מ ו‬ ‫י ש א י‬ ‫ש נ ת ו‬
‫^ ר ^ מ ו ם ב ת ו י‬ ‫ב ש נ ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ת א כ ל נ ו‬

‫עם ש א ר הגיזה א ל א נתלש‬ ‫כ ל א מ ר י נ ן‬ ‫‪ 3‬ע צ ר ת‬ ‫! י‬

‫ל ח ס‬ ‫"‬
‫‪ 3‬י א ן ש ת‬ ‫עשר חדש <ג> » )לאחר י״ב חדש( אינו רשאי לקיימו אלא יי( ל׳ יום‪ :‬ג מ ׳‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ויוצא כ מ ע ט ח ו ץ מ ש א ר‬ ‫ש ה‬ ‫ת‬ ‫‪2‬‬ ‫א[ הגיזה‪ .‬ס״א בשלמא רב‬
‫ה ג י ז ה ‪ :‬קסבר‪ .‬ה א י נמי‬ ‫ימ! בפרק רבי ישמעאל )מנחימ סי!‪:(:‬‬ ‫לצאני‬‫ע‬ ‫מנה״מ אמר רב כהנא דאמר קרא ב כ ו ר בניך תתן לי כן‬ ‫נתן בר אושעיא לא אמר‬
‫שעיקרו ה פ ו ך כ ל פ י האשו‬ ‫<‪ 1‬דמקדם לדמקדם‪ .‬מלאמך ודמעך‬ ‫דמקדם‬ ‫מלאתך ודמעך לא תאחר כן העשה לשורך איפוך אנא מםחברא‬
‫י[‬ ‫כרשב״ל אמר לך האי נמי‬
‫ואינו יוצא חוץ מ ש א ר ה ג י ז ה‬ ‫נראה עם הגיוה הוא אלא‬
‫היינו נהאה עם הגיזה‪ .‬קםבר‬ ‫קודמין בפסוק ראשון הלכך דרשינן להו‬ ‫למקדם דמאחר לדמאחר אדרבה דםמיך ליה לדסמיך ליה אלא אמר רבא‬ ‫ר״ל מאי טעמא כוי‪ .‬ורשי׳י‬
‫ריש ל ק י ש שעיקהו ה פ ו ך‬ ‫לא גריס כן‪ :‬נ[ בבכור בהמה‬
‫ה ו י ודאי אינו נראה עם‬
‫אשורך הקודם בפסוק שני‪ :‬נא! ודמאחר‪.‬‬ ‫תעשה הוםיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך ואימא שיתין‬ ‫אמר קרא‬ ‫י[‬ ‫דקה שלשים‪ :‬גן ואם היה‬
‫נ‬
‫ה ג י ז ה יוחד מ מ ה שאינו‬ ‫בכור בניך דמאחר בפסוק ראשון‬ ‫ן לי ק‬ ‫יך‬ ‫י‬ ‫י‬
‫ת ת‬ ‫>לא מסרך הכתוב אלא ל ח י‬
‫ב נ‬ ‫ב כ ו ר‬ ‫ה כ‬ ‫נ מ‬ ‫ט [‬ ‫ת נ י א‬ ‫ם ‪:‬‬ ‫כ מ‬ ‫י״‬ ‫בעל םום ואמר‪ :‬ו[ תמים‬
‫המאוחר‬ ‫אצאנך‬ ‫ליה‬ ‫דרשינן‬ ‫^‬ ‫ת ע ש ה ה ן ם י ף‬ ‫ואמר לו‪ [s :‬לאחר שנתו‬
‫ל ן מ ר‬ ‫ת ^ מ ן ך‬ ‫^צאנך יכן^ א ף ‪^,‬שןרך‬
‫מ ח מ ע ך דהכי א ו ה ח א דגיזה‬ ‫ה כ ת ן ב‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ת‬
‫לפי שאי א פ ש ר לגיזה בלא‬ ‫אינו רשאי לקיימו אלא‬
‫נימין ה מ ד ו ל ד ל ו ת ‪:‬‬ ‫י‪:‬‬ ‫ק‬ ‫פ‬ ‫א מ ר י‬
‫עד שלשים‪ :‬ו[ מסתברא‬
‫־דיין עלך הלוקח‬ ‫•‪ZT‬‬ ‫וב כיר מיו סמ^אל שיך‬ ‫?י‬ ‫עשייה אחרה בשורך •‪ 1‬לא מסרך הכחוב אלא לחכמים מ כ א ז‬ ‫דמוקדם למוקרם מאוחר‬
‫על‬ ‫לדמאוחר אדרבה כוי‪.‬‬
‫ליטפל‬ ‫ח״בין‬ ‫ישראל‬
‫ל ה ך‬ ‫'‬
‫ןמיא‬ ‫'‬ ‫י‬
‫א ח ר ח ד‬ ‫כמה ישראל חייבין להטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום בגסה‬
‫ה‬ ‫ד ע ש י י‬ ‫‪[35‬‬ ‫ש י ה י ן‬
‫תיבת אלא נרשם קו למעלה‬
‫בבכור‪ .‬כלומר‬ ‫ג‬
‫עד כ מ ה ישראל חייב ל ג ד ל‬ ‫בכורמיךבעינן‪:‬לא מסרן ה » ז ג‬‫»‪r‬‬ ‫חמשים יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני >שטפולה מרובה‬
‫יא!‬ ‫להורות כי ראוי לפ״ד‬
‫א ת הבכור קודם שיתנהו‬ ‫למחקו‪ :‬ז[ קרא‪ .‬עיין תוס׳‬
‫ל כ ה ן ‪ :‬בדקה ל• יום ו ב ג ס ה‬
‫אלא לחכמים‪ .‬הואיל ולא גילה לך‬ ‫אם אמר לו הכהן בתוך הזמן הנהו לי הרי‬ ‫תנא מפני ששיניה דקות‬ ‫י״‪:‬‬ ‫לקמן )לף נו ע״א>‪ :‬ח[ שיתין‬
‫נ׳ יום‪ .‬כ ד מ פ ר ש בגמי‪:‬‬ ‫שיעור עשייה שמוסיף ודאי למכמיס‬ ‫זה לא יחן לו‪ :‬מאי טעמא אמר רב ששח ימפני שנראה ככהן המסייע‬ ‫יומין לא כוי לחכמים ובתר‬
‫חמשין יומין תו לא צריך‬
‫אמר לו ה כ ה ן בתוך זה‬
‫ה ז מ ן ת נ ה ו לי הרי זה לא‬
‫מסרך שיפרשו לך ה ט ע ם ואחריהם‬ ‫הבחנים והלוים והעניים המסייעים‬ ‫בבית הגרנות תנו רבנן‬
‫ב ב י ת‬ ‫י>‬ ‫לאימיה אימא וכן תעשה‬
‫הוסיף לך הכתוב לתרוייהו‬
‫יתן‪ .‬דנראה ככהן ה מ ס י י ע‬ ‫מלך‪ :‬טיפולה‪ .‬ט ר ח ח ה ‪ :‬ששיניה‬ ‫ין ל‬ ‫הרועים ובבית הגרנוח ובביח המטבחים י ן‬
‫ר‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫(‬‫ה‬ ‫ה ם‬ ‫נ ן ת נ‬ ‫זא‬
‫א״כ לכתוב רחמנא וכן‬
‫בבית הגרנות דאין נותנין‬
‫תעשה לבהמתך‪ :‬גו[ תניא‬
‫ל ו ת ה ו מ ה הנראה כאלו‬ ‫‪3‬‬

‫נתנה לו בשכיחותו אף כאן‬

‫*‪I‬‬ ‫? \‬ ‫‪T21‬‬ ‫הכתוב אומר‬ ‫ועליהן‬ ‫ואם עושין כן חיללו‬ ‫כוותיה דרבא בכור ותיבות‬ ‫בשכרן‬
‫נמי הכי נמחק‪ :‬י[ בשורך‬
‫נמי נהאה כאילו נותנו לו‬ ‫נח ח ה ח ע ס ה פ ס מ מ ו ח ‪ :‬שגרתה‬ ‫!‬ ‫ז !‬ ‫‪!_ l‬‬ ‫ולא מסרך‪ :‬יא[ מרובה מאי‬
‫ב ש ב י ל אותה הנאה שנכנס‬ ‫ו כ י‬ ‫ו א ו מ ר‬ ‫מ א י‬ ‫ת מ ו ת ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫א‬ ‫י ש ר א‬ ‫ב נ י‬ ‫ד ש י‬ ‫‪ 4‬ן א ת‬ ‫ו א ו מ‬
‫ככהן המסייט בבית הגרנות לפי‬ ‫ל‬ ‫^‬ ‫' ל‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫מפני שטיפולו מרובה תנא‪:‬‬
‫ב מ ק ו מ ו ב ט י פ ו ל ו ‪ :‬ואם אמר‬ ‫ת מ ו ת ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ת ח‬ ‫א‬ ‫י ש ר א‬ ‫א‬ ‫מ י ת ה‬ ‫ת י מ א‬ ‫יב[ רקות מאי טעמא דר׳‬
‫לו בתוך ה ז מ ן כ ש נ פ ל בו‬ ‫ע ל‬ ‫ל כ ל ן ס‬ ‫ר א ן י‬ ‫שבזמן הזה אין כ ט ל‬ ‫ל‬ ‫לל‬ ‫ל ל‬ ‫ל‬ ‫ב נ י‬ ‫ש י‬
‫ת ״ ש ו א ת ק י‬
‫יוסי אמר לך וכן תעשה‬
‫י‬
‫מ ו ם תן לי ׳שאוכלנו מיה‬ ‫שיפול בו מוס וטון דעל ישראל רמיא‬ ‫ובקשו חכמים לסונםן ולהיות מפרישין עליהן חרומה ע[ >משלם ומפני‬ ‫אתרוייהו כתיב ולא מסרך‬
‫מותה ה ו א י ל ואין )רוצה(‬ ‫הכתוב אלא לחכמים בהמה‬
‫ןצריך[ ה כ ה ן ל ק י י מ ו לא‬ ‫ליטפל בו ממשים יום ואמר ליה‬ ‫מה לא קנסום דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב ובכולן יש בהן‬ ‫גסה בחמשין תו לא צריך‬
‫נראה כמסייע א ב ל בסתם‬ ‫הכהן במוך הזמן מנהו לי ואזוננו‬ ‫טובת‬ ‫לאימיה בהמה דקה ער‬
‫ה ו א לא יתננו ל ו שאינו‬
‫יכול לאוכלו מ י ד עד ש י פ ו ל‬
‫תלתא ירחי צריך לאימיה‪ :‬ואף על פי שלא אהנה ד ו מ ה כמי ששוכרו יי[ ומצילו מן הטורח ובלבד שיחננו לו ולא לכהן אחר ודומה לכהן שמסייע בבימ הגרנוח‬
‫׳<[ משלהם נ״ל‪ :‬יו[ ולא‬
‫בו מ ו ם ש ל א בזמן ב ה מ ״ ק ‪:‬‬ ‫בתולש הסייד‪ :‬טו[ ליה לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות‪ .‬אבל א ס היה בעל מ ו ס ואמר תן לי שאוכלנו הואיל וחזי ליה לא ה ר ככהן ה מ ס י י ע ‪ :‬בבית‬
‫מנא הני מילי‪ .‬דל׳ יום חייב‬ ‫כן‬ ‫כן ת ע ש ה ‪ :‬נוו( לי‬
‫ל י ט פ ל בו‪ :‬ד א מ ר קרא בכור‬
‫הרוטים‪ .‬אכהניס קאי כדי לימן להם הבבורומ‪ :‬בגיס הגרנות‪ .‬אכולהו קאי כהניס מפני מרומות ולויס משוס מעשר ראשון‬
‫תעשה לצאנך‪ :‬יז[ מצותו‬
‫בניך ת ה ן לי וכתיב בבניך‬ ‫מן‬ ‫במים‪:‬‬ ‫הבעלי‬ ‫אמ‬ ‫לקונסן‪.‬‬ ‫וקיבה‪:‬‬ ‫לחיים‬ ‫זרוע‬ ‫משוס‬ ‫קאי‬ ‫אכהניס‬ ‫המטבחים‪.‬‬ ‫בבית‬ ‫עני‪:‬‬ ‫מעשר‬ ‫משוס‬ ‫ועניים‬ ‫ליתן לאחר‪• :‬א[ חמשים‬
‫מ ב ן ח ד ש ת פ ד ה וכן ת ע ש ה‬
‫יום שהרי‪ :‬׳»[ כדאמרינן הפטור טל החיוב‪ .‬דשמא יהו להם שני סאין א ח ד של טבל גמור ואחד כ מ הופרש מ מ נ ה לכהן ה מ ס י י ע ואי אמרמ ליה דהדרא‬
‫לצאנך נמי‪ .‬מ ל א ת ך ו ד מ ע ך‬ ‫ד‬ ‫במנחות פרק ד״י‪ :‬נ[ מ ה ״‬
‫לא ת א ח ר וגרסי׳ ב מ כ י ל ת א‬ ‫ולפרוש מינה משום קנסא סבר בעל הבימ ‪ 5‬י[ טבל גמור הוא ומפריש מ מ נ ה עלה דאידך ואיהי פטורה מדאוריימא אלא כי‪ 1‬קנסא הוא‪:‬‬
‫ובכורים ואנן ד מ ב י א וקוהא היינו מ פ ס ח‬ ‫טובת‬ ‫מ ל א ת ך אלו הבכורים שנוטלין מ ן ה מ ל א ‪ .‬ו ד מ ע ך זו תהומה א( ו מ ט מ ת גהוליה‪ .‬למ׳׳ה‪.‬‬ ‫דמוקדם לדמוקדם‪ :‬נא( מ ה ״ ד ודמאוחר בכור בניך דמאוחר בפסוק‪ :‬ננ[ שתין יומין העשיה‪ :‬נג[ ההך דבכור‪ :‬נד[ ששוכרו שהוא‬
‫ו ע ד עצרת דאיכא נ׳ יום וכן ת ע ש ה לשוהך ה י ט פ ל בו נ׳ י ו ם ‪ :‬איפוך אנא‪ .‬ד א י מ א בכור בניך ת ת ן לי כן ת ע ש ה ל ש ו ר ך ‪ :‬מ ס ת ב ר א‬ ‫מצילו מ ן ‪ :‬נה[ ואחד שהופרש מ מ נ ה ‪ :‬נו[ הבית דטבל גמור‪ :‬נו[ אלא הקנסא ה ו א ‪ :‬נח[ בפסח שאז ומן בישול‪ :‬נמ[ שלשים וי״ל‬
‫ד מ ק ד י ם לדמקדים‪ .‬מ ל א ת ך ד מ ו ק ד ם לפסוק ה ק י ש לשורך ש מ ו ק ד ם לצאנך‪ .‬ובכור בניך ד מ א ח ר א ח ר מ ל א ת ך תן לצאנך ה מ א ו ח ר‬ ‫דביכורי יחיד לא מייתי עד לאתר עצרת‪ :‬ל[ דוקא מיתה ד ל א ‪ :‬לא[ הוא לעון מיתה‪ :‬לב[ גזרינן‪ .‬גליון ו ז ו ק ד״י ההני לא שכיחי כולי‬
‫)אחר( ל ש ו ר ך ‪ :‬דסמיך לדסמיך‪ .‬בכור בניך סמיך ל ש ו ר ך ‪ :‬א מ ר קרא ת ע ש ה לשורך‪ .‬ד ה ה ו א ת ע ש ה לא צריך כלל א ל א להוסיף‬ ‫מפני‬ ‫האי כי הך דהכא המילתיה השכיח היא לסייע בבית הגרנות א״נ יש לומר דהכא איכא למיחש לאפרושי מן הפטור על החיוב‬
‫עשייה בשורך יותר מ צ א נ ך ‪ :‬ו א י מ א שיתין‪ .‬הואיל ההוסיף לימא פי שנים מ צ א נ ך ההיינו ש י ת י ן ‪ :‬ל א מסרך ה כ ח ו ב אלא ל ח כ מ י ם ‪.‬‬ ‫שיש שמסייעים לו בבית הגרנות ויש שאינם מסייעים ומאותה תבואה עצמה ליכא להפריש מיניה וביה ולא מטעם שהוא מ ן ) ה ח י ו ב על‬
‫כלומר הלא א מ ה שיתין כפלים ש ב צ א ן אלא חכמים ה ו א ד מ פ ר ש ׳ נ׳ יום ו ס מ כ ו א מ ל א ת ך ו ד מ ע ך לא ת א ח ר ‪ :‬מ פ נ י ששיניה דקות‪.‬‬ ‫הפטור( ]הפטור על החיוב[ רק שקרוב הדבר לבא לידי תקלה‪ .‬ת״ח‪ .‬ולא גורינן ויש ליתן טעם דבעלמא כיון ותיבת התם נמחק‪ :‬לנ[ הוא‬
‫ולא יכולה )ליכל( ]למיכל[ יפה ע ד ג׳ ח ה ש י ם ‪ :‬הכהנים המסייעים בבית הרועים‪ .‬ל ש מ ו ר או ל ה א כ י ל כדי שיתנו ל ה ם ה ב כ ו ר ו ת‬ ‫דתרומה שנתן‪ :‬לו[ סיועו מעכבה הכהן‪:‬‬
‫ולויים ועניים ]המסייעים[ בבית הגרנות מפני מ ע ש ר ראשון ו מ ע ש ר עני והכהנים ה מ ס י י ע י ם בבית ה ם ט ב ח י י ם ב ש ב י ל ה מ ת נ ו ת ‪:‬‬
‫ואם ע ש ו כן‪ .‬שנתנו ל ה ן ב ש כ ר ן ‪ :‬חיללו‪ .‬ה ו צ י א ו ה ת ר ו מ ה ו ה מ ע ש ה ל ח ו ל י ן שאין ב ה ן דין ק ה ו ש ה ולא י פ ה ע ש ו ולא יצאו ת ו כ ת ן ו י ש בדבר עון מ י ת ה ‪ :‬תרומה ו מ ע ש ר ו ת פ ע ם שניה מ ש ל ם ‪ :‬אלא מ ש ו ם ד ד ל מ א אתי ל א פ ר ו ש י מ ן ה פ ט ו ר ע ל ה ח י ו ב האי מ ח י י ב י נ ן ליה ל א פ ה ו ש י‬
‫תרומה אחריתי סבר ה ך גברא כולי ה ך ת ב ו א ה ט ב ל ודאי כאילו לא נתרמה כ ל ל ואי אית ליה ט ב ל אחריתי ד ו ד א י ט ב ל א ת ו ל א פ ה ו ש י עליה מ ה ך ת ב ו א ה ש כ ב ר נתן מ מ נ ה והיא כבה נ פ ט ה ה )דסבר הלאו מ ש ו ם קנסא הוא דקנסינן ל י ה לאפרושי ת ר ו מ ה אחריתי אלא‬
‫מ ש ו ם חיוב גמור( ואתי ל א פ ר ו ש י מ ן ה פ ט ו ר ע ל ה ח י ו ב ולהכי לא קנסינן ליה‪:‬‬

‫א( נראה לצ״ל זו חרימה שמלמעח התכואה‪ .‬לשון מורי הגאון‪ .‬וככיכוריס קיי״ל למכיא וקורא וכוי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪ 1‬א מיי׳ פ י ״ נ מהלכות‬
‫תרומות הלנה ‪] 5‬ועי‬
‫נטור י ״ י סימן שלא שתמה‬
‫על ה ר מ נ ״ ס ונ״י מיישני[‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ ״ ה מהלנות ננוריס‬
‫הלכה י נ ‪:‬‬
‫ו ג מיי׳ סי״ג מהלכות‬
‫תרומות הלכה יא‪:‬‬
‫ד ןמיי׳ פ ״ א מהל׳ מעשר‬
‫הל׳ ה ט ו ש ״ ע י ״ י סי׳ שלא‬
‫סעיף ע[‪:‬‬
‫ח ה מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫תרומות הלנה ת ‪:‬‬
‫ט ו מיי׳ שם פי״ב הל׳ א‬
‫טוש י׳ ע י״ד סימן שננ‬
‫סעיף ה ואו״ח סימן תנו‬
‫סעיף נ נ ה נ ה ‪:‬‬
‫י ז מיי׳ פ ״ ה מהלכות ננוריס‬
‫הל׳ י טוש״ע שם‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ת ר ו מ ת ח ו צ ה ל א ר ץ ‪ .‬הואיל‬
‫ואינה מן התורה‪ ,‬כדקי״ל‬
‫כקדושי! )לו‪ :‬ו כל מצוה‬
‫התלרה כפירות הגדלין נארן‬
‫אינו נוהג אלא נ א ‪! p‬ביצה‬
‫ט‪ .(.‬ו ח נ י מ י ל י ב א כ י ל ה ‪.‬‬
‫כולה שמואל אמרה‪ ,‬ואפילו וכ‬
‫ונדה לא פסלי לה מ ג י ע ה ! נ ד ה‬
‫לב‪.:.‬‬
‫רבעו גרשום‬
‫ט ו ב ת הנאה‪ .‬שיכול ליתנה‬
‫ל כ ה ן שירצה ולקבל בה דבר‬
‫מ ו ע ט כ ד ק א מ ר כיצד ישראל‬
‫ו כ ר ‪ :‬אם כהן לכהן‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫אם היה כ ה ן אותו שנוחן‬
‫לו ה ס ל ע כד־ לזכות בה‬
‫א( ה כ ה ן אסור דנראה כ מ ו‬
‫ל א ו ת ו כ ה ן מוכהה ב א ו ת ו‬
‫ה ס ל ע והוי ככהן ה מ ס י י ע‬
‫בבית הגהנוה‪ :‬והנא ק מ א‬
‫ד ק א מ ה אין נותן ל ה ן ת ר ו מ ה‬
‫ו מ ע ש ר בשכרן ואם ע ש ו בן‬
‫ח י ל ל ו מ א י ט ע מ א לא א מ ד‬
‫ב מ ת נ ו ת נמי‪ .‬ל ה כ י ק א מ ר‬
‫ות״ק מ ש ו ם ד ה א י ד ק א מ ר‬
‫ו ב ק ש ו ח כ מ י ם לקונסו כוי‬
‫הוי תנא אחריתי‪ :‬א מ ד‬
‫לך‪ .‬דביון דלא מ י ת ח ל א‬
‫ש ל ע ו ל ם אין פדיון ל ח ר ו מ ה‬
‫ל ה ו צ י א ה לתולין לא אתי‬
‫ל מ ט ע א ב ה ד א ע ״ ג דאמרינן‬
‫אתי‬ ‫לא‬ ‫תיללו‬
‫כ ה ן לזלזולי ב ה ו ל מ י כ ל‬
‫ב ט ו מ א ה ‪ .‬א כ ל הני מ ת נ ו ת‬
‫כיון ד ק ד ו ש ת ד מ י ם נינהו‬
‫דנפדין אי אמינא ח י ל ל ו אתי‬
‫ל מ י ט ע א ב ה ו ואתי ל מ י נ ה ג‬
‫בהו מנהג זלזול ד ח ו ל י ן‬
‫ו ש מ א יאכילו לכלבים והוי‬
‫בזיון‪ .‬אין ב ה מ ש ו ם כ ה ן‬
‫כר‪ .‬דלא ח מ י ר א ב״כ‪ :‬י ה י כ‬
‫ליה ל ש מ ע י ה ‪ .‬כהן ב ש כ ר ו‬
‫ולא ח י י ש לנהאה כ מ ס י י ע ‪:‬‬
‫מ ב ט ל ה ברוב‪ .‬א ח ד בשנים‬
‫ולא צריך א ח ד ב מ א ה‬
‫כ מ ו ת ה ו מ ת הארץ‪ :‬ואכיל‬
‫ליה‪ .‬אפילו י ש ר א ל ביומי‬
‫ט ו מ א ה כ מ ו חולין‪ .‬ורבה‬
‫כ ה ן ה ו ה ‪ :‬ורב הונא נמי נ>‪.‬‬
‫וחדא דחרומה ושקיל חדא‬
‫ואכיל ]ושתי[ ל ה ומיכן‬
‫ואילך ראמי ח ד א ד ת ר ו מ ה‬
‫באותן תרי נטלי ושקיל‬
‫ח ד א וכן היה ע ו ש ה עד‬
‫שכלה כל ה ת ר ו מ ה ו מ ב ט ל ה‬
‫כן‪ :‬ו א ת ״ כ מפריש‪ .‬א פ י ל ו‬
‫ל ב ס ו ף ‪ :‬כ ה ן ש ט ו מ א ה יוצא‬
‫מגופו‪ .‬כגון זב ו ב ע ל קרי‪:‬‬
‫א ב ל בנגיעה לית לן בה‪.‬‬
‫א פ י ל ו אותו ש ט ו מ א ה יוצא‬
‫מ ג ו פ ו יכול ל י ג ע ב ה ‪ :‬ה י ל כ ך‬
‫נדה קוצה לה ח ל ה ‪ .‬ב ח ו צ ה‬
‫ל א ‪ p‬דנדה נמי ט ו מ א ה‬
‫י ו צ א ה מ ג ו פ ה ‪ :‬ואכיל לה‬
‫כ ה ן ק ט ן ‪ .‬שאין ט ו מ א ה‬
‫י ו צ א ה מגופו‪ .‬והך )תרומה(‬
‫]חלה[ דתנינן הכא דאכיל‬
‫כ ה ן ק ט ן כלומר ש א ס ו ר ה‬
‫למי ש ה ט ו מ א ה י ו צ א ה עליו‬
‫מ ג ו פ ו כולה ב ש ל אור‬
‫קתני ד ש ת י ח ל ו ת )דהיינו‬
‫תרומות( יהבינן ב ז מ ן ה ו ה א ח ת לאור ו א ח ת לכהן של אור אין לה שיעור ו ש ל כ ה ן יש ל ה שיעור ו א ו ת ה ש ל אור היא ת ר ו מ ה מ ן התורה‬
‫ו כ ה כ י שדינן לה לאור דלא מצינא ל מ י ת ב א ל כ ה ן ל פ י ש ח ו צ ה ל א ‪ p‬ב ח ו ק ת ט מ א וכבית הפרס ד מ י א ולהכי יהבינן לה לאור ו ה ה י א‬
‫דיהבינןלכהןכיהיכידלאתישתכחתורתתלהמישראלוהכימסתברדהךתרומהבתרומהשלאורעסקינןדאיתהומהשלכהןלמאיאצטריך‬
‫ליה ל מ י ת ב ה לכהן ק ט ן אפילו כ ה ן ט מ א מ צ י אכיל לה ד ה כ י גרסינן ב מ ס כ ת ח ל ה בפרק ה א ח ר ו ן ב ש ת י נשים ש ע ש ו שני קבין‪ .‬רבן‬
‫ג מ ל י א ל א ו מ ר ש ל ש ארצות ל ת ל ה כ ר ו ט ב ו ל יום אוכלה‪ .‬רבי יוסי א ו מ ר אינו צריך ט ב י ל ה ‪ .‬ל מ ׳ ׳ ה ‪ :‬ברישא מ ס א ‪ .‬ראשית ה ע י ס ה ‪:‬‬
‫‪ 0‬נראה לצ״ל ורנ הונא נמי היה עושה‬
‫מ‪.‬‬ ‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫מ ק ו מ ו ח צריך לחלק בלבריס ט ההיא לפסחים בריש מקום שנהגו‬ ‫י( טובת הגאה‪ .‬לבר מ ו ע ט ואס היה כהן נותן סלע כלי שיתננו לכהן‬ ‫א( נ״א ס נ ר וכ״נ צ״ק‪,‬‬
‫נ‬
‫נ ( תיספמא דדמאי‪ ,‬ג( ]יע׳‬
‫<לף נא‪ (.‬גבי הנהו למפרשו >תלתא מארוזא לאמרינן לאי רובא לאו‬ ‫אתר קרובו אסור ט ו ן ללליליה מזיא ה ר נראה ככהן ה מ ס י י ע ‪ :‬ה ״ ג‬ ‫נ כ ״ מ פי״ג די! יא מהלכות‬
‫אורז אכלי ניכלה זר באנפייהו ללמא אחו לאפרושי מן ה פ ט ו ר על‬ ‫ומנא מ׳יט לא אמר מתנות כהונה ולא גרס ומנא קמא‪ .‬י[)י( בכולן‬ ‫נוסחאות‬ ‫שמי‬ ‫תרומות‬
‫ופירושיה![‪ ,:‬י( ןניצה ט‪.‬‬
‫החיוב ובפ״ק ליומא לדף י‪ (.‬גבי סוכת ה ח ג בחג חייבת » ]בעירוב[‬ ‫יש בהן טובמ הנאה ומפרש כגון ישראל שהפריש מרומה מכריו מאי‬ ‫ע״ש[‪,‬ה()נדה לכ‪,[.‬ו( ןנתוס׳‬
‫החם‬ ‫לקאמר‬ ‫ובמעשר‬ ‫ובמזוזה‬ ‫ט ע מ א לא אמר נמי או טבח שהפריש‬ ‫חולין קד‪ .‬ד״ת תלת וכו• וכן‬
‫כהרא״ש פ׳ כל הנשר סי׳ ד׳‬
‫למלאוריימא ק א מ ר לאי מלרבנן ללמא‬ ‫טובח הנאה לבעלים כיצד א[ א ישראל שהפריש‬ ‫מחנוחיו ורועה שהיו לו בכורומ‪ :‬אמר‬ ‫גרסו אמר רכינא הלכה ונו׳‬
‫אמא לאפרושי מן ה פ ט ו ר על החיוב‬ ‫לך תרומה‪ .‬היינו ט ע מ א לשריא טובמ‬ ‫מיהו כשאלתות פ׳ אמור איתא‬
‫הדומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו‬ ‫הלכך[‪ ,‬ו( ננילן יש כהן טוכת‬
‫ובלמאי ‪ w‬הלוקח מן עובל כוכבים‬ ‫הנאה לילה לקלושת הגוף היא לכולי‬
‫למ״ד יש קנין חייבו חכמים ולא חשו‬
‫הא לך סלע זה ותנהו לבן בחי כהן מוהר אם‬ ‫עלמא ילעי ללא נפקא לתולין ולא אתי‬
‫הנאה ומפרש וכוי מכריי‬
‫ה ס ״ ד ו מ ה ״ ד ט ו נ ת ה נ א ה דכר‬
‫ו א ת י למינהג כ ה ו מנהג‬ ‫לכך‪:‬‬ ‫היה כהן לכהן אסור ה והנא מאי טעמא לא‬ ‫האי כהן ליהב אבי אמו הסלע בגיניה‬ ‫מועט ה ס ״ ד ו מ ה ״ ד ואם היה‬
‫נהן נו׳ נ נ ה ן המסייע הסייד‬
‫דחולין‪ .‬ובעינן חכחיס לף כח‪ (.‬למשחה‬ ‫קאמר מתנות כהונה אמר לך הדומה‬ ‫למיטעי ולמנהג בה ענין חול ולמימר‬ ‫ומה״ד ה׳׳ג ומנא מ ״ ט ונו׳‬
‫ולגלולה כררך שהמלכים אוכלין יי[ בצלי‬ ‫דקדושח הגוף היא דכיון דלא מתחלא לא‬ ‫אימחלא לה בהאי סלע ליהב ליה אבי‬ ‫ותייק ה ס ״ ד ו מ ה ״ ד מ ״ ט לא‬
‫אמר נו׳ ננוריח הסייד ומה׳׳ד‬
‫ובחרלל ובכל ממנומ כמיב למשחה‬ ‫א מ ו ‪ :‬אכל הני‪ .‬מתנות בכור‪ :‬דקדושת‬
‫אתי למיטעי בה הני כיון דקדושת דמים נינהו‬ ‫אמר לך צ״ק‪ ,‬ח( ]ר״ה ימ‪,[.‬‬
‫אפילו בזרוע ובלחיים ובקיבה כלמשמע‬ ‫דמים נינהו‪ .‬לאם רצה כהן למכור‬ ‫נ!( לה כהן הד״א צ״ק‪,‬‬
‫אחי למיטעי בהון )א( ה א> דבר מיתחל‬ ‫י( ]רש״ש מחי׳![‪ ,‬ג( נפי אמור‬
‫הכא וגבי מרומה לא מצינו שיצריך‬ ‫בשר בכור וזרוע ולמייס וקיבה מוכרן‬ ‫סי׳ קח[‪ ,‬ל( כס״א איתא כאן‬
‫קדושתייהו אארבעה זוזי ואחא למינהג בהן‬
‫בשום אכילה בגלולה לשמא לא שייך‬ ‫לישראל ותו לא בעי ליה לישראל‬ ‫כל הל״א דלעיל דייה כהן קטן‪,‬‬
‫גלולה אלא בבשר‪ :‬ת ר ו מ ת חוצה‬ ‫מנהג דחולין אמר רבא תרומח חוצה לארץ‬ ‫למיכלינהו בצלי ובמרדל כי היכי דעביד‬
‫מ( צ״ק‪ ,‬צ( חלה צ״ק‪,‬‬
‫ס( רש״א‪ ,‬ע( ואכיל לה צ״ק‪,‬‬
‫לארץ ב ט ל ה ברוכ‪ .‬להתירה לכהן‬ ‫נ א י ן בה משום כהן המסייע בביח הגרנוח‬ ‫כהן הילכך אמי האי כהן למיטעי‬ ‫פ( נ״א דמשמע הא תרומת‬
‫חו״ל דישראל מ ד מ ע ת ואינה‬
‫ט מ א קאמר כלקאמר רבה מבטל לה‬ ‫רב חמא יהיב ליה לשמעיה אמר שמואל‬ ‫י[ בהון וסבר כיון דבני קנין נינהו‪:‬‬ ‫עולה כי׳ צ״ק וע״ש כחיס׳‬
‫()ואפילו( בימי ט ו מ א ת ו ולא‬ ‫ברוב‬ ‫״ ת ר ו מ ת ג חוצה לארץ בטילה ברוב רבה‬
‫‪15‬‬
‫אארבטה זוזי‪.‬‬ ‫קדושתייהו‬ ‫תיתחל‬ ‫ל״ה ותרומה אינה מ ד מ ע ת ‪,‬‬
‫צ( נ״א יגכי צ״ק‪ ,‬ק( צ׳׳ק‪,‬‬
‫כמו שפירש הקונטרס לאוכלה זר ולא‬ ‫מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאחו רב‬ ‫דיהיב <*[ אבי אמו «( דהיינו ד׳ זוזי‬
‫ר( צ״ל סורגון ומככלת‪,‬‬
‫לבהריא מוכח‬ ‫אחל ומאה‬ ‫בעיא‬ ‫ואמי למינהג בהו מ נ ה ג דחולין שלא‬ ‫ש( ]כ״ק צל‪ .‬יע״ש תול״ה‬
‫הונא בריה דרב יהושע כי ג> מחרמי ליה חמרא‬ ‫ואפאה[‪ ,‬ש( ארן ישראל וגזרו‬
‫במנחוח בפרק רבי ישמעאל )לף סז‪(.‬‬ ‫יאכלם בצלי ובחרדל כדינם המפורש‬
‫לאסורומ לזר גבי חלח עובל‬
‫וחרא‬ ‫דחולין‬
‫י ח [‬
‫נטלי‬ ‫תרי‬ ‫רמי‬ ‫הוה‬ ‫דחרומה‬ ‫בפרק הזרוע והלחיים והקיבה )חולין‬
‫טומאה עציה צ״ק‪,‬א( איןצ״ק‪,‬‬
‫כוכבים בארך ומרוממו בחוצה לארץ‬ ‫נטלא דחרומה י! ושקיל חד מיכן ואילך רמי‬ ‫לף קלב‪ (:‬ומשוס הכי לא תנינהו‪ .‬והאי‬
‫מוליעין אומו שהוא פ ט ו ר חלמו נאכלח‬ ‫חדא ושקיל חרא ואמר י׳ שמואל יתרומת חוצה‬ ‫קאמר ובכולן‬ ‫ובכולן הכי‬ ‫דנקט‬
‫לזרים ומרוממו אינה מ ל מ ע ח ינו[פ>ללייק‬ ‫לארץ אוכל והולך ואח״כ מפריש ה ( ו א מ ר‬ ‫התרומומ והמעשרומ יש בהן טובת‬
‫הגהות הב״ח‬
‫כהון‬ ‫נטי למיטעי‬ ‫)א(‬
‫ה ח ס הא לישראל מ ל מ ע מ מ ש מ ע לאינה‬ ‫שמואל ה אין הרומח חוצה ל א ח אסורה אלא‬ ‫דרבנן‬ ‫ה נ א ה ‪ :‬תרומת חוצה לארן‪.‬‬ ‫סבר תיתחל קדושייהו‪:‬‬
‫עולה לאכול לזרים אלא באחל ו מ א ה ‪:‬‬ ‫המסייע‪:‬‬ ‫היא ויכול ליתנס לכהן‬ ‫)נ( רש׳יי ל״ה ה ״ ג וכו׳‬
‫במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו והני מילי‬ ‫ית״ק ה א י בכולן‪) :‬ג( דייה‬
‫מ ב ט ל לה ברוב כוי‪ .‬רבה‬ ‫רבה‬ ‫לשמעיה‪ .‬כהן‪ :‬בטילה ברוב‪ .‬לאוכלה‬
‫באכילה אבל בנגיעה לית לן בה אמר רבינא‬ ‫תיתחל ונו׳ אני אמו ס ל ע‬
‫גרס שהיה בהן ה לאמרינן‬ ‫לזר ולא בעינן אמד ומאה ולאתר‬ ‫דהיינו‪:‬‬
‫רבה מלביח עלי קאחי אבל רבא לא‬
‫ייהילכך ינדה קוצה מ חלה ואוכל לה כהן‬ ‫שעירבה ברוב חולין יכול לאכול י[ זר‬
‫היה כהן כלמוכח בפרק הזרוע )חולין‬ ‫קטן ואי ליכא כהן קטן ׳שקלה לה בריש מםא‬ ‫או כהן בימי ט ו מ א ה לאחר שביטלה‪:‬‬
‫לף קלג‪ (.‬רא״ל רבא לשמעיה ז ט לי‬ ‫ושדיא בתנורא והדר מפרשא חלה אחריתי‬ ‫רבה‪ .‬כהן היה דמדבית עלי קאתייז(‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫מחנוח כ ר ‪ :‬א ו כ ל והולך ואח״כ‬ ‫כי חיכי דלא תשתכח תורח חלה ואוכל לה‬ ‫חמרא דתרומה‪ .‬דחוצה לארץ‪ :‬יא[ אוכל‬ ‫פ ו ר ג ו ״ ן ‪ .‬שפוד חתייה‪.‬‬
‫מפריש‪ .‬מ ש מ ע ללא בעי מ ו ק ף מיהו‬ ‫כהן גדול רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא‬ ‫הטבל וישייר כדי תרומה‬ ‫והולך‪.‬‬
‫־^•*!*^־‬
‫הייתי יכול לפרש שבאחלונה לאחר‬ ‫הוו קאזלי בארבא סליק רב עמרם לאפנויי‬ ‫ויפרישנה באחרונה‪ :‬טומאה יי[ יוצאת‬
‫א‬
‫שיטה מקובצת‬
‫התרומה י [ ישאר מכריו‬ ‫שיפריש‬ ‫מגופו‪ .‬כגון זב וזבה ונדה ובעל קרי‬
‫אחא י ההיא איתתא עלה קמייהו אמרה להו‬ ‫א[ ישראל‪ .‬עיין בתוס־ לקמן‬
‫שיתקיים בו מ ו ק ף אבל בקונטרס פי׳‬ ‫אבל לטמא מ ת שריא‪ :‬בגגיטה לית‬ ‫‪1‬לף ננ ע״נן‪ :‬בן אסור יש‬
‫לאוכל והולך כה וישייר כלי תרומה‬
‫טמא מת מהו שיטבול ואוכל תרומת חוצה‬ ‫לן בה‪ .‬ואע״ג ש מ ט מ א ה לא איכפת לן‬
‫בקצת ספרים כתו׳ כאן או‬
‫רשב״א אומר אף במתנות‬
‫הכא‬ ‫ה י ל כ ך נדה‬ ‫באחרונה‪:‬‬ ‫ויסרישנה‬ ‫לארץ אמר ליה רב נחמן לרמי בר חמא‬ ‫מוזהר עליה לשומרה שלא‬ ‫דאינו‬ ‫כהונה כן כיצד ישראל‬
‫ק ו צ ה לה חלה ואכיל לה כהן קטן‪.‬‬ ‫וכי‬ ‫י ט מ א נ ה ‪ :‬הילכך‪ .‬דבנגיעה אינו מוזהר‬ ‫שהפריש ר׳ ווז למתנות‬
‫כהונה ומצאו ישראל אחר‬
‫יש קצח חימה אמאי נ ק ט כהן ק ט ן והלא אפילו גלול יכול לאוכלה‬ ‫נדה קוצה לה מלה ואכיל לה»(‪ :‬כהן קטן‪ .‬ולא גדול יג[ מפני שהטומאה יצאה‬ ‫ואמר לו הילף סלע ‪,‬יתנם‬
‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫לבן בתי כהן מותר ואם כהן‬
‫אחר [ שטובל וטהר מקריו ואי משוס טורח טבילה והלא גס בא״י‬ ‫עליו מגופו ואם טבל לקריו הרי הוא כקטן‪ .‬ל״א ( ל ה ט נ ק ט כהן ק ט ן‬
‫לכהן אסור ותנא וכו׳ ורש״י‬
‫‪5‬‬
‫י[ למרומה וגס בבבל היו טובלים למרומח חוצה לארץ‬ ‫טובלין‬ ‫שלא ראה קרי ולא יצאה ט ו מ א ה מגופו ובשאלתומ דרב אמאיי( מפרש‬ ‫ל״ג לה‪ :‬גן סבר תיתחל‬
‫כ ל מ ש מ ע לעיל ללא י מ א ט ל לה רבה ברוב אלא בימי טומאתו ובריש‬ ‫הכי יי(‪ :‬בריש מםא‪ .‬פורגו״ן ד כ מ ה דאפשר לאיזדהורי מזדהרא מליגע‬ ‫ון דתרומה‬ ‫קדושתייהו‪:‬‬
‫ומכאן ואילך רמי חדא‪:‬‬
‫בנות כומים )צלה לף לנ‪ (.‬שהטבילוה קולס לאמה לסוכה שמן של‬ ‫בה מאחר שקראה לה שם‪ :‬כהן גדול‪ .‬כהן שהגיע לכלל מצומל(‪ m:‬״ןלאפנויי‪.‬‬ ‫ה[ קוצה לה חלה‪ :‬ז[ קמא‬
‫תרומה ונראה לר״י מתוך כך לאין לחלה זו שיעול ולפי שלבר מ ו ע ט‬ ‫לנקבים[‪ :‬מהו שיטבול ויאכל תרומה חוצה לאר;‪ .‬בלא הערב שמש‪:‬‬ ‫בכולן‪:‬‬ ‫דאמר‬ ‫ותנא‬
‫ו[ למיטעי בהו וסבר‪:‬‬
‫הוא נותנה לכהן קטן והכי מ ש מ ע לישנא יי[ לשקליה בריש מ ס א שהלבר‬ ‫הן דיהיב לה אבי אמו סלע‬
‫וט‬ ‫דהיינו‪ :‬ט( ל א ‪ p‬מדרבנן‬
‫מ ו ע ט הוא ואע״ג דלא מזכיר לה אלא גבי שריפה מ ״ מ מ ש מ ע דההיא נמי דנותנה לקטן דבר מ ו ע ט יי[ ל( וגס אותה שנשרפמ הוצרך להזטר‬ ‫היא‪ :‬י[ לאכול הכל זר‪:‬‬
‫׳‪ !6‬לארק־ הסייד ומה ״ד הוה‬
‫בריש מ ס א לפי שבה משליכה בתנור אבל מ ר ו מ ה שלהם שהיסה מן התבואה לא היתה רארה כל כך ליגמן לכהן ק ט ן אפילו לא היה לה שיעור‬ ‫רמי תרי דחולין וחד תרומה‬
‫שקטן היה מאבדה וכן יין ושמן ועוד י״ל שהמרומה יש לה שיעור כגון תרוממ מעשר‪ :‬ב ד י ש מ ם א ושדי לה בתנורא‪ .‬סי׳ בקונטרס ד כ מ ה‬ ‫לבטלה בהוב והוה שקל חד‬
‫נטל דתלתא ושביק תרתי‬
‫דאפשר י״[ לאזדהורי מליגע בה מאמר שקרא עליה שם מיזדהר וקשיא לפירושו ד ה א בנגיעה אמרו דלימ לן בה ולגמרי שרי ליגע אלא נ ק ט ריש‬ ‫ומכאן ואילך רמי חדא לגו‬
‫מסא לפי שדרך להפך בו גמלים ועצים כמו שפי׳ בקונטרס מ ס א פורג״א בלע״ז ויכול להכניס י פ ה המלה במנור במוך האור ונראה ד מ ס א היינו‬ ‫תרתי לבטלה והוה שקיל‬
‫תרי‬ ‫להו‬ ‫והוי‬ ‫חהא‬
‫מרדא שרודין בו אמ ה פ מ כ ד מ ש מ ע בתענית )לף כה‪ (.‬גבי דבימהו דרי חנינא י»[ ד ק א מ ר לה שיבבתה אייתי מ ס א ד ק א תדכא ריפמא וקאמריגן‬ ‫כדמעיקרא לבטלה אחרינא‪:‬‬
‫התם ל[ אף היא להביא מרדא נכנסה לא[ אבל מתארא יכול להיות פורגו״ן כמו שפי׳ הקונטרס בפ״ק דחגיגה )לף ל‪ (:‬גבי ל ה * נ מ ר י ם [ מגדלא‬ ‫יגן ט ו מ א ה יוצאה מגופו‪:‬‬
‫ע[ גדול הואיל והיא עצמה‬
‫דרדקי שקלתיה למתארא וקא מהדרא תנורא שהיתה אותזת האוד של תנור שקורין י( מכבדת את התנור ולפי שיש דברים שאין מתחייבין בתלה‬ ‫שהטומאה‬ ‫בנדה‬ ‫טמאה‬
‫ש (‬
‫ע ד לאחר אפייה כגון סופגנין ודובשנין ל»[ בפ׳ כל שעה )פסמיס דף לז‪ (.‬וכדאמר ט ח נ ה לשה ואפאה והפריש מ מ נ ה חלה נ ק ט שקיל לה בריש מ ס א‬ ‫מגופה ל״א כו׳‬ ‫יצאה‬
‫והשאר נמחק‪ :‬יו( הכי והדר‬
‫דכשבא לרדוחה שורפה ומשליכה באש בראש ה מ ר א ע צ מ ה ‪& :‬סקלי[ והדר מ ס ד ש א ח ל ה אחריתי‪ .‬מ ש מ ע שלא החמירו להפריש חלה שניה‬ ‫מפהיש חלה אחריתי ונ״ל‬
‫אלא היכא דליכא כהן קטן ולא לי[ כהנהו מקומות דקתני במסכת חלה )כ״ל מ׳׳ח( שלעולם מפרישין שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן דאוחן מ ק ו מ ו מ‬ ‫דאין קורא לה שם דלית לה‬
‫תורת חלה‪ (1p :‬מצות הסייד‬
‫קרובין לא״י ומתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ ט מ א ה וטעונה שריפה דגזרו עליה שלא לאוכלה אפילו כהן ט ה ו ר גמור מ ח מ ת שהיא ט מ א ה ולכך‬ ‫לנקביו‬ ‫לאפנויי‬ ‫ומה״ד‬
‫מפרישין לעולם של אור וחלה שניה שלא תשתכת תורת חלה כדמפרש נמי הכא אבל כאן לי[ בבבל שזה רתוק מארץ ישראל ולא מתתזיא תלה דידהו‬ ‫הסייד‪ :‬טז[ ובדמאי וכלוקח‬
‫ז[‬
‫מן‪ :‬יו[ אוכלין צלי ובחרדל‬
‫כחלמ "(הארץ ט מ א ה ולא גזרו עליו שום איסור מ מ מ ת ט ו מ א ה עצמה ולכך התירוה גס לכהן ל ט מ א כיון דלא יוצאה עליו מ ג ו פ ו וגס התירו לבטל‬ ‫ובכל מתנות כהונה כתיב‪:‬‬
‫ברוב והשניה אוכל כהן גדול אפילו זב דלא מפליג הכא כלל דאע׳׳ג דבחלה שניה ד ה ת ם ת נ ן ) ג ס זה שם( ואסורה לזבין ולזבומ ולנדומ וליולדוח א(ואין‬ ‫ייז| ישמעאל דאסורה לזר‪:‬‬
‫ינון מדמעת ודייק התם‪:‬‬
‫ללמוד ליי[ דהא דהכא לאוסרה לזבים ולזבוח שהיא בבבל רחוק מא״י וגס למ‪ 1‬אינה ט ע ו נ ה להפריש אלא היכא דליכא כהן מ מ ק ו מ ו ת הקרובים הקבועים‬ ‫ג[ כהן כדאמרינן רכה ואביי‬
‫להפריש שחי חלות לעולם ויש פירושים שמוגה בהם דהך חלה אמרימי דהכא אין קורא עליה שם חלה דלימ ליה מורמ חלה ומסתברא דאינה‬ ‫מדבית‪ :‬גאן התרומה שייר‬
‫מדמעת‬ ‫מכריו מעט כדי שיתקיים‪:‬‬
‫גנ[ והולך הטבל וישייר כדי תרומה באחרונה ויפרישנה‪ :‬גג[ אחר שטבל וטהר‪ :‬נו[ טובלין כהנים לתרומה‪ :‬לה[ דלא מבטל לה תיבת‬
‫אכיל נמחק‪ :‬גון לישנא דשקלה לה בריש מיסא דלא מדכר מיסא אלא גבי ההיא רשדי ליה בתנווא מ ״ מ תיבות מזכיר לה שריפה‬
‫נמחק‪ :‬גו[ מועט הוא וגם‪ :‬גח[ דאיפשר לאיודהורי מליגע‪ :‬גט[ חנינא דקא טרפא שיבבתא וכו׳ וקאמרה‪ :‬ל[ התם תנא אף‪ :‬לא[ נכנסה‬
‫וכן פי׳ בערוך אבל‪ :‬לג( גבי מרים מגדלא כו׳ וקא מתזיא תנורא שהיתה כו׳ שקורין פורגין ומכבדת‪ :‬ל»[ ודובשנין דפרק כל‪ :‬לו[ תיבות‬
‫והדר מפרשא נמחק‪ :‬לה[ ולא המי להנהו מקומות‪ :‬לי[ כאן היה רחוק מא״י‪ :‬ל‪ [1‬לכהן קטן כיון דאין טומאה יוצא מגופו‪ :‬לא[ ללמוד‬
‫הך דהכא‪ :‬לט[ אינה קבועה טעונה להפריש כו׳ כהן קטן ממקומות‪:‬‬
‫א( נראה לצ״ל כדי לזכות נ ה לכהן איור אסור מ ר א ה כמו למוכרה לאותו הכהן נאותי הסלע וכוי‪-‬‬
‫נ!‪ :‬רמי תרי נטלא דחוצי! ומדא וכוי‪.‬‬ ‫א( וכ״ה כתוספתא לדמאי פ״ה ע״ש‪.‬‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫מ‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫תמורה נ א ‪ :‬ע׳׳ש‪,‬‬ ‫א(‬ ‫וכי הזאה יש לנו‪ .‬בזמן הזה ל ט ו ן לאין עכשיו הזאה י[ בזמן הזה‬ ‫מ ד מ ע ת ‪ f‬ד א ע ״ ג ד ח ר ו מ ח חוצה לארץ מ ד מ ע מ כדמניא במנחומ בס׳‬ ‫א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫נ ( ]ערכין ית‪ :‬נדה מז‪,[:‬‬ ‫ה‬
‫נכורות הלנה ח טוש׳׳ע‬
‫ג( זנתיס נז‪ ,.‬ד( !שייך לדף‬ ‫הערב שמש נמי לא בעי‪ :‬לא ליחוש ליה לסבא‪ .‬בממיה‪ .‬ו ט לא נחוש‬ ‫רבי ישמעאל )לף( > ושמא אסילו השניה במקומומ השנויים במשנה‬ ‫י״ד סימן שו סעיף ז‪:‬‬
‫כח‪ ,1.‬ה( ‪ .ibj‬ושם ד״ה‬ ‫לכבול רב ע מ ר ם שאינו בכאן ואין טוב להורוח שום הוראה ע ל שיבא‪:‬‬ ‫אינה מ ד מ ע ת ונראה לרבי דבין הכא ובין ה מ ס אף במקום שהממירו‬ ‫ב מיי׳ פ״י מהלנות‬
‫ותרומתו[‪ ,‬ו( צריכה טנילה‬ ‫מעשה הקרננות הלנה‬
‫אפילו צ״ק‪ ,‬ז( ועד אמנה צ״ק‪,‬‬ ‫טובל ואוכל‪ .‬ואין צריך ה ע ל ב שמש‪ :‬וליה הללהא כווהיה‪ .‬ה ש ״ ס‬ ‫להפריש חלה שניה לא החמירו להפריש שמי מדומות ד ה א לא מצריך‬
‫‪ (P‬לזניס צ׳׳ק‪ ,‬מ( אמנה צ״ק‪,‬‬ ‫ק מ ה ל ר ליה‪ :‬דלשגה דידיה מנינן‪.‬‬ ‫במשנה להפריש שמים אלא במלומ‬
‫י( מן הנהר ועד אמנה צ״ק‪,‬‬
‫‪ (5‬דנעל קרי ולא נ ע י צ״ק‪,‬‬
‫ל א ס נולר הבכור בניסן רשאי לקיימו‬ ‫וכי הזאה יש לנו אמר ליה רמי בר חמא לא‬ ‫רש ליתן ט ע ם שבחלה יש יותר לחוש‬
‫ל( אמנה‪ ,‬מ( ןוע״ע תוס׳ חולין‬ ‫על ניסן אמר ולא אמרינן ממשלי‬ ‫שלא תשתכח משום דשייכא בכל אדם‬ ‫מוסף רש״י‬
‫קד‪ .‬ד״ה חלת[‪ ,‬נ( דרשיצן‪.‬‬ ‫ליחוש ליה לסבא אדהכי אחא רב עמרם‬ ‫י ו ם א ח ד ב ש נ ה זו‪ .‬ששמטו‬
‫ששלמה שנח מנין עולם שלמה נמי‬ ‫המגלגל עסתו אבל תרומה אין רגילין‬
‫צ״ק‪ ,‬ס( דהנא נשגה‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫שנמ הבכור‪ :‬וו שנה של בכור‪.‬‬
‫אמר לחו הכי אמר רב טמא מה טובל ואוכל‬ ‫כמצותו נסיף שגתו וקמ״ל‬
‫ט( נלא‪ .‬צ״ק‪ ,‬פ( דאין‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫בה אלא בעלי קרקעות וממרתי‬ ‫קרא דצאכל אותו יוס דוס‬
‫צ( שייך לדף נח ע״א‪ ,‬ין( צ״ל‬ ‫כלומר ל ט אזלמ אמר שנמ הבכור היא‬ ‫בהרומח חוצה לארץ וליה הלכתא כווחיה‬ ‫מבואות‪ :‬ו כ י הזאה יש לנו‪ .‬ולא‬ ‫המחרת שהוא משגה האתרת‬
‫התם דסליגי נהימנו כוי‪,‬‬ ‫)תמירה בא‪.>:‬‬
‫נכנסח בחברמה לכי הוי לבכור שנה‬ ‫א[ דאמר מר זוטרא משמיה דרב ששח טמא‬ ‫היה נראה יה לומר שכשנטמאין במת‬
‫אחח נכנסה שניה למנין עולם מתשרי‪:‬‬ ‫שרץ טובל ואוכל בתרומה חוצה לארץ ולית‬ ‫היו הולטן ומזין בארץ וחוזרים ואוכלים‬
‫תורה אור השלם‬ ‫יום אחד בשנה זו‪ .‬לכי שוחטו ביום‬ ‫הלכחא כווחיה‪ :‬ה בכור נאכל שנה בשנה‬ ‫בתרומה דמשוס ט ו מ א מ מוצה לארץ‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫אחרון לשנתו יכול לאוכלו אומו היום‬
‫‪ . 1‬לפני ין א ל ה י ך ה א כ ל נ ו‬ ‫כוי‪ :‬מדקאמר נולד בו מום בחוך שנתו‬ ‫לא חשו בחלת תוצה לארץ אבל בכל‬ ‫מר‪:‬‬ ‫אמר‬ ‫א[ כוותיה‬
‫שנה נשגה במקו• אשר‬ ‫ויום ה מ ח ר מ שהוא משנה שניה דהיינו‬ ‫נ[ כוותיה הבכור נאכל‪:‬‬
‫יבחר י; א ת ה וביתך‪:‬‬ ‫למימרא א ד ל ש נ ה דידיה מנינן מנא חני מילי‬ ‫יה ה ט ו מ א ו ת דאורייתא אסור כל זמן‬ ‫נ[ שנכנס בחבירתה‪ :‬ו[ דבי‬
‫דברים ט ו כ‬ ‫שני ימים‪ :‬ולדבי ה ר ב מגא להו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שלא טבל ט ו ן יה דמן המורה '(אפילו‬ ‫רבי תנא‪ :‬ה[ אחד ולדבי רבי‬
‫‪ .2‬ו ב מ ל א ת ימי ט ה ר ה לבן‬ ‫מקדשים‪.‬‬ ‫מנינן‪:‬‬ ‫דידיה‬ ‫דלשנה‬ ‫לפני‬ ‫קרא‬ ‫דאמר‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫יהודה‬ ‫רב‬ ‫דאמר‬ ‫מנא להו‪ :‬ו( כבש א ח ד בן‪:‬‬
‫למילין כי אין סברא שמקנו מלמ כהן‬
‫א ו ל ב ת ת ב י א כ ב ש בן‬
‫משאר קדשים הבאים בני שנה דכמיב‬ ‫ה׳ אלהיך האכלנו שנה בשנה איזוהי שנה‬ ‫‪ [1‬תיבות בזמן הזה נמחק‪:‬‬
‫שנתו ל ע ל ה ובן יונה א ו‬ ‫במוצה לארץ שאין יכול לאוכלה אלא‬ ‫ח[ ולרבי רבי‪ :‬נו[ מ ה ״ ד‬
‫תר לחטאת א ל פתח א ה ל‬ ‫בהו כבש בן שנשו‪ [» :‬ובשרם יהיה‬ ‫ה שנכנסת בחברתה הוי אומר שנה של בכור‬ ‫אם כן ילך רזה בארץ ישראל ו מ ט ו מ א ת‬
‫ובשרם‪:‬‬ ‫תקטיר‬ ‫חלבם‬
‫מ ו ע ד א ל הכהן‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪s‬‬ ‫י[ מתיבת דאע״ג עד תיבת‬
‫ויקרא יב ו‬
‫לך לחזה התנופה‪ .‬בבכור מישחעי‬ ‫דבי י! רב הנא שנה בשנה ייום אחד בשנה זו‬ ‫ה מ ת אי אפשר להזהר ד א ע ״ ג דצריטן‬ ‫ונראה לרבי מוקף בשני‬
‫‪ .3‬ו ב ש ך ם י ה י ה ל ך ב ח ז ה‬ ‫בסדר ר ק ח ק ר ח ‪ :‬ח מ ו ד ה אינה נאכלמ‬ ‫ויום אחד בשנה זו ‪ 2‬ל י מ ד על הבכור שנאכל‬ ‫חצאי לבנה כי לפ״ד ראוי‬
‫ליזהר מ ת מ ת כהונתם מ כ ״ מ מ ט ו מ א ת‬
‫למחקו‪ :‬יא[ נראה לו לומר‪:‬‬
‫ה ת נ ו פ ה ובשוק ה ן מ ץ ל ך‬ ‫ממנה‬ ‫אלא ליום ולילה והמורם‬
‫במדבר יח יח‬ ‫יהיה‪:‬‬ ‫לשני ימים ולילה אחד יא( מ דבי רב מנא לחו‬ ‫חרב שהיא כחלל אפילו על ידי אהל‬ ‫ינ[ בכל טומאות דאורייתא‪:‬‬
‫דהיינו מזה ושוק כיוצא בה ה ו א ‪:‬‬ ‫יג[ כיון שהוא טמא מן‬
‫ילפי מקדשים וקדשים גופייהו מנלן אמר ״רב‬ ‫כדמוכח בנזיר בפ׳ כהן גדול לדף נג‪(:‬‬
‫ואידך‬ ‫התורה‪ :‬יון לפרושי ממנה‬
‫‪2‬‬
‫אחא בר יעקב אמר קרא כ ב ש י[ בן שנתו‬ ‫שמאהיל על חרב כמאהיל על ה מ ח‬ ‫כדתניא‪:‬‬ ‫ממת‬ ‫כמו‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫ובריש אהלו׳ מוכח שהשפוד נעשה כחלל‬ ‫מי[ ואסורה לזבים כוי‪:‬‬
‫)א( גפ׳ ו ל ר ב י רנ מנא להו‪:‬‬ ‫שנתו שלו ולא שנה של מנין עולם ורב נאכל לשני ימים ולילה אחד מנא ליה‬ ‫<וו[ לנו ולד• יוסי אפילו‬
‫ע״י אהל ה מ ת מאותם לא היו יכולים‬ ‫ב״ק‪ :‬׳‪ [1‬שיעור פירוש‬
‫ג>נפקא ליה ‪ 3‬מובשרם יהיה דך כחזה התנופה וכשוק הימין הקישו הכתוב לחזה‬ ‫ליזהר וגם אין צריכין יה לפרוש כ מ מ ת‬ ‫שמקום‪• :‬ח( ומן הנהר עד‬
‫אמנום‪ :‬׳«[ בירושלמי השל‬
‫ושוק של שלמים מה להלן שני ימים ולילה אחד אף כאן שני ימים ולילה אחד‬ ‫כדתניא בריש ת ו ס פ ת א דאהלות כל‬
‫גליון הש״ם‬ ‫אור אין כו׳ נשרפת ושל כהן‬

‫ג מ ' הכי ר ב הנא‪ .‬ע׳ שנמ‬

‫ואידך‬ ‫ט ו מ א ת ה מ ת שאין הנזיר מגלח עליה‬ ‫יש לה שיעור מפני שהיא‬
‫נאכלת ושתיהן‪ :‬ג[ ביאה‬
‫מ ג ע ״ נ תוס׳ ד ״ ה דכ״ע‪:‬‬ ‫אין כהן מוזהר עליה ו ל ה ט מסתברא שבלא הזאה וטבילה היו אוכלין אותה וצריך לפרש מתוך הלכה זו ד ה א דתנן במסכת מלה )סייר מ״מ(‬ ‫בפרק השוכר את הפועלים‬
‫מן הנהר י( ע ד אמנון ולפנים שתי מלומ אממ לאור ואמת לכהן כר וטבול יוס אוכלה ר׳ יוסי אומר א״צ טבילה ואסורה ‪ OP‬י« לזרים כר בטבול‬ ‫שמביא‪ :‬גא[ בערלה וכלאי‬
‫הכרם‪ :‬ננ[ אין לנו לומר‪:‬‬
‫יום דבעל קרי מיירי ושרי בלא הערב שמש א ע ״ פ שטומאה יוצאה עליו מ ג ו פ ו דאי ב ט מ א מ מ ו ט הזאה יש לנו »‪ 0‬ור׳ יוסי אומר אפילו בעל‬
‫רבינו גרשום‬ ‫גנ[ אותה של מעילה‬
‫ששנויה שם כך בקוצר‬
‫וכי ה ז א ה י ש לנו‪ .‬ב ז מ ן ה ז ה‬
‫קרי א״צ טבילה מ ד ע מדקתני ס י פ א ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות ולא משיב בעל קרי וההיא דסיפא לא צריכא אלא לר׳ יוסי כ ד ק א מ ר‬
‫בפרק קהשי‪ :‬גו[ של מעילה‬
‫שיהא צריך ל ה מ ת י ן ש ל י ש י‬ ‫בירושלמי לרבי יוסי נצרכא א ע ״ ס שכמוב בה לר׳ יהודה דומה ט ע ו ת ס ו פ ר ו ל ד יוסי גרסינן ואגב גררא אפרש תחלה המשנה <שם( דמנן שלש‬ ‫בצירוף‪ :‬גה[ מיירי בצירוף‬
‫הלכתא‬ ‫ולית‬ ‫ושביעי‪.‬‬
‫ארצומ לחלה מ א ״ י עד ס י ב חלה אתמ מ ס י ב ע ד הנהר ועד »(אמנוס שתי חלות אחת לאור ואחמ לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה‬ ‫לנתינת‪ :‬גי[ תיבת עם נמחק‪:‬‬
‫טמא‬ ‫דלעולם‬ ‫כוותיה‪.‬‬ ‫ותשיב‪:‬‬ ‫כו׳‬ ‫גי[ כהן‬
‫מ ח אינו אוכל בתרומה‬ ‫שיעור יי[ שמקום ט ו מ א ה הוא ואין יכולין לשמור עצמן וסירומיהם בטהרה מ מ מ מ שסמוך הוא לארץ ה ע מ י ס וחלותיהן טעונות שריפה ולכך‬ ‫גיו[ איכא כהן חבר שהוא‬
‫דאורייתא וכל הני באותה‬ ‫מפרישין שתי חלות אתת לאור שהיא חלה ט מ א ה דאורייתא שסירומיהן גדילין בא׳יי ואממ לכהן שלא משחכח מורח חלה ושל אור יש לה שיעור‬ ‫עשיר ואינו רוצה לקבל‬
‫ש ל אור קתני וכן ב ט מ א‬ ‫ואפילו רוצה לקבל כיון‬
‫שרץ בתהומת האור קתני‪:‬‬ ‫כדמפרש בירושלמי מפני שהוא מדברי מורה ושל כהן אין לה שיעור מ פ נ י שהוא מדברי סופרים והדר ק מ נ י ' ( ו מ ן י ה אמנוס ולפנים שמי מלומ‬ ‫שאינו צריך‪ :‬גנו[ יום דבעל‬
‫נאכל שנה בשנה ל כ ה ן כל‬ ‫אממ לאור ואממ לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור ומפרש בירושלמי '״! ושל אור אין לה שיעור מ פ נ י שהיא נשרפמ ושמיהן‬ ‫קרי ולא בעי הערב‪ :‬ל( נראה‬
‫שנתו של בכוה כ ד מ פ ר ש‬ ‫לר׳׳י דה״ה‪ :‬לא[ משנה דהא‬
‫בגמרא בין תם בין בעל‬ ‫מדברי סופרים והדר קמני וטבול יום אוכלה ר׳ יוסי אומר א״צ טבילה ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות ונאכלת ע ם הזר על השלחן וניתנמ‬
‫מאן דמחמיר בה לאוסרה‬
‫מום בזמן בהמ״ק שנאמר‬ ‫לכל כהן והיא המשנה דמיימי בריש כל הבשר )חולין לף קל‪ (.‬אלא שהש״ס מביאה שם בקוצר וכן דרך הש״ס להאריך ולקצר כשמביא משניות‬ ‫בטמא מת וטמא שרץ קודם‬
‫לפני ה׳ ו ג ר ‪ :‬נולד בו‬ ‫טבילה שרי כוי‪ .‬ס״א לאסרה‬
‫מ ו ס בתוך שנתו‪ .‬ואין‬ ‫מ ט ה ר ו מ ומזרעיס ומשנה הלשון כפי הצורך ט ההיא ד ס פ ק ביאה ה שמביא הש׳׳ס )פסחים לף י‪ (.‬על משנמ נכנס לבקעה והיא שנויה על משנה‬
‫בטומאה שהץ קודם טבילה‬
‫שם כהן שיתנו לו‪ :‬רשאי‬ ‫אמרמ שלמעלה הימנה בסמוך לה במסי ט ה ר ו מ וכן משנה במסכמ ערלה שמביא בהשוכר אמ ה פ ו ע ל במסכת ע״ז )לף סח‪ >:‬בערלה יא[ ובכלאי‬ ‫ש ח אחר‬ ‫שרי לטמא‬
‫לקיימו כל י ״ כ חדש‪ .‬ע ד‬ ‫טבילה‪ :‬לנ[ להפריש חלה‬
‫שישלים שנתו ש מ א יבא‬
‫הכרס מצטרפין ר״ש אומר אין מצטרסין והיא שנרה באורך במס׳ ערלה )פ׳׳ג מ׳׳א( והש״ס מקצר שם במס׳ ע״ז כי אין כ ה לומר שאומה משנה‬
‫י [‬ ‫ג < [‬
‫שניה‪ :‬ל»[ בשנה בפרק איזהו‬
‫כ ה ן ויטלנו‪ :‬ה א י רשאי‬ ‫שלמעלה ששנרה בקוצר פרק קדשי מזבח )מעילה לף יח‪ (.‬כי אין פירושם שוה כמו שפירש רבינו מ ס שאומה כ של‬ ‫שמביא שם זו היא אותה‬ ‫שכירות‪:‬‬ ‫דושינן‬ ‫נשך‬
‫דקאמר חייב הוא‪ :‬לאחר‬ ‫לו[ דקרא וגבי מעשר דכתיב‬
‫שנתו‪ .‬אם נולד בו מ ו ם אינו‬
‫מעלה בצרוף לכזית ולמלקומ דומיא דכל הנהו של אומו ה פ ר ק ואומה שמביא במסכת ע״ז מיירי כ ה לנתינת ט ע ם ולאסור במאמיס בתערוכתה‬
‫כוי לקמן בפי בתרא שאין‪:‬‬
‫רשאי‪ .‬אינו חייב לקיימו‬ ‫כדמוכמ גופה דמחני׳ דערלה ודוק וחשכח ו ל ה ט מיימי במסכמ ע׳׳ז ראיה מ מ נ ה דאיסור ואיסור לא מצטרפין לר׳ שמעון לנמינמ ט ע ם ולממץ‬ ‫ל‪ [5‬לחוהייהו בלא שנה‪:‬‬
‫אלא ל׳ יום ש ה ם ח ש ו ב י ן‬
‫דפירש מילמיה דר׳ שמעון דקתני עלה ר׳ שמעון אומר אין מצטרפין היינו ליתן ט ע ם דבהכי איירי תנא ק מ א ומילמיה דרבי שמעון דמעילה‬ ‫לו[ בסופו דאין בכור נפסל‪:‬‬
‫שנה כדאמרינן בגמ•‪ :‬א ל מ א‬ ‫לו[ ליה כדאחרים דהתם‪:‬‬
‫הנאכל נמי בשנה א ח ר ח‬ ‫מפורשמ בגמ׳ דמעילה )לף יח‪ (.‬אין מצטרפין א״צ צירוף דכל שהוא למכות והאי ונימנמ לכל כהן הוי פירושא לכל כהן אפילו לכהן ע ם הארץ‬ ‫לס[ בשנה ס״א להאי דרבי‬
‫ד כ ת י כ ש נ ה בשנה‪ .‬ו א ם לא‬ ‫א ע ״ פ שתרומת י י ( ) ע ם ( הארץ אינה ניתנת אלא לכהן מבר שישמרנה בטהרה ובמרוממ חו״ל לא גזרו שמא יאכלה בימי ט ו מ א מ ו וכן מ ש מ ע דומיא‬ ‫הילכך מסתבד דהני הא‬
‫בא כהן ע ד ל׳ יום ש ו ח ט ו‬ ‫‪5‬‬ ‫דהכא נמי‪ :‬לגו[ ומפרש התם‬
‫ישראל ו מ ו ל ח ו ותוליהו‬ ‫ד מ ה ששנינו אחר משנה זו ואלו ניחנין לכל כהן י[ וחשיב בהדייהו הזרוע והלמייס והקבה וראשית הגז וכיוצא בהן מידי דלא שייך בהו איסור‬ ‫דפליגי בהימנו‪:‬‬
‫ע ד שיבא כהן ויקחנו‬ ‫ט ו מ א ה ו מ כ ״ מ אם יש חבר ועם הארץ לא ימן לעס הארץ כדאמר בפרק הזרוע )חולין לף קל‪ (:‬מנין שאין נוחנין מ מ נ ה לכהן עם הארץ שנאמר‬
‫א( ואם יסריח יקברנו‪:‬‬
‫אי זו היא שנה שנכנסת‬ ‫לחמ מ נ מ לממזיקים מורח ה׳ מחזיק במורמ ה׳ יש לו מ נ מ ושאין מחזיק אין לו מ נ ח ולא כמו שפירש ה ק ו נ ט ר ס בכל הבשר )שס לף קל‪ >:‬דלכל‬
‫בחברתה הויא זו ש ל בכור‪.‬‬ ‫כהן א ח א לאשמועינן שאפילו אין מחזיק ימנו לו מלמ ח״ל ד ה א משנה שאמר זו אי אפשר לומר כן דקחשיב בה מחנוח דאמרי עלייהו שאין נימנוח‬
‫ש א ם נולד בניסן או באייר‬
‫אין אומרין ל כ ש י כ א ח ש ד י‬ ‫אלא למחזיקים אלא ודאי היכא דליכא חבר מ י י ד הכא א״נ אפילו איכא כ ה חבר אלא שאינו צריך לממנוח יחנו לעם הארץ עני שמצורס‬
‫ש ה ו א ר א ש ה ש נ ה כבר‬ ‫להתיותו שאס לא יתנו לו יצטרכו ליתן לו תולין והשתא ד ס ד ש י ת ה א דקתני טבול יום אוכלה היינו טבול יוס כט‪1‬י()קא בעי לה( ולא בעי הערב‬
‫עיברה שנתו אלא נותנין‬
‫לו י״ב ח ד ש מיום שנולד‬
‫שמש ו א ע ״ פ שטומאה יוצאה עליו מ ג ו פ ו נראה ל[ לומר ד ה ״ ה מלמ האור בבבל ודידן א ע ״ ס שאסורה למי שטומאה יוצאה מ ג ו פ ו לא בעיא‬
‫והיינו נכנסת ב ח ב ר ת ה אע׳׳ג‬ ‫הערב שמש ואין להממיר יומר ממלח כהן דההיא משנה לה ומאן ד מ ח מ י ר בה לאוסרה בטומאמ שרץ שרי ל ט מ א שרץ לאחר טבילה ומיהו אין‬
‫דשנתו נכנסת בשנה שניה‬
‫ראיה כל כך כי שמא א ע ״ פ שהחמירו בה ב ט מ א שרץ קודם טבילה כמו בבעל קרי בטבול יוס דשרץ שמא הקילו בה יומר ובהלכומ גדולומ כמוב‬
‫למנין עולם אזלינן בתר‬
‫שנחו ד כ ל י״ב ח ד ש הוי‬ ‫בהלכות חלה אמר רבינא הילכך נדה קוצה לה חלה ו א ט ל לה כהן ק ט ן או מאן דטביל לקריו ועוד כתוב בהלכות גדולות דחלה בא״י אין מ פ ד ש י ן‬
‫כ א ן •שנה‪ :‬להכ־ כתיב שנה‬
‫אלא חלה אחת ושורפין אותה ונראה דעכשיו ט ו ן ששורפין אותה לפי שאין להם הזאה בכל א״י צריך להפריש לה שניה כמו מכזיב ע ד הנהר ו ע ד‬
‫כ ש נ ה הנקיט יום מ ש נ ה‬
‫ל(אמנוס שמפריש תלה שניה שלא תשתכח תורת חלה״(‪ :‬ו ל י ת ה ל כ ת א בוותיה‪ .‬בהא ד מ צ ד ך טבילה אלא אפילו טבילה לא בעי ולשון הקונ׳ לא‬
‫מ ש מ ע כן‪ :‬ש נ ה בשנה איזהו שגה ש ג כ נ ם ת בחברתה‪ .‬גבי כשכיר שנה בשנה ל<[)יקרא כה( שכירות של שנה זו אין משתלם אלא בשנה א ח ר ת ) כ ״ מ סה‪(.‬‬
‫א( דנרי רנינו אלו צריך ניאור‬
‫דלמה לא יאכלו הנעלים כעצמס‬
‫דרשינן בכל חד מעניינא דקלא לה דגבי מעשר דכחיב שנה בשנה "דדרשינן ל ק מ ן ) ל ף נג‪ >:‬שאין ממעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש‬
‫קודס שיסרימ דהא נכיר נ ע ״ מ‬ ‫וצדך לאוקמא הך שמעתא * ד ש נ ה בלא רגלים שברגלים לחודייהו ל ה ^ ב כ ל שנה איכא בל מאחר כדאמר ב פ ״ ק דר״ה )לף ו‪ (:‬וא״מ והא מיבעי‬
‫מוחר לזרים וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫&‬
‫לכדלרשינן בממולה פ ׳ ואלו קרשים ב ס ו פ ו ) ל ף כא‪ (:‬לי[ >ואין נפסל משנה לחברתה ובן עזאי לריש בפ׳ שני לזבחים )לף כט‪ (.‬ובפ״ק ד ר ״ ה )לף ו‪(.‬‬
‫ה מ ק ד ב אוחו לא ירצה אוחו בלא ירצה ואין מ א ח ר נדרו בלא ירצה ומצריך ה ח ס חרי קראי חד לבכור וחד לשאר קדשים וי״ל דהך דשמעחין דהכא‬
‫נ פ ק א ליה לי[ מ ד א ח ד ס ד ה ח ס בזבחים )לף כט‪ (.‬ובר״ה )לף ה‪ (:‬ובממורה )לף כא‪ (:‬מקיש בכור למעשר מ ה מעשר אינו נפסל משנה לחברחה כו׳‬
‫צ‬
‫ובממורה )שם‪ (:‬נמי ק א מ ר ד א ח ד ם מ ו ק מ י קרא דמאכלנו שנה בשנה לה לדהכא והנהו דהכא נמי ס ב ד כאמריס‪ > :‬ה ו ה א מ י נ א בחזה ושוק של‬
‫תודה‪ .‬ל ד עקיבא לימ ליה ט הך סברא בסוף איזהו מ ק ו מ ן )זבחים לף נז‪ (.‬ומפרש ל י ה ^ ד ה מ ס פליגי בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש או לא‪:‬‬

‫שלא‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוד‪.‬‬ ‫כה‪.‬‬ ‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫י ‪ :‬א מיי׳ פ ״ א מהל׳ כנורות‬ ‫ש ל א מ צ ע ו לו כ כ ל התורה כולה‪ .‬פי׳ כקונטרס שיפננו לכהן אלא‬ ‫ואידך‪ .‬ד מ פ י ק מובשרם יהיה לך וגו׳ ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה‬ ‫א(‪5‬״לאי‪,‬נ(]שנתפנ‪1:‬ש״נ[‪,‬‬
‫הלכה ג‪:‬‬ ‫נ( ניצה נ ז ״ ד( לקמן לז״‬
‫י ד ב מיי׳ פ ״ א מהלכות‬
‫מריבויא יי[ לפירושו י( כן יכול לומר בכל דרשוה ומפרש ר״י‬ ‫מישחעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך ד מ ש מ ע ה ר ה אמרח לבר‬ ‫ה( ]ניצה נז‪ .‬ע״ש[‪ ,‬ו( ומראה‬
‫בכורות הצי יא ס מ ג‬ ‫דהכי ק א מ ר שלא מצינו לו בכל התורה כולה י ה שיתננו י« כולה כיוצא‬ ‫מזו‪ :‬שלא מציגו בכל התורה כולה‪ .‬שיחננו לכהן אלא מרברא דהאי‬ ‫צ״ק‪ (1 ,‬נ״א לא נן עיין צ״ק‪,‬‬
‫עשי! ק מ ה טוש״ע י״ד שימן‬ ‫יז( נ״א לנהן וגירסת צ״ק ננל‬
‫בזה ד ח ט א מ ואשס שהם לכהן כשקריבין למזבת אס ה ו מ מ ו שהמזבח‬ ‫יה יהיה לך נ פ ק א ‪ :‬ואידך‪ .‬ד מ פ י ק מיהיה לך שני ימים ולילה אמת‬ ‫התורה כולה כטוצא כזה‬
‫שו סעיף ט ‪:‬‬
‫ט ו ג מיי׳ שס הלכה ט‬ ‫מ פ ס י ד מלקו מ פ ס י ד גס '«[ לכהן אבל‬ ‫בכור בעל מוס שנימן לכהן מובשרס‬ ‫שיתננו נולה לכהן לחטאת נ ו ‪/‬‬
‫טוש״ע שס סעי׳ ח‪:‬‬ ‫יהיה לך נפקא לשון רבים מ ש מ ע אמד‬ ‫נ‪ (1‬ף ע ׳ תוס׳ זכחיס לז‪ :‬דייה‬
‫בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן»>‬ ‫ואידך אי מהתם איכא למימר חזה ושוק של‬ ‫שלא[‪ ,‬י( עיי רש׳׳א‪ ,‬כ( צ״ק‪,‬‬
‫ט ז ד מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫ההיא דפרק שמי מדוח )מנחוח לף צא‪(:‬‬ ‫ח ס ואחד בעל מ ו ס ‪ :‬ואידך ובשרם‪.‬‬ ‫ל( צ״ל דאומדין אותו הקדש‬
‫כנורות הל׳ ד ס מ ג‬
‫תודה ה ואידך אמר קרא לך יהיה הוסיף לך‬
‫עשין ריא טוש״ע י״ד סי׳ שי‬ ‫גבי נסכים לכבש ה א ח ד זה אחד עשר של‬ ‫א‬
‫לא מ ש מ ע אלא חמימים והא מ ק ט‬ ‫כמה אדס כוי צ״ק וע״ש‪,‬‬
‫סעיף א‪:‬‬ ‫הכחוב הויה אחרת בבכור ואידך ה ׳ הא‬ ‫לשון רבים דאבכורומ דכולהו ישראל‬
‫מ( צ״ל דסוגיא‪ ,‬נ( ]צ״ל כר״י‬
‫יז ה מיי׳ שס הלכה ו וסמג‬ ‫מעשר שלא מציגו לו בכל התורה כולה‬ ‫דאמר ג״מ לאנמושי סהדי‬
‫שס טוש״ע שס סעיף נ ‪:‬‬ ‫שיהא טפל חמור מן העיקר ה י י ד ה ו ה‬
‫מהתם איכא למימר האי יהיה לך א לימד על‬ ‫קאי‪ :‬ולאחר שנהו נמי שלשים יום‪.‬‬ ‫משמע דאי אינא שהדי דלא‬

‫מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח‬ ‫בכור בעל מום שנותנו לכהן ‪ 5‬י שלא מצינו לו‬ ‫אף על גב יה דמום במוך שנחו נולד‬ ‫אישתני ס מ ט נ ן עלייהו ולר״מ‬
‫קגסינן כוי צ״ק ועיי נאשר״י[‪,‬‬
‫כדמשני אמומר מ ס ס מ וכן בשבמ בפי‬ ‫בכל התורה כולה ואידך ח אמר ובשרם אחד‬ ‫טובא‪ :‬כל י״ב חדש‪ .‬ע ד שיהו לו שנים‬ ‫ס(]וע״עתוסי ינמותלז‪.‬ד״ה‬
‫תורה אור השלם‬ ‫עשר חדש משנולד י ה ‪ :‬היכא דנולד‬ ‫מי ונ״ק ל‪ :‬דייה וחכמים ו נ ״ מ‬
‫‪ . 1‬לפני ין א ל ה י ך ־־‪.‬אכלני‬
‫אמר ר׳ עקיבא <דף פג‪ (:‬זה היסטו של‬ ‫ת ם ״ ואחד בעל מום ואידך ובשרם דהני‬ ‫עכ‪ .‬ד״הקונסין וכ״נ צד‪ :‬דייה‬
‫זב שלא מצינו בכל המורה כולה‬ ‫בו מום לאחר שנתו‪ .‬רשאי לקיימו‬
‫שנה כשנה במקום א ש ר‬ ‫בכורוח דכולהו ישראל קאמר‪ :‬נולד לו מום‬ ‫וחנ״א וזנחיס קד‪ .‬דייה אמר‬
‫יבחר יי א ת ה וביתך‪:‬‬
‫דטומאה המסטמ מטמא‪:‬‬ ‫שלשים יום משנולד ה מ ו ס דלאמר שנתו‬ ‫ר״ע[‪,‬‬
‫דברים טו כ‬ ‫בתוך שנחו רשאי לקיימו כל י״ב חדש ה ‪:‬‬ ‫דממני׳ ה ״ ק ואם לאמר שנמו נולד‬
‫בכורות‬ ‫דהני‬ ‫ובשרם‬ ‫ואידך‬
‫איבעיא להו חיכי קאמר נולד לו י! בתוך שנתו‬ ‫ה מ ו ס יקיימנו שלשים יום‪ :‬בזמן הזה‪.‬‬
‫דכולהו ישראל קאמר‪.‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫רשאי לקיימו כל י״ב חדש ולאחר שנתו נמי‬ ‫שאין תם ראוי לכלום‪ :‬טד שלא נראה‬
‫רבעו גרשום‬ ‫בסוף איזהו מ ק ו מ ן חבחיס לף נז‪(.‬‬ ‫)א( ב מ ש נ ה השוחט הנכור‬
‫זו ויום מ ש נ ה דו היינו כ•‬ ‫משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך‬
‫בתוך‬ ‫מום‬ ‫בו‬ ‫דנולד‬ ‫היכא‬ ‫דלמא‬ ‫או‬ ‫י!‬ ‫שלשים‬ ‫להראותו לחכם‪ .‬שלא נפל בו מוס)ג(‬ ‫כצ״ל ותינת אח נמחק‪:‬‬
‫ימים מיכן ש נ א כ ל ל ש נ י‬
‫שנחו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש ותו‬
‫כ‬ ‫אחר שנתו‪ :‬אינו רשאי לקיימו אפילו‬ ‫)ב( רש׳" ד ״ ה ולאחר שנתו‬
‫י מ י ם ‪ :‬איכא ל מ י מ ה כ ח ז ה‬ ‫>נבכורות[ קאמר מ ש מ ע י ה רוצה לומר‬ ‫וכוי אע׳׳ג ד נ ו ל ד ה מ ו ם‬
‫רשאי‬ ‫אינו‬ ‫שנתו‬ ‫אחר‬ ‫לו‬ ‫ה‬ ‫דנולד‬ ‫והיכא‬ ‫לא‬ ‫יום אחד• ו ק ס ״ ד אנולד בו מוס בחוך‬ ‫ב ת ו ך ש נ ת ו ט ו נ א ‪) :‬ג( ד׳׳ה‬
‫ו ש ו ק ש ל ת ו ד ה ‪ .‬והיינו נמי‬ ‫דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב‬
‫ש ל מ י ם ואינו נאכל אלא‬ ‫שנחו קאי וקחני אבל מפני השבת‬ ‫ע ד שלא נראה וכו׳ ני מיס‬
‫ליום ו ל י ל ה ‪ :‬ורב‪ .‬הדר‬
‫לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא‬ ‫לקיימו אלא שלשים ‪ tp‬ת״ש דתניא כ ב כ ו ר‬ ‫הסייד ואח׳׳כ מ ״ ה אתר שנתו‬
‫אבידה לבעלים דהיינו כהן דשמא אס‬
‫כתיב בסיפיה דקרא לך‬ ‫וא״ת כה והא מנא לא דריש מידי‬ ‫בזמן הזה עד שלא נראה להראותו לחכם‬ ‫ביד ישראל ה ר האי בכור לא משכח‬
‫אינו רשאי לקיימו אפילו יום‬
‫יהיה הוסיף לך ה כ ת ו ב הויה‬ ‫אחד א ב ל מ פ נ י ה ש ב ת‬
‫א ח ר ת בבכור‪ .‬כלומר יום‬
‫מובשרס לשון רבים ובסוגיא דהתם‬ ‫רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה‬ ‫א ב ד ה ו כ ו ׳ וקס״ד אנולד‪:‬‬
‫כהן למיחבי ליה ואי שחיט ליה יסריח‬
‫א ח ד יותר מ ת ו ד ה ‪ :‬ש ל א‬ ‫לעיל <שס לף נו‪ (:‬דריש ר׳ יוסי הגלילי‬ ‫)ד( דייה ו ע ד י י ן וכו׳ ד ה כ י‬
‫מצינו כ כ ל התורה ד ב כ ו ר‬
‫להראותו לחכם ‪:‬ולד לו מום בתוך שנתו‬ ‫הבשר אמרו רשאי לקיימו ל׳ יום ואי לא‬ ‫קאמר נולד ל ו מ ו ם לאחר‪:‬‬
‫דמו לא נאמר אלא ד מ ם חלבו לא נאמר‬
‫בעל מום ל כ ה ן אלא מ ה כ א ‪:‬‬ ‫רשאי לקיימו כל שנים עשר תדש אתר שנתו‬ ‫משכח כהן שוחטו ומולחו ע ד שימצא‬
‫ובשרם‪ .‬רהני בכורות ק א מ ר‬ ‫אלא חלבם לימד על בכור ומעשר‬
‫א( אך בכור כ ש ב א ו‬ ‫שעה‬ ‫ואפילו‬ ‫אחד‬ ‫יום‬ ‫אפילו‬ ‫לקיימו‬ ‫רשאי‬ ‫אינו‬ ‫כהן‪ .‬אלמא ל׳ יום ד ק א מ ר אנולד מוס‬
‫שטעונין ממן דמים ואמורין למזבח‬ ‫לעזי רש״י‬
‫ככור עז וגו׳ מ ת מ י מ י ם‬
‫אמרו‬ ‫לבעלים‬ ‫אבירה‬ ‫השבת‬ ‫מפני‬ ‫אבל‬ ‫אחת‬ ‫בתוך שנמו קאי‪) :‬י( טדיין תיגטי‪.‬‬
‫ולא מ ב ע ל י מ ו מ י ן ‪ :‬ע ד‬ ‫וי״ל דפלוגמא היא בר״פ בימ שמאי‬ ‫ט י י ל ״ א ‪ .‬קרום על העין‬
‫דברייתא גופה איכא לססוקא דאיכא‬
‫ש ל א נהאה ל ה ר א ו ת ו לחכם‪.‬‬ ‫בזבחים )לף לז‪ (.‬ורבי ישמעאל נפקא‬ ‫רשאי לקיימו שלשים יום ועדיין תיבעי לי‬ ‫שמצמצם את הראייה‪.‬‬
‫כ ל ו מ ה קוהם ש י פ ו ל בו מום‬ ‫למימר הא דקמני לאמר שנתו אין‬
‫השאי ל ק י י מ ו כ׳ או ג• שנים‬ ‫ליה מ ד ם זבחיך ישפך‪ :‬ז‪$‬ד ש ל א‬ ‫שלשים יום אחר שנתו או דלמא קודם שנתו‬ ‫רשאי לקיימו כו׳ הכי ק א מ ר נולד‬
‫אם אין שם כ ה ן ‪ :‬ו מ ש נ ר א ה‬ ‫נראה להראותו לחכם‪ .‬פי׳ בקונטרס‬ ‫ת״ש נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך‬ ‫ג‬

‫להראותו‪ .‬כלומר כ ש נ פ ל‬
‫בו לאחר שנמו אין רשאי לקיימו כו׳‬ ‫מוסף רש״י‬
‫בו מום א ב ל מ פ נ י ה ש ב‬
‫שלא נפל בו מוס וקשה מאי רשאי‬ ‫שנתו משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו‬ ‫ועלה קאי אבל מפני השבמ אבידה‬ ‫ה ש ו ח ט א ת ה ב כ ו ר ‪ .‬קודס‬
‫א ב ד ה ל ב ע ל י ם א מ ר ו רשאי‬ ‫לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך‬ ‫שהתירו תכס ואחר כ ן הראה‬
‫לקיימו ל׳ יום דכין כך ובין‬
‫ש״מ מסייע לרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר‬ ‫כוי‪ :‬או דלמא קודם שנתו‪ .‬כלומר‬ ‫את מומו לתכס ‪ :‬ב י צ ה בז‪.:.‬‬
‫יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב‬ ‫אס נולד מוס קודם שנתו נמי ק א מ ר‬
‫כך ש מ א יבא כהן שאם‬ ‫נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום‬
‫׳ ש ח ט נ ו קוהם ש מ א יסריח‬ ‫כי ההיא ד ע ר ט ן )לף כח‪ >:‬לידמקדישין‬ ‫דלאתר שנתו שלשים יום‪ :‬משלימין לו‬
‫קודם שיבא כ ה ן ‪ :‬ועהיין‬ ‫אומו הקדש עילוי כמה אדם רוצה לימן‬ ‫איכא דאמרי א״ר אלעזר מנין לבכור שנולד‬
‫ת ב ע י לך ל׳ יום‪ .‬ה נ ו ל ד לו‬ ‫ט״ו אחר שנתו‪ .‬אלמא ל׳ יום דקתני‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫בקרבן זה לעשומו עולה א ע ״ פ שאינו‬ ‫יום‬ ‫שלשים‬ ‫לו‬ ‫שנותנין‬ ‫שנתו‬ ‫בתוך‬ ‫מום‬ ‫בו‬
‫מ ו ס בתוך שנתו או ל א ח ר‬ ‫ממני׳ אנולד בו מוס לאחר שנתו קאי‬ ‫א[ תודה מה תודה ליום‬
‫שנתו ד ו ד א י היכא דנולד‬ ‫רשאי דפירושו כמו א ע ״ פ שאינו חייב‬ ‫אחר שנתו שנאמר ‪ 1‬לפני ה׳ אלהיך תאכלנו‬ ‫דאי נולד ה מ ו ס במוך שנמו אפילו יום‬
‫ולילה אף בכור ליום ולילה‪:‬‬
‫לו ל א ח ר שנתו •בול ל ק י י מ ו‬ ‫נ[ על תיבות הא מהתם‬
‫ע ו ד ל׳ א ב ל אם נולד לו‬ ‫והוה מצינן לפרש ד נ ק ט רשאי לקיימו‬ ‫שנה בשנה י! איזו הן ימים החשובין שנה הוי‬ ‫אחד ליכא למימר דניתב ליה אחר‬ ‫איכא למימר נרשם קו‬
‫מום קודם אם יוכל לקיימו‬ ‫כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה א ע ״ ג‬ ‫אומר אלו שלשים יום מיתיבי נולד לו מום‬ ‫שנתו שלשים יוס דלית ליה אלא השלמה‬ ‫למעלה להורות כי לפ״ד‬
‫כל שנתו ו ש ו ב ל׳ מ ש ל י ם י ן‬ ‫ראוי למחקו‪ :‬נ[ תיבת אמר‬
‫לו ח מ ש ה עשר יום א ח ר‬
‫דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן‬ ‫בחמשה עשר יום בתוך שנתו משלימין לו‬ ‫כדקמני בבריימא ושמעינן מינה דאי‬ ‫נמחק‪ :‬ו[ ואחד בעל מום עיי‬
‫שנתו א ל מ א הנותנין לו ל׳‬ ‫הזה אמרינן ב פ ״ ק דע״ז <לף יג‪(.‬‬ ‫במוך שנמו נולד ה מ ו ס חדש או עי[‬ ‫בתוס׳ לקמן <דף לג ע״או‪:‬‬
‫אחר מ ו מ ו ולא ל׳ אחר‬
‫חמשה עשר יום אחר שנתו השלמה אין‬ ‫‪ (5‬חדש בוי‪ [1 :‬לו מום‬
‫בהמה מ ע ק ר דנועל דלמ בפניה והיא‬ ‫חדשים רשאי לקיימו ע ד שנמו ד ה א‬
‫שנתו כ ש נ פ ל בו מ ו ם בתוך‬ ‫תיובתא‪:‬‬ ‫אלעזר‬ ‫דרבי‬ ‫תיובתא‬ ‫לא‬ ‫מיהבא‬ ‫בתוך‪ :‬ז[ שלשים יום או‪:‬‬
‫ש נ ת ו ‪ :‬א ב ל אם נולד בו‬ ‫מ מ ה מאיליה אבל היה מ ש מ ע ד א ס‬ ‫ג‬ ‫כחיב שנה ואי לאחר שנה נולד מוס‬ ‫ה[ דנולד בו מום אחר שנתו‪:‬‬
‫מום ל א ח ר שנתו נותנין לו‬
‫היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים‬ ‫מ ת נ י ׳ >השוחט )א( את הבכור ומראה אח‬ ‫או קרוב לסיום שנמו יהבינן ליה‬
‫)או(‪:‬‬ ‫שלשים יום‬ ‫‪[p‬‬
‫ל׳ א ח ר שנתו‪ .‬ואם נולד בו‬ ‫ין בשנה איזהו אלו הן‪:‬‬
‫מום בהחלת שנתונותניןלו‬ ‫בכל יום ששומרים אומס ע ד שיפול‬ ‫מומו יי ר׳ יהודה מתיר רבי מאיר אומר יהואיל‬ ‫שלשים יום משנולד ה מ ו ס ‪ :‬נותנין‬ ‫יא[ יקבר עיין בהוס׳ <דף לנ‬
‫ה‬
‫כל שנתו ולא יותר‪ :‬מ ש ע ה‬ ‫בהם מוס ונראה לפרש ע ד שלא נראה‬ ‫ונשחט שלא ע״פ מומחה אםור מי שאינו‬ ‫לו שלשים יום‪ .‬אם נולד מוס אמר‬ ‫ע״‪ :(3‬ינ[ את מומו ר׳‬
‫ש נ ו ל ד בו מום‪ .‬אם נולד בו‬ ‫יהודה‪ :‬יג[ ההאי לך יהיה‬
‫מום כ ס ו ף ש נ ת ו ‪ :‬ה ש ל מ ה‬ ‫להראוחו לחכם שלא נזדמן לו חכם‬ ‫מומחה ורואה את הבכור ונשחט על פיו הרי‬ ‫שנים‬ ‫שמי‬ ‫בשנה‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫שנתו‪:‬‬ ‫נפקא‪ :‬יו[ משנולד המוס‬
‫אין מ י ת ב א לא‪ .‬כלומר דלא‬ ‫אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו‬ ‫זה יקבר יה וישלם מביתו‪ :‬ג מ ׳ ה>אמר רבה בר‬ ‫משמע‪ .‬שלשים יום בשנה חשובין‬ ‫הסייד‪ :‬מי[ או שלשה‬
‫־הבינן ליה ל א ח ר שנתו‬ ‫חהשים‪ :‬מזן שמשתנין גזרינן‬
‫כ ל ו ם ‪ :‬ה ש ו ח ט אה‪ .‬הבכור‬
‫כה במקום רחוק למקום שהחכם שם‪:‬‬ ‫בר חנה בדוקין שבעין דכולי עלמא לא פליגי‬ ‫שנה לדברי הכל בסירקא ק מ א דראש‬ ‫מריבויא‬ ‫׳‪[1‬‬ ‫למומין‪:‬‬
‫ומראה א ת מ ו מ ו ‪) .‬למימהא(‬ ‫לבעלים‪.‬‬ ‫אבירה‬ ‫השבת‬ ‫מפני‬ ‫השנה )לף י‪ :(:‬השלמה אין מיהבא‬ ‫ולפירושו יכול לומר כן‬
‫ןכלומר[ ל א ח ר ש ש ח ט ו ‪:‬‬ ‫דאסור מפני שהן משתנין לא נחלקו אלא‬ ‫בכל‪ :‬יח[ תיבות שיתננו‬
‫פי׳ בקונטרס דהיינו כהן‬ ‫לא‪ .‬מיהבא שלשים יום שלימים לא‬
‫ר׳ י ה ו ד ה מחיר‪ .‬הואיל‬ ‫במומין שבגוף דרבי מאיר סבר גזרינן מומין‬ ‫מ ת נ י ׳ והראה ‪ 0‬מומו‪.‬‬ ‫יהבינן‪:‬‬
‫כולה נמחק‪ :‬ימ[ גם הכהן‬
‫ו מ ר א ו ל ח כ ם ‪ :‬ר• מאיר‬ ‫דזימנין דלא משכח כהן למימבא ליה ואס‬ ‫אבל‪ :‬נ[ העיקר פי• המעשר‬
‫א ו מ ה הואיל ו נ ש ח ט ש ל א‬
‫ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו‬ ‫שבגוף אטו דוקין שבעין ורבי יהודה סבר לא‬ ‫לאחר שחיטה ונמצא קבוע‪ :‬ג מ ׳‬ ‫עצמו אין טעון נסכים ואחד‬
‫על פי מ ו מ ח ה ‪ .‬כ ל ו מ ה הואיל‬ ‫עשר טעון נסכים והא דלא‬
‫ולא הראהו קודם ש ח י ט ה‬ ‫שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי‬ ‫גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין תניא‬ ‫דוקין‪ .‬טייל״א כמו ה נ ו ט ה כדוק‬ ‫פריך מינה בריש איזהו‬
‫א ע ״ פ ש מ ר א ה לו ל א ח ר‬ ‫דמיירי ביד כהן וא״צ עכשיו לבשר ונחנו‬ ‫נמי הכי השוחט את הבכור ומראה אח‬ ‫שמיס )ישעיה מ(‪ :‬משתנין‪ .‬מפני צער‬ ‫מקומן גבי הא דקאמד לא‬
‫ש ח י ט ה והוי מום קבוע‬ ‫מצינו טפל חמור מן העיקר‬
‫א פ י ל ו הכי קניס הבי מאיר‬ ‫לו חכמים זמן ל׳ יום אבל ישראל לעולם‬ ‫י ה מומיו ר׳ יהודה אומר בדוקין שבעין אסור‬ ‫מיתה משתנה העין ואף על גב דהשמא‬ ‫ההוה מצי לשנויי א ח ד עשר‬
‫ד א ס ו ר ‪ :‬בדוקין שבעין‪ .‬אם‬ ‫ממחין ע ד שימצא כהן‪ :‬ר ב י מאיר‬ ‫מפני שהן משתנין במומין שבגוף מותר מפני‬ ‫מיתחזי קבוע אי הוה חזי ליה מחיים‬ ‫של מעשר שלמים הוא‬
‫מ ר א ה אותם ל א ח ר ש ח י ט ה‬ ‫כדמשני אמותר הפסח וכן‪:‬‬
‫סבר גזדינן מומין שבגוף בו׳‪ .‬ואומר‬ ‫הוה מיתחזי עובר‪ :‬שבגוןו‪ .‬כגון‬
‫רברי הכל אסור‪ .‬מפני‬ ‫שאין משתנין רבי מאיר אומר אחד זה‬ ‫גא[ משמע שרוצה לומר‪:‬‬
‫שהן משתנין לאחר מיתה‪:‬‬ ‫רבי ד א ע ״ ג דאמרינן בריש אף על פי‬ ‫נסדקה אזנו‪ :‬מפני המשתנין‪ .‬כלומר‬ ‫גנ[ וא״ת דהאי תנא תיבת‬
‫אלא א י מ א מ פ נ י המשתנין‪.‬‬ ‫ואחד זה אסור מפני שהן משתנין מפני שהן‬ ‫מפני דוקין שבעין שמשתנין עי[ גזירה‬ ‫והא נמחק‪ :‬גג| למקום רחוק‬
‫)כתובית לף גז‪ (.‬דהלכה כרבי מאיר‬
‫דוקין שבעין הקנים מ ו מ י ן‬
‫שבגוף דלא מ י ש ה נ י א ט ו‬ ‫בגזירומיו הך דהכא קרי ליה בסמוך‬
‫משחנין םלקא דעחך מומין שבגוף מי משתנין‬ ‫למומין שבגוף אף על פי שאין משמנין‪:‬‬
‫מקום שהחכם שם‪ :‬גו[ ולא‬
‫עולמית‬ ‫גכ[‬ ‫בקנסותיו‪:‬‬

‫קנסא ד ק א קניס ר׳ מאיר ובשאלתומ‬ ‫אלא מפני המשתנין אמר רב נחמן בר יצחק‬ ‫ממני׳‬ ‫דסוגיא דשמעתין‪:‬‬
‫א> גי׳ רכינו כאן כהי נזנחים‬
‫דף נז‪ .‬ינשרס דה;י נכירזת‬ ‫דרב אמאי פירש דהלכה כמותו דוקא‬ ‫מתני׳‬
‫קאמר ועי׳ תוס׳ כאן ד״ה‬ ‫(‬
‫רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית כ ה ״ ו ס ו ג י א‬ ‫בגזירותין ולא כה בקנסא ופסקו דאין הלכה כמומו בההיא דמעוברמ חברו ומינקח חברו ד ק א מ ר‬
‫ואידך‪.‬‬ ‫נ‬
‫מאיר קנסינן בכולהו מפני המשמנין ובסמוך‬ ‫דשמעמין בריש החולץ )יבמות לף לז‪ (.‬דלא כר׳ מאיר וכן סוגיא דשמעמין כרבי יהודה >דלרבי‬
‫א מ ח וממוך כך פ ו ס ק רבי דלא כרבי מאיר‬ ‫ד ק א מ ר לימא מנן ס ח מ א כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא‬
‫)ב״מ לף ע ב ‪: » ( .‬‬ ‫דקניס בשטר שיש בו רביח דאין גובה לא אח הקרן ולא א ח הרביח‬
‫רביע‬
 ‫מסורת הש״ם‬
‫א ( ן ר ׳ ׳ ה כ ‪ , [ :‬ב ( כ״ק ק‪ .‬קיו‪:‬‬
‫סנהדרין י‪ .‬לג‪ ,:‬ג( ןגירסת‬
‫הרא״ש ל מ י ס ן‪ ,‬י( סנהדרין‬
‫לג‪ ,:‬ה( סנהדרין לנ‪ (1 ,.‬ןשל‬
‫כית מנסס כ ן איתא כסנהדרין‬
‫לג‪ .‬ועיי תוס׳ לקמן מ‪ .‬ד״ה‬
‫ןשאמרן‪,‬‬ ‫‪(1‬‬
‫צג‪,.‬‬ ‫לג‪.‬‬ ‫סנהדרין‬
‫ט( ]כסנהדרין לג‪.‬ליתא תיכית‬
‫רכי טרפון וע״ש וגס במשנה‬
‫שבמשניות!‪ ,‬י( ןשס לג‪.‬ן‪,‬‬
‫כ( גבי מחיצת צ״ק‪ ,‬ל( במומו‬
‫צ״ק‪ ,‬מ( ןוע״ע תוס׳ חולין‬
‫מ ד ‪ :‬ד״ה וכן!‪ ,‬נ( נ״א ע״כ‬
‫וכ״ג צ״ה‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬ב מ ש נ ה רני טרפו!‬
‫פ ט ו ר אתה ש א ת ה מומחה‪:‬‬
‫)נ( ־ש"־ ד ״ ה רכולהי וכוי‬
‫וכו׳‬ ‫במומין‬ ‫ומיהו‬
‫דמשתגין‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫כה‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מסגי׳ גמי דיקא‪ .‬דבמומין שבגוף פליגי אבל ברוקי! לא פליגי‪ :‬הואיל‬ ‫ר ב ת ן ל ד ק ה ומחצה לגסה‪ .‬ו א ע ״ פ שפי׳ בקונטרס משוס דהוי‬ ‫״ח א מיי׳ פ ״ ג מהלכות‬
‫נכורות הלכה ו סמג‬
‫ונשחט שלא על פי מומחה‪ .‬ללא משבח ביה ר׳ מאיר שוס ריעותא‬ ‫ממון המוטל ב ס פ ק שמא ימירנו חכם על יו מוס ושמא לא‬ ‫עשין רימ טוש״פ י״ד סימן‬
‫‪s‬‬
‫אלא קנסו לשחטו שלא על סי מומשה ואי בלוקין שבעין הוה ליה‬ ‫יתירנו לאו משוס דתיתי כסומכיס יא[ אלא ת ק נ ת חכמים בעלמא הוא‬ ‫שי סעיף ג‪:‬‬
‫י ט ב ג מיי׳ פ ״ ו מהל׳‬
‫לממני ר׳ מאיר אוסר הואיל ומשחנין אלא ולאי ליכא ריעומא לבמומי‬ ‫ו א ע ״ ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שימירנו מ ו מ ח ה על ידו מ ״ מ חשיב‬
‫סנהדרין הל׳ ג טוש״ע‬
‫כפירןן‪,‬‬ ‫הגוף פליגי וקנסא קניס גזירה משום‬ ‫ליה ס פ ק קצמ דשמא לא מזקיק ליה‬ ‫מ ״ מ סי׳ כה סעיף ג‪:‬‬
‫‪(P‬‬ ‫ד ן מיי׳ פ ״ ח מהל׳ שחיטה‬
‫לוקין‪ :‬דכולהו מישסגו‪ .‬כל רוקין‬ ‫דינןא ר׳ מאיר אומר הואיל ונשחט‬ ‫נמי‬ ‫מתני׳‬ ‫מ ו מ ח ה וגס לא פליג בין מוס כ ה ואי‬
‫שבעין משמנין או ללמא בלוקין גופייהו‬ ‫‪v‬‬ ‫הוה מ י י ד הך בריימא בדוקין שבעין‬
‫הל׳ נ ה טוש׳׳ע י״ד סי׳ מה‬
‫סעי• א[‪:‬‬
‫איכא למשמני ואיכא ללא משמני‬ ‫שלא על פי מומחה אסור שמע מינה קנםא‬ ‫דוקא הוה נימא ט פ י ד ה ״ נ קיימא לן‬ ‫ב ה מיי׳ פ״ו מהל׳ סנהדרין‬
‫הלכה נ טוש״ע ת׳׳מ סי׳‬
‫ומיהו )» למומין שבגוף גזרינן אטו‬ ‫קא קנים רבי מאיר שמע מינה איבעיא להו‬ ‫כרבי יהודה כדפרישימ ולדידיה אינו‬ ‫כה סעיף נ‪:‬‬
‫הנך לוקין משחגין‪ :‬למאי גפקא מינה‪.‬‬ ‫מפני המשחנין וכולהו משחני או דלמא‬ ‫נקבר אלא בדוקין שבעין ועוד יש‬ ‫כ א ו מיי׳ פ ״ ג מהלכות‬
‫נכורות הלכה ז סמג‬
‫הא אפילו איכא ללא משמני הואיל ולא‬ ‫לפרש דהיינו ט ע מ א דמשלס מחצה‬
‫איכא דמשתני ואיכא דלא משתני למאי‬ ‫עשי! רי טוש״ע י״ד סימן‬
‫קיס לן הי מישחני והי לא מישמני‬ ‫א(‬ ‫ששיערו חכמים דאינו שוה יומר כ״ז‬ ‫שינ סעיף א‪:‬‬
‫נפקא מינה לאכחושי םהדי אי אמרת כולהו‬
‫כולהו אסירי אס נשחטו בלא מ ו מ ח ה ‪:‬‬ ‫ב ס פ ק שעדיין לא הומר‬ ‫שעומד‬
‫משהני שקרי נינהו ואי אמרת איכא דמשתני‬ ‫ובמרומה נמי אשכחן שאינו שוה אלא‬
‫לאכחישי סהדי‪ .‬אס שחטו בלא מ ו מ ח ה‬
‫ואיכא דלא משתני םמכינן עלייהו מאי ת״ש‬ ‫כמחצה של חולין כדאמרינן בסרק אף‬ ‫גליון הש״ם‬
‫והשמא חזינא ליה קבוע וקיימי סהלי‬
‫ח ו ם ׳ דייה ר ב י ע ו י ו ׳ א ל א‬
‫יא[ ללא נשחנה ומראה זה היה לו‬ ‫יאשיה‬ ‫דאמר רבה בר בר חנה א[ שח לי רבי‬ ‫על פי)כחובות דף נח‪ (.‬כל מ ק ו ס שהוזכר‬ ‫בעלמא‬ ‫חכמים‬ ‫תקנת‬
‫מחיים‪ :‬שקרי גינהו‪ .‬ואסור ללברי‬ ‫דמן אושא בא ואראך בדוקין שהן משתנים‬ ‫מרומה נותן לה כפליס בחולין ומיהו‬ ‫הוא‪ .‬עי׳ כ׳׳נ סג ע ״ נ ת ד ״ ה‬
‫אממר‪:‬‬
‫הכל‪ :‬סמכיגן טלייהו‪ .‬ושרי ל ד יהולה‬ ‫מדקאמר ליה בא ואראך מכלל דאיכא‬ ‫לא דמי ממש לתרומה דאסורה לזרים‬
‫כג[ל( ץ‬ ‫ואסורה ב ט ו מ א ה א ל‬
‫ללא ק נ י ס ‪ :‬סהמא כר׳ מאיר‪ .‬לאמר‬ ‫דמשתני ואיכא דלא משחני‪ :‬מי שאינו מומחה‬ ‫מ ו מ‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫‪3‬‬

‫ש ג ש א ו נ ת ן ב י ד ‪ .‬נטל כיד‬ ‫לעיל ןע״א[ אחל זה ואחל זה אסור לקמני‬ ‫וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר‬ ‫שרי לגמרי כצבי וכאיל‪:‬‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ממון מן הנתבע ושילס לתוכע‬ ‫יקבר ו א ע ״ ג להשמא מיתחזי קבוע‪:‬‬ ‫מ ש ו ם גוירת מגדלי ב ה מ ה דקה‪.‬‬ ‫א[ חנה אמר ר• יוחנן שח‪:‬‬
‫<נ‪-‬ק ק‪ ..:.‬ש ה י ה ל ו מ ש כ ו ן ‪.‬‬ ‫<\ וישלם מביתו‪ :‬לימא תנן םתמא כר׳ מאיר‬ ‫נ[ על תיבות וישלם מביתו‬
‫דלמא בדוקין שבטין‪ .‬א מ ר יקבר‬ ‫עליהם‬ ‫שהחמירו‬ ‫פירוש‬
‫לחינע מן הנתבע יןיכה הדיין‬ ‫דלמא בדוקין שבעין ודברי הכל‪ :‬ג! תנא‬ ‫רשום קו למעלה להורות כי‬
‫אח הלוה ואמר לו פטור אתה‬ ‫לללברי הכל משמנין‪ :‬כשהוא משלם‪.‬‬ ‫א‬ ‫חכמים שלא לגדלם כי אס בחורשין‬ ‫הכל‪:‬‬ ‫ראוי למחקו‪(» :‬‬
‫ונטל המשכון מיד המלוה‬
‫לכהן נותן רביע למיו משוס בכור‬
‫כשהוא משלם מ ש ל ם רביע לדקה ומחצה‬ ‫ז ליישוב ויש בה טורח גדול ואינו‬ ‫ח ו‬ ‫וישלם מביתו‪ .‬תנא‪ :‬ו( את‪.‬‬
‫והחזירו לליה ! ס נ ה ד ר י ] ל ג‬ ‫עיין כ״ק )לף ‪ cp‬בתום׳‪:‬‬
‫בהו‬ ‫ו נ ע י ‪ -‬ז בי־ק שם׳‪ .:‬ד א ג ע‬ ‫בהמה ל ק ה ולבכור ב ה מ ה גסה חצי‬ ‫לגםה מאי טעמא אמר רב פפא זה הפסד‬ ‫שוה אלא רביע דהיינו מחצה ממוח מן‬ ‫ס[ דמי דאמר תיבת אין‬
‫ש ר ץ ‪ .‬כשבא לישאל לפניו על‬
‫למיו‪ .‬משוס הכי משלם מחצה לממון‬ ‫מרובה וזה הפםד מועט אי הכי לפום פםידא‬ ‫ה ג ס ה וגם בקונטרס פירש כן מפני‬ ‫נמחק‪ :‬ו[ אמר תודוס ס״י‬
‫לו‬ ‫דנולד‬ ‫הספק‬ ‫דבר‬ ‫יוצאים‬ ‫ז(‬ ‫תודרוס‪:‬‬
‫נטהרותיי ואמר לו הדיין‬ ‫המוטל בספק הוא לאיכא למימר‬ ‫לישלם אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב‬ ‫טורח יי[ גזרו לה אבל לא ד ק ד ק‬ ‫מאלכסנדריא של מצרים עד‬
‫טמאות הן ונטל שרן והשליך‬ ‫ליישב לשון גזירה‪ :‬ד ן א ת הדין בוי‪.‬‬ ‫ישלה‪:‬‬ ‫האם‬ ‫שחותכין‬
‫עליהם שלא יהא עוד ספק‬
‫אפסליה כוליה לאי לא הוה ש ד ליה‬ ‫אחא בר איקא משום גזירת מגדלי בהמה‬ ‫א[ פטור אתה שאתה מ ו מ ח ה‬
‫נ ד נ ר והן לא היו אלא טהירות‬ ‫יגו הכי כי הוה מייתי ליה ק מ י מ ו מ ח ה‬ ‫ב‬ ‫נ‬
‫דקה נגעו בה‪ :‬מ ת נ י ׳ > דן את הדין זיכה‬ ‫ב פ ״ ק דסנהדרין )לף ו‪ (.‬פריך מינה‬ ‫ועל תיבת א( טרפון נהשם קו‬
‫‪:‬סנהדרין שם! להחויק דבריו‬ ‫גמור ושרי ליה והוה אכיל ליה והשמא‬ ‫לר׳ אבהו שאמר שנים שדנו אין דיניהן‬ ‫למעלה להורות כי ראוי‬
‫עם‬ ‫‪:‬ביק ש•!‪ .‬שעירבן‬ ‫את החייב וחייב אח הזכאי טימא את הטהור‬ ‫הוא‬ ‫למחקו‪ :‬נו[ משנה‬
‫ס י ר ו ת י ו ‪ .‬נטל הדיין לפירוח‬ ‫בעי קבורה ואיכא למימר ללאו מילי‬ ‫דין ומימה מנא ליה דמיירי ביחיד אי‬
‫וטיהר י! את הטמא מה שעשה עשוי וישלם‬ ‫משוס דקחני דן אח הדין לשון יחיד‬
‫והטועה‪ :‬י[ קאמר ליה חדא‬
‫טמאיס ו ע ר ק עס שאר פיריח‬ ‫מומא‬ ‫לרלמא לא הוה‬ ‫אפסליה‬ ‫ג‬
‫ט ע ה בדבר משנה את ועוד‬
‫האיש השואלו והוה ליה עישה‬
‫ו מ ו מ ח ה גמור לא הוה שרי ליה‬
‫מביתו ואם היה מומחה ילב״ד פטור מלשלם‪:‬‬ ‫ה א בריש אלו ט ד פ ו מ )חולין לף מל‪(:‬‬ ‫ותיבת חוור נמחק‪ :‬יא[ סהדי‬
‫מעשה בידים ומויק ‪:‬שם(‬ ‫ואמרי הלא‪• :‬ב[ ליה האי‬
‫ונמצא שטעה והרי הכל טמא‬ ‫ושמא לא הוה נפיל ביה לעולם מ ו ס‬ ‫ג מ ׳ לימא תנן סתמא כר׳ מאיר דדאין דינא‬ ‫קחני דן אמ הדין ולא מ י י ד ביחיד‬ ‫הוה מייתי‪ :‬יג[ ולא עיקר‬
‫ג‬
‫שלה‪.‬‬ ‫האם‬ ‫ס נ ה ד ר י ־ ‪.,DU‬‬
‫קבוע ע ל שימומ‪ :‬מ״ט‪ .‬רביע ללקה‬ ‫דגרמי א״ר אילעא אמר רב כגון שנשא ונתן‬ ‫כדקמני וכולן רשאין ליקח ויש לומר‬ ‫מפי‪ :‬יו[ באחהיותו והיינו‬
‫כית הריון ונקרא טרפמת‬ ‫גרמא‪ (1» :‬אחד והגיע בהן‪:‬‬
‫ושלפוחית ונלע׳׳ז מטריצ״ה‬ ‫ומחצה לגסה‪ :‬גסה הפסידה מרובה‪.‬‬ ‫ביד בשלמא חייב את הזכאי כגון שנשא‬ ‫ד ה ת ס קחני דומיא דעדיס אבל ממני׳‬ ‫»![ בהן ויעמדו דבריו‪:‬‬
‫!סנהדריו ת ‪ .‬׳ ‪ .‬ו א מ ר ת ו ד ו ס‬ ‫לפיכך תשלומין מרובין‪ :‬לפום פםידא‬ ‫ונתן ביד אלא זיכה את החייב חיכי דמי »[ אי‬ ‫דהכא מ י י ד כולה ביחיד דקתני סיפא‬ ‫׳‪ [1‬עליה ואמר טריפה‪:‬‬
‫ה ר ו פ א ‪ .‬מפני שאמר תודוס‬ ‫יא( חמוה שלך שתשלמנו‪:‬‬
‫לישלם‪ .‬לזה חצי דמיו המרובין ולזה‬ ‫ואס היה מ ו מ ח ה לבית דין כו׳ ומעשה‬
‫הריפא‪ ,‬א י ן פ ר ה כ ו י ‪ .‬לפי‬ ‫דאמר ליה פטור אתה והא לא נשא ונתן ביד‬ ‫׳‪ [p‬כלום הוא ווה תיבת זה‬
‫שטובות הן ואין רוצץ שיהיו‬ ‫חצי דמיו ה מ ע ו ט י ן ‪ :‬משום גזירת‬ ‫בר׳ טרפון כו׳ ורישא נמי מי שאינו‬ ‫נמחק‪ :‬כ[ על פי מום זה‬
‫מצוייח במקומות אחרים‪ ,‬יקא‬ ‫ייאמר רבינא כגון שהיה לו משכון ונטלו‬ ‫ושמא‪ :‬לא[ כסומכוס וז״ל‬
‫‪.!nii:‬‬ ‫חזינן דממקיימות‬ ‫מגדלי בהמה דקה גגטו בה‪ .‬משום‬ ‫מ ו מ ח ה וראה את הבכור״(‪:‬‬
‫הימנו‪ :‬טימא את הטהור דאגע בהו שרץ‬ ‫תוס׳ חיצוניות פירש ו ש ״ י‬
‫ה ל כ ה חמורך טרפון‪.‬‬ ‫טורח מגדלי ב ה מ ה ד ק ה שיש בה טורח‬ ‫תנן ס ת מ א כדבי מאיר‬ ‫לימא‬ ‫ז״ל דהו״ל ממון המוטל‬
‫כלומר צריך אני למכור את‬
‫גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו‬
‫טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו‪:‬‬ ‫כוי‪ .‬מ י מ ה דלא דייק [ הבא‬ ‫‪? 5‬‬ ‫בספק וחולקים וכו׳ והקשה‬
‫ממירי ילהחויר פרה לנעלים‬ ‫ה‬ ‫ה״ר אלתנן כיון ההוי ט ע מ א‬
‫לכהן מטורח גדול דשמא אס הראהו‬ ‫מרישא דמי שאינו מ ו מ ח ה ורואה מ ת נ י ׳ > ומעשה בפרה יי שניטלה האם שלה‬ ‫משום דהוי ממון המוטל‬
‫לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד‬ ‫והאכילה רבי טרפון לכלבים ובא מעשה‬ ‫את הבכור ונשחט על פיו הרי זה‬ ‫בספק חולקים א״כ אין זה‬
‫אלא כסומכוס אבל חכמים‬
‫טיפול מרובה עד שיפול בו מוס ל ה ט‬ ‫לפני חכמים ביבנה יוהחירוה י! יי)ואמר( תודוס‬ ‫יקבר וישלם מביתו דההיא >מה נפשך‬ ‫נ‬
‫חולקים עליו וסבורים הם‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫ההמע״ה ו א ״ כ ה״נ הל״ל‬
‫נגעו בו דלא משלם אלא רביע‪ .‬ל״א‬ ‫הרופא אין פרה וחזירה י! יוצאה מאלכסנדריא‬ ‫ח>‬
‫כרבי מאיר אתיא דדאין דינא דגרמי‬
‫דאמרינן ד מ ש ל ם ד מ י בשר‬ ‫הכי ואמר רב יהודה אמר‬
‫בזול‪ :‬מ׳־ט‪ .‬ל ה א י מ ח צ ה ‪:‬‬ ‫בהמה דקה‬ ‫גזירמ מגדלי‬ ‫מפני‬ ‫של מצרים שאין חוחכין האם שלה בשביל‬ ‫דלא מ מ ו ק מ א בנשא ונתן ביד ד ה א‬ ‫שמואל זה דברי םומכוס‬
‫דזה ב ה מ ה גסה מ פ ס י ד ו‬ ‫שעוברין על דברי חכמים כדתנן )‪3‬״ק‬ ‫נשמט על פיו קמני ובהגוזל ק מ א‬ ‫אבל חכמים חולקים עליו‬
‫ה ר כ ה הילכך מ ש ל ם הרבה‬ ‫שלא חלד אמר רבי טרפון הלכה חמורך‬ ‫ואומרים שזה הכלל ברין‬
‫מ ח צ ה ‪ :‬וזה‪ .‬כ ה מ ה הקה‬ ‫דף עט‪ (:‬אין מגדלין בהמה ד ק ה‬ ‫ני>‬
‫לב״ר‪ ,‬לף ק‪ (.‬לא משכח ה מ ס משנה‬ ‫ה מ ע ״ ה כדאמרינן בפ׳ הפרה‬
‫טרפון אמר לו ר׳ עקיבא ר׳ יי‪ 1‬טרפון)א> אתה‬ ‫דדאין ר ״ מ דינא דגרמי אלא מבריימא‬
‫דאינה‬ ‫מועט‬ ‫דהפסדה‬ ‫בא״י קנסוהו חכמים דלא לישקל אלא‬ ‫והכי נמי הוה ליה למימר‬
‫גדולה כי׳כ מ ש ל ם רביע‪:‬‬
‫ריבעא‪ .‬ולא י<‪ 1‬מ פ י ה מ ו ר ה ‪ :‬מ ת נ י ׳‬
‫מומחה לב״ד יוכל המומחה לב״ד פטור‬ ‫דממיצת הכרס והוה ליה לאימויי‬ ‫הכי ואומר ה״ה אלחנן‬
‫אי ה פ ס ד ה מ ו ע ט ל ש ל ם‬ ‫דתקנתא בעלמא היא ולא‬
‫ל פ ו ם פסידה‪ .‬כ ל ו מ ר מ ח צ ה‬ ‫ואם היה מומחה לב״ד פטור‪ .‬דלא‬ ‫מלשלם‪ :‬ג מ ׳ וחיפוק ליה יידטעה בדבר‬ ‫מהך ובהגוזל בתרא )שם לף קיז ‪c‬‬ ‫רצו לחלק בין מום למום‪:‬‬
‫מ ה ה ו א מ ו ע ט ומאי שנא‬
‫רביע‪ :‬לא מ ש ו ם קנס מ ג ד ל י‬
‫מצי מימר ליה אמאי דיינת ליה הואיל‬ ‫משנה פז וטעה בדבר משנה חוזר חדא ועוד‬ ‫דסבר‬ ‫אחר‬ ‫דאחויי‬ ‫ההוא‬ ‫גבי‬ ‫‪5‬נ[ מום למום ואי‪ :‬נג[ בכור‬
‫במומין שרי‪ :‬לו[ טורח‬
‫ב ה מ ה דקה‪ .‬דאסור ל ג ד ל‬ ‫ולא בקי בדיני‪ :‬ג מ ׳ ר״מ דאין דינא‬ ‫קאמר י[ חדא דטעה בדבר משנה חוזר ועוד‬ ‫למיחייביה ממתניתין דדן אמ הדין‬ ‫גידולה אבל וכוי תיבות גורו‬
‫ב ה מ ה ד ק ה ב א ״ י ‪ :‬ומסקינן‬
‫דגרמי‪ .‬בב״ק בפרק הגוזל עצים‬ ‫א״נ בשיקול הדעת טעיתה מומחה לב״ד אתה‬ ‫וקדחי אמאי לא חייביה מ ה ך ‪:‬‬ ‫לה נמחק‪ [85 :‬הכי רישא‬
‫דהאי בכור של ב ה מ ח כהן‬ ‫המי אות א׳ מ• נמחק‪:‬‬
‫<לף ק‪ (.‬מחיצתי( הכרס שנפרצה אומר‬ ‫חד‬
‫הוא והוא גידל ה ב ה מ ה‬ ‫וכל המומחה לב״ד פטור מלשלם‪ :‬מ ת נ י ׳‬
‫הקה‪ :‬ואם היה מ ו מ ח ה ‪.‬‬ ‫לו גדור נחייאש הימנה ולא גדרה ה ד‬ ‫א( וכן נסנהלרין לג לימא‬
‫אלא‬ ‫לרבים דלא ט ע ה‬ ‫י הנוטל שכר להיות רואה את הבכורוח אין שוחטין על פיו אא״כ היה מומחה‬ ‫למינות ר״ט ואילי לצ״ל‬
‫פטור‬ ‫הדעה‬ ‫בשקול‬ ‫זה קידש וחייב ב א ח ד ו ח ו ‪ .‬יי! גרמי‬
‫דינא‬ ‫דדאין‬ ‫מלשלם‪:‬‬
‫כאילא‬ ‫לתינות ר׳ טלפון נמחק ועי׳‬
‫דגרס לאסור תבואחו של חבירו‪:‬‬ ‫כתוכות לף פל ע״נ‪.‬‬
‫דגרמי‪ .‬בב״ק ב פ ד ק ה ג ו ז ל‬
‫עצים‪ .‬ו ה א י גורם בדבורו‬ ‫בשלמא חייב את הזכאי משכחמ נשא ונמן ביד‪ .‬שנטל הוא ה מ ע ו מ מ מ נ ו בידו ופרעו לבעל דין‪ :‬אלא זיכה את התייב היכי דמי‪ .‬בעל כרחך‬
‫ל א ב ה מ מ ו ן ‪ :‬ש נ ש א ונתן‬ ‫לא משכממ לה דעביד מידי אלא פ ט ו ר א מ ה ק א מ ר ליה‪ :‬שהיה לו משכון‪ .‬למלוה וזה פ ט ר אמ הלוה ונטל אמ המשכון מיד המלוה והחזירו‬
‫ביד‪ .‬ש נ ט ל ביהים מ ז ה ונתן‬
‫לזה‪ .‬ולא גודם הוא אלא‬
‫ללוה‪ :‬דאגט בהו שרץ‪ .‬הביאו טהרומ לפניו לישאל עליהן ואמר ט מ א ו ה הן ונטל שרץ אחד טי[ ונגע בהן כדי שלא יהא עוד ס פ ק בהן‬
‫גוזל‪ :‬כגון שהיה לנתבע‬ ‫טי[ ר ע מ י ד דבריו‪ :‬שעירבן ט ם פירושיו‪ .‬שהביא ט ה ר ו מ לפניו לישאל עליהן ואמר טהורומ ונטלן הוא עצמו ועירבן ע ם פירותיו של נשאל‬
‫מ ש כ ו ן ביהו של ת ו ב ע ו נ ט ל ו‬
‫לסוף אמר חכם מ ו מ ח ה ט מ א ו מ הן וטימאו את השאר שנחערבו בהן‪ :‬מ ת נ י ׳ האם שלה‪ .‬רחם שלה‪ :‬והאכילה ר״ט לכלבים‪ .‬ששאלו‬
‫הימנו ונתנו ל ז ה ‪ :‬ד א ג ע בהו‬
‫שרץ‪ .‬בידים‪ :‬טיהר את‬ ‫לו עליה יי[ אס ט ר י פ ה היא והאכילה לכלבים‪ :‬שלא תלד‪ .‬מפני שפרות וחזירות שלהן מעולין מ א ד ומוכרין אומן ביוקר ורוצין שלא ילדו‬
‫ה ט מ א ‪ .‬כגון ש נ ט ל פירות‬
‫במלכות אתרת כדי שיהו צ ד ט ן להם ו ח ו מ ט ן ה א ס שלה ואינה מ ת ה הילכך לאו ט ר י פ ה היא‪ :‬הלכה תמורך טרפון‪ .‬ה פ ס ד מ חמור יח[‬
‫ט מ א י ן ו א מ ר טהורין הן‬
‫ועירבן כפירות ח ב ר ו דקא‬ ‫שמשלמנו לבעל ה פ ר ה ‪ :‬ג מ ׳ והיפוק ליה‪ .‬דאי נמי לאו מ ו מ ח ה הוא פטור ד ט ו ע ה בדבר משנה הוא דתנן באלו טריפות !חולין לף נל‪.‬ו‬
‫דהפסיד‬ ‫בידים‬ ‫עבד‬ ‫ניטלה ה א ס כשירה ו ט ע ה בדבר משנה חוזר בדיבורו בסנהדרין )לף לג‪ (.‬וכיון דאי קיימא פ ר ה הוה מצי למיהדר ביה ולמשרייה אישחכח ד מ ה‬
‫פיהותיו‪ :‬האם‪ .‬בית ולד‬
‫שילה‪ :‬ו ה א כ י ל ה לכלבים‪.‬‬ ‫שאמר לאו כלום הוא יט‪ 1‬זה וזה שהאכילה לכלבים איהו הוא דאססיד אנפשיה‪ :‬אי נמי בשיקול הדטס טטיס‪ .‬דאפילו הוה קיימא לא‬
‫דאמר דטהפה היא‪ :‬הלכה‬ ‫מצי למיהדר ביה ולמישרייה ואישחכח דאיסורו איסור ואמה ה ס ס ד מ ו אפילו הכי פטור א מ ה מלשלם ד מ ו מ ח ה אמה‪ .‬שיקול ה ד ע מ מפרש‬
‫כלומר‬ ‫טרפון‪.‬‬ ‫חמורך‬
‫הפסדת חמורך‪ .‬כלומר‬
‫בפרק ק מ א דסנהדרין )לף ו‪ (.‬כגון מ ד מנאי או מ ד אמוראי דפליגי ולא איתמר הילכחא לא כמר ולא כמר וסוגייא דעלמא כחד מינייהו‬
‫ש ת פ ר ע ל ו ח מ ו ר ך תחת‬ ‫ואזיל האי ועבד כאידך מ ה שעשה עשר ומשלם מביתו‪ :‬מ ת נ י ׳ אין שותטין‪ .‬דלמא משוס אגרא קשרי ליה‪ :‬אלא אם כן היה מומתה‬
‫פרתו ש ה פ ס ר ה ו ‪ :‬ותיפוק‬
‫על פיו‪ .‬דאיכא ל מ י מ ר ב ש ב י ל‬

‫א( נראה לצ״ל ואית לאמרי למשו״ה משלס ממצה לגסה משוס לאמרינן וכו׳ ועי׳ כ נ ״ נ לף קמו ע ״ נ וכלכלי רנינו שס ונלנרי הרשכ״ס כל״ה ושמין וצ״ע‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫כט‪.‬‬ ‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫א גדיי פ ״ ג מהל׳ נכורומ‬ ‫ככ‬ ‫תקינו ליה רבנן‪ .‬וא״מ אכמי אמרי האי תם הוא‬ ‫ת ר י דמני לא‬ ‫בין‪ .‬א מ ל להם יא[ מום‬
‫כאילא‪ .‬הלר ביבנה לחסיל הוא ולא נתשל בכך‪:‬‬ ‫א( ןלימא נמשנה שנמשניות[‪,‬‬
‫הלכה ‪ 1‬שמג עשץ רי טוש״ע‬ ‫ב( כתובות קה‪ .‬קדושין נח‪,:‬‬
‫י״ד סימן שינ סעיף א ‪:‬‬ ‫ליה לפי שאינו רוצה לטרוח פ ע ם אחרת ר״ל שלא‬ ‫והאי לשרי‬ ‫מאי טעמא‪ .‬ללקה ל׳‬
‫קבוע והיה הוא רגיל ליטול כל שכרו‪ :‬ג מ ׳‬ ‫ג( ןנדריס לז‪ ,[.‬ד( ]קדושין נין‪,[.‬‬
‫כ מיי׳ פכ׳׳ג מהל׳ סנהדרין‬ ‫כג‬ ‫לראוח פ ע ם אחרת אלא לאם לאוהו לאין יכול ליטול‬ ‫חייכוהו חכמים מ‬ ‫להשליכו לארץ לכפותו‬
‫איסרות ולגסה ששה )י(‪ :‬גסה נפיש טירהיה‪.‬‬ ‫ב( עירוני! ל‪ :‬כמונית נ ח ‪ :‬פסתיס‬
‫הלכה ה טוש״ע מ ״ מ סימן‬ ‫צב‪ :‬נ ר ט ת יט‪ :‬נדה גז‪ .‬מ ״ ק ה ‪:‬‬
‫ט סעיף ה ‪:‬‬
‫לבזה לא יחשלוהו לעולם שימיר אמ האיסור כלי‬ ‫עליו שכר ועול‬ ‫עובר הוא אמאי שקיל‬
‫ולראומ מ ו מ ו ‪ :‬אלא הם‪ .‬כי אמר להו מום‬ ‫חגיגה נ ה ‪ , :‬י( צ״ל ליטול בו׳ מקדש‬
‫ג טיש״ע ת ״ מ סי׳ לד סעיף‬ ‫כד‬ ‫להנצל מ ט ו ר ח י ה של פ ע ם שניה‪:‬‬ ‫אגלא ה א לא מהגי ליה מילי למיסר‬ ‫לה‪ ,‬ז( נ״א יוה צ״ק‪ ,‬ח( ]שבר‬
‫ימ נ ה ג ״ ה ‪:‬‬ ‫יענ״ז[‪ ,‬מ( מכאן שייךלע״נ‪,‬י(צ״ל‬
‫שברו לדון דיניו כטליס‪.‬‬ ‫הנוטל‬ ‫חכמים‬ ‫א‬
‫כאילא ביבנה שהחירו לו א[ >)ביבנה(‬ ‫קאסר ליה‪ :‬דא׳׳כ‪ .‬ללא שקיל אגרא‬
‫ד מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ פרה הלכה‬ ‫כה‬ ‫דתטא‪ ,‬כ( נטלה ללא מונח אנל‬
‫ג‪:‬‬ ‫מכוער‬ ‫" [ ' > למנן‬ ‫והא‬ ‫אמי למימשליה ט אמר בעל מוס‬ ‫דמונח שרי מהרש״א והצ״ק מוחק‬
‫כ ו ה מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מ ״ מ הלכה‬
‫להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה וששה‬ ‫חינמ דמונח וגורס נאגר נטלה‬
‫הליין שנוטל שכר ללון אלא שליניו‬ ‫ה ו א ‪ :‬ה ר י ; י מ נ י לא סקינו ליה רבנן‪.‬‬
‫ז טיש׳׳ע י״ד סימן רמה סעיף‬ ‫לגסה בין תם ובין בעל מום‪ :‬ג מ ׳ מ״ט האי‬ ‫שרי‪ ,‬ל( נוע׳׳ש נמיס׳ ד״ה נודקי)[‪,‬‬
‫ו ]יסי׳ רמו סעיף ה[‪:‬‬ ‫לין מפרש בפרק בחרא לכמובות »[‬ ‫ל ט הוה אמר מ ס הוא הוה שקיל‬ ‫מ( ס״א כנרה‪ ,‬נ( צי• ל מעלני! לנהן‬
‫כ ז ו מיי׳ פ ׳ ׳ ה מהלכות אישוח‬ ‫לקה‪ (.‬באגר ' ( ב ט ל ה )י( למוכח שרי­­‬
‫נ פ ש טירחיה והאי לא גפיש טירחיה‪ :‬בין חם‬ ‫א ג ד ה ו ט יה מיימי ליה לקמיה כמה‬ ‫ננית הפרס דאמר כוי צ״ק‪ (D ,‬צ״ק‬
‫הלכה ג‪:‬‬
‫כ ח ו מיי׳ פ ״ ו מהלכות קרנן‬ ‫אני בחנם כוי‪ .‬וא״מ ושמר‬ ‫מה‬ ‫ובין בעל מום‪ :‬בשלמא בעל מום משום דקא‬ ‫זימנין לא שקיל מילי הלכך ליכא‬
‫מ״ו‪ (» ,‬צ״ל ט מ א צ׳׳ק‪ (9 ,‬נ״א‬
‫מדפסיק נמילתיה דר״י דגרסינן‬
‫פסח הל׳ ח‪:‬‬ ‫לא ח ק ח לכחב רחמנא )שמות‬ ‫שרי ליה אלא חם אמאי דא״כ אחי למיחשדיה‬ ‫מ ת נ י ׳ להזות‪ .‬מי ח ט א ת ‪:‬‬ ‫חשלא‪:‬‬ ‫מאי בודקי! דאי אמתני׳ קאי ול״ג‬
‫מאי נודקין לא היה לו כוי צ״ק‪,‬‬
‫כג( למה לי ולאו פילכא היא רתרי‬ ‫ואמרי האי בעל מום חם הוא והאי דקא שרי‬ ‫לקדש‪ .‬לערב אפר ח ט א ה במים חיים‬
‫מילי נינהו כלמוכש בריש פ ׳ בחלא‬ ‫ליה משום אגרא אי הכי חם נמי אמרי בעל‬ ‫אל כלי‪ :‬אפר מקלה‪ .‬י»[ כשאר אפר‬
‫מוסף רש״י‬
‫ל ה ז ו ת ‪ .‬על הטמא‪ ,‬ו ל ק ד ש ‪ .‬מי‬
‫לכחובומ <לף קה‪ >.‬רבמורמ אגרא היינו‬ ‫מום הוא והאי דלא קשרי ליה סבר כי היכי‬ ‫בעלמא‪ .‬כל אפר קרר אפר מ ק ל ה ‪:‬‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ת ט א מ כשנותן האפר כמיס קרי‬ ‫שוחל היינו‬ ‫ובחורה‬ ‫טרחו‬ ‫שכר‬ ‫א‬ ‫אבל אם אותו רואה בכורות או הליין‬ ‫א ת כ ב הקים‬ ‫‪ .1‬ר א ה ל מ ד ת י‬
‫קדישה !קדושיו נח‪ .!:‬מ י מ ע ר ה ‪.‬‬
‫דלשקול אגרייה זימנא אחריתי » ח ד זימנא‬
‫‪5‬‬ ‫עוני ץ א ל ה י‬ ‫ומשפטים כאשר‬
‫ולהפוך‬ ‫יפה‬ ‫לרונו‬ ‫י [ להשתלל‬ ‫או ה ע ל או המזה והמקלש כהן וזה‬
‫סרומיס הס !שם(‪ .‬א פ ר מ ק ל ה ‪.‬‬ ‫תקינו ליה רבנן חדי זימני לא חקינו ליה רבנן‪:‬‬ ‫‪ -‬א ר ץ אשר‬ ‫ל ע ש ו ת בן בקרב‬
‫כלומר ס ת ם אפר שנא מן הקלד‬ ‫בזכותיה כראמר ה ת ם אפי׳ לזכות את‬ ‫נ‬ ‫נ‬
‫המוליכו ע מ ו מעבירו במקום ט ו מ א ה‬ ‫לרשתה‪:‬‬ ‫אךום באים ש מ ה‬
‫נאש ‪ .aim‬ב ש כ ר ה ב א ה ‪ .‬האפר‬
‫הזכאי ולתייב את התייב ואין לתמוה‬ ‫מ ת נ י ׳ > הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים‬ ‫שאין לרך אמר יי[‪ 0) :‬מטמאהו‬ ‫דברים ד ה‬
‫מ מ ק ו ס למקוס‪ ,‬ושכר מיצוי המיס‪,‬‬
‫דמילתא דטירחא היא ורחמנא לא‬ ‫על רייני גזירות שבירושלים שהיו‬ ‫מימיו‬ ‫להעיד ־עדותייו ‪ 0‬בטילין להזות יולקדש‬ ‫ומפסילו שצריך לקנומ‬ ‫מתרומתו‪.‬‬
‫תמכה חכמה‬
‫משלי כג כג‬
‫‪ .2‬א מ ת קגה ו א ל‬
‫ומוסר ובינה‪:‬‬
‫רמיא עליה ושרי למשקל אגרא‬
‫נוטלין שכרן מ ת ר ו מ ת הלשכה לבלאו‬ ‫מי מערה י[ אפרו אפר מקלה אם היה כהן‬ ‫מולין ולאכול ולמי פולין י ק ד ם מלמי‬
‫ומקודשת יש ם!‪ .‬ב ש כ ר ה ז א ה‬
‫ו ק י ד ו ש ‪ .‬דליכא טירחא ישכר‬ ‫ט ע מ א לאגל בטלה למוכת שרי ה ת ם‬ ‫)א( מטמאהו מחרומתו מאכילו ומשקו וסכו ואם‬ ‫מרומה שהמולין ראוין לכל ומלומה‬
‫לימוד מציה הוא ניטל והמורה‬
‫כיון לכל ע ס ק ם היה על זה ולא היו‬ ‫היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו‬ ‫אינה ראויה אלא לכהנים‪ :‬מאכילו‪.‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫אמרה ראה למדתי אתכם וגו׳‬
‫וטמאהו‬ ‫במשנה‬ ‫)א(‬
‫כאשר צוני וגוי‪ ,‬מ ה אני במגס‬ ‫בשום מלאכה שעל כרחם‬ ‫עוסקין‬ ‫כפועל »‪ :‬ג מ ' מנהני מילי אמר רב יהודה אמר‬ ‫זה המוליכו »י[ ומשקו וסכו‪ :‬ונותן לו‬
‫מתרומתו‪) :‬ג( רש״• דייה מ ״ ט‬
‫אף אמס נמנם ושם(‪ .‬ד י ק א‬
‫צריטן להתפרנס ו מ ה שנוהגין עכשיו‬ ‫‪1‬‬ ‫שכרו בפוטל‪ .‬ובגמרא נע״ב[ מפרש מאי‬ ‫וכי׳ ששה הסייד ואח״כ מ ״ ה‬
‫נ מ י ‪ .‬דמתניתין )דקדושי!( לאו‬ ‫רב דאמר קרא ראה למדתי אחכם ‪ n‬״וגו׳ מה‬ ‫ה א י גסה‪) :‬ג( ד״ה אנל וכוי‬
‫אהואה וקידוש קאי‪ ,‬דקמני מי‬ ‫ללמול תורה בשכר אס אין לו במה‬ ‫ה‬ ‫היא שלפי מ ה שהוא מפסילו נותן‬
‫מטאת ואפר חטאת‪ ,‬שעדיין אינן‬ ‫להתפרנס שלי ואפי׳ יש לו א ס הוא‬
‫אני ב ח נ ם אף אחם בחנם תניא נמי הכי‬ ‫לו‪ :‬ג מ ׳ מגא ה״מ‪ .‬לאין נוטלין‬
‫דרך אמר ו ט מ א ה ו ‪) :‬ד( דייה‬
‫ושכר מילד וכו׳ ו ל א ו ה י א‬
‫מעורכי! ‪ .mm‬ל ב י ת ה פ ר ס‬
‫ד ר ב ג ן ‪ .‬דלא מ ט מ א אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫שכר בטילה למוכח שמנית כל עסקיו‬ ‫כאשר צוני ה׳ אלהי מה אני בחנם אף אחם‬ ‫שכר על הוראה ומלמול תורה נ«[‬ ‫הנשר המצוה‪) :‬ה( ד״ה כאן וכו׳‬
‫שהיא הכשר ה מ צ ו ה כצ׳׳ל ותינמ‬
‫והוא שדה שנמרש נ ה ק נ ר‬ ‫ומהן שלו מסהברא לחשיב‬ ‫ומשא‬ ‫בחנם ומנין שאם לא מצא י‪ 1‬בחנם שילמד‬ ‫שילמל‪ :‬אמס‪ .‬תורה‪ :‬הרי זו מקודשת‪.‬‬ ‫היא נמחק‪) :‬ו( חוס׳ ד״ה הנוטל‬
‫ומשו חכמים שמא דלדלו כלי‬
‫המחרישה את העצמות והדורש‬ ‫י ה מוכת יותר מקרנא רחהי ח מ ר א‬ ‫בשכר תלמוד לומר ‪ 2‬א מ ה קנה ומנין שלא‬ ‫אלמא יכול לימן י( שכר לאי לא במאי‬ ‫וכו׳ נאגר כטלה ד ל א ו מ ו כ ח‬
‫ד ל א שרי א ל א באגד ב ט ל ה‬
‫עליהן מסיטן‪ .‬ועצס כשעורה‬
‫מ ט מ א נ מ נ ע ונמשא ולא נאהל‬
‫ושקיל זוזא ועול בקטנים שרי מ ט ע ם‬ ‫יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה‬ ‫מקלש להו‪ :‬אע״פ שהוא ישראל‪ .‬ואפי׳‬ ‫ד מ ו כ ח הס׳׳ד‪) :‬ז( ד ״ ה היכי‬
‫)בוכות ים•‪ (.‬מ ת נ ן )אהלות פי׳׳ז‬ ‫יי[ שימור ושכר פיסוק ט ע מ י ם כלמוכת‬ ‫בשכר הלמוד לומר א מ ח קנה ואל תמכור‪:‬‬ ‫זהי( ישראל לכהנים רגילין בהזאה‬ ‫אזיל יכו׳ נ מ ס ׳ אהלות‪ .‬נ׳׳כ גס׳‬
‫מ״א( החורש את ה ק נ ר הרי זה‬ ‫נסרא וע״ש מ״ש הר״ש פרישתי‪:‬‬
‫פרק אין בין המולר )נלריס לז‪.(.‬־‬ ‫להזות ולקדש מימיו מי מערה & אפרו אפר‬ ‫שילך‬ ‫ובקילוש‪ :‬שכר‪ .‬הבאמ ה א פ ר‬ ‫)ח( ב א ״ ד לפוך כ ב ר ה שנקנית‬
‫עושה נית ה פ ר ס מלא מ ע נ ה מאה‬
‫אמה‪ ,‬וגזור רבנן שמא נ ס ת ה‬ ‫וא‪8‬ר‬ ‫חטאת‬ ‫במי‬ ‫המקדש‬ ‫מ מ ק ו ם רתוק לירושלים להביא ה א פ ר ‪:‬‬ ‫דקין ו מ מ ח ה אס נמצא ונו׳‬
‫מחרישה את העצמות ופיורמן‬
‫מקלה‪ :‬ורמינהו י ‪ ,‬המקדש יבמי חטאת באפר‬ ‫נ פ ר ק נ נ ל מערני! ו ל כ ה ן ב כ י ת‬
‫זו‬ ‫הרי‬ ‫חטאת‬ ‫ושכר מילוי‪ .‬המים מצי למישקל לאגר‬
‫נאורן ה מ ע נ ה ויש כאן עצס‬
‫מ ק ו ד ש ת א ע ״ פ שהוא ישראל‪ .‬פי׳‬
‫חטאה הרי זו מקודשח אע״פ שהוא ישראל‬ ‫טירחיה שקיל)י( ולא הכשר״( המצוה‪:‬‬
‫ה פ ר ס דאמר ר׳ יהודה ונו׳‬
‫כשעורה ר ע ט י ייסיטני‪ ,‬ועצס‬ ‫ואומר ר״ת דלא ג ד ס י ׳ מאי‪•.‬‬
‫כשעורה מ ט מ א ה נ מ ג ע ונמשא‬ ‫ה ק ו נ ט ר ס לחוק שפירש ל נ ק ט א ע ״ פ‬ ‫אמר אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומלוי‬ ‫שהיא‬ ‫וקידוש‪.‬‬ ‫הזאה‬ ‫שכר‬ ‫כאן‬ ‫)ט( ב א ״ד מלרננ! ו ש ר י לכל‬
‫דהייט ה י ס ט יפסיז‪-‬ם צב‪ 1:‬ואוקמו‬ ‫לנר יני׳ שהן מצית ג ד ו ל ו ת‬
‫רבנן נל סנינומ הקכר מאה‬ ‫שהוא ישראל כי[ רכהניס רגילים בהזאה‬ ‫כאן בשכר הזאה וקידוש דיקא נמי דקתני‬ ‫<» יי[ היא הכשר מצוה לא שקיל‪ :‬במי‬ ‫נ ל מ ש מ ע נמגילה‪) :‬י( כ א ״ ד מה‬
‫א מ ה נ ס פ ק ט ו מ א ה !נדר‪ ,‬ח‪(.‬‬ ‫ובקילוש ואומר ל״י לעיקריה נ ק ט‬ ‫הכא להזות ולקדש והתם קחני המקדש במי‬ ‫חטאה‪ .‬ל מ ש מ ע מילוי המיס ובאפר‬ ‫חילוק י ש ני! וכו׳ ו מ ״ מ ט מ א‬
‫שכך שיערו שהמתרישה מולכת‬ ‫ינו׳ מ ה כנול י ש שהולך‪:‬‬
‫את עצמות ה מ ת )כתובות כי!‪.(:‬‬ ‫משוס רישא לקחני יימ ברישא ס״ב‬ ‫חטאה ובאפר חטאת שמע מינה‪ :‬אם היה כהן‬ ‫איכא לאוקמא בהבאת א פ ר ‪ :‬היכי‬ ‫)?( ב א ״ ד מודים נ ״ ש ו נ ״ ה‬
‫כית הפרס‪ ,‬מצי מעצה תלס אחל‬ ‫לקילושין )לף נח‪ (.‬המקלש בחרומה‬ ‫»י‪ 1‬מטמאהו מתרומתו כר‪ :‬איהו גופיה היכי‬ ‫אזיל‪ .‬הא קעבר אלנפש לא י ט מ א‬ ‫ואין‬ ‫לעישי פסח‬ ‫שנודקין‬
‫של מאה אמה שו‪-‬ק ה‪ (:‬או‪ :‬לשון‬ ‫ב ו ד ק י ן ל א ו כ ל י ת ר ו מ ה מאי‬
‫ומעשלוח ובמתנות במי ח ט א ה ואפר‬ ‫הפרש‪ .‬לאינו‬ ‫)יקרא כא(‪ :‬בבית‬
‫דנר שכור ופרוס על שם שנפרסו‬ ‫אזיל י! לבית הפרם דרבנן דאמר רב יהודה‬ ‫בודקי! אמר רנ יהודה מנפח‬
‫העצמות !נדה ״‪ .>.‬מ נ פ ח א ד ם‬ ‫ח ט א ת כוי‪ :‬ה י כ י אייל לבית הפרם‬ ‫ה‬ ‫מוזהל מלילך בו‪ :‬כ ד ר ג יהודהימ‬ ‫אדס נוי ו ה ד ר ק א מ ר לעושי‬
‫ב י ת ה פ ר ס ו ה ו ל ך ‪ .‬ננפימה ואס‬ ‫אמר רב >מנפח יאדם בית הפרס והולך‬ ‫פסח לא העמידו ונו׳ נמקים‬
‫יש עצם נשעורה רואהו ונשמט‬
‫דרבנן ד א מ ר רב יהודה בו׳‪ .‬מ ש מ ע‬ ‫מנפת אדם ביס ה פ ר ם והולך‪ .‬לעצם‬
‫ממנו )תנינה כה‪ (:‬דנשר ליכא‬ ‫»י‪ 1‬על ילי ניפוח שרי לילך להעיל‬
‫ורב‬ ‫מ ט מ א ב מ ג ע ובמשא ולא‬ ‫כשעורה‬
‫מיתה ו ה ד ר מ י ב ע י א ל ח ו ב ד ק‬
‫שיאכל‬ ‫מאי‬ ‫לפפחו‬
‫ועצם נשעורה לא מ ט מ א אלא‬ ‫ב ת ר ו מ ת ו כוי ו א י א ב ד י ק ה‬
‫כ מ ג ע ונמשא‪ ,‬הלכך מנסת נדי‬
‫אבל מ ״ מ ט מ א הוא כלקמני מ ט מ א ה ו מתלוממו וקשיא מכאן לפירושו‬ ‫באהל ו ט מנפח ליה מדחיא ׳»[ מ ק מ י ה ולא נ ג ע ביה ומיהו בתרומה לא‬
‫ד מ ת ג י ׳ ק א י ו ל א גרסיגן מאי‬
‫שלא יגעו רגליו נו יהולן !נדה‬ ‫ל ״ ת למפרש לניסומ מועיל לכל לבל משוס לקשיא ליה אהא לאמרינן‬ ‫מצי א ט ל דאמרינן בחגיגה בפרק חומר בקודש )לף כה‪ (:‬בודקין לעושי‬ ‫נודקין לא היה לו להפסיק נצ״ל‬
‫מ‪ 1.‬לכולא ספיקא משום עצמות‬ ‫ותינומ משמע נהדיא נדמסיק לו‬
‫היא ועצמות נלא נשר אינו מ ט מ א‬
‫בפסחים בפי האשה בסופו <לף צג‪ *(.‬בית ה פ ר ס לא ה ע מ י ל ו לבליהס‬ ‫פ ס מ ואין בודקין לאוכלי מ ר ו מ ה וההוא בודקין מפרש ה מ ס דבהך‬
‫להפשיק נמילתיה דרי יהודה‬
‫נאהל ונשמגפמ לפני רגליו אס‬ ‫במקום כרה כלחנן )י( במס׳ אהלוח <פי״ח מ״ל( ושרן שבולקין לעושי‬ ‫בדיקה דבימ ה פ ר ס ק א מ ר ‪(» :‬בית הפרם שנירש‪ .‬שדשוהו בני אדם‬ ‫נמחק‪) :‬ל( ב א ״ ד לאתר שענד‬
‫יש שס עצס גדול נראה מאליו‬
‫וסצס קטן נראה בנפיחה ואינו‬
‫פסח ואין בולקין לאוכלי מרומה מאי בולקין אמר לב יהולה מ נ פ מ‬ ‫ברגליהם טהור שאי אפשר לעצם כשעורה שלא יהא נידש ברגל‬ ‫ו מ ו ע י ל לנל דנר‪:‬‬

‫מסיטו ברגליו)ערובין ל‪ >:‬י ס ו מ ן‬ ‫כו׳ והשחא מאי קאמר מאי בולקין והלא הבליקה מפורשה שם במשנה‬ ‫וביה ה פ ר ס אין בו שוס ס פ ק אלא משוס עצם כשעורה רבימ ה פ ר ס‬
‫על בך שאס יש עצס רואהו‪ ,‬ואע׳׳ג‬
‫לקחני סיפא ולנזיר ב״ש אומרים בולקין וב״ה אומרים אין בולקין ט צ ד‬ ‫היינו שדה שנמרש בו קבר‪ :‬אי נמי בשאר טומאה‪ .‬טימאו‬
‫דמאהיל לא חיישינן‪ ,‬לאין עצס‬
‫ח‬
‫שיטה מקובצת‬
‫כשעורה מ ט מ א נאהל ע ד דאינא‬ ‫הוא בורק מביא את ה ע פ ר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך ל[ < > » נ ס ה‬ ‫להאי כהן כגון נבילוח ושרצים שאינו מוזהר עליהן מליגע‪:‬‬
‫א[ על תיבת ביבנה נרשם עליו קו‬
‫שדרה או גולגולת שלמה או רונ‬ ‫כפועל‬
‫שנקביה לקין אס נמצא שם עצם כשעורה ט מ א ועול ל מ ש מ ע לוקא‬ ‫למחקו‪:‬‬ ‫ראוי‬ ‫כי‬ ‫להורות‬
‫כנין או רוב מנין )כתובות כוז‪:‬‬
‫נ[ אתריתי אמרי ח ד ‪ :‬ג[ עדותיו‬
‫וכעי־ו פסחים צב‪ (:‬דאי דאורייתא‬ ‫לעושי פסח מהני ניפוח והא אפי׳ לשאר מילי נמי מהני כדאמר בפ׳ בכל מערכין)עירובי! צ‪ (:‬לא[<(לכהן בבימ הקברומ דאמר רב יהודה ט ׳ ואומר‬
‫בטלה‪ :‬ו[ מערה ואפרו אפר‬
‫ר״ת דלא גריס מאי בודקין אלא גרס אמר רב יהודה כו׳ ומילחא באפי נפשה היא ומועיל ניפוח לכל דבר אבל בדיקה לה של משנה לא‬ ‫מקלה ואם היה כהן ו מ ט מ א ה ו‬
‫היא לא הוינן מזלזלינן ניה‬ ‫מתהומתו מאכילו ומשקהו וסכו‪:‬‬
‫מהניא בשום מקום אלא לעושי פסח ויש לפרש הא דשמעתין לפירוש ר״ת ד מ ט מ א ה ו מתרוממו היינו שהולך בלא ניפוח ו ה ט ק א מ ר ה י ט‬
‫כולי האי למיסמך אגפיחה‪ ,‬והך‬ ‫ס[ כפועל ס״א בטל‪ :‬י[ אתכם‬
‫ט‬ ‫‪1‬‬
‫נליקה לעושה פסח אישתרי ולא‬ ‫אזיל ומשני בבית ה פ ר ס דרבנן ד א מ ר רב יהודה כו׳ מדרב יהודה ק א מייתי ל [ דמורי דאיסור בית ה פ ר ס לאו ד א ו ד י ת א אלא מדרבנן < > משרו‬ ‫הקים ומשפטים כאשר צוני ה׳‬
‫לאוכלי תרומה‪ ,‬נדאמרינן נחגיגה‬ ‫אלהים מה אני‪ :‬ו[ מצא ללמוה‬
‫לכל דבר בגיפות לי[ כן פירש״י * ) ו כ ן ( בסוף פ ״ ב דכתובות )לף מו‪ >:‬גבי אלו נאמנין להעיד בגדלן מ ה שראו בקטנן ולפי זה היה מותר בלא ניפות‬
‫)ברבות ׳‪.(:0‬‬ ‫בחנם‪ :‬י!( מערה ואפה אפר‪:‬‬
‫בכל מצות כמו להעיד וקשיא דלא מ ש מ ע ה ט בפ׳ מי שהוציאוהו)עירובי! מז‪ (.‬מ ד נ ק ט ללמוד תורה ולישא אשה ולדון ולערער בין העובדי כוכבים‬ ‫‪ (p‬ומטמאהו מתרומתו כוי‪ .‬ס״א‬
‫וכהן גופיה היכי אויל ו מ ט מ א‬
‫מ פ נ י שהוא כמציל מידם מ ש מ ע דוקא הני שהן מצות לה כ ד מ ש מ ע במגילה )לף מ‪ (.‬ד א מ ד נ ן ללמוד תורה ולישא אשה שאני ד א מ ר לי[ גדול‬
‫הא קאי בלאו‪ :‬י[ אזיל בבית‬
‫רבינו גרשום‬ ‫מלמוד תורה כו׳ לישא אשה לא למהו בראה כו׳ או משום כבוד הכריות כדאמר בפ׳ מי שמתו )ברכות ימ‪ (:‬וי״ל דלעולם ה ״ ה לכל המצות והא‬ ‫הפרס דרבנן כ ד ו ב יהודה דאמר‬
‫שהתירו ל ו מ פ נ י‬ ‫ד נ ק ט ללמוד מורה משום דפליגי ה מ ם היכא דמוצא מ מ י ללמוד ולישא אשה נ ק ט א ע ״ פ שמוצא אשה בא״י ובשאלמומ דרג אחאי מתיר‬
‫כאילא‪.‬‬ ‫רב יהודה אמה שמואל מ נ פ ח ‪:‬‬
‫ט ר ת ו ‪ :‬מ ״ ט ‪ .‬ד׳ ל ד ק ה ו ש ש ה‬ ‫•*[ להם תם בין אמר להם בעל‬
‫ל ג ס ה ‪ :‬האי‪ .‬גסה נ פ י ש ט ר ח א‬
‫ליטמא בבימ ה פ ר ס לכל המצות במו לצאת לקראת מ ל ט ס ומפרשים מ ה חילוק )י( בין נזיר ועושה פ ס מ לשאר מצומ דלענין פ ס ח הולך‬ ‫מום קבוע היה הוא‪ :‬יג[ וכי הוו‬
‫ע‬
‫וטהור ע״י ניפוח ולשאר מצות הולך ו ט מ א מ ש מ ע דרוצה לומר דלכל דבר בעינן ניפומ ו מ ״ מ לי[ >שמא לכל דבר מוץ מ פ ס מ ודבר מימה הוא‬
‫ל מ ־ ב ד ק ה ‪ :‬ד א ם כן‪ .‬ד א י ל א ש ק י ל‬ ‫אייתי ליה תו לקמיה כוי לא הוה‬
‫נמי א ת ם ‪ :‬אתי ל מ י ח ש ד י ה ‪ .‬כי‬ ‫שקיל מידי‪ :‬׳»[ מקלה כלומר‬
‫ה יכי ו ל ש ק ו ל ביה אגרא זימנא‬
‫בההיא ד ב ר ט ת שמותר לילך ע ם האבל דרך בית ה פ ר ס לכבוד האבל מ ה כבוד לה שהולך ומנפת אתריו וצדך האבל להמתינו לבל פ ס י ע ה‬ ‫אפר בעלמא‪• :‬ו[ אחר לילך‬
‫אחרינא כ ש ת ו ז ר ו י פ ו ל בו מ ו ם‬ ‫ושמא רוצה לומר השאלתות ל» כל שאר המצות בלא ניפוח נמי שרי וההיא דבכל מערכין אי מערבין לדבר הרשומ מ י י ד ע״י ניפוח ואי אין‬ ‫וטמאתו והר״א‪ pp :‬המוליכו‬
‫א ח ר ‪ :‬תרי זימני‪ .‬ל מ ש ק ל אגרא‬ ‫ומשקהו‪ [1p :‬תורה שמלמה‬
‫מערכין אלא לדבר מצוה מ י י ד אפילו בלא ניפומ ולפר״מ קשיא לרבי מ ה ה י א דמגיגה פ ר ק בתרא <לף כה‪ (:‬ד א מ ד נ ן ה מ ם מודים בית שמאי‬ ‫הסייד‪ :‬׳‪ [1‬שהיא הכשר מצוה‬
‫ב ח ד א ב ה מ ה לא תקינו ליה‬
‫ולא א ת ו ל מ י ח ש ד י ה ‪ :‬ו ל ק ד ש ‪.‬‬‫ובימ הלל שבודקין לעושי פ ס ח ) ( מאי בודקין אמר רב יהודה כו׳ מ נ פ מ אדם כו׳ לעושי פ ס מ לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי‬ ‫ב‬
‫לא‪ :‬ימ( יהוהה דאמר מ נ פ ח ‪:‬‬
‫ליתן מים ב א פ ר ח ט א ת ‪ :‬אם‬ ‫מקמיה‪:‬‬ ‫ליה‬ ‫מהחיא‬ ‫״ע[‬
‫מרומה העמידו ד ב ד ה ס במקום מיתה מ ש מ ע בהדיא ה ה כ ד מ ס י ק לו להפסיק במילמיה דרב יהודה דקאי אממני׳ דאי לא גרסינן מאי‬ ‫כ[ חכמים לראותו פעם אחרת‬
‫היה כהן‪ .‬הדיין או ה ע ד ‪:‬‬
‫ו מ ט מ א ה ו מתרומתו‪ .‬שמוליכו‬
‫ל‬
‫בודקין לא היה לו להפסיק במילתיה דרב יהודה ונראה לרבי דגרסינן מאי בודקין ובדיקה המפורשת ״א[ לאחר שעבר ) ( לכל דבר‬ ‫אלא ראם רואהו אין יכול‬
‫טומאה‬ ‫ובדרך יש‬ ‫לעירו‬ ‫ליטול‪ [65 :‬מטורח ראיה פעם‬
‫אבל‬
‫שאם היה ט ה ו ר היה א ו כ ל ת ר ו מ ה ש ד מ י ה‬
‫ו מ ע ב י ר ו ש ם ו מ ט מ א ה ו ו מ פ ס י ד ו מ ל א כ ו ל בתרומה ויש לו ה פ ס ד בדבר‬ ‫תיבת של נמחק‪ :‬גג[ ותא דתניא‪ :‬ג»[ רכתובוח דההוא באגר בטלת דלא מוכח אבל באגד בטלה דמוכח שרי הסייד‪ :‬גד[ היינו בדי להשתדל‬
‫יש להאכילו ו ל ה ש ק ו ת ו ו ל ס ו כ ו ו ש כ ר זה‬
‫קלין ו ע כ ש י ו צריך לקנות חולין ש ה ן ביוקר בשביל ש מ פ ס י ד ו בכך‬ ‫כוי ולהפך בזכותיה‪ [55 :‬דחשיב בטלה דמוכח‪ :‬לו[ מטעם שכר שימור‪ :‬גו[ ישראל אע״ג דכהנים‪ :‬גיז[ דקתני בסוף פ ״ ב דקדושין‪ :‬גע[ מ ש מ ע‬
‫מ ו ת ר ‪ :‬ה מ ק ד ש ‪ .‬א ת ה א ש ה במי ת ט א ת ואפר ח ט א ת א ל מ א ד מ צ י ל מ ת ה נ י מינייהו‪ :‬ב ש כ ר ה ב א ת מים ומילוי‪ .‬מ צ י‬
‫המקדש‬ ‫דכא על‪ :‬ל[ לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם‪ :‬ל‪ [6‬בכל מערכין מערכין לכהן בבית הפרס דאמר‪ :‬לג[ שבמשנה לא‪ :‬ל»[ מייתי האיה‬
‫ל ק ד ו ש י ‪ :‬בשכר ה ז א ה וקיהוש‪ .‬ל א ‪ :‬א י ה ו גופיה‪ .‬ה כ ה ן היכי מ צ י אזיל ב מ ק ו ם ט ו מ א ה ה א קאי ב ל א ו ‪ :‬מ נ פ ח א ד ם‬
‫דאיסור‪ :‬לו[ בניפות או בנידש תיבות כן פירש״י נמחק‪ :‬לה[ מצות תשובות כדמשמע‪ :‬לו[ דאמר מר גדול‪ :‬צ‪ [1‬ו מ ״ מ ט מ א לכל‪ :‬לס[ כבוד‬
‫בית ה פ ר ס והולך‪ .‬הני מילי ל ע ו ש י פ ס ח דלא ה ע מ י ד ו דבריהם כ מ ק ו ם כרת אבל לענין ת ר ו מ ה ה ע מ י ד ו ד ב ר י ה ם‬
‫הוא שהולך ומנפח הולך ומנפח אתריו‪ :‬ל» השאלתות רלשאר המצות‪ :‬ס[ בההיא מהמםיק הכי בתר מילתיה דרב יה •הה האבהיקה דרב‬
‫יהודה קאי ולא אמתני׳ דאי לא גרים מא־ בודקין‪ [fcn :‬המפורשת במשנה לאחר‪:‬‬

‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬ןברכוח י ט ‪ :‬וע״ש על‬
‫הגליון[‪ ,‬כ( ] נ ״ מ לא‪ :‬סח‪ .‬ושם‬
‫ה ״ ג מאי נפועל נ ט ל והא לא‬
‫נטל מינה אמר אניי כפועל‬
‫נטל של אותה מלאנה לנטל‬
‫מינה רש״ל[‪ ,‬נ( צ״ל נדעגל‪,‬‬
‫ד( ן פי׳ מלת נל לקאמר ר׳‬
‫שמעון לאתויי מאי וכ״פ הר׳׳ע‬
‫]שייך‬ ‫ה(‬ ‫מנרטנורהן‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫למתג ׳[‪ ,‬י( ]שיין למתני׳[‪,‬‬
‫‪ (t‬שיין למתני׳‪ ,‬ח( ע״כ‪ ,‬נו( אי‬
‫אין מעלני[ אלא נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫י( צ״ק מ״ז‪ ,‬נ ( צ״ל ט מ א וגי׳‬
‫צ״ק ישמא‪ ,‬ל( צ״ל שענר ורב‬
‫יהולה נא נוי צ׳׳ק‪ ,‬מ( ן ו ע ״ ע‬
‫תיס׳ יומא עו‪ .‬ל״ה הגי יתוס׳‬
‫פסחיס לג‪ .‬ל״ה תתן ומה‬
‫שציינתי שםן‪ ,‬נ( ]ינש״ש‬
‫שלפנינו איתא כר אכא[‪,‬‬
‫ס( צ״ק‪ ,‬ע( צ׳׳ק‪ ,‬פ( סנרא‬
‫צ״ק‪ ,‬צ( לא היה יהיננא ליה‬
‫אלא כפועל צ״ק‪ ,‬ק( שפירשתי‬
‫כו׳ רש״י ור״ח צ״ק‪ ,‬ר( לעולם‬
‫נותן לו כפועל כטל ור״ש צ״ק‪,‬‬
‫ש( קצה כוו צייה‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ב י ת ה פ ר ס ש נ י ר ש ‪ .‬כרגלי‬
‫נכי &לס;ערובין ל‪:‬׳ דישה רנה‬
‫נרגלים ה ל נ ה !‪:‬כתובות כת‪;:‬‬
‫ט ה ו ר ‪ .‬למליגן לקולא יאמרינן‬
‫כל העצמות נכתתו לפחות‬
‫שהרגלים‬ ‫)שם!‬ ‫מכשיעור‬
‫נושאים את העצמות ושמקום‬
‫)נדה נד‪ .‬או‪ :‬שלריסת הרגלים‬
‫)פסחים צב‪.!:‬‬ ‫הענירתן‬
‫כפועל ב ט ל של אותה‬
‫מ ל א כ ה ‪ .‬לנטל מינה‪ ,‬נ מ ה‬
‫ארס רוצה ליטול ולפחות‬
‫משכרו לינטל ממלאכה וו‬
‫כנרה שהוא עוסק נ ה ולעסוק‬
‫כמלאכה קלה כזו‪ ,‬הכל לפי‬
‫כונל המלאכה וריניי שכר‪ ,‬יש‬
‫מלאכה שטורתה קל ושכרה‬
‫רכ‪ ,‬או חיליף ;כ־ימ לא >‪.‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א( ואם היה‪ :‬נ[ החמור‬
‫וכו׳ תנא נוטל שברו כפועל‪:‬‬
‫גן מלאכה דבטל מינה‪:‬‬
‫בשר‪:‬‬ ‫אפילו‬ ‫ממנו‬
‫‪ 19‬ובנינן מ ״ ט ‪ :‬י( שמעו‬
‫בי הבנן ומפסהו לה מינאי‪:‬‬
‫ו[ תרומה לשם חולין‪:‬‬
‫תן הבכור בהן החשוד‪:‬‬
‫»ן הכי‪ .‬ס״א הואיל רטירחא‬
‫זוטי‪ :‬י[ מיבעיא דהא מ ש ע ה‬
‫כוי בהו הסייד‪ :‬׳‪ 1b‬כל‬
‫לאתויי מאי לאתויי קרבי‬
‫דגים שמערבין‪• :‬נ[ בעירוב‬
‫אי אין‪ :‬ינ[ וטמא משום‬
‫אלא‬ ‫•רן‬ ‫ואי‪:‬‬
‫שהעמידו דבריהם ו ט מ א ‪:‬‬
‫»<[ ולא אהמתני׳ ולפי׳‪:‬‬
‫מון לאחר שעבר ורב יהודה‪:‬‬
‫חלון‪:‬‬ ‫רוחב‬ ‫כמלא‬
‫•וו[ מלאכה קשה לעסוק‪:‬‬
‫•‪ [p‬מלאכה כיושב ובטל‪:‬‬
‫כ[ כפועל ומפרש בגמ׳‬
‫כפועל בטל‪ :‬כאן ובריש‬
‫פ׳ הכונס‪ :‬לנ[ שם כגון‬
‫שבשאר‪ :‬ננ[ כסלע ואומרים‬
‫באותו‬ ‫סלע‬ ‫נד(‬
‫שכר שהיית נוטל בהנאתה‬
‫בשאר‪ :‬נה[ חצי סלע מפני‪:‬‬
‫נו[ הרגל כבשאר ימות‪:‬‬
‫נו[ שפי׳ ר״ח כלל וגם לא‬
‫ממשי כפיי הקונטרס ועוד‬
‫קשיא‪ :‬נא[ שכר ולא יתן‬
‫מעות לחברו ליקח בהם‬
‫פירות למחצית שכר אלא‬
‫א״כ כוי כפועל ומפרש‬
‫בגמרא‪ iw :‬טרחא אימא‬
‫לא‪ :‬ל[ בטל כוי ואמאי‪:‬‬
‫לאן והלא והו דינו שנותנין‪:‬‬
‫לנ[ מתני׳ כרי שמעון‪:‬‬
‫לנ[ סיפא דתוספתא ה״ש‪:‬‬
‫לו[ צריכא בגמרא ובין‪:‬‬
‫ל‪ [8‬מועטת לעולם נותן לו‬
‫כפועל בטל ור״ש‪ :‬לי[ מאיר‬
‫והא דקתני בתוספתא עושה‬
‫מלאכה ליושב ובטל לאו‪:‬‬
‫לזן ביוקר ומוצא הרבה‪:‬‬
‫לא[ לא היה נוטל‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫כט‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫כפוטל כטל של אותה מלאכה‪ .‬לנטל הימנה לאם היה נוקב מרגליות‬ ‫אבל לשון בודקין משמע לכחחלה כדי לעבור ולעשות פסח ולהט בעי‬ ‫ב ט א מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ קרנן‬
‫פ ס מ הל׳ מ‪:‬‬
‫שעבולמה נוחה לעשומ ושכרו מרובה אס אומר לו טול כך וכך ותבטל‬ ‫מאי בודקין דמה היא אומה בדיקה והשמא יש שלשה עניניס בבית‬ ‫ל ב מיי׳ פ ט ״ ז מהל׳ טומאת‬
‫היזם ממלאכה אינו פוחמ משכרו אלא לבר מועט שהרי נוחה ואין בה‬ ‫הפרס לעושי פ ס ח לכולי עלמא ולנזיל לבית שמאי מנפח וטהור וללמוד‬ ‫אוכלין ה ל ״ ט ‪:‬‬
‫ל א ג מיי׳ פכ״ג מהל•‬
‫טורח ואי מלאכה קשה היא כמו נגר אם אומר לו אמה נוטל עכשיו‬ ‫תורה ולישא אשה וללון ולערער ולכבול הבריות שרי ליטמא בלא ניפוח‬ ‫סנהררין הל״ה טוש׳׳ע‬
‫שלשה זוזים טול זוז והבטל היום‬ ‫ולשאר מצות כגון עלות להכא שרי על‬ ‫ח ״ מ סימן ט סעיף ה‪:‬‬
‫ל ב ד מיי׳ סייג מהל• נכורות‬
‫מאומה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו‬ ‫ילי ניפוח וטמא וכן בעירוב)יי(‬
‫ורב ‪ 6‬ייהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר‬ ‫הלנה ח ס מ ג עשי! ריא‬
‫נוח לו להבטל וליטול זוז והכא נמי כי‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫יהיי>אומר אין מערכין אלא ללבר מצוה‬ ‫טוש״ע י״ל סימן שיא‪:‬‬
‫ב י ה הפרס שנירש טהור א״נ בשאר טומאות‬ ‫ע‬ ‫ל ג ה מיי׳ פ״ח מהל׳ שמיטה‬
‫ההוא אגרא יהיב ליה שהרי מבטלו‬ ‫שרי ליטמא ע״י ניפוח ['()וטמא( ואי‬
‫ממלאכמו וכוליה אגרא לא יהיב ליה‬
‫דלא מזהר עלייהו‪ :‬ה אם היה זקן מרכיבו על‬ ‫מערכין אף ללבר הרשומ יש ללמול‬
‫רוכל הל׳ יל‪:‬‬
‫ו ז מיי׳ פ י ״ נ מהלי‬ ‫לד‬
‫ש ה ד אינו עסוק במלאכה קשה אצלו‪:‬‬ ‫החמור ה‪ :‬תנא כפועל בטל אמר אביי נ ( כפועל‬ ‫משם לעל ירי ניפוח שרי אפילו בלא‬ ‫מעשר הלנה טו‪:‬‬
‫מ ת נ י ׳ החשוד טל הבכור‪ .‬ה כגון‬ ‫ג ב ט ל של אותה מלאכה ה‪ :‬מ ת נ י ׳ יהחשוד‬ ‫כ (‬
‫מצוה אלא יה מלבריהס ו ט מ א אי‬
‫החשוד להטיל מוס בבכור‪) :‬י( גשר‬ ‫על הבכורות אין לוקחין ממנו י! בשר צבאים‬ ‫נמי מערכין לרבר הרשומ איכא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫צבאים‪ .‬שאדום הוא מיחלף בבשר עגל‬ ‫ולא עורוח שאינן עבודים רבי אליעזר אומר‬ ‫לאוקומי המשנה כשעירב ללבר מצוה‬
‫)א( ב מ ש נ ה ט י ד ונגדים‪.‬‬
‫זימנין דמזבין עגל בכור מס ואומר‬ ‫שרגילומ הוא לערב לרבר מצוה‬
‫לוקחין ממנו עורות של נקבה ואין לוקחין‬ ‫נ ״ נ ס׳׳א ו א ר י ג ‪) :‬ג( ש ם‬
‫נמשגה טווי ואריג‪ .‬ג ״ נ ס ״ א‬
‫שבשר צבי הוא‪ :‬ג מ ׳ שמטי רבנן‪.‬‬ ‫כלקמני בריש כיצר משחחפין )עירוגין‬
‫ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו טוי‬ ‫פב‪ (.‬וכל מי שילך לבימ האבל או לבימ‬
‫ו ב ג ד י ם ‪) :‬ג( ש ם נמשנה‬
‫דבכור חס הוא וטעון קבורה ומפסדי‬ ‫מרומה ל ש ם כצ״ל ואות‬
‫ליה מינאי ומקפיד על טרחו ואינו‬ ‫)א( ובגדים‪ :‬ג מ ׳ בשר צבאים דמיחלף‬ ‫המשמה וקאמר התם לאורחא למילתא‬ ‫ו׳ נמחק‪) :‬ו( י־ש"• קודס‬
‫ג‬
‫מעבדן‪ :‬השל נקבה‪ .‬דאין לחוש‬ ‫>בדעגלה ולא עורות שאינן עבודים הא‬ ‫קחני והא לבעי בחגיגה )לף כה‪(:‬‬
‫ל״ה כשר צכאיס שיין הציון‬
‫ג מ ר א ‪) :‬ה( ת ד ״ ה )כעמיל‬
‫בבכורה‪ :‬מידט ידיט‪ .‬בין עור זכר‬ ‫עבודים זבנינן ה אם איתא דבכור הוה לא‬ ‫הבולק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו‬ ‫הקודם( היכי אויל נו׳ וכן‬
‫נעירונ צ ר י ך ל ו מ ר ד א י ן‬
‫לעור נקבה‪ :‬תייק‪ .‬חומך לזכרומיה‬ ‫הוה טרח ביה סבר אי שמעו י! ביה רבנן‬ ‫אבליקה לרב יהולה קאי ולא טי[ אממני׳‬ ‫מערנין וכו׳ ו ש ר י ליטמא‬
‫ועושה כעין נקבוח ו ט משייליה מה‬ ‫מפסדו לי מינאי‪ :‬רבי אליעזר אומר לוקחין‬ ‫ולפי׳ ר״ת איפכא ועול היינו יכולין‬ ‫ע״י ניפות מ ש ו ם ד א י ן‬
‫מערכין אף מ ׳ אי נמי‬
‫חתוך זה שבמקום נקבוח ואומר‬ ‫לפלש דכל הבדיקות לעושי פסח אלא‬
‫ממנו עורות של נקבה‪ :‬מאי טעמא מידע‬ ‫ל(‬ ‫נוז‬
‫מערנין א ף לדנר הרשות‪:‬‬
‫עכברים אכלוה‪0 :‬צואי‪ .‬צמר שאינו‬ ‫[ שעבלו‬ ‫לבריקח המשנה לאחר‬
‫מלובן מצואתו‪ :‬השתא מלובן‪ .‬דאיכא‬
‫יריע ות״ק א״כ זכר נמי חייק לזכרותיה ואמר‬ ‫ללרב יהולה בא להשמיענו מאי‬
‫למימר לא מפסיד טירחיה ולא מלבין‬ ‫עכברים אכלוה ואידך בי עכברים מידע ידיע‪:‬‬ ‫בולקין כלי לעבור ופירוש כמו אמר‬ ‫לעזי רש״י‬
‫לה לסבר שמעי רבנן ומפסלי ליה‬ ‫ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי‪ :‬השתא‬ ‫רב יהולה מאי בולקין כההוא דבריש‬ ‫‪ :‬י ל ט ר י ״ ש ‪ .‬לבדים )מצעים‬
‫מינאי אפי׳ הכי »( טון דטירחא זוטא‬ ‫צמר מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא אלא חדא‬ ‫אלו מציאומ <‪3‬״מ כא‪ (.‬וכמה אמר רב‬ ‫‪1‬זל לבד(‪.‬‬
‫טרצוייר״ש‬
‫היא לא קפיד עליה ולא זבנינן צואי‬ ‫קתני צמר מלובן מצואתו‪ :‬אבל לוקחין ממנו‬ ‫יצחק קב בארבע אמות ובפרק לא‬ ‫; ט ד י צ י ד ו י ר ״ ש [ ‪ ,‬מקלעת‪.‬‬
‫מיבעיא‪0 :‬אבל לוקחין ממני טוי‬ ‫טוי ובגדים‪ :‬השתא טוי זבנינן בגדים מיבעיא‬ ‫יחפור <ב״ב »‪ >:‬וכמה אמר רב ייבא‬
‫ובגדים‪ .‬דאי מבכור לא הוה טרמ‬ ‫ה‬ ‫חמוה לאשיאן כמלא יי[ מ ל ק ה ‪:‬‬
‫מאי בגדים נמטי‪ :‬מ ת נ י ׳ החשוד על‬ ‫רבינו גרשום‬
‫להו דמקפיד אטירחיהיי(‪ :‬בגדים‬ ‫ו ר ב יהודה בד אמי משמיה דרכ‬
‫מיבטיא‪ f .‬הא משעה שנטוו אישתראי‬
‫השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו‬ ‫יהודה אמד בית הפרם שנירש טהור‪.‬‬ ‫ש נ י ד ש טהור‪.‬‬ ‫׳מטמאו‪:‬‬
‫'גבי ]עושי[ פ ס ח ‪ :‬אי נמי‬
‫להו‪ :‬נמטי‪ .‬פילטר״ש ולא נטוו‬ ‫םרק אבל לוקחין מהם טוי ‪ m‬ואריג‪ :‬ג מ ׳‬ ‫בפרק בתרא דחגיגה )לף כה‪ (.‬גרס‬ ‫‪::‬שאר ט ו מ א ו ת ‪ .‬כגון נבילות‬
‫מעולם ולהט איצטריך לאשמועינן‪:‬‬ ‫השתא טוי זבנינן אריג מיבעיא מאי‬ ‫נ‬
‫רב חייא >בר‪3‬י אמי משמיה דעולא‪:‬‬ ‫שרצים דאין מוזהרין א ל א‬
‫‪:‬ל טומאת מת בלבד‪:‬‬
‫השביטית‪.‬‬ ‫טל‬ ‫התשוד‬ ‫מתני׳‬ ‫אריג תיבי‪ :‬מ ת נ י ׳ החשוד להיות מוכר‬ ‫כ פ ו ע ל בטל של אותה מלאכה‪.‬‬ ‫פ ו ע ל כ ט ל של א ו ת ה‬
‫לזרוע או לעשוח סחורה בספיחים‪:‬‬ ‫תרומה ‪ w‬י[ לשום חולין אין לוקחין‬ ‫זלאכה ד ב ט י ל מינה‪ .‬דיש‬
‫בקונטרס מאותה‬ ‫פירש‬ ‫ד ב ר ל ה ק ל ו ל ה ח מ י ר כיצד‬
‫במסרק‪:‬‬ ‫ומחוקן‬ ‫כמוש‬ ‫סרק‪.‬‬ ‫ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה רבי‬ ‫ועל ח י י ט או סופר שאין‬
‫מלאכה דבטל מינה דאס היה נוקב‬
‫ג מ ׳ אריג מיבטיא‪ .‬הא בא לכלל‬ ‫מלאכתו טורח כ״כומרויח‬
‫ון‬ ‫שמעון אומר יכל שיש בו זיקה תרומה‬ ‫נוחה לעשומ‬ ‫שעבודמה‬ ‫מרגליות‬ ‫יום ג׳ פ ש י ט א אם שוכרו‬
‫טווי קודם לכן ומההיא שעתא‬ ‫דם על מ נ ת שיהא ב ט ל‬
‫אישתראי‪ :‬תיכי‪ .‬שרשרות שקורין‬
‫ומעשרות אין לוקחין ממנו‪ :‬ג מ ׳ יי לאתרי‬ ‫ושכרו מרובה ואס אומרים לו טול‬ ‫ו י ש מ ו ר ביתו‬ ‫מלאכתו‬
‫מאי לאתויי יקרבי דגים דמערבי בהו שמן‬ ‫כך וכך ובטל היום ממלאכה אינו‬ ‫ז ב ק ש שיניח לו ק צ ת‬
‫מפשתן‬ ‫אותן‬ ‫ועושין‬ ‫טרצוייר׳׳ש‬ ‫ישכרו הואיל והוא ב ט ל‬
‫פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי‬
‫אפיי‬ ‫מתני׳‬ ‫נטוה‪:‬‬ ‫עד שלא‬ ‫זית ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני‬ ‫יאינו ט ו ר ח ו ד א י כיון‬
‫נוחה ואין בה טורח ואס מלאכה‬ ‫י ׳אומנותו היא בלא ט ו ו ח‬
‫זיקת‬ ‫קנס‪:‬‬ ‫משוס‬ ‫ומלת‪.‬‬ ‫מים‬ ‫תרבא‬ ‫ינו רוצה להניח מ ש כ ר ו‬
‫קשה היא כגון נגר אס אומרים לו‬
‫ממנו תרומה‪ :‬ג מ ׳ יה שמטרכין‬ ‫לא דבר מ ו ע ט כ ג ו ן פ ש י ט ״‬
‫אתה נוטל עכשיו ג׳ זוזים טול זוז והבטל היום מאומה מלאכה לעסוק‬
‫תרומה‪ .‬כל לבר שנותנין בהו זיקת תרומה לא זבנינן מיניה‪:‬‬ ‫חת א ב ל פ ו ע ל ש מ ל א כ ת ו‬
‫במלאכה קלה ניחא לו להבטל ליטול זוז עד כאן לשון הקונטרס ולא‬ ‫י שה כגון כתף ודאי כרצון‬
‫תרבא‬ ‫לאית‬ ‫וכיון‬ ‫זית‪.‬‬ ‫שמן‬ ‫בהן‬ ‫־ יח ח צ י שבירותו או יותר‬
‫מצוה‬
‫היה לו לפרש שיטול שכר בטלה מאותה מלאכה לעסוק יה במלאכה קלה‬ ‫י ״מ ׳שיהא ב ט ל אף כאן ל פ י‬
‫ס‬
‫כזו דא״כ היה נוטל >נשכר[ לדון ולהעיד להזות ולקדש אלא היה לו לפרש שנותנין לו שכר בטלה מאותה מלאכה יט[ ובטל ל ג מ ד ואינו עושה בשום‬ ‫י אומנות ש מ ב ט ל ו לדיין א ו‬
‫• צד יתן לו שכהו‪ :‬ולא‬
‫מלאכה וכעגין זה צדך לפרש בסוף אלו מציאות )‪3‬״מ לא‪ >:‬גבי השבת אבידה דמנן היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל‬ ‫‪ .:‬׳רות שאינן עבודין‪ .‬ד ש מ א‬
‫יז|‬
‫ה בטל מאותה מלאכה וגס שם פירש בקונטרס כענין שפירש כאן וא״א לומר כן דא״כ היה נוטל שכר על השבת אבידה ואפי׳ לרבנן ד א מ ד‬ ‫י ל בכור ה ן ‪ :‬א ב ל ל ו ק ח י ן‬
‫נ ‪ :‬ו נ ו עורות ש ל נקבה‪.‬‬
‫טעינה בשכר לא אמרי אלא משוס דא״כ לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ובריש י ה הכונס <ב״ק נו‪ >:‬א מ ד נ ן שומר אבידה כשומר חנם דמאי‬ ‫ד ק ב ה לא קרשא ב ב כ ו ר ה ‪:‬‬
‫הנאה אימ ליה אלא צדך נמי שם לפרש ליושב ובטל לגמרי ולבינו חננאל פירש שס י ה כמו שבשאר ימות השנה אין נומנין בתפירת‬ ‫ד ?יחלף כ ד ע ג ל ‪ .‬ש א ד ו ם‬
‫נ טרו‪ :‬סבר‪ .‬אס א ע ב ד נ ו‬
‫בגד אלא חצי סלע והוא עמה בשעמ הרגל ומופר בגד בסלע יה & ]אין[ אומרים לו קבל שכר כמה שמנומ למלאכה זו שאמה מקבל‬ ‫ו ח ״ כ נוהע ש ה ו א ש ל בכור‬
‫לו‪:‬‬ ‫עליה סלע יי[ ]אלא[ כאותו שכר שאתה היימ נוטל כמותה בשאר ימות השנה שלא היית נוטל עליה אלא חצי י ה מפני השבת אבידה‬ ‫ונמצאתי‬ ‫עלי‬ ‫ו • םהוהו‬
‫כ ז ב ד ט ו ר ח )אבל( ]ולכן[‬
‫ופירושו תמוה דאין הלשון משמע כן וגס אין כאן שוס ה ה ט ר א ליטול בשעמ הרגל יי[ כשאר ימומ השנה והוי כהלכמא בלא טעמא ועוד‬
‫כ !זהוא ע ב ו ד בידוע ׳שאינו‬
‫תניא בדש השוכר אמ האומנין <ב׳׳מ עו‪ >:‬השוכר אמ הפועלים והטעו אמ בעל הבימ כו׳ אבל הלכו ממרים ולא מצאו תבואה הלכו‬ ‫ד ל בכור ואם אינו ע ב ו ד‬
‫פועלים ומצאו שדה שהיא לחה נומן להם שכרם משלם אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב ובטל וקאמר התם‬ ‫ה ישינן‪ :‬מ י ד ע יריע‪ .‬הכיון‬
‫‪5‬‬
‫ד ית ב ה ו מ ק ו ם זכרות ודאי‬
‫תני מנא קמיה דרב נומן שכרו משלם א״ל חביבי אמר אי הואי התם >הוה יהיבנא ליה כפועל בטל אלמא קרי ליה פועל בטל ומשמע‬ ‫ד ו ד נ ק ב ה ‪ :‬וצואי‪ .‬שאינו‬
‫ל ג מ ד כמו ‪ >p‬שפירש ולא כמו שפירש יי[ ]רש״י[ ור״ח כלל ומיהו קשיא מהא לחנן בפרק איזהו נשך <שס סח‪ (.‬אין מושיבין חנווני למחצית‬ ‫כ־יובן‪ :‬ה ש ת א מ ל ו ב ן ל א‬
‫ו נ ‪ :‬י ג ן ד א ע ״ ג דאיכא ל מ י מ ר‬
‫שכר י ה אלא א״כ נותן לו שכרו כפועל בטל ומפרש בגמרא כפועל בטל של אומה מלאכה לבטל מינה וצדכא ראי אשמעיגן רישא חנווני‬ ‫ד׳ א ה י ה ט ו ר ח ל ל ב נ ו אלא‬
‫משוס ללימ ליה טרמא אבל סיפא ראימ ליה טרמא י»[ אימר לא סגי ליה כפועל בטל ל[ ואמאי ס״ל ללא מסגי ליה כפועל בטל והלא לה כל‬ ‫א‪ ;:‬כן חולין אפילו הכי אין‬
‫מלובן‬ ‫צמר‬ ‫לייןחי!‪:‬‬
‫זה כלינו שנותנין לו יומר לפי מה שהוא טורח ועול לבברייתא פליגי המס כמה הוא שכרו בין מלונה בין מועט ל ב ד ר׳ מאיר ר׳ יהולה‬ ‫מ ואחו‪ .‬אבל לא מ ל ו ב ן כל‬
‫אומר אפילו לא טבל עמו אלא בציר כו׳ ר׳ שמעון אומר נותן לו שכרו משלם והשתא מתני׳ לה ר׳ שמעון שזהו שכרו משלם ובתוספתא משמע‬ ‫צ נ ו ‪ :‬א ב ל ל ו ק ח י ן טוי‬
‫‪: n‬דים‪ .‬דוהאי לא היה‬
‫לממני׳ כרי מאיר לקחני המושיב חבירו במנומ למחצית שכר נותן לו שכרו כפועל בטל ל ב ד ר׳ מאיר ועול קמני סיפא לה ר׳ שמעון אומר‬ ‫ע׳ צה מ ל א כ ה יתיהה כ״כ‬
‫נומן לו שכלו משלם אינו לומה עושה מלאכה ליושב ובטל יושב בחמה ליושב בצל ולפירוש הקונטרס לשמעתין ולבבא מציעא קשיא אבל לפי מה‬ ‫א‪ .‬היה של בכור‪ :‬מאי‬
‫ב‪ :‬־ים לא מ מ ש ארוגים אלא‬
‫שפירשמי לכפועל בטל היינו ביושב ובטל ל ג מ ד ניחא ולא קשה מילי הא לקאמר צדכא לי[ ובין מרובה בין מועט לקאמר ר׳ מאיל היינו בין היה‬
‫נכ‪:‬זי‪ .‬פ ל ט ר ס ד ק ל הוא‬
‫עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטמ להי(ור׳ שמעון אומר נותן לו שכרו משלם שאומרים כמה היה רוצה ליטול ולבטול ממלאכה‬ ‫לי‪ .‬שות‪ :‬אפילו סרוק‪ .‬ד ה כ א‬
‫ל מ י מ ר לא ט ר ח‬ ‫ל׳‪:‬א‬
‫כבילה שהיה עוסק בה ויעסוק במלאכה ה כזו להיינו טפי מלרבי מאיר לי[ ויושב ובטל לתוספמא לאו בטל לגמרי אלא מאותה מלאכה החמורה‬
‫ל כ ׳ ס ד ק י ה ד ד ב ר קל ה ו א ‪:‬‬
‫ורבינו חננאל פירש שם כפועל בטל כגון אלם בטל שאינו מוצא מי ישכירגו והולך ובטל והיה משמכר בקל ולא ימן לו כמו שפועלים‬ ‫ח ׳ ‪ :‬י בנקילי‪ .‬בנדל י ״ ש‬
‫הולכים עכשיו שהם ביוקר לי[ הרבה משטרין כגון שהיה נשכר עכשיו בשמי סלעים ובאומה שעה היה בטל לא ליי[ יהיה נוטל אלא סלע‪:‬‬ ‫בטוויה‪:‬‬ ‫לעשותו‬ ‫בילז‬
‫דנ־־גדבי בהו ש מ ן זית‪.‬‬
‫תרבא‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קיט‬ ‫א ]טוש׳׳ע יו־׳ד סי׳‬
‫סעי׳ ק ‪:‬‬
‫ל ה ב מיי׳ פ׳׳ח מהל׳‬
‫שמיטה ויובל הלכה‬
‫טו‪:‬‬
‫ג נמיי׳ פ׳׳י מהל׳ משכב‬
‫ומושג הל׳ יא[‪:‬‬
‫ל ו ד מיי׳ פ ״ ח מהל׳ שמיטה‬
‫הלכה טו‪:‬‬
‫לז ה מיי׳ שס הל׳ יו ופי״כ‬
‫מהל׳ מעשר הלכה ‪p‬‬
‫וכרשנ״ג לנאמן על אחריס‪:‬‬
‫ל ח ו מיי׳ פ״ח מהל׳ שמיטה‬
‫ויובל הל׳ טו ופ״ב‬
‫מהלכות מעשר שני הלכה א‪:‬‬
‫ז ןטוש״ע י״ל סי׳ קיט סעיף‬
‫ה[‪:‬‬ ‫ח ןטוש׳יע שס סעי׳‬
‫רבינו גרשום‬
‫ד ש מ ן חייב ב ת ר ו מ ה ‪ :‬דהוי‬
‫מובין תרבא ב מ ד כ נ ת א ‪ .‬א(‬
‫והיה אחד שהוא טהור‬
‫ש ל ה ד ו ד א ד כ נ ת א דכנתא‬
‫ט ה ו ר כ מ ו דכי ו א מ ר לן‬
‫רבי ד א מ ר מ ש מ י ה דרכי‬
‫י צ ת ק האורליני ז״ל דהוא‬
‫א מ ר ד א ק ש ת א ואייתרא‬
‫ד ק א מ ר ב ש ח י ט ת חולין‬
‫ב ח ל ב של ק י ב ה ה ו ו אבל‬
‫הדורא ד כ נ ת א כ ו ל י ה ט ה ו ר ‪:‬‬
‫כ מ א ן כרי יהודה‪ .‬דקניס‬
‫ה כ ל ‪ :‬אי הכי א פ י ל ו מים‬
‫ו מ ל ח נמי‪ .‬ליקנסיה מ ״ ט‬
‫לא קנסיה אלא א מ ג ו ז י ‪:‬‬
‫ל ע ו ל ם כהבי ש מ ע ו ן ‪ .‬ד א מ ה‬
‫כל ש י ש בו זיקה ו ה א י‬
‫נמי אמגוזי ויקה דאיסורא‬
‫מימשכי‪:‬‬ ‫גרו‪.‬‬
‫השביעית‪.‬‬ ‫על‬ ‫החשוד‬
‫למכור‬ ‫דאסור‬ ‫למכרו‬
‫ש ב י ע י ת ‪ :‬כיון ד מ י ת ס ר א ליה‬
‫ל ס ח ו ר ה ול־ת ליה פדיון‬
‫כ ד א מ ר י ׳ ה א ח ר ו ן נתפס‬
‫ב ש ב י ע י ת ופירי ע צ מ ו אסור‪:‬‬
‫כיון ד ח ש י ד אדאורייתא‪.‬‬
‫ומעשר‬ ‫שביעית‬ ‫היינו‬
‫כ״ש אדרבנן‪ :‬דטהרות‬
‫אוכלי חולין ב ט ה ר ה אינו‬
‫א ל א מ ד ר ב נ ן ‪ :‬הא‪ .‬ח ש ו ד‬
‫ע ל ה ט ה ר ו ת ח ש ו ד נמי‬
‫א ש ב י ע י ת ו ק ש י א למתני׳‬
‫דתני ויש ש ה ו א ח ש ו ד על‬
‫ה ט ה ר ו ת ואינו ת ש ו ד לא‬
‫על זה ועל ז ה ‪ :‬כ ש ר א י נ ו ה ו‬
‫שנוהג‪ .‬ח ו מ ר א ד ש ב י ע י ת‬
‫ו מ ע ש ר בתוך ב י ת ו ‪ :‬ר׳ ינאי‬
‫אמר‪ .‬ל ע ו ל ם כ ד א מ ר מתני׳‬
‫ו מ ״ ט דברייתא דדייקא הא‬
‫ח ש ו ד ח ש ו ד ‪ :‬כגון ד ה ו ה‬
‫ח ש ו ד אחרווייהו‪ .‬א ט ה ר ו ת‬
‫ואשביעית ו א מ ע ש ד ואתא‬
‫ל ק מ י רבנן וקיבל אתרוייהו‬
‫ושוב איחשד אחדא ומש״ה‬
‫כיון ד ת ח ל ה היה ח ש ו ד‬
‫אכולן ו ע כ ש י ו תוור ל ה י ו ת‬
‫ח ש ו ד א ח ד א אמרינן נמי‬
‫ח ש ו ד א כ ו ל ן ‪ :‬זו דברי ר״ע‬
‫ס ת י מ ת א ה ה א ס ת מ א דמתני׳‬
‫דתני ת ש ו ד על ה ש ב י ע י ת‬
‫אינו ת ש ו ד על ה מ ע ש ר ו ת‬
‫ר״ע ה י א ‪ :‬ובאתריה דד׳‬
‫י ה ו ד ה ש ב י ע י ת ח מירא‪.‬‬
‫החמור‬ ‫על‬ ‫ומדחשיד‬
‫א( היה מוכר חלב של ירן והיה‬
‫אומר שהוא טהור נצ״ל וכ״ה‬
‫נערוך ערן מרכנתא ע״ש‪.‬‬
‫ל‪.‬‬ ‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ד א ט מ א נ מ ר ד כ נ ת א ‪ .‬כך גריס רבינו מ ס פירוש מ ר‬ ‫תדכא‬ ‫תרבא דאטמא‪ .‬חלב הכליות שעל הירך‪ :‬במר יה דכנתא‪ .‬בחזקח‬ ‫א( ןעי׳ ערון ערך מרננתא‬
‫מלנגתא[‪,‬‬ ‫לגרס‬ ‫לאית‬
‫בחילוף של כנמא כמו במר דשחוטה דבפרק גיד הנשה‬ ‫תלב טהור הנקרא כנתא ובלע״ז אנטריי״ל כמו הדרא דכנתא‬ ‫ב( ]לקמן לה‪ .‬יומא עת‪,[.‬‬
‫)חולין צל‪ (.‬וכמו במר י ה דפרזלא דבבא ק מ א )דף קיג‪:(:‬‬ ‫דאמרינן בשחיטת תולין )לף מח‪ :(:‬לעולם כרבי שמטון‪ .‬דלא קניס‬ ‫ג( ןעירונין פג‪ .‬וש״נ[‪,‬‬
‫ל( גיסי! נל‪ .‬ע״ש‪ ,‬ס( ומוכרן‬
‫מ ע ש ר ו ת ׳»[ רבעו חומה המיר ליה‪ .‬מכאן מ ד ק ד ק רבינו ח ם‬ ‫אלא במידי ד ד מ י לאיסורא ובאיסורא גופיה במידי דעביד יה איסורא‬
‫‪5‬״ק‪,‬ו(]ליתאקנסנהלריןעי׳‬
‫בכ״מ ה שהזכיר מעשר אצל שביעימ‬ ‫דהיינו אמגוזי‪ :‬גרו באמגוזי‪ .‬גרורים‬ ‫רש״י מגילה נ‪ .‬ל ״ ה סמימתאה‬
‫ו מ ש ו ט ם אחר אגוזים‪ :‬ומשבש לבני‬ ‫ואולי ל״ל ר׳ נחמיה[‪,‬‬
‫דמיירי בנומן מעשר שני לשם חולין‬ ‫חרבא דאטמא א>במר א[ דכנחא א ק נ ס י ה רבא‬
‫ז( ]נתונות קא‪] (n ,[:‬לקמן‬
‫כגון הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעימ‬ ‫טבחים‪ .‬מ ט ע ה אותם באגוזים ושוכרןמ‬ ‫נא‪ :‬מולי! נט‪ (B ,[:‬לשאור‬
‫לזבוני אפי׳ אמגוזי אמר ליה רב פפא לרבא ה‬
‫בפרק הנזקין)גיעין סא‪ (:‬וכן אינו חושש‬ ‫לבני הטבחים ומביאין לו החלב‬ ‫ומנליןצ״ק‪,‬י(]ועי׳ תוסילעיל‬
‫‪5‬א‬
‫כמאן כרבי יהודה אי כרבי יהודה אפי׳ מים‬ ‫שגונבין אומו מאביהן והוא מוכרו‬
‫יא‪ :‬ל ״ ה הרי ותוס׳ כתונות‬
‫ט> [ לתבלין שבה לא משוס שביעית‬ ‫כד‪ .‬ל ״ ה ש ל י ו ת ו ס ׳ ס ו נ ה ל ט ‪:‬‬
‫ולא משוס מעשר ב פ ״ ק ד מ ו ל י ן ) ל ף ו‪(.‬‬ ‫ומלח נמי לעולם ר׳ שמעון ובאיסורא גו דגופיה‬ ‫במר דכנמא‪ :‬מ ת נ י ׳ אינו חשוד‬ ‫ד ״ ה נמה[‪ ,‬כ( ]המקבל צ״ק[‪,‬‬
‫ולשון מעשר נמי מוכימ כן דהיכא‬ ‫קנםינן ליה ס ת ם דרדקי גרו באמגוזי ואזיל‬ ‫טל המטשרות‪ .‬ולוקחין מ מ נ ו מבואה‬
‫דאיירי בשששא דאינו מתוקן נקיט טבל‬ ‫ומשבש לבני טבחי וגרי להו באמגוזי ומייתו‬ ‫בשאר שני שבוע ואין צריכים לעשר‬
‫ודאי אלא דמאי‪ .‬ו ט ע מ א דכולה מתני׳‬
‫הגהות הב״ח‬
‫או ד מ א י ‪ :‬ה א חשוד חשוד‪ .‬ד מ ש מ ע‬ ‫ליה חרבא דאטמא ומזבין ליה במר ה דכנחא‪:‬‬ ‫)א( ב מ ש נ ה זה הנלל כ ל‬
‫ליה דלגופה לא איצטריך דפשיטא‬ ‫‪3‬‬ ‫מפרש ב ג מ ׳ ‪ :‬ג מ ׳ בטי חומה‪ .‬דאינו‬
‫מ ת נ י ׳ החשוד על השביעית אינו חשוד על‬ ‫החשוד‪) :‬ב( רש״י ד״ה ר׳‬
‫דכי נאמן על ה ט ה ר ו מ מ א מ ן על‬ ‫יכול לאכול מעשר שגי אלא לפנים‬ ‫ינאי ונו׳ הא משוד ח ש ו ד‬
‫המעשרות החשוד על המעשרות אינו חשוד‬ ‫נגון‪:‬‬
‫השביעימ כיון ד נ ו ה ג מ נ ה ג פרושים‬ ‫ג‬
‫מ מ ו מ מ ירושלים דכתיב )לברים יל(‬
‫על השביעיח החשוד על זה ועל זה חשוד על‬ ‫וגו׳‪:‬‬ ‫אלהיך‬ ‫ה׳‬ ‫לפני‬ ‫ואכלמ‬
‫שאוכל מולין ב ט ה ר ה ‪:‬‬
‫הטהרוח ויש ישהוא חשוד על הטהרוח ואינו‬ ‫הטהרות‪ .‬דרבנן נינהו שיהא אדם‬ ‫לעזי רש״י‬
‫כשראינוהו נוהג ב צ נ ע א‬ ‫מתני׳‬
‫ב ת ו ך ביתו‪ .‬שנזהר מן‬
‫חשוד לא על זה ולא על זה ה זה הכלל <א(‬ ‫אוכל חולין ב ט ה ר ה ‪ :‬הא השוד‪.‬‬ ‫א י נ ט ר י י ״ ל ‪ .‬שומן המעיים‪.‬‬
‫סממא‬ ‫[‬ ‫מ‬
‫השביעיח מ ש מ ע ד ע ס הארץ‬ ‫ג»החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו‪ :‬ג מ ׳ מאי‬ ‫על ה ט ה ר ו ח חשוד על השביעית‪:‬‬
‫כיון‬ ‫ימעשר‬ ‫חומה‬ ‫בעיא‬ ‫לא‬ ‫שביעיח‬ ‫טעמא‬ ‫מתניסין‪ .‬דקתני אין חשוד כגון‬
‫חשוד אשביעיח כמו אטהרוח ותימה‬ ‫מוסף רש״י‬
‫שראינוהו שנוהג דין מעשרות ושביעית‬
‫דבסוף הניזקין )גיטין סא‪ (.‬ק א מ ר מאי‬ ‫רבעי חומה ה חמיר ליה‪ :‬החשוד על‬ ‫ב מ ר ד כ נ ת א ‪ .‬נחילוף כנתא‪,‬‬
‫בצינעא בתוך ביתו דליכא למימר‬
‫שנא רישא ומאי שנא ס י פ א דמיקל‬ ‫המעשר ח ‪ :‬מאי טעמא מעשר איה ליה פדיון‬ ‫ולי נראה ללשון תמורה הוא‬
‫לפנים הוא עושה ט ו ן דבצינעא קא‬ ‫)חולי! צד‪.(.‬‬
‫באשת ע ם הארץ ומחמיר על החשודה‬ ‫שביעית כיון דקא מיתסרא ליה וליה ליה‬
‫אמר‪ .‬ברייתא‬ ‫רבי ינאי‬ ‫עביד‪:‬‬
‫על השביעית ו ק א מ ר רבא הכא במאי‬
‫פדיון י[ חמירא ליה‪ :‬החשוד על זה ועל זה ה ‪:‬‬ ‫דדייקינן מינה הא משול ‪ w‬יה כגון‬
‫בעם הארץ דרבי מאיר‬ ‫עסקינן‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫כיון דחשיד אדאורייהא כ׳׳ש אדרבנן‪ :‬ויש‬ ‫אשביעימ‬ ‫אמרוייהו‬ ‫חשוד‬ ‫דהוה‬
‫ו ט ו מ א ה ו ט ה ר ה דרבנן ומדקמני גבי‬ ‫א[ במר כנתא קנסיה‪:‬‬
‫אדרבנן‬ ‫»‬ ‫נהי‬ ‫טעמא‬ ‫מאי‬ ‫הטהרות‪:‬‬ ‫על‬ ‫חשוד‬ ‫ואטהרומ וקביל אמרוייהו שיזהר טי[ על‬ ‫נ[ לרבא ואמרי לה רב אהא‬
‫נינהו‪:‬‬ ‫ט ו מ א ה ו ט ה ר ה ע ם הארץ ס ת ם וגבי‬
‫חשיד אדאורייתא לא חשיד ורמינהי נאמן‬ ‫שניהם‪ :‬זו דברי רבי טקיבא‪ .‬דחשוד‬ ‫לרבא‪:‬‬ ‫אהבה‬ ‫בר‬
‫שביעימ קמני המשודה מ ש מ ע ד ס מ ס‬ ‫ג[ ובאיםודא גופיה‪ :‬ו[ במר‬
‫על השביעימ אינו חשוד על ה מ ע ש ר ‪:‬‬
‫ע מ י הארץ חשידי אטהרות ולא חשידי‬ ‫על הטהרות נאמן על ‪ v‬שביעית הא חשיד‬ ‫כנתא‪ :‬ה[ תומה חמירא‬
‫שביטית חמירא להו‪ .‬וטון דחשוד‬ ‫עליה‪ :‬ו[ המעשר כוי מאי‪:‬‬
‫אשביעימ ומיהו מ ה א דשרי לבור‬ ‫חשיד א״ר אילעי מתני׳ כשראינוהו שנוהג‬ ‫אשביעית כ״ש אמעשרות‪ :‬דההוא‬ ‫‪ [1‬פדיון‪ .‬ס״א דתנן האהרון‬
‫ולטחון גבי ע ם הארץ דחשיד א ט ו מ א ה‬ ‫אחרון נתפס והפרי עצמו‬
‫בצינעא בחוך ביחו ר׳ ינאי ברבי ישמעאל‬ ‫דהוה קרי לתבריה‪ .‬באתריה דרבי‬ ‫אסור חמירא עליה‪ :‬ח[ זה‬
‫ו ט ה ר ה ולא אסרינן מ ט ע ם שביעיח‬
‫אמר כגון דחוה חשיד יה לחרוייהו ואתא קמי‬ ‫י ה ו ד ה ‪ :‬דיירא ג ר דיירהא‪ .‬גר בן‬ ‫וכוי כיון‪ :‬נו[ נהי דאדרבנן‬
‫אין לדקדק כלום דדלמא בשאר שני‬ ‫ח ש ו ד ‪ :‬י[ השביעית ועל‬
‫רבנן וקביל אתרוייהו והדר איחשד אחד‬ ‫גיורת‪ :‬סיהי לי‪ .‬שכר טוב טי! שלא‬ ‫המעשרות הא‪ :‬יא( תשיר‬
‫שבוע איירי ההיא ולא בשביעימ או‬ ‫אתרוייהו‪ :‬ינ[ במה כנתא‪:‬‬
‫מינייהו דאמרינן ימיגו דחשיד אהא חשיד נמי‬ ‫אכלתי סירות שביעימ כוותך‪ .‬יש‬
‫בפירומ הידועים שאינם של שביעימ‬ ‫ע[ דעביה בה איסורא‪:‬‬
‫מפרשים ה רבי עקיבא ס ת י מ ת א ה‬
‫ד ה ״ נ איירי בפירומ הידועים שהם‬ ‫אאידך אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‬ ‫יו[ חשוד ח ש ו ד ‪ :‬גוו[ שיזהר‬
‫דאמרינן בסנהדרין באלו הן הנחנקין‬ ‫בשניהם הסייד‪ :‬גו‪ [1‬תיתי לי‬
‫מתוקנים לרבא דלימ ליה שינוייא‬ ‫זו דברי ר׳ עקיבא םתימתאה אבל חכמים‬ ‫שכר טוב וכו׳ ומדמגדף ליה‬
‫)לף פו‪ (.‬ס ח ס משנה רבי מאיר ס מ ס‬ ‫בהאי מילתא ש ״ מ חמירא‬
‫דאביי דרוב ע מ י הארץ מעשרין ועוד‬ ‫אומרים ״חשוד על השביעית חשוד על המעשר‬ ‫ברייתא רבי כתן י( וכולהו אליבא‬ ‫להו ל״א תיתי לי קללה אם‬
‫ג‬
‫קשיא מכאן לפירוש ר״מ דמפרש‬ ‫>מאן חכמים רבי יהודה דבאחריה דר׳ יהודה‬ ‫היא‬ ‫מילתא‬ ‫ולאו‬ ‫עקיבא‬ ‫דרבי‬
‫שביעית‬ ‫פירות‬ ‫אכלתי‬
‫כמותך‪ :‬יו[ מפרשים להכי‬
‫בפ״ב דכחובוח )לף כל‪ (.‬גבי שלי חדש‬ ‫שביעיח חמירא להו דההוא דהוה קרי ליה‬ ‫בכמה דוכתין אמרינן רבי‬ ‫דהא‬ ‫קרי ליה ר״ע‪ :‬ית[ במר‬
‫ושל חברי ישן ד ס ח ם ע ם הארץ א ע ״ ג‬ ‫לחבריה יידיידא בר דיירתא א״ל תיהי לי דלא‬ ‫שמעון‬ ‫רבי‬ ‫סמיממאה•(‬ ‫מנחם‬ ‫פרזל א דבב ״ק‪ :‬׳»[ מעשרות‬
‫כיון דבעו‪ :‬ל[ בכ״מ שמזכיר‬
‫דחשידי אדמאי לא חשידי אשביעימ‬ ‫ס ת י מ ת א ה ה אלא רוב משניומ איכא‬
‫אכלי פיחת שביעית כווחך איכא דאמרי אמר‬ ‫מעשר כוי דמיירי במוכר‬
‫וסומר פירוש רבינו שמואל דמפרש‬ ‫בהש״ס סתומות אליבא דר׳ עקיבא‪:‬‬ ‫מעשר שני‪ :‬גא[ חושש‬
‫דחדש וישן ד נ ק ט משוס שביעימ ו ט‬
‫ר׳‬ ‫דברי‬ ‫זו‬ ‫יוחנן‬ ‫ר׳‬ ‫אמר‬ ‫הנה‬ ‫בר‬ ‫בר‬ ‫רבה‬ ‫לשאור ותבלין‪ :‬גג[ בםהמא‬
‫חשוד‬ ‫חשיד‪ :‬גג[ קושיות מקשה‬
‫משני ה מ ס רוב עמי הארץ מעשרין‬ ‫עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים חשוד‬ ‫ר״ת‪ :‬גו] דחדש וישן‪:‬‬
‫רוצה לומר דהוא הדין בשביעית וכמה‬ ‫על המעשר חשוד על השביעיח ומאן חכמים רבי מאיר היא דאמר חשוד לדבר‬ ‫גה[ וי״ל דמשום כותי‪:‬‬
‫קושיות כה ד מ ק ש ה רבינו מ ם על פי׳‬ ‫אחד הוי חשוד לכל התורה כולה רבי יונה ור׳ ירמיה חלמידי ר׳ זעירא ואמרי‬ ‫גו( מ ה ״ ד דבאתריה דרבי‬
‫יהודה‪ :‬גו[ הדין נמ׳ מעשר‪:‬‬
‫רבינו שמואל כמו שפירש בכמובות‬ ‫לה ר׳ יונה ור׳ זעירא תלמידי ר׳ יוחנן חד אמר אבל חכ״א חשוד על השביעית‬
‫ומפרש כ ה חדש דשן להשביח ה מ ק ח‬ ‫חשוד‬
‫בעלמא ק א מ ר ולא לענין איסור והיתר‬
‫והשתא לר׳ אילעא דששוד א ט ה ר ו מ דרבנן חשוד אשביעימ כל ש ק ס מ ס ע מ י הארץ דכי ה י ט דחשידי אדמאי דאורייחא חשידי נמי אשביעימ‬
‫ודוחק להעמיד סתם ע ם הארץ בכ״מ דלא משיד אשביעימ כשראינוהו נוהג בצינעא במוך בימו ועוד קשיא מ ה א דתנן ב מ ס ׳ דמאי )פ״ג מ״ל(‬
‫ומייתינן לה נמי בהניזקין )גיעין סא‪ >:‬המוליך חטין לטוחן כותי או לטוחן ע ״ ה אינו חושש לא משוס מעשר ולא משוס שביעימ מ ש מ ע ד ס ת ס ע מ י‬
‫הארץ חשידי אשביעימ וי״ל כ ה משוס כותי נ ק ט שביעית אי ‪:‬מי בודאי חשוד איירי וכן ההיא דהלוקח לולב ממבירו בשביעימ ד ק א מ ר עלה בפ׳‬
‫לולב ה ג ז ו ל ) ס ו כ ה לט‪ (.‬דאין מוסרין דמי פירות שביעימ לעם הארץ וכן הא דמייתי פרק ק מ א דחולין )לף ו‪ (.‬הנומן לשכנתו ע י ס ה לאפומ וקדירה‬
‫לבשל אינו חושש לשאור ולמבלין שבה לא משוס שביעית ולא משום מעשר ואם א מ ר עשה לי משליכי חושש כו׳ כל הני מיירי בודאי חשוד וא״ת‬
‫היכי מוכח מינה בחולין דגזרו על תערובומ דמאי דלמא חשוד גרע מ ס ת ם ע ם הארץ לגבי מעשר ראשון כדמוכח בשילהי הנזקין)גיטין סא‪ (.‬לאביי‬
‫י ו [‬
‫ב א ת ר י ה ‪ -‬ר ב י יהודה ח מ י ר א להו שביעית‪ .‬ולכך חשוד אמעשר ומימה ד ה א ב פ ״ ק דשבמ‬ ‫ר״ל דלרבא פריך שפיר דלא ממיר ליה'(‪:‬‬
‫)לף ‪ o r‬אמרינן דבמרומה ט ו ן דאפשר למיעבד כדשמואל ד ח ט ה אחה פ ו ט ר ה א מ הכרי לא משידי ו ה ט נמי גבי מעשר שני לא הוה לן למיחשדיה‬
‫כיון דאפשר למעבד כדשמואל דהקדש שוה מ נ ה שחללו על שוה פ ר ו ט ה מחולל ד ה ו א הדין כי[ מעשר שני ובשאלתות דרב אחאי הוא בהדיא על‬
‫כרס רבעי שממללין אומו על דבר מ ו ע ט ומעשר שני ו נ ט ע רבעי דין אחד להם בכ״מ דקדש קדש גמרינן להו מהדדי כדאימא בפרק שני‬
‫דקדושין )לף נל‪ (:‬ואפי׳ לכחחלה מסחבר דשרי כמו גבי הקדש במסכמ ע ר ט ן )לף כט‪ (.‬דשרי בזמן הזה גבי ההוא גברא דאמרימינהו לנכסיה‬
‫והא דמוקי בפרק ה ת ק ב ל ה )גיטין לף שה‪ (.‬ההיא ד ט צ ד מערימין על מעשר שני במעשר בזמן הזה דרבנן היה יכול להקשות בזמן הזה‬
‫מאי ה ע ר מ ה צריך לפטור ממומש והלא יכול למלל לשוה מנה על שוה פ ר ו ט ה אלא מסלק ליה בפירבא אחרימי ו א מ ה העבריה בזמן‬
‫הזה מי איכא וכן מעשים בכל יום שאנו מחללין כרס רבעי שוה מ נ ה על שוה פ ר ו ט ה ר״ל דלא ד מ י מעשר ל ח מ מ ה ד פ ע מ י ם שאין‬
‫לו פ ר ו ט ה מזומנח לחלל עליה וגם אין לו כי אם מ ע ט מעשר כנגד שוה פ ר ו ט ה ואינו רוצה ליתן פ ר ו ט ה כנגדו‪:‬‬
‫וחכמים‬
 ‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]עירוני! פג‪ .‬וש״נ[‪,‬‬
‫ב( תוספתא לדמאי פ ״ נ ה׳׳ג‪,‬‬
‫ג( ג״ו שס ה׳׳ו‪ ,‬ו ( תוספתא‬
‫ללמאי פ ״ ג ה״ז‪ ,‬ה( נמנמות‬
‫יח‪ :‬פולין קלג‪ ,[.‬ו( ג״ז שס‬
‫כתוספתא ה׳׳ט‪ (1 ,‬ג׳׳ו שס‬
‫גז״ש‬ ‫ח(‬
‫בתוספתא‪ ,‬מ( ]יומא פ‪ .‬זבחים‬
‫לח‪ :‬חולין;ב‪ :‬קה‪ .‬ערכיןנו‪,[:‬‬
‫י( ס״א נטר‪ ,‬כ( ע״ז לט‪,.‬‬
‫ל( ]תוספתא ל ל מ א י פ י ׳ נ ה י ׳ ׳ נ‬
‫ע״ש ע״ז לט‪ .‬ע״ש וצע״ג[‪,‬‬
‫מ( ג׳׳ז שס ןע״ש ולע״ג[‪,‬‬
‫נ( ]מכאן שייך עול לע״א[‪,‬‬
‫ס( נ ע ״ נ שיין לשסן‪ ,‬ע( נ פ ״ נ‬
‫ה״י[‪,‬‬
‫‪8>^-‬וי^‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י ל ״ ה אף לטהרות‬
‫אין מ ק ב ל י ן לטון‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אחד‬ ‫דקדוק‬ ‫אפילו‬
‫מ ד ב ר י ס ו פ ר י ‪ . 0‬שהיסיפו‬
‫ללקלק אמר מעשה הבריות‬
‫ולהתמיד ולעשות סייג ואזגיס‬
‫לתורה וגזרו גורות להרחיק‬
‫אמ האלם מן העבירה ) ס ו נ ה‬
‫כח‪ .>.‬צ ר י כ י ן ל ק ב ל ד ב ר י‬
‫ח כ י ר ו ת ב ה ח ל ה ‪ .‬קולס‬
‫שיהו נאמני! לכל )נדפו״י‪:‬‬
‫לקבל( לברי חבילות שיאכלו‬
‫פירוש‬ ‫ושיעשרו‬ ‫בטהרה‬
‫וכיוצא בהן ;ע״! לט‪ .!.‬ק ש ר י‬
‫מ ו כ ס ‪ .‬תותמות לנותגי ה מ כ ס‬
‫כלי שלא יחנעוס חגיריו‬
‫ומשרתיו פ ע ם אחרת‪ ,‬מוכס‬
‫ס מ מ א גולן ושמו‪.‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ יהודה היא דבאתריה‬
‫דר״י חמירא להו שביעית‬
‫וחד‪ :‬נ[ מאיר מאי ר׳ מאיד‬
‫רתניא‪ :‬נ[ עליו‪ .‬עי׳ תוס׳‬
‫ע ״ ז ) ל ף ז ע״א>‪ :‬ו[ בלבד וגר‬
‫שקבל עליו דברי תורה‬
‫ונחשד לדבר אחד ואפי׳‬
‫ח ש ו ד לכל התורה כולה הרי‬
‫הוא‪ :‬ס[ אחד מדקדוקי‬
‫סופרים‪ :‬ז[ לויה חוץ מדבר‬
‫אתד אין מקבלין אותו כהן‬
‫ש ב א ‪ :‬ו[ זה שנים עשר‬
‫חודש‪ .‬ס״א אי הכי נתנייה‬
‫גבי קולי בייש וחומרי כוי‪:‬‬
‫מן אלא אימא בית הלל‪:‬‬
‫ט[ שלשים יום‪ [•:‬שדדו זוזא‬
‫דרבנן‪• :‬א[ אנטיגנוס וילו‬
‫אמרו ליה לעיין בה אזלו‬
‫ואשכחוה דקא טעין‪ .‬ס״א‬
‫מנטר‪ .‬וס״א נטיר‪ :‬יב[ רבנן‬
‫אשת חבר כחבר חבר שמת‪:‬‬
‫•ג[ בתחלה רשב״א אומר‪:‬‬
‫יו[ חברות בתחלה שהיה‬
‫ר״ש‪ :‬ע‪ [1‬אשה אפילו‬
‫לאחר‪ :‬מי[ חכירות בצנעא‬
‫שאין‪ :‬׳‪ [1‬לכל דבר הם ״ד‪:‬‬
‫ימ[ טהורה ואם אמר אינו‬
‫מקבל אלא לכנפים מקבלין‬
‫אותו ואע״ג דאמרן לעיל‬
‫חוץ מדבר אחד אין מקבלין‬
‫אותו שאני הכא דאינו‬
‫משייר דבר שלם שהרי‬
‫מקבל עליו נטילת ידים ווו‬
‫היא עיקר אכילת חולין‬
‫בטהרה הסייד ומה״ד אף‪:‬‬
‫יט( בשאר חומרי טהרות‬
‫הס״ה‪ [5 :‬כמה מקבלין‬
‫אותו‪ .‬עד כמה יקבל עליו‬
‫דברי‪ :‬נא[ ליתני נמי הא‪:‬‬
‫נב[ חבר שקבל מ ח מ ת אביו‪:‬‬
‫נ<[ דודאי בקבלה מודהיר‪:‬‬
‫נו[ תיבת גרסינן נמחק‪:‬‬
‫נ?[ שדרו זוזא‪ :‬ני[ מ ה ״ ד‬
‫אביו של‪ [» :‬אינו נתשד‪:‬‬
‫נא[ לאפוקי כל התורה‪:‬‬
‫נ»( ביזה תלמידי חכמים‬
‫שלא על ותיבת שלנו נמחק‪:‬‬
‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫ל‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ( חשוד טל המטשר חשוד טל השציטיש‪ .‬וכ״ש חשול אשביעיח חשול אמעשר‪ :‬ומאן חכמים ר׳ מאיר‪ .‬לאמר לקמן חשול ללבל אחל תשול‬ ‫ל ט א מיי׳ פ״י מהל׳ משכב‬
‫ומישנ הלכה ט טישי׳ע‬
‫לכל המורהס(‪ :‬הרי הוא כישראל מומר‪ .‬ולא אמרינן דליהוי עובד כוכבים גמור כאילו לא נמגייר‪ :‬דאי קדיש‪ .‬אשה מי[ לאחר שהמיר לתו‬ ‫י״ד סימן קיט סעיף ל‪:‬‬
‫קידושיו קידושין‪ :‬דברי חכירות‪ .‬מפרש בתוספחא במסכמ דמאי נפ״ב ה״ב וה״ג[ שלא ימן ח מ מ ה ומעשר לעס הארץ ושלא יעשה טהרומ אצל ע ם‬ ‫& ב מיי׳ סי״ג מהל׳ איסורי‬
‫ניאה הלנה יו טוש״ע י״ד‬
‫הארץ ושיאבל מולין בטהרה ושיעשר את שהוא אוכל ואמ שהוא מוכר ואמ שהוא לוקח‪ :‬דקדוקי מופרים‪ .‬מומרא דרבנן‪ :‬דכרי לויה‪.‬‬ ‫סימן רסת סעיף י נ ‪:‬‬
‫כתוספתא‪,‬‬ ‫לשורר ולשרת ולהיומ שוער‪ :‬מגני‬ ‫פ א ג מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫משבב ומושב הל׳ נ ‪:‬‬
‫אהרן‪ .‬מ ש מ ע שיהא נוהג כל דין‬ ‫חשוד על המעשר א>ומאן חכמים ר׳ יהודה‬ ‫נחשד‬ ‫אינו‬ ‫אומדים‬ ‫וחכמים‬ ‫מ ב ד מיי׳ פ ״ ג מהל׳ כלי‬
‫בני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה‪:‬‬ ‫א ל א על אותו דבר‬ ‫המקדש הל׳ א‪:‬‬
‫ה וחד אמר החשוד על המעשר חשוד על‬ ‫מ ג ה מיי׳ ס״א מהל׳ ננוריס‬
‫שנוהג כציגטה‪ .‬קודס שקיבל בפנינו‬ ‫כלבד‪ .‬לר׳ אילעאי ללעיל לחשוד‬
‫‪5‬‬
‫השביעית ומאן חכמים ר׳ מאיר ה דתניא ג>עם‬ ‫הלנה א‪:‬‬
‫היה נוהג עליו דין תבירות יי! שאין‬ ‫על ה ט ה ל ו ת חשול על השביעית‬ ‫מ ד ו ז ח מיי׳ פ׳׳י מהלכות‬
‫לחושדו ולומר לפנים הוא עושה‪:‬‬
‫הארץ שקיבל עליו ה דברי חבירוח ונחשד‬ ‫אלא היכא שראינוהו נוהג בצינעא‬ ‫מעשר הל׳ א ופ״י‬
‫מהלכות משכנ ומושנ הלכה‬
‫מקכלין אותו‪ .‬שנחזיקנו כחבר וכנאמן‬ ‫לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה דברי רבי‬ ‫ה א ד ק א מ ר ה נ א אינו יי‪ 1‬נאסר אלא‬ ‫נ‪:‬‬
‫לכל יי( דבריו‪ :‬לכנפים‪ .‬שיטול ידיו‬ ‫מאיר א וחכמים אומרים אינו נחשד אלא לאותו‬ ‫לאותו לבל לאו דוקא אלא לאותו‬ ‫ט ה ט י מיי׳ שם הלבה ה‬
‫ופ״י מהלכות מעשר‬
‫קודם אכילה וקודם שיגע באוכלין‬ ‫דבר בלבד י! הגר שקיבל עליו דברי תורה‬ ‫לבר וכיוצא בו ולא אתא אלא‬ ‫הלכה א‪:‬‬
‫דתרומה דידים שניומ ה ן ‪ :‬לטהרות‪.‬‬ ‫אפי׳ נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה‬ ‫לאפוקי ה ה בכל התורה כולה‪:‬‬ ‫פ ו כ מיי׳ פ״י מהל׳ מ ש נ נ‬
‫ומישנ הלי ד ‪:‬‬
‫לחומר שאר טהרות ונחזיק טהרותיו‬ ‫כולה ו ה ר י הוא כישראל מומר נפקא מינה‬ ‫ב‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫א ב י ו של זה ביזה »י[ תלמידים‬
‫פ ז ל מיי׳ שס הלכה ג‪:‬‬
‫מרוממו‬ ‫גמורומ לאכול‬ ‫כטהרומ‬ ‫על ה ט ה ר ו ת כמו שעשה בנו‪:‬‬ ‫מ ח מ מיי׳ שס הלנה ה‬
‫דאי קדיש קידושיו קידושין ת״ר ״הבא לקבל‬ ‫וס״י מהל׳ מעשר הלנה‬
‫כמדומה ט ה ו ר ה י ה ‪ :‬מקכלין אומו‪.‬‬ ‫ג‬
‫וכולן‬
‫דברי חבירוח חוץ מדבר אחד אין מקבלין‬ ‫נ‪:‬‬
‫דאינו משייר דבר שלם שהרי מקבל‬ ‫מ ט נ מיי׳ פ ״ נ מהל׳ ציצית‬
‫עליו נטילמ ידים וזהו עיקר אכילמ‬ ‫אותו עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו‬ ‫הלנה ו‪:‬‬
‫נ ס מיי׳ פ״י מהל׳ מעשר‬
‫מולין ב ט ה ר ה ‪ :‬אןז לטהרות )א( לא‬ ‫ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר אפי׳ דקדוק אחד ה מדברי סופרים י י וכן יבן לוי שבא‬ ‫הלנה ג ופ״י מהלנות‬
‫קגל‪ .‬דכיון דבדין נטילמ ידים שדבר‬ ‫לקבל דברי לויה י! וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין‬ ‫משככ ומושנ הלכה ו‪:‬‬
‫קל הוא לעשומ אינו יכול לעמוד כל‬ ‫אותו שנאמר ‪ 1‬המקריב אח דם השלמים וגו׳ העבודה המסורה לבני אהרן ה כל‬
‫שכן בשאר ׳ » ‪ :‬טד כמה ה מקגל‬ ‫כהן ה> שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה י>ח״ר יהבא לקבל דברי חבירות אם‬
‫תורה אור השלם‬
‫אותו‪ .‬דברי מבירומ שנקבלנו לאלמר‬ ‫ראינוהו שנוהג בצינעה בתוך ביתו מקבלין אוחו ואחר כך מלמדין אותו ואם‬ ‫את דם‬ ‫המקריב‬ ‫‪.1‬‬
‫ונחזיקנו בשבר‪ :‬למשקין שלשים יום‪.‬‬ ‫ה ש ל מ י ם ו א ת ה ח ל ב מבני‬
‫לאו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ר״ש בן יוחי אומר בין כך ובין כך‬ ‫אןזרן לו ת ה י ה שוק ךדמין‬
‫שאס קיבל עליו דברי מבירומ ע ד‬
‫מקבלין אותו והוא למד כדרכו והולך‪ :‬יח״ר ׳ימקבלין לכנפים ואח״כ מקבלין‬ ‫ויקרא ו לג‬ ‫לנוגה‪:‬‬
‫שלשים יום מהמנינן ליה מכאן ואילך‬
‫קלה‬ ‫שטומאחן‬ ‫משקין‬ ‫בטהרומ‬ ‫לטהרות ואם אמר איני מקבל אלא לכנפים מקבלין אותו קיבל לטהרות ולא‬ ‫^•‪<s^m‬‬
‫ד ט ו מ א ת משקין מדרבנן בפ׳ ק מ א‬ ‫שמאי‬ ‫קיבל לכנפים אף לטהרות לא קיבל‪ :‬״י ת״ר עד כמה מקבלין אותו בית‬ ‫רבינו גרשום‬
‫דססתיס <לף נח‪ :(:‬לכםות‪ .‬להמזיק‬ ‫אומרים למשקין שלשים יום לכסות שנים עשר חודש ובית הלל אומרים אחד‬ ‫ח ש י ד נמי א ק ל ‪ :‬דיורא‬
‫בת דיורתא‪ .‬גר בת גיורה‪:‬‬
‫כסותו כחבר דאמר במסכת חגיגה‬ ‫זה ואחד זה ‪ u‬לשנים עשר חודש ט>אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית‬ ‫קדושיו קדושין‪ .‬ובעיא ג ט ‪:‬‬
‫)לף ימ‪ (:‬בגדי ע ם הארץ מ ד ר ס‬ ‫הלל אלא י״ ח בית הלל אומרים אחד זה ואחד זה «[ לשלשים‪) :‬םימן חב״ר‬ ‫חוץ מדבר אחד איןמקכלין‬
‫אותו‪ .‬האמהינן הואיל ואין‬
‫לפרושים‪ :‬שנים טשר חודש‪ .‬אס‬ ‫תלמי״ד תכל״ח מכ״ס חז״ר גבא״י בעצמ״ו( תנו רבנן ט הבא לקבל דברי חבירוח‬ ‫יכול ל ע מ ו ד ב א ו ת ו דכה‬
‫קיבל עליו דברי חכירות לשנים‬ ‫לא י ע מ ו ד נמי‬ ‫]ודאי‬
‫צריך לקבל בפני שלשה חבירים ובניו ובני ביתו אינן צריכין לקבל בפני שלשה‬ ‫באחרים[‪ :‬א פ י ל ו דקדוק‬
‫עשר חדש‪ :‬הוה ליה מקולי כיס‬ ‫א ח ד ‪ .‬אגר ש ב א ל ק ב ל‬
‫שמאי ומחומרי גיס הלל‪ .‬וליחנייה‬
‫חבירים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בניו ובני ביתו צריכין לקבל בפני‬ ‫עליו כל דברי תורה קאי‬
‫גבי קולי בית שמאי וחומרי בית‬ ‫שלשה חבירים לפי שאינו דומה חבר שקיבל לבן חבר שקיבל‪ :‬חנו רבנן יהבא‬ ‫ברייתא )ודאי לא י ע מ ו ד‬
‫נמי באחרים(‪ :‬אם ראינוהו‬
‫הלל במסכת עדיות )פ״ה מ״א( דאמרינן‬ ‫לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג׳ חבירים ואפילו חלמיד חכם צריך‬ ‫שנוהג בצנעא בתוך ביתו‬
‫קודם ל כ ך מ ק ב ל י ן אותו‬
‫שמאי‬ ‫ד ב מ ס מקולי בימ‬ ‫ששה‬ ‫לקבל בפני שלשה חבירים כ זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל בפני שלשה‬ ‫מ י ד ו א ת ״ כ מ ל מ ד י ן אותו‪:‬‬
‫וממומרי בימ הלל ואס אימא לימני יא[‬ ‫חבירים שכבר קיבל עליו משעה שישב אבא שאול אומר אף חלמיד חכם אינו‬ ‫מ ק ב ל י ן לכנפים ל נ ט י ל ת‬
‫ידים אם קיבל עליו ל ה ז ה ר‬
‫הא‪ .‬ל״א עד כמה מקבלין אותו‬ ‫צריך לקבל בפני שלשה חבירים ולא עוד אלא שאחרים מקבלין לפניו אמר‬ ‫שלא ל א כ ו ל בלא נטילת‬
‫מתתלה‬ ‫נהג‬ ‫אס‬ ‫לעיל‬ ‫דאמרן‬ ‫רבי יוחנן בימי בנו של רבי חנינא בן אנטיגנוס נשניח משנה זו רבי יהודה ור׳‬ ‫ידים ובכל דבר שצריך‬
‫לנטילח ידים‪ :‬א ח ״ כ ס ק כ ל י ן‬
‫בצינעא במוך בימו מקבלין אותו‬
‫יוסי איםחפק להו מילתא בטהרות שדרו יו רבנן לגבי בנו של ר׳ חנינא בן‬ ‫אותו לטהרות‪ .‬ליכל חולין‬
‫מיד ועד כ מ ה ינהג מתתלה שנקבלנו‬ ‫ב ט ה ה ה ‪ :‬אף ל ט ה ה ו ת לא‬
‫מיד‪ :‬לפי שאינו דומה ת ג ר שקיכל‪.‬‬
‫רבנן‬ ‫אנטיגנום יא! אזילו אמרו ליה לעיין בה אשכחוה דקא י ( טעין טהרות אותיב‬ ‫קיבל‪ .‬כלומר שאין סומכין‬
‫עליו אף ל כ מ ה ש ק י ב ל‬
‫הוא עצמו לבן מבר כה מ ח מ ת קבלמ‬ ‫מדיחיה לגבייהו וקאי איהו לעיוני בה אחו אמרי ליה לר׳ יהודה ור׳ יוסי אמר‬ ‫דאמרינן מ ד ל א יכול ל ע מ ו ד‬
‫אביו שאין לו שוס קבלה אלא סרך‬ ‫להו ר׳ יהודה אביו של זה ביזה חלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים‬ ‫ב מ ה שצריך נ ט י ל ה ידים‬
‫כ ״ ש ב ש א ר ט ה ר ו ת ‪ :‬עה כ מ ה‬
‫אביו לולאי י ה אביו מיזדהר טפי‪.‬‬ ‫אמר לו ר׳ יוםי כבוד זקן יהא מונח במקומו ל אלא מיום שחרב בית המקדש‬ ‫מקבלין אותו‪ .‬כ ל ו מ ד כ מ ה‬
‫חוינן ליה דאיזדהר ב ט ה ר ה‬
‫ל״א האי לפי שאינו ל ו מ ה מנא ק מ א‬ ‫נהגו כהנים סילסול בעצמן שאין מוםרין את הטהרות לכל אדם‪ :‬״תנו רבנן‬ ‫ד מ ק ב ל י ן ליה ב נ א מ ן ע ל‬
‫ק א מ ר ליה מ ה ט ע ם בניו ובני בימו‬
‫י ה חבר פ ש מ ת אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקחן עד שיחשדו וכן נ חצר‬ ‫ה ט ה ר ו ת ‪ :‬למשקין‪ .‬ל ט ה ר ת‬
‫מ ש ק י ן ל׳ יום‪ :‬ל כ ס ו ת‬
‫אין צריכין לקבל לפי שאינו ד ו מ ה חבר‬ ‫שמוכרין בה ת כ ל ת הרי היא בחזקחה עד שתיפסל‪ :‬חנו רבנן ל ( ם א ש ת עם‬ ‫לטהרת בגדים כדאמרינן‬
‫שקיבל לבן חבר שקיבל אביו דבן‬ ‫ב ג ד י עם הארץ מדרס‬
‫הארץ שנשאת לחבר וכן בהו של עם הארץ שנשאת לחבר וכן עבדו של עם‬ ‫לפרושים כוי‪ :‬לפי שאינו‬
‫חבר לא משיד‪ .‬ובחוססחא כי( גרסינן‬
‫שאין דומה חבר שקלקל לבן חבר‬
‫הארץ שנמכר לחבר כולן צריכין לקבל דברי חכירות בתחלה אבל אשת‬ ‫ד ו מ ה חבר שקיבל א( ט ״ א‬
‫אינו ד ו מ ה ח ב ר שקיבל וכן‬
‫שקלקל במסכמ דמאי»(‪ :‬נשנית משנה‬ ‫עבדו‬ ‫חבר שנשאה לעם הארץ וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ וכן‬ ‫שקיבל הכי מ ש מ ע כיון‬
‫ד א מ ר ת ד ח ב ר ע צ מ ו צריך‬
‫זו‪ .‬דאפי׳ מלמיד מכס צריך לקבל‪:‬‬ ‫של חבר שנמכר לעם הארץ אין צריכין לקבל דברי חכירות בחחלה‬ ‫ל ק ב ל בפני ג׳ כ ״ ש בן ת ב ר‬
‫כטהרות‪ .‬בסדר טהרומ לא גרסי׳‪.‬‬ ‫יה ר״מ אומר אף הן צריכין לקבל עליהן דברי יה חבירות לכתחלה מ יר״ש בן‬ ‫שצריך ל ק ב ל בפני ג׳ מ ש ״ ה‬
‫הת״ק קאי דאמרינן בניו‬
‫בטהרות עצמן אירע להן מעשה‬ ‫אלעזר אומר משום ר״מ מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעח‬ ‫ובני ביתו אינו צריך ל ק ב ל‬
‫א ע ״ ג ד א י ה ו גופיה צריך‬
‫ונסתסקה הלכה‪ :‬שדרו רבנן‪ .‬שדרו‬ ‫לו תפילין על ידו נשאה לעם הארץ והיחה קושרה לו קשרי מוכס על ידו‪:‬‬
‫ל ק ב ל בפני ג׳ אינו ד ו מ ה‬
‫כ ה זוג דרבנן‪ :‬אותיג רכנן מדידיה‪.‬‬ ‫ה ב ד בן עם הארץ ל ב ן חבר‪.‬‬
‫תנו‬ ‫ד ח ב ה כ ן עם ה א ‪ p‬לא ל מ ד‬
‫מתלמידיו שקיבלו עליהן דברי תבירות‬
‫בבית אביו וצריך לו ל ק ב ל‬
‫אוחיב בהדי הנך שלוחים וקאי איהו לעיוני בשאילמס‪ :‬יי[ אכא של זה כוי‪ .‬אגב ריממיה ק א מ ר ולא היא‪ :‬כגור זקן‪ .‬האב והבן‪ :‬םילסול‪.‬‬ ‫בפני ג׳ א ב ל בן תבר דסריך‬
‫מעלה‪ .‬ר׳ חנינא בן אנטיגנוס כהן ה י ה ‪ :‬כחזקתה טד שסיפםל‪ .‬שימכרו בה קלא אילן לשם חכלח‪ :‬צריכין לקבל דברי חבירוח במחלה‬ ‫ב ט ה ר ו ת שנוהג בבית אביו‬
‫אין צהיך ל ק ב ל בפני גי‪:‬‬
‫גרסי׳ ולא גרסי׳ כגסחלה‪ .‬ובתוספתא ]למאי פ ״ נ הי״ב[ גרסינן ה ט ‪ .‬בבממלה כלומר מתחלה קודם שנחזיקנו בחבירוח ו א ע ״ ג דאמרן לעיל בניו ובני בימו‬ ‫בימי בנו של ר׳ חנינא‬
‫אין צריכין לקבל הכא שאני הואיל ובשעמ קבלה לא הוו גביה ואיכא למימר דסרכייהו ק מ א נ ק ט י ‪ :‬אין צריהין לקגל‪ .‬אם תזרו תתת יד‬ ‫נשנית מ ש נ ה זו‪ .‬דתייה צריך‬
‫ל ק ב ל בפני ג׳ דאיהו ה ו ה‬
‫תבר‪ :‬קומטס‪ .‬קושרת‪ :‬קשרי מוכס‪ .‬שיש תוממומ למוכסים וכשנומנין להן ה מ כ ס הם נותנין לו חותם כדי שלא יתבענו מוכס שני‪:‬‬ ‫ח ש י ד אפי• ת ״ ח ב ט ה ר ו ת י ו‬
‫וכולן‬ ‫א א ״ כ קבלו בפני גי‪ :‬אותיב‬
‫רבנן מדיחיה‪ .‬מ ת ל מ י ד י ו ל ש מ ו ה טהרותיו עה ש ה ל ך לעיין כ ד ב ר ‪ :‬אמרו ליה‪ .‬לר׳ יהוהה היאך נהג בהם ש ל א הצה ל ה א מ י ן להם טהרותיו‪ .‬א ״ ל ר׳ יוסי לר׳ י ה ו ד ה כבור זקן יהא מ ו נ ה ב מ ק ו מ ו כ ל ו מ ר אל‬
‫ת ח ש ד י ה כ מ ב ז ה ת ״ ח ‪ :‬אלא מיום ש ת ר כ ב ה מ ״ ק נהגו ת כ מ י ם סילסול ח ו מ ד א ‪:‬‬
‫א( נראה לצ״ל חנר שקינל לנן מנר שקינל הכי משמע וכוי שצריך לקכל כפני גי‪ .‬ט״א איני לימה יכי׳ אמ״ק קאי דמשו׳׳ה אמר כניו וכני כיתו וכוי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬ ‫‪l * L‬‬
‫נר מצוה‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪/‬‬ ‫עד כמה פרק רביעי בכורות‬ ‫מםורח הש״ם‬
‫נ א א מיי׳ פ״י מהל׳ משכנ‬ ‫וכולן שחורו כהן בוי‪ .‬פייה בפ״ק לע״ז )לף ז‪ (.‬אגזלניס‬ ‫וכולן שחזרו בהן‪ .‬סיפא ל ה ן ברייחא ללעיל היא לקחני הבא לקפל‬ ‫א( ע״ז ז‪ .‬תוספתא ללמאי פ״כ‬
‫ומושנ הל״ח‪:‬‬ ‫ה״ח‪ (5 ,‬תוספתא ללמאי סייג‬
‫נ כ ב מיי׳ פ ״ ג מהל׳ ננורומ‬ ‫ועמי הארץ קאי שחזרו מרשען למוטב וזהו ח י מ ה למה אין‬ ‫לברי חבירוח חוץ מלבר אחל וכן כהן שקיבל עליו לברי בהונה חוץ‬ ‫ה״ה‪ ,‬ג( נגעיס פ ״ כ מ״ה‪,‬‬
‫הל״א טיש״ע יו׳׳ד סי׳‬ ‫מקבלין אוחם * ל מ ש מ ע לאין ח ק נ ה י[ לעשוח ע ס ה א ל ץ ! ח ב ל [ שמקבל‬ ‫מלבל אחל וכן בלוי שקיבל עליו לברי לרה חוץ מלבר אחל אין מקבלין‬ ‫ל(ינמותכה‪:‬קא‪,:‬ה(]ינמומ‬
‫שינ סעי׳ נ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כ ה ‪ :‬נ ד ר י ס ע מ ‪ .‬ע״ש נ ״ נ קכ‪:‬‬
‫נ ג ג מיי׳ פ ״ ו שס הל״נו‪:‬‬ ‫עליו לברי חכירות כו׳ ועול ללשון עולמית מ ש מ ע שכבר קבלו פ ע ס‬ ‫אותן שנאמר ( המקריב אמ לס השלמים וגו׳ בזמן שהכהניס עושין‬ ‫קנא‪] 0 ,[.‬לקמן לה‪ :‬לי‪ :‬נג‪,[:‬‬
‫ד נמיי׳ פ ״ י מהל׳ מ ש נ נ‬ ‫אחרמ ועול ל א מ ר רבי יהולה שזרו‬ ‫רצונו של מקום מ ה כתיב בהם י( מלקס‬ ‫ז( חזי צ״ק‪ ,‬ח( ]לקמן לג‪[:‬‬
‫ימישנ הל׳ ז ך‬ ‫ניצה כח‪ .‬תמורה ח‪ .‬נא‪ .‬כד‪.‬‬
‫בהן במטמוניומ אין מקבלין אותן‬ ‫תנו רבנן ‪ >cf‬וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן‬ ‫נתתי אותם מאשי וכשאין עושין רצונו‬
‫נ ד ה מיי׳ פ ״י מהל׳ גירושין‬ ‫זנחיס ע ה ‪ :‬חולין קלג‪,:‬‬
‫י א [‬
‫הלכה טז טוש״ע אה׳׳ע‬ ‫שאס תזרו למוטב במטמוניות ולא‬ ‫של מקום מ ה כמיב בהן מי גס בכס‬ ‫»( ]נמשנה שנמשניות וכן‬
‫סי׳ ינ סעי׳ נ ‪:‬‬
‫עולמיח דברי ר׳ מאיר רבי יהודה אומר חזרו‬ ‫נחמורה ונשאר דוכתא לימא‬
‫בפרהסיא » א י ן מקבלין אותן י מ » ו ט‬ ‫ויסגור דלתיםל( וכולן שחזרו בהן אין‬
‫ו ]מיי׳ ס׳׳ו מהלי שנועומ‬
‫זו ירא שמיס בסמר ואומר ר ״ מ לקאי‬
‫במטמוניוח אין מקבלין אוחן בפרהסיא מקבלין‬ ‫מקבלין אותם עולמית בו׳ בתוספתא‬
‫ונרא״ש ו נ ר מ נ ״ ס ג ״ נ ליתא[‪,‬‬
‫הל׳ א ו פ ״ ד מהל׳ נלריס הל׳‬ ‫י( ]ויקרא ‪ ,[1‬כ( נשס ו[‪,‬‬
‫ה טוש״ע י״ד סי׳ רנח סעיף‬ ‫ארישא לקתני בתוספתא לרמאי בסרק‬ ‫אוחן איכא דאמרי אם עשו דבריהן במטמוניוח‬ ‫דמסכת דמאי בס׳ ״(האורז במקומו‬ ‫ל( ]מלאכי א[‪ ,‬מ( שני‬
‫א[‪:‬‬
‫א ז מיי׳ פ ״ א מהל׳ איסורי‬
‫שני ע ם הארץ שקבל עליו ל ב ד‬ ‫מקבלין אוחן בפרהסיא אין מקבלין אוחן ר״ש‬ ‫מותר בחלת א נ ט ו ט א ‪ :‬טשו דברים‬
‫]ה״ו‪-‬ה״ח[ ה ס ״ ד והשאר יש‬
‫למחוק צ״ק‪ ,‬נ( חזו צ״ק‪,‬‬
‫מזנח הלכה ינ ופ״א מהל׳‬ ‫תבירות כו׳ '()עובד כוכבים שקבל‬ ‫ור׳ יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך‬ ‫במטמוניות‪ .‬שלא חיללו שם שמיס‬ ‫‪ (D‬ועול למשמע הכא ליש‬
‫נכורות הלכה יח ס מ ג עשין‬ ‫תקנה צע״ה שמקנל עליו נו׳‬
‫עליו לברי תבירות כוי( *»‪ t‬גר שקיבל‬ ‫מקבלין אוחן משום שנאמר ‪ 1‬ש ו ב ו בנים‬ ‫בפרהסיא מקבלין אוחם‪ :‬כאותו הזוג‪.‬‬
‫ק מ נ טוש׳׳ע י ו ״ י סי׳ שו‬ ‫צ״ק‪ (» ,‬אמאי אין כוי כיון‬
‫סעי׳ ו‪:‬‬ ‫עליו ל ב ד תורה כו׳ כהן שקבל‬ ‫שובבים א״ר יצחק איש כפר עכו אמר ר׳ יוחנן‬ ‫גבאי‪.‬‬ ‫ר״ש ור׳ יהושע בן ק ר ח ה ‪:‬‬ ‫לירא צ״ק‪ ,‬פ( וכי וו לרך‬
‫עליו כהונה כו׳ לוי שקבל עבולת‬ ‫מ מ ו נ ה למלך לגבות מ ס מישראל‪:‬‬ ‫מעשיהם‬ ‫שיהיו‬ ‫רשעים‬
‫הלכה כאוחו הזוג ג»ח״ר בראשונה היו אומרים‬ ‫מקולקלים נגלר רהיו יראי‬
‫לרה כו׳ והלל קתני וכולן שחזרו‬ ‫פירש‪ .‬מן הגבאומ‪ :‬איצטריכא ליה‬ ‫שמיס כוי מהרש״א‪ ,‬ל( נתוס׳‬
‫תורה אור השלם‬ ‫בהן בלומר שחזרו לסורס וקלקלו‬ ‫חבר ונעשה גבאי דוחין אוהו מחבירהו פירש‬ ‫שעהא‪ .‬שהיו חכמים צ ד ט ן לו לשאול‬ ‫ליתא‪ ,‬ין( צ״ל חוזרין‪ ,‬י( רש״א‬
‫א‬
‫‪ . 1‬שובו בנים שובבים נ א ם‬
‫מעשיהם יי[ אין מקבלין אותן עולמית‬ ‫אין מקבלין אותו חזרו לומר פירש הרי הוא‬ ‫הימנו הלכות‪ :‬ק ט ר להו‪ .‬קשר ותיקן‬ ‫הד״א‪ ,‬ש( ןליתא שס לפנינו‬
‫ץ כי אגבי ב ע ל ת י ב כ ם‬ ‫וע״ש נרש״י ד׳יה לעולם וכו׳‬
‫ולקחתי א ת כ ם א ח ד מעיר‬ ‫ט ו ן ללא יכלו לעמול בה ר׳ יהולה‬ ‫ככל אדם רב הונא בר חייא איצטריכא ליה‬ ‫להם ארבע מ א ו ת ‪ [ » :‬סכתקי‪ .‬כסאות‪:‬‬ ‫יצאו אלו שיש להס שם לויי שאין‬
‫ושנים מ מ ש פ ח ה ו ה ב א ת י‬
‫ירמיהו ג יד‬ ‫א ת כ ם ציון‪:‬‬
‫אומר במטמוניות כלומר שחזרו לקורס‬ ‫שעתא הוה עייל גביה רבה ורב יוסף וארבע‬ ‫ויל לחשיבוסיה‪ .‬ילך לחשיבותיה אחר‬ ‫א ו מ ד ן נ ה מ ת עיר הנדסת אלא‬
‫נ ה מ ת נ נ ו ר ומעשר[‪,‬‬
‫במטמוניות ובגלוי נזהרין על ל ב ד‬ ‫מאה זוגא דרבנן שמע דאחו קטיר להו ארבע‬ ‫החשיבות שבחר לו להיות מוכס ואנו‬
‫מבירות אין מקבלין אומן שגונבין‬ ‫לא נלך אצלו‪ :‬הדרי בי‪ .‬מגבאות‪:‬‬
‫מאה א[ תכהקי לסוף שמעו דנעשה גבאי‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫ל ע ת הבריות ואין עושין אלא לפנים‬ ‫י[ ורואה את קרשיו‪ .‬אס יש לו‬ ‫מוסף רש״י‬
‫שלחו ליה זיל לחשיבותיה זיל לקדמותיה שלח‬
‫)א( רש״־ ר ״ ה הגאחן ונו׳‬ ‫אבל אס ל ג מ ד קלקלו מעשיהם אף‬ ‫שלמים בביתו ונפל בהן מוס יראה‬ ‫ו כ ו ל ן ש ח ז ר ו ב ה ן ‪ .‬אגולנין‬
‫הנאה‬ ‫טובת‬ ‫כיוקר‬
‫כשישוב‬ ‫אומן‬ ‫מקבלין‬ ‫בפלהסיא‬ ‫להו הדרי בי רב יוסף לא אזל רבה אזל רב‬ ‫אס קבוע הוא ויפדס ויוציאם לחול‪:‬‬ ‫אין‬ ‫ה א ‪ p‬קאי‪,‬‬ ‫ועמי‬
‫הוא‪) :‬ג( ד ״ ה‬ ‫להקדש‬ ‫א ו ת ן ‪ .‬להחזיק!‬ ‫מקכלין‬
‫ונשקלין וכו׳ חולין ה ס ״ ל‬ ‫יוסף אמר תנינא פירש אין מקבלין אותו רבה‬ ‫מעשרותיו‪ .‬מעשר בהמה שנפל בהם‬ ‫נתורת מ ט ר ו ת לסמוך עליהן‬
‫דכשמוזרין ?(מזלה ל ג מ ד ‪:‬‬
‫מן‬ ‫חוץ‬ ‫מ״ה‬ ‫ואח׳׳כ‬
‫דאמרי עשו דבריהם‬ ‫י(איכא‬ ‫אמר חנינא חזרו לומר פירש הרי הוא ככל‬ ‫מ ו ס ‪ :‬ונשאל על טהרוסיו‪ .‬הוא עצמו‬ ‫!ע‪-‬ז ‪ .1.1‬א ם ע ש ו ד ב ר י ה ן‬
‫ב מ ט מ ו נ י ו ת ‪ .‬נסתר‪ ,‬ענירות‬
‫והמעשר שאם‬ ‫הבכור‬
‫נמנרין נייקר הנאתן לנעלים‬ ‫בטטמוניות‪ .‬שהכרנו בהם‬ ‫אדם‪ :‬חנו רבנן ״ כ ל הבכורוח אדם רואה‬ ‫אס בקי בהלכות נשאל לעצמו על‬ ‫!שם(‪.‬‬ ‫הנה‬ ‫עד‬ ‫שענרו‬
‫נצ״ל והד״א‪:‬‬ ‫טהרותיו אם אירע בהן ס פ ק ואינו‬ ‫ב פ ר ה ס י א ‪ .‬הואיל וסקרו כל‬
‫מתחלה קולם שחזרו לסורם שהיו‬ ‫ג ח ו ץ משל עצמו ורואה את קדשיו ג ו א ת‬ ‫כ ן שוכ אין נותנין לכן לשונ‬
‫צריך לילך אצל חכם אחר‪ :‬ה תו;‬
‫נוהגין לברי תבילות אף בסמל‬ ‫מעשרותיו יונשאל על טהרוחיו אמר מר כל‬ ‫כחשוכה שליחה !שם ״ ‪.‬‬
‫מ ש מ ע מזינים‬ ‫שובבים‪.‬‬
‫משל עצמו‪ .‬שאין כהן רשאי לראות‬
‫גליון הש״ם‬ ‫מקכלין אותם כשישובו אבל אס לא‬ ‫הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו במאי‬ ‫ופרהסיא‪ ,‬לשון מרד וגאיה‪,‬‬
‫ת ו ם ׳ ד ״ ה ד ה א ובו' ו ב י‬ ‫הכרנו בהם מעולם שעשו ר ב ד חבירות‬ ‫מ ו ם של בכורותיו ולהתירו‪ :‬וחד‬ ‫נ מ ו )ישעיה נ!( הלך שוננ‬
‫ל א • ה י ה נ א פ ן ‪ .‬עי׳ נר״ ש‬
‫עסקינן אילימא בחד מי מהימן אלא בחלהא‬ ‫של‬ ‫מי מהימן‪ .‬להמיר בכור ואפילו‬ ‫נ ד ר ן לנו ושם(‪ .‬מ פ נ י ש ה ו א‬
‫ט אס בפרהסיא ובצנעה לא היו‬
‫סוף פ ״ נ לנגעים‪:‬‬ ‫ומי חשידי והתנן י> מיאנה או שחלצה בפניו‬ ‫א מ ד ס והאנן מנן לקמן בפרק כל‬
‫ב י ת דין‪ .‬נלומר מיאון או‬
‫נ ז ה ד ן היטב אין מקבלין אומס שגונבי‬ ‫חליצה לא עשה ח נ ס זה כיחידי‪,‬‬

‫ל ע מ ה ב ד ו מ ה ס ‪ :‬דד!א חזו ליה‬ ‫ישאנה ה מפני שהוא ביח דין לעולם בחד‬ ‫המוקדשין ולף לו‪ (:‬בכור‬ ‫פסולי‬ ‫דקי׳׳ל חליצה ומיאון נשלשה‪,‬‬
‫ותלחא לא חשידי ) י נ מ ו ת כה‪:‬ו‬
‫רבינו גרשום‬ ‫בימי ט ו מ א ת ו ‪ .‬ת י מ ה ומרומה ט מ א ה‬ ‫ה ( וכדאמר רב חסדא א״ר יוחנן יביחיד מומחה‬ ‫שניסמימ עינו ו נ ק ט ע ה ידו ה ד זה‬
‫כלומר לא יחיד היה שס דנימא‬
‫וכולן ש ח ז ר ו בהן‪ .‬א ש ת‬
‫‪s‬‬
‫ללא חזיא ליה ו ט לא יהיה נאמן וכן‬ ‫הכא נמי ביחיד מומחה ורואה את קדשיו‬ ‫ישחט על פי שלשה בני ה כ נ ס מ ‪:‬‬ ‫נשנילו נתנרן‪ ,‬שהרי נייד היה‬
‫ח ב ר ש נ י ס ת ל ע ם הארץ‬ ‫אלא בסלתא‪ .‬וכהן בעל הבכור אחד‬ ‫שם ואין נ ״ ד פחות משלשה‬
‫של חבר ועבדו‬ ‫ובתו‬
‫בשאר כל איסור והימר ובהליא‬ ‫דאי בעי מיחשיל עלייהו ומעשרותיו דאי בעי‬ ‫‪1‬שס ק«‪:‬י‪.1‬‬
‫א מ ד נ ן בריש הרר )עירוכין ל׳ סג‪ (.‬האי‬ ‫מ ה ן ‪ :‬ומי חשידי‪ .‬כולהו בשבילו‪:‬‬
‫ש ל ת ב ר ו ע כ ש י ו רוצין‬
‫ל ה י ו ת ש ו ב חבירים אין‬
‫והתנן‪ .‬ביבמומ‪ :‬מיאנה או שחלצה‪ .‬יי שדי ביה מומא בכוליה עדריה ונשאל על‬ ‫ה ד ק עלך עד כםה‬
‫כ ל פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן ‪ .‬כל‬
‫צורבא »י[ לרבנן חזי ליה לנפשיה‪:‬‬
‫מקבלי׳‪ :‬חזהו במטמוניו׳‪.‬‬ ‫טהרוחיו דהא ׳•חזא ליה בימי טומאתו‪:‬‬ ‫אשה לפני המכס מומר לישאנה ואינו‬ ‫קדשים נעלי מומיס שנפדו‬
‫ולא ב פ ר ה ס י א אין מ ק ב ל י ן‬ ‫נמומן‪ ,‬אף על פי שעדיין‬
‫הדרן עלך עד כמה‬ ‫נחשד לומר על מ נ ת כן התירה‪:‬‬
‫א ו ת ן ‪ :‬איכא ד א מ ר י אם ע ש ו‬
‫דברים ב מ ט מ ו נ י ו ת ‪ .‬כ ל ו מ ר‬ ‫הדרן עלו עד כמה ישראל חייבין‬ ‫מפני שהוא ב״ד‪ .‬כלומר שלא י[ היה‬
‫מקצת קלישה עליה!‪ ,‬שאסרן‬
‫וענולה‬ ‫נגיזה‬ ‫הנתונ‬
‫אם ב מ ט מ ו נ י ו ת לא ה ק פ י ד ו‬ ‫ח ו ץ מן ה ב כ ו ר והמעשר שהנאתן‬ ‫נלאמרינ! תזנח ולא גיזה וכו׳‬
‫ח‬ ‫לבדו שס אלא בית דין שלשה היו‬
‫דלא‬ ‫מקבלץ‬
‫נתפרסם לרבים ש ל א ש מ ר ו‬
‫בטהרות‬
‫לבעלים‪ .‬א ע ״ פ שמפרש ט ע ם‬ ‫להקדש(‬ ‫״׳)הנאתן‬ ‫»‬ ‫המוקדשין‬ ‫פסולי‬ ‫>‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫אפילי הכי נוהגין מעשה חולין‬
‫שם‪ :‬כדאמר ר ב חסדא אמר רבי‬ ‫בהן בזו שנשחטין נאטליז‬
‫מקבלין‬ ‫הילכך‬ ‫טהרות‬ ‫משוס דהנאתן לבעלים על כרחין‬ ‫באיטליז‬ ‫ונשחטין‬ ‫באיטליז‬ ‫נמכרין‬ ‫ממכרי! באטליז בליטרא‪ ,‬ח ו ץ‬
‫דדומה שהן כחזקתן שהיו‬ ‫יוחנן ביחיד מומחה‪ .‬במסכת נדרים‬ ‫והמעשר‪.‬‬ ‫הבכור‬ ‫מן‬
‫גבאי‪.‬‬ ‫ונעשה‬ ‫תחילה‪:‬‬ ‫מ ד א ו ד י מ א היא כדמוכח בסרק ק מ א‬ ‫ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר‬ ‫בסרק נערה המאורסה ללף עח‪:>.‬‬ ‫שהניית מ ט ר ת ן נייקר אינה‬
‫מ ו כ ס ‪ :‬פיהש‪ .‬מ ג ב א ו ת ו ‪:‬‬
‫שעתא‪.‬‬ ‫ליה‬ ‫איצטריכא‬
‫דממורה )לף ח‪ (.‬ובסוף מלק )סנהלרין‬ ‫שהנייחן לבעלים פסולי המוקדשין הנייתן‬ ‫ורואה אה קרשיו‪ .‬ואינו נחשד לומר‬
‫להקדש אלא לנעלים‪ ,‬לפי שאין‬
‫להס פדיון נ מ ו מ ס להיות‬
‫ל י ש א ל מ מ נ ו דבר ה ל כ ה‬ ‫לף קיכ‪ >:‬גבי עיר ה נ ד ח מ ד ד ד ש‬ ‫להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור‪:‬‬ ‫על מ ו ס עובר שהוא קבוע ד מ ה לו‬ ‫לקדושתן‪,‬‬ ‫נכנסין‬ ‫דמיהן‬
‫ש ה י ה ח כ ם גדול‪.‬‬ ‫לפי‬ ‫בהמתך מי שנאכלין בתורת בהמתך‬ ‫גמ׳‬ ‫דננכור נאמר לא ת פ ד ה‬
‫ואיכא ד א מ ר י ח ל ש היה‬ ‫ונמעשר נאמר לא יגאל‪ ,‬אלא‬
‫ו ה י ו צריכין לבקרו‪ .‬ל מ ״ ה ‪:‬‬ ‫יצא בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך »(לתנן כל פסול‬ ‫לשקר ה א אס היה רוצה להוציאן י[ לתול יכול לעשות בהיתר ולישאל‬ ‫נאכלי! לנעלים נמומ!‪ ,‬ה ל נ ן‬
‫תכתקי‪.‬‬ ‫ל ה ו ת•‬ ‫קטר‬ ‫אין נוהגי! נה! מעשה חולין‬
‫ע י ט ר להם‪) .‬עיטר להם(‬
‫המוקלשין נ מ כ ד ן באיטליז חוץ מן הבכור והמעשר ושמא‬ ‫לחכם ולפתוח בתרטה להקלש ט ע ו ת ולומר בטעומ הקלשמיו אבל‬ ‫כ מ ט ר ת נשרס כשנפל בה!‬
‫‪5‬‬
‫ד׳ מ א ו ת כ י ס א ו ת ‪ :‬זיל‬ ‫משוס קלא נפקא לאין נוהגין יי[ בזיון בלבר שאין הנאתן להקלש‪:‬‬ ‫בבכור לאיהו לא אקלשיה ל ה א מרמם קלוש ליכא למימל הכי‬ ‫מוס ושחטום הנעלים‪ ,‬נעליס‬
‫ל ח ש י ב ו ת י ה זיל ל ק ד מ ו ת י ה ‪.‬‬ ‫ד נ מ ר כהן ונעלים דמעשל‬
‫כ ל ו מ ר ה ו א י ל והיה כבר‬
‫במעשר‬ ‫לאי‬ ‫א ק‬ ‫ונמשל‪ :‬ומעשרותיו‪ .‬לאינו נחשל לומל על ע ע ל‬
‫ע‬ ‫ט‬ ‫ש ה ו‬
‫ישראל‪ ,‬אבל שאל פסולי‬
‫גבאי ילך ל ו ל ח ש ב ו ת ו‬ ‫ה ו ה בעי מ ע י ק ל א ה ו ה עביר בהימירא קורס שיעשר עללו‪ :‬שדי מומא בכולהו‪ .‬לעליין אינן קלושים לליהר כמטיל מ ו ס בקלשים ואח״ב יעשר‬ ‫המוקדשים הגיית מ ט ר ת !‬
‫ולאומנותו הראשון ואנו‬ ‫ביוקר להקדש‪ ,‬שלפי מ ה‬
‫ל מ ע ש ל בהמה חל על ה מ ו ם רבמיב )יקרא מ( לא יבקר בין טוב ללע הילכך אינו נמשל‪ :‬ונשאל על טהרותיו‪ .‬אינו משול לומר על ט מ א‬
‫לא נלך א צ ל ו ‪ :‬מ י ח ש י ד י ‪.‬‬ ‫שיידע שהנאתו יפה הוא‬
‫אפי׳ ב ש ל ע צ מ ן ‪ :‬ו כ ד א מ ר‬ ‫ט ה ו ל ל א ס ט מ א ו מ הן מ ה יססיל ה א ה <(חזא ליה בימי׳ טומאה‪ .‬ובמולין ק מ י י ד ל ת ל ו מ ה ט מ א ה לא חזיא ליה אפילו בימי ט ו מ א ת ו גוז‪:‬‬ ‫מוסיף פדיונו מתחלתו‪ ,‬לפיכך‬
‫רב ח ס ד א ב י ח י ד מ ו מ ח ה ‪.‬‬ ‫מנוי! אותו למוכרו כאטליז‪,‬‬
‫הואה בכורות ה כ א נמי‬ ‫הדרן עלך עד כ מ ה‬ ‫שהכל פונים שם ליקמ נשר‬
‫ב י ח י ד עסיקי׳ דאינו רואה‬
‫של עצמו משום חשד‪:‬‬ ‫כ ל פסולי המוקדשין‪ .‬קדשים שנפל בהן מ ו ס ‪ :‬הגאהן להקדש‪ .‬אס מוכרין אותן ביוקר )א( הנאת הקלש היא‪ .‬ובגמרא מפרשא כולה‪:‬‬ ‫י כ ע י ־ ז ז ב ח י ם עה‪:‬‬ ‫לביצת כוז‬
‫ורואה א ח קדשיו‪ .‬ו נ א מ ן‬ ‫חולין ק ל ג ‪ .‬ת מ ו ר ה ה‪ :‬כ א ‪ .‬׳ ‪.‬‬
‫ל ו מ ר מ ו ם ק ב ו ע ה ו א ויכול‬
‫גאיטליז‪ .‬בשוק שלוקחין הרבה ונמכר ביוקר‪ :‬וגשקלין בליטרא‪ .‬כדרך שהקצבין מ ו כ ד ן בשר חולין »>‪ :‬בכור ומעשר‪ .‬אס‬ ‫ושוקלין מנה כנגד מנה‪.‬‬
‫לפדותן אפי׳ כדשמואל‪:‬‬ ‫נמכרין ביוקר‪ :‬הנאתן לבעלים‪ .‬בכור הנאחו לכהן ומוכר הבשר לכל מי שירצה דבשר בכור נאכל לכל אדם והכהן נוטל דמיו ולכהן קרי‬ ‫כשמונרו נתוך הנית ‪:‬שס>‪.‬‬
‫דאיבעי מיתשיל‬ ‫הואיל‬
‫עלייהו‪ .‬לפני ת כ ם ויכול‬
‫בעלים של בכור ומעשר הנאמ מכירתו ביוקר לבעליו ישראל היא ומשוס הנאת הדיוטוח לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהן מ נ ה ג חולין‬
‫ל ו מ ר לא זה ה ק ד ש ת י א ל א‬ ‫למוכרו באיטליז אלא בבימו ואף על פי שלא יקפצו עליהם בני אדם כל כך ואין נשקלין בליטרא אלא באומד ואם יפסיד לית לן‬
‫ולא היה מ ו ק ד ש‬ ‫אחר‬
‫ב ה ‪ :‬ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור‪ .‬שאס יש לו חתיכת בשר מולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כ נ ג ד ה ‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫הם ה כ י נ א מ ן ל ה ת י ר ו ‪:‬‬ ‫‪ |6‬תכטקי ס״א טפטקי ס״א‬
‫גמ׳‬ ‫תכתכי‪ :‬ב[ הנאתן‪ .‬גיליון‬
‫ו מ ע ש ר ו ת להתירן ב מ ו מ ן ש ל א יצרכו ל א ו כ ל ן לפנים מ ן ה ח ו מ ה ה ו א י ל דאי בעי ש ד י מ ו מ א בכוליה עדריה‬ ‫בכל הסי״ ל״ג הכא הנאתן ל ה ק ד ש משום דבס־פא קתני לה וכן היא נוסחאת הרמב״ם אבל רש״י ו״ל גריס לה תכא וצ״ע ו ש מ א רשי״‬
‫והוי ה מ ע ש ה ב ע ל מ ו ם מ ע צ מ ו ‪ :‬ו נ ש א ל ע ל ט ה ר ו ת י ו ‪ .‬ד ב נ י ביתו יכולין ל ש א ל ל ו אם נולד ס פ ק ט ו מ א ה‬ ‫לא גרים לה בסיפא אבל בכל הספרים איתא‪ :‬נ( תכתקי ס״א טפטקי‪ :‬ד[ מגבאות הסייד ו מ ה ״ ד חוץ מ ש ל עצמו שאין כהן רשאי לראות‬
‫כ ט ה ר ו ת י ו ו נ א מ ן להתיר ה ו א י ל והא ח ז ו ליה כ ש ה ן ט מ א י ן ל א ו כ ל ן ב י מ י ט ו מ א ת ו אמרינן מ ה ל ו ל ש ק ר‬ ‫מום בכורותיו ולהתירו הסייד ו מ ה ״ ד ורואה‪ [8 :‬הד״ה חוץ כוי עד ולהתיהו נמחק מכאן ומקומו ל מ ע ל ה ‪ :‬י[ שלא הוא היה‪ :‬ז[ להוציאן‬
‫ונאמן הוא‪:‬‬ ‫לחולין יכול לעשות כוי לחכם עליהם ולפתוח‪ :‬יו[ הא חזו ליה‪ [p :‬ט ו מ א ת ו אלא להסקה הסייד‪ :‬י[ תקנה לע״ה לעשות חבר בשום ענין‬
‫הדרן עלך ער כ מ ה‬ ‫ועוד דלעיל תניא בדברי ר׳ מאיר עם הארץ שקיבל עליו‪ :‬יא[ אותן פי׳ שאם‪ :‬ינ[ אותן דא״כ דעתם לחזור לסודם ולכך אינם רוצים‬
‫אטליז‪ .‬ב ש ו ק ש ל קצבין‪ .‬ה ו א י ל ו ה נ א ת ן ל ה ק ד ש ‪ .‬ד מ י ה ן ר ש א י כ ה ן ל ז ל ו ל ו ל מ ו כ ר ן ב א ט ל י ז ו ל ש ו ק ל ן ‪ .‬ש ב ש ו ק‬ ‫לחזור בפרהסיא כי אם בסתר ומה שיטה היא זו אדרבה טפי עדיף ירא שמים בסתר וכי דרך השעים ה ו א כך שעושין בגלוי רשע‬
‫נמכרין ביוקר ויהא ריוח ל ה ק ד ש ‪ .‬א ב ל בכור ה ו א י ל ו ה נ א ת ד מ י ו ל ב ע ל י ם אין השאי ל ז ל ז ל בהן ו א ע ״ פ‬ ‫וחסידות ופרישות עושין בסתר‪ :‬ע[ וגר שקיבל עליו דברי חברות כוי עובד כוכבים שקיבל עליו דברי תורה כוי כהן שקיבל עליו עבודת‬
‫ש א י ן שוקלין כ נ ג ד ליטרא ע צ מ ה א ב ל יכול ל ש ק ו ל ב ש ר בכור כנגד ליטרא ב ש ר ח ו ל י ן ‪ .‬והיינו מ נ ה כנגד מ נ ה ‪:‬‬ ‫כהונה‪ :‬יו( מעשיהם אחר שקיבלו עליהם דברי חברות אין‪ :‬טי[ צורבא מדרבנן חזי‪ (is :‬דאין נוהגין מ נ ה ג בזיון‪:‬‬

‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]לקמן לנ‪ ,[:‬ג ( תמורה ה‪:‬‬
‫ח‪3 .‬״ק יג‪] .‬לקמן לנ‪,[.‬‬
‫ג( ינמומ צו‪ ,:‬י ( שם לו‪.‬‬
‫סנהלרין צ‪ :‬ע״ש‪ ,‬ה( ןלתנן[‪,‬‬
‫‪ (1‬סוכה לט‪ ,.‬ו( ]לקמן לנ‪,[:‬‬
‫ח(]‪5‬״להוא[‪,‬ע(שייךלמתניי‪,‬‬
‫י( של צ״ק‪] (5 ,‬לף לנ‪,[.‬‬
‫ל( ]כשנמכר רש״ש[‪ ,‬מ( שייך‬
‫ללף לנ ע״א‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬א ך בכור שור א ו ב כ י ר‬
‫כ ש ב א ו בכור ע ז ל א ת פ ד ה‬
‫קךש ה ם א ת ד מ ם תןרק‬
‫על המזבח ואת חלבם‬
‫ת ק ט י ר אש— ל ר י ה ניחת‬
‫כמדבר יח יז‬ ‫לין‪:‬‬
‫‪ .2‬ל א יבקר בין טוב ל ף ע‬
‫ו ל א ימירנו ו א ם ה מ ר‬
‫ימירנו ו ה ן ה ה ו א ו ת מ ו ר ת ו‬
‫י ה י ה ק ד ש ל א יגאל‪:‬‬
‫ויקרא כז לג‬
‫‪ .3‬א ג ו ך ה ב א ה ל ף ע ו ל מ י ם‬
‫א ח ס ה ב ס ת ר כנפיך ס ל ה ‪:‬‬
‫תהלים סא ה‬
‫‪ .4‬ו ה כ ך כיין ה ט ו ב ה ו ל ך‬
‫דובב‬ ‫למישךים‬ ‫לדודי‬
‫ש פ ת י ישנים‪:‬‬
‫שיר השירים ז י‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גט׳ ר ב אידי‪) :‬נ( רש״י‬
‫ד ״ ה לא ת פ ד ה וכו׳ שור או‬
‫נכיר כ ש ב א ו ב כ ו ר עו לא‬
‫ת פ ד ה ‪) :‬ג( ד״ה לא יגאל וכו׳‬
‫נשמעתין ד ח ר מ י ם הסייד‪:‬‬
‫)ד( ד ״ ה הלוקח וכו׳ ד ב ל‬
‫האילנות‪) :‬ה( דייה ורבנן‬
‫ה ו א ד ג ז ר ו לאחר שתיטה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫נ ט י ורבנן ה ה ו א דגזרו‪ .‬ע׳‬
‫זנחיס ט ע׳׳א תוד״ה למאי‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מעיקרא‪.‬‬ ‫ופריק‬ ‫טפי‬
‫נשניל שפדיונו להקדש הקילו‬
‫עליהן להיות נטחטין נאיטליז‬
‫ונמכרין נאיטליז משקלי!‬
‫נליטרא‪ ,‬נדי שירנה הפודה‬
‫אותן נדמיה! מתחילה )זבחים‬
‫™‪ .1:‬כ ב כ ו ר נ א מ ר ל א‬
‫ת פ ד ה ‪ .‬ננכור תס נאמר‬
‫א ן ככור שור וגי׳ לא‬
‫תפדה‪ ,‬פדיון הוא דלית ליה‬
‫דליפוק מקדושת ננור למכול‬
‫נאיטליז ולישקול כליטרא ‪1‬ב״ק‬
‫יג‪ >.‬פדיון הוא שאין לו‬
‫שימש הפדיון כקדושה והוא‬
‫יצא למולי! )תמורה זז‪ (.‬שאין‬
‫הנעלים ינולי! לפדותו ולנהוג‬
‫נו מגהג תולין כגון גיזה‬
‫ו ע מ ד ה <שם ה‪ ..!:‬ו נ מ כ ר ח י ‪.‬‬
‫אנל נמכר הוא מי ולוקח יאנלגו‬
‫נקדושתו כשיומס או אס הנימ‬
‫קייס יקדימו ‪ :‬ב י ק י נ ; שאס‬
‫נפל נו מוס יכול למוכרו לכהן‬
‫נתירמ נ ט ר ‪ ,‬ד ל ה ט כתינ לא‬
‫ת פ ד ה לאשמיעינ! ד נ מ ט ר ה‬
‫) ח מ ו ד ה ה‪ :‬ו ע י ־ ש ב ה ג ה ו ת‬
‫הגו״א( האכל נקדושה וזי‬
‫היא הקדושה שלא ישחטנו‬
‫נאיטליז ולא ישקלנו נליטרא‬
‫!שם ‪ .(.n‬ב מ ע ש ר נ א מ ד‬
‫ל א י ג א ל ‪ .‬וגמרינ! ולקמן‬
‫לנ‪ (.‬האי לא יגאל מלא יגאל‬
‫דחרמיס‪ ,‬דנתינ נהן לא ימכר‬
‫ולא יגאל‪ ,‬מ ה להל! מנירה‬
‫עמו אף כאן מ ט ר ה עמו‪,‬‬
‫הלנך אינו נמכר לא תי ולא‬
‫שחוט כוי ‪:‬ב־ק יג‪ .>.‬י א מ ר ו‬
‫דבר שמועה מפי בעולם‬
‫הזה‪.‬שיהיו שפחי נעות נ ק נ ר‬
‫כאילו אני חי ר ב מ ו ת צז‪.(.‬‬
‫ד ו ב ב ו ת ‪ .‬נעות‪ ,‬לשון דכר‬
‫)וי״ג דננ( שמרתית ומכצכן‬
‫ןשסו‪ .‬כ ו מ ר ‪ .‬כלי שמניתי!‬
‫נו פנניס ע ד שמתחממין‬
‫רינו נוח לצאת‪ ,‬נ מ ו מ נ מ ר‬
‫נשרא דחמיד נשחט ;שם(‪.‬‬
‫דובב‪.‬היין רוחש ונע ויוצא‬
‫למעלה‪ ,‬ד י נ נ פ ר י ט ״ ה ‪1‬שם ‪.‬‬
‫(‬
‫ה ל ו ק ח ל ו ל ב מ ח ב י ר ו ‪ .‬לי נראה דהלוקח לולנ מ ע ם ה א ק גרסינן‪ ,‬דהא נ ע ם הארן קמיירי‪ ,‬נדאמרינן נגמ׳‪ ,‬ועס הארן לגני תנר לא‬
‫קרי ליה חנירו‪ ,‬ואי לוקח נמי עם ה א ס מי ציית לן להחזיק חנירו נחשוד ! ס ו כ ה לט‪ .!.‬נ ו ת ן ל ו א ת ר ו ג ב מ ת נ ה ‪ .‬ח נ ר שקנה הושענא כולה‬‫׳בקרניו דמותרין למכור ד ל א ו כני אכילה נינהו‪ .‬מ כ ל ל ד מ ע ש ר ש ל גדול‪ :‬ל ו ל ב בשביעית‪ .‬מותר למכור‪ .‬לפי ׳שאינו פירי‪ :‬אתרוג‬
‫מ ע ס ה א ק נשניעיח‪ ,‬ינקש ממנו ליחן לו אתרוג נ מ ת נ ה ישם(‪ .‬מ ב ל י ע ל ו ד מ י א ת ר ו ג ב ל ו ל ב ‪ .‬ימנור לולנ ניוקר עד שיתן לו אתרוג‬
‫אותו מ ב ל י ע ו כו׳ מ ע ש ר ב ה מ ה מ ע ש ר ב ה מ ה ד ק א מ ר ברייתא תרי זמני ל מ ה לי אלא א מ ו דכא כוי‪ :‬אימתי אינו נגאל‪ .‬אינו נ מ כ ר ‪ :‬דבר הנישום מחיים‪ .‬היינו בשר דאדם שם מ ח י י ם כ מ ה שוה ה ב כ ו ר גורו רבנן ל א ח ר ש ח י ט ה דאינו נמכר א ט ו קוהם ש ח י ט ה דאסור‬
‫‪.‬‬ ‫עין משפט‬
‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫•‬ ‫מ‬
‫י‬ ‫נר מצוה‬
‫ג מ ׳ אלא לפני פדיונו‪ .‬ודמים להקדש‪ :‬נשחטין‪ .‬בתמיה‪ .‬והיאך‬ ‫ב מ ע ש ר כ ה מ ה של יתומים כוי‪ .‬אפי׳ לרבא דשרי לגדול בהבלעה‬ ‫נ א מיי׳ ס׳׳א מהל׳ נכורומ‬
‫הל״ג דת ]יפ״א מהל׳‬
‫יכול י[ למוכרו להוציא לחולין לאחר שחיטה‪ :‬הא בטי הטמדה והטרכה‪.‬‬ ‫הוצרך רב ששמ להעמיד בשל יתומים ד מ ש מ ע ליה‬ ‫איסורי מזנח הל׳ ינ! טוש ״ ע‬
‫ד ב ה מ ת הקדש אינה נפדית אלא משיים דכמיב )ויקרא כ!( ו ה ע מ י ד‬ ‫מתני׳ בלא הבלעה דומיא דפסולי המוקדשין באיטליז‪:‬‬ ‫יו״ ד סי׳ ש ו סעי׳ ו‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ ״ ו מהל׳ כנורות‬ ‫ג‬
‫את ה ב ה מ ה לפגי הכהן והעריך אומה הכהן ו ג ר ‪ :‬הניחא למ״ד‪.‬‬ ‫ה בחלבו‪ .‬דאסור למכור הבשר אלא החלב והעור‬ ‫מבליעו‬ ‫הל״ה ]‪:[1‬‬
‫בפ׳ במרא דממורה )לף לב‪ (:‬קדשי‬ ‫לדקדק‬ ‫ויש‬ ‫והגידין‬ ‫ג מיי׳ שס הל״ו‪:‬‬ ‫ד‬
‫ד מיי׳ שס הל״ח‪:‬‬ ‫ה‬
‫מזבח לא היו בכלל ה ע מ ד ה והערכה‬ ‫ג מ ׳ כל פסולי המוקדשין הנאחן להקדש‬ ‫מכאן דאפי׳ מאן דאסר ל ק מ ן ) ל ף ל‪c:3‬‬ ‫ה ו מיי׳ ס׳׳ח מהל׳ שמיטה‬ ‫ו‬
‫איכא לאוקומי דנפדין ונמכרין לאמר‬ ‫עובד כוכבים על הבכור‬ ‫להמנות‬ ‫ויונל הלי״א‪:‬‬
‫אימה אילימא לאחר פדיונו הנאחן להקדש‬
‫כשהבעלים‬ ‫אדמטיקרא‪.‬‬ ‫שחיטה‪:‬‬ ‫חלבו מיהא שרי דכעור חשיב ליה‬
‫פודין אומן מממלה מיד ההקדש איכא‬
‫הנאחן דבעלים הוא אלא לפני פדיונו נשחטין‬ ‫ט ו ן דאסור באכילה לישראל ומיהו‬
‫הנאה להקדש אי ש ד מ ליה לזבוני‬ ‫הא בעי העמדה והערכה א>הניחא למאן דאמר‬ ‫שמנו של גיד דלא אסור מדאורייתא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫אן מר דנמכרין באיטליז‪:‬‬
‫באיטליז לאחר פדיון יה ט פ י ופריק‪:‬‬ ‫קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה‬ ‫דאסור אבל הלכה כרבי‬ ‫איפשר‬ ‫ג[ מילתא קשיא ליה‪:‬‬
‫נומנים‬ ‫לבעלים‪ .‬שאין‬ ‫*(שהנאתן‬ ‫אלא למאן ראמר היו בכלל העמדה והערכה‬ ‫עקיבא דשרי לעובד כוכבים אפי׳‬ ‫<( מברייתא הכא במעשה­‬
‫ו[ אבידה היתומים נגעו‪:‬‬
‫שוס דמים להקדש עלי( בכור ומעשר‬ ‫מאי איכא למימר אלא לעולם לאחר פדיון‬ ‫הבשר כמו י שמפרש לקמן‪:‬‬ ‫א [‬
‫הו ששת ואיקסד‪ :‬ו[ דובבות‪.‬‬
‫ב ה מ ה ‪ :‬לא תפדה‪ .‬אך בכור שור‬ ‫ומאי הנאתן להקדש אדמעיקרא דכיון דשרי‬ ‫א ם בן מעשר ב ה מ ה מעשר ב ה מ ה‬ ‫גליון‪ .‬רש״י פי• נעות תימה‬
‫דאיך בא רובבות לנעות‬
‫או בכור )‪ 0‬עז לא ת פ ד ה וגו׳ )נמלבר‬ ‫תדי זימני ל״ל‪ .‬יש מקומות‬
‫לחו מר ה נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז‬ ‫ואמר ר׳ מנחם תסיד ו״ל‬
‫יח( ו מ ש מ ע בעלים אין פולין אותן‬ ‫דדייק ט האי גוונא בריש בבא מציעא‬ ‫שראה בפירושי א ‪ p‬יון‬
‫אבל נמכר הוא לאחרים משיבא ליד‬
‫ונשקלין בליטרא טפי ופריק מעיקרא‪ :‬חוץ מן‬ ‫זבות‬ ‫לשון‬ ‫דובבות‬
‫)לף ב‪ (.‬גבי זה אומר אני מצאתיה‬ ‫דייבא‬ ‫ובה‬ ‫דמתרגמינן‬
‫כהן‪ :‬לא יגאל‪ .‬והיה הוא ותמורתו‬ ‫הבכור ומן המעשר שהנייחן לבעלים‪ :‬בשלמא‬ ‫דפריך והא זה וזה קתגי ובריש נדרים‬ ‫כלומר שפתותיו זבות כאדם‬
‫א‬
‫יהיה קדש לא יגאל יה ואין נמכר‬ ‫בכור באיטליז הוא דלא מיזדבן הא בביתיה‬ ‫ןלף ל‪ >:‬פ ד ך אסור אסור למה לי‬
‫הישן ונוטף ריר מפיו וה״נ‬
‫קאמר גבי כומה של ענבים‬
‫דגמרינן לא יגאל דהכא מלא יגאל יה‬ ‫מיזדבן אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן‬ ‫ובריש סנהדרין )לף ג‪ (.‬פריך שלשה‬ ‫כיון שאדם נוגע בו דובב‬
‫כדמפרש לקמן ה בשמעמין «(‪ :‬ושנייה‬ ‫‪1‬‬ ‫בפי‬ ‫בירושלמי‬ ‫ומיהו‬
‫״והתניא בבכור נאמר ל א תפדה ונמכר חי‬ ‫שלשה למה לי עוד בההוא פירקא‬
‫כיון‬ ‫שקלים‬ ‫מצטרפין‬
‫בקדמותא מברייסא‪ .‬ופירקה בהשכמת‬
‫במעשר נאמר ל א יגאל ואינו נמכר לא חי‬ ‫‪2‬‬
‫)לף ח‪ (.‬ו ט תימא פרושי קא מפרש‬
‫‪2‬‬
‫הלכה מפיהם‬ ‫שאומרים‬
‫הבקר מבריימא‪ .‬ולקמן מפרש מאי‬ ‫מאי זמון ברכת זמון והתניא זמון‬ ‫שפתותיהן מרחשות עמהן‬
‫ולא שחוט לא תם ולא בעל מום הא מילתא‬ ‫בקבר‪ .‬גי׳‪ [! :‬זעירא ואמהי‬
‫ברייתא ושני לה הכי הכא ממני׳‬ ‫כה שלשה וברכת הזמון בשלשה ובפי‬
‫ה איקשיא ליה לרב ששת באורתא ושנייה‬ ‫ליה ר׳ שמעון כר נזירא‬
‫בהמה כוי‪ :‬השב אגידה‪.‬‬ ‫במעשר‬ ‫במרא ד מ ו ע ד קטן )לף כג‪ (:‬דמפרש‬ ‫מאי‪ :‬ח[ אותו וכיצד מוכרין‬
‫ג‬
‫שאין יכולין יי[ לאוכלו כולו ו י ס ד ה‬ ‫בקדמותא מברייתא ג! במעשר בהמה של‬ ‫לשמחה ו ל מ ד ע ו ת שלשים יום פריך‬
‫בעורו‬ ‫מבליעים‬ ‫אותו‬
‫וכחלבו ובגידיו ובקרניו‬
‫ובמעשר בעל מ ו ס ק מ י י ד ‪ :‬נגעו בה‪.‬‬ ‫יתומים עסקינן ומשום השבה אבירה ה נגעו‬ ‫ולמריעומ‬ ‫לשמחה שלשים‬ ‫והמניא‬ ‫מכלל דגדול‪ [» :‬מהא דתנן‪:‬‬
‫י[ יכול למוכרן להוציא‪:‬‬
‫אמרה‬ ‫שמעיה‪:‬‬ ‫םרםיה‪.‬‬ ‫להמיר‪:‬‬ ‫בה <א( רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה‬ ‫שלשים יום ובפרק בימ כור )ג״ב לף‬ ‫יא( פדיון אטפי ופריק‪:‬‬
‫בבי מדרשא‪ .‬להאי פירוקא‪ :‬מאן‬ ‫שמעה מיניה אזל אמרה בי מדרשא ולא‬ ‫קל‪ (.‬פריך אני מוכר לך אני מוכר לך‬ ‫<נ[ ואינו נמכר‪ :‬יגן יגאל‬
‫דחרמים כדמפרש‪ :‬יו[ יכולין‬
‫דעקן‪ .‬מי הוא שעקצני ונשכני שלא‬ ‫תרי זימני למה לי ותימה דבכמה‬
‫אמרה משמיה שמע רב ששת ה א ק פ ד‬ ‫לאוכלן‪ :‬נוי[ ימים כדי‬
‫אמרה משמי תעקציה עקרבא שמתא‪:‬‬ ‫דוכתי לא פריך כי האי גוונא ב פ ״ ק‬ ‫שידחקו‪ [10 :‬למכור הבשר‬
‫אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא ורב ששת‬ ‫אלא‪ :‬יו[ לולב‪ .‬לולב לוקח‪:‬‬
‫דובבות‪ .‬נעומ והנאה הוא לו שדומה‬ ‫דחולין )לף נח‪ (:‬גבי נעץ ס ט ן בכותל‬
‫ג‬
‫כתי‪ :‬כומר ענבים‪ .‬שאוספן בכלי‬ ‫מאי נפקא ליה מינה >דאמר רב יהודה אמר‬ ‫ושחט בה שחיטתו כשירה ד ק א מ ר‬
‫•א[ תיבות פירות שנלקטו‬
‫‪3‬‬
‫בשביעית נמחק‪ :‬ינו[ אלא‬
‫אחד שבעה ימים או שמנה ימים‬ ‫רב מאי דכחיב אגורה באהלך עולמים וכי‬ ‫ה מ ס פרושי קא מפרש מאי במחובר‬ ‫גזור‪:‬‬ ‫בשר‬ ‫בשביל‬
‫‪ [5‬מבליעו בעורו ובחלבו‪:‬‬
‫טח שידחקו וימבשלו‪ :‬מאי ברייתא‪.‬‬ ‫איפשר לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר‬ ‫לקרקע ס ט ן דלא מבטל ליה ולא‬ ‫לא( כמו שאפרש לקמן‪:‬‬
‫מברייתא‪:‬‬ ‫ושנייה‬ ‫לעיל‬ ‫דאמרן‬ ‫דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי‬ ‫פריך שחיטמו כשירה מ ד זימני למה‬ ‫ל<| וימון בשלשה וברכת‪:‬‬
‫נ»[ ולא פריך חייבין תיבת‬
‫מבליעו בחלבו‪ .‬דאסור למכור טי[ בשר‬ ‫בעולם הזה י׳דאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון‬ ‫לי ובפרק גיד הנשה )חולין דף צח‪(.‬‬ ‫קאמר נמחק‪:‬‬
‫אלא החלב והעור והגידין ימכור‬ ‫גבי ביצים טהורומ ששלקן ע ם ביצים‬
‫בן יוחי כל חלמיד חכם שאומרים דבר שמועה‬
‫רבליע לו בהן דמי הבשר שימכור לו‬ ‫ט מ א ו ת ד ק א מ ר פרושי קא מפרש ולא‬
‫העור והגידין ביוקר כ מ ה ששוה הכל‬
‫מפיו בעולם הזה שפחותיו דובבות י! בקבר‬
‫פ ד ך אסורות אסורות למה לי ובפי‬
‫ויתן לו הבשר ב מ ח נ ה ‪ :‬מאי קאמר‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ואמר רבי יצחק בר זעירי י[ מאי קראה ו ח כ ך‬ ‫רבינו גרשום‬
‫כל הבשר <שס לף קיג‪ (.‬גבי ד ג טהור‬ ‫הניחא ל מ א ן ד א מ ר קדשי‬
‫מעיקרא תני מ ו כ ד ן אותו ד מ ש מ ע‬ ‫כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפחי‬ ‫שמלמו ע ס ד ג ט מ א ד ק א מ ר פרושי קא‬ ‫מ ז ב ח לא היו ב כ ל ל ה ע מ ד ה‬
‫כדרכו והדר תני מבליעו‪ :‬דגדול‪.‬‬ ‫ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים‬ ‫מפרש ולא פריך מומר מותר למה לי‬ ‫קתני נ ש ח ט י ן‬ ‫והעהכה‪.‬‬
‫אפי׳ לפני פדיונן ולכתר‬
‫שאינו יתום‪ :‬הלוקח לולב‪ .‬יי[ לוקח‬ ‫כיון דאדם נוגע בו דובב אף חלמידי חכמים‬ ‫ובהגוזל ק מ א <ג״ק לף צח‪ (:‬גבי נתן‬ ‫ה כ י יכול ל פ ד ו ת ן ולא‬
‫אדם בשביעית מ ע ם הארץ י ה פירות‬ ‫כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות‬ ‫לאומנין וקלקלו ד ק א מ ר פרושי קמפרש‬ ‫ב ע ו ה ע מ ד ה ‪ :‬אלא ל מ א ן‬
‫היו מ א י איכא‬ ‫דאמר‬
‫שנלקטו בשביעית משוס דבת ששית‬ ‫ולא כה קאמר מייבין לשלם מרי זימני‬
‫שפתיו בקבר מאי ברייתא דתניא מעשר‬ ‫למימר‪ .‬היכי יכול ל פ ד ו ת ן‬
‫וכל‬ ‫)י(‬ ‫היא‬ ‫לשביעימ‬ ‫שנכנסמ‬ ‫למה לי ובגיטין פ ׳ השולח )ל׳ מב‪ (:‬גבי‬ ‫ל א ת ר ש ח י ט ה ‪ :‬אדמעיקרא‪.‬‬
‫הולכין אחר ח נ ט ה מוץ‬ ‫האילנומ‬
‫בהמה של יתומים מוכרין אותו יומעשר בהמה‬ ‫ד ב ש ע ת פדיונן הוי ה נ א ה‬
‫כל נכסי נמוניס לפלוני ופלוני עבדי‬ ‫ל ה ק ד ש דמוסיף ע ל פדיונן‬
‫ואתרוג אינו רשאי ליקח‬ ‫מאתרוג‬ ‫ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו‬ ‫ד ק א מ ר פרושי קמפרש ולא פ ד ך ולא‬ ‫ב ש כ ר שיהא רשאי למוכרן‬
‫בשביעית א ע ״ ג ד ת נ ט ה בששית משוס‬ ‫מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מעשר בהמה‬ ‫קנו ולא קנו למה לי וי״ל דבכל הני‬
‫ב א י ט ל י ז ‪ :‬ב מ ע ש ר נמי ל א‬
‫יגאל ואינו נמכר דיליף‬
‫דאתרוג בתר לקיטה אזלינן ופירות‬ ‫של יתומים מוכרין אותו ה בהבלעה מכלל‬ ‫דוכתי ד פ ד ך ת ד זימני למה לי לא‬ ‫מ ח ר מ י ם דכתיב בהו לא‬
‫ימכה ולא יגאל מ ה להלן‬
‫שביעית היא ואין מוסרין דמי פירות‬ ‫ה‬
‫דגדול בהבלעה לא מאי שנא מחא ט( >)דתניא(‬ ‫שייך לומר כל כך פרושי קמפרש‬
‫מכירה ע מ ו אף כאן מכיהה‬
‫לעס הארץ שעושה בהס‬ ‫שביעית‬ ‫ה‬
‫י( ה ל ו ק ח לולב מחבירו בשביעית נותן לו‬ ‫ע מ ו ‪ :‬ושנייה ב א ק ד מ ו ת א ‪.‬‬
‫סחורה ואינו מבערן בזמן הביעור‬ ‫כמו בהנך דוכמי דלא פ ד ך ‪:‬‬ ‫ב ש ח ר י ת מברייתא‪ .‬דלקמן‪.‬‬
‫אתרוג במחנה לפי שאינו רשאי ללוקחו‬ ‫» > ו א ף רב שמואל נ ר רב יצחק‬ ‫דמשמע‬ ‫במתני׳‬ ‫הכא‬
‫שרי‬ ‫התם לא‬ ‫שבשדה‪:‬‬ ‫לחיה‬ ‫כשכלה‬ ‫הוא‬ ‫באיטליז‬ ‫דמעשר‬
‫דדמיו‬ ‫משוס‬ ‫מילתא‪.‬‬ ‫מוכחא‬
‫בשביעית והוינן בה לא רצה ליתן לו במתנה‬ ‫םבר ל ה ל ה א דרבא‪ .‬סי׳‬ ‫הלא מ ו ד ב ן ה א בביתיה‬
‫קלים ואינו ניכר שהבליעם בלולב‬ ‫מאי ואמר רב הונאי מבליע לו דמי אתרוג‬ ‫מטעמיה‪:‬‬ ‫ולא‬ ‫אמדנא‬ ‫מקרא‬ ‫מ ז ד כ ן ל א ח ר פדיונן ו ל א ת ה‬
‫שחיטה‪ :‬במעשר בהמה‬
‫י ל א‬
‫נמי‬ ‫דבהבלעה‬ ‫אפילו‬ ‫הכא‬ ‫אבל‬ ‫בלולב התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא‬ ‫של יתומים עםיקי׳ ו מ ש ו ם‬
‫דמטעמ׳‬ ‫אבידה‪.‬‬ ‫השב‬
‫מוכמא מילתא דמוכר הבשר דהדבר‬ ‫מילתא אמר רבא א״כ מעשר בהמה תרי זמני למה לי אלא אמר רבא הכי‬ ‫שלא י פ ס י ד ו התיהו אבל‬
‫שאין עור נמכר כולי האי‬ ‫ידוע‬ ‫ל ג ד ו ל ל א ‪ :‬סרסיה‪ .‬ש מ ע י ה‬
‫קאמר מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו ומעשר בהמה דגדול ששחטו‬ ‫ואית דאמרי מ ת ו ר ג מ נ י ה ‪:‬‬
‫דכולה‬ ‫כן‪.‬‬ ‫אם‬ ‫יקדם‪:‬‬ ‫בדמים‬
‫מעשר‬ ‫זימני‪.‬‬ ‫תרי‬ ‫קתני‪:‬‬ ‫תדא‬
‫מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא‬ ‫ש מ ע ה מיניה‪ .‬הא ב מ ע ש ר‬
‫ש ל יתומים עסיקינן‪ :‬מ א ן‬
‫דתני בברייתא ל״ל‪ :‬והיה‬ ‫בהמה‬ ‫וחמורחו יהיה קודש לא יגאל אימתי״ עושה חמורה מחיים אימתי אינו נגאל‬ ‫עקץ‪ .‬כלומר שעקצני שלא‬
‫ח‬ ‫‪s‬‬ ‫רצה ל ו מ ר ה ל כ ה מ ש מ י ‪:‬‬
‫הוא ותמורתו‪ .‬במעשר ב ה מ ה כתיב‬ ‫ורבנן > )ההוא( דגזרו לאחר שחיטה אטו‬ ‫מחיים הא לאחר שחיטה נגאל‬ ‫ד ו ב ב ו ת מ נ ע נ ע ו ת ‪ :‬לדור‬
‫בשני עולמים ביחד‪ .‬אלא‬
‫ומהאי לא יגאל נפקא לן דאינו‬ ‫לפני שחיטה דבר הנישום מחיים גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה‬ ‫זה ןשאמרו[ ד ו ב ב ו ת כלומר‬
‫מחיים‪ .‬ה ״ נ אימתי אינו‬ ‫חמורה‬ ‫דבר‬ ‫שאמר הלכה מ ש מ ו דובבות‬
‫בעולם הזת ו ש פ ת י ו ח ו ב ב ו ת‬
‫נמכר הילכך ט א ס ד ה קרא למכור דומיא דעשיימ מ מ ו ר ה הוא דאסר ליה‪ :‬אימתי טושה‬
‫כעולם ה ב א ‪ :‬ככומה ש ל‬
‫נגאל לא אמרה תורה אלא מחיים אבל לאחר שחיטה נמכר‪ :‬ורבנן )» גזרו לאחר שתיטה אטו לפגי שחיטה‪ .‬כדקתני לעיל אינו‬ ‫ענבים‪ .‬כ ש מ ת ח י ל י ן ל כ ס ו ס‬
‫נמכר לא חי ולא שחוט‪ :‬דבר הגישום‪ .‬נמכרל( מחיים כגון הבשר שכל חשיבות ד ב ה מ ה אינו אלא יט[ בבשר גזור רבנן לאתר שחיטה‪:‬‬ ‫כיון שנוגע ב ו דובב‪.‬‬
‫ושאינו‬ ‫השמרים מ ש מ י ע ק ו ל ‪ :‬מ א י‬
‫ברייתא‪ .‬ד א מ ר ן ופרקה מברייתא‪ :‬מ ב ל י ע ו בעורו‪ .‬ש מ ו כ ר לו העור כ ״ כ ביוקר כדי ש י ה ו דמי ב ש ר מ ו ב ל ע י ן לתוכו וכן ב ח ל ב ו וגידו‬
‫‪ :‬מ ת נ ה ‪ .‬שאינו דשאי ל מ כ ו ר פירי‪ :‬התם ב ה ב ל ע ה באתרוג לא מ ו כ ח א מ י ל ת א דמוכר לו אתרוג מ ש ו ם ד ד מ י אתרוג אינו אלא פ ש ו ט‬
‫נ מ ת נ ה !שם(‪.‬‬ ‫•אינו מ ג ו ף ה ל ו ל ב ולא מינכרא מ י ל ת א ד ה ב ל ע ה כלל א ב ל ה כ א בי זבין ליה עור ב ה מ ה ב ד מ י ב ש ד ו ב ד מ י עור מ ו ב ח א מ י ל ת א הזבין‬
‫ליה בשר ב ה ב ל ע ה להכי ד ג ד ו ל אפי׳ ב ה ב ל ע ה ל א ‪ :‬א מ ר רבא א״כ‪ .‬כדחריץ אביי ד מ ע ש ה ב ה מ ה ש ל יתומים א( ביוצא ה מ ו כ ר‬
‫‪ (f‬נראה דצ״ל מיירי כגיונא דסיפא דהמונר אותו מנליעו יכו׳ מפשר יכו׳‪.‬‬
 ‫עין משפט‬ ‫‪<*L‬‬
‫נר מצוה‬ ‫י‬ ‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ז א מיי׳ פ״י מהלכות‬ ‫ד ל א י א מ ר ל א יגאל בחרמיפ וגמד מ מ ע ש ר מ ה מעשר קדוש ואינו‬ ‫ושאינו נישום מחיים‪ .‬כגון העור י[ והגידין שמשיבוח שום דמי‬ ‫א()פסחים ג‪ .‬וש׳׳נ[‪ ,‬ב( כ״ק‬
‫בכורות הלכה ח‪:‬‬ ‫יג‪ .‬תמורה ה‪ :‬ודף ח‪] .‬לעיל‬
‫ח ב מיי׳ פ״ו מהלכות ערכין‬ ‫נגאל‪ .‬וא״מ דילמא הוה ילפינן מהקדש י ה ד מ פ ד ה ר״ל‬ ‫ה ב ה מ ה אינו בשביל העור הלכך בהבלעה שרי אפי׳ דגדול וביתמי‬ ‫לא‪ ,[:‬ג( ]עירוכין נא‪ [.‬מכות‬
‫הלכה ה ‪:‬‬ ‫דלחומרא ילפינן א״נ משוס דבחרמיס כמיב לא ימכר ומוקמינן '(בהו‬ ‫משוס השבמ אבידה אוקמוה אדאורייחא דלאחר שחיטה מוכרו‬ ‫יג‪ :‬חולין פה‪ .‬יבמות יו‪ :‬נלה‬
‫כנ‪ :‬יומא נ ‪ :‬נזיר ה‪ .‬היריות‬
‫לא יגאל‪ :‬ה ו א ולא ככור‪ .‬רבא נמי דמשני בסמוך שלא ימכר‬ ‫כדרכו‪ :‬ם ג ר לה להא דרבא‪ .‬דמעשר לאחר שמיטה ה דאוריימא‬ ‫ח‪ :‬מנחות ל‪ .‬מה‪ ,:‬ו ( תוספתא‬
‫י ה בחרמיס לא צריך אימ ליה נמי‬ ‫שרי למכור‪ :‬ר ק בכל איה נפשך‪.‬‬ ‫לעלכין ס פ ״ ל וע״ש‪ ,‬ה ( ! ר א ה‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫הוא ולא בכור כדמוכח ב פ ״ ק דתמורה‬ ‫מוקמינן ב ס פ ר י ה דבפסולי המוקדשין‬ ‫יכ טו[‪ ,‬ו( ]ויקרא כ‪ ,[1‬ו( לבליס‬
‫אן בשר כברכת ה׳ אלהיך‬ ‫דבר שאינו נישום מחיים לא גזור רבנן‬ ‫צ״ק‪ ,‬ח( ]לנרגי יעכ״ן[‪,‬‬
‫אשר נתן לך איזהו‪ :‬נ[ וכן‬ ‫)לף ה‪ (:‬גבי אי עביד לא מהני דאי‬ ‫מישתעי וכתיב תזבח ואכלת »[‪:‬‬ ‫נו( גאולה ה ס ״ ל ומה״ל‬
‫כי אתא רב הימי אמה‪ :‬נ[ לי‬
‫וביחמי אוקמוה רבנן אדאורייחא ואף רב‬ ‫למעשר כוי‪ .‬צ״ק‪ ,‬י( כלא יגאל‬
‫לאו הוא הוה ילפינן בכור העברה‬ ‫איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים‪.‬‬
‫ש ״ מ לאפנויי‪ :‬ין אבל היכא‬
‫העברה מ מ ע ש ר ואביי נמי דמוקי ב פ ״ ק‬
‫שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא‬ ‫צ״ק‪ ,‬כ( ומלסמך צ״ק‪,‬‬
‫דאיכא דדמי‪ :‬ה[ תיבת נמי‬ ‫שאין נהנין מ ה ם מחיים ד ה א שאר‬ ‫ל( משמע צ״ק‪ ,‬מ( קאמר הכי‬
‫נמתק‪ :‬ו[ מעשר מסתברא‬ ‫דממורה הוא בהריחו יהא מ ״ מ הוה‬ ‫דאמר רב שמואל בר רב יצחק מנין למעשר‬ ‫קדשים אס נפל בהן מוס סודן ויכול‬ ‫וכוי צ״ק‪ () ,‬שייך לע״כ‪,‬‬
‫מעשר גאולה גאולה כמותו‪:‬‬
‫‪1‬ן העור שחשיבות תיבת‬
‫דריש הוא ולא בכור י>מדסמך ליה הוא‬ ‫בהמה של יחומים שמוכרים אוחו כדרכו‬ ‫למוכרן מחיים לכל מי שירצה‪ :‬אלא‬
‫‪] (D‬ל״ה שחיטה ו ע ״ ע חוס׳‬
‫חילץ פד‪ .‬ל ״ ה בעינן[‪,‬‬
‫והגידין נמחק‪ :‬א[ שתיטה‬ ‫לקדש קדשים ל>דמשמע הוא בקדושחו‬ ‫שנאמר ירק בכל אות נפשך תזבח ואכלת‬ ‫זה מטשר בהמה‪ .‬דכתיב ביה לא‬
‫מדאורייתא‪ :‬ט[ ואכלת בשר‬
‫יהא‪ :‬ר ב א א מ ד ל א יגאל דחרמים‬ ‫בשר א[ איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים‬ ‫יגאל י( דאינו נמכר מחיים וכתב דלאחר‬
‫בברכה הסייד‪ :‬י[ מעצמות‬
‫הילכך מבליעין ובאתריה‪:‬‬ ‫ל א צריך‪ .‬כך כחוב בספרים ורש״י‬ ‫אלא לאחר שחיטה הוי אומר זה מעשר‬ ‫זביחה איכא ברכה וההוא ברכה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫יא[ תרם קדש קהשים‪:‬‬ ‫יה גרס לא ימכר משוס דדייק דאימנהו‬ ‫‪ .1‬ך ק ב ב ל א ו ת נ פ ש ך‬
‫יב[ את קרשיו‪< :‬נ( אינו ח ל‬ ‫בהמה איבעיא להו מהו להבליעו בעצמות‬ ‫מ ט ר ה היא דדומיא דברכה שאסר‬ ‫ת ז ב ח ‪.‬ואכלת בשר ב ב ר כ ת‬
‫אלא על העשירי הסייד‪:‬‬ ‫היכא אי בי בעלים הקדש נינהו ואי‬ ‫א‬ ‫לך מחיים המיר לך לאחר שחיטה‬ ‫יי אלה־־־ א ש ר נתן ל ך ב כ ל‬
‫יד[ רתם לי כדכתיב‪ :‬נוי( היא‬ ‫בלא יגאל ק א מ ר והא קדשי בדק הבית‬
‫מבליעו‬ ‫אמר‬ ‫חד‬ ‫ברבי‬ ‫שמעון‬ ‫ור׳‬ ‫חייא‬ ‫רבי‬ ‫ה ט מ א ‪.‬והטהור‬ ‫שעריך‬
‫ומה ברכה הימה ראויה בו מחיים‬
‫גאולה הוא דיבור אחר‪:‬‬
‫נגאלין ור״מ מ פ ׳ דהקדש נינהו יי[ ק א מ ר‬ ‫וחד אמר אין מבליעו ולא פליגי הא בדקה‬ ‫י א כ ל ט כ צ ב י ובאןל‪:‬‬
‫גוון לגופיה הלא יפדה‬ ‫מכירה‪ .‬אלמא לאחר שחיטה נמכר‬ ‫רבדים יב טו‬
‫ולאגמורי‪ :‬יז[ הלא יגאל‬ ‫היינו אפי׳ נפדו דקדש קדשים כי[ מ ש מ ע‬ ‫הא בגסה ואיבעית אימא אידי ואידי בגסה‬ ‫מדאוריימא והא דמני אינו נמכר שחוט‬ ‫‪ .2‬א ך בבור שור א ו בבור‬
‫העברה‬ ‫י<ז[‬ ‫ולאגמורי‪:‬‬ ‫כ ש ב א ו בכור עז ל א ת פ ך ה‬
‫העברה ממעשר‪ :‬יטו לן ביה‬
‫ליה קדושמ הגוף ע ד בואו ליד כהן‬ ‫ולא פליגי א>מר כי אתריה ומר כי אחריה‬ ‫דרבנן הוא הילכך ביממי מוקמינן‬ ‫ק ד ש ה ם א ת ד מ ם תןריק‬
‫דגמרנא‪ :‬נ[ תרם קהש‬ ‫ומיהו קשיא לר׳ ד ב פ ״ ק דממורה)לף ה‪(:‬‬ ‫‪2‬‬
‫גופא ״בבכור הוא אומר ל א )א( יפדה ונמכר‬ ‫אדאוריימא‪ :‬מהו להבליע‪ .‬דמי בשר‬ ‫על המזבח ואת חלבם‬
‫קדשים הוא כוי במכירה ולא‬ ‫מ ש מ ע דמוכחינן דאין מועיל פדיון‬ ‫ת ק ט י ר א ש ד ל ר י ח ניחת‬
‫בכור הסייד‪ :‬נא[ דתפדה‬ ‫במעשר נאמר ‪ 3‬ל א יגאל ואינו נמכר לא חי‬ ‫מעשר בהמה של גדול ע ם דמי‬ ‫במדבר יח יז‬ ‫לין‪:‬‬
‫יי[ מהוא בהוייתו יהא לאביי דאי‬ ‫העצמות‪ :‬דקה‪ .‬אין העצמות ראויים‬
‫ס״א דנפהה‪ :‬ננ[ ימכר‬ ‫ולא שחוט ולא הם ולא בעל מום מנא הני‬ ‫‪ .3‬ל א יבקר בין טוב ל ר ע‬
‫דחרמים לא‪ :‬נג[ ורש״י‬ ‫עביד מהני ולרבא ד א מ ר לא מהני‬ ‫לכלום י( ואין מבליעין‪ :‬גסה‪ .‬רארין‬ ‫ו ל א ימירנו ו א ב ה מ ר‬
‫הגיה לא‪ :‬נו( נינהו דקאמר‪:‬‬
‫נפיק מלא יגאל גופיה וא״כ היכי הוה‬ ‫אמר‬ ‫ה‬ ‫וכן‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫חיננא‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫מילי‬ ‫‪.‬ימירנו ודדה ה ו א ו ת מ ו ר ת ו‬
‫נא[ קהשים הוא מ ש מ ע ‪:‬‬ ‫מ ג ר י ה וחציני‬ ‫לקממא‬ ‫העצמות‬ ‫יהיה ק ד ש ל א יגאל‪:‬‬
‫נו[ פדיון בחרמי כהנים ביד‬ ‫דייק הכא דלא יגאל לא צריך משוס‬ ‫רב דימי אמר רבי יוחנן נאמר לא יגאל‬ ‫ויקרא כו לג‬
‫‪4‬‬ ‫ומבליעין‪ :‬באתריה דמר‪ .‬עושין כלים‬
‫שהוא‬ ‫מהוא‬ ‫בעלים‬ ‫דאי בי בעלים הקדש נינהו אפילו נפדו‬ ‫במעשר ונאמר ו ל א יגאל כחרמים מה להלן‬ ‫מעצמות י[ ובאתריה ד מ ר אין עושין‬
‫‪ .4‬א ך כ ל ח ר ם א ש ר ןךורם‬
‫בהוייתו‪ :‬נז[ מ ה צריך תיבת‬ ‫א י ש לין מ כ ל אישר לו‬
‫מאי נ מ ח ק ‪ :‬נח[ ימכה נקטיה‬ ‫הוא גופה מלא יגאל נ פ ק א ליה לרבא‬ ‫מכירה עמו אף כאן מכירה עמו אמר ליה‬ ‫כלים מעצמות ואין מבליעין‪ :‬מגא‬ ‫ובהמה ומשלה‬ ‫מאךם‬
‫הכי‪ :‬נט[ )בפ״ק דחולין(‪:‬‬ ‫ועוד קשיא אחרת שהקשה רש״י ה א‬ ‫רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב‬ ‫א ח ז ת ו ל א ימכו־ ו ל א י ג א ל‬
‫ל[ והכל פירשו במרובה‬ ‫ה״מ‪ .‬דמעשר אינו נמכר דמאי מ ש מ ע‬ ‫כ ל חרם קדש קךשים ה ו א‬
‫ד ק א מ ר אס אינו ענין לחרמים תנהו‬
‫בשמעתא דפרה‪:‬‬ ‫יהושע מפני דאי לא מפני איכא למפרך‬ ‫מכירה מלא יגאל‪ :‬בתרמים‪ .‬כתיב‬ ‫ויקרא כז כח‬ ‫לין‪:‬‬
‫ענין למעשר יי[ מאי צריך מעשר ללא‬ ‫‪ .5‬ו ב ל מ ע ש ר בקר ו ע א ן‬
‫יגאל דחרמיס הא בגופה כמב ואי‬
‫אפנויי‬ ‫לאיי‬ ‫הכל‬ ‫על‬ ‫חלים‬ ‫שכן‬ ‫לחרמים‬ ‫מה‬ ‫)יקרא ‪ ( 0‬לא ימכר ולא יגאל כל חרס‬ ‫כ ל א ש ר יעבר ת ח ת ה ש ב ט‬
‫ויגמר‬ ‫כחרמים‬ ‫יגאל‬ ‫ולא‬ ‫יאמר‬ ‫לא‬ ‫מפני‬ ‫יא[)ה קדשים וגוי‪ :‬מפגי‪ .‬שצריך‬ ‫ה ע ש י ר י יהןה ק ד ש לין‪:‬‬
‫רבינו נרשום‬ ‫משוס לא ימכל כה יי( בקנייה ה ט ה״ל‬ ‫ויקרא כז לב‬
‫ד ב ר שאינו נישום מחיים‪.‬‬ ‫ממעשר מה מעשר קדוש ואינו נגאל אף‬ ‫שיהו תיבות הללו לא יגאל מופגין‬
‫למימר ואס אינו ענין לגאולה דבגופה‬ ‫‪ .6‬ו ה ע ב ר ת כ ל פ ט ר ר ח ם‬
‫היינו עור דאינו נישום‬ ‫לדרשא זו‪ :‬שכן חלין טל הכל‪ .‬שאס‬ ‫ליי ו כ ל פ ט ר ש ג ר נ ה מ ה‬
‫אלא ל א ת ה מ י ת ה לא‬ ‫כתב מנהו ענין ל מ ט ר ה א״נ יאמר לא‬ ‫חרמים קדושים ואינם נגאלין ולא יגאל דכהב‬ ‫אשר יהיה לך הזכרים‬
‫החרים אח יה הקדשים חל חרס עליהן‬
‫גורו רבנן ל א ח ה ש ח י ט ה‬ ‫יגאל דמרמיס למה לי ש״מ לאפנויי‪:‬‬ ‫רחמנא למה לי ה לאפנויי איכא למיפרך מה‬ ‫שמות יג יב‬ ‫לין‪:‬‬
‫דאינו נמכה ב ה ב ל ע ה א ט ו‬ ‫ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו‬ ‫‪ .7‬ושב ה כ ה ן ביום ה ש ב י ע י‬
‫קודם ש ח י ט ה אלא נמכר‬
‫י( ה א לאחר שחיטה נגאל ה א ג ע י‬ ‫למעשר שכן קדוש לפניו ולאחריו אלא לא‬ ‫בהן כדאמר בערכין בפ׳ המקדיש שדהו‬ ‫וךאה והנה פשה הנגע‬
‫בהבלעה‪ :‬וביתמי אוקמוה‬ ‫תימה‬ ‫והערבה‪.‬‬ ‫העמדה‬ ‫נ ק י ר ת הבית‪:‬‬
‫רבנן אדאוריי• דלא גורו בהו‬
‫יאמר לא יגאל כחרמים ויגמר מבכור מה‬ ‫ת א מ ר במעשר שאינו‬ ‫)לף מז‪(:‬‬ ‫ויקרא יד ל ט‬
‫לוקמה במפרכסת דהרי היא כחיה לכל‬
‫מ ש ו ם תקנת יתומים אלא‬
‫דבריה כדאמר »י[ בפ״ב דחולין)דף ל‪(.‬‬
‫בכור קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושין‬ ‫חל אלא על החולין ועוד חרס חל על‬ ‫‪ .8‬ו נ א ה כ ה ן ו ר א ה ו ה נ ה‬
‫א ו ק מ ו ה אדאורייתא ד מ ח י י ם‬ ‫פ ש ה ה נ ג ע בבית צ ר ע ת‬
‫אינו נמכה ה א ל א ח ר ש ח י ט ה‬ ‫מ ד מ י פ ס ח מי אדחי הא תנא שחט בה‬ ‫ואינן נגאלין לא יגאל דכחב רחמנא ל״ל‬ ‫כל ה ע ד ר ומעשר אינו יה אלא עשירי‪:‬‬ ‫מ מ א ר ה ה ו א בבית ט מ א‬
‫נמכה א פ י ל ו ש ל א ב ה ב ל ע ה ‪:‬‬ ‫איכא למיפרך‪ .‬דאיצטריך לא יגאל‬
‫לאפנדי איכא למיפרך מה לבכור שכן‬
‫ויקרא יד מד‬ ‫הוא‪:‬‬
‫איזהו דבר שאין בו בהכה‬
‫שנים או רוב שנים כו׳ וי״ל דשמא זו‬ ‫‪ .9‬ב ל ח ר ם ב י ש ר א ל לך‬
‫דחרמיס ד מ מ ע ש ר לא גמירי ד מ ה‬
‫ל מ ו כ ר ו וליהנוח מ מ נ ו אלא‬
‫היתה חשובה כחיה אף לענין תמורה‬
‫מ ח י י ם ‪ .‬כ ל ו מ ר ד מ ח י י ם אסור‬
‫קדושחו מרחם אלא לא יאמר לא יגאל‬ ‫למעשר שכן קדש לפניו ולאחריו שאס‬
‫במדבר יח יד‬ ‫יהיה‪:‬‬
‫והרב רבי שמעון מנייביל״א זצ״ל היה‬ ‫במעשר ויגמר ‪ 5‬ה ע ב ר ה ‪ 6‬ה ע ב ר ה מבכור מה‬
‫ל א ח ר ש ת י ט ה מותר הוי‬
‫מפרש דהכא ד נ ג מ ר ה השחיטה כהלכמה‬ ‫קרא לעשירי תשיעי ולמשיעי עשירי‬
‫א ו מ ר מ ע ש ר ב ה מ ה א(‬ ‫בכור קדוש ואינו נגאל אף מעשר קדוש‬ ‫ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים‪:‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ש ל יתומים דאי ד ג ד ו ל‬ ‫לא משיבא מ פ ר כ ס מ כחיה והכל ל[‬
‫גזרי ביה ל א ח ר‬ ‫רבנן‬ ‫ואינו נגאל לא יגאל דכתב רחמנא במעשר‬ ‫דאיכא למיפרך‪ .‬במעשר כ ד פ ר ט נ ן‬ ‫)א( נפי לא ת פ ד ה ונמכר‬
‫ש ת י ט ה א ט ו לפני ש ח י ט ה ‪.‬‬ ‫פירשמי במרובה )‪3‬״ק דף פו‪ (.‬בשמעמין‬ ‫במעשר‪) :‬ב( ־ ש ״ ׳‬ ‫חי‬
‫ואי ש א ד פסולי ה מ ו ק ד ש ץ‬ ‫דפרה מ ט מ א ה טומאת אוכלין*‪:‬‬
‫למה לי לאפנויי ואכתי במעשר נמי לא‬ ‫גבי חרמים מ ה לבכור שכן קדושתו‬ ‫ד ״ ה נמרמיס וכי׳ חרס‬
‫אפי׳ מחיים נ מ כ ר ץ ל א ח ר‬
‫פסק‬ ‫מפני דאיכא למפרך כדפרכינן והעברה קרא‬ ‫מרמס מ א מ ר במעשר שאין קדושתו‬ ‫ק ד ש קדשים‪) :‬ג( דייה כל‬
‫פדיונן‪ :‬ב ע צ מ ו ת י ו ‪ .‬ה ב ש ר‬ ‫מרס וכו׳ נמכירה הסייד‬
‫ב ד מ י ה ע צ מ ו ת ‪ :‬הא בגסה‪.‬‬ ‫יתירא הוא בכור נמי נילף גאולה גאולה‬ ‫מרחם ו ל ה ט איצטריך לא יגאל ד מ ע ש ר ‪:‬‬ ‫ואח״כ מ״ה מ ע ש ר ג א ו ל ה‬
‫עצמותיה תשובין למלאכה‬ ‫והטברת קרא יתירא הוא‪ .‬ומופנה‬ ‫כ מ ו ת ו מסתנרא מעשר‪:‬‬
‫מחרמים דמעשר מפני דבכור לא מפני ומאי חזית דלא תפדה דבכור לגופיה‬
‫ויכול ל ה ב ל י ע ו ב ה ן ‪ :‬מ ר כי‬
‫אתריה‪ .‬מ א ן ד א מ ר מ ב ל י ע ו‬
‫לגזירה שוה ללמד העברה העברה על‬
‫השיבי עצמות‬ ‫באתריה‬
‫ודמעשר לאפנויי ואימא דמעשר לגופיה דבכור לאפנויי ת י ן גאולה מגאולה‬ ‫מעשר שלא יגאל ואין משיבין עליה‬
‫מינייהו חלילין‪.‬‬ ‫ואין דנין פדייה מגאולה מאי נפקא מינה ג>הא הנא דבי רבי ישמעאל ‪ 7‬ו ש ב‬
‫דעבדי‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ובאתהיה דמר ד א מ ר אין‬
‫הילכך לא יגאל דמעשר מ ו פ נ ה הוא‪.‬‬
‫ב ב כ ו ר ה ו א א ו מ ר ‪ .‬ראה‬
‫מ ב ל י ע ו לא ע ב ד י מיניה‬ ‫הכהן ‪ 8‬ו ב א הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי‬ ‫ומאי ט ע מ א האי קרא יתירא דמצי‬ ‫לעיל לא נ‪ .‬ז ו ה י א ש י ב ה ו ו‬
‫ח ל י ל י ן ‪ :‬שכן חלין ע ל הכל‪.‬‬
‫בין על קדשי קדשים בין‬
‫ליה אבל ה איכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן ולילף בכור העברה העברה‬ ‫למכתב כל פ ט ר רחם יה לה׳ כדכתיב‬ ‫ה י א ב י א ה ‪ .‬לדון גוירה שוה‬
‫)יומא ב‪ :‬ח כ ו ת יג‪1:‬‬ ‫מזה‬ ‫זה‬
‫על קדשים קלים בין על‬ ‫ממעשר דהא מעשר ה נמי גמר גאולה גאולה מחרמים מיעט רחמנא‬ ‫קרא אחרינא )שמות יגן כל פ ט ר רחם‬ ‫כלומר ילפינן גוירה שוה‬
‫חולין‪ .‬מ ע ש ה ב ה מ ה אינו‬ ‫לה׳ והעברת למה לי ש״מ קרא יתירא‬ ‫משיכה לטאה כמו דהוו‬
‫ח ל אלא על ח ו ל י ן ‪ :‬אף‬ ‫גבי חרמים הוא הוא ולא בכור ואימא הוא ולא מעשר י[ מעשר גאולה‬ ‫תרוייהי שינה או מרוייהו‬
‫ה ו א ‪ :‬בכור גמי גילןז גאולה גאולה‬
‫חרמים קדושים‪ .‬הכתיב כל‬ ‫כמוהו רבא אמר לא יגאל דחרמים לא צריך דאיחנהו היכא אי בי בעלים‬ ‫ניאה ‪1‬נדה ככ‪ !:‬דאע״ג דלא‬
‫חרם ק ד ש קדשים ה ו א ‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ד‬ ‫מתרמים‪ .‬דלא ימכר ד א ע ״ ג דלא כתב‬ ‫דמו קראי להדדי‪ ,‬טון‬
‫לאפנויי ולמילף ל מ ע ש ר מ ה‬ ‫הקדש נינהו אי בי כהן חולין נינהו >דתניא חרמים כל זמן שהן בביח בעלים‬ ‫דתרוייהו נ ט א ת כהן משתעי‬
‫ל א יגאל ד ח ר מ י ם ל א י מ כ ר‬ ‫‪4‬‬
‫בבכור גאולה כתב ביה פדייה <שס(‬ ‫דיינינן נהו גזירה שוה )יבמות‬
‫נמי אף לא יגאל ד מ ע ש ר‬
‫הרי הן כהקדש לכל דבריהם שנאמר כ ל חרם קדש קדשים הוא לה׳ נתנן‬ ‫והיא היא ‪ op:‬ט( גאולה דמטשר מפני‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫עדובי!‬ ‫רש־י‬ ‫ועיי‬ ‫יו‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫ל א י מ כ ר נמי‪ :‬שכן מ ק ד ש‬ ‫לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר כ ל חרם בישראל לך יהיה לא‬ ‫כדאמרן הלכך דיינינן ליה גזירה שוה‬ ‫בארוכה(‪ .‬ה ר י ה ן כ ה ק ד ש ‪.‬‬
‫לפניו ולאחריו‪ .‬כדתנן קרא‬ ‫רש נס! מעילה !ערכי! כת‪.(:‬‬
‫ל ת ש י ע י עשירי ולעשירי‬ ‫יגאל‬ ‫מחרמיס אבל פדייה דבכור לא מפני‬
‫עשירי ו ל א ח ד ע ש ר עשירי‬
‫דאיצטריך לגופיה ולאגמורי נמי אמעשר בהעברה ה ע ב ר ה ‪ :‬ומאי תזית‪ .‬דפדייה דבכור לגופיה ‪ w‬ולאגמורי אמעשר ולא יגאל דמעשר לאפנויי‬
‫ש ל ש ת ן מ ק ו ד ש י ן ‪ .‬מ ה שאין‬
‫כן ב ת ר ס י ס ‪ :‬איכא למיפרך‬ ‫ולמיגמר גזירה שוה מחרמיס אימא לא יגאל דמעשר לגופיה דלא יי‪ 1‬י פ ד ה ולאגמורי אבכור בהעברה העברה ודבכור לאפנדי ולמיגמר גזירה שוה‬
‫כדפרכינן מ ה לבכור שכן‬
‫מחרמיס דאסור ב מ ט ר ה ‪ :‬ונילןו בכור הטברהיה ממטשר‪ .‬שיהא אסור ב מ ט ר ה ד ה א מעשר כבר קיס לן י»[ דגמרנא ליה גאולה מ ח ר מ י ס ‪:‬‬
‫קדושתו מרחם‪ :‬והעברת‬
‫יתירא הוא‪ .‬כ ל ו מ ר דלא‬ ‫הל ת ר ם י[ קדשים הוא‪ .‬הוא אסור ב מ ט ר ה ‪ (« :‬מםהברא מטשר‪ .‬הוה ליה לרבויי בדין חרמים דגאולה כמב ביה כמו כחרמים‬
‫צריך ה כ ת ו ב לומר ו ה ע ב ר ת‬ ‫ולמעוטי בכור דפדייה כתב ביה‪ :‬לא יגאל דשרמים לא צריך‪ .‬ולא משוס ד ג מ ר מבכור אלא מסברא נפקא לן דאינו בפדייה‪ :‬הקדש‬
‫ש ה י ה יכול ל ו מ ר ונתת כל‬
‫פ ט ר החם‪ .‬אלא ל מ ה נכתב‬ ‫נינהו‪ .‬ואינו בפדייה ולא דמי לקדשי מזבמ‪ :‬חולין נינהו‪ .‬רכול למוכרן כהן לכל מי שירצה‪ :‬לך יהיה‪ .‬ברשות כהן הן כשאר מ מ ו נ ו ‪:‬‬
‫ב ל ש ו ן והעברת ל ה י ק י ש א‬ ‫מנהו‬
‫ואין מ ש י ב י ן על ה ה י ק י ש א ומייתה ליה ל א יגאל ב מ ע ש ר ל מ י ל ף מ ל א יגאל דחרמים מ ה ל ה ל ן מכירה ע מ ו אף כאן מכירה עמו‪ .‬ל ע ב ו ר ד מ ע ש ר ליכא ל מ י מ ר יתירא ד מ ע ש ר ילפינן מ ב כ ו ר ‪ :‬בכור נמי נילף גאולה‪ .‬מ ת ר מ י ם ולא יהא נמכר‬
‫ד מ ע ש ר מ ו פ נ ה כוי‪ .‬ונילף בכור ש ל א יהא נמכר ה ע ב ר ה ה ע ב ר ה מ מ ע ש ר דהא א ש כ ח ן מ ע ש ר ש א ס ו ר במכירה ד ג מ ר ג א ו ל ה גאולה מ ח ר מ י ם ו ל י ג מ ר בכור מ מ ע ש ר ‪ .‬ה ו א דכתיב ק ד ש קדשים הוא דכתיב כל חרם ק ו ד ש קדשים ה ו א ‪ :‬לא‬
‫יגאל ד ח ר מ י ם לא צריך ולא צריכת למילף מ ג ״ ש ‪ .‬ד א י ח נ ה ו ה י כ א ה ח ר מ י ם אי בבעלים ה ק ד ש נינהו ואסור ל פ ד ו ת קדשים ת מ י מ י ם ‪ :‬נתנן לכהן ההי הן כחולין‪ .‬ונמכרין כדרכן‪:‬‬

‫א( נראה משינרת לשון לנינו לגריס נגמ׳ זה מעשר כהמה של יתומים ואינו מונן להא כגדולים נמי מותר מ ה ״ ת למכור לאחר שחיטה והן אמורא אקרא קאי וצ׳׳ע‬

‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]לעיל לא‪ ,[:‬נ( ]שטעות‬
‫יא‪ :‬חולין קלה‪ ,[.‬ג( ]לעיל יל‪:‬‬
‫תמורה לנ‪ ,[:‬ד( ]חמורה נל‪,(.‬‬
‫ה( ]על הבכור כ ן איתא נמשגה‬
‫שבמשניות[‪ ] (1 ,‬י ק ר א ‪,[0‬‬
‫י( ני בעלים לא מזלג! ואי ני‬
‫כהן חולין נינהו ונמכרים א א ״ ע‬
‫אמרמיס תנהו ענין אמעשר‬
‫ללא כו׳ צ״ק‪ ,‬ח( ללא ינאל‬
‫למעשר לא ימכר הוא מללא‬
‫צ״ק‪ (0 ,‬אלינא ל ת ״ ק ופליגי‬
‫צ״ק‪ ,‬י( ]צ״ל ונ״ש ה נ א לסתם‬
‫לן תנא נלשון נ ״ ה לעליף נו׳‬
‫הג׳׳ה[‪ ,‬כ( למפרש צ״ק‪,‬‬
‫ל( מכל הנך אין צ״ק‪ ,‬מ( א ע ״ ג‬
‫צ״ק‪ ,‬נ( נקלשי מקלש הוא וכוי‬
‫לאקדשי מקלש קאי צ״ק‪,‬‬
‫‪ (D‬במיתה צ״ק‪ ,‬נ‪ (1‬צ״ל כ נ מ ר‬
‫חנן יקכר כשנשמט כוי‪ ,‬פ( נין‬
‫צמר לנכור גופיה לכי ה ״ ג‬
‫פריך מ פ ט ר חמור לחנן צ״ק‪,‬‬
‫ל( פ ט ר צ״ק‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ל א יבקר בץ ט ו ב ל ר ע‬
‫ו ל א ימירנו ו א ם ה מ ר‬
‫ימירנו ו ה י ה ה ו א ו ת מ ו ר ת ו‬
‫י ה י ה ק ך ש ל א יגאל‪:‬‬
‫ויקרא כז לג‬
‫‪ .2‬ו ב ש ך ם י ה י ה ל ך ב ח ז ה‬
‫ה ת נ ו פ ה וכשוק הןמין ל ך‬
‫במדבר יח יח‬ ‫יהיה‪:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫גפ׳ לאחר שחיטה‬ ‫)א(‬
‫ד א ק ל י ש א קלושתיה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫‪ 6‬ס ק וכו׳‬ ‫דייה‬ ‫תום׳‬
‫שהחלב פותר‬ ‫הפירשו‬
‫ל ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ‪ .‬עי• לעיל‬
‫לא ע ״ נ תלייה מנליעו‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫תמורה‬ ‫עושה‬
‫מ ח י י ם ‪ .‬הכא נמי אימתי אינו‬
‫נגאל לא אמרה תורה אלא‬
‫מחיים‪ ,‬אכל לאתר שחיטה‬
‫נמכר ! ל ע י ל לא‪ .::‬ה ע מ ד ה‬
‫ו ה ע ר כ ה ‪ .‬שחעמוד על רגליה‬
‫כלכמיכ‬ ‫הכהן‬ ‫דעריכנה‬
‫וויקרא כז> והעמיד את‬
‫הכהמה לפני הכהן והעריך‬
‫הכהן ו ג ו ׳ ! ש נ ו ע ו ת יא‪ .>:‬ל א‬
‫ימנה ישראל עפ הכהן‬
‫ל ב כ ו ר ‪ .‬לאכול עם הכהן כשר‬
‫ככור נעל מום ששחטו כהן‬
‫!חדורה כד‪ . .‬א פ י ל ו ע ו ב ר‬
‫(‬
‫כ ו כ ב י ם ‪ .‬מותר לאכול ממנו‬
‫! ת מ ו ר ה ז‪.(:‬‬
‫עין משפט‬
‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫לב‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫הנהו עני! למעשר‪ .‬למכירה‪ :‬מסתברא דאמעשר שדינן ליה שכן‬ ‫כ ה פ ם ק מתני׳ מני רב• עקיבא היא‪ .‬ואומר ר״י דהלכתא מ ״ ה‬ ‫ט א מיי׳ פ׳׳א מהל׳ נכורומ‬
‫הל׳ ג שמג עשי[ ק מ ה‬
‫גאולה כמומו כך שמעשי‪ .‬ויש לי הרבה להשיב חדא ד ק א מ ר אי‬ ‫דמתניתין דשרו אפי׳ לעובד כוכבים ולא מ ״ ה דברייתא‬ ‫קמו טוש׳׳ע י״ד סי׳ שו סעיף‬
‫ט( בבעלים הקדש נינהו והרי הקדש בר פדייה שהרי קדשי בדק הבית‬ ‫דאסרי ?> ופליגי אר׳ עקיבא ד ה ר סתם במתני׳ וממלוקמ בבריימא »[‬ ‫ה‪:‬‬
‫נפדין כקדשי מזבח כדכתיבי( ואס המקדיש יגאל את בימו ובעל‬ ‫דהוי הלכתא כסתם דמתני׳ כלאיתא בהחולץ )יבמות לף מנ‪ (:‬י>וכ״ש‬
‫כרמיך איצטריך למכתב בחרמיםי( לא‬ ‫דהכא ד ס ת ם לן כלשון ברייתא דעדיף‬
‫שיטה מקובצת‬
‫יגאל ועוד ד ק א מ ר מנהו ענין למעשר‬ ‫יגאל דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין‬ ‫משאר ס מ מ י כדאיתא בסוף שבת‬
‫א[ ל ב כ ו ו מסתברא מעשר‬
‫ומה לנו להביא לא יגאל אמעשר הרי‬ ‫)לף קנז‪ (.‬והא י>דפרישנא בסמוך‬ ‫כמותו‪:‬‬ ‫גאולה‬ ‫גאולה‬
‫לחרמים תנהו ענין למעשר אימא הנהו ענין‬ ‫ג[ איכא מידי המחיים‪:‬‬
‫כגר נאמר בוי( לא יגאל ואס למכירה‬ ‫ט ע מ א דרבי עקיבא מדכמיב כצבי‬
‫לבכור א! מעשר גאולה כמוחו רב אשי אמר‬ ‫ג( שחיטה דאקלישא ליה‪:‬‬
‫ק א מ ר היה לו עוד לומר אס אינו ענין‬ ‫וכאיל ואמרינן דאידך מוקיס לה כר׳‬ ‫ו[ פדיונו אינו דין דלא‬
‫לגאולה מנהו ענין למכירה אי נמי הוה‬
‫לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא אמר רב אשי‬ ‫אלעזר ה ק פ ר פי׳ דדריש בריש פרק‬ ‫מיפריק‪ :‬ה[ אמינא מזדבן‬
‫הוא דלא איודבוני‪ [1 :‬הכהן‬
‫ליה למימר לא יגאל דמרמיס למה לי‬ ‫מנא אמינא לה דכחיב ‪ 1‬והיה הוא ותמורחו‬ ‫שני דמולין )לף כח‪ (.‬מ ה פסולי‬ ‫על הבכור וב״ה‪ :‬ון וב״ה‬
‫ש״מ לאסנויי ולדון גזירה שוה ד מ ה כאן‬ ‫יהיה קודש לא יגאל אימתי א>עושה חמורה‬ ‫המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל‬ ‫מתירין אפילו‪ :‬יו[ לך כחזה‬
‫התנופה ושוק הימין מ ה ‪:‬‬
‫מכירה ע מ ו אף מעשר מכירה עמו‪.‬‬ ‫מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר‬ ‫בשחיטה ועוף אין לו שמיטה אלא‬ ‫ט[ אי בי בעלים הקדש‪:‬‬
‫מדברי סופרים מ ש מ ע ד ר ״ ע לית ליה‬ ‫כמדומה לי‪:‬‬ ‫י[ הילכך‬
‫הילכך י[ מ ד ו מ ה לי דהכי מיבעי לך‬ ‫שחיטה נגאל נ>הא בעי העמדה והערכה אלא‬ ‫יא[ למיגרס ובא אמר לא‪:‬‬
‫למיגרס יא[ אמר רבא לא ימכר דחרמים‬ ‫שמע מינה לא יגאל לא ימכר הוא הניחא‬ ‫דרבי אלעזר ה ק פ ר אלא סבר לה‬ ‫׳<[ דאיתנהו בי בעלים לא‬
‫לא צריך ו ה ט פירושה רבא א מ ר בלא‬ ‫כרבי דדריש שחיטה מוזבחמ כאשר‬ ‫מזדבן הסייד ו מ ה ״ ד חולין‪:‬‬
‫למ״ד ״קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה‬ ‫׳‪ [1‬דלא אסר‪ :‬יד[ דוקא ליכא‬
‫גזירה שוה נ פ ק א לן במעשר דאינו‬ ‫צויתיך מלמד שנצטוה משה על רוב‬ ‫למידק ה א ‪ :‬טו[ דהעמדה‬
‫אלא למ״ד קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה‬ ‫אחד בעוף ועל רוב שניס בבהמה‬ ‫והערכה‪ :‬טו[ דחול הוא‬
‫נמכר דלא ימכר דחרמיסי( לא צריך‬
‫הקדש נינהו והקדש אין הרשות ביד‬ ‫והערכה מאי איכא למימר אנן הכי קאמרינן‬ ‫דלמא הכי קיי״ל כרבי ו א ע ״ ג דרבי‬
‫קאסר‪ :‬יז[ דמדאפקי למכירה‬
‫בלשון‪ :‬יין[ דא״כ בגאולה‬
‫בעלים למוכרו לאחרים אלא לגזבר‬ ‫מי איכא ה דמחיים לא מיפריק ולאחר שחיטה‬ ‫יוסי בר חנינא בנזיר בסרק מי שאמר‬ ‫ל א ‪ :‬יט( תיבח אפילו נמחק‪:‬‬
‫ל[ היא ר״ע מתיר אליבא‪:‬‬
‫נמסר וה״נ כל כ מ ה דאימנהו יה «ביד‬ ‫מיפריק אלמה לא מחיים דאלימא קדושתיה‬ ‫שחיטה‬ ‫דאין‬ ‫סובר‬ ‫‪:‬ד‬
‫׳ [)לף כנו‪(.‬‬ ‫בחזה‪:‬‬ ‫התם‬ ‫מה‬ ‫לאן‬
‫בעלים לא מזדבן חולין נינהו ונמכרין‬ ‫לא מיפריק לאחר שחיטה ה )א( דאקיל ליה‬ ‫לעוף מ ה ״ מ אין ראיה מ מ נ ו שיהא‬ ‫<נ( תיבת פסק נמחק‪:‬‬
‫בברייתא‬ ‫ומחלוקת‬ ‫נ‪[1‬‬
‫מנהו ענין למעשר דלא ימכר וכן עיקר‪:‬‬ ‫קדושתיה מיפריק ולא כל רכן הוא ומה מחיים‬ ‫הלכה כן דתנא הוא כדמוכח התם‬ ‫מתני׳‬ ‫כסתם‬ ‫הלכתא‬
‫ז(‬
‫מגא אמינא לה‪ .‬יה מדלאי אסר ליה‬ ‫דאלים למיתפם פדיונו לא מיפריק לאחר‬ ‫ועוד ד ר ״ ע כ ה מצי סבר כר׳ אלעזר‬ ‫כדאיתא בהתולץ וכ״ש הכא‬
‫דסתם לן בלשון ב״ה דעדיף‬
‫אלא מחיים דאי גאולה בבעלים דוקא‬ ‫ה ק פ ר יי[ וגמר חד מצבי וחד מאיל‬
‫שחיטה דלא אלים למיתפם פדיונו י[ מיפריק‬ ‫משאר כוי והא דפריש‪:‬‬
‫יי[ ולמידק הא לאחר שחיטה נגאל‬ ‫כדפרישיס לעיל בפ׳ שני )לף טו‪ (.‬גבי‬ ‫נו[ שאמר ואני‪ :‬נס[ דר״ע‬
‫ומופס אמ דמיו‪ :‬טי[ העמדה והערכה‬
‫אלא ש״מ לא יגאל לא ימכר הוא ולכחוב‬ ‫מ ה צבי ואיל פטורין מן הבכורה כוי‬
‫נמי מצי‪ :‬נו[ וגמר ם״א‬
‫ת ד ‪ :‬נין עקיבא‬ ‫ומפיק‬
‫געי אלא‪ .‬ודאי ליתיה במורמ פדיון‬ ‫רחמנא לא ימכר אי כתב רחמנא לא ימכר‬ ‫ובהלכות גדולומ מ ש מ ע שרוצה לפסוק‬ ‫מותר‬ ‫שהחלב‬ ‫דפירש‬
‫כלל ואינו קדוש לתפוס את דמיו‬ ‫הוה אמינא ה איזדבוני הוא דלא מזדבן דקא‬ ‫מ ״ ה דברייתא ו מ ש מ ע נמי דמדרבנן‬
‫להאכילו לעובד כוכבים‪:‬‬
‫נין[ דרשא דואכלת ולא‪:‬‬
‫בקדושה והאי לא יגאל לא ימכר הוא‬ ‫עביד עובדיז דחול אבל איפרוקי מיפריק דהא‬ ‫‪s‬‬ ‫‪5‬‬
‫היא דפליגי ארבי עקיבא י[ דפירשו‬ ‫נט[ ש ע ה ואשכחן להו כ מ ה‬
‫סתמי הכי לעיל בפי הלוקח‬
‫ומשוס דעביד ביה עובדא דחול קאסר‬ ‫עיילי דמיו להקדש לחכי כתב רחמנא לא יגאל‬ ‫שהמלב מומר לעובד כוכבים משוס‬ ‫בהמה גבי חדרת‪ :‬ל[ גבי‬
‫ליה רחמנא הילכך מחיים דממירא‬ ‫דלא איזדבוני מיזדבן ולא איפרוקי מיפריק‪:‬‬ ‫דאיתקש פסולי המוקדשים לאיל וצבי‬ ‫מבכרת יצא רובו ה״ו יקבר‬
‫מכל הנך אין ראיה‪ :‬לא[ אמר‬
‫קדושחיה אסור לאחר שחיטה דאקלישא‬ ‫והבשר אסור להאטלו לעובד כוכבים‬
‫מ ת נ י ׳ ייבש״א לא ימנה ישראל עם הכהן‬ ‫פי׳ שיהא‪ :‬לנ[ לא ובנטרפה‬
‫קדושחיה ד ה א נשחט בחוץ לאכילח‬ ‫א‬ ‫הן‬ ‫מדרבנן ואין להביא ראיה דאסור‬ ‫נמי‪ :‬ל»[ כתכמים פי׳ דאמרי‪:‬‬
‫י! לבכור וב״ה מתירין ואפי׳ עובד כוכבים‪:‬‬ ‫לד[ הינם בקבוהה כשמתו‪:‬‬
‫זרים שרי למכור‪ :‬גאולה מ ש מ ע בבעלים‬ ‫לעובד כוכבים משוס דקי״ל כההוא‬ ‫ל‪ [8‬תנן יקבר כשנשחט‪:‬‬
‫וחופס ליה פדיונו דאי אין מ ו פ ק פדיונו‬
‫נ מ ׳ מחני׳ מני ר״ע היא דתניא בכור אין‬ ‫דרשא כ ה ואכלת ולא לכלביך ו ה ״ ה‬ ‫לי( טהיפה נמי הוי‪ :‬ל‪ [1‬הא‬
‫אימתי‬ ‫למה להו לבעליו לפדוחו אלא לאו ש״מ‬ ‫נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דברי‬ ‫לעובד כוכבים כדמוכת בפ׳ כל שעה‬
‫דתנן במסי‪ :‬לא[ שער לשאר‬
‫ד כ ה ״ ג ‪ :‬לט[ מתני׳ ההתם‬
‫לא ימכר משום עובדין דחיל י״ז קאסר‬ ‫בית שמאי וב״ה י‪ 1‬אומרים אפילו זרים רבי‬ ‫)פסחים לף כמ‪ (.‬כט[ דאשכתן כ מ ה‬ ‫דקתני‪:‬‬
‫ליה ק ר א ‪ :‬להכי כ ת ג לא יגאל‪.‬‬ ‫עקיבא מתיר אפי׳ עובד כוכבים מ״ט דב״ש‬ ‫ס ת מ י כהך דאיתא הכא בפרק הלוקש‬
‫יי[ ד מ ד א פ י ק מכירה בלשון גאולה שמע‬ ‫דכחי׳ ‪ 2‬ובשרם יהיה לך י״ וגו׳ מה התם כהנים‬ ‫ב ה מ ה )לף נא‪ (:‬לעיל גבי מררת‬
‫מינה דלא איזדבוגי מיזדבן הוא ולא‬ ‫אין ישראל לא אף הכא כהנים אין ישראל לא‬ ‫דס דמנן יקבר ובפרק ע ד כ מ ה )לעיל‬
‫רבינו גרשום‬
‫אפרוקי מיפריק ובגאולה גרידמא ליכא‬ ‫לף נח‪ (.‬מי שאינו מ ו מ ת ה וראה אמ‬
‫ובית‬ ‫ת נ ה ו ענין ל מ ע ש ר ה א י ל א‬
‫לאוקמה ד א ״ כ י ה לא מציגן למידק הא‬ ‫הבכור ונשמט על פיו הרי זה יקבר‬ ‫י ג א ל יתירא ו ל מ כ י ר ה ‪ :‬ו ה א י‬
‫בעי ה ע מ ד ה והערכה‪ .‬קודם‬
‫לאחר שמיטה נגאל‪ :‬מ ת נ י ׳ לא ימגה‪ .‬יטו אפי׳ אס זימן כהן‬ ‫ולקמן בפרקין )לף לז‪ (.‬השוחט אמ הבכור ונודע )עד( שלא הראהו‬
‫ש י ג א ל ואי א פ ש ר ל ה ע מ י ד ן‬
‫אורח ישראל על הבכור בעל מ ו ס לא יאכל ע מ ו ‪ :‬ג מ ׳ מהני׳‪ .‬דשרי‬ ‫כו׳ הבשר יקבר ובפ׳ ב ה מ ה ה מ ק ש ה )חולץ לף שט‪ (:‬גבי ל[ יצא רובו‬ ‫ש כ ב ר נ ש ח ט אלא ש ״ מ לא‬
‫ה״ז יקבר ל( אבל היך אין ראיה דשפיר אתיא כר״ע ל ה א לר״ע גופיה‬ ‫ימכר ה ו א ‪ :‬ה נ י ח א ל מ ״ ד‬
‫עובד כוכבים באכילת בכור‪ :‬מני ר׳ עקיגא היא‪ .‬ה דמתיר אליבא ד ב ״ ה‬
‫ק ד ש י מ ז ב ח היו בכלל‪ .‬מ צ ו ת‬
‫ק א מ ר ר׳ עקיבא דבית הלל מתירין אפי׳ עובד כוכבים‪ :‬מה יא[ כתזה‬ ‫שמעינן ליה בפרק טבול יום )זבחים לף ק ג ‪ :‬וקל‪ (.‬ד א מ ר מדבריו למדנו‬ ‫ה ע מ ד ה והערכה אמרת דלא‬
‫ושוק כהנים אין ישראל לא‪ .‬ד כ ת י ב ! ר ק ר א י[ ואתה ובניך ובנותיך אתך‪:‬‬ ‫שהשופט א מ הבכור ונמצא טריסה שיאומו הכהנים בעורו מ ש מ ע‬ ‫מתהיץ בלא יגאל מ מ ש ‪:‬‬
‫אלא ל מ ״ ד וכוי‪ .‬אמר לך רב‬
‫הני‬ ‫דבשרס אסור בהנאה והיינו ט ע מ א כדפרישנא לעיל ‪3‬פ׳ שני )לף יל‪(.‬‬ ‫א ש י אנן הכי קא אמדינן‬
‫גבי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן דהיכא ד ש ד לישראל הוא דאיתקש לצבי ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים ולא איתסר מואכלת ולא לכלביך‬ ‫כ ל ו מ ר מ ה א דייקינן דלא‬
‫ימכר הוא ד מ י איכא מידי‬
‫אבל היכא דאסור לישראל לא איתקש לצבי ואיל הילכך בכור שמת או נשחט בלא ה ת ר ה או הומר ונמצא ט ר י פ ה ט ע ו ן קבורה כדמוכמ הני ס מ מ י‬ ‫ד מ ח י י ם כי אלים ל מ י ת פ ם‬
‫לא‬
‫ואפי׳ רבי עקיבא מ ו ד ה כדאמר ‪3‬פ׳ טבול יום )זבחים לף קל‪ (.‬ואף ר ״ ע לא א מ ר [ שיהא העור מותר אפי׳ בגבולין אלא כ ש ה מ י ת מומשה אבל לא‬ ‫פדיונו לא מיפריק ו ל א ח ר‬
‫ש ח י ט ה דלא אלים מיפריק‬
‫התירו מ ו מ ת ה לא לה ובטריפה נמי ״(ואע״ג דשרי ר ״ ע העור אין הלכה כמותו כדמסקינן התם והלכתא כחכמים לה דאמרי אין לא ראימי ראיה אלא‬ ‫א ל א ש ״ מ ההאי לא יגאל‬
‫ג‬
‫יצא לבית השריפה ומיהו לדידן לא בעי שריפה ד ה ת ס >במקדש הוא דבעי שריפה דבמקדש קאי ומ״ש שס בספרים והלכתא כחכמים בשר בקבורה‬ ‫לא ימכר ה ו א ‪ :‬לא ימנה‬
‫ישהאל עם הכהן‪ .‬על ה ב כ ו ר‬
‫והעור בשריפה פי׳ שס רש״י דלא גרס ליה דרבנן דאמרי בעור אלא יצא לבימ השריפה לאו א ד ר ״ ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי מנינא‬
‫ב ע ל מום ל א ו כ ל ו ע מ ו ‪:‬‬
‫דאיירי בקדשי המקדש ומיהו קשיא בבריימא דלקמן ב ש מ ע ת י ן ) ל ף לג‪ (.‬גבי שתי חטאות אחת ת מ י מ ה ואחת בעלת מ ו ס ד ק א מ ר ר׳ אלעזר בר״ש‬
‫אפי׳ בשר בעלמ מום בקדרה ונזרק ד מ ה של ת מ י מ ה אסורה וקתני עלה בתמורה בפ׳ ולד ת ט א ת )לף כל‪ (.‬יוצא לבית השריפה והשתא מאיזה ט ע ם‬
‫היא בשריפה כל עיקר פסולה לא הוי אלא משוס ד ה ר א כחטאת שכפרו בעליה ד מ מ ה וחטאומ ה מ ת ו מ דינם לי[ » כ ש מ מ ו ואי משום דכי נשחטו הויא‬
‫ע‬
‫ליה כעין קדשים פסולים שנפסלו אחר שחיטה שיוצאים לבימ השריפה ה א ( בבכור מנן לה דסבר כשנשמט שלא על פי מ ו מ מ ה וכשנמצא ט ר י פ ה‬
‫לי[ הוי בקבורה כדסרישימ ושמא יש למלק בין בזמן הזה לזמן בימ ה מ ק ד ש ואס היינו מחלקים בין נשחט שלא על פי מ ו מ ח ה לשאר פסול שאירע‬
‫אחר שתיטה היתה מיושבת גירסת ה ס פ ד ם דזבחיס אלא שבגרוש אפכא והלכמא כמכמיס בשר ב ש ד פ ה ועור בקבורה ובזמן הזה הוא ד ק א מ ר‬
‫שלא החמירו על העור לשורפו כמו הבשר וא״ח מ״ש ה א לי[ במס׳ ערלה )ס״ג מ״ג( ומיימי לה בפ״ב ד מ מ ו ר ה )לף לל‪ (.‬האורג מלא ה ס י ט מצמר‬
‫פ (‬
‫הבכור ידלק הבגד ובכל הנך שהבאתי מ ש מ ע דדינו של בכור בקבורה ואין למלק בין ש ע ר לה לשער ד כ ה ״ ג פריך משער נזיר ו פ ט ר חמור דמנן‬
‫‪4‬‬
‫ה מ ס יקבר ובמס׳ ערלה )שס> תנן בשער *ובפטר חמור ידלק ואין נראה לדחות ד ה מ ס פריך משוס ד מ ש מ ע ליה מתני׳ לט[ התם דקתגי שער נזיר‬
‫ו פ ט ר ממור דקאי שער אמרוייהו ועוד מניא נמי בתוספתא המולש צמר מבכור תם והניחו בחלון א ע ״ ג שנולד לו מ ו ם לאחר מכאן ושחטו ה ד זה יקבר‬
‫וי״ל דאיכא לשנויי הכא כדמשני ה מ ס א פ ט ר חמור כאן בשק כאן בשער פי׳ שער מ מ ה ר לכלות וסגי ליה בקבורה אבל אם עשה מ מ נ ו בגד חיישינן‬
‫שמא יוציאוהו אחר שנקבר ובעי שריפה ואיכא דמשני ה ת ם ומוקי לה כר׳ יהודה ד א מ ר אס רצה להחמיר על עצמו לשרוף אמ ה נ ק ב ד ס רשאי‪:‬‬
‫ובית‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫לג‪.‬‬ ‫כל פםולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫מםורת הש״ס‬
‫י א מיי׳ ם״ר מהל׳ ביאת‬ ‫ו ב י ת ה ל ל ה״מ ת ם כוי‪ .‬אף על גב דהאי קרא מיירי נמי‬ ‫הגי מילי ככור סם‪ .‬איתקש למזה ושוק ל ה א קרא בתם קמשתעי‬ ‫א( נ״א אף נ ט ר מותר נו׳צ״ק‪,‬‬
‫ה מ ק י ש הל׳ י ופ״ו מהל׳‬ ‫נ( ו נ ד ר צ״ק‪ ,‬ג( וחד מ ה צ״ק‪,‬‬
‫קרנן ססת הל׳ א‪:‬‬ ‫בבעל מ ו ס בין לרב בין ללבי רב דלעיל בריש ע ד כ מ ה‬ ‫לכתיב לעיל מיניה ןגמלבר יח[ את ל מ ס תזרוק אבל בעל מום כתיב בפלשת‬ ‫ד( נמיססמא ס ״ ג ה״ו זבחים‬
‫י א ב מיי׳ ש ״א מהלכות‬ ‫כל ה ב ט ל )לבדם ט ‪ 0‬ה ט מ א ו ה ט ה ו ל יחלו‪ :‬זר שאוכל בקדשים <לף כמ‪ (.‬ובין לרבי ישמעאל בין ללבי עקיבא ל פ ׳ איזהו מקומן בסופו‬ ‫עה‪ ,[:‬ה( פסמיס סו‪ .‬צה‪:‬‬
‫בכורות הל׳ ה‪:‬‬ ‫כריתות י‪ ,.‬ו( ממורה מ ‪, .‬‬
‫)זבחים דף נז‪ (.‬ובין ללבי ישמעאל ובין ללבי יוסי הגלילי לבריש ב״ש‬ ‫קלים‪ .‬שלמים ומעשר ו פ ס ח ‪ :‬בעבודת צבור‪ .‬לאס אין כהן ט ה ו ר‬ ‫‪] (t‬עי׳ תוש׳ מנחות סג‪ :‬י ״ ה‬
‫י ב ג מיי׳ ס ״ ד מהלכות ביאת‬
‫מקדש הל׳ יב ופ׳׳ו מהל׳‬ ‫)שם לף לז‪ (.‬או מבשרם ל מ ש מ ע‬ ‫באותו בימ אב עושה ט מ א עבודת‬ ‫מפשיט[‪< ,‬ז( נע״ש ממורה‬
‫ק ״ פ הלי ח‪:‬‬ ‫ו‪5‬ע״ג[‪(*,‬נ״ושסנכלהסיגיא‬
‫אחל מ ס ואחל בעל מ ו ס או מיהיה‬ ‫צבור דכחיבי( במועדו ואפילו בשבת‬
‫יג ד מיי׳ פ ״ ג מהל׳ יו״נו‬ ‫ובית הלל חני מילי תם אבל בעל מום כתיב‬ ‫ע״ש וצ׳׳ל דתניא[‪ ,‬י( ]נמדבר‬
‫הלכה ו נווש׳׳ע א״ח סי׳‬ ‫‪)>°‬לו( ללריש לימל על ה ב ט ל בעל‬ ‫ואפי׳ ב ט ו מ א ה ‪ :‬יה כאכילה‪ .‬זר‬ ‫נח[‪ ,‬כ( ]פסחים סי‪,[:‬‬
‫‪ 1‬הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו‬ ‫ל(!ממורה טי‪ ,[.‬מ( ]לך צ״ק[‪,‬‬
‫תצנו סעיף א‪:‬‬ ‫מום שנוהגו לכהן מ ״ מ אמי קל וחומל‬ ‫ק מ י י ד ובאטלה זר עדיף מ ט מ א‬
‫<( י נ ח ו ה ושוק בתס צ״ק‪,‬‬
‫י ד ה מיי׳ ס ״א מהל׳ בנורות‬
‫ומפיק מהיקשא ונאכל לזליס מ א ח ל‬ ‫אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל‬ ‫בדאמרן ׳»[ בקדשים קלים דלא משכתמ‬ ‫ם( לפניס פסול צ ״ ק ‪ ( » ,‬נ״א‬
‫הלכה יט וכאידך מ ״ י‬
‫טוש״ע י״ד סי׳ שז סעיף א ‪:‬‬ ‫ל מ מ ו ק מ א היקשא '(לכחזה ה מ נ ו פ ה‬ ‫בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור איכא‬ ‫אכילה לכהן ט מ א מומר בה וזר אסור‬ ‫א ע ״ ג יאיתא להו היקישא‬
‫ט ו ו מיי׳ פ ״ ד מהל׳ פסילי‬ ‫י נ מ ט א ח נאשס ואוקמי רבנן‬
‫המוקדשין הלנה ג‪:‬‬
‫במם ו ב ט האי גונא אשכמן ב פ ״ ק‬ ‫למיפרך מה לטמא א שכן הותר מכללו בעבודת‬ ‫ב ה ‪ :‬ואידך‪ .‬תנא ק מ א אליבא לבית‬ ‫היקישא למילמא אחריתי כו׳‬
‫צ״ק‪ ,‬ש( נקלושין לד‪,[:‬‬
‫לזבחים )לף י‪ (:‬גבי אשם שנכנס ל מ ו‬ ‫צבור וב״ה אטו בעבודה קאמר באכילה‬ ‫הלל א מ ל לך תלתא צבי ואיל כתיבי‬
‫צ( ]לקמן נט‪ (p ,[.‬נ״א מ ״ מ‬
‫י ה * פסול לא מצית א מ ל מ קל וחומל‬ ‫קאמרינן ה אכילה זר עדיף ורבי עקיבא מחיר‬ ‫בראה א נ ט חל לכללבי יצמק ורבי‬ ‫עיקר היקישא לא אתיא אלא‬
‫תורה אור השלם‬ ‫מעולה »(אף על גב ללבנן אית להו‬ ‫אושעיא ולא נתפרש לנו היכן‪ :‬להדר׳‬ ‫לשנה שנה כוי צ״ק‪ ,‬י( נשס‬
‫ואפי׳ עובדי כוכבים מ״ט דרבי עקיבא ‪ 1‬כצבי‬ ‫קטו‪,[:‬ש(]לסגינו נ ק י ו ש ץ ל א‬
‫תאבלנו‬ ‫בשעךיף‬ ‫‪.1‬‬ ‫היקישא כ ה ל ח מ א ת כאשם למלתא‬ ‫אלעזר הקשר‪ .‬בשחיטת חולין בפ׳‬ ‫מצאתי אנל תמצא נתיס׳‬
‫ה ט מ א והטהור יחדו פ^בי‬ ‫״‬
‫אחריתי כלמוכח סוגיא ‪ t‬ה ת ם ו ב פ ״ ק‬
‫וכאיל מה צבי ואיל מוהר לעובדי כוכבים‬
‫דברים טו כב‬ ‫ובא?ל‪:‬‬ ‫שני )לף כח‪ :(.‬מה ההם‪ .‬יה חזה‬ ‫ססחיס כד‪ :‬ד ״ ה אמרת[‪,‬‬
‫רק ב כ ל אות נפשך תןבח‬ ‫אתי קל וחומר‬ ‫‪s‬‬
‫לקלושין )לף יל‪(.‬‬ ‫א( אף ה פסולין מותר לעובדי כוכבים ואידך‬ ‫ושוק נדות לא ד ט מ א שאכל את הקדש‬
‫ש( ]וע׳׳ע מושי חולין ק ט ו ‪:‬‬
‫ל ״ ה נשני מינים[‪ ,‬א( גי׳ צ״ק‬
‫ו א כ ל ת ב ש ר ב ב ך כ ת י;‬
‫א ל ה י ך א ש ר נתן ל ף ב כ ל‬
‫ו מ פ ק א מגזירה שוה בגמרא ובמיתת‬ ‫‪ s‬תלתא ‪ 1‬צבי ואיל כחיבי חד לכדרבי יצחק »‬ ‫תייב טי[ בכרת‪ :‬ה פ ם ח שגא כטומאה‪.‬‬ ‫נעלת מוס דש לתמוה נו׳ בכל‬
‫ענין ונמשנה דוקא אם ק ר נ ה‬
‫ה ט מ א והטהור‬ ‫שעריך‬ ‫היבם גבי וכל היכא לכתיב )חוקה(‬ ‫ה ) ו ח ד לכדר׳( ]ור׳[ אושעיא וחד לכדרבי‬ ‫שנטמאו רוב צבור במת ועשו פ ס ח‬ ‫ע ד שלא נשחטה‬ ‫שניה‬
‫י א מ ל נ ו כ צ ב י וכאןל‪:‬‬
‫ןעיכובא[ לא ללשינן ק״ו ובשמעתין‬ ‫אלעזר הקפר ה ״ואידך מה צבי ואיל פטורים‬ ‫בטומאה לא יאכלו מ מ נ ו זבים וזבומ‬ ‫הראשונה תמות שכנר כפרו‬
‫דברים יב ט ו‬ ‫נעלים אנל כשגשמטה קודס‬
‫אך באשר יאבל א ת העבי‬ ‫למצות עשה שהזמן ג ר מ א » גבי טפלים‬ ‫מן הבכורה ה ‪ 3‬א ף פסולי המוקדשין פטורין‬ ‫א ע ״ ג דאכלי ליה ט מ א י ממיס‪ .‬אלמא‬
‫לכן ש ט ואומר רני כוי‪,‬‬
‫ו א ת ה א ; ל כן ת א כ ל נ ו‬ ‫חייבין נשים לא כל שכן והא ללקמן‬ ‫ד‬ ‫שני לן בין ט ו מ א ה היוצאה מ ג ו פ ו‬
‫‪.‬יחדו‬ ‫והטהור‬ ‫הטמא‬ ‫מן הבכורה י[ ת״ר >בבור אין מאכילין אותו‬
‫דברים יב כב‬ ‫יאכלנו‪:‬‬
‫לריש פ׳ ט ׳ ) ל ף נג‪ (:‬ללרשינן מהיקשא‬ ‫לטומאה שאינה יוצאה מ ג ו פ ו ‪ :‬ההם‬
‫‪ •2‬ו ב ש ר ם י ה י ה ל ך כ ח ז ה‬ ‫לעשר תעשר מקיש ב ה מ ה למעשר לגן‬
‫מאכילין‬ ‫אומרים‬ ‫וב״ה‬ ‫שמאי‬ ‫בית‬ ‫דברי‬ ‫לנדות‬ ‫הוא‪ .‬דזבין לא יאכלו משוס דבהדיא‬
‫ה ת נ ו פ ה ו כ ש ו ק וזןמץ ל ף‬
‫‪2‬‬
‫אותו לנדות מ״ט דב״ש דכתיב ובשרם יהיה‬ ‫הגהות הב׳׳ח‬
‫במדבר יח יח‬ ‫יהח־ז‪:‬‬
‫מ ה מעשר לגן מן החלש על הישן לא‬ ‫גלי רחמנא טי[ ט מ א נפש מותרין ותו‬
‫גט׳ ה ט מ א והטהור‬ ‫)א(‬
‫‪ .3‬ד ב ר א ל בגי י ש ר א ל‬ ‫ו מ ס ק א מ ק ״ ו לכבשים ועזים שהם‬ ‫לך י[ מה התם נדות לא אף הכא נדות לא‬ ‫לא דכתיב )גמלבר נו( איש ט יהיה‬ ‫י ח ד י ו י א כ ל נ ו ונ׳׳ש ה ״ מ ‪:‬‬
‫איען כ י י ה י ה‬ ‫לאביר‬
‫ל נ פ ש או ב ד ר ך‬ ‫טמא‬
‫כלאים זה בזה ממעשריס מזה על זה‬ ‫וב״ה הני מילי תם אבל בעל מום הטמא‬ ‫ט מ א לנפש וגו׳ ומינה דייקינןה איש‬ ‫)ג( ת ו ם ' י ״ ה ח י ונו׳ גוף‬
‫א ת י ה ו א ו ע ש א ו הכתוב‬
‫‪.‬רחקה ל כ ם א ו ל ד ר ת י ב ם‬ ‫חלש וישן כו׳ ה ת ם לא מ י ת ו ק מ א היקשא‬ ‫והטהור <א> ה אכלוז וב״ש ה״מ היכא דאין טומאה‬ ‫נדחה לפסח שני ולא צבור ו ב ט מ א‬ ‫שגי גופי!‪:‬‬
‫ו ע ש ה פ ס ח לן;‪:‬‬
‫אי אמימ למילן ק ״ ו ו א ע ״ ג ללרבי יוסי‬ ‫נפש הוא דגלי רחמנא איש ולא צבור‬
‫במדבר ט י‬
‫יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה‬
‫בל׳ יהורה צריט היקשא לכלאמל‬ ‫אבל ט ו מ א ת זבות כדקיימי קיימי אבל‬
‫עליו מגופו לא ראשכחן דפליג רחמנא בין‬ ‫גליון הש׳׳ם‬
‫בההוא סירקא*( ר מ ה מעשר ניטל באומל‬ ‫הכא בבכור ס ת מ א כתב רממנא ה ט מ א‬
‫ובמפשבה וכו׳ וצריכא נמי לכלררשי׳‬
‫טומאה יוצאה עליו מגופו לבין » שאין טומאה‬ ‫ו ה ט ה ו ר ‪ :‬אין מרגילין גכהור‪ .‬ואפי׳‬ ‫ג ס ׳ ת ל ת א צ ב י ואיל‪ .‬עי׳‬
‫מוםף רש״י‬ ‫לעיל ינ ע ״ א תד׳׳ה מ ה ‪:‬‬
‫הפסח שבא בטומאה לא‬ ‫בזבמיס בסוף פ ׳ בית שמאי )לף מה‪(.‬‬ ‫יוצאה עליו מגופו דחנן ה >הפסח שבא בטומאה‬ ‫בעל מום להפשיטו דרך הרגלים כל‬ ‫ת ד ״ ה ו נ ״ ה כוי א ת י ק״ו‬
‫ג‬
‫י א כ ל ו מ מ נ ו זבים פוי‪.‬‬ ‫כ ה קלשי עובלי כוכבים אין חייבין‬ ‫ל א יאכלו ממנו זבים י[ ומצורעין וזבוח ונדוח‬ ‫העור שלם לעשומ מ מ נ ו מ פ ו ח לנפחים‬ ‫ו ט * ק א פג״עז‪ .‬פי׳ נ נ ״ מ‬
‫דגני ט מ א לנפש נ ת י נ איש‪,‬‬ ‫קיד ע ״ א ת ד ״ ה ואידן‪:‬‬
‫איש גיחה ואין ציבור נדחץ‪,‬‬
‫ק ( מ ״ מ עיקר אתיא היקש לשנה שנה‬ ‫ויולדות וב״ה התם הוא דגלי רחמנא ‪ 3‬ט מ א‬ ‫או למוכרי דבש ושמן שנומנין אומו‬
‫אבל גני וינה אף צינור ;דחי!‬ ‫והא לבכל הבשר )חולין לף קמו‪ (.‬איכא‬ ‫נפש אבל הכא טמא ס ח מ א כתיב לא שנא‬ ‫בעורות כבשים המפשיטין שלימים‪:‬‬
‫סז‪.‬‬ ‫) פ ס ח י ם צה‪ :‬וכטי״ז ‪am‬‬
‫מ ״ ל לבשר בחלב אסור באכילה ומותר‬ ‫ולא כפסולי המוקדשין‪ .‬א ע ״ פ שנפדו‬ ‫רבינו גרשום‬
‫וכריתות י ( ‪ .‬אין מ ר ג י ל ץ ‪.‬‬ ‫יא[ ת״ר י>אין ימרגילין ״ביום טוב כיוצא בו‬
‫נ ד ר ן שמתמילין להפשיט‬ ‫בהנאה מגזילה שוה לקלש קלש ואיכא‬ ‫ה‬ ‫ושחטן לאכילה‪ :‬דלא חזי ליה‪ .‬ביום‬ ‫אוכל בבכור‪ .‬ד כ ת י ב ה ט מ א‬
‫העור דרך הרגלים והופכו‬
‫א י ן מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין‬ ‫י א כ ל נ ו ‪ :‬איכא‬ ‫והטהור‬
‫למאן לאסל י( אף בהנאה מ ק ״ ו לא‬ ‫טוב‪ :‬ג״ש היא‪ .‬דסברי בכור בעל‬
‫שלם לצורך גפמיס או לצורך‬
‫קשיא מילי אההיא לקלושין )לף ני(‬ ‫בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא‬ ‫מוס בקדושתו קאי אפי׳ לאחר שחיטה‬
‫ל מ י פ ר ך מ ה לכהן ט מ א‬
‫דנש‪ ,‬וכשאינו רוצה להפשיטו‬ ‫דין הוא ש א ו כ ל בכור‬
‫שלס מפשיטו נ ס ט ן ד ר ן נ ט נ ו‬ ‫* כ ל פ ר ש י נ ן בקדושין‪ :‬ח ד ל כ ד ד נ י‬ ‫חסדא‬ ‫חזי ליה אלא בכור מאן הנא אמר רב‬ ‫כתם ו ט ה י ט יי[ ד מ ם אין מרגילין‬ ‫שכן הותר מ כ ל ל ו ב ע ב ו ד ת‬
‫מגרונו ע ד ז נ ב ו ) ת ח ו ר ה כ ד ו ‪.‬‬ ‫כדכתיב במועדו‬ ‫ציבור‬
‫ואע״פ שהעור נמנר ניוקר‬
‫יצחק ור׳ אושעיא‪ .‬פי׳ בקונטרס ללא‬ ‫ה ביה שמאי היא דאמר אין מאכילין אותו‬ ‫משום בזיון דקדשיס ד פ ו ג ס הבשר‬ ‫ואפי׳ ב ט ו מ א ה ‪ :‬ב א כ י ל ה‬
‫אשור להרגיל‪ ,‬לסי שנויץ‬ ‫אמפרש ורבינו חננאל מפרש להיינו‬ ‫לנדות ולא בפסולי המוקדשין מאן תנא אמר‬ ‫דמתיירא לחתוך העור וחומך הבשר‬ ‫קא אמדינן‪ .‬ואכילת זר‬
‫קדשים הוא‪ ,‬שמקלקל הנשר‬ ‫ב ק ד ש י ם קלים זר עדיף‬
‫<ע־ז חח‪ .!:‬ב ע ל ת מ ו ס‬
‫ההיא ל פ ״ ב למכות )לף כב‪ (.‬המרביע‬ ‫רב חםדא רבי אלעזר בר׳ שמעון היא ט>דתנן‬ ‫בבעל מ ו ס נמי אין מרגילין‪ :‬רכי אלטזר‬ ‫למיכלינהו טפי מכהן ט מ א‬
‫ת י פ ד ה ‪ .‬קודם הפרשת )נ״א‬ ‫שור פסולי המוקלשין והמנהיג שול‬ ‫גר״ש‪ .‬ד מ ח מ י ר בפסולי המוקדשין ד א מ ר‬ ‫והלכך ב ״ ה מתירין‪ .‬מ ה‬
‫הקרנת( השניה‪ ,‬והנך שמי‬
‫יהיו לפניו שהי חטאוח אחת תמימה ואחת‬ ‫צ ב י ואיל מ ו ת ר ל ה א כ י ל‬
‫פסולי המוקלשין לוקה גוף אחל)ב(‬ ‫יה אפילו לאחר שחיטה בקדושמייהו‬
‫חטאות לשם חטא אחד‬
‫כ ה הן ועשאן הכתוב שני גופין פירוש‬
‫בעלת מום חמימה תקרב בעלת מום חיפדה‬ ‫ה ע ו ב ד כוכבים ע מ ו אף‬
‫הופרשו‪ ,‬שנפל מוס בראשונה‬ ‫שהפרישן‬ ‫חטאות‪.‬‬ ‫שסי‬ ‫קיימי‪:‬‬ ‫בכור נמי‪ :‬ואידך‪ .‬ת ״ ק ס ב ר‬
‫והפריש שגיה תחתיה !תמורה‬
‫שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל‬ ‫נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה‬ ‫ל א ח ד ו ת שאם מאבד ה א מ ת יתכפר‬ ‫ת ל ת א צ ב י ואיל כתיבי‪ .‬רק‬
‫בד‪ .(.‬א פ י ל ו ב ש ר ב ק ד י ר ה‬ ‫ב כ ל אות וגו׳ אך כ א ש ר‬
‫כ ו י א ס ו ר ה ‪ .‬אלמא א ע ״ ג‬ ‫להיינו שני מינין ולא כמו שרגילין לפרש‬ ‫של תמימה מותרה אם משנזרק דמה של‬ ‫בחבירתה ונפל מום באחת‪ :‬סמימה‬ ‫יאכל א ת ה צ ב י ו א ת ה א י ל‬
‫דאיפריק ואישתחיט בקדושתה‬ ‫שם שקצת הוא כקלשיס וקצת הוא‬ ‫חמימה אםורה ר״א ברבי שמעון אומר אפילו‬ ‫הקרב‪ .‬לחטאתו‪ :‬כעלה מום ספדה‪.‬‬ ‫בשעריך תאכלנו ח ד לכדר׳‬
‫י צ ח ק אמר רבי א ו ש ע י א ו ה א‬
‫שטסרו‬ ‫וחטאת‬ ‫קיימא‬
‫הבעלים מיקרייא‪ ,‬הלכך גני‬ ‫כחולין אלא מצבי ואיל נ פ ק א כרקאמר‬ ‫בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה‬ ‫גשחטה‬ ‫שופרות‪:‬‬ ‫לנרבת‬ ‫ולמיה‬ ‫דר׳ י צ ח ק א מ ״ ר א ו ש ע י א‬
‫הרגלה ; מ י א ע ״ ג יאיסריק‬ ‫ה כ א ה ‪ :‬א י ן מאבילין א ו ת ו לנדות‪.‬‬ ‫בעלה מום‪ .‬אחר פליונה‪ :‬אם עד‬ ‫לא מ ש ת כ ח נ א בכולה גמרא‬
‫ואישמחיט בקרושתה קיימא‬ ‫ורב חסדא לרקמה כולה כב״ש דלמא עד כאן‬ ‫דידן‪ .‬ו ח ד לכדר׳ א ל ע ז ר‬
‫ה ״ ה לבעל ק ד יי[ ללא שרו רק‬ ‫שלא נזרק דמה של תמימה‪ .‬נ ש ח ט ה ‪:‬‬
‫)שטו‪ .‬ל ו ק מ ה כ ו ל ה כ כ ׳ ׳ ש ‪.‬‬ ‫לא קאמרי ב״ש אלא בבכור דקדושתו מרחם‬ ‫הקפד כדאמר בשחיטת‬
‫דויאי ט ה י ט י מ ח מ ר י נ״ש‬ ‫שהותלה בפסח כלמוכח‬ ‫לטומאה‬ ‫מוסרה‪ .‬באטלה ו א ע ״ ג שנזרק ל ס‬ ‫ח ו ל י ן רבי א ל ע ו ר ה ק פ ד‬
‫ג נ נ ו ר מחמרי גמי בשאר‬
‫ד ת נ י א היו לפניו ש ת י‬ ‫בסמוך‪:‬‬
‫אבל פסולי המוקרשין דאין קדושתו מרחם לא‬ ‫ה ת מ י מ ה קולס שתיאכל בשר בעלת מוס‬
‫א ו מ ר מ ת ״ ל אך כ א ש ר יאכל‬
‫מ״ש‬ ‫‪,‬‬
‫המוקדש )‪,‬‬ ‫פסולי‬ ‫את ה צ ב י ו א ת האיל וגוי‬
‫יאוקים רישא כנ״ש וסיפא‬ ‫ולוקמה‬
‫ברייתא בתמורה בפ׳ ולל ח ט א ת )לף כל‪ (.‬ו מ י י ד‬ ‫ח ט א ו ת י[ כוי‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫לסבילא לן למאתר שבאת לכלל היחר זביחה שוב אין בה קלושה‬ ‫מ ק י ש צבי ו א י ל ל ב ה מ ה‬
‫נ ר ״ א נר״ש )שם‪.1‬‬ ‫א‬ ‫מ ה ב ה מ ה ב ש ח י ט ה אף‬
‫כשהפריש שתי ח ט א ו ת לאחריומ ו ה ד ע מ ה אחת ת מ י מ ה ואמת ( בעלת‬ ‫בבעלת מ ו ם ‪ :‬אם משנזרק דמה של המימה‪ .‬נשחטה אסורה אפילו‬ ‫צ ב י ו א י ל ב ש ח י ט ה ‪ :‬לנדות‪,‬‬
‫מ ו ס כ ה שבמשנה !קרבה שניה על[ שלא נשחטה ראשונה ת מ ו ת שכבר‬ ‫בהנאה להויא לה מ ט א מ שכיפרו בעליה ולמיתה אזלא לזו היא אמת‬ ‫ל נ ש י כהנים נדות ונדה‬
‫ט ו מ א ה יוצאה עליה מ ג ו פ ה ‪.‬‬
‫כפרו בעליה ויש לתמוה לבבריימא אסרי רבנן בעלת מום כשנשחטה‬ ‫מחמש ח ט א ו מ יט[ מתותל(‪ :‬אפילו בשר בקדירה כוי אסורה‪ .‬בשל‬ ‫התם דגלי ר ח מ ג א ט מ א‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫לאתר ז ד ק מ לם של מ מ י מ ה ובמשנה ש ד ורבי אלעזר בר׳ שמעון אסר‬ ‫בעלת מוס לסבירא ליה אפילו לאחר שחיטה בקדושמייהו קיימי‬ ‫נפש למעוטי טומאה יוצאה‬
‫א[ קאמרינן ולאכילה זר‪:‬‬ ‫מ ג ו פ ו ‪ :‬אין מרגילין אין‬
‫ב[ אף בכור מותר‪ |< :‬יצחק‬
‫בברייתא בכל ענין ובמשנה ש ד כשנשחטה קולס לכן ואומר ר׳ לבמשנה‬ ‫ו ח ט א ת שכיפרו בעליה מיקריא‪ :‬לוקמה כולה לב״ש‪ .‬ל ק ס ״ ד ל ט‬
‫מ פ ש י ט י ; עוה ב ה מ ה שלם‬
‫‪55‬‬
‫ורבי אושעיא ס״א דאמר‬ ‫מ י י ד ש ה פ ד ש י[ פ ל ה בעלת מ ו ס וחיללה על ה ת מ י מ ה שכל קלושה של‬ ‫ה י ט ל מ ח מ ד ב״ש בבכור מ ח מ ד נמי בשאר פסולי המוקלשין ה ‪:‬‬ ‫דרך רגל לצוהך מ פ ו ח ‪:‬‬
‫רבי יצחק החורש בשור‬ ‫ט י ר ח א דלא חזי‪ .‬לצורך‬
‫פסולי המוקדשים לוקה מ ״ט‬ ‫י ״ ט ולא בבכור ו ב פ ס ו ל י‬
‫כצבי וכאיל גוף א ח ד ועשאו‬ ‫בעלת מום נכנסה בתמימה ו ת פ ס ה קלושתה ולכך מותרת הבעלמ מום‬ ‫ור״א‬ ‫המוקדשין משום בזיון‪:‬‬
‫הכתוב שני מעין ואמר ר׳‬ ‫בייש ד א מ ר אין מ א כ י ל י ן‬
‫לרבנן בכל ענין ללא למיא לחטאת ש ט פ ר ו בעליה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחלק בין נשחטה קורס ז ד ק ה לנשחטה לאחר ז ד ק ה אבל‬
‫אושעי׳ המרביע שוד פסולי‬ ‫א ו ת ו ל נ ד ו ח כ ל ו מ ר כי חיכי‬
‫המוקדשים לוקה מאי ט ע מ א‬ ‫הכא מ י י ד שהתמימה באה ע ״ י קלושת ל[ עצמה ולא חילל הבעלת מום עליה כי אם על למים ואין נראה כאילו פ ק ע ל א [ קרושה‬ ‫ד מ ח מ ר י ביה ב ה א מ ח מ י ר‬
‫כצבי וכאיל גוף אהד ועשאו‬ ‫נמי באחרינא דאין מרגילין‪:‬‬
‫שלה ט ו ן לאין ה מ מ י מ ה באה מ כ מ ה הלכך לרבנן נזרק לנגה לפני שתיטה הבעלת מוס אסורה ללמיא לתטאת שכפרו בעליה וללבי‬
‫הכתוב שני מינין‪ :‬ו[ הקפד‪.‬‬ ‫אתת תמימה ואחת בעלת‬
‫ס״א ד א מ ו רבי אלעזר הקפר‬ ‫אלעזר ברבי שמעון לה אסורה בכל ענין ללמיא לחטאת שכפרו בעליה‪:‬‬ ‫מום‪ .‬כגון ש ה פ ר י ש ב׳‬
‫הרי זה בא ללמד ונמצא‬ ‫בכור‬
‫למד מ ה ב ה מ ה בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ו ח ד מ ה תיבת ואידך נמחק‪ :‬ה[ הבכורה ומן ה מ ת נ ו ת ‪ .‬א ף ‪ :‬י! הבכורה ומן המתנות‬ ‫ח ט א ו ת ל א ח ר י ו ת ש א ם ת א ב ד א ח ת או )תפיל( ]תפול[ בה מ ו ס ש ת ה א ש נ י ה ת ח ת י ה ‪ :‬אם משנזרק ד מ ה ש ל ת מ י מ ה ‪.‬‬
‫ת״ר‪ :‬ו[ לך כחזה התנופה מ ה ‪ :‬א( והטהור יאכלנה ו כ ״ ש ‪ :‬מ[ לבין ט ו מ א ה שאין יוצאה‪ :‬י[ תיבת ומצורעין נמחק‪ :‬יא[ לא שנא ס״א‬ ‫נ ש ת ט ה ה ב ע ל ת מום אסורה ד ה ו י א ח ט א ת ש כ י פ ר ו ב ע ל י ה ד ל מ י ת ה א ז ל א ‪ :‬רבי אלעור בן ש מ ע ו ן א ו מ ר אפי׳ בשר ב ע ל ת‬
‫ואי משום כחזה התנופה וכשוק הימין כי איתקש תם הוא דאיתקש‪ :‬ינ[ באכילה זר קיימינן‪ :‬י‪ [1‬כדאמרן דאוכל בקדשים‪ :‬יד[ בחזה‬ ‫מ ו ם בקדירה‪ .‬כ ל ו מ ר א ע ״ ג ד נ ש ח ט ה קודם שנזרק ד מ ה ו א ע ״ ג ד ב ש ר בקדירה ד ה ו י כ מ ב ו ש ל כיון ש ל א נאכל א ל א‬
‫ושוק‪ (\« :‬חייב כרת ה ס ״ ד ‪ :‬נוי( רחמנא ט מ א י מתים ותו‪ :‬׳‪ [1‬היכי דבתם אין‪ :‬יין[ דאפילו לאחר‪ [p• :‬ח ט א ו ת המתות‪ :‬נ[ המוקדשין‬ ‫ל א ח ר זריקה אסור‪ .‬וכי היכי ד מ ח מ י ר ה ב א ב ה ך ב ע ל ת מ ו ם ד ה ו י א פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן ה ם ה כ י מ ח מ י ר דאין מרגילין‬
‫לאחר שחיטה הסייד‪ :‬נא[ דמו לפנים פסול‪ :‬נג[ היקישא ד כ ח ט א ה כאשם‪ :‬נג[ סוגיא דהתם‪ :‬נד[ כ״ש גמרינן‪ [s? :‬א ח ד הוא ועשאו‪:‬‬
‫נו[ קרי‪ .‬והא הלא מזכיה הכא אלא נדות משום רבותא הב״ה נקטיה האפייה שרי ב״ה‪ .‬ח ו ״ ח ‪ :‬נז[ ח ט א ו ת לא גרסי׳ דחנן‪ :‬נין[ מום ובמשנה שלשם תנן בענין אחר והכי הנן התם המפריש ח ט א ת ו והדי היא בעלת מום מוכרה ויביא בתמורתה אתרת ראב״ש אומר אם קרבה‬
‫השניה עה שלא‪ :‬כנו[ שהפריש הבעלת מ ו ם ‪ :‬לין קדושת פה ע צ מ ה ‪ :‬לא[ קדושה של בעלת מום כיון‪ :‬לב[ אוסרה בכל‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש׳׳ם‬ ‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫לג‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א()לעיל לא‪ .‬ישי׳;!‪ ,‬נ( נע״ז מח‪:‬‬ ‫זר״א בר״ש‪ .‬למחמיר כפסולי המוקדשין לאחר שחיטה מי ליפ ליה‬ ‫ל[ נזקק במאי פליגי‪ :‬ל ה ב י א נותק‬ ‫ב כ ו ר שאחזו דם בוי‪ .‬ע>> ה‬ ‫ע‬
‫איסייי‬ ‫‪ 1‬א מיי׳ פ ״ א מהל‬
‫תמורה כל‪ ,!.‬ג( פסחיס יא‪,.‬‬ ‫מזכה הל׳ יכ‪:‬‬
‫ד( מנחות נו‪! .‬תוספתא פ ״ ג ה״ו[‪,‬‬
‫ה א למנן!לא‪;[.‬מכרין באיטליז אלמא לאו בקדושמייהו קיימי ומשום האי‬ ‫א ח ר כורת‪ .‬פי׳ בקונטרס דאם כרת האמד את הביצים‬ ‫ב מיי׳ פ ״ נ מהל׳ נכורות‬
‫ה( )מנחות כ‪ (:‬ססחיס טו‪ .‬כ‪:‬‬ ‫רווחא להקלש יג[ ל ט ו ן לזימנין ל ט פ י י( ופריק מעיקרא כלאמרן שרי‬ ‫ועדיין ה ס בכיס ובא חבירו ונתקן מן ה ט ס והשליכן שניהם חייבים‬ ‫הלכה יג ס מ ג עשין ריא‬
‫תרומות פ ״ ח מ״ח‪ ,‬ו( ]לקמן לל‪,[.‬‬ ‫טיש״ע י״ד סי׳ שיג סעיף ו‪:‬‬
‫ליה מ ר ה ״ נ לישרי להרגיל משוס רווחא להקלש ל ט ו ן יי[ לימכור‬ ‫וקשיא לרבי דלקמן בפרק על אלו מומין )לף לט‪ >:‬מ ש מ ע מ ת ו ק וכרות‬ ‫ו ג מיי׳ ס י ״ נ מהל׳ מרימות‬
‫י( שנת קיא‪ .‬מנחות נו‪] :‬ע״ש‬
‫לאיתא על נכון[‪ ,‬ח( ]חמן[‪,‬‬ ‫העור ביוקר ט פ י ה ופריק מ ע י ק ר א ‪:‬‬ ‫אימנהו לביצים ה ל ה בסוף גמרא דחוטין‬ ‫הל׳ ג‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ט( ניצה כז‪[ :‬מנתות נו‪ ,[:‬י( ?•‪pp‬‬ ‫ו ד מיי׳ פ י ״ נ מהל׳ מעשה‬
‫טי[ פגם בבשר‪ .‬וליכא רוומא בנשר‬ ‫המיצוניומ שנפגמו ד ק א מ ר נתוק וכרומ‬
‫צ״ק‪ ,‬כ( ‪9‬פי צ״ק‪ ,‬ל( נ״א אחר‬ ‫ולוקמה כולה כר׳ אלעזר ברבי שמעון דילמא‬ ‫הקרננות הל• יד ]טו!‪:‬‬
‫וישחוט והס״ל ואח״כ דייה יקיז אף‬ ‫כולי האי שהרי מחתך טי[ אמ הבשר‬ ‫לא הוי מומין ד ה א אימנהו ובההיא‬ ‫ה מיי׳ פ ט ״ ז מהלי איסורי‬
‫ע ״ פ שהוא עושה נו מוס לסכר‬
‫עד כאן לא קאמר ר׳ אלעזר בר׳ שמעון התם‬
‫וסושטה ע ם ה ע ו ר ‪ :‬במערבא אמרי‪.‬‬ ‫שמעמא סי׳ רש״י גתוק ביד לגמרי אלא‬ ‫ניאה הל׳ י טוש׳׳ע א ה ״ ע‬
‫ר״ש ט ׳ צ״ק‪ ,‬מ( נ ס ״ א ‪ :‬ל ס ל ה ו י ‪,‬‬
‫לעיל קאי‪ .‬כלומר לעולם לגרי הכל היא‬
‫אלא פסולי המוקדשין דאלימי למיחפם פדיונו‬ ‫שעדיין תלרן בכיס כרומ בסכין ועדיין‬
‫סימן ה סעיף יא‪:‬‬
‫צ( ]אלא מטיל רש״ש[‪ ,‬ס ( צ״ל לא‬ ‫א ו מיי׳ פ ״ א מהל׳ איסורי‬
‫תעשה נו׳ צ״ק‪ ,‬ט( צ״ל ננרייתא‬ ‫דאסור להרגיל למיון גדול הוא שנראה‬ ‫אבל בכור דלא אלים למיחפם פדיונו לא ור׳‬ ‫תלוין בכיס ו מ ע ו ד ן קצת דכרות הוי‬ ‫מונח הל׳ ס ‪:‬‬
‫נזקק לפרש נ מ א י פליגי צ״ק‪,‬‬
‫פ( נ״א כ ט ס גכי חוטין נוי צ״ק‪,‬‬ ‫כעובד עבודה בקדשים יי! שמוכרין‬ ‫אלעזר ברבי שמעון לית ליה א ב ל א> פסולי‬ ‫בציר מנמוק כדאמר בסירקין דלעיל‬
‫צ( לר״מ למחיינ למטיל מוס נ נ ״ מ‬ ‫העור לצורך מ פ ו ח כשהוא עדיין על‬ ‫המוקדשין נמכרין באיטליז א! ונשקלין בליטרא‬ ‫להביא נומק אחר כורמ עכ׳׳ל‪:‬‬ ‫לעזי רש״י‬
‫וכזמן הזה גרע נ ל א מ ר נ פ ״ ק לע״ז‬
‫ללא לדמי חזי אלא נ י צ״ק‪] (p ,‬עי׳‬ ‫טדרים‬ ‫יגדל׳״[‬ ‫שמא‬ ‫הקדשים‪:‬‬ ‫אלמא דכיון דאיכא רווחא להקדש שרי לה ה‬ ‫‪ 7‬מום שעיקרו ששיטא ד־קלא‪JD‬‬ ‫אפיגדו״ר ]איגפונדר״א[‪.‬‬
‫ה י ט נ תיס׳ מנחות נו‪ :‬ל ״ ה אלא[‪,‬‬ ‫עדרים‪ .‬כלומר דברי הכל אסור להרגיל‬ ‫כ ע ל מ א הוא‪ .‬מ י מ ה לימא‬
‫אמר ״רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח‬ ‫מתלת בהמות‪.‬‬
‫דאי שרימ ליה אמי לשהוייה מלשמוט‬ ‫דלבכור איצטריך שיש בו קדושמ הגוף‬
‫בעור ג[ פגם בבשר במערבא משמיה דרבינא‬
‫ע ד שימצא בני אדם המבקשים עורומ‬ ‫ואין לו פדיון וי״ל דניחא לה לאשכוחי‬
‫תורה אור השלם‬ ‫שלימים ובין כך ובין כך יגדל עדרים‬ ‫בקדשים‬ ‫עבודה‬ ‫כעובד‬ ‫שנראה‬ ‫מפני‬ ‫אמרי‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫דאיצטריך לכל הקדשים ד ה ט נמי‬
‫ו • ל א ת א פ ה חמץ חלקם נתתי‬
‫מפסולי המוקדשין ואמי בהו לידי תקלה‬ ‫רבי יוםי בר אבין אומר גזירה שמא יגדל מהן‬ ‫לה מצי למימר ד א י צ ט ד ך לזמן הזה‬
‫אן כאיטליז ונשחטין באיטליז‬
‫א ת ה מאשי קדש קדשים הוא‬ ‫ונשקלין‪ :‬נ[ לה רבנן הכא‬
‫ויקרא ו י‬ ‫כ ח ט א ת וכאשם‪:‬‬ ‫לגיזה ועבודה‪ :‬מ ת נ י ׳ שאתזו דם‪.‬‬ ‫עדרים עדרים‪ :‬מ ת נ י ׳ ג >בכור שאחזו דם‬ ‫דלא עבר משוס מטיל מום אפי׳ בתס >‬ ‫צ‬
‫נמי כיון דאיכא רווחא להקדש‬
‫‪ .2‬כ ל ה מ נ ח ה א ש ר תקריבו לין‬ ‫לישרי ליה רבנן‪ :‬ג[ בעור‬
‫ל א ת ע ש ה ח מ ץ כי כ ל ש א ר‬
‫אפינדו״ר‪ :‬אפיי מת‪ .‬אס לא יקיזוהו‪:‬‬ ‫אפי׳ מת אין מקיזין לו י[ רם דברי רבי יהודה‬ ‫ואפילו למאן דמחייב למטיל מ ו ס בבעל‬ ‫פוגם בבשר‪ :‬ו[ לו את הדם‪:‬‬
‫ו ב ל ך ב ש ל א ת ק ט י ר ו ממנ־‬ ‫אין מקיזין לו את הדם‪ .‬ואפי׳ במקום‬ ‫וחכ״א ־ יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם‬ ‫מום לי[ בזמן הזה גרע כדקאמר בפ״ק‬ ‫ה[ אומרים יקיז אף‪ :‬ו[ חייא‬
‫ויקרא ב יא‬ ‫א ש ה לין‪:‬‬ ‫שאין עושין יט! מוס דיכול לתזור‬ ‫בר אבא לבדיה‪ :‬ון היתה מונחת‬
‫עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו ר״ש אומר‬ ‫דע״ז <לף יג‪ >:‬לה ולא לדמיה חזי‬ ‫במקום‪ :‬י![ ר״מ הכא אלא דקא‬
‫‪ .3‬ו מ ע ו ף ו כ ת ו ת ונתוק וכרות‬
‫ולהתרפאומ ה מ כ ה והכי מפרש ב פ ״ ק‬ ‫אלא משכח שפיר דאיצטריך אפי׳‬ ‫עביר בידים אבל התם דגרמא‬
‫ל א תקריבו לין ו ב א ר צ כ ם ל א‬
‫ויקרא כב כד‬ ‫תעשו‪:‬‬ ‫ד פ ס ח י ס ]יא‪ [.‬מתוך שאדם בהול על ממונו‬
‫יקיז אע״פ שהוא עושה בו מום‪ :‬ג מ ׳ ח״ר‬ ‫בעלמא הוא כרי יהושע‪ :‬גו[ התם‬
‫בזמן בית המקדש ומיהו אף על גב‬
‫‪ .4‬ו א י ש בי יקריב זבת ש ל מ י ם‬
‫אי שרית ליה במקום שאין עושה בו‬ ‫ייבכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום‬ ‫ס״א דאי שביק לא פסדא כר״א‬
‫לין ל פ ל א נ ד ר א ו ל נ ד ב ה בבקר‬ ‫דפרישימ דבזמן הזה גרע ממטיל‬ ‫כוי‪ :‬ין קאמר רבי ‪-‬הושע התם‬
‫או בצאן ת מ י ם יהיה לרצון כל‬ ‫מ ו ס אתי למיעבד במקום שעושה בו‬ ‫שאין עושים בו מום ואין מקיזין לו אח הדם‬ ‫מוס בבעל מוס אין לממוה מ ה א‬ ‫דגרמא בעלמא הוא אבל הכא‬
‫דקא עביר בידים כר״א ס״ל‬
‫מ ו ם ל א י ה י ה בו‪:‬‬ ‫מ ו ס ‪ :‬יקיז ובלבד שלא יטשה מום‪.‬‬ ‫במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר וחכ״א‬ ‫דפסקינן לקמן הלכה כר׳׳ש דבריימא‬ ‫וע״כ לא קאמר רבי יהודה הכא‬
‫ויקרא כב כא‬
‫שלא יחתוך ושלא יפגום את אזנו ואת‬ ‫ה אף במקום שעושה בו מום ובלבד שלא‬ ‫לשרי להטיל מ ו ס בבעל מוס והמס‬ ‫אלא דקא עביד בידים אבל התם‬
‫דגרמא בעלמא הוא כרי יהושע‪:‬‬
‫ניב שפתיו שאין עתיד לחזור ולהתרפאות‬ ‫ישחט על אותו המום ר״ש אומר אף נשחט על‬ ‫לקלשיס‬ ‫במס׳ ע׳׳ז)גז״ש> אסר רבא‬ ‫ל ח‬
‫יא[ פליני והתם בקראי פליגי‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬ ‫דסברי רבנן כ״ ש אי לא שרית ליה‬
‫אוחו המום ר׳ יהודה אומר אפי׳ מת אין מקיזין‬ ‫בזמן הזה לנשר פרסומיה משוס לנראה‬ ‫ינ[ ועבודה ס״א אסור למשהא‬
‫בהו מ ו מ א ‪ :‬יגן תיבות דכיון‬
‫א ב ל בכור ד ל א אלים כו׳‪.‬‬ ‫במקום שאין עושה ה מום אתי למיעבד‬ ‫כמטיל מוס בקלשיס ל א ע ״ ג למטיל‬
‫אלא‬ ‫סליו!‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫נכור‬
‫במקום מ ו ס ‪ :‬לא יששט עליו‪ .‬במוס‬
‫לו את הדם מתני ליה ר׳ אלעזר לבדיה ואמרי‬ ‫דוימנין נמחק‪ :‬יין דכיון דשרית‬

‫נקלישתו להקרינ למו‬ ‫הוא‬

‫מום בבעל מוס שרי מ ל א ו ד י ת א מ ״ מ‬ ‫להרגיל וימכור העור‪ :‬כוו[ פונם‬

‫נכיר‪,‬‬ ‫נלין‬ ‫ואימירין‬
‫לכחינ ) נ מ ל נ ר יח> לא תפלה‪,‬‬
‫ואם פדאו אינו תופס פדיוני‬
‫כל‬ ‫)תנ״רה כד‪.(.‬‬ ‫כקלושתו‬
‫פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש י ן ‪ .‬קדשיס שנפל‬
‫נ ה ם מיס‪ ,‬נ מ כ ר י ן ב א י ט ל י ז ‪.‬‬
‫נשוק שלוקמין ה ר נ ה ונמכר‬
‫כיוקר‪ ,‬ו נ ש ק ל י ן ב ל י ט ר א ‪ .‬כדרך‬
‫שהקצנין מוכרי! כשר ח ו ל י ן ! ל מ י ל‬
‫ל א ( ‪ .‬דכיון דאיכא רווחא‬
‫ל ה ק ד ש ש ר י ל ה ‪ .‬כיון לשרית‬
‫ליה למוכרו נאיטליז ט פ י ופריק‬
‫ליה מיד הקלש ניוקר‪ ,‬הואיל‬
‫וסוסו למוכרו יפה‪ ,‬גכי הרגלה נמי‬
‫לישתרי ליה להרגיל ד ט ו ן דידע‬
‫כשעת פדיון דפסולי המוקדשין‬
‫דסופו להרגיל ולמכור העור‬
‫נדמים יקרים‪ ,‬ט פ י ופריק ליה‬
‫מיד הקדש ! ת מ ו ר ה כד‪ .!.‬מ ה‬
‫ש מ ש ב י ח בעור פוגם בבשר‪.‬‬
‫מ ה שמשתכר כדמי העור פוגם‬
‫כדמי הכשר ואין כאן ריוס‪ ,‬לפי‬
‫שמתיירא לחתיך העור ותותך‬
‫הכשר ישיכ אינה יפה לימכר‬
‫!שש‪ .‬כעובד ע ב ו ד ה בקדשים‪.‬‬
‫שעושה מפוח על ה נ ה מ ה נ ע ו ד ה‬
‫ומלנו‬ ‫הזה הואיל י ה והטילו ע ד שיפול בו‬ ‫לה ר׳ חייא י! לבדיה כמחלוקת כאן כך מחלוקת‬ ‫מלרבנן מיהא אסור ולא שרינן הכא‬
‫כבשר‪ :‬מ‪ [1‬מחתך הבשר עם‬
‫ס‬ ‫העור הסייד‪ :‬יז[ בקדשים שמכין‬
‫מוס אחרל(‪ :‬יקיז אן« במקום שעושה‬ ‫בחבית של תרומה דחנן >חבית של תרומה‬ ‫אלא משוס הקזה ס>‪:‬‬ ‫העור לצורך‪ :‬ייז( יגדל מהן‬
‫מום‪ .‬דסבר ר״ש דבר שאין ממכרן‬ ‫שנולד בה םפק טומאה ר״א אומר אם‬ ‫אחל‬
‫עדרים‪ :‬ימן עושין בו מום‪:‬‬
‫נ| עושה בו מום‪ :‬נא[ הואיל‬
‫מומר‪ :‬ג מ ׳ וחכ״א יקיז אן* במקום‬ ‫היתה י[ במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע אם היתה מגולה יכםנה רבי‬ ‫הטילו עד כוי אחר‬ ‫והוא‬
‫שעושה מום‪ .‬אס צריך להקיז מאותו‬ ‫הסייד ומה״ה יקיז‬ ‫וישחוט‬
‫יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה אם‬ ‫אע״פ שהוא עושה בו מוס‪:‬‬
‫אבר י ה ולא יניחנו שימומ‪ :‬חורפה‪.‬‬ ‫נג[ אבר יקיז ולא‪ :‬נג[ הגלוי‬
‫במקום י ה גילוי ואינו משומר‪ :‬רבי‬
‫היתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר ג לא יחדש בה דבר ר״מ כרבי אליעזר‬ ‫ואינו‪ :‬נון לקלקלו ולהטיל לו‬
‫יהושע אומר כוי‪ .‬מעכשיו אינה‬ ‫ורבנן כרבי יהושע ור׳ יהוהה כרבן גמליאל ממאי דלמא עד כאן לא קאמר‬ ‫מום ומתיר‪ :‬נ»ן מום רקאסר‬
‫יקיו שלא ימות כרי אליעזר‬
‫ראויה לאכילה שמא ט מ א ה היא ולא‬ ‫ר״מ ה התם דקא עביד בידים אבל הכא דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה ועד‬ ‫דאוסר‪ :‬ני[ כדי שנראה לזילוף‪:‬‬
‫נו[ דמוטב שיגרום לה ט ו מ א ה‬
‫לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה‬ ‫כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא י( שמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא‬ ‫שיניחנה במקום התורפה ותהא‪:‬‬
‫הלכך יגלנה ותיטמא ותהא ראויה‬ ‫דאי שביק ליה מיית כרבנן םבירא ליה ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי‬ ‫נאן ככלל עשייה היתה למה‬
‫יצאת לומר לך מ ה אפייה‪:‬‬
‫לזילוף‪ :‬ר״מ‪ .‬דאוסר לקלקלו יי[ ומתיר‬
‫שביק ליה מייח אבל התם » שמא יבא אליהו ויטהרנה כר׳ אליעזר םבירא להו‬ ‫נטו לא יהיה בו‪ :‬ל[ כוי בגמרא‬
‫לתקנו אס יכול לעשותו בלא מוס‬ ‫נדקדק במאי פליגי עיין בתוס׳‬
‫ועד כאן לא קאמר י! ר׳ יהודה הכא דקא עביד בידים אבל החם דגרמא כרבי‬ ‫ל״ד ע״א דייה אילימא ר״ש‪:‬‬
‫יי[ קאמר דיקיז שלא ימות כר״א דאסור‬
‫לגרוס לה ט ו מ א ה אלא מצניעה שלא‬ ‫יהושע ם״ל וע״כ לא קאמר רבן גמליאל התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל‬ ‫לאן בכיס בסוף‪ :‬לבן הניחא ליה‬
‫לאשכוחי‪ :‬לנ[ נמי הוה מצי‪:‬‬
‫מ י ט מ א ‪ :‬ורבנן‪ .‬דשרו להטיל מום‬ ‫הבא דאי שביק ליה מייח כרבנן ם״ל ועוד הכא בקראי פליגי יא[ והכא בקראי‬ ‫לו[ מום ובזמן הזה‪ :‬לה[ דעובד‬
‫כוכבים דלאו לגופיה חזי ולא‬
‫קודם שימות כדי שיראה לאכילה כר׳‬ ‫פליגי ׳ידאמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן הכל מודים יבמחמץ אחר מחמץ שהוא‬ ‫לדמי חזי אלא‪ :‬לון רבא למקדיש‬
‫יהושע ד א מ ר יגרום לה ט ו מ א ה כדי‬ ‫חייב דכתיב ילא תאפה חמץ ‪ 2‬ו ל א העשה ה ה במםרם אחר מסרס שהוא חייב‬ ‫בזמן‪:‬‬

‫מחונר‪ ,‬וענודה ממש ודאי לא‬ ‫יי[ שיראה לזילוף ור׳ יהודה ד א מ ר‬ ‫דכתיב ‪ 3‬ומעוך וכתות ונחוק וכרוח אם על כורה חייב על נוחה לא כל שכן אלא‬
‫הוי דאין עכודה לאתר מיתה‪ ,‬אנל‬
‫א ע ״ ג דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו‬
‫נראה כענודה ‪1‬שנז>‪ .‬ש מ א י ג ד ל‬ ‫להביא נוחק אחר כורת שהוא חייב לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום‬
‫מ ה ן ‪ .‬מפסולי המוקדשין‪ ,‬ע ד ר י ם‬ ‫ולא ימקננו כר״ג ד א מ ר לא יתקננה‬
‫ע ד ר י ם ‪ .‬דאי שרית ליה להרגיל‬ ‫האי‬ ‫דר״מ סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן יסברי ‪ 4‬חמים יהיה לרצון ורבי מאיר‬ ‫רבעו גרשום‬
‫משהי צהו ולא שתיט ע ד שיזדמנו‬
‫ולא יקלקלנה‪ :‬דקעביד בידים‪ .‬שמטיל‬ ‫בפסולי המוקדשין‪ :‬דאילימי‬
‫לו נפחים ואמי לגדל עדרים ואתי‬ ‫בו מ ו ס הלכך ימומ מעצמו ולא יטיל‬ ‫תמים יהיה לרצון מאי עביר ליה מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו בעל מום‬ ‫ל מ י ח פ ס פדיונן דבני פדייה נינהו‬
‫לידי תקלת גיזה ועכודה‪ ,‬ופסולי‬
‫בו מ ו ס ‪ :‬דגרמא‪ .‬בעלמא שמניחה‬ ‫מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר‬ ‫אבל בכור אין ק ד ו ש ח ו ח מ ו ר ה‬
‫כ״כ ש י ה א ת ו פ ס פדיונו ה״נ‬
‫המיקדשין אסירי! כגיזה ועכורה‬
‫אפילו לאחר פדיונן )שמו‪ .‬ב כ ו ר‬ ‫במקום המורסה וגורם לה ט ו מ א ה ‪:‬‬ ‫פדיונן סד״א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה י ה במומין נמי ליתםרו קמ״ל ורבנן‬ ‫וכשהיא( כ ש מ ר ג י ל י ן בפסולי‬
‫ש א ח ז ו ד ם ‪ .‬ככור אסור להטיל‬ ‫רווחא‬ ‫דאיכא‬ ‫המוקדשים‬
‫כר׳ יהושע ס״ל‪ .‬״[ דממיר שיגרום‬ ‫נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו לגרמא הוא דאתי ט>דחניא מום לא יהיה בו אין לי‬ ‫ל ה ק ד ש ש ה ע ו ר נמכר ביוקר‬
‫כו מום ואפילו לגרוס‪ ,‬כדתניא‬
‫<כיצה כז‪ (:‬מוס לא יהיה כו‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫לצורך מ פ ו ח לישרי ל י ה ‪ :‬ל״א‬
‫אין לי אלא שלא יטיל כו מוס‪,‬‬ ‫לא הוי הווחא ל ה ק ר ש ד מ ה‬
‫מניין שלא יגרום לו ח״ל כל מום‬
‫לה ט ו מ א ה ומהא ראויה לזלף משיניחנה‬ ‫ש מ ש ב י ח בעור פוגם כ ב ש ה‬
‫‪:‬פסחים •א‪ .:.‬אין מ ק י ז י ן ל ו‬ ‫ולא ת ה א ראויה לכלום‪ :‬אלא שמא יבא אליהו‪ .‬ויאמר שלא נ ג ע ה בה ט ו מ א ה ‪ :‬הכל מודים‪ .‬רבנן נמי א ע ״ ג לפליגי בבכור שאמזו לס ללא הוי ה‬ ‫ש מ ח ת כ ו ומנוולו כעובד עבודה‬
‫ד ם ‪ .‬אפילו נ מ ק י ם שאיני עושה‬ ‫ב ק ד ש י ם א( מ פ ו ח ‪ :‬גזירה אי‬
‫נו מוס‪ ,‬דהיינו נכל מקוס שנו‬
‫המקיז ד ם מטילי( מ ו ם בבעל מום דאין לך בעל מוס גדול הימנו ש ה ד ימומ כולהו מודו נ מ נ ח ו מ שהמממץ אחר מחמץ כגון א ס לש האחד במימון‬ ‫שרית להרגיל‪ .‬ש מ א אין שם‬
‫אס אינו חותך ממנו עצס או סוגם‬ ‫ואפאה אחר שניהם חייבין דכתיב )ויקרא ‪ 0‬לא ת א פ ה חמץ ולא מעשה חמץ )שס ‪ (3‬ודרשינן במנמומ )לף נה‪ >:‬אפייה בכלל כ מ מ ב ל מעשה‬ ‫נ פ ח י ם מי שצהיכין ל ה ן ו ה ו א‬
‫שפתו או אזני‪ ,‬ונל דנר שאינו‬ ‫מ ש ה ן בחיים עד ש י ז ד מ נ ו שם‬
‫חמץ למה יצאת מ ה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה יחידי‪ :‬מ ס ר ס אשר מ ס ר ס ‪ .‬בבהמת‬ ‫ו ה ו א מ ג ה ל מ ה ן עדרים עדרים‬
‫חוזר לקדמיתי ה ד מים אידן לא‬
‫הוי מוס‪ ,‬וקא גזר ר׳ יהודה אטו‬ ‫מולין נמי אם כרח האחד הביצים ועדיין ה ס ב ט ס ובא חבירו ונמקן מן הכיס והשליכן שניהם חייבין‪ :‬אם טל כורת מייב‪ .‬דכמיב‬ ‫קוהם ש י ב א ו ה נ פ ח י ם ואתי בהו‬
‫מקים שעישה נו מוס )פסחים‬ ‫לידי ת ק ל ה לגיזה ו ע ב ו ד ה ‪ :‬אפי׳‬
‫בתריה ]ייקרא כ‪ [3‬ובארצכם לא תעשו‪ :‬טל נותק‪ .‬שנותקו ומשליכו לא כל שכן‪ :‬בבטל מום‪ .‬כגון האי בכור שאחזו ד ם ‪ :‬כל מום לא יהיה בו‪ .‬וקרי ביה‬ ‫מ ת אין מקיזין לו א ת הדם‪ .‬ד א י‬
‫יא‪ .:.‬ב מ ק ו ם ש א י ן ע ו ש י ם בו‬
‫מ ו ם ‪ .‬היינו נל הגוף דהדר נריא‬ ‫לא »ט[ יהיה בו שלא יטיל מוס ומדהוה ליה למיכתב מוס וכמיב כל מום לרבות אפילו בעל מוס שלא יטיל בו מוס אמר‪ :‬ורבנן סברי‪ .‬דרשינן כוליה‬ ‫שהית ליה ב מ ק ו ם שאין ע ו ש ה‬
‫‪:‬מנחות ע ! ‪ .‬כ מ ק ו ם ש ע ו ש י ן‬ ‫בו מום‪ .‬ש מ א יקיו אפי׳ ב מ ק ו ם‬
‫קרא נש‪0‬ז תמים יהיה לרצון כל מוס לא יהיה בו ד מ ש מ ע ממיס הראוי לרצון אמרמי לך דכל מום לא מטיל בו אבל בעל מוס לא‬
‫ש ע ו ש ה מ ו ם ‪ :‬אם ע ש ה בו מ ו ם‬
‫ורבי‬
‫ב ו מ ו ם ‪ .‬היינו אונו ועינו דלא הדר כריא ! ש ש ‪ .‬ו ב ל ב ד ש ל א י ש ח ט ע ל א ו ת ו ה מ ו ם ‪ .‬עד שיהא נו מוס מעצמו‪ ,‬דנכור אינו נאכל נתון‬ ‫הרי זה לא י ש ח ט עליו‪ .‬דקנסינן ל י ה ‪ :‬ר׳ ש מ ע ו ן א ו מ ר יקיז אפי׳ ש ע ו ש ה בו מ ו ם ד ד ב ר שאין מתכוין מ ו ת ר ‪ :‬שנולה ל ה ם ספק‪ .‬ש נ מ צ א‬
‫ע ד שיהא נו מום‪ ,‬ואהאי לא ישחט דלמא אתי לאערומי‪:‬שם ו ב ש י ש ‪ .‬ר ״ ש א ו מ ר א ף נ ש ח ט ע ל א ו ת ו ה מ ו ם ‪ .‬ר״ש לטעמיה דאמר )שנת‬ ‫שרץ בצידה‪ .‬ו ס פ ק נגע ס פ ק לא נ ג ע ‪ :‬תורפה‪ .‬מ ק ו ם מ ג ו ל ה ‪ :‬יניתנה ב מ ק ו ם ה מ ו צ נ ע ‪ .‬ש ל א יגע בה ט ו מ א ה ד ש מ א יבא א ל י ה ו ו י ט ה ד נ ה ‪:‬‬
‫קלג‪ (.‬דכר שאין מתכוין מותר‪ ,‬וזה לא נתנוין להטיל נו מוס על מנת לשוחטו עליו !‪:‬מנחות שם(‪ .‬ר׳ י ה ו ד ה א ו מ ר א פ י ל ו מ ת ‪ .‬אס לא‬ ‫ור׳ י ה ו ש ע סבר כיון ד ס פ ק היא מ ו ת ר לגרום לה ט ו מ א ה ‪ .‬ל ה ס י ק ה ת ח ח ת ב ש י ל ו ‪ :‬לא י ח ד ש בה דבה‪ .‬לא יזיזנה מ מ ק ו מ ו ‪ :‬ע״כ לא ק א מ ר‬
‫יקיזנו‪ ,‬א י ן מ ק י ז י ן ל ו א ת ה ד ם ‪ .‬נ פ ״ ק דססחיס )יא‪ (.‬מפרש מתון שאדס נהול על ממוני אי שרית ליה נ מ ק ו ם שאין עושי! נו מוס אמי‬ ‫רבי מאיר הכא האין מ ק י ז ץ לו ב מ ק ו ם ש ע ו ש ה בו מ ו ם מ ש ו ם דקא ע ב י ד בידים‪ :‬ב מ ח מ ץ א ח ר מ ח מ ץ ‪ .‬היינו א ו פ ה אחר מ ח מ ץ ש ב א פ י י ה‬
‫למיענד כמקום מוס‪ ,‬וכמקום מוס ס״ל לר׳ יהודה כר׳ מאיר דאסר ו מ נ ח ו ת נו‪ .>:‬ש נ ו ל ד ב ה ס פ ק ט ו מ א ה ‪ .‬שגילד‪ ,‬שאירע‪ ,‬כגון שנכנס‬ ‫מ י ג מ ר א מילתא ד ח מ ץ ‪ :‬ו ב מ ס ר ס א ח ר מסרם‪ .‬מ י ש נ ו ת ק א ת ר כורת‪ :‬אם ע ל כורת חייב‪ .‬מ י שכוהת הכיס ו מ נ י ח הביצים חלוין‪ .‬על נוחק‬
‫אדם ט מ א לשם‪ ,‬ס פ ק נגע נ ה ס פ ק לא נגע ‪ :‬פ ס ח י ם טו‪ .!.‬ב מ ק ו ם ה ת ו ר פ ה ‪ .‬ה פ ק ר ‪:‬שם!‪ .‬י ג י ח נ ה ב מ ק ו ם ה מ ו צ נ ע ‪ .‬עדיין מוזהר על‬ ‫הביצים לא כ ״ ש ‪ :‬דר׳ מאיר סבר כל מ ו ם לא יהיה בו‪ .‬בין בתם בין ב ב ע ל מ ו ם אסור ל ע ש ו ת בו מ ו ם ורבנן סבהי ת מ י ם יהיה לרצון‬
‫שמירתה‪ ,‬ו ט ע מ א מפרש )לקמן לד‪ (.‬את משמרת תרומותי שתים כמשמע‪ ,‬אחת טהורה ואחת תלויה ואמר רחמנא ע נ י ד לה שימור !‪:‬פסחים‬ ‫כל מ ו ם לא יהיה בו כלומר ד ב ת ם אסור ל ה ט י ל מום ולא ב ב ע ל מום‪ .‬ו ה א י ש א ח ז ו דם כ ב ע ל מ ו ם ד מ י ‪ :‬ואידך‪ .‬ורבי מאיר ה ה ו א ת מ י ם‬
‫ש ש ‪ .‬י נ י ח ג ה ב מ ק ו ם ה ת ו ר פ ה ‪ .‬כלומר אס רצה יכול לגרוס לה טומאה‪ ,‬דקסכר יש אס למסורת ותרומתי כמיכ ‪:‬שסו‪ .‬ה כ ל מ ו ד י ם ‪ .‬א ע ״ פ‬ ‫יהיה כל מ ו ם לא יהיה כ ו ל מ ע ו ט י ב ע ל מום מ ע י ק ר ו מ מ ע י א מ ו דמותר ל ה ט י ל מ ו ם ולא ב א ח ו ז דם‪ .‬ב מ ו מ י ן נמי ליתסרו ל ה ט י ל ב ה ן‬
‫שנחלקו כנכור שאחזו דם אי מקיזין או אין מקיזין‪ ,‬דהוי מטיל מוס ככעל מום יאיכא למאן דשרי להקיוו ולעשות כו מוס !‪:‬שנת ק י א ! דאין‬ ‫מום ק מ ״ ל ת מ י ם ‪-‬היה לרצון‪ :‬ורבנן‪ .‬הא כתיב כל מ ו ם לא יהיה בו ד מ ש מ ע ד א פ י ׳ ב ב ע ל מ ו ם ל א ‪ :‬ההוא ל ג ר מ א כתיב שלא יהיה בו‪:‬‬
‫לך מוס גדול מזה שהרי ימות <מטחת נר‪ ..::‬ב מ ח מ ץ א ח ר מ ח מ ץ ‪ .‬נמנחות‪ ,‬כלומר כל המסייעין כחימון‪ ,‬כגון ע ו ר ן אחר הלש ואופה אחר‬
‫עורך כולן מיינין ‪.:‬שש שכל עשיותיה של מנחה נאסרו כחימון י ש נ ת קיא‪ ..:‬ב מ ס ר ס א ח ר מ ס ר ס ‪ .‬אפילו כ נ ה מ ת חולין‪ ,‬ד נ ת י נ ) י ק ר א » (‬ ‫א( נראה דצ״ל שמטן העור לצורך מפוח כשהוא עדיין על הקדשים‪.‬‬
‫ינארצכס לא תעשו‪ ,‬יאס נ א אתד וכרת הניציס והניחן תלייין נ ט ס ונא אחר ונתקן לגמרי חייכ גס הוא ‪ :‬ש ח ו ת שם!‪ .‬א ם ע ל כ ו ר ח ח י י ב ‪.‬‬
‫ת מ י ם י ה י ה ל ר צ ו ן ‪ .‬כתיכ כרישיה דקלא‪ ,‬ומשמע ה ט איתו שהוא תמיס יראוי להיות לרצון נההוא מזהרנא לך דכל מוס לא יהיה נו אנל נ נ ע ל‬ ‫שאינו נותק! לגמרי אלא חומכן ותלדין כ ט ס !שבת שס>‪ .‬כ ל מ ו ם ‪ .‬כל ריכויא הוא ומשמע דאסילו נ נ ע ל מוס לא יתן מוס אסר )מנחות ש ש ‪.‬‬
‫מוס שרי ‪:‬שס>‪ .‬ד י ק ל א ב ע ל מ א ה ו א ‪ .‬דלא קדוש ואמאי איצטרין קרא למישרי להטיל כו מוס ‪:.‬שש‪ .‬מ ו ם ל א י ה י ה בו‪ .‬קרי כיה לא יהיה ! נ י צ ה כו ו‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כ כ א מיי׳ פ׳׳ב מהל׳‬
‫בכורות הל׳ ח ‪ 0‬מ ג‬
‫עשץ ריא טוש״ע י״ד סימן‬
‫שיג סעיף א‪:‬‬
‫כ מיי׳ פ ״ נ מהל׳‬
‫יל‬ ‫הלכה‬ ‫תרומות‬
‫ופי׳׳א הלכה א נווש״ע י ״ י‬
‫סימן שלא פ ע י ׳ יט ג ה ג ״ ה ‪:‬‬
‫כד ג מיי׳ פ ״ י מהל׳ עבייס‬
‫הלכה יג ועי׳ כ ״ מ ‪:‬‬
‫כה ד מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫בכורות הלכה ז ס מ ג‬
‫עשין ריח טוש״ע י״ד סימן‬
‫שיג סעיף א‪:‬‬
‫לד‪.‬‬ ‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫מסורת הש׳׳ם‬
‫י[ א ח ד מוס ו א ח ד כ ל מום‪ .‬ואפי׳ הני תנאי ללא דרשי כל בפרק‬ ‫ורבי יהודה סבר כ ר ״ מ ומיהו גזר מ ק ו ם שאין עושין בו מוס אטו מקום‬ ‫א( יבמות על‪ .‬ע׳׳ש שנת כה‪.‬‬
‫ע״ש‪ ,‬ג( קדושין ימ‪ :‬יש׳׳נ‪,‬‬
‫אלו עוברין )פסחים מג‪ (:‬אפשר להכא ללשי '>שיש י ה ענין‬ ‫שעושין בו מ ו ס ‪ :‬ה מ ע י ק ר ו ‪ .‬קולס שהקדישה היה בו מ ו ס ‪ :‬י[ במומו ‪0‬‬ ‫ג( שנת קיא‪] :‬לעיל כה‪,[.‬‬
‫כלפי׳ ה ת ם ‪ :‬א ח ת ת ר ו מ ה ט ה ו ר ה ו א ח ת ת ר ו מ ה תלויה‪ .‬וא״ת‬ ‫נמי ליהםרו‪ .‬להטיל בו מ ו ס « ‪ :‬טביד לה שימור‪ .‬לכתיב מ ש מ ר ת ‪:‬‬ ‫ל ( נ ג ע י ם ס ״ ז מ״ה‪ ,‬ה ( ! מ נ א ן‬
‫כג‬ ‫שיין עוד לדף לג‪ ,[:‬י( נמומן‬
‫לבפ׳ במה מלליקין)שבת כה‪ .‬ושם( אמרי׳ יה ואחת ט מ א ה ואמר רממנא‬ ‫י[ כיון שפירש טליתו טליה‪ .‬שיעדה אדון לאמה ה ע ב ד ה ונשאה ופירש‬
‫‪5‬׳׳ק‪,‬ז(ע״כשייןלשס‪,‬ח(]צ״ל‬
‫שלך ת ה א להסקה ת ת ת מבשילך והיכי‬ ‫כנפיו עליה שוב אין האב רשאי‬ ‫כמו בשמעו את דנרי האלה‬
‫למוכרה אפי׳ גירשה אדון דאין אדם‬ ‫)יכריס פט( וכ״ה ברש׳׳י‬
‫נפקי מ ק ר א שלש תרומות ט ה ו ר ה‬ ‫א‬
‫אלא שלא יתן בו מום מ נ י ן שלא יביא‬
‫כקדושי][‪ ,‬נו( ]שהוא עושה[‪,‬‬
‫ו ט מ א ה ותלרה וי״ל משוס לכתיב‬ ‫מוכר בתו לשפתות אתר אישות וקיימא‬ ‫י( ג״א שיש סברא לרכות‬
‫דבילה ובצק ויניחנה על האוזן כדי שיבא ה כלב‬ ‫כדפרשתי המס צ״ק‪ ,‬כ( ועוד‬
‫נתתי לך משמרת תרומתי לקאי‬ ‫‪1‬‬
‫לן ב פ ״ ק דקדושין)לף ימ‪ (:‬דר״א סבר‬
‫ויאכלנה ת״ל כ ל מום ה אחד מום ואחד כל‬ ‫יש אס למסורת בבגדו בה כמיב בלא‬
‫דאין צ״ק‪ ,‬ל( נ״א והך קושיא‬
‫תרומתי אלך ואמשמלת ללך שייך‬ ‫קאי אליגיה צ״ק‪ ,‬מ( דהא יש‬
‫א ט מ א ה לרבדיה להיתר ה נ א ה יה‬ ‫מום הכא בקראי פליגי א>דאמר רב יהודה אמר‬ ‫יו״ד וזהו לשון בגידה כשאר תיבות‬ ‫צ״ק‪ 0 ,‬ובס מוך אשכחן דקנסא‬

‫ומשמרת שייך בתלויה יי[ לבעיא‬ ‫שמואל וכן אמר ר״ל וכן אמר ר״נ אמר רבה‬ ‫הכתובות בלא יו״ד שאתה קוראן ח ט ף‬ ‫היא לרבנן ה״ל דסנרי צ״ק‪,‬‬

‫תורה אור השלם‬ ‫שימור‪ :‬ו ר ב י ־ יהושע ת ר ו מ ת י כתיב‪.‬‬ ‫בר אבוה ‪ 2‬ואני הנה נחהי לך א ח משמרה‬ ‫קמץ ה כמו )בראשית לט( כשמעו ה ‪:‬‬
‫וא״מ לר׳ יהושע ט ו ן ללא איירי קרא‬ ‫תרומתי ר״א סבר ‪ 2‬ב ש ת י תרומות הכחוב‬ ‫היון שבגד גה‪ .‬אביה שמכרה לשפתומ‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫‪ .1‬ו א י ש בי ןקריב זבח‬
‫בשתי תלומומ מנליה ל ט מ א ה שריא‬ ‫שוב אינו רשאי למוכרה דאין אדם‬
‫ש ל מ י ם לין ל פ ל א נדר א ו‬ ‫מדבר אחת תרומ׳ טהורה ואחת תרומ׳ חלויה‬ ‫)א( ת ו ם ׳ ל״ה ורמינהי ונו׳‬
‫ל נ ך ב ה בבקר א‪ 1‬בזלאן‬
‫בהנאה ר״ל ל נ פ ק משאל ללשות‬ ‫מוכר אמ במו לשפמות אחר שפחומ‬ ‫ולר׳׳נ נ ר יצחק דאמר א פ י ל ו‬
‫תמים יהיה לךעון כ ל מום‬ ‫ואמר רחמנא עביד לה שימור ורבי יהושע‬ ‫אבל לאמר אישומ מצי לזבונה ואמרי׳‬
‫לדי יוסי ב ״ ר י ה ו ד ה‬
‫ל א יה;ה ‪ :13‬ויקרא כב בא‬ ‫ל ה מ ס בפרק במה מלליקין )ג׳׳ז שס>‬ ‫מעות היאשוגומ וני׳ למובן‬
‫‪ .2‬ו י ד ב ר ין א ל א ה ר ן ו א ג י‬
‫חרומחי כחיב למימרא דר׳ אליעזר סבר יש‬ ‫ה מ ס ד ר ״ ע סבר יש אם למקרא בבגדו‬ ‫לה אבל‪) :‬ב( בא׳׳ד הוה לן‬
‫מ מ נ ו אי א מ ה מבעיל כו׳ או מלו ולא‬ ‫נ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫ה נ ה נתתי לף א ת מ ש מ ר ת‬
‫ט‬
‫לאורו מכלל לבת אולו י [ הוא‪:‬‬
‫אם למקרא *ורמינהי בבגדו בה כיון שפירש‬ ‫קרינא‪ .‬רש שמשבשין ה ש מ ו ע ה במס׳‬ ‫בסגו״ל‬ ‫בבגדו‬ ‫למקרי‬
‫ת ר ו מ ת י ל כ ל כןן־שי בגי‬ ‫דאיכא‬ ‫היכא‬ ‫דשאני‬
‫ישראל ל ך גתתים ל מ ש ח ה‬ ‫בבגדו ב ה כוי‪ .‬פי׳‬ ‫ורמינהו‬ ‫טליהו עליה שוב אינו רשאי למוכרה דברי‬ ‫קדושין וגורסין ר״א סבר יש אס‬ ‫למיסעי והמסורת נצ״ל‪:‬‬
‫ו ל מ י ף לרוק עולם‪:‬‬ ‫)ג( כ א ״ ד הסופר ט ע ה‬
‫במדבר יח ח‬ ‫טון‬ ‫לגרס‬ ‫בקונטרס‬ ‫ר״ע ר״א אומר כיון שבגד בה שוב אינו רשאי‬ ‫למקרא ור״ע סבר יש אס למסורת‬
‫ודילג ר״א וגס ונו׳ ד ה ך‬
‫למוכרה אלא הכא ה בהא קמיפלגי ר׳ יהושע‬ ‫וטעות הוא בידם דא״כ מאי מקשי‬
‫‪ .3‬א ם ך ע ה בעיגי א ל ג י ה‬ ‫שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי‬ ‫קושיא אלינא דר״א ה י א‬
‫א ש ר לו יעךה ן ה פ ך ה ל ע ם‬ ‫הבא בבכורות‪ :‬ר״ש‪ .‬ד א מ ר במתני׳‬ ‫ד ש מ ו ת י וכו׳ דהמס ק י י מ י‬
‫גכרי ל א י מ ש ל ל מ ק ר ה‬
‫למוכרה לברי ר ״ ע ר״א אומר ט ו ן‬ ‫סבר הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך לא‬ ‫כוותיה‪:‬‬
‫יקיז א ע ״ פ )שיש ב‪0‬י« מ ו ס ולא ק א מ ר‬
‫שמות בא ח‬ ‫ב ב ג ד ו בה‪:‬‬ ‫שבגל בה כו׳ ובפ״ק לקלושין)לף יח‪(:‬‬ ‫תשמור ור״א הא נמי ראויה היא שמא יבוא‬ ‫דישחט עליו‪ :‬הלכה כר׳ יהודה‪ .‬במס׳‬
‫הביא ראי׳ מן ה מ ט ל ת א ל ג ר ס בלברי‬ ‫אליהו ויטהרנה אמר רב יהודה אמר שמואל‬ ‫שבח )לף ככ‪ (.‬ד א מ ר דבר שאין מתכרן‬ ‫גליון הש״ם‬
‫ר ״ ע ט ו ן שפירש טליתו טי[ ולר׳ אליעזר‬
‫לעזי רש״י‬ ‫הלכה כר״ש מתקיף לה ר״נ בר יצחק הי ר״ש‬ ‫אסור‪ :‬הלכה כר״ש‪ .‬ולמה ליה ט[ תו‬ ‫לא‬ ‫השתא‬ ‫עד‬ ‫גטי‬
‫ה ת ם וברוב ספרים ישנים‬ ‫ליתא‬ ‫‪8‬‬
‫א נ ק ר ג י ״ ד ]איגקריני״ר[‪.‬‬
‫גרסינן איפכא כאן ובקדושין )ג״ז שם(‬
‫אשמעינן‬ ‫לא‬ ‫השחא‬ ‫עד‬ ‫דמתני׳‬ ‫ר״ש‬ ‫אילימא‬ ‫לאשמועי׳ הכא‪ :‬בלא גברי‪ .‬בלא רב חייא‬ ‫א ש ם ע י נ ן ש ס ו א ל ‪ .‬עיי! שנח‬
‫ל ח ר ס )חריץ(‪.‬‬ ‫דף קיד ע״ב תוס׳ דייה ת״ל‪:‬‬
‫שמואל דבר שאין מחכוין מוחר והא ג>ר׳ חייא‬ ‫ורב חנן‪ :‬דברייסא‪ .‬ד א מ ר אף ישתט‬
‫יי[ ועוד דלגירסת ה ק ו נ ט ר ס מ ק ד י ם דברי‬
‫בר‬ ‫חנין‬ ‫ורב‬ ‫יהודה‬ ‫כר׳‬ ‫הלכה‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫אשי‬ ‫בר‬ ‫על אומו ה מ ו ס ט ו ן דלא היה דעתו‬
‫ר ״ ע לדברי ר״א שהיה רבו ועוד‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫להטיל בו מ ו ס כדי להמירו אלא כדי‬ ‫מוסף רש״י‬
‫כתוב ברוב ספרים בבגדו בה בבגדו‬ ‫אשי אמר שמואל הלכה כר״ש ורב חייא בר‬
‫א( שיבא ה כ ל ב ‪ :‬נ[ מום אמר‬ ‫שלא ימומ לא קנסינן ליה‪ :‬מ ת נ י ׳‬ ‫א ל א ש ל א יתן בו מ ו ס‬
‫מום ואמר בל מום התם‬
‫בה תרי דמני ט ו ן שפירש טליתו‬ ‫אבין מתני בלא גברי רב אמר הלכה כר׳ יהודה‬ ‫ה פ ו ג ם אנקרני״ר בלע״ז‪.‬‬ ‫הצורם‪.‬‬ ‫כ ו י ‪ .‬אי נתב מום ולא כתב‬
‫בקראי פליגי‪ [» :‬הכא בלך‬ ‫ועוד ה י ט מ ש מ ע ליה לר״א ה מ ס ו ר ת‬ ‫ושמואל אמר הלכה כר״ש אלא ר״ש דברייתא‬ ‫נל‪ ,‬לא היה לו לאסור גרמא‬
‫קמיפלגי דכתיב ואני נתתי‬ ‫ובכהן קא מ י י ד ‪ :‬ג מ ׳ ומי קניס‬ ‫אלא נתינת מוס ממש‪ ,‬אנל‬
‫לשון בגידה משום דכתיב בבגדו‬
‫לך משמרת ר״י‪ :‬ו[ אזן‬ ‫ורב שישא בדיה דרב אידי מחני לה בהדיא‬ ‫ר״א לעולם‪ .‬שלעולם לא יהא מ ו מ ר ‪:‬‬ ‫עכשיו אמר מוס לאסור נתינת‬
‫בכור‪ [3 :‬וחכ״א כשיולד בו‪:‬‬ ‫בלא יו״ד ה ״ נ לא כתיב י״[ בר״ו ו א ע ״ ג‬ ‫מוס ממש‪ ,‬ואמר נל מוס‬
‫נמי‬ ‫במומן‬ ‫‪1‬ן מ ה ״ ד‬ ‫אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר״ש‬ ‫ונקצצה‬ ‫לאסור גרמא ‪:‬ביצה כ‪.1:1‬‬
‫דבלא וי״ו ' » אתה קורא ת ט ף קמץ‬
‫]ליתםרו[ לגרמא לבכור תם‬
‫כדפירש בקונטרס ה כשמעו כשמעם‬
‫הרי‬ ‫בבכור‬ ‫דברייחא‪ :‬מ ת נ י ׳ הצורם אוזן ה‬ ‫ב ב ג ד ו ב ה ‪ .‬לעס נכרי‪ ,‬דהיינו‬
‫אבל בבעל מום מותר‬ ‫לשפחות‪ ,‬לא ימשול ה א נ מאמר‬
‫לעשות בו מום בידים‪:‬‬ ‫)אסתר ז(‬ ‫באמרם‬ ‫)בראשימ לל(‬ ‫זה לא ישחוט עולמית דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים ה ינולד בו מום אחר‬ ‫שפירש טליתו איון עליה לשס‬
‫ו[ )כיון שפירש טליתו וכו׳‬ ‫יעור אס גירשה בגט ותורה‬
‫ה״נ כיון שפי׳ טליתו עליה‬ ‫כעברם )מלטס ב ‪ p‬ה ״ נ ט ה ר לשון‬ ‫ישחוט עליו‪ :‬ג מ ׳ ומי קנים רבי אליעזר לעולם ורמינהי י>מי שהיחה לו בהרת‬ ‫אצל אביה )קדושיו יח‪ .(:‬יש אס‬
‫אינו רשאי למוכרה דברי‬ ‫בגד וטלית ה א י ן רגילות לכתוב יו״ד‬ ‫ונקצצה‬ ‫למקרא‪ ,‬נ ב ג י ו קרינא במו‬
‫ר״ע ר״א אומר כיון שבגד‬ ‫א‬
‫ותתפשהו כ נ ג י ו !שמו‪ .‬כ י ו ן‬
‫רשאי‬ ‫אינו‬ ‫שוב‬ ‫בה‬ ‫לקדושין‬ ‫הראשונות‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫יצחק‬ ‫בר‬ ‫ולר״נ‬ ‫ישנים‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫בכל‬ ‫כתוב‬ ‫בסמוך‬ ‫בקדושין‬ ‫שמעתין‬ ‫בההיא‬ ‫ועול‬ ‫פעולה‬ ‫של‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫באמצע‬ ‫ש ב ג ד ב ה כ ו י ‪ .‬יש אס‬
‫כשמעו‬ ‫ח[‬ ‫למוכרה(‪:‬‬ ‫למסורת‪ ,‬נ נ ג י ו כתינ ולא נמנו במאי מוקיס לה כ ל ״ ע ל א מ ל לשפמומ אחל שפחומ הוא ללא מצי למזבן אבל לשפתות אתר אישות מצי מיזבן ליה ולפי׳ ה ק ו נ ט ר ס צ ד ך‬
‫כשמעם כאמרם כעברם‬ ‫נ נ י ג י ו ‪ ,‬אין ה נ ד ת סירק נלא‬
‫ודריש ביה הסייד ו מ ה ״ ד‬ ‫יו״י‪ ,‬ונקויה שתחת הבי״ת להגיה ר״א ונראה לל״מ לגרסינן ט ו ן שפירש טלימו כו׳ ל ב ד ר״א ר׳ עקיבא אומר ט ו ן שבגל י ה והשתא ה ר לשון בגילה לאי לשון בגל וטלית‬
‫ב‬
‫כיון‪ :‬נו[ ול״ל ל ש מ ו א ל תו‪:‬‬ ‫ג מ ק ו ס י ו ״ י משתמשת‪ ,‬אנל הוי לן ל מ ק ד בבגלו <> בציד יה ו א ע ״ ג ל ק ד נ ן ותתפשהו בבגלו )בראשית לט( לשאני הכא לאיכא למיטעי והמסורמ מ ש מ ע ט ס י לשון בגל‬
‫י[ מ ה ־ ד אמר םום ואמר כל‪:‬‬ ‫לפי מ ה שנכתנ היה לו לקרות‬
‫•א[ ד ה כ א דרשי שיש ענינים‪:‬‬
‫מ ט ף ק מ ן נ נ נ י י לשין נגילה‪ ,‬וטלית מלשון בגילה מלכמיב בבגלו בלא יו״ל ולכך אומר יי[ הברייתא ת ד זימני בבגלו י ה ט ו ן שפירש טלימו כו׳ היה לך לכמוב בביגלו ביו״ל‬
‫ינ[ אמרי׳ אחת תרומה‬ ‫כמו שאתה קורא נשמעו את ללא לימי למיטעי וכתיב בבגלו בלא יו״ל לומר ט ו ן שפירש כו׳ ובמכילתא שגורס שפירש טליתו ל ב ד ר ״ ע הסופר « חיסר ולילג ל״א וגם כל‬
‫טהורה ו א ח ת ‪ :‬יגן הנאה‬ ‫דנרי האלה ;שס;‪.‬‬
‫מילתיה ד ר ״ ע ובדר״נ בר יצמק גרסינן מוקי לה כ ר ״ ע כמו שכתוב בכל הספרים יש‪7‬יס וקצת קשיא הא ל ס ד ך ה ת ם בקלושין אלא לקילשה אביה‬
‫דאתלויה לא שייך דאינה‬
‫ראויה לכלום ומשמרת‪:‬‬ ‫דרבנן‬ ‫משום‬ ‫הלכה‬ ‫שכן‬ ‫לן‬ ‫דפשיטא‬ ‫ר״ל‬ ‫הוא‬ ‫דשמומי‬ ‫דר״א‬ ‫אליביה‬ ‫קושיא‬ ‫ל*בהך‬ ‫יי!‬ ‫אישומ‬ ‫אמר‬ ‫לשפחות‬ ‫בתו‬ ‫מוכר‬ ‫אדם‬ ‫אין‬ ‫והא‬ ‫לה‬ ‫מזבין‬ ‫מצי‬ ‫מי‬
‫יי[ בתלויה לומר דבעיא‪:‬‬ ‫דר״ש ור״ש גופיה ד ה ת ס דקיימי כוופיה ואמרי אבל לא לשפחות אתר אישות‪ :‬א י ל י מ א ר״ש דמתני׳ עד ה ש ת א ל א אשמעינן ש מ ו א ל דבר‬
‫הסייד‪:‬‬ ‫טו[ אורו היא‬ ‫רבינו גרשום‬
‫‪ (is‬טליתו יי״ל דלרבי‬ ‫אמר מום דבידים ו א מ ר שאין מתכוין מותר‪ .‬מ י מ ה אטו מי שרי ר״ש משום דאין ממכרן ה א אפי׳ במקום שא״א שלא יעשה מ ו ס נמי ש ד יי[ דעושה מ ו ס במתכרן כדאמר‬
‫אליעזר ליתא התם וקשה‬ ‫כל מום ש ל א יגרום‪ :‬לעיל דבקראי פליגי ו ש ד משוס דכתיב)ויקרא כב( תמים יהיה לרצון אבל מטיל י ה בבעל מום ש ד ובפ׳ כל ה מ נ ח ו ת באות מצה )מנחות נו‪ (:‬מפרש‬
‫דברוב ספרים‪ :‬׳‪ [1‬טליתו כוי‬ ‫וד״י סבר תרומתי כתיב‬
‫ועוד‪• :‬א[ כתיב בבוגדו‬ ‫כ ל ו מ ר ד ת ר ו מ ה ט ה ו ר ה נמי ט ע מ י י ה ו מקראי ולפי׳ הקונ׳ ללעיל בפרק הלוקח ב ה מ ה )לף כה‪ (.‬גבי שתי שערות של פ ר ה שעיקרן מאלים ולאשן משתיל י<ה ו ק א מ ר ר׳‬
‫בוי״ו‪ :‬ימ[ וי״ו נמי אתה‪:‬‬ ‫בעיא שימור ולא תלויה‪ :‬יוסי בן המשולם גוזז ב מ ס פ ד ס ואינו חושש ופי׳ בקונט׳ למשיב אין מתכוין משוס לאין מתכוין לגיזה אלא לתקן א מ ה פ ר ה ניחא נמי הכא לאין‬
‫‪ [5‬בקונטרס כמו שמעו‪:‬‬ ‫יש‬ ‫דר׳ אליעזר ס ב ר‬
‫‪ [65‬באמצע אותיות של‪:‬‬
‫אם למקרא‪ .‬כדקרינן ליה ממכרן ל[ משוס הטלת מוס אלא משוס רפואה ו ל ה ט פריך אמאי א י צ ט ד ך ליה לשמואל לפסוק כר״ש לאפי׳ הוה אסר מטיל מ ו ס בבעל מ ו ם ה ר‬
‫גכ[ שבגד ודייק דהמקרא‬ ‫ת ר ו מ ו ת י ‪ :‬ורמינהו ב ב ג ד ו שלי הכא משום לאין אלא ללפואה ושמואל אית ליה לבר שאין ממכרן מותר ומיהו א ״ א לקיים פי׳ הקוני כ ל פ ד ש י ת לעיל בפ׳ הלוקמ ב ה מ ה )ג״!‬
‫הוי‪ :‬נגן בצירי דמבגד יאמרו‬
‫בה‪ .‬א( כיון ש פ ר ש טליתו שם‪ (.‬ונראה לפרש הכא רבתרתי פליגי ל ב ב ד י ת א פליגי במטיל מים בבעל מ ו ס שאחזו ל ס ביותר וא״א לו להתרפאות בלא ה ק ז ה שלא ימות כ ל א מ ל‬
‫בגרו כמו מנגר נגדו ומחלב‬ ‫ע ל י ה ל ש ו ם יעוד ש ו ב אינו‬
‫חלבו ואע״ג כוי בבגדו‬ ‫רשאי ל מ ו כ ר ה א ל מ א דאזיל לעיל לאי שביק ליה מיית לאז תשיב מ ו ס ואפי׳ לא מיימ נמי ט ו ן שלעולם לא יצא מאתוזת לם אם לא לה יקיזנו במקום שעושה מ ו ם תשיב כבעל‬
‫בחירק ולא קרינן בבגדו‬
‫א ח ר מ ס ו ר ת ד פ ש ט י ה דקרא מ ו ס והשמא ר ״ מ א ס ל במקום שעושה מ ו ס לקסבר לה כו׳ לא יהיה בו אפי׳ בבעל מ ו ס ומכמים שלו משום לכתיב תמים יהיה לרצון ובלבל שלא‬
‫בצרי שאני ה כ א ‪ :‬לו[ אומר‬ ‫הוי ל ש ו ן ב ג י ד ה כ ל ו מ ר כיון‬
‫בתחלת הברייתא‪ :‬נם[ בבגדו‬ ‫ש ב ג ד כ ה ש מ כ ר ה פ ע ם א ת ת ישחט על אותו מ ו ס לגזר אטו היכא ללא מיית בלא עשיית מ ו ס לחשיב כתם או אטו היכא ליכול להמרפאומ בהקזה במקום שאין לה א מ ה עושה‬
‫בה בבגדו בה כיון שפירש‬ ‫ש ו ב אינו רשאי ל מ כ ר ה ‪ :‬מוס ור״ש שרי אף לשחוט ללא גזל ול׳ יהולה אסר אף במקום שאין עושה מ ו ס כלמפלש ב פ ״ ק ל פ ס ח י ם )לף יא‪ (:‬למתוך שאלם בהול על‬
‫טליתו כוי פי׳ היה לו‬ ‫ור׳ אליעזר ד ר י ש בתר‬
‫לכתוב‪ :‬נו( אישות דהך‬ ‫מ ס ו ר ת ל ש ו ן ב ג ד ט ל י ת דאי ממונו אי שרית במקום שאץ עושה מוס אמי למיעבל במקום שעושה מ ו ס ובמתניתין היא פלוגתא אתרמ לי[ לר׳ יהולה ק א מ ר בכור שאחזו‬
‫קושיא כוי וי״ל דפשיט לו‬ ‫כ פ ש ט י ה מיסתייה ל מ י מ ר לם אפי׳ מ מ אין מקיזין בשום ענין כ ל פ ד ש י ת ומכ״א יקיז פי׳ בין מ ת בין לא מ מ ובלבל שלא יעשה בו מ ו ס כלומר שיזהר בהקזתו שלא‬
‫שכן‪ :‬נו[ שרי ואע״ג‬ ‫ב ב ג ד בה מ ד כ ת י ב ב ב ג ד ו‬
‫דעושה‪ :‬יא[ מטיל מום‬
‫היינו ב ג ד ו ה א מ י ל ת א ק ש י א יוכל לבא לילי מום כשיקיז סמוך לאוזן או לניב שפתים או לחוטס לקסבר לבר שאין מתכוין אקור והיכא ללא מיית ללא משיב בעל מום‬
‫בבעל‪ :‬נמ[ משחיר דקאמר‬ ‫ל ה ה י א דגמרינן כ מ ס כ ת אסול ל״ש אומל יקיז לה א ע ״ פ שהוא עושה מום שהוא יכול לבא לידי עשיית מום ללבר שאין ממכרן מומל ולשון המשנה מ ש מ ע ליה כמו‬
‫ר׳ יוסי‪ :‬ל[ דאין מתכוין אלא‬ ‫קדושין דהתם ק א מ ר ב מ א י‬
‫שפירשנו מללא נ ק ט מקום שעושה בו מוס ומקום שאין עושה בו מ ו ס כלנקיט ב ב ד י מ א וא״מ וטון ל א מ ח ת לם משיב כמוס שאין יכול‬
‫משום‪ :‬לא[ לא שיקיזנו‬ ‫קא מ י פ ל ג י ר׳ א ל י ע ז ר סבר‬
‫במקום‪ :‬לגן דקסבר כל מום‬ ‫י ש אם למקרא ס ״ א מ ש מ י ה להמלפאומ בלא עשיימ מום א״כ לשחוט עילויה וי״ל למררבגן אסור לאתי לאימלופי במס א״נ משיב כמו לי[ ]מום[ עובר שיש לו ר פ ו א ה ‪:‬‬
‫לא יהיה בו‪ :‬לנ( שאין עושה‬
‫דר׳ יצחק האור׳ ו״ל כיון ו מ י קנים ר״א לעולם ורמינהי מי ש ה י ת ה לו‪.‬לי[ כ מ ה שמעתתא מוכחא לצורם אוזן של בכור לה קנסא הוא ובסמוך נמי ק א מ ר בהאי מ ו מ א‬
‫תיבת אתה נ מ ח ק ‪ :‬לו[ אחרת‬ ‫ש ב ג ד בה ש ו ב אין ל א ב י ה‬
‫ומיידי שאחזו דם בענין זה‬ ‫קנסוה לבנן ל» ואפי׳ ללבא ל א מ ר ב פ ״ ק לתמורה )לף ל‪ (:‬מילתא ל א מ ר לתמנא לא תעביל אי עביל לא מהני מכל מ ק ו ם הכא ש ד‬ ‫רשות בה דברי ר׳ אליעזר‬
‫שלא ימות אם לא יקיזו לו‬ ‫א ל מ א קםבר יש אם ל מ ס ו ר ת האי בכור מ ל א ו ד י ת א ה ל ה א י יש בו מ ו ס והאי גברא ט ה ו ל ל ה א אין בו נגע כלל וא״ת ל ב ס פ ד בפרשה ראה א נ ט תניא ה לבי אליעזר‬
‫הלכך לא תשיב בעל מום‬ ‫ל מ א י דכתיב ב ב ג ד ו ולא‬
‫ואין כאן מטיל מום בבעל‬ ‫כדקרינן בבגדו‪ .‬וקשיא נמי אומר כו׳ המטיל מ ו ס בבכור ואוכלו עובר שנאמר לא תאכל כל מועבה אלמא ל מ ל א ו ד י ת א אסור נ >)ר״ל( לבסמוך ״ ה אשכמן ליה ק נ ס א‬
‫מום ופליגי באין מתכוין‬ ‫לרבנן‬ ‫ל ה א י דקידושין ד ה ת ם אמר‬
‫כוי מתיבת והיכא ע ד תיבת ר״ש נרשם על כל תיבה קו למעלה להורות כי ל פ ״ ד ראוי ל מ ח ק ו ‪ :‬לא[ יקיז אפילו במקום שהוא עושה‬ ‫ר׳ אליעזר דכיון ש פ י ר ש טליתו ו ק א מ ר י ש אם ל מ ק ר א אלא בלך פליגי ואני ה נ ה נתתי ל ך ‪ :‬הראויה לך ש ה י א ט ה ו ר ה ש מ ו ר ‪ :‬ה ל כ ה כר׳‬
‫בו מום כלומר שהוא יכול‪ :‬לו[ כמו מום עובר כיון שיש‪ :‬לז[ לו כוי כוליה ש מ ע ת א ‪ :‬לא[ בכור וקוצץ בהרת קנסא‪ :‬לנו[ רבנן בהאי קציצה‬ ‫ש מ ע ו ן ‪ .‬דברייתא ד א מ ר אף נ ש ח ט על אותו ה מ ו ם ‪ .‬ט ע מ א דרבן ג מ ל י א ל ד א מ ר ל א י ח ד ש בה דבה היינו כר׳ אליעזר ש מ א יבא אליהו‬
‫קנסוה רבנן‪ [» :‬תניא לא תאכל כל תועבה ר״א אומר מנין לצורם אזן בכור ואכלו ממנו עובר בלא תעשה ת ״ ל לא תאכל כל תועבה‬ ‫ו י ט ה ר ם ‪ :‬הצורם‪ .‬ה פ ו ג ם כ מ ת כ ו י ן הרי זה לא י ש ח ו ט ע ו ל מ י ת דקנםינן ל י ה ‪ :‬ו ח כ ״ א ‪ .‬לא י ש ח ו ט ע ל זה א ב ל כ ש נ ו ל ד בו מום אחר‬
‫אלמא דמדאורייתא‪ :‬מא[ ד ב ס מ ו ן מחשיכנן ליה‪:‬‬
‫א( גירשת לניני כגירסת התיספית נ ד ״ ה אילימא‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫לד‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( נגעיס פ ״ ג מ ״ נ ןמ״ק ו‪,[:‬‬ ‫ונקצצה‪ .‬שלא נמכוין לקצצה‪ :‬לפשיולד לו מ ע אחר‪ .‬שהרי הוא עכשיו‬ ‫לרבנן דסברי כאחרים דדרשי ה ת ם בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר‬ ‫כו א מיי׳ פ״י מהלכות טומאת‬
‫ב( מו״ק י נ ‪ :‬גיטין מד‪ ,.‬ג( שטעית‬ ‫צרעת הל׳ ג‪:‬‬
‫פ ״ ד מ ״ נ ]מ״ק יג‪ .‬נימי] מ י ‪, [ :‬‬
‫ט מ א ו מ נ ו ג ע ‪ :‬ינוהר‪ .‬מן הראשונה והולכין אחר זו ואס ירפא מזו‬ ‫או בבישול בשר בחלב כדקאמר בפ׳ כל הבשר )חילי! קיל‪ (:‬ואין לאסור‬ ‫כז ב מיי׳ שם הלכה כ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ד( ןצ״ל ר׳ יוסי[‪ ,‬ה( עי׳ פירש״י‬ ‫ט ה ו ר מכולם לאיגלאי מילתא לאי י( ()נמי( הוי קמייתא מיחסי נמי כי‬ ‫שחיטה על אותו מוס מלא תאכל כל תועבה כמו בשר בחלב וכלאי‬ ‫כה ג מיי׳ שס פייט הלכה ת‪:‬‬
‫עירוני! ה‪ .‬ל ״ ה והאמר ר״נ‪ ,‬ו( צ״ק‬ ‫כט ד מיי׳ פ ״מ מהל׳ ענליס‬
‫האי‪ :‬עד שהפרח בכולו‪ .‬נ ג ע האחרון וליכא למיחש למילי ל ה א אי‬ ‫זרעים ומעשה שבת שיש לחלק וא״ת ולר״א דלא מפליג מאי פריך‬ ‫הלכה א נטוש״ע י״ד סי׳‬
‫מ״ז‪ (1 ,‬נ״א על מוס צ״ק‪ ,‬ח( צ״ק‪,‬‬
‫ש( נ״א ו מ י ע ט ה מכגריס ומה מ ׳‬ ‫הוה ביה ק מ א השתא נמי הוה ט ה ו ר‬ ‫עליה מבהרת דגבי צורם אוזן בבכור‬ ‫רסז סעי׳ פ ן ‪:‬‬
‫צ׳׳ק‪ ,‬י( צ׳׳ק מ׳׳ז‪ ,‬כ( גי׳ צ״ק ד א ״ נ‬ ‫ל ה מיי׳ ס׳׳ז מהלכות י״ט הלכה‬
‫כדכתיב )יקרא יג> וכסתה הצרעת את‬ ‫לאשור מדאורייתא ע ד שיולד מוס‬
‫אינא איסורא כוי‪ ,‬ל( דנארעא דיליה‬ ‫ונקצצה א ט ה ו ר קצצה א[ מתכוין רבי אליעזר‬ ‫ד נטוש״ע ארית סי׳ תקלת‬
‫חיינ ננל שהוא צייה‪,‬‬ ‫כל עור ה נ ג ע ו ג ר ‪ :‬או עד שתתמעט‬ ‫אחר יש לנו לקנסו כשנולד בו מום‬ ‫סעי׳ ו[‪:‬‬
‫אומר לכשיולד לו נגע אחר יטהר הימנו‬ ‫ל א ו מיי׳ פ״א מהל׳ שמיטה‬
‫הראשונה מכגריס קודם‬ ‫בהרתו‪.‬‬ ‫כ‬ ‫אבל קוצץ בהרת דמדאורייתא טהור‬
‫שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה‬ ‫וחכ״א עד ש ה פ ר ח בכולו או עד שהמעט‬ ‫ויוכל הלכה יג‪:‬‬
‫מיד יי[ שנקצץ ע ד שיוולד נגע אחר‬ ‫ל נ ז מיי׳ שס‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫שיעור נ ג ע אין לו ט ה ר ה עולמית יא[‬ ‫בהרחו מכגרים רבה ורב יוסף דאמרי‬ ‫וי״ל ד א פ ״ ה לא היה י ה לנו לקנוס‬ ‫ל ג ח מיי׳ פ ״ נ מהל׳ נכורומ‬
‫)א( דשי" י ״ ה נהאי קציצה‬
‫ק נ ס ו ה ר ב נ ן וניון‪) :‬נ( ד״ה‬
‫דקנסינן ליה לעולם יה‪ :‬בממונו אתי‬ ‫חרווייהו כי קניס ר׳ אליעזר בממונו בגופו לא‬ ‫במוס עולמית אלא ע ד מוס שלישי או‬
‫הלנה ז ס מ ג עשין ט ח‬
‫טוש׳׳ע י״ד סימן שיג סעיף א‪:‬‬
‫למאי נפקא וכוי ע י שמרפא‬ ‫ליה למיטבד‪ .‬מ מ ה נפשך דסבר‬ ‫קנים ממונו איכא למימר דאהי למיעבד‬ ‫רביעי א״נ נהי דאי יתיר ר״א לשתוט‬
‫ו מ מ ה נפשן טומאה כצ׳׳ל ופינות‬ ‫אטיל בו מוס ואס ימירוהו לי בכך‬
‫מ מ ה נפשך נ מ ח ק ‪:‬‬
‫מ גופו מי איכא למימר דאהי למיעבד ה אמר‬ ‫במוס אתר אין כאן קנס מ ״ מ לא היה‬
‫הרי נשכרמי ואס לאו מ ה ה פ ס ד ת י‬
‫רבא דר׳ אליעזר אדרבי אליעזר קשיא דרבנן‬ ‫י[ לנו לקנוס במוס שלא עשה בו עבירה‬ ‫‪55‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫אם אממין יה למום י( אמר בלא׳׳ה נמי‬ ‫ל[‬ ‫ט היכי דלא קניס בנגע אחר א״נ‬ ‫א[ קצצה במתכוין ר׳‪ :‬נ[ למיעבד‬

‫היימי מממין ע ד שיפול מוס הלכך‬

‫אדרבנן לא קשיא אלא דר׳ אליעזר אדרבי‬ ‫מ מ ה נפשך גופו‪ :‬ג[ למיעבד‬
‫מוסף רש״י‬ ‫דספרי אסמכמא בעלמא הוא‪:‬‬ ‫מ מ ה נפשך אמר‪ :‬ו[ קנסוה הכא‬
‫נותנין ל ו ז ׳ י מ י ם ‪ .‬ו׳ ימי‬ ‫קנסינן ליה יי[ אפי׳ יסול בו מוס אמר‬ ‫נמי‬ ‫אדרבנן‬ ‫רבנן‬ ‫כדשנינן‬ ‫קשיא‬ ‫לא‬ ‫אליעזר‬ ‫במאי דעביד קנסוה במאי‪:‬‬
‫ן‪$‬ד ש ת פ ר ח בכולו‪ .‬בכל הספרים לה‬
‫המשתה‪ ,‬ילא חזי ליה‪ ,‬ילמא‬
‫כי היכי דלא לימי וליעביד‪ :‬בגופו‬ ‫לא קשיא הכא במאי דעבד קנסוה הכא י! במאי‬ ‫‪ [9‬תיבות בהאי מומא נמחק‪:‬‬
‫מ ט מ א ליה מזו‪-‬ק ז‪ .(:‬ו ל כ ס ו ת ו ‪.‬‬ ‫הןכתוב[ ע ד ש ת מ מ ע ט בהרמו‬ ‫י[ קנסוה במאי איכוין‪ :‬ו[ ז׳ ימי‬
‫אס נראה הנגע נכסומו !שם>‪.‬‬ ‫מי איכא למימר‪ .‬דמנתי' לספיקא‬ ‫דעבד קנסוה במאי איכוין למישרייה בהאי‬ ‫מכגריס אבל במס׳ נגעים ליתיה‬ ‫מ ש ת ה לו‪ :‬ח[ עביד לאיסורא‪:‬‬
‫צ ו ר ם א ו ז ן ב ב כ ו ר ‪ .‬תתך מאזנו‬ ‫וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם ה א‬ ‫‪ [p‬רבנן ה״נ לדידיה קנסו רבנן‬
‫מ ע ט נרי שיהא נעל מוס ויהא‬
‫מומא ה בהאי מומא קנסוה רבנן דבהאי מומא‬ ‫כדפי׳ בקונט׳ ואומר רבי דאי גרסינן‬ ‫לבריה לא קנסו רבנן‪ :‬י[ דאי‬
‫ודאי לא עביד טי[ דמייש שמא נגע‬ ‫לא לישחרי ליה והכא במאי דעבד קנסוה‬ ‫הואי השתא נגע קמא הוה‬
‫מותר לו‪ ,‬ואסור לעשות כ! משום‬ ‫לי׳ ה ״ פ שאס קצצה להט>ונעשה בכגריס‬
‫מוס לא יהיה נו‪ ,‬כלומר לא מטיל‬ ‫אחר לא יוולד לו לעולם ולא טי[ א ט ה ר‬ ‫קמייתא מיתסי תיבת נמי ל״ש‪:‬‬
‫נו מוס‪ ,‬ואס הטיל נו מוס קנסוהו‬ ‫י[ איכוין לטהורי נפשיה בהאי קציצה בהאי‬ ‫ומה ששייר נמרפא מקצמו מעצמו‬ ‫יא[ עולמית עד שתפרח בכולו‪:‬‬
‫לעולם ואסי׳ אם יוולד מ ה אהני יי[ לו‬
‫רננ! ילא יהנה ממנו !מריק ינ‪.(.‬‬ ‫או‬ ‫חנן‬ ‫יטהר‬ ‫פפא‬ ‫רב‬ ‫בעי‬ ‫רבנן‬ ‫קנסוה‬ ‫קציצה‬ ‫שאפי׳ היה בו מ ה שנקצצה לא היה‬ ‫ינ[ לעולם עד שיתמעט בהרתו‬
‫מ ו כ ר ע ב ד ו ל ע ב ו ״ פ ‪ .‬קנסוהו‬ ‫בקציצה הרי הוא נגוע כבחחלה מ ו ט ב‬ ‫לא גרסינן להא במסכת נגעים‪:‬‬
‫רננן ויצא לחירות לאי נרח מן‬ ‫ויטהר חנן למאי נפקא מינה לחחן שנראה בו‬ ‫טהר‬ ‫מקמייתא‬ ‫כגריס‪:‬‬ ‫בו‬ ‫יג( אמתין עד מום אחר‪ [T :‬ליה‬
‫לו להניח אמ זה שמא יי׳[ ירפא‪ :‬בהאי‬
‫ה ע נ ו ״ ס אין ישראל יכול לנופו‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לי׳ ל ב ת ד י י ת א נטרי׳ ליה ז׳ ימי‬ ‫לעולם אפילו‪ :‬מי[ עביד איניש‬
‫לענולתו‪ ,‬ואס מ ת אין נניו ינולין‬ ‫מומא‪ .‬לא מישמרי ליה ע ד שיוולד לו‬ ‫נגע דתנן י חתן שנראה בו נגע נותנין לו ז׳‬ ‫כיון דקניס ליה עד שיולד לו נגע‬
‫ה מ ש ת ה ‪ .‬וא״ת והא לה בעי תגלתמ‬
‫לנופי ‪1‬שם>‪ .‬מ פ ק ע ל י ה מ מ צ ו ת ‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬בהאי ׳»[ קציצה )א( ‪ .‬וכיון דהך‬ ‫י[ ימים לו ולאצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין‬ ‫אחר דחייש‪ :‬מ![ ולא נטהר‪:‬‬
‫יכל זמן שהוא נרשות העכו״ס אינו‬ ‫וצפרים ואסור בתשמיש ה מ ט ה כל‬ ‫•ו[ תיבת לו נמחק‪ :‬יא[ שמא‬
‫עוסק כמצות !;שם(‪ .‬א ם ת י מ צ י‬
‫קציצה אינה מועלמ לטהרו נמצא ט מ א‬ ‫לו כל ימי הרגל אי אמרת יטהר תנן מקמייתא‬ ‫יתרפא הסייד‪ :‬ימ[ בהאי קציצה‬
‫ימי ספורו ר״ל כגון שלא היה אלא‬
‫ל ו מ ר כ ו ו ן מ ל א כ ת ו ‪ .‬גכי מכרן‬ ‫עולמימ דחשבינן לנגע כמאן דאיתיה‬ ‫טהר ליה לבתרייתא נטרין ליה ז׳ ימי משחה‬ ‫לא מטהר וכיון‪ :‬ל[ מיתסי דלמא‬
‫מלאנתו נ מ ו ע י שיכול לעשות ק ו י ס‬ ‫מצורע מוסגר א״נ אפילו לה מותלט‬ ‫בתרא מיתםי קמא לא מיתםי‬
‫דמי יימר דאי הוה ביה הוה מ י ח ס י ה ‪:‬‬
‫המועל או להניחה מלהתחיל נ ה‬ ‫אלא אי אמרח ויטהר תנן סוף סוף כי לא‬ ‫נהי דכי קצץ ט מ א מדרבנן מ ״ מ שרי‬ ‫הסייד‪ :‬נא[ כשיולד בו נגע‪:‬‬
‫על לאחר המועל וטון לצמצם‬ ‫יטהר תגן‪ .‬ד מ ש מ ע מיד כשיוולד בו‬ ‫נפשך‪:‬‬ ‫וממה‬ ‫יתרפא‬ ‫לנ[‬
‫להתחיל נ ה סמוך למועל‪ ,‬שאס לא‬ ‫נגע אמר יטהר מן הראשונה‪ :‬או‬
‫מטמיא לבתרייתא הא מיטמא וקאי מקמייחא‬ ‫לעשומ מגלממ וצפרים ולמנות ימי‬ ‫ננ[ הנגע וכל כמה‪ :‬נו[ המכוין‬
‫יגמרנה נ מ ו ע ל יהא לנר ה א נ ל‬
‫צורם‬ ‫זירא‬ ‫מר׳‬ ‫ירמיה‬ ‫ר׳‬ ‫מיניה‬ ‫>בעי‬ ‫נ‬
‫חיקו‬ ‫מאי‬ ‫ספורו וליטהר מן המורה ומיהו כפרתו‬ ‫לעשות מלאכתו‪ :‬נס[ תיבות‬
‫ויהיה מותר לגומרה‪ ,‬ותגן התם‬ ‫ויטהר הנן‪ .‬ד מ ש מ ע כשיוולד יא[ נגע‬ ‫התם הוא נמתק‪ :‬נו[ לבנו דינא‬
‫אוזן בבכור ומה מהו לקנוס בנו אחריו אם‬ ‫א״א להביא דאינו יכול להכניס ידיו‬
‫)מריק יג‪ (.‬וכולן אס נווגו מלאכתן‬ ‫אמר ויטהר ממנו מן האחרון אז י ט ה ר‬ ‫הוא דהא‪ :‬נז[ מיד היינו שנקנוס‬
‫נ מ ו ע ל י א נ ל ו ‪ ,‬ואינעיא לן כוון ומת‬ ‫לבהונות כל זמן ד ט מ א מדרבנן כדאמר‬ ‫עה‪ :‬נת[ לא היה לו לקנוס‬
‫מהו שיקנסו ננו אחריו‪ ,‬ואס ממצא‬
‫מן הראשון‪ :‬למאי נפקא מינה‪ .‬הא‬ ‫חימצי לומר ימוכר עבדו לעובדי כוכבים ומח‬ ‫עולמית‪ :‬נמ[ לא היה לו לקנוס‪:‬‬
‫א״נ יטהר מנן הא ט מ א הוא מן האמרון‬ ‫)פסחים לף צ‪ (.3‬א ע ״ פ שאין טבול יום‬
‫לומר נההיא תפשוט לן רקנסוהו‬ ‫קנסו בנו אחריו רכל יומא ויומא מפקע ליה‬ ‫אמר נכנס זה נכנס דלא המירו אלא‬
‫ל[ א״נ ההיא דספהי‪ :‬לא[ גרסי׳‬
‫ואע״ג ללא ע נ ל איסורא‪ ,‬נ״ש הא‬ ‫הכא או עד‪ :‬לג[ קצצה ומיעטה‬
‫ע ד י ה שמרפא )‪ ) 0‬מ מ ה נפשך(‬
‫ל ע נ ל איסורא‪ ,‬אנל אס תמצא לומר‬ ‫ממצות אם תימצי לומר ״כוון מלאכחו במועד‬ ‫ה ב ן ‪ $‬א מיניה ר׳‬ ‫משום פ ס מ ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫מכגהים ומה‪ :‬ל<[ והא עדיין בעי‪:‬‬
‫נההיא ללא קנסוה אכתי הא‬ ‫ו מ מ ה נפשך ט ו מ א ה שייכא ביה‪ :‬לחהן‬ ‫לון אפילו הוה מ ו ח ל ט ‪ :‬לא[ בעי‬
‫מינעיא לן‪ ,‬להתס הוא ללא ע נ ד‬
‫ומת לא קנסו בנו אחריו משום דלא ה עבדא‬ ‫ירמיה מר׳ זידא צורם אוון בכור‬ ‫מיניה‪ :‬לי[ לומר מאינך ואכולהו‪:‬‬
‫שנולד בו נגע‪ .‬ד נ ג ע האמרון נולד לו‬
‫אנוה איסורא‪ ,‬שהרי מ ת קולס‬
‫בימי מתנות‪ :‬נוהגין לו‪ .‬שלא יראה‬ ‫לאיסורא הכא מאי לדידיה קנסו רבנן והא‬ ‫ו מ ת מהו שיקנסו בנו אחריו‪ .‬בפרק‬ ‫ל‪ [1‬קנסו הכא על תיבת דדלמא‬
‫ה מ ו ע ל ולא נא לידי איסור !ניטיו‬ ‫נרשם עליו קו להורות כי לפ״ד‬
‫מד‪:‬ו‪ .‬ש נ ת ק ו ו צ ה ‪ .‬ניטלו ממנה‬ ‫כהן אמ ה נ ג ע יה דכל כמה דלא חזי‬ ‫ליתיה או דלמא לממוניה קנסו רבנן‬ ‫השולח )גיטין מל‪ (.‬נ ק ט תחלה הבעיא‬ ‫ראוי למחקו‪ :‬לח[ לומר בצורם‬
‫קוציס ונרקניס ליפותה ואין זו‬
‫ליה כהן ולא מ ט מ א ליה לא הוי ט מ א‬ ‫והא איחיה א״ל תניתוה ג>שדה שנחקווצה‬ ‫דמוכר עבדו ובמו״ק בפרק מי שהפך‬ ‫לא קנסו משום דליכא הפקעת‬
‫ענידת ק ר ק ע מן התורה‪ ,‬לא‬ ‫מצות כל יומא ויומא‪ :‬למ[ נקט‬
‫קנסוהו ותזרע למיצאי שניעית‬ ‫מלא ר מ מ נ א ‪ :‬לאילטליתו‪.‬‬ ‫דבכהן‬ ‫בשביעית הזרע למוצאי שביעיח יניטייבה‬ ‫)לף יב‪ 0‬נ ק ט בכוון מלאכמו ובכל‬ ‫בחנם ח ד ‪ :‬מ[ שנטל קוציה‬
‫)שם*‪ .‬נ ט י י ב ה ‪ .‬נזדנלה והוליך לה‬ ‫טלימו אס נולדו בה נגעי בגדים‪:‬‬ ‫דוכתי עביד אס תימצי לומר לי[ מאידך‬ ‫מ מ נ ה ‪ :‬מא[ גבי מורד ורדין‪:‬‬
‫וכל נעגלות ומשאות ‪1‬שס(‪.‬‬ ‫נידיירה לא תזרע למוצאי שביעית ואמר‬ ‫סנ[ תיבות בכל דיליה חייב‬
‫מקמייתא טהר ליה‪ .‬מיד כשנולד‬ ‫ואכולהו פשיט מנימוה משדה שנתקווצה‬
‫נ י ד י י ר ה ‪ .‬עלידידירנהמהלזכלה‪,‬‬ ‫י׳)רב אסי( בר׳ חנינא נקטינן הטיבה ומה‬ ‫ואומר רבי דשלשמס שאל בבמ אתמ‬
‫ל״ש‪ [in :‬יפוי קרקע ואפילו‬
‫מתכוין‪ :‬מו[ לחורשה ולוורעה‪:‬‬
‫ענודת ק ר ק ע היא וקונסין אותו‬ ‫זה ומזה אינו ט מ א דנטרינן ליה‬
‫!;שם(‪ .‬נ ק ט י נ ן ‪ .‬מסורת מאנותינו‪,‬‬
‫יומי דחמונה או של רגל לכל אדם‪.‬‬
‫י בנו זורעה אלמא לדידיה קנסו רבנן‬ ‫והש״ס קבע כל אממ ב מ ק ו מ ה כפי מ ה‬ ‫ממ[ על הך משנה דקאמר תמן‬
‫מנהג מרנותינו <ערובי‪ 1‬ה‪.‬ו‪.‬‬ ‫מורין כשנטלו‪ :‬מי[ העם תורשין‬
‫אלא אי ויטהר מנן סוף סוף לא מהני‬ ‫ח לבריה לא קנסו רבנן » ה> אמר אביי נקטינן‬ ‫ששייכא רש ספרים שכמוב במ״ק‬ ‫פעם א׳ והוא‪ :‬מו[ דפשיט מינה‬

‫טימאליה דאינו טהור מראשונה עד שתתרפא אחרונה‪:‬‬ ‫ליה מידי הא דנטרינן‬ ‫<שס( בעא מיניה רבא מר״נ אבל‬ ‫גבי עבד דבעי למימר הכא‬
‫רחמיו‪:‬‬
‫)המשך(‬ ‫רבינו גרשום‬ ‫ומה‪ .‬הצורם מ ה ו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית‪:‬‬ ‫ברוב הספרים גרסינן ר׳ ירמיה מרבי זירא כמו כאן ובגיטין‪:‬‬
‫ה ו א ד ט ה ר ליה מ ן ה ר א ש ו ן ולא‬ ‫אם תימצי לומר‪ .‬במסכת גיטין נמל‪ [.‬דהמוכר עבדו לעובד כוכבים דקיימא‬ ‫א ם ת מ צ א לומר מ ו כ ר עבדו לעובדי כוכבים ו מ ת קנסו בנו אחריו‬
‫למפרע מ ש ע ת קציצה‪ :‬למאי‬
‫נפקא מינה‪ .‬מ ״ מ בין כך ובין כך‬ ‫לן קונסין אותו לפדותו ע ד עשרה בדמיו ומיבעיא לן ה ת ס אס מ ת‬ ‫רכל יומא משקע ליה מ מ צ ו ת ‪ .‬אכמי ה מ ״ ל דאפילו מימצי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ל א י ט ה ר ע ד שירפא מ ן ה ש נ י‬ ‫המוכר מהו לקנוס בנו אחריו א ס מימצי לומר ולמיסשט בההיא דקונסין‬ ‫לומר ה מ ס לא קנסו '(לי[)דדלמא( הכא קנסו משוס דאיכא איסורא‬ ‫י ש ח ט עליו‪ :‬ונקצצה‪ .‬מ ע צ מ ה ‪:‬‬
‫נפקא מינה ל ח ת ן שנולה לו‬ ‫ו ח כ ״ א ‪ .‬לעולם לא י ט ה ה עה‬
‫נגע אחר ביום ח ת ו נ ת ו כ ל ו מ ר‬
‫ה מ ס דינא הוא דכל יומא מ פ ק ע ליה ממצות‪ :‬ואם תימצי לומר‪.‬‬ ‫דאורייתא דכי האי גווגא איכא בפ׳ השולמ גבי בעיא דמוכר עבדו‬ ‫בכולו בכל ג ו פ ו‬ ‫שתפרח‬
‫ש כ ש נ ו ל ד לו הנגע ה א ח ר היה‬ ‫הא דאמרינן ב מ ״ ק )לף יב‪ >:‬המכוין יי[ מלאכמו במועד דמניח כרמו‬ ‫ובמ״ק גבי בעיא דכוון מלאכמו במועד ד ק א מ ר אס מימצי לומר‬ ‫הוי‬ ‫דה שתא‬ ‫השני‬ ‫הנגע‬
‫ה ח ן ו ל ח ת ן ש נ ו ל ד לו נגע נותנין‬ ‫ט ה ו ר מדאורייתא דכתיב וכסתה‬
‫לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא והמירוהו‬ ‫בצורס קנסו משוס דאיכא אסורא דאוריימא ובגיטין נמי הוה מצי‬
‫לו ו׳ ימי מ ש ת ה ולא מ ט מ י נ ן‬ ‫ה צ ר ע ת מ ר א ש ו ועד רגליו וגו׳‪:‬‬
‫ליה בין ש נ ו ל ד בו נגע ובין‬ ‫חכמים במועד מאבד ולא יבצרנה הואיל ולכך נמכוין ומיבעיא לן‬ ‫למינקט אס תימצי לומר ליי[ לא קנסו הכא קנסו משוס ה פ ק ע ת מצות‬ ‫א ו ע ד ש ת מ ע ט בהרתו מכגריס‪.‬‬
‫ש נ ו ל ד ב א י צ ט ל י ת ו או ב כ ס ו ח ו‬ ‫ה מ ם אס מ מ קודם ה מ ו ע ד מ ה ו לקנוס בנו אחריו ולא יבצרנה‬ ‫דכל יומא ויומא )כמו( בעבד ובמ״ק נמי נ ק ט ל»[ תד ט ע מ א בצורס‬ ‫כלומר ד ה ה ו א נגע ראשון דקציץ‬
‫דלא מצערינן ליה כל ימי‬ ‫ב מ ת כ ו י ן אי לא ה ו ה ביה כגרים‬
‫חתונתו ולא כל ימי ה ר ג ל ‪ :‬אי‬
‫במועד‪ .‬ואס מימצי לומר י ה ה מ ם הוא דלא קנסינן לבנו יי[ ד ה א לא‬ ‫ו ט ע מ א אחרינא במוכר עבדו והוה מצי למימר מד ט ע מ א בתרוייהו‬ ‫ההיינו שיעור האוהייתא ט ה ו ר‬
‫אמרת י ט ה ר תנן‪ .‬ד ל מ פ ר ע ט ה ו ר‬ ‫ע מ אביו איסורא ד ה א מ מ קודם ה מ ו ע ד ‪ :‬אבל הכא‪ .‬עבד איסורא‬ ‫דאס מימצי לומר בצורס ובמוכר דקנסוה משוס דעבדיה לאיסורא‬ ‫מיה ואי הוה ביה כגרים לא‬
‫מ ש ע ת קציצה כלומר ת ע ש ה‬ ‫יטהר ע ד שיולה בו נגע א ח ה‬
‫דמטיל מום בקדשים‪ :‬לממוניה‪ .‬לבכור‪ :‬שנתקווצה‪ .‬שנטל קוציה‬ ‫אבל כוון מלאכמו לא עבד לאיסורא‪:‬‬ ‫ויפרח בכולו ור׳ אליעזר סבר‬
‫כמי ש נ ט ה ר קודם שנולה בו נגע‬
‫שני מ ן ה ה א ש ו ן והיינו נותנין‬ ‫מ מ נ ה שהיו תלושין ומסוזרין בה‪ :‬הזרע למוצאי שביעיה‪ .‬דליכא‬ ‫ש נ ת ק ו ו צ ה ‪ .‬פי׳ בקונט׳ שנטל ה קוצים מ מ נ ה שהיו מלושין‬ ‫א ע ״ ג דהוא דקציץ ה ו ה כגריס‬
‫לו ז׳ י מ י ה מ ש ת ה ד ח ש ב י נ ן כ מ ו‬ ‫למיקנס מידי ד ה א לא עבד בשביעימ עבודה חשובה‪ :‬גיטייבה‪.‬‬ ‫כיון ש נ ו ל ד בו מ ו ם אחר ו ט ה ר‬
‫ה ש ת א אתייליד לו נגע ולא‬
‫ומפוזרין בה והדין ע מ ו ד א ״ א לומר בקוצים שהיו‬ ‫מ מ נ י ט ה ר נמי מן הראשון‪ .‬ולא‬
‫קודם ת ת ו נ ת ו ד א י נולה לו קודם‬ ‫גזדבלה ע ״ י עגלומ ומשואומ של זבל‪ :‬נידיירה‪ .‬על ידי דיר בהמומ‬ ‫ממוברים ה ד א ״ כ לא מזרע דאיכא איסורא דאוריימא בנטילתם‬ ‫בעי ע ד ש ת פ ר ח בכולו א ל מ א‬
‫ח ת ו נ ת ו לא היו נותנין לו והיינו‬ ‫לזבלה‪:‬‬ ‫כדי‬ ‫חדשים‬ ‫או‬ ‫חדש‬ ‫אותה‬ ‫ומשכיבין‬ ‫שמעמידין‬ ‫[‬ ‫מ א‬
‫שמייפה אמ ה ק ר ק ע כדאמר שבת סרק הבונה )לף קג‪ (.‬גבי‬ ‫דלא קנים ר׳ אליעזר הכא ורבנן‬
‫ד ק א מ ר ט ו מ א ה קמייתא ט ה ר‬ ‫קנסי‪ :‬בממונו‪ .‬בבכור קנים‬
‫ליה ט ו מ א ה דבחרייתא נטרינן‬
‫בשביעימ‪:‬‬ ‫משובה‬ ‫עבודה‬ ‫דעבד‬ ‫דקנסינן‬ ‫תזרע‪.‬‬ ‫לא‬ ‫‪:‬התולש עולשין והמזרד זרדים[ ל>דבארעא דיליה חייב »ה )בכל דיליה‬ ‫דאיכא ל מ י מ ר דאתי ל מ ע ב ד ביה‬
‫ליה ו׳ ימי מ ש ת ה ‪ :‬ואי א מ ד ת‬ ‫מום מ מ ה נפשך רסבר אי שרו‬
‫חייב( בכל שהוא משוס דאיכא יפוי ״ ה ה ק ר ק ע דאפי׳ ממכרן לצורך דבר‬
‫ו י ט ה ר חנן‪ .‬כ ל ו מ ר דלא נ ט ה ר מ ן‬ ‫ליה בההיא מ ו מ א שפיר ואי לא‬
‫ה ר א ש ו נ ה אלא ע כ ש י ו כ ש נ ר פ א‬ ‫טימא‬ ‫אחר וה״נ איכא י פ ר ק ר ק ע כשמולש קוצים לחורשה »ה לזריעה וכן‬ ‫שרו ליה סבר ה ש ת א לא גריע‬
‫ה נ ג ע ה ש נ י סוף סוף כי לא‬ ‫מ ש מ ע בירושלמי על ״ ה המשנה ממן אסורים כשנטלו קוציה מ ש מ ע דמוקי לה במלושין‪ :‬נ י ט י י ב ה ‪ .‬בירושלמי מפרש איזהו טיוב כל‬ ‫כקודם לכן‪ .‬דקודם לכן הוה‬
‫מ ט מ י ת ליה בבתריתא ב א ו ת ו‬ ‫מ‬
‫אסורי ל מ י כ ל ו ה ש ת א נמי אסור‬
‫שנולד בין ח ת ו נ ת ו ד י ה ב ת ליה‬ ‫י[ ה ע ם פ ע ם אמח חורשין והוא חורש שמי פ ע מ י ם ‪ :‬ה ט י ב ה ו מ ת כנו זורעה‪ .‬אס האי טיוב מדרבנן קשה ה י ט פשיט צורם‬ ‫ג ו פ ו מ י איכא ל מ י מ ר דאתי‬
‫מ‬
‫ז׳ ימי מ ש ת ה מ ה מ ו ע י ל ליה‬ ‫אוזן בכור דאוריימא ואס הוא נמי דאוריימא קשה בגיטין )לף מל‪ (:‬דפשיט י[ מיניה גבי עבד )עברי( לימא שאני הכא דחמיר משוס‬ ‫ל מ ע ב ד לקוץ ל כ ת ח ל ה מ מ ה‬
‫הא מ ט מ י וקאי מ ק מ י י ח א מ נ ג ע‬ ‫נ פ ש ך ד מ א י מ מ ה נפשך איכא‬
‫ה ר א ש ו ן ד ה א י ט ו מ א ה שייכא‬
‫ד מ פ ק ע ליה ממצומ וי״ל דקסבר שראוי להחמיר בשביעימ יומר מכולם כדאמר בקדושין )לף כ‪ (.‬כמה קשה אבקה של שביעימ‪:‬‬ ‫הכא אי קציץ ליה ש מ א יולד לו‬
‫ע ד ט ה ה ה הנגע ה ש נ י והוי ט מ א‬ ‫גדיא‬ ‫נגע א ח ה ו כ ש י ט ה ה מ מ נ ו י ט ה ה‬
‫אפילו בימי ה מ ש ת ה ‪ :‬מ א י יטהר תנן או ו י ט ה ר תנן תיקו‪ :‬הצורם‪ .‬עסקינן בין בכהן בין בישראל כ ה ן בבכור ו ד א י וישראל ב ס פ ק‬ ‫גם מ ז ה מ ו ט ב לו ש ל א יקוץ זה וימתין עה ש י ט ה ר מ ז ה ויהיה ט ה ו ר מ ש י ק צ צ נ ו וימתין ע ד שיולה לו א ח ה הלכך לא קניס ר׳‬
‫בכור ד נ א כ ל לו ב מ ו מ ו מ ה ו שיקנסו בנו אחריו שיהא אסור ל ו ) ל ו כ ל ( ]לאכול[‪ :‬קנסו כנו אחריו‪ .‬ל פ ד ו ת ו מ ש ו ם דכל יומא מ פ ק ע ליה‬ ‫אליעזר ה כ א דלא אתי ל מ ע ב ד איניש אחרינא לקוץ ל כ ת ח ל ה א ב ל ב מ מ ו נ ו בבכור קנים‪ :‬דרבנן אדרכנן לא קשיא‪ .‬ד ה כ א ב מ א י‬
‫מ מ צ ו ת א ב ל בבכור ליכא מ פ ק ע ולא קנסו‪ :‬א ו אם ת מ צ א לומר כיון מ ל א כ ת ו ב מ ו ע ד לא קנסו בנו כו׳ מ ש ו ם ד מ ל א כ ת ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד‬ ‫ד ע ב ד קנסוה דנחכוון ל מ ש ה י י ה בהאי מ ו מ א קנסוה רבנן ד ח ש ב י נ ן ל ה ה ו א מ ו ם כ מ א ן דליתיה א ב ל כ ש י ו ל ד בו מ ו ם אחר י ש ח ט עליו‪.‬‬
‫מדרבנן אסור ולא מדאורייתא אסור‪ :‬א ו ד ל מ א קנסוה ל מ מ ו נ י ה לבכור ולא יאכל א פ י ל ו ל ב נ ו ‪ :‬שנתקווצה‪ .‬שעקר ה ק ו צ י ם מ מ נ ה ‪:‬‬ ‫ו ה כ א ב מ א י ד ע ב ד קנסוה דנתכוון לקצוץ ל י ט ה ר ע צ מ ו קנסוה רבנן דהוי כ מ א ן דלא איקצץ ד א פ י ל ו כ ש ט ה ר מ נ ג ע שני ח ש ב י נ ן ליה‬
‫תזרע ל מ ו צ א י שביעית‪ .‬הקוויץ לא ח ש י ב ה מ ל א כ ה ‪ :‬מ ט י י ב ה ‪ .‬שניזדבלה ב ש ב י ע י ת א ו מדיירה‪ .‬ש ה ב י א שם ב ה מ ו ת ל ז ב ל ה ב ש ב י ע י ת‬ ‫לראשון ד א כ ת י קאי ו מ ש ו ם הכי לא ט ה ר ע ד ש ת פ ר ח בכולו‪ :‬י ט ה ר תנן‪ .‬ל כ ש י ו ל ד לו נגע א ח ר י ט ה ר או ו י ט ה ר תנן י ט ה ר מ ש מ ע‬
‫הוה ח ש י ב ה מ ל א כ ה דהיינו ת ו ל ד ה ד ח ה י ש ה ל א תזרע ל מ ו צ א י ש ב י ע י ת ‪ :‬ה ט י ב ה ב ש ב י ע י ת ו מ ת בנו זורעה ל מ ו צ א י ש ב י ע י ת ‪:‬‬ ‫ד כ ש נ ו ל ד לו נגע אחר ויהפא יטהר ל מ פ ר ע מ ן הראשון מ ש ע ת קציצה או ויטהר תנן ד מ ש מ ע ד ה ש ת א כשנרפא מן הנגע ה ש נ י‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ ה״ו מהל־ חוכל‬
‫ו מ ד ק הלכה ג‪:‬‬
‫ב ג מיי׳ ס ״ נ מהל׳‬
‫בכורות הל׳ ינ טוש״ע‬
‫י ״ י סי׳ שיג סעיף נ ‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הל׳ יא טוש״ע‬
‫שס סעיף י ‪:‬‬
‫!מיי׳ שס טוש״ע שס[‬
‫ו מיי׳ שס הלי י י טוש״ע‬
‫שס שעי׳ ז‪:‬‬
‫ז מיי׳ פ ״ ג מהל׳ איסורי‬
‫מונח הל׳ ג‪:‬‬
‫ח מיי׳ פי׳ב מהלי‬
‫בנורות הל׳ יז טוש״ע‬
‫י ״ י סי׳ שיר סעי׳ ג‪:‬‬
‫ט מיי׳ שם הלכה טז‬
‫טוש״ע שס סעי׳ כ‪:‬‬
‫לה‪.‬‬ ‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫לד‬ ‫ג ד י א באורגיה‪ .‬כשרואה שמיעוט הראש כחוץ יכול להטיל מוס‬ ‫טימא טהרוסיו של חבירו ומס לא ק נ ס ו גנו אחריו‪ .‬לשלם א ע ״ ג‬ ‫]גיטין גג‪ .‬יש״ג[‪,‬‬ ‫א(‬
‫ב( ]במשנה שבמשגיומ אי׳‬
‫לה‬ ‫באוזן ל( ואין לו לחוש לה מרישא האוזן שמא יצא רוב הראש‬ ‫ללליליה קנסו כלאמרי בפ׳ ארבעה אבות נזיקין)ב״ק ל‪ :(:‬שאינו גיכר‪.‬‬ ‫ראה[‪ ,‬ג( לאחר רדיפה לא אלא‬
‫ותזר ל מ ס ו ך שאזני הגלי גלולות לרך אזניס לצאח במיעוט הראש‬ ‫שהרי טי[ טהרות מונמוח לפניו ואין היזק ניכל בהן‪ :‬לא שמיה היזק‪.‬‬ ‫אפילו כו׳ צ״ק‪ ,‬ד( לעיל ג‪:‬‬
‫כד‪,:‬‬ ‫לקמן נג‪ :‬תמורה‬
‫אימרא בשפוותיה אבל באזניה לא לה ויש לו לחוש שמא יצא רוב הראש‬ ‫לחיוכיה אפי׳ לליליה מדאורייתא‪ :‬מ ת נ י ׳ ושערו מדולדל‪ .‬לפי‬
‫לו‬ ‫ה( ]לקמן לז‪ .‬לט‪ ,[.‬י( יומא‬
‫וחזר‪ :‬א י כ א דאמרי א י מ ר א נמי‬ ‫שלא טי[ היה נגזז מעולם‪ :‬קםדור‪.‬‬ ‫עת‪.‬לעילל‪(1,.‬נ״אדהטילמוס‬
‫ה‬ ‫מ מ ו נ ה ‪ :‬מה טיבו של זה‪ .‬שהניחוהו‬ ‫לנכור ראשון והתירו על יד‬
‫באורגיה לה ]אימוד[ דרך צדעיך נפק‪.‬‬ ‫טימא ה טהרות ומת א ל א קנסו בנו אחריו מ״ט‬
‫לו‬ ‫צ״ק‪ ,‬ח( ו ט פעי מיחזי אפייה‬
‫כיון שרואה עכשיו מ י ע ו ט לה אוזן אין‬ ‫רוממ‪:‬‬ ‫פיגום‪.‬‬ ‫כך‪:‬‬ ‫כל‬ ‫להזקין‬ ‫צ״ק‪,‬‬ ‫הוי מוס שנגלר‬
‫א>היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק קנסא‬ ‫»( ננעקרו צ״ק‪ ,‬י( ני ישראל‬
‫לח‬ ‫לומר שמא יצא ראשו ורובו וחזר »>והא‬ ‫והסירו‪ .‬שהרי אין לומר שהעובד‬
‫אימר כמו ולאי כמו חיישי׳ שמא חוץ‬
‫דרבנן)א( ה לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו‬ ‫כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי‬
‫והא צ״ק‪ ,‬כ( נו דמימר הד״א‬
‫לט‬ ‫צ״ק‪ ,‬ל( גי׳ צ״ק ואין לו למוש‬
‫לתומה לנו לפרק השואל בשבת )לף‬ ‫רבנן‪ :‬מ ת נ י ׳ מעשה ה בזכר של רחלים זקן‬ ‫אינו יודע שע״י מוס שיעשה בו‬ ‫שמא יצא רוב הראש נרישא‬
‫קודס שיצא האוזן וחור דמתון‬
‫קנא‪ (.‬לי{ ולחיישינן שמא איחלוהו‬‫ושערו מדולדל וראהו ה קסטור אחד ואמר מה‬ ‫ישמט אלא א״כ נפל ה מאליו‪ :‬כל‬
‫נו׳ כצ׳׳ל‪ ,‬מ( והאי אימור צ״ק‪,‬‬
‫מ‬
‫טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אלא‬
‫וכתבוהו לפרק אחל ליני ממונות לי{‬ ‫שהוא לדעה‪ .‬יה שלהטיל מוס נתכרן‬ ‫צ( נרבה דפ׳ צ״ק‪ ,‬פ ( ]ע׳‬
‫נ‬
‫להמירו‪ :‬ג מ ׳ דאי אשמעינן עובד‬ ‫נחולין דף ס ט ע ״ נ תיס׳ דייה‬
‫)סצהלרין לב‪ (.‬ולבא להכא ס״ל >כלב‬
‫א״כ היה בו מום נ ט ל פיגום וצרם ה אזנו ובא‬ ‫נ‬

‫רב הונא[‪ ,‬נ!( ]שס כה‪,[.‬‬

‫חסלא ל פ ׳ ב ה מ ה ה מ ק ש ה )חולין סט‪(:‬‬ ‫כוכבים‪ .‬י(דהתירו בכור ראשון על ידו‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫מעשה לפני חכמים והחירו י[ ״ואחר שהחירו‬
‫רלרב הונא ל א מ ל ה ת ס יצא שליש‬ ‫משום דליכא למימר אתי האי עובד‬
‫א[ טימא טהרותיו של ח ב י ו ו‬ ‫הלך וצירם באזני בכורוח אחרים ואסרו פעם‬
‫הוא‪:‬‬ ‫נ[ דרבנן‬ ‫ומת‪:‬‬ ‫ומכרו לעובל כוכבים ליי[ ויצא שליש‬ ‫כוכבים למיסרך ללמד להטיל מ ו ס‬ ‫הגהות הב׳׳ח‬
‫ג[ מעשה‪ .‬עי׳ הוס׳ לעיל )לף‬ ‫אתר קלוש ולא תלה ה מ ט ר ה כלל‬
‫אחת היו תינוקות משחקין בשדה וקשרו י[ זנבי‬ ‫בקדשים ד ס י ר ט ה דעובד כוכבים לא‬ ‫)א( נ מ ׳ דרננן ה ו א לדידיה‪:‬‬
‫כל מ״נ( ולקמן )לף גג ע״א(‪:‬‬ ‫טלאים זה בזה ונפסקה זנבו של אחד מהם‬
‫ט ו ן ל נ פ ק לבסוף רובא לאיתגלי‬ ‫איכפמ לן שהרי נהוג הוא באיסורא‪:‬‬ ‫)נ( ש ם פ ע ס א ח ת ה י ו נו׳‬
‫אחד‪:‬‬ ‫ד[ וראהו קסדור‬ ‫וצרינא‪) :‬ג( ‪.‬־ש׳׳־ דייה‬
‫‪ [9‬וצרם את אזנו‪ (1 :‬והתירו‬ ‫והרי הוא בכור ובא מעשה לפני חכמים‬
‫מילתא ל ל מ פ ר ע קלוש א״כ הכא נמי ל"[‬ ‫ולא אתי לאיתלופי בגדול‪ .‬דמאן רמזי‬ ‫אימרא ונו׳ ואזניו ק צ ר ו ת‬
‫ראה שהתירו הלך וצרם‪:‬‬ ‫דהתירו מכמים במום הבא לו ע״י‬ ‫ואינן נראות‪) :‬ד( דייה חוטי!‬
‫ו[ וקשרו זנבות טלאים‪:‬‬
‫שיצא רוב אתרי כן איגלאי מילתא‬ ‫והתירו ראו שהתירו הלכו וקשרו זנבוח‬ ‫שנפגמו‬ ‫חוטמו‬ ‫ונו׳‬
‫ח[ בכור רורפו ובעטו ועשה‬ ‫להוה קרוש מעיקרא וגתתייב ה מ מ ה‬
‫בכורות אחרים ואסרו זה הכלל כל שהוא‬ ‫ג‬ ‫‪s‬‬ ‫תינוקות לא אתי למימר אי שדי גדול‬ ‫ש נ י ט ל ה מהם‪:‬‬
‫כו• הרי זה ישחוט עליו‪:‬‬ ‫שמטיל מום בבכור ואיבא לאוקמי‬ ‫מ ו מ א מישתרי לגדול בקטן לא מיתלף‪:‬‬
‫גו[ א״ר אמר ר״פ לא תימא‬ ‫לדעתו אסור שלא לדעתו מותר‪ :‬ג מ ׳ פעם )י(‬
‫בשעת רדיפה אין שלא‬ ‫הא ‪ °‬ה לרב יהולה אליבא לרב הונא‬ ‫לא שנו‪ .‬למותר הבכור ע״י העובד‬
‫אחרה היה כוי‪ :‬וצריכא דאי אשמעינן עובד‬ ‫כוכבים‪ :‬אלא דאמרו ליה‪ .‬לקסלול‬ ‫גליון הש״ם‬
‫בשעת רדיפה לא אלא לאחר‬ ‫* כ ש ל א יצא כלל וסוגיא נמי לריש‬
‫רדיפה נמי מ ״ ט צעריה הוא‬ ‫כוכבים דלא אתי למיסרך אבל קטן דאתי‬
‫ט צ ל מערימין )חמורה כל‪ >:‬למוקי ללב‬ ‫אינו נשמט אלא א״כ היה בו מום‬ ‫ינבוח‬ ‫וקשרו‬ ‫מתני׳‬
‫דקא מדבר‪ :‬י[ אמר רב פפא‬ ‫כ ב ו ר ו ת ‪ .‬ע׳ כרא״ש פ׳׳ז‬
‫אכל‪ :‬יא[ תנינא חוטין‬ ‫יהולה בזמן הזה ולא חזי להקרבה‬ ‫למיםרך אימא לא ואי אשמועינן קטן משום‬ ‫ד מ ש מ ע ׳ » שיפול בו מוס ממילא‬ ‫דכ״מ סי׳ ו‪:‬‬
‫החיצונות אות ה׳ נמחק‪:‬‬
‫<<[ שנעקהו‪ .‬ס״א הפנימות‬
‫ופריך אי בזמן הזה מאי למימלא‬ ‫דלא אחי לאיחלופי בגדול אבל עובד כוכבים‬ ‫דליכא למימר דמדבריהס למד עובד‬
‫שנעקדו מ ״ ט ‪ [1• :‬אמר רבא‬ ‫דאהי לאיחלופי בגדול אימא לא צריכא א״ר‬
‫ומשני מ ה ו למימא נגזר לילמא נפיק‬ ‫כוכבים דניחא להו שיפיל בו מ ו ס ‪:‬‬
‫רב פפא נמי‪ :‬י ו [ נאמנין רועי‬
‫רוב ראשו וקא שלי »ה מ ו מ א ק מ ״ ל‬ ‫נעשה‪ .‬מ ש מ ע ע״י א ד ם ‪ :‬ממילא‬ ‫לעזי רש״י‬
‫כהנים‪ :‬גוו[ שהרי טהרותיו‬ ‫חסדא אמר רב קטינא לא שנו אלא דא״ל‬ ‫ט ו נ פ ל ״ ש ]טינפלי״ש[‪.‬‬
‫מונחות‪ :‬נ‪ [11‬תיבת היה‬ ‫ההיא נמי ללא כרב הונא ללליליה‬ ‫הוא‪ .‬שלא היה יודע העובד כוכבים‬
‫נמחק‪• :‬ז[ נפל בו מאליו‪:‬‬
‫אא״כ היה בו מום אבל אם א״ל אם נעשה בו‬ ‫צדעיים‪.‬‬
‫במיעוט ראשו נמי איכא איסורא ולא‬ ‫שיהא מותר על ידו ולא להתיר נתכרן‪:‬‬ ‫י נ צ י ב ״ ה ]ייגציבי״שן‪.‬‬
‫׳‪ [B‬לדעת שהמטיל את המום‬ ‫‪5‬‬ ‫מום כמאן דא״ל זיל עביד ביה מומא דמי אמר‬
‫ה״ל למינקט רוב ראשו ועול המס *(‬ ‫גרמא‪ .‬אס הניח בצק ודבילה ע ״ ג‬ ‫חניכיים‪.‬‬
‫נתכוין‪ :‬י מ [ דמשמע שיטיל‬
‫מ י ש י ל י ר ״ ש ‪) .‬שיניים(‬
‫בו‪ :‬נ [ תומם עם העובד‬ ‫רבא מכדי ממילא הוא מה לי היה מה לי‬
‫ל ק א מ ר ליה רב ע מ ר ם לרב ששת א מ ר‬ ‫אוזן הבכור כדי שיבא הכלב ויטלנו‪:‬‬ ‫טוחנות‪.‬‬
‫כוכבים ואומרים ראה זקן זה‬
‫לא ישחט לעולם‪ :‬ל א [ ואפילו‬
‫נעשה אלא נעשה נמי ממילא הוא ולא שנא‪:‬‬
‫על הבכול ע ם יציאמ לובו יהא עולה‬ ‫מסיח לפי תומו‪ .‬שלא שאלם קסדור‬
‫הוא כהן‪ :‬נ ג [ עד שיקדשנו‬ ‫זה הכלל כל שהוא לדעח אסור‪ :‬לאיחויי מאי‬
‫עולה ה ר או בכור הוי »ה נמי ללא כרב‬ ‫מ ה טיבו אלא ה ם עצמן מסיתין לפי‬
‫רחם‪ :‬נ נ [ ויכול להטיל בו‬
‫הונא ל מ ש מ ע ״ ה לפשיטא לקולם יציאמ‬
‫לאיתויי גרמא‪ :‬שלא לדעה‪ :‬לאיחויי מסיח‬ ‫מ ו מ ס ה ואומרים ראה לא ישמט זה‬ ‫מוסף רש״י‬
‫מום‪ :‬ג ל [ ואזניו קטנות ואינן‪:‬‬
‫ט י מ א כ ו ׳ ל א ק נ ס ו בנו‬
‫נ ה [ על מומין שבגלוי‪:‬‬ ‫רובו יכול להפקיע מ ה קלושמ בכור‬ ‫לעולם אלא ע״י מום ולא נמכוונו לכך‬
‫לפי תומו‪ :‬מ ת נ י ׳ יהיה בכור ה רדפו בעטו‬ ‫א ח ר י ו ‪ .‬לשלם‪ ,‬ואע״ג שהוא‬
‫ג ז [ ‪ impw‬ניי״ב החיצונות‪:‬‬ ‫אם לא נחלק בין מכירה להנך‪:‬‬ ‫שיטיל בו מ ו ם ‪ :‬מ ת נ י ׳ היה בכור‪.‬‬ ‫חייב לשלס כדתנן כהגיזקין‬
‫ג ז [ תוטמו שנפגמו שניטל‬
‫ועשה בו מום ה״ז שוחטין עליו‪ :‬ג מ ׳ א״ר פפא‬ ‫)נימין נב‪ >:‬ה מ ט מ א ו ה מ ד מ ע‬
‫מימר‬ ‫איל מנגמ רודפו לאדם לנגמו ובעטו‬
‫מ ה ם ‪ :‬ל א [ תיבת אותן נמחק‪:‬‬ ‫והמגסך שוגג פטור ומויד‬
‫נ מ [ תבואות הם בפה‪ :‬ל( עליו‬
‫לא שנו אלא שבעטו בשעת רדיפה אבל‬ ‫אדם לבכור ועשה בו מ ו ס ‪ :‬ישחט‬ ‫חייב <שס מד‪ .{:‬ה מ ק ש א י ג ו‬
‫רשב״ג ור״מ‪ :‬צא[ נאמנין‬ ‫לאחר רדיפה לא פשיטא מהו דתימא צעריה הוא דמדכר קמ״ל » איכא דאמרי‬ ‫עליו‪ .‬ואפי׳ <ה כהן לסי שלהצלמו‬ ‫ניכר‪ .‬הטומאה אינה ניכרת‬
‫ה״ק רועים שהם ישראלים‬ ‫בסירות‪ ,‬ל א ש מ י ה ח י ז ק ‪.‬‬
‫נאמנים עליו ואפילו הן‪:‬‬ ‫אמר רב פפא לא תימא בשעת רדיפה אין״ אבל שלא בשעת רדיפה לא אלא‬ ‫נמכוין‪ :‬נ מ ׳ צעריה‪ .‬מ ה שרדפו‪:‬‬ ‫לחייב גכסיו מן התורה )שס>‪.‬‬
‫ל ג [ לחוש מדיצא האוזן‪:‬‬ ‫קודם שיצא לאויר העולם‪ .‬דבכור אינו‬ ‫לאויר‬ ‫שיצא‬ ‫קודם‬
‫ל<[ לא דיש לו‪ :‬ל ו [ באודניה‬
‫״אפילו לאחר רדיפה נמי מאי טעמא צעריה ]הוא[ דמדברי> א״ר יהודה‬ ‫ה ע ו ל ם ‪ .‬ועדיין לא נתקדש‪,‬‬
‫קדוש ע ד י ה שהקדשו רחם‪ :‬גדיא‬
‫אימר דרך צדעים‪ :‬ל‪ [8‬מיעוט‬ ‫ימוחר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם אמר רבא גדיא‬ ‫דבכור גרמם תליא קדושתיה‪,‬‬
‫הראש ל ח ק אין לו לתוש‬ ‫באודניה‪ .‬גדי אזניו ארוכוח וקודם‬ ‫דכתינ בל הבכור אשר יולד‪,‬‬
‫שמא יצא ראשו ורובו וחזר‬ ‫באודניה אימרא בשפווחיה איכא דאמרי אימרא נמי באודניה אימור דרך‬ ‫שיצא כל ראשו נראין אזניו רכול‬
‫ולא הוי כמטיל מוס נקדשיס‬
‫כמו‪:‬‬ ‫אימר הוי‬ ‫והאי‬ ‫! ל ע י ל נ‪ .>:‬ג ד י א ב א ו ר ג י ה ‪.‬‬
‫ל‪ [1‬ותיישינן ש מ א ‪ :‬לז[ ממונות‬
‫צדעיו נפק אמר י[ רבא אכל ולא מיחזי פעי ומיחזי הוי מומא מאי קמ״ל‬ ‫»׳[ להטיל מום רכל זמן שלא יצא‬ ‫ש ה ג ט יוצא דרך צדעיו ונראות‬
‫ואומר רבי דרבא דהכא‪:‬‬ ‫תנינא יא[ היהחוטין החיצונוח שנפגמו ושנגממו הפנימיוח שנעקרו יה מ״ט לאו‬ ‫אימרא‬ ‫כילוד‪:‬‬ ‫אינו‬ ‫ראשו‬ ‫כל‬ ‫אימרא‬ ‫תתלה‪,‬‬ ‫האונים‬
‫ל א [ כוכבים וחזר ויצא‪:‬‬ ‫ב ש פ ו ו ת י ה ‪ .‬שסי הטלה יוצא‬
‫דוב‪:‬‬ ‫ל מ [ נמי כי יצא‬ ‫משום דכי פעי מיחזי אמר •‪ 0‬רב פפא רבא נמי טעמא דמתני׳ מפרש מאי טעמא‬ ‫בשיפתיה‪ .‬ששסמיו נראין מחלה ואזניו‬ ‫תתלה ‪:‬תמורה כד‪ .::‬ה ח ו ט ץ‬
‫מ [ ונתחייב במה שהטיל‬ ‫‪5‬‬ ‫החיצונות‪.‬יינצנ״ש שבאמצע‬
‫נעקרו הוי מומא משום דכי פעי מיחזי‪ :‬מ ת נ י ׳ כל המומין הראויין לבא‬ ‫« י [ קשורות ואינן נראות ע ד שיצא‬
‫מום‪ :‬מ א [ הא דרבא כרב הונא‬ ‫הסה‪ ,‬ש נ פ ג מ ו ‪ .‬שחסרו‬
‫לשון ה ו א ״ ש ‪ :‬מ ג [ שדי ביה‬ ‫בידי אדם רועי ישראל נאמנין יי[ רועים כהנים אינן נאמנין רשב״ג אומר ״נאמן‬ ‫כל ראשו‪ :‬צדעיו‪ .‬טונפל״ש‪ :‬אכיל‬ ‫מ ע ט ‪ ,‬ו ש נ ג מ מ ו ‪ .‬שנחתכו‬
‫מ ו מ א ‪ :‬מ נ [ ה ה ס״א ההיא‬ ‫ולא מיחזי‪ .‬אם לבכור יש לו מוס‬ ‫ב ס ט ן ברוחבו ולא חיסרו אלא‬
‫נמי‪ :‬מ ו [ דפשיט ליה דקודם‬ ‫הוא על של חבירו ואין נאמן על של עצמו ר״מ אומר י* החשוד על הדבר‬ ‫כעין סדק !לקמן רז‪ .>.‬ר ו ע י ם‬
‫כוי‪ :‬מ ‪ [ 9‬להפקיע ממנו‬ ‫ט‬
‫בתוך פיו ו ט אכיל לא מימזי ה א פ י ל ו‬ ‫כ ה נ י ם א י נ ן נ א מ נ י ן ‪ .‬לומר‬
‫קדושת כוי מכיהה דעכו״ס‬ ‫לא דנו ולא מעידו‪ :‬ג מ ׳ ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר חד אמר רועי ישראל‬ ‫הכי ט פ ע י מימזי הוי מום שבגלוי‬ ‫מאליו נפל נו מוס זה‪ ,‬לפי‬

‫להנך‪:‬‬ ‫בי כהנים נאמנין ללגימא לא חיישינן רועי כהנים בי ישראל אין נאמני!‬ ‫ונשחט עליו דאמרי׳ בפירקין דלקמן‬
‫שנחשדו נהניס להטיל מומין‬
‫נככורותבומן הוה נדי להתיק‬
‫מימר אמר כיף; דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני והוא‬ ‫)לף לו‪ (.‬דאינו נשחט אלא ע ל כ ה מוס‬ ‫כשחיטה‪ ,‬ואס הניא נ ט ר‬
‫להראותו לחכם צריך שני ע ט ם‬
‫הדין כהן לכהן דחיישינן לגומלין ואחא רבן שמעון בן גמליאל למימר‬ ‫שבגלוי‪ :‬פעי‪ .‬צועק ופוחח פיו הרבה‪:‬‬ ‫עמו שמאליו נפל כו מוס זה‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬
‫נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ואתא רבי מאיר למימר‬ ‫חוטין החיצוטס‪ .‬ככי דשיני שקורין‬
‫ד א מ ה אא׳׳כ נ ע ש ה בו מום‬ ‫)סנהדרין ל‪ :‬ו כ ע י ־ ז ב י צ ה בז‪.(:‬‬
‫יי[ ינציב״ה‪ .‬התיצונות אותם שלפנים‬
‫קרי מ ס י ח ל פ י ת ו מ ו ‪ :‬היה‬ ‫החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וחד אמר רועי ישראל והן כהנים נאמנין‬
‫בכור‪ .‬איל רודפו ל נ ג ח ו‬
‫ו ב ע ט ו הנרדף כ ד י ל ה ב ר י ח ו‬ ‫מימר‬
‫מ מ נ ו ו ע ש ה בו מ ו ם הרי זה‬ ‫כנגד חוטמו )י( יי[ שניטל שנפגמו‬ ‫רבינו גרשום‬
‫י ש ח ט עליו דלא נתכוון‬ ‫ט י מ א ט ה ר ו ת י ו לא קנסו בנו מ ה ם מ ע ט ‪ :‬או שנגממו‪ .‬שנתמכו ברחבן מלמעלה בעומק ולא חיסרו כלום הוי מ ו ס הואיל ונלאו כ ה אוחן חוטין‪ :‬פנימיות‪ .‬שהשיניים‬
‫ל ע ש ו ת ב ו מ ו ם ‪ :‬צעריה הוא‬ ‫ל ע ו ל ם ‪ :‬א( זקן‪ .‬ש ל א היה‬
‫דמדכר‪ .‬מ ה ש נ ג ח ו ו מ ת מ ת‬
‫בו מום ו ש ע ר ו מ ד ו ל ד ל לפי הגדולות קבועות בהן שקורין מיישיליר״ש‪ :‬שנעקרו‪ .‬לגמרי ה ר מום כדמפרש ואזיל הואיל ו ט פ ע י מיחזי אבל פ ג י מ ה או גימוס אינו ניכר בהם‬
‫כ ן ה ו א ב ו ע ט ו ואינו מ ת כ ו י ן‬ ‫שהיה אסוה ב ג י ז ה ‪ :‬פיגום‪ .‬שהרי תבואות כ ט [ ב פ ה ‪ :‬מאי טעמא‪ .‬הוי פנימיות מוס אפילו ט ( ב ע י ק ר ה ‪ :‬מ ת נ י ׳ הראויין לבא ט״י אדם‪ .‬שיש לומר אדם הטילו בו כגון‬
‫ל מ ו ם ולישרי ק מ ״ ל דלא‪:‬‬ ‫ר ו מ ח ‪) :‬זכר של רחלים‪.‬‬
‫היינו בכור(‪ :‬כ ל ש ה ו א נסמית עינו נ ק ט ע ה ידו נ ס ד ק ה אזנו‪ :‬רועי ישראל גאמנין‪ .‬לומר מאליהן גארעו לו‪ :‬רועי כהנים אין נאמנין‪ .‬דנתשדו בדבר‪ .‬ובגמרא‬
‫מ ו ת ר ל א ד ם ל ה ט י ל מום‬
‫ב ב כ ו ר קודם שיצא כולו‬ ‫לדעתו‪ .‬ל ד ע ת ה ב ע ל י ם אפור מפרש מאי קרי רועי ישראל ומאי קרי רועי כהנים‪ .‬האי ד נ ק ט רארין לבא בידי אדם לפי שיש מומין שאין ראויין לבא בידי אדם כגון בעל חמש‬
‫לאויר העולם‪ .‬כי ה י כ י דלא‬ ‫ו ש ל א ל ד ע ת ו דלא ציוו‬
‫ב פ י ר ו ש ה ב ע ל י ם ל א ל ק ס ד ו ר רגלים או עינו אחמ גדולה כשל עגל או ק ט נ ה כשל אווז ד ה ר מוס שאין אדם נמשד עליו‪ :‬ל[ דרשב״ג ור״מ מפרש ב ג מ ׳ ‪ :‬ג מ ׳ חד אמר‪.‬‬
‫ליתו ביה לידי תקלה‪ .‬א ב ל‬
‫א ח ר ש י צ א כ ו ל ו אסור‪ .‬דהא‬ ‫ולא לתינוקות מ ש ו ם הכי מתני׳ דקתני רועי ישראל נאמנין לה אפילו הן עומדים בביח הכהניס שהבכור שלהם‪ :‬ללגימא לא חיישינן‪ .‬דליחשדיה שמא על ידי‬
‫רחם‪:‬‬ ‫כוהלי‬ ‫קידשוהו‬ ‫התירו‪ .‬א ב ל כשצרם באוני‬
‫בכורות אחרים והתינוקות אדם בא לו בכוונה ורועה זה משקר ובא להתירו כדי שישתטו רבו כהן ר א ט ל נ ו מ מ נ ו ע מ ו ‪ :‬׳(והא דקתני רועי כהניס אין‬
‫באודניה‪ .‬ל פ י ש ה ג ד י אזניו‬
‫גדולות ו מ ו צ י א ן ח ו ץ לרחם‬ ‫נמי ולא מ י ה ו בידם הבעלים נאמנין הכי ק א מ ר רועים שהן כהניס אין נאמנין אס הבכור ביד ישראל דנחשד האי כהן רועה שהוא עצמו הטילו ה ב ו ‪:‬‬
‫קודם ש א ר אבריו ויכול‬ ‫דמימר‬ ‫היינו לדעתם מ ש ו ם הכי‬
‫ל ה ט י ל ב ה ן מ ו ם וכן אימרא מוציא ש פ ת י ו ק ו ד ם ‪ :‬אימר דרך צ ד ע י ו נפק‪ .‬ו ה ו צ י א צ ד ע י ו ואזניו קודם ש א ר אבריו‪ :‬אי צרם ש פ ת י ו‬ ‫אסרו‪ :‬וצריכא‪ .‬דקתני והתירו והתירו תרי זמני דאי א ש מ ע י נ ן ע ו ב ד כוכבים קסדור מ ש ו ם הכי התירו‪ .‬דלא קא אתי ל מ ס ר ך דלית‬
‫ו כ ש ה ו א אכיל ל א מ י ת ח ז א ב מ ו מ א ו כ ש ה ו א פעי מ י ת ח ז י ‪ :‬ה ח ו ט י ן ‪ .‬השינים ה ח י צ ו נ ו ת ש ע ו מ ד ו ת לפני ה פ ה ‪ :‬ו כ ש נ ג מ מ ו ‪ .‬ש נ ת ת כ ו‬ ‫ביה למיגור מ ש ו ם מסרך מילתא ד ע ו ב ד כוכבים הוא ולא א י כ פ ת )ליה( ]לן[ באיסור מ ש ו ם הכי התירו‪ :‬א ב ל ק ט ן ד א ת י למיםרך‪.‬‬
‫והעיקרין קיימין‪ :‬והפנימיות‪ .‬שינים שנעקרו ל ג מ ר י הוי מ ו ם ‪ :‬רועים י ש ר א ל נאמנין‪ .‬ל ו מ ר מ ע צ מ ו נ ע ש ה מ ו ם זה ומום זה התיהו‬ ‫דאי שהית ה ש ת א דילמא אתי ל מ ע ב ד כ ש ה ו א ג ד ו ל א י מ א ל א ‪ :‬ואי א ש מ ע י נ ן קטן‪ .‬מ ע ש ה דתינוקות מ ש ו ם הכי התירו הלא אתי‬
‫ח כ ם ‪ :‬רועים כהנים אין נאמנין ד ח ש ו ד י ן ה ן ל ה ט י ל מ ו מ י ן ‪ :‬ד״י ור׳׳א מ פ ר ש י מתנית׳ רועי י ש ר א ל בי כהנים רועי ב ה מ ו ת כהנים‬ ‫ל א י ח ל ו פ י ב ג ד ו ל ‪ :‬אבל ע ו ב ד כוכבים קסדור ד א ת י ל א י ח ל ו פ י ב ג ד ו ל י ש ר א ל ד מ א ן ד ח ז א ל ע ו ב ד כוכבים גדול ד ה ט י ל מ ו ם וקסבר‬
‫נאמנין ל ו מ ר מום זה מ ע צ מ ו היה והתירו ח כ ם ‪ :‬ל ל ג י מ א ל א חיישינן‪ .‬כ ל ו מ ר דלא אמרינן ד מ ש ו ם ה כ י מ ש ת ר י עילויה ד ב ע ו ל מ י כ ל‬ ‫דישראל ה ו א ואתי ל א י ח ל ו פ י ב ג ד ו ל ישראל ש מ א י ט י ל מום א י מ א לא לישרו צריכא‪ :‬לא שנו דהתירו א ל א ד א מ ר י ליה לקסדור‬
‫מיניה בי דביה כ ה ן ‪ :‬ו ה ״ ה כ ה ן לכהן‪ .‬כ ה ן לכהן דאין נאמנין דחיישינן ל ג ו מ ל י ן ד ש מ א זה מ ת כ ו י ן ל ה ת י ר בכורו כדי שיחזור זה‬ ‫אינו נ ש ח ט א ל א א ״ כ היה בו מום א ב ל אמר כ ר ‪ :‬לאיתויי גרמא‪ .‬ש מ נ י ח בצק א ו ד ב י ל ה ב א ז נ ו ‪ :‬לאיתויי מ ס י ח ל פ י ת ו מ ו דאפי׳‬
‫ל מ ח ר ויעיד על בכורו של זה ויתירו‪ :‬ואתא רבן ]שמעון בן[ ג מ ל י א ל ל מ י מ ר נאמן הוא על של ח ב ר ו ד ל א ח י י ש ל ג ו מ ל ץ ‪ :‬ו ח ד‬
‫א מ ר רועי י ש ר א ל והן כהנים‪ .‬כ ל ו מ ר רועין ש ל י ש ה א ל ואותן הועין הוויין כהנים נ א מ נ י ן ‪:‬‬ ‫א( צ״ל וכר של רחלים וקן‪ .‬היינו ככור שלא היה נו מוס‪ :‬ושערו מדולדל וכוי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫לה‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( צ׳׳ק‪ ,‬נ( ]לעיל לא‪ .‬וש״נ[‪,‬‬ ‫י(דמימר אמר‪ .‬י[ לא שביק לדידי רהיכ ליה לכהן אחרינא‪ :‬ו ה ״ ה כהן‬ ‫דאמר‬ ‫מ י מ ר א מ ר ל א שביק צורבא מדרבנן ויהיב לדידי‪ .‬והא‬ ‫מא א !מיי׳ ס ״ ה מהל׳‬
‫ג( ]לעילית‪ ,[:‬י(!כרכותכל‪.‬‬ ‫![‬ ‫הלכה‬ ‫כנורות‬
‫כתוכית סו‪ .‬מנתות ‪5‬ג‪:‬ן‪,‬‬ ‫לכהן‪ .‬כלומר ומסברא נ פ ק א לן דכהן רועה אינו נאמן להעיד על‬ ‫לעיל בסוף פרק ב׳ )לף יח‪ (:‬בתצר בעל הבית ורועה כהן‬ ‫טוש״ע י״ד סימן שיד סעי׳‬
‫ה( ]לעיל ל‪ .‬וש״ג[‪ ,‬ו( ]מכאן‬ ‫הבכור של כהן אחר דמיישינן לגומלין דסבר אעידנו עכשיו והוא‬ ‫דלר״ט אקנויי מקני ליה מקום בחצירו ואפילו ר ״ ע לא סליג אלא‬
‫שייך עול לע״א[‪ ,‬ו( ע״כ שיין‬ ‫מב ב מיי׳ פ״ו מהל׳ ננורומ‬
‫יגמול לי כשיתן לי ישראל בכור מ ס ואטיל בו מום ויבא כהן זה ויעירני‬ ‫משום ה דאית'(]ליה[ פסידא לא מקנה'(]ליה[ מידעם התם איירי במכירי‬
‫לע״א‪ ,‬ח( ]של כהניס יעכ״ן[‪,‬‬ ‫הלנה ט ‪:‬‬
‫גו( ]ע׳ סירש׳׳י לעיליח‪ :‬ל ״ ה‬ ‫שמאליו נפל בו מ ו ס ‪ :‬טל של חצירו‪.‬‬ ‫כהונה או שאוהבו ורגיל ליתן לו‪:‬‬ ‫מג ג מיי׳ פ׳׳נ מהל׳ נכורות‬
‫כל שחליפיו[‪ ,‬י( צ״ק‪ ,‬נ ( נ״א‬ ‫בין רבו בין אחר דלא נמשדו כהנים‬ ‫הלנה יז ס מ ג עשי! ריח‬
‫מימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב‬ ‫בינייהו דרבי יהושע בן‬ ‫איכא‬
‫לחשול‪ ,‬ל( ]וע״ע תוס׳ לקמן‬ ‫טוש׳׳ע י״ד סי׳ שיד סעי׳ ג‪:‬‬
‫לו‪ .‬ל ״ ה היאך[‪ (»,‬צ״ק מ״ז‪,‬‬ ‫אלא על יי[ הבכור <א( עצמו שכבר‬ ‫קפוסאי‪ .‬דת׳׳ק סבר כוותיה‬
‫לדידי רועי כהנים והן ישראל אינן נאמנין‬
‫נתנו לו ישראל‪ :‬החשוד טל הדבר‪.‬‬ ‫דדווקא רועי כהנים בין בי ישראל בין‬
‫דהיינו כהנים שנתשדו על הבכורות‪:‬‬ ‫דחיישינן ללגימא וכ״ש כהן לכהן א >]דלא[‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫בי כהניס אינם נאמנים כדאמר ט ע מ א‬
‫תורה אור השלם‬ ‫לא דנו ולא מטידו‪ .‬ולקמיה פריך‬ ‫דחיישינן לגומלין וחיישינן ללגימא ואתא ר״ש‬ ‫אבל שני כהניס מן השוק נאמנים‬ ‫א[ רבי אומר תיבת יוסי‬
‫‪ .1‬ונגשו ה נ ה נ י ם בני לוי‬ ‫נמחק‪ :‬נ[ בעלים עיין בתוס׳‬
‫כי ב ם ב ח ר ין א ל ה י ך‬
‫ר ״ מ היינו מ ״ ק ‪ :‬וחד אמר‪ .‬מתניתין‬ ‫למימר נאמן על של חבית ואינו נאמן על של‬ ‫ולר״מ אפי׳ שנים מן השוק אין נאמנין‬ ‫תמורה )לף ‪ n‬ע״נ(‪ :‬ג[ תיבת‬
‫ל ש ר ת ו ולברך ב ש ם ין ו ע ל‬ ‫דקמני רועי ישראל נאמנין ה ״ ק רועי‬ ‫עצמו ואחא ר״מ למימר החשוד על הדבר‬ ‫דלית ליה י ה כרבי יהושע בן קפוסאי‬ ‫ביה נמחק‪ :‬ו[ כרבי ומי‬
‫פ י ה ם י ה י ה ב ל ריב ו ב ל‬ ‫תיבת יוסי נמחק‪ :‬ס[ חיבת‬
‫בהמומ ישראל א ע ״ פ שהן כהנים‬ ‫לא דנו ולא מעידו בשלמא למ״ד רועי ישראל‬ ‫דקסבר ר ״ מ המשוד על הדבר לא דנו‬
‫דברים כא ה‬ ‫נגע‪:‬‬ ‫עומהים נמחק‪ :‬ו[ כל בעליו‬
‫הרועין נאמנין ד מ ה לו לשקרי(‪ :‬מימר‬ ‫ולא מעמיו ושנים מן השוק ד ק א מ ר‬ ‫עמנו תיבת עומהים נמחק‪:‬‬
‫והן כהנים נאמנין היינו דאתא ר״מ למימר‬ ‫ו( אמר האי רועה לא שביק‬
‫אמר לא שביק‪ .‬האי ישראל כהן צורבא‬ ‫ר׳ יהושע בן קפוסאי בכהניס איירי‬
‫החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אלא‬ ‫רבי לדידי‪ :‬א[ על בכור‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫מרבנן ויהיב לי לדידי ד ס ת ס רועה ע ם‬ ‫דישראל אפילו מד מהימן ולר״מ כל‬ ‫עצמו אות ה׳ נמחק‪ [p :‬רבו‬
‫)א( רש״׳ ל ״ ה על של מכירו‬ ‫האיץ הוא‪ :‬רוטי כהנים‪ .‬רועי‬ ‫מאי‬ ‫נאמנין‬ ‫אין‬ ‫ישראל‬ ‫בי‬ ‫בהנים‬ ‫רועי‬ ‫למ״ד‬ ‫בהן דלא‪ :‬י[ נאמנין דהרועים‬
‫היכא כ ה ה ד א ס ו ר אפי׳ שנים אין‬ ‫כהנים‪:‬יא[ מתיבות איכא כוי‬
‫וכו׳ הככור ש ל עצמו‪:‬‬
‫בהמות של כהנים א ע ״ פ שהרועים‬ ‫אתא ר״מ לאשמועינן היינו ח״ק איכא בינייהו‬ ‫קפוסאי נמחק‪ :‬ינ[ נאמן ולרי‬
‫)ב( ד ״ ה לא לנו וכו׳‬ ‫נאמנין כדאמר בסמוך ס פ ק בכור‬
‫ד ה ר ו ע י ם ‪) :‬ג( ד״ה מהו‬ ‫ישראל אין נאמנין להעיד על בכורו של‬ ‫דר׳ יהושע בן קפוםאי דתניא רבי יהושע בן‬ ‫לר״מ מי מ ע י ד עליו‪ :‬ו כ י ת י מ א דלית‬
‫יהושע‪ :‬יג[ לכהן ושלו הוי‬
‫דמימא וכו׳ ונפל שס הסייד‬ ‫תיבת ואת נמחק‪• :‬י[ מעיד‬
‫ואמר כך מ ה ״ ד משוד לדכר‬
‫רבו כהן דמיישי׳ ללגימא וכ׳יש רועי‬ ‫קפוםאי אומר בכור בי כהן צריך שנים מן‬ ‫להו ת ק נ ת א כוי‪ .‬הוה מצי למימר‬ ‫אפילו לאחרים כדחזינן‬
‫אמד וכו׳ על דכר א׳ ה ס ״ ל‬ ‫כהן ובהמומ של רבן כהן אין נאמנין‬ ‫השוק להעיד עליו רשב״ג אומר אפי׳ בנו אפי׳‬ ‫דר״מ‪ p [1 :‬ת י ב ת ביה נמחק‪:‬‬
‫דמלקנו בין מבר לעס הארץ כר׳ יהושע‬ ‫‪: [p1‬קודם שיתעשר דאכתי‬
‫מ ״ ה לאחזוקינהו‬ ‫ואח״כ‬ ‫דחיישינן לגומלין וללגימא‪ :‬טל של‬
‫נחשודיס מי אמר ר׳ מאיר‬ ‫בהו ר׳ ה יוסי אומר אפי׳ עשרה והן בני ביתו‬ ‫דלקמן וכן בסמוך דסריך כהני ה ״ נ‬ ‫יו[ בעליו של בכור עומד‬
‫תבירו‪ .‬אכהן לכהן קאי וקאמר‬ ‫עמנו בחוץ תיבת כהן נמחק‪:‬‬
‫הסייד ואמ״כ מ ״ ה לעדות‪:‬‬ ‫רב‬ ‫דאמר‬ ‫הא‬ ‫אזלא‬ ‫כמאן‬ ‫עליו‬ ‫מעידין‬ ‫אין‬ ‫דלא דייני דינא יה א״נ ר׳ יהושע‬ ‫•וו[ כל בעליו‪ :‬׳‪ IP‬והא‬
‫דנאמן הכהן הרועה על של רבו »[‬
‫חםדא אמר רב קטינא ספק בכור שנולד בי‬ ‫עצמו מוזר בו דקא״ל לר״ג היאך המי‬ ‫ראמרי• לעיל‪ :‬ג[ משום‬
‫דלא חיישי׳ לא לגומלין ולא ללגימא‪:‬‬ ‫)דרבי( דבעה״ב איה ליה‬
‫יכול להכחיש אמ החי ופירש שם‬
‫מוסף רש״י‬ ‫התשוד טל הדבר‪ .‬כהניס חשודים‬ ‫ישראל צריך שנים מן השוק להעיד עליו‬ ‫פסיהא לא‪ :‬לא[ ליה דד׳‬
‫א‬ ‫בקונט׳ שרוצה לומר ודאי אמרמי‬ ‫יהושע‪ :‬גב[ דחשוד אפילו‪:‬‬
‫דאי בעי ש ד י ביה מ ו מ א‬ ‫על הבכורות‪ :‬לא דנו ולא מטידו‪.‬‬ ‫כמאן כר׳ יהושע בן קפוסאי ר״נ אמר בעלים‬ ‫ומוזר אני בו ומיהו מסמברא דמשוס‬
‫גג[ הינא אלא הבעי לאוקמא‬
‫ב כ ו ל י ה ע ד ר י ה ‪ .‬דעדיין אינן‬ ‫אפיי אי ס״ל כר״ג דאמר‬
‫קדושיס דליהוי כמטיל מוס‬ ‫ופליג אדר׳ שמעון דשרי אפי׳ כהן‬ ‫ה מעידין עליו דאי לא חימא הכי מעשר לר״מ‬ ‫כבוד ד ר ״ ג הוא ד ק א מ ר הכי כי ההיא‬ ‫לקמן שלא חלקנו בין חבר‬
‫כקדשיס ואחר כך יעשר‪,‬‬ ‫לכהן ופליג אדמנא ק מ א ד א מ ר רועי‬ ‫ב‬
‫מי מעיד עליו מעשר ודאי מהימן ״דאי בעי‬ ‫לע״ה‪ :‬גד[ כן חובה אע״פ‪:‬‬
‫דמעשר כהמה חל על המוס‪,‬‬ ‫דתפלמ ערבימ )ברכות לף ס‪ (:‬שאמר‬ ‫גא[ בו מ מ ה שאמר תפילת‬
‫בהמומ ישראל ואפילו הן כהניס‬
‫דנתיכ )ויקרא כ‪ (1‬לא ינקר‬ ‫שדי ה ביה מומא בכוליה עדריה אלא ספק‬ ‫כמו כן יי! א ע ״ פ שלא היה חוזר בו‬ ‫ערבית רשות‪ :‬גו[ מן בני‬
‫נין טוכ לרע‪ ,‬הילכך אינו נחשד‬ ‫נאמנין »( י[ והרועים כהניסי« אין‬ ‫הבית‪ :‬גו[ דאוכל נבילות‪:‬‬
‫)לעיל לא‪ .:.‬כ ל ש ח ל י פ י ן‬
‫נאמנין‪ :‬היינו ת״ק‪ .‬ד ה א מ ר מ ״ ק נמי‬
‫דלית‬ ‫ה״נ‬ ‫תימא‬ ‫וכי‬ ‫עליו‬ ‫מעיד‬ ‫מי‬ ‫לר״מ‬ ‫בכור‬ ‫כ ה מ ה שאמר שחלה רשות דהכי פ ס ק‬ ‫גא( לא שייך מיהי אבל‬
‫ב י ד כ ה ן ‪ .‬שהכהן נוטל אחת‬ ‫רב ה מ ס הלכה כדברי האומר ל( רשות‪:‬‬
‫מן השפיקות‪ ,‬פטור האחר מן‬ ‫דכהן אינו נאמן‪ :‬יא[ איכא בינייהו‬ ‫ליה תקנתא והתנן ״שהיה רבי יוסי אומר כל‬ ‫ל א ב ״ דהתם פריך שפיר‪:‬‬
‫כ«[ לכל מין דין‪ :‬ל[ כל‬
‫המתנות‪ ,‬דעשו את שאינו ווכה‬ ‫שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנוח ור״מ‬ ‫לאו ש״מ בעלים מעידין‬ ‫אלא‬
‫דרי יהושט בן קפוםאי‪ :‬צריך שנים‬ ‫הקרבנות כולם‪:‬‬
‫כזוכה )לעיל יח‪.!:‬‬ ‫מ י מ ה ורב ח ס ד א‬ ‫עליו‪.‬‬
‫מן השוק‪ .‬שנים כל שהן ואפילו‬ ‫מחייב אלא ש״מ בעלים מעידין עליו כהנים‬
‫דבעי לעיל שנים מן השוק בספק‬
‫כהנים אבל כהניס שבבימו לא‪ .‬מ ״ ק‬ ‫הוא דחשידי אמומי ישראל לא חשידי אמומי‬ ‫בכור בי ישראל מקשי ליה לר״מ מי‬
‫רבינו גרשום‬ ‫אית ליה דרבי יהושע בן קפוסאי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫)המשך(‬ ‫איחמר ר״נ אמר הלכה כרשב״ג רבא אמר‬ ‫מ ע י ד עליו ט ו ן דישראל נמי משידי‬
‫השוק אלא מעשר בהמה‬ ‫ד ק א מ ר ת ״ ק רועי כהניס בין בי‬ ‫ד מ י מ ר אמר‪ .‬רועה לא‬
‫ד ש כ י ח והוא ש ל ישהאל‬ ‫הלכה כר׳ י( יוסי ומי אמר רבא הכי והאמר רבא‬ ‫דחלקנו‬ ‫ר״ל ד ה ו ה משני כדסרישית‬ ‫שביק צורבא מדרבנן בהו‬
‫ישראל בין בי כהניס כדסרישית ט ע מ א‬
‫ש ה ו א אוכלו כיון ד ש ל ו‬
‫אין נאמנין אבל כהניס דעלמא נאמנין‬ ‫בעלים ה עומדים עמנו בחוץ נכנם שלם ויצא‬ ‫בין חבר לע״ה א״נ יאמר רב ח ס ד א‬ ‫ויהיב ליה לבכור לדידי‪:‬‬
‫הוא הוי ח ש ו ד עליו ו כ ל‬ ‫ב ש ל מ א ל מ ״ ד רועה ישראל‬
‫ישראל ח ש ו ד י ן עליו ש י ש‬ ‫ואפילו אבכורות דכהניס ולא חיישינן‬ ‫חבול מעידין עליו אימא כל י[ בעלים עומדים‬ ‫ס פ ק בכור לא יחמיר ר ״ מ שלא יהו‬ ‫והן כהנים נאמנין היינו‬
‫לכל א ח ד ב ה מ ו ת ו י ש להן‬ ‫שנים מן השוק נאמנים‪:‬‬ ‫דקא פליג ר׳ מאיר עליה‪:‬‬
‫מ ע ש ר ו ת ‪ :‬לא ד מ י ד כ מ ע ש ר‬ ‫לגומלין אלא ברועה דקאי גביה וסבר‬ ‫ולא חיישי׳ אי הכי מאי למימרא מהו דחימא‬ ‫א ל א ל מ ״ ד רועי כהנים בי‬
‫ג‬ ‫שמא‬ ‫שיחשדו‬ ‫לחשדא‪.‬‬ ‫ניחוש‬
‫ודאי מ ה י מ ן אפי׳ בעליו כיון‬ ‫אעיד את רבי והוא יעידני כשיתן לי‬ ‫ניחוש לחשדא קמ״ל והלכתא כרשב״ג ודוקא‬ ‫ישראל אין נאמנין ואחא‬
‫דאיבעי ש ד י מ ו מ א בכוליה‬ ‫נשאר אחד מן יי[ הבית‪:‬‬ ‫ר׳ מאיר נמי ל מ י מ ר דאין‬
‫עדריה ו מ ג ו דלא ע ב ד הכי‬ ‫ישראל בעלמא בכור ו ר ״ מ לית ליה‬ ‫בנו ובתו אבל אשתו לא מ״טיי אשחו כגופו‬ ‫נאמנין ר׳ מאיר היינו ת״ק‪:‬‬
‫מ ה י מ ן ‪ :‬א ל א ספק בכור‬ ‫דר׳ יהושע לגמרי דכיון דנחשדו‬ ‫כ ה נ י הכי נמי ד ל א דייני דינא‪.‬‬ ‫איכא כינייהו‪ .‬בין ח ״ ק ור׳‬
‫לר׳ מאיר‪ .‬אם בעליו אין‬ ‫דמי א״ל רב פפא לאביי לרבי מאיר דאמר‬ ‫לרבא דאמר בפ׳ זה בורר‬ ‫מאיר דרי יהושע כ ן ק פ ו ס א י‬
‫כהניס על הבכור לא דן ולא מ ע י ד‬
‫מ ע י ד עליו מי מ ע י ד עליו‬
‫א ״ת שנים מ ן ה ש ו ק הוי‬ ‫אפילו כהן דשוק ואפי׳ הבכור ביד‬
‫החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וקאמר‬ ‫)סנהלרין מ‪ (.‬״ [ אוכל נבילות להכעיס‬
‫ד א מ ר בכור בי כהן צריך‬
‫שנים מן ה ש ו ק ל ה ע י ד עליו‬
‫חשידי א ס פ ק בכור ש ל ה ן‬
‫ישראל‪ :‬ואפי׳ בגו ובתו‪ .‬ר״ש לטעמיה‬ ‫רבי מאירה החשוד לדבר אחד חשוד לכל‬ ‫שהוא ר ע לשמים אינו חשוד להיות רע‬ ‫ש א ו ת ו מום הטיל ח כ ם‬
‫והאיך מעידין ע ל ז ה ‪ :‬וכי‬ ‫ואפי׳ ה ן כהנים אותן שנים‬
‫תימא הכי נמי דלית ליה‬ ‫ד א מ ר נאמן הוא על של חבירו ואביו‬ ‫ההורה כולה בחנים הכי נמי דלא דייני דינא‬ ‫לבריות לא י״[ פריך מידי אבל לאביי‬ ‫ובלבה שלא יהו מבני ביתו‪.‬‬
‫תקנתא‪ .‬הלא מצי הוי חולין‬
‫דליכא ד מ ה י מ ן ל א ס ה ו ד י‬
‫היינו נמי חבירו דאין כהן נחשד אלא‬ ‫והכחיב ‪ 1‬ו ע ל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע‬ ‫התם פריך שפיר ועוד יש לפרש לרבא‬ ‫ת״ק ד א מ ר רועי כהנים בי‬
‫ישראל אין נאמנין מ ש ו ם‬
‫עליה‪ :‬והתנן‪ .‬ור׳ מאיר‬ ‫על של עצמו‪ :‬אפיי עשרה והן בני‬ ‫אימר‬ ‫ד מ ש מ ע ליה שיש לכהניס להיות‬ ‫ר מ י מ ד א מ ר כיון ד ט ר ח נ א‬
‫במתנות כ ש ה ו א‬ ‫מחייב‬ ‫ביהו אין מעידין‪ .‬אבל מן השוק ע ד אמד נאמן יה דלר׳ יהושע‬ ‫כשרים ל כ ל » כ ט [ ) ז מ ן ( דין שבעולם ולכל‬ ‫ביה וכו׳ אבל ב׳ כהנים מ ן‬
‫נאכל לישהאל ב מ ו מ ם מ כ ל ל‬ ‫ה ש ו ק נאמנין להעיד ד ה א‬
‫דחולין ודאין הן אלא ש ״ מ‬ ‫צריך שנים מן השוק‪ :‬ס פ ק בכור‪ .‬דשל ישראל הוא כגון רמלה‬ ‫הוראה כדכתיב )לברים כא( כל ריב וכל נגע ועוד היה יכול להקשות‬ ‫ל א ט ר ח ו ביה‪ .‬ואתא ר׳‬
‫דאית ליה ת ק נ ת א ‪ :‬בעליו‬ ‫שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאמרי׳ בס״ב )לעיל יז‪ (.‬אחד לו ואמד‬ ‫היאך מותר לאכול משתיטתו והיאך כ ש ט ס על כל ל[ קרבנות כולם‬ ‫מאיר למימר ה ח ש ו ד על‬
‫מעידין עליו מ ש ו ם דישראל‬ ‫הדבר‪ .‬כלומר כהנים כיון‬
‫לא ח ש י ד י א מ ו מ י ‪ :‬ה ל כ ה‬ ‫לכהן יה ואת שלו ה ר ס פ ק שמא יצא ראשון ר ר ע ה ע ד שיומם ואוכלו‬ ‫ועוד בלא בכור נמי יכול להקשומ לרבי מאיר מ ט ע ם דנחשדו‬ ‫ד ח ש י ד י א מ ו מ י ן אפי׳ ב׳ מ ן‬
‫כרבן ש מ ע ו ן בן גמליאל‪.‬‬ ‫ישראל‪ :‬צריך שנים מן השוק להעיד עליו‪ .‬שלא הוטל בו מ ו ס בכוונה‪:‬‬ ‫כהנים על השביעימ כדאמרינן בפרק זה בורר )סנהדרין ט‪:(.‬‬ ‫השוק אי כהנים נינהו אין‬
‫דאמר אפי׳ בנו אפי׳ בתו‪:‬‬ ‫אימר‬ ‫נ א מ נ י ן ‪ :‬ט ״ א איכא בינייהו‬
‫בעליו של בכור ע מ נ ו ע ו מ ד‬ ‫דה׳ י ה ו ש ע בן קפוסאי‪.‬‬
‫ונכנס הבכור שלם בתוך‬ ‫כר׳ יהושע‪ .‬דכי היכי דבכור בי כהניס בעי שנים מן השוק להעיד עליו ה ״ נ ס פ ק בכור ביד ישראל‪ :‬ר״נ אמר‪ .‬ס פ ק בכור ביד ישראל‬ ‫דת״ק לית ליה דרי י ה ו ש ע‬
‫ביתו ויצא ח ב ו ל מעידין‬ ‫א ל א ואפילו רועי ישראל‬
‫עליו בני ביתו ש מ ע צ מ ו‬
‫אפילו בעליו ישראל נאמן דכהניס נחשדו על הבכורומ ולא ישראל ואפילו על ס פ ק בכור שנאכל להם‪ :‬דאי לא הימא הכי‪ .‬אלא‬ ‫בי כהנים גאמן דללגימא‬
‫היה ונאמנים ל ו מ ר חכם‬ ‫בעלים חשודים עליו אס כן ה ר ישראל חשוד על ה מ ו מ י ן ‪ :‬מעשר לר״מ מי מעיד‪ .‬על מ ו מ ו ה א א״ר מאיר החשוד על הדבר לעצמו‬ ‫לא חיישינן‪ .‬ואתא ר׳‬
‫התירו‪ .‬א ל מ א דבני ביתו‬ ‫מ א י ר למימר ה ח ש ו ד בדבר‬
‫נאמנין‪ :‬אימא כל בעליו‬
‫אינו מעיד יה לאחרים כדחזינן ר ״ מ פוסל אפילו כהנים דשוק‪ :‬מעשר‪ .‬בממיה‪ .‬ה א ודאי מהימן אפילו בעליו ד ה א אי בעי הוי שדי טי[ ביה‬ ‫כלומר ד ח ש י ד י אלגימא‬
‫ע מ נ ו דאפי׳ ב״ב ע מ נ ו דקים‬ ‫מ ו מ א בהיתר בכוליה עדריה קודם טי[ שיעשר דאכתי לא קדשא מד מינייהו‪ :‬אלא‪ .‬הכי פריך ס פ ק בכור לר״מ אי בעלים חשודים עליה‬ ‫ואין נאמנין א ל א שנים‬
‫לן דאינהו לא ה ט י ל ו מעידין‬ ‫מ ן ה ש ו ק ‪ :‬ספק בכור בי‬
‫עליו ב״ב ונאמנין ל ו מ ר‬
‫נמצאו ישראל משודיס על ס פ ק בכור וכ״ש כהנים ד ה א אי הוה נמי בבהמומ עדר כהן ס פ ק בכור הנולד בעדרו בעי אממוני ע ד שיומם‬ ‫ישראל‪ .‬ד ל א ח ר שנולד בו‬
‫מ ו ם זה החיר ח כ ם ‪ :‬אי הכי‪.‬‬ ‫דכהניס לא נפטרו מבכור ב ה מ ה ט ה ו ר ה בפרק שני )לעיל ע‪ (.‬וא״כ מי מ ע י ד עליו‪ :‬ליה ליה חקגהא‪ .‬לר׳ מאיר‪ :‬שתליפיו ביד כהן‪.‬‬ ‫מ ו ם מ צ י אכיל ליה ישראל‬
‫כיון הכל בעליו ע מ נ ו והוי‬ ‫וצריך ב׳ מ ן ה ש ו ק ל ה ע י ד‬
‫כגון האי ס פ ק בכור שהכהן נטל ט()את אחיו( פ ט ו ר ישראל מן ה מ מ נ ו מ דזרוע ולחיים וקיבה דעשו שאינו זוכה כזוכה כדאמרן בסרק שני‬
‫צריכא ל מ י מ ר ר מ ע י ד י ן ‪:‬‬ ‫עליו שהתירו ח כ ם ש מ ו ת ר‬
‫מהו דחימא ניחוש לחשדא‪.‬‬ ‫)שם יח‪ (.‬ור״מ מחייב ומדמחייב ליה רבי מאיר במתנות מכלל דבר אכילה הוא‪ :‬הלכה כר׳׳ש‪ .‬דאפילו בגו ובתו‪ :‬ה כהן בעליו‪ .‬של‬ ‫ב מ ו מ ו ‪ :‬מ ע ש ר ב ה מ ה לד׳‬
‫דהילמא ה נ ה ו בני ביתיה‬ ‫מאיר ד א מ ר ה ח ש ו ד ע ל‬
‫בכור עמנו ע ו מ ד בחוץ ונכנס הבכור שלם בבית ויצא תבול מעידין עליו אותם שבבית שמאליו נסל בו‪ .‬אלמא אין נחשד אלא בהן‬
‫ע ב ד ו ל ה ו גרמא מעיקרא‬ ‫הדבר ל א דנו ולא מ ע י ד ו‬
‫ע ״ י בצק או ד ב י ל ה או‬ ‫בעל הבימ שהבכור שלו כר״ש‪ :‬אימא כל בעליו‪ .‬בניו ובני בימו עומדין עמנו בחוץ ומעיד עליו רועה שהיה בבימ‪ :‬פשיטא‪ .‬הואיל‬ ‫נהי ר ב ס פ ק בכור כיון‬
‫ה ט י ל ו לו מ א כ ל בין קוצים‬ ‫דמילתא דלא ש כ י ח א ה ו א‬
‫וכל בעליו ע מ נ ו מי יטילנו כוי‪ :‬מהו דסימא ניחוש לחשדא‪ .‬לרועה גופיה הטילו בו‪ .‬ל״א אימא כל י ה בעלים עמנו כלומר אי אמרי‬
‫ולא ליהמנינהו ק מ ״ ל כיון‬ ‫לא חשידי עליה )כוי(‬
‫ד ע מ נ ו היה כל בעליו מעידין‬ ‫סהלי כל בעליו של בכור להיינו הוא ובני ביתו היו עמנו בחוץ ונכנס הבכור שלם בבית רצא חבול מעידין כלומר עדותן עדות ושרי‬ ‫ישראל ונאמנין עליו ב׳ מ ן‬
‫עליו ב ״ ב ‪:‬‬
‫הואיל ולא היה איש בבית‪ .‬ניחוש למשלא שמא ה ס גרמו לו מתחלה שהניחו לו לכילה על האזן אי נמי עשו לו גומא ונפל «( שם‪:‬‬
‫לאחזוקינהו‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לו‪.‬‬ ‫כל פםולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫מ ד א מיי׳ פ י ״ נ מהל׳‬ ‫א י מ ר דא״ר מאיר ל ח ש ש א כוי‪ .‬ממוך הלשון מ ש מ ע דאליבא ל ד‬ ‫לאחזוקיגהו‪ .‬בחשודים מי אמר ר ״ מ יה »>חשוד לדבר אחד חשוד לכל‬ ‫א( שכת ק מ ה ‪ :‬ע״ש‪ ,‬כ( צ״ל‬
‫מו‬ ‫הלכה‬ ‫גירושין‬ ‫אמי‪ ,‬נ( צ״ל אשי‪ ,‬י( שנת‬
‫טוש״ע א ה ״ ע סי׳ יז סעיף‬ ‫י כה אלא אפילו במוחזק‬ ‫ה‬ ‫כ ו ו ת‬ ‫י א לן‬
‫ר‬ ‫א י ק א ןלא‬
‫ה ‪3‬‬ ‫מ ר‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫החורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר אי‪ :‬לטדוח בכור‪.‬‬ ‫קמה‪ ,:‬ה( נתונות ננ‪ ,.‬י( נ ״ מ‬
‫ג‪:‬‬ ‫עובר על דבר א׳ לא הוי חשוד על כל התורה כולה ו א ע ״ ג דכפרק זה‬ ‫להעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה‪ :‬לטדוס אשה‪ .‬שמת בעלה‬ ‫פא‪ :‬כתוכות נז‪] (1 ,:‬קדושין‬
‫מ ה ב מיי׳ פ ״ נ מהלכות‬ ‫סד‪:‬וש״צ[‪,‬ח(]עיינגליוןנ״מ‬
‫בורר )סנהלרין לף כו‪ (.‬אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול‬ ‫במדינת הים‪ :‬חני אלא לטרוח שאשה כשרהיה ‪ .‬ובעדות בכור‬ ‫פא‪ ,[:‬נו( צ״ל הכא צ׳׳ק‪,‬‬
‫נכורית הלכה טו ס מ ג‬
‫עשין רי טוש״ע י״ד סי׳ שיל‬ ‫לעדות ומוקיס לה כרבי מאיר וקיימא‬ ‫נמי אשה כשרה דאמרינן ]לה‪ [:‬הלכתא‬ ‫י( נכ״ה גירסת הרא״ש[‪,‬‬
‫סעיף ה‪:‬‬ ‫‪ (5‬כרכות כז‪ ,:‬ל( נ״א א״ל‬
‫לן כוומיה דהוא מיע״ל ק ג ״ ס היינו‬ ‫כרבן שמעון ו א פ י י ה במו‪ :‬״ מ ר שרי‬
‫ג נטיש״ע שס סעיף ו[‪:‬‬ ‫אימר דא״ר מאיר לחששא לאחזוקינהו מי‬ ‫יהושע כו׳ צ״ק ו נ ״ ה נכרכות‪,‬‬
‫מ ו ד מיי׳ פ י ״ נ מהלכות‬ ‫דוקא לענין עדומ דרחמנא אמר אל‬ ‫בוכרא‪ .‬יימר המתיר בכורות לשון‬ ‫מ( נ״א יושצ‪ ,‬צ( ]ר״ה ככ‪:‬‬
‫אמר האיבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות‬
‫גירישין הלכה א טוש׳׳ע‬ ‫תשמ רשע עד אבל בשאר מילי לא‬ ‫גנאי‪ :‬לא היו מוחזקין‪ .‬בטלה שהוא‬ ‫יכמות צג‪ :‬קטו‪ ,[.‬ס( דמאי‬
‫א ה ״ ע סי׳ קנכ סעיף י‪:‬‬
‫חשיד ומיהו ר׳ מאיר ד ק א מ ר התם‬ ‫בכור רב ״אםי אסר ורב ״אשי שרי א״ל רב‬ ‫ס״ד מ״ה‪ ,‬ע( גי׳ הצ״ק מ ה ״ ד‬
‫מ ז ה מיי׳ פ ״ ד מהלכות‬ ‫בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא‬ ‫חשוד כו• דנר א׳ ה ס ״ ד ואמ״כ‬
‫שטרות הלכה ג ס מ ג‬ ‫עד זומס פסול לכל המורה כולה ה״נ‬ ‫אםי לרב אשי והא י׳ הנא דבי מנשה א אין ‪ 8‬עד‬ ‫זה ומומו ע מ ו שלא הוטל מוס יה זה‬ ‫מתחיל הדכור לאחזוקינהו כי׳‬
‫ר״מ הסייד‪ ,‬ס( אפי׳ כנו ואפי׳‬
‫עשין פ ט וטור ח ״ מ סי׳ שט(‬
‫הוה מצי למינקט אחד משאר דברים‬ ‫מפי עד כשר אלא לעדות ה האשה תני אלא‬ ‫בכוונה ואמי לאחורי לחכם אי קבוע‬ ‫צ״ק‪,‬צ(נ׳׳א איני יכול‪ ,‬ק(צ׳׳ק‪,‬‬
‫]לא מצאתי נטוש׳׳ע וצ״ע[‪:‬‬
‫מ ח ו מיי׳ פ״כ מהלכות‬ ‫ולא נ ק ט ע ד זומם אלא לאפוקי מדר׳‬ ‫לעדוח שהאשה בשרה לה בלבד רב יימר‬ ‫הוא אי עובר הוא‪ :‬נאמן‪ .‬ד ה פ ה‬ ‫ר( נ ט ש פ׳ ת ״ ה ד מ ה צ״ק‪,‬‬
‫כנורות הלכה י טוש״ע‬ ‫יוסי דאפילו ע ד זומם נמי מכשר‬ ‫ש(]יע׳׳ע תוס׳לעיל לה‪ :‬דייה‬
‫י״ד סי׳ דיש סעיף א‪:‬‬
‫אבשר עד מפי ע!־ בבכור קרי עליה מרימר‬ ‫שאסר ואמר בכור הוא המיר ואמר‬ ‫וכ׳׳ת[‪,‬‬
‫לדיני נפשות כשהמס בדיני מ מ ו נ ו ת ‪:‬‬ ‫מומו ע מ ו ‪ :‬אשה איש הייחי‪ .‬ולא‬
‫מ ט ז מיי׳ שס הלכה ימ‬ ‫יימר שרי בוכרא והלכחא ‪ s‬נ ע ד מפי עד כשר‬
‫טיש״ע שס סעיף ו‪:‬‬ ‫ו א מ ר ד כ א מ ה לו לשקר‪ .‬רבה‬ ‫נ‬ ‫היינו מוחזקין בה שהיא אשמ איש‬
‫נ ח מיי׳ שס הלכה יט‬ ‫בו‬ ‫מוחזקין‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫אילעא‬ ‫א״ר‬ ‫בכור‬ ‫לעדות‬
‫טוש״ע שס סעיף ח‪:‬‬
‫גרסינן שהיה רבו של אביי ולא רבא‬ ‫מעולם‪ :‬גאמנה‪ .‬ומומרמ להנשא‪:‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫נ א ט מיי׳ פ י ״ נ מהלכות‬ ‫י ה דרבא אימ ליה בהדיא במזקת‬ ‫ומומו‬ ‫בכור‬ ‫שהוא‬ ‫ואמר‬ ‫אחד‬ ‫ובא‬ ‫בכור‬ ‫שהוא‬ ‫)א( דשי" ד ״ ה אכל הכא וכו׳‬
‫דאי בטיא לא אמרה‪ .‬כלומר אי הוה‬
‫מעשרות הלכה ו‪:‬‬ ‫הבתים )ב״ב לף לנ‪ (:‬ד מ ה לו לשקר‬ ‫עמו נאמן מאי קמ״ל שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫חשידא להינשא בחיי בעלה בלא גירושין‬
‫ככור הוא כ י ה י כ י דלימא‬
‫ה(‬
‫ליה חכם‪) :‬ב( ד ״ ה כלוס וכו׳‬
‫במקום עדים לא אמרינן דאמר דאביי‬ ‫שהחיר חנינא י ה א ש ה שאמרה אשת איש‬ ‫הוה שתקה ולא אמרה אשמ איש היימי‬ ‫ומי ח ש י ד נ א אנא‪) :‬ג( דייה‬
‫ורכא לא סבירא להו הא דרב חסדא‬ ‫לא לעילם וכו׳ שרא ל י‬
‫רבינו גרשום‬ ‫הייחי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא‬ ‫דהא בפנויה טי[ ממזקינן לה‪ :‬אבל‬ ‫ישחיט‪:‬‬
‫אימור ד א מ ר ר׳ מאיר‬ ‫כ ר ‪ :‬ב א לפני רגן גמליאל א מ ד‬ ‫הפה שהתיר מהו דתימא התם הוא דאי‬ ‫הכא‪ .‬בבכור דלא סגיא דלא אמר בכור‬
‫ה ח ש ו ד על ‪ -‬ד ב ר ל ח ש ש א‬‫ליה לאן‪ .‬כה והלכה כן הוא דאין‬
‫ב ע ל מ א ב ש מ א ה ש י ד לא‬ ‫בעיא לא אמרה אבל הכא דלא סגיא דלא‬ ‫הוא <ה דלימא ליה חכם מוס קבוע‬
‫חילוק בין חבר לעס הארץ דבפרק‬
‫הוא או עובר דקדשיס חמימים אין‬ ‫גליון הש״ם‬
‫ח ו ו ק י נ ה ו נמי ד ו ד א י ח ש י ד י‬
‫בתרא דיומא )לף עח‪ >.‬גבי ר׳ יוסי‬
‫הפה‬ ‫לא‬ ‫אימא‬ ‫אכיל‬ ‫לא‬ ‫בחוץ‬ ‫דקדשים‬ ‫אמרה‬ ‫נ מ ׳ ע ד מ פ י ע ד בשר‪ .‬עי׳‬
‫לא אמרינן ה ל כ ך ל א ח ש י ד י‬
‫ל כ ל התורה וכשירין ל מ י ד ן ‪:‬‬ ‫שאסר הוא ה קמ״ל דאי משום הכי הוה שדי‬ ‫הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת‬ ‫ס נ ה ד ט ן דף ל ע ״ נ כרש״י‬
‫בן זימרא דכהן הוה ומיבעיא ליה אי‬
‫ל ע ד ו ת שהאישה כשרה לה‪.‬‬ ‫הוא אבל נחשד להטיל בו מוס דלאו‬ ‫דייה כעדות נ ט ר וכמוס׳‬
‫ו א ש ה כשהה לערות בכור‬ ‫הלכה כר׳ מאיר ד א מ ר חשוד על‬ ‫ביה מומא ת י כ ר ואכיל ליה מתקיף לה מר‬ ‫שס‪:‬‬
‫בעלמא הוא ולא יהא נאמן ק מ ״ ל‬
‫הדבר לא דנו ולא מעידו אי כרשב״ג‬
‫מ ד א מ ר י ׳ א פ י ל ו בנו אפי׳‬ ‫בר רב אשי מאי שנא י> מההוא גברא דאוגר‬ ‫דנאמן‪ :‬דאם כן‪ .‬דהוא הטיל בו‬
‫בתו‪ :‬מ ה ו ד ת י מ א התם הוא‪.‬‬
‫גבי א ש ה דאמרינן ה פ ה‬
‫דאמר נאמן על של חבירו ש״מ דלרבי‬ ‫ליה חמרא לחבריה וא׳׳ל לא חיזיל באורחא‬ ‫מוס הוה שדי ביה מוס הניכר אפי׳‬ ‫מ ו ס ף רש׳׳י‬
‫שאסר ה ו א ש ה ת י ה האי‬ ‫מאיר לא היה מתיר א ע ״ ס שהיה‬ ‫ת ח ר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש‬
‫בעיא לא א מ ה ה מידי ולא‬ ‫לעס הארץ שהוא מוס ומו לא הוה‬ ‫ל ע ד ו ת ב כ ו ר ‪ .‬נכיר כיד כהן‬
‫חבר‪ :‬ע מ ד השואל ושאל‪3 .‬פ׳‬
‫מ ח ז ק י נ ן לה ב א ש ת איש‬ ‫דליכא מיא אזל נאורחא ת ח ר פקוד ומיה‬ ‫בעי למיתי ק מ ן ולמימר בכור הוא‬ ‫כשנתנו ישראל צו שלם וארע‬
‫דליכא ד י ד ע ‪ :‬א ב ל הכא‪ .‬גבי‬‫נערה בנדרים בירושלמי דריש מדכחיב‬ ‫כו מוס‪ ,‬קי״ל נתשדו נהנים‬
‫בכור לא סגי דלא א מ ר ה‬ ‫ועמדו שני האנשים בוי״ו דשואל הלכומ‬
‫חמרא ואתא וא״ל באורחא דנהר פקוד אזלי‬ ‫טי[ דהא אין אדם אחר יודע שהוא‬ ‫להטיל מים כבכיר ואין נאמן‬
‫דלא מ ס ה י ד דכיון דידע‬
‫לשקר‬ ‫לו‬ ‫>מה‬ ‫ח‬
‫רבא‬ ‫>ואמר‬ ‫ז‬
‫ה‬ ‫הוו‬ ‫לא‬ ‫מיא‬ ‫ומיהו‬ ‫בכור ובקדשים בחוץ נמי ליכא לספוקיה‬ ‫לומר מיס וה נפל כי מאליו‬
‫דבכור הוא ד ק ד ש י ם ב ח ו ץ‬ ‫ואגדומ צריך לעמוד‪ :‬ע מ ו ד על‬ ‫וצריך להכיא עדים <שבת‬
‫אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי ואמר אביי‬ ‫ד ה א מוס ניכר שדא ביה והיכא דאנן‬ ‫לעדות‬ ‫אלא‬ ‫קמר‪.(:,‬‬
‫נמי ל א אכיל אלא א ״ כ יעיד‬ ‫רגליך ויעידו כך‪ .‬לא גרסי׳ ויעידו‬
‫עליו ש ה ו א מום ל א נימא‬ ‫ה‬ ‫יודעין שהוא בכור ליכא למימר ה ט‬ ‫ה א ש ה ‪ .‬לומר לאשה מת‬
‫ה פ ה ש א ם ה ה ו א שהתיר‬
‫בך לא כאן ולא י>בפרק תפלת השמר‬ ‫מ ה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן הכי‬ ‫נעליך‪ ,‬דאקילו בה רבנן משוס‬
‫דבעל כרמך אתי לקמן דאי הוה שמיט‬ ‫עיגונא‪ ,‬וכל דמקדש אדעתא‬
‫ק מ ״ ל ראמרינן דכיון היכול‬ ‫כ ה ברישיה )ברטס כו‪ >:‬ד מ ה עדות‬ ‫השתא התם ודאי איכא מיא ה ״ ה ח ם ודאי שדי‬
‫ל מ י ש ד י ביה מ ו מ א דמינכה‬ ‫ליה בלא מ ו מ ח ה ט ו ן דכולי עלמא‬ ‫דרכנן מקדש ואסקועי רבנן‬
‫שייך כאן אלא בסנהדרין בריש פרק‬ ‫ביה מומא חששא הוא ובמקום חששא אמרינן‬ ‫לקדושין מיניה )שם!‪ .‬ל ע ד ו ת‬
‫ודאי ד מ ו ם קבוע ולא ש ד א‬ ‫ידעי שהוא בכור הוו משדי ליה‪:‬‬
‫אמרינן ה פ ה שאסר הוא‬ ‫כהן גדול )לף יט‪ (.‬גרסינן ליה גבי‬ ‫ש ה א ש ה כ ש ר ה ל ה ‪ .‬והאי‬
‫ה פ ה שהתיר‪ :‬מ ה לי ל ש ק ר‬
‫מה לו לשקר יתיב רבינא וקאמר להאי‬
‫‪5‬‬ ‫במקום טדים‪ .‬דאנן סהדי דכל שעמא‬ ‫נמי כשרה לה !‪:‬שם!‪ .‬ב מ ק ו ם‬
‫עובדא דינאי י[ ואגב פשטא ד ה ת ס‬ ‫ע ד י ם ‪ .‬דאנן סהלי שאין אותו‬
‫במקום עהים לא אמרינן‪.‬‬
‫נכתב כאן‪ :‬ה י א ך החי יכול ל ה כ ח י ש‬ ‫שמעתא בלא גברא א״ל רבא זוטי לרבינא‬ ‫איכא מיא וה״נ כיון דאנן סהדי דכהניס‬ ‫הדרך כלא מיס ו‪:‬ב״מ פא‪.1:‬‬
‫דאנן סהדי האוהחא דנהר‬
‫פקוה לעולם איכא מיא‬ ‫ההי‪ .‬כלומר סבור הייתי להעלים ואיני‬ ‫אנן משמיה דר׳ אילעא מתנינן לה רבי צדוק‬ ‫חשודים על המומין לא נימא מ ה לי‬ ‫מכמיס‬ ‫תריסין‪.‬‬ ‫בעלי‬
‫המנצחים זה את זה כהלכה‬
‫והכא נמי כיון דידעינן‬
‫יכול ובקונט׳ פירש דודאי כך אמרמי‬ ‫הוה ליה בוכרא רמא ליה שערי בםלי‬ ‫לשקר‪ :‬הכא ודאי שדא ביה מומא‪.‬‬ ‫!ברכות ם‪ .(:‬ה מ ת ו ר ג מ ן ‪.‬‬
‫הכהני ח ש י ד י א כ ו מ י לא‬
‫‪5‬‬ ‫בשמיה‪ :‬להא שמטהא‪ .‬דר׳ אילעאי‪:‬‬ ‫שהיה עימד לפני רכן גמליאל‬
‫נימא ה פ ה שאסר הוא‬ ‫ומזרתי בי וא״א י[ כן דבפרק תפלת‬ ‫י ( ]נםריה ה כיילי ערובה ערבה קלופה[ בהדי‬ ‫ומשמיע לרכיס את הדרשה‬
‫שהתיה‪ :‬הכא גבי האי כהן‬ ‫השחר )ברכות לף ס‪ >:‬פ ס ק שם‬ ‫לא‬ ‫בלא גברי‪ .‬ה בסממא אמר ליה‬
‫דבא ואמר בכור ה ו א ו מ ו מ ו‬ ‫דקאכיל איבזע שיפתיה אתא לקמיה דרבי‬ ‫מפי רכן גמליאל!שם(‪.‬‬
‫חוצפית‬ ‫רבי‬ ‫כמומו*‪:‬‬ ‫הלכה‬ ‫היו מוחזקין בו שהוא בכור כוי‪ :‬כלום‬
‫ע מ ו מי ידעינן ודאי ד א י ה ו‬ ‫יהושע אמר ליה בלום חילקנו בין חבר לעם‬ ‫חילקנו בין כהן חבר לכהן ט ם הארץ‪.‬‬
‫שדא ביה מ ו מ א ח ש ש א‬ ‫המתורגמן‪ .‬מעשרה הרוגי מלכומ‪:‬‬
‫ב ע ל מ א הוא ובמקום ח ש ש א‬
‫והלכתא‬
‫הארץ אמר לו רבי יהושע הן אתא לקמיה‬ ‫י ה ומי יה ח שדינן אנא למישדי ביה מ ו מ א‬
‫אמרינן ה פ ה שאסר הוא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫שהתיר‪ :‬נצרין הוצין‪ .‬נצרין‬
‫דרבן גמליאל אמר ליה י! חילקנו בין חבר‬ ‫בכוונה ככהן ע ם הארץ‪ :‬הן‪ .‬חלקנו‬ ‫א[ לעדות אשה בלבד‪:‬‬
‫ש ל עהבה ק ל ו פ ה שהן דקין‬ ‫ולא חשידמ‪ :‬בטלי חריסין‪ .‬מגינים‪.‬‬ ‫נ[ הוא הפה שהתיר קמ״ל‪:‬‬
‫וחדין‪ :‬ח ל ק נ ו בין חבר‬
‫לעם הארץ אמר ליה רבן גמליאל ילא אמר ליה והא רבי יהושע אמר לי הן‬ ‫‪ [1‬הוו ומית חמרא ואמר‪:‬‬
‫״אמר לו המתן עד י! שיעלו בעלי תריםין לבית המדרש כיון שנכנסו לביח‬
‫לע״ה‪ .‬ד א ע ״ ג ד ע ״ ה ח ש י ד‬ ‫תלמידי חכמים הנלחמים במלממתה‬ ‫ו[ מיא הכא ודאי‪ :‬ה[ נסריה‬
‫למיגהם מום לבכוה כ ד א מ ר‬ ‫של תורה‪ :‬היאך אטשה‪ .‬צ(יכול להכחישו‪:‬‬ ‫ם״א בסלי נצרים של ערבה‬
‫המדרש עמד השואל ושאל כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ א״ל רבי‬
‫בעליו ע מ נ ו מ ע י ד י ן אי לא‬ ‫קלופה בהדי‪ :‬ו[ ליה כלום‬
‫לא ]כהן[ ח ב ר לא ח ש י ד‬ ‫ל‬
‫אילמלי אני חי והוא מת‪ .‬הייתי יכול‬ ‫חילקנו‪ [t :‬עד שיכנסו בעלי‪:‬‬
‫ושלא מ ד ע ת ו ה י ה מצינא‬
‫יהושע לאו א״ל רבן גמליאל והלא משמך אמרו לי הן > יהושע עמוד על רגליך‬ ‫להכחיש ולומר לא אמרתי‪ :‬היאך יכול‬ ‫ח( היאך יכול החי להכחיש‪:‬‬
‫לאםהוהי עליה אי לא א״ל‬ ‫ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר היאך אעשה אילמלי אני חי והוא‬ ‫התי להכתיש אה השי‪ .‬ודאי כך אמרתי‬ ‫גו[ ר״ג יושב ודורש‪ :‬י[ לר׳‬
‫ר׳ י ה ו ש ע הין‪ :‬בעלי תריםין‪.‬‬ ‫חוצפית‪ :‬יא[ אמר רבא תיבת‬
‫מה יכול החי להכחיש אח המת עכשיו שאני חי והוא חי היאך ה חי יכול‬
‫ח כ מ י ם ‪ :‬ע מ ד ה ש ו א ל ‪ .‬ר׳‬ ‫וחתרני בי‪ :‬טמוד וטמד‪ .‬שתוק‬ ‫אשי נמחק‪ :‬ינ[ ר״מ וכי אמר‬
‫חשוד‪ :‬יג[ כשרה לה בלבד‬
‫צ ד ו ק ‪ :‬א״ל ר׳ י ה ו ש ע לא‪.‬‬‫להכחיש את החי והיה ר״ג ־יז מ• עומד ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו עד‬ ‫ושתק‪ :‬מ ת נ י ׳ הראיתי בכור זה‪.‬‬
‫ובעהות‪ :‬יון מום זה בו‪:‬‬
‫דלא רצה להורות הלכה‬
‫לפני ר״ג‪ :‬ע מ ו ד ‪ .‬ש ת ו ק ‪:‬‬ ‫שריננו כל העם ואמרו י[ לחוצפיח המחורגמן עמוד ועמד‪ :‬מ ת נ י ׳ ינאמן‬ ‫למכס ואמר לי שמום קבוע הוא‬ ‫גוו[ בפנויה היה מחוקינן‪:‬‬
‫והיינו ד א מ ר ב ב ר כ ו ת ) א ת א (‬ ‫ושוחטו ובלבד שיהו לו עדים שלא‬ ‫גוי[ הוא שלא שחיט ליה‬
‫בבכורות צעדיה‪ :‬ד ע ב י ד א‬
‫הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא‪ :‬ג מ ׳ אמר רב יהודה אמר רב‬ ‫דהא‪ :‬יז[ גברי הסתמא הוא‬
‫הטילו בו יט‪ :1‬ג מ ׳ נאמן הכהן לומר‪.‬‬
‫לאיגלויי‪ .‬ד מ צ י למישייליה‬ ‫״נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מאי טעמא״ כל מילתא‬ ‫אמר‪ :‬יח[ הארץ דמי חשדינא‬
‫ל ח כ ם אם התירו לו אם ל א ‪:‬‬ ‫לחכם בכור זה נתן ק( ]לי[ ישראל במוס‬ ‫אנא למישד• מומא בכונה‬
‫התם הוא‪ .‬דכיון ד ש ח ט ה ו א‬ ‫דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי אמר י ה רב אשי אף אנן נמי תנינא נאמן‬ ‫ככהן ע״ה‪ :‬ינו[ בו השותטו‬
‫ואמר הראיתיו ל ח כ ם ה ו א‬
‫זה שבו‪ :‬דטבידא לאיגלויי‪ .‬דאתי חכם‬ ‫הסייד‪ :‬נ[ מ ו מ ח ה והאי שריא‬
‫ו ב ע ל מ ו ם הוא ד מ ה י מ ן‬
‫הכהן לומר הראיחי בכור זה ובעל מום הוא מאי טעמא לאו משום דאמרינן כל‬ ‫ואמר לא התרתיו לך‪ :‬לא לעולם‬ ‫חכם וכי שריא חכם ע״פ‬
‫דכיון דקאכיל ליה מ י ד ע ידע‬ ‫מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי התם הוא דקדשים בחוץ לא‬ ‫אימא לך מילתא דעבידא לאיגלויי‬
‫עדים שהיא הסייד‪ :‬נא[ במום‬
‫דקדשים בחוץ ל א מ צ י אכיל‬ ‫ש ‪ ,‬ט‬
‫זה נתנו לי ישראל‪ :‬ננ[ תיבת‬
‫ה א ו מ ר למי שאין‬
‫ו ב ו ד א י ה ר א ה ו ‪ :‬א ב ל הכא‪.‬‬ ‫אכיל אבל הכא כיון דחשידי חשידי מתיב רב שיזבי‬ ‫משקרי אינשי והכא היינו ט ע מ א‬ ‫אלא נ מ ח ק ‪ :‬נג[ רכא ועוד‬
‫בכהן ש א מ ר בכור זה נתן לי‬ ‫דרבא‪ :‬נו[ לאו כן הלכה‪:‬‬
‫ישראל ב מ ו מ ו כיון ד ח י הוא‬
‫נאמן על המעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר אינו נאמן אמאי‬ ‫ד מ ה י מ ן דלא חשידי כהני לאכול קדשים‬
‫נא[ חי׳ ברישיה נמחק‪:‬‬
‫הלא ש ח ט י ה לא מ ה י מ ן ולא‬‫נימא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי שאני התם‬ ‫מ מ י מ י ס בחוץ הלכך אי לאו דשרי ליה‬ ‫ני[ ואגבי שיטפא דהתם‪:‬‬
‫שרינן ל מ י ש ח ט י ה ה ח ש י ד י‬ ‫חכם לא הוה אמר שרא « ליה ושחיט‬ ‫נו[ וא״א לפרש כן‪:‬‬
‫הילמא איהו שהא ביה מ ו מ א‬
‫דאית‬
‫וליתא לדרב י ה ו ד ה ד ע כ י ד א‬ ‫ד ק א מ ח ר ליה לחכם ואמר במוס כה ]זה[ נתן לי ישראל כדי שלא יצטרך להניא עדים‬ ‫ליה בלא התרת מ ו מ ח ה ה ‪ :‬אבל הכא‪.‬‬
‫לאיגלויי ד מ צ י למישייליה‬
‫מוס ולמימר נפל מאליו חשידי נמי להטיל מוס ולמימר ישראל נתנו לי במומו‪ :‬קת לי ממי‬ ‫שמאליו נפל בו כיון דחשידי כהני להטיל‬
‫אי זבין ל י ה ‪ :‬שאני התם‬
‫דמצי לאישתמוטי שליח‬ ‫או מ מ י שלוקח מ ע ם הארץ ומעשר דמאי קודם שימכרם‪ :‬אין‪ .‬שליח זה נאמן לומר שמנאמן לקחתיו‪:‬‬ ‫שהוא נאמן‪ .‬שאינו לוקח פירומ מ ע ם הארץ‬
‫ד מ צ י ו א מ ר ל א ו מ ה א י ובניה‬ ‫דאית‬
‫א ל א מ א ח ר י נ א א פ י ל ו מ ע ם הארץ ד מ צ י אמר אפילו עם הארץ נ א מ ן ה ו א עלי ל י ק ח מ מ נ ו ‪ .‬ה ל כ ך אינו נ א מ ן ה ש ל י ח ‪:‬‬
 ‫מסורת הש״ס‬
‫א( צטכא‪ ,‬ב( ]תמירה ח‪:‬‬
‫ע״ש[‪ ,‬ג( ענר‪ ,‬ד( ]לעיל לא‪.‬‬
‫לה‪ :‬לקמן ע ‪ , [ :‬ה( ]אולץ יא‪,[:‬‬
‫ו( ]יבמות כה‪ :‬וע״ש היטב[‪,‬‬
‫ז( לע״א שישאנה ט ו ן דרחיס‬
‫לה לא ד ״ ק א ו ל מ ״ י הכא ט ׳‬
‫יש לחלק וכו׳ כהן לעלות אשה‬
‫לגני אשה כוי צ״ק‪ ,‬ח( יבמות‬
‫צג‪ ,:‬נו( ה י ׳ ׳ א צ״ק‪ ,‬י( רב אשי‬
‫צ״ק‪ ,‬כ( אמרי׳ צ״ק‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ל א יבקר בין ט ו ב ל ר ע‬
‫ימירנו ו א ם ה מ ר‬ ‫ולא‬
‫ימירנו ו ה ן ה ה ו א ו ת מ ו ר ת ו‬
‫יךזןה ק ד ש ל א יגאל‪:‬‬
‫ויקרא כז לג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גם׳ הוה אמיגא א פ י ׳‬
‫במקום מומשה‪) :‬ב( ר ע ד י‬
‫ל״ה הכל וכו׳ אינו נאכל אלא‬
‫במוס נצ״ל ותיבות ואין לו‬
‫מקנה נ מ ח ק ‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫א ל א א ״ כ כ ה ן ע מ ו ‪ .‬לשמא‬
‫נשילע זה שמום קבוע הוא‬
‫דלא ה ר קלשיס בחץ‪ ,‬אכיל‬
‫ליה ולא חייש לגוילה לכהן‪,‬‬
‫הלכך בעינן כהן בהדיה וטון‬
‫שנן לא מצי למימר נכיר זה‬
‫נתן לי כהן נמומו‪ ,‬דאמריגן‬
‫ליה אייתי לי ההוא כהן דיהניה‬
‫לן‪ ,‬דכצ כמה דלא אייתי ליה‬
‫לא שמצן ליה הבכור אלא אס‬
‫כן יהיג ליה ל כ ה ן ‪ :‬ת מ ו ר ה ח‪.1:‬‬
‫דאי בעי ש ד י ביה מ ו מ א‬
‫קודם‬ ‫עדרית‪.‬‬
‫שיעשר‪ ,‬דאבתי לא קדשה חד‬
‫מ נ י י ה ו ) ל ט י ל לה‪ >:‬למליין אינן‬
‫קדושים דציהוי כמטיל מוס‬
‫בקדשים ואמר כך יעשר‪,‬‬
‫דמעשר נ ה מ ה מל על המוס‪,‬‬
‫דכתינ )הקרא כז> לא י נ ק ר‬
‫נין טוכ לרע‪ ,‬הילכך אינו נחשד‬
‫!‪:‬לעיר ל א י ‪.‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א ן לאישתמוטי דאמר עלי‬
‫דידי הימני הוה מהימן‬
‫סיפא‪ :‬ג [ הא דידי היא אנא‪:‬‬
‫»[ והכי אמרי ליה‪ :‬ו [ ליה‬
‫רפרם‬ ‫קמ׳׳ל‪ :‬ם [‬
‫ורש״י גריס‬ ‫מפומבדיתא‬
‫בבית‪ :‬י[ ח ד ח ש בעיניה‪:‬‬
‫קמיה‪:‬‬ ‫אתייה‬ ‫‪ [t‬מ ״ ט‬
‫מעיקרא‪:‬‬ ‫עדריה‬
‫ט[ שמלאי‪ .‬גליון נ״ל דתרי‬
‫)דבי( ר• שמלאי היו דבמס׳‬
‫ע״ז )דף לו‪ (.‬אמרינן מסתמיך‬
‫ואזיל רבי יהוהה נשיאה‬
‫שמלאי‬ ‫דרבי‬ ‫אכתפיה‬
‫!משמע[‬ ‫והכא‬ ‫שמעיה‬
‫ידו‬ ‫י[‬ ‫הוו‪:‬‬ ‫דחברים‬
‫ושנשברה‪ :‬י א [ אמינא אפיי‬
‫במקום‪ :‬ע[ חייא בר אכין‬
‫עמרם‪:‬‬ ‫רב‬
‫י ג [ לאישתמוטי דכי בדקי‬
‫ומשכחינן ד מ מ י שאינו נאמן‬
‫לקחם אית ליה לאשתמוטי‬
‫ולמימר‪ :‬יי( לגידול שם חכם‬
‫והוא‪ :‬גוו[ אמרי ליה לגידול‪:‬‬
‫‪ [tp‬ח ד חש בעיניה ח ל ש ‪:‬‬
‫יז[ לבוכרא לקמיה‪ :‬ימ[ עינו‬
‫רפרם בבח‪ :‬׳‪ [p‬קבוע הוא‬
‫הוא‪:‬‬ ‫ויאכלנו‬ ‫ישחטנו‬
‫נ [ בעלמא הוא ח ש ו ד ‪:‬‬
‫ג א [ בתמיה כלומר זה ודאי‪:‬‬
‫ג נ [ תיבות במם׳ תמורה‬
‫» [ ועוד משום‬ ‫נמחק‪:‬‬
‫דדייקא‪ :‬נ ו [ תיבת פסק‬
‫נמתק‪ :‬נ ם [ קיים סד״א ליגור‬
‫תיבות ת״ל למיגור נמחק‪:‬‬
‫להקל‪:‬‬ ‫יבא‬ ‫נ ו [ שלא‬
‫נ ו [ מ ו מ ח ה שסמכוהו ברבי‬
‫דהא על רב אשי אמרינן‬
‫דאתיא‪ :‬ג ס [ ובל‬ ‫לעיל‬
‫מ ו מ ח ה המופלג ב ח כ מ ה ‪:‬‬
‫ג » [ ואם היה חי• אא״כ‬
‫נמחק‪ :‬ל[ הנסמך ברבי‬
‫כ ד א מ ד ‪ :‬לא[ תי׳ פסק נמחק‪:‬‬
‫ל נ [ ממונות ביחידי הסייד‪:‬‬
‫לג[ זה ההיא דפ״ק‪:‬‬
‫כל פסולי המוקדשין פרק חמישי בבורות‬ ‫לו‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ראיה ליה לאישהמוטי‪ .‬יה ולמימר אי ללילך לא מהימן אנא הוה‬ ‫ו ה ל כ ת א אפילו כלישנא ק פ א ‪ .‬ו א ע ״ ג להכא פסקינן למילתא‬ ‫נ נ א מיי׳ פ י ״ נ מהלכות‬
‫מעשר הלנה ו‪:‬‬
‫חשיבנא ליה מ ה י מ ן הלכך לא מירמת מ ע י ק ל א ‪ :‬מאיש פלמי‪ .‬ל ה ז ט ר‬ ‫לעבילא לאגלויי לא משקל מ ״ מ לא הימניה י>לע״א‬ ‫ב נשו״ע י״ד סי׳ שיל סעיף‬
‫לו משלמ שם הנאמן הרי זה נאמן השלימ לחייש שמא ימגעני‬ ‫אלא משוס ללייקא ו מ נ ס ב א ה א״נ ללמא כיון לרחמא לה לא‬ ‫נו[‪:‬‬
‫נ ג ג ד ה מיי׳ פ ״ ג מהל׳‬
‫ונמצאתי משקר‪ .‬והך סיסא ולאי מסייעא ליה ללכ יהולה למילמא לעגילא‬ ‫לייקא ולמ״ל הכא אינו נאמן אפי׳ במילתא לעכילא לאיגלרי יש‬ ‫בכורות הלכה ג ס מ ג‬
‫לאיגלויי לא משקלי ‪3‬ה אינשי‪ :‬ההם‬ ‫למלק בין האי כהן לעל א״נ גבי אשה‬ ‫עשין ריא טור יש״ע י״ד סי׳‬
‫שיד סעיף יא‪:‬‬
‫כיון דאיכא הובע מירהס‪ .‬כלומר‬ ‫דאית ליה לאשתמוטי ה סיפא ודאי מםייעא‬ ‫הקילו משוס ע י ט נ א ו ע ו ז לה ללייקא‪:‬‬
‫נ ד ו מיי׳ ס ״ ו שם הלכה ט ‪:‬‬
‫מ ה א לא תסייעיה ל ה ת ם מירתמ שליח‬ ‫א‬ ‫והכיר‬ ‫ח ז י י ה בשקדיה‪ .‬פי׳ ראהו‬
‫ליה מאיש פלוני הרי זה נאמן התם כיון דאית‬ ‫נ ה ז ח ט מיי׳ פ ״ ג מהל׳‬
‫ג כ ו מ ח הלכי ב סמצ‬
‫ט ו ן למזי לקפיר משלמ להזכיר שם‬ ‫בו לבשקריה הוא לשון הכרה כמו מאן‬
‫ליה תובע מירתת אמר ר׳ ירמיה בר אבא מנא‬ ‫עשין ריא טיש״ע י״ד סי׳‬
‫האיש סבר ולאי ימבענו אבל גבי‬ ‫לבעל עובלמ כוכבים למשכה ליה‬ ‫שט סעיף נ ‪:‬‬
‫בכור לא מילתמ האי כהן לסבר מי‬ ‫ליה ליהודה הא ה אנא בגידול קבעתיה וגידול‬
‫כ‬
‫עורלתיה ולא מבשקר ליה בפ׳ עושין‬ ‫נ ו י מיי׳ פ ״ ו מהלכות‬
‫יטרת למפש אמר לברי ולישאל לאותו‬ ‫קבע בדידיה והכי *‪ 1‬א״ל נאמן ישראל לומר‬ ‫ססין)עירובין יט‪ (.‬וכמו חלף קמייהו ולא‬
‫שנועות הלכה ה ]ופ״ד‬
‫מהל׳ נדריס הל׳ ה[ טוש״ע‬
‫ישראל אס נמנו לי במומו‪ :‬מגא ליה‬ ‫בכור זה נתתי לכהן במומו ישראל פשיטא‬ ‫בשקריה בסרק בתלא ליבמות )לף‬ ‫י״ד סי׳ רמז סעיף א‪:‬‬
‫ליהודה הא‪ .‬לאמרן לעיל ]ע״א[ נאמן כהן‬ ‫לא א>צריך בקטן והגדיל מהו דתימא לא קים‬ ‫קכ‪ (.‬ובקונטרס לא פירש כן‪:‬‬
‫לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו‪:‬‬ ‫ליה י[ קמ״ל במורא מחנו כלשנא בתרא‬ ‫כלאמר‬ ‫דחכם‪.‬‬ ‫כגורו‬ ‫משום‬
‫אנא כגידול קבטהה‪ .‬אני שנימיה‬
‫רבינו גרשום‬
‫בפומבדיתא כלשנא קמא והלכתא אפילו‬ ‫לקמן ג׳ מ ת י ד ן את הבכור‬
‫סיפא מ ס י י ע א ליה לרב‬
‫לגידול יי! והוא שנאה לרב יהודה ו ה ט‬ ‫במקום שאין מ ו מ מ ה ובמקום שיש‬ ‫יהודה‪ .‬ה י כ א ד א מ ר ליה‬
‫כלשנא קמא רפרם ה בפומבדיחא הוה ליה‬ ‫ק ח לי מ א י ש פלוני נ א מ ן‬
‫אמרי »י[ לגידול נאמן ישראל לומר‬ ‫מ ו מ מ ה לאמ(‪ :‬כה פ ס ק אבל ה א פשיטא‬
‫בוכרא ויהביה ליה לכהן בלא מומא אזל שדא‬ ‫הרי זה נ א מ ן ה ש ל י ח ל ו מ ר‬
‫כוי‪ .‬ל״א בגידול ק ב ע ת ה למכס א׳ גדול‬ ‫רבלא ה מ ר ה אינו נשחט אפילו יש‬ ‫ש ל ק ת מ מ נ ו ד ה ש ת א לא‬
‫שניתיה‪ :‬כקטן‪ .‬שהיה ק ט ן הטלה‬ ‫ביה מומא יומא חד י[ חלש בעיניה אייתיה‬ ‫בו מ ו ם מובהק אלא ע ״ פ ג׳ או מ ו מ מ ה ‪:‬‬ ‫מ צ י ל א ש ת מ ו ט י ‪ :‬ו ל א היא‪.‬‬
‫מ ה א לא מסייעי ליה ה ת ם‬
‫כשנתנו לו‪ :‬מהו דהימא לא קים ליה‬ ‫לקמיה א״ל בכור זה נתן לי ישראל במומו‬ ‫ע ל כבודו דחכם ל א עכר איםורא‬ ‫מ א י ש פלוני נ א מ ן )אמאי(‬
‫בגויה‪ .‬דמשוס דהגדיל ה ט ל ה אינו‬ ‫ארפסיניה לעיניה חזייה בשקריה א״ל לאו‬ ‫עבד‪ .‬וא״מ מהאי ט ע מ א לישמרו בלא‬ ‫]ודאי[ ה ש ל י ת דכיון ד א י ת‬
‫ליה ת ו ב ע ד מ ש ל ח ק א‬
‫מ ט ר ו ושמא אמר הוא והאי כהן הטיל‬ ‫אנא דיהיבחיה לך ואפ״ה לא חש לה למילחא‬ ‫עלות כל בכורות שהכהנים מביאין‬ ‫מ ש י י ל ל א ו ת ו פלוני נ א מ ן אי‬
‫בו מ ו ם ‪ :‬כלישנא בהרא‪ .‬נאמן ישראל‪:‬‬ ‫זבן ש ל ו ח י ה מיניה מירתת‬
‫האי הוא דחציף כ״ע לא חציפי ג ההוא שרוע‬ ‫לפנינו שיש בהם מ ו ס מובהק ר״ל‬
‫ולא זבין א ל א‬ ‫השליח‬
‫כלישנא קמא‪ .‬דאפי׳ הכהן נאמן‪.‬‬ ‫דאחא לקמיה דרב אשי אמר למאי ניחוש‬ ‫לשאני כהן שירא לאוכלו בלא המרת‬ ‫מההוא‪ :‬אבל כהן שאמר‬
‫והלכמא אפי׳ כלישנא ק מ א ‪ :‬יומא‬ ‫מכם פן ימגלה הלבל מתוך כך שהטיל‬ ‫בכור זה נתן ל י י ש ר א ל‬
‫ליה אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור‬ ‫ב מ ו מ ו לית ליה ת ו ב ע ליכא‬
‫תדעי[ חלש‪ .‬רפרם בעיניה‪ :‬אייהיה‪.‬‬ ‫בו מום אבל האי ישראל אין לומר‬ ‫דחייש למישיילי לישראל‬
‫האי כהן לבוכרא ה ק מ י ה למיתזי‬
‫ומומו עמו א״ל רבינא לרב אשי ודלמא‬ ‫אי יהבי ניהליה ב מ ו מ י ה‬
‫שמביא לפני מכס פן יולע שרוצה‬
‫אם מום קבוע הוא וסבר ההוא כהן‬ ‫ישראל הוא ״ואמר רב יהודה יאין רואין בכור‬ ‫לאוכלו ולגוזלו לכהן שהלי גס ע ת ה‬
‫ל ה ב י לא מ ס י י ע א ל י ה ‪:‬‬
‫ה א י אנא ק ב ע ת ה לגידול‪.‬‬
‫השתא חייש בעיניה ולא יכיר שזה‬ ‫ישראל אלא א״כ כהן עמו א״ל הכי השחא‬ ‫בשביל כך לא יתברר שלא יאכלנו‬ ‫כ ל ו מ ר אני ל מ ד ת י ה ל ג י ד ו ל‬
‫וגידול ל מ ד ה לרב יהודה‪:‬‬
‫הוא שנתן לי בלא מ ו ם ‪ :‬ארפסינהו‬ ‫החם נהי דקדשים בחוץ לא אכיל ״אממוניה‬ ‫הוא עצמו‪ :‬ה ת ל ת בכור בחוצה‬ ‫ישראל פ ש י ט א ‪ .‬ד ה א ל א‬
‫בבולי‬ ‫לטיניה‪ .‬פ ת ח עינו יי!( בכת‪ :‬חזייה‬ ‫דכהן חשיד הכא מכדי ידע דהאי מום מובהק‬ ‫לארץ על פי שלשה בני הכנסת‪.‬‬ ‫ח ש י ד י א מ ו מ י ‪ :‬לא צריכא‬
‫בקטן שהגדיל‪ .‬כלומר קטן‬
‫בשקריה‪ .‬ש ה ט ר שהוא נתנו לו בלא‬ ‫הוא מ״ט י[ אחיוה קמיה רבנן משום כבודו‬ ‫ממתניתין לא שמעינן ליה ראיכא‬ ‫היה א ו ת ו י ש ר א ל כ ש נ ת ן‬
‫מ ו ס ‪ :‬לא חש‪ .‬רפרס למילתא למימר‬ ‫דחכם על כבודו דחכם לא ״עביר איסורא‬ ‫לאוקמה בזמן הזה אבל בזמן שבית‬ ‫ל ו זה ה ב כ ו ר ל כ ה ן ב מ ו מ ו‬
‫ועכשיו כשהו׳ גדול מעיד‬
‫דלא יהיה עוד בהן נאמן לומר בכור‬ ‫המקלש קייס כ ה ה״ל למיגזר תוצה‬
‫עבד‪ :‬מ ת נ י ׳ יהכל נאמנין על מומי מעשר‪:‬‬ ‫עליו ד ה ו א ה מ ו ם ע צ מ ו‬
‫זה נתנו לי ישראל במומו‪ :‬האי הוא‬ ‫לארץ אטו ארץ ישלאל שלא י[ להקל‬ ‫‪5‬‬
‫ש ה י ה בו כ ש ג ת ת י ו ל ו ‪:‬‬
‫דתציןו‪ .‬שהרי הוא החזיק עצמו‬
‫מעיקרא‬ ‫מומא‬ ‫ביה‬ ‫שדי‬ ‫בעי‬ ‫דאי‬ ‫מ״ט‬ ‫׳‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫מ ה ו ד ת י מ א לא קים ל י ה‬
‫להתיר על פי שלשה בני הכנסת ועול‬ ‫כיה א( ב ה א י מ ו ם דהיינו‬
‫בחצוף לשני דברים אשד שהטיל בו‬ ‫מי ידע הי נפיק וכי חימא מפיק ליה בריש‬ ‫משום לאיכא למאן לאמר בתמורה‬ ‫ה ו א מ ש ו ם ד ק ט ן ה ו ה ולא‬
‫מום ועוד דהיה לו להראותו לחכם‬ ‫עשרה ‪ 1‬ל א יבקר בין טוב לרע אמר רחמנא‬ ‫סלק אלו קלשים <לף נא‪ (.‬לבכורות‬
‫מדכרקמ״ל דנאמן‪]:‬לישנא‬
‫אחרינא ק ט ן ה ו ה ה כ ב ש [‬
‫אתר והראהו לזה עצמו שנתנו לו‪:‬‬ ‫אלא דאי בעי י>שדי ביה מומא בכולי עדריה ה ‪:‬‬ ‫חוצה לאלץ אם באו תמימים יקרבו‪:‬‬ ‫והלכתא כלישנא קמא דכל‬
‫מ י ל ת א ד ע ב י ד א לאיגלויי לא‬
‫שרוט‪ .‬עינו אתת גדולה ואחת ק ט נ ה ‪:‬‬ ‫מ ת נ י ׳ יבכור שנסמיח עינו ושנקטעה ידו‬ ‫ת נ י נ א הרי זה ישחט כוי‪ .‬ה א‬ ‫מ ש ק ר י ‪ :‬י ו מ א ח ד ‪ .‬ח ש רפרם‬
‫אי כ ק אי ישראל הוא‪ .‬שלא היה מכיר‬ ‫ושנשברה רגלו הרי זה ישחט על פי ג׳ בני‬ ‫ללא משני הכא לאפוקי מררבי יוסי‬ ‫בעייניה‪ :‬אייתיה ל ק מ י ה ‪.‬‬
‫ה ה ו א בכור ע צ מ ו ד י ה ב ליה‬
‫בזה אס כהן אס ישראל ואמר ואפילו‬ ‫הכנסת רבי יוסי אומר אפילו יש שם כ״ג אינו‬ ‫א ע ״ ג לנימוקו ע מ ו כלאמר בסמוך‬ ‫ד ס ב ר ה ש ת א ד ח ש בעייניה‬
‫ביה‬ ‫הוא כהן וחשוד על הבכור אין באן‬ ‫משוס ל א ״ כ ה ו ה ליה לרב יהולה‬ ‫לאמבשקרליה‪:‬ארפסיניהו‬
‫נשחט אלא על פי מומחה‪ :‬ג מ ׳ רבי שמלאי‬ ‫לעייניה‪ .‬ב ל ו מ ר פ ק ח רפרם‬
‫חשדא שהרי כך נולד‪ :‬אא״כ כהן‬ ‫למימל הלכה כלבנן או אין הלכה כר׳‬
‫עמו‪ .‬דשמא אס יאמר לו קבוע ׳»[‬
‫»! ור׳ יהודה נשיאה תרוייהו משמיה דרבי‬ ‫לעיניו ביותר‪ :‬ואפי׳ ה כ י ל א‬
‫יוסי אבל ר׳ חייא לבסמוך נ ק ט שני‬ ‫ח ש ל מ י ל ת א ‪ .‬ל מ י ג ז ר דלא‬
‫א[‬
‫ישפטנו ויאכל הוא ל ט ו ן לקבוע הוא‬ ‫יהושע בן לוי אמרי ואמרי לה רבי שמלאי‬ ‫מענין אחל התרת בכור‬ ‫לבליס‬
‫ליהמנוה לשום כהן דאמר‬
‫בכור זה נתן לי י ש ר א ל‬
‫הלי הוא נאכל לכל אלם אלא שגזילת‬ ‫וריב״ל חרוייהו משום ר׳ יהודה נשיאה אמרי‬ ‫שיש‬ ‫במקום‬ ‫נלריס‪:‬‬ ‫והתרת‬ ‫ב מ ו מ ו א ל א נאמן‪ .‬דםבר‬
‫כהן הוא והאי לא חייש לגדלה ואכיל‬ ‫ח ה ת ר ח בכור בחוצה לארץ על פי שלשה בני‬ ‫פ ו ט ח ה לא‪ .‬לאו לוקא מ ו מ ח ה י[‬ ‫‪5‬‬ ‫האי הוא דחציף דעבד הכי‪:‬‬
‫מ א י נ י ח ו ש ליה ה א י מ ו ם‬
‫ליה‪ :‬הכי השהא ההם‪ .‬גבי שאל‬ ‫הכנסת אמר רבא ובמומין מובהקין מאי קמ״ל‬ ‫שהמחוהו ב״ל ל ה א על רב אשי ללעיל‬ ‫ודאי בידי ש מ י ם ה ו א אי כ ה ן‬
‫ה ו א אי ישראל ה ו א ד א ת י י ה‬
‫מומין שאין מובהקין איכא למיחשליה‬ ‫חנינא בכור שנםמיח עינו ושנקטעה ידו‬ ‫אמלי׳ לאמיוה לקמיה ההוא שלוע‬
‫הרי ודאי מ ו מ ו ע מ ו ו מ ו ת ר ‪:‬‬
‫לישראל שמא יגזול אמ הכהן ו א ע ״ ג‬ ‫משוס ככולו לחכם וכל כ ה מופלג‬
‫יז ושנשחברה רגלו הרי זה ישחט על פי ג׳‬ ‫ו ד ל מ א י ש ר א ל הוא‪ .‬ד א ת י‬
‫ואין ד ו א ץ בכור ל י ש ר א ל‬
‫דאדם כשר הוא בהא מילמא דלא בעי‬ ‫בחכמה ו מ ו מ ת ה ראוי להתיר בכור‬
‫אמר‬ ‫בני ה כ נ ס ת אי ממחניחין הוה אמינא בח״ל‬ ‫אא״כ כהן עמו דמחשרינן‬
‫לשומטו אלא ע ״ פ מ ו מ מ ה דנהי דקדשים‬ ‫ונלל ביחילי כלמשמע מלרב אשי‬ ‫ליה ש מ א בתר ד ק א שרינן‬
‫בחוץ לא אכיל דבכרמ הוא השוחט‬
‫אפי׳ מומין שאין מובהקין והאי דקתני מובהקין‬ ‫ללעיל ובפ״ק לנלליס )לף מ‪ (:‬גבי‬ ‫ליה ל א י ה י ב ליה ל כ ה ן א ל א‬
‫ה‬ ‫ה ו א ג ו פ י ה אכיל ליה ל ה כ י‬
‫קדשים בחוץ מיהו אגזילה דכהן דלאו‬ ‫להודיעך כחו דר׳ יוסי קמ״ל >א״ר יהודה א״ר‬ ‫רבינא להוה ליה נררא ללביתהו ואתא‬ ‫בעינן כ ה ן ע מ ו ד ל א ל ת ר‬
‫בעלמא ה חשיד‪ :‬איסורא עבד‪.‬‬ ‫ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמי׳‬ ‫לקמיה לרב אשי וכו׳ וקאמר ש״מ‬ ‫ל י ה ב י ה ניהליה ו א מ א י קא‬
‫שרית ל י ה אי ד י ש ר א ל ה ו א ‪:‬‬
‫בממיה‪ .‬כ ה ודאי לא יגזול‪ :‬מ ת נ י " הלל‬ ‫דשמואל ג׳ מתירין את הבכור במקום שאין‬ ‫תלת כו׳ ויחיל מ ו מ ח ה ש ד שמתא‬ ‫הכי ה ש ת א התם‪ .‬ב ס פ ק‬
‫מ ו ם מ ש ו ם ה כ י אין רואין‬
‫נאמגין על מומי מעשר‪ .‬להעיד‬ ‫מומחה מאי קמ״ל חנינא הרי זה ישחט על‬ ‫מ ש מ ע קצת ליחיל מ ו מ ח ה הוי '>כרב‬
‫אלא א ״ כ כ ה ן ע מ ו נהי‬
‫שמאליו נפל בו‪ .‬ובספק מעשר ק א מ ר‬ ‫פי ג׳ בני ה כ נ ס ת אי ממתניחין הוה אמינא‬ ‫אשי וכן ההיא ל ב פ ״ ק לסנהלרין‬ ‫ד ב ב כ ו ר תם קא מ ת מ י ד‬
‫כגון קרא לתשיעי עשירי דאמרי׳ בפ׳‬ ‫ישראל דקדשים בחוץ לא‬
‫)לף ה‪» (:‬י[ אא״כ היה מ ו מ ח ה לרבים יא( י*[ במקום מומחה קמ״ל במקום שאין‬
‫ט‬
‫אכיל א ב ל א מ מ ו נ י ה דכהן‬
‫אחרון )לקמן נט‪ (.‬אינו נאכל )‪ 0‬ואין‬ ‫לן אפי׳ י ח י ד לאו לוקא מ ו מ ח ה‬ ‫א ב ע ל מ ו ם ד ל י ת ליה ק ד ו ש ה‬
‫מומחה אין במקום שיש מומחה לא י ( אמר רב‬ ‫ת ש י ד ל מ י כ ל י ה ל ה כ י אין‬
‫לו ת ק נ ה אלא במום‪ :‬ג מ ׳ מי ידע‬ ‫הנסמך כו׳ ל[ כלאמר ר״נ ה ת ם כגון‬
‫הי נפיק‪ .‬בפתח עשירי שיטיל בו מום‬
‫חייא יה בר עמרם ג׳ מתירין אה הבכור במקום‬ ‫אנא לן ד נ י מ מ ו נ ו ת ‪ :‬לה פ ס ק ומיהו‬
‫רואין א א ״ כ כ ה ן ע מ ו א ב ל‬
‫ה כ א ב ה א י שרוע מ כ ד י‬
‫כלומר‬ ‫עשרה‪.‬‬ ‫בריש‬ ‫מעיקרא‪:‬‬ ‫שאין מומחה ־ג׳ מתירין את הנדר במקום שאין‬ ‫בזמן הזה אין נראה שיהא שום אלס‬ ‫מ י ד ע ידע י ש ר א ל ד מ ו ם‬
‫מ ו ב ה ק ה ו א וכיון דלא עבר‬
‫מ ת נ י " שגםמיה עינו‪.‬‬ ‫בעשירי‪:‬‬ ‫חכם ג׳ מחירין אח הבכור במקום שאין מומחה‬ ‫חשיב מ ו מ ת ה להתיר בבור ונרר‬ ‫על כבודו של חכם בודאי‬
‫דהוי מוס מובהק‪ :‬בני הכנםס‪.‬‬ ‫איסורא לא ע ב י ד ד נ י ח ו ש‬
‫לאפומי‬ ‫וללון ד נ י ממונות לה‪:‬‬ ‫ביתיד‬
‫ל ה כ י ‪ :‬מ א י ק מ ״ ל תניגא‬
‫שאינן מכמים‪ :‬ג מ ׳ בחוצה לארץ‪.‬‬ ‫ש ל ש ה טתירין א ת הנדר במקום‬ ‫בכור כו׳ ומתני׳ ב ח ו צ ה‬
‫שאינו ראר להקריב ואפילו בזמן בימ המקדש כ ה במס׳ ממורה‬ ‫י‬ ‫ל א ‪ p‬ו ב ז מ ן ה ו ה עסקינן‬
‫שאין חכם‪ .‬בענין זה לה ל פ ״ ק לנלריס)ח‪ ] ( (:‬ל א מ ד ׳ [ לא שרי ליה לאיניש‬
‫מ ד ק ת נ י זקן ו ש ע ר ו מ ד ו ל ד ל‬
‫)לף כא‪ :(:‬שפק‪ .‬א מ ר ה לי ר׳ ירמיה משמיה דרב ס פ ק אמרה לי‬ ‫למישרי נלרא באתרא ללביה ומיהו ההיא אפי׳ יש שם מ ו מ ח ה אחל אין‬ ‫דאי ם ״ ד ב ז מ ן ב י ה מ ״ ק‬
‫משמיה לשמואל‪ :‬שלשה מחירי! אח הבכור כוי‪ .‬במומין מובהקין‪:‬‬ ‫ליקדבוה ש ד י ה ‪ :‬ש ל ש ה בני‬
‫לאותו מ ו מ ח ה להתיר במקום רבו כמו רבינא במקום רב אשי‪:‬‬
‫נאפוקי‬ ‫מפירין‬
‫כ נ ס ת דלא כעיגן מ ו מ ח י ן גמורין‪ :‬ו ב מ ו מ י ן מ ו ב ה ק י ן הניכרים כגון נ ס מ ת עינו נ ק ט ע ה ‪ :‬ל ה ו ד י ע ך כ ח ו דר• יוסי‪ .‬ד א פ י ׳ ב מ ו ב ה ק י ן ק א מ ד דאינו נ ש ח ט אלא ע״פ מ ו מ ח ה‬
‫א( נלאה דצ״ל לא קיס ליה ט ה אס היא המוס עצמי שהיה נו כשנת] לו‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫לז‪.‬‬ ‫כל פםולי המוקדשין פרק חמישי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫נ ו א מיי׳ פ ״ ג מהלכות‬ ‫מ פ י ר י ץ א ת הנרד‪ .‬לישנא לקרא נ ק ט אבל גבי חכם שיין לשון‬ ‫לאפוקי מדרבי יוסי‪ .‬לממני׳‪ :‬במקום שאין חכם‪ .‬ה א יש שכם הוא‬ ‫א( ]לכאורה ל״ל מתירין י ה א‬
‫נ כ ו י ו ת הלכה ט ופס״ז‬ ‫קאי לפרש ארלעיל נסמוך לו‬
‫מהלנות מכירה הלנת י נ ס מ ג‬ ‫ה מ ר ה וכן בהמוכר אמ ה ס פ י נ ה )‪3‬״ב דף על‪ (.‬גבי‬ ‫לבדו מתירו‪ :‬כגון מאן‪ .‬הוי אומו מ כ ס ‪ :‬מכלל דהני הרי כל דהו‪.‬‬ ‫ג׳ מתירי! ועי׳ תיש׳ י ה נ א‬
‫עשץ ריא וטוש״ע י ״ י סי׳‬ ‫במ קול ד ק א מ ר ועכשיו שנשבעמי מי מ פ ר לי‪ :‬ר ב י יהודה אומר‬ ‫בממיה‪ .‬כלומר אפי׳ ע מ י הארץ השנים ועמי הארץ היאך ראויין‬ ‫ר ״ ה מפירי) לישנא י ק ר א‬
‫שי סעיף נ וטור ש״ע יו״מ‬ ‫ונוי[‪ ,‬כ( ננרכות ט‪ .‬ושי׳נ[‪,‬‬
‫סי׳ רלי סעיף א‪:‬‬
‫א ח ד מ ה ם ח כ ם מ כ ל ל דהנך כ ל דהו א ט ד רבינא ד ט ס כ ד י להו‬ ‫להצטרף •נ[‪ :‬דמסברי להו‪ .‬ט ע מ י הלכות נדרים וקברי ואותו מ כ ס‬ ‫»( ]מגילה נ ט ‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫נ ח ב מיי׳ ס ט ״ ו מהלכות‬ ‫וםברי‪ .‬ב״כ ברוב הספרים רש‬ ‫ילמד את השנים‪ :‬מהו דהימא‪ .‬ה א‬ ‫ל( ]ומכרו נ ״ א נמשנה‬
‫מכירה הלכה י נ ט ו ש ״ ע‬ ‫ונרמנ״ס[‪,‬‬ ‫שנמשניומ‬
‫מ ״ מ סי׳ רלי ס פ י ׳ נ נטוש״ע‬
‫ספרים דגרסי כגון מ א ן א מ ר רב‬ ‫לאפוקי מדרבי יוסי שלשה *מפירי! אח הנדר‬ ‫קיימא לן במסכמ גיטין )לף סז‪ (.‬רבי‬
‫ה( ]לעיל נח‪ ,[.‬ו( ע״ו ע י ‪, .‬‬
‫י ״ י סי׳ ק י ט סעיף ינ[‪:‬‬ ‫נחמן כגון אנא מי! מ ש מ ע מתוך לשון‬ ‫יוסי נימוקו ע מ ו ותיהוי הלכתא‬
‫נ ט ג מיי׳ פ ט ״ ז מהלכות‬
‫במקום שאין חכם לאפוקי מדרבי יהודה‬ ‫ו( ]הסחוס כ ן איתא נמשגה‬
‫איתא‬ ‫וכן‬ ‫שנמשניות‬
‫הקונט׳ שכך גריס וקשה ה י ט פריך‬ ‫כוותיה‪ :‬נימוקו‪ .‬ט ע מ ו ‪ .‬שהיה מביא‬
‫מאכלות אסורות הלכי‬ ‫דחניא הפרח נדרים בג׳ ר׳ יהודה אומר אחד‬ ‫נהרא״ש[‪ ,‬ח( ]אולי! מו‪,[:‬‬
‫כט טוש׳׳ע י ״ י סי׳ קלל‬ ‫עלה מכלל דהנך כל ד ה ו אימא‬ ‫ט ע ם לדבריו כל ש ע ה ‪ :‬תפשוט‬ ‫‪ (P‬לקמן לט‪ ,.‬י( קצת מ י מ י ם‬
‫סעיף נ ‪:‬‬ ‫י [ לא אלא שפחותים מדרב נחמן‬ ‫ע‬ ‫מהם חכם במקום שאין חכם כגון מאן אמר‬ ‫מ ה א ‪ .‬דאמר רב תננאל משמיה דרב‬ ‫ה ס ״ י אמ״כ מ ה ״ י נ ט ר‬
‫א ד מיי׳ פ״ז מהלכות ניאמ‬
‫מקרש הלכה נ ט ו ר י ״ י‬ ‫וא״ח לאידך גירסא נמי מ נ א ליה כל‬ ‫רב נחמן כגון אנא ר׳ יהודה אומר אחד מהן‬ ‫אין הלכה כר׳ יוסי ת פ ש ו ט דהך‬
‫נממיהולימאצ״ק‪,‬כ(ליהמאי‬
‫א פ ס י ת ך ומשני רא״ל מוכר‬
‫סי׳ שט‪:‬‬ ‫ד ה ו דלמא מכלל דהנך פחותים‬ ‫חכם מכלל דהנך כל דהו אמר רבינא ה‬ ‫קמייתא ד א מ ר רב יהודה לעיל ]לו‪ [:‬ס פ ק‬ ‫וכו׳ צ״ק‪ ,‬ל( נ״א י א מ ר ליה‬
‫אי ט ׳ צ״ק‪ ,‬מ( נ״א במומחה‬
‫מ מ ו מ ח ה אבל כל דהו לא וי״ל דפשיטא‬ ‫דמםתברי ליה וסבר‪ :‬רבי יוסי אומר אפילו‬ ‫משמיה דרב ס פ ק משמיה דשמואל‬ ‫פריך שפיר מהשיעור נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫ליה דחכם דר׳ יהודה לאו כחכם‬ ‫יש שם כ״ג כוי‪ :‬אמר רב חננאל אמר רב‬ ‫ג׳ מתירין את הבכור תפשוט משמיה‬ ‫נ( נצ״ל או ביל[‪ ,‬ה( צ״ל‬
‫לעזי רש׳׳י‬ ‫ואפילו‪ ,‬ע( ולא מפליג‪,‬‬
‫ט נ ד ר י ״ ן ]טינרו׳׳ם[‪.‬‬
‫דלעיל דאיירי במומחה דאפי׳ רבי‬ ‫אין הלכה כרבי יוסי פשיטא ״יחיד ורבים‬ ‫דשמואל איתמר דאי משמיה דרב‬
‫סחוס‪.‬‬ ‫יהודה מודה דימיד מ ו מ ח ה מתיר אמ‬ ‫תרתי למה ליה למימר לרב תרתי‬
‫יינצב״ש ניינציבי״ש[‪.‬‬
‫הלכה כרבים מהו דתימא ה נמוקו עמו קמ״ל‬
‫הנדר 'י! וכאן דלא איירי * ב מ ו מ ח ה‬ ‫זימני דשלשה מתירין את הבכור ואין‬ ‫תורה אור השלם‬
‫חניכיים‪.‬‬ ‫הפשוט מהא דהך קמייתא משמיה דשמואל‬
‫מוגשליד״ש‬ ‫מ ה שיעור י ה נומן לאינך ומיהו קשה‬ ‫הלכה כר׳ יוסי‪ :‬מ ת נ י ׳ השותט‬ ‫‪ .1‬ו כ י י ה י ה ב ו מ ו ם פ ס ח א ו‬
‫] מ י ש י ל י ד ״ ש ( ‪ .‬שיניים‬ ‫דא״כ מ נ א ליה דאמי לאפוקי מדרבי‬ ‫איתמר דאי משמיה דרב הדחי למה לי ״חרא‬ ‫אח הבכור‪ .‬ומכר מבשרו‪ :‬ונודט‬ ‫ע ו ר ב ל מ ו ם ך ע ל א תזבתג‪.‬־‬
‫טוחנות‪.‬‬ ‫א‬
‫יהודה ט ו ן דרבי יהודה לא איירי‬ ‫מכלל דחבירחה איתמר‪ :‬מ ת נ י ׳ ה ש ו ח ט‬ ‫שלא הראהו‪ .‬לחכם‪ :‬מה שאכלו‪.‬‬
‫לי; אלהיך‪ :‬דבריס טו כא‬

‫במומחה דלמא רבי מייא בר אבא‬ ‫את הבכור ‪ 7‬׳ונודע שלא הראהו מה שאכלו‬ ‫הלוקחים אכלו‪ :‬ויחזיר להם הדמים‪.‬‬
‫רבינו נרשום‬ ‫ימ[ מולה לבעינן א ח ל מ ה ם כמכס‬ ‫אכלו ויחזיר להם ה הדמים ומה שלא אכלו‬ ‫משום ק נ ס דאיסור יה ס פ ק הוי‪:‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫לאפוקי סדר׳ יהודה דלא‬ ‫לר׳ יהולה ולומק לומר ל ג ׳ מסירין‬ ‫הבשר יקבר ויחזיר ה אח הדמים וכן כ השוחט‬ ‫יקבר‪ .‬דבכור מ ס אסור‬ ‫הבשר‬ ‫)א( גם' נ ג ו ר י נ כ ה ולימא‬
‫בעינן א ח ד מ ה ם ח כ ם ‪:‬‬ ‫ל י ה ‪ ) :‬ב > ב ט ש נ ה א נ ל לא מ ן‬
‫ד מ ס ב ר י ל ה ו וסברי דלא‬
‫את הנלל מ ש מ ע ליה שלשתן שרן‪:‬‬ ‫א ח הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה‬ ‫בהנאה‪ :‬מכרוהו‪ .‬הלוקמיס לעובדי‬
‫העור‪:‬‬
‫ל י ה ו ו ע מ י ה א ‪ p‬גמורין‪:‬‬ ‫ו י י ן נסך‪ .‬א ע ״ ג לבפ׳ ג׳ להוריות‬ ‫כוכבים הואיל ולא גרס להו איסורא‬
‫דמדהא‬ ‫מהא‬ ‫חיפשוט‬ ‫שאכלו אכלו ומה שלא אכלו הם יחזירו לו‬
‫<לף יא‪ (.‬ק א מ ר ל ס ת מ ו ה ר‬ ‫ישלמו לו ד מ י בשר ט ר י פ ה בזול והוא‬
‫איתמר מ ש מ י ה דרב ש״מ‬
‫אה הבשר והוא יחזיר להם א ח הדמים‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ד ה ך קמייתא ד א מ ר י נ ן ס פ ק‬ ‫אפיקורוס ביין נסך כמו בנבילות מ ״ מ‬ ‫יחזיר להם ה מ ו מ ר ‪ :‬ג מ ׳ קצה‪.‬‬
‫מ ש מ י ה דרב ספק משמי׳‬
‫לא תשיב נפש קצה בו ועוד דהכא‬ ‫מכרוהו לעובד כוכבים או הטילוהו לכלבים‬ ‫מואסת כמו ואקיץ בס )יקרא כ>‪:‬‬ ‫נ מ ו ק ו ע מ ו ‪ .‬טעמו‪ ,‬נמסכת‬
‫דשמואל דודאי דשמואל‬
‫ה י א ד א י ההיא נ מ י מ ש מ י ה‬ ‫מסקינן על ידי תערובות‪:‬‬ ‫בשר‬ ‫ישלמו ה דמי טרפה‪ :‬ג מ ׳ ח״ר המוכר‬ ‫יחזיר להם כל הדמים‪ .‬לכל מ ה‬
‫גיטי! )סו‪ (.‬מונה שבמן של‬
‫חכמים ואמר ר׳ ייסי נימוקו‬
‫ד ר ב ו ה כ א נמי א מ ר רב‬
‫לחבירו ונמצא בשר בכור פירוח ונמצא‬ ‫שאכלו אינו נהנה להס משעה שנודע‬ ‫עמו‪ ,‬ניס וקו‪ ,‬י נ ר ישר בקו‬
‫ה ל כ ה כר• יוסי א ל א דאפי־‬ ‫הדרן עלך כל פסולי הטוקדשין‬ ‫המשקולת ‪1‬עריני‪ 1‬נא‪ (.‬או‪:‬‬
‫ג׳ בני כ נ ס ת מחירין היינו‬ ‫טבלים יין ונמצא יין נםך מה שאכלו אכלו‬ ‫להם‪ :‬ינכה‪ .‬והוא יטול ׳(קצת יה‬ ‫פירושו ע מ ו לתת ט ע ס לכל‬
‫ק מ י י ת א תרי זימני ל מ ה‬
‫לי למימר‪ .‬ל א ודאי לא‬
‫מ ן החסחום‪ .‬לשון תנוך הוא כמו‬ ‫ויחזיר להם את הדמים ר׳ שמעון בן אלעזר‬ ‫בתמיה‪ :‬ולימא ליה‪ .‬ישדאל לכהן‬ ‫רנריו שהיה מיישנ את ד נ ט י‬
‫י‬
‫<ניט ‪ 1‬שם‪.:‬‬
‫איתמר אלא ח ד א משמיה‬ ‫ראשי מ פ י ס י[ והחסחין בפרק‬ ‫אומר דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן אח‬ ‫שמכר מ ה אפסלסך הלא אם היה‬ ‫ה ד ר ן ע ל ך כ ל «םול•‬
‫דרב ואידך מ כ ל ל א ‪ .‬מ ד ו ק י א‬
‫כיצד צולין )ססחיס סל‪ (.‬״ובדל האוזן‬ ‫הבשר בילך היה טעון קבורה שהרי‬ ‫הטוקדשין‬
‫ד ה ה י א א י ת מ ר ו א ל י ב א דרב‪:‬‬ ‫הדמים ושאין הנפש קצה בהם ינכה להם‬ ‫נפדכת‪.‬‬ ‫שתהא‬ ‫יבשה‬
‫ויחזיר ל ה ם א ת ה ד מ י ם ‪.‬‬ ‫מתרגם תסחוס דאודנא )עמוס ‪:0‬‬ ‫מ ם שמטתו‪ :‬כגון תבין ליה‪ .‬כהן‬
‫ד ק נ ס ו ה ו רבנן‪ :‬הן יחזירו‬ ‫מ ה ה פ ר ט מפורש מוטין שבגלוי‬
‫אח הדמים ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן‬ ‫ואע״ס שאץ מוציאה י ס אין‬
‫השומט מקום ה מ ו ס לישראל‪ :‬דאמר‬ ‫וו יכשה ע י שתיכש כל כך‬
‫לו את הבשר שמותר‬
‫בהנאתו שרשאי למוכרו‬ ‫ואינן חוזדין‪ .‬כ ה ״ ג דרשינן‬ ‫נבילוח וטריפוח שקצים ורמשים ואלו הן‬ ‫ליה‪ .‬כהן א ם היה בידי הוה ממזינא‬
‫שתהא צפרכמ בצפורן)יזוליו‬
‫‪ .era‬ח ו ט י ן ה ח י צ ו נ ו ת ‪ .‬כ ט‬
‫לעובד כוכבים‪ :‬מכרוהו‬ ‫ב פ ״ ק דקדושין )לף כל‪ >:‬גבי שן ועין‬ ‫דברים שאין הנפש קצה בהן בכורוח טבלים‬ ‫ליה כמו שהוא שמוט‪ :‬כר׳ יהודה‪.‬‬ ‫ינצינ״ה‪,‬‬ ‫שקורין‬ ‫לשיני‬
‫הלוקחין את הבשר לעובד‬ ‫החיצונות אותן שלפנים מ ג י‬
‫כוכבים ביוקר א ו ה ט י ל ו ה ו‬ ‫וא״מ ו מ ״ ט לא הוי ה כ א מ ו מ א כשנפלה‬ ‫ויין נסך בכו!־ )א( י‪ 1‬ולימא ליה מאי אפסדתך‬ ‫דאמרינן בפרק ע ד כ מ ה )לעיל כח‪(.‬‬ ‫ש נ פ ג מ ו ‪ .‬שניטל‬ ‫חוטמו‪,‬‬
‫ל כ ל ב י ם ועדיין ל א נתנו‬ ‫שינו ט ו ן דמשיב מ ו ם שבגלר ואיגו‬ ‫לא צריכא כגון דזבין ליה ממקום מומא דא״ל‬ ‫השופט את הבכור ואתר כך הראה‬ ‫מהם מעט‪ ,‬א ו ש נ ג מ מ ו ‪.‬‬
‫הדמים ישלמו לו דמי טרפה‬ ‫מלמעלה‬ ‫נרמנן‬ ‫שנחתנו‬
‫בסרק מוכרן אלו‬ ‫דלקמן‬ ‫תוזר‬ ‫את מומו רבי יהודה מתיר‪ :‬טבלים‪.‬‬
‫ש ה י א בזול ו ל א י ש ל מ ו ל ו‬ ‫אי לאו י[ דאכלת הוה מחזינא ליה ושרי‬ ‫נ ע ו מ ק ולא חיסרו נלוס‪ ,‬הואיל‬
‫כל הדמים שנטלו ממנה לפי‬ ‫)לף מל‪ (.‬לא פסלינן ניטלו שיניו גבי‬ ‫אמאי יטול קצת לימא ה ליה מוכר‬ ‫וצראו אותן ח ו ט י ן ‪ :‬ר ע י ל לה‪.!.‬‬
‫שהוא מכר טרפה מדעתו‪:‬‬ ‫ניהליה ה ( כ ר ב י יהודה טבלים הוה מתקיננא‬
‫ינכה ל ה ם מ ן ה ד מ י ם כנגד‬
‫אדם אלא משוס מראית העין דאינו‬ ‫ללוקת אי לאו לאכלתנהו הוה ממקננא‬ ‫שהשיניים‬ ‫והפנימיות‪.‬‬

‫מ ה ש א כ ל ו ו ה ש א ר יחזיר‪:‬‬ ‫שוה בזרעו של אהרן מכלל דבבהמה‬ ‫לחו ואכלנא להו יין נ ס ך על ידי תערובת‬ ‫הגיולות קבועות בהן שקוד!‬
‫להו‪ :‬יין נ ס ך ‪ .‬אמאי יטול קצת‪.‬‬ ‫מיישיליר׳׳ש‪ ,‬ש נ ע ק ד ו ‪ .‬ל ג מ ט‬
‫בכור א מ א י ינכה ל ו מ ן‬
‫כשר ואפי׳ גבי אדם לא מיפסל בשן‬ ‫וכרשב״ג יידתנן יין נסך שנפל לבור כולו‬ ‫]ומשני[ כגון ללא זבין ליה יין נסך‬ ‫ה ר מוס‪ ,‬כרמפרש ואזיל הואיל‬
‫ה ד מ י ם ל י מ א ליה ה ל ו ק ח‬ ‫ו ט פעי מיחזי‪ ,‬אכל פגימה או‬
‫מ א י אפםיהתך ד א כ ל ת י ה‬ ‫אתל ולוקא במוטין המילונות שנפגמו‬ ‫אסור בהנאה רבן שמעון בן גמליאל אומר‬ ‫גופיה אלא עירבו ע ם יין כשל ומכלן‬ ‫גימוס איצו ניכר נ ה ס ‪ ,‬שהרי‬
‫ו ה א אי אהדרתיה ניהלך ל א‬
‫הוי ת ק נ ה אלא יקבר‪ .‬כ ג ו ן‬
‫ובפנימיות שנעקרו כ ה‬ ‫ושנגממו‬ ‫ג ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יי״נ שבו‪:‬‬ ‫ל> לימא ליה אי הלרמיה ניהלי הוה‬ ‫חנואות נ פ ה ‪:‬שסי‪.‬‬

‫ד ז ב י ן ה ה ו א א ב ר ד ה ו ה ביה‬ ‫ינציב״ש בלע״ז כלפירש בקונטרס‬ ‫מזגיננא ליה לעובלי כוכבים חוץ‬
‫מומא ואכליה ומשום הכי‬
‫ינכה ליה מ ן ה ד מ י ם ‪ :‬ד א מ ר‬
‫ק א מ ר בסמוך גבי בהמה ל ה ר מום‬ ‫הדרן עלך כל פםולי המוקדשין‬ ‫מ ל מ י יין נסך שבו‪:‬‬
‫ל י ה אי ל א ו ד א כ ל ת י ה ה ו ה‬ ‫אבל ניטלו שינים לא ר ״ ל רשאני גבי‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫מ ח ו י נ א ל י ה ל ת כ ם ושרי לי‬ ‫עבל לגלי קלא אבל הכא שכך ללך‬ ‫ע ל אלו מומין שוחטין א ת הבכור ינפגמה‬ ‫ה ד ק ע ל ך כ ל פסולי המוקדשין‬ ‫*[ רבינא דמסברי להו‬
‫נ י ה ל י ה ‪ :‬כר׳ יהודה‪ .‬ד מ ת י ר‬
‫לראות מום לאחר ש ח י ט ה‬ ‫אזנו מ ן ״ החםחום אבל לא <מ ה העור‬
‫שהסינים נופלומ מ ת מ מ זקנה לא הוי‬
‫ע ל אלו מומין‪ .‬החםחוס‪ .‬חנוך‬
‫וסברי‪ :‬נ [ דתימא ר׳ יוסי‬
‫נמוקו‪ !< :‬להם את הדמים‪:‬‬
‫כדאמרינן בפרקין ד ל ע י ל א ‪:‬‬ ‫נםדקה אעפ״י שלא חסרה ניקבה מלא‬
‫כעין פ ס ח ועור ומיהו צריך ט ע ם‬
‫האוזן שקולין טנלרי״ן‪ :‬אבל לא‬ ‫את‪:‬‬ ‫להם‬ ‫ויחזיר‬ ‫ו[‬
‫ט ב ל י ם ‪ .‬מ צ י א ״ ל אי ל א ו‬ ‫יח ישלמו לו רמי‪ :‬ו[ בכור‬
‫ד א כ ל ת מתקנינא ל ה ו ה ל כ ך‬
‫אתל ל ה ״ נ עיניו מ מ מ ח זקנה וא״מ‬ ‫(‬
‫כרשינה או שיבשה איזהו ״ יבשה כל שתנקב‬ ‫מן העור‪ .‬להלר ב ד א ולא ה ר מומא‪.‬‬ ‫לאו‬ ‫ו[‬ ‫ולימא‪:‬‬ ‫ינכה‬
‫ינכה‪ .‬ויין נסך שאינו נסך‬ ‫מאי שנא רהכהו על אזנו ומרשו משיב‬
‫גרידא אלא ע׳־י ת ע ר ו ב ת‬ ‫ואינה מוציאה טיפת דם ר׳ יוסי בן המשולם‬ ‫והאי עור היינו אליה רכה של אוזן‪:‬‬ ‫דאכלתיה הוה כו• ושרי לי‬
‫מ ו ס ה מ ס כ ה ועבל יוצא לחירוח‬ ‫ניהליה‪ :‬מ [ לא מן העור‪:‬‬
‫נתנסך וזבני ניהליה ואי‬
‫הוה מהדר ליה הוה מותר‬
‫אומר יבשה שחהא נפרסה‪ :‬ג מ ׳ אמאי‬
‫להוי מ ו ם שבגלר ואינו מוזר ולקמן‬
‫פ ג י מ ה אינה בלא חסרון אבל סלק‬ ‫גו[ שבגלוי ובטל ממלאכתו‬
‫מ ש מ ע נמי בלא חסרון‪ :‬גפרכה‪.‬‬ ‫ובטל‪:‬‬ ‫שבגלוי‬ ‫כו׳‬
‫ב ה נ א ת ו כ ד ר ש ב ״ נ דתנן וכו׳‬ ‫יפסח ועור כחיב כחיב נמי כי יהיה בו מום‬
‫בפרק <ט אלו מומין )לף מה‪ (:‬מנן‬ ‫•[ החסחוס אבל לא מן‪:‬‬
‫ה ל כ ך י נ כ ה ‪ :‬ס ל י ק ‪np-re‬‬
‫ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח או עור פרט‬ ‫כשממשמשין ב ה ‪ :‬נ מ ׳ ואמאי פ ס ח‬ ‫י‪ (6‬שנפגמו או שנגממו‪:‬‬
‫זןל א ל ו מ ו מ י ן ‪ .‬ה ס ח ו ס‬ ‫מרש שוטה )וקטן( פסולין באדם וכשרין‬
‫וטור כסיב‪ .‬שישחוט בכור עליהן‬ ‫י ג [ להצטרף דהא כליתנהו‬
‫כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח‬
‫בבהמה י ה * ב א ל ם לא מיפסלי אלא‬ ‫דמי‪ :‬יג[ ראיסור ספי להו‬
‫טנדרוס‪:‬‬ ‫שלועזים‬ ‫ו מ י ד אחרינא לא לכתיב ו ט יהיה‬ ‫ה ס ״ ד ‪ :‬י ו ( קצת בכור ינכה‬
‫משום לאינו שוה בזרעו של אהלן‬
‫ועור אין מידי אחרינא לא כל מום רע חזר‬
‫מ ל א כרשינה‪ .‬כ מ ל א ה כ נ ס ת‬ ‫בו מ ו ם ס ס מ ועור וסמיך ליה בשעריך‬ ‫לו מן הדמים ומ״מ הוא‬
‫גרגר ש ל כ ר ש י נ י ן ‪ :‬א מ א י‬ ‫כלמפרש לקמן כ ה * ב י ן חרש בילי‬
‫וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין‬ ‫יטול קצת בתמיה‪ :‬גוו[ אנא‬
‫נשחטו על אלו מומין‪:‬‬ ‫מאכלנו להיינו בלא ה ק ר ב ה ‪ :‬ומשני‬
‫אלם לחרש בילי שמים וי״ל לגבי עבל‬ ‫ו מ ש מ ע מתוך‪ :‬מ ו [ אימא‬
‫פ ס ח ועור‪ .‬ב ל ב ד כתיבי‪•.‬‬ ‫הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן‬ ‫כחיב נמי כי יהיה בו מום‪ .‬ל מ ש מ ע‬ ‫דלמא לעולם כל דהו לא‪:‬‬
‫כ ח י ב נ מ י כי יהיה בו מ ו ס‬ ‫גלי רחמנא לברבר קל חשיב מ ו ס לצאת‬
‫סתם ריבה א ת א ל ו ‪ :‬ו ב ט ל‬ ‫שמשתחרר בשינו‪:‬‬ ‫כ י [‬ ‫חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין‬
‫בו לחירות‬
‫נמי מומין א מ ד נ י ‪ :‬ובטל נמי ממלאכהו‪.‬‬ ‫דלא‪:‬‬ ‫וכיון‬ ‫יו[ הנדר‬
‫י מ [ שיעור ניתן לאינך‪:‬‬
‫מ מ ל א כ ת ו פ ס ת ועור ש א י נ ו‬
‫נעקרו‬ ‫ואימא מה הפרט מפורש מומין שבגלוי‬ ‫כגון פ ס ח בטל מהילוך ועור בטל‬ ‫׳‪ [9‬אבא נמי מ ו ד ה ‪ :‬ל [ כנפים‬
‫ראוי ל מ ל א כ ה ‪ :‬א ל מ ה תנן‬ ‫שנעקרו‬ ‫והסחוסין‪ :‬נ*[‬
‫נפגם אונו דמשום הכי‬ ‫מ! ובוטל ממלאכחו ואינו חוזר אף כל מומין‬ ‫מראייה‪ :‬אלמה חנן נפגמה אזנו‪.‬‬
‫דהיינו יונבש‪5 :‬ג[ התם גבי‬
‫אינו ב ט ל וקא ה ו י מ ו ם ‪:‬‬ ‫ה ר מ ו ס ה א אינה בטילה מ ש מ י ע ה ‪:‬‬
‫כ ל מ ו ם רע ריבויא ה ו א‬ ‫שבגלוי ובוטל ממלאכחו ואינו חוזר אלמה תנן גפגמה אזנו מן החסחוס *!‬ ‫עבד ויוצא‪ :‬נ נ [ כפ׳ מומין‬
‫ריכויא היא‪ .‬לכמיב כל ולא לרשינן‬ ‫אלו‪ :‬נ ו [ ובאדם נמי ל א ‪:‬‬
‫ו מ ר ב י ה נ י ‪ :‬ח ו ט י ן ‪ .‬חניכים‬ ‫ולא מן העור כ ל מום רע ריבויא הוא אי הכי מומין שבסתר נמי‬ ‫ל ס [ לקמן ואין לחלק בין‪:‬‬
‫ה ח י צ ו נ י ו ת ה ו י מ ו ם כי‬
‫ט‬
‫ליה בכלל ו פ ר ט ‪ :‬אי הכי‪ .‬ל ד ב ו י א‬ ‫נ ו ( לחירות כגון שמשתחרר‪:‬‬
‫נ ג מ מ ו מ ש ו ם ד ל א ה ו י בסתר‬ ‫אלמה חנן >חוטין החיצונות שנפגמו י*[ ושנגממו והפנימיוח שנעקרו‬ ‫הוא מומין שבסמר נשמוט נמי‬
‫דמיתחזי כדאכיל‪:‬‬ ‫נעקרו‬ ‫עלייהו‪ :‬חוטין‪ .‬יינצב״ש‪ :‬חיצונוח‪.‬‬
‫מונשליר״ש‪:‬‬ ‫הפנימיות‪.‬‬ ‫כעין ס ל ק ‪:‬‬ ‫חיסלו אלא‬ ‫ברוחבו ולא‬ ‫בסכין‬ ‫שנתתכו‬ ‫שנגממו‪.‬‬ ‫שבאמצע ה פ ה ‪ :‬שנפגמו‪ .‬שתסרו מ ע ט ‪:‬‬
‫מוס‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫לז‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( !מנחית קא‪ .‬תמורה לנ‪,[:‬‬ ‫מום רע‪ .‬לא מיקרי אלא כגלוי שמנוולו‪ :‬אי הלי‪ .‬י ה דכל מוס‬ ‫נ ע ק ר ו אין נפגמו ונגממו לא‪ .‬הוי מצי לאמרי מההיא דלקמן‬ ‫כ א מיי׳ פ ״ א מהלכות איסורי‬
‫ב( ]חולין יח‪ ,[.‬ג( אילי! מי‪,:‬‬ ‫מזבח הלכה י י פ ״ ה מהלי‬
‫י( ש ט ע ו ת ד‪ :‬קדושין נא‪ :‬לקמן‬
‫ריבויא ה ו א ‪ :‬השהא מיפרק לא פרקיגן י ה עלייהו‪ .‬פסולי המוקדשין‪:‬‬ ‫ד ק א חשיב בהדיא גבי ואלו שאין שוחטין עליהן לא‬ ‫ערני! הלנה יא‪:‬‬
‫נא‪ ,.‬ה( ןקדישין כ א ‪ :‬ע ״ ש [ ‪ ,‬י ( תיצין‬ ‫מישחט י ה שתיטגה עלייהו‪ .‬בכור בחוץ‪ :‬כשהוא אומר‪ .‬י ה פסוק‬ ‫במקדש ולא במדינה חוטין הסנימיומ שנפגמו ונגממו אלא ניחא‬ ‫נ כ מיי׳ פ״ז מהלכות ניאמ‬
‫מ נ ‪ :‬עירוני! ז‪ .‬אהלימ פ ״ כ מ ״ ג ‪,‬‬ ‫מקדש הלכה נ טור י״ד סימן‬
‫אחר ואס בבהמה ה ט מ א ה ו פ ד ה בערכך‪ :‬אם כן‪ .‬מ>לבעל מ ו ס עובר‬ ‫לאתרי מדיוקא דרישא דמוכח ד א ע ״ ג דבחיצוניומ הוי מוס שבגלוי‬ ‫שט‪:‬‬
‫‪ (1‬ןע״ז נח‪ ,[:‬ח( כליס פי״! מי״נ‪,‬‬
‫ט( נ״א דעל מיס עונר נמי נשחט‬ ‫נמי נפדין פ ס ח ועור מאי אהני ליה‬ ‫בפנימיות לא ה ר מום‪:‬‬ ‫ד ‪ :‬ד מיי׳ שס הלנה ג טור‬
‫פסח כר צ״ק‪ ,‬י( ןלקמ! מא‪,[.‬‬ ‫שס‪:‬‬
‫ד מ ש מ ע מומין קבועין ולא ע ו ב ד ן ‪:‬‬ ‫נעקרו אין ה נפגמו ונגממו לא בעינא מום‬ ‫ה ש ת א מ י פ ר ק ל א פרקינן עילוי׳‬
‫כ( בס״א‪ :‬רנ שמואל נ ר יהודה‪,‬‬ ‫ה טור שס!‪:‬‬
‫כידי שמים‪ .‬שנולד ע מ ו ‪ :‬שתסגור‪.‬‬ ‫כוי‪ .‬וא״מ להאי שנוייא‬ ‫ה י מיי׳ פ ״ ג מהלכות ענדיס‬
‫ל( עיין רש״א וצ״ק‪ ,‬מ( נ״א וא״ת‬
‫מדססיצ כר צ״ק‪ ,‬נ( נ״א למוחזק‬
‫רע וליכא אי הכי מום עובר נמי אלמה תנן‬ ‫הלכה ט ‪:‬‬
‫שתעכב בה צפורן אס בודקין י ה‬ ‫ק מ א דנפיק מוס עובר מ ק ״ ו פסח‬
‫צ״ק‪ ,‬ש( צ״ל נמי מיית לנ״ש צ״ק‪,‬‬
‫כבדיקת ס ט ן ‪ :‬אלא דשגא קמא ור׳‬
‫ולא מן העור מום עובר סברא הוא השחא‬ ‫ועור מאי אהני ליה וי״ל דקסבר השתא‬
‫ו ‪ :‬מיי׳ שס הלכה ח‪:‬‬
‫ט( נ״א נמי צ״ק‪ ,‬פ( נ״א לפירושו‬ ‫ח מיי׳ שם הלכה ט [ ‪:‬‬
‫שמחלק צ״ק‪ ,‬צ( ]וע• תוס׳ זנחיפ‬ ‫יוסי‪ .‬דכרשינה אינה גדולה מ ע ד ש ה‬ ‫מיפרק לא פרקינן עלויה ה משחט שחטינן‬ ‫דאי לא כתיב פ ס מ ועור לי[ ל(קמרבינן‬ ‫ז ט מיי׳ פ ״ ג מהלכות טומאת‬
‫מ ־ הלכה נ ]ופ׳׳נ הלכה ח[‪:‬‬
‫קטז‪ .‬ד ״ ה ידילמא נח ימה שציינתי‬
‫אלא מ ע ט ‪ :‬הסול‪ .‬קיסם שראשו‬ ‫עלויה ‪>6‬דתניא ׳ואם כל בהמה טמאה אשר‬ ‫מכל מוס רע מוס עובר והוה‬ ‫ח י כ מיי׳ שס פי״ד הלכה ב‪:‬‬
‫שם ן‪,‬‬
‫מד ש ק ו ד ן ברוק״א‪ :‬םירא‪ .‬קוץ‪:‬‬ ‫לא יקריבו ממנה קרבן לה׳ א בבעלי מומין יא>‬ ‫אמינא דאתא לאפוקי מ ק ״ ו ולא‬ ‫מיי׳ שס הלכה א ‪:‬‬ ‫ט‬ ‫‪L‬‬

‫מקדה‪ .‬טריבל״א‪ :‬מכהכ‪ .‬ע ט ברזל‪:‬‬ ‫ה הכחוב מדבר א ה ה אומר בבעלי מומין‬ ‫לה מ מ ע ט י נ ן נמי מ מ ו ם רע מומין‬
‫תורה אור השלם‬ ‫אן* כל של מהכח‪ .‬ובפ״ק דקדושין‬ ‫שנפדו י[ הכתוב מדבר או אינו אלא בבהמה‬ ‫שבסתר‪ :‬ל ר ב ו ת כ ל דבר שנלקח‬
‫ו‪ .‬ואם כל ב ה מ ה ט מ א ה א ש ר‬ ‫!בא‪ [:‬מפרש פלוגתייהו דרבי דריש כללי‬ ‫ביד‪ .‬בפרק ק מ א דקדושין )לף כא‪(:‬‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ל א יקריבו מ מ ה ק ר נ ן לין‬ ‫טמאה ממש כשהוא אומר ואם בבהמה‬ ‫‪ [b‬אין אבל נפגמו או נגממו לא‬
‫א ת ה ב ה מ ה לפני‬ ‫והעמיד‬ ‫ופרטי ור׳ יוסי דריש ריבויי ומיעוטי‪:‬‬ ‫מפרש משוס דדריש ריבויי ומיעוטי‬ ‫בעמן מום‪ :‬גן עילויה מ י ש ח ט‬
‫ויקרא כז יא‬ ‫הכהן‪:‬‬ ‫בריבי‪ .‬אדם גדול‪ :‬גמילת‪ .‬אליה יח‪:‬‬
‫הטמאה הרי בהמה טמאה אמור הא מה אני‬ ‫ולקחת ריבה מרצע מ י ע ט ונתמ באזנו‬ ‫מומין שנפדו‬ ‫ג[‬ ‫שחטינא‪:‬‬
‫‪ .2‬ו ל ק ח ת א ת ה מ ר צ ע ו נ ת ת ה‬
‫היאך הוא עושה בטל מום‪ .‬ה א הדר‬ ‫מקיים אשר לא יקריבו ממנה ה הוי אומר זה‬ ‫חזר וריבה מאי רבי רבי כל מילי‬
‫הכר־ב‪ :‬ד[ תי׳ הכתוב מדבר‬
‫באזנו ו ב ד ל ת ו ה ; ה ל ך ע ב ד‬ ‫נמה־!‪ :‬ה[ מ מ נ ה קרבן לה׳ הוי‪:‬‬
‫ע ו ל ם ו א ף ל א מ ת ך ת ע ש ה כן‪:‬‬ ‫בריא‪ :‬הא אין רולעין‪ .‬בנימותא‪.‬‬ ‫בעלי מומין שנפדו יכול יפדו על מום עובר‬ ‫מאי מ י ע ט מ י ע ט ס ס ומימה דמולקחח‬ ‫ו[ ה־ י מי נמחק‪ :‬ז[ ועור מאי אהני‬
‫דברים ט ו יו‬ ‫תי׳ למה לי נמחק‪ :‬ח[ אלא הכי‬
‫״ [ ה א ודאי אין רוצעין אלא בגובה‬ ‫ה״ל אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה׳ י‪ 1‬מי‬ ‫מרבינן כל דבר הנלקח ביד ואם סס‬ ‫קתנ הסדק כל שהוא והסדק‬
‫של אוזן שהוא סחוס ומכל מ ק ו ם קשיא‬ ‫שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שאינה‬ ‫לא מקרי נלקח ביד למה לי ריבה‬ ‫והס ימה בין‪ [» :‬יבישה כשתנקב‬
‫ואי‪ : r :‬י[ יבישה עה שתהא‬
‫דקמני הכא דמן הרציעה געשה בעל‬ ‫ו מ י ע ט וריבה מלשון ולקחת למוד לא‬
‫הגהות הב׳׳ח‬ ‫קריבה היום אלא למחר איבעית אימא א״כ‬ ‫נפר ת תנא וקדובין דבריהן‪:‬‬
‫מום וקאמר רבי יוסי ברבי יהודה‬ ‫מחרכי אלא דבר הנלקח ביד ר״ל‬ ‫׳<([ הודה וסבר רבי יוסי בר‬
‫)א( נ מ ׳ לא יקרינו מ מ נ ה קרנן‬ ‫פסח ועור י! למה לי‪ :‬נסדקה אע״פ שלא‬ ‫יהודי;‪ :‬יגן ולקחת לרבות כל‪:‬‬
‫לה׳ ננעצי מומין ש נ פ ד ו הכתונ‬ ‫הוי‬ ‫ב מ ח ט דלא‬ ‫דרציעה ישנה‬ ‫דמלשון ולקחת לא דריש אלא הכי‬
‫מדבר‪) :‬ב( ש פ וקמינעיא ליה‬
‫כ ע ד ש ה ‪ :‬כ ה כאן לשחוט כאן לפסול‪.‬‬
‫חסרה‪ :‬ת״ר הסדק כל שהוא הפגימה בין‬ ‫ק א מ ר לרבות כל דבר הנלקח ביד‬
‫‪ <[j\-.‬ר ב י אלעזר י ו ק ‪ :‬יו[ עבד‬ ‫׳‪.r‬‬
‫כדי שינטל מן החי ו י מ ו ת נ כ מ ה‬ ‫עכר כהן‪ :‬נ‪1‬י[ כרשינה העומדת‬
‫ו א י י ל רב תחליסא‪) :‬ג( רש׳"‬ ‫יש מומין הרבה בבכור שפוסלים‬ ‫בידי אדם בין בידי שמים מכלל דםדק בידי‬ ‫ומיעוטי‪:‬‬ ‫ריבויי‬ ‫דדרשינן‬ ‫משוס‬ ‫או ‪ :‬־שינה הנכנסת ויוצאה אמר‬
‫לו‪. :‬יין שחסרו וכמה תהא חסרון‬
‫דייה ה ״ ג יכו׳ וקמינעיא ליה‬
‫אומו ליקרב על גבי מזבח ואין מכשירין‬ ‫שמים לא אלא ה םדק ופגימה בין בידי שמים‬ ‫כ א ץ ל ש ח ו ט כ א ן לפסול‪ .‬״(מדפסיל‬ ‫בשד ־ה בש״א ותי• ולא יהא‬
‫הסייד ואח״כ מ ״ ה ו א ״ ל רב‬
‫תחליסא יכו׳ שמואל הסייד ואמי׳כ‬ ‫אותו לישחט כלתנןי> ימ! אלו שאין‬ ‫בין בידי אדם נ ( ו כ מ ה שיעור פגימה ־ כ ד י‬ ‫כהן מ ש מ ע דהוי מוס דאוריימא‬ ‫מ ט נ • באהל נמחק‪ :‬יו[ החי‬
‫וימו ‪ :‬כמה א״ל כוי בר אבימי‬
‫מ ״ ה ואיתמר רנ ספרא אמר‬ ‫שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה‬ ‫ושמא האי דאין שוחטין משוס דאין‬
‫ה ס ״ ד ואמ״נ מ ״ ה‬ ‫שמעתא‬ ‫שחחגור בה ציפורן‪ :‬נקבה מלא וכו׳‪ :‬ת״ר‬ ‫הכי יי![ מתניתא גליון פי• הכי‬
‫כוי ל‪ :1‬היגדא‪ .‬בלשון זה היו מ ט ר י ן‬ ‫ניכר י פ ה וגזרינן אטו מומין שבסחר‬ ‫תנא ‪!:‬מואל כסלע כן מצאתי בס׳‬
‫וסימניך וכי׳ נ מ ס כ ת ע״ז ג ב י‬
‫רפואות‪) :‬ד( ת ו ם ׳ דייה נדי‬
‫במה נקיבה האוזן ג מלא כרשינה ר׳ יוםי בר׳‬ ‫ישן יט[ שיעורו כמלא אגרוף‪:‬‬
‫ובלשון לע״ז ויצ״א‪ :‬כרשיגה‪ .‬ה ע ו מ ד‬ ‫אי נמי האי דמפסיל כהן משוס דאינו‬
‫שינטל וכו׳ יהאיכא חסרון כצ״ל‬ ‫יהודה אומר בכעדשה ואיזו היא ג >יבשה‬ ‫כ[ ב בטיח אמר ר׳•־ כו׳ אדם‬
‫ותיבת במה נמחק‪) :‬ה( ב א ״ ד‬ ‫בנקב בדוחק ו א ע ״ פ שאינה נ מ ס מ‬ ‫שוה בזרעו של אהרן א ״ נ מוס עובר‬ ‫ישני‪ .‬שה בידי אדם שיעורו‪:‬‬
‫שמחלק נין ט ר י פ ו ת ד א ד ס ‪:‬‬ ‫לה )עמו( ויוצאמ בו הוי מ ו ס או‬ ‫י שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם ר׳‬ ‫הוא ובעינן שלא יפסל אפילו לסי שעה‬
‫<‪ [b‬זכי ס״א דמום רע ריבוי‬
‫עליה‪:‬‬ ‫פרקינן‬ ‫גנ[‬ ‫הוא‬
‫דצמא לא הוי מוס ע ד שיהא הנקב‬ ‫יוסי בן המשולם אומר ״יבשה י! כדי שתהא‬ ‫משוס דכמיב ]ושב[ אל משפממו‬ ‫גנ[ »חט־נן עליה‪ :‬גל( א ו מ ו‬

‫רחב שכרשינה ת ה א נכנסת ויוצאת‬ ‫נפרכת תנא קרובין דבריהן להיוח שוין‬ ‫( למותר‬ ‫)שם!‬ ‫בקדושין‬ ‫דדרשי׳‬ ‫נ‬ ‫בפס ‪ f‬אחר‪ :‬גכ[ בודקין אותו‬

‫לעזי רש״י‬ ‫בו‪ :‬כיוצא בה שמעתי‪ .‬מ ס י פ א נ פ ק א‬ ‫דבריהן דמאן אילימא דתנא קמא ור׳ יוסי בן‬ ‫שבמשפחתו‪ :‬כ ד י שינטל מן החי‬
‫כבד־ ןת‪ :‬ני[ אליה‪ :‬הסייד ו מ ה ״ ד‬
‫שנע׳ ־ה בעל כדכתיב ושב אל‬
‫ב ר ו ק ״ א ‪ .‬שפוד‪ .‬קנה‪-‬עץ‬ ‫משפ זתו כמו שנכנס שלם יצא‬
‫מחודד‪.‬‬
‫לן ד ק א מ ר מ ק ד ח וחיסומו שנינו דהיינו‬ ‫המשולם טובא איכא אלא דחנא קמא ור׳‬ ‫וימות‪ .‬ובכמלא מ ק ד ח ס( וימות לב״ש‬
‫שלב וזה בעל מום הוא ופסול‬
‫ט ר י ב ל ״ א ] ט ר י י ד ר ׳ ׳ א ן ‪ .‬מקדח‪.‬‬ ‫והגולגולה‪.‬‬ ‫נכנס ויוצא‪ :‬השדרה‬ ‫למ‪ 1‬כדקאמר בפ״ק דעירובין )לף ז‪(.‬‬
‫ו י צ ׳ ׳ א ‪ .‬בקיה‪.‬‬
‫יוסי בר׳ יהודה יא! כעדשה אין בציר מכעדשה‬ ‫לעב• יה כדאמרי׳ בפ״ק דקדושין‬
‫הם״‪ :‬ו מ ה ״ ד היאך הוא נעשה‬
‫שלימין מ ט מ א י ן באהל ושאר עצמומ‬ ‫‪2‬‬ ‫וכן לטרפה ו מ ש מ ע דאתרוייהו קאי‬
‫אין מ ט מ א י ן באהל לנ( וכמה יחסרו‬
‫מנין‬ ‫מרצע‬ ‫אלא‬ ‫לי‬ ‫אין‬ ‫י׳‬ ‫מרצע‬ ‫ורמינהי‬ ‫לא‬ ‫אשדרה ואגולגולת ה אלא ב״ה אתו‬
‫ני[ בניחותא כלומר‪:‬‬ ‫בעל‬
‫לחן ‪ :‬נרשה‪ :‬ל ש ח ו ט את הבכור‬
‫׳״י‬ ‫ולא י ט מ א ו ‪ :‬ה ״ ג ויחיב רב חסדא‬ ‫לרבות הסול והסירה והמחט והמקדח‬ ‫למימר דשיעורו ״ ה כמלא מ ק ד ח‬ ‫בחוץ עד דאיכא כעהשה שיש‬
‫מוסף רש‬ ‫תי׳ כאן כאן נמחק‪:‬‬ ‫מומי‬
‫ב ב ה מ ה ט מ א ה מ מ ש ‪ .‬כגון סוס‬
‫וקמיבטיא »( ליה ואיחמר רב ס פ ר א‬ ‫והמכתב ח״ל ‪ 2‬ולקחת יה כל דבר שנלקח ביד‬ ‫ה ר ט פ י מכדי שינטל מן החי וימומ‬ ‫גני[ ‪:‬׳דתנן ואלו‪ :‬ל[ כוי לפסלו‬
‫וגמל וחמור!;מנחות ק א ‪ .1‬כ ש ה ו א‬ ‫אמר שמטחא א״ל ר ב חחליפא לרב‬ ‫דברי ר׳ יוסי בר׳ יהודה רבי אומר מרצע ימה‬ ‫לדידהו ורבינו מ ס נמי דמפרש ללא‬ ‫מעל המזבח בכל שהוא נפסל‬
‫א ו מ ד ‪ .‬למטה מאותה פרשה ואס‬ ‫וממר ן מ ל ש ו ח ט ו עד שירחיב‬
‫חמדא דהכי אחנייה שמואל‪ :‬וסימגיך‪.‬‬ ‫מרצע מיוחד של מ ת כ ת אף כל של מ ת כ ת‬ ‫קאי וכן לטרפה אגולגולמ מדלא פריך‬ ‫הנקב בכעדשה‪ :‬לא( תיבת עמו‬
‫ב נ ה מ ה ה ט מ א ה ופדה וגו׳ !שם‪.:‬‬
‫י ב ש ה כדי ש ת ה א נפרכת‪.‬‬ ‫שלא ת ט ע ה מי א מ ר שמעמא ומי‬ ‫וקחני סיפא א״ר יה ה> י ו ק ברבי היה דורש‬ ‫בריש אלו טריפומ )חולי! לף מב‪>:‬‬ ‫נמחל לנ[ באהל ער שיהא בהן‬
‫ואע״פ שאין מוציאה דם אין זה‬ ‫רוב ‪ .‬נין או רוב מנין או רובע‬
‫לה מתניתא תני רב יהודה בר שמואל׳(‬ ‫והאיכא )י( »>כמה חסרון בגולגולמ‬
‫יכשה עד שתיבש כל כך שתהא‬ ‫כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת ׳וחכמים‬ ‫רקב אם חסרו שדרה וגלגולת‬
‫נפרכת בצפורן‪:‬חולי! ™ >‪ .‬ה ס ו ל ‪.‬‬ ‫דאשכחן מ ק ו מ ו מ הרבה בש״ס דאיירי‬ ‫משוס‬ ‫בשדרה‬ ‫מחסרון‬ ‫כדפריך‬ ‫אי; כ זמאין‪ :‬ל<[ ומ• אמר מתני׳‬
‫חתיכת עץ מדודה ! ש ב ו ע ו ת ד‪.!:‬‬ ‫רב שמואל בר יהודה בל׳ מתניתא‬
‫אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה‬ ‫דבנקיבת הקרוס הוי ט ר י פ ה בלא‬ ‫ב י שמואל בר יהוהה‪:‬‬ ‫תני‬
‫לון ע ודה ורה גבי רפואות בפי‬
‫ו ה מ ק ד ח ‪ .‬טרייד״א!קדושיו כאי(‪.‬‬
‫מני רב שמואל בר יהודה במסכת ע״ז‬ ‫בעל מום וא״ת במילת היו רוצעין היאך‬ ‫חסרון והא דקרי בעירובין )לף ז‪(.‬‬ ‫אין נ נמידין ובפ״ק דיומא תנא‬
‫גרייפ״א שחיקקין‬ ‫והמכתב‪.‬‬
‫כפנקסיהן גשם‪ .‬חרט שקורי!‬ ‫לה רפואומ דאין מ ע מ י ד ן <דף כח‪:>:‬‬ ‫עבד יי[ כהן נעשה בעל מום הא ״אין רוצעין‬ ‫שדרה וגולגולמ מרי מומרי דסתרי‬ ‫רב י מ ו א ל בר יהודה קמיה‬
‫דרבא ששה פהחין פטורין מן‬
‫גריפ׳׳א ו ש ב ו ע ו ת ד > ע ט )לקמן‬
‫נא‪ .!.‬ב מ י ל ת ‪ .‬אליה של אוזן‪ ,‬ככשר‬
‫ואייל‪ .‬רב ח ס ד א לרב ממליפא‪ :‬אם כן‪.‬‬ ‫אלא בגובה של אוזן אמר רב חנא בר קטינא‬ ‫אהדדי משוס דהוו פליגי גבי טריסומ‬ ‫ה מ ו ר ;‪ :‬לל[ בן בטיח שם‪:‬‬
‫דבימ הלל כסלע אמר עשית ב״ש‬ ‫דאדם דאימ ליה מזלא ואימ ליה טפי‬ ‫צו[ לי ‪-‬וח בו את‪ :‬לו[ ועור הוה‬
‫ילא נתניך ‪:‬קדושי! ש ס ו ‪ .‬ו ח כ מ י ם‬ ‫לא קשיא כאן לשחוט כאן לפסול מאי כרשינה‬ ‫קמרב ‪ :‬ן ‪ :‬לחן ולא הוה ממעטינן‬
‫א ו מ ר י ם א י ן ע ב ר כוי‪ .‬תולקין‬ ‫וב״ה א מ ד ‪ :‬מאור‪ .‬חלון שלא נעשה‬ ‫חיות ולא מיטרף בנקיבת קרוס בלא‬
‫עליו וזו ראיה שלהס קיס לן דאין‬ ‫אמר רב שרביא הינדא בעא מיניה רב הושעיא‬ ‫לגו[ מדקאמר כפ״ק‪:‬‬ ‫ממום‬
‫ב י ד אדס שנפל הכומל מאליו מ ע ט‬ ‫חסרון ע מ ו מ ״ מ לפירושו נמי צ״ל כן‬ ‫מן וא לגולת מדקאמר התם תרי‬
‫עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה‬
‫מרב הונא רבה כרשינה מי[ הנכנסת ויוצאה‬ ‫ח ו מ ד דסתדי אהדדי כגון שדדה‬
‫כעל מוס ולא יכול עוד לשיב לחיזוקו‬ ‫בין בימ לבימ‪ :‬שיטורו‪ .‬להביא ט ו מ א ה‬ ‫כמו שפירשנו דבשיעורא דב״ש ״ ה‬ ‫ו ג ל ג ו ‪ -‬ת ‪ :‬פאן דשיעורו דמלא‬
‫הראשון‪ ,‬ולקמיה ילפינן ושב אל‬
‫מבית זה לבית זה‪ :‬כמלא אגרון«‬
‫או כרשינה העומדת אמר לו זו לא שמעחי‬ ‫ימומ )לב״ש( כמו לב״ת בשיעורא‬ ‫מקדד מנן דכ״ש מיית לבייש‪:‬‬
‫משפחתו למוחזק שנמשפתחי‪,‬‬
‫יהיאך היא נעשה נעל מוס ‪:‬שם‪.:‬‬ ‫גדול‪ .‬ד ט ו ן דלא נעשה בידי אדם‬ ‫כיוצא בה שמעחי דתנןי׳ השדרה והגולגולת‬ ‫ד ד ה ו ומיהו מ ה שמדקדק ר״ת מדלא‬
‫מ»[ מ דוב דישפוך‪ :‬מון באדם‬
‫קרום ‪:‬תחתון‪ :‬מהן ברבר ששוה‬
‫ה א א י ן ר ו צ ע י ן כוי‪ .‬הרי יש לן‬
‫בציר מ ה ט לא חשיב‪ :‬בן לה אבטימ‪.‬‬ ‫שחסרו מי[ כמה חסרון בשדרה ולא יהא‬ ‫פריך בריש אלו טריפות )חולי! לף מכ‪(:‬‬
‫ללמיד מכאן שאין רוצעין אלא‬
‫בגובה של אוזן!שם׳‪ .‬כ מ ה ח ס ר ו ן‬ ‫שם האיש בעל בשר‪ :‬וישנו‪ .‬לאותו‬ ‫מטמא באהל בש״א שתי חוליוח וב״ה אומרים‬ ‫מחסרון דגולגולת לאו פירכא הוא‬
‫ב ש ד ר ה ‪ .‬שלא ת ט מ א באהל אלא‬ ‫אגרוף‪ :‬של לשכה‪ .‬שמונח בלשכה‬ ‫דמצינן למימר דטריפות של חסרון‬
‫במגע וכמשא כדין עצם כשעורה‪,‬‬
‫ט חוליא אחת ובגולגולת ב״ש אומרים כמלא‬
‫לקדוח לי[ את הצריך לבדק הבימ‪:‬‬ ‫לא הוי אלא משוס לסופו של קרום‬
‫דאילי שדרה שלמה וגולגולת שלמה‬ ‫מקדח וב״ה אומרים כדי שינטל מן החי וימוח‬ ‫״בינו גרשום‬
‫ורוב מניינו ירונ בניינו תנן‬ ‫כפונדיון האיטלקי וכסלט נירוגית‪.‬‬ ‫לינקב כמו ריאה ללמיא לליותא‬
‫נאהילות )פ״ב מ׳׳אז דמטמאין‬ ‫ויתיב רב חםדא וקמיבעיא ליה כדי שינטל‬ ‫בעינא ד מ י ת ח ז י מ ו ם רע וליכא‬
‫ד ו מ ה ‪ :‬וישנו‪.‬‬ ‫כלומר לזה ולזה‬ ‫ולכוחלא <שס מז‪ (:‬ועול קשה ה לפי‬ ‫כ ל ו מ ו היינו מ י ג ו ו א י אי לא‬
‫באהל ואע״פ שאין עליהן נשר‬
‫!וזוליו מב‪ :‬וכעי״ז ערוכי! ז‪.!.‬‬ ‫פונדיון‪:‬‬ ‫ולאותו‬ ‫סלע‬ ‫לאותו‬ ‫מן החי יי! י ה וכמה א״ל רב תחליפא בר‬ ‫שמחלק בין ) ( לאלם לטרפות‬ ‫ה‬
‫נעקרו מ מ ש לא ה ו י מ ו ם רע‬

‫כמלא‬ ‫אבודימי הכי אמר שמואל כסלע ואיחמר רב‬ ‫לבהמות לבליש אלו ט ל י פ ו ת )שס מג‪(.‬‬
‫זיתחזי‪ :‬אי הכי מ ו ם‬ ‫הלא‬
‫עובד‪ .‬־ מ י ת ח ו י ליהוי מ ו ם הע‬
‫ספרא אמר שמעתחא א״ל ורב שמואל בר‬ ‫ישפוך‬ ‫מ ל מ י להו לפריך להו מאיוב‬ ‫מ ג [‬
‫ו ל ש ה ־ ‪ 1‬ע ל י ה א ל מ ה תנן ולא‬
‫רבעו גרשום )המשך(‬ ‫מן הע ר כוי‪ :‬מ ו ם עובר סברא‬
‫יהודה אמר מתניתא ימ! א״ל וסימניך״ תני רב שמואל בר יהודה וא״ל‬
‫לארץ מרירמי ו ע ד י ן איוב קיים ומיהו‬ ‫‪1‬‬

‫מ ת נ י ח א ד מ ש כ ח ה ט ו ב א דתני‬ ‫הוא‪ .‬ד א ל ש ח ו ט עליה ד ה ש ת א‬

‫רב ש מ ו א ל בר י ה ו ד ה ו מ ת נ י ת א‬
‫הוה יכול ר״ת לפלש ללא מ ט ע ם מזלא‬ ‫מיפרל לא פרקינן על מ ו ם עובר‬
‫הוי עיקר‪ :‬א״ל‪ .‬רב ח ס ר א א״כ‬
‫א״כ עשיתה דברי ב״ש ודברי ב״ה אחד דתנןי״ ־מאור שלא נעשה‬ ‫משיב ט ר י פ ה בבהמה ט פ י מ א ל ם‬ ‫מ י ש ה י כ ר ‪ .‬ואי ב ע י ת אימא‬
‫א ״ כ ך א ד נ ש ח ט על מ ו ם עובר‬
‫כ ד ק א מ ה ת ב ס ל ע ע ש י ח דברי‬ ‫בידי אדם שיעורו ימ! מלא אגרוף גדול וזהו אגרופו של בן ה אבטיח‬ ‫אלא כגון לניקב קרוס של מוח העליון‬ ‫צור מ ה א ה נ י ל מ כ ת ב‬ ‫פסח‬
‫בייש ו ב ״ ה א ח ד כדתנן מ א ו ר‬
‫שלא נ ע ש ה בידי אדם כגון‬ ‫א״ר יוםי ‪ 2‬וישנו כראש גדול של אדם ינעשה בידי אדם שיערוהו כמלא‬ ‫ולא התחתון ובבהמה קרוס התחתון‬ ‫אלא •‪:‬׳״מ דאינו נ ש ח ט אלא‬
‫על מיש ק ב ו ע ד ו מ י א ד פ ם ח‬
‫כ ו ת ל שבין בי בתים ו ב ב י ת א ח ד‬
‫ט ו מ א ה ו ב א ו ת ו כ ו ת ל יש נקב‬
‫מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון של האיטלקי וכםלע נירוניח וישנו‬ ‫רך ואין מגין על המוח אבל בארס‬ ‫ו ע ו ר ‪ :‬זלא דת״ק ורבי יוסי בן‬
‫כמלא‬
‫מ‬

‫כמין חלון שנעשה מאיליו כגון‬ ‫י [ המחמון קשה ומגין משוס הכי‬ ‫) ה מ ש ו י ם ן ]יהודה[ בין כרשינה‬
‫ו ע ד ש ד איכא פ ו ר ת א ‪ :‬הסול‪.‬‬
‫אבן שנקובה מאיליה שיעורו‬ ‫צ‬
‫בעי חסרון ע ם נקיבת העליון אבל בדבר ״ ה ששוין בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל (‪:‬‬ ‫בלע ״ז ב ר ו ק א ‪ :‬אלא במילת‪.‬‬
‫ש ל אותו נקב אם ה ו א כ מ ו‬
‫צריך‬ ‫ב ב ש ר ש ת ח ת ה א ו ז ן ה א אין‬
‫אגרוף גדול מ ב י א א ת ה ט ו מ א ה‬
‫מ ב י ת לבית ו מ י ט מ א י ן אדם וכלים ש ב ב י ת אחר‪ .‬ואם ה מ א ו ר הוא פ ח ו ת מ י כ ן ח ו צ ץ ב פ נ י ה ט ו מ א ה ‪ :‬א ג ר ו פ ו ש ל בן כ ט י ח ‪ .‬בן א ח ו ת ו‬ ‫*לא ב ג ו ב ה ש ל ה א ו ז ן ב ס ח ו ס ושם נ ע ש ה ב ע ל מ ו ם ה כ ה ן וקא מרבי ר׳ יוסי אפי׳ מ ח ט ל ר צ י ע ה ו ב ה כ י הוי בעל מ ו ם )עכר עבדי(‬ ‫רוצעין‬
‫ש ל רבן יוחנן בן זכאי ש ה י ה א י ש גדול ביותר‪ :‬וישנו‪ .‬שיעור ש ל אותו אגרוף כ ר א ש ג ד ו ל ‪ :‬ו מ א ו ר ש נ ע ש ה בידי אדם ש נ ק ב שיעורו‬ ‫‪:‬די[ כהן א ל מ א ד ב נ ק ב בציר מ כ ע ד ש ה הו־ מ ו מ א ‪ :‬לא קשיא כ א ן ל ש ח ו ט ‪ .‬עליו ה ב כ ו ה אינו נ ש ח ט א ל א על נקב כ ע ר ש ה ‪ :‬כ א ן‬ ‫]עבד ‪••1‬‬
‫אם ה ו א כ מ ל א מ ק ד ח גדול של ל ש כ ה ב מ ק ד ח גהול ש ב ל ש כ ה מ ב י א א ת ה ט ו מ א ה וכיון ש ע ש ו י בירי אדם ב מ ח כ ו י ן סגי בבציר שיעורא‬ ‫להקהבה אפי׳ ב נ ק ב ב מ ח ט הוי פ ס ו ל ‪ :‬הינרא‪ .‬ב מ ק ו מ ו ק ו ר ץ לכרשינה ה י נ ד א ‪ :‬כהשינה ה ע ו מ ד ת ב ד ו ח ק בנקב א ו נכנסת ו י ו צ א ה‬ ‫לפסול‬
‫א ל מ א ד מ ק ד ח נ מ ׳ הוי כסלע א״כ מ ה בין בייש ו ב ״ ה ב ג ל ג ל ח ‪:‬‬ ‫כ מ ה חסרון ב ש ד ר ה ש ל א ת ט מ א ב א ה ל ‪ :‬וכן בגלגלת‪ .‬ש מ ע ת א כ ל ו מ ד מ י מ ר א ה א ד ש מ ו א ל ‪ :‬וסימניך לגירםא דרב י ה ו ד ה א מ ר‬ ‫בריוח‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫לח‪.‬‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫י א מיי׳ פי״ג מהלכות נליס‬ ‫לטרוח‬ ‫צריך אמה‬ ‫פירוש‬ ‫שהוא אבי עקש‪.‬‬ ‫בחוקיה‬ ‫לתלות‬ ‫אתה‬ ‫צריך‬ ‫ותוקעין בו י ת ל לקשור רצועות‬ ‫נקב‬ ‫שעושין בו‬ ‫נקב של עול‪.‬‬ ‫כמלא‬ ‫‪] (6‬צ׳׳ל דתניא[‪ ,‬כ( נרכות ננ‪.‬‬
‫הלכה ד‪:‬‬ ‫שכך‬ ‫לי‬ ‫ברור‬ ‫ט‬ ‫קושיא‬ ‫מכח‬ ‫לשבשה‬ ‫שאין‬ ‫הדבר‬ ‫ליישב‬ ‫כלי‬ ‫תניגה כנ‪ :‬גדה ז‪ :‬כלים פכ״ה מ״ו‪,‬‬
‫י א כ מיי׳ פכ״מ שס הלכה נ ‪:‬‬ ‫ב״ה‪:‬‬ ‫ובין‬ ‫ב״ש‬ ‫בין‬ ‫איכא‬ ‫ומאי‬ ‫כסלע‬ ‫הר‬ ‫מקלמ‬ ‫אלמא‬ ‫העול‪.‬‬ ‫ג( שכת פ ג ‪ :‬ק נ ג ‪ :‬חגיגה כו‪:‬‬
‫מיושב‬ ‫רבריו‬ ‫לשון‬ ‫אבי עקש שלא היה‬ ‫חזקיה‬ ‫עלות‬ ‫כמו‬ ‫שמואל‬ ‫אמר‬
‫יכ ג מיי׳ פ ״ ז מהלכוח שאר‬ ‫רקאמר‬ ‫מקרת‪.‬‬ ‫שמא‬ ‫חסדא‬ ‫רב‬ ‫וא״ל‬ ‫ממליפא‪:‬‬ ‫רב‬ ‫אישתיק‪.‬‬ ‫נמנתוח לו‪ ,[:‬י( שבת פד‪,.‬‬
‫אבות ה ט ו מ א ה הלכה ג‬ ‫זה‬ ‫נופל לשו!‬ ‫בכלי עץ‬ ‫כ כ ל י שט‪,‬ה כ ר ‪.‬‬ ‫כנגדו‬ ‫בסמוך‪:‬‬ ‫ומתרץ ליה‬ ‫לי[‬ ‫ה( אהלות פ״ב מ״ג‪ ,‬ו( ןועינב כ״א‬
‫מצללין‬ ‫החור‬ ‫שנעשה‬ ‫ללאחר‬ ‫שנינו‬ ‫וחיסומו‬ ‫מקלח‬ ‫בגולגולמ‬ ‫ב״ש‬ ‫במשנה שבמשניות ובפי׳ הרב וכן‬
‫]יסי׳׳ג מהל׳ כלים הל׳ ‪:[7‬‬ ‫למימר נמי‬ ‫בקונטרס ומציגו‬ ‫כרפירש‬ ‫במים‬ ‫לכתיב בהו ]וכל[ כלי עץ ישטף‬
‫יג ד מיי׳ פ ״ ו מהלכות שאר אכומ‬ ‫הנקב‬ ‫מצילי‬ ‫ונוטל‬ ‫המקלח‬ ‫אמ‬ ‫נהרא״ש[‪ ,‬ז( נס׳׳א‪ :‬תולין‪,‬‬
‫לכלי מתכות כמו כן מיקרו כלי שטף משוס‬
‫ה ט ו מ א ה הל׳ א כ‪:‬‬ ‫ח ( ננמ״כ נתכלתא דוניס פרשתא‬
‫יד ה מיי׳ ס ״ ג מהלכות כלים‬
‫לכתיב בהו ומורק ושוטף במיס והא לפריך‬ ‫כמלא נקב של עול אישתיק וא״ל א[ רב‬ ‫שיכנס‬ ‫כלי‬ ‫הנקב‬ ‫אמ‬ ‫ומלמיבין‬ ‫יה‬
‫ג[ וכ״כ רש״י שנת פג‪ .‬נשם ת ״ נ‬
‫הלכה א ‪:‬‬ ‫לקמן ואין לו תוך בכלי שטף מלאוריימא‬ ‫חיסום‬ ‫והיינו‬ ‫בליוח‬ ‫ויוצא‬ ‫מקלח‬ ‫וכ״נ רש״י נחומש פ ׳ מצורע טו‬
‫ט ו ו מיי׳ פ ״ א מהלכות כלים‬ ‫בר קבולי טומאה היא לומיא לשק בעינן‬
‫חםדא שמא מקדח וחיםומו שנינו י[ וא״ל‬ ‫פי׳׳כ וכן נרש׳׳י ניצה לנ‪ .‬דייה‬
‫הנקב‬ ‫אח‬ ‫וסותם‬ ‫שחיסם‬ ‫מה‬ ‫שנוטל‬
‫הלכה ח ופי״מ הלכה א‪:‬‬ ‫פשיטא ליה לאיירי נמי בכלי עץ בכל הנהו‬ ‫רב תחליפא לא תימא שמא אלא ודאי מקדח‬ ‫וטומאות[‪ ,‬ט( ןצ״ל ועינכא[‪,‬‬
‫ט ז ז מיי׳ פ ״ ז מהלכות כיאת‬ ‫בלוחב‬ ‫המקלח‬ ‫ליכנס‬ ‫מניח‬ ‫ואינו‬ ‫י( צ״ק‪ ,‬ס רפ״ו דכליס‪ ,‬ל( צ׳׳ל של‬
‫המקדש הל׳ י ט ו ר י ״ ד שי׳‬
‫למיקרו כלי שטף מללא נ ק מ כלי ממכות‪:‬‬ ‫וחיםומו ה צריך להתלות עליה כחזקיה אבי‬ ‫מסלע‪:‬‬ ‫יומל‬ ‫הוי‬ ‫וחיסומו‬ ‫ומקלח‬
‫תנור‪ ,‬פ> נ״א כמסקנא לא צרכינ!‬
‫שט‪:‬‬ ‫לו אהודים לחלוקה נטמא‪ .‬תוך‬ ‫אין‬ ‫א‬ ‫כוי צ״ק‪ ,‬נ( ןוע״ע תוס׳ שנת טז‪.‬‬
‫ח מיי׳ שם הלכה ה ‪:‬‬
‫עקש >דתנן זו עדות העיד חזקיה אבי עקש‬ ‫לא‬ ‫חסלא‬ ‫לרב‬ ‫סחליפא‪.‬‬ ‫רב‬ ‫א״ל‬ ‫דייה ה ״ ג ותוש׳ חולין כד‪ :‬ד ״ ה‬
‫קרי אותו צל שרגילין להשתמש בו‪:‬‬
‫הדי ה ו א כ כ ל י חרם נ ט מ א ת ו כ ו נ ט מ א‬ ‫לפני רבן גמליאל ביבנה שאמר משום רבן‬ ‫מקלח‬ ‫ולאי‬ ‫אימא‬ ‫אלא‬ ‫שמא‬ ‫מימא‬
‫וגבו[‪,‬‬
‫א‬
‫נכו‪ .‬על כרתו לטמא אחרים ק א מ ר‬ ‫גמליאל הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרם אין‬ ‫לההלוה‬ ‫אחה‬ ‫וצריך‬ ‫שנינו‪:‬‬ ‫וחיסומו‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ללא נ פ ק א מינה מילי למילתא אחריתי‬
‫לו אחורים י! לחליקה נטמא תוכו נטמא גבו‬ ‫על‬ ‫לסמוך‬ ‫אמה‬ ‫יכול‬ ‫כלומר‬ ‫עליה‪.‬‬
‫א[ תיבת רב חסדא נמחק‪:‬‬ ‫וקשה מכאן לגירסמ רבינו שמואל לשבת‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫שנסמך‬ ‫עקש‪.‬‬ ‫אבי‬ ‫כחזקיה‬ ‫זה‪:‬‬ ‫לבר‬
‫ג[ שנינו א ״ ל ומתיבת רב‬
‫)לף מז‪ (.‬למשמע לכלי חרס אין מטמאין‬
‫נטמא גבו נטמא חובו בלי חרם בתוכו תלה‬ ‫)א( ב מ ש נ ה בשחור ו ג כ ג ס ב ל ב ן‬
‫תחליפא ע ד עליה בס״א אינו‪:‬‬ ‫ה י ה ׳»[ מלמיל חולק‬ ‫ע ל ו מ ו שלא‬ ‫על‬ ‫איגו מ ו ם ש א י ן מ ו מ י ן ב ל ב ן ‪:‬‬
‫ג[ ותיסומו וצריך א ת ה להתלות‪:‬‬ ‫מגבייהו בלל ובספ״ק לחולין <לף כל‪(.‬‬ ‫רחמנא אית ליה ח ו ך איטמי ליה ליח ליה‬ ‫)כ( רש״י ד ״ ה אין לו וכוי אלא‬
‫לחליקה‪.‬‬ ‫אחוריים‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫עליו‪:‬‬
‫ו[ אחורי• לחלוקה‪ :‬ס[ לחלוקה‬ ‫לאמרי׳ לאדר כלי חרס ט מ א '(]וגבו טהור!‬ ‫חוך לא איטמי ליה א״ר יצחק בר אבין הכי‬ ‫ללא‬ ‫מתוכו‬ ‫מלוקים‬ ‫אחוריו‬ ‫שאין‬
‫אס ג ט מ א ת ו כ ו נ ט מ א ג ב ו‬
‫נטמא‪ :‬י[ לחלוקה ה א ‪ [1 :‬תי׳ לא‬ ‫היינו ללא לי[ מקבל טומאה מגבו אבל‬ ‫נטמא גני נטמא תוכו‪) :‬ג( ד״ה‬
‫נמחק נטמא גבו לא נטמא תוכו‬
‫מטמא אחרים מגבו כלמניא בתורת כהניס‬
‫קאמר כ ל שאין לו ת ו ך בכלי חרם כנגדו‬ ‫טמא‬ ‫גבו‬ ‫גבו‬ ‫נטמא‬ ‫אס‬ ‫אמרינן‬
‫הלכך י ט ׳ נמשקין כ ט ו מ א ה‬
‫אף ]בכלי ש ט ף נטמא תוכו‬ ‫דכלי חרס נצ״ל יהד׳׳א‪) :‬ל( דייה‬
‫נטמא[ גבו נטמא גבו לא נ ט מ א‬ ‫מרובה מ ל מ לטמא מ מ ל ת ליטמא שמטמא‬ ‫בכלי שטף אין לו אחורים ה ל ח ל ק ה נטמא‬ ‫ה גבו‬ ‫ט ה ו ר אלא א ס <׳> נ ט מ א‬ ‫ומוט‬ ‫ולא שדוה יכי׳ משיס משקה ז ב‬
‫תוכו תיבת לא נ מ ח ק ‪ :‬ח[ עבדו‬ ‫מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו‬ ‫אחרים‬ ‫תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו למה‬ ‫בו‬ ‫שמשתמשין‬ ‫אומו צל‬ ‫תוכו‪.‬‬ ‫נטמא‬ ‫ת ב ה דהא אפי׳ נגעו‪) :‬ה( ד״ה‬
‫ביה רבנן‪ :‬נו[ תוך מידע ידיע‪:‬‬ ‫ועול אמרי׳ בפרק המפלח <נלה לף ט‪(.‬‬ ‫ר נ פ פ א הד״א ע ס ד׳׳ה דמקדס‬
‫י[ הכי כלי ח ר ס ‪ :‬יא[ תיכ• נמי‬
‫לאבן היוצא מן ה ת מ ר ט פ ח לחשיב יל‬
‫לי למיתלייה בכלי חרם נימא כ ל שאין לו‬ ‫קיבול‪:‬‬ ‫בימ‬ ‫לאין לו‬ ‫אע״ג‬ ‫מוך‬ ‫קלי‬ ‫וכוי גדול ה ו א ד ה ר ‪) :‬ו( דייה‬
‫נמחק‪ :‬יג[ לר״מ דאמד בקטן של‬ ‫שחור וכוי אס חוט ש ל ש ח ו ר‬
‫רופאים שנינו אלא לרבנן דאמרי‬ ‫להוציא טומאה לי[ ללא עליפא מגב ואין‬ ‫תוך בכלי שטף אין לו אחורים י[ לחליקה הא‬ ‫וקפריך כלי ה ר ס בחוכו חלה ר ח מ נ א ‪.‬‬
‫יוצא מן השחור ש ב ע י ן ופוסק‪:‬‬
‫וכל‬ ‫לכתיב‬ ‫מתוכו‬ ‫אלא‬ ‫מטמא‬ ‫לאין‬
‫בגדול של לשכה שנינו מאי‪:‬‬ ‫לומר לעליפא ואיירי אפי׳ להכניס להתניא‬ ‫קמ״ל דיש לו חוך הרי הוא ככלי הרם מה כלי‬
‫ע[ לשכה ס״א ה א ניחא לר״מ‬ ‫תוכו‬ ‫אל‬ ‫מהם‬ ‫יפול‬ ‫אשר‬ ‫חרס‬ ‫כלי‬
‫בתוספתא '(לאין טומאה לכלי ח ר ס אלא‬
‫אלא לרבנן מ א י איכא למימר‬ ‫חרם נטמא תוכו נטמא גבו י[ לא נטמא תוכו‬
‫ואפי׳ לר״מ כוי‪• :‬ד[ שנינו סלע‬ ‫מ א ו י ת ובהיסטו ועול ללרשינן הא יש‬
‫לא נטמא גבו אף כלי שטף נטמא הוכו‬
‫ו ג ו ׳ ! ד ק ר א י א [ ‪ :‬כגגדו בכלי שטןו‪ .‬כלומר‬ ‫גליון הש״ם‬
‫נירונית הוי כ מ ק ד ח ‪ :‬מי[ סתם‬ ‫צמיל פתיל עליו טהור ומי לא עסקינן‬ ‫נמי‬ ‫לו‬ ‫שאין‬ ‫שטף‬ ‫בכלי‬ ‫לכוותיה‬ ‫רש״י ד״ה א ק פדרס ככלי‬
‫זוטר אפי׳ מ מ ק ד ח ‪ :‬גו!( ריס של‪:‬‬ ‫לי[ לימלינהו לאשמו נ ל ה ואע״ג לבריש‬ ‫נטמא גבו לא נטמא תוכו לא נטמא גבו‬ ‫י ה ולקמן מ פ ר ש‬ ‫תוך אין לו אחוריים‬ ‫ח ־ ס שישבר‪ .‬וכ״כ רש״י עירובי]‬
‫•ו[ מ ו ם שאין מום בלובן‪:‬‬
‫קד ע ״ נ ועי שבת ס ד ע ״ א וצ״ע‪:‬‬
‫׳<‪ [r‬הנקב ומרחיבו כ ד י שיכנס‬
‫להעור והרוטב )חולין לף קיח‪(.‬‬ ‫סוגיא‬
‫בשלמא כלי חרם גלי ביה רחמנא תוכו אלא‬ ‫)ויקרא‬ ‫לכתיב‬ ‫עץ‬ ‫כלי‬ ‫שטף‬ ‫כלי‬ ‫לה‪.‬‬
‫מקדח ויצא בריוח‪ :‬ימ[ היה שם‬ ‫משמע לסבר הש״ס ליל ליי[ ל( כל מנור‬ ‫נ‬

‫תלמיד‪ :‬נ[ נטמא תוכו נטמא‬ ‫להכניס ולהוציא ועליף מגבו * ג מ ס ק נ א‬

‫כלי שטף מי גלי ביה רחמנא תוכו א י‬ ‫ולקמיה‬ ‫במים‬ ‫ישטף‬ ‫עץ‬ ‫ט ‪ 0‬וכל כלי‬
‫ג ב ו ‪ [6s :‬אחוריים לחלוקה‬
‫דהזו‬ ‫צרטנן למימר ה ט ‪ :‬בהנך‬
‫נ (‬
‫בטומאה דאורייתא ה״נ הכא במאי עסקינן‬ ‫מקבל‬ ‫מי‬ ‫מוך‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫וט‬ ‫פריך‬ ‫לעזי רש״י‬
‫ולקמן‪ :‬לנ[ אוגנו היינו שפתו‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪3‬‬ ‫מנשי״ו ]אנש״א[‪ .‬אוזן‪ ,‬ידית‬
‫גג[ לאחוריו לאחוז בו הס״ד‪:‬‬ ‫למדרםות‪ .‬אבל שאר פשוטי כלי עץ טהורי׳‬ ‫בטומאת משקין דרבנן י ד ח ק כלי שנטמא‬ ‫לאמרי‬ ‫ט ו מ א ה ‪ .‬ואיכא‬ ‫פשוטי כלי עץ‬
‫)של כלי(‪.‬‬
‫גי[ וזובו ומימי רגליו דהוי אב‬ ‫ורינס פירשתי בפ׳ המוכר את הבית )נ״נ‬ ‫וטעות‬ ‫מתכות‬ ‫כלי‬ ‫היינו‬ ‫שטף‬ ‫כלי‬
‫כלי‪:‬‬ ‫ומטמאים‬ ‫הטומאה‬ ‫סו‪ (.‬ובפי בכל מערכין )עירובי! רף לא‪:!.‬‬
‫אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אגנו‬ ‫ט י י ל ״ א ‪ .‬קרום על העין‬
‫לקמן‬ ‫פליך‬ ‫אמאי‬ ‫לא״כ‬ ‫בילס‬ ‫הוא‬ ‫שמצמצם את הראייה‪.‬‬
‫גג[ במשקין כ ט ו מ א ה הכלי‬
‫וסימניך‬ ‫אזנו וידיו טהורין נטמא תוכו כולו טמא‬ ‫טומאה‬ ‫שטף‬ ‫כלי‬ ‫פשוטי‬ ‫מקבלי‬ ‫מי‬
‫ל י מ ו ״ ן ]לימ׳׳ץ[‪ .‬מ ח ל ה בעין‪.‬‬
‫והה״א‪ :‬גי[ משקה זב וובה דהא‬
‫מ י י ״ ל ] מ י י ל ״ א [ ‪ .‬כתם בעין‪.‬‬
‫אפיי כוי וזבה באחוריו לא כוי‪:‬‬ ‫ידמדאורייחא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה‬ ‫כלי‬ ‫פשוטי‬ ‫לולאי‬ ‫היא‬ ‫פירכא‬ ‫לאו‬ ‫פדוניל׳׳א‪ .‬אישון )של עין(‪.‬‬
‫האיוהו‪:‬‬ ‫גו[ משתצי קרא‬
‫גח[ ועוד דאמרת לעיל אי כוי‬ ‫מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה הלכך שויוה רבנן כטומאה‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫קמ״ל‬ ‫הא‬ ‫טמאים‪:‬‬ ‫מתכומ‬
‫ה ״ נ דלא אצטריך‪ :‬נמ[ חרס‬ ‫דכלי חרם ולא שויוה רבנן כטומאה דאורייתא דנפשיה עבדו ה רבנן היכירא‬ ‫חרס‬ ‫בכלי‬ ‫שטף‬ ‫לכלי‬ ‫תלייה‬ ‫להט‬
‫ודנשבר אם‪ :‬ל[ גדול הוא דהוי‪:‬‬
‫לא[ ל ה ט ו מ א ה מגלגולת הסייר‪:‬‬ ‫כי היכי דלא לישרוף עליה חרומה וקדשים אי הכי אין לו הוך נמי ליעביד‬ ‫תוכו‬ ‫נטמא‬ ‫תוך‬ ‫לו‬ ‫ליש‬ ‫להיכא‬
‫מוסף רש״י‬
‫כ ל י ש נ ט מ א א ח ו ר י ו ‪ .‬כלי ע ן‬
‫דקאמרי‪:‬‬ ‫לנ[ כסלע ס ת ם‬
‫מאי‪:‬‬ ‫בגמרא‬ ‫ל»[ מפרש‬ ‫נמי היכירא כיון דעבדו היכירא ביש לו תוך » ידיע דאין לו תוך דרבנן ואין לו‬ ‫דאורייתא‬ ‫בטומאה‬ ‫אי‬ ‫גבו‪:‬‬ ‫נטמא‬ ‫או של מתכת קאמר‪ ,‬שמטמאין‬
‫ה‬ ‫נטמא‬ ‫שאס‬ ‫לן‬ ‫דפשיטא‬ ‫נמי‪.‬‬ ‫הכי‬ ‫מגנן !חגיגה נב‪ >:‬נכלי שטף‬
‫לו[ מיושב ומתרצינן ליה‪:‬‬ ‫תוך בכלי שטף דאורייתא בר קבולי טומאה הוא דומיא דשס בעינן ״ מ ה שק‬ ‫קאמר‪ ,‬דאילו כלי מרס אין מטמאין‬
‫טומאה‪:‬‬ ‫יקבל‬ ‫לה( דלא‬ ‫בין‬ ‫מוך‬ ‫לו‬ ‫בין יש‬ ‫מוט‬ ‫נטמא‬ ‫גבו‬
‫לי[ ט ו מ א ה ולא עדיסא מ ג ב דאין‬ ‫מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן בהנך דחזו למדרםות אי הכי‬ ‫מגנן אפילו בטומאה דאורייתא‬
‫לומר‪< :‬ו[ עסקינן דאפי׳ יש בו יד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬
‫עסקינן‬ ‫במאי‬ ‫והכא‬ ‫מוך‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫! ב ר כ ו ת ‪1‬נ‪ .!.‬ב מ ש ק י ן ‪ .‬אי) לך‬
‫כדאמר בפי אמר ר• עקיבא מי‬ ‫י! חרם נמי ־ אין מדרס יבכלי חרם רב פפא אמר מקדח גדול שנינו מכלל‬ ‫נטמא‬ ‫לא‬ ‫גבו‬ ‫נטמא‬ ‫מוך‬ ‫לו‬ ‫דביש‬
‫משקה שאינו ראשו! לטומאה‪ ,‬שאך‬
‫אס נ ג ע נש ני עשאוהו חכמים‬
‫לא עסקינן ריחדינהו‪ :‬ליו[ דיד‬ ‫דמקדח ם ח ם זוטרא יא! נמי מכםלע הניחא לרבי מאיר י ה אלא לרבנן‬ ‫תוכו ובאין לו מוך איצטריך לאשמועי׳‬ ‫תתילה !שם‪ .:‬א ח ו ר י ו ט מ א י ן ‪.‬‬
‫לתנור‪:‬‬ ‫ה‬
‫מאי איכא למימר > דתנן באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי רבי‬ ‫גבו‬ ‫נטמא‬ ‫גבו‬ ‫נטמא‬ ‫מוט‬ ‫דנטמא‬
‫א ע ״ פ שאין אדם וכלים מקנלין‬
‫טימאה מן המורה אלא מ א נ‬
‫מאיר וחכ״א בגדול של לשכה יה ולרבי מאיר מי ניחא הוה ליה מקולי ב״ש‬ ‫דרבנן‬ ‫בטומאה‬ ‫תוכו‬ ‫נטמא‬ ‫הטומאה‪ ,‬נזרי תכמיס שיהי משקין‬
‫מטמאי! כלים מפני שמצינו משקה‬
‫רבינו ג ר ש ו ם )המשך(‬ ‫ומחומרי ב״ה ואנן דתנן תנן דלא תנן לא תנן אמר רב נחמן סלע נירונית שנינו‬ ‫טמאין‪:‬‬ ‫במשקין‬ ‫אחוריו‬ ‫שנטמאו‬ ‫כלי‬
‫שהוא א נ הטומאה לטמא אלס‬
‫מדאורייתא הלכך כיון ד א י ט מ ו‬ ‫י ה במקדח גדול סלע פ ח ם עי[ זוטרא ממקדח סתם‪ :‬מ ת נ י ׳ »<! יחרים של עין‬ ‫קיבול‬ ‫בימ‬ ‫דהיינו‬ ‫אוגנו‪.‬‬ ‫תוכו‬ ‫וכלים מן המורה‪ ,‬כגון זוני של זנ‬
‫ב מ ש ק י ן דרבנן ה א י כלי ש ט ף‬ ‫אוגנו‬ ‫ל״א‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫שיושב‬ ‫התתתון‬ ‫ורוקי ומימי רגליו‪ ,‬גזרו על כל‬
‫שוויוה רבנן כ ט ו מ א ה דבלי חרס‬ ‫שניקב שנפגם שנסדק ״הרי בעינו דק תבלול חלזון נחשי> )עצב( איזהו‬ ‫המשקי! טמאי! שיטמאי כלים !ש ס‪.‬‬
‫ד י ש ל ו ח ל ו ק ה ו ל א שוויוה‬ ‫שעושין‬ ‫מה‬ ‫זהו‬ ‫אזנו‪.‬‬ ‫שפמו‪:‬‬ ‫יה‬ ‫וכע״יז חגיגה כב‪ >:‬הלכך הואיל‬
‫כ ט ו מ א ה דאורייתא כ ל ו מ ר דאין‬
‫תבלול לבן הפוסק בםירא ונכנס בשחור יא> שחור נכנס בלבן אינו מום יי[‪ :‬ג מ ׳‬ ‫וטומאה זו מרכרי סופרים אמוריו‬
‫אמיזה‬ ‫לבימ‬ ‫מרס‬ ‫של‬ ‫במביומ‬
‫ל ו ח ל ו ק ה לכלי ש ט ף מ ן ה ת ו ה ה‬ ‫מאי‬ ‫כלי‬ ‫כגון‬ ‫ידיו‪.‬‬ ‫מנשי״ו‪:‬‬ ‫שקורין‬
‫טמאיס‪ ,‬ושאר תשמישי! שנו‬
‫בין י ש לו תוך בין אין ל ו תוך‬ ‫טהורים‪ ,‬דענדו רבנן היכר להודיע‬
‫ו ל ה כ י שוויוה רבנן כ כ ל י חרם‬ ‫דזב‬ ‫משקה‬ ‫משום‬ ‫<לף יח‪:(.‬‬ ‫לפסחים‬ ‫בפ ׳ ק‬ ‫כלי ‪.‬‬ ‫מטמאין‬ ‫ומשקין‬ ‫אוכלין‬ ‫אין‬ ‫דמדאורייהא‬ ‫יה‪:‬‬ ‫לאחוריו‬ ‫זנב‬ ‫לו‬ ‫שעושין‬ ‫חרס‬ ‫שטומאה וו מדנריהס ולא ישרפו‬
‫דנטמא גבו לא ניטמא תוכו‬ ‫עליה תרומה וקדשיס‪ ,‬כך היא‬
‫וגו׳‪:‬‬ ‫הזכ‬ ‫ילוק‬ ‫וכי‬ ‫ט‪0‬‬ ‫)יקרא‬ ‫לכתיב‬ ‫אלם‬ ‫אפי׳‬ ‫מדאורייתא‬ ‫כלי‬ ‫ומטמא‬ ‫הטומאה‬ ‫אב‬ ‫דהוי‬ ‫יי[‬ ‫וזובו‬ ‫רוקו‬ ‫כגון‬ ‫וזבה‪.‬‬
‫מ ש ו ם היכירא כי ה י כ י דלא‬ ‫מפורשת כמסכת נדה פ ״ ק !חגיגה‬
‫לשרוף עליה ת ר ו מ ה ו ק ד ש י ם ‪:‬‬ ‫רבגן‬ ‫שויוה‬ ‫ולא‬ ‫הוכו‪:‬‬ ‫נטמא‬ ‫לא‬ ‫גבו‬ ‫נטמא‬ ‫דאס‬ ‫דאוריימא‬ ‫חרס‪.‬‬ ‫דכלי‬ ‫יה‪:‬‬ ‫)!(‬ ‫במשקין‬ ‫הנטמא‬ ‫שטף‬ ‫לכלי‬ ‫רבנן‪.‬‬ ‫שויוה‬ ‫הלכך‬ ‫אגנו‪.‬‬ ‫ברבות ;נ‪.::‬‬ ‫שם ו ב ע י ״ !‬
‫אי ה כ י אין ל ו תוך‪ .‬לכלי ש ט ף‬ ‫שפתו הכפולה לצד ח ו ן וראוי‬
‫מרומה‬ ‫עליה‬ ‫נשרוף‬ ‫דלא‬ ‫היכי‬ ‫ט‬ ‫משקין‬ ‫בטומאת‬ ‫להקל‬ ‫היטרא‬ ‫רבנן‬ ‫דעבדו‬ ‫משוס‬ ‫שטף‬ ‫דכלי‬ ‫דנפשיה‪.‬‬ ‫דאורייסא‬ ‫כטומאה‬
‫ל י ע ב י ד ב י ה היכירא ש ו ם ח ל ו ק‬ ‫לתשמיש ;שס ושם;!‪ .‬אזגו‪ .‬כגון‬
‫כי היכי ד ל א לישרוף ע ל י ה‬ ‫יי[‬ ‫)י(‬ ‫משקה‬ ‫משוס‬ ‫למיגזר‬ ‫ליכא‬ ‫דהמס‬ ‫משוס‬ ‫מריץ‬ ‫לאמוריו‬ ‫משקין‬ ‫טומאת‬ ‫חרס‬ ‫בכלי‬ ‫גזור‬ ‫לא‬ ‫אמאי‬ ‫קשיא‬ ‫ואי‬ ‫חולין י(‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫וקדשים‬ ‫אוזן החנית ‪,‬שם ושש‪ .‬וידיו‪ .‬כלי‬
‫ת ר ו מ ה וקדשים‪ .‬ל א צריך דכיון‬ ‫שיש לו יד כמו מ ח נ ת ! ט ס ושס>‪.‬‬
‫הזב‬ ‫בו‬ ‫יגע‬ ‫אשר‬ ‫חרס‬ ‫וכלי‬ ‫דכחיב !שם!‬ ‫משום‬ ‫ואי‬ ‫מתוכו‬ ‫אלא‬ ‫טומאה‬ ‫מקבלי‬ ‫לא‬ ‫מאחוריו‬ ‫וזבה‬ ‫זב‬ ‫משקה‬ ‫נגעו‬ ‫אפי׳‬ ‫דהא‬
‫ד ע ב ד ו היכירא ח ל ו ק ה ב י ש לו‬ ‫נ ט מ א ה ו כ ו ‪ .‬אפילו בטומאה‬
‫ת ו ך כ ט ו מ א ה דרבנן מ י ד ע ידעי‬ ‫בכלי‬ ‫תוך‬ ‫לו‬ ‫ואין‬ ‫היסט‪:‬‬ ‫זה‬ ‫אומר‬ ‫הוי‬ ‫ככולו‬ ‫שהוא‬ ‫מגעו‬ ‫דאיזהו‬ ‫יי[‬ ‫מישמעי‬ ‫דבהסיט‬ ‫נדה( <לף מנ>‬ ‫ח>)‪3‬מסכמ‬ ‫מפורש‬ ‫ההוא‬ ‫וגו׳‬ ‫דרבנן‪ ,‬כולו ט מ א !חגיגה שם>‪ .‬א י ן‬
‫ד כ י אין ל ו ת ו ך ו נ ט מ א כ מ ש ק י ן‬ ‫מ ד ר ס ב כ ל י ח ר ס ‪ .‬שאס ישב עליי‬
‫לא‬ ‫ה״נ‬ ‫דאורייתא‬ ‫בטומאה‬ ‫אי‬ ‫לעיל‬ ‫דאמרן‬ ‫יה‬ ‫ועוד‬ ‫משקין‬ ‫בהו‬ ‫למיגזר‬ ‫רבנן‬ ‫דאיצטריך‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫טומאה‬ ‫קבולי‬ ‫בר‬ ‫דאורייחא‬ ‫שטן«‬
‫דרכנן דאין שורפין עליו ת ר ו מ ה‬ ‫הזב ולא נגע נאוירו טהור ואינו‬
‫וקדשים ד ה ש ת א כ י י ש ל ו תוך‬ ‫איהקש‬ ‫שק‬ ‫או‬ ‫עור‬ ‫או‬ ‫בגד‬ ‫או‬ ‫עץ‬ ‫כלי‬ ‫מכל‬ ‫)יקרא יא>‬ ‫דכתיב‬ ‫בעינן‪.‬‬ ‫דשק‬ ‫דומיא‬ ‫למליקה‪:‬‬ ‫אחוריים‬ ‫לו‬ ‫דאין‬ ‫לאשמועינן‬ ‫איצטריך‬ ‫מ ט מ א משים מדרס !‪.‬שבח פד‪.‬׳‪.‬‬
‫א י ן שורפין כ ״ ש ב ש א י ן לו‬
‫בכלי‬ ‫א״ה‬ ‫מדרס‪:‬‬ ‫ע״י‬ ‫טומאה‬ ‫דמקבלי‬ ‫וספסל‬ ‫כסא‬ ‫כגון‬ ‫למדרסוח‪.‬‬ ‫דתזו‬ ‫בהגך‬ ‫קיבול‪:‬‬ ‫בית‬ ‫לו‬ ‫דיש‬ ‫וריקן‪.‬‬ ‫מלא‬ ‫לשק‪:‬‬ ‫עץ‬ ‫כלי‬
‫ת ו ך ‪ :‬ו א י א י ן ל ו ת ו ך בבלי‬
‫‪8‬‬
‫ש ט ף מדאורייתא ב ר קיבולי‬ ‫פפא‬ ‫רב‬ ‫עליו‪:‬‬ ‫יושב‬ ‫אדם‬ ‫אם‬ ‫שישבר‬ ‫'»[‬ ‫שרס‪.‬‬ ‫בכלי‬ ‫מדרס‬ ‫אין‬ ‫למדרשות‪:‬‬ ‫דחזו‬ ‫בהנך‬ ‫מוך‬ ‫לו‬ ‫באין‬ ‫טומאה‬ ‫נגזור‬ ‫גמי‪.‬‬ ‫חרס‬
‫ט ו מ א ה הוא ב ת מ י ה א כ ד ק א מ ר‬
‫דמקדח‬ ‫אדם‬ ‫בידי‬ ‫העשוי‬ ‫דמאור‬ ‫במשנה‬ ‫שגינו‪.‬‬ ‫גדול‬ ‫דמקדח‬ ‫<י(‪:‬‬ ‫היא‬ ‫פירכא‬ ‫לאו‬ ‫אשד‬ ‫וב״ה‬ ‫ב״ש‬ ‫עשימ‬ ‫ד א מ ר מ נלז‪[:‬‬ ‫הא‬ ‫אמר‪.‬‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ב ט ו מ א ה דאורייתא ה כ י נמי‪:‬‬
‫אישתיק‪ .‬רב ת ח ל י פ א ‪ :‬בתר ה כ י‬
‫ו ה א ד ו מ י א ד ש ק בעינן‪ .‬והא‬ ‫מקדמ‬ ‫כמלא‬ ‫בגולגולמ‬ ‫ב״ש‬ ‫אמרו‪.‬‬ ‫מקדח‬ ‫באיזה‬ ‫קאמרי‪:‬‬ ‫סמס‬ ‫במקדח‬ ‫וב״ש‬ ‫מסלע‬ ‫בציר‬ ‫סמס‬ ‫מקדח‬ ‫אבל‬ ‫נירונימ‬ ‫כסלע‬ ‫דהוי‬ ‫גדול ל[‬
‫אמר ש מ א האי כמלא מקדח‬
‫כיון דאין ל ו ת ו ך אינו מ ט ל ט ל‬
‫כ ק ט ן של רופאים שקודרין בו א מ הראש למקן א מ ה מ כ ה ‪ :‬הניחא לר׳׳מ כוי והו אפיי לר״מ מי גיחא‪ .‬א ס כן דשיעורא דב״ש זוטר ה ו ה‬ ‫גדול דקחני ה כ א דהוי סלע‬
‫מ ל א וריקן‪ .‬בהנך כ ל י ש ט ף‬
‫ב מ ק ד ח ו ח י ס ו מ ו שנינו‪ .‬באותו‬
‫דתוו למדרסות לישיבה מקבל‬ ‫ליה מקולי ב״ש דהיינו קולא דבשיעורא ז ו ט א ט האי פ ר ח ה לה לא[ ט ו מ א ת גולגולת‪ :‬ואגן שיה הגן‪ .‬בעדיומ )פ״ה משנה א( ששה דברים מקולי‬
‫מ ק ד ח שנוקבין ב ו א ת ה ח ב י ו ח‬
‫ט ו מ א ה דאורייתא ד א ע ״ ג דלית‬ ‫ב״ש שב לא ת נ ן ‪ :‬ס ל ע גירונית שנינו‪ .‬להוי כ מ ק ל ח גלול אבל כסלע לה ל ק א מ ר י ב ״ ה זוטר א פ י ׳ מ מ ק ל ח ק ט ן של רופאים הלכך א פ י ׳ ל ר ״ מ‬ ‫שהוא דק מ ל מ ט ה ועב מ ל מ ע ל ה‬
‫ב ה ו ת ו ך כדאמרינן ב מ ס כ ת‬
‫שיעורא דב״ש נפיש‪ :‬מ ת נ י ' ר י ס של טין‪ .‬מ פ ר ש ב ג מ ׳ ] ע ״ ב ן ‪ :‬הרי בטינו דק‪ .‬כלומר הרי שיש בעינו ל ק ט י י ל ״ א ‪ :‬הבלול‪ .‬מ פ ר ש ל<[ מ א י ה י א ‪:‬‬ ‫שאותו ע ב סותם א ת הנקב‬
‫ש ב ת בפי א מ ר ר׳ עקיבא כגון‬
‫והיינו ו ח י ס ו מ ו והיינו כ מ ל א‬
‫דיחדינהו ל א ש ת ו נ ד ה ‪ :‬א י ה כ י‬ ‫חלזון‪ .‬חולי היא שקורין ל י מ ו ״ ן ‪ :‬נחש‪ .‬מ פ ר ש ב ג מ ר א נשם[‪ :‬ועצבנו(‪ .‬מ י י ״ ל ‪ :‬לבן ה פ ו ס ק ב ס י ר א ‪ .‬סירא היינו שורה שבעין סביב לשמור‪.‬‬ ‫מ ק ה ח נכנס ויוצא ו ח פ ש ו ט מיהא‬
‫בלי חרש נמי‪ .‬כי אין ל ו תוך‬
‫שמור ה ו א שקורין פרוניל״א שמשם מ ר א י ת העין באה‪ .‬ואם ח ו ט של לבן יוצא מ ן הלבן ו פ ו ס ק א ו מ ה שורה ו נ מ ס בשחור ה ר מ ו ם ‪ :‬שחור‬ ‫ואותו‬ ‫ד ב ע י א דהבי אושעיא‬
‫א מ א י אינו מ ט מ א ל ד ע ת י ה דרי‬
‫כ מ ל א מ ק ד ח ד ב ״ ש דגלגלת‬
‫י צ ח ק ב ר אבין ו ק א מ ר מ ש ו ם‬ ‫ו נ כ נ ס בלבן‪ .‬א ס ח ו ט )י( השמור יוצא מ ן השמור ו פ ו ס ק בסירא ונכנס בלבן‪ :‬אינו מום‪ .‬שאין מ ו מ י ן בלבן דלאו עין ה ו א אלא שומן ה ע י ן ‪ :‬ג מ ׳‬ ‫דווטר הוי מ כ ס ל ע ‪ .‬ו ב ״ ה אמרי‬
‫דאין מ ד ר ס בכלי ח ר ש מ פ ר ש‬
‫מורא‬ ‫כ ד י ש י נ ט ל מ ן ה ח י היינו כ ס ל ע‬
‫נ מ י ה ת ם ‪ :‬רב פ פ א אמר‪ .‬לא צריך לתרוצי ל ה א מ ק ד ח ו ח י ס ו מ ו שנינו א ל א מ ק ד ח ג ד ו ל שנינו כ א ן דהוי ב ס ל ע מ כ ל ל ד מ ק ד ח סתם‬ ‫והכי איכא בינייהו‪ :‬א מ ר ל ו רב ת ח ל י פ א ‪ .‬י פ ה תירצתה וצהיך א ת ה ל ה י ת ל ו ת עליה ע ל ‪ yri^rt‬זה כ מ ו ש א נ ו םומכין ע ל ע ד ו ת ו של‬
‫ה ה ו א ד כ ״ ש כ ן גדול מ כ ל ל ד ז ו ט ר מ ב ם ל ע ו ב ״ ה אמר כ ס ל ע ו א ץ שיעורן א ח ד ‪ :‬הניחא לר׳ מאיה‪ .‬המוקים ל ה ל ה ה ו א מ ק ד ח ד ג ל ג ל ת‬ ‫ח ז ק י ה א ב י עקש‪ .‬כ ל ו מ ר ש מ ה ש א מ ר ת ה ו א עיקר כ א ו ת ו ע ד ו ת ש ל ח ז ק י ה ‪ :‬כ ל שאין ל ו ת ו ך בכלי חהם‪ .‬שאין ל ו בית קיבול אין לו‬
‫כ מ ק ד ח ק ט ן ש ל רופאים דהוי בציר מ ב ס ל ע ו ב ״ ה אמרי בסלע היינו דאיבא בינייהו‪ :‬א ל א לרבנן‪ .‬דאמרינן ב ג ד ו ל ש ל ל ש כ ה דהיינו‬ ‫אחוריס לחליקה‪ .‬כ ל ו מ ר שאין תלוק עליונו מ ת ח ת ו נ ו ‪ :‬א ל א כ ש נ ט מ א ת ו כ ו נ ט מ א גבו‪ .‬כ ל ו מ ר כ ש נ ט מ א צ ד א ח ד נ ט מ א צ ד ה ש נ י ‪:‬‬
‫כ ס ל ע מ א י איכא ל מ י מ ר ‪ :‬ולרי מאיר‪ .‬דמוקים ב מ ק ד ח ק ט ן א ״ כ ה ו ה ליה מ ק ו ל י בייש ו מ ח ו מ ר י ב ״ ה ‪ .‬ד ב ״ ש מקילינן ד כ י ח ס ר פורתא‬ ‫כלי חרם כי אין ל ו ת ו ך א מ א י מ ט מ א כ ל ל בתוכו ת ל ה רחמנא ט ו מ א ה כדכתיב וכלי חרס א ש ר יפול מ ה ם א ל תוכו ונו׳ ל י ח ליה‬
‫ב מ ק ה ח ק ט ן ט ה ו ר מ ל ט מ א ב א ה ל ו ב ״ ה מ ח מ י ר י ד ל ע ו ל • לא ט ה ר מ ל ט מ א ע ד ש ת ח ס ר כ ס ל ע ואנן התנן תנן כלומר אותן ש ש ה ד ב ר י •‬ ‫ת ו ך ל א א י ט מ י כ ל ל ‪ :‬כנגדו בכלי ש ט ף ‪ .‬ב ש א י ן ל ו חוך אין ל ו אחוריים ל ח ל י ק ה ‪ :‬כלי ש ט ף היינו כלי מ ת כ ו ח או ש ל עץ ש י ש לו‬
‫ש ה ן מ ק ו ל י כ ״ ש מ נ ו ולא יוחר‪ :‬אלא רב נ ח מ ן מתרץ ל ט ע מ י ה דה׳ מאיה הסלע נהוניח שנינו הכא ב מ א ו ר ש נ ע ש ה דהויא ב מ ק ד ח גהול‬ ‫ט ה ר ה כדכתיב ומורק ו ש ו ט ף במים‪ :‬והיכי מ צ י ת א מ ר ח ד ה א ק מ ״ ל ד י ש ל ו ח ו ך הרי הוא ככלי חרס וכוי‪ :‬ב ש ל מ א כלי ח ר ס גלי‬
‫ס ל ע ס ת ם ד ב ״ ה הוי זוטר אפי׳ מ מ ק ד ח סחם ד ב ״ ש ו ה ו ו ל ה ו ב ״ ה ל ק ו ל א ‪ :‬ריס ש ל עין‪ .‬ז ה ו ע פ ע פ י ו ‪ :‬הרי בעינו‪ .‬כ מ ו א ו ש ה י ה בעינו‬ ‫ב י ה ת ו כ ו הבתוכו ת ל ה רחמנא ד א י א י ט מ י תוכו נ ט מ א כולו ו א י לא נ ט מ א תוכו א ל א ג ב ו ל א נ ט מ א תוכו א ל א כ ל י ש ט ף ד ל א גלי‬
‫דק‪ .‬ב ל ע ״ ז טי‪-‬לא‪ :‬חלזון נ ח ש עינב‪ .‬מ פ ר ש ב ג מ ר א ‪ :‬ה פ ו ס ק בסירא ונכנס ב ש ח ו ר מ ן ה ל ב ן סירה ה ו א כ מ ו ח ו ט ש ס ו ב ב ה ש ח ו ר ‪ :‬א ב ל‬ ‫ב י ה ת ו כ ו לית ל י ה ח ל ו ק ה ‪ :‬אי ב ט ו מ א ה דאורייתא‪ .‬כגון ז ב ו מ ת הכי נ מ י דלית ליה ח ל ו ק ה ‪ :‬ה כ א ב מ א י עסקינן ב ט ו מ א ת מ ש ק י ן‬
‫אם ה ש ח ו ר פוסק הסירה ונכנס ב ל ב ן אינו מ ו ם שאין מ ו מ י ן בלבן ש ה ל ב ן אין קרוי ע י ן א ל א ה ש ח ו ר ‪:‬‬ ‫דהבנן וכהתנן כ ל י ש ט ף ש נ י ט מ ו אחוהיו‪ .‬שוליו‪ :‬והבנן ה ו א דגוור‪ .‬ד מ ש ק י ן ה ב א י ן מ ח מ ת שרץ ד מ ט מ י גזירה מ ש ו ם מעיקה ז ב דהוי‬

‫מסורת הש״ם‬
‫א( ועינג‪ ,‬ג( לעיל לא‪,.‬‬
‫ג( יבמות עז‪ .‬ודף צח‪ .‬קדושין‬
‫ע‪ ,:‬ד( לקמן מ ‪ , :‬ה( ]יבמות‬
‫פ‪ ,[.‬י( ןמלמ והמגיא משולל‬
‫ה ג נ ה וכן לקמן נשמוך ליפאן‪,‬‬
‫‪ (1‬ןנש״א‪ :‬כגרוגרת[‪ ,‬ח( כאן‬
‫מ ה ״ ד מיס שעיגיו נוטפות מיס‬
‫ואמ״נ מ ה ״ ד הקנועיס צ׳׳ק‪,‬‬
‫נו( שנמצא שס המורוור כיוס‬
‫כוי צ״ק‪ ,‬י( נ ס ״ א ‪ :‬כגרוגרת‪,‬‬
‫כ( צ׳׳ק‪ ,‬ל( גי׳ הצ״ק‬
‫ונתוספתא גרסינן להו תורוור‬
‫נ מ ק ו ס יארוד משמע דהכל‬
‫אמד וחורוור משינ לקמן מוס‬
‫ומיהו כו׳ כצ׳׳ל‪,‬‬ ‫קנוע‬
‫מ( א ע ״ ג דנשנסגס צ״ק‪,‬‬
‫נ( נאורייתא צ״ ק‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( כ מ ש נ ה של שלחיס אכל‬
‫תינש ואת׳׳כ א כ ל הלח אינו‬
‫מום עד שיאכל <הלח ואח״כ‬
‫הינש> מ א ״ מ ונ״כ ס ״ א‬
‫ה י ב ש א ח ד ה ל ח ‪) :‬ב( גט׳‬
‫ואלו הן מיס ה ק כ ו ע י ן אכל‬
‫לח וינש ש ל ב י ת ה ב ע ל‬
‫ו ל א ל ח ו י ב ש של כיח‬
‫השלחין וכו׳ אין ו ה מ ו ס ‪:‬‬
‫)ג( ש ם איגי והא א מ ר רכ‬
‫אידי נ ר אכין‪) :‬ד( דש״י‬
‫דייה חורוור וכו׳ שיש כ מ י ן‬
‫טיפין לכנות כעין ת ר ג ו ם‬
‫ל ב ן ח י ו ר ה ס ״ ד ‪) :‬ה( דייה‬
‫וינש נינש וכוי שיעכרו ע ל י ו‬
‫כל ימי‪:‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫נ ם ' ו ה א א ק סוט־ן בלבן‪.‬‬
‫ע׳ לקמן מ ע ״ נ מד׳יה והא‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫מייל׳׳א‪ .‬כתם בעין‪.‬‬
‫פ י צ ״ א ] פ י י ״ ן [ ‪ .‬מספוא‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫א ם ק ו ד ם מ ע ש ה ‪ .‬שנאת‬
‫הוראה לידו‪ ,‬א מ ר ה ‪ .‬ושנאה‬
‫לתלמידיו כנית המדרש נשס‬
‫ר כ ו ) י ב מ ו ת עז‪ .‬ו כ ע י ־ ז שם צח‪.‬‬
‫וקדושיו ע‪ .(:‬ש ו מ ע י ן ל ו ‪.‬‬
‫כשעת הוראה ! • נ מ ו ת ע ז ו‬
‫נאמן לאומרה נשעת מעשה‬
‫אין‬ ‫לאו‬ ‫ואם‬ ‫!קדושיו שס>‪.‬‬
‫ש ו מ ע י ן ל ו ‪ .‬אינו נאמן‬
‫להעיד נשם רנו‪ ,‬שמא מ ח מ ת‬
‫מעשה ה נ א לידו היא אמר כן‬
‫)שם ו כ ע י ־ ז י ב מ ו ח עז‪ .‬וצח‪(.‬‬
‫הואיל ודכר חידוש ה ו א ) י ב מ ו ת‬
‫צח‪ .(.‬ח ו ר ו ו ר ‪ .‬הן טיפוח‬
‫דקות של לונן הנולדות נעי!‬
‫<שבת עח‪ .!.‬ג־ פ ע מ י ם ב ת ו ך‬
‫ש מ ו נ י ם י ו ם ‪ .‬נראש פ׳‬
‫ונאמצע פ׳ ונשוף פ׳ ‪ :‬׳ נ מ ו ת‬
‫רבעו נ ר ש ו ם )המשך(‬
‫עד שיאכל היבש של גשמים‬
‫א ח ר הלח‪ .‬ש ה ל ח ש ל ש ד ה‬
‫ג ש מ י ם ‪ .‬א כ ל קודם ה י ב ש אם‬
‫בכך לא נתרפא הוי מום‬
‫קבוע‪ .‬וישנו ג• ח ד ש י ם ‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר בגי ח ד ש י ם י א כ ל ה ו‬
‫בכל ח ד ש ל ח ו א ח ״ כ י ב ש ‪:‬‬
‫והיכי מ צ י מוקים מתני׳ כר׳‬
‫י ה ו ד ה והאנן תרויהו תנינהו‪.‬‬
‫אבל לח ויבש של גשמים‬
‫ל ה ו י ב ש ש ל ש ל ח י ן כוי‪:‬‬
‫ח ס ו ד י מ ח ס ר א מ ת נ י ת א והכי‬
‫קתני‪ :‬והכי תרצה אכל ל ח‬
‫ו י ב ש ש ל ג ש מ י ם הרי זה מום‬
‫כמתניתין‪:‬‬ ‫ואתיא‬
‫ואיכא ד א מ ר י ויש ל ו ג•‬
‫הישנה‬ ‫כלומר‬ ‫חדשים‪.‬‬
‫לבהיקה זו גי ח ד ש י ם ‪ :‬איני‬
‫דגי ח ד ש י ם ו ת ו לא‪ .‬א י מ א‬
‫אדר ו ח צ י ניסן ל ח א ל ו ל‬
‫ו ח צ י אדר י ב ש דהיינו ג׳‬
‫ח ד ש י ם ותו לא וקמ׳׳ל א ע ״ ג‬
‫דאין ר צ ו פ י ן ‪ :‬א ל ו ל ו ת ש ר י‬
‫יבש‪ .‬ה ב ה ה ו א זמן הוי י ב ש‬
‫ת ב ן ו ח צ י ר ‪ :‬מ־הא ליכא‬
‫ההיא‬ ‫דדלמא‬ ‫למישמע‬
‫ד ק א מ ר א ל ו ל ותשרי י ב ש‬
‫כלומר דפירותיכשין דאלול‬
‫ותשרי מ א כ י ל י ן ליה ב א ד ר וניסן‪ :‬ו כ מ ה מאכילין אותו‪ .‬מ ן ה ל ח ו מ ן ה י ב ש אפי׳ בגרוגרת מ כ ל א ח ד דיי ל ב ד י ק ה ‪:‬‬
‫תורא כ ר א דעינא‪ .‬שורה חיצונה של עין היינו ה בפ עין ה מ כ ס ה‬
‫את העין‪ :‬דק משוקע‪ .‬לק ה מ ש ק ע את העין הרי זה מ ו ס ‪:‬‬
‫הא גשתור הא בלבן‪ .‬השתא ק ס ״ ל למוקים תרא בשתור של‬
‫עין ומלא בלבן של עין‪ :‬וסימניך ברקא‪ .‬מייל״א להוי לבן וצף‬
‫והוי מ ו ס הכא נמי סימן זה יהא‬
‫לך י ה בלוק ללבן וצף הוי מ ו ס ‪:‬‬
‫ברקא‪ .‬י<ה כגון השוכר א מ ה ח מ ו ר‬
‫ו ה ב ד ק ה )נ״מ דף עח‪ :>.‬זקן אתד‪.‬‬
‫כהן ה י ה ‪ :‬לא עברהי לפניו‪ .‬שגדול‬
‫הדור ה י ה ‪ :‬חלזון זה‪ .‬בכור היה לו‬
‫לאומו זקן והיה לו מלזון בעיניה‪:‬‬
‫שמורה הלכה‪ .‬ה הלכה מדשה שלא‬
‫מעשה‪.‬‬ ‫קודם‬ ‫מאחר‪:‬‬
‫קודם שבא מ ע ש ה ההלכה כא[ בידו‪:‬‬
‫שומעין לו‪ .‬ועושין מ ע ש ה ‪ :‬אין‬
‫שומעין לו‪ .‬דבשביל ה מ ע ש ה אומרה‪.‬‬
‫והכא מאן ציימ ליה במאי ד א מ ר‬
‫דמום קבוע הוא‪ :‬מחניהין‪ .‬דקמני‬
‫אין מ ו ס בלבן רבי יוסי ה י א ‪ :‬יצא‬
‫מחלב מינימו‪ .‬יצא רשע לתרבות‬
‫ר ע ה מרוב שומן שבעינו ושומן העין‬
‫בלבן ה ו א ‪ :‬ד ג ר המבלבל‪ .‬שפוסק‬
‫הסירא ומערב השחור והלבן כל‬
‫היכי דעבר הוי מבלבל‪ :‬מ ת נ י ׳‬
‫חורוור‪ .‬מולי הוא שיש )י( טיפין‬
‫לבנוה בעין‪ :‬״(הקבועים‪ .‬אמרוייהו‬
‫בודקין‬ ‫ואמיס‪:‬‬ ‫אמורוור‬
‫כ ה ג״פ בתוך שמונים יום‪ .‬ואס‬
‫‪5‬‬
‫לא בדקוהו א ע ״ פ י( שמום »[ נמצא‬
‫שם ביום שמונים לא הוי מום לשמא‬
‫בינמיס הלך לו וחזר שכן דרכו‪:‬‬
‫י ה שעיניו נוטפות מ י ם ‪:‬‬
‫אלו הם המים הקבועין‪ .‬כלומר‬
‫במאי ידעינן אי קבועין הן אי‬
‫ע ו ב ד ם ‪ :‬אכל לח ויבש של גשמים‪.‬‬
‫אס האטלוהו לרפואה מבן ו מ ס פ ו א‬
‫ש ק ו ד ן פיצ״א‪ :‬לח‪ .‬הגדל בניסן‬
‫ויבש הגדל בתשרי כדמפרש בגמרא‬
‫והאטלוהו ביחד לח ויבש של גשמים‬
‫הגדל בשדה בית הבעל דסגי ליה‬
‫בגשמים‪ :‬או לח ויבש של שלחים‪.‬‬
‫ק ר ק ע שצריכה להשקות‪ :‬או שלא אכל‬
‫לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואת״כ‬
‫אכל לח לרפואה אין זה דרך רפואה‬
‫כ ה אע׳׳פ שלא נתרפא בכך אינו מ ו ס‬
‫ע ד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך‬
‫רפואתו ואס לא נתרפא הוי מ ו ס ‪:‬‬
‫ג מ ׳ מתני׳‪ .‬דקתני חורוור קבוע‬
‫שמונים יוס רבי יהודה היא‪ :‬אכל‬
‫לח ויבש של ביה הבעל‪ .‬שאין צ ד ך‬
‫להשקותה ההוא הוי ר פ ו א ה ‪ :‬ולא‬
‫לח ויבש של שלחין‪ .‬דלא הוי רפואה‬
‫ולא בדקינא ביה‪ :‬או שאכל יבש‪.‬‬
‫של בית הבעל ואחר כך לח אינו‬
‫נבדק בכך דאין זו דרך ר פ ו א ה ‪:‬‬
‫חדשים‬ ‫דג׳‬ ‫חדשים‪.‬‬ ‫ג׳‬
‫בדקינן ליה ב ה ט ‪ :‬ה״ז מום‪ .‬אם‬
‫לא נתרפא בכך‪ :‬והאגן הרוייהו‬
‫תגן‪ .‬דבין של בית הבעל בין של‬
‫שלחין ואי אכיל יבש אחר הלח‬
‫מסי ובדקינן ומתניתין כרבי יהודה‬
‫אוקימתא‪ :‬חסורי מחסרא‪ .‬מתני׳‪:‬‬
‫לח בזמן לח‪ .‬מ ס פ ו א הגדל באדר‬
‫כר‪.‬‬ ‫וניסן מאטלין אותו באדר וניסן‪ :‬ויבש‬
‫ביבש‪ .‬מ ס פ ו א הגדל באלול ומשרי‬
‫מאכילין אותו בתשרי ללא שחטי ליה‬
‫ע ל שיעברו )ה כל ימי הקיץ ויבלק‬
‫בשניהם‪ :‬ס״ש‪ .‬ללמ בזמן למ ויבש‬
‫בזמן יבש‪ :‬וכמה מאכילין אוהו‪ .‬בכל‬
‫יום‪ :‬בסעודה ראשונה‪ .‬שאוכל בכל‬
‫יום יהבינן לי׳ מן ה ר פ ו א ה כגרוגרות׳(‪:‬‬
‫או‬
‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬
‫ו ס י מ נ י ך ברקא‪ .‬מ ש מ ע להוי מ ו ס ק ט ע ותימה לכפ׳ מי שאחזו‬
‫)גיטין סט‪ (.‬יש רפואות י( לברקא ובפדק המוציא יין‬
‫)שבת עי!‪ (.‬נמי א מ ד ׳ כותלין לבלקותי וי״ל ל ה ת ס מיירי בממשמשין‬
‫ובאין קולס שנקבעו וכן נמי '(]צריך[ לפרץ אקושיא אחריתי ל ה ת ם‬
‫מאי הריס אמר רב פפא תורא ברא דעינא‪:‬‬
‫דק תבלול‪ :‬ת״ר דק משוקע הרי זה מום צף‬
‫אינו מום והתניא איפכא לא קשיא הא‬
‫בשחור הא בלבן ‪ s‬והא אין מומין בלבן אלא‬
‫הא ה בדוק לבן הא בדוק שחור דאמר רבה‬
‫בר בר חנה סח לי ]ר׳[ יאשיה דמן אושא א ד ק‬
‫שמענוה‬ ‫שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום דק‬
‫לבן משוקע אינו מום צף הרי זה מום‬
‫א‬
‫וסימניך ברקא‪ :‬חלזון נחש >ועצב‪ :‬איבעיא‬
‫לחו חלזון הוא נחש או דלמא חלזון או נחש‬
‫ת״ש דאמר רבה בר בר חנה סח לי ה‬
‫רבי יוחנן בן אלעזר זקן אחד היה בשכונתינו‬
‫ור״ש בן יוסי ה לקוניא שמו ומימי לא עברחי‬
‫לפניו פעם אחת עברתי לפניו אמר לי שב‬
‫בני שב חלזון זה מום קבוע ה לשחוט עליו‬
‫וזהו נחש שאמרו חכמים ואע״פ שאמרו ‪5‬י אין‬
‫כ‬
‫ליטלו ומיהו י״ל ד ט נפגם תחלה‬
‫אדם רואה מומין לעצמו א ב ל מורה הלכה‬
‫לתלמידים ותלמידים ה מורין לו ״והאפר ר׳‬
‫ג‬
‫]קאי[‬ ‫אבא אמר רב הונא י[ כ ל תלמיד חכם שמורה‬
‫הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו‬
‫ואם לאו אין שומעין לו איהו נמי מורה ובא‬
‫הוה מעיקרא‪ :‬איזהו הבלול לבן הפוסק י! את‬
‫הםירא‪ :‬מתני׳ מני רבי יוסי היא דתניא לבן‬
‫מים‪.‬‬
‫ונכנס בשחור שחור ונכנס בלבן ה״ז מום‬
‫בשחור‬ ‫דברי ר״מ ר׳ יוסי אומר ילבן ונכנס‬
‫ה״ז מום שחור ונכנס בלבן אינו מום י• שאין‬
‫מומין בלבן אמר רב מ״ט דרבי יוסי דכחיב‬
‫ייצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינימו‬
‫םתמא לא איקרי ור״מ מ״ט ה מה לשון תבלול‬
‫דבר המבלבל אח העינים‪ :‬מ ת נ י ׳ חורוור‬
‫ה‬
‫ו ה מ י ם הקבועין איזהו חורוור הקבוע כל‬
‫ששהה שמונים יום ה יר׳ חנניא בן אנטיגנוס‬
‫אמר יבודקין אותו ג׳ פעמים בתוך שמונים‬
‫יום ואלו הן מים הקבועין אכל לח ויבש של‬
‫גשמים לח ויבש של שלחים )א( או אכל היבש‬
‫במקדש ולא במדינה ו א ע ״ ג ל[ ד א מ ד ׳‬
‫ואח״כ הלח אינו מום עד שיאכל » הלח ואח״כ‬
‫היבש‪ :‬ג מ ׳ מחני׳ מני רבי יהודה היא דתניא‬
‫חורוור קבוע ארבעים יום ומים י! הקבועים‬
‫שמונים יום דברי ר״מ ורבי יהודה אומר‬
‫חורוור י ה שמונים יום ואלו הן מים הקבועים‬
‫אכל לח ויבש של )ב> י ה בית השלחין או‬
‫שאכל יבש ואח״כ אכל הלח יה אין מום עד‬
‫שיאכל יבש אחר הלח וישנו ג׳ חדשים והא‬
‫וישנו‬
‫י ה תרוייהו חננהי אכל לח ויבש של גשמים‬
‫לח ויבש של בית השלחין חםורי מיחםרא‬
‫והכי קתני אכל לח ויבש של גשמים ה״ז מום‬
‫ביה השלחין אינו מום ודגשמים נמי אכל‬
‫יבש ואח״כ אכל לח אינו מום עד שיאכל‬
‫יבש אחר הלח וישנו ג׳ חדשים איני )‪P‬‬
‫רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה טי[ > והחניא והא רב אידי בר אבין אמר רב‬
‫יצחק בר אשיאן אדר וניסן לח אלול וחשרי‬
‫יבש יאימא אדר וחצי ניסן לח אלול וחצי‬
‫תשרי יבש‪ :‬איבעיא להו לח בזמן לח ויבש‬
‫בזמן היבש או דלמא לח ויבש בזמן הלח‬
‫תא שמע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אדר‬
‫וניסן לח אלול ותשרי יבש דלמא פירי דאלול ותשרי מאכילנא ליה‬
‫באדר וניסן וכמה מאכילין אותו אמר רבי יוחנן משום רבי פנחס בן‬
‫ערובא ייכגרוגרח אמר טי[ רבא בעי במערבא בגרוגרוח׳* בסעודה ראשונה‬
‫או‬
‫בפרק המוציא יין קתני )ג״י שם( דם‬
‫כדי לכחול עין אחת שכך כומלין‬
‫)ליחוור('(]ליארול[ ל( ובתוספתא )לשבת‬
‫פ״ט> גרסי׳ להו ובתוספתא במטלתין‬
‫ע‬ ‫)ס״ל( כתוב יאור במקום חורוור מ ש מ‬
‫דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן‬
‫מום ומיהו איכא למימר דבשבת‬
‫מ י י ד באותו שאינו קבוע ועוד יש‬
‫למרץ דהיכא דאין מ מ ר פ א מאליו‬
‫חשיב מום והא ד ק א מ ר לקמן גבי‬
‫עובר‬ ‫דאם‬ ‫הקבועים‬
‫כשמאטלין אוחו לח ויבש של גשמים‬
‫לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש‬
‫אלא ב ד ק ה ונסיון אס ה ס קבועים‬
‫אס לאו אבל רפואה גמורה יכולה‬
‫להעביר מום קבוע מ ד ע דלקמן‬
‫)לף לט‪ >:‬אמרינן גבי נפגם הזובן‬
‫נפגם ולא ניטל דניטל מוזר לאימנו‬
‫יומר יי[ ה וכשנפגם נמי ה ר יכול‬
‫אין לו ת ק נ ה וקצמ יש לדקדק מילפמ‬
‫דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן‬
‫)לף מא‪ (.‬והיא תזזית המצרית ובב״ק‬
‫בפרק מרובה )לף פ‪ (:‬מ ש מ ע דיש‬
‫לה רפואה כדאמרינן מ ת ד ע י ן על‬
‫המיכוך בשבמ ומוקי לה בתזזית‬
‫המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים‬
‫ומיהו יש לפרש ד ה א ש מ ת ד ע י ן לאו‬
‫שתתרפא אלא שלא תוסיף ד מ ה‬
‫נפשך אין לה רפואה ד א מ ד ׳ לקמן‬
‫שמלפסת והולכת ע ד יום ה מ י מ ה‬
‫וכמיב נמי אשר לא מוכל להרפא ומיהו‬
‫יש לדקדק מיבלת דכתיבא >והרא‬
‫מום כדלקמן ומנן ‪3‬פ׳ המוצא מפילין‬
‫)עירובין קג‪ (.‬מומכין יבלמ במקדש‬
‫וכן חומכין יבלת פ ה בפסח )פסחים‬
‫סה‪ (:‬אלמא יש לה רפואה בחחיכה‬
‫וחשיב מוס ואין להעמידה פט! דלימ‬
‫בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן‬
‫ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית‬
‫ביה שער דאין שומטין עלה לא‬
‫בעירובין )שם( למה ויבשה יד וכלי‬
‫הבל שייך ביבלמ שבעין‪ :‬א ם קודם‬
‫מ ע ש ה א מ ר ה שומעין לו‪ .‬אומר ר״ת‬
‫דלא אמרי׳ ה ט אלא היכא ד צ ד ך‬
‫לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ׳‬
‫הערל )לף עו‪ (.‬גבי חגר חרב‬
‫ט ש מ ע א ל ובפרק נושאין על האנוסה‬
‫)יבמות צח‪ (.‬גבי גר נושא אשת אחיו‬
‫מ א מ ו ובריש עשרה יוחסין)קדושין ע‪(:‬‬
‫גבי עובדא דרב יהודה דכל ד א מ ר‬
‫מבית משמונאי אתיגא עבדא הוא‬
‫שהיה נראה לה לרב יהודה שאומר‬
‫י צ א מחלכ‬ ‫כן לפי שהקניטו‪:‬‬
‫עינימו‪ .‬לפי הלרשה לבן שבעין קורץ‬
‫חלב כלפי׳ בקונטרס ששם שומן העין‬
‫י‬ ‫ורוצה לומר שיצא הרשע לתלבומ‬
‫לקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט‬
‫שבתוכו‪:‬‬ ‫שומן לה‬ ‫מלוב‬ ‫לתוץ‬
‫שיהו‬
‫של ש ד ה בית ה ש ל ח י ן ש מ ש ק ין אותה‪ .‬או ש א כ ל י ב ש ש ל ש ד ה של גשמים ו א ח ״ כ אכל ה ל ח ועדיין לא נתרפא אפי׳ כן אינו מום‬
‫נ( אולי לצ״ל שהיה כעינו לק והיה מראהו כחלזון יאמר חלזון זה וכו׳‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫לח‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫י ח א מיי׳ פ״ז מהלכות ניאת‬
‫‪5‬‬
‫מקדש הל׳ ה ‪:‬‬
‫י ט ב מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫סנהדרין הל׳ ז טוש״ע‬
‫מ ״ מ סי' יא סעיף ה ‪:‬‬
‫כ ג שו״ע י״ד סי׳ רמב‬
‫סעיף לו נ ה ג ה ‪:‬‬
‫כ א ד ה מיי׳ פ״ז מהל׳‬
‫ביאת מקדש הל׳ ה ‪:‬‬
‫כ ב ו מיי׳ פ ״ נ מהלכות‬
‫איסורי מזנמ הל׳ ינ‪:‬‬
‫כ ג ז מיי׳ שס הלכה יג‪:‬‬
‫כ ד ח מיי׳ שס הל׳ יד‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ךצא מ ח ל ב עיגמו ע ב ר ו‬
‫מ ש כ י ו ת לבב‪:‬‬
‫תהלים עג ז‬
‫מיס‬
‫שיטה מקובצת‬
‫‪ [6‬הא בדק לבן הא בדק‪:‬‬
‫ג[ רבי יונתן בן‪ :‬נ[ יוסי בן‬
‫ו[ קבוע הוא‬ ‫לקוניא‪:‬‬
‫ל ש ח ו ט ‪ :‬ט[ ותלמידים רואים‬
‫איני והאמר‪ :‬ו[ הונא אמר‬
‫רב‪ :‬ו[ הפוסק בסירה‪:‬‬
‫<‪ [1‬מ ״ ט אמר רבא מ ה ‪:‬‬
‫‪ [p‬שיאכל היבש אחר הלח‪:‬‬
‫י[ ומים קבועים‪ [6• :‬חורוור‬
‫קבוע שמונים כוי מים‬
‫קבועים‪ :‬יג( של בית הבעל‬
‫לח ויבש של בית השלחין‪:‬‬
‫יג( הלח אינו מום עה‪:‬‬
‫יו[ והא אנן תרווייהו‪:‬‬
‫פו[ איני והא אמר רב אידי‪:‬‬
‫גו‪ |1‬אמר עולא תי׳ רבא‬
‫נמחק‪ :‬יו[ עין היינו בבת‬
‫עין‪ :‬ית[ לך בדק דלבן‪:‬‬
‫ימ[ ברקא כמו השוכר‪:‬‬
‫כ[ חיבת הלכה נמחק‪:‬‬
‫נ&[ ההלכה לידו הסייד‪:‬‬
‫ננ[ בודקין אותו ג׳ פעמים‪:‬‬
‫נ‪ [1‬שנמצא שם‪ :‬לי[ מים‬
‫דרכו שעיניו‪ [95 :‬רפואה‬
‫רפואות‬ ‫ני[‬ ‫ואע״פ‪:‬‬
‫לברקותי‪ :‬נו[ יותר משנפגם‬
‫ואמאי הרי נמי יכול ליטלו‪:‬‬
‫נ‬ ‫ליו[ דפסח בריש אלו דברים‪:‬‬
‫נמ[ להעמידה בגוף דלית‪:‬‬
‫ל[ דמזכירין בעירובין תי•‬
‫דאמרינן נמחק‪ :‬ל‪ [6‬נראה‬
‫שרב יהודה‪ :‬ל<[ שבתוכו‪.‬‬
‫ס״א שתחתיו‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫תורא ברא דעינא‪ .‬שורה‬
‫ש ח ו ץ מן העין ש מ כ ס ה ה ע ץ‬
‫ו ז ה ו ב ת ע י ן ‪ :‬אלא הא ברק‬
‫ש ח ו ר הא ברק לבן ד א מ ר‬
‫רבה כר בד ח נ ה כוי‪ .‬מ ת ‪p‬‬
‫ה א דת״ר ודתניא א י פ כ א ‪:‬‬
‫כלומר‬ ‫ברקא‪.‬‬ ‫וסימניך‬
‫ב א ו ת ו דק ל ב ן ש ק ו ר ץ ברקא‬
‫הוי מום והיינו דק לבן א(‪:‬‬
‫כמו‬ ‫ברק‬ ‫צף‪.‬‬ ‫בולט‪.‬‬
‫לברוקתי‪ :‬ח ל ו ו ן קורין ב ל ע ו‬
‫ל י מ ץ ‪ :‬עינב‪ .‬ש י ש בעינו‬
‫כ ע נ ב ה ש מ נ ו מ ר עינו כ נ ח ש ‪:‬‬
‫ח ל ז ו ן זה‪ .‬היה ל ו בכור‪ .‬נו‬
‫שהיה בעינו חלזון והיה‬
‫מ ר א ה ו ו א מ ה ח ל ז ו ן זה מ ו ם‬
‫קבוע הוא‪ :‬ואע״פ שאמרו‬
‫א ץ א ו ם רואה מום ל ע צ מ ו ‪.‬‬
‫ש ה ב כ ו ר ש ל ו היה אבל‬
‫מורה הוא לתלמידים כוי‪.‬‬
‫ו ב ש ב י ל כך קראהו ל ה ו ר ו ת‬
‫ל ו כדי שיתירנו לך ווה‬
‫ל א ח ר שאירע ל ו מ ע ש ה‬
‫בבכורו הורה שמום ק ב ו ע‬
‫ה ו א ‪ :‬ה א י נמי מ ו ה ה ובא‬
‫מ ע י ק ר א ה ו ה פעם א ח ר ת‬
‫קודם ש א י ר ע ל ו מ ע ש ה‬
‫הורה ש מ ו ם ק ב ו ע הוא‪) .‬האי‬
‫נמי מורה( ודי מ א י ר דבר‬
‫ה מ ב ל ב ל א ת העין לא שנא‬
‫לבן ב ש ת ו ר ולא שנא ש ח ו ר‬
‫ב ל ב ן ‪ :‬ת ד כ א דעינא‪ .‬היינו‬
‫הלבן ש ב ע י ן ‪ :‬ח ו ר ו ר ‪ .‬א ם י ש‬
‫ב ש ח ו ר ל ב ן ו א י ה דאמרי‬
‫קרום‪ :‬ו ה מ י ם הקבועים‪.‬‬
‫שעיניו ד ו ל פ י ן תדיר הרי וה‬
‫מ ו ם ‪ :‬כל ש ש ה ה פ׳ יום‪ .‬ו ל א‬
‫נ ת מ ע ט מ מ ה ש ה י ה ‪ :‬ואלו‬
‫הן ה מ י ם הקבועין‪ .‬והיאך‬
‫בודקין אותו אם אכל ע ש ב‬
‫לת ו י ב ש ש ל ג ש מ י ם ו ש ל‬
‫ש ד ה בית ה ב ע ל ש ש ו ת ה‬
‫מ א ל י ה ‪ .‬או אכל ל ח ו י ב ש‬
‫א( נראה שצ״ל יהיינו לק לבן צף בלומר בולט נרקא כמו לנרוקחי כשכת ע״ח‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כ ה א ב ג ד ה ו מ״״ פ ״ נ‬
‫מהלכות איסורי מזבח‬
‫הלכה יד‪:‬‬
‫כ ו ז מיי׳ שס הל׳ ]ינ[ ט ו ‪:‬‬
‫כ י ח מיי׳ שס הלנה טז‬
‫והלנר ס פ ק ‪:‬‬
‫כ ח ט מיי׳ פ״ו מהלי ביאת‬
‫מקדש הל׳ ו‪:‬‬
‫כ ט י מיי׳ פ׳׳נ מהלכות‬
‫איסורי מונח הלכה ג‬
‫ס מ ג עשק ריא וטור יו״ל סי׳‬
‫שט(‪:‬‬
‫ל כ ל מיי׳ שס הלכה יא‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א( שחיה קודם שתיה‪:‬‬
‫שנעקרו‪:‬‬ ‫והפנימית‬ ‫ג(‬
‫ג( ת״ה איוהו התיומת‪:‬‬
‫ו( בן קפוסאי וכצ״ל לקמן‪:‬‬
‫‪ [8‬מישתט לא שתטינן‬
‫עלייה ו אבל‪ :‬ו[ לי כי מבעיא‬
‫לי‪ :‬ו( לא אפי׳ מבפנים‬
‫או‪ :‬ח[ באחת והא מיחסר‪:‬‬
‫באחת תיבת‬ ‫מ[ בדיה‬
‫מעיקרא נמחק‪ :‬י[ בהמה‬
‫טהורה לאכול‪ :‬יא[ לעיה‬
‫הויא‪ :‬ינ[ בדיקתן‬ ‫אי‬
‫בהמה‬ ‫אין‬ ‫ש ל ש ‪• :‬ג!‬
‫נבראת חי־ בדיה נמחק‪:‬‬
‫יו[ דחוינן לה דמקומו‪:‬‬
‫מו[ ההיא א״כ ש ה י ה ‪» :‬ו[ כן‬
‫כלל ס״א כאן‪ :‬׳‪ [1‬שעה‬
‫אתת בכשרותו‪ :‬יא[ חיישינן‬
‫ופריך מ ה א דר• חנינא בן‬
‫אנטיגנוס ומשני ל ח ד אבר‬
‫חיישי׳ לכוליה גופא לא‬
‫חיישינן‪ :‬׳‪ [p‬דמכות והרוצה‬
‫במגילה‬ ‫נפשיה‬ ‫לאפוקי‬
‫מידי ספיקא יחפור בגיהין‬
‫בראשה ובאמצעה ובסוף‬
‫רביע העליון ובסוף רביע‬
‫התחתון‪:‬‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬
‫הוי פדוי והנהנה מ ן ה פ ד י ו ן‬
‫מ ע ל ‪ :‬ואי א מ ה ת מ י כ ן‬
‫ו ל ה ב א הוי מ ו מ א ולא קודם‬
‫ל א תפיס פדיון ד א כ ת י הוי‬
‫כתם והנהנה מ ן ה פ ד י ו ן לא‬
‫מ ע ל ‪ :‬קהי )עליה( ש מ ו א ל‬
‫עליה‪ .‬ד ד כ פ י נ ח ס ‪ :‬פ ס ח י ם‬
‫בזזו בז‪ .‬כ ל ו מ ר אע׳׳ג דלא‬
‫הייתה ח כ מ ת ו ש ק ו ל ה כלום‬
‫כנגד ח כ מ ת ש מ ו א ל ש א ל ו‬
‫דבר ש ל א ידע ל ה ש י ב ו ‪ :‬א(‬
‫אין בודקין מ ן ה מ ת א י מ ו ת‬
‫שיניים‬ ‫היינו‬ ‫ולפנים‪.‬‬
‫ה ג ד ו ל י ם ש ע ו מ ד י ן לסוף‬
‫ה ל ח י י ם ש ש ם אינו נראה‬
‫ה מ ו ם אפי׳ נעקרו לא ע׳׳י‬
‫אכילה ולא ע ׳ ׳ י פעייה ולהכי‬
‫קרי ל ה ו מ ת א י מ ו ת ש י ש ל כ ל‬
‫א ח ד ב• עיקרין‪ .‬אף לא מ ן‬
‫ה מ ת א י מ ו ת ע צ מ ן שנעקרו‬
‫הוי מ ו ם מ ב ת ח ‪:‬‬
‫בסוף ה ח ו ט ם הרי ז ה מ ו ם‬
‫ש ש ם נראה מ ב פ נ י ם ב ע ו מ ק‬
‫ה ח ו ט ם אינו מום ש א י נ ו‬
‫נראה‪ :‬תורא ברא ד ש י פ ת י ה ‪.‬‬
‫עור ה ח י צ ו ן ‪ :‬מ א י קאמר‪.‬‬
‫ר׳ חנניה אין מ ש ג י ח י ן כוי‪:‬‬
‫א פ ס ו ל י מיפםל‪ .‬ל ה ק ר ב ה ‪:‬‬
‫י ש מ ח ו ס ר אבר מ ב פ נ י ם‬
‫ל מ י ה ו י מ ו ם כגון אם ה ו א‬
‫ח ס ו כוליא או ט ח ו ל ע ״ י‬
‫כריחה או ע ׳ ׳ י ס ם ‪ :‬פ ס ח‬
‫א ו עור כתיב ד ב ר ש ב ג ל ו י‬
‫ו ל א שבסתר‪ .‬וכן נמי ע ו ר ת‬
‫או ש ב ו ר בגלוי‪ .‬ל א י ש ח ו ט י‬
‫א ו לאיפרוקי ל א מ י ב ע י א‬
‫לן דלא עבדינן אלא על‬
‫מום ש ב ג ל ו י ‪ :‬מ ה מ ו מ א‬
‫מ א כ ר א ׳ ‪ .‬כדכתיב ע ו ר ח‬
‫א ו ש ב ו ר הייגו מ ו ם והוי‬
‫מ א ב ר א י ‪ :‬ולא בעל כוליא‬
‫א ח ת שנברא ב א ח ת ‪ :‬סברוה‬
‫ד כ ו ל י ע ל מ א אין בריה‬
‫ב א ח ת ‪ .‬אין דרכה ל ה י ב ר א ו ת‬
‫ב א ח ח ]והא[ ד מ מ ע ט ולא‬
‫ב ע ל כוליא א ח ת ש ה י ו לו‬
‫שתים ו נ י ט ל ה א ח ח ‪ :‬ק ס ב ר‬
‫חסרון מבפנים שמיה חסרון‬
‫א מ ר רכ חייא כר‪ .‬ו ל א‬
‫קשיא‪ .‬ה א דקתני ולא בעל‬
‫כוליא א ת ת כגון ש נ ב ר א ת‬
‫בשתים ו ח ס ר ה א ח ת ‪ :‬מ ה‬
‫ש ל ש מ ע י ק ר א ש כ ך נבראת‬
‫אף א ח ה מ ע י ק ר א ש כ ך‬
‫אסירה ל א ח ר ש ח י ט ה שריא‪:‬‬
‫א( לפני רכינו היה כתוכ התייר ניקכו חוטמץ אמר המשנה דחוטין החיצונות ולפיכך מפרש כמחלה להא דאין נודקין מן המתאימות‪.‬‬
‫לט‪.‬‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ש י ה ו משולשין‪ .‬בתחלת שמונים ובסוף שמונים ובאמצע שמונים‬ ‫או דלמא כוי אם סימצי לומר בסעודה ראשונה כוי‪ .‬לאי אמרת בכל‬ ‫‪ (6‬צ״ל או נשלה‪ ,‬ב( ן‪,[0‬‬
‫ג( ]שפמו נ ״ ה נמשגה‬
‫ובענין זה יש לפרש בפי הקורא את המגילה )מגילה ימ‪ .‬ושם(‬ ‫סעולה תו לא מיבעי מילי לולאי לא איכפת לן אי קולם אכילה או‬ ‫ונרמכ״ס[‪,‬‬ ‫שנמשניוח‬
‫גבי מגילה ל א מ ר שאס הטיל בה ג׳ חוטין גילין כשרה ל ק א מ ר‬ ‫לאחר אכילה ל ה א גסעורה שניה אמר אכילה הוא ומוכלינן ליה אבל אם‬ ‫ד( ]לעיללה‪.‬לז‪,[.‬ה(צ״לתמיס‬
‫יהיה לרצון נל מוס כוי צ׳׳ק‪,‬‬
‫ובלבל שיהו משולשין פילוש בתמלמ ה ל ף ובאמצעו ובסופו ושם‬ ‫תימצי לומר ללא יהבינן ליה אלא בסעולה ראשונה שבכל יום מיבעי‬ ‫ו( ]חילץ מז‪ :‬מת‪ ,[:‬י( נ״א‬
‫פירש״י שיהיה מלאש ה ל ף על הגיל‬ ‫לן‪ :‬קודם אכילה ודאי מעלי ליה‬ ‫ומניא‪ ,‬ח( תיוממ צ״ק‪,‬‬
‫‪ (0‬צ״ל לאישמוטי‪ ,‬י( ןדססיל‬
‫מלמעלה בין‬ ‫למבירו בין‬ ‫כמגיל‬ ‫או דלמא בכל סעודה וסעודה אם תימצי‬ ‫כםמא‪ .‬כדרך ס ס שכל אדם שותה סם‬
‫נשגנראת ומסרה יעב״ן[‪,‬‬
‫מ ל מ ט ה וההיא למכות )לף ט‪ >:‬ולאי‬ ‫לרפואה קודם א ט ל ה ‪ :‬לאחר אכילה‬
‫לומר ״בסעודה ראשונה קודם אכילה או‬
‫הוי כענין זה גבי ערי מ ק ל ט ושלשת‬ ‫מאי‪ .‬מי ה ר א בדיקה ב ה ט או לא‪:‬‬
‫שיהו משולשות שיהא מררום לחברון‬
‫לאחר אכילה קודם אכילה ודאי מעלי ליה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ה ״ ג קודם שמיה ודאי מעלי ליה‬
‫לשכם‬ ‫וממברון‬ ‫לשכם‬ ‫כממברון‬ ‫כםמא לאחר אכילה מאי קודם שתיה או‬ ‫כשערי‪ .‬שדרך ב ה מ ה י[ לאכול שעורים‬ ‫‪ . 1‬נטשו ח ב ל י ך ב ל יחזקו‬
‫נ‬
‫כמשכס לקלש ומשכם לקלש כמקלש‬ ‫ל א ח ר שחיה )א( א[ וקודם שחיה ודאי מעלי‬ ‫קודם שתיה‪ :‬מוסר ודאי מעלי ליה‪.‬‬
‫כן תרגם ב ל פ ר ש ו נס א ז‬
‫חלק עד שלל מךבה‬
‫לצפון ולא אמרינן שיהו בראש ארץ‬ ‫ליה כשערי לאחר שתיה מאי קשור או מותר‬ ‫דניתא ליה ע ל מ א ‪ :‬ע ם הכירו‪ .‬גיימ‬ ‫כסחים בווו בז‪:‬‬
‫ישעיהו לג כג‬
‫ובאמצעיתה וכאן‬ ‫ובסופה‬ ‫ישראל‬ ‫נ מוחר ודאי מעלי ליה קשור מאי לבדו או עם‬ ‫ליה בצוומא ומהניא ליה א ט ל ה ‪:‬‬
‫‪ .2‬וכי י ה י ה בו מ ו ם פ ס ח א ו‬
‫סירש״י שיהו משולשים לשלשה תלקים‬ ‫חבירו יעם חבית ודאי מעלי ליה לבדו מאי‬ ‫כשדה‪ .‬ניחא ליה באוירא‪ :‬גינה‬ ‫ע ו ר ב ל מ ו ם ך ע ל א תזבחנו‬
‫שאם יראהו היום יבלקנו מכאן ליום‬ ‫לין אלהיף‪ :‬דברים טו כא‬
‫בעיר א* ובשדה ה בשדה ודאי מעלי ליה בעיר‬ ‫הסמוכה לעיר‪ .‬יא[ ה ר א כשדה או‬
‫‪ .3‬עו־־ר‪ .‬א ו שבור א ו חרוץ‬
‫כ״ו וחצי והלר ליום כ״ו כוי להוא‬ ‫לא‪ :‬שיהו משולשים‪ .‬לג׳ חלקים שאם‬ ‫או י ב ל ת א ו ג ך נ א ו י ל פ ת‬
‫יוס שמונים ו מ מ ה שפירש כך לפלש‬
‫מאי בעי רב אשי אם תימצי לומר בשדה‬ ‫ל א תקריבו א ל ה לין ואשדז‬
‫יראנו היום יבדקנו מכאן ליום ט ׳ ו‬
‫לא‬ ‫ומיהו‬ ‫)שס>‬ ‫דמכומ‬ ‫שיטה‬ ‫גינה הסמוכה לעיר מאי יחיקו‪ :‬ר״ח בן‬ ‫ל א תתנו מ ה ם ע ל המןבח‬
‫ומצי והדר ליום ששה ועשרים ומצי‬ ‫ויקרא כב כב‬ ‫לין‪:‬‬
‫שהיה לו‬ ‫נ ו י [‬
‫לגמרי הוי כי ההיא‬ ‫אנטיגנוס אומר ]וכו׳[‪ :‬אמר רב נחמן‬ ‫והדר ליום כ״ז דליהוו שמונים לפי‬ ‫‪ .4‬ו א י ש בי ‪.‬יקךיב זבח‬
‫ש ל מ י ם לין ל פ ל א נדר א ו‬
‫לפלש שיבלוק לסוף עשרים ולסוף‬ ‫בר יצחק יובלבד שיחו משולשים בעי‬ ‫שבשלש זמנים הללו דרך אומו ה מ ו ס‬ ‫ל נ ד ב ה בבקר א ו ב ע א ן‬
‫ארבעים ולסוף ששים שישאר מ ן‬ ‫מיניה פנחס אחוה דמר שמואל משמואל‬ ‫לעבור ואינו נראה והר ליה מוס‬ ‫ת מ י ם י ה י ה ל ך ע ו ן כ ל מום‬
‫השמונים עשרים לאחל בליקה אחרונה‬ ‫ל א ידדה בו‪ :‬ויקרא ככ כא‬
‫ח א כ ל ולא איתסי למפרע הוי מומא או מיכן‬ ‫עובר‪ :‬למימעל כשריונו‪ .‬לאו מבכור‬ ‫‪ .5‬ו א ת ש ת י ה ב ל י ת ו א ת‬
‫כמו שיש עשרים קולס בליקה ראשונה‬ ‫בעי דלא שייכא ביה פדיון אלא בשאר‬
‫ולהבא הוי מומא למאי נ״מ למימעל בפדיונו‬ ‫ה ח ל ב אשר עליהן אשה‬
‫ולא יחכן לפרש »‪ w‬כן כלל אלא כמו‬ ‫מוקדשין שעיניהם מ נ ט פ ו מ והפריש‬
‫ע ל הכסלים ואת היתרה‬
‫שפרשתי מתחלה כ ל מ ש מ ע בפ׳ הערל‬
‫אי אמרח למפרע הוי מומא מעיל ואי מיכן‬ ‫על הכבד על הכלית‬
‫מיד פדיונם ואמר הרי הן מחוללות על‬ ‫ויקרא ז ד‬ ‫יסיךנה•'‬
‫)יבמוח לף ס‪ (.‬גבי סריס ח מ ה למפרש‬ ‫שמואל‬ ‫קרי‬ ‫מאי‬ ‫מעיל‬ ‫לא‬ ‫מומא‬ ‫הוי‬ ‫ולהבא‬
‫מ ע ו מ הללו ואמ״כ בדקו וקודם שתכלה‬
‫כל שלא ראה שעה יי[ בכשרוחו ופריך‬ ‫עליה ׳פסחים בזזו נ >)בוז( מ ת נ י ׳ ט חוטמו‬ ‫זמן ׳‪ [5‬בדיקתו שלש חדשים נהנה מן‬
‫וליחוש שמא הבריא בינתיס ומשני כיון‬ ‫ג‬
‫שניקב ושנפגם ושנםדק > שפמו שניקבה‬ ‫הפדיון‪ :‬אי אמרה למפרט הוי מומא‪.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן ית[‬ ‫)א( גט׳ או לאתר שתיה‬
‫שנפגמה שנסרקה‪ :‬ג מ ׳ ח״ר ניקבו חוטמין‬ ‫אישתכח דחילולו ה ר חילול ופדיונו‬ ‫ק ו ד ם כצ״ל ואות ו׳ נמתק‪:‬‬
‫מ ש מ ע לגי פ ע מ י ם היינו תחלתה וסופה‬
‫זה לתוך זה מבחוץ הרי זה מום מבפנים אינו‬ ‫קדוש ומביאיף( קרבן מעילה‪ :‬קרי‬ ‫)ב( ש ם נמשנה אין נודקין‬
‫ואמצעה ונלאה לכפליס המשולשים‬ ‫מן ה מ ת א י מ ו ת ולפנים ואף‬
‫ושנסדקה‪:‬‬ ‫ושנפגמה‬ ‫שניקבה‬ ‫שפתו‬ ‫מום‪:‬‬ ‫שמואל עליה‪ .‬האי קרא פסחים בזזו‬ ‫לא את ה מ ת א י מ ו ת ‪) :‬ג( גפ׳‬
‫בכיצל מעברין )עירובין לף נו‪ (.‬לא‬
‫בז דהוי דבר שאין ה ד ע ת סובלת‬ ‫ו ה א מיחסר חסר‪) :‬ר( יש״•‬
‫ה ר לא ט האי ולא כי ההיא למכות '»[‪:‬‬ ‫אמר רב פפא חורא ברא דשיפחיה‪ :‬מ ת נ י ׳‬
‫דייה מ נ ת ו ן שהנקנ נראה‬
‫והאמר‬ ‫ושנגממו‬ ‫שנפגמו‬ ‫החיצונות‬ ‫שיהו חגריס בוזזים ביזות כלומר אתה י י י חוטין‬ ‫מ ב ח ו ץ שניקנו‪:‬‬
‫אינך מ ח ו ד ד ושאלמ שאילה כזו שאיני‬
‫ה הפנימים שנעקרו רבי חנינא בן אנטיגנום‬ ‫יודע משובה‪ :‬מ ת נ י ׳ שפמו‪ .‬שפה‪:‬‬
‫אומר אין בודקין מן ‪ m‬התיומת ולפנים ואף לא את התיומת‪ :‬ג מ ׳ ח״ר‬ ‫נראה)י(‬ ‫שהנקב‬ ‫מבחיז‪.‬‬ ‫נמ׳‬ ‫לעזי רש״י‬
‫»[ התיומת איזהו תיומח מן התיומת ולפנים וחיומח עצמה כלפנים רבי יהושע‬ ‫שנקבו מחיצות התיצונות של ח ו ט ם ‪:‬‬ ‫מיינשליד״ש‬
‫] מ י ש י ל י ר ״ ש [ ‪ .‬שיניים‬
‫בן מ קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות בלבד רבי חנינא בן אנטיגנום‬ ‫שניקבה מחיצה המולקמ‬ ‫מבפנים‪.‬‬ ‫טוחנות‪.‬‬
‫אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר מאי קאמר ותו רבי יהושע בן קפוצאי‬ ‫אח ה ח ו ט ם ‪ :‬אינו מום‪ .‬שבמקום‬
‫סתר ה ו א ‪ :‬מורא ברא דשיפחיה‪.‬‬
‫היינו הנא קמא חםורי מיחסרא והכי קתני איזהו הפנימיח מן התיומת ולפנים‬ ‫מוסף רש״י‬
‫שורה מיצונה של שפה כלומר חודה‬
‫וחיומת עצמה כלפנים בד״א שנפגמו ושנגממו אבל נעקרו שוחטין ר׳ יהושע‬ ‫ח ו ט ץ ‪ .‬כני דשיני שקורין‬
‫מתני׳‬ ‫רחבה‪:‬‬ ‫שפה ולא‬ ‫של‬ ‫ינצינ״ה‪ ,‬ה ח י צ ו נ ו ת ‪ .‬אותם‬
‫בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונוח אבל פנימיוח שנעקרו‬ ‫גדולות שקורין‬ ‫שיניים‬ ‫מהאימוה‪.‬‬ ‫שלפנים מ ג ד חוטמו )לעיל‬
‫מישחט י‪ 1‬עלייתו לא שחטינן אבל אפםולי מיפםל ר׳ חנינא בן אנטיגנום‬ ‫מיינשליר״ש שאחת נראית כשמים‪:‬‬
‫לה‪ (.‬שנאמצע ה פ ה ! ל ע י ל‬
‫לט‪ .1.‬ש נ פ ג מ ו ‪ .‬שחסרו מ ע ט‬
‫אומר אין משגיחין על החיומח כל עיקר ואפי׳ איפםולי לא איפסיל בעי‬ ‫שאס‬ ‫המתאימוה‪.‬‬ ‫את‬ ‫לא‬ ‫ואןז‬ ‫ישם(‪ .‬ו ש ג ג מ מ ו ‪ .‬שנחתכו‬
‫נ ס ט ן נרוחנו ולא חיסרו‬
‫רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר אבר מבפנים או אין מחוסר אבר‬ ‫נעקרו התוטין כנגדן לא ה ר מ ו ם ‪:‬‬ ‫אלא כעין סדק !שם( שנתתנו‬
‫לא‬
‫מבפנים למאי׳ אי לבכור ‪ 2‬פ ם ח או עור כתיב אי לקדשים ‪ 3‬ע ו ר ת או שבור‬ ‫נ מ ' איזו ההיומת״(‪ .‬כולה מפרש‬ ‫נ ר ח ק מלמעלה נעומק ולא‬
‫ה ר מוס‬ ‫חיסרו כלום‪,‬‬
‫כחיב לאישחוטי ולאיפרוקי לא איבעיא י[ לן כי מיבעיא לן לאיפםולי מאי‬ ‫כלפנים‪.‬‬ ‫עצמה‬ ‫ומיומה‬ ‫לקמן‪:‬‬ ‫הואיל ונראו אותן חיטין‬
‫ה‬ ‫‪4‬‬ ‫החילוטס‪.‬‬ ‫עליה‪:‬‬ ‫שומטין‬ ‫ואין‬ ‫הפנימיים‪.‬‬ ‫)לעיל ל ה ‪. ( .‬‬
‫חמים יהיה לרצון אמר רחמנא המים אין חסרון לא י[ או דלמא >תמים יהיה‬ ‫שהשיניים הגדולות קנועות‬
‫‪5‬‬ ‫שבאמצע ה פ ה ‪ :‬אין משגיחין‪ .‬דאפי׳‬
‫לרבות כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון מאבראי ת״ש ו א ח‬ ‫נהן‪ ,‬שקורין מיישיליר״ש‪,‬‬
‫מן מזבמ לא נפסל‪ :‬מאי קאמר‪.‬‬ ‫ש נ ע ק ר ו ‪ .‬לגמרי‪ ,‬ה ד מוס‪,‬‬
‫שחי הכליות ‪ 3‬ולא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כוליות ותניא אידך יםירנה‬ ‫ד ק א מ ר איזו מיוממ מן התיוממ‬ ‫כדמסרש ואזיל הואיל וכי פעי‬
‫מיחזי‪ ,‬אנצ פגימה אז גימוס‬
‫לרבוח בעל כוליא אחה ס ב ת ה דכ״ע אין בריח באחת »‪ & 1‬דהא מיחםר‬ ‫ולפנים‪ :‬ה״ק איזו היא הפטמיה‪.‬‬ ‫אינו נינר‪ ,‬ש ה ד חנואות‬
‫חסר לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר‬ ‫דאמרי׳ עלה בממני׳ נעקרו ה ר מוס‬ ‫נ פ ה )שסו‪.‬‬
‫י> חסרון מבפנים לא שמיה חסרון אמר רב חייא בר יוסף דכ״ע יש בריח‬ ‫נפגמו או שנגממו לא הוי מ ו ם ‪ :‬אבל‬
‫באחח ל וחםרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן כשנבראה בשתים‬ ‫איפסולי מיפסל‪ .‬מ ע ״ ג המזבמ ויממין‬
‫שיפול בו מוס אחר וישפטנו‪ :‬פ ס ה‬
‫רבינו גרשום‬
‫וחסרו כאן כשנבראה ב א ח ח מעיקרא והא דומיא דשלש קחני מה שלש‬ ‫מ ע ל י כ ס מ א ‪ .‬שכן דרך‬
‫ד מ ש מ ע בגלוי אין‬ ‫כהיב‪.‬‬ ‫ועור‬ ‫משקה‬ ‫וכל‬ ‫סם‬ ‫כל‬
‫מעיקרא אף אחה מעיקרא אלא הכא ביש בריח ‪ w‬מעיקרא קמיפלגי מר‬ ‫מ ו ע י ל יותר קודם אכילה‬
‫בסתר לא‪ :‬לאישחחוטיט(‪ .‬בכור על‬
‫סבר יש בריה באחח ומר סבר אין בדיה באחת ור׳ יוחנן אמר דכולי עלמא‬ ‫מ ל א ח ר א כ י ל ה ‪ :‬מ ע ל י ליה‬
‫חסרון שבפנים‪ :‬ולאפרוקי‪ .‬קדשים‬ ‫כשעורים‪ .‬ש ה ש ע ו ר י ן יפין‬
‫אין בריח באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן שחסרה‬ ‫לא מיבעיא לי ללא חשיב מומא כולי‬ ‫ל ב ה מ ה יותר ל א כ ו ל קודם‬
‫קודם שחיטה כאן שחםרה לאחר שחיטה ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי‬ ‫האי‪ :‬לרצון‪ .‬מזבח‪ :‬ואה שחי הכליות‪.‬‬
‫שתיה מ ל א ח ר ש ת י ה ‪ :‬ל א ח ר‬
‫שתיה מאי‪ .‬מ י מ ע ל י ליה‬
‫והא״ר‬ ‫כתיב )כליות(‪ :‬יםירנה‪.‬‬ ‫האי לת ויבש מיהי ל א ח ר בקרבנות‬
‫שתיה אי ל א ‪ :‬קשור או‬
‫מותר‪ .‬כלומר כ ש מ א כ י ל ו מ ש מ ע כוליא אתת יסירנה ר ק ט י ר נ ה ‪ :‬אין בריה באחת‪ .‬אין ׳»[ בריה נבראת בכוליא אחת והא שאין בה אלא אחת מיחסר ח ס ר ‪ :‬הא‪.‬‬
‫ל ח ו י ב ש צריך שיתירנו דפסילי כשנבראת בשתים ו ח ס מ י ( לתזינן יי[ ל מ ק ו מ ו ניכר והא ברייתא למכשרת כגון לנבלא באחת לליכא חסרון‪ :‬מר דפםיל ס ב ר אין בריה‬
‫הבכור ל פ י שיותר ה ו א א ו כ ל באחת‪ .‬והאי ודאי חסר‪ .‬ואיסמפקא ליה למורי אמאי לא מקשי ליה נמי דומיא דשלש קתני ולדידי לא קשיא מידי ד ט ק ס ״ ד דכולי עלמא יש בריה‬
‫ב ש מ ח ה כ ש ה ו א מ ו ת ר ‪ :‬גינה‬
‫ה ס מ ו כ ה לעיר‪ .‬ו מ א כ י ל ו ש ם באחת הוה מקשינן הואיל ויש בריה באחת והוא נמי תנייה בהדי שלש ודאי בנבראת באחת נמי פסול ו ט ע מ א לא הוה ידעינן אמאי פסול דלא‬
‫הגינה‬ ‫מי מ ה נ ה לו אויר‬
‫מוס בגלוי הוא וחסרון לא הוי בפנים ומשוס האי פירכא אוקמי אליביה דאין בריה באתת והא מיחסר חסר ובעל כורחיה לאו דומיא דשלש‬
‫כאויר ה ש ד ה ‪ :‬ו ב ל ב ד שיהו‬
‫משולשין‪ .‬כ ל ו מ ר לסוף כ״ו היא ד ה א אין ב ד ה באחת ו ט מימא נוקיס אליטה דיש ב ד ה באחת אס כן אמאי פסול‪ :‬ח ס ר ה קודם שחיטה‪ .‬פ ס ל ה ‪:‬‬
‫הצורם‬ ‫וכ״ז ו כ ״ ו ‪ :‬אכל‪ .‬ל ה ויבש‬
‫בג׳ חדשים ולא איתסי‬
‫נבראת ב א ח ת והיכי א מ ר ת ד ה א דתני ולא בעל כוליא כגון שנבראת בשתים ו ח ס ר ה ‪ :‬ח ס ר ה קודם ש ח י ט ה‬ ‫ל מ פ ר ע הוי מ ו מ א מ ש ע ה ש ה ת ה יל ל ו ‪ :‬ל מ י מ ע ל בפדיונו‪ .‬אם פ ד ה ו בתוך הזמן קודם ה ש ל מ ת ג׳ ח ד ש י ם ‪ :‬אי א מ ר ת ל כ ס ר ע הוי מ ו מ א ‪.‬‬

‫מסורת הש״ם‬
‫א( ובתיס כה‪] :‬ע״ש נו‪ .‬ע״ש‪,1‬‬
‫נ( ‪1‬שס כה‪ :‬ע״ש[‪ ,‬ג(!פסחים עט‪.‬‬
‫יש״נ[‪ ,‬ד( קדושין כה‪! :‬תוספתא‬
‫יכמות ס״י ה״ד[‪] (9 ,‬את העצם‬
‫כצ״ל וכן איתא נמשצה שבמשניוח‬
‫ו ע ״ ע הנוסחא שנהרא״ש[‪ ,‬י( ל״צ‪,‬‬
‫‪ (1‬מנחות מא‪ ,:‬ח( כלים פי״ז מ ״ ט‬
‫מנתות צת‪ .‬פסמיפ פו‪ ,.‬ט( נ״א‬
‫ודכ״ע חסרו! מכפניס לא שמיה כו׳‬
‫צ״ק‪ ,‬י( נ״א שהגיד של נ ה מ ה צ״ק‪,‬‬
‫ל( צ״ל נתילמא ]עי׳ הג׳ ואנ נן‬
‫אריה[‪ ,‬ל( נ״א דאפי׳ ע ״ י שתיית‬
‫כוס עיקרי! אסריגן כוי צ״ק‪,‬‬
‫מ( ]ועי׳ חיש׳ שנת קיא‪ .‬ד״ה‬
‫להניא[‪ ,‬נ( ג״א דאין זה לשון משנה‬
‫והש״ס וה״ל נו׳ וע׳ נהרא״ש צ״ק‪,‬‬
‫פ> של ד׳ ד׳ אצנעות כוי צ״ק‪,‬‬
‫ע( להרמיק מן הקרן הוא דמצרטנן‬
‫כמלא צ׳׳ק‪ ,‬פ( נ״א וכן משמע‬
‫נספרי ודי של לנ! של ד׳ ד׳ אצכעות‬
‫נו׳ תלויה הענף כוי צ״ק‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ב ט ש נ ה או שראש זננ‬ ‫)א(‬
‫מ פ צ י ל ע צ ם או שיש נשר ב י ן‬
‫ח ו ל י א כצ״ל ותיבות נקלף העור‬
‫והנשר והעצם נשאר נמחק‪:‬‬
‫)ב( גט׳ מעשה נעיננל ב א ח ד ‪:‬‬
‫)ג( ש ם ונ״ה אומרים ש ל ש‬
‫‪,‬‬
‫ו ש ל ש שנייה אומרים‪) :‬ד( ר ש ״‬
‫ד ״ ה שהיה כנר וכו׳ ה ד ס י ה א‬
‫שלם‪) :‬ה( ד ״ ה אי שראש וכו׳‬
‫ראש ה ו נ ב התלוי וכו׳ אשר סצל‬
‫ה ס ״ ד יאס״כ צ״ל ד״ה בי!‬
‫חוליא לחוליא מלא אצבע‬
‫ש ח ו ל י ו ת ש ל ז נ ב ר ח ו ק ו ת זו‬
‫מזו מ ל א א צ ב ע דהיינו רוחב‬
‫א ג ו ד ל ‪ (» :‬ד ״ ה גפגס וכו׳‬
‫ד ל א ‪) :‬ז( ד ״ ה כיס וכו׳ ל א ו‬
‫מוס‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫הצורם אזן הפר‪ .‬ל א ח ר ש ח י ט ה‬
‫קורם ק ב ל ה ‪ :‬והזייה א( ד מ ש ק ו ף‬
‫ו ש ת י מזוזות ה ר ג ו מ א אב! שנה‪.‬‬
‫כלומר דלכל חוויותיו בעינן‬
‫שיהא בן שנה א ב ל ת מ י ם לא‬
‫בעינן הליהוי אלא ע ד ש ע ה‬
‫ק ב ל ה ‪ :‬ה כ י נ מ ׳ מ ס ת ב ר א ‪ .‬דלא‬
‫בעינן תם ב ש ע ת וריקה‪ :‬זאת‬
‫אומרת ש ע ו ת פ ו ס ל בקהש‪.‬‬
‫כ ל ו מ ה אם ב ש ע ת ש ח י ט ה היה‬
‫בן שנה מ ע ת ל ע ת ובין ש ח י ט ת ו‬
‫לזריקתו ש ה ה ש ע ה א ו שתים‬
‫ב ש נ ה ה א ח ר ת הוי פ ס ו ל ‪ :‬ר׳‬
‫י ה ו ד ה א ו מ ה בביצים ולא בגיה‪.‬‬
‫ה א בגיד ט פ י מ ת ח ז י אימא כולן‬
‫אף ב ב י צ י ם ‪ :‬ד מ ר סבר‪ .‬ר• י ה ו ד ה‬
‫ד ק א מ ר בביצים סבר חסרון‬
‫בפנים ש מ י ה חסרון ור׳ אליעור‬
‫סבר ל א ש מ י ה ח ס ר ו ן ‪ :‬ותיסברא‪.‬‬
‫ד ב ה כ י פליגי ר׳ יוסי מ א י קסבר‬
‫כוי‪ :‬אלא ה כ א ב מ ו מ א ש ב ג ל ו י‬
‫פליגי דר׳ י ה ו ד ה סבר מ ע ו ך‬
‫ו כ ת ו ת אפי׳ בביצים הוי מ ו מ א‬
‫ש ב ג ל ו י ד ה א כ ו ו צ ן בתר הכי‪:‬‬
‫ונתוק וכרוח‪ .‬אף בביצים הוי‬
‫ש ב ג ל ו י דהא תליין‬ ‫מומא‬
‫הביצים בכיס ל מ ט ה יותר‬
‫מ ב ת ח י ל ה ‪ :‬ודי אליעזר בן י ע ק ב‬
‫סבר‪ .‬הני בביצים לא הוי מום‬
‫ש ב ג ל ו י דהא מעיקרא כ ש ה י א‬
‫ת מ י מ ה וימנין ד כ ו ו צ ן הכיס‬
‫שהביצים עולים ל מ ע ל ה ב ב ט ן‬
‫וכוויץ הכיס וזימנין ד נ ח ת י ן‬
‫ותליין והוי הכיס אהוך הלכך‬
‫לא הוי בביצים מ ו מ י ן ש ב ג ל ו י‬
‫אלא בגיד‪ :‬ור׳ יוסי סבה מ ע ו ך‬
‫וכתות אף בביצים הוי מ ו מ י ם‬
‫ש ב ג ל ו י דהא ליתנהו שהרי‬
‫נ מ ו ח ו ‪ :‬ונתוק וכרות‪ .‬בביצים ל א‬
‫הוי מ ו מ י ן ש ב ג ל ו י ד ה א איתנהו‬
‫לביצים ומעיקרא נמי זימנין‬
‫דתליין א ב ל ב ג י ד הוי מ ו ם‬
‫שבגלוי‪ .‬והיכי הוי כרות בביצים‬
‫כגון שקרע הכיס מ ע ט ו כ ד ת‬
‫והדר ת פ ר ו לכיס‬ ‫הביצים‬
‫ונשארו הביצים כרותים בכיס‪:‬‬
‫נפגם הזובן‪ .‬היינו אותו הכיס‬
‫ש ה ג י ד מ ו נ ח בו‪ :‬והעריה ש ל‬
‫נקבה ב מ ו ק ד ש י ן ש נ פ ג ם סביב‬
‫נקבה‬ ‫נקט‬ ‫ולהכי‬
‫ב מ ו ק ד ש ץ מ ש ו ם דנקבה בבכור‬
‫ליכא‪ :‬מ ן ה ע צ ם הוי מ ו ם דלא‬
‫ה ד ר בריא א ב ל ל א מן הפרק‬
‫שבין עצם לעצם ד ה ד ה ובריא‪:‬‬
‫מפציל‪ .‬א ת ה ע צ ם הוי מום דלא‬
‫הדר בריא‪ :‬וכן מ ל א א צ ב ע בין פרק לפהק הוי מ ו ם ‪ :‬נפגם ה ז ו ב ן הוי מום ולא ניטל ד ח ו ז ר וגדל‪ .‬וכן נפגם הכיס דהיינו זובן הוי מום‬
‫ד ה ו י בגלוי ולא נפגם הזכרות ה ג י ד ע צ מ ו מ ש ו ם דהוי בסתר והדר בריא‪ :‬ש נ ט ל ו זאב לזובן ו א ח ״ כ ח ז ה לאיתנו ל כ מ ו ת ש ה י ה ‪ :‬א ח ד‬
‫מ א ר ב ע ב ט פ ח ש ל כל אדם‪ .‬כ ד א מ ר י ארבע בגוהל‪ :‬ו כ מ ה ת ה א מ ש ו ל ש ת ‪ .‬כלומר כ מ ה ארך יהא ה ג ד י ל ‪ :‬ב ש ״ א ד׳ א צ ב ע ו ת ולהבי ק א מ ר‬ ‫גוו[ אצבע לענין תכלת בציצית הם״ה‪ :‬נו<[ חוטין הוא נותן בציצית הסייד‪ :‬יו[ ד כ ג ד כלומר אחד מארבעה לבייש ושלש ל ב ״ ה ‪• :‬ח[ ל״א‬
‫כ מ ה ת ה א מ ש ו ל ש ת דגדיל ה ו א ש ל י ש מן ה ע נ ף והוי ה ע נ ף ח׳ א צ ב ע ו ת וכולו ג׳ ט פ ח י ם שהן זרת ו מ ה כ א ילפינן מ ש ך הציצית זרת‬
‫ד ב מ נ ח ו ת לא ילפינן כ מ ה ארכו‪ .‬ואנן בציצית עבדינן כ ב ״ ש ד׳ ח ו ט י ן ודי א צ ב ע ו ת גדיל‪ :‬ורב ה ת א אמר א צ ב ע ש א מ ר ו לענין א צ ב ע‬
‫א( לסי גירסא דהכא והזייה מוברח רנינו לפרש דמיירי נפסח מצרים דביה מיירי קרא התס דבססח דורות לא מציגו רק זריקה או שפיכה ואמנם‬
‫בזגחיס )דף כס( הגירסא בזריקה ושפיר י״ל דקאי אפסח דורות‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫לט‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫הצורם אזן הפר‪ .‬כהן משיח לאחר שחיטה‪ :‬שהיה כבר‪ .‬בשעת‬ ‫רבי וידא א מ ר רכ הצורם‪ .‬בפרק שני דזבחיס )לף‬ ‫והאמר‬ ‫ל א א מיי׳ פ ״ א מהל׳ פ ס ה ״ מ‬
‫הלנה כ ט ‪:‬‬
‫קבלת ה ד ס )י( היה שלם‪ :‬חרגמא אבן שנה‪ .‬ה א לקחני שיהו‬ ‫כה‪ (:‬גרסי׳ דתניא הצורם‪ :‬כ ו ל ן בגיד '‪ 1‬ולא בביצים‪.‬‬ ‫ל כ ב מיי׳ פ ״ א מהלכי מ ע ה ״ ק‬
‫כל הויותיו אבן שנה קאי אבל תם לא בעינן אלא בשחיטה וקבלה‪:‬‬ ‫לקרא דבארצכם צא תעשו איירי אפי׳ בביצים‬ ‫ומיהו סיפיה‬ ‫הל׳ יג‪:‬‬
‫ל ג ג מיי׳ פ ״ א מהלכי פ ס ה ״ מ‬
‫ה״נ מסתברא‪ .‬ל מ ח ו ס ר אחר קבלה כשר‪ :‬כזית בשר‪ .‬דאיכא כדי‬ ‫בכ׳׳מ שמסתלס ל( לאפי׳ ע״י שיתייתס אסרי׳ בפ׳ שמונה שרצים‬ ‫הלכה ל‪:‬‬
‫אכילת אלם‪ :‬או כזית הלב‪ .‬דאיכא‬ ‫)שבת לף קי‪ (:‬וגבי מוס הוא ללא‬ ‫ל ד ד מיי׳ פ ״ א מהלכי מ ע ה ״ ק‬
‫הלנה יג‪:‬‬
‫כרי אכילת מזבח‪ :‬זורק את הדם‪.‬‬ ‫והא״ר זירא אמר רב א> הצורם א אזן הפר ואח״כ‬ ‫חשיב מוס שבגלוי [ כלפירש ט ע מ א‬ ‫כ א‬
‫ה [מיי׳ פ״ז מהל׳ ניאת המקדש‬
‫ואס לא נשתייר כלום לא זריק‬ ‫בסמוך״(‪ :‬א ו שראש הזנב מ פ צ ל א ת‬ ‫הלנה מ ועיין נכ׳׳מ[‪:‬‬
‫קיבל דמו פסול שנאמר ‪ 1‬ולקח מדם הפר הפר‬ ‫ל ה ו מיי׳ פ ״ נ מהלכי איסורי‬
‫לכתיב )דברים יב> ועשית עולותיך‬ ‫העצם‪ .‬פי׳ בקונטרס שנקלף העור‬
‫הבשר והדס אס אין בשר אין לס‪.‬‬
‫שהיה כבר אלא כאן שחםרה קודם קבלה‬ ‫והבשר ונשאר העצם מגולה כמו אשר‬
‫מזבח הלכה ד טור י״ד סימן‬
‫שט‪:‬‬
‫וקמני מיהא דאס נשתייר כזית זריק‬ ‫כאן שחםרה לאחר קבלה ולאחר קבלה קודם‬ ‫פצל וקשה ״לבלשון משנה והש״ס הוה‬ ‫ו נמי״ שם שי״ע שס סעי׳ ‪3‬‬
‫נהגה[‪:‬‬
‫ואין לך מחוסר גדול מזה שחסר‬ ‫זריקה מי שרי ‪* 5‬והתניא ‪ 2‬ש ה חמים זכר בן‬ ‫ליה למימר ונקלף ונראה לפלש שמפצל‬ ‫לו ח מיי׳ פ״א מהלכות ציצית‬
‫כולה וקמני דזריק אלמא הא דקתני‬ ‫שנה יהיה לכם ב שיהא תמים בן שנה בשעה‬ ‫את העצם לשנים כמו מפוצלות לגבי‬ ‫הלכה ו טוש״ע א״ח שי׳ יא‬
‫סעיף יב‪:‬‬
‫כל הויומיו אבן שנה קאי‪ :‬שטות‬ ‫שחיטה ומנין בקבלה והולכה וחזייה ת״ל‬ ‫ק מ י ם חולין)נט‪ (:‬שמפוצלות לכאן ולכאן‬
‫פוסלות‪ .‬וקאמי לאשמועינן דאס נולד‬ ‫)והתם( בתוספתא <פ״ל( י ה קתני או‬
‫יהיה שיחו כל הויותיו תם ובן שנה תרגמא‬
‫טלה זה אשתקד בי״ד בניסן בח׳‬ ‫שיהיה לאש הזנב מפוצל לשני עצמות‪:‬‬ ‫תורה אור השלם‬
‫אבן שנה הכי נמי מסתברא דתניא ר׳ יהושע‬
‫שישחטנו‬ ‫ביוס יזהל ע ת ה‬ ‫שעות‬ ‫ג > נ‬
‫כ מ ה חוטין ה ו א נותן כ״ש אומרים‬ ‫‪ .1‬ו ל ק ח מ ד ם ה פ ר ו ה ז ה‬
‫לשעה‬ ‫תשיעית‬ ‫שעה‬ ‫קולס‬ ‫י[‬ ‫כ ל הזבחים שבחורה שנשתייר מהן‬ ‫אומר‬ ‫ללקלק אם‬ ‫צליך‬ ‫ארבעה‪.‬‬ ‫ב א צ ב ע ו ע ל פני ה כ פ ר ה ק ד מ ה‬
‫כזית בשר או כזית חלב זורק אח הדם שמע‬ ‫ולפני ה כ פ י ת יזה ש ב ע פ ע מ י ם‬
‫תשיעית פוסלת בו והוי כנכנס בשנה‬ ‫ר׳ בין הכל או ארבע ללבן ול׳‬ ‫מן ה ד ם באצבעו‪ :‬ויקרא טו יד‬
‫שניה‪ :‬לימא‪ .‬הך בעיא ללב אחלבוי‬ ‫מינה ומי איכא מידי דבשעה שחיטה הוי בן‬ ‫לתכלת וגס אס מ י י ד קולס כפילות‬ ‫נ ‪ .‬ש ה ת מ י ם ןכר בן ש נ ה י ה י ה‬
‫ל כ ם מן ה כ ב ש י ם ומן ה ע ז י ם‬
‫בגיד‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בביצים‬ ‫היא‪:‬‬ ‫תנאי‬ ‫שנה ובשעת קבלה והולכה הוי בן שתי שנים‬ ‫ל ט מיעייפי ה ר שיתסר והוו השתא‬ ‫שמות יב ה‬ ‫תקחו‪:‬‬
‫בממיה‪ .‬כלומד אי בגיד נינהו מי לא‬ ‫אמר רבא יזאת אומרת שעוח פוסלוח‬ ‫הנך ח׳ חוטין לעבלינן לשם לבן‬ ‫‪ .2‬ו מ ע ו ך ו כ ת ו ת ונתוק וכרות‬
‫הוי מוס הא ודאי ט פ י הוי מוס לגיל‬ ‫‪3‬‬ ‫פסקינן‬ ‫שמאי‬ ‫לכבית‬ ‫י ה פירוש‬ ‫ל א תקריבו לי; יבאר׳גכב ל א‬
‫בקדשים לימא כתנאי ו מ ע ו ך וכתות ונתוק‬ ‫ויקרא כב כד‬ ‫מעשו‪:‬‬
‫בגלוי הוא יומל מן הביצים‪ :‬כהות‪.‬‬ ‫בהתכלפ )מנחות מא‪ (:‬ואס נ פ ס ק אחל‬
‫שכתתו באבנים ע ל שנימות‪ :‬גהוק‪.‬‬
‫וכרות יי כולן בביצים דברי רבי יהודה בביצים‬
‫מ ה ם פסול ו א ע ״ ג למכשרינן לאגרלוס‬
‫ביל לגמלי אלא שעליין תלרין בכיס‪:‬‬ ‫ולא בגיד אימא ה אף בביצים דברי רבי יהודה‬ ‫תכלת וקס אלבן להגי כולהו לשם לבן‬ ‫לעזי רש״י‬
‫בסכין ועריין תלויין בכיס‬ ‫כרות‪.‬‬ ‫רבי אליעזר בן יעקב אומר כולן בגיד רבי‬ ‫ה ס יי! וזו מ ש מ ע ב ס פ ד בפרשת‬ ‫י ט י י ר ״ ט ]ריטריי׳׳ט[‪,‬‬
‫ומעורין קצת דכרות הוי בציר מנתוק‬ ‫יוסי אומר מעוך וכתות אף בביצים נחוק‬ ‫ט תצא לארבע תוטין לכל מין ומין‬ ‫זתכווץ‪ ,‬מכווץ‪.‬‬
‫בפירקין דלעיל )לף לג‪(:‬‬ ‫כדאמרן‬ ‫וכרות בגיד אין בביצים לא מאי לאו בהא‬ ‫לקתני התם כמה גלילים‬ ‫קאמל‬
‫להביא נומק אמר כורתה‪ .‬ט ע מ א‬ ‫קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה‬ ‫אין פחות משלשה חוטין‬ ‫נעשות‬
‫מוסף רש״י‬
‫דרי יוסי מפרש לקמן‪ :‬כולן בגיד‪.‬‬ ‫כ ל ב ד בית הלל בית שמאי א ו מ ד ם‬
‫חסרון ומר סבר לא שמיה חסרון ותסברא‬ ‫ה צ ו ר ם ‪ .‬אקרני״ר‪ ,‬דהר מוס‪,‬‬
‫לא בביצים‪ :‬רבי יהודה סבר חסרון‬ ‫ל׳ חוטין של תכלת וארבעה של לבן‬ ‫־תנן )לעיל לז‪ (.‬נפגמה אונו גגי‬
‫מבפנים שמיה חסרון‪ :‬אלא הכא במומין‬
‫רבי יוםי מאי קסבר אי קםבר חסרון מבפנים‬ ‫•וס‪ ,‬ו א ח ר כ ך ק י ב ל ד מ ו ‪.‬‬
‫ס( על ל׳ אצבעות והלכה כ ל ב ד בית‬
‫״הוה כיה מוס בין שתיטה לקבלה‬
‫שבגלוי פליגי‪ .‬ט(דכולי עלמא חסרון‬ ‫שמיה חםרון אפי׳ נתוק וכרות נמי ואי קםבר‬ ‫שמאי ומיהו מהאי להתכלת רב ירמיה‬ ‫נ ח י ם כה‪ .!:‬ה פ ר ש ה י ה כ ב ר ‪.‬‬
‫מבפנים שמיה חסרון מאן דפסיל בביצים‬ ‫לא שמיה חסרון אפיי מעוך וכתות נמי לא‬ ‫מדיסמי רמי ממניא לאינון ש ת ס ד‬ ‫?־יך שיהא שלם בשעת קבלה‬
‫י‪:.‬כשעת שמיטה <שם(‪ .‬ת מ י ם ב ן‬
‫לאו משוס חסרון אלא משוס מ ו ס ‪:‬‬ ‫אלא הכא במומים שבגלוי קמיפלגי רבי‬ ‫מר ב ד ה דרבינא עביד ט דידן מ ש מ ע‬ ‫•‪,‬זנה ב ש ע ת ש ח י ט ה ‪ .‬דכתינ‬
‫ט‪ 1‬דקתליין‪ .‬תולות ונחבטומ בכיס‬ ‫< ן מ ו ת י‪ (5‬תכוסו על השה‪ ,‬דהיינו‬
‫יהודה סבר מעוך וכתות הוי מומא דמיכווצן‬ ‫‪ 1‬עושים כמר ב ד ה דרבינא‬ ‫שרובם‬ ‫יה‬
‫כחיטה‪ ,‬וסמיך ליה שה ממיס ונו׳‬
‫ונראין מבחוץ שאין אדוקות למעלה‪:‬‬ ‫נתוק וכרות הוי מומא דהא תליין ר״א בן‬ ‫ושמא היה מסרש ארבע ללבן וארבע‬ ‫נ ח י ם שם(‪ .‬ש נ ש ת י י ר מ ה ן ‪.‬‬
‫זימנין דכווצן‪ .‬י[ רטייר״ט אפי׳ כשהן‬ ‫ד ק א מ ד בימ שמאי היינו‬ ‫למכלמ‬ ‫י שעת זריקה‪ ,‬אבל אס צטמא כל‬
‫יעקב סבר מעוך וכחוח לא הוי מומא‬ ‫יזרוק‪,‬‬ ‫י נשר והחלב או שאבד לא‬
‫בריאות‪ :‬דהא ליחנהו‪ .‬וחסרון ה ר ‪:‬‬ ‫לנמר דעייפינהו דהיינו שנים מכל‬
‫מ ת נ י ׳ הזובן‪ .‬זהו נרחיק שהכיס ׳>‬
‫דמעיקרא נמי זמנין דמיכווצן נתוק וכרוח לא‬ ‫מין קודם שנכפלו ולפי זה מ ה שאנו‬
‫י יהושע לטעמיה דדריש ועשית‬
‫כ •לותיך הנשר והדס‪ ,‬אס אין בשר‬
‫חבר בו‪ :‬והטריה של נקבה גמוקדשין‪.‬‬ ‫הוי מומא דמעיקרא נמי זימנין התליין ור׳ יוסי‬ ‫עושין עכשיו הוי סלגא לשם לבן‬ ‫לין דס )שם‪ ,‬ושם ק‪ >.0‬ונזנחים‬
‫כ־זינ)דברים יבז ודם זבחיך ישפך‬
‫נקבה‬ ‫בהן‬ ‫שיש‬ ‫קלשיס‬ ‫בשאר‬ ‫סבר מעוך וכתוח הוי מומא דהא ליתנהו‬ ‫ומיהו שלשה‬ ‫לשם תכלת‬ ‫ופלגא‬ ‫י ־בשר תאכל‪ ,‬הזקיק! ה נ ת ו נ זה‬
‫ובשלמים‬ ‫נקבה‬ ‫לבכור ליכא‬ ‫יא[‬ ‫נחוק וכרוח לא הוי מומא דהא איתנהו‪:‬‬ ‫ד ק א מ ד בית הלל על כרחינו קודם‬ ‫ל• ה !שם קט‪ .(.‬כ ז י ת ב ש ר א ו‬
‫כ י י ת ח ל ב ‪ .‬דכתינ וזרק הנה! את‬
‫לאיכא נקבה נ פ ג מ ה העליה יה הוי‬ ‫מ ת נ י ׳ ינפגם הזובן ]או[ העריה של נקבה‬ ‫שנכפלו דג׳ לא משכממ לאחר שנכפלו‬ ‫ה־־ס וגו׳ והקטיר החלב‪ ,‬א ע ״ ס‬
‫מ ו ס ‪ :‬מן הפרק‪ .‬אס נפגם בין‬ ‫ולא הוי השתא דומיא דד׳ י[ לב״ש‪:‬‬ ‫כ‬
‫כ ז י ן בשר זורק עציו את הדס‬
‫במוקדשין ינפגם הזנב מן העצם אבל לא מן‬ ‫ו ‪ :‬ח י ם קט‪ .(:‬זורק א ת ה ד ם ‪.‬‬
‫הפרקים מעלה ארוכה אס לא נחתך‬ ‫כ מ ה ‪ .‬יי[ פירש בקונטרס תלויה‬
‫הפרק או שראש זנב יא( מפצל א[ ה ( י ( ) נ ק ל פ ה‬ ‫לןרינא ניה הנשר והדס )םזםית‬
‫כל הזנב אלא נפגם מ ע ט ‪ :‬או שראש‬ ‫מכנף הבגד שהרי‬ ‫למטה‬ ‫נ >‪ .‬ב ב י צ י ם ו ל א ב ג י ד ‪ .‬נתמיה‪,‬‬
‫הזנב מפציל אח הטצם‪ .‬ראש י ה יה‬ ‫העור והבשר והעצם נשאר( או שיש בשר‬ ‫אין נומנין אומה בשפמ הבגד ממש‬
‫ג ״ ודאי גלוי הוא )קדושיו כה‪.;:‬‬
‫א ‪ f‬ב ב י צ י ם ‪ .‬ולא תימא מוס טמון‬
‫העור ובשר‬ ‫נקלף‬ ‫למטה‬ ‫התלוי‬ ‫ה מחוליא לחוליא מלא אצבע‪ :‬נ מ ׳ א״ר‬ ‫אלא מגביהין אומה ג׳ אצבעומ '״[‬ ‫היא דודאי מינכר ו ש ש ‪ .‬מ ע ו ך‬
‫ו כ ת ו ת א ף ב ב י צ י ם ‪ .‬דמינבר טסי‬
‫ונשאר העצם מגולה שוב אין מעלה‬ ‫אלעזר נפגם ולא ניטל כים ולא זכרות הניא‬ ‫לבית הלל ודי לבית שמאי וקשה‬ ‫‪ .0‬מ ‪ .‬כרות‪ ,‬כרותין החוטין‬
‫ארוכה הואיל ובראש הזנב הוא‪ .‬מפצל‬ ‫נמי הכי ה נפגם ולא ניטל כיס ולא זכרות‬ ‫לפירושו »יז ד ל ע נ י ף ( מן הקרן הוא‬ ‫שי׳ניציס תלוין נהן כ י ס ! ומעורים‬
‫נמ׳‬ ‫פצל )בראשית ל>‪:‬‬ ‫אשר‬ ‫כמו‬ ‫אמר רבי יוםי בן המשולם מעשה י[ בעינבל‬ ‫כמלא קשר גודל ולא‬ ‫ני׳ קצת ואינן נתוקי! לגמרי‪ .‬נתוק‪ ,‬דמפשטינן‬
‫נ ״ לגמרי ועדיי! תלו״! נניס‪.‬‬
‫גפגם‪ .‬הזובן הוי מוס )‪ 0‬יי[ לא‬ ‫גר יק הוי ט פ י מכרות‪ ,‬כדאמריג! הוזכר לשם במוך שלשה אצבעות‬
‫‪ w‬אחד שנטלו זאב וחזר לאיחנו‪ :‬נפגמה‬
‫לא‬ ‫לניטל‬ ‫ניטל‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בריא‪:‬‬ ‫הדר‬ ‫ני׳ נחות )נו‪ :‬ן להכיא גומק אמר אלא לאפוקי למעלה מג׳ ונראה כלשון‬
‫ה ר מוס דמוזר לאיתני‪ :‬כיס‪ .‬אם‬
‫הזנב מן העצם וכו׳‪ :‬הנא אצבע שאמרו‬ ‫כי ״ת שמיינ‪ ,‬אלמא נתוק ה ר ט פ י‬
‫מ י ד ו ת ) ש ש ‪ .‬ה ע ר י ה ‪ .‬שפת בית אחר שפירש בקונטרס כמה מ ה א‬
‫נ פ ג ם הוי מום אבל זבלות גיל עצמו‬ ‫אחד מארבעה בטפח של כל האדם למאי‬ ‫לבד‬ ‫מגדיל‬ ‫בה‬ ‫יהא‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫משולשת‬ ‫ה י ח ס וחוליו י!‪ .(:‬ב י י ש א ו מ ר י ם‬
‫ח‬ ‫א י כ ע ה ‪ .‬מוטי! נותן במזל הטלית‬
‫שנפגם <י> לא מוס הוא למעלה‬ ‫הלכתא אמר רבה לענין תכלח ״דתניא כמה‬ ‫ה ע נ ף שאינו גדיל וקאמרי בית שמאי‬
‫ו נ פ ל ! לשמוצה )נוגחות מא‪.;:‬‬
‫ארוכה‪ :‬שנטל זאב‪ .‬אמ כל הזובן‪:‬‬ ‫חוטין הוא נותן ב״ש אומרים ארבעה וב״ה‬ ‫אצבעות והשתא הידור ציצית‬ ‫מ ש ו ל ש ת ‪ .‬תלדה העגף לנד מן ד׳‬
‫ירעינן‬ ‫וכוי‪ .‬ולא‬ ‫שאמרו‬ ‫אצבט‬ ‫אומרים שלשה וכמה תהא ה משולשת בייש‬ ‫הנ־יל נשם(‪ .‬א ר ב ע ה ‪ .‬אצנעות ל[ שליש גדיל ובי שלישי ענף ה ר‬
‫השתא היכא קאי ו ל ה ט בעי למאי‬ ‫אומרים ארבעה וב״ה אומרים לג> שלשה‬ ‫! ש ‪ . ! :‬ש ב ״ ה א ו מ ר י ם ‪ .‬שתהא ג ד ל ארבע אצבעות וענף ח׳ אצבעות‬
‫כל אצנע‪ ,‬א ח ד מ א ר ב ע ב ט פ ח‬
‫מארגטה‬ ‫אחד‬ ‫אמרו‪:‬‬ ‫הלכמא‬ ‫ש י כ ל א ד ם ‪ .‬דהיינו מדת גודל י״ב אצבעות בין הכל ‪( 6‬וכך מ ש מ ע‬
‫ושליש י[ שב״ה אומרים אחד מארבע בטפח‬
‫לפי שאין האצבעות שוות‬ ‫בטפח‪.‬‬ ‫ו ש ת כקטנה !שם(‪ .‬ש ת י א מ ו ת ‪ .‬וד׳ של לבן על ד׳ אצבעות ובפרק‬
‫התכלת‬ ‫בפרק‬ ‫במנחות‬ ‫דאמרינן‬
‫של כל אדם רב הונא בריה דרב יהושע אמר‬ ‫מרלות היו שס שנהן מודדי!‬
‫האמות והן ארנן אמה !שם צח‪ .(.‬התכלת )שס‪ (:‬פירש בקונט׳ משולשת‬
‫ח‬
‫)לף מא‪ (:‬ט פ ח דאורייתא ד׳ אצבעות‬ ‫לשתי אמות דתנן > שתי אמוח היו‬ ‫תלויה בענף לבד מן הגדיל ארבע‬
‫בגודל שימ בקטנה חמש )ותילתא באצבע(׳( וקאמר הכא דהיכא‬ ‫בשושן‬
‫בטפח של כל אדם‬ ‫מארבע‬ ‫אחד‬ ‫באצבע‬ ‫חכמים‬ ‫דהזטרו‬ ‫אצבעות ולפירושו הידור ציצית שת אצבעומ גליל ואלבע ע נ ף ‪:‬‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫תוטין‪ .‬טי[ ה ז ט ר ו בציצית‪ :‬משולשת‪ .‬מלויה למטה מכנף הבגד‬ ‫בסירן‬ ‫א[ שראש הזנב מפצל מתיי‬
‫הנקב‪.‬‬ ‫נקי פה העור כוי עד תי׳ או‬
‫אצבע טי[‪ :‬כמה שלשה אצבעות בתוך הבגד יי(‪ :‬אתה מארבטה‪ .‬שלשה גודלין דכל‬ ‫נמו׳ק‪ :‬נ[ בשר בין חוליא בעינן והיינו גודל‪ :‬למאי הלכהא‪ .‬הזטרו‬
‫לח ליא‪ :‬ג[ מתי׳ נפגם ער חי• שהרי אין נומנין אומה בשפת הבגד ממש אלא מגביהין אותה‬
‫אמ בקצת ס״י אינו‪ :‬ו[ מעשה‬
‫בע־ בול באחד‪ [5 :‬תהא אמד ה ר אממ מארבע בטפח‪ .‬ל״א י ה משולשמ כ מ ה יהא בה מגדיל לבד ימ[ מ ע נ ף שאינו גדיל‪ :‬שהי אמות‪ .‬שמי מקלות שאורכן א מ ה‬
‫שושן‬ ‫משלשלת‪:‬‬ ‫ס״א‬ ‫משלשת‪.‬‬
‫ו[ ו ‪1‬לש שאמרו ב״ה אחד‪ :‬ז[ שישתטנו ויזרקנו קודם‪< :‬ז[ כורת כולן בגיר ולא בביצים טעמא דרי יוסי מפרש ל ק מ ן ‪ :‬מ[ מום הסייד ומה״ד‬
‫דלא‪:‬‬ ‫מום‬ ‫יד[‬ ‫הזנב‪:‬‬ ‫ראש‬ ‫׳»[‬ ‫מן‪:‬‬ ‫אבל‬ ‫מום‬ ‫הוי‬ ‫הרחם‬ ‫בית‬ ‫העריה‬ ‫ינ[‬ ‫דבבכור‪:‬‬ ‫נקבה‬ ‫•א[‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫רטרייט‬ ‫תי׳‬ ‫י[‬ ‫תליין‪:‬‬ ‫ריטייטש‬ ‫כיו גן‬
‫מש לשלת כ מ ה ‪• :‬נו[ לבה הענף אות מ׳ נמחק‪ :‬נ! בגיר פי׳ ולא‪ :‬נא[ שבגלוי כדמפרש‪ :‬גנ[ בתוספתא נמי קתני‪ :‬נ»[ לבן כב״ש פםקינן‪:‬‬
‫נו[ זם וכן מ ש מ ע ‪ [99 :‬שרובן היו עושין‪ :‬ני[ ל ב ״ ש ומר בדיה דרבינא‪ :‬נו( כמה תהא מ ש ו ל ש ת פי׳‪ :‬נח[ אצבעות בתוך הבגד‪ :‬נס[ דלענין‬
‫הרתקה מן הקרן הוא דמפרשינן בפרק התכלת כמלא‪ :‬ל[ ציצית דהוי שליש גריל ושני שלישי‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל י א מיי׳ פ ״ ה מהלכות מעילה‬
‫הלכה ה ‪:‬‬
‫ל ח ב ג מיי׳ פ ״ ג מהל׳ כנורות‬
‫הל׳ ה ]ופ״ו מהל׳ ביאת‬
‫מקדש הל׳ חן ט ו ר י ״ ד סימן שט‪:‬‬
‫ל ט ד מיי׳ פ ״ ב מהל׳ איסורי‬
‫מובס הל׳ ה ס מ ג עשין ריא‬
‫טור י״ד סימן שט‪:‬‬
‫ה ]מיי׳ פ״ז מהל׳ ביאת מקדש‬
‫הל׳ ט [ ‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ פ ״ ח מהל׳ שחיטה הל׳ יא‬
‫שו״ע י״ד סי׳ גג סעי' א יסיי נה‬
‫סעי־ ד ן ‪:‬‬
‫מ ז מיי׳ פ״ז מהלכות ביאת‬
‫מקדש הלכה ט טור י״ד סימן‬
‫שט‪:‬‬
‫מא ח מיי׳ פ ״ כ מהלכות איסורי‬
‫מוכס הלכה כ ט ו ר שס‪:‬‬
‫פ ב ט מיי׳ פ״ז מהלכות כיאה‬
‫מקדש הלכה ז טור שס‪:‬‬
‫ם נ י מיי׳ פ ״ י מהלכות איסורי‬
‫כיאה הלי ח טוש״ע י״ד סימן‬
‫קצד סעיף ג‪:‬‬
‫מד כ מיי׳ פ״ז מהלכות ביאת‬
‫מקדש הל׳ ז ופ״מ הל׳ מ‬
‫שמג עשין ריא טור י״ד סימן‬
‫שט‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ שהיו אומנים‪ :‬נ[ מעילה‬
‫ותרתי ל מ ה ‪ :‬נ| נתן אמר לאותה‬
‫ששנינו או שיש‪ :‬ו[ לו אלא כיס‬
‫א ח ד אין לו‪ :‬ג( מושיבו אותו על‬
‫כו• אם יש שם ביצה‪ :‬ו[ יצא‬
‫ונשחט ונמצאת‪ :‬ו[ יש שם וכו׳‬
‫מ ע ש ה בפירוז אות ן׳ נמחק‪:‬‬
‫יז[ יצאת ו נ ש ח ט אות ה׳ נמחק‪:‬‬
‫גו( מאכיל לישראל‪ :‬י( תי׳ שהוא‬
‫נמחק‪ :‬יא[ מירכותיו גבוהות‬
‫מ ש ל תברתה‪ :‬יב[ תי־ לו נמחק‪:‬‬
‫•ג[ אלא אלו את שגלגל עינו נדה‬
‫כ״ג ושם רפ״ג בירושלמי‪:‬‬
‫יד[ המדבר של לשונו ב־׳ר ש ל‬
‫אחריהן אמרו הרי אלו מומיו‪:‬‬
‫נוי[ של לשונו אות ב• נמחק‪:‬‬
‫טי[ מ ע ש ה אות ו׳ נמחק‪:‬‬
‫יו[ ושאל ר׳ שמעון בן גמליאל‪:‬‬
‫אומנין‪:‬‬ ‫שהיו‬ ‫מה״ד‬
‫׳»[ עושין במדה הגהולה ל מ ד ת‬
‫א ח ת מאותן שבשושן הבירה‪:‬‬
‫נ[ תסגי עם של‪ :‬גא[ יש שם‬
‫ביצה סופה‪ :‬לנ[ מ ה ״ ד בפירוז‪:‬‬
‫ננ[ ג׳ רגלים ב׳ רגלים‪ :‬כד[ שלה‬
‫בהמה‬ ‫לן‬ ‫וקיימא‬ ‫טריפה‬
‫שנחתכו‪ :‬נ ‪ [ 3‬דרך ה ב ה מ ו ת‬
‫שהירך‪ :‬נו[ במלקוחיו של‬
‫המרבד ה ס ״ ד ‪ :‬נו[ מ ח מ ת מ ל א כ ה‬
‫שצולע והילוך רגל ה ב ה מ ה זו‪:‬‬
‫נמ[ גלגל עין של בהמה עגול‬
‫כ ש ל אהם‪ :‬נגו! ט מ א ה היא בולה‬
‫תי• לידה נ מ ח ק ‪ :‬ל[ מ ו ש ב העין‬
‫הלובן כוי צריא וההיא ודאי‪:‬‬
‫לא[ מ ה ״ ד בפירוז של‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫דיתיהה ע ל ש ל מ ש ה ד ה ו י‬
‫ר׳ ב ט פ ח של כל א ד ם ‪ :‬ודב‬
‫נ ח מ ן א מ ר ל א צ ב ע דמתניתין‬
‫ד ב י ן ח ו ל י א ל ח ו ל י א ‪ :‬רבי ע ק י ב א‬
‫אומר‪ .‬א ע ״ ג ד י ש ל ו ב׳ כיסין‬
‫ב י ד ו ע ש י ש לו ב׳ ביצים ו ה א ח ת‬
‫ט מ ו נ ה ב ב ט ן אלא כך ב ו ד ק ו‬
‫מ ו ש י ב ו לבכור ע ל ע כ ו ז ו ו ע ל‬
‫זנבו ו ע ל ע ג ב ו ת י ו ו מ מ ע ך בכיס‬
‫ואם יש שם ב י צ ה א ח ר ת ס ו פ ה‬
‫ל צ א ת ‪ :‬והתיר ד׳ עקיבא‪ .‬דכיון‬
‫ד נ ת מ ע ך ולא יצא ה ו י מ ו ם‬
‫ו מ ו ת ר ל א ו כ ל ו ‪ :‬ר׳ יוחנן בן נורי‬
‫אסר ה ו א י ל ו נ מ צ א ת ‪ :‬אין ל ו‬
‫א ל א כים א ח ד א צ ״ ג ד י ש ל ו ב׳‬
‫ביצים כ מ י ש א י ן ל ו א ל א ביצה‬
‫א ח ת ד מ י ו א ת א ר׳ ע ק י ב א ו כ ו ׳ ‪:‬‬
‫מ ע ש ה בפרה ש ל בית מ נ ח ם ‪.‬‬
‫א ת ה מ כ ל ה מ מ ו נ ו ש ל ישראל‪.‬‬
‫הכיון ש א ת ה אוסרן ל א כ ו ל ב ח ו ץ‬
‫אין ל ו ת ק נ ה א ל א ק ב ו ר ה ‪:‬‬
‫ק ד ש י ם ב ח ו ץ ‪ .‬דתם הוי ואינו‬
‫נאכל א ל א ב י ר ו ש ל ם א(‪ :‬ט ר פ ה‬
‫נםי הוי‪ .‬ד כ ל יתיר כ נ ט ו ל ד מ י‬
‫ותנן ב ה מ ה ש נ ח ת כ ו הגליה מ ן‬
‫הארכובה ולמעלה טרפה השם‬
‫ישנו לצומת הגידים‪ :‬שדגלו‬
‫א ח ת נכנסת ב ת ו ך ה כ ס ל י ם‬
‫והגלו א ח ת ע ל גבי ה כ ס ל ל ס ו ף‬
‫ה כ ס ל כ ד ר כ ו ‪ :‬ש נ ש ת ר ב ב ה ירכו‪.‬‬
‫ש א ר ו כ ה מ ח ב ר ת ה ‪ :‬ו ש נ י ט ל רוב‬
‫ה מ ד ב ר ש ל לשונו‪ .‬רוב מן‬
‫הלשון שנפרד מן החיך התחתון‬
‫אותו שיכול ל כ פ ו ף ל מ ע ל ה ‪:‬‬
‫אינו ניכר ל ח ו ץ מ י ה ו י מ ו מ א מ ו מ י ן ש ב ג ל ו י בעינן‪ :‬א ב ל ניכר מ ח מ ת מ ל א כ ה ‪ .‬ש כ ש ה ו ל ך נהאה ו ה ל י כ ה קרי מ ל א כ ה ‪ :‬ל מ י מ ר א דלא היינו‬
‫אורחיה‪ .‬ל מ י ה ו י ע י נ ו ע ג ו ל כ ש ל א ד ם ‪ :‬ת ש ב לזבה ו ל נ ק ב ה ‪ .‬ד מ ׳ זכר ו מ י ג ו ו י י ה ו נטהה י׳־ה ימי ט ו מ א ה ל נ ק ב ה ‪ :‬הא ב א ו כ מ א ו ה א בציריא‪.‬‬ ‫טוב ל ה פ ס י ק כל כ ן ‪1‬מ‪1‬ח‪1‬ת צח‪ .:.‬ו ח ד א ד ב נ י י נ א ‪ .‬בזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומיסיפי! על תנאן אצבע לכל א מ ה )פסחים‬
‫כ ל ו מ ר א ו כ מ א העיניה א ו ר ח י ה ל מ י ה ו י ע ג ו ל כ ש ל א ד ם ‪ :‬צ־ריא‪ .‬כ ל ו מ ר כ ו ל י ה ח ד ץ ש ל עין ל א ו א ו ר ח י ה ‪ :‬דשפיר‪ .‬ת ד כ ש ל ח ז י ר ‪ :‬ופריס‪.‬‬
‫ש ש פ ח ו ע ק ו מ ה ל מ ע ל ה כ ח ז י ר ‪ :‬ופליגי רבנן עליה‪ .‬ד א מ ר י לא ש מ ע נ ו א ת א ל ו ‪ :‬ו ה ה נ ן בפירקין ד ל ק מ ן ‪ .‬ש פ ח ו ה ע ל י ו נ ה ע ו ד פ ת כוי‪:‬‬
‫א( ר״ל מאכל נירושליס נומן הניח והיה נקרנ על המונח כדין בכור תס‪.‬‬
‫שבל דמיס שהיא ריאה בה! ט ה ו ד ן ! ח ו ל י ו ‪ m‬ונזה בא‪ .;.‬ת ש ב ל נ ק ב ה ‪ .‬שביעים טמאים יס״ו טוהר ‪:‬חולינ ש ש ‪ .‬א י נ ו ידויע‪ .‬אס זכר אס נ ק נ ה הטל עליהם תומר שניהם יתשכ לזכר ולנקבה‪ ,‬שנועיס ט ו מ א ת לידת נקנה ואפילו אינה רואה בהן‪ ,‬שמא נ ק נ ה ילדה ובלא ראייה איכא שנועיס‬
‫טומאת לידה‪ ,‬דמי טוהר אין לה אלא עד ארבעים יוס מתתלת לידתן כדין זכר‪ ,‬שמא זכר הוא <שם וכעי־ז נדה ש ש ‪ .‬ה א ב א ו י כ מ א ‪ .‬שחור שבעין ה ד עגול בבהמה כאדם‪ ,‬והא דתני ד ה ר מיס בצידא‪ ,‬מקוס מושב כל העין לא הוי עגול ב נ ה מ ה נאדס ואי ה ר עגול ה ר מוס‪ ,‬דבל נור של מושג‬
‫העי! קרוי גלגל‪ ,‬כ ד א מ ד נ ן ) ש ס כד‪ (:‬ועמדתי בגלגל עיני של מ ת ע ד מוטמי‪ ,‬ומפני שהוא עגול כגלגל!שם בג‪ .!.‬ר ו ב ה מ ד ב ר ש ל ל ש ו ג ו ‪ .‬ממקום פרישת דינוקי ילמעלה קרי מדבר‪ ,‬אע״ג דדיגור נ כ ה מ ה לא שייכא ק ד ליה מדכר‪ ,‬הואיל והוא המדבר בלשו! האדס !קדושיו כה‪ ;.‬או‪ :‬לשון‬
‫מ‪.‬‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫שושן הבירה במנתות בפרק שתי הלחס )לף צח‪ :(.‬י מ »שיהו אומנין גוטלין שקטנה‪ .‬כשהיו מתנין‬ ‫שושן הבירה‪ .‬יציע שעשוי על שער מזרח ומקרי‬ ‫א( ]עירובין נג‪ ,[:‬ב( ןתוספתא‬
‫פ ״ ל ה ״ ג וע״ש[‪ ,‬ג( ]חולין נו‪,[.‬‬
‫הבית היו מתנין בשל משה והן עושין ימ[ למלה הגלולה למלת אחת שעושין בשושן הבירה‪ :‬שלא‬ ‫ע ם האומנין לעשות כך וכך אמומ מלאכה לבלק‬ ‫ד( חולין נח‪ ,:‬ה( ביצה לה‪,:‬‬
‫היו עושין באומה מ ל ה שמתנין שמא יפחתו ל א ״ א לצמצם הילכך מחזילין בגלולה‪ :‬ותרתי למה‬ ‫יבואו לידי מעילה‪ .‬שלא יהנו מן ההקלש לאם‬ ‫ו( ]מירכותיו[‪ ,‬ז( !חולין שם‪,[:‬‬
‫ח( נ״א כנטול דמי ואמ׳׳כ פיסקא‬
‫משה שהיא ו׳ ט פ ת י ס ‪ :‬הדא לדהבא וכםפא‪ .‬שמלאכת טורח היא מתנין בשל משה ומהזירין‬ ‫לי‪ .‬בחד סני ׳[)״> )באומה( ]לבד מאותה[ של‬ ‫ורגליו שהן קלוטות נשל ממור אמר‬
‫ל א ו מ ה » שגדולה ה י מ נ ה חצי אצבע‪:‬‬ ‫רכ פ פ א כו׳ צ״ק‪ ,‬ג<( מגיא צ׳׳ק‪,‬‬
‫י( ]נדה כג‪] (5 ,[.‬לעיל נ‪ ,[:‬ל( נדה‬
‫לא[ ב פ י ר ן של כ־ת מנחם‪ .‬פירש‬ ‫בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית‬ ‫לבנינא‪ .‬לשומה נוטלין בשל משה‬
‫כא‪ .‬חולין עא‪ .‬כריתות ז‪ ,:‬מ( ]צ״ל‬
‫הכפר‬ ‫בקונטרס שם‬ ‫וממזירין באותה שימירה עליה אצבע‪:‬‬ ‫כציריא וגירסח ר״ח כציהרא פי׳‬
‫ואחה על קרן מזרחית דרומית שעל קרן‬ ‫אדוס ה ס ו נ נ את השתור‪ .‬ע׳ ערוך‬
‫ובתוספתא <ס״ל( כתוב בפרה של בית‬ ‫מ ת נ י ׳ אין לו ביצים או אין לו אלא‬
‫מזרחיח צפונית היחה יתירה על של משה‬ ‫ערך צר וי[‪ ,‬נ( קדושי! נה‪ .‬וע״ש‪,‬‬
‫מ נ ח ם כמו בההוא ] מ ע ש ה בפרה של‬ ‫ביצה אחה‪ .‬ה ר מ ו ס ‪ :‬שני כיסין‪ .‬לבל‬ ‫ס( כאן שייך ד״ה של משה שהוא‬
‫חצי אצבע ושעל קרן מזרחיח דרומיח היתה‬ ‫ב ה מ ה יש לה לכל ביצה ט ס אחה לפי‬ ‫ו׳ טסחיס הסייד ואח״נ מ ה ״ ד‬
‫בימ מנחם[ שניטלה ה א ס שלה )שנהלרין‬
‫•רימ‪.‬‬ ‫שנשמטה‬ ‫לף ל ג ‪: .‬‬
‫יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יהירה על של‬ ‫שהכיס חלוק באמצעימו ומבחוץ ניכר‬
‫כשהיו אומני! כוי למדת אמה‬
‫הגדולה שיתירה עליה אצכע ה ס ״ ד‬
‫(‬
‫פי׳ בקונטרס אישלויישי״ר בלע״ז וכגון‬ ‫משה אצבע ולמה היו א ח ה גדולה ואחת‬ ‫שהרי באמצע הוא משוקע ונראית בו‬ ‫ואמ״כ מ ה ״ ד שלא יכואו כיי כגדולה‬
‫הסייד ו מ ה ״ ד ותרחי למ״ל נ ס ד סגי‬
‫דלא איעכול ניביה דאי איעכול ניביה‬ ‫קטנה <א> א[ א כ ש ה י ו אומנין נוטלין בקטנה‬ ‫שורה ה ע מ ו ק ה ‪ :‬ומושיבין אותו על‬ ‫ה ס ״ ד ואח׳׳כ מ ה ״ ד חדא לדהנא‬
‫ט ר י פ ה נמי הוי כדאמר באלו טריפומ‬ ‫ומחזירין בגדולה שלא יבואו לידי מעילה‬ ‫עכוזו גרסינן‪ .‬ו ה ט אמרינן בעירובין‬ ‫כיי שמלאכה יקרת היא מתנין וכו׳‬
‫צ״ק‪ ,‬ט( כס׳׳א‪ :‬כאותה‪ ,‬פ(!חולין‬
‫)חולין לף נ ה ‪ 0‬האי בוקא ד א ט מ א דשף‬ ‫י[ הדחי למה לי חרא דכספא וזהבא וחרא‬ ‫בפי ט צ ר מעברין <לף נג‪ (:‬אכוזו מנן‬ ‫עו‪ ,[.‬ל( מלאכה צ״ק‪ ,‬גן( ועי׳ כרש״י‬
‫מדוכתיה ט ר י פ ה והני מילי דאיעכול‬ ‫או עכוזו מנן‪ .‬על עכוזו על)»> עגבומיו‬ ‫נ ג ד ה דף כג‪ .‬פי׳ כ ן כאוכמא שמור‬
‫דבניינא רב נחמן בר יצחק ואי חימא רב הונא‬ ‫של עין נו׳ עגול כשל אדס נציריא‬
‫ניביה וקשיא לפירושו דאיכא מאן‬ ‫אממ מושיבין אמ הבכור שאין לו אלא‬
‫דטריף ה מ ס אפילו לא איעכול ולא‬
‫בין‬ ‫בשר‬ ‫שיש‬ ‫<מ‬ ‫ששנינו‬ ‫לאותה‬ ‫ה‬ ‫נתן‬ ‫בר‬ ‫בל בית מושב הלובן אינו עגול נשל‬
‫ביצה א ח ת ‪ :‬וממעך‪ .‬וממשמש בכיס‬ ‫אדם וע״ש‪ ,‬ל( צ״ק מ״ז‪ ,‬ש( להאי‬
‫איפסוק אלא יש לפרש ד נ ש מ ט ה כן‬ ‫חוליא לחוליא מלא אצבע‪ :‬מ ת נ י ׳ ‪ -‬א י ן לו‬ ‫ובכסליס ואס יש י'> [ ס ו פ ה לצאת ואס‬ ‫כ א‬ ‫דקתגי מעשה הסייד ותיבת מעשה‬
‫מיותר‪,‬‬
‫מממלת ברייתה וכן נשמרבבה בסמוך‪:‬‬ ‫ביצים או אין לו אלא ביצה אחה ר׳ ישמעאל‬ ‫אינה יוצאה הוי מ ו ס ‪ :‬כסלים‪ .‬סלנק״ש‪:‬‬
‫פיו‬ ‫אומר אם יש לו שני כיםין יש לו ב׳ ביצים אין‬ ‫והתיר ר״מ‪ .‬להוי מוס הואיל)׳(‬
‫לו י[ שני כימין אין לו אלא בייצה אחת ר״ע אומר מ ׳מושיבו על אי עכוזו וממעך‬ ‫ואינה ב מ ק ו מ ה ‪ :‬נ מ ׳ חסורי מ ת ס ר א‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫אם יש ביצה ם ופו לצאח מעשה שמיעך ולא יצא י[ נשחטה ונמצאה דבוקה‬ ‫לפליג‬ ‫כוי‪ .‬ור׳ ישמעאל אסיפא הוא‬ ‫)א( גט׳ ואחת קטנה ש י ה י ו‬
‫אומני! וכו׳ ו ת ר ת י למת לי חדא‬
‫ל ק א מ ר ת ״ ק אין לו אלא ביצה אמת‬
‫בכסלים והחיר ר״ע ואסר רבי יוחנן בן נורי‪ :‬ג מ ׳ השחא אין לו אלא ביצה‬ ‫ל כ ס פ א ודהנא וחדא ל ב נ י נ א ‪:‬‬
‫)ל( בשני כיסין הוי מ ו ס ואתי רבי‬ ‫)ג( ש ם לאותה ששנינו א ו שיש‪:‬‬
‫אחח אמרה הוי מומא אין לו כלל מיבעיא חםורי מיחםרא והכי קחני אין לו‬ ‫)ג( ש ם במשנה שאחת מ י ר כ ו ת י ו‬
‫ישמעאל למימר בילוע שיש לו שתי‬ ‫ג ב ו ה ה ‪) :‬ו( ש ם במשנה לא‬
‫שתי ביצים בשחי כיסין אלא בכיס אחד א״נ שחי כיםין וביצה אחת הרי זה מום‬ ‫ביצים אבל ארישא מולינא לך לכי אין‬ ‫שמענו א ל א א ל ו א ת שגלגל‪:‬‬
‫ר׳ ישמעאל אומר יש לו ב׳ כיסים בידוע שיש לו ב׳ ביצים אין לו אלא כים‬ ‫לו אלא ט ס אחל כמי שאין לו אלא‬
‫)ה( ש ם המדבר ש ל ל ש ו נ ו‬
‫ו ב ״ ד של אחריהם אמרו ה ר י‬
‫אחד כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי ואתא ר״ע למימר בידוע לא אמרינן‬ ‫ביצה אממ וכמעוך ל מ י ‪ [ » :‬בפירן‪.‬‬ ‫א ל ו מ ו מ י ן ‪ 0) :‬ש ם במשנה‬
‫ושאל ר ב ן ש מ ע ו ן ב ן ג מ ל י א ל‬
‫אלא מושיבו על עכוזו וממעך אם יש י[ ביצה סופו לצאח‪ :‬ומעשה שמיעך‬ ‫שם ה כ פ ר ‪ :‬קדשים בחון‪ .‬שאין בו‬ ‫לחכמים‪) :‬ז( גטי וסליגי רבנן‬
‫ולא יצא וכו׳‪>< :‬תניא א״ר יוסי מעשה בפירן של בית מנחם שמיעך ולא‬ ‫מ ו ס ובקדושתו ה ו א ‪ :‬מ ת נ י ׳ שנשמטה‬ ‫עליה ד ר ׳ א י ל א וקאמרינן ובו׳‬
‫ד ד ׳ א י ל א בשפתו‪) :‬ח( רש״־‬
‫יי[ יצאה ונשחטה ונמצאה דבוקה בכסלים והתיר ר״ע ואסר רבי יוחנן בן נורי‬ ‫יריכו‪ .‬כגון דלא איעכל ניביה דאי‬ ‫ד ״ ה ותרתי וכו׳ סגי ו ב א ו ת ה של‬
‫ג‬ ‫איעכל ניביה ט ר י פ ה נמי ה ר כדאמרי׳‬ ‫משה‪ (») :‬דייה ימישיבין אותו‬
‫אמר לו ר״ע לר׳ יוחנן בן נורי >עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל אמר לו‬ ‫וכו׳ על ע ג ב ת אתת ובו׳ ביצה‬
‫באלו טריפומ )חולין לף נל‪ (:‬האי בוקא‬
‫יין[‬ ‫רבי יוחנן בן נורי לר״ע עד מתי אחה מאכיל מ[ ישראל נבילוח לאו מישחט‬ ‫אחת בבי כ י פ י ן הש״ד‪) :‬י( ד״ה‬
‫ל א ט מ א לשף מלוכמיה ט ר י פ ה ו ה ״ מ‬ ‫ו מ מ ע ך וכו׳ ואס י ש ש ם ב י צ ה‬
‫שחטיה אלא טריפות לא איסור טריפוח הוא אלא עד מתי אתה מאכיל ישראל‬ ‫לאיעכול ניביה‪ :‬גבוה מחבירהה‪.‬‬ ‫אחת ס ו פ ה לצאת‪) :‬כ( דייה‬
‫והתיר וכו׳ הואיל ו ל א מ צ א ה‬
‫קדשים בחוץ‪ :‬מ ת נ י ׳ י>יבעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש ושרנליו‬ ‫מ ק ו ם בוקא ל א ט מ א של ירך זו עלה‬ ‫במקומה כשמיעך ומשמש‬
‫י[)שהוא( קלוטות כשל חמור ה > ה והשחול והכסול איזהו שחול שנשמטה יריכו‬ ‫למעלה על הגב יומר מתבירמה‪:‬‬ ‫הסייד‪) :‬ל( ד״ה ח ס ו ד וכו׳ כיצה‬
‫אחת ו ש נ י ונו׳ ניצה אחת דמי‬
‫וכסול שאחת יא[ ‪ w‬יימיריכים גבוהוח‪ :‬ג מ ׳ ״א״ר הונא לא שנו אלא שחסר‬ ‫ג מ ׳ לא שנו‪ .‬לבעל ה׳ רגלים או‬ ‫כמעוך נמתק‪:‬‬ ‫כצ״ל וחינת‬
‫)מ( ר״ח כתוך הכסל וכו׳ ולא‬
‫ויתר ביד אבל יברגל טרפה נמי הוי רכל יתיר ח> כנטול דמי אמר רב פפא לא‬ ‫שלשה להוי מוס ולא ט ר י פ ה ‪ :‬אלא‪.‬‬
‫למעלה מ! הכסליס ו ז ו ה י ר ך‬
‫תימא דעגילן ולא סדיקן אלא כיון דעגילן אע״ג דסדיקן‪ :‬והשחול והכםול וכוי‪:‬‬ ‫שהחיסור או הייתור הוו ביל שיש לו‬ ‫ע ל ג ב י ה כ ס ל הסייד‪) :‬נ( דייה‬
‫רוכ וכו׳ היינו א ו ת ו קצת ונו׳‬
‫לבעל ה׳ רגלים ג׳ ילים וב׳ רגלים‬
‫ח״ר איזהו בסול ואיזהו שחול שחול שנשמטה יריכו כסול שרגלו אחד בתוך‬ ‫למלקוחיו‪:‬‬
‫‪3‬‬ ‫ולבעל ג׳ י ה ב׳ רגלים ויל אחת דביד‬
‫הכסל ורגלו אחד ע״ג הכסל ״הנא השרוע והקלוט שרוע שנשתרבב י ה לו‬
‫לא שייך ט ר י פ ו ת ‪ :‬כנטול דמי‪ .‬ובהמה‬
‫יריכו קלוט שרגליו קלוטוח כשל חמור וכשל םום‪ :‬מ ת נ י ׳ ינשבר עצם ידו‬ ‫שניטל ירך ומלל שלה יי[ נבילה וקי״ל»>‬
‫ועצם רגלו אע״פ שאינו ניכר מומין אלו מנה אילא ביבנה והודו לו חכמים ועוד‬
‫״ו‬
‫לעזי רש‬
‫בבהמה שנממכו רגליה מן הארכובה‬
‫פ ל נ ק ׳ ׳ ש ‪ .‬כסלים ו ה ש ר י ד ם‬
‫ג׳ הוסיף אמרו לו לא שמענו ]אלא[יל( יה את אלו י*״שגלגל עינו עגול כשל‬ ‫ולמעלה ט ר י פ ה ועוד בוקא ד א ט מ א‬ ‫הפנימיים של הירך סמוך‬
‫אדם ‪3‬יופיו דומה כשל חזיר ט ושניטל רוב המדבר יי[ ‪ w‬בלשונו ב״ד של אחריהן‬ ‫רשף מדוכמיה ט ר י פ ה ‪ :‬לא שימא‪.‬‬ ‫לכליה(‪.‬‬
‫פ ל נ ״ ק ‪ .‬כסל ) ה ש ד ר הפנימי‬
‫אמרו ה״ז מום‪ :‬נ מ ׳ אינו ניכר מי קא הוי מומא אמר רב פפא אינו ניכר מחמת‬ ‫למכל וכל דומומ לחמור דעגילין ולא‬ ‫של הירך סמוך לכליה(‪.‬‬
‫סדיקין‪ :‬אלא כיון דטגילין‪ .‬כשל‬
‫עצמו אבל ניכר מ ח מ ה מלאכה‪ :‬מומין אלו מנה וכר‪ :‬למימרא דלאו היינו‬
‫חמור הוי מוס ד פ ר ס ו מ ב ה מ ה ט ה ו ר ה‬
‫אורחיה ורמינהו ליהמפלת ימין בהמה וחיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר‬ ‫מוסף רש״י‬
‫אינן עגולות‪ :‬כסלי‪ .‬פ ל נ ״ ק ‪ :‬בתוך‬
‫חשב לזכר אם נקבה תשב לנקבה אינו ידוע חשב לזכר ולנקבה דברי ר״מ‬ ‫הכםל‪ .‬כך דרך י י [ ה ב ה מ ה שהירך‬
‫ב ש ו ש ן ה ב י ר ה ‪ .‬מ ד ר אתד היה‬
‫כנוי על שער המזרחי של עזרה‬
‫ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן מ״ט דר״מ הואיל וגלגל עינו עגול כשל‬ ‫מחוברת באליה סמוך לכסליס ולא‬ ‫ומצוייר כתכנית שוש! הנירה‬
‫אדם אמר רב יוסף ל״ק הא באוכמא הא ״*בחיוורא‪ :‬ופיו דומה כשל חזיר‪:‬‬ ‫למעלה מן הכסליס )»( דהיינו על גב‬ ‫‪ n m m :‬צח‪ (.‬והוא נית ה נ נ ד על‬
‫גינה השער‪ ,‬כדתנן נ מ ס כ ת מדות‬
‫אמר רב פפא לא תימא דשפיד ופרוס אלא כיון דפרום אף על גב דלא‬ ‫האליה‪ :‬שנשתרבבה יריכי‪ .‬שאממ‬ ‫) פ ״ ג מ״א( שער המזרחי ועליו‬
‫שושן הכירה צורה מצריכת‪,‬‬
‫שפיר‪ :‬ושניטל רוב המדבר מי[ שבלשונו‪ :‬מתני׳ מני רבי יהודה היא דתניא‬ ‫מיריכומיו גדולה מחבירתה‪ :‬מ ת נ י ׳‬
‫ומפרשינ! כמנחות)שס( כ ד שידעו‬
‫יי ואת שניטל רוב הלשון רבי יהודה אומר רוב המדבר של לשונו‪:‬‬ ‫אט״פ שאינו ניכר‪ .‬בגמרא מ פ ר ש ‪:‬‬ ‫מהיכ! באו ) פ ס ח י ם פו‪ .(.‬ש ל‬
‫לא שמעט אלא אלו‪ .‬שהוזכרו למעלה‪.‬‬ ‫מ ש ה ‪ .‬ששה טפמיס !שם!‪ .‬ו ל מ ה‬
‫מ ת נ י ׳ <‪ m‬ומעשה שהלחי התחתון עודף על העליון ושאל יי[ <י> ר״ג לחכמים‬ ‫היו א ח ת גדולה ו א ח ת קטגה‪.‬‬
‫כ‬ ‫ואלו הן ה ג ׳ שהוסיף את שגלגל עינו‬
‫ואמרו ה ר י זה מום‪ :‬נ מ ׳ מאי הנא דקחני ומעשה משום דתנן פיו דומה‬ ‫תיסגי להו כשל משה •‪:‬שש‪ .‬ג ו ט ל י ן‬
‫כוי‪ :‬לשל חזיר‪ .‬מפרש ב ג מ ׳ ‪ :‬רוב‬ ‫בקטגה ומחוירין בגדולה‪.‬‬
‫לחזיר ופליגי רבנן עליה דרבי <״ וקאמרינן כי פליגי רבנן עליה דרבי בשפחו‬ ‫המדבר‪ .‬היינו »( קצמ הלשון שאינו‬
‫שיהי אומני! ששכר! לבנות כ ן וכך‬
‫אמות‪ ,‬נוטלי! למדת ה ק ט נ ה של‬
‫עליונה עודפת על החחתונה אבל שהתחתונה עודפח על העליונה הרי זה מום‬ ‫דבוק במלקוחיו יי[‪ :‬נ מ ׳ מחמה‬ ‫משה ומחזירי! הננין לגזברי! למדה‬
‫ומעשה‬ ‫עצמו‪ .‬שאין השגר נראה אבל ניכר‬ ‫האתת מאלו הגדולות‪ ,‬כדי שיווחרו‬
‫משלהן להקדש ולא כצמצום‪ ,‬שמא‬
‫הוא מ ח מ מ יי[ שצולע והילוך הרגל זו היא מלאכתוצ(‪ :‬דלאו היינו אורתיה‪ .‬שיהא גלגל ' ״ [ של ב ה מ ה עגול‪ :‬חשב לזכר‪ .‬ימי ט ו מ א ה שבעה‬ ‫יהגו מן ההקדש נמנם דכאו לידי‬
‫מעילה )שם וכעי״ז מ‪1‬חות צח‪.‬י‪.1‬‬
‫ול׳׳ג ימי ט ו ה ר ‪ :‬חשב לנקבה‪ .‬י״ד ט מ א י ם וס״ו טהורין‪ :‬לזכר ולנקבה‪ .‬לחומרא ימי ט ו מ א ה דנקיבה שבועיים וימי ט ו ה ר דזכר דלא יהא‬
‫תרתי‪ .‬גדולות‪ ,‬ל מ ה לי‪ .‬פיסגי‬
‫לה אלא ל׳׳ג ימי ט ו ה ר ‪ :‬מאי טעמא דר׳ מאיר‪ .‬ד א מ ר היולדת מין ב ה מ ה ט מ א ה ימ[ לידה כולד מעליא‪ :‬הואיל‪ .‬ודומה לאדם בגלגל העין‪:‬‬ ‫בשל משה ינחדא מהנך ) פ ס י ‪ -‬ס‬
‫ק(באוכמא‪ .‬שחול של עין ה ב ה מ ה י()אינו( עגול כשל א ד ם ‪ :‬הא בצירא‪ .‬כל בית מושב ל[ הלובן והסירא קרי ציריא והוא ודאי ]אינו[ עגול‬ ‫שם!‪ .‬ח ד א ד כ ס פ א ו ז ה ב א ‪ .‬בזו‬
‫שאין יתירה על של משה אלא חצי‬
‫כשל א ל ם ‪ :‬לא סימא‪ .‬לבעי׳ ל ו מ ה לחדל מכל וכל לשפיל ופריס‪ .‬שפיל פיו עגול פריס ששפה עליונה ולחיים העליונות ע ו ל פ ו ת על‬ ‫אצנע‪ ,‬היו לאומנות והב וכסף‪ ,‬כמין‬
‫התחתונות‪ .‬ו מ פ י ה מ ו ר ה איממר לן איפכא לשפיל שלחייו העליונות הולכות ומתמללומ כשפול‪ :‬ג מ ׳ מאי תנא‪ .‬ללמי להאי ש( מעשה לקתני‬ ‫טכלאוח ושולחנות שהן אומנית‬
‫ככידת ! פ ס ח י ם פ ו ! כשמתנין עס‬
‫ומעשה‬
‫צורפי זהב לעשות טבלא כת ממש‬
‫אי כת עשר כאמה של משה עושין אומה למדת ה א מ ה היתירה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה עליה אצבע‪ ,‬לסי שאומנות יקרה היא ואין‬
‫שסי!‪ .‬ו ה ש ח ו ל ו ה כ ס ו ל ‪ .‬מומין בבכור משוס שרוע שאמד מ א ב ד ו גדיל מחברו ) נ י צ ה לה‪ .::‬ש א ח ת מ י ר כ ו ת י ו ג ב ו ה ו ת ‪ .‬מקוס חבולה‬
‫בנסליס והוא בוקא דאטמא‪ ,‬גבוה למעלה מן הכסליס וקרוב לגג האליה יותר מ מ נ י נ ו ) ש ש ‪ .‬ל א ש נ ו ‪ .‬דקתני ה ד וה מוס !גנוה הא להדיוט‬
‫ש ד ‪ ,‬א ל א ש ח ס ר ו י ח ד ב י ד ‪ .‬שחסור זה דבעלת שלש אי יתיר זה דבעלת חמש‪ ,‬ניד‪ ,‬שאין לה אלא יד אחת אי שיש לה ג׳ ידיס ‪1‬חולי‪ 1‬נח‪.1:‬‬
‫כ נ ט ו ל ד מ י ‪ .‬יתר אחד כחסר אחד והדא ככעלת רגל אחת וטרפה‪ ,‬דהויא בשמיטת ירך בבהמה ! ש ש ‪ .‬ה מ פ ל ת מ י ן ב ה מ ה ו ח י ה ו ע ו ף ‪.‬‬
‫מפרש ט ע מ א נ מ ס כ מ צדה פרק המפלח ) » ‪ ( :‬הואיל ונאמרה נו יצירה כאדם ) כ ר י ת ו ת ו‪ ..:.‬ת ש ב ל ו כ ד ‪ .‬שבעת ימי ט י מ א ה ול״ג ימי טוהר‪,‬‬
‫מסייע להוציא ק ו ל ! ח ו ל י ! נח‪.(:‬‬
 ‫מסורת הש״ס‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מ‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( לקמן מ ד ״ ב( נ״א ואס‬ ‫ו מ ע ש ה ‪ :‬גבי אדם‪ .‬כהן‪ :‬יה הא ראיה בה טצם‪ .‬אם עצם הלחי התחתון עודף על העליון ה ר מוס אפילו בבהמה אבל אין בה עצם אלא‬ ‫א ]מיי׳ פ ״ ח מהל׳ ניאת‬
‫אינו עצס אמד וכצ״צ‪ ,‬ג( ‪5‬״ל‬ ‫מקדש הל׳ ח[‪:‬‬
‫ר׳ חנינא נ״ג‪ ,‬ד( נ״א לא‬ ‫ששפתו התחתונה ארוכה יי[ ומקבלת העליונה ועודפת עליה באדם ה ר מ ו ס ולא ב ב ה מ ה ‪ :‬מ ת נ י ׳ און הגדי שהיהה כפולה‪ .‬שיש לו שתי‬ ‫פ ה ב מיי׳ פ״ו מהל׳ ניאת‬
‫תימא דנריכא וקטינא אלא‬ ‫אזניס מצד אתד אוזן בתוך אוזן‪ :‬בזמן שהוא טצם אתד‪ .‬שאין )‪ 0‬להם אלא תנוך אתד שנכפל תנוך העליון לתוכו ונתתבר למטה הרי זה מ ו ם ‪:‬‬ ‫מקדש הלכה ג טור י״ד‬
‫נו׳ צ״ק‪ ,‬ה( ןכתונומ צ‪ .‬קא‪:‬‬ ‫סימן שט‪:‬‬
‫מולי! קלג‪:‬ן‪ ,‬י( ס ״ א ושנפסק‪,‬‬
‫ואם איגה טלם אחד‪ .‬ש ה ת נ ו ט ס מובדלים למעלה אינו מוס‪ .‬ו ט ע מ א לא אימסרש לי)י( ולא דמי לבעלת ה׳ רגלים דהאי אוזן במוך אוזן אינו‬ ‫פ ו ג מיי׳ פ ״ נ מהלכות‬
‫‪] (1‬לעיל ג‪ ,[:‬ח( אמת גדולה‬ ‫נראה כל כך‪ :‬לשל תזיר‪ .‬מפרש‬ ‫אסירי מונח הלכה ד‬
‫ואמת צ״ק‪ ,‬מ( ]לקמן מא‪,[.‬‬ ‫טור שס‪:‬‬
‫ב ג מ ׳ ‪ :‬נ מ ׳ בלום‪ .‬קצר‪ :‬מבולמוה‪.‬‬ ‫ה ומעשה נמי שלחי החחתון עודף על העליון‬ ‫פ י ו בלום‪ .‬פירש בקונטרס בלשון‬
‫י( ]צ׳׳ל דתניא[‪ ,‬כ( ]לקמן‬ ‫מ ו ד מיי׳ פ״ז מהלכות ניאת‬
‫מה‪ ,[:‬ל( ]לעיל לש‪ ,[:‬מ( כך‬ ‫בלע״ז‪:‬‬ ‫אנקפלי״ד‬ ‫ברותב‬ ‫קצרות‬ ‫ב׳ נפוח וכו׳ « בלשון ראשון‬ ‫מקדש הלכה ו טור שם‪:‬‬
‫היא גי׳ המוי׳׳נו דש גמ־סין‬
‫שאל רשב״ג לחכמים ואמרו ה״ז מום והא גבי‬ ‫פ ח ה מיי׳ שס הלכה ט ‪:‬‬
‫אם מתמה הריות‪ .‬שאין לו ריוח כל‬ ‫שפי׳ ובלום קצר דבלום הוא לשון‬
‫שאין זננן מגיעות לערקונ‬ ‫אדם הוא דתנן ה א ש פ ת ו העליונה עורפה על‬ ‫פ ט ו מיי׳ שס הלכה ג טור‬
‫הילנךנצירמהנילאהדמומא‬ ‫כך בפה »י[ ולא בעצם ולא בבשר‬ ‫ס ח י מ ה כמו ח ו ט מ ו בלום דלקמן בפרק‬ ‫שס‪:‬‬
‫נו׳ וע׳ כתיו״ט‪ .‬צ ״ ק ‪ ( ) ,‬צ׳׳ל‬ ‫השפתים אינו מ ו ס ‪ :‬ואם מתמה הטצם‪.‬‬
‫התחחונה או שחחחונה עודפח על העליונה‬ ‫מומין אלו )דף מג‪ (:‬דפירושו נקביו‬ ‫נ ז מיי׳ פ״ז מהלכות ניאח‬
‫ונ׳׳ל כלשון ראשון שפירש מ ׳‬
‫צ״ק‪] (D ,‬וע״ע נרש״י בחולין‬ ‫שהשפפיס פתוחות י פ ה אבל הלחיים‬ ‫ה״ז מום גבי אדם הוא דכחיב ׳איש איש מזרע‬ ‫סמומין כרפי׳ לקמן בקונטרס וכמו‬
‫מקדש הלכה ה סור י״ד‬
‫שימן שט‪:‬‬
‫קו‪ :‬דייה נלס[‪,‬‬ ‫אדוקות זו בזו שאינו יכול לפותחן דכי‬ ‫אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן אבל‬ ‫בולם עצמו בשעת מריבה בס׳ כיסר‬ ‫ח ]מיי׳ שס הלכה יא[‪:‬‬
‫נ א ט מיי׳ שס סייח הלנה‬
‫אכיל או פ ע י מרחיב השפתים ונראה‬ ‫בבהמה לא אמר רב פפא לא קשיא הא דאיח‬ ‫ה ד ם )חולין לף סט‪ (.‬מ י״(‪ :‬ו ה א אין‬
‫ו טור שם‪:‬‬
‫העצם כגוד ה״ז מוס‪ .‬וכן ברגלים‬ ‫בה עצם הא דלית בה עצם‪ :‬מ ת נ י ׳ ב אוזן‬ ‫םומין בלכן‪ .‬ו א ע ״ ג דפלוגתא היא‬ ‫נ כ י מיי׳ שס הלכה ג טור‬
‫תורה אור השלם‬ ‫שס‪:‬‬
‫שרגליו קצרומ מ מ מ מ »( הרוח של‬ ‫הגדי היחה כפולה אמרו חכמים בזמן שהוא‬ ‫לעיל )לף לח‪ (:‬ה א אוקימנא לעיל‬
‫‪ .1‬א י ש א י ש מ ז ר ע א ה ״‬ ‫נ ג כ מיי׳ ס׳׳כ מהל׳ איסורי‬
‫ו ה ו א צ ר ו ע א ו זב ב ק ך ש י ם‬ ‫מ ד ה אממ העצם והבשר של כפומ‬ ‫ג‬ ‫מתני׳ כ מ ״ ד אין מומין בלבן‪:‬‬ ‫מוכח הל׳ כ ןח[ טור שס‪:‬‬
‫לא יאכל ע ד אשר יטהר‬
‫עצם אחד מום >בזמן שאין בו עצם אינו מום‬ ‫נ ד ל מ מיי׳ שס הל״כ ופ״ח‬
‫הרגלים טי[ שלא היו רמבין כל כך‬ ‫א י ל א אידי ואידי כשחור גרםינן‪.‬‬
‫והנגע בכל ט מ א נפש או‬ ‫רבי חנניא בן גמליאל אומר ג זנב הגדי שהוא‬ ‫מהלנות ניאת מקדש‬
‫איש אשר ת צ א ממנו‬ ‫אינו מום ואס מ ח מ מ העצם שהעצם‬ ‫ולא גרסינן בלבן‪:‬‬ ‫הלנה ו טור שס‪:‬‬
‫ויקרא כב ד‬ ‫ש ב ב ת זךע‪:‬‬
‫קצר והבשר מרמיב מ ל מ ט ה רוצא למוץ‬ ‫דומה לשל חזיר ושאין בה שלש חוליוח ה״ז‬ ‫ה״ג‬
‫‪ .2‬ע ו ך ת א ו שבור א ו ח ר ו ץ‬
‫א ו י ב ל ת א ו גרב א ו ־לפת‬ ‫הרי זה מום‪ .‬והמורה גריס מ ח מ מ‬ ‫מום‪ :‬ג מ ׳ ח״ר יפיו בלום ״ורגליו מבולמוח‬
‫ל א תקריבו א ל ה לין ו א ש ה‬ ‫הרוח ופירושה כדפרישנא אבל למקן‬ ‫מחמה <א> ה הרוח אינו מום מחמה העצם ה״ז מום יאזניו כפולוח י ה ה בחסחםות‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ל א ת ת נ ו כלה• ע ל ה מ ז ב ח‬ ‫ב ל ו ם ‪ .‬לשון שגירה )תהלים‬
‫ויקרא כב כב‬ ‫ליי‪:‬‬ ‫הלשון אין יכולח ואיכא דגרסי מ ח מ ת‬ ‫אחה ה״ז מום בשחי חסחסיות אינו מום‪ :‬ג>ר״ג אומר זנב הגדי שהוא דומה לשל‬ ‫ל ב ט‪ ,‬גינויו סו‪ .‬ח ו ל י ן פט‪(.‬‬
‫הריוח כדפרישנא‪ .‬ל״א פיו בלום נפוח‬ ‫חזיר‪ :‬אמר רב פפא י׳ לא תימא דקטינא אלא דכריכא אף ע״ג דאלימא‪ :‬או‬ ‫שפיו סגור שאין יכול לפותחו‬
‫אלא מ ע ט ושליו קז‪ .0‬ע י נ ו‬
‫אס מ ח מ ת הרוח שנפח מ ח מ מ יי[ דיצא‬ ‫שאין בה שלש חוליות וכוי‪ :‬אמר רב הונא בגדי שחים ה״ז מום שלש אינו‬ ‫א ח ת ג ד ו ל ה ‪ .‬כשל עגל‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫אינו מ ו ס דהדר בריא ואס מ ח מ מ‬ ‫ו א ח ת ק ט נ ה ‪ .‬כשל אוח‬
‫)‪ (6‬גמ׳ מתמת )הרוח( תז״מ‬
‫מום בטלה שלש הרי זה מום ארבע אינו מום מיחיבי בגדי אחה הרי זה מום‬ ‫ו ל ע י ל נ‪:‬ו‪.‬‬
‫העצס שעבה ביומר הרי זה מום‬
‫ונ״נ ס ״ א ה ר י ו ח ‪) :‬ב( ש ם‬
‫יה ובפוספמא דבכורומ)פ״ל ה״ל( מצאנו‬
‫שתים אינו מום בטלה שחים הרי זה מום שלש אינו מום תיובתא דרב הונא‬
‫כפולות )גחסחסות( מז״מ‬
‫בהסחסות‪:‬‬ ‫ס״א‬ ‫ונ״נ‬
‫מ ח מ מ הרוח אינו מ ו ס מ מ מ ת עצמו ה״ז‬ ‫ורב הונא ייימתני׳ אטעיחיה איהו סבר מדרישא בגדי סיפא נמי בגדי ולא היא‬
‫)ג( ש ם נמשנה את שיכלת‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ב ע י נ ו וכו׳ ו ש נ פ ס ק ע צ מ ו‬ ‫מ ו ם ‪ :‬ח ס ת ו ס ‪ .‬מנוך‪ :‬קטינא‪ .‬ד ק ה מ א ד ‪:‬‬ ‫רישא בגדי וסיפא בטלה‪ :‬מ ת נ י ׳ ירבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלה‬ ‫א ( מעשה נמי שהלחי‬
‫ש ב פ י ו וכו׳ רני יהודה אומר‬ ‫כריכא‪ .‬עגולה שזנב ה ט ל ה הוי רחבה‬ ‫בעיניו ״ושנפגם עצם ידו ורגלו ייושנפרק עצמו של פיו י>טעינו אחת גדולה‬ ‫התחתון‪ :‬נ [ מ ח מ ת הריוח‬
‫א ח ת מ ב י צ י ו גדולה כשתיס‪:‬‬ ‫אינו‪ [1 :‬כפולות בחססיות‬
‫)ד( גמ׳ קרא סממא כ ת י ב‬ ‫ימר על עוביה‪ :‬בגדי שתים‪ .‬חוליומ‬ ‫ואחח קטנה יאזנו י״ אחד גדולה ואחד קטנה במראה אבל לא במרה רבי יהודה‬ ‫אחת כוי בשתי חססיות‬
‫מ ה לי‪ (5) :‬ש ם כמשנה‬ ‫בזנב ה״ז מ ו ם ‪ :‬רישא‪ .‬אזן הגדי‪ .‬סיפא‬ ‫אינו‪ :‬ו( שיכלת בעינו‬
‫ל א י ז ה ערקונ א מ ר ו ר׳‬
‫אומר ה שתי ביציו א ח ת גדולה כשהים שבחבירתה ולא הודו לו חכמים‪:‬‬ ‫ושנפגס עצם ידו ועצם רגלו‬
‫חנינא‪) :‬ו( רש״׳ ד ״ ה כזמן‬
‫׳*[ אין בה שלש חוליות‪ :‬מ ת נ י ׳ יגלה‪.‬‬ ‫נ מ ׳ למימרא דיבלח הוי מומא ורמינהו ואלו ט>שאין שוחטין עליהן לא במקדש‬ ‫ושנפגמה עצמו של פיו ס״א‬
‫ונו׳ שאין ל ה אלא‪) :‬ן( ד״ה‬ ‫ה ורואי״ן‪ :‬ושנפגם טצם ידו‪ .‬דניכר‬ ‫שנפקס ועוד בקצת ספרים‬
‫ואס אינה וכו׳ לא איתפריש לי‬ ‫ולא במדינה בעל גרב ובעל יבלח והסברא הא י! כתיבא ‪ 2‬יבלת באורייתא אלא‬ ‫שבפיו‪:‬‬ ‫עצמו‬ ‫שנפסק‬
‫ו מ כ ל מ ק ו ם ל א דמי‪:‬‬
‫ה מ ו ם ולעיל נע״א[ איירי בנשבר)מ(‪ :‬טצמו‬ ‫ה! א ו מ ו אחת מביציו גדולה‬
‫)ח( דייה ואס מ מ מ ת העצם‬ ‫שבפיו‪ .‬שהשיניים קבועות בו ולמעלה‬
‫ל״ק הא בגופו הא בעינו מכדי קרא סתמא יי> י[ מה לי בגופו ומה לי בעינו אלא‬ ‫כשתים בחברתה ולא הודו‪:‬‬
‫וכו׳ מ ח מ ת ה ר י ו ח של מ ד ה‬
‫מן החוטין י ה דאי חוטין גופיה אפילו‬ ‫לא קשיא הא דאית בה עצם הא דליה בה עצם דקרא ראיה בה עצם מתני׳‬ ‫כתיבא‬ ‫יבלת‬ ‫הא‬ ‫י[‬
‫ונו• כסות הרגליס א ל א שלא‬ ‫באורייתא‪ :‬ו[ םתמא כתיב‬
‫היו ה פ ס י ע ו ת רחכין כל כן‪:‬‬ ‫נ פ ג מ ו או נ ג מ מ ו נמי‪ :‬במראה‪ .‬שלכל‬ ‫דליה בה עצם בעינו הוי מומא בגופא לא הוי מומא וליח לה עצם ה בגופא‬ ‫מ ה ‪ :‬א [ בגופא פסולי הוי‬
‫)‪ (0‬ה״ה ושנפגס וכוי ננשנר‬ ‫מ ו מ א לא הוי‪ :‬נו[ בעלי‬
‫הס׳׳ד ואח״כ מ ״ ה ו ש נ פ ם ק‬
‫נראה שזו גדולה מזו‪ :‬אבל לא במרה‪.‬‬ ‫פסולה הרי תלתול בעלמא הוא יידתנן כ>ר״א אומר בעלי <י‪ 1‬החילולין פםולין‬ ‫התלתולין‪ :‬י[ אמר ה״ל לא‬
‫עצמו שנסיו וכו׳ ולמעלה מן‬ ‫שאס אין ניכר אלא במלה אינו מ ו ם ‪:‬‬ ‫באדם וכשירין בבהמה אלא אידי ואידי בעינו ולא קשיא הא בשחור הא בלבן‬ ‫שהן‬ ‫זמן‬ ‫קשיא‪ :‬יא[‬
‫החוטין ק מ י י ר י דאי חוטי!‬ ‫מגדילין‪ :‬ינ[ באיזה ערקוב‬
‫גופייהו דהייגו השיניים‬
‫ולא הודו לו‪ .‬ארבי יהודה קאי‪:‬‬ ‫ליוהא אין מומין בלבן אלא אידי ואידי בלבן יז ואמר ר״ל לא קשיא כ ה א דאית‬ ‫אמרו‪ [<• :‬כהן הסייד ו מ ה י ר‬
‫עצמן שבאמצע הפה הא‬ ‫נ מ ׳ לא במקדש‪ .‬מ פ ס ל מן המזבמ‪:‬‬ ‫אבל בבהמה לא את אמרת‬
‫ת ג ן ל ע י ל אפילו נפגמו או‬
‫בה שער הא דליח בה שער‪ :‬עינו אחח גדולה וכו׳‪ :‬הנא לגדולה כשל עגל‬ ‫בבהמה התחתונה עוהפת על‬
‫ולא במדינה‪ .‬דאינו מום גמור לישחט‬
‫נגממו נמי ה ו י מ ו ם הסייד‪:‬‬ ‫קטנה כשל אווז‪ :‬אזנו אחה גדולה וכוי‪ :‬ורבנן עד כמה מ תניא אחרים אומרים‬ ‫העליונה הרי זה מום הס״ד‬
‫)י( דייה אידי ואידי יכו׳ אין‬ ‫עליו בחוץ‪ :‬גרב‪ .‬חזזית‪ :‬ותסברא‪.‬‬ ‫ומה״ד הא‪ :‬יד[ ארוכה‬
‫שוחטי! ל א נמקדש ו ל א‬
‫דלא מוס י ה ה ו א ‪ :‬והא כתיב יבלת‬
‫אפילו אינה לשניה אלא כפול כשירה‪ :‬מ ת נ י ׳ זנב העגל שאינה מגעה‬ ‫העליונה‪:‬‬ ‫על‬ ‫מקפלת‬
‫ב מ ד י נ ה ותא נמי דקמני ונו׳‬ ‫‪ m‬בפה לא‪ :‬מו[ תי׳ שלא‬
‫תרווייהו לינלת שנלנ! ו ל א‬ ‫באורייחא‪ .‬גבי מומין ג מ ו ר י ן ) ו י ק ר א » (‬ ‫נמתחוח‬ ‫לערקוב אמרו חכמים כל מרביח עגלים כן כל זמן יה שיהו מגדלין הן‬ ‫היו נמחק‪ :‬י‪ [1‬מ ח מ ת זיקא‬
‫ק ש י א אית כיה שער נצ״ל‪:‬‬
‫עורת או שבור או מרוץ או יבלת‪:‬‬ ‫‪ w‬יה איזהו ערקוב שאמרו ר׳ חנינא בן אנטיגנום אומר בערקוב שבאמצע הירך‪:‬‬ ‫תי׳ דיצא נמחק‪ :‬יין[ מחי•‬
‫־בתוספתא כוי עד סוף‬
‫בגופו‪ .‬יה לא מ ו ס גמור ה ו א ‪ :‬והא‬ ‫גמ׳‬ ‫הדבור גליון‪ :‬ינו[ סיפא‬
‫•שאין בה‪ :‬נ [ יבלת וידואה‬
‫קרא סממא‪ .‬כמיב‪ :‬אלא‪ .‬בגופו נמי‬
‫רש׳״י‬ ‫לעזי‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫ורואין‬ ‫תי׳‬
‫ה ר מוס ולא קשיא קרא ד מ ש מ ע דאפילו בגופו הוי מוס אממני׳ ד מ ש מ ע דאינו מום גמור אלא בעין אבל בגופו מום הוא ליפסל ולא לישחט יי[ קרא‬ ‫‪ :‬א [ התוטין קא מיידי‪:‬‬
‫א ג ק פ ל י ׳ ׳ ד ]אינירפלי׳׳דן‪.‬‬
‫צר מדאי‪.‬‬ ‫דאית ביה עצם ומתני׳ הכא דבעין הוי מוס ואידך מתגי׳ דבגופו לא הוי מום בדלית בה עצם‪ :‬וליה ביה עצם בגופו פסולה הוי‪ .‬בתמיה‪ :‬תלתול‪.‬‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫גמור‬ ‫ז ג [ מום‬
‫ו ר ו א י ״ ן ] ו י ר ו א ״ ה [ ‪ ,‬יבלת‪.‬‬ ‫חתיכות בשר התלרים בו כגון בני אדם שיש להם אצל אזניהס רצועות ק ט נ ו מ של בשר ו מ מ ע י אמן ה ם ‪ :‬פםולין באדם‪ .‬אס כהן הוא פסול לעבודה‬ ‫מום‪:‬‬ ‫לאו‬ ‫ז נ [ בגופו‬
‫ז ד [ לישחט עליו קרא כוי‬
‫דבעינן שוה בזרעו של אהרן‪ :‬אלא אידי ואידי בעין‪ .‬אמתני׳ קאי ולא אקרא‪ :‬והא אין מומץ בלבן‪ .‬ואפילו במקדש כשר לשחוט‪ :‬אידי ואידי‪ .‬ה א‬ ‫׳מתני• דהכא‪ :‬י<‪ [5‬תרווייהו‬
‫דקחני אין שוחטין ‪ 0‬במקדש ובמדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן מרוייהו י ה ליבלמ במומין שבלבן אית ביה שער מגונה הוא ועלה‬ ‫‪:‬יבלת במומין שבלבן דאית‬
‫רבינו גרשום‬ ‫קתני מתני׳ אין שוחטין לא במקדש ולא במדינה‪ :‬והא‪ .‬דקתני אין מומין בלבן בדלית בה שער וממני׳ דמום גמור הוא כדאוקימנא בשחור ובדלית‬ ‫‪ :‬י ה ‪ :‬נ ו [ ובדלית ביה תי• נמי‬
‫א ב ל ב ב ה מ ה ל א הוי מ ו מ א ‪:‬‬ ‫מ ח ק ‪ :‬נ ו [ הוא שיהו ונבן‪:‬‬
‫לא קשיא הא‪ .‬ד א י ת ביה‬ ‫יי[ נמי עצם וקרא כדאית בה עצם דאי מתניתין דהכא בדאית בה עצם אמאי נ ק ט בעינו‪ :‬ורבנן‪ .‬דלא הודו לו בביצים ע ד כ מ ה ת ה א חבירתה‬ ‫‪ [K‬הדם כמו אוצר בלום‬
‫ע צ ם ב ש פ ת ו ה ת ח ת ו נ ה הוי‬ ‫ק ט נ ה דמכשרי‪ :‬מ ת נ י ׳ לערקוב‪ .‬לפרק שבירך ובגמ׳ מפרש איזה ערקוב‪ :‬כל מרביס טגלים‪ .‬כל תרבות מ נ ה ג של עגלים כך הוא‬ ‫הס״ד‪:‬‬
‫שהיתה כפולה‪.‬‬ ‫מומא‪:‬‬
‫כשנים‪ :‬בזמן שהיא עצם‬ ‫יי[ »>שיש זנבן מגיעות לערקוב הילכך בציר מהני הוי מ ו מ א וכשהן גדולים הולכות ונמתמומ ע ד ל מ ט ה ‪ :‬שבאמצע הירך‪ .‬מפרש בגמרא‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫ו ל מ ע ל ה נ כ פ ל ת הוי מ ו ם ‪ :‬פיו בלום‪ .‬ה ח ו ק ה ר ב ה ‪ :‬ורגליו מ ב ו ל מ ו ת ‪ .‬ח ד ו ת ו ד ח ו ק ו ׳ הרבה ת ט ל פ י י ם ‪ :‬א ם מ ח מ ת הריוח‪ .‬כלומר אם הוא בלום מ ח מ ת שאינו מ ר ו י ח ו אינו מ ו ם ‪ :‬אם בלום מ ח מ ה ה ע צ ם ‪ .‬ש ה ע צ ם ד ח ו ק ה ר ב ה ו מ ח מ ת כן‬
‫אינו יכול ל פ ת ח ו הוי מ ו ם ‪ :‬בחססית‪ .‬היינו ס ח ו ס ‪ :‬דכריכא‪ .‬ע ג ו ל ה ‪ :‬וקטינא‪ .‬הכה‪ :‬ש ל ש אינו מום‪ .‬שכן ד ה כ ה ‪ :‬סיפא‪ .‬א ו שאין בה ג׳ חוליות ב ט ל ה קא מיידי‪ :‬ו ש נ פ ג ם ע צ מ ו ש ב פ י ו ‪ .‬ל ח י ו ‪ :‬שאין ש ו ח ט י ן עלייהו‪ .‬ה ב כ ו ר ב מ ק ד ש להקריבו‬
‫ד ש מ א מום ה ו א ‪ :‬ולא במדינה‪ .‬ד ש מ א לא הוי מ ו מ א ואסור ל ש ו ח ט ו ב מ ד י נ ה אלא על מ ו ם ג מ ו ר ‪ :‬ו ב ע ל יבלת‪ .‬א ל מ א דלא הוי מום ג מ ו ר ‪ :‬לא קשיא הא‪ .‬דקתני אין ש ו ח ט י ן על י ב ל ת היינו כי הויא ב ג ו פ ו ומתניתין וקרא ד ת ש י כ ליה‬
‫מ ו ם כי הויא בעינו דקרא אית ביה עצם ב י ב ל ת ש ב ג ו פ ו הוי מום‪ .‬ומתניתין דאין ש ו ח ט י ן ד ל י ת ביה ע צ ם הא בעינו א ע ״ ג דלית בה ע צ ם הוי מ ו מ א ‪ .‬כ ג ו פ ו לא הוי מום‪ .‬כי לית בה ע צ ם ה א פ ס ו ל הוי להקרבה‪ .‬א מ א י ת ל ת ו ל ב ע ל מ א ‪.‬‬
‫ת ל ת ו ל כעין ש ו מ א ש ל בשר ש ת ו ל ה בעור‪ :‬לבן‪ .‬אין מ ו מ י ן בלבן א מ א י אין ש ו ת ט י ן ב מ ק ד ש ‪ :‬אלא אידי ואידי בלבן‪) .‬ליש׳ בכלה כך ד ר ש ו ב ש ב ת א דריגלא(‪ :‬הא ד א י ת ביה שיער‪ .‬ביבלת ש ה ל ב ן הוי מ ו מ א והא ק מ ״ ל אע׳׳ג ד ש א ר‬
‫מ ו ם לא פסול כ ל ב ן אי אית ביה שיער פסיל ואי ליכא שיער בו לא פ ס י ל ‪ :‬ב מ ר א ה אבל לא ב מ ד ה ‪ .‬כ ל ו מ ר דלא יהיב שיעורא לאוזן ג ד ו ל ה כי היכי דיהיב לעין גהולה ולביצה ג ד ו ל ה ‪ :‬ורבנן‪ .‬דלא ה ו ד ו לו ע ד כ מ ה ח ה א ה א ח ת ק ט נ ה‬
‫מ ח ב ר ת ה ד ה ו י מ ו מ א ע ד פ ח ו ת מ כ פ ו ל ‪ :‬ערקוב‪ .‬מקום כף הירך‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ ה א מיי׳ פ״ז מהלכות ביאת‬
‫מקלש הל׳ ה ] ו פ ״ נ‬
‫מהל׳ איפורי מובא הלכה ‪[1‬‬
‫טור י״ל סימן שט‪:‬‬
‫נ ו ב מיי׳ פ ״ כ מהלנוח‬
‫איסורי מונח הל׳ ג ) ט ו ר‬
‫י״ל סימן שט(‪:‬‬
‫נז ג מיי׳ פ״ז מהלכוח ניאס‬
‫מקדש הלי י‪:‬‬
‫נ ח ד מיי׳ שס הלנה יכ‪:‬‬
‫נ ט ה מיי׳ שס הלכה יג‪:‬‬
‫ם ו מיי׳ פ׳׳ד מהלכות‬
‫איסורי מובס הל׳ נ ‪:‬‬
‫פא ז מיי׳ ס ״ ג שם הל׳ ג‪:‬‬
‫פב ח מיי׳ שס הל׳ ו ןופ׳׳ל‬
‫הלכה א[‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (ft‬גמ׳ סיפא איצטריבא ל י ה‬
‫פסולי‪) :‬ב( ש ם לא שמענו‬
‫אלאאמאלו‪):‬ג(שםנמש;ה‬
‫א ל ו שאץ כצ״ל ואוח ו׳‬
‫נמחק‪):‬ל(שסושנענלהבה‬
‫מנירה ושסמימ א ת ה א ד ם‬
‫)על סי ע ל אחל או ע׳׳פ‬
‫הבעלים( תא׳׳מ ונ״נ ס ״ א אין‬
‫זה ו ה ט מוכח נ ג מ ׳ לל״ג ליה‬
‫במתני׳‪ (0) :‬ש ם ו ה נ י כני‬
‫קטלא וכו׳ ע ״ פ הנעליס‬
‫ואנדרוגינוס‬ ‫וטומטום‬
‫כ ו ׳ נשלמא טומטום‪ 0):‬ש ם‬
‫רשחוס ע ל י ה אמר אניי אמר‬
‫קרא א ו ש ב ו ר א ו ח ר ו ץ‬
‫ח ר ץ דומיא‪ (1) :‬ש ם כיון‬
‫לאמר מ ר גרב ז ה ה ח ר ס‬
‫מ י ח ק ח ר ץ ו כ ת י ב ומראהו‪:‬‬
‫)י(( ש ם מוס ר ע קריגא ביה‪.‬‬
‫נ״ב ע״ל דף לו ריש ע׳׳ב‪:‬‬
‫)‪ (P‬רש״י ל ״ ה ק פ ן העליון‬
‫קשר כצ״ל ותיבת ק ס ן גממק‪:‬‬
‫)י( ד ״ ה ננגלו ונו׳ ה א ר ט נ ה‬
‫ה ע ל י ו נ ה ז ו עצס ובו׳ צ״א‬
‫שמעתי כ נ ג ד ו ב ג מ ל שזננ‬
‫גמל מ ג ע ת ‪) :‬כ( ד״ה וקמני‬
‫וכו׳ לא שמענו אלא כצ״ל‬
‫ותיבת כוי נמחק‪) :‬ל( ר״ח‬
‫ובעל יבלת וכו׳ מוס גמור ו א י‬
‫א י ת בה שיער ויש נ ה נלבן‬
‫של עין נ מ י ה ו י מ ו ם לאי‬
‫כגופו‪) :‬מ( ד ״ ה או שהמית‬
‫וכו׳ שאין ש ם אלא‪) :‬נ( ר״ח‬
‫מ ״ פ עצמו וכו׳ ו א פ י ל ו ‪:‬‬
‫)ס( ד ״ ה כיון ונו׳ ו נ ג ע הוא‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫והיינו ק פ ץ העליון פרק‬
‫ה ע ל י ו ן ‪ :‬וכנגדו ב ג מ ל ניכר‪.‬‬
‫ערקוכ שלו לפי שהוא‬
‫ה ר ב ה ‪ :‬קא םתים‬ ‫עב‬
‫לן בכולה‪ .‬דאהני נמי‬
‫ד י ח י ד א י מתני ל ה ו ש ו ח ט י ן‬
‫והמזוהם‪.‬‬ ‫הבכור‪:‬‬
‫שזיעתו ס ר ו ח ה ‪ :‬ש מ ל פ פ ת ו ‪.‬‬
‫שאוחזתו‪ :‬חזזית בעלמא‬
‫אין ש ו ח ט י ן ‪ .‬דקרא דלא‬
‫מיתסי היינו י ב ש בין‬
‫מבחוץ‪.‬‬ ‫ובין‬ ‫מבפנים‬
‫ודמצרים ל ח מ ב ח ‪ p‬ויבש‬
‫מבפנים והאי נמי ל א מיתסי‪.‬‬
‫ודמתני׳ ל ח בין מ ב פ נ י ם בין‬
‫מ ב ח ו ץ ומיתםי‪ :‬פ ר ט לזקן‬
‫הרבה‪ .‬א פ י ל ו ב ל א מ ו ם‬
‫דפסולה להקרבה‪ :‬מוקצה‪.‬‬
‫לצורך ע ״ ז ‪ :‬בני ק ט ל א‬
‫נינהו‪ .‬רובע וגרבע ו נ ו ג ח ‪:‬‬
‫דלית ב ה א ל א ע ד א ח ד‬
‫או בעלים ד ל א ק ט ל י נ ן‬
‫ר׳ י ש מ ע א ל‬ ‫אפומייהו‪:‬‬
‫גדול‬ ‫אין מ ו ם‬ ‫אומר‬
‫מ ז ה ‪ .‬ב ט ו מ ט ו ם ואגדרוגינוס‬
‫ו נ ש ח ט במדינה ו ח כ ״ א אינו‬
‫בכור אלא נגזז ו נ ע ב ד‬
‫ד ט ו מ ט ו ם ואגדדוגיגוס ל א‬
‫ק ד ש י בבכורה‪ :‬גקבות ש ל ו‬
‫חרוץ‪ .‬וחרוץ מ ו ם דאורייתא‬
‫ה ו י ‪ :‬א ף חרוץ ב מ ק ו ם עצם‪.‬‬
‫וחרוץ דגקבות ב מ ק ו ם בשר‬
‫ה ו י ‪ :‬כ מ ר א ה ח מ ה ‪ .‬שנראת‬
‫ע מ ו ק ה מ ן ה צ ל אף גרב נמי‬
‫•ה כאביי ד א מ ר תרוץ דומיא‬
‫א( וזררץ דחרס מ ש מ ע חרוץ‪ .‬להכי כ ת ב רחמגא גרב ל מ י מ ר א דגרב ל א מ ש ו ם חרוץ פ ס ו ל דגרב הוי ב מ ק ו ם בשר‪ .‬וחרוץ ב מ ק ו ם בשר ל א הוי מ ו מ א א ל א ב מ ק ו ם ע צ ם ‪ :‬אין מ ו ם ג ד ו ל מ ז ה ד א י וכר הוא ה ו י נקבות ש ל ו חרוץ‪ :‬דלא ס ב ר ל‬
‫א( אולי צ״ל אף גרנ דהיינו חרס נמי ה ד מרון להט ונוי‪.‬‬
‫אמינא חרוץ כו׳ כל ש כ ן להכי כ ת ב ‪ pp :‬דילמא ה ״ מ היכא‪ [e1 :‬אחד ברביעה ובנגיחה הס״ד‪ :‬יו[ זכר ה ם ‪ :‬יין[ דקרא דגבי מומין‪:‬‬
‫׳‪ [p‬האי דכתיב בקללות ובגרב‪ :‬נ [ דייה דמתני׳ כוי נמחק מכאן ושייך אחר ד״ה וכתיב‪ :‬נ א [ היינו מ ה שנראה‪ :‬נ ג [ הכשבים מן העזים‬
‫קרא‪ :‬נ נ [ וגו׳ ודרשינן מ ן ) ל צ ו ר ך תקרובת( ]הצאן וכו׳[‪ :‬כד[ דילמא הני מילי דדייקינן‪ :‬נ ם [ דמשמע ליה דקרא דנקט‪< :‬ו[ קללות נמי‬
‫נקיט‪ [» :‬הוו ל ח מבפנים ויבש מ ב ח ‪ p‬לא מדכר הכא ודילמא אין רגילות להיות גרב כך‪ .‬דקרא פי׳ דגבי‪ [ » :‬מבפנים ובחוץ דמצריים‬
‫דהיינו דכתיב בקללות בגרב ו ב ח ד ש י ב ש מבפנים וכיון‪ (ps :‬מאי ניהו‪:‬‬
‫מא‪.‬‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מםורת הש׳׳ם‬
‫אמאי לא ק א מ ר מ ה ה י א גרב לבקללומ‬ ‫] ד ! ״ ג גרב זה החרס‪ .‬תימה‬ ‫ס (‬
‫גפ‪1‬׳ קפן העליון‪ (»< .‬קפץ קשר העליון היינו ארכובתו מקום חבור‬ ‫‪] (6‬חולין עו‪ ,[.‬ג( ]לעיל מ‪:‬ן‪,‬‬
‫»(]עי׳ נ ת ו ס ׳ ו ב ח י ס נ ט ‪ :‬ל ״ ה‬
‫בגרב ובחרס וההיא גרב לאו היינו תרס‬ ‫של משנה תורה לכתיב‬
‫השוק והירך ולא קפץ התחתון סמוך לפרסות‪ :‬כנגדו בגמל ניכר‪ .‬שהגמל‬ ‫‪,‬‬
‫הא[‪ ,‬י( קלוש ] סו‪ .‬זנחים ע ‪:‬‬
‫אשר לא תוכל להרפא וי״ל ל מ ש מ ע‬ ‫ומום קבוע הוא לכתיב ביה‬
‫יש לו מ ג ל הארכובה <׳> עצם בולט לחוץ לשון מורי בשחיטת חולין‪ .‬ל״א‬ ‫עא‪ ,.‬ס( ]לני ישמעאל[‪ ,‬ו( נייק‬
‫פ‪ ,:‬ז( ]אבעבועות סורח[‪,‬‬
‫שהוא חרס יבש מבחוץ ומבפנים ו ה ד‬ ‫י ה מ ק ט הכא זו אף זו לגרב‬
‫ש מ ע ת י ה כגון שזנב גמל מ ג ע ת ע ל אותו ע ל ק ו ם ‪ :‬וקחני ואסי‬ ‫‪] (P‬ממורה כח‪ :‬ע״ש[‪,‬‬
‫מ ו ס ואפילו ילפת נמי שהוא לח מבחוץ‬ ‫דיחידאה‪ .‬משום לאמלן לעיל נמ‪ [.‬לא‬ ‫נו( נייק מ ‪ :‬תמורה כת‪ .‬נלה‬
‫מא‪ .‬זנחיס פה‪ ,:‬י( צ״ל נהי‬
‫ויבש מבפנים כלקאמרינן בסמוך הוי‬
‫ג מ ׳ חנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון‬ ‫שמענו)י( כו׳ אלא את אלו הראשונים‬ ‫נמי‪ ,‬נ( ]‪3‬״נ פל‪ .‬שנועומ ו‪:‬‬
‫מ ו ס וגבי קללות יי[ נקיט זו אף זו‬ ‫א‬ ‫שמנה ביבנה והדר תנא ואתא במומין‬ ‫חולין סג‪ ,[.‬ל( !פיסקא זאת‬
‫>וכנגדו בגמל ניכר‪ :‬מ ת נ י ׳ על אלו מומין‬ ‫שייך אחר תיבת קרינא ניה[‪,‬‬
‫שילקה בגרב ואפילו בחרס לקשה‬ ‫שאינם ס ת מ א אלא יחילאי קאמרי להו‬
‫שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין‬ ‫פ( ס ״ א שמעתי כנגדו בזנב‬
‫ט פ י [ ‪ :‬א ל א ת ל ת א הוו יי[ כוי‪.‬‬ ‫כגון ר׳ חנינא בן א ג ט י ג ט ס ור׳ תנינא‬ ‫גמל ניכר כגון וכו׳ וכן גורס‬
‫לקרא לגבי מומין ללרשינן ביה זה‬‫עליהן‪ :‬ג מ ׳ הא תו למה לי הא תנא ליה‬ ‫בן גמליאל וס״ל סליגי רבנן עלייהו‬ ‫רש״א וצ״ק‪ ,‬ג( צ״ל ישנה‪,‬‬
‫ס( צ״ק נשס ס״י דפיס‬
‫רישא על אלו מומי? שוחטין אח הבכור סיפא‬
‫ה ח ר ס יבש מבפנים יי׳[ ומבחוץ דמצרים‬ ‫ל ה ט הלר וסתם אכולהו על אלו מומין‬ ‫נאסיליא‪,‬‬
‫לח מבחוץ ויבש מבפנים וטון‬ ‫איצטריכא ) א ( פסולי המוקדשין נפדין עליהן‬ ‫שוחטין כ ר ‪ :‬מ ת נ י ׳ ובעל יבלה‪.‬‬
‫ליבש מבפנים לא מתסי ואס נתרפאו‬‫הא נמי פשיטא מישחט שחטינן מיפרק‬ ‫כדאוקימנא לעיל!מ‪) [:‬כוי( בלאין בה עצם‬
‫ממנו המצליים שמא מעשה נס היה‬ ‫מיבעיא אלא איידי דתנא שלשה הוסיף‬ ‫לאי איכא עצם ה ר א מ ו ס גמול )ל( ואין‬ ‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ע ו ך ת א ו שבור א ו ח ר ו ץ‬
‫רש לתמוה ה א שחין מצרים לנכתב‬ ‫ואמרו לו לא שמענו ‪ w‬ה את אלו וקתני‬ ‫בה ש ע ר ) ר ש בה(‪ 0‬בלבן של עין לאי‬ ‫א י י ב ל ת א ו גרב א ו ן ל פ ת‬
‫ברישיה לקלא לקללות »י[ מאן ניהו‬ ‫בגופו תלתול בעלמא ה ו א ‪ :‬גרב‬ ‫ל א תקהיבו א ל ה לין ו א ש ה‬
‫ואחי דיחידאה וקא סתים לה בכולהו על אלו‬ ‫ל א תתנו מ ה ם ע ל המזבח‬
‫וחרס שאין להם רפואה‬ ‫לגרב‬ ‫ותזזית מיני שחין‪ :‬מזוהם‪ .‬מסריח‪:‬‬
‫מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין‬ ‫ויקרא כב כב‬ ‫לין‪:‬‬
‫בההוא קרא כתיבי‪:‬‬ ‫ושנעברה בו עבירה‪ .‬שנרבע‪ :‬או‬ ‫‪. .2‬יכבה י; ב ש ח ק מ צ ר י ם‬
‫אילימא‬ ‫נפדין עליהן‪ :‬מ ת נ י ׳ ) ״ מ ואלו שאין שוחטין‬ ‫שהמיה אדם ע׳׳פ עד אחד‪ .‬שאין)»(‬ ‫ובטחרים ובגרב ו ב ה ר ס‬
‫אשר ל א תובל להךפא‪:‬‬
‫עליהן לא במקדש ולא במדינה א חוורור והמים‬ ‫אלא ע ד אמד מי[ לא ברביעה ולא‬ ‫דברים כח כז‬
‫ג‬ ‫כ‬
‫שאין קבועין וחוטק ה הפנימיות שנפגמו ה אבל לא שנעקרו ובעל גרב ובעל‬ ‫בנגיחה‪ :‬ע״פ עצמו‪ .‬שאין שס ע ד‬ ‫‪ .3‬ויקחו א ת פ י ח ה כ ב ש ן‬
‫ו י ע מ ד ו לפני פ ף ע ה ןיזדק‬
‫יבלת ובעל חזזית ה ג>יזקן וחולה ״ומזוהם י> י ושנעברה )י( בו עבירה ושהמיח‬ ‫אלא בעלים אמלו לאי הוו ב׳ עדים‬ ‫א ת ו מ ש ה ה ש מ י מ ה ויהי‬
‫אדם ע״פ עד אחד או ע״פ הבעלים ׳וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא‬ ‫בלבר הוי בסקילה )‪ 0‬אפילו בהנאה‬ ‫ש ח ץ אבעבעי־‪ .‬פ ה ח ב א ך ם‬
‫שמות ט י‬ ‫וכבהמה‪:‬‬
‫במדינה ה>)ר״ש( אומר אין לך מום גדול מזה וחכמים אומרים אינו בכור אלא‬ ‫מיתסר‪ :‬וטומטום ואנדרוגינוס‪ .‬ס פ ק‬ ‫‪ .4‬ו א ם מ ן ה ע א ן כןרבגו מן‬
‫‪1‬‬ ‫זכר יי[ וקדשי ס פ ק נקבה הן ולא קדשי‪:‬‬ ‫הכשבים או מן העזים‬
‫נגזז ונעבד‪ :‬ג מ ׳ וגרב לא והכתיב ג ר ב באורייתא וחזזיח לא והכחיב ילפח‬ ‫ל ע ל ה זכר ת מ י ם יקריבנו‪:‬‬
‫אין לך מום גדול מזה‪ .‬אאנלרוגינוס‬
‫באורייתא ה וחניא גרב זה החרס ילפת זו חזזיח המצריח ואמר ר״ל למה נקרא‬ ‫ויקרא א י‬
‫קאי ד מ ק ו ם נקבות הוי כמום והוי‬ ‫‪ .5‬ךבר א ל בני י ש ר א ל‬
‫שמה ילפה שמלפפח והולכה עד יום המיתה בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא‬ ‫כבכור בעל מום ונשחט במדינה‬ ‫ו א מ ר ת א ל ה ם א ך ם בי‬
‫יקריב מ כ ם קרבן לין מן‬
‫כאן כחזזית המצרית כאן כחזזית דעלמא אלא גרב אגרב קשיא גרב אגרב‬ ‫ואסור בגיזה ועבודה‪ :‬וחכ׳׳א אינו‬ ‫ה ב ה מ ה מן ה ב ק ר ומן‬
‫נמי לא קשיא הא בלח הא ביבש לח איהםי יבש לא מיחסי ולח מיתסי‬ ‫בכור‪ .‬דבריה בפני עצמה הוא ונגזז‬ ‫את‬ ‫תקריבו‬ ‫ה^אן‬
‫ויקרא א ב‬ ‫ק־בגכם‪:‬‬
‫והכתיב ‪ 2‬י כ כ ה ה׳ בשחין מצרים ה וגו׳ ומדכחיב ובחרס הרי גרב לח אמור‬ ‫ונעבד‪ :‬נ מ ׳ וגרב לא‪ .‬הוי מום גמור‪:‬‬ ‫‪ .6‬ו ך א ה ה כ ה ן א ת ה נ ג ע‬
‫‪ P‬וקאמר אשר לא חוכל להרפא אלא חלתא הוו דקרא יבש בין מבפנים בין‬ ‫והכתיב גרב באורייתא‪) .‬ויקרא כב(‬ ‫ו ה נ ה מו־אהו ענ)ק מן דזעוה‬
‫ובו ש ע ר צ ה ב ךק ו ט מ א‬
‫מבחוץ דמתני׳ לח מבחוץ ומבפנים י׳דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ דכתיב‬ ‫גבי עורת או שבור דכמיב או גרב או‬ ‫א ת ו הכהן נתק הוא צרעת‬
‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ילפת‪ :‬והו חזזיה לא‪ .‬מוס גמור הוא‬ ‫ה ר א ש א ו הזקן הוא‪:‬‬
‫ויהי שחין *)פורח אבעבועות( באדם‪ :‬והזקן והחולה והמזוהם‪ :‬מנהני מילי‬ ‫ויקרא יג ל‬
‫‪4‬‬
‫והכתיב באורייתא‪ :‬זה ח ר ם ‪ .‬שתין‬
‫דחנו רבנן מ ן הצאן ומן הכשבים ]או[ מן העזים הפרט לזקן ולחולה ולמזוהם‬ ‫שקשה כחרס‪ :‬חזזית המצריה‪ .‬שחין‬
‫וצריכי דאי כחב רחמנא ה למעוטי זקן דלא הדר בריא אבל חולה דהדר בריא‬ ‫שהובא על המצרים‪ :‬מלפפת‪ .‬דבוקה‬
‫מוסף רש״י‬
‫אימא לא מ[ ואי כתב למעוטי חולה דלאו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא‬ ‫בו כדמתרגמינן )שמוח ל‪ 0‬רמבר‬ ‫ל א ב מ ק ד ש ‪ .‬דנפסל מן‬
‫לא ואי כתב רחמנא הרי למעוטי הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא‬ ‫ולפיף‪ :‬אלא הלסא גרב הוו דקרא‪.‬‬ ‫המונח‪ ,‬ו ל א ב מ ד י נ ה ‪ .‬ד א י נ ו‬
‫מוס גמור לישמט עליו‬
‫לא ואי נמי למעוטי מזוהם משום רמאים אבל הני דלא מאיסי אימא לא‬ ‫יה גבי מומין דדרשינן ביה זה ה ח ר ס‬ ‫נחון ‪ :‬ל ע י ל ‪ .en‬א ו ע ״ פ‬
‫יבש בפנים ומבחוץ‪ :‬למצרים‪ .‬דהייגו‬ ‫ה ב ע ל י ם ‪ .‬לשור שהמית על‬
‫צריכי‪ :‬ושנעברה בו עבירה וכו׳‪ :‬מנא הני מילי מ >דת״ר ‪ 5‬מ ן הבהמה להוציא‬ ‫פי הנעלים איפטר ליה‬
‫״רובע ונרבע מן הבקר להוציא אח הנעבד מן הצאן להוציא אח המוקצה ומן‬ ‫האי ימ[ בקללות ובגרב ובחרס יבש‬ ‫מסקילה‪ ,‬דמודה בקנס פטור‬
‫בפנים ולח מבחוץ ו ט ו ן דיבש מבפנים‬ ‫ולמזוהם‪.‬‬ ‫!זבחים עא‪.‬ו‪.‬‬
‫הצאן להוציא את הנוגח )?( הני בני קטלא נינהו ע״פ עד אחד או ע״פ הבעלים‬ ‫שמוציא זיעה ומסריח !תמורה‬
‫לא מיתסי ואי הוי בבכור ה ר נמי מוס‬ ‫כת‪ .(:‬מ ן ה ב ה מ ה ‪ .‬אדס‬
‫י! בשלמא טומטום במקדש לא דילמא נקבה היא במדינה לא דילמא זכר‬ ‫גמור‪ :‬ה דמסני׳‪ .‬לח מבפנים ולח‬ ‫כי יקריב מכס מן הבהמה‪,‬‬
‫את‬ ‫הוא ולית בה מומא אלא אנדרוגינוס בשלמא במקדש לא דלמא נקבה היא‬ ‫בחוץ‪ :‬פורח‪ .‬היינו י ה האי שנראה‬
‫ולא בל כהמה ‪:‬נדה מא‪(.‬‬
‫מן הכהמה משמע ולא כל‬
‫אלא במדינה י>נמי נהי ח ב ר הוא העשה נקבוח י ה חריץ וישחוט יי( עלה אמר‬ ‫למעלה דדבר הבולט ה ר פורח‪ :‬וכסיב‬ ‫הכהמה )חמורה כח‪ >.‬ממקצת‬
‫נ ה מ ו ת ולא כולן <ב־ק מ‪:‬׳‪.‬‬
‫אביי אמר קרא או חרוץ או שבור חרוץ דומיא דשבור מה שבור במקום‬ ‫אבעבועוה‪ .‬דהיינו לשון נובע ד מ ש מ ע‬ ‫ל ה ו צ י א רובע ונרבע‪ .‬ע״פ‬
‫עצם אף חרוץ במקום עצם רבא אמר בלא שבור נמי לא מציה אמרח‬ ‫מבחוץ היה לח‪ :‬מגא הגי מילי‪ .‬דאין‬ ‫עד אחד או ע ״ ס הנעלים‪,‬‬
‫שלא נסקל‪ ,‬דססול לגני מזנח‬
‫חרוץ במקום בשר הוי מומא דאי םלקא דעתך י ה הוי מומא כיון דאמר ‪(0‬‬ ‫שוחטין אומו במקדש‪ :‬מן הצאן מן‬ ‫;שח‪ .:‬ה נ ע ב ד ‪ .‬שעשאו ע״ו‬
‫כ‬ ‫‪6‬‬
‫יה גרב זהו חרם מיחרץ חריץ דכחיב ו מ ר א ה ו עמוק מן העור >כמראה‬ ‫הכשביםיה ‪ .‬קרא כתיב בויקרא ואם‬ ‫ותשתחוה לו!שם‪ .:‬ה מ ו ק צ ה ‪.‬‬
‫שייתדו להקרינ לע״ז !שם(‪.‬‬
‫מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן‬
‫חמה העמוקה מן הצל וליכתב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב יי[ ואמינא חרוץ‬ ‫ה נ ו ג ח ‪ .‬שהמית אח האדם‬
‫העזים וגו׳ י ה לדרשינן מ ן הצאן ולא‬ ‫ע ״ פ ע ד אחד או ע ״ פ‬
‫דלא מאים הוי מומא גרב רמאים לא כל שכן כ ח ב רחמנא גרב למימר‬ ‫כל הצאן וכן כולהו‪ :‬נעבד‪ .‬שעשאוהו‬
‫בעליס ונפטר מן הסקילה‬
‫!שם‪ !:‬דמודה נקגס פטור‪,‬‬
‫דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא‪ :‬ל()רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול‬ ‫עבולת כוכבים‪ :‬מוקצה‪ .‬שהוקצה‬ ‫הלכך להדיוט שרי ילגנוה‬
‫מזה(‪ :‬כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן כרבא נמי לא אמר‬ ‫והופרש לצורך עבולת כוכבים‪ :‬נוגח‪.‬‬
‫אסור‪ ,‬אכל על פי שני פדים‬
‫נסקילה הוא ולהדיוט נמי‬
‫דילמא מי[ היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר )יי( מום רע קרינא ביה‬ ‫את האלם ו מ ת ‪ :‬ופרטנן והני בני‬ ‫אסור ״ ד ה נזא‪ .>.‬ב מ ר א ה‬
‫ח מ ה העמוקה מ ן הצל‪.‬‬
‫בעי‬ ‫קטלא נינהו‪ .‬ארובע ונלבע ואנוגת‬ ‫חמת אצל צל נראית עמוקה‪,‬‬
‫קאי‪ :‬ומשני כגון שאין שם אלא ע ל אחל בלבל או הבעלים עצמן הולו מעצמן לשוב אין נסקלין הבהמות למולה בקנס פ ט ו ר ‪ :‬דילמא‬ ‫וכן כל לבן ושחור בנשר נראה‬
‫הלנן עמוק‪ ,‬כן נהרת לבנה‬
‫נקבה היא‪ .‬ומקריבה לשם בכור ואינו מקלישה והיא אינה קלושה בבכורה וקמייתי חולין בעזרה‪ :‬וישחט עליה‪ .‬ל ה א כתיב חרוץ‬
‫היא ! ח ו ל י ו ס ג ן ‪.‬‬
‫באורייתא דכתיב )ויקרא כב( עורת או שבור או חרוץ‪ :‬כיון דאמר מ ר גרב זה ה ת ל ם ‪ .‬ולאי מיחרץ חריץ <» נ ג ע ה ו א ‪ :‬וכתיב‪ .‬בנגעים‬
‫<שס יג( ע מ ו ק דהיינו שפל כמראה ח מ ה שנראימ ע מ ו ק ה שפל מן הצל הילכך ליכמב חריץ ד מ ש מ ע במקום בשר נמי ה ר א מ ו ס אף על גב‬
‫דלא מאיס כגרב וכ״ש גרב‪ :‬דילמא‪ .‬יי! נמי דייקינן דמרוץ במקום בשר לא הוי מ ו מ א היכא ללא מינכר מריץ כל כך בנקבות של ב ה מ ה ‪:‬‬
‫או‬
‫ד ש ב ו ד לא אמרינן א ל א דאפילו כ מ ק ו ם ב ש ר הוי חרוץ‪ .‬וכרבא ל א א מ ר דהכא חרוץ ד נ ק ב ו ת אף על ג ב ד כ מ ק ו ם כ ש ר הוי כיון דמינכר ה ו י מ ו מ א ‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫‪ [6‬שמענו אלא את אלו‪ :‬ג ( ותוטין עי׳ תום׳ ל״ז ע׳׳ב‪ :‬ג [ שנפגמו ושנגממו ובעל גרב והשאר נמחק‪ :‬ו[ זקן)כפונומ דף עהן‪ [ :9‬באורייתא‬
‫דתניא גרב‪ :‬ו[ מצרים ובטחורים ובגרב ובחרס תי׳ וגו• נמחק‪ :‬ו[ וכתיב אשר לא תוכל לההפא אלא תלתא גווני הוי דקרא יבש בין‬
‫מבפנים בין מבחוץ דמצדים לח מ ב ח ח ויבש מבפנים דאמר היב׳׳ל שחין שהביא הקב׳׳ה על המצריים לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב‬
‫ויהי שחין אבעבועות פורח באדם דמתני• לח מבפנים ומבחוץ‪ :‬ש[ רחמנא חד למעוטי‪ [p :‬לא אי נמי למעוטי‪ :‬י[ הבעלים וטומטום‬
‫ואנדרוגינוס בשלמא‪ :‬יא[ נקבות שלו חריץ וישחוט עליה‪ :‬ינ[ דעתך חריץ במקום בשר הוי מומא מכדי‪ :‬יג[ דאמד מר גרב‪ :‬יו[ גרב‬
 ‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]ויקרא פרשתא ג!‪,‬‬
‫ג( ]ויקרא א[‪ ,‬נ( לאוקמא‬
‫הסייד אח״כ דייה פשיטא‬
‫כי׳ צ׳׳ק‪ ,‬ו ( צ] אלא צ״ק‪,‬‬
‫ה( גי׳ הצ״ק ס פ ק א לא אפי‪,‬‬
‫ו( ]דנריס טוז‪] 0 ,‬שמופ‬
‫יג[‪ ,‬ח( כחוטים צ׳׳ק‪ ,‬ט ( יי״צ‬
‫דכל ספיקא דא״א להחנרר‬
‫כמו נהרת ומעשר דסעמיס‬
‫שהוא כ ן ולפעמים שהוא‬
‫נענין אתר שייך למעוטי‬
‫מקרא שפיר מ ט ע ם שהם‬
‫ס פ ק וטומטום נמי כו׳ צ״ק‬
‫יעי תיס׳ חולין כנ‪ :‬ד ״ ה‬
‫איצטרין‪ ,‬י( נ״א וקאמר‪,‬‬
‫כ( נ״א למעוטי מ ט ע ם‬
‫שהוא משונה ואס הוא כו׳‬
‫צ׳׳ק‪ ,‬ל( ]אלאן‪ ,‬מ( גי׳‬
‫צ״ק דמים למונח דמימלפא‪,‬‬
‫נ( ד״ל דאיצטריך צ״ק‪,‬‬
‫ס( לקדושה דחייה נ מ ו תמורת‬
‫הפסח שאינו ראוי ליקרנ‬
‫ואפייה צ״ק‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א('רש"י דייה ו ד י ל מ א וכו׳‬
‫כלומר אס ת ׳ ׳ ל נ ט ר ‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ליה‪.‬‬ ‫פשיטא‬
‫האנדרוגינוס לא הוי בהיה‬
‫ב פ ״ ע אלא זכה ה ו א ובכוה‬
‫וזררץ‬ ‫ו מ ו מ ו ע מ ו הוא‬
‫ה נ ק ב ו ת ‪ :‬או ד י ל מ א ספוקי‬
‫מ ס פ ק א ליה‪ .‬ד ד י ל מ א בהיה‬
‫הוי ולא ק ד ו ש ‪ :‬או אם ת מ צ א‬
‫ל ו מ ר בכור הוא‪ .‬הוי מ ו מ ו‬
‫ע מ ו ‪ :‬ל מ י ל ק א עליה מ ש ו ם‬
‫אי נמי‬ ‫גיזה ו ע ב ו ד ה‬
‫ל מ י ת ב י ה לכהן אי פ ש י ט א‬
‫ליה דבכור ה ו א ו מ ו מ ו ע מ ו‬
‫לקי עליה מ ש ו ם גיזה‬
‫ועבוהה ומיתייב למיתביה‬
‫לכהן‪ :‬כשהוא אומר ל מ ט ה‬
‫זכר‪ .‬דכתיב ואם מן ה צ א ן‬
‫קהבנו מן ה כ ש ב י ם זכר‬
‫ת מ י ם שאין ת ל מ ו ד לומר‬
‫שהרי כבר נאמר זכר ל מ ע ל ה‬
‫הכתיב אם ע ו ל ה קרבנו מן‬
‫ה ב ק ר וכבר ה ק י ש בקר‬
‫ל צ א ן ‪ :‬א י ל י מ א תנא ק מ א ‪.‬‬
‫הרבי י ש מ ע א ל ס פ י ק א הוא‬
‫וטומטום‬ ‫אמה‬
‫ואנדרוגינוס ל א ב מ ק ד ש‬
‫ולא ב מ ד י נ ה אין ש ו ח ט י ן‬
‫דספק הוא ש מ א נקבה הוא‬
‫ולא הוי בכור‪ :‬ואתי קהא‬
‫ל מ ע ו ט י ספיקא‪ .‬והא קמי‬
‫ש מ י א ליכא ס פ י ק א ‪ :‬אלא‬
‫ל א ו לרבנן בתראי איצטריך‬
‫קדא ד ל ד י ד ה ו לא ה ו י ס פ י ק א‬
‫אלא חולין גמורין ההא‬
‫אמדינן ו ח כ ״ א אינו בכור‬
‫ונגזז ו נ ע ב ד ‪ :‬אי לרבנן מ ״ ט‬
‫איצטריך זכר אחרינא ת י פ ו ק‬
‫ליה מ ח ד זכר וקא מ י מ ע ט י‬
‫כ ו ל ה ו מיניה בין נקבה ובין‬
‫ט ו מ ט ו ם ואנדהוגינוס‪ :‬אלא‬
‫ישמעאל‬ ‫לר׳‬ ‫פשיטא‬
‫איצטריך אידך זכר דלדידיה‬
‫והיינו‬ ‫בבכור‬
‫דאיצטריך ל מ ע ו ט י ד א ע ״ ג‬
‫ד ק ד י ש בבכור לא ק ד י ש‬
‫לענין ק ד ש י ם ‪) :‬אלא( לעולם‬
‫רבנן בתראי ואי א מ ר ת‬
‫ל ד י ד ה ו כיון דלא קדיש‬
‫בבכור תיפוק ל ה ו מ ח ד וכר‬
‫אין הכי נמי א ל א גבי בכור‬
‫הא כ ת י ב תהי קהאי הזכר‬
‫והזכרים ה כ א נמי כ ת י ב תרי‬
‫זכר‪ :‬מ ח ל ו ק ת באנדרוגינוס‪.‬‬
‫דלרבנן בתראי הוי כריה‬
‫ולח״ק ורבי י ש מ ע א ל הוי‬
‫ספק בכור‪ :‬א ב ל ט ו מ ט ו ם ‪.‬‬
‫אפילו לרבנן בתראי הוי‬
‫ס פ י ק א ד ש מ א יקרע וימצא‬
‫זכר וקדוש• מ ם פ י ק א ‪:‬‬
‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מא‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫או דילמא ספוקי מםפקא ליה‪ .‬אס זכר הוא אס נקבה הוא‪ .‬והאי‬ ‫א י ל י מ א ת ״ ‪) !,:‬סכר( ם פ י ק א הוא ואתי קרא למעוטי ספיקא‪.‬‬ ‫ם ג א מיי׳ פ ״ נ מהלי נכורות‬
‫הל׳ ה טוש׳׳ע י״ד סימן‬
‫ד ק א מ ר מומו ע מ ו אס הימצא לומר ק א מ ר אס תימצא לומר יי ס פ ק‬ ‫וא״מ מנא ליה ד ט ע מ א ד מ ״ ק משוס ס פ י ק א דילמא הוי‬ ‫שטו סעיף ג‪:‬‬
‫בכור הרי מומו ע מ ו ‪ :‬למילקא עליה פוי‪ .‬אי אמרת בכור הוא לקי‬ ‫ה בחוטים הפנימיומ שנפגמו ושנגממו דהוי מ ו ס לענין דאין שומטין‬ ‫ס ד ב מיי׳ שס טוש״ע שם‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫דבכור בעל מ ו ס נמי אסור בגיזה ועבודה ואס ס פ ק הוא מ ס פ י ק א לא‬ ‫במקדש ולא הוי מ ו ס לישמט במדינה ולעולם בכול ולאי יה וי״ל ד מ ד ק א מ ר‬
‫מלקינן ליה‪ :‬אי נמי למיחביה לכהן‪.‬‬ ‫ר׳ ישמעאל בבריימא בכור הוא ומומו‬
‫אס בכור הוא נומנו לכהן ואוכלו‬ ‫בעי רבא מאי טעמא דרבי ישמעאל מיפשט‬ ‫ע מ ו מכלל דלמ׳יק לא הוי ודאי בכור‪:‬‬ ‫תורה אור השלם‬
‫במוס זה ואס ס פ ק הוא אוכלו ישראל‬ ‫ק ר א למעוטי םפיקא‪ .‬כי‬ ‫ואתי‬ ‫‪ .1‬א • ע ל ה קרבנו מ ן‬
‫פשיטא ליה אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו‬ ‫ה ב ק ר זבר ת מ י ם יקריבנו‬
‫במוס זה כדין ס פ ק בכור הנאכל‬ ‫האי גוונא פריך בפ׳ בתרא‬
‫או דילמא םפוקי מספקא ליה ואם תימצא‬ ‫א ל פ ת ח א ה ל מ ו ע ד יקריב‬
‫במומו לבעלים דהמוציא מחבירו עליו‬ ‫דיומא )לף על‪ (.‬גבי כוי ובכריתות‬ ‫א ת ו לרילנו לפני ין‪:‬‬
‫ה ר א י ה ‪< :‬י« דילמא אם הימצא לומר‬
‫הרי‬ ‫לומר קאמר אם תימצא לומר בכור הוא‬ ‫בפרק דם שחיטה )לף כא‪ (.‬ובפ״ק‬ ‫ויקרא א ג‬
‫‪ .2‬ו א ם כלן דז^אן קרבנו מן‬
‫קאמר‪ .‬כלומר אס בכור הוא הרי‬ ‫מומו עמו למאי נפקא מינה למילקא עליה‬ ‫דחולין)לף כ‪ >:3‬גבי חחלמ הצהוב שבזה‬ ‫ה כ ש ב י ם א ו מן ה ע ז י ם‬
‫מ ו מ ו ע מ ו ‪ :‬ה ״ ג בתורת כהניסא( זכר‬ ‫משום גיזה ועבודה אי נמי למיחבה לכהן ח״ש‬ ‫ושבזה ולא דמי לשאר דוכתי ד מ מ ע ט י נ ן‬ ‫ל ע ל ה זכר ת מ י ם ‪.‬יקריבנו‪:‬‬
‫ויקרא א י‬
‫ולא נקכה‪ .‬זכר כתיב גבי עולת בקר‬ ‫ר׳ אילעאי אומר משום ר׳ ישמעאל א אנדרוגינוס‬ ‫ס פ ק מקרא לקמן ‪3‬פ׳ במרא )לף נח ‪c‬‬ ‫‪ .3‬ב ל ה ב כ ו ר א ש ר יולד‬
‫זכר ממים יקריבנו ו מ ש מ ע ולא נ ק ב ה ‪:‬‬ ‫בכור הוא ומומו עמו ש״מ מיפשט פשיטא‬ ‫עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי‬ ‫הזכר‬ ‫ובצאנך‬ ‫בבקרך‬
‫ת ק ד י ש לין א ל ה י ך ל א‬
‫כשהוא אומר זכר למעה‪ .‬בעולמ צאןנ(‪:‬‬ ‫ליה ודילמא אם תימצא לומר קאמר ח״ש‬ ‫ס פ ק וכן בהרמ בסוף נזיר )לף סה‪>:‬‬
‫ת ע ב ד ב ב כ ר שורך ו ל א‬
‫שאין ה״ל‪ .‬דלא צריך לגופיה למעוטי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ס פ ק בהרת ק ד מ ה ס פ ק שער לבן קדם‬ ‫תגז בכור •צאנן‪:‬‬
‫זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין‬ ‫דברים טו יט‬
‫נקבה ד ה א אימעיטא לה‪ :‬להוציא‬ ‫ד מ מ ע ט ליה מלטהרו או לטמאו הואיל‬
‫ת״ל ה מה ת״ל להוציא טומטום ואנדרוגינוס‬ ‫ופתח הכתוב בטהרה מחלה טי[‬
‫‪ .4‬ו ה ע ב ר ת כ ל פ ט ר ר ח ם‬
‫טומטום ואנדרוגינוס‪ .‬הוא ד א מ א ‪:‬‬ ‫לין ו כ ל פ ט ר ש ג ר ב ה מ ה‬
‫מגי‪ .‬האי ד א י מ ע י ט ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס‬ ‫מני אילימא ת׳׳ק םפיקא הוא ואתי קרא‬ ‫ל פ ע מ י ם שהיה כך ו ט ו מ ט ו ם נמי הוה‬ ‫א ש ר יהיה לף הזכרים‬
‫שמות יג יב‬ ‫ליי‪:‬‬
‫מזכר במרא‪ :‬אילימא ה״ק‪ .‬דממנימין‬ ‫למעוטי םפיקא אלא רבנן בתראי מחד קרא‬ ‫שייך שפיר למעוטי שיש מ ה ם זכר ויש‬
‫ה א ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס ס פ ק הוא‪:‬‬ ‫ה נפקי דהא גבי בכור חד זכר הוא דכתיב ה קא‬ ‫מ ה ם נקבה ופטרו הכתוב כל זמן‬
‫ואיצטריכא קרא למעוטי םפיקא‪.‬‬ ‫מעטי כולהו מינייהו אלא פשיטא ר׳ ישמעאל‬ ‫שהוא ס פ ק אבל כוי ותחלמ הצהוב‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫בממיה‪ .‬הא ליכא ס פ ק א ק מ י שמיא אלא‬ ‫ה ואי אמרת בשלמא רבי ישמעאל מיפשט‬ ‫ואנדרוגינוס כולן שרם ד ק מ י שמיא‬ ‫א[ תי׳ מ ה ת״ל נמחק‪:‬‬
‫מיפשט‬ ‫דהא‪:‬‬ ‫תיפוק‬ ‫קרא‬ ‫נ[‬
‫ודאי משוס דבריה בפני עצמו הוא‬ ‫פשיטא ליה היינו דאיצטריך קרא למעוטי אלא‬ ‫גליא כוי אם חיה אס ב ה מ ה ואס תמלמ‬ ‫גן דכתיב וקא ממעט־נ;‬
‫י[ ק מ מ ע י ט ליה ודלא כ ת ״ ק ‪ :‬אלא רבנן‬ ‫צהוב חשוב גדול או קטן ואס‬ ‫כולהו מיניה‪ :‬ד[ ישמעאל‬
‫אי אמרח מםפקא ליה אצטריך קרא למעוטי‬ ‫היא ואי‪ [s :‬בכור נמי‬
‫בתראי‪ .‬דממנימין דפשיטא להו דבריה‬ ‫אנדרוגינוס זכר או נקבה ו א ״ מ ה א‬
‫הוא ה וקאמרי אינו בכור אלא נגזז‬
‫םפיקא לעולם רבנן בתראי וגבי בכור ה תרחי‬ ‫רב דס״ל דאנדרוגינוס ס ס י ק א הוא‬
‫תרי קראי‪ :‬ו[ לומר בכור‬
‫הוא הרי‪ :‬ו[ הוא דקממעיט‬
‫ונעבד‪ :‬תיפוק ליה ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס‬ ‫קראי כתיב ‪ 3‬הזכר ‪ 4‬והזכרים‪ :‬וחכ״א אינו בכור‬ ‫<«! כדמפרש בסוף ה מ פ ל פ )צלה לף‬ ‫ליה‪ :‬ח[ הוא דקאמרי‪:‬‬
‫‪ |p‬וקממעיט כולהו מיניה‬
‫ונקבה מ ח ד זכר ד ה א גבי בכור לא‬ ‫כוי‪ :‬אמר רב חסדא מתלוקת באנדרוגינוס‬ ‫נח‪ (.‬ד מ ט מ א בלובן ובאורם '(ומדקאמר‬ ‫נקבה טומטום ואנדהוגינוס‬
‫כתיב אלא מד זכר ו ק מ מ ע ט »‪ 1‬מיניה‬ ‫כ א ב ל בטומטום דברי הכל םפיקא הוא וקדוש‬ ‫בסוף הערל )יבמות לף פג‪ (.‬הלכה כר׳‬ ‫הסייד‪ :‬י[ הזכר הוא ס״א‬
‫ולא מקרבי׳ ליה דנקבות‬
‫כולהו ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס מ ח ד זכר‪:‬‬ ‫מםפיקא א״ל רבא אלא מעחה בערכין יערך‬ ‫יוסי דלא הכריעו בו אס זכר או נקבה‬ ‫שלו הו־ מ ו מ א ‪ :‬יא( שרי‬
‫אלא משום מום לישחט‬
‫אלא פשיטא כדרי ישמטאל‪ .‬מוקמינן לה‬ ‫אלמה‬ ‫ובריה בפני עצמו ד ק א מ ר רבי יוסי‬
‫הסייר‪ :‬׳‪ [5‬תרי קראי כחיבי‪:‬‬
‫וכדבעי׳ לפרושי ד ה א כהנך רבנן לא‬ ‫בבריימא לאו דוקא ואפ״ה מ מ ע ט ליה‬ ‫יגן יערך טומטום אדם או‪:‬‬
‫יד[ והאי הוי‪ :‬נוי[ תחלה‬
‫מצינן לאוקמאג( ופשיטא ליה דזכר הוא י[‪ :‬הייגו דאילטריך למעוטי‪.‬‬ ‫רב לענין ביאמ מקדש מדכמיב מזכר ועד נקבה זכר ודאי נקבה ודאית‬
‫לפעמים‬ ‫משתנה‬ ‫דהתם‬
‫ד א ע ״ ג דזכר הוא לא קדוש שוס קדושה אס אקדשיה לשום עולה ואפילו‬ ‫ולא ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס והיכי אמי קרא למעוטי ספיקא ויש לומר‬ ‫דפעמים שהוא כך ופעמים‬
‫שהיי‪ :‬גוו[ הוא כדפריש‬
‫בגיזה ועבודה שרי ומזכר ק מ א לא נ פ ק א לן י( למעוטי מקדושה ד ה א‬ ‫דהכא פריך שפיר ד מ מ ע ט ליה אנדרוגינוס מהזכר ימירא דכמיב גבי‬
‫מדמטמא‬ ‫המפלת‬ ‫בסוף‬
‫גבי בכור כמיב חד זכר ולא מ מ ע י ט ליה ר׳ ישמעאל מגיזה דלא שרי‬ ‫עולה ואס בא למעוטי אפילו הוא זכר משוס דמשונה משאר זכרים‬ ‫בלובן‪ :‬יו[ ספק אלמא‪ .‬תי׳‬
‫א״כ מ ד מ מ ע ט י ג ן ליה מהזכר ש״מ זכר הוא ולא 'יו נקבה אלמא לא אמיא‬ ‫נקבה נמחק‪ :‬יא! לרב דפ׳‬
‫יה משוס מ ו ס אלא לישחט‪ :‬אלא אי םפוקי מ ס פ ק א ליה‪ .‬אס זכר אס‬
‫המפלת‪ :‬ינו[ מעוטא מוכר‬
‫דהא‬ ‫נקבה מו לא מ י מ ו ק מ א הך אליביה ןדר״י[ דקרא למעוטי ה ס פ ק דלא אמי‬ ‫כת״ק דאמר ספיקא הוא אבל בההיא דרב מרי מיעוטי כמיבי דהוה‬ ‫ועד נקבה לטומטום היינו‬
‫וכמאן מ ו ק מ ת ליה‪ :‬לעולם רבנן בתראי‪ .‬ודקאמרת תיפוק לי מ מ ד קרא‬ ‫מצי למיכמב מזכר ועד אדם או מנקבה עד אדם ואחא חד מינייהו‬ ‫משום דאיכא כוי לפרש‬
‫דבלאו טומטום צריבי הנך‪:‬‬
‫דהא גבי בכור מ ח ד קרא נ פ ק א להו לא היא דגבי בכור מלי יה כמיבי‪:‬‬ ‫לטומטום וחל לאנדרוגימס ואס אנדרוגינוס הוא זכר אתיא מזכר‬ ‫נ( אבל לא זכר‪ :‬נא[ ודלא‬
‫הזכר‪ .‬הזכר תקדישי(‪ :‬הזכרים‪ .‬אשר יהיה לך הזכרים לה׳י(‪ :‬מתלוקת‪.‬‬ ‫ה למעוטי ואם הוא נקבה אתי ע ל נקבה למעוטי מ ט ע ם שהוא משונה‬ ‫כרב חסדא דלקמן נמי‬
‫כוי נמי רמשום טומטום‪:‬‬
‫דקאמרי רבנן בתראי בריה הוא באנדרוגינוס‪ :‬אבל טומטום דברי‬ ‫ולפי ט ע ם זה אית ליה שפיר לרב יה הא לאמר רב חסלא בסמוך‬ ‫ננ[ או משונה משאר‪:‬‬
‫הכל ספק‪ .‬ואסור בגיזה ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה‪ :‬אלא‬ ‫מחלוקמ באנדרוגינוס אבל בטומטום ספיקא הוה וקלוש הוא מ ס פ י ק א‬ ‫ננ[ אביי דפ״ק דחגיגה‬
‫[‬
‫ד מ מ ע ט טומטום מראיה‬
‫מטהה‪ .‬ד ס פ ק הוא בערכין יערך יה באדם או בערך איש או בערך אשה‪:‬‬ ‫פירוש ללימ לן לאוקומי מיעוטא יט לטומטום שהוא ולאי או זה או זה אלא‬ ‫אע״ג דביציו מבחוץ ולפי‬
‫אלמה‬ ‫שהוא מכוסה והא דאוקי רב מיעוטא לטומטום משוס לאיכא ימורא‬ ‫לשו; ראשון שפי׳ דמודה‬
‫רב חסדא בההיא דרב‬
‫ועוד יש לפרש דצריכי הנך תרי מיעוטי דרב דכיון שהוצרך לכמוב זכר כדי ל מ ע ט אנדרוגינוס אס הוא זכר לפי שהוא זכר משונה ועד נקבה‬ ‫דממעטינן טומטום משום‪:‬‬
‫למעוטי אס הוא נקבה על כרמך צ ד ך לכמוב שניהם כדי שלא מ א מ ר זכר דוקא ולא נקבה או נקבה דוקא ה )אבל( ולא זכר ולא נפרש דהוה‬ ‫נו[ לתמוה מאי קפריך‬
‫לקמן בו׳ ומייתי מברייתא‬
‫מצי למכמב ע ד אדם ו מ ״ מ סבר רב דמוקמינן נמי מיעוטא לטומטום י ה ולא כרב ח ס ד א דלקמן נמי אשכחן ר׳ יומנן דלימ ליה דרב ח ס ד א‬ ‫דממעטינן ליה‪ :‬נכ[ תי׳‬
‫ומצינו למימר נמי משוס ט ו מ ט ו ם לחודיה צריט מרוייהו למעוטי ס ס י ק א דידיה מדין זכר אס אח״כ נמצא זכר ומדין נקבה אס אמ״כ נמצא נקבה‬ ‫דילמא נמחק‪ :‬כ\[ מ ו מ ץ‬
‫ואף תמורת בעלי מ ו מ ץ‬
‫קדוש‬ ‫ו ה ״ ה אנדרוגינוס לפי שהוא משונה משאר זכר או ״ ו משאר נקבה ושקולים הן ולימ ליה לרב דההיא דרב חסדא וכן אביי י ה בפ״ק דחגיגה‬ ‫והשתא‪ :‬כז[ פסול הוא לגבי‪:‬‬
‫)לף ל‪ (.‬מ מ ע ט ט ו מ ט ו ם משוס לאיבא ימורא ויש לתמוה י ה דקפריך לקמן אלא מ ע ת ה בערכין יערך ומייתי ראיה מברייתא ד מ מ ע י ט ליה‬ ‫ניז[ אס אקדשיה לשם‪:‬‬
‫נע[ ליה אלא משום מום‬
‫מערך איש ואשה מהזכר אס נקבה ומשני סמי מכאן ט ו מ ט ו ם מאי קושיא התם איכא יתור דמשוס אנדרוגינוס לא צריך אלא חל וי״ל ל ה מ ס‬ ‫לישחט וקשה לפי׳ מום‬
‫נמי צריכי מרוייהו לאנדרוגימס דאי כמיב הזכר למעוטי ה ״ א לא גרע מנקבה ויהיה בערך נקבה וא״ת והא דסריך מ א ס זכר אס נקבה להוציא‬ ‫מעיקרו אות א׳ )תי׳ ליה(‬
‫נמחק‪ :‬ל[ לאשמועינן דחרוץ‬
‫ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס מאי קושיא י ה דילמא ה א גבי שלמיס איכא מרי מיעוטי אס זכר אס נקבה ד א ס הוא מ י ע ו ט כדקאמר בפרק ה מ פ ל מ‬ ‫במקום‪ :‬לא[ דלעיל ו ר ״י‬
‫)צלה לף כח‪ (.‬ואומר ר״י לגרס זכל או נקבה לכמיב בקרא בשלמי צאן להכי לריש ליה בתורת כהניס אבל אס זכר אס נקבה לכתיב בשלמי‬ ‫תירץ‪ :‬צנ[ בתמורה וזה לא‬
‫נתפס בתמורה‪ :‬לנ[ ספיקא‬
‫בקר לריש ליה ה מ ס במורמ כהניס ולעיל בפ״ב )לף טו‪ (:‬ובממורה בפרק אלו קלשיס )לף ‪ c r‬לרבומ ולל בעלי מומין יי[ והשמא פריך שפיר‬ ‫הוא ואתי‪ :‬לו[ נקבה דתחלת‬
‫לרב חסלא לבהאי קרא לא כחיב אלא חל מיעוטא והוי או ל מ ע ט כמו או כשב פ ר ט לכלאים או עז פ ר ט לנלמה‪ :‬ו ק מ ן ן ט י בולהו‬ ‫הקדש יש בה קדושת הגוף‬
‫כמו מפריש נקבה לאשם‪:‬‬
‫מיניה‪ .‬פירוש כולהו נקבה ט ו מ ט ו ם ואנלרוגימס ולרב חסלא נמי לבסמוך לאמר ס מ י מכאן ט ו מ ט ו ם נ ק ט כולהו משוס נקבה ואנדרוגינוס‪:‬‬
‫לכ[ פריך אמאי איצטר־ך‬
‫א י א מ ר ת ב ש ל מ א מ י פ ש ט פש־טא ליה‪ .‬פירוש לבכור הוא ומומו ע מ ו היינו לאיצטריך קרא למעוטי ומימה מ ה א י ט ע מ א גופיה לא ליבעי קרא‬ ‫קרא וכר למעוטי מהקרבת‪:‬‬
‫לי[ יתורא דיהיה בוכר‪:‬‬
‫ד ט ו ן דבעל מוס הוא פסול יי[ לגבי מזבח ופי׳ בקונטרס להכי ק א מ ר היינו ראיצטריך קרא למעוטי ל א ע ״ ג לזכר הוא לא קליש שוס‬
‫ל!ן דייק מהכא דמפשט‪:‬‬
‫קדושה אס י ה קדשיה לשס עולה ואפילו בגיזה ועבודה שרי ומזכר ק מ א לא נ פ ק א לן ו ל מ ע ו ט י מקדושה ד ה א גבי בכור כחיב חד זכר ולא‬
‫מ מ ע י ט ליה רבי ישמעאל מגיזה דלא שרי ליה י״[ משוס מוס אלא לישחט עכ״ל וקשה לפירושו מוס מעיקרא לא אסיר בגיזה ועבודה אלא‬
‫מדרבנן כלמוכח ליה לעיל בפ״ב <לף יל‪ (.‬דאמר קדושמ"( )מזבמ( דמיתלפא בקדושת הגוף גזרו בה רבנן ויש פי׳ אחרים מרש״י שכתוב‬
‫בהם היינו דאצטריך קרא למעוטי ד א ע ״ ג דזכר הוא לא מקרבינא ליה דנקבות שלו הוה מוס ולפ״ז צ״ל דאתא האי קרא לאשמעינן ל‪ 1‬במקום‬
‫בשר הוה מ ו מ א לאפוקי מדרשא דאביי ורבא דלעיל לה<>ומירץ דאיצטריך למעוטי לאשמועינן ד ג ר ע מבעל מום דבעל מוס נ ת פ ס לי[ בממורה‬
‫וא״ת א״כ מאי קפריך אילימא למ״ק ספיקא לה ואמי קרא למעוטי ס פ י ק א שפיר איצטריך למעוטי דאין נ מ פ ס בממורה ד ס ״ ד ד נ מ פ ס אפילו‬
‫הוי נקבה לה לאשם ל מ ר ע ה ללבנן לר״ש בממורה בסרק אלו קדשים )לף יט‪ (:‬וטון שיש בה קדושמ הגוף מ ש מ ע ד מ י ת פ ס בתמורה וגס‬
‫ס(‬
‫עושה תמורה ק ל ו ש ה ראויה כמו תמורת ה פ ס ת לראוי שאינה קריבה ו א פ ״ ה נ ת פ ס בתמורה לקלושה לחויה ורועה וגבי אנדרוגינוס ל מ מ ע ט‬
‫ליה קרא הכא אפילו ה ר ספיקא לפי שאינו לא זכר גמור ולא נקבה גמורה ר״ל ר ה ט פריך לי[ מלאיצטריך קרא זכר למעטיה מהקרבת‬
‫עולה ט ו ן ד ס פ ק נקבה הוא דאי למעטו מדין תמורה אפילו הוי נקבה לא הו״ל למיכמב ימורא לי[ בזכר ד מ ש מ ע ד מ מ ע ט ליה מ ט ע ם לאינו‬
‫זכר גמור ואס ת א מ ר ה י ט דייק לי[ ד מ י פ ש ט פשיטא ליה לרבי ישמעאל דילמא אתיא כתנאי אחריני דסברי זכר הוא כגון רבי יוסי דפרק‬
‫הערל‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫מב‪.‬‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫ס ה א מיי׳ פ ״ א מהל׳ ע ר ט ן‬ ‫י( "[ הערל )יבמות לף סא‪ (.‬ואנלמגינוכן זכר ואיכא למייל אף מאכילה‬ ‫אלמה הניא הזכר‪ .‬והיה ערכך הזכר ומריבויא ל ה ״ א נ פ ק א לן ולא‬
‫‪5‬‬
‫א( ע ר ט ן ד ‪ :‬שנת קצי‪ .‬נדה‬
‫הל״ה‪:‬‬ ‫נח‪,:‬ב(ינמותפג‪:‬ע״שונחיס‬
‫ס ו ב מיי׳ פ״ז מהל׳ פסולי‬
‫בחזה ושוק ה ואמר ר״א התם מייבין עליו סקילה ]כזכר[ או כתנאי‬ ‫ט ו מ ט ו ם ‪ :‬עלך איש י[ ואשה אין שרן כלמפרש בפ׳ בהר ס י נ י ה ‪ :‬אם‬ ‫פ ה ‪ , :‬נ( ]ינמומ פ ג ‪ :‬ממורה‬
‫המוקלשץ הלכה ל‪:‬‬ ‫לברייתוס לבסמוך ד מ מ ע ט מהזכר ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס או מיתורא‬ ‫גקבה‪ .‬מריבויא ל א ס נ פ ק א לן ולא ט ו מ ט ו ם מ משום ס פ י ק א לא מ מ ע י ט‬ ‫יא‪ .‬יו‪ ,[.‬ו ( ןצעיצ מא‪,[:‬‬
‫ג ]מיי׳ פ ״ א מהל׳ ס מ ו י ה‬ ‫ס( ]ויקרא בז[‪ 0 ,‬מכאן שייך‬
‫מ מ ע ט ליה וי״ל ללסי מ ה שפירשתי ל מ ט ע מ א ל מ ו ם ק א מ מ ע ט ליה ניתא‬
‫ליה קרא ל ס פ י ק א ק מ י שמיא ליכא אלא ולאי משום בריה מ מ ע י ט ליה‪:‬‬ ‫צע׳׳נ‪ ,‬ו( ר׳׳פ הערצ דסבר‬
‫הלנה יז[‪:‬‬
‫רמיסתבר ליה לאוקומיה כרי ישמעאל‬ ‫סמי מכאן טומטום‪ .‬מ ק ר א לא מ מ ע ט‬ ‫דאנדרוגינוס זכר נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫א( שייך לעיל‪ ,‬ט( צ״ק‪ ,‬י( שייך‬
‫ט ו ן לכוותיה מ י מ ו ק מ א לגמרי‪:‬‬ ‫א‬
‫אלמה הניא הי הזכר ו ל א טומטום ואנדרוגינוס‬ ‫אבל‬ ‫אלא אנלרוגינוס ומשוס בריה‬
‫לעיל‪ ,‬כ( גי׳ צ״ק ושייך שפיר‬
‫מוסף רש״י‬ ‫בלא‬ ‫וא״ת‬ ‫הזכרים‪.‬‬ ‫מהזכר‬
‫ה םמי מיכן טומטום ת״ש יכול לא יהא בערך‬ ‫ט ו מ ט ו ם נערך ולחומרא נערך כזכר‪:‬‬ ‫למעוטי כדפירשחי לעיל‪,‬‬
‫ה ז כ ר ‪ .‬ה׳ ימירא קדריש ו ש נ ת‬ ‫הזכליס גמי מצי ל מ ע ט‬ ‫ל( פירש אס זכר צ׳׳ק‪,‬‬
‫אם זכר אם נקבה‪ .‬בשלמים כמיב‬
‫קלו‪ .!:‬ה נ ע ב ד ‪ .‬שהשמחוה לו‬
‫אנדרוגינוס מהזכר כמו בסמוך לענין‬
‫איש אבל יהא בערך אשה ה״ל הזכר ‪ 2‬א ם‬ ‫»( קדושת פ ה תלה עליהן‬
‫יעשאו ע״ו )יבמות פג‪.;:‬‬ ‫)ויקרא ז( ומשוס ס פ ק לא מ מ ע ט‬ ‫ו מ ״ מ כהויייתן תחול עלייהו‬
‫במלוקץ לקלשים קמיירי‬ ‫המפלת‬ ‫בפרק‬ ‫ובנדה‬ ‫ערכין‬ ‫נקבה ולא טומטום ואנדרוגינוס סמי מיכן‬ ‫קרא ועול י[ בין זכר בין נקבה כשר‬ ‫צ״ק‪ ,‬נ( לקידוש צ״ק‪ (D ,‬צ׳׳ק‬
‫)שם>‪ .‬ו ה מ ו ק צ ה ‪ .‬שהקצהו‬ ‫מ״ו‪ ,‬מ( אפי׳ הוא אשה גמורה‬
‫ויחלו למקרונת ע״ז <שם(‪.‬‬ ‫)לף נח‪ (.‬גבי ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס‬ ‫טומטום ת״ש ‪ 3‬א ם זכר אם נקבה ה זכר ודאי‬ ‫לשלמים אלא ולאי בריה ה ו א ‪ :‬הזכר‬ ‫‪5‬״ק׳‬
‫ואנדרוגינוס‪.‬‬ ‫וטומטום‬ ‫שראו לובן או אודם וי״ל דשמא י ה עוד‬ ‫נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס םמי‬ ‫ולא נקבה‪) .‬א( להיינו הך לגבי‬
‫ואע״פ שלא נאמר תמות‬
‫וזכרות כעופות‪ ,‬ק ס נ ר נריה‬
‫דרשות אתרות יש דקראי טובא‬ ‫מיכן טומטום ת״ש הזכר ולא נקבה כשהוא‬ ‫עולה לפרישית לעיל להוציא ט ו מ ט ו ם‬
‫כפני עצמה היא ואינו ס פ ק‬ ‫כתיבי בבכור כגון )שמות לל( כל‬ ‫ו מ ל מ ע ט י ה ק ל א ב ד ה הוא למשוס‬ ‫תורה אור השלם‬
‫זכר ס פ ק נקנה‪ ,‬ור״א פליג‬
‫אומר למטה ‪ 4‬זכר שאין ה״ל ה מה ת״ל להוציא‬ ‫‪ .1‬ו ד י ה ע ר כ ך ה ז כ ר נלבן‬
‫מקנך תזכר וכולהו צריט והא דאמרי׳‬ ‫ס פ ק לא י[ מ מ ע ט ק ר א ‪ :‬הרובע ל״ג‬
‫)זבחים פה‪.(:‬‬ ‫עליה כוי‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס סמי מיכן טומטום ת״ש‬ ‫ע ש ר י ם ש ג ה ו ע ד בן ש ש י ם‬
‫מ ט מ א י ן בגדים אבית‬ ‫ב פ ״ ק )לעיל לף ט‪ (.‬אפי׳ תימא‬ ‫ללא שייך בעופות‪ :‬הגטבד‪ .‬ה כולה‬ ‫שנה והןה ערכך תמשים‬
‫ה ב ל י ע ה ‪ .‬כלץ נכלת עוף‬ ‫ר׳ יוסי הגלילי שאני 'יי[ הבא דכתיב‬
‫ב > כ הנעבד והמוקצה והאחנן והמחיר וטומטום‬ ‫ש ק ל כ ס ף ב ש ק ל הקדש‪:‬‬
‫בקרבנות לעופות קמיירי‪ :‬מטמאים‬
‫טהור‪ ,‬ל ט ו ן לאין רארין‬
‫הזכרים ט> ]ופריך[ ולגמר מיניה ה א‬ ‫ואנדרוגינוס כולן מטמאין בגדים אביה הבליעה‬ ‫בגדים אביה הבליטה‪ .‬כשאר נבלת‬
‫ויקרא כו ג‬
‫להקרנה‪ ,‬כלמניא מן ה כ ה מ ה‬ ‫‪ .2‬ו א ם נ ק ב ה ה ו א ן ה ן ה‬
‫להוציא ר ו נ ע ונרבע נו׳‬ ‫מ י ע ט רחמנא הזכרים והכא מוקיס ה‬ ‫ר״א אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאי?‬ ‫עוף טהור דמליקתו אינה מליקה והוי‬ ‫ע ר כ ך ש ל ש י ם שקל‪:‬‬
‫כתמורה כפ׳ נמרא <נח‪(.‬‬ ‫ויקרא כז ד‬
‫ומליקתו נכלה )יבמות ‪9‬ג‪::‬‬
‫לדרשא אחריתי י״ל דלא סבירא‬ ‫בגדים אביח הבליעה שהיה ר״א אומר כל‬ ‫נבילה ואי לאו ב ד ה הוא אמאי אינה‬ ‫‪ .3‬ו א ם זבח ש ל מ י ם קרבגו‬
‫ננלת עוף טהור אין לה‬ ‫כרבנן בתראי ד ה כ א ‪:‬‬ ‫מקום שנאמר זכר ונקבה אחה מוציא טומטום‬ ‫מליקה »[ מ ה נפשך אס זכר הוא‬ ‫א ם מן ה ב ק ר ה ו א מקריב‬
‫טומאה אלא נ ט ת הנליעה‪,‬‬ ‫א ם זבד א ם נקבה תמים‬
‫כרנתינ )ויקרא » ( לא יאכל‬ ‫' > א ב ל ט ו מ ט ו ם דברי ה כ ל ם פ י ק א‬ ‫ואנדרוגינוס מביניהם ועוף הואיל ולא נאמר‬ ‫כשר ואס נקבה ה ד כשר ד ה א בעופות‬ ‫יקריבנו לפני ין‪:‬‬
‫לטמאה נ ה )יבמות שם!‪ .‬א ת ה‬ ‫ה ו א בו׳‪ .‬לאו מ ט ע ם דלא אתי‬ ‫לא חלק הכמוב ועוד מ ד ר ״ א איכא‬
‫טומטום‬ ‫מוציא‬
‫בו זכר ונקבה אין א ח ה מוציא טומטום‬ ‫ויקרא ג א‬
‫‪ .4‬ו א ם מן ה צ א ן קרבנו מן‬
‫קרא למעוטי ס פ י ק א ק א מ ר רב ח ס ד א‬ ‫לאותוביה ד ק א מ ר כל מקום שאמה‬
‫מביניהן‪.‬‬ ‫ואנדרוגינוס‬ ‫ואנדרוגינוס מביניהם סמי מיכן טומטום ת״ש‬ ‫ה כ ש ב י ם א ו מן ה ע ז י ם‬
‫כללרשינן)נלה כח‪ >:‬ובר ולאי‬ ‫דקדוש מ ס ס י ק א דגבי ט ו מ ט ו ם שיש‬ ‫מוצא זכר ונקבה אתה מוציא ט ו מ ט ו ם‬ ‫ל ע ל ה זכר ת מ י ם ‪.‬יקריבנו‪:‬‬
‫נקבה ודאית ולא ט ו מ ט ו ם‬
‫״ר׳ אלעזר אומר הטריפה והכלאים ויוצא דופן‬ ‫ויקרא א י‬
‫מ ה ם זכר ויש מ ה ם נקבה י>דלא שייך‬ ‫ס פ י ק א מי מ מ ע ט ליה קרא אלא ודאי‬
‫)יבםוה שם(‪.‬‬ ‫ואנדרוגינוס‬
‫כדפי׳ לעיל אלא לא מיסתבר ליה‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס לא קדושים ולא מקדישין‬ ‫ב ד ה הוא והיכא ד מ ע ט י ה מ ע ט י ה אבל‬
‫‪ .5‬ב ל ה ב כ ו ר א ש ר יולד‬
‫ו ה כ ל א י ם ‪ .‬פסול להקרנה‪,‬‬ ‫הזכר‬ ‫יכ^אגך‬ ‫ככקוך‬
‫דנתינ)ויקרא ננ( שור או כשב‬ ‫לאוקומי מ י ע ו ט א בטומטום דתשיב‬ ‫ואמר שמואל ג ל א קדושים בחמורה ולא‬ ‫בעופות דלא מ ע ט י ה לא מ ע ט י ה ‪ :‬לא‬ ‫ת ק ד י ש לין אלוזיך ל א‬
‫פ ר ט לנצאים‪ ,‬ט יולד פרט‬ ‫ה ע ב ד בבכר שוךך ולא‬
‫ליוצא דופן‪ ,‬והגי ממשה יליף‬ ‫ליה זכר גמור או נקבה גמורה ור׳‬ ‫מקדישין לעשות חמורה סמי מיכן טומטום‬ ‫קדושין בחמורה‪ .‬כלומר אפילו תמורה‬ ‫ת ג ז בכור צאנף‪:‬‬
‫ר׳ אליעזר מקראי נ פ ר ק יש‬ ‫יומנן דפליג עליה דרב מ ס ד א לקמן‬ ‫ת״ש ר׳ אלעזר אומר חמשה לא קדושים ולא‬ ‫שחלה על בעל מום קבוע אינה חלה‬ ‫דברים ט ו יט‬
‫בקרננות דלא חייל קדושה‬
‫עליהן‪ ,‬ואע״ג דשאר פסולי‬
‫כאז דקסבר דבריה הוא ואין קדושה‬ ‫מקדישין ואלו הן הטריפה והכלאים ויוצא דופן‬ ‫עליהן ו ט ע מ א מפרש במסכת תמורה‬
‫הקרבה נגון רובע ונרבע‬ ‫מלה עליו ואפילו נמצא זכר ו א ״ מ‬ ‫)לף יז‪:(.‬‬ ‫בקרבנות‬ ‫יש‬ ‫בפרק‬
‫מוקצה ונעבד ואתנן ומפיר‬ ‫וטומטום ואנדרוגינוס וכי חימא ה״נ סמי מיכ‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ואמאי לא פריך ארב ח ס ד א מ ה ה י א‬ ‫ולא מקדשין י[ בטושי חמורה‪ .‬שאם‬
‫חיילא עלייהו קדושת הגיף‬
‫וצריטן מוס קנועליפדות עליו‬ ‫דריש ט צ ד מערימין )ממורה דף כל‪(:‬‬
‫טומטום הוו להו ארבעה אפיק טומטום ועייל‬ ‫)א( ר ש " דייה הוכר וכו׳‬
‫ה ס קדושין אין עושין ממורה והיכי‬ ‫ה י י נ ו הך וכו׳ דפרישית לעיל‬
‫ולאתר פדיון אסורין נ ג ח ה‬
‫דאס זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי‬ ‫יתום לימא י> כתנאי רבי אילעאי אומר משום‬ ‫הסייד‪) :‬ב( ד ״ ה ותייק סבר‬
‫ועבודה‪ ,‬הגי לא חיילא עלייהו‬ ‫דמי שהן עצמן קדושין יא[ כגון שהיו‬
‫אצא קדושת דמים כדיקלא‬ ‫שלמיס ד ק א מ ר ה ת ם ילדה ט ו מ ט ו ם‬ ‫ר׳ ישמעאל אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו‬ ‫ולדומ קדשים דקדשי אגב אמן‪ .‬ואי‬
‫וני׳ במקום נ ק ב ו ת ש ר ג י ל‬
‫להיות‪:‬‬
‫בעלמא ינפלין גצא מוס‬
‫ומיתרי! נגיוה ועבודה לאחר‬
‫ואנדרוגינוס אין קדושה תלה עליהם‬ ‫וחכמים אומרים אין קדושה חלה עליו ר״ש בן‬ ‫ט ו מ ט ו ם ס פ ק הוא אמאי לא קדוש‬
‫ומפרש ה ת ם דקסבר ולדות קדשים‬ ‫יהודה אומר משום ר״ש הרי הוא אומר ‪ 5‬הזכר‬ ‫להנך‬ ‫דמי‬ ‫יסום‪.‬‬ ‫נפשך‪:‬‬ ‫ממה‬
‫סדיוג) )יבמיח פד‪ .(.‬ל א‬
‫לא‬ ‫בתמורה‪.‬‬ ‫קדושים‬ ‫בהוייתן ה ס קדושים דאי במעי אמן‬ ‫וכל מקום שנאמר זכר אינו אלא להוציא‬ ‫שפסולין משנולדו‪ .‬ו ה י ט ד מ י ימוס‬
‫שיטה מקובצת‬
‫מינעיא תמצת הקדש דלא‬ ‫ה ם קדושים ה א תפשינהו קדושה‬ ‫א ( תי׳ סמי מכאן טומטום‬
‫קדשי‪ ,‬דאסילו נפל מוס שקדס‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס וכי חימא סמי מיכן‬ ‫כדמפרש בשחיטת מולין בפי שני )לף‬ ‫ח ״ ש נמתק‪ :‬ג ( אם נקבה‬
‫דאמר‬ ‫חסדא‬ ‫י ה דאימיה ולרב‬ ‫טומטום‬ ‫להוציא‬
‫מומו להקדשו לא נחתא ליה‬
‫לאו‬ ‫אלא‬ ‫רבנן‬ ‫היינו‬ ‫יהודה‬ ‫בן‬ ‫ר״ש‬ ‫טומטום‬ ‫לח‪ (:‬שממה אמו בשעת לידה זה‬
‫קדושת הגוף כדאמר נ נ נ ו ר ו מ‬ ‫ט ו מ ט ו ם ס ס י ק א הוא יהיה ט ו מ ט ו ם‬ ‫ואנדרוגינוס‪ [»:‬תי׳ מ ה ת״ל‬
‫פ ד ש למיתה וזה ס ד ש לחיים‪ :‬לימא‬
‫נ פ ״ נ )יד‪ (:‬אלא אפילו אס‬
‫קדוש אפי׳ י ה גהריתן קדושים שהרי‬ ‫טומטום איכא בינייהו דח״ק סבר אין קדושה‬ ‫נמחק‪ :‬ו [ איש וערך אשה‬
‫המיר קודש בהן הנ׳ לא‬ ‫ח ס ד א דאיכא‬ ‫ה א דרב‬ ‫כסנאי‪.‬‬ ‫אין בו׳ כפרשת בתקותי‬
‫מקדשי‪ ,‬לאילו בעל מוס תיילא‬ ‫ל( בפי׳ א מ ר אס זכר יקרב עולה ואס‬ ‫חלה עליו אאנדרוגינוס אבל טומטום ספיקא‬ ‫הסייד‪ [3 :‬טומטום ומשום‪:‬‬
‫דס״ל יה ס פ ק ה ר ‪ :‬אין קדושה חלה‬ ‫ו[ ועוה מ מ ה נפשך בין‪:‬‬
‫עליה קדושת הגוף ליאסר‬
‫בגיזה ועבודה אף משיפלה‬
‫נקבה זבחי שלמים ו א ע ״ ג דאיכא‬ ‫הוא וקדוש מספיקא ואתא רבי שמעון‬ ‫טליו‪ .‬דבריה הוא אבל בטומטום לא‬ ‫ו[ לא ממעיט ליה קרא‪:‬‬
‫למימר ס מ י מכאן ט ו מ ט ו ם יי( אמאי‬
‫דכמינ )ויקרא כז( טוב נ י ע‬ ‫ב!‬ ‫פליגי ד ס פ ק הוא‪ :‬להוציא טומטום‬ ‫ח[ הנעבד כולהו בקרבנות‪:‬‬
‫אס ה מ ר ימירנו‪ ,‬אפילי ה ט‬ ‫פליך בסמוך מבלייתות ה״ל למיפלך ממתני׳ וי״ל לרב מ ס ד א פי׳‬ ‫גו[ מליקה מ מ ה נפשך אם‬
‫אהגי לא חיילא )יבמזח שם‬ ‫ואגררוגיגוס‪ .‬ד ט ו מ ט ו ם גמי ב ד ה ה ו א ‪ :‬י>דכ"ע טומטום בבריה‬ ‫זכר כוי ואס נקבה היא כשד‬
‫אין י ה ״ ( קלושה חלה עליהן ו מ ״ מ בהוייתן תפול עלייהו קלושה כמו‬ ‫דהא כוי מ ד ו ״ א נמי איכא‬
‫ו כ ע י ־ ז ח מ ו ר ה יא יז‪ .(.‬ו ל א‬ ‫לא מספקא‪ .‬דתיקום לרב חסדא כתנאי יה דתימא ההוא מנא‬
‫מקדישין לעשות תמורה‪.‬‬ ‫בכל וללומ קלשיס ל ט ו ן ל ה ר ולאי אס זכר או נקבה והא ללא משני‬ ‫לאותוביה דקאמר כל מקום‬
‫אס ה ס קדושים והמיר חולין‬ ‫דסבירא ליה בריה הוא סבירא ליה ברבנן בתראי‪ :‬אלא הני‬ ‫ונקבה‪:‬‬ ‫וכר‬ ‫שנאמר‬
‫ה ת ם אין קלושת פיו חלה עליהם ולוקמה בבהמת תולין ללא שייך‬
‫נ ה ם אינן עושי! תמורה‪ ,‬והתם‬ ‫תנאי דברייתא ב ה ט פליגי ד כ ״ ע מטיל יי[ במקום זכרות זכר‬ ‫י[ מקדשין לעשות תמורה‪:‬‬
‫מותנינן נ מ ס כ ת תמורה ו ט‬ ‫ליה קלושת אמו משום ל מ ש מ ע ליה לקאי בין א ב ה מ ה לחולין בין‬ ‫יא[ קהושים הא אין נחפסין‬
‫מאחר שאי! קדושי! היאך‬ ‫ה ר וקלוש‪ :‬ות״ק סבר חיישינן שמא נ ה פ כ ה זכרותו נכפל גילו‬ ‫בקהושה כגון‪ :‬י נ [ דס״ל‬
‫א ב ה מ ה לקלשיס לאיירי בה‪ :‬א ל מ ה ת נ י א הובר ולא ט ו מ ט ו ם‬
‫מקדישץ‪ ,‬אי אתה מוצא אלא‬ ‫מבפנים ומוציא מיס במקום )ה שרגיל נקבות להיות טי[ נקבה‬
‫י [‬
‫בריה הוי ואיכא דס״ל ספק‬
‫ואח״כ‬ ‫בהמה‬ ‫במקדיש‬ ‫ואנדרוגינוס‪ .‬מיימולא י קלליש אבל מזכל למוליה לא ק מ מ ע ט‬ ‫הוי‪ :‬י נ [ כתנאי ס״א ומצי‬
‫ור״ש‬
‫נטרפה‪ ,‬במקדיש ולד רצא דרך‬ ‫בתראי‬ ‫דרבנן‬ ‫לאוקמא‬
‫דופ!‪ ,‬אבל כלאים וטומטום‬ ‫דמתני׳ אטומטום נמי פליגי כלאמר בסוף ה מ פ ל ת )נלה לף כה‪ (:‬וכר׳ יהולה אתיא כרמוכיו בשבת בסוף פרק אם לא הביא כלי )לף קלו‪ (:‬ל א מ ל לב חסלא לא לכל א״ר‬
‫ואגדרוגיגוס שנפסלו משעת‬ ‫ודלא כרב חסדא אלא בזכר‬
‫יצירתם‪ ,‬אי אתה מוצא שיקדיש‬
‫יהולה אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יעלך ותניא הזכל ולא ט ו מ ט ו ם כר סילוש וסתם ס פ ל א ל ׳ יהולה היא )לקמן‬
‫וקדוש‬ ‫מספקא‬ ‫ונקבה‬
‫אלא נולדות קדשים שהיתה‬ ‫מעיקרא אפילו לרבנן בתראי דף שא‪ (.‬וקאמר ר״נ בר יצמק אף אנן נמי תנינא ד ק א ״ ר יהודה פוסל באשה ואנדרוגינוס לקידוש מי ת ט א ת ומאי שנא גבי מילה לכתיב‬
‫אמ! קדושה‪ ,‬ומה תקנתם ירעו‬
‫ויאכלם‬ ‫ויפדס‬ ‫יסתאנו‬
‫והני תנאי דברייתא בהכי )בראשית ‪ >r‬המול לכס כל זכר ויש לתמוה מאי שנא לבערכין צ ד ך ייתור ל מ ע ט אנדרוגינוס ובקידוש לא צריך מ י ע ו ט אלא מ מ ע ט י נ ן ליה‬
‫פליגי כוי ו ה ד ״ א ‪ :‬י ו [ מטיל‬
‫ו ה ט ר פ ה ת ק נ ר ! י ב מ ו ת שם‪.1‬‬ ‫מים במקום‪ :‬גוו[ להיות מהיכא ד מ מ ע ט י נ ן אשה מונתן ולא ונתנה כ ד א מ ד נ ן בפרק ט ר ף בקלפי )יומא לף מג‪ (.‬ובמילה אלרבה צ ד ך יתור ללבותן ללין זכר ומיהו‬
‫כנקבה‪ :‬גוו( הערל רס״ל מקידוש הוה מצינן למימר דשמא איכא מ י ע ו ט אבל מילה קשיא וי״ל דקסבר ר׳ יהודה אנדרוגינוס מוצא מכלל זכר בלא שוס מ י ע ו ט מסברא‬
‫דאנדרוגינוס זכר למ״ד‪:‬‬
‫יז[ ושוק ומר״א דאמר התם ו ל ה ט פסל ליה '(קדוש ולענין מילה צריך יימורא דכל זכר לדבויא והא דבעי מ י ע ו ט א בערכין היינו משוס ד מ ס ב ר א היימי מ ע מ י ד ו‬
‫רבינו נרשום‬ ‫חייבין עליו‪ :‬׳‪ [B‬דשמא יש לכל ה פ ח ו ת בערך נקבה אי לאו ד מ ע ט י ה מנקבה " [ * ) ל א ו ק ו מ י ה בערך( ו ב ד י מ א דעולה דלעיל ד א י צ ט ד ך קרא למעוטי מזכר לאו כר׳‬
‫יכול ל א יהא כ ע ר ך איש‪.‬‬ ‫עוד‪ :‬יגו[ שאני התם דכתיב‪:‬‬
‫עליו‬ ‫מחמירין‬ ‫דאין‬
‫כן מוקים ליה לדרשא כוי יהודה א ע ״ ג ד ס ת ס סיפרא יי"[ היא ד ה א בקידוש פוסלו ר׳ יהודה בלא שום ייתור ו מ ״ מ פשיטא ליה דההיא דערכין )לף ל‪ (.‬ר׳ יהודה‬
‫מ ס פ י ק א ‪ :‬אבל יהא בערך‬ ‫סבירא ליה כרבנן‪ :‬נ א [ לקמן כל כ מ ה דאיכא לאוקומיה סתם סיפרא כוותיה מוקמינן ועוד תניא בהדיא בס״ק ד ע ר כ י ן ) ל ף ה‪ (:‬דר׳ יהודה אומר ה ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס מ ע ד ט ן‬
‫אשה דערכה פחות משל‬
‫קסבר דבריה‪ :‬נ ג [ קהושה אבל לא נערכין ומיהו קשה לפי שיטה י ט [ שפירשתי מ פ ר ק הערל )יבמות לף עב‪ (:‬ד מ ש מ ע ה ת ס דלא פסיל ליה ר׳ יהודה לענין קדוש אלא‬
‫איש‪ :‬סמי מיכן טומטום‪.‬‬ ‫דאימייהו‪ :‬נ נ [ אפילו אי‬
‫ד ט ו מ ט ו ם נערך מ ס פ י ק א ‪:‬‬ ‫בהווייתן קדושים שהרי אמר מ ס ס ק דהוי ס פ ק איש ס פ ק אשה דתניא ל[ ר׳ יהודה אומר אף אנדרוגינוס שקדש קדושו פסול מ פ נ י שהוא ס פ ק אשה ואשה פסולה‬
‫אם זכר אם נקבה‪ .‬ד כ ת י ב‬
‫נמחק‪ :‬לקדש ונראה לפרש ד ס פ ק הוא לר׳ יהודה ולענין מילה לה=«אי כאשה גמורה ריבהו הכתוב מכל זכר ד מ ש מ ע כל זכרות ולענין ערכין‬ ‫בפירוש‬ ‫תי׳‬
‫גבי ש ל מ י ם ‪ :‬ס מ י מיכן‬ ‫נ ו [ טומטום מ ״ מ אדפריך‬
‫קדיש‬ ‫דהא‬ ‫טומטום‬ ‫בסמוך‪ :‬נ‪ (9‬אין קדושת פה מ ע ט ו הכתוב מ ע ר ך איש ואשה לפי שהוא משונה‪ :‬ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס אין ט ט מ א י ן בגדים א ב י ת הבליעה‪ .‬ה ״ ה דלהקרבה נמי‬
‫מ ם פ י ק א ‪ :‬ה נ ע ב ד בע״ז‪.‬‬ ‫תלה עליהן כוי עלייהו כ ש ד ן כדמפרש ט ע מ א אלא איידי לה ד נ ק ט ת ״ ק ט מ א נ ק ט ר״א אין מ ט מ א י ן ‪ :‬ו א ת א ר׳׳ש בן רבי יהודה משום ר״ש ל ט י מ ר ט ו מ ט ו ם‬
‫ו ה מ ו ק צ ה לע׳׳ו והאתנן‬ ‫קדושת אימייהו כמו בכל‬
‫ו ה מ ח י ר ‪ .‬ה נ י כ ו ל ה ו בתורים‬ ‫כוי ודאי או וכר או נקבה נמי בדיה הוא‪ .‬מ ש מ ע הכא לקסבר אנדרוגינוס ב ד ה הוא כמו ט ע מ א ד ט ו מ ט ו ס ואפי׳ ד מ ס י ק נמי ד ט ו מ ט ו ס מ מ ע ט לדידיה מ ט ע ם‬
‫ובני יונה מיידי ד א י מ ל ק ן‬ ‫והא כוי דלא שייך ביה שהוא לה נקבה כשמטיל מיס במקום נקבות מ ״ מ באנררוגינוס ה ר לעולם לה משוס ל ב ד ה הוא ומימה לסי העלל )לף פא‪ (.‬מ ש מ ע לר״ש‬
‫לא ח ל עלייהו ק ד ו ש ח מ ז ב ח‬ ‫קדושת אימייהו משום‪:‬‬
‫אלא נבילה הווין ו מ ט מ א‬
‫נ ו [ מייתורא דה״ א קדריש‪ :‬חשיב ליה ודאי זכר לר׳ יוחנן ל א מ ל ה מ ס אף מ א ט ל ה במזה ושוק וי״ל לאפי׳ הוי ולאי זכר לה מ מ ע ט י נ א ליה זכר אבל נקבה ולאי‬
‫בגדים אבית ה ב ל י ע ה ‪ .‬א ל מ א‬ ‫נ ו [ מנקבה וכיון דמעטיה מ י מ ע ט א מן ט ו מ ט ו ם המטיל מיס במקום נקבות לפי ה מ ס ק נ א דאפי׳ ודאי נקבה ה ר ט ו ן דלא חייש שמא נ ה פ כ ה זכרוח לנקבות‪:‬‬
‫ד ט ו מ ט ו ם לא ק ד י ש ל מ ז ב ח ‪:‬‬ ‫ט‬ ‫מנקבה הוצרך למעט גס‬
‫ס מ י מ כ א ן ט ו מ ט ו ם ‪ :‬לא‬ ‫מזכר דלא תימא המעטיה‬
‫ק ד ו ש י ם ב ת מ ו ר ה ‪ .‬ש א ם רצה ל ע ש ו ת ם ת מ ו ר ת קדשים אינן קדישין ב מ ק ו מ ן ואם ה ק ד י ש ן ורצה ל ה מ י ר ן ב כ ה מ ׳ ת ו ל י ן לא מ ק ד י ש י ן‬ ‫מנקבה בערך זכר וברייתא‪ :‬נ ח [ סיפרא ר׳ יהודה דהא‪ :‬נ נ ו [ שיטה ו ו שפיהשתי‪ :‬ל[ התניא התם רי‪ :‬ל א [ מילה אפילו אי הוי כאשה‬
‫לא אלימי ל מ י ת פ ס ת מ ו ר ת ן ‪ :‬אפיק ט ו מ ט ו ם ועייל יתום‪ .‬כי ה ה ו א יתום דכי י ל ד ת ו א מ ו היא פירשה ל מ י ת ה ו ה ו א פ ו ר ש ל ח י י ם‬ ‫ל נ [ תייק מטמאין נקט‪ :‬ל נ [ שהוא ודאי נקבה‪ :‬ל ד [ לעולם ט ע מ א משום‪ :‬ל ה [ זכר מ ״ מ ממעטינא‪:‬‬
‫ו מ ש ו ם ה כ י ל א ק ד י ש כדגמרינן ב ה ש ו ח ט ת ח ת א מ ו פ ר ט ליתום‪ :‬ל י מ א כתנאי‪ .‬הא מילתא דרב ח ס ד א דאיכא ל מ ״ ד ד ט ו מ ט ו ם ק ד ו ש‬
‫מ ס פ י ק א ואיכא ל מ ״ ד ש מ א כריה הוי ולא ק ד י ש ‪:‬‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מב‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫‪(6‬לסיגי׳רש״י צ״לראילעאי‪,‬‬ ‫ור״ש סבל לא אמרינן הכי אלא ולאי נקבה הוא והא ד א מ ר רב‬ ‫כ י פליגי ב מ ט י ל מים במקום נ ק נ ו ת ‪ .‬והשתא הא דאמר רב ח ס ד א‬ ‫םז א מיי׳ ס ״ נ מהל׳ בכורות‬
‫ג( ןנדריס נז‪ ,[:‬ג( ]ינמות‬ ‫הל״ה טוש׳׳ע ידיד סי׳‬
‫קיט‪ .‬וש״נן‪ ,‬ו ( יכמות עכ‪.‬‬ ‫חסלא ט ו מ ט ו ם לברי הכל ס פ ק הוא ה א אחא לאשמועינן ללא סימא‬ ‫לעיל אבל ט ו מ ט ו ם דברי הכל ס פ י ק א הוא על כרחך לא י מ אמרו‬ ‫שטו שעיף נ ‪:‬‬
‫רפי״א‪,‬‬ ‫יבמות‬ ‫תוספתא‬ ‫לרבנן במראי ט ו מ ט ו ם נמי בריה הוא ולא ה ה א קלושת בכול חלה‬ ‫במטיל מיס במקום זכרות דההוא ודאי זכר הוא יי[ ל( אבל במטיל‬ ‫ס ח ב מיי׳ פ ״ ד מהל׳ אישות‬
‫ה( יבמות עט‪ ,:‬ו( יבמות פא‪,.‬‬ ‫הצי״א טיש״ע א ה ״ ע שי׳‬
‫‪] (1‬יבמות פ ג ‪ :‬תוספתא יבמות‬
‫על שוס ט ו מ ט ו ם ומיהו ס״ל לרב חסלא איכא מנא דאסילו ס פ ק‬ ‫מיס במקום נקבות ואליבא ד ת ״ ק אבל יי[ ר״ש ה ד ל י ת ליה שוס‬ ‫מד סעי׳ ה ‪:‬‬
‫רפי״א[‪ ,‬מ ע י י ן צ׳׳ק‪,‬ג‪5(1‬״ק‪,‬‬ ‫לימ ליה לאי מטיל מיס במקום‬ ‫ספיקא בטומטום דאי הוה מטיל מיס‬ ‫ס ם ג ד מיי׳ פ״ו מהל׳ ינוס‬
‫י( צ״ל אמ‪ ,‬ג( צ״ל אפ‪ ,‬ל( אלא‬ ‫הל״ד טיש״ע א ה ״ ע סי׳‬
‫זכרומ זכר ואס במקום נקבות נקבה‬ ‫במקום נקבות הוי נקבה ודאי וא״ת‬
‫במטיל צ״ק‪ ,‬מ( לית ליה צ״ק‪,‬‬ ‫בן יהודה למימר טומטום בריה הוא ולא‬ ‫ק ע נ סעי׳ ט ‪:‬‬
‫נ( כרשנ׳׳י ס״ל נו׳ כצ׳׳ל ולא‬ ‫ולכולי עלמא אימ להו לרב חסלא‬ ‫ומנ״ל לרב חסדא דלרבנן בתראי‬ ‫ה ]מיי׳ פ״ו מהל׳ ינוס הל׳‬
‫כמו שפי׳ רש״י נ ד ״ ה הואיל‬ ‫קדוש לא דכולי עלמא טומטום בבריה לא‬ ‫נ והל׳ ח טוש״ע א ה ״ ע סי׳‬
‫לקלושה מלה על ט ו מ ט ו ם ‪ :‬וכי האי‬ ‫קדוש מ ס פ י ק א דילמא סברי כר״ש‬
‫כו׳ צ״ק‪,‬‬
‫דהורה רבי אילטאי‪ .‬כלומל ל״ש בן‬
‫מספקא א[ זכר ונקבה הוא דמםפקא מטיל‬ ‫ק ע ג סעי׳ א[‪:‬‬
‫ולא י ה קדוש כלל ר״ל כיון ד מ ה ה ו א‬
‫יהולה כי הך הוראה ס ״ ל ‪ :‬חולין‪.‬‬ ‫מים במקום זכרוה דכולי עלמא לא פליגי ח כ ר‬ ‫דפליגי באנדרוגינוס משום‬ ‫טעמא‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫יא[ ולגבי בכור ק א מ ר ללא קליש‬ ‫הוא כי פליגי במטיל מים במקום נקבוח מר‬ ‫"י[ דבריה הוא לא מצי פליגי‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫)א( רש״י ד ״ ה לא לתייק ו מ ׳‬ ‫לוולאי נקבה הוא‪ .‬והא ר׳ אלעאי‬ ‫סבר חיישינן שמא נהפכה זכרוהו לנקבותו‬ ‫בטומטום דלרב תסדא לשוס תנא לא‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫א[ בוכר ונקבה‬
‫ד ר ב י ישמעאל לא פ ל י ג אלא‪:‬‬ ‫אמורא הוא ולאו היינו האי לברייתא‬ ‫ג[ טומטום בבהמה‪ :‬ג[ ח ש‬
‫)צ( ד ״ ה ומשצי וכו׳ ורני‬ ‫ומר סבר לא חיישינן כי הא דהורה הרבי‬ ‫הוי בריה מ ס ת מ א ל[ מודו לת״ק‬ ‫לרבי‬ ‫ולא‬ ‫לתייק‬ ‫לא‬
‫לאיירי לעיל!ע״א[ משום רבי ישמעאל‪:‬‬ ‫בטומטום דכי קדוש לה הוא מ ס פ י ק א‬
‫א י ל ע י כרכי שמעון ב ״ י‬ ‫אלעזר ה בבהמה מטיל מים במקום נסבות‬ ‫י ש מ ע א ל ‪ :‬ו[ ורבי אילעא תי׳‬
‫אליעזר נמחק כמאן םבירא‬
‫סכירא ליה‪:‬‬ ‫ההי כה ר׳ יוחנן‪ .‬בהך הולאה לר׳‬ ‫כמו שמודה לו רבי ישמעאל וא״מ‬
‫חולין חהי בה ר׳ יוחנן מאן דלא חש ה לתנא‬ ‫ליה כי הא‪ :‬ה[ לא אמרו‬
‫אלעאי‪ :‬לא לה״ק ולא לר' ישמטאל‪.‬‬ ‫לקמן פ ״ ט )לף »‪ >.‬ד מ מ ע ט ר״ש בן‬ ‫טומטום כוי פייה דת״ק‬
‫לממני׳ לאמרי ט ו מ ט ו ם אינו נשמט לא‬ ‫קמא ולרבי ישמעאל ולימא רבי יוחנן נמי‬ ‫דמתני׳ דאמר טומטום אינו‬
‫יהודה ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס מ מ עשר‬
‫במקלש ולא במלינה משום ל ס פ י ק א‬ ‫חסדא‬ ‫דא״ר‬ ‫בחראי‬ ‫לרבנן‬ ‫חש‬ ‫דלא‬ ‫מאן‬ ‫נשחט לא במקדש ולא‬
‫מוסף רש׳׳י‬ ‫בהמה משוס ד מ מ ע ט בקדשים הזכר‬ ‫במדינה כמטיל מים במקום‬
‫כר״מ דחייש למיעוטא‪.‬‬ ‫הוא )* ור׳ מ י ש מ ע א ל לא יי! פליגי‬ ‫מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום א ד ב ר י‬ ‫ונקבה ודאימ ויליף מעשר‬ ‫ודאי‬
‫וכרות קאמר דודאי קדיש‬
‫הילכך אין נ ש ח ט במדינה‬
‫גכי קטן וקטנה אין מולצין ולא‬ ‫אלא באנדרוגינוס לנעשה נקבות שלו‬ ‫הכל םפיקא רבי יוחנן לא ס״ל דרב חםדא אי‬ ‫מ מ מ ת תתת מקדשים מ ה ענין זה‬ ‫ובמקהש נמי הממעטינן ליה‬
‫מייכמין‪ ,‬קטן שמא ימצא‬
‫חריץ‪ :‬לא ם׳׳ל לרכי יוחנן‪.‬׳»[לרב‬ ‫לא ם״ל לימא הוא דאמר כרבנן בחראי הכי‬ ‫מהזכר אבל כו״ע מורו‬
‫סריס‪ ,‬קטנה שמא תמצא‬ ‫אצל זה הא בקדשים א י מ ע ט מכלל‬ ‫כמטיל מים במקום נקבות‬
‫איילונית וכוי !ניט׳! נ‪:‬ו כפי‬ ‫חסלא אלא רבנן בתראי א ט ו מ ט ו ס‬
‫הכל שוחטין וחולין ו‪ (.‬גני‬
‫נמי קאמר ג>מאן שביק חדי ועביד כחד ורבי‬ ‫זכר מ ט ע ם שהוא נקבה כשמטיל מיס‬ ‫דנקבה הוא כמו שהורה ר׳‬
‫נמי אמרי לבריה ה ו א ‪ :‬אי לא םבירא‬ ‫אלעאי ותימה דדוחק גדול‬
‫כותים שגזר על נל כיתיס‬ ‫לקיש‬ ‫ריש‬ ‫דאמר‬ ‫הא‬ ‫כי‬ ‫סברא‬ ‫כמאן‬ ‫אלעזר‬ ‫י[‬ ‫במקום נקבומ אבל מעשר אין חילוק‬ ‫הוא לומר כן דלעיל משמע‬
‫משוס אותם שמצאו דמות יונה‬ ‫ליה‪ .‬אמאי קא מ מ מ ה הא ר׳ אילעאי‬
‫הואיל‬ ‫באדם‬ ‫אלא‬ ‫ספק‬ ‫טומטום‬ ‫אמרו‬ ‫לא‬ ‫ה‬ ‫בין זכר ונקבה וי״ל דרב חסדא אומר‬ ‫דבמטיל מים במקום זכרות‬
‫כהר גריזיס והשתמוו לה‬ ‫הוא ד א מ ר כרבנן במראי‪ :‬יי[ שבק‬ ‫לא ממעטינן ליה כלל ודאי‬
‫)יבמות קיט‪ .;.‬ס ר י ס ח מ ה ‪.‬‬ ‫סמי מכאן ט ו מ ט ו ם וכן ר״ל דבסמוך‪:‬‬‫‪:‬מי‬
‫מ מ ע י אמו ר כ מ ו ת ענ‪.(:1‬‬ ‫הרי‪ .‬ת ״ ק ור׳ ישמעאל ועביל כמל‬ ‫וזכרוהו ונקבוחו במקום אחד אבל בהמה‬ ‫להקרבה לכך נראה דלעולם‬
‫טומטום ספק אלא‬ ‫ל א אמרו‬ ‫אייר• במטיל מים במקום‬
‫ט ו מ ט ו ם כו׳ לא יחלוץ‪.‬‬ ‫רבנן בתראי נוי[‪ :‬הואיל וזכרוהו‬ ‫מטיל מים במקום זכרות זכר מטיל מים‬ ‫>כר״ש בר׳ יהודה‬ ‫באדם‪.‬‬ ‫נ‬ ‫נקבות וקדוש מספק לתייק‬
‫אס יש אח אחר‪:‬שם פ א ‪ .‬׳ ‪ .‬א ט ו‬ ‫שמא‬ ‫דחיישינן‬ ‫דמתני׳‬
‫וליכא‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫במקום‬ ‫ונקבותו‬ ‫במקום נקבות נקבה מחקיף לה רב אושעיא‬
‫כ ל דמיקרע זכר מ ש ה כ ה ‪.‬‬ ‫ליה ולאו אליבא דכולי‬ ‫דסבירא‬ ‫נהפכה זכרות ורשב״ל לא‬
‫דלא מ ס ס ק א ל י ה לר׳ יוסי ברכי‬ ‫בהטלמ מיס ני( ]אבל[‬ ‫למיבדקינהו‬ ‫וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו א״ל‬ ‫אתא אלא לומר דרבנן‬
‫יהודה בנקבה אלא לסריס הוא‬
‫עלמא ק א מ ר דסשיטא למ״ק דמתני׳‬
‫בבהמה אין בה שוס ס פ ק לדברי‬ ‫בתראי סברי כר״ש בן יהודה‬
‫דחייש ודינו כסריס דלא חולין‬ ‫י[ כמאן ג ( כר״מ דחייש למיעוטא אביי בר אבין‬ ‫דספיקא הוא דאין שומטין לא במקדש‬ ‫ולכך הוהה ר׳ אלעאי דהוו‬
‫ולא מיינם )שם פג‪ .>:‬מ א י‬ ‫הכל והאי ד ק א מ ר מ ״ ק דממנימין‬ ‫חולין דלא ס״ל כרב תסדא‬
‫תימא‬ ‫אפי׳‬ ‫חרוייהו‬ ‫דאמרי‬ ‫אבין‬ ‫בר‬ ‫חנניא‬ ‫ורב‬ ‫ולא במדינה‪:‬‬
‫ב י נ י י ה ו ‪ .‬מאי איכא נין ר׳‬ ‫אינו נשחט במטיל מיס במקום זכרומ‬ ‫דאמר ספק הוי‪ .‬תו״ח‪:‬‬
‫יוסי ברני יהודה לאנוה )שם>‪.‬‬
‫ק א מ ר מ ד א י קדוש הילכך אינו נשחט‬ ‫רבנן הואיל ואישתני אישתני אית דאמר‬ ‫הדרן עלך על אלו מומין‬ ‫כמאן‪:‬‬ ‫אביי‬ ‫‪ (1‬א״ל‬
‫‪ [1‬מתייבמת מאי לאו דכו״ע‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫במדינה ובמקדש נמי לא חזי להקרבה‬ ‫אישתני ואית דאמר לא אישתני לימא אישחני‬ ‫כר״ע‪ :‬ת[ מייבם ובהא‬
‫תיבות מאי לאו נמחק‪:‬‬
‫נמי ק א מ ר ר׳ יוחנן דתהי‬ ‫דנראה כבעל מוס לפי שאין לו זכרומ‬ ‫ולא אישתני תנאי דתניא י>טומטום ‪ 3‬שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו‬ ‫‪ |p‬ח מ ה ומי פשיטא ליה‬
‫עליה מ א ן שביק תרי תייק‬ ‫ד ה א מ מ ע ט י נ ן ליה מ ה ק ר ב ה בכמה‬ ‫קדושין ג וחולץ וחולצין לאשתו ומיבמים לאשתו ותניא אידך אשת טומטום‬ ‫דזכר משתכח אטו‪ :‬י[ שמא‬
‫ור׳ י ש מ ע א ל והורי כ ח ד‬ ‫ושמא קאמר‪• :‬א[ חולין לגבי‬
‫ורבי‬ ‫טומטום‬ ‫הזכר ולא‬ ‫דוכמי‬
‫כרבנן‪ :‬ור׳ אילעאי דאורי‬ ‫חולצח ולא מחייבמח י! ס ב ת ה דכ״ע כר״ע דאמר ה > ה סריס חמה לא חולץ‬ ‫אות ו׳ נמחק‪ :‬יב[ לא פליג‬
‫כר״ל נמי ס ב ה ה ד א מ ר ריש‬ ‫קאי ורבנן‬ ‫אאנדרוגינוס‬ ‫ישמעאל‬ ‫אלא‪< :‬נ[ יוחנן הא דרב‬
‫ל ק י ש כוי‪ .‬ב מ ק ו ם א׳ קרוב‬
‫בתראי אאגדרוגימס »י[ קיימי אבל‬
‫ולא מייבם ה מאי לאו בהא קמיפלגי דמ״ד חולץ וחולצין לאשתו‬ ‫חסדא‪ :‬יד[ מ ה ״ ה מאן שבק‪:‬‬
‫זה א צ ל זה‪ :‬מתקיף לה ר׳‬
‫אושעיה‪ .‬בין לר׳ אילעאי‬ ‫ט ו מ ט ו ם כולי עלמא מודו דמטיל‬ ‫ומיבמים אח אשחו לא אמרינן הואיל ואישחני אישחני ומ״ד חולצת ולא‬ ‫עי[ בתראי ורבי אלעאי כמאן‬
‫ס״ל דשביק תרי ועביד כחד‬
‫בין לריש ל ק י ש ו ל י ח ו ש‬
‫במקום זכרות זכר במקום‬ ‫מים‬ ‫מתייבמח אמרינן הואיל ואישחני אישחני לא דכ״ע אמרינן הואיל ואישתני‬ ‫הסייד‪ [tp :‬אאנדרוגינוס קא׳‬
‫כוי‪ :‬א ״ ל אביי כ מ א ן כלומר‬ ‫תי׳ קיימי נמחק‪• :‬ו[ ואישתני‬
‫א ת ד א מ ר ת ו ל י ח ו ש כרי‬ ‫נקבה ור׳ אילעאי אליבא‬ ‫נקבומ‬ ‫אישחני הא ר״א והא ר׳׳ע ומאן תנא אליבא דר״ע אילימא ר׳ יהודה הא‬ ‫למהוי טומטום אישתני נמי‬
‫מ א י ר סבירא לך ד י ח י ד א ה‬ ‫דכולהו הורה‪ :‬כר״מ‪ .‬בממיה‪ .‬כלומר‬
‫הוא ד ח י י ש ל מ י ע ו ט גבי‬
‫ודאי סריס משוי ליה יידחנן רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר‬ ‫דנהפכה‪• :‬א[ יהודה ואית‬
‫דאמרי לא אמרינן בבהמה‬
‫ק ט ן וקטנ ה לא ח ו ל צ ת‬ ‫מי חיישינן לימידאה‪ :‬אפי׳ תימא רבנן‪.‬‬ ‫ה״ז לא יחלוץ מפני שהוא כםרים אלא רבי יוסי ברבי יהודה היא דחניא‬ ‫ואישתני אישתני‬ ‫הואיל‬
‫כוי‪ .‬כ ל ו מ ר ד מ י ע ו ט ה ו ו‬ ‫נמי פ ר ט נ ן הכי דהואיל ואישמני‬ ‫והיינו ר׳ שמעון בן יהוהה‬
‫ד נ ה פ ך ז כ ר ו ת ל נ ק ב ו ת ‪ :‬אפיי‬ ‫׳>ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר טומטום לא חולץ שמא יקרע וימצא סרים חמה‬ ‫דלא חיישינן שמא נהפכה‬
‫ת י מ א רבנן‪ .‬דפליגי עליה‬ ‫יי[ לענין ט ו מ ט ו ם אישמני ד נ ה פ כ ה‬ ‫ור׳ אילעא כר״ש ס״ל‬
‫בהא מ ו ד ו דכיון ד א י ש ת נ י‬ ‫זכרומו לנקבומו‪ :‬ומשני איה דאמר‬
‫‪5‬י[ אטו כל דמיקרע זכר משתכח נקבה לא משחכח ישמא י[ קאמר שמא‬ ‫הסייד‪ :‬׳‪ [p‬ואישתני אישתני‪:‬‬
‫ד ט ו מ ט ו ם הוא אישתני נמי‬
‫אישהני‪ .‬כלומר איכא למ״ד אמרינן‬ ‫יקרע וימצא נקבה א״נ זכר נמי שמא ימצא סרים חמה מאי בינייהו אמר רבא‬ ‫י[ חומרא בעלמא היא‪:‬‬
‫ד נ י ח ו ש ד י ל מ א נהפך זכרוהו‬ ‫לא[ אשה פנויה בעלמא‪:‬‬
‫דאמר‪.‬‬ ‫ואית‬ ‫לנקבות‪:‬‬ ‫לפסול‬ ‫גנ[ אין מייבמין אשתו תיבת‬
‫אע״ג דאישתני דטומטום‬ ‫הואיל ואישתני אישמני בבהמה להיינו מ ״ ק לפליג לעיל נע״א[ עליה לר״ש בן יהודה י ה דלא מייש שמא נ ה פ כ ה ור׳)י( אלעזר כר״ש סבירא ליה‪:‬‬ ‫מתייבמת נמחק‪ :‬ננ[ ונמצא‬
‫ל א אישתני נמי‬ ‫הוא‬ ‫כפוגע באשת‪ :‬נו[ יחלוץ‬
‫זכרוהו ל נ ק ב ו ת ‪ :‬ט ו מ ט ו ם‬ ‫לימא‪ .‬אי אמרי׳ הואיל ואישמני ׳»[ או לא אמלי׳ מנאי היא‪ :‬שקלש קלושיו קדושין‪ .‬לחומלא וצליכה ג ט שמא זכל הוא‪ :‬נתקדש קדושיו קדושין‪.‬‬ ‫ולחומרא ושמא‪ :‬נ‪ [8‬לא‬
‫ש ק י ד ש קדושיו קידושין‪.‬‬ ‫וזה שקלשו אסור בקרובותיו של ט ו מ ט ו ם כגון באמו ובאחותו לשמא נקבה ה ו א ‪ :‬וחולץ‪ .‬לחומרא שאס אין שם ׳(אחר אלא הוא בעיא יבמתו‬ ‫אייהי במטיל‪ :‬נו[ הוא אלא‬
‫נ( ד א ם ו ר ב ק ר ו ב ו ת י ה וכן אם‬ ‫במטיל‪ :‬נו[ ר״ש ס״א ר׳‬
‫נ ת ק ד ש נאסר אותו ש ק י ד ש ו‬ ‫חליצה אבל יש שם ה א ח ר לא מליץ ט ו מ ט ו ם ל ה א האי מנא בנקבה נמי מ ס פ ק א ליה‪ :‬וחולצין לאשתו‪ .‬חומלא ה היא שמא זכל ה ו א ‪ :‬ומייבמים‬ ‫ישמעאל‪ :‬נח[ קדוש ס״א‬
‫בקרובותיו‪ .‬ו ח ו ל ץ ד ש מ א‬ ‫אה אשהו‪ .‬מ מ ה נפשך אי זכל הוא שפיל מייבס אמיו ואס נקבה הוא אשה י ה בעלמא הוא מ ס ב האי אחיו של ט ו מ ט ו ם אבל ט ו מ ט ו ם לא‬ ‫קדשי כלל‪ :‬נמ[ משום‬
‫וכר ה ו א ‪ :‬ואינו מייבם‪.‬‬ ‫דסברי כריה הוא‪ :‬ל( מסתמא‬
‫מ ש ו ם דתנן ב ה ע ר ל ב ע ל ה‬
‫מייבס דאינו בן לידה ולא קרינא ביה להקים לאמיו שס ]לברים כה[‪ :‬מאי לאו דכ״ט הר״ט דאמר‪ .‬ביבמומ פ ר ק ה ע ר ל ) ע ט ‪ ( :‬סריס ח מ ה לא חולץ‬
‫גליון מסתברי טפי שיוהה‬
‫פ ס ל ה מ פ נ י שהיא ב ע י ל ת‬ ‫ולא מייבס ואשמו לא מולצמ ולא ממייבמת שלא היתה לו שעה הכושר‪ :‬ובהא פליגי‪ .‬ד מ ״ ד מייבמין לאשמו ממ׳׳נ סבר אי זכר הוא שפיר‬ ‫לתייק ממה שיוהה לר׳‬
‫לאשתו‬ ‫וחולצין‬ ‫זנות‪:‬‬ ‫ישמעאל‪ .‬לשון הרא״ש‪:‬‬
‫ומייבמין ל א ש ת ו ‪ .‬מ מ ה‬
‫מייבם דלא אמרינן הואיל ואישתני למיהר ט ו מ ט ו ם אישמני נמי לספוקי בסריס מ מ ה שאפילו יקרע וימצא זכר יהא סריס ואשת סריס אין‬
‫לא[ תי׳ הוא נמחק‪:‬‬
‫נ פ ש ך אי א ש ת ו הויא‬ ‫מתייבמת‪ :‬ומייד אין י ה מחייבמח ס ב ר אמריגן הואיל ואישהגי‪ .‬למיהוי ט ו מ ט ו ם אישמני נמי לספוקי למיהוי סריס ח מ ה אפילו ימצא זכר הילכך‬
‫מ צ ו ת יכום ואי‬ ‫קיים‬
‫אין מתייבמת אשמו דנמצאו פוגעים בערוה ד ט ו ן דזכר הוא קדושיו קדושין וכיון דסריס ח מ ה הוא אין אשמו זקוקה ליבם ה ר א כאשמ אמ‬
‫לאו לא נאסרה עליו‪:‬‬
‫לא אמרינן ה ו א י ל ואישתני‬ ‫שיש לה בגיס והמייבמה פ ו ג ע באיסור אשמ אמ ומיהו מליצה בעיא דלא סשיטא לן שהוא סריס דשמא לאו סריס הוא הילכך בעיא‬
‫אישתני‬ ‫טומטום‬ ‫דהוה‬
‫תליצה‪ :‬לא דכ״ט אמרי שמא אישסני‪ .‬ומספקינן ליה בסריס ממה‪ .‬והא דאמרינן ממייבממ רבי אליעזר היא דאמר בפ׳ הערל )יבמות לף פ‪(.‬‬ ‫רבינו גרשום‬
‫נמי ד ה ו ה סריס ח מ ה‬
‫אלא לא הוי סריס ח מ ה‬ ‫אשת סריס מ מ ה ממייבממ שכן במינן ממרפאין באלכסנדריא של מצרים הילבך מ מ ״ נ שרי לייבומה‪ .‬ו מ ״ ד לא מתייבמת כ ר ״ ע ‪:‬‬ ‫בזכר או נקבה הוא ד מ ס פ ק א‬
‫וצריכה א ש ח ו ח ל י צ ה או‬ ‫ומאן האי הנא דאיה ליה כר־׳ט‪ .‬ואמר חולצמ ולא ממייבממ‪ :‬ס ר י ס ודאי משוי ליה‪ .‬לטומטום ואפי׳ חליצה לא תיבעי ד ה א ר ״ ע‬ ‫דלא ידעינן אי נקרע‬
‫י כ ו ם ‪ :‬ומייד ח ו ל צ ח ולא‬ ‫ש מ א הוי זכר ודאי או‬
‫מ ת י י ב מ ת סבר דאמרינן‬ ‫באשת סריס ח מ ה לא בעי מליצה‪ :‬אלא ר׳ יוסי בר׳ יהודה‪ .‬דשמא ק א מ ר הילכך מליצה בעיא דשמא זכר הוא ושמא אינו סריס‬ ‫נקבה והאית‪ :‬ואי מ ט י ל‬
‫ה ו א י ל ואישתני אישחני‪.‬‬ ‫ולא ממייבממ דשמא זכר הוא וסריס הוא ואינה זקוקה ליבם ונמצא יה פ ו ג ע באשת אח שיש לה בנים‪ :‬שמא יקרט כוי‪ .‬ובמקום‬ ‫מים ב מ ק ו ם זכרות ד כ ״ ע‬
‫דהוי סהים ח מ ה ו א ה כ י‬ ‫פליגי דזכר הוא‪.‬‬ ‫לא‬
‫ח ו ל צ ח מ ס פ ק ולא מ ח י י ב ם‬ ‫אחין ק א מ ר דלא יחלוץ יי! )וליחוש( שמא סריס ח מ ה הוא אבל אין שם אחר יחלוץ ולא מיסטרא יבממו בולא כלום דשמא לאו סריס הוא‬ ‫)דאי( דמקום זכרות ד ב ה מ ה‬
‫מ ש ו ם ד כ ח י ב א ש ד לא יבנה‬ ‫הילכך אשמו נמי בעיא מליצה שמא לאו סריס הוא ולא מתייבמת דשמא סריס ה ו א ‪ :‬אטו כל ד מ ק ר ע זכר מישתכח‪ .‬דלא מ ס פ ק א ליה‬ ‫מ ר ו ח ק הוא מ מ ק ו ם נקבות‪:‬‬
‫א ת בית א ח י ו ו ד י ל מ א ה א‬ ‫כי פליגי ב מ ט י ל מים מ מ ק ו ם‬
‫ל א ו כ י ח א ח י ו ה ו א י ‪ :‬והאי‬
‫אלא בסריס ח מ ה ובנקבה לא מ ס פ ק א ליה‪ :‬מאי בינייהו‪ .‬בין רבי יהודה לר׳ יוסי בטומטום שמת אחיו הא תרוייהו לא יחלוז ק א מ ר י ‪:‬‬
‫נקבות‪ .‬מר סבר )רבנן( תנא‬
‫נפסול‬ ‫ק מ א ד ט ו מ ט ו ם ספיקא הוא‬
‫דקתני ח ו ל צ ת ו מ י י ב מ ת א ת א ש ת ו ר׳ אליעזר ]היא[ ד א מ ר בפרק הערל )ור׳ אליעזר אמר( לא כי אלא סרים חולץ וחולצי׳‬ ‫ו ק ד ו ש מספיקא סכרי חיישינן ש מ א נ ה פ כ ה זכרותו והויא ב מ ק ו ם נקבוחו וזכר הוא ו מ ו מ ו ע מ ו ‪ :‬ודי ש מ ע ו ן ! ב ן יהודה[ סבר כל‬
‫ל א ש ת ו ש י ש לו ר פ ו א ה ‪ :‬והא דקתני ח ו ל צ ת ולא מ ת י י ב מ ת הי עקיבא היא ד א מ ר סריס ח מ ה לא היתה לו ש ע ת ה כ ו ש ר ‪ :‬ו מ א ן‬ ‫מקום ש נ א מ ר זכר להוציא ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס דכי מ ט י ל מים ב מ ק ו ם נקבות ו ד א י נקבה ה ו א ‪ :‬כי הא דהורה ר׳ אלעזר )ר׳‬
‫תנא אליבא דרי עקיבא‪ .‬כ ל ו מ ר כ מ א ן מ ת ל מ י ד י ר• עקיבא אתייא ה א ד ח ו ל צ ת ולא מ ח י י ב מ ת דכר׳ עקיבא גופיה לא מ י ת ו ק מ א‬ ‫אילעאי( ל א חיישינן ש מ א נהפך זכרותו ל נ ק ב ו ת ו אלא ודאי נקבה ה ו א ‪ :‬תהי בה ר• יוחנן‪ .‬מ א ן האי דהכי הורה ולא ח ש לא לתייק‬
‫ד ה א איהו א מ ר סריס ח מ ה לא ח ו ל ץ ולא חולצין אילימא כר׳ י ה ו ד ה ת ל מ י ד ו דר׳ עקיבא א י ה ו ודאי סריס ח מ ה מ ש ו י ליה‬ ‫ולא לר׳ י ש מ ע א ל דמתניתין‪ .‬כדאמרינן לתייק ב ש ל מ א ט ו מ ט ו ם ב מ ד י נ ה לא ד י ל מ א זכר ה ו א ולית בה מ ו מ א ור׳ י ש מ ע א ל סבר וכר‬
‫ו א מ א י ח ו ל צ ח דחנן ה׳ י ה ו ד ה א מ ר כ ר ‪ :‬אלא ר׳ יוסי כרי יהודה‪ .‬ח ל מ י ד י ה ה ו א דחניא וכר‪ .‬וכיון ד ש מ א י מ צ א סריס ח מ ה ולא‬ ‫ו מ ו מ ו ע מ ו ה ו א ‪ :‬לא סבירא ליה הא ררב ח ס ד א א( א״כ הא ד א מ ר ד ה ו ר ה כרבנן הוהה דאמרי אינו בכור ויוצא ל ח ו ל י ן ליגזז‪ :‬ה כ י‬

‫כ» נראה דצ״ל דהיא אסורה בקרוביו של הטומטום ועול נ״מ לצריכה גט וכמו שפירש׳׳י‪:‬‬ ‫א( נראה דצ״ל אי לא ס׳׳ל דרכ חסדא א״כ לימא הוא דאמר דהורה וכוי‪.‬‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪:‬יי׳ פ ״ ו מהל׳ ניאמ מקדש‬
‫הל״ג‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ בין עוברים‪ .‬דמומין עובדים‬
‫לן‬ ‫נפקא‬ ‫באדם‬ ‫דפסולים‬
‫מדילפינן מ ב ה מ ׳ וגבי בהמה‬
‫כתיב מום בם ודדשינן בפרק‬
‫התערובות ]דך עז ע״ב[ מום בם‬
‫הוא דלא ירצה הא עבר מ ו מ ן‬
‫יהצה אף באדם כתיב מום בם‬
‫ודרשינן הא עבר מ ו מ ן ירצה כמו‬
‫בבהמה‪ .‬ת ״ ח ‪ :‬ג[ עליהן באדם‬
‫הכילון‪ 11 :‬גרב ס״א וילפת גרב‬
‫וילפת לגז״ש‪ :‬ו[ גרב גרב דכתב‬
‫רחמנא ל מ ה לי‪ ,‬הקשה הר״ר‬
‫אלחנן והא איצטרך לכדרבא כוי‬
‫וליכא למימר דכיון המופנה מ צ ד‬
‫אחד תשיב ליה מופנה כדאמר‬
‫לעיל גבי מעשר בהמה דאינו‬
‫נמכר משום דגמרינן מ ״ ש לא‬
‫יגאל לא יגאל מחרמים אע״ג‬
‫דלאו מופנה אלא מ צ ד א ח ד דהא‬
‫מהכתיב התמנא ילפת בהדי גרב‬
‫באהם ובבהמה ש ״ מ דבעינן‬
‫מופנה משני צדדין דאי לא בעינן‬
‫אלא מצד אחר לא לכתב אלא‬
‫חד ילפת בהדי גרב ואומר הר׳׳י‬
‫דמ״מ חשיב ליה מופנה לגז״ש‬
‫כיון דלא איצטריך לעיל לדרש‬
‫דרבא אלא לדיוקא דעלמא דגרב‬
‫הוי מומא הא חריץ לא הוי מ ו מ א‬
‫או ש מ א הוי מצי למכתב שום‬
‫נגע א ח ו דמאוסה ודמי ל ח ר ק ‪.‬‬
‫לשון ת ו ״ ח ‪ :‬ה[ קלוט וחוטין‬
‫דליתנהו באדם‪ .‬פי• ברש״י‬
‫דאדם אינו מפריס פרסה כוי‬
‫מיהו לכאורה הוי משמע דאף‬
‫במקום שיש שינים בבהמה כגון‬
‫ל מ ט ה פוסלין אף החוטין והיה‬
‫אומה הר״ה אלחנן לפי ש ה ב ה מ ה‬
‫פיה אהוך ופתוח הרבה וכי פגום‬
‫קצת מחזי והוי מום שבגלוי אבל‬
‫באדם לא מחזי כולי האי והוי‬
‫מום שבסתר‪ .‬ת ״ ח ‪ :‬ו[ ליכתב‬
‫רחמנא מתי׳ לכתוב עד תי׳ וגרב‬
‫נמחק‪ [1 :‬רחמנא מומין באדם‬
‫מומין בקדשים מומין בבכור‬
‫צריכא דאי כתב רחמנא מומין‬
‫באהם‪< :‬ז[ תי׳ ב ה מ ה נמחק‪:‬‬
‫‪ [p‬מרובה‪ .‬גליון דקהשים נוהגין‬
‫בנקבות‪:‬‬ ‫ובין‬ ‫בזכרים‬ ‫בין‬
‫י[ מתרתי בהי לא לכתוב לא‬
‫לכתוב רחמנא בבכור‪ :‬יא[ קרבין‬
‫על גבי מזבח הילכך צריכי‪:‬‬
‫יג[ איש ששוה בזרעו של אהרן‪.‬‬
‫הקשה הר״ר אלחנן דהא קתני‬
‫נמי במתני׳ גבן ׳שהוא מום גמור‬
‫ומרות אשך דהוי נמי גמור‬
‫ופסול משום מ ח ל ל עבודה דהא‬
‫כתיב באורייתא ותירץ ר״י‬
‫דמדקאמר האמור כתוהה גבי‬
‫גבן או מרוח אשך מ ש מ ע שפיר‬
‫דאתא לפרושי דאלו פוםלין לבד‬
‫משום מום גמור מ ח ל ל עבודה‬
‫ולא האחרים‪ .‬ת ״ ח ‪ :‬ע[ האחין‬
‫ואם רצה‪ :‬יו[ תי׳ מפרש בגמרא‬
‫נמתק‪« :‬ו[ אמאי פוסלין‪ [is :‬והא‬
‫איכא יבלת‪• :‬ז[ מומי אדם הוא‬
‫דכתיב ולא‪ :‬יח[ אהייא )ההוי(‬
‫]מינייהו[ ליכתב‪:‬׳‪ [e‬שינים בשל‬
‫התוטין ואין כו• ו ב ה מ ה היא‬
‫האין לה‪ :‬ג[ ושנגממו נפקי‬
‫מחרוץ‪ :‬גא[ ש ח ו ט מ ו משוקע‬
‫בין‪ :‬גג[ דמומין פוסלין באדם‬
‫בבכור‪:‬‬ ‫פוסלין‬ ‫ומומין‬
‫גג[ פוסלין בקדשים‪:‬‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬
‫בעינן ב א ד ם פ ר ס ו ת ס ד ו ק ו ת ‪:‬‬
‫גבן ו ה ר ו ם ד ל י ת נ ה ו ב ב ה מ ה‬
‫זה ש ג ב י נ י ו ש ו כ ב י ן‬
‫וליכא ל ב ה מ ה גבינין‪ :‬והרום‪.‬‬
‫זה ה כ ו ח ל ש ת י עיניו כ א ח ת‬
‫ש ח ו ט מ ו ש ק ו ע ואין ל ו ח ו ט ם‬
‫כין עין לעין ו י כ ו ל ל כ ח ו ל זה‬
‫מ ז ה ש א י ן ע י כ ו ב ח ו ט ם בין‬
‫עין לעין‪ .‬ו ה ו ט ס ליכא ב ב ה מ ה‬
‫ואינו כ ו ח ל ‪ :‬ו ל י כ ח ב י נ ה ו ל כ ו ל ה ו‬
‫מ ו מ י ד ש י י כ י ב ח ד אי ב א ד ם‬
‫ל י כ ת ו ב ביה גיבן וחרום ו ל כ ו ל ה ו‬
‫מ ו מ י ‪ :‬והנך דליתנהו‪ .‬ביה כגון‬
‫ק ל ו ט ו ח ו ט י ן ל י כ ת ב י נ ה ו באידך‬
‫ב ב ה מ ה ולא ל י כ ת ו כ בה תו מ כ ל‬
‫מ ו מ י א ל א גרב וילפת‪ .‬ולילפי‬
‫מ ה ד ד י כל הני מ ו מ י דשייכי‬
‫ל כ ל ח ד ו ח ד ‪ :‬אלא‪ .‬מ ש ו ם הכי‬
‫א י כ ת ב ו תרי זמני מ ש ו ם ד ב ר‬
‫ש נ ח ח ד ש ב ה ן א ג ב דאיכא ב ה א י‬
‫דליכא ב ה א י מ ש ו ם הכי כ ת ב י נ ה ו תרי זימני‪ :‬אדם כ ה ן ש כ ן נתהבה ב מ צ ו ת הרבה מ ה שאין כן לא ב ב כ ו ר ו ל א ב ק ד ש י ם ‪ :‬ש כ ן ק ד ו ש ת ן‬
‫מ ר ו ב ה ש ק ד ש י ם נוהגין בין בזכרים בין בנקבות ו ע ו ד ש י ש ל ה ן ק ד ו ש ת הרבה ח ט א ת ו א ש ם ע ו ל ה ו ש ל מ י ם ‪ :‬ל א ל י כ ת ו ב ב א ד ם ותיתי‬
‫מ ה נ ך מ ב כ ו ר ו מ ק ד ש י ם ואי א מ ר ת מ ה ל ב כ ו ר ש כ ן ק ד ו ש ת ו מ ר ח ם ת א מ ר ב א ד ם ק ד ש י ם י ו כ י ח ו שאין ק ד ו ש מ ר ח ם ואפי• כן פ ו ס ל‬
‫מום בהם‪ .‬מ ה ל ק ד ש י ם ש כ ן ק ד ו ש ת ו מ ר ו ב ה בכור יוכיח וחזר הדין ה צ ד ה ש ו ה ש ב ה ן ש פ ו ס ל ב ה ן מ ו ם אף ב א ד ם נמי‪ .‬מ ה להנך‬
‫ש כ ן קריכין ע ל ג ב י מ ז ב ח מ ה ש א י ן כן ב א ד ם ‪ :‬מ ה להנך ב ק ד ש י ם ואדם ק ד ו ש ת ו מ ר ו ב ה אדם נ ת ר ב ה ב מ צ ו ת ק ד ש י ם ש כ ן ק ד ו ש ת ן מ ר ו ב ה‬
‫ונוהג ק ד ו ש ת אדם כ ה ן ו ק ד ש י ם בין ב פ ש ו ט י ם בין בבכורים ראוי] ל ע ב ו ד ה ‪ :‬ק ד ו ש ת ן מ א ל י ה ן ש א י ן צריך ל ה ק ד י ש ן ‪ :‬יתר עליהן‬
‫מנ‪.‬‬
‫מצי למיפלך מחלוץ ללא כתיב באלם‬
‫כ כ ה מ ה וכן‬ ‫כמו‬ ‫ובמקום עצם‬
‫וגבן לא כחיב בבהמה ו א ע ״ ג לשייך‬
‫ששלרתו ע ק ו מ ה ולא מוקי לה בגביני‬
‫עיניו ו א ״ מ אין לו ביצים או שאין לו‬
‫אלא ביצה אחמ למנן לעיל <לף מ‪(.‬‬
‫י‬
‫גבי ב ה מ ה הלי זה י( ]מוס[ ואין > ]זה[‬
‫אלא מ מ ל ו ח אשך ל ק א מ ר מ ״ ק לקמן‬
‫בפירקין ל( אין לו ביצים או שאין לו‬
‫אלא ביצה אממ זהו מרומ אשך‬
‫האמור בתורה וילפינן ב ה מ ה מ א ל ס‬
‫בג״ש לבסמוך מינח לת״ק אלא לרבי‬
‫ישמעאל ו ל ״ ע לאמלי ח ס ל אשך‬
‫מיבעי ליה מנא להו לאיגהו גופייהו‬
‫חשבי ליה מ ו מ א בפירקין ללעיל ואי‬
‫נ פ ק א לן ממומין שבגלוי ואינן חוזרין‬
‫א״כ לת״ק למה לי קרא ל ה ט ואינהו‬
‫נמי הוה מ ו ק מ י קרא ל ה ט אי לאו‬
‫משוס לתסר אשך מבעי ליה לאין‬
‫לחלק בין אלם לבהמה משוס ל ב ה מ ה‬
‫יש לה שני ט ס י ן ומשיב מ ו ם ט פ י‬
‫ל ה א אפי׳ אין לו ביצים כלל»>)למעוטי(‬
‫מבעי ליה למעוטי מ מ ל ו ח אשך ושמא‬
‫י״ל ב ט האי גוונא שייך לומל לנשנה‬
‫בשביל לבר שנתחלש בה כ ר ד ישמעאל‬
‫ל ג ס מ ו ך וניחא נמי השתא אפי׳ יש‬
‫מומין שנכתבו א ע ״ ג להוו נפקי מ מ ו ם‬
‫שבגלוי ואינו שוזר‪:‬‬
‫ג ר ב ד ב ת ב ר ח מ נ א ל״ל '(למעוטי‪.‬‬
‫מ י מ ה ה א איצטריך לכלאמר‬
‫)לף מא‪(.‬‬ ‫ללעיל‬ ‫בפירקין‬ ‫רבא‬
‫כחב רחמנא גרב למימר‬ ‫ללהט‬
‫לחרוץ במקום בשר לא ה ר מ ו מ א‬
‫ומיהו תרי גרב ותרי ילפת כתיבי‬
‫חל באלם ותל בבהמה ואייתר חל‬
‫לאפנרי >אבל ע ״ כ לא הוי מ ו פ נ ה‬ ‫ס‬
‫אלא מצל אחל ואיכא למ״ל ב״ק‬
‫<לף כה‪ (:‬למשיבין ועול ל מ ל נ ק ט‬
‫בברייתא ת״ל גלב גלב ילפת ילפת‬
‫ל״ל למעבל גזירה שוה בתרווייהו‬
‫לנקיט הכי משוס לבכל‬ ‫משמע‬
‫הני תרי דוכתי כתיב גרב בהלי‬
‫ילפת לאפנדי וי״ל למשום לרשא‬
‫הפנאה‬ ‫מפיק‬ ‫ללעיל לא‬ ‫ללבא‬
‫מ ה כ א ט ו ן ללפי לרשא לא מ י ת ו ק מ א‬
‫גרב לגופיה אלא ללמל ״( המרום‬
‫ג ב ן וחרום ד ל א‬ ‫בשר‪:‬‬ ‫במקום‬
‫א י ת נ ה ו בבהמה‪ .‬היינו לת״ק דלקמן‬
‫בפירקין דמוקי גבן בגביני עיניס‬
‫אנטיגנוס‬ ‫בן‬ ‫תנינא‬ ‫לרבי‬ ‫אבל‬
‫ד א מ ר שיש לו שני גבין ושני שדראות‬
‫שייך שפיר בבהמה ו ל ה ט לא ק א מ ר‬
‫נמי מרות אשך דליתיה לר׳ תנינא‬
‫אנטיגניס ד א מ ר כל שמראיו‬ ‫בן‬
‫חשוכים דלא איירי אליביה‪:‬‬
‫ל מ ה לי ד ב ת ב ר ח מ נ א מום ב א ד ם‬
‫מום ב ב כ ו ר מום בקדשים‬
‫צדיכי כוי‪ .‬ת י מ ה למאי ד ק א מ ר‬
‫צ ד ט ד מ ש מ ע דלא ילפינן מ ה ד ד י‬
‫דגיבן‬
‫מנלן באדם ובקדשים כל מ ו ס שבגלר‬
‫ואינו פוזר דגבי בכור הוא דדרשינן‬
‫ליה לעיל בפרק על אלו מומין )לף‬
‫לז‪ (.‬מכלל ו פ ר ט *(וכן מומין דגבי‬
‫אדם ובקדשים דלא כמיני בבכור‬
‫דאיכא דלא נפקי מכל מוס רע כגון‬
‫ד ק תבלול כדפי׳ בקונטרס בריש‬
‫פירקין ויש לומר הואיל דגלי גלי‪:‬‬
‫אמר‬
‫רבעי מ ו מ א ה א אין שוה בזרעו של אהרן בלא מ ו מ א נמי מיפסיל‪:‬‬
‫מאי‬
‫על אלו מומין פרק ששי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫לפסול במקום אחין‪ .‬אם יש ע מ ו אתים הגונים והלך הוא וחלץ לה‬
‫ה א א י ב א יבלת‪ .‬ה ״ נ הוי‬ ‫‪] (6‬לעיל ג‪ :‬כמונות עה‪ (5 ,[.‬צ״ל‬
‫מהדלי צ״ק‪ ,‬ג( נ א ל ם לכתונ כו׳‬
‫חוטין‬ ‫באלם‬ ‫'(ושייך‬ ‫לרבי יהודה לאו כלום עבד ולא פסלה מן האחין יה רצה אמד מן‬ ‫דליתנהו נ נ ה מ ה לנמונ צ״ק‪,‬‬
‫נתוק וכרומ לא כתיבי באלם‬ ‫האחין לייבם מייבס ולרבי יוסי דמחזיק ליה ב ס פ ק פסלה מן האחין‬ ‫ל( שבועות יט‪ .‬נ ״ ק ס ד ‪ :‬ס ו ט ה ג ‪.‬‬
‫]מצחות י‪ ,[.‬ס( צ״ק‪ ,‬ו( ף נ מ ו ת י‪,[:‬‬
‫]בבהמה[ למאן למפרש לקמן‬ ‫דשמא חליצתו חליצה ואין אחד מן האחין יכול לייבמה דכיון דלא בנה‬ ‫ז( נ נ ה ן צ״ק‪ ,‬י‪! (1‬דנריס טו[‪,‬‬
‫שוב לא יבנהי( אלא חוזרין וחולצין לה‪:‬‬ ‫נו( הלמ׳׳מ נ פ ״ נ מהל׳ אשורי מזנח‬
‫ה״ב העמיק דאין לה‪ ,‬י( צ״ל ושייך‬
‫לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במקום‬ ‫ולחלון שלא במקום אתין‪ .‬אס אין‬
‫באדם חרון במקום עצס נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫אחין אלא ט ו מ ט ו ם לרבי יהודה‬ ‫כ( צ׳׳ק‪,‬ל(]דף מד‪(» ,[:‬צ׳׳קמ״ו‪,‬‬
‫אחים איכא בינייהו‪:‬‬ ‫נ( צ״ל לאפנדי‪ (D ,‬צ״ל אבל א״ב‬
‫מ י פ ט ר א בולא כלום ד ה א ודאי ס ד ס‬
‫לא הוי כו׳ צ״ק‪ ,‬נו( צ״ל א מ מ ן ‪,‬‬
‫הדרן עלך על אלו מומין‬ ‫הוא וכליתיה דמי ולר׳ יוסי בעיא‬ ‫»( צ״ל ובן מומי! דכתינ גני אדס‬
‫ובקדשים ולא כתיב בבכור נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫תליצה שמא לאו ס ד ס הוא והאי‬
‫מ ו מ י ן אלו א > א בין קבועין בין עוברים א[‬ ‫ד ק א מ ר לא יחלוץ במקום אחין ק א מ ר ‪:‬‬
‫פוסלין באדם )א( ויחר עליהן ה‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ע ל ך ע ל א ל ו מומיץ‬ ‫הדק‬
‫הכילון והלפת! והמקבן ושראשו שקוט‬ ‫‪ .1‬א ו גבן א ו ד ק א ו ת ב ל ל‬
‫‪ m‬וסקיפח ובעלי חטרות רבי יהודה מכשיר‬ ‫בבכור‬ ‫האמודן‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫מומיץ‬ ‫בעינו א ו גרב א ו ן ל פ ת א ו‬
‫ויקרא כא כ‬ ‫נלרוךו אשך‪:‬‬
‫פוסלין לכהןי( לעבודה‪:‬‬
‫וחכמים פוםלין הקרח פסול איזהו קרח כל‬ ‫‪ .2‬ע ו ך ת א ו שבור א ו תרוץ א ו‬
‫בין קבוטין בין טוגרין‪ .‬כל זמן שהן‬ ‫! כ ל ת א ו גךב א ו ־לפת ל א‬
‫שאין לו שיטה של שער ‪ w‬מ ק פ ח מאוזן לאוזן‬ ‫תקריבו א ל ה לי; ו א ש ה ל א‬
‫בו‪ :‬הפילון והליפהם והמקבן‪ .‬מפרש‬
‫אם יש לו ה״ז כשר‪ :‬ג מ ׳ אמאי והאיכא‬ ‫בגמרא ‪1‬ע״‪ :[3‬ושראשו שקוט וםקיפס‪.‬‬
‫ת ת נ ו מ ה ם ע ל ה מ ז ב ח לין‪:‬‬
‫ויקרא כב כב‬
‫יבלה דלא כחיב באורייחא באדם וחו דק‬ ‫יי[ מפרש בגמרא נשם[‪ :‬ובטלי חטרוס‪.‬‬ ‫‪ .3‬כ ל א י ש א ש ר בו מום מ ו ר ע‬
‫אןזרן ה כ ה ן ל א יגש ל ה ק ר י ב‬
‫הבלול דלא כחיבי בבהמה מילף ילפי מהדדי‬ ‫פלוגתא אבל הנך טלון וליפמס‬ ‫א ת א ש י י; מום בו א ת ל ח ם‬
‫דתניא באדם לא נאמר בו יבלה בבהמה לא‬ ‫וכולהו דברי הכל‪ :‬חטרוס‪ .‬מלדרוב״ש‪:‬‬ ‫א ל ה י ו ל א יגש להקריב‪:‬‬
‫ויקרא כא כא‬
‫נאמר דק תבלול מנין ליחן אח האמור של‬ ‫ג מ ׳ אמאי‪ w .‬פסולין באדם‪ :‬והא‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫באדם‪:‬‬ ‫כהיבא‬ ‫דלא‬ ‫טי[ יבלה‪.‬‬
‫זה בזה ואח האמור של זה בזה ת״ל גרב גרב‬
‫ה ילפח ילפח לנזירה שוה מפני דאי לא מפני‬ ‫וחו דק הבלול‪ .‬דאמרן גבי מומי‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫יי[ בכור »( הוא ולא כתיב בבהמה‬ ‫)א( ב ם ש נ ה פיסלין נ א ד ס י ו ת ר‬
‫איכא למיפרך אדם מבהמה לא יליף שכן היא‬ ‫עליהן ב א ד ם הטלון וכו׳ ושראשו‬
‫דבשלמא כולהו אינך דמנינן ביה‬
‫עצמה קריבה לגבי מזבח בהמה מאדם לא‬ ‫כמו תוטין וזנב העגל שאינה מ ג ע ת‬
‫ושקוט( מ ו ״ מ ונ״נ ס ״ א ש ק ו ע ‪:‬‬
‫ונעלי‬ ‫ושקיפס‬ ‫שם‬ ‫)ג(‬
‫ילפא שכן נחרבה במצוח לאיי אפנויי מפני‬ ‫לארכובה מכל מ ו ס רע״( נפקי אלא‬ ‫ה ח ט ו ט ר ו ת ‪) :‬ג( ש ם מ ק פ ח‬
‫מאון לאזן ו א ם ‪) :‬י( גם׳ ולילפו‬
‫לכתוב רחמנא ילפח ולא בעי גרב ואנא אמינא‬ ‫ד ק ותבלול איכא למיפרך מדגלינהו‬ ‫מ ה ד ד י אהייא ל כ ת ו ב נצ״ל‬
‫ומה ילפת דלא מאיםא הוי מומא גרב רמאים‬ ‫רתמנא באדם ובבהמה לא גלינהו‬ ‫ותיבת בהי נממק‪) :‬ה( ש ם ב נ ה מ ה‬
‫גמי לא ליפסלו ו א י כ ת ב רחמנא‪:‬‬
‫לא כל שכן גרב גרב י‪ 1‬דכתב רחמנא למה‬ ‫ש״מ לא פסלי בבהמה‪ .‬ומשני מילף‬ ‫)ו( ש ם אדס מבנור לא אתי בצ״ל‬
‫לי לאפנויי ולכחבינהו רחמנא כולהו בחד‬ ‫ילפי מ ה ד ד י ‪ :‬גרב דמאים‪ .‬מילפת‬ ‫ותיבת בהמה נמסק‪) :‬ז( י ש ״ ־ ד״ה‬
‫ותו דק ובו׳ מומי בכור מ ו ם הוא‪:‬‬
‫‪3‬‬ ‫דקשה הוא כמרס ומשקע בבשר‬
‫וגרב וילפת הכא והכא ולילפו )י( >מחדא‬ ‫)ח( ד ״ ה גבן וכו׳ שחוטמו ש ק ו ע‬
‫ועושה מ ד צ י ן ‪ :‬וליהתבינהו רחמנא‬ ‫בין שתי‪:‬‬
‫אהייא בהי ליכחב רחמנא אי כ ת ב באדם‬
‫לכולהו‪ .‬מומי או באדם או ב ב ה מ ה ‪:‬‬
‫הוה אמינא כל דפסול באדם פסול בבהמה‬ ‫וגרב וילפס הכא והכא‪ .‬גרב לגזירה‬
‫מלוט ה וחוטין דליתנהו באדם בבהמה נמי‬ ‫לעזי רש״י‬
‫שוה וילפת לגלויי עלה לגרב ל מ ו פ נ ה‬
‫ח ל ד ר ו כ י ״ ש ‪ .‬גיבן‪.‬‬
‫לא ליפםלו ‪ w‬ולכחוב רחמנא כולהו‬ ‫הוא אמאי כמב עור ופסמ ושבור‬ ‫ש ו ר צ י ל ״ ש ‪ .‬גבות‪-‬עינ״‬
‫בבהמה הוה אמינא כל דפםול בבהמה פסול‬ ‫הכא והכא‪ :‬אהייאיה ליכהב‪ .‬בהי‬
‫באדם גבן וחרומ דליחנהו בבהמה באדם נמי‬ ‫ללילף‬ ‫רהמנא‬ ‫לכמבינהו‬ ‫מינייהו‬
‫אילך מיניה‪ :‬קלוט וחוטין דליהנהו‬
‫מוסף רש״י‬
‫לא לפסלו ולכחבינהו רחמנא כולהו בחד‬ ‫ל פ ס ו ל ב מ ק ו ם א ח י ם ‪ .‬אס יש‬
‫ג‬ ‫באדם‪ .‬לאלם אינו מפריס פ ר ס ה‬
‫והנך דליתנהו > באידך י[ לכחוב רחמנא‬ ‫אמין שלימים עמו וחלן לה‬
‫ואינן נוהגין בו מומי פוטין ד א ד ס יש‬ ‫טומטום‪ ,‬לר׳ יהודה דאמר שהוא‬
‫בבהמה והנך דליחנהו באידך לכחוב באדם‬ ‫כסריס‪ ,‬מחויק ליה בסריס ודאי‬
‫לו שינים ימ[ ואין נראין החוטין ובהמה‬
‫ולא פסלה על האחין וממיינממ‪,‬‬
‫וגרב וילפת הכא והכא ולילפי מהדדי אלא‬ ‫הוא דאית ט( לה שיניים למעלה ונראין‬ ‫ולרי יוסי שמא קתני‪ ,‬ספיקא הוא‬
‫כתנא דבי רבי ישמעאל י>דתנא דבי רבי‬ ‫החוטים ונפסלת בפגימתן‪ :‬בבהמה‬ ‫ופסלה על האמין דלמא לאו סריס‬
‫הוה וחליצה היא ! י ב מ ו ת פג‪.(:‬‬
‫ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא‬ ‫נמי לא פסלי‪ .‬ל ה ט כתב רחמנא‬ ‫ולחלוץ ש ל א במקום אחים‪.‬‬
‫נשניח אלא בשביל דבר שנחחדש בה אמר‬ ‫מומים בבהמה ומנה בה קלוט וחוטין‬ ‫אס אין שס אח אלא הוא‪ ,‬לר׳ יהודה‬
‫לא נעיא חליצה מיניה‪ ,‬לר׳ יוסי‬
‫שנפגמו ושנגממו ה דנפקי מחרוץ‪:‬‬
‫רבא למה לי דכחב רחמנא מ מום באדם מום‬ ‫ברני יהודה נעיא חליצה מ ס פ ק‬
‫גבן וחרום ליהנהו בבהמה‪ .‬דגבן‬ ‫!שמו‪.‬‬
‫בקדשים מום בבכור צריכא דאי כחב רחמנא‬ ‫הדרן ע ל ך ע ל אלו טומין‬
‫היינו שיש לו גבינים שקורין שורציל״ש‬
‫מום באדם שכן נחרבה במצוח אדם מבכור‬ ‫פ ו ס ל ץ ב א ד ם ‪ .‬בכהן‪ ,‬כל זמן‬
‫ובהמה לית לה גבינים וחרום היינו‬ ‫שמום נו לא יענוד ) ל ע י ל נ‪ .1:‬כ ל‬
‫)י> יי[ בהמה לא אחי שכן הוא עצמו סרב‬ ‫פ ר ש ה ש נ א מ ר ה ונשנית כוי‪.‬‬
‫שתוטמו יא[<י« בין שתי עיניו ובהמה‬
‫אורחיה דקרא לחזור ולשנות אמ‬
‫לגבי מזבח קדשים מבכור לא אחי שכן‬ ‫אין לה ת ו ט ס בין העיניס‪ :‬והנך‬ ‫האמור מפני לנר אחד המתחדש‬
‫ב נ פ י ל ת ו ) ס ו מ ה ג‪.>.‬‬
‫קדושחו מרחם אדם מקדשים לא אתי שכן‬ ‫דליסנהו באידך‪ .‬דלא שייט ביה‬
‫הן עצמן קריבין בכור מקדשים לא אחי שכן‬ ‫ליכתב באידך‪ :‬שנהחדש בה‪ .‬והכא‬
‫ותרום‬ ‫גבן‬ ‫באדם‬ ‫חידוש‬ ‫איכא‬
‫קדושתו מרובה » חדא מחדא לא אחיא חיחי‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ובבהמה קלוט וחוטין‪ :‬למה לי‪.‬‬ ‫ודאי מ ש ו ם הכי ח ו ל צ ת ‪ :‬מ א י‬
‫חרא מתרתי י! מהי חיחי לא ל כ ת ב רחמנא‬ ‫בינייהו‪ .‬בין לד׳ י ה ו ד ה ד א מ ר‬
‫למיכתב דמומין כה פסולין באדם‬
‫בבכור ותיתי מחנך מ ה לחנך שכן מדושחן‬ ‫ומומין פסולין בבכור דכתיב )לברים‬
‫ודאי סריס ח מ ה הוי ובין לר׳‬
‫יוסי ד א מ ר ס פ ק מיכדי בין‬
‫מרובה ונוהגין בפשוטיז ]לא לכתוב[‬ ‫סו( וכי יהיה בו מום וגו׳ ומומין‬ ‫מר ובין מ ד לא ח ו ל ץ ק א מ ר‬
‫אמר רבא ל פ ס ו ל ב מ ק ו ם א ח י ן‬
‫בקדשים וחיתי מהנך מה להנך שכן קדושהן‬ ‫»[ ססולין בקדשים‪ :‬אדם מבכור לא‬ ‫ו ל י ח ל ו ץ שלא ב מ ק ו ם אחים‬
‫ה‬
‫מאליהן >]לא לכתוב[ באדם ותיחי מחנך‬ ‫אתי‪ .‬כלומר אי כתב בבכור ולא‬ ‫איכא בינייהו‪ .‬לר׳ י ה ו ד ה ד א מ ר‬
‫ש מ א ימצא סריס ח מ ה פ ו ס ל‬
‫מה להנך שכן וזן עצמן קריבין יא! לגבי מזבח‬ ‫כתב בהנך אדם מבכור לא אתי מ ה‬
‫ב מ ק ו ם אחים ש א ם ע ש ה בה‬
‫לבכור דין הוא שיפסלנו ה מ ו ס שכן‬
‫צריכי‪ :‬יחד עליהן באדם‪ :‬מנא ה״מ א״ר‬ ‫מ א מ ר אמרינן דילמא ל א ו סריס‬
‫‪3‬‬ ‫הוא עצמו קרב‪ :‬אדם מקדשים לא‬ ‫הוא ו פ ס ל ה על ה א ח י ן וכן נמי‬
‫יוחנן דאמר קרא כ ל איש אשר בו מום‬ ‫אי ליכא אחין אלא הוא חולץ‪.‬‬
‫אתי‪ .‬כלומר אי כתב בקדשים ולא כתב‬ ‫ולרי יהוהה ד א מ ר ש ה ו א כסריס‬
‫מזרע אהרן איש י ה ששוה בזרעו של אהרן‬ ‫בהנך הנך לא אתו מינייהו‪ :‬קדושחן‬ ‫לא פסל במקום אחין ולא ח ו ל ץ‬
‫מאי‬ ‫שלא ב מ ק ו ם אחין‪ .‬ו ה א י ד ק א מ ר‬
‫ר׳ יוסי ט ו מ ט ו ם לא ח ו ל ץ היינו מרובה‪ .‬מ ט א ו ת ואשמות עולות ושלמים‬
‫במקום א ח י ן א ב ל שלא במקום אדם קדושתו מרובה במצות‪ :‬איש השוה בזרטז של אהרן‪ .‬הוא‬
‫אחין חולץ‪:‬‬
‫פליק פירקא‬
‫מומין אלו‪ .‬ד ח ש ב י נ ן ב ב ה מ ה ‪ :‬בין קבועין ובין עובדין פסולין ב א ד ם ‪ .‬ב כ ה נ י ם ‪ :‬ויתר עליהן‪ .‬דפסולי]ם[ ב א ד ם ולא ב ב ה מ ה ה כ י ל ו ן‬
‫כוי‪ :‬ואמאי‪ .‬פוסלין ב א ד ם ו ה א איכא י ב ל ת דלא כתיבא כ א ד ם וכתיב ב ב ה מ ה ודק ת ב ל ו ל דלא כתיבי באורייתא‬
‫גבי מ ו מ י ב ה מ ה ו א מ א י קא ח ש י ב ל ה ו ה ב א ב ב ה מ ה ‪ :‬מ י ל ף ילפי מ ה ד ד י ‪ .‬מ ו מ י ב ה מ ה מ מ ו מ י אדם ה ל כ ך ת ש י ב ל ה ו ל כ ו ל ה ו‬
‫ב ב ה מ ה ‪ :‬גרב ילפת כתיב בין ב מ ו מ י אדם בין ב מ ו מ י ב ה מ ה לגזרה ש ו ה ‪ :‬ו מ ה ילפת דלא מ א י ס א ד ה ו י י ב ש ‪ :‬גרב ד מ א י ס ‪ .‬ד ה ו י‬
‫ל ח ‪ :‬וליכתב ר ח מ נ א לכולהו‪ .‬מ ו מ י בין י ב ל ת בין דק ת ב ל ו ל ב ח ד ולא באידך אלא גרב ו י ל פ ת ל ח ו ד באידך ל מ י ל ף א ו גבי‬
‫אדם או גבי ב ה מ ה ‪ :‬ק ל ו ט ו ח ו ט י ן דליתנהו באדם‪ .‬ד ח ו ט י ן דאדם ל א הוי כ ג ל ו י כ ש ל ב ה מ ה ולא פסלי באדם ו ל א ק ל ו ט דלא‬
 ‫עין משפט‬
‫מםורת הש׳׳ם‬ ‫מומין אלו פרק שביעי בכורות‬ ‫מג‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( ]גי׳ ר״ג ורש״י למקנא[‪,‬‬ ‫מאי איכא‪ .‬בין כהן הנפסל במום גמור לכהן הנפסל משוס שאין‬ ‫א מ ר ר נ א ל א שנו כוי‪ .‬יש גירסא אתרת בספרים לבל גירסת‬ ‫א מיי׳ פיית מהל׳ ניאס‬ ‫כ‬
‫ב( !גי׳ העריך קדקדא פי׳‬ ‫מקדש הל׳׳א‬
‫מלמול[‪ ,‬ג( ]לקמן מה‪,[:‬‬ ‫שוה בזרעו של אהרן דהיינו פילון וליפתן וכל הנך‪ :‬משום מראיה‬ ‫א ס ו ד כאכילה‪ .‬פי׳ בקונטרס‬ ‫בבהמה‬ ‫הקונטרס‪:‬‬ ‫ןמיי׳ שס הל״גן‪:‬‬ ‫ב‬
‫ד( ל׳׳צ מיחנא לקחני ושגשרו‬ ‫הטין‪ .‬יי[ כגון הנך דקחשיב במתני׳ משוס מראית העין שמאוסין‬ ‫ללא מהני ליה שחיטה מ ט ע ס נפל מ ש מ ע לאיירי כשיצא לאויר‬ ‫ג מיי׳ שס הל״י‪:‬‬ ‫ג‬
‫נו׳ צ׳׳ק‪ ,‬ה( צ״צ דקא הדר כו׳‬ ‫ד מיי׳ שס הל״א‪:‬‬ ‫ד‬
‫לראות כגון שנשרו ריסי עיניו ושנטלו שיניו‪ :‬טשה‪ .‬מי שאינו שוה‬ ‫העולם ואי אפשר לומר כן לבפ׳ ה מ פ ל מ )נלה לף כד‪ (.‬מוקי לה‬
‫צ״ק‪ ,‬ו( נדה כד‪ ,.‬ז( ]צדה כד‪,[.‬‬ ‫ה מיי׳ שס הל׳׳ו‪:‬‬ ‫ה‬
‫ח( ]מנחות כט‪ .‬עמש״ש‬ ‫בזרעו של אהרן עובר בעשה אס‬ ‫בנמצא במעי אמו ללא מישמרי לרב‬ ‫ו ז מיי׳ שס הלי״ז‪:‬‬ ‫ו‬
‫עה׳׳ג[‪ ,‬מ( ]כמשנה שכמשניות‬ ‫בשמיטמ אמו ושמואל פליג עליה‬ ‫ח מיי׳ שס הל״ד‪:‬‬ ‫ו‬
‫עבד דהכי מ ש מ ע השוה בזרע אהרן‬ ‫מאי איכא בין מומא לשאינו שוה בזרעו של‬
‫אי׳ זוגדוס וז״ל הרכ מכרטנור׳‬ ‫ט מיי׳ ס״י מהל׳ איסורי‬ ‫ת‬
‫זגדיס דוס נלשון רומי שנים‪.‬‬ ‫הוי כהן ויעבוד שאינו שוה לא יעבוד‬ ‫ה ת ם ושרי ליה בשמיטת אמו אבל‬ ‫ביאה הלי׳׳א‪:‬‬
‫אהרן איכא א[ משום אחולי עבודה מומא‬
‫וכי׳ וכן גי׳ הערוך ערך‬ ‫ולאו הבא מכלל עשה ע ש ה ‪ :‬לאכלא‪.‬‬ ‫ביצא לארר אסור אפילו לשמואל‬ ‫י מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מאבלות‬ ‫ט‬
‫זגדיס[‪ ,‬י( צ״ק מ״ז‪ ,‬כ( נ״א‬ ‫מחיל עבודה דכחיב ‪ 1‬מ ו ם בו ולא יחלל‬ ‫ופריך רב שימי התם ממתני׳ להכא‬
‫אסירות הל״ו טיש״ע יו״ד‬
‫דסד״א הא דאסקינן לעיל ממי‬ ‫לכסר של חבימ ׳()מלמעלה( שמד‬ ‫סי׳ יג סעי׳ י‪:‬‬
‫שאינו כוי של אהרן לא קאי נו׳‬ ‫ומבירו‬ ‫מלמטה‬ ‫ורחב‬ ‫מלמעלה‬
‫שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה‬ ‫ופירש שם בקונטרס יי[ אתרריהו‬ ‫כ ל מיי׳ פ׳׳ח מהל׳ ביאת‬ ‫י‬
‫צי׳ק‪ ,‬ל( צ״ק‪,‬‬
‫בסנהדרין בפי זה בורר לו אמד‬ ‫מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן‬ ‫פליך ללב ושמואל להך ר׳ חנינא בן‬ ‫מקדש הל׳׳ז‪:‬‬

‫)לף כח‪ >:‬כי אכלא לדנא‪ :‬לגדגלידא‬ ‫ומשום מראיה העין איכא בינייהו עשה‪ :‬כילון‬ ‫א נ ט י ג מ ס גבי מומי ב ה מ ה ״ [ מתניא‬
‫תורה אור השלם‬ ‫דליפסא‪ .‬לראש הלפמ שראשה רחב‬ ‫א ד ד מ י רישיה לאכלא‪ :‬לפחא דדמי רישיה י[‬ ‫ומיפסל ליה לגבוה מכלל ללהליוט‬ ‫לעזי רש״י‬
‫והולכמ וכלה ל מ ט ה ‪ :‬גאמצט הראש‪.‬‬ ‫שלי והקשה עליו ל ״ ת לבהליא תני‬
‫‪ . 1‬א ך אל הפרכת ל א ןבא‬ ‫יא( לגדגלידא דליפחא הנא »‪ 1‬וצוארו עומד‬ ‫ב ש ג ו ״ ג ]בישאגו׳׳ד[‪ .‬ב‬
‫ו א ל ה מ ז ב ח ל א יגע• כי מ ו ם‬
‫שראשו בולט לאחוריו כלפניו‪ :‬למקגא‪.‬‬ ‫ליה הכא גבי מומי אלס אלא ללב‬ ‫של נגר שחותך משני‬
‫בו ו ל א י ח ל ל א ת מ ק ד ש י‬ ‫באמצע ראשו‪ :‬מקבן דדמי רישיה למקבןא(‪:‬‬ ‫לוקא פליך לאמר באשה אינו ולל‬
‫ציריו‪.‬‬
‫כי אני י; מקךשם‪:‬‬ ‫לקרדום שערפו עגול וקצר ברוחב‪:‬‬ ‫אשלויישו״ד‬
‫ויקרא כא כג‬
‫ושראשו שקוט מלפניו‪ :‬וםקיפת מאחוריו‬ ‫(]אלמא[ ללא חיי ומלססל ליה הכא‬ ‫ל‬
‫]אישלוישיי׳׳ד[‪ .‬לנקוע‪.‬‬
‫משופע‬ ‫שראשו‬ ‫מלפגיו‪.‬‬ ‫שקוט‬
‫ו ע ך נ ו בני א ה ר ן‬ ‫‪.2‬‬ ‫י! כדאמרי אינשי שקיל פיםא תנא נ ו צ ו א ר ו‬ ‫לעבולה מכלל למיי וכן מ ש מ ע רלרב‬ ‫ש ו ד צ י ל ׳ ׳ ש ‪ .‬גבות‪-‬עיניים‬
‫הבחנים א ת הנתחים א ת‬ ‫מלפניו באלכסון כעין כלי של נגר‬ ‫רטיי׳׳ה‪ .‬מכווץ‪.‬‬
‫הראש ואת הפךר על‬ ‫שקורץ בשגו״ג‪ :‬מאהוריו‪ .‬שגובה‬ ‫שקוט ושמוט שקוט דחביא מחבא שמוט‬ ‫לוקא פליך‪ :‬יי[ פ כ י שמש‪ .‬מפלש‬
‫העצים אשר על ה א ש‬
‫א ש ר ע ל המזבח‪:‬‬ ‫ראשו חסר ׳»[ מאתוריו‪ :‬שקיל פיסא‪.‬‬ ‫בו׳‪:‬‬ ‫יהודה‬ ‫ר׳‬ ‫חטרות‬ ‫ובעלי‬ ‫ושמוט‪:‬‬ ‫דאריך‬ ‫בגמלא סני שמש כלפי׳ בקונטלס‬
‫ויקרא א ח‬ ‫ראיה ביה עצם כולי עלמא לא פליגי»ו דפסלא‬ ‫ששונא את השמש ואינו יכול לראומ‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫שנראה כמי שניטל מ מ נ ו חתיכה‪:‬‬ ‫נ ה [‬
‫‪ .3‬או גבן א ו ד ק א ו ־־‪.‬בלל‬ ‫ג‬ ‫ו ס ט הוא‬ ‫מ ק ו ם שהחמה זורחת שם‬ ‫א[ איכא בינייהו משום‪:‬‬
‫בעינו או גרב א ו י ל פ ת א ו‬ ‫דתביא מיחבא‪ .‬שראשו מוטל בין‬ ‫כי פליגי דליה ביה עצם מר םבר ה א אינו‬ ‫לגודגלידא‪:‬‬ ‫רישיה‬ ‫נ[‬
‫לשון יי[ ח ס ו ט שמש שנמנע מ מ נ ו אור‬
‫ויקרא כא כ‬ ‫מ ר ו ח אשך‪:‬‬ ‫כמפיו ודומה כמי שראשו שמוט‬ ‫נ‬
‫שוה בזרעו של אהרן ומר םבר >קרקורא‬ ‫»[ תנא‪ .‬גליון פי• עוד מום‬
‫‪ .4‬בי ב ל א י ש א ש ר בו מ ו ם‬ ‫ריסי‬ ‫ממנו‬ ‫ושנשרו‬ ‫השמש‪:‬‬ ‫אחר יש א( שלא נזכר‬
‫ל א יקךב א י ש עור א ו פ ס ח‬
‫אשלויישו״ד‪ :‬קרקורא‪ .‬חתיכה‪ :‬לא‬ ‫דבישרא בעלמא הוא‪ :‬הקרח פםול‪ :‬אמר‬ ‫במשנה‪ :‬ד[ מאחוריו תנא‬
‫עיניו‪ .‬מ ש מ ע שקורא ריס לשערומ‬
‫א ו ח ר ם א ו שרוע‪:‬‬ ‫שנו אלא שאין לו‪ .‬שיטה של שער‬ ‫וסקפי׳‬ ‫מלפניו‬ ‫שקוט‬
‫ויקרא נ א יח‬
‫רבא ל״ש אלא ישאין לו י[ לאחריו ויש לו לפניו‬ ‫שרגילים להיומ נושרין מרוב ל מ ע ה‬ ‫מאחוריו כדאמרי‪ [» :‬פליגי‬
‫מ ק פ מ מאזן לאזן לאחריו ויש לו‬ ‫דפסול כי‪ :‬ו[ אלא שיש לו‬
‫לפניו‪ :‬אכל יש לו לאחריו ולפניו‬
‫לו‬ ‫שיש‬ ‫שכן‬ ‫וכל‬ ‫כשר‬ ‫לאחריו‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫אבל‬ ‫ט ההוא לרבן גמליאל בחלק )שנהלרין‬
‫בין לפניו ובין לאחריו אבל‬
‫לאחריו ואין לו לפניו ואיכא דמתני אםיפא‬ ‫לף קל‪ (:‬גבי בכה מבכה וזימנין לקלי‬ ‫אין לו כלל כשר וכ״ש שיש‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫כשר והל שכן שיש לו לאחריו ואין לו‬ ‫לו כוי אבל רש״י לא גרים‬
‫ואם יש לו ה״ז כשר אמר רבא לא שנו אלא‬ ‫ריס עול ה מ ק י ף את העין ט ה ה ו א‬
‫רישיה‬ ‫דדמי‬ ‫גט'‬ ‫)א(‬ ‫לפניו‪ .‬ד ט פ י הוי נוי בשיש לו לאחריו‬ ‫כן‪ :‬ז[ לאחריו וכ״ש שאין‬
‫לפלקין ללעיל <לף לח‪ (.‬ריס שנקב‬ ‫לו‪ :‬ח[ ליה ואשמועינן‬
‫ל ג ל ג ל י ד א דליפתא‪ (3):‬ש ם‬ ‫ולא לפניו יומר מכשיש לו סביב כל‬ ‫שיש לו לאחריו ואין לו לפניו אבל יש לו‬ ‫כולה‬ ‫אלא‬ ‫זבלוגינן‬
‫דאיכא מיהדר ומיתנא ושניטלו‬ ‫ושנסלק ומפרש מורא ברא לעיניה‪:‬‬
‫כצ״ל ותיכות קא הדר ותני‬ ‫הראש ובאמצע הוי ק ר ח ‪ :‬ואיכא‬ ‫בין לאחריו בין לפניו פםול וכל שכן שיש לו‬ ‫ממר‬
‫דחימא‬ ‫מהו‬ ‫איצטריכא‬
‫נמחק‪) :‬נ( ש ם כמשנה אין לו‬ ‫משום מראית העין כך‬
‫דמחני לה אםיפא‪ .‬דממני׳ לא שגו‬ ‫לפניו ואין לו לאחריו י! ודאין לו כלל דפסול‬ ‫הנוסחא בדפוס וויניצאה‬
‫גכינין אין כצ׳׳ל ותיכח או‬
‫נמחק‪) :‬ו( ש ם רני דוסא‬ ‫דיש לו כשר אלא שיש לו לאחריו‬ ‫א״ר יוחנן הקרחנין והננסין והזבלגנין פסולין לפי שאינן שוה בזרעו של אהרן‬ ‫ונ״ב ם׳׳א ליה לאשמועינן‬
‫מהו דתימא משום מראית‬
‫אומר כ ל ש ג ב י ג י ו שוככין ר׳‬ ‫שיטה מ ק פ ת מאזן לאזן ולא לפניו אבל‬
‫חגינא כן אנטיגמס אומר מ י‬ ‫קרחנין חנינא ננסין חנינא ג * ה זבלגנין איצטריך ליה & לאשמועינן ומהו דתימא‬ ‫העין כוי וכן גרים רש״י‬
‫שיש‪) :‬ס( רש״י דייה הסלגתה‬ ‫יש לו נמי לפניו פסול וכ״ש שאין לו‬ ‫והוא הגירסא אשר בדפוס‪:‬‬
‫כוי מדאי אמרת א ל א א ע ״ פ ‪:‬‬ ‫כלל‪ :‬זבלגנין‪ .‬שעיניהם זבומ וזולגות‬
‫משום מראיח העין והא כל היכא דאיכא משום מראית העין »[ י׳איחנא קחני‬ ‫»[ העין מיתנא קתני להו‪:‬‬
‫י[ דאיכא למהדר‪ :‬יא[ גבן‬
‫מ י ם ‪ :‬ננסין תנינא‪ .‬במתני׳ ןמה‪ [:‬ה ק פ ח‬ ‫י ושנשרו ריסי עיניו פםול מפני מראיה העין מהו דתימא תני חרא וה״ה לכולהו‬ ‫עיין בערוך ערך גבן שני‬
‫והננסין והחרש‪ :‬זבלגנים איצטריכא‬ ‫והא כל היכא דאיכא י! מיהדר ומיתנא ‪ w‬ה>קא הדר ותני ׳ושניטלו שיניו פסול‬ ‫ושלישי‪ :‬י ג [ העין כל תי׳‬
‫מוםף רש״י‬ ‫ליה‪ .‬דלא תנן‪ :‬יי[ ומהו דתימא כוי‪.‬‬ ‫משום מראיה העין אלא לאפוקי מחא דתניא דתניא הקרחנין והננסין והזבלגנין‬
‫כגון נמחק‪ :‬׳»[ חסר ס״א‬
‫חדור מאחוריו‪ :‬י ו [ מה״ד‬
‫ב ב ה מ ה אסור באכילה‪.‬‬ ‫מ ה ו ‪ :‬גוו[ על עיניו הס״ד‪:‬‬
‫אס נשמטה אמו ונמצא‬ ‫כלומר והנך נמי איצטריכו ד מ ה ו‬ ‫כשרים ולא אמרו פסול אלא משום מראיח העין מאן האי תנא ר׳ יהודה‬ ‫מו[ קאמר מתני׳ זהו‪:‬‬
‫כמעיה‪ ,‬וכל שכן יצא לאויר‬ ‫דמימא הא דפסיל להו בממנימין‬ ‫היא דחניא ר׳ יהודה אומר ‪ 2‬הכהנים לרבות הקרחנין‪ :‬מ ת נ י ׳ ח אין לו גבינין‬ ‫•ו[ דפסיל ליה ר׳‪ :‬י א [ כמותך‬
‫העולס‪ ,‬דנפל הוא ונכלה ‪!:‬דה‬ ‫ואינך יודע‪ :‬׳»[ בשני גבין‬
‫משוס מראימ העין פסיל להו ולא‬
‫כד‪ .:.‬ש י מ י את‪ .‬אתה הוא‬ ‫‪ w‬או אין לו אלא גבין אחד זהו גבן יא! האמור בתורה רבי דוםא אומר‬ ‫מ מ ש ‪ :‬נ [ עקומה כזה כך‬
‫המקשה לי‪ ,‬נ ת מ י ה )מנחות‬ ‫עברו בעשה אי פלחי ל ה ט אשמעינן‬ ‫הולכות צלעותיו וחוליותיו‪:‬‬
‫כ ט > אתה הוא שימי חכס גדול‬ ‫<י( שגבינין שוכבין רבי י( חנינא בן אנטיגנום אומר שיש לו שני גבין‬ ‫נ א [ דייה הכוחל עה סופו‬
‫רבי יוחנן דמשוס שאינו שוה בזרעו‬
‫י מ ק ש ה ל י ד נ ר ו ה ‪ ,‬ויש אומרים‬
‫של אהרן‪ :‬ריסי טיניו‪ .‬שערו שבבבת‬
‫הרבה‬ ‫ושהי שדראוח‪ :‬ג מ ׳ וגבן דאין לו משמע ורמינהו גבן שיש לו גבינין‬ ‫מחוק‪:‬‬ ‫הכל‬ ‫בס״א‬
‫רנ לא היה זיקף עיניו אלא‬ ‫נ נ [ בקונטרס דאתרוייהו‬
‫כובשן כל שעה משוס צניעות‬ ‫העין‪ :‬והוא הדין לכולהו‪ .‬מבעלי‬ ‫אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד מנין ת״ל ‪ 3‬א ו גבן אמר רבא זהו‬ ‫פריך‪ :‬נ ג [ בהמי מיתני‬
‫ושם קי‪ :.‬ככמה דינתין אשכחן‬ ‫ומדפסי׳ ליה‪ :‬נ ו [ מ ה ״ ד שכי‬
‫דמהדר ליה רב הבי שימי את‪,‬‬ ‫חטרות ואילך י ( ד ס ד ״ א ה א דאפיקנא‬ ‫מדרש או גבן‪ :‬רבי דוסא אומר כוי‪ :‬למימרא דחיי והא איתמר י׳המפלת‬ ‫ש מ ש אות ם׳ נמחק‪ :‬נ ל [ שם‬
‫ונראה בעיני משוס דבר בריה‬ ‫מ מ י שאינו שוה בזרעו של אהרן‬ ‫בדיה שיש לה שני גבין ושהי שדראוח ואמר רב ט ב א ש ה אינו וולד‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫אות ס׳‬ ‫ושכי‬
‫הוא וקאמר ליה הכי משוס‬ ‫כי( חשוכי שמש‪:‬‬
‫חכיכותית‪ ,‬כלומר אתה יודע‬ ‫לעיל לא קאי אלא אכילון וליפתן‬ ‫י בבהמה אסור באכילה כבר רמא ניהליה רב שימי בר חייא לרב וא״ל ״׳שימי‬
‫להשינני‪ ,‬ואני שמעתי שמדת‬ ‫ומקבן והנך דבבא קמייתא‪ :‬והא כל‬ ‫את אלא בששדרחו עקומה‪ :‬מ ת נ י ׳ כ ההרום פםול איזהו חרופ הכוחל שתי‬
‫צניעות היה כי ברב שלא היה‬ ‫א( ומסי׳ רגמ״ה כאן ד״ה‬
‫היכא דאיכא אתרישי משום מראית‬
‫זוקף עיניו למעלה הלכן לא‬ ‫עיניו כאחת שחי עיניו למעלה ושהי עיניו למטה עינו אחה למעלה ועינו‬ ‫ותנא משמע דמפרש דהנרייתא‬
‫היה מכירי‪ ,‬ולא נהירא לי‪,‬‬ ‫הטין הדר חני ליה דקהני סיפא‬ ‫הוא סיריש למתני׳ וכ״מ מדי‬
‫שהרי לא מצינו שאמר רכ כך‬ ‫א ח ח למטה רואה אח החדר ואח העלייה כאחד םכי שמש טיוהזגדן‬ ‫הרמנ״ס כפ״ח מהלכות ביאת‬
‫ושניטלו שיניו כוי‪ .‬ומההיא ידענא‬ ‫מקדש הלכה א׳ ע׳׳ש‪.‬‬
‫לשוס אדם אצא לזה אמר כן‬
‫ככמה מקימות‪ ,‬כאן ונמנחית‬ ‫דרישא דמנא מראית העין לא קאי‬
‫והצירן ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראיח העין‪ :‬ג מ ׳ ח״ר חרום‬
‫‪1‬שס(‪ ,‬ועוד שמעתי משוס‬
‫אלא אנשרו ריסי עיניו דאי אכולהו‬ ‫ל שחוטמו שקוע חוטמו סולד חוטמו בולם חוטמו נוטף מנין ת״ל ‪ 4‬א ו חרום‬
‫דתריף הוה ודחיק ליה כ־ ההיא‬
‫דאמר ותענית ט‪ >:‬רחמנא‬ ‫קאי למה ליה למיהדר ומימנא‪ .‬אלא‬ ‫ר׳ יוסי אומר אין ח ת ם אלא הכוחל שחי עיניו כ א ח ח אמרו לו הפלגה‬ ‫רבינו גרשום‬
‫לישזכא מכיסיפיה דרנ שימי‪,‬‬ ‫באדם הכילון כוי‪ .‬לא פסילי‬
‫ולא היא ד ה מ ס רכ שימי כר‬
‫ה א דאתא ר׳ יותנן‪ :‬לאפוקי מהאי‬ ‫אע״פ‬ ‫מדאורייתא אלא מ ש ו ם‬
‫אשי הוה ודתיק ליה לרנ פפא‬ ‫דבעינן איש ש ש ו ה בזרעו הגא אתא‪ .‬ללא ססיל להו אלא משום מראימ העין וקמ״ל רבי יוחנן להלכמא כמתנימין לפסלא להו משום לאין שרן בזרעו של אהרן‬
‫)נדה כד‪.!.‬‬ ‫ש ל אהרן‪ :‬מ א י איכא בין הההנים‪ .‬וערכו בני אהרן הכהניס )ויקרא ‪ ub‬לרבות אח הקרתנים‪ .‬שכשרים לעבולה‪ .‬על פ ס ו ק זה מצאתיה בתורת כהניס ! י ק ר א ס ר ק ‪: P‬‬
‫שאין שוה לזרעו ו מ ש ו ם‬
‫מראית העין‪ .‬ד מ ש ו ם מהאית מ ת נ י ׳ גבינים‪ .‬שורציל״ש‪ :‬שגביניו שוכבין‪ .‬ששערות גביניו גלולים ומוטלין על טי[ פניו‪ :‬ג מ ׳ גבינים הרבה‪ .‬ששני גבות עיניו‬
‫העין הוי קיל מ כ ו ל ה ו ‪ :‬איכא מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו‪ :‬זהו מדרש או גבן‪ .‬ו ה ט ק א מ ר טי[ זהו או גבן האמור בתורה )ויקרא כא(‪ .‬יל׳ לוסא פליג עליה ולא‬
‫רבעו גרשום )המשך(‬ ‫בינייהו ע ש ה ‪ .‬הכתיב מורע‬
‫קמ״ל משום דשאינו שוה‬
‫אהרן הכהן מי ש ש ו ה בוהעו דריש או‪ :‬למימרא דחיי‪ .‬מי שיש לו ב׳ גבין ושתי שדראות דפסיל יי[ ר׳ חנינא בן אנטיגנוס‪ :‬אינו וולד‪ .‬ואינה ט מ א ה לידה‪ :‬אסור באכילה‪.‬‬
‫בזרעו ש ל אהרן‪ :‬ואמאי‬ ‫של אהרן ראוי ל ע ב ו ד ה כנבילה דנסל הוא וכמת דמי ולא מהניא ליה שחיטה‪ :‬כבר רמא ניהליה‪ .‬במסכת נדה נכד‪ :[.‬שימי את‪ .‬חכם גדול כמותך ייי‪ 1‬אינו יודע לתרץ‬
‫מ ס פ ק א לן ד מ ש ו ס מראיח‬
‫ושאינו ש ו ד אין ראוי מתני׳ ד מ ש מ ע חיי לאו בשני י » גבנין ממש ק א מ ר אלא ששדרמו ע ק ו מ ה י[ ומיחזי כגבין ושדראות הרבה וכי קאמינא אנא בשני גבין מ מ ש ‪:‬‬
‫ה ע י ן ‪ :‬מ ה ו רחימא תנא‬ ‫ל ע ב ו ד ה והיינו ל א ו הבא‬
‫חרא‪ .‬מ ש ו ם מ ר א י ח העין‬ ‫מ כ ל ל ע ש ה עשה‪ .‬למראית מ ת נ י ׳ יא[ הכוחל שחי טיניו כאחת‪ .‬שאין לו כלל חוטם בין שחי עיניו וכשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין ה מ ו ט ס‬
‫וה״ה לכולהו ל ה כ י ק מ ״ ל‬ ‫העין אפילו איסור ע ש ה מעכבו‪ :‬שמי טיגיו למטלה‪ .‬כדמפרש בגמרא נמל‪ :[.‬סכי שמש‪ .‬שאינו יכול להסמכל כנגד ה ח מ ה ‪ :‬זגדן וציירן‪ .‬מפרש בגמ׳ זשםן‪ :‬ריסי טיניו‪.‬‬
‫ר׳ יוחנן ד מ ש ו ם דאינו ש ו ה‬ ‫ל י כ א ‪ :‬הכילון‪ .‬ל א כ ל א דדנא‬
‫ה ו א ‪ :‬והיכי מ צ י ל מ י מ ר חני‬ ‫שהוא מ ש ו פ ע ו ח ד ל מ ע ל ה ‪ :‬שערות שבבבת עיניו‪ :‬מפני מראית העין‪ .‬אנשרו ריסי עיניו ק א י ‪ :‬ג מ ׳ שקוט‪ .‬למעלה בין עיניו‪ :‬סולד‪ .‬רטיי״ה שקצר באורכו‪:‬‬
‫ח ה א ו ה ״ ה ל כ ו ל ה ו והא‬ ‫לפתם‪ .‬ש ד ו מ ה ראשו ל ל פ ת בולם‪ .‬נסתמו נקביו‪ :‬ניכון*‪ .‬ארוך ותלר מ ל מ ט ה מ ש פ ת ו ‪ :‬הפלגתה‪ .‬יומר מדאי אמרת <׳> א ע ״ פ שאינו משוקע כל כך הוי חרוס‪:‬‬
‫בל היכא דאיכא למיהרר‬ ‫ש ר ח ב ל מ ע ל ה מ כ ל צדדין‪:‬‬
‫ומיתנא מ ש ו ם מהאיח העין‬ ‫דחזיין‬
‫והנא‪ .‬בגון ש צ ו א ר ו ע ו מ ד‬
‫ק א ה ד ר ותני מ ל מ ד דלא אמרינן תנא ח ד א ו ה ״ ה לכולהו‪ .‬ו מ א י ק מ ״ ל ר׳ יוחנן‪ :‬אלא ה א ק מ ״ ל לאםוקי מ ה א י תנא כוי‪:‬‬ ‫ב א מ צ ע ראשו ש ה ר א ש ב ו ל ט מ כ ל סביביו‪ .‬מ ק ב א ‪ .‬ד ד מ י האשיה ל מ ק ב א ש ב ו ל ט ה פ ד ח ת הרבה לחרן וכן העורף מ א ח ר י ו‬
‫הכהנים‪ .‬והקריבו בני אההן ו א מ א י כתיב הכהנים לרבות את ה ק ר ח נ י ן ‪ :‬אין לו גבינין‪ .‬גבות עינים‪ :‬כל שגביניו שוכבין‪.‬‬ ‫ולצדעיו ש ו ה ראשו ו ד ו מ ה ל פ ט י ש שיוצא מ ל פ נ י ו ו מ ל א ח ר י ו והיינו מ ק ב א כגון ותשם את ה מ ק ב ת ב י ד ה ‪ :‬ש ק ו ט מלפניו‪.‬‬
‫ש ה ן גדולות ותלויות על עיניו‪ :‬רבא אמר ו ה ו גיבן ה א מ ו ה בהוהה ד ק א מ ר זהו מ ד ר ש או גבן ה א מ ו ר בתורה כ ל ו מ ר ד מ א ו‬ ‫ש ר א ש ו ב ו ל ט הרבה לפניו‪ :‬ושקיפה מאחריו‪ .‬ש ד ו מ ה כ מ י ש נ ח ח ך מ מ נ ו חחיכה מאחריו והיינו שקיל פיסיא‪ :‬ד ח ב י ם מ י ח ב ם ‪.‬‬
‫מרבי אין לו א ל א גבין א ח ד ‪ :‬ב א ש ה אינו ולד‪ .‬דלא חיי‪ :‬ב ש ש ר ר ת ו ע ק ו מ ה ד מ י ת ח ז י א כ ש ת י שדרות‪ .‬והיינו ד ק א מ ר ר׳‬ ‫ש צ ו א ר ו מ ש ו ק ע בין כתיפיו ו ש מ ו ט דאריך צוארו ודק ו ב ו ל ט פ ר צ ו פ ו הרבה ל ח ו ץ ‪ :‬בעלי חטרות‪ .‬שלועזין ח ל ד ר ו ב א ‪:‬‬
‫חנניה כל ש י ש בו ב׳ גבין וב׳ שדרות הוי מום אבל ב׳ שדרות מ מ ש ל א ‪ :‬ח ו ט מ ו שקוע‪ .‬כ ץ עיניו‪ :‬סולד‪ .‬שנכוץ ר א ש ח ו ט מ ו‬ ‫קורקורא דבשרא‪ .‬היינו תלתול ב ע ל מ א ‪ :‬והזבלגנין‪ .‬איכא דאמרי ש י ש ל פ ל ו ף בעינו‪ .‬ו א ״ ד שיוצא רירו‪ :‬קרחנין וננסין‬
‫ל מ ע ל ה ‪ :‬בולם‪ .‬ש ס ה ו מ י ן נקבי ח ו ט מ י ו ‪ :‬אמרו לו ה פ ל ג ת ה ‪ .‬כ ל ו מ ר ח ל ק ת ה ע ל דברי ח כ מ י ם כלומר דרבנן סברי‬ ‫תנינא במתניתא ו מ א י ק מ ״ ל ו ל ש מ ע י נ ן זבלגנין גרידא‪ :‬כ ו ל ה ו איצטריך ליה ד מ ה ו דתימא מ ש ו ם מראית העין נינהו‬
 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫י א א מיי׳ פ״וו מהלכות‬
‫ביאת מ ק י ש הלכה ד‪:‬‬
‫י ב ב מיי׳ שס הלנה ו‪:‬‬
‫ע ג מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫איסורי מזבח הלכה נ‬
‫ס מ ג עשי! קיא נויי״ד סימן‬
‫שנו‪:‬‬
‫י ד ד מיי׳ פיית מהלכות ביאת‬
‫מקדש הלכה י י ‪:‬‬
‫ט ו ה מיי׳ שס הלי ו‪:‬‬
‫ט ז ו מיי׳ שם הלכה ג‪:‬‬
‫יז ז מיי׳ שס הלכה מ‪:‬‬
‫י ח ח מיי׳ שס הל׳ יז‪:‬‬
‫״ ט ט י מיי׳ פ׳׳נ מהל׳‬
‫איסורי מוכח הל׳ ד מור‬
‫שס‪:‬‬
‫כ כ מיי׳ ס״א מהלכית פרה‬
‫הלכה ה‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ ל מ ט ה דחוי עינו‪ :‬נ[ אומר‬
‫כי רואה‪ :‬ג[ זגדום שגביניו‬
‫אחד‪ :‬ין הציר! תנא עיניו‪:‬‬
‫‪ [5‬והלופין התימין זויר‬
‫דמזור• תי׳ והתמיר נמחק‪:‬‬
‫ו[ זיפיה תומיין שתמו זיפיו‬
‫והני גבי מומין תני להו‪:‬‬
‫ז[ מאבריו הצמב והצמע‬
‫ס״א ה צימח והצמע‪ :‬ח[ מום‬
‫ושנטלו שיניו‪ :‬נו! שימי את‬
‫באמה של קדש קאמינא‪:‬‬
‫י[ הצימם‪ .‬ס״א הצימח‬
‫והצמע תנא אף הצימם לא‬
‫הוי ידעי רבנן מאי הצימח‬
‫כוי וכן גירסת ההגמ״ה‪:‬‬
‫יא[ מאן בעי צימח‪ :‬יגן חויזא‬
‫הוזיא אמר רב‪ :‬׳»[ והצימם‬
‫והצמע‪ :‬יון אמר אבימי נטלו‬
‫קרנים וזכרותן‪ :‬עו[ ואין‬
‫נפדית עליהן‪ :‬גו‪ [1‬עמהן‬
‫עליהן‪:‬‬ ‫ונפדית‬ ‫פסולה‬
‫׳‪ [1‬עמהן פסולה ונפהית‬
‫עליהן‪ :‬ימ[ ודאיגוס איגומא‬
‫ורמינהו‪:‬‬ ‫פםלא‬
‫זכרותייהו‪:‬‬ ‫מעילוי‬
‫נ[ כלומר ואינון עומדות‪:‬‬
‫נא[ ניטל בולו הסייד‪:‬‬
‫ננ[ רואה כלל הסייד‪:‬‬
‫ננ[ מאיש רקתני חוורור‬
‫והמים הקכועין וכהיותא‬
‫נינהו‪:‬‬ ‫חוורוור‬ ‫דהני‬
‫נו[ עיניו שאינו יכול לנוח‬
‫אלא מ ש ו ט ט ו ת ע״כ ל״א‬
‫דעמיק ופתח כל שעה הסייד‬
‫זיפיה‬ ‫דנפישן‬ ‫ומה״ד‬
‫שארוכין שערות שבבת עינו‬
‫הם״ה ו מ ה ״ ד תמי שאין לו‬
‫שיער בבת עינו‪ :‬מ [ מ ה ״ ד‬
‫ה״ג‪:‬‬ ‫והצימע‬ ‫הצימס‬
‫לו[ תיבות במתני׳ מפרש לה‬
‫נמחק‪ :‬לו[ של קודש‪:‬‬
‫נח[ של קודש‪ :‬נמ[ היתה‬
‫מ א ד אלא על‪:‬‬ ‫גדולה‬
‫יותר‪:‬‬ ‫אבדיו‬ ‫ל[ שאר‬
‫לא[ חזידא הוזיא אוניו‪:‬‬
‫לגן קדשים היא שאינה‪:‬‬
‫ל‪ [1‬אין נפדית הסייד‪:‬‬
‫איעקורי‬ ‫בדעיקור‬ ‫לו[‬
‫הקרניים כוי דרב חסדא‪:‬‬
‫לה[ מכאן מפסלה הסייד‪:‬‬
‫לו[ חד מדידן פי׳ ר״י שהיה‬
‫יושב לפניו‪ :‬לו[ כדאיתא‬
‫בפרק בני העיר ואע״פ‬
‫שהיה איניש גוצא לא היו‪:‬‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬
‫לא קשיא‪ .‬הני דמוסיף תנא‬
‫ברא הא ראישתייר גרדומי‬
‫כלומר אע״ג דנשתיירעיקדו‬
‫פ ו ס ל ‪ :‬והא‪ .‬דמתניתין דלא‬
‫אישתיור מ ג ר ה ו מ י כ ל ל ‪:‬‬
‫ש י מ י ב א מ ה של ק ו ד ש‬
‫קאמינא‪ .‬ד ה ו ה מ ש ה הבנו‬
‫י׳ א מ ו ת כ א מ ו ת י ו ישלו‬
‫לא היה אלא ג׳ א מ ו ת‬
‫שלו כדרך כל אדם ׳שגבוה‬
‫ג׳ א מ ו ת ש ל ו ‪ :‬הנא ע ד‬
‫כ ע ו ב י א צ ב ע קטנה‪ .‬ה א ק ט ן‬
‫או גדול הוי מ ו ם ‪ :‬ד ו מ ו ת‬
‫ל ס פ ו ג מ ק ו ב צ ו ת ביחה‪:‬‬
‫גהיא חזיזא‪ .‬שאוניו תלויות‬
‫לו ל מ ט ה ‪ :‬וזכרותו ע מ ה ם ‪.‬‬
‫פסולה‬ ‫׳שבפנים‬ ‫העצם‬
‫דאיגום‬ ‫הא‬ ‫להקרבה‪:‬‬
‫איגומי‪ .‬מ ש ת י י ר מ ק צ ת‬
‫מזכרותן אין נפדית ע ל י ה ן ‪:‬‬
‫פרה א ד ו מ ה שקרניה ש ח ו ר ו ת בראשו יגור כ מ ג ר ה אותו ש ח ו ר ותהיה כשרה קסבר אף על גב ד ח ת ך מ ז כ ר ו ת ן ‪ :‬לא ת ר ג מ א‬
‫מד‪.‬‬ ‫מומין אלו פרק שביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬
‫מ ח ר ד כ הונא חד לי[ מדידהו‪ .‬ל פ י ר ו ש ר‪ 3‬יהולה שהיה לפניו פי׳‬ ‫דחזיין למטלה‪ .‬שעומדות במקומן בסדר אבל כל שעה רואות למעלה‪:‬‬ ‫א( ל״ק‪ ,‬ג( צ״ל מאי‪) 0 ,‬שאין‬
‫יכול לעצוס עיניו אלא במורת‬
‫בקונט׳ שהיו עיניו משונות ולא פירש ב מ ה היו משונות ור׳׳ת‬ ‫חדר למטה עלייה למעלה‪ :‬דקיימן למטלה‪ .‬בגובה המצח שלא כשאר‬ ‫פ ״ א פוחח וסוגר עיניו ואינו‬
‫מפרש דרב יהודה אריך בדורו הוה ראמר בפרק ה מ פ ל מ )ללה לף כד‪(:‬‬ ‫בני א ד ם ‪ :‬וקיימן כסדרן‪ .‬כלומר י[ והינף( עומדות במקומן כסדר אבל‬ ‫דומם אלא במרלה‪ .‬ערוך ע ר ן‬
‫מרד[‪ ,‬י( צ״ל הזהר צ״ק‪,‬‬
‫ורב הונא איניש גוצא הוה כדאי׳ לי[ במסכת י(תעניומ פרקא דחפידיס‬ ‫רואה את המדר ואמ העלייה )י( שעינו אממ רואה למעלה ועינו אממ‬ ‫ה( ]לעיל מ‪ 0 ,[:‬ןשנמ צב‪.‬‬
‫ומשוס הכי לא היו עיניו נכרות קטנות‬ ‫רואה ל מ ט ה ‪ :‬בטינו‪ .‬תבלול בעינו‬ ‫נדרים לח‪ ,[.‬י( נסומה ינ‪,[:‬‬
‫ח( ]גי׳ הילקוט פ׳ מרומה רמו‬
‫כ״כ משל סתם בני אדם אבל משל רב‬ ‫אע״פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת‪ :‬א ( ] ש ת י‬ ‫דהוה ליה למכתב דק תבלול ואנא‬
‫שעב שימי את באמה של קדש‬
‫יהולה היו נכרות שהיו גדולות הרבה‬ ‫נ‬ ‫ילענא ללא שייכא אלא בעין‪ :‬איש‬ ‫קאמל[‪,‬ט(גיי צ׳׳קהצומסוק‬
‫עיניו למעלה[ שתי עיניו למטה‪ :‬י מ ה שחי‬ ‫בכולן‪ ,‬י( ]לפמ״ש תוס׳ שבת‬
‫ולכך ה ק פ י ד רב יהולה והיינו שינוי‬ ‫טור‪ .‬מריבויא לאיש‪ :‬טור‪ .‬מ ש מ ע‬
‫עיניו למעלה שהיי עיניו למטה אילימא שחי‬ ‫צג‪ .‬ד ״ ה א מ ר ר ״ ז ובו׳דאמימר‬
‫דעינו אמת גדולה ואחת ק ט נ ה ואע׳יג‬ ‫שניטלו עיניו וליתנהו כלל‪ :‬מתסוריישא‪.‬‬ ‫הוה זמן הרגה אחר רנא וא״כ‬
‫דלא הוי מ ו מ א לענין אמולי עבודה ע ד‬
‫עיניו למעלה דחד למעלה שתי עיניו למטה‬ ‫שחסרה מראיתו אבל רואה מקצת‪:‬‬ ‫היאך אפשר דר״מ רבושלרנא‬
‫יאמר דבר נשם אמימד וע׳׳כ‬
‫שמהא גדולה כשל עגל או ק ט נ ה כשל‬ ‫דחזי למטה עינו אחת למעלה ועינו אחה‬ ‫דק‪ .‬טייל״א מחסרת ה מ ר א ה ואינו‬ ‫נראה גרםתו של הרא״ש אר״ח‬
‫אווז מכל מקום אין זה שוה בזרעו‬ ‫למטה א[ דחזאי עינו אחת למטה ועינו אחת‬ ‫ניטל יא[‪ :‬מבלבליתא‪ .‬לבן ה פ ו ס ק‬ ‫אמר אבימי והיא נכונה[‪,‬‬
‫כ( ]תוספתא דפרה פ״ב‬
‫תרומות‪.‬‬ ‫עיניו‬ ‫אהרן‪:‬‬ ‫של‬ ‫למעלה היינו רואה אח החדר ואת העלייה‬ ‫בסירה ונכנס בשחורנ( ואינו מקצרם(‬ ‫ה״א[‪ ,‬ל( סרה פ״ב מ ״ נ ‪,‬‬
‫פי׳ בקונטרס עגולות כמו ט תרוטה‬ ‫כאחת אלא שתי עיניו למעלה דקיימן למעלה‬ ‫המראית כלל‪ :‬משונייהא‪ .‬שמשונוח‬ ‫מ( נ״א עיניס צ״ק‪ ,‬נ( ]לעיל‬
‫לח‪ ,[.‬ם( צ״ל תחסר צ׳׳ק‪,‬‬
‫בסנהדרין )לף «קז> גבי לבנה וצירניות‬ ‫שחי עיניו למטה דקיימן למטה עינו א ח ח‬ ‫ב מ ע מ ד ן כגון למעלה או ל מ ט ה או‬
‫ע( והיכי צ״ק‪ ,‬פ( צ״ל מומין‬
‫פירש בקוגט׳ עגולות יותר מתרוטות‬ ‫רואה חדר ועלייה כאחמ‪ :‬כהיותא‪.‬‬ ‫כאדס‪ ,‬צ( צ״ק‪ ,‬ק( גי׳ צ״ק פי׳‬
‫למעלה ועינו אחת למטה דקיימי עינו אחת‬ ‫כקונטרס רכ יהודה שהיה‬
‫ותימה ט ו ן לתנא קילתא כ״ש חמירתא‬ ‫דאינו רואה יי[‪ :‬אשיא מאיש‪ [» .‬דהני‬
‫למעלה ועינו אחת למטה וקיימי כסדרן נמי‬ ‫חורוור והמים הקבועין כהיותא נינהו‬
‫לפניו והיו עיניו נוי‪ ,‬ר( כמס׳‬
‫וכענין זה קשה גבי לתנא לומעות‬ ‫מגילה פ ״ ד דף כז ע״כ והיו‬
‫יותר‬ ‫לולפות‬ ‫וטורלות‬ ‫לולפות‬ ‫ורואה את החדר ואת העלייה כאחת מנא הני‬ ‫ומפיק להו תנא דברייתא מאיש‪ :‬סכי‬ ‫עיניו קטנות נכרות משל סתס‬
‫צ״ק‪] (6 ,‬צ״צ מב‪ .‬אכן לפנינו‬
‫יטורלות יותר מלולפות‬ ‫מלומעות‬ ‫מילי דח״ר •בעינו כל מה שבעינו מכאן‬ ‫שמש תני רב יוםן* סני שמש‪ .‬ששונא‬ ‫איתא כי נפיא[‪,‬‬
‫כולהו‬ ‫למימני‬ ‫איצטריך‬ ‫ושמא‬ ‫אמרו שחי עיניו למטה שתי עיניו למעלה‬ ‫את השמש ואינו יכול לראות מקום‬
‫לאשמועינן ללא מיפסלי משוס מ ו מ א‬ ‫עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה‬ ‫שחמה זורחת שם‪ :‬תד מדידהו וחד‬
‫אלא משוס לאין שוה בזרעו של אהרן‪:‬‬ ‫מדידן‪ .‬שיש לו עין אחת ד ו מ ה לעין‬ ‫תורה אור השלם‬
‫את החדר ואת העלייה כאחת או שמדבר עם‬
‫ו ‪ .‬א ו גבן א ו ד ק או ה כ ל ל‬
‫חבירו ואחר אומר מ לי רואה תנו רבנן ‪ 2‬עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא‬ ‫אלו היושבין נגדי ועין אחת שלי‪ .‬רב‬ ‫בעינו א ו גרב א ו ־לפת א ו‬
‫יהודה היה יושב מ ג ד ו והיו עיניו‬ ‫ויקרא כא כ‬ ‫מ ר ו ח אשך‪:‬‬
‫באחח מעיניו חורוור והמים הקבועין מנין ת״ל איש עור אמר רבא למה לי‬ ‫‪ .2‬בי כ ל א י ש א ש ר בו מ ו ם‬
‫אלוטן‬ ‫שגביניו‬ ‫שכבגא‪.‬‬ ‫משונות‪:‬‬
‫רכתב רחמנא איש עור דק תבלול בעינו צריכי דאי כתב רחמנא עור משום‬ ‫ושוכבין על עיניו‪ :‬תרוטות‪ .‬עגולומ‪:‬‬
‫ל א יקךב א י ש עור א ו פ ס ח‬
‫א ו ח ר ם א ו שרוע‪:‬‬
‫דליחנהו כלל אבל חורוור והמים הקבועין דאיתנהו ביה לא כתב רחמנא איש‬ ‫עגולות יותר מ ת ר ו ט ו ת ‪:‬‬ ‫וצירגיות‪.‬‬ ‫ויקרא כא יח‬
‫‪ .3‬ויפרש א ת ה א ה ל ע ל‬
‫ואי כ ת ב רחמנא איש משום דלא קא חזי כלל אבל מחםורייתא לא כתב‬ ‫יותר‬ ‫דולפות‪.‬‬ ‫מעט‪:‬‬ ‫דומטות‪.‬‬ ‫ה מ ש כ ן וישם א ת מ כ ס ה‬
‫רחמנא דק ואי כתב רחמנא דק משום דמתםרן אבל מבלבליתא לא כתב‬ ‫מ ד ו מ ע ו ת ‪ :‬טורדות‪ .‬יותר מדולפות‬ ‫מלמעלה‬ ‫עליו‬ ‫האהל‬
‫ב א ש ר צ ו ה ין א ח נ*שה‪:‬‬
‫רחמנא תבלול ואי כתב רחמנא תבלול משום דמבלבלן אבל משום משניותא‬ ‫כמו )משלי ‪ >0‬דלף ט ו ר ד ‪ :‬תגא אן‪1‬‬ ‫שמות מ •ט‬
‫מי‬
‫לא כ ח ב רחמנא בעינו אמר רבא הלכך כל מחמה כהיותא אתיא מאיש‬ ‫הזדיין ולופיץ והתומיין‪ .‬הוי מום‬ ‫‪ .4‬ע ש ר א מ ו ת א ר ך ה ק ר ש‬
‫ינו[‬ ‫ואמה וחצי ה א מ ה רחב‬
‫דמזורדן עיניו יי[‪ :‬והא גבי מומין‬
‫מחסורייתא מדק מבלבליחא מחבלול משניוחא מבעינו‪ :‬םכי שמש‪ :‬תני‬ ‫הקרש האחד‪:‬‬
‫חגי להו‪ .‬להאי מומיין מי הוי מוס והא‬ ‫שמות כו טז‬
‫רב יוסף סני שמש זגדיין מחוי רב הונא חד מדידן וחד מדידהו ואיקפד רב‬
‫א‬
‫לא פסיל ליה מתני׳ אלא משוס מראית‬
‫יהודה מיתיבי שכבנא שגביניו שוכבים זנדום »[ אחד שחור ואחד לבן תנא‬ ‫העין‪ :‬אישמייר גרדומי‪ .‬שרשין לא‬
‫‪2‬‬
‫כל זוגא דלא שוי להדדי זגדום קרי ליה הצירן י[ עיניו תרומות וצירניוח‬ ‫הוי מוס אלא משוס מראית ה ע י ן ‪:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( ב מ ש נ ה ה צ מ ם ו ה צ מ ע‬
‫דומעות דולפות ״טורדות תנא י>הזדיר והלופין י[ והתמיר זויר רמזור עיניה‬ ‫מאבריו‪ .‬כגון ידיו ורגליו‬ ‫מתני׳‬ ‫איזהו צמע שאזניו קטנות‬
‫לופין רנפישין זיפיה י[ תמיר שתמו זיפין והני גבי מומין תנו להו והתנן‬ ‫ושוקיו‪ :‬י מ לימם צימט‪ .‬יי[ במתני׳‬ ‫ו ה צ מ ם שאוניו כצ״ל ותיבת‬
‫שם‬ ‫)ב(‬ ‫נמתק‪:‬‬ ‫כל‬
‫שנשרו ריסי עיניו פםול מפני מראית העין לא קשיא הא דאשתיור גרדומי‬ ‫מפרש לה‪ :‬לספוג‪ .‬שכווצומ וסתומות‪:‬‬ ‫ו ה ת ח ת ו נ ה עודפת‪) :‬ג( גמ׳‬
‫הא דלא אישתיור גרדומי‪ :‬מ ת נ י ׳ ג עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל‬ ‫ג מ ׳ טשר אמות‪ .‬ק ס ״ ד באמה שלו‪:‬‬ ‫שהן כמומין ואינן מ ו מ י ן כצ״ל‬
‫ואות כ׳ נמחק‪) :‬י( ר ש ״ ׳‬
‫בטל מום‪ .‬דגופו גדול מזרועותיו ד ה א‬
‫אווז יגופו גדול מאבריו או קטן מאבריו ״חוטמו גדול מאבריו או קטן‬ ‫ד ״ ה וקיימן וכו׳ ואת העלייה‬
‫כל אדם אין גופו אלא שלש אמומ‬ ‫כ א ח ת שעינו‪:‬‬
‫מאיבריו <א> י[ הצומם והצומע איזהו צומע כל ישאזניו קטנות והצומם כל‬
‫‪3‬‬
‫באמתו‪ :‬באמה של יי[ קרש קאמיגא‪.‬‬
‫<> התחתונה‬ ‫שאזניו דומות לספוג ישפתו ה> העליונה עודפת על התתתונה‬ ‫דהיינו עשר א מ ה באמה של יי<[ קרשים‬
‫עודפח על העליונה הרי זה מום ס! ״ושנשרו שיניו פסול מפני מראית העין‪:‬‬ ‫לעזי רש״י‬
‫דאורך הקרשים לא נמדד באמתו של‬
‫‪3‬‬ ‫ט י י ל ״ א ‪ .‬קרום על העין‬
‫נ מ ׳ אמר רב יי משה רבינו עשר אמוה היה שנאמר ויפרש את האהל על‬ ‫משה‪ .‬והא דאמרן בפירקא דלעיל)לף‬ ‫שמצמצם את הראייה‪.‬‬
‫המשכן מי פרשו משה רבינו פרשו וכתיב ‪ 4‬ע ש ר אמות אורך הקרש אמר‬ ‫מ‪ (.‬אחמ יתירה על של משה חצי אצבע‬
‫ליה רב שימי בר חייא לרב יי אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו‬ ‫לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של‬
‫מ(‬ ‫משה היתה ימירה מ א ד י»[ על אומה‬ ‫רבינו גרשום‬
‫גדול מאבריו או קטן מאבריו א מ ר ליה שימי יי! באמה של קרש קאמר‪:‬‬ ‫א ע ״ ג שאינו ש ו ק ע כ״כ‬
‫של קדש שמיקן משה‪ :‬כאצבט קטנה‪.‬‬
‫חוטמו גדול כוי‪ :‬תנא כאצבע קטנה‪ :‬הצימם י[ והצימע‪ :‬תנא אף ט >הצימח‬ ‫שיכול ל כ ח ו ל ב׳ עיניו‬
‫אס חוטמו גדול לפי שאר ל[ אברין‬ ‫כ א ח ת אלא פ ח ו ת ש ו ק ע‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי צימח שמעו לההוא טייעא דהוה קאמר מאן יא! רבעי‬ ‫הוי מום‪ .‬וקיימן כסידרייהו‬
‫יומר מדאי כשיעור רוחב אצבע ק ט נ ה‬ ‫במקום‬ ‫משתיהן‬ ‫דחזי‬
‫צימח ואישתכח גדיא חזיזא יי[ אמר רב חסדא עז שאין לה קרנים ורחל‬ ‫ה ר מום היכיע( משערינן ליה מודדין‬ ‫א ח ד ‪ :‬בעינו‪ .‬דכתיב א ו‬
‫שיש לה קרנים כשרים לגבי מזבח תניא נמי הכי יש דברים שהן‬ ‫חוטמו למוטס בני אדם הארוטן בגופן‬ ‫ת ב ל ו ל בעינו‪ :‬דליתנהו כלל‪.‬‬
‫לעיניה‪ :‬א ב ל מהסורייתא‪.‬‬
‫כמומין ואינן )*> כמומין ושוחטין עליהם במקדש אבל לא במדינה‬ ‫כמוהו‪ :‬חזיזאלא[ ‪ .‬אזניו ארוכומ מ א ד‬ ‫ש נ פ ח ת קצת מ מ ר א ו ת עיניו‬
‫ואלו הן עז שאין לו ק מ י ם ורחל שיש לו קרנים והצימח והצימם‬ ‫ע ד שמכופומ ל מ ט ה ‪ :‬במקדש‪ .‬דלא‬ ‫כתב רחמנא דק והיינו‬
‫מחםוריתא א ב ל מ ב ל ב ל י ת א‬
‫״»[ והצומע אמר רב חםדא אמר יי! י>אמימר ט נ ט ל ו קרנותן וזכרותן עמהן‬ ‫הוי מ ו ס ‪ :‬והצמת והצימם והצמט‪.‬‬ ‫לא‪ .‬ש מ ב ו ל ב ל לבן ב ש ח ו ר ‪:‬‬
‫וממני׳ דחשיב להו)באדם מומין(י« קאמר‬ ‫אבל בשניותא‪ .‬ש מ ש ו נ ה‬
‫פםולה ואין »‪ 1‬פודין עליהם נטלו טלפיים וזכרותם עמהן »! פםולין ונפדין עליהם‬ ‫כהיותא‪.‬‬ ‫עיניו‪:‬‬ ‫מראה‬
‫לפי שאינו שוה בזרעו של אהרן‪:‬‬
‫מיתיבי כ>נטלו קרניין וטלפיין וזכרותן עמהן יי[ פסולין ונפדין עליהן לא קשיא‬ ‫שאינו רואה כ ל ל ‪ :‬סכי‬
‫היינו עצם התחוב במוך‬ ‫זכרותן‪.‬‬ ‫יוסף‬ ‫רב‬ ‫תני‬ ‫שמש‪,‬‬
‫הא דאיחעקור אי־חעקורי יהא דאיגום איגומי ודאיגום ״!‪ 1‬איגומי פסול‬ ‫היינו סני ש מ ש שאינו‬
‫היינו‬ ‫הטלפיים‬ ‫זכרות‬ ‫הקרניים‪:‬‬ ‫יכול ל ה ס ת כ ל ב ש מ ש ו ‪:‬‬
‫‪5‬‬ ‫ל‬
‫ורמינהו >פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגור תרגמה זעירי מעילוי י<וז זכרות‪:‬‬ ‫עצם שבתוך הטלפיים דזו היא כף‬ ‫מ ח ו י רב הונא‬ ‫זגדים‬
‫מתני׳‬ ‫הרגל‪ :‬ואין גפדין טליהם‪ .‬אס בהמת‬ ‫ח ד א מדידן ו ח ד א מדידהו‪.‬‬
‫היינו שעינו א ח ת בריאה‬
‫‪3‬‬
‫שאר קדשים ל ! שאינה בכור אינה נפדית בכך דלא הוי מוס גמיר אלא לאיפסולי‪ :‬ונפדית טליהן‪ .‬וקשיא לרב חסלא לאמר אין נפלין לג‪:1‬‬ ‫ה ו מ ה לשלנו ו ה א ח ר ת ד ו מ ה‬
‫לאותן שעיניהם מ ש ו נ ו ת ‪:‬‬
‫ברייתא דקתני לי[ בדטקור איטקורי‪ .‬קרניס ושרשי הזכרומ ונראית גומא בראש‪ :‬ר ב חםדא דאיגום איגומי‪ .‬נ ח ת ט ן מלמעלה ושרשיו נשארו‪:‬‬
‫ו א י ק פ ד רב יהוהה‪ .‬מפני‬
‫ולאיגום איגומי‪ .‬מי שייך בה אפילו פסלות‪ :‬פרה‪ .‬א ד ו מ ה ‪ :‬יגוד‪ .‬יחתוך כמו )דניאל ל( גולו אילנא‪ :‬תרגמה זטירי‪ .‬האי *(]דקתני[ יחתוך מעילווי‬ ‫שהוא היה כן‪ .‬וגרם שכביא‬
‫זכרותייהו שיש בחודו של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרומ מ ג י ע שס ואס השחרות אין מ ג י ע ע ד מ ק ו ם הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן לה[ פסולה‪:‬‬ ‫הצירי‪ :‬טרוטות‪ .‬ע ג ו ל ו ת ‪:‬‬
‫צידניות‪ .‬ש ע ג ו ל אותו מקום‬
‫מתני׳‬ ‫שהעין מ ו נ ח ב ו ‪ :‬דולפות‪.‬‬
‫יותר מ ד ו מ ע ו ת ‪ :‬טורדות‪ .‬ש ד ו ל פ ו ת בלא הפסק‪ .‬ואיכא דאמרי ט ו ר ד ו ת שאין יכול לעצום עיניו אלא ב ט ו ה ח גהול ל מ ״ ה ‪ .‬דיוור‬
‫ועירי מעילוי דכרותיהו ח ת ך ולא א י פ ס ל ה ‪:‬‬ ‫דמזוורן עיניה‪ .‬מ ט מ ר י ן עיניו‪ :‬לופין‪ .‬ד נ פ י ש ויפי שריסי עיניו גדולות‪ :‬והתימין ש ת מ ו זיפין‪ .‬דלית ביה ריסי עינים כ ל ל ‪:‬‬
 ‫מסורת הש״ס‬ ‫מומין אלו פרק שביעי בכורות‬ ‫מד‪:‬‬ ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( שנת ק מ ה ‪ , :‬נ ( נרפות כה‪.‬‬ ‫מ ת נ י ׳ דדין שולבין‪ .‬גדולים‪ :‬נכפה‪ .‬נופל מ ח מ ת חולי‪ :‬אחס‬ ‫ו א י ן שותין מים כפני רבים‪ .‬פירש בקונטרס לרך מ ״ מ להיומ‬ ‫כ א א מיי׳ פ ״ מ מהלכות‬
‫ס נ ‪ :‬תמיד ‪ ,:0‬נ( נ״א קשיא‬ ‫ביאת מקדש הצ׳ ט ‪:‬‬
‫ליה לרני תניגא נ ״ א האי רוח‬ ‫אלא פ ע ם אחח לימים שחכא לזמן ק ב ו ע ‪ :‬רוח‬ ‫לימים‪ .‬שאינו נופל‬ ‫צנוע באטלה ושמיה והא ראמר בסוף כיצר צולין )סשחיס דף‬ ‫כ כ ב מיי׳ שס הלכה טז‪:‬‬
‫כאשך מינעיא ליה כו׳ וכן הוא‬ ‫קצרה‪ .‬לוח של‪ :‬מאושבךט[ ‪ .‬ציציו גלולים‪ :‬בעל גבר‪ .‬גידו גדול‪:‬‬ ‫פו‪ (:‬ללב הונא בליה ללב נתן אשתי כסא במלי זמני ולא מ ה ל ר אפיה‬ ‫כג ג מיי׳ שס הלכה יב‪:‬‬
‫בילקוט פ׳ אמור צ״ק‪ ,‬ד( ן נ ״ נ‬ ‫כד ד מיי׳ פ״ז מהלפות‬
‫קיא‪ :‬ונחים כה‪ .‬יומא ממ‪,[.‬‬
‫ג מ ׳ ואין שוחין מים‪ .‬לללך הלמיל חכם להיופ צנוע באכילה וכשפיה‬ ‫ו ק א מ ל התם כלה תנן מ ש מ ע ה ת ם שלרך לשתות בפני רבים בלא‬
‫ביאת מקדש הלכה ח‬
‫ס( צ״ק‪ ,‬ו( צ״ק מ׳׳ז‪,‬‬ ‫אבל להטיל מים לא ליהר צנוע שמא‬ ‫חזלת סניו היינו בשעת ס ע ו ל ה לומיא‬ ‫וסייח הלכה יב ט ו ר י ״ ד שימן‬
‫‪ (1‬ומתערכין צ״ק‪ ,‬ח( צ״ק‪,‬‬ ‫שט‪:‬‬
‫ימתין ויסתכן‪ :‬איצטרילא ליה‪ .‬להטיל‬ ‫מ ת נ י ׳ ״דדין שוכבין כשל אשה כריסו צבה‬ ‫לכלה ובהלכות לרך ארץ ל> אמריכן‬
‫נו( צ״ל נפלים צ״ק‪ ,‬י( ןתני‬ ‫כה ה מיי׳ שס פ׳׳ח הלכה‬
‫רי״ש נמרחו יעניין[‪ ,‬ל( עיין‬ ‫מ י ם ‪ :‬בשבסא דריגלא‪ .‬שלשים יום‬ ‫כ‬ ‫לברביס הופך פניו לצל אחל רשתה‬
‫רש״א‪ ,‬ל( ]זוטא פ״ו ע״ש‪4‬‬
‫טיבורו יוצא נ כ פ ה אפילו א ח ת לימים רוח‬
‫קולס הלגל לשואלין ולורשין בהלכות‬ ‫‪5‬‬ ‫מיס נראה ל נ ק ט מיס לפי שאין לגילין‬
‫מ{ ]עי׳ חילץ ה‪ ,[:‬צ( נ״א‬ ‫אן קצרה באה עליו המאושבן ובעל גבר‪:‬‬ ‫לשתות כולן מים אלא הצמא בלבל‬
‫ונפקי צ״ק‪ (D ,‬ןע״ש נתוק׳‬ ‫הרגל כלאמלינן במגילה ללף ל‪:(.‬‬
‫דינמות ס‪ :‬ד ״ ה סימן[‪,‬‬ ‫נגדו ליה גלימא‪ .‬פ ל ס ו סלין בינו‬ ‫ג מ ׳ אמר רבי אבא בדיה דרבי חייא בר אבא‬ ‫אבל שאל לבליס לגילין לשתות יפל‬ ‫רבינו גרשום‬
‫לבין ה ע ם ‪ :‬אהדר עובדא‪ .‬ללוש‬ ‫מ משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים‬ ‫ור״ת אומר ל ה ״ ק לאפילו לאותן‬
‫נכפה אפילו לימים‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫אפילו לזמן קבוע פסול‬

‫תורה אור השלם‬ ‫שאסול להמתין מלהטיל מיס ע ד שיהא‬ ‫בפני רבים ה והניא נמי הכי משתינין מים בפני‬ ‫הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים‬ ‫ל ע ב ו ד ה אפילו ב ש א ר הימים‬
‫כ ש א י נ ו נ כ פ ה ‪ :‬משתינין מיס‬
‫‪ . 1‬ברון תהיה מ כ ל העמים‬ ‫לו צניעות‪ :‬אה דאפשר לך‪ .‬לפלוש‬ ‫רבים ואין שותין מים בפני רבים ומעשה‬ ‫לא ליהר צנוע להטיל מיס שמא ימתין‬
‫בפני רבים‪ .‬דםכ נה היא‬
‫ל א י ה י ה כף ע ק ר וזגקךה‬ ‫שלין לפי שחשוב א ת ה ‪ :‬ואי ליצטרך‬ ‫באחד שביקש להשחין מים ולא השחין‬ ‫א י מ ת י ל א יהיה בך‬ ‫רסתכן‪:‬‬ ‫ל ה ע מ י ד ע צ מ ו ואין שותין‬
‫דברים ז יד‬ ‫ובבהמתך‪:‬‬ ‫מים בפני רבים דלא דרך‬
‫אינש אחרינא ללא אפשר ליה וימתין‬ ‫ע ק ר ועקרה בוטן שבבהמתך‪ .‬ת י מ ה‬
‫‪ .2‬א ו גבן א ו ד ק א ו ת ב ל ל‬ ‫ונמצא כריסו צבה שמואל איצטריך ליה‬ ‫א ‪ p‬ה ו א ‪ :‬ו נ מ צ א כרסו‬
‫בעינו א ו גרב א ו •לפי־‪ .‬או‬ ‫ע ל שילכו ה ע ם מ ויסתכן ויהא ע ק ו ר ‪:‬‬ ‫היאך יכולין להשיס עצמן כבהמה‬ ‫צ ב ה נ פ ו ח ‪ :‬א י צ ט ר י ך ליה‪.‬‬
‫ויקרא כ א כ‬ ‫מ ר ו ת אשך‪:‬‬ ‫בשבחא דרגלא נגדו ליה גלימא אתא לקמיה‬ ‫בהטלת מים שהיו צריטן לצאת חוץ מן‬ ‫ל ק ט נ י ם ‪ :‬נ ג ד ו ליה גלימא‪.‬‬
‫אפילו‬ ‫באורנה‪.‬‬ ‫חמותך‪:‬‬ ‫תמתן‪.‬‬ ‫ל ה פ ס י ק בינו לבין העם‬
‫בתוך אזנה הייתי מטיל מים אס לא‬
‫דאבוה א״ל אחן לך ד׳ מאה זוזי וזיל אהדר‬ ‫ה מ ח נ ה ולהרחיק ג׳ פרסאות כראמרי׳‬ ‫מ ש ו ם צ נ י ע ו ת א ‪ :‬אתא א״ל‬

‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬ב מ ש נ ה ניצה אתת ז ה ו‬
‫מרות אשך כצ״ל ותינת הרי‬
‫נמחק‪) :‬נ( ש ם כל ש נ מ ר ח ו‬
‫אשכיו‪) :‬ג( רש״י ר״ת לא‬
‫מיקום וכי' מטלת מ י ם אל‬
‫תעמוד‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫ש נ ש ו א ״ ה ‪ .‬עלוקה‪.‬‬
‫נוייטו״ן ]נויטו״סן‪.‬‬
‫שדון‪.‬‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫הגי מדורי ד ב ב ל מ ה ד ר י‬
‫מ י א ל ע י ן ע י ט ם ‪ .‬מדרונות‬
‫שננכל מחדרי! מיס הנשפכים‬
‫כהן לעי! עיטס שהוא מקים‬
‫גנוה שנא ״ י ‪ ,‬שאותו מעיין‬
‫מכיא מיס לנית טנילת כהן‬
‫גדול כיוה״כ‪ ,‬דממוק! כחומת‬
‫עורה על גכי שער המיס‪,‬‬
‫כדאמרינן נ ס ד ר יומא )לא‪(.‬‬
‫עין עיטס גנוה מ ק ר ק ע עזרה‬
‫כ״ג אמות‪ ,‬והיאך מחזירי! שיש‬
‫כפרת סילונות ישולמומ למטה‬
‫מ! ה ק ר ק ע ו ד ד ן אות! סולמות‬
‫מחרי! המיס לא״י וחוזרי!‬
‫וכובעי! כמעיינות <שבת קמה‪.!:‬‬
‫ה ד ר ו ק ן ‪ .‬חולי המצבה את‬
‫הברס !ברכות כה‪ (.‬כרסו צבה‬
‫<שם סב‪ .::‬י ר ק ו ן ‪ .‬חולי ששמו‬
‫גלינצ״ה ! ש ם כ ה ו ‪ .‬צ ו א ה‬
‫ר ב ה ה ד ר ו ק ן ר ב ה ‪ .‬שעל‬
‫שהיית נקנים הוא גא !שבת‬
‫יג‪ .>.‬ג ו ר ע י ן ‪ .‬אות מתיבה זו‬
‫ומוסיסין אותה על תינה זי‬
‫זבחים‬ ‫סח‪.‬‬ ‫‪:‬יומא‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ קצרית באה‪ :‬ג[ אבא אמר‬
‫ר׳ יותנן‪ .‬עיין תשובת‬
‫הרשב״א סימן כי‪ :‬ג[ רבים‬
‫תניא אות ו• נמחק‪ :‬ו[ אשי‬
‫הוה שקיל ואויל אגודא‬
‫רגמלא איצטרי׳ הוה קא‬
‫משתין‪ :‬ה[ נמצא עקוה‪:‬‬
‫ו[ עקר שלא תהא ביתך עקור‬
‫מן‪ :‬ו[ על גבי כלי חרס ולא‬
‫ע״ג מקום‪ :‬ח[ הני מדרי‬
‫דבבל‪ [p :‬אביי האי איתתא‪:‬‬
‫י( א> תיבות רבה אמר רב‬
‫נמחק‪ :‬יא[ ניהו נאלא תנא‪:‬‬
‫ינ[ תנא הקין והגרבתן בעל‬
‫קיק‪ :‬י‪ [1‬תיבת קיץ ואות א׳‬
‫מגרבתא נמחק‪ :‬יו[ מן‬
‫ההכובה‪» :‬ו[ א ח ת והו מרות‬
‫אשך‪ :‬מז[ כל שנמרחו‬
‫אשכיו‪ :‬יו[ י ש מ ע א ל האי‬
‫חסר‪ :‬ית[ נופל תדיר אלא‪:‬‬
‫יג‪ [1‬מאושבן‪ .‬ס״א משועבן‪:‬‬
‫כ[ העם יסתכן ויהא‪ :‬נא[ הנך‬
‫מדהי‪ :‬כנ[ מהדרי מיא לעין‪:‬‬
‫ננ[ מטלת מים ]אל תעמוד‬
‫ממש[ בפני התינוקות תיבת‬
‫כנגד נמחק‪ :‬נו[ שאינה‬
‫מכוונת בפני ותיבת משתנת‬
‫נמתק‪ :‬כה[ הקיין בעל הקיק‬
‫היינו משובען‪ :‬נו[ והוי‬
‫מראיו חשך‪ :‬נו[ שארכבותיו‬
‫בזה‪:‬‬ ‫עקומות‪ :‬נח[ זה‬
‫כנו[ לחוץ ומתרחקים זה מוה‬
‫כוי נוקשות דו בזו הס״ד‪:‬‬
‫היה לי מקום אתל קולס שאמתין וכ״ש‬ ‫עובדא א ח דאפשר לך דלא אפשר ליה‬
‫בפניה‪ :‬ותיפוק לי משום עלקא‪.‬‬ ‫ליסחכן מר בר רב אשי י[ איצטריך אגודא‬
‫לקתני לעיל שבקש להשפין ולא השתין‬ ‫גמלא אשתין אמרו ליה חמתך מאחיא אמר‬
‫ונמצא כריסו צבה מ מ א י למשוס ה מ ת נ ה‬ ‫להו ב א ו ת ה ותיפוק לי משום עלקא בשוחת‬
‫הוה ליה ללמא עלקא שתה שקורין‬
‫ת״ר שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שהן‬
‫שנשוא״ה לפיכך צבה כריסו‪ :‬בשותה‪.‬‬
‫ואחד מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא‬
‫שאינו יכול להטיל מיס י פ ה לאתר כן‬
‫כקליפת השום בשעה שאדם נצרך אם נקבו‬
‫אלא שותת טיפין טיפין לולאי מ ח מ ת‬
‫עיכוב שתן הוה ליה‪ :‬בזמן שבבהמסן‪.‬‬
‫זה לחוך זה נמצא *‪ 1‬עקר אמר ר״ל מאי‬
‫‪1‬‬
‫שתשים עצמך כ ב ה מ ה שלא ת ה א צנוע‬ ‫ובבהמתך‬ ‫ועקרה‬ ‫עקר‬ ‫בך‬ ‫יהיה‬
‫בהטלת מ י ם ‪ :‬שלא תהא ת פ ל ת ן‬ ‫אימהי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך‬
‫עקורה כוי‪ .‬וכשתתפלל ה נ ע ל בניס[‬ ‫אמר רבי יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר י[ מן‬
‫ת ה א נשמעת ת פ ל ת ך ‪ :‬כבהמה‪ .‬שלא‬ ‫החלמידים ועקרה שלא ההא תפלתך עקורה‬
‫תמתין מלהטיל מ י ם ‪ :‬לא על י()גב(‬ ‫לפני המקום אימהי בזמן שאחה משים‬
‫כלי ח ר ם ‪ .‬בתוך עביט של מימי רגלים‬
‫עצמך כבהמה אמר רב פפא לא ישחין אדם‬
‫לפי שמשליכין אותו בנהר בסמוך להם‬
‫מים לא על י! כלי חרס ולא על מקום קשה‬
‫ונהרות בבל הולכין ומתעכביף( בעין‬
‫ע י ט ם כלמפרש‪ :‬ולא על מקום קשה‪.‬‬
‫א >דאמר רב הני <‪ 0‬מדורי דבבל מהדרי מיא‬
‫לעין עיטם אמר אביי » הא איתחא לא חקום‬
‫שאינן בולעין וצפין על ה ק ר ק ע ע ל‬
‫שנשטפין למקום מלרון ונופלין לנהר‪:‬‬ ‫להדיא באנפי ינוקא אגיםא ליה לן בה‬
‫ב‬
‫ואמר ר ב ה נ ן יא[ מדורי דבגל‪.‬‬ ‫*חניא רשב״ג אומר עמוד החוזר מביא אדם‬
‫מ ק ו מ ו ת מדרון שבבבל‪ :‬מהדרייי[ לטין‬ ‫לידי הדרוקן סילון החוזר מביא אדם לידי‬
‫עיטם‪ .‬שבו כ ״ ג טובל ביוה״כ כדאמרי׳‬
‫ירקון אמר •‪ 1‬רבה בר רב הונא אמר רב‬
‫במסכת יומא בפרק ג׳ )לף לא‪ :(.‬לא‬
‫קטינא אמר ריש לקיש דם רבה שחין רבה‬
‫תיקום להדיא באפי ינוקא‪ .‬כשהיא‬
‫מטלת )‪ [» 0‬אל ת ע מ ו ד ממש כנגד‬ ‫שכבה זרע רבה צרעת רבה צואה רבה‬
‫התינוקות דתוצפתא היא‪ :‬הנאגיםא[‪.‬‬ ‫הדרוקן רבה מי רגלים רבין ירקון רבה‪ :‬רוח‬
‫אס לצד אחר יי[ שאין משתנת בפני‬ ‫קצריח באה עליו מאי ניהו יא[ חנא רוח בן‬
‫התינוק ל״ל בה‪ :‬עמוד‪ .‬גדולים‪:‬‬ ‫נפלים באה עליו‪ :‬המאושבן ובעל גבר‪:‬‬
‫ודורשים‬
‫הדרוקן‪ .‬תולי מ ע י י ם ‪ :‬סילון‪ .‬ק ט נ י ם ‪:‬‬ ‫הנא משובן בביצים ובעל גבר בגיד תנא‬
‫דם ר ב ה שחין רבה‪ .‬ה מ ל ב ה לם שאינו‬
‫יה משובן זה הקיין הגרבחן זה בעל קיק‬
‫מקיז מרבה שחין‪ :‬שכגם זרע רבה‪.‬‬
‫מחוי‬ ‫כמה‬ ‫ועד‬ ‫בגיד‬ ‫גרבחא‬ ‫בביצים‬
‫מי שיש לו אשה ואינו משמש מ ט ת ו‬
‫מרבה צרעת‪ :‬נאלתט( רוח שטות ע ״ י‬ ‫רב יהודה עד רכובה הניא רבי אליעזר בן‬
‫שד זהו בן נפילים נוייטו״ן‪ :‬הקיין‪.‬‬ ‫יעקב אומר עד רכובה פםול למעלה מן‬
‫כ ה היינו מ ש ו ק ‪ :‬הגרגשן‪ .‬היינו מין‬ ‫פ ר פ וכן פירש שם בקונט׳ וזהו דוחק יי[ רכובה כשר איכא דאמרי עד רכובה כשר‬
‫בעל גבר‪ :‬בביצים‪ .‬שביציו גדולים‪:‬‬ ‫למטה מן הרכובה פסול‪ :‬מ ת נ י " יאין לו‬
‫בגיד‪ .‬שגילו גלול‪ :‬ועד כמה‪ .‬יגדל‬ ‫ביצים או אין לו אלא ביצה אחח יא( סי! הרי‬
‫הגיד שיהא פסול‪ :‬מ ת נ י ׳ שנמרחו‬
‫זה ‪ 2‬מ ר ו ח אשך האמור בחורה רבי ישמעאל‬
‫אשכיו‪ .‬שנימוחו ביציו‪ :‬שהרוח באשכיו‪.‬‬
‫שנימוחו אשכיו ר״ע אומר‬ ‫אומר כל ‪w‬‬
‫שביציו נפוחים‪ :‬שמראיו חשוכים‪.‬‬
‫שהוא שחור ככושי‪ .‬ולא בביצים משתעי‬
‫כל שרוח באשכיו רבי חנינא בן אנטיגנום‬
‫כלל‪ :‬ג מ ׳ קשיא ליה לר׳ ישמעאל‪.‬‬ ‫אומר כל שמראיו חשוכין‪ :‬ג מ ׳ קשיא ליה‬
‫כלומר להכי פליג רבי ישמעאל א ת ״ ק‬ ‫לרבי ישמעאל יי[ הא חםר אשך מיבעי ליה‬
‫משום דקשיא ליה א״כ דבשאין לו ביצים‬ ‫תני שנמרחו אשכיו קשיא ליה לרבי עקיבא‬
‫מישמעי קרא חסר אשך מיבעי ליה‪:‬‬ ‫האי ממרוח אשך מיבעי ליה תני שהרוח‬
‫הנ׳ שנמרחו אשכיו‪ .‬ל ה ט תני ר״י‬ ‫באשכיו ג>קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנום‬
‫‪,‬‬
‫שנמרתו ( אשכיו‪ :‬ממרות אשך מיבעי‬ ‫האי רוח אשך מיבעי ליה תני שמראיו‬
‫ליה‪ .‬י(להא מ ״ ס למרוח משמשת היא‪:‬‬
‫חשוכין קסבר ייגורעין ומוסיפין ודורשין היינו‬
‫גורעין ומוסיפין‪ .‬גולעין חי״מ ממלוח‬
‫ואלף מאשך ומוסיפין מ׳ במקום אלף‬
‫כושי רבי חנינא בן אנטיגנוס לא חני כושי‪:‬‬
‫ה‬
‫על אשך ואלף במקום חי״מ על מרומ‬ ‫ובארכבותיו‬ ‫בקרסוליו‬ ‫מקיש‬
‫והר יי[ מרואו חשך‪ :‬היינו לושי‪.‬‬ ‫ובעל‬
‫וכושי בהליא קתני מ ת נ י ׳ ) ל ק מ ן מה‪ (:‬הכושי והגיתור‪ :‬מ ת נ י ׳ המקיש בקרסוליים‪ .‬שארכובומיו יי[ ע ו ק מ ו ת לחיץ וקרסוליו לפנים ונוקשין זה י ה לזה‬
‫כשהוא מהלך‪ .‬ובארכובותיו היינו איפכא שרגליו ע ק ו מ ו ת לחוץ »י[ ומלמיק זה מזה ע ל שארכובותיו מלמעלה ה ע ק ו מ ו ת כלפי פנים נוקשות זו לזו‬
‫בעל‬
‫בפ׳ בתלא ליומא )לף עה‪ (:‬לאין נפנים‬ ‫לאב והא היאך נגד ג ל י מ א ‪:‬‬
‫א ״ ל אתן ל ך ת׳ זוזי‬
‫לא בצליהם ולא לפניהם אלא לאחריהם‬ ‫וזיל אהדר ע ו ב ד א למריה‪.‬‬
‫והיינו אפילו בקטנים לבפלק מי שממו‬ ‫כ ל ו מ ר ש ת ע מ י ד ה ד ב ר על‬
‫הילכתו‪ .‬ש ת ש ת י ן לפניהם‬
‫)גרכומ לף כה‪ (.‬מ ו ק מ א וימל פ ה י ה לך‬ ‫בגלוי כדי ש ל א י ל מ ד ו מ מ ך‬
‫מ מ ת למתנה ויצאת וגו׳ בקטנים‪:‬‬ ‫ש ל א יסתכנו ל ה ע מ י ד על‬
‫ע צ מ ם ‪ :‬דאת‪ .‬ד א י ת לך‬
‫ש ל א ת ה א ת פ ל ת ך עקורה לפני‬ ‫גלימא אפשר לך ל מ פ ש ט‬
‫המקום בזמן ש א ת ה משים‬ ‫ודלא א פ ש ר ל י ה ד ל י ת ליה‬
‫ע צ מ ך בבהמה‪ .‬פירש בקונטרס שלא‬ ‫גלימא ל מ פ ש ט י ע מ י ד ע צ מ ו‬
‫ו מ ס ת כ ן ‪ :‬באודנא‪ .‬כלומר‬
‫ת ה א עקורה כשאתה מתפלל על בנים‬ ‫א פ י ל ו ב א ו ד נ א הוינא מ ש ת י ן‬
‫ס ק מ י ד א י ס ת כ ן ‪ :‬ותיפוק‬
‫א‬ ‫ל‬ ‫דכתיב‬ ‫ונלאה רלכל מ פ ל ה ק א מ ר כראמר‬
‫ליה מ ש ו ם עלקה‪ .‬כלומר‬
‫״(שאין העולם מתקיים אלא במי שמשים‬
‫ד ה א י דכרסו צ ב ה לאו‬
‫עצמו בבהמה כלכתיב אלם ובהמה‬ ‫מ ח מ ת שתן הוא א ל א מ ש ו ם‬
‫ד ש ת ה ע ל ק ה ‪ :‬ב ש ו ת ח ‪ .‬מים‬
‫תושיע ה׳ ובמי שמשים עצמו כמי‬
‫דאי ש ת ה ע ל ק ה לא הוה‬
‫שאינו כלכמיב )איוב כו> תולה אלץ‬ ‫ש ו ת ת ‪ :‬ב ש ע ה שאדם נצרך‪.‬‬
‫ו מ ע מ י ד ע צ מ ו ניקבו‪ :‬ב ז מ ן‬
‫על בלימה )חולין לף פ ט ‪: ( .‬‬ ‫שבבהמתך כשאתה משים‬
‫ל א ישתין א ד ם מים ל א על )גבי(‬ ‫עצמך כבהמה שמשתנה‬
‫בפני רבים לא יהיה בך עקר‬
‫]בלי[ חרס ו ל א על גבי מקום‬ ‫ו ע ק ר ה ‪ :‬אימתי‪ .‬אין ת פ ל ת ך‬
‫קשה‪ .‬הנך חומרות לוקא בבבל‬ ‫ע ק ו ד ה כ ש א ת ה מ ת פ ל ל על‬
‫עסקי בנים כ ז מ ן ש א ת ה‬
‫כלאמל ט ע מ א משוס להני מ ו ל ד‬ ‫מ ש י ם ע צ מ ך כ ב ה מ ה שלא‬
‫לבבל מהללי מיא לעיטס שעל נהל‬ ‫ה ע מ ד ת ע צ מ ך ‪ :‬בי מדרי‬
‫דבבל‪ .‬מדרונות ש ל בבל‬
‫פ ל ת ללרך ה מ י ם ללכת ללך הילוכם‬
‫אם מ ש ת י ן ע ל י ה ם מהדרי‬
‫לעין ע י ט ם ל פ ר ת מתערב בכל מימות‬ ‫ה מ י רגלים לעין ע י ט ם‬
‫שבעולם כלאמל לקמן ב פ ״ ט )לף גה‪(.‬‬ ‫לנהר ש מ ו ש ך ל א ‪ p‬ישראל‬
‫ויהיו שוחין מ מ נ ו לפיכך‬
‫הנולר מ מ י מ י סרת אסור בכל מימות‬ ‫לא ישתין אלא ע ל מ ק ו ם‬
‫שבעולם ואפילו עינאתא למללייא‬ ‫נמוך ש י ב ל ע ו שם ה ע י ן ‪ :‬לא‬
‫תקים ל ה ד י א ב א נ פ י ינוקא‪.‬‬
‫אמלינן לקמן להנהו סולמי ל פ ר ת נינהו‬
‫כ ש מ ש ת י ן מ ש ו ס צניעותא‪.‬‬
‫אגיסא ד מ ה ד ר א א פ ה לית‬
‫ובסוכה )לף נג‪ (.‬נמי אמלינן לכלינן‬
‫פולתא <>ונבעי מיא הנהו סולמי לפרת‬
‫ל ן ב ה ‪ :‬הדרקון‪ .‬היינו‬
‫כריסו צ ב ה ‪ :‬ירקון‪ .‬ת ו ל י‬
‫הוו ו א ע ״ ג לסולמי ל פ ל פ מתעלבין‬ ‫ירקון‪ :‬דם רבה‪ .‬ש מ ע מ י ד‬
‫בכל מימות שבעולם אין לאסור אלא‬
‫ש א י נ ו מ ק י ז ד ם ‪ :‬ש ח י ן רבה‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ל ו ק ה ב ש ח י ן ‪ :‬רוח‬
‫שבבבל כלפרישית שלרך הילוכו של‬ ‫ק צ ר ו ת באה עליו‪ .‬דתנן‬
‫ד ה ו י מ ו ם מ א י ניהו נאלא‬
‫פ ל ת מ ת ע ל ב בעין ע י ט ם והוה מ ש מ ע‬ ‫רוח ש ט ו ת ‪ :‬בן נפלים‪ .‬רוח‬
‫מכאן ל פ ל ת הולך מבבל לא״י אבל‬ ‫שידה ש ג ע ו ן ‪ :‬ה מ ש ו כ ן ו ב ע ל‬
‫קיין‬ ‫׳»[‬
‫שאלתי לאחל מ א ״ י ואמל לי שיורל מ א ״ י‬ ‫גרב‪ .‬מ ש ו כ ן בביצים שביציו‬
‫גדולים כיוחר‪ :‬ב ע ל גרב‬
‫לבבל וכן מוכת לקמן ב פ ״ ט )לף נה‪(:‬‬ ‫]גבר[ בגיד שא רוך ביותר‪:‬‬
‫דאמרינן מ ט ל א במעלבא סהרא רבא‬ ‫מ ת ו י ‪ .‬רב י ה ו ד ה שארוך‬
‫הגיד עד הארכובה‪ :‬נמרחו‬
‫ביציו‪:‬‬ ‫אשכיו‪ .‬נ י מ ו ח ו‬
‫לומר דאפילו הולך מבבל לא״י ניכר‬ ‫ש ר ו ח באשכיו‪ .‬ש נ פ ו ח י ן‬
‫ביציו‪ :‬ש מ ר א י ו )משוכין(‬
‫כשגדל הנהר מ ת מ ח רוב גשמים‬ ‫]חשוכין[‪ .‬ש ה ו א ש ח ו ר‬
‫כ ב ו ש י ‪ :‬ק שיא ליה ל ר׳‬
‫ומתרבה הנהר לאתוליו מתוך רבוי‬
‫י ש מ ע א ל ‪ .‬אם כדברי ת״ק‬
‫ה א י א י ת ת א ל א תיקום‬ ‫המיס‪:‬‬
‫ח ס ר א ש ך מ י ב ע י ליה אלא‬
‫ל ה ד י א ב א פ י יגוקא‪ .‬א ע ״ ג שאינה‬ ‫חני ש נ מ ר ח ו ‪ .‬וכן קשיא‬
‫מאי‬ ‫ליה לרבי ע ק י ב א‬
‫מגלה עצמה איכא תוצפא כשהיא‬ ‫ד א מ ר ו ׳ י ש מ ע א ל וכל ח ד‬
‫מטילה מיס והתינוק ע ו מ ד בפניה ד ה א‬ ‫ו ת ד בעי לתרוצי ט ע מ י ה ‪:‬‬
‫אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה לא‬
‫קסבר‪ .‬ר׳ חנניה גורעין‬
‫ו מ ו ם פ י ן ודורשין‪ .‬גורעין‬
‫לקטנים ולא לגדולים כדמוכח ‪3‬פ׳ מי‬ ‫]אי[ מ א ש ך ‪ .‬ו מ ו ס י פ י ן א ו ח ו‬
‫במרות והוה ליה מראה‬
‫שמתו )ברכות לף כג‪:(:‬‬ ‫וגורעין ח ׳ מ מ ר ו ח ו מ ו ס י פ י ן‬
‫ל י ד י הדדוקן בו׳ לידי ירקון‪ .‬מ ש מ ע‬ ‫ב מ ק ו ם א׳ ש ב א ש ך והוה‬
‫ליה ח ש ך והייגו מ ר א ו ח ש ך‬
‫דהדרוקן וירקון תרי מילי‬
‫שמראיו חשוכין‪ :‬המקיש‬
‫נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד‬ ‫ובאוכבותיו‪.‬‬ ‫בקרסוליו‬
‫ש כ ש ה ו א הולך קרסוליו‬
‫לאמלי׳ ביבמות )לף ‪ C P‬העבירום לפני‬
‫או ארכבותיו נ ו ק ש ו ת זו בזו‬
‫ציץ כל שלאויה לביאה פניה מוליקות‬ ‫והיינו ה ק י ש ן דאמרינן‬
‫מתני׳‬ ‫ל א מ ל סימן לעבילה ה ל ל ו ק ף « ‪:‬‬ ‫בגמרא‪:‬‬
‫בעל‬

‫א( נראה דצ״ל אמר רנ קטינא תיבות רבה בר רב הונא נמחק‪.‬‬

 ‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬ ‫מה‪.‬‬ ‫מומין אלו פרק שביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ם‬
‫כ ו א מיי׳ פ ״ מ מהלכות‬ ‫בטל המיקין והטיקל‪ .‬כלמפרש וקמפרש עיקל ברישא כל שהוא מ ק י ף פרסותיו כשיושב ומפבר פרסות רגליו זו לזו ואין ארכובותיו יא[ נוקשות‬ ‫א>!הפיקי![‪ »,‬נ״א ‪ p‬היא‬
‫ניאת מקרש הלכה יג‬ ‫גי׳ צ״ק מן ה פ ר ק ותתכן מנין‬
‫ט ו ר י ״ י סימן שנו‪:‬‬ ‫זו לזו שעוקמות כלפי חוץ‪ :‬פיקה יוצאה מגודלו‪ .‬חתיכת בשל עגול כ פ י ק ה יוצאה מגוללו‪ :‬טקיבו יוצאה מאחוריו‪ .‬כלמפלש בגמרא‬ ‫ותתכן והאמרת כשר כ ו ‪/‬‬
‫״"‬
‫‪,‬‬
‫כ ז ב מ י י שם הלכה יא‪:‬‬ ‫ששוקו ע ו מ ד באמצע רגלו שחצי הרגל יי[ עומר בפנים וחצי לאחור‪ :‬רחבוס כשל אווז‪ .‬שקלושותיי( הן כשל אווז ואץ ארכן יתר על רחבן‪:‬‬ ‫ג( קלושין כה‪] .‬נרה מט‪,[:‬‬
‫כ ח ג מיי׳ פ ״ נ מהלכות‬ ‫ו ( נלה שם‪ (9 ,‬עירוני! ס ‪:‬‬
‫טומאת מ מ הל׳ ן‪ [1‬מ ‪:‬‬
‫עד הפרק‪ .‬פרק האמצעי‪ :‬למטה מן הפרק‪ .‬דהיינו לצד הצפורן שמחוברין כולן ותתכה שיהו מסולקיםט( כשר‪ :‬יסירה‪ .‬אצבע יסירה‪:‬‬ ‫נ ״ כ יב‪ ,.‬ו( אהלות פ ״ נ מ״א‪,‬‬
‫כ ט ד ה מיי׳ שם הל׳ א‪:‬‬ ‫א ם יש בה עלם פסול‪ .‬׳»[ ׳(הואיל‬ ‫‪ (t‬נ״א רנא‪ ,‬יו( נ״א שקלוטומ‬
‫צ״ק‪ ,‬ט( צ״א מחולקין צ״ק‪,‬‬
‫ב ן ן ל הפיקין שיש לו ב ס ת ו ת הרבה‪.‬‬ ‫א‬
‫ובעלא[ )א( הפיקים העיקל איזהו העיקל כ ל‬ ‫אבר‬ ‫מפוסר‬ ‫שהרי הוא‬ ‫וחתכה‬
‫י( עיין תי׳׳ט‪ ,‬כ( שאיסתוורא‪,‬‬
‫פ י ׳ בקונט׳ שאיסתוורא שלו‬ ‫»> שנמצא בו ואס לאו כשר דלא‬ ‫ל( נס״א‪ :‬קלושה טננ׳׳א‪,‬‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫שהוא מקיף פרסוחיו ואין ארכבותיו י[ נוקשות‬ ‫‪] (0‬תוספתא אהלות סייג‬
‫שקורין קביל״א גלולה ובערוך פירש‬ ‫תשיב אלא תלתול בעלמא‪ :‬ו׳ ו' כ״ד‪.‬‬
‫א[ ובעל הפיקין והעיקל‪:‬‬ ‫זו לזו פיקה יוצא מגודלו עקיבו יוצא לאחוריו‬ ‫ה״ג[‪ ,‬נ( נשם[‪] (D ,‬ו׳ רש״ש[‪,‬‬
‫נושקות‪:‬‬ ‫ארכבותיו‬ ‫ג[‬ ‫שפרסתו גבוהה רש בשר הרבה לצל‬ ‫מפרש)י( לגבי ק ר א בגמרא נע״ב[ אמאי‬ ‫ט(]עי׳ר׳׳ג[‪»,‬צ׳׳ק‪,‬צ(נעיי‪1‬‬
‫»[ מורכבות וו ע ״ ג זו או‬ ‫פרסותיו רחבוח כשל אווז אצבעוחיו מורכבוח‬ ‫נ ק ט להו ומתני׳ לישגא דקרא נ ק ט ‪:‬‬ ‫נ ע ת ן ערך כסת[‪ ,‬ק( צ״ק‪,‬‬
‫קלוטות ל מ ע ל ה ‪ :‬ו[ יוחנן‬
‫ראש הרגל ו ב ע ק ב ' ( ו א מ צ ע י ת שלו כמין‬
‫ו מ ס פ ר ת ע ־ ג היד‪ :‬ה( אמר‬ ‫כיפה ולשון כסתות מ ש מ ע כפירושו‬
‫זו על זו או קלוטות למעלה עד הפרק כשר‬ ‫ג מ ׳ הקישן‪ .‬היינו המקיש בקרסוליו‪:‬‬
‫ר• חנינא ע ש ו ‪ :‬ו[ שאין בהן‬
‫לאיילי בבשר ולא בעצם כי ה ה י א‬ ‫למטה מן הפרק וחחכה כשר היהה בה יתרת‬ ‫והטיקל והקילגן‪ .‬היינו פ י ק ה יוצאה‬
‫רובע‪ [1:‬רבינא ס ״ א רב אדא‬ ‫תורה אור השלם‬
‫בר אהבה‪ :‬י‪ [1‬לאשמועינן‬ ‫לבראשית רבה ל ק א מ ר על ה א ל ם‬ ‫וחתכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר‬ ‫מגודלו‪ :‬בעל הפיקין והשופנר גרסי׳‪:‬‬ ‫‪ .1‬א ו א י ש א ש ר י ה י ה בו‬
‫קמ״ל‪:‬‬ ‫אמר ליה הא‬
‫פ[ קכ״ה מאי ט ע מ א זיל‪:‬‬
‫ה מ כ ו ס ה בית הריעי שלו בעגבותא‬ ‫= יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע‬ ‫כםהוס הרבה‪ .‬שאיסממראי( שלו‬ ‫ש ן ר ר ג ל א ו ש כ ר ‪rp‬‬
‫ויקרא כא יט‬
‫י[ ושנית באו ושאלו את רבי‬ ‫משא״כ ל ב ה מ ה ‪:‬‬ ‫יי[ לו כסתות‬ ‫ר׳ יהודה מכשיר וחכמים פוםלין השולט‬ ‫שקורין קביל״א גדולה מ א ד ‪ :‬טריפה‪.‬‬
‫‪ .2‬ו כ ל ת ו א ש ת פינחס ה ר ה‬
‫ישמעאל כ מ ה איכרים יש‬ ‫קלושטנב״אל(‪ :‬למעלה דבריימא היינו‬
‫באדם אמר להם רמ״ח אמרו‬
‫ע ש ו דבריהם דברי ג כ י א ו ת ט ה‬ ‫בשחי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין‪:‬‬ ‫ל ל ת ותשמע א ת ה ש מ ע ה‬
‫ל מ ט ה ד מ ת נ י ׳ ‪ :‬ו ב נ ם פ ר ס טל גב היד‪.‬‬ ‫א ל ה ל ק ח ארון ה א ל ה י ם‬
‫לו והלא בדקנו ומצינו ת ״ ב‬ ‫גפשך בו׳‪ .‬מלפריך עליה‬
‫אמר‪ :‬יא[ ארכבותיו נוגעות‬
‫ג מ ׳ ח״ר ישבר רגל אין לי אלא שבר רגל‬ ‫ו מ ת תנדה ואישה ותכרע‬
‫מ ש מ ע ללאו לשבת קא״ל לבלי גביאות‬ ‫שנספרת ע ם שאר האצבעות שעומדת‬ ‫ו ת ל ד כ י גהפכו ע ל י ה‬
‫זו לזו שעקומות כלפי‪:‬‬ ‫מנין לרבוח הקישן והעיקל והקילבן ח״ל או‬ ‫בשורתן בההיא קתני מתני׳ דתשיב‬ ‫שמואל א ד יט‬ ‫צךיה‪:‬‬
‫•ג[ הרגל לפנים וחצי רגל‬ ‫י מ ו פ ״ ק לב״ב )לף יב‪ .‬ושם( מ ש מ ע‬ ‫א‬
‫לאחור הס״ד‪ :‬י»[ דהואיל‬
‫ל ק א מ ל לענין חשיבות למייתי עלה‬
‫א״ר‬ ‫שבר רגל חנא בעל >)הקיפין( והשופנר‬ ‫אבר‪ :‬אם היה בה עצם ואין ]בה[‬
‫‪ .3‬כ י ל א ס ג ר ה ל ת י בטני‬
‫ה ס ת ר ע מ ל מעיני•‪.‬‬
‫וחתכה הרי ה ו א ‪• :‬ו[ נקט‬
‫דאע״ג‪ :‬גוו[ לא ה ו ה ביה‬ ‫ההיא ל א ע ״ פ ‪! >P‬שניטלה[ נבואה מן‬ ‫חייא בר אבא א״ר יוחנן בעל הפיקין שיש לו‬ ‫לפורן‪ .‬רבותא נ ק ט יי[ א ע ״ ג דאין‬ ‫איוב ג י‬
‫‪ .4‬ויזכו־ א ל ה י ם א ת ר ח ל‬
‫כשר‪ [tp :‬כדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫הנביאים ובסוף כיצל מעבלין )עירונין‬ ‫כםתוח הרבה שופנר שאין לו כ ס ח ו ח כל‬ ‫בה צסורן תשיב אבר א ס נספרת ע ״ ג‬ ‫אלהים‬ ‫אליל‬ ‫השמע‬
‫יו[ מ ט מ א באהל ואע״ג כו׳‬
‫בפי‪:‬‬ ‫נמי תנן‬ ‫והכי‬ ‫לף ס ‪ :‬ל״ה אין( פירשתי‪:‬‬ ‫עיקר‪ :‬פיקה יוצא מגודלו ועקיבו יוצא‬ ‫ה י ד ‪ :‬מטמא במגע ובמשא ובאהל‪.‬‬ ‫מפתח א ת רחמה‪:‬‬
‫בראשית ל כב‬
‫והצלעות‬ ‫והירכים‬ ‫יא[‬ ‫ובשאר‬ ‫לאחוריו‪ :‬א״ר אלעזר שוקו יוצא באמצע‬ ‫וכגון שיש בה בשר קצת ולא כזית דאי‬
‫והשדרה‪ :‬י»[ אברים באדם‬ ‫‪ .5‬ז א ת ה ת ו ר ה א ך ם כי‬
‫ה ו ה בה כזית בשר אפי׳ אינה נספרת‬ ‫ןמות ב א ה ל כ ל ה ב א א ל‬
‫פשיטא‪ :‬ג[ עצמות כדמפרש‬ ‫רגלו‪ :‬פרסותיו רתבות כשל אווז‪ :‬אמר רב פפא לא תימא דטריפה ולא‬ ‫האהל וכל אשר באהל‬
‫במס׳ אהלות הרי לשמנה‬ ‫או אין בה עצם נמי ה ו ה מ ט מ א באהל‬
‫אצבעות מ ״ ח ו ל א ‪ :‬לא[ ורגל‬ ‫םדיקא אלא כיון דטריפה אע״ג דםדיקא‪ :‬אצבעוחיו מורכבות זו על גב זו‬ ‫י ט מ א ש כ ע ת ןמים‪:‬‬
‫ש ש ה אצבעות יתירין מ ה ם‬ ‫ד ה א כזית מ ן ה מ ת מ ט מ א באהל ואי‬ ‫במדבר יט יד‬
‫כ ״ ד עצמות‪ [»5 :‬לר״ע‬ ‫או קלוטות‪ :‬ת״ר שבר יד אין לי אלא שבר יד אצבעוח מורכבות <[ ‪) m‬למעלה(‬ ‫לא ה ו ה מי[ בשר כלל אפילו נספרת‬ ‫‪ .6‬ע ל בן מ ל א ו מ ת נ י‬
‫נ‬ ‫צירים אדזזוני‬ ‫חלחלה‬
‫דאמר מפתח כו• וקשיא‬ ‫או קלוטות למעלה ימן הפרק וחחכן והאמרח כשר אלא ולא חתכן מנין‬ ‫נמי דתשיב אבר לא מ ט מ א באהל דאין‬ ‫נ׳נויתי‬ ‫יולדה‬ ‫כצירי‬
‫דתלמידי ד״י‪ [ » :‬הוא דלא‬
‫חשיב‪ in :‬בעגכותא קרא‬ ‫ת״ל או שבר יד‪ :‬היחה בו יחרה וחחכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו‬ ‫עצמות מ ט מ א י ן באהל אלא רוב בנין‬ ‫מ ש מ ע נ ב ה ל ת י מראות‪:‬‬
‫ל ו ‪< :‬ס[ נביאות ובפ״ק‬ ‫ישעיהו כא ג‬
‫דב״ב‪:‬‬ ‫כשר‪ :‬אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן י[ ״והוא שנספרח ע״ג היד ת״ר‬ ‫או רוב מנין או רובע ה ק ב אבל השתא‬ ‫‪ .7‬י ה ג ה כ ד מ ו ת בני א ד ם‬
‫נ‬
‫יחידה שיש בה עצם ואין בה צפורן מטמא במגע ובמשא ומטמא באהל‬ ‫דאיכא מקצת בשר מ ט מ א א ע ״ ג דליכא‬ ‫ג ג ע ע ל ש פ ת י ו א פ ת ח פי‬
‫ואדבךה ואמךה א ל העמד‬
‫ועולה למנין קכ״ה אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן ובנספרח על גב היד‬ ‫כזית הואיל ונספרת על גב היד דחשיב‬ ‫ל נ ג ד י א ד נ י במי־אה נ ה פ כ ו‬
‫אבר להכי אמלינן במס׳ גלה בפרק‬ ‫צירי ע ל י ו ל א ע צ ר ת י בת•‬
‫רבעו גרשום)תמשך(‬ ‫אמר רב חסדאי• דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו יחרה שיש‬ ‫דניאל י טז‬
‫יוצא לופן <לף מג‪ (:‬האברים אין להם‬
‫ל מ ט ה מ ן ה פ ר ק דאמרינן‬ ‫בה עצם ואין בה צפורן מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל אמר רבב״ח‬
‫במתני׳‪ .‬או ד מ ר ב י כ ו ל ה י הני‬ ‫ה(‬
‫שיעור אפילו פחות מכזית מ ן הנבילה‬
‫מ א ו ‪] :‬ובנספרת[ ע ל ג ב ה י ד‬ ‫א״ר יוחנן וכשאינה נספרה על גב היד א״ר ה! יוחנן ע ש ו דבריהם כדברי‬ ‫ופתות מ ס י ת מן ה מ ת ‪ :‬ועולה למגין‬
‫ש ע ו מ ׳ בשורת ה א צ ב ע ו ׳ ‪:‬‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫ו ע ו ל ה למנין קכ״ה‪ .‬אברים‬
‫נביאות מ ה נפשך אי אבר הוא באהל נמי הטמא ואי לאו אבר הוא במגע‬ ‫קכ״ה‪ .‬אם אין בה בשר עולה למנין‬ ‫)א( ב מ ש נ ה ונעל ה פ י ק ה‬
‫דהיינו רוב מנינו ד ר מ ״ ח‬ ‫ובמשא נמי לא ליטמי אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בדיה‬ ‫ק כ ״ ה לזהו רוב מנין אברי ה מ ת לאברי‬ ‫ו ה ע י ק ל אחהו ע י ק ל וכו׳‬
‫אברים י ש ב א ד ם ‪ :‬רבינו‬ ‫לאחוריו פ ר ס ת ו ר ח ב ה כשל‬
‫הגדול‪ .‬ר ב י ‪ :‬ע ש ו דבריהם‬ ‫דרב איקא משום עצם כשעורה נגעו בה רב פפא אמר גזירה שאינה‬ ‫ה מ ת ר מ ״ מ ולוב מנינו של מ מ מ ט מ א‬ ‫אווז וכו׳ קלוטות ע ל הפרק‬
‫כדברי נביאות‪ .‬ש א י ן אדם‬ ‫באהל‪ .‬ובנספרמ לאי לא קיימא בשורת‬ ‫וכו׳ היתה ב ו יתרת‪) :‬ג( נמ׳‬
‫יודע ל פ ר ש מ ה ט ע ם מ ט מ א‬
‫נספרה אטו נספרה אי הכי שאינה נספרת באהל נמי חטמא עבדו רבנן‬ ‫מורכנות או קלוטות כצ״ל‬
‫ב מ ג ע ו ב מ ש א ואיגו מ ט מ א‬ ‫היכירא כי היכי דלא לישרפו עלייהו תרומה וקדשים חנן ה ת ם י>ירוב בנינו‬ ‫האצבעומ לא משיב אבר הואיל ואין‬ ‫צמחק‪:‬‬ ‫למעלה‬ ‫ומינס‬
‫באהל‪ :‬משום עצם כשעורה‬ ‫בה צפורן‪ :‬רבינו הגדול‪ .‬רב‪ :‬ואינה‬ ‫)ג( דש׳׳י ל ״ ה אם יש וכו׳‬
‫נגעו כה‪ .‬דעצם כשעורה‬ ‫ורוב מנינו של מ ת אע״פ שאין י[ בו רובע טמאין ת״ר ״איזהו רוב בנינו שני‬ ‫מחוסר אנר ש נ ב ר א נ ו ‪:‬‬
‫נספרה‬ ‫ובאינה‬ ‫באהל‪.‬‬ ‫מטמאה‬
‫מ ט מ א ב מ ג ע ו כ מ ש א ואינו‬
‫מ ט מ א ב א ה ל א ף ה א י נמי‪:‬‬
‫שוקיים וירך אחד הואיל ורוב גובהו בגדול איזהו רוב מנינו קכ״ה א״ל‬ ‫כ ל מ פ ׳ טי[ לאיכא תרמי לגריעומא‬
‫)ד( ד ״ ה ו׳ ו׳ כ״ל מפרש‬
‫ב ג מ ר א ל ג ב י ק ר א אמאי‪:‬‬
‫רב פ פ א א מ ר ה ו א י ל ואינה‬ ‫י[ רבינא לרבא ח נ א מניינא א ח א לאשמועינן ״[ קמ״ל כדחניא ח ס ר שאין‬ ‫אין בה צפולן ואינה נ ס פ ל ת אבל יש‬
‫נ ס פ ר ת בדין ה ו א ד א פ י ל ו‬
‫בו אלא מאתים ויתר שיש בו מאחים ושמונים וא׳ כולן עולין למנין קכ״ה‬
‫ב מ ג ע ו ב מ ש א נ מ י לא ת ט מ א‬ ‫בה צפורן יי[ מ ט מ א ה ו א ע ״ ג לאינה‬
‫א ל א גזירה שאינה נספרת‬ ‫‪ 19‬זיל בתר רובא דאינשי א״ר יהודה אמר שמואל מעשה בחלמידיו של ר׳‬ ‫נספרת ו ה ט תנן ‪3‬פ׳ בא סימן <כלה‬
‫לעזי רש״י‬
‫ד ת ט מ א א ט ו נספרת‪ :‬אי‬ ‫קיביל״א‪ .‬קרסול‪.‬‬
‫הכי‪ .‬ליגזור כ ש א י נ ה נספרת‬ ‫ישמעאל ששלקו זונה א ח ח שנחחייבה שריפה למלך בדקו ומצאו בה מאתים‬ ‫גביאוח‪ .‬שאין‬ ‫לף מ ט ‪ : ( .‬כדברי‬ ‫קלושטנב״א ]טינב״א[‪.‬‬
‫ד ת ט מ א ב א ה ל א ט ו גספרת‪:‬‬ ‫צריטן ליתן ט ע ם לנבואתן לפי שבלא‬ ‫דק‪ ,‬דוה‪.‬‬
‫עבדו‪ .‬ב ה היכירא ד ל א‬
‫וחמשים ושנים י! אמר להם שמא באשה בדקחם שהוסיף לה הכחוב שני‬ ‫קדדונ־יש נקרדיניל־־ש[‪.‬‬
‫ת ט מ א ב א ה ל כי היכי ד ל א‬ ‫צירים ושני דלתות חניא רבי אלעזר אומר כשם שצירים לביח כ ך צירים‬ ‫ט ע ם שומעים להם כך ה ס לא נתנו‬ ‫צירים )של ד ל ת וכדומה(‪.‬‬
‫לישרפו על ט ו מ א ת ו תרומה‬ ‫‪2‬‬ ‫ט ע ם לדבריהם‪ :‬ואע״פ שאין בהם‬
‫ו ק ד ש י ם ‪ :‬א ע ״ פ שאין בהן‬ ‫לאשה שנאמר ו ת כ ר ע וחלד כי נהפכו עליה ציריה רבי יהושע אומר‬
‫רובע‪ .‬ה ק ב ש ל ע צ מ ו ת‬ ‫‪3‬‬
‫רובע ה ק ב טמאים‪ .‬באהל וגבי אהלות‬
‫ט מ א י ן ב א ה ל ‪ :‬ב׳ שוקין‬
‫כשם שדלתות לביח כ ך דלחוח לאשה שנאמר כ י לא סגר דלחי‬ ‫תנינן לה‪ :‬הואיל ורוב גובהו בגדול‪.‬‬ ‫מוסף רש״י‬
‫וירך א ח ד ‪ .‬ה ו א י ל ו י ש רוב‬ ‫בטני רבי עקיבא אומר כשם שמפחח לביח כ ך מ פ ח ח לאשה שנאמר‬ ‫לזהו לוב הגובה באלם גדול שאינו‬ ‫וכשאינה נספרת ע ל גב‬
‫בנינו ב ג ו ב ה ו ש ל א ד ם ‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ה י ד ‪ .‬אינה עומלת נשורת‬
‫חסר‪ .‬אדם ח ס ר ש א י ן בו‬ ‫ו י פ ת ח את רחמה לרבי עקיבא קשיא דחלמידי רבי ישמעאל דלמא‬ ‫ננס באברים לשני שוקיים וירך אתל‬ ‫האצנעומ ונדה ווט‪ .!:‬כ ד ב ר י‬
‫א ל א מ א ת י ם אברים כגון‬ ‫איידי דזוטרא אחמוחי מחמח אמר ״ ר ב וכולן אין מטמאין באהל שנאמר‬ ‫הוי רוב גובה הגוף בלא הראש ללגבי‬ ‫נ ב י א ו ת ‪ .‬כלא ט ע ם ו נ י ב יב‪.‬ו‬
‫ש ח ס ר מ כ ל יד ו מ כ ל רגל‬ ‫‪5‬‬
‫שאינו‬ ‫כמתנבא מ * הגמירה‬
‫ב׳ א צ ב ע ו ת ו ב כ ל א צ ב ע‬ ‫ז א ת ההורה אדם כי ימות באהל דבר השוה ל כ ל אדם אמר ליה אביי‬ ‫בנין ה מ ת לא תשיב ראשו בברייתא‬ ‫ניתן ט ע ם לדבריו ‪:‬ערובי! ס‪:‬‬
‫יש בו ש ש עצמות עד‬ ‫‪6‬‬
‫לאהלות״( לקתני איזהו בנינו השוקיים‬
‫הזרוע דהיינו ח ס ר מ ״ ת‬
‫ובאיש ליכא והכחיב צירים אחזוני כצירי יולדה צירי בשר והכתיב‬
‫‪7‬‬ ‫והירטיס ייח הגוף והשררה‪ .‬נ ״ א הואיל‬
‫אברים‪ :‬ויתיר ש י ש כ ו‬ ‫אדני במראה נהפכו צירי הכא נמי צירי בשר הכי נמי מסחברא דאי לא‬
‫מ א ת י ם ושמונים ו א ח ד ‪ .‬ש ז ה‬ ‫ולוב בנינו בגולל גרסינן והכי לישנא‬
‫י ש ל ו ל ״ ג אברים יותר‬ ‫תימא הכי מאתים וארבעים ושמנה היכי משכחח לה לא באיש ולא באשה‪:‬‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ו א ל ו ה ן ש י ש ל ו ד׳ א צ ב ע ו ת‬
‫דפיספתאי(‪ .‬בגולל בגובה‪ :‬מניינא אחא‬
‫כ ל ש ה ו א מ ק י ף פרסותיו‪.‬‬
‫יתירות בידיו וברגליו ש י ש‬ ‫יתר‬ ‫שפרסות רגליו ר ח ב ו ת לאשמועינן‪ .‬בתמיה‪ .‬ל ט ו ן ל ר מ ״ ח‬
‫ב ה ן כ ״ ד אברים ו ל כ ל ה ש ש‬ ‫ו ע ג ו ל ו ת ש כ ש ה ו א מקרב‬
‫עצמות שבכל אצבע יש‬
‫רגליו זו א צ ל וו אין יכולות אבלים ימ‪ 1‬סשיטא ללובא ה ר ק כ ״ ה ‪ :‬ח ס ר שאין בו אלא מאחים‪ .‬שנבלא ת ס ל בכל יל ובכל לגל ב׳ אצבעות להיינו ח׳ אצבעות ובכל אצבע יש‬
‫כגגדו בזרוע ע צ ם א ח ד היינו‬ ‫ארכובותיו ל ה ק י ש זו ב ז ו ‪ :‬ו׳ עצמות י[ כך מפרש במס׳ אהלות נפ״א מ״י‪ [1‬הרי פסר מן האצבעות מ ״ ת ולא נשתיירו אלא מאתים‪ .‬רתר שיש בו ר פ ״ א כגון אשה שנבראת יתירה ל׳ס( אצבעות‬
‫כ ״ ח יתירות‪ :‬ושני צירים‬
‫פיקה יוצאת מגודליו‪ .‬בכל יל ורגל יא[ והרי ל ׳ אצבעות יתירין ה ר ב״ל עצמות יותר ובאשה יש ב׳ צילין ושני ללתות ו מ פ ת ח כלאמרינן לקמן הרי כ ״ ט אברין יותר‬
‫וכ־ דלתות ו מ פ ת ח ‪ .‬והיינו‬ ‫כעין א צ ב ע יתירה‪ :‬עקיבו‬
‫ר פ ״ א אברים‪ :‬כולן עולין‬ ‫יוצא לאחוריו‪ .‬ש ב ו ל ט הוסיפן על ר מ ״ ח וממצא לע״ז ול׳ הנומלין לא ילענא ה י ט מ ת ל מ י לולאי אין בכל אצבע אלא ו׳ עצמות סך הכל לא שורש ולא ענף»> ו ה ט מפלש‬
‫למנין ק כ ״ ה ‪ .‬אפילו הנך‬ ‫הרבה לאחריו כ ד מ פ ר ש באהלות‪ :‬כולן טולין למנין קכ״ה‪ .‬כל אלו יתירין חשובין לאבלים ועולין למנין ק כ ״ ה ושמעינן מינה ל א ע ״ ג ל ק כ ״ ה לא הוי רובא ליליה להא‬
‫יתירות ע ו ל י ן ב ת ש ב ו ן ק כ ״ ה‬ ‫בגמרא כגון שנראה )כגון(‬
‫דבין ליתיר ובין ל ח ס ר ל א‬ ‫שוקו יוצא ב א מ צ ע רגלו‪ :‬ר פ ״ א היו לו א פ ״ ה הוי ק ב ״ ה רובא וגבי ת ס ר נמי א ע ״ ג ד ה ר רובא דידיה » נ ק ״ א [ א פ ״ ה לא תשיב רובא אלא ק כ ״ ה ‪ :‬צירין‪ .‬קררונ״ש‪ :‬לר״ע‪.‬‬
‫אזלינן ב ת ר רוב אברים‬ ‫והקילבן‪ .‬ל א איתפרש לן יי[ מ פ ת ת הוו להו מ ״ ג וקשיא לתלמידי ר׳ ישמעאל דלא מצאו אלא רנ״ב‪ :‬איידי דזוטרא‪ .‬ה מ פ ת ח איתמוחי איתמת מ ת מ ת שליקה‪ :‬וכולן‪ .‬כל‬
‫ד י ד ה ו אלא בתר רוב אברים‬
‫ד א י נ ש י ד ע ל מ א דהוי ק כ ״ ה ‪:‬‬ ‫‪:‬לא טעצם‪:‬‬
‫היפירין הללו שבאשה אין מ ט מ א י ן באהל האבר בפגי עצמו שיש עליו בשר קצת‪ :‬צירי בשר‪ .‬תירוצא הוא‪ 1» .‬לא חשיב אבר בלא‬
‫ל ד ׳ ע ק י ב א קשיא ד ת ל מ י ד י‬ ‫שית‬ ‫ל ך [ ‪ :‬הפיקין והשופנר‪.‬‬ ‫ה ו‬

‫דרבי י ש מ ע א ל דאינהו לא א ש כ ח ו א ל א ד ׳ אברים ט פ י באדם ורבי עקיבא דמוסיף מ פ ת ח איכא ה׳ אברים ט פ י ‪:‬‬ ‫כסתות הרכה כעין קרסוליו ה ר ב ה ‪ :‬ל א ת י מ א רטרפה‪ .‬ש ד ק ה הרבה ו ל א ס ד י ק ה בין ה א צ ב ע ו ת א ל א ש ע ג ו ל ה כ ש ל‬
‫ד ל מ א איידי דזוטר‪ .‬ה ה ו א ע צ ם ד מ פ ת ח א י ת מ ו ת א י ת מ ח כ ש ש ל ק ו ה ‪ :‬וכולן‪ .‬ה נ י ח מ ש ה יתירי אינן מ ט מ א י ן כ א ה ל‬ ‫אווז א ל א כיון דטריפה אע׳׳ג דסדיקה פ ס ו ל ‪ :‬ק ל ו ט ו ת ע ד הפרק‪ .‬אם ד ב ו ק ו ת ה ן ה א צ ב ע ו ת מ פ י ס ת י ד ו ע ד ה פ ר ק‬
‫כוי‪ :‬צירי בשר‪ .‬וליכא ב ה ו ע צ מ ו ת ‪ :‬הכי נ מ י מסתברא‪ .‬דלית ב ה ו ע צ מ ו ת כצירי ד א י ל א ח י מ א ה כ י כוי‪:‬‬ ‫ה א מ צ ע י ש ל א צ ב ע ו ת כ ש ד ואם ד ב ו ק ה ל מ ט ה מ ן הפרק ו ח ת ך ה ד ב ק כ ש ר ‪ :‬ל מ ע ל ה מ ן הפרק ד א מ ־ ב ג מ ר א היינו‬
 ‫עין משפט‬
‫מסורת הש״ם‬ ‫מומין אלו פרק שביעי בכורות‬ ‫מה‪:‬‬ ‫נר מצוה‬
‫א( יאצגעית‪ ,‬ג( ]שמ! כט‪ :‬ושמן‪,‬‬ ‫שית דידיה ושית דכרטיה‪ .‬בידו אחת וברגלו אחת היה יתר ולא‬ ‫ו ב ש א ר דברים המשברים ודלא נר׳ יהודה‪ .‬הא דמניא בסוף‬ ‫־־ א מיי׳ פ ״ מ מהלכות ניאת‬
‫ג( ]גי׳ העריך יהכיפמ נערך גנח[‪,‬‬ ‫מקלש הלכה יא ]יג[‪:‬‬
‫ד( ןנרנית נח‪ :‬ע״ש נרש״י[‪,‬‬ ‫בשתיהן‪ :‬כמותך יהמטטו ממזרי וגתיני מישראל‪ .‬כל ממזרים שבישראל‬ ‫ס׳׳ק דזבשיס )לף יל‪ >:‬זר ואונן ושיכור ובעלי מוס‬ ‫י א כ מיי' שס הל׳ ט ו ‪:‬‬
‫ה( ]פי׳ ארון ולק שגנאי לראות‬ ‫יהיו כמותך ויהיו ניכרין ש מ ט פ ה פסולה הן ולא ידבקו בהן‪ :‬איטר‬ ‫בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לממוה אמאי נ ק ט שיכור הוה ליה‬ ‫״ ב ג מיי׳ פ״א שס הלכה כ‪:‬‬
‫עריך ערך שמט נ[‪ ,‬ו( ]אולבתא סי•‬ ‫י ‪ :‬ד מיי׳ פ׳׳נ מהל׳ איסורי‬
‫ברגל‪ .‬שכשמהלך עוקר רגל השמאל ממלה מ ה שאין דרך בגי אדם‬ ‫למימר שמרי יין יי[ ופרועי ראש ואומר המכס ר׳ מייס כהן נ ״ ע דמיירי‬
‫ולד קצר כאצנע ערוך ע׳ אצבע[‪,‬‬ ‫מזבמ הל׳ י ]יפ״ו מהל׳‬
‫ז( ]יימא עי‪ .‬נזיר ד‪ .‬וע״ש היטב‬ ‫כך‪ .‬איטר ביד פסול דכתי׳״י וטבל אצבעו‬ ‫בשאר דברים המשכרים וכר׳ יהודה‬ ‫כ א ת מקדש הלי ו ופ״ז הל׳ ינ[‪:‬‬
‫סצהד׳ ע ‪ :‬שבועות ננ‪ .‬כריתות •‪,1:1‬‬ ‫כל מ ק ו ם שנא׳ אצבע וכהן אינו אלא‬ ‫לממיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא‬ ‫ה מיי׳ פ ״ ג מהלי איסורי‬
‫ח( נ״א ל״ג ועיין בתוי״ט וצ״ק‪,‬‬ ‫יתר בידיו וברגליו א[‪ :‬אמר ר׳ יצחק ושניהם‬ ‫המזנמ הלכה ד ]ופ׳׳ז מהל׳‬
‫ט( ]גיטין לה‪ ,[:‬י( חולין עח‪,:‬‬ ‫ימין )זבחים לף כד‪ (.‬ואיטר דרגל נמי‬ ‫‪1‬‬ ‫בשאר לכלים המשכליםק(‪:‬‬ ‫ניאת המקדש הל׳ יכ!‪:‬‬
‫מקרא אחד דרשו ותהי עוד מלחמה ה ובתי׳‬ ‫י־ח ו מיי׳ פ׳׳נ מהל׳ איסורי‬
‫נ ( ג״ז שס‪ (i ,‬גיטץ צה‪ ,:‬מ( ]ויקרא‬ ‫לעמוד ולשרת כתי׳<( כדרך שאר ע מ י ד ה‬ ‫א(‬ ‫א‬ ‫ה נ י ח א ל מ ״ ד צריך ל ס ר ט כוי‪.‬‬
‫ד[‪ ,‬ג( ןדבריס יח‪ ,1‬ס( ]מספחת‬
‫דעיקרו בימין‪ :‬נא[ דמר ס ב ר כחישותא‬
‫ויהי איש מדון יאצבע ידיו ו א צ ב ע רגליו‬ ‫המונח הלכה ט ‪:‬‬
‫רש״ש[‪ ,‬ט( [עי׳ רש״י ברכות לא‪:‬‬ ‫פלוגמא היא רר״נ ורב‬ ‫ר ׳ ז ח מיי׳ פ״ו מהל׳ ניאת‬
‫ד ״ ה צחור ורש״י שס נח‪ :‬ד״ה‬ ‫אהחלא‪ .‬ליה בימין‪ :‬מ ת נ י ׳ הכושי‬ ‫שש ושש גו מר סבר בגנותיה משתעי ומר‬ ‫פ פ א נ פ ׳ השולח )נימין לף לה‪ (:‬ונלאה‬ ‫מקדש הל׳ ט ‪:‬‬
‫גיחור וצ״ע[‪ (»,‬עיין צ״ק‪ ,‬ל( ]לעיל‬
‫והגיחור והלבקן והקיפח‪ .‬מפרש ב ג מ ׳ ‪:‬‬ ‫סבר בשבחיה משחעי אמר רבה מה לי‬ ‫דהלכתא כר״פ דצריך לפלט לבתראה‬
‫ר־ ט מיי׳ פי׳׳כ מהל׳ שמיטה‬
‫הלכה יא טוש׳׳ע י״ד סימן‬
‫מג‪ ,[:‬י ( ]יעי׳ היטב חוס׳ זנחיס‬ ‫(‬

‫יד‪ :‬ל ״ ה שיכור[‪ ,‬ר( צ״ל משמע‬ ‫ובטלי גגטים טהורים‪ .‬כגון ס פ ח ה » ‪ .‬דאי‬ ‫דכתיב שש ושש עשרים וארבע מספר צריכי‬ ‫הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם‬ ‫טז סעיף נ ‪:‬‬
‫דבכל ענין צ׳׳ק‪ ,‬ש( עיין צ״ק‪,‬‬ ‫נגעים ט מ א י ם לא איצטריך למימר‬ ‫יה י מיי׳ פ״ו מהלכות ניאת‬
‫דאי כתב רחמנא שש ושש הוה אמינא שית‬ ‫רב ששמ במקום רב פ פ א אין הלכה‬
‫מקדש הלי ט ‪:‬‬
‫דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרמ‪:‬‬ ‫כרב נחמן דלאו לענין דינא אימשיל‬
‫דידיה ושית דכרעיה כתב עשרים וארבע‬ ‫ל ‪ £‬כ מיי׳ פ״ו מהל׳ שנועות‬
‫התלתולין‪ .‬כמין חתיכות בשר יוצאות‬ ‫י[ להדין אלמנה הבאה לגבומ כתובמה‬ ‫‪5‬‬ ‫הלכה ה ו פ ״ ד מהלכות‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ע‬
‫ואי כחב עשרים וארבע הוה אמינא )א( הוא‬ ‫נלריס הלי ה טור ש״ע י״ד סימן‬
‫‪ . 1‬ותהי ע ו ד מ ל ח מ ה ב ג ת ויהי‬
‫ותולות להם‪ :‬ג מ ׳ >סומקא‪ .‬רו״ש‬ ‫אלא לענין איסורא איתשיל כ ד מ ש מ ע‬ ‫רנח סעיף יד‪:‬‬
‫ו א צ ב ע ת ידיו‬ ‫מדון‬ ‫איש‬ ‫בלע״ז‪ :‬לוקייני‪ .‬טלאים ל מ י ס היו‪:‬‬ ‫כחב‬ ‫גיםא‬ ‫מהאי‬ ‫ושבע‬ ‫גיסא‬ ‫מהאי‬ ‫יז‬ ‫חמש‬ ‫ה מ ס ד ק א מ ר ואי אמרת דצריך לפרט‬ ‫כ ל מיי׳ ס״ו מהלכות שכועות‬
‫ו א צ ב ע ה רגליו ש ש ו ש ש‬
‫לסומקא רגילי אינשי למיקרייה גוהיא‪:‬‬ ‫שש ושש מםפר בנםפרת ע״ג היד חניא א״ר‬ ‫יי[ זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב‬ ‫‪5‬‬ ‫הלכה ח ופ׳׳ד מהלכות נדריס‬
‫ע ש ר י ם ו א ר ב ע מ ס פ ר וגם ה ו א‬ ‫־ לכה ה טיש״ע שס סעי׳ כג‪:‬‬
‫שמואל כ כא כ‬ ‫ילה להךפה‪:‬‬ ‫באריכא שמיטה םגיא‪ .‬לארוך הוא ודק‬ ‫יהודה מעשה באדם אתר שבא לפני רבי‬ ‫הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין‬
‫‪ .2‬ואנכי ה ש מ ד ת י א ת ה א מ ר י‬
‫מ פ נ י ה ם א ש ר ב ג ב ה ארזים‬
‫ו ש א י נ ו עבה לפי אולכו ולפי שלק הוא‬ ‫טרפון יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים‬ ‫קסבר נמי ה ת ם צריך לפרט‪:‬‬
‫גבהו וחסן ה ו א כ א ל ו נ י ם‬ ‫אימ יכול לסבול קומתו ונכסף ונראה‬ ‫וארבע אמר לו כמותך ירבה בישראל אמר‬ ‫ה נ י ח א למ״ד נדד שהורד ברבים‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ו א ש מ י ד פריו מ מ ע ל ישרשיו‬ ‫כמו שחליותיו שמוטות‪ :‬בוהק‪.‬יי[ שלבן‬ ‫א וברגליו כוי‪ :‬נ[ מ ל ח מ ה בגת‬
‫עמוס ב ם‬ ‫מתחת‪:‬‬ ‫לו ר׳ יוםי נ>משם ראיה כך אמר לו כמותך‬ ‫א ץ לו הפרה‪ .‬סי׳ בקונט׳‬ ‫ה וכחיב נמחק‪ [»:‬ושש עשרים‬
‫ביותר‪ :‬טפות‪ .‬שחול כקלירה ומבירו‬ ‫פלוגמא במס׳ גיטין בהשולח ג ט לאשתו‬ ‫ו> ־בע מ״ס בגנותיה משתעי‬
‫בשילהי מ ס ׳ שבת )לף קנז‪ (.‬ו פ ק ק ו את‬
‫השולט‬ ‫מישראל‪:‬‬ ‫ונתיני‬ ‫ממזירי‬ ‫יתמעטו‬ ‫ק י א ומ״ס בשבחיה משתעי קרא‬
‫א‬ ‫)לף מו‪ (.‬גבי המוציא את אשתו משוס‬
‫ה מ א ו ר ב ט פ י ח ‪ :‬שיכור‪ .‬בתמיה‪ :‬אתולי‬ ‫ברגל‬ ‫בין‬ ‫ביד‬ ‫בין‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ת״ר‬ ‫ידיו‪:‬‬ ‫בשתי‬ ‫א ״ ר רבה ל מ ה לי דכתב שש‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫נלל ל ק א מ ל ל׳ יהולה כל נדר שידעו‬ ‫ד‪ :‬ח מ ש בהא ושבע בהא‪:‬‬
‫)א( גמ׳ ה״א חמש כצ״ל ותיבת‬ ‫אחיל טבורה‪ .‬לכתיב)ויקרא י( יין ושכר‬ ‫פסול השולט בשתי ידיו רבי פוםל ותכמים‬ ‫ם אתחלא ליה בימין ומ״ס‬
‫בו רבים לא יחזיר לאיכא פליצומא‬
‫ב־׳ותא יתיהתא אתחלא ליה‪:‬‬
‫הוא נמחק‪ (S) :‬ש ם במשגה מן‬ ‫אל תשת וכתיב בתליה להבליל בין‬ ‫מכשירין מר סבר כתישותא אתהלא מ בימין‬ ‫שנלרה נלר שאין לו היתר ושלא ילעו‬ ‫ו[ הקפח ס״א והכיפח‪ :‬ו( שוטה‬
‫המובחר !רני אלעור( ס א ״ מ ונ״ב‬
‫ס״א ר ״ א ב ן י ע ק ב ‪) :‬ג( נמ׳ מאן‬ ‫הקודש ובין החול וגוי‪ :‬בהדי מומין‪.‬‬ ‫ומר סבר בריותא אתתלא בשמאל‪ :‬מ ת נ י ׳‬ ‫בו רבים יחזיל ללא חייש לקלקולא‬ ‫ב נ ה מ ה ‪ :‬ח[ התלתולין פסולין‪:‬‬
‫בעי ל ו ב ק י א נ י ‪) :‬ל( ש ם במשנה‬ ‫גמורין בעי למיחשביה וקתני ליה גבי‬ ‫גו סומקא גיחיא )לבקן( איני‪:‬‬
‫ה נ ו ש א בצ״ל ואות ו׳ נמחק‪:‬‬
‫‪ 2‬ה כ ו ש י הגיחור והלבקן י‪ 1‬ג ( ו ה ק פ ח והננס‬ ‫וא״מ מנלן לפליגי רבנן עליה לרבי‬ ‫•[ ‪:‬ןפח ס״א והכיפח מאי כיפח‬
‫מומין »[ הבאין מ ח מ מ שאין שרן‬ ‫א־ ימא נכפה הא תנא ליה חדא‬ ‫‪1‬‬

‫)ה( ש ם א ל ו בשרין באדם ו כ ו י‬ ‫‪ s‬והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים‬ ‫יהולה ב ה ט לקסברי יש לו ה פ ל ה‬
‫זי• נא נכפה אפילו אחת לימים‬
‫מאי א ו ת ו כצ״ל ואות נ׳ נמחק‪:‬‬ ‫בזרעו של אהרן דאמרינן בריש פירקיןל(‬ ‫ללמא בקלקולא לחול פליגי ובההיא‬
‫)ו( ‪ -‬ש ׳ ״ ד ״ ה דתניא וני׳ ו כ י ו ן‬ ‫דלא ממלי ע ב ו ד ה ‪ :‬ודלא כרי יהודה‪.‬‬
‫רשב״ג‬ ‫בבהמה‬ ‫וכשרים‬ ‫באדם‬ ‫פםולין‬ ‫טהורים‬ ‫אי א דתני רב זביד וכוי‪ :‬יא[ איני‬
‫שמעמין ל ה מ ס נמי פשיטא ליה להש״ס‬ ‫וד זמר ר׳ אבהו‪ :‬יג[ מהן טפיח‬
‫דכתיבי‪:‬‬
‫דמשוי לשאר דברים המשכרים דין יין‬ ‫אומר שוטה »‪ r‬מן הבהמה אינה מן המובחר‬ ‫א׳ ‪ 1‬ו׳ נמחק‪ :‬׳<[ שכור אחולי‬
‫דקסברי רבנן יש לו ה פ ר ה ל ק א מ ל י‬ ‫מ‪ -‬זל עבוהה דכתיב יין ושכר אל‬
‫דממלי עבודה ד ק א מ ר במס׳ כריתות‬ ‫)‪ 0‬רבי אלעזר אומר אף בעלי י״ הדלדולין‬ ‫יט[ רבנן אטו המס מי חיילא שבועה‬ ‫ת׳ ת אתה ובניך אתך וכתיב‬
‫גליון הש״ס‬ ‫<לף ע‪ (:‬על היין במימה ועל שאר‬ ‫פםולין באדם וכשרין בבהמה‪ :‬ג מ ׳ כושי‬ ‫עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי‬
‫ל ו ‪ :‬ד י ל בין הקדש ובין החול‪:‬‬
‫יו מומי בעי למיחשב תיבות‬
‫מ ת ג " והחרש‪ .‬עיין לעיל דף לז‬ ‫משכרין באזהרה ונפקא לן משכר אל‬ ‫אוכמא גיחור חיוורא לבקן םומקא »[ איני‬ ‫רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו‬ ‫דנ •ולי עבודה נמחק‪ [1p :‬חלב‬
‫ע ״ א תוס׳ ד ״ ה מ ה ‪:‬‬ ‫תשת וכמיב במריה ולהבדיל בין הקדש‬ ‫וד ש ונכנס‪ :‬נה[ בנו וטריפה‬
‫והא ההוא דאמר להו מאן בעי ‪ w‬לוקיאני‬ ‫י( ל[ בכל ענין לא יחזיר דחיישינן‬ ‫וי־‪:‬א‪ :‬יו[ שידירנה‪ .‬ס״א שידיר‪:‬‬
‫ובין החול אלמא לרבי יהודה שאר‬
‫ואישחכח חיוורא אלא כושי אוכמא גיחור‬ ‫לקלקולא אלמא יש לו ה פ ר ה הא לא‬ ‫יח באדם וכוי מאי אותו ואת‬
‫לעזי רש״י‬ ‫משכרין מחלי ע ב ו ד ה ‪ :‬דתניא אכל‬ ‫מפלגי נמי ל ז בדעת הרבים ו א ע ״ ג‬ ‫א‬ ‫בנ ‪ :‬׳‪ [p‬אהרן ובנו הכותית גבי‬
‫דבילה קעילית‪ .‬הגדילה באותו מ ק ו ס‬
‫לבקן‬ ‫גיחיא‬ ‫םומקא‬ ‫אינשי‬ ‫כדאמרי‬ ‫םומקא‬ ‫בד זה תיש‪ :‬נ[ אהרן ובנו אות י׳‬
‫ר ו ״ ש ‪ .‬אודם‪.‬‬ ‫לאיכא לפלוגי ד מ ה נפשך אין לו ה פ ר ה‬ ‫נ כ ־ ק ‪ :‬לא( מ ה ״ ד רבי סבר‪:‬‬
‫מ י ״ ד ] מ י ״ ץ [ ‪ .‬מי‪-‬דבש‪.‬‬ ‫ומשכרת כיין‪ :‬דבש‪ .‬מי״ד בלע׳׳ז מיס‬ ‫חיוורא כההוא דאמר לחו מאן בעי ‪ w‬לוקיאני‬ ‫נג בוהק לינטל״ש )שמתוך(‬
‫לכ״ע ויש לפרש לה לעל ל ע מ לביס‬
‫ודבש שלוקין ביחד חייב מלקות נ י ! כר׳‬ ‫ואישחכח חיוורי‪ :‬י* קפח ‪ : c‬תני רב זביד‬ ‫לא איירי כלל לא אינהו ולא ר׳ יהולה‬
‫ש י נ ן ‪ :‬גג[ תיבות הבאין מחמת‬
‫נמי־ק‪ :‬נו[ מלקות ות״כ א( ד­‬
‫יהודה מוקמינן לה בפרק אמרו לו‬ ‫גבוה איני יא[ והתני ר׳ אבהו מנין שהקב״ה‬ ‫אין לחוש אס לא פירשו א ע ״ פ שיש‬ ‫יה• ־ה היא הסייד )והשאר נמחק(‬
‫מוסף רש״י‬ ‫ומי ״ד מתני• אותו ואת בנו‪:‬‬
‫בכריתומ <שס( ד ק א מ ר התם על שאר‬ ‫ואנכי‬ ‫‪2‬‬
‫בבעלי קומה שנאמר‬ ‫משתבח‬ ‫לחלק אבל ל ! בהולר ברבים שחילק‬ ‫ג‬
‫שית דידיה ושית דכהעיה‪.‬‬ ‫נה בס״א שמע חכם דמשום‬
‫משכרין באזהרה דאל תשת )‪ 0‬דכיון‬
‫שלא תאמר אצבעות שתי ידיו אינן‬ ‫השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה‬ ‫ר׳ יהולה אס איתא לאין לו ה פ ר ה‬ ‫הא יורה לו‪ :‬ני[ יין כדאמרינן‬
‫אלא שש ואצבעות רגליו אינן אלא‬ ‫דכתיבי שאר משכרין מחלי עבודה דהא‬ ‫בכ־ דובתא שתויי יין ופרועי‪:‬‬
‫שש‪ ,‬לכך נאמר עשרים וארבע‪ ,‬ואי‬ ‫ארזים גבהו אמר רב פפא ה «באריכא שמיטה‬ ‫לרבנן לי[ נמי הוה לפרושי לחלק ולומר‬ ‫נו[ להרי אלמנה‪ :‬כת[ זימנין‬
‫כתב עשריס וארבע ולא אמר שש‬ ‫כתיב בין הקודש ובין החול ומתני׳ דלא‬ ‫י א י פ כ א מלרבי יהולה ועול ט בעל‬ ‫‪6‬‬
‫דג• ו ליה‪ :‬נמ[ הקאמרי לרבנן‬
‫ישש הייתי אומר שבעה באמת‬ ‫חשיב להו גבי הנך דמחלי עבודה דלא‬ ‫םניא אמר ר״ל גבוה לא ישא גבוהיח שמא‬ ‫אט ‪ :‬ל[ ידעו דבכל ענין‪ :‬לא[ נמי‬
‫ל ע פ רבים איכא למימר שיש לו ה פ ר ה‬
‫וחמשה באחת‪ ,‬ימהי מספר‪ ,‬שכולן‬
‫כר׳ י ה ו ד ה ‪ :‬מ ת נ י ׳ אותו ואת בנו‪.‬‬ ‫יצא מהן תורן ננס לא ישא ננםת שמא יצא‬ ‫בע דעת רבים ואע״ג‪ :‬לנ[ דבעל‬
‫היו נספרות נסדר האצבעות בגב‬ ‫מ ל ע ת ם של אותם לבים שנלר על‬ ‫איירי‪:‬‬ ‫רלא‬ ‫רבים‬ ‫רע‬
‫משם‬ ‫כ׳‪.‬‬ ‫נב‬ ‫נ‬ ‫‪1‬ו‪0‬מואל‬ ‫היד‬ ‫פסול לקרבן ד מ ח ו ס ר זמן הוא‪ :‬והנישא‬ ‫מהם יי אצבעי לבן לא ישא לבנה שמא יצא‬ ‫ל ע ת ס או לרבר מצוה שיש לו ה פ ר ה‬
‫ל»[ ‪:‬הודרה ברבים‪ :‬לו[ נמי הוה‬
‫ר א י ה ‪ .‬נתמיה ‪ :‬ס ו כ ה כ ת ‪ . : .‬ק פ ח ‪.‬‬ ‫לפרושי‪:‬‬ ‫נסי‬ ‫לרבנן‬ ‫לה‬
‫נ ט ן גדיל מתוך עניו נראית קומתו‬
‫וחלוצה‪:‬‬ ‫גרושה‬ ‫בטבירה‪.‬‬ ‫נשים‬ ‫מהם בוהק שחור לא ישא שחורה שמא יצא‬ ‫ו ל ה ט לא פ ס י ק ליה למיתני בעל לעת‬ ‫לה! שהתקין דייג תי׳ רשב״ג‬
‫מקופחת‪ ,‬לשון אחר קפח ארוך‬ ‫טדא אמרה‪ .‬זאת א ו מ ר ת ‪:‬‬ ‫גמ׳‬ ‫מהן יה טפוח‪ :‬החרש השוטה והשבור‪:‬‬ ‫רבים שיחזיר למאן לחייש לקלקולא‬ ‫נמחק‪:‬‬
‫ה ר נ ה יפרצופי שמוט ובולט‬ ‫בזכרים‪ .‬האב והבן או בת‪ :‬נודר‬
‫) ב ר כ ו ת נח‪.(:‬‬ ‫הוי‬ ‫דמכוער‬ ‫שכור •»[ מחיל עבודה בהדי מומי יי[ דמחילי‬ ‫ד פ ע מ י ם שיש לו הימר ואיכא קלקולא‬
‫וטובד‪ .‬א ע ״ פ שעדיין לא גירש מותר‬ ‫אבל ברבים אין לו ה פ ר ה לא שנא‬ ‫א( ־ולי צ׳׳ל יהן כרייתא ר׳ יהידה‬
‫ק ע י ל י ת ‪ .‬שם מקום ‪:‬י‪1‬מא עו‪.::‬‬
‫לעבוד משנדר שלא ת ה נ ה מ מ נ ו והוא‬
‫המשכרים‬ ‫דברים‬ ‫בשאר‬ ‫למיחשב‬ ‫בעי‬ ‫עבודה‬ ‫היא הסייד וכאמת כתוספתא‬
‫ח י י ב ‪ .‬משוס יין ושכר אל תשת‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫ללבר מצוה ולא שנא לדבר הרשומ‬
‫ובכהן עסקינן ‪ :‬ס נ ה ד ר י ן ע«‪.‬ו‪.‬‬
‫מ מ נ ה ‪ :‬צריך לפרט‪ .‬הבא להמיר נררו‬ ‫קעילית‬ ‫דבילה‬ ‫אכל‬ ‫׳ידתניא‬ ‫יהודה‬ ‫כר׳‬ ‫ודלא‬ ‫דכריתות פ״א ר ״ י כעצמו הוא‬
‫ו ה נ ו ש א נ ש י ם ב ע ב י ר ה ‪ .‬כהן‬ ‫בשום ענין אין לו ה פ ל ה מ ל ע ל מ ע ש ה‬ ‫דמכייס הכי יכ״ה להדיא ננזיר דף‬
‫הנושא נשים פסולות לכהונה‪,‬‬ ‫צריך שיפרט על מ ה נדר ו ט שמע‬ ‫ושתה הלב טי[ או דבש נכנם למקדש חייב‪:‬‬ ‫ד׳ ע״ש ר״י אימר וכוי‪.‬‬
‫פ ס ו ל ‪ .‬לעבודה‪ ,‬ע ד ש י ד י ר נ ה‬ ‫ימ דמשוס דפסולה לו נדר לא שרי‬ ‫מ ת נ י ׳ אלו כשרין באדם ופםולין בבהמה‬ ‫לגבעונים ללבל מצוה ה י ה ‪:‬‬
‫ה נ א ה ‪ .‬שידור הנאה מ מ נ ה לגרשה‬
‫!גיסיו ל ה ‪ . ; :‬א ו ת ו ו א ת ב נ ו נ ו ה ג‬ ‫נדריה‪ :‬נדר שהודר ברבים‪ .‬פלוגמא‬ ‫אוחו ואח בנו טי[ יטריפה ״ויוצא דופן‬ ‫ליה על ד ע ת רבים‪.‬‬ ‫דמדרינץ‬
‫ב נ ק ב ו ת ‪ .‬האם ובנה‪ ,‬ו א י נ ו נ ו ה ג‬ ‫היא במס׳ גיטין )לף מו‪ >.‬גבי המוציא‬ ‫ו א ״ מ בריש השולח ‪1‬שס‬ ‫רבינו גרשום‬
‫ב ז כ ר י ם ‪ .‬דאין חיששין לורע האב‪,‬‬
‫י ח >)ושנעברה בהן עבירה ושהמית את האדם(‬ ‫הוד אמינא שית דיהיה‪ .‬ח ד א‬
‫אמ אשמו משוס נדר בהשולח ג ט ‪:‬‬ ‫דף לה‪ >:‬גבי אלמנה שהמקין לי[ רבן‬
‫ואס שחט זכר מותר לשתימ בגי‬ ‫)י! ט> י והנושא נשים בעבירה פסול עד‬ ‫וש־ ‪ r‬דכרעיה ח ה א ‪ :‬מ ש ם ראיה‬
‫ובתו ! ח ו ל י ! עח‪ .::‬ג ו ד ר ו ע ו ב ד ‪.‬‬ ‫והני‬ ‫שמעון בן גמליאל שתהא נודרת‬ ‫דל> א מ ה ליה כ מ ו ת ך ירבו‬
‫נודר הנאה ועובד ענודה ואע״פ‬ ‫יי[ שידירנה הנאה ״והמטמא למתים פסול עד‬ ‫ליתומים כל מ ה שירצו כו׳ וקאמר‬
‫מ ש ש ש ב ח א ‪ .‬אלא כך אמר ליה‬
‫שעדיין לא גרשה‪ ,‬י ו ד ד ו מ ג ר ש ‪.‬‬ ‫כמו זך ירבו א צ ב ע ו ח יתירות‬
‫יורד מן ה ע נ ו ד ה לאחר שסיים‬
‫שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים‪ :‬גמ‪/‬ה! ואלו כשירין באדם •יי! מאי‬ ‫רב הונא לא שגו אלא שלא ניסת אבל‬ ‫במנ־זירי ונתיני ש ב י ש ר א ל בדי‬
‫ומגרשה וגיסיו ל ה ‪ . : :‬צ ר י ך ל פ ר ט‬ ‫באותו ואח בנו אילימא אהרן יט! ובניו רבותיה תייש ובנו מי נהיג ייוהתניא‬ ‫ניסת אין מדירין אומה דמיפר לה‬
‫שיד • ניכרין ו י ת מ ע ט ו שיפרשו‬
‫ישר •!ל מ ה ן מ ל ה ת ח ת ן בם‪:‬‬
‫א ת הנדר‪.‬הנשאל לחכם על נדרו‬ ‫ט‬

‫צריך לפרט היאך נדר הנדר הוה‬ ‫א ו ח ו ואח בנו נוהג בנקבוח ואינו נוהג בזכרים אלא תיישה ובנה דכוותה‬ ‫בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי‬ ‫מר ‪:‬בר‪ .‬ר׳ דפוםל כ ח י ש ו ת א‬
‫אתר לא ליה בימין שהרי אין‬
‫הכא כהנח ובנה כהנת בח עבודה היא לעולם ה אהרן ובניו דכוותה‬ ‫אכתי נדיר אותה על ד ע מ רבים שאין‬
‫כ ו ה ; יתר מ ש מ א ל והוי מ ו ם ‪:‬‬
‫הכא תייש ובנו אמרי במערבא משמיה דר׳ יוםי בר אבין עדא אמרה חנניה‬ ‫לו‬ ‫סומ־ןא גיחיא‪ .‬אדום ביותר‪:‬‬
‫ב א ו בא ש מ ו ט א סניא‪ .‬ארוך ודק‬
‫נ‬
‫רבינו גרשום )המשך(‬ ‫היא דתניא >אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים חנניה אומר נוהג בזכרים ובנקבות‪ :‬והנושא נשים‬ ‫ופר; ו פ ו ב ו ל ט הרבה ל ח ו ץ ופנוי‬
‫הוא לראות הוי מ ו ם ‪ :‬בוהק‪.‬‬
‫גדול ו ח ל ו צ ה ל כ ה ן ה ד י ו ט פסול‬ ‫כוי‪ :‬תנא ״נודר ועובד יורד ומגרש וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה קםבר צריך לפרט את הנדר‬ ‫לבן הוא יוהד מדאי דהוי נגע‪:‬‬
‫ע ד שידוה מהן ה נ א ה ש י ג ר ש ן ‪:‬‬
‫טפי־ כלי ח ר ש שתור‪ .‬בהדי‬
‫נודר הנאה ו ע ו ב ד ע ב ו ד ת ו על‬ ‫הניחא למ״ד ל>=צריך לפרט את הנדר אלא למ״ד אין צריך לפרט את הנדר מאי איכא למימר דמדרינן ליה‬ ‫מומ בעי ל מ י ח ש ב י ה משום‬
‫גבי ה מ ז ב ח ולכשירד מ ע ב ו ד ת ו‬
‫מ ג ר ש דלא צריך לגהש קודם‬
‫ברבים הניחא למ״ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ״ד •יש לו הפרה מאי איכא למימר דמדרינן‬ ‫דכוי הו דמתני׳ ל א ו מומין נינהו‬
‫אלא מ ש ו ם האין ש ו ה בזרע ש ל‬
‫ש י ע ב ו ד ‪ :‬וניחוש‪ .‬דלא לישרייה‬
‫ל ע ב ו ד קודם שיגרש ד ל מ א בתר‬
‫ליה‬ ‫אהר הוא דאסור‪ .‬שיבור מ ח י ל‬
‫ד ע ב ד עבודה אזיל לגבי חכם ושייל ע ל נדריה ושרי ליה ח כ ם ואישתכח רלא מ ג ר ש ‪ :‬קסבר‪ .‬האי ד א מ ר נודר ו ע ו ב ד קסבר‬ ‫עבודה מ פ ו ר ש ב מ ס כ ת ז ב ח י ם ‪ :‬ב ש א ר ה מ ש ב ד י ן דלד׳ יהודה כ מ י ת ה א( ולרבנן באזהרה ופלוגתייהו בסיפרא‪ .‬דלדולין ת ל ת ו ל ‪:‬‬
‫דצריך ל פ ה ו ט מ ה נדר וכיון ד מ פ ר ש ל ח כ ם שנדר לגהש א ש ת ו ה פ ס ו ל ה לו לא קא שרי ל יה חכם ה ה ו א נדר‪ :‬דמדרינן‪.‬‬ ‫אות ו א ח בנו‪ .‬כהנים כשרים ל ע ב ו ד ה ב י ח ד וכן כהן ט ד פ ה ויוצא דופן כשר ל ע ב ו ד ה ‪ :‬הנושא נשים בעבירה‪ .‬כגון א ל מ נ ה לכהן‬

‫א( י־״ה ג״כ דעת הרמכ״ס ד ל דשיכור כשאר משכרי! שעבד היה לוקה ואמנם בכריתות דף יג משמע דלרננן ור״א שס אפילו אזהרה ליכא ועיין ככ״מ כס״א מהלכות כיאח מקדש יצ״ע‪.‬‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫מו‪.‬‬ ‫מומין אלו פרק שביעי בכורות‬ ‫מסורת הש״ס‬

‫פ א א מיי׳ פ״ו מהלכות‬ ‫לו הפרה כלאמר אמימר הכא רש לפרש ללענין נלרי אשתו אין לחלק‬ ‫ו מ י מילי‪ .‬דאין לו הפרה לנדר שהולד על לעח רבים‪ :‬דאדריה רב‬ ‫א( ניטין לו‪ .‬מכוח טו‪ .‬ערטן‬
‫ביאת מקיש הל׳ ט‪:‬‬ ‫»‪ ,.‬ג( ןניריס נ‪ (J ,[:‬חולץ‬
‫מכ ב ג מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫בין ברבים בין על לעת רביס טון לברביס יש לו הפרה לרב הונא‬ ‫אחא‪ .‬שלא ילמד עוד תינוקות‪ :‬פשע בינוקי‪ .‬מלקה אותן ומתים‪:‬‬ ‫]לקמן מו‪,[.‬‬ ‫ד(‬ ‫סת‪,.‬‬
‫ח‬ ‫הלכה‬ ‫שנועות‬ ‫ה״ה על לעת רבים בנלרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש לילמא‬ ‫בקבלה‪ .‬בלא נדר‪ :‬גני נשים יצרו תוקפו להט מדרינן ליה‪:‬‬ ‫ס( ]ינריס כא[‪ ,‬ו( אע״גלהוי‪,‬‬
‫טוש״ע יו׳׳ד סימן רמז סעיף‬ ‫ז( צ׳יק‪ ,‬ח( צ״ל ראשון ראשו‬
‫כא‪:‬‬
‫אזלא לגבי תכס ושרי לה ומשני קסבר צדך לפרט את הנלר הוה מצי‬
‫הדרן עלך מומין אלו‬ ‫צ״ק‪ ,‬גז( צ״ל כולו צ״ק‪ ,‬י( צ׳׳ל‬
‫א ד מיי׳ פ״נ מהלכות נתלות‬ ‫לשנויי רמליר ליה על לעת רבים אלא‬ ‫והוי צ״ק‪ ,‬כ( ]לעיל י ף י‪,[.‬‬
‫הל׳ י טוש״ע ח״מ סי׳‬ ‫יש בכור לנחלה‪ .‬ליטול פי שנים )י(‪:‬‬ ‫ל( ע״י רניס אין לו הפרה‬
‫ללא צריך ועול י״ל לרב הונא לימ‬
‫רע( סעיף ו‪:‬‬ ‫א ד ע ת ר ב י ם יא( א[ א מ ר א מ י מ ר ה ל כ ת א‬ ‫א‬
‫ליה‬ ‫לכק‪ .‬לתת לכהן פדיונו ה׳‬ ‫ולמאי צ״ק‪ (»,‬בו׳ ואע״נצ״ק‪,‬‬
‫כ ה מיי׳ סי״א מהלכות‬ ‫ליה דאמימר להא לקאמר אמימר‬ ‫<( גי׳ צ׳׳ק איתמר‪ (D ,‬גי׳ צ״ק‬
‫אפי׳ ל מ ״ ד >נדר ש ה ו ד ר ב ר ב י ם י ש לו ה פ ר ה‬
‫א‬
‫סלעים‪ :‬הבא אחר נפלים‪ .‬שיצא‬
‫ננוריס הלי יד טוש״ע‬ ‫אפילו למ״ל נדר שהודר ברבים כו׳‬ ‫ומיאיריה נמי כוי וע״ש‪,‬‬
‫י״ל סי׳ שה סעיף כב‪:‬‬
‫לאו אפלוגמא דאמוראי קאי דרב הונא‬ ‫ג ! ע ל ד ע ת הרבים אין לו ה פ ר ה וה״מ ל ד ב ר‬ ‫כ‬
‫ראשו‪ .‬של נפל חי כגון שהיו תאומים‬ ‫ט( צ״ק‪] (t ,‬ועי׳ רש׳׳י גגיה‬
‫ג ו מיי׳ פ״נ מהל׳ נחלות‬ ‫כו‪ .‬י״ה גני וכוי שפירש ג״כ‬
‫הל׳ ט טוש״ע ןשם סעי׳‬ ‫ורב נחמן יי[ בריש השולח <ש‪ (0‬אלא‬ ‫י ש ל ו ה פ ר ה כי‬ ‫נ‬
‫הרשות אבל לדבר מצוה‬ ‫אחד )י( נפל ואתד כלו לו תדשיו והוציא‬ ‫הט להייא[‪ ,‬צ( אביו דהא‬
‫יו כא[ ימי׳ מ סי׳ רעו סעי׳‬
‫אפלוגתא דר׳ יהודה ורבנן בסוף השולח‬ ‫דקא‬ ‫ה ה ו א »[ ד מ ק ר י ד ר ד ק י א ד ר י ה ר ב א ח א‬ ‫נפל ראשו תי והחזירו ובא חבירו וקדמו‬ ‫בעודו צ״ק‪ ,:‬ק( צ״ק‪,‬‬
‫ח ט‪:‬‬
‫אמר אמימר הלכתא‬ ‫<שס לף מ ו ‪: ( .‬‬ ‫ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון‬
‫ז מיי׳ שם ]ופי׳׳א מהל׳‬ ‫אשכח‬ ‫דלא‬ ‫בינוקי ו א ה ד ר י ה רבינא‬ ‫פשע‬
‫גכוריס הל׳ יג[ טוש״ע ח״מ‬ ‫אפי׳ למ״ד נו׳‪ .‬בפ׳ השולת ) מ י ט י ן ל ו ‪( .‬‬
‫לא הפסידו ואע״ג דראשו שהוציא‬
‫שס ]ויו״י סי׳ שה שעי׳ ‪: p‬‬
‫כוי‪:‬‬ ‫והמטמא למתים‬ ‫דייק כוותיה‪:‬‬ ‫דהוה‬ ‫ה ג ה ו ח הב״ח‬
‫גרס הלכתא אפי׳ למ״ד כי׳ ובמכות‬ ‫)י( חשוב לידה מעליא מ״ט דגבי נחלה‬
‫ח ]מיי׳ סי״א מהל׳ ככורים‬ ‫שנא‬ ‫מ א י ש נ א הבא דסגי ליה בקבלה ומאי‬ ‫)‪ (6‬גם׳ דאמר אמימר‪:‬‬
‫הלי נז[ טוש׳׳ע ח״מ שס‪:‬‬ ‫)לף נר‪ (.‬גרסי׳ בריב ספדס הלכתא‬ ‫כתיב ראשית אונו י( מי שלב אביו דוה‬ ‫)נ( במשנה הבא אחר נפליס‬
‫ת ת ם דמדרינן ליה ה ת ם יצרו תקפו‪:‬‬ ‫עליו אס מת יצא נפל שהוציא ראשו‬ ‫שיצא ראשו חי כצ״ל וחיבת‬
‫נדר שהודר ברבים יש לו הפרה‬ ‫אע״פ ותיבת את נמחק‪:‬‬

‫תורה אור השלם‬

‫יי[ ( ולמאי דגרסי׳ נמי אפי׳ למ״ד נדר‬
‫שהודר ברבים שלא בא עכשיו לפסוק‬
‫‪ . 1‬קדש לי כל ככור פטר‬
‫ל‬ ‫‪5‬‬
‫הדרן עלך מופץ אלו‬ ‫ראשון ימ והרי( טלול ללאו בר קיימא‬
‫הוא ואין לבו לוה עליו אבל לענין כהן‬
‫)נ( שם והמפלת כמין‪:‬‬
‫)ד( שם ילדה היא וכהנת‬
‫כצ״ל ואות ו׳ נמחק‪) :‬ה( רש״‬
‫פטור האי ולל אתרון לבפטר רחם‬
‫‪,‬‬

‫בל רתם בבני ישראל‬ ‫בהודר ברבים מ״מ יש לדקדק מדהוצרך‬ ‫בכור לנחלה ואינו בכור לכהן בכור‬ ‫יש‬‫נ (‬
‫דייה יש בכור נו׳ פי שטס‬
‫באךמ וכבהמה לי הוא‪:‬‬ ‫לפסוק אין לו הפרה בעל דעת רבים‬ ‫תליא מילתא והרי ראשון פטר את‬ ‫ואינו בכור לכהן נצ״ל‬
‫לכהן ואינו ב כ ו ר לנחלה ב כ ו ר לנחלה‬
‫שמוח יג ב‬ ‫והד״א‪) :‬ו( ד״ה הנא אמר‬
‫לכ״ע מכלל שסבר דברבים יש לו‬ ‫הרחס‪ :‬ובן נו׳ שיצא ראשו מה‪ .‬והחזירו‬
‫ולכהן ויש שאינו ב כ ו ר לא לנחלה ולא לכהן‬ ‫וכוי תאומים אחד מהם נפל‬
‫הפרה דאי אין לו הפרה כל שכן בעל‬ ‫רצא אחיו הר בכור לנחלה להא ראשון‬ ‫שלא כלו לו חדשיו ואחד‬
‫ב כ ו ר לכהן הבא‬ ‫ה‬
‫> א י ז ה ו ב כ ו ר י־לנחלה ו א י נ ו‬ ‫ג‬
‫כלו וכוי והחזירו וקדמו אחיו‬
‫מוםף רש״י‬ ‫דעת רבים ושלא בלשון פסק היה לו‬ ‫לא תשיב שאין )יי( הלב י( ]אביו[ לוה‬
‫ויצא כצ״ל ותיבות ונא חגירו‬
‫א ח ר נ פ ל י ם ‪ w‬י[ א ע ״ פ ש י צ א א ת ר א ש ו ח י‬ ‫עליו ולענין כהן פטר רחם הוא אבל‬
‫אדעה רבים‪ .‬על יעה רניס‬ ‫לומר אפי׳ למ״ד מי[»ואע״ג דאסקינן‬ ‫נמתק‪) :‬ז( בא״ד ואע״ג‬
‫לעת ניפ לין )מכות נח‪(.‬‬ ‫ועל‬
‫‪3‬פ׳ השולח ) ג י ט י ן דף לה‪ (:‬אליבא דרב‬ ‫ובן ת ש ע ה ש י צ א ר א ש ו מ ת ‪ w‬ה מ פ ל ת כמין‬ ‫יצא ראשון״( בן ט׳ חי ואת״כ החזירו‬ ‫ראשון‬ ‫לראשו שהוציא‬
‫כך יאמרו לו הדי אנו מלירין‬ ‫מעליא‬ ‫לילה‬ ‫חשיבא‬
‫אותן על דעתנו )גימי! לו‪(.‬‬ ‫נחמן דמדרינן ליה ברבים למשמע‬ ‫ב ה מ ה חיה ועוף דברי רבי מ א י ר ותכ״א עד‬ ‫ומת בכור לנחלה נמי לא הר זה הבא‬ ‫וטעמא וכוי ראשון ילאו בר‬
‫או‪ :‬שאומריס לו ניור <ערבי‪1‬‬ ‫דס״ל הכי דקי״ל כוותיה בדיני ולענין‬ ‫ש י ה א בו מ צ ו ר ת א ד ם ה מ פ ל ת םנדל או ש ל י א‬ ‫אחריו‪ :‬וכן המפלה בהמה כוי‪ .‬למיפטר‬ ‫קיימא כצ״ל ומינות והוי טלוי‬
‫פג‪.(.‬‬ ‫נמחק‪) :‬ח( ד״ה ובן ט׳ ובו׳‬
‫הדרן עלך מומין אלו‬
‫דינא <(איתשיל יי[ הא פריך בתר הכי‬ ‫או ש פ י ר מרוקם והיוצא מ ת ו ת ך ה ב א אחריהם‬ ‫מנמלה לא משיבי לאין )מ( הלב לוה‬ ‫שאין לבו יוה עליו ולעני! כהן‬
‫איזהו בכור לנחלה כו׳‬ ‫הניחא למ״ד כו׳ ולאו אמתניתין דפרקין‬ ‫עליהם אבל פטר רמס מיהא הוו‪:‬‬ ‫לאו פטר דחס הוא אבל יצא‬
‫הבא אחר נפלים‪ .‬נמר‬ ‫ב כ ו ר ל נ ח ל ה ו א י ן ב כ ו ר ל כ ה ן ימי ש ל א ה י ו ל ו‬ ‫ראש גן ט׳ מי‪) :‬ט( דיה וכן‬
‫לנחלה בעינן ולי שיהא ראוי‬
‫דמייתי התם לחודיה קאי אלא קאי נמי‬ ‫מד שיהא בו מצורה האדם‪ .‬לא חשיב‬
‫ב נ י ם ו נ ש א א ש ה ש כ ב ר י ל ד ה י‪ 1‬ע ו ד ה ש פ ח ה‬ ‫המסלת וכוי יאין לבו יוה‪:‬‬
‫לחיות ואי לא ראוי לחיות לא‬ ‫אדרב נממן "(מדאדדה נמי רב אחא‬ ‫‪5‬‬
‫פטר רחם והבא )י( אמריו בכור אף‬ ‫)י( ד״ה עי שיהא ונו׳ אחרון‬
‫מפקע את הנא אמריו מליטול‬
‫לההוא מקרי דרדקי על דעת רבים‬ ‫ע ו ד ה ע ו ב ד ת כוכבים ונתגיירה‬ ‫ונשתחררה‬ ‫הוי נטר‪) :‬כ( דיה שכבר‬
‫פי שניס‪ ,‬יכתיב )לנריס נא(‬
‫לכהן‪ :‬םנדל‪ .‬שאין לו צורת ט[ פנים‪:‬‬
‫יללה וכוי ולענץ כהן תלה‬
‫ראשית אונו‪ ,‬מי שלנו לוה‬ ‫משמע לקסבר דברבים יש לו הפרה‬ ‫ל י ש ר א ל י ל ד ה ב כ ו ר לנהלה ואין‬ ‫משבאת‬ ‫אי שליא‪ .‬שהרי אין שליא בלא ולד‬ ‫רחס‪:‬‬ ‫בפטר‬ ‫רחמנא‬
‫עליו‪ ,‬יצא ולי שאינו של קיימא‬ ‫ללא מיסתבר לומר ללכך "י! הוצרך‬ ‫ל כ ה ן ״ ר ב י יוםי ה ג ל י ל י א ו מ ר ב כ ו ר‬ ‫בכור‬ ‫)צ( ד״ה נתגיירה וכר ולא‬
‫שאין לב אביי יוה על מותו‪,‬‬
‫אלא שנימוח ומיהו פטר רחם הוי‪:‬‬
‫לנחלה דכיון יהורתו שלא‬
‫אבל מפדיון הננור פוטר הוא‬ ‫על רעת רבים ולא אמר הרירו ברבים‬ ‫פ ט ר רחם בישראל עד‬ ‫‪1‬‬
‫לנחלה ולכהן ש נ א מ ר‬ ‫שפיר‪ .‬עור ממש של ולד‪ :‬מרוקם‪.‬‬ ‫בקיושה לאו נר נחלה הוא‬
‫את הבא אחריו‪ ,‬שהרי וה פטר‬ ‫לפי שלא היו רבים מזומנים לפניו ורב‬ ‫ש י פ ט ר ו ר ח ם י[ מ י ש ר א ל י מ י ש ה י ו ל ו ב נ י ם‬ ‫מפרש במסכת נדה בהמפלת < ד ף כה‪(.‬‬ ‫ד ז ר ע ‪ ( » ) :‬ד״ה היא ונהנת‬
‫את היחס‪ .‬נפל‪ ,‬שלא כלו לו‬ ‫בת כצ״ל ותיבת או נמחק‪:‬‬
‫חישיו )חולין סח‪ .(.‬אע״פ‬ ‫יוסף לאמר בערבי פסחים )פסחים קז‪(.‬‬ ‫מהו ריקומו של שפיר‪ :‬מחוחך‪ .‬אברים‬
‫מעוברת‬ ‫נתגיירה‬ ‫ילדה‬ ‫שלא‬ ‫אשה‬ ‫ונשא‬ ‫)נ( ד״ה או היא וכוי איזו בנה‬
‫שיצא את ראשו חי‪.‬‬ ‫)אמר( '»‪] 1‬אדור[ ברבים דלא אשתי‬ ‫אבדם רצא כר<‪ 0‬הר פטר רחם אבל‬ ‫הס״י ואח״כ מ״ה וכ! מי וכוי‬
‫והחזירו ויצא אחיו שכלו חדשיו‪,‬‬ ‫נ ש ת ה ר ר ה מ ע ו ב ר ת <י( י[ ו י ל ד ה ה י א ו כ ת נ ת‬
‫אין לידת הראשון מפקעתו‬ ‫שכרא משמע לקסבר דברביס אין לו‬ ‫ראש מחותך לא פטר אם קדם אחיו‬
‫נמי לא הוי הס״י ואח״כ מ״ה‬
‫היא ולויה היא ו א ש ה ש כ ב ר י ל ד ה ו כ ן מי ש ל א‬ ‫בכור לכהן‪:‬‬
‫אבל לדבר‬ ‫הפרה לא קי״ל הט‪:‬‬
‫ח‬
‫מלהיות בכור לנחלה‪ ,‬שאפילו‬
‫ויצא קודם יציאת רוב אברי המתותך‬
‫נולי הנפל כולו אינו מפקיע‬
‫מצוה יש לו הפרה‪ .‬אומר ר״ת רמשוס‬ ‫לאחר בעלה שלשה חדשים ונשאת‬ ‫שהתה‬
‫את הגא אחריו‪ ,‬שאץ לני יוה‬ ‫הניי( נמי בכור לכהן‪ :‬שכבר ילדה כוי‪.‬‬
‫עליו‪ ,‬וכל שכן אס יצא ראשו‬ ‫למסתמא ניחא להו לרבים ועול אמר‬ ‫ו י ל ד ה ו א י נ ו י ד ו ע א ם ב ן ת ש ע ה ל ר א ש ו ן א ם בן‬ ‫דלענין נחלה תליא מילתא באב דכתיב‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫מת‪ ,‬והאי מקט ראשו‪ ,‬משוס‬
‫ר״ת לעל לעת (]ר‪3‬יס[ היינו י[ כשמפרש‬
‫ע‬
‫ש ב ע ה ל א ח ר ו ן ב כ ו ר לכהן ואינו ב כ ו ר ל נ ח ל ה ‪:‬‬ ‫) ל ב ד ם כ א > ראשית אונו ולענין כהן)׳(‬ ‫ליה לפני רבים דמגרשה ולא‬
‫בכור לכהן נקט ליה‪ ,‬וביציאת‬
‫מצי מיפרחכם‪:‬דאדריה רב‬
‫ראשי הר ילוד ופוטר את אתיו‬ ‫על רעת פלוני ופלוני ואפילו שלא‬ ‫גמ׳‬ ‫י[ פטר רתם‪ :‬עודה שפחה‪ .‬אפילו‬ ‫אחא‪ .‬אדעתא דרבים‪ :‬התם‬
‫מבכור לכהן )שנה‪ .‬ובן‬
‫בפניהם אבל על לעת ןרביס[ סתם לאו כלום הוא ועל לעת יחיל‬ ‫עולה שפחה בלילה ראשונה ונשתחררה‬ ‫בנושא נשים בעבירה אימר‬
‫תשעה שיצא ראשו מת‪.‬‬
‫ל י »[‪:‬‬ ‫[ ואע״פ שפירש על לעתו יכול‬ ‫יצרו תוקפו דנשאה ואי לא‬
‫הנא אחר בן משעה‪ ,‬אפילו‬
‫‪5‬א‬
‫ר‬ ‫ה ת‬ ‫ח כ ם‬
‫עכשיו‪ :‬עובדה כוכבים ונתגיירה‪ .‬ומשבאת ליל ישראל יללה יא[ נמי‬ ‫מדיר ודאי לא מגרש‪:‬‬
‫יצא ראשו של ראשון מת‪ ,‬הויא‬
‫הוי בכור לנחלה שהרי לזה לא היו בניס ולכהן לא לאינו פטר רחם‪:‬‬ ‫סליק פירקא‬
‫ליית הראשון לייה ואין הבא‬
‫הבא אחר הנפלים בני ח׳‪:‬‬
‫אתריו בכור לכהן‪ ,‬אבל הנא‬ ‫ה ד ר ן ע ל ך מ ו מ י ן אלו‬ ‫לנחלה ולכהן‪ .‬לבנים י<‪ 1‬הניללו לה בהיותה עובלת כוכבים לא‬ ‫ואע״פ שיצא ראשו‬
‫אמר בן תשעה שיצא ראשו חי‬
‫בכור לנחלה ;מי לא הוי‪,‬ישם(‪.‬‬ ‫פטרי‪ :‬נחגיירה מעוברת‪ .‬ובעלה עמה ויללה הוי אותו ולל בכור לכהן‬ ‫חי‪ .‬ביון דלאו בר קיימא הוי‬
‫יש בכור לנחלה בו׳ איזהו בבוד לנחלה כוי‪ .‬הכא נקיט אמאי לפתח‬ ‫הבא אחריו בכור לנחלה‬
‫לפטר רתם הוא בישראל ולא לנתלה <<> להורתי שלא בקלושה ולאו‬ ‫הוי ולא בכור לכהן דלא הוי‬
‫ביה וזימנין לנקט אלסליק מיניה כדמפרש בריש נדרים )דף ב‪.(:‬־‬
‫בר נחלה הוא יג‪ 1‬וזרע מצרי רחמנא אפקריה לכתיב ) י ח ז ק א ל כ ג > חרמת‬ ‫פטר רחם‪ :‬וחכ״א‪ .‬לעולם‬
‫המפלת סנדל כר‪ .‬בפרק המפלמ )נלה כי‪ (.‬מפרש סנדל לתנן‬ ‫הוי נמי לכהן עד שיהא‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫סוסים זרמתם‪ :‬היא וכהנה‪ ») .‬או בת ישראל מבכרת שיללה עם‬ ‫בו כנפל צורת אדם‪ :‬סנדל‪.‬‬
‫גבי בכורות למאי הלכתא לבא אחדו וכר וא״ת מה‬
‫א[ אמר ס״א דאמר‪ :‬נ( על‬ ‫כהנת מבכרת ואין ילוע איזה ולל של ישראל‪ :‬או היא ולרה‪ .‬ללויה‬ ‫מפורש במסכת נדה‪ :‬או‬
‫דעת הרבים אין לו הפרה‪.‬‬
‫חילוש הוא הא כהליא קתני לה הכא וי״ל לס״ל לבא אחריו למתניתין‬ ‫ילדה עודה שפחה או ילדה‬
‫נמי פטור בנה מחמש סלעים כלאמרן בפ״קס‪ :‬או היא ואשה שכבר‬ ‫עודה עובדת כוכבים ואח״כ‬
‫הטעם שמעתי מפי מורי ר׳‬ ‫להכא היינו אותו שיולל ‪3‬עיכור אחר ולא אותו שעם הסנלל לרגילות‬
‫יצחק כר ברוך משום דאין‬ ‫ילדה‪ .‬ואין ילוע איזו )‪ 0‬בנה בכור לכהן‪ .‬ורבותא קא משמע לן‬ ‫נישאת לישראל שלא היו‬
‫נדריהם וחרטתם שוה דאין‬
‫הוא שיולל קולם הסנרל ולהט פריך למאי הלכתא לתיפוק לי שהד כא‬ ‫לו בנים בכור לנחלה‪ .‬דהוי‬
‫לבעלה של מבכרת חייב ה׳ סלעים לכהן להבן זכר יש לו כל‬ ‫ראשית אונו‪ :‬עד שיפטרו‬
‫הרבים מתחרטים בחרטה‬ ‫אחר הולל שעם הסנלל לאין סנלל שאין עמו ולר ומפרש ללאומו ולל‬
‫אחת או בפתח אחת דאין‬ ‫היכא לאיתיה ולא לנחלה להא לא ילע בריה למאן הוא‪ :‬וכן מי‬ ‫כלומר‬ ‫מישראל‪.‬‬ ‫רחם‬
‫עצמו הנולל עם הסנלל אצטריך לממנייא לפעמים שהוא כא אמר‬ ‫דלעולם הוי נמי בכור לכהן‬
‫דעת כל אחר ואחד יכול‬ ‫שלא שהחה כוי‪ .‬נמי בכור לכהן והוא יפלה עצמו ולא לנחלה‬
‫להיות שוה לדעת חבירו‬ ‫לרוב א‪3‬ריס‬ ‫בקונטרס‬ ‫והיוצא מחותך‪ .‬פי׳‬ ‫הסנדל * ‪:‬‬ ‫הבא אחריו עד שיפטרו‬
‫אע״פ שדבר מציה יש לו‬ ‫להא לא ירע מאן ירית‪ .‬ובגמ׳ ן מ ז ‪ [ :‬פריך לאפילו פשוט נמי לא הוי‪:‬‬ ‫רחם מישראל של יהודית‬
‫»‪ 1‬מחותכיס פוטרים את הרחם אבל ראש לא פטר במתומך והך‬ ‫כלומר דהני דילדה בגיותה‬
‫הפרה אנן סהדי דכולם‬ ‫גמ׳‬ ‫לא השיבי למיפטריה מכהן‬
‫מסכימים ומתחרטים בדבר‬
‫שוה הילכך גבי חכם שאינו‬ ‫מילתא פלוגתא לאמוראי היא בפרק המפלת ) נ ד ה ל ף כ ס ‪ ( .‬לר׳ יוחנן סבר התם לאפי׳ מחותך הראש פוטר‪ :‬נתגיירה מעוברת‪.‬‬ ‫לבא אחריו‪ :‬או נתגיירה‬
‫מתיר אלא ע״י חרטה או ע״י‬ ‫והיא מעוכרת או נשתחררה‬
‫פי׳ בקונטרס ובעלה עמה רללה הוי אותו ולל בכור לכהן לפטר רתם בישראל הוא ולא לנחלה להורתו שלא בקלושה ולאו בר נתלה‬ ‫והיא מעוברת‪ .‬האי ולד‬
‫פתח שהנדר טעות על דעת‬
‫רבים אין לו הפרה אבל בעל‬ ‫הוא לזרע מצרי רתמנא אפקריה לכתיב וזרמת סוסים זרמתם ובחנם פי׳ טעם זה לבלא״ה לאו בר נחלה הוא משוס לגר שנתגייר כקטן‬ ‫הוי בכור לכהן כיון שנולד‬
‫שגזירת הכתוב הוא שמפר‬ ‫ביהדות וחייב לפדות עצמו‪:‬‬
‫שנולל למי ואינו חשוב *(אביו ואע״ג לבעולו מצרי חשוב אביו גבי נחלה ולא אמרי׳ רחמנא אפקריה לענין זה לזרעיה [ להא מצרי יורש אביו‬
‫? י‬
‫והך אשה שלא ילדהואע״ג‬
‫בלא פחח ובלא חרטה אין‬
‫לחלק בין על דעת הרבים‬ ‫לבר תורה ומיהו בפרק נושאין על האנוסה ף כ מ י ת ל ף צח‪ (.‬אמרינן הא לאמור רבנן אין אב למצרי לאו משום לשטופי בזימה ולא יליע להא‬ ‫דילדה היא וכהנת ביתד‬
‫לנדרים אחרים ויכול להפר‬ ‫ונתערבו ולדיהן או היא‬
‫שני אחין תאומים לטיפה אחת ק( ]היה[ ונחלקה לשתים וקתמ ואין חייבים משום אשת אח ש״מ אפקורי אפקריה רממנא לזרעיה למצרי לצריך‬ ‫ולויה או היא ואשה שכבר‬
‫עכל״ה‪ :‬ג[ ההיא מקרי‬
‫דרדקי דאדרי׳ רב‪ :‬ד[ נפלים‬ ‫לטעמא לאפקריה אע״ג לנמגיירו ילא סגי בטעמא לכקטן שנולל למי ולבר תימה הוא ר״ל לאי לאו טעמא לאפקריה לזרעיה היה לנו לאסור‬ ‫ילדה ולא ידיע איזה הוא‬
‫שיצא ראשו חי ובן ט־ כר‬ ‫בכור שחייב לפרות ואפי׳‬
‫למנסב נשי להללי משוס לאתי לאחלופי בישראל והתם משמע לאפי׳ איסורא ליכא ואין תייבין לאו רוקא וגם היה לנו להצריך מליצה והתם‬ ‫הכי הוי בכור לכהן וכן מי‬
‫קתני לא חולצין ולא מייבמין‪) :‬שייך לע״‪ (3‬ואיידי דבעי למיתני סיפא בן ט׳ בוי‪ .‬מגופה הוה מצי '‪ 1‬למימר מקט ראשו משוס‬
‫מה והמפלת כמין‪ :‬ה[ ילדה‬
‫ילדה עודה‪ (1:‬מישראל ס״א‬
‫‪5‬‬ ‫שלא שהתה כו׳‪:‬‬
‫בישראל‪1 :‬ן ילדה היא אות‬ ‫למשמע לוקא נפל הא בר קיימא הבא אחריו בכור לנתלה נמי לא הר אלא סיפא לייק ליה בפשיטות טפי‪:‬‬
‫ו• נמחק‪ :‬ה[ חיי והוי כילוד‬
‫לאלם‬
‫נמחק‪ [s :‬צורת אברים הסייד ‪ :‬י[ כהן תליא בפטר רחם הסייד ומה״ד ילדה עודה‪ :‬׳‪ [6‬ילדה הוי נמי בכור לנחלה שהרי׳ לא היו לזה בנים‪ :‬יג[ רבנים הנולדים לה‪ :‬יגן הוא דזרע מצרי‪ :‬יו[ נחמן רריש השולח אלא אפלוגתא דחנאי דר״י‪ :‬מו[ הפרה ועל רעת רבים אין לו‬
‫הפרה לגירסא זו משמע דהכי הלכתא דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה ואפי׳ לספרים דגרםי׳ חי־ ולמאי נמחק‪» :‬ו[ למ״ד כוי ואע״ג‪ :‬יו[ איתשיל ולענין פרעון כתובה‪< :‬יו[ דלכך הוזקק להדירו ע״ד‪ :‬יגו[ אדרוה ברבים כוי שכרא דמשמע דקסבר‪ :‬ל[ היינו דוקא כשמפרש‬
‫ע״ד פלוני ופלוני ופלוני‪ [65 :‬יחיד או שנים אע״פ שנקבם בשם על‪ :‬נג[ להתיר בלא דעתו הסייד‪ [ » :‬אברים חתוכים פוטרים‪5 :‬ו[ לזרעיה משמע דמצרי‪ [55 :‬מצי למידק תי• למימר נמחק‪:‬‬
 ‫הש״ס‬ ‫מםורת‬
‫א( ]נלה גט‪ ,[.‬נ( ]שגת ל‪.‬‬
‫וש״נ[‪ ,‬ג( חילי! שנו‪ ,.‬ד( נדה‬
‫נח‪ ,.‬ס( ינמוח קכ‪ .‬נ״מ נו‪,:‬‬
‫ו( שבח קמה‪ .‬ינמות פו‪ :‬ודף‬
‫קכג‪ ,.‬ז( ]חולי! סח‪.‬ן‪ ,‬ח( צ״ק‪,‬‬
‫נו( ]צ״ל לפני ל״ה פוטרחן‪,‬‬
‫י( צ״ל איירי צ״ק‪ ,‬כ( ננפליס‬
‫צ״ק‪ ,‬ל( נ׳׳א נהליא הכי צ״ק‪,‬‬
‫מ( צ״ק‪ ,‬נ( ]יעי׳ חיש׳ נלה‬
‫כט‪ .‬ל׳׳ה מכלל[‪,‬‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬
‫)א( רש״י י״ה רוח חיים וכוי‬
‫לא חשוב אפיה‪) :‬ג( ד״ה‬
‫בסופה לאחר שכוונו יפה שזה‬
‫הוא הקילו חכמים‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫גפי אין נותנין לה •ט־‬
‫טופאה וימי טהרה‪ .‬עי׳‬
‫נלה לו ע״א תיס׳ ל״ה‬
‫הלכתא‪:‬‬
‫רש״י‬ ‫מוסף‬
‫אין הראש פוטר בנפלים‪.‬‬
‫יצא ראש הנפל‪ ,‬כגון ייללת‬
‫תאומים לשבעה‪ ,‬אמד נגמלה‬
‫צורתו ואחד לא נגמרה צורתו‪,‬‬
‫ויצא ראש הנפל והחזירו ואח״כ‬
‫יצא אחיו‪ ,‬הוי בכור לכה!‪ ,‬שאי!‬
‫ראש הנפל פוטר אמ הבא‬
‫אחריו מן הבכורה ‪1‬נדח כט‪.(.‬‬
‫הרי זה כילוד‪ .‬וחו לא‬
‫מהניא ליה שתיטת אמו וצריך‬
‫שחיטה לעצמו אס נמצא חי‪,‬‬
‫ואס נמצא מת הרי הוא כנבלה‬
‫!‪:‬חוליו סח‪ .!.‬אין מעידים‪.‬‬
‫על אדם שמת להשיא את‬
‫אשתו‪ ,‬אלא אם כן ראו פרצוף‬
‫פניו שהוא עם התוטם )נ־׳מ‬
‫‪ co‬אא״כ ראוהו ממ בפרצוף‬
‫פניי עם חוטמי‪ ,‬שיכולין‬
‫להכירו‪ ,‬אבל לא ראוהו‬
‫בפרצוף‪ ,‬או שניטל חוטמו אי!‬
‫מעילי! עליו להשיא את אשתו‪,‬‬
‫הוא )יבמות ק נ ו ‪.‬‬ ‫אי]‬
‫פדחת‪ .‬מצח )שסו‪ .‬הכרת‬
‫פניהם ענתה בס‪ .‬העידה‬
‫גס‪ ,‬אלמא אי! עדות בשאר‬
‫הגוף אלא בהיכר פנים )שסו‪.‬‬
‫להיות משיאים עד מפי‬
‫עד‪ .‬לומר לאשה מת בעליך‪,‬‬
‫לאקילו בה רבנן משוס עיגונא‪,‬‬
‫וכל למקלש אלעתא לרבנן‬
‫מקיש ואפקועי רבנן לקדושין‬
‫מניה <שבת קחה‪.!:‬‬
‫מקובצת‬ ‫שיטה‬
‫א[ דמפיק ליה ]רישיה[ הוה‬
‫ליה לידה‪ :‬ג( כדרכו עד‬
‫שיצא רוב‪ [< :‬נתגיירה עיי‬
‫תוס־ נדה )לף לו ע״א(‪:‬‬
‫ו[ השיבי אפיו אות ה•‬
‫נמחק‪ |a :‬למיתני רובו‬
‫משוס דבעי למידק והשאר‬
‫נמחק‪ (1 :‬תי׳ השתא נמחק‪:‬‬
‫‪ [t‬ואנן קי״ל דראשו‪ :‬מ[ עד‬
‫למחר תי׳ לאחר ק• ימים‬
‫נמחק‪ :‬מ[ מעידין באדם‬
‫שמת אא״ב ראוהו פרצוף‬
‫פנים עם החוטם אלמא הוי‬
‫היכר בהכי להשיא‪ :‬י[ יפה‬
‫שזה הוא הקילו חכמים‬
‫בסוף עדותן להתזיק אפילו‪:‬‬
‫יא[ דאמר דמכי‪• :‬ג[ בין‬
‫הירכיס‪ :‬׳»[ להקשות אההיא‬
‫דבהמה המקשה‪ :‬יד[ אלא‬
‫כלומר ראוי‪ :‬נוי[ ונפיק נקט‬
‫לה נמי‪ [is :‬מכי נפק‪:‬‬
‫יו[ ותימה דהכא וביבמות‬
‫מייתי קראי אברייתא ולא‬
‫מייתי ליה אמתני׳ רפ• בתרא‬
‫דיבמות דאייתי לעיל דאין‬
‫מעידין אלא על פרצוף פנים‬
‫עם החוטם ונראה לפרש‬
‫דאפדחת דברייתא מייתי‬
‫קרא רהכרת‪:‬‬
‫יש בכור פרק שמיני בכורות‬ ‫מו‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫גמ׳ אין הראש פוטר בנפלים‪ .‬בן שמנה שהוציא ראשו חי והחזירו‬ ‫ד א מיי׳ פי״א מהלכות דאדם מבהמה לא יליף דלית לה פרוזדור‪ .‬האי פרוזלור להכא‬
‫נכוריס הלכה טי טיש״ע‬
‫וקדמו אחיו ויצא הוי בכור לכהן שאין ראש הנפל פוטרו עד שיצא ראשו‬ ‫ובריש בהמה המקשה ! ח ו ל י ן ל ף ס ח ‪ ( .‬ובשבת פ׳ א״ר עקיבא‬ ‫י״י סימ! שה סעיף כנ‪:‬‬
‫ורובו‪ :‬רוח חיים באפיו‪ .‬מי שהוא בן חיים הלך אחר אפיו דהיינו ראשו‬ ‫ה ב מיי׳ פייה מהלכות < ל ף פ ו ‪ ( :‬שויס ולא הוי ט ההוא לפרק יוצא ל ו פ ן ) ג ל ה ל ף מ ג ‪ ' ( :‬א ! למט‬
‫אבל אי לאו בר קיימא הוא לא )א( משיבי ח אפיה‪ :‬קחני מיהא‪ .‬נפל‬ ‫מאכלות אסירות הל׳ טו הוציא ולל ראשו מוץ לפרוזלור הוי טלול לאי בפרוזלור להמס '(אמרינן‬
‫טוש״עי״יסימןידסעיףא‪:‬‬
‫שיצא ראשו פוטר הבא אחריו מכהן‪:‬‬ ‫ו ג מיי׳ פ׳׳י מהלכות איסורי הכא מה יכול להחזיק הפרוזלור לעכב‬
‫איידי רגעי למהגי סיפא בן ט' שיצא‬ ‫י א מ ר ש מ ו א ל אין ת ר א ש פ ו ט ר ב נ פ ל י ם‬ ‫גמ׳‬
‫ביאה הלבה ו טוש״ע י״י הלילה כיון שהראש חוצה לו אלא‬
‫סימן קצי סעיף י‪:‬‬
‫א‬
‫ראשו מת‪ .‬דלא מצי למימני רובו‬ ‫ז ד מיי׳ פ״נ מהלי נחלות פרוזלור להתס הוא בית החיצון‬
‫י כ ל א ש ר נ ש מ ת ר ו ח תיים ב א פ י ו כ ל‬ ‫מ״ט‬
‫ה[ בהדיא אע״ג דאיהו גופיה לא משמע‬ ‫הל׳ נ וע״ש טוש״ע ח״מ ופרוזלור להכא הוא עובי הירטם‬
‫ה נ ש מ ת רוח חיים ב א פ י ו ה ו א ה ח ש י ב‬ ‫היכא‬ ‫סי׳ רעז ]סעיף ג[ וסעי׳‬
‫אלא רובו ואהכי לא מצי למימני בסיפא‬ ‫שמכסים את הרתם ' [ שבין ירטם‬
‫י‬
‫ו‪:‬‬
‫רובו משוס דבעי למידק מינה טעמא‬ ‫ר י ש י ה א י ד ך ל א ח ש י ב ר י ש י ה תנן ה ב א א ח ר‬ ‫ח ה ו מיי׳ פי׳׳ג מהל׳ והוה אמינא ללא משיב ראש לירה‬
‫טיש״ע‬ ‫נא‬ ‫הלכה‬ ‫גירושי!‬
‫דראשו מת הא ראשו חי אפי׳ בכור‬ ‫נפלים ש י צ א ר א ש ו חי ובן ת ש ע ה ש י צ א ר א ש ו‬ ‫ביציאת הרחס ואין תימה על שהלשון‬
‫אה״ע סימן יז סעיף כד‪:‬‬
‫לנתלה לא הוי האמרון לראשו בן ט׳ חי‬ ‫מ ת קתני מיהא ר א ש ו מ א י ר א ש ו ר ו ב ו וליתני‬ ‫ט ז מיי׳ פי״נ שס הל׳ טו שוה ואין פירושם שוה לט ה״ג אשכתן‬
‫ולאי הוי לילה ואי הוה תני רובו מת‬ ‫לעיל בפ׳ הלוקח בהמה ) ל ף כ‪ (.‬לטינוף‬ ‫טוש״ע שס סעיף ג‪:‬‬
‫רובו‬ ‫למיתני‬ ‫דאיבעי ליה‬ ‫הוא‬ ‫בדין‬ ‫רובו‬
‫הוה משמע הא רובו תי לא הוי אתרון‬ ‫פוטר בבכורה לחשיב ולד ולא הוי‬
‫ד ק א ב ע י ל מ י ת נ י ם י פ א בן ת ש ע ה‬ ‫׳ואיידי‬ ‫‪3‬‬
‫בכור אפי׳ לנחלה אבל אס יצא ראשו‬ ‫כההיא טינוף לפ׳ המפלת < נ ל ה ל ף כ ט ‪( .‬‬
‫שיצא ראשו מת טעמא דראשו מת הא ראשו‬ ‫תורה אור השלם‬
‫חי לא הוי משמע י[ השתא לאחרון‬ ‫לרוב היוללות מטנפות‪:‬‬ ‫‪ .1‬כל אשר נשמה רוח‬
‫חי ה ב א אחריו ב כ ו ר לנחלה נמי ל א הוי ת נ א‬
‫מפסיל הנחלה ואנן יז קיימין לראשו‬ ‫חיים באפיו מכל אשר תיובתא דשמואל‪ .‬לא הוי מצי‬
‫דכיון דמפיק‬ ‫נמי ר א ש ו ומאי קמ״ל‬ ‫רישא‬ ‫בחרבה מחו‪:‬‬
‫חי הוי טלול משוס הט תנא ראשו‬ ‫א‬
‫לאקשויי לשמואל מהא‬
‫בראשית ו כב‬
‫ברישא ובסיפא ואע״ג לסיפא גופה‬ ‫ראשו‬ ‫ל י ה א! ר י ש י ה ה ו ה ל י ד ה ת נ י נ א ״ ה ו צ י א‬
‫כ‬
‫לתנן בפ׳ בהמה המקשה ) ח ו ל י ן ל ף ע ז ‪( .‬‬ ‫בן‬ ‫הבכר‬ ‫את‬ ‫‪ .2‬כי‬
‫לקתני ראשו מת לא הוי אלא ראשו‬ ‫תימא‬ ‫וכי‬ ‫כילוד‬ ‫זה‬ ‫הרי‬ ‫שהחזירו‬ ‫אע״פ‬
‫השנואה ‪:‬יכיר לתת לו פי‬
‫׳?זנים בכל אשר ימעא לו שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה‬
‫ורובו‪ :‬ומאי קמ״ל‪ .‬מתני׳ אי אמרת‬ ‫אשמועינן בהמה וקמ״ל ב א ד ם ד א ד ם מ ב ה מ ה‬ ‫כי הוא ראשית אנו לו ללייקינן מינה התם בריש פירקין‬
‫בשלמא ראשו לוקא אשמעינן לראש‬ ‫משפט הבכרה‪:‬דברים כ א יז < ל ף ס ח ‪ ( .‬לביציאת ראש הדא לילה‬
‫לא יליף דלית לה פרוזדור בהמה מ א ד ם לא‬
‫הנפלים פוטרו ותנא סיפא אטו רישא‬ ‫‪ .3‬הכו־ת פניהם ענתה בם מלאסרינן להו ביציאת מקצת לשמא‬
‫מ ש ו ם ד ח ש י ב פ ר צ ו ף פנים דידיה הא‬ ‫ילפא‬
‫אלא אי אמרת ראשו לאו רוקא ואין‬ ‫‪.‬וחטאתם כסדם הגידו לא הראש ישנו באומו מקצת להיינו לוקא‬
‫משיצא רוב ראשו‬ ‫נמי תנינא י י י צ א כ ד ר כ ו &‬ ‫כחדו אוי לנפשם בי גמלו‬
‫הראש פוטר בנפלים השתא לא‬
‫ג‬
‫להם רעה‪ :‬ישעיהו ג ט בבהמה אבל אלם לא שמעינן מהתם‬
‫אשמעינן מינה אלא ליוקא ללייקינן‬ ‫רוב ראשו משתצא פדחתו תיובתא‬ ‫ואיזהו‬
‫להא לקתני סיפא כסימן ולל באשה כך‬
‫טעמא לראשו מת הא ראשו חי אפי׳‬ ‫ת י ו ב ת א א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן בן ל ק י ש‬ ‫דשמואל‬ ‫סימן ולד בבהמה היינו לענין שליא‬
‫בכור לנחלה נמי לא הוי לטון לאפיק‬ ‫פ ד ת ת פ ו ט ר ת ב כ ל מקום י ח ו ץ מן הנהלה מ א י‬ ‫להויא סימן ולל ואין להקשות יי[ לבבהמה‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫בן ט׳ חי רישיה הואיל ולאו נפל הוא‬ ‫אין הראש פוטר בנפלים‪.‬‬
‫י כ י ר א מ ר ר ח מ נ א ור׳ יוחנן א מ ר אפי׳‬ ‫טעמא‬
‫‪2‬‬
‫כלוחדשיואע׳׳ג המקשה היט לייק מינה לביציאת ראש‬ ‫דנפל שלא‬
‫הוי לילה אפי׳ החזירו‪ :‬הא תנינא‪.‬‬ ‫דיצא ראשו חי אינו פוטר הוי טלול ללמא הא לאסורה משוס‬
‫לנחלה ב כ ל מקום לאיתויי מאי דאיתויי הא‬
‫בפ׳ בהמה המקשהי( הוציא עובר ראשו‬ ‫לגזרינן מקצתה אטו רובא כלאמר בפ״ק‬ ‫את הבא אחריו מכהן‪ :‬כל‬
‫דתנו רבנן גיורת ש י צ א ה פ ד ח ת ו ל ד ה בהיותה‬ ‫היבא דגשמח רוח חיים‬
‫בשעת שחיטת אמו הרי זה כילול אפי׳‬ ‫באפיו‪ .‬דבר קיימא הוא לב״ק < ל ף י א ‪ ( .‬לאס איתא לביציאמ‬
‫החזירו ואינו ניתר בשתיטת אמו‪:‬‬ ‫אין נותנין ל ת ימי‬ ‫נ כ ר י ת ו א ח ״ כ נ ת ג י י ר ה »‪t‬‬
‫‪s‬‬
‫חשיב רישיה ליפטר לבא ראש לא הוי לילה לא היה ראוי לגזור‬
‫אחריו מכהן‪ :‬ומאי קמ״ל‪.‬‬
‫בהמה לית לה פרוזדור‪ .‬אין רחם שלה‬ ‫ט ו מ א ה וימי ט ה ר ה ואינה מ ב י א ה קרבן ל י ד ה‬
‫סיפא דתנא ראשו דכיון טון לבמקצת אי אפשר לבא בשום פעס‬
‫בין ירכותיה הלכך חשיב הראש לילה‬ ‫מ י ת י ב י י כ י ר זו ה כ ר ת פ נ י ם ו א י ז ו ה י א ה כ ר ת‬ ‫דמפיק רישיה כוי‪ :‬תנינא‪ .‬לילי תשיבות לילה וא״ת טון לאיתותב‬
‫בבהמה המקשה הוציא‬
‫לבגלוי הוא אבל אשה ליריטס שלה‬ ‫פנים פ ר צ ו ף פנים ע ם ה ת ו ט ם תני ע ד החוטם‬ ‫ראשו אע״פ שהחזיר הרי זה שמואל מאי האי לקאמר בפרק המפלת‬
‫שמא‬
‫מכסיס את הרחם לא חשיב ראש לילה‪:‬‬ ‫על פרצוף‬ ‫אלא‬ ‫מעידים‬ ‫>ייאין‬ ‫שמע‬ ‫תא‬ ‫) נ ל ה ל ף מ‪ (.‬גבי הסנלל ולל לאית ליה‬ ‫אמו‬ ‫כילוד ואין שחיטת‬
‫ה‬
‫הא נמי תנינא‪ .‬גבי אלם במסכת נלה‬ ‫לילה‬ ‫ליה‬ ‫הויא‬ ‫רישיה‬ ‫נפיק‬ ‫מכי‬ ‫מיומא‬
‫מטהרתו‪ :‬דבהמה כיון דלית‬
‫פנים עם התוטם תני ע ד החוטם ת א ש מ ע‬ ‫לה פרוזדור לאלתר כי‬
‫ןכח‪ [.‬מי שיצא רוב ראשו הוי ילול לאפילו‬ ‫הוציא ראשו הוי כילוד אכל סנלל על לנפיק מבא בלאו טעמא‬
‫יבלא פ ר צ ו ף פנים פ ר צ ו ף פנים ב ל א‬ ‫פדחת‬
‫החזירו ולא נולל על מ לאחר ק׳ ימים‬ ‫)אדם( אשה כיון דאית לה‬
‫פרוזדור דמעכב אימא דלא לחיותא נמי הא אפילו י( מתים הראש‬
‫חשיב ילור מיום ראשון וחשבינן לה ימי‬ ‫פ ד ת ת אין מ ע י ד י ן ע ד ש י ח ו שניהם ע ם ה ח ו ט ם‬
‫ליהוי כילוד קמ״ל סיפא פוטר וי״ל לחיותא לאו לוקא אלא יי[ ראוי‬
‫טומאה וטהרה מיום ראשון‪ :‬יצא‬ ‫אביי ואיתימא ר ב כתנא מאי קראה‬ ‫ואמר‬
‫דמתניתין דהוי ]כילוד[ לחיומא ואגב לנקט נמי המס לעיל האי‬
‫ואכתי אמאי איצטריך‬
‫כדרכו‪ .‬לאפוקי היכא ריצא לרך‬ ‫פניהם ענתה בם שאני ע ד ו ת א ש ה‬ ‫הכרת‬ ‫‪3‬‬
‫לסיפא דהכא למיתנא ראשו לישנא ולל לאית ביה חיותא סריך ולא‬
‫מרגלותיו דודאי לא חשיב ילוד עד‬ ‫ב ה ר ב נ ן ו מ י א ח מ י ר ו ו ה א י>תנן‬ ‫דאחמירו‬ ‫הא נמי תנינא דרוב ראשו נפיק סנלל ללית ביה תיותא שריק ונפיק‬
‫הוי כילוד‪ :‬יצא כדרכו‪.‬‬
‫יציאת רובו‪ :‬תיובתא דשמואל‪ .‬דודאי‬ ‫ראשו קודם‪ :‬משתצא יי[ נקטיה נמי בתר הכי ויש ספרים‬
‫י הוחזקו להיות מ ש י א י ם ע ד מפי ע ד מפי אשד‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫ראשו דנפליס דמתני׳ דוקא‪ :‬המפוטרת[‬ ‫מכי‬ ‫תיותא‬ ‫ביה‬ ‫לאית‬ ‫ולל‬ ‫התם‬ ‫לגרס‬ ‫פדחתו‪ .‬אלמא דסיפא גופה‬
‫מפי ע ב ד מפי ש פ ח ה כי אקילו רבנן בםופה‬ ‫לא איצטריך ליה למיתני‬
‫גכ״מ‪ .‬דמשיב לידה מיציאת פדחת‪.‬‬ ‫לאשמועינן דראשו חשוב יי[ נפיק רוביה סנלל על לנפיק כוליה‬
‫‪5‬‬
‫אימא‬ ‫ואיבעית‬ ‫רבנן‬ ‫אקילו‬ ‫לא‬ ‫בתתלתת‬
‫ובכ״מ מפרש לקמיה‪ :‬ט(פדחת‪ .‬מצת‪:‬‬ ‫לידה ורישא אמאי תני ראשו ויש לפרש לרוביה לקאמר היינו מבא‬
‫דהבאר אחריו בכור לנחלה אא״כ יצא פניו של ראשון‪:‬‬ ‫חוץ מן הנחלה‪ .‬י כ י‬
‫קתני ולא רובו הוי אלא לרישא ואימ רגרס ל(‪3‬הדיא הכא נפק מבא לרישא והא לאמרי׳ המס‬
‫אלא ודאי לאו משום סיפא‬
‫דכתיב יכיר‪ .‬והיכרא ליתא אלא בפרצוף פנים‪ :‬אן* לנחלה‪ .‬לפדחת‬ ‫ראשו ממש וקתני פוטר בפרק המפלת ) ל ף כ ט ‪ ( .‬בשמעתין ליצא מחותך או מסורס ״(ןמשיצא‬
‫נמי הוי היכרא‪ :‬עובלת כוכבים אינה מטמאה בנלה וזיבה ולילה‪ :‬זו‬ ‫ותיובתא דשמואל‪ :‬מ״ט‪ .‬רובו ה׳יז טלול[ הא כמקנו הראש פוטר ר׳ יוסי אומר משיצא כתקנו‬
‫אלמא הראש פוטר בנפלים‬
‫הכרת פנים‪ .‬למי שהוכרו פניו ראשון הוי בכור לנמלה‪ :‬טם החוטם‪.‬‬ ‫משום דכתיב יכיר לו לתת לחיים לא כמו שפירש רטנו חננאל ללחיים היינו בר קיימא להא אפי׳‬
‫וקשיא לר׳ יותנן‪ :‬אץ מטידין‪ .‬ט‪ 1‬להשיא את אשמו לשמא לאו זה הוא‪:‬‬ ‫ואח״כ בנפלים הראש פוטר לאיתותב שמואל הכא אלא כמו שפירש שם בקונט׳‬ ‫לו פי שנים ובפדחת בלא‬
‫פנים לא הוי היכר‪:‬‬
‫הכרת פניהם מנתה בם‪ .‬דהכרת פרצוף פניהם עדותן אלמא פרצוף‬ ‫נתגיירה‪ .‬קודם שיצאו כתקנו לחייס שלם לאפוקי מתותך >‪ :‬לאתרי הא דת״ר גיורת שיצא‬
‫ג‬
‫פנים בעי‪ .‬ופשטיה דקרא במאפים כתיב הכרת פני הוולדות ענתה‬ ‫הפנים ושאר הגוף אין פדחת ולדה כוי‪ .‬וא״ת מאי מימש הוא זה בהך מילתא טסי משאר‬
‫נותנין לה ימי טומאה משום‬
‫בנואפיס שהקב״ה צר את הממזר בצורת פני המנאף‪ :‬בםופה‪ .‬לאחר‬ ‫דהוצאת פדחת בגיותה הוי לבמס לתשוב בהן טלול כגון לזקוק אשת אמיו ליבום ולפטור מן היבום‬
‫שכוונו יפה )» י[ בזה הקילו חכמיס בסוף עדותן להתזיקן אפי׳‬ ‫לידה ועובדת כוכבים לא וההורגו חייב ושאר דברים השנויים בפ׳ יוצא דופן ) נ ל ה ל ף מ ג ‪ ( :‬וי״ל‬
‫מטמיא בלידה‪ :‬עם החוטם‪.‬‬
‫בעבל ושפחה‪ :‬אבל בתחלה‪ .‬מחלת העלות דהיינו ראיית המת‬ ‫וקשיא לד• יוחגן דאמר לאיצטמך הכא לאשמועינן לס״ד אע״ג דיציאת הראש חשוב לירה מ״מ‬
‫לא אקילו על שיכירוהו יפה‪:‬‬ ‫פדחת בלא חוטם פוטר אף לילת שאר הגוף שיצא אחרי כן בקלושה חשוב כמו כן לילה וניתיב לה‬
‫לנחלה‪ :‬עד החוטם דהיינו‬
‫מאי טעמא יכיר בתינ‪ .‬תימה בפ׳ עשרה‬ ‫ימי טומאה וימי טהרה‪:‬‬ ‫פדחת לחודיה‪ :‬כי אקיל‬
‫יטר‬ ‫בסופה היכא דידעי דודאי‬
‫יוחסין)קדושין ל ף ע ת ‪ > :‬ובפי יש נוחלין)נ״ב ל ף י ן כ ז ‪ ( :‬שלותק לרבנן לרבי יהולה יטר למה לי לימא לאיצטריך לכלררשינן הכא לאפי׳ רבי יומנן לא פליג‬ ‫מותרת דקא חזו דמת‪:‬‬
‫בתחלה היכא דלא חזו דמח‬
‫להא לקאמר אף לנחלה משוס לקסבר לסלתת נמי הויא היברא וגס רוחק ביש נוחלץ ) ש ס ( לר״מ לאמר אלס מקנה כר לאתא יטר לנכסים‬ ‫ולאסהודי עליה )דהוציא(‬
‫שנפלו לו כשהוא גוסס וי״ל רהתם קשיא ליה לשון יכיר למשמע שיש כת בהכרת האב‪ :‬מאי קראה הכרת פניהם ענתה נם‪ .‬פירש בקונטרס‬ ‫הוא כדי להתירה לא סגיא‬
‫אלא בפרצוף פנים עם‬
‫להכרת פרצוף פניהם עלותן הוא אלמא פרצוף סניס נמי בעי ותימה י י [ לביבמות ) ל ף ק כ ‪ .‬ו ש ם ל ״ ה ה כ ר ת ( מייתי קרא להכרת פניהם ענתה בס‬ ‫החוטם‪ :‬ואיבעית אימא‬
‫משמע שיש לבר באלם שמכירים על ילו את הפנים והיינו פלחת לתוטס בכלל פרצוף פנים הוא והתם ביבמות <שס( בתר האי קרא מייתי‬
‫עובלא לאבא בר מרתא להוו מסקו ביה לבי ריש גלותא זוזי אייתי קירא לבק בבלייתא לבק אאפומיה חלף קמייהו ולא בשקמה‪:‬‬
‫לבהיותו‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫מז‪.‬‬ ‫יש בכור פרה שמיני בכורות‬ ‫מםורת הש״ם‬

‫י א מיי׳ פ״ב מהלכות מזלות‬ ‫דבהיותו עובד כוכבים לאו כני נחלה נינהו‪ .‬פירש בקונטרס‬ ‫יכיר למוד‪ .‬דלא כתיב פנים הוי פדתת היכר‪) :‬י( עובדי כוכבים‬ ‫א( ]יבמות סב‪! (3 ,[.‬שם כנ‪.‬‬
‫הל׳ ינ טוש״ע מ״מ סי׳‬ ‫וש״נ[‪ ,‬ג( ]יבמות סב‪,[.‬‬
‫רעז סעיף ס‪:‬‬ ‫עובדי כוכבים ״(אינם בני נחלה משנמגיירו ובפרק קמא‬ ‫אינן בני נחלה לירש את אביהם עובד כוכבים אחר שנתגיירו בפ״ק‬ ‫ד( ]לעיל מו‪ ,[.‬ה( ]חולין קלב‪.‬‬
‫יא ב מיי׳ פט״ו מהל׳ אישות‬ ‫דקלושין )לף יז‪ >:‬משמע ייי[ להם בני נחלה דאמרינן בקדושין דעובד‬ ‫דקדושין <לף יז‪ :0‬לא להוהו בראה‪ .‬הקב״ה את העולם אלא לשבת‬ ‫לעיל י‪ ,[.‬י( צ׳׳ל דבהנח‪ ,‬ז( גי׳‬
‫הל׳ ו טוש״ע אה״ע סי׳‬ ‫הרא״ש רנא‪ ,‬ח( תוספתא‬
‫א סעיף ז‪:‬‬
‫כוכבים יורש את אביו דבר תורה אלא לאו בני נחלה נינהו לקאמר‬ ‫יצרה‪ :‬מי שלא היו לו בנים כוי‪ .‬פרישית לעיל«( גבי מתני׳‪ :‬ילדה ממאן‪.‬‬ ‫דיבמומ רפ״ח יבמות צא‪,.‬‬
‫״ ב ג ד מיי׳ פי״א מהל׳‬ ‫בכורה‪:‬‬ ‫תורת‬ ‫הכא היינו י»[‬ ‫דקתני משבאה לישראל ילדה הוי בכור‬ ‫‪] (p‬דף מו‪ ,[.‬י( ]דגריס נא[‪,‬‬
‫נכוריס הל׳ יא טוש״ע‬ ‫כ( ]ויקרא כ‪ ,[3‬ל( מכהונה‬
‫' [ ! י ה א עבד ליה שבת‪ .‬בפ׳ הבא‬ ‫יכיר ל ח ו ד ו ה כ ר ת פנים ל ח ו ד > א י ת מ ר היו לו‬ ‫לנחלה‪ :‬מאי איריא גיורה ושפחה‪.‬‬
‫י״י סימן שה סעיף ימ‪:‬‬ ‫הוא‪ .‬יענ״ץ‪ ,‬מ( גי׳ צ׳׳ק אינן‬
‫א‬

‫יג ה מיי׳ פט״ו מהל׳ איסורי‬ ‫סב‪(.‬‬ ‫על יבמתו ) י ב מ ו ת לף‬ ‫דמשמע מש״ה הוי בכור לנחלה דאותס‬ ‫בני נחלה לירש את אביהם בוי‪,‬‬
‫בנים ב ה י ו ת ו ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ו נ ת ג י י ר ר ב י יוחנן‬
‫ניאה הל׳ ג טוש׳׳ע אה׳׳ע‬ ‫בניס שהיו לה בהיותה עובדת כוכבים‬ ‫נ( עיין צ״ק‪ (D ,‬צ״ק‪,‬‬
‫קאמר בלשון אחר רמעיקרא נמי בני‬
‫סי׳ י סעי׳ יט‪:‬‬ ‫א י ז לו ב כ ו ר ל נ ח ל ה ו ר ״ ש בן ל ק י ש‬ ‫א‬
‫אומר‬ ‫מ( ]ועמ״ש על הגליון[‪,‬‬
‫״ד ו מיי׳ פ״א מהלכות‬ ‫פריה ורביה נינהו ולאו בני חיוב קאמר‬ ‫לא חשיבי‪ :‬אפיי בה ישראל‪ .‬דמים‬
‫א ו מ ר י ש ל ו ב כ ו ר ל נ ח ל ה ר ב י יוחנן א ו מ ר א י ן‬
‫מעשר הלכה נ ‪:‬‬ ‫דבפ׳ ד׳ מיתות )סנהדרין לף גט‪ (:‬מוכח‬ ‫הראשונים חשובים בניס הד יי[ האי‬
‫דלא מיפקדא אפריה ורביה אלא כלומר‬ ‫ל ו ב כ ו ר ל נ ח ל ה ד ה א א! ה ו ה ל י ה ר א ש י ת א ו נ ו‬ ‫נמי בכור לנחלה דהא באב תליא‬ ‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫דזרעו מתייחס אמריו והיינו עבד ליה‬ ‫ו ר ״ ש בן ל ק י ש א ו מ ר י ש לו ב כ ו ר ל נ ח ל ה >גר‬
‫נ‬
‫מילתא ולא באס‪ :‬אלא לאו‪ .‬האי ילדה‬ ‫)א( גמ׳ ומשנאחה לישראל‬
‫תורה אור השלם‬ ‫ילדה בכור כצ״ל וחיבת ולדה‬
‫שבת דקאמר הכא וגבי עבד קאמר‬ ‫שנתגייר כקטן שנולד דמי ואזדו לטעמייהו‬ ‫משבאה לישראל יי[ לא אמי שלא היו‬ ‫נמחק‪) :‬נ( שפ נשתחררה‬
‫‪ .1‬בי כה אמו־ ין בוו־א‬
‫השמינו הוא האלהים יער‬ ‫ביבמות <לף ‪ D (.3‬ל ה כ ל מודים יא[ לאין‬ ‫ד א י ת מ ר ״ ה י ו לו בנים ב ה י ו ת ו ע ו ב ד כוכבים‬ ‫לו בניס מהדר אלא מילתא באפי נפשה‬ ‫מעוברח ילדה בצ״ל ואות ו׳‬
‫הארץ ועשה הוא בועה‬ ‫נמחק‪ (1):‬שם אלא כהנת כיון‬
‫לו חייס‪ :‬ולא תימא אליבא דמ״ד‬ ‫היא דקאמר גיורת שהיו לה בניס‬
‫לא תהו בראה לשבת‬ ‫ו נ ת ג י י ר ר ׳ יוחנן א מ ר ק י י ם פ ר י ה ו ר ב י ה ו ר ״ ש‬
‫ב‬
‫דאיבעלה ליה הדא זרה‪:‬‬
‫יערה אני ץ ואין עוד‪:‬‬ ‫אין מזהמין כוי‪ [ » .‬ומ״ל מזהמין היינו‬ ‫בהיותה עובדת כוכבים ונתגיירה עם‬ ‫)ד( יש״י י״ה יכיר יכו׳ היכר‬
‫ב ן ל ק י ש א מ ר ל א קיים ר ׳ יוחנן א מ ר ק י י ם ל א‬
‫‪1‬‬
‫הס״י ואח״כ מ״ה דבגיותו‬
‫ישעיהו מה יה‬ ‫מאן לשלי ליה בתר עובל כוכבים כלפי׳‬ ‫בעלה וילדה משבאת לתורת ישראל‬
‫‪ .2‬קדש לי בל בכור פטר‬ ‫ת ו ה ו ב ר א ה ל ש ב ת י צ ר ה ו ר ״ ש בן ל ק י ש א מ ר‬ ‫לאו בני נחלה עוכלי כוכניס‬
‫בל רחם בבני ישראל‬
‫בקונט׳ לקרי ליה מזהמין משוס לעובמ‬ ‫הר בכור לנתלה ומיובתא דר׳ יוחנן‪:‬‬ ‫אינן וכוי אחר שנתגייר כצ׳׳ל‬
‫כוכבים מזוהמין הס כלאמרן שבת )לף‬ ‫ל א קיים פ ר י ה ו ר ב י ה ג ר ש נ ת ג י י ר כ ק ט ן ש נ ו ל ד‬ ‫ואות ו׳ נמחק‪) :‬ה( ד״ה אפי׳‬
‫באךם ובבהמה לי הוא‪:‬‬ ‫לעולם מישראל שלא היו לו בנים‪.‬‬ ‫וכוי נפירקין קמא נ״ב י ף ל׳‬
‫שמות יג ב‬
‫ק מ ו ‪ ( .‬בשעה שבא נחש על מוה הטיל בה‬ ‫דמי וצריכא דאי איתמר » בהא קמייתא בהא‬ ‫ומשוס בכור לנחלה לא איצטריך‬ ‫ונפ״ב יף יג‪) :‬ו( ד״ה אלא‬
‫‪ .3‬שאו את ראש בל עךת‬
‫בני ישךאל למשפחתם‬ ‫זוהמא ולא פסקה זוהמא מן העובלי‬ ‫מאמר רשב״ל מ ש ו ם דבהיותו ע ו ב ד כוכבים‬ ‫למינקט גיורת אלא משום דאשמעינן‬ ‫וכוי ופטור‪:‬‬
‫לבית אבתם ?מספר שמות‬
‫כוכבים ומ״ל עובל כוכבים ועבל הבא‬ ‫לאו בני נחלה נינהו א ב ל ב ה א א י מ א מ ו ד ה‬ ‫דאינו בכור לכהן דמים הראשונים‬
‫בל זכר לגלנלתם‪:‬‬
‫במדבר א ב‬ ‫על בת ישראל הולל כשר שלי ליה במר‬ ‫מיקרו פטר רחם ולאפוקי מדר׳ יוסי‬
‫ל י ת ל ר ב י יוחנן ד ל א ת ו ה ו ב ר א ה ל ש ב ת י צ ר ה‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫לעובל כוכבים »[ אבל מייל הולל ממזר‬ ‫הגלילי‪ :‬הא‪ .‬דקתני בכור לנחלה רבי‬
‫והא ע ב ד ליה ש ב ת ואי א י ת מ ר בהא בהא‬ ‫יכיר לחוד‪ .‬דכיון דלא כתיב‬
‫שלי ליה בתר במ ישראל ולהט שייך ביה‬ ‫יוסי הגלילי היא ללגבי כהן חשיב ליה‬ ‫ביה ]פנים[ בהכרת פדחת‬
‫מוםף רש״י‬ ‫ממזרות'( ובקונטרס פירש איפכא וכמו‬ ‫ס א מ ר ר ב י יוחנן א ב ל ב ה א א י מ א מ ו ד ה ליה‬ ‫לחוד סגי לנחלה והכא דבעי‬
‫בכור לער שיפטרו רחם בישראל‪:‬‬
‫אין לו בכור לנחלה‪ .‬ק‬ ‫ל ר ״ ש בן ל ק י ש צ ר י כ א תנן מי ש ל א היו לו‬ ‫פרצוף פנים משום דכתיב‬
‫שפירשתי מוכח בסוף פ״ק ליבמות יי‪1‬‬ ‫וילין! איהו‪ .‬הבעל‪ :‬מינה דידה‪ .‬ט‬
‫ככור שיולי לו משיתגייר אינו‬ ‫ביה הכרת פניהם‪ :‬בגיותן‬
‫נוטל פי שנים )•במות םנ‪.(.‬‬ ‫)לף יז‪ (.‬בחלח וחבור וגו׳ א״ר יוחנן‬ ‫בנים ו נ ש א א ש ה ש כ ב ר י ל ד ה ע ו ד ה ש פ ח ת‬ ‫היט דלגבה לא חשיבי בניס ראשונים‬ ‫לאו בני נחלה נינהו דאין‬
‫לאו בני נחלה נינהו‪.‬‬ ‫וכולן לפסול ט אמריתא קמיה לשמואל‬ ‫אב לעובד כוכבים‪ .‬לישנא‬
‫ננכריותן לאו כני יין נחלה‬
‫ו נ ש ת ח ר ר ה ע ו ד ה ע ו ב ד ת כוכבים ונתגיירה‬ ‫והוי האי פטר רחם לכתיב בישראל‬ ‫במס׳‬ ‫אחרינא כדאמר‬
‫נינהו‪ ,‬ינח כבן ונכיר כפשוט‪,‬‬ ‫» [ א״ל *ןכי[ יסיר את בנך מאמרי בנך‬ ‫בכור‬ ‫ו מ ש ב א ת ה ל י ש ר א ל י ל ד ה <א> ו ל ד ה‬ ‫לגביה נמי לא חשיבי ראשונים והוי האי‬ ‫קידושין נכרי את הגר וגר‬
‫אבל ירישה נהגא נהו‪,‬‬ ‫הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא‬ ‫את הגר אינו לא מד״ת ולא‬
‫)‪(:p‬‬ ‫כיאמרינן בקדישין‬ ‫לנחלה ואינו ב כ ו ר לכהן ילדה מ מ א ן אילימא‬ ‫ראשית אונו (‪ :‬לויה‪ .‬בת לר‪ :‬אפילו‬ ‫‪,‬‬
‫מד״ס דתניא לוה מעות מן‬
‫עכוי׳ם יורש אניי לגר מורה‬ ‫מן העוברת כוכבים קרר בנך אלא בנה‬
‫מ י ש ר א ל ש ל א היו לו בנים מ א י איריא גיורת‬ ‫ישראליה נמי‪ .‬י[ לאמרן <»( בפירקין‬ ‫הגר שנתגיירו בניו עמו כוי‬
‫‪1‬שם>‪ .‬דלא תוהו בראה‬ ‫פירוש לא מיפסלי טון למתייחס אחר‬ ‫משוס הכי יש לו בכור‬
‫לשבת יצרה‪ .‬בני נח בני‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ו‬
‫קמא )לף ג‪ (:‬הכהניס והלוים פטורין‪:‬‬ ‫לנחלה‪ :‬והא עבד ליה שבת‬
‫פריה ורביה נינהו יכתיב‬ ‫העובלת כוכבים ובנות ישראל לההוא‬
‫לביה אבוחם‪ .‬למשפתמ אב נפקא‬ ‫בנים‪ :‬ילדה ממאן‪ .‬כלומר‬
‫)בראשית ט( ויאמר להם‬ ‫לרא איצטרויי איצטרי וכן מוכת‬ ‫ש ה י ו לו בנים ונתגייר וקתני ב כ ו ר ל נ ח ל ה ל א‬ ‫הא דתני משבאת לישראל‬
‫אלהיס סרו ורבו <שם לגירסת‬ ‫מהכא לקררה משפחה ולא משפחת אם‬
‫בפ״ק ליבמות )שס> להאי לקרי ליה‬ ‫ל ע ו ל ם מ י ש ר א ל ש ל א היו לו בנים ואינו ב כ ו ר‬ ‫ילדה ממאן ילדה‪ :‬מאי אריא‬
‫העד‪ :‬ומעיקרא נמי ב)׳ פריה‬ ‫ואמאי סטור‪ :‬דאיטבר מעובד כוכבים‪.‬‬ ‫גיורת ושפחה‪ .‬דהוי בכור‬
‫ווביה נינהי(‪ .‬ונשא אשה‬
‫בנך גורם לו ממזרות‪ :‬מר כריה‬ ‫ל כ ה ן א י צ ט ר י כ א ל י ה ל א פ ו ק י י> מ ד ר ב י י ו ס י‬ ‫לנחלה אפיי בת ישראל נמי‬
‫דל״ל חייס לגבי ישראל ושייך הבן‬
‫שכבר ילדה‪ .‬ילענין נמלה‬ ‫דרב יוסף משמיה דדבא ]אמד[ לעולם‬ ‫בכור לנחלה הוי‪ :‬וקתני‬
‫מליא מילתא באב יכתיב‬
‫הגלילי ד א מ ר בכור לנחלה ולכהן ש נ א מ ר‬ ‫בתר אס ישראלית טפי מבתר אבוה‬ ‫בכור לנחלה‪ .‬אע״ג דכבר‬
‫ראשית אונו ולעני! כהן תליא‬
‫מישראל‪ .‬בוותיה פסקינן בתולין בריש‬
‫פ ט ר רחם בישראל ע ד שיפטרו רחם מישראל‬ ‫עובד כוכבים הלכך פטור‪ :‬ולא תימא‬
‫‪2‬‬ ‫הוליד בנים בגיותו ותיובתא‬
‫נפטר רחם !לעיל מ!‪ .>.‬עודה‬ ‫הזרוע )לף ק ל כ ‪ ( > .‬ואהא סמטנן השתא‬
‫ע‬
‫דרבי יוחנן דאמר היו לו‬
‫שפחה‪ .‬אפילו עודה שפחה‬ ‫קמ״ל דלא תי׳ש היו לו בנים בהיותו ע ו ב ד‬ ‫אליבא דמ״ד אין מזהמץ אה הולד‪.‬‬
‫לפטור בן לרה וכהנת אשת ישראל‬ ‫בנים בגיותו אין לו בכור‬
‫בלידה ראשונה ונשתחררה‬ ‫במס׳ יבמות )לף מ ה ‪ ( .‬דאיכא למ״ד‬
‫מממש סלעים‪ :‬נותנים לה מעשר‬
‫לנחלה‪ :‬קמ״ל‪) .‬רבי יוחנן(‬
‫עובדת‬ ‫עודה‬ ‫עכשיו‪,‬‬
‫כוכבים ונתגייר יש לו ב כ ו ר לנחלה א מ ר‬
‫]מתניתין[ דלא הוי בכור‬
‫כוכבים ונתגיירה‪ .‬ומשבאת‬ ‫עובד כוכבים הבא על בת ישראל הוולד‬
‫ואוכלת‪ .‬אין מולקין לאשה בגורן אבל‬ ‫ר ב י נ א ו א י ת י מ א ר ב א ח א »‪ 1‬ה א ו ד א י ר ב י י ו ס י‬ ‫לכהן אלא בכור לנתלה‪:‬‬
‫ליל ישראל ילדה הוי נמי בכור‬ ‫כשר דבתר אימיה שדינן ליה ומשוס‬ ‫ויליף איהו‪ .‬הגר מינה דידה‬
‫לנתלה‪ ,‬שהרי לזה לא היו נניס‪,‬‬ ‫מחלקין להם בבתיהם כלאמר בפרק‬ ‫ה ג ל י ל י י[ ה ו א ד א מ ר פ ט ר ר ח ם ב י ש ר א ל ע ד‬ ‫דגיורת מה היא יי! לטעמיה‬
‫הכי פטור מממש סלעים‪ :‬אלא אפילו‬
‫ולכה! לא דאינו פטר רתם‬ ‫נושאין על האנוסה ף ב מ ו ת לף צט‪:(:‬‬ ‫ש י פ ט ר ו רחם מ י ש ר א ל ויליף איהו מינה דידה‬ ‫דר׳ יוסי אע״ג דהיו לו בנים‬
‫‪ .>um‬דאמר בכור לנחלה‬ ‫למ״ד מזהמין‪ .‬דשדינן ליה במר עובד‬ ‫בגיותה דיש לו בכור‬
‫ולכהן‪ .‬דגנים הנולדים לה‬ ‫כהנת כיון דאיבעילה ]ליה[‬ ‫אלא‬
‫א מ ר ר ב א ד א ב ר א ה ב ה ל ו י י ה י‪ 1‬ש י ל ד ה‬
‫ג‬
‫כוכבים אפ״ה פטור ללוי פסול מיקרי‬
‫ה (‬
‫לנחלה‪ :‬למשפחותם לבית‬
‫בהיותה עובדת כוכבים לא‬ ‫הויא לה זרה‪ .‬ואפי׳ קלושת‬ ‫אכותם כתיב‪ .‬דמשפחת אב‬
‫פטרי )שם(‪ .‬לויה שילדה‬ ‫בנה פ ט ו ר מה׳ סלעים ד א י ע ב ר מ מ א ן אילימא‬ ‫הואיל ואימ ליה שמא ללוי )י( סטור‪:‬‬
‫בנה פטור מה׳ סלעים‪.‬‬ ‫לרה פקעה מינה וגרעה מלויה אשת כהן‬ ‫קרויה משפחה ואמאי‬

‫כבנה של לד‪ ,‬יתנ! )לפיל יג‪(.‬‬ ‫שנשבית לאע״ג רמיפסלא מתרומה לא‬ ‫לוייה‬ ‫איריא‬ ‫מאי‬ ‫ומלוי‬ ‫מכהן‬ ‫דאיעבר‬ ‫בפטר רחם‪ .‬אתר האס אזיל לענין ה׳‬ ‫פטורה‪ :‬ולא תימא‪ .‬רב אדא‬
‫דתני פטור היינו אליבא‬
‫פטורים‪,‬‬ ‫ולוייס‬ ‫כהניס‬
‫פקעה מינה קלושתה לענין ה׳ סלעים‬ ‫אפילו י ש ר א ל י ת נמי א ל א ד א י ע ב ר מ י ש ר א ל‬ ‫סלעים‪ :‬מי שהיו לו בנים‪ .‬פרישית‬ ‫דמאן דאמר במס׳ יבמות אין‬
‫ואשמעיגן רב איא ילוייה כלד‬
‫דאיעבר‬ ‫)חוליו קלב‪.‬׳‪.‬‬ ‫אבל כהנת לקלושתה מגופה אתיא‬ ‫ל מ ש פ ת ו ת ם לבית אבותם כתיב א מ ר רב‬ ‫לעיל נמו‪ [.‬גבי מתני׳‪ .‬מלקתני היא וכהנת‬
‫‪3‬‬
‫מזהמין את הולד דעובד‬
‫כוכבים ועבד הבא על בת‬
‫אבל‬ ‫כוכבים‪.‬‬ ‫מעובד‬
‫כשמתחללת פקעה קלושתה לגמרי‪:‬‬ ‫יא[ רבותא אשמעינן לאע״ג לנתערב‬
‫איענרא מישראל בתר אב‬ ‫פ פ‪,‬א ד א י ע ב ר י מ ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ו ל א ת י מ‪ ,‬א‬ ‫ישראל אין הולד ממזר דלא‬
‫אולינן ליה ומייב <ש‪ .>0‬בפטר‬
‫עס הפטור איהו חייב‪ :‬מכלל דכהגה‬ ‫שדינן ליה בתר אביו אלא‬
‫רחם תלא רחמנא‪ .‬והרי‬ ‫הבן‬ ‫אין מזהמין א ת הולד‬ ‫ה‬
‫אליבא דמאן דאמר‬ ‫פטורה‪ .‬וקס״ל להא כהנמ בבת כהן‬ ‫בתר אימיה והאי נמי בתר‬
‫רחם שיצא ממנו לאו דחיובא‬ ‫אימיה לויה שדינן ליה‬
‫א ל א א פ י ל ו ל מ א ן ד א מ ר מזהמין א ת ה ו ל ד לוי פ ס ו ל מ י ק ר י מ ר ב ר י ה ד ר ב יוסף‬ ‫קאמר‪ :‬בדיקיג[ ‪ .‬מנסה אותנו‬ ‫דפטור מחמש סלעים אלא‬
‫הוא ‪1‬שס>‪ .‬לוייה שנשבית‪.‬‬
‫אפי׳ למ״ד מזהמין הולד‬
‫וחיישינן שמא נבעלה לעוני‬ ‫א מ ר משמיה דרבא לעולם דאיעבר מ י ש ר א ל ושאני התם ד א מ ר קרא פ ט ר רחם‬ ‫בהלכות‪ :‬מהו‪ .‬מי הוי בנה פטור‬
‫כוכבים !יבמות צא‪.‬׳‪ .‬או‬ ‫מ״מ בתר אימיה שדינן ליה‬
‫שנבעלה בעילת זנות‪ .‬כגון‬ ‫ב פ ט ר ר ח ם ת ל א ר ת מ נ א תנן מ י ש ה י ו לו בנים ו נ ש א א ש ה ש ל א י ל ד ה נתגיירה‬ ‫׳»[ מבכורה או לא‪ :‬היינו דרב אדא כוי‪.‬‬ ‫ולוי פסול מיקרי ופטור‪:‬‬
‫לעכו״ס וענד וחלל וכל הנך‬
‫מ ע ו ב ר ת נ ש ת ח ר ר ה מ ע ו ב ר ת י[ ‪ w‬ו י ל ד ה ה י א ו ב ה נ ת ה י א ו ל ו י ה ה י א ו א ש ד ‪,‬‬ ‫וכי היכי דלוייה פטורה כהנת נמי‬ ‫בפטר רחם תלה רחמנא‪.‬‬
‫יאמר באלמנה לכ״ג)שססח‪(.‬‬ ‫באמו ואמו אתיא משבט‬
‫פטורה‪ :‬בקדושתה קיימא‪ .‬אע״ג‬ ‫פטור‪ :‬מדקתני ילדה היא‬
‫ימפסלא נהו בת כהן‬ ‫ש כ ב ר י ל ד ה ו כ ן מ י ש ל א ש ה ת ה א ח ר י ב ע ל ה ג׳ ח ד ש י ם ו נ ש א ת ו י ל ד ה ו א י ן י ד ו ע‬
‫מתרומה‪ ,‬גבי לוייה לא פסלי‬ ‫לנבעלה לעובד כוכבים וט שדינן בנה‬ ‫וכהנת היא ולויה מכלל‬
‫ממעשר!שם צא(‪.‬‬ ‫א ם ב ן ט ׳ ל ר א ש ו ן א ם ב ן ז׳ ל א ח ר ו ן ב ב ו ר ל כ ה ן ו א י נ ו ב כ ו ר ל נ ח ל ה מ כ ל ל י י ד כ ה ו נ ה‬ ‫שילדו‬ ‫ולדה‬ ‫דכהנת‬
‫בתרה הר כלר פסול ופטור‪ :‬מן‬ ‫פטורין‪ :‬ולאו היינו דרב‬
‫ולויה פטורין ד א י ע ב ר מ מ א ן אילימא ד א י ע ב ר מ כ ה ן ולוי ח אי הבי מ א י איריא‬
‫המעשר‪ .‬מעשר ראשון יי[ ניתן ללויס‪:‬‬ ‫אדא דאמר לויה שילדה כו׳‬
‫בהנת ולויה אפי׳ ב ת י ש ר א ל נמי א ל א ד א י ע ב ר מ ע ו ב ד כוכבים כ ה נ ת פ ט ו ר ה‬ ‫עי[ דאיבעלה ליה‪ .‬לעובל כוכבים‪:‬‬
‫ואוקימנא בדאיעבר מעובד‬
‫כוכבים וכהנת נמי דאיעברא‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ו ה א מ ר ר ב פ פ א ב ד י ק ל ן ׳>רבה כ ה נ ת ש נ ת ע ב ר ה מ ע ו ב ד כ ו כ ב י ם מ ה ו ו א מ י נ א‬ ‫הויא זרה‪ .‬כדאמרינן ביבמות בפרק‬ ‫מעובד כוכבים פטורה‪ :‬אלא‬
‫<([ דהא ס״א הוו ליה בני‪:‬‬ ‫רב פפא דאוקים לה לעיל‬
‫ליה ל א ו היינו ד ר ב א ד א ב ר א ה ב ה ד א מ ר לויה ש י ל ד ה ב נ ה פ ט ו ר מ ח מ ש ס ל ע י ם‬ ‫אלמנה לכהן גלול)דף סח‪ (.‬מנין לכהנת‬
‫ג[ אתמר בקמייתא בהא‬ ‫לויה בדאיעבר מעובד‬
‫קאמר‪ :‬ג[ אחא בריה דרבא‪:‬‬ ‫ו א מ ר לי הכי ה ש ת א ב ש ל מ א לויה ב ק ד ו ש ת ה קיימא >דתניא ילויה ש נ ש ב י ת‬
‫ח‬ ‫לויה רשראלימ שבאו עליה עובל כוכבים‬ ‫כוכבים והבא לא מצי‬
‫ד[ היא דאמר אות ו׳ נמחק‪:‬‬ ‫ועבל שפסלוה ת״ל ובת כהן ט תהיה‬ ‫לאוקומי בעובד כוכבים‬
‫‪ (9‬לוייה‪ .‬עי׳ תשובת‬ ‫או ש נ ב ע ל ה ב ע י ל ת זנות נותנין לה מן ה מ ע ש ר ו א ו כ ל ת א ל א ב ח נ ת כיון‬ ‫משום דקתני כהנת במאי‬
‫הרשב״א סי• אלפים שס״ו‪:‬‬ ‫לאיש זרי( טון שנבעלה לפסול לה פסלה‬ ‫מוקים לה‪ :‬לעולם‪ .‬כהנת‬
‫‪ w‬דאי ב ע י ל לה הויא זרה הניחא ל מ ר בריה ד ר ב יוסף מ ש מ י ה ר ר ב א‬
‫‪ [1‬מעוברת ילדה אות ו׳‬ ‫ואע״ג ללויה נמי קתני התם ל(ממרומה‬ ‫דקתני בת ישראל היא‬
‫נמחק‪ :‬ו[ תיבות אי הכי‬ ‫ד א מ ר ד א י ע ב ר מ י ש ר א ל מוקי לה ב ד א י ע ב ר מ י ש ר א ל אלא לרב פ פ א במאי‬ ‫ודאיעבר מכהן ואמאי קרי‬
‫נמחק‪ :‬ח( הוי נמי האי בכור‪:‬‬ ‫יי[ לקא פסיל לה שלא תינשא לכהן אגל‬ ‫‪5‬‬
‫לה כהנת הואיל וכנה כהן‪:‬‬
‫‪ [p‬לישראל ]לא[ במי שלא‬ ‫מוקי לה ל ע ו ל ם ד א י ע ב ר מ כ ה ן ותיא ב ת י ש ר א ל ו א מ א י קרי לה כ ת נ ת ד מ ה כהן‬
‫מלין לרה לא מיפסלא‪ :‬הויא לה זרה‪.‬‬
‫היו לו‪ p :‬דאמרינן בפירקא‬ ‫איתמר‬ ‫א( נראה יצ״ל מה היא‬
‫קמא‪ :‬יא[ דרבוחא אשמעינן‪:‬‬ ‫וטון לזרה היא בנה תייב בה׳ סלעים‪.‬‬ ‫לטעמיה ירי יוסי אע״ג יהוה‬
‫יב[ בדיק לן מר פנסה‪:‬‬ ‫הלכך מתניתין נמי לא יי[ מוקמת דאיעבר מעובד כוכבים‪ :‬המחא למר בריה דרב יוסן«‪ .‬למוקים ללרב אלא בלאיעבר מישראל מוקמי למתני׳ נמי‬ ‫לה בנים הד נמר לכהן ה״נ‬
‫•ג[ פטור מחמש סלעים או‬ ‫הוא אע״ג יהיה לו נניס יש‬
‫לא הס״ד ומה״ד לאו היינו‪:‬‬ ‫הכי‪ :‬לעולם‪ .‬מתניתין לאיעבר מכהן אבל במ כהן ללא איעבר מכהן לא מיסטרא ללא אזלינן בתר אם אלא בלויה דאיעבר מעובד כוכבים‪:‬‬
‫לו בכור לנחלה‪:‬‬
‫יי[ שנאכל ללוים‪ (tp :‬מה״ד‬ ‫כ!‬
‫כיון דאיבעלה‪ [p1 :‬מתרומה הוא דקא‪ :‬י!( לא מצית‪ :‬יין[ משמע שרוצה לומר דלא איירי הכא בנתגיירו אלא בגיותן משמע קודם שנתגיירו דאז הם בני נחלה כדאמרינן בקדושין‪p [• :‬היינו בני תורת בכורה‪ :‬ג[ מה״ד והא עביד‪ :‬יא[ מודים‬
‫דלא קיים משום דאין‪ :‬ננ[ כו׳ שאין הולד הולך אחר הכותי‪ :‬כג[ דעובד כוכבים דלא שייך ממזרות בכותי‪ :‬נו( דיבמות גבי וינחם בחלח‪ [ « :‬דשמואל אמר כי יסיר‪:‬‬
 ‫הש״ס‬ ‫מםורת‬
‫א( נלקמן מט‪ ,[.‬ב( נ״נ ק‪,.0‬‬
‫נ(נלעיליט‪,[.‬ד(‪1‬נלהמ‪.‬ונזכר‬
‫לקמן גז‪ ,[:‬ה( נ״א אכל צ״ק‪,‬‬
‫י( הכי וה״ק והל״א צ״ק‪,‬‬
‫ז( צ״ק‪ ,‬ח( ]ויקרא ינ[‪ ,‬ט( כו׳‬
‫ותימה צ״ק‪ ,‬י( נ״א גני מצוח‬
‫הנן צ״ק‪ ,‬ג( צ״ק מ״ו‪,‬‬
‫ל( לנסר צ״ק‪,‬מ(‪1‬שס קט‪,[:‬‬
‫נ( טפי צאוקמי ננכור צ״ק‪,‬‬
‫אור השלם‬ ‫תורה‬
‫‪ .1‬כי מהיי! לאיש שתי‬
‫אהובה‬ ‫האחת‬ ‫נשים‬
‫והאחת שנואה וןלדו לו‬
‫בנים האהובה והשנואה‬
‫הבכיר‬ ‫הבן‬ ‫והןה‬
‫דברים כא טו‬ ‫לשניאה‪:‬‬
‫‪ .2‬קדש לי בל בכור פטר‬
‫כל ךחם בבני ישראל‬
‫באךם ובבהמה לי הוא‪:‬‬
‫שמות יג ב‬
‫בי את הבכיר בן‬ ‫‪.3‬‬
‫השנואה יכיר לתת לו פי‬
‫עונים בכל אשר ימצא לו‬
‫כי הוא ראשית אנו לו‬
‫משפט הבכרה‪:‬‬
‫דברים כא יז‬
‫‪ .4‬ואם נקבה תלד וטמאה‬
‫שבעים כנךתה וששים יום‬
‫וששת ‪:‬מים תשב על דמי‬
‫ויקרא יב ד‪.‬‬ ‫טהרה‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נמ׳ לא וכה אביו‬
‫בפדיונו‪) :‬ב( שפ ללית ליה‬
‫חייס איתמר אר״ש בן‬
‫יאסיניא‪) :‬ג( דש״י דייה לא‬
‫נצרכא וכוי אלא לההוא שנא‬
‫אמריו אבל איהו לא שקיל‬
‫מידי דבני הראשון אומרים‬
‫לו לא ‪5‬ן ראשון אתה וכן בני‬
‫בני האחרון אומרים לו לא‬
‫בן אחרון אתה הסייד‪:‬‬
‫)ד( דייה והט קאמר וכוי‬
‫ממ״נ דהא פטר‪) :‬ה( ד״ה‬
‫וט תימא וכוי לא כתנו‬
‫הרשאה אין‪) :‬ו( ד״ה הא‬
‫קמיירי‬ ‫וכוי‬ ‫מוקמינן‬
‫דאמרינן אמר שמואל‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫א[ אין הבן חייב‪ :‬נ| בפדיונו‬
‫רבה‪ [» :‬לפדות את עצמו‪:‬‬
‫ו[ חיים אתמר אמר רבי‬
‫שמעון בן יאפינא‪ [9 :‬לפדות‬
‫את עצמו‪ [1 :‬תיבות ובסוף‬
‫נתערבו נמחק‪ :‬ו[ שלשים‬
‫שנולד‪ :‬ח[ אלא הבן נתחייב‪:‬‬
‫‪ [p‬תיבת ליה נמחק‪ [•:‬לו לא‬
‫כן שני אתה‪ :‬׳‪ [6‬תיבת לו‬
‫נמחק‪ :‬ע [ אחריו הוי בכור‪:‬‬
‫ינ[ מה״ד דגים וחגבים‪:‬‬
‫יי[ לו משמע דרך לידה‬
‫בעינן‪ :‬נוו[ תיבת זכר נמחק‪:‬‬
‫‪ p 1‬מ ע ו ב ר ת בכור לכהן[‬
‫ותימה‪ :‬יו[ גמרינן מכל מצות‬
‫הבן על האב דרשינן תפדה‪:‬‬
‫יח[ ממקום שהיא מזרעת‬
‫גמר‪:‬‬ ‫לא‬ ‫׳‪(p‬‬
‫»[ דדרשינן הא קרא‪:‬‬
‫‪ [65‬שיהא בכור משעת‪:‬‬
‫נ נ [ דכתיבי הני קראי הוה‪:‬‬
‫גג[ בבכור לומר דאינו‪:‬‬
‫‪5‬ו[ גופיה יהא יוצא דופן‪:‬‬
‫ג‪ [9‬בכור מלר׳ טרפון‪:‬‬
‫יש בכור פרק שמיני בכורות‬ ‫מז‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫בן חלל‪ .‬כישראל למי וחייב בבכורה‪ :‬לאחר שלשים‪ .‬י[ ישנו במצות‬ ‫הבן חייב לפדות את עצמו‪ .‬דהא לא זכה האב בפדיונו אלא חייב הבן‬ ‫טו א ב מיי׳ פיי׳א מהל׳‬
‫ככורים הלכה ינ פמג‬
‫פדייה דכמיב )במדבר יח> ופלויו מבן חרש‪ :‬שהרי זכה אביו בפדיונו‪.‬‬ ‫לפדומ עצמו אע״ג דליכא מיובא באב וכן מתני׳ דתנן נתגיירה‬ ‫עשי! קמד טוש״ע י״ד פימן‬
‫דאי נמי יהיב )ליה( האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא‬ ‫)כשר( ומימה דבפ״ק לקדושין‬ ‫מעוברת נשמתררה מעוברת‬ ‫שה סעיף יט‪:‬‬
‫ג ]מיי׳ פייה מהל׳ נחלות‬
‫כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסיו‪ :‬לא‬ ‫)לף כט‪' (.‬י['(גמרינן ממצות הבן על האב דדרשינן תפדה תפדה אשה‬ ‫הלכה ג[‪:‬‬
‫זכה האב‪ .‬להא לא אימייב אב מעולם‬ ‫שאין אחרים מצווין לפדומה אינה מצווה‬ ‫טי ד מיי׳ פ״כ מהלכות‬
‫נמלות הל׳ ו טוש״ע‬
‫אלא מ בן נתחייב לאחר מימה אביו‬ ‫א י ת מ ר כהן ש מ ת וחנית בן ח ל ל ר ב ח ם ד א‬ ‫לפדות עצמה וה״נ האי בן שאין אחרים‬ ‫מ״מ סימן רעז סעיף יא‪:‬‬
‫ואימייב טז ליה למיתביה לכהן אחר‪:‬‬ ‫מצווין לפדותו לא יהא חייב לפדות‬ ‫יז ה ו מיי׳ שס הלי יא ופי״א‬
‫א מ ר הבן חייב ל פ ד ו ת א ת ע צ מ ו ר ב ה ב ר ר ב‬ ‫מהל׳ ככורים הלכה טז‬
‫דאמר ליה‪ .‬האי חלל לכהן אתינא מכח‬ ‫עצמו וי״ל דלא דמי האי בן לאשה ללא‬ ‫טוש׳׳ע שם סעיף ז וטוש״ע‬
‫ה ו נ א א מ ר א י ן א! ת י י ב ל פ ד ו ת א ת ע צ מ ו כ ל‬
‫גברא כהן דלא מצית אישתעויי דינא‬ ‫שייך בה בשום אב פדיון כלל אבל הכא‬ ‫י״ד סימן שה סעיף כג‬
‫דבולי עלמא‬ ‫היכא ד מ ת תאב לאתר שלשים‬ ‫]וסעי׳ כד[‪:‬‬
‫בהדיה שאס היה אביו פודה אותו היה‬ ‫אם היה לו אב ישראל היה חייב לפדותו‪:‬‬
‫א‬
‫ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן‪.‬‬
‫נוטל הפדיון לעצמו‪ :‬נתגיירה מטוברה‪.‬‬ ‫לא פליגי דאין הבן חייב ל פ ד ו ת א ת ע צ מ ו‬
‫ולא ילדה עדיין מעולם אותו וולד בכור‬ ‫ש ה ר י זכה אביו ב פ ד י ו נ ו כי פליגי היכא ד מ ת‬ ‫הקונטרס‬ ‫פירוש‬ ‫מתוך‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫לכהן‪ :‬אמאי לימא ליה אתינא מהח‬ ‫הבן‬ ‫כ‬
‫ה א ב ב ת ו ך ש ל ש י ם יום ר ב ח ם ד א א מ ר‬ ‫משמע דמלשון לידה גמר וקשה דבנדה‬ ‫הבן חייב לפדות את עצמו‪.‬‬
‫גברא‪ .‬ללא ציימ לינא‪ :‬דלית ליה חייש‪.‬‬ ‫ל פ ד ו ת א ת ע צ מ ו ד ה א ל א זכה אביו‬ ‫חייב‬ ‫]ריש[ פרק יוצא דופן )לף מ‪(.‬‬ ‫דהוי כור וצריך לפדות‬
‫עצמו‪ :‬רבה בר רב הונא אמר‬
‫לגבי ישראל לימ ליה שוס יחס ואין זה‬ ‫) א ( » ל פ ד י ו נ ו ר ב ה ב ר ר ב ה ו נ א א מ ר אין הבן‬ ‫׳()ברישי׳( מפרש דאין יושבין עליו ימי‬ ‫אין הבן חייב לפדות עצמו‪.‬‬
‫בא מכתו לכקטן שנולל למי‪ :‬לא‬ ‫טומאה רמי טהרה משום דכמיב אשה‬ ‫שאביו זכה בפדיונו והוא‬
‫ת י י ב ל פ ד ו ת »[ ע צ מ ו ד א מ ר ל י ה א ת י נ א מ כ ח‬ ‫יורש נכסי אביו והנכסים‬
‫נצרכא‪ .‬מתני׳ רקתני אינו בכור לנתלה‬ ‫ט תזריע רלרה זכר על שתלד ממקום‬ ‫פטורין‪ :‬קא אתינא מכח‬
‫ג ב ר א ד ל א מ צ י ת ל א ש ת ע ו י י דינא ב ה ד י ה תנן‬
‫אלא »( מההוא שבא אתריו אלאה איהו‬ ‫יי״ שמזרעת אבל מלשון לידה לא' י[ אלא‬
‫‪5‬‬
‫גברא דלא מצית משתעי‬
‫נתגיירה מ ע ו ב ר ת ב כ ו ר לכהן ואמאי לימא לית‬ ‫דינא בהדיה‪ .‬דאילו הוה‬
‫לא שקיל מילי לבנו הראשון אומר לו‬ ‫יש לפרש לגמר הכא לילה ]לילה[ מהמס‬ ‫אבא קיים לא מצית‬
‫לא בן ראשון אתה וכן בנו האחרון‬ ‫אתינא מ כ ח ג ב ר א ד ל א מ צ י ת ל א ש ת ע ר י דינא‬ ‫ור״ש להכא לטעמיה כראמר בסמוך‬ ‫בתוך‬ ‫דאי‬ ‫למיתבעיה‬
‫שלשים אכתי לא איחייב ואי‬
‫אומר לו י[ י(‪ :‬והכי קאמר בכור לכהן‪.‬‬ ‫ב ה ד י ה ש א נ י ע ו ב ד כ ו כ ב י ם ד ל י ת ל י ת ת י י ס )‪(3‬‬ ‫למרבי התם יוצא לופן )שם( ממלל‬ ‫לאהד שלשים איהו זבה‬
‫הוי האי ספק ממה נפשך )י( להאי‬ ‫י[ א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן י א ם י נ י א א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן‬ ‫ליושבין עליו ימי טומאה רמי טהרה‬ ‫בפדיונו שהרי הוא כהן‬
‫הלכך אנא דאתינא מכחיה‬
‫פטר רחם הוא וחייב לפלות את עצמו‬ ‫בן ל ק י ש כ ה ן ש מ ת ב ת ו ך ש ל ש י ם והניח בן‬ ‫וא״ת להמם קאמר למולה ר״ש לענין‬ ‫פטירנא‪ :‬לימא ליה קא‬
‫והבא אחריו )מבני( השני אינו בכור‬ ‫ח ל ל הבן חייב ל פ ד ו ת א ת ע צ מ ו ש ל א זכה‬
‫קלשים שאינו קלוש לגמר מבכור‬ ‫אתינא מכח גברא‪ .‬מכח‬
‫עובד כוכבים דלא איחייב‪:‬‬
‫לנחלה לאמרין ליה אחיו אותו ספק בן‬ ‫לכתיב ביה פטר רחם ופריך וליגמר‬
‫ה א ב ב פ ד י ו נ ו מ ת ל א ח ר ש ל ש י ם יום אין ה ב ן‬ ‫שאני הכא מש״ה הוי בכור‬
‫אבינו הוא ואתה אינך בכור‪ :‬ולכתבו‬ ‫לילה לילה מאלס למרבינן יוצא לופן‬ ‫לכהן דעובד כוכבים לית‬
‫תייב ל פ ד ו ת מ ע צ מ ו ש ה ר י זכה ה א ב בפדיונו‪:‬‬ ‫ליה חיים דאין אב לעובד‬
‫הרשאה זה לזה‪ .‬הספק והבא אתריו‬ ‫מתלל שכן פשוט קלוש זכר במתנומ‬
‫כוכבים‪ :‬ליזיל לגבי האי‬
‫ו כ ן מ י ש ל א ש ה ת ה א ח ר י ב ע ל ה ג׳ ת ר ש י ם‬
‫יכתוב אתל הרשאה למבירו על חלקו‬ ‫ומשני מבכור אימ לן למילף לנפישין‬ ‫לידחייה‪ .‬דבנים של ראשון‬
‫וילך ויתבע יא[ לו הבכורה ממה נפשך‬ ‫ט‬ ‫וכוי‪ :‬ב כ ו ר לנחלה ה ו א ד ל א הוי ה א כ פ ש ו‬ ‫שכן אמו בהמומ קרשים פגול נותר‬ ‫מצו מדחו ליה ולמימר ליה‬
‫דשל אחרון הוית ובניו של‬
‫אס אני בכור תנו לי בשביל עצמי ואס‬ ‫שקיל ואמאי ליזיל לגבי האי ולידחייה ולגבי‬ ‫ג‬
‫וטמא והשתא הכא נמי נילף מבכור‬ ‫אחרון מצי אמדו ליה בן של‬
‫ראשון הוית‪ :‬אייר ירמיה‪.‬‬
‫אחי בכור תנו לי בשביל אחי להא או‬ ‫האי ולידחייה א מ ר רבי ירמיה לא נ צ ר כ א א ל א‬ ‫בהמה שכן בכור מבכור וי״ל לאינך‬
‫אין ודאי האי מצי למידחייה‬
‫הספק או הבא אחריו יג! בכור‪ :‬וכי‬ ‫ל ב א א ח ר י ו וה״ק ב כ ו ר ל כ ה ן ו ה ב א א ח ר י ו אין‬ ‫נפישי שכן אלם מארס ואינם קלושים‬ ‫אלא לא נצרכה למיתני אלא‬
‫לבא אחריו וה״ק איהו ספק‬
‫תימא מתני' שלא בהרשאה‪ .‬מיירי והכי‬ ‫ל ה ד ד י וכי‬ ‫הרשאה‬ ‫ולכתבו‬ ‫לנחלה‬ ‫בכור‬
‫ולא שייך בהם פגול נותר וטמא ובכור‬
‫בן תשעה לראשון ספק בן‬
‫קאמר אס לא כתבו )י> הרשאות אין‬ ‫אלם לכהונה לכתיב ביה פטר רמס‬ ‫ז׳ לאחרון ודאי בכור לכהן‬
‫ת י מ א מתני׳ ש ל א ב ה ר ש א ה ה א מוקמינן לה‬
‫כאן בכור לנחלה‪ :‬הא מוקמינן ליה‬ ‫לא מצי ר״ש למילף > מבכור לנחלה‬
‫ל‬ ‫הוא דפטר רחם הוא‪) .‬והוא(‬
‫>קמן ד ב ה ר ש א ה מ ס י י ע ל י ה ל ר ב י י נ א י ד א ״ ר‬ ‫א‬ ‫והבא אחריו אינו בכור לא‬
‫לקמן דבהרשאה קמיירי‪ 0).‬לאמר ]ממ‪[:‬‬ ‫לגבי בכור אלם לפטר רחם לא כתיב‬ ‫לנחלה דמצי אחילמידחייה‬
‫אמר שמואל בבא בהרשאה אלא ודאי‬ ‫ינאי י י ה ו כ ר ו ו ל ב ס ו ף נ ת ע ר ב ו כ ו ת ב י ן ה ר ש א ה‬ ‫לילה‪ :‬וילדו לו בעינן‪ .‬תימה טון‬ ‫ולא לכהן ]ראינו פטר‬
‫נ‬
‫רחם[‪ :‬ואמאי אינו בכור‬
‫הרשאה לא מהניא כלל הכא‪ :‬מסייע‬ ‫זה ל ז ה ל א ה ו כ ר ו י[ ו ב ס ו ף נ ת ע ר ב ו א י ן כ ו ת ב י ן‬ ‫לררשינן י[ קרא בבכור אי׳כ בפרק יש‬ ‫לנחלה לא זה ולא זה‬
‫ליה לרבי ינאי דאמר הוכרו ולבםון*‬ ‫ה ר ש א ה זה ל ז ה ‪ :‬מתני׳ א י זהו ב כ ו ר ל נ ח ל ה‬
‫ה‬
‫מחלין )ב״ב דף ‪ (.Dp‬ללרשינן טומטום‬ ‫וליכתבו הרשאה להדדי האי‬
‫ספק להאי הבא אחריו והאי‬
‫נתערבו‪ .‬כגון שתי נשים של שני אנשים‬ ‫ולכהן ת מ פ ל ת ש פ י ר מ ל א מים מ ל א דם מ ל א‬ ‫שנקרע ונמצא זכר לאינו ממעט בחלק‬ ‫להאי וליתבעוה לאחיה‬
‫שהוכרו וולדותיהן ואחר כך נתערבו‬ ‫שקצים‬ ‫וחגבים‬ ‫דגים‬ ‫כמין‬ ‫המפלת‬ ‫גנינין‬ ‫בכורה לאמר קרא רלרו לו בנים על‬ ‫ממה נפשך דאי בכור אנא‬
‫הבו לי חלק בכורה‪ .‬ואי לאו‬
‫ועכשיו כשהן באין כולן לירש דותין אותן‬ ‫ו ר מ ש י ם ו ה מ פ ל ת ליום א ר ב ע י ם ה ב א אחריהם‬
‫שיהא יא[ בן משעת לירה והאי ראינו‬ ‫בכור אנא דאנא בריה‬
‫אחיהם דלכל אחד אמרי לאו אתינו אתה‪:‬‬ ‫נוטל פי שנים לריש *מוהיה הבכור על‬ ‫דראשון הבו לי בשביל אחי‬
‫ב כ ו ר ל נ ח ל ה ולכהן ייוצא דופן ו ה ב א א ח ר י ו‬ ‫הבא אחרי שהרי הירשני‬
‫כותבין הרשאה זה לזה‪ .‬האחד לחבירו‬ ‫שיהא בן משעת הוריה וכן בס׳ מי שממ‬ ‫לקבל ואידך נמי לימא הכי‪:‬‬
‫שניהן אינן ב כ ו ר ל א לנחלה ולא לכהן ר ״ ש‬
‫על חלקו בנכסי אביו ובעל ההרשאה‬ ‫»שם לף קמב‪ (:‬לרשינן בן שמלל לאתר‬ ‫וכי תימא מתניתין דקתני‬
‫אומר הראשון לנחלה והשני ל ח מ ש סלעים‪:‬‬ ‫ואינו בכור לנחלה שלא‬
‫בא אצל יורשי שני האבות ואומר לכל‬ ‫מיתת אביו לאינו ממעט מחלק בכורה‬ ‫בהרשאה קא מיידי‪ .‬והא‬
‫אחד אס אחיכם אני תנו לי ואם זה‬ ‫ו י ל ד ו לו בעינן ל ח מ ש‬ ‫‪1‬‬
‫ראשון לנחלה לא‬ ‫גמ׳‬ ‫מלכתיב רללו לו והא לאינו נוטל פי שנים‬ ‫מוקמינן לה מתניתין לקמן‬
‫דקתני אם לכהן אחר נתנו‬
‫אחיכם תנו לי חלקו וכן לבני השני‪.‬‬ ‫פ ט ר רחם בעינן שני לנחלה‬ ‫‪2‬‬
‫סלעים נמי ל א‬ ‫לריש מרכתיב יטר ואמאי כולהו מילתא‬ ‫יחזיר להן חמש סלעים‬
‫אבל לא הוכרו מעולם אין כותבין דלא‬ ‫ר א ש י ת אונו בעינן ל ח מ ש ס ל ע י ם נמי ל א‬ ‫‪3‬‬
‫לא‬ ‫תיפוק ליה מויללו לו כיון למוקמינן ליה‬ ‫עליו‬ ‫דבאין‬ ‫משום‬
‫בהרשאה‪ :‬מסייעא ליה לרבי‬
‫היתה להם זטה מעולם בנכסי י( ]אביו[‬ ‫קםבר ״ ב כ ו ר ל ד ב ר א ח ד ל א הוי ב ב ו ר ר ש ״ א‬ ‫בבכור ר״ל לאי לאו לכתיבי » [ תרי‬ ‫ינאי‪ .‬דהכא לא הוכרו‬
‫וממני׳ נמי בדלא הוכרו מעולם דמעולס‬ ‫קראי הוה מוקמינן ליה רוקא בבכור‬ ‫מעולם האי ספק להכי אין‬
‫לנחלה והשני ל ח מ ש סלעים ר ״ ש‬ ‫הראשון‬ ‫מלא‬ ‫הרשאה‪:‬‬ ‫כותבין‬
‫אבל‪:‬‬ ‫לא נולע איזה בכור ולא זכה אמד מהם‬ ‫'<( לאינו נוטל פי שנים להיה מסתבר‬ ‫גנינים‪ .‬גוונים סרוחים‪ .‬דלא‬
‫ת ל ד ל ר ב ו ת יוצא דופן והשני‬ ‫‪4‬‬
‫י>לטעמיה ד א מ ר‬
‫במזקת בכורה‪ .‬הא לרבי ינאי בב״ב ביש‬ ‫>לאוקמי טפי בבכור שלא יטול חלק‬ ‫נ‬ ‫הוי מרוקם לוולד‪ :‬והמפלת‬
‫מחלין ) ד ף ק‪ :(.0‬מתני" שפיר‪.‬‬
‫ל ח מ ש ס ל ע י ם ק ם ב ר ב כ ו ר ל ד ב ר א ח ד הוי ב כ ו ר ‪:‬‬ ‫יום ארבעים‪ .‬דאבתי לא‬
‫בבכורה מלהעמילו בפשוט שלא ימעט‬ ‫איגמרא צורה‪ :‬וילדו לו‪.‬‬
‫עור הולל ממש‪ :‬גנינים‪ .‬גוונים‪:‬‬ ‫מתני׳‬ ‫בתלק בכורה תלע לביוצא לופן לליכא‬ ‫דרך לידה בעינן ויוצא דופן‬
‫לא הוי לידה‪ :‬בכור לדבר‬
‫ע[ וחגבים‪ .‬לאו וולל נינהו‪ .‬וטעמא מפרש במס׳ נלה בהמפלת ממיכה‬ ‫תרי קראי לרשינן ליה לענין לאינו נוטל פי שנים ולא לרשינן ליה לומר‬ ‫אחד‪ .‬לרחמים גרידא‪ :‬תלד‪.‬‬
‫)דף כב‪ (:‬שלא נאמרה בהן יצירה כלגבי אלם‪ :‬ליום ארבעים‪ .‬שנתעברה‬ ‫לאינו ממעט‪ :‬בכור לדבר אחד הוי בכור‪ .‬וא״מ מהאי טעמא‬ ‫ואם נקבה תלד לרבות יוצא‬
‫דופן‪:‬‬
‫למיא בעלמא הוא על למטי למחר למ׳ יום הוי יצירת הוולל‪ :‬יוצא דופן‬ ‫גופיה יי[ להיוצא לופן בכור לממש סלעים ואע״ג לכמיב ביה פטר‬
‫והבא אחריו‪ .‬לרך רמס שניהן אינן בכור וטעמא מפרש בגמרא‪ :‬גמ׳‬ ‫רחס כלאשכחן בסוף פ׳ שני)לעיל ימ‪ (.‬לחנן יוצא לוסן והבא אחריו ר׳‬
‫וילדו לו יי[ בעינן‪ .‬לרך לילה‪ :‬בכור לדבר אחד‪ .‬כגון זה שהוא בכור‬ ‫טרפון אומר שניהס ירעו על שיסתאבו ומפרש בגמ׳ רמספקא ליה בכור‬
‫לרחמים ואינו בכור לווללות להא היה לו ולל »י‪ 1‬זכר קולם לו‪ :‬לטעמיה‬ ‫ללבר אחל אי הר בכור אי לאו ואע״ג להמם נמי כתיב פטר רמס י״ל‬
‫דאמר‪ .‬במס׳ נלה פ׳ יוצא לופן)מ‪ (.‬ואס נקבה תללי« לרבות יוצא לופן‬ ‫לסברת ר״ש חלוקה מר׳ טרפון ואע״ג להבא אחריו פשיט ליה טפי להר‬
‫להוי לילה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה הלכך גבי ויללו לו נמי‬ ‫בכור " ‪ 1‬מר׳ טרפון מ״מ יוצא לופן גרע ליה וממעט ליה מסטר רחם‪:‬‬
‫לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם‪ :‬בכור לדבר אחד‪ .‬כגון שני להוי‬ ‫והא‬
‫בכור לרחמים הר בכור לכהן אבל ראשון אע״ג לבכור ללבר אתל הוא להא הר בכור לווללות ולזכריס אפ״ה לא הוי בכור רבפטר רתם תלא רחמנא‪:‬‬
‫מתני׳‬
 ‫משפט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫עץ‬
‫מח‪.‬‬ ‫יש בכור פרה שמיני בכורות‬ ‫מםורת הש״ם‬

‫יה א מיי׳ פי׳׳א מהל׳‬ ‫והא אישתעבדי להו נכסי‪ .‬דקסכר השתא האחין שחלקו יורשין‬ ‫מתני׳ נוהן ה' סלעים‪ .‬לאחל מהן בכור‪ :‬האב פעור‪ .‬למצי‬ ‫‪ (6‬ןצ״ל ואזיל[‪] ( 5 ,‬כ׳׳ג‬
‫ככורים הל׳ כ טוש׳׳ע‬ ‫קעי‪ ,[.‬ג( שס קעג‪ :‬קעי‪,.‬‬
‫י״י סי׳ שה העין כה‪:‬‬ ‫הן ומלוה על פה גובה מן היורשין אי נמי קכןבר מלוה‬ ‫למימר הבכור מת‪ .‬וה״ה נמי לבן הנשאר לפטור והאי‬ ‫ד( ןנ״ק ט‪ .‬כ׳׳נ קו‪,[.‬‬
‫יט ב מיי׳ שס טיש׳׳ע שס‬ ‫הכתובה בתורה ככתובה בשטר ומיהו במסקנא קאמר לבהט‬ ‫לישנא לנקט האב סטור משוס סיפא רבעי למיתני מת האב כר‪:‬‬ ‫ה( ]ערכין ו‪ :‬וש״נ(‪ ,‬ו( צ״ל‬

‫פליגי‪ :‬דכולי עלמא אית להו דרכ אפי כוי‪ .‬משמע הכא לר״מ‬
‫סעיף כי‪:‬‬ ‫אית‪ ,‬ז( ]גיטיןכה‪,[:‬ח(]וע״ע‬
‫כ ג מיי׳ שס נויש״ע שס‬
‫פטורין‪ .‬כלמפרש בגמרא‪ :‬נתחייבו‪ .‬ג[ בו נכסי האב לכהן כבעל‬
‫מוס׳ ניצה לו‪ :‬דייה ושמואל‬
‫סעיף כה‪:‬‬ ‫מספקא ליה אי אית ברירה או לא‬ ‫חוב ומייבין לפרוע בין שניהם‪ :‬אץ‬ ‫וחוס׳ יומא גי‪ .‬י׳׳ה רנרי(‪,‬‬

‫כאן לכהן כלום‪ .‬לאמר ליה הנקבה מתני׳‬

‫בא ד )מיי׳ פכ״י מהל׳‬ ‫ט( ליה ונוטל כנכסים הנשארים‬
‫כרב אסי ותימה דר״מ י>לימ ליה‬ ‫מ י ש ל א בכרה א ש ת ו וילדה שני‬
‫מלוה( טוש׳׳ע ח״מ סי׳‬ ‫א‬
‫חלקו צ״ק‪ ,‬י( למימר צ׳׳ק‪,‬‬
‫מט סעיף י‪:‬‬ ‫ברירה בההיא להלוקח יין מן הכותים‬ ‫יצאת <[ ראשון וכהן ילו על התתתונה‬ ‫כ( צ״ל פלגי‪ ,‬ל( ]שבועות‬
‫זכרים נותן ה׳ ס ל ע י ם ל כ ה ן מ ת א ה ד מהן‬
‫ככ ה ו מיי׳ פכ״ה מהל׳‬ ‫ובמרובה <ב״ק סט‪ (:‬ובפרק כל‬ ‫הראיה‪:‬‬ ‫עליו‬ ‫מחבירו‬ ‫להמוציא‬ ‫ממ‪ (» ,[:‬ירב פסא צ״ק‪,‬‬
‫מלוה הל״ג סמג עשין‬ ‫האב‬ ‫מת‬ ‫פטור‬ ‫האב‬ ‫יום‬ ‫שלשים‬ ‫בתוך‬ ‫נ( גמלוה ע״פ בו׳ שהיא‬
‫גי טוש״ע מ״מ סי׳ קכט‬ ‫הגט )גיטין כה‪ (.‬ורבא גופיה למוקי‬ ‫נמ׳ הא י[ אישהעבד נכסיה‪ .‬למוב‬ ‫כתובה צ״ק‪ (D ,‬מקרי צ״ק‪,‬‬
‫והבנים קיימיב ר ״ מ א ו מ ר אם נתנו ע ד ש ל א‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫ומרחי‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫מעליא‬
‫סעיף ח‪:‬‬ ‫להו הכא כרב אשי יש לתמוה לבפ׳‬
‫כל הגט )שס ט‪ (.‬קאמר לבין ר׳‬ ‫ר‬ ‫ח ל ק ו נ ת נ ו ו א ם ל א ו פ ט ו ר י ן ר׳ י ה ו ד ה א ו מ‬ ‫ואומר אין אני בכור אלא אחי‪ :‬כי‬
‫לא חלקו נמי כוי‪ .‬והא ליכא למימר‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫שיטה מקובצת‬
‫יהורה בין ר״ש אימ להו ברירה רש‬ ‫ז כ ר ונקבח אין כ א ן לכתן‬ ‫נ‬
‫נתחייבו נכפים‬ ‫‪3‬‬

‫לחלק ליש ברירה היכא למתני בפירוש‬ ‫גמ׳ ד מ י ת ה א ב א י מ ת א י ל י מ א ד מ י ת‬ ‫כלום‪:‬‬ ‫לטריף נכסי משוס אביהם להא‬ ‫)א( גמ׳ והא אשחעבדו להו‬
‫א[ אשתעבד נכסיה אלא‪:‬‬ ‫נכסי כצ״ל ואות ל׳ נמחק‪:‬‬
‫נ[ תיבת בו נמתק‪ (1 :‬יצאת‬ ‫כגון שני לוגין שאני עתיל להפריש‬ ‫האב לא נתחייב כלום אלא בשביל‬ ‫)ב( ‪ -‬ש " ר״ה מחצה יכו׳ אס‬
‫ל א ח ר ל׳ יום ב ה א א מ ר ר ״ מ כ י ח ל ק ו פ ט ו ר י ן‬
‫אשתעבדו‬ ‫ד[‬ ‫ראשונה‪:‬‬
‫והריני בועליך על מנת שירצה אבא‬ ‫הבנים עורפן ואמאי קתני אס נתנו‬ ‫יש ברירה‪:‬‬
‫נכסיו‪ .‬לכהן‪ :‬ס[ תי׳ כדאיתא‬ ‫ו ה א ) א ( א ש ת ע ב ד ן א[ ל ח ו ל נ כ ם י א ל א ד מ י ת‬
‫נמחק‪ :‬ו( דלקחו חבית‬ ‫וזה גטיך אס מתי ובהט מתרצא‬ ‫כו׳ למשמע לאס לא חלקו חייבין‪:‬‬
‫ובהמה בשותפות‪ :‬ו[ אסי‬ ‫ב ת ו ך ל׳ יום מ ״ ש כ י ה ל ק ו ד א ז י ל ל ג ב י ה א י‬ ‫שגי יומן* בן שמעון‪ .‬שהיה איש‬
‫מספקא ליה הלכך נוטל‬
‫קושיא לשמואל אלשמואל ללית ליה‬ ‫גליון ה ש ״ ם‬
‫ו מ ר ח י ליה ד א ז י ל >לגבי ה א י ו מ ד ה י ל י ה כי ל א‬
‫א‬
‫אחל מוציא על אחל מהן שטר חוב‬
‫רביע בקרקע ורביע במעות‪.‬‬ ‫ברירה בסוף ביצה ) ל ף לז‪ >:‬גבי שנים‬ ‫תום׳ ד״ה דאמד וכוי‬
‫ופי׳ בקונטרס בב״ק שני‬
‫י[ שלקחו בהמה בשותפות ובההיא‬ ‫חלקו נמי ליזיל לגבי האי ולידחייה וליזיל‬ ‫וכל אחל מהן היה מלחהו לאמר‬ ‫ולפי׳ זה אתיא נמ׳ שפיר‬
‫לשונות כלשון אחרון פי•‬
‫שנוטל חלקו ואינו מפסיד‬ ‫למי שאחזו )גיטין ל ף עה‪ >:‬לאיתקין‬ ‫לגבי ה א י ולידהייה א׳׳ר ירמיה ז א ת א ו מ ר ת‬ ‫לא אני הוא ט אם חבירי ולקחו בין‬ ‫ההוא דםרתץ וכוי ולא‬
‫צריך לאוקמה כסומכום‪.‬‬
‫המגיעו‬ ‫מחלקו‬ ‫כלום‬
‫שמואל בגיטא רשכיב מרע אית ליה‬ ‫ש נ י י ו ס ף בן ש מ ע ו ן ש ה י ו ב ע י ר א ת ת ולקחו‬ ‫שניהם שלה אחת טורף בעל חוב‬ ‫תמוה לי הא רב ושמואל‬
‫אלא‬ ‫הנשארי׳‬ ‫כנכסים‬
‫ברירה והוי גיטא לט מיימ כללייק‬ ‫חציה לא״ל כר‪ .‬והכא נמי טורף‬ ‫אוקמי מתני׳ יוקא בנא‬
‫דהוא‪:‬‬ ‫חלקו‬ ‫שמחצית‬ ‫ב ש ו ת פ ו ת בעל חוב גובה אותה מהם‬ ‫שדה‬ ‫באמצע חיש ומטעס תפיסה‪.‬‬
‫הכהן ה׳ סלעים מהנכסים שהן‬
‫יו( ואם לוקח‪ :‬ט[ ונוטל הכל‬
‫בריש כל הגטי( ״‪ :‬דאמר רב אסי‬
‫‪,‬‬
‫ליה אי ב ד י ד ך מסיקנא מ נ ת א ד י ד ך‬ ‫דאמר‬ ‫ור״נ דפסק אף בסוף חדש‬
‫במעות‪ :‬י( באחריות היה‬
‫ימל ואמר להו נמי הט אס אמה‬ ‫כולו למשכיר דקרקע בתזקמ‬
‫נוטל חצי חלקו דהיינו רביע‬ ‫אחין שחלקו מחצה יורשין כוי‪ .‬מילתא‬ ‫מנתא‬ ‫מסיקנא‬ ‫בחברך‬ ‫ואי‬ ‫שקילנא‬ ‫קא‬ ‫בעליה קיימא הרי יג״נ‬
‫השני בקרקע‪• :‬אן פשיטא‬ ‫הבכור מחלקך אני נוטל ואם אתיך‬
‫לרב אסי איתא בפרק קמא לב״ק‬ ‫יאזיל נתר מומוק וממילא‬
‫אחרון‬ ‫דלאו‪ :‬ינ[‬ ‫ליה‬ ‫*מכדי נכסי‬ ‫‪3‬‬
‫ר ח ב ר ך קא שקילנא י א מ ר ר ב א‬ ‫הבכור מחלקו אני נוטל ובין שניכם‬ ‫מוכח יר״נ ג״ב ס״ל דטעמא‬
‫שבקונטרס נראה‪ :‬ע[ אחין‬ ‫<לף ט‪ (.‬ובבבא בתרא בסוף בית כור‬
‫דאמאי אית ליה למינקט‬ ‫ד ב ר א י נ י ש אינון ערבין ביה מי א י כ א מידי‬ ‫תתפשרו‪ :‬דלדידיה לא מצי הבע‬ ‫ימתני׳ ייחלוקו לא משוס‬
‫) ל ף קז‪ (.‬לפליגי התס באתין שתלקו‬ ‫יחולק עמו והאי ספק‬
‫שלשה בשלמא אי הוה‪:‬‬
‫ד ל ד י ד י ה לא מ צ י ת ב ע ליה ו ל ע ר ב מ צ י ת ב ע‬ ‫ליה‪ .‬לכל חל וחל מלחי ליה‪ :‬לא‬
‫יד[ ולדותיהן בשל אחד‪:‬‬ ‫ובא בעל חוב וטרף תלקו של אתל‬ ‫כוודאי פלגא ופלגא יא׳׳נ‬
‫»ו[ וא־׳ת‪ .‬עיין תום• ונ״ג רף‬ ‫ליה והתנן > ה מ ל ו ה א ת הבירו ע ל ידי ע ר ב‬
‫יפרע וקיימא לן מאי לא יפרע דלא‬ ‫אין פליג ר״נ על מתני׳ בזה‬
‫מהם לרב אמר בטלה מחלוקת‬ ‫ה‬ ‫ג‬

‫אע״כ יס״ל דטעמא למתני׳‬

‫שנ ג!״נ>‪ [ p :1‬בספק כזה‬ ‫יהבע לערב החלה‪ .‬ער שיתבע מן‬
‫שחכמים‪ |1• :‬נמי סוף פ׳‬ ‫ריורשין הם ושמואל אמר ויתר‬ ‫ל א י פ ר ע מן ה ע ר ב וקי״ל ידלא י ת ב ע מן ה ע ר ב‬ ‫כסומכיס ואיהו ס״ל כרבנן‬
‫הלוה ולא יהא לו מה לפרוע‪ :‬ה״נ‬ ‫דאזלינן בחר מוחוק וצע״ג‪:‬‬
‫השוכר‪ :‬יין[ באגרא ואיתבר‬ ‫ללקוחות הן ושלא באחריות ורב אסי‬ ‫ת ח ל ה א ל א א מ ר ר ב א ל ע ו ל ם ש מ ת ל א ח ר ל׳‬
‫לשלם‪ (p• :‬לטבועין ניתנו‬ ‫דשקיל‪ .‬אפי׳ חלקו להא אישתעבלו‬
‫או‪ :‬ג[ הכית אית דאמרי לה‬ ‫יז מספקא *> בנכסים הנשארים )אלא‬ ‫יום ו א י ד א י כ א נ כ ס י ט ו ב א ה ״ נ ד ש ק י ל ו ה כ א‬ ‫נכסים בחיי האב ואע״פ שמלוה על‬
‫להאי גיסא ואית דאמרי לה‪:‬‬ ‫שאינו( מלקו להוא רביע הנכסים‬ ‫מוםף רש״י‬
‫נא[ דמסקינן דברב פפא‬ ‫ב מ א י עסקינן כגון דליכא א ל א ח מ ש סלעים‬ ‫פה היא גובה מן היורשין אס יש‬
‫פליגי דליל לר״י דרב פפא‬ ‫נוטל בקרקע וחצי האחר במעומ‬ ‫נכסיה דבר איניש אינון‬
‫ודכולי עלמא אית להו ר ר ב אסי ר א מ ר רב‬ ‫ירושה כשיעור החוב‪ :‬דרב אסי‪.‬‬ ‫ערכין כיה‪ .‬כדכתינ )משלי‬
‫אלא קסבר דמלוה‪ :‬נגן פפא‬ ‫משוס למספקא ליה אי טורשין ונוטל‬
‫לא אות ו׳ נמחק‪ :‬נ‪ [1‬אבל‬ ‫אםי ייהאחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה‬ ‫י[ כלאיתא בב״ק בפ׳ ראשון )לף ט‪:(.‬‬ ‫כב> אם אין לן לשלס למה יקת‬
‫הכל בקרקע או כלקותות באתריות‬ ‫וכתיב‬ ‫מתחתיך‪,‬‬ ‫משכנך‬
‫מאי אות ל־ נמחק‪ :‬נד( ממש‬ ‫לקוחות‪.‬‬ ‫ומחצה‬ ‫יורשין‬ ‫מחצה‬
‫כדרב פפא כו• הבן שהיא‬ ‫רכול לסלקו במעות ולפירוש זה לא‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫>‬
‫ה‬
‫א‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫)דברים כין יוציא אלין העביט‬
‫כתובה‪ :‬נ‪ (5‬טעמיה ראמר‬ ‫למספקא ליה אם <« ברירה רורשין‬ ‫המוצה )רשב״ס כ״ב קננד(‪ .‬לא‬
‫יתכן גירסת רבינו מננאל לגרס בפ׳‬ ‫לאו‬
‫הכא אי נמי‪ :‬נ‪ [1‬בתורה‬ ‫נינהו או אין ברירה ולקוחות נינהו‬ ‫יפרע מן הערב‪ .‬תתלה עד‬
‫דאחייב קרבן וקםבר גובה‪:‬‬ ‫בית כור )שם( שלשה אחין ויש מפרש‬ ‫הלכך מחצה יורשין ומחצה לקוחות‪:‬‬
‫שיתבע את הלוה לדין‬
‫נז[ שלא הייתי מחייבו אם‬ ‫ויחייגוהו נ״ד ואס אין לו מה‬
‫לא כוי על פה‪ .‬עיין תוס׳‬ ‫שנוטל חצי תלקו הראר לו ורביע תלקו נוטל בקרקע ורביע במעות‬ ‫מלוה הכתובה בתורה‪.‬‬ ‫לשלס אז יפרע מן הערב!שם‬
‫)קדושין י ף יגן‪ :‬נח[ דכתיב‬ ‫וחצי חלקו מפסיל משום לאם הוא יורש יש לו ליטול חלק משלם‬ ‫כגון‬
‫» [ דאיירי אף‬ ‫והאיש‪:‬‬
‫במלוה על פה דלא ייפה‬ ‫ואס ״[ שלא באחריוח יש לו להפסיר ונוטל חצי חלקו מספק ומה שנוטל נמי מססקא לן אס מכח ירושה נוטל רש לו ליקח הכל‬
‫כחה במה שכתובה בתורה‬ ‫בקרקע או מכח להר כלוקח באחריות ונוטל יי! במעות הלכך נוטל מחצה בקרקע להיינו רביע ומתצה במעות וקשה לפירוש זה‬
‫להיות כתובה בשטר כיון‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫דבלאו הכי דבר פשוט הוא‪:‬‬ ‫להשתא אי לא הוה לספוקי לן אלא אי טורשין אי כלקותות שלא באחריוח י( נוטל חלקו בקרקע ומשוס לאיבא נמי לספוקי לאפילו‬
‫מת אחד מהם‪ .‬בתוך ל• יום‬
‫אי הוה לוקת שמא לוקת באתריות הוא הורע כחו אלרבה הוה לן '(לומר לתצי מלקו יטול בקרקע והרביע במעות ועול למוקמינן‬ ‫האב פטור דמצי למימר‬
‫הבכור מת‪ :‬ואם לאו‬
‫הכא מתני׳ כגון לליכא אלא חמשה סלעיס ואי לא חשיב להו רב אסי טורשין אלא ברביע אפילו יש שס עשר סלעים פטורים שלא‬
‫פטורין‪ .‬דכל חד וחד מצי‬
‫יכול לגבות הכהן ט אס הרביע להוו בהו כיורשים והיינו חצי חמש וללשון ראשון שפירש בקונטרס בב״ק )לף ט‪ (.‬שנוטל מצי מלקו‬ ‫מדחי ליה‪ :‬ר׳ יהודה אמר‬
‫נתחייבו נכסים‪ .‬ולא מצו‬
‫בקרקע או במעומ משוס רמספקא לן אי הוו טורשין או לקותות שלא באתריות אומו לשון נמי יתכן בין גירסת שני אחין בין גירסת‬
‫מדחו ליה‪ :‬אינו יכול‬
‫שלשה ומיהו קשיא מנא ליה להש״ס שמספקא לרב אסי כלל ביורשין ללמא פשיטא יא[ ללאו יורשין נינהו אלא מססקא ליה אי הוו כלקוחות‬ ‫להוציא מידן דכל חד מצי‬
‫אמראנאנקיטנא פדיון דחי‪:‬‬
‫באחריות או כלקוחות שלא באחריות ועול ללא הוה שייך למיתני תרי (ימני רביע טון ראו או קתני וכלשון אתרון ׳מ נראה ולא יתכן לגרוס‬
‫זכר ונקבה‪ .‬שאחת ילדה וכר‬
‫כלל שלשה אחין ' [ למאי אימ ליה למינקט שלשה אי הוה נקט חמשה אורחיה להש״ס הוא בכל לוכתי כמו היו חמשה תובעין אותו ה׳ נשים‬ ‫‪J‬‬
‫)ונקבי שאחת ילדה זכר(‬
‫שנתערבו וללותיהן יי[ כל אחל מחמשה אבל שלשה לאו אורמיה למינקט טון שכך שרן שנים כשלשה וא״מ ^ מאמר למספקא ליה לרב אסי אי‬ ‫ואחת נקבה או כ• זכרים‬
‫ונקבה שאחת ילדה זכר‬
‫טורשין הוו אי כלקוחות לימא המוציא מסבירו עליו הראיה לאסילו לסומכוס לא מסתבר הכא לומר חולקין בספק יי[ זה בזה שתכמיס מסופקים‬
‫‪5‬‬
‫ונקבה ואחת זכר נותן ה­‬
‫בהוראה ר״ל שיש לברים להיכא להלין מסופק למכמיס ט הכא עשו אותו טלאי פלגא הכי ופלגא הכי כלאשכמן נמי יי[ בפרק השוכר את‬ ‫סלעים לכהן בשביל ההיא‬
‫דילדה זכר לחוד‪ :‬ב׳ נקבות‬
‫האומנים )‪3‬״מ פג‪ (.‬גבי הני ללרו באגרא '״[ לישלס פלגא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס למה נפשך או טליה פשיעה או טליה אונס‬ ‫וזכר‪ .‬שהאחת ילדה זכר‬
‫ואי מספקא לן ה״ל למימר המע״ה וכן בפ׳ מי שמת )ב״נ קמה‪ (.‬לקאמר ר׳ יוסי קלשה בעשרים נותן לו שלשיס חצאין למספקא ליה אי קלושין‬ ‫ונקבה והאחת נקבה או כל‬
‫אחת וכר ונקבה אין כאן‬
‫לטיבועין '»[ או לא ועושה כאילו ולאי מחצה לטיבועין ומחצה לאו לטיבועין ובפי יש מחלין <שס קהו‪ (.‬גבי בכור ראמרינן ובמלוה שעמו'(פליגי‬ ‫לכהן כלום‪ :‬וילדוב׳ זכרים‪.‬‬
‫ולפירוש זה אתיא נמי שסיר ההוא למרחץ להשואל בסוף הפ׳ )ב״מ קב‪ (.‬לקאמר יחלקו את חלש העיבור לכולי עלמא ולא צריך לאוקמה‬ ‫‪s‬‬ ‫פטור‬ ‫האב‬ ‫ונתערבו‬
‫עליו‬ ‫מחברו‬ ‫דהמוציא‬
‫כסומכוס רש לברים שאמרו חכמים ל( והשתא ללא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר לעבל כמר עבל ולעבל כמר עבל רש לברים שאמרו‬ ‫הראיה‪ :‬בעל חוב ישיש לו‬
‫חכמים שולא ללייני כי התם בריש המוכר את הבית )ב״כ סב‪ :‬ישס( י! לאמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שולא ללייני‪ :‬ודכולי עלמא‬ ‫שטר על יוסף בן שמעון‬
‫גובה אותה מהן דאמר ליה‬
‫מלוה הכתובה בתורה לאו כבתוכה כשטר דמיא‪ .‬גס במסקנא יהיה כן לאמרינן בלרב אסי או בלרב פפא קמיפלגי למשמע אי כולהו‬ ‫אי בדידך כוי‪ :‬והני נכסים‬
‫אימ להו לרב אסי ולרב פפא היו פטורין מטעם חמש ולא חצי חמש ותימה ללקמן בפירקין ) ל ף מט‪ (:‬אמר לרבי יהולה סבר ככתובה‬ ‫נמי כי לא חלקו הוי‬
‫בשותפות‪ .‬אינון ערבין ביה‬
‫בשטר למיא ועול קשה למאי למסקינן יא[ בלרב פפא קמיפלגי ללית ליה לרבי יהולה לרב פפא אלמא קסבר למלוה על פה גובה אף מן‬ ‫שבעל חוב גובה מהן‪ .‬מי‬
‫הלקוחומ אטו מי לית ליה לר׳ יהולה הא למנן בגט פשוט )ב״ב ל ף קעה‪ (.‬המלוה את מבירו בשטר גובה מנכסים משועבליס על פה גובה מן‬ ‫איכא מידי דלדידיה לא מצי‬
‫תבע דהא מת בתוך שלשים‬
‫בני חורין ועיקר מילתיה לרב פפא » [ לאו איממר אלא לאשמועינן לגובה מן היורשים לאפוקי מלרב ושמואל לאמרי מלוה על פה אינו גובה‬ ‫דאכתי לא איחייב בפדיון‬
‫לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אבל »[ למאי לאינו גובה מן הלקוחות זה אינו שום חילוש ולבר פשוט הוא בכל הש״ס ונראה לפרש לפי‬ ‫ולנכסיה דה וו ערב)לא( מצו‬
‫תבעו והתנן המלוה כוי‪.‬‬
‫המסקנא ללאו ממש י י [ » כרב פפא קאמר אלא '(כמלוה מל פה ט הך לפליון הבן כשהיא כתובה ובפ״ק לקלושין )לף כט‪ >:‬איתא להא ללקמן‬ ‫וקי״ל דלא יתבע ערב‬
‫וגרסינן שם ר׳ יהולה לטעמיה לאמר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר למיא והיינו י [ לטעמא להכא אי נמי בלרב פפא ממש קמיפלגי‬
‫כ‬ ‫תחילה אלא בעל חוב והבא‬
‫בעל חוב לא מצי תבע‪:‬‬
‫לרב פפא גופיה צדך לומר לאיירי נמי במלוה הכתובה בתורה לבפרק קמא לקלושין ) ל ף יג‪ (:‬קאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה‬ ‫ודאיכא נכסי טובא לכל חד‬
‫מן היורשין שיעבולא לאורייתא ובפ׳ גט פשוט <ב״ב ל ף קעו‪ >.‬מפרש טעמא שלא תנעול ללמ בפני לורן וצ״ל לבקלושין איירי במלוה הכתובה‬ ‫וחד הכי נמי דשקיל אע״ג‬
‫יורשים‬ ‫מחצה‬ ‫דחלקו‪:‬‬
‫לקסבר גובה מן היורשים ולא מן הלקוחות ובההיא איירינן הכא לר׳ יהולה לית ליה לרב פפא וקסבר לגובה מן הלקוחות‪:‬‬ ‫נ י [‬
‫בתורה‬ ‫ומחצה לקוחות‪ .‬שהקנה זה‬
‫מלוה הכתובה בתורה‪ .‬היינו לוקא כגון פליון הבן וערטן ונזקין וטוצא בהן שלא י[ נתחייבו אם לא שתייבתו תורה אבל מלוה‬
‫‪5‬‬ ‫לזה חלקו בשביל מה‬
‫שתופש‪ :‬מלוה הכתובה‬
‫על פה אע״ג לכתיב )לברים כל( ייי[ האיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט לא *)מקרא( כתובה להיות כתובה‬ ‫בתורה‪.‬‬
‫בשטר ואע״ג לאיירי »י[ על פה ללא תייבמו ממה שכתובה בתורה טון לבלאו הכי פשיטא הוא שיש לו לשלם מה שהלווהו‪:‬‬
‫לרבי‬
 ‫מסורת הש״ם‬ ‫יש בכור פרק שמיני בכורות‬ ‫מח‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬

‫א( נ״נ קננו‪ .‬קדושין יג‪,:‬‬ ‫כגון פדיון הבן ה׳ סלעים לזט ליה רחמנא לכהן‪ :‬ולא חצי חמש‪.‬‬ ‫דרבי מאיד םנד חמש‪ .‬״ [ ולא למי לחמשה בקר דמסקינן‬ ‫כג א מיי׳ סי׳׳א מהל׳ מלוה‬
‫ג( צ״ל לגניה וכן לקמן‪,‬‬ ‫ולוה הל׳ ד נווש״ע ח״מ‬
‫ג( דחצי חמש צ״ק‪ ,‬ד( נ״א‬ ‫הלכך פטורין דטון דמלקו הוה ליה מחצה לקוחומ ולא אישתאר‬ ‫)ב״ק דף עא‪ 0‬אפילו חמשה חצאי בקר אמר רממנא‬ ‫סי׳ קז סעיף א וסי׳ קח סעיף‬
‫דאיכא למימר‪ ,‬ס( נמצא ממה‬ ‫ירושה אלא ב׳ סלעים ופלגא ומפלגא דלקותות לא שקיל איהו מידי‬ ‫למשלומין נינהו רש לו לשלם מה שהוא חייב אבל הכא מצות חמש‬ ‫א‪:‬‬
‫צ״ק‪ ,‬ו( צ״ק מ״ו‪ (1 ,‬איח ליה‬ ‫ב ןמיי׳ שס נווש״ע ח״מ סי׳‬
‫דרנ פפא ולימ נו׳ צ׳׳ק‪,‬‬
‫דמלוה על פה לא גביא מלקוחות‪ :‬ואפילו חצי חמש‪ .‬ושיןיל ההוא‬ ‫סלעים »[ רחמנא רמי עליה ולא מקיימא בפחות מחמש אע״פ‬
‫לט סעי׳ א וסי׳ קיא סעי׳‬
‫ה( ןנלוס הס׳׳ד ומה״ד ונר‬ ‫פלגא דהוי ירושה‪ :‬אי הכי‪ .‬דלר׳‬ ‫שיכול לשלם לעשרה כהניס בזה אחר‬ ‫א[‪:‬‬
‫ונקנה אין לכהן פלוס נצ״ל[‪,‬‬
‫יהודה פלגא הוא דשקיל נמחייבו‬ ‫זה לא למי הכא ללא משתעבל אלא‬ ‫כ ד ג מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫מ( נ״א לימא מינמ ע״נ‪,‬‬ ‫לאו ככתובה ב ש ט ר דמיא ודכולי עלמא אית‬ ‫נכוריס הל׳ כא ןוהל׳‬
‫הנכסים בתמיה‪ :‬חייב גברא מיגעי‬ ‫בחצי ממש‪ :‬ואם לשני בחנים נתן‬ ‫כנ כג[ סמג עשין קמי‬
‫מלוה על‬ ‫להו ד ר ב פפא & >דאמר רב פפא‬
‫א‬ ‫א‬

‫ליה גרסינן ולא גרסינן נהחייב‪.‬‬ ‫אין יבול להוציא מידם‪ .‬וא״ת כיון‬ ‫נווש״ע י״י סי׳ שה סעיף‬
‫פ ה גובה מן היורשין ו א י נ ו גובה מן הלקוחות‬ ‫כז‪:‬‬
‫כלומר הט איבעי ליה למיתנא רבי‬ ‫לאס לא נתן אין זקוק לימן השתא‬
‫‪2‬‬

‫הגהות הב״ח‬ ‫כה ד מיי׳ שס הלכה כד‬

‫)א( נטי נתמיינו נכסים חייב‬ ‫יהודה אומר חייבין שאינן פטורין‬ ‫והכא ב ח מ ש ולא בחצי ח מ ש קמיפלגי דר״מ‬ ‫נמי לנמן י[ נמי ליהר כתקפו כהן‬ ‫‪9‬‬
‫טוש״ע שס סעיף כח‪:‬‬
‫גברא‪) :‬ב( שם נמשנה ר׳‬ ‫כו ה מיי׳ שס הלכה כו ןוהל׳‬
‫לגמרי כדאמרי׳»(אלא חצי חמש מיהא‬ ‫ס ב ר ח מ ש ולא חצי ח מ ש ור׳ יהודה ס ב ר‬ ‫למוציאין מילו כלאמר בפרק שנים‬
‫יהודה וכוי אין כאן לכהן‪:‬‬ ‫כז כמן נווש׳׳ע שס סעיף‬
‫» ( שם חמש סלעים לכהן‬ ‫מיחייבי ולא שייך למימני נתחייבו‬ ‫ח מ ש ואפי׳ חצי ח מ ש אי הכי רבי יהודה‬ ‫אוחזין )ב״מ לף ו‪ (:‬ימ והכא נימא‬ ‫בט‪:‬‬
‫ממ‪) :‬ו( רש״־ ד״ה חיינ וכר‬ ‫הנכסים )י( ע[ )דאיח ליה(י> מאחר‬ ‫אבל‬ ‫טפי לאין יולע ממי להוציא‬
‫נתחיינו הנכסים מאחר‬ ‫א ו מ ר נ ת ח י י ב ו נ כ ס י ם <א> נ ת ח י י ב ג ב ר א מ י ב ע י‬ ‫?"‪ S"Q‬י‬
‫שלאחר שלשים מת אלא בשביל‬ ‫לקמן קשה טפי גבי ממ ביום שלשים‬
‫‪1‬‬

‫דאית ליה שלאחר‪) :‬ה( ד״ה‬

‫ליה ו ע ו ד תניא ר׳ יהודה א ו מ ר האתין ש ח ל ק ו‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫אפי׳ כציר וכוי חצי ממש לאו‬ ‫החלוקה שחלקו ונעשו לקוחות הפסיד‬ ‫לקאמר ר׳ עקיבא אם נתן לא יטול‬
‫דוקא דה״ ה לרביע חמש‪:‬‬ ‫א ם י ש ע ש ר ה י[ זוז ל ז ה ו ע ש ר ה זוז ל ז ה ח י י ב י ן‬ ‫א[ דאםר‪ .‬עיין )קדושין לף יג‬
‫)ו( ד״ה והכא וכר א״נ אית‬ ‫הכהן ׳<[ לר׳ יהודה גופיה ממה»(‬ ‫ואס לא נתן לא ימן לטון לאס לא‬ ‫ולף גט>‪ [< :‬עשרה זין א(‬
‫ליה דרב פפא ולית ליה‬ ‫שנתחייבו הנכסים הפסיד מחצה‪:‬‬ ‫ו א ם ל א ו פ ט ו ר י ן מ א י ע ש ר ה זוז ל ז ה ו ע ש ר ה‬ ‫נתן לא יתן השתא נמי כשנתן ליהר‬ ‫לזה עשרה זין לזה ותיבת‬
‫דרג אסי‪ (1):‬ד״ה ולקח וכוי‬ ‫זוז נמחק וכצ״ל לקמן‪:‬‬
‫האחים שחלקו‪ .‬ושניהם ספק בכורות‪:‬‬ ‫זוז ל ז ה א י ל י מ א ב י ן ד י ר ו ש ה ב י ן ד ל ק ו ת ו ת‬ ‫כתקפו כהן ר״ל כיון למתחלה נותן לו‬
‫מחנירו כו׳ והכא נמי‬ ‫גן דלקוחות אלמא חמש אוח‬
‫סבירא ליה האחין‪:‬‬ ‫עשרה יח זוז לזה ועשרה זוז לזה‪.‬‬ ‫*‪ 1‬ו ח מ ש ו א פ י ל ו ח צ י ח מ ש א י ה כ י מ א י א י ר י א‬ ‫בתורת מתנות כהונה אע״פ שאת״כ‬ ‫ו׳ נמחק‪ :‬ד[ אסיפא ד־ יהודה‬
‫אומר נחחייבו‪ :‬ה[ חי• להו‬
‫דהיינו ב׳ סלעים ופלגא‪ :‬אילימא‬ ‫ע ש ר ה אפילו ב צ י ר מ ע ש ר ה נמי א ל א פ ש י ט א‬ ‫נתגלה שאם לא נטל לא היה ראוי‬
‫נמחק‪ :‬ון מםקינא לדידי‬
‫בין חלק הירושה בין חלק הלקוחוה‪.‬‬ ‫ע ש ר ה ז ו ז ד י ר ו ש ה ל ז ה ו ע ש ר ה זוז ד י ר ו ש ה‬
‫ליטלו מספק לא אמרינן מוציאין‬ ‫קדימנא משתעבדי‪ :‬ז[ קמא‪.‬‬
‫)המשך(‬ ‫רבינו נרשום‬ ‫והא דקתני חייבין פלגא טי[ דתמשה‬ ‫מילו וכן ההוא לבא באמצע המלש‬ ‫ס׳׳א עד והכא ורש״י לא‬
‫גובה מן הלקוחות להכי‬
‫לזה א ל מ א ח מ ש ו ל א חצי ח מ ש ס ב י ר א ליה‬ ‫גריס‪ :‬מ[ אחד מהם‪ [9 :‬אין‬
‫קאמר דהא אמרת דכולי עלמא‬ ‫בסוף השואל <ג״מ דף קב‪ (:‬לאע״ג‬ ‫כאן לכהן‪ :‬י[ שלשים יום‬
‫קאמר חלקו פטורין היכא‬ ‫א ל א דכולי ע ל מ א ח מ ש ולא חצי ח מ ש והכא‬
‫אית להו דרב אסי ורב פפא ושמעינן‬ ‫דבתחלח החדש כולו למשטר לא‬ ‫אם‪ :‬יא[ נתנו אינם‪:‬‬
‫דליכא אלא ה׳ סלעים‬
‫ב ד ר ב אםי ורב פפא קמיפלגי ואיכא דמתני‬ ‫׳<[ הנכסים דהא ר״מ נמי‬
‫דחמש אמר רחמנא ולא חצי‬ ‫מינה דחמש ואפילו חצי חמש‪ :‬אפילו‬ ‫מדמינן ליה לתקפו כהן‪ :‬אם נתנו‬ ‫נתחייבו הנכסים אית ליה‬
‫הי‪ .‬ור׳ יהודה לית ליה דרב‬
‫פפא דאפי׳ מן הלקוחות‬ ‫בציר מעשרה״׳[ ‪ .‬אלא שמונה‬ ‫ל י ת א ם י פ א י[ נ ת ח י י ב ו ה נ כ ס י ם ד מ י ת ה א ב‬ ‫עד שלא חלקו בו׳‪ .‬צריך י[ שוס‬
‫‪5‬‬ ‫מאחר‪ [<• :‬הכהן ואפילו‬
‫לר׳יי‪ [r :‬עשרה זין עשרה‬
‫נגבץ דנתחייבו נכסים‪ .‬ואי‬ ‫דלא מטי לכהן אלא ‪3‬׳ סלעים שקיל‬ ‫אימת אילימא דמית לאחר שלשים מכלל‬ ‫בתרריהו‬ ‫קתני‬ ‫אמאי‬ ‫צריכותא‬ ‫וין דהיינו‪ :‬מו[ פלגא‬
‫תרוויהו סכרי לה כרב פפא‬
‫דאמד מלוה ע״פ אינה גובה‬ ‫להו דהואיל ושקיל כהן בציר מחמש‬ ‫ד ר ״ מ ס ב ר כי חלקו פטורין הא א י ש ת ע ב ד י‬ ‫יי[ סלוגתא לר״מ ורבי יהורה‪:‬‬ ‫דירושה קאמר‪ :‬גוו[ מעשרה‬
‫נמי אלא‪ :‬׳‪ (1‬דהוי להו‬
‫מן הלקוחות פליגי בדרב‬ ‫כל מה דמיתרמי ליה שקיל דהא‬ ‫ה״מ‬
‫אסי דר״י לא סבר כרב‬ ‫» להו נכסי א ל א ב ת ו ך ש ל ש י ם כי חלקו א מ א י‬ ‫חמש‪ :‬יין[ יהודה אי אית‪:‬‬
‫אסי אלא כולהו יורשין‬
‫דאמרי׳ חצי חמש )מ ה״ה לרבות‬ ‫׳‪ [9‬כולהו ואי אית ליה דרב‬
‫מ ח י י ב ר׳ י ה ו ד ה ליזיל ל ג ב י ה א י ל י ד ח י י ה וגבי ה א י ו ל י ד ח י י ה א ״ ר ירמיה ז א ת‬ ‫פפא ליח ליה ררב אסי תי׳‬
‫גינהו וכולהו ה׳ סלעים מצי‬ ‫חמש ושליש חמש ואמאי קתני אס‬ ‫א״נ ל״ש‪ p :‬מחבירו כגון‬
‫למיגבי דנתחייבו נכסים‪:‬‬ ‫א ו מ ר ת שני יוסף בן ש מ ע ו ן שחיו ב ע י ר א ח ת ולקח א ח ד מהם ש ד ה מחבירו‬
‫ולקח אחד מהן שדה מחברו‬
‫לאו פטורין‪ :‬אלא פשיטא י()ודוקא(‬ ‫הכא גמי דסבירא ליה‬
‫האי דמי לחלקו דאידך לית‬ ‫י' זוז דירזשה‪ .‬לכל חד וחד לבר‬ ‫ב ע ל חוב גובה מ מ נ ו ד א מ ר ליה אי ב ד י ד ך מםיקנא מ נ ת א ד י ד ך קא שקילנא‬ ‫האחין‪ :‬גא[ קמא עד אלא‪:‬‬
‫גנ[ חמש ולא חצי חמש ולא‬
‫חילק בה ובעל חוב גובה‬
‫מפלגא דלקוחות דהר יי‪ 1‬חמש סלעים‬ ‫ו א י ב ח ב ר ך י[ מ ס י ק נ א מ ש ת ע ב ד א ל י מ ק מ י ד י ד ך א מ ר ר ב א מ כ ד י נ כ ס ו ה י‬ ‫דמי כוי דמסקינן במרובה‬
‫ממנו דאמר ליה אי בדידך‬
‫כוי‪ .‬הם הכי נמי אמר כהן‬ ‫דירושה‪ :‬והכא‪ .‬במתניתין בדרב‬ ‫ש ת י נשים‬ ‫ד ב ר א י נ י ש א י נ ו ן ע ר ב י ן ב י ה ו כ ו ל ה כ ל י ש נ א ק מ א י!‪ :‬מתני׳‬
‫ג‬
‫אפיי‪ [ » :‬רמי רחמנא עליה‪:‬‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫ג ו [ תי׳ נמי‬
‫לכל חד מהני אחין אי את‬ ‫אסי או בדרב פפא פליגי לר״מ אית‬ ‫ש ל א ב כ ר ו ו י ל ד ו ש נ י ז כ ר י ם נ ו ת ן י׳ ס ל ע י ם ל כ ה ן מ ת א ח ד מ ה ן ב ת ו ך ש ל ש י ם‬ ‫נ‪ [9‬אוחוין מיהו הכא ניחא‪:‬‬
‫בכור מנחא דידך שקילנא‪.‬‬
‫ליה דרב אסי ורב פפא הואיל דבין‬ ‫גי( צריך למצוא שום‪:‬‬
‫ואי אחוך בכור משעבדי‬ ‫יום א ם ל כ ה ן א ת ד נתן יחזיר ל ו ח מ ש ס ל ע י ם ו א ם ל ש נ י כ ה נ י ם נתן אינו י כ ו ל‬ ‫גו[ כתרוייהו הכא ולקמן‬
‫לי נכסי מיקמי דידך‪ :‬אמר‬ ‫הכל אין שם אלא חמש לא שקיל מידי‬ ‫פלוגתא‪:‬‬
‫רבא מכדי ניכסיה כוי‪.‬‬ ‫להוציא מ י ד ם זכר ונקבה א ו שני זכרים ונקבה נותן ה מ ש סלעים לכהן ש ת י‬
‫וכולהי קשייתא דאקשינן‬ ‫לחמש ולא חצי חמש ור׳ יהודה‬
‫נקבות וזכר או שני זכרים ו ש ת י נ ק ב ו ת אין כ א ן ל כ ה ן כ ל ו ם ‪ :‬י א ח ת ב כ ר ה‬
‫ברישא עד אי הכי בתרא‬ ‫׳ימ אית ליה לרב אסי לפלגא הוי‬ ‫אן עי׳ מוסף הערוך ערן זין‬
‫וכדתריצנא אלא בדרב אסי‬ ‫ו א ת ת ש ל א ב כ ר ה ו י ל ד ו ש נ י ז כ ר י ם נ ו ת ן ח מ ש ס ל ע י ם ל כ ה ן מ ת א ח ד י״ מ ת ן‬
‫ורב פפא קא מיפלגי‪:‬‬ ‫לקוחות ולית ליה לרב פפא אלא‬
‫שתי נשים‪ .‬של ב׳ אנשים‬ ‫סבירא ליה למלוה על פה גובה מן‬ ‫ב ת ו ך ש ל ש י ם יום ה א ב פ ט ו ר מ ת ה א ב ו ה ב נ י ם קיימים ר ״ מ א ו מ ר א ם נ ת נ ו‬
‫שלא בכרו וילדו כ׳ זכרים‬
‫ונתערבו זה נותן כר‪ :‬אינן‬
‫הלקוחומ ושקיל כולהו י»[ א״נ)‪ 0‬לימי(‬ ‫ע ר ש ל א חלקו נתנו ואם ל א ו פ ט ו ר י ן ר׳ יהודה א ו מ ר נתתייבו נכסים זכר‬
‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫יכולין להוציא מידו‪ .‬דמצו‬ ‫ליה לרב אסי אלא כולהו הוי ירושה‬ ‫ונקבה אין ‪ » w‬ל כ ה ן כ ל ו ם ״ ש ת י נ ש י ם ש ל ש נ י א נ ש י ם ש ל א ב כ ר ו ו י ל ד ו ב׳‬ ‫כגון ה׳ סלעים של בכור‪:‬‬
‫למידחינהו דכל חד וחד‬
‫ושקיל כולה‪ .‬והשתא להט ס״ל מוקמינן‬ ‫ר׳ מאיר סבר ה׳ סלעים‬
‫אמר פדיון דחי תפיסנא‪:‬‬ ‫ז כ ר י ם ז ה נ ו ת ן ח מ ש ס ל ע י ם ל כ ה ן ו ז ה נ ו ת ן ח מ ש ס ל ע י ם »> מ ת א ח ד‬
‫הוא דבעי למיהב לכהן ולא‬
‫זכר ונקבה ונתערבו‪ .‬האבות‬ ‫לה לברייתא אס יש שם י׳ זוז לזה‬
‫מ ה ם ב ת ו ך ש ל ש י ם י[ א ם ל כ ה ן א ת ד נ ת נ ו י ח ז י ר ל ה ם ח מ ש ס ל ע י ם א ם ל ש נ י‬ ‫חצי ה׳ להכי קאמר ר׳‬
‫פטורין דכל חד מצי אמר‬
‫וי׳ זוז לזה בין הכל תייבין לתת כל‬ ‫מאיר חלקו פטורין דקא‬
‫נקבה דירי היא אבל הבן‬
‫הנכסים ואס לאו לבין הכל ליכא‬ ‫מ ז נ י ם נ ת נ ו יא[ א י נ ן י כ ו ל י ן ל ה ו צ י א מ י ד ם ז כ ר ו נ ק ב ה ה א ב ו ת פ ט ו ר י ן ו ה ב ן ח י י ב‬ ‫הוו מחצה לקוחות ולא‬
‫חייב לפדות עצמו‪ :‬כ׳‬
‫משעבדי ליה‪ :‬ור׳ יהודה‪.‬‬
‫נקבות וזכר‪ .‬דאחת ילדה‬ ‫חמש פטורין לחמש ולא חצי חמש‪:‬‬ ‫ל פ ד ו ת א ת ע צ מ ו ש ת י נקבות וזכר או ש ת י נקבות ושני זכרים אין כאן לכהן‬ ‫דאמר נתחייבו נכסים אפי׳‬
‫זכר ונקבה ואחת נקבה או‬
‫כל אחת זכר ונקבה‪ :‬וילדו‬ ‫איכא דמהני לה לכולה הך שמעםא‬ ‫כ ל ו ם א ח ת ב כ ר ה ו א ח ת ש ל א ב כ ר ה ש ל ש נ י א נ ש י ם ו י ל ד ו ש נ י ז כ ר י ם זה ש ל א‬ ‫כי חלקו סבר חמש ואפי•‬
‫חצי חמש‪ :‬אי הכי‪ .‬דלאחר‬
‫ב׳ וכרים‪ .‬ונתערבו זה שלא‬ ‫אסיפא‪ .‬למתנימין דמילתיה דרבי‬ ‫גמ׳ מ ״ ש‬ ‫ב כ ר ה א ש ת ו נותן ח מ ש ס ל ע י ם לכהן זכר ונקבה אין כ א ן לכחן כ ל ו ם ‪:‬‬ ‫ל׳ קא מיידי נתחייב גברא‬
‫ביכרה אשתו כיון דילדה‬
‫זכר אע״ג דלא ידע הי‬ ‫יהודה‪ :‬ולקח אחד מהם שדה‬ ‫שני כהנים דאזיל לגבי האי ומרחי ליה ואזיל לגבי ה א י ו מ ר ח י ליה כהן א ה ד‬
‫מיכעי ליה‪ :‬עשרה זוז לוה‬
‫ועשרה זוז לזה‪ .‬דהיינו‬
‫ניהו נותן ה׳ סלעים לכהן‪:‬‬ ‫מחבירו‪ >» .‬י( הכא נמי לסבירא‬ ‫כ׳ זוז שהן ה׳ סלעים‪:‬‬
‫ילדו זכר ונקבה‪ .‬ונתערבו‬ ‫שמואל‬ ‫אמר‬ ‫ולידחייה‬ ‫האי‬ ‫לגבי‬ ‫וליזיל‬ ‫ולידחייה‬ ‫האי‬ ‫> לגבי‬ ‫ב‬
‫ליזיל‬ ‫נמי‬
‫אי הכי‪ .‬ה• ואפי׳ חצי‬
‫אין כאן לכהן כלום דשמא‬
‫בבא‬ ‫ה׳ וכיון דפחות מה׳ מצי‬
‫דההיא דביכרה ילדה נקבה‪:‬‬ ‫לן האחין שתלקו לקותות הן לאין‬ ‫יהיב חצי לאו דוקא הוא‬
‫ברירה לקמחייב להו ר׳ יהולה‪ :‬כלישנא קמא‪ .‬יא[ אלא בדרב אסי ורב פפא פליגי‪ :‬מתני׳ שחי נשים‪ .‬של אחל‪ :‬וילדו ב׳ זכרים‪.‬‬
‫מאי שנא ב• כהנים‪ .‬דאינו‬
‫אלא ואפי׳ פחות מחצי‪:‬‬
‫יכול להוציא מידם‪ .‬מאי‬
‫אי הכי‪ .‬דאפי׳ חצי ה׳‬
‫שנא כהן א• דמחזיר‪ .‬כהן‬ ‫במחבא שנתערבו‪ :‬אם לכהן אחד נתן‪ .‬האב פריון שניהם יחזיר לו ה׳ סלעים הואיל ומת במוך ל׳ ואיגלאי מילתא לנפל הוא ושלא כלץ‬
‫מאי איריא עשרה זוז‪ :‬אלא‬
‫אחד נמי מצי מדחי כל חד‬
‫שקל‪ :‬אין יכול להוציא מידם‪ .‬לכל חל ומל מלחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פליון החי‪ :‬או שני זכרים ונקבה‪ .‬יללו הנשים שלו במחבא‬ ‫פשיטא עשרה זוז דירושה‬
‫וחד דמצי אמר לכל חד וחד‬
‫נותן ה׳ סלעים לכהן דממה נפשך תד הוי בכור אס האתת ילדה שני זכרים הראשון בכור ואם האחת ילדה זכר ונקבה נמצא שתבירתה‬ ‫לכל אחד והי סלעים ניגבין‬
‫דידך הוא‪ :‬אמד שמואל‪.‬‬
‫מהן מירושתן אלמא דה׳‬
‫יללה זכר לבדו והוא בכור ואותו שעם הנקבה פטור שמא נקבה יצאת ראשון והמוציא מחבירו עליו הראיה‪ :‬אין כאן לכהן כלום‪.‬‬ ‫•לא חצי ה• סבירא ליה‬
‫לאיכא למימר הנקבות יצאו מחלה ואין כאן בכור‪ :‬האב פטור‪ .‬למצי למימר בן המבכרת מת‪ :‬נהנו עד שלא חלקו כוי‪.‬‬ ‫לדי יהודה‪ :‬בדר׳ אסי ורב‬
‫פפא קמיפלגי כלומר אי‬
‫כלץ אומו של מעלה נע״א[ משום לרב אסי ורב פפא‪ :‬זכר ונקבה‪ .‬יש לומר אומה שלא בכרה יללה הנקבה ואין כאן בכור‪ :‬מת‬ ‫תרויהו סבירא להו דרב‬
‫אחד מהם‪ .‬מן הווללוח יחזיר להם חמשה סלעים ויחלקו שני האבוח‪ :‬ואין יכולין להוציא‪ .‬לכל חל וחל אומר אני מחזיק בס‬ ‫פפא פליגי בדרב אסי‬
‫־אי סכרי כרב אסי דאמר‬
‫בשביל המי לאומו שנתן לי בשבילו לא ממ וכל המוציא מחבירו ילו על התחתונה‪ :‬האבות פטורין‪ .‬לכל חל וחל אומר לו לכהן‬ ‫־;אחין שחלקו מחצה יורשין‬
‫הנקבה שלי היא‪ :‬והגן חייב לפדות את עצמו‪ .‬למכל מקום בכור הוא‪ :‬שתי נקבות וזכר‪ .‬יש לומר האתת יללה נקבה ושנית זכר‬ ‫מחצה לקוחות פליני בדרב‬
‫?פא דרי מאיר סבר כרב‬
‫ונקבה רצמה נקבה ממלה הלכך אין כאן לכהן כלוםיי( ליש לומר המבכרת יללה הנקבה »(ע״כ וכן ב׳ זכרים ושתי נקבות‪ :‬גמ׳ כהן‬ ‫!פא דמלוה על פה אינו‬
‫אחד גמי‪ .‬ומבי אבות שקל ט אזיל לגביה האי אב לידידיה כהן ולימא לא שלך מת אלא של מבירך ולאו בעל לברים לילי את‪:‬‬
‫בבא‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫מט‪.‬‬ ‫יש בכור פרק שמיני בכורות‬ ‫מ ם ו ר ת הש׳׳ם‬

‫כה א מיי׳ פ ״ג מהלכות‬ ‫ה״מ היבא דכ‪6‬ריה‪ .‬תימה לללישנא קמא במרובה )ב׳׳ק לף ע‪ (.‬ללא‬ ‫בבא בהרשאה‪ .‬שני האבות כתבו הרשאה האחל לחבירו ובא בעל‬ ‫א( נ״ק ע‪ .‬שנועות לג‪,:‬‬
‫שלוחץ הלכה א ו‬ ‫נ( ]לקמן נא‪:‬ן‪ ,‬ג( ]קדושין כד‪.‬‬
‫טיש׳׳ע מ״מ סימן קכג סעיף‬ ‫מפליג בין כפריה ללא כפריה מאי איכא למימר וכן יש‬ ‫הרשאה ומובעו ממה נפשך אם שלי מת התזיר לי את שלי ואס של‬ ‫וש״נ[‪ ,‬ד( ]נרא״ש הגי׳ אמר‬
‫א וע״ש‪:‬‬ ‫להקשות ממתני׳ יי[ פרק שבועת העלות )שבועות לף לג‪ >:‬גבי איש‬ ‫חבירי מת החזיר לי את שלו שהרי יש לי הרשאה‪ :‬אדרכהא‪ .‬הרשאה‬ ‫שמואל[‪ ,‬ה( מ״ק יח‪ .‬יש״נ‪,‬‬
‫כ ו כ מיי׳ פי״א מהל׳‬ ‫י( גי׳ צ״ק דאמר‪ ,‬ז( נ״מ קנ‪,:‬‬
‫נכוריס הלכה ל ועי׳‬
‫פלוני כהן איש פלוני לד ללייק הא מנה לפלוני ביל פלוני חייבין‬ ‫אמטלטלי להואיל ואינן בעין מימזי כשיקרא שמא אין בילו משל זה‬ ‫ח( קדושין כט‪ ,.‬נו( ]לעיל ינ‪,[:‬‬
‫השגות וכ״מ סמג עשי! קמל‬ ‫והא אמרת על שישמע מפי תובע‬ ‫כלום ותתימי סהלי אשיקרא‪ :‬היכא‬ ‫י( ]עי׳ לעיל ינ‪ :‬כמיס׳ דייה‬
‫טוש״ע י״י סי׳ שה סעיף‬ ‫לאו[‪ ,‬כ( ]קיישץ נט‪ .‬נירים‬
‫ומשני בבא בהרשאה ופריך והא אמרי‬ ‫ל א כתבינן‬ ‫ב ב א ב ה ר ש א ה איוהאמרי נהרדעי‬ ‫דכפריה‪ .‬לוה למלוה תו לא כתב‬
‫כט‪ ,[:‬ל( צ״ק‪ ,‬מ( ואמקרקעי‬
‫א‬
‫לא‪:‬‬
‫כ ו ג מיי׳ שס הלכה י(‬ ‫נהרלעי כר ה״מ היכא לכפריה כו׳‬ ‫מלוה הרשאה עלייהו משוס למיחזי‬ ‫צ״ק ועי׳ נתוס׳ נייק ע‪ .‬י״ה‬
‫דבפריה‬ ‫)א( א ד ר כ ת א א מ ט ל ט ל י ה ״ מ ה י כ א‬
‫נווש״ע שס סעיף ינ‪:‬‬ ‫ומיהו ההוא איכא לאוקומי בפקלון‬ ‫כשיקרא‪ :‬הני רב הונא‪ .‬גבי שתי‬ ‫אמטלטלץ כוי שס נתנו‬
‫כח ד מיי׳ סי״נ מהל׳ אגל‬ ‫זכר‬ ‫כתבינן‪:‬‬ ‫כ פ ר י ה א[‬ ‫היכא ד ל א‬ ‫אבל‬ ‫דשמעמא יהכא ליכא לאוקומי‬
‫הל׳ י ]יס״א הל׳ ‪ p‬סור‬ ‫ללישנא קמא לנהרלעי 'יי[ לכיון שיכול‬ ‫נשים של ב׳ אנשים שלא בכרו ויללו‬ ‫נקרקעומ‪ ,‬נ( ]נד״ה כל לגכי[‪,‬‬
‫ונקבת ‪ w‬אין כ א ן לכתן כלום‪ :‬ת נ א ר ב הונא‬
‫שו״ע י״ל סימן שגג סעיף ה‬ ‫להקליש בפקלון כלמוכח בפ׳ המוכר‬ ‫שני זכרים ונקבה במחבא אין כאן‬ ‫ם( יגרסי׳ צ״ק‪ (»,‬גי׳ הצ״ק‬
‫]וסי׳ שעי סעי׳ חן‪:‬‬ ‫מהרש״א‪,‬‬ ‫ועיין‬ ‫ור״ע‬
‫את הספינה )ב״ב לף שח‪ (.‬גבי ההוא‬ ‫ש נ י זכרים ונקבה אין כ א ן לכהן כלום ותנא‬ ‫לכהן כלום ואע״ג לחל הוי בכור‬
‫כ‬

‫כ ט ה מיי׳ סי״א מהל׳‬ ‫פ( ]פרשה וירא סי׳ יג[‪ ,‬צ( נמי‬
‫נכודס הל׳ יט סמג‬ ‫לאייתי קרי לפוס נהרא ה״נ יכול‬ ‫דידן כיון ד ב ש נ י א נ ש י ם ה ו א ד מ ש כ ת ת לה‬ ‫ממ״נ לאס האחת יללה ב׳ זכרים‬ ‫הד צ״ק‪ (p ,‬צ׳׳ל אפי׳ איירי‬
‫עשין קמל טיש״ע י״י סי׳‬
‫שה סעיף יי‪:‬‬
‫להרשות לחל טעמא הוא כלמוכת‬ ‫באיש א ח ד ושת־ נשים לא מ ש כ ח ת לה לא‬ ‫האחל בכור ואס זכר ונקבה יללה‬ ‫צ״ק׳‬

‫ל ו מיי׳ שס הלכה ג טיש״ע‬ ‫לשמעתין‬ ‫לתרץ הך‬ ‫' י[ רש‬ ‫מ ת נ י ל י ה ‪ :‬מתני׳ מ ת ה ב ן מ ב ת ו ך ש ל ש י ם‬ ‫נמצאת חבירתה )י> יוללח זכר לבלו‬
‫‪5‬‬
‫ג‬

‫שס סעיף טי‪:‬‬

‫ל(!בקרקעות[ ואליבא ל( ]לרבי[ לאית‬ ‫יום א ע ״ פ ש נ ת ן ל כ ה ן יחזיר ״ ל א ח ר ל׳ יום א ע ״ פ‬ ‫והוא בכור ואפ״ה הבן אינו חייב‬ ‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫לא ז ח מיי׳ שס הל׳ ימ‬
‫טוש״ע שס סעיף יג‪:‬‬ ‫ליה לקמן בפירקין )לף נא‪ (.‬פולין‬ ‫לפלות את עצמו לא״ל שמא אין אני‬ ‫)א( נטי לא כתנינן אורכתא‬
‫ש ל א נתן יתן מ ת ביום ש ל ש י ם כיום ש ל פ נ י ו‬
‫לכ ט מיי׳ פ״ז מהלכומ‬ ‫בקרקעומ י[ כמו שפולין במטלטלי‬ ‫בכור אלא תביד‪ :‬באיש אחד ושהי‬ ‫אמטלטלי כצ״ל וכן נרש״י‪:‬‬
‫אישות הל׳ י טוש״ע‬ ‫ר׳ עקיבא א ו מ ר א ם נתן ל א יטול ואם ל א נתן‬ ‫)נ( שם בסיסקא זכר ונקנה‬
‫אה״ע סי׳ מ סעיף א‪:‬‬ ‫אלרכמא‬ ‫כתבינן‬ ‫»> לאמקרקעי‬ ‫נשים לא משכחח לה‪ .‬דטון לאיכא‬ ‫האבות פטורין וכוי תני‬
‫תדש‬ ‫גמ׳ מ א י ט ע מ י י ה ו ד ר ב נ ן ג מ ר י‬ ‫ל א יתן‪:‬‬
‫לאמטלטלי לוקא לא כתבינן לאינו‬ ‫תד בכור יהיב ה׳ סלעים לכהן להכי‬
‫‪1‬‬
‫רב הונא‪) :‬נ( שם יאמר‬
‫שמואל הלכה‪) :‬ד( שם ושמואל‬
‫ברשותו אי נמי איכא לאוקמה כרבי‬ ‫ח ד ש מ מ ד ב ר מ ה ה ת ם ומעלה א ף ה כ א נמי‬ ‫לא תני ליה דכל הנך דתנא כאן אין‬
‫‪2‬‬

‫אמר אץ בנו פיוי אמר רבא‬

‫תורה אור השלם‬
‫נתן למלרבי נתן יכול להוציא מילו‬ ‫מדאיצטריך‬ ‫ליה‬ ‫מספקא‬ ‫ור״ע‬ ‫ומעלה‬ ‫כאן לכהן כלום שרן בין איש אחד‬ ‫יכולי עלמא‪) :‬ס> רש״י י״ה‬
‫‪ .1‬ופדוןו מ ‪ $‬תךש תפדה‬ ‫תני רב הונא כוי נמצאת‬
‫בערבר כסף חמשת שקלים‬
‫אס חבירו חייב יא[ ואין לו מה לפרוע‬ ‫גמרי‬ ‫ולא‬ ‫ערכין‬ ‫גבי‬ ‫ומעלה‬ ‫למכתב‬ ‫ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני‬ ‫חכירתה ילדה זכר‪) :‬ו( ד״ה‬
‫בשקל הקדש עשרים גרה‬ ‫אי נמי איכא לאוקמה כגון שנתן‬ ‫מ מ ד ב ר ה ו ו להר ש נ י כ ת ו ב י ם ת ב א י ם כ א ח ד‬ ‫אנשים‪ :‬מתני׳ מה הגן בחוך לי‪.‬‬ ‫מת הק וכוי קאי הס״י ותיבת‬
‫במדבר יח טז‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫נמי נמחק‪ (1) :‬ד״ה עי‬
‫אתל למבירו במעמל שלשתן ומיהו‬ ‫^ וכל שני כתובים הבאים כ א ח ד אין מלמדין‬
‫<> נמי‪:‬‬‫אבכורומ ולאין דעלמא קאי י‬ ‫שיאמרי יכו׳ ע י שיניא ראיה‬
‫‪ .2‬ויאמר ןן אל נ)שה פקד‬
‫בל בבר זכר לבני ישראל‬ ‫צריך עיון י מ ללמא היכא לאין יכול‬ ‫יחזיר‪ .‬לנפל הוה ולא מיחייב בפריון‬ ‫הכהן דיכול לומר לו הנן‬
‫אבל‬ ‫לעלמא‬ ‫מלמדין‬ ‫ד ל מ א כי אין‬ ‫או‬ ‫וכי• יהניה אנא כס״ד‪:‬‬
‫מבן הךש ומעלה ושא את‬
‫להוציא מילו בבית לין לא מקון רבנן‬ ‫על לאחר שלשים‪ :‬כיום שלפניו‪ .‬אף‬
‫מספר שכ)חם‪ :‬כמדבר ג מ‬ ‫ל ג ו פ י י ה ו מ ל מ ד י ן ו מ ש ו ם ה כ י »[ מ ם פ ק י נ ן ל י ת‬
‫מעמל שלשתן כי היט ללא מקון‬ ‫ע״פ שנתן יחזיר לו‪ :‬גמ׳ ממדכר‪.‬‬
‫א מ ר י>רב א ש י י ה כ ל מ ו ד י ם ל ע נ י ן א ב י ל ו ת יום‬
‫מעמל שלשתן בכתובה משום ללא‬ ‫כתיב הכא )במלבר יי‪ (1‬ופדרו מבן‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫מוםף רש״י‬ ‫כלפרישימ‬ ‫מחיים‬ ‫לגבות‬ ‫ניתנה‬ ‫ו א מ ר שמואל הלכה‬ ‫ש ל ש י ם כ י ו ם ש ל פ נ י ו ״ י>‬
‫ה ( י (‬ ‫ג‬
‫חלש תפדה וכתיב במדבר <שס ג(‬ ‫א[ כתבינן‪ :‬שתי נקבות‬
‫אדרכתא‪ .‬צ״ל אורכמא‪,‬‬ ‫בהתובל )כ״ק לף ס ט ‪ ( .‬ועול יש לתרץ‬
‫נ(‬ ‫האב‬ ‫ה מ י ק ל ב א ב ל ‪ :‬מתני׳ י* מ ת‬
‫ה‬
‫כדברי‬ ‫פקול כל בכור זכר מבן חלש ומעלה‪:‬‬ ‫וזכר כוי אין באן כוי‪:‬‬
‫הרשאה‪ ,‬ולשון שולטנות הוא‬ ‫<[ מת הבן <נ״מ קנ‬
‫כמו )‪3‬״נ קסי‪ (:‬כשנת‬
‫לללמא אס שניהם מצויים לפנינו‬ ‫עד‬ ‫נפדה‬ ‫בחזקת ש ל א‬ ‫ש ל ש י ם »‪t‬‬ ‫בתוך‬ ‫שלשים‪:‬‬ ‫לאחר‬ ‫משמע‬ ‫ומטלה‪.‬‬ ‫ע״נו‪ [< :‬הכי מספקא‬
‫פלוני אירק‪ ,‬שלטון‪ ,‬אף כאן‬ ‫ומצורם " ‪ t‬לתמ לאחר חייג להמזיר‬ ‫יום‬ ‫שלשים‬ ‫לאתר‬ ‫שנפדת‬ ‫ראיה‬ ‫שיביא‬ ‫מספקא ליה‪ .‬אי גמרי מהמס‬ ‫ליה‪ :‬ו ! שלפניו‪ .‬ס״א של‬
‫אירכתא השלטה שהשליטו על‬ ‫אחריו וכן גריס הרגמ״ה‪:‬‬
‫נעל דינו למונעו )שבועות‬
‫ולא הוצרך להעמיל בבא בהרשאה‬ ‫שנפדה ע ד שיאמרו לו ש ל א נפדה‬ ‫בתזקת‬
‫למלאיצטדך ומעלה בערטן אס מבן‬
‫כ! שלעיט יום בחזקת‪:‬‬
‫לג‪ .>:‬אמטלטלי‪ .‬לפי שאיט‬ ‫אלא כלי שיוכל האתל להוציא מילו‬ ‫ששים ח[ ומעלה וגו׳ וגמר במסכת‬ ‫ז[ פדה אמר רבה דכ״ע‪:‬‬
‫נעץ והעדים מעייין על מה‬
‫״> הוא ל פ ד ו ת ובנו ל פ ד ו ת ה ו א ק ו ד ם ל ב נ ו‬ ‫ו‬

‫בפני עצמו‪ :‬אבל כדלא כ‪8‬ריה‬ ‫ערכין ) ל ף יח‪ (.‬שנה שנה לג״ש‬ ‫ו[ הוו קדושין‪ :‬יו[ ששים‬
‫שכמונ מתמת שיש לי ניד‬ ‫רבי יהודה א ו מ ר בנו קודמו ש מ צ ו ת ו ע ל אביו‬ ‫שנה ומעלה וגו׳ וגמרי•‬
‫פלוני כך וכן )שס>‪ .‬דכפריה‪.‬‬ ‫כתבינן‪ .‬מה שנוהגים עכשיו לכתוב‬ ‫שכשם ששנת ששים כלמטה הימנו‬ ‫במסכת‪ :‬ע[ כלמטה הימנו‬
‫אס מבעיה מפקיד לנאמן‬ ‫הרשאה אפילו יי[ כפריה אומר ר״ת‬ ‫גמ׳ ו א י ת מ ר ה פ ו ד ה א ת‬ ‫ומצות בנו עליו‪:‬‬ ‫להתמיר אף שנת חמש ושנת עשדס‬ ‫אע״ג‪ :‬י[ יהא לו ערך אות‬
‫נניס דץ וכפר נו ‪1‬ב־ק‬ ‫נ• נמחק‪ :‬יא( בבכור ובערכין‬
‫להיינו טעמא ללא כתבינן לנהרלעי‬ ‫בנו ב ת ו ך ש ל ש י ם יום ר ב א מ ר בנו פדוי‬ ‫כלמטה ני[ אע״ג ללהקל והוא הלין‬
‫ע‪ (.‬שכנר נשמע שהנמנע‬ ‫ומדמספקא‬ ‫יג[‬ ‫כמו‪:‬‬
‫כפרן‪ ,‬יהשמא מחזי כשיקרא‬ ‫היינו משוס למימזי כשיקרא כלאמרי׳‬ ‫ו ש מ ו א ל א מ ר א י ן ב נ ו פ ד ו י )ל( ״ ׳ י י ד כ ו ל י‬ ‫לענין בן מלש ליום ל׳ כלמטה אע״ג‬ ‫ליה‪ :‬יג[ שלשים שנולד‬
‫שחתמו על מה שאמר זה‬ ‫לאו‬ ‫שנפדה‬ ‫אין‪ :‬יל[‬
‫שיש לי כיי פלוני כך וכן‬
‫במרובה )ב׳׳ק ע‪ (.‬ובכתובות )לף פה‪(.‬‬ ‫מ ע כ ש י ו אין בנו פדוי ל א ת ר ש ל ש י ם‬ ‫עלמא‬ ‫ללהקל ולא גמר חלש תלש ממלבר‬ ‫חוקה‪ :‬פו[ והכא לא‪.‬‬
‫)שבועות שם( יממזי לחתמינן‬ ‫מוכח ללמיחזי כשיקרא לא חיישינן‬ ‫יום ואיתנהו ל מ ע ו ת ו ד א י ב נ ו פ ד ו י כ י פליגי‬ ‫ללא יהא י[ נערך על לאחר שלשים‪:‬‬ ‫לא‬ ‫מו[‬ ‫אינו‪:‬‬ ‫ס״א‬
‫אשיקרא ליהינ ליה לשליח‬ ‫חשיב פדייה‪ :‬י‪ [1‬ממתני׳‬
‫ובמרובה נשם ל״ה אמטלטלין[ הארכתי‪:‬‬ ‫ל א ח ר ש ל ש י ם יום ו נ ת ע כ ל ו ה מ ע ו ת ר ב א מ ר‬
‫הוו‪ .‬לערכין ולמלבר סיני שני כתובין‬ ‫דפוק‪• :‬יו[ דנהודעי דכמו‬
‫מייי ילית ליה גני האין)ב־ק‬
‫שם(‪ .‬שני כתובים הבאים‬ ‫מת ימ בנו בתוך שלשים יום כו׳‬ ‫הבאין כאתל ואין מלמלין על פליון‬ ‫פקדון‬ ‫להקדיש‬ ‫שיכול‬
‫כאחד אין מ ל מ ד ץ ‪ .‬מילא‬
‫אקידושי א ש ה התם‬ ‫בנו פדוי מידי דהוה‬
‫ט‬ ‫ח‬
‫כדמוכח‬ ‫יגו[‬ ‫כדמוכח‪:‬‬
‫יחזיר לו ה׳ סלעים‪ .‬פירש‬ ‫הבן‪ :‬או דלמא כי אמר אין מלמדין‪.‬‬
‫כתנ אחי ונגמור כולהו מיניה‬ ‫ל א ו > א ע ״ ג ד נ ת ע כ ל ו ה מ ע ו ת ה ו ו י[ ק י ד ו ש י‬ ‫כ‬ ‫בקרקעות‬ ‫נ[‬ ‫במרובה‪:‬‬
‫!קדושיו בד‪ (.‬מיהיר כתניה‬ ‫בקונטרס משוס לנפל הוא ובחנם‬ ‫שני כתובין ה״מ לעלמא דלא משתעי‬ ‫בקרקעות‬ ‫שפדאו‬ ‫כגון‬
‫לאיין ולא ילפא מחגריה ש״מ‬
‫פירש כן לאפילו קיס לן ביה לכלו לו‬ ‫הכא‬ ‫יא[ מבכור ודערטן כמו אי הוה כתב‬ ‫דאמקרקעי‪ :‬גא[ תייב לו‬

‫חלשיו בבן תלש תלה רממנא‪ :‬לאחר שלשים אע״פ שלא נתן‬
‫יוקא הניקאמר)פסחים מה‪.‬ו‪.‬‬ ‫ואין‪ :‬נג[ צריך עיון דדלמא‪:‬‬
‫בחזקת שלא נפדה‪ .‬יכתיב‬ ‫חלש במילי אתרינא‪ :‬אבל לגופייהו‪ .‬כגון בכורי לורות מבכוד‬ ‫נ<[ ומצווים לו לתת‪:‬‬
‫ניה )במדבר יח( מבן חדש‬ ‫יתן‪.‬יי[ בפסחים בסופו )לף קנא‪ (:‬אמרינן לאבי הבן מברך שתים‬ ‫מלבר לאילי ואילי בבכור הוא משמעי מלמלין ומלמספקא יי[ לן‬ ‫נד[ אפילו היכא דכפריה‬
‫תפדה‪ ,‬הלנך מסתמא נתון‬ ‫אומר כוי טעמא משום‬
‫שלשים יום לא סדאו אניו‪,‬‬ ‫ויש לספק יי[ טון שמת אם מברך שהחיינו מטון לזוכה לקיים‬ ‫קאמר אס נתן לא יטול ואס לא נתן לא ימן‪ :‬לטנין אבילומ‪ .‬אס‬ ‫דהא דלא‪ :‬כה[ מת הבן‬
‫הלואי שיפרע אדם תונו נזמנו‬ ‫המצוה ואין לתמוה אהא ללא מברכינן שהמיינו על כל מילה‬ ‫מת ולל בתוך שלשים ׳<[ אין אבילות תלה על אביו לאימר נפל הוא‪:‬‬ ‫בתוך‪ :‬גז[ יתן בפי ערבי‬

‫וחייב הנן לפדות עצמו <ב־מ‬
‫קנ‪ .>:‬לאחר שלשים יום‪.‬‬
‫מת לאתר שלשים סתמיה‬
‫פדוי דפיאו האב בזמנו)שסו‪.‬‬
‫עד שיאמרו לו‪ .‬השכנים‬
‫ידוע לנו שלא פדאן אביך‬
‫שהוא צוה נשעת מותו‪ ,‬וגני‬
‫כהן לא שיין למימני לשון‬
‫יניא ראיה‪ ,‬דכהן לאו נעל‬
‫דינו הוא‪ ,‬דאי בעי אמר ליה‬
‫לייין לא יהיננא אלא לכהן‬
‫אתר‪ ,‬ולהכי מני ע י שיאמרו‬
‫לו ומשיאמרו לו המצוה‬
‫מיטלח עליי שיפדה הוא‬
‫עצמי !שם(‪ .‬הוא לפדות‪.‬‬
‫שלא סדאו אביו)קדושין כ‪.>.0‬‬
‫מעכשיו אין כנו פדוי‪.‬‬
‫היכא דאמר ליה מעכשיו ימול‬
‫פדיון זה אינו פדוי )לעיל‬
‫יב‪ .!:‬לאחר שלשים יום‪.‬‬
‫יאמר עכשיי אני נותן מעות‬
‫והפדיון לא יחול ע י לאחר‬
‫שלשים יוס )שס>‪ .‬אע״ג‬
‫ומת וקחשיב פיהק ומת ביום שלשים טון שחי כל כך כנפל מן‬
‫דנתעכלו המעות‪ .‬נמוך‬
‫מתני׳ שלא נפדה‪ .‬ללא עביל איניש לפריק מוך שלשים על‬
‫פסחים בסופו‪ :‬גו[ לספק‬
‫ומילה כמו על כל פליון הבן לשאני מצות פליון הבן ללא שטמא‪:‬‬ ‫הכא כיון שמת לא מברך‬
‫מת ביום שלשים ביום שלפניו ד׳ עקיבא אומר בר‪ .‬בדש‬ ‫שיביא ראיה‪ :‬לאחר שלשים בחזקה שנפדה‪ .‬לכהן הר מוציא‬ ‫שהחיינו דצערא קא מדכר‬
‫או שמא מ״מ מברך‪:‬‬
‫המולץ )יבמות לף לו‪ (:‬אמרינן התם מניא ר״ש בן גמליאל‬ ‫מחבירו והורע כחו‪ :‬עד שיאמרו לו‪ .‬לבן שצוה אביו בשעמ‬
‫גיו[ גורס רש״י וריח גורס‬
‫אומר כל ששהה ל׳ יום באלם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הר‬ ‫מיתתו שלא נפלה ובאמירה שגיא בלא עדות גמורה דהך חזקה‬ ‫כן ונראה דגרסי׳ תוך כוי‬
‫ואיממר מת בתוך שלשים יום ועמלה ונתקרשה אס אשת ישראל‬ ‫למתזקינן ליה בחזקת שנפלה יי[ לאו זו היא מזקה מעליימא ררובא‬ ‫ופליגי רבנן צל רשב״ג גם‪:‬‬
‫גנו[ שלשים שאם לא היו‬
‫היא חולצת וברוב הספדם גרסינן בסוף סרק רבי אליעזר למילה‬ ‫לאינשי לא עבלי למפרע חובו מיל והכא »י[ לא שייך למימר על‬ ‫גורסים כאן יום שלשים מנין‬
‫שיביא ראיה )י( להכא יכול לומר לו הבן לכהן לעלמא יהביה )שבת לף קלו‪ (.‬מת ביום שלשים וכן גורס יי! ר״י ור״ח גורס‬
‫‪9‬‬ ‫היה להם זה החילוק אלא‬
‫נראה דנרסי׳ ביום שלשים‬
‫כן ונראה מלגורס מוך שלשים לטון לאמרי רבנן הכא יום שלשים‬ ‫אבא‪ :‬שמצוחו על אביו‪ .‬מצות פלייתו של אב זה היתה על אביו‬ ‫ומפרשי‪ [< :‬אבילות חשיבא‬
‫טוס שלפניו (ור״ת משר ליה ספיקא ופליגי רבנן ורבן שמעון‬ ‫ע‬
‫שמת ומצומ בנו עליו‪ :‬גמ׳ דכ״ע‪ .‬אי אמר ליה מעכשיו יהא‬ ‫כבר קיימא‪ :‬לא[ שלפניו‬
‫וא״ת בריש החולץ‪:‬‬
‫בן גמליאל גס ביום שלשים מה לי ביום שלשים ומה לי בתוך‬ ‫בנו פלר לאו פדיון הוא אלא מתנה בעלמא דהא בתוך שלשים‬
‫ל׳ יום גם בשאלתות* גורס תוך שלשים ומיהו בהלכות גלולות‬ ‫לא »י[ שייכא פלייה ואי אמר בתוך ל׳ ה ד לך המעות ולאתר‬
‫כתוב לביום ל׳ אפילו פיהק ומת לא הר נפל לרבנן ולוקא תוך‬ ‫שלשים יחול פליון בני ואיתנהו מעות ביל כהן בעין לאתר‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫שלשים הוא לאמרינן במסכת שבת פיהק ומת לבד הכל מת‬ ‫שלשים ולאי פלוי כמאן ליהיב להו ניהליה השתא‪ :‬נהעכלו‪ .‬שאינן‬ ‫בבא כל אחד בהרשאה‬
‫הוא משמע לגרסינן ביום שלשים " י [ ומפרשי מת כמשמעו פיהק‬ ‫בעין‪ :‬אקידושי אשה‪ .‬לאי יהיב לה השמא מילי ואמר לה התקלשי‬ ‫ואמר ליה אי מת דירי‬
‫הוא אהדר לי ואי דחבראי‬
‫לאחר שלשים יום הרא מקודשת כדאמרינן במסכת קדושין ) ל ף נט‪:(.‬‬ ‫הא נקיטנא הרשאה מיניה‪.‬‬
‫הגג תוך שלשים ועול יש לקיים גירסא זו אם בנפל מן הגג‬ ‫ת״ש‬ ‫אבל לתרי כהנים לא מצי‬

‫כיום‬
‫שלשים יוס י ט נעו קידושין‬ ‫עבדי הרשאה‪ .‬דלכל חד‬
‫למיסל ליתנייהו למעות אפ״ה‬ ‫שלפניו‪ .‬וא״ת‬ ‫אמר אנא לית לי אלא ואכלו ארי ביום שלשיס לוקא הוא לסמטנן אלרבנן ושמא אפי׳ לענין אבילות ל! ל (להר כבר קיימא‪:‬‬
‫הי סלעים דחי‪ :‬אדרכתא‪ .‬לא[ לבדש החולץ )יבמות לף לז‪ (:‬משמע לפשיטא לן מן התורה אפי׳ תוך ל׳ לתי הוא לאמר מת במוך ל׳ ועמלה ונתקלשה אם אשת‬
‫חיילי )קדושין ‪.(.01‬‬ ‫הרשאה‪ :‬היכא דכפריה‪.‬‬
‫משום דמיחזי כשיקרא‪ :‬תני כהן היא אינה חולצת ר״ל להמם בנפל מן הגג או אכלו א ד כרבנן לפליגי ארבן שמעון בן גמליאל בסוף ר״א למילה אבל הכא בפיהק ומת לכולי‬
‫רב הונא‪ .‬מוסיף על מתניתי׳ עלמא ממ הוא ומיהו ק>אפ״ה איירי הכא בנפל מן הגג ט התם אין לחוש להט נמי פסקינן כסוף אס לא הביא כרבן שמעון בן גמליאל לענין‬
‫דאחת בכרה ואחת שלא‬
‫בכרה של ב׳ אנשים וילדו אבילות להקל אף על גב לבאשת כהן ללא אפשר סמטנן אלרבנן ושריא בלא מליצה וא״ת להכא מקילינן כל כך לענין אבילות‬
‫אפילו‬ ‫כוי‪ .‬מוסיף ב׳ וכרים ונקבה‬
‫אין כאן לכהן כלום דמצי אמר מי שלא בכרה אשתו דלמא איתתי יליד זכר ונקבה ואיני יודע איזה יצא ראשון‪ :‬ותנא דידן‪ .‬דלא תני לה דכיון דלא משכחת לה באיש ושתי נשיו שאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דממה נפשך‬
‫חייב בה׳ סלעים דהא ב׳ זכרים ילוד לא מיתני ליה‪ :‬מת הבן בתוך שלשים‪ .‬בבכור דכל אשה קא מיידי‪ :‬כיום שלפניו‪ .‬ופטור‪ :‬מה התם‪ .‬במדבר כתי׳ ומעלה דהיינו שלשים ויותר חדש הוי כ״ט ימים ומחצה ומעלה הוי‬
‫יום א׳ היינו ל׳ יום ומחצה והיינו )כל אחד( ]לאחר לי[ ומשום הכי א( חייב אבל יום א׳ שלפניו ופטור‪ :‬ור׳ עקיבא מספקא ליה‪ .‬אי גמרינן דמדאיצטריך למיכתב ולמעלה גבי ערכין )משום דליהוו( ]הוי להו[ ב׳ כתובין‬
‫באין כאחת‪ :‬אבל לגופייהו מלמדין‪ .‬דחדש דמדבר דכתיב ביה ומעלה ופדויו מבן חדש תרוייהו בבכור אדם מישתעי ודלמא דמלמדין להכי מספקא ליה וקאמר ואם נתן לא יטול כוי‪ :‬דיום ל׳ כשל אחריו ומותר בגיהוץ‬
‫ותספורת‪ :‬מת‪ .‬לאחר שלשים‪ :‬עד‪ .‬שיאמרו לו ןשלא[ נפדה בין עבד בין אשה בין קטן נאמנין‪ :‬מידי דהוה אקידושי אשה‪ .‬היכא דאמר לה תקדשי לי לאחר ל׳ דהויא מקודשת ואע״ג דנתעכלו המעות קודם‪) :‬כדתרצינן התם(‪:‬‬

‫א( אולי צ״ל ומשו״ה מת ביום ל׳ הוי כיוס שלפניו ופטור‪.‬‬

 ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬ ‫יש בכור פרס שמיני בכורות‬ ‫מט‪:‬‬ ‫משפט‬
‫נר מצוה‬
‫עין‬

‫א( ]גלה כל‪ :‬ע״ש‪ ,1‬ב( ]צ״ל‬ ‫ה״ש‪ .‬ממתניתין מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפלה כר‪:‬‬ ‫אפילו באותו למשבינן ודאי בר קיימא היכא דלא אפשר כגון באשת‬ ‫לג א ב מיי׳ פי״א מהלי‬
‫שיניא ראיה[‪ ,‬ג( ]קדושין כנו‪.‬‬ ‫בכורים הלכה ג סמג‬
‫ע״ש‪ ,1‬ד( !ערכי! ו‪ :‬וש׳׳נ[‪,‬‬ ‫עד שיביא ראיה גרסינן‪ .‬ואי מייתי ראיה הוי פלוי וקשיא לשמואל‪:‬‬ ‫כהן ובמס׳ שמחות פ״ל <הל״ב( תנן הספקות אוננין ומתאבלין עליהן‬ ‫עשי! קמל טוש׳׳ע י״ל סי׳‬
‫ס( ]קדושין יא‪[:‬׳ ו( ]וכולן‬ ‫ורידיה‪ .‬חמש סלעים ליליה אזיל כהן וטריף ממשעבלי שהרי‬ ‫וי״ל להתס בספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון לגנאי הלבר‬ ‫שה סעיף טו‪:‬‬
‫רש״שן‪ (t ,‬גי׳ הצ״ק היוצא‬ ‫לד ג מיי׳ שס הלכה ו‬
‫כמדינת צור ושיעור של אותה‬
‫שיעבודו של כהן קדם והיינו דקאמר שמצותו על אביו כלומר‬ ‫שלא יתאבל לא זה ולא זה והרי הוא ולאי בנו של אתל מהן‪:‬‬ ‫טיש״ע שס סעיף א‪:‬‬
‫מנה כ׳׳ה סלעיס והסלע ל׳‬ ‫שמאביו נשתעבלו אותן נכסים לכהן‪:‬‬ ‫ורידיה אזיל וטריף ממשעבדי‬ ‫לה ד מיי׳ פי״א מהל׳ נזקי‬
‫זוזיס כוי כצ׳׳ל ועי כאשר״י‬ ‫ממון הלי א‪:‬‬
‫שמניא לנרי רש״י נגי׳ זו‪,‬‬
‫וגהנך חמש בני חרי פריק י[ לבניה‪.‬‬ ‫ה ב א נמי לא ש נ א ו ש מ ו א ל א מ ר ל ך ה ת ם בידו‬ ‫ובהני חמש בני חורין‬ ‫לו ה מיי׳ פ״א מהלי נערה‬
‫ח( ילנוריף מהגי צ״ק‪,‬‬ ‫מיל לאי יהיב בני חרי משוס פליון‬ ‫פריק ליה לבדיה‪ .‬וא״ת היכי טריף‬ ‫בתולה הל׳ א‪:‬‬
‫לפדותו‬ ‫בידו‬ ‫אין‬ ‫הכא‬ ‫מעכשיו‬ ‫לקדשה‬
‫ט( נס״א‪:‬נהן\( שהוא קולס‬ ‫ליליה הו לא מיפריק בנו לשמא‬ ‫ממשעבדי הא אין נסרעין מנכסים‬ ‫לז ו מיי׳ שס פ״ג הלי א‪:‬‬
‫למו צ״ק‪ ,‬כ( ]וע׳׳ע תוס׳‬ ‫ו א ע ״ ג דקיימא לן ד כ ל ה י כ א ד פ ל י ג י‬ ‫מעכשיו‬ ‫לח ז מיי׳ פי״א מהלי‬
‫קלושין נע‪ :‬ל״ ה ואזיל[‪ ,‬ל( גי׳‬ ‫שיעמל הלקוחות י[ קולס ללילת בנו‪:‬‬ ‫משועבדים במקום שיש בני חורין‬ ‫נכוריס הלכה ו טוש׳׳ע‬
‫וכשמואל‬ ‫ר ב ו ש מ ו א ל ה ל כ ת א >ברב באיסורי‬
‫לאו ככחובה בשער דמיא‪ .‬ואי יהיב‬
‫‪8‬‬ ‫א‬
‫צ׳׳ק צור ושיעור של אותה מנה‬ ‫י״ל סי׳ שה סעי׳ ג‪:‬‬
‫והא איכא חמש בני חורין ואס היה‬
‫כ״ה סלעיס והסלע ל׳ זוזיס‪,‬‬ ‫לט ח מיי׳ פ״א מהלי שקלים‬
‫בני תרי בשביל פדיון בנו תו לא‬ ‫ה כ א ה ל כ ת א כוותיה ד ש מ ו א ל תנן מ ת‬ ‫בדיני‬
‫מ( נ״א כשל צ׳׳ק‪ ,‬נ( דקאמר‬ ‫פורק בנו תחלה הוה ניחא וא״ת‬ ‫הלכה א‪:‬‬
‫צ״ק‪ .‬ס( ]ב׳׳מ כת‪ ,1:‬ע( עס‬ ‫מיפריק איהו דכהן לא מצי טריף‬ ‫ב ת ו ך ל ׳ יום א ע ״ פ ש נ ת ן ל כ ה ן י ח ז י ר ל ו ח מ ש‬ ‫אכתי ליהלרי לקוחות ניז^מהני חמש‬
‫דינרי צ״ק‪ ,‬פ( גי׳ הצ״ק‬
‫לקותות‪ :‬מתני׳ מגה צורי‪ .‬מפרש‬ ‫מ ת בנו פדוי‬ ‫דמת הא לא‬ ‫טעמא‬ ‫םלעים‬ ‫שפלה כהן ייבנו למה נפשך שיעבולס‬
‫‪5‬‬
‫שיעורא לרני אסי מנה צורי‬
‫בגמרא‪ :‬חמשים של אונס ושל מפחה‪.‬‬ ‫הש״ם‬ ‫גליון‬
‫בלומר סלעיס ה׳ סלעיס של‬ ‫ב מ א י ע ס ק י נ ן ד א י ת נ ה ו ל מ ע ו ת יא( ת א‬ ‫הכא‬ ‫קולס ללילת בנו לאי לילת בנו‬
‫מנה הן ה׳ סלעים של בן ור׳‬ ‫כלומר וכן ממשים של אונס וכוי‪:‬‬ ‫קלמה אס כן היה יכול לטרוף מן‬
‫גמ' וכשמואל בדיני‪ .‬ע׳‬
‫אמי אמר נוי יהר״א‪ ,‬ל( היינו‬ ‫>)שיאמרו לו(‬ ‫נ‬
‫בחזקת ש ל א נפדה ע ד‬ ‫שמע‬ ‫מטין ס ע״ב חד״ה והשתא‪:‬‬
‫לינרא צ״ק‪ ,‬ק( מאותס לינריס‬ ‫וכולן בשקל הקדש‪ .‬דהוו עשרין מעין‬ ‫הלקוחות לפליון בנו כמו לפדיון‬
‫ה ת ם נמי ד א י ת נ ה ו ל מ ע ו ת בעינייהו‬ ‫שנפדה‬
‫צ״ק‪ ,‬ר( גי׳ צ״ק של בן ור׳׳ח‬ ‫ואותן מעין שבמעות מנה צורי‪ .‬ובגמ׳‬ ‫עצמו וי״ל להכא מלקוחות שקנו‬
‫אומר הל״א‪ ,‬ש( לשל צור‬
‫]נא‪ [.‬מפרש למה לי למיהדר ולמיתני האי‬ ‫תנא קמיה ד ר ב יהודה ה פ ו ד ה א ת בנו‬ ‫תני‬
‫מזלבן בעשרים וממשה והאי‬ ‫מאביו לפיכך אין חוזרין על הנכסים‬ ‫מקובצת‬ ‫שיטה‬
‫של סוריא ששיה שמנה היינו‬ ‫וכוי ‪ : 0‬חו; משקלים‪ .‬שקלים הבאים‬ ‫ש ל ש י ם יום ב נ ו פ ד ו י א מ ר ליה ש מ ו א ל‬ ‫בתוך‬
‫שקנה הוא ועור י״ל כגון שלא כתב‬ ‫א[ פדוי תני אין בנוי פדוי‪.‬‬
‫שלשים ושנים צ׳׳ק‪ ,‬ה( שייך‬
‫בלשכה באדר אין מביאין שם אלא‬ ‫אין בנו פ ד ו י ו א ת א מ ר ת בנו פדוי)‪>3‬‬ ‫אמר‬
‫ללקוחות לאקני והוא קנה הנך חמש‬
‫אמאי‬ ‫תימה‬ ‫פדוי‬ ‫גל־ון‬
‫לקמן‪,‬‬ ‫מ ש ב ש הברייתא דהאי תנא‬
‫מטבע של חצי שקלים‪ :‬גמ׳ מנה‬ ‫א[ ו א ע ״ ג ד ק י י מ א ל ן כ ר ב ב א י ס ו ר י ו כ ש מ ו א ל‬ ‫בני חרי אחרי כן ואפי׳ היכא לכתב‬ ‫איתני כרב ועוד הא קיי״ל‬

‫של צורי‪ .‬׳(היוצא במדינת צורי דהסלע‬ ‫תוס׳‬ ‫הלכה כרב באיסורי‪.‬‬
‫הוא‬ ‫דשמואל‪:‬‬ ‫כותיה‬ ‫תלכתא‬ ‫הכא‬ ‫בדיני‬ ‫ליה לאקני בעיא י[ בפרק מי שמת‬ ‫הרא״ש ז ״ ל ‪ :‬ואע״ג דקיי״ל‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬ ‫ד׳ זוזים והזוז במשקל זהב של משקל‬ ‫כל היכא דפליגי רב ו ש מ ו א ל‬
‫וכוי‪:‬‬ ‫לבנו‬ ‫קודם‬ ‫הוא‬ ‫לפדות‬ ‫ובנו‬ ‫לפדות‬ ‫<ג״ב ל ף קנז‪ (.‬אבל היכא ללא כתב‬
‫)א( גכ׳ למעות בעיניה ו‬ ‫שני פשיטין ומחצה למשקל הברזל‪:‬‬ ‫באיםורא‬ ‫כרב‬ ‫הלכה‬
‫ת״ש‪) :‬ב( שם ואת אמרת בנו‬ ‫תנו רבנן ״ ה ו א ל פ ד ו ת ובנו ל פ ד ו ת ה ו א קודם‬ ‫ליה יא! קיימא לן ללא משתעבל ואס‬ ‫הכא‬ ‫בדיני‬ ‫וכדשמואל‬
‫רבי אמי אומר‪ .‬סלע צורי היינו דינר‬
‫פדוי תני אין בנו פדוי‬
‫לבנו ר ב י יהודה א ו מ ר בנו ק ו ד מ ו ש מ צ ו ת ו ע ל‬
‫בנכסים‬ ‫תאמר אי הנך משעבלי‬ ‫דשמואל‪.‬‬ ‫כותיה‬ ‫הלכתא‬
‫ואע״נ לקיימא לן‪) :‬ג( שם‬ ‫ערבא ישמעאלי‪ .‬ולא ח פירש לי שיעורו‬ ‫בקצת ספרים ישנים אינו וכן‬
‫במשנה והמשיט של אונס‪:‬‬
‫שקנה מאביו ניחא אבל בנכסים‬ ‫הרא״ש‪:‬‬ ‫מתוס׳‬ ‫משמע‬
‫ומצאתי בתשובת הגאונים בבליים‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫א‬
‫ה‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬
‫)ד( שם מוץ מן השקלים‪:‬‬ ‫שקנה הוא היכי משתעבלי לפריונו‬ ‫נ[ גמ׳ מאי מנה‪ :‬ג[ תנינא‬
‫ששבעה לינריס האמורים בכל הש״ס‬ ‫היכא דליכא אלא ח מ ש סלעים הוא‬ ‫מודים‬ ‫אמר איםתירא סאסריתא תי׳‬
‫להא אימת יבז חל תיוב פליון עצמו‬ ‫פריק‬ ‫ו[‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫סרםיא‬
‫שהלינר שש מעה כסף עושין עשרה‬ ‫לבנו מ א י ט ע מ א דמצוה דידיה ע ד י ף כי‬ ‫קודם‬ ‫כשהביא שתי שערות שנעשה גלול‬ ‫הלקוחות‬ ‫ס[‬ ‫מיד‪:‬‬ ‫לבריה‬
‫רש׳׳י‬ ‫מוםף‬ ‫מאותן של ערביא ובלשון ערבי‬ ‫משועבדות וחמש‬ ‫דאיכא חמש‬ ‫היכא‬ ‫פליגי‬
‫קרם אות ו׳ נמחק‪ :‬ו[ ולא‬
‫תו לא אשתעבל נכסים שקנה אחרי‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫י׳‬ ‫אות‬ ‫לי‬ ‫פורש‬
‫דליכא אלא חמש סלעים‪.‬‬ ‫קורין אומה מגרעות‪ :‬איססירא‬
‫אלא‬ ‫נכסי‬ ‫ליה‬ ‫דלית‬ ‫הכתובה‬ ‫סבר יימלוה‬ ‫יהודה‬ ‫חורין ר׳‬ ‫בני‬ ‫כן ללא כתב ליה לכהן לאיקני וצריך‬ ‫הסייד‪:‬‬ ‫קטנים‬ ‫סלעים‬ ‫ו[‬
‫מיושנים‪:‬‬ ‫י(‬ ‫סלעים‬ ‫סוסריהא‪.‬‬ ‫האמור‬ ‫בדינר‬ ‫בדינרא‬ ‫ה[‬
‫ה׳ סלעיס וקדושי‪ 1‬כס‪.(:‬‬ ‫אזיל‬ ‫ורידיה‬ ‫דמיא‬ ‫בשטר‬ ‫ככתובה‬ ‫בתורה‬ ‫לומר לעל כרחין מיירי כשירש‬
‫ככתובה בשטר דמיא‪.‬‬ ‫דמזדבנא תמניא‪ .‬מינייהו בלינרא יי(‪:‬‬ ‫דינר‬ ‫שהוא‬ ‫התלמוד‬ ‫בכל‬

‫מאביו מיהו לר׳ יהולה נמי זימנין‬ ‫מדינה שמינית שבדינר צורי‬
‫ונפייין עצמו היה מתויינ‬ ‫דינרא‬ ‫מ מ ש ע ב ד י ובהני ח מ ש בני חורין פריק‬ ‫וטריף‬ ‫שמיני‬ ‫מעה‬ ‫שש‬ ‫שהוא‬
‫קודס ששיענד קרקעותיו‬ ‫למשכחת ‪>'1‬לההוא קולס לבנו כגון‬
‫יג‬
‫והיינו‬ ‫מדינה‬ ‫שבדינר‬
‫ויטרוף את הלק ותות‪ ,‬הילכך‬ ‫לבריה ורבנן םברי מ ל ו ה ה כ ת ו ב ה ב ת ו ר ה‬ ‫ליה‬
‫שאין לו נכסים מאביו ומשהביא‬ ‫סאסריתא הוא סלע מדינה‬
‫נתמש נני תרי לאיכא פריק‬
‫לבריה לאין זה אונאה‬
‫חמש‬ ‫ג‬ ‫(‬
‫שערות קנה הני קרקעות ומכרם ל א ו כ כ ת ו ב ה ב ש ט ר ד מ י א ה ל כ ך מ צ ו ה ד י ד י ה ע ד י ף ‪ :‬מתני׳‬
‫ה‬ ‫ב‬ ‫הסייד ומה״ד חמש מינייהו‬
‫לפדיון הבן ור׳ חנינא תנא‬
‫ללקותות שהרי מצות בנו עליו‬ ‫ושל‬ ‫אונס‬ ‫של‬ ‫תמשים‬ ‫‪w‬‬‫ה‬
‫עבד‬ ‫של‬ ‫ישלשים‬ ‫במנה צורי‬ ‫ש ל בן‬ ‫סלעים‬ ‫לאתר לילת בנו ללפליון בנו אזיל‬ ‫ופליג אמתני׳ הסייד‪:‬‬ ‫הוא‬
‫יומר ממצותו ™‪ .it‬ורידיה‬ ‫חמש‪:‬‬ ‫אהני‬ ‫לקוחות‬ ‫ג‪[1‬‬
‫אזיל וטריף‪ .‬לקותות על‬
‫צורי יוכולן‬ ‫במנה‬ ‫הקדש‬ ‫בשקל‬ ‫כולם‬ ‫רע‬ ‫שם‬ ‫מוציא‬ ‫של‬ ‫יומאה‬ ‫מפתה‬ ‫וטריף ממשעבלי ועול י״ל לנכסים‬ ‫ין בעייא היא בפרק‪ :‬יא[ ליה‬
‫פליון עצמו ו‪:‬שס‪:‬ו‪ .‬לאו‬ ‫גמ׳ י( מ נ ה צ ו ר י א מ ר ר ב י‬ ‫״משקלים‪:‬‬ ‫כ ם ף ח ו ץ )י(‬ ‫ובשוה‬ ‫בכסף‬ ‫נפדין‬ ‫שקנה אחרי כן מל עלייהו שיעבוד‬ ‫פשיטא לן דלא‪ :‬יכן אימת‬
‫ככתובה בשטר דמיא‪.‬‬ ‫דמשכחת‬ ‫יגן‬ ‫חיוב‪:‬‬ ‫דחל‬
‫ואינו גובה ממשוענליס‬ ‫אומר‬ ‫ח נ י נ א »[‬ ‫רבי‬ ‫ערבא‬ ‫דינרא‬ ‫אמר‬ ‫אמי‬ ‫רבי‬ ‫צורי‬ ‫של‬ ‫מנה‬ ‫אםי‬ ‫לענין פליון ואע״ג ללא כת‪ 3‬ייו לאיקני‬ ‫דהוא קודם‪ :‬יד[ כתב לכהן‬
‫!‪:‬שם!‪ .‬כשקל הקדש במנה‬
‫הבן‬ ‫לפדיון‬ ‫מינייהו‬ ‫חמש‬ ‫בדינרא‬ ‫תמניא‬ ‫דמיזדבנא‬ ‫סרסיא‬ ‫איסתרא‬ ‫לכל שעתא ושעתא רכיב עליה חיוב‬ ‫דאקני‪ :‬נ‪ [11‬מנה דהסלע די‪:‬‬
‫צורי‪ .‬שקל הקלש שיש‬ ‫מון שלשים שקלים‪ :‬יו[ אבל‬
‫בכייה שקלים מנה צורי‬ ‫רבי‬ ‫בשטר‬ ‫פליון וכיון לתשבינן ליה כמלוה‬ ‫דדינר‪:‬‬ ‫מדקדק‬ ‫ר״ת‬
‫‪:‬קדושיו יא (‪.‬‬ ‫הוי כאילו נכתב לאחר שקנה‬ ‫איסתירתא‬ ‫דאמר‬ ‫יח(‬
‫סוסריהא דמזדבנא‪ :‬ינ‪ [1‬דינר‬
‫חמש סלעים של בן בי( ]כו׳[‪ .‬אשס בכסף שקלים וערכין לא איצטריך ליה לתנא למיתני רבאשס כתיב בהליא‬ ‫הקרקעות'(‪:‬‬ ‫צורי‬ ‫כ[‬ ‫שמינית‪:‬‬ ‫מדינה‬
‫בשקל הקלש וערטן נמי סשיטא לבשקל הקלש הוו טון לכתיב )ויקרא ‪ (0‬וכל ערכך יהיה בשקל הקלש‪ :‬אמר דבי אםי מנה‬ ‫ודינר צורי גופיה‪ :‬נא[ דדינר‬
‫גרשום‬ ‫רבינו‬ ‫דר׳ חנינא מ פ ר ש ‪ :‬כג[ דינרא‬
‫של צורי‪ .‬פי׳ בקונט׳ היוצא במלינת ל>צור וזהו שיעור סלע של אותו מנה טי[ לבסלע ל׳ זוזים והזוז כמשקל זהוב של משקל שני פשיטיס‬ ‫כדינר זהב איירי כמו דינרא‬
‫התם ב י ד ו ל ק ד ש ה מ ע כ ש י ו‬
‫בתוך ש ל ש י ם הלכך‬ ‫אפי׳‬ ‫ומחצה למשקל הברזל ונראה שקבלה היתה בילו מרבותיו ומשמע שרוצה לומר לזוז הוא לינר של כסף ומשקלו של זהב וכמו כן פירש‬
‫מ(‬
‫דדהבא‬ ‫הוה‬ ‫הדריינא‬
‫רמדדבנא‪ :‬כנן דדינרא כולם‬
‫הוו קדושי ואע״ג דנתעכלו‬
‫בפי׳ חומש בפרשת ואלה המשפטים גבי ל׳ טי[ שקל רהשקל משקלו ארבעה זהובים שהס חצי אונקיי״א למשקל הישר של קלונייא‬ ‫אסי‬ ‫דר׳‬ ‫זהב‪ :‬כו[‬ ‫בדינרי‬
‫בנו‬ ‫מת‬ ‫לא‬ ‫הא‬ ‫המעות‪:‬‬
‫פ ד ו י אע‪-‬ג דנתן ל ו ק ו ד ם ‪:‬‬ ‫משמע נמי שרוצה לומר ללינר כסף וזהב משקלו שוה לסלע הוא ל׳ לינריס אבל יי[ לא נראה לר״ח '(מלקאמר ללינר של זהב משקלו‬ ‫אומר מנה צורי כלומר ה­‬
‫שנפדה‪.‬‬ ‫לו‬ ‫שיאמרו‬ ‫עד‬ ‫כשנים של כסף כמו שאפרש בסמוך ועול פי׳ בקונט׳ לר׳ מנינא לאמר " איסתירא סרסיא למזבנא תמניא מינייהו ברינרא היינו‬
‫ז[‬
‫סלעים של צורי הן סלעים‬

‫הא א מ ר ו ל ו ש נ פ ד ה אע״ג‬ ‫של‪:‬‬ ‫ש ל ב י ‪ :‬כה[ דינר זהב‬

‫ד ב ת ו ך לי הוה ה ו י פ ד ו י ‪:‬‬
‫בלינר האמור בכל הש״ס הוא לינל יטז שמינית שבלינר צורי ור׳ חנינא תנא הוא ופליג אמתניתין והשתא הוו ממש סלעים לבר מועט‬ ‫דינרא‪:‬‬ ‫הוא‬ ‫צורי‬ ‫כ\[‬

‫ל א ו ככתובה ב ש ט ר דמיא‪.‬‬ ‫מאי לקאמר ממשה מינייהו לפליון הבן וממניא מינייהו לא שוו אלא שמינית שבלינר צורי י[ וצורי גופיה אין משקלו אלא שני פשיטיס‬ ‫בתשובת‪:‬‬ ‫שמצא‬ ‫ל‪[1‬‬
‫של‪:‬‬ ‫מאותן‬ ‫עשרה‬ ‫כיז!‬
‫גבי מ מ ש ע ב ד י וליכא‬ ‫ולא‬
‫מנה‬ ‫בני ח ו ר י ן ‪:‬‬ ‫ה׳‬ ‫אלא‬
‫ומחצה נמצא לחמש סלעיס של בן אץ שוץ פשוט אתל ממטבע שלנו לר׳ חנינא ועול ללינר יא[ מפרש להוא לינר מלינה ובלשון משנה‬ ‫כנו[ זה דכאן פ י ר ש דדינר‪:‬‬

‫ש ל צ ו ר כ״ה ש ק ל י ם במנה‬ ‫רגיל לקרותו זוז ובלשון הש״ס רגיל לקרותו פשיטי ט ההוא לכתובות <לף סז‪ (.‬לאמרינן חמשי זוזי פשיטי ועול בכל לוכתי בסתם‬ ‫כדפרש״י‬ ‫בעשרים‬ ‫ל[‬
‫סלעים‪:‬‬ ‫בה׳‬ ‫דשיעורו‬
‫אמר‬ ‫אמי‬ ‫ר׳‬ ‫תורה‪:‬‬ ‫של‬
‫לינרא יי[ הוה ללהבא למזלבנא בעשרים ותמשה זוזי בפ״ק לקלושין ) ל ף מ‪ (.‬גבי רב כהנא ליהיב ליה אליהו שייפא לרינרי ור׳ אמי‬ ‫סארסייא‪:‬‬ ‫איסתירא‬ ‫לאן‬
‫דינרא ערביא‪ .‬נ מ י הוי סלע‪:‬‬
‫איסתירא סורסיא‪ .‬סלע ש ל‬ ‫*לאשכח אונייא י<[ ללינרי כלומר *ברינרין זהב ונראה לפרש לכולהו לא פליגי ואמתני׳ קיימי לפרושי לן >שיעורא לר׳ יי[ אמי מנה‬
‫פ‬ ‫ונראה‪:‬‬ ‫סוסריתא‬ ‫לג[‬
‫על‬ ‫לג[ ל ש ו ן סורסי שהוא‬
‫קלים‬ ‫שהן‬ ‫מקום‬ ‫אותו‬
‫צורי כלומר סלעים ה׳ סלעים ממנה של סלעים של בן‪ :‬רבי אמי אמר דינדא ערבא‪ .‬כלומר יי[ לינר של ערביא שוה ה׳ סלעים‬ ‫הש״ס‬ ‫לו[‬ ‫סור‪-‬א‪:‬‬ ‫שם‬
‫ש נ ו ת נ י ן מ ה ן ח׳ ב ד י נ ר ש ל‬
‫זהב‪ .‬דינר זהב הוי ה׳ פ ש ו ט‬ ‫של בן ולא כמו שפי׳ בקונט׳ דסלע צורי יי[ (לינרא ערביא וגס פירש י שמצאתי בתשובת הגאונים של בבליים ששבעה ‪ >P‬דינרים‬
‫ז[‬ ‫ל‬ ‫אלא‬ ‫מזדבן‬ ‫לא‬ ‫דההוא‬
‫בעשרים‪ :‬לה[ ש ש ו ה שמונה‬
‫כסף‬ ‫הברזל דינר‬ ‫למשקל‬ ‫האמורים בכ״מ בהש״ס שהדינר שש מעה כסף עושץ עשרה יי״ מאותו של ערביא ודבריו סותרין זה את זה יט‪ 1‬דטון דדינר של ערביא‬ ‫סלעים מסלעים ש ל ‪ :‬לו[ כ״ד‬
‫ב׳ ו מ ח צ ה ל מ ש ק ל ה ב ר ז ל‬
‫בסלעים‬ ‫זהב‬ ‫דינר‬ ‫ודינו‬ ‫קטן אפילו מרינר שבכל הש״ס אין יכול להיות לסלע צורי הוא דינר ערביא והלא בסלע ד׳ דינרי מאותם של צורי שבכל הש״ס‬ ‫מאותן‬ ‫שתותא‬ ‫דל‬ ‫והדר‬
‫כ ״ ד ‪ :‬ל‪ [1‬זוזי ופלגי דנקא‬
‫דאורייתא אין דינו ל י מ כ ר‬ ‫כלאמרינן בקלושין ובכל לוכתי אלא בלינרי זהב איירי ושל ערביא קטן הוא מלינר זהב של צורי לשל צור מיזלבן בכ״ה של כסף‬ ‫ודומה‪:‬‬
‫כסף‬ ‫של‬ ‫בו׳ סלעים‬ ‫אלא‬
‫שהן‬ ‫ש ה ן כ ״ ד דינרי כסף‬
‫ושל ערביא בעשרים ל[ כרפרישית לשיעורו כה׳ סלעים י של בן‪ :‬רבי חנינא אומד איםתירא לא[ םםורייא‪ .‬כן כתוב ברוב ספרים‬
‫(‬

‫כ ״ ד ז ו ז ) ו ה א י ו ו ז דינר האי(‬ ‫אבל בקונטרס פירש ל סווסריתא נראה לבין זה ובין זה נקרא על שם סוריא כמו )ב״ק ל ף פג‪ (.‬לשון ל סורסי שהוא על‬
‫ג[‬ ‫נ[‬

‫ו ה א י ד ק א מ ר ר׳ יוחנן כ״ה‬
‫ז ו ז אותו ז ו ז נכנס להכרע‬
‫סוריא והוא סלע של סוריא למזלבנא תמני בלינרא היינו בלינר זהב של סוריא וגלול הוא מלינר זהב של צור שבכל הש׳יס לי[ג«להסוריא‬
‫כ ״ ד ז ו ז י ן אם היו ש ו ק ל י ן‬ ‫לא מיזלבן בעשרים וממש והאי של סוריא ששוה שמונה לי[ של בן היינו שלשים ושנים לינר של כסף שהסלע ארבעה לינרין‪:‬‬
‫כ ל אחד ל ב ד ‪ :‬ם״א סורםיא‪.‬‬
‫ח>דבי יוחנן אמד דינרא הדדיינא בוי‪ .‬הוא לינר זהב שבכל הש״ס למזרבן בעשרים וחמש ומסיק לל זוז וישארו טיל לי[ והלרא שתותא‬
‫שבו‬ ‫כ ל ו מ ר שהוא כ ס ר ס ו ר‬
‫ע ו ש י ן כל סחורה‪ .‬ל מ ״ ה ‪:‬‬ ‫מאותן כ״ל וישארו עשריס לפליון הבן להיינו ממש סלעים שהסלע ל׳ לינריס וכתוב בספרים דהוו להו עשרים מתקלי כמתקלי‬
‫לינרא ראינון עשרין ותמניא זוזי לי[ ופלגא ופלגא לנקא ורומה פירוש של גאונים שפירשו תמש סלעיס של בן לפי מטבע שבימיהם‪:‬‬
‫לינרא‬
 ‫משפט‬
‫נר מצוה‬
‫עין‬
‫נ‪.‬‬ ‫יש בכור פרס שמיני בכורות‬ ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬

‫מ א ב מיי׳ פ׳׳א מהל׳‬ ‫דינרא הדריינא טדיינא שייפא‪ .‬פירש בקונטרס הלריינא על שם‬ ‫דינרא הדריינא‪ .‬רינר זהב שטבוע במטבע אלדינוס קיסר‬ ‫א( ןב״מ פז‪ ,[.‬נ( ע״ו ננ‪,:‬‬
‫שקלים הל׳׳ג ופ״י מהל׳‬ ‫ג( ןמלריס סב‪ .‬סייס טון‬
‫ערטן הל׳׳ג‪:‬‬ ‫הלריינוס קיסר וטוריינוס קיסר שייפא שם המלך וקשה‬ ‫וטוריינוס קיסר‪ :‬ושייפא‪ .‬שם המלך‪ :‬דמיזדבין בכייה‪ .‬רינר של כסף‬ ‫שפרצוה נעשו חול[‪ ,‬י ( צ״ק‪,‬‬
‫לר״ת לבסמוך אמר שבקשו לגונזו משוס טיבעה של ירושלים ומטבע‬ ‫בלינר צוד‪ :‬דל מינייהו שהוהא ואינך לפדיון הבן‪ .‬לס״ל לסלעים‬ ‫ה ( לטון צ׳׳ק‪ ,‬ו ( ןבחוקותי‬
‫פרק י[‪ ,‬ז( ]ויקרא ‪,[0‬‬
‫ירושלים אמרינו בהגוזל קמא < ב ״ ק צז‪ (:‬לול ושלמה מצל אמר‬ ‫של בכור הם סלעים של ל׳ לינר והוא סלע צורי למטי לחמשה‬ ‫ח( נשם[‪ ,‬ט( בס׳׳א‪ :‬וחיללוה‪,‬‬
‫רש״י‬ ‫מוםף‬ ‫מרושלים עיר הקולש מצל אמר‬ ‫סלעים עשרים לינר‪ :‬עשרים וחד‬ ‫י()הירי לכנתאן‪] ( 5 ,‬חולין‬
‫גלול‬ ‫משקל‬ ‫קינטרין‪.‬‬ ‫מח‪,[:‬ל( ןוע׳היטנ תוס׳ע״ז‬
‫ואומר ר״ת להלריינא היינו עגול‬ ‫ר ב י יוחנן א ו מ ר ד י נ ר א ה ד ר י י נ א ט ר י י נ א ש י י פ א‬ ‫נכי דנקא הוו‪ .‬לל שתות מכ״ר ופשו‬ ‫ננ‪:‬י׳יהרינרי[‪ ,‬מ(נ׳׳אמשניס‬
‫שקורין צנטינ״ר‪ ,‬מאה מגה‬
‫<ב‪-‬מ פז‪ .>.‬עובר לסוחר‪.‬‬ ‫כמו '>)הלר הולרנא( מ ) ע ״ ( ל ף כ ב (‬ ‫עשרים ולל שתות מחל זוזא פשו כ״א‬ ‫עשר צ״ק וכ׳׳כ תוס׳ במס׳‬
‫מינייהו‬ ‫דל‬ ‫זוזי‬ ‫וחמשה‬ ‫בעשרים‬ ‫דמזבנא‬ ‫נ״מ יף מי ע׳׳נ י׳׳ה א׳‬
‫מלמל שבכל מקום היה‬ ‫נט דנקא‪ :‬אלא דל שחוחא וזוזא‪.‬‬
‫כי מריטא‬ ‫וטוריינא היינו גלול‬ ‫מכ״ה‪ ,‬נ ( שרינר זהב היה שיה‬
‫מתקנל גשקל ואינא לוכחא‬ ‫ש ת ו ת א ) א > והנן* ל פ ד י ו ן ה ב ן ה נ י ע ש ר י ן ו ח ד‬
‫לקרו לקנטיר תיקלא !שם(‪.‬‬ ‫) ח ו ל י ן ל ף ק כ ל ‪ ( .‬אע״ג מ לטוריינא‬ ‫ואכתי עשרים נט לנקא הוו לכי‬ ‫עשרים כוי צ׳׳ק‪ ,‬ס ( צ״ל זהב‪,‬‬
‫דנקא הוי א ל א ד ל ש ת ו ת א וזוזא והנך‬ ‫נכי‬ ‫ט( צ״ל רזל חומשא‪,‬‬
‫מפני כספה תחבה ש ל‬ ‫בטי״ת ותריטא במי״ו אין להקפיל‬ ‫מללית שתות י[ וט הלר מרלית‬
‫ירושלים‪ .‬שרובה הקלש יע‪-‬ז‬
‫ושייפא היינו שנשופה צורתו ומיהו פי׳‬ ‫לפדיון הבן א ב ה י ע ש ר י ן נכי דנקא הוי א ל א‬ ‫חלא »> פשו עשדם נט שמומ‪:‬‬
‫נב‪ .>:‬הדריינא טידייאנא‪.‬‬
‫מטבעות של ירושלים‪ ,‬על‬ ‫הקונטרס יש ליישב ולתלק בין בית‬ ‫ד ל זוזא ו ש ת ו ת א ו ה נ ך ל פ ד י ו ן ה ב ן ד ה ו י ל ה ו‬ ‫אלא דל בריש והא‪ .‬ופשו כ״ל והלר‬ ‫אור השלם‬ ‫תורה‬
‫שס מלט רומי נעשו הצורות‬
‫ושמם טורייניס אלריינוס‪,‬‬
‫ראשון לבית שני יא[ כלאמר במנמות‬ ‫מתקלי במתקלי דינרא דאינון עשרין‬ ‫עשרין‬ ‫לל שתות מכ״ל ופשו עשדס והנך‬ ‫‪ .1‬זה ירעו כל העבר על‬
‫שייאפא‪ .‬יש! ביותר שנישוף‬ ‫ואשכתן הלריינוס קיסר בסרק אין‬ ‫ו ת מ נ י א זוזי א! ו פ ל ג י ו פ ל ג א ד נ ק א ‪ w‬א מ ר ר ב א‬ ‫לפליון הבן אזלי‪ :‬דהוו להו עשרין‬ ‫הפקדים מחצית השקל‬
‫מחמת יושט ואין הצורה ניכרת‬ ‫בשקל הקךש עעירים גרה‬
‫מעמילין)ע״ז ל ף לב‪ (.‬וכן פי׳ בערוךל(‪:‬‬ ‫ד א ו ר י י ת א ת ל ת א ו ת י ל ת א הוי ד כ ת י ב‬ ‫סילעים‬ ‫במשקל‬ ‫מהקלי במחקלא דינרא‪.‬‬ ‫השקל מחצית השקל‬
‫דמזדבנא כעשרים וחמש זוז‪.‬‬
‫א‬
‫)שם(‪.‬‬
‫לינר צורי כלפרישימ‪ :‬דאינון עשרין‬ ‫שמות ל יג‬ ‫תרומה לין‪:‬‬
‫ע ש ר י ם ג ר ה ה ש ק ל י[ ו מ ת ר ג מ י נ ן ע ש ר י ן מ ע י ן‬
‫‪1‬‬

‫‪ .2‬וכל ערבי יחיד בשקל‬

‫והכי נמי אמר בריש‬
‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫דינרא הדריאנא‪ .‬דינר זהב‬
‫של מטבע הדרינוס קיסר‪:‬‬
‫וכן מוכח בפרק שור שנגח ל׳ וה׳‬
‫טריינא‪ .‬או של טריינוס‬
‫קיסר‪ :‬שייפא‪ .‬כלומר א(‬
‫היבון שלו שהואכמשופשף‬
‫מיושן‪ :‬דל מנייהו שתותא‪.‬‬
‫ואינך‬ ‫וחמש‬ ‫דעשרים‬
‫לפדיון הבן‪ .‬שתותא דכ״ד‬
‫הוו ד׳ פשו להו עשרים זוז‬
‫ודל שתותא דחמישי הוו‬
‫כ״א נכי שתות דחד הוו ואנן‬
‫קיימא לן דעשרים זוז לא‬
‫וחמניא מ ופלגי ופלגא תקא‪ .‬בלינרא‬
‫ש ש מ ע ה כ ס ף דינר מיתיבי והלא ם ל ע‬ ‫ותניא‬ ‫הקדש עעזרים גרה יהלה‬
‫הזהב )‪3‬״מ מ ל ‪ ( :‬ללינר של כסף הוא‬ ‫ערביא‪ .‬ללינר צורי עושין השבעה‬ ‫ויקרא בו כה‬ ‫השקל‪:‬‬
‫ש ל ק ד ש א ר ב ע י ם ו ש מ נ ת פ ו נ ד י ו נ י ן פ ו נ ד י ו ן זה‬
‫אמל מעשרים וחמשה בלינר של זהב‬ ‫עשר בלינר ערבי והי״ר עושין כ׳‬ ‫‪ .3‬ופדוןו מבן חדש תפדה‬
‫כערביי כסף חמשה שקלים‬
‫ב ת ר דאוסיפו‬ ‫ב‬
‫טיבו קילבון ל פ ר ו ט ר ו ט‬ ‫מה‬ ‫פשו להו שש צורים לעבלי מ׳ לינריס‬
‫בשקל הקדש עשרים גרה‬
‫) נ ״ ק ל ו ‪ ( .‬גבי שנים הראשונים לינרי‬ ‫עשרים גרה ה ש ק ל למדנו‬ ‫דתניא‬ ‫עילוייהו‬ ‫ערביים ופלגא י(!ופלגא[ י[ לנקא‬ ‫במדבר יח טז‬ ‫הוא‪:‬‬
‫‪ •4‬יישמע אברהם אל‬
‫רף‬ ‫)שבועומ‬ ‫זהב ובפרק כל הנשבעין‬ ‫ש ה ו א ע ש ר י ם ג ר ה ומנין ש א ם ר צ ה‬ ‫לשקל‬ ‫להוא פונליון ללינר הוו י״ב פונריונץ‬ ‫יישקל אברהם‬ ‫עפריז‬
‫מ ל ‪ :‬ו ש ס > גבי התקבלתי ממך לינר‬ ‫יהיה יכול יפחות ת״ל‬ ‫‪2‬‬
‫יוסיף ת ״ ל‬ ‫להוסיף‬ ‫אלא שפונליוני צורי גלולים ושל‬ ‫לעפרן את הכסף אשר‬
‫רבי באזני בני חת ארבע‬
‫זהב רש לתמוה לעכשיו אין זקוק של‬ ‫ערביים קטנים י[)י( וטון ה לשבעה‬
‫ה ו א ר ב א ש י ש ד ר ל י ה ש ב ס ר זוזי ל ר ב א ח א‬ ‫‪3‬‬
‫מאות שקל כסף עבר‬
‫זהב שוה יומר > מעשרה זקוקים של‬
‫מ‬ ‫צורים עושין עשרה ערביים מטי לכל‬ ‫בראשית כג טז‬ ‫לפחד‪:‬‬
‫ב ר י ה <‪ r‬ד ר ב י נ א ב פ ד י ו ן ה ב ן ש ל ח ל י ה ל י ש ד ר‬
‫כסף לכל היותר ואיך נשתנה כל כך‬ ‫לינר צוד לינר ערבי וחמש פונליונין‬ ‫‪ .5‬והסבות פני מהם‬
‫‪,‬‬

‫לי מ ר ת ל ת א יתירתא דאיכא עלוייהו ש ל ח ליה‬ ‫וחללו את צפוני ובאו בה‬

‫פחות ולא יותר‪ :‬אלא דל‬ ‫שער הזהב והכסף לבימי מכמי‬ ‫ערביים ושביעיח פונליון ח[ לצא‬ ‫פריצים וחללוה‪:‬‬
‫שתותא‪ .‬דכ״ה פשו להו כ״א‬ ‫ל ש ד ר לי מ ר ת ל ת א אתרינא דאוסיפו עילוייתו‬
‫הגמרא י( היה שוה של זהב עשרים‬ ‫וחשוב לשבעה לינריס חמש פונליונין‬ ‫יחזקאל ו כב‬
‫ודל מההוא זוז דנקא הוו‬
‫כ״א נכי דנקא והדר אפיק‬ ‫וחמש של כסף ונראה לר״ת ללינר‬ ‫א מ ר ר ב י חנינא כ ל כ ס ף ה א מ ו ר ב ת ו ר ה ס ת ם‬ ‫ושביעית פונליון לכל לינר הוו להו‬
‫מנייהו זוז ואינך לפדיון הבן‬
‫זהב משקלו כפליים של כסף ולא‬ ‫מ ב י א י ם ליטרין דכתובין קינטרין ח ו ץ מן‬ ‫סלע‬ ‫ל״ו פונליונין טופייאנא לאינון ג׳‬
‫אכתי עשרין נכי דנקא הוו‪:‬‬ ‫ה ג ה ו ת הב׳׳ח‬
‫אלא דל זוזא‪ .‬מעיקרא מהנך‬ ‫כפירוש הקונטרס ללעיל למשמע‬ ‫בתורה‬ ‫שכתוב‬ ‫שאע״פ‬ ‫עפרון‬ ‫של‬ ‫כספו‬ ‫לינריס ואישתכפ לשבעה הוו עשרה‬
‫)א( גמ׳ יל מינייהו שתומא‬
‫כ״ה והדר דל שתותא מכ״ד‬
‫ממוך לבריו שהם שרם כלפירשתי‬ ‫הלכך ז׳ לינר צודם הוו עשרה והי״ל‬ ‫ואינך לפייון וכוי וזוזא‬
‫פשו להו עשרין זוזי דהוו‬ ‫א ר ב ע מאות שקל כסף‬ ‫‪4‬‬
‫ס ת ם קינטרין ד כ ת י ב‬
‫סלעים‬ ‫הבן‪:‬‬ ‫פדיון‬ ‫לעיל ובפרק אלו טרפות ) ח ו ל י ן ל ף נ ה ‪( :‬‬
‫הוו עשדם ופשו ששה לינר צורים‬ ‫ואינך לפייון הנן ואכתי‪:‬‬
‫קרו‬ ‫דקא‬ ‫דוכתא‬ ‫> ואיכא‬
‫א‬
‫לסוחר‬ ‫עובר‬ ‫) ב ( שפ ופלגא ינקא בדינרא‬
‫דאורייתא תלתא דינרי‬
‫נמי משמע שהיה עוביו של לינר זהב‬ ‫הוסף לכל לינר ממשה פונליונין‬ ‫ערביא אמר רבא‪ ) :‬נ ( רש״׳‬
‫ותילתא דדינר הוו‪ :‬שש‬ ‫תיקלא >א״ר א ו ש ע י א ב י ק ש ו לגנוז‬ ‫למינטרא‬ ‫ושביעית הוו להו ל״א פונליונין‬
‫נ‬
‫י״ה ואכחי ובו׳ תיא זוזא‬
‫מעה כסף דינר‪ .‬הוו להו י״ח‬ ‫משונה מלינר של כסף מלנקט ואם‬ ‫פשי‪) :‬ד( ד״ה יאינון וכוי‬
‫מעין ג• דינר ושליש דינר הן‬ ‫כ ל כ ס ף וזהב ש ב ע ו ל ם מפני כ ס פ ה וזהבה ש ל‬ ‫טופייאנא בציר פורתא וההוא פורתא‬
‫ב׳ מעין היינו עשרים גרה‬
‫נשמייר בו כעובי לינר של זהב כשירה‬ ‫דכיון ישנעה וכוי יאינון‬
‫השקל דהוו תלת• דינרי‬ ‫ושמע מינה כפליים בשל כסף‬ ‫ש מ צ א ו לו מקרא מן התורה‬ ‫עד‬ ‫ירושלים‬ ‫לא משיב מ! בין פונליונין ועשה אותן‬ ‫נייח זוזא ופלגא‪) :‬ה( ד״ה‬
‫והלא סלע וכוי כימ זרע חומר‬
‫ותילתא דינר‪ :‬והלא סלע של‬
‫היה ולפיכך שוה מהם כ״ה אבל‬ ‫פריצים‬ ‫בה‬ ‫ובאו‬
‫‪5‬‬
‫שנאמר‬ ‫מותר‬ ‫שהוא‬ ‫לינר הוו ל״א פונליונין שני לינר‬
‫הקדש מ״ח פונדיון‪ .‬הרי‬ ‫שעוריס ננ׳ שקל כסף‬
‫ופלגא רלינר ופונליון אישמכח לששה‬
‫מ״ח פונדיונין פונדיון זה‬ ‫משקל כמשקל אינו שוה אלא י״ב‬ ‫וירושלים הויא רובא ד ע ל מ א אלא‬ ‫״וחללוה‬ ‫וכתורת נהנים‪:‬‬
‫מה טיבו‪ .‬התם מפרש‬ ‫לינר צורים עושין ממניא ופלגא ופלגא‬
‫בערכין זרע חומר שעורים‬
‫וגם במלרש מוכימ שהסלע של זהב‬ ‫הדריינא‬ ‫דינרא‬ ‫לגנוז‬ ‫בקשו‬ ‫אביי‬ ‫אמר‬
‫לנקא של ערביים‪ .‬ולשון זה י[ שפירשתי‬
‫בחמשים שקל כסף למ״ט‬ ‫אינו אלא י״ב סלעים של כסף‬ ‫שייאפא מפני טבעה ש ל ירושלים‬ ‫טירייאנא‬ ‫מקובצת‬ ‫שיטה‬
‫שני יובל לכל שנה היה נותן‬ ‫כתוב בספדם ולא פירש לנו ט לא‬
‫שקל הרי מ״ט שקלים ושקל‬
‫לבספר שמואל )ג׳ כ ל ( כתיב גבי גורן‬ ‫שהוא‬ ‫התורה‬ ‫מן‬ ‫מקרא‬ ‫לה‬ ‫שמצאו‬ ‫עד‬ ‫<‪ [t‬זוזי ופלגא ופלג א דדנקא‬
‫פורש מפי הרב הגלול יא[ כל הך‬
‫נ׳ היה מחלקו לפונדיונין‬ ‫ארוונה ]היבוסי[ שקנאה יה בכסף‬ ‫אמר רבא סילעא דאורייתא‪:‬‬
‫שהן מ״ח פונדיונין והיה‬ ‫וחללוה‬ ‫פריצים‬ ‫בה‬ ‫ובאו‬ ‫שנאמר‬ ‫מותר‬ ‫מילמא להוו להו עשדן ממקלי‬ ‫עשרין‪:‬‬ ‫ומתרגימנן‬ ‫ג(‬
‫נותן לכל שנה שקל‬
‫ממשים שקלים ובל״ה ) א ׳ כ א ( כמיב‬ ‫ג[ כריה דרבא בפדיון‪:‬‬
‫אמר‬
‫ופונדיון‪ .‬ועוד פונדיון אחר‬ ‫שקלי י[ יי( כסף שש מאות ומפרש‬ ‫‪5‬‬
‫במתקלא לינר לאינון כ״מ ופלגא‬ ‫ח מדלית שתות מכ״ה פשו‬
‫היה מוסיף לשקל מ״ט‪:‬‬ ‫כ״א נכי שתות)נכי(‪ .‬חי• וכי‬
‫במלרש להכי פירושא לקרא לשמואל כסף שש מאות שקלים להיינו‬ ‫ופלגא לנקא אבל מצאתיה בתשובת הגאונים‪ :‬יי[ סילטין דאוריימא‬
‫והוינן בה פונדיון זה מה‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫מדלית‬ ‫הדר‬
‫טיבו והלא אין בשקל אלא‬ ‫ממשים שקלים של זהב וקרא ללבד הימים ה״פ שקלי זהב‬ ‫מלחא‪ .‬לינר צורים הוו ותילתא ׳»[ להן עשדן מעין‪ :‬והלא סלע‬ ‫ה[ ותמניא ופלגא ופלגא‬
‫מ״ח פונדיון ופונדיון זה מה‬ ‫דדנקא בדינרא‪ :‬ו( דדנקא‬
‫ממשים להיינו שש מאות שקלים של כסף ובפרק בתרא לזבחים ) ל ף‬ ‫של קודש‪ .‬המקליש שלהו בשנת היובל היה פולה בית זרע !תומר[‬
‫טיבו מהיכן יוצא‪ :‬קולבון‬ ‫דהוא‪ [1 :‬קטנים כיון אוח ו׳‬
‫לפרוטרוט‪ .‬כלומר כשם‬ ‫קטז‪ 0‬מפרש בענין אחר שגבה מכל שבט ושבט ממשים שהם בין‬ ‫שעודם בממשים יה סלעים‪ .‬ובתורת כהניםי( גבי מקליש שלהו קמני‬ ‫נמחק‪ :‬ח[ צא וחשוב אות ד׳‬
‫שהיו מוםיפין קולבון משום‬
‫כולם שש מאות ולפי מה שפירש י מ לינר של זהב שוקל שמים כשל‬ ‫כערכך יקום י( נותן מ״ט סלעים ומ״ט םונריונין למ״ט שנים מל יובל‬ ‫נמחק‪ :‬נו[ חשיב צרף‬
‫הכרע פרוטרוט שני חצאי‬ ‫פונדיונין תי׳ בין נמחק‪:‬‬
‫שקל כך מוסיפין פונדיון זה‬ ‫כסף לפי חשבון זה יי[ לינר של זהב בכ״ל של כסף והאי לטפי‬ ‫והלא סלע של קולש כו׳ כלומר ולמה אמרנו מ״ט סונליונין והלא‬ ‫י[ זה שכתבתי כתוב בספרים‬
‫להכרע כל אותן מ״ט‬
‫הכא לינר רקאמר בעשדם וחמש אומר ר״מ להאי זוז המותר להכרע‬ ‫סלע של קולש מ״ח פונליונין אישתכח רקא פריק בית זרע חומר‬ ‫ולא פירש המורה לנו כי לא‬
‫שקלים אילו היה שוקלו‬ ‫פורש מפי‪ [6• :‬תי׳ כל‬
‫לפונדיונין‪ .‬שמעינן מהבא‬ ‫הוא מלע מלקאמר הכא לל זוזא ושתותא להיינו ממשה זוזים אמאי נקט‬ ‫שעודם בחמשיס שקל ופונדיון‪ :‬פונדיון זה מה טיבו‪ .‬והלא לא‬ ‫נמחק‪• :‬נ[ מה״ד סילעא‬
‫דבסלע איכא ד׳ דינרין ואת‬ ‫כה״ג הוה ליה למימר »>לל חומשא לחמשה זוזי הוא מומשא של עשדם‬ ‫נאמר אלא ממשים שקל כסףיי(‪ :‬קזלבון לפרוטרוט‪ .‬הכרע הוא האי‬ ‫דאורייתא‪ :‬ע[ ותילתא דהוו‬
‫אמרת תלתא ותילתא‪ :‬בתר‬ ‫להו עשרין‪ :‬יי( תילתא דזווי‬
‫דאוסיפו עליה הוי ד׳ דינרין‬ ‫וממש אלא לפי שאותו זוז הימר הוא להכרע חשיב ליה באנפי נפשיה‬ ‫פונליון למטי קולבון מעה קטנה לכל אמר לפרוטרוט משמע לכל אחל‬ ‫שנתתי‪ :‬זו[ דמטי סך אות ל׳‬
‫ת׳׳ל‪ :‬הוא דכתיב ופדויו‬ ‫וזהו נמי שיעורא של הכרע למתצית השקל למאן לאמר »[ בשקלים‬ ‫בפני עצמו כלאמדנן בפרק ראשון )למיל לף ה‪ (.‬ולא מנאו הכתוב‬ ‫נמחק‪ :‬מז[ אחא לישדר לי‬
‫מבן חדש תפדה כוי עשרים‬
‫מר )תי׳ תשלח נמחק(‪:‬‬
‫גרה הוא‪ :‬שבסר‪ .‬הויבפדיון‬ ‫שנוחניס למחציח השקל חצי מעה וממצימ השקל הוא שני לינר והלינר‬ ‫אלא בפרוטרוט‪ .‬קתני מיהת סלע של קולש ארבעים ושמונה פונליונין‬
‫יז[ למדת סלע צורי‪ :‬יח[ עם‬
‫הבן להך חושבנא דאמר‬ ‫שש מעה כסף הרי כ״ל חצאי מעה ואע״ג לאיכא למ״ל המס‬ ‫והיינו ארבעה לינר צורים להט אמדנן בקלושין )לף יב‪ (.‬שש מעה‬ ‫זהבם הסייד‪ :‬יט[ גדול כמו‬
‫רבא סלע תלתא דינרין‬
‫ותילתא דינר משום דה׳‬ ‫שקלבון מחצית השקל הוא מעה מולה בהכרע לינר זהב שהוא לינר‬ ‫כסף לינר מעה שני פונליונין נמצא רינר י״ב פונליונין וסלע ארבעים‬ ‫טריטא דפ׳ הגוזל קמא‬
‫דאמרי׳ התם גבי המלוה אח‬
‫סלעים הוו פדיון הבן וה׳‬ ‫כסף והא לאמר בסמוך גבי בית זרע מומר שעודם בחמשיס שקל‬ ‫ושמונה אלמא סלע לאורייתא ארבעה לינדן וקשיא לרבא‪ :‬ומשנינן‬ ‫חבירו על המטבע והוסיפו‬
‫זימנין תלתא דינרק ותילתא‬
‫דינר היינו שבסר דינר‬ ‫כסף שאין נומנין אלא פונליון אמל ואומו פונליון קולבון לפרוטרוט‬ ‫בהר דאוםיפו עליה‪ .‬על סלע לאורייתא הוסיפו שמומ ועשאוהו‬ ‫עליו אפי׳ כנפיא כי תרטיא‪:‬‬
‫נ[ אע״ג דטריטא בטית תי׳‬
‫דהיינו ]יזן זוזי נכי תילתא‬ ‫למשמע לאין ההכרע עולה יותר לאו לוקא נקט לשון קולבון לאינו‬ ‫למלמ סלע צוד עשדם וארבעה מעין‪ :‬יהיה‪ .‬עשדם גרה יהיה‬ ‫דטוריינא נמחק‪ :‬לא[ שני‬
‫דדינר לפדיון הבן ואיהו‬
‫שדר ליה שבסר שלמים‬ ‫אלא‬ ‫השקל משמע עול הרה אתרת‪ :‬בפרשת ערטן כתיב הוא‪ .‬בסלר‬ ‫שהיתה אימת מלכות עליהן‪:‬‬
‫גנ[ כשרה ושמא כפליים‪:‬‬
‫להכי שדר ליה לישדר לי‬ ‫רקח קרח כתיב עשרים גרה הוא שלא יפמות‪ :‬רב אתא כהן היה ושלת רב אשי לרב אתא‪ :‬לישלח לי מר חילחא‪ .‬יי[ שנתתי לך יומר‬ ‫ננ( שקנאה דוד בכסף‪:‬‬
‫מר תילתא יתירא דאיכא‬
‫עליהו דשדרית לך טפי‬ ‫מלאי כרבא לאמר סלע לאודיתא שלש רינרין ותילתא מטי לחמשה סלעים ט״ו לינר והתילתא לאינון שתי לינדן נט תלתא למטי‬ ‫נ י [ שקלי והב משקל שש‪:‬‬
‫נה[ שפי• דדינר של‪ :‬נו[ זה‬
‫)מרצי(‪ :‬דאוסיפו עלייהו‪.‬‬ ‫י[ לסך הכל שבסר זוז נכי תילתא‪ :‬שלח ליה‪ .‬רב אתא »י[ משלת לי מר תלתא זוזי להא אוסיפו עלייהו ועשאום למלת יי[ צוד להוו חמש‬ ‫מ‬

‫דבםלע איכא ד׳ דינרין‬ ‫מזדבן דינר‪ :‬נו[ דאמר במס׳‬

‫ועולין ה׳ סלעים לכ׳ דינרין‬
‫סלעים עשרים זוז‪ :‬ליטרין‪ .‬מנין להוא עשרים וחמשה סלעים‪ :‬קינטרין‪ .‬מאה סלעים בכל שקל‪ :‬דכחיב עובר לסוחר‪ .‬שבכל‬ ‫שקלים שנותנים‪:‬‬
‫ואכתי מחייבת לי ג׳ דינרין‬ ‫מקוס שיש סוחדס מקבלין אותו בתורת שקלים‪ :‬והאימא דוכחא דקרו לחקלא דידהו קינטריא‪ .‬שגלול במלת קינטרא הלכך‬
‫להשלים העשרים‪ :‬שאע״פ‬
‫שכתוב בתורה סתם‪ .‬דכתיב‬
‫קינטדא יהיב ליה‪ :‬מפני כספה !וזהבה[ של ירושלים‪ .‬שהיה בלשכה והוא של הקלש ואסור לזדס וכשלקחוהו עובדי כוכבים‬
‫שקל כסף והאי שקל לאו‬ ‫ערבוהו עס יי«[ זהובים‪ :‬וחיללוה‪ .‬משמע טון שבאו סדציס חיללוהויי( נפק לחולין‪ :‬הויא רובא דעלמא‪ .‬בממיה‪ .‬לעליה בעי‬
‫סלעים מתרגמינן ליה אלא‬
‫איתסורי כל זהבים שבעולם‪ :‬הדריינא טריינא שייפא‪ .‬אלו היו ממטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים‪:‬‬
‫ירושלים‪ .‬שאותו מטבע היה‬
‫כסף‬
‫דיקלין דכסף מתרגמינן ליה משום דקינטרין הוא דאיכא דוכתא כוי‪ :‬מפני טיבעה של‬

‫א( צ״ל איקון‪ .‬ועי׳ נערוך השלם ערך היריינא‪.‬‬

 ‫הש״ם‬ ‫מםורת‬ ‫יש בכור פרס שמיני בכורות‬ ‫נ‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬

‫א( קדושין יא‪ .‬נ״ק לי ‪ ,:‬נ( ]ננ״ק‬ ‫כסןו צורי‪ .‬היכא לכמיב שקל הוי סלע צורי להוא ארבעה לינרי‬ ‫אלא להשוומ השנים שיהא סלע ופונליון יי( למ״ט שנים של יובל שחסר‬ ‫םא א מיי׳ פ״ג מהלי טוען‬
‫גרסינן ר‪ 3‬יהודה אמר רב[‪,‬‬ ‫ונטען הל״ב ופ״ג מהלכות‬
‫ג( שגועות לח‪ ,:‬ד( מעשר שגי פ״ב‬ ‫כלאוקי רבי יוחנן לעיל נע״א[ והיכא ללא כמיב שקל אלא כסף הוי לינר‬ ‫מהם פונליון אחל ושמא כשנותן חמשיס שקל ביחל אז אינו נותן‬ ‫חובל ומזיק הלכה ט י ופ״א מהלי‬
‫מ״ח‪ ,‬ה( צ״ל ממעות‪ (1 ,‬לעיל כה‪.‬‬ ‫צורי‪ :‬כסןז מדינה‪ .‬י[ שמינית של כסף צורי והוא איסחירא סווסריאתא‬ ‫»( פונליון ולא שייך שם הכרע להד כעין מקח וממכר ולא שייך‬ ‫ערטן הל״ל ופ״א מהלי שקלים‬
‫קדושין יא‪ :‬נ״מ ;ז‪ .‬מעילה יד‪:‬‬ ‫הלכה א כ ג ל ופ״א מהל׳ נערה‬
‫ערכין כט‪ .‬תמורה כז‪ (1,:‬ןנקלושין‬
‫לאמרן לעיל ] מ ט ‪ : [ :‬טמנה‪ .‬שאלם טוען לחבירו כך וכך מסרתי לך‪:‬‬ ‫הכרעה אלא כשממליפין מעות לשולמני ומה שפירש להכרע של‬
‫כתולה הל״א ופ״ג שם הל״א‬
‫יא‪ :‬איתא כסף כסף יליף ממעשר‬ ‫שבועה הדיינין‪ .‬הבאה מחמת הולאמ‬ ‫לינר זהב כפי חשבון הכרע של חצי‬ ‫טוש״ע מו״מ סי׳ תכ סעי׳ מנ‬
‫וע״ש היטב נפרש״י[‪ ,‬ח( ןשס‬ ‫וסי׳ פח סעי׳ א וטוש׳׳ע יו״ל‬
‫כקלושין איתא ט יקת איש אשה‬
‫מקצת הטענה אינו נשבע אלא א״כ‬ ‫כםף‬ ‫כל‬ ‫יאסי‬ ‫מעה למחצית השקל ואע״ג לאשכחן‬
‫יהודה א מ ר ר ב‬ ‫*רב‬ ‫]אמר[‬ ‫סי׳ שה סעי׳ א יסי׳ רצל סעי׳‬
‫א‬ ‫‪3‬‬ ‫א‬

‫וגמר קיתה קימה משדה עפרון[‪,‬‬ ‫טענו שוה שמי ג[ מעות שהן שליש‬ ‫בהמוכר הספינה )‪3‬״ב לף פט‪ (.‬גבי‬ ‫ו‪:‬‬
‫האמור בתורה סתם ב ס ף צורי ו ש ל דבריהם‬
‫»(נ״ק לו‪:‬ע׳׳שקיושיןיא‪,.‬י(ג״ק‬ ‫םב ב מיי׳ פ״ג מהלכות טוען‬
‫לינר ואע״ג לכתיב ט ימן איש אל‬ ‫בשר לכששוקל י׳ י( ליטרא ביחל אין‬
‫לו‪ :‬צ‪] .‬קדושין יא‪:‬ן‪ ,‬כ( גי׳ צ״ק‬ ‫כ ס ף מ ד י נ ה א! ו כ ל ל א ה ו א ו ה ר י ט ע נ ה ד כ ת י ב‬ ‫ונטען הלכה א טוש״ע מו״מ‬
‫הוה ליה ווזא וכ״ה נב״ק לז‪,.‬‬ ‫רעהו כסף‪ :‬שאני ההם‪ .‬לאקשיה‬ ‫נותן לו כל כך הכרע כמו ששוקל כל‬ ‫סי׳ סח סעי׳ א‪:‬‬
‫כ י יתן א י ש א ל ר ע ה ו כ ס ף א ו כלים ל ש מ ו ר‬
‫רתמנא לכסף בהלי כלים י[ שנים‬
‫‪1‬‬
‫ל( נדנריס יל[‪1 (»,‬שס[‪ ,‬נ( ]קדושין‬ ‫ליטרא וליטרא בפני עצמה אין להשוות‬ ‫םג ג מיי׳ ס׳׳ה מהל׳ מעשר שני‬
‫ג‪ ,[:‬ס( ]משלי ככ[‪] (»,‬נלצ״ל רכ‬ ‫הלי״ל‪:‬‬
‫כל להו אפי׳ אין שרן לינר אף כסף‬ ‫ש ב ו ע ת הדיינין ה ט ע נ ה ש ת י כ ס ף ש א נ י‬ ‫>ותנן‬ ‫יא[ הבשר להכרע של כסף ומיהו קשה‬
‫נ‬ ‫ג‬

‫אסי[‪ ,‬פ( צ״ק מ״ו‪ ,‬צ( נ״א שאני‬ ‫םד ד מיי׳ פ״ז מהל׳ ערטן‬
‫המס לנעינן כוי צ״ק‪ ,‬ק( נ״א קצוכ‬ ‫דבר חשוב‪.‬‬ ‫שנים‪ :‬ומה כםן«‬ ‫ת ת ם דכתיב כ ס ף א ו כלים מ ה כלים שנים א ף‬ ‫מן‬ ‫שפטורין‬ ‫השותפין‬ ‫מאתין‬ ‫הל״ח‪:‬‬
‫קצת אתי לגרע לסגי גמעה ולא‬ ‫מה ה מיי׳ סייג מהל׳ אישוח‬
‫)א( ומעה כסף הוי חשוב אף כלים‬ ‫כ ס ף שנים ומה כ ס ף ד ב ר חשוב א ף כלים דבר‬ ‫הקולבון לקמן בפרק בתרא )לף נו‪>:‬‬
‫בעינן דינר ולכד חשונ אתי לאוסופי‬ ‫הלכה א סוש׳׳ע אה״ע סי׳‬
‫לבעינן מעה כוי צ״ק וכ״ה נס״י‪,‬‬ ‫לבר תשוב ולא כל להו ממש‪:‬‬ ‫ו צ ר ת הכסף בידך‬ ‫ח ש ו ב והרי מ ע ש ר דכתיב‬
‫‪2‬‬ ‫לאע״ג שאס יי[ שוקל כל אחל בפני‬ ‫כז סעי׳ א‪:‬‬
‫ר{ ט דייקי צ״ק‪ ,‬ש( נ״א שמעי׳‬ ‫הפורט סלע‪ .‬מלמי מעות מעשר‬ ‫טו ו מיי׳ פ״ג מהל׳ חונל הלכה‬
‫צ״ק‪ ,‬ש( נ״א נ׳ ממטיס צריך שיהיו‬ ‫יי ו ת ק ה פ ו ר ט ס ל ע > ) ב מ ע ו ת ( מ ע ש ר ש נ י כ ס ף‬ ‫עצמו חייב ()בקולבון( שני קלבונות‬
‫ה‬ ‫ג‬
‫‪8‬‬

‫ט סמג עשי! ע טוש׳׳ע מו״מ‬

‫שוי! שתי פרוטות כו׳ צ״ק‪ ,‬א( ולא‬ ‫שני שהיו לו פרוטות ורוצה להתליפן‬ ‫לשני חצאי שקל השמא שהס יחל אין‬ ‫סי׳ תכ סעי׳ מא‪:‬‬
‫כ ס ף ריבה והרי ה ק ד ש ד כ ת י ב ונתן ה כ ס ף‬ ‫‪3‬‬

‫גריס צ״ק‪ ,‬ב( ובשמעתין כו׳‬ ‫בסילעי כסף מפני משר הלרך והתם‬ ‫נותנין אלא קולבון אחל רש לחלק‬
‫פירש״י ונימא צ׳׳ק‪ ,‬ג( ופירש״י‬
‫מסיים פלוגתא בימ שמאי אומרים‬ ‫ו ק ם ל ו י* ו א מ ר ש מ ו א ל י ה ק ד ש ש ו ה מ נ ה‬ ‫‪4‬‬

‫ה״ג ומה וכוי צ״ק‪ ,‬ד( נ״א להגיה‬ ‫בהכרעות והר״ר יהולה בר נתן פי׳‬
‫הכא אף כל כוי צ״ק‪ ,‬ה( נ״א לקמן‪,‬‬ ‫בכל הסלע מעות כר‪ .‬ומיהו שמעינן‬ ‫ש ח י ל ל ו ע ל ש ו ה פ ר ו ט ה מ ח ו ל ל ה ק ד ש נמי‬ ‫חורה אור השלם‬
‫בפרק הזהב )ב״מ לף מל‪ (:‬שאותו‬
‫‪] (1‬עי׳ בתוס׳ פ״ק לקדושין כל מה‬ ‫‪ . 1‬כי ןינן איש אל רעהו כסף‬
‫מינה למכר המעשר בפרוטות וכתיב‬ ‫ק ד ש מ מ ע ש ר והרי קידושי א ש ה‬ ‫יליף ״ ק ד ש‬ ‫לינר הוא להכרעות המטבעות ושכר‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬

‫שחסר באן[‪ (1 ,‬וגס אין צ״ק‪,‬‬ ‫או בלים לשמר ועב מבית‬
‫ח( ]ועי׳ היטב חוסי שבועות לט‪:‬‬ ‫ונתת בכסףל(‪ :‬הכסןו כםןו ריבה‪.‬‬ ‫ד כ ת י ב > ו י צ א ה תנם אין כ ס ף ותנן ב ש ״ א‬ ‫בעלי המטבע שמי שיש לו כסף כלי‬
‫‪7‬‬ ‫ח‬ ‫האיש אם ינחנא הגנב ישלם‬
‫ד״ה מה כליס[‪,‬‬ ‫תלתא דמני כתיב התם כסף ונתת‬ ‫וב״ה אומרים בפרוטה‬ ‫ובשוה דינר‬ ‫בדינר‬ ‫ה‬
‫לעשות כ״ה לינר של כסף נותנין‬
‫שמות כב ו‬ ‫שנים‪:‬‬
‫‪ .2‬ונתחה נבסף וצךת הכסף‬
‫ה( בכסף וצרת הכסף ונתת בכסף״(‬ ‫לבעל המטבע לטובעו ואין מחזיר לו‬ ‫כןךך והלכת אל המקום אשר‬
‫פרוטה לימא רב אסי דאמר כב״ש‬ ‫ובשוה‬
‫וריבה כל מילי‪ :‬ש״פ‪ .‬והיינו נחשת‪:‬‬ ‫אלא כ״ל של כסף‪ :‬כל כסף‬
‫יבחר ין אלהיף בו‪:‬‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫איתמר‬ ‫הבי‬ ‫איתמר‬ ‫אי‬ ‫אלא‬ ‫דברים יד כה‬
‫)א( רש"• ל״ה ומה כסף וכוי‬
‫נקלש קלש ממעשר[‪ .‬במעשר שני‬ ‫האמור בתודה כסף צורי‪ .‬בפרק‬ ‫‪. .3‬ונחתה הכסף בבל אשר‬
‫דמעה‪) :‬ג( דיה קלש וכוי כתיב‬ ‫כתיב קלש וכל מעשר )‪ 0‬בקר וצאן‬ ‫יהודה א מ ר ר ב אםי >כל כ ס ף קצוב ה א מ ו ר‬ ‫ט‬
‫תאוה נפשך בבקר ובעאן וביץ‬
‫קמא לקלושין <לף יא‪ [»' (.‬פירש‬ ‫ובשכר ובבל אשר תשאלף‬
‫קדש וכל מעשר הארץ מזרע‬
‫כל אשר יעבור וגו׳ ובהקלש כתיב‬ ‫בתורה כ ס ף צורי ו ש ל דבריהם ב ס ף מדינה‬
‫הארץ מפרי העץ לה׳ הוא‬ ‫הקונטרס בשם רבותיו ללינר הוי‬ ‫נפשך יאבל״‪ .‬שם לפני יי‬
‫קדש לה׳ ובהקדש נתיב‪:‬‬ ‫ואיש כי יקליש את ביתו קרש‪:‬‬ ‫מ א י ק מ ש מ ע לן תנינא ח מ ש ס ל ע י ם ש ל בן‬ ‫אלהיך ושמחת אתה וביתך‪:‬‬
‫מטבע פחותה שבצורי ומייתי לה‬
‫ויצאה חנם אין כםןז‪ .‬ומהתם גמרינן‬ ‫וכו׳ ו ש ל ד ב ר י ה ם כ ס ף מ ד י נ ה א י צ ט ר י כ א לית‬
‫דברים יד כו‬
‫התם אהא ראמר בית שמאי לאשה‬ ‫‪ .4‬ואם גאל יגאל את השךה‬
‫קלושין לאמרינף( אין כסף לארון זה‬ ‫יידתנן יהתוקע לתבירו נותן לו ס ל ע ו ל א ת י מ א‬
‫מקובצת‬ ‫שיטה‬ ‫מתקלשת בלינר ומפרש טעמא לבית‬ ‫המקדיש אתו וןסף ךומשית‬
‫י[ ויש כסף לאלון אחר‪ :‬קצוב‪.‬‬ ‫כסף ערכך עליו וקם לו‪:‬‬
‫א[ מדינה‪ .‬טענה מ ע ש ר והקדש‬ ‫ס ל ע א ר ב ע זוזי א ל א פ ל ג א ד ז ו ז א ד ק ר י א י נ ש י‬ ‫שמאי כלרב אסי לכל כסף האמור‬ ‫ויקרא כז יט‬
‫לאיכא שלשים חמשיס אבל בכל הנך‬
‫סימן‪ :‬ב[ מדינה‬ ‫ו ק ד ו ש י אשה‬
‫ס ל ע פ ל ג א דזוזא תנן ב י ש א ת ק ע ליה לההוא‬ ‫במורה כסף צורי ואע״ג לכתיב‬ ‫‪ .5‬ואיש בי יקדש את ביתו‬
‫לעיל‬ ‫דאמרן‬ ‫סאסריאתא‬ ‫היינו‬ ‫לסרטנן ליכא קצבה‪ :‬ההוקע‪ .‬המכה‬ ‫קדש לין והעריכו הכהן בץ‬
‫אמר‬ ‫הונא‬ ‫דרב‬ ‫לקמיה‬ ‫אתא‬ ‫גברא‬ ‫עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרין‬ ‫טוב ובץ ךע באשר יעריך אתו‬
‫והשאר נמחק‪ [1 :‬שתי א( כסף‬
‫את חבירו באזנו לשון מורי בבבא‬
‫ושתי כסף היינו שתי מעות שהן‬ ‫מעין סלעא לא בשביל שהיתה מעה‬ ‫ויקרא כז יד‬ ‫הכהן כן ןקום‪:‬‬
‫ש ל י ש דינר דאי דינרי שני כסף‬ ‫קמא וכאן שמעתי תוקע ממש שתקע‬ ‫איכא(‬ ‫>)הות‬ ‫דזוזא‬ ‫פלגא‬ ‫ליה ה ב ליה‬
‫כ‬
‫‪ .6‬ובל מעשר הארץ מזו־ע‬
‫בימי משה אלא משקל אחל היה בימי‬
‫איבעיא ליה למיתני ו א ף ע ״ ג ‪:‬‬ ‫י[ מפיו באזנו וראיה ללשון מורי בב״ק‬ ‫זוזא‬ ‫הארץ מפרי העץ לין הוא קךש‬
‫ו [ כלים דמה כלים שנים אפילו‬ ‫משה שהיה שוה מעה שנעשית אמרי‬ ‫ויקרא כז ל‬ ‫לין‪:‬‬
‫‪ .7‬ואפ שלש אלה לא יעשה‬
‫זה‬ ‫ו[‬ ‫הכסף‪:‬‬ ‫ונתת‬ ‫‪[5‬‬ ‫כל‪:‬‬
‫וכאן שמעתי אל תהי בתוקעי כף<« שמכין בכפם על כף מביריהם להיות‬ ‫כן יי[ בימי אונקלוס ופריך והרי טענה לקתני שמי כסף שהן מעות‬
‫בפיו‬ ‫אבל י ש כסף‪ [t :‬שתקע‬ ‫לה וחנאה חנם אין כסף‪:‬‬
‫שנה‬ ‫ופונדיון לכל‬ ‫יו[‬ ‫באזנו‪:‬‬ ‫ערבים בשביל אתרים‪ .‬וקמ״ל רב אשיע( ללא תימא סלע צורי ליתיב ליה‬ ‫טי[ מלקתני שתי ולא קתני שני ומשני *(להמס לבעינן לבר תשוב‬ ‫שמות כא יא‬
‫ושנה ש ל מ ״ ט שנים‪ :‬גו[ נותן‬ ‫להוא ארבע זוז אלא סלע מלינה להוא פלגא לזוזא שמינית שבסלע צורי‪:‬‬ ‫לומיא לכלים ומעה לבר חשוב הואי והשתא אתי קרא לגרועי לסגיא‬
‫ליטרין‬ ‫י׳‬ ‫י[‬ ‫פונדיון‪:‬‬ ‫אותו‬
‫ביחד כ ו י ‪• :‬א[ להשוות הכרעת‬
‫זוזא‬ ‫במעה ולא בעינן לינר אבל לסי המסקנא לאמר ק>כסף קצוב אמי‬
‫רש״י‬ ‫מוסף‬
‫ה ב ש ר ‪ :‬ינ[ דאף ע״ג שאם שקל‬ ‫לבר משוב לאוסופי לבעינן מעה ולא סגי בפרוטה ורבינו ש״י הקשה לפירוש זה לא״כ לכל כסף האמור בתורה לינר הוא היט אמיא‬
‫ובכמה‬ ‫דקדושין‬ ‫ע[‬ ‫של כל‪:‬‬ ‫כל כסף האמור בתורה סתם‬
‫מקומות‪ :‬יון כן שהיתה בימי‪:‬‬
‫הקישא ומפקא ליה הא כי אמאי היקש לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא לאתא ונראה ללא קשה מילי לאין היקש למחצה‬ ‫כסף צורי‪ .‬אס פירש שקלים הוי‬
‫נוו[ מעות ולא דינר מדקתני כוי‬ ‫ולרב לפליג אלשמואל בפרק שבועת הליינין ) ש מ ע ו ת לט‪ >:‬צריך לומר כן לתרוייהו לרשות נפקי מכלים שניס ולבר חשוב לכסף ט אתא לכפירה‬ ‫שקל צורי ואס סתם הד מטבע‬
‫משום דבעינן‪ :‬נוז( הכא‬ ‫דהתם‬ ‫הסתותה שבצורי ;קדושין יא‪.(.‬‬
‫הוא לאמא ועול הקשה היכי אמרינן מה כלים לבר משוב וט מתט לבר תשוב הוא והא אמר המם לכך יצאו כלים למה שהן אלמא ללא‬ ‫ו ש ל דבריהם כסף מדינה‪.‬‬
‫של‪:‬‬ ‫כי דייקא‪ :‬יו[ לפי שהיא‬
‫•יו[ תי׳ ונימא נמחק‪ :‬ינו[ וקשה‬ ‫משיבי מתטין והא נמי לא קשיא לאפילו מתט יש בו תשיבות שראוי לעשות בו מלאכה חשובה וגלולה ועול הקשה לבהריא אמר איפכא‬ ‫לקמן מפרש לה‪ ,‬כסף מדינה‬
‫שמינית שנכסף צורי‪ ,‬אס סלע הוא‬
‫אוקמיה‬ ‫למימר‬ ‫לפי׳‪[5 :‬‬ ‫לר׳‬ ‫בשבועות מה כסף לבר חשוב אף כלים לבר חשוב וכסף ט אתא להך לרשא הוא לאתא והא נמי לא קשה רהיינו לשמואל אבל לרב איתא‬
‫שבצורי‬ ‫כוי‬ ‫שהיא‬ ‫אמעה‬ ‫שמינית שנסלע צורי ואס דינר הוא‬
‫כסף‬ ‫דמסקינן‬ ‫לקמן‬ ‫ובשלמא‬
‫בהליא התם לבין שנים בין לבר משוב מכלים נפקי וכסף כי אתא לכפירה הוא לאתא ועול לאפילו בלשמואל יש ספרים לגרסי התם‬ ‫שמינית שנדינר צורי!שם(‪ .‬וכללא‬
‫כסף‬ ‫דסתם‬ ‫דכיון‬ ‫ניחא‬ ‫קצוב‬ ‫ט הכא טי[י>וט לייקי קרא כוותיה לשמואל והא לקאמר בתר הכי לשמואל אי כתיב כלים ולא כתיב כסף ה״א מה כלים שנים אבל‬ ‫הוא‪ .‬שכסף שכתונ נמורה לוקא‬
‫שאינו קצוב פרוטה שייך למימר‬ ‫כסף כמינ או שוייו‪ ,‬ונ״מ דהר‬
‫מאחר‬ ‫אדינר‬ ‫דאוקמיה‬ ‫סברא‬
‫לבר חשוב לא בעינן לא משוס למפקינן מכסף לבר תשוב אמר הכי אלא משוס לאי לא כסף לא הוה מפקינן מכלים אלא שנים להט כתב‬ ‫כסף צורי ולא פרוטות ‪1‬שם>‪ .‬והרי‬
‫דאפיקתיה מפרוטה ומתי׳ למאן‬ ‫כסף לאקושי לכלים ולהצריך בו לבר משוב ועול י״ל למכסף למשמע חשיבות ממון פרוטה לכל הפתות שמצינו לבעי תשיבות בכלים‬
‫ש(‬ ‫טענה‪ .‬שאדס טוען את תכירו‬
‫ומשניעין אותו אס הודה כמקצת‪,‬‬
‫עד תי׳ אבל ל ״ ש ‪ :‬נא[ ליה אדינר‬
‫לאפוקי כלי גרוע כגון מרוקא כלאמר בפרק הזהב )ב״מ לף מז‪ (.‬במנא לכשר לאפוקי מרוקא אי נמי לאפוקי כלי שהוא פתות משוה‬ ‫דכתיב כי יתן איש וגוי‪ .‬ועליו‬
‫ו א ץ שייך כלל לומר‪:‬‬
‫פרוטה ללא מימא גזירת הכתוב הוא בכל כלי אע״פ שאין בו שוה פרוטה כמו שאומר בירושלמי לטענו >שני מחטים מיירי בשרם שתי‬
‫ס‬ ‫כתיב אשר יאמר ט הוא זה‪ ,‬דילפינן‬
‫מינה שהמודה במקצת ישבע‪,‬‬
‫א( גי׳ זו שהגיה רבינו גרש״י הוא‬ ‫פרוטות שתהא הכפירה פרוטה וההוראה פרוטה והרר מקשינן כסף לכלים להצריך תשיבות בכסף יותר מפרוטה למה כלי לאו כל להו‬ ‫דונקרב בעל הבית המס כתיב‬
‫נפי׳ רבותיו של רש״י שהובא במוס׳‬
‫כאן ונרש״י וחוס׳ בקידושין לף יא‬
‫אלא כלי חשוב אף כסף לאו כל להו אלא כסף חשוב והיינו מעה שבכך יש בו חשיבות ורש״י גריס התס כללייקי קרא כוותיה לשמואל‬ ‫ודרשינן ציה לשבועה <שס יא‪.(:‬‬
‫הדיינין‪ .‬שהדיינים‬ ‫שבועת‬
‫ע ״ נ אבל רש״י ז׳׳ל בעצמו לחה שם‬ ‫מה כסף לבר חשוב כו׳ והגיה אף כל לבר משוב א( לא גרס אף כליס משוס לשמואל אית ליה יצאו כלים למה שהן ובחנם לחק לבכליס‬ ‫משניעין ע״י הולאמ מקצת‬
‫פי׳ זה וצ״ע‪.‬‬
‫נמי בא לאסוקי מרוקא א״נ שאין בכלי שוה פרוטה כלפרישימ ורש״י פירש עול לשון אחר בקרושין כל כסף האמור בתורה כסף צורי‬ ‫הטענה‪ ,‬שלימדוה מאשר יאמר כי‬
‫הוא זה וכתב עלה ונקרב בעל הכית‬
‫שהיה של נחשת ונצורי מטבע‬ ‫אס פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הר מטבע הפתומ שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי‬
‫י‪[,‬‬

‫אל האלהיס אס לא שלח ידו‪ ,‬דהיינו‬

‫רבינו ג ר ש ו ם‬ ‫נתשת ליכא ובקלושין כסף כתיב להא קימה גמירי וכיון לאפיקתיה מפרוטה אלמא מילי לחשיבותא בעי לאוקמוה אלינר כללקמן >בשמעתין‬
‫ב‬
‫שבועה ושבועות לח‪:‬ו‪ .‬הטענה‪.‬‬
‫שהשנועה נאה על ילה לא תהא‬
‫פודין‬ ‫י ר ו ש ל י ם ש ב ו היו‬ ‫של‬ ‫והרי טענה כוי ותימה "י! ונימא נהי למעה היא מטבע פתותה שבצורי מיהו שתים מנא ליה ומשני מה כלים שנים כו׳ ( ומה‬
‫‪J‬‬

‫פחות משתי כסף‪ ,‬שתי מעות כסף‪,‬‬

‫פריצים‪.‬‬ ‫ומעשרות‪:‬‬ ‫הקדש‬ ‫כסף לבר משוב אף כלים לבר משוב שיהו שרם שמי כסף לאפוקי ממ״ל המס טענו שני מחטין חייב בהוראה אחת מהם לכך יצאו כליס‬ ‫דהא שמי לשון נקבה היא‪ ,‬והן שליש‬
‫הוא‬ ‫מדינה‪.‬‬ ‫כסף‬ ‫שונאים‪:‬‬
‫אחד משמונה בכסף ש ל תורה‪:‬‬
‫למה שהן כלומר שיתתייב עליהן בכל שהוא ע״כ לשון הקונטרס וקשה ' י( לן לפי׳ ללפי שיטתו לשבועות היה לו י( להגיה אף כל כמו‬
‫‪5‬‬ ‫הדינר ! ש ש ופליגי בה רב ושמואל‪,‬‬
‫רב אמר כפירה שתי כסף ושמואל‬
‫שבועה‬ ‫ש י ת ח י י ב בה‬ ‫הטענה‪.‬‬ ‫שמגיה בשבועומ להך לרשא למה כסף לבר תשוב ליתא אלא לשמואל לרב סבירא ליה לכסף כי אתא לכפירה הוא לאתא ועול קשה‬ ‫אמר טענה עצמה שמי כסף ואפילו‬
‫ו ק י ״ ל שתי‬ ‫ב ט ו ע נ ו ש ת י כסף‬
‫לר״י כיון למטבע פחות שבצורי היא מעה היט שייך למימר כלל טון לאפיקמיה מפרוטה אוקמיה אלינר ה״ל למימר י( אמעה שהיא‬ ‫לא כפר בה אלא פרוטה או הודה‬
‫כסף‬ ‫אמרת‬ ‫והיכי‬ ‫מעה כסף‬ ‫כפרוטה חייב‪ ,‬מ״מ מדקתני שתי‬
‫ומה כסף ד ב ר ח ש ו ב ‪.‬‬ ‫צורי‪:‬‬ ‫מטבע פתותה שבצורי לבשלמא >למאן ראמר כיון לאפיקתיה מפרוטה אוקמא אלינר היינו בתר לאשכחנא לפרוטה הר של כסף לגבי‬ ‫ה‬
‫כסף ש״מ קרא לאו לוקא כסף‬
‫ו ש ת י מעה כסף נמי ה ו י ד ב ר‬ ‫אמה העברייה וכיון לאפיקמיה מפרוטה להוי כסף אוקמא ארינר להוי לבר תשוב י( אבל השתא לסבירא לן לסתמא מעה כמו גבי טענה‬ ‫קאמר‪ ,‬אלא אממונא בעלמא קפיד‬
‫ממעשר‬ ‫הפורט סלע‬ ‫חשוב‪:‬‬ ‫וטון שלא פירש כמה לא מסרו‬
‫של‬ ‫שני‪ .‬שאם י ש ל ו מ ע ו ת‬
‫אמאי מוקמי ליה יא( אלינר י( ואין שייך לומר טון לאפיקתיה מפרוטה שאין בשום מקום סממו פרוטה אלא מעה ועול ט היט‬ ‫הכחוכ אלא לחכמים ולא קיס להו‬
‫מ ע ש ר שני ש ו י ן סלעין ורוצה‬ ‫לבקלושין אמר כיון לאפיקמיה מפרוטה אוקמא אלינר גבי טענה נמי נימא טון לאפיקתיה משני פרוטות אוקמה אשני לינריס‪:‬‬ ‫לרבנן לאשבועיה ככציר מהט‪ ,‬דאי‬
‫ל ח ל פ ן בסלע א ל מ א ד מ ע ש ר שני‬ ‫קרא דוקא כסף כתיב‪ ,‬נהי דמעה‬
‫דכתיב‬ ‫על מעות אע״ג‬ ‫חילל‬
‫מה כלים שנים כוי‪ .‬בשבועומ )לף לט‪ >:‬הקשה רש״י מנא ליה לשמואל ללריש לכך יצאו כלים למה שהן הא איצטריך לאשמועינן מה כלים‬ ‫היא מטבע הפחותה שבצורי‪ ,‬מיהו‬
‫ביה ונתתה ב כ ס ף ‪ :‬ויצאה חנם‬ ‫שנים ותירץ ללכמוב כספים למשמע שנים ולבר חשוב ומיהו מימה לא״כ לבר תשוב מנליה לאמינא שתי פרוטות כמו שאמר לעיל‬ ‫שתים מנא לה ו!קדושיו יא‪ .>:‬אף‬
‫כסף שנים‪ .‬תחלת נחינה ב׳ כסף‪,‬‬
‫אין כסף‪ .‬א ב ל י ש כ ס ף ל א ד ו ן‬
‫ר״ל דהוה ליה למיכתב כסף או תפציסי׳(‪ :‬כל בסף קצוב האמור בתורה כפף צורי ושל דבריהם כסף מדינה‪ .‬תימה רבפרק החובל)‪3‬״ק ל׳ צ‪(.‬‬
‫שהאב‬ ‫ניהו ה א ב‬ ‫אחר ומאי‬ ‫ועלה קאי ט הוא זה)שבועות לס‪.>:‬‬
‫זכאי ב ב ת ו ב כ ס ף ק י ד ו ש י ה ‪ .‬ותנן‬ ‫תנן גבי התוקע למבירו רבי יוסי הגלילי אומר מנה ומסיק בגמרא דהיינו מנה צורי ובכתובות בפרק אע״פ )לף סל‪ (:‬תנן נותן להם‬ ‫ומה כסף דבר חשוב‪ .‬שיערו‬
‫ב י ת ש מ א י כוי‪ .‬ל י מ א ר ב אסי‬
‫ד א מ ר כסף צ ו ר י כ ב ״ ש ד א מ ר י‬ ‫כלים‬ ‫חכמים שמעה כסף דבר חשוב הוא‬
‫)שם!‪ .‬אף כלים דבר חשוב‪ .‬שיהו שרס שתי כסף ולאסוקי ממ״ד התס טענו שני מחטין חייב כהודאת אחת מהן‪ ,‬לכך יצאו כלים למה שהן‪,‬‬
‫דינר‪ :‬קצוב‪ .‬כ ג ו ן ה׳ סלעים ש ל ב ן ו ש ל ש י ם ש ל ע ב ד ו כ ו ל ה ו א י ד ך ‪ :‬אלא סלע פ ל ג א ד ז ו ו א דקרו ליה אינשי ל פ ל ג א ד ז ו ז א איסתירא‬
‫דהיינו סלע והאי סלע ה ו י אחד‬ ‫כלומר שיתחייב נכליס בכל שהן!שם עי‪-‬ש>‪ .‬הפורט סלע‪ .‬מסקנא נ״ש אומר בכל הסלע מעות ביי‪ ,‬ומיהו שמעינן מינה שתילל תחילה המעשר‬
‫נפמטות של נתושת ועתה נא לפרוט בהן סלע )קדושיו ׳«‪ .>:‬ונתן הכסף וקם לו‪ .‬דכחינ דסף חמשיח כסף ערכן עליו וקס לו;שם(‪ .‬שחללו‬
‫על שוה פרוטה מחולל‪ .‬לאין אונאה להקלש לכתיכ )ויקרא כה> איש את אחיו‪ ,‬ואשמועינן שמואל לט היכי דאימעיט מאונאה אימעיט נמי מביטול מקת !שסו וטעות נמי ליכא למימר בהו דמאן טעה וב־ם מ‪ .(.‬יליף קדש קדש ממעשר‪ .‬גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר שני‪ ,‬אנל‬
‫שאר כסף שבתורה צא יליף מיניה ללא דמו‪ ,‬ועוד דהכא כספים יתירא כתינא !קדושיויא‪ :‬מירסא שם‪ :‬כסף כסף יליף םחעשה‪ .‬וב״ה אומרים בפרוטה‪ .‬של נחשמ ;שם ב‪ .!:‬כסף קצוב‪ .‬וכסף קדושין אינו קצונ ולא איירי ניה רב אסי כלל‪ .‬קצונ‪ ,‬שנאמר נו כמה‪ ,‬כגון חמשיס של קנס‬
‫ושלשים של עבד ומאה של מוציא שס רע‪ ,‬שנאמר בהם שקליס ונאמר חשבונו ושם יא‪ .(:‬ו ש ל דבריהם כסף מדינה איצטריכא ליה‪ .‬דלא מגן כמה הוי ואשמועינן דהוא כסף מדינה ‪1‬שם‪ .:‬דתנן התוקע כוי‪ .‬כלומר היכא מציגו כסף רבריהם כלתנן כו׳ !שם(‪ .‬התוקע לחבירו‪ .‬באזנו‪,‬‬
‫לשון רנינו הלר‪ ,‬ולבינו הזקן למלנו שהכהו אצל האוזן !‪:‬שם׳ המכהו כנגל אזנו‪ ,‬לשון מורי!ב‪-‬ק לי‪ :‬ושם צ‪ .‬על אזנו( ל״א תוקע ממש !שם ושם(‪ .‬נותן לו סלע‪ .‬משוס בושת !שם צ‪ !.‬ימי בושתו‪ ,‬מלבד צער ונזק ורפוי אס ישנס שס ‪1‬שם לו‪.>:‬‬
 ‫עין מ ש פ ט‬

‫נר מצוה‬
‫נא‪.‬‬ ‫יש בכור פרס שמיני בכורות‬ ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬

‫מ ז א מיי׳ ס״י מהל׳ מעשר ש;׳‬ ‫)כתובות ד ף סז‪ (.‬לא יפתות‬ ‫כלים של ממשים זוז ובפרק מציאת האשה‬ ‫כלומר לא היה‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫שקיל‬ ‫הוה‬ ‫ולא‬ ‫צורמו‪:‬‬ ‫שנסתמה‬ ‫מאכא‪.‬‬ ‫זוזא‬ ‫א( שקלים ס׳׳נ מ׳׳א‪ ,‬נ ( ]שם‬
‫הל״נו‪:‬‬ ‫נמשנה איתא לדרנונות ופי׳ הר״נ‬
‫דייק‬ ‫בגמרא דחמשים זוזי פשיטי קאמר ולא‬ ‫לה מחמשים זוז ודייק‬ ‫הו‬ ‫כלום‪ :‬הא‬ ‫לו‬ ‫ושוה‬ ‫שקול‬ ‫הלינר‬ ‫לא היה‬ ‫להוצאה‬ ‫בעיר‬ ‫ניקת‬ ‫והוא מטנע של זהנ כינתי׳‬
‫טח ב מיי־ פ׳׳א מהל׳ חגיגה‬
‫הל״ג‪:‬‬ ‫מאמיס‬ ‫שהיא‬ ‫בתולה‬ ‫וכתובמ‬ ‫אסי‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫יהודה‬ ‫מלרב‬ ‫כלל‬ ‫רע‬ ‫למה לי‪ .‬יא[ האי וכולם הא תנא ליה‪ :‬משום אונם ומוציא שם‬ ‫ירכמוני זהנ וכן גרס הערוך בערך‬
‫מ ט ג מיי׳ סי״א מהל׳ בכורים‬ ‫ירכו! וע׳ נ״נ קסה ע״נ כמשנה‬
‫דרבנן ואפי׳‬ ‫למאן לאמר‬ ‫דאמר לאורייתא בין‬ ‫בין למאן‬ ‫׳יי[ צורייס‬ ‫לדשא לא‬ ‫משום‬ ‫למיתני האי וכולם בשקל הקולש‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫איצטריכא‬
‫הלכה ו סמג עשי! קמט‬ ‫ונרשנ׳׳ס שס[‪ ,‬ג( נתונות קב‪,.‬‬
‫טוש״ע יו׳׳ד סי׳ שה סעי׳ ג‪:‬‬ ‫עלמא‬ ‫לכולי‬ ‫שהיא‬ ‫אלמנה‬ ‫כתובת‬ ‫לן‬ ‫פשיטא‬ ‫ומיהו‬ ‫הקולש‬ ‫שקל‬ ‫תנא‬ ‫ד( שנועות י‪ ,:‬ס( שנועות ד‪ :‬לעיל‬
‫נ ד מיי׳ שם הלכה ז טוש״ע שם‬ ‫לז‪ :‬קדושין בא‪ ,:‬ו( תולץ סו‪ .‬ב׳׳ק‬
‫לר״י‬ ‫ונראה‬ ‫צורי‬ ‫מנה‬ ‫הויא‬ ‫דרבנן‬ ‫להא‬ ‫נינהו‬ ‫לסלעים‬ ‫כולהו‬ ‫באינך‬
‫סעיף ד‪:‬‬ ‫ליה‬ ‫תקע‬ ‫נפיק‬ ‫דלא‬ ‫)א(‬ ‫בהדיה‬ ‫מאבא‬ ‫זוזא‬ ‫סד‪ :‬שבועותה‪].‬זבחים מד‪.‬ע״ש[‪,‬‬
‫ה ]הרמנ״ס השמיטו ותמה‬ ‫דומיא‬ ‫דלא מיירי הכא אלא בסלעים‬ ‫תמשת‬ ‫) ב מ ל ג ר ג(‬ ‫כתיב‬ ‫הבן‬ ‫בסליון‬ ‫ז( צי׳ק‪ ,‬ח( צ״ל והאי‪ ,‬ט( נ״א מאי‬
‫של‬ ‫שלשים‬ ‫»ז‬ ‫ניהליה‪:‬‬ ‫ויהביה‬ ‫אחרינא‬ ‫*‪1‬‬
‫המיו״ט עליו אכל נטוש״ע‬ ‫דכסף קצוב האמור במורה שאין כתוב‬ ‫מיעט מיעט כל מילי ועי רש״א‪,‬‬
‫שקלים לגולגלת ובעבל כתיב )שמית כא(‬
‫ידיי סימן שה סעיף ט אימא[‬ ‫הא‬ ‫וכוי‪:‬‬ ‫מפתה‬ ‫ושל‬ ‫אונם‬ ‫ש ל‬ ‫המשים‬ ‫עבד‬ ‫י( נ״א כאחרינא צ׳׳ק‪ ,‬כ( צ׳׳ל אתא‬
‫ו ]מיי׳ ס׳׳ג מהל׳ ענייס הלכה‬ ‫במורה אלא שקלים‪:‬‬ ‫שלשים שקלים יתן)בעל השור( לאלוניו‬ ‫צ״ק‪ ,‬ל( עולת צ׳׳ק‪ ,‬מ( צ׳׳ל אי חשיב‬
‫ט עי׳ כ׳׳מן‪:‬‬ ‫פי׳‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫יוםף‬ ‫דכ‬ ‫תני‬ ‫והראיון‬ ‫ומוציא‬ ‫אונם‬ ‫רישא‬ ‫ליה‬ ‫הא תנא‬ ‫לי‬ ‫תו למה‬
‫ישקול‬ ‫כסף‬ ‫)שם »>‬ ‫כתיב‬ ‫ובמפתה‬ ‫הודאה צ׳׳ק‪ ,‬נ( צ״ק‪ ,‬ס( צ״ל‬
‫כיאימא צ״ק‪ ,‬ט( ]צ״ל נ״ק פז‪.‬‬
‫גרסי׳‬ ‫דהט‬ ‫בקונטרס‬ ‫כיון‬ ‫אמינא‬ ‫דעתך‬ ‫םלקא‬ ‫א י צ ט ר י ך *‪1‬‬ ‫רע‬ ‫שם‬ ‫רע לא כתיב‬ ‫אבל באונס ומוציא שם‬ ‫ועמ״ש נתוס׳ ישנת קכמ‪ .‬על‬
‫סיגה‬ ‫יביא‬ ‫שלא‬ ‫יוסף‬ ‫רב‬ ‫נמי‬ ‫מני‬ ‫בעלמא‬ ‫זוזי‬ ‫אימא‬ ‫שקלים‬ ‫בהו‬ ‫כתיב‬ ‫דלא‬ ‫דמנא ברישא‬ ‫י( ]הא[‬ ‫שקל וסל״א יי[‬ ‫הגליון נס״י[‪,‬‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬
‫ברייתא‬ ‫והא‬ ‫טבוע‬ ‫אלא‬ ‫סיגים‬ ‫כסף‬ ‫מן‬ ‫תוץ‬ ‫מ ה ד ד י י‪:1‬‬ ‫ילפי‬ ‫קא‬ ‫דמילף‬ ‫קמ״ל‬ ‫במנה צורי כל חל וחל כי ליניה קאמר‬
‫)‪ (6‬גטי זווא מאכא נהייה )ללא‬
‫נפיק( תא׳׳מ ינ״נ ס״א וכן גורס‬ ‫לסיועי‬ ‫אלא‬ ‫לפרושי‬ ‫לא‬ ‫יוסף‬ ‫לרב‬ ‫ו מ ע ש ר‬ ‫א‬
‫השקלים‬ ‫מן‬ ‫חוץ‬ ‫תנא‬ ‫השקלים‪:‬‬ ‫שקלים‬ ‫יהיב‬ ‫שקלים‬ ‫לכתיב‬ ‫להיכא‬
‫השלם‬ ‫תורה אור‬
‫רש״י דלא הוה משתקל ליה‬
‫להביא‬ ‫צדך‬ ‫למה‬ ‫כן‬ ‫משמע‬ ‫ולא‬ ‫צורים והיכא ללא כתיב שקלים ליתיב‬
‫בעא למיתבא ליה מיניה‬ ‫שקלים‬ ‫>מצרפין‬ ‫א‬
‫דתנן‬ ‫שקלים‬ ‫והראיון‬ ‫כ‬
‫‪ .1‬ונתתה בכסף וערה הכסף‬
‫פלגא דזוזא לא הוה ליה תקע‬ ‫ללא‬ ‫ועול‬ ‫לברייתא‬ ‫לסיועי‬ ‫ברייתא‬ ‫לינרי צורים קמ״ל סיפא כולם בשקל‬
‫דכתיב‬ ‫מעשר‬ ‫הדרך‬ ‫משאוי‬ ‫מפני‬ ‫>לדרבונות‬ ‫ב‬
‫בןךף והלכת אל המקום אשר‬
‫ליה אחרינא ויהביה ניהליה‪:‬‬ ‫אלא לא‬ ‫יביא‬ ‫למימר שלא‬ ‫הוה ליה‬ ‫יבחר ין אלהיך בו‪:‬‬
‫בכסף‬ ‫מהללי‬ ‫ילפי‬ ‫למילף‬ ‫הקולש‬
‫)ב( שם נמשנה כתנ לנהן שהוא‬ ‫שלא‬ ‫יוסף‬ ‫רב‬ ‫והראיון תני‬ ‫בידך‬ ‫הכסף‬ ‫וצרת‬ ‫‪1‬‬
‫דברים יד כה‬
‫'(כאחרינומ‬ ‫למשמע‬ ‫ועול‬ ‫יביא‬ ‫קצוב מכסף קצוב כלרב אסי ללעיל ננ‪.[:‬‬
‫מתני׳‬
‫חיינ ל ו ה׳ סלעים וכוי ליתן לו‬ ‫‪ .2‬בל פטר רתם לבל נשר‬
‫מתנה בצ״ל ואות נ׳ נמחק‪:‬‬ ‫נראה‬ ‫לכך‬ ‫טעמא‬ ‫חל‬ ‫בכל‬ ‫למפרש‬ ‫לא‬ ‫פודין‬ ‫אין‬ ‫ג‬
‫לעזרה‪:‬‬ ‫סיגה‬ ‫יביא‬
‫אטו‬ ‫הט‬ ‫לכתוב‬ ‫׳»[‬ ‫ספדס‬ ‫אית‬ ‫באדם‬ ‫אשר יקריבו לין‬
‫)נ( דש״י י״ה מצרפי! וכו׳ ולוקחין‬ ‫ובבהמה יהיה לך * ך פדיה‬
‫היה‬ ‫לאס‬ ‫י( אחר‬ ‫טעמא‬ ‫ללפרושי‬ ‫ולא‬ ‫בקרקעות‬ ‫ולא‬ ‫בשטרות‬ ‫ולא‬ ‫בעבדים‬ ‫וקפריך‬ ‫נינהו‬ ‫פלייה‬ ‫בני‬ ‫כולהו‬
‫מהן ירנונומ דרבונות היו‬ ‫תפדה את בבור האדם ואת‬
‫זהוניס טנועין ירנונומ אי! שאר‬ ‫למיימי נסכא‬ ‫זימנין‬ ‫כסף‬ ‫מביא שוה‬ ‫)‪(3‬‬ ‫חייב‬ ‫שהוא‬ ‫לכהן‬ ‫> י כתב‬ ‫ג‬
‫בהקדשות‬ ‫בכולהו‬ ‫פלייה‬ ‫לשון‬ ‫לנקט‬ ‫אמתניתץ‬ ‫בכור הבהמה הטמאה תפדה‪:‬‬
‫זהנ שאינו טבוע לא וכמסכמ‪:‬‬ ‫מעות‬ ‫שתי‬ ‫ישוה‬ ‫שלא‬ ‫סיגים‬ ‫וכסף‬ ‫במדבר יח טו‬
‫אינו‬ ‫ובנו‬ ‫לו‬ ‫ליתן‬ ‫חייב‬ ‫סלעים‬ ‫חמשה‬ ‫ליתן‬ ‫מ‬ ‫שייכא‬ ‫לא‬ ‫והא‬ ‫נפלין‬ ‫וכולן‬ ‫לקתני‬
‫)ד( דייה ה״ג ראיון וכוי אלא טנוע‬ ‫‪ .3‬ופדו־ו מבן חדש תפךה‬
‫והאי נרייתא‪):‬ה(ד״האין פויין‬ ‫ראייה‬ ‫> לעולת‬ ‫ל‬
‫לו‬ ‫ימכרו‬ ‫ולא‬ ‫כסף‬ ‫לשון פלייה אלא בבכור תני כל הנפלין‬
‫במתנה‬ ‫לו‬ ‫ליתן‬ ‫הכהן‬ ‫רצה‬ ‫אם‬ ‫לפיכך‬ ‫פדוי‬ ‫בערכך בסף חמשת שקלים‬
‫ונו׳ ונשוה כסף אין פודין לא‬ ‫כאילו היה מביא‬ ‫טובה באותה סיגה‬ ‫בשקל הקדש עשרים גךה‬
‫הנפלין‬ ‫כל‬ ‫כסף‬ ‫ושוה‬ ‫בכסף‬ ‫נסלין‬
‫בעבדים ולא נשסרות כצ״ל‬ ‫חייב‬ ‫ואבד‬ ‫בנו‬ ‫פדיון‬ ‫״המפריש‬ ‫רשאי‬ ‫במדבר יח טו‬ ‫הוא‪:‬‬
‫שהוא‬ ‫לכהן‬ ‫כתב‬ ‫טבוע‪:‬‬ ‫כסף‬
‫והד״א‪ 0):‬ד״ה נתנ לנהן שהוא‬ ‫כגון בכור אלם והקלשומ יי[ ומעשר‪:‬‬ ‫‪ .4‬ולקחת את המרעע ונוזרנה‬
‫תפדה‪:‬‬ ‫ופדה‬ ‫לך‬ ‫יהיה‬ ‫‪2‬‬
‫שנאמר‬ ‫באחריותו‬
‫חיינ לו נצ״ל ותינמ ליתן נמחק‪:‬‬ ‫בכתובות‬ ‫סלעים‪.‬‬ ‫חמש‬ ‫לו‬ ‫חייב‬ ‫באזנו ובדלת והןה לך עבד‬
‫בכסף‬ ‫אלא‬ ‫נפלה‬ ‫אינו‬ ‫שני‬ ‫מעשר‬
‫)ז( ד״ה לפיכן וכוי ה׳ סלעים‬ ‫בכל‬ ‫אומר‬ ‫רבי‬ ‫י>דתניא‬ ‫כרבי‬ ‫דלא‬ ‫מתני׳‬ ‫גמ׳‬ ‫עולב! ואף לאמתך תעשה כן‪:‬‬
‫גבי‬ ‫מייתי לה‬ ‫הנושא ) ל ף קב‪(.‬‬ ‫בדש‬
‫אחרים לפדיון בנו אס רצה‬ ‫פרוטות‬ ‫ואפי׳‬ ‫טבוע ולא בשוה כסף‬ ‫דברים טו יז‬
‫הכהן להחזירם וליתנם לו‬ ‫רמייב‬ ‫לקיש‬ ‫וריש‬ ‫יותנן‬ ‫רר׳‬ ‫פלוגתא‬ ‫טעמא‬ ‫השטרות מאי‬ ‫מן‬ ‫חוץ‬ ‫בכור אדם‬ ‫פודין‬ ‫‪ .5‬את זה תאכלו מכל אשר‬
‫לקנות‬ ‫והראיון‪.‬‬ ‫רמי‪:‬‬ ‫שפיר‬ ‫טבועות‬
‫נמתנה‪) :‬יו( ד״ה מכתב עט ברזל‬
‫הס׳יי‪) :‬נו( ד״ה והכא היינו ונו׳‬
‫שם‬ ‫ופירש‬ ‫בשטר‬ ‫מנה‬ ‫לך‬ ‫אני‬ ‫חדש‬ ‫מבן‬ ‫ופדויר‬ ‫‪3‬‬
‫ומיעוטי‬ ‫ריבויי‬ ‫דריש‬ ‫דרבי‬ ‫מעות‬ ‫בשתי‬ ‫הנקנית‬ ‫ראייה‬ ‫עולת‬
‫במים כל אשר לו סנפיר‬
‫וקשקשת במים בימים ובנחלים‬
‫ופרט הכתוב אחריהם נימים‪:‬‬ ‫בשטר‬ ‫לו‬ ‫י[‬ ‫שכתב‬ ‫כגון‬ ‫בקונטרס‬
‫שקלים‬ ‫חמשת‬ ‫י!‬ ‫בערכך כםף‬ ‫ריבה‬ ‫י[ ת פ ד ה‬ ‫כסף כדאמד׳ בחגיגה ) ל ף ב‪ (.‬הראייה‬ ‫ויקרא יא ט‬ ‫אתם תאכלו‪:‬‬
‫ונתן לו בפני עריס ופליגי »>מלחשיב‬
‫ריבה‬ ‫וריבה‬ ‫ומיעט‬ ‫ריבה‬ ‫ריבה‬ ‫תפדה‬ ‫מיעט‬ ‫טבועות‬ ‫כסף‬ ‫שתי‬ ‫והנך‬ ‫כסף‬ ‫שתי‬
‫אף‬ ‫בשטר‬ ‫מילתא‬ ‫ראלימא‬ ‫הולאה‬
‫מיעט‬ ‫מיעט‬ ‫ומאי‬ ‫מילי‬ ‫כל‬ ‫רבי‬ ‫הכל מאי רבי‬ ‫לדרכונוה‪.‬‬ ‫שקלים‬ ‫מצרפין‬ ‫בעינן‪:‬‬
‫רש״י‬ ‫לעזי‬ ‫ור״מ‬ ‫עליי‬ ‫אתם‬ ‫א״ל‬ ‫ללא‬ ‫גב‬ ‫על‬ ‫רש״י‬ ‫מוםף‬
‫שקליהס לירושלים‬ ‫בני העיר ששולחין‬
‫בדוק״א‪ .‬שפוד‪ ,‬קנה‪-‬עץ‬ ‫מבן‬ ‫ופדויו‬ ‫ופרט‬ ‫כלל‬ ‫דרשי‬ ‫ורבנן‬ ‫שטרות‬ ‫חוץ מן השטרות‪ .‬היה חייב לו‬
‫באותו‬ ‫עצמו‬ ‫כגון שבא לחייב‬ ‫מפרש‬
‫מחודד‪.‬‬ ‫מצרפין אומן ולוקחין מהן לרבונות‬ ‫איס נשטר ה׳ סלעים ונתן זה אותו‬
‫שטר אע״פ שאינו חייב לו כלום וצדך‬ ‫ת ד ש כ ל ל ב ע ר כ ך כ ס ף » ת מ ש ת שקלים פ ר ט‬ ‫שטר לכהן בפדיון בנו אינו פיוי‬
‫)ג( טי[ הוו זהובים טבועים לרבונות‬
‫ו כ ל ל אי‬ ‫ופרט‬ ‫וכלל כלל‬ ‫) פ ד ה ( תפדה חזר‬ ‫!שבועות ד‪ .(:‬ופדויו‪ .‬בכל דבר‬
‫ליישב כל הסוגיא ושם פירשחי‪:‬‬ ‫אין שאר זהב לא שאינו טבוע ובמסבמ‬ ‫משמע !שס(‪ .‬מיעט שטרות‪.‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫‪ [6‬ליה זימגי אחרינא‪ :‬ג[ ניהליה‬
‫אלו‪.‬‬ ‫ולא הקדשות ככל‬ ‫אימא‬ ‫הפרט מפורש‬ ‫הפרט מה‬ ‫א ת ה דן א ל א כעין‬
‫שקלים )פ״ב ה״א( מפרש טעמא שמא‬
‫שהן רארי! למעט יותר מן הכל‬
‫שאינן ממון )שם!‪ .‬תפדה חזר‬
‫בפסחים ) ל ף לה‪ (:‬ובהזהב ) ב ״ מ נד‪(.‬‬ ‫דבר‬ ‫כל‬ ‫אף‬ ‫ממון‬ ‫וגופו‬ ‫המטלטל‬ ‫דבר‬ ‫תיזול מרגליומ כו׳ והוא הלין לכל‬
‫וכולם בשקל הקדש במנה וכו׳‬ ‫וכלל‪ .‬ואע׳׳פ שתפדה וסדויו גבי‬
‫גבי הא תו‪ [1 :‬איצטויך ליה‪:‬‬ ‫על‬ ‫שחללו‬ ‫גבי הקרש‬ ‫מייתי‬ ‫שאין‬ ‫קרקעות‬ ‫יצאו‬ ‫ממון‬ ‫וגופו‬ ‫המטלטל‬ ‫שוה כסף שמא חול ונמצא הקלש‬ ‫הדדי כתיבי‪ ,‬והדר כתיב כערכך‬
‫ו [ מהדדי‪ .‬ס״י וכולן נפדין בכסף‬ ‫כסף‪ ,‬איכא תנאי דסבירא להו בשתי‬
‫ושוה כסף והני בני פדיה נינהו‬ ‫ונתן‬ ‫מלכתיב‬ ‫פלרין‬ ‫שאינן‬ ‫קרקע‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫וצרה‬ ‫זייל‪:‬‬ ‫לא‬ ‫טיבעא‬ ‫אבל‬ ‫מפסיל‬ ‫כללות הסמוכין זה לזה והפרט‬
‫הכסף וקס לו משמע למההוא קרא ה״ק וכל הנפדין נפדין בכסף‬ ‫הכםןו‪ .‬לבר שיש עליו צורה‪ :‬ה״ג‬ ‫אחריהם הטל פרט ניניהם ויונס‬
‫ש ט ר ו ת ש א ף ע ל פ י ש מ ט ל ט ל י ן אין גופן‬ ‫יצאו‬
‫ובשוה כסף‪ :‬ה[ חייב לו ה׳‬ ‫נכלל ופרט וכלל )שסו‪ .‬שטרות‬
‫קא יא[ לרשי אבל אי אפשר לומר‬ ‫שלא‬ ‫יוסן*‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫]נמי[‬ ‫טי[‬ ‫הני‬ ‫ראיון‬
‫סלעים‪ :‬ו[ חיי תפדה נמחק‪:‬‬ ‫ריבויי‬ ‫ורבי‬ ‫למרימר‬ ‫רבינא‬ ‫א מ ר ליה‬ ‫ממון‬ ‫כוי אין נופן ממון‪ .‬הנייר אינו‬
‫<>]‪ [p‬לבת״כ בפרשת ואם בתקותי ‪ [t‬חי׳ חמשח שקלים נמחק‪:‬‬ ‫יביא סיגה‪ .‬כסף סיגים אלא טבוע‪.‬‬ ‫שוה נלוס ואינו עומי אלא לראיה‬
‫יו[ תי׳ חמשת שקלים נמחק‪:‬‬ ‫דריש‬ ‫ופרטי‬ ‫כללי‬ ‫דריש והא רבי‬ ‫ומיעוטי‬ ‫שנו ושם(‪ .‬הסול‪ .‬תתיכמ ען‬
‫» [ מוכל ערכך יהיה בשקל‬ ‫לריש‬ ‫)י( והיינויי( בריימא לרב יוסף לאו לפרושי‬
‫גו[ ממרצע אות ב׳ נמחק‪:‬‬ ‫חיורה ושם; קיסס שראשו חי‬
‫מ ר צ ע א ץ לי א ל א מ ר צ ע‬ ‫*דתניא‬ ‫״!במרצע‬
‫מתני׳‬
‫‪4‬‬ ‫ה‬

‫י[ ורבנן‪ .‬ס״א אמר ובינא‬ ‫שם בקונטרס ולא‬ ‫הקלש כלפירש‬ ‫פודין‬ ‫אין‬ ‫לסיועי‪:‬‬ ‫אלא‬ ‫שקורץ נרוק״א ולעיל לז‪.!:‬‬
‫כדאמרי במערבא כוי וכן גריס‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫)שש‬ ‫טרינל״א‬ ‫והמקדח‪.‬‬
‫חש שם להביא אלא חל מקראי לכתיב‬ ‫ככור אדם לא געגדים כוי‪ .‬אע״ג‬
‫הרגמ״ה‪ :‬יא[ לי למיתני האי‪:‬‬ ‫טרייד״א)קדושיו בא(‪ .‬והמכתב‪.‬‬
‫בהו כסף גבי הקלש וכן מצינו בכמה <ג[ וסד״א דהא דתנא רישא‬ ‫לרבות‬ ‫ולקתת‬ ‫ת״ל‬ ‫ותמכתב‬ ‫והמקדת‬ ‫דאמרן לעיל ) ל ף מ ט ‪ ( :‬בכסף ובשוה‬ ‫עט ברזל)לעיל לו‪ (:‬חרט שקורי!‬
‫במנה‪ [<< :‬ספרים דגרסי הכא‪:‬‬ ‫גריפ״א )שבועות ד ! שחוקקין‬
‫מקומומ שאין מביא עיקר הלרשה בכל‬ ‫ברבי‬ ‫יוסי‬ ‫דברי רבי‬ ‫שנלקח ביד‬ ‫כל דבר‬ ‫גשטרוה‪ .‬שאס יש‬ ‫כסף <ה‪ :‬ולא‬
‫יו[ ומעשר שני והר״א תי׳ מעשר‬
‫בפנקסיהן !קדושיו בא‪ .!:‬רבי‬
‫נמחק‪ :‬גוו[ ררבונות של זהב הוו‬ ‫לוכתא י«כלאייתי ״(בקלושין ) ל ף ג(‬ ‫לו שטר על חבירו בה׳ סלעים ונמנו‬
‫יהודה רבי אומר מ ר צ ע מ ה מ ר צ ע מיוחד ש ל‬ ‫דריש כללי ופרטי‪ .‬נבל התורה‬
‫טבועים דדרבונות אין שאר והב‬ ‫בנעוריה בית אביה כל שבת נעורים‬ ‫לכהן שיגבה אותו חוב בפדיון בנו‬ ‫מקום שנולל ופורט דורש שהפרט‬
‫שאינו טבוע לא‪ :‬כוו[ תני נמי רב‬ ‫מ ת כ ת יאף כ ל ש ל מ ת כ ת ואמרינן במאי קא‬
‫לאביה אע״ג לבהפרת נלריס כתיב‬ ‫פירוש של כלל ואין בכלל אלא מה‬
‫יוסף כוי סיגה לעזרה סיגה כסף‪:‬‬ ‫בהקדישוה‪ .‬מפרש‬ ‫אינו פדוי‪ :‬ולא‬
‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫שבפרט‪ ,‬וכי חזר וכלל לא הוסיף‬
‫•‪ [1‬חייב לו ה• סלעים‪ :‬יין[ סלעים‬ ‫וכן גיטין ) ל ף כא‪ >:‬ספר כורתה ואין‬
‫חייג‬ ‫שהוא‬ ‫לכהן‬ ‫כחג‬ ‫בגמרא‪:‬‬ ‫לך נכלל האחרון אלא הדומה לפרט‬
‫אחרים אם‪ :‬יט[ מאתים זוז‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬
‫לרשא‬ ‫לההיא‬ ‫כורתה‬ ‫אחר‬ ‫לבר‬ ‫<שש‪ .‬ריבויי ומיעוטי‪ .‬אין‬
‫צורים‪ :‬ג[ שכתב כך לו בשטר‬ ‫)‪ 0‬יי[ ליחן לו ה' סלעים‪ .‬משוס פדיון‬
‫הפרט פירוש של נלל שתאמר אין‬
‫ולא חתם ונתן‪ :‬גא[ קא דריש‪:‬‬ ‫ליתא לרבנן אלא לר׳ יוסי הגלילי‪:‬‬ ‫רבי‬ ‫דבי‬ ‫כדתנא‬ ‫והכא‬ ‫דריש‬ ‫ופרטי‬ ‫כללי‬
‫כדאמרינן‬ ‫פדוי‪.‬‬ ‫אינו‬ ‫וכנו‬ ‫בנו‪:‬‬ ‫ננלל אלא מה שנפרט‪ ,‬אלא‬
‫גג[ דריש להו מוכל‪ :‬ג‪ |1‬כדפירש‬
‫אמר‬ ‫במים‬ ‫ישמעאל‬ ‫י>דתנא ד ב י ר ב י‬ ‫ישמעאל‬ ‫למעוטי הוא גא‪ ,‬לפי שבכלל היה‬
‫בקונטרס והתלמוד לא חש‪:‬‬
‫‪5‬‬

‫בגמרא נע״כ[ שמא יאמרו פודין בשטרות‪:‬‬

‫מרנה את הכל ונא המיעוט אחריו‬
‫אמרי‬ ‫ו ר ב נ ן י!‬ ‫ומיעט‬ ‫ריבה‬ ‫אלא‬ ‫ופרט‬ ‫זה כ ל ל‬ ‫אין‬ ‫פעמים‬ ‫שתי‬ ‫במים‬ ‫ה׳‬ ‫לו‬ ‫לימן‬ ‫לאמרן תייב‬ ‫לפיכך‪.‬‬ ‫לומר נזה וניוצא נו נללחי לך‪,‬‬
‫סלעים )י( יי>[ אס רצה הכהן לימנם‬ ‫הילכך אפילו לא חזר וכלל הייחי‬
‫ש א ת ה מ ו צ א ש ת י כ ל ל ו ת ה ס מ ו כ י ם זה ל ז ה ה ט ל פ ר ט‬ ‫במערבא כ״מ‬ ‫כדאמרינן‬ ‫מביא כעין הפרט‪ ,‬וכי חזר ורינה‬
‫רבינו ג ר ש ו ם‬ ‫ולהחזירם לו בממנה רשאי אבל מקנמא‬ ‫רינה הכל ולא מיעט לך אלא לנר‬
‫אימא‬ ‫דידיה נינהו‬ ‫פשיטא לאו‬ ‫בהקדשות‪:‬‬ ‫ופרט‪ :‬ולא‬ ‫בכלל‬ ‫ודונם‬ ‫ביניהם‬
‫מחי בסלע דאורייתא‪ :‬מאכא‪.‬‬ ‫אחרימי ליכא‪ :‬יהיה לך ופדה מפרה‪.‬‬ ‫אחד ומסרו הכחוב לחכמים איוה‬
‫קל‪ :‬הא תו למה לי‪ .‬דהדר‬ ‫ולא‬ ‫דבר הראר למעט מן הכלל‪ ,‬פי׳‬
‫ותני וכולן בשקל הקדש במנה‬ ‫כשיהיה לך הפדיון אז יהיה פדוי‪ .‬והאי‬ ‫מיעט ממעט קצת ממשמעו)שם>‪.‬‬
‫דצורי‪ :‬הני בני פדייה נינהו‬ ‫גמ׳ מיעט‪ .‬כסף ולא מידי אחרינא‪ :‬מיעט שטרוח‪ .‬דלא משיבי מידי‪ :‬חפרה חזר וכלל‪ .‬ואע״ג דהאי תפלה‬ ‫קרא לאהרן אמר ליה רחמנא‪:‬‬ ‫במים במים שתי פעמים‪.‬‬
‫שלשים של עבד ושל אונס‬ ‫תאכלו כל אשר נמים‪ ,‬כל אשר לו‬
‫ומפתה ומוציא שם רע מאי‬ ‫כתיב קודם לפרט אפ״ה דיינינן ליה בכלל ופרט כדאמרינן לקמן‪ :‬שהוקשו לקרקעוה‪ .‬והמנחלמס אוחם וגו׳ )ויקרא כ ה ( ‪ :‬הסול‪ .‬ברוק״א‬
‫סנפיר וקשקשת נמים‪ ,‬הואיל‬
‫פדייה אית בהו‪ :‬תני כל הנפדין‬ ‫בלע״ז‪ :‬הםירא‪ .‬קוץ‪ :‬מכסב‪ .‬עט )יי(‪ :‬ואמרינן‪ .‬במסכת קדושין )לף כ א ‪ : ( .‬גמאי קא מיפלגי רכי דריש כללי ופרטי‪ .‬ולקתמ כלל מרצע פרט‬ ‫וכללים סמוכים הס והפרט אינו‬
‫כגון בכור והקדש בין בכסף‬ ‫ניניהן אלא אחריהם נתינ נימים‬
‫בין בשוה כסף חוץ מן השקלים‬ ‫ונתת באזנו מזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכמ‪ :‬ורגי יוסי גייר יהודה דריש ליה גרכויי ומיעוטי‪ .‬ומאי רבי רבי‬
‫וננחלים‪ ,‬דמשמע דימיס ונחלים‬
‫דאין נפדין בשוה כסף‪ :‬מצרפין‬ ‫כל מילי »(ומאי מיעט מיעט סם‪ 0» :‬הכא‪ .‬היינו טעמא לדדש ריבויי ומיעוטי כדתנא דבי ר׳ ישמעאל בשילהי אלו טריפות )חולין שז‪(.‬‬ ‫הוא דנעינ! סנפיר וקשקשח אבל‬
‫שקלי׳ לדרכונות‪ .‬באחד באדר‬ ‫שיחין ומערות לא‪ ,‬אין וה נירש‬
‫משמיעין על השקלים הגובר‬ ‫כל מקום שנאמר במים במים ב׳ פעמים כלומר כל מקום שנאמר ב׳ כללות זו אצל זו ופרט אחריהן כגון הכא את זה מאכלו מכל אשר‬
‫בכלל ופרט ילא ליתרנו אלא נעין‬
‫יכול לחלף השקלים כדרבונות‬ ‫במים אשר לו סנפיר וקשקשמ במים להיינו שתי כללות למשמע לבכל מיס בעינן סנפיר וקשקשת ופרט כתיב אמדהס בימים ובנחלים‬ ‫הפרט‪ ,‬אלא בריכה ומיעט וריכה‬
‫והב שקורין בלע״ז קוצוציש‪:‬‬ ‫ואתרני כל מילי‪ ,‬אלא ימיעוט מהני‬
‫למשמע בימים ובנחלים שנובעים הם בעינן סנפיר וקשקשת אבל הגלילים במים מכונסין מימאכלי בלא סנפיר וקשקשמ אין זה כלל ופרט‬
‫מפני משאוי הדרך‪ .‬שצריך‬ ‫למעוטי פורחא חרא מילתא ותו‬
‫להעלותו לירושלם ללישכה‬ ‫לא ליינינן ליה בכלל ופרט אלא מטילין הפרט ביניהן ולנין אומו ברבויי ומיעוטי והכא נמי ופלויו מבן חלש כלל מפלה חזר וכלל ה ד שתי‬ ‫לא !כ״ק סד‪ (:‬לאינא תנא ילריש‬
‫טעמא דמפני משאוי הא לאו‬
‫כללות הסמוכוח זה לזה והפרט אחריו הלכך בדברי ומיעוטי לרשינן להו‪ :‬ורכנן‪ .‬ללרשי להו בכללי ופרטי סבד כלאמרינן במערבא‪:‬‬ ‫את וה תאכלו מכל אשר נמיס בלל‪,‬‬
‫הכי אין פודין ]אלא[ בכסף‪:‬‬
‫נימים ובנחלים פרט‪ ,‬נמים חזר‬
‫הראיון‪ .‬שהיא מעה כסף אינו‬ ‫ולא‬
‫וכלל‪ ,‬ופליג עליה תנא לני ר׳‬
‫יכול להביא שוה כסף אלא כסף צרוף‪ :‬תני רב יוסף שלא יביא סיגה לעזרה‪ .‬כסף סיגים מעורבב כשאר מתכות‪ :‬אין פודין‪ .‬הבכור לא‬ ‫ישמעאל ואמר במים במים סמוכין זה לזה ואח״כ כתיב בימים וננתליס‪ ,‬הלכן אין זה כלל ופרט אלא הטילהו ניניהם לירשו בריכרי ומיעוטי‬
‫בעבדים ולא בשטרות שאין יכול ליתן לכהן שטר חוב שיש לו על אחרים בשביל פדיון הבן‪ :‬כתב לכהן כוי ובנו אינו פדוי‪ .‬עד שיתן‪ :‬לפיכך‪.‬‬ ‫)שבועות ה‪ >.‬הואיל ושני הכללות סמוטן‪ ,‬נשמטיל פרט שאתריהם ניניהם מיה בתורה היא שלא מיונם בכלל ופרט אלא ברנוי ומיעוט‪ ,‬ילהט‬
‫הואיל וממון כהן אם רצה הכהן ליתן לו מתנה אותן ה׳ סלעים שקבל ממנו רשאי‪ :‬ר׳ דריש כללי ופרטי ולקחת כלל כל דבר לקיתה מרצע‬ ‫פלגינהו רחמנא לפרטא מכללא ילא תירשיה נכלל ופרט‪ ,‬ואיכא נין רינה ומיעט לכלל ופרט‪ ,‬י ט ררשינן כלל ופרט הוי פרט פירושו של כללא‬
‫פרט ונתח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט של מחכת‪ .‬ור׳ יוסי דריש ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל‪ :‬אין‬ ‫ואין נכלל אלא מה שבפרט‪ ,‬ואפילו יכר היומה לו אין לן להביא‪ ,‬וכשכלל לן כלל שני אתר הפרט‪ ,‬אהני לאמויי מייי יימי ליה לפרט‪ ,‬אבל ט‬
‫בעלמא ר׳ כללי ופרטי דריש והבא‪ .‬גבי בכור מ״ט דריש רבויי ומיעוטי משום דהאי ופדויו מבן חדש תפדה כתיבי תרי כללי גבי הדדי והדר‬ ‫ירשינן רינה ומיעט‪ ,‬לא פירש המיעוט את הדינר‪ ,‬אלא מיעט שלא משמע ממנו הכל אלא זה והרומים לו‪ ,‬ובלאו רבד שני הוי מרכינן כל יימי‬
‫פרט)כלל(בערכךכפף‪.‬והויכדתנאדביר׳ישמעאלבמיםבמיםב׳פעמיסדכתיבאתזהתאכלומכלאשרבמים כלאשר)אין(לוסנפירוקשקשת‬ ‫ליה למעוטי‪ ,‬ואהני רנוי שני לאתרי כל מילי‪ ,‬ואהני מיעוטא למעוטי מייי ילא רמי ליה בלל‪ ,‬והבי מפרשינן בפרק נגמר הלין)סנהדרין מה‪(:‬‬
‫במים והדר כתיב פרט בימים ובנחלים הואיל וכתיבי כללי גבי הדדי אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט‪ :‬ורבנן דאמרי דדדשי‬ ‫גני כל הנסקלין נתלין‪ ,‬ירנוי ומיעוט למוייה מייתי כל ירמי ליה ככל מילי!תוליו סז‪.(.‬‬
 ‫הש׳׳ם‬ ‫מסורת‬ ‫יש בכור פרס שמיני בכורות‬ ‫נא‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬

‫א( ]נתונות קכ‪ ,[.‬ב( ולפי‬
‫גירסת רש״י וחוס׳ גרסינן ניש‬
‫ענדת‪ ,‬נ( ]לעיל מט‪ ,[.‬י( ןנ״ב‬
‫קכנ‪,[:‬ס(]נ״ננה‪.‬קיט‪.‬קמ‪:‬‬
‫קנה‪] 0 ,[:‬נחוקותי פרק יא[‪,‬‬
‫ו( ]ועי היטכ רש״י קדושין נו‪.‬‬
‫ד״ה שטר אין פודין ונוי[‪,‬‬
‫ה( צ׳׳ל אחד צ״ק‪ ,‬ט( ]ננורות‬
‫פ״ו ה״ד[‪ ,‬י( צ״ל לפדיון ננו‪,‬‬
‫ולא הקדשוה‪ .‬נפדין בכל אלו בעבדים שטרות וקרקעות‪ .‬והמס‬ ‫אמר עולא דכר תורה כנו פדוי לכשיתן‪ .‬לכאורה משמע בדש‬ ‫נא א מיי׳ פ״ז מהל׳ ערטן‬
‫הל׳׳א‪:‬‬
‫נסקא לן מקראי בתורת כהניםי( בפרשת ערכיןי(‪ :‬שמא יאמרו פודין‬ ‫הנושא )כתובות דף קא‪ >:‬לליתא לדעולא אלא לריש לקיש ויש‬ ‫נב כ מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫בשטרוה‪ .‬אפי׳ אין נותנין כלום אי נמי בשטר שיש לו על חבירו‪:‬‬ ‫'(ליישב לאיתא אפי׳ לר׳ יוחנן‪ :‬א ב ל חכמים אומרים אין בנו‬ ‫כנורות הל״ו טוש״ע‬
‫יו״ד סי׳ שה סעי׳ ד‪:‬‬
‫גנו פדוי לכשיחן‪ .‬שהד נתן הפדיון‪ :‬בכה אחה‪ .‬שהנית לפני כולן‬ ‫«דוי‪ .‬תימה לממני׳ יי[ נמי קתני חייב ליתן לו ובנו אינו פלוי דש‬ ‫ננ ג מיי׳ שם הל״ז טיש״ע‬
‫חמש סלעים והלך לו‪ :‬גזה אחר זה‪.‬‬ ‫לרחומ '<[ מלאמר אינו פלד על שיתן‬ ‫שס סעי׳ ו‪:‬‬
‫נד ד מיי׳ שס הל׳ מ טיש׳יע‬
‫»[ ולכהן אתר יי( הכי תניא ליה‬ ‫ה ק ד ש ו ת ב כ ל א ל ו ‪ :‬כ ת ב לכהן שהוא‬ ‫ולא‬ ‫לו ואמי ממנימין לאשמועי׳ לאפילו‬
‫שס סעיף מ‪:‬‬
‫א‬

‫כ( ]רש״ש מח״ז[‪ ,‬ל( ]שם‬ ‫בתוספתא״(‪ .‬יצא‪ :‬נטלן‪ .‬הכהן והתזירן‬ ‫זקפס עליו במלוה לא הוה כאילו‬ ‫ה ]מיי׳ ס״נ מהל׳ מעשה‬
‫פרשה ג[‪ ,‬מ( ]קינים ספ׳׳נ[‪,‬‬ ‫חייב לו ח מ ש ה ס ל ע י ם תייב ליתן לו כוי‪:‬‬
‫לו יצא‪ :‬ר' טרפון‪ .‬כהן היה‪:‬‬ ‫קבלם הכהן וחזר והלוה לו ואס מחלס‬ ‫הקרכנות הלכה ט[‪:‬‬
‫ג( ]עיין נמוס׳ )נקדושין(‬
‫>אמר עולא ד ב ר תורה בנו פדוי ]לכשיתן[‬ ‫א‬ ‫נח ו מיי׳ פ״נ מהל׳ נתלות‬
‫]נכמונות[ מה שיש ליישנו[‪,‬‬ ‫אזיל‬ ‫כהן היה‪:‬‬ ‫חנינא‪.‬‬ ‫ר׳‬ ‫הכהן אינו פלד על שיתן‪:‬‬ ‫הלנה א ח טיש״ע חו׳׳מ‬
‫©דאפשרדר״נס״להאדתני‬ ‫)א( מ ״ ט א י ן ב נ ו פ ד ו י ג ז י ר ה ש מ א י א מ ר ו פ ו ד י ן‬
‫נממנימין אינו פדר היינו עד‬ ‫י[)י( ויהיכ קמיה‪ .‬כדי שיראנו מהלך ובא‬ ‫אמר ליה לא גמרת ויהבת מידעם‬ ‫סי׳ רעח סעי׳ א‪:‬‬
‫ב ש ט ר א[ ת נ י ת נ א ק מ י ה ד ר ב נ ח מ ן ב נ ו פ ד ו י‬ ‫נו ז מיי׳ שם ס״ג הלנה ד‬
‫שיתן לו צ״ק‪ (»,‬נ״א אנל שם‬ ‫לפניו רחזיר לו חמש סלעים שנתן‬ ‫ביש עבדת‪ .‬דש לפרש מילעס‬ ‫טוש״ע שס סעי׳ ו‪:‬‬
‫פירשנו דאע״פ נו׳ צ״ק‪,‬‬
‫ש( ממלוה שהוא ניד אתרים‬
‫בנוי(‪ :‬א״ל לא גמרה מ ונהה‪.‬‬ ‫ל כ ש י ת ן א ״ ל ר ב נ ח מ ן זו ד ב ר י ר ב י י ו ס י ב ר ב י‬ ‫לשון מאומה למתרגמינן מילעס‬ ‫נז ח מיי׳ שס הלכה א‬
‫טוש״ע שס סעי׳ ג‪:‬‬
‫ואין לומר יההיא כרכי אתיא‬ ‫נתינה גמורה אלא כדי שאחזירס‬ ‫י ה ו ד ה ם ת י מ ת א ו א מ ר י ל ה זו ד ב ר י ר ב י א ל ע ז ר‬ ‫כלומר לא גמרת ויהבת מילעס ועול‬
‫אבל לרננן הוי מלוה ראר דהא‬
‫וכו׳ צ״ק‪ ,‬צ( ]צ״ל דמלוה[‪,‬‬
‫לך‪ :‬מידעם גיש מגדה‪ .‬דבר רע‬ ‫שמעון סתימתא א ב ל חכמים אומרים‬ ‫ברבי‬ ‫יש לפרש כן מילעס ביש עבלמ כלומר‬
‫‪ (p‬כמו מיניה מכלן ללרננן‬ ‫עשית הלכך אין בנך פדר אס אמזירס י[‪.‬‬ ‫ו ה ל כ ת א אין בנו פדוי‪ :‬לפיכך‬ ‫אין בנו פדוי‬ ‫ב‬
‫לבר רע עבלמ יי[ לממרגמי׳ לבר‬ ‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫דר״מ צ״ק‪ ,‬ר( גירסת צ״ק‬
‫דיממי וחומרא לר׳׳נ‪ ,‬ש( וא״נ‬
‫לשון אחר אפילו לא אחזירם אין‬ ‫רע <מלטס ב ד> כל מילעס ביש ויש‬ ‫כללי ופרטי גבי בכור אמר‬
‫א ם ר צ ה הכהן ליתן ל ו ב מ ת נ ה ר ש א י ‪ :‬תנינא‬
‫רבינא סכרי לה כדאמרי‬
‫כאן חומרא הרש״א‪,‬‬ ‫בנך פדוי‪ :‬מנלן‪ .‬דחייב באחריותו‪.‬‬ ‫ספדס ללא כתוב בהו עבלמ אלא‬
‫ל ה א ד ת ״ ר נתנו ל ע ש ר ה כהנים ב ב ת אחת‬ ‫ג‬ ‫במערבא כל מקום כר‪:‬‬
‫ואע״ג דקא נסיב קרא במתנימין‬ ‫מילעס ביש ותו לא כלומר לבר רע‬ ‫אימא לא הקדשות נפדין‬
‫י צ א ב ז ה א ח ר זה י צ א נ ט ל ו » ו ה ח ז י ר ו ל ו י צ א‬ ‫בכל אלו בעבדים ובקרקעות‬
‫קבעי מנלן ולקמן פריך ליה רב פפא‪:‬‬ ‫הוא »י[ כלומר לין עסק ביש‪:‬‬
‫ובשטרות משום דכתיב‬
‫תורה אור השלם‬ ‫אהיא ערך ערך‪ .‬כתיב הכא בבכור‬ ‫ו כ ך היה מנהגו ש ל רבי טרפון שהיה נוטל‬ ‫ה ל כ ך אין בנו פדוי‪ .‬מימה‬ ‫בהקדשות כסף דכתיב ונתן‬
‫‪ . 1‬ופדוןו מבן חדש תפדה‬ ‫)במלבר יי!( ופדויו מבן חדש תפדה‬ ‫ו כ ש ש מ ע ו ח כ מ י ם ב ד ב ר א מ ר ו קיים‬ ‫ומחזיר‬ ‫מ״ש מממנה על מנת‬ ‫את הכסף וקם לו‪ :‬תנינא‬
‫בערכך בסף חמשת שקלים‬ ‫להא‪ .‬במתניתא דאם רצה‬
‫בשקל הקדש עשרים גרה‬ ‫בערכך מה ערטן חייב באתדותן‬ ‫ז ה ה ל כ ה זו ה ל כ ה ז ו ו ת ו ל א א ל א ק י י ם זה‬ ‫להחזיר לאמדנן בפ״ק לקלושין )דף‬ ‫הכהן ליתן לו דדשאי‬
‫במדבר יח טז‬ ‫הוא‪:‬‬ ‫עד שיבאו לידי גזבר כדאמר בפרק‬ ‫א ף ה ל כ ה זו ר ב י ח נ י נ א ה ו ה ר ג י ל ו ש ק י ל‬ ‫י‪ (:‬לבנו פלד למסיק בכולהו קני‬ ‫כדקתני בברייתא נטלן‬
‫‪ .2‬וחשב לו הבה! את‬ ‫והחזירן לו רשאי אלמא‬
‫מכסת הערכך עד שנת‬
‫בתרא דשחיטת חולין <לף קלט‪ (.‬ונתן‬ ‫חזייה ל ה ה ו א ג ב ר א דהוה ק א אזיל‬ ‫ומהדר‬ ‫ייי[ וי״ל להכא רבי חנינא לא היה‬ ‫דהלכה היא כן דרשאי‪ :‬נתנו‬
‫היבל ונתן את הערכף‬ ‫את הערכך ביום ההוא וגו׳ )ייקרא‬ ‫רוצה לזכות אלא במתנה גמורה‬ ‫לה׳ סלעין לעשרה כהנים‬
‫ביום ההוא קדש לין‪:‬‬
‫ויהיבת‬ ‫גמרת‬ ‫קמיה א מ ר ליה לא‬ ‫ואתי‬ ‫לכל חד חצי סלע בבת אחת‬
‫‪ (0‬חולין הן בידך עד שיבאו לידי‬ ‫לאסרינן התם לעשות יי[ מפני שנראה‬
‫במדבר כז כג‬ ‫פדוי‪:‬‬ ‫יתילכך אין ‪ m‬בנו‬ ‫*ביש‬ ‫מידעם‬ ‫‪3‬‬ ‫יצא שהרי נתן ה׳ סלעים‬
‫‪ .3‬ופטר חמור תפדה בשה‬ ‫גזבר‪ :‬מה עולת ראייה חייב באתדותה‪.‬‬ ‫ככהן המסייע בבית הגרנות כלנפקא‬ ‫כולן‪ :‬ר׳ טרפון כהן היה‪:‬‬
‫ואם לא תפדה וערפתו בל‬ ‫באתריותו‪:‬‬ ‫ו א ב ד תייב‬ ‫פדיון בנו‬ ‫המפריש‬ ‫אף קיים הלכה וו‪ .‬שגילה‬
‫דהא חובה היא עליה דלא גרעה‬ ‫לן לעיל בפ׳ על כמה )לף ט‪(:‬‬
‫בבור בניך תפדה ולא יךאו‬ ‫לכל דהלכה כן דרשאי‬
‫י[ היא מנדר שאס מתה או נגנבה חייב‬ ‫ערך‬ ‫מנלן א ״ ר ש מ ע ו ן בן לקיש אתיא ע ר ך‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫משוס שנאמר שמתם )את( ברית הלוי‬
‫שמות לד כ‬ ‫פני ריקם‪:‬‬ ‫להחזיר‪ :‬חזייה לההוא‬
‫‪ .4‬את חג המצות תשכיר‬ ‫באחריומה דכמאן דטעין ליה אכמפיה‬ ‫ו כ ל בכור בניך‬ ‫מ ע ר כ י ן ר ב דימי א ״ ר יונתן‬
‫‪3‬‬
‫ואע״ס שאותו סתם נתן לו'״[ כפירש‬ ‫גברא‪ .‬דיהב ה׳ סלעין לרבי‬
‫שבעת ןמים תאבל מעות‬ ‫חנינא כהן היה‪ :‬והוה קא‬
‫באשר צייתך למועד חדש‬ ‫דמי ועוד לכתיב )שמות כג( לא יראו‬ ‫ריקם‬ ‫ת פ ד ה ו ל א יראו פני ריקם ויליף ריקם‬
‫‪4‬‬
‫על מנת שיחזירו לו ]טון[ ראיכא‬ ‫אזיל ההוא גברא ואתי‪.‬‬
‫האביב בי בו ןצאת‬ ‫פני דקס ואס מתה או נגנבה ולא‬ ‫מ ע ו ל ת ראייה מ ה ע ו ל ת ראייה חייב ב א ת ר י ו ת ו‬ ‫היכירא למילתא ואין זה לבדם שבלב‬ ‫כלומר שהיה רוצה שיחזירם‬
‫ממצרים ולא יראו פני‬ ‫לו ר׳ חנינא‪ :‬א״ל‪ .‬ר׳ חנינא‬
‫שמות כג טו‬ ‫ריקם‪:‬‬ ‫פרע ליה אישתכח דאימחזי דקס‬ ‫א ף פדיון ה ב ן חייב ב א ת ר י ו ת ו מתקיף ל ה ר ב‬ ‫כמו זבין ולא איצטדכא ליה לזוזי בס׳‬ ‫חוינא בדעתך דלא גמרת‬
‫‪ .5‬כל פטר רחם לבל בשר‬ ‫בעזרה אבל מלא יראו ״[)ה( לבכור‬ ‫אלמנה )בכתובות לף צז‪ (.‬ומיהו קצמ‬ ‫בדעתך ויהבת לי מידעם‬
‫אשר ‪.‬יקריבו לי; באךם‬ ‫פ פ א קרא לקרא א ל א א ״ ר פ פ א הא כדקתני‬ ‫אלא ע״מ שאחזירם לך‬
‫ובבהמה ידדה לך אף פדה‬
‫לא הוה שמעינן לההוא לאו פנים‬ ‫תימה דטון שהיו ר׳ טרפון ור׳ חנינא‬
‫יהיה ל ך א ך פ ד ה ת פ ד ה וכי איתמר‬ ‫טעמא‬ ‫‪5‬‬ ‫הילכך אם אחזירם לך לא‬
‫תפךה את בכור האךם‬ ‫ממש קאמר להא לאו בעזרה מיימי‬ ‫ממזירין כל שעה נמצאו משחיתים‬ ‫הוי בנך פדוי ואיני רשאי‬
‫ואת בבור הבהמה הטמאה‬ ‫לאחר‬ ‫>מת‬ ‫איתמר‬ ‫ארישא‬ ‫לקיש‬ ‫דריש‬ ‫להחזירם לך הואיל ולא‬
‫לה ללכהן יהיב ליה והוה אמינא‬ ‫ברית הלד שיפסידו שאר כהנים שלא‬
‫ג‬

‫במדבר יח טו‬ ‫תפרה‪:‬‬ ‫גמרת בדעתך שיהו שלי‬

‫בהפרשה סגיא ליה‪ :‬קרא לקרא‪.‬‬ ‫ש ל ש י ם יום א ע ״ פ ש ל א נ ת ן י ת ן מ נ א לן א ״ ר‬ ‫ימנו אלא להם מפני שהם רגילים‬ ‫אלא אתפשם לי ויהא בנך‬
‫קרא צדך לאיתדי לסיועי לקרא הא‬ ‫ש מ ע ו ן בן לקיש א ת י א ע ר ך ע ר ך מערכין ר ב‬ ‫להחזיר דייל 'יי שאין הנותן יולע‬ ‫‪1‬‬ ‫פדוי‪ :‬המפריש פדיון בנו‬
‫ואבד‪ .‬קודם שבא ליד כהן‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬ ‫תנא למתניתין קרא אתרינא קנסיב‬ ‫דימי א ״ ר יונתן ו כ ל ב כ ו ר ב נ י ך ת פ ד ה ו ל א י ר א ו‬ ‫בשעה שנותן אם יחזירו לו ולא קרינא‬ ‫חייב באחריותו שנאמר‬
‫)א( גפ׳ ומ׳׳ט אין כנו‪:‬‬ ‫לה‪ :‬מנלן‪ .‬רתייב לתת לאחר מיתה‪:‬‬ ‫פני ריקם מ ה להלן ייורשין תייבין א ף כאן‬ ‫ביה שתתם בדת הלוי י[ למה לנו‬ ‫באדם ובבהמה יהיה לך אך‬
‫)ב( שם הילנך אין בנך פדוי‪:‬‬ ‫פדה תפדה וגו׳ כלומר‬
‫י ו ר ש י ן ח י י ב י ן ‪ :‬מתני׳ י> י ה ב כ ו ר נ ו ט ל פ י ש נ י ם‬
‫)נ( שם נמשנה ואינו נוטל פי‬
‫ערך ערך מערכין‪ .‬לאמר במסכת‬ ‫במה שיתזיר לו אמ״כ וגס שמא לא‬ ‫אימתי יהיה לך שלך בזמן‬
‫שנים נשנח‪) :‬ד( יש״• ד״ה‬ ‫ערכין )דף כ‪ (.‬אמר ערכי עלי ומת‬ ‫היו מחזידן אלא לעניים ולא לאותם‬ ‫שפדה תפדה מיד ליד‪ :‬מנא‬
‫אזיל ואתי קמיה ונו׳ שנחן‬
‫בנכסי ה א ב ואינו נוטל פי שנים בנכסי ה א ם‬ ‫לן‪ .‬דחייב באחריותו‪ :‬אתיא‬
‫יתנו היורשים אמר ערך סלוני עלי‬ ‫שהיו רומים להם לעשידס‪:‬‬ ‫ערך ערך מערכין‪ .‬כתיב הכא‬
‫לו בעד בנו‪) :‬ה( ד״ה מה‬ ‫ואינו נוטל ‪ w‬י ב ש ב ח ו ל א > בראוי כבמוחזק‬
‫ח‬ ‫ה‬

‫עולח וכו׳ אנל מלא יראו פני‬ ‫ומת על הנודר לימן ומקרא יליף‬ ‫ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה‬ ‫ופדויו מבן חדש תפדה‬
‫ריקם דנכור‪) :‬י( ד״ה נשכח‬ ‫)במסכת ערכין('( ובתורת כהניסל( יכול‬ ‫ולא‬ ‫בכתובתה‪ .‬בס׳ יש נוהלין‬ ‫בערכך וכתיב ערכך בערכין‬
‫וכו׳ אלא שמין את הנכסים‬ ‫מה בערכין חייב באחריותו‬
‫מה שהיו שוין‪ (1):‬ד״ה כראוי‬ ‫)ב״ב דף קכה‪ (:‬פסקינן הלכמא לאין הבכור נוטל סי שנים במלוה בין אס אמר ערך פלוני עלי ומת יהא פטור ה״ל יעריכנו אפילו מת‪.‬‬ ‫דקאמר ערך עלי אף בכור‬
‫וכו׳ נוטל בהן פי שנים‬ ‫שגבו יא[ מעות בין שלא גבו מעות וממוך כך נראה לאינו גובה כתובה והט נמי כי מת לאחר ל׳ נתחייב האב בפדיונו‪ :‬מה‪ .‬עולת ראייה‬ ‫חייב באחריותו‪ :‬מה עולת‬
‫הס״ד‪:‬‬ ‫ראייה חייב באחריותה‪.‬‬
‫יורשין תייבין »[ רעולת מובה היא ה״נ כי מת לאחר ל׳ נתחייב האב‬ ‫במלוה כלתנן הכא יי[ אין לה בראד »>א‪3‬ל רבי פירש לאע״פ שהורע‬ ‫חייב‬ ‫דאע״ג דאפריש‬
‫בפדיונו וגבי עולת תובה תנן»( האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו‬ ‫כח הבעל ובכור לענין מלוה לחשבינן ליה לגבייהו ראד לגבי כתובמ‬ ‫באחריותו דלא מצי אתי‬
‫לעזרה אי לא מייתי אף‬
‫רש׳׳י‬ ‫מוםף‬ ‫יורשין עולתה‪ :‬אן« כאן יורשין חייכים‪ .‬לאתר מיתת האב והבן‬ ‫אשה מיהא חשיבא מוחזקת ואשה גובה כתובמה ממלוה כרתנן‬ ‫פדיון נמי חייב באחריותו‪:‬‬
‫פודץ‬ ‫שמא יאמרו‬ ‫להוו מחוייביס ומתו‪ :‬מתני׳ כנכםי האם‪ .‬נכסי מלוג‪ :‬גשכח‪.‬‬ ‫בכתובות בהכותב )לף סל‪ (.‬מי שמח והגיח אשה וב״ח ויורשים והיו‬ ‫קרא לקרא‪ .‬כלומר כיון‬
‫בשטר‪ .‬כשטרי חוכ שיש לו‬ ‫דגמרינן לה במתניתין מקרא‬
‫על אחר ומסרו לכהן כפדיונו‪,‬‬
‫אס השביחו נכסים לאתר מיתת האב קולס שחלקו אין הבכור נוטל סי‬ ‫לו מלוה ופקלון ביל אחדס ר״ט אומר ינתנו לכושל שבהן ר״ע אומר‬ ‫מיהיה לך אך פדה תפדה‬
‫דאתי למימר מה לי האי שטרא‬ ‫שנים בשבת אלא שמין )י( י[ מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן‬ ‫ינתן ליורשים שכולס צדטן שבועה ואין היורשין צדטן שבועה‬ ‫אמאי איכא לריש לקיש ודי‬
‫ומה לי האי שטרא‪ ,‬ואכן תנן‬ ‫יוחנן למילף מקרא אחרינא‪:‬‬
‫אין פודי! לא נענדיס ולא‬
‫והבכור שנטל ב׳ חלקים בקרקעות יתן מעות יא[ לפי ששוה שבח תלק‬ ‫אלמא אסילו לר״ע אם לא שצריכה שבועה היתה »[ גובה אבל לפי‬
‫אתיא ערך ערך מערכין‪ .‬מה‬
‫נשטרות ולא כקרקעות‬ ‫השני שנטל בשביל הבכורה ואומן מעות יחלקו בין כולם‪ :‬כראוי‪.‬‬ ‫שצריכה שבועה גובין היורשין ושוב לא מגבה האשה מהן להוו להו‬ ‫להלן יורשין תייבין כדתנן‬
‫)כתובות קב‪.(.‬‬
‫בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בשעת מיתתו אבל ראויין היו ליפול‬ ‫מטלטלי ליתמי ללא משתעבלי ואס גבו קרקע בחובת אביהם היא‬ ‫במסכת ערכין האומד ערכו‬
‫של פלוני עלי מת הנודר‬
‫לו בירושה ונפלו להן לאחר זמן אין הבכור נוטל )י( פי שנים בהן‪:‬‬ ‫תוזרת וגובה אותם מהם בשבועה כדין בעל חוב או אס פטרה‬ ‫יתנו היורשים אף הכא גבי‬

‫מקובצת‬ ‫שיטה‬ ‫ולא‬ ‫מן השבועה גובה יי[ ( מלוה ולא משום דלדידהו הוי מלוה ראוי‬ ‫&‬ ‫בכור היכא דמת אחר‬
‫שלשים יורשין חייבין ליתן‪:‬‬
‫א[ בשטר וכן אמר רב ששת‬ ‫להא לא מישממיט התם שוס חכם להעמילה כרבי לוקא אלא משמע לליכא מאן לסליגי אלא כ״ע בין לרבי בין לרבנן אית להו דמלוה‬ ‫מה להלן‪ .‬בעולה יורשין‬
‫בנו פדוי לכשיתן תני‪:‬‬ ‫האשה‬ ‫כדתנן‬ ‫חייבין‬
‫מוחזקת היא לגבי כתובת אלמנה ואפילו לרבנן יה לאמרי מטלטלי לא משתעבלי לכתובה כלל אפילו מתייס נראה מתוך המשנה זו להכותב‬
‫ג[ נטלו והתוירן לו‪ [» :‬וה‬ ‫שהביאה חטאתה ומתה‬
‫שחלק להן הסייד ומה״ד‬ ‫שהם מוליס (למליין ליתמי משתעבלי לכמובה להא ליכא למימר רר״מ היא ולהט אית ליה לההיא משנה לשייכא כתובת אשה במלוה אע״ג להוי‬ ‫‪4‬‬
‫יביאו יורשין עולתה אף כאן‬
‫נטלן והשאר נמחק‪ :‬ו [ אזיל‬ ‫מטלטלי ליממי תלא שר״ת מפרש שאפילו לר׳ מאיר מטלטלי ליתמי לא משתעבלי לכמובה אלא מטלטלי ליבם לוקא רעליה קאי בפרק האשה שנסלו‬ ‫יורשין חייבין‪ :‬ואינו נוטל‪.‬‬
‫ואתא קמיה‪ :‬ה[ גמרת ויהבת‬ ‫פי שנים כשבח ששבחו‬
‫נתינה‪ :‬ו[ אחזירם לך ל״א‪:‬‬ ‫)כתובות לף שא‪ :‬ושס ל״ה ר״מ> ללא יי[ מסתברא שיפה ר״מ כתובה לגבות ממטלטלי ליממי טפי מבעל מוב איפכא מלרבנן שמגרעיס כתה יותר מבעל‬ ‫נכסים לאחר מיתת אביו‪:‬‬
‫ו[ גרעה מנדר דתנן מת או‬ ‫חוב שלא לגבומ ממטלטלי אפי׳ מיניה כלמשמע בסרק האומר בקלושין )לף סה‪ (:‬גבי שנים שבאו ממה״י ואשה וחבילה עמהס כו׳ וההיא לגבי‬ ‫ולא בראוי כבמוחזק‪ .‬שאם‬
‫באחריותו‬ ‫חייב‬ ‫נגנב‬ ‫מח אחי אביו בלא בנים‬
‫דכמאן‪ :‬מ[ יראו פני דבכור‪:‬‬ ‫ממטלטלי לנסלו קמי יבם במתני׳ להאשה שנפלו)כתובות ל׳ פ ‪ ( :‬היינו משום ליבם במקום בעל קאי וחשיב בהט כמו מיניה טון לאגילה ביה מחמת‬ ‫לאחר מיתת אביו כיון‬
‫מ[ חייבין רחובה היא וגבי‬ ‫נשואי הבעל ונראה לבד ר״ת לאל״כ שיהא יבם יי[ *מיניה מנלן לרבנן לר״מ ללא משתעבלי מטלטלי לכתובה אפילו מיניה ועול לא״כ איך יתנו‬ ‫שאביו היה ראוי לירש אחיו‬
‫עולת כוי והשאר נמחק‪:‬‬ ‫ומת הוא קודם ולא היה‬
‫י[ שמין את הנכסים מה היו‬
‫ליורשים שכולם צריטן שבועה ולא היורשין גם כשיתנו ליורשין מגבה האשה מהס טון שתאמר למטלטלי ליממי משתעבלי לכתובה סבירא ליה‬ ‫מוחזק בהן בנכסי אחיו אין‬
‫שוין‪ :‬יא[ מעות כמה ששוה‪:‬‬ ‫ועול תינת כתובת אשה אבל ב״ח מאי איכא למימר הא לא אשכתן תנא לאית ליה למטלטלי ליתמי משתעבלי לב״ח אלא על כרחין משוס למלוה‬ ‫הבכור נוטל פי שנים בהן‪:‬‬
‫יג[ דמתני׳ היא דקתני חייב‪:‬‬ ‫ולא האשה בכתובתה‪.‬‬
‫אינה ביל היורשין יפה כח אשה וב״מ טפי ממטלטלי שהם ביל היתומים ותד מומד בכתובה לא שייט הכא כלפרישית בסוף האשה שנפלו‬
‫יג( לדחות דה״א אין בנו‬
‫פדוי דקתני היינו עד‪:‬‬ ‫)שס דף פב‪ (.‬להא מומרא לר׳ מאיר אינה כאן כלפדשית להואיל והמלוה ביל אחרים לא הדא ממטלטלין י(ליממי ש( ואס כן ייי[ חומרא דרבי‬
‫יון כדתרגמי׳ כל דבר‪:‬‬ ‫נתן‬
‫מו[ הוא כמו דין‪ :‬נוו[ קני לבר מקידושין ובייש זה האיש שלא התנה אלא שבלבו היה שיחזיר לו‪ :‬יו[ לעשות כן מפני‪ :‬יא[ לו ולא פירש על מנת כוי לו מכל מקום איכא היכירא‪ :‬׳‪ [5‬וי״ל כיון שאין‪ :‬ג[ הלוי ולאחר שהולך לדרכו ואינו עושה‬
‫כמצפה שיחזור לו מה לנו‪ :‬גא[ שגבו קרקע בין שגבו מעות ומתוך כך היה נראה דאשה אינה גובה‪ :‬גג[ הכא דאין לה בראוי אבל ר״י פירש‪ :‬נ<[ גובה אותם מהן‪ :‬גד[ גובה ממלוה שביד אחרים אפילו לר׳ עקיבא ודלא כאבא שאול ב! אימא‬
‫מרים ואין לומר דמתני׳ דהכותב אתיא כר׳ דחשיב מלוה מוחזק בפ׳ יש נוחלין אבל לרבנן לא משום‪ :‬ג‪ [9‬לרבנן דר׳ מאיר‪ :‬גו[ מסתבר שמיפה ר׳ מאיר כח כתובה‪ :‬נו[ יבם כמו מיניה‪ :‬גח[ כן אין כאן חומרא דר״מ וגם חומרא דר׳ נתן‪:‬‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫נב‪.‬‬ ‫בכורות‬ ‫יש בכור פרס שמיני‬ ‫הש״ם‬ ‫מםורת‬

‫קד א מיי׳ פט״ז מהלי‬ ‫נתן אין כאן דהא מילתיה דר״ט דאמר ינתנו לכושל שבהם ור״ע נמי‬ ‫ולא האשה גכחוגחה‪ .‬לא בשבח שהשביחו אס אינס שרן הנכסים‬ ‫א( ]נ״נ קמר‪ ,[:‬ב( !נ״נ‬
‫אישוה הל״ה טוש״ע‬ ‫קיא‪:‬ן‪ ,‬ג( נ״מ יד‪ :‬טו‪ .‬קי‪:‬‬
‫אה׳׳ע סי׳ ק סעיף נ‪:‬‬ ‫היה מודה ליה אי לאו טעמא דכולן צריטן שבועה ואין היורשין צריכין‬ ‫בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובה ואח״כ השביחו אינה נוטלת אלא‬ ‫!נ״ק צה‪ ,[:‬ד( ]נ״נ קלנ‪:‬‬
‫קה ב מיי׳ שס טוש״ע שס‬ ‫שבועה ״(ומסתבר דאתיא מ אפי׳ כרבנן דפליגי אר׳ נתן והיינו טעמא‬ ‫כמה שהיו שרן ולא בראר כבמותזק‪ :‬ולא הבנוה‪ .‬שהיה מקבל עליו‬ ‫נתונות קי‪ ,[:‬ה( צ״ק‪,‬‬
‫סי׳ קיב סעיף ו‪:‬‬ ‫ו( ]דנריס כה[‪ ,‬ז( נ״א נגדוצ‬
‫קו ג מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫דלא שייכא דר׳ נתן לפי שלא היה ממון זה ביד היתומים מעולם אלא‬ ‫לזון את בתה שהיה לה מאיש אחר חמש שנים אינה ניזונת לאחר מיתתו‬ ‫ליינס‪ ,‬ח( צ״ל קמו צ״ק‪,‬‬
‫נחלות הלנה ז ]טיש״ע‬ ‫עכשיו באין ליטול מכת ירושה ועדיין‬ ‫אלא לפי מה שהנכסים שרן לא בשבח‬ ‫ט( מסמנר צ״ק‪ ,‬י( צ״ק‪,‬‬
‫אה״ע סי׳ קסג סעי׳ א!‪:‬‬ ‫לא בא לידס י[ להכי מולו ביה רבנן‬ ‫ב כ ת ו ב ת ה ו ל א הבנות במזונותיהן‬ ‫ולא האשד!‬ ‫ולא בראוי‪ :‬ולא היבם‪ .‬שנוטל פי‬ ‫ה( יותר ממה צ״ק‪ ,‬ל( נ״א לפי‬
‫ד ]מיי׳ פכ״א מהלי מלוה‬ ‫שאינס ניד הימומי׳ יש נהס נת‬
‫ב‬ ‫א‬

‫ולוה הל״א טוש״ע ח״מ סי׳‬ ‫לר׳ נתן שניתן לבעל תוב ולכתובת אשה‬ ‫שנים מלקו ומלק המת שייבם את אשמו‬ ‫האשה ונעל תונ יותר נוי צ״ק‪,‬‬
‫ו ל א ) א ת ( >היבם ו כ ו ל ם א י ן נ ו ט ל י ן ב ש ב ח ו ל א‬
‫א‬ ‫ג‬

‫קטו סעיף א[‪:‬‬ ‫אע׳׳ג ללא סבירא להו כר״נ במחיי‬ ‫אינו נוטל הןבתלק[ אחיו לא בשבח ולא‬ ‫מ( נ״א מדר׳ נתן דמהאי‬
‫י א מ ר קרא ׳ולו‬ ‫גמ׳ מ ״ ט‬ ‫כבמוחזק‪:‬‬ ‫בראוי‬ ‫טעמא דחשנינן ליה לקרקע‬
‫המלוה שאז יאמרו שאין מוציאין מלוה‬
‫נ‬

‫בראר‪ :‬וכולן אין נוטלים כוי‪ .‬מפרש‬ ‫שגנו יחומיס משוענדיס מהאי‬
‫שיש לו ביל אחרים לבע״ח ולכתובת‬ ‫ה ב כ ו ר ה מ ש פ ט ה ב כ ו ר ה ל א י ש ואין‬ ‫משפט‬
‫תורה אור השלם‬ ‫בגמ׳ ]עייל[ אמאי נקיט ליה‪ :‬גמ׳ כי הוא‬ ‫טעמא משנינן למטלטלי דהוי‬
‫כאילו אניהס גנאן נו׳ צ״ ק‪,‬‬
‫גרושתו לפי שיש לו כח גלול בממון זה‬ ‫בשבח‬ ‫נוטל‬ ‫ואינו‬ ‫לאשה‬ ‫הבכורה‬ ‫משפט‬ ‫ראשיה אונו ולו משפט הבכורה‪ .‬משמע‬
‫בן‬ ‫הבכר‬ ‫את‬ ‫בי‬ ‫‪.1‬‬ ‫<( נ״א ותקנו נמי שתגנה כוי‬
‫ה ש נ ו א ה יכיר ל ת ת ל ו פי‬ ‫]שיש[ י[ ביל אחר'(ממה שיש ליתומים‬ ‫י(‬
‫דכתיב ב כ ל א ש ר ימצא לו ו ל א בראוי כבמוחזק‬ ‫דאדידיה קאי כלומר בנכסיו משפט‬ ‫כלל ואע״פ שאמרתי שגונה‬
‫שנים ב ב ל א ש ר י מ צ א ל ו‬
‫במה שהניח אביהם ביל אחרים שלא‬ ‫האשה‬ ‫ולא‬ ‫לו‬ ‫ימצא‬ ‫אשר‬ ‫בכל‬ ‫הכתיב‬ ‫הבכורה ולא בנכסי אשמו‪ :‬לו‪ .‬לאב‬
‫ממלוה דיחמי מכח תקנת כו׳‬
‫לו‬ ‫ראשית אנו‬ ‫בי ה ו א‬ ‫צ״ק‪ (D ,‬צ״ל בעל כו׳ מיד‬
‫מ ש פ ט הבכרה‪:‬‬ ‫היה מעולם בילס ולא בא מילם ליל‬ ‫בשעת מיתה‪ :‬בעל חוב‪ .‬שהלוה לחבירו‬ ‫וברשותו בא השבח ונראה ובו׳‬
‫ב כ ת ו ב ת ה איני ו ה א מ ר ש מ ו א ל > ב ע ל ת ו ב גובה‬
‫י ג‬

‫דברים בא יו‬ ‫אותן אתרים והנית פילות התלושין‬ ‫מעומ ומכר לוה הנכסים והשביחוס‬
‫צ״ק‪ ,‬ע( צ״ק מ״ז‪ ,‬פ( דוקא‬
‫‪ .2‬והיה ה ב כ ו ר א ש ר ת ל ד‬ ‫א ת השבח א״ר אבא ״מקולי כתובה שנו כאן‪:‬‬ ‫צדך צ״ק‪ ,‬ל( ילפינן צ״ק‪,‬‬
‫המת‬ ‫ןקום ע ל ש ם אחיו‬
‫לקתני נמי התס כל הקולס בהם זכה‬ ‫לקוחות טורף בעל חוב הגוף והשבת‬ ‫ק( נ״א דאין הגעל צ׳׳ק‪,‬‬
‫במזונותיהן‪ :‬מ ״ ט תנאי כתובה‬ ‫הבנות‬ ‫ולא‬
‫ו ל א ימחה ש מ ו מ י ש ך א ל ‪:‬‬ ‫ואיפלגו בה ר״ט ור״ע בריש המשנה‬ ‫והך אשה נמי בעלת חוב היא‪ :‬מקולי‬ ‫ר( ‪1‬שס אימא אמר רני ומטו‬
‫ו־ברים כה ו‬
‫במלוה ופקלון ביל אתרים )כסוכות ד ף‬ ‫רמי‪ :‬ולא ) א ת ( היבם‪ :‬מ״ט בכור‬ ‫ככתובה‬ ‫כוי דר״י בן קרחה כו׳ שנאמר‬
‫כהוגה‪ .‬זה אתד מקולי כתובה‪ :‬בכור‬ ‫ושגוב הוליד כוי[‪ (B ,‬צ״ל‬
‫ק ר י י ה ר ת מ נ א א מ ר א ב י י ל ״ ש א ל א ב ש ב ת פל‪ (.‬ההיא נמי כפירות שאינם ביל‬ ‫קרייה רחמנא‪ .‬והיה הבכור אשר תלדי(‬ ‫דמפרש הכא טעמא כוי‪ .‬צ״ק‪,‬‬

‫מקובצת‬ ‫שיטה‬ ‫היתומים מיירי כלקתני כל הקולס בהם‬ ‫ש ש ב ח ו נ כ ם י ם ב י ן מ י ת ה ל י ב ו ם א ב ל א[ הבין י ב ו ם‬ ‫ומוקמינן ביבמות )לף כל‪ (.‬דביבס מיירי‬
‫ה( צ״ק מ״ו‪ ,‬א( דאמר שמואל‬
‫אפיי מיתמי‪ .‬צ״ק‪ ,‬ב( צ״ל לא‬
‫זכה למשמע בין יורשים בין אשה בין‬
‫א[ אבל בין אדה ד• נמחק‪:‬‬ ‫שקיל מ ״ ט י ק ו ם ע ל ש ם אחיו ה מ ת‬ ‫‪2‬‬
‫לחלוקה‬ ‫וקאמר רחמנא דמצוה ג[ ׳(לייבם בגדול‪:‬‬ ‫ליגנינמימיתמידאין נו׳‪.‬צ״ק‪,‬‬
‫ג[ אפי׳ בין אות ד׳ נמחק‪:‬‬ ‫ב״ח כל הקולס בהן זכה ^(לסי שאינם‬
‫ה‬ ‫»(צ״קמי׳ו‪,‬ד( צ״לשלנעלחוב‬
‫נ[ בגדול ליבם הסייד ו מ ה ״ ד‬ ‫א מ ר ר ח מ נ א ו ה ר י ק ם ר ב א א מ ר א פ י ׳ & הבין‬ ‫יקום על שם אחיו‪ .‬והיינו לנחלה‬ ‫והר כיורד לתוך שדה מבירו‬
‫להיתומים בהם כח מהאשה וב״ח יותר‬
‫ודינו‬ ‫רחמנא‬ ‫קריי׳‬ ‫בכור‬
‫לחלוקה נמי לא שקיל מ ״ ט כ ב כ ו ר מ ה‬ ‫יבום‬ ‫כדאמר ביבמות )שס‪ (:‬בכור קרייה‬ ‫ונטעה כוי‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫כו• בין מיתה ליבום הס״ד‬ ‫משאר מטלטלי דיתמי והשתא לתקון‬
‫ומה׳׳ד יקום על כוי ביבמות‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ף‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫רחמנא ודינו כבכור דלא יטול בראוי‬
‫רבותינו הגאונים שיגבו אשה ובעל מוב‬
‫נמי‬ ‫ברשותו‬ ‫י[‬ ‫הסייד‪:‬‬ ‫ובשבת בין מיתת אביהם לייבום‪:‬‬
‫א ש ב ו ח ‪ [5 :‬תי׳ אפיי נמחק‪:‬‬ ‫ממטלטלי דיתמי גובה אשה אפילו‬ ‫בשבח‪:‬‬ ‫נוטליז‬ ‫אין‬ ‫וכולם‬ ‫חלוקה‪:‬‬ ‫קודם‬ ‫רש״י‬ ‫מוסף‬
‫והרי קם‪ .‬משעה שנשא אשת אחיו‬
‫‪ [1‬לידם ולהכי‪ :‬ון כזה ביד‬
‫ממלוה אביהם של יתומים בין גבו‬ ‫לאיתויי‬ ‫גובה את‬ ‫חוב‬ ‫בעל‬
‫ולפי‬ ‫יותר ממה‪ :‬יו( זכה‬ ‫כמו י•( פי שנים בנכסים ברשותו ובי‬ ‫השבח‪ .‬וכל הקרקע טורף‬
‫רפה‬ ‫להיתומים ביד‬ ‫שאין‬ ‫קרקע בין גבו מעות למלוה לא תשיבא ראוי לגבי כתובה אלא מוחזק‬
‫שנים אף בשבת‪:‬‬ ‫אשבת ברשותו י[ אשבת ונוטל‬ ‫מיד הלוקח כמו שהיא‬
‫היא‬ ‫בהם כח‪ :‬מ[ מוחזקת‬
‫הר כלפרישית ובלאו האי מתני׳ רהכותב <שס ל ף פד‪ (.‬שהוכתתי‬ ‫משובתת על ידי הלוקח ונ״וז‬
‫לגבי‪ :‬י[ יתומים משועבדים‬ ‫שבתא‬ ‫יד‪ .!:‬מקולי כתובה שנו‬
‫כאילו גבאן אביהם מחיים‬ ‫ממנה למלוה מותזקת ״[ לגבי כתובה גובה אשה כתובתה ממליה יתומים בזמה״ז אפי׳ גבו מעות מכח תקנת הגאונים לכיון לעשו מטלטלי‬ ‫כאן‪ .‬כאן הקלו בכתובה תו‬
‫נמי‬ ‫הכי‬ ‫ןוא״כן‬ ‫)והם(‬ ‫כמקרקעי ה״ל מטלטלי שגבו יתומים בחוב אביהם משועבליס לבעל חובו לאביהם "(מדר׳ נתן רמה׳יט משבינן ליה לקרקע שגבו יתומים‬ ‫אחת מקולי כתובה וכתובות‬
‫היתומים‬ ‫שיגבו‬ ‫מטלטלי‬ ‫טעמא‬ ‫וכדמפרש‬ ‫קי!‬
‫מהאי‬ ‫משועבדים‬ ‫רשובים‬ ‫'‪) 1‬משופץ( משועבליס מה״ט כאילו אביהם גבאן מחיים ולהט ליכא למימר לליהוי ראוי לענין כתובה כמו לשאר לברים מיהו קשה מ״מ‬ ‫ייותר‬ ‫)פו‪(.‬‬ ‫גכתוכות‬
‫טעמא כאילו גבאום אביהם‬ ‫הוו תרי חומרי בכתובה שתקנו הגאונים שתגבה אשה ממטלטלי ליממי '(ואי טעון שתגבה אפי׳ ממלוה הבעל כשגבו היתומים מעות מלר׳‬ ‫משהאיש רוצה לישא אשה‬
‫דלגמרי‪:‬‬ ‫וי״ל‬ ‫מחיים‪ :‬יא[‬
‫•נ[ בלא מה שפי• ד מ ט ל ט ל י‬
‫נתן ' [ י״ל לגמרי עשו הגאונים כמקרקעי ועול שלר״ת שאומר שתקנת הגאונים דאורייתא אינם תרי חומרי כלל ואע״פ שאמרתי כי גס‬ ‫א‬ ‫רוצה לינשא‪ ,‬דניחא לה ככל‬
‫דהו‪ ,‬כדריש לקיש טנ למיחנ‬
‫משתעבדי‬ ‫ריתמי‬ ‫דמלוה‬ ‫בלא ' [ מלוה ליממי מכח תקנת הגאונים אין להוטמ כ״כ שיהו מטלטלי שגבו יתומים בתובת אביהס משועבליס לבע״ח ולכתובת אשה‬ ‫‪J‬‬
‫טן דו מלמיתנ ארמלו‪,‬׳רשב״ם‬
‫טפי מ ש א ר מטלטלי דיתמי‬
‫ור״ע‬ ‫דר״ט‬ ‫מבח פלוגתא‬
‫יש להוכיח‬ ‫מטעם לר׳ נתן כמו קרקע כשגבו קרקע טון לאלים שיעבוד קרקע לענין טריפה מלקוחות טפי משיעבוד מטלטלי אך‬
‫י ג [‬
‫נ״ב קלב‪.!;:‬‬

‫מכת‬ ‫בלאו הכי משתעבדי‬ ‫לאשה גובה ממלוה מההיא להכותב כמו שפירשתי וכן עמא לבר להגבומ לנשים ממלוה של בעליהן יי[‪ :‬ולא האשה בכתובתה ולא הבנות‬
‫תקנת הגאונים חוזרני לומר‬
‫אין‪:‬‬ ‫הגאונים‬ ‫דמתקנות‬
‫במזונותיהן ולא היבם‪ .‬הא ללא חשיב ״ [*בעלים לאמר רב פפא ביש נוחלין ) ב ״ נ לף קכה‪ :‬ושם ל״ה א מ י ( הלכתא אין הבעל נוטל‬
‫‪1‬‬

‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫יג[ אך מ״מ י ש ‪• :‬ו[ בעליהן‪.‬‬ ‫בראר כבמוחזק משוס לשבח נוטל כלפירש רבינו שמואל התם לטון לאין יורש אלא הוא זוכה בנכסים מיל ובירושתו ״י[ באו לשבח ונראה‬
‫אינה ג ו ב ה כתובה מ ן ה ש כ ח‬
‫חשיב‬ ‫טו[‬ ‫רבי‪:‬‬ ‫לשון‬
‫לטון שאין הבעל נוטל בראוי כמו כן אינו נוטל ממלוה אשתו אפי׳ מה שהלוותה מנכסי מלוג שלה כשהיא תחתיו כלמוכח בשור שנגח ל׳ וה׳‬ ‫לאחר‬ ‫נכסים‬ ‫שהשביחו‬
‫לשבח‬ ‫הכא ב ע ל ‪ [tp :‬בא‬
‫הבעל‬ ‫שאין‬ ‫דכמו‬ ‫ונראה‬ ‫)ב״ק ד ף מב‪ (:‬שאינו יורש נזקי אשתו יי[״()לרבנן( משוס דהוה כמלוה דמדמי ראוי לבכור לראוי לגבי בעל למייתי התם גבי בעל פלוגמא לרבי‬ ‫מיתת ב ע ל ה ‪ :‬ולא ה ב נ ו ת‬
‫ב מ ז ו נ ו ת י ה ן ולא היבם‪ :‬ו ל ו‬
‫אשתו‬ ‫במלוה‬ ‫נוטל‬ ‫כוי‬
‫ורבנן לגבי בכור ביש גומלין )‪3‬״‪ 3‬לף קכל‪ (.‬יי" ללרבי >צריך לאוקמה בגירשה משום ללא חשיב מלוה ראוי בבכור וה״ה באשה אע״ג‬
‫פ‬
‫לאיש‬ ‫הבכורה‪.‬‬ ‫משפט‬
‫אי‬ ‫דרבי‬ ‫לרבנן‬ ‫אפיי‪ :‬יו[‬
‫דלא‬ ‫נוחלין‬ ‫יין[‬ ‫דהוה‪:‬‬ ‫לבבכור יש '״[ פסוקא *(לילפינן מהללי ורבנן חשבי לה ראר אע׳־יג שאס י[ הנזקין שלה באים לילה בתיים היה עליהם תורת נכסי מלוג כלמוכח‬ ‫להוריש‬ ‫חייב‬ ‫׳שהאיש‬
‫ל ב כ ו ר ו פי שנים מנכסיו ולא‬
‫צריך התם לאוקסה בגרושה‬ ‫מתני׳ דמציאת האשה )כתובות ל ף סה‪ >:‬והאי דשבק [ ביש מחלין <ב״ב ל ף קכל‪ (:‬בעל דאיירי ביה ונקט בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה לאו‬
‫כא‬
‫ה א ש ה ‪ :‬ב ע ל ח ו ב גובה את‬
‫פסוקים‬ ‫יש‬ ‫•נו[‬ ‫משום‪:‬‬
‫דילפי מהדדי‪ :‬ג[ שאם היו‬ ‫משוס לס״ל לבעל שקיל במלוה להא ולאי לא שקיל כלפרישית אלא להט נקט גבי בכור פסקא למלוה משוס דלגבי בכור פליגי בה אמוראי‬ ‫השבח והאשה נמי בעלת‬

‫דשבק‬ ‫גא[‬ ‫בחיים‪:‬‬ ‫בידה‬ ‫המס בההיא שמעתא ולהט שבקיה לבעל ונקט בכור והא ליכא לאקשויי אמאי לא מני להו בהלי הללי י[ק>הא אין הבעל ובכור נוטלין בראוי‬
‫י‬
‫כתובה‬
‫על‬
‫מקולי‬
‫והקילו‬
‫חוב היא‪:‬‬
‫הואיל‬ ‫שנו‪.‬‬
‫כוי‬ ‫נוחלין‬ ‫ביש‬ ‫רב פפא‬
‫גבי‬ ‫דמלוה‬ ‫פסקא‬ ‫נקט‬
‫כבמוחזק ואין נוטלין במלוה משום רלגבי בכור משנה שלימה היא כלמנן הכא לאין נוטל בראוי כבמומזק אבל בעל לאינו נוטל בראוי לא‬ ‫גובה‬ ‫שאינה‬ ‫כתובה‬

‫דאין‬ ‫הדדי‬ ‫גנ(‬ ‫בבור‪:‬‬ ‫אשכת לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא היא בפ׳ יש נוחלין )שם דף קיג‪ (.‬לא״ר אבהו א״ר ינאיי( ומטו בה משמיה לר׳ יהושע מנין לבעל שאינו‬ ‫אלא‬ ‫מבינונית כ ב ע ל ח ו ב‬

‫נוטל בראר כבמוחזק שנאמר »[ הוליל את יאיר וגוי‪ :‬והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח מקולי כתובה שנו כאן‪ .‬ביתומים איירי‬
‫שנאמר ו ש ג ו ב‬ ‫הבעל‪ :‬גג[‬ ‫מ ז י ב ו ר י ת ו כ ן שאינה נגבית‬

‫משועבדים‬ ‫גו[‬ ‫הוליד‪:‬‬ ‫בלא ש ב ו ע ה הקילו נמי עליה‬

‫שפי׳‬ ‫כדתנן בהנזקין ־מה‬ ‫הכא לומיא לבנות במזונותיהן למזון האשה והבנות אין גובין מנכסים משועבליס י [ כלתנן בפ׳ הנושא בכתובות )לף קא‪ (:‬ובקונטרס פירש‬
‫‪5‬‬ ‫השבח‬ ‫את‬ ‫גובה‬ ‫שאינה‬
‫כ ב ע ל ח ו ב ‪ :‬תנאי כתובה‪.‬‬
‫בקונטרס הבנות במזונותיהן‬
‫ופוסק‬ ‫בנושא אשה‬ ‫היינו‬
‫מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ולפירושו אין ראייה ייח למצי איירי שסיר בשבח לקותות ואין לשון בנות משמע כן יי[ למה ליה בנות‬ ‫כרתנן לא כתב ל ה כ נ ן נ ו ק ב ן‬

‫ה׳‬ ‫בתה‬ ‫את‬ ‫לוון‬ ‫עמה‬ ‫יותר מבן להט נמי בבן אס פסק עם אשתו ט ההיא לקתני גבי חמשה גובין מן המחוררין והמקבל עליו לזון בת אשתו ובן אשתו ולא הוה‬ ‫רחמנא‪.‬‬ ‫קריה‬ ‫ככור‬ ‫כוי‪:‬‬
‫כ ד ד ר ש י נ ן והיה ה ב כ ו ר מיכן‬
‫אחר‬ ‫שנים ש י ש לה מ א י ש‬
‫ליה נמי למינקט בנות לשון רבים אלא הוה ליה למיתני ולא בת אשתו במזונותיה ללשון בנות משמע מזון הבנות לתנן בהניזקין)גיטין מח‪ >:‬שאוכלת‬ ‫אשר‬ ‫ש מ צ ו ה ב ג ד ו ל ליבם‬
‫והיא גובה אף מי הלקוחות‬
‫ראיה‬ ‫גה(‬ ‫בפי‪:‬‬ ‫כדתנן‬ ‫בתנאי ב״ל כלתנן בפי נערה שנתפתתה )כתובות לף נב‪ (:‬לא כתב לה בנן מקנן ליהראן ליט מינאי כו׳ תייב מפני שהוא תנאי ב״ל ועול ש(לפריך‬ ‫ת ל ד פ ר ט לאיילוניח שאינה‬
‫י ו ל ד ת ‪ :‬א( ו ב כ ו ר אינו נ ו ט ל‬
‫דמיירי ש פ י ר ‪ :‬גז! כן דלמה‬
‫הכא טעמא משוס לתנאי כתובה '[*)כתנאי ב״ל( ובתה הניזונית בפסק שפסק עס אשתו לזון את בתה חמש שנים לא מקרי תנאי כתובה‬
‫‪5‬‬
‫שבח‬ ‫אבל‬ ‫השבח‪.‬‬ ‫את‬
‫יותר‬ ‫בנות‬ ‫למינקט‬ ‫ליה‬
‫פסק‬ ‫אם‬ ‫שייך‬ ‫בבן‬ ‫כוי‬ ‫לאינה ניזונית מכח שהיא בתה לאפי׳ בת אתרים היתה ניזונית אם פסק עליה עם אשתו שהיא כב״ח אלא במזון ייי[ הבת שהוא תנאי ב״ל‬ ‫ש ש ב ח ו בין יכום לחלוקה‬
‫ש ק י ל ‪ :‬מ ״ ט יקום ע ל שם‬
‫וכו׳‬ ‫המחוררין‬ ‫כוי‬ ‫עם‬ ‫איירי והנהו לא גבי ממשעבלי כלתנן בגיטין בהניזקין ) ד ף מת‪ (:‬ובכתובות פ׳ הנושא ) ל ף קא‪ >:‬וא״כ הא ולאי הא לקאמרי הכא לאינן גובות‬ ‫אחיו א מ ר רחמנא ו ה ר י קם‬
‫כתובה‬ ‫ע ל י ו ‪[15 :‬‬ ‫והמקבל‬
‫ככתובה ובהה‪ :‬גי![ במזון‬ ‫שבח כי אם קרן היינו מיתמי ולא מלקוחות ולומיא להכא איירי בכתובה ללא גביא משוס למקולי כתובה שנו כאן כלאמר טעמא משמע אבל‬ ‫והכי ק א מ ר יקום‪ .‬ב ל ו מ ר מי‬

‫מיתמי‬ ‫ש ה ו א ‪ :‬לנו[‬ ‫הבנות‬ ‫ב״ה גובה שבת >כדאמר שמואל ואפי׳ מיממי כלפרישית לביממי עסקינן ואע״ג לאמר בפרק קמא לב״ מ ) ל ף טו‪ (.‬לבעל חוב גובה שבח‬ ‫א‬
‫ש ע ת י ד לקום ל י ב ם ו ע ד י י ן‬

‫מי‬ ‫על‬ ‫להם‬ ‫דאין‬ ‫כיון‬ ‫לא קם י ש ל ו ד י ן ב כ ו ר דלא‬

‫דלת‬ ‫לחזור משמע יעי‪ :‬ל[‬

‫מלקוחות שכך כתב לו מוכר ללוקת אנא איקום ואישפי ואימרוק זבינא אלין אינון עמליהון ושבמיהון אבל המקבל מתנה דלא כתב לה הט‬ ‫שקיל מ ש ב ח א ל א כ פ ש ו ט ‪:‬‬

‫שייך לתקן‪ :‬לאן שייך מידי‬ ‫לא גבי כיון דאין לו על מי למזור מהאי טעמא גופיה י( דלא גבי מיתמי י״[ דאין להם על מי לחזור יש לחלק בין יורש למקבל מתנה דיורש‬ ‫והרי קם‪ .‬א ב ל מ א ח ר שקם‬

‫דאי‬ ‫ל א ב ‪ :‬לב[ התם ראיה‬ ‫דייכם נסתלק מ מ נ ו ד י ן ב כ ו ר‬

‫אשבחו‬ ‫דא־נהו‬ ‫אייתו כוי‬

‫כרעיה דאבוה הוי רש לו לב״ח לגבות את השבח ממנו כמו מאביו ומשוס נעילת דלת ל[ צריך לתקן שיגבה מהן את השבח יותר ממקבל‬ ‫שמת‬ ‫אחיו‬ ‫במקום‬ ‫וקאי‬

‫כ ד מ י ‪ :‬ל<[ באפותיקי איירי‬ ‫מתנה דלא שייך ל [ לאב והא דאמרינן בסרק המקבל )ב״מ לף קי‪ (.‬יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח כו׳‬ ‫א‬ ‫ו ש ק י ל פ י שנים ב ש ב ח ד ב י ן‬
‫חלק‬ ‫ייבום לחלוקה שקיל‬
‫מי‪:‬‬ ‫התם‬ ‫עליה‬ ‫דפריך‬
‫משמע לאם השביחו יתומים לא גבי בעל חוב שבחא היינו לוקא כשעשאה אפותיקי דהט נמי קאמר התם דלא גבי מלקוחות דקאמר‬ ‫ש ל ע צ מ ו וחלק ש ל מת‪ .‬ולא‬
‫דאין‬ ‫לו[ אפותיקי פי׳ הא‬
‫וכיורד‬ ‫דגביא‬ ‫ב ״ ח ‪ :‬לה[‬ ‫שמואל ג׳ שמין להם את השבת ומעלין אותם ברמים אלו הס בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים וב״ח ללקוחות ומההוא לשמואל מייתי התם‬ ‫מ ש ו ם ד י ן בכור‪ .‬ד ב כ ו ר אין‬
‫אמר‬ ‫לו שבח כ ל ל ‪ :‬ורבא‬
‫ב ר ש ו ת מ ש א ר ש ר ו ת ‪ :‬לון פי׳‬
‫ל»[ ד א י אייתו יתמי ראייה לאינהו אשבמן בלמי מסלקינן להו משמע שלשתן ענין אתל באפותיקי ל י לפריך עליה מי אמר שמואל ב״ח‬
‫נ‬

‫דשמואל‬ ‫לון‬ ‫עלה‪:‬‬ ‫שם‬

‫הך‬ ‫ליו[‬ ‫הא‪:‬‬ ‫אדשמואל‬ ‫ללוקח יהיב ליה שבחא והאמר שמואל ב״ח גובה מן השבח ומשני הכא במאי עסקינן בשעשאה אפותיקי לי[ ׳()כי( הא לאמר ב״ח גובה‬
‫דיתומים‪:‬‬ ‫שבח כגון לא״ל לא יהא לך פרעון אלא מזו וכשהגיע זמן הויא ליה כמאן לגבי ל [ ונשאר שלות י( של ב״ח ונטעה שלא ברשות וגרע‬
‫?‬
‫א( נראה לכייל ל״ש יבכור אינו‬
‫כחו של ב״ח במה שנעשית אפותיקי למשוס להויא כמאן לגבייא צריך לשלם למי השבח בין ליתומים בין ללקוחות והיינו לקאמר בתחילת‬
‫הסוגיא גבי יתומים ארעא כיון ללגוביינא קיימא כמאן לגביא למיא גס בקונטרס פי׳ לי[ עלה לכשנעשית אפותיקי מוכח כללקמן בשמעחין‬
‫ומה שתירץ הש״ס תתלמ הקושיא לשמואל לי[ הא למסיק בה שיעור ארעא ושבמא הא ללא מסיק כו׳ לא קאי במסקנא למוקמינן לה‬
‫כשעשאו אפותיקי לאפי׳ מסיק בה שיעור ארעא ושבחא צריך לשלם ליתומים וללקוחות למי שבחן כלפרי׳ ועול לעל כרחיך הך‬
‫ל"[ יתומים אומרים אנו השבתנו לא מתוקמא ללא מסיק בה שיעור ארעא ושבחא לא״כ אפילו אביהם השביח לא שקיל אלא ולאי במסיק‬

‫ביה‬
 ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬ ‫יש בכור פרס שמיני בכורות‬ ‫נב‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬

‫א( נ״נ קלט‪ ,.‬ב( ]נתונות‬ ‫שבחא דממילא‪ .‬שלא טרח בה אחיו‪ :‬כגון חפורה והוו שובלי‪ .‬שהיתה‬ ‫קז א מיי׳ סי״א מהל׳ שמטה ביה שיעור ארעא ושבתא איירי ואפ״ה לא שקיל אס השביתו יתומים‬
‫פל‪] (» ,[.‬נתונות פל‪,[.‬‬ ‫ויונל הלי כ עי׳ כ״מ‪:‬‬
‫ו ( ]ערכין לא‪ ,[:‬ה( ]נתונות‬ ‫קח ב מיי׳ שס הל׳ נא‪(» :‬כלפרש כשעשאו אפותיקי ואשנריא קמא להוה משני הא למסיק בה שיעור החבואה שחמ בשעמ מיתחו ועכשיו נעשו שבלים‪ :‬או שלפופי והוו‬
‫פג‪ :‬סר‪ ,[.‬י( נ״ק סט‪ :‬ניצה‬ ‫המרי‪ .‬סמדר ועכשיו נעשו תמרים גדולים‪ .‬וקמ״ל לאפי׳ בהאי שבחא‬ ‫קט ג מיי׳ שם הל׳ כ‪ :‬ארעא יה הא ללא מסיק ט׳ הוה מצי לאקשרי א״כ הך ימומים אמרו‬
‫לו‪ :‬גיטין נה‪ .‬ולף מת‪ .‬לקמן‬
‫;ז‪ ,.‬י( צ״ל ליה‪ ,‬ה( ]נתונות‬
‫לא שקיל בכור אלא כאתד מן האמין ושמין אומן מה היו שרן כשמת האב‬ ‫קי ד מיי׳ שס הלי יט‪ :‬אנו השבתנו במאי נוקי לה אי כלמסיק אפילו השביחו יתומים שקיל ואי‬
‫קיא ה ו מיי׳ שס הל׳ כ‪:‬‬
‫פד‪ ,[.‬נו( נ״נ ק‪ :‬נתונותפל‪,.‬‬ ‫ובהנהו למי׳ שקיל סי שנים דאי מרישא‬ ‫קיב ז מיי׳ שס הל׳ כא‪ :‬ללא מסיק אפי׳ השביחו אביהם '»[ הא‬
‫י( אתר צ״ק‪ ,‬נ( ננמלנר ‪,[13‬‬ ‫ל א י ת ו י י ש ב ח א ד מ מ י ל א )א( ח פ ו ר ה א[ ו ה ו ו ה״א יי( י[ אין הבכור נוטל פי שנים‬ ‫קיג ח מיי׳ פכ״ד מהל׳ לא שקיל אלא לא קאי ההיא שנריא אהא‬
‫ל( ]לנריס נא[‪ (» ,‬גי׳ צ״ק‬ ‫מטרה הלי״ו טיש״ע‬
‫לאורייתא הס״ל ומה״ל ככור‬ ‫בשבח ה״מ בשבח שטרמו בו אמיס‬ ‫מ״מ סי׳ ריו סעיף ז יטיש׳׳ע סוגיא ליתומים אומרים אנו השבחמ‬
‫בראוי‬ ‫תמרי‪ :‬ולא‬ ‫והוו‬ ‫שלפופי‬ ‫שובלי‬
‫קלייה רחמנא לינס הס׳׳ד‪,‬‬ ‫כגון זיבול שלות וקשקוש ועילור‪ :‬נכםי‬ ‫אלא אקושיא לשמואל אלשמואל לאיתא‬ ‫י׳׳ד סי׳ שסי סעיף א‪:‬‬
‫נ( ]ע״א[‪ ,‬ם( ]נ״נ ק‪,[:‬‬ ‫אבא‪:‬‬ ‫דאבי‬ ‫נכסי‬ ‫לאיתויי‬ ‫כבמוחזק‪:‬‬
‫ע( נ״א נדמפרש‪ ,‬פ( נ״א‬ ‫דאבי אבא‪ .‬אס היה אבי אביהם תי‬ ‫נמי בס״ק דב״מ )לף טי‪ (.‬ובהגוזל קמא‬
‫כננורה צ״ק‪ ,‬צ( ]ונגיטין‬ ‫בשעמ מיתת אביהם והיו נכסים רארן‬ ‫הבכורה‬ ‫מתני‪/‬ה ^ ו א ל ו ש א י ן ח ו ז ר י ן ב י ו ב ל‬
‫א‬
‫)ב״ק צה‪ :>:‬לאיתויי שבחא דממילא‬
‫ממ‪ (p ,[.‬נ״א דמלד רש״א‪,‬‬ ‫תורה א ו ר השלם‬
‫ליסול להם כשימומ אע״ג לודאי עמידים‬ ‫ו ה י ו ר ש א ת א ש ת ו והמייבם א ת א ש ת אחיו‬‫נ‬ ‫‪3‬‬
‫חפורה והוו שובלי כוי‪ .‬כרבנן אתיא‬
‫ר( נממתניימא[‪,‬‬ ‫‪ .1‬כי את הבכר בן‬
‫ליסול להם ואפי׳ יש לו בן אתל'> יטלו‬ ‫דברי ר ״ מ וחכמים אומרים יהמתנה‬ ‫ותמתנה‬ ‫השנואה !ביר לתת לו פי מתני׳ דפליגי רבי ורבנן )י( יי[ גבי‬
‫כ מ כ ר ר ב י א ל ע ז ר א ו מ ר כ ו ל ם ת ו ז ר י ן ב י ו ב ל אלו חלק אביהם וסל״א )י( י[ כמוחזק‬ ‫שנים בבל אשר ימצא לו בכור אם נוטל בשבח אם לאו ומסיק‬
‫כי היא ראשית אנו לו‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬ ‫למו וקמ״ל סיפא לאי מרישא ה״א ראוי‬ ‫המס *י[ ובחסורה והר שובלי שלפופי‬ ‫משפט הבכרה‪:‬‬
‫> ר ב י יוחנן ב ן ב ר ו ק ה א ו מ ר » <ג> ) א ף ( ה י ו ר ש‬ ‫כ‬

‫)א( גמ' לממילא כגון‬ ‫רקתני רישא לאין הבכור נוטל בו כגון‬ ‫דברים כ א יו והוו תמרי פליגי והתם נמי קאמר רבא‬
‫חפורה‪) :‬ב( שם כמשנה אלו‬ ‫א ת א ש ת ו י ח ז י ר ל ב נ י מ ש פ ח ה ו י נ כ ה יי( מ ה ן‬ ‫‪ .2‬בשנת היובל הזאת‬
‫שאינן כצ״ל ואות ו׳ נמחק‪:‬‬
‫שנפלו יי[ לו נכסי אתי אביהם שהיה‬ ‫לאסור לעשות בדברי רבי‪:‬‬ ‫תשבו איש אל אחזתו‪:‬‬
‫מאיר‬ ‫דרבי‬ ‫טעמא‬ ‫גמ׳ מ א י‬ ‫א ת הדמים‪:‬‬
‫)ג( שם אומר היורש כצ״ל‬ ‫לו בניס בשעת מיתת אביהם של אלו‬ ‫ויקרא כה יג בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה‬
‫ותינמ אף נממק‪) :‬ד( שם‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫נחלה‬ ‫‪ .3‬טיבה חכמה עם‬
‫ומתו בניו ואח״כ מת הוא לנכסים הללו‬ ‫רחמנא‪ .‬תימה בסרק שני‬
‫וינכה להם מ ן הדמים‪:‬‬ ‫ויתר לראי השמש‪:‬‬
‫)ה( נפי והני דידושה‪:‬‬ ‫לא היו רארן להם בשעת מיתמ אביהם‬ ‫ו י ר ו ש ה ל א ו ה נ י ‪ t> w‬מ י ר ו ש ה י ר ו ש ה ד מ ת נ ה‬
‫קהלת ו יא ליבמות )לף כל‪ (:‬למסיק גבי יבם אלא‬
‫)ו( דש״י ד״ה או שלפופי וכו׳‬ ‫אלא מססק‪ :‬מתני" והמייבם אה‬ ‫ב כ ו ר י ל ת ת לו פ י שנים מ ת נ ה קרייה‬ ‫מתנה‬ ‫במר לקרייה רחמנא למאי הלכמא‬
‫ה״א כי אין‪ (1) :‬דייה נכסי‬
‫ומי וסד״א דכמוחזק דמו‬ ‫אשח אחיו‪ .‬ונטל חלק אתיו ירושה‬ ‫>ירושת הבעל‬ ‫והיורש א ת אשתו‪:‬‬
‫ג‬
‫רחמנא‪:‬‬ ‫לגריעותא לאינו נוטל בראר כבמוחזק‬
‫קמ״ל‪) :‬ח( דייה והמיינס וכו׳‬ ‫גמורה היא ואינו מחזיר »( ביובל‪:‬‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ואינו ממזיר לשאר אחיו‬ ‫והמייבם א ת א ש ת אחיו‪ :‬בכור‬ ‫דאורייתא‪:‬‬ ‫ואלו שאין חוזדין ביובל‪ .‬אמאי לא קאמר טי[ לתשיבותא לאינה‬
‫ניונל‪) :‬ט( ד״ה טונה נו׳ הא‬ ‫מהגה כמכר‪ .‬ויוצאה ביובל‪ :‬היורש‬ ‫לנעליהן‪ ,‬שאין חוזרין אלא חוזרת ביובל *בבכורה וי״ל משוס לאיכא‬
‫קרייה ר ח מ נ א ‪ :‬וחכמים אומרים מ ת נ ה כ מ כ ר ‪:‬‬
‫דדביןלאהוה‪):‬י(תוםיד״ה‬ ‫אה אשחו יחזיר‪ .‬קרקעות לבני‬ ‫ממנר )רשנ־ס ב׳׳ב קלס‪ .(.‬ר׳ אלעזר לסליג הכא ואמר כולן חוזרין‬
‫לאימויי ונו׳ דפליגי ר׳ ורננן‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫>‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫מ‬
‫משפחתה בלמים וינכה להם מן הלמיס‪.‬‬ ‫הבכורה‪ .‬חלק נכורת הכנור‬
‫‪2‬‬

‫בפי י ש נוחלין דף קכד‬ ‫‪1‬ש‪ .>0‬האחים שחלקו ביובל‪ :‬אמר דבי אסי אמר ד׳ יוחנן‬
‫גני נמר ונו׳ ומסיק התם‬ ‫ובגמ׳ מפרש לה‪ :‬גמ׳ ירושה הבעל‬ ‫ה מ ת נ ה והני כ ו ל ה ו י ר ו ש ה נינהו ב כ ו ר א מ ר‬
‫לקוחות הן‪.‬ולא אמרינן האחין שחלקו לקוחות הן‪ .‬ומה שקשה‬
‫דבחפורה‪:‬‬ ‫אליו‬ ‫הקרוב‬ ‫לשארו‬ ‫דאורייהא‪.‬‬ ‫ק ר א ל ת ת לו פי שנים מקיש חלק בכורה‬ ‫הונרר לנל אחד חלק ירושתו‬
‫ררישה אינה חוזרת ניונל‪ ,‬אלא יי[ אלד אסי לריש פירקין <מח‪ (.‬לאמר‬
‫ממשפחתו דרש אותה׳( מכאן שהבעל‬ ‫לחלק פ ש ו ט מ ה חלק פ ש ו ט ירושה א ף תלק‬ ‫שמא חלק הנא לוה לא היה מחצה יורשין ומה שמקשה ר״ת היאך‬
‫יורש את אשתו ביש ממלין)ג״ב קיא‪:>:‬‬ ‫ב כ ו ר ה י ר ו ש ה ‪ :‬ר ב י א ל ע ז ר א ו מ ר כולם חוזרים‬ ‫והוי מצינו ילינו ורגלינו בבית המלרש לקי״ל‬ ‫שלו והרי החליפו חלקיהם‬
‫גרשום‬ ‫רבינו‬ ‫להו לקוחות וממזידן וה לזה‬
‫לאייתויי שבחא דממילא‪.‬‬
‫השובו‪ .‬איש אל אחוזתו קרא יתירא הוא‬ ‫ניונל )ניצה לז‪ :‬יכעי־ז ב־ק כרבי יומנן ללקותומ הן וכריש לקיש‬
‫ביובל‪ :‬ס ב ר לה כרבנן דאמרי תשובו לרבות‬
‫דלא תימא בשבח שהשביחו‬ ‫להא כבר נאמר )יקרא כה> ושבתם איש‬ ‫סט‪ (:‬ותוור ניונל לתחילתו רקנין סירות לאו כקנין הגוף וא״כ לא‬
‫יתומים לא שקלי אלא אפי׳‬ ‫א ת ת מ ת נ ה והני כ ו ל ה ו מ ת נ ה נינהו ב כ ו ר‬ ‫משוס מצות יונל והדר שקליה‬
‫אל אמוזתו והלכך לרבות את המתנה‪:‬‬ ‫כדמעיקרא !גיסי! כה‪.‬ו‪ .‬משכתת ״מ לך למייתי ביכורים אלא‬
‫בשבחא דממילא לא שקלי‪:‬‬
‫והנך‪ .‬אחריני לממני׳ להט מורו רבנן‬ ‫ל ת ת ל ו פ י שנים מ ת נ ה קרייה ר ח מ נ א ו ה י ו ר ש‬
‫כגון חפורה‪ .‬חזיז כלומר אם‬ ‫אמאי יחזיר‪ .‬ירושה אינה חל בר חל על יהושע בן נון הכל‬
‫היתה התבואה חזיז כשמת‬ ‫לאינם חוזרין לכולהו ירושה נינהו‪:‬‬ ‫א ת א ש ת ו > י ר ו ש ת ה ב ע ל דרבנן והמייבם א ת‬ ‫סיורה ביובל )כתובות פד‪.(.‬‬
‫דמים מאי עבידתייהו‪ .‬פירשתי ‪3‬פ׳ החובל )נ״ק סח‪ :‬ל״ה הט>‬
‫ה‬

‫ובשעת חלוקה הוי שובלי‪:‬‬

‫או שלפופי‪ .‬הניח תמרים‬ ‫פי שנים‪ .‬מקיש ט[ חלקיו זה לזה למה‬ ‫א ש ת אתיו ב כ ו ר קרייה ר ת מ נ א י א מ ר ר ב י אסי‬
‫(‬
‫קס״ד יחזירם להס נדמיס >)ובפ׳ בית כור()קי( רש לפרש לאע״ג‬
‫צ‬

‫קטנים ונעשו תמרי רברבי‬
‫קודם חלוקה לא שקלי‪:‬‬
‫לאיתויי נכסי דאבא‪ .‬דלא‬
‫תימא כנכסי דאחוה דאבוה‬
‫לא שקיל פי שנים משום‬
‫דהנהו הוו ראוי ולא מותזק‬
‫דאביו לא היה יודע שימות‬
‫אחיו בלא זרע ולא היה‬
‫דעתו כלל על ירושתו אבל‬
‫בנכסי דאבי אביו שאביו‬
‫היה דעתו עליהן ליורשו‬
‫אימא אע״ג דמת הוא קמי‬
‫אכיו כמוחזק הוו קמ׳׳ל‬
‫דלא‪ :‬ואלו שאין חוזרין‬
‫ביובל‪ .‬אע״ג דכתב במכר‬
‫ויצא ביובל ושב לאחוזתו‬
‫הבכורה והיורש כוי‪ .‬ירושת‬
‫הבעל דאורייתא כדדרשינן‬
‫ונתתם את נחלתו שארו לו‬
‫שארו וו אשתו‪ :‬בכור קרייה‬
‫רחמנא‪ .‬וכתיב ביה לתת‪:‬‬
‫תשובו איש יכול למימר‬
‫ישובו מדקאמר תשובו‬
‫לרבות המתנה‪ :‬והני כולהו‪.‬‬
‫דמתני׳ דאין חוורין משום‬
‫דירושה נינהו‪ :‬לתת לו פי‬
‫שנים‪ .‬מפשוט היינו מקיש‬
‫]חלק בכור לחלק פשוטן‪:‬‬
‫בכור קרייה רתמנא וכבר‬
‫הוקש חלק בכור לפשוט‪:‬‬
‫ירושת הבעל דרבנן‪ .‬ולא הוי‬
‫ובית ה ס פ ד ו באים בני מ ש פ ח ה וקוברים אותו ב ע ל כרחו מ ש ו ם פגם‬
‫ירושה גמורה ותוזרת‪:‬‬
‫לקוחות הן‪ .‬דלא אמרינן יש‬
‫ברירה שכל אחד יורש חלקו‬
‫מן התורה אלא אין ברירה‬
‫והרי הן כלקוחות ומחזירין‬
‫זה לוה ביובל וכשמחזירין‬
‫אץ מתבטל חלק הבכורה‬
‫אלא כשחוזרין וחולקין‬
‫לסריך הכא רב אושעיא על רבי יוחנן ממתנימין רקמני ואלו שאין מוזרין ביובל הבכורה ואיכא »[ אמוראי לאיח להו לקוחוח הן ואין ברירה אחר היובל נוטל הבכור‬
‫חלק בכורתו כבתחילה‪:‬‬
‫מתקיף לה רב ששח מכלל‪.‬‬
‫כיון דאוקמת הא אלו שאינן‬
‫גבי לוקח יין מבין הכותייס )מוססמא ללמאי פ״ז מ ״ ל ( ר״ל למכמים נמי לא פליגי עליה בבכור אלא ר״א ועול לאע״ג לאית ליה ברירה היכא‬
‫חוזרץ אין חוזרין לבטלה‬ ‫רב חמא עליה דרב ששת טונה‬
‫מכלל דר• אלעזר דפליג‬
‫חכמה עם נחלה‪ .‬רב ששת בעל ברייתומ הוה כדאמר ‪3‬פ׳ הדר )עירובין ל ף סז‪ (.‬דרב מסדא מרמען שפוומיה י()ממתניתין( דרב ששמ ולה״ק טובה‬
‫עליה דאמר כולן חוזרין‬
‫בני המשפחה וקובדץ אותו בעל כדחו משום חוזרין לבטלה קאמר ואמאי‬
‫יפסיד חלק בכורתו אלא‬ ‫פגם משפחה‪ .‬בפרק נגמר הדין )סנהדרין ד ף מ י ‪ :‬ישם( מבעיא לן קבורה משום בזיונא או משוס כפרה נפקא מינה דאמר לא מקברוניה‬
‫ש״מ ליתיה להאי תירוץ דר׳‬
‫אלעור וקשיא דרב אסי‪:‬‬
‫דשפיר‬ ‫טובה תכמה‪.‬‬
‫אתקיף‪ :‬ואכתי אמאי אתקיף‬
‫עלה ולא שמיע להו לרב‬
‫חלק פשיטומו הוי ירושה כלכמיב ביום‬ ‫ה א ח י ן ש ח ל ק ו לקוחות הן‬ ‫ה‬
‫א מ ר ר ב י יוחנן‬ ‫קציס ‪:.‬שם(‪ .‬ומשום פגם לאית ליה לקותות הן וכל הנהו נמי‬
‫משפחה‪ .‬גנאי הוא להם‬
‫הנחילו את בניול(‪ :‬אן* חלק בכורהו‬ ‫ו מ ח ז י ר י ן זה ל ז ה ב י ו ב ל מ ו ת י ב ר ב ה ו ש ע י א‬ ‫שיהיו אחריס נקנריס עמהס לאית להו אין ברירה לא אמרו‬
‫ירושה‪ .‬וירושת הבעל לאורייתא״( ויבם‬ ‫יהס יקנרי נקנורת אחרים לממזירין ביובל רק רבי יותנן לבלו‬
‫ו א ל ו ש א י ן חוזרין ב י ו ב ל ה ב כ ו ר ה א מ ר ל י ה ר׳‬
‫בכור קרייה רתמנאי(‪ :‬ומחזירין זה לזה‪.‬‬ ‫‪1‬שם(‪ .‬ובדתניא‪ .‬דלוקמ ניח‬
‫הקנרות מחזירו על נרמו ולוקא על ר׳ יוחנן לייק בסוף השולח‬
‫לבטלה‬ ‫א ל ע ז ר מ א י א י ן ח ו ז ר י ן יאיז ח ו ז ר י ן‬
‫ותוזרין ומולקין‪ :‬אין חוזרין לבטלה‪.‬‬ ‫)גיטין לף מח‪ (.‬היאך מצא יליו ורגליו‬ ‫‪:‬שטו‪.‬‬
‫דאמר‬ ‫דמאן‬ ‫מכלל‬ ‫לה רב ש ש ת‬ ‫מתקיף‬
‫שיהא מאבל בכורתו אבל תוזרין‬ ‫*להרי חוזרמ ביובל בכך אבל כולהו‬
‫הדרן עלו יש כבור‬
‫וחולקין ומטל סי שנים כבמחלה‪ :‬מכלל‬ ‫ח ו ז ר י ן ח ו ז ר י ן ל ב ט ל ה ק א מ ר ק ר י י[ ר ב ת מ א‬
‫אחריני סברי ׳»[ אע״ג ללקוחומ הן‬
‫דר׳ אלעזר דאמר חוזרין לבטלה קאמר‪.‬‬ ‫ט ו ב ה חכמה ע ם נחלה ולא‬ ‫‪3‬‬
‫עליה ד ר ב ש ש ת‬ ‫דאין ברירה מכר הוא ראמר רחמנא‬
‫שיטה מקובצת‬
‫בממיה‪ :‬טובה חכמה עם נחלה‪ .‬טוב‬ ‫ש מ י ע ״ ) ל ח ו ( ה א ד כ י א ת י ר ב י ן א מ ר ר ב י יוחנן‬ ‫א[ והוו שבלי‪ :‬ג[ תי׳ אף דליהדר ביובל ירושה וממנה לא כדאמר‬
‫טעם י[ מכמת תריפומ האמורה עם‬
‫ואמרי לה » ר׳ אלעזר א מ ר משום רבי אלעזר‬ ‫נמחק‪ [< :‬והגי דירושה לעיל וכדאמר נמי לקמן בסרק בתרא‬
‫נחלת הברייתות שהיה רב ששמ בעל‬ ‫ירושה‪ :‬ו [ קרי רמי בו חמא‪:‬‬
‫»[ לה דכי אתא רבין אמר ר׳ )לף ני‪ (:‬לאע״ג לא״ר יותנן לאפילו‬
‫בן ש מ ו ע מ א י חוזרין חוזרין ל ב ט ל ה ‪ :‬ר ״ י בן‬
‫ברייתות לאי הוה שמיע ליה לרב ששת‬ ‫אלעזר משוס ר׳׳א‪ [1 :‬ה״א חלקו ט׳ כנגל ט׳ ר׳ כנגל י׳ אין‬
‫א ו מ ר ) א ף ( ה י ו ר ש א ת א ש ת ו יחזיר‬ ‫ברוקה‬
‫הא<ט( לרביה לא הוה פריך מילי‪ :‬מקום‬ ‫כי אין‪ [1 :‬דכמוחזק דמי‪:‬‬
‫ת[ שנפלו להו נכסי אחי אומרים י[ הוא חלקו המגיעו משעה‬
‫מעמדו‪ .‬שעושין מעמלות שבעה לממם(‪:‬‬ ‫ירושת‬ ‫מסבר‬ ‫קסבר אי‬ ‫״ימאי‬ ‫וכוי‪:‬‬ ‫לבני‬
‫אביהם שהיו‪ .‬פ״א שלא היו ראשונה לכך אס״ה אצטריך לאשמועי׳‬
‫בעל כרחו‪ .‬של לוקח‪ :‬דמי קבר‬ ‫דאורייתא א מ א י יחזיר לבני מ ש פ ח ה‬ ‫הבעל‬ ‫לו בנים בשעת מיתת אביהן‬
‫ואין ראוי אלא מספקא שמא ללקוחות הוו וחוזרים ביובל לסלקא‬
‫אשהו‪ .‬יא! דהוא חייב בקבורתה‬ ‫ואי קםבר ירושת הבעל דרבנן דמים מאי‬ ‫לא יהיה לו זרע‪ :‬גו[ מקיש אלעתין לאין יא[ חוזר מטעם לפרישית‬
‫כלאמר במסכת כתובות )לף מז‪:(:‬‬ ‫הבעל‬ ‫ירושת‬ ‫קסבר‬ ‫לעולם‬ ‫עבידתייהו‬ ‫שני חלקים‪ :‬י[ טעם האמורא אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת‬
‫עם נחלת המשנה שהיה‪:‬‬
‫ו ה כ א ב מ א י עסקינן כגון י ש ה ו ר י ש ת ו‬ ‫דאוריית׳‬ ‫יהושע לאמר ביש מחלין)כ״ב לף קיט‪(:‬‬ ‫יא[ דהא מיהא חייב‪:‬‬
‫הדרן עלך יש בכור‬ ‫משפחה‬ ‫ומשום פגם‬ ‫הקברות‬ ‫אשתו בית‬ ‫דירושה היא להס מאבותיהם ואפ״ה‬ ‫יג[ ארעא ושבחא הא כו• הך‬
‫דיתומים אומדים‪ :‬׳<[ אביהם‬
‫מודה בה ר׳ יוחנן דלא חזרה ביובל‬ ‫נמי הא לא כו׳ שנוייא‬
‫ה מ ו כ ר ״קברו ו ד ר ך קברו מקום‬ ‫רבנן ל ש ק ו ל ד מ י וליהדר וכדתניא‬
‫נ ו >‬
‫אמור‬
‫כלקאמר חל בר חל עד יהושע בן נון‬ ‫מההיא סוגיא‪ :‬יו[ ורבנן בפ׳‬
‫מעמדו‬ ‫יש נוחלין גבי‪» :‬ו[ התם‬
‫לסברא הוא ללא חזרה טון שחלקו על‬ ‫דבחפורה‪ :‬מו[ קאמר נמי‬
‫מ ש פ ח ה ו מ א י ינכה ל ה ם מ ן ה ד מ י ם ד מ י ק ב ר א ש ת ו ‪:‬‬
‫פי נביאים ובאורים ותומיס ובגזירח‬ ‫לחשיבותא‪ :‬יו[ שקשה דרבי‬
‫אסי אדרבי אסי‪ :‬יא[ תי׳ לך‬
‫הכתוב ובהך סברא פליגי שאר אמורא‬
‫הדרן עלך יש בכור‬ ‫נמחק‪• :‬ס[ סכרי דאע״ג‪:‬‬
‫ג[ אומרים והו חלקו‪:‬‬
‫‪5‬א[ דאין חוזרים מטעם‬
‫על רבי יוחנן ״ [ וניחא השמא הא‬ ‫דםרישנא א״נ‪ :‬גג[ יוחנן‬
‫דרבי יוחנן סבר דמההיא לא‬
‫׳לפינן דגזירת הכתוב היתה‬
‫ולא פריך עלייהו אלא רווקא על רבי יומנן משום לאמר תוזרין וא״ת מאי קשה לרבי יומנן הא רבי מאיר קמני לה למתני׳ לאימ ליה ברירה‬ ‫ושאר אמודאי סברי דמהתפ‬
‫יי[‬ ‫ילפי בכל חלוקת ירושה‪:‬‬
‫קרי‬
‫דמברר הספק ע״פ תנאו דלמא לימ ליה בעלמא שיש למלק כדפרשי׳ לעיל <לף מח‪ .‬ל״ה לכילי(‪:‬‬
‫ג‪ [1‬ואיכא כמה אמוראי‪:‬‬
‫לו[ ליה ברירה בעלמא‪:‬‬
‫‪ (as‬שנויות בברייתות הס׳׳ד‪:‬‬
‫באין‬
‫חכמה מימרא דרבין א״ר יוחנן עם נחלה קבלות הרבה שהיו לו שנויות " [ בברייתא‪:‬‬ ‫גו[ קברו ודרך קברו וכן‪:‬‬
‫לאי משוס בזיונא לאו כל כמיניה וליכא למיפשט מילי מהכא ללא קאמר הכא דלא ליקברוהו כלל אלא זוזי אנסוהו למכור קברו יי[ ודרכו‬
‫וכן מההיא לכתובות )לף ממ‪ (.‬נמי ליכא למיסשט מינה לקאמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לבעי הוא שיקברוהו אלא ממכרן להפיל‬
‫הדרן עלך יש בכור‬
‫עצמו על הציבור ולהעשיר את בניו‪:‬‬

‫ששת ולרמי בר חמא הא דכי אתא רבין וכו׳‪ .‬דד׳ אלעזר במתניתין חוזרין לבטלה קאמר ותנא קמא ור׳ מאיר אין חוורין לבטלה קאמר ולא קשיא לרב אפי‪ :‬וינכה להן קצת מן הדמים‪ .‬מן הפדיון‪ :‬דמים מאי עבידתייהו‪ .‬אמאי יהבי‬
‫ליה בני משפתה כלום דמים כיון דאינו יורש מן התורה‪ :‬וכיון דיורש מדאורייתא אמאי מנכה להן משום דנקבר אשתו שנקברה שם שהוא חייב בקבורתה‪:‬‬
‫הדרי עלך יש בכור לנחלה‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫נג‪.‬‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫מםורח הש״ם‬

‫א א מיי׳ פ״ו מהלכות‬ ‫מעשר נהמה כוי‪ .‬בכל מקום רגיל להזכיר במר ומעשר יפסח‬ ‫מעשר בהמה כוי ככבשים ובעזים‪ .‬כלומר ונוהג בכבשים‬ ‫א( נשוף שקלים[‪ ,‬ב( ]לקמן‬
‫בכורות הל׳ ב סמג עשין‬ ‫נמ‪ :‬ע׳׳ש[‪ ,‬ג( ]צי׳ל דתניא[‪,‬‬
‫ריב‪:‬‬ ‫ששוין במתנותיהן »(להט תנא י[ מעשר אגב בכור ופסח‬ ‫ועזים‪ :‬חדש‪ .‬שנולדו לאמר אלול‪ :‬ישן‪ .‬שנולדו קורם אלול‪:‬‬ ‫י ( ע״ז יג‪ .‬יומא סו‪ .‬סוף‬
‫ב )מיי׳ ס״ז מהל׳ בכורות‬ ‫לנפישי מיליה תנא בפסחים‪ :‬נוהג בארץ ונחוצה לארץ‪ .‬הא לאמרי׳‬ ‫ואין מחטשרין חדש וישן מזה על זה‪ .‬כדמפרש בגמרא ‪1‬ע״כ[‪ :‬גמ׳ לימא‬ ‫שקלים‪ (5 ,‬ףענ״ץ מח״ון‪,‬‬
‫הל׳ ח‪:‬‬ ‫ו(]צקמןנז‪ ,[.‬ז( ]חולין לח‪,[:‬‬
‫בדש שילות הקן )חולין ד ף קלח‪ (:‬לכל היכא לתנא בארן ובחוצה לארץ‬ ‫ממני׳‪ .‬לקתני נוהג בחוצה לארץ‪ :‬מעשר דגן‪ .‬אינו נוהג אלא בארץ‬
‫ג ]מיי׳ שס הל׳ ה[‪:‬‬ ‫ח( ]ויקרא סן‪ ,‬נו( צ״ל והכא‬
‫כ ד מיי׳ פ״ח מהלכות ערכין‬ ‫שלא לצורך לבל מראשית הגז היינו‬ ‫לקאמדנן בפ״ק לקלושין ) ל ף לז‪ (.‬כל‬ ‫צ״ק‪ ,‬י( ומורך צ״ק‪ ,‬כ( נ״א‬
‫הלכה מ‪:‬‬
‫מצוה שהיא מובת קרקע אינה נוהגת מעשר‬
‫שהיה‪ ,‬ל( ןוע׳ מוס׳ שנח נד‪:‬‬
‫בהנהו רתנן בההיא מכילתא אבל הכא‬ ‫ב ה מ ה נוהג ב א ר ץ ובחוצה ל א ר ץ‬ ‫ד׳׳ה הוה וחוס׳ ניצה כג‪ .‬ל״ה‬
‫א ( א‬

‫לצורך הוא‪ :‬רבי עקיבא אומר יבול‬ ‫אלא בארץ רלפינן ליה מקראי‪:‬‬ ‫חליסר ונוי משם נארה שקיימו‬
‫בפני ה ב י ת ו ש ל א בפני ה ב י ת בחולין‬
‫יעלה אדם מעשר כוי‪ .‬בממורה בסוף‬ ‫ליקרב‪ .‬לאו קלוש‪ .‬ומתני׳ לקתני נוהג‬ ‫לאומן שני חירוצין שבטלו נאן‬
‫שיטה מקובצת‬
‫ליקלש קאמר ומפרש בסמוך למאי א ב ל ל א ב מ ו ק ד ש י ם ו נ ו ה ג ב ב ק ר ו ב צ א ן פואין‬ ‫וע׳׳ע תוס׳ ע׳׳ז יג‪ .‬ד״ה אין‬
‫‪ [ft‬כל מ ש מ ע צ א ן ‪ :‬ג[ תי׳ אי‬ ‫אלו קלשיס ) ל ף כא‪ (:‬קאמר נמי‬ ‫ותוס׳ יומא סו‪ .‬דייה אין[‪,‬‬
‫ובעזים‬ ‫בכבשים‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫מתעשרין מזה‬ ‫הלכתא קלוש‪ :‬דיקא נמי‪ .‬לר״ע‬
‫הכי נמחק‪ :‬ג[ גזירה משום‬
‫רבי עקיבא הט לבכור הבא ממוצה‬ ‫מ( ]ועי׳ היטב תוס׳ ע״ז יג‪,[.‬‬
‫יתום‬ ‫משום‬ ‫גזירה‬ ‫לקוח‬ ‫נ( ]רש״ש מח׳׳ז[‪ ,‬ס( נ״א‬
‫משום‬ ‫גרסי‬ ‫ותוס׳‬ ‫רש״י‬ ‫לארץ י[ אינו קרב '(למוקי המם ממני׳‬ ‫ואינן‬ ‫נ‬
‫ו מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה ב ח ד ש ו ב י ש ן‬ ‫מהקרבה הוא לקממעט לה מלנסיב‬
‫ולהמתין עד שיודמן לו כהן‬
‫יתום‪ :‬ו [ אמר רבא מ ש ו ס ‪:‬‬
‫דמס׳ חלה <פ״ד מי״א> רבן יה אנטיגנוס‬ ‫מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה ש ה י ה ב ד י ן ו מ ה אם‬ ‫הש״סמ למילתיה מוהבאמס שמה דהיינו‬ ‫שירצה לקכלו כוי צ״ק‪,‬‬
‫ן׳‬ ‫אות‬ ‫מעשר‬ ‫ה! ואוכל‬
‫העלה בכורות מבבל ולא קבלום ממנו‬ ‫ה ח ד ש ו ה י ש ן ש א י נ ן כ ל א י ם זה ב ז ה אינם‬ ‫הקרבה‪ :‬במומו‪ .‬דיממין עד שיומם‬
‫הכא‬ ‫נמחק‪ :‬ו] להכי תנא‬
‫קרב‪:‬‬ ‫מ ע ש ר ‪ :‬ז[ ל א ‪ p‬דאינו‬ ‫כר׳ עקיבא‪ :‬כרב הונא דאמד רב‬ ‫י«[ ואוכלן‪ .‬מעשר בהמה בין תם בין‬
‫שהן‬ ‫מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה כ ב ש י ם ועזים‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ח[ אנטינוס אות ג• נמחק‪:‬‬
‫הונא נדדה משום יתום‪ .‬דרב הונא‬ ‫בעל מוס לבעלים הוא ללא אשכחן‬
‫‪ [p‬בקיאי ביה אינשי ] ד ל א ן‬ ‫כ ל א י ם זה ב ז ה אינו דין ש ל א יהו מ ת ע ש ר י ן‬ ‫‪ .1‬ובל מעשר בקר ת!אן‬
‫אלא‬ ‫משכחת לה א ל א ‪ :‬י[‬ ‫לקמן בפירקין ) ד ף נמ‪ >:‬טצד מעשרן‬ ‫קרא לליתביה לכהן‪ :‬כדרב הונא‬
‫בל אשר יעכר תחת השבט‬
‫אמר רבא מ ש ו ם ‪ it• :‬יוצאה‬ ‫מ ז ה ע ל זה תי״ל ו צ א ן א[ מ ש מ ע כ ל צ א ן א ח ד ‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫דאמר‪ .‬לקמן בהאי פירקא ) ל ף נח‪:(:‬‬ ‫העשירי יהיה קךש לין‪:‬‬

‫אמרינן‪ :‬יג[ הבית ואין צריך‬ ‫ושם לא שייך למיגזר משוס כלאים‬
‫לימא מתני׳ ד ל א כרבי עקיבא דתניא‬ ‫גמ׳‬ ‫גזירה משום יחום‪ .‬ה״נ גזרה משום‬ ‫ויקרא כז לב‬
‫לכהנים‬ ‫כולהו‬ ‫כ ד פ י ׳ ‪ :‬׳<[‬ ‫וטריפה ויוצא דופן אבל כאן שייך‬ ‫‪ •2‬והבאתם שמה עלתיכם‬
‫במעילה‬ ‫וכן‬ ‫יו[‬ ‫דקסבר‪:‬‬ ‫רבי עקיבא אומר יכול יעלת אדם מ ע ש ר‬ ‫יתום שלא יכניס יתום לליר להתעשר‬ ‫וזבחיכם ואת מעשלתיבם‬
‫מעות‪:‬‬ ‫המפריש‬ ‫ובנויר‬ ‫למיגזר משום הנהו כמו משוס יתום‬
‫והבאתם‬ ‫ב ה מ ה מתוצר; ל א ר ץ ויקריבנו ת ״ ל‬ ‫לאמר במתני׳ י( הכל נכנסים לליר‬ ‫ואת תרומת ידכם‪.‬ונדריכם‬
‫אלא איילי לנקט רב הונא המס נקטה‬
‫‪2‬‬
‫עלייהו‪:‬‬ ‫דמחלל‬ ‫זוזי‬ ‫מון‬
‫ונדבתיבם ובכרת בקרבם‬
‫לכונסו‪:‬‬ ‫הכהן‬ ‫שרי‬ ‫גוו[‬
‫ש מ ת עולותיכם וזבתיכם ו א ת מעשרותיכם‬ ‫להמעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא‬ ‫דברים יב ו‬ ‫וצאנכם‪:‬‬
‫להשליך‪:‬‬ ‫ליה‬ ‫מיבעי‬ ‫יו[‬ ‫הכא ומיהו תימה ללא נקט לקות ויתום‬
‫לופן ומחוסר זמן רתום‪ .‬ולהט נקט‬
‫כרנקט המם לכך נראה לי לפרש לנקט‬ ‫בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר‬
‫רב הונא ימום טפי מכל הני משום‬
‫הכא לוקא יתום לטעו ביה טפי‬ ‫בהמה ואתר מ ע ש ר דגן ממקום ש א ת ה מעלה‬
‫דהתס גבי מילתיה לא שייך למימר‬ ‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫רבינו ג ר ש ו ם‬ ‫מבאחריני משוס ללא בקיאי »‪ t‬ליתום‬ ‫בהמה‬ ‫מעשר‬ ‫מעלה‬ ‫אתה‬ ‫רגן‬ ‫מעשר‬ ‫אלא לקוח רתום לקמן בהאי פירקא‪.‬‬ ‫)א( נפי מרחם קדוש‪:‬‬
‫לאחר‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫בפני‬ ‫שלא‬ ‫נמי לא משכתת ליה אלא בזה פירש‬
‫שאי‬ ‫תרבן הבית‪ :‬ממקום‬
‫וממקום ש א י א ת ה מ ע ל ה מ ע ש ר דגן אי אתה‬ ‫יתום שמתה אמו בשעת לידה זה פירש‬
‫למיתה וזה פירש לחיים‪:‬‬
‫דגן‪.‬‬ ‫מעשר‬ ‫מעלה‬ ‫אתה‬ ‫מ ע ל ה מ ע ש ר בהמה אפי׳ תימא ר׳ עקיבא‬ ‫למימה וזה פירש למייםי(‪ :‬מעיקרא‬
‫וכל‬ ‫לארץ‬ ‫לארץ‬ ‫מחוצה‬ ‫אלא י[ משום תקלה‪ .‬משמע הכא‬ ‫מוסף רש״י‬
‫דקא‬ ‫כאן ליקרב כאן ליקדש דיקא נמי‬ ‫נמי‪ .‬כשהמקדש קיים נגזור משום‬
‫היכא ד כ ת י ב מ ע ש ר ו ת ר ו מ ה‬
‫לאין מעשר בהמה נוהג בזמן‬ ‫אין מקדישין‪ .‬שוס דבר‪,‬‬
‫בדגן‬ ‫משמע‬ ‫כאוריית׳‬
‫נםיב לה ת ל מ ו ד א ו ה ב א ת ם ש מ ה ש מ ע מינה‬
‫יתום‪ :‬אלא‪ .‬להט לא גזרינן בזמן‬ ‫שסתם הקדש לבדק הבית ואין‬
‫ד ם מ י ך ליה ארצם‬ ‫שבא‪p‬‬ ‫הזה משוס תקלה והקשה ר״ת בפרק‬ ‫להן תקנה )יומא סו‪.‬ו‪ .‬ואץ‬
‫בית המקלש לאפשר בהכרזת ב״ל‬
‫א ו נחלה כ ג ו ן כי את מ ע ש ר‬
‫במה בהמה יוצאה )שבת נד‪ (:‬יא[ לרבי‬ ‫י! א י ה כ י מ א ח ר ש א י נ ו ק ר ב א מ א י ק ד ו ש‬ ‫סתם‬ ‫מחרימין‪ .‬קסנר‬
‫ירימו‬ ‫אשר‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫שלא יכניס אלם יתום לליר להתעשר‬ ‫חרמיס לנדק הבית דסלוגתא‬
‫נתתי ל ל ו י ם ע ל כן אמרתי‬ ‫אלעזר בן עזריה הוה מעשר תריסר‬ ‫לנאכל במומו לבעלים‪ :‬בפני הבית ושלא‬ ‫היא נערטן‪ ,‬וטון להשתא‬
‫הילכך האילנא נמי ליפרשו ואפשר‬
‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫כתוך‬ ‫להם‬
‫אלפי עגלי מערריה בכל שמא ולאמר‬ ‫נמי‬ ‫בפני הבית‪ :‬אי הכי אפי׳ האידנא‬
‫ליכא בית המקדש אתי בהו‬
‫כי‬ ‫ל א י נ ח ל ו נחלה‪ .‬ו כ ג ו ן‬ ‫בהכרזה‪ :‬משום הקלה‪ .‬לאין לנו על‬ ‫לידי תקלה למתהני מהקדש‬
‫החורבן היה לרבן יוחנן בן זכאי >שהוא‬
‫‪5‬‬
‫כ ד ר ב ה ו נ א ר א מ ר ר ב ה ו נ א > ג ז י ר ה »‪ 1‬מ ש ו ם‬
‫תכלה ל ע ש ר וגו־ ה ש ק י פ ה‬ ‫נ‬
‫מה להקריב וצדך לשהויי על שיומס‬ ‫ומעילה !‪ m‬יג‪ .;.‬בהמה‬
‫ו ג ו ׳ אי אתה מ ע ל ה מ ע ש ר‬
‫נשיא היה לאחר חורבן ואחריו רבן‬ ‫תיעקר כוי‪ .‬דהקדש אסור‬
‫בהמה ומתניתין דקתני גוהג‬ ‫יתום אי הכי מעיקרא נמי ל א א ל א א פ ש ר‬ ‫ואתי ביה לידי מקלה לגיזה ועבולה או‬ ‫בהנאה !ערכיו ו>‪ .‬נועל‬
‫גמליאל ובימי רבן גמליאל מנו את ר׳‬
‫ב א ר ץ ו ב ת ו צ ה ל א ^ אפי׳‬
‫אמר‬ ‫בהכרזה ה כ א נמי א פ ש ר בהכרזה א ל א‬ ‫שומטו בלא מוס‪ :‬ואין מחרימין‪.‬‬ ‫דלת‪ .‬ואין לה מה מאכל‬
‫כאן‬ ‫עקיבא‬ ‫ר׳‬ ‫תימא‬
‫אלעזר בן עזריה נשיא כלאי׳ בפרק‬ ‫לחרס הויא קלש כהקלש לכתיב כל חרם‬
‫ותמות !ע־ו ינ‪.!:‬‬
‫האי‬ ‫ליקדש‪.‬‬ ‫כאן‬ ‫ליקרב‬
‫תפלת השחר )ברכות ד ף כז‪ (:‬ובן י״ח‬ ‫י! ר ב ה מ ש ו ם ת ק ל ה ו מ נ א ת י מ ר א ד ח י י ש י נ ן‬
‫ד ק א מ ר ר ב י ע ק י ב א אי אתה‬ ‫קלש קלשיס וגריז(‪ :‬חיטקר‪ .‬ללא לימי‬
‫מעלה מחוצה ל א ר ץ ליקרב‬
‫שנה היה ואין לפרש כלל לאיירי‬ ‫ל ת ק ל ה > ) ד ת נ ן ( י* י א י ן מ ק ד י ש י ן ו א י ן מ ע ר י ב י ן‬
‫ג‬

‫קאמר אבל מיקדש קדיש‬ ‫בה ליד תקלה‪ :‬מחה מאיליה‪ .‬ברעב‪:‬‬
‫אפי׳ ב ח ו צ ה ל א ר ץ ‪ :‬דיקא‬ ‫בעישור שנומנין למלך כמו ארנונא‬ ‫ואין מחרימין בזמן הזה ו א ם ה ק ד י ש והעריך‬
‫בכור בדידן חליא‪ .‬בתמיה‪ :‬הכי‬
‫קאמר‬ ‫ליקרב‬ ‫נמי‪ .‬דקרא‬ ‫ודוחק נמי לפרש לאפוטרופוס היה לו‬ ‫והתרים ב ת מ ה ת י ע ק ר פ י ר ו ת כ ס ו ת וכלים ירקבו‬ ‫קאמר‪ .‬הט פרטנן הואיל ותיישת‬
‫ד כ ת י ב והבאתם ומהקרבה‬
‫הוא ד מ ע ט י ה א ב ל מ ק ד ו ש ה‬ ‫כשהוא קטן שהיה מעשר ושמא לא‬ ‫מ ע ו ת וכלי מ ת כ ו ת יוליך לים ה מ ל ח ואיזהו‬ ‫לתקלה לקנינהו לאולנייהו לאימהות‬
‫ולא‬ ‫במומו‪.‬‬ ‫לנאכל‬ ‫לא‪:‬‬ ‫בטלו מעשר בהמה כ״כ סמוך למורבן >‪:‬‬
‫ל‬

‫עיקור נועל ד ל ת בפניה והיא מ ת ה מאיליה‬ ‫לעובלי כוכבים כי היט לתיהוי יל עובל‬
‫ואין מחרימין בומן הוה‪ .‬אפילו‬
‫כ ש ה ו א ת ם ‪ :‬אי הכי אפי׳‬
‫הזה‬ ‫בזמן‬ ‫נמי‪.‬‬ ‫האידנא‬
‫אי תכי ב כ י ר נמי ל א ל י ק ד ש ב כ ו ר בדירן‬ ‫כוכבי׳ באמצע ולא ליתי לילי בכורה‪:‬‬
‫משום‬ ‫גזירה‬ ‫נוהג‪:‬‬ ‫יהא‬ ‫סתם‬ ‫)ערכין ל ף כנו‪(.‬‬ ‫למ״ל‬ ‫ומשני‬
‫לדיר‬ ‫יכניסו‬ ‫שלא‬ ‫יתום‪.‬‬ ‫קאמר‬ ‫הכי‬ ‫קדוש‬ ‫בדתם‬ ‫מ י ל ת א <א>‬ ‫תליא‬
‫להתעשר ולאו כ ר עשורי‬ ‫חרמים לכהניס אפי׳ במפרש לכהניס‬
‫כמתניתין‪:‬‬ ‫כדתנן‬ ‫הוא‬ ‫איכא למיגזר משוס תקלה לכל זמן‬ ‫מעיקרא‬ ‫ליקדש‬ ‫דלא‬ ‫כוכבים‬ ‫לעובדי‬ ‫לאודנייתו‬ ‫ליקנינתו‬
‫הבית‬ ‫בפני‬ ‫מ ע י ק ר א נמי‪.‬‬
‫נמי לא משום יתום‪ :‬א פ ש ר‬ ‫שהם ביל בעלים הרי הן הקלש כלאיתא‬ ‫אפשר‬
‫בהכרזה‪ .‬ד מ כ ר ו י ד י ת ו ס לאו‬ ‫לעיל בריש כל פסולי המוקלשין <לף לב‪ (.‬ובפ״ק לע״ז <לף יג‪ (.‬פרש׳׳י לקסבר סתם מרמים לבדק הבימ יי[ ואי נמי כדפרי׳ והא ראמר‬
‫ב ר ע ש ו ר י ‪ :‬מ ש ו ם תקלה‪.‬‬
‫להמתין‬ ‫יכול‬ ‫לא‬ ‫דשמא‬
‫עולא בערטן בסוף פרק המקליש שלהו ) ל ף כט‪ (.‬אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו י»[ לכהן לקסבר סתם חרמים לכהניס גבי ההוא‬
‫תם‪.‬‬ ‫ויאכלנו‬ ‫שיומם‬ ‫עד‬ ‫גברא לאחרימנהו לנכסיה יש לחלק להיינו במקרקעי לבלאי הט מקשה ר״ת רב יהולה לסבר התם סתם מרמים לבלק הבית היכי שט התם ע״י‬
‫ו ב ז מ ן ב ה מ ״ ק ליכא ל מ י ח ש‬
‫לתקלה דהא מ צ י מ ק ר י ב‬
‫פלייה רלישקול ארבע זוזי ושלי בנהרא ואומר רבינו מס להמס במקרקעות לאי אסרס להו איסור עולם כ״ש לאתי לילי תקלה טפי ומיהו קשה‬
‫)לאימוריו( ]לגבוה[ בשעה‬ ‫למשמע המס לאיירי במטלטלין לסריך עלה מהא לתניא לאין שלה חרמיס נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומשני הא במקרקעי הא במטלטלי וי״ל‬
‫ש י ר צ ה ו מ צ י ל מ י כ ל י ה ‪ :‬אין‬
‫מקדישין ואין מחרימין ואין‬
‫למקרקעי חוצה לארץ ק ד מטלטלי כלמסיק התם לכמטלטלי למו ואע״ג לקאמר והא מעשה לפומבלימא במקרקעי נמי הוה משמע מלקאמר‬
‫מ ע ר י כ י ן כ ז מ ן הזה‪ .‬ד כ ל הני‬ ‫נמי דהוה במקרקעי ובמטלטלי מ״מ לא המיר אלא המקרקעי לבד וכל שכן דנימא השתא דמכח זה פשיטא ליה להש״ס דבקרקעי נמי הוה‬
‫עובלא לאי לא הוה התם אלא מטלטלי לא הוה שד להוי (‪ :‬מעות וכלי מתבות יוליך הנאה'( לים המלח‪ .‬משמע דוקא לים המלח ולא סגי‬
‫ה ו ו ל ב ד ק הבית ו א י א פ ש ר‬
‫‪,‬‬
‫למיצנעינהו ע ד שיבנה הבית‬
‫תקלה‬ ‫לידי‬ ‫בהו‬ ‫ואתי‬ ‫בשאר נהרות וכן משמע בפרק כל שעה )שסחיס ל ף כת‪ (.‬לנשאר נהרומ בעיא שחיקה אבל לים המלח מטיל בעיניה וכן יי[ בעלמא הסדש מעות‬
‫ה ל כ ך ]אם ה ק ד י ש [ בהמה‬
‫כיון‬ ‫ת ע ק ר כ ו י ‪ :‬אי הכי‪.‬‬
‫לנזירותו וממ אמדנן יוליך הנאה ליס המלת ותימה לבההוא עובלא לערטן ) ל ף כט‪ (.‬קאמר שקיל ארבע זוזי ושלי בנהרא וכן ביומא בפרק‬
‫ד מ ע ש ר ב ז מ ן הזה ל א ק ד י ש‬ ‫הוציאו לו )לף נה‪ >:‬קאמר ונשקול ארבעה זוזי ונשלי בנהרא ואילך לישתרו ושמא התם אייד על ידי שחיקה ועכשיו כשאדם בא למלל כרס‬
‫ד ח י י ש י נ ן לתקלה ב ב ו ר נמי‬
‫נ י ח ו ש לתקלה ו ל א ל י ק ד ש ‪:‬‬
‫רבעי או נטע רבעי צריך לשחוק הנהו זוזי יי[ ומחלל עלייהו ולשדי בנהרא‪ :‬ואי והו עיקור נועל דלת כוי‪ .‬בבכור בזמן הזה לא הוה שרינן‬
‫‪5‬‬

‫לקנינהו‬ ‫אמרינן‬ ‫ה כ י קא‬ ‫למיעבד הט דלא מיבעיא ישראל שיש לו לקיים מצות נתינה » ולהמתין לכהן שירצה לקבלו אפי׳ יומר משלשים יום בלקה וחמשיס בגסה להא‬
‫כוכבים‬ ‫לעובד‬ ‫לאורניהו‬
‫ע ד ש ה ן ב מ ע י א י מ ן דהוה‬
‫לתנן )לעיל ל ף כו‪ (:‬על כמה תייב ליטפל היינו אפי׳ בא כהן לקבלו תוך הזמן הזה כלקתני אמר לו הכהן במוך הזמן מנהו לי ה ד זה לא יתן‬
‫ליה ש ו ת פ ו ת ע ו ב ד כ ו כ ב י ם‬ ‫אלא אפי׳ קבלו הכהן לא שרי ייי[ ליה כהן לכונסו לכיפה ללא מישתמיט בשום לוכתא למתגי הט גבי בכור ולעיל ) ל ף לה‪ (.‬תנן בזכר של‬
‫דלא‬ ‫ו ל א ל י ק ד ש כ י היכי‬
‫רחלים זקן ושערו מלוללל משמע שהיו רגילין להממין על שיפול בו מוס רש לחלק בין בכור למקליש בזמן הזה לבכור לשרי בנפילמ מום‬
‫ליתי ל י ד י תקלה‪ :‬ל א מ ש ו ם‬
‫האידנא‬ ‫בכור‬ ‫הבי קדיש‬ ‫בלא פלייה איכא הפסל קלשיס אס היה כונסו לטפה אבל מקליש לאפי׳ נפל בו מום לא שרי בלא פריון ואי פ ד ק ליה מיבעי יי[ להשליך‬
‫הלמיס לאיבוד הילכך כשכנסו עכשיו לכיפה אין כאן הפסל קלשיס‪:‬‬
‫אפשר‬
 ‫הש״ם‬ ‫מםורת‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫נג‪:‬‬ ‫משפט‬
‫נר מצוה‬
‫עין‬

‫א( לעיל ג ‪ :‬לה‪ .‬ממורה כל‪,:‬‬ ‫ומשני אפשר‪ .‬בתקנתא אחריתי כדרב יהולה והא עדיפא מהך כדאמרן‬ ‫אפשר כדרנ יהודה‪ .‬לעיל בפ״ק )לף ג ‪ :‬ל ״ ה לקא( פירשתי לללילן‬ ‫מהלכות‬ ‫פ״נ‬ ‫מיי׳‬ ‫א‬ ‫ג‬
‫לו‪,[:‬‬ ‫לה‪:‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫)לעיל‬ ‫ב(‬ ‫טוש״ע‬ ‫יל‬ ‫הלי‬ ‫בכורות‬
‫כפירקא קמא ) ל ע י ל לף ג ‪ ( :‬למש״ה )‪ 0‬כלאי חיותיה לרכ מרי להוה מקני‬ ‫שרי לאקנויי לעובד כוכבים טון ללא ס״ל כרב יהודה‪:‬‬ ‫<(‬
‫י ״ ד סי׳ שיג סעיף ז‪:‬‬
‫הקדש עלוי‪ .‬פי׳ בקונטרס טובמ הנאה שיש לו מקדושת מזבח‬
‫ג( קדושי; נכ‪ :‬ב״ק י‪ :3‬כ ״ נ‬
‫קכנ‪( :‬נחיה קיד‪ .‬תמורה ח‪,.‬‬ ‫לאולנייהו לעובל כוכבים משוס למפקע להו אפי׳ מקלושת כהן‪ :‬ה״נ‪.‬‬ ‫פ ״ ו שם הל״ט‪:‬‬ ‫כ מיי׳‬ ‫ד‬
‫מהלכות‬ ‫פ״ד‬ ‫מיי׳‬ ‫ג‬ ‫ה‬
‫ממורה לכ‪ ,.‬ה( ]ימכרן‪,‬‬ ‫ד(‬
‫גבי מעשר אפשר בתקנתא ללא צריך לשהויי ללישרי ביה מומא מעיקרא‪:‬‬ ‫יכול ליתן לבדק הבית וזו '"‪ 1‬טובת הנאה דיכול ליטול‬ ‫תמורה הלכה יא‪:‬‬
‫ח‪,[.‬‬ ‫ןר״ה‬ ‫‪0‬‬ ‫]יגאל[‪,‬‬ ‫ו(‬
‫]לקמן‬ ‫ט(‬ ‫ןתמורה ג‪.‬ן‪,‬‬ ‫ח(‬ ‫ומשני מי ידע הי נפיקיז ‪ :‬בריש‬ ‫סלע מישראל אחר על מנת שיתננה‬ ‫ו ד מיי׳ פ ״ ו מהלכות ערכין‬
‫נ ד ‪ :‬ן ‪ ,‬י( פרימות פ ״ ב מייד‬
‫עשרה‪ .‬בעשירי‪ :‬לא יבקר‪ .‬משמע‬ ‫לבן בתו כהן להקריבה כדאמר ‪3‬פ׳‬ ‫הל׳ יכ •ג י ל ‪:‬‬
‫תמורה ה‪ ,.‬כ( ]לקמן נה‪,1:‬‬ ‫מותר‬ ‫ד א מ ר ר ב יהודה‬
‫א‬
‫א פ ש ר ב ד ר ב יהודה‬ ‫ל ( ו‬
‫מהלכות‬ ‫פייה‬ ‫מיי׳‬ ‫ה‬ ‫ו‬
‫ל( ןויקרא ה[‪ ,‬מ( וכעמיתו‬ ‫שהוא לא יוציאנו אלא הוא יוצא‬ ‫על כמה ) ל ע י ל לף כ ז ‪ ( .‬על כאן לשון‬ ‫תרומות ]הלכה בן והלכה‬
‫שיצא‬ ‫בבכור קודם‬ ‫להטיל מום‬ ‫לאדם‬ ‫לו‬
‫של״א דה״נ לליעשרו הס״ד‬ ‫מעצמו‪ :‬וכי הימא אפשר דשדי ביה‬ ‫הקונטרס ובמס׳ ערכין)לף כח‪ >.‬מפרש‬ ‫שלא‬ ‫סימן‬ ‫י״ד‬ ‫טוש״ע‬ ‫ג‬
‫י ד ש ד י ביה‬ ‫העולם ה ב א נמי א פ ש ר‬ ‫לאויר‬ ‫סעיף נג‪:‬‬
‫צ״ק‪ ,‬נ( בקיאי! למעבד כל״י‬
‫בענין אחר לתנן י[ בהמקליש שלהו‬
‫נ‬

‫צ״ק‪ ,‬ס ( ; ״ א פי׳ כל דמי שויה‬ ‫מומא בכוליה עדריה‪ .‬קודם שיעשר‬
‫מ ע י ק ר א מי י ד ע הי נפיק וכי ת י מ א‬ ‫מומא‬ ‫מחרים אלס את קלשיו בין קלשי‬
‫ששלו היא לחייב כוי צ״ק‪,‬‬ ‫דעדיין הן חולין ומומר להטיל מוס י[‬
‫ואח״כ יעשר דמעשר חל על בעל‬ ‫דמפיק ליה ב ר י ש ע ש ר ה י ל א יבקר בין ט ו ב‬ ‫קלשיס בין קלשיס קלים אס נלר נותן‬ ‫מקובצת‬ ‫שיטה‬
‫מוס כדכתיב ) ו י ק ר א מ> לא יבקר בין‬ ‫דשדי‬ ‫אפשר‬ ‫ר ח מ נ א וכי ת י מ א‬ ‫אמר‬ ‫לרע‬ ‫דמים מפירוש שכל למיו שדן לו לחייב‬ ‫בקדשים‪:‬‬ ‫דפסלי‬ ‫מומי‬ ‫א[‬
‫אור השלם‬ ‫תורה‬
‫טוב לרע‪ :‬וקפריך ה״נ לגבי בכור‪.‬‬ ‫ע ד ו י ה מ ה ר ה יבנה בית‬ ‫מומא בכולי‬ ‫ביה‬ ‫באתריותו ואס נלבה נותן טובתה‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫אמינא‬ ‫תי׳‬ ‫נ[‬
‫ל א י ב ק ר בין ט ו ב ל ר ע‬ ‫‪.1‬‬ ‫ו­‬ ‫אות‬ ‫עלייה ו‬ ‫מעשר‬ ‫ג(‬
‫לקאמרת יטיל בהן מום איכא למיפרך‬ ‫אלם‬ ‫[ שור זה עולה אומליס כמה‬ ‫כא‬
‫נמחק‪ :‬ד[ מינה למיקם עליה‬
‫המר‬ ‫ואם‬ ‫ימירנו‬ ‫ולא‬ ‫ובעינן ב ה מ ה להקחבה וליכא ה״נ‬ ‫המקדש‬
‫י מ י ר נ ו וךזןה ה ו א ו ת מ ו ר ת ו‬
‫מהרה יבנה בית המקלש כוי‪ :‬ה״נ‬ ‫רוצה יי[ בשור זה להעלותו עולה‬ ‫בעשירי‪:‬‬ ‫נפיק‬ ‫‪[5‬‬ ‫בלא‪:‬‬
‫יהיה ק ד ש ל א יגאל‪:‬‬ ‫המקדש‬ ‫בית‬ ‫יבנה‬ ‫מהרה‬ ‫בהמה‬ ‫בבכור‬ ‫ואח״כ‪:‬‬ ‫בהם‬ ‫מום‬ ‫ין‬
‫ויקרא כז לג‬ ‫אפשר בלקוחין‪ .‬שהלקוחין א״צ להטיל‬ ‫שאינו חייב וטובת הנאה לפ׳ על כמה‬ ‫ו[ עדויה פסולים הנולדים‪:‬‬
‫ובעינן ב ה מ ה ל ה ק ר ב ה וליכא א פ ש ר ב פ ש ו ט י ן‬ ‫) ל ע י ל לף ‪ (.0‬לא שייכא אלא בלבר‬
‫נ פ ש כי ת ח ט א ו מ ע ל ה‬ ‫‪.2‬‬
‫בהם מוס שהרי פטורין מן המעשר‬ ‫שן דיעבור עלייהו‪ :‬גון מזבח‬
‫בעמיתו‬ ‫ובחש‬ ‫ביי‬ ‫מעל‬ ‫פ י ו ן דאיהו שדי‬ ‫נמי א פ ש ר בלקוחין‬ ‫ב‬
‫הכא‬ ‫הנאכל כוי רגבי '<[ הני קאמר לה התס‬ ‫הבית‪ :‬ין הנאה ס״א‬ ‫לבדק‬
‫ב פ ק ד ו ן או ב ת ש ו מ ת ן ד א ו‬ ‫לקתני במתני׳׳( הלקוח והניתן לו במתנה‬ ‫להקריבה‬ ‫כהן‬ ‫יא[‬ ‫למכר‪:‬‬
‫מומי‬ ‫ושכיחי‬ ‫עדריה‬ ‫בכולי‬ ‫מומא‬ ‫ביה‬ ‫וכי האי גוונא קתני בערטן )דף כ י ו ‪( :‬‬
‫ב ג ז ל א ו ע ש ק א ת עמיתו‪:‬‬
‫סטור ממעשר בהמה‪ :‬ומשני כיון דאיהו‬ ‫לקדשי‬ ‫אותן‬ ‫כ ד א מ ר ן ‪• :‬ג[‬
‫ויקרא ה כא‬
‫א[ דפםילי ב ק ד ש י ם דאפי׳ דוקין ש ב ע י ן נמי‬ ‫גבי בכור דתנן הבכור בין תם בין‬ ‫מ ז ב ח ‪ :‬יו( אבל אהלק מזבח‪:‬‬
‫מ ע ש ר בקר ו צ א ן‬ ‫וכל‬ ‫‪.3‬‬ ‫שדי מימין בכולי עדריה‪ .‬י[ פטורין‬ ‫הייני‪:‬‬ ‫התם‬ ‫דהימא‬ ‫יו[‬
‫פולין‬ ‫בעל מום מחרימין אותו ובאיזה צד‬
‫ב ל א ש ר יעביר ת ח ת ה ש ב ט‬ ‫הנולדים אצלו הוו לקוחים דבר מועט‬ ‫פםלי לא שכיחי‪ :‬בחולין א ב ל לא במוקדשין‪:‬‬ ‫וגמרה וחיילא‬ ‫נ‪1‬ו| אקדשה‬
‫ה ע ש י ר י יהיה ק ד ש ליי‪:‬‬ ‫אותו אומדים כמה אדם רוצה ליתן‬ ‫עליה‪ :‬מון לא ‪-‬כול לשנויה‪:‬‬
‫ושטחי מומי טובא דפסלי בקדשים‬ ‫פ ש י ט א ל א ו דידיה נינהו ב ק ד ש י ם‬ ‫מוקדשין‬ ‫׳‪ !1‬לזה וחלב לזה אות ו­‬
‫ויקרא כז לב‬
‫בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו‬
‫‪ .4‬א ך ב ל ח ר ם א ש ר יחרם‬ ‫ואפי׳ דוקין שבעין פסלי הלכך לא‬ ‫קלים ו א ל י ב א ד ר ב י יוםי ה ג ל י ל י ד א מ ר ק ד ש י ם‬ ‫נמחק ‪ :‬יין! מכל אחד אות ל׳‬
‫לו‬ ‫אשר‬ ‫מכל‬ ‫לין‬ ‫איש‬ ‫אי נמי גבי דבר שאין נידב ונידר‬ ‫טובה‪:‬‬ ‫נמחק‪ :‬ינון וזו היא‬
‫שטתי בהמות להקרבה משוס הכי לא‬ ‫ומעלה מעל‬ ‫קלים ממון בעלים הם >דתניא‬
‫ומשרה‬ ‫ובהמה‬ ‫מאךם‬ ‫שייכא טובמ הנאה זו אבל בדבר הנידר‬ ‫גן דתנן בפי המקדיש ש ד ה ו ‪:‬‬
‫‪2‬‬ ‫ג‬

‫אחזתו ל א ימכר ו ל א י ג א ל‬ ‫מפרישינן מעשר‪ :‬ואליבא דרי יוסי‬ ‫גא[ טובתה את טובת הנאה‬
‫ב ה ׳ <א* ל ר ב ו ת ק ד ש י ם ק ל י ם ש ה ן מ מ ו ן ב ע ל י ם‬ ‫ונידב שייכא אידך טובת הנאה יי[‪:‬‬ ‫ש ב ה ‪ :‬כפ( רוצה ליתן ב ש ו ר‬
‫בל חרם ק ד ש קךשים הוא‬
‫הגלילי‪ .‬אצטריך לאשמועינן «( לרבות‬
‫ויקרא כז כח‬ ‫ליי‪:‬‬ ‫רבי יוסי הגלילי ם ד ״ א ל י ע ש ר ו קמ״ל‬ ‫דברי‬ ‫תלמוד לומד עשר תעשר‪ .‬הכא‬ ‫כוי עולה אע״פ שאינו ר ש א י‬
‫כל‬ ‫את‬ ‫תעשר‬ ‫עשר‬ ‫‪.5‬‬ ‫קדשים קלים שאס הפקיד אצל חבירו‬ ‫דגבי תרומה‬ ‫גג[‬ ‫]וטובת[‪:‬‬
‫יהיה ק ד ש אמר רחמנא ולא‬ ‫ו א י מ א הכי נמי‬ ‫אתיא היקישא ומפקא‬
‫בהמות שלמים וכפרו ונשבע עליה‬ ‫בס׳‬ ‫הנאה‬ ‫כו(‬ ‫קאמר‪:‬‬
‫נ‬
‫תבואת !דעך היצא השדה‬
‫דברים יד כב‬ ‫ש נ ה שנה‪:‬‬
‫ש‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ש‬
‫מק״ו ולעיל י ו )גבי( כל פסולי‬ ‫ה‬
‫את שדהו הסייד‪:‬‬ ‫המקדיש‬
‫ואח׳יכ הודה ישלם קרן וחומש ואשם‬
‫‪ .6‬ב ל ח ל ב י צ ה ר ו ב ל ח ל ב‬
‫המוקדשין )לף ל ג ‪ ( .‬אמי ק״ו ומפיק‬ ‫גה[ ולעיל בפי כ ל ‪:‬‬
‫תירוש ודגן ראשיתם א ש ר‬ ‫דקרינא ביה בה׳ ובעמיתו דכתי׳ל( ומעלה‬ ‫ל א ו ה כ י ה ו ה י! א מ י נ א ח י י ל א ק ד ו ש ת‬ ‫הא‬
‫יתנו ליי ל ן נתתים‪:‬‬ ‫מהיקישא גבי פלוגתא דבית שמאי‬
‫מעל בה׳ וכתש בעמיתו ישלם ושלמים‬ ‫חמורה‬ ‫קדושה‬ ‫השתא‬ ‫עילויהו‬ ‫ג[‬ ‫מעשר‬
‫במדבר יח יב‬ ‫ובית הלל דשרו בית הלל אפי׳ לזרים‬ ‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫יש בהן לה׳ ובעמיתו״(‪ :‬ה״נ‪ .‬דליעשרו‪:‬‬ ‫קלה‬ ‫קדושה‬ ‫חיילא‬ ‫לא‬ ‫קלה‬ ‫אקדושה‬ ‫ושם )ל״ה ו ב ״ ה ( פירשתי‪:‬‬ ‫ד א פ ש ד כ ר ר ב יהודה ד מ ט י ל‬
‫יהיה קדש‪ .‬עשירי יהיה קדש‪ :‬קדושה‬ ‫היא י י דתנן‬ ‫מאי‬ ‫מיבעיא‬ ‫קלה‬ ‫אקדושה‬ ‫ומה‬ ‫ב ו מום קודם ש י צ א ל א ו י ר‬
‫הב״ה‬ ‫הגהות‬ ‫מעשר‪ .‬מפרש לקמן )י( יי( ויעבור‬ ‫העולם ולא י א כ ל תם‪ :‬התם‬
‫קדשי מזבח ואהד קרשי בדק הבית‬ ‫אחד‬ ‫ג‬
‫נמי גב־ מ ע ש ר א פ ש ר ד ש ד י‬
‫וגו׳‬ ‫בה׳‬ ‫מעל‬ ‫;‪a‬׳‬ ‫)א(‬
‫עלייהו בלא ימכר ולא יגאל‪ :‬מקדושה‬ ‫קודם‬ ‫מ ו מ א מעיקרא‬ ‫ביה‬
‫ד״ה‬ ‫‪,‬‬
‫דש׳"‬ ‫)ב(‬ ‫לרבות‪:‬‬ ‫עילוי‬ ‫הקדש‬ ‫אותו‬ ‫מקדישין‬ ‫יאבל‬ ‫לקדושה‬ ‫מקדושה‬ ‫אותם‬ ‫משנין‬ ‫אין‬
‫כלו‬ ‫רמש״ה‬ ‫כי׳‬ ‫ומשני‬ ‫לקדושה‪ .‬שאין קדושת מזבח חלה על‬ ‫ש י צ א ע ש י ר י והוי ב ע ל מום‬
‫אותו מהו ד ת י מ א תתם ר כ ל בהמה לאו לעולת קיימא א ב ל הבא‬ ‫ומחרימין‬
‫ואליבא‬ ‫ד״רז‬ ‫)ג(‬ ‫חיותא‪:‬‬
‫קלושת בלה״ב ואע״ג לקלושת מזבח‬ ‫ו ל י ת ביה תקלה ו ל י ק ד ו ש ‪:‬‬
‫ט ׳ ל א ש מ ע י ׳ הס״ד ימה״ל‬ ‫מ י ידע הי נפק‪ .‬ד ל י ש ד י ביה‬
‫חמורה ולא קלושת בלק הבית על‬ ‫ד מ ע ש ר מינה‬ ‫בהמה ל מ ע ש ר קיימא אע״ג ד א ק ד ש ה לא פקע איםורא‬ ‫דכל‬ ‫תימא‬ ‫וכי‬ ‫מעיקרא‬ ‫מומא‬
‫שלמים‬ ‫בהמת‬ ‫וכוי‬ ‫לרבות‬
‫ד״ה‬ ‫)ד(‬ ‫ונשבע‪:‬‬ ‫וכפר‬ ‫קלושת מזבח שיהא חייב ליתן למיהן‬ ‫ונוהג בבקר‬ ‫קמ״ל‪:‬‬ ‫ו ב ל א י>)ימכר(‬ ‫>)יגאל(‬ ‫בלא‬ ‫נ פ ק א מ י נ ה י!‬ ‫למאי‬
‫ה‬ ‫‪4‬‬ ‫מומא‬ ‫בהו‬ ‫ושכיחי‪.‬‬ ‫כוי‪:‬‬
‫קדישת כוי ד י ע ב ו ר ‪:‬‬ ‫ולא ש כ י ח י תמין‬ ‫‪:‬לקוחין‬
‫לבלק הבימ‪ :‬אבל מקדישין‪ .‬קלשי‬ ‫ואין מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה ב כ ב ש י ם ו ב ע ז י ם ו כ ו ׳ ‪ :‬ויהיו ח ד ש ו י ש ן‬ ‫ובצאן‬ ‫‪ :‬ל ק ו ח ץ ) כ י ( ל צ ו ר ך הקרבה‬

‫מזבח י[ לקלשי בלק הבית‪ :‬הקדש‬ ‫מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה מ ק ״ ו ו מ ה כ ב ש י ם ו ע ז י ם ש ה ם כ ל א י ם זה ב ז ה מ ת ע ש ר י ן‬

‫‪5‬‬ ‫הלכך אסיר ל מ י ש ד א מ ו מ א‬
‫לא‬ ‫הכי‬ ‫ומשוב‬ ‫כעדריה‬
‫רש״י‬ ‫מוםף‬ ‫עילוי‪ .‬טובת הנאה שיש לו מקלושת‬ ‫מ ז ה ע ל זה ח ד ש ו י ש ן ש א י נ ן כ ל א י ם זה ב ז ה א י נ ו ד י ן ש י ת ע ש ר ו מ ז ה ע ל ז ה‬ ‫קדיש מ ע ש ר ה א י ד נ א ‪ :‬אין‬
‫לאויר‬ ‫שיצא‬ ‫קודם‬ ‫מזבח יכול ליתן לבלק הבית וזו היא‬ ‫מקדושה‬ ‫אותו‬ ‫‪;:‬שנין‬
‫מעשר‬ ‫אחד‬ ‫מדבר‬ ‫הכתוב‬ ‫מעשרות‬ ‫ת ע ש ר י* ב ש ת י‬ ‫עשר‬ ‫לומר‬ ‫תלמוד‬ ‫‪5‬‬
‫קלה‬ ‫קדושה‬ ‫קדושה‪.‬‬
‫לבכור אינו קדוש‬ ‫העולם‪.‬‬
‫טובת הנאה י( ליכול ליטול סלע‬
‫‪1‬‬

‫ולעיל‬ ‫רחם‬ ‫שיקלשנו‬ ‫עד‬ ‫שלמים‬ ‫כגון‬ ‫חמורה‬

‫מעשר‬ ‫דגן מ ה‬ ‫למעשר‬ ‫בהמה‬ ‫>מעשר‬ ‫ומקיש‬ ‫מ ע ש ר דגן‬ ‫ואחד‬ ‫בהמה‬
‫‪1‬‬
‫ח‬

‫נחקלש‬ ‫לא‬ ‫ועדיין‬ ‫לה‪(.‬‬ ‫מישראל אחר על מנת שיתננה לבן‬ ‫מקדישין‬ ‫אבל‬ ‫עולה‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫לבכור נרחם חליא קלושתיה‬

‫בתו כהן יא! שיקריבנה כלאמרן בפ׳‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ף‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫דגן‬ ‫ז ק ד ש ע ל ו י ו מ ח ר י מ י ן אותו‪.‬‬
‫אשר‬ ‫הבכור‬ ‫כל‬ ‫לכתיב‬ ‫‪ :‬י צ ר כדתנן ב ע ר כ י ן בפרק‬
‫מוס‬ ‫כמטיל‬ ‫ילא הוי‬ ‫יולל‪,‬‬ ‫על כמה ) ל ע י ל לף מ‪ .>.‬עילוי היינו‬ ‫כ ב ש י ם ועזים נמי ל י מ א מ ק י ש מ ע ש ר ב ה מ ה ל מ ע ש ר דגן מ ה מ ע ש ר דגן ממין‬ ‫את‬ ‫אדם‬ ‫מחרים‬ ‫־זמקדיש‬
‫ומעלה‬ ‫‪ :‬ל ע י ל ג׳!‪.‬‬ ‫נקלשיס‬ ‫שמעלה בלמים אותו שיעור טובת‬ ‫שאינו מינו לא א ף מ ע ש ר בהמה ממין ע ל שאינו מינו לא רבי רחמנא‬ ‫על‬ ‫ן ד ש י ו בין ק ד ש י ק ד ש י ם בין‬
‫בעמיתו‬ ‫יכחש‬ ‫בהי‪.‬‬ ‫מעל‬ ‫אם נ ד ר הן‬ ‫קלים‬ ‫ןדשים‬
‫בשבועת הסקלין כחינ‬ ‫וגו׳‬ ‫הנאה ונותן לגזבר‪ :‬ומחרימין אוחן‪.‬‬ ‫אי הכי ח ד ש וישן נמי הא כ ת י ב ע ש ר ת ע ש ר ומה ר א י ת א מ ר ר ב א‬ ‫צאן‬ ‫״ א מ ר ד ח י י ב ב א ח ר י ו ת ן נותן‬
‫)ב׳׳ק ינ‪ >:‬לנריס שיש בהם‬ ‫יי[ בקלשי מזבח מחרימי} דתן לכהן‬ ‫א מ ר ק ר א ש נ ה ש נ ה ל ש נ ה ה ק ש ת י ו ו ל א ל ד ב ר א ח ר ת נ ן ה ת ם יי י אין ת ו ר מ י ן‬ ‫ט ‪,‬‬
‫מפני‬ ‫לכהנים‬ ‫דמיהן‬ ‫ות‬
‫ולעמיתו ‪:‬ובתים קיז־‪.[.‬‬ ‫לה׳‬ ‫הן‬ ‫נדבה‬ ‫ואם‬ ‫!החרימם‪.‬‬
‫ק ד ש י ם ק ל י ם ‪ .‬הא‬ ‫לרבות‬
‫כפי טובת הנאה שיש לו בהן אבל‬ ‫ע ל ש א י נ ו מינו ואם ת ר ם אין ת ר ו מ ת ו ת ר ו מ ה מ נ א הני מ י ל י א מ ר‬ ‫ממין‬ ‫לכהנים‪.‬‬ ‫את טובתה‬ ‫ותן‬
‫קדשים‬ ‫לרבות‬ ‫בה׳‬ ‫דנתינ‬ ‫י»‪ 1‬חלק מזבת לא חיילא שוס קלושה‬ ‫ש ו ר זה עולה‪ .‬היינו‬ ‫יצד‬
‫כל‬ ‫רבי א מ י א מ ר רבי ינאי ו א מ ר י לה א ״ ר אמי א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן בן ל ק י ש‬
‫‪6‬‬
‫רבה דלא א מ ד ע ל י א ו מ ד י ן‬
‫בהמת‬ ‫הפקיד‬ ‫שאס‬ ‫קלים‪,‬‬
‫אחריתי‪ :‬מהו דהימאיח ‪ .‬היינו‬ ‫שאינו‬ ‫כהן‬ ‫אדם‬ ‫מה‬
‫שלמים אצל חנירו וכפר ונשבע‬ ‫וחלב לזה‬ ‫ח ל ב לזה‬ ‫ת ו ר ה תן‬ ‫אמרה‬ ‫ת י ר ו ש ודגן‬ ‫יצהר וכל חלב‬ ‫חלב‬
‫וחומש‬ ‫קרן‬ ‫משלם‬ ‫והולה‬ ‫טעמא דלא חיילא קדושת מזבח‬ ‫מ ש מ ר זה ש מ ש מ ש רוצה‬
‫ואשם‪ ,‬ואע״ג לנקלשי שמיס‬
‫אקלושת בדק הבית דכל בהמה לאו‬ ‫אשכחן‬ ‫זה‬ ‫בשור‬ ‫לבעלים‬ ‫יתן‬
‫אין נשנעין עליהן כרגרשינן‬ ‫יימתין ל ו עד ז מ ן מ ש מ ר ת ו‬
‫נו‪(.‬‬ ‫וב״מ‬ ‫הוהב‬ ‫נפרק‬ ‫לעולה קיימא שהרי רוב בהמות עומלות לאכילה הלכך ט אקלשה לבלק הבית שפיר אקלשה נוי! וגמר וחיילא עלה קלושת בלק הבית דתו לא‬ ‫ש י ע ל ה ו עולה שיוכה‬ ‫די‬
‫בקדשים קליס;שבעין‪:‬ב״ק יב‬ ‫טי[ לשנייה לקלשי מזבח אבל לגבי מעשר לכל בהמה למעשר קיימא אע״ג לאקלשה לשלמים לא פקע תורת מעשר מינה‪ :‬ולמאי נפקא מינה‪.‬‬ ‫‪ :‬ע ו ר ו וההוא ט ו ב ת הנאה‬
‫וכעי״ו תמורה ח‪ .‬ושם שלמים‬ ‫• זן לכהנים כ ש ה ח ר י מ ן ‪ .‬וכן‬

‫או בכור או מעשר; אע״ג לאין‬

‫אי הוה חיילא קלושת מעשר אשלמיס הא לא חמיר מעשר משלמים‪ :‬למיקם עלה בלא ימכר ולא יגאל‪ .‬לשלמים הוו בני פליון קמשמע לן יהיה‬ ‫י מ ק ד י ש את ק ר ש י ו ה ק ד ש‬

‫נשבעין על ההקלשוח והנשבע‬ ‫קלש ולא שכבר קלש‪ :‬מה מעשר דגן מחדש על הישן לא‪ .‬לכתיב)לכריס יל( היוצא השלה שנה שנה היוצא שנה אתה מעשר ולא משנה זו לשנה‬ ‫׳‪.‬־לדי ש מ ע ל ה א ו ת ן ב ד מ י ם‬
‫‪ -‬בדק ה ב י ת אם נ ד ר הם נותן‬
‫עליהם ו ז ו ל ה אינו מביא אשם‬
‫שעברה ולא משנה שעברה לשנה הבאה‪ :‬מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא‪ .‬כלאמרינן לקמן תן חלב לזה יי[ ולזה‪ :‬וצאן‪ .‬למשמע כל‬ ‫‪ •:‬ת דמיהן ואם נדבה נותן‬
‫של שבועח הפקלון‪ ,‬לונמש‬
‫איתרנו‬ ‫הני‬ ‫כתיב‪,‬‬ ‫בעמיתו‬ ‫צאן מין אחד חשוב לענין מעשר‪ :‬הכחיב עשר תעשר‪ .‬דאתקש למעשר לגן‪ :‬לשנה הקשהיו‪ .‬מעשר בהמה למעשר לגן שלא יתרום‬ ‫מהו‬ ‫לגזבר‪:‬‬ ‫טובתה‬ ‫;‪r‬‬

‫להו מנה׳‪ ,‬וכחש בעמיתי נמי‬ ‫משל שנה שעברה שנולד קודס אלול על שנולדו לאחר אלול‪ :‬ולא לדבר אחר‪ .‬מין במינו‪ :‬אין חורמין‪ .‬במעשר דגן קמיירי‪ :‬תן חלב לזה‬ ‫דאין‬ ‫הוא‬ ‫התם‪,‬‬ ‫ז זימא‬

‫ממונו‬ ‫נהו לפי שהן‬ ‫קדיק‬ ‫לאו‬ ‫בהמה‬ ‫דכל‬ ‫נ שנין‬

‫ממונו‪.‬‬ ‫שהן‬ ‫‪:‬קדושיו וב‪.>:‬‬ ‫וחלב לזה‪ .‬היינו תרומה ומעשר כדכתיב <במלגר יי!( בהרימכם את חלבו ממנו וקאמר רחמנא שיתן ייי[ לכל אחד מעשרותיו בפני עצמו‪:‬‬ ‫חזיא‬ ‫דלא‬ ‫קיימין‬ ‫ל גולה‬

‫שהן ממון בעלים דקרינא ביה‬ ‫אשכחן‬ ‫י נולה אלא זכר להבי לא‬
‫יזכתים קיד‪.‬‬ ‫בעמיתו‬ ‫וכחש‬ ‫ד ־ילא א ש א ר ק ד ש י ם ‪ :‬אבל‬
‫תמורה ח‪ !.‬וקרינן בהו בה׳ וכחש‪ ,‬בעמיחו וכחש ‪:‬ב‪-‬ק יב‪ >:‬כשאר גזל ממון שהרי ממונו הן‪ ,‬שהנשר והעור שלו ואין לגנוה בהן אלא‬ ‫דכא‪ .‬ג ב י מ ע ש ר דכל בהמה ל מ ע ש ר קיימין בין זכר בין נקבה‪ :‬מאי נפקא מינה‪ .‬אי ק ד ו ש ת מ ע ש ר חיילא א מ ו ק ד ש י ן ע ל ש ל מ י ם‬
‫עי‪-‬ש!‪ .‬תן ח ל ב ל ז ה‬ ‫אימוריס ולכהן חזה ושוק‪ ,‬ונהי ונעמימי קלריש‪ ,‬להייגי שלמים‪ ,‬שהאימוריס לה׳ והנשר לנעלים ‪:‬רטבים ר י ב‬ ‫ד ‪?.‬אי ק ד ו ש ה חמורה איכא ב מ ע ש ר דליתיה ב ק ד ש י ם ק ל י ם ‪ :‬איכא למיקם עליה בלא יגאל ולא ימכר‪ .‬קדשים קליפ איה ל ה ו פ ד י ו ן‬
‫ל ז ה ‪ .‬ללהט כתיב חלב חלב תרי וימני‪ ,‬חל בפירוש וחל ביצהר‪ ,‬לאשמועינן ליתן חלב לוה שיפריש בפני עצמו מן המיבחר של זה‪,‬‬ ‫וחלב‬ ‫ו‪ :‬ע ש ר בהמה ל י ת ל י ה ‪ :‬א( ב ח ד ש ו ב י ש ן ואינן מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה‪ .‬ב א ו ת ן ש נ ו ל ד ו ל פ נ י א ל ו ל ו ל א ח ר א ל ו ל אין מ ת ע ש ר י ן מ ו ה‬
‫כמן ממין על מינו‪ ,‬להיינו יצהר על יצהר‪ ,‬ותלב לזה מתיתש על תירוש‪ ,‬ולא ממין על שאינו מינו כגון מיצהר על תירוש ומחירוש על יצהר‬ ‫זה ה ח ד ש ע ל ה י ש ן ‪ :‬שהיה בד־ן ש כ ב ש י ם ועזים לא י ת ע ש ר ו מזה על זה מה אם ה ח ד ש על ה י ש ן ש א י נ ו כלא־ם זה כזה ה נ ו ל ד‬ ‫‪1‬‬
‫ע‬
‫נ• ־זן אינו כלאים‪ :‬ת ״ ל ו צ א ן כל מ ש מ ע כ ל צ א ן אחד כ ל ו מ ר כ ל דכתב כל מ ע ש ר ב ק ר ש ד י ההוא כ ל א ו צ א ן ד ל י ה ו י מ ש מ ע בל צ א ן‬
‫א״זד ו כ ב ש י ם ועזים איקרו צ א ן דכתיב ואם מ ן הצאן ק ר ב נ ו מ ן ה כ ב ש י ם או מן ה ע ז י ם ‪ :‬מה מ ע ש ר דגן מ ח ד ש א י ש ן ל א ‪ .‬ב ד א מ ד י נ ן‬
‫דמותם מ מ נ ו מ ן ה מ ו ב ח ר ולא מ מ י ן על ש א י נ ו מ י נ ו ולא מ ח ד ש א י ש ן ו ת ר ו מ ה א י ת ק ש ל מ ע ש ר דכתיב כן ת ר י מ ו גם אתם מכל מ ע ש ר ו ת י כ ם ‪ :‬אי הכי ח ד ש ו י ש ן נמי‪ .‬ל י ר ב י מ ו צ א ן ‪ :‬ל ש נ ה הקשתיו‪ .‬מ ע ש ר בהמה ל מ ע ש ר דגן מה מ ע ש ר ד ג ן אין מ ע ש ר י ן מ ש נ ה ו ו‬ ‫ב ־פרי‬
‫על זו אף מ ע ש ר בהמה נ מ י ‪ :‬ולא ל ד ב ר אחר‪ .‬כ ל ו מ ר ד מ י ן ע ל ש א י נ ו מ י נ ו מ ע ש ר י ן ‪:‬‬

‫מל״ה בחלש ונישן על דיה מה מעשר לגן שייך למתניתץ‪.‬‬ ‫א‬

 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫נד‪.‬‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫מםורת הש״ם‬

‫ח א מיי׳ פ ״ ה מהל׳ נלאים‬
‫הלכה נ נווש׳׳ע י׳׳ד סימן‬
‫רצו סעיף א ‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬
‫ליה רב אבא בר מ מ ל לרב‬
‫אמי אלא מעתה‪ :‬ג[ דה דהא‬
‫לה א י‬ ‫כתב‪ (1 :‬מייתי ליה‬
‫קו״ח הסייד‪ :‬י [ ב׳ מיני דגן‬
‫ו מ י ן ‪ :‬ה[ תיבות שני מ ע י ן‬
‫נמחק‪ [1 :‬דרבנן נינהו כ ל ו מ ר‬
‫אלא‬ ‫אינן‬ ‫למעשר‬
‫מ ד ר ב נ ן ‪ (1 :‬לא מצי ל מ י ד ן ‪:‬‬
‫ומה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה גזה כוי‪ .‬מחלש וישן לא י[ מצינן למילן ק״ו כי האי גוונא ומה לולש וישן שאינם כלאים זה בזה יי[ דהוי‬ ‫א( חולין סכ‪ :‬קלו‪ :‬קלישי! לט‪.‬‬
‫ג( ]פסחים ל‪:‬‬ ‫נרכות כנ‪,.‬‬
‫מצי למימר מעשר של כבשים ועזים יוכיח שהן כלאים זה בזה ט‪ 1‬ומתעשרין זה על זה אף אני אביא תירוש ולגן לגן ולגן וא״ת השתא‬ ‫וש״נ[‪ ,‬ג( צ׳׳ק מ׳׳ז‪ ,‬ד( צ״ק‪,‬‬
‫נמי לעביר ק״ו מתירוש ויצהר אכתי כבשים ועזים של מעשר בהמה יוכיח י״ל ללא שייך משוס ללא מצינו במעשר בהמה לבדם של שנה‬ ‫ס( נהם צ״ק‪ ,‬י( כרמך כלאים‬
‫נ״א‬ ‫מלמד שאינו צ״ק‪(1 ,‬‬
‫אחת י[ לאינם כלאים שלא יתעשרו מזה על זה כמו שמצינו במעשר לגן לאיכא תירוש ויצהר של שנה אחת ואינם כלאים ואינם מתעשרין אבל‬ ‫להממיר עליו אפילו מין אחד‬
‫מק״ו לחלש דשן שייך למימר טפי‬ ‫כרס‬ ‫ט(‬ ‫צ״ק מ״ז‪,‬‬ ‫ח(‬ ‫צ״ק‪,‬‬
‫<‪[f‬‬ ‫והא‬ ‫צ״ק‪ ,‬י( צ״ל אלא‪( 5 ,‬‬
‫משוס למצינו נמי במעשר בהמה‬ ‫א ש כ ח ן ת י ר ו ש ויצהר ת י ר ו ש ודגן דגן ודגן‬ ‫אשכחן חירוש ויצהר‪ .‬לאין מעשרין‬ ‫דפליגי צ״ק‪ ,‬ל( צ״ק‪ ,‬מ( שנפל‬
‫לחלש ישן שאינן כלאים <()זה על זה(‬ ‫מנין ק״ו ומת ת י ר ו ש ויצהר שאינן כלאים‬ ‫מזה על זה »‪ 1‬להט כתיב חלב לכל אחל‪:‬‬ ‫נ מ י צ״ק‪ ,‬נ( נ״א מרנה זרע‬
‫צ״ק‪,‬‬ ‫כוי‬ ‫זרע‬ ‫לוף העליון‬
‫ואין מתעשרין מזה על זה וכבשים‬ ‫הירוש ודגן‪ .‬ללא כתיב בתרוייהו‬
‫זה ב ז ה א י ן מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה ת י ר ו ש ו ד ג ן‬ ‫‪ (D‬צ׳׳ק‪ ,‬ט( צ׳׳ק מ ״ ז ‪] ( » ,‬ועי׳‬
‫ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין‬ ‫אלא תד חלב מנלן דלא יתרום מדגן‬ ‫מוס׳ ר״ה ינ‪ .‬דייה תנא ומה‬
‫חיובן‬ ‫ד ג ן ו ד ג ן ש ה ם כ ל א י ם זה ב ז ה א י נ ו דין ש ל א‬
‫מזה על זה‪ :‬דגן ודגן שהם כלאים‬ ‫על תירוש ומתירוש על דגן‪ :‬דגן‬
‫שציינתי שם[‪,‬‬

‫עד‬ ‫י ת ע ש ר ו מ ז ה ע ל זה ו ל ר ב י י י א ש י ה ד א מ ר‬
‫זה כזה כוי‪ .‬כתוב בקונטרס לכלאי‬
‫א‬ ‫א‬
‫דהא‪:‬‬ ‫בו•‬ ‫בזה‬ ‫מ[‬ ‫ודגן‪ .‬חיטין על שעורין ושעורין על‬
‫זה‪:‬‬ ‫נז( מתעשרין מזה על‬
‫זרעים של לגן ולגן לרבנן ודומה‬ ‫שיזרע ח ט ה ו ש ע ו ר ה וחרצן ב מ פ ו ל ת יד תיבי‬
‫כלאים‪:‬‬ ‫י[ אחת וגס אינם‬ ‫חיטין‪ :‬גפנים וזיתים אינן כלאים‬ ‫תורה אור השלם‬
‫׳‪ [6‬זרעים דאורייתא ומחייב‬ ‫שטעות סופר הוא לכאן משמע שהוא‬ ‫מייתי לה מייתי לה הכי ומה ת י ר ו ש ויצהר‬ ‫זה עם זה‪ .‬דגן ודגן כלאי זרעים‬ ‫ובל מ ע ש ר בקר ועאן‬ ‫‪.1‬‬
‫נמי‬ ‫ינ[‬ ‫וכן‪:‬‬ ‫מיני‬ ‫בתרי‬
‫קמ״ל‬ ‫נקט‬ ‫ומדלא‬ ‫מתייב‬
‫לאורייתא וכן מוכח בפ״ק לקלושין‬ ‫ש א י נ ן כ ל א י ם זה ב ז ה א פ י ׳ ע ל י ד י ד ב ר א ח ר‬ ‫מדרבנן‪ .‬דגן ותירוש כלאי כרס‬ ‫בל א ש ר יעבר תחת השבט‬
‫ה ע ש י ר י יהיה ק ד ש ליי‪:‬‬
‫דכי זרע הטה וחרצן ושעורה‬ ‫)לף לט‪ (.‬וכן בפי כל הבשר ) ח ו ל י ! קטו‪(.‬‬ ‫א י ן מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה ת י ר ו ש ו ד ג ן ד ג ן‬ ‫דאמר‪.‬‬ ‫מדאורייתא‪ :‬ולר׳ יאשיה‬ ‫ויקרא כז לב‬
‫ש״מ‪:‬‬ ‫מחייב‬ ‫נמי‬ ‫וחרצן‬
‫דבחד‬ ‫משום‬ ‫וחרצן‬ ‫יג[‬
‫לפריך כלאי זרעים ליתסרו להא‬ ‫ו ד ג ן ש ה ן כ ל א י ם זה ב ז ה ע ל י ד י ד ב ר א ת ר‬ ‫דגן ותירוש אינן כלאיס ודגן ודגן‬
‫מ ו ד ה ‪ :‬יו[ הוא ו י ש ספרים‬ ‫תיעבתי לך הוא ואין תילוק בין כלאי‬ ‫אינן כלאים עד שיזרע שלשתן בבת‬
‫א י נ ו ד י ן ש ל א י ת ע ש ר ו מ ז ה ע ל זה ו ש נ י מינין‬
‫שכתוב בהם שם‪ :‬מו[ אומר‬
‫הכרם לכלאי זרעים אלא שזה מותר‬ ‫אתת במפולת יד‪ :‬היכי מייהי »[ לה‪.‬‬ ‫מוםף רש״י‬
‫דר־‬ ‫אחד וכו•‬ ‫מין‬ ‫אפילו‬
‫ב ע ל מ א מ נ ל ן חני ד ר ב נ ן נינהו ״ ו כ ל דתקינו‬
‫יונתן כתיב‪ :‬מו[ לוקה כלומר‬ ‫באכילה וזה אסור אפי׳ בהנאה ואפי׳‬ ‫בק״ו‪ :‬אפילו ט״י דבר אחר‪ .‬שאס‬
‫עד שיזרע חטה ושעורה‬
‫במפולת‬ ‫שלשתן‪,‬‬ ‫וחרצן‪.‬‬
‫דכי איכא כרם בהדי כלאי‬ ‫כעין דאורייתא תקינו מ ה דאורייתא‬ ‫רבנן‬
‫ר׳ יאשיה נמי אית ליה כלאי זרעים‬ ‫זרע מין שלישי או חיטין או שעורים‬ ‫דהוו להו כלאי ורעיס‬ ‫יד‪.‬‬
‫ואי‬ ‫תרתי‬ ‫לוקה‬ ‫זרעים‬
‫נמחק‬ ‫כזה‬ ‫תיבת‬ ‫יו(‬ ‫ומחייב אפי׳ בחטה ושעורה לחולייהו‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫מזה‬ ‫מתעשרין‬ ‫אינן‬ ‫מינין‬ ‫שני‬ ‫אינן כלאים עד שיהא ב׳ י[ מינין דגן‬ ‫וכלאי הכרס כאחת !;כרכות‬
‫כלאמר‬ ‫יחד‪,‬‬ ‫שלשמן‬ ‫כבו‬
‫כולם‬ ‫ודאי‬ ‫הלכך‬ ‫יח[‬
‫משום כלאי זרעים והא לקאמר הכא‬ ‫רב‬ ‫בר‬ ‫רבא‬ ‫ל י ה *‪1‬‬ ‫אמר‬ ‫נמי‬ ‫דרבנן‬ ‫ומין כרס‪ :‬הירוש ודגן‪ .‬שהן ה! ‪3‬׳ מינין‬ ‫נאותו ואת כנו )חולין פכ‪1:‬‬
‫׳»[ פ ט ר אלא ח ר ו ב י ‪ :‬ג[ מיל׳‬
‫דמשום ש ב ו ת ו מ ש ו ם רשות‬ ‫ללר׳ יאשיה תירוש ולגן דגן ולגן שהן‬ ‫מ ע ת ה גבי מ ע ש ר בהמה‬ ‫תנן לאביי א ל א‬ ‫כלאים ע׳׳י מין שלישי או דגן ודגן‬ ‫הזורע נלאיס לוקה ואוקימנא‬
‫לאפוקי מ ד ר יאשיה!ש• קלו‪.::‬‬
‫ו מ ש ו ס מ צ ו ה ‪ :‬ל!(( אדם והא‬
‫כלאים זה בזה ע״י לבר אתר משום‬ ‫וכל מ ע ש ר בקר ו מ ע ש ר צאן‬ ‫כתיב‬ ‫דלא‬ ‫שהן כלאים על ידי כרם אינו לין‬ ‫וטעמיה דר׳ יאשיה לא ידענא‬
‫במשקה‬ ‫כגון‬ ‫כנ[‬ ‫דפליגי‪:‬‬
‫דאמר‬ ‫תיבת‬ ‫נ‪[1‬‬ ‫היוצא‪:‬‬ ‫תירוש ולגן נקט ע״י לבר אחר ללא‬ ‫יתעשרו‬ ‫כוי‪ :‬ושני מיני! בעלמא‪ .‬שאינו דגן‬ ‫מהיכא נסקא ליה דנעינן נ׳‬
‫איסור‬ ‫אלא‬ ‫גון‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫מחייב משוס כלאי הכרס אלא בג׳‬ ‫כגון סולין ועדשים מנלן דלא‬
‫שלישי‪,‬‬ ‫וחרצן‬ ‫זרעים‬ ‫מיני‬
‫ת מ ו ר ‪ :‬גה[ דאורייתא יהיה‬ ‫מלא‬ ‫ומפולת יד נפקא ליה‬
‫במשנה‬ ‫וה השנוי‬ ‫דין‬ ‫בו‬ ‫מינין אבל משוס כלאי זרעים [ תייב בתרי וכן מוכח בסוף ס׳ אומו‬
‫יא‬
‫יתעשרו מזה על זה‪ :‬הני‪ .‬כל שאר מינין לרבנן י[ למראורייתא‬ ‫משמע‬ ‫תזרע כ ר מ ן כלאים‪,‬‬
‫הערל‬ ‫בסוף‬ ‫דאמדינן‬ ‫והא‬ ‫ואת בגו)שם פב‪ >:‬למייתי התם הזורע כלאים לוקה ומסקינן מילתא אגב‬ ‫אינו תייב במעשר אלא לגן תירוש ויצהר וכל לתקון כעין‬
‫שוריעת הכרס עצמה תהיה‬
‫אי‬ ‫דעגול בעגולים‬ ‫בההיא‬ ‫ככלאיס !קדושיו לס‪.!.‬‬
‫הזה‬ ‫בזמן‬ ‫תרומה‬ ‫הוי‬ ‫אורחא קמ״ל לאיכא תרי גווני כלאים לאפוקי מלרבי יאשיה לאמר על‬ ‫מינו‪:‬‬ ‫שאינו‬ ‫על‬ ‫ממין‬ ‫יתעשרו‬ ‫שלא‬ ‫תקון‬ ‫לאורייתא‬
‫דאורייתא ו א ע ״ ג ‪ :‬כי[ וגרגיר‬ ‫שיזרע חטה ושעורה ומרצן במפולת יל קמ״ל דט זרע חטה וחרצן‬ ‫יתעשרו‬
‫או י כ ו ל ש א נ י ‪ :‬כ!ז וחרובי‬
‫לאר׳ו־‬ ‫גח[‬ ‫ת״ל‪:‬‬ ‫גדורה‬ ‫שעורה וחרצן נמי י» חייב ש״מ דמודה ר׳ יאשיה בחטה ושעורה ועול נראה לפרש לקרי תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי כרם כגון תטה‬ ‫רבעו גרשום‬
‫ותרומת ח ו ״ ל אוכל והולך‬ ‫ושעורה חטה וחרצן '»[ ובחל מולה ר׳ יאשיה ללקי ובחל פליג אבל חטה וחרצן שעורה וחרצן כולו חל גוונא הוא יי[ ועוד יש ספרים שכתוב בהם‬ ‫דגן‬ ‫אשכחן תירוש ויצהר‬
‫אבא‬ ‫ר•‬ ‫מפריש‬ ‫ואח״כ‬ ‫בוה‬ ‫חלב‬ ‫דכתיב‬ ‫ויצהר‪.‬‬
‫ב ש ם ‪5 :‬ט[ עקביא בשם ר׳‬
‫בהליא חטה וחרצן או שעורה ותרצן ואפי׳ י ]לספריס[ שכתוב >שס ושעורה פירושו או כמו או שעורה וחרצן ולהט לא מצי לאוקמי כלאים בבת‬
‫י‬ ‫(‬
‫שאין‬ ‫לומר‬ ‫בזה‬ ‫וחלב‬
‫עקיבא‪ :‬ל[ בקר ו מ ע ש ר צאן‬ ‫אתת כגון חטה ושעורה וחרצן ללקי תרתי לאסוקי מלר׳ יאשיה להא לר׳ יאשיה נמי לקי תרתי וכן מוכח נמי בירושלמי במס׳ כלאים סרק ח׳‬ ‫מ ע ש ר י ן מזה ע ל זה ת י ר ו ש‬
‫יתעשרו כוי ו א ״ ת הא איכא‬ ‫ו ד ג ן דלא כתיב ח ל ב א ד ג ן‬
‫למילף‪:‬‬
‫לקאמר התם כתיב לא תזרע י( כלאים כרמך אלמא שאינו חייב על שיזרע ב׳ מינין בכרס לברי ר׳ יאשיה ר׳ יונתן אומר טי[ מין א׳ על לעתיה‬
‫מנין ד א י ן מ ע ש ר י ; מזה על‬
‫לר׳ יונתן שלך לא תזרע כלאים לאיזה לבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים '(להעביר עליו אפי׳ מין אתר על לעתיה לר׳ יאשיה כתיב שלך לא‬ ‫ושעורה‬ ‫ד א מ ר חטה‬ ‫וה‪:‬‬

‫תזרע כלאים לאיזה לבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים מבריא אמרי להתראה שאס התרו בו משוס שלך לוקה משוס כרמך לוקה טי' ואי לא‬ ‫ולא‬ ‫יד‪.‬‬ ‫במפולת‬ ‫וחרצן‬
‫דהשתא‬ ‫שוורים‬ ‫במפולת‬
‫מחייב ר׳ יאשיה בכלאי זרעים בלא כרס א״ה מאי קבעי כרמך ל״ל ללא משמע לפרש רבעי למה נאמר כרמך בלאו שני שהיה לו לומר בלאו‬ ‫מצית ל מ י מ ר דתירוש‬ ‫לא‬

‫אחד לאין קושיא לר׳ יונתן בענין זה אלא לגמרי יי[״()כזה( בעי ״()כמשמעו( ל״ל כרמך כלל הלכך ייי[ כולם ולאי ממייבי משוס כלאי זרעים‬ ‫ו ד ג ן ו ד ג ן ו ד ג ן הוי כלאים‪.‬‬
‫ר ע ד דאיכא ח ט ה ו ש ע ו ר ה‬
‫בשני מינין אלא בכלאי לזרעים פליגי לר׳ יאשיה לא מחייב הגשום כרס על לאיכא שני מיני בהלי חרצן כגון חטה ושעורה וחרצן ור׳ יונתן מחייב‬ ‫ו ח ר צ ן לא הוי כלאים היכי‬

‫אפי׳ במין א׳ בהלי מרצן ואין לתמוה לר׳ יאשיה מאי שנא לבכלאי זרעים מחייב בשני מינין ובכלאי כרם בעי ג׳ מינים למשמע ליה זריעת‬ ‫אפילו‬ ‫בק״ו‪:‬‬ ‫לה‬ ‫מי־הו‬
‫יצרף‬ ‫אס‬ ‫אחר‬ ‫דבר‬ ‫ע״י‬
‫כלאים ‪3‬׳ מיני זרעים ומרצן לאו מין זרעים הוא הלכך איכא לפרושי קרא הכי לא תזרע בהלי כרמך כלאים להיינו ב׳ מיני זרעים ומיהו ר׳‬ ‫עמהן עוד מין אחר חטין‬
‫יהולה ולאי משמע במס׳ כלאים ) פ ״ א מ״ט> ללא מחייב נמי בכלאי זרעים על שיזרע חטה ושעורה וכוסמין או ב׳ מטין ושעורה או ב׳ שעודם‬ ‫א ו ש ע ו ר י ן לא ה ו י כלאים‬

‫וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך ומיהו קרא דבהמתך לא תרביע כלאים לא אפשר לו לפרושי הט‪ :‬ושני מינין בעלמא דרבנן‪ .‬משמע‬
‫מעשרין‬ ‫אין‬ ‫הכי‬ ‫אפילו‬
‫זה‪ :‬ו ש א ר מינין‬ ‫על‬ ‫מזה‬
‫דכל מינין דלא כתיבי בהאי קרא דרבנן והכא לא כתיב אלא דגן ומירוש ויצהר ובפ׳ כיצד מברבין )ברכות לו‪ (.‬נמי אמר דמעשר צלף לרבנן‬ ‫דעלמא כגון פולין ו ע ד ש י ן‬
‫מנא ל ן דאין מ ע ש ר י ן מזה‬
‫וגבי ליטרא קציעומ ביצה <לף ג‪ (:‬נמי אמר ללבר שבמנין אפי׳ באלף לא בטיל בלרבנן ובפ״ק לראש השנה )לף טו‪ (:‬מעשר סתם מרובין דרבנן‬ ‫על ו ה ‪ :‬אלא מעתה‪ .‬כ י ו ן‬
‫אע״ג לבספרי לא פטר יט[י(לא חרובי שיטה וצלמונה ולא סתם מרובין וכל הנהו לרשות לספרי למרבין אפי׳ קטנית ופירות האילן וירק לענין‬ ‫ד ג מ ר ת דאין מ ע ש ר מ מ י ן על‬

‫מעשר אסמכתא בעלמא נינהו וט האי גווגא אשכמן כל מילי לשבות ומשוס מצוה ‪3‬פ׳ משילין)ביצה לו‪ (:‬ללריש במ״כ משנתון שבות ואסמכתא‬
‫‪[ 5‬‬
‫ש א י נ ו מ י נ ו מ ד כ ת י ב כל ח ל ב‬
‫חלב‬ ‫תר• זמני כ ל ו מ ר ת ן‬
‫בעלמא היא וכהן שעלתה בילו תאנה של טבל בפ׳ אלו הן הלוקין )מכות יט‪ >:‬לכהן שאכלה לוקה כו׳ היינו מכת מרלות והא לאמר בסוף הערל‬ ‫לזה ו ה ל ב ל ז ה ‪ :‬גבי מ ע ש ר‬

‫)יבמות פא‪ (.‬לעיגול אינו עולה התם רבנן כעין לאודי׳ תיקון והא לאמרי׳ בפ׳ הנולר מן הירק )נלריס נה‪ (.‬ללגן משמע כל מילי למילגן אפילו‬ ‫בהמה דלא כתיב‪ .‬ח ד י וימני‬
‫כתיב‬ ‫דלא‬ ‫מעשר‬ ‫מעשר‬
‫קטנית אומר ר״ת להיינו בנלדס להלך אמר לשון בני אלם י [ (ודפליגי ר״א ור׳ יהושע בפ׳ העור והרוטב )חולין קכ‪ (:‬בלון מינה ומינה בלון‬
‫כ‬ ‫א‬

‫מינה ואוקי באתרה משכחת לה דפליגי בדאודיתא כגון "‪ 1‬משקה היוצא מן הדגן כגון מלילות שריסקן וסחטן כדאמר בפ״ק דשבת ) ד ף יט‪ (.‬והא‬
‫דתנן במס׳ פרה <פי״א מ״ג> דבילה של תרומה שנפלה לתוך' (]מי[ חטאת כו׳ עד »[ דאמר האוכלה במיתה לאו דוקא אלא יי[ חומר דרבנן כעין‬
‫‪:‬‬

‫איסור מיתה ונפקא מינה לאלקדי טפי משאר מלקיות או לקוברו בין רשעים גמורים אי נמי לסימנא בעלמא נקט דבילה ״(שאס נפל במי חטאת‬
‫דבר שתרומתו דאורייתא ״ [ ואע״ג דמה נפשך תרומת פיידות דרבנן מכל מקום שייך לאתמורי טפי גזירה משום דגן תירוש ויצהר דאודיתא‬
‫ובירושלמי בדש )פרק( מסכת מעשרות משמע קצת לקרא לדרשינן מיניה חיוב מעשר כפירות וקטנית דרשא גמורה היא דאמר התם עשר‬
‫תעשר הייתי אומר כל הלבדס חייבים במעשר כר על אין לי אלא תבואה קטנית מנין תלמול לומר וכל מעשר הארץ לרבות שום ושחליס‬
‫וגרגיר י[ יכול שאני <(מרבה אף העלין זרע כרשינין זרע לפת וצנונות ובצלים ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין תלמול לומר מזרע הארץ‬ ‫‪5‬‬

‫לא כל (]זרע[ הארץ ומפרי העץ לרכות כל פימת האילן או יכול שאני מר‪3‬ה חרובי שיטה וצלמתה וחרובי י[ גירמה תלמוד לומר מפרי‬
‫‪5‬‬ ‫ש‬

‫העץ ולא כל פרי העץ ירקות מנין איסי בן עקביא אימר המעשרות לירקות מדבריהס משמע דירקות מדבריהם אבל קטנימ ופירות‬
‫לאורייתא דש לפרש לה״ק מלבדהס כלומר לאין להם אסמכתא מן הפסוק כמו שיש לקטנית ושאר פירות ובספרי נמי בפרשת עשר‬
‫תעשר לא מייתי שוס קרא לירקות לאע״ג לקתני התם מנין לרבות ירקות למעשרות בשום ושתליס וגרגיר איירי כלקתני התם בהליא‬
‫ובת״כ בפרשת אס בחקותי מביאה בקוצר ואינו מאדך שס כמו בספרי ושמא לא רצו להסמיך ירקות על שום פסוק לסי שיש עניניס‬
‫שנראה להם להקל בירקות יותר מבשאר דברים כי ההיא לקאמר בירושלמי במס׳ חלה פ׳ שתי נשים א״ר יותנן רבותינו שבגולה היו מפרישין‬
‫תרומות ומעשרות על שבאו הרובים ובטלום מאן אינון הרובים תורגמיניא ()אמרה( ר׳ זעירא ורב יהודה בשם שמואל אמר חלת חוצה‬
‫ע‬

‫לארץ " ‪ 1‬אוכל והולך ואח״כ מפריש רבא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן ותירוש ויצהר ר׳ אבא בשם ר׳ שמואל לא חשו אלא לתרומה‬
‫גלולה אבל לירקות אפי׳ לתרומה גלולה לא תשו לתני א׳יסי בן עקביא » י [ מעשרות לירקות מדבריהם»(‪ :‬אלא מעתה גבי מעשר בהמה‬
‫דלא כתיב מעשר כקד [ ]כוי[ יתעשרו מזה על זה‪ .‬וא״ת הא אתא למילף ק״ו מחלש דשן שאינן כלאים זה בזה ואין מתעשדן ד״ל‬ ‫ל‬

‫דאיכא למימר כבשים ועזים יוכיחו שהם כלאים ומתעשדן כדמרבינן לעיל מצאן כר ומשני אמר קרא העשירי שבא לחלק וליתן עשיד‬
‫לזה ועשירי לזה ופריך כבשים ועזים נמי דבשלמא אי לאו העשירי לא ילפינן כבשים ועזים מקל וחומר דישן וחדש כיון דרבי רחמנא‬
‫צאן כדאמר אבל השתא דכתיב העשירי לחלק על כל מיץ ומין דאתי כמו ראשיתם דבסמוך דגבי דגן שבא ליתן ראשית לכל מין ומין‪:‬‬

‫אמר‬
 ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫נד‪:‬‬ ‫משפט‬
‫מצוה‬
‫עין‬
‫נר‬

‫א( נ״א ה״ג ולגן משמע נו׳‬
‫צ״ק‪ ,‬נ( ]חמורה ה‪.‬ן‪ ,‬ג( נמי‬
‫לא מציח אמרח ולגן משמע נל‬
‫צ״ק‪,‬‬ ‫נו׳‬ ‫נשלמא‬
‫ד( ]לעיל נג‪ ,1:‬ה( ]שנח ‪.0‬‬
‫ט‪,[.‬‬ ‫שנועוח‬ ‫ס!‪:‬‬
‫למיעונוינהו‬ ‫להיקישא‬
‫נס׳׳א‪ :‬למצרפח‪,‬‬
‫ח( צ״ק‪ ,‬ט( צ״ק‪ ,‬י( נ״א ומוקי‬
‫צ״ק‪ ,‬כ( צ״ל שאין תורמין מוה‬
‫על זה חירוש ולגן לחל חלנ‬
‫יסעשרו מזה על זה‪ .‬בקר וצאן‪ :‬אמר קרא העשירי‪ .‬לסמך מעשר‬ ‫אביי ראשיתם כו׳ דכא אמר בלא ראשיתם כוי‪ .‬תימה‬ ‫אמר‬ ‫מהלנומ‬ ‫פ״א‬ ‫מיי׳‬ ‫א‬ ‫ט‬
‫ופ״ז‬ ‫ו‬ ‫הלנה‬ ‫מעשר‬
‫אבקר ועשירי סמך אצאן רהשתא כתיב מעשר אכל חל וחל‪ :‬כנשים‬ ‫לבפ״ק לתמורה )לף ה‪ (.‬גבי הא דאמר אביי דכל (]מילתא[‬
‫‪15‬‬
‫מהלכוח נבורות הלבה ד סמג‬
‫א׳‬ ‫לגן‬ ‫ועזים <מי‪ .‬לא ליעשרי ט היכי ללעיל כתיב חלב איצהר וחלב אמירוש‬ ‫ראמר רחמנא לא מעביל אי עביל מהני פריך מתורם ממין על שאינו‬ ‫עשין קלה טוש״ע י ״ ד סי׳‬
‫שלא ]סעי׳ עא[ וסעיף עב‪:‬‬
‫ולגן ודרשינן לגן לגן מק״ו לתירוש ויצהר י[ וה״נ לרשינן ק״ו לחלש‬ ‫מינו לאמר רתמנא תן חלב לזה ]וחלב לזה[ ותנן לאם תרם אין תרומתו‬ ‫י ב מיי׳ פ ״ ו מהלכות בכורות‬
‫נייק‬
‫ו(‬ ‫דשן‪ :‬ומשני וצאן משמע כל צאן א׳‪:‬‬ ‫תרומה ומשני אמר קרא ראשיתם‬ ‫הלכה נ סמג עשין ריב‪:‬‬
‫לנקר‪ ,‬י(‬
‫ראשיהם‪ .‬סמוך לדגן הוי ראשיתם‬ ‫אלמא מוקי ליה י! אפי׳ לתירוש ויצהר‬
‫׳העשירי‬ ‫מ ז ה ע ל זה א ״ ל א מ ר ק ר א‬ ‫יתעשרו‬
‫לומר תן ראשית לכל דגן ודגן בסלר‬ ‫לאשמועינן ללא מהני והכא מוקי‬
‫תן ע ש י ר י לזה ותן ע ש י ר י לזה אי הכי כ ב ש י ם‬ ‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫ויקח קרת‪ :‬נשלמא ההם דרשינן וצאן‬ ‫' [ לה לחלק במיני לגן לאין תורמין‬ ‫א‬

‫כמינ נהו ט חרס מהאי אהאי‬ ‫נמי וצאן מ ש מ ע כ ל צ א ן א ח ד איהכא‬ ‫ועזים‬ ‫מ ע ש ר בקר ו מ ע ש ר צ א ן הכי‬
‫לא לקי כתנ רחמנא וכו׳ צ״ק‪,‬‬
‫משמע כל לאן א׳‪ .‬דמייחרי לן קראי‪:‬‬ ‫מזה על זה יי[ ורבא אמר בלא‬ ‫נמי ד י ת ע ש ר ו מזה ע ל זה‪:‬‬
‫ל( ולחלק צ׳׳ק‪ ,‬מ ( צ ׳ ׳ ק ‪ ,‬ג ( צ ״ ל‬ ‫דאי ם״ד כנשים ועזים גמי‪ .‬לא‬ ‫א מ ר אביי‬ ‫אחד‬ ‫מ ש מ ע כל רגן‬ ‫לימא‬ ‫נמי‬ ‫ראשיתם נמי לא מצית אמרת ^ ]ולגן[‬ ‫העשירי‬ ‫קרא‬ ‫אמר‬ ‫הדר‬
‫כ ר כ ת י ב תרי ו י מ נ י מ ע ש ר‬
‫נ נ ״ ק סז‪ ,:‬ס ( ! ח ע נ י ת ט‪,[.‬‬
‫ליעשרו אהדדי לכתוב רחמנא וכל‬ ‫ראשיתם‬ ‫> א מ ר ר׳ א י ל ע א‬ ‫ר א ש י ת ם וכן‬
‫נ‬
‫א!‬ ‫משמע ט( ]כל[ לגן אתל ' ‪(' 1‬למוקי‬
‫‪2‬‬ ‫ג‬
‫מ ע ש ר ד מ י ‪ :‬אי הכי כ ב ש י ם‬
‫מעשר בהמה ואנא ידענא דמין על‬ ‫משמע כל‬ ‫>נמי‬ ‫ראשיתם‬
‫ג‬
‫אמר בלא‬ ‫רבא‬ ‫בהליא התם להט רקאמר התם‬ ‫ועזים נמי‪ .‬נימא ת ן ע ש י ר י‬
‫ולא‬ ‫לזה‬ ‫ועשירי‬ ‫לזה‬
‫אור השלם‬ ‫תורה‬ ‫שאינו מינו לא לאתי מק״ו מחדש וישן‪:‬‬ ‫התם‬ ‫בשלמא‬ ‫אמרת‬ ‫מצית‬ ‫לא‬ ‫אחד‬ ‫דגן‬ ‫ולרבא ראמר לא מהני אי לאו לאמר‬ ‫י ת ע ש ר ו זה על זה‪ :‬הא כתיב‬
‫וכי הימא אי כהכ בהמה ה״א‪ .‬חיה‬ ‫רחמנא ראשיתם הוה אמינא תירוש‬ ‫וצאן מ ש מ ע כל צאן אחד‪:‬‬
‫ו ב ל מ ע ש ר בקר ו צ א ן‬ ‫‪.1‬‬ ‫וצאן מ ש מ ע כ ל צאן א ח ד דאי םלקא‬ ‫אמרינן‬
‫פ ל אשר‪.‬יעבר תחת השבט‬ ‫בכלל בהמה וליחייכ חיה כמעשר‬ ‫ויצהר לכתיב בהו חלב חלב שאין‬ ‫כל ח ל ב‬ ‫הכא נ מ י לימא‪.‬‬

‫ה ע ש י ר י יהיה ק ד ש ליי‪:‬‬ ‫כ ב ש י ם ועזים נמי ל כ ת ו ב וכל מ ע ש ר‬ ‫דעתך‬ ‫ת י ר ו ש ו ד ג ן כל מ ש מ ע כדגן‬

‫כדקי׳׳ל בב״ק )לף נל‪ >:‬חיה בכלל‬ ‫תורמין > תירוש ולגן לחל חלב כתיב‬ ‫כ‬
‫על‬ ‫חטה‬ ‫ויתעשר‬ ‫אחד‬
‫ויקרא כ ז לב‬
‫וכי ת י מ א אי כ ת י ב כ ל מ ע ש ר ב ה מ ה‬ ‫בהמה‬ ‫בהו יי[ מהאי אהאי כתב רחמנא‬
‫‪ .2‬ביל ח ל ב י צ ה ר ו ב ל ח ל ב‬ ‫בהמה י! להרבעה משוס הכי לא הוה‬ ‫תן‬ ‫ראשיתם‪.‬‬ ‫שעורה‪:‬‬
‫ר א ש י ת לזה ו ר א ש י ת לזה‬
‫תירוש ודגן ראשיהם א ש ר‬
‫צריך למכתב בקר וצאן דאגא גמיר‬ ‫א מ י נ א א פ י ל ו ח י ה ת ח ת י‪-‬תחת מ ק ד ש י ם‬ ‫הוי‬ ‫ראשית וי״ל ללאביי ולאי משמע‬ ‫ש ל א י ת ע ש ר ו מזה ע ל זה‪:‬‬
‫יתנו ל י ; ל ף נתתים‪:‬‬
‫ב מ ד ב ר יח יב‬ ‫תחת תחת מקדשים כתיב הכא )יקרא‬ ‫ואתי בק״ו מ ח ד ש וישן בקר וצאן למה‬ ‫גמר‬ ‫טי[ רהאי ראשית לחלק במיני לגן‬ ‫דאי סייד כ ב ש י ם ועזים נמי‪.‬‬
‫לא י ת ע ש ר ו זה ע ל זה ל כ ת ו ב‬
‫‪ .3‬ש ו ר א ו ב ש ב א ו עז כי‬ ‫כז( תתת השבט וכתיב התם )שס כב>‬ ‫לי ב ק ר ו צ א ן ה ו א ד א י ן מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה‬ ‫למלסמך ליה קרא לולגן טי( ומוקי‬ ‫כ ל מ ע ש ר בהמה ולא ל כ ת ו ב‬
‫ןמים‬ ‫שבעת‬ ‫והןה‬ ‫יולד‬
‫א מ ו ומיום ה ש מ י נ י‬ ‫תחת‬ ‫תתת אמו והתם חיה לא דכתיב שור‬ ‫מ ת ע ש ר י ן אבל הכא מי‬ ‫כ ב ש י ם ועזים‬ ‫אבל‬
‫נמי לומר ללא מהני למשמע יי[ לקרא‬ ‫אמינא‬ ‫הוה‬ ‫וצאן‪:‬‬ ‫בקר‬
‫היכי‬ ‫כי‬ ‫חיה‪.‬‬ ‫אפילו‬
‫והלאה יךצה לקרבן א ש ה‬ ‫כשב ועז נשם[ הלכך לכתוב בהמה ואתי‬ ‫אכולהו מיני רבמיבי בקרא (לתלק‬
‫ל‬
‫מבהמה‬ ‫חיה‬ ‫]דילפינן[‬
‫ויקרא כב כ ז‬ ‫לין‪:‬‬ ‫מינין‬ ‫שאר‬ ‫למעוטי‬ ‫דגן‬ ‫כתיב‬ ‫דלא‬ ‫םגיא‬
‫בק״ו מחלש וישן למין כשאינו מינו לא‬ ‫בתירוש יצהר לא איצטריך אלא לומר‬ ‫)ילפינן( לענין הרבעה הכי‬
‫כל‬ ‫את‬ ‫תעשר‬ ‫עשר‬ ‫‪.4‬‬
‫מתקיף לה ר ב הונא & בריה ד ר ב נחמן אימא‬ ‫נ מ י י ל י ף חיה ל מ ע ש ר ‪ .‬הא‬
‫ת ב ו א ת ז ר ע ך ־־יצא ה ש ד ה‬ ‫ולהט כמב בקר וצאן למימרא לבקר‬ ‫ללא מהני וט היט ללא מהני בתירוש‬ ‫)דמי(‬ ‫ליכא ל מ י מ ר מ ש ו ם‬
‫דברים י ד כב‬ ‫ש נ ה שנה‪:‬‬
‫וצאן הוא לאין מתעשרין הא צאן וצאן‬ ‫זוטרא‬ ‫מר‬ ‫ליה‬ ‫אמר‬ ‫בצאן‬ ‫לבקר‬ ‫לערבו‬ ‫ויצהר לא מהני נמי במיני לגן ורבא‬ ‫ד מ ע ש ר תחת תחת מ ק ד ש י ם‬
‫בערי‬ ‫ההר‬ ‫בערי‬ ‫‪.5‬‬
‫הנגב‬ ‫ובעדי‬ ‫השפלה‬ ‫מתעשרין אלא הכא גבי לגן לא י[‬ ‫ד ר ב נתמן ל ר ב א אית ליה נמי ה ע ש י ר י‬ ‫בריה‬ ‫לקאמר הכא לא צריך משוס למק״ו‬ ‫ג מ ר וחיה ליכא ב ק ד ש י ם ‪.‬‬
‫מעשר‬ ‫כל‬ ‫לכתוב‬ ‫ואכתי‬
‫ובםביבי‬ ‫בנימן‬ ‫ובארץ‬ ‫מיסתבר קרא למילרש לתירוש ולגן‬ ‫ד א מ ר י א מ ר ר ב א ב ל א ע ש י ר י נמי ל א‬ ‫איכא‬ ‫נפקא כללעיל '״[ ומן לגן ליכא‬ ‫מחדש‬ ‫בק״ו‬ ‫בהמה ואתי‬
‫ירושלם ובערי יהוךה ע ד‬
‫ידי‬ ‫על‬ ‫דתיאן‬ ‫תעברנה‬ ‫הוא לאין מתעשרין הא לגן ולגן‬ ‫א מ ר ת ב ק ר ו צ א ן מ ת ע ש ר י ן מ ז ה ע ל זה‬ ‫מצית‬ ‫למיררש למשמע ״(]כל[ לגן אחל‬ ‫ו י ש ן ומה ח ד ש ו י ש ן ש א י ן‬
‫כלאים זה בזה אין מ ת ע ש ר‬
‫מ ו נ ה אכזר ין‪:‬‬ ‫מתעשרין למי סגיא ללא כתב לגן‬ ‫מה‬ ‫דגן‬ ‫למעשר‬ ‫בהמה‬ ‫מעשר‬ ‫דאיתקש‬
‫כלקאמר הכא לאיצטריך לגופיה‬ ‫מזה ע ל זה כ ב ש י ם ועזים‬
‫ירמיהו לג יג‬
‫למעוטי שאר מינין ללא לימייבו במעשר‬ ‫למעוטי שאר מינים והתם נפקא יט[ לן‬ ‫ש ה ן כלאים זה בזה אינו דין‬
‫אף‬ ‫שאינו מינו לא‬ ‫דגן ממין ע ל‬ ‫מעשר‬ ‫א‬
‫ש ל א י ת ע ש ר ו מזה ע ל זה‬
‫מדאורייתא‪ :‬אימא לערבו לבקר וצאן‪.‬‬ ‫מראשיח כראשכחן בכמה רוכתי‬ ‫ב ק ר ו צ א ן למה ל י כ ר ‪ :‬האי‬
‫ב ה מ ה ממין ע ל שאינו מינו לא והא‬ ‫מעשר‬
‫רש״י‬ ‫מוסף‬ ‫כלומר מנא ליה לרבא דלהט כתיב‬ ‫)פסחים לף יחי‪ (.‬מילתא לאתיא בק״ו‬ ‫מתעשרים‬ ‫ועזים‬ ‫כבשים‬
‫מזה ע ל זה דלהכי אתי ו צ א ן‬
‫בקר וצאן דלא יתעשרו מזה על זה‬ ‫ש נ ה לשנה הקשתיו ולא‬ ‫הוא דאמר‬
‫‪4‬‬
‫י>רבא‬ ‫טרח וכתב לה קרא והשתא נמי ניחא‬
‫מעשר‬ ‫הקשתיו‪.‬‬ ‫לשנה‬ ‫דכל מ ש מ ע צ א ן א ח ד ולהכי‬
‫שלא‬ ‫לגן‪,‬‬ ‫למעשר‬ ‫נהמה‬ ‫אימא להט פרטינהו קרא בהדיא‬ ‫אחר ה ד ר ביה רבא מההיא ואיבעית‬ ‫לדבר‬ ‫הא למייתי הכא ראשית על לגן ולגן‬ ‫מ י י ת ר ‪ :‬אלא הכא מ י סגיא‬
‫יחרוסמשלשנה שענרהשנולר‬
‫קודס אלול על שנולדו לאחר‬
‫לערבינהו דליעשרו אהדדי דאי הוה‬ ‫והתם מיימי ליה רבא על לגן ומירוש א י מ א > ח ד א מ י נ י ה ר ב פ פ א א מ ר ה ‪ :‬מתני׳‬
‫ה‬
‫דלא כתב ד ג ן ל מ ע ו ט י ש א ר‬
‫מיגין‪ .‬ד א י ן מ ח י י ב י ן ב מ ע ש ר‬
‫אלול‪ ,‬ו ל א ל ד ב ר א ח ר ‪ .‬מין‬ ‫כתב בהמה הוה מיימינן מתדש דשן‬ ‫בהמה‬ ‫רגל‬ ‫כמלא‬ ‫מצטרף‬ ‫בהמה‬ ‫מעשר‬ ‫לולאי תרוייהו נפקי מק״ו בין תירוש‬
‫נ‬
‫מ ן התורה ו ל א ו מייחד הוא‬
‫נמינו ;לע‪-‬ל נג‪.(:‬‬ ‫למימר כל מ ע ש ר דגן אחד‪:‬‬
‫דמין בשאינו מינו לא ולהט אלכרינהו‬ ‫ולגן בין לגן ולגן ומ״מ כתביה‬
‫וכמה היא רגל בהמה רועה ט״ז מיל‬ ‫רועה‬ ‫אימא ל י ע ר ב ן ‪ .‬בקר ב צ א ן ‪.‬‬
‫בהריא למימרא רליעשרינהו אהדדי‪.‬‬ ‫אתרוייהו כמו מילתא לאתיא בק״ו‬ ‫האי ב צ א ן ד כ ת ב ל א ו להבי‬
‫היו בין א ל ו ל א ל ו ל ״ ב מ י ל אין מ צ ט ר פ י ן היו‬
‫מקובצת‬ ‫שיטה‬ ‫וקס״ל לרב הונא למדרבא לימ ליה‬ ‫טרח וכתב לה קרא וא״ת ולרבא טון‬ ‫כתיב ד מ ע ש ר י ן כ ב ש י ם ע ל‬
‫בקר‬ ‫לערכן‬ ‫אלא‬ ‫העזים‬
‫באמצע מביא ומעשרן באמצע ר״מ אומר‬ ‫לו‬
‫ר׳‬ ‫אמר‬ ‫וכן‬ ‫ראשיתם‬ ‫א[‬ ‫ראשיתם העשירי נמי לית ליה לרבא‬ ‫לכתיב ראשיתם אכולהו חלב חלב‬ ‫בצאןדמעשריןמןהבקרעל‬

‫הונא‬ ‫נ[‬ ‫ראשיתם‪:‬‬ ‫אלעור‬ ‫ללילרוש תן עשירי לזה ועשירי לזה‬ ‫גמ׳ מ נ א ה נ י‬ ‫מפםיק ל מ ע ש ר בהמה‪:‬‬ ‫הירדן‬ ‫למה לי ד״ל משוס ללא הר מוקמינן‬ ‫הצאן ומן הצאן על הבקר‪:‬‬

‫ב ר נתן אימא ליערבו לבקר‬ ‫ל ר ב א נמי ד מ פ י ק ו צ א ן ל כ ל‬

‫הואיל ולא כתב מעשר בקר ומעשר‬ ‫עוד‬ ‫אמר רבה בר שילא דאמר קרא‬
‫‪5‬‬
‫מילי‬ ‫ראשיתם אתירוש ויצהר טון לאינם‬ ‫צאן מ ש מ ע אית ליה נמי‬

‫כלאים זה בזה‪ :‬ואתי נק״ו מחדש‬

‫באמצע‬ ‫נ[‬ ‫אמר‪:‬‬ ‫וצאן‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫נ׳‬ ‫אות‬ ‫חזיאן‬ ‫צאן‪ :‬ממין על שאינו מינו לא‪ .‬וא׳ית‬ ‫ה צ א ן ע ״ י מ ו נ ה וקים ל ה ו ל ר ב נ ן‬ ‫תעבורנה‬
‫לבקר‬ ‫עשירי‬ ‫תן‬ ‫העשירי‬
‫מצטרף‬ ‫לצאן‪:‬‬ ‫ועשירי‬
‫ו[ ויצהר ה״נ דכתיב מ ע ש ר‬
‫בכבשים ועזים נמי א׳׳כ ריבויא לבקר‬ ‫דרועה‪:‬‬ ‫מיל קא ש ל ט א ביה עינא‬ ‫דשיתסר‬ ‫וישן‪ .‬לא הוי מצי למימר לאתי‬ ‫רועה‪.‬‬ ‫בהמת‬ ‫רגל‬ ‫כמלא‬
‫ליתי‬ ‫אצאן‬ ‫ועשירי‬ ‫אבקר‬
‫דחדש‬ ‫מקו״ח‬ ‫וצאן‬ ‫צאן‬ ‫וצאן מאי אהני‪ .‬ואם תאמר מה ראית‬ ‫בהיקישא לעשר מעשר ללעיל דהא‬ ‫כ ל ו מ ר כ ל אותן בהמות ש ל‬
‫ושנים מ י ל אין‬ ‫שלשים‬ ‫בין א ל ו ל א ל ו‬ ‫תיו‬ ‫אדם א ח ד ש ר ו ע ו ת ב ש ד ה‬
‫)בהמה‪.‬‬ ‫‪(5‬‬ ‫וה״נ‪:‬‬ ‫וישן‬ ‫מסתברא ‪(' f‬למעוטינהו להיקישא‬ ‫אמר רבא לעיל לשנה הקשתיו ולא‬ ‫א ח ד כ ש י ע ו ר ש ר ג ל בהמה‬
‫ללבר אמר‪ :‬אימא לעדובי בצאן‪.‬‬
‫)שסימניה( ]למיני[(‪ :‬ין לא‬ ‫דאין‬ ‫הוא‬ ‫ושנים‬ ‫שלשים‬ ‫וכוי‪:‬‬ ‫מצטרפין‬
‫מיותר מיסתבר‪ :‬י[ דמיעטא‬
‫לבקר וצאן אתא ללא ליעשרו אהללי‬ ‫הולכת ורועה ו ר ו ע ה אחד‬
‫והא‬ ‫מצטרפין‬ ‫מהכי‬ ‫בציר‬ ‫הא‬ ‫מצטרפין‬ ‫לכתבינהו בחל מעשר ולא כתב‬
‫מצטרפין‬ ‫לשומרן‬ ‫יכול‬
‫דהיקשא‪ :‬יו[ מכאן והי מכאן‬ ‫להא לא למו כלל אהללי וריבויא דבקר‬ ‫ל ה ת ע ש ר כ י ת ד דהוי ע ד ר‬
‫והי‪ :‬נו[ ואיתויי דמיא כ מ א ן ‪:‬‬
‫וצאן לרבויי כבשים ועזים להא למו‬ ‫בעי‬ ‫דקא‬ ‫משום‬ ‫לא‬ ‫טפי‬ ‫מיל‬ ‫ט״ז‬ ‫מתני‬ ‫א ח ד ‪ :‬ט ״ ז מיל‪ .‬דקים ל ה ו‬
‫י[ ליה א ב ״ אפילו‪• :‬א[ מוקי‬
‫ליה לחלק‪ :‬יגן ורבא דאמר‬ ‫אהדדי לענין קרבן דהאומר הרי עלי‬ ‫מביא‬ ‫באמצע‬ ‫לו‬ ‫היו‬ ‫סיפא‬ ‫למיתנא‬ ‫ומעשר צאן‪:‬‬ ‫ל ר ב נ ן ד ט פ י לא א ז ל א ר ג ל‬
‫בהמה ו כ ו ל ן ש ע ו מ ד ו ת ב ת ו ך‬
‫בלא‪• :‬ו[ ומוקי ליה‬ ‫הכא‬
‫מן הצאן יכול להביא בין כבש בין עז‪:‬‬ ‫באמצע וכמה אמר רב ת מ ש מכאן‬ ‫ומעשרן‬ ‫מיניה דג ‪6‬פא אמרה‪.‬‬ ‫חרא‬ ‫ט ״ ז מ י ל מ צ ט ר פ ו ת ‪ :‬היו ל ו‬
‫התם‬ ‫ותיבת‬ ‫להני‬ ‫בהדיא‬
‫הדר ביה רבא מההיא‪ .‬קמייתא‬ ‫<>‪3‬ריש ב״ק)לףל‪ >:‬נמי קאמר‬ ‫ב׳ עדרים ו ב י ן א ל ו ל א ל ו‬
‫תורמין‪:‬‬ ‫בהו‬ ‫•ו[‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫חמש‬ ‫דהני‬ ‫מאמצע‬ ‫וחמש‬ ‫מכאן‬ ‫וחמש‬ ‫ל ״ ב מ י ל אין מ צ ט ר פ י ן ‪ :‬היה‬
‫ראשית‬ ‫דאתא‬ ‫משמע‬ ‫כוו[‬ ‫וסנירא ליה נמי דלמילי אחרנייתא‬ ‫הכי ועל י[ רב פפא רגיל לומר כן‬ ‫לו עדר באמצע אלו ל״ב‬
‫ל ה כ א וחזיא ל ה כ א ו ש מ ו א ל א מ ר אפי׳‬ ‫חזיא‬
‫מדסמך‬ ‫דגן‬ ‫וכוי‬ ‫לחלק‬
‫נמי איתקש למעוטי בקר וצאן וכבשים‬ ‫שמלך אחר רבא כראימא ()במועל‬
‫ש‬ ‫מ ב י א ו מ ע ש ר ן כ ו ל ן עד אותו‬
‫ליה‪ :‬נה( ומוקי ם״א ואתאי‪:‬‬
‫מ כ א ן ו ה ׳ מ כ א ן ו א ח ד ב א מ צ ע »! ח ז י נ ן‬ ‫חמש‬ ‫קטן( )לף כח‪ >:‬ויש לברים כשהיה‬
‫עדר שבאמצע שהרי עכשיו‬
‫אכולהו‪:‬‬ ‫•ו[ דמשמע דקאי‬ ‫ועזים דממעשרי נפקא לן מריבוייא‬ ‫אין בין ע ד ר ל ע ד ר ט ״ ז מ י ל‬
‫דגן‪:‬‬ ‫ומיהו‬ ‫כדלעיל‬ ‫•מן‬
‫לבקר וצאן וכי פרכינן בריש שמעתין‬ ‫דקאי ה כ א וקרינן ביה מ ו נ ה‬ ‫כמאן‬ ‫לרועה‬ ‫אומר לסבורים שהם בשם רבא‪:‬‬ ‫יכול‬ ‫אין‬ ‫החיצונים‬ ‫אבל‬
‫מראשית‪:‬‬ ‫ליה‬ ‫נפקא‬ ‫•!ו[‬ ‫להביא אלו לאלו שהרי י ש‬
‫נ[ יעל רבא ו ע ל רב פ פ א ‪:‬‬ ‫מיתיבי‬ ‫אמר‬ ‫מיל‪:‬‬ ‫מט״ז‬ ‫יותר‬ ‫ביניהם‬
‫אין ]נג‪ [:‬אי הט חלש וישן נמי לאו פירכא היא להא בחלש וישן כתיב בקרא בהליא לאיתקוש להא בקרא להקישא כתיב שנה שנה‪ :‬מתני׳ מצטרןו‬ ‫]מפסיק[‬ ‫הירדן‬
‫מ צ ט ר פ י ן ל מ ע ש ר א ח ד ‪ :‬על‬
‫י ר י מונה רועה‪ .‬כ ל ו מ ר כמלא רגל בהמה רועה‪ .‬כפי שיעור שהבהמה מתרחקת והולכת כשהיא רועה דהיינו ט״ז מילין‪ .‬ל״א כפי מה שהבהמות רחוקות זו מזו‬
‫דההוא צ א ן דרועה אחד ויכולות להשתמר ברועה אחד והיינו ט״ז מילין כדמפרש בגמרא דהט שלטא עינא דרועה ואם יש לו חמשה בהמות בכפר זה וממשה‬
‫י כ ו ל ל ש מ ו ר ו ל מ נ ו ת הוי‬
‫ע ר ר ו מ צ ט ר ף ל מ ע ש ר א ח ד בהמות בכפר אחר רחוק מזה ט״ז מילין מביאן לתוך ליר אחל ומעשרן ואם רחוקות יותר פטורות ובגמרא מפרש טעמא‪ :‬שלשים‬
‫ל מ נ י ן דהיינו מ ע ש ר ‪ :‬וקים ושהים מיל‪ .‬פריך בגמרא מאי קאמר‪ :‬היה לו באמצע‪ .‬אותן האמצעיות מצרפות את הצללץ והאי לקתני מביא ומעשרן באמצע לא‬
‫להו כוי‪ .‬ותעברנה כ ל ש ו ן כל‬
‫א ש ר י ע ב ו ר דכתיב ג ב י מביא ממש קאמר‪ :‬הירדן מפסיק‪ .‬שאס יש לו חמשה בהמות מכאן וממשה מכאן וירלן באמצע אין מצטרפות ופטורות וטעמא מפרש‬
‫מ ע ש ר ‪ :‬מ ש ו ם הכי קתני בגמרא ננה‪ :!.‬גמ׳ סעבורנה הצאן על ידי מונה‪ .‬משמע אם יכולות להמנות ברועה א׳ מיקרו צאן ותעבורנה תחת השבט להחעשר ואי לא‬
‫ש ל ש י ם ו ש ת י ם מ ש ו ם דקא‬
‫בעי למיתנא ס י פ א היו ל ו לא‪ :‬והא קהני ט״ז מיל‪ .‬הוא למצטרפין טפי לא‪ :‬וכמה‪ .‬יהא לו בצדלין ובאמצע שיצטרפו‪ :‬ה׳ מכאן״[ והי באמצע‪ .‬מצטרפות ומביאן‬
‫לתוך ליר א׳ ומעשרן והחמש הנותרות בליר מצטרפות לגורן אתר כשיוללו לו עול טלאים‪ .‬אבל אי הוי הנך דצד האתד קרובות לאמצעיות‬ ‫ל‬ ‫באמצע אותן ל ״ ב אב‬
‫כ ע ד ר אחד ט פ י מ ט ״ ז אין‬
‫מ צ ט ר פ י ן ‪ :‬וכמה‪ .‬בהמה בתוך ט״ז מיל ואותן שבצד שני רחוקות יותר מט״ז מיל אותן הרחוקות פטורות לגמרי ואינן צריכות להמתין עד שיולדו לו עול טלאים‬
‫ל י ה ו ו ב א ו ת ן ל ״ ב מ י ל דכי להצטרף לגורן אמר‪ :‬דהנך הי‪ .‬אמצעיות מזיין להכא ולהכא דכל צד רמצטרפתי( להו איכא שיעור מעשר אבל אס יש מכאן ה׳ ומכאן ד׳‬
‫הוו לו באמצע דמצטרף‪:‬‬
‫א מ ר ר ב ח מ ש מ כ א ן ו ח מ ש ובאמצע ה׳ אין הד׳ מצטרפות ואין צריכות להמחין לגורן אחר‪ :‬ה' מכאן והי מכאן ואחת באמצע‪ .‬אע״ג דהך חדא לא חזיא למנינא הואיל ורועה‬
‫ט!ל הרא כמאן דקאי החס וקרינא ביה מונה וכ״ש ד׳ מכאן וה׳ מכאן ואחמ באמצע דהך חזיא לצירופא דמניינא‪:‬‬ ‫ואיתויי א ו י‬
‫התםולהכא דכי‬
‫למיזל להכא‬
‫אורחיהא י צ ט ר ו פ י‬
‫מ כ א ן ו ח מ ש ב א מ צ ע ‪ .‬דהני ח מ ש ח ז י י ן ל‬

‫מכפר‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫נה‪.‬‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫מ ס ו ר ת הש״ם‬

‫'א א מיי׳ פ״ו מהלכות‬ ‫אמר קרא ׳»[ יגבול אותו לפאת קדמה‪ .‬בגבול בנימין כתיב כס׳‬ ‫מכפר עותני לכפר מנטה שנים ושלשים מילין וציפורי מצרפתן באמצע‪:‬‬ ‫א( ]שנת ננ‪ :‬וש׳׳נ[‪ ,‬כ( רש״א‬

‫יהושע )יח> ולא כמו שכתוב בספרים יי[‪ :‬שאני התם‬

‫נכויות הלכה ג‪:‬‬ ‫מ״ז‪ ,‬ג( ]נדרים ל‪ :‬יש״נן‪,‬‬
‫ב ]מיי׳ פייט מהל׳ נדריס‬ ‫הרגמה שמואל אליבא דרב‪ .‬דהא דקתני אחת באמצע לאו ארישא‬ ‫ד( ]נ״נ עד‪ :‬מנ״ש[‪ ,‬ה( נ״א‬
‫הלי א והל׳ יג טוש״ע י״ל‬ ‫דאמר קרא זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב‪ .‬בפי ואלה מסעי‬ ‫קאי דאיירי בממש אלא כגון שיש לו תשע מכאן וט׳ מכאן כו׳‪ :‬ולשמואל‪.‬‬ ‫יונת[‪] (1 ,‬מגילה ו‪.‬ן‪ ,‬ז( צ״ק‪,‬‬
‫סימן ריז סעיף אן‪:‬‬ ‫ה( רש״א מ״ז‪ ,‬ט( צ״להימיס‪,‬‬
‫כתיב האי קרא וקראי של מי[ מעלה ותאר הגבול ועלה הגבול כתיב‬ ‫דלא בעי דמיהוי אמצעית מזיא לצירוף המנין אפילו רועה יש לו לירה‬
‫יב ג מיי׳ פ״ג מהלי טומאת‬ ‫י( ונופל צ׳׳ק‪ ,‬כ( מיצר צ״ק‪,‬‬
‫ממ הלנה יד‪:‬‬ ‫בספר יהושע )שם> מי[ כל חילוק כל‬ ‫באמצע ואין לו שוס בהמה י[ לצרפן‪:‬‬
‫יג ד מיי׳ פייט מהלכות‬ ‫שבט ושבט ואשמועינן האי קרא דאלה‬ ‫ואפילו כליו של רועה‪ .‬מונחין באותו‬
‫נדרים הלכה ית טור‬ ‫וחמש‬ ‫ב כ פ ר חנניה‬ ‫חמש‬ ‫היה לו‬ ‫מיתיבי‬
‫וש״ע י״ד סימן דיו סעיף‬ ‫מסעי דכל גבול ארץ ישראל אחד ולא‬ ‫כפר מצרפן הואיל וסופו לרועה למיזל‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ב כ פ ר עותני אין מ צ ט ר פ ו ת ע ד ש י ה א לו א ח ת‬
‫כמו שסי׳ הקונטרס דלאחר שמנאן‬ ‫התם ומשקליה וקרינן ביה מונה‪ :‬דקרי‬ ‫‪ . 1‬והירדן יגביל אתו לפאת‬
‫שמואל‬ ‫> תרגמה‬ ‫דרב‬ ‫תיובתא‬ ‫בציפורי‬ ‫קדמה זאת נחלת בני כנןמן‬
‫עשאה ארץ אחת דמשמע דשניהם‬ ‫ליה ואחי‪ .‬ולא מיצטריך רועה מיזל‬
‫א‬

‫סביב‬ ‫לגבולתיה‬
‫כתובים במקום אחד ואינו כן דהאי‬ ‫בגון שהיו ת ש ע מכאן ותשע‬ ‫דרב‬ ‫אליבא‬ ‫א‬
‫המס ולא קרינא ביה מונה‪ :‬דלא‬ ‫יהושע יה כ‬ ‫למשפחתם‪:‬‬
‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫כתיב באורייתא והאי כתיב בנביאים‪:‬‬ ‫להכא‬ ‫חזיא‬ ‫דההיא‬ ‫באמצע‬ ‫ואחת‬ ‫מכאן‬ ‫מיקרבן‪ .‬שאין יכולין לילך זו אצל זו‬ ‫‪ .2‬ןתאר הגבול ונסב‬

‫מעבר לירק ירחו קדמה מזרחה‬

‫דבאמצע‬ ‫הא‬ ‫גבי‬ ‫רועה‬ ‫לפאת ןם נגבה כלן ההר‬
‫מיל‬ ‫ט״ד‬ ‫עייניה‬ ‫שלטא‬ ‫וחזיא ל ה ב א א מ ר ר ב פ פ א ו ל ש מ ו א ל אפילו‬ ‫לא הבהמות ולא י[ רועה‪ :‬אגטילאוס‪.‬‬ ‫אשר על פני בית חרון‬
‫להכא‬ ‫מיל‬ ‫וט״ז‬ ‫להכא‬
‫יי[ כתיב מה ידיחו ארץ‬ ‫רועה מצרפן ואפילו כליו ש ל רועה מצרפן‬ ‫קונטריל״ש שני אפרכיומ ובמלכומ‬ ‫נגבה והיו תצאתיו אל‬
‫ו מ צ ט ר פ י דקרינן ביה מונה‬ ‫קרית בעל היא קר!ת‬
‫ולהבא‪:‬‬ ‫ח ז י להכא‬ ‫דמצי‬ ‫כוי‪ .‬וא״מ אי מירדן ירימו קלריש‬ ‫אתת‪ :‬נמר ונמורי‪ .‬שני אבטילאות‬ ‫יערים עיר בני יהודה זאת‬
‫ר ב א ש י כ ל ב א ד ר ו ע ה מ א י כיון דקרי‬ ‫בעי‬
‫כפר‬ ‫בין‬ ‫עומדת‬ ‫ציפורי‬ ‫דאיתקוש זה כתיב בכמה מקומות וי״ל‬ ‫אין מצטרפות אע״ג לסמוכות זו לזו‬ ‫יהושע יח יד‬ ‫פאת ןם‪:‬‬
‫ובין‬ ‫עותני‬ ‫וכפר‬ ‫חנניה‬ ‫ליה ו א ת י ל א מ צ ט ר פ י א ו ד ל מ א זימנין ד ל א‬ ‫‪ .3‬וירד הגבול היו־דנה‬
‫ש ל ש ת ן לא ה ו י אלא ל ״ ב‬ ‫דדוקא מייתי האי קרא דכתיב באלה‬ ‫במיל אחד‪ :‬כמקום שיש שם גשר דמי‪.‬‬ ‫והיו תוצאותיו ןם המלה‬
‫מסעי לאחר שמנה תחומי ארץ ישראל‬ ‫ו מ צ ט ר ך א י ה ו ל מ י ז ל א[ ו א ת י י ה ת י ק ו ‪:‬‬ ‫אתי‬
‫דאמר‬ ‫דרב‬ ‫תיובתא‬ ‫מיל‪:‬‬ ‫דהא אין שם נהר וקתני רחוצה לארץ‬ ‫זאת תהיה לכם הארץ‬
‫ח מ ש בעינן ב א מ צ ע כי היכי‬
‫וכתיב ‪ ( 0 0‬רצו משה וגו׳ עד שני‬ ‫בהמה‪:‬‬ ‫למעשר‬ ‫אומר הירדן מפםיק‬ ‫ר״מ‬ ‫וא״י *(‪:‬ואפילו[ כולן עומדות בתוך מיל‬ ‫לגבלתיה סביב‪:‬‬
‫להכא‬ ‫לאיצטרף‬ ‫דליחזי‬
‫במדבר לד יב‬
‫שמואל‬ ‫תרגמא‬ ‫ולהכא‪:‬‬ ‫המטות וחצי המטה לקחו נחלתם‬ ‫א״ר אמי לא שנו אלא שאין שם גשר אבל‬ ‫אלא שזו בארץ וזו בח״ל אין מצטרפין‪:‬‬ ‫‪ .4‬דבר אל בני ישךאל‬
‫כוי‪ .‬ו א ח ד ב א מ צ ע ‪ .‬דההיא‬
‫חדא חזיא ל א י צ ט ר ף הכא‬
‫מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה‬ ‫יש ש ם ג ש ר ‪::‬שר מצרפן א ל מ א מ ש ו ם דלא‬ ‫והירדן יגבול אותו‪ .‬בספר יהושע <יח(‬ ‫ואמרת אלהם בי אתם‬
‫עברים אח הירדן אל ארץ‬
‫והכא‪ :‬אפילו רועה ו א פ י ל ו‬ ‫דמשמע דירדן הוה מעיקר ארץ ישראל‬ ‫מ ק ר ב ן הוא מיתיבי היו לו ב ש נ י ע ב ר י הירדן‬ ‫בגבול י[ אחד מן השבטים‪ :‬אלא‬ ‫במדבר לג נא‬ ‫כנען‪:‬‬
‫כליו‪ .‬כ ל ו מ ר ל א תימא ד כ י‬
‫ולא בכלל גבול שני המטות כמו שיריחו‬ ‫מטחה‪ .‬כל י[ דכתיב בנחלת השבטים‬ ‫‪ .5‬שני המטות וחצי המטה‬
‫ה ו י בהמה ב א מ צ ע מ צ ט ר ף‬ ‫ואילך או ב ש נ י א ב ט י ל א ו ת בגון ש ל‬ ‫אילך‬ ‫לקחו נחלתם מעבר ליךןז‬
‫א פ י ל ו ר ו ע ה או כ ל י ו קאי‬ ‫ייי[ לאו בכלל גבולם‪ :‬אין ירדן אלא‬ ‫ותאר הגבול ה״נ דכל שבט ושבט גבול‬
‫ונמורי אין מ צ ט ר פ י ן ואין צ ר י ך ל ו מ ר‬ ‫נמר‬ ‫ירחו קדמה מזרחה‪:‬‬
‫ב א מ צ ע מ צ ר פ י ן דהא מ צ י‬
‫מבית ירחו ולמטה‪ .‬פירש בקונטרס‬ ‫בפני עצמו ואם יש לו בנתלת שבט זה‬ ‫במדבר לד טו‬
‫ח ז י הכא והכא‪ .‬ו כ ל י ו ד כ י‬
‫אבל מה דמשיך למעלה מיריתו לאו‬ ‫ל א ר ץ וארץ והא חוצה ל א ר ץ וארץ‬ ‫חוצה‬ ‫ובנחלת שבט זה )ובנחלת שבט זה(‬ ‫‪ .6‬ויצא גבול בני ךן מהם‬
‫דקאי‬ ‫כליו‬ ‫לאיתויי‬ ‫אתא‬
‫ויעלו בני ךן וילחמו עם‬
‫ב א מ צ ע ש ל ט א עיניה הכא‬
‫ירדן הוא דבטל משיכותיה שממערב‬ ‫ש י ש ג ש ר דמי וקתני לא מצטרפין‬ ‫כמקום‬ ‫אין מצטרפין ואפילו בתוך ששה עשר‬ ‫לשם וילכדו אותה ויכו‬
‫ו ה כ א ‪ :‬כ ל ב א ד ר ו ע ה ‪ .‬קאי‬
‫ב א מ צ ע מ י מ צ ר ף אי ל א ‪:‬‬ ‫בימים גדולים וקשה לפירושו דאס‬ ‫א ל א א ״ ר ח י י א ב ר א ב א א מ ר ר ב י יוחנן היינו‬ ‫מיל א״כ אמאי נקט חוצה לארץ וארץ‪:‬‬ ‫אותה לפי חרב וירשו‬
‫אותה וישבו בה ויקראי‬
‫לכלבא‬ ‫ליה‬ ‫דקרי‬ ‫כיון‬ ‫למעלה בטל תשיבותו לפי שמתערב‬ ‫ו ה י ר ד ן יגבול אותו‬ ‫טעמיה דר״מ דאמר קרא‬
‫‪1‬‬ ‫זאמ חהיה לכם וגוי‪ .‬לאחר שמנאן‬ ‫ללשם ךן בשם דן אביהם‪:‬‬
‫מצטרך‬ ‫ולא‬ ‫לגביה‬ ‫אתי‬
‫רועה ל מ י ז ל ל ג ב י ה ל א י ת ו י י‬ ‫א״כ למטה נמי שהרי כבר נתערב‬ ‫ל פ א ת קדמה ה כ ת ו ב ע ש א ו גבול בפני עצמו‬ ‫כולן יי[ עשאוה ארץ אחח‪ :‬ארן‪ .‬כתיב‬ ‫יהושע יט מז‬
‫לאמצע‬ ‫התם‬ ‫אזיל‬ ‫דלא‬ ‫בימים למעלה וי״ל אע״פ שנתערב‬ ‫בקרא זאת תהיה לכם הארץ‬
‫להכא‬ ‫עיניה‬ ‫שליט‬ ‫ולא‬ ‫ו ת א ר הגבול ועלה הגבול הכי‬ ‫אלא מעתה‬ ‫‪2‬‬

‫והכא לא מ צ ר פ ן א ו ד ל מ א‬
‫למעלה בימים יכול להיות שלמטה יוצא‬ ‫ט[ גבולותיה לארץ חשיב חד ולא‬
‫הכתוב ע ש א ו גבול בפני עצמו שאני‬ ‫נמי‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫כ ו י ‪ :‬אלמא‪ .‬דהאי ר ק א מ ר‬ ‫מן מזהמים והולך בלא תערובת‬ ‫גבולות דירדן‪ :‬לר׳ אמי‪ .‬דאמר‬
‫)א( גמרא ליתנינהו לכולהו‬
‫דלא‬ ‫משום‬ ‫מפסיק‬ ‫ירדן‬
‫כדקאמר בסמוך שמהלך בימה של‬ ‫ז א ת תהיה לכם ה א ר ץ‬ ‫דאמר קרא‬ ‫‪3‬‬
‫התם‬ ‫משוס דמירחקו לימני י[ כל הנהרות‬
‫שם‬ ‫כשאין‬ ‫הוא‬ ‫מיקרבן‬ ‫נהרות ולר׳ חייא בר אבא‬
‫ג ש ר ד ל א מ צ ו הני ל מ י ק ר כ‬ ‫סבכי ובימה של טבריא ובימה של‬ ‫ישראל גבול‬ ‫ארץ‬ ‫םביב כולה‬ ‫לגבולותיה‬ ‫מפסיקין‪ :‬י«)לימא( כחנאי‪ .‬אי ירדן‬ ‫נמי לימא כתנאי נצ׳׳ל ותינת‬
‫קשיא נמחק‪ (5):‬שם אף ירדן‬
‫כרכים‬ ‫אבלטאות‪.‬‬ ‫להני‪:‬‬
‫סדום והולך ונופל ליס הגדול משמע‬ ‫א ח ד היא אי הכי ירדן נמי א ר ץ ולא ירדן‬ ‫חשוב ארץ כנען ולא יפסיק אי לא‪:‬‬ ‫אלן כנען קשיא אמר רנה‪:‬‬
‫ג ד ו ל י ם ‪ :‬דכמקום ש י ש שם‬
‫שם מים‬ ‫דאין‬ ‫דמי‪.‬‬ ‫גשר‬ ‫דניכר כשיוצא מכל אותם הימים‬ ‫ב ש ל מ א לר׳ חייא ב ר א ב א היינו דקתני ירדן‬ ‫מביש יריחו ולמטה‪ .‬אבל כל מה דמשיך‬
‫הני‬ ‫למיזל‬ ‫ומצו‬ ‫ביניהם‬
‫והולך ונופל ביס הגדול וכדאמרינן‬ ‫למעלה מירימו לא ירדן הוא דבטל‬
‫להני ו ל א מ י צ ט ר ף ‪ :‬ע ש א ו‬ ‫ל ר ב י א מ י ל י ת נ י נ ה ו ל כ ו ל ה ו נ ה ר ו ת )א(‬ ‫אלא‬
‫ג ב ו ל ב פ נ י ע צ מ ו ‪ .‬ומפסיק‬ ‫נמי בב״ר בפ׳ בראשית דהדין ירדנא‬ ‫תשיבותו שממערב בימים גדולים‪:‬‬ ‫לעזי ר ש ״ י‬
‫כ י אתם עוברים את‬ ‫>)לימא( כתנאי‬
‫‪4‬‬
‫קשיא‬ ‫נ‬
‫הכי נ מ י ראם י ש ל ו בהמות‬ ‫מהלך גו ימא דמלחא ולא מתערב‬ ‫לנודר‪ .‬דהנודר מן הירדן יהא מותר‬ ‫קונטרידי״ש‪ .‬חבלי ‪.pK‬‬
‫ב ג ב ו ל ש ל ב׳ ש ב ט י ם ד ל א‬ ‫הירדן א ר צ ה כנען א ר צ ה א ר ץ כנען ו ל א הירדן‬
‫מ י צ ט ר פ י ‪ :‬כולה א״י ג ב ו ל‬ ‫ומיהו קשה לפירוש הקוננך ימ[ דהמ״ל‬ ‫לשתות מיריחו ולמעלה‪ :‬מדן‪ .‬שם‬
‫אי‬ ‫א ח ד היא‪ .‬ו מ י צ ט ר פ י ‪:‬‬ ‫בטל חשיבותו למטה מיריחו יותר‬ ‫א ר ץ כנען ד ב ר י ר׳ י ה ו ד ה בן ב ת י ר ה ר׳ ש מ ע ו ן‬ ‫מקום‪ :‬אחון‪ .‬מדוקיא דשמא ירדן‬
‫הכי י ר ד ן נמי‪ .‬מ א ״ י היא ו ל א‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ל ר ׳ חייא‬ ‫בשלמא‬ ‫יפסיק‪:‬‬
‫מלמעלה דאמת הוא שלמטה מיריחו‬ ‫מ ע ב ר לירדן‬ ‫בן יוחי א ו מ ר ה ר י ה ו א א ו מ ר‬
‫‪5‬‬
‫מתניתו לה‪ :‬ממערה פמיים‪ .‬אלמא‬ ‫לשם‪ .‬עיר שנינשו נני ק‪ ,‬זו‬
‫ד א מ ר מ ש ו ם ד י ר ד ן איקרי‬ ‫מתרחב יותר והולך ליס המלח דגבול‬ ‫ירחו קדמה מזרחה מה ירחו א ר ץ כנען א ף‬ ‫מדן אתי‪ :‬זכרוחיה דירדנא‪ .‬עיקרו‬ ‫פמייס‪ .‬שמשם ירדן יוצא‪,‬‬
‫הירדן‬ ‫דקחני‬ ‫היינו‬ ‫גבול‬
‫מ פ ס י ק אלא ל ר ׳ א מ י ד א מ ר‬
‫למטה מטה בנימין הוה בין בני‬ ‫א ‪ p‬כ נ ע ן ‪ w‬א מ ר ר ב ב ״ ח א ״ ר יוחנן א י ן‬ ‫ירדן‬ ‫של ירדן‪ :‬זכרוחא דדמא‪ .‬עיקר הדס‬ ‫כדאמר מר ירד! יוצא ממערת‬
‫פמייס )מנילה ו‪.(.‬‬
‫הוא‬ ‫מיקרבן‬ ‫דלא‬ ‫משום‬ ‫יהודה ובין בני יוסף כדכתיב ביהושע‬ ‫הוי כבד‪ :‬מטמא‪ .‬באהל‪ :‬ברביעיח‪.‬‬
‫ליתני כ ל נהר סתם מ פ ס י ק ‪:‬‬
‫ירדן א ל א מ ב י ת ירחו ולמטה למאי ה ל כ ת א‬
‫א י ל י מ א ל נ ו ד ר ‪ .‬ש ל א ישתה‬
‫דל!( ויהודה היה עומד מנגב של ארץ‬ ‫בתורת דם המת‪ :‬לא שחינא ממימי‬
‫> ה ל ך א ח ר ל ש ו ן בני א ד ם‬ ‫לנודר‬ ‫אילימא‬
‫כ‬ ‫ג‬

‫היכא‬ ‫וכל‬ ‫הירדן‪:‬‬ ‫מן‬ ‫ישראל ובני יוסף מצפון ובנימין‬ ‫פרח‪ .‬מיס הנקראים פרת קאמר והלך‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫ד ק ר ו ליה י ר ד ן ‪ .‬בין ל מ ט ה‬
‫באמצע וגבול יהודה היה מחזיק כל‬ ‫וכל היכא דקרו ליה ירדן א י ת ם ר ליה א ל א‬
‫אלא‬ ‫למעלה ליתסר‪:‬‬ ‫בין‬
‫אמר לשון בנ״א דאדס הנודר אין דעתו‬ ‫א[ למיזל לאתוייה‪ :‬ב[ ותניא‬

‫•‬
‫להפסיק‬ ‫בהמה‪.‬‬ ‫למעשר‬ ‫ב ה מ ה ת נ י א נ מ י ה כ י יי י ר ד ן י ו צ א‬ ‫למעשר‬ ‫אלא אחר שם שהוא רגיל לקרות לאותו‬ ‫ירדן יוצא‪ [» :‬דירדנא מערת‬
‫ו ( בהמה‬ ‫מ ׳ נמחק‪:‬‬ ‫אות‬
‫דמבית‬ ‫אלא‬ ‫מפסיק‬ ‫דלא‬
‫ירדן‬ ‫^סהמלח^‬ ‫םיבבי‬ ‫של‬ ‫בימה‬ ‫ומהלך‬ ‫פמיים‬ ‫ממערת‬ ‫מקום‪ :‬כל הנהרות‪ .‬שבעולם למטה‬ ‫ולא‬ ‫‪[s‬‬ ‫הם״ד‪:‬‬ ‫מצרפין‬
‫זכרותיה‪.‬‬ ‫ולמטה‪:‬‬ ‫יריחו‬
‫שמשם‬ ‫ירדן‬ ‫של‬ ‫עיקרו‬ ‫ש ל טבריא ובימה ש ל סדום והולך‬ ‫ובימה‬ ‫יא[ חוץ מג׳ נהרות חדקל וסישון וגיחון‬ ‫בגבול‬ ‫י(‬ ‫הסייד‪:‬‬ ‫הרועה‬
‫בנימין הס״ד ותיבות אחד‬
‫ג ד ל היינו מ מ ע ר ת פ מ י י ס ‪:‬‬ ‫י־‪/‬‬
‫ונופל לים ה ג ד ו ל ואין י ר ד ן א ל א מ ב י ת יריחו‬ ‫משם‪:‬‬ ‫שבל הנהרות שבעולם באים‬ ‫מ ן השבטים נמחק‪ :‬ז[ כל‬
‫מ ט מ א ברביעית‪ .‬כדינו ש ל‬
‫דמיא‪.‬‬ ‫דכרותא‬ ‫המת‪:‬‬ ‫דם‬ ‫עינתא‬ ‫הגבול‬ ‫כוי‬ ‫דכתיב‬ ‫היכא‬
‫למה‬ ‫> יוחנן‬ ‫ה‬
‫א״ר‬ ‫אבא‬ ‫בר‬ ‫חייא‬ ‫א״ר‬ ‫ולמטה‬ ‫ועלה הגבול ה״נ‪ [B :‬כולן‬
‫מימות‬ ‫כל‬ ‫של‬ ‫עיקרו‬
‫הא‪p‬‬ ‫מ!‬ ‫»‪:p‬‬ ‫עשאן‬
‫ממנו‬ ‫פרת‬ ‫עולם‬ ‫של‬ ‫שבט יהודה שבט בנימין שבט יוסף‬ ‫לה‬ ‫מתניתו‬ ‫מהתם‬ ‫אתון‬ ‫אשי‬ ‫לרב‬ ‫אבא‬ ‫ר׳‬ ‫א״ל‬ ‫מדן‬ ‫שיורד‬ ‫ירדן‬ ‫שמו‬ ‫נקרא‬ ‫ולא‬ ‫כוי‬ ‫דא‪p‬‬ ‫לגבולותי׳‬
‫נהרות‪.‬‬ ‫ושלשה‬ ‫יוצאין‪:‬‬
‫גיחון פישון חדקל‪ :‬למטה‬ ‫אורך א״י ממזרח למערב רם המלח‬ ‫אנן מ ה כ א מתנינן ל ה ו י ק ר א ו לו ל ל ש ם דן ב ש ם דן א ב י ה ם י״וא״ר יצחק ל ש ם‬ ‫‪6‬‬ ‫גבול ד י ר ד ן ‪ :‬י[ ליתני במתני׳‬
‫כ ל ‪ :‬יא( למטה מ ש ל ש ה תיבת‬
‫מפרת‪ .‬כ ל ו מ ר ר כ ל מ י מ ו ת‬
‫איכא‬ ‫והא‬ ‫ממנו‪:‬‬ ‫יוצאין‬
‫היה עומד ליהודה בכל מזרחו ובמקום‬ ‫זו פ מ י י ס ו ת נ י א י[ י ו צ א י ר ד ן מ מ ע ר ת פ מ י י ס א מ ר ר ב כ ת נ א ז כ ר ו ת י ה ד י ר ד נ א‬ ‫נמחק‪< :‬ג[ באים מהם‬ ‫‪pn‬‬
‫והירדן‬ ‫קרא‬ ‫•ג[‬ ‫הסייד‪:‬‬
‫שהיה כלה הירדן'*נופל לתוכו שם כלה‬ ‫»[ מ מ ע ר ת פ מ י י ם ה י כ א ד א מ ר ל א ש ת י נ א מ י ם מ מ ע ר ת פ מ י י ם א י ת ם ר ל י ה‬ ‫י ג ב ו ל ‪ :‬יד[ בספרים לפאת ים‬
‫מזרחו של יהודה לצד צפון כדכתיב‬ ‫כבד‬ ‫ד ד מ א כ ב ד א כ ד ר ב י יצחק ד א מ ר רבי יצתק‬
‫ג‬
‫ירדנא זכרותא‬ ‫בכולית‬ ‫הסייד‪» :‬ו[ ש ל ועלה הגבול‬
‫ותאר וכוי ואות מ׳ נמחק‪:‬‬
‫ביהושע )ט‪ 0‬גבי תמום בני יהודה‬ ‫אמר רב‬ ‫ד א מ ר רב יהודה‬ ‫דמיא פרת‬ ‫זכרותא‬ ‫ברביעית‬ ‫מטמא‬ ‫שנימוח‬ ‫‪ [;p‬יהושע ע ל חילוק ג ב ו ל‬
‫וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן‬ ‫כתיב‬ ‫ש ב ט ‪ :‬יו[ תיבת‬ ‫כל‬
‫י הנודר ממימי פ ר ת אםור ב כ ל מימות ש ב ע ו ל ם חיכי דמי אילימא ד א מ ר‬ ‫אינה‬ ‫שידחו‬ ‫יס[‬ ‫נמחק‪:‬‬
‫והירדן היה גבול מזרחו של בנימין‬ ‫)לאו( ב כ ל ל ‪ :‬ימ[ הקונטרס‬
‫דלא שתינא הא מנהרא אחרינא‬ ‫שתינא ממימי ד פ ר ת מי פ ר ת הוא‬ ‫לא‬
‫כדכתיב בסוף י( והירדן יגבול אוחו‬ ‫דמ״מ תיבת דהמ״ל נמחק‪:‬‬
‫אלא ד א מ ר לא שתינא ממים ר א ת ו מ פ ר ת ד א מ ר רב יהודה אמר‬ ‫שתינא‬ ‫בנימין‪:‬‬ ‫פרשת‬ ‫בסוף‬ ‫נ[‬
‫לפאת קדמה וכשמנה גבול צפוני של‬ ‫נא[ כתיב ווה להם‪ :‬ננ[ הים‬
‫בנימין ממזרח למערב כתיב יא[ להם‬ ‫והאיכא‬ ‫מפרת‬ ‫למטה‬ ‫נהרות‬ ‫מ ש ל ש נ ה ר ו ת וג׳‬ ‫למטה‬ ‫כל הנהרות‬ ‫רב‬ ‫ס״א ה ל ש ו ן ‪ :‬ננ[ קרוי ירדן‬

‫גבול צפון מן הירדן ועלה הגבול‬ ‫עינתא‬

‫אות ל׳ נמחק‪:‬‬

‫אל כתף ירחו ועלה בהר ימה פי׳‬

‫»(מצד גבול הצפוני שלהם מן הירדן שבמזרת מתחיל המיצר ועלה אל עבר כחף יריחו מצפון ועלה משם אל המערב אל עבר ירדן ומושך המוט‬
‫בצפוני של ירימו נמצאת יריחו לפניס מן החוט בחלק בנימין וחוזר ומונה גבול מערב מצפון לדרוס ואח״כ גבול דרומית ממערב למזרח ובסוף‬
‫גבול דרומית לצד מזרח כתיב והיו תוצאות הגבול אל לשון ים המלח צפונה אל קצה הירדן נגבה זה גבול נגב פירוש צפונה של לשון שכל‬
‫״ [ הים בגבול יהודה הרי כל המקראות מוטתות שהירדן היה הולך מצפון לדרוס ונופל ביס המלמ בסוף גבול בנימין לצד דרוס ויריתו‬
‫היה לבנימין מצד הצפון ולמה לא היה תשיבות הירדן מיריחו ולמעלה והלא לא היה שם ימים עד סוף גבול בנימין שנופל בים המלת‬
‫ונראה לפרש דמקרא קא דריש דאין קרר »[ לירדן אלא מבית יריחו ולמטה דקרא והירדן יגבול אותו משתעי מבית יריחו ולמטה‪:‬‬
‫הוא‬
 ‫הש״ס‬ ‫מסורת‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫נה‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬

‫א( שרת שה‪; :‬דרים מ‪,.‬‬ ‫עינמא דמרליין‪ .‬עימת המיס הנובעות בהרים רמים והנהו הוו גבוהים‬ ‫הוא פרת דמעיקרא‪ .‬פירוש ולא מפני שהוא קטן קורהו רביעי‬ ‫־ד א מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫ג( ]ני? ש׳•[‪ ,‬ג( נייק קי‪:‬‬ ‫בכויות הלכה י שמג‬
‫]לעיל יא‪ ,[.‬ד( ]בראשית נן‪,‬‬ ‫מפרת והיכי אמו מפרת‪ :‬סולמי דהרה‪ ! .‬מקלחין תתת הקרקע‬
‫ה‬
‫יא[ להוא פרת למעיקרא ששמו פרת מקודם שמממיל ליפרד‬ ‫עשי! יג‪:‬‬
‫ה( ‪ ^ j‬היטב רש״י שנת סה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ועולין בהרים כמו סולם‪ :‬והנהר הרביעי‪ .‬לנמל מינייהו חשיב להו‬ ‫לל׳ ראשים וכשמתמיל ליפרל יוצאים הנהריס זה לצל זה ״(ןוזה לצל זה[‬
‫דיה וסבי[‪ ,‬ו( צ״ל ונובעין‬
‫ואת אמרת למיניה קאתו‪ :‬הוא פרה דמעיקרא‪ .‬הוא פרת הנזכר‬ ‫ופרת הולך ביושר יי[ ללרך הילוכו ובפרשמ שקלים יסל רבי אליעזר‬
‫צ״ק‪ ,‬ז( וצ״ל לזמן מרינה‬
‫ותיבת הרי נממק צ״ק‪ ,‬יז( צ״ק‪,‬‬ ‫למעלה ונהר יוצא מעלן וגרי( שהשלשה‬ ‫הקליר בסילוק לפרת תוקפו כנגד‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ט( נ״א מעשי מעילין כוי צ״ק‪,‬‬
‫נפרלין ממנו‪ :‬יובל שמו‪ .‬של פרת‪.‬‬ ‫הנהו‬ ‫רב משרשיא‬ ‫אמר‬ ‫דמידל ן‬ ‫עינתא‬
‫שני נהרות וכן משמע בבראשית רבה‬ ‫השלישי‬ ‫הנהר‬ ‫ושם‬ ‫‪.1‬‬
‫י( צ״ל יכה‪ ,‬כ( צ״ק‪ ,‬ל( צ״ק‪,‬‬ ‫ההלך קרמת‬ ‫חרקל הוא‬
‫מ( צ״ל דג״ע גמעינ‪ ,‬נ( נ״א‬ ‫ועל יובל ישלח שרשיו וגר בעץ החיים‬ ‫שהוא גלול שאומרים לפרת מפני מה‬ ‫א ש ו ר והנהר ה ר ב י ע י ה ו א‬
‫והנהר‬ ‫כתיב‬ ‫והא‬ ‫נינהו‬ ‫רפרת‬ ‫‪1‬‬
‫סולמי‬
‫מכה עמול אור של ממה ע״ג‬ ‫מישתעי קרא ועץ החיים בגן עלן הוא‬ ‫אין קולך הולך והוא אומר *(סירומי‬ ‫בראשית ב י ד‬ ‫פרת‪:‬‬
‫כוי ולעינ מכה עמול האור‬ ‫הרביע הוא פ ר ת א מ ר ר ב נחמן ב ר יצתק‬ ‫שתול על‬ ‫והןה כ ע ץ‬ ‫‪.2‬‬
‫של ממה מגל ניהנס שבמורח‬ ‫ופרת הוא המשקה גן ערן‪ :‬פרין‬ ‫מעירין עלי אומרים לחלקל מפני מה‬ ‫ישלח‬ ‫יובל‬ ‫ועל‬ ‫מים‬
‫פרת‬ ‫הוא‬ ‫יעקב‬ ‫בר‬ ‫אחא‬ ‫רב‬ ‫ואיתימא‬ ‫קולך הולך והוא אומר הלואי אשמיע‬
‫כו׳ כצ״ל צ״ק‪ ,‬ס( צ״ל וורדי‪,‬‬ ‫ורגין‪ .‬שגלל י‪ 1‬ורבה בלא שוס מטר‪:‬‬ ‫ש ר ש י ו ו ל א י ר א ה בי ןביא‬
‫ט( וע״ע תיס׳ ב״נ פד‪ .‬ל״ה‬ ‫רענן‬ ‫עלהו‬ ‫והתז‬ ‫חים‬
‫סהדא רבה פרת‪ .‬פרת יורל מא״י‬ ‫דמעיקרא תניא רבי מאיר אומר יובל ש מ ו‬ ‫קולי ואראה משמע לחלקל קטן מפרת‬
‫בצפרא ועיי היטב תוס׳ קדושין‬ ‫ידאג‬ ‫לא‬ ‫בערת‬ ‫ובשנת‬
‫היכןן‪,‬‬ ‫עד‬ ‫ל״ה‬ ‫עא‪:‬‬ ‫לבבל וכשהגשמים יורלין בא״י סהלא‬ ‫ו ה י ה כ ע ץ ש ת ו ל ע ל מים ועל יובל‬ ‫שנאמר‬ ‫וקצת קשה לאמר בפרק כל הנשבעין‬ ‫‪2‬‬ ‫ו ל א ן מ י ש מ ע ש ו ת פרי‪:‬‬
‫פ( ביעתותא‪ ,‬צ( צ״ל רמון‪,‬‬
‫רבה הוי פרת בבבל שירלו גשמים‬ ‫ישלח ש ר ש י ו ולמה נקרא ש מ ו פ ר ת שמימיו‬ ‫)שבועות ל ף מז‪ >:‬על הנהר הגדול‬ ‫ירמיהו יז ח‬
‫לא‬ ‫ודמעך‬ ‫מלאתך‬ ‫‪.3‬‬
‫במערבא לפי שגלל מממת הגשמים‪:‬‬ ‫נהר פרת עבל מלך כמלך למשמע‬ ‫ח א ח ר ב ב ו ר בניך ת ת ן לי‪:‬‬
‫אידאמר‬ ‫לשמואל‬ ‫ליה‬ ‫מםייע‬ ‫ו ר ב י ם א(‬ ‫פרים‬
‫ש מ ו ת כב כח‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫מקוה ביומי גיסן‪ .‬מקוה מיס חיים‬ ‫לוקא משוס א״י קורהו גלול‪:‬‬
‫ש מ ו א ל נהרא & מכיפיה מיבריך ופליגא דרב‬
‫מטהרים‬ ‫גטי־א‬ ‫)א(‬ ‫מנימן‬ ‫נובעים בבית ולא היה‬ ‫מסייע ליה לשמואל דאמד שמואל‬
‫במערבא‬ ‫רב אמי א מ ר רב מיטרא‬ ‫דאמר‬
‫בזוחלים‪ ( 5 ) :‬שם במשנה‬
‫לטבול בנהרות שבימות הגשמים ירלו‬ ‫מיבדיך‪.‬‬ ‫מכיפיה‬ ‫נהדא‬ ‫שיטה מקובצת‬
‫הלקוח או שניתן‪) :‬נו רש״י‬ ‫א ב ו ה ד ש מ ו א ל עביר להו‬ ‫םהדא רבה פרת‬
‫אע׳׳ג דשמואל איירי בכל הנהרות‬
‫נ ‪,‬‬

‫ל״ה מקוה וכו׳ מיס תייס‬ ‫גשמים הרבה וחייש שמא ירבו מים‬ ‫אומרים‬ ‫וחכמים‬ ‫א[ ורבים‬
‫לישנא‬ ‫נובעין‬ ‫זו ח לין‬ ‫שנוטפין מעביס למוך הנהר שהם‬ ‫ביומי‬ ‫ומפצי‬ ‫ניסן‬ ‫ביומי‬ ‫מקוה‬ ‫לבנאתיה‬ ‫*<[ ולר״מ משמע מקט סרת דוקא‬ ‫פרת ש מ ו אמר מ ר שמימיו‬
‫אתרינא וכו׳ ע״י צנורות הס״ל‬ ‫מסייע‪:‬‬ ‫ורבים‬ ‫פרים‬
‫והשאר נמתק‪:‬‬ ‫זוחלים ללא חזו להן משוס רהוו להו‬ ‫ת ש ר י מקוה ביומי ניסן ס ב ר לה כ ר ב ד א מ ר‬ ‫מקרא שמו פרת שמימיו פריס ורבים‬ ‫נ[ מכיפיה‪ .‬ע׳ בערוך ערך‬

‫ספק זנותי( ובזב כתיב מיס)ג( חיים‪ .‬ל״א‬ ‫םהדא‬ ‫במערבא‬ ‫אמי אמר רב מיטרא‬ ‫רב‬ ‫אינו אלא משוס דפרמ מתברך יותר‬ ‫כף‪ :‬ג[ ופליגא ס״א ד ש מ ו א ל‬
‫דאמר‪:‬‬ ‫אדשמואל‬
‫על הזוחלים על אותם שנפלו מן‬ ‫הזוחלין‬ ‫ירבו נוטפין על‬ ‫פרת שמא‬ ‫רבה‬ ‫יי[ לפי שהוא חשוב יותר מן האחרים‬ ‫ח הלקוח‪ [5 :‬דפרת מראש‬
‫לעזי ר ש ״ י‬ ‫אי נמי לפי שהוא ראש לכולם נקרא‬
‫העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו‬ ‫ביומי‬ ‫ומפצי‬ ‫רובא‬ ‫גשמים‬ ‫להר מ י‬ ‫והוו‬
‫שגדל‬ ‫י[‬ ‫מקלחין‪:‬‬ ‫פרת‬
‫קלויי״ש ]קליידי״ש[‪,‬‬
‫וקילתו לתוך הנהר לאי לא נוטפים‬ ‫סרת ע״ש שכולם ממברט׳ [ ]מטפיה‬ ‫נוי‬ ‫מטר‪:‬‬ ‫שום‬ ‫בלא‬ ‫מאליו‬
‫דשתות־בצרים‪ ,‬מחצלות‪.‬‬ ‫ראמר‬ ‫אדידיה‬ ‫דידיה‬ ‫גז‬ ‫ופלעא‬ ‫תשרי‬ ‫שום‬ ‫מאליו בלא‬ ‫מכיפיה‪.‬‬
‫משוס זוחלים לא מיפסלי לאמרינן‬ ‫דפרת[ וכן פי׳ »׳( ר״ת בתשובה לפי‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫ורבה‬ ‫תיבת‬ ‫מטר‬
‫ש מ ו א ל א י ן ה מ י ם יא( נ ט ה ר י ם ב ז ו ת ל י ן א ל א פ ר ת‬ ‫שפרמ הוא למעלה מכל הנהרות והוא‬ ‫נובעין‬ ‫זותלין‬ ‫תיבות‬ ‫ו[‬
‫בפ׳ ראשון לתמורה )דף יב‪ (.‬השאובה‬ ‫נמחק‪ :‬יו[ ופליגא דשמואל‬
‫רש״י‬ ‫מוסף‬ ‫ב י ו מ י ת ש ר י ‪ :‬מתני‪/‬ג( > י[ ה ל ו ק ח א ו ש נ י ת ן‬ ‫א‬
‫'(רמיא יי[ שכל הנהרות שומין ממנו‬
‫ג‬

‫מיטהרת בהמשכה להיינו שממשיך‬ ‫שמואל‬ ‫דאמר‬ ‫ארשמואל‬

‫נהרא מכיפיה מיבריך‪.‬‬ ‫מיס שאובים לתוך המקוה על ילי‬ ‫גמ׳ מ נ א‬ ‫לו במתנה פ ט ו ר מ מ ע ש ר בהמה‪:‬‬ ‫תלה הכתוב ייי[ פריה ורביה בו‬ ‫)דשמואל(‬ ‫דידיה‬ ‫תיבות‬
‫דבכל‬ ‫בזוחלין‬ ‫נו[‬ ‫נמחק‪:‬‬
‫משפתו וממקורו ומסלעו‪,‬‬
‫צנורות‪ :‬י[ זוחלין‪ .‬נובעין‪ :‬ומפצי ביומי‬ ‫בכור‬ ‫הני מילי א מ ר ר ב כהנא ד א מ ר ק ר א‬
‫‪3‬‬
‫דכשהוא רבה כל הנהרות רבין‪:‬‬ ‫לבנתיה‪:‬‬ ‫עביד‬ ‫י[‬ ‫שעה‪:‬‬
‫סלע מתרגמינן כיפא‪ ,‬מכיפיה‬
‫•א[ רביעי אלא הכי קאמר‬
‫השרי‪ .‬כשהיו טובלות בנהר ביומי‬ ‫לצאנך‬ ‫לשורך‬ ‫תעשה‬ ‫כן‬ ‫לי‬ ‫תתן‬ ‫בניך‬
‫מכיפיה מיבריד‪ .‬מסלע שלו‬
‫מינרך ולא ממי הגשמיס שכת‬
‫;‬

‫הוא פ ר ת ‪ :‬ינ[ ביושר כדרך‬

‫סח‪ .(:‬מיטרא במעדבא‪.‬‬
‫נאת ישראל‪ ,‬סהדא רבה‬
‫תשרי הי׳ עושה להם מחצלות של קנים‬ ‫מה‬ ‫בשמו‬ ‫עומד‬ ‫ולכך‬ ‫הלוכו‬
‫כדמתרגם סלע כיפה‪:‬‬ ‫מאיר‬ ‫ורבי‬ ‫ינ[‬ ‫ובפרשת‪:‬‬
‫שקורין קלויי״ש ומשליכן למוך המיס ועומרות עליהן וטובלות לפי שבימי‬ ‫כאן משמע לפרת הולך‬
‫מטרא במעדבא סהדא רבה פרת‪.‬‬
‫פרת‪ .‬סרת מעיד בלנר שהוא‬
‫מ ש מ ע כוי דוקא שלכך נקרא‬
‫יורד מארץ ישראל לנבל וגדל‬
‫תשרי יש טיט רך בנהרות אצל שפתם וחושש שמא יעלה טיט למעלה‬ ‫בפ׳ מומין אלו )לף מ ל ‪( :‬‬ ‫לפי‪:‬‬ ‫ש מ ו ‪ :‬יו[ יותר אלא‬
‫ממי הגשמים ויולעין בני‬ ‫מא״י לבבל וכדפרישימ לעיל‬ ‫‪ p 1‬מ ת ב ר כ י ן ממנו‪ :‬ני![ ר״ת[‬
‫בבל שירלי גשמים בהרי ארן‬ ‫על רגליהן ויהיה חוצץ‪ :‬ה״ג ופליגא ח[ דידיה אדידיה‪ .‬כלומר פליגא‬
‫ישראל ושמחים על אמיהם‬ ‫משמע מתוך כך דגן עדן במערב העולם דבבל הוא בצפונית מזרחית‬ ‫ס״א ר ש ״ י ‪ :‬יו[ והוא זכרותא‬
‫לשמואל אדשמואל‪ :‬אין המים מטהרין בזוחלין‪ .‬ט[ דכל שעה הוו מיס‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫רמיא‬ ‫תיבת‬ ‫דמיא‬
‫ישם‪ .‬וכעיי׳ז נדרים מ‪ .(.‬מקוה‬ ‫של א״י ולהט קרי להו בני בבל לא״י מערבא ואמרינן בלא יחפור )ב״ב‬ ‫׳יון בפריה‪ :‬׳‪ [p‬וגבי רוצח‬
‫ביומי ניסן‪ .‬שלמיסמכונסין‬ ‫נוטפין רבין עליהן‪ :‬אלא פרח ביומי תשרי‪ .‬שפרח היו מימיו פרין‬
‫ל ף כה‪ (:‬דבבל בצפונית של א״י עומדת דכמיב מצפון תפתח הרעה‬ ‫נ מ י ‪ [5 :‬דחלפא אבי ו ו ר ד א ‪:‬‬
‫או סמוך לנהר וממשיך‬ ‫ורבין וזוחלין הנובעים י( ממעיינות מרובין ועול שמשלי סוף ימי הקיץ‬ ‫נא( יוצא במזרח מכה ע מ ו ד‬
‫לתוכן מי הנהר וטונלות‬ ‫וגו׳ אלמא פרת הולך ממערב למזרת ומשמע שכך הוא מתתלת יציאתו‬ ‫ג״ע‬ ‫וורדי‬ ‫ע״ג‬ ‫האור‬
‫שס <שבח סה‪ :.‬ואינן טובלות‬
‫ולא יררו גשמים )הרי( י>זמן מרובה אלמא נהרות מחרבין ממימי גשמים‬
‫כדאמרינן הוא פרת דמעיקרא אלמא דגן עדן במערב העולם וכן‬ ‫ש ב מ ע ר ב ולערב מכה אור‪:‬‬
‫בנהר ‪:‬נדה סז>‪ .‬ומפצי‬ ‫ולעיל אמר מכיסיה מיבריך‪ .‬לישנא אחרינא הא לאבוה לשמואל הוה‬ ‫בדידיוני‬ ‫אימר‬ ‫ליכא‬ ‫ננ[‬
‫ביומי תשרי‪ .‬שטונלין בנהר‬ ‫משמע בב״ר דקאמר בכל מקום מצינו רוח מזרחית קולטת ]קולטת[‬
‫כ(‬
‫ודמי‬ ‫בקונטרס‬ ‫ננ[‬ ‫נפל‪:‬‬
‫עביל י[ לברתיה מקוואות ביומי ניסן מפני שהוא סוף החורף שירלו‬
‫שהזוחלין מרוני! אנל מפני‬ ‫אלה״ר לכתיב ויגרש את האלם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים‬ ‫הממלא‬ ‫נ ו [ יצא‬ ‫גשמים‪:‬‬
‫חציצת הטיט נוח! מחצלות‬ ‫גשמים מרובים אבל באמצע החורף לא הוה עביל ופליגא אלשמואל‬ ‫ועשה מקוה בתחלה אות ל׳‬
‫בנהר שעוברות עליהן <שם(‬ ‫]קולטת[ קין לכתיב וישב בארץ גול קלממ עלן '»[ וגבי משה נמי‬ ‫ל(‬

‫דהוא אומר רכל שעה בעינן מקוואות אלא פרת ביומי תשרי‪:‬‬ ‫נמחק‪ :‬ני‪ [5‬באשבורן אלמא‬
‫שטובלות בפרת ומפני הטיט‬ ‫לכתיב אז יבליל משה שלש עטם מזרחה שמש משמע שהעולם הזה‬ ‫לכל מיל׳ ילף מקוה לדין‬
‫שלא יהא חציצה נותנות המפץ‬ ‫בניך‬ ‫מעיין ולא מעין לדין מקוה‪:‬‬
‫תמת רגליהן ‪:‬ישבת סה‪.!.‬‬
‫שנמס בו אלה״ר הוא במזרחו של ג״ע ש״מ ״(במערב העולם ותימה‬ ‫מעין‬ ‫שהיו מי‬ ‫אע״פ‬ ‫ני[‬
‫סבר לה כרב כוי‪ .‬לאמר‬
‫רבסרק המוכר את הספינה )ב״ב לף פל‪ (.‬אמרינן לשמשא האי לסומקא צפרא ופניא צפרא לחלפא י[ אוורלי לגן עלן משמע לבמזרח העולם‬ ‫מתכנסים ב ו תיבות שהמים‬
‫פרת גלל ומימיו מתברכין‬ ‫קאי לבשחרית ממה במזרמ וכן פי׳ שם רבינו שמואל מלכתיב ויטע גן בעלן מקלם ואע״ג למתרגמינן מלקלמין מכל מקום משמע נמי מזרח‬ ‫מכונסים שם במקוה נמחק‪:‬‬
‫ע״י גשמים ‪1‬שס סה‪ .!:‬שמא‬ ‫לרחצה‬ ‫והים‬ ‫קאמר‬ ‫נו[‬
‫ירבו נוטפין‪ .‬היינו גשמים‪,‬‬
‫להט נמי קלמח עלן מקלס לגן עלן משמע בב״ר שהוא מזרח ומתרגם מלקלמין ומיהו קרא איכא ללחויי שהוא מזרחו של עלן אבל עלן גופיה‬ ‫לכהנים בו וקאמד ולאו אות‬
‫על הזוחלין‪ .‬הנובפין‪ ,‬ותנן‬ ‫במערב העולם וההיא לב״ב איכא לפרושי ללא חלפא ממש קאמר אלא בשחרית כשחמה יוצא א[<>מכמ עמול האור על גבי »חררי לגן עלן‬
‫?‬ ‫ה׳ נמחק‪ :‬נא[ ו מ פ ר ש י דרגלי‬
‫במסכת מקואות <פ״ה מ״ה!‬ ‫היו‬ ‫]השוורים[‬ ‫)שבדרום(‬
‫שבמערב ולערב מכח אור של גיהנס שבמזרח ואין מימה על הטעם זה רבכל ענין כשנפרש צריך לאומרו לקאמר התם ואיכא לאמרי איפכא‬ ‫דמון‪:‬‬ ‫כמוציא‬ ‫נקובים‬
‫הזוחלין כמעיין והנוטסין‬
‫כמקוה‪ ,‬ושנינו נתו״כ אך‬ ‫ולא מסתבר לומר לפליגי בהט למר סבר גן עלן במזרח ומר סבר במערב"(‪ :‬ומפצי ביומי תשרי‪ .‬פירש בקונטרס שנותנות המפציס תמת‬ ‫נס[ ש ע ל גבי בית ה פ ר ו ד ‪:‬‬
‫נפשך‪:‬‬ ‫דמה‬ ‫באשבורן‬ ‫צ[‬
‫מעין ובור מקוה מיס‪ ,‬יכול‬ ‫רגליהם במים מפני הטיט שלא יחוץ וכן משמע פרק תינוקת )נלה לף סו‪ (:‬לאמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל ואע״ג רהשתא ליכא‬ ‫תיבת‬ ‫ובהדיא‬ ‫צאן המעין‬
‫מילא על כתפו ועשה מקוה‬
‫נתתילה יהא טהור ת״ל מעין‪,‬‬ ‫טיט אימר בליריוני נפל פירוש ע״י לילוי שמללה את עצמה ובתרה מייתי הך לאבוה לשמואל להכא ובתרה מייתי הא לאמר רב גילל אמר רב‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫שמטהרין‬

‫מה מעין נילי שמיס אף‬ ‫נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע״ג להשתא ליכא אימר בליריוני נפל ור״ת מפרש ומפצי משוס צניעות שהנהרות קטנים בימי‬
‫מקוה נילי שמיס‪ ,‬אי מה‬ ‫תיבח‬ ‫דבפ׳‬ ‫מטבחייא‬ ‫לנ[‬

‫מעין מטהר נווחלין אף מקוה‬ ‫משרי ופורס להו מפצים שלא יראו אותן כלי שלא תמהרנה לטבול מפני הבושת ולא טבלו שפיר והיינו טעמא נמי שלא תטבול בנמל לפי שמצויים‬ ‫דקאמר‬ ‫נמחק‪ :‬לג[‬ ‫דקאמר‬

‫מטהר בזוחלין‪ ,‬ת״ל אך מעין‪,‬‬ ‫שס בני אלם וממהרת לטבול משוס >ביעתן לאינשי לומיא לההיא לקאמר התם לעיל אשה לא תעמול על גבי כלי חרס ומסרש המס משוס‬ ‫&‬ ‫להטביל‬ ‫חזו‬ ‫בקרקע‬
‫ראיה‬ ‫לו[‬ ‫)בקביעותא(‪:‬‬
‫המעין מטהר בווחלין ומקוה‬
‫מטהר נאשבורן‪ ,‬ומהי אשבורן‬
‫לבעימא רלמא נפלה ולא טבלה שסיר ולא גרסינן בההיא לנמל ואע״ג להשתא ליכא ״ [ ‪ :‬שמא ירבו מי נוטפץ על הווחלין והוו להו מ׳ גשמים‬ ‫דאפילו ל א ‪ :‬לס[ ב א ש ב ו ד ן‬

‫לקוו וקיימי‪ ,‬לאפוקי שאס‬ ‫יובא‪ .‬וכלפי׳ בקונט׳ »‪ 1‬ומי גשמים אין מטהרין בזוחלין כלקתני בת״כ מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ואור״ת לאשבורן למקוה לוקא‬ ‫מטהרי אע״ג דדלמא ר ו ב א ‪:‬‬
‫לו[ ד ש מ ו א ל דהכא ואבוה‪:‬‬
‫הטביל בו כלים ליך זחילתו‬
‫למעוטי זוחלין אבל זוחלין למעיין לאו לוקא למעוטי אשבורן אלא ה״ק המעיין מטהר אף בזוחלין אבל מקוה מטהר לוקא באשבורן לגבי הני‬
‫כשהן נמשכין ויורליס למקוה‬
‫לא עלתה להם טבילה‪ ,‬לבור‬ ‫מייתי לה התם במ״ב לקמני מה מעיין בילי שמים אף מקוה נילי שמים יצא י עשה מקוה לכתחלה אי מה מעיין מטהר בכל שהוא אף מקוה‬
‫[‬ ‫‪5‬‬

‫ומקוה כתיב לקוו וקיימי‪,‬‬
‫אבל נובעי! מטהרין כמו‬
‫שה! זוחלי! ומושכי! מגבוה‬
‫לנמוך כררך כל הנהרות‪,‬‬
‫מטהר בכל שהוא ת״ל אך מעיין מעיין בכל שהוא והמקוה במי סאה אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין מ״ל אך מעיין‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫מעיין בזוחלין והמקוה באשבורן י י [ ויש להביא ראיה מיס שעשה שלמה שהיו הכהניס טובלין בו אע״פ י[ שהמיס מכונסים שם במקוה ומיהו יש‬
‫‪5‬‬
‫ניניתא ד מ י ד ל י י ן ‪ .‬ש ב ר א ש י‬
‫־‪,‬הרים ש נ ר א י ן ש א י ן י ו צ א י ן‬
‫ללחות לבירושלמי קאמר י[ והיה לרחצה הכהניס בו ולאו כלי הוא יי׳[ ומפרש לרגלי השורים נקובים כמוציא *( וא״כ אפשר שיהו זוחלין וכן מקוה‬ ‫‪5‬‬

‫הנהו סולמי דפרת‬ ‫זמנו‪:‬‬

‫הלכך כיומי ניס! שהנהרות‬
‫גלילי! ממי הגשמים של ימי‬ ‫שעל יט‪ 1‬הפרווה ‪3‬פ׳ אמר להס הממונה )יומא לף לא‪ (.‬שהיה מעין עיטס והיה כהן גלול טובל בו אפשר שנכנסין מצל אחל ויוצאין מצל אחר‬ ‫סילונות‬ ‫כלומר‬ ‫‪:‬ינהו‪.‬‬

‫התויף ומהפשרת השלגים‪,‬‬ ‫ומיהו זה לבר פשוט למי מעיין שנפסקו מן המעיין שמטהרין באשבורן ל! ממה נפשך שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין לא[ שמטהרין‬ ‫מ מ נ ו תחת ה א ר ץ‬ ‫משכין‬
‫נ ו ב ע י ן ע ל ר א ש י ההרים‪:‬‬
‫חייש שמא ירבו הניטפין על‬
‫הזוחלין שנתוססו בנהר מן‬
‫ובהליא תנן במסכת מקוואומ )פ׳׳ה מ״א( מעיין שהעבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הן כמקוה חזר והמשיכן כר ומשקה בי מטבחיא ל ' לקאמר‬
‫‪5‬‬
‫ז ו א פרת דמעיקרא‪ .‬להכי‬

‫הגשמים על הזוחלים החייס‬ ‫בפי קמא לפסחים <לף יז‪ >:‬ל<• לבקרקע חזו להטביל מחטין וצמרות ומשמע באשבורן לומיא לכלי וקאמר התם מאמת המיס שבעזרה היו ונראה‬ ‫‪ :‬ת ו ב ביה ה ו א ל ו מ ר ש ה ו א‬
‫פרין‬ ‫מימיו‬ ‫לאלו‪:‬‬ ‫ןודם‬
‫ובטלי הווחלין החיים בניטפץ‬
‫להביא ראיה לי[ אפילו לא נפסקו מההיא לתנן במסכת מקוואות )פ״ח מ״ח( ומייתי לה בפרק שמנה שרצים )שבח לף קט‪ (.‬ר׳ יוסי אומר כל‬ ‫ביותר‪:‬‬ ‫שמתגברין‬ ‫רבין‪.‬‬
‫ואין תורת מעין עליהן לטהר‬
‫בזוחלין אלא נאשנורן‪ ,‬ועניל‬ ‫הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים כו׳ וסליג את״ק לאמר כל הימים כמקוה שנאמר ולמקוה המיס קרא ימים ומשמע לאתא ר׳ יוסי למימר‬ ‫מגדותיו‬ ‫מתברך‪.‬‬ ‫‪?:‬כיפיה‬
‫זוא מתברך שאינו מתגדל‬
‫להו מקואות לקוו וקייימי‪.‬‬
‫לאע״ג לקיו וקיימי כלאמר בריש מכוח )לף ל‪ (.‬מטהרין נמי בזוחלין ללא בא הכתוב לבטל מהן תורת זחילה וסליגי בהט ללת״ק אין מטהרין‬ ‫א מ ג ש מ י ם ו ל א ממעינות‬ ‫‪1‬‬

‫ואני קבלתי מרבינו הלוי משוס‬

‫לספק וינות נינהו וזבה טעונה‬ ‫בזוחלין ולרי יוסי מטהרין בזוחלין אבל לכ״ע מטהרין באשבורן וגס מלקאמר הכא אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבל משמע‬ ‫^לא מ ע צ מ ו והיינו פ ל י ג א‬
‫סהדא‬ ‫דאמר‬ ‫דאיהו‬ ‫־רב‬
‫מיס חיים‪ ,‬ואי אפשר להעמיל‬ ‫בזוחלין הוא ללא מטהרי הא באשבורן למ אע״ג לליכא רובא זותלין‪ :‬אין המים מטהרין בווחלין כוי‪ .‬פר״ת בתשובה המתחלת משרבו מסילי‬ ‫־בא פ ר ת ל ו מ ר ש מ ג ש מ י ם‬
‫שמועתו‪ ,‬משוס לאמרינן‬
‫חומר בזב מגובה שהזב טעון‬ ‫חללים לאף על גג לשמואל לי[ ואבוה לעביל מקוואות ביומי ניסן ורב ראמר מיטרא במערבא כו׳ קיימי בחלא שיטתא לא קי״ל הט אלא‬ ‫•זוא מ ת ג ד ל ‪ :‬ו מ פ צ י ב י ו מ י‬
‫בקרקעית‬ ‫ומניחן‬ ‫־־‪.‬שרי‬
‫מיס חיים חנה אינה טעונה‬ ‫כאילך‬
‫־ נהר ל פ י ש כ ל הנהרות מ ת מ ע ט י ן ב י ו מ י ת ש ר י מ ן החום שהיה ו י ש ט י ט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה מ ש י ם ה מ פ צ י ן‬
‫מיס חיים‪ ,‬וחזרתי ובלקתי לפרשה וכן נראה בעיני כמו שפירשתי‪ .‬ורוכא לעלמא מסרשיס נוטפין כשאונין ולאו מילתא היא‪ ,‬לחנן הטטפין כמקוה‬ ‫די ש ל א י ש ק ע ו ר ג ל י ה ן ב ט י ט וליהוי חציצה ל ט ב י ל ה וההיא ד א מ ר ש מ ו א ל ל ע י ל נהדא מכיפיה מ ת ב ר ך ה ו י פ ל י ג א אהא ד א מ ר‬
‫ושבת סה‪ :‬זכע״־זנדה סז‪ .‬עי־ש בארוכה(‪ .‬ופליגא דידיה אדידיה‪ .‬לשמואל אשמיאל!שבת שמו‪ .‬אין המים מטהרים בזוחלין‪ .‬אין מטהרין‬
‫ש מ ו א ל אין המים מ ט ה ר י ן ב ו ו ח ל י ן כ ל ו מ ר אין המים ש א י ן שם נ ו ט פ י ן א ל א זוחלין ב ל ב ד מ ט ה ר י ן א ל א פ ר ת ב י ו מ י ת ש ר י ל פ י ש כ ב ר אדם וכלים הטוגלין בהן דרךזחילה וצריך להמשיכן למקוה ולטבול נמקוה‪ ,‬אלא פרת ביומי תשרי‪ .‬שחללו הגשמים ורבו הזוחלין עליהם ויש תויח‬
‫מעין על נהרות המושכי!‪ ,‬אלמא סנירא ציה שגלילי! ממי הגשמים‪ ,‬ואני שמעתי בבכויות מטהרי! בוותלין שהנוטפין שבתוכן מטהרין בריבוי הווחלין‬ ‫נתמעט מ י מ י ה ג ש מ י ם ש נ ט פ ו ב ו אלסא מ י מ י ג ש מ י ם הוא מ ת ג ד ל ב י ו מ י ניסן כ ש מ ת פ ש ר י ן ה ש ל ג י ם ו ה מ ט ר ואיהו א מ ר דאינו מ ת ג ד ל‬
‫רתנטלו הנוטפין בהן להיות זב וזבה טובלין בהן כשביל הזוחלין!;שם(‪ .‬הלוקח‪ .‬לקח עשרה טלאיס שלא נתעשרו מן השוק ונ‪-‬ק ק׳‪.::‬‬ ‫אלא מ כ י פ י ה ‪:‬‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫נו‪.‬‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫הש״ס‬ ‫מםורת‬

‫טו א מיי׳ פ׳׳ו מהלכות‬ ‫כאילך לשמואל לאמר נהרא מכיפיה מבריך יי‪ 1‬למסייעתא ליה‬ ‫בניך אינו כלקוח‪ .‬ללא שייכא בהו לקיחה ומתנה אלא אצלו נוללו‪:‬‬ ‫א( ]לעיל ה‪ .‬מנחות סו‪ .‬פל‪:‬‬
‫בכורוח הלכה יג‪:‬‬ ‫נ״כ קמג‪ ,[.‬נ ( ]לעיל נא‪:‬‬
‫טו ב מיי• פ׳׳ג מהלכות‬ ‫ברייתא לאמר יובל שמו ואפילו פליגי רבנן עליה וסברי לפרת שמו‬ ‫ופריך והא בבכור כחיב‪ .‬ואת ילפת מינה מעשר )י( ועול ה[ במר קלוש‬ ‫לקמן נז‪ :‬חמורה ימ‪ ,[:‬נ( ]ני״!‬
‫איסורי מוכח הלכי י‪:‬‬ ‫בלקוח ומתנה שהרי משעה שנולל קלוש‪ :‬אמר קרא העשה‪ .‬כן מכל מקוס ‪ f‬מסייעין ליה מהא לקאמר רבי מאיר למימיו פרין ורבין‬ ‫נך גי׳ תוס׳ שס ל״ה יוס[‪,‬‬
‫ד( נשם לפנינו איחא נימים[‪,‬‬
‫ללא פליגי עליה בסברא זו לנהרא מטפיה מיבריך ויכולין לסבור‬ ‫תעשה לשורך והא וראי לא מצימ מוקמח בבכור להא מרחם קלוש‬
‫ה( מלמעלה שאין צ״ק‪,‬‬
‫ששמו פרת מהאי טעמא גופיה אבל‬ ‫ולא בעי עשייה י[ שיקלישנה האיש‪:‬‬ ‫ו( נועמא משוס צ״ק‪ (1 ,‬צ״ל‬
‫תורה אור השלם‬
‫לא שייך יא[ לאמר למה נקרא שמו‬ ‫לחטאה ולאשם‪ .‬ללא לייתינהו מלקוח‬ ‫המקור‪,‬יז(צ״לכיציס‪,‬ט(כנון‬
‫‪ . 1‬כן תעשה לשרף ל>ואנך‬ ‫מ ה ב נ י ך א י ן ב ל ק ו ת ו ב מ ת נ ה א ף א[ צ א נ ך‬ ‫ובו׳ ממערות אין מי צ״ק‪,‬‬
‫שבעת ןמים יהיה עם אמו‬ ‫פרת כי אס לרבי מאיר לפי שיש לו‬ ‫דבניך‪ .‬למשתעי‬ ‫ומתנה‪ :‬דומיא‬ ‫י( הים ממברן צ״ק‪ ,:‬כ( גי׳‬
‫ו ב ק ר ך אינו ב ל ק ו ת ו ב מ ת נ ה ו ה א י ב ב כ ו ר כ ת י ב‬
‫ביום השמיני תתנו לי‪:‬‬
‫שס אחר לד מאיר ויובל משמע לרבנן‬ ‫בבכור אדם מה בכור אינו בא על‬ ‫צ״ק איתנהו נעינייהו בלא‬
‫שמות כ ב כט‬ ‫א ״ ק <א> י כ ן ת ע ש ה א ם א י נ ו ע נ י ן ל ב כ ו ר‬ ‫תערובות נלל אנל הנא אין‬
‫כמו יבלי מיס )ישעיה ל( ובבראשית‬ ‫חטא כוי‪ :‬בכור אינו נדר ונדבה אלא‬
‫הנוטפין ניכרים הס״ל‪,:‬‬
‫קדוש‬ ‫דברתם‬ ‫ב ע ש י י ה <נ>‬ ‫איתיה‬ ‫=‪ 1‬ד ל א‬ ‫חובה‪ :‬ואימא לעולה ראייה‪ .‬שהיא‬
‫רבה נמי לריש כרבי מאיר לקאמר‬ ‫ל( צ׳׳ל הבא נעמילנה נמי כוי‬

‫שיטה מקובצת‬ ‫חלקל שמימיו חליס וקליס פישון‬ ‫ת נ ה ו ענין ל מ ע ש ר ב ה מ ת ו א י מ א ת נ ה ו ענין‬ ‫חובה ולא על חטא‪ :‬בכור אין זמן‬ ‫צ״ק‪,:‬‬

‫ש ו ר ך אינו בלקוח‪:‬‬ ‫א[ אף‬ ‫שמגלל פשתן פרת שמימיו פרין‬ ‫ולאשם דומיא דבנך מ ה בנך שאינו‬ ‫לחטאת‬ ‫קבוע לקדושתו אלא כשנולד קדוש‪:‬‬
‫בעשיה‪:‬‬ ‫דליתיה‬ ‫לבכור‬ ‫נן‬
‫ורבין י ! ובלא גשמים נהרות ומעיינות‬
‫‪5‬‬
‫ב א ע ל ח ט א אף צאנך ושורך שאינו ב א על‬ ‫בשעה עשייה‪ .‬בשעה שהן ראויין להתעשר‬ ‫הגהות ה ב ״ ח‬
‫בא‪:‬‬ ‫ואינו‬ ‫מחויב‬ ‫ג[ בנך‬
‫ד[ היא דתניא ר• ש מ ע ו ן בן‬ ‫מתגברין כלאמרינן בראש השנה )לף‬ ‫מיעט הכתוב שלא יהו <מ לוקחין‬ ‫)א( נמ׳ אמר קרא תעשה‬
‫ולשלמים‬ ‫לעולה‬ ‫ענין‬ ‫תנהו‬ ‫ואימא‬ ‫חטא‬
‫ר״ש‬ ‫משום‬ ‫אומר‬ ‫יהודה‬
‫יא‪)> (:‬באחל( באייר שמזל כימה‬ ‫ג‬ ‫ובמעי אמן לאו שעת עשייה היא‪:‬‬ ‫כצ״ל ותיבת כן נמחק‪:‬‬
‫דבכור‪:‬‬ ‫ועוד‬ ‫ה[‬ ‫מחוסר‪:‬‬ ‫בנדר‬ ‫ד ב נ ך מ ה ב נ ך <! ש א י נ ו ב א‬ ‫דומיא‬ ‫)ב( שם בעשייה דמדחם‬
‫ו[ עשייה שיקדישנו אות ה־‬ ‫מתגברין‬ ‫ומעיינות‬ ‫ביום‬ ‫עולה‬ ‫ר׳ יוחנן חזאי בחילמא כוי‪ .‬הלילה‬ ‫קלוש‪) :‬נ( שם והא איפסיל‬
‫והלילה‬ ‫בחלום‬ ‫נמחק‪(1 :‬‬ ‫ו נ ד ב ה א ף צ א נ ך ו ש ו ר ך בוי ו א י מ א ת נ ה ו ענין‬ ‫נראה לי ר״י במלום י[ והואיל ונראה‬ ‫ליה בלקוח אישתמיטתיה‪:‬‬
‫נראה ל י ‪ :‬יו( שנתנו לה במעי‬
‫ובמרחשון הן מתמעטין מפני מניעת‬
‫דבנך מ ה ב נ ך שאין‬ ‫ראייה דומיא‬ ‫לעולת‬ ‫)ד( רש״י ל״ה ופריך וכו׳‬
‫דמסייעא‬ ‫מבריך‬ ‫א מ ו ‪ :‬פן‬ ‫גשמים שלא המטיר כל הקיץ וכראמרי׳‬ ‫לי יודע אני בי שאומר היום דבר‬
‫מעשר בהמה ועול‪) :‬ה( דייה‬
‫דאמר‪:‬‬ ‫דר״מ‬ ‫ליה ברייתא‬
‫בפסחים בפרק מי שהיה טמא )לף‬ ‫קבוע לו זמן א ף ש ו ר ך ו צ א נ ך ש א י ן קבוע לו‬ ‫טעם‪ :‬חל על מחוסר זמן‪ .‬שאס‬ ‫בשעת וכו׳ שלא יהו לקוחין‬
‫ין מ ״ מ מ ם ״ ע י נ ן ‪• :‬א[ שייך‬
‫למימר למה כוי פרת‪ .‬גליון‬ ‫צל‪ (:‬תשרי מרחשוון וכסליו חמה‬ ‫זמן אי מ ה ב נ ך אינו בלקות כ ל ל א ף ש ו ר ך‬ ‫לקחו קודם שבעת ימים ללידתו שוב‬ ‫ונמעי‪:‬‬

‫שמו‪:‬‬ ‫עיקר‬ ‫שזה‬ ‫לפי‬

‫מהלכת י(באויר כלי לייבש את הנהרות‬ ‫וצאנך אינו בלקוח כ ל ל א ל מ ה א ״ ר אםי א ״ ר‬ ‫אינו נכנס לדיר להתעשר וכל שכן אס‬
‫ינן ורכין וגם מצאנו ש ב ל א‬
‫לקחו גדול‪ .‬והא מחוסר זמן דלא שעת‬
‫ג ש מ י ם ‪ :‬ינ| ש י ו ר ד מלמעלה‬ ‫ובסוף סלר תעניות )תענית לף כה‪ :‬ע׳׳ש(‬ ‫ל ק ח ע ש ר ה עוברין במעי אמן כולם‬ ‫א‬
‫יוחנן‬ ‫מ ו ס ף רש״י‬
‫עשייה היא וחייל עליה דין לקוח‪:‬‬
‫ש א י ן ‪• :‬דן מלמעלה כדקאמר‬
‫נמי אמרינן שאין לך טפח שיורל >' י‬
‫ג‬ ‫ה‬
‫נכנסין ל ד י ר ל ה ת ע ש ר א מ ר ר ב א א מ ר קרא‬ ‫ר׳ יוחנן חזאי בחילמא‪.‬‬
‫נמי התם ד א מ ר ‪ :‬נוין דסבירא‬
‫ואם חימצי לומר משנה ודאי ר' שמעון‬ ‫וטון לגברא רבא אתמואי ל׳‬
‫בלא‬ ‫ליה דאורחא בוי גם‬ ‫שאין עולה טפחיים כנגלו מלמטה‬ ‫גופא‬ ‫הכתוב‬ ‫מיעט‬ ‫עשייה‬ ‫בשעת‬ ‫תעשה‬ ‫היא‪ .‬דלדידיה מתוסר זמן שעת עשייה‬ ‫אמינא מילתא מעלייתא אני‬
‫גשמים נמ־ לפעמיס מבריך‬
‫וכמו שהקרקע מלחלחת כפליים‬ ‫אומר היום )מוחות פד‬
‫ומאי סהדא רבה דפרת אין‬ ‫א ״ ר א ם י א ״ ר יוחנן ל ק ח ע ש ר ה ע ו ב ר י ם ב מ ע י‬ ‫הוא ומשוס הכי לקוח חל עליו ומיהו‬ ‫מכת״(‪ .‬והדי הוא כבכור‪.‬‬
‫לה‬ ‫ומייתי‬ ‫‪(10‬‬ ‫זה‪:‬‬ ‫מלמטה בשעה שהגשמים יורליס כמו‬
‫א מ ן כולן נכנסין ל ד י ר ל ה ת ע ש ר ו ה א אנן חנן‬ ‫במעי אמו מודה דאין לקוח חל עליו‪:‬‬ ‫כלימר ונלנר זה יש לו דין‬
‫ירבו‬ ‫יז[ ש מ א‬ ‫בסנהדרין‪:‬‬
‫כן לענין ריבוי הנהרות ממרביס‬ ‫בכור !לעיל בא‪ .!:‬מה בכור‬
‫מי‬ ‫כוי להו‬ ‫על‬ ‫הנוטפין‬
‫ר‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫וחזר ולקחו ממנה‪ .‬ואס יש לו תשעה‬
‫גשמים‪ :‬ימן האיך היא על‬ ‫המיס ומתגרלים מלמטה כשהמטר‬ ‫קדוש לפני זמנו‪ .‬שהרי‬

‫ב ה מ ה א ״ ר אלעזר > ר ׳ יוחנן חזאי ב ח י ל מ א‬

‫והוא חייבין במעשר ואס יצא אחד‬ ‫קדושתו מרחם )לעיל נא‪.!.‬‬
‫תי׳ היה נמחק‪ :‬י»| מפרת‬
‫יורד מלמעלה יי[ ואמרינן התם נמי‬ ‫א‬

‫ומיומי ת ש ר י ‪ [5 :‬בהי שמימי‬ ‫מן הכשירין בעשירי הרי טוב ואס‬

‫מחערבין‬ ‫נא[‬ ‫גשמים‪:‬‬ ‫דאמר תהומא עילאה למהומא תתאה‬ ‫בשעת‬ ‫תעשה‬ ‫אמינא א״ק‬ ‫מעליא‬ ‫מילתא‬
‫יצא האתנן בעשירי יאכל במומו‬
‫)חיבת‬ ‫גבוהים‬ ‫במקומות‬
‫אבע מימך וא״מ א״כ מנלן דהא דרב‬ ‫ע ש י י ה מ י ע ט ה כ ת ו ב איתיביה ר׳ ש מ ע ו ן בן‬ ‫רבינו ג ר ש ו ם‬
‫במקואות נמחק( כוי וכגון‬ ‫להאי‬ ‫אישחמיטתיה‪.‬‬ ‫לבעלים‪:‬‬
‫מימי‬ ‫היוצאים כוי‬ ‫נהרות‬ ‫פליגא עליה דאמר מטרא במערבא‬ ‫א ל י ק י ם ל ר ׳ א ל ע ז ר ה ל ק ו ח ח ל ע ל מ ח ו ס ר זמן‬ ‫תניהו ענין ל מ ע ש ר בהמה‪.‬‬
‫מקשה הא דאמר רבי אסי כו׳ והכא‬ ‫שמכניסן‬ ‫בעשיה‬ ‫ראיתיה‬
‫מתערבין ומתעכבין‬ ‫גשמים‬
‫כר דלמא היינו י( משום שאז מתברך‬
‫במסי‪:‬‬ ‫שם תדע דהא תנן‬ ‫א מ ר ל י ה זו א י נ ה מ ש נ ה ו א ם ת מ צ א ל ו מ ר‬ ‫נמי כגון שנתנו יי[ במעי אמו‪:‬‬ ‫ל ד י ר ו ק ו ר א ל ו שם מ ע ש ר‬
‫<>המקוה כדפרישית וי״ל משוס דאס‬ ‫ו ס ו ק ר ו ב ס י ק ר א ‪ :‬תניהו ענין‬
‫בארות‪:‬‬ ‫שאר‬ ‫ישכן‬ ‫ננ[‬
‫* ר ״ ש ב ן י ה ו ד ה ה י א י! מ ש ו ם ר ״ ש‬ ‫‪3‬‬
‫משנה‬ ‫ותיעשריה‬ ‫דאיתנהו‬ ‫ואשם‪.‬‬ ‫לחטאת‬
‫נג[ אבל ש א ר בארות כשרות‬
‫איתא דסבירא »י[ דאורתא דמילתא‬ ‫הא‬ ‫שמקדישן‪:‬‬ ‫בעשייה‬
‫הדין‪:‬‬ ‫דמן‬ ‫למ‪-‬מר‬ ‫כוי‬ ‫להתעשר‬ ‫לדיר‬ ‫נכנם‬ ‫מ ח ו ס ר זמן‬ ‫דאמר‬
‫נ י [ משום חרדלית ולפי פי׳‬ ‫דמבריך מכיסיה א״כ גס כל הנהרות‬ ‫דומיא‬ ‫אמרת‬ ‫מצי‬ ‫לא‬

‫היי‬ ‫תיותן‬ ‫‪[99‬‬ ‫האחרון‪:‬‬ ‫נמי לפעמים מבריך ומאי סהדא דנהר‬ ‫אף‬ ‫זמנו‬
‫;‬
‫לאחר‬ ‫וקרב‬ ‫זמנו‬ ‫לפני‬ ‫קדוש‬ ‫בכור‬ ‫כבכור מה‬ ‫והרי ה ו א‬ ‫דאינו בא ע ל‬ ‫בעינן‬ ‫דבנך‬

‫מ ח ב ר ן ‪ :‬נו[ הגדול ו ל א דמי‬ ‫ח ט א והני באין ע ל ח ט א ‪:‬‬

‫לחבית ישל מים שנפלה לים‬ ‫פרת אין זה עדות והקשה ר״מ לשמואל‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫מחוסר‬ ‫לעולה‬ ‫ענין‬ ‫תניהו‬ ‫אימא‬
‫בעשיה‬ ‫דאיתנהו‬ ‫ושלמים‪.‬‬
‫בריש‪:‬‬ ‫ראמרינן‬ ‫הגדול‬ ‫דאמר אין המיס מטהרין בזוחלין אלא‬ ‫הימנה‬ ‫ולקחו‬ ‫וחזר‬ ‫שנתנו לה‬ ‫להתעשר כל‬ ‫לדיר‬ ‫שנכנס‬ ‫אתנן‬ ‫איזתו‬
‫ואינן ב א י ן ע ל ח ט א ‪ :‬לא סייד‬
‫ני[ ואייה והא א י ן ‪ :‬נח[ ר״ע‬
‫כדאמר ר ב ש ש ת בפי בנות‬ ‫]פרת[ ביומי תשרי בלבל ולרב ולאמה‬ ‫ד א מ ר רבי אסי א מ ר רבי‬ ‫ו ה א א י פ ס י ל ל י ה <ג> ב ל ו ק ת א י ש ת מ י ט ת י ה ה א‬ ‫שאינו‬ ‫ד ב נ ך בעינן‬ ‫דומיא‬

‫כותים‪ (1» :‬בההיא דהתודה‬ ‫לשמואל קשיא להו הא למנן במס׳ פרה‬ ‫לתתעשר‬ ‫לדיר‬ ‫נכנסין‬ ‫כולם‬ ‫אמן‬ ‫במעי‬ ‫עוברין‬ ‫עשרה‬ ‫לקח‬ ‫יוחנן‬
‫לאפוקי‬ ‫ונדבה‬ ‫בנדר‬ ‫בא‬
‫עולה ו ש ל מ י ם ד ב א י ן ב נ ד ר‬
‫נמי כוי מועברת שיהו כל‬
‫)פ׳׳ח מ״י> ומייתי טי[ בסנהלרין ריש‬ ‫הא‬ ‫רבא‬ ‫אמר‬ ‫ונדבה‪:‬‬
‫עבודות ש ל ת ד ש דה כזה‬ ‫ותיעשרה‬
‫ומוכח‪ :‬ל[ דברים ג מ ר מה‬ ‫ל א ק ש י א ההיא ד ר ב אםי‬

‫בין פסח מצרים‪ :‬לא[ בכור‬

‫פ״ק ) ל ף ה‪ >:‬מי קרמיון ומי פיגה‬ ‫ד א מ ר קרא כן ת ע ש ה ש ל א‬

‫משום‬ ‫לגן‬ ‫אמר‪:‬‬ ‫דאמרי׳‬ ‫פסולין למי חטאת מסני שהן נטי[ מי מ מערוכת הא לאו הכי כשרים ולא פסלינן להו שמא יה רבו הנוטפין על הזוחלין והוו להו גשמיס‬ ‫מיעט‬ ‫ואימתי‬ ‫יהא לקוח‬

‫קדושת‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫דבבכור‬ ‫הכתוב לקוח ב ש ע ת ע ש י י ה‬

‫עשייה דמרחם ק ד ו ש והיינו‬

‫רובא וי״ל דאינהו סברי דהני ד׳ נהרות מדליין דא״י גבוהה מכל הארצות ואין נשארין שם מי גשמים ועוד הקשה לרב ולאבוה דשמואל‬ ‫כ ל ו מ ר ב ז מ ן ש ר א ו י להקרבה‬

‫ןענין[‬ ‫אינו‬ ‫אם‬ ‫דקאמר‬ ‫ולשמואל דאמרי אין המיס מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד במה מטהרין מצורעים ובמה מקדשין מי תטאת בערב פסח דאמרי׳‬ ‫אבל‬ ‫א י ס ו ר לקוח‬ ‫י ש בו‬
‫בהו‬ ‫דלית‬ ‫עוברין‬ ‫כשהן‬
‫בעשייה‪:‬‬ ‫דליתיה‬
‫לגן נולדו כ ל זמן דהוי‪ .‬תי׳‬
‫לבכור‬
‫בפסחים <לף צ‪ (.‬דיש טבילה לזב בערב פסמ והזאה היאך ייי[ היה על האנשים שעשו פסמ שני ועל כל טמאים של מתי מדבר מישאל ואלצפן‬ ‫ע ש י י ה דלא ח ז ו להקרבה‬

‫נמחק‪ :‬לי[ אמן ל ו מ ר‬ ‫כיון‬ ‫והלא היו רחוקים מפרת ׳מ! ומיהו לפי מה שפירש להנך ד׳ נהרות מדליין לא קשה מטבילת זבין ומצורעים בערב פסח אבל מקדוש מי‬ ‫דלקוח‪:‬‬ ‫איסור‬ ‫לית בהו‬
‫א י ס ו ר לקוח ח ל ע ל מ ת ו ס ר‬
‫שהמימי גשמים‬ ‫חטאת קשה לפסולים למי תטאת וממישאל ואלצפן ותירץ לשמא נהרות וצינורייתא למילליין אין גשמים מתערבין בהן‬
‫כ [‬
‫ז׳‬ ‫ז מ ן ‪ .‬ש א ם ל ק ח ו קודם‬
‫אפילו ל ר ״ ש ‪:‬‬
‫מתערבין ויורלין בתוך הנהרות הנמוכים ונשטפים והולכים ליס ואין מתערבין יא[ במקואות גבוהים וגם לא במים המכונסים »וכגון בנהרות‬ ‫ימים קודם שנראה להקרבה‬
‫להתעשר‬ ‫לדיו‬ ‫נכנס‬ ‫אינו‬
‫היוצאים ממערות ואין מי הגשמים מתערבין ומכונסין שם תלע הא לתנן במס׳ פרה )פ״ח מי״א( באר אחאב ומערת פמייס כשריס וכל‬ ‫א ע ״ ג דלקחו ש ל א‬ ‫לעולם‬
‫י נהרות ומעיינות כדקתני בסיפא באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ימתין עד שיצהיל דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר אינו צריך‬ ‫שכן‬ ‫‪5 5‬‬ ‫ב ש ע ת עשייה‪ :‬מחוסר זמן‬
‫נכנס ל ד י ר ל ה ת ע ש ר ‪ .‬ו ש ע ת‬
‫להמתין אבל באר אחאב ומערת סמייס איצטריכא למיתני לכשרים לפי שירלן יורל ממערת פמייס וירק פסול מפני שיש בו נמי[ תערובת‬ ‫הלכך‬ ‫קרינן ביה‪.‬‬ ‫עשייה‬
‫קמ״ל למערת פמייס אינו מי תערובת אבל »[ נהרות כשרות ללברי הכל ועול פי׳ ר״מ לאיכא למימר מן הלין קמא קמא בטל אפילו‬ ‫אף‬ ‫לקוח‪:‬‬ ‫איסור‬ ‫י ש בו‬
‫לפני‬ ‫קדוש‬ ‫זמן‬ ‫מחוסר‬
‫ללברי רב ואבוה לשמואל אלא למממרי מפני מראית העין משוס יי[ גשמים ולפי פירוש אחרון לא קשיא כל הנך לבימי משה לאכתי לא‬ ‫לאחר‬ ‫וקרב‬ ‫במעשר‬ ‫זמן‬
‫גזור ונראה שהם בטלות ברוב שהרי כל הנהרות מחוברין ליס הגלול ביותר מעירוב מקוואות ותחלת הנהרות אינם קטפרס שזה לרך‬ ‫שנכנס‬ ‫אתנן‬ ‫ז מ ן ‪ :‬איזהו‬
‫ל ד י ר ל ה ת ע ש ר ‪ .‬ד מ ר ב י ליה‬
‫חיותן ולא קטפרס מחברן אלא '(חיותן יי[ מחברן כל זה פי׳ ר״ת בתשובה ואותו טעם לקמא קמא בטיל לא יתכן לפי מה שפי׳ לעיל בפרק‬ ‫מתניתין מהכל נכנסין כ ג ו ן‬
‫הלוקח בהמה ) ל ף כב‪ .‬ל״ה יתיב( לכל איסור הבטל חוזר וניעור כשחוזר ורבה על כלי שיש בו שיעור לאסור ומיהו יתכן אומו טעם למחוברים‬ ‫ולקחו‬ ‫וחזר‬ ‫לו‬ ‫שנתנו‬
‫עובדת‬ ‫ובזונה‬ ‫א(‬ ‫ממנה‪.‬‬
‫ליס הגלול י[ לאמרינן בריש מכות <לף ל‪ (.‬להטובל שם לא עלתה לו טבילה התם '(איתנהו בעינייהו אבל הכא אין הנוטפים ניכרים וילועים‬ ‫‪5‬‬
‫דלא‬ ‫מיידי‬ ‫קא‬ ‫כוכבים‬
‫בלא תערובת כלל‪ :‬ומה כנך אינו כלקוח ומתנה כוי‪ .‬וא״ת כה אין לנין אפשר משאי אפשר כלאמר ר״ע במנחות פרק התולה ) ל ף פב‪(.‬‬ ‫איתחייביה ב מ ע ש ר ו ד מ י כ י‬
‫בלקחו‬ ‫ממנה‬ ‫חור ולקחו‬
‫וי״ל להתס הוא לבבנין אב יליף פסח לורות מפסח מצרים אבל הכא היקשא הוא ומולה ר״ע מ לאמרינן בפ׳ בנות כותים <נלה לו‪ (:‬על כרתך‬
‫‪5‬‬
‫ש ל א ב ש ע ת ע ש י י ה ולית ביה‬
‫הקישן הכתוב וא״ת והא בההיא »י[ למולה נמי מסקינן טעמא לר״א מועבלת שיהא עבולות של חלש שוות ביה ומוכת התס להיינו‬ ‫נכנס‬ ‫הלכך‬ ‫לקוח‪.‬‬ ‫איסור‬
‫ל ד י ר ל ה ת ע ש ר ‪ .‬וכתב ל י ש נ א‬
‫היקש ואפ״ה פליג עליה ר״ע ולא קבלה מיניה ואין לומר משוס ללית ליה לר״ע ההיא היקשא להא בפסחים בפרק מי שהיה טמא‬ ‫אחרינא כ ג ו ן ש נ ת ן לה ע ו ב ר‬
‫) ל ף צו‪ (.‬מקשינן ליה אהללי לכמה לברים ל[ מהכא פסח מצרים לפסח לורות ר״ל לטון לצריבא היקישא לשאר לברים לא שייך למימר‬ ‫ממנה‬ ‫ולקחו‬ ‫וחזר‬ ‫פרתו‬

‫התם על כרתן הקישן הכתוב לענין אפשר משאי אפשר וא״ת לר׳ אמלבוי בר אמי לאמר בפרק בנות כותים ) ל ף לז‪ (:‬ר״א היא‬ ‫ב ע ו ד ש ה ו א ע ו ב ר ד ל א חל‬
‫עליה איסור ל ק ו ת ‪ .‬ו מ י ס ת ב ד‬
‫לאמר לנין אפשר משאי אפשר ולית ליה שינויא לעל כרתין הקישם ומה יתרץ כאן וי״ל ל( הא לנעמילנה נמי כר׳ אליעזר אי נמי‬ ‫ואמאי‬ ‫אחרינא‪:‬‬ ‫כלישנא‬

‫איצטריכא ליה היקשא לנלה לשאר לברים ומשום הט לא מוקי לה כר״ע ומיהו קשה מההיא לאין משלשין במכות )בסוף( <לף ה‪(.‬‬ ‫בחזר ולקחן‬ ‫מ ו ק מ י נ ן לה‬

‫דילפי לה מכות ממימה והיינו אפשר משאי אפשר וגזרה שוה דהתס צריכה לכמה דברים‪ :‬אמר קרא בן תעשה אם אינו ענין‬
‫לבכור‪ .‬תימה דבריש עד כמה לעיל ) ל ף מ‪ (:‬דרשינן לענין בכור לא[ כדאמר אמר קרא כן תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת‬ ‫א( נראה מלשון לנינו שלא היה‬
‫לפניי הגי׳ נגמ׳ והא איפסיל‬
‫בשורך וי״ל הא דדרשינן ליה בבכור משום דכתיב בבכור אבל מאחר דאפקיה רממנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר משוס לנ[‬
‫ליה בלקוח אשתמיטחיה וכוי‬
‫לבכור לא שייך קלושמ עשייה )קלושה(‪ :‬לקח עשרה עוברץ במעי אמן בוי‪ .‬לאו לוקא להוא הדין נולדו ל ! טון דהוי‬
‫ג‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫מחוסר זמן אי נמי נקט במעי אמן לי[ ואפילו לרבי שמעון בן יהולה ראמר מחוסר זמן נכנס לליר להתעשר‪:‬‬
‫זונה‬
 ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫נו‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬

‫נר מצוה‬

‫א( ]בזונה[‪ ,‬ג ( ]תמורה כט‪,[:‬‬ ‫וסיטשריה איהי‪ .‬טון לבמעי אמו נתנו לה לא מיססיל משוס יי[ נתן‬ ‫ישראלית אתננה מותר וכהן הבא עליה כר‪ .‬וא״ת והא אמר‬ ‫זונה‬ ‫יו א מיי' ס״ל מהלכות איסורי‬
‫נ( ביצה לט‪ :‬תילין כה‪ :‬שקליס פ״א‬ ‫מזבח הלכה ח‪:‬‬
‫)י> בממנה מאכל במומו אס יצא האתנן כעשירי ול״ל חזר ולקתו‪ :‬הא‬ ‫בא‬ ‫אפי׳‬ ‫תורה‬ ‫אסרה‬ ‫דאתנן‬ ‫מרובה <ב״ק ע‪>:‬‬ ‫<י>רבא בפ׳‬ ‫יה ב מיי׳ סי״ז מהלכוח איסורי‬
‫מ״ז‪ ,‬ד( צ״ק מ״ז‪ ,‬ה( צ״לן‪ ,‬ו( צ״ק‬
‫מ״ז‪ ,‬ו( גי׳ הצ״ק הרי‪ ,‬ח( ]שמות‬ ‫כותית‬ ‫לזונה‬ ‫עשורי‬ ‫בר‬ ‫ללא‬ ‫י[‬ ‫אתנן‬ ‫להאי‬ ‫ברייתא‬ ‫הך‬ ‫יןמ״ל‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫אתנן‬ ‫אין‬ ‫אומר‬ ‫)ר״ל(‬ ‫]רבי[‬ ‫תניא‬ ‫ובתמורה‬ ‫»‪n‬‬ ‫אמו‬ ‫על‬ ‫ביאה הלכה ו ופי״נ ה״ג‬
‫יג[‪ ,‬ט( עיין צ״ק שמומק מן תיבת‬ ‫נויש׳׳ע אה״ע סי׳ ו סעיף ס‬
‫היא למיקרי אתנן אבל אי הוה זונה ישראלית לא מיקרי אתנן ואפילו‬ ‫ל[‬ ‫מייד‬ ‫דלא‬ ‫י״ל‬ ‫כו׳‬ ‫נדה‬ ‫אשמו‬ ‫אתנן‬ ‫אבל‬ ‫בעבירה‬ ‫לו‬ ‫הבא‬
‫רנא על תיבת ובתמורה וה״ג וא״ת‬ ‫וכאידך מ״ד‪:‬‬
‫והא אמר ר׳ בתמורה אין אתנן‬ ‫מכל‬ ‫כתיב‬ ‫בעריות‬ ‫שרי‪:‬‬ ‫למזבח‬ ‫דדוקא‬ ‫ערוה‬ ‫באיסור‬ ‫ליה‬ ‫כדקיימא‬ ‫־ט ג מיי׳ פ׳׳ו מהלכות בכורות‬
‫אסור אצא כו׳ וכצ״ל כי אין שייך‬ ‫הלכה י ופ״ג מהלכות שקלים‬
‫ט‬ ‫כתיב‬ ‫ובאתנן‬ ‫האלה‬ ‫התועבות‬ ‫קדושין‬ ‫בהדי‬ ‫ל[‬
‫א‬
‫בדתססי‬ ‫מייד‬
‫להקשות מרבא לאגיי דבר פלוגמא‬ ‫בזונה‬ ‫ולוקמת‬ ‫כותית‬ ‫>בזונית‬ ‫א‬
‫איהי‬ ‫ותיעשרה‬ ‫הלכה ד ה סמג עשי! ריב‪:‬‬
‫ליליה הוא שס בתמורה‪ ,‬י( נ״א‬ ‫לא‬ ‫טריוה‬ ‫מה‬ ‫וגר‪:‬‬ ‫ה׳‬ ‫תועבת‬ ‫מומר‬ ‫אמננה‬ ‫דלכך‬ ‫טעמא‬ ‫כדמפרש‬ ‫כ ד מיי׳ פ׳׳ד מהלכות בכורות‬
‫רזונה‬ ‫קמ״ל‬ ‫יא(‬ ‫איהי‬ ‫ותיעשרה‬ ‫ישראלית‬
‫לאשת אב צ״ק‪ ,‬כ( שייך ללף נו‪,.‬‬ ‫כריתות‬ ‫לחייבי‬ ‫קדושי‪.‬‬ ‫בהו‬ ‫ספסי‬ ‫לי[‬ ‫לוקה‬ ‫עליה‬ ‫הבא‬ ‫דכהן‬ ‫והא‬ ‫הלכה א טוש״ע י׳׳ד סי׳ שכ‬
‫ל( שייך לקמן‪ ,‬מ( איזהו שבנגל‬ ‫אביי‬ ‫דאמר‬ ‫כראביי‬ ‫אתנן‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫ישראלית‬ ‫סעיף נ‪:‬‬
‫הכלב וכ״ת אותו ששוה לכלב לפ״ז‬ ‫נינהו והכל מולים שאין קלושין תופסין‬ ‫או‬ ‫זונה‬ ‫שהיא‬ ‫ומשוחררת‬ ‫בגיורמ‬ ‫כ א ה מיי׳ שס פ׳׳ו הלכה י‬
‫הא לקאמר אי וכו׳ צ״ק‪ ,‬נ( ]ועי‬ ‫עליה‬ ‫ובהן הבא‬ ‫‪3‬‬
‫אסור‬ ‫אתננה‬ ‫כותית‬ ‫י זונה‬ ‫א‬ ‫נ‬
‫ופ׳׳ג מהל׳ שקלים הלכה ה‪:‬‬
‫אלא‬ ‫ממזר‬ ‫לאין‬ ‫כריתות‬ ‫בחייבי‬ ‫שנעשית זונה מאדם אתר שהיתה עליו‬
‫היטב תוס׳ ממורה ל‪ .‬ל״ה ואילך‬ ‫כ ב ו מיי׳ פ״ג מהלכות שקלים‬
‫יבמות‬ ‫במסכת‬ ‫יא[‬ ‫כרימומ‬ ‫מחייבי‬ ‫ישראלית‬ ‫זונה‬ ‫זרעו‬ ‫יחלל‬ ‫לא‬ ‫משום‬ ‫לוקה‬ ‫אינו‬ ‫עליה‬ ‫שבא‬ ‫כיון‬ ‫ל»[‬ ‫כרת‬ ‫באיסור‬
‫ותוס׳ סוטה ית‪ .‬ל״ה תזרז‪,‬‬ ‫הלכה ל ופ׳׳ו מהלכומ‬
‫דהולד‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫זרטו‬ ‫לאו‬ ‫)לף מ ט ‪: ( .‬‬ ‫משום‬ ‫לוקה‬ ‫עליה‬ ‫הבא‬ ‫וכהן‬ ‫מותר‬ ‫אתננה‬ ‫פנוי הבא על‬ ‫כמ״ד‬ ‫או‬ ‫זונה‬ ‫עשאה‬ ‫בכורות הלכה יא‪:‬‬
‫כ ‪ :‬ז מיי׳ פ״ו מהל׳ כבורות הל׳‬
‫דיבמות‬ ‫בפ״ב‬ ‫הולך אחר הכותית ׳»[‬ ‫גמר‬ ‫אסור‬ ‫אתננה‬ ‫כותית‬ ‫זונה‬ ‫זרעו‬ ‫יחלל‬ ‫לא‬ ‫הפנויה שלא לשם אישומ עשאה זונה‬
‫מקובצר‬ ‫שיטה‬
‫)לף כג‪ (.‬בנך הבא מישראלית קרוי‬ ‫דלא‬ ‫עריות‬ ‫מה‬ ‫מעריות‬ ‫תועבת‬ ‫‪2‬‬
‫תועבה‬ ‫‪1‬‬ ‫בזונה‬ ‫משתכח‬ ‫ללא‬ ‫למשמע‬ ‫והא‬
‫א[ הוא זונה ישראלית >‬
‫בנך ואין י()בן( בנך הבא מן הכותית‬ ‫מצי‬ ‫הוה‬ ‫איהי‬ ‫לתיעשרה‬ ‫ישראלית‬
‫מותר דהא ]תפסי[ בה ק• שין‬ ‫תפסי‬ ‫דלא‬ ‫בהך‬ ‫זונה‬ ‫אף‬ ‫קדושי‬ ‫בהו‬ ‫תפסי‬
‫לא‬ ‫האמין‬ ‫מתני׳‬
‫קרוי בנך אלא בנה‪:‬‬
‫משום‬ ‫לוקה‬ ‫אינו‬ ‫עליה‬ ‫וכהן ה ב א‬ ‫קדושי‬ ‫בה‬
‫אתא‬ ‫אלא‬ ‫ערוה‬ ‫באיסור‬ ‫לאשכוחי‬ ‫השלם‬ ‫תורה אור‬

‫יחלל זרעו דהא ורעיה הוא‪:‬‬ ‫‪ 1‬בי בל אשר יעשה מכיל‬

‫שהן שוספין כשהן חייגין בקלבון‪.‬‬ ‫אתננה‬ ‫ישראלית‬ ‫לזונה‬ ‫לאשמועינן‬
‫נ [ השותפין כשחייבין בקלכון‬ ‫רחמנא‬ ‫אמר‬ ‫זרעו‬ ‫יחלל‬ ‫דלא‬ ‫זרעו‬ ‫יחלל‬ ‫ל א‬ ‫‪3‬‬ ‫ונכרתו•‬ ‫האלה‬ ‫התועבות‬
‫כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהן‬ ‫מותר ]וא״ת[ לרבא ראמר בס׳ בחרא‬ ‫הנפשות העשת מקרב עמם‪:‬‬
‫כו׳ בהמה ונשחייבין במעשר‪:‬‬
‫ואת״כ נשתתפו ואס שוקלין י»‪ 1‬הסלע <[ קנו מתפוסת הבית‪ :‬ו[ חלקו‬ ‫> האחין‬ ‫ג‬ ‫ג‬
‫מתני׳‬ ‫ה ו א א[‪:‬‬ ‫זרעיה‬ ‫לאו‬ ‫והאי‬
‫דתמורה <דף כ ט ‪ ( :‬לאחת זונה כותית‬ ‫ויקרא ית כט‬
‫לא בזה ולא בזה‪ :‬סן תי׳ לכך‬ ‫‪ 2‬לא תביא אתנן זונה ומחיר‬
‫שלם ׳(!דהיינו[ שני חצאי שקליהס ביתד‬ ‫פטורין‬ ‫בקלבון‬ ‫שחייבין‬ ‫והשותפין‬ ‫) ‪t< 0‬‬ ‫וא׳ זונה ישראלית אתננה אסור תיקשי‬
‫נמחק‪ :‬ו[ תי׳ לכך נמחק‪ :‬ז[ תי׳‬ ‫כלב בית ין אלהיך לכל נדר בי‬
‫לכך נמחק‪ :‬ח[ תי׳ לכך נמחק‪:‬‬ ‫י()יהו כולן( חייבין לתח כל אחד ואחד‬ ‫בהמה‬ ‫במעשר‬ ‫הייבין‬ ‫‪w‬‬ ‫בהמה‬ ‫ממעשר‬ ‫ר׳‬ ‫בי‬ ‫מתנייא‬ ‫דלא‬ ‫ר״ל‬ ‫לי[ ברייתא‬ ‫ה ״עבת ץ אלהיך גם שניהם‪:‬‬
‫‪ (p‬משום נותן‪ :‬י[ אתנן כוונה‬ ‫דברים כג יט‬
‫מעה קטנה לקלבון דהא שני ממונות‬ ‫חייבין‬ ‫תבית‬ ‫מתפיסת‬ ‫הקלבון קנו‬ ‫מן‬ ‫פטורין‬ ‫מצי‬ ‫הוה‬ ‫נמי‬ ‫אי‬ ‫אושעיא‬ ‫ור׳‬ ‫חייא‬
‫דלאו בר עשורי דכותית היא‪:‬‬ ‫‪ 3‬ולא יחלל זרעו בעמיו בי‬
‫יא[ כריתות כדאמרי׳ במסכת‪:‬‬ ‫הן והרי הן כשאר בני אדס שהשוקל‬ ‫ונשתתפו‬ ‫חזרו‬ ‫)י(‬ ‫חלקו‬ ‫פטורין‬ ‫לאו‬ ‫ואם‬ ‫דתיעשרה‬ ‫דשפיר משכתת לה‬ ‫למימר‬ ‫ויקרא כא טו‬ ‫א‪:‬י י; מקדשו‪:‬‬
‫ינ[ הכותית כדאמרי״ בפ״ב‪:‬‬ ‫‪ 4‬כל פטר רחם לכל בשר‬
‫שקלו נותן עמו קלבון יי[ דהוא קלבון‬ ‫איהי אלא אשמועינן לקוח במעי אמו‬
‫ינ[ שוקלי! סלע שלם לשני חצאי‬ ‫בהמה‪:‬‬ ‫ממעשר‬ ‫ופטורין‬ ‫בקלבון‬ ‫חייבין‬ ‫באדם‬ ‫אשר יקריבו לין‬
‫שקליהם כאחד יהו חייבין‪:‬‬ ‫להכרע וי״א לתילוף שאין שני תצאי‬ ‫נמי לה[‬ ‫ומיהו חידוש זה‬ ‫כרבי יוחנן‬ ‫ונבהמה יהיה לך אך פרה‬
‫יכול‬ ‫שותפות‬ ‫ש ל‬ ‫ולא‬ ‫לך‬ ‫יהיה‬ ‫‪4‬‬
‫ת״ר‬ ‫גמ׳‬ ‫‪! -‬ח־ את בכור האדם ואת‬
‫יון קלבון וההוא קלבון‪ :‬מו[ תי•‬ ‫סלע יוצאין בסלע בלא תילוף מועט‬ ‫כשנותן לה‬ ‫איהי‬ ‫בשתיעשרה‬ ‫שמעינן‬
‫שני נמחק‪ :‬מון תי׳ שני נמחק‪:‬‬ ‫והאי‬ ‫יהיה‬ ‫ת״ל‬ ‫הבית‬ ‫בתפיסת‬ ‫ק נ ו ג[‬ ‫אפילו‬ ‫הטמאה‬ ‫ב‪::‬ור הבהמה‬
‫•‪ [1‬בהמה דשותבין פטורין‬ ‫והואיל ורוב בני אדס נוסנין כל אתד‬ ‫לקוח‬ ‫משוס‬ ‫מיסטר‬ ‫ולא‬ ‫אמו‬ ‫במעי‬ ‫במדבר יח טו‬ ‫ר ‪:m‬‬
‫ממעשר בהמה כל‪ :‬יחן תפוסת‬ ‫ידהא‬ ‫לבכור‬ ‫ענין‬ ‫אינו‬ ‫אם‬ ‫כתיב‬ ‫בבכור‬ ‫‪, 1‬והעברת כל פטר רחם לין‬
‫מתצימ הסלע וקלבונו עמו ט מצטרפי‬ ‫דלא‬ ‫עריות‬ ‫מה‬ ‫במתנה‪:‬‬ ‫ושניתן‬
‫הבית ירושת‪ :‬׳‪ [p‬תי׳ שני נמחק‪:‬‬ ‫ו‪ :‬ל פטר שגר בהמה אשר‬
‫נמי שנים ויהבי סלע שלם יהבי נמי‬ ‫בקרכם‬ ‫ובכורות‬ ‫‪5‬‬
‫דכתיב‬ ‫בשותפות‬ ‫איתיה‬ ‫טון‬ ‫תימה‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫קדושין‬ ‫כהו‬ ‫ת‪6‬םי‬ ‫יו יה לך הזכרים ליי‪:‬‬
‫נ ( אנשים המצטרפים‪ :‬נא[ קנו‬
‫מתפוסת הבית‪ :‬גנ[ להם בהמות‬ ‫קלבון יי[ שני והני אחין שחלקו וחזרו‬ ‫ירמיה‬ ‫א״ר‬ ‫בהמה‬ ‫למעשר‬ ‫ענין‬ ‫תנהו‬ ‫וצאנכם‬ ‫זונה‬ ‫למעוטי‬ ‫ה״ל‬ ‫מעריות‬ ‫דילסינן‬ ‫שמות יג יב‬
‫לאשמועינן‬ ‫מאביהם‪ :‬נ ג [‬ ‫‪ 5‬והבאתם שמה עליתיבם‬
‫ונשתחפו להכאי( הן כשאר שותפין‬ ‫שפטורין‬ ‫ופעמים‬ ‫ובזה‬ ‫בזה‬ ‫שחייבין‬ ‫פעמים‬ ‫דלא‬ ‫דעריות‬ ‫דומיא‬ ‫דבעינן‬ ‫כותית‬ ‫וז‪::‬חיכם ואת מעשרתיכם ואת‬
‫דסד״א‪ :‬נ ו [ דלמיפלג בכספים‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫בנכסים‬ ‫נמי תי׳‬ ‫שני‪:‬‬ ‫«י[‬ ‫בקלבון‬ ‫וחייבין‬ ‫דעלמא‬ ‫ותססו‬ ‫לדידיה‬ ‫קדושין‬ ‫בה‬ ‫תפסי‬ ‫ונדריכם‬ ‫‪.‬ירכם‬ ‫ח יומת‬
‫ופטורי}‬ ‫בקלבון‬ ‫שחייבין‬ ‫פעמים‬ ‫ומזה‬ ‫מזה‬
‫נס[ המגיע בשעת מיתת אות מ׳‬ ‫בקרבם‬ ‫ובבירת‬ ‫ונ ־בתיכם‬
‫פטורים ממטשר בהמה‪ .‬יי! כל ימי‬ ‫לאתדני לאסוקי זונה כותית דלא תפסי‬ ‫דברים יב ו‬ ‫ו‪/‬יאנכם‪:‬‬
‫ובחצי‬ ‫נמחק‪ :‬נו[ הגדיים‬ ‫במעשר‬ ‫שחייבין‬ ‫ופעמים‬ ‫בהמה‬ ‫ממעשר‬
‫התיישים הלכך כוי קנין גמורה‬ ‫בברייתא‬ ‫כדקתני‬ ‫לעולם‬ ‫שותפותן‬ ‫כדאמר‬ ‫לאחריני‬ ‫ולא‬ ‫לדידיה‬ ‫בה לא‬
‫ובזה‬ ‫בזה‬ ‫חייבין‬ ‫הקלבון‬ ‫מן‬ ‫ופטורין‬ ‫בהמה‬
‫בגמרא יהיה לך ולא של שותפות‪ :‬היא‪ :‬נ!ן אמרי׳ יש ברירה‪:‬‬ ‫ס׳ החולץ)יבמות מה‪ (.‬למ״ד כותי ועבד‬
‫נח[ הלכך לא ולדות‪ [P5 :‬אמו‬ ‫פטורין‬ ‫בבהמה‬ ‫חלקו‬ ‫ולא‬ ‫בכספים‬ ‫שחלקו‬ ‫הב״ח‬ ‫הגהות‬
‫ה‬

‫אלמא זונה ישראלית אתננה‬ ‫וכשחייבין במטשר בהמה‪ .‬כגון שלא‬ ‫הבא על בת ישראל הולד כשר משוס‬
‫אסור ואכיי לא פליג עליה בהא‬ ‫בכספים‬ ‫חלקו‬ ‫ולא‬ ‫בבהמה‬ ‫שחלקו‬ ‫ומזה‬ ‫מזה‬ ‫)א גפ׳ ותיעשרה איהי הא קמ״ל‪:‬‬
‫חלקו ועדיין יי«‪ 1‬תסיסת בית ירושת‬ ‫דלא הוי דומיא '> רעדות מהאי טעמא‬
‫דברייתא היא בפי בל האסורין‬ ‫)נ‪ .‬כמשנה האמין השותפין‬
‫כשותפות‬ ‫הוו‬ ‫דלא‬ ‫קיימת‬ ‫אביהן‬ ‫בהמה‬ ‫ממעשר‬ ‫ופטורין‬ ‫בקלבון‬ ‫י חייבין‬ ‫ורבא גופיה דמחייב בזונה כותית ‪3‬פ׳‬
‫דף כ״ט ע״ב רבי אומר אין אתנן‬ ‫כצ ל ואות ו׳ נמחק‪) :‬ג( שם‬
‫אסור אלא כל אתנן הבאות לו‬ ‫כדאמר בגמרא יכול אפי׳ קנו בתפיסת‬ ‫בהמה‬ ‫במעשר‬ ‫חייבין‬ ‫ובזה‬ ‫בזה‬ ‫שחלקו‬ ‫בפי‬ ‫קסבר‬ ‫)לן כ מ ‪( :‬‬ ‫דממורה‬ ‫במרא‬ ‫בהמה‪:‬‬ ‫במעשר‬ ‫ושחייבין‬
‫בעבירה אבל‪ :‬צ[ מיירי הכא‬ ‫)ד! שם מלקו וחזרו‪) :‬ס( גם׳ גלו‬
‫הבית ת׳׳ל יהיה אלמא כאביהן למו‪:‬‬ ‫ובזה‬ ‫בזה‬ ‫״‬ ‫חלקו‬ ‫ש ל א‬ ‫הקלבון‬ ‫מן‬ ‫ופטורין‬ ‫)יבמות לף מה‪ (:‬לי[ הולד כשר‬ ‫החולץ‬ ‫אדעתייהו‪ 0) :‬רש״י דייה‬
‫בדהויא ליה‪ :‬לא[ בדתפםי ליה‪:‬‬
‫לנ[ לוקה כגון בגיורת‪ :‬לגן כרת‬ ‫פטורין מן הקלבון‪ (»'.‬שני אם נותנין‬ ‫וי״ל לגבי זונה כותית טון ללא תפסי‬ ‫וה־עשרה איהי וכו׳ לא מיפסיל‬
‫בכספים‬ ‫חלקו‬ ‫ולא‬ ‫בבהמה‬ ‫חלקו‬ ‫פשיטא‬
‫דכיון‪ :‬לו[ תיקשי ליה מהך‬ ‫מגוס נח! אתנן דכל כאלו‬
‫בין שניהם סלע שלם לבמקוס אביהן‬ ‫בה קלושי כלל כ״ש לגורם עליה שם‬
‫ברייתא דהכא‪ :‬לס[ נמי הוה‬ ‫גלו‬ ‫בבהמה‬ ‫דחלקו‬ ‫כיון‬ ‫סד״א‬ ‫ליה‬ ‫איצטריכא‬ ‫מתנה ראכל נמומו‪:‬‬
‫שמעינן כוי איהי כשניתן לה‪:‬‬ ‫אבוהון‬ ‫יהיב‬ ‫הוה‬ ‫ואילו‬ ‫נכסי‬ ‫קיימי‬ ‫לולל‬ ‫אין‬ ‫ממזרות‬ ‫לעגין‬ ‫אבל‬ ‫זנומ‬
‫בקלבון‬ ‫וליחייבו‬ ‫קיימי‬ ‫דלמיפלג‬ ‫יה> ד ע ת י י ה ו‬
‫לו[ החולץ דהולד כשר וי״ל‬ ‫סלע על ב׳ בניו לא היה נותן קלבון‬ ‫להיומ ממזר טון לאינה רארה לאלם‬
‫דלגבי זונה‪ :‬ל‪ [1‬מזה דהוה‬ ‫גדיים‬ ‫שתלקו‬ ‫אלא‬ ‫שנו‬ ‫לא‬ ‫ענן‬ ‫א׳׳ר‬ ‫קמ״ל‬
‫שהמחוייב‬ ‫לעולם‬ ‫לרך‬ ‫שכן‬ ‫לחילוף‬ ‫איתיה‬ ‫דהא‬ ‫לי[‪:‬‬ ‫מזה‬ ‫יותר‬ ‫אחר‬ ‫רש״י‬ ‫מוםף‬
‫כבהמה‪ :‬לחן הן דמשני מאי‪:‬‬
‫למ[ תיקשי מתני׳ עליה‪ :‬מ[ הכלב‬ ‫תלקו‬ ‫יאבל‬ ‫גדיים‬ ‫כנגד‬ ‫ותיישים‬ ‫תיישים‬ ‫כנגד‬ ‫ודאי לאו זרעיה הוא‪ .‬לא‬
‫שני חצאי שקלים נותן שקל שלם ולא‬ ‫בקרכס‬ ‫ובכורות‬ ‫כלכתיב‬ ‫בשותפות‪.‬‬
‫והי מינייהו מפקת‪ :‬מאן הא אמר‬ ‫מי‪-‬־רי זרעו אלא בנה כלאמרינ!‬
‫שני‬ ‫המצרפין‬ ‫י[‬ ‫אנשים‬ ‫כשני‬ ‫הוי‬ ‫אומר‬ ‫תיישים‬ ‫כנגד‬ ‫ותיישים‬ ‫גדיים‬ ‫כנגד‬ ‫גדיים‬ ‫ל״ל‬ ‫פירשתי‬ ‫מטלתין‬ ‫בריש‬ ‫וצאנכם‬ ‫ביבמות כוי )תמורה כס‪ .(:‬האחין‬
‫אות ד׳ נמתק‪ :‬מנ[ כך היתה‬
‫דעתו כוי הוא יהיה כנגד‪:‬‬ ‫יא[‬ ‫קנו‬ ‫שלם‪:‬‬ ‫לסלע‬ ‫סלעיהס‬ ‫חצאי‬ ‫ורב‬ ‫לכך‬ ‫מ‬ ‫ראשונה‬ ‫משעה‬ ‫המגיעו‬ ‫חלקו‬ ‫זה‬ ‫מדאיצטדך‬ ‫ליה‬ ‫רמיפוק‬ ‫קרא‬ ‫האי‬ ‫הי״ותפין‪ .‬אמיס שהן שותפי!‬
‫ביוישמ אביהן)ביצה ח‪ :‬חוליו כה‪.(:‬‬
‫בהפיםס הביס חייבין‪ .‬במעשר בהמה‬ ‫גדיים‬ ‫כנגד‬ ‫גדיים‬ ‫חלקו‬ ‫אפילו‬ ‫אמר‬ ‫נחמן‬ ‫למעוטי שותפות כותי‪:‬‬ ‫שד־ייבין בקלכון‪ .‬כל ישראל‬

‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫קנו לא לקחו‬ ‫והאי‬ ‫בגמי‪.‬‬ ‫כלאמרינן‬
‫הוא‬ ‫זה‬ ‫אומרים‬ ‫אין‬ ‫תיישים‬ ‫כנגד‬ ‫ותיישים‬
‫כר‪.‬‬ ‫לטעמיה‬ ‫יוחנן‬ ‫ר׳‬ ‫*ואזרא‬ ‫‪5‬‬ ‫הוי־ןקו לתח מחצית השקל‬
‫לק בנות צכור והטילו מכמיס‬
‫במעות אלא קנו שנסלה להם « ( בהמה‬ ‫ר״א‬ ‫פליג‬ ‫להכא‬ ‫ואע״ג‬ ‫על•‪:‬ס להוסיף מעה קטנה להיות‬
‫ותיעשריה איהי‪ .‬הזונה עצמה‬ ‫ורבי‬ ‫ר א ש ו נ ה י! ל כ ך‬ ‫משעה‬ ‫המגיעו‬ ‫חלקו‬
‫ובמעשר לית ביה איסור אתנן‬ ‫וגשתספו‪.‬‬ ‫וחזרו‬ ‫חלקו‬ ‫מאביהם‪:‬‬ ‫עליה לרבי יוחנן ולעיל בסוף יש בכור‬ ‫קלי ץ לפרוטרוט מפני שהן תצאי‬
‫כדאמר לקמן כי משחתם בהם‬ ‫כ נ ג ד י׳‬ ‫שחלקו ט׳‬ ‫אמר ל״ש אלא‬ ‫אלעזר‬ ‫שרךיס חתיכות דקות ונוחי! לאבל‬
‫הוו כשותסין לעלמא וסטורין ממעשר‬ ‫בההיא‬ ‫למולה‬ ‫משמע‬ ‫)דף כ נ ‪( :‬‬ ‫ופעמים שמחליפין אוח! נמנים‬
‫מום בם כל שהמום פוסל בו דבר‬
‫וי׳‬ ‫ט׳‬ ‫כנגד‬ ‫ט׳‬ ‫חלמו‬ ‫אבל‬ ‫ט׳‬ ‫כנגד‬ ‫וי׳‬ ‫ונר ני! הקלנו! נחלוף‪ ,‬ואף‬
‫ערוה פוסל בו ומעשר לא פסיל‬ ‫גמ׳ יהיה‬ ‫בקלבון‪:‬‬ ‫בהמה וחייבין‬ ‫דלקוחומ הן ליי[ ומשני מאי אץ חוזדן‬
‫ביה מום‪ :‬בזונה עובדת כוכבים‬ ‫כשי‪.‬צטרפין שנים לתת שקל שלם‬
‫לך הזכרים‪ .‬אשר יהיה לך הזכריםיי(‪:‬‬ ‫משעה‬ ‫המגיעו‬ ‫חלקו‬ ‫זה‬ ‫אומר‬ ‫י׳‬ ‫כנגד‬ ‫לבטלה הא מצריטן הכא תרי מילי‬
‫עסקי• דלאו בת עשורי היא‪:‬‬ ‫הטילו עליהם שני קלכוניס שלא‬
‫המיוחל‬ ‫למשמע‬ ‫שותפוח‪.‬‬ ‫ל‬‫ש‬ ‫ולא‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫י[‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ראש‬ ‫דר׳ יוחנן א״נ לעיל איצטדך לשנויי‬ ‫לפי־יח מחכריהס ולמעט אח‬
‫תועבה תועבה מעריות‪ .‬כתיב‬
‫הה;דש‪ ,‬אנל האנ שיקל נשכיל שני‬
‫לך אתה נותן ולא של שותפות‪ :‬יהיה‪ .‬הכא כי תועבת ה• אלהיך הוא‬ ‫אין‬ ‫עשרה‬ ‫כנגד‬ ‫ועשרה‬ ‫כנגד ט׳‬ ‫ט׳‬ ‫חלקו‬ ‫דרבי‬ ‫דלא מקשי ל [ מיניה עליה‬ ‫ננ׳ שקל שלס ופטור מקלנון שני‬
‫ע‬

‫לברור‬
‫וכתיב בעריות כי כל אשר יעשה‬
‫מכל מקום‪ :‬ובכורות בקרכם‪ .‬לשון‬ ‫חד מיניהו להדי‬ ‫יוחנן‪ :‬ל(‬ ‫!‪:‬בי ה לט‪ .1:‬פטורין ממעשר‬
‫מכל התועבות האלה בהך זונה‬ ‫א ו מ ר זה ח ל ק ו ה מ ג י ע ו מ ש ע ה ר א ש ו נ ה מ ל כ ך‬
‫בהמה‪ .‬מעשר נהמה נוהנ ננל‬
‫דלא תפסי בה קידושי דכתיב לא‬ ‫רבים משמע לשניס הוא אומר בקרכם‪:‬‬ ‫כלכ כו׳‪ .‬וא״ת מה יועיל הא אין‬
‫ואזדא‬ ‫ש;י נוללוח הנולליס‪ ,‬ועדר של‬
‫תתחתן בם אתננה אסור‪ :‬והאי‬
‫בזה ובזה‪ .‬בקלבון ובמעשר‪ :‬שחלקו‬ ‫ידוע "(איזהו אותו שכנגד הכלב »[ וכי‬ ‫שורפי! פטורים הולדות ממעשר‪,‬‬
‫לאו זרעיה הוא‪ .‬כדגמרינן‬
‫שותפי!‪,‬‬ ‫הלנ• אחים שה!‬
‫ביבמות בנך הבא מישראלית‬ ‫בכספים‪ .‬ותזרו ונשתתסו ולא חלקו בבהמה לגבי קלבון הוו כשאר‬ ‫[ דאמר אי דשוו כולהו להדדי ה״נ ואז‬ ‫תימא לסי ששוה לכלב הא‬ ‫ששיזפומן לאחר חלוקה‪ ,‬נגון‬
‫מ א‬

‫קרוי בנך ואין בנך הבא מן‬

‫שומפין וגבי בהמה הוי תפיסת הבית‪ :‬חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים‪.‬‬ ‫היאך יכול לברר אותו שכנגד הכלב להתיר האחרים וי״ל שכך‬ ‫שחייו ונשתתסו‪ ,‬חיינין גקלנו!‬
‫העובדת כוכבים קרוי בנך אלא‬
‫כשיר שנים המתחברין לשקל שלם‪,‬‬
‫בנה וכדמפרש התם‪ .‬והאי זרעיה‬ ‫[ סל״א‬ ‫כ<‬
‫דקולא הוא דפטורין מזה ומזה איצטריך ליה לאשמועיגן‬ ‫לדבר להיות תלוי בדעתו‬ ‫ברירה שיש‬ ‫טון שיש‬ ‫סברת הש״ס‬ ‫ופג ירים ממעשר כהמה‪ ,‬דשותפין‬
‫הוא דתפסי בה קידושי‪ :‬האחין‬ ‫בענ זא נינהו‪ ,‬דנטלה לה תסיסת‬
‫כיון דמלקו בבהמה ניזיל למומרא ונימא גלו אדעמייהו דלמיפלג‬ ‫דמסממא כך יי [ דעתו מתחלה דאותו שיברור הוא כנגד הכלבי(‪:‬‬ ‫‪5‬‬

‫השותפין‪ .‬מיירי באחין שחלקו‬

‫תשתתפו‬ ‫וחזרו‬ ‫ירושת!‪:‬‬ ‫יי[ בנכסים נמי קיימי וליתייבו בקלבון‪ :‬לא שנו‪ .‬דהויא שותפות‬ ‫חוץ‬ ‫הבי"‪ .‬וניצה לט‪ :‬וכע״׳ז וזולי! כה‪.(:‬‬
‫שחייבין בקולבון‪ .‬הואיל וחלקו‬ ‫להיפטר ממעשר בהמה ט תזרו ונשתתפו אלא שחלקו בשומא‪ :‬גדיים הנגד היישים ותיישים כנגד גדיים‪ .‬לפי שווייהן דהתם ליכא למימר‬ ‫בהמה‪.‬‬ ‫במעשר‬ ‫חייהין‬
‫אם נתנו ביחד שקל צריכין‬ ‫וכש־ייביס במעשר נהמה‪ ,‬כגון‬
‫להוסיף קולבון דהיינו פונדיון‪.‬‬ ‫זה חלקו המגיע י מ ממיתת אביהם לוולאי בשעת מיתה זכה זה בחצי הגליים ובחצי החיישיס וזה בחצי הגדיים יי‪ 1‬והמיישים הלכך השתא‬ ‫שנבזתפו משנפלה להם הירושה‪,‬‬
‫שכך מכריעין ב׳ חצאי שקל יותר‬ ‫קנין הוא שזה קונה מזה והוללות שישנם בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח ואותן העתיליס לבא סטורין משוס שותפות‪:‬‬ ‫לקי• מא תפיסת הניח‪ ,‬פטורין מן‬
‫משקל ואע״ג רחזרו ונשתתפו‬ ‫הדךיבון‪ .‬כאילו היה אביהן קייס‬
‫לא נפטרו מקולבון דכיון דתלקו‬ ‫אבל חלקו גדיים כנגד גדיים וחיישים כנגד היישים‪ .‬אמרינן »י‪ 1‬בדרה וזה חלק המגיע לכל אחל ממיתת אביו ועדין ירושה היא ושם‬ ‫שמיונן אחד ופוטר! יחד !ביצה‬
‫ירושה עליהן וט חזרו ונשתתפו הדרא לה תסיסמ הבימ כמרישא ולא שותפות הוא הילכך יי׳[ ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן סטורין הוי ליה כשני ממונות ופטור‬ ‫שס כעי״ו חוליו שם( ופטורי) מ!‬
‫ממעשר בהמה משום דכיון‬ ‫הקלנו! לגמרי‪ ,‬ששוקלין ני! שניהם‬
‫משוס לקוח ולא העמידין לבא פ ט ו ד ן משום שותפות‪ :‬אפילו חלקו כוי‪ .‬אין ברירה והוי מדשא לקוחות והדר שותפין‪ :‬ר׳ אלעזר‬ ‫שקל שלם‪ ,‬שממו! אניהס נתזקתו‬
‫דחלקו הרי הן כלקוחות ולקוח‬
‫פטור ממעשר בהמה‪ .‬ועוד כיון‬ ‫בדרה‪:‬‬ ‫למימר‬ ‫וליבא‬ ‫שומא‬ ‫דהיינו‬ ‫פחותים‬ ‫עשרה‬ ‫כנגד‬ ‫גדולים‬ ‫טי‪.‬‬ ‫םליגי‪:‬‬ ‫נחמן‬ ‫ורב‬ ‫ענן‬ ‫דרב‬ ‫בסלוגתא‬ ‫יוחנן‬ ‫ורבי‬ ‫עומ׳־‪ ,‬ואביהם השוקל על בניו או‬
‫דנשתתפו נפטרו מן )הבכורה(‬ ‫על ־־חד מבני עירו וסוטרו בשלו‬
‫ואזלא‬ ‫פטי י מן הקלגון‪ ,‬דסנן נשקלים‬
‫]המעשר[ כדאמרי׳ בגמ׳ קנו‬
‫בתפוס׳ הבית כלומר שלא חלקו ירושתן ומעצמן השביחו וילדו חייבין במעשר בהמה דנתחייבו הנכסים במעשר כבתחלה בחיי אביהן‪.‬‬ ‫)פ״ י מ״‪ (1‬השוקל על יד עני או על יד שכנו או על יל בן עירו פטור‪ ,‬ובניו נמי אין מצות שקליהס עליו והוו ליה כשבנו ובן עירו <חולי‪ 1‬כה‪.::‬‬
‫ואם לאו שחלקו ונשתתפו והדר ילדו פטור חלקו וחזרו ונשתתפו היינו פירוש דרישא‪ :‬בל פטר רתם כוי‪ .‬יהיה לך ת״ל יהיה לרבות‬ ‫יהי‪ -‬לך‪ .‬כל פטר שגר כהמה אשר יהיה לך ושמות יג‪ .‬ביצה לס‪ .(:‬בתפיסת הבית‪ .‬כגון אחין שלא הספיקו לחלוק ירושתן עד שנולדו להס‬
‫אותן שקנו מתפוסת הבית שחייבין‪ :‬פשיטא‪ .‬דהכי איתה וכל הני יכלינן למידק ממתניתין ומאי קמ״ל ר׳ ירמיה‪ :‬סד״א כיון דחלקו‬ ‫ולדי; !שם(‪ .‬לא שנו‪ .‬דבשביל חלוקה נטלה תסיסת הבית מנייהו‪ ,‬אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כוי‪ .‬שחלקו על פי שוס בדמים‪,‬‬
‫בבהמה‪ .‬דעיקר טורח בבהמה היא דטיפולה מרובה וצריכא לסייע כל אחד לחברו ואינהו לא חשו לכוליה האי ופלגי בהמה ודאי גלו‬ ‫גדיכ כנגד תישיס זקנים או כננד טלאיס‪ ,‬דנטלו מהן שם ירושה ונתנו בה חורח לקוחות‪ ,‬וכי חורו ונשתתסו הוו להו נלקח זה נשלו וזה בשלו‬
‫אדעתיהו דלמפלג כספים קיימי ואע״ג דלא חלקו עדיין כספים כמי שחלקו דמי וליחייבובקולבון קמ״ל דלא‪ .‬אלא מה שחלקו חלקו‬ ‫מן י שוק ונתערבו ואין כאן עוד שם תפיסת הכית אלא שס שותפות‪ ,‬אבל מלקו טלאים כנגד טלאים וגדיס כנגד גדים‪ ,‬דזהו משפט ירושה לכל‬
‫ומה שלא תלקו לא חלקו‪ :‬לא שנו‪ .‬דכי חלקו בהמה פטורין ממעשר אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים רהני ודאי לקוחות הן ולא‬ ‫אחל חלק ככל מין ומין‪ ,‬אומרים וה חלקו המגיעו‪ ,‬דיש כרירה ועדיין שם יורשים עליהן וכשחזרו ינשחמפו חורה תפיסת הבית למקומה‪ .‬רש‬
‫חלוקה גמורה‪ :‬אבל חלקו‪ .‬זה וזה כשוה לאו לקוחות הן אלא חלוקה גמורה ואומרץ לכל אחד הוברר הדבר שזה הוא חלקו ודאי‬ ‫פוס‪-‬ים הטעם משוס לקוחות‪ ,‬לחנן)לעיל נה‪ >:‬הלוקח סטור ממעשר בהמה‪ ,‬וטעות הוא נילס‪ ,‬דכשהוללוח לקוחי! הן פטורי! מלהמעשר‪,‬‬
‫המגיעו וחייבין במעשר‪ :‬חלקו תשעה שמנים כנגד עשרה כחושין היינו נמי ענין לקוחות‪:‬‬ ‫אנל הצוקמ עשר בהמוח ויללו חיינין נמעשר‪ ,‬והנא לגמרי פטר להו !ביצה לס‪.(:‬‬
 ‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫נז‪.‬‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫מ ס ו ר ת הש״ם‬

‫כ ד א מיי׳ סי״א מהלכות‬ ‫חוץ מן הכלאים כוי‪ .‬הוה מצי נמי למימני נלמה להא מפרש‬ ‫ואזדא רבי יוחנן לטעמיה‪ .‬לאין בדרה‪ :‬וצריהי‪ .‬הנך תרמי לרבי‬ ‫א( גיטין כה‪ .‬ממ‪ .‬לעיל ננ‪:‬‬
‫שממה רובל הלכה יט‬ ‫לז‪,[:‬‬ ‫סט‪ :‬ניצה‬ ‫ןנ״ק‬
‫וע״ש‪:‬‬ ‫טעמא בגמרא משוס לילפינן תחת תחת מקלשיס אבל בכל‬ ‫יוחנן‪ :‬בהא א״ר יוחנן‪ .‬דאין ברירה ופטודן משום דמעשר בהמה‬ ‫ב( תמורה צ‪ ,.‬ג( נשם ע׳ישן‪,‬‬
‫כה ב מיי׳ פ״ד מהלכות‬ ‫מקוס למשיב >)טרפה( רגיל לללג נלמה כאילו הוא בכלל כלאים‬ ‫איתקש לבנך כדכתיב )שמומ כב> בכור בניך תתן לי כן תעשה וגר‪:‬‬
‫ח‬
‫ד( ]לעיל ינ‪ .‬וש״נן‪ ,‬ה( ע״ז‬
‫איסורי מזבח הלכי יז‪:‬‬ ‫כנ‪ :‬סנהדרין נו‪ .‬תמורה נח‪:‬‬
‫פרט לטרמה שאינה עוכרת‪ .‬לבהמה‬ ‫משוס ללמי ליה קצת‪:‬‬ ‫בברור לן‪ .‬שנולד ברשותך‪ :‬ואי אשמעינן שדה‪ .‬הוה רומינא‬
‫כו ג מיי׳ ה״ו מהלכות‬ ‫חולין מ‪ ,.‬י( ני׳ אחרת היה‬
‫ככורומ הלכה יד סמג‬ ‫שנמתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה‬ ‫בההיא קאמר רבי יוחנן משוס דלתומרא‬ ‫לפנירש״יוצ״לבריה הואצ״ק‪,‬‬
‫עשין ריכ‪:‬‬ ‫היא יי[ מי״ח טרסות והמס במנמות‬ ‫אזיל משוס ספיקא אבל הכא דלקולא‬ ‫ז( ]לקמן נח‪ .‬מנחות ו‪ .‬חמורה‬
‫כז ד מיי׳ פ׳׳ג מהלמח‬ ‫ו א ז ד א ר ׳ יוחנן ל ט ע מ י ה > ד א ״ ר א ם י א ״ ר יוהנן‬
‫א‬
‫כט‪ .‬חולין קלו‪ ,[:‬ח( צ״ל כלאים‬
‫איסורי מוכח הלכה ד‪:‬‬ ‫)לף י‪ (.‬מצריך תלתא קראי בטרפה‬ ‫הוא י[ דמיפטר ממעשר אי נמי‬ ‫צ״ק‪,‬ט( ]ועי׳ היטב חוס׳ חולין‬
‫ש ת ל ק ו ל ק ו ח ו ת ה ן ו מ ח ז י ר י ן זה ל ז ה‬ ‫האחין‬
‫כת ה מיי׳ שס הלכה ה‪:‬‬ ‫חל לטרפה ממעי אמו ללא היתה לה‬ ‫לכתמלה דלגבי יובל בעינן שתהא‬ ‫קלו‪ :‬ד״ה פרט[‪ ,‬י( ]בחולין‬
‫כט ו ז מיי׳ שס הלכה ד‪:‬‬ ‫ב י ו ב ל ו צ ר י ב י דאי׳ א ש מ ע י נ ן ה ב א ב ה א ק א מ ר‬ ‫בג‪ .‬ד״ה כי[‪ ,‬כ( ]ל׳׳ה כי‬
‫שעת הכושר וחל לטרפה ואחר כך‬ ‫חוזרת קרקע לתחלתה שהיתה ביחד‬ ‫פליני[‪,‬‬
‫הקלישה וחל להקלישה ואתר כך‬ ‫ר׳ יוחנן ד ו מ י א ד ב נ ך מ ה ב נ ך ב ב ר ו ר ל ך א ף‬
‫אבל גבי מעשר ליכא למימר הכי‪:‬‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫נטרפה ומן הארכובה ולמטה משנינן‬ ‫ש ו ר ך וצאנך בברור לך אבל ש ד ה מכר הוא‬ ‫וכן השוחפין‪ .‬במסכת תמורה בפרק‬
‫‪ [ft‬ואי אמרת אות ם׳ נמחק‪:‬‬ ‫ליה עוברמ טון לאינה ייי[ נטרפהמ(‪:‬‬ ‫י ר ו ש ה ומתנה‬ ‫ד א מ ר רחמנא ליהדר ביובל‬
‫א‬
‫כל האסודן‪ :‬אחד נטל עשרה טלאים‬ ‫תורה אור השלם‬
‫ג( מן הכלאים והטריפה‪:‬‬ ‫כל שהמום פוסל בו דבר עתה‬ ‫נמי‬ ‫אי‬ ‫לחומרא‬ ‫שדה‬ ‫אשמעיגן‬ ‫ואי‬ ‫לא‬ ‫ואחד סשטה טלאים )י( וכלב‪ .‬עמהן‬
‫‪ .1‬שור או בשב או עז בי‬
‫‪ [1‬הוא ומיעט רחמנא‪:‬‬ ‫יולד והךה שבעת עלים‬
‫ו[ הוא דליפטר ממעשר‪:‬‬ ‫ועבודה זרה מוסלין בו‪ .‬כולי‬ ‫אותן עשרה הטלאים שכנגד הכלב‬ ‫תחת אמו ומיום השמיני‬
‫לכתחלה אבל הכא אימא לא צריכא מיתיבי‬
‫‪ [9‬תי׳ כגון נמחק‪ :‬ו[ שבתוך‬ ‫עלמא אימ להו הך לרשא אפי׳ מאן‬ ‫אסודן למזבמ דאמד מהן היה תילוסו‬
‫ןדזלאה יךצה לקרבן אשה‬
‫העשרה‪ :‬ו[ תי׳ אותו נמחק‪:‬‬ ‫א ת ד נטל ע ש ר ת ואתד‬ ‫ו כ ן תשותפין שחלקו‬ ‫נ‬ ‫נ (‬
‫ויקרא כב כז‬ ‫לין‪:‬‬
‫יו( תשעה שכנגדו יותר‪:‬‬
‫לממעט רובע ונרבע מוקצה ונעבל‬ ‫של כלב והיה מתיר כלב ולא ידעינן‬ ‫‪ .2‬ובל מעשר בקר ו*אן‬
‫‪ [p‬והעשירי כולו כנגדו‪:‬‬ ‫ממן הבהמה וממן הבקר בפ׳ כל‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫נ‬
‫ביל אשר יעביר תחת השבט‬
‫הי ניהו‪ :‬שעם הכלב‪ .‬המשעה שעם‬
‫י[ ופלגי וחומשא‪ [6• :‬אינן‬ ‫ה כ ל ב מ ו ת ר י ם )א( א[ ו א ם א מ ר ת י ש‬ ‫שעם‬ ‫העבירי ידדה קדש ליי‪:‬‬
‫האסורין)ממורה מו‪ (.‬כלפירשתי'()לעיל‬ ‫הכלב לית בהו איסורא‪ :‬אי דשוו כולהו‬
‫שווין אלא‪ :‬ינ[ חד וחד‬ ‫ויקרא כז לב‬
‫כלב‬ ‫לבהדי‬ ‫מינייהו‬ ‫חד‬ ‫>ליברור‬ ‫ברירה‬
‫ואותן‪ :‬יג[ זוז הוי מחילוף‪:‬‬ ‫בסרק הלוקת בהמה(‪:‬‬ ‫להדדי‪ .‬שכל כבש שבאותן תשעה יש‬ ‫‪ .3‬ונזיד בן נכר לא תקריבו‬
‫ג‬

‫•ו[ הני דמתעשרין הסייד‬ ‫את לתם אלהיבם מכל‬

‫זכר ודאי נקבה ודאית לא טומטום‬ ‫דשוו‬ ‫אי‬ ‫אשי‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫לישתרו‬ ‫והנך‬ ‫ולשקול‬
‫לו חבר באותן העשרה ששוה כמותו‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫דמתני׳‬ ‫ותי׳‬ ‫אלה בי משחתם בהם מום‬
‫דלעשרינהו‪:‬‬ ‫»ו[ רבינהו‬ ‫כוי‪ .‬הך סוגיא דלא כרב‬ ‫כולהו ל ה ד ד י ה״נ ה כ א ב מ א י עסקינן ד ל א ש ו ו‬ ‫ונמצא שהעשיד מגל הכלב הט נמי‬ ‫בם לא ירצו לבם‪:‬‬
‫‪: [p1‬ואנדרוגינוס קסבו‬ ‫ויקרא כב כה‬
‫מי״ח‪:‬‬ ‫אחד‬ ‫•‪ [1‬היא‬
‫חסדא ודש לקיש כדפרישית לעיל‬ ‫כולהו להדדי ו ש ר האי כ ל ב א ח ד ומשהו והאי‬ ‫ליש ברירה ונוטל אחל במחיר כלב‬ ‫‪ .4‬וירא אלהים אח לזארץ‬
‫‪ [v‬דאינה אלא בעלת מום‬ ‫מג‪:(( :‬‬ ‫בסוף על אלו מומין )דף‬ ‫מ ש ה ו מ ש י ך ו א ת י ב כ ו ל ה ו ‪ :‬מתני׳ ה כ ל נ כ נ ס י ן‬ ‫ואוכלו והשאר מותרין לגבוה‪ :‬הכא‬ ‫והנה נשחתה כי השחית‬
‫‪5‬‬
‫ג‬

‫בעלמא‪:‬‬
‫בפרוס‬ ‫במאי עסקינן‪ .‬לכולהו אסיד ה( כגון‬ ‫כל בשר את דרכו על‬
‫לדיר ל ת ת ע ש ר חוץ מן & ! כלאים יוטרפה‬
‫‪5‬‬
‫בראשית ו יכ‬ ‫מ ץ‬
‫‪:‬‬ ‫ג ר‬

‫ללא שוו אהללי שתשעה כבשים שבתוך‬ ‫‪ .5‬פן תשחתון ועשיתם‬

‫ו י ו צ א ד ו פ ן ו מ ח ו ס ר זמן ו ה י ת ו ם ו א י ז ה ו י ת ו ם כ ל ש מ ת ה א מ ה ] א ו [ ש נ ש ח ט ה ו א ח ״ כ‬
‫רבעו גרשום‬ ‫י[ עשרה שוין יותר מתשעה שעם‬ ‫לבם פסל תמונת בל סמל‬
‫גמ׳ מ נ א‬ ‫י ל ד ה ר׳ י ה ו ש ע א ו מ ר א פ י ׳ נ ש ח ט ה א מ ה ו ה ש ל ח קיים אין זה י ת ו ם ‪:‬‬ ‫תבנית זכר אי נקבה‪:‬‬
‫ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה‪.‬‬ ‫י[ אותו הכלב והכלב שוה את העשירי‬ ‫דברים ד טז‬
‫דלית ליה ברירה ומשום הבי‬ ‫פ ר ט ל נ ד מ ה כי יולד פ ר ט‬ ‫ש ו ר או כ ש ב פ ר ט לכלאים או עז‬
‫ה‬
‫ה״מ יידת״ר‬ ‫‪1‬‬
‫ואותו משהו ששוין אותן תשעה‬ ‫‪ .6‬לא יבקר בין טוב לרע‬
‫מחזירין זה לזה ביובל דאין‬ ‫ולא ימירנו ואם המר‬
‫אומרין זהו חלקו המגיעו‪:‬‬ ‫י ל י ו צ א ד ו פ ן והיה ש ב ע ת ימים פ ר ט י ל מ ח ו ם ר זמן ת ח ת א מ ו פ ר ט ל י ת ו ם ר ב י‬ ‫״[ שכנגלן יומר מתשעה שעמו להשתא‬ ‫ימירנו והןה הוא ותמוךתו‬
‫אף שורך וצאנך בברור לך‪.‬‬
‫ת ת ת השבט ונאמר‬ ‫י ש מ ע א ל בנו ש ל ר ב י יוחנן בן ב ר ו ק ה א ו מ ר נ א מ ר כ א ן‬
‫‪2‬‬
‫הד מחיר כלב הולך בכל המשעה‬ ‫יהיה קדש לא יגאל‪:‬‬
‫שיהא חלקך ואין ברירה‪.‬‬
‫ויקרא כז לג‬
‫אבל שדה של ירושה דלאו‬ ‫להלן ת ת ת אמו מה להלן פ ר ט ל כ ל ה ש מ ו ת הללו א ף כאן פ ר ט לכל ה ש מ ו ת‬ ‫שכנגלו בכל חל סורתא והעשיד‬
‫מכר הוא אימא לא ליהדר‪:‬‬
‫הללו ומה כאן פ ר ט ל ט ר פ ה א ף להלן פ ר ט ל ט ר פ ה הכל לאיתויי מאי לאיתויי‬ ‫כל‬ ‫»[ כנגלו‪ .‬והמורה גריס כגון לשוה‬
‫ואי אשמעינן שדה‪ .‬ירושה‬
‫דמחזירין זה לזה דכלקוחות‬ ‫חל וחל ארבעה זוזי ופלגי י( חומשא‬ ‫הגהות הב״ח‬
‫הא דתנו רבנן הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר וטומטום‬
‫הן היינו חומרא‪ .‬אבל הכא‬ ‫וכלבא חמשא זוזי לההוא זוזא שייך‬ ‫)א( גט׳ שעם הנלב מותרים‬
‫גבי מעשר בהמה אי משוינן‬ ‫כולן נכנסין ל ד י ר ל ה ת ע ש ר ר ״ ש בן יהודה א ו מ ר מ ש ו ם ר ״ ש‬ ‫ואנדרוגינוס‬ ‫ואי אמרת‪) :‬ב( שם במשנה‬
‫לה כלקוחות היינו קולא‬ ‫ואחי בכולהו ופירושא הכי לשוי כל‬
‫מוך מן הכלאים והטרפה‬
‫ט ו מ ט ו ם ו א נ ד ר ו ג י נ ו ס אין נכנסין ל ד י ר ל ה ת ע ש ר ו ת נ א דידן אי ג מ ר ת ת ת ת ח ת‬
‫דפטירי ממעשר אימא לא‪:‬‬ ‫חל וחל מאותן עשרה שכנגל הכלב‬ ‫וכו׳ כל שמתה אמו או‬
‫אי נמי אי אשמעינן בשדה‪.‬‬
‫מ ק ד ש י ם הני נמי ל א ואי ל א יליף הני מ נ א ליה ל ע ו ל ם ג מ י ר והני ר ת מ נ א‬ ‫ל׳ זוזי ופלגי מומשא לזוזא נמצא שכל‬ ‫שנשמטה וכי׳ אפי׳ נשחטה‬
‫דכלקותות הן ומחזירין‬
‫אמו‪) :‬ג( גפ׳ ר״ש בן יהודה‬
‫דכתחילה כלומר‬ ‫משום‬ ‫>ותאנא דבי רבי‬ ‫ה‬
‫כ י מ ש ח ת ם בהם מום בם לא ירצו לכם‬ ‫דכתיב‬ ‫רבינתו‬
‫‪3‬‬
‫העשרה שרן ארבעים וחל זוזי שעשרה‬ ‫אומר קסבר לאו ספיקא הוא‬
‫דהשתא כי מחוירין שייך‬
‫כל חד וחד לדחבריה‬ ‫כ ל מקום ש נ א מ ר בו ה ש ת ת ה אינו א ל א ד ב ר ע ר ו ה ו ע ב ו ד ה זרה‬ ‫ישמעאל‬ ‫חצאי חומשין עושין ה׳ חומשין להיינו‬ ‫וכו׳ ומעשר נמי‪) :‬י( רש״י‬
‫דייה אחד נטל וכו׳ וכלב הס׳׳ד‬
‫כבתחלה‪ .‬כמעיקרא קודם‬
‫כ י ה ש ת י ת כ ל ב ש ר א ת ד ר כ ו ע ל ה א ר ץ ע ב ו ד ה זרה‬ ‫ערוה דכתיב‬ ‫‪4‬‬
‫דבר‬ ‫זוזא והכלב שוה ה׳ זוזים נמצא שתשעה‬ ‫ואח״כ מ״ה שכנגד הכלב‬
‫חלוקה ומקיימי קרא דכתיב‬
‫תשובו איש לאתוותו הילכך‬ ‫פ ן ת ש ת י ת ו ן ו ע ש י ת ם לכם פ ס ל ת מ ו נ ת כ ל ס מ ל ת ב נ י ת זכר או נקבה‬ ‫דכתיב‬
‫שעמו אינן יא[)י( אלא נ״ו זוז ואיהו‬
‫‪5‬‬
‫עשרה הטלאים שכנגד‬
‫אותן שהכלב עמהן הס״ד‬
‫קאמר אין ברירה כי היכי‬ ‫ממשא הרי ארבעין ותל השתא לא‬ ‫ואח״כ מ״ה אסורין‪ (5):‬ד״ה‬
‫דמחוירין אבל הכא מעשר‬ ‫וכל ש ה מ ו ם פ ו ס ל בו ד ב ר ע ר ו ה ו ע ב ו ד ה זרת פוםלין בו וכל ש א י ן המום‬
‫בהמה דלית ביה דין חזרה‬ ‫שוו אותן שעם הכלב אלא ר׳ זוזי כל‬ ‫הכא נמאי וכו׳ נמצא שחשעה‬
‫בו אין ד ב ר ע ר ו ה ו ע ב ו ד ה זרה פ ו ס ל י ן בו והאי מ ע ש ר ה ו א י ל ו ל א‬ ‫פוסל‬ ‫שעמי אינן שוין אלא לי־ ו‬
‫ביובל אימא ליהוי ברירה‬ ‫חל י ! ואותן שכנגלו שוו כל חל‬ ‫‪5‬‬

‫קמ״ל דלא‪ :‬שכנגד הכלב‬ ‫ל א י ב ק ר בין ט ו ב ל ר ע ו ל א ימירנו ד ב ר ע ר ו ה ו ע ב ו ד ה‬ ‫פםיל ביה מ ו מ א ד כ ת י ב‬

‫ל׳ זוזי ופלגא חומשא לזוזא נמצא‬
‫‪6‬‬

‫אםורין‪ .‬כל העשרה דלא‬

‫ידעינן הי ניהו הוי מתיר‬ ‫זרה נמי ל א פ ם י ל ביה ר ו ב ע ו נ ר ב ע ד ב ר ע ר ו ה מ ו ק צ ה ו נ ע ב ד ע ב ו ד ה זרה‬ ‫שהכלב משוה את כולם ובכל אותן‬
‫כלב חילופו‪ .‬אי דשוו כולהי‬
‫דבר ע ת ה ומתיר איתקש לאתנן טומטום ואנדרוגינוס קםבר םפיקא‬ ‫ואתנן‬ ‫שכנגלו שייך חילוף הכלב אומו חצי‬ ‫מוסף רש״י‬
‫עשרה כהדדי כל חד וחד‬
‫שוה כמו הכלב הכי נמי‬ ‫הוא ר ״ ש בן י ה ו ד ה א ו מ ר ]כוי[ ק ס ב ר ‪ w‬ייםפיקא ה ו א & מ י ע ט ר ח מ נ א גבי‬ ‫חומש שכל אחל שוה יותר על ארבע‬ ‫האחין שחלקו לקוחות‬
‫דאמרינן ליברר חד כנגד‬ ‫הן‪ .‬ולא אמרינן הוברר לכל‬
‫הכלב‪ :‬דהאי משהו שייך‬ ‫ק ד ש י ם זכר ו ד א י ונקבת ו ד א י ת ו ל א ט ו מ ט ו ם ואנדרוגינוס מ ע ש ר נמי ג מ ר ת ת ת‬ ‫זוז '<[ מחילוף שכנגל אותו זוז שהכלב‬ ‫אחל תלק ירושתו דרושה אינה‬
‫בכולהו יי‪ .‬וליכא ברירה‬
‫מ ק ד ש י ם ת ״ ר הכל נכנסין ל ד י ר ל ה ת ע ש ר חוץ מן הכלאים והטרפה‬ ‫תתת‬
‫שוה יותר מארבע‪ :‬מתני׳ כל‬ ‫תחרת ביובל‪ ,‬אלא שמא חלק‬
‫הלכך שכנגד הכלב כולן‬ ‫הנא לוה לא היה שלו והרי‬
‫אסורין להקרבה‪ :‬כל שמתה‬
‫שמחה אמו‪ .‬בשעת לילה‪ .‬וכל טעמא‬ ‫החליפו תלקיהס והוו להו‬
‫ד ב ר י ר ״ א בר׳ יהודה א י ש כ פ ר ב ר ת ו ת א ש א מ ר מ ש ו ם ר׳ י ה ו ש ע א מ ר ד״ע‬
‫אמו‪ .‬כשנולד זה או נשחטה‬ ‫למתניתין מפרש בגמרא‪ :‬והשלח‬ ‫לקותות ומחזירי! וה לזה ניונל‬
‫שזה פירש למיתה ווה‬ ‫א נ י ש מ ע ת י ה י מ נ ו א ף י ו צ א ד ו פ ן ו מ ח ו ס ר זמן ו י ת ו ם ו ת ״ ק א י ג מ ר ת ח ת ת ח ת‬ ‫ויביצה לז‪ :‬וכעי־ז ביי! סם‪(:‬‬
‫לחיים‪ :‬והשלח קיים‪ .‬העור‬
‫קיים‪ .‬והעור קייס‪ :‬אין זה יחוס‪.‬‬
‫וחוזר ניונל לתתילמו משוס‬
‫שלה שיכול אדם לכורכו‬
‫מ ק ד ש י ם הני נמי ל א ואי ל א ג מ ר ב ש ל מ א ט ר פ ת כ ל א ש ר י ע ב ו ר ת ת ת ה ש ב ט‬ ‫בגמרא נע״‪ [5‬מפרש טעמא‪ :‬גמ׳ שור או‬ ‫מצות יונל והלר שקליה‬
‫בעור אמו ולחממו בו אין זה‬ ‫כ ת י ב ״ פ ר ט ל ט ר פ ה ש א י נ ה ע ו ב ר ת א ל א כלאים מנא ליה לעולם ג מ ר וביוצא דופן‬ ‫נלמעיקרא!גיסיו כה‪ (.‬ומוזרין‬
‫יתום‪ :‬שור או כשב‪ .‬שיהא‬
‫כשב‪ .‬גבי שאר כל הקלשיס כתיב‪:‬‬
‫ומולקין ולעיל נב‪ .>:‬אף כאן‬
‫מיוחד שור או כשב פרט‬ ‫סבר‬ ‫נדמה‪ .‬שאמו רחל והוא דומה לעז‪:‬‬ ‫פרט לכל השמות הללו‪.‬‬
‫לכלאים‪ :‬ומה כאן במעשר‬
‫כלאים‪ .‬מן התייש והרחל בא‪ :‬נאמר כאן‪ .‬במעשר בהמה תחת השבט‪ :‬ונאמר להלן‪ .‬בכל הקלשיס תחת אמו‪ :‬מה להלן‪ .‬בכל הקדשים‪:‬‬ ‫אע׳׳ג לנעל מוס נכנס לדיר‬
‫)שבגלוי(‬ ‫לטרפה‬ ‫פרט‬ ‫להתעשר‪ ,‬אלו אין נכנסין‬
‫דכתיב כל אשר יעבור‬ ‫פרט לכל השמות הללו‪ .‬כלפדשית כלאים ונלמה ויוצא לופן ומחוסר זמן ויתום אף במעשר הט נמי והיינו טעמא למתניתין ומה מעשר פרט‬ ‫‪:,‬חוליו קל>‪ .‬דכתיב‪ .‬גני‬
‫פרט לטרפה שאינה עוברת‬
‫לטרפה לכתיב בה )מקרא כ‪ 0‬כל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת לבהמה שנחמכו רגליה מן הארכובה ולמעלה זו היא אתת‬ ‫קרננות‪ ,‬כי משחתם בהם‬
‫אף להלן בקדשים פרט‬ ‫מום בם‪ .‬לא ירצו לכס‪ ,‬דנין‬
‫לטרפה‪ :‬טומטום אין נכנס‪.‬‬ ‫מי״ח טדפות ]חולין מ ג ‪ : [ :‬הכל‪ .‬דקמני במתניתין לאיתויי מאי‪ :‬מוקצה‪ .‬שהפדשוהו להקריבו לעבודה זרה‪ :‬נעבד‪ .‬שעבל את הבהמה‬ ‫השחמה נין מוס פוסלים כהס‪,‬‬
‫דקסבר דבריה היא‪ :‬ואי לא‬
‫עצמה כגון שניסך לה בין קרניה‪ :‬ותנא דידן‪ .‬תנא דמפניתין דתנא הכל לאתויי כל הני יי[ דמתניתין‪ :‬אי גמר‪ .‬מעשר תחת‬ ‫ומנא דני ר׳ ישמעאל כוי‬
‫גמר‪ .‬הנך גופייהו דממעט‬ ‫וחולי! כ ג ן ‪ .‬דבר ערוה‪.‬‬
‫מנא ליה‪ :‬איתקש לא תנן‪.‬‬ ‫תתת מקדשים‪ :‬הני נמי לא‪ .‬דהא כולהו פסולי בקדשים דתייא בתמורה בפרק כל האסורין ) ל ף כח‪ (.‬מן הבהמה ן ד ק ר א א[ להוציא רובע‬ ‫רונע ינרנע‪ ,‬ועבודה זרה‪.‬‬
‫דכתיב בחד קרא‪ :‬קםבר‬
‫ונרבע וכגון שאין בדבר אלא עד אחד דאי שני עדים בת קטלא היא דכתיב ואת הבהמה תהרוגו נשס כ[ מן הבקר נשם א[ להוציא את הנעבד‬ ‫נענד‪ ,‬שהשמחוה לנהמתי‬
‫ספיקא הוא‪ .‬וממה נפשך‬ ‫!שם(‪ .‬כי השחית כל בשר‪.‬‬
‫אי זכר הוא אי נקבה היא‬ ‫מן הצאן להוציא את המוקצה‪ :‬ואי לא ילין»‪ .‬מקלשיס הני אחריני ממוסר זמן רתום מנא ליה דאין מעשרין‪ :‬והני‪ .‬רובע ונרבע‬ ‫נדור המנול נתיב‪ ,‬ודור‬
‫חייב במעשר‪ :‬ביוצא דופן‬ ‫וכולהו אינך רחמנא רבינהו »י[ ללעשד ואף על גב ללא מזו להקרבה יאכלו במומן לבעלים‪ :‬כל שהמום פוסל גו דבר טרוה‬ ‫המנול נערוה קלקלו כדנתינ‬
‫)נראשית ון רקחי להם נשים‬
‫ועבודה זרה פוסלין גו‪ .‬דהא אקשינהו רחמנא למום דכתיב )ויקרא כג> כי משממס בהם מום בם‪ :‬טומטום ואנדרוגיגוסטי( ספיקא‬ ‫וגוי‪ ,‬שהיו נזקקין לנשי רעיה]‬
‫הוא‪ .‬אי זכר אי נקבה הלכך ממה נפשך מיעשד ורבי שמעון סבר בדה בפני עצמה היא‪ :‬הגי נמי לא‪ .‬יוצא דופן וממוסר זמן ויתום‪:‬‬ ‫ולנל נהמה וחיה !חולי! שם‪.‬‬

‫ובעי״ו סנהדרי‪ 1‬מ‪ .‬וע־ז בג‪.!:‬‬

‫שאינה‬ ‫לטרפה‬ ‫פרט‬
‫עוברת‪ .‬כגון שנחתנו רגליה מן הארנונה ולמעלה‪ ,‬דאינה חיה‪ ,‬אי נמי שאינה עוברת בבריאות !החווה במ ‪ n-un‬שם> ומינה יניף שאר טריפות !חולי! קלז‪ >:‬משוס לאין לה חיות לא תשיב לה עוברת‪ ,‬והאי קרא כתיב במעשר וגמרינן שאר קרננומ‬
‫מיניה מנוירה שוה‪ ,‬נאמר כאן תחת אמו ונאמר להלן תחת השנס מ׳ )מזהות י ו ‪.‬‬
 ‫הש״ם‬ ‫מםורת‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫נז‪:‬‬ ‫עין מ ש פ ט‬

‫נר מצוה‬

‫א( ]לעיל מ ז ‪ :‬נ ל ה מ‪,[.‬ב(‪1‬עיי‬ ‫דהרי‬ ‫שמעון‬ ‫קא״ר‬ ‫ד ו פ ן )מ‪!.‬‬ ‫בפרק יוצא‬ ‫ולד מעליא הוא‪ .‬י [ במשנת נדה‬
‫פרוסה‬ ‫לשון‬ ‫דפרוס‬ ‫יוס‬ ‫כרו‬ ‫בגמרא‬ ‫מפרש‬ ‫הפסח‪.‬‬ ‫בפרוס‬ ‫מהלכוח‬ ‫מיי׳ פ ״ ו‬ ‫ל א‬
‫הינונ פיסי נדה מ‪ .‬דייה מודה‬ ‫זה ט ל ו ל ואמו טמאה לידה וריש לקיש מ פ ר ש נועמא ב ג מ ר א נשם[ תלד ט( לרבות‬ ‫סמג‬ ‫הלכה ח‬ ‫בנורוח‬
‫ר״שן‪ ,‬ג(!לעיל כא‪ :‬נו‪ .‬ממורה‬
‫הפסח‬ ‫קודם‬ ‫הפסח‬ ‫בהלכות‬ ‫שדורשין‬ ‫יום‬ ‫דלי‬ ‫פלגא‬ ‫עשי! ר י נ ‪:‬‬
‫יוצא דופן ו ה ט גמי אמרינן!חולי! לח‪ !:‬כי יולד'( לרבות יוצא ד ו פ ן ‪ :‬ודלא כרי יוחגן‪.‬‬
‫יט‪ ,[:‬ד( נ״א יתוש שבמקומנו‬ ‫באדר‬ ‫אלא‬ ‫פליג‬ ‫לא‬ ‫עקיבא‬ ‫אר׳‬ ‫באדר‬ ‫]‪3‬כ״ט[‬ ‫דאמר‬ ‫עזאי‬ ‫ובן‬ ‫ל א ב מיי׳ פ ״ ל מהלכוח י ״ ט‬
‫ל א מ ר התם בההוא פירקא ןנלה שסן ל מ ו ד ה ר׳׳ש לעניין קדשים שאינו קדוש ל ג מ ר‬
‫יש לו ס׳ רדוא קלפים ננית‬ ‫הלכה כו‪:‬‬
‫המסס שלו כ ר צ״ק‪ ,‬ה( שקלים‬ ‫להתעשר‬ ‫לליר‬ ‫לאמר מ מ ש‬ ‫שמעון‪.‬‬ ‫לבעי ר ח ם ‪ :‬כרי‬ ‫מבכור‬ ‫לילה‬ ‫לידה‬ ‫הסמוך לניסן דלק עזאי לעולם חסר וקביעא ליה י‪ 1‬זמנו לעולם בכ״ט‬
‫מהלכוח‬ ‫מיי׳ ס ״ ז‬ ‫לב ג‬
‫סייג מ״א‪ ,‬ו( ם־׳א ל״ג‪ (t ,‬ר״ה‬ ‫הלוקת‬ ‫בפרק‬ ‫לעיל‬ ‫למילתיה‬ ‫וכדפרשינן‬ ‫בכלל‬ ‫הוי‬ ‫פסח‬ ‫דערב‬ ‫משמע‬ ‫באדר‬ ‫בכורוח הלכה ו ‪:‬‬
‫]תרגום נ נ ד קבל[‪,‬‬ ‫‪ ,.3‬ח(‬ ‫כא‪:1:‬‬ ‫)לף‬ ‫כוכבים‬ ‫העובד‬ ‫מן‬ ‫בהמה‬ ‫ד ]מיי׳ שס הלכה זן‪:‬‬
‫הני ט׳׳ו יוס דפרוס ובפרק קמא דר״ה‬
‫ט( ]ויקרא יב[‪ ,‬י( ]שם כנן‪,‬‬ ‫מעליא‬ ‫ולד‬ ‫דופן‬ ‫יוצא‬ ‫דאמר‬ ‫׳כר״ש‬ ‫א‬
‫םבר לה‬
‫לחוץ‪:‬‬ ‫הולל‬ ‫כשיצא‬ ‫קייס‬ ‫והעור‬ ‫והשלח‪.‬‬
‫כ ( כאן מה״ד חזירי! ע ו ד העיד‬ ‫<לף ז‪ (.‬נמי משמע כן שמיום הסורים‬
‫וכוי‪ .‬צ׳־ק‪ ,‬ל( ןלשוןאחר‪.‬צ״ק[‪,‬‬ ‫בן סהריאל מטרקה לבינה‪ .‬מ ק ו ם ‪ :‬ה[ אח‬ ‫לה‬ ‫זמן ם ב ר‬ ‫במהוםר‬ ‫יותנן‬ ‫כר׳‬ ‫>ודלא‬ ‫נ‬
‫הוא‬
‫גבי הס‬ ‫מקולס‬ ‫לדרוש ולא‬ ‫מתחילין‬ ‫השלם‬ ‫תורה אור‬
‫מ(‪1‬יומאפ‪,[.‬נ(]מנחותשו‪,1:‬‬ ‫מפשיטים‬ ‫מחמת הוולל‬ ‫כשמקשה‬ ‫הממה‪.‬‬
‫שהשלה‬ ‫כגון‬ ‫יתום‬ ‫יהודה‬ ‫בן‬ ‫שמעון‬ ‫>כרבי‬ ‫ג‬

‫‪] (D‬עיי נ ר ש ״ י שם[‪ ,‬ע( ]לקמן‬ ‫ע ו ר האס שהיא מתה ומלבישין אותו לולל‬ ‫אדר‬ ‫כל‬ ‫את השנה‬ ‫שמעברין‬ ‫העידו‬ ‫‪ .1‬כ נ ף ת ג י ם ? ע ל ס ה א ם‬
‫נח‪ ,!.‬פ ( ןע״ו יא‪.‬ן‪ ,‬צ( צ״ל‬ ‫שחט‬ ‫אפילו‬ ‫דאמר‬ ‫לטעמיה‬ ‫יהושע‬ ‫ור׳‬ ‫קיים‬ ‫א ב ר ה חסידה ונעה‪:‬‬
‫שעושי!‬ ‫מפני ל ב ר זה‬ ‫ומתקיים‬ ‫שהוא תי‬ ‫משוס‬ ‫הפורים‬ ‫עד‬ ‫אומרים‬ ‫שהיו‬
‫מיום הפורים ע ל‬ ‫ומדחשיב‬ ‫איוב לט יג‬
‫הפשח ל׳ יום ש״מ כוי‪ .‬צ״ק‪,‬‬ ‫ל ו ‪ :‬אה החיה‪ .‬זהו הולל‪ :‬נסגלהה נועמא‬ ‫רבי‬ ‫העיד‬ ‫יתום‬ ‫זה‬ ‫אין‬ ‫קיים‬ ‫והשלח‬ ‫אמו‬ ‫את‬ ‫קודם הפסח‬ ‫בהלכוח הפסח‬ ‫דדורשין‬
‫ק( כשתסיר אלול ויום ראשון‬ ‫קאמר‬ ‫משוס ה ט‬ ‫לולאי‬ ‫משנתינו‪.‬‬ ‫של‬
‫לפני‬ ‫לבינת‬ ‫מערקת‬ ‫סתריאל‬ ‫בן‬ ‫ישמעאל‬ ‫שלשים יום ואחי לזלזולי בחמץ ל( מיום‬
‫שלסוכות‪.‬צ״ק‪,‬ר(צ״לנתשרי‪,‬‬ ‫ר ב י יהושע אס נולל כל זמן י > י‪ 1‬שהעור‬
‫ג‬

‫ש( צ״ק‪ ,‬ה( צ״ק מ״ז‪ ,‬א( ועול‬ ‫ומלבישין‬ ‫המתת‬ ‫את‬ ‫מפשיטין‬ ‫במקומנו‬ ‫רבי‬ ‫הפורים קודם הפסח שלשים יום שמע‬ ‫רש״י‬ ‫מוסף‬
‫שהשלח קייס אינו יתום ל ט ו ן ל ה ע ו ר מהנה‬
‫קשה לנפי‪ .‬צ״ק‪,‬‬
‫לולל ל ו מ ה כמי שאמו ק י י מ ת ‪ ( ' :‬ו ע ו ל העיל‬ ‫משנתינו‬ ‫של‬ ‫טעמא‬ ‫נתגלה‬ ‫א ת ההי א מ ר רבי‬ ‫מינה דערב הפסח בכלל השלשיס יום‬ ‫כ ר י ו כ נ י ‪ .‬ע ו ף גדול הוא מאד‬
‫השנה‬ ‫!סיבה ד‪ .> ,‬ר א ש‬
‫ל ב ר זה תזירין שבמקומנו‪ .‬לשוןל( תזרת ירק‬ ‫בסמוך באחד‬ ‫דאמרי‬ ‫ור״ש‬ ‫ר״א‬ ‫וכן‬
‫רבוא‬ ‫ששים‬ ‫יש להם‬ ‫שבמקומנו‬ ‫י י א ! חזירין‬ ‫שאין‬ ‫בהמה‪.‬‬ ‫למעשר‬
‫שלועזיס ל ט ו ג ״ א ‪ :‬גביה המסס‪ .‬היינו אותן‬ ‫כמאן‬ ‫לסברי‬ ‫בגמרא‬ ‫מפרש‬ ‫בניסן‬ ‫מעשרין מן הנולדים בשנה זו‬
‫הב״ח‬ ‫הגהות‬ ‫עלי! קטנים כ מ ו הבשר עצמו שיש י י ( באותו‬ ‫אח‬ ‫נפל‬ ‫אתת‬ ‫שלו פעם‬ ‫תמסס‬ ‫בבית‬ ‫קלפים‬
‫על הנולדים בחבירתה‪ ,‬דכחינ‬
‫לאמר שתי שבמוח שמע מינה יי[ ערב‬
‫)א( גמ׳ על חולו פעם בצ״ל‬ ‫ועוד‬ ‫צינטול״א‪:‬‬ ‫שקוטן‬ ‫המסס של בהמה‬ ‫קרונות‬ ‫עשרה‬ ‫ש ש‬ ‫ועברו‬ ‫שבמקומנו‬ ‫אחד‬ ‫)לנריס יל( עשר חעשר אח‬
‫ותיבח אחת נמחק‪ ( 5 ) :‬גם׳‬ ‫פסח מן המנין ותימה לקתני במילתא‬ ‫כל תבואת זרעך היוצא השלה‬
‫חודו‪.‬‬ ‫ה ע י ד ד ב ר זה פ ע ם אחת כוי ע ל‬
‫לקבל ח ר פ י ואפלי‪) :‬נ( ד ש י ״‬ ‫בר‬ ‫ביצת‬ ‫נפלת‬ ‫אתת פעם אחת‬ ‫יא•‬ ‫חודו‬ ‫על‬ ‫שנה שנה‪ ,‬ואמר מ ר )לעיל‬
‫שעברו‬ ‫ברוחבו שהוא ע ב כל כ ן‬ ‫ע ל צידו‬ ‫אלעזר ור״ש ולמה »[ ]לא[ אמרו‬ ‫לד‬
‫זמן‬ ‫וכו׳ כל‬ ‫נתגלתה‬ ‫ל׳׳ה‬ ‫נג‪ >:‬נשתי מעשרות הכתוב‬
‫עליו י׳׳ו קרנות זו בצל זו ע ל חודו כלומר‬ ‫שלש‬ ‫ושברה‬ ‫כרכים‬ ‫ששים‬ ‫וטבעה‬ ‫יוכני‬ ‫ואי‬ ‫י״ט‬ ‫שהוא‬ ‫מפני‬ ‫בתשרי‬ ‫נאחל‬
‫שהשלח כצ״ל וחיכת שהעור‬ ‫נהמה‬ ‫מעשר‬ ‫מלבר‪ ,‬אחר‬
‫נמחק‪) :‬ר( ד״ה בנית המסס‬ ‫הוא‬ ‫יוכני‪ .‬ע ו ף‬ ‫בר‬ ‫אילן‪:‬‬ ‫ברוחבו של‬ ‫כנף‬ ‫‪1‬‬
‫כתיב‬ ‫ליה והא‬ ‫שדיא‬ ‫ומי‬ ‫ארזים‬ ‫מאות‬ ‫הקלימוהו‬ ‫לפיכך‬ ‫בי״ט‬ ‫לעשר‬ ‫אפשר‬ ‫ואחל מעשר לגן !ר״ה ב‪.‬ו‪.‬‬
‫וכו׳ הנשר עצמו שיש ב ה מ ס ס‬ ‫כביעא‬ ‫ואימא‬ ‫לוכתי‬ ‫בכמה‬ ‫כדאמדנן‬
‫מוזרתא‬ ‫ההוא‬ ‫אשי‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫»‬ ‫נעלםה‬ ‫תנים‬ ‫הוא‬ ‫הלין‬ ‫מן‬ ‫והלא‬ ‫באלול‬ ‫בכ״ט‬
‫נמחק‪:‬‬ ‫באותו‬ ‫ותיבת‬ ‫כצ״ל‬
‫שבתוכה‪:‬‬ ‫כובעה‪ .‬מ מ ה‬ ‫יומי״(‪:‬‬ ‫לבר‬
‫)ה( ד״ה האלוליס וכי׳ כ ר ״ מ‬
‫ב א ל ו ל אי כר״ש‪:‬‬ ‫באחד‬
‫והכתיב » ן « רנגים נעלסה‪ .‬ו מ ת פ ר ש הכי‬ ‫בהמה‬ ‫למעשר‬ ‫גרנות‬ ‫ש ל ש‬ ‫א‬
‫י‬ ‫ה‬
‫מתני׳‬ ‫הואי‪:‬‬ ‫של‬ ‫ראשון‬ ‫ליוס‬ ‫י()באלול(‬ ‫?(בשנים‬
‫מקובצת‬ ‫שיטה‬
‫בלשון נוטריקון נושא עולה ונמחטא<( שכך‬ ‫ערב‬ ‫כמו‬ ‫שבתות‬ ‫שתי‬ ‫ממנין‬ ‫סוכות‬
‫י>)והן‬ ‫ובפרס התג‬ ‫העצרת‬ ‫ובפרס‬ ‫הפסח‬ ‫בפרס‬ ‫א[ חזרת שבמקומנו י ש להם‬
‫משובחות‬ ‫כנפיס‬ ‫בראת‬ ‫א מ ר הקב״ה וכי‬ ‫בהלכות‬ ‫שלורשין‬ ‫מה‬ ‫לעיקר‬ ‫פסח‬ ‫ס׳ ו ב ו א קלפים בבית המסם‬
‫בן‬ ‫עקיבא‬ ‫ר׳‬ ‫דברי‬ ‫בהמה(‬ ‫מעשר‬ ‫ש ל‬ ‫גרנות‬ ‫ש ל ו נ״א כל הס״י שבידי‬
‫לאותו ע ו ף ב ר י ו מ י שיש להם כח כל כך‬ ‫מפני‬ ‫אלא‬ ‫אינו‬ ‫לרגל‬ ‫קולס‬ ‫הרגל‬
‫רש״י‬ ‫לעזי‬ ‫ששים רבוא קליפי על־ן תיש‬
‫למעלה‬ ‫ומגביה‬ ‫כזאת‬ ‫גדולה‬ ‫ביצה‬ ‫שנושא‬ ‫באתד‬ ‫באדר‬ ‫ותשעת‬ ‫בעשרים‬ ‫אומר‬ ‫עזאי‬
‫לייטונא״ש‬ ‫לטוג״א‪.‬‬ ‫)לף‬ ‫לע״ז‬ ‫פ״ק‬ ‫כלמשמע‬ ‫‪ f‬קרבנות‬ ‫שבמקומנו י ש להם ס רבוא‬
‫‪,‬‬

‫ומורידה בנחת בקינה אלמא ללא שדיא ליה‪.‬‬ ‫ורבי‬ ‫אלעזר‬ ‫ר׳‬ ‫באב‬ ‫ותשעה‬ ‫בעשרים‬ ‫בםיון‬ ‫קליפים בבית המסס ש ל ו כו•‬
‫] ל י י ט ו ג י ׳ ׳ ש [ ‪ .‬חסה‪.‬‬
‫ימים ותו‬ ‫ג׳‬ ‫ה‪ >:‬לסדך לפני חגיהן‬
‫צנפי״ץ‬ ‫צינטול״א‪,‬‬ ‫במסכת‬ ‫וחבירו‬ ‫ירדה‬ ‫לשון‬ ‫גתחטא‬ ‫ומי שדיא ליה ופי׳ ר ש ״ י כ ״י‬
‫בסיון‬ ‫באתר‬ ‫בניסן‬ ‫באחד‬ ‫אומרים‬ ‫שמעון‬ ‫הפסח‬ ‫בהלכות‬ ‫לורשין‬ ‫והתניא‬ ‫לא‬ ‫שבידי מורים על נוסחא זאת‬
‫] צ י נ פ י י ״ ל [ ‪ .‬הקיבה‬ ‫תענית <לף יט‪.‬ס>> בן המתתטא לפני אביו‪:‬‬
‫השלישית ש ל מעלי גירה‪.‬‬ ‫הדף‬ ‫בשולי‬ ‫בגליון‬ ‫עיין‬
‫שלא‬ ‫טורני׳׳ך‬ ‫בלע״ז‬ ‫הואי‪.‬‬ ‫מוזרחא‬ ‫ותשעה‬ ‫בעשרים‬ ‫אמרו‬ ‫ולמה‬ ‫באלול‬ ‫בכ״ט‬ ‫כו׳ ש( ]ומשנין ללילן אפיי לוק שבעין‬
‫טורני־׳ך ] ט ו ר נ י ד ״ א ן ‪.‬‬ ‫של‬ ‫בגמרא‬ ‫ספרים‬ ‫ובקצת‬
‫השליכה‪:‬‬ ‫לכך‬ ‫לאפרוח‬ ‫ראויה‬ ‫היתה‬ ‫שהוא‬ ‫מפני‬ ‫בתשרי‬ ‫באתר‬ ‫אמרו‬ ‫ולא‬ ‫באלול‬ ‫יום‬ ‫ל׳‬ ‫יא[‬ ‫מיבעי‬ ‫להקרבה‬ ‫ססלינן‬ ‫קלף כתוב יתוש שבמקומנו‬
‫מקולקלת‪.‬‬
‫בהמה‪.‬‬ ‫למעשר‬ ‫גרנוה‬ ‫שלש‬ ‫מתני׳‬ ‫קליפים‬ ‫רבוא‬ ‫י ש לה• ס׳‬
‫לפיכך‬ ‫טוב‬ ‫ביום‬ ‫לעשר‬ ‫אפשר‬ ‫=ואי‬ ‫יום ט ו ב‬ ‫ועיקר לרשא להלכות פסח משוס פסח‬
‫כלומר בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מ ע ש ר‬ ‫ו כ ר עיי בתוס׳ מנחות ס״ו‬
‫ע״פ ולא משוס ימות‬ ‫גופיה הנשמט‬ ‫ב י ‪ :‬נ [ נעלסה נושא עולה‬
‫בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פ ר ק לפרק‬ ‫מאיר‬ ‫ר׳‬ ‫באלול‬ ‫ותשעה‬ ‫בעשרים‬ ‫הקדימוהו‬
‫גרשום‬ ‫רבינו‬ ‫ונתחטא א מ ר ‪ [< :‬למה אמרו‬
‫דמשיגיע‬ ‫הפרק‬ ‫כשיגיע‬ ‫לעשר‬ ‫צריך לו‬ ‫לפסחים‬ ‫פ״ק‬ ‫[ נפקא‬ ‫יכ‬
‫הפסח להא‬
‫ס ב ר לה כר׳ ש מ ע ו ן ד א מ ר‬
‫למעשר‬ ‫השנה‬ ‫ר א ש‬ ‫באלול‬ ‫״באחד‬ ‫אומר‬ ‫בס״י כולם‬ ‫ש ל ש ‪ :‬ו [ נ״א‬
‫ה פ ר ק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא‬ ‫בפסח‬ ‫עומל‬ ‫לנביא‬ ‫משוס‬ ‫)דף ו ‪( :‬‬ ‫ויושבין‬ ‫הוא‬ ‫מעליא‬ ‫וולד‬
‫במס׳ נדה ו ל ד מ ע ל י א הוא‬
‫מתעשרים‬ ‫האלולים‬ ‫אומר‬ ‫עזאי‬ ‫בן‬ ‫בהמה‬ ‫עליו ימי טומאה וימי טהרה‬
‫דכתיב אם נקבה ת ל ד ל ר ב ו ת‬ ‫מ ע ש ר אבל קולס לכן מ ו ת ר למצוה בעלמא‬ ‫ועיקר שני‬ ‫שני‬ ‫ומזהיר בפסח‬ ‫ראשון‬
‫וגבי בהמה נמי לידה מעליא‬
‫י ו צ א ד ו פ ן ‪ :‬ו ד ל א כר׳ יוחנן‪.‬‬ ‫הוא לעשר בהמותיו ל ה ע ש י ר קודש מאחר‬
‫‪,‬‬
‫עד‬ ‫בתשרי‬ ‫מאחד‬ ‫הנולדים‬ ‫יכל‬ ‫עצמן‬ ‫בפני‬
‫לשחיטת פסח שני נאמר ועיקר דרשא‬ ‫כר״י‬ ‫ודלא‬ ‫הוא לקדשים‬
‫דאמר‬ ‫עליה התם‬ ‫דפליג‬ ‫לאוכלו‬ ‫בילו‬ ‫עליו שם אבל הרשות‬ ‫שקרא‬
‫מצטרפין‬ ‫אלו‬ ‫הרי‬ ‫באלול‬ ‫ותשעה‬ ‫עשרים‬ ‫דאמר בפי יוצא דופן מודה‬
‫מ ו ד י ר׳ ש מ ע ו ן לענין ק ד ש י ם‬ ‫להו‬ ‫מפיק‬ ‫דרשב״ג‬ ‫שבתות‬ ‫לשתי‬
‫בלא מ ע ש ר אבל בהט שלשה זמנים הצריכוהו‬ ‫קדשים‪:‬‬ ‫לענ‪-‬ן‬ ‫ר״ש‬ ‫הוא‬
‫ש א י נ ו ק ד ו ש ד ל א הוי ו ל ד ‪:‬‬ ‫ר״ה‬ ‫לאתר‬ ‫וחמשה‬ ‫השנה‬ ‫ר א ש‬ ‫לפני‬ ‫חמשה‬ ‫ומזהיר על‬ ‫עומד בראש חלש‬ ‫מנביא‬
‫מעשר‪.‬‬ ‫לכתחלה בלא‬ ‫יאכל‬ ‫חכמים שלא‬ ‫דאמר דנכנס‬ ‫שמעון‬ ‫כרבי‬
‫ב מ ח ו ס ר ז מ ן ס ב ר ל ה כרי‬
‫בן‬ ‫כר״ש‬ ‫וכוי נ״א‬ ‫לדיר‬
‫דאמר‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫שמעון בן‬ ‫מ פ ר ש מאי שנא בהני זמנים ומאי‬ ‫ובגמרא‬ ‫וחמשה‬ ‫הגורן‬ ‫לפני‬ ‫חמשה‬ ‫מצטרפין‬ ‫אינן‬ ‫מצרים‬ ‫פסח‬ ‫הלכות‬ ‫ועיקר‬ ‫' ‪ f‬פסח‬ ‫‪J‬‬

‫דלעיל‬ ‫דאמר בפי‬ ‫יהודה‬

‫ל ע י ל מ ח ו ס ר ז מ ן נכנם ל ד י ר‬ ‫ט ע מ א נ ק ט לשון גרנות !נח‪ :[.‬פרוס‪ .‬מ פ ר ש‬ ‫פסח‬ ‫שחיטת‬ ‫ליום‬ ‫אלא‬ ‫הוצרכו‬ ‫לא‬
‫למה‬ ‫כן‬ ‫אם‬ ‫מצטרפין‬ ‫אלו‬ ‫הרי‬ ‫הגורן‬ ‫לאחר‬ ‫לדיר‬ ‫נכנס‬ ‫מחוסר זמן‬
‫ל ה ת ע ש ר והרי ה ו א כ ב כ ו ר‬ ‫ב ג מ ר א ןשםן כמה הוא‪ .‬ו ט ע מ א רכל הני תנאי‬
‫שלא היה שם *)בפסח( קרבנות אחרים‬ ‫והרי הוא כבכור‬ ‫להתעשר‬
‫כ ו י ‪ :‬מערקת לבנה מ פ ש י ט י ;‬ ‫ישער‬ ‫בהמה‬ ‫למעשר‬ ‫גרנות‬ ‫ש ל ש‬ ‫נאמרו‬ ‫לחוץ‬ ‫והשלח כוי‬ ‫והד״ה‬
‫ב ג מ ר א ן ש מ ‪ :‬והן גרנוה של מעשר‬ ‫מפרש‬
‫שלה‬ ‫השלח‬ ‫א ת המתה‬ ‫דמגילה )לף כט‪>:‬‬ ‫א>'י[ ובפרק בתרא‬ ‫הסייד‬ ‫מקום‬ ‫נמחק‪ :‬ה[‬
‫ואי‬ ‫מדרבנן‪:‬‬ ‫הבהמות‬ ‫לטבולין‬ ‫בהמה‪.‬‬ ‫הגיע‬ ‫ולשחוט‬ ‫למכור‬ ‫מותר‬ ‫הגורן‬ ‫הגיע‬ ‫שלא‬
‫ו מ ל ב י ש י ן את החיה היתום‪:‬‬ ‫ומה״ד במקומינו כשהבהמה‬
‫אפשר לעשר בי״ט‪ .‬כ ל מ פ ר ש בגמראע( משוס‬ ‫דרשב״ג‬ ‫שבתות‬ ‫דשתי‬ ‫התם‬ ‫משמע‬
‫נתגלה ט ע מ א ש ל משנתינו‪.‬‬ ‫מתה מחמת לידה מ פ ש י ט י ן‬
‫מאי‬ ‫גמ׳‬ ‫פטור‪:‬‬ ‫שחט‬ ‫ואם‬ ‫ישחוט‬ ‫לא‬ ‫הגורן‬
‫וכי‬ ‫י ה ו ש ע א(‬ ‫ש ל ר־‬ ‫העשירי‬ ‫בסיקרא‬ ‫לסקור‬ ‫שצריך‬ ‫סקרתא‬ ‫התם‬ ‫דמוקי‬ ‫בכלל‬ ‫המעשה‬ ‫יום‬ ‫אין‬ ‫עור האם כוי‪ :‬ו[ תי׳ שהעור‬
‫ע ב ד י ליה הכי ח י י ‪ :‬חזירים‪.‬‬ ‫ו ב י ״ ט אי אפשר מפני שצובע‪ :‬ראש השנה‪.‬‬ ‫חורפי‬ ‫> לקבל‬ ‫ח‬
‫שילא ‪m‬‬ ‫שנא תלת אמר רבה בר‬ ‫נמחק‪ :‬ז[ ליה פרוס לעולם‬
‫וקדנן‬ ‫דמקדימין‬ ‫טי‪1‬‬ ‫מתני׳‬ ‫כוותיה‬
‫אחד‪:‬‬ ‫בקלח‬ ‫קלפי ע ל ץ‬ ‫נמחק‪ :‬יו[ מינה‬ ‫תי׳ זמנו‬
‫לריר‬ ‫קולס לכן אין נכנסין‬ ‫שנוללו‬ ‫לאותן‬ ‫אמר‬ ‫זימני‬ ‫בהני‬ ‫שנא‬ ‫ומאי‬ ‫וקייטי‬ ‫ואפלי‬
‫במנחות‬ ‫וגרסי׳‬ ‫נעלסה‪.‬‬ ‫ול׳ יום דנפקא לן מנביא עומד בפסח‬ ‫דערב הפסח‪ :‬נו[ ולמה אמרו‬
‫נ ו ש א עולה מ ת ח ט א כ ל ו מ ר‬
‫ואילך‬ ‫מכאן‬ ‫שיווללו‬ ‫אותן‬ ‫להתעשר ע ם‬
‫עכו‬ ‫כפר‬ ‫איש‬ ‫חייא‬ ‫דרב‬ ‫בריח‬ ‫תנחום‬ ‫רבי‬ ‫ראשון ומזהיר על פסח שני נמי הס‬ ‫אמרו‪:‬‬ ‫באלול ולא‬ ‫בכ״ט‬
‫לביצתה‬ ‫ומעלה‬ ‫נושאה‬ ‫אותן‬ ‫האלילים‪.‬‬ ‫וישן‪:‬‬ ‫להוי חדש‬ ‫משוס‬ ‫י[ מפני הקרבנות‪ :‬יא[ מיבעי‬
‫בתוך קן‬ ‫ומניחה‬ ‫ונתחטא‬ ‫בני‬ ‫מתעשרין לא עם‬ ‫באלול אין‬ ‫שנוללו‬ ‫כדי‬ ‫בלא יום המעשה דהא איכא התם י״ז‬ ‫ל ן שלשים י ו ם ‪ :‬׳»[ דנפקא‬
‫שלה וכשהיא רוצה להטיל‬ ‫ת ש ט ולא עם בני אב‪ .‬ו ט ע מ א מ פ ר ש ב ג מ ר א ןשסן ל מ ס פ ק א ליה אי הלכה כרבי מאינ<מ‬ ‫יום‬ ‫ל״א‬ ‫שהן‬ ‫דאייר‬ ‫וי״ד‬ ‫לניסן‬ ‫ל ן פ״ק דפסחים מהא דנביא‬
‫ביצתה י ו ר ד ת ל א ר ץ ו מ ט י ל ה‬ ‫ע ו מ ד כוי ומזהיר על פסח‬
‫הנולדין‬ ‫ע צ מ ן ‪ :‬כל‬ ‫בפני‬ ‫מתעשרין‬ ‫הלכך‬ ‫בתשרי‬ ‫באחל‬ ‫שמעון‬ ‫או כרבי‬ ‫[ יקשה למצוא י״ל יום בלא יום‬ ‫נוי‬
‫שמעתין למגילה עצמה‬ ‫ומההיא‬
‫תעזוב‬ ‫שנאמר כי‬ ‫בנחת‬ ‫שני ועיקר הלכות פסח שני‬
‫דלא‬ ‫אלמא‬ ‫ביציה‬ ‫לארץ‬ ‫השנה‬ ‫בתשרי ר א ש‬ ‫כאחל‬ ‫לאמרי‬ ‫שמעו!‬ ‫ורבי‬ ‫אלעזר‬ ‫לרבי‬ ‫אתאן‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫לשחיטת הפסח בי״ד באייר‬
‫בין‬ ‫המעשה בכלל ולא חלקו חכמים‬ ‫אין יוס‬ ‫וי״ל ללעולס‬ ‫המעשה‬
‫ש ד י א לה ש ת ש ת ב ר ‪ :‬ההיא‬ ‫שלש‬ ‫מאלו‬ ‫הגורן‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫לליר א ח ר ‪:‬‬ ‫לכונסן‬ ‫מצטרפין‪.‬‬ ‫בהמה‪:‬‬ ‫למעשר‬ ‫ושתי שבתות נמי ד ר ש ב ״ ג ‪:‬‬
‫שבתוח‬ ‫בשתי‬ ‫להתחיל‬ ‫י״ט‬ ‫ז (‬
‫'‬ ‫עיקר‬ ‫אחר‬ ‫והלכו‬ ‫לסוכות‬ ‫פסח‬ ‫ינ[ ע ל הפסח דעיקר דרשא‬
‫מ ו ז ר ת א הואי דלא‬ ‫דנפלה‬ ‫ולשחוט‪.‬‬ ‫למכור‬ ‫הלכתא‪:‬‬ ‫למאי‬ ‫נאמר‪.‬‬ ‫מ פ ס י ק ‪ :‬למה‬ ‫הגורן‬ ‫שאין‬ ‫גרנות‬
‫ח ש ש א ל ז ה ‪ :‬ש ל ש גורנות‬ ‫מרובין ראייה חגיגה‬ ‫קרבנות‬ ‫שבי״ט‬ ‫בתשרי‬ ‫מבאחל בניסן ומבאחל‬ ‫נמחק‪:‬‬ ‫הלכות‬ ‫דפסת ת ״‬
‫לכתחלה בלא מ ע ש ר ‪ :‬ג מ ׳ לקבל חורפי ואפל וקיימי‪ .‬שיש בהמות ש מ ב ט ר ו ת‬
‫‪,‬‬

‫למעשר‪ .‬כלומר בג׳ פעמים‬ ‫יר[ אחרים וע״ק דבפ׳ בתרא‬

‫לילל קולס הפסח דש בהמות ש מאחרות ע ל בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות‬ ‫ושמחה ואע״ג לנביא עומל בר״ח ומזהיר על'״[ פסח היינו על שחיטת‬
‫בשנה מ ע ש ר י ן מ ע ש ר בהמה‬ ‫התם‪:‬‬ ‫דמשמע‬ ‫דמגילה‬
‫ב פ ר ו ס הפסח כ ו י ‪ :‬ולמה ל א‬ ‫ע ל בין עצרת לחג ו מ ג ל ם תיקנו חכמים זמניס אלו‪ .‬חרפי ב פ ר ו ס הפסח אפלי‬ ‫להזהיר על כל פסח לא חשו‬ ‫ממה שיש‬ ‫ללורות‬ ‫מ״מ‬ ‫שבי״ל‬ ‫פסח‬ ‫באדר‬ ‫דבאחד‬ ‫מי[ מתני׳‬

‫א מ ר ו באי ב ת ש ר י ‪ .‬כ ל ו מ ר‬ ‫ב פ ר ו ס עצרת קייטי בפרוס החג‪ .‬ואימ ל ג ר ס י קייטי בפרוס עצרת ואפלי בפרוש החג‪:‬‬ ‫השקלים‬ ‫על‬ ‫משמיעין‬
‫קבעו‬ ‫שקלים‬ ‫וגבי‬ ‫מבחג‬ ‫יותר‬ ‫בפסח‬ ‫אחל‬ ‫יום‬ ‫למהר‬ ‫חכמים‬
‫כ י ו ן דקסברי ד ב א ח ד ב ת ש ר י‬ ‫מר‬ ‫דאמר‬ ‫דכיון‬ ‫ומפרש‬

‫ר״ה ל מ ע ש ר בהמה כ ד א מ ר‬ ‫ר״ח‬ ‫לפני‬ ‫אחל‬ ‫יום‬ ‫להקליס‬ ‫חשו‬ ‫ולא‬ ‫אלר‬ ‫בר״ח‬ ‫זמן‬ ‫חכמים‬ ‫בתמשה ע ש ר ב ו השולחנות‬

‫חרפי‬
‫המבכירות‬
‫בגמרא‪ :‬כל קבל‬
‫וקייטי‪.‬‬ ‫אפלי‬
‫כלי‬ ‫רש״י כת״י‬ ‫כלי שיהו ל׳ יום שלימים טון י[ שרבר מסור לב״ל של הבאת תמילין‬
‫במדינה כ ו ׳ משום‬
‫שולחנות מ ק ד י מ ץ והנוסחא‬
‫יושבין‬

‫בתשרי ויולדות‬ ‫מתעברות‬ ‫מכאן ו ע ל ס ו ף המסכת נמצא נוסחא אחרינא בכל הפי' של רש״י ז״ל שבילי וז׳׳ל‬ ‫ממרומה חלשה אע״ג לבמתניתין להכא לייקינן לטין המשכון יא[ זמן‬ ‫בשם‬ ‫בדפוס כתב‬ ‫שהוא‬
‫ס״א‪ :‬נ‪ (11‬עצמה קשה מגופה‬
‫סמוך‬ ‫ומתעשרין‬ ‫בניסן‬ ‫במקומיט‪ .‬כשהבהמה מתה מחמת לילה מפשיטי! אותה ומלבישין אותה בעורה‪:‬‬ ‫השקלים‪:‬‬ ‫על‬ ‫משמיעים‬ ‫באלר‬ ‫באחל‬ ‫לעולס‬ ‫שקלים‬ ‫השמעת‬
‫דלרבנן הא דמשמיעין מאתד‬
‫ללידתן והמאוחרות יולדות‬ ‫אה החיה‪ .‬הולל כלי שיתחמם ומעלה כאילו היתה אמו תיה‪ :‬נהגלה טעמא של‬
‫ניחא‬ ‫משום‬ ‫השקלים‬ ‫כאדר ע ל‬
‫החג‬ ‫פרוס‬ ‫והיינו‬ ‫בתשרי‬ ‫משנהינו‪ .‬לולאי מש״ה א ״ ר יהושע אס השלח קיים אין זה יתום‪ :‬ועול העיל‬ ‫תרומה חדשה דאתד בניסן‬
‫ו ק י י ט י י ו ל ד ו ת בקיץ ב פ ר ו ס‬ ‫מדדים שבמקומיט‪ .‬לייטונא״ש כמו חזרת מהפך מאכל >‪ :‬קליפ׳ עלים‪ .‬קליפה של עלים‪ :‬ביה המסה‪ .‬צנפי״ץ בלע״ז שכולו עשוי קליפות קליפות‪ :‬על תודו‪ .‬זו אצל זו עברו‬ ‫ו א ץ כ א ן שלשים יום כ ל א ‪:‬‬
‫‪9‬‬

‫ו א מ א ׳ ג ו ר נ ן כהני‬ ‫עצרת‪:‬‬
‫על עביו כעי! שנפל שהיה עניו חל ועגול וכ״ש אס היה משופה בנסורת כגון נסר היה עליי! רחב יותר‪ :‬בר ׳וכני‪ .‬ע ו ף גלול‪ :‬נמגעו ס' כרכים‪ .‬בחלבון וחלמון‬ ‫להתחיל‬ ‫הי״ט‬ ‫•ו[ עיקר‬
‫וימני‪:‬‬
‫שלה‪ :‬ומי שד״א ליה‪ .‬לביצתו לאיבוד‪ :‬והא כחיב כנןו רמים נעלסה‪ .‬ולרשי׳ נעלסה נוטריקון במסכת מנחות בס׳ ר ׳ ישמעאל ]סו‪ [:‬נושא עולה ומתחטא‪ .‬מתחטא לשון‬ ‫השתי שבתות‪ :‬יי‪ [1‬על הפסח‬
‫ירילה‪ :‬ההיא‪ .‬הביצה שנפלה מחרת הואי שאין אפרוח גלל בה והשליכתו מ ד ע ת ה ‪ :‬מ ת נ י ׳ ג' גרנות למעשר‪ .‬בג׳ פעמים בשנה הבהמות מתעשרות‪ .‬ובגמ׳ מ פ י ט ע מ א ‪:‬‬ ‫הפסח‪:‬‬ ‫שחיטת‬ ‫היינו ע ל‬
‫או נראה לצ״ל לוודאי משוס‬
‫כיון‬ ‫הזמן‪ :‬נ[‬ ‫יכו[ חכמים‬
‫לכיון לעגלי ליה הכי משריה‬
‫פרוס הפסח‪ .‬בגמ׳ ]נח‪ [.‬מפרש ט ״ ו יום קולם הפסח רהיינו יוס אחרון של ארר וכן פ ר ו ס עצרת ט ״ ו יום קולס וכ! פ ר ו ס החג להיינו יום אחרו! של אלול‪) :‬נו״ו( ]כ״ע[‬
‫ש ה ד ב ר ‪ :‬גא[ החשבון מכ״ט‬
‫ש״ל צר״י כן‪.‬‬ ‫באדר‪ .‬מס׳ בגמ׳ ‪1‬שס[ במאי פליגי ומאי טעמייהו‪ :‬באי מיס!‪ .‬י ״ ל קולס לפסח‪ :‬ולמה אמרו בכ״ט באלול‪ .‬להוי ט ״ ו ימים ולא אמרו בא׳ בתשרי י ״ ט הוא ואי אפשר לעשר‬
‫ראע״ג‬ ‫ותדע‬ ‫יום באדר‬
‫דבעי‬ ‫שמעון‪ :‬חמש לפני ר״ה וכוי‪ .‬אגב‬ ‫כר״א בר׳‬ ‫סתמא‬ ‫ספיקן‪ :‬כל הנולדים וכוי‪ .‬הך‬ ‫דכולא מתני׳‪ :‬ממעשרין לעצמן‪ .‬משום‬ ‫לטעמא‬ ‫בגמרא נשם[‬ ‫כדמפרש‬
‫דלר״ע הוי אדר פעמים מלא‬
‫לא‬ ‫בהמה‬ ‫מעשר‬ ‫בטבל‬ ‫אשכחן‬ ‫פ ט ו ר ללא‬ ‫מלרגנ! ואס שחט‬ ‫בגורן‬ ‫לטבל׳‬ ‫ישחונו‪.‬‬ ‫מצטרסין תנא נמי ה א ‪ :‬לא‬ ‫הגור!‬ ‫לאחר‬ ‫הגור! וה׳‬ ‫לפני‬ ‫למתני ה׳‬ ‫ופעמים חסר ל א משתמיט‬
‫החורף‬ ‫בתחלת‬ ‫ויולדות‬ ‫חרפי‬ ‫קרוי‬ ‫לילל‬ ‫הממהרות‬ ‫אותן‬ ‫יולדות‬ ‫שהבהמות‬ ‫זמנים‬ ‫שלשה‬ ‫וקיימי‪ .‬מ ג ל‬ ‫ואפלי‬ ‫חרפי‬ ‫לקבל‬ ‫]גמ'[‬ ‫מיתה‪:‬‬ ‫ולא‬ ‫לאו‬ ‫שישתנה בכך‪:‬‬
‫וחג‪:‬‬ ‫ועצרת‬ ‫הפסח‬ ‫קולס‬ ‫משלש אחר‬ ‫ומני‪ .‬טסי‬ ‫בפרוס החג‪ :‬מאי שנא הני בהני‬ ‫מתעשרות‬ ‫ולדותיהן‬ ‫בקיץ‬ ‫ואותן היוללות‬ ‫בעצרת‬ ‫ואפלי‬ ‫בניסן‬ ‫ומתעשרות‬
 ‫עין מ ש פ ט‬

‫נר מצוה‬
‫נח‪.‬‬ ‫מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות‬ ‫הש״ם‬ ‫מסורת‬

‫לנ א מיי׳ פ״ז מהל׳ ככורות‬ ‫ליה לאיניש דליעכיד מצוה בממוניה‪ .‬אע״ג דלסני י[ הזמן יכול‬ ‫ניחא‬ ‫כדי שההא בהמה מצויה )נ(‪ .‬ל ט ו ן לאין גורן מ ע ש ר בהמה ע ד פ ר ו ס הרגלים‬
‫א( ןלעיל יח‪ :‬פסחים ד‪ :‬ב״מ כט‪,[:‬‬
‫נ( פסחים ו‪ .‬וש״נ תוספתא דמגילה‬
‫הלכה מ‪:‬‬ ‫ומשהי אינשי בהמתן ע ד אוחו ז מ ן דלא לשחטינהו ע ד שיעשרם בזמן הגורן‬
‫ל ד ב מיי׳ שם הל׳ ז‪:‬‬ ‫הוא‬ ‫לרך‬ ‫זמן‬ ‫חכמים‬ ‫שקבעו‬ ‫טון‬ ‫ולמכור‬ ‫ולשחוט‬ ‫לעשר‬ ‫פ״ג ה״ב‪ (1 ,‬ןר׳׳ה יט‪,[:‬‬
‫שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאטלה‬
‫לה ג טיש״ע א׳׳מ שימן תכט‬ ‫ואי אפשר לעשר ביו״ט משום‬ ‫<(להממין עול ולעשר הכל ביחל‪:‬‬ ‫ד( ןפסתיס ו‪ .‬וש״נ[‪ ,‬ה( ןר״ה ב‪,[.‬‬
‫בין לקרבנות ו א ע ״ ג דתנן וכוי‪ :‬מצוה‪ .‬להתעשר'( דליעשר‪ :‬דטגלה כגורן‪.‬‬
‫סעיף א‪:‬‬ ‫ו( ]חגיגה מ‪ ,1.‬י(!תוספתא דר״ה‬
‫םקרתא‪ .‬יי[ ]וא״מן תיפוק ליה משום לאין מקלישין בי״ע ט[ י״ל לא‬ ‫מדרבנן כדאמרן במתני׳ דמשהגיע הגורן לא ימכור ולא ישחוט ע ד ; ! י ע ש ר ‪:‬‬ ‫פ״א ה״י[‪ ,‬ח( ]ביאור משובת‬
‫לו ד מיי׳ פ״ח מהלכות קדוש‬
‫החודש הל׳ ה‪:‬‬ ‫יבא‬ ‫שמא‬ ‫להקריבו‬ ‫אוסר‬ ‫הייתי‬ ‫הרי‬ ‫ופלגא‬ ‫יום‪.‬‬ ‫ל׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫פרוס‪.‬‬ ‫ומחוק תמצא בשל״ה סוף דף קפא‪.‬‬
‫ן‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫נמי‬ ‫עזאי‪.‬‬ ‫וגן‬ ‫[‬ ‫י‬ ‫‪w‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נו״ו‬ ‫נמס׳ שבועות[‪ ,‬ט( !תוספתא‬
‫להקלישו להיינו גזירה לגזירה להיא‬ ‫ש ת ה א ב ה מ ה מצויה לעולי רגלים ואע״ג‬ ‫כרי‬ ‫א‬
‫דר׳׳ה ס״א ה״ו ופירושא של נאיוה‬
‫הגורן הוי בפרוס י[ החג ט ״ ו ימים קודם‬
‫גופה לא אסור להקליש בי״ט אלא‬ ‫צד כמו כיצד ועי׳ תוי׳׳ט ריש פ״ו‬
‫הגהות הב״ח‬ ‫למכור‬ ‫מותר‬ ‫הגורן‬ ‫הגיע‬ ‫ע ד שלא‬ ‫דתנן‬ ‫דמיום כ ״ ט ד א ד ר ע ד ארביסר דניסן ה ד‬
‫ב‬

‫דכרכות ד״ה כיצד[‪ ,‬י( ]לעשר‬

‫מלרבנן י[ כדאמרינן התם )ביצה ל ף לו‪(:‬‬
‫)א( גמ׳ חניא )כאיזה צד( חא״מ‬ ‫מצוד!‬ ‫ל י ה א! > ד ל י ת ע ב י ד‬ ‫ניחא‬ ‫א‬
‫ולשחוט‬ ‫ט ״ ו ‪ :‬זימנין דמיקלע ביום לי‪ .‬ט ה ר‬ ‫רש״ש[‪ ,‬ג ( נראה למתינת‬
‫ונ״נ ס״א כ י צ ד ‪ 0 ) :‬רש״׳ ד׳׳ה‬ ‫טעמא‬ ‫ומפרש‬ ‫בהמה‬ ‫ע״ג‬ ‫רוכבין‬ ‫לאין‬ ‫כדאמרינן עד כחדש רש! שיין לעיל א ד ר מ ל א ‪ :‬לא קביע ליה זמן‪ .‬באיזה יום‬
‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ב‬
‫כדי שתהא כה מה מצרה לעולי‬ ‫שמא יצא חוץ לתחום וקאמר ש״מ‬ ‫במתני׳ על הא דתנן שס באחד נסיון של א ד ר איירי‪ :‬דלא נפישי‪ .‬בהמות מ ו ל ד ו‬
‫רגלים דכיון דאין מרן וכו׳‬ ‫ובכ״ט באלול יע״ז פירש״י נאתד‬
‫שמא‬ ‫גזירה‬ ‫לא‬ ‫יא[‬ ‫לאורייתא‬ ‫ממומין‬ ‫ד ט ב ל ה כ ג ו ר ן מ ו כ מ ה פ ר ם פ י ר ש ר ׳ יוםי‬ ‫גורן‬ ‫מ פ ר ו ס הפסח ע ד אותו זמן ל ה ט לא מקדים‬
‫משהי אינשי וכו׳ לקדמות הס״ד‬ ‫נסיו! נדאמרינן בגמ׳ איידי דלא‬
‫ו מ ע ש ר ט ״ ו ימים קודם הרגל כבשאר‬ ‫נסיש וכו׳ ונכ״ט באלול משוס‬
‫ואח״כ מ״ה ואע״ג דתנן וכוי‬ ‫יתמוך זמורה ועול מצי למימר לאפילו‬ ‫ב ר ׳ י ה ו ד ה אין פ ר ס פ ח ו ת מ ט ״ ו יום מ א י מ ש מ ע‬
‫דליתעביד מצוה דליעשר הס״ד‬ ‫הרגלים‪ :‬דאי אמרח וכו׳ שלמי להו‪ .‬דבתר‬ ‫דנאחד בתשרי וכו׳ שנתות קודס‬
‫להקלישו היה יכול בי״ט יי[ משוס שלמי‬ ‫פלגא‬ ‫דמאי‬ ‫פלגא‬ ‫פלגא‬ ‫פרום‬ ‫אבהו‬ ‫א״ר‬ ‫הס״ד ואמ׳׳כ מה״ל נכ׳׳ט באב‬
‫יתיכח להתעשר נמחק‪) :‬ג( ד״ה‬ ‫מ ע ו ש ד ם ליזדבנו וליכלו כולהו‬ ‫דליהוו‬
‫שממה כלאמר פ׳ שואל)שבת ל ף קמח‪ >:‬ל׳ יום וכוי יום הפ״ד ואח׳׳כ מ״ה‬ ‫שואלין ודורשין‬ ‫דתלכות פ ס ח כי ה א >דתניא‬
‫נ‬ ‫נ‬
‫בהמותן‪ :‬בפני עצמן‪ .‬ולא עם אותן שנולדו‬ ‫משוס לכעי היכרא וכוי‪ ,‬ל( נראה‬
‫במאי קמפלגי ר ״ ע וכ׳׳ע‬ ‫דצ׳׳ל ומ׳׳ט נקט בכ״ט באב זימנין‪,‬‬
‫מקליש אלם פסחו בשבת וחגיגתו‬ ‫קודם אלול ולהט אי הוה מאחר שלא‬
‫דהא כן עזאי נמי‪) :‬ד( ד״ה בפני‬ ‫ב ה ל כ ו ת פ ס ח ק ו ד ם ל פ ם ח ל ׳ י ו ם נ[ ר ש ב ״ ג‬ ‫מ( אולי צ׳׳ל כמו דגר הנלמד‬
‫עצמן וכוי שלא לעשר הנהו דקיץ‬ ‫ברגל ומיהו הא יט ראמר התם ובריש‬ ‫שהוא‬ ‫אלול‬ ‫של‬ ‫האחרון‬ ‫יום‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫)י(‬ ‫לעשר‬ ‫ממקראוח או מאומד ומסכרח‬
‫א ו מ ר ש ת י ש ב ת ו ת ‪ :‬בן עזאי א ו מ ר ב כ ״ ט ב א ד ר‬ ‫בפרוס החג ט ״ ו ימים אמי לערבובי הנהו‬
‫עד יום האחרון‪:‬‬ ‫הלב‪ (< ,‬נ״א להמתין עד הזמן‬
‫מ)תמיד נשחט( יי[ היינו לוקא תובות‬
‫ב א ׳ בםיון‪ :‬ב מ א י קמיפלגי ד ״ ע ובן עזאי ר״ע‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫בהדדי‬ ‫דאב‬ ‫והנהו‬ ‫דאלול‬ ‫דנריס‬ ‫ולעשר כו׳ צ״ק‪] (D ,‬אלו‬
‫הקבוע להם זמן אבל אין קבוע להם‬ ‫חגיגה‬ ‫בפסחים סו‪ ,[:‬ע( ]וע׳ תוס׳‬
‫החדש על הישן הילכך מקדים ו מ ע ש ר הנהו‬
‫ת ס מ ו ך לניסן זימנין מ ל א וזימנין‬ ‫סבר אדר‬ ‫מ‪ .‬דייה משוס סקרחא[‪ ,‬פ( נ״א‬
‫לעזי ר ש ״ י‬ ‫זמן אין מקלישין ולא מסתבר שיהא מעשר‬ ‫דקיץ ביום האחרון של אב וקודם לא דכל‬
‫ועוד דבמסכת כוי‪ .‬צ״ק‪ ,‬צ( ]חץ‬
‫כחובות הקבוע להן זמן טי[ כשיצריך‬ ‫ת ס ר זימנין ד מ י ק ל ע ב י ו ם ל׳ וזימנין ד מ י ק ל ע‬ ‫כמה דמצינא לקרובי לרגל ט ה י ט דלא‬
‫מצו״א‪ ,‬מיצ״א ]מיני״א[‪.‬‬ ‫מן הקרחה הזה[‪ ,‬ק( רש״א מ״ז‬
‫צבע אדום )העשוי מתחמוצח‬ ‫להו לשלמי שמחה לא״כ נלדס ונלבות‬ ‫ו מ ש ו ם ה כ י ל א ק ב י ע ל י ה זמן ובן ע ז א י‬ ‫בכ״ט‬ ‫לישלמו קודם עבדינן‪ :‬ביום לי‪ .‬של אב‪:‬‬ ‫וגי׳ צ״ק ואמר לר״א כ״ע מהכא‬
‫העופרת(‪.‬‬ ‫ובעינן היכירא‪ .‬דנהי דליכא למימר דליהו‬ ‫]וע״ע‬ ‫לקרחינאה ור״ת‪ .‬צ״ק‪ ,‬ר(‬
‫נמי שהד יוצאין בנלריס ונלבות משום‬ ‫ם ב ר > י א ד ר ה ס מ ו ך לניםן ל ע ו ל ם ח ס ר ה י ל כ ך‬ ‫ג‬
‫חוסי שבח קנ‪ .‬דייה וריב׳׳ק ותוס׳‬
‫לעשורי הנהו דאלול והנהו ד א ב בהדדי‬
‫שלמי שמחה כלאמר במס׳ מגיגה)ל׳ ז‪(:‬‬ ‫קביע ל י ה זמן ב כ ״ ט ב א ד ר ב א ח ד בםיון איידי‬ ‫ב״ב קיג‪ .‬ל״ה ומטו ותו׳ ססחיס‬
‫משוס דאכתי הוו אותן של אלול מחוסרי‬
‫קיב‪ .‬דייה צוה[‪ ,‬ש( צ״ל מקרא עשר‬
‫שיטה מקובצת‬ ‫ומ״מ כאן משמע ללא שייט הנך שינרי‬ ‫זמן משוס דאכמי יום ראשון של אלול הוא‬
‫ד ל א נפישי אי א מ ר ת ליקרים ל י ע ש ר ע ד ד מ ט י‬ ‫תעשר דר״מ סבר נאחד באלול‬
‫לביו״ט של ר״ה קיימי ד״ל טון לעשירי א[ ליה לאיניש דליעבד מ צ ו ה ‪:‬‬ ‫ה י ט ר א בעינן צמיעבד דלא לימו לעשורי‬ ‫למקיש מעשר נהמה למעשר לגן‬
‫עזאי‬ ‫ב כ ״ ט ב א ב וכוי‪ :‬בן‬ ‫רגל שלמי להו‪:‬‬ ‫מה מעשר כוי‪ .‬צ׳׳ק‪,‬‬
‫נ [ כ ג ו ר ן מ ד ר ב נ ן ‪ :‬ג( תי׳ ר ש ב ג ״ א‬ ‫היום ולמחר חדש ד ש ן בהדדי חדש אלול‬
‫מאיליו קלוש אסילו לא קרא עשיד ולא‬
‫שתי שבתות נמחק‪ :‬ד[ תימא‬ ‫ד א מ ר האלולין מ ת ע ש ר י ן בפני עצמן‬ ‫לטעמיה‬ ‫וישן אב ו ל ה ט לא מ י ע ש ד הנהו דאב בחדש‬
‫לאיסור הקלש מה ביו״ט»>‪ :‬דלא מ צ י למיקם אטעמייהו‪:‬‬ ‫שייך‬ ‫נ י י [‬

‫‪ [9‬מ ה ״ ד במאי קמפלגי דהא בן‬
‫ע ו א י ‪ :‬ו[ בפרוס הפסח ת ״ החג‬
‫נמחק‪ :‬ו[ דלפני הגורן תי׳ הזמן‬
‫נמחק‪< :‬ז[ סקרתא וה״נ אמרינ!‬
‫בפ״ק דחגיגה דאין יוצא ידי‬
‫חובתו ב מ ע ש ר בהמה מ ש ו ם‬
‫סקרתא דאתי ל א פ ר ו ש י מ ע ש ר‬
‫ב י ו ם ל ׳ זימנין ד מ ח ס ר י ן ל י ה ל א ב‬ ‫וליעשרינהו‬ ‫אלול כלל ואפילו ביום א י ‪ :‬כרשב״ג דאמר‪.‬‬
‫ח ו ץ מן הקרח הוה‪ .‬פ ״ ה יי[ היינו ר ״ ע‬
‫דהלכומ הפסח שתי שבמות קודם ובאותו‬ ‫מוסף רש״י‬
‫ו ר ׳ יהושע בן קרחה הוא ר ׳ יהושע‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫׳‬ ‫ר‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ו‬
‫משום סקרתא‪ .‬שצונעו‪ ,‬לתנן זמן נמי מ ע ש ט נ ן ‪ .‬ולהנהו תנאי לית להו‬
‫להזטר‬ ‫ליה‬ ‫שני‬ ‫מי‬ ‫[‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫וקשה‬ ‫ע‬ ‫״‬ ‫ר‬ ‫של‬ ‫בנו‬
‫ו ר ״ ש אומרים ב א ח ד בניסן ב א ׳ בסיון וכו׳‪ :‬בא׳‬ ‫פ ר ו ס ‪ :‬באחד בחשרי וכוי‪ .‬ולהט לא מצי‬ ‫)לקמן ע״נ( היוצא בעשירי סוקרו‬
‫ר ״ ע בשמו שמוכירו בלשון גנאי כלכתיב‬ ‫בהיקרא ואומר הרי זה מעשר‬
‫כ ר ש ב ״ ג י>דאמר ב׳ ש ב ת ו ת ב א ׳ בסיון‬ ‫בניסן‬ ‫לאחורי מלעשר ט פ י מיום אחרון של אלול‬
‫)מ״ב ב( עלה קרח ובפי שואל )שבת ל׳ קנכ‪(.‬‬ ‫;חגיגה ח‪.(.‬‬
‫אמר ' י[ מהכא לקרחינאה כמה ולגנאי נתכרן‬ ‫דבעינן ה י ט ר א בין חדש לישן‪ .‬ובמס׳ ר ״ ה‬
‫שמעון‬ ‫א ל ע ז ר ור׳‬ ‫באלול רבי‬ ‫בכ״ט‬ ‫כדאמרן‬
‫‪5‬‬

‫לי‬ ‫ותימה למה‬ ‫בי״ט‬ ‫בהמה‬ ‫)לף מ‪ (.‬מפרש טעמייהו ד ר ׳ אלעזר ו ר ״ ש‬

‫אמ‬ ‫מגילה <לף כח‪ (.‬רבי שאל‬ ‫״(ובמס׳‬
‫טעמא דסקרחא תיפוק‪ :‬מ‪ 1‬בי״ט‬
‫למעשר‬ ‫בתשרי ר״ת‬ ‫>דאמרי בא׳‬ ‫ה‬
‫לטעמייהו‬ ‫מצו״א‬ ‫בלע״ז‬ ‫סקרתא‪.‬‬ ‫לר״מ‪:‬‬ ‫וטעמא‬
‫כדתנן בפי בתרא די״ט ומיהו‬ ‫הארכת ימים‬ ‫קרחה במה‬ ‫רבי יהושע בן‬ ‫גרשום‬ ‫רבינו‬
‫לאו‬ ‫דחגיגה י ״ ל ד א י‬ ‫אההיא‬ ‫נוכו׳[ ואמר לו רבי ב ר מ י ואמר לו יהי רצון‬ ‫אמרו‬ ‫באלול ולא‬ ‫בכ״ט‬ ‫אמרו‬ ‫ולמה‬ ‫בהמה‪:‬‬ ‫שצובעין העשירי‪ :‬הואיל והללו אומרים כ ן ‪.‬‬
‫כ ד י שתהא בהמה מצויה‪ .‬לקנות‬
‫טעמא דסקרתא ל א ‪ :‬י[ מדרבנן‬ ‫בת‬ ‫כשנשא‬ ‫ואילו ר ״ ע‬ ‫לחצי שני‬ ‫שתגיע‬ ‫ור״ש‬ ‫ור״א‬ ‫באלול‬ ‫באחר‬ ‫אומר‬ ‫לר״מ‬
‫ותיפוק‬ ‫וכו׳‪:‬‬ ‫י״ט‬ ‫שהוא‬ ‫מפני‬ ‫בתשרי‬ ‫באחד‬ ‫ל ע ו ל י רגלים ד א ח ר ש ע י ש ר ו ם‬
‫דכה׳׳ג אמרינן התם בביצה גבי‬
‫עליו‬ ‫וקבל‬ ‫שבוע בן מ׳ שנה היה‬ ‫כלבא‬ ‫באחד בתשרי אני איני יורע הלכה‬ ‫אומדס‬ ‫מ ו כ ר י ן א ו ת ן ‪ :‬ו א ע ״ ג דתנן ע ד‬
‫אין וכוי בהמה ד מ פ ר ש טעמא‪:‬‬
‫לעסוק בתורה י( ועסק מ ׳ שנים ומ׳ שנה‬ ‫חדא‬ ‫וישן‬ ‫בחדש‬ ‫הכירא‬ ‫למעבד‬ ‫דבעינן‬ ‫ליה‬ ‫כ מ י הילכך האלולייס כ ר ‪ :‬חון מן הקרח‬ ‫ש ל א הגיע כוי‪ .‬א פ י ל ו הכי מ ש ה י‬
‫ג ד ר ה כו׳ ו ע ו ד הוה‬ ‫יא( אלא‬
‫הזה‪ .‬היינו ר ״ ע והא דגרסינן בכוליה הש״ס‬ ‫ל ה ו ל ג ו ר ; ו מ ע ש ר ן דניחא ליה‬
‫שלמי‬ ‫לצורך‬ ‫בי״ט‬ ‫יג[‬ ‫מצי‪:‬‬ ‫תניא‬ ‫)פרשה נרכה(‬ ‫ובספרי‬ ‫ישראל‬ ‫פרנס‬ ‫בחדש‬ ‫הכירא‬ ‫למיעבד‬ ‫דבעינן‬ ‫קאמר חדא‬ ‫ועוד‬
‫ל א י ג י ש ד ל י ע ב ד מצוה ד מ ע ש ר י ן‬
‫בפי‬ ‫דאמר‬ ‫ההיא‬ ‫שמחה כי‬ ‫ר ׳ חיו ק״כ שנה משה והלל ורבן יוחנן בן‬ ‫ר״ע‬ ‫קרחה היינו בן של‬ ‫ר ב י יהושע בן‬
‫לעשר‬ ‫אפשר‬ ‫ואי‬ ‫שהוא י״ט‬ ‫מפני‬ ‫ועוד‬ ‫וישן‬ ‫והדר מ ז ב י ן להו‪ :‬ד ט ב ל ן בגורן‪.‬‬
‫החם‪:‬‬ ‫אמריגן‬ ‫ש ו א ל ‪ :‬י»[ הא‬ ‫)קדושין לף‬ ‫וביום שמת ר ״ ע‬ ‫ור״ע‬ ‫זכאי‬ ‫כדגרסינן התם )שבועות לף ו‪ (.‬א מ ר לו ר ׳‬
‫ולא‬ ‫מדרבנן‬ ‫בטבל ש ל דגן‬
‫יי[ דהיינו דוקא חובות שקבוע‬
‫עב‪ (.‬נולל רבי ואפילו נולל ר ׳ יהושע בשנה‬ ‫באלול‬ ‫באחד‬ ‫אומר‬ ‫םקרתא‪ :‬ר״מ‬ ‫י( מ ש ו ם‬ ‫בי״ט‬ ‫יהושע בנו של ר ״ ע לר׳׳ע‪ .‬אלמא דבן עזאי‬ ‫פלגא‪.‬‬ ‫פרוס‬ ‫מדאורייתא‪:‬‬
‫להם ו מ ן אבל ׳שאין קבוע להם‬
‫( לא היה‬ ‫‪ 5‬א‬
‫ראשונה שנשא בת כלבא שבוע‬ ‫איזה‬ ‫י ו ד ע להבחין‬ ‫גלול והיה‬ ‫מכס‬ ‫כ ד א מ ר כ מ ה י ש ה ה ב ב י ת ה מ נ ו ג ע היה‬
‫מקדישין‪:‬‬ ‫התם תנן אין‬ ‫זמן‬ ‫״תניא‬ ‫וכו׳‪:‬‬ ‫אומר‬ ‫עזאי‬ ‫ב ה מ ה בן‬ ‫למעשר‬ ‫ר״ה‬
‫כי אס שמונים כשנולר רבי ולכל הפחות היה‬ ‫ט ע ם יפה וה״נ הוי מצי למיקס אטעמייהו‬ ‫ב כ ד י אכילת פרס וההוא פרס‬
‫‪ (p1‬זמן כ ש צ ר י ך להו‪ip :‬שייך[‬
‫לאסור‪ [1• :‬פ״ה דהיינו‪• :‬יו[ וקשה‬ ‫ר ׳ יהושע בן ק ״ מ שנה כשבירך רבי לבסחות‬ ‫והללו‬ ‫כך‬ ‫אומרים‬ ‫והללו‬ ‫הואיל‬ ‫עזאי‬ ‫א מ ר בן‬ ‫הי מיסתבר ש פ י ר ‪ :‬מפי שמועה אמרוה‪.‬‬
‫ה ו י פ ל ג א כ ד א מ ר י נ ן חציה לבית‬
‫זמנין ד מ ק ל ע ה ג ו ר ן‬ ‫המנוגע‪:‬‬
‫ל ר ״ ת מי סני כוי ש מ ז כ י ר אותו‬
‫שהן שיי שנות‬ ‫[‬ ‫ג‬ ‫‪5‬‬
‫מ ע ׳ שנה לא היה מברכו‬ ‫וליחזי‬ ‫לעצמן‬ ‫מתעשרין‬ ‫תאלולין‬ ‫כך‬ ‫אומרים‬ ‫לבין ר ״ מ ו ר ״ א ו ד י ש אמרי מילתייהו מ פ י‬ ‫ביום ש ל ש י ם ש ל א ד ר כ ש ה ו א‬
‫קרחות‬ ‫גנאי ע ל שם‬ ‫בלשון‬
‫שנותינו‬ ‫לכתיב )תהליס צ( ימי‬ ‫אלם‬ ‫סתם‬ ‫השמועה מ פ י חגי ז כ ד ה ומלאכי ולכן לא‬ ‫מ ל א דאכתי ה ו ו ט ״ ו יום לפסח‬
‫כדכתיב‪:‬‬ ‫גנאי הוא‬ ‫דלשון‬ ‫קאי‬ ‫תימא ‪ n‬לא מצי‬ ‫מ ס ת ב ר וכי‬ ‫דמאן‬ ‫טעמיה‬
‫׳‪ [b‬א מ ר ליה ההוא מינא לד׳‬ ‫‪ t‬ואז היה רבי בן ס׳ שנה נמצא כשברכו‬ ‫״‬
‫ע׳‬ ‫היה רוצה בן עזאי לסמוך על מעשיו ולקבוע‬ ‫באדר‬ ‫ככ׳׳ט‬ ‫דמיקלע‬ ‫וזימנין‬
‫יהושע מהכא כו• נתכוין ו ע ו ד‬ ‫להגיע לחצי ימיו לא ברכו רק י׳ שנה ומה‬ ‫חכמי‬ ‫כל‬ ‫אומר‬ ‫עזאי‬ ‫בן‬ ‫והתניא‬ ‫אטעמייהו‬ ‫באב‪.‬‬ ‫בהשרי והי‬ ‫בהכרעתו‪ :‬ה'‬ ‫הלכה‬ ‫כ ש ה ו א חסר מ ש ו ם הכי ל א קבע‬
‫מדקדק ר״ת מהא דאמרינן במס׳‬ ‫ליה ז מ ן ר ב י ע ק י ב א ‪ :‬ב כ ״ ט ב א ד ר‬
‫מסתבר‬ ‫יי[ לכאורה‬ ‫ברכה היתה זו ועול‬ ‫מן‬ ‫תוץ‬ ‫השום‬ ‫כקליפת‬ ‫עליי״‬ ‫דומין‬ ‫ישראל‬ ‫ש א ח ד ו מצטרפין א ע ״ פ שיש גרנות בינתיים‪:‬‬
‫מגילה‪ :‬כ[ בחורה ובסוף ספרי‬ ‫ובאחד בסיון‪ :‬מאי שנא דבן‬
‫סרי‬ ‫פרתי‬ ‫שעשה בי רב‬ ‫שלא נולל ע ל‬
‫תנא דארבעים שנה ש י מ ש ת״ח‬ ‫אמרוה‬ ‫השמועת‬ ‫יוהנן מ פ י‬ ‫תזת א״ר‬ ‫הקרח‬ ‫ע ז א י לא יהיב פרום ל ע צ ר ת ט״ו‬
‫י [ ותרתי סרי שנין נמצא כשהיה ד יהושע‬
‫רש״י כףן״י‬
‫‪5‬‬

‫וכו• ומ׳ שנים פרנס י ש ר א ל ו כ ל‬ ‫ימים אלא ה יום איידי דלא‬

‫‪,‬‬

‫י[ היה רבי יותר מחצי שניו‬ ‫בן ק ״ מ שנה‬ ‫צד‬ ‫באיזה‬ ‫תניא ) א ( >‬ ‫ומלאכי‬ ‫זכריה‬ ‫מ פ י חגי‬ ‫ומטל‬
‫אי‬ ‫דילדי בקייטי‬ ‫נ פ י ש י הני‬
‫ט‬
‫ימיו מאה ועשרים שנה דחשיב‬
‫‪5‬‬

‫כדי שההיה מצויה‪ .‬למכור לעולי רגלים ל ט ו ן‬

‫התם ד• ת י ו ‪ :‬גא( שבוע אכתי‬ ‫אלעזר