‫מונטרם‬

‫‪ %‬מ ^‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW.hebre wb ooks.org‬‬ ‫>‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫והם‪,‬רבה מוכר והדרכה‪ ,‬שנאמרו‬

‫כפמ מסעודי ^שייכתנו הק'‬

‫ב״ק מ ק אדמו״ר שליט״א‬

‫בעת כיהץ פאר כרב ואבדק״ק ויז׳ניץ‪,‬‬
‫ור״מ דישבה״ה‪.‬‬
‫‪^0 ^0 ^0‬‬

‫תשכ״ז ‪ -‬תשל״ב‬
‫‪^ III‬ון* ל הו צ או ^ ‪ill‬‬
‫ן ^ ^ ב ר ‪ ? ! 0‬קי ם ל ליי ם ^ (‬
‫כ׳׳ל ^ ר ^ד מו׳׳ ^ ^לי ט׳׳ א‬
‫‪II‬‬ ‫ק ר י ת ויז׳גי ץ‬ ‫||‬

‫‪4‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫להמוציאים לאור‬

‫‪COPYRIGHT‬‬
‫‪fC.]SZ‬‬

‫‪N‬‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה‬

‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫‪n‬‬ ‫הרה״ח ר׳ נח צכי ע״ה‬
‫בהרה״ח ר׳ אברהם ע״ה‬
‫‪n‬‬ ‫איילענדער‬
‫נפטר י״ד כסלו תשנ״ח לפ״ק‬
‫‪n‬‬ ‫ת ‪ .‬נ ‪ .‬ע ‪ .‬ב ‪ .‬ה ‪.‬‬
 ‫ש‪5‬י‪ ;/‬ע די;‬

‫י׳שמחו ה׳תלמירים ו׳יגילו ה׳חסידים בהגלות נגלות לנו האי מרגניתא‬

‫טבא‪ ,‬אוצר בלום של הארות והררכות‪ ,‬אמרות טהורות רברי מוסר והתעוררות‬
‫מכ״ק עט״ר מרן ארמו״ר שליט״א‪ ,‬שנאמרו בשנות תשכ״ז־תשל״ב בפגי תלמירי‬
‫ישיבתנו הקרושה‪ ,‬בימים כשעריין כיהן פאר בר״מ בישיבתנו הק׳ ואב״ד דקהלתנו‬
‫הק׳ בחיים חיותו של כ״ק מרן רבינו בעל ה״אמרי חיים״ זצללה״ה זי״ע‪ .‬כל שאיפתו‬
‫ומעיניו היו לראות בהצלחתם והתעלותם של תלמירי הישיבה בבת עינו‪ ,‬בתורה‬
‫ועבורת השם יתברך‪ ,‬וזאת באמצעות שיעורים הקבועים בישיבה שיעור כללי‬
‫ופלפולי ראורייתא‪ ,‬ובשעורי המוםר אשר היו נאמרים מירי שבוע‪ ,‬בקול חוצב‬
‫להבות אש‪ ,‬לעורר ולחזק בענינים שונים‪ ,‬התעלות בלימור התורה‪ ,‬חיזוק םדרי‬
‫הישיבה‪ ,‬תיקון וטהרת המרות‪ ,‬התעוררות לעבודת התפלה‪ ,‬והיה גודר גדר ועומר‬
‫בפרץ בדבר הטעון תיקון‪ ,‬וכחוט השני עוברת בין השיחות נושא ההתקשרות‬
‫לאילנא דחיי דכ״ק מרן ארמו״ר בעל ה״אמרי חיים״ זצללה״ה זי״ע‪.‬‬

‫כ שי ר וקול תודה נברך לאלקינו על שהגיענו ער הלום‪ ,‬שזה שנים רבות‬

‫שאנו עמלים בכדי להוציא דבר השלם‪ ,‬והרבה יגיעות יגענו עד שזכינו שיהא כלול‬
‫בהדרו‪ ,‬בבחינת אשר תשים לפניהם ־ כשולחן ערוך ומפורר‪ ,‬וזכינו כהיום הזה‬
‫לברך על המוגמר ולהגיש בקול רנה לציבור אנ״ש תורת חיים ״ ממעיינו הקדוש‬
‫למעלה ממאה שיחות טהורות ערוכים ומסודרים ברוב פאר והדר‪.‬‬

‫נ ט ו ח י ם אנו כי ציבור אנ״ש אשר קרבת אלקים יחפצון יברכו על הופעת‬

‫הקובץ‪.‬‬
‫ת ו ד ת נו הנאמנה נתונה לכל אלו שהמציאו לנו עותקי כתבי ידווז ‪Q-r>3 t y‬‬
‫׳‬
‫חן‬ ‫ה ס פ ר ••‪ /‬ייז‬ ‫כל אלו שעזרו לנו וסייעו לנו בעבודתינו הקדושה בעריכת ום ‪T‬ור‬
‫הם‪.‬‬

‫ו אנו תפילה ובקשה לקל חי שתשרה שכינה במעשה ‪T‬ינו‪ ,‬ויהי‬

‫גיעם ד׳‬
‫‘קנו עלינו‪ ,‬ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו‪.‬‬

‫וז א ת למודעי שהאמרות טהורות אלו היו למראה עיני כ״ק מרז‬
‫*ז ד מ ר ״ ר‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫^יט״א אחרי עריכתם וסיגנונם‪ ,‬ורבינו שליט״א נתן הסכמתו וברכתו ל ן _‬
‫הוציאם לאור עולם‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫ויתן ר׳ שנזכה עור רבות בשנים לשאוב מבאר החיים ל ה ת ח מ ק‬

‫”‬ ‫‪£‬הור‪ ,‬ובכוחות דעזנים ורעננים בבריות גופא ונהורא מעליא ינחנו ב מ ע ג ל י‬
‫ל מי מנוחות ינהלנו‪ ,‬ויוליכנו קוממיות לארצנו לקבל פני משיח צ ד קנו‪,‬‬
‫י מ ל כנו‬
‫•אשנו אכי״ר‪.‬‬

‫יעזשכר דוב איי‪,‬‬ ‫י אייר‪ ,‬ל״ג בעומר תשנ״ה לפ״ק‬

‫ל ענ ד ע!‬
 ‫התוכן‬

‫שנתתשכ״ז‬
‫יום ג׳ פ׳ ויצא‪ ,‬ב׳ כסלו תשכ״ז לפ״ק ‪ ..........................................................‬א‬
‫יום ג׳ פ׳ וישלח‪ ,‬ט׳ כסלו תשכ״ז לפ״ק ‪ ........................................................‬ג‬
‫יום ב׳ פ׳ צו‪ ,‬ח׳ אדר ב׳ תשכ״ז לפ״ק ‪ ...........................................................‬ו‬
‫יום ב׳ פ׳ במדבר‪ ,‬י״ט אייר תשכ״ז לפ״ק)לפני מלחמת ששת הימים(‪ .....................‬ח‬
‫יום א׳ פ׳ בהעלותך ג׳ םיון תשכ״ז לפ״ק ‪ ....................................................‬י א‬
‫יום ג׳ פ׳ מסעי‪ ,‬כ״ד תמוז תשכ״ז לפ״ק ‪ ......................................................‬יג‬

‫שנתתשכ״ח‬
‫יום ב׳ פרשת וירא‪ ,‬י׳ מרחשון תשכ״ח לפ״ק‪ ..............................................‬ט ו‬
‫יום ב׳ פ׳ חיי שרה‪ ,‬י״ז חשון תשכ״ח לפ״ק‪ ..................................................‬כ‬
‫יום ב׳ פ׳ תולדות‪ ,‬ב״ר חשון תשכ״ח לפ״ק ‪ ................................................‬כ ג‬
‫יום ב׳ פ׳ שמות‪ ,‬י״ד טבת תשכ״ח לפ״ק ‪ ..................................................‬כ ה‬
‫יום ג׳ פ׳ וארא‪ ,‬כ״ב טבת תשכ״ח לפ״ק ‪ ...................................................‬כ ט‬
‫יום ג׳ פ׳ בא‪ ,‬כ״ט טבת תשכ״ח לפ״ק ‪ .......................................................‬ל ג‬
‫יום ג׳ פ' בשלח‪ ,‬ז׳ שבט תשכ״ח לפ״ק ‪ .......................................................‬לז‬
‫יום ג׳ פ׳ משפטים‪ ,‬ב״א שבט תשכ״ח לפ״ק‪ ................................................‬מ‬
‫יום ג׳ פ׳ כי תשא‪ ,‬י״ב אדר תשב״ח לפ״ק‪ ..................................................‬מ ג‬
‫יום ד׳ פ׳ ויק״פ‪ ,‬כ׳ אדר תשכ״ח לפ״ק‪ ......................................................‬מ ד‬
‫יום ה׳ פ׳ ויקרא‪ ,‬כ״ח ארר תשכ״ח לפ״ק)נעילת הזמן( ‪ ...................................‬מ ו‬
‫יום ג׳ פ׳ אח״ק‪ ,‬כ׳ אייר תשכ״ח לפ״ק)פתיחת הזמן(‪ .....................................‬מ ט‬
‫יום ג׳ פ׳ אמור‪ ,‬ט׳ אייר תשכ״ח לפ״ק ‪ .......................................................‬נ ב‬
‫יום ד פ׳ בהר‪ ,‬י״ז אייר‪ ,‬ערב ל״ג בעומר‪ ,‬תשכ״ח לפ״ק ‪ .............................‬נ ר‬
‫יום ג׳ פ׳ בחקותי‪ ,‬כ״ג אייר תשכ״ח לפ״ק ‪ ...................................................‬נ ז‬
‫יום ד פ׳ נשא‪ ,‬ט׳ מיון תשכ״ח לפ״ק‪ ..........................................................‬ם‬
‫יום ג׳ פ׳ בהעלותך‪ ,‬ט״ו פיון תשכ״ח לפ״ק ‪ ...............................................‬פ ג‬
‫יום ג׳ פ׳ שלח‪ ,‬כ״ב פיון תשכ״ח לפ״ק ‪ ......................................................‬ס ו‬
‫יום ג׳ פ׳ קרח‪ ,‬כ״ט פיון תשכ״ח לפ״ק ‪ .....................................................‬ס ח‬
‫יום ג׳ פ׳ שופטים‪ ,‬ג׳ אלול תשכ״ח לפ״ק ‪ ..................................................‬ע ב‬
‫יום ג׳ פ' כי תצא‪ ,‬י׳ אלול תשכ״ח לפ״ק ‪ ...................................................‬ע ד‬

‫? ‪5(f ? ? 5‬‬

‫שנתתשכ״ט‬
‫יום ב׳ פ׳ לך לך‪ ,‬ז׳ חשון תשכ״ט לפ״ק ‪ ....................................................‬ע ח‬
‫יום ג׳ פ׳ וירא‪ ,‬י״ר חשון תשכ״ט לפ״ק ‪ ......................................................‬פ ב‬
‫יום ג׳ פ׳ חיי שרה‪ ,‬כ״א חשון תשכ״ט לפ״ק ‪ ..............................................‬פ ד‬
‫יום ג׳ פ׳ תולרות‪ ,‬כ״ח חשון תשכ״ט לפ״ק ‪ ................................................‬פ ז‬
‫יום ג׳ פ׳ ו ע א‪ ,‬ה׳ כסלו תשכ״ט לפ״ק)לפני הנסיעה לארה״ב( ‪ ..........................‬פ ט‬
‫יום ג׳ פ׳ וארא‪ ,‬כ״ד טבת תשכ״ט לפ״ק)כשחזר מארה״ב( ‪ ................................‬צ‬
‫יום ג׳ פ׳ בא‪ ,‬ב׳ שבט תשכ״ט לפ״ק ‪ ..........................................................‬צב‬
‫יום ג׳ פ׳ בשלח‪ ,‬ט׳ שבט תשכ״ט לפ״ק ‪ ....................................................‬צ ח‬
‫יום ג׳ פ׳ יתרו‪ ,‬ט״ז שבט תשכ״ט לפ״ק‪ .....................................................‬צ ט‬
‫יום ג׳ פ׳ במדבר‪ ,‬כ״ה אייר חשכ״ט לפ״ק ‪ ..................................................‬קב‬
‫יום ג׳ פ׳ שלח‪ ,‬י״ז מיון תשכ״ט לפ״ק ‪ ........................................................‬קד‬
‫יום ג׳ פ׳ קרח‪ ,‬כ״ד פיון תשכ״ט לפ״ק ‪ ......................................................‬ק ה‬
‫יום ג׳ פ׳ חקת‪ ,‬בדר״ח תמוז תשכ״ט לפ״ק ‪ .................................................‬ק ז‬
‫יום ג׳ פ׳ בלק‪ ,‬ח׳ תמוז תשכ״ט לפ״ק ‪ .......................................................‬ק ט‬
‫יום ג׳ פ׳ דברים כ״ט תמוז תשכ״ט לפ״ק ‪ ...................................................‬ק י‬
‫יום ג׳ פ׳ כי תצא‪ ,‬ה׳ אלול תשכ״ט לפ״ק ‪ .................................................‬קיב‬
‫יום ג׳ פ׳ כי תבא‪ ,‬י״ב אלול תשכ״ט לפ״ק ‪ ................................................‬קיר‬
‫יום ה׳ פ׳ נצבים־וילך תשכ״ט לפ״ק)נעילת הזמן( ‪ ........................................‬ק טו‬

‫שנתתש' ‪9‬‬
‫יום ג׳ פ׳ נח‪ ,‬ד׳ חשון תש״ל לפ״ק)פחיחת הזמן(‪ ..........................................‬קי ט‬
‫יום ג׳ פ׳ לך לך‪ ,‬ט' חשון תש״ל לפ״ק ‪ ......................................................‬קכז‬
‫יום ג׳ פ׳ חיי שרה‪ ,‬כ״ר חשון תש״ל לפ״ק ‪ ...............................................‬קלא‬
‫יום ג׳ פ׳ תולדות‪ ,‬ר״ח כםליו תש״ל לפ״ק ‪ ...............................................‬קל ה‬
‫יום ג׳ פ׳ וישלח‪ ,‬ט״ו כםליו תש״ל לפ״ק ‪ ..................................................‬קלט‬
‫יום ג׳ פ׳ וישב‪ ,‬כ״ב כםליו תש״ל לפ״ק ‪ ..................................................‬ק מ א‬
‫יום ג׳ פ׳ ויגש‪ ,‬ז׳ טבת תש״ל לפ״ק ‪ .........................................................‬קמד‬
‫יום ג׳ פ׳ שמות‪ ,‬ב״א טבת תש״ל לפ״ק ‪ ...................................................‬ק מו‬
‫יום ג׳ פ' בא‪ ,‬ו׳ שבט תש״ל לפ״ק ‪ .............................................................‬ק ג‬
‫יום ד׳ פ׳ יתרו‪ ,‬כ״א שבט תש״ל לפ״ק ‪ .....................................................‬קנג‬
‫יום ג׳ פ׳ תרומה‪ ,‬ד׳ אדר א׳ תש״ל לפ״ק‪ .................................................‬קנ ה‬
‫יום ג׳ פ׳ בי תשא‪ ,‬י״ח אדר א׳ תש״ל לפ״ק ‪ .............................................‬קנ ח‬
‫יום ג׳ פ׳ ויקהל‪ ,‬כ״ה אדר א׳ תש״ל לפ״ק ‪ ...............................................‬קסב‬
‫יום ג׳ פ׳ פקודי‪ ,‬ב׳ אדר ב׳ תש״ל לפ״ק ‪ ...................................................‬ק ס ו‬
‫יום ג' פ׳ ויקרא‪ ,‬ט׳ אדר ב׳ תש״ל לפ״ק ‪ .................................................‬ק ם ט‬
‫יום ג׳ פ׳ צו‪ ,‬ט״ז אדר ב׳ תש״ל לפ״ק ‪ ......................................................‬קעב‬
‫יום א׳ פ׳ בהר‪ ,‬ב׳ דר״ח אייר תש״ל לפ״ק)פתיחת הזמן( ‪ .............................‬ק ע ה‬
 ‫יום ב׳ פ׳ בחקותי‪ ,‬י״ט אייר תש״ל לפ״ק ‪ ................................................‬קפ‬
‫יום ב׳ פ׳ נשא‪ ,‬ד סיון תש״ל לפ״ק‪ ........................................................‬קפב‬
‫תוכן שיחת פרשת חקת‪ ,‬תש״ל לפ״ק‪ ...................................................‬קפז‬
‫יום ג׳ פ׳ פנחם‪ ,‬י״ז תמוז תש״ל לפ״ק ‪ ...................................................‬קפח‬

‫שנתתש^״א‬
‫יום ג׳ פ׳ לך לך‪ ,‬ד חשון תשל״א לפ״ק‪...................................................‬קצז‬
‫יום ג׳ פ׳ וירא‪ ,‬י״א חשון תשל״א לפ״ק ‪ ..................................................‬קצט‬
‫יום ג׳ פ׳ חיי שרה‪ ,‬י״ח חשון תשל״א לפ״ק ‪ ..............................................‬רב‬
‫יום ג׳ פ׳ תולדות‪ ,‬כ״ה חשון תשל״א לפ״ק ‪ ..............................................‬רר‬
‫יום ג׳ פ׳ ויצא‪ ,‬ג׳ כםליו תשל״א לפ״ק‪ ......................................................‬ר ו‬
‫יום ג׳ פ׳ וישב‪ ,‬י״ז כסליו תשל״א לפ״ק‪ ...................................................‬ר ח‬
‫יום ד פ׳ מקץ‪ ,‬כ״ה כסליו תשל״א לפ״ק ‪ ...............................................‬רי א‬
‫יום ג׳ פ׳ שמות‪ ,‬ט״ו טבת תשל״א לפ״ק ‪ .................................................‬ריב‬
‫יום ג׳ פ׳ בא‪ ,‬כ״ט טבת תשל״א לפ״ק ‪ ....................................................‬ריר‬
‫יום ג׳ פ׳ בשלח‪ ,‬ז׳ שבט תשל״א לפ״ק ‪ ..................................................‬ר טז‬
‫יום ב׳ פ׳ יתרו‪ ,‬י״ג שבט תשל״א לפ״ק ‪ ..................................................‬רי ח‬
‫יום ג׳ פ׳ משפטים‪ ,‬כ״א שבט תשל״א לפ״ק ‪ .............................................‬רב‬
‫יום ה׳ פ׳ ויקרא‪ ,‬כ״ח אדר שנת תשל״א לפ״ק)נעילת הזמן( ‪ ........................‬ר כ ג‬
‫יום ג׳ פ׳ אמור‪ ,‬ט״ז אייר תשל״א לפ״ק ‪ .................................................‬רכז‬
‫פ׳ בהר‪-‬בחקתי‪ ,‬כ״ג אייר שנת תשל״א לפ״ק ‪ .........................................‬רכט‬
‫יום ג׳ פ׳ במדבר‪ ,‬ר״ח סיון תשל״א לפ״ק ‪ ...............................................‬רלא‬
‫יום ג׳ פ׳ שלח‪ ,‬כ״ב סיון תשל״א לפ״ק ‪ ..................................................‬רלה‬
‫יום ג׳ פ׳ קרח‪ ,‬כ״ט םיון תשל״א לפ״ק ‪ ....................................................‬רלז‬
‫יום ג׳ פ׳ חקת‪ ,‬ו׳ תמוז תשל״א לפ״ק ‪ ......................................................‬ר ם‬
‫יום ב׳ פ׳ בלק‪ ,‬י״ב תמוז תשל״א לפ״ק ‪ ...................................................‬רמב‬
‫יום ג׳ פ׳ מטו״מ‪ ,‬כ״ז תמוז תשל״א לפ״ק)שיחה ראשונה( ‪ ............................‬ר מו‬
‫יום ג׳ פ׳ מטו״מ‪ ,‬כ״ז תמוז תשל״א לפ״ק)שיחה שניה(‪ ...............................‬ר מ ח‬
‫יום ג׳ פ׳ עקב‪ ,‬י״ט אב תשל״א לפ״ק ‪ ....................................................‬ר מ ט‬
‫יום ג׳ פ׳ ראה‪ ,‬ב״ו אב תשל״א לפ״ק ‪ ......................................................‬רנב‬
‫יום ג׳ פ׳ בי תצא‪ ,‬י׳ אלול תשל״א לפ״ק‪ ..................................................‬רנד‬

‫^ ^ ^‬

‫שנתתש^״ב‬
‫פ׳ נח ‪ -‬פתיחת הישיבה ־ חורף תשל״ב לפ״ק ‪ ........................................‬רג ח‬
‫יום ג׳ פ׳ מקץ‪ ,‬א׳ דחנובה תשל״ב לפ״ק ‪ ................................................‬רסב‬
‫יום ג׳ פ׳ ויגש‪ ,‬ג׳ טבת תשל״ב לפ״ק ‪ ....................................................‬ר ס ה‬
‫יום ד פ׳ ויחי‪ ,‬י״א טבת תשל״ב לפ״ק ‪ ..................................................‬ר ס ח‬
‫יום ב׳ פ׳ וארא‪ ,‬ב״ג טבת תשל״ב לפ״ק ‪ .................................................‬ערב‬
‫יום ג׳ פ׳ יתרו‪ ,‬ט״ז שבט תשל״ב לפ״ק ‪ .................................................‬ע ר ה‬
‫יום ג׳ פ׳ משפטים‪ ,‬ב״ג שבט תשל״ב לפ״ק ‪ ...........................................‬ר ע ט‬
‫יום ג׳ פ׳ תרומה‪ ,‬א׳ דר״ח אדר תשל״ב לפ״ק ‪ ........................................‬ר פג‬
‫יום ג׳ פ׳ תצוה‪ ,‬ז׳ אדר תשל״ב לפ״ק ‪ ......................................................‬רפז‬
‫יום ג׳ פ׳ ויקה״פ‪ ,‬ב״א אדר תשל״ב לפ״ק ‪ .................................................‬רצ‬
‫יום ד׳ פרשת ויקרא‪ ,‬ב״ט אדר ער״ח ניםן תשל״ב)נעילת תמן( ‪ ..................‬ר צג‬
 ‫דבר* מוסר‬
‫מכ" ק מרן אדמו" ר שליט" א‬

‫ש ‪ :‬ת ת ש ב ״‪7‬‬

‫יום ג׳ פ׳ ויצא‪ ,‬ב׳ כסלו תשכ״ז לפ״ק‬

‫התחתונה‪ ,‬והעצה לזה היא ״ויחלם״ ־‬
‫שהגם שהוא‬ ‫)מלשון הדר חלים(‬ ‫שיחזק עצמו‬
‫ובדיוטא‬ ‫בדרגה‬ ‫ארצה״‬ ‫מוצב‬
‫התחתונה‪ ,‬עכ״ז ״וראשו מגיע השמימה״‪,‬‬
‫ע״י מעשיו הטובים יוכל להתעלות עד שמי‬
‫רום‪ ,‬ויכול להתרומם לדרגה כה גבוהה‪ ,‬עד‬
‫־ ״שמלאכי אלקים עולים ויורדים בו״‬
‫ושיהיה נבראים מלאכים ע״י דיבוריו הק׳‬
‫כנודע‪ ,‬ולבל יטעה האדם ויחשוב כי הוא‬
‫נצב לבדו במערכה‪ ,‬מלמד אותנו הכתוב ־‬
‫הבטחת הבורא ״והנה ה׳ נצב עליו״ ־‬
‫לםייעו‪ ,‬ומבטיחו ״ושמרתך בכל אשר תלך‪,‬‬
‫והשיבווז ‪ 7‬אל האדמה״ ־ מלשון אדמה‬
‫לעליון‪ ,‬שהקב״ה יםייעו להגיע לדרגה גבוהה‬
‫מאד‪ ,‬״וייקץ יעקב משנתו״ ‪ -‬מתרדימת‬
‫השינה‪ ,‬שנרדם מפיתויי היצה״ר‪ ,‬ויאמר‬
‫״אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״ לא‬
‫ידעתי שגם כאשר האדם הוא בדיוטא כה‬
‫נמוכה‪ ,‬יכול הוא להתרומם ויש לו םייעתא‬
‫זקיה״ק ה״אמרי נועם״ זי״ע עה״פ ויצא‬
‫יעקב וכו‪ /‬מפרש ־ ידוע דהיצה״ר דרכו‬
‫״םולם‬ ‫ושאיפתו להפיל את האדם לעצבות‪ .‬ובפרט‬
‫בשעת התפלה‪ ,‬באמור לו ה א ך יערב לבך‬
‫להתפלל אל הבורא‪ ,‬הלא חוטא ופושע‬
‫אתה‪ ,‬וחפץ להוכיח לו‪ ,‬שאדרבה‪ ,‬ע״י‬
‫התורה והתפלה מחזק כה הסט״א רח״ל‪,‬‬
‫ומפרש שם הכתוב ״ויפגע במקום״‪ ,‬״פגיעה״‬
‫האדם‬ ‫בבוא‬ ‫רש״י(‬ ‫)כדברי‬ ‫היינו תפלה‬
‫להתפלל‪ ,‬אזי ‪ -‬״וילן שם״ היצה״ר מחשיכו‬
‫ומעציבו‪ ,‬״כי בא השמש״ לבל יאיר עליו אור‬
‫השמש ־ הוא קדושת השי״ת המתנוצץ‬
‫בקרבו‪ ,‬ואומר לו ״ויקה מאבני המקום״‪,‬‬
‫״אבני״ רומז לאותיות התורה והתפלה‪,‬‬
‫אל‬ ‫)בראשית יט‪ ,‬בז(‬ ‫ומקום רומז לתפלה עדה״כ‬
‫המקום אשר עמד שם‪ ,‬״וישם מראשותיו״‬
‫שהאותיות התפלה שהוא אומר הולכים‬
‫לראשו של הםט״א‪ ,‬וע״י פיתויים אלה ־‬
‫ההוא״ מפילו לדיוטא‬ ‫״וישכב במקום‬
 ‫ד ב רי מו ס ר ‪ -‬כוכ״ק מרן אדכלר״ר עוליט״א‬

‫חםידות‪ ,‬ולתקן את מידותיו‪ ,‬לשנות עצמו‬ ‫דשמיא כה מרובה‪ ,‬וכדאי׳ ברש״י הק׳ ‪-‬‬
‫ולהפוך גם את הרע שבו לטוב‪ ,‬כידוע* האדם‬ ‫שאם ידעתי‪ ,‬לא ישנתי במקום קדוש כזה‪.‬‬
‫נולד גם עם מידות לא טובות‪ ,‬ומחובתו‬ ‫לא הייתי נופל לעצבות ע״כ דבה״ק‪ ,‬עיי״ש‬
‫הקב״ה‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫לשנותן‬ ‫ובאפשרותו‬ ‫באריכות‪.‬‬
‫בהבטיחו ליצחק את המשך הברכות שניתנו‬
‫״וירא אליו ה׳‬ ‫)בראשיח בו‪ ,‬ב(‬ ‫לאברהם אמר לו‬ ‫)שבת‬ ‫אין השכינה שורה מתוך עצבות‬
‫ויאמר אל תרד מצרימה‪ ,‬שכן בארין אשר‬ ‫ל‪ ,(:‬רק מתוך שמחה‪ ,‬הקב״ה ־ עוז וחדוה‬
‫אמר אל ‪7‬״‪ .‬אי׳ בזוה״ק )ת׳ז בהקדד^{ דתיבת‬ ‫כ״ק אדמו״ר שליט״א‬ ‫)רה׳׳א טז‪ ,‬ס(‪,‬‬ ‫במקומו‬
‫״א ‪p‬״ רומזת למדת האמת‪ .‬״אחן״ היינו‬ ‫)בראשית מ‪ ,‬ב(‬ ‫אמר בםעודה ג׳‪ ,‬עה״פ‬ ‫)זצ״ל(‬

‫אל״ף ר׳ צ׳‪ .‬וכן ״אמת״ נוט׳ א׳לף מ׳אתים‬ ‫וירא אליו ה׳ ויאמר לו אל תרד מצרימה‪,‬‬
‫ת׳שעים‪ .‬אמ״ר נוט׳ מ׳עבירין א׳ת ר׳וע‪,‬‬ ‫דתיבת ״אליו״ נוט׳ ו׳יין י׳שמח ל׳בב א׳נוש‬
‫התנאי ״לשכון באו״ן״ היינו במרת האמת‪,‬‬ ‫יי״ן גימ׳ ע׳ הרומז לתורה״ק‪ ,‬ע׳‬ ‫)תהלים קד‪ ,‬טי(‪,‬‬

‫הוא ע״י ״אשר אמר אל ‪7‬״ ע״י מעבירין את‬
‫רוע‪ ,‬שישרש המידות הרעות מקרבו‪ .‬גדולי‬
‫ישראל לא שקטו ולא היו מרוצים מעצמם‪,‬‬
‫ותמיד עמלו ויגעו לשפר עצמם עוד ועוד‪.‬‬
‫דבר זה נדרש מבחורי ישיבה‪ ,‬שישתדלו‬
‫תמ ‪ T‬לשפר עצמם‪ ,‬רק אז יש תקוה שיעלו‬
‫מעלה מעלה‪.‬‬
‫אדם כזה‪ ,‬אינו חש את מתיקות התפלה‪ ,‬לכן‬
‫כמו״ב בליל שב״ק‪ ,‬לקבל את קדושת‬
‫השבת באוירה של שבת‪ ,‬ובפרט בליל שב״ק‬
‫בשלחנו הטהור של אדונינו מורינו ורבינו‬
‫שליט״א )״‪ (V‬אפשר לקנות הרבה‪ .‬הכרתי‬
‫יהודים‪ ,‬אשר לא זכו להסתופף כל השנה‬
‫כמוכם בצל הרבי‪ ,‬ואעפ״כ היו מקושרים‬
‫אליו בלו״נ‪ ,‬חייהם היו מלאים פנימיות‪ ,‬זוהי‬
‫עיקר מטרת חיי האדם‪ ,‬וכך מקבלים דמות‬
‫פנים לתורה‪ ,‬ויין ישמח לבב אנוש •‬
‫ללמוד התורה הק׳ בשמחה‬ ‫שצריכים‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬ולא כמצות אנשים מלומדה‪.‬‬
‫דברים אלו אמורים הן לגבי תורה והן‬
‫)אבות פ׳ב מי״ג(‬ ‫לגבי תפלה‪ .‬וכמאמרם ז״ל‪,‬‬
‫שהתפלה לא תיעשה קבע ‪ -‬כמשא ובעול‪,‬‬
‫מחפש הוא לםיימה מהר ולהיפטר ממנה‪.‬‬
‫משא״ב מי שחש את עריבות ומתיקות‬
‫התורה והתפלה ‪ -‬עבורו זהו תענוג‪ ,‬שהרי‬
‫למעשה‪ ,‬כל תיבה של לימוד התורה‪ ,‬הרי‬
‫היא מצוה בפ״ע‪ .‬כל תיבה ־ קרן אור!‬
‫מוכן מאליו שאין די בלימוד התורה‬
‫ללמוד גם םפרי מוםר‪ ,‬םפרי‬ ‫לחוד‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק כלרן אדמו״ר שלייט״א‬

‫ושמחה והתלהבות ולעלות ביראת שמים‬ ‫צורת אדם‪ ,‬וכך אפשר גם להגיע למצב‬
‫ומדות טובות‪ ,‬שכל רואכם יכירו ויראו‬ ‫שישלטו על המחשבות שבראש‪ ,‬שלא יוכלו‬
‫מהתנהגותכם העדינה כי אתם זרע ברך ה׳‪,‬‬ ‫להכנם שם מחשבות זרות רח״ל‪.‬‬
‫אשרי לו לאדם שזוכה לקדש שם שמים‬
‫ברבים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬העיקר הוא שיעבוד את קונו‬
‫בשמחה‪ .‬במקום שיש השמחה אין הסט״א‬
‫כרצוד להעיר ולחזק הענין שנתקן ־‬ ‫יכולה להכנם שם‪ ,‬שמחה היא מקור‬
‫לסדר הספרים ע״י בחורי הישיבה‪ ,‬והשי״ת‬ ‫הקדושה‪ ,‬ובםפה״ק מובא ענין זה באריכות‪,‬‬
‫יעזרנו שנוכל להתדבק בו יתברך מתוך‬ ‫״וייקץ יעקב משנתו״‪ ,‬להקק מתרדימת‬
‫שמחה ונזכה לביאת הגואל צדק בב״א‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬שיהיה בבתי׳ ״וירא אליו ה׳״ ־‬
‫באמצעות לימוד התורה״ק הנלמד בחיות‬

‫יום ג׳ פ׳ וישלח‪ ,‬ט׳ כסלו תשכ״ז לפ״ק‬

‫ילקטו יום יום״‪ .‬עד״ז דהנה ידוע‪ ,‬דיש ד׳‬ ‫כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א )זצ*ל( הזכיר‬
‫האדם לערוך חשבון‬ ‫זמנים שבהם‬ ‫בשב״ק את מה דאי׳ בספה״ק דבחנוכה הוא‬
‫הנפש ולהתעורר‪ ,‬והם‪ :‬א( בכל לילה‪ ,‬ב(‬ ‫זמן גמר החתימה‪ .‬ולפי״ז הימים שלפני‬
‫בערב שבת‪ ,‬ג( ערב ר״ח‪ ,‬ד( עיו״כ‪ .‬ויש אשר‬ ‫חנוכה צריכים להיות ימי הכנה לגמר‬
‫יערכו חשבון הנפש רק בחלק מזמנים אלו או‬ ‫החתימה‪ ,‬והיינו‪ ,‬ע״י עשיית תשובה כראוי‪.‬‬
‫באחד מהם‪ ,‬אולם אנשי מעלה יקפידו‬ ‫לתשובה כראוי יגיע ‪ -‬האדם ע״י שיערוך‬
‫לערוך חשה״נ ולהתעורר לתשובה בכל יום‪,‬‬ ‫לעצמו מדי פעם חשבון הנפש‪ .‬שיחשוב‬
‫וזהו ״והיה ביום הששי והכינו את אשר‬ ‫היטב במה העביר את הזמן שחלף‪ ,‬וכיצד‬
‫יביאו״‪ ,‬שלפחות פעם בשבוע יבחון האדם‬ ‫חפץ הוא להעביר את הזמן העתיד לבא‪.‬‬
‫את מעשיו‪ .‬ואז ‪ -‬והיה משנ״ה אתוון‬
‫נשמ״ה‪ ,‬עי״ז זוכה לנשמה יתירה בשבת‪.‬‬ ‫זקיה״ק ה״צמח צדיק״ זי״ע‪ ,‬בפ׳ בשלח‬
‫״על״ מלשון מעלה‪ ,‬ר״ל מעלה גדולה הוא‪,‬‬ ‫)טז‪ ,‬ה( מבאר הכתוב ״והיה ביום הששי‬
‫״אשר ילקטו יום יום״‪ ,‬העושה חשבון הנפש‬ ‫והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫מן העצלות‪ ,‬וזה אמור בכל הענינים‪.‬‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬ואינו נותן שיצטברו אצלו‬
‫ולדוגמא ־ איתא בספה״ק דסגולה ליראת‬ ‫חשבונות גדולים וחובות גדולים‪ ,‬שאח״ב‬
‫שמים‪ ,‬לשפוך בעצמו את מי נטילת ידים‬ ‫יהיה קשה לו לפרעם‪.‬‬
‫שחרית‪ ,‬אלא שהעצלות מונעת מהאדם‬
‫לעשות כן‪ .‬ולמעשה אח״ב יצטרך מישהו‬ ‫ביותר‬ ‫ומעולה‬ ‫ודרך נחוצה‬ ‫עצה‬
‫אחר לעשות זאת! השאלה היא‪ ,‬מדוע חייב‬ ‫לעריכת חשבון הנפש ‪ -‬שיחשב האדם עם‬
‫אדם אחר לעמול במקומך‪ ,‬ולמה שתעמים‬ ‫נפשו ויתבונן בשכלו‪ ,‬בהבדל הגדול שבין‬
‫על אחרים עבודה‪ ,‬אשר אתה בעצמך היית‬ ‫התיחםותו לעניני הגשמיים‪ ,‬לבין התיחםותו‬
‫צי ‪ 7‬לעשותה? צר ‪ 7‬לדעת כיצד צר ‪7‬‬ ‫לעניני עבודת ה׳‪ ,‬וע״ד מה דאיתא מזקיה״ק‬
‫לחיות עם בני אדם אחרים‪ ,‬זוהי מרה שצר ‪7‬‬ ‫הצמח לפרש הכתוב ״ויבוא יעקב שלם״‪,‬‬
‫לעמול שנים רבות על תיקונה‪.‬‬ ‫וברש״י • שלם מעשו ולבן‪ .‬שיעקב אבינו‬
‫ע״ה הגיע וקנה שלימותו מעשו ולבן‪ ,‬והיינו‬
‫ל פ ע מי ם זוהי תוצאה של חוסר סרר‪,‬‬ ‫ע״י שהתבונן במעשיהם וראה כמה הם‬
‫חיים ללא סדר ־ אינם חיים! שמירת‬ ‫מוסרים נפשם ומתאמצים על השגת קניני‬
‫הסדרים זהו אחד מתנאים הראשונים לבן‬ ‫עוה״ז שכלים ונפסדים ואינם נצחיים‪ ,‬ולמד‬
‫זמנים‬ ‫סדרים‪,‬‬ ‫נקבעו‬ ‫בישיבה‬ ‫ישיבה‪,‬‬ ‫ק״ו כמה יש להתמסר לענינים נצחיים‪,‬‬
‫מדויקים‪ ,‬וכגון במוצאי שבת קודש יש סדר‬ ‫לתורה ולתפלה לעבודת השי״ת‪.‬‬
‫לימודים‪ ,‬כולם חייבים להשתתף בסדר‬
‫לימודים זה‪ ,‬וגם יש בזה ענין נוסף ־ דמיד‬ ‫ועוד איתא מזקיה״ק הצמח צדיק לפרש‬
‫לאחר עבור יום השבת‪ ,‬כשבא שבוע חדש‪,‬‬ ‫הכתוב ״ורוח תשימו בין עדר לעדר״‪ ,‬דהנה‬
‫חייבים לקבלו ולהתחילו בלימודים‪ ,‬לימוד‬ ‫״עדר״ הוא מל׳ העדר‪ ,‬־ התמסרות מוחלטת‬
‫מ ת ק הנאה‪ ,‬מ ת ק חיות ושמחה‪ .‬לימוד כזה‬ ‫ללא שום בקשה והנאה אישית‪ ,‬והיינו‬
‫גורם הנאה לאדם‪ ,‬ובפרט כשהלימוד כעיון‬ ‫שהאדם יתבונן בהבדל שבין התמסריותיו‬
‫גמרא ותום׳ עם הראשונים‪.‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ .‬ויתבונן ־ מההתמסרות‬
‫על מה יהיה לו יותר ריווח ותועלת‪.‬‬
‫אל תשכחו‪ ,‬הנכם נמצאים עתה בשנות‬
‫הנעורים‪ ,‬שנים אלה הם העיקר והבסיס של‬ ‫א ח ת המידות המהוות יסוד לעניני‬
‫כל חיי האדם עלי אדמות‪ .‬בחור שהוא‬ ‫עבודת ה׳ היא הזרמות‪ ,‬להתרחק מכל וכל‬
 ‫דברי־ מוסר ‪ -‬מכ״ק כלרן אדמו״ר עולייט״א‬
‫ליד ה״סטענדער״ ללמוד במוצאי שבת‪,‬‬ ‫מסודר יש לו זמן לכל‪ ,‬עובדא היא שאותם‬
‫לבושים עם בגדי שבת‪ ,‬ו״לפתע״ הבחינו‬ ‫בחורים ‪ -‬לא רק שהם מספיקים ללמוד את‬
‫שהשחר דום א׳ בבוקר( בבר עלה‪ ,‬היום האיר‪,‬‬ ‫כל שיעורי הישיבה‪ ,‬אלא הם מספיקים‬
‫והם חבושים עדיין עם השטריימל בראשם‪.‬‬ ‫ללמוד גם שיעורים נוספים‪ ,‬הכל כתוצאה‬
‫הבל הוא תוצאה של הבנה‪ .‬בשהאדם מבין‬ ‫מהזריזות‪ ,‬משא״כ אלו שאין להם סדר גם‬
‫את ערך לימוד התורה‪ ,‬חש את עריבות‬ ‫את שיעורי הישיבה אינם מספיקים‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬אז רץ הוא אחריה ואין צרך לעוררו‬
‫על לימוד בהתמדה‪.‬‬ ‫יימי* החורף יש בהם לילות ארוכים וצרך‬
‫לדעת כיצד לנצלם ובמה להעביר את הזמן‪,‬‬
‫ואגב ־ הנני מבקש מכם שלא לעשן‪,‬‬ ‫להעבירם בלימוד התורה‪ ,‬לימוד עם השקות‬
‫הנני ממאם דבר זה‪ .‬זה לא מביא שום‬ ‫התורה‪ ,‬זהו יסוד היסודות של לימוד‬
‫תועלת‪ ,‬ואין להרגל כזה מקום בישיבה‪ ,‬זהו‬ ‫התורה‪ .‬כמו״ב לעיין בכל דבר ובכל גמ׳‬
‫תוצאה של חוסר התבוננות וגאוה‪ ,‬ותו לא!‬ ‫המובאת בתום׳‪ ,‬עיון זה מביא בקיאות‬
‫יש הטועים וסבורים שע״י שיעשנו יחשבו‬ ‫גדולה ללומדים‪.‬‬
‫כגדולים‪ ,‬אך טעות מרה טעו! גדול הוא זה‬
‫המידות!‬ ‫ותיקון‬ ‫התורה‬ ‫שעמל בקנין‬ ‫כללו של דבר‪ ,‬מטרת הלימוד אינה‬
‫וכאמור‪ ,‬הכל הוא תוצאה של זריזות‪ ,‬זריזות‬ ‫בשביל להצליח במבחן או מפני שהמשגיח‬
‫המביאה לירי סדר!‬ ‫רואה‪ ,‬אלא לעשות רצון הבורא ית״ש‪ ,‬ומי‬
‫שלומד תורה במטרה זו‪ ,‬יש לו סייעתא‬
‫בדצוד לשבח את אותם הבחורים‬ ‫דשמיא לרוב‪ ,‬והוא זוכה לידיעת התורה‪.‬‬
‫שנטלו על עצמם לסדר את הספרים‬ ‫עיקר ידיעת התורה אפשר לרכוש בשנות‬
‫בישיבה‪ ,‬גם זה הוא ענין של מידות •‬ ‫הנעורים! כשהאדם צעיר ומלא התלהבות‪,‬‬
‫התחשבות בזולת‪ .‬ע״י זרמות יגיעו גם למידה‬ ‫אז יכול הוא לגדול בתורה‪.‬‬
‫זו‪ ,‬וכאשר כל אחד ואחד יעמול עם עצמו ‪-‬‬
‫לא להכנע ליצרו נזכה לעלות מעלה מעלה‬ ‫היו גדולי ישראל אשר ידעו את כל‬
‫בכל השטחים כיה״ר אמן‪.‬‬ ‫הש״ם בע״פ‪ ,‬וזאת הם רכשו בעיקר‬
‫בצעירותם‪ .‬ידוע על גדולי ישראל‪ ,‬שהתישבו‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫יום כ׳ פ׳ צו‪ ,‬ח׳ אדר כ׳ תשכ״ז לפ״ה‬

‫דזהו העיקר שמביאו לחטוא כיון שרואה‬ ‫זקייה״ק ה״אמרי נועם״ בפרשת ויקרא‬
‫עצמו אוכל ושותה וכל חפצו ישלים ונדמה‬ ‫מבאר הא דאיתא בתיבת ויקרא א׳ זעירא‪,‬‬
‫לו אשר בחי׳ ״הוה״ שלו הוא יש בו ממש‪.‬‬ ‫דהנה איתא בזוה״ק‪ ,‬שכאשר האדם חוטא‬
‫נעשה פגם באלף‪ ,‬הרומז לאלופו של עולם‪.‬‬
‫פרשת הקרבנות באה לכפר חטא‬ ‫ואות ״אלף״ הוא בציור יו״י‪ .‬גימ׳ שם הוי״ה‪,‬‬
‫האדם‪ ,‬מה שפגם וקלקל בחטאיו‪ ,‬ע״כ נרמז‬ ‫וע״י חטא האדם נםתלק ה״יוד״ שעל הוא״ו‬
‫בתיבת ויקרא בתחילת הקרבנות א׳ זעירא‪,‬‬ ‫)הרומז לצרות הבאות לאדם‬ ‫ונשאר רק האותיות ו־י‪,‬‬
‫היינו לזכור מה שפגם וגרם שאות י׳ נםתלק‬ ‫כתוצאה מחטאיו(‪.‬‬

‫ונשאר רק ״וי״ שהוא בגימ׳ הו״ה ויראה‬

‫לתקן אותה כשלימות‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אי׳ בשם הרה״ק מזידוטשוב על‬
‫שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪,‬‬ ‫)תהלים טז‪ ,‬ח(‬ ‫הפםוק‬
‫ע״כ צרך כ״א להתבונן ולחשוב לפני מי‬ ‫שהאדם צרך לשים לעד עיניו אשר הוא‬
‫עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬וישים תמיד לנגד‬ ‫בכל עניניו ההיפוך מהקב״ה‪ .‬הקב״ה הוא‬
‫עיניו ־ שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬ואז לא יבוא‬ ‫היה הוה ויהיה‪ ,‬המרומז בשם הוי״ה‪ ,‬ואלו‬
‫לידי עבירה‪ ,‬ואדרבה ידקדק על כל מעשיו‬ ‫האדם‪ ,‬אינו לא היה‪ ,‬ולא הוה‪ ,‬ולא יהיה‪ ,‬כי‬
‫ביתר שאת‪ ,‬ואי׳ באור החיים הק׳ בפר׳ עקב‬ ‫גם כשהוא חי בעוה״ז הוא באפם ואין וכצל‬
‫א( עה״פ ״כל המצוה אשר אנכי‬ ‫)דברים ח‪,‬‬ ‫עובר‪ .‬וזה פירוש ״שויתי ה׳ לעדי״‪ ,‬דהשי״ת‬
‫מ צ ך היום תשמרון לעשות״‪ ,‬ומדייק‪,‬‬ ‫הוא תמיד ״לעדי״ דהיינו ההיפוך מאדם‪.‬‬
‫דלכאורה מהו כל המצוה‪ ,‬ומבאר שם‬
‫דמקרא זה מלמדנו‪ ,‬שלא יזניח אפילו מצוה‬ ‫)אבות פ״ב‬ ‫וזה מה שהזהיר אותנו התנא‬
‫אחת‪ ,‬דלכל אבר יש יניקת חיות מהמצוה‬ ‫מ״א( הםתכל בשלושה דברים ואין אתה בא‬
‫שלו‪ .‬וממשיל זאת לאדם שאחד מאבריו או‬ ‫לידי עבירה‪ ,‬דע מאין באת‪ ...‬כלומר‪ ,‬שאין לו‬
‫אחד מגידיו יש בו מיחוש חזק‪ .‬ובגלל מיחוש‬ ‫וכן ־ לאן אתה‬ ‫)שתהיה לא ק״ם אצלו(‬ ‫״עבר״‬
‫זה זועק החולה‪ ,‬תתבוננו ‪ -‬אילו יבוא אליו‬ ‫ואז ‪ -‬גם‬ ‫)שגם ה״יהיה״ שלו אינו קיים(‬ ‫הולך‪...‬‬
‫אדם ויאמר לו מה לך כי תזעק ‪ -‬הלא תרי״ב‬ ‫ב״הוה״ יזכור תמיד שהוא צרך לתת רין‬
‫אברים מאברך הם בריאים‪ ,‬רק אבר אחד‬ ‫וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה‪,‬‬
 ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שלייט״א‬
‫להגיע‬ ‫יכולים‬ ‫כולם‬ ‫ולמעשה‪,‬‬
‫להישגים‪ ,‬גם אם אין לך כשרונות טובים‪ ,‬יש‬
‫לך יותר םייעתא דשמיא‪.‬‬
‫העיקר הוא‪ ,‬שלא להעביר את הזמן‬
‫בהבלים‪ ,‬לנצל כל רגע לתורה ועבודת‬
‫הבורא‪ .‬כמםופר על ה״חתם םופר״ זי״ע‬
‫שהתבטא פעם‪ ,‬שהגיע לידיעתו הגדולה‬
‫אודות ״רגעים הםפורים״‪ ,‬אותם רגעים‬
‫מועטים שחביריו העבירום יום יום באפם‬
‫מעשה‪ ,‬כאן חמש דקות שם עשר דקות!‬
‫והוא ניצל את אותן הדקות כראוי‪ ,‬ולכן הגיע‬
‫לידיעותיו העצומות‪ .‬ענין זה חייב לחדור‬
‫לתודעת כולם‪ .‬ביטול זמן זהו דבר איום!‬
‫יש כאן חשבון נוסף‪ ,‬ענין הכרת הטובה‪,‬‬
‫צרך לקחת בחשבון את כל החסדים‬
‫שהקב״ה עושה עמנו‪ ,‬ולשקול היטב מה אנו‬
‫גומלים לו עבור חסדיו ־ האם אנו מודים לו‪,‬‬
‫וההודאה הגדולה ביותר ־ הגברת כה‬
‫המעשה‪.‬‬
‫)זצ׳׳ל( )דבריו‬ ‫וכמו שאמר הרבי שליט״א‬
‫הקדושים הודפםו ב״אמרי חיים״ על פורים מגלת אסתר(‬
‫״ויודע הדבר למרדכי ויגד‬ ‫)אםתר ב‪ ,‬כב(‬
‫לאסתר״‪ .‬כשנודע למרדכי מעשה בגתן‬
‫ותרש‪ ,‬ראה בזה חסדי הבורא‪ ,‬שהקדים‬
‫תרופה למכה‪ ,‬על חסד זה ״ויגד״ התחיל‬
‫יותר‪.‬‬ ‫יש בו מיחוש‪ ,‬וכי על אבר אחד תזעק כ״כ‪,‬‬
‫הלא הלה יביט בו בתמהון ויענה לו ־ מה‬
‫בכך שמדובר רק באבר אחד‪ ,‬הלא הוא‬
‫מכאיב לי מאד!‪ ...‬והנמשל ־ מצות התורה‬
‫גם אם קיים תרי״ב מצות כראוי‪ ,‬אין לו‬
‫הזכות לזלזל ולהזניח אפילו אחת מהן‪.‬‬
‫הרבי* שליט״א )מ״ל( בשב״ק אומר תורה‬
‫ומעורר על הרבה נושאים‪ ,‬על קדושת שבת!‬
‫על שמירת הדיבור בשב״ק‪ ,‬ובפרט בליל‬
‫שב״ק כאשר מתאםפים יחד לכבוד השבת‪,‬‬
‫על ההכנה הדרושה לפורים ולפםח וכדומה‪,‬‬
‫אך אין די בשמיעה בלבד‪ ,‬כ״א צרך לחשב‬
‫לעצמו מה זה נוגע אלי ־ מה תובעים ממנו‪,‬‬
‫אולי גם לי יש מה לתקן בענינים אלו‪.‬‬
‫בל נשכח! לנו יש דין אחר‪ .‬אתנו יעשו‬
‫בשמים חשבון אחר‪ ,‬שהרי אין כל םפק שאי‬
‫אפשר להשוות את מי שהוא טרוד כל היום‬
‫על המחיה ועל הכלכלה‪ ,‬למי שהוא יושב־‬
‫אהלים‪ ,‬מבחורי ישיבה בודאי יתבעו בשמים‬
‫יותר‪ ,‬מהם יתבעו האם עשית כל מה שאתה‬
‫בתור בחור ישיבה יכלת לעשות‪ ,‬כשם שאין‬
‫כל םפק שמאלו שהקב״ה חנן אותם‬
‫עה״פ‬ ‫בכשרונות מעולים‪ ,‬יתבעו יותר מאשר‬
‫מבעלי הכשרונות החלשים‪ - .‬ולא שאותם‬
‫יפטרו‪ ,‬מפני שכל אחד נתבע כפי יכלתו ־‬
‫אך בעלי הכשרונות הטובים‪ ,‬מהם יתבעו‬
 ‫ד ב רי מו ס ר ־ כלכ״ק כירן אדכלר׳ר עוליט״א‬ ‫ח‬

‫את הזמן שהוא ‪ -‬היקד מכל‪ ,‬נלמד ונעבוד‬
‫את השי״ת בשמחה‪ ,‬ועי״ז אפשד יהיה‬
‫לאוקמי שכינתא מעפדא ולקבל את היו״ט‬
‫הבעל״ט כראוי באהבה ובהתדוממות הנפש‪,‬‬
‫כיה״ר אמן ואמן‪.‬‬
‫לומד ה״הגדה״ ־ להודות ולהלל ולשבח‬
‫להקב״ה על הנס העתיד להתדחש אח״ב‬
‫כתוצאה מענין בגתן ותדש‪.‬‬
‫כאשר ננצל את הזמן כראוי‪ ,‬לא נבטל‬

‫יום ב׳ פ׳ במדבר‪ ,‬י״ט אייר תשכ״ז לפ״ק‬

‫)דברים אלו שנאמרו למחרת ל׳׳ג בעומר‪ ,‬נאמרו שבוע לפני פרוז מלחמת סשת‬
‫הימים‪ .‬כידוע‪ ,‬ג׳ שבועות לפני פרוז המלחמה‪ ,‬כבר נערך גיוס מילואים כללי‪,‬‬
‫והאוירה שברחוב היתה עכורה ביותר(‪.‬‬

‫אשר אין להם את אור התורה‪ ,‬בבואם אל‬ ‫ה״כינה־לעתים״ )יייש ל«( טביא את‬
‫ההצלחה‪ ,‬או כאשר יש להם עת צרה‪ ,‬מיד‬ ‫דברי הפסיקתא‪ ,‬־ למה הצדיקים רומים‬
‫הם כושלים‪.‬‬ ‫בעוה״ז לאדם שהיה מהלך בחשיכה ונר‬
‫בידו‪ ,‬הגיע לאבן אינו נכשל בה‪ .‬הגיע לגומץ‬
‫״כי‬ ‫)במדבר בג‪ ,‬ט(‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב‬ ‫)גומא( אינו נופל בה‪ .‬אבל הרשעים‪ ,‬דומים‬
‫מראש צורים אראנו״ הם חזקים כצור‪ ,‬ובכל‬ ‫לאדם המהלך בחשיכה ואין לו נר‪ .‬הגיע‬
‫מצב ‪ -‬בין בטובא ובין בעקא ‪ -‬אין הם‬ ‫לאבן נכשל בה‪ ,‬הגיע לגומץ ־ נופל בתוכה‪,‬‬
‫נכשלים‪ ,‬ובזה ‪ -‬״הן עם לבדד ישכון״ הם‬ ‫ומדייק הבינה לעיתים למה כפל לשונו לפרט‬
‫יחידים במדריגה זו‪ ,‬״ובגויים ‪ -‬לא יתחשב״‬ ‫ומבאר עפ״י‬ ‫)אבן וגומץ(‪,‬‬ ‫שני סוגי מכשולים‬
‫אין להם חשיבות זו‪.‬‬ ‫דברי הזוה״ק‪ ,‬דיהודי צ י ד לעבוד את קונו‪,‬‬
‫)בח בטוב לו ובק כצר לו(‪,‬‬ ‫בין בטובא ובין בעקא‬
‫כל אחד יודע היטב איזו אוירה שוררת‬ ‫האבן‪ -‬הוא מכשול של גבהות‪ ,‬והבור‪ -‬הוא‬
‫כיום ברחוב‪ ...‬משפחות כה רבות‪ ,‬גם בין‬ ‫מכשול של שפלות‪ .‬הצדיקים בכל מצב‪ ,‬הן‬
‫החרדים‪ ,‬אחוזות מתח ופחדים‪ ,‬גייסו את‬ ‫כאשר טוב להם‪ ,‬או ח״ו בעת רעה‪ ,‬יש להם‬
‫הבן או את האב‪ ,‬הם נלקחו אל החזית‪ ,‬כולם‬ ‫נר‪ ,‬אור התורה‪ ,‬ונר זה מאיר להם את‬
‫פוחדים מיום המחר‪ ,‬האמת היא‪ ,‬שיהודי‬ ‫החשיכה לבל יכשלו‪ .‬משא״כ הרשעים‪,‬‬
‫ט‬ ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬
‫היצה״ר לוכרו‪ ,‬וזהו ״את יצרו״ שידע באיזו‬ ‫מאמין חייב להתחזק בתורה ובתפלה‪ ,‬ללמוד‬
‫נקודה היצה״ר תופם ולוכד אותו‪ .‬והעיקר‪,‬‬ ‫ולהתפלל ולנצל את אור התורה כראוי‪,‬‬
‫ששום מצב לא ירתיע אותנו ולא יםיר אותנו‬ ‫וזכות זו תעמוד לכל עם ישראל‪ .‬״אלה ברכב‬
‫מעבודת הבורא‪.‬‬ ‫ואלה בםוםים ־ ואנחנו בשם ה׳ אלקינו‬
‫ואם םומכים על הקב״ה ־‬ ‫נזכיר״ )תהלי ם כ‪ ,‬ח(‪.‬‬

‫עה״פ‬ ‫)בפרשתנו(‬ ‫וכמובא ב״אמרי נועם״‬ ‫בודאי יעזור!‬

‫״אך את מטה לוי לא תפקד״‪ ,‬״אך״‪ -‬מיעוט‬ ‫תלמידי‬ ‫שנשכח‪ ,‬גם‬ ‫אםור‬ ‫ברם‪,‬‬
‫ו״את״‬ ‫)אכין ורקק מיעוטק הן‪ ,‬ירושלמי־ברכות ט‪ ,‬ז(‬ ‫הוא‬ ‫הישיבה מגוייםים ־ מגוייםים לצבא ה׳ ־‬
‫)עדה״ב‬ ‫־ ריבוי הוא‪ .‬״לוי״ מלשון דביקות‬ ‫וכלל ידוע הוא בצבא‪ ,‬אםור לברוח מהגדוד‬
‫בראשית כט‪ ,‬לד • הפעם לוה אישי אלי(‪ " ,‬ת פ ק ד " ‪-‬‬ ‫אשר אליו גוייםו‪ .‬זכיתם‪ ,‬ואתם לא גוייםתם‬
‫)ע״ר • כמדבר לא‪ ,‬מט ‪ -‬ולא נפקד ממנו‬ ‫מלשון חםרון‬ ‫אל הצבא‪ ,‬אלא לצבא ה׳‪ .‬אםור לכם‬
‫בכל מצב הן אם זה מצב של ״אך״ ‪-‬‬ ‫איש(‪.‬‬ ‫להתבטל מלימוד כלל‪ .‬במצב כזה‪ ,‬היצה״ר‬
‫מתוך מיעוט הטובות‪ ,‬והן אם זה מצב של‬ ‫מםית לאמר לך תתגורר ותצטרף לקבוצות‬
‫״את״ ‪ -‬מתוך ריבוי הטובות‪ ,‬מטה לוי לא‬ ‫העומדות ומשוחחות‪ ,‬כ״א רוצה לדעת מה‬
‫תפקד‪ ,‬לא תחםר לאדם דביקות בו ית״ש‪.‬‬ ‫המצב‪ ,‬מה נשמע חדשות‪ ,‬הגם שבנוגע לעם‬
‫ישראל תקותינו איתנה‪ ,‬שעד הנה עזרונו‬
‫שדרשו‬ ‫)ברמת ם‪(:‬‬ ‫וכדברי חכמינו ז״ל‬ ‫רחמך ולא עזבונו חםד ‪ ,7‬וכן יהיה גם‬
‫)תהלים‬ ‫את שני הכתובים‪ ,‬כתוב אחד אומר‬ ‫להבא אי״ה‪ ,‬אעפ״ב אםור שנשכח מהו‬
‫״בום ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא״‪.‬‬ ‫קטז‪ ,‬ג‪-‬יג(‬ ‫תפקידנו בשעה זו‪ ,‬להתמיד בלימוד התורה‪,‬‬
‫וכתוב אחר אומר ״צרה ויגון אמצא ובשם ה׳‬ ‫להוםיף פרקי תהלים‪ ,‬עם דמעה בעינים‪,‬‬
‫אקרא״‪ ,‬בכל מצב ־ בין בטובא ובין בעקא ‪-‬‬ ‫ולבקש על כל כלל ישראל‪ ,‬זהו כלי המלחמה‬
‫בשם ה׳ אקרא! בכל מצב צריכים להתדבק‬ ‫שלנו‪ ,‬אלה ברכב ואלה בםוםים ־ ואנחנו‬
‫בלימוד התורה ובעבודת ה׳‪ .‬ועאכו״ב‬ ‫בשם ה׳ נזכיר! אכן‪ ,‬היצה״ר מםית‪ ,‬אך כבר‬
‫שימנעו מלצאת לרחובות‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא צרך‬ ‫איזהו גיבור הכובש את‬ ‫שנינו ) א בו ת פ״ד מ״א(‬

‫לתת פתחון פה לכל מיד אנשים‪ ,‬שלא‬ ‫יצרו‪ .‬גם אנו שרויים במלחמה‪ ,‬מלחמת‬
‫יאמרו בני הישיבות מסתובבים ברחובות!‬ ‫היצה״ר‪ ,‬אסור לנו להתרפות במלחמה זו‪,‬‬
‫כאשר כאו״א יעשה לעצמו חשבון הנפש‪,‬‬
‫והנה בזמן כזה‪ ,‬צריך להגביר עוד יותר‬ ‫באמת ובכנות‪ ,‬יוכל לדעת כיצד ובמה‬
 ‫דבדי מוסר ‪ -‬פוכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫בתום׳ וא״ת לעיל דאמר בגירסייהו טרידי‪,‬‬
‫אמאי לא אמרינן רבני המקום מכירין‬
‫דהנהו‬ ‫וי״ל‪,‬‬ ‫הכא‪,‬‬ ‫כדאמר‬
‫דבנירסייהו טרידי טרידי טפי‪ ,‬ואין להם פנאי‬
‫כלל ]לחתום על שטרות[! כלומר‪ ,‬מרוב‬
‫התמדתם בתורה‪ ,‬לא היה להם פנאי כלל‪,‬‬
‫את לימוד התורה‪ ,‬לימוד התורה זהו שמותר‬
‫להתאוות אליו ללא קצבה וללא גבול‪ ,‬איתא‬
‫חתימתן‬ ‫בברכות )נ‪ (.‬רבי אומר ־ האומר ״ובטובו״‬
‫חיינו‪ ,‬הרי זה ת״ח‪ ,‬והאומר ״ומטובו״ חיינו‪,‬‬
‫)וכדאי׳ ברש״י שם‪ :‬שממעט בועמוליו של‬ ‫הרי זה בור‪.‬‬
‫א״ל אביי לרב‬ ‫מקום‪ ,‬דמשמע דכר מועט‪ ,‬כדי חיים(‬

‫אפילו להתעסק בעניני העוה״ז‪ ,‬ומכאן רואים‬ ‫ומברכתך יברך בית‬ ‫)ש״ב ז‪ ,‬כט(‬ ‫דימי והכתיב‬
‫אנו התמדת התורה מהו!‬ ‫עבדך לעולם‪ ,‬ומשני ‪ -‬בשאלה שאני‪,‬‬
‫)תחלים פא‪ ,‬יא(‬ ‫והקשה ‪ -‬בשאלה נמי הכתיב‬
‫כ או ״ א חייב לעשות לעצמו נדרים‬ ‫הרחב פ ך ואמלאהו‪ ,‬ומשני ־ ההוא בדברי‬
‫וסייגים‪ ,‬למנוע מעצמו התדרדרות‪ ,‬בפרט‬ ‫ת ו ר ה כ ת י ב )דבדכדי חודה מוחד לאדם לכקש על כל‬

‫בשעה זו‪ ,‬כאשר עם ישראל זקוק לרחמי‬ ‫עיי״ש‪ .‬ולכן היצה״ר מנסה יותר‬ ‫תאוותו(!‬

‫שמים‪ ,‬בודאי שצי ‪ 7‬להתמסר לתורה‬
‫ועבודת הבורא‪ ,‬ואסור שנשכח‪ ,‬שמבני‬
‫ישיבה תובעים יותר בשמים‪ ,‬וע״י תורה‬
‫שנוכל‬ ‫בהתמדה‪ ,‬ותפלה כראוי‪ ,‬נזכה‬
‫להתכונן כראוי לחג קבלת התורה הבא‬
‫יומא‬ ‫היה‬ ‫אתמול‬ ‫לשלום‪,‬‬ ‫לקראתינו‬
‫דהילולא של התנא האלקי רשב״י‪ ,‬והוא‬
‫העיד על עצמו)עמבק םה‪ (.‬יכול אני לפטור את‬
‫כל העולם כולו מן הדין‪ .‬ובזכותו ‪ -‬בצירוף‬
‫זכות לימוד התורה ותפלות בני ישראל‪,‬‬
‫ישלח השי״ת גאולה שלימה לנו ולכל‬
‫ישראל‪ ,‬ונזכה לקבל פני משיח צדקנו בצל‬
‫כ״ק אדמו״ר שליט״א בב״א‪.‬‬
‫במצב זה לבטל את לימוד התורה‪ ,‬בהסיתו‬
‫את האדם שירדוף אחר ה״חדשות״ בידעו‬
‫שע״י זכות לימוד התורה כולם ניצולים‪,‬‬
‫והוא מנסה למנוע זכות זו בכל האפשרויות‪.‬‬
‫א מ ד תי פעם לבאר בד״א על מה‬
‫כמחלוקת ליוחסין ]עד‬ ‫)גיטק ו‪(.‬‬ ‫שאמרו חז״ל‬
‫היכן א ס ישראל[ כך מחלוקת לגיטין ]לגבי‬
‫אמירת ״בפני נכתב ובפני נחתם״[ והגמ׳‬
‫אומרת שם אלא דכו״ע ]ם״ל דשטר שכתבו[‬
‫בעינן לקיימו‪ ,‬והני כיון דאזלי לשוקא להתם‪,‬‬
‫הנך ידעי בחתימות ירא דהני‪ ,‬והני בדהנך‬
‫לא ידעי‪ ,‬מ״ט בשוקייהו טרידי! והקשו‬
‫יא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מג״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬
‫יום א׳ פ׳ בהעלותך ג׳ סיון תשב״ו לפ״ק‬
‫הס‪;) v;7‬יע׳ ה^ה‪^,‬מחח‪(ov'npvvporha 01’0/‬‬

‫טבא לרבנן‪ ,‬רהא לא מיפקירנא והא עבירנא‪,‬‬ ‫איתא ברמ״א‬ ‫)סי׳ תצ״ד ם״ג(‬ ‫בשו״ע או״ח‬
‫השתא דשמעיתא להא דאמר ר׳ חנינא‪ ,‬גדול‬ ‫ונוהגים בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום‬
‫המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה‬ ‫ראשון של שבועות ובו׳‪ .‬ובספה״ק הביאו‬
‫ועושה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מאן דאמר לי אין הלכה‬ ‫טעמים רבים למנהג זה‪ ,‬וה״כל־בו״ כותב‪,‬‬
‫כר״י‪ ,‬עבידנא יומא טבא לרבנן‪.‬‬ ‫וכמ״ש )שה״ש‬ ‫רמפני שהתורה נמשלה לחלב‪.‬‬
‫ורבש וחלב תחת לשונך‪ ,‬לכן נהגו‬ ‫ד‪ ,‬יא(‬

‫ב ת ו ם ' )בר׳׳ה גדול המצווה‬ ‫התם‬ ‫ל אי ת א‬
‫ועושה( וזלה״ק ־ ונראה דהיינו טעמא דמי‬
‫שמצווה ועושה עדיף‪ ,‬לפי שדואג ומצטער‬
‫יותר פן יעבור ]על המצוה‪ ,‬כתוצאה מפיתוי‬
‫היצה״ר[ ממי שאינו מצווה‪] ,‬ועושה[ שיש לו‬
‫פת בסלו ]יש גם דרך אחרת‪ ,‬שאם יצרו‬
‫הרע מציק לו[ שאם ירצה ‪ -‬יניח ]יעזוב את‬
‫התום׳ )ב״ק‬ ‫המצוה ולא יעשנה[‪ ,‬והנה‪ ,‬שיטת‬
‫הוא דגם לר׳‬ ‫פז‪ .‬בד״ה וכן היה ר׳ יהודה פוטרו(‬
‫יהורה‪ ,‬אע״ג דסומא פטור מכל המצות‪,‬‬
‫אבל מדרבנן חייב‪ ,‬אך אין זה דבר מוסכם בין‬
‫הראשונים‪ ,‬ויש חילוקי דעות בענין זה‪.‬‬
‫דלפ״ז נבין‬ ‫יעקב״ ) סי׳ תצ״ר(‬ ‫וכותב ה״ישועות‬
‫מהו יחוסו של יום קבלת התורה‪ ,‬דעי״ז‬
‫נעשה עם ישראל מצווה ועושה‪ ,‬ואם הוא‬
‫מצווה מיד יש לו מלחמת הבחירה‪ ,‬לבחור‬
‫בין הטוב־ עצת היצ״ט‪ ,‬לבין הרע־ עצת‬
‫היצה״ר‪ ,‬ובחירה זו היא שמחשיבה יותר את‬
‫קיום המצות‪.‬‬
‫לאכול מאכלי חלב‪ ,‬ויש עור טעמים רבים‬
‫למנהג זה‪.‬‬
‫והנה הספה״ק הקשו‪ ,‬רלכאורה מהו‬
‫היחום של יום קבלת התורה ‪ -‬הלא לפני‬
‫קבלת התורה כבר קיימו אבותינו הקרושים‬
‫קיים‬ ‫)יומא כח‪(:‬‬ ‫את התורה‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬
‫אברהם אבינו את כל התורה־כולה אפילו‬
‫עירובי תבשילין‪ ,‬הרי שגם האבות קיימו את‬
‫התורה‪ ,‬א״כ מהו יחוסו של יום קבלת‬
‫התורה‪.‬‬
‫)ב״ק פז‪(.‬‬ ‫ותירצו‪ ,‬רהנה בפרק החובל‬
‫נחלקו‪ ,‬אי סומא פטור מן המצות או חייב ור׳‬
‫יהורה סובר סומא פטור מן המצות‪ ,‬ואמרו‬
‫חז״ל ררב יוסף ]אשר היה סגי נהור‪ ,‬כראי׳‬
‫בכמה מקומות בש״ם[ אמר )‪ pcnTp‬לא‪ (.‬מריש‬
‫הוה אמינא‪ ,‬מאן רהוה אמר לי הלכה כר״י‬
‫ראמר סומא פטור מן המצות‪ ,‬עבירנא יומא‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫ויצה״ר‪ ,‬מי יתן טהור מטמא? לא אחד‪ ,‬מפני‬
‫שאין לאדם יצר אחד רק שני יצרים! ולכן‬
‫נוהגים לאכול ביום זה מאכלי חלב‪.‬‬
‫עומד לתת את התורה לעם ישראל‪ ,‬טענו‬
‫בספה״ק ״בני יששכר״)םיון*מאמד ד אות ה(‬
‫איתא ד״חלב״ רומז להמתקת הדינים‪ .‬חל״ב‬
‫בקר־רומז‬ ‫ח׳םדך‪,‬‬ ‫ב׳בקר‬ ‫ל׳הגיד‬
‫לישועה‪ ,‬להודות להלל לשמו הגדול‪ ,‬ב״ה ‪-‬‬
‫זכינו לישועת ה׳‪ ,‬והמלחמה ־ אשר הטילה‬
‫את מוראה על כולם ־ הםתיימה בכי טוב‪,‬‬
‫מטבע הדברים שבימי המלחמה הופרעו‬
‫משהסתיימה‬ ‫ועתה‬ ‫הלימודים‪,‬‬
‫המלחמה‪ ,‬מוטל עלינו חוב קדוש לשוב‬
‫ללימודים בהתמדה‪ ,‬ובזה נגמול להקב״ה על‬
‫חסדיו ונראה לו ית׳ שאנו מכירים בחםדיו‬
‫המרובים עלינו‪.‬‬
‫ובפרט היום‪ ,‬עם התחלת ג׳ ימי‬
‫הגבלה‪ ,‬מוטל עלינו להגביר חיילים לתורה‪,‬‬
‫והיו נכונים לשלשת ימים‪ ,‬להתכונן כראוי‬
‫לחג השבועות הבעל״ט‪ ,‬ע״י התמדת התורה‬
‫בקדושה וטהרה‪ ,‬להגיד בבקר חסדך!‬
‫להודות ולהלל בזה להשי״ת על כל חסדיו‪.‬‬
‫להתגבר על היצה״ר ולהפך גם אותו לטוב‪,‬‬
‫ובזכות זה נזכה לקבל את התורה כראוי־‬
‫ביה״ר אמן ואמן‪.‬‬
‫ובזה יובנו דברי חז״ל שאמיו‪) ,‬שבת פח‪(:‬‬
‫שבשעת מתן תורה‪ ,‬כאשר עלה משה‬
‫למרום‪ ,‬ונודע למלאכי השרת שהקב״ה‬
‫תנה הודך על השמים! ואמר הקב״ה למשה‬
‫־ החזר להם תשובה‪ ,‬אמר להם משה ־‬
‫נוט׳‬ ‫כלום יצה״ר יש בכם‪ ,‬וממילא‪ ,‬אם אין להם‬
‫יצה״ר‪ ,‬אין להם מלחמת הבחירה‪ .‬לכן לא‬
‫יתכן שיהיו בבחינת מצווים ועושים‪ ,‬וזה מה‬
‫)נד‪,(.‬‬ ‫שאמרו חז״ל בשילהי מם׳ ברכות‬
‫ואהבת את ה' אלק ‪ 7‬בכל לבבך וגו׳‪ ,‬בכל‬
‫סדרי‬ ‫לבבך‪ -‬בשני יצרך! כלומר‪ ,‬מדוע זכינו‬
‫למצות התורה לעבוד את ה׳ ולאהבו‪ ,‬מפני‬
‫שיש לנו שני יצרים‪ ,‬יצ״ט ויצה״ר‪ ,‬ויש לנו‬
‫האפשרות ל הפך גם את הרע לטוב‪.‬‬
‫ובזה יובן מדוע נוהגים לאכול מאכלי‬
‫חלב בתג השבועות‪ ,‬דהחלב רומז להיפך‬
‫)איוב‬ ‫עה״פ‬ ‫)נדה ט‪(.‬‬ ‫רע‪ ,‬לטוב‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬
‫אחד)היצה״ד נקדא‬ ‫מי יתן טהור מטמא לא‬ ‫‪ ,t‬ד(‬
‫ואמרו שם‪ ,‬דדם נעכר ונעשה‬ ‫טמא‪ ,‬סוכה נב‪(.‬‬
‫חלב‪ ,‬הדם עצמו נהפך לחלב‪ ,‬ובזכות מה‪,‬‬
‫בזכות ההתגברות על הטמא־היצה״ר‪ ,‬והנה‬
‫המלאכים‪ ,‬יש להם רק יצר אחד‪ ,‬יצר טוב!‬
‫משא״כ האדם‪ ,‬ניתנו לו שני יצרים‪ ,‬יצ״ט‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ מסעי‪ ,‬ב״ד תמוז תשכ״ז לפ״ק‬

‫)תענית ב‪(.‬‬ ‫וכדרשת חכמינו ז״ל‬ ‫)ברכות מ‪,(:‬‬ ‫ז״ל‬ ‫איתא‪ ,‬שמעון‬ ‫)פ״א מ״ב(‬ ‫במם׳ אבות‬
‫ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬איזו‬ ‫)דברים יא‪ ,‬יג(‬ ‫עה״פ‬ ‫הצדיק היה משירי כנסת הגדולה‪ ,‬הוא היה‬
‫היא עבודה שהיא בלב ‪ -‬הוה אומר זו‬ ‫אומר על שלשה דברים העולם עומד‪ ,‬על‬
‫תפלה‪ ,‬ועל התפלה כבר שנינו שהיא גדולה‬ ‫התורה ועל העבודה ועל גמילות חםדים‪.‬‬
‫)ברכות‬ ‫יותר ממעשים טובים‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬ ‫ובמשנה שלאחריה נאמר ־ אנטיגנום איש‬
‫אמר ר׳ אלעזר‪ ,‬גדולה תפלה יותר‬ ‫לב‪(:‬‬ ‫םוכו קבל משמעון הצדיק‪ ,‬הוא היה אומר‬
‫ממעשים טובים‪ ,‬שאין לך גדול במעשים‬ ‫אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על‬
‫טובים יותר ממשה רבינו‪ ,‬אעפ״כ לא נענה‬ ‫מנת לקבל פרם אלא הוו כעבדים המשמשין‬
‫אל תוםף‬ ‫)דברים ג‪ ,‬בו(‬ ‫אלא בתפלה‪ ,‬שנאמר‬ ‫את הרב שלא ע״מ לקבל פרם‪ ,‬ויהי מורא‬
‫דבר אלי‪ ,‬ו ס מך ליה עלה ראש הפםגה‪.‬‬ ‫שמים עליכם!‬
‫ומבואר שם ברש״י דע״י שהתפלל נענה‬
‫ונאמר לו עלה ראש הפםגה‪ .‬הרי שהתפלה‬ ‫ודקדקו בספה״ק מדוע הקדים ענין‬
‫גדולה גם יותר ממעשים טובים‪ ,‬ולכן מונה‬ ‫העבודה לפני גמילות חםדים‪ ,‬הלא חז״ל‬
‫תחילה את העבודה‪ ,‬ורק אח״כ את גמילת‬ ‫אמרו צדקה וגמ״ח שקולות‬ ‫)ירושלמי פאה א‪ ,‬א(‬

‫חסדים‪.‬‬ ‫כנגד כל מצותיה של תורה‪ ,‬אלא שהצדקה‬

‫נוהגת בעניים‪ ,‬וגמ״ח בין בעניים ובין‬
‫בדם‪ ,‬בכדי שהתפלה תהא בכוונת הלב‬
‫ובדביקות ה׳‪ ,‬דרושה הכנה לפני התפלה‪,‬‬
‫עומדין )ברכו ת‬ ‫הלא חז״ל אמרו ריש פרק אין‬
‫ל‪ (:‬חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת‬
‫קודם התפלה‪ ,‬עאכו״כ בשאר בני האדם‪ ,‬אי‬
‫אפשר להגיע לתפלה בהתלהבות ללא‬
‫הכנה! תפלה ללא הכנה־וכגון באדם הבא‬
‫אל התפלה מיד לאחר צאתו ממיטתו‪...‬‬
‫מליאה היא קרירות‪ ,‬וניכר עליו במשך כל‬
‫שעות היום שעדיין לא ניתק עצמו מהמטה‪.‬‬
‫בעשירים‪ .‬הצדקה נוהגת בחיים‪ ,‬וגמ״ח בין‬
‫בחיים ובין במתים‪ .‬צדקה נוהגת בממונו‪,‬‬
‫וגמ״ח בין בממונו בין בגופו‪ .‬וא״ב שגמ״ח‬
‫שקולה כנגד כל מצות התורה הו״ל‬
‫להקדימה לפני העבודה? ועוד‪ ,‬הלא עבודת‬
‫הקרבנות אינה קיימת כיום‪.‬‬
‫כדם‪ ,‬אי׳ בספה״ק דענין העבודה יש לו‬
‫ביאור נוסף‪ .‬ורומז לעבודת התפלה הנוהגת‬
‫גם בזמן הזה‪ ,‬והיא במקום קרבנות כמאמרם‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמר׳ר עולייט״א‬

‫הכאיב לו הדבר‪ ,‬ובאחת הלילות בכה כל‬
‫הלילה‪ ,‬ומאז עזרו הקב״ה והחל לראות חיל‬
‫כלימודו‪ ,‬כל דבר שבקדושה תובע מהאדם‬
‫שיעשה הכנה לבואו‪ .‬עאכו״כ לקראת הימים‬
‫הנוראים הבעל״ט‪ ,‬שצי ‪ 7‬להתכונן אליהם‬
‫כדבעי‪ .‬לאחר שירגיש שהוא רחוק מן‬
‫השלימות‪ ,‬וטרם פעל מאומה בעבודת‬
‫הבורא‪ ,‬עי״ז יעשה ל״מבקש״‪ ,‬יתחבר‬
‫ויתאחד עם חברים טובים‪ ,‬ויחר יתחזקו‬
‫וירוממו זא״ז‪ ,‬ויעלו מעלה מעלה בתורת‬
‫ועבודת הבורא ותיקון המידות‪.‬‬
‫כ״עבדים״ ‪ -‬עבודת התפלה שכל כוונתה‬
‫תיקוץ־המיידות זהו אחד היסודות‬
‫בעבודת הבורא‪ ,‬בין רשימת המידות הרעות‬
‫יש גם מידת הגאוה‪ ,‬מידה ^ןגונה‪ ,‬ההורסת‬
‫כל חלקה טובה‪ ,‬והיצה״ר‪ ,‬אשר אינו חפץ‬
‫שהאדם יתרומם‪ ,‬מטביע את האדם במידת‬
‫זו‪ ,‬וע״י שנתמיד בתורה ומייגעים עלית‬
‫ניצלים ממנו‪ ,‬ובקל נוכל להתגבר עליו‬
‫וכמובא בחובת הלבבות שהבע״ד אינו אלא‬
‫שק מלא רוח‪ ,‬וכשמנצחים אותו רואים כבר‬
‫כמה מתוק היא עבודת הבורא‪ ,‬והשי״ת‬
‫יעזור שנוכל לטהר אברנו ולתקן המדות^‬
‫ונזכה שימים אלו יתהפכו לששון ולשמחת‬
‫אכי״ר‪.‬‬
‫להגיע‬ ‫שבכדי‬ ‫מאליו‪,‬‬ ‫מוכן‬
‫להתרוממות‪ ,‬צי ‪ 7‬להיות ״מבקש״ שתהיה‬
‫לו שאיפה לעלות מעלה מעלה‪ ,‬ולא יסתפק‬
‫במצבו הרוחני הנוכחי‪ ,‬וכמו שנאמר)שמוח לג‪,‬‬
‫‪ 0‬והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד מי‬
‫שהוא בבחינת ״מבקש״‪ ,‬אינו יכול להשאר‬
‫באפם מעשה בביתו‪ ,‬מחפש הוא תרופה‬
‫לנפשו‪ ,‬דלב יודע מרת נפשו‪.‬‬
‫דבר זה למדנו מדברי אנטיגנום איש‬
‫תהיו‬ ‫אל‬ ‫להתפלל ‪-‬‬ ‫סוכו‪ ,‬בבואכם‬
‫היא ״על מנת לקבל פרם״ על גשמיות‬
‫גרידא‪ ,‬אלא הוו כעבדים וכו׳ ״שלא על מנת‬
‫לקבל פרם״ שעבודת תפלתכם ובקשתכם‬
‫מהשי״ת יהיה שתזכו לעשות רצון הבורא‬
‫ית״ש שלא ע״מ לקבל פרם‪ ,‬ויהי מורא‬
‫שמים עליכם ־ שתתפללו שיהיה לכם מורא‬
‫שומע תפלות‪ .‬ובפרט‬ ‫שמים‪ .‬והקב״ה‬
‫כשמבקש יראת שמים ושיזכה להתמדה‬
‫והבנה בתורה הק׳‪ ,‬ולתיקון המרות‪.‬‬
‫סיפר לי אברך‪ ,‬שלא נחון בכשרונות‬
‫מעולם וכאשר היה רואה שחבריו לומדים‪,‬‬
‫ומצליחים לירד לעומקה של תורה‪ ,‬והוא לא‪,‬‬
 ‫דברי מוסר‬
‫מכ״ק מרן אדמו"ר שליט" א‬
‫ש‪:‬תתשב״ח‬

‫יום ב׳ פ׳ וירא‪ ,‬י׳ מרחשון תשכ״ח לפ״ק‬

‫לתורה ־ כי תיבת אנכי היא יםור עשרת‬ ‫הקכ״ה אמר לאברהם אבינו ע״ה‪,‬‬
‫הרברות‪ ,‬יםור התורה ־ רהיינו כשיהורי‬ ‫מאור״)בראשית טו‪,‬‬ ‫״אנכי מגן לך שכרך הרבה‬
‫עוםק בתורת ה׳ ־ ״מגן לך״ ־ אזי התורה‬ ‫א( ואיתא מזקיני הקרוש ה״אהבת שלום״ ‪-‬‬
‫מגינה עליו ומצילה אותו מרבר עבירה‪ ,‬ומכל‬ ‫רהנה נורע כשהארם עובר את השי״ת על‬
‫״תורה‬ ‫ז״ל )סוטהכא‪(.‬‬ ‫מיני פורעניות ־ וכאמרם‬ ‫מנת לקבל פרם יש לשכרו גבול וקצבה‪ ,‬מה‬
‫מגנא ומצלא״‪.‬‬ ‫שאין כן בארם שעובר את השי״ת שלא על‬
‫מנת לקבל פרם אלא רק למען כבור שמו אין‬
‫האור־החיייים הק׳ מביא בפרשת ויחי‬ ‫לשכרו גבול וקצבה והוא זוכה לנחלה בלי‬
‫כי‬ ‫)ח״ב ק״כ(‬ ‫את רברי הזוה״ק‬ ‫)בראשית מט‪ ,‬יא(‬ ‫מצרים ־ כיון שכשם שהשי״ת הוא אין םוף‬
‫משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו‪,‬‬ ‫ואין תכלית כך לשכרו אין סוף וקץ‪ .‬והנה‬
‫הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם רכתיב‬ ‫אברהם אבינו ע״ה עבר את בוראו רק למען‬
‫מ׳ה ש׳היה ה׳וא ש׳יהיה ‪ -‬ר״ת‬ ‫)קהלת א‪ ,‬ט(‬ ‫כבור שמו יתברך ובחינם‪ ,‬שלא על מנת‬
‫״משה״‪.‬‬ ‫לקבל פרם‪ .‬בגין כך אמר לו הקב״ה ״אנכי‬
‫מגן לך״ ־ מגן הוא חינם בלשון תרגום ‪-‬‬
‫כתב כן בשם זוהר‬ ‫תצוה )כז‪ ,‬כ(‬ ‫ובפרשת‬ ‫רהיינו היות ואתה עובר אותי בחינם ללא‬
‫כי הגאולה העתירה תהיה בזכות‬ ‫)ח‪(.‬‬ ‫חרש‬ ‫צפיה לקבלת שכר אלא רק למען בבור שם‬
‫משה רבנו ע״ה‪ ,‬ולזה נתארכה הגלות ־ כי‬ ‫קרשי ‪ -‬״שכרך הרבה מאור״ בלי שעור‪,‬‬
‫כל עור שאין עוסקים בתורה ובמצות‪ ,‬אין‬ ‫גבול וקצבה‪.‬‬
‫משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה‪.‬‬
‫ובזה פירש הכתוב‪ :‬ואתה תצוה את בני‬ ‫ואפשר לבאר באופן אחר‪ ,‬״אנכי״ מרמז‬
 ‫דכרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬ ‫טז‬

‫בקיום מצות הכנסת אורחים וכאילו עדיין‬
‫עומד הוא רק ״בפתח האהל״ ־ היינו‬
‫בתחילת קיום המצוה‪.‬‬
‫וחשבתי בדרך אפשר‪ ,‬דידוע עכשיו‬
‫בזמן הגלות אין ה׳ שלם ואין הכסא שלם ״‬
‫״והוא״ ־ היינו אותיות הו״א ו‪-‬ה משם הוי״ח‬
‫וא׳ מכסא ־ ״ישב חסר כתיב״ חסריס‬
‫לקוב״ה משמו וכסאו‪ ,‬והו״א יושב • ״פתח‬
‫האהל״ ־ היינו בפתח אהלה של תורה^‬
‫ומצפה שנאחז במידת אאע״ה‪ ,‬ונדמח‬
‫בנפשנו שאנו רק בפתח האוהל‪ ,‬וכאילו‬
‫עדיין לא התחלנו כלל לעסוק בתורוז‬
‫הקדושה‪ .‬ועל ידי כך שנאחז במידה זו‪ ,‬יהיח‬
‫עסק התורה אצלנו תמיד בהתחדשות ונלמר‬
‫בחיות ובהתלהבות ״כי חיים הם למצאיהם״‬
‫אל תקרי‬ ‫)עיתבח ני‪(.‬‬ ‫ודרשו חז״ל‬
‫למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה‪ ,‬היינו‬
‫שצריכים ללמוד תורה בחיות ולהוציא‬
‫מהפה מה שלומדים‪ ,‬ולא לעיין סתם בגמרא‬
‫בראיה בעלמא‪ .‬ולכן עדיף טפי ללמוח‬
‫בחברותא‪ ,‬כי התורה בחברותא היא זבח‬
‫וחמימות^‬ ‫חיות‬ ‫מת ‪7‬‬ ‫ונלמדת‬
‫וכשלומדים בצוותא יכולים להעמיק יותר‬
‫בלימוד התורה ולהבין היטב את דבדי‬
‫הגמרא‪ .‬ומכח לימוד התורה באופן זה ״‬
‫שנרגיש תמיד כי אנו עומדים רק ב פ ת ח‬
‫ובהתחלה‪ ,‬שעדיין לא למדנו כלום ־ אזי‬
‫ישראל‪ ,‬ויקחו אל ‪ 7‬שמן זית זך כתית‬
‫למאור‪ .‬״ואתה״ ‪ -‬היינו משה ־ ״תצוה״ ‪-‬‬
‫תחבר ־ ״את בני ישראל״ ותגאלם‪ ,‬״ויקחו‬
‫אל ‪ 7‬שמן זית זך״ • היינו ע״י שתתעסקו‬
‫בתורה‪ ,‬כי התורה נמשלה לשמן ‪ -‬מה שמן‬
‫מאיר לעולם כך התורה‪) .‬דב״ר ז‪ a .‬״כתית״ ־‬
‫פירוש שצריכין לעסוק בתורה מת ‪ 7‬יגיעה‬
‫רבה ״ולכתת״ את גופם בעת לימור התורה‪,‬‬
‫)כמדבר ים‪(T ,‬‬ ‫עה״פ‬ ‫)פג‪(:‬‬ ‫כדרשת חז״ל בשבת‬
‫״אדם כי ימות באהל״ ־ אין דברי תורה‬
‫מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה‪.‬‬
‫ועל פי דברי האוהחה״ק הללו יובן‬
‫המשך הפסוק ־ ש׳כרך ה׳רבה מ׳אוד ר״ת‬
‫משה‪ ,‬ובאם נבוא ונטול חלק בעמלה של‬
‫תורה‪ ,‬ונעסוק בתורה הקדושה בהתמדה ‪-‬‬
‫)משלי י‪ ,‬כב(‬ ‫אז תהיה הגאולה העתידה בב״א‪.‬‬
‫אפשר לומר שלימוד התורה‬ ‫עו ד‬
‫בחמימות ובחיות מקרב את הגאולה‪ ,‬דהנה‬
‫זקיה״ק ה״אהבת שלום״ מביא על הכתוב‬
‫בפרשתנו‪ ,‬והוא ישב פתח האהל כחם היום‬
‫יותר‬ ‫והטעם‪,‬‬ ‫)בלא ואו(‬ ‫־ ופירש״י ישב חסר כתיב‬
‫דהתורה באה ללמדנו את דרכיו של אברהם‬
‫אבינו ע״ה שהיה ענוותן ושפל בעיניו ואף‬
‫על פי שאחז במידת החסד להכניס אורחים‬
‫לא נתקררה דעתו וקיים את המצוה מת ‪7‬‬
‫רוב התלהבות כיון שנדמה לו שהוא ״חסר״‬
 ‫דנרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫את בוראו והוא עודנו עומד ב״פתח האהל״‬ ‫יתקיים בנו ״כחם היום״ כמו שפירש זקיני‬
‫־ אהלה של תורה‪.‬‬ ‫ה״צמח צדיק״ זי״ע ־ כח״ם גיט׳ חיי״ם ‪-‬‬
‫״היום״ ־ היינו ה׳ פעמים יום שעולה כמםפר‬
‫כל זה שגדול כוחה של ענוה לעורר‬ ‫עם‬ ‫פ״ר כנגד פ״ר דינים ‪ -‬פי׳ שעל ידי לימוד‬
‫את האדם תמיד אל ה'‪ ,‬צריכים לפעמים את‬ ‫התורה בחיות מביאים חיים לעולם וגורמים‬
‫כי‬ ‫ה׳״ )דה״ב ת‪ ,‬ו(‬ ‫המרה של ״ויגבה לבו בדרכי‬ ‫להמתקת הפ״ר דינים ־ מעל כל ישראל‬
‫הרבה דרכים ליצה״ר להעביר את האדם על‬ ‫ואפילו מאלו שלא‬ ‫ומעל כל העולם‬
‫דעתו ועל דעת קונו‪ ,‬וכדפירש זקני ה״אהבת‬ ‫מעמיקים בתורה ־ ואזי יהיה ה׳ שלם והכסא‬
‫״ואנכי עפר ואפר״‬ ‫זי״ע)ליקוטים אוח ב(‬ ‫ישראל״‬ ‫שלם בב״א‪.‬‬
‫־ היינו דבדרך כלל צי ‪ 7‬האדם להיות כעפר‬
‫בחינת ־ ״ונפשי כעפר לכל תהיה״ ־ אבל‬ ‫ועד״ז מבאר שם ה״צמח״ הפסוק‬
‫לעתים כשרוצה הבע״ד להפיל את האדם‬ ‫לעניננו‪ ,‬״וירא אליו ה׳ באלוני ממרא״‬
‫לענוה של שקר‪ ,‬ולקרירות בעבודתו יתברך‬ ‫דהסיבה שזכה אאע״ה לגילוי שכינה היתה‪,‬‬
‫שמו אזי צי ‪ 7‬האדם להתחזק בבחינת אפ״ר‬ ‫כיון שתמיד החזיק עצמו כ״ממרא״ ‪ -‬היינו‬
‫אברהם״ )יחזקאל‬ ‫־ שעולה כמספר ״אחד היה‬ ‫כממרה את ה׳ וכאילו אין היא מציית‬
‫לג‪ ,‬כד( היינו שידע כי בשבילו נברא העולם‪,‬‬ ‫לבוראו כראוי‪ .‬וזו היא אכן מעלתו של אדם‬
‫ועל ידי זה יגבה לבו בדרכי ה׳‪ ,‬להתמיד‬ ‫השלם‪ ,‬כי הוא מרגיש בעצמו שאין הוא‬
‫בעבודת בוראו‪.‬‬ ‫עובד לבוראו כראוי‪ ,‬ולכן מחפש תמיד‬
‫רפואה לנגעי נפשו ‪ -‬וזה גם בן מרומז בתיבת‬
‫ב חודי ם‪-‬י ק רי ם‪ - ,‬באם נאחז במידות‬ ‫ממר״א שהיא גימ׳ רפ״א ותכלית רפואתו‬
‫הללו‪ ,‬אזי תהיה לנו תמיד התחדשות‬ ‫הוא שיחזיק עצמו הלאה באותה מידה של‬
‫צי ‪ 7‬לעבוד‬ ‫בעבודת ה׳‪ .‬את השי״ת‬ ‫ענוה כאילו עדיין לא נכנם אל הקדושה ולא‬
‫בחמימות הלב‪ ,‬עם כל הרמ״ח אברים‬ ‫דרך על סף עבודת ה׳ ‪ -‬ואף זה מרומז‬
‫ושס״ה הגידים‪ ,‬ולשקוד ללא הפסק על תקון‬ ‫בתיבת ממר״א שהיא בגימ׳ אפ״ר כמו‬
‫המדות ועל ידי זה מתקרבים אל ה׳‪ .‬דעו כי‬ ‫בפרשתנו)בראשית יח‪ ,‬כז(‬ ‫שאמר אברהם אבינו‬
‫כל אדם יכול להיות כמשה רבנו‪ ,‬רק צריכים‬ ‫״ואנכי עפר ואפר״ ־ ועל ידי זה יתלהב תמיד‬
‫לשקוד‪ ,‬צריכים לעמול‪ ,‬וכשהאדם עובד‪,‬‬ ‫מחדש בעבודת ה׳‪ ,‬כיון שתמיד תעמוד לנגד‬
‫עמל ומתייגע באמת ובתמים ‪ -‬התורה‬ ‫עיניו מחשבתו כי עדיין לא התחיל לעבוד‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫יודע כי הוא חייב להגיע לעבודה‪ - .‬אותו לא‬
‫צריכים להעיר בבוקר‪ ,‬הוא קם לבד! • לא‬
‫צריכים לעורר אותו ולזרזו‪ ,‬הוא פשוט קובע‬
‫במחשבתו בבירור כי הוא צרך להגי;ן‬
‫לעבודתו כדי להתפרנס‪ ,‬וכדי להחיות א ^‬
‫נפשו ונפשות בני ביתו‪ .‬ומה אתנו? ‪ -‬וכי אין‬
‫שארס‬ ‫התורה חשובה כאותן פרוטות‬
‫מתפרנס בעבודתו?! ‪ -‬הלא התורה היא‬
‫חיינו‪ ,‬היא היסוד היחיד שיכול לסייענו‬
‫ולהעמיד אותנו על רגלנו בל נימוט ונפול‬
‫ברשת שהיצר טומן לנו!!!‬
‫זקיה״ק ה״צמח״ מביא בשם הרה״ק‬
‫מרוז׳ין טעם לקריאת השם מרחשוון‪ .‬מלשון‬
‫רחושי מרחשין שפוותיה‪ ,‬דעומדים אנו כ ע ת‬
‫גדושיס‬ ‫שהיו‬ ‫הנוראים‬ ‫הימים‬
‫בתפלות‪ ,‬ועדיין ״רחושי מרחשין שפוותיה״‬
‫שגורה בפינו קבלת עול מלכויות זכרונות‬
‫ושופרות ושאר התפילות אליהן הו מ לן‬
‫לפיכך בחו^כז‬ ‫)עכד״ק(‪.‬‬ ‫שפתינו בחוחנז תשרי‪.‬‬
‫זה שעדיין בוער בקרבנו קדושת ימיס‬
‫הנוראים‪ ,‬חובה עלינו שהתעוררות זו ת ה א‬
‫ניכרת במעשינו בחודש זה ותימשך הל א ת‬
‫גם בחודש כסלו‪ ,‬הלא עשינו תשובה בימית‬
‫הנוראים‪ ,‬ותשובה היא חרטה על ה ע ס‪-‬‬
‫וקבלה לעתיד‪ ,‬אם כן צריכים אנו לעמוד‪-‬‬
‫בהבטחתנו ולידבק בה׳ ובתורתו‪ .‬אלא מ אי‬
‫היצה״ר גם עושה את מלאכתו‪ ,‬ע״כ נ תנ ת‬
‫יח‬
‫מזככת אותו ומנקה את כל רמ״ח אבריו‬
‫ושס״ה גידיו מכל סיג ופגם‪ .‬וכשנטהר‬
‫לחלוטין מזוהמתו‪ ,‬אזי הוא מרגיש דביקות‬
‫בה׳ וזוכה לקיים ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״‪.‬‬
‫והאמת היא האדם אין יכול לעמוד מול‬
‫שום נםיון בלא כה התורה‪ ,‬כי התורה היא‬
‫הכלי היחיד נגד היצה״ר‪ ,‬ובזה אפשר לבאר‬
‫את הפםוק בפרשתנו‪ ,‬והוא עומד עליהם‪,‬‬
‫תחת העץ ־ ״והוא עומד״ באם חפץ האדם‬
‫לעמוד נגד הנםיונות ומאורעות הזמן‪ ,‬אזי ־‬
‫״תחת העץ״ צי ‪ 7‬האדם לקבל על עצמו‬
‫עול תורה והיא תהיה היםוד עליו היא עומד‪,‬‬
‫״עץ‬ ‫)משלי ג‪ ,‬יח(‬ ‫כי ״עץ״ רומז לתורה עדה״כ‬
‫חיים היא למחזיקים בה״‪ .‬וכשהאדם דבוק‬
‫לאחר‬ ‫בתורה והוא מהווה אצלו את יסוד החיים‪,‬‬
‫אזי היא מעמידה אותו על רגליו‪ .‬על כן‬
‫צריכים אנו לחזור ולשנן לעצמנו‪ ,‬כי חובה‬
‫גדולה מוטלת עלינו לקבל על עצמנו עול‬
‫תורה ועול מלכות שמים‪ ,‬כי התורה חייבת‬
‫להיות יסוד ובסיס לכל מעבדינו ועל כל ת ע‬
‫שנשב בטלים מן התורה‪ ,‬עתידים אנו ליתן‬
‫את הדין? ‪ -‬״השענו תחת העץ״ קבלו על‬
‫עצמכם את עול לימוד תורה‪ ,‬עול ממש‬
‫כאמרם ז״ל‪) ,‬עמדה זרה ה‪ (:‬״לעולם ישים אדם‬
‫עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור‬
‫למשאוי״‪ ,‬ולכל הפחות יהא לימודכם כפועל‬
‫הנהנה מיגיע כפיו‪ ,‬הלא יש לו עול! ‪ -‬הוא‬
‫יט‬ ‫דבריי מו ס ר ‪ -‬מכ״ ק כורן אדכלר׳ר שלייט״א‬

‫ולקיימה‪ ,‬כי אם אין לאדם רצון‪ ,‬לא ילמד‬
‫כלום! ־ באונם לא ניתן להכניס בלב האדם‬
‫ובמוחו את התורה והלכותיה‪ ,‬כי התורה‬
‫נקנית רק בחפץ לב ‪ -‬אין א הארץ וואם האט‬
‫ליב צו לערנען‪ .‬ואם אדם אכן זוכה להבין‬
‫התורה הקדושה שלש עצות; יעסוק בתורה‪,‬‬
‫יקרא קרי״ש‪ ,‬ואם לאו יזכיר לו יום המיתה‪,‬‬
‫וא״ל רזה נרמז בפסוק ״וירא אליו ה׳״ ופירש‬
‫רש״י ־ לבקר את החולה‪ ,‬ואיתא בגמרא‬
‫דמי שחלה הרבה ונפל למשכב ״יהי‬ ‫)שבת לב‪(.‬‬

‫את התורה‪ ,‬אזי התורה מחיה את נפשו‪.‬‬
‫היינו יזכיר לו‪ ,‬והנה בקרי״ש גם כן צר ‪7‬‬
‫דעו! כי זכות גדולה היא לכם שזכיתם‬
‫להיות בין העמלים על התורה‪ ,‬כי ע״י לימוד‬
‫ועמל התורה גורם האדם נחת רוח לבורא‬
‫יתב״ש ־ אשר ברא את כל העולם אך ורק‬
‫בשביל התכלית הזו‪ ,‬כדאיתא ברש״י‪,‬‬
‫״בראשית ברא בשביל התורה‬ ‫)בראשית א‪ ,‬א(‬
‫שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו‬
‫ראשית״ וע״י לימוד התורה ועשית נחת רוח‬
‫לבורא יתב״ש נעשה האדם כלי הראוי לקבל‬
‫שפע העליון‪ .‬וכדדייק זקיני הק׳ ב״צמח‬
‫צדיק״ מדברי הפסוק בפרשתנו‪ ,‬כי ידעתיו‬
‫למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬
‫וגו׳ למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דבר‬
‫עליו‪ .‬דלכאורה קשה באם כל טעמו של‬
‫אאע״ה לצוות את ביתו אחריו‪ ,‬היא רק על‬
‫מנת שיביא עליו ה׳ את כל ההבטחות‬
‫שאמר לו‪ ,‬אם כן היתה כל עבודתו על מנת‬
‫לקבל פרם? ־ וביאר דכידוע חפץ השי״ת‬
‫להטיב עם בריותיו‪ ,‬ולכן יש לקב״ה נחת רוח‬
‫באם מוצא הוא אדם שטיהר עצמו והוא כלי‬
‫הראוי לקבל את שפע טובותיו‪ .‬והנה אברהם‬
‫דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לירון״‬
‫לצייר לעצמו כאילו מוסר נפשו על קדושת‬
‫ה׳‪ ,‬וכן הוא בתורה כפי שכבר אמרנו לפני כן‬
‫דאדם צי ‪ 7‬להמית עצמו על התורה‪ ,‬וכל זה‬
‫צריך להיות מתוך אמת שיקבל על עצמו‬
‫רצון אמיתי לעסוק בתורה ועל ידי זה יכול‬
‫לבטל מעל עצמו את כל שאר הצרכים‪,‬‬
‫הרצונות הרעים‪ ,‬וההשפעות הרעות של‬
‫היצה״ר‪ .‬כי אם אדם ממית עצמו על התורה‪,‬‬
‫ומקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬אזי מזכיר‬
‫הוא לעצמו כי הוא בשר ודם וחובה עליו‬
‫לעבוד לבוראו ביתר שאת כי סוף כל אדם‬
‫למיתה‪ ,‬ואזי ירא עלינו כבוד ה‪/‬‬
‫אבקשכם שתלמדו את סימן ק״ע‬
‫בשו״ע אור״ח‪ ,‬זהו סימן שלם בשו״ע העוסק‬
‫בהלכות דרך ארץ בעת הסעודה‪ .‬ולימוד זה‬
‫יהיה אצלכם חוק ולא יעבור ־ כי בחור‬
‫ישיבה העוסק בתורה צי ‪ 7‬שכל דרכיו יהיו‬
‫על פי תורה‪ ,‬ומובן שצי ‪ 7‬ללמוד את הדבר‬
‫על מנת לשמור ולעשות‪ ,‬וזה אפשר רק בעת‬
‫שלומדים מת ‪ 7‬רצון אמיתי לעסוק בתורה‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק כלרן אדמו״ר שלייט״א‬

‫בעולם הראוי לקבל את טובתו‪.‬‬
‫לעשות נח״ר לבורא יתב״ש בזה שמכת קיום‬
‫צדייכיים ללמוד ולעסוק הרבה בספרי‬
‫מוסר וחסידות‪ ,‬כי דרכם לומד כיצד לעדן‬
‫את גופו ולשעבד את כל רצונו למען ככור‬
‫השי״ת‪ ,‬ואז מרגיש טעם אמיתי בעבודת ‪/ n‬‬
‫וחש דביקות אמיתית בתפילתו‪ .‬ומזה מגיעי ‪p‬‬
‫לתכלית הנרצה לעשות את רצון הבורא כ״ד;‬
‫בכל תיבה מן התורה וזוכים לחיים שמ‪5‬ן‬
‫בהם חיים אכי״ר‪.‬‬
‫אבינו ע״ה קיים מצוות באמת ובאהבה‪ ,‬כדי‬
‫המצוות יהיה כלי הראוי לקבל את שפע‬
‫טובו של הקב״ה‪ ,‬ולא נתכוון בזה ח״ו לטובת‬
‫עצמו‪ ,‬כי אם בלתי לה׳ לבדו‪ .‬א״ב שפיר‬
‫טובא לשון הפסוק ״כי ידעתיו למען אשר‬
‫יצוה ובו׳״ ‪ -‬היינו שילך הוא וביתו בדרך ה׳‬
‫־ ״למען הביא ה׳ ובו׳ את אשר דבר עליו״ ‪-‬‬
‫כדי שיוכל להיות כלי הראוי לקבל‪ ,‬ואזי יהיה‬
‫לבורא הטוב והמטיב נח״ר שיש נברא‬

‫יום כ׳ פ' חיי שרה‪ ,‬י״ו חשון תשכ״ח לפ״ק‬

‫בפסוק)לג‪ ,‬חי( ויבא יעקב שלם עיר שכם‪ .‬ו אי׳‬ ‫היום הוא יומא דהילולא של זקיני‬
‫ברש״י ־ שלם בגופו שלם בממונו של ‪p‬‬ ‫הקדוש ה״אהבת שלום״ זי״ע ועכי״א‪ .‬בפ׳‬
‫בתורתו‪ .‬״שלם״ מלשון שלימות‪ ,‬ומלשון‬ ‫)ויקרא כז‪ ,‬י(‬ ‫בחקתי מבאר את הנרמז בכתוב‬
‫שלום וריעות‪ .‬שיעקב אבינו היה שלם ככל^‬ ‫והיה הוא ותמורתו יהיה קוחגז‪ ,‬ועפ״י‬
‫וקנה שלימות ע״י שעשה שלום בין ותני‬ ‫הידוע‪ ,‬דתורה ותפלה ומצות נקראים קודש‪,‬‬
‫תלתא • גוף ממון נפש שסימנם מג״ן‪ ,‬היינו‬ ‫והדברים הגשמיים כגון אכילה ושתיה ומו״מ‬
‫שעשה שלום ואיחד את הכל‪ ,‬הן הדברי ‪p‬‬ ‫הדברים‬ ‫ולכאורה‬ ‫״תמורה״‪.‬‬ ‫מכונים‬
‫הרוחניים והן הגשמיים‪ ,‬הכל עשה ד ק‬ ‫הגשמיים והרוחניים סותרים זא״ז‪ ,‬ורק‬
‫לעשות נח״ר להבורא ית״ש‪.‬‬ ‫כאשר עושה אותם לצורך גבוה‪ ,‬רק אז‬
‫אפשר לאחד את שניהם‪ .‬ומזהיר הכתוב‪,‬‬
‫הדרך לכך היא התורה״ק‪ ,‬באמצעותו^‬ ‫שיעשה את כל הדברים הגשמיים רק בכרי‬
‫יוכל להעלות את הדברים הגשמיים‪ .‬וזה מדן‬ ‫לעשות נח״ר להבורא ית״ש‪ ,‬ואז ־ והיה‬
‫שאמר הכתוב באברהם אבינו)בראשית טו‪,‬‬ ‫״הוא ותמורתו״ ‪ -‬שניהם יחד ‪ -‬״יהיו קודש״‪.‬‬
‫מ׳ מו ן‬ ‫״אנכי״ היינו התורה ״מגן״ לך‪ ,‬נוט׳‬ ‫ומוסיף ומבאר‪ ,‬דענין זה נרמז גם בפ׳ וישלח‬
‫כא‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬

‫ומתחבולות היצר‪ ,‬ויוכל לתקן מרותיו שכל‬ ‫ג׳וף נ׳שמה‪ ,‬ע״י התורה אפשר לאחד את כל‬
‫אבריו לא יעשו רק את רצון ה׳‪.‬‬ ‫ג׳ הדברים הללו ולהביאם אל ה׳ וכנ״ל‪ .‬על‬
‫האדם לגדור עצמו בגדרים וםייגים‪ ,‬ואז ־‬
‫עה״פ ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬מבאר‬ ‫בשעת‬ ‫ולדוגמא‬ ‫תםייעו‪.‬‬ ‫הק׳‬ ‫התורה‬
‫ה״אהבת שלום״ דידוע שהימים הם בחי׳‬ ‫בה‪,‬‬ ‫השוקעים‬ ‫הם‬ ‫רבים‬ ‫האכילה‪,‬‬
‫מלבושים לאדם‪ ,‬וכאשר האדם מעביר את‬ ‫ומתגשמים יותר באמצעותה‪ ,‬ואם יעשה‬
‫ימיו בתורה ומצות ומעש״ט‪ ,‬הרי זה מתלבש‬ ‫לעצמו גדרים וםייגים‪ ,‬וכן ישתדל בשעת‬
‫ומתעטף באותו יום בבחי׳ לבוש נאה לאדם‪,‬‬ ‫האכילה ‪ -‬בין מאכל למאכל ־ לא ישוחח רק‬
‫משא״כ אם מעבירם בהבלים‪ ,‬הרי אין אלו‬ ‫בד״ת ואז השלחן עצמו יעשה דבר קדוש‪.‬‬
‫לבושים נאים רח״ל אלא ההיפך‪ .‬וזמשאה״כ‬
‫ואברהם זקן ״בא בימים״ שהעביר את כל‬ ‫ה״אהבת־שלום״ עה״פ ויהיו חיי שרה‬
‫ימיו כראוי‪ ,‬ואח״כ היה יכול להתלבש בהם‪.‬‬ ‫רב׳ )תהלים‬ ‫ובו׳ שני חיי שרה‪ ,‬מבאר עפ״י מה‬
‫צו‪ ,‬ב( בשרו מיום אל יום ישועתו‪ .‬דידוע‬
‫אין כל ספק שכעוה״ז ־ מי שחפץ‬ ‫שהיום בעצמו זקוק לישועה ־ שלא יתעסקו‬
‫להתעלות בו ־ צריך לעמוד בו בפני מערכות‬ ‫בו אלא בעשיית מצות ומעשים טובים‪ ,‬עי״ז‬
‫קשות‪ ,‬יש בו מלחמות גדולות‪ ,‬היצה״ר אינו‬ ‫יש להם לימים כה וחיות להתעלות ולצאת‬
‫שוקט על שמריו ומנסה להכשיל את האדם‪.‬‬ ‫מגלות לגאולה‪ ,‬וזהו ״ויהיו חיי שרה״ שרה‬
‫אך צ י ד להתגייס לצבא ה׳‪ ,‬ללחום ללא‬ ‫אמנו הכניסה חיות בכל יום מימי חייה‪,‬‬
‫הרף נגד כל תחבולות היצה״ר במידות‬ ‫בבחי׳ ״שני חיי שרה״‪ ,‬הכניסה חיות בכל‬
‫המגונות שהאדם נוצר עמהן‪ ,‬ובראשונה‬ ‫)בראשית‬ ‫יום משני חייה‪ ,‬וזמשאה״ב באברהם‬
‫מלהתקדם‬ ‫מהאדם‬ ‫המונעת‬ ‫העצלות‪,‬‬ ‫ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי‪,‬‬ ‫כה‪ ,‬ז(‬

‫בעבודת ה׳‪ ,‬והכלי זיין נגדה היא מדת‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הלא זהו כפל לשון אלא ללמדנו‪,‬‬
‫הזריזות‪ ,‬בפרט בעת עסקו בתורה יקבל על‬ ‫שאברהם הכנים חיות בכל שנותיו‪ ,‬כל ימיו‬
‫עצמו שלא להפסיק כלל באמצע הלימור‪ ,‬רק‬ ‫ע״י קיום התורה ומעשים טובים‪.‬‬
‫ילמוד ברציפות‪ ,‬ואז אפשר לו למלאות‬
‫הימים כראוי‪ ,‬למען יוכל להעלות עמו את‬ ‫תכליתו של לימוד התורה הוא משום‬
‫כל הימים‪.‬‬ ‫קיום המצות‪ ,‬וע״י לימוד התורה יזדככו‬
‫פסולות‬ ‫ממחשבות‬ ‫ואבריו‬ ‫נשמתו‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫בחורי* ישיבה ואברכים החפצים לעלור;‬
‫מעלה‪ ,‬עליהם לדעת ולזכור תמיד שהאדס‬
‫נמצא במלחמה תמידית‪ ,‬ועליהם לעמול‬
‫בתיקון המרות ובהתמדת התורה ולזכך‬
‫החומר‪ ,‬למנוע מעצמו ‪ -‬שלא ישקע בעניניס‬
‫הגשמיים‪ ,‬שיהיה בעל הבית על עצמו שלא‬
‫יתגשם בעת אכילתו‪ ,‬רק בבחי׳ ויחזו אלהיס‬
‫־ בעת ‪ -‬ויאכלו וישתו‪ ,‬וכבר הזכרתי שרצוי‬
‫ישוחחו‬ ‫שינהיגו שבשעת האכילה לא‬
‫בדברים של מה בכך‪ ,‬אלא בדברי תורח^‬
‫ובטוחני שאם יושבי שלחן אחד ־ ב חדר‬
‫רכי ‪p‬‬ ‫עוד‬ ‫יבואו‬ ‫כן‪,‬‬ ‫יעשו‬
‫בעקבותיהם‪ ,‬קנאת סופרים תרבה ח כ מ ח‬
‫)כ״ב כב‪.(.‬‬
‫אמנם לאדם עדיפות‪ ,‬שרתיחות והתאוה‬
‫כ א מו ר‪ ,‬היום הוא יומא רהילולא ע‪ 5‬ל‬
‫זקיני הקדוש‪ ,‬ה״אהבת שלום״ זי״ע‪ ,‬וככ ר‬
‫התפרסמו דבריו הקדושים במכתבו‪Q 0 ,‬‬
‫כותב הוא וזלה״ק‪:‬‬
‫‪...‬ואם ימע ט ה בי ת מ היו ת מ שה‪,‬‬
‫הוא ושבנו הקרוב אליו )‪ ,y nv2c‬ר(‪ ,‬היינו‬
‫שאינו יבול לבקר א״ ע‪ ,‬אזי התקנ ה ה ב ו ק‬
‫הבירים‪ ,‬שיהיה ב א ר א שפל בפני תכ^רך ^‬
‫ד‪,‬יי ^‪7‬‬ ‫וזהו עיקר הביעור ח מץ‪ ,‬וביקור מומו‬
‫ה מ ‪ r‬ה המנונ ה ‪ -‬נ ב הו ת הלב א שי‬
‫במ שהו‪,‬וזהו ערלת הלב של בל אהד ו א ה ד‪/‬‬
‫זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬
‫כב‬
‫ו מ ב א ר שם עוד דברי רש״י עה״פ)דברים‬
‫כח‪ ,‬ו( ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך‪,‬‬
‫שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא‬
‫כביאתך לעולם ‪ -‬ללא חטא‪ .‬וזהו ״בא‬
‫בימים״ שאברהם אבינו היה מוכן תמיד‬
‫להתייצב לפני קונו‪ ,‬עם כל הימים‪ ,‬שהיה‬
‫אצלו בבחי׳ יציאתו כביאתו!‬
‫בחודיים‪-‬״קדים? הנכם עומדים עתה‬
‫בימי הבחרות‪ ,‬ימי הבחרות יש בהם מעלה‬
‫ויש לו‬ ‫הוא בזריזות‬ ‫שהאדם‬ ‫גדולה‬
‫האוכל‬ ‫התלהבות וכה‪ ,‬ומאידך גיםא‪ ,‬בשנות‬
‫הבחרות התגברות התאוה ורתיחות הדמים‬
‫גוברים מאד‪ .‬ולעומת זה בשנות הזקנה‪ ,‬יש‬
‫אינם בחוזק ויש לו דעת שלם לעבודת ה׳‪,‬‬
‫ומאידך גיםא ־ אין בו כבר את אותו הלהט‬
‫וההתלהבות שיש לאדם צעיר‪.‬‬
‫בפרשתנו‪,‬‬ ‫נועם״‬ ‫ב״אמרי‬ ‫ואי־תא‬
‫שאברהם אבינו היו בו כל המעלות‪,‬‬
‫שלמרות שהיה כבר זקן‪ ,‬היה עדיין כאילו‬
‫הוא ״בא בימים״ היו בו הלהט וההתלהבות‬
‫שיש לאדם צעיר‪ ,‬ועבד את בוראו בלהבת‬
‫אש‪ ,‬ומדריגה זו היתה גם בשרה אמנו‪ ,‬בת‬
‫ק׳ כבת כ׳ להתלהבות‪ ,‬ובת כ׳ כבת ק׳ שלא‬
‫היה לה חמימות ורתיחות התאוה‪.‬‬
‫כג‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫יום כ׳ פ׳ תולרות‪ ,‬כ״ר חשון תשכ״ח לפ״ק‬

‫־ שיש לו שתי העולמות ־ תזכה ל״ותוכל״‬ ‫זקיני* הקרוש בעל ״אמרי נועם״ מבאר‬
‫)תהלים מט‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫הר״ת ו׳יורוך כ׳י ת׳יטיב ל׳ך‬ ‫הפסוק ויעתר יצחק לה׳ לנוכח אשתו ובו׳‬
‫והרא הוא רכתיב ״ויעתר יצחק לה׳״ ‪ -‬היינו‬ ‫שיעקב‬ ‫ז״ל)ילקוט(‬ ‫ויעתר לו ה‪ /‬עפ״י רבריהם‬
‫עניני עוה״ב‪ ,‬שנפשו של ארם רבוק אצל‬ ‫ועשו עשו ביניהם חלוקה‪ ,‬יעקב בחר לעצמו‬
‫כסא הכבור‪ ,‬״לנוכח־אשתו״ היינו על טוב‬ ‫)יעקב מלשון ״עקב״ • ששכרו יהיה‬ ‫את העולם הבא‬
‫עוה״ז‪ .‬וע״ב כתוב ״ויעתר לו ה״׳ שהקב״ה‬ ‫ועשו בחר לעצמו את העוה״ז‬ ‫בסוף‪ ,‬בעוה״ב(‬

‫קיבל תפלתו וכדאי׳ ברש״י הק׳ אינו דומה‬ ‫ואילו היה המצב‬ ‫)עשו מלשון עולם העשיה • העוה״ז(‬

‫ז״ל )ברכות‬ ‫תפילת צדיק בן צדיק ובו׳ וכאמרם‬ ‫נשאר כך ח״ו‪ ,‬לא היה יכול יעקב לעסוק‬
‫צדיק וטוב לו ־ צדיק בן צדיק‪ ,‬כי תפלתו‬ ‫ז‪(.‬‬ ‫אם‬ ‫)אבות פ״ג מי״ז(‬ ‫בתורה‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל‬
‫היה על צדיק וטוב לו שיהיה לו טוב עוה״ז‬ ‫אין קמח אין תורה‪ .‬לכן סיבב הקב״ה את‬
‫ועוה״ב כנ״ל‪.‬‬ ‫הענינים‪ ,‬שיעקב יתברך מפי יצחק שיהיה לו‬
‫גם עוה״ז‪ ,‬ויוכל לעבור את הבורא בשלוה‪.‬‬
‫מאחד‬ ‫מכתב‬ ‫השבוע‬ ‫ק ב ל תי‬
‫התלמידים שבחו״ל‪ ,‬במכתב זה מדגיש‪,‬‬ ‫״אל תירא כי‬ ‫)תהלים מט‪(r ,‬‬ ‫וזמשאה״כ‬
‫שעתה מתברר לו‪ ,‬שכל מה שהזהרתי כל‬ ‫יעשר איש״ שכאשר הצריק יראה שזכה‬
‫הימים‪ ,‬ששלות הנפש שיש לבחור ישיבה‪,‬‬ ‫לעוה״ז‪ ,‬אל יחשוש שמא איבר ח״ו חלקו‬
‫אין לה אח וריע‪ ,‬עתה רואה הוא זאת‬ ‫לעוה״ב‪ ,‬״כי לא במותו יקה הכל״ לא רק‬
‫בעליל‪ ...‬ויודוך כי תיטיב לך‪ ,‬על טובה זו‬ ‫במותו מקבל שכר‪ ,‬״לא ירר אחריו בבורו״‬
‫חייבים בחורי הישיבה להודות תמיד לה׳‪,‬‬ ‫לא רק לאחר מיתתו‪ ,‬אלא ‪ -‬״כי נפשו בחייו‬
‫ולנצל זאת כראוי‪.‬‬ ‫יברך״ עור בהיותו בעוה״ז‪ ,‬כבר יזכה לטוב‬
‫וחסר‪ ,‬״ויורוך כי תיטיב לך״ שעי״ז יתן שבח‬
‫ל הו דו ת להלל לשמו יתברך‪ ,‬בחורי‬ ‫והוראה להשי״ת‪.‬‬
‫הישיבות כיום‪ ,‬אין להם את הרחקות והעוני‬
‫אשר היו נחלת בחורי הישיבה בימים‬ ‫וזה מה שאמר הקב״ה ליעקב אבינו‬
‫שעברו‪ ,‬מי שנסע אל הישיבה ללמוד תורה‪,‬‬ ‫״כי שרית עם אלקים״ ־ היינו‬ ‫)בראשית לב‪ ,‬כט(‬

‫ידע מראש שהתנאים הכלכליים בישיבה‬ ‫עוה״ב‪ ,‬״ועם אנשים״ ־ העוה״ז‪ ,‬ועל זכות זו‬
 ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫כד‬

‫וכשיראה שהיצה״ר חפץ לפתותו לדיבוריס‬ ‫קשים ביותר‪ .‬לא פעם רעבו הבחורים ללחם‬
‫אסורים‪ ,‬אז ישים עצמו כאלם! וכמו‬ ‫‪ -‬פשוטו כמשמעו‪ .‬ואעפ״ב ישבו והגו‬
‫א״ר לוי‪ ,‬כל הפוסק‬ ‫)חגיגה יב‪(:‬‬ ‫שהזהירו חז״ל‬ ‫בתורה בהתמדה מרובה‪ .‬כיום כאשר כל‬
‫מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה‪ ,‬מאכילין‬ ‫הדאגות והטירדות הללו נעלמו‪ ,‬ויש בלע״ה‬
‫‪P‬‬ ‫)איוב ל‪,‬‬ ‫אותו גחלי רתמים‪ ,‬שנאמר‬ ‫שפע רב‪ ,‬חייבים לנצל זאת כראוי ולהתמםר‬
‫הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמי־מ‬ ‫כליל לתורה ועבודת ה׳‪.‬‬
‫לחמם!‬
‫ה״חפץ־חיייים״ זי״ע מבאר את דברי‬
‫א ל תשכחו‪ ,‬יסוד חיי האדם הם שנור;‬ ‫מה אומנותו של אדם‬ ‫)חילח פט‪(.‬‬ ‫חכמינו ז״ל‬
‫הבחרות‪ ,‬אשרי לו למי שיש לו דעת‪ ,‬ויו ^ן‬ ‫שנאמר )תחלים נח‪,‬‬ ‫בעוה״ז‪ ,‬ישים עצמו כאלם‪,‬‬
‫לנצל שנים אלה כראוי‪ ,‬ו ל ה עי ד כראוי ‪p S‬‬ ‫ב( האמנם אלם )צדק תרברח( יכול אף לדברי‬
‫ערכו של הזמן‪ .‬וכן להיפך ‪ -‬רחמנות גדול ^‬ ‫תורה כן? תלמוד לומר ״צדק תדברון״‪ .‬וידוע‬
‫על מי שלא מבין זאת ומעביר שנים א לן‬ ‫קושית המפרשים מאי סלקא דעתך? אם גם‬
‫באפס מעשה‪.‬‬ ‫בדברי תורה ישים עצמו כאלם‪ ,‬א״כ היכן כן‬
‫ינצל את כח הדיבור? ומבאר ה״חפץ חיים״‪,‬‬
‫וכדאי*׳ ב״צמח צדיק״ עה״פ )בראשית‬ ‫דהנה יש שני מוגי לימוד‪ ,‬יש שלומד עם‬
‫ב( ותמת שרה בקרית ארבע‪ ,‬״שרה״ רי מז‬ ‫חברותא‪ ,‬הגם שיש בזה חשש שמא יבא‬
‫ל מ ד ת ה דין )אלהי׳ם בסלוי גיס׳ אוח ש׳‪ .‬אלהי״ם‬ ‫להכשל בדיבורים אסורים‪ ,‬אעפ״כ יש בזה‬
‫גיס׳ אות ר׳‪ ,‬ואות ה׳ רומזת לשם אלהי״ם‪ ,‬המורכב ‪ 0‬ת׳‬ ‫מעלה גדולה עד מאד שהלימוד הוא מלא‬
‫אפשר להמית את מדת הדין ;‪ j‬״‪,‬‬ ‫אותיות(‬ ‫חיות‪ ,‬התלהבות ושמחה‪ .‬לעומת זה מי‬
‫קרית‪-‬ארב״ע‪ ,‬גימ׳ רג״ע‪ ,‬כששומר אה ע תין‬ ‫שלומד ביחידות‪ ,‬אמנם אין הוא יכול להכשל‬
‫ורגעיו כראוי‪ ,‬והוא ממארי דחושכנא^‬ ‫בדיבורים אסורים‪ ,‬אך גם לימודו לוקה‬
‫ומחשב היטב‪ :‬כמה יוכל להרויח ברגע אד‪/‬ז‪^-‬‬ ‫בחסר לפעמים ישן הוא וכדו׳‪!...‬‬
‫וכן להיפך‪ ...‬וזהו ״ולרגעים תבחננו״ )איד‪ 3‬ן‬
‫יא(‪.‬‬ ‫וזה מה שהזהירו חז״ל‪ :‬מה אומנותו של‬
‫אדם בעוה״ז? ישים עצמו כאלם! יכול אף‬
‫)ריש פ׳ חיי‬ ‫אייתא ב״אמרי נועם״‬ ‫לדברי תורה בן ‪ -‬שלא ילמד בחברותא?‬
‫עה״פ ויהיו חיי שרה מאה‪ ,‬דידוע אשר‬ ‫שילמד בחברותא‪,‬‬ ‫ת״ל צדק תדברון!‬
‫כה‬ ‫דבריי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר עולייט״א‬

‫במרת הבטחון גרידא‪ ,‬כמו שביאר זקיה״ק‬ ‫יכול‬ ‫ללמוד בעצמו‪,‬‬ ‫באפשרותו‬ ‫שאין‬
‫בליקוטים‪ ,‬את דברי חז״ל‬ ‫)ה״אהבת ישראל״(‬ ‫להתעלות ע״י שיתחבר לת״ח ויתנה אותם‬
‫הנ״ל‪ ,‬מה אומנותו של אדם בעוה״ז ישים‬ ‫מנכסיו‪ .‬אך אין זה העיקר‪ ,‬העיקר הוא שהוא‬
‫עצמו כאלם‪ ,‬דידוע דלכל דבר גשמי דרושה‬ ‫בעצמו יעסוק בתורה ועבודת הבורא‪ ,‬ואז‬
‫מידת הבטחון‪ ,‬שלא יהיה להוט כל ימיו על‬ ‫יוכל לזכות לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו‬
‫רדיפת הדברים הגשמיים‪ ,‬וכתוצאה מלהט‬ ‫כל‬ ‫)ברכות לד‪(:‬‬ ‫וכמו שאמרו חז״ל‬ ‫)תהלים כז‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫זה יזניח ויתרשל בעבודות הרוחניות‪ ,‬לכן‬ ‫הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למהנה ת״ח‬
‫האדם נתבע שישריש בקרבו מדת הבטחון‪,‬‬ ‫מנכסיו‪ .‬אבל ת״ח עצמם‪ ,‬עין לא ראתה‬
‫השלך‬ ‫הכתוב )תהלים נה‪ ,‬כג(‬ ‫ויקיים בנפשו את‬ ‫והגם שלענין‬ ‫)ישעיה סד‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אלקים זולתך‬
‫על ה׳ יהבך והוא יכלכלך‪ .‬אך לא לסמוך על‬ ‫קבלת הטובה מה׳ ־ כולם שוים לטובה‪,‬‬
‫מדת הבטחון בענינים רוחניים‪ ,‬אלא לפעול‬ ‫אעפ״כ לזכות לחזות בנועם ה׳‪ ,‬לזה זוכים רק‬
‫ולעשות ולא לחסוך כל עמל‪ ,‬בכדי לקיים‬ ‫הצדיקים האמתיים שעבדו את השי״ת‬
‫לא‬ ‫מאליו )ללא יגיעה(‬ ‫את הכתוב צדק תדברון!‬ ‫בעוה״ז בדביקות גדול ובמסירת־נפש עבור‬
‫זוכים לידיעת והשגת התורה‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬ ‫אהבת השי״ת‪.‬‬
‫לא יגעתי ומצאתי אל תאמן!‬ ‫)מגילה ו‪(:‬‬

‫וכשהאדם עמל ויגע ועושה את כל המוטל‬ ‫ובדברים הללו צי ‪ 7‬האדם להשקיע‬

‫עליו‪ ,‬זוכה לסייעתא דשמיא מירבית‪.‬‬ ‫עמל ויגיעה בפועל‪ ,‬ואי אפשר להסתפק‬

‫יירם ב׳ פ׳ שמות‪ ,‬י״ד טבת תשכ״ח לפ״ה‬

‫בפרשת ויחי‪ ,‬דהנה היסוד הראשון בעבודת‬
‫ה׳ הוא לקדש את הראיה ומחשבת הלב‪,‬‬
‫ועל ידי זה יוכל האדם להנצל מכל פיתויי‬
‫)ירושלמי ברכות פ״ה ה״ה(‬ ‫היצר‪ .‬וכמו שאחז״ל‬
‫עינא וליבא תרין סרסורי דעבירה‪ ,‬וזה מרומז‬
‫ראובן בכורי אתה כחי‬ ‫)בראשית מט‪ ,‬ג(‬
‫וראשית אוני‪ ,‬״ראובן״ אתוון ראו־בן ״ראו״‬
‫השבוע התחילו ימי השובבי״ם‪ ,‬וכבר‬
‫)שליט״א(‬ ‫שמענו בשבת קודש מכ״ק אדמו״ר‬
‫זצ״ל‪ ,‬כי תכלית הימים האלו היא שיערך‬
‫אדם חשבון נפשו עם קונו‪ ,‬ויתקן מה שפגם‬
‫במרת היסוד‪.‬‬
‫בפסוק‬
‫אי ת א מזקיני הקדוש ה״אמרי נועם״‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫כו‬

‫עושה בחור כזה‪ ,‬מחפש לעצמו כל מ עי‬ ‫מרמז על ראיה‪ ,‬ו״בן״ מרמז על הלב‪,‬‬
‫ענינים צדדיים מבלעדי הלימוד‪ ,‬וזאת‬ ‫״בינה רא לבא״‪ .‬והכי‬ ‫כראיתא )הקדמת התיקו״ז(‬

‫במסוה של מצות ומעשים טובים‪ ,‬וככך‬
‫חושב שיוכל להתעלות בעבודת ה׳‪ .‬תתכוננו‬
‫‪ -‬הקב״ה ברא את היצר הרע‪ ,‬והוא מכיך‬
‫אותו יותר טוב מכולנו‪ ,‬ובאם הוא בעצמו‬
‫אמר לנו ״בראתי לו תורה תבלין״ שהתורת‬
‫היא המגן היחידי כנגדו הלא הוא ודאי יוזען‬
‫זאת‪ ,‬ואם יתחכם אדם לאמור כי יש ע צ ה‬
‫אחרת נגד פתויי היצר‪ ,‬הרי הוא טועה‪ .‬ולכן‬
‫ברור כי בחור שאינו ממית את עצמו ב א הל ת‬
‫של תורה‪ ,‬ודאי טרוד בענינים אחרים‪ ,‬וכ עי‬
‫בדיקה אחריו!‬
‫ענינים צדדיים לא נוכל לקדש ולטהר את‬
‫סדר העולם הוא שאדם הנהנה מ ע ען‬
‫כפיו‪ ,‬צי ‪ 7‬לעבוד באופן מסודר‪ ,‬כי כ א ס‬
‫יחסיר יום אחר מעבודתו לא ינתן לו שכו־ר‪.‬‬
‫פירושו ״ראו־בן״ ־ היינו קרושה העינים‬
‫ושמירת המחשבה‪ ,‬צריכים להיות ־ ״בכורי ‪-‬‬
‫וראשית אוני״ ‪ -‬תחילה וראש לעבודת‬
‫הבורא יתברך‪ .‬ומוסיף שם זקיה״ק ח א ת‬
‫היתה מעלתו של יוסף הצדיק שקידש את‬
‫ראייתו וטיהר את מחשבתו ובגין כך קראוהו‬
‫אבר״ך שהוא נוט׳ ר׳אובן ב׳כורי א׳תה כ׳חי‪.‬‬
‫ועתה צריכים אנו לעשות חשבון נפש‬
‫עם עצמנו‪ ,‬כיצד עלינו להחיות את נפשנו‬
‫ולהתעלות בעבודת ה׳‪ .‬מבטלה וחיפוש‬
‫עצמנו‪ .‬כנגד היצר הרע יש רק עצה אחת ־‬
‫״בראתי יצר הרע‪ ,‬ובראתי לו תורה תבלין״‬
‫)קדושק ל‪.(:‬‬

‫שוו בנפשכם שסוחר או פועל לא יתי״צ^‬

‫לעבודתו בזמן‪ ,‬ויתרשל במלאכתו‪ ,‬הלא ה ו ^‬
‫מאבד את ממונו בידו‪ .‬עתה תתבוננו ה י ס ^‬
‫וכי לימוד התורה גרוע טפי משאר מלאכי ת ‪7‬‬
‫כן בחור בישיבה צר ‪ 7‬לעמול בתורה ולנ^יק{‬
‫את הזמן ולהקפיד לחיות עם חשבון וסדר ^‬
‫להגיע לסדרי הישיבה בזמן שנקבע‪ ,‬ו ל הגי ע‬
‫לתפלות בזמן ולומר ברכות וקרבנות כ ד כ ע ע‬
‫בעיון מיגע את המח וזו עבודה קשה מאוד‪,‬‬
‫אייתא ב״אמרי נועם״ בפרשתנו עה״‪5‬ן‬
‫אינני נותן לכם תבן‪ ,‬אתם לכו קחו לכם‬
‫התורה לימדה אותנו כי אדם לעמל‬
‫יולד‪ ,‬כחור חייכ לעמול וליגע את עצמו‬
‫בתורה‪ ,‬ולא ללכת בטל‪ ,‬ואז לא יהיה לו זמן‬
‫לחטוא‪ ,‬ולבעל דבר אין שליטה עליו כלל‪.‬‬
‫ויגיעתו של בחור הלומד תורה בעיון‬
‫ובהתמדה‪ ,‬היא גדולה יותר משל בעל‬
‫מלאכה שעמל קשה ביגיע כפיו‪ ,‬כיון שלימוד‬
‫ולכן בחור שמתעצל אינו לומד‪ ,‬היות והוא‬
‫פשוט לא רוצה להתאמץ ולהתייגע‪ .‬ומה‬
‫כז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שלייט״א‬

‫ומנצל את זמני כראוי‪ ,‬הזמן יקר בעיני‪- ,‬‬ ‫מאשר תמצאו‪ ,‬כי אין נגרע מעבודתכם דבר‪.‬‬
‫בחור צריך לדעת כדי להתעלות בעבודת ה׳‪,‬‬ ‫אם יאמר לך‬ ‫)ו‪(:‬‬ ‫דהנה חז״ל אמרו במגילה‬
‫מוטל עליו חוב לקנות הרבה תורה‪ ,‬ולדעת‬ ‫אדם יגעתי ולא מצאתי ־ אל תאמין‪ .‬לא‬
‫חז״ל)קדושין‬ ‫את לימודיו בעל פה כמו שאמרו‬ ‫יגעתי ומצאתי ־ אל תאמין‪ .‬יגעתי ומצאתי ־‬
‫ל‪ (.‬״שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם‬ ‫תאמין‪ .‬וכבר נודע מםפרים הקדושים כי הגם‬
‫ישאלך אדם שלא תגמגם״‪.‬‬ ‫שאדם מייגע את עצמו בתורה‪ ,‬עם כל זה‬
‫התבונה והשכל להבנת התורה אינו בא לו‬
‫כ ל יהודי שמתייגע בתורה ומתפלל‬ ‫מכח יגיעתו ־ כי אם בתורת ״מציאה״ אלא‬
‫בהתלהבות‪ ,‬מרומם את עצמו ומעדן את‬ ‫שהקב״ה אינו משרה מציאה כזו על כל אחד‬
‫נפשו וכדאיתא מזקיני הקדוש ה״אמרי נועם״‬ ‫ואחד‪ ,‬אלא רק מי שמתייגע מאוד בלימוד‬
‫לבאר הכתוב שבפ׳ ויחי ״ראובן בכורי‬ ‫התורה ־ זוכה בשכר עמלו לתבונה‪ .‬וכך‬
‫אתה״‪ ,‬בד״ז דהנה ידוע דיש שני םוגי‬ ‫אמר הקב״ה לישראל ־ אני ״אינני נותן לכם‬
‫חשיבת והערכת דברים‪ ,‬יש חשיבות הערך‪,‬‬ ‫תבן״ ־ היינו תבונה ‪ ,‬ללא שום השתדלות‬
‫שהדבר כשלעצמו חשוב הוא‪ ,‬ויש חשיבות‬ ‫מצדכם לא אשפיע עליכם תבונה‪ .‬אלא ־‬
‫ההצטרפות‪ ,‬שכאשר מחשיבים אותו לעומת‬ ‫״אתם לכו קחו לכם תבן״ ־ חפצים אתם‬
‫אחרים הנחותים ממנו ־ יש לו חשיבות‪ .‬־‬ ‫לזכות בתבונה‪ ,‬לכו ועמלו בתורה והתיגעו‬
‫כאשר עם ישראל נמצא בשפל המדריגה‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬ותקנו את המרות הצריכות תיקון‪.‬‬
‫ואי אפשר להחשיבו בחשיבות עצמית‪ ,‬אז‬ ‫״מאשר תמצאו״ ־ ואז תקבלו מאתי תבונה‬
‫נאלצים להחשיבו לעומת שאר העמים‪,‬‬ ‫בגדר מציאה‪ ,‬אבל דעו ״כי אין נגרע‬
‫שבכל מצב ־ עם ישראל חשוב מהם‪ ,‬אך אין‬ ‫מעבודתכם דבר״ ־ לא יעלה על דעתכם‬
‫זה התכלית המבוקשת‪ ,‬עיקר התכלית היא‪:‬‬ ‫חלילה שניתן לקבל תבונה ללא יגיעה‪.‬‬
‫שעם ישראל תהיה לו חשיבות־ערך עצמית‪.‬‬
‫בחורים־יקדים‪ ,‬כדי לטהר את המוח‬
‫לחשיבות‬ ‫רומז‬ ‫״ראובן״‬ ‫והנה‬ ‫ואת הלב ולחוש את טעם קדושת השבת‪,‬‬
‫ההצטרפות‪ ,‬וכמו שדרשו חכמינו ז״ל )ברכות‬ ‫ולהרגיש התעלות בשולחנו הטהור של כ״ק‬
‫ז‪ (:‬ראובן ־ ראו מה בין בד לבן חמי‪ ,‬שבשעה‬ ‫צי ‪ 7‬כל בחור‬ ‫)זצ״ל(‪,‬‬ ‫אדמו״ר שליט״א‬
‫שעם ישראל אינו ראוי רח״ל‪ ,‬מחשיבם‬ ‫מאתנו לבחון היטב את מעשיו‪ ,‬ולערוך‬
‫הקב״ה לעומת שאר האומות‪ ,‬וכן אמר דוד‬ ‫חשבון נפש ־ האם עמל אני ומתייגע בתורה‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫כח‬

‫שתהיה לכם חשיבות‪-‬עצמית‪ ,‬בתורך;‬ ‫נתת שמחה בלב'‬ ‫)תהלים ד‪ ,‬ח(‬ ‫המלך ע״ה‬
‫ותפלה‪ ,‬״פחז כמים אל תותר״ ־ שהיתרון‬ ‫כראותי‬ ‫ותירושם רבו‪ ,‬־‬ ‫דגנם‬ ‫מעת‬
‫לא יהיה לכם שהעכו״ם הם ״פחז כ מי ס״‬ ‫שהאומות ־ למרות רשעותם ‪ -‬יש להם שפע‬
‫שהם מים הזידונים‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬א״כ לעם ישראל בודאי שמגיע שפע רב‪,‬‬
‫אך אין זו התכלית הרצויה‪ ,‬על בני ישראל‬
‫כ ל בחור צי ‪ 7‬להיות לו שאיפה ו סיון‬ ‫לדאוג שתהא להם חשיבות ערך עצמית‪.‬‬
‫להתעלות בעבודת השי״ת‪ ,‬כי בלי ה ש אי פ ה‬
‫א״א להגיע לכלום‪ ,‬ושאיפה אפשר לקבל ר ק‬ ‫ומביא שם את דברי הרה״צ רבי ארי׳‬
‫ע״י שלומדים התורה הק׳ בהתמדה רכדז‪,‬‬ ‫ליבוש מלאנצהוט‪ ,‬המבאר‪ ,‬שענין זה נרמז‬
‫ואז יוכל לעלות מעלה מעלה‪.‬‬ ‫משא‬ ‫)מלאכי א‪ ,‬א(‬ ‫בנבואת מלאכי‪ ,‬שם נאמר‬
‫דבר ה׳ אל מלאכי‪ ,‬ומדוע מכנה זאת בלשון‬
‫ו ע״כ בחורים יקרים בימים אלו צריכי□‬ ‫יען כי דברי הנבואה‬ ‫״משא״ ) סל ש ח משא ת!ול(‬

‫בעיון‪,‬‬ ‫ללמוד‬ ‫בתוה״ק‪,‬‬
‫להתקד^‪5‬ן‬ ‫יוכל‬ ‫ועי״ז‬ ‫עליה‪,‬‬
‫ולהטהר ־ שהתורה הק׳ היא העצה הי תי רי‬
‫‪ 6‬ה‪ ,‬ותשעבדו את המח והלב ב ע ב ו רי‬
‫השי״ת‪ ,‬ותגדרו עצמכם בגדרים ו סייגי ס‬
‫לא לרבי ל פ ני‬ ‫לעזבר את הטבע׳‬
‫התפלה‪ ,‬ולהשתדל להעמיק את ע צ מנו‬
‫תמ ‪ T‬במחשבתה של תורה ־ כי כשבחור‬
‫הולך ברחובה של עיר‪ ,‬ומחשבותיו נתונרר^‬
‫לפשט ברא״ש או ברמב״ם‪ ,‬לא יבול חו^ן‬
‫להבחין כלל מה מתרחש ברחוב ־ וזה נקר^ן‬
‫לשעבד את המח לעבודתו יתברך שמו‪.‬‬
‫ה׳ יעזרנו על דבר כבוד שמו שנז ען‪-‬‬
‫לטהר את המח ואת הלב ולעזעבדם לעעזך^‬
‫רצון אבינו שבשמים וכל אחד מאתנו תערן‬
‫להתמיד‬ ‫אנו‬ ‫שנאמרו לו‪ ,‬היו כעול וכמשא עבורו‪ ,‬שהרי‬
‫ולהתייגע‬ ‫נאמר לו‪ :‬הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את‬
‫יעקב ואת עשיו שנאתי‪ ,‬ומדברים אלו‬
‫משמע‪ ,‬כאילו כל חשיבות ישראל אינה אלא‬
‫חשיבות ההצטרפות‪.‬‬
‫וזה מה שאמר הכתוב‪ :‬״ראובן״ ‪ -‬רומז‬
‫לםוג חשיבות ההצטרפות כנ״ל‪ ,‬בכורי אתה‪,‬‬
‫כלומר עתה‪ ,‬לצערינו‪ ,‬ה״בכור״ ־ עיקר‬
‫החשיבות של כלל ישראל היא חשיבות‬
‫ההצטרפות‪ ,‬אמנם היה ראוי לעם ישראל‬
‫ונדרש ממנו שיהיה לו ״יתר״ ‪ -‬חשיבות‬
‫עצמית‪ ,‬ע״י עבודתו והתעלותו ב״שאת״‬
‫רומז לתפלה‪ ,‬שא״ת נוט׳ א׳דני ש׳פתי‬
‫וכמ״ש )תהלים כם‪,‬‬ ‫ת׳פתח‪ ,‬ו״עז״ רומז לתורה‪,‬‬
‫יא( ה׳ עוז לעמו יתן‪ ,‬ראוים הייתם ליתרון זה‪,‬‬
‫כס‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫אלינו שמחת הלב האמיתית ונזכה שיהיה‬ ‫לתקן מה שפגם ולעשות תשובה שלימה‪,‬‬
‫עוז וחת ה במקומו בב״א‪.‬‬ ‫ובזה נתקשר ביתר עז אל ה׳‪ ,‬ואזי תשוב‬

‫יום ג׳ פ' וארא‪ ,‬כ״ב טבת תשכ״ח לפ״ק‬

‫יותר מזולתו‪ ,‬וכמו ששמעתי פעם מהג״ר‬
‫רור שנעבאלג הריין רויז׳ניצא‪ ,‬שביאר את‬
‫מאמר המשנה‪) :‬אמת ד‪ 0 ,‬״אין לך ארם שאין‬
‫לו שעה״ היינו שאין יכולים להגיע למררגת‬
‫ארם באם ־ ״אין לו שעה״ מיוחרת ביום‪ ,‬בה‬
‫הוא עורך את חשבון נפשו בינו לבין קונו‪.‬‬
‫אר״ם‪ ,‬ותכלית הארם היא שיהא שפל רוח‬
‫ו הי סו ד הראשון בחשבון הנפש שיברוק‬
‫כיצר נוהג הוא בפיו ובלשונו‪ ,‬כמו שביאר‬
‫)ליסטים אות סד(‬ ‫זקיני הק׳ ה״אהבת ישראל״‬
‫את רברי בעל ההגרה ״חסל םרור פסח‬
‫כהלכתו״ ־ םרו״ר בגימ׳ ר״ע ־ באם חפצים‬
‫בחיסול הרע אזי צ י ד ״פה־םח״ כהלכתו‪,‬‬
‫שיקפיר שאותו פה העוסק ברבורי תורה‬
‫וקרושה‪ ,‬יהא טהור כהלכתו בלי שמץ‬
‫ריבורים אסורים כליצנות‪ ,‬או סתם ריבורי‬
‫סרק המבלים את זמנו של הארם לריק‪,‬‬
‫וחשבתי בר״א להוסיף חס״ל עה״א בגימ׳‬
‫ק״א‪ ,‬ק״א במילוי בגימ׳ אוצ״ר הרומז ליראת‬
‫שמים‪ ,‬כאמרם ז״ל )ברמת ג;( אין לו להקב״ה‬
‫בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים‪,‬‬
‫‪ 0‬יראת ה׳ היא אוצרו‪ .‬פי׳‬ ‫שנאמר )ישעיה‬
‫שיעסוק בתורה עם יראת שמים‪ ,‬ואז יוכל‬
‫)שמוח א‪ ,‬ז(‬ ‫ה ״ צ מ ח ־ צ ת ק ״ זי״ע עה״פ‬
‫ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאר‬
‫באבות )פ״ר‪ ,‬מ״ר(‬ ‫מאר‪ .‬מביא את רברי התנא‬
‫מאר מאר הוי שפל רוח‪ ,‬רלכאורה קשה‬
‫אמאי נצרך הכפל לשון ברברי הפסוק‬
‫והמשנה‪ .‬וביאר הטעם רהנה מא״ר אתוון‬
‫ויאחז במרת ענוה לאמור ־ איכה אקרא‬
‫לעצמי ארם ועריין לא עשיתי כלום למען‬
‫התכלית האמיתי‪ .‬ועור צי ‪ 7‬לערוך חשבון‬
‫הנפש בלבו רהנה טרם השלים את קומתו‬
‫של ארם העליון‪ ,‬ומי יורע אם לא רק שלא‬
‫תיקן את שלימות הקומה אלא עור פגם בה‬
‫ח״ו‪ .‬וזו היא בונת התנא‪ ,‬באם יאחז ארם‬
‫תמיר באלו הב׳ מרות של ״ארם״ היינו‬
‫שישאל את עצמו היכן אני בעולמי‪ ,‬והאם‬
‫תיקן קומת ארם העליון‪ ,‬אזי יגיע לענוה‬
‫ושפלות הרוח‪ .‬וזו היתה מעלתן של ישראל‬
‫שהתרבו והתעצמו לעבור את בוראם באלו‬
‫שתי הבחינות ״ארם״ והגיעו מכך לשפלות‬
‫הרוח ולענוה‪ .‬והוראה מכאן לכל ארם‬
‫שיברוק בנבכי נשמתו היכן הוא אוחז‬
‫בעבורת בוראו הלא הארם מכיר את עצמו‬
 ‫דברי מוסד ־ כלכ״ק פלדן אדכור׳ר שלייט״א‬
‫אם האדם מתגבר על עצמו ועושה חשכון‬
‫הנפש‪ ,‬ויהיה בבחי׳ מאד מאד הוי שפל רו ח‬
‫לראות שפלות עצמו לחשוב כיצד להתקר ‪3‬‬
‫הא^‬ ‫לאחד יחיד ומיוחד‪ ,‬אזי ״ותמלא‬
‫אתם״ ־ את״ם אתוון אמ״ת‪ ,‬אמת הי ען‬
‫תורה‪ ,‬עדה״ב )משלי ע‪ ,‬סג( אמת קנה ו א ל‬
‫תמכר‪ ,‬ופירושו שכל מעשיו ותהלוכות חייו‬
‫יהיו על פי תורה‪ ,‬וימלא את הארציוח‬
‫בתורה‪ .‬ויחשוב שכל דבר גשמי שעחכזח‬
‫יהיה בדרך התורה‪ ,‬וע״ד משל‪ ,‬כ ע ח‬
‫האכילה אפשר להבחין בין אדם יראת ש מי ח‬
‫הסועד את לבו לבין סתם אדם‪ .‬אדם העיס^ן‬
‫בתורה אוכל בעדינות ולא ברעבתנות רק‬
‫מנת למלא את כריסו • אלא מכוון כ כ ל‬
‫אכילה ואכילה שתועיל לו שיהא בריא וחץק‬
‫הכח‬ ‫לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬ויהיה בו‬
‫המספיק ללמוד את התורה הקדושה כ ר א ח‬
‫ולהתפלל כדבעי‪ .‬אכילה כזו נקראת עכרן‪-‬ח‬
‫ה׳ בפנימיות‪ ,‬כיון שמה שמכוון האדם כ ע ח‬
‫אכילתו אין איש יודע וזו היא עכרו‪-‬ח‬
‫אמיתית של בלתי לה׳ לבדו‪ .‬ואם כך נרחן^‬
‫האדם בכל מעשיו‪ ,‬אזי זוכה הוא ל ה ת ע לו ח‬
‫מעלה מעלה ביראת ה׳‪ ,‬ויהיה ניכר ע ל‪,‬ן‬
‫שהוא ירא ה׳‪ .‬וזו כוונת הכתוב ״ות ‪0‬ל^‪,‬ן‬
‫ה א ס אתם״ למלאות את כל ה א ס ואת כ ל‬
‫עניני העולם שיהיו עפ״י תורה‪ ,‬וזה‬
‫שהורה לנו החכם מכל אדם )משלי נ•׳ ו( ״ כ כ ל‬
‫ררכ ‪ 7‬דעהו‪ ,‬והוא יישר ארחתך״ בכל דו‪ -‬ך‬
‫לבער מעצמו את הרע‪.‬‬
‫תרומה עולה‬ ‫)תרומות ר‪ ,‬ז(‬ ‫חז״ל אמרו‬
‫באחר ומאה‪ .‬וכתב בעה״ט בפרשת תרומה‬
‫)שמות כה‪ ,‬ג( רתרומה רומז לתורה ־ תרומ״ה‬
‫אותיות תור״ה מ‪ /‬שהתורה ניתנה למ׳ יום‪.‬‬
‫תרומ״ה בגימ׳ קו״ל‬ ‫)אמ״ג(‬ ‫וכן רומז לתפלה‪,‬‬
‫תפיל״ה‪ .‬ואפ״ל ״תרומה״ היינו התורה‬
‫והתפלה ״עולה באחר ומאה״ מתעלה מעלה‬
‫מעלה כאשר היא נעשית מתוך יראת שמים‬
‫אמיתית‪ ,‬דק״א במלוי בגימ׳ אוצ״ר הרומז‬
‫ליראת שמים כנ״ל‪ ,‬שלומרים את התורה‬
‫ביראה ברתת ובזיע ומתפללים בחיות‬
‫וברביקות למען כבור שמו יתברך‪ .‬צריכים‬
‫לעבוד את בוראנו מתוך אמת מתוך פנימיות‬
‫הלב ולא לשם חיצוניות‪ ,‬וחובה עלינו לעיין‬
‫היטב בנבכי הנפש אי התפלה והתורה היא‬
‫כדבעי או חלילה להיפך‪ ,‬ואזי תהיה‬
‫התרומ״ה עול״ה כשהיא מלובשת באוצ״ר‬
‫של יראת שמים‪ .‬וכן צי ‪ 7‬לדעת כשבחור‬
‫התחיל את תפלתו בקרירות חלילה ־ אל לא‬
‫להתייאש! ־ באם יבחון היטב את מצבו‬
‫באותו הרגע‪ ,‬עדיין יכול הוא לעשות תשובה‬
‫ולחטוף עוד את שארית התפלה ־ שתהיה‬
‫בחמימות ובדביקות הלב‪.‬‬
‫וירבו ויעצמו במאד מאד‪,‬‬ ‫ע ד״ ל‪,‬‬
‫ותמלא הא ‪ p‬אתם‪ .‬מא״ד רומז לענוה כנ״ל‪,‬‬
‫לא‬ ‫דגרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬

‫ובכל עידנא ‪ -‬לא יעמוד סתם בחיצוניות‬ ‫שאדם הולך ידע לפני מי הוא עומד‪ ,‬הן‬
‫בלבד ־ צדיכים גם הפנימיות‪ .‬וכן בתפלה‬ ‫בשעת אכילתו‪ ,‬והן בשעה שעוסק במשא‬
‫צי ‪ 7‬להיות בבונה פנימית‪ ,‬אז לא יבוא‬ ‫ומתן‪ .‬כלל גדול הוא! צי ‪ 7‬לגשת לכל דבד‬
‫לדבד באמצע התפלה‪.‬‬ ‫מתהלוכות חייו בידאת שמים‪ ,‬תעיינו בשו״ע‬
‫או״ח סימן דל״א בענין זה‪ .‬והמחבד מסיים‬
‫א מ ת נכון הדבד שלדבד בפה מענינים‬ ‫שם ־ ״כללו של דבד‪ ,‬חייב אדם לשום עיניו‬
‫אלו ‪ -‬לעשות כל דבד מת ‪ 7‬ידאת שמים‬ ‫ולבו על דדכיו ולשקול כל מעשיו במאזני‬
‫ופנימיות הלב ־ הוא נקל מאוד‪ .‬אך לקיים‬ ‫שכלו‪ ,‬וכשדואה דבד שיביא לידי עבודת‬
‫את הדבדים הללו בפה‪ ,‬בידים‪ ,‬בדגלים ובכל‬ ‫הבודא יתבדך יעשהו‪ ,‬ואם לאו לא יעשהו‬
‫הדמ״ח אבדים ־ זו אכן עבודה קשה‪,‬‬ ‫ומי שנוהג כן עובד את בודאו תמיד״‪ .‬למשל‬
‫ומוכדחים לעמול על כך‪.‬‬ ‫כשמקדבים אדם זד שהגיע למקום שאין‬
‫איש מכידו‪ ,‬מקיימים מצוה של בין אדם‬
‫כל בחוד צר ‪ 7‬להקפיד שיהא לבושו‬ ‫לחבידו‪ ,‬־ הדי זה עבודת השם דצון הבודא!‬
‫תמיד נקי ומסודד‪ ,‬וזה נוגע למצות קידוש‬
‫השם‪ ,‬באם מקפידים אנו ללכת באיצטלא‬ ‫צדיכיים להיזהד מאוד על הדבודים‬
‫נקיה כדבעי‪ ,‬אזי מתאהב שם ה׳ על ידינו‪.‬‬ ‫שמוציאים מן הפה כי כל היסודים מגיעים‬
‫באם אין מקפידים על שמידת הלשון‪.‬‬
‫ככר דבדנו לפני כן על מצות שבין אדם‬ ‫כשמדבדים דבדים אסודים ‪ -‬ואפילו דיבוד‬
‫לתבידו‪ ,‬דציתי לעודד הנה תלמידי הישיבה‬ ‫קל שבקלים ־ אפשד לעבוד על לאוין ועשין‬
‫ההולכים ביומא דפגדא‪ ,‬ובזמנים שונים‬ ‫בחדא מהתא בלי להדגיש בכך כלל דח״ל‪.‬‬
‫לקבץ כספים למען ״עזדת נישואין״ וכדו׳‪,‬‬ ‫וכל זה הוא כיון דאינו מקפיד ללמוד ספדי‬
‫צדיכים לדעת כי גם בעת שהולכים לעסוק‬ ‫ידאה ומוסד‪ ,‬כי אם יטהד נפשו במילי‬
‫בדבד חשוב זה אפשד לכוון שיהיה למען‬ ‫דמוסד ובמילי דחסידותא לא יפקיד את פיו‬
‫כבוד שמו יתבדך‪ .‬וצר ‪ 7‬שתהא לכם קצת‬ ‫וידבד ככל העולה על דוחו‪ .‬כל דבד צד ‪7‬‬
‫מם״נ‪ ,‬בלב ונפש עבוד מוסדות ויז׳ניץ‪ ,‬כי על‬ ‫להיות בפנימיות הלב‪ ,‬כשעושים חשבון‬
‫אף שמנהלי הישיבה והעסקנים עושים דבות‬ ‫הנפש יקפיד על עשיית חה״נ אמיתי לא‬
‫ומשתדלים שהכל יהיה על הצד היותד טוב‪,‬‬ ‫להונות את עצמו‪ ,‬וכן כשעומדים בעת‬
‫עם כל זה יש עלינו את החיוב לסייע בידם‪.‬‬ ‫עדיכת השלחן הטהוד בליל שבת קודש‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלו״ר עוליט״א‬ ‫לב‬

‫וחשכתי בדרך אפשר לפרש הפסוק‬
‫הנ״ל‪ ,‬א״ת רומז לכ״ב אותיות התורה )‪p,H0‬‬
‫א״ת מכאובי״ו היינו שלאדם‬ ‫א׳ עד אות ת׳(‬
‫צער וכאב על שאין בו רגש ללימוד התורדז^‬
‫וכואב לו מרה על מיעוט אהבת התורדז^‬
‫לימוד התורה וידיעת התורה שבו‪ .‬ועל זן^‬
‫אומר הקב״ה ‪ -‬״כי ידעתי את מכאוכין״‬
‫היינו אני מחבר את עצמי לכאבו הגדול‬
‫חסרונו בתורה‪ ,‬ומרגיש את צערו‪ .‬והקכ״ף;‬
‫חפץ לעזור לנו והוא משתתף בצערנו ר ק‬
‫הוא עומד ומצפה שנבקש מאתו יתכרך‬
‫שיעזור לנו להתעלות בלימוד והבנת התורדז‪,‬‬
‫וכראי׳ ב״אהבת שלום״ בפ׳ שמות‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬עתה בימי השובבי״ם‪ ,‬צריכיס‬
‫לחשב ולדעת בבירור כיצד עוברים עלינו‬
‫הימים הללו‪ ,‬הן בתורה הן בתפלה ור;ן‬
‫בתקון המרות‪ .‬ובאם נחזק את עצמנו ב א מ ‪p‬‬
‫לעשות רצון ה'‪ ,‬ונבקש ממנו יתברך שיעזרנר‬
‫בכל מעבדנו‪ ,‬אזי בישועתו ירים קיננו‪,‬‬
‫ויקרבנו אליו‪ ,‬ונזכה ליראת שמים׳ לתקון‬
‫ולהתלהסוןץ‬ ‫התורה‬ ‫להתמדת‬ ‫המרות‪,‬‬
‫בתפלה‪ ,‬ואז יתיש חיים של שמחה‪p-.-n ,‬‬
‫שיש בהם חיים‪ ,‬ובקרוב נזכה לביאת מעזיךן‬
‫צדקנו בב״א‪.‬‬
‫וכמו שהביא החינוך במצות פ‪ /‬עזוב תעזוב‬
‫עמו ־ כלומר עזרהו‪ .‬משרשי המצוה‪ ,‬ללמד‬
‫נפשנו במרת החמלה שהיא משובחת‪ ,‬ואין‬
‫צי ‪ 7‬לומר שהוא חובה עלינו לחמול על‬
‫האיש המצטער בגופו‪ ,‬אלא אפילו על‬
‫המצטער באבידת ממונו מצוה עלינו לחמול‬
‫עליו ולהצילו עכ״ל‪ .‬אם כן חובה עלינו‬
‫לםייע בידם‪ ,‬כי העול הכםפי מכביד עליהם‬
‫כמשא‪ ,‬ומי שיש לו מעט הרגש של רחמנות‬
‫על זולתו‪ ,‬יכול לחוש בצער חבירו‪ ,‬והוא‬
‫מתאמץ לעזור לו‪.‬‬
‫עה״פ כי ידעתי את מכאוביו‪ ,‬״ ‪T‬עתי״ לשון‬
‫מתחבר‬ ‫שחקב״ה‬ ‫והיינו‬ ‫״התחברות״‬
‫ומשתתף בצערן של ישראל‪ .‬הבטחה זו‬
‫לבדה כבר מהוה ישועה עבורנו‪ .‬וכנודע‪,‬‬
‫חבירו‪,‬‬ ‫משתתף בצער‬ ‫שהאדם‬ ‫שע״י‬
‫השתתפות זו בעצמה כבר מהוה ישועה‪,‬‬
‫ועאכו״ב כשהקב״ה משתתף בצערן של‬
‫ישראל‪ .‬ולכן צריכים לסייע ביד העוסקים‬
‫בהחזקת הישיבה‪ ,‬ח ה הוה עבורם עזרה‬
‫גדולה כי מרגישים שמעריכים את פועלם‬
‫וזה נותן להם כח להמש ‪ 7‬הלאה ביגיעתם‪.‬‬
‫לג‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫יום ג' פ׳ בא‪ ,‬כ״ט טבת תשכ״ח לפ״ק‬

‫כחם לעת זקנה ־ אזי נפלו ביד היצר הרע‬
‫והתאוות‪ .‬והטעם לכך הוא כיון דבימי‬
‫הנעורים על אף שלחמו כנגד התאוות‪ ,‬עם‬
‫כל זה עדיין לא כבשו אותן תחתיהם לגמרי‪.‬‬
‫וכן הוא באברכים ובחורים המקשרים את‬
‫עצמם באהבת אמת לצדיקים‪ ,‬וכשמזקינים‬
‫נחלשת אהבתם ומתמוטטת‪ ,‬וזה בא מחמת‬
‫שלא כבשו את יצרם ותאוותם בימי‬
‫הנעורים‪ ,‬ולפיכך לעת זקנה מכריע אותם‬
‫היצר ומקרר אצלם את החיבה וההתקשרות‬
‫לצדיקים‪ .‬נמצא שימי נעוריהם היו טובים‬
‫יותר מימי הזקנה‪ ,‬וילדותם מביישת זקנותם‪.‬‬
‫ולכן צי ‪ 7‬האיש המשכיל בלבו לשבר את‬
‫כה יצרו הרע ולכבוש תאוותיו כליל עוד‬
‫בימי הנעורים‪ ,‬עד שלא יוכלו לו בעת זקנותו‬
‫כשתש כה גופו‪.‬‬
‫ברוך הוא שבח בו‪ ,‬והיינו דאמר רבי יוחנן‬
‫והיסוד הראשון לשבר תאוות הלב היא‬
‫על ידי טהרת המחשבה‪ ,‬כי בלעדיה אין יכול‬
‫האדם לפתוח לבו אל הקדושה‪ .‬ההתקשרות‬
‫האדם אל בוראו נעשית מכה המחשבה‬
‫והנשמה שבמת‪ ,‬שעל ידם משעבד האדם‬
‫את כל רצונותיו לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬כי‬
‫לא ניתן לכוף את האדם ללמוד תורה בעל‬
‫כרחו אלמלא רצונו הפנימי‪ ,‬ולא יועילו שום‬
‫סיבות חיצוניות להניאו לעסוק בתורה‪.‬‬
‫בספר ״חובות הלבבות״ בתוכחה בסוף‬
‫הספר‪ ,‬כותב שם ״נפשי הכיני צידה לרוב אל‬
‫תמעיטי‪ ,‬בעוד בחיים חיתך ויש לאל ידך‪ ,‬כי‬
‫רב ממך הדרך‪ ,‬ואל תאמרי למחר אקח‬
‫צדה‪ ,‬כי פנה היום ולא תדעי מה ילד יום‪,‬‬
‫ודעי כי תמול לעד לא ישוב‪ ,‬וכל אשר פעלת‬
‫בו שקול וםפור וחשוב‪ ,‬ואל תאמרי מחר‬
‫ובו׳)עיי״ש(‪.‬‬ ‫אעשה‬
‫דברי החוה״ל הללו צריכים ביאור‪,‬‬
‫אמאי הדגיש לומר ״בעוד בחיים חיתך״ מי‬
‫אינו יודע שלאחר פטירת האדם אין‬
‫באפשרותו להוםיף יותר מצות‪ ,‬הלא גמרא‬
‫לעולם יעםוק אדם‬ ‫)שבח ל‪(.‬‬ ‫מפורשת היא‬
‫בתורה ובמצות קודם שימות‪ ,‬שכיון שמת‬
‫בטל מן התורה ומן המצות ואין להקדוש‬
‫מאי דכתיב במתים חפשי‪ ,‬כיון שמת אדם‬
‫נעשה חפשי מן התורה ומן המצות‪.‬‬
‫ו הנ ה זקיה״ק ה״אהבת שלום״ מבאר‬
‫הכתוב ״ויאמר משה‪ ,‬בנערינו ובזקנינו נלך״‬
‫עפ״י מאמר הגמרא )סוכה נג‪ (.‬אשרי ילדותנו‬
‫שלא ביישה את זקנותנו‪ .‬ופירש דהנה יש בני‬
‫אדם שבימי הנעורים כשכחם עדיין במתנם‪,‬‬
‫אזרו חיל ללחום נגד התאוות‪ ,‬וכשנחלש‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫לד‬

‫ובזקנותנו‪ .‬ובזה פירש הפסוק ״ויאמר מעזה^‬
‫בנערינו ובזקנינו נלך״ פירוש משה שהו<ן‬
‫סוד הדעת מלמדנו שנשכיל ונדע ״בנערינו‬
‫ובזקנינו נלך שנלך מחיל אל חיל לעבוד ‪pK‬‬
‫הבורא יתברך בעוז ותעצומות ובהתלהכו ‪p‬‬
‫דקדושה בימי הזקנה‪ ,‬כשם שעבדנו או ‪ p‬ו‬
‫ברוב אונים וחמימות בימי הבחרות‪.‬‬
‫וברור כי לימוד תורה הנובע מאונס של‬
‫הזולת‪ ,‬אין בו שום טעם‪ .‬וכן הוא בתפלה ־‬
‫האדם צי ‪ 7‬להיות מקושר לבוראו בעת‬
‫שמתפלל‪ ,‬ולא לומר את התיבות בפיו בלי‬
‫מחשבת הלב‪ ,‬כי תפלה בלא כונה כגוף בלא‬
‫)שער חשבון‬ ‫נשמה‪ ,‬וכן כתב החובות הלבבות‬
‫וכשיתפלל המתפלל בלשונו‪ ,‬ולבו‬ ‫תפ ש • ט(‬

‫טרוד בזולת ענין התפלה‪ ,‬תהיה תפלתו גוף‬

‫ועוד מדייק שם בדברי הגמרא )קידס‬
‫זקני ת״ח כל זמן שהם מזקינים‪ ,‬ד ע ת ס‬
‫מתישבת עליהם‪ .‬דלכאורה קשה הוא‬
‫לשון למה‪ ,‬ותי ‪ p‬דהכוונה היא כדלעיל^‬
‫כלומר‪ ,‬אם הזקנה היא מצד שהחכים ב ‪n‬ון‪P -‬‬
‫ע״ד אמרם ז״ל )קידרטיז לב•( א'ז ^‪ iP‬אלא מי‬
‫שקנה חכמה ־ היינו שנקרא זקן מצד ח כ מ תו‬
‫ולא מצד מנין שנותיו‪ ,‬ואף שהוא עדיין ר‪-‬ך‬
‫בשנים‪ ,‬עם כל זה הוא אב בחכמה ו ר ^ו‪,‬‬
‫לכנותו זקן כיון שעסק בתורה ביגיעה‪ ,‬ע כ ע;‬
‫את יצרו ושיבר לגמרי את כל תאוותיו ;ןון‪-‬‬
‫בהיותו נער‪ .‬אזי ״כל זמן שמזקינים״ היינו‬
‫שאף כשמגיע ‪6‬קנה בשנים עדיין כחו י ‪P 5‬‬
‫לכבוש את התאוות ‪ -‬על אף חולשת גופו ‪,‬‬
‫‪pP‬‬ ‫כיון שכבר החליש בימי נעוריו את‬
‫התאוה‪ ,‬ותש כחה יותר משתש כח גיפו^‬
‫ולכן ״דעתם מתישבת עליהם״ כלר‪3‬ןן‪-‬‬
‫שדעתם ורצונם מקדמת דנא ללחום כ תו ף‬
‫ולכבוש את התאוה‪ ,‬מתיישבת עליהם‬
‫לא משתוקקים לחטוא כיתר בני גילם וד״^^‬
‫בלא רוח וקליפה בלא לב‪.‬‬
‫ובזה פירש הפסוק )בפרשתגו( קדש לי כל‬
‫בכור פטר כל רחם‪ ,‬״בכור״ ‪ -‬היינו המחשבה‬
‫הנקראת ראשית ובכור כנודע מספה״ק‪,‬‬
‫רח״ם אותיות‬ ‫פתיחה )עי׳ רש״י(‪,‬‬ ‫פט״ר ‪ -‬לשון‬
‫רמ״ח ורומז לרמ״ח מצות עשה‪ ,‬ר״ל ״קדש‬
‫לי כל בכור״ היינו שיקדש ויטהר האדם את‬
‫מחשבתו ״פטר כל רחם״ כדי שיוכל לפתוח‬
‫פתח בנפשו על מנת לקיים את המצות‪ ,‬כי‬
‫מבלעדי טהרת המחשבה ילאה למצוא‬
‫הפתח לקיום המצות‪.‬‬
‫אשרי‬ ‫)סוכה ע‪(.‬‬ ‫וזה ביאור מאמרם ז״ל‬
‫ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫אשרי לנו שלא ביישו ימי הנעודים את ימי‬
‫הזקנה אלא שניהם שווין לטובה‪ ,‬כי במשך‬
‫כל ימי חיינו לחמנו לשבר את כח התאווה‬
‫ולכבוש את יצרנו‪ ,‬ועבדנו את ה׳ באותה‬
‫בילדותנו‬ ‫התלהבות‬ ‫ובאותה‬ ‫חמימות‬
‫לה‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫לכם״ נתתי לכם את התורה הקדושה שהיא‬ ‫ע ״ כ תדעו עתה בימי הבחרות הוא הזמן‬
‫קנין טוב מאין כמוהו‪ ,‬ה צי ‪ 7‬מאן דהוא‬ ‫היותר נכון‪ ,‬והיותר מתאים להתקרב אל ה׳‬
‫עדות גדולה יותר משל הקב״ה בעצמו? ־‬ ‫ולחטוף תורה ומצות בכפליים‪ ,‬כי כל מה‬
‫מאתנו‬ ‫ומבקש‬ ‫עומד‬ ‫ועוד כשהקב״ה‬ ‫שנקנה עתה‪ ,‬וככל שנשבר ונחליש את כהו‬
‫״תורתי אל תעזובו״ קחו לכם מקנין זה‬ ‫של היצר בימי הנעורים‪ ,‬תהיה לנו תועלת‬
‫שנתתי לכם אותו בחינם ואל תחדלו!‬ ‫מרובה לימים הבאים!‬

‫על כן בחורים‪ ,‬תראו לנצל את זמנכם‬
‫היטיב‪ ,‬שיהיה יקר בעיניכם כמטמוניות ולא‬
‫תאבדו אותו בחינם‪ .‬אם בחור לא מנצל את‬
‫כל הזמן שיש בידו לקבץ אבנים טובות‬
‫מאוצרות התורה‪ ,‬אזי אי אפשר לכנותו בר‬
‫דעת‪ ,‬זה מוכיח כי אין הוא יורד לעמקם של‬
‫דברים כמה תועלת באה לו מן התורה‪ .‬ניקח‬
‫על דרך משל את נושא השכמת הבקר‪,‬‬
‫ישנם בחורים שאינם קמים בזמן וצריכים‬
‫לעורר אותם כמה פעמים ־ וכל זה נובע כיון‬
‫שאין להם עול‪ ,‬אינם חשים בחשיכות של‬
‫הקימה בבוקר השכם כדי ללמוד את תורת‬
‫ה׳ ולהתפלל כדבעי‪ ,‬אבל לאחר נישואיהם‬
‫מתברר פתאום כי אכן מסוגלים הם‬
‫להשכים קום וטענתם בפיהם כי מוכרחים‬
‫הם ללכת למסחרם‪ ,‬הם צריכים פרנסה‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה האם התורה ומצותיה אינן‬
‫חשובות כל כך כמו המסחר? ‪ -‬וכי אותו‬
‫ממון שהוא דבר עובר שמרויחים אותו בזה‬
‫העולם עולה במעלה על לימור התורה?!‬
‫בכבודו ובעצמו אמר לנו ״כי לקח טוב נתתי־‬
‫וכבר המשילו בםפה״ק‪ ,‬משל למלך‬
‫אחד‪ ,‬שהלך ברחובה של עיר ופיזר מרגליות‬
‫ואבנים טובות והקציב זמן מוגבל‪ ,‬בו כל‬
‫החפץ יכול ליטול מרגליות ופנינים כאוות‬
‫נפשו‪ .‬ומי פתי ולא ירוץ לאםוף מטמוניות‬
‫לתוך חיקו‪ ,‬הלא הזמן קצר והמלאכה‬
‫מרובה‪ .‬מובן כי כל בני העיר נתקבצו ובאו‬
‫מרחוק לקבץ את המרגליות מהקרקע בלי‬
‫שאיש זירזם‪ .‬והנמשל ברור‪ ,‬הלא הקב״ה‬
‫ברוך הוא ובר ‪ 7‬שמו חפץ להיטיב עמנו‬
‫לפיכך הירבה לנו תורה ומצות‪ ,‬ומי פתי ולא‬
‫יקבוץ מן הטוב הצפון הזה לת ‪ 7‬חיקו? ־‬
‫הלא אם יורדים אנו לעמקם של דברים‪,‬‬
‫צריכים אנו להבין כי התורה הקדושה יקרה‬
‫לעין עי ‪ 7‬מאותן מרגליות שפיזר אותו מלך!‬
‫־ ערכן של אבנים טובות לא יסולא באות‬
‫אחת מהתורה הקדושה‪ ,‬מרגליות אינן שוות‬
‫ערך כלל לשורה אחת של גמרא‪ ,‬לא שי ‪7‬‬
‫כל דמיון ‪ -‬ולו הקל ביותר ‪ -‬בין התורה‬
‫הקדושה לבין עשירות העוה״ז! הלא הקב״ה‬
 ‫דכריי כלוסד ‪ -‬כוכ״ק כירן אדמו״ר שלייט״א‬

‫תדעי מה ילד יום״‪ .‬לכן צי ‪ 7‬לנצל כל ‪y jn‬‬ ‫ואגב אורחא חשבתי שתהיה לכם‬
‫לשם עסק ועמל התורה‪ ,‬״ודעי כי תמול‬ ‫תועלת מרובה‪ ,‬אם תקבלו על עצמכם‬
‫לא ישוב וכו׳״ ־ ואם לא תנצלו את הזמן‬ ‫ללמוד בכל יום השיעור בדף היומי‪ ,‬אם‬
‫לעסק התורה‪ ,‬תצטערו על כך אחרי כן‪,‬‬ ‫בחבורה או כל בחור בפני עצמו או בצירוף‬
‫תהא לכם דרך חזרה‪.‬‬ ‫של חברותא‪ .‬כי באם תתמידו בלימוד זה‬
‫תגיעו ללמוד מםכתות שעדיין לא למדתם‬
‫וכמעשה באדם אחד‪ ,‬שכהגיעו לגיל‬ ‫מימיכם‪ ,‬אם בחור אכן ירצה לעסוק בלימוד‬
‫העמידה אמר ־ חפץ אני לעשות תשוכד־ו‪,‬‬ ‫זה בקביעות‪ ,‬הוא ימצא זמן לכך על אף‬
‫ועשיתי תשובה על עוונוחי ואני מתחו־ט‬ ‫סדרי הלימוד הקבועים שבהם צי ‪ 7‬ללמוד‬
‫עליהם ומקבל עלי לעבוד את ה׳ מ כ אן‬ ‫את הלימודים שנקבעו על ידי הנהלת‬
‫ולהבא‪ .‬אך אוי לי ומר לי ־ מה יהא על אי תן‬ ‫הישיבה‪ ,‬כי אדם החפץ ללמוד מנצל את‬
‫שנים נעימות בהן יכולתי לעסוק בתורה רל^ן‬ ‫הזמן הפנוי שנותר מחוץ לסדרים‪ ,‬כי יודע‬
‫עסקתי בה? י חסרון זה שבי כבר לא י ש ר ^‬ ‫ערכו וחשיבתו של הזמן‪.‬‬
‫בי את הזמן בו לא למדתי איני יכול ל ה שי ‪3‬‬
‫אחורנית‪ .‬ודבריו צדקו מאוד‪ ,‬ומבלעדי לימרז‪-‬‬ ‫ובהקדמה זו יובנו היטב דברי ה״חובות‬
‫התורה המזככת את כל האברים‪ ,‬אין לאד־ס‬ ‫הלבבות״ עליהם הקשינו ״נפשי הכיני צדה‬
‫שום חיות! כיצד תהיה לאדם חיות וחמימר ‪p‬‬ ‫לרוב אל תמעיטי״ עסקו בתורה הרבה ללא‬
‫בשבת קודש‪ ,‬מבלעדי התורה? “ לימוז־‬ ‫הפסקה‪ ,‬נצלו כל רגע לקנות מקנין זה‬
‫התורה בהתמדה‪ ,‬ותפלה בבונה נו תגי ס‬ ‫״בחיים חיתך״ היינו כל זמן שאתם עדיין‬
‫חיות בנפש האדם ומקרבין אותו לפולד‪ 3/‬א‬ ‫בישיבה ואין עליכם עול של בית ועוללים‪,‬‬
‫דקודשא בר ‪ 7‬הוא‪.‬‬ ‫ועוד טרם הונחו רחיים על צוואריכם להיות‬
‫עסוקים בטרדות הפרנסה‪ ,‬אלא נמצאים‬
‫והנה עומדים אנו עתה בימי ה שו בכי״ ^‬ ‫אתם במקום בו כל ימיכם הינם חיים‬
‫ימים המסוגלים מאוד לתקון היסוד‪,‬‬ ‫חיותכם ‪ -‬חיים שיש בהם חיים‪ ,‬חיים של‬
‫יודע מרת נפשו״)משלי ‪ ,t‬י( וע״כ על כל ‪p P S‬‬ ‫תורה‪ ,‬״ויש לאל ‪7 r‬״ עדיין יש לכם את‬
‫לחשוב חשבונו‪ ,‬ולהשית עצות לנפשו כי ^ן‪-‬‬ ‫האפשרות לעזאוב תורה מלוא חפניים‪ ,‬ללא‬
‫לתקן מה שפגם‪ .‬וחשבתי בד״א‪ ,‬הכיני ציז‪-‬ךן‬ ‫שום עול‪ ,‬לא בל הזמנים שוים לטובה‪ ,‬״אל‬
‫רי מ ז‬ ‫לרוב‪ ,‬כי רב ממך הדרך‪ ,‬״דרך״‬ ‫תאמרי למחר אקח צידה‪ ,‬כי פנה היום ולא‬
‫לז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק כלדן אדכוו״ר שלייט״א‬

‫את ערך התורה בכל המובנים כי רבה היא‪.‬‬ ‫לקדושת יוסף ציס״ע‪ ,‬ממ״ך גיט׳ ק׳ רומז‬
‫למאה ברכות שהאדם צרך לאמרם בכל‬
‫יקר‬ ‫יהא‬ ‫הזמן‬ ‫בחודים־יקרים‪,‬‬ ‫יום‪ ,‬ובזה אפשר לומר דהתיקון לחטא הידוע‬
‫בעיניכם‪ ,‬ועי״ז גם תוכלו להבחן בםוף זמן‬ ‫הוא להכין ״צדה לרוב״ היינו להתחזק‬
‫על מםכתא גיטין הנלמדת בישיבה‪ .‬והללו‬ ‫בלימוד התורה ותפלה‪ ,‬וכן יברך הברכות‬
‫מכם שיתמידו ביותר לצרף לםדרי לימודם‬ ‫בבונה הראויה‪ ,‬שידע לפני מי הוא מברך‬
‫את לימוד דף היומי‪ ,‬יגיעו גם כן לידיעה רבה‬ ‫לפני ממ״ה הקב״ה‪ ,‬ויברך בשפה ברורה‬
‫במםכתות רבות‪.‬‬ ‫ונעימה מתוך מחשבת הלב‪.‬‬

‫ה׳ יעזרנו על דבר כבוד שמו‪ ,‬שנזכה‬ ‫על כן צריכים בימי השובבי״ם להתגבר‬
‫בימים הללו לשוב בתשובה שלימה באמת‬ ‫מאוד בעםק התורה‪ ,‬ולא לחשוב רק על‬
‫מתוך דביקות בה׳ יתברך‪ ,‬ולביאת גו״צ‬ ‫עצמו אלא כל בחור יראה לחזק את‬
‫בב״א‪.‬‬ ‫החברותא שלו שילמדו בהתמדה כי התורה‬
‫מגנא ומצלא מכל הפורעניות‪ ,‬ואין לתאר‬

‫יום ג׳ פ׳ בשלח‪ ,‬ז׳ שבט תשכ״ח לפ״ק‬

‫הבל פיהם כבר נפגם בחטאיהם‪ ,‬ועל כן בעי‬
‫שיעםקו בתורה ובתפלה מתוך בונת הלב‪,‬‬
‫ואז תעלה עבודתם לרצון לפני אדון כל‪.‬‬
‫)שבת קיט‪(:‬‬
‫ו ה א מ ת היא כי לימוד התורה לבד ללא‬
‫שום בונות‪ ,‬הוא גם כן דבר גדול ופעולה‬
‫חשובה‪ .‬אבל זה שפגם בפיו ברבורים‬
‫אםורים או גרוע מכך דיבר דברי ליצנות ‪-‬‬
‫מה יועיל לו לימודו‪ ,‬ליצנות היא ממש‬
‫מחלה‪ ,‬אדם שטבועה בו המרה הרעה של‬
‫ליצנות‪ ,‬עוקר לחלוטין כל זיק של רצינות‬
‫בפרשת בא מביא ה״אמרי נועם״ בד״ה‬
‫א״י בא אל פרעה‪ ,‬את דברי האר״י ז״ל‬
‫שהפליג בגודל מעלת הבל פיהם של‬
‫תינוקות של בית רבן‪ ,‬כאמרם ז״ל‬
‫אין העולם מתקיים‪ ,‬אלא בשביל הבל‬
‫תינוקות של בית רבן‪ .‬יען כי ילדים קטנים‬
‫עדיין לא פגמו בפיהם ולא כזבו בלשונם‪,‬‬
‫ולכן הבל פיהם עולה לרצון לפני השי״ת על‬
‫אף שאינו בבונה דליבא ודי להם באמירת‬
‫הפה לבד‪ .‬אבל אנשים גדולים שכבר פגמו‬
‫בשפתם‪ ,‬אין די להם בזה שילמדו תורה‪ ,‬כי‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלו״ר שלייט״א‬
‫שלכל הפחות נלמד את לשוננו ל צ מ צ ס‬
‫הדבור רק לדברים הנצרכים‪ ,‬ולקבל‬
‫תענית הדיבור‪.‬‬
‫״כין מגדול ובין הים״ ־ פירוש ש ע נין‬
‫סי *‬ ‫גדול מאוד‪ ,‬שאם שומר האדם א ת‬
‫ולשונו הרי הוא מגד״ל עוז‪ ,‬שעושרז י ז ק י נ י ^‬
‫בעולמות העליונים וגורם נחת רוח‬
‫יתברך שמו‪ .‬ואם לאו ח״ו‪ ,‬אזי נופל‬
‫״ י ״ מי ע ך‬ ‫במצולות ' " ‪ °‬י’”''•‬
‫שע״י לשון הרע ורכילות נחשב‬
‫חלילה כעובד עבודה זרה כמו‬
‫שפתינו אתנו‪ ,‬מי‬ ‫)תהלים יב‪ ,‬ה(‬
‫״יי׳‬
‫נכחו תחנו על הים ־ הי״ם בגימ׳ דז ״‬
‫והמילוי של תיבת הי״ם ־ ג״כ בגימ׳‬
‫ז׳ז״‬
‫והיינו שצי ‪ 7‬האדם שידע שפלות‬
‫וגדלות הבורא ב״ה כמאמר הכתוב)דכו־‪,,‬‬
‫‪ (t‬ה״ן קרבו י מ ך למות ‪ -‬המורה על‬
‫עצמו‪ ,‬וה״ן לה׳ אל קך השמים ושמי‬
‫)שם י‪ - (t ,‬המורה על גדלות השי״ת‪ .‬ו;ן׳‪^ ,/‬‬
‫ה״ן הנ״ל יוכל להיות נוכ״ת היצה״ר‬
‫את פיו ולשונו שלא לדבר שום דבר‬
‫הדברים ההכרחיים‪ ,‬עיי״ש דבה״ק‪.‬‬
‫דעו‪ ,‬אם בחור גדור בפיו‪ ,‬יש לו ^‬
‫תועלת מרובה ללימוד התורה‪ ,‬ובזה‬
‫לח‬
‫מקרבו‪ ,‬ואין לדבר גבול‪ ,‬זו היא רעה חולה!‬
‫ואותה רעה יש גם בדבור לשון הרע‬
‫ורכילות‪ ,‬ואוי לאדם שמרגיל עצמו אליהם‪.‬‬
‫וכדאיתא מזקיני הקדוש ה״צמח צדיק״‬
‫עה״פ )בפרשתנו( דבר אל בני ישראל וישבו‬
‫ויחנו לפני פי החירות בין מגדל ובין הים לפני‬
‫ו‪,‬‬ ‫בעל צפן נכחו תחנו על הים‪ .‬דאיתא )קהלת‬
‫ז( כל עמל האדם לפיהו ־ שיעמול האדם‬
‫תמיד לשמור פיו ולשונו‪ ,‬ויגביל את עצמו‬
‫שלא לדבר אף בדברים בטלים‪ ,‬כי לדברים‬
‫בטלים אין גבול‪ .‬ואין בזה נפקא מינא אם‬
‫דהמע״ה‬ ‫בשבת או בחול‪ ,‬תמיד צריכים למעט‬
‫בדברים ככל היותר‪ .‬ובזה ביאר הפסוק ״דבר‬
‫אל בני ישראל וישובו״ היינו אמור להם‬
‫שישובו בתשובה‪ ,‬״ויחנו לפני פי החירות״‬
‫שיעשו חני״ה והפסקה אפילו בדברים שהם‬
‫חירות ־ דברי הרשות ־ שאינם בלשון הרע‬
‫ודברת בם‪,‬‬ ‫)יומא יט‪(:‬‬ ‫ורכילות‪ ,‬וכאמרם ז״ל‬
‫בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים‪.‬‬
‫תתבוננו‪ ,‬ותעשו חשבון הנפש ‪ -‬מה‬
‫יש לנו משיחה בטילה‪ ,‬איזה תועלת יש‬
‫מדברים בטלים ‪ -‬מזה מגיעים רק מכשולות!‬
‫ובפרט באמצע התפלה‪ .‬והיה ראוי לנו‬
‫להרבות בתעניתים כרי לתקן את אשר‬
‫שחתנו‪ ,‬אך דור זה הוא דור חלש ואי אפשר‬
‫להכביד עליו בתעניות וצומות‪ ,‬על כן ראוי‬
‫לט‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫‪ -‬פ״ה ר״ע ‪ -‬תיקונם הוא ע״י ״כי אני‬
‫הכבדתי את לבו״ היינו שיכבדו אותי לא רק‬
‫במצותיו ובתורתו אלא בלבו ־ ברעותא‬
‫דליבא‪ ,‬״למען שיתי אותותי אלה בקרבו״‬
‫שישימו את כל אותיו״ת התורה וכל‬
‫העבדות שלו בקרבו ובפנימיותו‪ ,‬שלא יהיה‬
‫מהשפה ולחוץ ״ולמען תספר״ היינו מי יכול‬
‫לספר ולומר לפני ה׳ תורה ותפלה אף בלא‬
‫כוונת הלב ״באזני בנך וכו׳ את אשר‬
‫התעללתי״ ‪ -‬אלו הבני״ם והעוללי״ם שלא‬
‫טעמו טעם חטא‪ ,‬ולא פגמו בהבל פיהם‪.‬‬
‫דבור זה לירידה בלימור התורה‪ .‬תחנ״ו ‪-‬‬
‫בחור צריך לחיות מתוך התבוננות הלב‪,‬‬
‫בשעת‬ ‫ולעיין‬ ‫להתבונן‬ ‫צריכים‬
‫התפלה‪ ,‬כי תפלה הנאמרת כמצות אנשים‬
‫מלומדה אין בה שום טעם‪ .‬כן הוא בלמור‬
‫התורה ‪ -‬מי שהוא מתמיד לא צריכים לבקש‬
‫שילמד‪ ,‬וכן צריכים להזדרז בעבודת השי״ת‬
‫כרי לתקן את עצמנו‪ ,‬וע״י זריזות יכול בחור‬
‫להגיע לכל המרות הטובות‪ .‬ככל שבחור‬
‫מרבה לעסוק בעריכת חשבון נפש הרי זה‬
‫טוב‪ .‬אך לא די בכך צי ‪ 7‬לבקש הרבה‬
‫מהקב״ה שנצליח בלמודנו ונעבדו בלבב‬
‫שלם‪ ,‬כי יש מספיק מהחיצוניות‪ .‬וכן תגדרו‬
‫את עצמכם בגדרים וסייגים בעת לימוד‬
‫התורה‪ ,‬ותלמדו ברצופין במשך כמה שעות‬
‫בלי לערב שיחה בטילה עם לימודכם‪ ,‬ראו‬
‫שהפה והזמן יהיו יקרים בעיניכם‪.‬‬
‫להתגבר על מדותיו הרעות‪ .‬וכמו שכתב‬
‫מצותיו‬ ‫שכל‬ ‫באגרתו‪,‬‬ ‫מוילנא‬ ‫הגאון‬
‫ותורותיו של האדם אינם מספיקים למה‬
‫שמוציא מפיו‪ ,‬כי ער יום מותו צריך האדם‬
‫להתייסר ברסן פיו ותאוותו‪ ,‬ואף אם יחיה‬
‫האדם שנים הרבה‪ ,‬לא יכול לתקן את מה‬
‫שפגם בפיו‪ .‬ומארך שם הרבה מעניינים‬
‫אלו‪.‬‬
‫והנה כשבחור מצער את חבירו אזי נותן‬
‫הוא ליצה״ר להתגבר עליו‪ ,‬ואחרי כן גורם לו‬
‫פירוש עמוד והתבונן שים חני״ה לפיך‪,‬‬
‫בפרט‬ ‫וחשב בנפשך ־ האם פוגע אני בחברי‪ ,‬או‬
‫מצערו ח״ו‪ ,‬האם מקפיד אני שלא לבייש‬
‫אחרים‪ .‬נכח״ו זה נקרא לעמוד נוכ״ח ונגד‬
‫היצה״ר‪ ,‬ועל ידי זה מגיע האדם להכיר‬
‫בשפלות עצמו ובגדלות הבורא ב״ה‪ .‬ולימוד‬
‫תורה של בחור השומר את פיו ולשונו ־‬
‫נקרא הבל תנוקות של בית רבן‪ .‬כשבחור‬
‫כזה אומר אביי ורבא הרי זה קודש קרשים‪,‬‬
‫אבל בחור שפגם חלילה בפיו צריך ללמוד‬
‫יותר בעיון ולייגע את מוחו בכונה הראויה ־‬
‫כיון דבלאו הכי אין הבל פיו מועיל לו‪.‬‬
‫ובזה פי׳ זקיני הק׳ ה״אמרי נועם״‬
‫הכתוב ״בא אל פרעה״ היינו האנשים‬
‫הבאים בימים שפגמו בפיהם בחינת פרע״ה‬
 ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫מ‬

‫החיצוניות של קיום המצות ‪ -‬להכניס‬ ‫ו ל כן נתנו לנו ימי השובבי״ם‪ ,‬כי כל‬
‫פנימיות בעבודת ה'‪ ,‬כי אדם שיש בו מעכן‬ ‫עבודת הימים האלו היא לקדש את הדבוד‪.‬‬
‫רגש ‪ -‬דארף אדיין לייגען דאם הארץ אין‬ ‫והוא יםוד החיים שיהא בקדושה וטהרה‬
‫עבודת ה‪ /‬ואז יכולים להתרומם מעלר;‬ ‫וזוכה להרגיש טעם אמיתי בשבת קודש‪,‬‬
‫מעלה ולהתקרב אל הקב״ה בבריאות ונחת‪.‬‬ ‫)שליט״א(‬ ‫וכשולחנו הטהור של כ״ק אדמו״ר‬
‫זצ״ל‪ .‬וצי ‪ 7‬מלבד זה ומלבד שאר הפעילות‬

‫יום ג׳ פ׳ משפטים‪ ,‬כ״א שבט תשב״ח לפ״ק‬

‫עשה‪ ,‬כי מבלעדי טהרת המחשבה י ל א ^‬ ‫ז קי ד הקרוש ה״אהבת שלום״ עה״פ‬

‫למצוא הפתח‪.‬‬
‫השני ־ היינו השכמת הבקר‪ ,‬כי כ מ ו‬
‫שהאדם מתנהג בתחילת היום כך עובר עליו‬
‫כל היום‪ .‬אם הנהגתו בבקר היתה בקדועןף;‬
‫^‬ ‫וטהרה‪ ,‬ובהכנה רבה לעבוד את ה׳‪,‬‬
‫תהיה הנהגתו במשך כל היום‪ .‬ולכן צריכי ‪p‬‬
‫להקפיד היטב שכל המעשים בתחילת הין ‪p‬‬
‫יהיו מתוך מחשבה טהורה לעשות את ר צון‬
‫הבורא‪ .‬ובחור שמקפיד שלא ידבר ל פ ני‬
‫התפלה‪ ,‬גודר לעצמו גדר חשוב‪ ,‬כי ע״י‬
‫ייילר ננז־‬ ‫תפלתו נראית אחרת‪ .‬דבזר‬
‫הטבעיות ומשברה‪.‬‬
‫ראשית ובכור כנודע מםפה״ק‪ ,‬פט״ר ־ לשון‬
‫ו כן עצם ההשכמה בבקר גופא מ ע ל ^‬
‫)שמות לד‪,‬‬ ‫גדולה יש בה ‪ -‬ע״ר הכתוב‬
‫אכר^^‬ ‫״וישכם משה בבקר״‪ ,‬״וישכם‬
‫ומהפסוק ״ויע ‪p P t‬‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬ג(‪,‬‬
‫מ כ אן‬ ‫)יימא כח•(‬ ‫אברהם בבקר״ דרשו חי׳ל‬
‫)בפרשתנו( אם זרחה עליו השמש דמים לו‪.‬‬
‫וברש״י‪ ,‬כאן למדתך תורה אם בא להרגך‬
‫השכם להרגו‪ .‬ומביא את דברי התיקוני זוהר‬
‫דקאי על הריגת היצר הרע בתפלה‪ ,‬ע״ד‬
‫וישכם אברהם בבקר‪,‬‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬נ(‬ ‫הכתוב‬
‫היינו שהשכים והתפלל‪ .‬וביאר זקיני דיש‬
‫שלשה מיני השכמה שעל ידם אפשר להרוג‬
‫את היצר‪.‬‬
‫האחד ‪ -‬כמו שביאר זקיני הק׳ אהב״ש‬
‫קדש לי כל בכור פטר כל‬ ‫)שמות יג‪ ,‬ב(‬ ‫הפסוק‬
‫רחם‪ .‬בכו״ר ־ היינו המחשבה הנקראת‬
‫רח״ם ־ אותיות רמ״ח‪ ,‬רומז‬ ‫פתיחה ) עי׳ רש״י(‬
‫לרמ״ח מצות עשה‪ ,‬ר״ל ״קדש לי כל בכור״‬
‫היינו שיקדש ויטהר האדם את מחשבתו‬
‫בבקר״‬ ‫״פטר כל רחם״ כדי שיוכל לפתוח פתח‬
‫בנפשו על מנת לקיים את הרמ״ח מצות‬
‫מא‬ ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכלו״ר שליט״א‬
‫דברי רש״י ז״ל ״כאן למדתך תורה אם בא‬
‫להרגך״ היינו דהתורה לימדתנו כי העצה‬
‫היעוצה כנגד היצר העומד עלינו בכל יום‬
‫להרגנו ולאבד אותנו משני עולמות‪ ,‬היא‬
‫״השכם להרגו״ בההשכמה ‪ -‬כי הכל תלוי‬
‫בהשכמה הנקראת ראשית‪.‬‬
‫הנ ה הרשעים אפילו בחייהם קרוים‬
‫כיון שאין להם כלום‬ ‫)מד״ר קהלת ט‪ ,‬ר(‬
‫מחייהם‪ ,‬וממילא אינם חיים‪ .‬וע״כ כשרואים‬
‫שהיצר בא ורוצה להמיתנו‪ ,‬עצתנו היא‬
‫״השכם״ ־ היינו להקדים אותו וללמוד! לא‬
‫לדחות הזמן‪ ,‬רק ללחום נגד היצר הרע‪,‬‬
‫ולנצל את הזמן שכל רגע פנוי יהיה לתורה‬
‫ועבודת ה'‪ ,‬כי הזמן הוא יקר המציאות‪- .‬‬
‫ואלו המנצלים את זמנם‪ ,‬ועומקים במםחר‬
‫ויש להם רכוש‪ ,‬אף אם יש בידם אוצרות של‬
‫יהלומים‪ ,‬נמי אין להם כלום‪ ,‬כי גם מזה‬
‫פורשים לבסוף ־ לעלמא דקשוט לא נוטלים‬
‫את העשירות‪ .‬לעומת זה אלו העוסקים‬
‫בתורה שהיא חיי עולם‪ ,‬וככל מה שמקדש‬
‫את עצמו כאן למטה ־ בזה העולם ־ זהו מה‬
‫שנשאר לו קנין תמידי לעולם הבא‪.‬‬
‫שצריכים‬ ‫דבר‬ ‫הוא‬ ‫מדות‪-‬טובות‬
‫מנעריו )בראשית‬ ‫להחיים‪ ,‬כי יצר לב האדם רע‬
‫‪ -‬האדם הוא רע בטבעיות ־ ולכן‬
‫צריכים לעמול יותר ויותר‪ ,‬וללמוד יותר‬
‫שהזריזין מקדימין למצות‪ .‬וזה לעומת זה יש‬
‫״וישכם לבן‬ ‫ככתוב )בראשית לב‪ ,‬א(‬ ‫גם בסט״א‬
‫)במדבר כב‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫בבקר״‪ ,‬״וקם בלעם בבקר״‬
‫ולכן על ירי השכמת הבקר בפועל‪ ,‬והתחלת‬
‫היום בקרושה אפשר להרוג את היצר הרע‪.‬‬
‫השלישי ־ השכמ״ה רומז לימי הנעורים‬
‫‪ -‬הנקראים השכמה וראשית כלפי ימי‬
‫מתים‬ ‫הזקנה‪ .‬וכל שנותיו של הארם תלויות בימי‬
‫הנעורים‪ ,‬כי כיצר שיתחיל את חייו כך‬
‫ימשק אותם‪.‬‬
‫בחורים כעת נמצאים אתם עריין בימי‬
‫הנעורים‪ ,‬התבוננו היטב ברברים הללו‬
‫ותראו! ־ אם בחור גורל תלמיר חכם‬
‫בצעירותו‪ ,‬שוקד על תורתו‪ ,‬יודע את למורו‪,‬‬
‫עומק במצות ובמעשים טובים בכל לבו‪,‬‬
‫וקונה לעצמו מדות טובות‪ ,‬עושה מעשי‬
‫חםד‪ ,‬ומזכך את אבריו ־ כך מ מ ש ק הוא את‬
‫הנהגתו כל ימיו שנשאר עמם לכל החיים‪.‬‬
‫ואם ח״ו להיפך‪ ...‬כי הכל תלוי בהתחלה‪.‬‬
‫ולכן אני מזהיר אתכם על כך‪ ,‬כי באם‬
‫חלילה לא תנהגו עתה כדבעי‪ ,‬יודע אני‬
‫היטב מה יצא מזה אחר כך!‬
‫ובזה מםיים ה״אהבת שלום״ כי נמצאנו‬
‫ח‪ ,‬כא(‬ ‫למדים דהכל תלוי בהשכמה‪ ,‬ועל ידם‬
‫אפשר לזבוח את היצר הרע‪ .‬ובזה ביאר את‬
 ‫דברי מוסר ־־• מכ״ק מרן אדכלו״ר עוליט״א‬ ‫מב‬

‫שבחור כבר סיים ללמוד את כל שעוריו‬
‫ולמד במשך כל השבוע‪ ,‬ואז שיד אצלו‬
‫התעוררות מהישיבה בצוותא בליל‬
‫אבל בחור שלא לומד כל השבוע‪ ,‬מה מו עיל‬
‫שמיטב ל״זיץ״ בליל ששי‪ ,‬ולמה לו לרמור;‬
‫עצמו‪ ,‬וכן צריכים אתם לדעת שבכוקר‬
‫צריכים לקום בזמן ־ יום ששי הוא ככל יום^‬
‫צרך לקום בזמן ולהתפלל בזמן! ותדעך‬
‫שמהזיץ בליל ששי צריך להכיר על כ חור‬
‫בעת עריכת השלחן הטהור של כ״ק אדמו״ר‬
‫)שליט״א( זצ״ל‪ ,‬וכן בעת התפלה בשב״ק‪ ,‬צרץ‪-‬‬
‫להיות ניכר על בחור שה״זיץ״ אכן פ ע ל‬
‫אצלו את הפעולה הרצויה‪.‬‬
‫קום לעבודה‪ ,‬ועל ידי זה יתחזק אף הוא‬
‫זכרו היטב את הדברים ״הבא להר^ך‬
‫השכם להרגו״ עתה בימי הנעורים הנקרא‪p ,‬‬
‫אי ת ר‬ ‫השכמה‪ ,‬השכימו על יצרכם והרגו‬
‫למען תצמחו ת״ח ויראי ה׳ בשנים הכאור]‬
‫חכמה״ ) ב ב א בתרא כ א‪^ (.‬‬ ‫״קנאת סופרים תרבה‬
‫בחור שאינו מתמיד יקנא במי שכן מתמיד­‬
‫׳‪/‬‬
‫ועי״ז יזכה גם הוא לצמוח ת״ח ולהידבק כן‪,-‬‬
‫ספרי מוסר‪ ,‬ואסור לבחור לילך לישון טרם‬
‫שלמר מוסר באותו היום‪ ,‬וכן מסייע להיזהר‬
‫מליצנות שהיא אם כל חטאת‪ ,‬ומונעת את‬
‫הארס מלעבור את בוראו‪.‬‬
‫כ ש ב חו ר משקיע את ראשו ורובו‬
‫בלימוד התורה הקרושה‪ ,‬ובהתבוננות ועיון‬
‫בספרי יראים ‪ -‬אזי אין צורך להעיר אותו‬
‫בבוקר‪ ,‬הוא קם בעצמו‪ .‬תתבוננו ‪ -‬הלא גם‬
‫פועל קם למלאכתו בלי שיעירו אותו‪ ,‬וכ״ש‬
‫בחור הלומד תורה צריך לעורר את עצמו‬
‫ולדעת כי שורה אחת שהוא לומד שוה לכל‬
‫הפחות כמו עבודתו של הפועל המשכים‬
‫לקום בזמן‪.‬‬
‫ב חו רי ס‪-‬י ק רי ס! מזה שאני אומר לכם‬
‫עתה דברי מוסר עדיין אין לי כלום‪ ,‬כי חפצי‬
‫ומגמתי היא שכל אחד מכם ידבר עם חברו‪,‬‬
‫יעוררו ויעוררו מענין ההתמדה בלימוד‬
‫התוה״ק ושאר דברים הצריכים חיזוק‪.‬‬

‫ה׳ יעזרנו על דבר כבוד שמו שנזעף;‬
‫להתדבק בו‪ ,‬ונקבל על עצמנו עתה כ ס י כ ס‬
‫של ימי השובבי״ם לתקן את המדוה‪ ,‬ל ק כ ^‬
‫את עול מדת הזריזות ולזרוק מעלינו‬
‫העצלות‪ ,‬ונזכה לעשות תשובה שלי^^ן‬
‫כאמת וכתמים אכי״ר‪.‬‬
‫רציתי• לעורר לגבי הנקודה של ליל‬
‫ששי‪ ,‬שכנהוג אצלנו נעורים בלילה זה יותר‬
‫מכרגיל‪ ,‬ומתחממים לאורן של שיחות‬
‫קדושות מתלמידי הבעש״ט‪ ,‬ודברי אלקים‬
‫חיים של כ״ק אדמו״ר )שליט״א( זצ״ל‪ .‬הענין‬
‫של לילי ששי הוא גדול מאוד ‪ -‬אבל לאחר‬
‫מג‬ ‫דנרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר עוליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ בי תשא‪ ,‬י״ב אדר תשב״ח לפ״ק‬

‫)אטמא וגרבא(‬ ‫מועטת‪ ,‬אלא מתנה מרובה‬ ‫אנו כיומיים לפני פורים‪,‬‬ ‫עומדים‬
‫קיימת בנו שני הדברים יחד‪ ,‬גם משלוח‬ ‫בפורים יש ארבע מצות מיוחרות‪ :‬מקרא‬
‫מנות איש לרעהו וגם מתנות לאביונים‪.‬‬ ‫מגילה‪ ,‬משלוח מנות איש לרעהו‪ ,‬מתנות‬
‫שמא תשאל‪ :‬אלו שני אביונים כאן?‬ ‫לאביונים‪ ,‬וםעורת פורים‪ .‬באיזה ערך צר ‪7‬‬
‫התשובה היא‪ :‬קיימת ״בנו״ ־ אני ובני!‬ ‫שיהיו המנות והמתנות? רבר זה שנוי‬
‫ומםיק התם דתיבת ״אביון״ מורכבת משתי‬ ‫בפלוגתא‪ .‬וכך איתא במם׳ מגילה)ז‪ :(.‬תני רב‬
‫החשובה‬ ‫שהמתנה‬ ‫״אב־ובני״ו‬ ‫תיבות‬ ‫יוסף‪ ,‬ומשלוח מנות איש לרעהו ־ שתי מנות‬
‫ששלח להם‪ ,‬יהיו לר׳ אושעיה ובנו עכדב״ק‬ ‫לאיש אחר‪ ,‬ומתנות לאביונים • שתי מתנות‬
‫של המהרש״א‪.‬‬ ‫רבי יהורה נשיאה‬ ‫)ואיתא התם(‬ ‫לשני בני אדם‪.‬‬
‫שדר ליה לרבי אושעיא אטמא )שוק( דעיגלא‬
‫והחידוש בענין זה‪ ,‬שהריטב״א‪ ,‬עוםק‬ ‫וגרבא‬ ‫)רש״י‪ :‬שלישי לבטן! שהוא חשוב יותר(‬ ‫תלתא‬
‫זו )בגודל הערך של המנות והמתנות(‬ ‫אף הוא בשאלה‬ ‫)החזיר לו ר׳ אושעיא(!‬ ‫דחמרא‪ .‬שלח ליה‬ ‫)חבית(‬

‫ומםיק להיפך ש״מנות״ צי ‪ 7‬להיות ערך‬ ‫קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו‬
‫גדול‪ ,‬בעוד שה״מתנות״‪ ,‬די שיהיו בערך של‬ ‫ופרש״י‪:‬‬ ‫)שני הדברים כאחד(‬ ‫ומתנות לאביונים‬
‫פרוטה כ״א מהן‪.‬‬ ‫דהא תרי מנות איכא)בשר ‪.(P‬‬

‫זצ״ל‬ ‫אדמו״ר )שליט״א(‬ ‫שמענו מכ״ק מרן‬ ‫מהו‬ ‫דא״כ‬ ‫מקשה‪,‬‬ ‫והמהדש״א‬
‫בשב״ק‪ ,‬משלוח מנות איש לרעהו‪ ,‬״רעהו״‬ ‫החידוש‪ ,‬הלא בודאי איכא כאן שתי מנות?‬
‫רעך ורע‬ ‫)משלי בז‪ ,‬י(‬ ‫רומז להקב״ה‪ ,‬וכמש״כ‬ ‫והמהרש״א האריך ומםיק‪ ,‬דהא דמחוייב‬
‫א ב ך אל תעזב‪ .‬וכן שהקב״ה מתחבר לעם‬ ‫לתת משלוח ״מנות״ משמעו‪ ,‬די בשתי מנות‬
‫ישראל ובפרט לצדיקים‪ ,‬וא״כ‪ ,‬בודאי יש‬ ‫שלכ״א מהן ערך רק כל דהוא‪ ,‬משא״כ‬
‫חיוב ״לשלוח מנות‪-‬להקב״ה״‪ ,‬ומה צ ר ך‬ ‫שצרך‬ ‫שצרך לתת לאביונים‬ ‫המתנה‬
‫לשלוח לו?‬ ‫שתהיה דבר חשוב שיהא ראוי להקרא בשם‬
‫מתנה‪ ,‬וזה מה שאמר והשיב ר׳ אושעיא‬
‫מעשי האדם מורכבים משני דברים‪,‬‬ ‫לרבי יהודה נשיאה‪ :‬לא שלחת לנו מנה ־‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדכוו״ר שליט״א‬ ‫מר‬

‫והרמ״א מוםיף שם ומםמיך דין נו ס ף‬
‫וחייכה‬ ‫ושמחה!‬ ‫במשתה‬ ‫וחייב‬
‫ב״משתה״ • להשקות את הנשמה במים‪,‬‬
‫מים אלא תורה‪ ,‬ו״בשמחה״ ללמוד תורן‪-‬‬
‫בשמחה! עי״ז מקיימים‪ ,‬הן ״משלוח מנו ת ״‪,‬‬
‫להקב״ה‪ ,‬והן ״מתנות לאביונים״ ־ לנשמז^‬
‫שמחת‬ ‫וכנ״ל‪ .‬זהו הדבר היחיד הגורם‬
‫לנשמה‪ ,‬פקודי ה׳ ישרים משמחי לב!‬
‫עמלו כל תלמידי הבעש״ט הקדוש‪.‬‬
‫כבר אמרתי לכם שצדקה היא לא ר ק‬
‫בכסף‪ ,‬אלא יש צדקה גדולה מזו ‪-‬‬
‫"כני‬ ‫במפה״ק‬ ‫וכדאי׳‬ ‫הזולת‪,‬‬
‫הג די ל ת‬ ‫הצדקה‬ ‫יששכר״ ) אד ר־ מ א מ ר ב דרוש א(‪:‬‬
‫שבצדקות כשמלמד דעת לעני בדעת! צדקףן‬
‫כזו שייכת גם בבחורים‪ ,‬יכולים אתם לע^שו^‬
‫ולפעול רבות בשטח זה‪ ,‬לסייע זרז ל ז ת‬
‫בתורה ובעבודת הבורא‪ ,‬איש לרערזו י א מ ר‬
‫חזק‪ ,‬לחזק ולעודד זא״ז ובזכות זו‬
‫מהרה למחיית עמלק ולבנין ביהמ״ק‬
‫מ״ג(‪.‬‬ ‫הדברים הנעשים עבור הגוף‪ ,‬והדברים‬
‫לזה‪:‬‬ ‫הנעשים עבור הנשמה‪ ,‬וכאשר ״שולחים‬
‫מנות״ לבורא כל העולמים‪ ,‬מובן מאליו‬
‫שצריך לשלוח לו את אותם הדברים‬
‫הנעשים עבור הנשמה‪.‬‬
‫ואפשר להוםיף עוד‪ ,‬דהנשמה היא‬
‫בבחי׳ אביון‪ ,‬אין לה רכוש אישי עצמי‪ ,‬רק‬
‫מה שהאדם מעניק לה‪ ,‬כגון אותם הדברים‬
‫שהם גורמים לה הנאה‪ ,‬תורה ותפלה‬
‫ומעשים טובים ‪ -‬לעשות גמ״ח עם הנשמה‪,‬‬
‫רעיבה היא וצמיאה ל״מים״‪ ,‬אין מים אלא‬
‫לנשמת‬ ‫ובפרט בפורים‪ ,‬זמן קבלת‬ ‫)ב״ק ‪.(.r‬‬ ‫תורה‬
‫התורה ברצון‪.‬‬
‫)סי׳ תחי״ה‬ ‫וכן כתב הרמ״א בהל׳ מגילה‬
‫וזלה״ק‪ :‬טוב לעמוק מעט בתורה‬ ‫סעיף ב׳(‬
‫קודם שיתחיל את המעורה‪ ,‬וממך לדבר‪:‬‬
‫)אסתר ח‪ ,‬טז(‪,‬‬ ‫ליהודים היתה אורה ושמחה‬
‫)אבות פ״ו‬ ‫אורה זו תורה‬ ‫ודרשינן ) מ גי ל ה טז‪;(:‬‬

‫יום ד׳ פ׳ ויק״פ‪ ,‬ב׳ אדר תשכ״ח לפ״ק‬

‫שבא ללמדנו‪ ,‬שבסיום‬ ‫ואפשר‬ ‫הללו )‪,‬קחל ־ק״״( עוסקות‬ ‫הפרשיות‬

‫ממושכת יתבוננו ויראו‪ ,‬האם עשאוה כי‪-‬או‪^,‬‬ ‫בסיום עשיית המשכן וכליו‪ ,‬ומשה רבעו‪,‬‬
‫האם אפשר לומר עליה אלה הדברים‬ ‫מקהיל את ישראל ואומר להם; אלה‬
‫צוה ה׳ לעשות אותם!‬ ‫הרברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם‪.‬‬
‫מה‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫‪ -‬לאחר שבעים שנות עמל ‪ -‬ואין ביד האדם‬
‫שום ״רכוש״‪ ,‬כמה צער יש לאדם זה?‬
‫אחד‪ ,‬אלא כל אחד ואחד יבדוק ויבחון את‬
‫ועוד רבות איתא בספה״ק‪ ,‬וכן שמענו‬
‫)שליט״א(‬ ‫פעמים רבות מכ״ק מרן אדמו״ר‬
‫זצ״ל‪ ,‬על ההכנה הדרושה לליל הסדר‪ ,‬וללא‬
‫הכנה‪ ,‬קשה לחוש טעמה של קדושת ליל‬
‫הסדר‪ .‬וכידוע הלא כאו״א חפץ שירגיש‬
‫היא‬ ‫וההכנה‬ ‫זה‪,‬‬ ‫קדוש‬ ‫ליל‬
‫ממושכת‪ ,‬ככל שמתכוננים יותר‪ ,‬מרגישים‬
‫יותר‪ .‬ולכן‪ ,‬אותם הבחורים‪ ,‬אשר התכוננו‬
‫כל החורף לחג הקדוש הבעל״ט ־ ע״י לימוד‬
‫תורה בשקידה ־ ועבדו את ה׳ כדבעי הם‬
‫‪ p‬עתה ‪ -‬בחורים יקרים‪ ,‬בעמדכם‬
‫בסיום זמן החורף‪ ,‬אין צורך לומר מוםר לאף‬
‫עצמו‪ ,‬האם עלה בתורה ועבודת ה׳ בחורף‬
‫זה‪ ,‬שמחודש חשון וער שילהי אדר? או‬
‫שמא ח״ו‪ ...‬וכאשר יבדקו את התוצאות‪ ,‬זהו‬
‫המוסר הגדול ביותר‪.‬‬
‫קדושת‬ ‫כספה״ק ״חובות הלבבות״‪ ,‬בשער‬
‫השמיני ‪ -‬שער חשבון הנפש‪ ,‬בחשבון‬
‫השלשה עשר‪ ,‬מזהיר את האדם לאמר‪ :‬ואל‬
‫תאחר מעשה יומך למחרתך ובו׳ כי העולם‬
‫כ ש ו ק )דומה לשוק( ש י ת ק ב ץ )בני האדם מתקבצים אל‬

‫בודאי יחושו את טעמו של ליל הסדר‪ ,‬אך‬ ‫ואחר יפרד! ומי שסחר והרויח שמח‪,‬‬ ‫השוק(‬

‫אלו שלא עשו כן‪ ...‬וגם אלה שהתרשלו‬ ‫ומי שהפסיד מתחרט‪ ,‬והחובה״ל מוסיף‬
‫מעט‪ ,‬גם אלה אינם אבודים‪ ,‬שיקבלו על‬ ‫וזכור‬ ‫)קהלת יב‪ ,‬א(‬ ‫ומזהיר‪ :‬ועל כן אמר החכם‬
‫עצמם ־ לפחות מעתה ־ שישובו בתשובה‪,‬‬ ‫את בוראך בימי בחורותיך! עיי״ש‪.‬‬
‫וגדול כח התשובה‪ ,‬וינצלו לפחות את הימים‬
‫שנותרו עד חג הפסח‪ ,‬שבימים אלו יקפידו‬ ‫ע דן המכירה בשוק‪ ,‬אינו מהדברים‬
‫לעשות רק טוב‪.‬‬ ‫הקלים צריך הרבה לעמול עד שיכולים‬
‫לעמוד עם דוכן מלא סחורה בשוק‪ ,‬ואחרי‬
‫סוף סוף‪ ,‬קחו בחשבון‪ ,‬אין תחליף ואין‬ ‫ככלות הכל‪ ,‬אם זמן השוק חלף ללא רווחים‪,‬‬
‫דומה לשנות הבחרות‪ ,‬שוהים אתם בישיבה‪,‬‬ ‫מה התועלת בכל השהיה בשוק?‬
‫יש לכם כל מחסורכם מטה שלחן ומנורה‪,‬‬
‫והלא צי ‪ 7‬להודות להשי״ת על כל הנ״ל‪,‬‬ ‫ח מ ש ת חדשי החורף אינם דבר של מה‬
‫שאל״ב עלול ח״ו להתעורר קטרוג רח״ל‪...‬‬ ‫בכך‪ ,‬ומי שיוצא מהם ״וסחורה״ בידו‪ ,‬אשרי‬
‫לו‪ ,‬אשרי להוריו‪ ,‬ואשרי למשפחתו וכן‬
‫אלימלך״‪,‬‬ ‫״נועם‬ ‫בספה״ק‬ ‫וכדאי•׳‬ ‫להיפך‪ ...‬ועאכו״ב אם ח״ו יוצאים מן העולם‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫טו‬

‫בענינים גשמיים‪ ,‬והן הצוות הרוחני‪ ,‬ובאושר‬ ‫בשבוע שעבר)כי תשא( עה״פ ונתנו איש כופר‬
‫הבחורים יושבים ועומקים בתורה ו ב ע כו ד ^‬ ‫נפשו‪ ,‬ומבאר שהכתוב מייעץ לבני האדם‪,‬‬
‫ה׳ כדבעי‪ ,‬הרי זו גם טובה להנהלר;‬ ‫שיהרהרו בתשובה על כל עוונותיהם ועל‬
‫שבשמים מליצים יושר‪ ,‬לא רק ע בוי כ ס "‬ ‫נפשותם ״בפקוד אותם״ פירוש ‪ -‬בעת‬
‫^‬ ‫אלא גם להנהלה‪ ,‬שיש לה חלה‬ ‫פקידת השפע‪ ,‬כשיתבוננו בשפע שנתן להם‬
‫רס‬
‫בעבודתכם‪.‬‬ ‫הקב״ה ־ ישובו בתשובה על חטאיהם‪ ,‬ואז‬
‫״ולא יהיה בהם נגף״ קטרוג רח״ל ‪ -‬״בפקוד‬
‫א ץ םפק‪ ,‬שבזכות התורה נזכה וכ״ק‬ ‫אותם״ המקטרג לא יוכל לטעון נגד נתינת‬
‫ה צ די קי ‪p‬‬ ‫זצ״ל ‪ -‬יחד עם כל‬ ‫אדמו״ר)שליט״א(‬ ‫השפע להם‪ ,‬מאחר והרהרו בתשובה‪.‬‬
‫‪ -‬יזכו לרפואה שלימה‪ ,‬ונזכה כולנו ‪,‬יףן^‬
‫לערוך בצוותא את ליל הםדר‬ ‫יושבים‬ ‫אתם‬ ‫כאשר‬ ‫תשכחו!‬ ‫אל‬
‫הבעל״ט בדיצה ובחרוה‪ ,‬ובמהרה י י י ן נזכד‪-‬‬ ‫ולומדים תורה בהתמדה‪ ,‬הנכם גורמים‬
‫ו נו ע ^‬ ‫לקץ הגלות‪ ,‬ויבנה בית המקדש‬ ‫קורת רוח גם להנהלה‪ ,‬לא רק קורת רוח‬
‫להקריב את קרבן הפמח בבית ה כ ח י ר ^‬ ‫בעוה״ז‪ ,‬אלא זהו גם לימוד םניגוריה למעלה‬
‫׳‬ ‫בב״א‪.‬‬ ‫שהרי אין זו מלאכה קלה‪ ,‬הרבה עמל ויגיעה‬
‫משקיעים בניהול ישיבה‪ ,‬הן הצוות העומק‬

‫יום ה' פ׳ ויקרא‪ ,‬ב״ח אדר תשב״ח לפ״ק‬

‫המלך ־ מלך מלכי המלכים הקדוש‬ ‫ב ס פ ה ״ ק דגל מחנה אפרים )בדרושים‬

‫"‬ ‫הוא‪ ,‬אבל בצאתם משם בעת לכתם‬ ‫מבאר את הנרמז בכתוב‬ ‫לפורים‪ ,‬לאחר פ׳ כי תשא(‬

‫שאר דברים הדרושים להם‪ ,‬שוכחים‬ ‫ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש‬ ‫)אםתר ח‪ ,‬טו(‬
‫וה ס‬
‫מיראת המלך‪ .‬ולא כן הוא העיקר התכק<‪,‬‬ ‫מלכות‪ ,‬כי מתם מלכות רומז למלכות שמים‪,‬‬
‫יז‪,‬‬
‫רק כדאי׳ בשו״ע או״ח )תחיליז ‪°‬ימ‪ 1‬א׳( שיד‪,-‬‬ ‫והנה יש אנשים שכל עוד הם עומדים‬
‫תמיד בבחי׳ שויתי ה׳ לנגדי‪ ,‬וזהו כלל ב !‬ ‫בתפלה או עומקים בתורה‪ ,‬זוכרים הם את‬
‫^ו**רל‬
‫מז‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫כל אותם הדברים שלמד וקבל בישיבה‬ ‫במעלת הצדיקים‪ ,‬ועי״ז תפול עליו היראה‬
‫ויקיים שויתי ה׳ לנגדי תמיד!‬ ‫וההכנעה‪ .‬והוא שמרמז לנו הכתוב‪ ,‬מדריגת‬
‫מרדכי היתה שגם כאשר ״יצא מלפני המלך״‬
‫זקיני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע )בפ׳‬ ‫היה ג״כ ב״לבוש מלכות״ היתה בו היראה‬
‫מביא את דכרי‬ ‫ויקרא‪ ,‬בד״ה או ירמוז א׳ זעירא(‬ ‫ממלכות שמים‪.‬‬
‫הרה״ק מזידטשוב זצ״ל עה״פ הנ״ל שויתי ה׳‬
‫לנגדי תמיד! שהאדם מציאותו ־ היא ממש‬ ‫עוד מביא שם‪ ,‬ע״ד ששמעתי בשם‬
‫ההיפוך הגמור מהקב״ה‪ ,‬שהקב״ה הוא היה־‬ ‫)תהלים צג‪,‬‬ ‫זצללה״ה עה״פ‬ ‫אא״ז)הבעש״ט הקחש(‬

‫הוה‪-‬ויהיה‪ ,‬כנרמז בשם הוי״ה‪ ,‬והאדם אינו‬ ‫א( ה׳ מלך גאות לבש‪ ,‬שדקדק הלא אמרו‬
‫לא היה ולא יהיה וגם ההווה הוא כהרף עין‪,‬‬ ‫כל מקום שאתה מוצא‬ ‫)מגילה לא‪(.‬‬ ‫חז״ל‬
‫תמיד‪.‬‬ ‫לנגדי ) היפך הארם(‬ ‫וזהו‪ ,‬שויתי ה׳‬ ‫גדולתו של הקב״ה אתה מוצא ענוותנותו‪,‬‬
‫והיכן נרמז כאן ענותנותו? ותירץ שכוונת‬
‫עומדים אנו כעת לפני היו״ט הק׳ פםח‬ ‫הכתוב שה״לבוש״ שלו כביכול הוא גאות‬
‫וצריכים אנו להתכונן כראוי לקראת ליל‬ ‫אבל הפנימיות היא ענוה‪ ,‬וזה שמרמז גם על‬
‫הםדר הבא לקראתנו לשלום לנקות החמץ‬ ‫מרדכי‪ ,‬שהיתה בו ג״כ מרה זו‪ ,‬שיצא מלפני‬
‫נועם״ ) שילהי ם׳ ויקרא(‬ ‫מקרבנו‪ ,‬וכדאי׳ ב״אמרי‬ ‫המלך ב״לבוש״ מלכות הלבוש שמבחוץ‬
‫עה״פ ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת‬ ‫היה מלכות‪ ,‬אבל הפנימיות שלו היתה ענוה‬
‫חמישתו יוםף עליו‪ .‬וכותב שם‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫יתירה עיי״ש‪.‬‬
‫שהמצה נקראת מיכלא דאםוותא‪,‬‬ ‫)זח״ב קפג‪,(:‬‬

‫ומדרך הרופאים המומחים שבטרם יתנו‬ ‫וחשבתי בד״א לענינינו ־ הנה עבר‬
‫לאדם סמים לרפואה‪ ,‬יתנו לו םמים לנקות‬ ‫עלינו חורף שלם שנמשך כחמשה חדשים‬
‫את האיצטמוכא ולבער ממנה את כל‬ ‫תמימים‪ ,‬במשך כל זמן הלימודים ישבו‬
‫הפםולת‪ ,‬שאל״כ מה תועלת יביאו לו םמי‬ ‫הבחורים בין כותלי הישיבה‪ ,‬עתה ‪ -‬בםוף‬
‫המרפא?‬ ‫זמן הלימודים ־ כאשר נוםעים הביתה‪,‬‬
‫ובבחי׳ יצא מלפני המלך‪ ,‬צריכים לזכור‬
‫וכן הוא ברוחניות‪ ,‬המצה היא רפואה‪,‬‬ ‫שתהיה בו בחינות הללו‪ ,‬״לבוש מלכות״ ‪-‬‬
‫תרופה טובה ויקרה‪ ,‬אך תחילה עליו לסלק‬ ‫לבוש מלא יראה שכולם יראו ויכירו שאלו‬
‫מעצמו את כח התאוה‪ ,‬את הפסולת שבנפש‬ ‫הם בני תורה זרע ברך ה׳‪ ,‬וגם לא ישכח את‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫מח‬

‫שההכנה לחג הפסח‪ ,‬היא גם בבחי' הכנדי‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬ואז תביא לו המצה הקדושה את‬
‫לשבת‪ ,‬שפסח נקרא שבת וכן שהוא‬
‫התועלת המירבית‪.‬‬
‫השנה בשבת‪ ,‬ואם חפצים לאכול בשבת ‪p S‬‬
‫הכזית מצה ברבעי‪ ,‬חייבים להתכונן כ״ער ‪3‬‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב ״ואת אשר חטא‬
‫שבת״‪ .‬ההכנה היא ע״י עשה טוב׳ ל ע סו ק‬ ‫מן הקרש ישלם״ שכל מה שפגם בקרושה‬
‫‪^^0‬‬ ‫בתורה ומעשים טובים‪ .‬והעיקר י‬ ‫״ישלם״ ישלים ‪ -‬יזרכך‪ ,‬לתקן הכל שיהיה‬
‫להעביר את הזמן באפם מעשה‪ ,‬ואגב*‪ .‬כ י מ ‪,‬‬ ‫בבחי׳ םור מרע‪ ,‬ואח״כ ואת חמישתו יוסף‬
‫בין הזמנים‪ ,‬כאשר לא נמצאים בין כו ת לי‬ ‫עליו‪ ,‬״חמישתו״ רומז לאות ה׳ הרומזת‬
‫הישיבה‪ ,‬ררושה זהירות ־ שלא יעברו ת ״ ן‬ ‫למצה כראי׳ בספה״ק וכנוסח הנאמר בליל‬
‫את זמן ק״ש!‬ ‫הסרר ב״הגדה״ ״הא״ לחמא עניא‪ ,‬אז ״יוסף‬
‫עליו״ המצה הקרושה תוסיף לו קרושה‬
‫שימעטו‬ ‫לבקש גם‪,‬‬ ‫ברצוני•‬ ‫ומרפא‪.‬‬
‫שאפשר מלהסתובב ברחובות‪ .‬בודאי יו ד עי ק‬
‫אתם על קול הצעקה שמקימים אלו שלי־מון‪-‬‬ ‫בל נשכח! חג הפסח הוא הכנה לקבלת‬
‫התורה לא חשוב בעיניהם‪ ,‬ועיניהם צ ר ךן‬ ‫התורה‪ ,‬וכמ״ש)שמות ג‪ ,‬ינ( בהוציאך את העם‬
‫בלימורם של בני הישיבות‪ ,‬והם תובעיס ‪p S‬‬ ‫ממצרים תעברון את האלהים על ההר הזה‪.‬‬
‫גיוסם‪ ,‬ולכן עריף למעט מלהסתובב כ ר חו ס‪,‬‬ ‫והנה ההכנה לפסח מתחילה ל׳ יום לפני חג‬
‫הפסח‪ ,‬כלומר‪ :‬מחג הפורים‪ ,‬אשר אז קבלו‬
‫העבד אין! אלו שלמרו כל ה ת ו ף ף‬ ‫את התורה מאהבה‪ ,‬הרור קבלוהו ברצון‪.‬‬
‫בשקירה‪ ,‬אשריהם וטוב להם ז אך ג ם א ל ו‬
‫שהיה אצלם מקום לשיפור‪ ,‬להם א ס עןן‪-‬‬ ‫וכמובא בספה״ק לפרש‪ ,‬״תשועתם‬
‫להוסיף‪ :‬והעתיר עריין! יכולים הם ל ק כ ל ע ל‬ ‫היית לנצח״ תשועת ישראל מהמן‪ ,‬היתה‬
‫למטרה שהיא ״לנצח״ לנצח את המן‪,‬‬
‫ללמור תורת ה׳ בהתמרה‪ ,‬ובימי‬ ‫שביקש להרחיק את ישראל מן התורה ־‬
‫הזמנים״ ררושה זהירות יתירה ש הי צ ה״ ף‬
‫שהיא נצחית ותשועתם היית לנצח‪.‬‬
‫ייכנם בהם ח״ו‪ ,‬ולא יבטלו א ה‬
‫בהבלים‪ ,‬ויקפידו על לימוד ספרי י ר א ה‪ ,‬ע י ״ ‪.‬‬ ‫)ע״ז‬ ‫מיי שטרח בערב שבת יאכל בשבת‬
‫נוכל להתכונן כדאוי להג הקדוש ה כ ע ל ״ ״‬
‫ג‪ ,(.‬וכמו שהזכיר כ״ק ארמו״ר)שליט״א( זצ״ל‪,‬‬
‫מט‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫צאתנו ממצרים יראינו נפלאות ובמהרה נזכה‬ ‫נעלה מעלה מעלה בתוי״ש‪ ,‬ונוכל להתרבק‬
‫)שליט״א(‬ ‫כולנו יחר‪ ,‬עם כ״ק מרן ארמו״ר‬ ‫בבורא כל העולמים‪ ,‬ובמהרה רירן נזכה‬
‫זצ״ל לביאת הגוא״צ בב״א‬ ‫לראות בימים אלו בגאולת ישראל‪ ,‬כימי‬

‫יום ג' פ׳ אח״ק‪ ,‬ב' איייר תשכ״ח לפ״ק‬

‫‪yprrptjjntPS‬‬

‫״והדשב״א" )בשס רבו( נראית לו םברה‬ ‫כתחילת המם׳ איתא במשנה‪ :‬םוכה‬
‫זו כרחוקה‪ .‬ולרעתו לכן במוכה מועיל‪,‬‬ ‫שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פםולה‬
‫)שתים‬ ‫משום שבםוכה הוא מוקף מחיצות‬ ‫ור׳ יהורה מכשיר‪ .‬ובגמ׳ שם איתא ג׳ שיטות‬
‫ובגלל היקף המחיצות *‬ ‫כהלכתן ושלישית טפח(‬ ‫לרבה‪ :‬למעלה‬ ‫)להסבר האיסור בלמעלה מב׳ אמה(‬

‫שלטא בה עינא‪.‬‬ ‫)אינה רואה‬ ‫מכ׳ עין הארם אינה שולטת בםכך‬
‫לר׳ זירא‪ :‬למעלה מכ׳ אין הארם‬ ‫אח הסכך(‪.‬‬

‫והאחרונים הםבירו ריש נ״מ בין שיטת‬
‫״התוםפות והר״ן״ לבין שיטת ״הרשב״א״‪,‬‬
‫אם עשה קורה שהיא רחבה מטפח‪ ,‬לשיטת‬
‫״התום״׳ תהא כשירה אפילו למעלה מכ׳‬
‫ולשיטת ״הרשב״א״ לא תהא כשירה‪ .‬ויש‬
‫יושב בצל םוכה אלא בצל רפנות‪ .‬לרבא‪:‬‬
‫משום רבעינן םוכה ‪ -‬רירת ארעי‪ ,‬ולמעלה‬
‫מכ׳‪ ,‬לא עביר אינש םוכתו כרירת ארעי‪ .‬ואי׳‬
‫) ‪ P‬ת״ק‬ ‫שם בגמ׳‪ :‬אמר ר׳ יאשיה מחלוקת‬
‫בשאין רפנות מגיעות לםכך‪ ,‬אבל‬ ‫לר״י(‬

‫עור נ״מ ולא נאר ‪ 7‬בפלפול‪.‬‬ ‫מגיעות לםכך‪ ,‬אפילו למעלה מכ׳ כשירה‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬איתא בספה״ק ר״סכך״ רומז‬ ‫והקשו ״התוםפות והר״ן״ א״כ הלא‬
‫רפ״ן עה״א גימ׳‬ ‫)ה״מסכך״ על בניו(‬ ‫להקב״ה‪,‬‬ ‫במבוי גם מגיעות הרפנות לקורה‪ ,‬ומרוע‬
‫קו״ל עה״כ‪ ,‬הרומז לקול תורה ולקול תפלה‪.‬‬ ‫ושיטת‬ ‫מכ׳?‬ ‫בלמעלה‬ ‫התם‬ ‫פסולה‬
‫״התוספות והר״ן״ היא‪ ,‬רמשום שאין רוחב‬
‫שיהיה‬ ‫למצב‬ ‫שיגיע‬ ‫צי ‪7‬‬ ‫האדם‬ ‫הקורה אלא טפח‪ ,‬לכן אין מועיל ברפנות‬
‫״שלטא‪-‬עינא״ ב״סכך״ שבמשך כל היום‬ ‫בסוכה ) ש הסכ ך פרום‬ ‫המגיעות לקורה‪ ,‬משא״כ‬
‫יהיה במצב של שויתי ה׳ לנגדי תמיד! וכיצד‬ ‫על כל הסוכה(‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫שני סוגי פעולות של היצה״ר‪ ,‬יש פעולו ת‬
‫שמטרתן להביא חמימות באדם‪ ,‬והיצה״ר‬
‫עושה אותן בכדי להלהיב את ה א ד ק‬
‫לעבירות או לענינים גשמיים‪ .‬ויש פ עו לו ת‬
‫של היצה״ר שמטרתן להכניס בארם קרירות‬
‫־ כראותו שהאדם חפץ ללמוד או לה תפל א‬
‫או לעשות מצות אחרות‪ .‬וזהו ההבדל ש בין‬
‫האבן והברזל‪ .‬הברזל)לאחר שיצקו א״ו והוא ריתח(‬
‫מכניםים אותו לתוך המים ־ לחזקו• ו א ס‬
‫מניחים אותו באש ־ הוא נמם! מ ש א ״ ^‬
‫האבן‪ ,‬מים מנקבים אותו‪ ,‬ואילו האש מחזקו^‬
‫מים הוא ימוד הקרירות ואש הוא י ס ן ^‬
‫ען‪-‬‬ ‫החמימות‪ ,‬והתורה הקדושה מועילה‬
‫שניהם‪ ,‬הן נגד היצה״ר של חמימוח וחן נגד‪-‬‬
‫היצה״ר של קרירות‪ .‬שהרי זהו רצונו‬
‫ושאיפתו של היצה״ר‪ ,‬שכאשר יצפ‪ 1‬ר כ ן‬
‫לעשות איזו עבירה‪ ,‬או כאשר יצפןרעו‬
‫לעמוק בענינים גשמיים‪ ,‬יעשה עניניס‬
‫מ שא״^‬ ‫אליהם‪,‬‬ ‫ויתלהט‬ ‫בחמימות‬
‫כשמדובר בעניני קדושה‪ ,‬רוצה הוא ל ת ^ ‪^ ,‬‬
‫קרירות באדם‪.‬‬
‫אבנים שחקו מים‪ ,‬אם‬
‫הג ט׳ במם׳ סוכה )נב‪ (:‬א״ר ש מו א ל‬
‫נחמני א״ר יונתן יצר הרע ממיתו בעול ם תץףן‬
‫ומעיד עליו בעולם הבא‪ ,‬שנאמר)משלי‬
‫׳ כא(‬
‫מפנק מנוער וכו׳‪ ,‬ק״ק דבמם׳ חגיגת‬
‫) ט ז‪( .‬‬
‫אמרינן ואם תאמר מי מעיד בו^ אבני‬
‫וקורות ביתו של אדם הם מ עידי ס‬
‫צי ד‬ ‫״הרשב״א״‪,‬‬ ‫לשיטת‬ ‫לכך?‬ ‫יגיע‬
‫שיעסוק כ״ב הרבה בתורה ותפלה‪ ,‬עד‬
‫שיהיה ״מוקף״ בהם‪ ,‬וכך יגיע למצב של‬
‫״שלטא עינא בסכך״‪ .‬אך ״התוספות‪-‬והר״ן״‬
‫הקילו‪ ,‬על האדם‪ ,‬שלא ימתין ויתרשל‬
‫מלעבוד את ה׳‪ .‬עד שיהיה מוקף כולו‬
‫ב״דפן״‪ ,‬אלא יתחיל מיד‪ ,‬והקב״ה בודאי יהא‬
‫בעזרו שהרי הבא ליטהר מסייעין אותו)שבת‬
‫ויגביר את מעשיו יותר ויותר‪ ,‬ער שיגיע‬ ‫קר‪(.‬‬
‫למצב שיהיה ״מוקף בדופן״ וכנ״ל‪ .‬כלל ידוע‬
‫להגיע‬ ‫אפשר‬ ‫תורה‪ ,‬אי‬ ‫הוא‪ ,‬שללא‬
‫למאומה‪ .‬היצה״ר אינו מרפה מהאדם‪,‬‬
‫עשרים וארבע שעות ביום עמל הוא להפיל‬
‫את האדם ברשתו‪ ,‬ומה יכול להיות כלי זיין‬
‫מצוין נגדו? רק התורה הקדושה! וכעדותו‬
‫של מי שברא את היצה״ר ־ הקב״ה ‪ -‬שהעיד‬
‫לנו לאמר‪ :‬בראתי יצר הרע‪ ,‬בראתי לו תורה‬
‫תבלין כנגדו!! וכן א מ ת )סוכה נב;(‪ :‬תנא דבי‬
‫)היצה״ר(‬ ‫רבי ישמעאל‪ ,‬אם פגע בך מנוול זה‬
‫משכהו לביהמ״ד‪ ,‬אם אבן הוא נימוח‪,‬‬
‫הוי כל צמא לכו למים‬ ‫)ישעיה נה‪ ,‬א(!‬ ‫דכתיב‬
‫)איוב יר‪ ,‬יט(‪:‬‬ ‫וכתיב‬
‫הלוא‬ ‫דכתיב )ירמיה ע ‪ ,‬כט(‪:‬‬ ‫ברזל הוא מתפוצץ‬
‫כה דברי כאש נאום ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע‪.‬‬
‫הרי שהאמצעי לביטול כה היצה״ר ‪ -‬התורה‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫ןףיגד• דבף‪ «.‬ךןץ׳^ אלן באו ללמרינו על‬
‫נא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫הרע מסיתו בעולם הזה ומעיד עליו בעולם‬ ‫וחכמים אומדים נשמתו של אדם מעידה בו‪,‬‬
‫הבא‪ ,‬שעל התורה שהוא רומז לעוה״ב כנ״ל‬ ‫ור׳ זדיקא אומד שני מלאכי השדת המלוין‬
‫ע״ז הוא מתגבר מאוד‪ ,‬כיון שבזה יוכל‬ ‫אותו הן מעידין בו‪ ,‬ויש אומדים אבדיו של‬
‫לנצחו כנ״ל שהתורה היא התבלין היחידי‬ ‫אדם מעידין בו‪ ,‬וקשה למה לא אמד שהיצד‬
‫המלחמה‬ ‫הוא‬ ‫וממילא‬ ‫היצה״ר‪,‬‬ ‫נגד‬ ‫הרע מעיד בו כדאמדינן בםוכה‪ ,‬וה״עדוך‬
‫העיקרית שבין היצר ובין האדם‪ ,‬וע״כ צריך‬ ‫לנר״ מתרץ דלכאורה קשה לפי הנפםק‬
‫האדם להתגבר מאוד בכל כוחו בתורה‬ ‫בשו״ע חו״מ םי׳ ל״ג שונא פםול לעדות‪,‬‬
‫ולהתמיד בה וילמוד בחמימות ובהתלהבות‬ ‫ושם בסוכה אמרינן דהיצר הרע נקרא שונא‬
‫בחיות ועי״ז יוכל לנצח היצה״ר‪ ,‬ועוד מעלה‬ ‫א״כ א ‪ 7‬יכול להעיד על האדם ‪ -‬החוטא‪,‬‬
‫יתירה יש בלימוד התורה בחיות בקול רם‬ ‫אכן י״ל דלזה דייק ומעיד עליו ״לעולם הבא״‬
‫ובחברותא שבזה הוא גורם שגם אחרים‬ ‫רשונא לא נקרא רק בעולם הזה כל זמן‬
‫יתעוררו ללמוד כראוי ובהתלהבות‪.‬‬ ‫להסיתו‬ ‫ורוצה‬ ‫לאדם‬ ‫מתנגד‬ ‫שהוא‬
‫ולהחטיאו‪ ,‬אבל לעולם הבא שאין שם עוד‬
‫נועם״ ) פ ׳ נח‪ ,‬בד״ה על כן‬ ‫וכן איתא ב״אמרי‬ ‫חטא ועון לא נקרא עוד שונאו של אדם‪ ,‬כיון‬
‫על ה״מסורה״ ג״פ ״יאמר״‪ ,‬ומאריך‬ ‫יאמר{‬ ‫דאינו יכול עוד להחטיאו‪ ,‬אפילו למי שהיה‬
‫ומבאר שלמרות שהגאוה היא מרה מגונה‬ ‫חוטא כל ימיו בעוה״ז‪ ,‬וכיון ששם שנאתו‬
‫כל המתגאה‬ ‫שאמרו ) סו ט ה ד‪(:‬‬ ‫עד מאד‪ ,‬עד‬ ‫כבר אבודה נכשר גם לעדות נגדו‪ ,‬אמנם‬
‫כאילו עובד ע״ז רח״ל‪ ,‬אעפ״כ אם מראה‬ ‫בחגיגה שואל מי מעיד באדם בעוה״ז‬
‫את גדולתו בתורה‪ ,‬רק כדי להביא את‬ ‫כשנידון בראש השנה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫אחרים לקנאת סופרים ‪ -‬מותר לעשות כן‬
‫)עיי״ש באריכות(‪.‬‬ ‫איתא בספה״ק על המשנה )םנהדח צ‪(.‬‬
‫כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב וכי‪.‬‬
‫וכמו שבארו בספה״ק את דרשת חז״ל‬ ‫התורה ־ שהיא חלק מעוה״ב לכ״א יש בה‬
‫ודברת בם ולא בדברים בטלים‪,‬‬ ‫)יומא יט‪:(:‬‬ ‫חלק‪ ,‬אלא שצי ‪ 7‬לעמול‪ ,‬ובנוסף לעמל ‪-‬‬
‫״ודברת בם״ כאשר יהודים עוסקים בתורה‪,‬‬ ‫להרבות בתפלה‪ :‬ותן ״חלקינו״ בתורתך!‬
‫ועי״ז ״ולא בדברים״ דיבור‪-‬היינו קשה‪,‬‬ ‫שלא יאבד ח״ו את החלק שלו‪.‬‬
‫הדיבור הקשה הדינים ־ בטלים! מתבטלים‬
‫ומסתלקים‪.‬‬ ‫ועפי״ו חשבתי בד״א לפרש הגמ׳ היצר‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫נב‬

‫יום ג׳ פ׳ אמור‪ ,‬ט׳ אייר תשכ״ח לפ״ק‬

‫ו בד ר ך זו מבאר ה״נועם מגדים״ או ץ‬ ‫כספה״ק ״נועם מגדים״)בפרשתנו( מבאר‬

‫טר ‪3‬‬ ‫שאמרו*‪) .‬קדרטק פב•(‬ ‫חז״ל‬ ‫דברי‬ ‫את הכתוב‪ :‬לנפש לא יטמא בעמיו״ ועפ״י‬
‫״תשיכרץ‬ ‫דהנה‪,‬‬ ‫לגיהנם‪.‬‬ ‫שברופאים‬ ‫דבריהם ז״ל )שבת לא‪ (:‬שדרשו את הכתוב‬
‫המשקל״ היא דרך תשובה קשה ביותר‪ ,‬א ך‬ ‫)קהלת ז‪ (r ,‬א ל ת ר ש ע ה ר ב ה )והקשו‪ ,‬אטו מעט מותר‬
‫יש ״רופא״ מרופאי הנפש‪ ,‬״המרפא״ או ץ‬ ‫שהכוונה היא‪ ,‬שאם נכשל והרשיע‬ ‫להרשיע(?‬
‫החוטאים בדרך קלה ביותר׳ ״טריוא מ ל כין‬ ‫מעט‪ ,‬לא יפול לידי יאוש‪ ,‬ולא יוםיף וירשיע‬
‫את פני חבירו ברבים‪ ,‬עי״ז מרפאהו‬ ‫הרבה‪ .‬וזהו לנפש לא יטמא‪-‬בעמיו‪ ,‬גם אם‬
‫עוונותיו‪) ,‬שנוטלם ממנו( ועל רופא זה הזדזירן‬ ‫״בעמיו״ )מל שון גחלים עוממות(‪.‬‬ ‫הוא כבר בבתי'‬
‫חז״ל‪ ,‬למרות שהוא רופא ״טוב״ ״ לגיהנ ם^‬ ‫שמא תשאלו; ומה יעשה אדם שחטא‬
‫סופו שהוא יורש גיהנם‪.‬‬ ‫חטאים רבים? גם אדם זה תקנה יש לו!‬
‫שמא תהיו םבורים שהוא יזדקק לתעניות‬
‫ה ענו ה היא סגולה בדוקה ל מ הי קו ץ‬ ‫וסיגופים‪ ,‬שהיא דרך קשה וארוכה? לא‬
‫אני שוכן או ץ‬ ‫)עי׳ סוטה ה‪(.‬‬ ‫החטאים‪ ,‬וכנאמר‬ ‫ולא! יש דרך יותר קלה ‪ -‬שיהא מעביר על‬
‫רכא‪ ,‬הקב״ה מבטיח‪ ,‬כי אם יהיה ה א ד ס‬ ‫מידותיו‪ ,‬שיהיה מהנעלבים ואינם עולבים‪,‬‬
‫ענותן‪ ,‬יהיה עמו‪ ,‬כי הקב״ה אינו מחזיק‬ ‫וכידוע )יו מא‬ ‫שומעים חרפתם ואינם משיבים‪,‬‬
‫אפו‪ ,‬כי חפץ חסד הוא‪ .‬היאוש ‪ -‬אין‬ ‫שומעים‬ ‫עולבים‪,‬‬ ‫ואינם‬ ‫הנעלבים‬ ‫כג‪(.‬‬
‫^' אי ^׳ כ כ ל‬ ‫מקום וזמזי איז‬ ‫קראם‬ ‫הקב״ה‬ ‫משיבים‪,‬‬ ‫ואין‬ ‫חרפתם‬
‫מצב שהוא!‬ ‫המעביר על‬ ‫אמרו ) ר א ש השנה יז‪(.‬‬ ‫אוהבים‪ ,‬וכן‬
‫מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו‪.‬‬
‫ח ס ד עשה עמנו הבורא‪ ,‬בהעניקו‬
‫מתנה כה יקרה וחשובה ־ התורה ה ק דו ע‪1‬ד־‪,‬‬ ‫וזמשאה״ב‪ :‬כי אם ל שא ת הקרוב‬
‫התורה מודיעה לאדם מה הן חובותיו^‬
‫אליו‪ ,‬שארו‪-‬מלשון שיריים‪ ,‬וכמאמרם ז ל‬
‫ל ת קן‬ ‫חטא ובמה‬ ‫)ר״ה ‪ - cr‬מי שמשים עצמו כשיריים׳ ואז ־‬
‫כל מה שפגם וקלקל‪ .‬ואז ‪ -‬כשיתקן ת ע ל ‪,‬‬
‫הקרוב אליו‪ ,‬מתקרבים עי״ז להקב״ה‪.‬‬
‫נג‬ ‫דברי כלוסר ‪ -‬מכ״ק כלרן אדנלו״ד שלייט״א‬

‫ע״י שיעםוק בתורה‪ ,‬פקודי ה׳ ישרים משמחי‬ ‫לא תהיה כל מניעה לידדת השפע‪.‬‬
‫לב‪ ,‬עי״ז יימנע מליפול לעצבות רח״ל‪.‬‬
‫כשלומדים תורה‪ ,‬לומדים עם הגמרא ניגון‬ ‫א ל א שיש כאן תנאי מפורש‪ ,‬להימנע‬
‫הידוע‪ ,‬וזוהי הרגשה אחרת לגמרי‪ .‬וכאשר‬ ‫ולברוח כמטוחי קשת מביטול זמן וריקנות‪,‬‬
‫האדם נכנם כל כולו לתוך הגמרא‪ ,‬עי״ז‬ ‫וכראי׳ ב״אמרי נועם״ )בפרשתנו( עה״פ‪ :‬לא‬
‫מקבלת נפשו הכנה ליום שבת קודש‪,‬‬ ‫יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו‪,‬‬
‫הלימוד מקדש ומזכך אותו ועי״ז תוכל‬ ‫הכותב ) סו ף הלכות‬ ‫ועפ״י רברי"הרמב״ם ז״ל״‬
‫קדושת השבת לשכון יותר בקרבו‪.‬‬ ‫איסורי ביאה( אין היצר שורה אלא בלב הפנוי מן‬
‫החכמה! ומשמעות הרברים‪ ,‬שכאשר הארם‬
‫כ לי ל שבת קודש‪ ,‬כאשר עומדים כולם‬ ‫שרוי באפם מעשה‪ ,‬וביטול הזמן והריקנות‬
‫בצוותא‪ ,‬בשלחנו הטהור של הרבי שליט״א‬ ‫הם מנת חלקו‪ ,‬עי״ז כאילו מזמין הוא אליו‬
‫)מ״ל(‪ ,‬אפשר ״לקרוא״ על פני הבחורים‪ ,‬מי‬ ‫את היצה״ר‪ .‬וממילא אין ירידת השפע רח״ל‪.‬‬
‫מהם למד במשך השבוע בשקידה נפלאה‪,‬‬
‫ומי התרשל קצת‪...‬‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב‪ :‬״לא יקרחו‬
‫קרחה בראשם״‪ ,‬שראשם לא יהיה ריק‪ ...‬ואז‬
‫ה א ד ם נתבע‪ :‬בכל דרכיך דעהו! זהו‬ ‫‪ -‬״ופאת זקנם לא יגלחו״‪ ,‬השפע לא ייפםק‪.‬‬
‫יםוד חיי האדם‪ ,‬להתמםר כליל לעשיית רצון‬ ‫וכדאי׳ דהשפע בא מתרין מזלין ״נוצר ונקה״‬
‫בורא כל העולמים! ולהגיע לדרגה זו‪ ,‬צר ‪7‬‬ ‫הנקרא שתי פיאות מן תקונא דיקנא קדישא‪.‬‬
‫ללמוד םפרי מוםר שלא יעבור עליו יום‬ ‫וזהו ״ופאת״ זקנם לא יגלחו וכנ״ל‪.‬‬
‫אחד‪ ,‬שלא ילמד בו מומר‪ ,‬ובפרט בערב לפני‬
‫השינה‪ ,‬למען יוכל לעשות לעצמו לפחות‬ ‫הלומד בשקידה‪ ,‬יש לו חיות ושפע‬
‫מעט חשבון הנפש שיידע‪ :‬במה העברתי את‬ ‫ותענוג מהתורה והוא חייב לחוש חוב קדוש‪,‬‬
‫היום‪ ,‬ומה אני צר ‪ 7‬עוד לתקן‪ ,‬הן במעשים‬ ‫להודות להשי״ת על מתנה זו‪ ,‬וכדאי׳ בחז״ל‬
‫והן במידות‪.‬‬ ‫מודה אני לפניך ד׳ אלקי ששמת‬ ‫)ברכות כח‪:(:‬‬

‫חלקי מיושבי ביהמ״ד וכו׳‪.‬‬

‫כ ל ל ידוע הוא‪ ,‬לא יגעתי ומצאתי אל‬
‫תאמן! )מגלה ו‪ (:‬ואם לא יתייגע ויעמול ‪ -‬לא‬ ‫והשבתי להוםיף בד״א‪ :‬לנפש לא יטמא‬
‫יגיע להישגים! לא ליפול ח״ו לזרועות‬ ‫)ללא חיות(‬ ‫בעמיו‪ ,‬״בעמיו״ רומז גם לעצבות‪,‬‬
 ‫דבדי מוסד ‪ -‬מב״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬ ‫נו‬

‫ומביאים תועלת לאדם‪ ,‬ולא בדברים בטליס^‬

‫מהם! ובזכות זו ראוי הוא לפרנסה‪.‬‬
‫ועאכו״ב שלא לדבר דיבורים אסורים!‬

‫ואיתא ע״ז בספה״ק רכל עוד שהאדם‬

‫ע‪ 1‬ע ד‬ ‫חכמה״‬ ‫״ראשית‬ ‫כספה״ק‬ ‫אינו מחטיא את פיו‪ ,‬גם אם לא למד תורה‪,‬‬
‫הקדושה פרק א׳ מכנה את הדברים כ ט לי ס‬ ‫עדיין ראוי הוא לשפע‪ ,‬ובתנאי ‪ -‬שפיו קדוש‬
‫״הדיבור הנמאס״!‪.‬״‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי דרגת האדם גבוהה מדרגת בעלי‬
‫החיים‪ ,‬ובמה‪ ,‬שבע״ח מכונים ״חי״ והאדם‬
‫ששמירת ה די כו ר‬ ‫)עי׳ ערכין טו‪(:‬‬ ‫וכידוע‬ ‫נקרא ״מדבר״‪ ,‬וכל עוד פיו אינו מזוהם ראוי‬
‫זהו יסוד כה גדול עד שהקב״ה העמיד ע‪ 1‬ו מ ר‬ ‫הוא לכינוי זה‪ .‬וכדאי׳ באריכות ב״אמרי‬
‫על שומר‪ ,‬כלומר‪ ,‬השיניים שבפה הם ש י מ ר‬ ‫משא״כ אם חוטא ח ו‬ ‫נועם״ )ו א ר א ד״ה והפלה(‬
‫אחד‪ ,‬והשפתיים הם בבחי׳ שומר על שי מ ר‪,‬‬ ‫בפיו‪ ,‬מה תועלת יש לו מכח הדיבור‪ .‬זה מה‬
‫והכל בכדי למנוע מהלשון שכפה שלא‬ ‫עמרם ) שלפי חז״ל שם‪ ,‬לא רצה‬ ‫שאמר רבי יונתן בן‬
‫חוץ לתחום‪ ,‬אין זה מהדברים הקלים‪ ,‬ה ד כז ה‬ ‫פרנסני ככלב וכעורב‪,‬‬ ‫להתעטר בכתרה של תורה(‬
‫שנים צר ‪ 7‬לעבוד‪ ,‬ויגיעה רבה דרושה ;ןז‪-‬‬ ‫שאנני מחטיא את פי לכן אינני גרוע מהם‪.‬‬
‫שיזכו לפה קדוש וכדאי׳ באגרת הגר״א‪.‬‬

‫ואי׳ בספה״ק דתיבת פרנסה מתחלקת‬

‫עסק התורה‪ ,‬זהו העיסוק הטוב כיררזד‬ ‫לשתי תיבות‪ ,‬פה־רנ״ם שגימ׳ שלו ״עמר״‬
‫הן לקיים באמצעותו סור מרע׳ והן לע^טן!‬ ‫רומז לש״י ־ קדושת היסוד‪ ,‬המורידה שפע‬
‫טוב! התורה גדולה היא עד מאד‪ .‬י ח כ ח‬ ‫לעולם‪.‬‬
‫ע^נין‬ ‫' ‪°‬׳‬ ‫ועמוקה‬
‫אלפין‪ ,‬לא תיעול גבורת התורה ב חו ש כ ני ח !‬ ‫התקדשות‬ ‫ה״עמר״‬ ‫ספירת‬ ‫וזהו‬
‫אך באמור‪ ,‬צריך שהתורה לא תברח מ מ נ ו‪.‬‬ ‫האיברים‪ ,‬ובראשם הפה‪ ,‬שהוא רוח החיים‬
‫ש ב א ד ם )ויהי הארם לנפש חיה ■ בראשית ב‪ ,‬ז ־ איתא‬
‫עתה‪ ,‬בימי הבחרות‪ ,‬צ י ד ל ה ת ח י ל‬ ‫בתרגום‪ :‬לתה מ^ללא( וכמו שאומרים‪ :‬כדי‬
‫ע צ מו‬ ‫בהחזקת‬
‫לטהרנומקלפותינוומטומאותינו‪.‬‬
‫מדי פעם‪ ,‬הן קודם הדיבור והן ל א ח ר י ו ‪.‬‬
‫האם לא דיברתי דיבורים שיכולתי ל מ נ ע ס ^‬ ‫עיקר הקדושה היא ע״י עשה טוב!‬
‫מי שמתבונן מעט בדברי רשב״י‪ .‬כ ר ^ ף ‪,‬‬
‫שיהא פיו עסוק בדברים שהם נצחיים‬
‫נז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫צעירים‪ ,‬אשר יש בם עדיין רתיחת הדמים‪,‬‬
‫והיצה״ר עמל רבות כדי להחטיאם‪ ,‬הוא ‪-‬‬
‫שלא לבטל את הזמן ולא להעבירו ריקם!‬
‫וכלל ידוע הוא‪ :‬לבית מלא‪ ,‬אי אפשר‬
‫להכניס מאומה‪ ,‬וכשהבית ריק‪ ,‬אפשר הכל‬
‫להכנים לתוכו‪ .‬וכן כשהראש מלא ־ עסוק‬
‫בתורה ועבודה‪ ,‬אין היצה״ר יכול להכנים‬
‫בתוכו מאומה‪ ,‬משא״כ כאשר אין הוא‬
‫מלא‪ ...‬מיד היצה״ר ״מחותן״ ראשי שם!‬
‫נעשה הכל‪ ,‬שמדי יום ביומו‪ ,‬בימי המפירה‪,‬‬
‫ייעזור השי״ת שבזכות רשב״י נזכה‬
‫לאורות ונזכה לביעור הרע מן העולם‪,‬‬
‫ומהרה נראה כולנו יחד בביאת הגואל צדק‬
‫בב״א‪.‬‬
‫התנא האלקי‪ ,‬מאי דאי׳ בזוהד הקדוש‪ ,‬עד‬
‫כמה צדיך לשמוד את הפה ועד כמה פוגמים‬
‫בנשמה ע״י דיבודים לא טובים דח״ל‪...‬‬
‫וכידוע‪ ,‬קדושת הלשון והמעוד מכוונים זכ״ז‪,‬‬
‫ואז זוכים ל־״לב טוב״‪ ,‬לימי הםפידה שיעבדו‬
‫כראוי‪.‬‬
‫כ ״ א זקוק לשפע‪ ,‬ל״עמר״ כראוי‪,‬‬
‫בגשמיות ורוחניות‪ .‬וכאשר אנו מצידנו‬
‫חג‬ ‫יגיע‬ ‫כאשר‬ ‫מעלה‪,‬‬ ‫מעלה‬ ‫נעלה‬
‫השבועות‪ ,‬נזכה לאורות עליונים‪.‬‬
‫ייסוד גדול בחיי האדם‪ ,‬ובפרט באנשים‬

‫יום ג׳ פ' בחקותי‪ ,‬כ״ג אייר תשב״ח לפ״ה‬

‫א לו הם שני סוגים‪ .‬יש הלומד את‬ ‫מ״ב‬ ‫יש‬ ‫הקדוש‬ ‫ב״אור‪-‬החיייים"‬

‫התורה‪ ,‬ויש האוהב אותה‪ .‬אהבת תורה‪ ,‬זהו‬ ‫פירושים על הנרמז בתיבות‪ :‬אם בחקותי‬
‫מושג עליון גבוה מאד‪ ,‬מי שאוהב את‬ ‫תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬אין הוא צ רך לעמול בכדי לגרש את‬ ‫הראשון שבהם הוא‪ ,‬שהתורה״ק באה‬
‫היצה״ר‪ ,‬את הטומאה‪ ,‬ברית הלשון והמעור‬ ‫ללמדנו על חובת לימוד התורה בחשק‬
‫מכוונים זה כנגד זה‪ ,‬וכשהפה עסוק בתורה‪,‬‬ ‫ואהבה‪ ,‬והאהבה תהיה גדולה עד שיהיה‬
‫ממילא אין הוא עסוק בדיבורים אחרים!‬ ‫בחקותי ״תלכו״‪ ,‬שגם בלכתו בדרך‪ ,‬לאחר‬
‫וכדאי׳ בספה״ק דיסו״ד עהאוה״כ גימ׳ פ״ה‬ ‫שקם מלימודו‪ ,‬גם באותה שעה יהא פיו‬
‫קשורים זה בזה‪.‬‬ ‫)משלי‬ ‫עסוק בשינון הלימוד וחזרתו‪ ,‬וכמש״כ‬
‫באהבתה תשגה תמיד!‬ ‫ה‪,‬יט(‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫נח‬

‫כלומר כשהוא כולל ומשלב שניהם יחד‪ ,‬אץ‪,‬‬ ‫אהבת התורה אינה חובה רק לשנות‬
‫הם בגימ׳ עצר״ת אכן כאמור ‪ -‬הכל בא ע ״ ‪,‬‬ ‫הבחרות‪ ,‬אלא שאז יותר קל לרכשה‪ ,‬ומי‬
‫אהבת התורה‪.‬‬ ‫שקנאה בשנות נעוריו‪ ,‬אוהב הוא אותה‬
‫אדם‪,‬‬ ‫לראות‬ ‫לפעמים‬ ‫אפשר‬ ‫תמיד‪.‬‬
‫וכמבואר מהגאון הרבי י יונתן‬ ‫שבמקצועו הוא םוחר וכדומה‪ ,‬ואעפ״ב‪,‬‬
‫אייבישיץ זי״ע‪ ,‬המבאר מדוע לימוד התודת‬ ‫כאשר הוא שוהה בדרכים‪ ,‬יושב הוא וםפר‬
‫משפיע שפע‪ ,‬מפני שלשניהם אותה תכונד;‬ ‫בידו‪ ,‬ולמה? מפני שהוא אוהב את התורה‪,‬‬
‫מי שאוהב תורה‪ ,‬לעולם אינו שבע מ מ נ ה‪,‬‬ ‫צי ‪ 7‬לבקשו‬ ‫אוהב‪ ,‬לא‬ ‫ודבר שאדם‬
‫אדרבה רעבונו לתורה הולך וגדל מיום ליו ס‬ ‫שיעשהו‪ .‬הוא נחפז לבד אליו‪ ,‬שהרי הוא‬
‫וכן בכסף‪ ,‬אהב כסף לא ישבע כסף)קהלת ‪,n‬‬ ‫אוהב אותו‪.‬‬
‫ט(‪.‬‬

‫וכמבואר בםפה״ק דברי חז״ל שאמרו‬

‫וזה מה שאמרו )ב״ב ח‪ (.‬שהיתה‬
‫בצורת ופתח רבינו הקדוש אוצרותיו‪ ,‬ו א מד‬
‫יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה וכו‪ /‬כ לו ש ר‬
‫שבזכות התורה תיפסק הבצורת וירד ה^ש)‪;£‬ן‬
‫לעולם‪.‬‬
‫התהלך לפני והיה‬
‫ובדרך זו מבאר זקה״ק את ה כ ת ו ב ) ו ‪^ ,‬‬
‫בו‪ ,‬ט(‪ :‬״בשברי לכם מטה לחם״ כ שיש דן״ן‬
‫מחסור בשפע‪ ,‬אין הרחבה בעולם‪ ,‬״ ו א פ ו‬
‫אזי‬ ‫עשר נשים״ רומז לעשרת הדברות‪,‬‬
‫א ת‬ ‫״והשיבו לחמכם״ התורה״ק תתייי ל כ ס‬
‫השפע‪ ,‬ואם תשאלו‪ :‬מה הקשר בין זה לז ךן ^‬
‫התשובה היא‪ :‬כי שניהם ‪ -‬התורה וד־׳כסף‬
‫א ר תן ‪-‬‬ ‫)שפע( שוים ב״משקל״‪,‬‬
‫תכונה! ומהו? ״ואכלתם ולא ת שכ;ן ך‪//‬ן‬
‫שהאוהבם ‪ -‬אינו שבע מהם לעולם!‬
‫סח‪ 1(:‬הכל מודים בעצרת דבעינן נמי‬ ‫)פסחים‬
‫לכם‪ ,‬״לכם״ רומז להנאה‪ ,‬הכל מודים‬
‫״בעצרת״ בתורה‪ ,‬שצי ‪ 7‬ללמדה בהנאה‬
‫שלכך דרושה קדושה‪,‬‬ ‫ובאהבה‪ .‬אלא‬
‫״תמימות תהיינה״! תמימות רומז לקדושה‪,‬‬
‫)ט־אשית יז‪ ,‬א(‬ ‫וכמ״ש‬
‫תמים!‬
‫)בפרשתנו־‬ ‫זלךני הקדוש ה״אמרי נועם״‬
‫מבאר מאמר‬ ‫בר״ה בפסוק בשברי לכם מטה לחם וכו׳(‬
‫זה על קבלת שפע‪ ,‬שהלומד תורה‪ ,‬זוכה גם‬
‫ז״ל ) א בו ת פ״ג‬ ‫ל״לכם״‪ ,‬ירידת שפע‪ ,‬וכמאמרם‬
‫אם אין קמח אין תורה‪ ,‬וכשרואים‬ ‫מי״ס‬
‫בשמים אדם העוסק בתורה‪ ,‬מעניקים לו נם‬
‫שפע שיוכל להמשיך בלימוד התורה באין‬
‫מפריע‪ ,‬ולכן קמ״ח תור״ה עם ״הכולל ‪,‬‬
‫נט‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫אמר להו‪ :‬מי האיש החפץ חיים‪ ,‬אהב ימים‬
‫)תהלים לד‪ ,‬יג‪-‬‬ ‫לראות טוב ־ נצור לשונך מרע!‬
‫‪.(T‬‬
‫כ ל אחד רוצה לחיות‪ ,‬וכל אחד מעוניין‬
‫בחיים שלוים רגועים ושקטים‪ ,‬חיים ללא‬
‫צער ויםורים‪ ,‬חיים עם עונג‪ ,‬חיים אמיתיים‪,‬‬
‫אשר להם זוכה רק מי שעוסק בתורה‬
‫באהבה‪ ,‬משא״ב מי ששקוע בעניני העוה״ז‬
‫כי כל ימיו מכאובים‬ ‫נאמר ) ק ה ל ת ב‪ ,‬כג(‬
‫וכעם! אבל העוסק בתורה‪ ,‬אינו כן! ולא עוד‬
‫אלא שהימים עצמם ‪ -‬אשר בהם ישב והגה‬
‫בתורה‪ ,‬הם בעצמם עולים למרום ומליצים‬
‫יושר עבורו‪ ,‬וזהו‪ :‬״אוהב ימים לראות טוב״‪,‬‬
‫הימים עצמם מבקשים טוב עבורו‪ .‬ולכן‬
‫דרוש שהאדם יקיים ״נצור לשונך מרע״‪,‬‬
‫שהקב״ה‬ ‫)ערכין טו‪(:‬‬ ‫וכמאמר חז״ל שאמרו‬
‫לך ) ע ל הלשון(‬ ‫אומר לאדם‪ :‬שני שומרים נתתי‬
‫השיניים והשפתיים‪ ,‬שתי גרירות! והקב״ה‬
‫מתחנן על האדם שישמור על הלשון! שלא‬
‫יעבור את הגדרות רח״ל‪.‬‬
‫כ ד ד ד זה מבאר הרבי ר׳ יונתן את‬
‫הון יוםיף רעים רבים‪,‬‬ ‫)משלי יט‪ ,‬ד(‬ ‫הכתוב‬
‫ועפ״י הידוע‪ ,‬שכאשר האדם לומר תורה‪ ,‬או‬
‫עוסק בשאר מצות‪ ,‬בורא הוא לעצמו‬
‫)וכן להיפך רח״ל(‬ ‫חברים‪ ,‬הם מלאכים הטובים‬
‫וכאשר יש דין בשמים‪ ,‬אם לתת לו שפע או‬
‫לא רח״ל‪ ,‬יש לו חברים‪ ,‬הם המלאכים‬
‫הטובים‪ ,‬העומדים במרום‪ ,‬תובעים ואינם‬
‫עליו‬ ‫מרפים‪ ,‬וכ״ב הרבה מפצירים עד שגוזרים על‬
‫האדם גזירות טובות‪ ,‬ומלאכים אלו כוחם‬
‫גדול ‪ -‬מאחר ונוצרו מתורה שנלמדה‬
‫באהבה‪ ,‬ולא בעל כרחך‪.‬‬
‫בשבוע שעבר כבר שוחחנו‪ ,‬שהאדם‬
‫צרך לעשות לעצמו נדרים וםייגים‪ ,‬שלא‬
‫יבשל ח״ו בדיבורים לא טובים‪ ,‬אין דבר‬
‫העומד בפני הרצון‪ ,‬וכשהאדם רוצה באמת‬
‫‪ -‬מסייעים לו משמים! ומונעים ממנו הרבה‬
‫צער והרבה יםורים‪ ,‬אשר לולי התורה״ק‪,‬‬
‫היו הללו חולפים על ראשו״ ה׳ ישמרנו‪.‬‬

‫כ ח הדיבור זהו אוצר עצום‪ ,‬ויהי האדם‬ ‫א ה ב ת התורה‪ ,‬וקדושת הפה‪ ,‬קשורים‬
‫כתב התרגום ‪ -‬לרוח‬ ‫)בראשית ב‪ ,‬ז(‬ ‫לנפש חיה‬ ‫זה בזה‪ ,‬וכאשר האדם זוכה לשניהם‪ ,‬יש לו‬
‫ממללא‪ .‬ועליו להזהר שלא יאבד ח״ו ולא‬ ‫חיים!‬
‫יפסיד אוצר יקר זה!‬
‫רבי אלכסנדרי‬ ‫)ע״ז יט;(‬ ‫וכמו שאמרו‬
‫דודינו ‪ -‬דור חלוש הוא! אין לנו כה‬ ‫מכריז‪ :‬מאן בעי חיי? מאן בעי חיי? אתו‬
‫לעשות סיגופים או לצום‪ ,‬אך ישנם סיגופים‬ ‫כולי עלמא לגביה ואמרו ליה‪ :‬הב לן חיי!‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדכוו״ר שליט״א‬

‫זוכה להכנם לחבורה הקדושה‪ ,‬המשול^גז‬ ‫שלא מחלישים‪ ,‬והוא‪ :‬תענית דיבור! הגם‬
‫הגדול‪ ,‬וכדאי׳ בזוה״ק )עג‪ (.‬אורייתא קוכ״ף;‬ ‫שקשה לקבל תענית דיבור ליום שלם‪,‬‬
‫וישראל חד הוא‪ ,‬לאותה חבורה הוא נכנס‪.‬‬ ‫לפחות קודם התפלה‪ ,‬שיימנעו מלפטפט‬
‫תועלת‪ ,‬פרט‬ ‫מביאים‬ ‫שאינם‬ ‫בדברים‬
‫תורתיינו הקדושה נקראת ‪ -‬תורת חיי ס‬ ‫ללימוד התורה הקדושה‪.‬‬
‫כי אי אפשר להשיגה ללא לימוד כ חיו ^‬
‫ובשמחה‪ ,‬תורה כזו‪ ,‬מובטח כי תש>‪£‬י;ן‬ ‫זהו ג״ב ענין של הכרת הטובה‪ ,‬כאשר‬
‫שפע‪ ,‬והיא מזככת את כל אברי ה א ד ק‬ ‫בחור זוכה ויושב והוגה בתורה‪ ,‬בין כותלי‬
‫ומקדשתם‪ ,‬מזככת כליל את מה ה א ד □‬ ‫הישיבה‪ ,‬ודואגים לו‪ ,‬ומםפקים לו מטה‬
‫ומרחיקה ממנו כל מיני מחשבות לא טובו □‬ ‫שלחן ומנורה‪ ,‬אםור לו להיות כפוי טובה‬
‫קדושת היםוד‪ ,‬ובזכות לימוד התורה נז ען‪-‬‬ ‫להקב״ה‪ ,‬ועליו להודות לה׳ על הטוב‬
‫לקבלה בחג השבועות הבעל״ט‪ ,‬ב או דן ^‬ ‫שהיטיב עמו! ובמה יודה? ע״י ״לכם״‬
‫ובטהרת הלב ובשמחה רבה כיה״ר אמן‪.‬‬ ‫שילמד תורה בהנאה‪ ,‬בחשק ובתאוה‪ ,‬ואז‬

‫יום ד׳ פ׳ נשא‪ ,‬ט׳ סיון תשב״ח לפ״ק‬

‫דכםופא‪ ,‬ואם האדם הולד בד ‪ T‬הי עז ר‬
‫ומתקן את מעשיו ועמל על מדותיו ו מ ש ח ר‬
‫את רמ״ח אבריו ושם״ה גידיו לנקות‬
‫הזוהמא‪ ,‬אז תפארת לו מן האדם‪ ,‬כי‬
‫משלים הוא כונת הבריאה ומבטל‬
‫שהמלאכים אמרו מה אנוש וכו׳‪ ,‬וזהו סי‪/‬‬
‫הפםוק ״ויראת מאלק ‪7‬״ אם יהיה לך י ר א ^‬
‫שמים‪ ,‬ותלך בדרך הישר‪ ,‬אז ״והדרת סכי‬
‫זקן״ שהוא הקב״ה‪ ,‬ע״ד עתיק יומין‬
‫משא״כ אם ח״ו האדם פוגם אז הוא חי‪,‬ן«ן^‬
‫יע^זר‬ ‫ה׳ שמקלקל כונת הבריאה׳‬
‫מכל חטאת האדם״ ועי״ז יהיה ״למעול מ ע ל‬
‫ז קי ד הק׳ ה״צמח צדיק״ מביא השבוע‬
‫עה״פ כי יעשו מכל חטאת האדם למעול‬
‫מעל בה׳‪ .‬ומפרש ע״ד שפירש הכתוב בפ׳‬
‫והדרת פני זקן ויראת‬ ‫)יט‪ ,‬לב(‬ ‫קדושים‬
‫שבשעה‬ ‫ז״ל ) שב ת פח‪(:‬‬ ‫מאלקך‪ ,‬עפ״י מאמרם‬
‫שביקש הקב״ה לברוא את העולם טענו‬
‫מה אנוש כי תזכרנו‪,‬‬ ‫)תהלים ח‪ ,‬ב(‬ ‫המלאכים‬
‫תנה הודך על השמים והקב״ה לא שמע‬
‫להם‪ ,‬רק אמר למשה רבינו ע״ה להחזיר‬
‫להם תשובה ‪ -‬ואמר להם כלום יצר הרע יש‬
‫ביניכם וכו׳‪ ,‬ועיקר כונת הבריאה היה כרי‬
‫שהאדם יתקן את מעשיו שלא יאכל נהמא‬
‫סא‬ ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫צעיר עליו לנצל את הימים לרכישת התורה‬
‫ולתיקון המרות‪ ,‬דאפשר לימוד התורה‬
‫בנערותו יותר טובה שהוא בהתלהבות יותר‬
‫ובכח‪ ,‬משא״כ בזקנותו שכבר תש כוחו‪ ,‬ולא‬
‫יםמוך עצמו לומר אשר בעת זקנותו ילמוד‬
‫תורה‪ ,‬וכמו״כ כאשר יזדקן גם אז אין לו‬
‫עילה שלא לשקוד בלימוד התורה‪ ,‬מפגי‬
‫שהתורה נמשלה גם ליין‪ ,‬״והיין״ ככל שהוא‬
‫יותר ישן‪ ,‬טעמו יותר משובח‪ ,‬ואולי תורתו‬
‫בעת זקנתו אשר כבר םר כח תאות היצר‬
‫יותר טוב‪.‬‬
‫ומזור לכל‬ ‫תרופה‬ ‫מהווה‬ ‫התודה‬
‫אותו רופא‪,‬‬ ‫יעשה‬ ‫מה‬ ‫אך‬
‫שהחולה אינו מוכן להאזין לעצתו וליטול‬
‫את התרופות הדרושות לו‪ ,‬כיצד ירפאהו?‬
‫זכיתי להכיר יהודים‪ ,‬יראים ושלמים‪,‬‬
‫שהיראה היתה חדורה בכל עצמותיהם‪.‬‬
‫ובמיוחד היא ניכרה עליהם בבואם להתפלל‪,‬‬
‫תפלתם היתה בהשתפכות הנפש ובדמעות‬
‫בה׳״ שלא נשלם בונת הבריאה‪ ,‬העצה‬
‫חטאתם‪ ,‬וישובו אל ה׳‬ ‫והתוודו את‬
‫וירחמהו‪.‬‬
‫כחוריים־יקרים‪ ,‬עתה בשנות הנעורים‬
‫הזמן אשר כתו של אדם במתניו‪ ,‬עליכם‬
‫לנצל זמנים אלו כראוי‪ ,‬דבשנות הנעורים‬
‫אפשר ביתר קלות לתקן את המידות בכלל‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬דבימי הנעורים כה העפר ‪-‬‬
‫העצלות עדיין מתגבר‪ ,‬וזה מביא שהיום לא‬
‫יהא מםודר אצלו‪ ,‬משא״ב אם מתגבר‬
‫עליהם כשהוא עדיין צעיר לאחר כך בימי‬
‫הזקנה לא יהיה קשה לו‪ ,‬וכן היא במרת‬
‫החלאים‪,‬‬ ‫השקר‬ ‫)שמות כג‪ ,‬ז(‬ ‫השקר‪ ,‬מדבר שקר תרחק‬
‫מטמא את רמ״ח אברי האדם‪ ,‬והמתבונן‬
‫במרה זו הלא מעשי טפשות הוא? שהרי‬
‫למעשה ‪ -‬לא מרויחים ולא נהנים מן השקר‬
‫מאומה‪.‬‬
‫נועם״ ) ע ל המועדים‪,‬‬ ‫זרךד הקדוש ה״אמרי‬
‫)שיר השירים ה‪ ,‬א(‬ ‫מבאר את הכתוב‬ ‫לחג השבועות(‬

‫שליש‪.‬‬ ‫שתיתי ייני עם חלבי‪ .‬דהנה התורה נמשלה‬

‫לחלב וליין‪ ,‬כי ידוע דטבע החלב והיין‬
‫וכדברי זקיה״ק ה״צמח צדיק״ זי״ע‪ ,‬על‬ ‫נוגדים זא״ז‪ .‬היין‪ ,‬ככל שהוא מתיישן יותר ‪-‬‬
‫דברי חכמינו ז״ל שאמרו )ק‪T‬וש^כח‪ :(:‬אמירתו‬ ‫טוב יותר‪ ,‬ולעומתו החלב‪ ,‬תיכף כשיוצא‬
‫לגבוה כמםירתו להדיוט‪ ,‬״אמירתו לגבוה״‬ ‫מהבהמה אז הוא טוב לרפואה וברוכה‬
‫כאשר מגיע הזמן שבו צי ‪ 7‬האדם להתפלל‪,‬‬ ‫בטעם‪ ,‬משא״ב כשנתיישן נתקלקל‪ ,‬ומזהירה‬
‫לשוחח עם קונו‪ ,‬עליו להתפלל בהשתפכות‬ ‫אותנו תורתנו הקדושה שכשהאדם עדיין‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫סב‬

‫התורה‪ ,‬בכוחה לספק לאדם כל מה שדררען‬
‫לו‪ ,‬כמו שאמר התנא )פאה פ״א מ״א( ותלמוד‬
‫תורה כנגד כולם‪ ,‬המספקת לאדם‬
‫הנדרש לו‪.‬‬
‫רליבא‪ ,‬כך צריך להתחנן בעת אמירתו‬
‫צדי*ך לבקש מהשי״ת שיעזור ל א ד ‪p‬‬
‫שיוכל להתגבר על יצרו‪ ,‬אשר אינו מ י פ ^‬
‫מהאדם אפילו לרגע אחר‪ ,‬ובפרט כענין‬
‫תיקון המידות‪ ,‬שזוהי מלאכה לא קלה לתקן‬
‫אפילו מידה אחת‪ ,‬צריך להשקיע כ י ת ו ^‬
‫מרובים ועמל רב‪ ,‬ועאכו״כ כ שצרד ל ת קן‬
‫כמה מידות‪ ...‬סוף סוף הרי האדם לא י ר ף‬
‫לעוה״ז בכרי לאכול ולשתות‪ .‬אלא כ כ ד י‬
‫לתקן מה שצרך‪ ,‬ומה שדרוש לו ל שור שן‬
‫נשמתו‪.‬‬
‫נמשלה גם לחלב‪ ,‬ללמדינו על גודל מעלת‬
‫בספה״ק ״אור המאיר״)בפרשתנו(‬
‫שאם האדם רוצה לדעת על איזו ענין ין‪-‬ן‪1‬‬
‫בגלגול זה לעולם‪ ,‬שיתבונן בעצמו ‪ -‬על‬
‫היצה״ר משקיע את מירב הכוחות ל ה כ ע‪ 1‬י ל ן‬
‫עי״ז ידע מה ירד לתקן בגלגול זה‪.‬‬
‫ומטבע‬ ‫להדיוט״‬ ‫״נמסר‬ ‫כאילו‬ ‫הנפש‬
‫הדברים‪ ,‬שכאשר אוסרים מישהו בבית‬
‫האסורים‪ ,‬והוא עלול להיות מועמד לדין‪,‬‬
‫הרי מתחנן הוא על נפשו ומבקש מעומקא‬
‫לגבוה‪.‬‬
‫כרצוני• לבקש מכם לענין התפלה שלא‬
‫להסתובב הנה והנה בשעת התפלה‪ ,‬אלא‬
‫)ברכות ו‪(:‬‬ ‫לעמוד במקום אחד‪ ,‬וכאמרם ז״ל‬
‫כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם‬
‫בעזרו‪ .‬וכמו״ב כבר אמרתי לכם כמה פעמים‬
‫שלא לדבר לפני התפלה זולת דברי תורה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הנכם צעירים עדיין‪ ,‬התורה‬
‫הצעירים‪ ,‬יש בהם עדיין רתיחת הדמים והם‬
‫יכולים לנצלה לטובה ‪ -‬לעבודת הבורא‪.‬‬
‫ובפרט לגבי עשיית שינויים ־ תיקון המידות‬
‫וכדומה ־ שכל זמן שהאילן צעיר‪ ,‬רך הוא‪,‬‬
‫ואפשר ביתר קלות להטותו לטובה!‬

‫הקכ״ה פשוטה ידו לקבל א ת‬ ‫זלךה״ק ה״אמרי נועם״ )מועדים( מבאר‬

‫וה היכ תד ץ‬ ‫ויעקב‪,‬‬ ‫אברהם יצחק‬ ‫מזרע‬ ‫מדוע נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג‬
‫שבשעת מעמד הר סיני קבל את כולם‪...‬‬ ‫שלתורה יש‬ ‫)שהתורה נמשלה לחלב(‬ ‫השבועות‬
‫היתה זו קבלה גרידא‪ ,‬אלא עליונים‬ ‫אותן התכונות שיש לחלב‪ ,‬החלב יש בו מזון‬
‫ותחתונים עלזו‪..‬‬ ‫לכל הגוף‪ ,‬וכמו שרואים בעוללים‪ ,‬שהם‬
‫מקבלים את כל מזונם מהחלב‪ ,‬כן היא‬
‫סג‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬גוכ״ק מרן אדמו״ד עוליט״א‬

‫וכרו! שנות הבחרות המה יסוד החיים‪,‬‬
‫אם תבנו לעצמכם יסוד טוב‪ ,‬כל ימי חייכם‬
‫יהיו שונים בתכלית‪ ,‬תהיו מאושרים בזה‬
‫ובבא‪ ,‬וייטב לכם כל הימים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬העיקר והיסוד הוא שמירת‬
‫הדיבור‪ ,‬ואקוה שאין צי ‪ 7‬לזרז אתכם שלא‬
‫תשוחחו באמצע התפלה או באמצע קריאת‬
‫התורה‪ ,‬וכבר הובא רבות בספה״ק על חומר‬
‫עוון זה‪.‬‬

‫יום ג׳ פ׳ בהעלותך‪ ,‬ט״ו פיוז תשכ״ח לפ״ק‬

‫אכלו מזבחי מתים‪ ...‬אבל שלשה שאכלו על‬ ‫זקיד הקדוש ה״אהבת שלום״ זי״ע‬
‫שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה‪ ,‬כאילו‬ ‫מבאר את הכתוב‪ :‬בהעלותך את הנרות אל‬
‫אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא שנאמר‬ ‫מול פני המנורה וכר‪ ,‬פסוק זה בא ללמדנו‪,‬‬
‫וידבר אלי זה השלחן אשר‬ ‫)יחזקאל מא‪ ,‬כב(‪:‬‬ ‫שעל הארם להעלות את רמ״ח אבריו‪,‬‬
‫לפני ה׳‪.‬‬ ‫שכולם יאירו וישתעבדו לעשיית רצון ה׳‪.‬‬

‫משמעות דברי חז״ל אלו‪ ,‬שצרך לבצע‬
‫זאת הלכה למעשה ־ לומר דברי תורה‬
‫וללמוד בין מאכל למאכל‪ ,‬הגם שיש אומרים‬
‫שיוצא ידי חובתו בברהמ״ז‪ ,‬אך השל״ה הק׳‬
‫םובר שאינו יוצא י״ח בברהמ״ז‪ ,‬רק צ ר ך‬
‫לומר ד״ת ממש ־ ואז יוכל לשלוט על יצר‬
‫ה״רשות״‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬אך אםור ש״יטבע״ בתוך האוכל ־‬
‫ז קי ה״ ק בספרו הקדוש ״תורת חיים״‬
‫בפ׳ כי תצא‪ ,‬מבאר את דברי רש״י שם‬
‫ב״מלחמת הרשות״ הכתוב מדבר‪ ,‬״רשות״‬
‫רומז לדברים גשמיים‪ ...‬ופסוק זה בא‬
‫ללמדנו‪ ,‬שאין מושג כזה ששמו ״רשות״‪ ,‬או‬
‫דברים אלו אמורים‪ ,‬לא רק בדברים‬
‫שהם רוחניים אלא גם בדברים שאמורים‬
‫להיות גשמיים‪ ,‬גם עליהם צי ‪ 7‬להקפיד‬
‫שיהיו עשויים לשם שמים‪.‬‬
‫כץ הדברים הללו ‪ -‬האכילה‪ ,‬האדם‬
‫חייב אמנם לאכול‪ ,‬כך בראו הקדוש ברוך‬
‫שלא יתגשם באמצעות האוכל‪.‬‬
‫)אבות פ״ג מ״ג(‪,‬‬ ‫חכמינו ז״ל נתנו לנו עצה‬
‫דברי ר׳ שמעון האומר‪ :‬שלשה שאכלו על‬
‫שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫סד‬

‫בצעירותו האדם נמשך אל הערב‪ ,‬ה ד כ רי ס‬ ‫שהוא מצוה או שהוא עבירה‪ ,‬וזה מה‬
‫שהם מתוקים וערבים לגוף‪ .‬מ ש ה ת בגו‪-‬‬ ‫שדוד המלך למד‬ ‫חז״ל ) א בו ת פ״ו מ״ג(‪,‬‬ ‫שאמרו‬
‫נמשך אל המועיל‪ ,‬דברים המועילים לו‬ ‫מאחיתופל שני דברים בלבד ‪ -‬שיש רק שני‬
‫לרכישת ממון וכדומה‪ .‬ובזקנותו׳ ל א חו ‪-‬‬ ‫דברים‪ ,‬או מצוד‪ .‬או עבירה‪ ,‬ולכן קראו רבו‬
‫שהוא התפקח והוא רואה שהכל הבלים‪ ,‬א ו‬ ‫ואלופו‪ ,‬כי זהו עיקר כל התורה עיי״ש‪.‬‬
‫אז נחפז הוא אל הטוב האמיתי‪ ,‬אין פ‪ 1‬ו ‪3‬‬
‫אלא תורה‪.‬‬ ‫ה״אהכת״יישדאל״ זי״ע)בליקוטים־אות יב(‬
‫באר את הברכה הנאמרת בברכת כהנים‪:‬‬
‫״טוב‬ ‫)תהלים לז‪ ,‬יח^‬ ‫וזמשאה^^כ‬ ‫״אשר קדשנו בקדושתו של אהרן״ ־ אהר״ן‬
‫לצדיק״ הצדיק בוחר לעצמו את ה מ רעכן‬ ‫בחשבון נו״ן פשוטה‪ ,‬גימ׳ רשו״ת‪ ,‬שצריכים‬
‫וד‪.‬קטן שכתיבת ״מעט״ הר״ת ע׳רב‬ ‫לקדש את הרשות‪ ,‬ולר‪.‬כניםו ג״ב להקדושה‪,‬‬
‫ט׳וב‪ ,‬אות ט׳ הרומזת לטוב ־ הו ץו ף ^‬ ‫ועפי״ז אפ״ל‪ ,‬עה״פ ויעש כן אהרן‪ ,‬פי׳ רש״י‬
‫הקדושה‪ ,‬והיא המועט שבג׳ האותיות הללו‬ ‫להגיד שבחו של אהרן שלא שינה‪ ,‬ואפ״ל‬
‫בו ^ ר‪p ,‬‬ ‫שהם‬ ‫רשעים־״רבים״‪,‬‬ ‫״מהמון‬ ‫אהר״ן בה׳ נון פשוטה גימ׳ רשות כנ״ל‪ ,‬זה‬
‫לעצמם את הרוב‪ ,‬היינו את הערב והמו;ן‪.‬יל‬ ‫היה שבחו של אהרן‪ ,‬שגם בעת עםקו‬
‫*‬ ‫בהרחבה‪.‬‬ ‫נועם״)ליקוטים(‬ ‫כדאי׳ ב״אמרי‬ ‫בענינים גשמיים ״לא שינה״ לא זז ממטרת‬
‫האדם בעולמו‪ ,‬להתעלות ברוחניות בקדושה‬
‫וזה מה שלימד אותנו נעים ז מי ר ן ^‬ ‫יתירה‪ ,‬ודוק׳‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬דוד המלך ע״ה באומרו ) ת ה לי ם לד‬
‫׳ט ( ‪:‬‬
‫טעמו וראו כי טוב ה׳‪ ,‬הקב״ה אינו מ^שו‪-‬ן‪-‬‬ ‫צורת האכילה של האדם מעידה עליו‪,‬‬
‫את שכינתו רק בטוב‪ ,‬המועט שבג׳ א ו ח י ו ן‬ ‫האם הוא ״שקוע״ בגשמיות וד״אוכל מגשם‬
‫אותו? או שהגיע לדרגה שהאוכל אינו‬
‫ב חו ר היושב והוגה בתורה בין כ י ת ל ‪,‬‬ ‫מפריע להתעלות נשמתו‪ ,‬ואדרבה‪ ...‬דבר זה‬
‫הישיבה‪ ,‬ויש לו ברוך השם כל טוב‪ ,‬אין לך‬ ‫נתבע בעיקר מבחורי ישיבה‪ ,‬היושבים‬
‫כלל מושג איזה חםד עושה עמו בורא‬ ‫באהלה של תורה‪ ,‬שיעמלו ויעשו הכל שלא‬
‫העולמים‪ .‬אנו עצמינו עברנו בחיינו‬ ‫יתגשמו ויתקדשו בקדושת ה״רשות״‪.‬‬
‫תקופות אחרות‪ .‬תקופות קשות‪ ,‬תקופית‬
‫ע כו ‪ -‬נן‬ ‫עוני ומחםור וכדומה‪ ,‬אר‬ ‫כידוע‪ ,‬ישנן שלש תקופות בחיי האדם‪.‬‬
‫סה‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ד מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫וחשיבות‬ ‫הערך‬ ‫)חשיבות‬ ‫ה או מו ת‬ ‫מן‬ ‫טו בי ם‬ ‫תקופות שבהם פחדו יום יום מן המות‪...‬‬
‫והשלישית‪ :‬בזכות מעשי האבות‪.‬‬ ‫ההצטרפות(‬

‫בזכות‬ ‫שיוושע‬ ‫תובע‬ ‫כשהאדם‬
‫המעשים הטובים שעשה‪ ,‬עלול הוא לנכות‬
‫עי״ז חלק משכרו בעוה״ב‪ ...‬וכן כשתובע‬
‫בזכות האבות‪ ,‬יתכן וזכות זו תידרש לו‬
‫בהזדמנות אחרת‪ .‬משא״כ אם נותנים לו‬
‫משמים מפני שהוא טוב משאר האומות‪,‬‬
‫זכותו נשארת גם להבא‪.‬‬
‫ז מ ש״ א המדרש‪ :‬יברכך ה׳! בזכות מה?‬
‫בתורה )דברים ז‪ (T ,‬־‬ ‫בזכות הברכה המפורשת‬
‫ברוך תהיה ״מכל העמים״‪ ,‬בזכות חשיבות‬
‫ההצטרפות‪ ,‬שאתם טובים משאר האומות‪.‬‬
‫ועי״ז ״וישמרך״ ‪ -‬ישמור לך ברית אבו תך‪,‬‬
‫שזכות האבות תשאר שלימה‪ ,‬ואעפ״כ‪:‬‬
‫״יאר ה׳ פניך אלך״ תזכו שיביט הקב״ה‬
‫ורחמים‪,‬‬ ‫חסדים‬ ‫מאירות‪,‬‬
‫״ויחנך״ הכל יהיה בבחי׳ מתנת חנם שלא‬
‫ינכה עבורה הקב״ה מאומה‪ .‬ואז זוכים‬
‫ל״ישא ה׳ פניו אלך״ שיחוש ‪ -‬גם בעוה״ז ‪-‬‬
‫את התענוג של העולם הבא!‬
‫מיי שהוא עובד ה׳ באמת‪ ,‬יש לו תענוג‬
‫רוחני עצום ‪ -‬שאין למעלה ממנו‪ .‬וכדברי‬
‫האומר ) ח ב א‪ ,‬עה״פ רוצאנו ה׳‬ ‫ה״אור החיים״ הק׳‬
‫שמי שהרגיש טעם ועריבות התורה‪,‬‬
‫ירוץ אחריה כמי שהשתגע רח״ל‪ ,‬ולשונו‬
‫והנה‬ ‫מום‪ ,‬למרות שברוך השם‪ ,‬אין ח״ו‬
‫מצב כזה‪ ,‬אעפ״ב צרך לפחד ממות רוחני‪,‬‬
‫שלא ילכרו ברשתו של היצה״ר‪ ,‬החפץ‬
‫להמית את האדם רח״ל‪ ,‬חפץ הוא לדחות‬
‫את האדם מהתענוג הגדול ביותר ־ יפה‬
‫שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי‬
‫העוה״ב‪ .‬כך טבעו של יהודי ירא וחרד‪,‬‬
‫מבקש הוא תמיד מהקב״ה שיטעימהו כאן‬
‫בעוה״ז מתענוג העוה״ב‪ ,‬אין הוא תובע אין‬
‫הוא טוען שמגיע לו משהו‪ ,‬ואין הוא מבקש‬
‫אלא מתנת חנם‪.‬‬
‫להרה״ק‬ ‫מרדכי״‬ ‫ב״תכלת‬ ‫וכראי*׳‬
‫מבערזאן זי״ע‪ ,‬המבאר את דברי המדרש‬
‫עה״פ בפ׳ נשא‪ :‬יברכך ה׳ וישמרך יאר ה׳‬
‫בפנים‬ ‫בכם‬ ‫פניו אליך ויחנך‪ .‬ואיתא במדרש‪ :‬יברכך ה׳ ־‬
‫בברכה המפורשת בתורה‪ ,‬ומהי? ברוך‬
‫תהיה מכל העמים‪ .‬וישמרך ־ ישמור לך‬
‫יאר ה׳ פניו אליך ־‬ ‫אבותך ) ז מ ת אבות(‪.‬‬ ‫ברית‬
‫ולא‬ ‫)מדת הרחמים(‬ ‫שיביט בך בפנים מאירות‬
‫בפנים זעומות רח״ל‪ .‬ויחנך ־ יתן לך מתנת‬
‫חנם‪ .‬ומבאר ה״תכלת מרדכי״‪ ,‬דהנה יש ג׳‬
‫לתבוע‬ ‫יכולים‬ ‫יהודים‬ ‫שבגללן‬ ‫סיבות‬
‫שהקב״ה ייטיב עמם‪ ,‬האחת‪ :‬שמפני שעשה‬
‫ממצרים(‬ ‫מעשים טובים וזוכה בדין‪ ,‬ומגיע לו חסדים‬
‫ורחמים בזרוע‪ .‬השניה‪ :‬בזכות שישראל‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכוו״ר עוליט״א‬ ‫סו‬

‫כזה‪ ,‬אינו מעביר את יום השבת‬
‫ושאר הבלים‪ ,‬אלא יושב בצוותא יחד ; ‪p j‬‬
‫יהודים‪ ,‬המעבירים את ליל שב״ק כ שי ר ון‬
‫ותשבחות לקל חי וקיים‪ ,‬וכאשר ה ש ב ^‬
‫חולפת בקדושה וטהרה‪ ,‬השבוע שלאחן‪,-‬ן‬
‫ג״ב נמשך בדרך זו‪ ,‬עי״ז אין ליצה״ר א חיזדן‬
‫באדם‪ ,‬וזוכים ״לקדושתו של אהרן‪ -‬ל ק ד ען‬
‫את רמ״ח האברים ושם״ה הגידים‪ .‬ויו^״ף‬
‫שנזכה להתדבק בו ית״ש כראוי‪ ,‬וכזכור; ץן‬
‫נזכה במהרה לביאת הגואל צדק בב״א‪.‬‬
‫רצון ה׳‪ .‬וכאשר האדם נמצא בדרגה זו‪ ,‬אדם‬
‫הקדוש שם; ולא יהיה שוה בעיניו מלא‬
‫עולם כולו כסף וזהב למאומה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בחור הזוכה לשבת בין כותלי‬
‫ביהמ״ד ולעםוק בתורה‪ ,‬ומםפקים לו את כל‬
‫הדרוש לו ־ מטה שלחן ומנורה‪ ,‬אםור‬
‫שיהיה כפוי טובה להקב״ה‪ ,‬בחור כזה‪ ,‬צר ‪7‬‬
‫שתהיה לו תאוה אחת בלבד‪ :‬לעשות רצון‬
‫ה״אחד יחיד ומיוחד״ ולהתקשר אליו בלב‬
‫ונפש‪ ,‬להיות מוכן למםור נפשו על עשיית‬

‫יום ג׳ פ׳ שלח‪ ,‬כ״ב פיון תשב״ח לפ״ק‬

‫ללא כל פניות‪ ,‬והם עושים הכל לשם ה׳ ^‬
‫׳ • <ןך•‬
‫בהיותם יחד עם עוד אנשים‪ ,‬יקשה‬
‫לעבוד את הבורא בלתי לה׳ לכדו‪,‬‬
‫תאמר ישב בדד כל ימי חייו? הלא יש‬
‫רבות שאי אפשר לעשותן בהתבודדו ‪^p‬‬
‫בספה״ק ״נועם מגדים״ מבאר את‬
‫הנרמז בכתוב שבתחילת פרשתנו; שלח לך‬
‫אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן‬
‫לבני ישראל ובו׳‪ .‬ותחילה מביא את הפםוק‬
‫עין לא ראתה אלקים זולתך‬ ‫)ישעיה סד‪ ,‬ג(‬

‫תפלה בציבור וכדומה‪ ,‬ומה יהא עליהם ף‬ ‫יעשה למחכה לו‪ .‬ומדייק‪ ,‬דלכאורה הול״ל‬
‫הדבר שעין לא ראתה יעשה למחכה לו?‬
‫העצה היעוצה לאדם זה‪ ,‬שיכניע‬ ‫ומבאר דפםוק זה בא ללמדנו חםדי הקב״ה‬
‫כליל לפני קיום המצות‪ ,‬בכובד‬ ‫לאדם‪ ,‬הבא להטהר‪.‬‬
‫ובהכנעה‪ ,‬או אז יםייעהו ה׳‪ ,‬שכא שר ‪,‬‬
‫לעשות רצון קונו יהיה בבה'׳"עין ל א‬ ‫דהנה יש בני אדם‪ ,‬שכל עור שהם‬
‫אלקים זולתך״‪ ,‬כלומר‪ ,‬שידמה בעיניו כ א י ^‬ ‫פרושים כליל מן העולם‪ ,‬ואינם נפגשים כלל‬
‫ל א ‪,‬י ךן\‬ ‫אין אף נברא באותו מ קו ם‪ -‬ממילא‬ ‫עם שאר האנשים ‪ -‬עבודתם זכה ותמה‪,‬‬
‫סז‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫)ירמיה ב‪ ,‬לו( ‪ :‬חרב על הבדים ונואלו‪ ,‬שללימוד‬ ‫״ה׳‬ ‫הכתוב )דברים לב‪ ,‬יב(‪:‬‬ ‫לו פניות‪ ,‬ויקויים בו‬
‫התורה דרושה חברותא‪ ,‬והנמנע מזה אמרו‬ ‫ברד ינחנו״ שתהיה לו ההרגשה כאילו הוא‬
‫עליו שם דברים קשים‪ ,‬וחז״ל הרגישו שמי‬ ‫ברד!״‪.‬‬
‫שאינו לומד בחברותא לא די שאינו מתקדם‬
‫אלא ״ונואלו״ ־ שמתטפשים‪.‬‬ ‫וזמשאה״כ‪ :‬״שלח לך אנשים״ תשלח‬
‫מעצמך את ההרגשה‪ ,‬על האנשים הסובבים‬
‫וההוכחה‪ ,‬הגאוה היא דבר מאום‬ ‫אותך ־ שלא יהיו לך פניות בעבודת ה׳‬
‫בעיני ה'‪ ,‬ואעפ״ב לגבי תורת ה׳‪ ,‬כאשר‬ ‫בגללם‪ .‬וכיצד יגיע לכך? ע״י ״ויתורו״ כלומר‬
‫רוצים לגרום לקנאת סופרים‪ ,‬כבר הובא‬ ‫את‬ ‫בקרבו )מל שון תיר ולא תיר(‬ ‫שהאדם יעורר‬
‫בספה״ק‪ ,‬שיש בזה מעלה גדולה‪.‬‬ ‫ארץ ״כנען״ הרומז להכנעה וענוה‪ ,‬שיעורר‬
‫בעצמו מידת הענוה‪ ,‬ועי״ז לא יפריעו לו‪,‬‬
‫נח‪,‬‬ ‫בפ׳‬ ‫נועם״‬ ‫ב״אמרי‬ ‫ובדאי׳‬ ‫ולא יבוא לפניות בגלל האנשים הסובבים‬
‫רומז‬ ‫״יאמר״‬ ‫יאמר‬ ‫ג״פ‬ ‫ב״מסורה״‬ ‫אותו‪.‬‬
‫להתפארות‪ ,‬וזהו‪ ,‬ע״כ ״יאמר״ בספר‪ ,‬כאשר‬
‫המטרה היא ״בספר״‪ ,‬יש להתפארות מעלה‪,‬‬ ‫מדגלא בפומיה דזקני החסידים‪ :‬אז‬
‫)משלי‬ ‫עיי״ש‪ .‬ואדרבה ־ חכמות בחוץ תרונה‬ ‫מ׳וואלגערט ז ‪ 7‬צווישען חסידים ווערט מען‬
‫חכמה )ב״בכב‪.(.‬‬ ‫וקנאת סופרים תרבה‬ ‫א‪ ,‬כ(‬ ‫)אם מתחברים ומתאחדים עם‬ ‫נישט חמץ׳דיק!‪..‬‬
‫חם‪T‬ים לא מחמיצים לא מגיעים אל ה״חמץ״ הרומז ליצה״ר(‪.‬‬

‫רתיחות הרמים‬ ‫את‬ ‫לנצל‬ ‫עליכם‬ ‫הבריחה מחברותא אינה פתרון‪ ,‬מפני שרק‬
‫בזה‪,‬‬ ‫זה‬ ‫ולהיעזר‬ ‫הנעורים‪,‬‬ ‫שבשנות‬ ‫לעלות‬ ‫יוכל‬ ‫הטובה‬ ‫החברותא‬ ‫ע״י‬
‫באמצעות החברותא תוכלו לעלות מעלה‬ ‫ולהתעלות מעלה מעלה‪.‬‬
‫מעלה‪.‬‬
‫הגדולה‬ ‫הברכה‬ ‫זוהי‬ ‫החברותא‪,‬‬
‫חז״ל ) א בו ת פ״ג‬ ‫וכדאי׳ בספה״ק על דברי‬ ‫ביותר‪ ,‬כאשר היא מנוצלת בצורה נכונה‪,‬‬
‫שאמרו‪ :‬רבי חנינא בן חכינאי אומר‪:‬‬ ‫מ״ד(‬ ‫כ״א מהחברותא‪ ,‬הוא נהנה ממנה והוא גם‬
‫הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה‬ ‫ה׳‪,‬‬ ‫תורת‬ ‫בלימוד‬ ‫ובפרט‬ ‫לה‪.‬‬ ‫תורם‬
‫לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו‪ .‬״הנעור‬ ‫שהחברותא היא דבר חיוני ביותר‪ ,‬וכדברי‬
‫בלילה״‪ ,‬לילה־רומז לימי הזקנה‪ ,‬זמן הירידה‬ ‫חכמינו ז״ל )ברמת םג‪ (:‬שדרשו את הכתוב‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק כודן אדכוו״ר שליט״א‬ ‫סח‬

‫של הארם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבשנות הנעורים הוא‬

‫הענין ‪ -‬יכן‬
‫איש ירא את ה׳ ‪ -‬כשהוא עדיין איש!‬
‫שיידע עד כמה גדול הוא‬ ‫מזניח את עניני הנשמה‪ ,‬משאיר הכל‬
‫החברותא‪...‬‬ ‫ל״לילה״ לשנות הזקנה‪ ,‬״והמהלך בררך‬
‫בחברותא‪,‬‬ ‫להיעזר‬ ‫רוצה‬ ‫שלא‬ ‫יהירי״‬
‫והדבר השלישי הוא‪ ,‬שיהיה כ דו ר‬ ‫שגאוותו מונעת ממנו עשות כן‪ ,‬״והמפנה‬
‫לכאו״א שהיאוש אין לו הצדקה כ ע זו ס‬ ‫לבו לבטלה״ שהוא מיואש מעצמו‪ ,‬וסבור‬
‫מצב!! ובכל מצב ־ אפשר עדיין לתקן ז‬ ‫שרברי המוסר הנאמרים ללב הארם הם‬
‫לבטלה‪ ,‬ג׳ הרברים הללו‪ ,‬הרי זה מתחייב‬
‫כל‬ ‫ולעשות‬ ‫להתחיל‬ ‫צדי*ך‬ ‫בנפשו‪.‬‬
‫שביכלתו‪ ,‬גם טרם הגיע לדרגה מו^כזלכן^‬
‫של ״לשמה״‪ ,‬ומתוך שלא לשמה‬ ‫כ ר א ש וראשונה על הארם לרעת‪,‬‬
‫לשמה‪ ,‬ויזכה לעלות מעלה מעלה כ רזו רו‪-‬‬ ‫הבורא‬ ‫בעבורת‬ ‫להתחיל‬ ‫חייב‬ ‫שהוא‬
‫’‬ ‫ועבודה‪ ,‬כיה״ר אמן ואמן‪.‬‬ ‫אשרי‬ ‫)ע״ז יט‪(:‬‬ ‫בצעירותו‪ ,‬וכמו שררשו חז״ל‬

‫יום ג׳ פ׳ קרח‪ ,‬ב״ט פיון תשב״ח לפ״ק‬

‫לעומתו שני המפתחות האחרים‬ ‫ז קיני הקדוש ה״אמרי נועם״ עה״פ‬

‫לכלל ישראל בכל דור ודור‪ ,‬ויש כרן‬ ‫)בפרשתנו( ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן‬
‫ףן‪,‬‬ ‫ישראל ע״י תפלתם לפתוח שערי‬ ‫וכמלאה מן היקב‪ .‬מבאר‪ ,‬שהתורה מלמדנו‬
‫׳‬ ‫ופרנסה על אף שנמסרו רק ביד ה שי״ת‪.‬‬ ‫גודל מעלת התפלה ועוצם כהה‪ ,‬כי חז״ל‬
‫ב‪ (.‬שלשה מפתחות בידו של‬ ‫)תענית‬ ‫אמרו‬
‫ו אי ת א במדרש פרשת תרומה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שלא נמסרו ביד שליח‬
‫'יי פ‬ ‫‪L‬‬
‫)שמות כה‪ ,‬כ( ויקחו לי תרומה ‪ -‬לרוממ ^‬ ‫ואלו הן מפתח של גשמים)פרנסה( מפתח של‬
‫״ ^ררזי‬ ‫‪,‬‬
‫עם תפלתכם‪ .‬וכן מרומז הוא כפ סר^‬ ‫ומפתח של תחיית המתים‪ .‬ונרמזו‬ ‫חיה )יולדת(‬
‫יק עי‬
‫תרומ״ה גימ׳ קו״ל תפל״ה‪ .‬ובזה‬ ‫בתיבת מפת״ח ר״ת ת׳חיית מ׳תים פ׳רנסה‬
‫י עי א ד‬
‫הפסוק ״ונחשב לכם תרומתכם״ ך‪,,-‬‬ ‫ח׳יה ‪ -‬והמפתח של תחיית המתים יפתח‬
‫^^ייי׳ לפיזו^'*‬ ‫תפלתכם‬ ‫אי״ה לעתיד לבוא בביאת גואל צדק‪.‬‬
‫סט‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫שני ]של גלויות[‪ .‬שאלתי אותו בצחות; אולי‬ ‫את השערים שהם ביד הקב״ה‪ ,‬״כ תן מן‬
‫חפץ אתה לו לשתות יין? ‪ -‬האברך הבין את‬ ‫הגרן״ רומז לפרנםה‪ ,‬״וכמלאה מן היקב״‬
‫כונתי וענה; אף על פי כן חשובה לי מאוד‬ ‫הרומז ליולדת‪ ,‬עיי״ש באריכות‪.‬‬
‫עריכת ה״סדר שני״‪ ,‬כדי לקיים בזה רצון‬
‫הבורא‪ .‬עניתי לו על כך בתמיהה; מי אמר‬ ‫ונראה לי לומר קצת באופן אחר‪ ,‬דהנה‬
‫לך כי זה הוא עכשיו רצון הבורא! ־ אולי‬ ‫רואים אנו כי בטבעם של בני האדם‬
‫עתה חפץ הבורא שתעסוק בתורה ־ תפתח‬ ‫מתרגשים הם מאוד בשעת קיום מצוות‬
‫דף גמרא עם רש״י ותשב ללמוד‪.‬‬ ‫שאינן תדירות‪ .‬כשמגיעים הימים הנוראים‬
‫מתעוררים מתקיעת שופר‪ ,‬ועורכים חשבון‬
‫שונה‬ ‫של צדיקים‬ ‫דרכם‬ ‫משא״ב‬ ‫נפש‪ ,‬ובפםח מתעוררים לעבודת הבורא‬
‫לחלוטין‪ ,‬בכל יום יש אצלם התחד שות וכל‬ ‫מכזית מצה‪ ,‬ו מד כוסות‪ ,‬ועושין את המצוות‬
‫מצוה נראית בעיניהם כדבר חדש כאילו‬ ‫חמימות‬ ‫מתוך‬ ‫ורחימו‬ ‫בדחילו‬ ‫הללו‬
‫)ברש״י כי‬ ‫עדיין לא קיימוה מעודם וכדאיתא;‬ ‫והתלהבות‪ ,‬ומדקדקין בהן מאוד אף כשהן‬
‫בכל יום יהיו בעינ ‪ 7‬כחדשים‬ ‫תבוא ט‪ ,‬טז(‬ ‫מדרבנן‪ ,‬וכגון ‪ -‬שיהיה הקמח למצות כשר‬
‫כאילו בו ביום נצטוית עליהם‪.‬‬ ‫למהדרין מן המהדרין וכדו׳‪ .‬וזאת מכיון שהן‬
‫באות רק פעם אחת בשנה‪ ,‬ולכן מתעוררים‬
‫וחשבתי* לבאר את הפסוק לעניינו‪:‬‬ ‫מאוד לקיימן מעומקא דליבא‪.‬‬
‫דהנה תרומ״ה גימ׳ קו״ל תפל״ה כנ״ל‪ ,‬וכן‬
‫רומז לתורה כדאיתא בבעה״ט שם )בפרשת‬ ‫לעומתן המצוות שרגילים לקיימם בכל‬
‫־ תרומ״ה אותיות מ' תורה‪,‬‬ ‫תתמה שמות כה‪ ,‬ג(‬ ‫יום ‪ -‬על אף שהן מצוות דאורייתא ־ כגון‬
‫שהתורה ניתנה למ׳ יום‪ .‬וזאת היא אזהרת‬ ‫למור התורה ‪ -‬ושננתם לבנ ‪ ,7‬והנחת תפילין‬
‫התורה ״ונחשב לכם״ כלומר שיהא חשוב‬ ‫‪ -‬וקשרתם לאות על ידך‪ ,‬אין האדם מתעורר‬
‫תורתכם‬ ‫היינו‬ ‫״תרומתכם״‬ ‫בעיניכם‬ ‫כ״ב בהתלהבות בעת קיומן כיון שכבר‬
‫ותפלתכם ‪ -‬מצות הנוהגות בכל יום ״כדגן‬ ‫הורגל אליהן והן אצלו כמצות אנשים‬
‫מן הגרן״ הרומז לכזית מצה‪ ,‬״וכמלאה מן‬ ‫מלומדה‪.‬‬
‫היקב״ הרומז לד׳ כוסות‪ ,‬שבקיומם יש לכם‬
‫התעוררות והתחדשות כיון שהם פעם‬ ‫פגשתי־ באברך אחד שהתגורר מלפנים‬
‫בשנה‪ ,‬כן יהיו בעיניכם המצות התדירות‬ ‫בתו״ל‪ ,‬ושח לי בגעגועים כי חסר לו ה״םדר״‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫הגדולה מכח זה שהתמיד מאוד בלי מודו ‪,‬‬ ‫כחדשות בכל יום‪.‬‬
‫על אף שלא ניחן בכשרונות מיוחדיס ^‬
‫ומשמיא קא זכי ליה שנתחדי מחי מ כ ח‬ ‫ה״צמח־צדיק״ מביא עה״פ)במדבר ע‪ ,‬ב(‬
‫התמדת התורה‪ .‬זה נקרא יציאה מ צ מ צו □‬ ‫איש אחד איש אחד למטה אבותיו‪ ,‬כי‬
‫המוחין! זקני הק׳ האהבת ישראל אמר ‪P j ; 5‬‬ ‫האדם צ רך לשמוד עתיו ודגעיו‪ ,‬לחשוב‬
‫־ ת״ח הוא זה שאינו לומד‪ ,‬דבעוז ע‪ 1‬א ד □‬ ‫שהוא יחיד בעולם ובו תלוי הכל‪ ,‬ויעשה כל‬
‫מתחיל ללמוד‪ ,‬הוא רואה כבר עד כ מ ה אר‬ ‫העובדין טבין רק לשם האחד יחיד ומיוחד‪,‬‬
‫^‬ ‫הוא יודע ללמוד‪.‬‬ ‫וזה ״איש אחד״ שצרך לחשוב שהוא אחד‪,‬‬
‫״איש אחד״ ושיעשה הכל בשביל הקב״ה‪,‬‬
‫לא׳ ״ט( □י‬ ‫ואיתא בספה״ק עה״פ‬ ‫ע״ד ה׳ איש מלחמה שהוא אחד יחיד‬
‫מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד‪ ,‬״מרי דברי‬ ‫ומיוחד עיי״ש‪.‬‬
‫היינו לימוד התורה גרידא אינו מ מסי‪­ ,‬‬
‫‪^ ,‬ק ״‬
‫צריכים גם ״זכור אזכרנו ‪ -‬עוד״ לזכור‬ ‫זכורני שאחד סיפר לי כי בעודו בן ט״ז‬
‫א‪^ ^ ,‬‬ ‫לו ״עוד״ הרבה מה ללמוד‪ .‬וכן‬ ‫סיים את כל הש״ם‪ ,‬וםיפר את הדבר לרבו‬
‫)בפרשת כי תבוא‪ ,‬ד״ה א״י עפ״י‬ ‫ב״אמרי נועם"‬ ‫כששמע הצדיק אמר ״החייתני״ ‪ -‬ושאלו אם‬
‫יל( שהרה״ק ר׳ יחיאל מיכל מזלאט שיב זי‪° //‬‬ ‫יעשה את מיום הש״ם בצנעה או יערוך‬
‫סעודה‪ .‬הבה ונתבונן‪ ,‬למדרגה כזו כל אחד‬
‫יסרזעל‬
‫על מה שכבר למד‪ ,‬רק יסתכל מ ה שי עז‬ ‫)א שוואבן‬ ‫יכול להגיע גם אדם בעל מח חלש‬
‫ולו בלבד שראשו וכל מעייניו נתונים‬ ‫קאפ(‪,‬‬
‫א^‬
‫דאמר מ עו ל □‬ ‫)שבת קיח‪(:‬‬ ‫דברי ר׳ יוסי‬ ‫לכך ־ שהוא צ ר ך לעמול בתורה‪ ,‬ללמוד‪,‬‬
‫אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ״ היינו‬ ‫להתעמק‪ ,‬ולשאוף לצמוח לאחד מגדולי‬
‫למדתי תורה והסתכלתי לאחורי כדי לן‪-‬‬ ‫התורה‪ ,‬ולבחור כזה מסייעים לו מן השמים‬
‫כמה דפין כבר למדתי‪ ,‬רק הס תכל תי‬ ‫שיוכל להתעלות ולעלות במעלות התורה‬
‫כמה עור נותר לי ללמוד‪.‬‬ ‫והיראה‪ .‬ובלבד שלא יתעצל בלימוד ‪ -‬אלא‬
‫יתייגע על אף הקושי שיש לו מפאת חלישות‬
‫לא‬ ‫)אבות כ‪ ,‬ז(‬ ‫ומבאר שם המשנה‬ ‫הבנתו‪ ,‬ממילא יפתח לו ה׳ את אוצרו הטוב‬
‫עליך‬
‫המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין‬ ‫־ ויוציאנו מצמצום המוחין‪ .‬וכן נודע מה‬
‫י *׳כפזל‬ ‫‪,‬‬
‫ממנה‪ ,‬ולכאורה קשה וכי יש הו״א ^‬ ‫שמספרים על המהר״ם שיק‪ ,‬שזכה למעלתו‬
‫'׳גז א ד □‬
‫עא‬ ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק כלרן אדכלר״ר שליט״א‬

‫רב תוציא השדה״ היינו אף אם תלמד תורה‬
‫הרבה‪ ,‬ותסגל לעצמך הרבה מעש״ט‪ ,‬עכ״ז‬
‫״מעט תאסוף״ היינו שאין בידך כי אם מעט‬
‫־ כי נגד אין סוף הכל הוא מיעוט‪ ,‬וזהו ״כי‬
‫יחסלנו הארבה״ ‪ -‬ארב״ה לשון רבוי ־ היינו‬
‫שרבוי שי ‪ 7‬רק בדבר שיש לו סוף וחסלת אז‬
‫שי ‪ 7‬בו ריבוי‪ ,‬אבל התורה הקדושה רחבה‬
‫מני ים ולא שי ‪ 7‬בה סוף וקץ כלל ולכן לא‬
‫שי ‪ 7‬לסיימה‪.‬‬
‫הקנאה והתאוה‬ ‫אמרו ) א בו ת ר‪ ,‬כא(‬
‫והכבוד מוציאין את האדם מן העולם‪ .‬אכן‪,‬‬
‫קנאה זו מרה רעה היא‪ ,‬אף על פי כן למדונו‬
‫חז״ל כי בדבר אחד יש מעלה גדולה בקנאה‬
‫)בבא בתרא כא‪,{.‬‬ ‫‪ -‬קנאת סופרים תרבה חכמה‬
‫בחור צי ‪ 7‬להסתכל בקנאה על מי שלומד‬
‫יותר טוב ממנו‪ ,‬קנאה כזו בונה את האדם‬
‫ומסייעת בידו לגדול תלמיד חכם‪ ,‬ולצאת‬
‫מצמצום המוחין! ‪ -‬ובחור שלומד בהתמדה‬
‫תמיד יש לו חשק ללמוד יותר‪ ,‬ובגין כך יצרו‬
‫גדול יותר ‪ -‬כי כאשר היצר הרע רואה בחור‬
‫ששוקד על לימודו רוצה הוא לטורדו מן‬
‫הלימוד ולהפריעו‪ ,‬משכיח הוא מן האדם‬
‫את למודו ־ הוא כבר מסכים אפילו שתלמד‬
‫הרבה‪ ,‬ובלבד שלא תזכור את למודך‪,‬‬
‫וממילא יאבד ממך החשק ללמוד‪.‬‬
‫הנה עומדים אנו היום בער״ח תמוז ־‬
‫יתבטל ממלאכתו ולא יעשנה כיון שיודע‬
‫שלא יסיימנה‪ ,‬הלא אם אדם הוא שכיר יום‬
‫ופועל אצל בעל הבית‪ ,‬חובה עליו לעסוק‬
‫במלאכתו בלא שום התרשלות על אף שברי‬
‫לו שלא יסיימנה‪ .‬ומפרש במשל לאדם‬
‫ששוכר אומן ונותן בידו כסף או זהב על מנת‬
‫שיעשה עבורו כלי מהם עד לזמן מוגבל‪ ,‬אז‬
‫יכול האומן להתבטל מעט ממלאכתו ולא‬
‫לעשותה‪ ,‬ולאחר מכן יזדרז להשלים את‬
‫הכלי ובלבד שיהיה מוכן וגמור לזמן שנקבע‪.‬‬
‫חז״ל‬ ‫מה שאין כן כשאדם שוכר פועל למשך זמן‬
‫מסוים על מנת שיעשה עבורו עבודה אשר‬
‫אי אפשר שהוא יגמור אותו‪ ,‬אז אין לו רשות‬
‫להיבטל ממלאכתו אפילו יום אחד ־ כיון‬
‫שנשכר לשם עבודתו ולא לשם גמר הכלי‪.‬‬
‫כמו כן הוא בעסק התורה כיון שאין על ‪7‬‬
‫המלאכה לגמרה כי התורה הקדושה ארוכה‬
‫מא ‪ p‬מרה ולו יחיה גבר שנין אלפין ולא‬
‫יפסק פיו מגירסא יומם ולילה לא יסיים‬
‫ללמוד את כל התורה כולה‪ ,‬והקב״ה שכר‬
‫אותנו על משך שבעים שנה כדי שנעבוד‬
‫ולא לגמור‪ ,‬וזוהי כונת המשנה ״לא על ‪7‬‬
‫המלאכה לגמור״ ‪ -‬אלא אתה כשכיר יום‬
‫שצי ‪ 7‬לעמול וכמה שתספיק תספיק‪ ,‬לכן ־‬
‫״לא אתה בן חורין להיבטל ממנה״‪.‬‬
‫ו בז ה פירש הפסוק )שם( זרע רב תוציא‬
‫השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה‪ .‬״זרע‬
 ‫דבריי מוסר •־ כלכ״ק כלרן אדמר״ר עוליט״א‬ ‫עב‬

‫שאין להתחיל בהתעוררות לתשובה‬ ‫שכידוע מספרים הקדושים מהוה התחלה‬

‫בחודש אלול! ע״ב צריכים אנו לה תעו חך!‬
‫הע‪3‬ר‬ ‫בחודש זה‪ ,‬לעשות תשובה על‬
‫ולהתמיד יותר בלימודנו‪ .‬וכל זמן ש א ד □‬
‫בריא בגופו בחסדי השי״ת צ י ד היא ל ע מ ו ל‬
‫ולהכניס בעצמו כמה שיותר‪ ,‬וידוע או מ ר □‬
‫״כל התורה כולה‬ ‫)זוהר ח״ג צח‪(:‬‬
‫של הקב״ה״‪ ,‬ועל ידי שנבנים בקרבנו‬
‫ועבודה מתוך יראת ה׳ יזכנו הקב״ה ל ש מ ו ^‬
‫בשורות טובות ב״ב אכי״ר‪.‬‬
‫לימי הרחמים והתשובה ‪ -‬תמו״ז נוטריקון‬
‫ז׳מני ת׳שובה מ׳משמשים ו׳באים‪ ,‬וכדאיתא‬
‫על‬ ‫)ב״אגרא דבלה״ סוף פ׳ דברים(‬ ‫מה״בני יששכר"‬
‫אמרם ז״ל בברכות )סא‪ (.‬אחורי ארי ולא‬
‫אחורי אשה‪ .‬דהנה אריה הוא מזלו של‬
‫ז״ל‬ ‫חודש אב‪ ,‬בתולה הוא מזלו של חודש אלול‪,‬‬
‫״אחורי ארי" עדיף טפי להתחיל ולעשות‬
‫תשובה עוד קודם חודש אב ‪ -‬היינו בחודש‬
‫תמוז ‪ -‬״ולא אחורי אשה״ ולא להמתין‬
‫לחודש אב כדי לשוב על חטאתינו‪ ,‬ובודאי‬

‫יום ל פ' שופטיים‪ ,‬ג' אלול תשכ״ח לפ״ק‬

‫שבהם עלה משה רכינו‬ ‫)פדר״א פמ״ו(‪,‬‬ ‫עומדים אנו ארבעה שבועות לפני יום‬
‫לקבל לוחות השניות‪ ,‬ובהם נתרצה ה ק ע‪^ //‬‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬שכל‬ ‫הדין )ר״ה החל ביום שני ושלישי(‪.‬‬

‫למשה ‪ -‬למחול לבני ישראל‪ ,‬ומשה‬
‫ירד ביום כיפור והביא את מחילת ה ק □ ״ ^‬
‫לישראל‪ ,‬ומאז והלאה הימים הם ימי י‪-‬״ י‬
‫ו>רן‬
‫לעורר נפשות ישראל בתשובה‪ ,‬י^י׳י‬
‫אשה" כשזוכה האדם לכוא לימי‬
‫שמזלו אשה־היינו בתולה׳ אזי׳ " מ צ א‬
‫ידע ויבחין בין טוב ורע‪ ,‬דע״י ה ט א א ד □‬
‫הגרד‬ ‫הראשון נעשה עירוכ טו^ יי ע ־‬
‫^‬ ‫לחטוא‪ .‬שהרע מתגבר ונדמה לו שזד‬
‫ה ר ^ו‬ ‫הטוב‪ ,‬וזהו ע״י "ויפק רצי! מה׳״‬
‫^‬ ‫העליון המתגלה בימים אלו‪.‬‬
‫מי שיש בו לפחות מעט יראת שמים‪ ,‬לבו‬
‫נוקפו‪ ,‬והוא מתחיל לערוך לעצמו מעט‬
‫חשבון הנפש‪ :‬במה העברתי את חדשי וימי‬
‫השנה שחלפה? האם לא חטאתי? האם לא‬
‫פגמתי? ועתה ‪ -‬בחדש אלול ‪ -‬ימי הרחמים‬
‫והרצון ־ אפשר לתקן כל מה שפגמו ולשוב‬
‫אל ה׳‪.‬‬
‫וכמו שהזכרנו בשבוע שעבר את דברי‬
‫המבאר את‬ ‫יששכר״ )אלול־מאמר א אות ג(‬ ‫ה״בני‬
‫מצא אשה מצא טוב ויפק‬ ‫מ״ש ) מ שלי יח‪ ,‬כב(‪:‬‬

‫רצון מה׳‪ .‬דימי אלול הם ימי רחמים ורצון‬

‫עג‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫״דין למטה״ ־ שהאדם ייסר את עצמו‬ ‫עוד מוסיף ומבאר שם‪ ,‬דברי חז״ל‬
‫יתחרט על כל העבירות שעשה ויקבל ע״ע‬ ‫מפני מה אין אות ט׳‬ ‫)עי׳ ב״ק נד‪!(:‬‬ ‫שאמרו‬
‫שמהיום ולהבא ייטיב את מעשיו‪ ,‬וע״י‬ ‫בלוחות הראשונות‪ ,‬שלא יאמרו ישראל‬
‫״הדין״ שלמטה‪ ,‬ימנע את הדין שלמעלה‪.‬‬ ‫ח״ו פסקה טובה מישראל ולכן‬ ‫)בשב‪T‬ת הלוחות(‬

‫בלוחות שניות שקיבלם משרע״ה בימים‬

‫ובספה״ק הביאו תוספת לענין זה‪,‬‬
‫עה״ב‪ :‬שופטים ושוטרים תתן לך בכל‬
‫שערץ‪ ,‬״שופטים ושוטרים״ רומז לפה‬
‫האדם‪ ,‬שייסר את עצמו‪ ,‬וכיצד? ע״י ״בכל‬
‫ש ע ר ך׳ שער ־ מלשון הערכה‪ ,‬שיער ‪7‬‬
‫וישער כמה עונש היה מגיע לו רח״ל על‬
‫העבירות שעשה‪ ,‬וכאשר יתבונן בדבר זה‬
‫בודאי ישוב בתשובה ויתקן מה שצריך לתקן‪.‬‬
‫שמא ח״ו מן השפה ולחוץ‪ ,‬וכדברי הנביא‬
‫וחשבתי להוסיף בד״א‪ :‬צדק צדק‬
‫הימים‬ ‫)דברים ב‪ ,‬טז(‬ ‫אלו‪ ,‬כתיב למען ייטב לך‬
‫האלה מסוגלים למצוא הטוב‪ ,‬דוגמת מה‬
‫שנעשה בימים אלו במדבר‪ ,‬ע״י ״מצא טוב״‬
‫באה הטובה לישראל‪.‬‬
‫כאשר עושים מעט חשבון הנפש‪ ,‬כמה‬
‫מעשים טובים עשו‪ ,‬ואלו שכבר עשו‪ ,‬האם‬
‫עשו אותם מכוונת הלב וברעותא דלבא‪ ,‬או‬
‫בשפתיו כבדוני ולבו‬ ‫המתלונן )י שעיה כט‪ ,‬יג(‪:‬‬

‫תרדוף וירשת את הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן‬ ‫רחק ממני‪ ,‬כאשר בודקים ענינים אלו‪,‬‬
‫)תקו״ז‬ ‫לך‪ ,‬דהנה אי׳ בספרי חכמי אמת‬ ‫מצטברת מרירות בלב האדם‪ .‬שהרי אם‬
‫דתיבת ״ארץ״ רומזת ל״אמת״ א ‪-p‬‬ ‫בהקדמה(‬ ‫למשפט בשר ודם היו עומדים אולי יכלו‬
‫מאתים ותשעים‬ ‫אלף )אל ת א׳ רומזת לאל״ף(‬ ‫היינו‬ ‫לרמות אותו‪ ,‬אך כאשר נזכרים‪ ,‬שצר ‪7‬‬
‫וכן אמ״ת נוט׳ א׳לף‬ ‫)ר״צ בגימ׳ מאתים ותשעים(‬ ‫לעמוד בדין לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה‪,‬‬
‫מ׳אתים ת׳שעים‪ .‬כאשר ״צדק צדק תרדוף״‬ ‫שהוא בוחן כליות ולב‪ ,‬ואין נסתר מפניו‬
‫תרדוף אחר הצדק‪ ,‬לא תחפש להצדיק את‬ ‫מאומה‪ ,‬אוחזת את האדם חרדה‪ ,‬ומה בכן‬
‫עצמך אלא תחפש את תיקון הנפש‪ ,‬עי״ז‬ ‫אפשר לעשות?‬
‫״וירשת את ־ הא ‪p‬״ תזכה למידת האמת ־‬
‫חותמו של הקב״ה אמת הוא!‬ ‫בדם‪ ,‬בספה״ק ״אמרי נועם״ איתא )ר״פ‬
‫אם‬ ‫)תנחומא משפטים ה(‪I‬‬ ‫על מאמר רז״ל‬ ‫שופטים(‪,‬‬

‫האדם צ רך לעשות כל מה שביכלתו‪,‬‬ ‫יש דין למטה אין דין למעלה‪ ,‬אם חפצים‬
‫למען יצא זכאי ביום הרין‪ ,‬וכידוע ריבוי‬ ‫למנוע את הדין שלמעלה יש עצה שיהיה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫ו כ ל א י ' ״ ב מ י י ש ש כ ר ״ )אדר‪-‬מאמרכדרדש‬
‫דהצרקה הגדולה שבצדקות‪ ,‬המלמד ‪p j n‬‬
‫לעני בדעת‪ .‬זוהי הצדקה הגדולה כיו ת ר‪.‬‬
‫ובפרט בדור הזה‪ .‬שאם ה״נועם א לי מ ל ך ״‬
‫אומר על דורו‪ ...‬שיש טשטוש ה מ ר חי ק‬
‫ואומרים על רע שהוא טוב‪ ,‬בדודינו ע אכ ר״ ב‪.‬‬
‫צריך לנצל את הימים הללו ־ שיתמסר‬
‫ה לי מו די ם‬ ‫בשינון‬ ‫הן‬ ‫התורה‪,‬‬
‫הישנים‪ ,‬והן בלימודים חדשים‪ ,‬ל שמוע‬
‫קול השופר ־ המעורר את האדם וזועק* ע ו ר ו‬
‫ישנים מתרדימתכם‪ ,‬ללמוד ספדי מ ו ס ר‬
‫ספרי יראה‪ ,‬וכמו שהתבטא אחד מ ג ד ו ל י‬
‫ישראל‪ ,‬שהמעט שיש בו‪ ,‬ע״ז צ ר ד ת ו א‬
‫לומר ״ישר כח״ ל״ראשית ח כ מ ה'‪ /‬ס פ ר י‬
‫היראה מישרים את מה האדם‪ ,‬מ כ וו נ‪p ,‬‬
‫אותו לעשיית גדרים וםייגים‪ ,‬למען י ^ן ^ן‬
‫שהקכ״^‬ ‫בכל אבריו‪ ,‬אשד ה׳ אל קד!‬
‫כביכול שי ‪ 7‬לו!‪ ...‬ובזכות זו נזכה ש ה ק כ ״ ^‬
‫יערה עלינו רוח טהרה ממרום ונזכת ל ע‪ 1‬נך‪-‬‬
‫טובה ומבורכת כיה״ר אמן ואמן‪.‬‬
‫יום ג׳ פ׳ בי תצא‪ ,‬י׳ אלול תשב״ח לפ״ק‬
‫דברי המפרשים שהקשו על דברי‬
‫הנראים כסותרים זא״ז‪ ,‬דבאכות )־׳־‬
‫אמרה אל תהי רשע בפני עצמך‪ ,‬ו כ מ ס׳‬
‫עד‬
‫במעשי צדקה וחסד‪ ,‬זהו מגולה נפלאה‬
‫לזכות ביום הדין‪.‬‬
‫א ם יש מישהו שאינו מצליח לבדו לתקן‬
‫את עצמו‪ ,‬הרי יש לנו את העצה המובאת‬
‫ב״צעטיל קטן״ ‪ -‬שימצא לעצמו חבר טוב‪,‬‬
‫לפניו יוכל לשפוך את מר לבו‪ ,‬והוא ייעץ לו‬
‫מה לעשות‪ .‬וברצוני להבהיר‪ ,‬דברנו והזכרנו‬
‫ללימוד‬ ‫שעשיית חסד היא סגולה בדוקה לזכות ביום‬
‫הדין‪ ,‬וכן שבאמצעות חבר טוב אפשר לצאת‬
‫ממיצר‪ ,‬אך אי׳ ב״אהבת שלום״ בפ׳ ראה‬
‫שהתורה מזהירה את עושי‬ ‫נתון תתן לו(‬ ‫)ד״ה‬
‫החסד‪ ,‬שלא ימתינו עד שהנצרך יבוא‬
‫לבקש‪ ,‬שמא בוש הוא?‪ ...‬וצרך ללכת אליו‬
‫ולהציע לו עזרה‪ ,‬וכן בעניני הנפש‪ .‬נ׳תון‬
‫ת׳תן ל׳ו‪ ,‬הר״ת גימ׳ תלמו״ד‪ ,‬גם בעניני‬
‫הלימוד צריך לעשות מעשי חסד‪ ,‬לעזור‬
‫לחלשים‪ ,‬ולסייע להם‪ ,‬״כי בגלל הדבר הזה״‬
‫‪ -‬כמבואר ב״אהבת שלום״ ‪ -‬שאינך ממתין‬
‫עד שהלה יבוא לבקש‪ ,‬אלא אתה ניגש אליו‬
‫ומציע את עזרתך‪ ,‬בגלל הדבר הזה ״יברכך‬
‫ה׳ אלקד״‪.‬‬
‫זהיני הקרוש ה״אמרי נועם״ וי״ע מבאר‬
‫את הכתוב• כי תצא למלחמה על אויבד‬
‫ונתנו ה׳ אלוקץ ביח־ ושבית שבין‪ ,‬ועפ״י‬
‫עה‬ ‫דבריי כלוסר ־ מ כ ״ ק כלרן אדכוו״ר שלי ט״ א‬

‫הטובים‪ ,‬משמעות הדברים היא‪ ,‬שהאדם‬ ‫אמרמל‪ :(:‬אפילו כל העולם אומרים לך צדיק‬
‫חייב לחיות תמיד עם חשבון הנפש‪ ,‬לבדוק‬ ‫אתה‪ ,‬היה בעיניך כרשע?‬
‫היטב‪ :‬היכן עלול הוא ליפול ח״ו והיכן עלול‬
‫היצה״ר ללכדו ברשתו ה׳ ישמרנו‪.‬‬ ‫ומתרץ קושיא זו עפ״י הכתוב צופה‬
‫רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה׳ לא יעזבנו‬
‫בספה״ק ״אור פני משה״‪ ,‬בפ׳ שופטים‪,‬‬ ‫)תהלים לז‪ ,‬לב(‪.‬‬ ‫בידו ולא ירשיענו בהשפטו‬
‫עה״פ כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם‬ ‫ומשמעות הדברים היא‪ ,‬דיש שני םוגי עובדי‬
‫לרם ובין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות‬ ‫ה׳‪ ,‬יש העושים מצות ה׳ כמצות אנשים‬
‫בשעריך וכו׳ ־ מבאר‪ ,‬רפםוק זה בא לחייב‬ ‫ללא כל חיות‬ ‫יג(‪,‬‬ ‫כט‪,‬‬ ‫)ישעיה‬ ‫מלומדה‬
‫את האדם לחשבון נפש תמידי וכדלהלן‪ :‬כי‬ ‫והתלהבות‪ ,‬אנשים הללו עלולים ליפול ח״ו‬
‫יפלא ממך דבר למשפט‪ ,‬״כי״ הר״ת כ׳אשר‬ ‫לתוך ידי היצה״ר‪ ,‬אלא שהקב״ה מרחם‬
‫י׳חשוב ‪-‬האדם• ויתבונן‪ :‬בזמן ״אשר יפלא‬ ‫עליהם ‪ -‬ה׳ לא יעזבנו בידו‪ .‬משא״כ‬
‫ממך דבר״ שלא תוכל לדבר ״למשפט״ ־‬ ‫המקיימים רצון ה׳ מכל הלב‪ ,‬באהבה בחיות‬
‫העליון־ ומה יתבעו ממנו במשפט‪ ,‬״בין דם‬ ‫ובהתלהבות‪ ,‬זוכים הם להשתלט כליל על‬
‫לדם״ ההבדל שבין תיבת •דם־ לתיבת ‪-‬‬ ‫בקרבי״ ) ת הלי ם קט‪,‬‬ ‫היצה״ר‪ ,‬בבחי׳ ״ולבי חלל‬
‫לדם‪ -‬הוא האות ל׳ וכן בין דין לדין‪ ,‬וכן בין‬ ‫ברצות ה׳‬ ‫)משלי טז‪ ,‬ז(‪:‬‬ ‫והם זוכים לכתוב‬ ‫כב(‪.‬‬

‫נגע לנגע‪ ,‬וג׳ פעמים ל׳ גימ׳ צ׳‪ ,‬כלומר יתבעו‬
‫ממנו בשמים‪ ,‬הלא בטרם ירדת לעוה״ז‬
‫השביעוך‪ :‬תהי ״צדיק״ ואל תהי רשע‪ ,‬והלא‬
‫יש תביעת דו״ח לאחר מאה ועשרים‪ ,‬וזה‬
‫מתחיל מיד לאחר פטירת האדם וכמ״ש‬
‫״דברי ריבות״ אשר יהיה ״בשער ‪7‬״ היינו‬
‫חיבוט הקבר‪ ,‬אשר אז ישאל ‪ 7‬מה שמך?‬
‫ואם תחטא ח״ו‪ ,‬גם זאת לא תוכל לענות‪,‬‬
‫ואם תחשוב כך‪ ,‬אז‪ ,‬״וקמת״! תהיה לך‬
‫״אל‬ ‫לדרגה‪,‬‬ ‫מדרגה‬ ‫״ועלית״‬
‫המקום אשר יבחר ה׳״ שמא תאמר‪ :‬והלא‬
‫איני יודע כיצד עושים זאת? ״ובאת אל‬
‫)היצה״ר ־ השונא רגרול של‬ ‫דרכי איש‪ ,‬גם אויביו‬
‫האדם( ישלים אתו!‬
‫העולם‬ ‫כל‬ ‫״אפילו‬ ‫וזמשאחז״ל‪:‬‬
‫אומרים לך־צדיק אתה״‪ ,‬היינו שבבר עבר‬
‫ממך כה היצה״ר לגמרי‪ ,‬אתה ־ ״תהא‬
‫בעינ ‪ 7‬ברשע״ ) כ ף הדמיון( ־ שאתה לא הגעת‬
‫עדיין לבחי׳ של ״לבי חלל בקרבי״‪ ,‬אלא‬
‫תחשוש כל הזמן‪ ,‬אולי היצה״ר עדיין שולט‬
‫תקומה‪,‬‬ ‫על ‪ ,7‬אך לא שתחושה זו תלוה אותו כליל‪,‬‬
‫״אל תהי רשע בפני עצמך״ שאל״כ עלול‬
‫הוא להתרשל ח״ו בקיום המצות והמעשים‬
 ‫דברי מ‪01‬ר‬
‫מכ״ ק מרן אדמו" ר שליט" א‬
‫סג ת ת סכ״ ט‬

‫יום נ׳ פ׳ לך לך‪ ,‬ז׳ חשון תשב״ט לפ״ק‬

‫^!;יחו‪/‬זמןהחורף‬

‫ובעצם‪ ,‬זהו דבר שגם השכל הפ שו ען‬ ‫ב מ תד' ריש קידושין‪ ,‬האשה נקנית בג׳‬
‫יחייבהו‪ ,‬כי בהיות כל מחשבותיו נתונות א ך‬ ‫דרכים וקונה א״ע בב׳ דרכים‪ .‬נקנית בכסף‬
‫כדכרי‬ ‫ולעיון‬ ‫התוה״ק‬ ‫ללימוד‬ ‫ורק‬ ‫בשטר ובביאה‪ .‬בכםף‪ ,‬ב״ש אומרים בדינר‬
‫הראשונים כמלאכים ־ הרמב״ם‪ ,‬הרשכ‪.^//‬ן‬ ‫ובשוה דינר וב״ה אומרים בפרוטה ובשוה‬
‫והריטב״א‪ ,‬ממילא לא תהיה ליצר עזו ס‬ ‫פרוטה ובו׳‪ .‬ונראה לבאר ע״ד המומר‪ ,‬דהנה‬
‫שליטה עליו‪ ,‬להכשילו במחשבות ז ר ך^‬ ‫אמרו חז״ל‪ ,‬יצרו של אדם מתגבר עליו בכל‬
‫וכדומה‪ .‬ובהמשך הזמן‪ ,‬כאשר יתגבר‬ ‫יום‪ ,‬בנםותו להכשילו במחשבות ובמעשים‬
‫יצרו ויכניעו באמצעות לימוד התורה‪ ,‬א ף‬ ‫שהם נגד רצונו יתבו ‪ .7‬ואמרו חז״ל)ק‪T‬וש^ ל‪(:‬‬
‫יהפכנו מאויב לאוהב‪ ,‬בבחי׳ הכתוב )מ׳שלי‬ ‫דהקב״ה אומר להם לישראל‪ ,‬בני‪ ,‬בראתי‬
‫ז( ״ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו‬ ‫יצה״ר ובראתי לו תורה תבלין‪ ,‬ואם אתם‬
‫אתו״ כידוע מםפה״ק שזה קאי על הי צ ה ״ ר‬ ‫עומקים בתורה אין אתם נמםרין בידו‪ .‬הרי‬
‫כי כאשר אין ביד היצה״ר להחטיאו‪ ,‬ן‪ -‬ף‪,‬‬ ‫דלימוד התורה הוא הוא התבלין ‪ -‬העצה‬
‫הוא נהפך לו לאוהב‪.‬‬ ‫כנגד היצה״ר‪ .‬אולם‪ ,‬התנאי העיקרי לרכישת‬
‫התורה‪ ,‬שתהיה נקנית לו‪ ,‬היא ע״י לימוד‬
‫וכזה נראה ליישב גם קושית ה מ פ ד ע‪ t‬י ‪p‬‬
‫בכםיפה ובגעגועים‪ .‬לא כמצות אנשים‬
‫לא מנו חז״ל ‪p S‬‬ ‫)טז‪(.‬‬ ‫על הא דבמם׳ חגיגה‬ ‫מלומדה‪ ,‬אלא מתוך השקות ושמחה‪ ,‬חיות‬
‫היצה״ר בין אלו המעידים על מ ע שיו‬
‫והתלהבות‪ ,‬שנפשו תערג ותצמא לתוה״ק‪,‬‬
‫האדם‪ ,‬ואילו במם׳ מוכה )נב‪ (:‬אי ת א‪ ,‬א ״ ף‬
‫ובזה תהא התורה קנויה לו‪.‬‬
‫עט‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫הנ״ל‬ ‫המשנה‬ ‫לבאר‬ ‫נבוא‬ ‫ועתה‬ ‫שמואל בר נחמני א״ר יונתן‪ ,‬יצה״ר מסיתו‬
‫בקידושין‪ .‬האשה נקנית בג׳ דרכים‪ .‬״אשה״‬ ‫לאדם בעוה״ז ומעיד עליו לעוה״ב‪ .‬אולם לפי‬
‫)ברכות‬ ‫ירמז אל התוה״ק‪ ,‬והוא עפ״י מאמז״ל‬ ‫האמור ניחא כי בעת שעדיין לא זכה‬
‫תורה צוה לנו משה‬ ‫)רברים לג‪ ,‬ד(‬ ‫״‪ {.‬עה״כ‬ ‫להכניעו הריהו מעיד עליו‪ ,‬אבל כאשר‬
‫מורשה קהלת יעקב‪ .‬אל תיקרי ״מורשה״‬ ‫שוב‬ ‫התגבר עליו באופן שאינו יכול‬
‫אלא ״מאורשה״ וכן בתענית )כר( עה״פ‬ ‫להחטיאו‪ ,‬גם אויביו ישלים אתו ושוב אינו‬
‫)שה״ש נ‪ ,‬יא( ביום חתונתו וביום שמחת לבו ־‬ ‫מעיד עליו‪.‬‬
‫זה מתן תורה‪.‬‬
‫ובאופן אחר‪ ,‬יש ליישב‪ ,‬דבחגיגה איירי‬
‫והתורה נקנית בג׳ דרכים‪ .‬הדרך הא׳‬ ‫כעוה״ז וכדמשמע מלישנא דגמרא ״מעידין‬
‫הוא ״בכסף״ ‪ -‬מל׳ ״כסיפה וגעגועים״ וכמו‬ ‫עליו בכל יום ויום״‪ .‬ובעוה״ז הרי הוא בבחי׳‬
‫״נכסוף נכספתי״‪ .‬דהיינו שנפשו תכסוף‬ ‫משא״ב‬ ‫להעיר‪.‬‬ ‫נאמן‬ ‫שאינו‬ ‫״שונא״‬
‫לתורה״ק בחשקות וגעגועים עזים‪.‬‬ ‫בעוה״ב‪ ,‬כפי הלשון בגמ׳ סוכה‪ ,‬שאין בידו‬
‫כבר להחטיאו‪ ,‬הריהו נאמן להעיד‪.‬‬
‫הב׳ הוא ״בשטר״ ־ שט״ר עה״כ גימ׳‬
‫א״ר‬ ‫)מגילה לב‪(.‬‬ ‫שי״ר והוא עפ״י מאמרם ז״ל‬ ‫ועי' בםפה״ק ״נועם מגדים״ בפר׳ נח‬
‫יוחנן‪ ,‬כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא‬ ‫עה״פ ״אלה תולדות נח ובו׳״ וזלה״ק ״אם‬
‫וגם אני‬ ‫אומר )יחזקאל כ‪ ,‬כה(‬ ‫זמרה‪ ,‬עליו הכתוב‬ ‫יקשה לך כי תראה צדיק גדול וחסיד בדורו‪,‬‬
‫נתתי לכם חקים לא טובים ומשפטים לא‬ ‫שגם כן לפעמים אינו עוסק בתורה ונראה‬
‫יחיו בהם • ללמוד את רברי התורה בניגון‪,‬‬ ‫כנח‪ ,‬זהו למי שעיני בשר לו ולבבו לא ישכיל‬
‫בשירה ובזמרה‪ .‬עם ה״גמרא־ניגון״‪ .‬אין לכם‬ ‫כי הילוכו בדביקות הבורא ב״ה וב״ש את‬
‫מושג‪ ,‬תלמידי אהובי‪ ,‬כמה הנאה נגרמת לי‬ ‫האלקים‪ ,‬וזהו יותר מתורה‪ .‬וזה מאמר‬
‫בהכנסי לביהמ״ד וקול ניגון הגמרא הערב‬ ‫הכתוב‪ ,‬אם יאמר האומר להקשות מענין נח‬
‫עולה באזני‪ ,‬כמה תענוג ומתיקות הנני‬ ‫איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬שהוא ג״כ‬
‫מרגיש בכל רמ״ח אברי מלימודכם הערב‪.‬‬ ‫נח מחורה‪ .‬ישיב אל לבו ״כי את האלקים‬
‫התהלך״‪-‬בדביקות בעת ״נח״‪ ,‬והבן‪ .‬ולא כן‬
‫והדרך הג׳ הוא ״בביאה״ ־ ביא״ה גימ׳‬ ‫במי שאינו במדריגה זו‪ ,‬יהגה בתורה יום‬
‫ח״י‪ ,‬היינו חיות התורה‪ ,‬היפך מעצלות‬ ‫ולילה‪ ,‬מינה לא יזוע עכלה״ק‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫ועוד‪ .‬ומעתה יקיש מזה על דברי ה תו ר ה‪,‬‬ ‫וכבידות הבא מלימוד בלא חברותא‪ .‬כידוע‬
‫שאף שע״פ האמת ״וכל חפצד לא ישוו כ ה ״‬ ‫שהלימוד בחברותא בכוחו להביא את האדם‬
‫)משלי ג‪ ,‬טס עכ״פ לא יחשבה פחותה ב ע ר כ ה‬ ‫ובהתלהבות )להוציא '‪ D'Tn‬שאינם‬ ‫ללימוד בחיות‬
‫מדינרי כסף‪.‬‬ ‫ובאלו הג׳ דרכים‬ ‫באים ללמד על הכלל כולו(‪.‬‬

‫שאמרנו ‪ -‬חשקות התורה‪ ,‬לימוד בשירה‬

‫ובכוונת דברי ב״ה ״בפרוטה וכ׳ שו ה‬ ‫וזמרה עם חיות‪ ,‬נקנית התורה בגופו ובנפשו‬
‫פרוטה״ יש לרמז‪ ,‬דאף כאשר עדיין לא ה ג י ע‬ ‫של האדם‪.‬‬
‫למדריגה הלזו להשוות את ערך ה תו ר ה‬
‫לדינרי כסף‪ ,‬מ״מ‪ ,‬לו יעריכה כ פ רו טו ה‬ ‫ע צ ה נוםפת יש לרמז בתיבת ״ביאה״‬
‫נחושת גרידא‪ ,‬ג״כ יתבונן שאפילו ע כ ו ר‬ ‫שהוא אתוון ״אביה״‪ .‬שיתבונן האדם בעת‬
‫הפרוטות מעוטות הערך היה רץ ו נ ח פז‬ ‫לימודו מי הוא ״אביה״ ‪ -‬יוצרה ומחוללה של‬
‫לאספם ועאכו״כ לדברי התורה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬הלא הקב״ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬הוא‬
‫אשר נתנה לנו‪ .‬וכמה חייבים אנו להודות‬
‫עוד ירמזון דברי המשנה על ב ח י נ ה‬ ‫ולהלל לשמו יתברך על שאנו השפלים זכינו‬
‫נוספת‪ .‬והיא‪ ,‬ענין היאוש‪ .‬כידוע מ א ז ״ ^‬ ‫ללמוד בתורתו ‪ -‬תורת ה׳‪ .‬בפרט אנו‪,‬‬
‫)שהש״ר ה‪ ,‬ח( השוטה הזה נכנם ל בי ה מ ״ ד‬ ‫תלמידי הישיבה הקרושה‪ ,‬כאשר רואים אנו‬
‫ורואה כל התורה‪ ,‬אומר בלבו • מתי א ג מ ו ר‬ ‫אנשים הטרודים בפרנםתם להביא טרף‬
‫לזה? מיד נרתע לאחור‪ ,‬החכם או מ ר ^‬ ‫לביתם ולא זכו לישב באהלה של תורה‪,‬‬
‫אלמוד שתי הלכות היום ושתי הלכות ל מ ה ר‬ ‫ואילו אנו‪ ,‬זכינו לזה בם״ד‪ ,‬אשרינו מה טוב‬
‫ואח״כ אגמור‪ .‬וזוהי כוונת ב״ה ״כפרופ‪ 1‬ה‬
‫חלקנו ומה נעים גורלנו‪.‬‬
‫ובשוה פרוטה״ שדרך לימויד יהא כ כ ה ״‬
‫״פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון ג דו ל ״ ״‬
‫ונמשיך בדברי המשנה‪ ,‬״בכסף״ ‪-‬‬
‫למד היום דף ולמחר שני דפים ע ד ש מ ג י ע‬ ‫היינו‪ ,‬מהו העצה היעוצה שעל ידה אב!‬
‫בהמשך לדרגא רמה של ידיעת ה ת ו ד ה ‪,‬‬ ‫נזכה להגיע למעלה נשגבה זו של חשקות‬
‫י״׳לא ג ס‬ ‫נשיט‬ ‫התורה‪ .‬״ב״ש אומרים בדינר ובשוה דינר״‪.‬‬
‫הם לא רכשו את תורתם בבת א ח ת‪ ,‬א ל ^‬ ‫פי' שיחשוב האדם בנפשו אילו היו נותנים‬
‫ע״י לימוד ושינון דפים בודדים ש ה צ מ ר ע ר‬ ‫לו לשעה אחת ללקוט דינרי כסף‪ ,‬הלא מרוב‬
‫מ ס כ מי ה‬ ‫בםופו של דבר לחשבון של‬ ‫יי‪;;1‬ן ולא ייעף מללקוט עוד‬ ‫חשקותו‬
‫פא‬ ‫דברי מו ס ר ־ כלכ״ק כירן א ד מו ״ר עולייט״א‬

‫א( כאשר עד עתה לא היה סדר קבוע‬
‫ללימוד לפני התפלה בימי ששי‪ .‬אבקשכם‬
‫מעתה להקפיד גם בימי ששי להופיע לפני‬
‫התפלה כפי הסדר שבשאר ימי השבוע‪ .‬ונא‬
‫הזמנים‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫כללי‬ ‫באופן‬
‫הנקבעים‪ ,‬בכל ימות השבוע‪ ,‬בערב שבת‬
‫ובשב״ק ולא להרפות מזה‪ .‬ואם תאבו‬
‫ותשמעו בזאת‪ ,‬תזכו‪ ,‬כאמור‪ ,‬להכניע את‬
‫״ברצות ה׳‬ ‫)משלי טז‪ ,‬ז(‬ ‫יצרכם בבתי׳ הכתוב‬
‫דרכי איש גם אויביו ישלים אתו״‪.‬‬
‫ב( בשב״ק‪ ,‬בשעת התפלה‪ ,‬יקבעו כל‬
‫תלמידי הישיבה את מקומם למזרחו של‬
‫ולהגיע בזמן‬ ‫)ולא מתחת לעזרת הנשים(‪.‬‬ ‫ביהמ״ד‬
‫ולהתפלל ברגש‪ ,‬בהתלהבות ובחמימות‪,‬‬
‫ועאכו״כ שלא לשיח בשעת התפלה‪ ,‬ובפרט‬
‫שהוא שבת קודש‪ ,‬הרי פיו של האדם‪,‬‬
‫כאדם עצמו‪ ,‬וכמו שהאדם צר ‪ 7‬לנוח‬
‫לנוח‬ ‫חייב‬ ‫מלאכה‪ ,‬כך פיו‬
‫מדיבורים של מה בכך‪.‬‬
‫שלימות‪ ,‬אף כי לאמיתו של דבר הלא גם‬
‫אות אחת בתורת ה׳ ערכה לא יסולא בפז‪.‬‬
‫אחת העצות העיקריות הנדרשות לקנין‬
‫להקפיד‬ ‫התורה היא‪ ,‬כפי שהזכרנו לעיל‪ ,‬הלימוד‬
‫לחשקות‬ ‫מביא‬ ‫זה‬ ‫דבר‬ ‫בחברותא‪,‬‬
‫ולהתלהבות יתירה‪ ,‬גם אם החבר אינו‬
‫מאותה הכתה או שיש לו כשרונות חלשים‬
‫יותר ‪ -‬אם הוא רוצה ללמוד עכ״פ‪ ,‬ילמוד‬
‫אתו‪ ,‬כי כאשר החבר ירצה להבין את‬
‫הלימוד יצטרך הלה להסביר לו פעמים‬
‫מספר ועי״ז יועיל לעצמו ג״כ שהענין או‬
‫הסוגיא יחקקו בזכרונו ע״י החזרה בהסברת‬
‫הענין‪.‬‬
‫וכן יש ענין גדול בזה שגם בסעודתו‪ ,‬בין‬
‫מאכל למאכל ישיח בדברי תורה עם חבירו‬
‫הסמוך לו‪ ,‬והכל כדי שמוחו לא יהא פנוי אף‬
‫מלעשות‬ ‫לרגע מדברי תורה ובזה יגיע לתכלית הנרצה‬
‫בהכנעת היצר תחת רצונו‪.‬‬

‫ג( כאשר באים אורחים על שב״ק‬ ‫עוד זאת נחשבת לעצה נפלאה‪ ,‬הלימוד‬
‫ממקומות רחוקים‪ ,‬לנהוג בהם מנהג הכנסת‬ ‫בספרי יראה ומוסר‪ .‬לכה״פ חצי שעה מדי‬
‫אורחים‪ ,‬למסור את מקומו עבורם שיוכלו‬ ‫ערב‪ ,‬והעיקר בזה להחדיר בעצמו את מדת‬
‫לראות את הרבי‪ .‬ובזה יש גם הענין של ״מאי‬ ‫האהבה והאחדות‪.‬‬
‫)שבת לא‪(.‬‬ ‫דעלך סני לחברך לא תעביד״‪.‬‬
‫מספר נקודות נוספות אשר עליהן‬
‫ד( בליל שב״ק לישב במסיבת מרעים‬ ‫ברצוני לעורר אתכם‪:‬‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫פב‬

‫בני־ אהובי‪ ,‬בהיותי אוהב אתכם א ה כ ח‬ ‫ובחברותא‪ ,‬ולא ח״ו להתהלך בטל או לשיח‬
‫עזה‪ ,‬שמעו נא לדברי הנאמרים אך ו‪^-,‬‬ ‫עייפות‬ ‫מרגיש‬ ‫ובאם‬ ‫בטלים‪,‬‬ ‫ברברים‬
‫לטובתכם ולתועלתכם‪ .‬הקפידו נא‬ ‫בעצמו‪ ,‬מוטב שילך לנוח על מטתו מאשר‬
‫הםדרים ובזה ייטב לכם וגם לי‪ ,‬באשר‬ ‫לגרום רעה לעצמו‪.‬‬
‫חפצי לראותכם בעלי יראה ודרך‬
‫בהתמדד־‬ ‫התורה‬ ‫בלימוד‬ ‫שלובה‬ ‫בבוקר‪ ,‬מדי יום ביומו‪ ,‬אבקשכם‬ ‫ה(‬
‫ובהתלהבות‪ .‬ובמהרה נזכה לבנין כיהמ״גר‬ ‫מאוד שהטבילה במקוה תהיה עוד לפני םדר‬
‫*‬ ‫ולגאולה השלימה‪ ,‬אכיה״ר‪.‬‬ ‫הלימוד שלפני התפלה‪ ,‬ולא לשבש את‬
‫הםדרים בהליכה למקוה בין הלימוד לתפלה‪.‬‬

‫יום ג׳ פ׳ וירא‪ ,‬י״ר חשון תשכ״ט לפ״ק‬

‫ו בז ה מפ׳ זקיה״ק את הפסוק‬ ‫האשה נקנית ובו׳‬ ‫קידושין ) ב ‪( .‬‬ ‫ב מ ת ד׳‬

‫‪,^ 3‬‬ ‫דאברהם אבינו יי ע א ד לה שתמ ש‬ ‫עי׳ בר״ן שהביא דעת בעל המאור‪ ,‬דאין‬
‫בחינות אלו‪ .‬ואמר ״ואנכי עפר״ ־ היינו‬ ‫מקדשין בקרקע‪ ,‬אבל דעת הר״ן עצמו‬
‫השפלות‪ ,‬אך מ״מ בלכתו לעסוק כ מ צ ר ^‬ ‫דמקרשין בקרקע‪.‬‬

‫כ ג י מ׳‬
‫=י( ״ ה י י נ ן‬ ‫אח״ד הי״ה אברה״ם‬ ‫וי־ש לפרש דבריהם ע״ד המומר‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫ק י(‪ .‬וזה‬ ‫בחי׳ ויגבה לבו בדרכי ה׳ )רה״ב‬ ‫איתא מזקיני הק׳ בעל ״אהבת ישראל״ זי״ע‬
‫שיהיה לו‬ ‫כל ארם לידע‪ ,‬שאמנם צ י ד‬ ‫ואנכי עפר ואפר‪ .‬דלכאורה‬ ‫)בפרשתנו(‬ ‫עה״פ‬
‫השפלות‪ ,‬אך בעת לימודו ועסקו כ ע כ ו ד ^‬ ‫)ויעיק ברש״י‬ ‫מהו כפל הלשון של עפר ואפר?‬
‫השי״ת ירגיש את עצמו בבחי׳ ״אפר׳‪/‬‬ ‫אלא רי״ל כי ב׳ דרכים לו ליצר‬ ‫הק׳ שם(‪.‬‬

‫‪ -‬בשבילי נברא העולם‪ ,‬לבל יפול לזרר^^ו^‬ ‫שבהם מנםה הוא ללכוד את האדם ברשתו‪.‬‬
‫העצבות‪.‬‬ ‫הא׳ ע״י הגאוה‪ ,‬שמכנים בלבו הרהורי גאות‬
‫על תורתו ועבודתו‪ .‬והב׳ ע״י שפלות‪ ,‬באמרו‬
‫ועד״ז מפ׳ זקיה״ק הנ״ל הפסוק‬ ‫לו ־ הלא מלא חטאים אתה‪ ,‬ואיך לא תבוש‬
‫י )כמן‪,-‬‬
‫׳*‪-‬כזז׳כן‪-‬‬
‫וישמע הכנעני ו כי וילחם עם י עז ד א ^‬ ‫כא‪ ,‬א(‬ ‫לעמוק בתורה או במצות‪.‬‬
‫פג‬ ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫אכן‪ ,‬העצה לזה היא‪ ,‬״וצוה הכהן ולקח‬ ‫ובפירש״י‪ ,‬זה עמלק אלא ששינה לשונו‬
‫למטהר שתי צפרים חיות טהורות״‪ ,‬רומז על‬ ‫לדבר בל׳ כנעני‪ .‬והוא ע״ד הנ״ל‪ .‬כי עמל״ק‬
‫־‬ ‫)כנפים(‬ ‫אהבה ויראה‪ ,‬שהן תרין גיפין‬ ‫בגימ׳ ר״ם היינו מדת הגאוה‪ ,‬שבזה הוא‬
‫שבתפלתו יתלהב האדם באהבה ויראה‬ ‫מכשיל את האדם‪ ,‬אולם לפעמים ישנה‬
‫ובשמחה‪ ,‬ולא יכניעוהו העבירות שעשה עד‬ ‫לשונו לדבר בלשון ״כנעני״ ־ היינו הכנעה‬
‫שלא יוכל להתפלל‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יחזק את‬ ‫ושפלות‪ .‬ובזה צרך האיש המשכיל להתבונן‬
‫עצמו במדת הגאוה ע״ד ויגבה לבו בדדכי‬ ‫ולידע מתי להשתמש במדת השפלות ומתי‬
‫ה׳‪ ,‬ויחשוב בנפשו בשבילי נבדא העולם‪,‬‬ ‫במרת הגאוה‪.‬‬
‫)הרה׳׳ק ר״א‬ ‫וכדדך שדמז אאמו״ד הק׳ זי״ע‬
‫מח׳קוב( כי גאו״ת נוט׳ ת׳דין ג׳דפין א׳הבה‬ ‫וענין זה מובא גם בספה״ק ״אמרי‬
‫ו׳ידאה‪ .‬לומד‪ ,‬שבשעת עשיית המצות יהיה‬ ‫נועם״ עה״פ )וירךא ‪ ,t‬ב( זאת תהיה תורת‬
‫לו מעט גאות בלבבו‪ ,‬בכדי להתחזק בזה‬ ‫המצורע ביום טהרתו וגו׳‪ .‬כי ״מצורע״ הוא‬
‫בעבודת השי״ת‪ .‬״ועץ אדז ושני תולעת״‬ ‫רזה‬ ‫)עי׳ ערכק טו‪(:‬‬ ‫״מוציא‪-‬רע״ כדרשת חז״ל‬
‫מרמז ג״ב להנ״ל‪ ,‬שבעת התפלה וקיום‬ ‫שהאדם מוצא בעצמו חטאים‪ ,‬הוא בד״ב רק‬
‫המצות יהיה בעיניו בבתי׳ ״עץ ארז״ היינו‬ ‫״ביום טהרתו והובא אל הכהן״‪ ,‬פי׳ בעת‬
‫גאוה דקדושה‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬בעםקו בעניניו‬ ‫שרוצה לטהר א״ע בעשיית מצות‪ ,‬ובבואו‬
‫הגשמיים ־ הנקראת ״שני תולעת״‪ ,‬ע״ד‬ ‫אל הכהן לשם ה׳ להתפלל לפניו‪ ,‬רק אז‬
‫כחוט השני שפתותיך ־ יהיה‬ ‫)שר‪,‬־ש י‪ ,‬ג(‬ ‫עולה במחשבתו זכר המעשים הרעים‬
‫בעיניו בבתי׳ ״אזוב״ ‪ -‬מדת השפלות‬ ‫שעשה ומטרידו מתפלתו ועבודתו‪ ,‬אך‪,‬‬
‫וההכנעה עכלה״ק‪.‬‬ ‫כאשר ״ויצא הכהן אל מחוץ למחנה״‪ ,‬פי׳‬
‫בעת אשר יוצא לפעמים לעניני גשמיות‪,‬‬
‫היוצא לנו מהנ״ל‪ ,‬שבשעת לימוד‬ ‫צרכי האדם בעוה״ז‪ ,‬אזי ״והנה נרפא נגע‬
‫התורה וקיום המצות‪ ,‬אין ליפול בזרועות‬ ‫הצרעת״ ־ אזי אינו מוצא בעצמו שום חטא‬
‫העצבות בגין העבירות‪ ,‬אלא צריך להתחזק‬ ‫ועוון כלל והוא כצדיק גמור בעיניו‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫מחשבה‬ ‫ומתוך‬ ‫גאוה‬ ‫מתוך‬ ‫וללמוד‬ ‫על האדם לידע‪ ,‬כי כל זה אינו בא אלא ״מן‬
‫ש״בשבילי נברא העולם״‪ .‬ואף אם מתערבת‬ ‫הצרוע״ הוא היצה״ר‪ ,‬שבכוונתו רק לבלבלו‬
‫בלימוד מחשבה זדה של כבוד וכדו׳‪ ,‬שהוא‬ ‫ולהטרידו מעשיית המצות‪.‬‬
‫שלא לשמה‪ ,‬ג״ב בל יתרפו ידיו‪ .‬עי׳ בפםחים‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫פד‬

‫״אשה״ ירמז על התורה‪ ,‬ע״ד אמז״ל )פסחיס‬
‫מט;( אל תקרי מורשה אלא מאורסה‪ .‬ו שי ט ת‬
‫בעל המאור הוא שאין מקדשין בקרקע‪,‬‬
‫״קרקע״ היינו ענוה ושפלות‪ ,‬שכלמוד‬
‫התורה‪ ,‬בל ירגיש בעצמו שפלות‪,‬‬
‫יתחזק בגאוה דקדושה להיות בבחי' ״ א ח ד‬
‫דמקד^שין‬ ‫הר״ן‬ ‫ושיטת‬ ‫אברהם״‪.‬‬
‫בקרקע‪ ,‬אפשר לפ׳ באופן דומה ד׳קרק״;ן‬
‫בגימ׳ ע״ת‪ .‬והיינו‪ ,‬שאמנם י ט ל לימוד‬
‫התורה להיות מתוך שפלות והכנעה‪ ,‬א^ ^ן‬
‫שעליו לרעת עתה וזמנה של מדי׳ זו‪ ,‬מ תי‬
‫ג או ת‬ ‫להשתמש בה‪ .‬ובמקום שנדרשת‬
‫ישל ‪ 7‬הענוה והשפלות אחר גיוו‪ ,‬ל התחזק‬
‫נגד היצר המבקש להפילו ברשת ה י א ו ^‬
‫והעצבות‪ ,‬ואלו ואלו דא״ח‪.‬‬
‫)נ‪ (:‬אר״י א״ר לעולם יעסוק אדם בתורה‬
‫שלא לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה בא‬
‫לשמה‪ ,‬והיינו שחז״ל הראו לנו בזה שדוקא‬
‫מתוך ״שלא לשמה״ יבוא למדריגת ״לשמה״‬
‫ולא שההתחלה תהיה באופן ״לשמה״‪.‬‬
‫היה‬ ‫אתי לפנות‬ ‫הללו מקום‬ ‫וכדכדים‬
‫אליבם‪ ,‬תלמידים יקרים‪ ,‬בבקשה שבעת‬
‫סעודות השבת שהנבם סועדים על שלחן‬
‫הוריכם‪ ,‬לא לחסוך פיבם מלדבר בדברי‬
‫תורה‪ .‬להראות להוריכם העמלים עבורכם‬
‫את פרי עמלם‪ ,‬ואל תחושו לנאוה בענין זה‪.‬‬
‫מה גם שאין לך גמילות חסד גדולה מזו לאב‬
‫ולאם‪ ,‬שזהו כל חלקם מעמלם עלי אדמות‪.‬‬

‫ובזה נחזור לשיטות הראשונים הנ״ל‪,‬‬

‫יום ג׳ פ׳ חיי שרה‪ ,‬כ״א חשון תשב״ט לפ״יו‬

‫אמר להם‪ ,‬הזהרו בכבוד חבריכם‪ ,‬ומנעו‬ ‫כגמרא )קייושק ו‪ (:‬המקדש במלוה אינה‬
‫בניכם מן ההגיון‪ ,‬והושיבום בין ברכי ת ״ ת‬ ‫מקודשת‪ .‬בהנאת מלוה מקודשת‪ ,‬ואסור‬
‫אתס‬ ‫וכשאתם מתפללים‬ ‫לעשות כן ובו׳ רארווח לה זימנא‪.‬‬
‫עומדים‪ ,‬ובשביל כך תזכו לחיי העוה״ב‪,‬‬

‫ובדרך אפשר נראה לפרש‪ ,‬בהקדם‬

‫ח א ץ‪-‬‬ ‫ו ב צ ל״ ח הקשה טובא‪ ,‬חרא‪,‬‬ ‫דברי הגמ' )ברטת כה‪ (:‬ת״ר‪ ,‬כשחלה ר‬
‫בהשו תלמידי ר״א אורחות חיים כ מ מ ר ח‬ ‫אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו‪ .‬אמרו לו רבנו‪,‬‬
‫לזכות בהן לחיי העוה״ב‪ ,‬הא דרש ר ״ א )ע‪,‬‬
‫למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העוה ב‪.‬‬
‫פה‬ ‫דכרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שליט״א‬

‫יזכו לחיי עוה״ב‪ ,‬עוד טרם שיגיעו אל מחוז‬
‫חפצם‪ ,‬שהוא לאחר המיתה‪ .‬ור״א השיב‬
‫להם‪ ,‬הזהרו בכבוד חבריכם‪ ,‬״חבר״ ירמוז‬
‫אל הקב״ה‪ ,‬עפ״י הגמ׳ במם׳ שבת )לא‪(.‬‬
‫במעשה דההוא גר שאמר להלל גיירני ע״מ‬
‫שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על‬
‫רגל אחת‪ .‬והשיבו הלל ‪ -‬מה דעלך םני‬
‫לחברך לא תעביד‪ ,‬זו היא כל התורה כולה‪.‬‬
‫ופירש״י בד״ה חבירך‪ ,‬רעך ורע א ב ך אל‬
‫זה הקב״ה וכו׳‪ .‬וזו היתה‬ ‫)משלי ם‪ ,‬י(‪,‬‬
‫ג״כ כוונת ר״א באמרו ״הזהרו בכבוד‬
‫חבריכם״ היינו שיזהרו בעת קיום התורה‬
‫והמצות‪ ,‬לעשותם לא לכבוד עצמם ובכדי‬
‫לקבל פרם בעוה״ז‪ ,‬אלא בכדי להגדיל כבוד‬
‫שמים ולעשות נח״ר לפני מי שאמר והיה‬
‫העולם‪ .‬ואח״כ הוםיף להם‪ ,‬ומנעו בניכם‬
‫וכו׳‪ .‬ודפח״ח‪.‬‬
‫גמורה ובחשק נפלא‪ ,‬זוכה לחוש טעם‬
‫היו צ א מכל זה‪ ,‬כי בכל קיום מצוה‪,‬‬
‫ובפדט בלימוד התודה‪ ,‬צדיכים להשתדל‬
‫שיהיה באופן היותד מושלם‪ ,‬בהנאה ובחשק‬
‫נפלא‪ ,‬עד שיזכה לחיי עוה״ב בעת עשותו‬
‫אותם בחיים חיותו‪ .‬ובזה אמרתי לדמז בגמ׳‬
‫דידן‪ ,‬המקדש במלוה אינה מקודשת‪ .‬כי‬
‫אמז״ל )פ ס חי ם‬ ‫״אשה״ דומז על התוה״ק‪ ,‬ע״ד‬
‫אל תקדי מודשה אלא מאודםה‪ ,‬מלו״ה‬ ‫מט‪(:‬‬
‫עה״א בגימ׳ פ״ה‪ ,‬והכוונה אפ״ל דהדוצה‬
‫לקדש את התודה שהוא לומד בפיו בלבד‪,‬‬
‫ע‪ (.‬אשרי איש ירא את ה׳ במצותיו חפץ‬
‫במצותיו ולא בשכר‬ ‫)תהלים קיב‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫מאר‬
‫מצותיו‪ ,‬ו א ך בקשו תלמיריו אורחות חיים‬
‫ע״מ לקבל פרם‪ ,‬שזהו שלא לשמה‪ .‬ותו‪ ,‬אף‬
‫אי נימא שעדיין לא הגיעו למעלת רבם‬
‫בעבודה לשמה‪ ,‬מהו שהשיב להם ר״א‪,‬‬
‫ובשביל כך תזכו לחיי העוה״ב‪ .‬ועוד‪ ,‬מהו‬
‫שהקדים כבוד בשר ודם לכבוד שמים‪,‬‬
‫שבראשונה אמר להם ־ הזהרו בכבוד‬
‫תעזוב‬ ‫חבריכם וכו׳ ורק בםוף אמר ‪ -‬וכשאתם‬
‫מתפללים וכו׳‪ .‬וכן קשה הלשון ונזכה ״בהן״‪,‬‬
‫הו״ל למימר ונזכה לחיי עוה״ב?‬
‫א ל א ־ מתרץ הצל״ח ‪ -‬דאורחות חיים‬
‫הם הדרך המפולש לחיי עוה״ב‪ ,‬ופשיטא‬
‫שהעושה מצוה זוכה לחיי העוה״ב‪ ,‬אלא‬
‫נוסף לכך שהעושה את המצוה באהבה‬
‫עוה״ב גם בעלמא הדין‪ ,‬כי עיקר עוה״ב הוא‬
‫כמאמר חז״ל )ברמת ‪ (.r‬העוה״ב אין בו לא‬
‫אכילה ולא שתיה וכו׳ אלא צדיקים יושבין‬
‫ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה‪,‬‬
‫ובעשותו מצוה בשלימות הראויה הנה הוא‬
‫מתדבק בשכינה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬תלמידי ר״א‪ ,‬ברצותם להשיג‬
‫זאת המדריגה‪ ,‬שאלו מרבם אורחות חיים‬
‫שבהם דוקא‪ ,‬דהיינו באורחות חיים הללו‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ־־ מכ״ק כלרן אדמו״ר עולייט״א‬ ‫פו‬

‫כוחו‪ .‬אמנם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התגברות ה ת אוודן‬ ‫מבלי שירגיש בהם התעלות בכל אבריו‬
‫ורתיחת הרמים הם חזקים מאוד כי שי‬ ‫בבחי׳ כל עצמותי תאמרנה אינה מקורשת‪.‬‬
‫הנעורים‪ ,‬אבל בימי הזקנה הוא להינזך‬ ‫כי ״מלוה להוצאה נתנה״‪ ,‬פי׳ בפיו עליו‬
‫ובזאת צי ‪ 7‬הארם לאחוז בב׳ ררכים א ל ו‬ ‫להשתמש רק להוציא את תיבות הקרושה‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬שבימי הנעורים ישתמש גם כ מ ע ל ^‬ ‫אך מבלערי התכלית הנרצה‪ ,‬הרי זה כגוף‬
‫ימי הזקנה לענין קרירות התאוה‪ ,‬ו כ מו ״ כ‬ ‫בלי נשמה‪ .‬אולם‪ ,‬המקרש ״בהנאת״ מלוה‪,‬‬
‫בימי הזקנה יחזק עצמו בכל עוז ו ה ת ל ה כו ^‬ ‫היינו שבשעת הלימור הוא מרגיש גם הנאה‬
‫‪^3‬‬ ‫לעבורת השי״ת‪ .‬וזהו‪ ,‬ואברהם זקן‬ ‫רוחנית‪ ,‬אזי מקורשת‪.‬‬
‫בימים‪ ,‬כי ״ימים״ רומז על שנות הבחרר ‪p‬‬
‫כפירש״י הנ״ל‪ ,‬והיינו שגם בימי הזקנה הין !‬ ‫ודעו‪ ,‬כי עתה בימי הנעורים‪ ,‬הוא העת‬
‫מעל^‬ ‫בא ״בימים״‪ ,‬שהיתה לו גם אז‬ ‫השלימות‬ ‫למרריגות‬ ‫להגיע‬ ‫המוכשר‬
‫הבחרות‪.‬‬ ‫האמיתי‪ ,‬בהיות כי בשנים אלו פנויים אתם‬
‫מכל ראגה שהיא‪ ,‬זולת העמק בתורה‪ ,‬ומה‬
‫וז הו ג״ב פי׳ הפםוק ויהיו חיי שרה וכר׳‬ ‫שרוכשים בימי הנעורים א״א לרכוש אח״ב‪,‬‬
‫וברש״י בת ק׳ כבת כ׳‪ .‬שבהיותה כ ת‬ ‫כאשר יהיו מרורים בפרנםה וכרומה‪ .‬וכפי‬
‫אחזה גם במעלת הנעורים וכן להיפך• ו ע ״ ‪3‬‬ ‫שאמר אבי הק׳ שליט״א )זצ״ל( עה״פ )בראשית‬
‫פי׳ רש״י ־ כולן שוין לטובה‪ ,‬כי היו‬ ‫כב‪,‬ג( ויקה את שני נעריו אתו‪ .‬שאאע״ה לקח‬
‫הזקנה והילרות ביחד׳ ויחייו היו הו א מי ‪3‬‬ ‫אתו את שנות נעוריו‪ ,‬שהם היותר מובחרים‬
‫׳‬ ‫ע״ב‪.‬‬ ‫משנות הארם עלי ארמות‪.‬‬

‫ובכן‪ ,‬תלמירים אהובים‪ ,‬עתה ש ע ת כ ס‬ ‫ועי׳ באמ״נ פרשה זו על הפםוק ואברהם‬

‫הגרולה‪ ,‬עורכם בימי נעוריכם‪ ,‬הרזעמקו‬ ‫זקן ובו׳‪ .‬רהנה כתוב )דברים לג‪ ,‬כה( וכימ ‪7‬‬
‫ז ריזו ^‬ ‫מתוך‬ ‫הקרושה‬ ‫בלימור התורה‬ ‫רבאך ופירש״י ז״ל‪ ,‬ימ ‪ 7‬הם ימי הבחרות‪,‬‬
‫והתלהבות‪ ,‬ולא לבטל אף דגע א ח ד ל מ כ ל‬ ‫ורבאך הם ימי הזקנה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והענין הוא‬
‫) כ ^‬ ‫ולריק‪ .‬ויעוי׳ שוב ״באמרי נועם״‬ ‫רימי הארם נחלקים לשנים‪ ,‬ימי זקנה וימי‬
‫עה״פ ויאמר בא בר ‪ 7‬ה׳ וכי• כי‬ ‫בחרות‪ ,‬וכ״א יש לו מעלה וחסרון‪ .‬מעלת ימי‬
‫״ויאמר״ קאי על הקב״ה והוא מבקעז‬ ‫הבחרות היא בזה שהארם הוא בזריזות‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬משא״ב בימי הזקנה שכבר תש‬
‫פז‬ ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכור׳ר שלייט״א‬

‫לעוסקים בתודתו‪.‬‬ ‫תעמוד מחוץ לקדושה‪ ,‬כי על כל אלה יבוא‬

‫אלקים במשפט‪ .‬וזהו‪ ,‬ואנכי פניתי הבי״ת‪,‬‬
‫ונחזור לפי׳ דבדי הגמ׳ דלעיל‪ ,‬המקדש‬ ‫היינו‪ ,‬כי האות ב׳ פתוחה מצד צפון‪ ,‬לדמז כי‬
‫בהנאת מלוה‪ ,‬שעפ״י מסקנת הגמ׳ היינו‬ ‫שם הגיהנום ומצפון תפתח הדעה )‪ TDT‬א‪(T ,‬‬
‫״דאדווח לה זימנא״ ולדמז בא‪ ,‬כי אם לימודו‬ ‫לשלם לעושי דעה כגמול ידיו‪ .‬ולזה אמד‬
‫יהיה בהנאה פנימית ובחשק נפלא‪ ,‬אזי‬ ‫״ואנכי פניתי הבית״ שעשיתי מקום פנוי מצד‬
‫יתאדכו לו ימיו‪ .‬כי הדבה ימים ושנים‬ ‫אחד באות ב׳‪ ,‬להדאות בזה ״ומקום‬
‫נאבדים לו לאדם בגין אי עסקו בתודה‪ ,‬ובזה‬ ‫לגמלים״‪ ,‬אשד שם יש מקום לשלם לכ״א‬
‫שינצל כל דגע פנוי ללימוד התודה יהיה‬ ‫תשלום גמולו ולדשע כדשעתו‪ ,‬וע״כ יותד‬
‫בבחי׳ ״בא בימים״‪ ,‬שבבוא עתו ליתן דין‬ ‫טוב לכם שתהיו בבחי׳ בדוך ה׳ ולא תעמדו‬
‫וחשבון על מעשיו‪ ,‬יביא אתו את כל ימיו‪,‬‬ ‫מח ‪ p‬לקדושה‪.‬‬
‫לא יחסד אחד מהם‪.‬‬
‫וכד״א יש להוםיף‪ ,‬כי ״בא״ הוא אל״ף‬
‫יעזור השי״ת שנזכה ללמוד את תודתו‬ ‫אל״ף בינ״ה‬ ‫דחז״ל ) שבת קד‪(.‬‬ ‫בי״ת‪ ,‬והוא עפ״י‬
‫הקדושה בהנאה‪ ,‬בשמחה ובהתלהבות‪,‬‬ ‫לדמז‪ ,‬כי לימוד התודה הוא‬ ‫)למיד תורה • רש״י(‪.‬‬

‫ונדגיש מטוב העוה״ב גם בעודנו בעלמא‬ ‫האמצעי להגיע לדדגת ״בדוך ה׳ ומקום‬
‫הדין ובמהדה נזכה לקץ הגאולה‪ ,‬אכיה״ד‪.‬‬ ‫לגמלים״ שהמקום ב״ה משלם גמול טוב‬

‫■ום ג׳ פ׳ תולדות‪ ,‬ב״ח חשון תשכ״ט לפ״ק‬

‫אומדים עובד לעשיית כל מצוה‪ ,‬לשם יחוד‬
‫וכו׳‪ .‬וכפי שמובא בשלה״ק בסדד ליל‬
‫שבועות‪ ,‬שהשכינה הק׳ נגלתה אל החבדיא‬
‫קדישא ובשדה להם שזכות עסקם בתודה‬
‫גדמה לה להתנעד מעפדה‪ ,‬ודעו‪ ,‬כי בבי״ד‬
‫של מעלה יתבעו אתכם עבוד זה‪ ,‬מה‬
‫עשיתם למען השכינה הק׳‪ ,‬כי כל עבודתו‬
‫ב מ ם׳ קידושין)ח‪ (:‬א״ד יצחק מנין לבעל‬
‫ולך‬ ‫)דברים בד‪(r ,‬‬ ‫חוב שקונה משכון‪ ,‬שנאמד‬
‫תהיה צדקה‪ .‬אם אינו קונה ‪ -‬צדקה מנין וכו׳‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬עיקד עבדות ה׳ הוא‪ ,‬ללמוד‬
‫התודה בהתמדה ולהתפלל‪ ,‬ולעבדו בכל‬
‫כוחו‪ ,‬למען אוקמי שכינתא מעפדא‪ .‬ולכן אנו‬
 ‫דגרי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫פח‬

‫וזהו הפי׳ אם אינו קונ ה ‪-‬‬ ‫)ויק׳׳ר א‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫קנית‬ ‫של האדם בתורה ותפלה ושארי מצות‬
‫צדקה מנין‪ ,‬היינו‪ ,‬אם אין בידו קנין ה תו ר ה‪,‬‬ ‫יחשבו כרצויים רק באופן עשייתם לתכלית‬
‫שהוא כאמור‪ ,‬באמצעות היראה׳ א ד י ו כ ל‬ ‫הנרצה הנ״ל‪.‬‬
‫לעשות צדקה עם השכינה‪.‬‬
‫וזה מרומז‪ ,‬בתיבת ״משכון״ המרמזת על‬
‫ב״ה‪ ,‬לבחור הלומד בישיבה‪ ,‬יע^נדי‪,‬‬ ‫השכינה הק' הממושכנת עבור עוונותיהם‬
‫הרחבת הדעת מבלי להיות עסוק בדאגות‬ ‫וזוהי‬ ‫)עי׳ ברש״י עה״פ אלה פקודי המ שק(‪,‬‬ ‫של ישראל‬
‫פרנסה וכדומה‪ ,‬הרי‪ ,‬אין איפוא‪ ,‬מעצור כ י ד ו‬ ‫הצדקה שתעשה עמה‪ ,‬לאוקמה מעפרה‬
‫מלהגיע לשלימות קנין התורה‪ ,‬באמצעות‬ ‫ולהחיש ישועת כלל ישראל‪.‬‬
‫היראה שירכוש לו ע״י עיון בספרי יד א ת ^‬
‫מוסר וחסידות‪.‬‬ ‫מ ע ל ת השלימות בקנין התורה היא רק‬
‫כאשר יראתו קורמת לחכמתו‪ ,‬וכרברי‬
‫ובזה בקשתי אליכם‪ ,‬לכל א חי ו א ח ד‬ ‫הגמרא במסכת שבת)לא‪ ,(.‬אמר רבה בר רב‬
‫לבל יעבור יום מבלי לימוד באיזה ספר מו ס ר‬ ‫הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת‬
‫וחסידות שמרגיש שלבו נתעורר עי״ז‪ ,‬כי ז ה ו‬ ‫שמים‪ ,‬דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות‬
‫העיקר‪ ,‬ושהיה חק ולא יעבור‪ ,‬כ ח ל ק‬ ‫הפנימיות‪ ,‬ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו‬
‫משעורי הישיבה‪ .‬וזמן הטוב לזה הוא כ ח צ י‬ ‫)באתה פתח נכנם לפתוח את הפנימיים ־‬ ‫־ בהי עייל‬
‫שעה לפני לכתו לישון‪ ,‬להיות ממארי‬ ‫‪ -‬כי התורה ללא היראה אינה ולא‬ ‫רש״י(‬
‫דחושבנא בכל יום‪.‬‬ ‫כלום‪.‬‬

‫ויה״ר שאמנם נזכה להגיע ל מ ע ל ת‬ ‫והנה אמז״ל )קידושק לב‪ :(:‬אין ״זקן״ אלא‬
‫ת ק‪,‬‬ ‫השלימות העליונה בלימוד התורה‬ ‫זה שקנה חכמה‪ ,‬זק״ן נוטריקון ז׳ה ק׳נה‬
‫ונוו^ש;!‬ ‫מעפרא‪,‬‬ ‫שכינתא‬ ‫שעי״ז נוקמי‬ ‫ולכאורה היכן מרומזת‬ ‫)ועי׳ נרש״י שם(‪.‬‬ ‫חכמה‬
‫בישועה כללית ופרטית בב״א‪.‬‬ ‫תיבת חכמה‪ ,‬אלא שסתם קנין הוא חכמה‪,‬‬
‫כי דעת קנית מה חסרת ודעת חסרת מה‬
‫פט‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ ויצא‪ ,‬ה׳ כסלו תשכ״ט לפ״יו‬

‫)עןגך ‪O'p'mrjpiphji'Tyii inpvjii‬‬

‫השמש‪ ,‬הוא קדושת השי״ת‪ .‬״ויקח מאבני‬ ‫בספה״ק ״אמרי נועם״ איתא עה״פ‬
‫המקום״ הםט״א מפיל במחשבתו שהוא‬ ‫ויצא יעקב וכו׳ ויחלום והנה סולם מוצב‬
‫לוקח את דיבורי התפלה שלו‪ ,‬כי אבנ״י הם‬ ‫ארצה וראשו מגיע השמימה‪ .‬דהכתוב בא‬
‫האותיות‪ ,‬כנודע‪ ,‬ומקו״ם הוא תפלה ע״ד‬ ‫ללמר ענין התפלה‪ ,‬לאשר מררך היצה״ר‬
‫אל המקום אשר עמד שם‪,‬‬ ‫)ביאשיח יט‪ ,‬ם(‬ ‫להבנים‪ ,‬דוקא בשעת התפלה‪ ,‬מחשבות‬
‫וישם מראשותיו ־ שמשים אותם בראשו של‬ ‫עצבות ויאוש‪ ,‬לומר׳ א ‪ 7‬תעיז לרבר בפ ‪7‬‬
‫הםט״א‪ ,‬כי ע״י שגופו אינו מזוכך כראוי‪,‬‬ ‫הקב״ה‪,‬‬ ‫ממ״ה‬ ‫לפני‬ ‫קדושים‬ ‫דיבורים‬
‫נדבקים הדיבורים בקליפות ונעשים עטרה‬ ‫בהיותך חוטא ורב מרי וכי‪ .‬אבל האיש‬
‫ההוא״‬ ‫במקום‬ ‫״וישכב‬ ‫הם״מ‪.‬‬ ‫לראש‬ ‫המשכיל‪ ,‬יודע כי אין זה אלא מפתויי היצר‬
‫שהיצה״ר מפילו בדיוטא התחתונה‪ ,‬לבל‬ ‫ומתחבולותיו להטרידו מתפלתו ולהפילו‬
‫יוכל לבוא לנשיאות ראש ולשמחת הלב‬ ‫לבאר שחת‪ .‬ובאמת‪ ,‬בכה האדם‪ ,‬אע״פ‬
‫בשעת התפלה‪.‬‬ ‫שחטא כל ימי חלדו‪ ,‬הלא ברגע אחד יוכל‬
‫לעלות במםילה העולה בית קל‪ ,‬באם ייטיב‬
‫אמנם‪ ,‬העצה לזה הוא‪ ,‬ויחלום ‪ -‬מל׳‬ ‫דרבו מהיום והלאה ויקבל עליו לבלי לשוב‬
‫״והדר חלים״ שיחזק עצמו במחשבה שהגם‬ ‫לביסלה עוד‪.‬‬
‫כי הוא בבחי׳ ״מולם מוצב ארצה״ שכעת‬
‫הוא במדריגה התחתונה‪ ,‬עכ״ז ״וראשו מגיע‬ ‫וזהו‪ ,‬ויצא יעקב מבאר שבע‪ .‬כי‬
‫השמימה״ יוכל לפעול במעש״ט שלו להגיע‬ ‫הקדושה נקראת ״באר שבע״ כנודע‪ ,‬וגם‬
‫לרום המעלות‪ .‬עיי״ש המשך דבריו בביאור‬ ‫ע״ש דאי׳ במדרשים שהקב״ה חיבב את‬
‫הכתובים‪.‬‬ ‫השביעיות וקידשם‪ ,‬במו ־ שבת‪ ,‬שמיטה‪,‬‬
‫יובל וכדומה‪ .‬ובאם האדם יוצא לפעמים‬
‫דברים אלו הנ״ל נחוצים מאד לכל‬ ‫מגדר הקדושה‪ ,‬״וילך הרנה״ היינו למקום‬
‫בחור בישיבה‪ ,‬הן בשעת התפלה והן בשעת‬ ‫העבירות והםט״א‪ ,‬״ויפגע במקום״ בעת‬
‫הלימוד‪ .‬כ״א צי ‪ 7‬לדעת בנפשו‪ ,‬כי אף אם‬ ‫״וילן שם״‬ ‫פגיעה אלא תפלה • רש״'(‪,‬‬ ‫שמתפלל )אק‬
‫הוא בבתי׳ ״מולם מוצב ארצה״ עכ״ז יוכל‬ ‫היצה״ר מחשיכו ומעציבו לבל יאיר עליו אור‬
 ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכוו״ר שלייט״א‬

‫האדם ניכר בכוסו‪ ,‬ובכיסו ובכעסו‪.‬‬ ‫באמצעות ההתחזקות להעפיל במדריגות‬

‫התורה והיראה‪ ,‬ולכן אל תניחו לפיתויי היצר‬
‫כן אבקשכם להיות זהירים בשמירה ; ‪tjj‬‬ ‫לבלבל אתכם ולהכניס בלבכם מחשבות‬
‫רכוש הישיבה‪ ,‬למנוע היזקות ככל האפי שר‬ ‫עצבות ויאוש‪ ,‬ר״ל‪ ,‬שמקורם בסט״א‪.‬‬
‫ועאכו״ב שלא להזיק בידים‪ .‬גם בזה‬
‫האדם‪ ,‬אם רכושו של השני חשוב בעיניו‬ ‫עו ד על זאת אעורר אתכם להזהר‬
‫כשלו‪.‬‬ ‫בצניעות וקדושת האכילה‪ .‬כגון אם מביאים‬
‫איזה מאכל או משקה‪ ,‬בשעת הסעודה‪,‬‬
‫והשי־״ת יאיר את עינינו להגיע למ;^^‪^£‬‬ ‫להיות מן הצנועים המושכין את ידיהם‪ .‬כי‬
‫השלימות בתורה ובמצות ונזכה לגארלר‪-‬‬ ‫זה אחד מהדברים שבהם האדם ניכר אם‬
‫העתידה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫הוא ירא‪-‬שמים‪ .‬וכדברי חז״ל )עירובץ סה‪(:‬‬

‫יום ג׳ פ׳ וארא‪ ,‬ב״ד טבת תשב״ט לפ״ק‬

‫עם הארץ והתענג בתענוגי הזמן ואם‬ ‫בפר שת שמות כתיב שלח נא ביד‬
‫יוכיחם ישמעו בקולו‪.‬‬ ‫תשלח‪ ,‬ובמדרש זה ר׳ עקיבא בן יוסף‪,‬‬
‫ולהבין דברי המדרש התמוהים באר הגאון‬
‫הם׳ ) ק ה ל ת ז‬ ‫וכפי שפי׳ בספה״ק אה״י‬ ‫המהרש״ם בספרו ״תכלת מרדכי״‪ ,‬דהנה‬
‫טוב לשמוע גערת חכם מאיש שו מע 'שיי‬ ‫משה רבינו ע״ה נולד כלו טוב‪ ,‬כאז״ל )סוטה‬
‫כסילים‪ ,‬כי אם המוכיח היה מקודם‬ ‫‪ (.t‬שנתמלא הבית כולו אור‪ ,‬ולכן כיון‬
‫שיר כסילים‪ ,‬ויודע מתענוגי הזמן‬ ‫ששמע מרע״ה שכל יציאת מצרים היא‬
‫בתשובה אז מקבלים תוכחתו‪.‬‬ ‫לתכלית קבלת התורה‪ ,‬חשב בעצמו אם הוא‬
‫יהיה מזהירם ומוכיחם יאמרו ישראל מה לו‬
‫)תענית ד ״‬ ‫וז הו גם ביאור רברי חז״ל‬ ‫ולנו אחרי שהוא נולד כלו טוב ולא טעם‬
‫ר כיז‪(:‬‬
‫מעשה בר״א שירד לפני התיבה וא מר‬ ‫טעם חטא מעולם‪ ,‬לז״א מרע״ה שלח נא ביד‬
‫ברכות ולא נענה ירד ר״ע אחריו ואמר‬ ‫תשלח ־ זה ר׳ עקיבא ־ שער מ׳ שנה היה‬
‫^ כינו‬
‫צא‬ ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלו״ר שלי־ט״א‬

‫בא משה להמעיט בעיניהם טובות העוה״ז‬ ‫מלכנו אין לנו מלך אלא אתה‪ ,‬א״מ למענך‬
‫ולהבוחרם בטוב הצפון לעוה״ב‪ ,‬אולם‬ ‫רחם עלינו‪ ,‬וירדו גשמים‪ ,‬הוי מרנני רבנן‪,‬‬
‫ברצות המוכיח שהשומעים יקבלו את דבריו‪,‬‬ ‫יצתה בת קול ואמרה‪ ,‬לא מפני שזה גדול‬
‫צריך שיהיה בו ב׳ בחינות‪ .‬הא׳ שיכיר הכרה‬ ‫מזה‪ ,‬אלא שזה מעביר על מדותיו‪ ,‬והביאור‬
‫חושיית בטוב העליון‪ ,‬והב׳ שכבר השיג כל‬ ‫לפי שר״ע נולד במזג רע‪ ,‬וזיכך מדותיו לטוב‪,‬‬
‫טוב עוה״ז וקניניו‪ .‬כי אם המוכיח יהא‬ ‫וז״פ מעביר על מדותיו שהפכן לטוב‪ ,‬ולכן‬
‫מושלל ומופשט מקניני העוה״ז‪ ,‬ישיבו לו ־‬ ‫נענה הוא מיר‪.‬‬
‫הלא לא טעמת טעם הנאת העוה״ז‪ ,‬ו א ך‬
‫תאמר להמאיםם בעינינו‪ ,‬ויטענו כנגדו‪:‬‬ ‫וזהו גם הפירוש להמובא בהקדמת םפר‬
‫שאם היה משיגם היה גם הוא בוחר בהם‪.‬‬ ‫״אור זרוע״ שהלם לו כי שמו של ר׳ עקיבה‬
‫רמוז בפ׳ )תהלים צז‪ ,‬יא( אור זרוע׳ לצדיק׳‬
‫ולזה אמר להם משה ״ראה אנכי״‬ ‫ולישרי׳ לב׳ שמחה׳ ם״ת עקיב״ה‪ ,‬דלכן נרמז‬
‫פירוש‪ ,‬עלי תראו שאנכי השגתי כל טוב‬ ‫שמו בפסוק זה‪ ,‬דהוא כזרוע אשר טרם‬
‫עוה״ז‪ ,‬כי היה גדול מאוד‪ ,‬גבור‪ ,‬מלך ועשיר‬ ‫יוגמר להיות פרי יעברו עליו עתים שונים‪,‬‬
‫גדול‪ ,‬ולבד מזאת הכיר בטוב העליון כי עלה‬ ‫וזהו ר״ע אשר עד מ׳ שנה היה עם האתן‬
‫לשמים‪ .‬וממילא כאשר השגתי ב׳ דברים‬ ‫ולאחר מכן נעשה ת״ח‪ ,‬וא״ב יש בו ב׳‬
‫הללו‪ ,‬אוכל לאמר לכם שתבחרו בטוב‬ ‫הבחינות הנצרכות למוכיח עכת״ד‪.‬‬
‫העוה״ב שהוא הטוב האמיתי‪ ,‬וז״ש בלשון‬
‫ראה‪ ,‬בלשון יחיד‪ .‬כי בראיה זו הכל היו שוים‬ ‫ובדרך זו ביאר ״האור החיים״ הק׳‬
‫כאיש אחד‪ ,‬שגלוי היה לכל השגת משה‬ ‫ראה אנכי נתן לפניכם‬ ‫)דברים יא‪ ,‬מ(‬ ‫עה״פ‬
‫בעוה״ז ובעוה״ב‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫היום ברכה וקללה‪ ,‬ומקשה שם כמה‬
‫קושיות‪ ,‬ראשית‪ ,‬מדוע נקט בלשון ראיה על‬
‫הנה‪ ,‬חזרתי בשבוע העבר מארה״ב‪ ,‬שם‬ ‫הדברים‪ ,‬שבהם שיך לשון שמיעה‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫פעלתי באסיפת כספים מנדיבי עם לטובת‬ ‫מהו שאמר אנכי‪ .‬ותו‪ ,‬מדוע התחיל בלשון‬
‫ישיבתנו הק׳‪ .‬אינכם יכולים לצייר לעצמכם‬ ‫יחיד ־ ראה‪ ,‬אחרי שבכל הפרשה מדבר‬
‫חלקי‬ ‫מנת‬ ‫שהיו‬ ‫הקושי והטורח‬ ‫את‬ ‫בלשון רבים‪.‬‬
‫בשבועות אלה‪ .‬מחשבה אחת ויחידה נסכה‬
‫בי עוז ואומץ לה מ שך בזה והוא‪ ,‬שהכסף‬ ‫א ל א • מ ת ח האוהחה״ק • שהרי כאן‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫צב‬

‫התורה‪ .‬שמתי לב על בחורים מ סויי מי ס‬ ‫משמש לתלמידי הישיבה‪ ,‬שיוכלו להמשיך‬

‫ו ה נ ני‬ ‫שנעדרים בשעת קריאת התורה‪,‬‬
‫מתריע ע״ז שהוא נגד ההלכה ה מ פו ר ען ת‬
‫בשו״ע‪ ,‬ומי שעובר על דין הכתוב כ שו״;‪^J‬‬
‫דינו כמלעיג על דברי חז״ל שעונשו מפורען‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אבקש מכ״א ואחד‪ ,‬לישב על מ קו מו‬
‫ולהקשיב לקרה״ת כדין וכהלכה‪ ,‬ו ל שו מ ע‬
‫ינעם‪.‬‬
‫והשי״ת ירחם עלינו להושיענו ב מ ה ר ה‬
‫בבנין ביהמ״ק שיבנה בב״א‪.‬‬
‫לעורר אתכם‪ ,‬הוא ענין שמיעת קריאת‬
‫ולהגות כתורת ה׳‪ ,‬שהיא חיינו ואורך ימינו‪.‬‬
‫ובזה אנכי מבקש מכם‪ ,‬אחרי שיודע‬
‫אנכי עד כמה מגיע הכםף בקשיים מרובים‪,‬‬
‫שמרו נא על רכוש הישיבה בכל כוחכם‪,‬‬
‫ושימו אל לבכם כי ד‪.‬כםף אינו מתגלגל‬
‫בראש כל חוצות‪ ,‬אלא‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬יש‬
‫לעמול הרבה עד שזוכים לראותו‪.‬‬
‫פ ר ט חשוב נוסף ישנו‪ ,‬שעליו הנני חייב‬

‫יום ג׳ פ' נ א‪ ,‬ב׳ שגט תשכ״ט לפ״ק‬

‫הלא כל בעלי חיים יש להם כח ה די כן ף‬ ‫בפר שת וארא כתוב‪ ,‬והפלה ה׳ בין‬

‫בציפצוף וכדו׳‪ .‬ואם מפני שאינם‬ ‫מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות‬
‫להבין בלשון בני אדם‪ ,‬הלא גם ה אד ם אינו‬ ‫מכל לבני ישראל דבר‪ .‬ודקדקו המפרשים על‬
‫מבין בשיחת חיות ועופות? אמנם‪ ,‬ה ע נ י ן‬ ‫הלשון ולא ימות מכל לבני ישראל דבר‪ ,‬הלא‬
‫הוא‪ ,‬כי שורש מדבר הוא מל׳ מנהיג‪ ,‬ע ״ ף‬ ‫מהראוי היה לומר כמו שכתוב להלן ־ לא‬
‫ומי שמ קד ש ‪p S‬‬ ‫)סנהירח ח‪(.‬‬ ‫דבר אחד לדור‬ ‫מת ממקנה ישראל עד אחד‪ ,‬וכן הקשה‬
‫)עי׳ חגיגה טז‪ .‬שעזה‬ ‫מעשי הבהמיות שלו‬ ‫במד״ר פר׳ זו עיי״ש‪.‬‬
‫מגד ר‬ ‫ייצא‬ ‫נאמרו באדם‪ ,‬שלשה כבהמה וכו׳(‪,‬‬

‫הבהמה להקרא אדם ויש לו כח ה מ ר ע ר‬ ‫ותיי׳ זקיני הק׳ בעל ״אמרי נועם״ ד״ע‪,‬‬
‫ותגזר אומר ו י ק ^‬ ‫)איוב כב‪ ,‬כח(‬ ‫שעליו נאמר‬ ‫דהנה‪ ,‬הברואים נחלקים לד׳‪ ,‬דומם‪ ,‬צומח‪,‬‬
‫לך‪ ,‬שהכל מתנהג עפ״י דיבורו‪ .‬אבל כ ש א י ן‬
‫חי ומדבר‪ .‬ומעלת המדבר‪ ,‬שהוא האדם‪ ,‬על‬
‫מעשיו אלא כמעשה הבהמה‪ ,‬אזי די כו ד ר‬
‫כולם‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מהו מעלתו של המדבר‪,‬‬
‫צג‬ ‫דברי כלוסר ‪ -‬כלכ״ק כלרן אדכלר״ר שלי־ט״א‬

‫רומז לקדושת הדיבור‪ ,‬וגם רומז לקדושת‬ ‫אינו ראוי להקרא בשם דיבור‪ ,‬אלא כשאר‬
‫היסוד‪ ,‬כי פ״ה בגימ׳ יםו״ד עה״א והכולל‪,‬‬ ‫שיחת חיות ועופות‪.‬‬
‫כנודע מםפה״ק‪ .‬שבימים אלו‪ ,‬שהם ימי‬
‫השובבי״ם‪ ,‬ראוי להתחזק בב׳ ענינים אלו‪,‬‬ ‫וזהו מה שכתוב בתהלים )מט‪ ,‬כא( ״אדם‬
‫בקדושת הפה והמעור המכוונים זכ״ז‪.‬‬ ‫ביקר״ האדם הוא דבר יקר מאוד‪ ,‬מצד‬
‫והעצה הפשוטה לזה היא‪ ,‬לימוד התורה‬ ‫מעלתו‪ .‬אמנם‪ ,‬״ולא יבין״ באם אינו מבין‬
‫הק'‪ ,‬כנרמז בדברי רש״י הק׳ והתרה בו‪.‬‬ ‫זאת והוא ״נמשל כבהמות״ במעשיו‪ ,‬אזי‬
‫״והתרה״ אתוון ״התורה״ שע״י קדושת‬ ‫״נדמו״ נעשה כאלם‪ ,‬בלי מדבר כלל‪.‬‬
‫התורה ינצל מפרעה ‪ -‬היצה״ר המכשילו‬
‫בענינים אלו‪.‬‬ ‫ובזה א״ש הפםוק הנ״ל ״והפלה ה׳ בין‬
‫מקנה ישראל״ היינו מעשי הבהמה אשר‬
‫ובאופן אחר אפשר ג״כ לרמז כי ״בא״‬ ‫ישראל קדושים עושים‪ ,‬״ובין מקנה מצרים״‬
‫שע״י‬ ‫בינ״ה )עפ״י הגמרא שבת קד‪(.‬‬ ‫נוטריקון אל״ף‬ ‫היינו מעשי הבהמיות אשר הגוים עושים‬
‫ההתבוננות בתורה ינצל מהיצה״ר‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫ואף ששוים הם במעשיהם‪ ,‬מ״מ הבדיל‬
‫הקב״ה בין אור לחושך‪ ,‬כי ישראל עושים‬
‫כשיעור השבוע )קידישק בא;( למדנו‬ ‫מעשיהם בקדושה‪ .‬וזהו‪ ,‬״ולא ימות מכל‬
‫שיטת חכמים דאין עבד עברי כהן נרצע‪,‬‬ ‫לבני ישראל ‪ -‬דבר״ שלא נתבטל מהם כה‬
‫מפני שנעשה בעל מום‪ ,‬ומקשה הגמ׳‪,‬‬ ‫הדיבור ויקוים בהם הפםוק ־ ותגזר אומר‬
‫ויעשה בעל מום‪ ,‬ומת ‪ ,p‬אמר רבה בר רב‬ ‫ויקם לך‪ ,‬לגזור טוב על ישראל‪.‬‬
‫ושב אל‬ ‫)ויקרא כה‪ ,‬מא(‬ ‫שילא‪ ,‬אמר קרא‬
‫משפחתו למוחזק שבמשפחתו‪.‬‬ ‫ו ‪ T‬ו ע אשר חדשי טבת ושבט‪ ,‬שהם ימי‬
‫השובבי״ם‪ ,‬מםוגלים לתקן מעשי הבהמיות‬
‫ובמכילתא אזנו מן המילת‪ ,‬דברי ר״י‪,‬‬ ‫ולהעלותם אל הקדושה‪ .‬והרמז הוא מכ״ל‬
‫ר״מ אומר מן הסחום שהיה ר״מ אומר אין‬ ‫)כי שב׳ט‬ ‫לבנ״י ישרא״ל עולה טב״ת שב״ט‬
‫כהן נרצע והם אומרים דנרצע‪ .‬אין כהן נמכר‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫נחשב בספרים עה״כ‪ ,‬כמם׳ י׳ב פעמים הוי״ה(‬

‫והם אומרים כהן נמכר‪ .‬פי׳ לרעת ר״י רוצע‬

‫ברך שבאוזן ששם אין נעשה בע״מ ולכן גם‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב בא אל פרעה‪,‬‬
‫ע״ע כהן נרצע‪ ,‬לדעת ר״מ נרצע בסחוס‬ ‫וברש״י ‪ -‬והתרה בו‪ .‬״פרעה״ הוא ״פה‪-‬רע״‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדנוו״ר שליט״א‬ ‫צר‬

‫ו ל כן שומו על לבכם בימי שובבי״ם א לו‬
‫להגביד את הלימוד והעיון בתוה״ק‪ ,‬המסוגל‬
‫לטהד ולקדש את האדם בעניני הדיבור‬
‫וקדושת היסור‪.‬‬
‫שהרציעה הוא מן הסחוס ממה שאין כהן‬
‫ייערלס‬ ‫והנה‪,‬‬
‫מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של רזינרקית‬
‫של בית רבן‪ .‬והטעם כי תשב״ר עריין ל א‬
‫חטאו בפיהם‪ ,‬אף שאין להם כוונת ה ל ב‬
‫היו צ א ת‬ ‫בלימורם‪ ,‬הרי קרושת תורתם‬
‫מפיהם הטהור נעלה ונשגבה מאד‪ ,‬ע ד ע ז כ ל‬
‫קיום העולם תלוי בזה‪ .‬אמנם‪ ,‬בגדולוי ת‬
‫שכבר חטאו בפיהם‪ ,‬ע״י דיבור ל ש ה ״ ר‬
‫ורכילות וכדו׳‪ ,‬אין די עבורם באמירה ג רי ד א‬
‫אלא צריכים גם כוונת הלב‪ .‬ולכאורה‬
‫תועיל כוונת הלב? אלא משום שכוד אי‬
‫היה לבו שלם בעת החטא כי אף א ם י ה ו ד י‬
‫י׳יא עו ע ז ת‬ ‫נכשל ח״ו בעבירה כלשהי׳‬
‫יכין א ת‬ ‫אותה בכוונת הלב׳ אף א הי‬
‫או‬ ‫עצמו לעבירה באמירת ״לשם י חוד״‬
‫בהליכה למקוה וכדו׳‪ ,‬כפי שעושים כע^ שיית‬
‫מצוה‪ .‬ולכן‪ ,‬ע״י כוונת הלב בעשית המצות‬
‫ב ין‬ ‫תועיל לתקן את הפגמים שגרם ע ם‬
‫גרידא מן השפה ולחוץ‪.‬‬
‫קשה לו מאוד אח״כ לצאת מתחת צפרניו‬
‫ובזה פי׳ האמ״נ הפםוק בא אל פ ר ע ה ע י‬
‫אני הכבדתי את לבו‪ .‬פירוש‪ ,‬בלימוד ה מ ו ר ד‬
‫הוא פוגם גם במשפחתו‪ ,‬והדי אמדה תודה‬
‫שבאמצעותו רוצים לצאת מידי הי צ ה ״‬
‫‪0‬‬ ‫״‬
‫ששם נעשה כע״מ ולכן אין ע״ע כהן נרצע‪.‬‬
‫והקשה המל״מ)פ״ג מהל׳ עבדים ה״ח( דכיון‬
‫רס״ל לר״מ ראין כהן נמכר א ‪ 7‬הביא ראיה‬
‫נרצע הא לריריה אינו נמכר כלל‪ ,‬יעוי״ש מה‬
‫שרחק לתרץ‪ .‬והאחרונים תירצו רהא ראמרי׳‬
‫ראינו נמכר‪ ,‬היינו במוכר עצמו‪ ,‬רלעיל )כ‪(:‬‬
‫קאמר בגמ׳ כשהוא אומר לעקר זה הנמכר‬
‫לעבורת כוכבים עצמה וכו׳ הואיל והלך זה‬
‫ונעשה כומר לעבורת כוכבים אימא לירחי‬
‫אבן אחר הנופל וכו׳‪ .‬ולכן במוכר עצמו מכיון‬
‫שסופו למכור א״ע לעכו״ם‪ ,‬יפסל מלשמש‬
‫בביהמ״ק‪ ,‬כפי שאמרו בכהנים ששמשו‬
‫בבית חוניו לא ישמשו בביהמ״ק‪ ,‬ולכן אמרי׳‬
‫ראין מוכר עצמו‪ ,‬משא״כ במכרוהו ב״ר‬
‫שהוא נמכר אך אינו נרצע‪.‬‬
‫דדוצא מזה‪ ,‬רעבר כהן שהוא מיוחם‬
‫אסור למכור עצמו‪ ,‬שלא לפגום בכהונתו‪.‬‬
‫ובזה יש לנו ללמור בררך המוסר‪ ,‬כל תלמיר‬
‫בישיבה הוא בבחי׳ ״כהן מיוחם״ וע״כ אסור‬
‫לו למכור עצמו לרשות היצה״ר‪ ,‬ראם מכר‬
‫עצמו‪ ,‬ובפרפז בענינים הנ ל‪ ,‬הפה והמעור‪,‬‬
‫וח״ו ועבדו לעולם‪ .‬ולבר מה שפוגם בעצמו‪,‬‬
‫ושב אל משפחתו‪ ,‬במוחזק שבמשפחתו‪.‬‬
‫צה‬ ‫דברי כלוסר ‪ -‬מכ״ק כלרן אדכלו״ר שליט״א‬

‫כהוגן‪ .‬מה גם שבימי השובבי״ם צי ‪ 7‬לסגף‬
‫א״ע בסיגופים‪ ,‬ובזמנינו הסיגופים אינם ע״י‬
‫את הגוף כמובא‬ ‫התעניות המכחישים‬
‫מתלמידי הבעשטה״ק‪ ,‬אלא עיקר הסיגוף‬
‫הוא ללמוד ברציפות שלוש וארבע שעות‬
‫מבלי להפסיק בהם בדיבור כלשהו‪ ,‬וכן ע״י‬
‫תיקון המרות כמו הכעם וכדומה‪ ,‬שזה‬
‫הרבה יותר קשה מתענית הגוף‪.‬‬
‫ג״כ כנ״ל‪ ,‬שבתינוקות של בית רבן סגי‬
‫ה׳ יעזרנו שנזכה לקדש ולטהר אברינו‬
‫בימי השובבי״ם להתעלות בלימוד התורה‬
‫ובתיקון המרות ובזכות זה נזכה לקבל פני‬
‫משיח צדקנו בב״א‪.‬‬
‫כנ״ל‪ ,‬אין די באמירה בפה גרידא‪ ,‬אלא צי ‪7‬‬
‫לכבד את הקב״ה בלבו‪ ,‬ע״י כוונת הלב‪ ,‬וכל‬
‫זה אמור בגדולים‪ ,‬משא״כ בקטנים אומר‬
‫הכתוב ״ולמען תםפר באזני בנך״ פירוש‪,‬‬
‫בבנים הקטנים סגי בסיפור בעלמא‪ ,‬אף בלא‬
‫כוונת הלב‪ ,‬והוא מטעם שעדיין לא טימאו‬
‫את פיהם‪ .‬את אשר התעללתי במצרים‪.‬‬
‫״התעללתי״ הוא מלשון ״עולל ויונק״ והיינו‬
‫בסיפור בעלמא‪ ,‬אף שלא בכוונת הלב‪ .‬ובזה‬
‫קבל כ״א על עצמו‪ ,‬בימי השובבי״ם האלו‪,‬‬
‫להוסיף ביגיעת התורה עם כוונת הלב‪ ,‬לתקן‬
‫הפגמים אשר עשה בפיו ע״י דיבורים שלא‬

‫יום ג׳ פ׳ בשלח‪ ,‬ט׳ שבט תשכ״ט לפ״ק‬

‫הנשמה היא נוטלת שכרה בחנם והוא נהמא‬ ‫דהי* בשלח פרעה את העם וכו׳‪ .‬ומפרש‬
‫דכסופא כי מאן ראכיל דלאו דידיה בהיל‬ ‫זקיה״ק בעל ״אמרי נועם״ זי״ע‪ ,‬דהנה‪,‬‬
‫והוא‬ ‫) ‪T‬ושלמי ערלה פ״א ה״ג(‪,‬‬ ‫לאסתכולי באפיה‬ ‫לכאורה יש לתמוה על ירידת הנשמה לזה‬
‫בבושת אנפין קדם מלכא‪ .‬אך‪ ,‬אם האדם‬ ‫העולם שהוא קרוב להפסד יותר מהשכר‪ ,‬כי‬
‫לוחם עם יצרו ומכניעו‪ ,‬עי״ז בדין הוא שיטול‬ ‫אם לא ישכיל בדרכיו לא תזכה הנשמה‬
‫צדיקים‬ ‫חז״ל )עי׳ ברמת ‪c r‬‬ ‫שכרו‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫לעלות למקורה בלא מירוק ע״י יסורים‪ .‬ואם‬
‫נוטלים בזרוע‪.‬‬ ‫אפילו ^ליח האדם במעשיו בתורה ומצות‪,‬‬
‫הלא גם לפני ירידתה היתה מתענגת בטוב‬
‫וזהו‪ ,‬ויהי בשלח פרעה את העם‪,‬‬ ‫העליון‪ ,‬ולמה לה כל העמל הזה?‬
‫)שמות לב‪ ,‬כה(‬ ‫״פרעה״ הוא מל׳ התגלות‪ ,‬ע״ד‬
‫כי פרעה אהרן‪ .‬כי הנשמה‪ ,‬טרם רדתה‬ ‫א ל א‪ ,‬דמבואר בספרים‪ ,‬כי קודם ירידת‬
 ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שלייט״א‬ ‫צו‬

‫חלקם של בעה״ב‪ ,‬ובודאי אם ח״ו‪ ,‬י כ ל ו‬ ‫לעוה״ז בגוף האדם‪ ,‬הוא במיצר ובהסתר‪,‬‬
‫זמנם בהבל וריק‪ ,‬עתידין לתת א ת חד‪.-‬ן‬ ‫וכשבאה לירי הולדה היא בבחי׳ התגלות‪.‬‬
‫בכפליים‪ ,‬כי אין כשנות הבחרות ל ל י מ ו ד‬ ‫וזהו ״ויהי״ לשון צער‪ ,‬שלכאורה צער גדול‬
‫‪ppS‬‬ ‫התורה״ק ולתיקון המידות‪ .‬מלחמה‬ ‫הוא לה להנשמה בהתגלותה בעוה״ז‪ ,‬כי‬
‫ויחידה יש לכם והיא‪ ,‬מלחמת היצר• א מ נ ם‬ ‫יותר טוב היה לה שלא באה כלל לעולם‬
‫אל תדמו בנפשכם כי מלחמה זו ז ו ט י ת א‬ ‫הגשמי להטרד ע״י מלחמות היצר‪ ,‬ולא עוד‬
‫היא‪ ,‬וכפי דאיתא בחובה״ל )שער יחוד‬ ‫אלא ״ולא נחם אלקים דרך א ‪ p‬פלשתים״ ‪-‬‬
‫פ״ה( מעשה בחסיד אחד שפגש ב מ נ צ חי ס‬ ‫שהקב״ה לא נהג אותם להשפיע כל צרכי‬
‫שחזרו ממלחמה והיו שמחים שמחה ג דו לן ‪-‬‬ ‫גופם בריוח ובהרחבה‪ ,‬כי ״פלשתים״ הוא‬
‫מהשלל הרב שלקחו‪ ,‬אמר להם ״ ^נזכרזס‬ ‫מל׳ ״מבוי המפולש״ שאפשר להלך בו‬
‫ממלחמה קטנה‪ ,‬הכינו עצמכם ל מ ל ח מ ד‬ ‫בהרחבה‪ ,‬שאם היה משפיע לאדם כל‬
‫״*‬ ‫גדולה וכו׳‪ .‬והיינו‪ ,‬שמלחמת ה א ד ם‬ ‫הצטרכותו בניקל ובהרחבה‪ ,‬היה לכה״פ‬
‫‪Dy‬‬ ‫‪,‬‬
‫יא'לולי ת ק כ ״ן ‪-‬‬ ‫היצר מלחם^‬ ‫קרוב יותר אל השכר‪.‬‬
‫עוזרו אינו יכול לו‪ .‬אך‪ ,‬מעלת שנות ה כ ח רו ר)‬
‫היא שעדיין הלב פנוי לעבודת ה שי״ ת‪ ,‬ול‪-‬ל‬ ‫אמנם‪ ,‬התירוץ לזה הוא‪ ,‬כי אמר‬
‫יותר לאדם להשלים את עצמו כ מי דו ‪ , p‬ן‬ ‫אלקים פן ינחם העם ובו'‪ ,‬היינו שבזה תהיה‬
‫ולכן עליו לדעת כי יתן את תדין על כ ל » ‪ r‬י‬ ‫נחמתם בעלמא דקשוט‪ ,‬״בראותם מלחמה״‬
‫בכפליים‪.‬‬ ‫שיראו שבעוה״ז היו להם מלחמות עם היצר‬
‫ואעפ״ב התגברו עליו‪ ,‬אף היותם טרודים‬
‫י־מים אלו הם ימי השובבי״ם‬ ‫בהשגת הצטרכותם‪ .‬ועי״ז‪ ,‬״ושבו מצרימה״‬
‫מסוגלים ביותר לקדושה וטהרה‪ ,‬כ' א ף ‪p S‬‬ ‫תחזור ותשוב נשמתם למקורה העליון כפי‬
‫אמנם החשך רב מן האור‪ ,‬בהיות ה ליי לו ^‬ ‫שהיתה בתחילה במיצר‪ .‬וזאת תהיה נחמתם‬
‫לילי טבת הארוכים‪ ,‬אבל דוקא מ תו ך‬ ‫שיטלו שכרם בזרוע‪ .‬וזהו ״וחמשים״ עלו בני‬
‫זה יגבר האור‪ ,‬כי לא איברא לילה‬ ‫ישראל‪ ,‬היינו מזויינים בזרוע‪ ,‬שבדין יטלו‬
‫^לא‬ ‫‪,‬‬
‫לגירסא )‪ r^Tp‬סה‪ ,(.‬ובאמצעות הע סק כ ת י ד ן ‪-‬‬ ‫שכרם‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫׳‬ ‫יקדש ויטהר אבריו בפרט בתיקון‬
‫הידוע‪.‬‬ ‫בחורים הנמצאים בין כותלי הישיבה‪,‬‬
‫ב״ה פנויים מדאגות וטרדות הפרנםה־מנת‬
‫צז‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר סזליט״א‬

‫אבקש מכאו״א‪ ,‬בלי יוצא מהכלל‪ ,‬להקפיד‬ ‫זקיה״ק בעל ״אמרי נועם״ זי״ע היה‬
‫על הדברים האלו בכל תוקף‪ ,‬הן לבוא בזמן‬ ‫אומר עה״פ)משלי ג‪ ,‬כד( ושכבת וערבה שנתך‪.‬‬
‫הקבוע והן בעמידה על מקום קבוע‪ .‬התפלה‬ ‫שכב״ת בגימ׳ טב״ת שב״ט‪ ,‬שע״י תיקון‬
‫היא היסוד של כל היום‪ ,‬שע״י תפלה בזמנה‬ ‫האדם א״ע בחדשים אלו תהיה שנתו‬
‫כראוי‪ ,‬בהשתפכות הנפש ובהתלהבות‪ ,‬גם‬ ‫עריבה‪ ,‬והוספתי לפ׳ כי ״שנתך״ הוא גם מל׳‬
‫הלימוד שלאחריו וכל הנהגת האדם במשך‬ ‫לימוד‪ ,‬שעיקר תיקון האדם הוא ע״י לימוד‬
‫היום כולו הם באופן נעלה יותר‪.‬‬ ‫בשמחה‬ ‫בחשקות‪,‬‬ ‫בחיות‪,‬‬ ‫התורה״ק‬
‫ובהתלהבות ״וערבה שנתך״ היינו הלימוד‬
‫כמו״ב ברצוני להזהירכם על הסדר‬ ‫בעריכות ובנעימות‪ ,‬ועי״ז יזכה לקדושה‬
‫הכללי‪ ,‬שבו נכללים פרטים רבים‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫וטהרה‪.‬‬
‫ענין השכיבה בזמן הנקבע‪ .‬בהיות שישנם‬
‫כאלה המאחרים ללכת לישון‪ ,‬אף שישנם‬ ‫ובאופן הזה הוא מפרש גם את הפסוק‬
‫אמנם יחידים העוסקים באמת בתורה‪,‬‬ ‫)שמות כב‪ ,‬כה( אם חבל תחבל שלמת רעך עד‬
‫אמנם‪ ,‬זוהי אחת מתחבולות היצר‪ ,‬כי‬ ‫בא השמש תשיבנו לו‪ .‬דעפ״י הזוה״ק רומז‬
‫בשעות מאוחרות אלו אין המוח בבהירותו‬ ‫ענין ״חבלה״ על קדושת היסוד‪ ,‬וזהו שרמז‬
‫המלאה ומתבטל זמן רב לריק‪ ,‬משא״כ‬ ‫כאן ״עד בא השמש״ היינו שבימים בהם‬
‫בשעות הבוקר שאז המוח צלול‪ ,‬לבד מזאת‪,‬‬ ‫השמש ממהרת לבוא‪ ,‬אלו חדשי טבת ושבט‬
‫ע״י איחור השינה נגרמת עייפות ביום‬ ‫־ ״תשבנו לו״ תשיב הניצוצות הקדושות‬
‫המחרת‪ ,‬וכל זה הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬מעצת היצר‪.‬‬ ‫למקורם‪ .‬ובאופן אחר אמרתי‪ ,‬״רעד בא‬
‫השמש״ הכוונה לימי הנעורים‪ ,‬טרם שקיעת‬
‫עו ד בענין זה‪ ,‬ישנם בחורים שאף‬ ‫שמשו‪ ,‬בעוד שהוא במלוא כוחו ופריחתו‪,‬‬
‫שהולכים ‪6‬נזכב בזמן‪ ,‬הרי הם מדליקים‬ ‫אז ״תשבנו לו״ כנ״ל‪.‬‬
‫נרות סמוך למטתם‪ ,‬ובזה הם גורמים רעה‬
‫בכפליים‪ ,‬כי מלבד התאחרם בשינה‪ ,‬הרי הם‬ ‫ובזאת גם אעורר את לבכם על ענין‬
‫גורמים טירחא יתירה לממונה על הנקיון‪,‬‬ ‫התפלה‪ ,‬בהיות שישנם בחורים מסויימים‬
‫העמל בלאו הכי על פרנסתו‪ ,‬ואין להכביד‬ ‫המאחרים את הזמן הקבוע‪ ,‬ואילו אחרים‬
‫עליו בדברים מיותרים‪.‬‬ ‫נוהגים שלא לעמוד במקומם הקבוע‪ .‬ידעתם‬
‫מאז ומקדם כי אין דעתי סובלת זאת‪ ,‬ובכן‪,‬‬
 ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמר״ר עוליט״א‬ ‫צח‬

‫את הרצונות והמחשבות שירדו מטה‬ ‫ה כ ל ל העולה מדברינו‪ ,‬שבל בחור יקבל‬
‫וזהו ע״י ״ראשי אלפי ישראל״ ‪ -‬ראשי הדורי‬ ‫על עצמו לשמור על הסדר‪ ,‬הן סדרו הפרטי‬
‫שתהא‬ ‫שבכוחם להאיר את מחשבתם‬ ‫והן הסדר הכללי של הישיבה בבל השטחים‪.‬‬
‫טהורה‪ ,‬וזהו גם מה שפירש״י ־ הנ ק ר אי ס‬ ‫לא א א רך בזה‪ ,‬אך זאת אבטיחכם נאמנה‪,‬‬
‫לכל דבר ״חשיבות״ שבעדה‪ ,‬מל׳ "חד ש ‪3‬‬ ‫כי אחת הערובות להיות גדול בתורה‬
‫מחשבות״ יעוי״ש‪.‬‬ ‫וביראה‪ ,‬הוא ההקפדה על הםדר‪ ,‬ואם‬
‫תשמעו לי בזאת ייטב לכם בזה ובבא‪.‬‬
‫ל היו ^‬ ‫ו כ בן‪ ,‬אחרי שזכינו‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫ממוך ונראה אל הקודש‪ ,‬עלינו להעזע‪(^,‬‬ ‫ב״ ה זכינו להםתופף בצל כ״ק אאמו״ר‬
‫לקבל את ההארה שהוא משפיע לנו‪ .‬ו כ פד פן‬ ‫שליט״א )סי״ל(‪ ,‬המאציל מרוחו עלינו‪ ,‬אלא‬
‫בימים אלו‪ ,‬שמעצם טבעם הם מ סו ג לי ס‬ ‫שעלינו להיות גם כלים המוכנים לקבל‪,‬‬
‫לקדושת המחשבה‪ ,‬וכמו שאומר אבי ת ק׳ כ ‪,‬‬ ‫רצונו‬ ‫עפ״י‬ ‫ולהתנהג‬ ‫מדרכיו‬ ‫ללמוד‬
‫שב״ט הוא ר״ת ש׳מרם ב׳רכם‬ ‫ושאיפתו הק׳‪ ,‬כי זוהי מטרת ההםתופפות‬
‫שמרם־היינו כפשוטו‪ ,‬שהקב״ה ישמור‬ ‫עה״פ )במדבר א‪,‬‬ ‫בצל הצדיק‪ ,‬ועי׳ באמרי נועם‬
‫כ פ שו טו‬ ‫עמו מכל רע‪ .‬ברכם־הוא גם‬ ‫טז( אלה קרואי העדה וגו׳‪ .‬דלכאורה למה‬
‫וגם י ר‪5‬ןץ‬ ‫)ואברכך • בממין(‬ ‫בהשפעות גשמיות‬ ‫צ רך לנםוע אל הצדיק‪ ,‬הלא גם בביתו ישנם‬
‫על ברכות התפלה‪ ,‬שהקב״ה ישפיגן‬ ‫םפרי מוםר שעל ידם יוכל לעלות בםולם‬
‫ט ה ר ס״ ה ס ^ן‬ ‫דעת לכוון בתפלה כראוי‪.‬‬ ‫העולה בית קל‪ ,‬אמנם‪ ,‬התירוץ הוא‪ ,‬כי‬
‫קדושה וטהרה שחודש זה מםוגל ‪hv‬‬ ‫באמת יוכל ללמוד גם בביתו הנהגות ישרות‬
‫עגיל‬ ‫‪.‬‬
‫’‬ ‫הלז‪.‬‬ ‫ובו׳ אולם העיקר הוא להיות הכל במחשבה‬
‫איננה ביד‬ ‫והמחשבה‬ ‫וקדושה‬ ‫טהורה‬
‫ד עזו ד השי״ת שנזכה לטהר ולקדע‪ 1‬א ^‬ ‫האדם‪ ,‬כי משוטטת אנה ואנה מבלתי רצונו‪,‬‬
‫יז עו ר‪//‬‬ ‫משפלווז‬ ‫להתרומם‬ ‫אברינו‪,‬‬ ‫ולזה צריך םיוע מהצדיק שבקדושתו יאיר‬
‫ולהתקרב לעבודתו ית׳ באמוז וכתטי* ^‬ ‫עליו שיוכל לבוא לטהרת המחשבה‪ ,‬וז״ש‬
‫׳‬ ‫ובמהרה נשמע קול שופרו של מ שיח‬ ‫״אלה קרואי העדה״ היינו זה שנאםפים יחד‬
‫ויגאלנו בב״א‪.‬‬ ‫עדה קדושה‪ ,‬הוא בכדי ״נשיאי מטות‬
‫אבותם״‪ ,‬אבותם מל׳ רצון‪ ,‬לנשא ולרומם‬
‫צט‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ יתרו‪ ,‬ט״ז שבט תשב״ט לפ״ק‬

‫ובזה נבין ג״כ שכאשד שלח אבדהם את‬ ‫"בני י ש שכר " )שבט־מאמר א אות‬

‫אליעזד להביא אשה ליצחק‪ ,‬אשד מהזיווג‬ ‫)מזלו של‬ ‫ב( מביא על הא ראמרו כי מזל "רלי"‬
‫הזה היתה עתידה לצאת האומה הקדושה‬ ‫הוא מזל ישראל‪ ,‬והגם דקי״ל אין‬ ‫חידש שבט(‬

‫היה‬ ‫)המשמש אל המים זו תורה(‪,‬‬ ‫שמזלה הוא דלי‬ ‫הכוונה בזה‬ ‫)עי׳ שבת קנו‪,(:‬‬ ‫מזל לישראל‬
‫מימנו של אליעזד‪ ,‬הדולה ומשקה באופן זה‪,‬‬ ‫רישראל‪ ,‬ע״י מעשיהם בתורה‪ ,‬הופכים‬
‫והיה הנעדה אשד אומד אליה הטי נא כד״ך‬ ‫שפיטת המזל לכל אשר יחפוצו‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫וגו׳ ואמדה שתה וגו׳ היא האשה אשד‬ ‫בתולדה יש להם מזל‪.‬‬
‫כי זהו‬ ‫)בראשית כר‪ ,‬יר(‪,‬‬ ‫הוכיח ה׳ לבן אדוני‬
‫המימן אשד ממנה תצא האומה הקדושה‬ ‫ומפ׳ הרה״ק שלכן "דלי" הוא מזל‬
‫אשד מזלה ״דלי״ ובלה״ק הוא מכונה "כד״‬ ‫ישראל‪ ,‬כי דלי עשוי לשאוב בו מים‪ ,‬והרי‬
‫שהוא עבד משועבד ומשמש אל המים זו‬ ‫הוא משמש אל המים‪ ,‬ואין מים אלא תורה‬
‫תודה‪ .‬ע׳׳כ‪.‬‬ ‫)ישעיה‬ ‫כמד״א הוי כל צמא לכו למים‬ ‫)ב״ק ‪, cr‬‬

‫נה‪ ,‬א(‪ ,‬להורות דמזלו של ישראל הוא עבד‬

‫לפי* האמוד הדי מזל חודש זה ידמז על‬ ‫משמש אל התורה‪ ,‬וע״י עםק התורה‬
‫התודה‪ ,‬לשוב בתשובה שלימה באמצעות‬ ‫והמצות יהפכו את שפיטת המזל להטותו‬
‫עםק התודה‪ .‬ועי׳ במפה״ק ״צמח צדיק"‬ ‫לטוב‪,‬‬
‫בצידוף לחודש שבט‪ ,‬שהוא יוצא מן הפםוק‬
‫)ותמורתו יהיה קדש ‪-‬‬ ‫ה׳מד י׳מידנו ו׳היה ה׳וא‬ ‫באליעזר‬ ‫רז״ל )יומא יח‪(:‬‬ ‫וזהו מה שדרשו‬
‫ח ה מודה על התשובה שזמנה בימי‬ ‫בחקתי(‪.‬‬ ‫ע ב ד א ב ר ה ם )שאברהם היה ראש יחומינו‪ ,‬שהגביהו‬

‫שובו בנים‬ ‫)ירמיה ג‪:( t ,‬‬ ‫השובבי״ם‪ ,‬כמ״ש‬ ‫דמשק אליעזר‪ ,‬דול״ה‬ ‫הקב״ה למעלה מן המזלות(‪,‬‬

‫שובבים‪ .‬וכתב הדמב״ם ז״ל כי הבעל‬
‫תשובה צי ‪ 7‬לחשוב שהוא כאיש אחד‪,‬‬
‫כקטן שנולד‪ .‬אמנם‪ ,‬זהו על להבא‪ ,‬שיעזוב‬
‫מעשיו הדעים ויהיה כאיש אחד‪ ,‬אבל בודאי‬
‫דעל העבד צ רך לקיים וחטאתי נגדי תמיד‬
‫ומשק״ה מתורת רבו לאחרים‪ .‬ונרמז הדבר‬
‫אצל העבד‪ ,‬להורות על הנ״ל שמי שהוא‬
‫עבד אל התורה הוא למעלה מן המזלות‪ ,‬כי‬
‫העבד אין לו דצון בעצמו אלא הוא משועבד‬
‫לאדונו‪ ,‬הוא הקב״ה‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ־ מכ״ק כלרן אדמו״ד שליט״א‬

‫בזוה״ק )ויקרא כג‪ ,{:‬שע״י עסקו בתורה ועירנו‬ ‫ויהיה לבו נשבר בקרבו‪ ,‬ולכן‬ ‫)תהלים נא‪ ,‬ה(‬
‫בספרי יראים‪ ,‬אז יתודע לו עד כמה מ ו ט ל‬ ‫חודש שבט מזלו ״רלי״ שהוא אותיות ״ילר״‬
‫על האדם עבודת הקודש ועד כמה צ רי ך‬ ‫והצירוף הוא ״המר ימירנו״‪ ,‬שימיר את‬
‫לעשות תשובה על כל דברי המותרות‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬לחשוב שהוא כקטן שנולד‪ ,‬אך עכ״ז‬
‫״והיה הוא״ שידע כי הוא היה החוטא ולבו‬
‫ולזה‪ ,‬כאשר בא יתרו אמר ״מכירך‬ ‫יהיה נשבר בקרבו‪ ,‬כנ״ל ובו׳‪ .‬וזה מרומז ג״ב‬
‫הייתי לשעבר״‪ ,‬היינו עד עתה הייתי מ כי ר‬ ‫ותפתח ותראהו את הילד‬ ‫)שמות נ‪ ,‬ו(‬ ‫בפסוק‬
‫את הקב״ה ועושה תשובה כשעברתי איזה‬ ‫והנה נער בכה ותחמל עליו‪ .‬פי׳ שאם‬
‫עבירה חמורה ר״ל‪ .‬אמנם‪ ,‬עכשיו ״ כיו ת ר׳‪/‬‬ ‫השכינה רואה אותו שהוא בבחי׳ ילד‪ ,‬כקטן‬
‫כעת נתודע לי אשר על כל המותרות צריך‬ ‫שנולד‪ ,‬והנה נער בוכה • שהוא בוכה על‬
‫לעשות תשוכה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫חטאיו ומקיים הפסוק המר ימירנו והיה הוא‬
‫כנ״ל‪ ,‬אזי ותחמול עליו‪ ,‬הקב״ה מרחם עליו‪,‬‬
‫ומעתה‪ ,‬עלינו לדעת לנצל ימי שו כ כי ״ ס‬
‫ע״ב‪.‬‬
‫אלו לתשובה שלימה‪ ,‬לא רק על ה ע כי רו ת‬
‫החמורות‪ ,‬אלא על כל המותרות‪ ,‬ה א כי ל ה‬ ‫אמנם‪ ,‬בעשותו תשובה על חטאיו‪ ,‬זאת‬
‫ו ז הו‬ ‫והשתיה‪ ,‬שיהיו בקדושה וטהרה‪,‬‬ ‫על האדם לדעת‪ ,‬כי התשובה צריכה להיות‪,‬‬
‫י גי ע ה‬ ‫מתיר‬ ‫באמצעות העסק בתורה‬ ‫לא רק על לאוין מפורשים בתורה‪ ,‬אלא גם‬
‫ע‪ 6‬כ פ י‬ ‫יראה׳‬ ‫בספרי‬ ‫העיון‬ ‫ובאמצעות‬ ‫על מותרות התאוה‪ ,‬כאכילה ושתיה וכבוד‬
‫שאמרנו כמה פעמים הזמן היותר נ או ת ל ז ה‬ ‫ובדומה‪ .‬וכדאיתא באמרי נועם עה״פ )שמוח‬
‫הוא בלילה לפני השכיבה‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬יא( עתה ידעתי כי גדול ה׳‪ ,‬וברש״י‪ ,‬מכירו‬
‫הייתי לשעבר ועכשיו ביותר‪ .‬ולכאורה‪ ,‬אם‬
‫בפסחים )‪ (.:‬איתא‪ ,‬דרב יוסף כ רי ה רף‪,‬‬ ‫הכיר את הקב״ה מקודם‪ ,‬מדוע לא נתגייר‬
‫יהושע בן לוי חלש ואיתעיד)פרחה רוחי ׳‬ ‫אז‪ ,‬אלא‪ ,‬דהכוונה היא‪ ,‬כי ישנם בני אדם‬
‫כי הדר )בשקם לתחיה( אמר ליה אבות ״ מ א י‬ ‫הסוברים בדעתם כי עיקר התשובה באה רק‬
‫חזית‪ ,‬אמר ליה עולם הפוך ראיתי׳ ע לי ו ני ס‬ ‫אם עבר על ל״ת האמורה בתורה‪ ,‬אבל זאת‬
‫למטה ותחתונים למעלה‪ .‬אמר לו ‪,‬‬
‫לא נודע להם שצריך לעשות תשובה על‬
‫עולם ברור ראית! )שוב שאלי אניי( ואגן ר‪,‬י^‪,‬‬ ‫מותרות התאווה‪ .‬אמנם‪ ,‬ע״י לימוד התורה‪,‬‬
‫התם?)השיב לו( כי היכי דאיתו אנן ה כ א‪ ,‬ר‪,^,‬‬
‫אורייתא קא מודעא ליה חוביה׳ כדא'‬
‫קא‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫אנפת זבי‪ .‬לפי שמהקב״ה לא תצא הרעות‪,‬‬
‫ואפילו הפורענות הבאה על האדם הכל הוא‬
‫לטובה‪ ,‬לזככו‪ ,‬להכניע יצרו ולטהר את‬
‫נשמתו שיזכה לעולם שכולו טוב‪ .‬אך‬
‫שהאדם בעוה״ז אינו מבין זאת ונדמה בעיניו‬
‫כאילו הוא רעה‪ ,‬ורק אחר מותו‪ ,‬כשרואה‬
‫ומבין הטוב האמיתי‪ ,‬וכן לעתיד לבוא‬
‫כשנזכה לזה במהרה‪ ,‬נאמר ״אודך כי אנפת‬
‫בי״ שיתן הודיה על לשעבר שנתאנף בו‬
‫הקב״ה‪ .‬וזוהי כוונת מאמר הגמ׳‪ ,‬שבעוה״ז‬
‫אומר על בשורות רעות ברוך דיין האמת‪,‬‬
‫שםובר שזהו מצד מדת הדין‪ ,‬אבל לעוה״ב‬
‫כולו הטוב והמטיב‪ .‬פי׳ שיראה למפרע‬
‫שהכל היה ממדה טובה והיה לו לברך על‬
‫הכל הטוב והמטיב‪.‬‬
‫מת ‪ p‬הצל״ח כוונת הגמ׳‬ ‫ולפיי״ז‬
‫בעירובין‪ ,‬רבש״ע‪ ,‬יפה דנת וכו׳ יפה חייבת‬
‫וכו׳‪ .‬יפה פי׳ שהכל היה לטובה‪ ,‬ויפה היה לו‬
‫החיוב לרשע שםבל‪ ,‬וכן הגיהנם עצמו הוא‬
‫רק כור ללבן אותו בו מכל סוג ופסולת והכל‬
‫הוא לטובה‪.‬‬
‫ולעוה״ב לא יהיה רע כלל‪ ,‬ומכיון דבעםק‬
‫כלפי* מה הדברים אמורים? ‪ -‬כי הנה‬
‫ישנם תלמידים שלא שמשו עדיין כל צרכם‬
‫וטרם זכו לטעום את טעמה המתוק לח ‪7‬‬
‫והאמיתי של התורה‪ ,‬ומחמת זאת הלימוד‬
‫והעסק בתורה קשה בעיניהם והוא כעול‬
‫איתינן התם‪ ,‬ושמעתי שהיו אומרים ‪ -‬אשרי‬
‫מי שבא לכאן ותלמורו נירו‪ .‬עור איתא שם‪,‬‬
‫אמר רבי אחא בר חנינא‪ ,‬לא כעולם הזה‬
‫העולם הבא‪ ,‬העוה״ז על בשורות טובות‬
‫אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות‬
‫אומר ברוך ריין האמת‪ ,‬לעולם הבא כולו‬
‫הטוב והמטיב‪.‬‬
‫והקשה הרי״ף בעין יעקב‪ ,‬הלא גם‬
‫בעוה״ב הרשעים מצריקים עליהם הרין‪,‬‬
‫וכמו שאמרו חז״ל )עירונק יט‪ (.‬עוברי בעמק‬
‫ז(‬ ‫פ‪,‬‬ ‫)תהל'ם‬ ‫הבכא מעין ישיתוהו ובו׳‬
‫שמצריקין עליהם את הרין ואומרים לפניו‪:‬‬
‫רבש״ע‪ ,‬יפה רנת‪ ,‬יפה זכית‪ ,‬יפה חייבת ויפה‬
‫תקנת גיהנם לרשעים גן ערן לצריקים וכו׳‬
‫וא״כ גם זה כעין ברכת ריין האמת‪.‬‬
‫עפ״י מה שרקרק‬ ‫)שם בפסחים(‬ ‫ותיי' הצל״ח‬
‫המגיד דק״ק בראר בזה המאמר לא כעוה״ב‬
‫העוה״ז‪ ,‬דהרי בעםק הברכה אין הפרש‪,‬‬
‫שעל הטובות גם בעוה״ז מברך הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬אלא שבעוה״ז יש גם רעות‬
‫הברכה אין הפרש כלל‪ ,‬הו״ל למימר ‪ -‬לא‬
‫כעוה״ז העוה״ב‪ ,‬העולם הזה יש בו רעות‬
‫וטובות והעוה״ב אין בו אלא טובות‪.‬‬
‫א ל א‪ ,‬דהנה כתיב )ישע ‪ T‬יב‪ ,‬א( אודך ה׳ כי‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬נוכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הב‬

‫ופינה לכלל שנות האדם עלי אדמות‪ .‬י מי □‬

‫ככד על כתפיהם‪ ,‬בפרט כאשר נדרשים‬
‫יבואו וידברו אז תראו אף תווכחו ל ד ע ת כ י‬ ‫המה לקיים את סדרי הישיבה‪ ,‬בשמירת‬
‫אין טוב אלא תורה‪ .‬אולם הטיבו נ א ; ‪Qj‬‬
‫הזמנים • אם בקימה אם בשכיבה ־ וכדומה‪.‬‬
‫עצמכם והתעוררו מבעוד מועד‪ ,‬כ עו ד‬ ‫ומהם אשר הלחץ זו הדחק מראשי הישיבה‬
‫ששעתכם בידכם‪ ,‬השקיעו עצמכם כלי מוד‬ ‫יביאם לחשוב מחשבת פסול כי אך רעה נגד‬
‫התורה‪ ,‬קיימו בידכם את סדרי וזמני הי שי כ ף;‬ ‫פניהם וכו׳ ‪ -‬וזאת למודעי‪ ,‬כי אין כוונתי‬
‫ובזאת ייטב לכם כל ימיכם‪ ,‬שלא ת צ טרכו‬ ‫ח״ו‪ ,‬באלה הדברים‪ ,‬לכלל התלמידים אשר‬
‫יהיו‬ ‫להתחרט בשעה ששנות נעוריכם‬ ‫את‬ ‫מקדישים‬ ‫והמכריע‬ ‫הגדול‬ ‫כרובם‬
‫מאחוריכם‪.‬‬ ‫שעותיהם בעסק התורה ובתיקון עצמם‪,‬‬
‫בהיותם מכירים בערך הזמן‪ .‬אולם על‬
‫כ טו ‪,3‬‬ ‫והקכ״ה יאיר עינינו לראות‬ ‫היחידים שטרם זכו להגיע לכלל ההשגה‪,‬‬
‫שנזכה לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬להיות כ כ ת י׳‬ ‫לדעת כי העיון והיגיעה בעסק התורה הוא‬
‫קטן שנולד‪ .‬להתרומם אל הקכ״ה‬ ‫ביטול‬ ‫נדרש‬ ‫ולהשגתו‬ ‫האמיתי‬ ‫הטוב‬
‫^‬ ‫י‪(3‬‬ ‫)תהלים נא‪,‬‬ ‫טהור‪ ,‬כתפלת דהמע״ה‬ ‫המאויים והרצונות הפרטיים‪ ,‬עליהם ידאב‬
‫טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חד ש כ ק ר כ י‬ ‫לבי‪ ,‬ואליהם אקרא בקול לעוררם מתרדמתם‬
‫ובמהרה נזכה לישועת כלל ישראל א כי ה״ ר ^‬ ‫־ דעו כי ימים אלה‪ ,‬ימי הבחרות‪ ,‬הם יסוד‬

‫יום ג׳ פ׳ ג מדנ ר‪ ,‬כ״ה אייר תשכ״ט לפ״ק‬

‫ברצון‪ ,‬ברעותא דלבא‪ .‬ואם‪ ,‬ח״ו‪,‬‬ ‫ז קיני הק׳ בעל ״תורת חיים״ זי״ע‬
‫תורה ומעש״ט בע״ב‪ ,‬זה אינו נ כי׳'׳ חי׳ ו ע ״ ז‬ ‫)אבית‬ ‫פי׳ את מאמר תתנא באבות‬ ‫)נלקיטים(‬
‫ה״בעל ברתך" הוא עתיד ליתן דין ו ח׳ ט כון‬ ‫בעל ברתך אתת חי ובעל ברחו‬
‫אתה מת ובעל ברתך אתה עתיד ליתן ד'|‬
‫לי מו ד התורה ברצון ובחשק ה ל ב‬
‫וחשבון‪ .‬בי בל ההנאות הגשמיות צריבות‬
‫דמי • הוי אומר רק באשר יו שכים כסד■‬
‫שיעשו בעל ברתך‪ ,‬היינו רק לצווך ההברח‬
‫עיו‬ ‫“ י׳ י ד‬ ‫שעות רצופות‬ ‫ולא לשם תאוה‪ ,‬ואז נקרא חי‪ ,‬אך עש ת‬
‫‪J3‬‬ ‫תיע ה‪ .‬כי הלומר למקוטעין מ ר א ה‬
‫המצות ולימוד התורה ותפלה צריך ש ה ה‬
‫הג‬ ‫דברי מוסר ־ כלכ״ק כלרן אדכלו״ר שליט״א‬

‫לא התרתי אלא לבחורים מםויימים שהם‬ ‫שהלימוד הוא אצלו בעל כרחך ואינו ראוי‪,‬‬
‫חלשים ביותר מטבעם וגם זאת לא לחלשים‬ ‫ח״ו‪ ,‬להיות מכונה בשם חי‪ .‬ובן הדבר‬
‫מתם אלא דוקא לאלו שיש בהם חולשא‬ ‫לתפלה‪,‬‬ ‫בתפלה‪ ,‬להופיע בזמן הקבוע‬
‫יתירה‪ ,‬ואילו לאחרים אין שום היתר‪,‬‬ ‫רגש‬ ‫ברוב‬ ‫תהא‬ ‫עצמה‬ ‫ושהתפלה‬
‫כמבואר בגמ׳ )ברמת י‪ (:‬ובפוסקים‪ ,‬ואין‬ ‫ובהתלהבות וכן אחר אשרי־ובא לציון גם אז‬
‫להאריך בזה‪.‬‬ ‫יהיה התפלה באותה התלהבות ולא כמצות‬
‫אנשים מלומדה‪.‬‬
‫עוד מה שנחוץ לעורר ע״ז‪ ,‬הוא בזה‬
‫ללכת‬ ‫לעצמם‬ ‫שישנם כאלו המתירים‬ ‫וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת‬
‫ולקדש בשעת קריאת התורה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫כי האף אמנם עיקר מדרי הישיבה‬ ‫)סוכה מח‪,(:‬‬

‫מקדימין ללכת באמצע חזרת הש״ץ‪ ,‬וגדול‬ ‫מיועדים לימי החול‪ ,‬אולם העומק בתורה‬
‫עונם מנשוא‪ ,‬כי שתים רעות הנה‪ ,‬גם מה‬ ‫מתוך רצון פנימי אמיתי ומתוך השגת ערכה‪,‬‬
‫התפלה‬ ‫חזרת‬ ‫משמיעת‬ ‫שמחסירים‬ ‫הריהו מוםיף מדיליה אף בזמן שאינו ממרר‬
‫מה‬ ‫וגם‬ ‫וב״ש‬ ‫ב״ה‬ ‫עניית‬ ‫ומפסידים‬ ‫הישיבה‪ ,‬ובפרט שהוא שבת קודש שבו‬
‫ומה לנו‬ ‫הקריאה‪,‬‬ ‫שמיעת‬ ‫שמפסידים‬ ‫הלימוד הוא בתוםפת קדושת השבת‪ .‬ואם‬
‫להאר ‪ 7‬בענין חמור זה אחרי שכל ספרי‬ ‫כי כל המרבה הרי זה משובח‪ ,‬אבל זאת‬
‫הקדמונים מלאים מזה‪.‬‬ ‫אבקשכם שלכה״פ שעה אחת קודם התפלה‬
‫בשב״ק בבוקר אחר בל יעדר‪ .‬וידועים דברי‬
‫כהזדמנות זו אבקשכם שוב משמירת‬ ‫חםידים הראשונים היו שוהין‬ ‫הגמ׳ )ברכות ל‪(:‬‬

‫סדרי הישיבה בכללות‪ ,‬לשמור על רכוש‬ ‫שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם‬
‫הישיבה שלא ינזק‪ ,‬וכן שלא לנסוע לכל‬ ‫לאביהם שבשמים‪ .‬וכן בערש״ק קודם תפלת‬
‫מקום שהוא‪ ,‬בלתי רשות הממונים‪.‬‬ ‫המנחה ובשב״ק אחה״צ כפי שנקבע ע״י‬
‫ראשי הישיבה‪.‬‬
‫והשי״ת יחוננו דעה בינה והשכל ללמוד‬
‫ע״מ לשמור ולעשות ונזכה לקיום המקרא‬ ‫ברצוני לעורר על מה ששמעתי אומרים‬
‫ובא לציון גואל בב״א‪.‬‬ ‫בשמי כי הקלתי‪ ,‬ח״ו‪ ,‬לאכול קודם התפלה‪.‬‬
‫מודענא בזה כי אין זה נכון ומה שהתרתי‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫ר‪,‬ד‬

‫יום ג׳ פ׳ שלח‪ ,‬י״ז פיון תשב״ט לפ״ק‬

‫שיהיה לכם שפלות הרוח בתורה ולומר מ ה‬
‫איכפת לי אם איננו יודע במבחן‪ ,‬אדרבא כ ל‬
‫אחד צריך להיות לו שאיפה חזקה שי ג ד ל‬
‫לתלמיד חכם גדול ‪ -‬בשבילי נברא ה עו ל ס ^‬
‫ותנצלו כל עת ורגע פנוי אך ורק לתורה‬
‫י ׳‪f‬‬
‫בהתמדה ובעיון‪ ,‬גם לרבות בזמנים ש איב □‬
‫אחר‬ ‫מסדרי הישיבה‪ ,‬כגון בערב שב״ק‬
‫חצות וכדו׳‪.‬‬
‫וכל חעולמוח תלויים במעשיו‪ ,‬וחוא בבדי‬
‫וכן ברצוני לעורר אתכם לדבר ב לי מ ר ד‬
‫התורה האחד עם זולתו בכל עת מצוא^ ו ל ^‬
‫להסתיר עצמו ולהיות שפל ב ‪ T‬כ ל י מ ו ד‬
‫התורה‪ ,‬אף שזה נראה כעין גאוה‪ .‬ג או דן‬
‫כזאת לא רק שאין בה חסרון‪,‬‬
‫שמעלתה גדולה מאוד‪ ,‬כי היא מבי א ה ל‪,‬ץ‪,-‬‬
‫קנאת סופרים תרבה חכמה )כ״ב כ‪ .(.‬ו כ מ ה‬
‫שיתרבה לימוד התורה‪ ,‬כן תחוש הג א ר לן‪-‬‬
‫)‪(rnvn‬‬ ‫העתידה לבוא‪ .‬וכמובא באוה״ח‬
‫בלשונו הזהב ״אין משה חפץ לג או ל ; ‪p j‬‬
‫ה^ך^‬ ‫בטלנין מן התורה״‪ .‬ויה״ר ובזכות‬
‫חמר‬ ‫הק׳ נזכה להגאל במהרה מ הגלו ת‬
‫ולהוושע בתשועת עולמים בבנין כי ה מ ״ ^‪.‬‬
‫*‬ ‫בב״א‪.‬‬
‫דקדושה‪ ,‬ע״ר ויגבה לבו בדרכי ה׳‪ ,‬ואסור‬
‫כספה״ק ״צמח צדיק״ מפ׳ בפסוק שלח‬
‫לך אנשים ובו'‪ ,‬שאדם צריך שיהיו לו ב'‬
‫בחינות‪ ,‬השפלות מחד והגאוה מאידך‪.‬‬
‫דהיינו שאמנם צריך להיות בשפלות הרוח‪,‬‬
‫לדעת שעדיין לא עשה ולא פעל כלום‪ ,‬ועי״ז‬
‫יתאמץ בכל יום להוסיף מעשים טובים‪ .‬אך‪,‬‬
‫מאידך‪ ,‬נחוצה לפעמים ההשתמשות גם‬
‫במרת חגאוה‪ ,‬לומר בשבילי נברא חעולם‬
‫שלא יפול ח״ו לרשת העצבות שהיצר פורש‬
‫לרגליו‪ ,‬לומר שאין עבודתו ממילא שוה‬
‫כלום וכו׳‪ .‬אלא יחזק עצמו במחשבה כאילו‬
‫הוא יחיד בעולם ובו תלוי הכל והוא ע״ד‬
‫על מה‬ ‫ישראל )ליקוטים אות ב(‬ ‫דאיתא באהבת‬
‫שאמר אברהם ״ואנכי עפר ואפר״‪ ,‬כי אפ״ר‬
‫)יחזקאל לג‪ ,‬כד(‪,‬‬ ‫בגימ׳ אח״ד הי״ה אברה״ם‬
‫שהיו לו ב׳ הבחינות‪ ,‬גם בחי׳ ״עפר״ היינו‬
‫שפלות הרוח‪ ,‬ע״ר ונפשי כעפר לכל תחיח‪,‬‬
‫וגם כחי׳ ״אפר״ כנ״ל‪ ,‬מדת הנאוה רקדושה‪.‬‬
‫עיי״ש בפנים באריכות‪.‬‬
‫ודנריים הללו יהיו נר לתלכם‪ ,‬תלמידי‬
‫היקרים‪ .‬בלימוד התורה נדרשת מכם גאוה‬
‫הה‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ קרח‪ ,‬כ״ר פיון תשכ״ט לפ״ק‬

‫הבעש״ט הק׳‪ ,‬דהגאווה‪ ,‬אף אם מאוסה‬ ‫כספה״ק ״אמרי נועם״ מביא עה״פ‬
‫היא‪ ,‬הרי לפעמים מותרת היא ואפילו‬ ‫וכוש ילד את נמרד וגו׳ על כן‬ ‫)בראשית י‪ ,‬ח(‬

‫נחוצה‪ ,‬ובאופן הנ״ל‪ .‬תלמידי הבעש״ט הק׳‪,‬‬ ‫יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה׳‪ .‬ובמסורה‬
‫שידעו מהו תורה לשמה‪ ,‬למדונו גם שאי‬ ‫ג״פ‪ ,‬רין‪ ,‬ואידך ע״ב יאמר בספר מלחמות ה׳‬
‫אפשר להגיע למדריגת לשמה‪ ,‬אלא דרך‬ ‫ולציון יאמר איש ואיש ילד בה‬ ‫)במדבר כא‪ ,‬יד(‪.‬‬

‫השלא לשמה‪ ,‬כי תפסת מרובה לא תפסת‬ ‫ומפ׳ הכוונה‪ ,‬דהנה אמרו‬ ‫)תהלים פז‪ ,‬ה * בעה״ט(‪.‬‬

‫באשר היצר יכשילך עוד בראשית‬ ‫)ר״ה ד‪,(:‬‬ ‫כל המתייהר כאילו‬ ‫)פסיקתא בהעליתך יב‪ ,‬ב(‬ ‫חז״ל‬
‫הדרך‪ .‬אך כאשר הלמוד בתחלה הוא שלא‬ ‫עובד עבורה זרה‪ .‬אכן לפעמים צרך האדם‬
‫לשמה‪ ,‬דהיינו בכוונה להעשות תלמיד חכם‪,‬‬ ‫להתפאר ולגלות התמדתו בתורה‪ ,‬בכדי‬
‫בזה נותנים ליצר את חלקו‪ .‬ולאט לאט‪,‬‬ ‫שיהיה קנאת סופרים תרבה חכמה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בהמשך הזמן מגיעים למדריגות נעלות יותר‬ ‫ויגבה לבו בדרכי ה׳‪ .‬אמנם צריך‬ ‫)רה״ב ת‪ ,‬ו(‬

‫עד למדריגת לשמה‪.‬‬ ‫הדבר שיקול הדעת שיהא כוונתו אך ורק‬

‫לתועלת ולתכלית הנרצה שילמדו ממנו את‬
‫אמנם‪ ,‬זאת על האדם לרעת‪ ,‬כי בהיות‬ ‫הדרך הטובה והישרה‪ .‬וזהו‪ ,‬ע״כ יאמר‪ ,‬מל׳‬
‫היצר מכיר בתחבולות האדם ולכן גם‬ ‫וה׳ האמירך‬ ‫עדה״כ )דברים בו‪ ,‬יח(‬ ‫״התפארות״‪,‬‬
‫הלימוד שלא לשמה אינו בא בקלות‪ ,‬וצרך‬ ‫היום‪ ,‬והאף אמנם כי כל התפארות הוא‬
‫להשקיע הרבה כוחות עצומים להתגבר על‬ ‫״כנמרד״‪ ,‬כאילו מרד נגדו כביכול והוא‬
‫כל המכשולות‪ ,‬להגות בתורת ה׳ בכל כוחו‬ ‫כעובד ע״ז‪ ,‬עכ״ז ״ע״כ יאמר בספר״‪,‬‬
‫ובהתמדה רבה‪.‬‬ ‫שבלמוד ספר תורת ה׳‪ ,‬כשכוונתו להעמ ‪T‬‬
‫תלמידים‪ ,‬אזי מותרת ההתפארות‪ .‬וזהו גם‬
‫והנה אחד מעיקרי היסודות‪ ,‬בפרט אצל‬ ‫״ולציון יאמר איש ואיש ילד בה״‪ ,‬ציון אלו‬
‫בחור בישיבה‪ ,‬הוא להקפיד על סדרי וזמני‬ ‫);יי׳ ברבות‬ ‫תלמ ‪T‬י חכמים המצויינים בהלכה‬
‫הישיבה‪ ,‬שכולם יהיו בבתי׳ קדש קדשים‪.‬‬ ‫שאם כוונתו להוליד איש ואיש‪ ,‬שהם‬ ‫ח‪.(.‬‬

‫ישנם ב״ה בישיבתנו הרבה בחורים השמים‬ ‫התלמידים‪ ,‬מותר להתפאר ולהתגאות‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫לילות כימים בהגותם בתורה בכל מאודם‪,‬‬
‫וחמדת ותשוקת התורה עומדת אצלם‬ ‫וכזאת מצינו גם בשארי ספרי תלמ ‪T‬י‬
 ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הו‬

‫בלבם את הדביקות ולהכניסם תחת כ נ פ י‬ ‫במעלה הרמה ביותר‪ ,‬אך לא די נ ה ם‪ ,‬על‬

‫השכינה‪ ,‬יותר מהקבלת פני השכינה‬ ‫כולם לרצות להתדמות אליהם ושגם הם‬
‫הצדיק עצמו‪ ,‬כי זה גורם קדושה רכה י כ ו ‪/‬‬ ‫יגיעו למעלה הנכםפת‪.‬‬
‫וזהו עליה גדולה גם לצדיק עצמו‪ ,‬עיי״^^ן‬
‫דבריו באריכות וגם בפי׳ הכתוב הנ״ל‪.‬‬ ‫צ ע ד רב הצטערתי כאשר מםרו ל'‬
‫המשגיחים שבםרר של שב״ק תמרו הרבה‬
‫היוצא מדבריו הקדושים‪ ,‬כי כל ע כ ר ד ת‬ ‫בחורים‪ .‬ונפשי בשאלתי לאותם בחורים‪,‬‬
‫הצדיק בשב״ק היא להוציא יקר מזרלל^‬ ‫הלמאי לא ירגישו גם הם בטעמה הנפלא של‬
‫להכנים את ה״אורחים״ תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫התורה הק' והעמק בה‪ .‬אמנם‪ ,‬בחורים אלו‬
‫נו כ חי □‬ ‫להיות‬ ‫שזכינו‬ ‫אחרי‬ ‫וממילא‬ ‫מהוים אך מיעוט‪ ,‬אבל דעו לכם כי בל יחיד‬
‫בעבודתו של אאמו״ר הק׳‪ ,‬ובפרט כ ע רי כ ה‬ ‫נחשב אצלי כעולם מלא וברצוני ושאיפתי‬
‫השלחן בליל שב״ק‪ ,‬אין ספק שזה חיי □‬ ‫שכולם‪ ,‬ללא יוצא מן הבלל‪ ,‬יתמםרו ללימוד‬
‫להכנים קדושה בלב כל הבחורים‪ ,‬שיתעוררו‬ ‫התורה‪ ,‬לא מתוך כפיה ח״ו‪ ,‬אלא מתוך רצון‬
‫מעצמם לעמק התורה‪ .‬כי השפעת ה צ די □‬ ‫עצמי ומתוך הכרה בערך התורה וקניניה‪.‬‬
‫בודאי שישנה כאן אלא שגם המקבל צר ץ‪-‬‬
‫להיות כלי המוכן לקבל‪.‬‬ ‫ועיי בספה״ק ״נועם מגדים״ פרשה זו‪,‬‬
‫עה״פ מכל מתנותיכם תרימו וגו׳‪ .‬ותו״ד כי‬
‫ולבד מזאת‪ ,‬אם בשב״ק‪ ,‬שאז י^‪^55‬ףן‬ ‫בשבת יש לצדיק עליה גדולה‪ ,‬נשמה יתירה‬
‫השפעה מיוחדת‪ ,‬הן מצד השבת ע צ מ ח ון‪-‬ן‬ ‫גבוה מעל גבוהים‪ ,‬ואז ע״י רוב קדושתו יכול‬
‫מצד השפעת הצדיק‪ ,‬ידעו הבחורים ל נ צ ל‬ ‫את עם בני ישראל‬ ‫ולהעלות‬ ‫להרים‬
‫את הזמן כהוגן‪ ,‬אזי גם בששת ימי המע^שז‪,-‬‬ ‫השומעים דבריו‪ .‬ובזה הוא מפ׳ מאמר חז״ל‬
‫תהיה נכרת ההשפעה‪ ,‬רכל ש ת א יו‪ 3‬ן‪,‬ן‬ ‫)יותר(‬ ‫גדולה הכנםת אורחים‬ ‫קכז‪(.‬‬ ‫)שבת‬
‫מיניה מתברכין‪.‬‬ ‫מהקבלת פני שכינה‪ .‬כי זהו דרכם של‬
‫ההמונים‪ ,‬בבואם לתפלה יכוונו קצת את‬
‫אמדתי• פעם לפ׳ הפסוק כ פ ר ש ח וו‬ ‫לבם להדבק בה׳‪ ,‬אך הם בבחי׳ ״אורחים״‬
‫מגי ד "‬ ‫ונחשב לכם תרומתכם‬ ‫בעםקיהם‬ ‫היום‬ ‫כל‬ ‫עמוקים‬ ‫בהיותם‬
‫וכמלאה מן היקב‪ .‬״תרומי׳״ אתויז ״ ‪, - n i n‬‬ ‫הגשמיים‪ ,‬והם כאורחים לעבודת השם‪ .‬וזהו‬
‫מ״ היינו תורה שניתנה למ׳ יום )כעה״ט(‪ .‬רץךןן‬ ‫שאמרו גדולה הכנםת אורחים‪ ,‬להכניס‬
‫הז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכלו״ר שליט״א‬

‫ולכםא‪ ,‬ע״י ב״נגב״ רומז ללימוד התורה‬
‫הרוצה להחכים ידרים‪ .‬וכן‬ ‫)ב״ב כה‪(:‬‬
‫יל״פ ז״ה רומז למדת יוםף‪ ,‬״עלו זה״ אפשר‬
‫לתקן חטא הידוע‪ ,‬וע״י בנגב ‪ -‬ע״י התורה‬
‫כנ״ל‪ ,‬״ועליתם את ‪ -‬ההר״ שע״י לימוד‬
‫התורה אפשר להתעלות ולהתגבר על‬
‫)ע״ד צדיקים נדמה להן כהר •‬ ‫היצה״ר המכונה ״הר״‬
‫סוכה נב‪.(.‬‬
‫יעזור השי״ת שנזכה לטהר ולקדש את‬
‫אברינו לעבודתו ית׳ ובמהרה יבנה ביהמ״ק‬
‫אכיה״ר‪.‬‬
‫״ונחשב לכם תרומתכם״ שלימוד התורה‬
‫כאז״ל‬ ‫תהא נחשבת בעיניכם לכה״ם ״כדגן מן‬
‫הגורן״ וכו׳ שהם ענינים גשמיים‪ .‬ובאופן‬
‫אחר אמרתי‪ ,‬כי תחשבו בנפשכם שלימוד‬
‫התורה נותנת חיים גם בגשמיות‪ ,‬כי מה הם‬
‫החיים זולת העםק בתורה‪ ,‬כאשר האמת כן‬
‫היא‪ .‬וכאשר תחשבו באופן הלזה‪ ,‬יקל‬
‫עליכם להתגבר על היצר המכנים קרירות ‪-‬‬
‫היפך חיים ־ בלימוד התורה ובקיום המצות‪.‬‬
‫ופירשתי את הפםוק )שלח( עלו זה בנגב‬
‫ועליתם את ההר‪ .‬ז״ה בגימ׳ או״ה אותיות‬
‫החםרות לשם ולכםא שהפריד עמלק‪ ,‬עלו‬
‫ז״ה ‪ -‬תעלו ותשלימו אותיות או״ה לשם‬

‫יום ג׳ פ׳ חקת‪ ,‬נדר״ח תמוו תשכ״ט לפ״ק‬

‫והמתחטא ביום השלישי‪ ,‬כלומר שמתחטא‬ ‫עה״פ‬ ‫)ח״ב דרוש לם׳ פרה(‬ ‫בשלה״ק‬ ‫אי ת א‬

‫ומטהר את עצמו ע״י התורה שנתנה ביום‬ ‫הוא יתחטא בו וגו׳ ביום השלישי וביום‬
‫השלישי‪ ,‬אזי ביום השביעי יטהר‪ ,‬כי אז‬ ‫השביעי יטהר‪ .‬דבזה הפםוק יש רמז גדול‪ ,‬כי‬
‫תגמור טהרתו בעוה״ב‪ ,‬שהוא יום שכולו‬ ‫אף בזמן שאין אפר פרה‪ ,‬יוכל האדם לטהר‬
‫שבת‪ .‬ואם ח״ו לא יתחטא ביום השלישי‪ ,‬אזי‬ ‫את עצמו כשדבק בהתמדת התורה ולומד‬
‫ביום השביעי לא יטהר‪ ,‬כי מי שטרח בערב‬ ‫ומלמד ע״מ לשמור ולעשות ולקיים‪ .‬כי אמרו‬
‫ע״ב‪.‬‬ ‫בשבת ) ע״זג‪,(.‬‬ ‫שבת יאכל‬ ‫יומו של הקב״ה אלף שנה‪,‬‬ ‫)ב״ר ח‪ ,‬ב(‬ ‫חז״ל‬
‫וכוונתם‪ ,‬כי ז׳ ימי בריאת העולם רומזים לו׳‬
‫ו כ ד ״ א הוםפתי לפ׳ המשך הכתוב‪ ,‬ונתן‬ ‫אלפים שנה וחד חרוב הרומז לעולם שכולו‬
‫עליו מים חיים אל כלי‪ .‬מים רומז לתורה‪,‬‬ ‫והנה התורה נתנה‬ ‫)עי׳ ברמב״ן פ׳ בראשית(‪.‬‬ ‫שבת‬
‫אין מים אלא תורה‪ ,‬איזהו‬ ‫)תענית ז‪(.‬‬ ‫כאז״ל‬ ‫השלישי‪,‬‬ ‫יום‬ ‫שהוא‬ ‫השלישי‬ ‫באלף‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מב״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫מח‬

‫בחסדי•‬ ‫היקרים‪,‬‬ ‫תלמידי‬ ‫ומעתה‪,‬‬ ‫הלימוד המובחר שבו יכין האדם את עצמו‬
‫השי״ת זכיתם להיות מסתופפים בצלו‬ ‫לעולם שכולו שבת‪ ,‬הוי אומר לימוד כזה‬
‫אבי הק׳ לשמוע אל הרנה ואל ה ת פ ל ד‪,‬‬ ‫שהוא בבחי׳ ״מים חיים״‪ ,‬היינו לימוד בחיות‬
‫היוצאים מפיו הקדוש בטהרה ולחזות כ פ נ יו‬ ‫וחמימות אש קודש ולא ח״ו בקרירות‬
‫המאירים‪ ,‬בודאי ובודאי שזה צ י ד ל ע ו ד ד‬
‫ובמצות אנשים מלומדה‪.‬‬
‫אתכם בפנימיות לבכם לעבודת ה שי״ת ד‪,‬ן‬
‫בתורה והן בתפלה‪ .‬לעסוק בתורה מתוך‬ ‫כספה״ק ״נועם מגדים״ עה״פ זאת‬
‫חיות ומתוך שמחה והתלהבות דקדו שה ע ד‬ ‫הקת התורה וגו׳‪ .‬מה שאמרו בשם האר״י‬
‫אין קץ‪ ,‬ולהגיע בשבת אחה״צ בזמן ל ל מ ו ד ‪,‬‬ ‫הק׳ ז״ל בענין התפלה‪ ,‬דלכאורה הרי רחמנא‬
‫ולא שיצטרכו לעורר אתכס‪.‬‬ ‫לבא בעי והכל הולך אחר כוונת הלב‪ ,‬וא״כ‬
‫מדוע יבטא האדם בשפתים ולא סגי‬
‫הנני מביע אמנם את שמחתי ע ל‬ ‫במחשבה‪ .‬ואם אמנם לאיש המוני יעורר‬
‫שגם בשבת אחה״צ כאשר נכנסתי לכיהמ״ד‬ ‫הדיבור את הכוונה כדאיתא בשו״ע‪ ,‬אבל‬
‫מצאתי הרבה בחורים ההוגים כתררך‪,-‬‬ ‫לצדיקים יראי ה׳ האמיתיים‪ ,‬הרי דבר‬
‫בהתמדה רבה‪ .‬שמחתי רבה היתה כי‬ ‫שפתים אך למותר הוא‪ .‬אלא דהענין הוא‬
‫על כן ראיתי בזה אות וסימן שהתורה ד‪,‬וא‬ ‫שע״י דיבוריו הקדושים של הצדיק היוצאים‬
‫חיותם‪ .‬אקוה רק כי גם שאר הבחורים ילער‬ ‫בטהרה ובמחשבה קדושה‪ ,‬יבוא גם האיש‬
‫בעקבותיהם וירצו להתדמות אליהם‪ .‬ואף‬ ‫הפשוט‪ ,‬השומע אמרותיו‪ ,‬לכוון לבו‪.‬‬
‫אם הדבר יהיה מתוך קנאה‪ ,‬הרי א מ רו ח ז ״ ^‬
‫)ב״בכא‪ (.‬קנאת סופרים תרבה חכמה‪ ,‬אמי תי‬ ‫שומע‬ ‫הפסוק ) ת ה לי ם סה‪ ,‬ג(‬ ‫וכזה פי׳ ג״כ‬
‫כבר פעמים רבות כי הנני מקכל עבירה זו‬ ‫תפלה ע י ‪ 7‬וגו׳ שע״י שמיעת התפלה‬
‫עלי ועל צווארי‪ ,‬והלואי ו אז כ ה ב□‬ ‫קנאח סופרים(‬
‫מהצדיק יבוא כל בשר להתעורר לכוון‬
‫אני בעצמי לבוא לזו העבירה‪ .‬כי א ם חז״ל‬ ‫המחשבה‪ .‬עיי״ש להלן מה שהוסיף בפי‬
‫אנו לסמוך‬ ‫התירו ללמוד באופן ה^י׳‬ ‫הפסוק תהלת ה׳ ‪u t‬־ פי ויברך כל בשר‪ .‬וכן‬
‫עליהם‪ ,‬ויה״ר ונזכה לקיים את כל דכרי תץ״^‬ ‫מה שהביא בשם הרד״ק בעל ״נועם‬
‫הי ד ס‬ ‫הקדושים ולהתכונן כדבעי לקרא ת‬ ‫אלימלך״ זי״ע בפסוק ״אודה ה׳ מאוד בפי״‪,‬‬
‫שכולו שבת‪ .‬ובמהרה נזכה לי שועו ת כר־ו״^‬ ‫דייקא‪ ,‬והוא למען ״ובתוך רבים א ה ל לני‬
‫אכיה״ר‪.‬‬
‫וכנ״ל‪.‬‬
‫קט‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ל מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ בלק‪ ,‬ח׳ תמוז תשכ״ט לפ״ק‬

‫ע‪’0‬‬ ‫^ ) ן‬ ‫ד‪,‬ר‪ 71‬ק‬

‫שבעיסה מעכב‪ ,‬נמצא ע״י היצר נתבטל‬
‫שהיתה לפני‬ ‫המעשה‪ ,‬אבל המחשבה‬
‫המעשה היתה טובה‪ ,‬ורצה בלק שבלעם‬
‫יסתכל רק על המעשה ולא על המחשבה‪,‬‬
‫וזהו שאמר ״וכולו לא תראה״ רומז על‬
‫המחשבה עי ה״כ )במדבר ט־‪ ,.‬יח( אשר נכלו‪,‬‬
‫שהוא לשון מחשבה‪ ,‬שלא יסתכל ע״ז‬
‫דעכ״פ המחשבה תמיר טובה‪ ,‬אבל בלעם‬
‫הייום הוא יומא דהילולא של זקינ' הק׳‬
‫בעל ״אמרי נועם״ זיע״א‪ .‬ובפרשה זו הוא‬
‫רהנה ירוע‬ ‫בספרו )בר״ה לך נא אתי א״י ב׳(‬ ‫מביא‬
‫שישראל יש להם מעלה כלפי אוה״ע בענין‬
‫המחשבה‪ ,‬שבישראל מחשבה טובה הקב״ה‬
‫מצרפה למעשה‪ ,‬אבל באוה״ע הוא להיפך‬
‫ררק מחשבה רעה מצטרפת למעשה אבל‬
‫ל א מ ח ש ב ה ט ו ב ה )עי׳ תנרב״א פ״ז‪ ,‬ו‪T‬ושלמי פ״א‬

‫אמר ״כי מראש צורים אראנו״‪ ,‬היינו גודל‬ ‫וטעם הרבר מבואר בספרים‪ ,‬כי כל‬ ‫רפאה(‪.‬‬

‫התוקף שיש בהם במחשבה שבראש‪ ,‬שאצל‬ ‫רבר מוקמינן אחזקתו‪ ,‬וישראל‪ ,‬מצר שהם‬
‫מחשבתם‬ ‫על‬ ‫מסתכל‬ ‫הקב״ה‬ ‫ישראל‬ ‫בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬הם משורש הטוב‬
‫הטובה‪ ,‬וזהו ״הן עם לבדד ישכון״ שבמעלה‬ ‫ובוראי כוונתם לגמור המעשה הטוב ולכן‬
‫זו נחשבים רק ישראל‪ ,‬״ובגויים לא יתחשב״‬ ‫אפילו איתרמי אונם עכ״ז תיכף בתחלת‬
‫שבאוה״ע המחשבה אינה כלום‪ .‬עיי״ש‬ ‫המחשבה נגזר על הארם שכר טוב‪ .‬ואין‬
‫בפנים‪.‬‬ ‫הקב״ה חוזר מהטוב הנגזר על הארם‪,‬‬
‫משא״ב אוה״ע הם מצר הרע וכוונתם לגמור‬
‫אמנם כל בחור יש לו רצון טוב‪ ,‬ויש לו‬ ‫ישראל‬ ‫שאמרו )ז ח ״ א כד‪(.‬‬ ‫מעשה הרע‪ .‬וזהו‬
‫חשק להיות בקי בש״ם ופוסקים‪ ,‬מושלם‬ ‫עלו במחשבה ובו׳‪ .‬פי׳ שמצר המחשבה יש‬
‫במרות טובות ויראת שמים‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫עליה לישראל כלפי אוה״ע‪.‬‬
‫לדעת שבלי עמל ויגיעה לא יגיע לכלום‪ ,‬כי‬
‫א״א לישון במטתו בנחת בלילה ולקום‬ ‫וכזה הוא מפ׳ רבלק אמר ״אפם קצהו‬
‫מושלם בתורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫תראה״ שיסתכל על מעשי ישראל ותכליתם‬
‫ובוראי ימצא הרבה מעשים שבפועל אינם‬
‫בחוד אסור שיסתפק בזה שיש לו‬ ‫טובים ורק במחשבה לבר היו טובים‪ ,‬כאז״ל‬
‫מחשבה טובה! חשבתי לפרש‪ ,‬המחשבה‬ ‫רצונינו לעשות רצון מלכנו‪ ,‬רק שאור‬
 ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫בה״ פי׳ הנני מפתהו רק שילך בטל כ ר חו בו ^‬ ‫של האדם דומה לראשי הצבא החושבים‬
‫ובשווקים‪ .‬וממילא‪ ,‬בהיותו הולך בטל‬ ‫באיזה תחבולות לנצח המלחמה‪ ,‬אבל בל‬
‫מעשה הריהו כבר בידי‪.‬‬ ‫זמן שהחיילים אינם עושים תפקידיהם‪ ,‬לא‬
‫ינצחו המלחמה‪ ,‬וכמו״ב האדם מתבונן‬
‫כטלה‬ ‫בהליכה‬ ‫נעח‬ ‫הרע‬ ‫שורש‬ ‫וחושב תחבולות כדי לנצח את יצרו‪ ,‬אבל בל‬
‫הגורמת לאדם ליפול ברשת שטומן לו הי צ ר‬ ‫זמן שלא ישנה בפועל דרכיו לא ינצח‪ ,‬וכמו‬
‫והשמירה ממנו הוא רק באמצעות ה ע ס ר‬ ‫שפי׳ הצמח צדיק‪ ,‬מחשבה טובה הקב״ה‬
‫התמידי בתורה הק‪ /‬שאז אין לשטן ש ל י ט ר‬ ‫מצרפה למעשה ‪ -‬פי׳ עם המעשה‪ ,‬ר״ל‬
‫על האדם‪ ,‬ולדוגמא‪ ,‬כשמתפללים ע ם ה ר כ י‬ ‫שלבםוף כשהגיע למעשה מקבל הקב״ה גם‬
‫שליט״א )מ׳ל( לפעמים יש זמן פניי‪ ,‬כ ו ד א י‬ ‫כל מחשבות טובות שקרמו למעשה הטוב‪,‬‬
‫בחורים מתמידים‪ ,‬שיודעים לי ז עי ד ע ר ך‬ ‫לכן צי ‪ 7‬כ״א לעבוד בכל כוחו‪ ,‬והבא לטהר‬
‫הזמן כראוי‪ ,‬עוםקים בתורה ברגעים‬ ‫מםייעין אותו לשנות את דרכיו בפועל‪.‬‬
‫ולא מבזבזים הזמן ברברים בטלים‪ .‬קחו‬
‫להכל‬ ‫מוםר לנפשכם לבלי ל א בי הזטן‬ ‫העיקר שלא לבזבז אפילו רגע אחת‬
‫ולריק‪ ,‬אלא לנצל כל רגע פני' ל ע כ י ד ה‬ ‫לבטלה‪ ,‬וכמאמר הכתוב )איוב א‪ ,‬ז( ויאמר ה׳‬
‫מצרה‬ ‫י ש אי‬ ‫ובתפלה‬ ‫בתורה‬ ‫השי״ת‪,‬‬ ‫אל השטן מאין תבא וגו׳ ויאמר משוט בא ‪p‬‬
‫ל ה י צ‪,‬‬ ‫השמים יעזרוכם‬ ‫ומעש״ט ומן‬ ‫ומהתהלך בה‪ .‬דהקב״ה שואל את השטן‬
‫מחשבתכם הטובה מן הכח אל ה פ ו ע ל‬ ‫היצה״ר ״מאין תבא״ פי׳ מאין באת ‪ 6‬את‬
‫׳‬ ‫ובמהרה נזכה לשמוע קול שופרו‬ ‫שתוכל לפתות איש יהודי שנשמתו מתחת‬
‫צדקנו שיבוא ויגאלנו בב״א‪.‬‬ ‫כסא הכבוד חצובה ושורשו אך מהטוב‪.‬‬
‫ומענה השטן הוא ״משוט ב א ח ומהתהלך‬

‫יום ג׳ פ' דברים כ״ט תמוז תשכ״ט לפ״ר‬

‫^‬ ‫אשר יקרא אתכם באחרית הימים‪.‬‬ ‫בספה״ק ״אמרי נועם״ איתא עה״פ‬

‫רק לר‬ ‫איכה אשא לבדי וגו׳‪ .‬ע״ד שפירשו בםפרים‬

‫אי ת‬
‫שיהיה ביניהם אחדות‪ ,‬כאיש א ח ד‬ ‫האםפו ואגידה לכם את‬ ‫)בראשית מט‪ ,‬א(‬ ‫עה״פ‬
‫כלכ‬
‫היא‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מפ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫ר ע ד׳ בספה״ק ״צמח צדיק״ בפ׳ זו‬
‫עה״פ צידנים יקדאו לחדמון שדיון והאמדי‬
‫יקדאו לו שניד‪ .‬״צידונים״ נקדאים אלו‬
‫הדוצים לצוד נפשות מישדאל‪ ,‬השטן וכת‬
‫דיליה‪ ,‬הם יקדאו לחדמון שדיון שדי״ן גימ׳‬
‫תיק״ן פי׳ שאומדים כי עיקד התיקון הוא‬
‫״חדמון״‪ ,‬להיות מחדים ומחדיב גופו‪ ,‬אבל‬
‫כל כוונתם אינה אלא‪ ,‬שלא יהיה להם כת‬
‫לעסוק בתודה ומצות‪ ,‬ואז יהיה ח״ו ״שדין״‬
‫שהוא ד״ת ש׳מאל ד׳ם י׳מין נ׳ופל‪ ,‬אבל‬
‫״האמדי״ הם הצדיקים המדוממים ומפאדים‬
‫ובלבם בועדת‬ ‫)מל׳ את ה׳ האמרת היום ־ דברים כו‪(r ,‬‬
‫אהבת השי״ת‪ ,‬הם יקדאו לו ״שניד״ שהוא‬
‫ד״ת ש׳מאל נ׳ופל י׳מין ד׳וממה‪ ,‬וזהו ע״י‬
‫שיקדאו לו דייקא‪ ,‬להאמודי‪ ,‬היינו ע״י‬
‫לימוד‬ ‫וע״י‬ ‫ותשבחות‬ ‫שידות‬
‫התוה״ק עיי״ש בפנים‪.‬‬
‫ו ל או ר הנ״ל אעודד את לבכם להכין‬
‫כבד מעתה את עצמכם לקדאת הימים‬
‫את‬ ‫ולטהד‬ ‫לקדש‬ ‫הבעל״ט‪,‬‬
‫האבדים ע״י שתלמדו בהתמדה דבה‪,‬‬
‫ולגמוד שיעוד השבוע כשלימות ‪ -‬ולא‬
‫ללמוד דק מתי שיש בחינה‪ ,‬וכן תדבקו‬
‫עצמכם במדת אהדן להיות אוהב שלום‬
‫ודודף שלום‪ ,‬וצדיכים להשתדל במיעוט‬
‫שיחה בטלה ככל האפשד‪ ,‬ובפדט בשב״ק‬
‫להמנע לגמדי מכל דיבוד שאינו של תודה‪,‬‬
‫אחד‪ ,‬באסיפה ואגודה אחת‪ ,‬שבגין זה‬
‫נקדאים כנסת ישדאל‪ ,‬ואז אני אמש ‪ 7‬לכם‬
‫הגאולה העתידה‪ ,‬כי העיקד תלוי באחדות‬
‫ואהבת ישדאל‪ ,‬ולא נחדבה ידושלים אלא‬
‫על שנאת חינם‪.‬‬
‫וזהו‪ ,‬איכה אשא לבדי‪ ,‬אשד משה דבינו‬
‫ע״ה אמד להם‪ ,‬מה שתלוי בעסק החודבן‬
‫והגאולה‪ ,‬אנכי לבדי אשא זאת‪ .‬עלי לתקן‬
‫האי ״איכה״ ולהביא הגאולה‪ ,‬ועליכם אינו‬
‫מוטל‪ ,‬אלא לתקן הדיב‪ ,‬המחלוקת ושנאת‬
‫חנם שבכם‪ .‬וזהו‪ ,‬טדחכם ומשאכם ודיבכם‪,‬‬
‫היינו הטידחא והמשא המוטל עליכם הוא‬
‫לתקן את הדיב ושנאת החנם וכנ״ל‪.‬‬
‫אמידת‬ ‫ההכנה לימים הנודאים צדיכה להיות‬
‫מעתה‪ ,‬לא לחכות על חודש אלול‪ ,‬וכמו‬
‫שליט״א )זצ״ל(‪,‬‬ ‫שאנו שומעים מכ״ק אאמו״ד‬
‫מפני שמבלעדי ההכנה א״א להגיע לשום‬
‫דבד‪ .‬ועקד ההכנה הנדדשת בימים אלו‬
‫הנודאים‬ ‫הוא‪ ,‬בתיקון המדות ובהעלאתם לטוב‪,‬‬
‫אמנם תיקנו לנו חז״ל תעניתים המםגפים‬
‫את הגוף‪ ,‬אך בזמנינו שהדודות נחלשו‬
‫בעוה״ד משבדים הסיגופים והתעניות את‬
‫הגוף עד שאין ביכלתו לעבוד את השי״ת‬
‫עי״ז‪ ,‬ומובן שמעצת היצד הוא להדבות‬
‫בסיגופים בכדי לבטל את האדם מעבודתו‪.‬‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫היב‬

‫ויה״ר שנוכל באמת וכתמים ל ה תכונן‬ ‫וכמו״ב בקרה״ת אפילו בין גברא לגברא‪,‬‬
‫ו ה שי ״ ^‬ ‫כראוי לקראת הימים הנוראים‬ ‫את‬ ‫שבמקום דברים בטלים המהללים‬
‫ברמניו יאזין לקול תפל תנולג אלנוככ״ א‪.‬‬ ‫קדושת השבת אפשר לעיין באיזה םפר‬

‫וכדומה‪.‬‬

‫יום ג׳ פ׳ כי תצא‪ ,‬ה׳ אלול תשב״ט לפ״ק‬

‫ועי׳ עוד שם )אות ה׳( במה שהביא כ^ שס‬ ‫י מי אלול הם ימי רצון‪ ,‬שבהם עלה‬
‫עה״פ‬ ‫הרה״ק בעל ״נועם אלימלך״ זי״ע‬ ‫משה רבינו ע״ה לקבל הלוחות השניות‪,‬‬
‫)ירמיה לא‪ ,‬יב( אז תשמח בתולה ב מ חו ל ר גו‪/‬‬ ‫ובהם אפשר לתקן את כל הפגמים שגעשו‬
‫״ כ תו ל ה׳ ‪/‬‬ ‫שמזלו‬ ‫אלול‬ ‫לחודש‬ ‫רמז‬ ‫)אלול־‬ ‫במשך השנה‪ .‬״בבני יששכר״ איתא‬
‫שהשמחה תהיה ״במחול״ כשימחול ת ק כ ״ ה‬ ‫מפני מה‬ ‫)עי׳ ב׳ק נד‪(:‬‬ ‫אמרו חז״ל‬ ‫מאמר א אות ג(‬
‫את עוונותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫אין אות ט׳ בדברות הראשונות‪ ,‬שלא יאמרו‬
‫ח״ו פסקה טובה‬ ‫)כשב‪ T‬ת הלוחות(‬ ‫ישראל‬
‫והוסיף הוא ז״ל בסיפא דקרא‪ ,‬כ חו רי □‬ ‫מישראל‪ .‬וע״ב בלוחות האחרונות‪ ,‬שעלה‬
‫ע‪1‬די‪,‬יו‬ ‫וזקנים יחדיו‪ .‬״זקנים״ הם אות ם‬ ‫משה לקבלם בימי אלול ונתרצה הקב״ה‬
‫כ ע לי‬ ‫אלי‬ ‫צדיקים מעיקרא‪ ,‬״בחורים״‬ ‫לישראל‪ ,‬נכתב בלוחות ״למען ייטב לך״•‬
‫התשובה‪ ,‬דהוי כבריה חדשה‪ .‬כול ם י חדיו‬ ‫ולזה מםוגלים ימים אלו למצוא בהם את‬
‫יהיו‪ ,‬שגם הבעלי תשובה ידמו ב מ ד רי כ ת ם‬
‫הטוב ע״כ‪.‬‬
‫למדריגת הצדיקים שלא טעמו טע ם ח ט א ‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬שבמשך כל ימות השנה‪,‬‬

‫ואמרתי לרמז לפי הנ״ל כלשון דז כ ת ד ע‬
‫אף אם בלב כל אדם קיים הרצון לשוב‬
‫״אז תשמח״ דקאי על הבעלי וז ע ^ו כ ד‬
‫בתשובה שלימה‪ ,‬אך מפאת שאינם מיוחדים‬
‫שבהיותם מתחרטים על עוונותיהם םי‬
‫לזה‪ ,‬שורר בהם הבלבול והעירוב בין טוב‬
‫בל יפלו ח״ו לרשת העצבות‪ ,‬א ל א‬
‫לרע‪ .‬משא״ב באלול‪ ,‬קיימת הסגולה לבחור‬
‫בשמחה עצומה על שזכו להכיר כ ת ט א י ד ן ^‬
‫את הטוב מן הרע‪ ,‬וכנרמז באות ט׳ מהפסוק‬
‫ולהתקרב לעבודתו ית׳‪.‬‬
‫״למען ייטב לך״ כנ״ל•‬
‫קיג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫ו הנ ה‪ ,‬מדרכי היצר להכנים בלב האדם‬ ‫אמנם‪ ,‬מדת השמחה הן לא תבוא‬

‫מחשבת יאוש‪ ,‬לומר כי אחרי שהרבה‬ ‫מאליה‪ ,‬כי השמחה צריכה להיות פנימית‪.‬‬
‫להכעים את בוראו במעלליו הרעים במשך‬ ‫ולכן עצתם להתדבק בתורה המביאה לידי‬
‫כל השנה‪ ,‬מן הנמנע הוא שתשובתו אכן‬ ‫פקודי ה׳ ישרים‬ ‫)תהלים יט‪ ,‬ט(‬ ‫שמחה‪ ,‬ע״ד‬
‫תתקבל לרצון לפני השי״ת‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫משמחי לב‪ ,‬ובהתדבקותם בתורה יתדבקו‬
‫מתרפים ידיו‪ .‬אכן‪ ,‬האמת אינה כן‪ .‬כי על‬ ‫גם בשמו ית׳‪ .‬ואין השכינה שורה ובו׳ אלא‬
‫האדם לדעת כי אף אם הרבה לחטוא עשרת‬ ‫מתוך שמחה של מצוה)שנת ל‪ ,(:‬ובד בבד עם‬
‫מונים‪ ,‬אם התשובה תהיה באמת ובתמים‪,‬‬ ‫מתוך‬ ‫ובאורייתא‬ ‫בקובה״ו‬ ‫התדבקותם‬
‫ובאופן הנ״ל לעסוק בתורה מתוך שמחה‬ ‫שמחה יעמלו גם על תיקון מידותיהם‬
‫ובודאי‬ ‫בודאי‬ ‫בשמו ית׳‪,‬‬ ‫ובהתדבקות‬ ‫ובהכנעת התאוות‪ ,‬בפרט באלו שהם אחוזים‬
‫שתשובתו תתקבל לפניו יתברך‪.‬‬ ‫ביותר בכבלי היצר‪ .‬ויתחילו לעבוד לאט‬
‫לאט ־ כי אי אפשר להיות בפעם אחת‬
‫ר ע ד׳ עוד שם בבני״ש )אוח כ( עה״פ‬ ‫כהרר׳ בער זי״ע‪ ,‬וכאשר יתמידו בתיקון‬
‫והיה עקב תשמעון‪ .‬דמדייק בלשון ״והיה״‬ ‫המרות בודאי יזכו גם לעזר אלו*ה ממעל‪,‬‬
‫ובלשון‬ ‫)ויק״ר יא‪ ,‬ז(‬ ‫שהוא מורה על שמחה‬ ‫לבוא לתשובה השלימה והאמיתית ולהגיע‬
‫״עקב״‪ .‬והוא‪ ,‬דלעיל מיניה כתיב ושמרת את‬ ‫למעלתן של צדיקים גמורים‪.‬‬
‫המצוה וגו׳ היום לעשותם‪ .‬״היום״ היינו‬
‫לעשות המצות בכל יום ויום ולא לדחותם‬ ‫גם מי שבמשך הזמן לא למד כ״ב‬ ‫לכן‬
‫מיום אל יום‪ .‬אך אפילו אם האדם יתרשל‬ ‫בהתמדה‪ ,‬מ״מ לפחות כעת שמתחילים‬
‫ח״ו במשך כל השנה מלעשות המצות‬ ‫החזרה יתחזק ללמוד בהתמדה רבה‪ ,‬וזהו‬
‫והמשפטים‪ ,‬בכ״ז ״והיה״ ‪ -‬תהיה שמחה‬ ‫ההכנה הטובה ביותר להתכונן לימים‬
‫גדולה לפני השי״ת‪ ,‬אם ״עקב״ ־ בסוף‬ ‫הנוראים‪ ,‬וישמור הזמן שלא לאבדו חינם‪,‬‬
‫השנה‪ ,‬שהוא חודש אלול‪ ,‬תשמעו וגו׳‬ ‫וזה כולל הרבה טובות דעי״ז ממילא נזהרים‬
‫ושמרתם ועשיתם אותם‪ .‬כי באמת אין לך‬ ‫מלשון־הרע ליצנות ודברים בטלים‪ ,‬וכן‬
‫אדם מישראל שלא יהיו מעוררין אותו‬ ‫יפה שעה‬ ‫)אמת פ״ד מי״ז{‬ ‫יתבונן במאמר חז״ל‬
‫בהרהורי תשובה בימים האלה‪ ,‬רק על‬ ‫אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה״ז יותר‬
‫האדם מוטל להתאמץ בדבר וכשרואה‬ ‫מכל חיי עוה״ב‪ ,‬ואז בוודאי ינצל כל ת ע‬
‫שמעוררין אותו מן השמים יחזיק באותה‬ ‫לתשובה‪ ,‬ולימוד התורה ומע״ט‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫ר‪,‬יד‬

‫להתהזק בתשובה שלימה ויה״י ש קי ב לו‬ ‫ההתעוררות ולא יתרפה‪, .‬א‪,‬י אפילו אם רק‬
‫תפלותינו לרצון בימי הרין להוציאנו מ א פ ל ה‬ ‫ב״עקב״ תשמעון‪ ,‬ושמר ה׳ אלקיך לך וגר‪.‬‬
‫לאור ג ח ל בבניו ביהמ״קבנ״א‪.‬‬ ‫ה שי ״ ת יעורנו על דבר כבור שמו‬

‫י־ום ג׳ פ׳ כי■ תנ א‪ ,‬י״ב אלול תשב״ט לפ״ק‬

‫ממנה ־ לזאת אי אפשר לבטל אף רגע‪ ,‬כ י‬ ‫״אמרי נועם״ פ׳ זו‪ ,‬ביאר‬ ‫בספה״ק‬
‫בעל מלאכתך שכר אותך לזמן קצוב‬
‫מאחז״ל )אמת פ״ב פט״‪ (,‬לא עליך המלאכה‬
‫שבעים שנה לעבור ולא לגמור‪.‬‬
‫לגמור ולא אתה בן חודן לבטל הימנה‪.‬‬
‫המשך רבריו‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה רמהיכי תיתי שמפאת שא״א‬
‫לו לגמרה יהא בטל הימנה? אמנם הפי‬
‫קודאיים פרשת שופטים בשבת דאעןרן‬
‫הוא‪ ,‬רלמשל כשנותן ארם לאיזה אומן כסף‬
‫של חורש אלול כרי לעורר את ה א ד ם לנ‪£‬י‬
‫או זהב לעשות ממנו כלי‪ ,‬אזי הרשות ביר‬
‫מה ראיתא בספה״ק לפרש הפסוק שי פ טי ס‬
‫האומן להיות בטל יום או יותר‪ ,‬הגם שיש לו‬
‫ושוטרים תתן לך בכל ש עי ד‪ ,‬״שעריך״‬ ‫זמן קבוע שבו עליו להשלים מלאכתו‪ ,‬מ״מ‬
‫היינו השערים שפתחם הבורא ית״ש כ ר א ען‬
‫יכול הוא להיות מהיר במלאכתו בימים‬
‫הארם‪ ,‬רהיינו העינים האזנים והפה‪ ,‬שיהין‪,-‬‬ ‫האתרים‪ ,‬ער שלזמן המוגבל יגמרגו‪ .‬אכן‪,‬‬
‫הארם ״שופט״ לפני שמוציא דיביייו מ פי ר‬ ‫כששוכר האומן לעשות בדבר שממילא לא‬
‫אם הם טובים או לא‪ ,‬וכן לפני ש מ ס ת כ ל א ו‬
‫יוכל לגמרה‪ ,‬אלא ששכרו לעבוד אצלו כך‬
‫רוצה לשמוע משהו יתבונן אם זד‪ ,‬ר צון‬ ‫וכך זמן‪ ,‬אזי אין באפשרותו להתבטל כלל‬
‫הבורא ית׳ או להיפוך ח״ו‪ ,‬״ו שוטריס״‬
‫פי׳‬ ‫וכלל‪.‬‬
‫אם נכשל באחר מאבריו הנ״ל יקנוס א ״ ; ן‬
‫ע״י סיגופים‪ ,‬אבל לא תעניתים ש מ ח ל ^ שי ס‬
‫בעםק התורה‪ ,‬כיון שלא ע ל ד‬ ‫וכמו״ב‬
‫את גופו‪ ,‬אלא יסגף עצמו ע״י כ פיי ת מ כ ע ר‬
‫המלאכד‪ ,‬לגמור‪ ,‬כי ארוכה מארן מדתה‬
‫וילמור כמה שעות ברציפות בלי ה פ ס ק ע ל ל‬
‫ואף אם יחיה אלף שנה וילמד כ״ר שעות‬
‫ב כ ל‪ ,,‬ם ‪ .‬לא יוכל לגמרה‪ ,‬וזהו כוו™ א י ל‬
‫בכל‬ ‫אמורים‬ ‫הרברים‬ ‫ואם‬
‫א ד ס‪,‬‬ ‫לא ע ל ד המלאכה לגמור ‪ .‬אי אפשר לגמור‬
‫עאכו״ב בחור הלומר בישיבה ו פ נ ד‬
‫מכל‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬ואי אתה בן חורין ליבם‬
‫הטו‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ד שליט״א‬

‫הרהורי התשובה הנשלחים בכל יום לכל‬
‫אחד מישראל לפתוח לו פתח לתשובה‪.‬‬
‫וכמו שאחז״ל אין לך אדם שאין לו שעה‪ ,‬פי׳‬
‫שפתאום נופל במחשבתו להתמרמר על‬
‫הקב״ה‪ ,‬וזו‬ ‫נגד‬ ‫שהמרה‬ ‫חטאיי א ‪7‬‬
‫המחשבה נשלחה להאדם מאת השי״ת כדי‬
‫שיאחז במחשבה זו ולא ירפה ממנה עד‬
‫שיוציאה מן הכת אל הפועל‪ ,‬עיי״ש דבריו‬
‫באריכות‪ .‬ובזה פי׳ הכתוב שופטים ושוטרים‬
‫תתן לך ־ היינו עיקר הדין והמשפט שיש על‬
‫האדם הוא‪ ,‬בכל ש עי ‪ 7‬אשר ה׳ אלק ‪ 7‬נותן‬
‫לך ‪ -‬שהשי״ת פתח לך ״שערי״ תשובה‪ ,‬כדי‬
‫שתלך בזו המחשבה‪ ,‬ולא יניח אותה‪,‬‬
‫ויוציאה מכה אל הפועל וידבק עצמו בתורה‬
‫ובמע״ט‪.‬‬
‫ייעזוד השי״ת שנזכה לנצל השעות‬
‫בחודש אלול‪ ,‬לשוב בתשובה שלימה‪ .‬ובימי‬
‫הרצון הבעל״ט נכתב ונחתם בספר חיים‬
‫טובים אכיה״ר‪.‬‬
‫להרגיש חובה‬ ‫דאגה וטרדה‪ ,‬בודאי‬
‫לבלי להתבטל אף לרגע‪ .‬ובפרט עתה בימי‬
‫דלעילא‪,‬‬ ‫איתערותא‬ ‫בהם‬ ‫אלול שיש‬
‫שמעוררים את האדם מן השמים‪ ,‬צר ‪ 7‬לנצל‬
‫את ההתעוררות הלזו ולהאחז בה‪ ,‬ויראה‬
‫להתדבק בתורה ביתר שאת‪ ,‬מתוך התמדה‬
‫רבה‪ .‬כי אלו העוםקים במםחר שאינם‬
‫יכולים ללמוד כל היום‪ ,‬פודים את עצמם גם‬
‫על ידי מצות צדקה‪ ,‬אך בחור בישיבה‬
‫שממנו נבצר לתת צדקה‪ ,‬צר ‪ 7‬במקומו‬
‫להגביר את שעות הלימוד שלו‪ .‬ובזה תהיה‬
‫לו הכנה דרבה לקראת אמירת מלכיות‬
‫זכרונות ושופרות‪.‬‬
‫וכמבואר באמ״נ)שופטים( שהאדם לא‬
‫יתנצל לומר שמוכרח לחטוא כיון דשאור‬
‫)אבות פ״ו מ״ב(‬ ‫שבעיםה מעכב‪ ,‬דהלא אז״ל‬
‫בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב‬
‫ואומרת וכו׳‪ .‬ואי׳ בםפה״ק דהכוונה היא על‬

‫יום ה׳ פ׳ נצנים וילך‪ ,‬כ״א אלול תשב״ט לפ״ק‬

‫המםוגלים להשפיע דעת ישרה לאדם‪ ,‬שידע‬ ‫אייתא בגמ׳ )ברכות ״‪ c‬שלשה דברים‬
‫להבדיל בין רע לטוב‪ ,‬מה לעשות ומה לא‬ ‫מרחיבין דעתו של אדם‪ ,‬כלים נאים‪ ,‬דירה‬
‫לעשות‪ ,‬דהנה בר״ה כתיב אשרי העם‬ ‫נאה ואשה נאה‪ ,‬ומפרש זקיה״ק האמרי נועם‬
‫וביוהכ״פ כתיב‬ ‫)תהלים פט‪ ,‬טז(‪,‬‬ ‫יודע״י תרועה‬ ‫זי״ע דמרמז על הימים טובים הבעל״ט‪,‬‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ען מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫הטז‬

‫הזרעים בדמעה ברנה יקצרו)תהלים קעו‪,‬‬

‫ואחז״ל ) ש נ ת לא‪(.‬‬ ‫לפני ה׳ תטהרו‪,‬‬ ‫ל(‬ ‫)‪^,‬רא‬
‫ה( עומדים אנו בסיום זמן ד׳י ח ה ע ע ל ״ פן‪,‬‬
‫דעת זה סדר טהרות‪ ,‬ויוה״ב הוא ח א‬
‫חמשה חדשים של זריעה והשקעה‪,‬‬
‫דמקוה‪ ,‬שהם מימי הדעת‪ ,‬כדאיתא ברמב״ם‬
‫יגיעה בתורה והתאמצות בעבודת ה ב ו ר א ‪,‬‬
‫)ויקרא כג‪ ,‬מג(‬ ‫ובסוכות נאמר‬ ‫)מקואות פי״א הי״נ(‪,‬‬
‫אלו שהשקיעו כל אונם ומרצם כ ת י ה ״ ק‪,‬‬
‫למען ידע״ו דרתיכם‪ ,‬וזהו כונת אמז״ל ג׳‬
‫עתה בסוף הזמן קוצרים ברנה פי רו תי ה ס‪,‬‬
‫דברים מרחיבין ״דעתו״ של אדם‪ ,‬כלי נאה‬
‫ובדרך זו ממשיכים הלאה בימי כין ה ז מ ני ם‬
‫רומז למצות תקיעת שופר בר״ה‪ ,‬שהוא כלי‬
‫ובזמן החורף הבעל״ט‪ ,‬אמנם גם אלו‬
‫נאה אף נעים‪ ,‬שופר מלשון שופריה‪ ,‬אשה‬
‫השכילו עד עתה לנצל זמנם להשי״ת י ק ב ל ו‬
‫נאה רומז ליוה״ב דאיתא בזוה״ק דאימא‬
‫ע״ע מהיום והלאה‪ ,‬לנצל ימי כין ה ז מ נ י ס‬
‫וברתא כחדא יתבין וכל היום בבחי׳ נוקבא‪,‬‬
‫ולהתכונן לזמן החורף הבעל״ט כ ד ב עי‪ .‬מ י‬
‫דירה נאה רומז לסוכות‪ ,‬ושלשתן מםוגלים‬
‫שניצל זמנו לעסק התורה בודאי ע ת ה ב ס ו ף‬ ‫להמשכת הדעת‪ .‬ולזה יש לרמז דר״ת‬
‫הזמן שש ושמח‪ ,‬אמנם בשעת זייעיז ק^שתד־‪,‬‬ ‫א׳תם לצבים ה׳יום ^‬ ‫הפסוק )רם־ים כט‪ ,‬ט(‬
‫עליו העבודה מחמת מניעת היצה״ר‪ ,‬א ו ל ס‬
‫ל׳פני ה׳ הוא כל״י נא״ה רומז לשופר‪ ,‬היו״ם‬
‫עתה בשעת קצירה קוצר ברנה‪ ,‬כל ה^שקעד־‪,‬‬
‫אשר עיקר מעמדנו בר״ה‬ ‫)זח״ב לב;(‪,‬‬ ‫דא ר״ה‬
‫מניבה פירות‪ ,‬ובזה יל״פ הפ׳)היטע י׳ יב( ז ר עו‬
‫להתגבר על הדינים הוא ע״י השופר‪.‬‬
‫לכם לצדקה‪ ,‬זרעו לכם מצות ומעשים מ ו ב י ק‬
‫השתדלו ואמצו בעסק התורה‪ ,‬וזה‬ ‫ימים הנוראים קרבים ובאים‪ ,‬כל אחד‬
‫תהא‬ ‫״לכם לצדקה״ לכם דייקא‪ ,‬ה צד ק ה‬ ‫וכמאה״כ ) ע מו ם ג‪,‬‬ ‫רעדה יאחזמו מפחד הדין‪,‬‬
‫לכם עצמכם‪ ,‬תחיו עצמכם בסיפוק ו עונ ^‬ ‫ו( אם יתקע בשופר בעיר וע״ם לא יחרדו‪,‬‬
‫רוחני‪.‬‬ ‫ע״ם היינו אפילו פשוטי העם יחרדו מאימת‬
‫הרין‪ ,‬ימים אלו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מסוגלים להמשכת‬
‫א ח ד מתלמידי הישיבה נבדן א צ לי‬ ‫הרעת‪ ,‬כל אהר יכול לזכות להשיג רעת‪ ,‬אם‬
‫י י ף‪ .‬ז הו‬ ‫מסכת קידושין‪ ,‬ובחנתיו מכל‬ ‫רק י ח פ ק ויהא מוכן לקכל‪ ,‬אמנם צ י ד‬
‫ר ע ר כ די ס‬ ‫רוצים‬ ‫שאם‬ ‫לכולם‬ ‫הוכחה‬
‫להזהר לבל תדעך התעוררות זו במ שו‬
‫פי דו ר;‬ ‫ומשקיעים כוחות‪ ,‬מניבים אח״ס‬
‫הימים‪ ,‬לא רק בעת התפילות והסליחות יהא‬
‫ואחר הכנה כזאת יש לו עם מרז ל ג ע‪^ 6‬‬
‫'״'יין‬ ‫אלא‬ ‫נעלות‪,‬‬ ‫כהשגות‬ ‫מרומם‬
‫למלכיות זכרונות שופרות‪ ,‬ש מ ח הי כ ע‪ 5‬מ ע י‬
‫ההתעוררות גם להבא•‬
‫‪rp‬‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫מכמה בחינות‪ ,‬והנני מגלה דעתי ומכריז‬ ‫שיש עור כמה בחורים אשר ברצונם להבחן‪,‬‬
‫שהנטיעות ללא רשות ובפרט בלילה הנם‬ ‫וגם אני אראה לקיים מה שאמרתי לבקש‬
‫נגד רצוני‪ ,‬ואבקש גם מהמשגיח שלא יתן‬ ‫מאאמו״ר הק׳ שליט״א )מ״ל( שיחתום על‬
‫רשות לנטוע‪ ,‬נודע לי על בחור שנטע בליל‬ ‫התעורה‪ ,‬ישלח לו השי״ת רפואה במהרה‪.‬‬
‫שישי להכותל המערבי בלי רשות‪ ,‬הוא חשב‬
‫בודאי שזה מוסיף לו יראת שמים‪ ,‬אם בחור‬ ‫באיים עתה ימי בין הזמנים‪ ,‬ראו נא‬
‫מעונין לדעת יראת שמים מהי יבוא אלי‬ ‫לנצל הזמן ברבעי‪ ,‬התבוננו בגורל ערך‬
‫ואבאר לו‪ ,‬אך בשום אופן אינני מוכן שיטעו‬ ‫קרושת ימים אלו‪ ,‬ימי הרחמים והמליחות‪,‬‬
‫בלי רשות‪.‬‬ ‫בין כמה לעשור‪ ,‬ושמרו עליהם שלא ילכו‬
‫לריק ולאבדון‪ ,‬כ״ר שעות היממה העוברים‬
‫כרצוני לעורר אתכם על םדר ונקיון‬ ‫ללא לימוד התורה הרי זה בבחי׳ מעוות‬
‫בבניני הישיבה והפנימית אף בימי בין‬ ‫שלא יוכל ליתקן אם בחור אינו מםוגל במשך‬
‫הזמנים‪ ,‬זה היום בא לפני הפועל הממונה על‬ ‫כ״ד שעות ביממה למצוא לעצמו כמה‬
‫הנקיון והתלונן שהוא עובד מאוד קשה‪,‬‬ ‫שעות עבור לימוד התורה יחשב אצלו זאת‬
‫האם אי אפשר לצחצח הנעלים על איזשהו‬ ‫כאבירה גדולה‪ ,‬ולא יוכל למחול לעצמו‬
‫נייר ולהימנע מליכלוך הריצפה במשחת‬ ‫עבור זה‪ ,‬ע״כ ראו נא לנצל הזמן ללימוד‬
‫הנעליים‪ ,‬הוא מנקה וזמן קצר אח״כ שוב‬ ‫התורה‪ ,‬אם בחזרה על ממכת קידושין‬
‫מלוכלך כבר‪ ,‬הרי זהו לאו דלא תרדה בו‬ ‫שנלמדה בזמן העעל״ט‪ ,‬אם בהכנה לזמן‬
‫בפרך אטור להעמים עליו עבודה יתירה‪ ,‬גם‬ ‫החורף הבעל״ט בלימוד ממכת בבא קמא‪,‬‬
‫התלונן בפני שישנם בחורים שכאשר הוא‬ ‫העיקר לא לבלות הזמן באפם מעשה‪.‬‬
‫מוגר את שער הבנין בזמן עבודתו לבל‬
‫יפריעו לו‪ ,‬קופצים דרך החלון פנימה‪ ,‬הרי‬ ‫מייניתי משגיח מיוחד למשך ימי בין‬
‫כבר התריתי בכם כמה פעמים‪ ,‬בביתכם‬ ‫הזמנים ה״ה ר׳ ישראל זילברשלג הי״ו‪ ,‬ומן‬
‫תוכלו לקפוץ אפילו דרך ה ע‪ ,‬אבל כאן אם‬ ‫ללימוד‬ ‫מיוחדות‬ ‫שעות‬ ‫יקבע‬ ‫הסתם‬
‫השער םגור‪ ,‬אזי הוא םגור ואין כניםה בכל‬ ‫בצוותא‪ ,‬ואבקשכם לציית לו לכל דבר‪ ,‬ולא‬
‫אופן שהוא‪ ,‬בכל מקום ציבורי חייב לשלוט‬ ‫יסעו לשום מקום ללא רשותו‪ ,‬כאשר שומע‬
‫סדר ומשמעת‪.‬‬ ‫אני על בחור שנםע בלי רשות כואב לי‬
‫הרבר מאוד‪ ,‬מטבעי הנני בעל פחדן גדול‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכלו״ר שליט״א‬ ‫היח‬

‫לשנת אורה א זים לעכטיג יאר‪ ,‬והננו מכקע^‬
‫שיתרכזו יחר להתפלל ולומר תהלים כ י ח ד‬
‫ותבקשו על ב׳ רברים ראשית כל ש ה שי ״ ^‬
‫ישלח במהרה רפו״ש לארמו״ר וזקוה״כש‬
‫שליט״א )מ״ל( וגם לישועת כלל י ש ר א ל‬
‫ויה״ר שנזכה שהתורה י ל ^מלי^ ע ל י נ ו‬
‫בימי הרחמים‪ ,‬עת יבואו כתות ה מ ק ט רי ^‪^ ,‬‬
‫ביקשתי כבר מהנהלת עזרת נשואין‬
‫לבטל הנוהג שהבחורים הולמ ם לאסוף‬
‫סכומי כסף למען המפעל בימי תענית ציבור‬
‫במשך השנה‪ ,‬כי אין זה לפי כחם‪ ,‬זה מפריע‬
‫אח״כ לסדר היום‪ ,‬ע״כ ראו נא להשתרל‬
‫להשלים חובתכם במשך ימי בין הזמנים‬
‫בחרשי ניסן ותשרי‪.‬‬

‫עי^‪' °‬עבריו ל פ ני ך‬ ‫ומשמאילים‬

‫כבני מרון‪ ,‬ת מל ק התוה״ק בעיינו ש נ ז כ ^‬ ‫כפי הנראה נסע אי״ה ביום א׳ הבא‬
‫לשנה טובה ומתוקה לאלתר לחיים ט ו כ י ס‬ ‫למקומות הקרושים למירון צפת וטבריה‪,‬‬
‫ולשלום אנס״ו‪.‬‬ ‫לשפוך שיח לפני שוכן במרומים לזכות‬

‫^‪^5‬‬
 ‫דבר* מוסר‬
‫מכ״ק מרן אדמו" ר שליט" א‬
‫שנת‬

‫יום ג׳ פ׳ נח‪ ,‬ד׳ חשון תש״ל לפ״ק‬

‫^‪ prj1n*pj‬החורף‬

‫נח שאינו עוסק בתורה‪ ,‬גם אז דבוק הוא בו‬ ‫ואלה תולדת נח נח איש צדיק תמי־ם‬
‫ית״ש‪.‬‬ ‫היה כדדתיו א ת האלקים התהלך נח‪.‬‬
‫כספה״ק ״נועם מגדים״ מבאר הפסוק‬
‫עו ד מבאר שם בבחי׳ נוספת‪ ,‬אלה‬ ‫)כראי׳ בזוה״ק פ׳ פקודי‬ ‫עד״ז אלה רומז לסט״א‬
‫תולדת נח‪ ,‬התיבות הללו רומזות לעניני‬ ‫דהנה חז״ל‬ ‫עדה״כ ־ שמות לב‪ ,‬ר • אלה א לי ד ישראל(‬

‫קדושה וטהרה‪ ,‬שהצדיקים אינם פוגמים‬
‫ואינם נכשלים בחטאים‪ ,‬״אלה״ דייקא‬
‫״תולדת נח״ כי רק הבנים הללו היו לו‪ ,‬לא‬
‫נכשל בחטאים כלל‪ ,‬כי התואר ״צדיק־‬
‫תמים״ נתן רק למי שקדוש בקדושת היסוד‪,‬‬
‫מי שהוא ואבריו זכים וקדושים‪ ,‬ואין בהם‬
‫זוהמא כלל‪ ,‬כי השמירה מפגם הקדושה‪,‬‬
‫הוא היסוד הראשון לעבודת הבורא‪.‬‬
‫התחילו ללמוד בישיבה בשעטו״מ מם׳‬
‫בבא קמא‪ ,‬איתא בספה״ק ״אור תורה״‬
‫על דברי המשנה‪,‬‬ ‫)להםג ‪ T‬הקדוש ממזריטש זי׳׳ע(‬
‫ארבעה אבות נזיקין השוד הבור המבעה‬
‫וההבער‪ ,‬״שור״ רומז לקדושת יוסף‪ ,‬בכור‬
‫אמרו )סנהירק צט‪ (.‬אדם לעמל יולד‪ ,‬לעמל‬
‫תורה‪ ,‬כי בזולת זה ילכד במצודת היצה״ר‪,‬‬
‫והתורה הוא התבלין ע ד היצה״ר וכמאמרם‬
‫ז״ל )‪ n^Tp‬ל‪ (:‬בראתי ^ה״ר ובראתי לו תורה‬
‫תבלין כעדו‪ ,‬וההיפך מעמל הוא מנוחה‬
‫ושלוה‪ ,‬זה מה שמזהיר אותנו הכתוב אל״ה‬
‫תולדת נ״ח‪ ,‬התוצאה של מנוחה וחוסר עמל‬
‫בתורה‪ ,‬הוא אל״ה שמא דסטרא אחרא‬
‫רח״ל‪.‬‬
‫״והנועם־מגמם״ מוסיף שם דלפעמים‬
‫רואים צדיק גדול וחסיד בדור״ו שנדמה כי‬
‫אינו הוגה בתורה כראוי‪ .‬אולם באמת ־ את‬
‫האלקים התהלך נח! ‪-‬גם באותו זמן שהוא‬
 ‫דברי• כלוסר ‪ -‬כוכ״ק כלרן אדכלו״ד שליט״א‬ ‫סכ‬

‫מועילים לאדם לא לגוף ולא לנ שמה‪ ,‬אזי•‬ ‫שורו הדר לו)דברים לג‪ ,‬יז( וכן רומז לקדושת‬
‫דברים אלו מזיקים לו‪ ,‬הם מרחיקים אותר מ ן‬ ‫הסתכלות‬ ‫לשון‬ ‫הוא‬ ‫ד״שור״‬ ‫עינים‪,‬‬
‫הרוחניות‪.‬‬ ‫״בנות צעדה עלי‬ ‫)כראשית ר‪ ,‬יז(‬ ‫וכמאמה״כ‬
‫שור״ יסוד לכל המזיקין הוא ‪ -‬אם אין לאדם‬
‫דבדיים אלו זועק אני תמיד לב חו רי ם^‬
‫שמירת עינים‪ ,‬האדם צ ר ך לרעת‪ :‬אני לא‬
‫לאברכים‪ ,‬ולשאר העם הבא להתפלל כ כ י ת‬ ‫צריך לראות ולדעת הכל‪ ,‬אני לא צ רך‬
‫מדרשינו‪ ,‬עצם העובדא שבזמן ה תפלה אי‪-‬ק‪-‬‬ ‫לשמוע הכל‪ ,‬וכאשר לא מנצלים את חוש‬
‫מצטרף אל העומדים ומתפללים ו מ שו ח חי ס‬ ‫בדברים‬ ‫ולהסתכל‬ ‫להתבונן‬ ‫הראיה‬
‫בחמימות ובהתלהבות עם קונם‪ ,‬מו כי ח ה ‪, 3‬‬ ‫שבקדושה‪ ,‬אלא מסתכלים במקום שאין‬
‫אומלל אתה! שאין לך מושג על מ הו ת עניין‬ ‫צריך להסתכל‪ ,‬זה מפריע לאדם ואינו מניח‬
‫ל ע מוד־‬ ‫ה ^ ^י‬ ‫התפלה‪ ,‬שאל״כ‬ ‫לו ללמוד תורת ה׳‪ ,‬וכן לוקח המה שלו מן‬
‫ולשוחח בדברי הבל בשעה שהקהל ז ר ע ק‪:‬‬ ‫וכדאי׳‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫הנזק‬ ‫וזהו‬ ‫התפלה‪,‬‬
‫הודו לה׳ קראו בשמו? וכן הוא בליל ש כ ״ ק‬ ‫ליבא ועינא תרין‬ ‫)ברמת פ״א ה״ה(‬ ‫בירושלמי‬
‫מתאספים יחד כדרך ויז׳ניץ‪ ,‬ו מ ת ח מ מי ם י ה ד‬
‫סרסורין דחטאה‪.‬‬
‫בשירות ותשבחות ובאמירת ד״ת מ ת ל מ י ד י‬
‫בעש״ט הק׳‪ ,‬כיצד אפשר אז לבלות ת ז מ ן‬ ‫״הבור" רומז לבטלה‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫בדברי הבל‪ ,‬וכי דברי ההבל ^טלר י י ת ר‬ ‫אין בור ירא חטא‪ ,‬וכבר‬ ‫)אמת פ״ב מ״ה(‬ ‫חז״ל‬
‫אתח‬ ‫חשובים מן התפלה ומן השב״ק?‬ ‫אמרתי לכם פעמים רבות‪ ,‬מוחו של האדם‬
‫אדם כה אומלל‪ ,‬שאין לך רגש ו ת מ י מ ו ת‬ ‫אינו יכול לעמוד באפם מעשה‪ ,‬וכאשר אין‬
‫ומסוגל אתה לדבר בשעת התפלה ובר שע ת‬ ‫המוח שקוע בדברים שהמת צ ר ך להיות‬
‫סת‬ ‫זאת‬ ‫תע שה‬ ‫אל‬ ‫הבאטע‪ ,‬לפחות‬ ‫שקוע בהם‪ ,‬מהרהר הוא בדברים שאין צריך‬
‫בביהמ״ד‪.‬‬
‫להרהר בהם‪.‬‬

‫״מבעה" בפשטות גם רומז ל א כי ^ ת‬ ‫״מבעה" יש מחלוקת בגמ׳)ג‪ (:‬בין רב‬

‫שן! צ רך הרבה לעמול‪ ,‬ללמוד הרכה ס פ רי‬ ‫לשמואל אי מבעה הוא שן או אדם‪ .‬ובדרך‬
‫יראה‪ ,‬ספרי תלמידי הבעש״ט‪ ,‬ל מ עז י ד ע ן‬
‫מוסר אפשר לומר דלא פליגי‪ ,‬״שר יומי‬
‫אכילה מהו‪ ,‬שלא יטבעו בצלחת ה מ ר ע•‬
‫לפה‪-‬הארם‪ ,‬כאשר הארס אינו שוטר את פיו‬
‫בשעת האכילה אפשר לראות א ת ה ת כ ר ^‬
‫ומדבר בו דברים בטלים‪ ,‬דברים שא נם‬
‫סכא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ללמוד לעבעדיג בחיות ולא פאר־שלאפען‪.‬‬ ‫שבין יהודי בר דעת‪ ,‬ירא וחרד‪ ,‬לבין מי‬
‫שאינו בזה‪ ,‬םתם בני אדם בהגיעם אל‬
‫ובהזדמנות זו פונה אני אליכם בבקשה‬ ‫האובל‪ ,‬ובפרט באותם המאבלים שהם‬
‫־ וביקשתי גם המשגיחים שלכל בחור יהיה‬ ‫ערבים לגוף‪ ,‬מאבדים הם את עשתונותיהם‬
‫לו מקום קבוע בתפלה‪ ,‬ויעמוד על מקומו‬ ‫כלל‪ ,‬יושבים הם ליד השלחן‪ ,‬וראשם ורובם‬
‫ממה טובו ועד מיום התפלה‪ ,‬לא להםתובב‬ ‫נתון כולו בתוך הצלחת‪ ,‬אבל א ערליכע־יוד‬
‫הנה וחנה‪ ,‬אלא לעמוד על מקום אחד‪,‬‬ ‫אינו מאבד את עשתונותיו‪ ,‬אוכל הוא‬
‫מקום קבוע‪ ,‬ולהתפלל כראוי‪ ,‬וע״י תפלה‬ ‫באיפוק‪ ,‬בדעה צלולה‪ ,‬ומתוך ידיעה ברורה‬
‫כראוי ננצל מכל המזיקים‪ ,‬ואפשר גם לרמז‬ ‫‪ -‬מהי מטרת האוכל‪ ,‬לא למילוי תאוותיו‪,‬‬
‫״שור״ היינו המתבלות ‪ -‬ע״י שיםתכלו‬ ‫אלא שהגוף יתחזק לעבודת הבורא‪.‬‬
‫בתורה הק׳‪ ,‬עיניו לא יביטו אלא במקום‬
‫ובדבר המועיל לנשמתו‪ ,‬בור ‪ -‬הוא בור םיר‬ ‫המדק הרביעי המוזכר במשנה הוא‬
‫שאינו מאבד טפה לא ישרוף זמנו בהבל‬ ‫״ההבער״ )אש( הקב״ה יצר את האדם עם‬
‫וריק‪ ,‬עי״ז ינצלו מכל המזיקין‪.‬‬ ‫שתי תכונות‪ ,‬עם תכונה של חמימות‪ ,‬ועם‬
‫תכונה של קרירות‪ .‬יש בני אדם שבהגיעם‬
‫דעו לכם ‪ -‬בחורים יקרים ‪ -‬כי מכם‬ ‫חמימות‪,‬‬ ‫להם‬ ‫יש‬ ‫הגשמיים‪,‬‬ ‫לדברים‬
‫מצפים‬ ‫בשמים‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫בשמים‬ ‫תובעים‬ ‫והתאווה ממריצה אותם ומלהיטה אותם‬
‫מהאדם‪ ,‬שינצל את ימי הנעורים לעליה‬ ‫שיחפזו אליהם‪ ,‬והוא בבחי׳ ״אש ‪ -‬שאין בו‬
‫ולהתעלות רוחנית‪ ,‬ומי שמתבונן מעט‬ ‫רוח חיים״ פי׳ האש הזה של חמימות‬
‫בםפרים הקדושים‪ ,‬ורואה כמה שתובעים‬ ‫לעבירה ‪ -‬אין בו שום חיות‪ ,‬משא״ב‬
‫בשמים מהאדם‪ ...‬תאחזו רעדה‪ ,‬ושם לא‬ ‫ללמוד‬ ‫כשהולך‬ ‫ברוחניות‪,‬‬ ‫כשמדובר‬
‫יועילו לו כל אותן אמתלאות‪ ,‬שהאדם ־‬ ‫ולהתפלל לפני אדון כל‪ ,‬אז האש והחמימות‬
‫בעלמא הדין ־ רוצה להיעזר ולהצטדק‬ ‫הוא מעלה‪ ,‬הרי הוא מתפלל בדביקות‬
‫בהן!‪...‬‬ ‫מתלהט ומתלהב‪ ,‬ם׳שפריצט ארוים יראת־‬
‫שמים‪ ,‬וכמעט מאבד את עשתונותיו מרוב‬
‫חסד עשה עמנו הבורא‪ ,‬שלא תובעים‬ ‫ההתלהבות והאש הבוערת בעצמותיו‪ .‬וכן‬
‫מהאדם בשמים אלא שיעשה כפי השגותיו‬ ‫בבואו אל הדברים הרוחניים עליו להיות‬
‫וכפי יכלתו‪ ,‬וכמבואר ב״ישמח משה״ עה״פ‬ ‫כלפיד־אש‪ ,‬וכגון בלימוד התורה הק׳ צר ‪7‬‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫סכב‬

‫רח״ל‪ ,‬והם היו רוצים שגם בחורי הי שי ב ה‬
‫יראו כמו אותו נוער‪ ,‬ה׳ ישמרינו‪ ,‬וככל‬
‫הזדמנות הם מנםים להצר את צעדיהם ש ל‬
‫בני הישיבות‪ ,‬ורק בגודל חסדי שמים ל^ן‬
‫מצליחים‪ ,‬מי שבא לכאן מבחוץ‪ ,‬הוא רואה‬
‫את ההבדל הגדול שבין מי שהוא ת ל מי ד‬
‫ישיבה ובין מי שאינו ‪ -‬כמה מאושר ת ל מי ד‬
‫לי שי ב ה‬ ‫אתם‪ ,‬שבנוסף‬ ‫ישיבה‪ ,‬ובפרט‬
‫הקדושה יש לכם זכות נוםפת‪ ,‬להסתיכב‬
‫בשיכון כזה‪ ,‬שהיראה מבצבצת כו פ כ ל‬
‫פינה‪.‬‬
‫המגיד הקדוש ממעזריטש ^י״ע׳ מ כ א ר‬
‫ה א ל קי ס‬ ‫את דברי התרגום עה״פ את‬
‫נה‬ ‫הלד‬ ‫התהלך נח ־ בדחלתא דה׳‬
‫רלכאורה‪ ,‬היכן כתוב שנח היה י ר א‪ -‬ש מי ס ‪7‬‬
‫ברם‪ ,‬בשו״ע או״ח םי׳ א׳ איתא כ י מ׳ ‪^ /‬‬
‫שויתי ה׳ לנגדי תמיד הוא כלל גדול כ ת ו ר ד‬
‫ל פני‬ ‫ובמעלות הצדיקים‬
‫האלקים‪ ,‬כי אין ישיבת האדם ו ת נו עו תיו‬
‫ועםקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ו ע ס ק י ו‬
‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה‬
‫בדרתיו את האלקים התהלך נח‪ .‬ומדייק‪,‬‬
‫דתיבת ״איש״ מיוחדת היא‪ ,‬והוי ליה למימר‬
‫)ומדייק‬ ‫‪ -‬אלה תולדת נח נח צדיק תמים היה‬
‫ומבאד‪ ,‬דחםד ^שה ^מנו‬ ‫עוד מםפר דיוקים(‬
‫הבורא‪ ,‬שאינו תובע מהאדם לפי גדולתו)של‬
‫תניא רבי‬ ‫ז״ל ) עדכק יז‪(.‬‬ ‫וכדברי חכמינו‬ ‫הקב״ה(‪,‬‬
‫אליעזר הגדול אומר‪ ,‬אלמלא בא הקב״ה עם‬
‫אברהם יצחק ויעקב בדין‪ ,‬אין יכולין לעמוד‬
‫ותובעים‬ ‫שנאמר וכו׳‪,‬‬ ‫התוכחה‪,‬‬ ‫מפני‬
‫מהאדם שיעבוד את בוראו כפי השגותיו ־‬
‫הוא‪.‬‬
‫וז הו שאמר הכתוב ״איש״ שהאדם‬
‫במרת‬ ‫נתבע מהקב״ה כפי אישיתו ‪-‬‬
‫המעשים שהוא ‪ -‬לפי דרגתו והשגותיו ־‬
‫יכול לעשות עיי״ש‪ .‬אף אתם ־ בחורים‬
‫יקרים‪ ,‬דעו לכם‪ ,‬שמכל אחד ואחד מכם‬
‫יתבעו בשמים‪ ,‬האם עשה את כל מה שהוא‬
‫יכול לעשות‪.‬‬

‫ה רי‬ ‫ותנועותיו כשהוא לפני מלך גדיל וכר‬ ‫ו ן ו ד ‪ ,‬מחובתכם לתת שבח והודאה‬
‫שהעמידה ליד המלך מביאה ב אד ם י‬ ‫להקב״ה על החםר הגדול שעשה עמכם‪,‬‬
‫ר א ה‪,‬‬
‫ונח ‪ -‬שקיים מצות ״שויתי״ תמיד‪ ,‬ו ע פ ״ ש‬ ‫בהיותכם חוסים בין כתלי הישיבה‪ ,‬וכפרט‬
‫את האלקים התהלך נח‪ ,‬בודאי נ פ ל ה ע ל‪ ,‬ך‬
‫כאשר מתבוננים בנעשה‪ ,‬ב א ח ישראל‪,‬‬
‫יראה גדולה ואימת שמים‪ ,‬על ס מך ז ת‬
‫כתב‬ ‫זד■‬ ‫נוער‬ ‫ברחובות‪,‬‬ ‫המסתובב‬ ‫בנוער‬
‫התרגום ־ בדחלתא דה׳ הליך נח‪.‬‬
‫לראבונינו מוצא חן בעיני אנשי הרהוב‪ ,‬יש‬
‫ביניהם כאלו שעינם צרה בבחורי ה ש בה‬
‫הכג‬ ‫דגדי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדנוו״ד שליט״א‬

‫אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו‪,‬‬ ‫דש״י• מביא את דברי חז״ל ־ נח היה‬
‫ומבאר דענין דצרך סעד לתמכו הוא בעבור‬ ‫צרך סעד לתומכו‪ ,‬דברי רש״י הם עידוד‬
‫שהיצה״ר מתגבר באדם בכל יום ולולא‬ ‫גדול עבור כולם‪ ,‬־ גם כאשר יש מבול בחוץ‬
‫לו )כדאיתא סופ״ק בקידושין{‬ ‫הקב״ה עוזרו לא יכול‬ ‫ויש חשש לאיבוד מוחלט‪ ,‬אעפ״ב יש‬
‫כל המזכה את‬ ‫חז״ל ) אבו ת פ״ה מי׳׳ח(‬ ‫אבל אמרו‬ ‫סייעתא דשמיא‪ ,‬הקב״ה נותן םעד ועידוד‬
‫הרבים אין חטא בא על ידו‪ ,‬ולכן אברהם‬ ‫לכל מי שחפץ‪ ,‬הקב״ה ברא את עולמו עם‬
‫אע״ה שהכניס אמונת אלקי עולם גם בלב‬ ‫״בחירה״‪ ,‬והאדם נמצא במלחמה תמידית‬
‫על הפסוק‬ ‫חז״ל ) ספרי האזינו(‬ ‫האחרים‪ ,‬וכדברי‬ ‫בין היצ״ט והיצה״ר‪ ,‬וכאשר רואים משמים‬
‫ה׳ אלקי השמים ואלקי הארץ‪,‬‬ ‫)בראשית כר‪ ,‬ג(‬ ‫שהאדם עושה מה שיכול‪ ,‬והוא מתחנן‬
‫)עד פעולות אברהם‬ ‫שאברהם אמר ער עכשיו‬ ‫ומבקש סיוע ־ מסייעים לו!‬
‫היה רק אלקי השמים‪ ,‬ועכשיו ־ גם‬ ‫אבינו(‬

‫אלקי הארץ‪ ,‬לא היה צריך סעד לתמכו‪ ,‬וזהו‬ ‫)שמות‬ ‫עה״פ‬ ‫)ב״מ לב‪(.‬‬ ‫דוגמת דברי חז״ל‬
‫החילוק בין נח לאברהם‪ ,‬דבאמת היה צדיק‬ ‫ע‪ ,‬ה( עזב תעזב עמו‪ ,‬עמו דייקא‪ ,‬אם בעל‬
‫תמים‪ ,‬אבל רק בינו לבין המקום ולא זיכה‬ ‫הבהמה מטה שכם‪ ,‬חייבים לעזור לו‪ ,‬אך לא‬
‫את הרבים‪ ,‬וז״ש כי אותך ראיתי צדיק לפני‬ ‫כאשר הוא סבור שהוא אינו צ רך לעשות‬
‫דייקא אבל לא זיכה את הרבים‪.‬‬ ‫מאומה‪ ,‬ורק אחרים יעזרו לו‪ .‬דוד המלך ע״ה‬
‫י׳שועתך א׳לקים ת׳שגבני‪,‬‬ ‫אמר )תהלי ם סט‪ ,‬ל(‬

‫גם בחורים בישיבה‪ ,‬אפילו בחורים שאין‬ ‫הר״ת אתוון ״אתי״‪ - ,‬הקב״ה שולח את‬
‫להם הכשרונות ללמוד עם אחרים‪ ,‬אם הם‬ ‫סיועו ועזרתו‪ ,‬רק כאשר זה ״אתי״ עם‬
‫לומדים בהתמדה‪ ,‬אז גם הם נכללים בגדר‬ ‫עבודת האדם‪,‬‬
‫מזכי־הרבים‪ ,‬דטבע העולם שאחד נמשך‬
‫אחר השני‪ ,‬וכאשר רואים בחור היושב‬ ‫״בדיתיו״ פי׳ רש״י‪ ,‬יש מרבותינו‬
‫והוגה בתורה בהתמדה‪ ,‬גם אחרים מקבלים‬ ‫דורשים אותו לשבח כ״ש שאלו היה בדור‬
‫חשק לעשות כמוהו‪.‬‬ ‫צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬הבערז׳אנער רב‬
‫״בתכלת מרדכי״‪ ,‬מקשה ה א ך יתכן לפי״ז‬
‫^ @‬ ‫^‬ ‫מה שכתב אח״ב עה״פ את האלקים התהלך‬
‫אשר‬ ‫כתיב‬ ‫ובאברהם‬ ‫נח‪ ,‬ופי׳ רש״י‬
‫מדת הבטחון היא מידה חשובה מאד‪,‬‬ ‫התהלכתי לפניו‪ ,‬נח היה צ רך סעד לתמכו‬
 ‫דכדי מוסד ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫ל‪,‬כד‬

‫הוא בוטח בה׳‪ ,‬חסד יסובבנו! וזהו הדמיון‪,‬‬ ‫אך לא כאשר מדובר בסיוע ליהודי‪ ,‬שוו‬
‫טמא שנכנס למקוה אפילו לא ידע שנטמא‬ ‫בנפשבם‪ ,‬יבוא לפני עני‪ ,‬רעב וצמא‪ ,‬זקוק‬
‫ונכנס שלא במתכוין מ״מ המקוה מטהרתו‪,‬‬ ‫הוא לאוכל ושתיה‪ ,‬ויש לי מה לתת לו‪,‬‬
‫וכן הוא במי שיש לו בטחק אפילו הו א‬ ‫ואעפ״כ אענה לו שיהא ״בעל‪-‬בטחון״‪ ,‬כלום‬
‫ר‪.‬ש‪.‬ע‪ .‬־ הקב״ה עוזר לו‪ ,‬וזמש״א דז״ל כ דו ר‬ ‫בשמים יהיו מרוצים מתשוכה כזו? הוא‬
‫המבול שלא נחתם גזר דינם אלא על ה ג ז ל‬ ‫רעב‪ ,‬והוא זקוק לפת‪ ,‬ויש לך מה לתת‪,‬‬
‫דלמרות רשעתם אילו היו בוטחים ב ה׳ רל^‬ ‫מדוע אינך נותן? וכן הוא הדבר בסיוע רוחני‬
‫היו גוזלים ‪ -‬לא היה בא עליהם המבול‪ ,‬ה ר י‬ ‫לזולת‪ - ,‬אם אתה יודע את חומר־הלימודים‬
‫רואין מכאן גודל מעלת הבטחון‪ ,‬מ״מ כד״ו;‬ ‫ואתה יכול לעזור למי שהוא רעב‪-‬לתורה‪,‬‬
‫אינו כן‪ ,‬את מידת הבטחון צ י ד לנצל ד ק‬ ‫מדוע שלא תעזור לו‪ ,‬ודברים אלו אמורים‬
‫לאחר הלימוד והיגיעה‪ ,‬כאשד האדם ע ו ש ה‬ ‫גם לגבי ידיעת התורה‪ ,‬מהאדם תובעים‬
‫את כל המוטל עליו‪ ,‬והוא סומר על ה קכ״ ה‬ ‫יגיעה‪ ,‬־ שתהיו עמלים בתורה‪ ,‬ואם האדם‬
‫שיסייעו‪ ,‬מידת‪-‬בטחון כזו‪ ,‬ערכה גדול מ א ד‬ ‫לא יעמול‪ ,‬וירצה לסמוך רק על מידת‬
‫י ״ ע או מ ד‬ ‫ולפי״ז שפיר י^י^י‬ ‫הבטחון‪ ,‬ישאר בור ועם־הארץ!‬
‫אשריכם ישראל לפני מי אתם מ ט הריס‬
‫רמי‬ ‫קודם נדרשת מכם פתח לטהרה‪,‬‬ ‫וא^ן״פ שהבטחון הוא דבר גדול מאוד‪,‬‬
‫מטהר אתכם אביכם שבשמים ומביא ה פ סו ק‬ ‫אולם בעניני עבודת ה׳ שאני‪ ,‬וכדאיתא‬
‫מקוה ישראל ה׳ שהוא לשון קווי וכ ט הון‬ ‫לבאר הא דאי׳ בשלהי מם׳ יומא )פה‪ (:‬דברי‬
‫לומר אחר שעשה האדם המוטל עליו ו ס ו מ ך‬ ‫התנא הקרוש רבי עקיבא ‪ -‬אשריכם ישראל‬
‫על הקב״ה כבטחון שיסייעהו זהו ה ת כ ל י ת‬
‫לפני טי אתם מטהרין‪ ,‬מי מטהר אתכם‬
‫המבוקשת‪.‬‬ ‫אביכם שבשטים ובו׳ ואומר )‪ ,r ,-mr‬יג(‬
‫״מקוה ישראל ה ״‪ ,‬מה מקוה מטהר את‬
‫ר׳״אחכ^‬ ‫וכן מוב^‬ ‫הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל‪,‬‬
‫על מ ה ל מ א מ רו‬ ‫)ליקוטים אות סא(‪,‬‬ ‫ישראל״ זי״ע‬
‫והקשו מה הביא התנא ראיה טהפםוק הרי‬
‫ב עי ח ״ז‬ ‫רז״ל)חילק פט‪ (.‬מה אומנותו‬
‫כונת הפםוק בלשון טקוה‪ ,‬הוא בטחון וקיווי‬
‫)תהלים‬ ‫ישים עצמו כאלם‪ ,‬שנאמר‬
‫כ(‬ ‫«ל ‪ ,,•n‬ותירצו‪ ,‬עפ״י רברי הילי‪,‬וט‬ ‫)־»‬
‫^‬ ‫האמנם אלם‪ ,‬יכול אף לר״ת כן‪ ,‬ת ״ ל‬
‫רבים מכאובים לרשע‬ ‫ער״‪,‬־ ‪,‬״‪,‬א״ לב‪,‬‬
‫תרברון‪ ,‬רהכוונה היא‪ ,‬דהרי ל ג ני‬
‫והבוטח בה׳ חסר יסובבנו‪ ,‬דאפילו רשע‪ ,‬אם‬
‫הכה‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ע מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫ביהמ״ק בב״א ומאחד וחודש זה מסוגל‬ ‫השלך על ה׳‬ ‫)תהלים נה‪ ,‬יג(‬ ‫^ ל מ א אמרען‬
‫להגביד בו את שקידת‬ ‫לגאולה‪,‬‬ ‫יהבך והוא יכלכלך‪ ,‬אבל בד״ת אינו כן‪ ,‬שם‬
‫התודה‪ ,‬שבזכותה נגאל‪.‬‬ ‫אין לסמוך על מידת הבטחון‪ ,‬וכדאי׳ במשנה‬
‫תבא‬ ‫)התורה(‬ ‫ואל תאמד שהיא‬ ‫)אבות פ״ד מי״ד(‬

‫ב ד צ ו ד לבקש מכם כמה דבדים • נכנסו‬
‫תלמידים חדשים לישיבה‪ ,‬הן אלו שבאו‬
‫לכאן מישיבות אחדות‪ ,‬והן אלה שעלו מן‬
‫הישיבה‪-‬קטנה‪ ,‬בודאי יש ביניהם הזקוקים‬
‫לעידוד וחיזוק וסיוע‪ ,‬ומוטל עליכם חוב‬
‫קדוש‪ ,‬לסייע להם בכל מה דאפשד‪ ,‬וכפי‬
‫שכבד הבהדתי‪ ,‬זוהי מצוה גדולה עד מאד‪,‬‬
‫והיא נושאת דק דווחים!‬
‫כ מו ״ ב ‪ -‬אנא! הקפידו מאד על שמידת‬
‫דכוש־הישיבה‪ ,‬על המדד ועל הנקיון‪ ,‬בכל‬
‫מה דאפשד‪ ,‬ולדוגמא‪ :‬כאשד מצחצחים‬
‫נעליים‪ ,‬אין לעשות זאת בהדדי המגודים‪,‬‬
‫הצחצוח משאיד אחדיה כתמי‪-‬צבע שחודים‬
‫על הדצפה‪ ,‬המנקה נאלץ לעבוד עבודה‬
‫קשה ‪ -‬לנקותם‪ .‬דבדים אלו אמודים גם לגבי‬
‫האכילה בחדד‪-‬האוכל‪ .‬קבעו זמן־אכילה של‬
‫שלשת־דבעי‪-‬שעה‪ ,‬יש בחודים שנזהדים‬
‫שלא לבטל את הזמן‪ ,‬ונכנסים מיד בתום‬
‫התפלה לחדד האוכל‪ ,‬אוכלים כדאוי‪ ,‬ולאחד‬
‫מחצית השעה כבד יוצאים מחדד האוכל‪,‬‬
‫ולעומת זה יש בחודים ־ יחידים ‪ -‬שהם‬
‫נכנסים לחדד האוכל כמחצית ה שעה לאחד‬
‫התפלה‪ ,‬ועוד מבלים באוכל זמן דב‪ ,‬והם‬
‫אחרך‪ ,‬אל״ם נוט׳ א׳ומד ל׳ה׳ מ׳חסי‪ ,‬הדומז‬
‫למידת הבטחון‪ ,‬וזהו מה אומנותו של האדם‬
‫בעוה״ז‪ ,‬ישים עצמו כ״אלם״ ־ יסמוך על‬
‫הקב״ה‪ ,‬ובכוחה של מדת הבטחון לעזוד‬
‫לאדם שיוושע‪ ,‬אך לא כשמדובד בלימוד‬
‫התודה‪ ,‬וזמ״ש יכול אף לדבדי תודה כן?‬
‫ת״ל צדק תדבדון! בלימוד התודה אין‬
‫סומכין על מידת הבטחון בלבד‪ ,‬אלא ־‬
‫שתהיו עמלים בתודה‪.‬‬
‫אנו בתחילת חודש מדחשון‪,‬‬ ‫עוממם‬
‫מבאד מדוע‬ ‫יששכד״ ) מ א מ ר א אות ד(‬ ‫ה״בני‬
‫מכונה חודש זה גם בשם ידח־בול‪ ,‬ועפ״י‬
‫הידוע דביהמ״ק השלישי יבנה בחודש‬
‫מדחשון‪ ,‬והוא כנגד יעקב אבינו‪ ,‬שמידתו‬
‫)מיכה ז‪ ,‬כ(‪,‬‬ ‫מידת האמת‪ • ,‬תתן אמת ליעקב‬
‫ותיבת אמת‪ ,‬היא כוללת את כל האותיות‪,‬‬
‫אות א׳ היא האות הדאשונה‪ ,‬אות ת׳ היא‬
‫האחדונה‪ ,‬וה־מ׳ היא האמצעית‪ ,‬וכן תיבת‬
‫בול‪ ,‬האות ב׳‪ ,‬היא תחילת התודה ‪-‬‬
‫ב׳דאשית בדא‪ ,‬האות ל׳ היא סיום התודה ־‬
‫ל׳עיני כל ישדאל‪ ,‬ואות ו׳ היא אמצע‬
‫התודה־אות ו׳ דגחון‪ ,‬ולכן בחודש זה ‪-‬‬
‫שבשמו נדמזת התודה הקדושה ‪ -‬בו יבנה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫אלו שהוריהם מתגוררים בריחוק מ ק ר ם‪,‬‬
‫ההורים חייבים פעם בשבוע לשמוע ח י ד ו ש‬
‫מבנם‪ .‬הגרים בקרבת מקום‪ ,‬יוכלו לאומרו‬
‫בשבת‪ ,‬בסעודת שבת‪ ,‬ואלו שהוריהם גרי□‬
‫במרחקים יכתבו כל שבוע‪ ,‬אם יש לו חידו ש‬
‫אישי שלו‪ ,‬בודאי שהוא דבר גדול׳ א ך ג ם‬
‫יכולים לכתוב מהשיעור של המגיד‪-‬שיערר^‬
‫או מה שהם ראו במפרשים‪ ,‬בנוסף ל מ צו ת‬
‫כיבוד אב ואם שיש בכך‪ ,‬יש לזה עוד מ ע לו ת‬
‫רבות עד לאין ערוך‪.‬‬
‫אנ אן‬ ‫ולסיכום‪ ,‬ברצוני לבקש מכ ם׳‬
‫סייעו לי‪ ,‬שאוכל להביא לאבא שליט״א‬
‫בשורות טובות מכם‪ ,‬ועי״ז תגרמו קו ר ת ״ דו ת‬
‫והנאה לצדיק זה‪ ,‬שקר ־ אינני חפץ ל ו מ ר‪,‬‬
‫ואקוה שתתנהגו כ״כ טוב‪ ,‬שאוכל לו מר א ת‬
‫כל האמת‪ ,‬והכל יהיה בבחי׳ בשורות מ ו כ ו ת ‪,‬‬
‫איתא בגמ׳ )שבח ע‪ (:‬מאן דרחים ד ע נ ן‬
‫הוו ליה בנין רכנן‪ ,‬מאן דדחיל רבנן הוו‬
‫חתנין רבנן‪ .‬נמצא כי גרימת נח״ר לצדי^־‬
‫סגולה לבנים טובים‪ ,‬וכמו שאבי הק׳ מ פ ד ש‬
‫י׳י ^ ל ש ון‬ ‫הפסוק אלה תולדות‬
‫נייחא‪ ,‬וזהו הפי׳ ״אלה תולדות‪-‬נח״‬
‫תן ^‬ ‫וטובה גדולה ״להתולדות" )ר‪.‬ננים(‬
‫כשנח איש צדיק אם עושים נ ח ת‬
‫כ ע‪ 1‬ו ר ו ^‬ ‫להצדיק‪ ,‬אקוה שאוכל להביא‬
‫ו מ תנ ה גי ס‬ ‫טוכ‪,‬‬ ‫ב״ה‬ ‫שלומדים‬
‫הכו‬
‫גומלים שתי רעות‪ ,‬האחת ‪ -‬לעצמם‪ ,‬שאינם‬
‫נמצאים בתחילת םרר־הלימודים‪ ,‬ומפםידים‬
‫זמן־לימוד‪ .‬והשניה ‪ -‬שמעכבים את המנקה‪,‬‬
‫שצי ‪ 7‬להתעכב בגלל יחידים!‪.‬״ כלום אינם‬
‫םבורים הם שיתנו דין וחשבון על עיכוב זה?‬
‫הלא המנקה אינו עבד כנעני שלך‪ ,‬באיזה‬
‫זכות אתה מקשה עליו?‬
‫ואם בםדר ונקיון קא עםקינן‪ ,‬מחובתי‬
‫להדגיש‪ ,‬מיניתי משגיחים‪ ,‬שתפקידם יהיה‬
‫לדאוג לאיסוף הספרים‪ ,‬הם יודיעו לכ״א‬
‫מהתלמידים‪ ,‬באיזה יום מגיע תורו לאסוף‬
‫את הספרים‪ ,‬וכאו״א צי ‪ 7‬לציית להם בלי‬
‫התחמקויות ובלי אמתלאות‪ .‬יש בזה שלשה‬
‫חישובים‪ ,‬האחד‪ :‬ענין של כבוד‪-‬התורה‪,‬‬
‫שכאשר הספרים מתגלגלים משלחן לשלחן‪,‬‬
‫אין זה כבוד עבורם‪ ,‬והם גם נקרעים‪.‬‬
‫השניה‪ :‬יש בזה גם מניעת ביטול תורה‪ ,‬־‬
‫בחורים נזקקים לפעמים לספר מסויים‪ ,‬והם‬
‫יכולים ״לשרוף״ חצי שעה על חיפושים‪...‬‬
‫והשלישי‪ :‬שכאו״א יתרגל לחיות עם־םדר‪,‬‬
‫חיים מסודרים הם חיים תקינים‪ .‬ובודאי‬
‫שהנכם מבינים‪ ,‬שאין צורך ל ה אי ד בדיבור‬
‫ולהסביר לכם‪ ,‬עד כמה חייבים לעשות הכל‪,‬‬
‫לשמור על סדרי הישיבה‪.‬‬
‫כקשה נוספת יש לי אליכם‪ ,‬לכולם‪ ,‬הן‬
‫טובות‬
‫אלו שהוריהם מתגוררים בקרבת מקום‪ ,‬והן‬
‫הכז‬ ‫דברי כלוסר ‪ -‬כלכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫מחזקות אותו ומכנים בו שמחה‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫כשורה‪ ,‬ומתפללים כראוי‪ ,‬ומקפידים על‬
‫נזכה במהרה לבנין בית המקדש בב״א‪.‬‬ ‫שמירת הזמנים‪ .‬וכפי דבריו‪ ,‬בשורות־כאלה‬

‫יום ג' פ׳ לד לך‪ ,‬ט׳ חשון תש״ל לפ״ק‬

‫להתמלא שמחה ולהיות מאושר‪ ,‬על שזוכה‬ ‫ד א מ ר ה׳ אל אברם לך לך מארצך‬

‫לעשות מצות ולקיים רצון הבורא‪ ,‬ולמדריגה‬
‫זו יגיע כשיתרחק מן הדברים המגשמים את‬
‫האדם ומכניםים אותו לחומריות‪ ,‬וכמבואר‬
‫ב״אמרי נועם״ עה״פ לך לך מארצך ־‬
‫שהקב״ה אמר לאברהם שלא ילך אחר‬
‫תאוות וחמדת עוה״ז‪ ,‬כי אינם מכונים בשם‬
‫טובה‪ ,‬כי אינה מתמידים ונצחיים‪ ,‬ואינה‬
‫נקרא טוב רק דבר העומד בטובו לעולם‬
‫וכמו שאמרו חכמינו ז״ל )ברכות כט‪ (.‬גמירי‬
‫טבא לא הוי בישא‪ ,‬כלומר‪ ,‬דבר שהוא טוב‬
‫באמת‪ ,‬הוא נצחי‪ ,‬ואינו כלה ונפםד‪ ,‬משא״כ‬
‫הדברים שהיצה״ר טוען עליהם שהם טובים‪,‬‬
‫אינם נצחיים‪ ,‬אלא חולפים כצל עובר‪ ,‬וזה‬
‫מה שאמר הכתוב להנאתך לטובתך‪ ,‬שתלך‬
‫בדרכי השי״ת ובעשיות מצותיו ואז יהיה לך‬
‫הנאה כזו שיהיה נקרא טוב‪ ,‬הטוב הנצחי‪.‬‬
‫והעצה העיקרית להאדם לבל ילך אחרי‬
‫חמדת עוה״ז הוא‪ ,‬מה שאמרו חז״ל )אבות פ״ג‬
‫טי׳א( דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי‬
‫אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬״מולדתך״ רומז‬
‫למאין באת‪ ,‬״מארצך״ רומז ללאן אתה‬
‫הולך‪ ,‬שםופו של האדם לבא עלי קבר‬
‫וממולדתך ומבית אב ‪ 7‬אל הארץ אשר‬
‫אראך‪ .‬ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה‬
‫שמך וגו׳‪.‬‬
‫זקיני הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע הקשה‪,‬‬
‫אם אברהם כבר קיבל מראש הבטחה על‬
‫הבנים‪ ,‬הממון והשם‪ ,‬מה היה הנםיון בציווי‬
‫לך לך? ותירץ עפ״י הידוע‪ ,‬דאע״פ דשכר‬
‫מצוה בהאי עלמא ליכא )ק‪T‬ושין לט‪ ,(:‬אעפ״כ‬
‫על שמחת‪-‬המצוה נותנים שכר גם בעלמא‬
‫הדין‪ ,‬ואברהם אבינו‪ ,‬מיד כשאמר לו הקב״ה‬
‫לך לך‪ ,‬קבל על עצמו לקיים רצון ה׳‪ ,‬ולא‬
‫קבלה גרידא‪ ,‬אלא התמלא שמחה על‬
‫שזוכה לקיים מצות השי״ת‪ ,‬ועל השמחה‬
‫היה הנםיון‪ ,‬ועל שמחה זו הגיע לו שכר גם‬
‫בעוה״ז‪ ,‬והשכר היה‪-‬ואעשך לגוי גדול וכו׳‪,‬‬
‫וזה שפרש״י להנאתך לטובתך‪ ,‬״להנאתך״‬
‫מה שאתה נהנה ושמח במצוה‪ ,‬זה יהיה‬
‫״לטובתך״‪ ,‬־ שתקבל שכר ע״ז גם בעלמא‬
‫הדין‪.‬‬
‫משמעות הדברים היא‪ ,‬שכאו״א חייב‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הכח‬

‫כחודים‪-‬ילןרים‪ ,‬אין לי כל ספק ש א ת □‬ ‫חשוך‪ ,‬״ומבית אב ‪7‬״ רומז ללפני מי אתה‬

‫חייבים להודות להשי״ת ‪ -‬ששם חלקינו‬ ‫עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬לפני אבינו שבשמים‪,‬‬
‫מיושבי ביהמ״ד ולא שם חלקנו מיו^שבי‬ ‫ובאשר יתבונן בדברים האלו יזבה להגיע‬
‫קרנות‪ ,‬המציאות היא‪ ,‬שיש בארץ י שר אל «‬ ‫״אל הארץ אשר אראך״ ‪ -‬הארץ העליונה ‪-‬‬
‫לדאבונינו ‪ -‬עשרות אלפי בחורים‪ ,‬שאינס‬ ‫לחיי העוה״ב‪.‬‬
‫זוכים ללמוד תורה‪ ,‬ובמיטב שנותיהם ה ם‬
‫צריכים ללכת ולשמור בגבולות‪ -‬ו א ת ם‬ ‫הנה ידוע דיש שני םוגי מצות‪ ,‬יש מצות‬
‫בחסדי שמים ‪ -‬אינכם שומרים בגבולו ת^‬ ‫שעשייתן כרובה בדבר שיש בו הנאה לגוף‪,‬‬
‫לכם יש תפקיד שמירה מסוג אחר‪ ,‬לשמור‬ ‫עון המצות הקשורות באכילה ושתיה‬
‫על נשמתכם‪ ,‬לשמור על האברים‪ ,‬ל ב ל‬ ‫וכדומה‪ ,‬ויש מצות שאינן כרוכות כלל‬
‫יפגמו־בעצת היצה״ר‪ ,‬אלא להפעיל א ת כ ל‬ ‫בהנאת הגוף‪ ,‬אלא שכאשר האדם זוכה‪ ,‬יש‬
‫רמ״ח האברים ושס״ה הגידין לצבא ה׳‬ ‫לו הנאה וחיות ותענוג‪-‬רוחני מעצם קיום‬
‫׳‪f‬‬
‫לעשות נחת רוח לבורא כל העולמים‪ .‬ו ז הו‬ ‫המצות‪.‬‬
‫ממש להנאתך ולטובתך‪ ,‬להנאתך כ ע י ה ״ ז‬
‫ולטונתך‪ ,‬הן בעוה״ו והן בעוה״ב‪.‬‬ ‫דודי* הקדוש מאנטניא זי״ע היה אומר ‪-‬‬
‫כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב)סנהדרח צ‪,(.‬‬
‫ל בי ה מ ״ ד‬ ‫שעבר‬ ‫בשבוע‬ ‫נכנסתי‬ ‫עולם־הבא יש אכן לכל יהודי‪ ,‬אך עולם־הזה‬
‫ומצאתי שם אברך‪ ,‬אב לשבעה‬ ‫יש רק לעובד ה׳‪ ,‬יש לו חיות ותענוג ממצוה‪,‬‬
‫וטרור כל היום בעםקי פרנסה‪ ,‬על ה מ חי ה‪,‬‬ ‫התורה הק׳‪ ,‬וכשלומדים‪ ,‬יש‬ ‫ומלימוד‬
‫והכלכלה‪ ,‬ואמר לי שעור ווכר כ שהרב ‪., J3S‬‬ ‫למעשה גם הנאה בפשטות‪ ,‬נהנים מחידוש‪,‬‬
‫מוסר לבחורים שלא נשארים לעולם כ חו ר‬ ‫מקושיא ותי׳ נפלא‪ ,‬ותענוג זה יש גם בעוה״ז‪.‬‬
‫עי׳ ט ר‬ ‫ושלבחור‬
‫המנוחה‪ ,‬בלי שום ראגות וטירדות‪ ,‬אין‬ ‫ולעומת זה‪ ,‬אלו שנמנעים מלימוד‪,‬‬
‫ראגות רק מהבע״ר‪ ,‬או הגם׳ תום' ר מ כ ״ ס‬
‫בגלל עצלות‪ ,‬היצה״ר בצירוף עם כברות־‬
‫׳ ייש ל נ צ ל‬ ‫ונמוקי יוסף׳ ל ע כ טי ^‬ ‫הגוף מונע מהם ללמוד‪ ,‬יתכן שבעיני בשר‬
‫שנים אלו‪.‬‬
‫הם מרויחים‪ ,‬שאינם צריכים להתיגע‪ ,‬אך‬
‫מה שברור הוא‪ ,‬שהנאה ‪ -‬אין להם!‬
‫גניס‪-‬יקריס‪ ,‬באברהם נאמר " ו א כ ד ם‬
‫הכט‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫אימתי הספקת ללמוד את כל הר״ן? וסיפר‬ ‫כבד מאד במקנה ובכסף ובזהב״ אאע״ה‬
‫לי שניצל כראוי את ימי ״בין־הזמנים״‪.‬‬ ‫היה לו עושד גדול והיה לו מכל טוב‪ ,‬ועכ״ז‬
‫״וילך למסעיו״ מפדש השל״ה הקדוש‪ ,‬איזו‬
‫ה א מ ת היא‪ ,‬שימי ״בין הזמנים״‪ ,‬אצל‬ ‫מסעות היו לו לאבדהם אבינו‪ ,‬כלום נסע אל‬
‫רבים מהבחורים הם כעין ״יומא דפגרא״‪,‬‬ ‫ומבאד‪,‬‬ ‫לקנות?‬ ‫או‬ ‫למכוד‬ ‫השוק‬
‫זמן רב מושלך להבל ולריק בימים אלו‪ .‬ועל‬ ‫דה״מסעות״ היינו המדדיגות שהיה אבדהם‬
‫הזמן הזה יש אמתלאות ותירוצים נפלאים‪,‬‬ ‫אבינו עולה מדדגה לדדגה מעלה מעלה‪,‬‬
‫אך מי שרוצה באמת ובתמים לעלות בתורה‬ ‫ועד״ז אפשד לפדש פי׳ דש״י בחזדתו פדע‬
‫ועבודת הבורא‪ ,‬מנצל הוא כראוי גם את ימי‬ ‫הקפותיו‪ ,‬דהקפותיו הוא מל׳ החנוני מקיף‪,‬‬
‫״בין הזמנים״‪ .‬ואין לי כל םפק‪ ,‬שאותם שאין‬ ‫כי כל אדם יש לו חוב ‪ -‬השבועה‬
‫בהם התמדה גרולה‪ ,‬הםיבה היא‪ ,‬שאינם‬ ‫שהשביעוהו )נדה ל‪ (:‬תהי צדיק ואל תהי‬
‫לומדים םפרי מוםר וםפרי יראה כראוי‪.‬‬ ‫רשע‪ ,‬וזהו ״פדע הקפותיו״ שאבדהם אבינו‬
‫ע״ה ״פרע״ את כל חובותיו לה׳‪ ,‬ומשמעות‬
‫כ ל אחד ואחד חייב ללמוד בכל יום‬ ‫הדברים גם לגבי בחורי הישיבה‪ ,‬שהרי גם‬
‫מפרי מוסר‪ ,‬מפרים אלו מפקחים את עיני‬ ‫הם עשירים ברוך ה׳‪ ,‬יש לכם הכל‪ ,‬כסא‬
‫האדם ומראים לו את ה״דף״ שלו‪ ,‬גם גדולי‬ ‫שלחן ומנורה‪ ,‬וזה מחייב את כולם לעמוד‬
‫ישראל ‪ -‬שהיו גדולים מאתנו‪ - ...‬הקפידו‬ ‫איתן בנסיון־העושר ‪ -‬לנצל כראוי כל יום‬
‫ללמוד בכל יום מפרי מומר‪] .‬כידוע מה‬ ‫וכל שעה וכל רגע‪ ,‬וכשיש מיעוטא דמיעוטא‬
‫שאמר ה״חתם מופר״‪ ,‬שאם אירע יום שלא‬ ‫שאינו מבין זאת‪ ,‬הרי זה כאב־לב ורחמנות‬
‫למד בו מומר‪ ,‬הוא חש זאת היטב על‬ ‫גדולה עליהם‪.‬‬
‫בשרו‪ [.‬הנהגנו זה זמן רב‪ ,‬שבלילה חייבים‬
‫כולם ללמוד חצי שעה מפרי יראה‪ ,‬משעה‬ ‫אני* אומר למיעוטא דמיעוטא‪ ,‬כי רוב‬
‫תשע ומחצה עד שעה עשר‪ ,‬וא״א לקרות‬ ‫הבחורים הם גאלדענע טייערע בחורים‪,‬‬
‫ק״ש בלי לימוד מוסר מקודם‪ ,‬ומובטחני כי‬ ‫יושבים והוגים בתורה‪ ,‬ויש כאלו שהם‬
‫מי שלומד מומר כראוי‪ ,‬אדם זה אינו‬ ‫מתמירים במיוחד‪ ,‬והם השליכו הכל מאחורי‬
‫״שוקע״ ב״צלחת״‪ ,‬ואין הוא מאבד את‬ ‫גבם‪ ,‬ומתמסרים בלו״נ רק ללימוד התורה‪.‬‬
‫העשתונות בראותו מאכל האהוב עליו‪ ,‬וכן‬ ‫היו בחורים שנבחנו על כל מם׳ קידושין‪,‬‬
‫בהתלהבות‬ ‫אצלו‬ ‫יהיו‬ ‫ותפלה‬ ‫התורה‬ ‫ואחד מהם נבחן גם על הר״ן‪ ,‬שאלתי אותו;‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬ ‫הל‬

‫דעו לכם‪ ,‬בכל תקופה יש דברי□‬
‫המפריעים לאדם לעבוד את כוראו^‬
‫בצעירותו יש לאדם יותר זריזות והתלהבות‪,‬‬
‫ולעומת זה‪ ,‬יש לו גם יותר תאוות‪ ,‬ובזקנותו‪,‬‬
‫הוא אמנם יותר מחושב‪ ,‬ויש לו פ חו ת‬
‫את‬ ‫לו‬ ‫זה׳ אין‬ ‫לעומת‬ ‫אך‬
‫ההתלהבות שיש לאדם צעיר‪.‬‬
‫ובחמימות‪ ,‬במחשבות וכוח וטהורות‪ ,‬ללא‬
‫מחשבות זרות‪ ,‬וכן בעשיית המצות תהא‬
‫מחשבתו רק למען עשות נחת רוח להבורא‬
‫יתברך שמו ללא פניות‪ ,‬ואז יהיה שכרו ללא‬
‫גבול ‪ -‬כי כשם שהקב״ה אין לו גבול ‪ -‬כך‬
‫תאוות‪,‬‬ ‫השכר שהוא משלם לעושי רצונו הוא ללא‬
‫גבול‪.‬‬

‫הגאון מבערז׳אן זי״ע בעל ״ ת כ ל ת‬ ‫ו מ ה בארו בםפה״ק את דברי הקב״ה‬

‫מרדכי״ מבאר הכתוב ־ ומלכי צדק מ ל ך‬ ‫לאברהם אנכי מגן לך וכר‪ ,‬״מגן״ לשון‬
‫שלם הוציא לחם ויין ־ שכאשר מתכונני□‬ ‫הקב״ה אמר לאברהם‪ ,‬הרי‬ ‫״חנם״ )ב אר מי ת(‪,‬‬
‫רואים שהלחם והיין‪ ,‬הטבע שלה ם נוגד‬ ‫אתה עובד אותי ״חנם״ ‪ -‬ללא כל פניות או‬
‫פ‪£‬וכ‪,‬‬ ‫אפייהי‬ ‫בתחלת‬ ‫הלחם‪,‬‬ ‫זא״ז‪,‬‬ ‫מחשבות על קבלת שכר‪ ,‬שלא ע״מ לקבל‬
‫וכשנתיישן קשה לאכלו‪ .‬והיין ־ טב עו ה פ ר ך‬ ‫פרם‪ ,‬ולכן ‪ -‬שכרך הרבה מאד!‬
‫מהלחם‪ ,‬שככל שהוא יותר עתיק ״ ט ע מ ו‬
‫משובח יותר‪ .‬וזהו הוציא לחם ייין׳ א כ י ח ס‬ ‫וחשבתי להוםיף בד״א‪ ,‬״אנכי״ רומז‬
‫אבינו ־ בכל שנותיו‪ ,‬הן בצעירותו‬ ‫ה ק ד ו ש ה )מאמר ראשון בעשרת הדברות(‪,‬‬ ‫ל תו ר ה‬
‫בזקנותו‪ ,‬ניצל את תכונות נפשי רק ל ט י כ ת‬ ‫״מגן לך״ הניתנת לבחורי הישיבה ״חנם״‪,‬‬
‫וזמ״ש בגמ׳ )שבת קנא‪ (:‬עד ארבעים‬
‫אף אלו שאין ביכלתם לשלם‪ ,‬גם עמהם‬
‫מיכלא מעלי‪ ,‬כשהאדם עדיין בצעיר תו ״‬
‫־דע‬ ‫לומדים‪ ,‬שהתורה אינה כבחכמות חיצוניות‪,‬‬
‫שמיכלי מעלי‪ ,‬כמו כל דבר כשהוא ט רי‬
‫ששם מחייבים כל םטורנט לשלם במיטב‬
‫עבר עליו הרבה זמן‪ ,‬יותר טוב‪ ,‬וכמו כן צ ר י ך‬ ‫עבור הלימודים‪ ,‬ואם לאן לא לומדים אתו‪,‬‬
‫לדעת שינצל הזמן ולא לאבדה ^י'‪ P‬׳ א ב ל‬ ‫משא״כ התורה הקדושה‪ ,‬ועם כל זה אמר‬
‫מ״מ מי שעברה עליו כבר הארבעים א ל‬
‫הכתוב ״שכרך הרבה מאד״ אלא שלמעשה‪,‬‬
‫ביאוש ובעצבות שכבר הפסיד ד צ ר ד‬
‫גם התורה אינה נרכשת בקלות‪ ,‬יש יצה״ר׳‬
‫לאחר ארבעים מישתי מעלי‪ ,‬כמו יין ד־^״ץ‬ ‫מנסה הוא בכל הכוחות להפריע ללימוד‪ ,‬ומי‬
‫שנתיישן נעשית יותר טוב וכמו״כ ה א ד ־ ק‬
‫שזוכה ומתגבר עליו‪ ,‬בצדק נותנים לו שכר‬
‫י‬ ‫וזאת למד ‪-‬״הוציא״ מלכי צדק מאברהם‪.‬‬
‫משמים‪.‬‬
‫הלא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ומםרתי לו דו״ח על הל״מודים שלכם‪,‬‬ ‫כ״ה‪ ,‬הבחורים התחילו את זמן־החורף‬

‫וכשומעו את הבשורות הטובות‪ ,‬הוזיל‬
‫דמעות‪-‬שמחה‪ ,‬בהדגישו כי בשורות כאלה‬
‫מכנימות בו חיות ושמחה‪ ,‬וא״ב קחו בחשבון‬
‫איזו מצוה גדולה אתם עושים‪ ,‬כאשר אתם‬
‫מתנהגים כראוי‪ ,‬ומובטחני שבזכות לימוד‬
‫התורה נזכה והקב״ה יעשה עמנו חםדים עד‬
‫בלי די ־ בבחי׳ שכרך הרבה מאד‪ ,‬ונזכה‬
‫להקביל פני משיח צדקנו בב״א‪.‬‬
‫להקפיד‬ ‫בלימוד בשקידה רבה‪ ,‬וצר ‪7‬‬
‫שימשיבו ללמוד בהתמדה‪ ,‬במו״ב בבר‬
‫ביקשתי ממבם בשבוע שעבר והנני מבקש‬
‫שוב‪ ,‬לבתוב ולומר חידושי תורה לאביו חוץ‬
‫מד״ת בחםידות‪ ,‬אין לבם מושג מה גדולה‬
‫מצות ביבוד אב ואם זו‪ .‬ובמה הנאה וקורת־‬
‫רוח גורמים להורים עי״ז‪.‬‬
‫נכנסתי לאבי הקדוש שליט״א )זצ״ל(‬

‫יום ג׳ פ׳ חיי שדה‪ ,‬כ״ד חשון תש״ל ל פ ״ ק‬

‫שבהם‪ ,‬שהאדם יותר מיושב ואינו להוט כ״ב‬ ‫זקיני הקדוש ה״אמרי נועם״ מבאר‬
‫אחר התאוות‪ ,‬אעפ״ב יש בהם גם חסרון‪,‬‬ ‫הפסוק ־ ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את‬
‫שאין בו את אותו להט־נעורים וזריזות‬ ‫וכימ ‪7‬‬ ‫)דברים לג‪ ,‬כה(‬ ‫אברהם בכל‪ .‬הנה כתיב‬
‫לעבוד את ה׳‪ ,‬וזהו ״וכימ ‪ 7‬דבאך״ יש‬ ‫דבאך‪ ,‬ופי׳ רש״י ״י מ ך׳ הם ימי הבחרות‪,‬‬
‫להשוות שניהם יחד‪ ,‬ובמשך כל תקופות חיי‬ ‫ו״דבאך״ הם ימי הזקנה‪ ,‬יש להשוות בין שני‬
‫האדם‪ ,‬עליו לנצל תכונותיו רק לעבודת ה׳‪.‬‬ ‫הזמנים הללו‪ ,‬ובמה?‬

‫וזה מה שאמר הכתוב על אברהם אבינו‬ ‫עפ״י• הידוע שלכל אחד משני הזמנים‬
‫ע״ה ״ואברהם זקן״ שבימי הזקנה ״בא‬ ‫הללו יש מעלות משלו‪ ,‬כשהאדם צעיר‪ ,‬יש‬
‫בימים״ ‪ -‬״בימים״ רומז לימי הנעורים כנ״ל‬ ‫בו זריזות ובנקל יוכל לעבוד את השי״ת‬
‫ברש״י‪ ,‬היה לו המעלה של ימי הבחרות‪,‬‬ ‫בהתלהבות‪ ,‬כשהוא מנצל את רתיחות‪-‬‬
‫וזהו גם מה שנאמר בשרה אמנו‪ ,‬בת ק׳ כבת‬ ‫הרמים שבו לעבודת ה׳‪ .‬אך יש בו גם‬
‫כ׳‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬בכל הזמנים שבחייה‪ ,‬ידעה‬ ‫חסרון‪ ,‬שהאדם אינו כ״ב מיושב כבימי‬
‫כיצד לנצל את התכונות שיסייעו לה‬ ‫הזקנה‪ ,‬והוא עלול להיתפש במיררף אחר‬
‫לעבודת ה׳‪.‬‬ ‫התאוות‪ .‬ובימי הזקנה‪ ,‬למרות המעלה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הלב‬

‫מדוע שיעמדו מחוץ לגבולות הקדושה‪ ,‬״‬ ‫לפעמים‬ ‫אני‬ ‫עומד‬ ‫כני ם ‪-‬י ק די ם‪,‬‬
‫בדוך ה׳!‬ ‫וחושב‪ ,‬כל שבוע כשבא יום ג׳‪ ,‬כבד יודעים‬
‫שאבוא ואומד מוסד לבחודים‪ .‬והאמת היא‪,‬‬
‫האדם חייב מקטנותו לקחת בחשבון‪,‬‬ ‫שאין שאיפתי לומד מוסד לבחודים‪ ,‬אלא‬
‫שהעולם אינו הפקד‪ ,‬וגם הישיבה א עז ק‬ ‫שאני מתחיל לפעמים לחשוב על העתיד‪,‬‬
‫הפקד‪ ,‬כאו״א חייב לקבל ע״ע לשמור א ר;‬ ‫כאשד אעלה לעולם העליון‪ ,‬בודאי ישאלוני‪:‬‬
‫םדרי הישיבה‪ ,‬ללמוד את כל הלימודים‬ ‫הלא ניהלת ישיבה‪ ,‬האם עשית כל מה‬
‫שהנהלת הישיבה קבעה‪ ,‬וכן לעמוד ב כ ל‬ ‫שביכלתך לזדז את כולם לתודה ועבודת ה׳?‬
‫המבחנים‪ ,‬בלי שום תידוצים שעוד לא ג מד‪,‬‬ ‫ומחשבות אלה מביאות אותי לבא מדי פעם‬
‫לא הםפקתי לגמוד‪ ,‬למה לא? הלא אין ל ך‬ ‫ולדבד עמכם מלב אל לב‪ ,‬לזדז אתכם לדדוף‬
‫טידדות אחדות‪.‬‬ ‫אחד הדבדים הטובים‪ ,‬ולבדוח מן הדבדים‬
‫הדעים‪ .‬ואם יש בחודים‪ ,‬אשד נכשלו פעם‬
‫במשנה הנאמדת בכל יום‪ ,‬מ פ ר ט ם‬ ‫בחטא כל‪-‬שהוא ‪ -‬לשוב ולקבל ע״ע‬
‫או כ ל‬ ‫שהאדם‬ ‫הדבדים‬ ‫אותם‬ ‫המשנה‬ ‫שמהיום והלאה יתנהגו כדאוי‪ ,‬שהדי הדדך‬
‫פידותיהן בעוה״ז והקדן קיימה לי ל עו ה ״ ב‬ ‫לתשובה פתוחה תמיד בפני כל‪.‬‬
‫ח שו כו ם‬ ‫והמשנה מונה שם מצות כה‬
‫ככיבוד אב ואם וכדומה‪ ,‬ולבסוף מ ס י י ם‬ ‫ה״אמדי‪-‬נועם״)נפרשתנו( מבאד הכתוב‬
‫המשנה ותלמוד תודה כנגד כולם ז ו א ם חי ^ן‬ ‫‪ -‬ויאמד בא בדוך ה׳ למה תעמוד בחוץ‬
‫כה גרולה‪ ,‬אמור שהטיררות יפריעו לנו‬ ‫ואנכי פניתי הבית ומקום לנמלים‪ .‬״ויאמד״‬
‫מללומרה‪ ,‬יש לנו טיררה אחת בלבד‪ ,‬י הי ^ן‬ ‫הקב״ה פונה אל האדם ומבקש אותו ״בא‬
‫כיצר ללמור תורה מה שיותר‪ ,‬שהדי ה תו דד ^‬ ‫בדוך ה׳״ הכנם אל הקדושה ותהיה מבודך‪.‬‬
‫הקרושה רחבה היא ועמוקה מני ים‪ ,‬ו ח ס ד‬ ‫למה תעמוד בחוץ ‪ -‬מחוץ לקדושה‪ ,‬ואנכי‬
‫עצום עשה עמנו הבורא‪ ,‬שזיכנו ו אי פ ש ד ל נ ן‬ ‫פניתי ה״בית״ דומז לעוה״ז הדומה לאות‬
‫ללמור את תורתו הקרושה‪.‬‬ ‫הפתוחה ב״צפון״‪ ,‬הרומז לגיהנום‬ ‫״ב״‬
‫וכמ״ש )‪ (t ,k n-or‬מצפון תיפתח הרעה‪,‬‬
‫^ייי<»‪,‬‬ ‫ומקום לגמלים‪ ,‬להורות לבני הארם שהעולם‬
‫שתי ה ש י ם ו ^‬ ‫את רברי‬ ‫כמדרש( מביא‬
‫אינו הפקר‪ ,‬יש דין ויש דיין‪ ,‬ויש מי ש״גומל״‬
‫שבמררש‪ ,‬חר אמר בן ג׳ שנים הכיר א בג ר ^ ק‬
‫טוב לעושי דצון השי״ת וכן להיפך‪ .‬וא כ‬
‫הלג‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ש׳נאה ק׳נאה ת׳אוה‪ ,‬והן שרשי המידות‬ ‫את בוראו‪ ,‬וחד אמר בן ע״ה‪ .‬ומבאר דלא‬
‫הרעות‪ ,‬אך אפשד לתקנן ולנצלן לעבודת ה׳‪,‬‬ ‫פליגי‪ ,‬דבעצם‪ ,‬כאשר ילד בן ג׳ מכיר את‬
‫)תהלים צז‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫״שנאה״ ‪ -‬אהבי ה׳ שנאו רע‬ ‫בוראו‪ ,‬אי אפשר לומר שזהו מכחו‪ ,‬ואין הוא‬
‫)ב״ב‬ ‫״קנאה״ ‪ -‬קנאת מופרים תרבה חכמה‬ ‫יכול להתפאר בהכרה זו‪ ,‬זוהי רק מתנה‬
‫״תאוה״ ‪-‬גרמה נפשי לתאבה אל‬ ‫כ‪.(.‬‬ ‫להשגות‬ ‫אברהם כאשר זכה‬ ‫משמים‪,‬‬
‫כד״ה במילוי‬ ‫)תהלים קיט‪ ,‬כ(‬ ‫משפטיך בכל עת‪.‬‬ ‫הגדולות‪ ,‬בהיותו בן ע״ה שנה‪ ,‬היה משוכנע‬
‫עה״א גימ׳ תקו״ן‪ ,‬ותער ״כדה״‬ ‫)כף■ דלת • ה׳(‬ ‫אלא שפע‬ ‫)רוגמח בן נ׳ שנים(‬ ‫כי אין זה מכוחו‪,‬‬
‫אל השקת‪ ,‬שתיקנה את המידות‪ .‬אלא שהיא‬ ‫משמים ותו לא‪ ,‬וזה מה שאמר הכתוב‬
‫לא הםתפקה בתיקון־עצמי‪ ,‬אלא ותשאב‬ ‫״והאמן בה׳ ויחשבה לו לצדקה״‪ ,‬אברהם‬
‫לכל גמליו‪ ,‬היינו לכל מי שגמל לנפשו דעה‬ ‫חשב‪ ,‬שהאמונה שהאמין בה׳‪ ,‬אין זו אלא‬
‫ח״ו‪ ,‬היא עזרה לו לתקן מדותיו‪.‬‬ ‫צדקה שניתנה לו משמים‪ ,‬הוא לא זכה לכך‬
‫מכח עבודתו‪ ,‬ולא החזיק טיבותא לנפשיה‪.‬‬
‫סוף םוף‪ ,‬כאשר בחור בא לישיבה‪,‬‬
‫בודאי מ ע ר ך הוא את הזכות שמשמים‬ ‫וחשבתי* בד״א לפרש דברי המדרש‪,‬‬
‫זיכוהו‪ ,‬והוא עומק בתורה ועבודת הבורא‪,‬‬ ‫דאפשר לומר דלא פליגי‪ ,‬והמדרש בא‬
‫אלא שהוא חייב לאגור בקרבו כל כך הרבה‬ ‫ללמדינו כדברי ה״אמרי נועם״ עה״פ וכימ ‪7‬‬
‫תורה ויראה‪ ,‬שכאשר יגיע הזמן ‪ -‬אם לא‬ ‫דבאך‪ ,‬שאברהם אבינו‪ ,‬שני הזמנים הללו ־‬
‫יזכה לשבת באהלה של תורה כל ימיו ־‬ ‫הן בהיותו בן ג׳ שנים והן בהיותו בן ע״ה‬
‫והוא יאלץ לצאת ״אל השוק״‪ ,‬להתעמק‬ ‫שנים ־ היו שוים אצלו‪ ,‬בהיותו צעיר‪ ,‬היו בו‬
‫בצרכי מחיה וכלכלה‪ ,‬יוכל לעמוד איתן מול‬ ‫כבר גם מעלות הזקנה‪ ,‬וכשהיה בן ע״ה שנה‬
‫כל הנםיונות העומדים שם בפני האדם‪.‬‬ ‫היו בו גם מעלות ימי הבחרות ‪-‬לטובת עניני‬
‫עבודת ה׳‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫חכמינו ז״ל דרשו)ב״מ קז‪ (.‬את הכתוב‬
‫‪ 0‬ברוך אתה בבאך ובדוך אתה‬ ‫)דברים כח‪,‬‬ ‫הנה האדם לא נברא אלא לשבר את‬
‫בצאתך‪ ,‬שתהא יציאתך מן העולם כביאתך‬ ‫הטבע ולתקן את המרות‪ ,‬פירושו של יראת‬
‫לעולם‪ ,‬מה ביאתך לעולם בלי חטא‪ ,‬אף‬ ‫שמים הוא ״תיקון המרות״ זקיני הקדוש‬
‫יציאתך מן העולם בלא חטא‪ .‬ואפשר לומר‪,‬‬ ‫מבאר את הכתוב‬ ‫)בפרשתנו(‬ ‫ה״צמח״ זי״ע‬
‫שמאמר זה רומז גם לתלמידי הישיבה‪.‬‬ ‫ותמהר ותער כדה אל השקת‪ ,‬״שקת״ נוט׳‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬טכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫כ ש הו א‬ ‫״‬ ‫אשרי איש ירא את ה׳‪,‬‬ ‫)תהלים קיב‪ ,‬א(‬
‫איש )צעיר(‪ ,‬זה מה שלימדה אותנו תו ר תינ ד‬
‫ש קנ ה‬ ‫הקדושה ואברהם זקן ‪ -‬״זקן״ זה‬
‫אברהם אבינו היה כ כ ה י'‬ ‫)ק ‪T‬וש‪ p‬לב‪(:‬‬
‫זקן ‪ -‬ללא תאוות וללא שאר הבלי ה עי ה ״ז «‬
‫גם כאשר היה ״בא בימים״ והיה צעיר ן‬
‫ב״חוכות‪-‬הלבכות״ בהתוכחה נ א מ ר‬
‫‪ -‬נפשי‪ ,‬שיתי לבך למסלה דרך ה ל כ ת‪ ,‬כ י‬
‫אל‬ ‫הכל היה מן העפר‪ ,‬אמנם הכל ש כ‬
‫העפר‪ ,‬ולכל נברא ונוצר יש קץ ו ת כ לי ת ‪,‬‬
‫לשוב אל הארץ אשר ממנה לקח‪ ,‬ו ת היי □‬
‫והמות אחים‪ ...‬אחוזים בשתי קצות ג ש ר ‪,‬‬
‫רעוע‪ ,‬וכל ברואי תבל עוברים עליו‪ ,‬ה חיי ם ‪,‬‬
‫מובאו והמות ‪ -‬מוצאו‪ ,‬החיים בונה ודז מר ת‬
‫סותר‪ ...‬ודעי וראי כי גם ע ל ד תעבר כ ו ס‬
‫ת ר צי‬ ‫ותשובי לבית עולמך‪ ,‬כיום ה הו א‬
‫פעולתך‪ ,‬ותקחי משכרתך‪ ,‬חלף ע בו ד ת ך‪...‬‬
‫משמעות הרברים היא‪ ,‬שבכל יום ה א ד □‬
‫פוסע עור פסיעה על ה״^׳טי" ׳ “ לו׳ כ א׳ ש ר‬
‫אף אחר אינו יורע מהו אורך ה״גשר״‪.‬‬
‫הכל תלוי ב״ראש״‪ ,‬בתכונה ש כ א ד ס‬
‫שהרי רק כזאת האדם נבדל מן ה כ ה מ ה'‬
‫ובזאת יברל מן ה״בהמיות״ שבו׳ ו אין‬
‫ספק שבחור ישיבה חייב להבי! י א ה׳ ס ו ף‬
‫סוף‪ ,‬הרי גם הוא חלק מן הישיבה‪ ,‬וג ם ד‪,‬ו‪,,‬‬
‫חייב לשאת כעול עד כדי כך‪ ,‬שי שמר ׳□‪3‬ן‬
‫קלד‬
‫כאו״א כאשר הוא בא אל הישיבה‪ ,‬יש לו‬
‫תכניות ושאיפות טובות ־ ששנות הלימוד‬
‫בישיבה יקנו לו תורה ואבודה‪ ,‬חסידות‬
‫חכמה‬ ‫ותיקון המידות‪ ,‬השאלה היא‪ :‬כיצד הוא‬
‫נראה ב״יציאתו״ כשעוזב את הישיבה‪ ,‬האם‬
‫אכן אגר לעצמו כל מה שצריך ‪ -‬כיסוד‬
‫לחיים הבאים לקראתו‪ ,‬או אולי יכול היה‬
‫לאגור יותר? ואפשר לבאר זאת בדרך‬
‫נוםפת‪ ,‬״ביאתך״ רומז לזמן אשר בו שוהה‬
‫הבחור בישיבה‪ - ,‬אם ב״ביאתך״ היה כלי‬
‫חטא‪ ,‬שהעבירו את שנות הבחרות כראוי‪,‬‬
‫ואז השי״ת יעזור לך כי גם ה״יציאתך" תהיה‬
‫בלי חטא‪ .‬דבר זה חייב להילקח בחשבון‬
‫ולנצל כל דקה ששוהים בישיבה‪.‬‬
‫י ש בחורים‪ ,‬שברגע שהם יוצאים מן‬
‫הישיבה‪ ,‬בימי ״בין־הזמנים״ וכדומה‪ ,‬מיד‬
‫הם מתגעגעים לשוב אליה‪ ,‬חשים הם ששם‬
‫הוא מקור‪-‬חיותם‪ ,‬וזהו סימן שהם יודעים‬
‫כיצד לנצל את ימי הבחרות‪.‬‬
‫מבעח׳אן זי״ע בספר ״תכלת‬ ‫תה״ק‬
‫מרדכי״‪ ,‬מבאר את הכתוב ואברהם זקן בא‬
‫בימים‪ ,‬אשר על פסוק זה מובא במדרש‬
‫וזכור את בוראך בימי‬ ‫׳‬
‫בחורותיך‪ ,‬עד אשר לא יבואו ימי הרעה‬
‫והגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם‪.‬‬
‫רהנה חכמינו ז״ל )ע״ז יט‪ (.‬דרשו את הכתוב‬
‫הלה‬ ‫דנרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫כביאתך״‪ ,‬ונזבה מהרה לבנין בית המקדש‬ ‫הטוב של הישיבה‪ .‬הבה וננצל את שנות‬
‫בב״א‪.‬‬ ‫הבחרות כראוי‪ ,‬ואז נזכה שתהא ״יציאתך‬

‫יום ג׳ פ׳ תולדות‪ ,‬ר״ח כסליו תש״ל לפ״יו‬

‫אתה ־ יעקב ‪ -‬זכית לנצח‪ ,‬ובמה? שלקחת‬ ‫זקיד הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‪ ,‬מבאר‬
‫את שתי העולמות‪.‬‬ ‫הם׳ ־ ויעתר יצחק לה׳ לנכה אשתו ובו׳‬
‫ויעתר לו ה׳‪ .‬עפ״י מה דאיתא בתנא דבי‬
‫דבר זה נרמז גם בדברי נעים זמירות‬ ‫לפני שנולדו יעקב ועשו‪,‬‬ ‫זוטא ) פ ר ק י״ט(‬ ‫אליהו‬
‫אל‬ ‫)תהלים מט‪ ,‬ת(‬ ‫ישראל‪ ,‬דוד המלך ע״ה‬ ‫אמר יעקב לעשו‪ :‬עשו אחי‪ ,‬שני אחים אנחנו‬
‫תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו‪.‬‬ ‫לאבינו‪ ,‬ושני עולמות יש לפנינו‪ ,‬העולם הזה‬
‫״איש״ מלשון חשיבות‪ ,‬כשתראה יהודי‬ ‫והעולם הבא‪ ,‬העוה״ז יש בו אכילה ושתיה‬
‫העוםק בתורה ועובד את בוראו‪ ,‬ואעפ״ב‬ ‫וכדומה‪ ,‬העוה״ב אינו כן‪ ...‬אם רצונך‪ ,‬טול‬
‫״כי ירבה כבוד ביתו״ יש לו גם עוה״ז‪,‬‬ ‫אתה את העוה״ז ואני אטול את העוה״ב‪...‬‬
‫ותתפלא‪ :‬הלא העוה״ז הוא חלקו של עשו?‬ ‫באותה שעה נטל עשו את חלקו ־ העוה״ז‪,‬‬
‫אל תירא! כי לא ]רק[ במותו יקח הכל‪ ,‬לא‬ ‫ויעקב נטל בחלקו את העוה״ב‪ .‬וחלוקה זו‬
‫ירד אחריו כבודו‪ ,‬כי נפשו בחייו יברך ]עוד‬ ‫נרמזת בשמותיהם‪ ,‬״עשו״ ־ מלשון עשיה‪,‬‬
‫בעלמא הדין[‪ .‬אך תנאי אחד נדרש מהאדם‪,‬‬ ‫דהיינו העוה״ז ‪ -‬עולם העשיה‪ .‬ויעקב ־‬
‫ויודוך כי תיטיב לך! כשזוכה והקב״ה מיטיב‬ ‫מלשון עקב־םוף‪ ,‬שהוא העוה״ב‪ .‬אך מכיון‬
‫עמו‪ ,‬שלא ישכח להודות להקב״ה על כל‬ ‫תורה ) אבו ת פ״ג מ״יז(‪,‬‬ ‫שידוע שאם אין קמח אין‬
‫החסדים שעשה ועושה עמו‪ ,‬עם אלקים ועם‬ ‫וביצר יוכל יעקב ללמוד תורה ולעבור את‬
‫אנשים ותוכל‪ ,‬תוכ״ל נוט׳ ו׳יורוך כ׳י ת׳יטיב‬ ‫הבורא אם אין לו שפע‪ ,‬לכן נתגלגל הדבר‪,‬‬
‫ל׳ך!‬ ‫ויעקב קיבל מידי יצחק את הברכות ״ויתן לך‬
‫האלקים״ וכדומה‪ ,‬למען יהיה לו גם העוה״ז‪.‬‬
‫ודבר זה נרמז בפסוק‪ ,‬ויעתר יצחק לה׳‬ ‫וזה גם מה שאמר שרו של עשו ליעקב‬
‫לנכח אשתו‪ ,‬בקשת יצחק היתה על שני‬ ‫כי שרית עם אלקים ‪ -‬העוה״ב‬ ‫)בראשית לב‪ ,‬כט(‬

‫הדברים‪ ,‬הן על לה׳ ־ היינו עניני עוה״ב‪,‬‬ ‫לעכטיגן‬ ‫מיטן‬ ‫הבוכ״ע‬ ‫עם‬ ‫להתדבק‬
‫שנפשו של אדם דבוק אצל כסא הכבוד‪ ,‬והן‬ ‫באשעפער‪ ,‬ועם אנשים־העוה״ז‪ ,‬ותוכל‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שליט״א‬ ‫יולו‬

‫ה׳ לנגדי תמיד זהו כלל גדול כ תו ר ^‬ ‫‪ -‬לנוכח אשתו‪ ,‬הרומז לפרנסה‪ ,‬וכמ״ש)קהלת‬
‫ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני ה א ל קי ס‬ ‫ט‪ ,‬ט( וראה חיים עם האשה‪ ,‬וע״כ כתיב‬
‫כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ו ע ס ליו‬ ‫ויעת״ר ל״ו גימ׳ יעק״ב ישרא״ל‪ ,‬הרומז לב׳‬
‫כי שי ב תו‬ ‫לבדו‪,‬‬ ‫ככיתו‬ ‫יושב‬ ‫כשהוא‬ ‫העולמות‪ ,‬וזהו שפרש״י ז״ל אינו רומה‬
‫ותנועותיו ועסקיו כשהוא לפ^י מלר ג ד ו ל‬ ‫תפלת צדיק וכו׳ כי אז״ל צדיק וטוב לו הוא‬
‫וכו׳‪ ,‬עיינו שם בדברי קדשו המרתיעים‪.‬‬ ‫צדיק בן צדיק‪ ,‬שפעל בשמים שיהיה ״וטוב‬
‫לו״ גם בעוה״ז‪ ,‬ויהיו לו ב׳ העולמות‪.‬‬
‫ב לי ל שב״ק אמרתי בדרך־אפשר ל פ ר ען‬ ‫עכדה״ק‪.‬‬
‫הכתוב ‪ -‬ויצחק בא מבוא באד לחי רו אי‬
‫״יצחק״ רומז לפחד‪ ,‬פחד יצחק‪ ,‬והיינו י ר א ת !‬ ‫כדס‪-‬ייקרייס! היסוד לעבודת השם‬
‫שמים‪ ,‬יראת‪-‬שמים בא ע״' ״לה'" "הי" רי מ ז‬ ‫הוא הראש‪ ,‬מחשבה שבראש! ההתבוננות‪,‬‬
‫להקב״ה‪ ,‬שהוא חי וקיים לעד ו ל עו ל מי‬ ‫וכאשר האדם אינו נותן לחיים לרוץ מאליהן‪,‬‬
‫עולמים‪ ,‬״רואי״ ע״י שיתבונן כ מ ח ש ^ ^ן‬ ‫אלא מתבונן במעשיו‪ ,‬בטוב וברע‪ ,‬ויודע‬
‫שהקב״ה מביט עליו כל הזמן וכנ״ל‪.‬‬ ‫שהקב״ה עומד מולו ומשגיח עליו תמיד‪,‬‬
‫ומקיים בפשטות שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬אז ‪-‬‬
‫ו ח ש ב תי להוסיף ויצחק ב א' ״וי צ ת ר ״‬ ‫מעשיו שונים בתכלית‪ ,‬כל החיים שונים‬
‫היינו יראת שמים כנ״ל‪ ,‬״בא״ רומז ל ר ^ן!‪,‬‬ ‫הלימוד והתפלה נראים אצלו אחרת‪ ,‬וכן‬
‫חז״ל )שבח קד‪ (.‬א״ב אלף־בינה‪ ,‬רומז לל‪^,‬ןףף‬ ‫הוא יותר צנוע באכילה‪ ,‬ומכניע א״ע לפני‬
‫התוה״ק‪ ,‬א״ב‪ ,‬גימ׳ אות ג׳‪ ,‬הרומז ל ר כן _‬ ‫כל עובד ה׳‪.‬‬
‫דברי חז״ל ג״ד גמול־דלים‪ .‬ל ה שנ ת‬
‫שמים נדרש לימוד התורה הק׳ ואז‬ ‫דבר זה נרמז גם במקרא שלפנינו‪ ,‬ויעתר‬
‫י' ייי«‘ ככ ר‬
‫יתבונן האדם במטרת ירידתו לעולם^ ן‪,‬ןן‬ ‫^ ח ק ״לה׳ לנוכח״ ‪ -‬שיהיה תמיד ה׳ נכחו‪,‬‬
‫על הנשמה שהיא בבד'' דל ״‬ ‫בבחי׳ שויתי ה׳ לנגדי תמיד! ״לנכה אשתו״‬
‫’‬ ‫לעוה״ז‪ ,‬אין לה רכוש עצמי מ או מ ה‪,‬‬ ‫וכדברי זקיני הקדוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‬
‫לגמול המד עמה‪ ,‬להאכילה ולה‪£,‬ןק‬ ‫״אשתו״ נוט׳ א׳הבת ת׳ורה ו׳יראת ש׳מים‪ .‬זו‬
‫היא מטרת האדם עלי אדמות ובה צר ‪7‬‬
‫®‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫להתדבק‪ ,‬שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬וכדברי‬
‫הרמ״א בסימן הראשון בשו״ע או״ח‪ ,‬שויתי‬
‫‪6p‬‬ ‫דגרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫בדם‪-‬יקרי*ם‪ ,‬כשמדובר בבעלי חיים‬
‫הקפידה התורה על צערה שלא ירעיבו‬
‫אותם‪ ,‬ויתנו להם את מזונותם‪ ,‬עאכו״ב‬
‫באדם‪ ,‬ועאכו״ב כשמדובר בנשמת האדם‪,‬‬
‫שהיא חלק אלקי ממעל ־ חייבים לפרנם‬
‫אותה ולתת לה ״מזונותיה״ שהם תורה‬
‫ומצות ומעשים טובים ‪ -‬למנוע ממנה צער‪.‬‬
‫והאמת היא‪ ,‬שאילו היו מרגישים את צער‬
‫זקיד הקדוש ה״אמרי נועם׳‪ /‬בפ׳ חיי‬
‫שרה מדייק‪ ,‬דכאשר ביקש אליעזר מרבקה‬
‫הגמיאיני נא מעט מים‪ ,‬ענתה רבקה‬
‫לאליעזר ‪ -‬שתה‪ ,‬ואח״ב הוםיפה ־ וגם‬
‫לגמלך אשאב‪ ,‬ואילו בששאל היש בית‬
‫אבך מקום ללון‪ ,‬אמרה תחילה את התוספת‬
‫עמנו )ו ר ק אח״כ‬ ‫שלה ־ גם תבן גם מספוא רב‬
‫גם מקום ללון? ומבאר עפמש״ב‬ ‫את בקשתו(‬

‫הנשמה‪ ...‬כבר היינו זה זמן רב זוכים לביאת‬
‫הגוא״צ‪ ,‬אלא שלראבונינו‪ ,‬לא מרגישים‬
‫כראוי את כאב הנשמה‪ ,‬ולכן לא מתנהגים‬
‫כראוי‪ ,‬מרגישים רק את כאב אברי הגוף‪ ,‬כך‬
‫הוא טבע בני האדם‪ ,‬שכאשר כואב משהו‬
‫בגוף‪ ,‬כבר אין מרגוע לאדם‪.‬‬
‫שתחילה נתנה לשתות לאליעזר ורק אח״ב‬
‫האור־החייים הקדוש‪ ,‬בפ׳ עקב‪ ,‬מדייק‬
‫כל המצוה אשר אנכי מ צ ך‬ ‫עה״פ )דברים ח‪ ,‬א(‬
‫היום תשמרון לעשות למען תחיון‪ ,‬דהכתוב‬
‫בא ללמדינו‪ ,‬שלא יהא ערך המצות קטן‬
‫בעינינו מערך אברי האדם‪ ,‬שכאשר כואב‬
‫לאדם אחד מרמ״ח אבריו‪ ,‬או גיד אחד‬
‫משס״ה גידיו‪ ,‬מיד הוא זועק‪ .‬ישאלוהו‪:‬‬
‫מדוע הנך זועק‪ ,‬הלא יש לך רמ״ח אברים‪,‬‬
‫ורמ״ז מהם אינם כואבים‪ ,‬וכי בגלל אבר‬
‫אחד תזעק‪ ,‬ומה יענה ־ בודאי יענה‪ :‬אכן‬
‫רמ״ז אברים אינם כואבים לי‪ ,‬אך אינני יכול‬
‫לשאת גם את הכאב של אבר אחד‪ ,‬וכן הוא‬
‫הדמיון לגבי המצות‪ ,‬שהמצות הם כנגד‬
‫בשם ספר‬ ‫)או״ח סי׳ קס״ז ם״ק י״ח(‬ ‫המג״א‬
‫החסידים דהדין דאסור לאבול בטרם יתן‬
‫ונתתי עשב‬ ‫)דברים יא‪ ,‬טו(‬ ‫לבהמתו כמ״ש‬
‫בשדך לבהמתך‪ ,‬ורק אח״ב ואכלת‪ ,‬הוא רק‬
‫לגבי אכילה‪ ,‬אבל לגבי שתיה‪ ,‬מותר לשתות‬
‫לפני שיתן לבהמתו‪ ,‬ומביא ראיה מרבקה‪,‬‬
‫לבהמותיו‪ ,‬ואומר ה״אמרי נועם״ שלדעתו‬
‫נראה שאין ראיה מרבקה‪ ,‬כי רבקה לא‬
‫היתה בעה״ב של הבהמות ולא היתה‬
‫מזונותיה עליה‪ ,‬ואולי הבעה״ב‪ ,‬אכן מחוייב‬
‫גם בשתיה לתת קודם לבהמות‪ .‬ומפרש‬
‫דהנה שתיית אליעזר והגמלים היה לפני‬
‫נתינת הצמידים‪ ,‬והם היו כסף־קידושין‪ ,‬ולכן‬
‫לא היתה חייבת להשקות את הגמלים כנ״ל‪,‬‬
‫אבל לאחר שקיבלה את הצמידים‪ ,‬זכתה גם‬
‫בבהמות‪ ,‬לכן נאלצה לומר תחילה גם תבן‬
‫וגם מספוא רב עמנו‪ ,‬דלגבי אכילה צ רך‬
‫להאכיל תחילה את הבהמות וכנ״ל‪.‬‬
 ‫דברי כווסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬ ‫הלח‬

‫רכו^ט‬ ‫שמירת‬ ‫דיברתי בענין‬ ‫בכר‬ ‫אבדי האדם וגידיו‪ ,‬ואם אין הוא מקיים‬
‫הישיבה‪ ,‬וברצוני להעיר שוב׳ א' ש מי ר ח‬ ‫מצוה אחת כדאוי‪ ,‬הגם שהיא דק אחת‬
‫הרכוש הוא תוצאה של חוסר ה ת כוננו ת‬ ‫מתוך תדי״ג‪ ,‬ואת שאד תדי״ב המצות הוא‬
‫אנו‬ ‫קחו בחשבון‪ ,‬שבחור זה ־ שע תה‬ ‫מקיים‪ ,‬אמוד שתהא לו מנוחה ומדגוע‬
‫תובעים ממנו שישמור על רכוש הי שי בן‪-‬‬ ‫מקיום שאד תדי״ב המצות‪ ,‬שהדי אי־קיום‬
‫כאשר יגיע לפרק האיש מקדש‪ ,‬ו ה ק ב ״ ^‬ ‫המצוד‪ .‬מכאיב לנשמה! וזה מה שאמר‬
‫יזכהו להקים בית נאמן בישראל‪ ,‬י הי ה לו‬ ‫הכתוב "כל המצוד‪.‬״ כל תרי״ג המצות‬
‫בית משלו ורהיטים כראוי‪ ,‬הרי אז‬ ‫נחשבים כמצוה אחת‪ ,‬כקשורים ואהודים‬
‫לשמור על רכושו‪ ,‬כי כל דבר שנשכר חיי ‪3‬‬ ‫זב״ז‪ ,‬ולכך כאשר נכשלים בעבירה אחת‪,‬‬
‫א״א להתנחם בשאר מצות‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫אתר‬
‫תמורתו‪ ,‬וא״כ‪ ,‬כשמדובר ברכוש הי שי ‪^ 3‬‬
‫עאכו״כ שחייב להזהר בשמירתו‪ ,‬ו ד כ ר‬ ‫כדוד‪ ,‬הרגש זה תלוי בגודל מידת‬
‫אמור‪ ,‬לא רק לגבי שבירה׳ אלא ג ם ל נ כ י‬ ‫היראה שיש באדם‪ ,‬מי שיש בו יראת שמים‬
‫נטילת חפצים ללא רשות‪ ,‬שהנהלת הי^שיכו‪-‬‬ ‫כראוי‪ ,‬חש את כאב הנשמה‪ ,‬גם אם הכאב‬
‫י‬ ‫איננה מרשה לקחתם‪.‬‬ ‫הוא קטן‪ ,‬וככל שיש יותר יראה‪ ,‬ההדגש חזק‬
‫יותר‪.‬‬
‫ז הו יסוד גדול בחינוך ה אד ם‬
‫׳ יי נוך־‬ ‫‪,‬‬
‫עצמי‪ ,‬שהאדם ידע שכל חפץ ש אינו‬ ‫הראש‬ ‫ככד הזכרנו‪ ,‬שהבינה היא‬
‫כ על ה _ י‬ ‫לי‪ ,‬עלי להתנהג בהתאם‬ ‫והראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ובינה זו‬
‫משמעותה התבוננות‪ ,‬יתבונן נא כל בחור‬
‫ויחשב‪ :‬מדוע שלחוני אבי ואמי לישיבה‪,‬‬
‫״ייי י׳“יי ‪°‬אי׳ יהרטכ״‪°‬‬ ‫“יי ״ייי‬
‫פוסק לגבי בז‪-‬דו‪.. }-‬‬ ‫)הלכות מלכים פ״ט ה״ט(‬ ‫כלום אין זה יותר טוב לאמא‪ ,‬שבנה יהיה‬
‫שבי שראל‬ ‫והגם‬ ‫ביהרג־ואל־יעבור!‬ ‫לירה ולא במרחקים? ומכיון ששלחוני ־ מה‬
‫^‬ ‫אמרינן דהוי ־ עוון גזל ־ ביהרג ואל‬ ‫היתה כוונתם? למה הם שואפים? מדוע‬
‫׳>כור‬ ‫‪,‬‬
‫באתי לישיבה? ומה מצפה הרבי ממני?‬
‫י׳ ^יי “ ^ י׳ וכן אכןרך ׳‬
‫‪,‬״‬ ‫לגבי דור המבול ־ לא נחתם גזר‪-‬דיר״‬ ‫ולאחר שיחשב כראוי‪ ,‬ויתבונן בזה יתקן את‬
‫״לא‬ ‫על הגזל‪.‬‬ ‫מה ש צי ד תיקון‪ ,‬דבל חשבון מביא לידי‬
‫תיקון‪.‬‬
‫הלט‬ ‫רכריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫לעולם‪ ,‬ומה הוא חפץ לרכוש בשנות‬
‫בחרותו‪ ,‬והאם מתנהג הוא כראוי‪ ,‬ואדם‬
‫המפעיל את כח המחשבה ומתבונן‪ ,‬בודאי‬
‫יגיע למםקנא הנכונה‪ ,‬וילך בדרך הנכונה‬
‫וייטב לו בזה ובבא כל הימים‪.‬‬
‫כנים־ייקרים! חודש ימים חלף מעת‬
‫תחילת הלימודים‪ ,‬יש בחורים שניגשו‬
‫ללימודים במלא ההתלהבות‪ ,‬ויש שזקוקים‬
‫עוד לחיזוק‪ ,‬וצריבים הם להתבונן ולחשוב‬
‫ולשקול היטב‪ ,‬לגבי עצמו לאיזו מטרה ירד‬

‫יום ג׳ פ׳ וישלח‪ ,‬ט״ו כסליו תש״ל לפ״ק‬

‫וחשבתי להוםיף על דברי‪-‬קדשו‪ ,‬פ׳ני‬
‫ה׳עיר הר״ת אתוון ״פה״‪ ,‬שמירת הדיבור‬
‫היא הצעד הראשון הדרוש בעבודה על‬
‫קדושת היםוד‪ ,‬כידוע שברית הלשון וברית‬
‫הדיבור‬ ‫המעור מכוונים זכ״ז‪ ,‬ושמירת‬
‫פירושה‪ ,‬שלפני שרוצים לדבר משהו‪ ,‬יש‬
‫לעצור קימעא‪ ,‬ולחשוב‪ ,‬האם מותר לי לדבר‬
‫אותו הדיבור‪ ,‬וכן האם דיבור זה חוב הוא‪,‬‬
‫או שמא ממותרות־הדיבור הוא‪ ,‬שמירת‬
‫הדיבור הוא היםוד בקדושה‪ - ,‬על האדם‬
‫לקבוע לעצמו תחומין וגדרים‪ ,‬ולחשוב תמיד‬
‫לפני שרוצה להוציא מפיו איזה דיבור ‪ -‬האם‬
‫יש צורך בדיבור זו או שמא אפשר בלעדיה‪.‬‬
‫שמא לא תיקנו עדיין כראוי את החותם‪ ,‬ויחן‬
‫ה״צמח‪-‬צדיק״ זי״ע מבאר הכתוב ‪-‬‬
‫ורווח תשימו בין עדר ובין עדר‪ ,‬״עדר״‬
‫מלשון ״העדר״‪ ,‬־ האדם צר ‪ 7‬לעבוד תמיד‬
‫בבחינת ״עדר״ ־ שלא ירגיש גופו והנאת‬
‫עצמו כלל‪ ,‬רק צ רך ז ך אוועק לייגען פארן‬
‫בוכ״ע‪ ,‬ויקח לו מומר ממה שאנו רואים שיש‬
‫זקיני הקדוש‪ ,‬ה״צמח צדיק״ זי״ע עה״פ‬
‫ויחן את פני העיר‪ ,‬מביא את דברי המדרש ‪-‬‬
‫תחומין קבע להם‪ ,‬ומבאר דיעקב אבינו לימד‬
‫את בניו ‪ -‬שבטי י‪-‬ה שאפילו כשעושים‬
‫מצות ומעשים טובים‪ ,‬אעפ״ב יהיו תמיד‬
‫בבחי׳ ״עקב״ ענוה‪ ,‬ולענוה יגיעו ע״י‬
‫שיתבוננו בעצמם ויחשבו תמיד‪ ,‬שמא לא‬
‫תיקנו עדיין כראוי את מדת־היםוד‪ ,‬ואולי‬
‫עדיין אין ה״חותם״ שלם אצלם‪ ,‬כי בבחי׳‬
‫קדושת ה״יםוד״ יש דרגות רבות‪ ,‬זו למעלה‬
‫מזו‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪ ,‬וזהו תחומין קבע להם‪,‬‬
‫״קבע״ אתוון ״עקב״‪ ,‬שיהיה בבחינת עקב‬
‫ענוה ע״י שיחשבו ״תחום״ אתוון ״חותם״‪,‬‬
‫את פני העיר‪ ,‬״פני העיר״ רומז לעשירים‪,‬‬
‫כדאיתא ברש״י פ׳ מקץ דעשירים נקראים‬
‫״פני הארץ״‪ ,‬ור״ל דאפילו אם הם עשירים‬
‫בדעת ובמצות ובמעשים־טובים‪ ,‬אעפ״כ יהיו‬
‫בבחי׳ עקב ענוה יראת ה׳‪ ,‬ויהיה לבם נשבר‬
‫בקרבם‪ ,‬שמא לא שמרו את החותם כראוי‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫המ‬

‫לגבי מה אני אומר זאת‪ ,‬הנה‪ ,‬הקציכר‬

‫בני אדם שמוסרים נפשם עבור תאוות‬
‫זמן של שלשת רבעי שעה ל אכיל ה‪,‬‬
‫גשמיות‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)ברכות סא‪ (:‬יש לך‬
‫הז מן‬ ‫בחורים שאינם ״מנצלים״ את כל‬ ‫אדם שממונו חביב עליו מגופו‪ ,‬אע״פ‬
‫לאכילה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬מזדרזים וגומרים‬
‫שההנאה הוא רק על שעה מועטת‪ ,‬וזהו‬
‫האוכל בפחות זמן‪ ,‬ומרויחים זמן רב‪ .‬ו ל ע ו מ ת‬ ‫״ורווח תשימו״ התבוננו היטיב ב״רווה״‬
‫זה יש יחידים‪ ,‬״המקפידים״ לשבת ארכ עי ס‬ ‫שיצמח לכם מההתמסרות לענינים רוחניים‬
‫וחמש דקות בחדר האוכל‪ ,‬וכל א ח ד חייב‬ ‫נצחיים‪ ,‬לעומת ההתמסרות לעניני חומר *‬
‫לשאול את עצמו‪ ,‬האם למטרה זו י ר ך ^ ‪,‬‬
‫שלא תצמיח לכם תועלת אמיתית ונצחית‪,‬‬
‫לעולם?‬ ‫וכאשר יעשה האדם לעצמו חשבון זה‪ ,‬עד‬
‫מהרה יתגבר על יצרו‪ - .‬דבר זה ״תדברון אל‬
‫האמת היא‪ ,‬שרוב‪-‬רובם של ה כ ח ו ר י ס‬ ‫עשו״ ‪ -‬היצה״ר ־ ״במוצאכם אותו״ כאשר‬
‫הם נפלאים‪ ,‬אהובים וברורים ו טוכי ם‪ ,‬ה ם‬ ‫הוא יחפוץ לפתות ולהסית אתכם ולהדיחכם‬
‫לא זקוקים למוסר שלי‪ ,‬ורק עבוד י חין‪^^ ,-‬‬
‫מדרך התורה‪.‬‬
‫עבורם ובגללם חייב אני לומר שי ח ת מ ו ס ר‬
‫בישיבה‪ ,‬לעורר גם את אלה‪ ,‬שיתכוננו מ ד ו ; ן‬ ‫וחשבתי להוסיף בדרך אפשר‪ ,‬עפ״י‬
‫שלחום‬ ‫ומדוע‬ ‫לעולם‪,‬‬ ‫ירדו‬ ‫מאמרם ז״ל )ברמת ה‪ (.‬אמר ר' לוי בר חמא‬
‫לישיבה?‬ ‫אמר ר״ש בן לקיש לעולם ידגיז אדם יצ״ט‬
‫על יצה״ר‪ ...‬נצחו מוטב וא״ל יעסוק בתורה‪...‬‬
‫מ א ק י ל ך‪,‬‬ ‫ו כן רציתי לעורר ולמנוע‬
‫נצחו מוטב וא״ל יקרא ק״ש‪ ...‬נצחו מוטב‬
‫טשולנט בליל שב״ק‪ ,‬מי צ ר ך ט שו לנ ט א ח ר‬
‫וא״ל יזכיר לו יום המיתה‪ ,‬זמשאה״ב ורווח‬
‫ששרו בחמימות ובהתלהבות ?י׳ א כ ס ו ף‬ ‫״תשימו״ בין עדר ובין עדר‪ ,‬״תשים״ נוט׳‬
‫האם מיחרים יחורים בהיילינען ט ש ו ל נ ט ?‬
‫ת׳ורה ש׳מע י׳ום מ׳יתה‪ ,‬אלו הן ג' העצות‪,‬‬
‫^‬ ‫אין שום ענין מ ה‪ ,‬האם ר׳ מרדכי ח נ א ; ‪j‬‬
‫להתגבר על ה^ה״ר‪ ,‬וזהו ״ורווח״ תשימו‪,‬‬
‫׳‬ ‫בך?‬
‫שכאשר יתבונן ויתעסק בג׳ עצות הנ״ל‪,‬‬
‫יתברר לו שיש לו בעצם הרבה רווח וזמן‪ ,‬כי‬
‫כנים‪-‬יר‪,‬רים‪ ,‬ברצוני להבהיר ל כ ם ״‬
‫׳ עת‬ ‫‪,‬‬ ‫כל דבר גשמי יעשה בקיצור‪ ,‬לא ״יטבעו״‬
‫ולא ישקעו בענינים הארציים‪ ,‬ו ה ה לו‬
‫ומדות טובות‪ ,‬סחורות אחרות ל א‬
‫מספיק זמן לעבודת ה׳‪.‬‬
‫המא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫חש‬ ‫ממ ש‬ ‫שאני‬ ‫מיוחדים‪,‬‬ ‫וביניהם ־‬ ‫פה‪ ,‬אחר הבאטע יש ללכת לישון כדי‬
‫התבטלות כלפיהם‪ ,‬ואין כוונתי בהבהרתי‬ ‫שבבוקר יוכלו לקום וללמוד לפני התפלה‪.‬‬
‫אלא ליחידים‪ ,‬בוררים בלבד‪ ,‬אשר אני‬ ‫וכן צרך אני לעורר שיש כמה בחורים שלא‬
‫מקוה‪ ,‬שגם הם יתבוננו בתחבולות היצר‪ ,‬־‬ ‫הולכים לישון במשך ימי השבוע בזמן‪ ,‬ועי״ז‬
‫כיצד לוכד הוא ברשתו בני אדם תמימים‪,‬‬ ‫בשעת השיעור הם ישנים‪ ,‬ע״ב הקפידו נא‬
‫הםבורים כי הוא יריד שלהם וישפרו את‬ ‫על שמירת הזמנים ותלכו לישון בזמן‪.‬‬
‫מעשיהם‪ ,‬והשי״ת יעזור שנהיה מקושרים‬
‫לבוכ״ע‪ ,‬נצלו הזמן רק לתורה הק׳‪ ,‬ואז יהיה‬ ‫כדצוד להבהיר‪ ,‬לא דברתי ח״ו על‬
‫לכם טוב בזה ובבא‪.‬‬ ‫הכלל‪ ,‬ישנם בחורים רבים‪ ,‬טובים ונפלאים‪,‬‬

‫יום ג׳ פ׳ וישב‪ ,‬ב״ב כסליו תש״ל לפ״ק‬

‫לק״ש‪,‬‬ ‫רומז‬ ‫בעיניו״‬ ‫״ממשמש‬ ‫הנ״ל‪.‬‬ ‫ז קי ד הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬
‫וכמאמרם ז״ל )ברמת ע‪ (:‬רבי העביר ידו על‬ ‫כיון‬ ‫שאמרו ) ב ״ ר פז‪ ,‬ג(‬ ‫את דברי חכמינו ז״ל‬
‫עיניו וקרא ק״ש‪ .‬״מםלםל בשערו״ רומז‬ ‫שראה יוםף עצמו מושל‪ ,‬התחיל ממשמש‬
‫״םלסלה‬ ‫)משלי ר‪ ,‬ח(‬ ‫לתורה‪ ,‬שנאמר בה‬ ‫בעיניו מםלםל בשערו ומתלה בעקביו‪,‬‬
‫ותרוממך״‪ ,‬וכן ‪ -‬כהררים התלויים בשערה‪,‬‬ ‫)הנסיון שבבית‬ ‫לפיכך גירה עליו את הדוב‬
‫כי עיקר לבטל עצת היצר היא הלימוד בדרך‬ ‫והקשה‪ ,‬הכיצד נוכל לומר על יוםף‬ ‫פוטיפר(‪.‬‬

‫העיון והפלפול‪ ,‬לרבק מחשבותיו בתורה‪,‬‬ ‫הצדיק דברים מעין אלה?‪...‬‬

‫אין היצר שולט‬ ‫)סוף איסו״ב(‬ ‫וכדאי׳ ברמב״ם‬
‫אלא בלב הפנוי מן החכמה‪ ,‬״מתלה כעקביו״‬ ‫ומבאר דהכוונה היא כדאי׳ במם׳‬
‫היינו ״יזכיר לו״‪ ,‬״מתלה״ מלשון משל‪,‬‬ ‫שאמרו‪ ,‬לעולם ירגיז אדם יצר‬ ‫)ה‪(.‬‬ ‫ברכות‬
‫שהמשיל ודימה לעצמו את היום שהוא עקב‬ ‫טוב על יצר הרע‪ ,‬נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו‬
‫וקץ לכל בשר‪ ,‬ומאחר שחגר עצמו בג׳ עצות‬ ‫יעםוק בתורה‪ ,‬ואם לאו יקרא ק״ש‪ ,‬ואם לאו‬
‫הללו‪ ,‬אמר הקב״ה אני מגרה ע ל ך את‬ ‫יזכור לו יום המיתה‪ ,‬ודברים אלו נרמזו‬
‫הדוב‪ ,‬עליך איני חושש‪ ,‬אפשר לנםותך‬ ‫בדברי חז״ל על יוםף הצדיק‪ ,‬שראה עצמו‬
‫ותצליח‪.‬‬ ‫נמצא במקום טומאה כמצרים‪ ,‬וחשש שמא‬
‫יתגבר עליו יצרו‪ ,‬ונטל לעצמו את ג׳ העצות‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬ ‫»מב‬

‫לתודה כנ״ל ער זאל ז ד אוועק לייגען בתורת‬ ‫כנים־יקרים! מוחו של אדם אינו עומד‬
‫ה׳‪ ,‬ויחשוב תמיד בתודת ה׳‪.‬‬ ‫לדגע באפם־מעשה‪ ,‬ואם אינו שקוע‪ ,‬לא‬
‫בתודה ולא בצדכי פדנםה‪ ,‬מי יודע במה הוא‬
‫ויוסף‬ ‫)בראשית מב׳ י(‬ ‫ועד״ז אפ״ל הפסוק‬ ‫מהדהד?‪.‬״ הפבדתי לכם כבד‪ ,‬תמצאו פוחד‬
‫הוא השליט על האיץ* ״ויוסף״ לקדושת‬ ‫הולך בדחוב שאינו חושב אז מלימוד‪ ,‬מה‬
‫יוסף אפשד להגיע דק השליט על ‪p s n‬‬ ‫הוא חושב אז‪ ,‬צי ‪ 7‬לשלם מיפים‪ ,‬הפחודה‬
‫אד״ץ נוט׳ א׳לף ד׳יש צ׳דיק והיינו א׳ ל ף‬ ‫עלתה‪ ,‬הפחודה נפלה‪ ,‬ובו׳‪ ,‬אבל אתם‪,‬‬
‫מ׳אתיים ת׳שעים ר״ת אמ״ת‪ ,‬הרומז לתורת‬ ‫שאינכם עסוקים בצדכי מפחד‪ ,‬עליכם‬
‫ע״ד )משלי כג‪ ,‬כג( אמת קנה ואל תמכור‪ ,‬מי•‬ ‫לאגוד לעצמכם אוצד של תודה‪ ,‬שגם‬
‫שהוא שליט בתורה שלומד ומתייגע כ ת‬ ‫בלכתכם בדחוב‪ ,‬יהיה מוחכם שקוע בתודת‬
‫״‬ ‫הוא זוכה לקדושת יוסף‪.‬‬ ‫ה׳‪ ,‬שיחשוב מהדמב״ם והדשב״א‪.‬‬

‫ימי• החנוכה קרבים‪ ,‬שמעתם א ד א כי‬
‫הקדוש המשנן שוב ושוב‪ ,‬שימי החניכת‬
‫זקוקים להכנה‪ ,‬וחשבתי לומר בד ‪ T‬א פ ש ר‬
‫עפ״י מה דאי׳ בגמרא )שבת ע‪ (:‬הרגיל כנר‬
‫הויין ליה בנים תלמידי חכמים‪ ,‬ופי׳ ר ש׳‪,/‬‬
‫דכתיב)משלי ו‪ ,‬מ( כי נר מצוה ותורה אור‪; ,‬ן״י‬
‫נר מצוה דשבת וחנוכה‪ ,‬בא אור ד תו ר ת‪,‬‬
‫ואפשר לומר גם להיפך‪ ,‬דע״י הכנה כלימוד‬
‫התורה‪ ,‬יוכל האדם לחוש את קדו שת נרות‬
‫ה תו ף ף‬ ‫החנוכה וקדושת השבת‪ ,‬לימוד‬
‫מרומם את האדם‪ ,‬מעדנו ומזככו‪ ,‬ו כ א ש ר‬
‫מגיע הרגע ^זל ״גי מ^ויי" ייסל לחוש‬
‫באפם־מה את אורות הנרות‪.‬‬
‫שצריך או ח״ו‪ ...‬וכן שימשמש בעיני השכל‬
‫וכן יש לעשות הכנה בפ שטות‪ ,‬ל ת ^‪^ ,‬‬
‫לפני חנוכה בדברי הספה״ק ה מ שו ח חי ס‬
‫כספה״ק ״מסילת ישרים״ )פ״ג( איתא‬
‫לפרש מה דאמרי חז״ל)עיתבין ‪ cr‬נמנו וגמרו‪,‬‬
‫נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו‬
‫שנברא יפשפש במעשיו‪ ,‬ואמרי לה ימשמש‬
‫במעשיו‪ .‬ולכאורה מהו ההבדל בין יפשפש‬
‫במעשיו לבין ימשמש במעשיו‪ ,‬ומפרש‬
‫דיפשפש היינו שיבדוק אם לא עבר עבירה‬
‫בפועל‪ ,‬וימשמש היינו‪ ,‬שיבחון את המצות‬
‫שעשה‪ ,‬האם עשאן בשלימות‪.‬‬
‫ועפיי״ו חשבתי לבאר בד״א מה שאמר‬
‫המדרש על יוסף ״ממשמש בעיניו״ מל׳‬
‫אויסטאפען עיניו האם הוא מסתכל במקום‬
‫האם הם שמורים ממחשבות לא טובות‪.‬‬
‫והעצה לזה הוא ״מסלסל בשערו״ שרומז‬
‫המג‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫)מי שאין לו בית(‬ ‫חבל על דלית ליה דרתא‬ ‫מעניני חנוכה בהרחבה‪ ,‬כגון בספה״ק ״בני‬
‫כלומר‪,‬‬ ‫עביר )ועו שה שער לחצת(‬ ‫ותרעא לדרתא‬ ‫יששכר״ וכדומה‪ ,‬וזאת בנוסף ללימוד דיני‬
‫שהתורה אינה אלא כשער ליראת שמים‪.‬‬ ‫הדלקת נרות חנוכה‪ .‬והכנה זו מביאה באדם‬
‫ורש״י פי׳ שהתורה אינה אלא שער ליכנם‬ ‫השגות והבנה‪ ,‬הבחורים שהם בעלי‪-‬דעה‪,‬‬
‫ליראת שמים‪ ,‬לכך צי ‪7‬‬ ‫)באמצעותה(‬ ‫בה‬ ‫בודאי יזדרזו לעשות כן‪ ,‬למען יקיימו מצוה זו‬
‫שתקדים לו יראת שמים עכלה״ק‪.‬‬ ‫כראוי ‪ -‬לעשות נח״ר להבורא ית״ש‪.‬‬

‫את הכתוב‬ ‫ו עפי״ז בארו בספה״ק‬ ‫כלל גדול ויסוד ברור הוא בעבודת ה׳‪,‬‬
‫ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית‪,‬‬ ‫)בראשית לג‪(r ,‬‬ ‫הגשמיות‬ ‫מן‬ ‫לצאת‬ ‫שכל מי שחפץ‬
‫ראיה‪ ,‬וכדאי׳ ברש״י‬ ‫״סכותה״ מלשון‬ ‫ולהתעלות בעבודת ה׳‪ ,‬עליו לקיים את דברי‬
‫עה״פ אבי מלכה ואבי יסכה‪,‬‬ ‫)בראשית יא‪ ,‬בט(‬ ‫הרמ״א בסעיף הראשון בשו״ע או״ח‪ ,‬שויתי‬
‫יסכה זו‬ ‫)רברי חז״ל‪ ,‬מגלה ‪(.t‬‬ ‫ואיתא ברש״י‬ ‫ה׳ לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה‬
‫שרה‪ ,‬שהיתה סוכה )תאה( ברוח הקודש‪,‬‬ ‫ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני‬
‫שהקב״ה‬ ‫התבונן‬ ‫״סכתה״‬ ‫נסע‬ ‫יעקב‬ ‫אלקים‪ ...‬כל שכן כשישים האדם אל לבו‬
‫מסתכל עליו בכל עת ועי״ז הגיע לשויתי ה׳‬ ‫שהמלך הגדול הקב״ה‪ ,‬אשר מלא כל הארץ‬
‫לנגדי תמיד‪ ,‬וכדברי הרמ״א בסי׳ א׳ הנ״ל‪,‬‬ ‫כבודו עומד עליו ורואה מעשיו‪ ...‬מיד יגיע‬
‫ועי״ז ויבן לו ״בית״ הרומז ליראה‪ ,‬ע״י‬ ‫אליו היראה וההכנעה בפחד השי״ת ובושתו‬
‫״שויתי״ זכה להגיע ליראת‪-‬שמים‪.‬‬ ‫ממנו תמיד‪..‬‬

‫וחשבתי להוסיף בדרך אפשר‪ ,‬יעקב‬ ‫בדברי‬ ‫שם‬ ‫עיינו‬ ‫בחוריים‪-‬ייקריים!‬

‫רומז לתורה‪ ,‬יעקב מידתו מידת אמת‪ ,‬ע״ד‬ ‫בדבריו‬ ‫ותתעמקו‬ ‫תתבוננו‬ ‫הרמ״א‪,‬‬
‫תתן אמת ליעקב‪ ,‬הרומזת לתורה‬ ‫)מיכה ז‪ ,‬כ(‬ ‫הקדושים ותראו‪ ,‬שההכנעה והיראה‪ ,‬שהם‬
‫הקדושה‪ - ,‬תורת‪-‬אמת‪ ,‬״ויעקב״ אם האדם‬ ‫היסוד בכל עבודה‪ ,‬יושגו ע״י שויתי ה׳ לנגדי‬
‫עוסק בתורה הק׳ ״נסע סכתה״ זוכה לשויתי‬ ‫תמיד! כל מצוה שאדם עושה עם יראת‬
‫ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬ועי״ז ״ויבן לו בית״ זוכה‬ ‫שמים‪ ,‬המצוה נראית אחרת לגמרי‪ ,‬וכן כל‬
‫ליראת שמים כנ״ל‪.‬‬ ‫החיים זעהט אוים אנדערשט‪.‬‬

‫היא‪,‬‬ ‫שלי‬ ‫החיות‬ ‫בחודיס‪-‬יקדיס!‬ ‫במם׳ יומא עב; איתא מכריז ר׳ ינאי‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק בורן אדמו״ר שלייט״א‬ ‫המד‬

‫אדרבה‪ ,‬אלו הם ימים שמתגלה בה ם אור‬
‫הגנוז בתורה‪.‬‬
‫מתנצחים ומתווכחים בתורת ה‪ /‬בהנאה‬
‫כניס‪-‬ייקדייס‪ ,‬זכרו! חייבים ללמוד‬
‫להתנהג בהתאם לםדרים‪ ,‬כולל בחורי□‬
‫גדולים‪ ,‬חתנים‪ ,‬חייבים להתנהג בהתאם‬
‫לםדרי הישיבה‪ ,‬את נרות החנוכה‪ ,‬יע^‬
‫להדליק רק בחדר האוכל! וכן כששותים‬
‫קאווה ובדו׳ יש להיזייי ^זלא ללבלר א ת‬
‫השלחן‪ ,‬זהו היפך איידילקייט‪ ,‬ובכללו□ ‪.‬‬
‫לשמור על רכוש הישיבה‪ ,‬רכוש הי שים □‬
‫אינו הפקר‪ ,‬וצריך להזהר מאד על שמירחן‬
‫ונקיונו‪.‬‬
‫הוחלט‪ ,‬שבשני ימים‪ ,‬יום שישי‪-‬א׳‬
‫והשי־״ת יעזור שנוכל להתקדש ולהטתר‬
‫ע״י לימוד התורה הק׳‪ ,‬גם הרמב״ם לא מ צ א‬
‫עצה אחרת להנצל מהבע״ד י ק ע״י התורד•‬
‫הק׳‪ ,‬ובל״ז א״א להיות בדביקות הבור א‪ ,‬נר‬
‫מצוה ־ ״מצוה״ מל׳ צוותא ע״י נ י הנוכד‬
‫ותורה אור נזבה להתקשר אותנו ל ה כוכ״ ^‬
‫שכאשר אני נכנם לביהמ״ד ושומע את קול‬
‫התורה ההומה בביהמ״ד‪ ,‬כיצד בחורים‬
‫ובחיות‪ ,‬בקול ערב‪ ,‬ובחדוותא דלבא זהו‬
‫ה״חיות״ שלי‪ ,‬ולא רק שלי‪ ,‬אלא גם שלכם‪,‬‬
‫שהרי מה יש לו לאדם בעולמו אם לא תורה‬
‫ומצות ומעשים טובים‪ ,‬ועתה עם בא ימי‬
‫החנוכה‪ ,‬ימים נשגבים ורמים‪ ,‬צי ‪ 7‬להקפיד‬
‫ביתר משנה זהירות‪ ,‬שלא להתרפות ח״ו‬
‫מהתמדת התורה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬להקפיד להגביר‬
‫את כה התורה‪ ,‬היפך שאיפת יון‪ ,‬שרצו ־‬
‫להשביחם תורתיך רח״ל‪.‬‬
‫דחנוכה‪ ,‬ויום שישי שלאחריו‪ ,‬זאת חנוכה‪,‬‬
‫יתפללו הבחורים עם כ״ק אדמו״ר שליט״א‬
‫)מ״ל(‪ ,‬ושאר הימים יתפללו לחוד‪ ,‬רק תלבו‬
‫לשמוע את ההלל מפי רבינו שליט״א )זצ״ל(‬
‫ויודיעו לכם כשאוחזים שם‪ ,‬וזולת זה‪ ,‬אמור‬
‫שבימי החנוכה יוחלש ח״ו לימוד התורה‪,‬‬

‫ייום ג׳ פ' דגש‪ ,‬ר טבת תש״ל לפ״ק‬

‫מדליקין בהן בחנוכה‪ .‬ופסקינן)או״ח‬ ‫אי ת א במם׳ שבת כא‪ .‬אמר רב הונא‪,‬‬
‫ם־א( כר׳ חסדא דפתילות ושמנים א ף‬ ‫פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין‬

‫טיליקיז כ הן‬ ‫בהן כ ש ב״׳ י*'י טיל'^'!‬

‫בחנוכה‪.‬‬ ‫)שאע״ם שאמו־ו א‪ p‬מדל'קח בהן בשבת(‬‫חםדא אמר‬
‫המה‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫אלקית ודביקות ה׳ וכו'‪ ,‬התודה מוכנה‬
‫ועדוכה עבוד כאו״א‪ ,‬וכל היגע ועמל‬
‫למוצאה ולהבינה‪ ,‬היא ממציאה עצמה אליו‬
‫וחודדת ללבו ולדאשו‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬שכאו״א צי ‪ 7‬להשתדל‬
‫עד כמה שידו מגעת שיהיה כלי מוכן לקבל‬
‫את התודה‪ ,‬וכדאי׳ בםפה״ק שעל האדם‬
‫לשוב בתשובה לפני הלימוד‪ ,‬וכמו שדדשו‬
‫נידו לכם ניד ואל תזדעו אל‬ ‫)ירמיה ד‪ ,‬ג(‬
‫קוצים‪ ,‬שמקובל בעבודת השדה‪ ,‬שלפני‬
‫שזודעים בו תבואה‪ ,‬מסלקים ממנו את‬
‫העשבים הדעים‪ ,‬שאל״כ התבואה מתעדבת‬
‫בעשבים הדעים‪ .‬וכמו״כ הכא ה״מ בשלא‬
‫עשה תשובה‪ ,‬אבל אם כבד הדהד בתשובה‬
‫אז יעשה את המוטל עליו וילמד בהתמדה‪,‬‬
‫והתודה הק׳ יכבם ויטהד את נגעי לבבו‪,‬‬
‫ותאיד את אבדיו ותזכך אותו‪.‬‬
‫וחשבתי לבאד בדדך אפשד‪ ,‬חכמינו‬
‫אמדו על מצות נד חנוכה‪,‬‬ ‫)שבת כא‪(:‬‬
‫מצותה משתשקע החמה עד שתכלה דגל מן‬
‫השוק‪ .‬נד חנוכה דומז לתודה כנ״ל‪ ,‬״חמה״‬
‫דומז לחום־התאוה‪ ,‬היפך קדושה וטהדה‪,‬‬
‫״מצותה משתשקע החמה״ ‪ -‬לימוד התודה‬
‫כדאוי משמעו‪ ,‬שהאדם מגיע למצב של‬
‫שוקע‬ ‫שחום־התאוה‬ ‫החמה״‬ ‫״שקיעת‬
‫ונעלם‪ ,‬עד שתכלה דגל מן ה״שוק״‪ ,‬דומז‬
‫ו ב ^ כניי ״יי ש ש כ ל ״ )כסליו־טבת מאמר ג אות ט(‬
‫הקשה הלא מצות נר חנוכה הוא מצוה גבוה‬
‫ונשגבה מאוד‪ ,‬בימי החנוכה מתגלה אור‬
‫הגנוז בתורה‪ ,‬א״ב אדרבה‪ ,‬הוי לן להחמיר‪,‬‬
‫ותיק‪ ,‬דדייקא משום שנרות חנוכה רומזים‬
‫לתורה‪ ,‬משום כך הקילו‪ ,‬דכידוע דהפתילה‬
‫רומזת לגוף האדם‪ ,‬דהנה פתילה הוא דבר‬
‫ממשי רבר עב‪ ,‬רמז לגוף‪ ,‬ושמן רמז לחכמה‪,‬‬
‫וכמ״ש)שמ״ב ‪ ,t‬ב( וישלח יואב תקועה ויקח‬
‫עה״פ‬ ‫משם אשה חכמה‪ ,‬ואמרו כי תקועה אלפא‬
‫לשמן‪ ,‬לכן היתה החכמה מצויה שם‪,‬‬
‫והחכמה מצויה במח האדם‪ ,‬ובאו ללמדינו‬
‫בזה‪ ,‬לבל יטען האדם‪ ,‬דעתי קצרה‪ ,‬או ־ גופי‬
‫חלש‪ ,‬אינני מסוגל ללמוד תורת ה׳‪ ,‬לכן‬
‫הזהירונו חז״ל‪ :‬אף אותן ״פתילות ושמנים‬
‫שאינם דולקים יפה״ רומז לשכל עב שאינו‬
‫מאיר כ״כ לאברי הגוף‪ ,‬״מדליקין בחנוכה״‬
‫יוכשר לאור תורה‪ ,‬הקב״ה ברא את האדם‬
‫בצורה כזו‪ ,‬שכאו״א הרוצה ללמוד תורה‬
‫באמת ובתמים יוכל להבינה ולהשיגה‪.‬‬
‫ז״ל‬
‫וכזה שונה תורתינו הקדושה משאר‬
‫החכמות‪ ,‬להבדיל‪ ,‬ששאר החכמות‪ ,‬אם לא‬
‫נחונים משמים בכשדונות ובדעת‪ ,‬א״א‬
‫להשתלם בהם‪ ,‬משא״כ התודה הקדושה‪,‬‬
‫כ״א גם מי שהוא חלש מאד בגוף‪ ,‬יוכל‬
‫להתעלות‪ ,‬ומי לנו חלוש מהמגיד הקדוש‬
‫מקוזג^ זי״ע‪ ,‬ועכ״ז היה חזק בהשגות‬
 ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר עוליט״א‬ ‫המו‬

‫להודות לה׳ על חסר זה‪ ,‬להגביר א ת לי מו ד‬ ‫לקרושת היסור‪ ,‬כל ההרגלים הקשורים‬
‫התורה‪ ,‬ולא רק שיפור בתורה‪ ,‬אלא גם ל ג כי‬ ‫בעניני קרושה וטהרה‪ ,‬הרגלים שאינם‬
‫תיקון המידות לחזק ולהתחזק ולעלות מ ע ל ה‬ ‫תואמים את רצון הבורא ית״ש ־ יכלו‪ ,‬יעלמו‬
‫מעלה‪.‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬ואז נזכה ללימור התורה כראוי‪.‬‬

‫ה״צמח" מפרש ״נר חנוכה״ ש ה א ד ם‬ ‫הנני מבקש מאתכם‪ ,‬שעם חלוף ימי‬
‫צי ‪ 7‬לחנך נר נשמתו‪ ,‬להחדיר ב תוכי ח י ו ה‬ ‫החנוכה‪ ,‬יקבל כ״א על עצמו‪ ,‬לחזק ולהתחזק‬
‫של תורה ויראת שמים‪ ,‬ומובן‪ ,‬שלא כ ק לו ת‬ ‫התורה‬ ‫בשקירת‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫בלימור‬
‫רוכשים זאת‪ ,‬צריך הרבה יגיעה ו ע מל‪ ,‬א ך‬ ‫ובהתמרתה‪ ,‬ובזריזות לקום בזמן ולילך־ לישון‬
‫אח״כ‪ ,‬כשזוכים לטעום את טע ם ה ת ו ר ד‬ ‫בזמן‪ ,‬ולא שיצטרכו לעוררו במ״פ‪ ,‬ולהשל ‪7‬‬
‫יודעים שאין טוב ממנה ואין מאושר כ עו ל ם‬ ‫כליל את העצלות ולקבל עול תורה‪ ,‬ברמ״ח‬
‫ממי שזכה להגיע לכך‪ ,‬א שי' חלקמ ו אני‬ ‫אברים ושם״ה גירים‪.‬‬
‫מקוה שכל אחד יקבל ע״ע לימוד ההו‪-,‬ףן‬
‫בקדושה וטהרה ובתיקון המידות‪ ,‬יעי״ז נ ז כ ד‬ ‫ב״ה‪ ,‬זבינו והרבי שליט״א)מ״ל( עלה בל‬
‫’‬ ‫לאורו של משיח בב״א‪.‬‬ ‫יום לביהמ״ד‪ ,‬הן לתפלה והן להדלקת‬
‫הנרות‪ ,‬זוהי זכות גדולה עבורינו‪ ,‬ואנו חייבים‬

‫יום ל פ׳ שמות‪ ,‬כ״א טבת תש״ל לפ״ק‬

‫)משלי ט‪ ,‬ה(‬ ‫ועפי״ז מפרש ה פ ס ק‬ ‫זקיני* הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‪ ,‬מביא‬
‫לחמו בלחמי‪ ,‬לכ״ו גימ׳ ב׳ פעמים כ״ךן‬ ‫מכתבי האריז״ל דימי השובבי״ם הם סגולה‬
‫לתקן מ ה שפגמו בקדושת היסוד‪ ,‬וע״י‬
‫ע״י לחמ״'‬ ‫“יי‬
‫גימ׳ פ״ד‪ ,‬היינו פ״ד תעניות ש ב א מ צ עו ת!‬ ‫שיכוין את מם׳ פ״ד‪ ,‬שהוא גימ׳ ג״פ ״כת״‬
‫ניתן לתקן מה שפגמו בפגם הי סי ת כ ל ח מ ״‪1‬‬ ‫וכו׳‪ ,‬ומבאר התם דשלושה שותפין באדם‪,‬‬
‫גימ׳ צ׳‪ ,‬היינו קרושת יוסף‪ ,‬קדו ש ת צ ד‪^ ,‬‬ ‫והם ג׳ כוחות באדם‪ ,‬ובשהאדם פוגם בפגם־‬
‫י‬ ‫יסוד עולם‪ ,‬ועתה בימי השובכי״ם‬ ‫היסוד‪ ,‬פוגם הוא בכל שלשת הכוחות‪ ,‬אבל‬
‫״ ריזמן‬
‫י‬ ‫לתקן הפגם‪.‬‬ ‫עיקר פגם הוא בשני כוחות‪ ,‬בכת של אם‬
‫וכוחו של כביכול עיי״ש‪.‬‬
‫סמז‬ ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬

‫״והאמרי״ הצדיקים המשבחים ומפארים‬ ‫והוא מה שנרמז בדברי חכמינו ז״ל)נדרים‬

‫תמיד את ה׳‪ ,‬ע״ד הכתוב את ה׳ האמרת‪,‬‬
‫יקראו לו ״שניר״ נוט׳ ש׳מאל נ׳ופל י׳מין ר׳ם‪,‬‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫מי שמאבד את כח ההשפעה ע״י פגם־‬
‫והצמח מוםיף‪ ,‬צידנים יקראו לחרמון‬
‫שרין‪ ,‬״צידנים״ נקראים אלו הרוצים לצוד‬
‫נפשות מישראל‪ ,‬הם יקראו ל״חרמון״ רומז‬
‫לתעניות וםיגופים‪ ,‬שהם גורמים החרמת‬
‫והריסת הגוף‪ ,‬באים הם לפתות את האדם‪,‬‬
‫שרי״ן גימ׳ תיק״ן שתיקונו יהיה ע״י הריסת‬
‫הגוף בתעניות וםיגופים‪ ,‬וכוונתם הוא שלא‬
‫יהיה להם כח לעמוק בתורה ומצות‪ ,‬אבל‬
‫״והאמורי״ ‪ -‬הצדיקים‪ ,‬שאומרים שירות‬
‫ותשבחות ולומדים התוה״ק‪ ,‬ובוער בלבם‬
‫אהבת הקב״ה‪ ,‬הם יקדאו ״לו״ דייקא‪ ,‬היינו‬
‫ל״האמודי״ שדומז לשידות ותשבחות ולימוד‬
‫התוה״ק‪ ,‬שני״ד שגימ׳ תיק״ן‪ ,‬יודעים הם‬
‫שדוקא ע״י עשה טוב יזכו ל‪-‬ש׳מאל נ׳ופל‬
‫י׳מין ר׳ם ר״ת ״שניר״‪ ,‬ולא ע״י םיגופים‬
‫ותעניות‪.‬‬
‫והאמורי יקראו לו שניר‪ ,‬־ מביא את דברי‬
‫)דברים לא‪ ,‬מ( לקוח את מפר התורה‬
‫הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳‬
‫אלקיכם והיה שם בך־ לעד‪ .‬פי׳ רש״י‪ ,‬י״א דף‬
‫היה בולט מהאדון ולחוץ ושם היה מונח ]עי׳‬
‫ב״ב יד‪ .[.‬ואפשד לומד בד״א‪ ,‬דודות‬
‫הדאשונים מי שהיה יוצא מהתודה ופגם‬
‫שט‪ (:‬דאמר ר׳ זירא בבלאי טפשאי דאכלי‬
‫אי זהו‬ ‫אמרו )חגיגה ד‪(.‬‬ ‫לחמא בלחמא‪ ,‬דחז״ל‬
‫שוטה‪ ,‬זה המאבד כל מה שנותנים לו‪ ,‬והיינו‬
‫היסוד‪ ,‬אדם זה נקרא שוטה וטיפש‪ ,‬והתיקון‬
‫לזה היא ע״י דאכלי לחמא בלחמא‪ ,‬וכנאמר‬
‫לעיל‪ ,‬ברמז הכ׳ לכו לחמו בלחמי‪ ,‬לתקן את‬
‫מה שצי ‪ 7‬לתקן ע״י הפ״ד תעניות‪ ,‬ובפרט‬
‫בימי השובבי״ם‪.‬‬
‫בדם‪-‬יקרים! בדורות שעברו‪ ,‬יכלו‬
‫לייעץ ולומר לחוטא עשה סיגופים‪ ,‬התענה‬
‫תעניות‪ ,‬עי״ז תכפר מה שפגמת‪ ,‬בדורינו‬
‫אנו‪ ,‬דור חלוש‪ ,‬אין בכוחינו לצום ולהסתגף‪,‬‬
‫אדרבה‪ ,‬היצה״ר מעוניין בכך ־ שיחלישו את‬
‫הגוף ‪ -‬למען יתבטל האדם אח״כ מתורה‬
‫ותפלה‪.‬‬
‫זרךד הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע‪ ,‬בפ׳‬
‫דברים‪ ,‬עה״פ צידנים יקראו לחרמון שרין‬
‫רומז‬ ‫ד״צידנים״‬ ‫זי״ע‪,‬‬ ‫ה״אוהב‪-‬ישראל״‬
‫לרעזעים‪ ,‬הפורשים מצודה על כל החיים ‪-‬‬
‫ללבדם ברשת היצה״ר‪ ,‬והם יקראו ל״חרמון״‬
‫שרוצין להחרים ולהחריב אנשים שיהיה‬
‫״שרין״ נוט׳ ש׳מאל ר׳ם י׳מין נ׳ופל‪ ,‬ע״י‬
‫שיגבירו בם את ה״שמאל״ רח״ל‪ ,‬אבל‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫ממח‬

‫קרושה‪ ,‬לומדים תורה‪ ,‬גמרא עם הראשונים‬ ‫ח״ו‪ ,‬היה התיקון ב״דף״ הפ״ד תעניתים‪,‬‬
‫והאחרונים‪ ,‬עי״ז אפשר להתקדש ו ל הז ד כ ך‬ ‫משא״ב בדורות הללו שהדורות חלשים‬
‫ולצאת מטומאת מצרים‪.‬‬ ‫גופות חלשים‪ ,‬ואין לנו כת לתעניות‬
‫וסגופים‪ ,‬אין לנו דרך אחרת‪ ,‬אלא ע״י לימוד‬
‫וכדאי•׳ בספה״ק ״אמרי נועם״ בפר שתנר‬ ‫התורה‪ ,‬״ושם היה מונח״ להגיח עצמו‬
‫דבמצרים היה כ חי׳‬ ‫)בר״ה וכאשר יענו אותו כו׳(‬ ‫בתורה‪ ,‬ויתבונן כמה מחשיבים בשמים רגע־‬
‫הדיבור בגלות‪ ,‬וכמו שכתוב כי ״ידבר״‬ ‫לימוד של יהודי‪ ,‬ויקבל עליו את עול התורה‪,‬‬
‫אליכם פרעה‪ ,‬וכן מי ה׳ אשר אשמע‬ ‫וזה אפ״ל בפסוק הנ״ל לכו לחמו בלחמי‪,‬‬
‫ב״קולו״‪ ,‬שפרעה רצה לפגום בקול תורה‬ ‫לכ״ו גימ׳ ב׳ פעמים כ״ח‪ ,‬״לחמו״ רומז‬
‫וקול תפלה‪ ,‬וע״כ היה משה הגואל‪ ,‬משום‬ ‫לתורה‪ ,‬התוה״ק נקראת לחם‪ ,‬דע״י התורה‬
‫מ שה‬ ‫)שמות יט‪ ,‬יט(‬ ‫שתיקן קול ריבור‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫יתוקן כל מה שפגם‪ ,‬וינצל מכל חטא‪,‬‬
‫״ידבר״ והאלקים יענגו ״בקול״‪ ,‬וזהו מ ה‬ ‫דאורייתא מיגנא ומצלא‪ ,‬המושג ״מצלי״‬
‫שאמר הכתוב‪ ,‬הן עם בני ישראל רב ועצום‬ ‫מכל‬ ‫האדם‬ ‫את‬ ‫משמעו היא מצילה‬
‫ממנו‪ ,‬ועצו״ם גימ׳ דבו״ר‪ ,‬ממנ״ו גימ׳ קו״ל^‬ ‫החטאים‪ ,‬גם אם ככר נכשל בהם רח״ל‪.‬‬
‫פרעה ראה אשר רב כוחם של בני ישראל‪,‬‬
‫ע״י התורה והתפלה‪ ,‬התלונן‪ ,‬ואמר״כאשר‬ ‫אני* הקדוש מפרש ויחי יעקב בארץ‬
‫יענ״ו אותו בגימ׳ קו״ל‪ ,‬ככל שאני חפץ יותר‬ ‫)ישעיה נח‪,‬‬ ‫מצרים‪ ,‬יעקב רומז לשב״ק‪ ,‬כמ״ש‬
‫להחטיאם בדיבור‪ ,‬הם יוצאים מר שו תי ע ״‪,‬‬ ‫‪ (t‬ו ה א כ ל תי נחלת יעקב אב ‪ ,7‬שהשבת‬
‫דיבורי תורה ותפלה‪ ,‬וע״כ ויקצו מפני כני‬ ‫קודש‪ ,‬מחיה גם את אלה המשוקעים‬
‫ישראל‪ ,‬וכדאיתא ברש״י‪ ,‬קצו בחייהם‪.‬‬ ‫בטומאת מצרים‪ .‬וחשבתי בד״א להוסיף‪,‬‬
‫ויקצ״ו גימ׳ דבו״ר‪ ,‬כשראו שישראל‬ ‫)בראשית כה‪ ,‬ט(‬ ‫יעקב רומז גם לתורה‪ ,‬כמ״ש‬
‫מצליחים להוציא את הדבור מן הג לו ת‪ ,‬ו כ ל‬ ‫ויעקב איש תם ישב אהלים‪ ,‬שהיה חוסה‬
‫עמלם לתוהו‪ ,‬קצו בחייהם‪ ,‬בראותם שעי׳‪,‬ץ‬ ‫תמיד באהלה של תורה‪ ,‬״ויחי יעקב״ התורה‬
‫בני ישראל יוצאים מערות הארץ‪.‬‬
‫הק׳ נותנת חיות ושמחה גם לאלה השקועים‬
‫בטומאת מצרים שתחילתה ע״י פגם הפה‪,‬‬
‫חז״ל אמרו )תענית ה‪ (:‬יעקב אבינו ל א מ ה‬ ‫הגורם לפגם היסוד‪ ,‬כי פ״ה גיט׳ טיל״ה והם‬
‫‪ -‬יעקב רומז לתורה ולשב״ק בנ״ל‪ ,‬מי שהוא‬ ‫טכוונים זה כנגר זה‪ ,‬וכן להיפך ‪ -‬כאשר‬
‫דבוק בתורה ובקדושת ה שבת‪ ,‬הו א אינו‬ ‫טקדשים את הפר״ ע״י שטדברים בו דברי‬
‫המט‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמד״ר שלייט״א‬

‫בשינה‪ ,‬או בפטפוטי מילי בעלמא‪.‬‬
‫אבא שליט״א )מ״ל( כיאד את הכתוב‬
‫כפ׳ ויחי)בראשית מח‪ ,‬כא( שאמד יעקכ ־ והיה‬
‫אלקים עמכם‪ ,‬״והיה״ אתוון שם הוי״ה כ״ה‪,‬‬
‫והיה לשון שמחה‪ ,‬אם תשמחו בה'‪ ,‬אז‬
‫״אלקים עמכם״‪ ,‬מדת הדין בידכם היא ‪-‬‬
‫להמתיקה‪ ,‬ואז תבואו לדביקות ה׳‪.‬‬
‫יושבים בצוותא‪ .‬וגם אם היו מדוחקים‬
‫וחשבתי להוסיף‪ ,‬הם״ת והי׳ה אלקי׳ם‬
‫עמכ׳ם גימ׳ פ״ה‪ ,‬ע״י שהדיבוד יהא קשוד‬
‫בה׳ ותדבדו דק דיבודי תודה ותפלה‪ ,‬אז‬
‫תשלטו על מדת הדין‪ ,‬פ״ה גימ׳ מיל״ה‪ ,‬וכן‬
‫תצילו עצמכם מטומאת מצדים‪ ,‬ומובן מאליו‬
‫שלזה דדושה התבוננות‪ ,‬ע״י לימוד ספדי‬
‫מוסד וידאה‪ ,‬אשד הם מאידים את עיני‬
‫האדם‪ ,‬עיני־השכל‪ ,‬ומטים את מוחו ואבדיו‬
‫לדדך הטובה והישדה‪ ,‬וכן ע״י שתתדגלו‬
‫לחיי סדד‪ ,‬חיים מסודדים‪ ,‬שההיפך מהם‪,‬‬
‫הוא יסוד כל אסון בדוחניות‪ ,‬ועי״ז תוכלו‬
‫לעלות מעלה מעלה בתודה ובקדושת‬
‫האבדים‪ ,‬ובפדט בימי השובבי״ם‪ ,‬וכפי‬
‫שכבד הזכדנו‪ ,‬שהתודה היא תחליף לפ״ד‬
‫התעניות‪ ,‬ובזכות ההתמסדות לתודה‪ ,‬נוכל‬
‫לתקן כל מה שפגמנו‪ ,‬נזכך את דמ״ח‬
‫האבדים ושס״ה הגידים‪ ,‬נקדב עצמינו לאחד‬
‫יחיד ומיוחד‪ ,‬לא תשלוט מדת הדין‪ ,‬ונזכה‬
‫לדחמים וחסדים אמן‪.‬‬
‫בבחי׳ ״מת״ אלא הוא מלא חיים! מלא חיות‬
‫ושמחה‪.‬‬
‫א חד מהיסודות בויז׳ניץ‪ ,‬הוא להתאסף‬
‫יחד בליל שב״ק בדיבוק הבדים‪ ,‬וכן תדאו‬
‫כשתעיינו בספדי זקיניי הק׳ מקוסוב ויז׳ניץ‪.‬‬
‫בכל מקום שהחסידים היו מתגודדים‪ ,‬ובכל‬
‫מצב שהיו נמצאים‪ ,‬היו מתאספים בלשב״ק‪,‬‬
‫ממקום מגודי הדבי‪ ,‬היו מתחממים בצוותא‬
‫בחום־השבת‪ .‬וכמו שאמד אבי הק׳ בשבוע‬
‫שעבד האספו ואגידה לכם‪ ,‬״האספו״ אם‬
‫יהודים מתאספים יחד בידידות ובאהבה‬
‫להתחמם בליל שב״ק‪ ,‬אז ״ואגידה״ ל׳‬
‫המשכה מל׳ גוד אסיק‪ ,‬לכ״ם אתוון מל״ך‬
‫תוכלו להמשיך עליכם המלך מלכי המלכים‪,‬‬
‫וכן איתא בספה״ק לפדש בקדב אח ‪ 7‬תשים‬
‫על ‪ 7‬מלך‪ ,‬״בקדב אחיך״ אם יושבין יחד‬
‫צווישען גיטע בדודעד‪ ,‬אז ״תשים על ‪-7‬‬
‫מלך״ הדומז למלך מלכי המלכים הקב״ה‪,‬‬
‫את אחי אנכי מבקש‪ ,‬צוזאמען מיט גוטע‬
‫בדודעד אפשד לבקש הבודא כל עולמים‪,‬‬
‫אתם הנכם צעידים עדיין‪ ,‬ואני חש חוב‬
‫קדוש לעודד אתכם על נושא זה‪ ,‬שגם אם‬
‫יש שבתות שהדבי אינו חש בטוב‪ ,‬ואינו יכול‬
‫לעי ‪ 7‬את שולחנו הטהוד‪ ,‬אעפ״כ חייבים‬
‫להתאסף יחד‪ ,‬במלא הדצינות‪ ,‬ולהתחמם‬
‫באוד השבת‪ ,‬ולא להעביד לילה קדוש זה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬נוכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הנ‬

‫יום ג׳ פ׳ נ א‪ ,‬ו׳ שבט תש״ל לפ״ק‬

‫אני הכבדתי את לבו״ דזהו כבודי כביכול‬ ‫א י ת א כמסכ ת שבת )פח‪ (:‬ואמר רינ״ל‬
‫שתתגברו על היצר‪ ,‬״למען שיתי אותתי‬ ‫בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאכי‬
‫אלה בקרבו״ שזה היה הסיבה אשר א ת ם‬ ‫השרת לפני הקב״ה‪ ,‬רבש״ע מה לילור אשה‬
‫תקבלו אותיות התורה‪ ,‬וזהו שפי׳ ר ע‪ 5‬״י‬ ‫בינינו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו‬
‫״והתרה״ בו אותיות ״התורה״ שע״י הי צ ר‬ ‫לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך ובו׳ אתה‬
‫שיש ככם זכיתם לתורה‪.‬‬ ‫מבקש ליחנה לבשר ודם ובו׳? אמר לו‬
‫הקב״ה למשה‪ :‬החזיר להם תשובה ובו‪/‬‬
‫וחשבתי בד״א‪ ,‬חז״ל אמרו )‪ r^iTp‬ל;(‬ ‫קנאה יש ביניבם? יצר הרע יש ביניבם? מיד‬
‫הקב״ה אמר להם לישראל בראתי יצה״ד‬ ‫ה'‬ ‫)תהלים ח‪ ,‬ב(‬ ‫הודו לו להקב״ה שנאמר‬
‫ובראתי לו תורה תבלין‪ ,‬התרופה היחידת‬ ‫)עיי״ש‬ ‫אדונינו מה אדיר שמך בבל הארץ‬
‫נגד היצה״ר הוא רק התוה״ק‪ ,‬מי יוד ע א ת‬ ‫נאריכות(‪.‬‬
‫תכונת הכלי יותר מהאומן שיצר את הכלי‪.‬‬
‫הקב״ה בראו והוא בעצמו מעיד שהתוה״ק‬ ‫ולפי• דברי חז״ל אלו יוצא‪ ,‬דעיקר כוונת‬
‫הוא תבלין נגדו‪ ,‬שרק ע״י תוכל להתגבר‬ ‫ותכלית הבריאה כביכול היתה שהאדם יהיה‬
‫עליו‪.‬‬ ‫מוכרח להתעםק בעניני חומר וגשם‪ ,‬שבהם‬
‫יכול יצה״ר בקלות להסיתו ולהטותו מדרכי‬
‫ועפ״י זה אפ״ל ״בא אל פ ר ע ה״‬
‫חיים‪ ,‬כגון אכילה ושתיה וכדומה‪ ,‬ובזה‬
‫כן‬ ‫והילחם בפרעה‪-‬היצה״ר‪ ,‬ע״י ו ה ת ר ה‬ ‫יקדש עצמו‪ ,‬רבזה מעלת האדם על הבהמה‬
‫״והתרה״ אתוון ״תורה״ כנ״ל‪ ,‬שע״י שילמדו‬ ‫שיקדש המעשה הבהמיות שלו‪ ,‬שנקרא‬
‫התורה בהתמדה‪ ,‬ושתהיה עמלים ב ה תוכלו‬ ‫מדבר מל׳ מנהיג ושליט‪ ,‬והרי דע״י מע שה‬
‫להתגבר עליו‪.‬‬
‫הגופניות זכינו לתורה‪.‬‬

‫אמרתי לכם פעמים רכו ת‬ ‫ובבר‬ ‫מפרש תאמרי נועם תפ׳ בא אל‬ ‫ועפי״ז‬
‫י כו ל‬ ‫שמתעמק כתורה הק׳‪ ,‬אין רא שו‬ ‫פרעה ו ט׳ ״פרעה״ נקרא היצה״ר‪ ,‬אשר‬
‫לחשוכ דכרים אחרים‪ ,‬ראיתי היום ש כ ו ת כי ס‬ ‫מעשה‬ ‫אל‬ ‫לבו״א‬ ‫צריך‬ ‫א תה‬ ‫כע״כ‬
‫השיעורים ונהניתי מאוד‪ ,‬דכר גדול ה ו א‬ ‫הכהמיות אכילה שתיה שינה וכרומה‪ ,‬״כי‬
‫הנא‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ומצות‪ ,‬אלא צריך לשלב את האמירה‬ ‫מאוד‪ ,‬ע״י שהראש דבוק בתורה ומתעמק‬
‫ברעותא דלבא‪ ,‬רכשהוא בכונת הלב אז‬ ‫בחינוך‪ ,‬קצות‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬ריטב״א וכו‪ /‬זוהי‬
‫עולה לרצון‪ ,‬יען כי החטאים הם בלא רעותא‬ ‫שמירה גדולה עבורו‪ ,‬עי״ז ינצל מכל‬
‫דלבא‪ ,‬רק בלא דעת ושכל‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫מחשבות אחרות‪ ,‬ועי״ז יזדככו האברים‪,‬‬
‫חז״ל )סוטה ג‪ (.‬אין אדם חוטא אא״כ נכנם בו‬ ‫והתפלה והשב״ק יהיו שונים בתכלית‪ ,‬ב״ה‬
‫רוח שטות‪.‬‬ ‫אני רואה שרוב הבחורים מתפללים בחיות‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬ברמ״ח אברים‪ ,‬אבל כולם‬
‫ועפי״ז מפרש הפ׳ בא אל ״פרעה״‬ ‫צריכים להיות זרע ברך ה׳ ולהתמםר כליל‬
‫אתוון ״פה־רע״‪ ,‬והיינו הגדולים אשר כבר‬ ‫ללימוד התורה ועבודת ה׳‪ ,‬ולהתפלל בכוונה‬
‫פגמו בלשונם‪ ,‬הם זקוקים ל״כי אני הכבדתי‬ ‫בדביקות לה׳‪.‬‬
‫את לבו״‪ ,‬בהם הקב״ה מתכבד בעשיית‬
‫כאשר‬ ‫אלא‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫ובלימוד‬ ‫המצות‬ ‫הם‬ ‫הבחרות‬ ‫שימי‬ ‫היא‪,‬‬ ‫האמת‬
‫מצרפים לאמירה את כוונת הלב‪ ,‬״למען‬ ‫התקופה הרגועה ביותר שיש לאדם במשך‬
‫שתי אותותי אלה ״ בקרבו״ דייקא‪ ,‬שישים‬ ‫שנות חייו עלי אדמות‪ ,‬אין לכם את כל אותן‬
‫אותיות התורה וכל העבדות שלו בקרבו‬ ‫דאגות וטירדות המטרידות את מוחו של‬
‫ובפנימיותו שלא יהא בהבל פיו בלבד ולבם‬ ‫ראש־משפחה‪ ,‬ואתם יכולים להתפלל כראוי‪,‬‬
‫לא נכון עמם‪ ,‬אבל ״למען תםפר״ למי מועיל‬ ‫בבוונה‪ ,‬באין מפריע‪.‬‬
‫םיפור דברים בעלמא אפילו ללא כוונת הלב‪,‬‬
‫רק ״באזני בנך״‪ ,‬״התעללתי במצרים״ מלשון‬ ‫זקיה״ק ה״אמרי נועם״ מפרש הפםוק‬
‫עולל ויונק‪ ,‬עבור תשב״ר‪ ,‬להם די בםיפור‬ ‫)בפרשתנו( בא אל פרעה כי אני הכבדתי את‬
‫בפה גרידא‪ ,‬משא״כ האנשים המבוגרים ־‬ ‫לבו וכו׳‪ ,‬ומביא מהאריז״ל‪ ,‬אשר מפליג‬
‫רחמנא ליבא בעי!‬ ‫מאוד בשבח הבל פיהם של תשב״ר‪ ,‬משום‬
‫שעדיין‪ ,‬לא פגמו בפיהם‪ ,‬ולא כזבו בלשונם‪,‬‬
‫צי ‪ 7‬להתעמק מעט‪,‬‬ ‫כניים־יקרים!‬ ‫ועבור זה‪ ,‬כאשר הם מתפללים ולומדים‪ ,‬גם‬
‫ולהתבונן‪ ,‬מה מצפים מאתנו בשמים?‬ ‫אם אין זה משולב ברעותא דלבא‪ ,‬עושה‬
‫בשמים אין מצפים מכם שתתפללו ותלמדו‬ ‫האנשים‬ ‫משא״ב‬ ‫רושם גדול בשמים‪,‬‬
‫את התורה באותן כוונות שהיו לר״ר‬ ‫המבוגרים‪ ,‬אשר חטאו כבר בלשונם‪ ,‬עבורם‬
‫אלימלך ור״ר זושא‪ ,‬אלא שתתפללו ותלמדו‬ ‫אין די בהבל פיהם לבד בלימוד התורה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מב״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬ ‫הנב‬

‫באהלה של תורה‪ ,‬אבל לאלו אשר ״יאכל‬ ‫דליבא‪ ,‬בקדושה‬ ‫ברעותא‬ ‫ההורה‬ ‫את‬
‫לכל נפש״ האנשים הפשוטים‪ ,‬הטרודים כל‬ ‫וטהרה! עם אברים זכים ונקיים! כל אחד‬
‫ימי השבוע על המחיה והכלכלה‪ ,‬ומרוב‬ ‫לפי השגותיו‪.‬‬
‫טירדות אין הם מםוגלים להתכונן ולהכין‬
‫את הנפש להש״ק כראוי‪ ,‬״חוא ל ביו י ע ש ה‬ ‫כ ל אחד צריך ליקח בחשבון ולהתבונן‪,‬‬
‫לכם״ עכ״פ ביום השבת יעשו כל מ ה‬ ‫ע״ד מש״א חז״ל)סנהדרק ‪ (.6‬חייב אדם לומר‬
‫שביכלתם‪ ,‬להתרומם יותר ויותר אל‬ ‫בשבילי נברא העולם‪ ,‬בשמים תובעים‬
‫הקדושה‪.‬‬ ‫ועוקבים אחר האדם‪ ,‬האם הוא מנצל כל‬
‫רגע ללימוד התוה״ק‪ ,‬האם הוא אכן מתנהג‬
‫ול כן בחורים יקרים‪ ,‬אם זכיתם ו א ת ס‬ ‫לפי השגותיו והבנתו‪ ,‬והאם איננו יכול‬
‫חיים בין כותלי הישיבה‪ ,‬יש עליכם חובה‬ ‫להגיע לדרגה יותר גבוהה? הרי לימוד־‬
‫מיוחדת של ״מחד בשבתא ל שבתא״ א ס‬ ‫התורה הוא התנאי לקיום העולם‪ ,‬מה אנו‬
‫לומדים כל חשבוע ומנצלים כל רגע‪ ,‬והכינו‬ ‫עושים עבור קיום העולם‪ ,‬והחי בחשבון כזה‬
‫את אשר יביאו‪ ,‬אין כל םפק שכשמגיעיס‬ ‫־ כשיבוא השב״ק ירגיש את קדושת השבת‪.‬‬
‫לאמירת לכו נרננה‪ ,‬או לקח אכסיף‪ ,‬רננו‬
‫צדיקים‪ ,‬בוער בלב אחבת ח׳‪ ,‬ומרגישים יותר‬ ‫וכדאי*' ב״אמרי נועם״ )בפרשתנו( עה״פ‬
‫חיות ודביקות‪ ,‬משא״כ ללא חכנה לא י ש עו‬ ‫וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי‬
‫זאת! חלא ברור חוא‪ ,‬שע״י לבישת כגדי‬ ‫מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה‬
‫השבת לחוד‪ ,‬ללא חכנח אחרת‪ ,‬עריין לא‬ ‫בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו‬
‫יתלהט הלב לעבודת הקודש בשב״ק‪ ,‬אל^ן‬ ‫יעשה לכם‪ .‬די״ל ע״פ דבריהם ז״ל )ביצה טז‪(.‬‬
‫צר ‪ 7‬גם פנימיות‪ ,‬להוםיף עמל ויגיעה כ מ ש ך‬ ‫שאמרו מחד בשבתא לשבתא‪ ,‬יש להתקדש‬
‫כל חשבוע‪ ,‬לחיות באוירח אחרת כמשך כ ל‬ ‫ולהתכונן לקראת יום השבת כבר מיום‬
‫השבוע‪ ,‬ואז ‪ -‬גם יום חשבת יה א ידהר‬ ‫ראשון בשבוע‪ ,‬ולכן נקראים הת״ח ״שבתא‬
‫מרומם‪.‬‬ ‫דכוליה שתא״‪ ,‬וזה שאמר הכתוב ״ביום‬
‫הראשון מקרא קורש ־ וביום השביעי מקרא‬
‫זקייני חקדוש ח״תורת חיים״ זי״ע‪ ,‬מכ אר‬ ‫קודש״ שצריך לקדש עצמו בקדושה יתירה‬
‫כי ל א‬ ‫)ישעיה נה‪ ,‬ט(‬ ‫את חכתוב‬ ‫)בליקוטים(‬
‫מחד בשבתא לשבתא‪ ,‬וזהו לאנשים אשר‬
‫מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם ד ר ס‪,‬‬ ‫״כל מלאכה לא יעשה בהם״ הם יושבים‬
‫הגג‬ ‫דברי מוסר ־ כלכ״ק כלרן אדכלו״ר שלייט״א‬

‫כידוע עומדים אנו עתה באמצע ימי‬ ‫דלכאורה מהו השינוי‪ ,‬דלגבי המחשבות‬
‫השובבי״ם‪ ,‬שכל מטרתם היא לנקות לזכך‬ ‫מזכיר תחילה את מחשבות ה׳‪ ,‬ולגבי‬
‫ולקדש את האברים‪ ,‬שלא תהיה בהם זוהמא‬ ‫הדרכים מזכיר תחילה את דרכי בני האדם?‬
‫כל שהיא‪ ,‬לתקן כל מ ה שחטאו ופגמו‪ ,‬וזה‬ ‫ומבאר רהכוונה היא‪ ,‬רמפני שאין מחשבותי‬
‫תלוי במח האדם‪ ,‬שישקיע את מוחו בתורה‪,‬‬ ‫מחשבותיכם‪ ,‬שאין אתם מחשבים בי‪,‬‬
‫שמוחו יהיה שקוע בתורה‪ ,‬בלימוד בעיון‬ ‫״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״‪ ,‬לכן אינכם הולכים‬
‫ובלימוד בבקיאות‪ ,‬כי היא חיינו ואורך ימינו‪,‬‬ ‫בדרכי ה׳ כראוי‪.‬‬
‫ורק ממנה אפשר לקבל תענוג של ממש‪,‬‬
‫השאר ‪ -‬הבל הבלים‪ ,‬הבלים שאין להם‬ ‫תלוי‬ ‫הכל‬ ‫השבת‪,‬‬ ‫הוא לגבי‬ ‫‪p‬‬
‫קיום‪ ,‬זו היא כל שאיפתינו‪ ,‬תורה ותפלה‬ ‫במחשבות האדם ובמוחו‪ ,‬כשהמח מתכונן‬
‫ועבודת הבורא וכל דבר שיש בו עשיית‬ ‫ליום השבת‪ ,‬ושויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬אז חש‬
‫רצונו ית״ש‪ ,‬וצריכים להתפלל ולהוריד‬ ‫האדם את קדושתו של השבת‪ ,‬משא״ב אם‬
‫דמעות לה׳ שנזכה לתשובה שלימה באמת‬ ‫אינו מתכונן אליו‪ ,‬כיצד יחוש את קדושתו‪.‬‬
‫ובשמחה‪ ,‬ולהתדבק בהשי״ת‪ ,‬ואז יהיה לנו‬ ‫כלל ‪T‬וע הוא דעבודה התלויה במה‪ ,‬קשה‬
‫טוב בזה ובבא‪ ,‬כל הימים‪.‬‬ ‫יותר להשיגה‪ ,‬וצר ‪ 7‬םייעתא דשמיא גדולה‬
‫בכדי לקדש את המה‪.‬‬

‫יום ד׳ פ׳ יתרו‪ ,‬ב״א שבט תש״ל לפ״ק‬

‫כן הוכנס‬ ‫)ככקר ‪-‬לאחר תפ^תשהראית‪ ,‬לאחר‬
‫רכינו זעו‪7‬ךל לבית חולים‪ ,‬כהיותו כטבריה(‬

‫וצלצלו לכל המקומות גם לחו״ל‪ ,‬מי צוה‬ ‫בראשית דברי ברצוני לבשר לכם‬
‫לכם להודיע‪ ,‬אתמול בערב כשבאתי לשם‬ ‫אתמול בטבריה‪,‬‬ ‫בשורה טובה‪ ,‬הייתי‬
‫היה המצב יותר טוב‪ ,‬ומדוע צריכים להבהיל‬ ‫יש ב״ה‬ ‫)זצ״ל(‪,‬‬ ‫נכנסתי אל הרבי שליט״א‬
‫את דם‬ ‫האם מצוה להוציא‬ ‫יהודים?‬ ‫הטבה ושיפור רציני במצבו‪ ,‬ועכ״ז לא אוכל‬
‫התמצית של הזולת‪ ,‬ואם צריכים להודיע‪,‬‬ ‫לעצור במילין‪ ,‬וברצוני להעיר לכם תלמידי‬
‫יש משפחה‪ ,‬הלא אי אפשר לנהל אורח חיים‬ ‫הישיבה ‪ -‬מםפר הערות‪.‬‬
‫של ״איש כל הישר בעיניו יעשה״? כלום‬ ‫אתמול בלילה‪ ,‬הלכו בחורים מהישיבה‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬ ‫מגד‬

‫לקבל ע״ע בל מיני הנהגות טובות‪ ,‬הולכים‬ ‫רוחו?‬ ‫אפשר שכאו״א יעשה ככל ה^ולה‬
‫לציון ואומרים תהלים בצותא‪ ,‬האמינו לי^‬ ‫וגם בשובי הנה‪ ,‬נודע לי שמשגיחי‪-‬הישיבה‬
‫בזה היו מועילים יותר!‬ ‫התירו למנין אחד בלבד לנסוע למקומות‬
‫הקדושים‪ ,‬ולאחר שמנין זה נסע‪ ,‬החלו‬
‫שוו בנפשבם‪ ,‬בחורים מתחילים ל נ סו ע‬ ‫בחורים רבים מתארגנים ‪ -‬על דעת עצמם ־‬
‫ב שעת‬ ‫לכאן ולשם‪ ,‬רובם לא לומדים‬ ‫קבוצה זו נוסעת לשכם וקבוצה זו למירון‪,‬‬
‫ש עו ת‪,‬‬ ‫הנסיעה‪ ,‬הנסיעה נמשכת מספד‬ ‫צפת‪ ,‬טבריה‪ ,‬ובית המדרש נשאר ריק ברובו‪,‬‬
‫זו‬ ‫נוסעים כאילו עבור הדבי‪ ,‬וכנםיעה‬ ‫מי התיר לכם זאת?‬
‫מבטלים שעות‪-‬לימוד רכות‪ ,‬ומה הו עי לו‬
‫בדבר‪.‬‬ ‫בודאי שמעתם כבר פעמים רבות מאבי‬
‫שליט״א)מ״ל( את הסיפור על אחד מתלמידי‬
‫אין ספק‪ ,‬שצד ‪ 7‬לנסוע לבקש במקומות‬ ‫הבעש״ט הקדוש‪ ,‬שנכנם בפורים לביהמ״ד‪,‬‬
‫הקדושים‪ ,‬לבן שולחים לשם מנין‪ ,‬ו ה ם‬ ‫וראה את אחד העשירים שהאריך בתפלין‬
‫השליחים של כל קהל אנ״ש‪ ,‬אבל לא ש ע ל ‪-‬‬ ‫דר״ת‪ ,‬ומסתובב הנה והנה ואומר פרקי‬
‫חשבון זה יתבטלו כולם מהלימוד! ו ז א ת‬ ‫תהלים‪ ,‬גער בו אותו צדיק ואמר לו‪ :‬אתה‬
‫בנוסף שכל הדדבים בחזקת סכנה רח״ל^‬ ‫עריק! שהרי בצבא מקובל שהתואר ״עריק״‬
‫סכנה לגוף ולנשמה גם יחד‪.‬‬ ‫ניתן‪ ,‬לא רק למי שבורח כליל מן הצבא‪,‬‬
‫אלא גם למי שבורח מגדודו לגדוד אחר‪,‬‬
‫ל נ סו ע‬ ‫ברצוני להבהיר לכם‪ ,‬אפוד‬ ‫ואתה ‪ -‬העשיר מגויים היום בפורים לשבת‬
‫לשום מקום ללא רשות מפורשת‪ ,‬מ מני א ו‬ ‫בבית ולחלק כסף לנצרכים‪ ,‬ואם אתה‬
‫מהמשגיחים‪ ,‬ללא רשות‪ ,‬אין נסיעות‪ .‬ח פ צי □‬ ‫מסתובב כעת בביהמ״ד ואומר תהלים ‪ -‬הנך‬
‫אתם להרעיש עולמות‪ ,‬קבלו על ע צ מ כ ם ‪-‬‬
‫עריק!‬
‫כאו״א ‪ -‬הנהגות טובות‪ ,‬לב יודע מר ת נ פ שו‬
‫כ״א יודע באלו דבדים זקוק הוא ל תי קון‬ ‫ולענינינו‪ ,‬תפקידו של בחור בישיבה‬
‫ושיפור‪ ,‬וגדול כוחן של הקבלות‪ ,‬ש ה א ד ס‬ ‫הוא‪ ,‬לא לנסוע לשום מקום^ אלא לשבת‬
‫מקבל על עצמו‪.‬‬ ‫וללמור תורת ה׳‪ ,‬להתמסר נ כ ל לב לתורה‪,‬‬
‫כ ל יום בצהריים בשעה ‪ 2:30‬י א מ רו‬ ‫ואם הרבי שליט״א)זצ״ל( לא הרגיש טוב‪ ,‬אזי‬
‫כולם תהלים בצוותא‪ ,‬ויוותדו קצה ע ל שינר^‬ ‫הייתם צריכים להגביר את כח התורה‪ ,‬וכן‬
‫הנה‬ ‫דבריי כווסר ־ כלכ״ק כלרן אדכלו״ד שלייט״א‬

‫שלימה‪ ,‬לכל רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו‪,‬‬
‫וכאשר יראו בשמים שאנו עושים כל‬
‫שביכלתינו‪ ,‬ירחמו עלינו‪ ,‬ונזכה להחלמה‬
‫מהירה של הרבי שליט״א‪ ,‬ובראשותו נזכה‬
‫מהרה לההביל פני משיח צדהנו בב״א‪.‬‬
‫הצהרים בשביל בריאת הרבי‪ ,‬וכל הסדרים‬
‫יהיו ברגיל‪ .‬נגביר את כח התורה‪ ,‬נודה לה׳‬
‫על החסדים שעשה עמו עד היום‪ ,‬על‬
‫)זצ״ל(‪,‬‬ ‫השיפור בבריאותו של הרבי שליט״א‬
‫ונבקש לעתיד‪ ,‬שיזכה במהרה לרפואה‬

‫יום ג׳ פ׳ תרומה‪ ,‬ד׳ אדר א׳ תש״ל לפ״ק‬

‫שב‪^,‬י^^ שישי‪/‬איד^;‬ ‫ע>עדז‪,‬יז ‪ 0‬ל ‪ 0‬ד דשזא׳י נכד אדמ^ר‬ ‫)דני* ק‪1‬דש‬
‫מקרהמעער‪-,‬טט‪1‬דנט מכר א*לן‪,‬העל^ח כדרך‪-‬לא‪-‬דרך לשכ‪7‬ד ד*דת‪-‬חדר מול כנץ‬
‫ה*ט*נה‪,‬והב*אלחדרו כל מ*נ* אנש*כ‪,‬כחור* ה*ש*בה*עאו על דעתםלהפגץ‪,‬ובמהלך‬
‫אותו ערב התפתחה תג ר ת ‪ d **t‬קשה‪,‬המשטרה הוכ״עה והרוחות נרגעו(‬

‫תלמיד‪ ,‬הלא עי״ז יפסיד‪ ,‬שע״י שנמנע‬ ‫אמר ריב״ל כל השם‬ ‫)ה‪(.‬‬ ‫איתא במו״ק‬
‫מלשאול את רבו‪ ,‬לא ידע? וכתב‪ ,‬דאמנם‬ ‫זוכה ורואה‬ ‫אורחותיו)״שם״ ־ מלשון שומא‪ ,‬הערכה(‬

‫כן‪ ,‬אע״פ שידע שיפסיד‪ ,‬העדיף לשתוק‬
‫מלבייש את רבו‪ .‬והאחרונים כתבו‪ ,‬שמכאן‬
‫נלמד‪ ,‬שהנמנע מלעשות דבר טוב‪ ,‬בגלל‬
‫שלא יצא מזה מכשול ־ הקב״ה מסייע לו‬
‫שלא יפסיד מאומה‪ ,‬ובזה פירשו ושם דרך‬
‫ושם‬ ‫שנאמר )תהלים נ‪ ,‬כג(‬ ‫בישועתו של הקב״ה‬
‫דרך אראנו בישע אלקים‪ ,‬אל תקרי ושם‬
‫אלא ושם ומספרים שם חז״ל‪ :‬רבי ינאי הוי‬
‫ליה ההוא תלמידא‪ ,‬רכל יומא הוי מקשי ליה‬
‫בשבתא דריגלא לא הוה מקשי‬ ‫)באמצע הלימוד(‪.‬‬

‫אראנו בישע אלקים‪ ,‬״ושם דרך״ אם האדם‬ ‫)בשנת שבאמצע הרגל‪ ,‬כאשר היו נאםפים אנשים רבים‬ ‫ליה‬
‫את דרכו‪ ,‬ונמנע מלשאול‬ ‫)מלשון שומא(‬ ‫"שם"‬ ‫לשמוע את הדרשה‪ ,‬לא הקשה שום קושיא‪ ,‬שמא לא י ‪T‬ע‬

‫בכדי שלא לבייש את רבו‪ ,‬אומר עליו‬ ‫)אמר ר׳ ינאי עליו את‬ ‫לענות לו ויתבייש ברבים( קרי עליה‬
‫הקב״ה ״אראנו בישע אלקים״ אני בעצמי‬ ‫הפסוק( ושם דרך אראנו בישע אלקים‪ .‬ואיתא‬
‫אראה לו ואסביר לו את הלימוד‪ ,‬ובלי‬ ‫שם ברש״י‪ ,‬ושם דרך ‪ -‬שמחשב את מעשיו‪,‬‬
‫לשאול יבין ויידע את הלימוד‪.‬‬ ‫הפסד מצוה כנגד שכרה‪ ,‬ושכר עבירה נגד‬
‫הפסידה‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬כלומר ‪ -‬יהודי החי עם‬
‫״ושם דרך״ זהו יסוד‪-‬מונח בחיי אדם‬ ‫חשבון־נפש‪-‬תמידי‪...‬‬
‫החפץ להתעלות‪ ,‬צי ‪ 7‬לשקול כל דבר‬
‫בטרם עושים אותו‪ ,‬וכששוקלים ומחשבים‬ ‫והרייטכ״א דייק שם על מעשה אותו‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬ ‫הנו‬

‫ניתן היה להחזיקה‪ ,‬ואמר אז‪ ,‬רמזה ש רו א ה‬ ‫היטב‪ ,‬המצב שונה בתכלית‪.‬‬
‫שהבחורים לומדים ומתפללים בחיות‪ ,‬י כן‬
‫מלילי שבתות שלהם‪ ,‬יש לו חיות ו כ ח‬ ‫אזכרה ימים מקדם‪ ,‬לפני‬ ‫כדם‪-‬ייקרים‪,‬‬
‫להחזיקה‪ ,‬ואח״כ ‪ -‬באין ברירה ‪ -‬נםגרה‪.‬‬ ‫כשלשים שנה‪ ,‬בעת שהוקמה הישיבה‬
‫בגרויסווארדיין‪ ,‬היה זה בשנת ת״ש‪ ,‬כשכבר‬
‫הישיבה אמנם נסגרה שם‪ ,‬אך כ ל בו‬ ‫התחילו הצרות המרות‪ ,‬והמצב היה קשה‬
‫של הרבי שליט״א סצ״ל(‪ ,‬נשארה ח בוי ה‬ ‫מאד‪ ,‬השי״ת יעזור שלא תרעו מזה‪ ,‬ורבים‬
‫אותה שאיפה‪ ,‬להקים ולהמשיך גם ל ה ב א‬ ‫שאלו אז את אבי הקדוש‪ :‬האם במצב כה‬
‫את ישיבת וידניץ‪ ,‬וכידוע דבריו ה קדו שי ם‬ ‫קשה ‪ -‬הזמן להקים ישיבה?״‪ .‬ואבי הקדוש‬
‫במכתביו‪ ,‬כי אם לא יוכל להקים כ אן‬ ‫לא נרתע והקים את הישיבה‪ ,‬וציוה עלי‬
‫בארה״ק ישיבה‪ ,‬מה לו לבא? כי זוהי ב ל‬ ‫לנהל אותה‪ ,‬ללמוד עם הבחורים‪ ,‬ובשעת‬
‫שאיפתו‪ ,‬זו היא ״חיותו״‪.‬‬ ‫הקמתה‪ ,‬הנהיג אבי שליט״א כל מיני תקנות‪.‬‬

‫ב״ה‪ ,‬הוקמה כאן בארה״ק ישיבת ויז׳ניץ‬
‫תחילה בת״א‪ .‬אין לכם מושג אלו קשיים‬
‫היםך;‬ ‫הישיכה‬ ‫כאשר‬ ‫בפנינו‪,‬‬
‫בלילנבלום‪ ,‬קשיים בכל השטחים‪ ,‬הכ ל הין‪-‬‬
‫בנשיאותו של כ״ק מרן אאמו״ר שלים״^ן‬
‫)מ״ל(‪ ,‬בדרכו ובשיטתו‪ ,‬שמישיבת ויז׳ניץ‬
‫חייבת לצאת ״גיטע שטאף״‪ ,‬״סחורה״ ;‪Qj‬‬
‫תורה ומידות טובות‪ ,‬בחורים שיהיו מקדשי‬
‫שם ה׳ ברבים‪ ,‬שכולם יראו שהם זדע ב ר ך‬
‫ה׳‪.‬‬
‫בדרך זו‪ ,‬ימצאו לעצמם מקום בישיבה זו‪,‬‬
‫מה שאירע בליל שישי שחלף אינו‬
‫מוכיח על הליכה בדרך זו‪ ,‬ברוד‪ ,‬שלא קייכ^ן‬
‫מצות ״ושם דרך״‪ ,‬לא מחליטים ל כד‬
‫לעשות‪ ,‬אם יש פירצה בשיכון‪ ,‬יש כ אן ד בי‬
‫זכורני* שאבי הקרוש שליט״א )זצ״ל(‬
‫אמר אז‪ :‬הישיבה היא כמו חנות‪ ,‬יש חנויות־‬
‫עמדו‬ ‫יוקרה‪ ,‬ששם אי אפשר למצוא רק מהורות‬
‫מיוחדות יקרות‪ ,‬ויש חנויות שבהן אפשר‬
‫למצוא פריטים מכל הםוגים‪ ,‬יקרים‪ ,‬בינונים‬
‫ופשוטים‪ .‬אף אני ‪ -‬כך התבטא אז ‪ -‬רצוני‬
‫להקים ״ספעציעלע ישיבה״‪ ,‬פון ״נוטע‬
‫שטאף״ ישיבה שתהיה בנויה על פנימיות‪,‬‬
‫על אמת‪ ,‬על יראת שמים ואיירילקייט‪ ,‬תיקון‬
‫המרות‪ ,‬ורק אותם בחורים שחפצים לגדול‬
‫בדרך זו צריכים וחייבים לחנך את הבחורים‪,‬‬
‫וע״ז משתית הוא את ימוד ישיבת ויזניץ‪.‬‬
‫אבי הקדוש התאמץ להחזיק את הישיבה‬
‫בכל כוחו‪ ,‬ער הרגעים האחרונים‪ ,‬כל עוד‬
‫הגז‬ ‫דברי מוסר ־־ מכ״ק מרן אדמר״ר עוליט״א‬

‫ולא יותר‪ ,‬לא לזרוק אבנים וכדו׳ פה מחנכים‬ ‫ויש רב‪ ,‬צריכים להוריע ולא יותר‪ ,‬השאר‬
‫בחינוך ויז׳ניץ ולא חינוך ירושלמי‪ ,‬א״א‬ ‫מוטל עליהם לעשות ולא עליכם‪ .‬כלום יש‬
‫ללמוד פה ולהתחנך בדרך אחרת‪.‬‬ ‫לכם מושג אלו שיחות טלפון הגיעו אלי‬
‫מוראגים‬ ‫הורים‬ ‫אותו מאורע?‬ ‫לאחר‬
‫אמדתי* פעם לאחד האם כשתבוא‬ ‫התקשרו‪ ,‬רצו לרעת האם גם ילרם נפצע‬
‫לעולם האמת תהיה השאלה הראשונה למה‬ ‫באותה תיגרה‪ ,‬ועור כל מיני שיחות‪ ,‬חשתי‬
‫בשבת?‬ ‫הנוסעת‬ ‫במכונית‬ ‫מחית‬ ‫לא‬ ‫שהם תקרות אותי כבמרקרות חרב‪.‬‬
‫וכשאתה כבר תמחה האם הוא לא יסע?‬
‫הלא יםע בכביש אחר‪ ,‬הוא לא למד‬ ‫מטבעי אוהב אני לראות מראש את‬
‫בויז׳ניצע ישיבה‪ ,‬ואם הנך רוצה למחות?‬ ‫הנולר‪ ,‬לחשוב תחילה‪ ,‬האם אני גורם‬
‫ניחא! תחילה תמחה בעצמך‪ ,‬ב״שייגעץ״‬ ‫לעצמי ‪ -‬או לעצמינו ־ רעה או טובה‪.‬‬
‫שבקרבך‪ ,‬וכשתגמור במחאה זו‪ ,‬תהיה לך‬ ‫במקרה זה‪ ,‬הלא העיתונות החילונית מצאה‬
‫הזכות למחות באחרים‪ ,‬אך כל עוד לא‬ ‫הזדמנות‪-‬פז להשמיץ את בחורי הישיבה‪,‬‬
‫תקנת את עצמך‪ ,‬לא תיקנת את המידות‬ ‫הם תיארו בכל מיני כתבות ובצירוף כל מיני‬
‫הבלתי מתוקנות שבך‪ ,‬כיצד תיטול לעצמך‬ ‫שקרים וכזבים‪ ,‬על הפוגרום שבחורי ישיבת‬
‫זכות זו‪ ,‬ובפרט לגבי מקום שיש אחראים‬ ‫ת׳נ ק עשו‪ ,‬ואני שואל אתכם‪ :‬היכן החשש‬
‫ויותר מיושבים‬ ‫אחרים‪ ,‬יותר מבוגרים‬ ‫לחילול השם? מי שם אתכם לשר ושופט?‬
‫בדעתם ממך‪.‬‬ ‫ומה היה אילו היו ח״ו פוגעים בעינו של‬
‫אחר מהם וכרומה‪ ,‬האם היה זה ברין? האם‬
‫עו מ די ם אנו לפני נישואי נכד כ״ק‬ ‫הנכם בעלי‪-‬הבתים כאן בשיכון?‬
‫בודאי יבואו צלמים‬ ‫)זצ״ל(‪,‬‬ ‫אדמו״ר שליט״א‬
‫וירצו לעשות תמונות‪ ,‬אבקש שאף אחד לא‬ ‫א ץ כל םפק‪ ,‬חייבים למחות בעוברי‬
‫יתקוטט עמהם‪ ,‬וכבר צעק ע״ז הרבי‬ ‫עבירה‪ ,‬ואםור לתת לקריה שתהפוך לשטח‪-‬‬
‫באחד מהחתונות כששני‬ ‫)זצ״ל(‬ ‫שליט״א‬ ‫הפקר‪ ,‬אך לא אתם נתמניתם לענין זה‪ ,‬יש‬
‫אברכים שברו מצלמה‪ ,‬ואמר‪ :‬למה הם‬ ‫רבי ויש רב‪ ,‬ויש הממונים על עניני הקהילה‪,‬‬
‫מפריעים השמחה שלי‪ ,‬מה הם רוצים‬ ‫וכל הרברים הללו נמצאים באחריותם ולא‬
‫מהחיים שלי‪ ,‬וע״כ אבקש מכם שלא תעשו‬ ‫באחריותכם‪ .‬וכמו״ב אם מגיע לשיכון‬
‫כלום‪ ,‬יש אברכים הממונים והם כבר יסדרו‪.‬‬ ‫מכונית ביום שב״ק צריכים להוריע להרב‬
 ‫רברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הנח‬

‫של‬ ‫המחסנאי‬ ‫אלי‬ ‫נכנס‬ ‫אתמול‬ ‫אפשר לומר‪ ,‬שהיתה לנו זכות אבות‪,‬‬
‫ב מג בי ת‬ ‫לעשות‬ ‫מה‬ ‫ושאלני‬ ‫הישיבה‬ ‫שבליל שישי לא היו פצועים‪ ,‬האבות‬
‫בגדי ם‪,‬‬ ‫ושאר‬ ‫בחורים‬ ‫של‬ ‫ובחולצות‬ ‫הקדושים עמדו לימינינו‪ ,‬ונמנע אסון רח״ל‪,‬‬
‫המושלכים הנה והנה‪ ,‬כאילו לא היה ל ה ם‬ ‫אך להבא אני מזהיר‪ ,‬כל מקרה אשר נראה‬
‫בעלים מעולם‪ .‬דבריו דקרו את לבי‪ - ,‬מ דו ע‬ ‫נוציאם‬ ‫לעצמם‪,‬‬ ‫דין‬ ‫עושים‬ ‫שבחורים‬
‫שבחור היושב ולומד תורה‪ ,‬ויודע בי צ ד‬ ‫מהישיבה‪ ,‬וכפי שהדגשתי‪ ,‬ישיבת ויז׳ניץ‬
‫מקפידים בשמים על רכוש הזולת‪ ,‬לא י ד ע‬ ‫הוקמה עבור ״םחורה מיוחדת״‪ ,‬יש עוד‬
‫להקפיד על הכסף של ההורים‪ ,‬על ה ביגו ד‬ ‫ישיבות שילכו לשם‪ ,‬כאן יכולים להיות רק‬
‫היקר שנתנו לו?‬ ‫בחורים המוכנים להתחנך בדרך כ״ק הרבי‬
‫שליט״א )זצ״ל(‪ ,‬בדרך ויז׳ניץ‪ ,‬כרצון השי״ת‪,‬‬
‫שיקול הדעת וחשבון־הנפש‪ ,‬זהו דבר‬ ‫ותו לא!‬
‫שחייב להוליך את האדם תמיד ״ושם דרך״‬
‫שיראה מה שיש לו לתקן‪ ,‬כ״א יודע ומכיר‬ ‫שיקול וחישוב‪ ,‬זהו היםוד בחיי אדם‬
‫מה חסר לו‪ ,‬איזה מרמ״ח אבריו צריך תי קון‪,‬‬ ‫החפץ לעשות רצון הבורא‪ ,‬ודבר זה נוגע לא‬
‫ואם עמלים הקב״ה עוזר‪ ,‬ואז נזכה שיקויי ם‬ ‫רק לגבי עניני הכלל‪ ,‬אלא גם לעניני הפרט‪,‬‬
‫של‬ ‫בנו אראנו בישע אלקים‪ ,‬בישועתו‬ ‫לכל אורח חייו של הבחור‪.‬‬
‫הקב״ה ובישועת כלל ישראל בב״א‪.‬‬

‫יום ג׳ פ׳ בי תשא‪ ,‬י״ח אדר א׳ תש״ל לפ״ק‬

‫בקומו משנתו ־ להתעסק ולהתמסר ל מ צו ת‬ ‫זקיה״ק ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬

‫ה׳‪ ,‬ואז‪ ,‬כל הפעולות שיעשה באותו יו ם ״‬
‫הכל ימשך אחר הפעולה הראשונה ״ ל ש ם‬
‫ה׳‪ ,‬וזהו ראשית עריסותיכם ־ מלשון תינו ר‬
‫המוטל ב״עריסה״‪ ,‬אז תרימו ״חלה״ ״ ל שון‬
‫לה׳‪.‬‬ ‫)ערה״נ חלו נא פני עליון(‬
‫ועד״ז מבאר האמ״נ את הכתוב כי ת ש ^‬
‫הכתוב‪ ,‬כי תשא את ראש בני ישראל‬
‫לפקודיהם‪ ,‬עפ״י דברי הרה״ק רבי מנחם‬
‫הכתוב )ב מדבר טו‪,‬‬ ‫מענרל מרימנאב זי״ע‪ ,‬שפי׳‬
‫יט( והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו‬
‫בקשה‬ ‫תרומה לה׳‪ ,‬ראשית ערסתכם חלה תרימו‬
‫תרומה ובו׳ מראשית עריסתיכם תתנו לה׳‬
‫תרומה לדרתיכם‪ - .‬שצריך האדם מיד‬
‫הנט‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫שוכחים‪ ,‬שאין זו עיקר ושורש הצרות‪,‬‬ ‫את ראש בנ״י לפקודיהם‪ ,‬״תשא״ מלשון‬
‫השורש והעיקר הוא חורבן ביהמ״ק ומשם‬ ‫קבלה‪ ,‬אם תקבל ע״ע בראשית העשיות‬
‫נמשכים כל היסורים‪ ,‬וע״ז צ ר ך לבקש‬ ‫שלך‪ ,‬שיהיה לשם ה׳‪ ,‬אז ״בני ישראל‬
‫ולהתפלל‪ ,‬כדמיון המשל‪ :‬האברים עם הלב‪.‬‬ ‫לפקודיהם״ יהיה מזה סיוע לכל פקודי‬
‫התורה והמצות ־ לעשותם לשם ה'‪,‬‬
‫ודבר זה נרמז במקרא שלפנינו כי תשא‬ ‫עכדבה״ק‪.‬‬
‫את ראש בני ישראל לפקודיהם‪ ,‬עליך להרים‬
‫את ״ראש״ בנ״י את ראשית הצרות‪ ,‬דהיינו‬ ‫ו ע דן זה נוגע גם לגבי חינוך‪ ,‬כאשר‬
‫חורבן ביהמ״ק‪ ,‬״לפקודיהם״ שנחסר מאתם‪,‬‬ ‫ה״ראשית״ ‪ -‬ימי הנערות והבחרות‪ ,‬שהם‬
‫ואז כבר ממילא ״ולא יהיה בהם נגף״ לא‬ ‫תחילת חיי האדם‪ ,‬מעבירים אותה כראוי‪,‬‬
‫יהיו יותר שום צרות‪ ,‬בשום מקום‪ ,‬ולאף‬ ‫עושים רצונו יתברך שמו‪ ,‬זוהי סגולה בדוקה‬
‫אחד!‬ ‫שגם בשאר שנות האדם הוא יתנהג כראוי‪.‬‬
‫ילד או בחור צעיר‪ ,‬הוא כמו עץ קטן‪ ,‬שתיל‬
‫בחורי ם־ילןדי ם! מי שמכיר מעט את‬ ‫רך‪ ,‬שאפשר עדיין להטותו לכל צד‪ ,‬ואפשר‬
‫עולמינו‪ ,‬יודע היטב כמה צרות יש בו‪.‬‬ ‫ליישרו‪ ,‬שיגדל ישר וטוב‪.‬‬
‫מתהלכים בו כל מיני אנשים‪ ,‬אשר מצפים‬
‫לכל מיני ישועות ורפואות‪ ,‬אבל היסוד הוא‪,‬‬ ‫אי ת א ב״אמרי נועם״ בפרשתנו בהקדם‬
‫גלות השכינה! בעוונותינו הרבים חרב בית‬ ‫דברי האלגזי זצ״ל‪ ,‬שיש לפעמים בני אדם‪,‬‬
‫המקדש וביטל התמיד‪ ,‬ומשם באות כל‬ ‫בידים‬ ‫וכאבים‬ ‫מיחושים‬ ‫שכשמרגישים‬
‫הצרות‪ ,‬צריך להתפלל על שורש כל הצרות‪,‬‬ ‫וברגלים‪ ,‬נחפזים הם אל הרופא‪ ,‬רוצים‬
‫ואז ממילא כ״א יוושע במה שהוא זקוק‪,‬‬ ‫שהרופא יתן להם רפואה לידיהם ורגליהם‪,‬‬
‫שהרי הקב״ה טוב הוא‪ ,‬טוב ומטיב לכל‪,‬‬ ‫ואולם הרופא ־ כאשר הוא בודק אותם ‪-‬‬
‫וא״כ מדוע לא נושעים בני אדם בכל הדרוש‬ ‫מתברר לו שהכאב לא נובע מהירים‬
‫להם? התשובה היא‪ ,‬הלב‪ ,‬בית המקדש אינו‬ ‫והרגלים אלא מהלב‪ ,‬וא״כ מה יועיל אם יתן‬
‫כראוי‪ ,‬ולכן כואבים גם שאר האברים‪.‬‬ ‫תרופות להשקיט את כאב‪-‬הידיים‪ ,‬חייב הוא‬
‫לטפל בשורש‪-‬הלב! והנמשל‪ ,‬בגלות זו שאנו‬
‫המתבונן בספרים הקדושים‪ ,‬ובפרט‬ ‫שרויים בתוכה‪ ,‬יש כל מיני צרות‪ ,‬זה צועק‬
‫משפטים ) ע ל הפסוק‬ ‫בספה״ק ״אור החיים״ בפ׳‬ ‫על פרנסה‪ ,‬וזה מבקש על בנים וכדומה‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק כלרן אדכוו״ר שליט״א‬
‫נכשל בהם‪ ,‬אלא גם על המידות‪ ,‬־ על איזו‬
‫מידה חייב הוא לעמול יותר‪.‬‬
‫שם‪ :‬ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת‬
‫מידת הזריזות היא יסוד גדול בעבודת‬
‫האדם‪ ,‬שהרי העצלות מביא פוילקייט על‬
‫האדם לא רק בגוף אלא גם במחשבה‪,‬‬
‫היצה״ר מפיל עצלות על האדם‪ ,‬כל אימת‬
‫שהאדם חפץ לעשות מצוד‪ .‬ולעבוד א ת‬
‫בוראו‪ ,‬וזריזות משמעה ‪ -‬בכל‪ ,‬בקימה‬
‫בבוקר‪ ,‬בסדרי הישיבה‪ ,‬בלימודים‪ ,‬ובכל מ ה‬
‫שקשור בניהול תקין של חיי האדם‪ ,‬מי שחייו‬
‫מסודרים‪ ,‬ויש לו עול‪ ,‬אין לו זמן לח שוב על‬
‫נארישקייטן‪ ,‬וקשה ליצה״ר להחטיאו!‬
‫לא ברוחניות ולא בגשמיות! שהרי למעשה‪,‬‬
‫וכאמוד‪ ,‬עשיית חשבון נפש ת מידי‪ ,‬זהו‬
‫דבר נחוץ ביותר‪ ,‬ולא רק בענינים שכין א ד ס‬
‫למקום‪ ,‬אלא גם בענינים שבין אדם לחבירו^‬
‫גם בענינים הללו חייב כל בחור לבדוק‬
‫עצמו‪ ,‬האם איני נכשל בעבירד‪ .‬דח״ל?‬
‫ולדוגמא ‪ -‬החזר‪-‬חוב! יש כמה משפטי□‬
‫ודינים בחו״מ על דיני ממונות‪ ,‬לדיזהד על‬
‫עו ס קי ם‬ ‫שאינכם‬ ‫ממון הזולת‪ ,‬ולמרות‬
‫במסחר‪ ,‬אעפ״כ גם אצלכם שייכים ענ עי □‬
‫אלו‪ ,‬בחור הלווה כספים‪ ,‬עליו להקפיד ל ^‬
‫רק על עצם התשלום‪ ,‬שהרי מי שאינו‬
‫משלם‪ ,‬הרי היא ^ י י " ל ו י׳ י^זע ולא י ש ל ם ״‬
‫)תהלים ‪ ,6‬כא( אלא על תשלום בזמן‪ ,‬וכשעה‬
‫שלווה כספים‪ ,‬עליו לרעת מראש כ מ ה מ ו ת ר‬
‫קם‬
‫כי תצא אש( המבאר שם‪ ,‬שכל הצרות חן‬
‫תוצאה של עוונות האדם‪ ,‬ובין היתר כותב‬
‫יצרו המחטיא אותו באש־המשפט‪ ,‬בהעלותו‬
‫על לבבו נהרות העונשים אשר יגיעוהו על‬
‫כמה נפשות‪ ,‬קטנים וגדולים אין קץ‪ ,‬שכולם‬
‫הוא הרצחן הגדול להם באמצעות תאוותו‬
‫הסרוחה ובו׳‪.‬‬
‫וא״כ חיל ורעדה חייבים לאחוז את כל‬
‫אחד ואחד‪ ,‬שיחשוב‪ ,‬מי יודע כמה צרות‬
‫גרמתי לעם ישראל ע״י חטאי ופשעי‪ ,‬ואז‬
‫״ולא יהיה בהם נגף״‪ ,‬לא תהיינה יותר צרות‪,‬‬
‫לכ״א היצה״ר תופש אותו בעבירה מסוימת‪,‬‬
‫וב״א חייב לעמול בכדי לתקן את אותם‬
‫הדברים שהיצה״ר משקיע בהם כוחות‬
‫להחטיאו‪ - ,‬שעבור תיקונם ירדה נשמתו‬
‫לעולם‪.‬‬
‫סוף סוף‪ ,‬הרי הנבם יראי ה׳‪ ,‬ומי שהוא‬
‫ירא‪-‬שמים‪ ,‬עורך לעצמו מדי פעם חשבון־‬
‫הנפש‪ ,‬ובודק את עצמו‪ ,‬וכגון יש שרואה‬
‫שהתפלה אינה בסדר ‪ -‬אין לו התלהבות‬
‫בתאוה‪,‬‬ ‫מותפם‬ ‫שהוא‬ ‫ויש‬ ‫כראוי‪,‬‬
‫וכשמתחיל להתבונן רואה שחסר לו‪ ,‬ובפרט‬
‫בחטא הידוע שיודע שפגם‪ ,‬גם צ ר ך לדעת‬
‫שיבדוק את עצמו לא רק על העבירות שהוא‬
‫מסא‬ ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬

‫בא? הכל בא כתוצאה של חוסד מחשבה!‬ ‫לו ללוות? ומהיכן ישלם את החוב? וכי הוא‬
‫חייב לשלמו בזמן! מותר לו לשיר ולהתנועע‬
‫שלא‬ ‫דבות‬ ‫פעמים‬ ‫כבד‬ ‫ביקשתי*‬ ‫בקה אכםוף נועם שבת‪ ,‬וכל זה לא מועיל‬
‫יםתובבו באמצע התפילה‪ ,‬לאחד שמםיימים‬ ‫כלום‪ .‬יםוד לכל החיים ‪ -‬שממון הזולת‬
‫בחודים‬ ‫מתחילים‬ ‫התפלה‪-‬שבלחש‪,‬‬ ‫אסור‪ ,‬התורה הזהירה שממון של אחרים‬
‫להםתובב הנה והנה‪ ,‬וכי בית המדדש היא‬ ‫קודש קרשים הוא‪ ,‬־ והאם אפשר לארם‬
‫שפאציד‪-‬גאדטין? כל בחוד צי ‪ 7‬שיהיה לו‬ ‫להיות ירא־שמים‪ ,‬כשלאווין ועשין אינם‬
‫מקום קבוע בתפלה‪.‬‬ ‫כלום אצלו‪.‬‬

‫דעו לכם‪ ,‬כי אדם זה‪ ,‬המקבל על עצמו‬ ‫רכוש״הישיבה! כבר בקשתי על ענין‬
‫ומשתדל לחשוב תחילה לפני כל פעולה‪,‬‬ ‫זה פעמים רבות‪ ,‬ולא אמנע מלומר שוב‬
‫אדם זה טוב לו בכל המובנים‪ ,‬כי תשא את‬ ‫ושוב‪ ,‬יש בחורים המזלזלים בנושא זה‪ ,‬לא‬
‫דאש‪ ,‬״תשא״ לשון קבלה‪ ,‬שתקבל ״דאש״‬ ‫שומרים כראוי על רכוש הישיבה‪ ,‬ואינני‬
‫שתתבונן בשכלך מדאש מה שאתה עושה‪.‬‬ ‫יודע מהיכן לקחו היתר להתנהגות זו‪,‬‬
‫ולדוגמא‪ ,‬מוציאים כמאות מחדר‪-‬האוכל‬
‫הנכם צעידים עדיין‪ ,‬נמצאים אתם‬ ‫ומעבירים אותן לחדרי השינה או לביהמ״ד‬
‫בשנים הטובות והיקדות ביותד שבחיים‪,‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬והכםאות נשברים או נעלמים! מי‬
‫שנות הבחדות‪ ,‬השנים שהם היסוד לכל‬ ‫שמך לבעה״ב על רכוש הישיבה? מי נתן לך‬
‫החיים‪ ,‬וכאשד היסודות טובים‪ ,‬הבנין חזק!‬ ‫רשות לעשות כן? בחור זה‪ ,‬לאחר שיצא‬
‫הנכם נמצאים כאן‪ ,‬ויש עלינו חיוב לחנך‬ ‫מהישיבה ויהיו לו רהיטים משלו‪ ,‬וכל רהיט‬
‫לתיקון‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫לידאת‬ ‫לתודה‪,‬‬ ‫אתכם‪,‬‬ ‫שישבר או ייעלם‪ ,‬יצטרך להוציא כסף‬
‫המידות‪ ,‬ולכן פונה אני אליכם ומבקש מכם‬ ‫מכיםו‪ ,‬אז כבר ישמור על רהיטים‪ ,‬ובישיבה‪,‬‬
‫תלמדו ספדי ידאה‪ ,‬כשלומדים ספדי ידאה‪,‬‬ ‫מפני שלא תובעים ממך ‪ -‬אתה מזלזל בזה?‬
‫ספדי מוסד‪ ,‬האדם מתעודד להתבונן במצבו‪,‬‬ ‫אינני יודע כיצד אפשר להיקרא ירא־שמים‪,‬‬
‫עודך לעצמו חשבון־נפש‪ ,‬ואז יכול הוא‬ ‫כאשד מזלזלים בממון הזולת? המעיין בדברי‬
‫להעביד את עולמו כדאוי‪.‬‬ ‫הרמב״ם ידאה כמה חמוד עוון זה של דכוש־‬
‫הזולת‪ ...‬וכמה קשה הכפדה על עוון זה‪ ,‬וזה‬
‫איין לכם מושג כמה צדות ועגמת־נפש‬ ‫חייב להדתיע את כל אחד ואחד‪ .‬ומהיכן זה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ל! מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫ססב‬

‫שנתמסר לקבלת עול מלכות שמים ונ ב ק ש‬ ‫עוברים על בני אדם בעלמא הרין‪ ,‬ואשרי לו‬
‫להקים שכינתא מעפרא‪ ,‬ונוכה לי שועת כ ל ל‬ ‫למי שהדאגות והטירדות שלו הן ‪ -‬תורה‪,‬‬
‫ישראל בב״א‪.‬‬ ‫עבודת ה׳ וקבלת עול מלכות שמים! וע״י‬

‫יום ג׳ פ׳ וימהל‪ ,‬כ״ה אדר א׳ תש״ל לפ״ק‬

‫אזהרות מסוג זה‪ ,‬גם בעניני דעלמא‬
‫נהוגות‪ .‬כגון שנוסעים בדרכים ורואי□‬
‫שלטים המזהירים על כל מיני סכנו ת‪ ,‬ש ם‬
‫מזהירים את הנוסעים מסכנת‪-‬הגוף‪ ,‬ואילו‬
‫ה״מסילת ישרים״ מזהיר אותנו מ סכנ ת‪-‬‬
‫הנשמה‪ ,‬סכנה הגרועה הרבה יותר מ ס כנ ת‬
‫הגוף‪ ,‬וכדאי׳ בספה״ק דפגם בנ שמה ק ש ח‬
‫יותר מאשר פגם בגוף‪ ,‬הנשמה היא עדינה‬
‫מאוד‪ ,‬והרבה צ י ד לעמול ־ לתקז א ח ״ כ א ת‬
‫פגמי הנשמה‪.‬‬
‫והנה כבר הזכרנו בליל שבת קיד ש ^‬
‫בשבוע שעבר‪ ,‬את דברי ה״צמח" זי״ע כ פ׳‬
‫ה מ כי א‬ ‫)בד״ה זה יתנו כל העובר על הפקח־ים(‬
‫את דבה״ק בפ׳ ויחי‪ ,‬על הויכוח ש הי ה בין‬
‫יוסף ליעקב‪ ,‬האם להתחיל ב״סור מ ר ע״ א ו‬
‫ב״עשה טוב״‪ ,‬וביאר שם ה״ צ מ ח'‪ /‬די ע ק ב‬
‫אבינו אשר ראה הכל באספקלריא המאירה‬
‫אמר ליוסף ע״פ האמת היו צריכים להיות‬
‫תחילה ״סור מרע״ ורק אח״כ להיו ה ״ ע ש ה‬
‫טוב״‪ ,‬אלא שהוא ראה שיבואו רו רן ^‬
‫אנשים כערכינו ]כך מתבטא ה״צמח״[ ש א ס‬
‫כספה״ק מסילת ישרים פרק ו׳ )בנאור‬
‫כתב ‪ -‬אחר הזהירות יבוא‬ ‫מרת הזריזות(‬
‫הזריזות‪ ,‬כי הזהירות סובב על ה״לא תעשה״‬
‫והזריזות על ה״עשה״‪ ,‬והיינו סור מרע ועשה‬
‫טוב‪.‬‬
‫הנה מובא ב״חובות הלבבות״ בשם‬
‫חסיד אחד שהזהיר‪ ,‬לפרוש ולברוח מצ״ט‬
‫שערי־היתר‪ ,‬כרי שלא יכשל ח״ו בשער אחד‬
‫של איסור‪ ,‬וכדוגמת דברי חכמינו ז״ל )שבת‬
‫יג‪ (.‬לך לך אמרי לנזירא סחור סחור לכרמא‬
‫לא תקרב‪ ,‬כלומר‪ ,‬למרות שאין שום איסור‬
‫לנזיר להתקרב אל הכרם‪ ,‬אעפ״כ מזהירים‬
‫אותו שיתרחק מן הכרם‪ ,‬בכדי שלא יכשל‬
‫כי תשא‬ ‫כאיסור אכילת ענבים‪ ,‬וזהו בעצם הזהירות‬
‫שלא יבוא לידי חטא‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬רבות מובא בספה״ק על ענין זה‪,‬‬
‫שגם הדברים המותרים‪ ,‬גם הם זקוקים‬
‫להגבלה‪ ,‬שלא יבוא על ידיהם לאיסור‪ ,‬וזוהי‬
‫האזהרה על דברי ה״רשות״ בין אם מדובר‬
‫בחשש איסור תורה ובין אם מדובר בחשש‬
‫איסור דרבנן ‪ -‬דרושה זהירות•‬
‫הפג‬ ‫דבריי מוסר ־־ מכ״ק מרן אדכוו״ר שלייט״א‬

‫אל האדם בעקיפין‪ ,‬וכל שאיפתו‪ ,‬ליטול‬
‫מהאדם את החיות והשמחה מהתורה‬
‫והתפלה‪ ,‬־ ליטול מהאדם את החיות‬
‫וההתלהבות של שבת‪-‬קודש‪ ,‬ואדם אשר‬
‫רואה שקשה לו להתלהב בדברים הרוחניים‪,‬‬
‫זהו פימן עבורו שהיצה״ר נכנם כבר אליו‪,‬‬
‫וכדברי ה״מפילת ישרים״ כי כמו שמפבב‬
‫האדם‬ ‫את‬ ‫בתחבולותיו‬ ‫להפיל‬
‫כמכמורות־החטא‪ ,‬כן משתדל הוא למנוע‬
‫ממנו עשיית המצות וכו׳‪ ,‬ואם האדם יתרפה‬
‫ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחר המצות‬
‫ולתמ ‪ 7‬בם‪ ,‬ישאר ניעור וריק מהם!‬
‫וה״מסילת ישריים״ מופיף ומבאר את‬
‫מגדעות האדם‪ ,‬המביאות אותו לעצלות‪,‬‬
‫והעצלות היא האפון הגדול של האדם‪ ,‬וכך‬
‫הוא מכאד שם‪ :‬כי עפריות החמריות גם‪,‬‬
‫ועל כן לא יחפוץ האדם בטורח המלאכה‬
‫‪ -‬ומי שרוצה לזכות לעבודת הבודא‬ ‫)וביגיעה(‪,‬‬
‫יתברך‪ ,‬צי ‪ 7‬שיתגבר על טבע‪-‬עצמו‪ ,‬ויתגבר‬
‫ויזדרז‪ ,‬שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו‪,‬‬
‫כודאי לא יצליח‪ ,‬תכלית הבדיאה היתה‬
‫שנדבק בו ית׳‪ ,‬וע״י העצלות לא נגיע‬
‫לדביקות ה׳ לעבודת הבודא ב״ה‪.‬‬
‫מובא בפפה״ק דגל מחנה אפדים‪ ,‬בפ׳‬
‫בלק‪ ,‬עה״פ לא הביט און ביעקב‪ ,‬המביא שם‬
‫)תהלים לב‪,‬‬ ‫את דבדי הבעש״ט הקדוש‪ ,‬עה״פ‬
‫ימתינו עד ל״סור מרע״ יבלו'־מיהם ושנותם‪,‬‬
‫ולא יגיעו לעשיית המצות‪ ,‬ולכן צר ‪7‬‬
‫להתחיל ב״עשה טוב״ ועי״ז יגיעו לתשובה‪,‬‬
‫שיכירו שפלות עצמם‪ ,‬וממילא יזכו גם לסור‬
‫מה שנרמז כאן בפרשתנו‪,‬‬ ‫מרע‪ ,‬וזה‬
‫שהקב״ה ציוה שיתנו ״מחצית״ השקל ‪-‬‬
‫היינו שיתחילו בעשה טוב‪ ,‬שהוא החצי‪- ,‬‬
‫היצר‬ ‫שלא נשלם עדיין בבתי׳ פור מרע‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬גם ״בעשה טוב״ על האדם‬
‫להשקיע עבודה רבה‪ ,‬ולהלחם קשות ביצרו‪,‬‬
‫וכמו שכתוב המפ״י בתחילת דבריו וענינו‬
‫של הזריזות מבואר‪ ,‬שהוא ההקדמה למצות‬
‫ולהשלמת ענינים‪ ,‬כי כמו שצרץ פקחות‬
‫גדול והשקפה רבה להינצל ממוקשי היצר‬
‫וכו׳ בן צי ‪ 7‬פקחות גדול והשקפה‪ ,‬לאחוז‬
‫במצות ולזכות בהם‪ ,‬ולא תאבדנה ממנו‪,‬‬
‫היינו להיזהר בפור מרע ובעשה טוב באותו‬
‫מרה‪.‬‬
‫ומבאר‬ ‫מ א רך‬ ‫ה״מםילת‪-‬יישריים״‬
‫כמה פקחות דרושה לאדם‪ ,‬שלא יפול‬
‫במלכודת של היצר הרע‪ ,‬המנפה לפתות את‬
‫האדם‪ ,‬או שלא יעשה את המצות בלל‪ ,‬או‬
‫ובעצלות‪,‬‬ ‫בכבדות־הגוף‬ ‫אותם‬ ‫שיעשה‬
‫שהרי היצה״ר יודע‪ ,‬שאם יבוא אל האדם‬
‫בצורה גלויה ויאמר לו; אל תעשה מצות‪ ,‬או‬
‫עשה עבירות‪ ,‬מי ישמע לו? ולכן‪ ,‬בא הוא‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫ואפ״ל שזה נרמז בכתוב ויעתר יצחק‬
‫לה׳ לנוכח אשתו‪ ,‬יצחק רומז לפחד יצחק‪,‬‬
‫יצחק אבינו פחד בתפלתו‪ ,‬ומה היה פחדו?‬
‫לה׳ לנוכח! ביודעו שה׳ תמיר מולו ומגודל‬
‫יראת ה׳‪ ,‬התמלא פחד ורעדה‪ ,‬ודבר זה‬
‫מחייב גם אותנו‪ ,‬להתכונן לתפלה כראויה‬
‫וכדברי זקיני הק׳ ה״אהבת ישראל״ זי״ע‪,‬‬
‫שתיבת אשת״ו נוט׳ א׳הבת ת׳ורה ייר א ת‬
‫ש׳מים ״ לירא מה׳ ולאהב את תורתו‪ ,‬ואז‬
‫לה׳ לנכח ״ יזכה לבחי׳ שויתי ה׳ לנגרי תמיד‪.‬‬
‫ייש הלומד תורה ויש מי שאוהב א ת‬
‫התורה‪ ,‬מי שאוהב באמת את התורה‪ ,‬אינו‬
‫זקוק למשגיחים‪ ,‬לא צי ‪ 7‬לבקש אותו שי ל ך‬
‫ללמוד‪ ,‬אלא הוא נחפז בעצמו אל הלימוד‪,‬‬
‫הוא רץ אל הלימוד‪ ,‬כדרך בני אדם‪ ,‬ה ר צי ס‬
‫אל דבר האהוב עליהם‪.‬‬
‫יחוד ושמע כרוז בשמים‪ ,‬כי על עוון זה איבד‬
‫הביטו נא וראו‪ ,‬כאשר צריכים לנסוע‬
‫ה ק רו שי ם‬ ‫למקומות‬ ‫כל‪-‬שהוא‪,‬‬
‫וכדומה‪ ,‬אז אין זקוקים למשגיחים‪ ,‬כול ם‬
‫נחפזים לקום בבוקר־השכם‪ .‬וכל זה ל מ ח ?‬
‫מפני שאוהבים את הנסיעה ורוצים לנסוע‬
‫וכשיש רצון‪ ,‬יש זריזות ואין עצלות‪ .‬וכמו״ם‬
‫מי שאוהב את התורה‪ ,‬אין צ י ד לעמוד‬
‫ולעורר אותו שוב ושוב ‪ -‬שיקום ממיטתו‬
‫אלא בזריזות הוא קם והוא רץ אל התודח‬
‫לו טי‪ ,‬עז ה ס‬ ‫ועל אוהבי‪-‬תורה אלי‬
‫הסד‬
‫ב( אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עוון‪ ,‬דהנה יש‬
‫אנשים‪ ,‬בעלי מדריגה גבוהה‪ ,‬המקיימים ‪-‬‬
‫)תהלים טז‪ ,‬ח(‬ ‫פשוטו כמשמעו ‪ -‬את הכתוב‬
‫תמיד ) כ מונ א ב תחל ת שרע או״ח(‬ ‫שויתי ה׳ לנגדי‬
‫אנשים אלו אינם שוכחים מהבורא אפילו‬
‫רגע כמימרא‪ ,‬והם‪ ,‬כאשר קורה ומסיחים‬
‫דעתם מהקב״ה ‪ -‬נחשב לגביהם כעוון‪ ,‬וזוהי‬
‫המשמעות בדברי נעים זמירות ישראל דוד‬
‫המלך ע״ה באומרו ״אשרי אדם״ שהגיע‬
‫לדרגה כה גבוהה‪ ,‬אשר ״לא יחשוב ה׳״‬
‫שמרפה את מחשבתו לרגע קטן מהקב״ה‪,‬‬
‫ולגודל מדריגתו‪ ,‬כבר נחשב ענין זה ״לו‬
‫עוון״‪.‬‬
‫וכמסופר על הבעל שם טוב הקדוש‪,‬‬
‫אשר היה מיחד יחודים על כל פעולה‪ ,‬ופעם‬
‫אחת נטל בידיו את טאביק־פישקע׳לע ללא‬
‫את חלקו לעוה״ב‪ ,‬ושמח הבעש״ט הקדוש‪,‬‬
‫למקום‬ ‫כי מעתה יוכל לעבוד את הבורא ללא כל‬
‫פרם‪ ,‬ושמע שוב כרוז‪ ,‬שמחזירים לו את‬
‫חלקו בעולם הבא‪ ,‬וכי‪.‬‬
‫א כן‪ ,‬אצל הבעש״ט הקדוש‪ ,‬לפי גודל‬
‫ערכו‪ ,‬נחש^ ץאר; לן לעוון‪ ,‬אנו עדיין לא‬
‫הגענו לדרגה מו‪ ,‬והלואי ובשעת התפלה‬
‫נרע לפני מי אנו עומדים‪ ,‬ולפני מי אנו‬
‫מתפללים‪.‬‬
‫ססה‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫הוא יבצע אותו בכל מחיר! וכך צי ‪ 7‬להיות‬
‫גם האדם‪ ,‬שכאשר מדובר בע שיית רצון‬
‫הבורא‪ ,‬גם אם כל העולם יהא גגרו‪ ,‬צר ‪7‬‬
‫לעשות רצון הקב״ה! עליו ללמוד מהתקיפות‬
‫של הארי‪.‬‬
‫להישיגים גדולים‪ ,‬כמו שאומדים שאם לא‬
‫א ד ם צעיר‪ ,‬יש בו הרבה מ ‪ p‬וחיות‬
‫ושמחה‪ ,‬ומעט עצלות וכבידות הגוף‪ ,‬והוא‬
‫חייב לנצל תכונה זו לטובה‪ ,‬לרדוף אחר‬
‫תורה ועבודת הבורא בכל כוחו ובכל לבו‬
‫יכולים לגדול גדולי‪-‬תורה‪.‬‬
‫כלל ידוע הוא‪ ,‬מי שאין לו שאיפה‬
‫לגדול בתודה‪ ,‬הוא לא יגדל‪ ,‬כי ־ ״לא יגעתי‬
‫ומצאתי אל תאמין״ ללא שאיפה אין מגיעים‬
‫עולים יודדים‪ .‬ומי שיש לו שאיפה אינו‬
‫מסתפק במה שיש לו‪ ,‬אלא חפץ ללמוד‬
‫ולדעת עוד ועוד‪ ,‬אשדי אדם מפחד תמיד‬
‫הר״ת אתוון אמ״ת דומז לתודה‪,‬‬ ‫)משלי כח‪(t ,‬‬

‫ונפשו‪ ,‬וכך נזכה לגאולה‪ .‬וכדאי׳ באוה״ח‬
‫לבאר‪,‬‬ ‫המאר ‪7‬‬ ‫תצוה‪,‬‬ ‫בפ׳‬
‫שהגאולה העתידה תהיה ע״י מ שה ובזכות‬
‫הגברת שקידת התורה‪ ,‬ומדגיש שם‪ :‬ואין‬
‫משה חפץ לגאול עם בטלגים מן התורה!!‬
‫ולמען יקבל רצון ושאיפה‪ ,‬למטרה זו‬
‫משה רבינו הגואל העתיד‪ ,‬כדכתיב‬
‫)קהלת א‪ .‬ט( מ׳ה ש׳היה ה׳וא ש׳יהיה‪ ,‬ר״ת‬
‫״משה״‪ ,‬מ שה רבינו ע״ה הקהיל את עדת‬
‫בני ישראל ואמר להם ‪ -‬לגאולה השלימה‬
‫דרושה השלמת השם והכסא‪ ,‬והעצה לזה‬
‫הוא ‪ -‬אלה הדברים אשר צוה ה׳ לע שות‬
‫)מל׳טון צוותא חדא(‬ ‫אותם‪" ,‬צוה״ מלשון חיבור‬
‫״אתם״ אתוון ״אמת״ הרומז לתורה‪ ,‬אל״ה‬
‫״אלה‬ ‫ל׳תורת ‪,7‬‬ ‫א׳בינו‬ ‫ה׳שיבנו‬
‫הדברים״ אם תלמדו התורה הק׳ ותתפללו‬
‫להשי״ת השיבנו אבינו לתורת ‪ ,7‬לבוא לידי‬
‫אהבת התורה‪ ,‬אז נזכה ״לאשר צוה ־ ה״׳‬
‫אשדי האדם שמפחד בכל עת שעדיין לא‬
‫הקדוש‪,‬‬ ‫למד די תורה אין לו עוד ידיעת התורה‪,‬‬
‫וכאשר יש שאיפה יש רצון‪ ,‬ואז ‪ -‬יעלה‬
‫בתורה עוד ועוד‪.‬‬
‫נוצרו ספרי יראה‪ ,‬ספרי חסידות‪ ,‬הם המה‬
‫פותחים את ראשו של האדם‪ ,‬מביאים אותו‬
‫להכיר באמת‪ ,‬להימשך אל הטוב והישר‬
‫ולברוח מן ההבלים ומן העצלות‪ ,‬אשר‬
‫מונעות ממנו להתדבק ב״אמת״‪.‬‬
‫)אבות פ״ה מ״כ(‬ ‫וזו היא כוונת המשנה‬
‫יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר‬
‫נוט׳‬ ‫ו ‪ p‬כצבי וגבור כארי לעשות רצון אב ‪7‬‬
‫שבשמים‪ .‬ומדוע אמר דוקא גבור כארי?‬
‫אלא טבע הארי שאינו מפחד משום בדיה‬
‫שבעולם‪ ,‬ואם הוא החליט לעשות משהו‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫הסו‬

‫לאהבת‬ ‫ע״י תבונה והתבוננות מגיעים‬
‫התורה‪.‬‬
‫בימים ההם בזמן הזה ־ קבלו א ת‬
‫התורה ברצון ובאהבה‪ ,‬ואף אנו נקבל על‬
‫עצמינו שוב את התורה באהבה וברצון‪,‬‬
‫בחשקות הלב‪ .‬ובזכות זו נזכה מהרה לביטול‬
‫כל הצרות ולהתקשר אל היחיד ומיוחד^‬
‫אמן‪.‬‬
‫שיושלם ה' ויתחבר הו״ה לי״ה וא' לכסא‪,‬‬
‫״לעשות״ שכל עשיות האדם תהיינה ע״פ‬
‫התורה‪ ,‬אז נזכה לגאולה שלימה בב״א‪.‬‬
‫אין לנו שיור רק התורה הזאת! היא‬
‫שתציל אותנו ואת כל כלל ישראל מכל מיני‬
‫הצרות שיש בעולם‪ .‬בחורים יקרים! אפשר‬
‫לכפות בחור שישב ליד הגמרא‪ ,‬אך אי‬
‫אפשר לכפות אותו שיאהב את התורה‪ ,‬רק‬

‫יום ג׳ פ׳ פקודי‪ ,‬נ׳ אדר ב׳ תש״ל לפ״ק‬

‫אלא עושים מה שהשני עו שה‪ ,‬והנה אילו‬
‫היה שני זה ירא וחרד‪ ,‬מ ת מיד כ תו ר ^‬
‫ועבודת הבורא‪ ,‬והוא היה עו שה כמוהו‬
‫טוב היה‪ ,‬אלא שהאנשים שאין מתכוננים‬
‫עושים גם מה שהאנשים אחרים עועןי □‬
‫וכשרואה שהאחרים נחפזים אל התאיות‬
‫וההנאות המדומות‪ ,‬עושה גם הו א כמוהם‬
‫ל ע צ מו‬ ‫מבלי שיבין שבעצם אינו עו שת‬
‫תענוג אלא ההיפך מזה‪.‬‬
‫הוא כוזב לגמרי ואינו אלא טוב מדומה‪ ,‬ודאי‬
‫ה טו ב‬ ‫אינם‬ ‫והתענוגים‪,‬‬ ‫התאוות‬
‫האמיתי והנצחי‪ ,‬הטוב האמיתי ו הנ צ חי הו<^‬
‫‪ -‬לימוד התורה ועבודת הבורא‪ ,‬א לי ‪p n‬‬
‫תענוגים שהנאתם נמ שכת ואינו פוסק ת‬
‫הביטו נא וראו אותם הלומדים‪ ,‬נ הני ם ה ם‬
‫ה כי הו ^‬ ‫מן הלימוד ורצים אחריו בכל‬
‫בספה״ק מםילת ישרים פרק ט״ו)בדרכי‬
‫כותב ‪ -‬הדרך המובחר לקנות‬ ‫קניית הפרישות(‬
‫את הפרישות שיסתכל האדם בגריעות‬
‫תענוגות העוה״ז וכו׳ והרעות הגדולות‬
‫שקרובות להיולד מהם‪ ,‬כי הנה מה שמטה‬
‫את הטבע אל התענוגות האלה עד שיצטרך‬
‫כ״כ כת ותחבולות להפרישו מהם הוא פיתוי‬
‫העינים‪ ,‬שהדבר נראה כאילו הוא טוב‬
‫וערב‪ ...‬אבל כשיתברר לאדם שהטוב ההוא‬
‫שימאם בו ולא ירצהו כלל‪.‬‬
‫מדוע בעצם אפשר ליצה״ר לפתות את‬
‫האדם? הת שובה היא‪ ,‬מפני שהאדם מקבל‬
‫את הדברים ב שטחיות‪ ,‬אינו מתבונן ואינו‬
‫מתעמק‪ ,‬וכאשר אין מתבוננים‪ ,‬לא חושבים‪,‬‬
‫הסז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ד מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ליגע עצמו בעבודה בפועל ממש‪ ,‬וענין של‬ ‫מרגישים בו טעם‪ ,‬רק להתחיל עד שנעשים‬
‫צדקה אינו רק לתקן מה שיש לו חמדת ממון‬ ‫איינגעטונקען ולהרגיש טעם ־ זה קשה‪,‬‬
‫והוא קרוב לחטא לע״ז רח״ל‪ ,‬כמ״ש ודי זהב‬ ‫ה^ה״ר מםכים שיעשו מצות ובלבד שלא‬
‫וכפרש״י שם‪ .‬וכן פירשו בספה״ק עה״פ‬ ‫ילמדו‪.‬‬
‫אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו‬ ‫)שמות כ‪ ,‬כ(‬

‫לכם‪ ,‬־ שלא יעשו את הזהב והכסף‬
‫לאלוהות! וע״ז מועיל הצדקה להרים את‬
‫ממונו ולהעלות אל הקדושה‪ ,‬אבל לענין‬
‫עבירות שעשה בפועל ממש צי ‪ 7‬נגד זה‬
‫עבודה רבה בתורה ותפלה וכדו׳ בגוף ממש‪.‬‬
‫הנכם צעירים עדיין‪,‬‬ ‫בניים־יקדים‪,‬‬
‫אינכם מכירים את עולמינו‪ ,‬מלא וםפוג הוא‬
‫בבעיות וצרות עד אין םפור‪ ,‬שלא נתנםה‬
‫בהם‪ ,‬ה׳ ישמרינו‪ ,‬כל ימיו כעם ומכאובים‬
‫דמי שיוצא לסחור כבר רואה את‬ ‫)קהלת ב‪ ,‬מ (‪,‬‬

‫הפוסטע שווערע וועלט‪ ,‬עולמינו מלא עמל‬

‫וזהו רבי אלעזר יהיב פרוטה ‪ -‬נתן‬
‫צדקה‪ ,‬ועכ״ז לא הסתפק בזה‪ ,‬אלא ״והדר‬
‫מצלי״ עסק בתפלה ועבודה תמה‪ ,‬וכן היה‬
‫במשכן אשר אלו הצדיקים היה די להם‬
‫שיתנו צדקה‪ ,‬ויש שהיו צריכים לתקן ע״י‬
‫עבודת המלאכה בפועל‪ ,‬וזהו כל מרים‬
‫תרומת כסף ־ יש לו חמדת הממון‪ ,‬אז‬
‫תשובת המשקל הוא להביא ־ תרומת ה׳‪,‬‬
‫וכל אשר נמצא אתו עצי שיטים • רומז על‬
‫עבירות בפועל חלילה‪ ,‬אז לכל מלאכת‬
‫עבודה הביאו ‪ -‬צריכין לעבוד עבודה בפועל‬
‫ממש‪.‬‬
‫האברים‪ ,‬ומענה בפיהם א ‪ 7‬שהעיקר מצות‬
‫שאלו נא את אנשי הרחוב‪ ,‬מה הם‬
‫עושים? וברגע הראשון הם עונים שהם‬
‫עושים חיים! מ׳מאכט א לעבן‪ ,‬האם חייהם‬
‫חיים? האם לזאת יקרא חיים? וכי הם‬
‫)עי׳ ברכות ‪(.r‬‬ ‫ועיעה‪ ,‬ואשרי מי שעמלו בתורה!‬
‫אשרי לו לאדם זה העמל על הבנת וידיעת‬
‫תורת ה׳ על תום׳ קשה‪ ,‬ועל עבודתו ית״ש‬
‫פסוקי דזמרה וכדו'‪ ,‬ביגיעת נפש ובשר‪.‬‬
‫איתא מזקיני הק׳ ״אמרי נועם״ בפ׳‬
‫ויקהל‪ ,‬עה״פ כל מרים תרומת כסף ונחושת‬
‫הביאו את תרומת ה׳ וכל אשר נמצא אתו‬
‫רבי‬ ‫)ב״ב י‪(.‬‬ ‫עצי שטים וכו'‪ ,‬הנה אמרו חז״ל‬
‫אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי‪ .‬היינו כי‬
‫יש בני אדם המזלזלין בתפלה‪ ,‬ותפלתם הוא‬
‫משפה ולחוץ‪ ,‬ולא בעבודה תמה בכח‬
‫צדקה‪ ,‬וכיון שהוא נדיב לב שוב אין צריך‬
‫לעסוק בתורה ותפלה‪ ,‬אבל באמת לא כן‬
‫הוא‪ ,‬כי מי שעשה חלילה עבירות בפועל‬
‫ממש בהנאות הגוף ר״ל‪ ,‬צריך לעומת זה‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫ובדרך זו ביאר ה״צמח״ בפ׳ ק דו שי ם‬
‫עוד מעט ואין‬ ‫)תהלים לז‪ ,‬י(‬
‫והתבוננת על מקומו ואיננו‪ ,‬״עוד מ ע ט״ א ח ר‬
‫אותו מעט־זמן שנמשכת התאוה‪ ,‬״ואין‬
‫רשע״ האדם כבר מתחרט על העבידה ‪-‬ו אין‬
‫רשע‪ ,-‬אין לו כבר שום הנאה מתאוותו‪,‬‬
‫״והתבוננת על מקומו״ אילו היה מתכונן‬
‫בכך בטרם מילא את תאוותו ״ואיננו״! הי ה‬
‫חוסך לעצמו את מילוי התאוה‪-‬העבירה‪,‬‬
‫שאלה זו‪ ,‬מה יהיה לי מתאוה מ או ס ה זו‬
‫־ חייבת להטריד את האדם תמיד‪ ,‬שכטרם‬
‫עשותו פעולה כל שהיא‪ ,‬עליו להתכונן‪,‬‬
‫האם אפיק תועלת מהנאה זו? הא ם ה נ א ה זן‬
‫תהא הנאה תמידית‪ ,‬או שכעבור ד ק ה ה ו א‬
‫תחלוף ולא ישאר ממנה זכר כל שהוא‪.‬‬
‫עומדים אנו בתחילת חודש א ד ר ב‪/‬‬
‫חמשה חרשים חלפו מתחילת הזמן ו או ת ם‬
‫הבחורים‪ ,‬אשר עמלו ייגעו על התורה‬
‫והעבודה‪ ,‬ואספו לעצמם אוצר של ידיעוה‬
‫מסיימים את הזמן כשבידם רכוש ״ ר כו ע‪5‬‬
‫של תורה‪ ,‬והיחידים הללו‪ ,‬אשר לא ע שו כן‬
‫מה נותר בידם?‬
‫כאשר בחור בא לישיכה‪ ,‬אי! תו א כ ^‬
‫רק ללמוד‪ ,‬אלא הוא בא לקנות ד ע ה‬
‫וי ר ש ה‬ ‫יתנגר‬ ‫שלא‬ ‫נדרש‬
‫הסח‬
‫מתהלכים מרוצים? מה נותר בידם מכל‬
‫את הפסוק‬ ‫התאוות והתענוגים?‬
‫כך דרכו של היצה״ר‪ ,‬שבבואו להסית‬
‫את האדם‪ ,‬מנפח את הטוב הטמון בתאוות‪,‬‬
‫וכאילו שאם יצייתו לו יהיו מאושרים‪ ,‬אך‬
‫למעשה‪ ,‬אין זה אלא נאד נפוח‪ ,‬שק מלא‬
‫רוח‪ ,‬מבחוץ נדמה כאילו הוא מלא בכל מיני‬
‫מעדנים‪ ,‬אך כשפותחים אותו ומתבוננים בו‪,‬‬
‫מתברר שאין בו אלא רוח ותו לא! שהרי כל‬
‫התענוגים הללו‪ ,‬הנאתן נמשכת כהרף עין‪,‬‬
‫וכדברי המסילת ישרים הכותב‪:‬‬
‫שצריך שילמר ה א ד ם א ת שבלו ‪ 9‬הכיר‬
‫בחל שת ה ה ענוני ם ה אל ה ו שיקדם‪ ,‬עד‬
‫שמאליו י מ א ם ב ם‪,‬ו ל א יק שה בעיניו ל שלחם‬
‫מ אתו‪ .‬הנ ה ת ענוג ה מ אב ל‪ ,‬הו א היותר‬
‫מוה ש ומורג ש‪ ,‬הי ש דבר אבד ונפםר יותר‬
‫ממנו? שהרי אי; שיעור ]הנאתו[ אל א‬
‫בשיעור בי ת הב ליע ה‪ ,‬בי ק שיצא מ מנ ה וירד‬
‫בבני ה מ עי ם אבד זברו ונ שבה ובאילו ל א‬
‫הי ה‪ ,‬ובך י הי ה ש ב ע א ם אבל ברבורים‬
‫א בו בי ם‪ ,‬במו א ם אבל ל ה ם קיבר‪ ...‬אילו‬
‫י ת בונן ב ה ם ירא ה שאפילו ה טו ב ה מ רו מ ה‬
‫שב ה ם‪ ,‬איננו אל א לז מן מו ע ט‪ ,‬ו ה ר ע שיבול‬
‫להיולר מ ה ם • ק שה וארוך‪ ,‬עד שלא י או ת‬
‫ל שום בר שבל ל שום עצמו ב ם בנו ת ה ר עו ת‪,‬‬
‫על רוו ח ה טו ב ה מו ע ט ה הו א ובו' ‪.‬‬
‫ומהבחור‬
‫הסט‬ ‫דבדי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫שהוא עני‪ ,‬עני בדעת‪ ,‬ועליו ללמוד עוד‬ ‫שילמדוהו‪ ,‬התחייבות זו היא הן לגבי‬
‫ועוד‪ ,‬ועליו להדשות שילמדוהו‪ ,‬ולא כאותו‬ ‫הישיבה‪ ,‬שעליו לדעת שיש לו לציית‬
‫עני‪ ,‬שדצו להעשידו והוא לא דצה לקבל‪,‬‬ ‫להוראות הצוות‪ ,‬וכן כלפי עצמו ־ ולגבי‬
‫ויתמםד ללימוד התודה ועבודת הבודא‪,‬‬ ‫ההורים ‪ -‬שלא יאנה אותם ולא ירמה אותם‪,‬‬
‫בעמל ויגיעה‪ ,‬וכך יזכה לה שתחדד מהמאםד‬ ‫סבורים הם שהוא יושב ולומד‪ ,‬ואם ח״ו אינו‬
‫של היצה״ד‪ ,‬והקב״ה יעזדהו שיוכל לעובדו‬ ‫עושה כן‪ ,‬חוטא הוא כלפיהם! אכן מדובר‬
‫באמת ובתמים אמן‪.‬‬ ‫רק במיעוטא דמיעוטא‪ ,‬אך דעו לכם‪ ,‬בעיני‬
‫־ כל נפש יקרה היא‪ ,‬וכ״א צ רך לדעת‬

‫יום ג׳ פ׳ ויקרא‪ ,‬ט׳ אדר נ׳ תש״ל לפ״ק‬

‫איכא נמי ישיבת א״י בהרייהו‪ ,‬אכתי אינו‬ ‫איתא במם׳ מגילה )טז‪ (:‬אמד דב‬
‫מעדיף ומכריע על ת״ת‪ ,‬ועכ״פ שקולים הן‬ ‫ואיתימא דב שמואל בד מדתא‪ ,‬גדול תלמוד‬
‫ת״ת והני תרתי שכנגדו‪.‬‬ ‫תורה יותד מבנין ביהמ״ק‪ ,‬שכל זמן שבדוך‬
‫בן נריה קיים ]רבו של עזרא[‪ ,‬לא הניחו עזרא‬
‫מכאן סמכו של‬ ‫אמרו ) מ ג ל ה ג‪(.‬‬ ‫הנה חז״ל‬ ‫את בית‬ ‫ועלה ]לא ‪ p‬ישראל לבנות‬
‫בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין‬ ‫המקדש[‪.‬‬
‫לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה‪,‬‬ ‫והטודיי‪-‬אכן הקשה‪ ,‬מנא לן דת״ת‬
‫ומה עבורה שהיא חמורה מבטלינן‪ ,‬תלמוד‬ ‫גדול מבנין ביהמ״ק ודלמא שקולים הם‪ ,‬ולכן‬
‫תורה לא כ״ש‪ .‬והקשה בגמ׳ ועבודה חמורה‬ ‫אסור לעזוב את הלימוד בכדי לבנות‬
‫ויהי‬ ‫)יהושע ה‪ ,‬יג(‬ ‫מתלמוד תורה? והכתיב‬ ‫ביהמ״ק‪ ,‬כיון ששניהם באותה דרגה ואין‬
‫בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה‬ ‫לעזוב מזה ולאחוז בזה? ומתרץ‪ ,‬דאי אפשר‬
‫איש עומד לנגדו‪ ...‬דאמר ליה אני שר צבא‬ ‫לומר דהם שקולים‪ ,‬דהרי אינו אלא בנין‬
‫ה׳‪ ...‬אמר ליה ]המלאך[ אמש בטלתם תמיד‬ ‫ביהמ״ק לחוד דהא יש מצוה נוםפת ‪ -‬מצות‬
‫של בין הערבים ועכשיו בטלתם ת״ת‪ ,‬אמר‬ ‫ושניהם ) ט ק ביהמ״ק וישוב א״י(‬ ‫ישוב א ‪ p‬ישראל‪,‬‬
‫לו ]יהושע[ על איזה מהן באת‪ ,‬אמר לו‬ ‫הו״ל להכריע ולהעדיף על ת״ת שכנגדם‪,‬‬
‫]המלאך[ עתה באתי ‪ -‬על חטא ביטול‬ ‫וא״כ היה צ רך לעלות‪ ,‬אלא מכאן ראיה‬
‫תורה‪] ,‬ולא הקפיד על חטא ביטול קרבן‬ ‫שגדול ת״ת יותר מבנין ביהמ״ק‪ ,‬ואפילו אי‬
 ‫דפרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמר׳ד שליט״א‬
‫קע‬

‫כששניהם שוים או רבים או יחיד‪ ,‬משא״כ‬ ‫התמיד[ ואמר רב שמואל בר אוניא גדול‬
‫כשהעבודה דרבים והת״ת ריחיר אז אה‪,‬״נ‬ ‫ת״ת יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה‬
‫חעבודה חמורה ממנה‪ .‬ולפי דברינו א פ ש ר‬ ‫באתי? ותירץ בגמרא‪ ,‬לא קשיא‪ ,‬הא ררבים‬
‫לומר גם בגמ׳ חנ״ל ״גדול תלמוד תורה״‬ ‫‪ -‬התם ביהושע בל ישראל הוו‪ ,‬ת״ת ררבים‬
‫תלמוד תורה הוא דבר גדול מ אד‪ ,‬וי ש לו‬ ‫חמור מעבודה‪ ,‬הא ריחיר ‪ -‬במגילה‪ ,‬רלגבי‬
‫יתרון נוסף שתלוי בו‪ ,‬שמביא להקרבת‬ ‫ת״ת ריחיר‪ ,‬עבודה חמורה ממנו‪ ,‬לכן סמכו‬
‫תמידין‪ ,‬וזהו ״יותר״ היתרון נוסף ‪ -‬מהקרבת‬ ‫של בית רבי וכי‪.‬‬
‫תמידין • התוצאה‪.‬‬
‫ו הנ ה באור החיים הק׳‪ ,‬בריש פ׳ פקודי‪,‬‬
‫כחודים‪-‬יקדים‪ ,‬עומדים אנו ב חו ד ע‪5‬‬ ‫כותב שם וזלה״ק‪:‬״‪ .‬והתחיל במינוי קיום‬
‫אדר‪ ,‬זמן קבלת התורה‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬ ‫המשכן ואמר משכן העדות‪ ,‬פירוש‪ ,‬פקידת‬
‫אמר רבא‪ ,‬אעפ״ב הדור קבלוה בימי‬ ‫פח‪,(.‬‬ ‫המשכן הוא העדות‪ ,‬שהיא התורה‪ ,‬כי כל‬
‫הנ ס‬ ‫מאהבת‬ ‫ברש״י‪,‬‬ ‫ואי׳‬ ‫אחשורוש‪,‬‬ ‫ומקיימין‬ ‫בתורה‬ ‫עוםקין‬ ‫שישראל‬ ‫זמן‬
‫שנעשה להם‪ ,‬ואפ״ל איתא במ שנה ת ע נ י ת‬ ‫מצותיה יתקיים המשכן‪ ,‬וזולת זה אין‬
‫)כו‪ (:‬וכן הוא אומר)שה״ש ג‪ ,‬יא( צאינה וראינה‬ ‫ובזה חשבתי לפרש את‬ ‫)עיי״שבאריכות(‬ ‫משכן!!‬
‫בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו‬ ‫מאמר חז״ל הנ״ל ״גדול תלמוד תורה״‬
‫אמו ביום חתונתו וביום שמחת לכי‪ ,‬ביום‬ ‫שתלמוד תורה כה גרולה מעלתה ״יותר״‬
‫חתונתו זה מתן תורה ־ יום קבלת התורה‬ ‫גדולה יתירה נודעת לו מבנין ביהמ״ק דבזה‬
‫וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ״ק שיבנה‬ ‫תלוי בנין ביהמ״ק‪ ,‬וכדברי האוה״ח הק׳‪.‬‬
‫במהרה בימינו‪ .‬דתלוי הא בהא‪ ,‬בנין כיהמ״ק‬
‫תלוי בקבלת התורה‪ ,‬אם לומדים התורת‬ ‫ובזה גם מיושב מה שהקשו המפרשים‬
‫בהתמדה ובאהבה ‪ -‬ונהנים מ הלי מוד זו כי ס‬ ‫על דברי חז״ל דהול״ל גדול ת״ת‪-‬דרבים‬
‫לבנין ביהמ״ק‪.‬‬ ‫יותר מהקרבת תמידין‪ ,‬דלפי דמבואר בגט‬
‫ת״ת ריחיר אין חמורה מעבודה‪ ,‬ומדוע אמר‬
‫תירצו‬ ‫והמפרשים‬ ‫סתם?‬ ‫תלמוד‪-‬תורה‬
‫דהכוונה היא‪ ,‬גדול ת״ת דרבים יותר‬
‫במם׳ מגילה)ז‪ (:‬אמר רבא מיחייב אינ ע‪6‬‬ ‫מ ה ע מ ד ה דדבים‪ ,‬וכמו״ב גדול ת״ת ריחיר‬
‫לבסומי בפוריא ובו׳ ואיתא ברש״י‪ :‬לבסומי ‪.‬‬ ‫יותר מהעבודה ריחיד‪ ,‬דהגט׳ מדמה רק‬
‫קעא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכלו״ר שלייט״א‬

‫ו״יין״ ישמח‬ ‫)זח״א נד‪,(.‬‬ ‫שבעים פנים לתורה‬
‫לבב אנוש‪ ,‬אדם המרבק עצמו בתורת ה׳־‬
‫בא לידי שמחה‪ ,‬פקודי ה׳ ישרים משמחי לב‪,‬‬
‫וכן איתא ברמב״ם אין שמחה כהתרת‬
‫הספיקות‪ ,‬ומי שחש את התורה ברמ״ח‬
‫אבריו‪ ,‬מתמלא שמחה‪ ,‬וזהו הדור קבלוה‬
‫בימי אחשורוש ופי׳ רש״י מאהבת הנם פי׳‬
‫מהשמחה שהיה להם אז קיבלו את התורה‬
‫ברצון ובאהבה‪ ,‬ומי שיש בו אהבת תורה‪,‬‬
‫אינו זקוק למשגיחים שיעוררוהו ללמוד‪ ,‬הוא‬
‫אוהב את הבוכ״ע ע״כ עושה רצונו באהבה‪,‬‬
‫ולכן בפורים‪ ,‬שהוא זמן כה מרומם‪ ,‬ירבה‬
‫בשתיית ״יין״‪ ,‬פי׳ ירבה בלימוד התורה‬
‫הרומז ליין כנ״ל שמשמח לבב אנוש‪ ,‬ולא‬
‫שהלימוד ייחלש ביום זה‪ ,‬אלא לנצל יום זה‬
‫להתדוממות הנפש‪ ,‬אסור שיום זה יוציא ח״ו‬
‫את האדם מגדרו‪] ,‬וכן אבקש ממכם שלא‬
‫לילך לבתים פדטיים אפילו לאסוף לצדכי‬
‫צדקה[ ואז ״היין״ התודה הקדושה ״ישמח‬
‫לבב אנוש״‪ ,‬התורה תביא שמחה בלב‬
‫האדם‪.‬‬
‫ליה לרש״י דחז״ל כיוונו ליין דוקא‪ ,‬הא גם‬
‫ז קו קי ם אנו בזמן הזה לנסים ונפלאות‪,‬‬
‫הבה ונקבל על עצמנו להגביר האהבה‬
‫לבורא כל העולמים‪ ,‬שתיראה אהבת הבורא‬
‫ותוכר על האדם‪ ,‬ואז נזכה גם היום ־ בזמן‬
‫הזה‪ ,‬לראות נסים ונפלאות ונזכה מהרה‬
‫לבנין ביהמ״ה בב״א‪.‬‬
‫להשתכר ביין והקשו המפרשים‪ ,‬מנא ליה‬
‫לרש״י דהכוונה ליין רייקא? ואולי כוונת‬
‫חז״ל על שאר משקאות המשכרים כגון שכר‬
‫הכתוב )תהלי ם קד‪,‬‬ ‫או יין־שרף? ונחלקו בכוונת‬
‫פי( יין ישמח לבב אנוש‪ ,‬אי הכוונה ליין‬
‫רוקא‪ ,‬או גם לשאר משקאות‪.‬‬
‫והגאון ר׳ יוםף ענגיל מביא ב״גליוני‬
‫הש״ם״ ראיה דגם בשאר משקאות שי ‪ 7‬״יין‬
‫ישמח לבב אנוש״‪,‬מהא דאי׳ התם בב״מ)סו‪(:‬‬
‫אמר רב פפא‪ ,‬האי אםמכתא זימנין קניא‬
‫וזימנין לא קניא‪ ,‬אשכחיה דקא שתי שיכרא‬
‫]מבלה את הזמן בשתיית שכר‪ ,‬כלומר שהוא‬
‫התיאש מלהשיג כםפים להשיב למלוה[‬
‫קניא ]אבל אם מוצא אותו[ קא מהפך אזוזי‬
‫]שמתרוצץ להשיג כספים[ לא קני‪ .‬והקשו‬
‫התם; אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא‪,‬‬
‫דלמא לפכוחי ]להעביר[ פחדיה קא שתי‪:‬‬
‫ואיתא ברש״י ‪ -‬דכתיב ויין ישמח‪ .‬הרי‬
‫שדברי הכתוב • שנאמר בו יין ־ כוונתו על‬
‫כל המשקאות‪ ,‬כולל שכר‪ ,‬וקשה לפי״ז‪ ,‬מנא‬
‫שאר משקאות המשכרים משמחים לב‬
‫האדם‪.‬‬
‫ואפ״ל ע״ד המוסר‪ ,‬אדר הוא זמן קבלת‬
‫התורה ברצון ובאהבה מפני חיבת הנם‪ ,‬״יין״‬
‫רומז לתורה‪ ,‬וכדאי׳ בספה״ק יי״ן גימ׳ ע׳ ־‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫קעב‬

‫יום ג׳ פ׳ צו‪ ,‬ט״ז אדר כ׳ תש״ל לפ״ק‬

‫האדם יכולים לדעת מה הוא מ ח ש ב ו מ ה‬
‫הוא מהרהר‪ ,‬ואין כאן חשש בו ש ה‪ ,‬ע ״ כ‬
‫יותר קל להיצה״ר להחטיא את ה א ד ם‪ ,‬וז הו‬
‫בחי׳ ״חסרון כים״‪ ,‬מפני שלמח אין כי ס ן‬
‫והאדם עלול להכשל בו‪ ,‬ולכן הזהירונו חז ״ ל‬
‫)יומא כט‪ (.‬הרהורי עבירה קשו מעבירה‪,‬‬
‫להרתיע את האדם שיזהר במחשבותיו‪.‬‬
‫ומאחר והעולה באה לכפר על הרהורי ה ל ב ‪,‬‬
‫אמר ר׳ שמעון ביותר צ ר ך ה כ תו ב לזרז‬
‫במקום שיש ״חסרון כים״‪ ,‬שכיוון שא״א‬
‫לראות מבחוץ מה האדם מח שב‪ .‬א״כ אין‬
‫כים שיעצור את האדם ממח שבותיו א ש ר‬
‫לא טובות הנה‪ ,‬ורק הצדיקים הגדולי ם‪ ,‬שי ען‬
‫להם כח של ״תפישת מחשבה״ רואים ז א ת‬
‫מ ח ט אי □‬ ‫מרובה‬ ‫זהירות‬ ‫דרושה‬
‫ה א ד ם‬ ‫שבמחשבה‪ .‬כללו של דבר הוא‪ ,‬עיקר‬
‫רי ש א‬ ‫הוא המח‪ ,‬המחשבה‪ ,‬גופא בתר‬
‫גרירא‪ ,‬ויתכן אדם‪ ,‬שמבחוץ נראה כראוי‬
‫בלבוש נאה‪ ,‬לבוש חסידי‪ ,‬ומבפנים אינן‬
‫כראוי‪.‬‬
‫הדיבור‪ ,‬שהרי אם ידבר ארם דיבור שאינו‬
‫ברצוני לציין‪ ,‬נכנסתי בפורים כב^‪.‬ף‬
‫לביהמ״ד ומצאתי בחורים שישבו ו ל מ דן‬
‫וחייתה נפשי ממחזה זה‪ .‬בזמני יו מ א ״ ד פ ג ר א‬
‫עומדים אנו לאחר יום הפורים הקדוש‪,‬‬
‫שהוא זמן קבלת התורה‪ ,‬קבלת התורה‬
‫מאהבה ומרצון‪ ,‬קבלת התורה מחייב את‬
‫האדם שיתבונן במהות יום זה‪ ,‬שהרי יום‬
‫קבלת התורה‪ ,‬יום גדול הוא עד למאד‪ ,‬זהו‬
‫יום אשר העליונים ששו ותחתונים עלזו בו‪,‬‬
‫וא״ב ‪ -‬צר ‪ 7‬לעשות תשובה‪ ,‬ותשובה באה‬
‫ע״י פעולת המוח‪ ,‬ופעולת המוח זהו דבר‬
‫חשוב מאד‪ ,‬לחשוב מה שצר^‪ ,‬ולהזהר‬
‫ממחשבות זרות ואםורות רח״ל‪.‬‬
‫זקיני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬
‫הא דאיתא ברש״י שבריש פרשתנו‪ ,‬אמר ר׳‬
‫שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש‬
‫ולכן‬ ‫חסרון כים‪ .‬והקשה דלכאורה וכי רק בקרבן‬
‫עולה יש חסרון כים‪ ,‬הלא בכל הקרבנות יש‬
‫חסרון כים? ומבאר זקיני הקדוש‪'*^^*^*^ ,‬‬
‫ר״ש מכוונים דייקא כאן בקרבן עולה‪ ,‬רזה‬
‫קרבן הבא לכפר על הרהורי הלב‪ ,‬על כל‬
‫מיני מחשבות‪ ,‬והנה המחשבות ‪ -‬שונות מן‬
‫יתבייש‪ ,‬וחשש‬ ‫)ועאט״ב שיחטא במעשה(‬ ‫הגון‬
‫בושה זה ימנעהו מלדבר דיבורים שאינם‬
‫טובים‪ ,‬משא״כ לגבי מחשבה‪ ,‬שאין בני‬
‫קעג‬ ‫דכריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬

‫לו שערי גן עדן‪.‬‬ ‫אפשר להכיד את מהות האדם‪ ,‬ולדוגמא‪,‬‬

‫לפני‬ ‫)לאחר יליל־שישי״(‬ ‫ביום שישי בבוקר‬
‫וחשבתי בד״א שהתיבות ״לפני ה׳״ הן‬ ‫התפלה ובן ביום שבת ויום א׳ בבוקר‪ ,‬אז‬
‫עצה לאדם כיצד יוכל להתגבר על יצרו‬ ‫אפשר להכיר על בחור אם הוא בן תבונה‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬שיתבונן תמיר שיש מי שעומד‬ ‫האם הוא מתבונן במעשיו או לא‪ .‬הנה לא‬
‫ומתבונן ומשגיח עליו תמיד‪ ,‬הלא הוא מלך‬ ‫זכיתם לראות דור‪-‬מרומם שזכיתי לראות‪,‬‬
‫מלכי המלכים הקב״ה‪ ,‬וכ שהאדם חי תמיד‬ ‫)כמו הזקנים‬ ‫אץ שחסידישע יוד צי ‪ 7‬להיות‪,‬‬
‫בהרגשה שמשמים מםתכלים עליו כל הזמן‬ ‫אי אפשר להשל ‪ 7‬הכל על הרבי‪,‬‬ ‫שבדור הקודם(‬

‫‪ -‬״לפני ה׳״ •אז מתנהג אחרת‪ ,‬משא״ב מי‬ ‫כל אחד ואחד צי ‪ 7‬לעשות לעצמו‪.‬‬
‫ששוכח מזה ־ מימן הוא שאין ראשו עובד‬
‫כראוי‪ ,‬ואז קשה לו מאוד להתגבר על יצרו‪.‬‬ ‫זקייד הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע‪ ,‬בפ׳‬
‫ויקרא‪ ,‬מביא מה ששמע מחותנו הצדיק‬
‫כספה״ק איתא‪ ,‬הרהו״ר עביר״ה גימ׳‬ ‫מרוזין זי״ע עה״פ ושחט אותו על יי ‪ 7‬המזבח‬
‫נחל״ת יעק״ב אבי״ך דהיינו שבת‪ ,‬שיום‬ ‫צפונה לפני ה׳‪ ,‬דבפסוק זה נרמזו שלושת‬
‫השבת הוא תיקון לפגם המח שבה‪ ,‬וכן‬ ‫עיקרי התאוות שבאמצעותן חפץ היצה״ר‬
‫״מחשבת״ אתוון ״מח־שבת״‪ ,‬יעק״ב גימ׳ ז׳‬ ‫להרום את האדם‪ ,‬והם א־ "יו ‪7‬״ היינו‬
‫פעמים הוי״ה ־ רומז לשבת‪ ,‬שאם האדם‬ ‫קדושת היםוד‪ ,‬ב־ ״מזבח״ היינו השלחן ‪-‬‬
‫מעביר את יום השבת כראוי‪ ,‬יוכל לתקן מה‬ ‫תאות האכילה‪ ,‬נ־ ״צפונה״ היינו תאות־‬
‫)פ״ב מ״ב(‬ ‫שפגם במחשבה‪ .‬המ שנה באבות‬ ‫מצפון זהב יאתה‪,‬‬ ‫)איוב לז‪ ,‬כב(‬ ‫הממון וכמ״ש‬
‫יפה ת״ת ודרך א ‪ p‬שיגיעת שניהם מ שכחת‬ ‫ואם ישחוט את היצה״ר ויתגבר עליו בעיקרי‬
‫עון‪ ,‬אדם שעמל כל היום על הפרנסה וכדו׳‬ ‫ג׳ התאוות הללו‪ ,‬אז יוכל להיות לפני ה׳‪.‬‬
‫אין לו זמן לחטוא‪ ,‬אבל בלילה כשאינו עובד‬
‫ויש לו כבר זמן‪ ,‬אז צי ‪ 7‬לשמור את עצמו‬ ‫ובדר ‪ 7‬זה ביאר זקיני הק׳ ה״תורת‬
‫שלא יבוא לידי עבירה‪ ,‬וע״כ בש״ק יוכל‬ ‫שאמרו‪ ,‬כל‬ ‫)שבת קיט‪{:‬‬ ‫חיים״ את דברי חז״ל‬
‫לתקן מה שפגם בלילות שאז זמן תיקון‬ ‫העונה אמן בכל כתו פותחים לו שערי גן‬
‫המחשבה‪.‬‬ ‫עדן‪ ,‬אמ״ן נו״ט א׳כילה מ׳מון נ׳שים‪ ,‬״עונה״‬
‫מלשון עינוי‪ ,‬מי שמענה את עצמו בדברים‬
‫בליל שב״ק‪ ,‬כשיושבים יחד ב״באטע״‬ ‫הללו‪ ,‬שאינו ממלא את תאוותו ע״י‪ ,‬פותחים‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬
‫קעד‬

‫פחד ורעדה‪ ,‬בעת עמדו בתפלה‪ ,‬ושתפלותיו‬

‫ושרים שירות ותשבחות לא‪-‬ל חי‪ ,‬ואומרים‬
‫תעלינה לפני כסא הכבוד‪.‬‬
‫מהנאמר בםפה״ק‪ ,‬ומתלמידי הבעש״ט ה ק‪/‬‬
‫אין לדבר אז דברים של מה בכך‪ ,‬הלא היא‬
‫ב״ ה‪ ,‬הנכם בחורים יקרים א פג ע הי ט ענ ע‬
‫ליל שב״ק‪ ,‬צריכים להרגיש קצת רגש‬
‫בחורים‪ ,‬אבל לכל אחד יש יצה״ר מ ש לו‬
‫באבריו‪ ,‬רחמנות גרולה היא על אדם כזה‬
‫וצריבים לשמור ממנו ולהתבונן כ מ ע שי ך‬
‫שאינו מרגיש טעם בשב״ק‪ ,‬כשבא השב״ק‬
‫אי‬ ‫לראות איפה הבע״ד רוצה ל ת פ שו‬
‫צריכים לצאת מהכלים להתפלל בהתלהבות‬
‫ו כ מו‬ ‫בהרהור עבירה או בביטול תורה‬
‫וחיות‪.‬‬
‫שאמרו חז״ל םנהדרין)צט‪ (.‬ד נהרראי או מ ר‬
‫עה״פ )במדבר טו‪ ,‬לא( כי את דבר ה' כז ה ״‬
‫דאיתי בספה״ק ״ישמח משה״ )ויקרא(‬
‫שאפשר לעסוק בתורה ואיני עו ס ק‪ ,‬ה ל א‬
‫עה״פ ונפש כי תחטא‪ ,‬וממש נחרדתי‬
‫צריכים להתבונן נותנים זמן ללקוט פ ני ני ס‬
‫)חגיגה יג־‪(.‬‬ ‫בראותי את דבריו הנוקבים‪ .‬חז״ל‬
‫יקרים ולמה תמתין עד שכבר יהיה מ א ו ח ר ‪,‬‬
‫אמרן על המלאך םנדלפון שהוא קושר‬
‫התורה היא יקרה מפז ופנינים ו ל מ ה י כ ט ל‬
‫כתרים לקונו ומשביע את הכתר ועולה‬
‫אפילו לרגע‪ ,‬וכן יתבונן ה א ל מ תנ ה ג כ לי ל‬
‫לראש אדונו‪ .‬ומקשה הישמח משה‪ ,‬ממה‬
‫שב״ק שהוא קדשי קדשים ־ ש צ ר ד ע‪ 8‬י ה א‬
‫נפשך‪ ,‬אם לכתר יש כח לעלות למקומו‪,‬‬
‫לו רגש לשב״ק‪.‬‬
‫לשם מה דרושה ההשבעה‪ ,‬ואם אינו יכול‬
‫לעלות‪ ,‬מה מועילה ההשבעה‪ ,‬ומתרץ‬
‫עומדים אנו לאחר ימי הפורים ״ ק כ ל ת‬
‫קושיא זו ברברים מזעזעים‪ ,‬דלעולם הכתר‬
‫התורה‪ ,‬ולפני חג הפסח ה ב ע ל ״ ט‪ ,‬ו צ רי ך‬
‫יכול לעלות‪ ,‬אלא שמרוב פחד ואימה‪ ,‬נרתע‬
‫המצה‬ ‫לקראת‬ ‫כראוי‬ ‫להתכונן‬ ‫הכנה‪,‬‬
‫הוא לעלות ולכן הוא משביע אותו ־‬
‫הקדושה‪ ,‬והכנה אין מ ש מע ה ה כנ ה ג ע‪ 1‬מ י ת ‪,‬‬
‫־־' '‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫■ ״׳ ‪------‬‬ ‫להכריחו לעלות‪ .‬ובזה מבאר הישמח‬
‫אלא הכנה במחשבה‪ ,‬לע שות כ ל מ צי ה ל שם‬ ‫טו סו לאום‪,‬‬ ‫״ ״ ל דוד‬ ‫’‬
‫ורחימו‪,‬‬ ‫חילו‬
‫יחוד ‪,‬קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬בד •‬ ‫״תפשי כיי ״ ^ מ א״ ‪ -‬היתבן שי ח ט א‪ ,‬חלא‬
‫לי צי א ת‬ ‫לנשת אל המצור‪ ,‬כראוי‪ ,‬ונזכה‬
‫עליו להיחרד בהזכרו ״ושמעה קול אלה״ ־‬
‫מצרים ־ באמת בב״א‪.‬‬
‫צריכים‬ ‫וחרדה‬ ‫פחד‬ ‫מרוב‬ ‫שהכתר‪,‬‬
‫להשביעו‪ ,‬וא״כ כמה הוא צריך להתמלא‬
‫קעה‬ ‫רגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫יום א׳ פ׳ בהר‪ ,‬כ׳ רר״ח אייר תש״ל לפ״ק‬

‫לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני‬ ‫נ פ' קדושים נאמר‪ ,‬מפני שיבה תקום‬
‫אמרו ומנין‬ ‫)ו‪(.‬‬ ‫ה׳‪ ,‬ואילו במם׳ ברכות‬ ‫)ויקרא‬ ‫והדרת פני זקן ויראת מאלק ‪ 7‬אני ה'‪,‬‬
‫שאפילו אחד שיושב ועומק בתורה ששכינה‬ ‫ואיתא בזוה״ק‪ ,‬שפםוק זה בא לעורר‬ ‫ים‪ ,‬לב(‪.‬‬

‫בכל המקום אשר‬ ‫)שמות כ‪ ,‬כא(‬ ‫עמו‪ ,‬שנאמר‬ ‫את האדם‪ ,‬שלא ימתין עד שנות הזקנה‪ ,‬ורק‬
‫)רש״י‪,‬‬ ‫אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך‬ ‫אז ישוב אל ה׳‪ ,‬אלא שבצעירותו כבר‬
‫ומדלא מפליג בין לילה‬ ‫״אלד׳׳ לשק יח ‪ T‬הוא(‪.‬‬ ‫יתעורר לשוב אל בוראו‪ ,‬וזהו מה שאמר‬
‫ליום‪ ,‬משמע שאפילו ביום שכינה עמו‪ ,‬וא״כ‬ ‫הכתוב ״מפני״ ־ קודם ־ ״שיבה תקום״‬
‫מהו הרווח בלימוד של לילה?‬ ‫כאשר הוא צעיר עדיין‪ ,‬דמו רותח בו‬
‫והיצה״ר חפץ להלהיט אותו באש התאוה‪,‬‬
‫ומבאר דיש ג׳ מיני קירבה לה׳‪ ,‬א־‬ ‫ה׳‬ ‫לעבודת‬ ‫ויתעורר‬ ‫דייקא אז יקום‬
‫כאשר האדם עור לא זכה לשלימות‪ ,‬ואז‬ ‫ולהתגברות על היצר‪.‬‬
‫הקב״ה רואהו ואילו הוא אינו רואה את‬
‫השכינה הקדושה‪ ,‬ובחי׳ זו הובאה בזוה״ק‬ ‫)סוכה נג‪(.‬‬ ‫וכמו שאמרו חכמינו ז״ל‬
‫התהלך לפני‪ .‬ב‪ -‬כשהוא‬ ‫)בראשית ‪ ,r‬א(‬ ‫עה״פ‬ ‫שבשעת שמחת בית השואבה‪ ,‬כולם היו‬
‫שלם‪ ,‬זוכה לבחי׳ יותר גבוהה‪ ,‬שהשכינה‬ ‫שמחים‪ ,‬בעלי־תשובה היו אומרים‪ :‬אשרי‬
‫מהלכת לפניו והוא הולך אחריה‪ ,‬עדה״כ‬ ‫זקנותינו שכיפרה על ילדותינו‪ ,‬ואילו חםידים‬
‫אחרי ה׳ אלקיכם תלכו‪ .‬ג־ והיא‬ ‫)דברים יג‪ ,‬ה(‬ ‫ואנשי מעשה היו אומרים; אשרי ילדותינו‬
‫הדרגה הגבוהה ביותר‪ ,‬דרגת הלומד בלילה‪,‬‬ ‫שלא ביישה את זקנותינו!‬
‫שהשכינה כנגדו ‪ -‬מולו‪ ,‬פנים אל פנים‪.‬‬
‫אני בצדק‪ ,‬אזי ״אחזה‬ ‫וזמשאה״כ ) ת הלי ם ‪ ,r‬טו(‬ ‫ו ה ״ י ש מ ח ״ מ ש ה " )בפ׳ קדושים‪ ,‬בד״ה מפני‬

‫פנ ‪7‬״ פנים אל פנים דייקא‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫•פיבה( מבאר פםוק זה באופן אחר‪ ,‬ובהקדמת‬
‫״אשבעה בהקיץ״ שלומד ביום‪ ,‬כשכולם‬ ‫קושיא על מתירה שיש לכאורה בין שני‬
‫ניעורים‪ ,‬אזי‪ ,‬רק בבחי׳ ״תמונת ‪7‬״ בחי׳‬ ‫איתא‪ :‬תנא‬ ‫)לב‪(:‬‬ ‫מאמרי חז״ל‪ ,‬דבמם׳ תמיד‬
‫דרגה זו‬ ‫והנה ) כ ך מתיש ה׳׳ישמח משה׳׳(‬ ‫אחוריים‪,‬‬ ‫רבי חייא‪ ,‬כל העומק בתורה בלילה שכינה‬
‫ניתנת רה למי שמתחיל לעבוד את בוראו‬ ‫קומי רוני בלילה‬ ‫)איכה ב‪ ,‬יט(‬ ‫כנגדו‪ ,‬שנאמר‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫קעו‬
‫בתיבות‪ :‬והכן כי הוא נפלא בס׳׳די‪..‬‬
‫עוד בימי בחרותו‪ ,‬אבל מי שמתחיל לעבוד‬
‫את ה' רק בימי זקנותו‪ ,‬אינו זובה לדרגה כה‬
‫דרשו א ת ה פ סו ק‬ ‫‪-‬ט‪(.‬‬ ‫חכמינו ז״ל ‪m‬‬
‫גבוהה‪ ,‬רק בבחי׳תמונתיך ו בי ל‪.‬‬
‫)חהל‪-‬ס י‪-,‬נ‪ .‬א( אשרי איש ירא את ה׳ ״ כ ש הו א‬
‫איש‪ .‬בצעירותו עלול האד ם ל היפ תו ת‬
‫ו ה״י ע רו ת‪ -‬ד ב ש " מבאר)ח*א לח;( דימי‬
‫להסתת היצה״ר‪ ,‬אשר מציע לו כאילו‬ ‫האדם נחלקים לג׳ חלקים‪ .‬א‪ -‬ימי העליה‪,‬‬
‫דברים טובים‪ ,‬בעוד שלמע שה׳ אין אלו‬ ‫שנות הבחרות‪ .‬ב‪ -‬ימי העמידה‪ ,‬שנותיו‬
‫דברים טובים אלא ההיפך‪ ,‬ל מ ת ת ש ה ם‬
‫האמצעיות של האדם‪ .‬נ‪ -‬וימי הזקנה‪ ,‬ימי‬
‫אולי ערבים ומתוקים‪ ,‬אך לא ״ טו בי ם״‪ ,‬טי ב‬
‫הירידה‪ ,‬בזקנותו של האדם‪ .‬וזמשאה״ב‬
‫יש רק דבר אחר‪ ,‬אין טוב אלא תורה* ‪I‬‬
‫)דח־ע‪.,‬נ! יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו‬
‫ונחיה לפניו‪ .‬שבאשר האדם זוכה שיהיה‬
‫ה ״ א מ רי‬ ‫וכמו שמבאר זקיני הקדו ש‬
‫אצלו יחיינו מיומיים‪ ,‬שמילא את שני‬
‫א ת ה פ׳‬ ‫)כליקוטים‪,‬בד״הטוכמעטלצדיק(‬ ‫נועם״ זי״ע‬
‫ה״ימים״ ‪ -‬ימות העליה וימות העמידה‬
‫‪ -‬טוב מעט לצדיק מהמון ר שעי ם רביס‬
‫בדברים שהם מלאים חיות‪ ,‬עבודת ה'‪ ,‬אזי‬
‫בתיבת מע״ט‪ ,‬מרומזים ג׳ עניני ם ש ה אד ם‬
‫נם ביום השלישי ‪ -‬בשנות הזקנה ג״ב יקימנו‬
‫שונים‬ ‫ז מני ם‬ ‫מתעסק בהם בד״ב בג׳‬
‫ונחיה לפניו‪ ,‬לפניו דייקא‪ ,‬פנים אל פנים'‬
‫ע׳ ר ב‬ ‫שבמהלך שנות חייו‪ ,‬מע״ ט נו״ ט‬
‫שבאשר האדם מלא תבונת ודעת‪ ,‬והוא‬
‫ט׳ועיל ט׳וב‪ ,‬ערב• רומז לדברים שד׳אדם‬
‫מנצל גם בבחרותו בראוי‪ ,‬לא רק את הימים‬
‫רודף אחריהם בצעירותו‪ ,‬דברים ש ה ם אכן‬
‫אלא גם את הלילות‪ ,‬למרות רתיחות הדמים‬
‫ערבים אך לא טובים ולא מו עילי ם‪ .‬ב שנות‬
‫שבו‪ ,‬ולמרות שהיצה״ר מנםה להבעיר בו אז‬
‫העמידה‪ ,‬האדם דודף א ח ד ה מועיל‪,‬‬
‫א ת א ש‪-‬התאוה‪ ,‬משא״ב בשנות הזקנה‪,‬‬
‫הפרנסה והממון שמועילים לאדם כעוה״ז‬
‫שאזטטילאאיןהאר םיבוללי שון!••‬
‫אך אי אפשר לומר שהאדם ייייי! ״ א ח רי ה ס‬
‫טוב לו!‪ ...‬והשלישי הוא ה טי ב׳ אין טו ב אל א‬ ‫וז ה מה שאמר הכתוב מפני שיבה‬
‫ר בי ע כ רו רו ב‬ ‫תורה‪ .‬בשנות הזקנה‪,‬‬
‫תקום‪ ,‬באשר עוד בטרם תגיע לשנות הזקנה׳‬
‫ב‪,‬‬ ‫שנותיו‪ ,‬נוכח הוא לראות ב ע לי ל‬
‫תקום ללמוד תורה‪ ,‬בלילה‪ ,‬אז תזכה‪ :‬והדרת‬
‫הדברים הללו הם בבתי׳ הכל הכלי ם ת ‪^3‬‬ ‫״פני״ זקן‪ ,‬לרדנה הגבוהה ביותר הנ״ל‪,‬‬
‫הבל! ואז משנה הוא א ת דרכו ונחפז אל‬ ‫וה״ישמח מ שה״ מםיים שם את רבדיו‬
‫קעז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫בלילה‪ ,‬רומז לזמנים שאין בהם אורה‪ ,‬כאשר‬
‫בעולם שוררת חשכות‪ ,‬בני האדם מוקפים‬
‫צרות ודאגות עד אין םפוד‪ ,‬ואדם המתדבק‬
‫בלימוד התורה גם בזמנים אלה‪ ,‬זוכה‬
‫ששכינה נגדו‪ .‬וזהו פי׳ הפ׳ קומי דוגי בלילה ־‬
‫תתעסקו בתודה ותכנסו לעולם של עבדות‬
‫ה׳ אפילו בזמנים כאלו‪ ,‬ואז תזכו להיות ״נכח‬
‫פני ה׳״‪.‬‬
‫ואפשר שדבר זה נרמז בכתוב שבפ׳‬
‫משפטים )שמות מ‪ ,‬ב( לא תהיה אחרי רבים‬
‫לרעות‪ ,‬ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים‬
‫להטות‪ ,‬כאשר היצה״ר בא ומציע לך את‬
‫ה״רבים״ והיינו ערב‪-‬מועיל‪ ,‬מזהיר הכתוב‬
‫״לא תהיה אחרי רבים לרעות״ שאלו אין‬
‫מביאים את הטוב‪ ,‬אלא נוטלים את הטוב‬
‫מהאדם‪ ,‬ואם היצה״ר ירצה לפתות אותך‪,‬‬
‫אמור לו‪ :‬לא! וזהו‪ :‬״ולא״ תאמר לו‪ ,‬כך‬
‫״תענה״ להיצה״ר‪ ,‬״על ריב״ כאשר הוא‬
‫יוצר מריבה עמך‪ ,‬ולמה? ״כי אחרי רבים‬
‫להטות״ שיטה א״ע לראות מה יהיה אם‬
‫אשמע בקולו‪ ,‬אם אציית לדבריו לילך אחרי‬
‫רבים‪ ,‬והלא אז אווכח שאין זה כלום ולא‬
‫נשאר אצלי מאומה‪ ,‬וכן תחשוב גם ״אחרי‬
‫רבים״ אחרי רבות בשנים לאחר מאה‬
‫ועשרים‪ ,‬כאשר ישאלוך בשמים מה עשית‬
‫בעולם? ומה קנית בזה העולם ‪ ,‬קצת גיאות‬
‫או כבוד ‪ -‬צ רך לקנות תורה ומצות ומע״ט‬
‫התורה‪ ,‬והנה‪ ,‬הרשעים בוחרים לעצמם את‬
‫הרוב שבתיבת מעט‪ ,‬רהיינו ערב ומועיל‪,‬‬
‫בעוד שהצדיק בוחר לעצמו את המיעוט‬
‫שבתיבת מעט והיינו טוב‪ ,‬התורה הקדושה‪,‬‬
‫וזמשאה״ב ״טוב מעט לצדיק״ הבוחר לעצמו‬
‫את המיעוט ״מהמון רשעים רבים״ שהם‬
‫בוחרים לעצמם את הרוב שבתיבת ״מעט״‬
‫הערב והמועיל‪.‬‬
‫וזה מה שאמר בלק‪ :‬הן ״עם״ יצא‬
‫ממצרים‪ ,‬ורמז לו לבלעם על הערב‪-‬רב‪ ,‬אשר‬
‫בחרו לעצמם את הר״ת של ע״ם‪ ,‬דהיינו‬
‫ע׳רב מ׳ועיל‪ .‬שעל ידיהם תחול הקללה ח״ו‬
‫על עם ישראל‪ ,‬והשיב לו בלעם מה טובו‬
‫אהל ‪ 7‬יעקב‪ ,‬שעיקר עם ישראל עוסק‬
‫במיעוט‪ ,‬בטוב‪ ,‬אין טוב אלא תורה! וזהו‬
‫תיבת‬ ‫)תהלים לד‪ ,‬ט(‪,‬‬ ‫טעמו וראו כי טוב ה׳‬
‫״טעם״ ר״ת ע׳רב מ׳ועיל ט׳וב תתבוננו בכל‬
‫ג׳ הדברים הללו ותראו כי טוב אמיתי אחד‬
‫ויח ‪ T‬יש‪ ,‬והוא ‪ -‬ה׳!!‬
‫אשריכם שזכיתם לישב בישיבה ולא‬
‫צריכים לצאת לרחובות קריה‪ ,‬בנים יקרים!‬
‫דעו לכם כי אין כשנות הבחרות‪ ,‬אלו הן‬
‫השנים הרגועות ביותר שיש לאדם‪ ,‬ללא‬
‫דאגות וללא טירדות‪ ,‬וחייבים לנצל כראוי‬
‫שנים אלה‪ ,‬ולעלות מדרגא לדרגא‪ ,‬וחשבתי‬
‫לבאר בדרך אפשר‪ ,‬כל העוסק בתורה‬
 ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫קעח‬

‫עי״ז ״תזבחוהו״ ת שחטו ותבטלו א ת מ י ד ת‬ ‫לו למי שיש לו שכל לקנות‪-‬‬

‫וירא״ש‪ ,‬ואשרי‬
‫הדין‪.‬‬
‫אלו בצעירותו‪.‬‬

‫ו הנ ה צדיקי א מת המה זוכים שיתדכקו‬

‫הקדוש ה״אמרי נועם׳‪ /‬בפ׳‬ ‫זקיני*‬
‫בבוכ״ע בכל עת‪ ,‬אבל לאו כ״א זוכ ה לזד‪,,‬‬
‫מביא את דברי הרה ק‬ ‫קדושים )בר״ ה וכי תזבחו(‬
‫וחשבתי בד״א לבאר המשנה הנ״ל כד״ז‪,‬‬ ‫ודברת‬ ‫עה״פ ) י נ ר י ס ו‪ ,‬ז(‬ ‫הרבי ד אלימלך זי״ע‬
‫דהתגא בא לגלות הא ‪ 7‬אפשר להגיע ל ד ר ג א‬
‫בם‪ ,‬ודרשו חז״ל )יומא יט‪ {:‬ולא בדברים‬
‫‪.‬‬ ‫של ״שויתי״‪ ,‬ע״י ״בטלת מן ה תו ר ה ״‬
‫הדין )דינור‪-‬קשה(‬ ‫בטלים‪ ,‬דברים ‪ -‬רומז למידת‬
‫שלמדת כ״ב הרבה תורה שאתה יכול ל כ ט ל‬
‫‪ -‬אם תשב ותלמד תורה כראוי‪ ,‬לא תזדקק‬
‫הדינים עי״ז‪ ,‬אז אתה יכול להגיע ל ד רג ה ^של‬
‫ל״דברים בטלים״‪ ,‬לבטל את מידת הרין‪ .‬ם‬
‫״יש לך בטלים הרבה כנגדך״ ש תוכל ל היו ת‬
‫לימוד התורה מבטל את כל הדינים‪.‬‬
‫דבוק בבוכ״ע בכל עת‪.‬‬

‫וה״אמרי‪-‬נועם״ מביא שם את דברי‬

‫הרבי* שליט״א )זצ״ל( דיבר כ כ ר ‪ 7‬ן ל‬
‫^‬ ‫חז״ל ) א בו ת פ״ד מ״י( ואם בטלת מן התורה‪,‬‬
‫ההכנה הדרושה לקבלת התורה‪ ,‬ו כ ל ע‪ 6‬ונו‬
‫לך הרבה בטלים כנגדך‪ ,‬ומבאר הכוונה‪,‬‬
‫של הזוה״ק‪ :‬כי היכא דנמטי ט הו ר ל ת א‪,‬‬
‫שיש עוד דרך לבטל את הדינים‪ ,‬ע״י דביקות‬
‫כל‬ ‫יומא‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬אין זה יום פ שו ט‪,‬‬
‫בה׳‪ ,‬שמתהלך תמיד במחשבות קדושות‪,‬‬
‫הבריאה עמדה והמתינה ליום הז ה‪ ,‬ו כ ד אי׳‬
‫במחשבת ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד ‪^ V ,‬‬
‫קבלת‬ ‫באריכות באוה״ח‬ ‫מבטל כל הדינים‪ ,‬וזהו ״אם בטלת מן‬
‫התורה‪ ,‬לא היה העולם קיים‪ ,‬ו כ מ א מ ר ם ז״ ^‬
‫התורה״ כמו שבכחך לבטל דינים ע״י‬
‫)שבת פח‪ (.‬שהתנה הקב״ה עם מ ע שי כ ר א עןי ת‬
‫התורה כנ״ל‪ ,‬כמו״כ יש לך ״בטלים הרבה‬
‫‪ -‬אם ישראל מקבלין את התורה מו טנג‪ ,‬ראם‬
‫כנגדך״ היינו ע״י שויתי ה׳ ״לנגדי״ תמיד‪.‬‬
‫ל תו ת‪,‬‬ ‫לאו הריני מחזיר את כל מ עו ל ם‬
‫ובוחו‪ ,‬אלא מאי ‪ -‬היצה״ר מנ ס ה ל ה ט ע ו ת‬
‫ובדרך זה מכאר את הכתוכ ״וכי תזבחו‬
‫את חאדם‪ ,‬העצח חיא‪ ,‬לרצונכם תזכחוהון‬
‫זבח שלטים״ וט׳‪ ,‬היינו‪ ,‬שאפשר לזבוח‬
‫״‪ ,‬ועפ״י‬
‫!‪;/‬ע״ז•‬ ‫צדיק״ על פסוקי ז־ ה׳‬
‫י‬ ‫וכדאי׳ ב״צמח‬
‫י׳‬ ‫דדינים ‪ -‬זכחי אלקים‪ ,‬שזוכה הדינים‬
‫ח ״ ע ‪ ,‬שעיקר תחילת הכניס ה א ל‬ ‫רמרומז בשם אלקים‪ ,‬״לרצונכם לח״׳ שיתיר‪.‬‬
‫״‪,,,‬ן‬ ‫כל‬ ‫ע״י קירוש המח שבה וסילוק‬ ‫ל ע ־ ם שלם נר‪,‬׳‪ - ,‬שויתי ח׳ לננרי תמיד‪,‬‬
‫קעט‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬
‫ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם‪,‬‬
‫שרואים‬ ‫משום‬ ‫מזלזלין‬ ‫אדם‬
‫שמתפללים יום יום על הגאולה וטרם היא‬
‫באה‪ ,‬לכן מזלזלים בה‪ ,‬והאמת היא‪ ,‬שעיקר‬
‫בשמים‪,‬‬ ‫לרצון‬ ‫נתקבלה‬ ‫ודאי‬
‫ובשורש יש תיקון‪ ,‬וזהו‪ :‬״וכרמך״ היינו‬
‫התפלה ־ מל׳ כר״ם זלת‪ ,‬״לא תעולל״ אל‬
‫תזלזל בה‪ ,‬גם אם ״ופרט כרמך לא תלקט״‬
‫שלא תראה מיד את תוצאות התפלה‪ ,‬כי‬
‫״לעני ולגר תעזוכ אותם״ הרומז לשכינה‬
‫הקדושה‪ ,‬היא בודאי נעזרת בתפלות אלה‪,‬‬
‫וכוחה גדול‪ ..‬כי למעשה שום תפלה לא‬
‫הולכת לאיבוד!‬
‫צ רי ך להתפלל כראוי וללמוד כראוי‪,‬‬
‫ולימוד משמעו ־ בעמקות‪ ,‬לא בשטחיות‪ ,‬הן‬
‫הגמ׳ והן ההלכה‪ .‬ללמד עם היםודות‪ ,‬טור‬
‫וב״י‪ ,‬לדקדק בכל דבר ולהתעמק בו‪ ,‬ולדעת‬
‫מהיכן לקח המחבר זה הדין‪ ,‬גם אני‬
‫עם‬ ‫בלימוד‬ ‫לשוחח‬ ‫אבוא‬ ‫בעזהשי״ת‬
‫הבחורים‪ ,‬והעיקר לימוד בשקידה והתמדה‬
‫ובעמקות ולנצל כל רגע לתורה ולעבודה‪ ,‬וכן‬
‫יש ללמוד םפרי יראה‪ ,‬וכן עליכם לדעת‬
‫שעכודת ה׳ פי׳ תיקון המרות וזהו יראת‬
‫שמים‪ ,‬צדיקים גדולים למדו ספרי יראה אנו‬
‫עאכו״כ‪ ,‬ואקוה שבכל חודש נוכל להביא‬
‫לאדמו״ר שליט״א )״י״ל( רו״ח על הנעשה‬
‫בישיבה בכלל‪ ,‬וכן כנעשה אצל כל בחור‬
‫המחשבות שאינן רצויות‪ ,‬הראש צי ‪ 7‬להיות‬
‫רבני‬ ‫״שלמים לה׳״‪ .‬איפה שהראש הוא‪ ,‬שם‬
‫נמצא כל האדם‪ ,‬וכמו בגשמיות א״א לחיות‬
‫בלי ראש ־ פסיק רישא ולא ימות זה א״א‪,‬‬
‫התפלה‬ ‫וכמו״ב ברוחניות אם יש לאדם ראש טהור‬
‫אפשר לו לחיות בתוה״ק‪ ,‬ובדביקות הבורא‪,‬‬
‫ותיקון המרות וכו׳ משא״ב‪ ...‬א״א ללמוד‪ ,‬כי‬
‫כל הרצונות הלא־טובים באים מרעות‬
‫נפסדות ומחשבות לא טהורות‪ ,‬ואם יהיה‬
‫לרצונכם תזבחוהו‪ ,‬ויבטל רצונו מפני רצונו‬
‫של מקום‪ ,‬עי״ז נעשה בבחי׳ ״עירוב״ שהוא‬
‫מקנה רצונו ורשותו לה'‪ ,‬והקב״ה מקנה‬
‫רשותו ורצונו לצדיק ־ דצריק גוזר והקב״ה‬
‫מקיים‪.‬‬
‫כחוד בא לישיבה‪ ,‬לאיזו מטרה בא?‬
‫מהו תכלית ביאתו? הוא בא להיות כלי מוכן‬
‫לקבל! לקבל תורה! לקבל יראת שמים! ומי‬
‫שמתמםר לקבל את הדברים הללו‪ ,‬מתעלה!‬
‫בתורה ותפלה ומעשים טובים! זה מה‬
‫שנדרש מכם! כאשר אני רואה בחור שהוא‬
‫מלא חיות בתפלה‪ ,‬תפלה עם כל רמ״ח‬
‫האברים‪ ,‬אני מתמלא חיות ושמחה!‬
‫ה״אמרי־נועם'‪ /‬עה״פ וכרמך לא‬
‫תעולל‪ ,‬מביא את דברי חז״ל)ברכות ו‪ (:‬כענין‬
‫)תהלים יב‪ ,‬ט(‬ ‫מעלת התפלה שאמרו עה״פ‬
‫כרם זלת לבני אדם ‪ -‬אלו דברים שעומדים‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫הפ‬

‫במהרה‬ ‫כראוי לקבלת התורה‪ ,‬ושנזכה‬ ‫בפרט‪ ,‬ואקוד‪ ,‬שתתנהגו כך שאוכל להביא‬
‫לישועת ה׳ במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫לו רק בשורות טובות‪ ,‬יר‪,‬י״ר שנוכל להתכונן‬

‫יום ב׳ פ׳ בחקותי‪ ,‬י״ט אייר תש״ל לפ״ק‬

‫ומכנים הכל אל הקרושה‪ .‬ונרמז ד ב ר זד‪,‬‬

‫זקיני הקרוש ה״אר‪,‬בת שלום״ זי״ע‬
‫בכתוב ‪ -‬ויגש׳ אליו׳ יר‪,‬ורה׳ הס״ ת אתוון‬
‫מבאר הכתוב ־ והיה הוא ותמורתו יה ה‬
‫״שוה״ כראי׳ בבעל‪-‬הטורים‪ ,‬ו הבונ ה ד‪,‬וא‬
‫קודש‪ ,‬ידוע שתורה ותפלה ומעשים טובים‬
‫ע״ר הנ״ל רד‪,‬נה מצינו הגשר‪ ,‬לדורון וכן‬
‫נקראים קודש‪ ,‬ושאר דברים שהם גשמיים‪.‬‬
‫למלחמר‪ ,‬וכן לתפלה‪ ,‬ראיש הרוצה לג ש ת‬
‫כמו מו״מ ואכילה ושתיה וכדומה ‪ -‬נקראים‬
‫לעבורתו ית״ש‪ ,‬אזי צריך שיעשה ה כ ל לשכזו‬
‫גרולה‬ ‫סתירה‬ ‫טהוים‬ ‫המה‬ ‫״תמורה״‪,‬‬
‫יתברך‪ ,‬שכל פעולותיו הן הג שמיות ‪,‬״״‪(p..‬‬
‫ל ע טר ת השי״ת‪ ,‬לעניני ה״קורש״‪ ,‬ואי אפשר‬
‫ור‪,‬ן הרוחניות)״־לוז( צריך לדדות שוים אצלו‬
‫לאחר אותם‪ ,‬אם לא כאשר עושים את‬
‫ולהכנים הכל אל הקרושה‪.‬‬
‫הרברים הגשמיים לשם שמים‪ ,‬וע״ב מוטל‬
‫עכאו״א לראות שיעשה גם את הרכרים‬
‫^‬ ‫הנ ה התורה הקדושה מזר‪,‬ירד‪. ,‬‬
‫הגשמיים למען כבור שמו יתברך‪ ,‬ועי״ז‬
‫יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו׳ אין טוב אל א‬
‫מכנים הוא הכל אל הקרושה‪ ,‬ויד‪,‬יר‪] ,‬גם[‬
‫תורה )א־ות ־־ו ס״ג(‪ ,‬דיש אנשים שמחליפיס‬
‫הוא ]וגם[ ותמורתו ‪ -‬יהיה קורש!‪.‬‬
‫הטוב ברע‪ ,‬אינו מרגיש ה טוב שכ תור ה‪,‬‬
‫וקשה לו ללמוד ולהתייגע עליה‪ ,‬וע״ ‪3‬‬ ‫וכד״ז מבאר כוונת הכתוב כפ׳ וישלח‬
‫נתפשים רק אל הדכרים ה קלי ם‪ ,‬הדברי ם‬
‫)־ואש‪-‬״ *‪.,‬״( ויבא יעקב שלם‪ ,‬ופרש״י ‪ -‬והוא‬
‫שאינם דורשים יגיעה‪ .‬וכ| לגבי ח סי דו ת‬
‫מרכרי הטררש ‪ -‬שלם בממונו שלם בגופו‬
‫עבודת החסידות‪ ,‬אינד‪ ,‬מר׳דכרים הקלי ם‬
‫שלם בתורתו‪ ,‬רהנר‪ ,‬״שלם״ הוא ג״ב מלשון‬
‫חסידות היא דבר פנימי׳ ואי™ י כ י שטחי‬ ‫שלום וריעות‪ ,‬ופירוש שהכתוב בא להוריענו‬
‫וחיצוני‪ ,‬היא דורשת יגיעה והתכוננות‪.‬‬
‫שיעקב היה שלם בכל‪ ,‬וקנה שלימות ע״'‬
‫כ חורי״‬ ‫ומחובתי לר׳תיש ש״׳זי׳י שיש‬ ‫שעשה שלום בין הני תלתא ג׳וף מ׳טון נ׳פש‪,‬‬
‫שר‪,‬פכו לפתע למדריכים כ ח סי דו ת‪ ,‬י לו תן ת‬
‫שסימנם ״מגן״ כמבואר בספרים‪ ,‬ונפש היינו‬
‫כאילו מעיקרי החסידות ״ לא ל ל כ ת ע ס‬ ‫תורה‪ ,‬ור‪,‬יינו שעשר‪ ,‬הכל לשמו יתביד‬
‫מפא‬ ‫דכדי מוסד ‪ -‬מכ״ק מדן אדכלו״ר שליט״א‬

‫להתפלל בחיות והתלהבות‪ ,‬וכן יניח נם‬
‫לשני להסתכל על הרבי‪ ,‬וכאשר באים אל‬
‫השבת בדעת ותבונה • מתעלים‪.‬‬
‫אותם להיות מדריכים על אחרים? יבואו נא‬
‫הצמח כפ׳ קדושים מפרש ־ דידוע‬
‫שהרשעים מלאים חרטה‪ ,‬דכשיש לאדם‬
‫תאווה לעבירה ח״ו הוא רק מחמת היצה״ר‪,‬‬
‫ולכן מתחרט מאחר שנפסקה התאוה שנתן‬
‫לו היצר‪ ,‬משא״כ בהקרושה הוא להיפוך‬
‫בכל מה שמקדש עצמו יותר יש לו תענוג‪,‬‬
‫ואדרבה אחר העשייה יש לו תענוג יותר‪,‬‬
‫וא״כ מזה גופא יכול האדם ללמוד א ‪7‬‬
‫לקדש עצמו‪ ,‬וזה רמזו חז״ל שאברהם אבינו‬
‫השלים עם היצה״ר ־ והכונה שנעשה אדם‬
‫השלם ע״י היצה״ר שלמד ממנו איך שהיצר‬
‫נותן תשוקה להעבירה אע״פ שתיכף כרגע‬
‫מתחרט‪ ,‬ק״ו איך צריך לרדוף בחשק גדול‬
‫אחר מצוה שהוא תענוג תמידי‪.‬‬
‫זהו יום התעלות‪ ,‬וכאשר מתאספים אל‬
‫והצמח מפרש שם פי׳ רש״י כל מקום‬
‫שאתה מוצא גרר ערוה אתה מוצא קדושה‪.‬‬
‫שהאדם צי ‪ 7‬לעשות לעצמו גדרים וסייגים‬
‫שע״י יוצא מן הרע‪ ,‬גד״ר גימ׳ או״ר‪ ,‬כאשר‬
‫האדם עושה לעצמו גדרים וסייגים‪ ,‬הוא‬
‫זוכה לאור הגנוז‪ ,‬משא״ב מי שאינו עושה‬
‫נדרים וסייגים לעצמו עליו נאמר והכסיל‬
‫בחשך הולך‪ ,‬ע״כ צ ר ך לעשות לעצמו‬
‫גדרים וסייגים בתורה‪ ,‬גד״ר בגימ׳ או״ר רומז‬
‫שעון־יד‪ ,‬וללבוש גרביים שחורות וכדומה‪,‬‬
‫יבואו וידריכו שלא לבטל אפילו רגע אחד‪,‬‬
‫כל דקה ורקה יהא יקר בעיניו‪ ,‬מי הםמ ‪7‬‬
‫אלי ויספרו לי‪ ,‬אצל מי הם למדו ומי היה‬
‫המדר ‪ 7‬שלהם?‬
‫ל א למטרה זו נוסדה ישיבת ויז׳ניץ‪ ,‬ולא‬
‫למטרה זו שולחים הורים את ילדיהם לכאן‪,‬‬
‫חסידות משמעה עבודה עם יגיעה‪ - ,‬לברוח‬
‫מביטול‪-‬זמן ־ לא לבטל אפילו רגע אחר‪,‬‬
‫ולזה יגיע האדם ע״י התבוננות‪ ,‬כשיראה‬
‫ובין‬ ‫ה״הוא״‬ ‫בין‬ ‫ההבדל‬ ‫את‬ ‫ויכין‬
‫לתורה‬ ‫הזמן‬ ‫כל‬ ‫מסירת‬ ‫ה״תמורתו״‪,‬‬
‫ולעבודת ה'‪ ,‬וכדרך שעשו החסירים בדורות‬
‫הקודמים‪.‬‬
‫וכן צריכים להתבונן במעלת יום השבת‪,‬‬
‫שלחנו של הצדיק‪ ,‬צריכים לעמוד בדעת‬
‫ובתבונה ובמלא הרצינות‪ ,‬ללא דיבורים‬
‫ופטפוטים‪ ,‬ושרים בצוותא שירות ותשבחות‬
‫לקל חי וקיים‪ .‬מי שהכיר את החסיד רבי‬
‫מרדכי הנא‪ ,‬־ כיצד היה הוא עומד בשלחן‬
‫שבת קודש‪ ...‬וכן צריכים להתכונן לתפלה‬
‫כראוי שלא יבטל הזמן לפני התפלה‪ ,‬ובשעת‬
‫התפלה יתפלל כראוי‪ ,‬ולא בזה שמסתכל‬
‫בצורתו של הצדיק כבר יצא יר״ח‪ ,‬רק‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הפב‬

‫ארץ ישראל מנין? דכתיב )דכרים ח׳ ה( כי‬

‫לתורה כי נר מצוה ותורה אור )סשלי ו‪ ,‬נג(‪,‬‬
‫מי ס ר ך‬ ‫י׳'‬ ‫כאשר ייסר איש את‬ ‫ללמוד בהתמדה בלי הפסק ועי״ז ממילא לא‬
‫וכתיב בתריה כי ה׳ אלקיך מביאך אל ‪p s‬‬
‫יהיה לו זמן לדברים שלא צריכים‪ ,‬בחור‬
‫טובה‪ ,‬העולם הבא? דכתיב)משלי ו‪ ,‬עד‪ .‬כי נר‬
‫שאינו מתמיד בתורה לא יבול לבוא לשום‬
‫מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מו ס ר‪.‬‬
‫מדריגה‪ ,‬ורק ע״י התמדה בתורה הק׳ אז‬
‫יכולים לבוא למדריגות•‬
‫כעצם‪ ,‬מהו המשמעות של יסורים‪ ,‬ו כי‬
‫כוונת חז״ל שכ״א יסבול צרות לפני שזי כ ה‬
‫‪ t)1D‬סוף‪ ,‬הרי לב״א מכם יש התחייבות‬
‫לתורה? לאו דוקא! הכוונה של יסוריז ה י א ‪,‬‬
‫כלפי הוריו‪ ,‬ההורים שולחים את בנם‬
‫שהאדם ״ייסר״ ויוכיח את עצמו‪ ,‬יטיף מ ו ס ר‬
‫מהבית‪ ,‬משלמים עבורו שכר‪-‬לימוד‪ ,‬עושים‬
‫לעצמו‪ ,‬יערוך לעצמו חשבון נפש‪ ,‬י ת כו נן‬
‫לו מלבושים וכדומה‪ ,‬האם לא מגיע להם‬
‫ויראה מהו מצבו האמיתי‪ ,‬וכמה הו א דחרק‬
‫שירוו ממנו נחת? ‪ -‬שישמעו רק בשורות‬
‫מן השלימות‪ ,‬וכשעושים חשבון נפ ש‪ ,‬ר ק א ז‬
‫טובות על לימודו והתעלותו בתורה ויר״ש‬
‫אפשר לעלות מעלה מעלה‪.‬‬
‫ומידות טובות?‬

‫צדי־כיים ללמוד תורה שיהא מקו שר‬ ‫כמם' ברכות )ה‪ (.‬מובאים דברי התנא‬
‫לעוה״ב‪ ,‬שלא ילך ח״ו ל ה ס ט״ א‪ ,‬ל ל מ ו ד‬
‫הקדוש רשב״י האומר‪ :‬שלש מתנות טובות‬
‫תורה עם מדות טובות‪ ,‬תורה ע ם י ר א ^‬
‫נתן הקב״ה לישראל ו מלן לא נתנן אלא ע״י‬
‫שמים‪ ,‬ולהכנים הראש בתורה״ק ו אז נו כ ל‬
‫יסורין‪ ,‬אלו הן‪ :‬תורה‪ ,‬וארץ ישראל‪ ,‬והעולם‬
‫להתקרב אל הבוכ״ע שזהו ת כ לי ת ה חיי ס‬
‫הבא‪ ,‬תורה מנין? שנאמר)תהליסצו‪-,‬״‪ :‬א שי'‬
‫^‬ ‫ונזכה להתדבק לאחד יחיד ומיוחד כ כ ״ א‪.‬‬
‫הנבר אשר תיסרני י־ה ומתורתן• תלמדנו‪,‬‬

‫יום ב׳ פ׳ נשא‪ ,‬ד׳ סיון תש״ל לפ״ק‬

‫מ קו ד דינו של הרמב״ם ־ ל פי ד כ רי‬ ‫הרמכ״ם בתחילת פ״י מהלכות מכירה‬

‫דאמר‬ ‫המפרשים ‘‬ ‫פוסק; מי שאנםוהו עד שמכר ולקח דמי‬
‫)ב״ב מד‪ (.‬תליוהו וזבין זביניה זכיני‪ ,‬מ ״ ט‬
‫המקח ובו׳ ממכרו ממכר‪ ,‬בין במטלטלין בין‬
‫י׳׳יי מזכי‬ ‫דמזבי^‬ ‫בקרקעות‪ ,‬שמפני אונסו גמר ומקנה•‬
‫^ ‪fj‬‬
‫הפג‬ ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק כלרן אדמו״ר שלייט״א‬

‫והחת״ם״סופד)תורת משה ־ יתח( מפרש‬
‫עפ״י דברי התום׳ דהקשה למה היה צריך‬
‫לכפיית ההר הא הקדימו נעשה לנשמע‪,‬‬
‫ומתרץ שמא יהיו חוזרים כשיראו את האש‬
‫הגדולה‪ ,‬נמצא דהיה להם חשש מיתה גם‬
‫אם היו מקבלים את התורה‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫למה נמות כי תאכלנו האש‬ ‫)דברים ה‪ ,‬כב(‬
‫הגדולה‪ ,‬ממילא לא שייך כאן ״אגב אונםיה‬
‫גמר ומקנה״ כיון רעם קבלת התורה לא‬
‫חשבו להימלט ממיתה‪ ,‬דבין כך ובין כך לא‬
‫היו יכולים להציל את עצמם‪ ,‬וע״כ שפיר‬
‫אמר מכאן מודעה רבה לאורייתא‪.‬‬
‫והנה לפי״ז מיושב מה שהקשה התום׳‬
‫ע״ז ) ד ף‬ ‫מריש מם׳‬ ‫)שבת פח‪ .‬בד״ה כפה עליהם(‬
‫דאיתא התם דאומות העולם יטענו‬
‫לעתיד לבוא ־ מדוע אין אנו מקבלים שכר‪,‬‬
‫כלום כפית עלינו הר כגיגית‪ ,‬דמשמע שאם‬
‫היה כופה עליהם‪ ,‬לא היה להם תשובה‪,‬‬
‫והכא אמר דמודעה רבה לאורייתא? ולפי‬
‫הנ״ל אתי שפיר דהלא האומות העולם מאנו‬
‫מיד‪ ,‬ולא רצו לקבל התורה טרם שידעו מן‬
‫האש הגדולה הזאת‪ ,‬וע״כ אילו היה הקב״ה‬
‫כופה עליהם ההר כגיגית היו מקבלין התורה‬
‫מחמת אונם מיתה‪ ,‬ואז לא היה להם‬
‫המודעה‪ ,‬וכקושית המל״מ הנ״ל‪.‬‬
‫זלךני הקדוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‪,‬‬
‫ואפילו הכי זביניה זבינא‪ ,‬ודילמא שאני‬
‫אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני? אלא‬
‫סברא הוא‪ ,‬אגב אונסיה גמר ומקנה‪.‬‬
‫מדברי‬ ‫מדייק‬ ‫וה״משנה‪-‬למלך"‬
‫הרמב״ם‪ ,‬דדוקא בלקח דמים זביניה זבינא‬
‫אבל בלא לקח דמים‪ ,‬לא אמרינן זביניה‬
‫זבינא‪ ,‬ולאחר אריכות דברים הוא רוצה‬
‫להסיק דאולי באונם־מיתה גמר ומקני אפילו‬
‫בלא שקיל דמים‪ ,‬אלא דלפי״ז קשה מדברי‬
‫שאמרו‪ :‬ויתיצבו בתחתית‬ ‫)שבת פח‪(.‬‬ ‫חז״ל‬
‫א״ר אבדימי בר חמא בר‬ ‫)שמות יט‪ ,‬יז(‪,‬‬ ‫ההר‬
‫חסא‪ ,‬מלמד שכפה הקב״ה עליהם הר‬
‫מיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את‬
‫שם‬ ‫התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם‪,‬‬
‫ב‪(:‬‬ ‫אמר ר׳ אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה‬
‫לאורייתא‪ .‬ואי׳ ברש״י; מודעה רבה ־ שאם‬
‫יזמינם לדין ]ויטען להם[ למה לא קיימתם‬
‫מה שקבלתם עליכם‪ ,‬יש להם תשובה •‬
‫שקבלוה באונם ]וממילא אין תוקף לקבלה‬
‫זו[‪ .‬ואיתא התם‪ :‬אמר רבה אעפ״כ הדור‬
‫)אסתר ט‪ ,‬כז(‬ ‫קבלוה בימי אחשורוש דכתיב‬
‫קימו וקבלו היהודים ־ קיימו מה שקבלו כבר‪.‬‬
‫אמרינן‬ ‫דאי‬ ‫למלך״‬ ‫ה״משנה‬ ‫ומקשה‬
‫רב״אונם מיתה״ גמר ומקני אפילו בלא שקיל‬
‫דמי‪ ,‬מהי המודעה? הלא שם היה אונם‬
‫מיתה‪ ,‬וא״כ כיצד יוכלו להשיב קבלנוה‬
‫באונם‪ ,‬הלא באונם ־ מיתה גמר ומקנה?‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫מפד‬

‫וז הו הפי׳ מה שאמר רב יו םף)‪5‬םחים ‪(;no‬‬

‫״ ועזר מצריו תהיה )נאקיטים‬ ‫עה״פ ‪,‬ונו‪-‬ס‬
‫ביומא רעצרתא אמר עברי לי עגלא ת ל ת א‪,‬‬ ‫לו( מבאר רהכוונה היא‪ ,‬״מצריו‬
‫אמר אי לאו האי יומא רקא גרים‪ ,‬כ מ ה יו ס ף‬
‫מהיצה״ר שהוא הצר הצורר את מ ל ם‪ ,‬ממנו‬
‫איכא בשוקא‪ ,‬ולכאורה תמוה הלא רם יו ס ף‬
‫אפשר להיעזר וללמור כיצר צר ‪ 7‬להתמסר‬
‫היה ענוותן גרול כראטר כג ט' )סיטוז סט‪(:‬‬
‫לעבודת ה׳‪ ,‬שהרי מרוע היצה״ר עוסק‬
‫מ שמת רבי בטלר‪ ,‬ענוה ויראת ח ט א‪ ,‬א מ ר‬
‫בעבורתו ומתמסר להריה בנ״א מררכי‬
‫ליה רב יוסף לא תיתני עניי׳ ד איכ א א נ א‪,‬‬
‫יושר? ■ משום שבכך הוא מקיים תפקירו‬
‫כ א לו‬ ‫וא״ב הא ‪ 7‬אמר רב יוסף רברים‬
‫ורצון בוראו‪ ,‬וא״ב מחובתינו שלא לשמוע‬
‫רטיחזי בגאות‪ ,‬רק הפירוש כך הי א ר ר ב יו ס ף‬
‫לקולו להתאמץ לעשות היפך עצותיו‪,‬‬
‫ראה שנתעלוי‪ ,‬יותר בתורר‪ ,‬ועבורה ו כ רו ב‬
‫ולהתמסר לקיום רצון ה׳‪ ,‬שהרי רצון ה׳ הוא‬
‫ענותנותו תלה את זה דהיאיל ו הי א סו מ א‬
‫שלא נציית לו•‬
‫וסומא פטור מן המצות‪ ,‬אינו מ צוו ה ועי׳טז־‪,‬‬
‫אין לו יצה״ר שמסית אותו כ״כ ת ה‬
‫)ארח‬ ‫ונדרך זה מבאר ה״י שועת יעקב"‬
‫שאמר אי לאו האי יומא של ק כ ה״ ת ‪,‬‬
‫־־״ חדד( הטעם שאנו נוהגין לאכול מאכל'‬
‫'יטו* אי כ א‬ ‫׳‬ ‫כולם אי “‬ ‫חלב בשבועות‪ ,‬רהנה צריכים להבין מה היה‬
‫בשוקא‪.‬‬ ‫המכוון בקבלת התורה ‪ -‬הלא אברהם אבינו‬
‫קיים כל התורה‪ ,‬כולה ער שלא ניתנה‪ ,‬אלא‬
‫והגה במם׳ נדר‪ ,‬ט• אי ת א ד ם נ עכר‬
‫הטעם רע״י קבר‪,‬״ת נעשו בני ישראל מצווים‬
‫ד ר ״ ‪3‬ן‬ ‫ונעשה חלב דברי ר׳ מאיר‪ ,‬מ ״ ט‬
‫ועושים‪ ,‬והמעלה של מצווה ועושה הוא‬
‫דכתיב )אטב ‪ ,t‬ד( מי יתן טהור מ ט מ א ל א‬
‫ריש לו יצה״ר שמסית אותו לא לקיים‬
‫אחר‪ ,‬פי׳ שצר ‪ 7‬לנצח א " יציי ילד׳פכו‬ ‫התורה ור‪,‬מצות והוא מהפך את היצר לטוב‬
‫לטוב ‪ -‬ברצות ה׳ דרכי אי ש גם אוי ביו י׳ ש ל‪ .‬ס‬
‫־ ^י ם‬ ‫בבחי׳ להוציא יקר מזולל‪ ,‬וזר‪ ,‬היה כל תכלית‬
‫אתו‪ ,‬ולכך אוכלים שבועות ״ יי ם ק כ ה׳׳ ת‬
‫קבר‪,‬״ת‪ .‬וזהו מה שמשה רבינו השיב‬
‫מאכלי חלב דחלב מרמי על ה כ חי'‬
‫לר‪,‬םלאכים ‪ -‬שטענו תנה הורך על השטים‪,‬‬
‫לד‪,‬וציא יקר מזולל‪ ,‬דדם נעכר ונ ע׳ טד‪ ,‬חלב‬
‫כלום יצה״ר יש בכם ‪ -‬הרי אין לכם יצה״ר‬
‫לו־‪,‬נ כ ר ת‬ ‫ייי׳י‬ ‫שמסית אתכם לא לע שות רצון הבורא‪,‬‬
‫עבודת ה׳ כתוצאה מד‪,‬יצה׳׳ר גו פי ה‪,‬‬
‫ממילא לא שייך אצלכם המו שג של להוציא‬
‫יקר מזולל‪ ,‬ומפני מה אתם זקוקים לקבה״ת•‬
‫הפה‬ ‫רגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬

‫את עצמו להתגבר על‬ ‫האדם לאנום‬ ‫ז קי ד הקדוש ה״אמרי נועם״ מבאר עוד‬
‫היצה״ר‪ ,‬בטענת מיתה‪ ,‬שתתבונן שהאדם‬ ‫טעם לאכילת מאבלי חלב בחג השבועות‪,‬‬
‫אינו נצחי ולכל נברא ונוצר יש קץ ותכלית‪,‬‬ ‫לפי מה שאמרו חכמי המחקר אשר הכוחות‬
‫ובהגיע יומו לפרוש מן העולם משאיר הכל‬ ‫המזון שיש בחלב לא נמצא בשום דבר‬
‫כאן‪ ,‬ואז ״גמר ומקני נפשיה״ עבור התורה‬ ‫שבעולם‪ ,‬ראם יאכל רק לחם הלא הוא צמא‬
‫ומקבלו ברצון ובלב שלם‪.‬‬ ‫למים וגם מים בלבד בוודאי אינו מזין‪,‬‬
‫משא״ב חלב אנו רואים שהוולד יונק ובזה‬
‫וכדברי* ה״חובות הלבבות״)בתוכחה בסוף‬ ‫נתגדל ויש בו כח אכילה ושתיה כי הוא‬
‫המזהיר את האדם לאמר‪ :‬החיים‬ ‫החימר(‬ ‫כוללת חיות הגופניות‪ ,‬כמו״ב התורה הוא‬
‫והמות אחים‪ ,‬אחוזים בשתי קצות גשר‬ ‫כוללת חיות הרוחניות‪ ,‬ונקראת בשם לחם ‪-‬‬
‫רעוע‪ ,‬וכל ברואי תבל עוברים עליו‪ ,‬החיים‬ ‫לכו לחמי בלחמי‪ ,‬וכן‬ ‫כמ״ש )מ שליט‪,‬ה(‬ ‫ומים‪,‬‬
‫מובאו והמות מוצאו‪ ...‬והוא מזהיר את‬ ‫)ישעיה נה‪ ,‬א( הוי כל צמא לכו למים‪ ,‬ע״ב ביום‬
‫האדם שיקח בחשבון שאין הוא יודע באיזה‬ ‫מתן תורה אוכלין חלב שהוא חיות הכוללת‪,‬‬
‫מקום בגשר הוא עומד‪ ,‬בתחילת הגשר‪,‬‬ ‫כמו התורה שהוא כוללת בו כל חיות‬
‫באמצעיתו‪ ,‬או אולי ח״ו בםופו‪ ,‬כשמגיעים‬ ‫הרוחניות‪ ,‬כי התרי״ג מצות הם עניני‬
‫לקצה‪ ,‬או אז רואים בעליל שכל עניני‬ ‫פרטיות‪ ,‬וכל מצוה פועלת בשרשה‪ ,‬משא״ב‬
‫העוה״ז הבל הבלים המה‪ ,‬מגיע זמן שצרך‬ ‫תלמוד תורה כנגד כולם‪.‬‬
‫לעמוד לפני בי״ד של מעלה ולתת דו״ח על‬
‫הכל‪.‬‬ ‫וע״כ למטרה זו קבלנו את התורה‬
‫הקדושה‪ ,‬בכדי שנוכל להתגבר בכללות על‬
‫ו ע פי״ז חשבתי לבאר בד״א‪ ,‬ו׳עזר‬ ‫היצר הבוער בקרבנו תמיד‪ ,‬וכדברי חז״ל‬
‫מ׳צריו ת׳היה הר״ת מ־ו‪-‬ת‪ ,‬והיינו שע״י‬ ‫לס בראתי יצה״ר בראתי לו תורה‬ ‫)קירושץ‬

‫שהאדם יזכור לו יום המיתה יוכל להתגבר‬ ‫תבלין‪ ,‬ומשמעות הדברים ־ כי אין תבלין‬
‫על יצרו וכנ״ל‪.‬‬ ‫אחר נגד היצה״ר רק התורה הקדושה‬
‫בלבד!!‬
‫כ מ ם' ב״ק )פז‪ (.‬איתא םומא פטור מן‬
‫)דברים ו‪ ,‬א(‬ ‫המצות‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬אמר קרא‬ ‫ו א פ״ ל בדרך המומר בדברי הגמ׳ הנ״ל‬
‫ואלה המצות החקים והמשפטים‪ ,‬כל שישנו‬ ‫• ״אגב אונם מיתה גמר ומקני״ דהיינו שעל‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הפו‬

‫עליו לנצל את זמנו‪ ,‬ושידע שאם ל א ינצל‬

‫במשפטים ישנו במצות והקים‪ ,‬וכל שאינו‬
‫את שנות השהיה בישיבה כדאוי‪ ,‬יבוא יום‬
‫במשפטים אינו במצות והקים‪ ,‬והרמז בזה‬
‫ויצטרך לתת ע״ז דו״ח‪ ,‬שבשמים ישאלוהו‪:‬‬
‫כנ״ל שכל אדם ששופט את עצמו ‪ -‬מייסר‬
‫מדוע לא ניצלת שנים יקרות אלה כראוי?‬
‫את עצמו‪ ,‬ומסתכל על עצמו‪ ,‬זוכה לקיים‬
‫הלא לא היו לך שום דאגות וטירדות? ע ״ ם‬
‫את החוקים והמצות‪ ,‬ואם אין אדם שופט‬
‫תתמסרו ללימוד התודה ותיקון ה מידות‬
‫ומייסר את עצמו‪ ,‬לא בודק את החסרונות‬
‫כראוי‪ ,‬ובפרט שעומדים אנו עכשיו לפני יום‬
‫שלו‪ ,‬הגם שיתכן והוא בודק ומחפש תמיד‬
‫קבלת התורה‪ ,‬והקב״ה ברא א ת ה עול ם‬
‫חסרונות אצל השני‪ ,‬אם לא בודק את נגעי‬
‫והודיע לנו שהתנאי בקיום העולם הו א ״‬
‫עצמו לא יגיע לחוקים ומצות‪ .‬וכמו ר׳ מרדכי‬
‫קבלת התורה הק׳‪ ,‬ואם לאו אני מחזיר א ת‬
‫הנא ששאל איש אחד מעיר וויען אם אפשד‬
‫העולם לתוהו ובוהו‪ ,‬בלא התורה אין‬
‫להשיג שם משקפיים‪ ,‬והלה תמה עליו‬
‫מהעולם כלום‪ ,‬התורה הלו׳ הי א ה ע מו ד‬ ‫״‪ .,‬ען לא יוכל להשיג‬
‫העולם‪.‬‬ ‫משקפיים‪ ,‬ואמר לו ר׳ מרדכי הנא כונתי הוא‬
‫למשקפיים כאלה שרואים נגעי עצמו ולא‬
‫וס‬
‫אנו לפני קבלת ה תו ר ה‪ ,‬י‬ ‫עומדים‬
‫הזולת‪ ,‬וזהו ״םומא״ שאינו רואה נגעי עצמו‪,‬‬
‫‪.J3‬‬ ‫גדול וקדוש‪ ,‬יום אשד עליונים‬
‫״פטור מן המצות״ לא יוכל להגיע למצות‪,‬‬
‫^*'ירר ל ע ו ל ם‬ ‫ותחתונים‬ ‫וע״כ יהשוב בהשבון נפשו וינצל היטיב את‬
‫ומחובתינו להתחזק ולקבל א ת עי ל ה ת ו ת !‬
‫הזמן לתורה‪ ,‬לד‪,‬ערך ולההשיב את הזמן‪,‬‬
‫בפנימיות המת והלב‪ ,‬ברמ״ח אברי ם רעזס״ך;‬
‫דכר זר‪ ,‬זכיגו לראות אצל זקיני הקרוש נ על‬
‫גידים‪ ,‬ולהתמיד בה ב ה ת ל ה בו ת‬
‫״אהבת ישראל״ זי״ע‪ ,‬התמדת התורר‪ ,‬מהו‪,‬‬
‫א ^‬ ‫ושיהא ניכר על האדם כ מ ה ח ר שי ם‬
‫כיצד הקפיד ככל כוהו שלא לבטל אפילו‬
‫יו״ט שקבלנו התורה‪ ,‬והקב״ה יעזור ש נ ו כ ל‬
‫רגע אחד‪.‬‬
‫ומרזיד‬ ‫וטהרה‬ ‫בקדושה‬ ‫לקבלה‬
‫עם‬ ‫ברוחניות וגשמיות ונזכה יחד‬
‫אר‪ 1‬זאת צריך ללמוד בשנות הנעור ם‪/‬‬
‫^‬ ‫אדמו״ר שליט״א )מ״ל( לביאת נ ו א ל‬
‫דכשיגיע לימי הזיקנה כבר יראה האיך עבדו‬
‫במהרה בימנו ברחמי שמים אמן‪.‬‬
‫ימיו ושנותיו‪ ,‬אבל אז כבר יהיה מאוחר‪ ,‬ע״כ‬
‫קפז‬ ‫דבריי מוסר ־־ מכ״ק כלרן אדכוו״ר שלי־ט״א‬

‫תוכן שייחת פרשת חקת‪ ,‬תש״ל לפ״ק‬

‫לשמעם‪ ,‬כגון לה״ר ורכילות וכדומה‪ ,‬ואז‬ ‫‪ ..‬אין כל ספק שהמתבונן בחסדים‬
‫כאשר שואלים אותו אם שמע‪ ,‬אינו יכול‬ ‫המרובים שעושה עמו הקב״ה‪ ,‬יזדדז לעבוד‬
‫לומר שקר ולהכחיש‪ ...‬ולכן מייעץ לנו התנא‪,‬‬ ‫את בוראו כראוי למען לא יהיה ח״ו כפוי־‬
‫שלא יזדרז להצטרף לקבוצה כזו‪ ,‬וממילא לא‬ ‫טובה להשי״ת‪.‬‬
‫ידע את הרכילות‪ ,‬ויוכל באמת לענות‪ :‬איני‬
‫יודע!‬ ‫בעוה״ז יש בו צרות רבות מאד‪ ,‬אין‬
‫לכם מושג כמה צרות יש בעולם‪ ,‬ומי שמכיר‬
‫וחשבתי להוסיף ע״ז בד״א‪ ,‬למד לשונך‬ ‫את ה״דף״ של עצמו‪ ,‬ויודע כמה חטא‬
‫לומר איני יודע‪ ,‬כאשר מישהו בא ומציע לך‬ ‫להקב״ה ‪ -‬יודע מה היה מגיע לו‪ ...‬והקב״ה‬
‫עסק ־ לפטפט בדברי רכילות וכדומה‪ ,‬אמור‬ ‫עושה עמו חסד‪ ,‬לא מתחשב בחטאיו‪ ,‬ולא‬
‫לו‪ :‬אין לי זמן‪ ,‬עדיין ״איני יודע״ תורה כל‬ ‫בפגמים המרובים שפגם‪ ,‬ולא בצער הגדול‬
‫צרכי! ‪ -‬חייב אני למסור את זמני בכדי‬ ‫שציער אותו ית״ש‪ ,‬ומעניק לו כל טוב והוא‬
‫להרבות בי תורה ויראה‪ ,‬וממילא אין לי זמן‬ ‫בריא וחזק ואין לו צרות‪ ,‬א״ב כמה עליו‬
‫לשטויות והבלים‪ ,‬ואז ממילא לא יצטרף‬ ‫להודות לבורא יתברך שמו?! וכמה עליו‬
‫למדברי הבלים‪ ,‬משא״כ כשמדברים דברים‬ ‫להתמסר ללימוד התורה ועבודת השי״ת‪,‬‬
‫וכדומה‪,‬‬ ‫בספה״ק‬ ‫מהנאמר‬ ‫חשובים‪,‬‬ ‫עבודה ללא הפסק‪.‬‬
‫לחבורה כזו ‪ -‬כדי להצטרף‪.‬‬
‫זקיני הקדוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‪,‬‬
‫שמא ישאל אדם וכי מנין אדע מה‬ ‫שאמרו )ברכו ת ד‪(.‬‬ ‫מבאר את דברי חכמינו ז״ל‬
‫משוחחים בחבורה זו? ושמא משוחחים בה‬ ‫למד לשונך לומר איני יודע‪ ,‬והקשה הכיצד‬
‫דיבורים קדושים? התשובה היא‪ :‬כשרואים‬ ‫יאמר איני יודע בשעה שהוא יודע? והלא‬
‫מי עומד בקבוצה זו‪ ,‬עי״ז אפשר לדעת מה‬ ‫שקר הוא‪ ,‬וחז״ל יורו לאדם לשקר? ומתרץ‪,‬‬
‫משוחחים בה‪ ,‬כאשר רואים שבקבוצה זו‬ ‫רמטבע העולם‪ ,‬כשהאדם רואה קבוצה‬
‫ה׳‪,‬‬ ‫עובדי‬ ‫ויראה‪,‬‬ ‫עומדים בעלי־תורה‬ ‫אנשים העומדים ומדברים‪ ,‬מיד נחפז הוא‬
‫מבינים שכדאי להצטרף אליה‪ ,‬משא״כ‬ ‫להצטרף אליה ‪ -‬לשמוע מהנעשה‪ ,‬ואז‬
‫כשרואים שעומדים שם אנשים מסוג אחר‪...‬‬ ‫שומעים כל מיני דברים שמוטב שלא‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הפח‬

‫שאיפה זו מםרו את נפשם‪ ,‬זו היתה מ ג מ ת ם‬

‫מוטב להימנע מלהצטרף לכינוסם!‬
‫ורצון ‪ -‬חייהם‪ ,‬וממילא לא היה לה ם פנאי‬
‫לעבור עבירות‪.‬‬ ‫חייבים להבין ולדעת‪ ,‬שהומן הוא‬
‫מיצ ‪ ■p‬יקר מאר‪ ,‬זהו רבר שאי אפשר לקנותו‬
‫הזמן חייב להיות מחולק אצל ה א ד ם‬
‫בכל הון שבעולם‪ ,‬זמן שחלף ‪ -‬לעולם לא‬
‫לשני דברים‪ ,‬ללמוד לימודים חדשים ‪,‬‬
‫ישוב‪ ,‬והזמן חייב להימסר כולו בליל לתורה‬
‫שטרם למד‪ ,‬ולשנן את מה שלמד כ כ ד שינון‬
‫ועבודת ה'‪.‬‬
‫מרובה‪ ,‬עולמינו יש כו שכחה ואם‬
‫משננים ‪ -‬שוכחים! ואם צריך לחזוד‪ ,‬אז אין‬
‫הקרוש‬ ‫הכעש״ט‬ ‫תלמידי‬ ‫וכדברי‬
‫זמן לדברים בטלים‪.‬‬
‫שאמרו‪ ,‬שצר ‪ 7‬שהאדם יניע למצב‪ ,‬שלא‬
‫יהיה לו זמן לעבור עבירות! והכל ״ ע״י‬
‫ואמנם‪ ,‬בחור המתמםר ללימוד ה תו ד ה‪,‬‬
‫שתהיה לו שאיפה טובה‪ ,‬שאיפה כנה‬
‫בחור זה‪ ,‬כשמגיע ליל שבת קודש‪ ,‬הו א מ ל א‬
‫ואמיתית ‪ -‬לנדול בתורה ויראת שמים‪,‬‬
‫חיות‪ ,‬והשירות והתשבחות שהוא מז מ ר‪ ,‬ה ם‬
‫שהרי טי שאין בו שאיפה‪ ,‬כיצד ינדל‬
‫מלאים עם לב ורגש‪ ,‬עם חיות‪ ,‬מ ש א ״ ם מ י‬
‫בתורה?‬
‫שלא למד כראוי‪ ,‬השירות ו ה ת ש כ חי ת ^שלו‬
‫^‬ ‫הם מן השפה ולחוץ״ )חסר ההמשד ותכל‬
‫גדולי* ישראל הגיעו לדרגתם‪ ,‬רק מפני‬
‫ראבדין(‬
‫שהיתה להם שאיפה‪ ,‬שאיפה עצומה‪ .‬ועל‬

‫יום ג׳ פ׳ פנחס‪ ,‬י״ז תמוז תש״ל לפ״ק‬

‫מתחילים לדבר על ענינים שונים ע ל ד א ו ע ל‬

‫חשבון‬ ‫שער‬ ‫ה חו בו ת ־ ה ל ב כו ת ‪-‬‬
‫הא‪ ,‬וכתיל מהוך כך מתגלגלים הדי׳כדרים‬ ‫הנפש‪ ,‬ור‪,‬שבעה עשר‪ ,‬״ה שתנלותר ־‬
‫על פלוני ועל אלמוני‪ ,‬ובין ה שי חי ם ציצי ם‬
‫שהאדם יבחין ויתבונן ״בעת שתטד‪ ,‬נפשו‬
‫להם ריכורים שונים‪ ,‬דהל א כו כ ר ג ע שאין‬
‫לחברת בני אדם ולר‪,‬שתעשע בהם״ ‪ -‬טבע‬
‫האדם בוחן ובודק מ ה שהוא מדבר‪ ,‬ו«‪,‬י‪, 2‬‬
‫בני אדם ונטיית נפשם הוא להימשך אחר‬
‫שם מחסום לפיו להימנע מלדבר׳ אז כ ל‬
‫חבורת אנשים‪ ,‬וכאשר מתאםפים בקבוצה‬
‫הפט‬ ‫דכריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדבלו״ר עוליט״א‬

‫״חכמים״ היינו שרוח חכמים נוחה מהם‪ ,‬אזי‬
‫ממירותיהם‬ ‫גם‬ ‫אליו‬ ‫שירבק‬
‫והנהגותיהם להיזהר כמוהם על דיבור‪ ,‬מה‬
‫לומר ומה לא‪...‬‬
‫ואילו בעת שאדם נפגש עם חבורת‬
‫כסילים‪ ,‬המפטפטים ללא הרף‪ ,‬אינו שם לבו‬
‫כלל לדעת כמה אנשים כלל והכנים בתוך‬
‫דבריו‪ ,‬וכמה דיבורי לשה״ר ורכילות דיבר‬
‫ואינם‬ ‫בתורה‪,‬‬ ‫מפורשים‬ ‫לאוים‬
‫נחשבים בעיניהם כלל לאיסור‪ ,‬ומזלזלים‬
‫בהם‪ ,‬ואם מתחברים יחד עמהם‪ ,‬מושפעים‬
‫שמתנהגים‬ ‫הם‬ ‫והתוצאות‬ ‫מהגיונם‪,‬‬
‫כמעשיהם‪.‬‬
‫ככר הזכרתי בפניבם פעמים רבות דברי‬
‫״למען‬ ‫)בסוף פט״ו(‬ ‫קדשו של המסילת ישרים‬
‫אשר לא יביאום הבלי חבריהם לההביל גם‬
‫הם כמותם״ ‪ -‬אחר שמאר ‪ 7‬שם בגנות אלו‬
‫הרודפים אחר הכבוד ותענוגי ההבל‪ ,‬מייעץ‬
‫ומזהיר אותנו לאמר‪ :‬ואתה בן אדם‪ ,‬התרחק‬
‫נא מאנשים אלו‪ ,‬למען אשר לא יחדירו גם‬
‫בך את ההבל שבהם‪ .‬ואם יש לך אף מעט‬
‫עדינות‪ ,‬וקצת התרוממות‪ ,‬אם תסתובב עם‬
‫אנשי ההבל‪ ,‬הם יבלבלו את מוחך‪ ,‬ובסופו‬
‫של דבר ילעגו ממך‪ ,‬ותהא כחוכא וטלולא‬
‫בעיניהם‪ ,‬כי רזם ישחקו מכל ה״ערליכקייט״‬
‫שלך‪ ,‬ועוד יעשו לך גם ״צרות״ נוספות עבור‬
‫שבא לו לומר ־ הוא אומר‪ ,‬ואינו שם לב לכך‬
‫כמובן‬ ‫כלל‪ ,‬ולא משנה לו באיזה זמן הוא נמצא‪ ,‬אם‬
‫בשבת או בימות החול‪ ,‬מתי שזה רק יהיה‪,‬‬
‫מתקבצים להם מספר אנשים ומתיישבים‬
‫לעזוחח ולפטפט‪ ,‬כי הנפש הבהמית חושקת‬
‫זו‬ ‫מעין‬ ‫בחבורה‬ ‫להימצא‬ ‫ותאבה‬
‫ולהשתעשע בה‪.‬‬
‫לפיכך כותב החוה״ל ־ יש צורך‬
‫שהם‬ ‫להתבונן • במעלת הברירות והפרירה‬
‫מבנ״א ‪ -‬וברוע חברת כםיליהם מבלי‬
‫שיביאנו לכך ־ לראות מה גורל מעלת‬
‫ההיברלות והפרישות מבנ״א‪ ,‬ומאירך מה‬
‫רע ומזיק הוא ההתחברות עם הכםילים‪,‬‬
‫ולמרות שאף אחר לא מאלצו ומכריחו לכך‪,‬‬
‫בבל זאת מפתהו היצה״ר שיתחבר עמהם ‪-‬‬
‫ורעו לכם! שיתכן וכסיל ישתתף בשבת‬
‫אחים יחר ״בבאטעם״‪ ,‬וגם יכול הוא לומר‬
‫רבר תורה‪ ,‬ועם כל זה ״כסיל״ הינו‪ ,‬משום‬
‫שאין לו שכל הישר ורעת אמיתית‪ ,‬ואפילו‬
‫שיעשה עשרה מיני ״חכמות״ משך רקה‬
‫אחת‪ ,‬כ״ז עריין כלום‪ ,‬ולא יקרא ״חכם״‬
‫משום כך‪.‬‬
‫)משלי יג‪ ,‬כ(‬ ‫וככר הזהירנו שלמה המלך‬
‫הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ‪-‬‬
‫שארם המסתובב בין אנשים הררים וחכמים‪,‬‬
‫היינו אלו שהכתוב מכנה אותם בשם‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬כלכ״ק כלרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫הצ‬

‫חפציך״ ‪ -‬דחפציך אםורים‪ ,‬ותי׳ שם כתוס׳‬ ‫ה״ערליכקייט״ שבך‪ ,‬על כן חובתך להיבדל‬
‫דהכוונה הוא על ״דיבורים המיותרים״‬ ‫ולהתבודד מהם‪ ,‬שמאנשים כאלו אין עבורך‬
‫שצריך למעט בהם בשבת‪ ,‬והביאו ראיה‬ ‫שום תועלת לא לנפשך ולא לנשמתך‪.‬‬
‫מהתנא הק׳ רשב״י שהיתה לו אמא זקינה‬
‫שהיתה מדברת הרבה‪ ,‬ובשבת‪ ,‬כששמע‬ ‫וכפרט בבוא יום הקדוש‪ ,‬דער לעכטיגע‬
‫רשב״י אותה מדברת אמר לה*‪ .‬א מ א‪ ,‬שב ת‬ ‫שבת‪ ,‬אשר ניתן לנו להתרומם קצת מאויר‬
‫היום! וכן הםתייעו מהא דאיתא בירושלמי‪:‬‬ ‫החולין‪ ,‬ולדבק א״ע להשי״ת ע״י ישיבת‬
‫בקושי התירו שאילת שלום בשבת‪.‬‬ ‫אחים יחד ולזמר שירות ותשבחות לקל חי‪,‬‬
‫והנה אם כזמן כה נעלה עומדים ומתגודדים‬
‫והאחרונים הקשו על דברי ה תי ס׳‬ ‫בקבוצות לפטפט‪ ,‬ולא משנה אם זה מחוק‬
‫דם״ל דכוונת חז״ל למעט מ״ודבר דבר״‬ ‫לביהמ״ד או בתוכו‪ ,‬עצם הדבר כואב לי‬
‫דברים בטלים‪ ,‬וכי ״דברים בטלים״ אסוריס‬ ‫מאד‪ ,‬הלוא רחמנות גדולה היא על אלו‬
‫איסור‬ ‫רק בשבת‪ ,‬והלוא גם‬ ‫שאינם מרגישים כלל טעמה הנפלא של‬
‫כמפורש בגמ׳ יומא )דף יט‪ (:‬ודברת ב ם ״ ‪P 3‬‬
‫השבת‪ ,‬הלוא ביכולתם גם להתרומם באפם‬
‫ולא בדברים אחרים‪ ,‬ורבא אומר שם‪:‬‬ ‫מה‪ ,‬ולהתלהב להשי״ת אם זה בזמר של‬
‫השח שיחת חולין עובר בע שה שנאמר‬ ‫שבת או בםיפור מתלמידי הבעש״ט הק׳‪,‬‬
‫ודברת בם ‪ -‬ולא בדברים אחרים׳ והלא ל או‬ ‫התעוררו נא משנתכם‪ ,‬ואל תעבירו השב״ק‬
‫הבא מכלל עשה ־ ע שה׳ ומוסיף ר' א חא בר‬ ‫בתרדימה של הליכה בטילה באפם מעשה‪,‬‬
‫שנאמר )קהלת א‪ ,‬ח( ״ כ ^‬ ‫יעקב דעובר גם בלאו‬ ‫הלוא עור יבוא יום ויתחרטו אי פעם‬
‫הדברים יגעים לא יובל איש לדבר״ פירוע‪1‬ו‬ ‫כשיזכרו במה העבירו את השבת ואלו‬
‫שכל הדיבורים שמשתמשים בה ם לדכריס‬
‫דיבורים דברו בו‪...‬‬
‫ריקים ללא שום תוכן אסור לדבר כד״ס‬
‫ותירצו דאכן אין כוונת התום' ע ל "דכרים‬ ‫כמם' שבת)דף קיג‪ {:‬יש פלוגתא בין רש י‬
‫בטלים״ ממש ח״ו‪ ,‬אלא על "קיצור חדיכור״‬ ‫לתום׳ עה״פ)ישעיה נח‪ ,‬יג( ״ודבר דבר ודרש נן‬
‫וכעין מה שנזכר בגמ׳ עירובי! )יף ע‪ (:‬דר׳‬ ‫שלא יהא דיבורך של שבת כדבורך של חול‪,‬‬
‫הגלילי הלך בדרכו הגיע לפרשת דרכים‪ ,‬ולא‬ ‫ומפרש רש״י‪ ,‬דהכוונה לדיבורים בענ נ‬
‫ידע לאיזה דרך לפנות‪ ,‬ופגש שם את כרורין‪-‬‬ ‫מקח וממכר וחשבונות‪ ,‬והקשו שם בתום'‬
‫דביתהו דר׳ מאיר‪ ,‬שאל אותה• כ איז ת‬ ‫הא דיבורים כאלו של מו״מ ילפינן ״ממציא‬
‫הצא‬ ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלו״ר עוליט״א‬

‫עובד כהוגן להתבונן במצבו‪ ,‬ולכן האדם‬ ‫נלך ללוד‪ ,‬כעסה עליו ואמרה‪ :‬גלילי שוטה‪,‬‬
‫נםחף עם הזרם‪ ,‬וברגע שנקלעים יחד עוד‬ ‫לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם‬
‫שנים ושלשה אנשים עומדים לדבר‪ ,‬וזאת‬ ‫האשה‪ ,‬שהרי היה לו לקמץ במילין ולומר‬
‫אינני סובל‪ ,‬כי כשרואים קבוצה מעין זו אין‬ ‫״באיזה ללוד״‪ ,‬והוא הדין בענינינו דעיקר‬
‫להצטרף אליהם‪ ,‬אלא יש לברוח מהם‬ ‫המיעוט לא בא עבור דברים בטלים‪ ,‬שזה‬
‫כמטחוי קשת‪ ,‬ובפרט בשב״ק שחייבים לקצר‬ ‫אסור גם בימות החול‪ ,‬אלא לגבי קיצור‬
‫בדיבור אף במה שמוכרחים‪ ,‬ודאי שאין‬ ‫הדיבור שנדרש בשבת יותר מבשאר הימים‪,‬‬
‫לשוחח ולפטפט‪ ,‬הן בליל שב״ק‪ ,‬והן ביום‬ ‫מכאן רואים מהו פירושו של ״שבת קודש״‪.‬‬
‫השבת‪ ,‬האם העםקים האלו בוערים לו כ״כ‬
‫שאינו יכול להמתין עוד עמהם?‪...‬‬ ‫אמנם‪ ,‬גם בימות החול‪ ,‬מי שמבטל‬
‫זמנו בפטפוט דברי שוא והבל‪ ,‬הרי זהו‬
‫לכם‪,‬‬ ‫דעו‬ ‫תלמידיים‪-‬יקרים‪,‬‬ ‫״עלבון התורה״‪ ,‬וכמי שאומר אינני לומד‪ ,‬כי‬
‫שבישיבתינו הקדושה ישנם בחורים עובדי‬ ‫יש לי עתה דברים חשובים יותר מהתוה״ק‪,‬‬
‫האמת ‪ -‬התכלית‬ ‫את‬ ‫ה׳‪ ,‬המחפשים‬ ‫שהרי ביכלתו לאצור מרגליות יקרות‪ ,‬ומדוע‬
‫שבחייהם‪ ,‬אינם מעבירים זמנם להבל וריק‪,‬‬ ‫שיבטל מלימוד התורה בו בזמן שבאפשרותו‬
‫אשריהם ואשרי חלקם‪ ,‬כי הם יודעים מה‬ ‫ללמוד‪ ,‬אכן שלא בכל מצב אפשרי להתעמק‬
‫שהם רוצים‪ ,‬והם יודעים מה הפירוש ״דיבור‬ ‫בעיון תוספות מםובך‪ ,‬ע״כ אם מרגישים‬
‫הפה״‪ ,‬יודעים המה פירוש המושג ״לפני‬ ‫קצת עייפות או כבירות הראש‪ ,‬יכולים‬
‫התפלה״‪ ,‬איך ובמה לנצל ההכנה לתפלה‪,‬‬ ‫ללמוד לימודים שאינם כ״כ קשים‪ ,‬העיקר‬
‫וכן גודרים הם א״ע בכל מיני גדרים וםייגים‪,‬‬ ‫שלא להעביר הזמן בדברים בטלים‪ ,‬ולא‬
‫נוצרים את לשונם‪ ,‬ואין מניחים לגוף לחיות‬ ‫להניח את התורה הק׳ בקרן זוית‪ ,‬כי בזה‬
‫כפי שדורש וחושק‪ ,‬אלא נותנים לו עבודה‬ ‫מראה שאין לתורה שום חשיבות וערך‬
‫רבה וממודרת עבור כל ימי החיים‪ ,‬ואכן‪,‬‬ ‫בעיניו ח״ו‪ ,‬ועל זה מתאוננת הבת קול)אבות‬
‫חייהם מלאים חיות והנאה אמיתית‪ ,‬ובמשך‬ ‫״אוי להם לבריות מעלבונה של‬ ‫פ״ו מ״ב(‬

‫הימים עוד יזכו לראות בעז״ה מה פעלו‬ ‫תורה״‪.‬‬

‫בעמלם‪ ,‬ומאידך מה הועילו האחרים שלא‬
‫הלכו בנתיבותיהם‪ ,‬ושמעו לעצת יצרם‪.‬‬ ‫וסיבת הגרמא לכל הנזקין הנזכרים‪ ,‬לפי‬
‫שאין חיים עם חשבון הנפש‪ ,‬והראש אינו‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הצב‬

‫מלעשותה‪ ,‬משום שירא שיתוודע ל א ח רי ם‬ ‫מעיד אני בפניכם‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬ישנם‬
‫ואינו חפץ שיגנוהו‪ ,‬ומפני הבושה והפחד‬ ‫בחורים כישיבה שהתיעעו בכל כוחם‪,‬‬
‫יכול לימנע מגניבה ורציחה וכדומה‪ ,‬מ ש א״ ם‬ ‫ומצאו אח״ב פרי בעמלם‪ ,‬וכן ישנם אברכים‬
‫בהרהורי עבירה מקיל האדם יותר משום‬ ‫שקבלו ״היתר‪-‬הוראר‪,‬״‪ ,‬ויש כאלו שנבחנו‬
‫שיודע שאין בני אדם מכירים ויודעים מ ה‬ ‫על כל הלכות שבת‪ ,‬ואכן ירעו היטיב‬
‫שטמון במחשבותיו ובעמקי לבבו‪ ,‬ובזה יכול‬ ‫ונמצאו בקיאים בכל‪ ,‬וכפי שרברתי עם‬
‫להיראות כלפי חוץ ״א שיינער יוד״‬ ‫הרבנים שבחנו אותם‪ ,‬הם לא חסרו כל שבח‬
‫שיינער חםידישער בחור״‪ ,‬עטור ולבועז‬ ‫ותהילה על הנבחנים‪ ,‬ב״ה הייתי מרוצה‬
‫בלבוש החסידי בדיוק כמו שלובש הכחור‬ ‫מכך‪ ,‬ונהניתי ער מאר‪ ,‬וכמובן שלכל זאת‬
‫הכי קדוש והכי חשוב שבישיבה‪ ,‬ויכול הו^ן‬ ‫אין מניעים בקלות‪ ,‬ורק ע״י רוב עמל ויגיעה‬
‫לעשות מעשי חסידות שונים‪ ,‬ועם כל ז א ת‬ ‫ומרץ החיים ושאיפה רבה‪ ,‬ודרשו מעצמם‬
‫מוחו רקוב ומקולקל‪ ,‬וכנודע מדברי‬ ‫להגיע לפסגה כל שהיא בחייהם‪ ,‬וניצלו את‬
‫הבעש״ט הק׳ אשר היכן שמוח ה אד ם מונ ח‬
‫זמנם כהוגן‪.‬‬
‫שם מונחים כל רמ״ח אבריו כי גופא כ ת ר‬
‫רישא גריר שזהו עיקר האדם‪ ,‬ורק ;‪ j‬״‪,‬‬ ‫ובזה יזכו גם לשלוט על יצרם‪ ,‬כי לולי‬
‫שישקיע האדם ראשו ורובו כעיון דברי‬ ‫העסק בדברי תורה‪ ,‬מיד הבע״ד נעשה‬
‫הדעזב״^ן‬ ‫המהרש״א‬ ‫התום׳ או בדברי‬
‫בעה״ב ושליט עליו‪ ,‬ואז המצב מר כלענה‪,‬‬
‫והריטב״א וכדו׳ אזי ניצול מכל דע‪ ,‬וכלא״ה‬ ‫וכדאיתא בםפה״ק אמרי נועם ריש פ׳ צו‪,‬‬
‫שקוע הוא בהבל וריק‪ ,‬ולכן הזהידו חז״ל‬ ‫שמבאר את המובא ברש״י שם‪ :‬אמר ר‬
‫דהעונש של הרהורי עבירה ק שה ממע^ שת‬
‫שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש‬
‫העבירה גופה‪ ,‬וזאת מזהידינו רבי ע‪ 1‬מ ע רן‬ ‫חםרון כים‪ ,‬והקשה הלוא בכל הקרבנות יש‬
‫מ^טאר‬ ‫ביותר על שמירת ה״מח״ יתד‬ ‫חםרון כים‪ ,‬ולמה הזהירנו דוקא בקרבן‬
‫האברים‪ ,‬מפני שאין לו כיס ו מכ ם ה כ עז א ר‬
‫העולה?‪ ,‬ותירץ דהכוונה להרהורים רעים‪,‬‬
‫האברים‪ ,‬שתהא לו לשמירה נוספת‪.‬‬
‫וכמובא בחז״ל יומא )כט‪ (.‬הרהורי עבירה‬
‫קשים מעבירה‪ ,‬דלכאורה מה ההסבר בזה‪,‬‬
‫ר תי חו ת‬ ‫כחור צעיר שיש בו עדיין‬ ‫הרי מי שעושה עבירה בפועל‪ ,‬יש לו יותר‬
‫הדמים‪ ,‬צ ר ך למסור את כל ז מנו‬ ‫עונג מזה שחושב בלבד? ‪ .‬אלא מבאר‬
‫מו חו‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ולשעבד‬ ‫יותר‬ ‫האדם‬ ‫נרתת‬ ‫במעשה‬ ‫רעבירה‬
‫מצג‬ ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק כורן אדמו״ר שלי־ט״א‬
‫וע״ב הרמז ע״ל בנ״י ישרא״ל גימ׳ הרהו״ר‬
‫עביר״ה שתיקן המחשבות של ישראל‪ ,‬והיינו‬
‫ע״י עשה טוב העסק בלימוד התורה יתקן‬
‫הכל‪.‬‬
‫ושטות‪ ,‬ואם המח זך ונקי‪ ,‬אזי גם כל הרמ״ח‬
‫ו ל כן תדעו‪ ,‬אם רוצים שהמה ישאר זך‬
‫ונקי מכל הרהור רע ח״ו‪ ,‬אין עצה אחרת‬
‫זולת העסק בתוה״ק שמקדש ומטהר את‬
‫האדם ־ אולי הנכם יודעים עצות יותר‬
‫מועילות לשמירת המה מכל טינוף ולכלוך ‪-‬‬
‫אבל הנראה לי הוא שרק ע״י שעבוד המה‬
‫בעיון התוה״ק‪ ,‬להשתעבד ממ ש כעבד‬
‫כנעני‪ ,‬דהיינו למסור כל זמנו וחושיו עבור‬
‫התורה הק׳‪ ,‬ולא ללמוד בהפסקות לסירוגין‪,‬‬
‫שאחר כחצי שעה מפסיק‪ ,‬ואף באמצע‬
‫לימודו מציץ מידי פעם בנעשה סביבו‪ ,‬שהרי‬
‫הדרך הישרה והנכונה בלימוד והתמדה ־‬
‫היא הקביעות לעבודה רצופה ללא הפסק‬
‫רגע‪ ,‬וכך נקנית התורה לקנין נצחי‪ ,‬וע״י‬
‫חזרה ושינון רב כדי לזכור את הלימוד‪ ,‬וכפי‬
‫שסיפר לי אברך א׳ שהספיק לחזור במשך‬
‫שבוע אחד‪ ,‬ארבעה פעמים את כל הלכות‬
‫שבת בע״פ‪ ,‬ע״י שסיכם ורשם לעצמו בכתב‬
‫את כל הפסקים והדינים שלמד‪ ,‬וכך היה‬
‫יכול לחזור עליהם בקלות‪ ,‬וזהו דבר חשוב‬
‫וטוב‪ ,‬ומשמעות הדבר‪ ,‬שהאברך דרש ותבע‬
‫משהו מעצמו‪ ,‬והיתה לו השאיפה לזכור כל‬
‫מה שלמד‪ ,‬וזהו יסוד חשוב שלא להיות‬
‫לחשוב בדברי תורה‪ ,‬ורק על ידי זה ינצל‬
‫ממחשבות זרות‪ ,‬ראם לא כן איך ינצל מן‬
‫הרע? הלוא המח אינו נח‪ ,‬וברגע שאין‬
‫מחדירים בו דברי תורה‪ ,‬מהרהר בדברי הבל‬
‫אברים קדושים וטהורים‪ ,‬בחור צריך שיהא‬
‫מוטל עליו ״עול״‪ ,‬לפעול משהוא בעולמו‪,‬‬
‫בכדי שיגיע לתכלית החיים‪ ,‬בימי חלדו יש‬
‫לו להתעמק ולחדש בפלפולי דאורייתא‪ ,‬ולא‬
‫שימצא את עצמו לפתע כעבור הימים ריק‬
‫ונעור מכל וכל‪.‬‬
‫וכדרך זו מבאר האמרי נועם בפרשתנו‬
‫עה״פ פנחם כו׳ השיב‬ ‫)ר״ה א״י השיב את חמתי(‬
‫את חמתי מעל בני ישראל‪ ,‬עפ״י מה דאיתא‬
‫בספה״ק נועם אלימלך עה״פ בנכליהם אשר‬
‫נבלו לכם‪ ,‬דרומז למחשבות אסורות שעי״ז‬
‫רצו המדינים להכשיל את בני ישראל‪ ,‬ופנחם‬
‫בא וכיפר דוקא על חלק המחשבה‪ ,‬משום‬
‫דאלו שפגמו במעשה נתפרש עונשם ‪ -‬קח‬
‫את כל ראשי העם והוקע אותם לה׳ נגד‬
‫השמש‪ ,‬ואילו על מי שפגם בהרהור בלבד‪,‬‬
‫ע״ז היה פנחם מכפר במעשיו‪ ,‬וזהו ״השיב‬
‫את חמתי מעל בני ישראל״ היינו שתיקן‬
‫עולם המחשבה שנקרא ״על בני ישראל״ כי‬
‫בחי׳ המעשה נקראים ״בני ישראל״ ע״ד‬
‫)רש״י‬ ‫תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים‬
‫הרי המעשה נקראת בשם בנים‪,‬‬ ‫ריש ם׳ נח(‪,‬‬
 ‫דברי מוסר « מכ״ק כלרן אדכלו״ר שליט״א‬ ‫הצד‬

‫גבוהים ורמים‪ ,‬שעטפום בשיחות חו לין‬

‫מרוצה אף פעם ברוחניות‪ ,‬ולא להסתפק‬
‫פשוטים למראה העין‪ ,‬והאמת שהעלימו א ת‬
‫במועט שלמדו‪ ,‬אלא לשאוף תדיר להרבות‬
‫רום כוונתם מהשגת בינת הסובבים או ת ם‪,‬‬
‫לעצמו ידיעות נרחבות בתוה״קי‬
‫אולם אנשים כערכינו‪ ,‬אם חפצים ל ה ת ק ד ש‪,‬‬
‫חייבים לקצר הדיבור‪ ,‬ולזכות לדביקות ה׳‬
‫ונחזור להמשך דברי החוה״ל ״ומרעת‬
‫ולהשראת השכינה אי אפשר ע״י רוב דיבור‪,‬‬ ‫חברתם מותרי הדברים״ היינו דיבודים‬
‫אלא ע״י לימוד התורה‪ ,‬ששם מותר ויכולי □‬
‫מיותרים שאין לאדם צורך בהם‪ ,‬ואין בהם‬
‫לדבר ללא גבול‪ ,‬יש אפשרות ל ה תוו כ ח‬
‫שום תועלת‪ ,‬והוא כמין ״מחלה מדבקת ‪,‬‬
‫התדרד‪,‬‬ ‫בלימוד‬ ‫ומחלוקת‬ ‫ולהתפלפל‪,‬‬
‫ועכ״ז לדאבונינו נמצאים אנשי הבל המבלים‬
‫הקדושה זהו דבר נעים ומתוק מאד‪.‬‬
‫לחפשיים‬ ‫הכוונה‬ ‫ואין‬ ‫בכך‪- ,‬‬ ‫זמנם‬
‫וחילוניים‪ ,‬אלא אלו שאין עליהם עול תורה‬
‫ככד הדגשתי‪ ,‬יש בחורים מיו ח ד ^ ס‬
‫ההבל ‪,‬‬ ‫״אנשי‬ ‫מכונים‬ ‫ויראת‪-‬שמים‬
‫ויקרים‪ ,‬בשיבתנו הק׳‪ ,‬עובדי ה׳ א שר מ מ ש‬
‫וחברותא כזאת מזיקה לאדם‪ ,‬ויש להתרחק‬
‫נהיה‬ ‫ביכולתי לומר שאני ממ ש‬
‫מהם כמטחוי קשת‪ ,‬שלא יהא לאדם כזה‬
‫נגד‬ ‫ש ל ה ם‪,‬‬ ‫במציאות נגד יראת השם‬
‫שום ״ערך״ בעינינו‪ ,‬ויהא בבחינת מוקצה‬
‫התמדת התורה שלהם‪ ,‬ודרכי היושר ש ב ס‬
‫מחמת מיאום אצלנו‪ ,‬משום שהוא ריק מכל‬
‫שלקחו א״ע והתנדרו לעבודה ככ ל כ ו ח ם‬
‫זיק של יראת שמים‪ ,‬ואף שיחשוב א״ע‬
‫ויודעים מה שאיפתם בחייהם‪ ,‬י א ק מפיקים‬ ‫ויראה בעיניו כאדם חכם וחשוב‪ ,‬אולם אין‬
‫את התועלת שעבורה נכנסו לישבד־״י‪-‬‬
‫׳ ק‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אני יכול לסבלו‪ ,‬זה לא עבורי‪ ,‬אדם שמדבר‬
‫ומשיגים את התכלית הנרצה כ היי ם‪ ,‬ו ד עו‬
‫הרבה סימן שאין בו יראת שמים‪ ,‬כי מרוב‬
‫נא‪ :‬שלולי נתיסד הישיבה רק ע כו ד מ ס פ ר‬ ‫דברים אין מקבלים ירא״ש‪ ,‬וכבר אמר‬
‫בחורים הללו‪ ,‬גם היה כדאי‪.‬‬
‫שלמה המלך בחכמתו )מ שלי י‪ ,‬יט( ברוב דברים‬
‫לא יחדל פשע‪ ,‬שלא ימלט שבריבוי הדיבור‬
‫ק חו נא בחשבון‪ ,‬ותארו ל ע צ מ כ ס‪ ,‬מ ה ו‬
‫לא יבשל באיזה עבירה‪ ,‬וכן נודע מספה״ק‬
‫הרגשת ההורים‪ ,‬כאשר מגיעי ם‬
‫אשר ברית הלשון מכוון נגד ברית המעור‪,‬‬
‫שמועות טובות על התנהגות בני ה ם‪ ,‬ו ש ה ם‬
‫וכאשר שומרים על הפה כדבעי‪ ,‬יכולים‬
‫הוגים בתורה בהתמדה גדולה‪ ,‬כ מ ת ח ‪ ,‬ן ^‬
‫לחיות בקדושה ובטהרה‪ .‬אמנם היו צדיקים‬
‫והנאה וקורת רוח גורמים ה ם ל ה ו די ס ע ד‬
‫^‬ ‫מתלמידי בעש״ט הק' שיכלו לדבר‬
‫הצה‬ ‫דכרי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫וכמו״כ‪ ,‬ברצוני להעיר על נושא שכבר‬
‫דיברנו‪ ,‬וגם סוכם עם מגידי השיעורים‬
‫שיסייעו בזה לרוב נחיצות הדבר‪ ,‬שיהיה‬
‫לכאו״א חברותא‪ ,‬והחוב מוטל על בעלי‬
‫הכשרונות שיעזרו לחלשים וילמדו עמם‬
‫לפחות שעה או שעתיים במשך היום‪ ,‬ויבאר‬
‫לו דברי מחה״ש או במג״א או בתום׳ וכן‬
‫בלימוד שיעור הבקיאות וכדו׳ זה חשוב‬
‫למאד‪ ,‬הרי אין לכם מושג בגודל גמילות‬
‫החסד שיש בכך‪ ,‬כשדרושים לעשות גמ״ח‬
‫בממון לקבץ כסף עבור איזה נצרך‪ ,‬בזה‬
‫מבינים שזוהי צדקה‪ ,‬והלוא ־ רוחניות זוהי‬
‫הצדקה הגדולה שבצדקות‪.‬‬
‫ומכופלת‪ :‬ראשית‪ ,‬יש בכך מצות כיבוד אב‬
‫כל מי שקרוב לענינים אלו יודע היטב‪,‬‬
‫שבעלי המוחות החלשים‪ ,‬ברגע שרואים‬
‫שאינם מבינים לימודם‪ ,‬יוצא מהם החשק‬
‫לד״ת ונכנסים לשברון רוח‪ ,‬ואף יש כאלו‬
‫וסוברים‬ ‫מכך לייאוש רח״ל‪,‬‬ ‫שנופלים‬
‫שתקוותם אבודה בענין ידיעת התורה‪ ,‬בו‬
‫בזמן שהמציאות מראה‪ ,‬שאילו היו עוזרים‬
‫להם יכלו גם הם להתרומם‪ ,‬והרי זה בבחינת‬
‫הצלת נפשות‪ ,‬ולא רק ״הצלת שעה״‪ ,‬אלא‬
‫לעולם ועד‪ ,‬שהרי מי שאבד את חשקות‬
‫התורה ־ אומלל הוא‪ ,‬וחייבים לחלצו‬
‫ממצוקתו הרוחנית וכבר שנים רבות שאני‬
‫מתאונן באזני המגירי שיעורים והמשגיחים‬
‫שיראו לפעול משהו בדבר הזה‪.‬‬
‫לאין שיעור‪ ,‬ולהיפך ג״כ חלילה אם המצב‬
‫הגיע לידי כך שצריך אני להודיע לאב על‬
‫בנו שמסתובב בבטלה בין כתלי הישיבה‬
‫הלוך ושוב‪ ,‬ומבלה זמנו מאחר שלא הרגיש‬
‫עדיין נועם מתיקות התורה‪ ,‬א ‪ 7‬זה נראה‪,‬‬
‫ואיזו הרגשה יש לאב בשמעו ידיעות‬
‫כאלו?‪...‬‬
‫וכהזדמנות זו‪ ,‬הנני להזכיר שוב את‬
‫בקשתי‪ ,‬שכאו״א יכתוב מידי שבוע דבר מה‬
‫מלימודיו‪ ,‬והגרים כאן יאמרו בשעת סעודת‬
‫שב״ק דבר פלפול‪ ,‬בנוסף לאמרות מתלמידי‬
‫הבע״ש הק׳‪ ,‬והתועלת שבכך היא כפולה‬
‫שהוא אחד מהמצות החשובות שבעשרת‬
‫הדברות‪ ,‬תתבוננו ותראו כשיושבים בשב״ק‬
‫מסובים ע״י שלחן האב‪ ,‬ומתפלפלים בדברי‬
‫הגמ׳ שלמדו משך השבוע‪ ,‬להזכיר חידוש‪,‬‬
‫לבנות ולסתור ע״י קושיות ותירוצים ובו׳‬
‫כדרכה של תורה‪ ,‬שאז האב ממש מחיה‬
‫א״ע בראותו התעלותו של בנו שאינו מבטל‬
‫הזמן‪ ,‬אלא קונה בו קנין התורה‪ ,‬וזהו הכיבוד‬
‫הכי גדול והנחת רוח האמיתית עבורם‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬אם מעלים את החידושים שנלמדו‬
‫ע״ג הכתב זוכרים זאת יותר‪ ,‬ובכלל עצם‬
‫הדבר שהראש שקוע בעומקה של תורה‪,‬‬
‫חשוב וטוב הוא‪ ,‬ואין ביכלתכם להעריך‬
‫גודל ההנאה שיש להורים מכך‪.‬‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק נלדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הצו‬

‫הארם !וכה לחיות ושמהה מלימור התורד‪,‬‬ ‫וצריכים להתבונן שאם השי״ת חנן‬
‫עם הזולת‪.‬‬ ‫לב^ל הכשרון יותר ד^ת וחכמה‪ ,‬והבנת‬
‫חדא‪,‬‬ ‫בצוותא‬ ‫והתחברו‬ ‫ה ת א ח דו‬ ‫התורה‪ ,‬שיחונן גם את רעהו בהבנה ויפתח‬
‫בתורה ויראת שמים‪ ,‬לטהר המח ולקשרו‬ ‫לבו ומוחו בחשקות והבנת התורה‪ ,‬שהרי זו‬
‫להשי״ת ולתורתו הק׳‪ ,‬ובמילא התורה תזכך‬ ‫תועלת עצומה לנפש הזולת‪ ,‬שמעמירו על‬
‫אותו מכל סיג ופגם ותחדיר בו יראת ה ש □‬ ‫רגליו בזה ובבא‪ .‬ואין לחשוב ח״ו שמעביר‬
‫טהורה‪ ,‬לימדו בכל יום ספרי מוסר שיפתחו‬ ‫את הזמן בעת שלומר עם זולתו בו בזמן‬
‫מוחכם ולבבם לילך בדרכי היראה וכן כספרי‬ ‫שיבול להוסיף על יריעותיו עור ועוד‪,‬‬
‫תלמידי הבע״ש הק׳ כ״א היכן שלבו חפץ‬ ‫אררבא‪ ,‬בשלומר עם מי שהבנתו חלושה‪,‬‬
‫ומרגיש משיבה אליו‪ ,‬לא להעביר הזמן‬ ‫מתבהר הענין למםביר גם כן משום שצריך‬
‫בפטפוטי סרק שזאת אני ממאס בתכלית‬ ‫להרחיב ביאורו עבור רעהו‪ ,‬וגם יזכור יותר‬
‫המיאום‪ ,‬לערוך בכל יום חשבון ה נ פ ש‪,‬‬ ‫ע״י שמשנן וחוזר על לימורו בפני רעהו‪,‬‬
‫ובעבור שנים תראו התועלת הרבה שתפיקו‬ ‫ממש תועלת בפולה לשניהם‪ ,‬ובמאמר הגט‬
‫מהתנהגות זו‪ ,‬ותוכלו להידבק כהשי״ת‬ ‫)תע־■״‪ (.,‬״ ו מ ח ל י י יותר מכולם״‪ .‬משל למה‬
‫ובתורתו כראוי‪ ,‬ונזכה עי״ב שהימים‬ ‫הרם־ רומה‪ ,‬לארם השרוי בחשיכר‪ ,‬ואפילה‪,‬‬
‫ימי בין המצרים יתהפכו לששון ולשמחה‬ ‫ו תני ח עובר על ירו וביכלתו להאיר לו ואף‬
‫ולגאולה‬ ‫ביהמ״ק‬ ‫בבנין‬ ‫לראות‬ ‫ונזבה‬ ‫על פי בן ממשיך בררכו ואומר לו‪ :‬אינני תפץ‬
‫השלימה בב״א‪.‬‬ ‫להאיר לך‪ ,‬הישאר באפילה! והרי בםך הכל‬
 ‫דברי מוסר‬
‫מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫שגתתש^״א‬

‫יום ג' פ׳ לך לך‪ ,‬ד' חשון תשל״א לפ״ק‬

‫כמובן‪ ,‬בתחילת הזמן‪ ,‬כולם מקבלים על‬ ‫ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך‬

‫עצמם להתדבק בתורה ועבודת הבורא‪ ,‬ברם‬
‫העיקר הוא‪ ,‬שלא יתרשלו גם בשבועות‬
‫הבאים‪ ,‬ולא יתפתו לתחבולות היצה״ר‪,‬‬
‫המשיא עצות לאדם‪ ,‬שידבק בטוב המדומה‪,‬‬
‫אלא שיהיה להנאתך ולטובתך‪ ,‬טוב אמיתי‪.‬‬
‫ומי שזוכה ומתדבק בתורה הקדושה‪ ,‬הוא‬
‫נמשכת‪,‬‬ ‫הנאה‬ ‫אמיתית‪,‬‬
‫שטעמה לא פג‪.‬‬
‫מגדים״ ) רי ש פ׳ גח(‬ ‫אייתא בםפה״ק ״נועם‬
‫עה״פ אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים‬
‫וממולרתך ומבית אביך אל הא ‪ p‬אשר‬
‫אראך‪ ,‬ואי׳ ברש״י‪ :‬לך לך ‪ -‬להנאתך‬
‫ולטובתך‪.‬‬
‫זקיני הקרוש ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬
‫את רברי רש״י‪ ,‬שהקב״ה לימר כאן את‬
‫להנאה‬ ‫זוכה‬ ‫אברהם אבינו ררך־חיים‪ ,‬ועפ״י הירוע‬
‫רהטוב האמיתי הוא טוב לער‪ ,‬ואינו טוב רק‬
‫כאופן זמני‪ ,‬אלא טוב אמיתי משמעותו‪ :‬טוב‬
‫כזה שטובו מתקיים לער‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬
‫גמירי טבא לא הוי בישא‪ .‬המרות‬ ‫)ט־טת כט‪(.‬‬

‫וגו׳‪ .‬הקשה בזוה״ק על כפל הלשון נח נח‬ ‫העוה״ז ותענוגיו היצה״ר מראה לארם כי‬
‫תרי זימנא‪ ,‬וכן קשה על םמיכת איש צדיק‬ ‫טובים המה‪ ,‬אך טובם אינו נצחי‪ ,‬זהו טוב‬
‫להזכרת התולדות‪ ,‬ומבאר הנועמ״ג בהקדם‬ ‫החולף‪ .‬וזה מה שאמר הכתוב ״להנאתך״‬
‫ולשם יולד גם‬ ‫)בראשית י‪ ,‬כא(‬ ‫ביאור הכתוב‬ ‫בחור לעצמך הנאות כאלה‪ ,‬שהן ״לטובתך״‬
‫הוא‪ ,‬והוי ליה למימר ולשם יולד ״גם לו״?‬ ‫שטובן הוא נצחי‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬רק לטובות כאלה‬
‫או שהול״ל ושם ״ילד״ ואז שי ‪ 7‬לומר ״גם‬ ‫יש להיחפז‪ ,‬ולא לטוב המרומה‪.‬‬
‫הוא״‪ ,‬ומבאר עפ״י דברי הילקוט בריש פ׳‬
‫בחקותי‪ ,‬עה״פ אם בחקותי תלכו ואת מצותי‬ ‫התחלנו את זמן־החורף בשעטו״מ‪,‬‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫הצח‬

‫וברצוני להדגיש ‪ -‬הגט׳ הנ״ל כל המלטד וכו׳‬

‫תשמרו ועשיתם אתם‪ ,‬ודרשו חז״ל שם ־‬
‫צריכים גם לקיימו בפשטות‪ ,‬דהנה כישיבה‬
‫מעלה אני עליכם כאלו עשיתם את עצמכם‪,‬‬
‫מתאספים כל מיני בחורים‪ ,‬יש אשר נחוגו‬
‫והיינו דע״י שהאדם מתנהג כראוי‪ ,‬לומר‬
‫ל כ ך‪,‬‬ ‫בכשרונות מעולים‪ ,‬ויש שלא זכו‬
‫כראוי ומתפלל כראוי‪ ,‬עושה את רצון‬
‫ומטבע הדברים‪ ,‬שכל מי שיש לו כשרונות‬ ‫הבורא‪ ,‬נחשב לו כאילו ילר את עצמו‪,‬‬
‫חלשים‪ ,‬אין באפשרותו להתקדם כדוגמת‬
‫וכדברי חז״ל )סנהדרין יט‪ (:‬כל המלמד את בן‬
‫בעלי הכשרונות המעולים‪ ,‬ומאחר ונמצאים‬ ‫הכירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ־‬
‫כולם בצוותא בישיבה אחת‪ ,‬במקום א ח ד‪,‬‬ ‫מטעם שהוא הכנים בתוכו עיקר החיות‬
‫מוטל חוב על כל אחד ואחד לעזור זה לזח‪.‬‬ ‫שהוא תורה ומצות‪ ,‬ואביו שילדו לא הביאו‬
‫זהו דבר גדול עד לאין ערוך‪ ,‬דמי ש לו מד ע ם‬ ‫רק לחיי העוה״ז כאמרם ז״ל לענין אבירה‪,‬‬
‫הזולת‪ ,‬גורם בכך תועלת • הן ל ע צ מו‪ ,‬ותן‬ ‫אבירת אביו ואבידת רבו‪ ,‬אבירה‬
‫לאותו בחור שלומד עמו‪ * ,‬לעצמי ״ כשני‬ ‫קודמת‪ ,‬דאביו מביאו לחיי עוה״ז ורבו הביאו‬
‫דרכים‪ ,‬האחד ‪ -‬בהבנת הלימוד‪ ,‬וכדכדיהם‬ ‫לחיי עוה״ב והוא עיקר המוליד‪ ,‬וכמו כ‬
‫ז״ל שאמרו ) ת עני ת ז‪ (.‬ומתלמידי יותר מכול ם‬
‫הלומד תורה בעצמו ומשמרה הרי זה מוליד‬
‫יותר‬ ‫שע״י שלומד עם אחרים‪ ,‬מקבל‬ ‫את עצמו‪ .‬וזהו ״ולשם יולד גם הוא״ דשם‬
‫בהירות והבנה בלימוד‪ .‬והשני‪ ,‬עצ ם ע שי י ת‬
‫היה צדיק גדול‪ ,‬וממילא ע״י מעשיו הטובים‬
‫החסד עם הזולת‪.‬‬
‫נחשב כאילו ילד את עצמו‪ ,‬ועתה שפיר‬
‫יתבאר הכתוב‪ ,‬כי גם נח היה בבחינה זו ־‬
‫ו כ מו ״ כ כאשר מסייעים לשני כ ה כנ ת‬ ‫כאילו עשה את עצמו‪ ,‬וזהו אומרו אלה‬
‫הלימוד‪ ,‬ג״כ מסייעים לו בשני דרכיס‬
‫הן‬ ‫תולדות נח־נח‪ ,‬ר״ל שהוא בעצמו היה‬
‫ברוחניות והן בגשמיות‪ ,‬כרוחניות‬
‫תולדות נח‪ ,‬ותולדה זו אינה באה כי אם‬
‫בפשטות‪ ,‬שע״י שמבין א ת הלי מוד‪ ,‬מ ת ד ב ק‬
‫מצד כשרון המעשה‪ ,‬ולזה מםמיך ליה‬
‫גם הוא בתורה הקדושה‪ ,‬ומחיה א ת נ ש מתו‬
‫הפסוק לתולדות נח ״איש צדיק תמים היה‬
‫שכא שר‬ ‫בזה‪ .‬וגם טובה בגשמיות‪ ,‬מפני‬
‫בדרותיו״‪.‬‬
‫החבר אינו מצליח בלימוד ח״ו‪ ,‬נשכר דוחו‬
‫בקרבו‪ ,‬וע״י שלומד עמו‪ ,‬מ חי ה א ת נפ שו‬
‫הרי• נתבאר‪ ,‬שכאשר ארם יושב ועוסק‬
‫וגופו גם יחד‪ .‬ולפי״ז מ ש מ עו ת החז״ל‬
‫בתורה ועבודת ה׳ ‪ -‬נחשב כאילו ילד את‬
‫המלמד את בן חבירו תורה כאילו י^דן‬
‫עצטו‪ ,‬כדטשמע בילקוט בחקותי הנ״ל•‬
‫הצט‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫סופרים המרבה חכמה וממנו ילמדו וכן‬
‫ויגבה לבו בדרכי‬ ‫נאמר ) ד ה ״ ב ‪ ,r‬ו(‬
‫ה׳‪ ,‬וזהו ולציון ״יאמר״ איש ואיש יולד בה‪,‬‬
‫פי׳ ״ולציון״ היינו ת״ח המצויינים בהלכה‪,‬‬
‫שע״י שהם מראים גדולתם בתורה‪ ,‬גורמים‬
‫הם בכך שאחרים יקבלו קנאת סופרים‪ ,‬ועי״ז‬
‫תרבה חכמה‪ ,‬ואז ״יאמר״ ‪-‬מותר להתפאר‪,‬‬
‫״איש ואיש יולד בה״ •אם כוונתם להוליד‬
‫״איש ואיש״ ‪-‬תלמידים‪ ,‬ובבחינה כל המלמד‬
‫את בן חבירו תורה כאילו ילדו‪.‬‬
‫הנני חוזר שוב על דברי‪ ,‬על כאו״א מכם‬
‫מוטל חוב קדוש‪ ,‬לעסוק בחסד‪ ,‬אין לכם‬
‫אמנם כספים‪ ,‬שתוכלו להלוות לאחרים‪ ,‬אך‬
‫ישנם עניני חסד‪ ,‬שגם אתם יכולים לעסוק‬
‫בהם‪ ,‬לסייע זה לזה בהבנת התורה וכדומה‪,‬‬
‫אל תשכחו‪ ,‬לימוד משמעו בעמקות ובהבנה‪,‬‬
‫וכמו שהיה מקובל בחו״ל‪ ,‬למדו גמרא‪-‬תום׳‬
‫עם המהרש״א וכדומה‪ ,‬כמו״כ למוד הלכה‪,‬‬
‫להתחיל ב״טור״ עם ה״בית יוסף״‪.‬‬
‫יום ג׳ פ׳ וירא‪ ,‬י״א חשון תשל״א לפ״ק‬
‫משליכתו לאחר לידתו‪ ,‬והיה עובר שם אדם‬
‫אחד‪ ,‬ומחמלתו עליו אספו לביתו‪ ,‬וטרח‬
‫עצמו בגדולו עד שגדל והשכיל‪ ,‬כמה היה‬
‫חייב להכיר לו טובה ולעשות כל דצונו‪...‬‬
‫יתפרש פשוטו כמשמעו‪ ,‬דלא רק את נשמתו‬
‫יעשו‪ ,‬וע״ז‬ ‫הוליר אלא גם את גופו הוליר‪,‬‬
‫בספה״ק ״אמרי נועם״ סוף פ׳ נח‪,‬‬
‫מביא ״מסורה״‪ ,‬ג׳ פעמים תיבת ״יאמר״‪ ,‬א(‬
‫על כן ״יאמר״ כנמרוד גיבור ציד‪ ,‬ב( על כן‬
‫״יאמר״ בספר מלחמות ה'‪ ,‬ג( ולציון ״יאמר״‬
‫איש ואיש יולד בה‪ ,‬ומבאר שייכות תני‬
‫תלתא פסוקי‪ ,‬דהנה יאמר מל׳ התפארות ־‬
‫וה׳ האמירך היום‪.‬‬ ‫עדה״כ )דברים מ‪ ,‬יח(‬ ‫גאוה‪,‬‬
‫הגאוה היא מרה מגונה מאוד‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫כל המתגאה כאילו עובד ע״ז‪ ,‬וזה‬ ‫)עי׳ סוטה ד‪(:‬‬
‫ע״כ יאמר כנמרוד‪ ,‬כי מי שהוא גאותן הוא‬
‫כמו ״נמרוד״ שמרד בהקב״ה‪ ,‬שהרי מה לו‬
‫לאדם להתגאות‪ ,‬הרי אפילו אם הצליח‬
‫להתעלות בעבודת הבורא‪ ,‬זהו מכוחו של‬
‫הקב״ה וכמאמרם ז״ל )ק‪T‬ושין ל‪ (:‬אלמלא‬
‫הקב״ה עוזרו לא יכול לו‪ ,‬אבל ע״כ יאמר‬
‫ב״ספר״ מלחמות ה'‪ ,‬כשהדבר נוגע לתורת‬
‫ה׳‪ ,‬צי ‪ 7‬האדם להתפאר ולגלות התמדתו‬
‫בתורה ומעשיו הטובים בכדי שתהיה קנאת‬
‫כספה״ק חובת הלבבות‪ ,‬שער חשבון‬
‫הנפש פרק ג׳ חשבון א׳‪ ,‬מעורר את האדם‬
‫שיתבונן בחסרי הבורא מאז צאתו לאויר‬
‫העולם‪ ,‬בדרך משל‪ :‬אילו היתה אמו‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫אשר אני עושה״ הלא לגבי אברהם אין שו ם‬
‫כיסוי והסתר‪ ,‬הלא בכל דבר הוא מ כי ר‬
‫״אשר אני עושה״ אף שהוא מוסתר‬
‫ומכוסה‪ ,‬א״ב אין חילוק וממילא אתנהג ע מו‬
‫בכל ענינים בדרך נם‪ ,‬וזהו ״ונברכו בו כל גויי‬
‫הארץ״ כולם נושעים בזכותו‪ ,‬ואי׳ כמדרש‬
‫אפילו ספינה שבים כשהיו אומרים א ל ה א‬
‫דאברהם ענינו היו נצולים בזכותו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫כנוסף לזה‪ ,‬יהודי היודע ש הכל ב א‬
‫מהקב״ה‪ ,‬כאשר הוא מתעמק בגדלותו‬
‫ית״ש‪ ,‬ובפרט בעת עסקו בעניני תורךן‬
‫ותפלה‪ ,‬מתמלא הוא שמחה וחיות‪ ,‬ו עו ש ה‬
‫אותם בהתלהבות ב שמחה ובחיות ועי״ז‬
‫מעלה הוא את כל העולם‪ .‬וכן להיפך רח״ל‪.‬‬
‫לד לד‪ ,‬ע ה ״ פ‬ ‫וכדאי' ב״ א טי'‬
‫וירד העיט על הפגרים וישב או ת ם אכר ם‬
‫״עיט״ הוא עוף‪ ,‬כמו שפי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬ורומז‬
‫למלאכים הנקראים ״עוף ה שמים״‪ ,‬וכדכתיב‬
‫)קהלת י‪ ,‬כ( עוף השמים יולד א ת הקול‪ ,‬ו ה מ ה‬
‫המלאכים הנבראים מדיבורי התורה‪,‬‬
‫והתפלה של בני אדם‪ ,‬ואם הדיבורי־ם ה ס‬
‫ללא ״חיות״ והתלהבות הרי ה ם ר ה״ ל כ כ ח י׳‬
‫״פגרים״‪ ,‬וגם המלאכים הנבראים מ ה ם ‪P P‬‬
‫ג״ב בבחי׳ זו‪ ,‬בלי חיות‪ ,‬ע״כ צ י ד ה א ד ם‬
‫ל ע שו ת‬ ‫ומע״ט‬ ‫בתורה‬ ‫זריז‬
‫בהתלהבות והשקות גדול‪ ,‬ועי״ז מ פי ח נ ש מ ת‬
‫והנמשל; הבורא ית״ש מעניק לאדם חיות‬
‫כל הזמן‪ ,‬בכל ע ת ורגע מ שעת יצירתו׳‬
‫ומספק לו כל צרכיו‪ ,‬וא״כ כמה עליו‬
‫להתמסר לעשיית רצונו ית״ש?‬
‫החי ברעת ובתבונה‪ ,‬ומתבונן בכל‬ ‫יהודי‬
‫דבר ויודע ומכיר‪ ,‬שהכל בא מאתו ית״ש‪,‬‬
‫הוא ברא הכל והוא מחיה את כולם‪,‬‬
‫ובלעדיו לא יוכל שום דבר להתקיים בעולם‬
‫‪ -‬אין הוא בא לידי חטא‪.‬‬
‫שזקיני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‬ ‫וכמו‬
‫מפרש את הפסוק בפרשתנו‪ ,‬וה׳ אמר‬
‫המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו ‪,‬‬
‫עדה״ב)דברים לא‪ ,‬יח( ואנכי הסתר אסתיר פני‪,‬‬
‫שהשגחתו ית״ש מוסתרת ומכוסה בכמה‬
‫לבושים‪ ,‬הקב״ה מתנהג עם עולמו בדרך‬
‫הטבע בכדי לתת לאדם בחירה‪ ,‬ונותן מקום‬
‫לטעות והרשעים מכחישים חלילה את‬
‫ההשגחה ומאמינים בטבע‪ ,‬ומשום כך‬
‫הקב״ה מתנהג עמהם ג״ב רק בדרך הטבע‪,‬‬
‫משא״ב הצדיקים‪ ,‬לגביהם אין הםתר!‬
‫יודעים הם שגם הטבע מנוהל על ידו ית ש‪,‬‬
‫ומי שמגיע לדרגה זו זוכה שהקב״ה מתנהג‬
‫עמו למעלה מהטבע‪ ,‬בהיות שגם בהנהגה‬
‫של טכע והסתר מכיר כאלקותו‪ ,‬ומת יועילו‬
‫להיות‬ ‫ההסתר וההנהגה הטכעית לגכיו‪ ,‬וזה מת‬
‫שאמר הכתוכ ״המכסה אני מאכרהם את‬
‫רא‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬כלכ״ק בורן אדמו״ר שליט״א‬

‫יען יש באדם כת הדיבור‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬הלא גם‬ ‫העיט״‬ ‫״וירד‬ ‫וזהו‬ ‫בהמלאכים‪,‬‬ ‫חיים‬
‫לבהמות חיות ועופות יש שפה משלהם‪,‬‬ ‫המלאכים עצמם יש להם ח״ו ירידה ״על‬
‫כציפצופים וכדו׳‪ ,‬וא״ב מדוע מכונה דוקא‬ ‫הפגרים״ כאשר עושים מצוה בלי נשמה‪,‬‬
‫האדם מדבר? ואי משום שהם אינם מבינים‬ ‫והעצה היא ״וישב אותם אכרם״ להיות‬
‫את שפת האדם‪ ,‬הלא גם האדם אינו מבין‬ ‫נושב ומפיח בהם רוח‪-‬חיים ועי״ז יעלו‬
‫את שפתם?‪...‬‬ ‫מעלה‪.‬‬

‫ומבאר‪ ,‬דשורש ״מדבר״ היא לשון‬ ‫מיי שחי במחשבות אלו‪ ,‬בהכרת וידיעת‬
‫מנהיג ומושל‪ ,‬כמו דבר)מנהיג( אחד לדור‪ ,‬ומי‬ ‫הבורא ית׳ על כל צעד ושעל‪ ,‬שלא יוכל‬
‫בענינים‬ ‫העיםוק‬ ‫בעת‬ ‫עצמו‬ ‫שמקדש‬ ‫שום רבד להתקיים בלתי חיות אלקותו הוא‬
‫על עצמו ועל‬ ‫שולט‬ ‫הגשמיים‪ ,‬והוא‬ ‫זוכה לקרש את מעשה הבהמיות‪ ,‬שכל דבר‬
‫תאוותיו‪ ,‬הוא יוצא מגדר בהמה‪ ,‬ויש לו כת‬ ‫גשמי שהוא עושה יהא מלא יראת שמים‪,‬‬
‫המדבר‪ ,‬וזמשאה״כ והפלה ה׳ בין מקנה‬ ‫הוא לא יאכל כדי למלאות תאוותו‪ ,‬אלא‬
‫ישראל ‪ -‬אלו מעשה בהמה אשר ישראל‬ ‫שיהא לו כת לעבודת הבורא ית״ש‪ ,‬וכן‬
‫מקנה מצרים ־‬ ‫עושים‪ ,‬ובין‬ ‫קדושים‬ ‫הברכה יעשה כראוי‪ ,‬שיתבוגן מה הוא‬
‫עושים‪ ,‬באלו‬ ‫הבהמיות אשר האומות‬ ‫אומר‪ ,‬וידע לפני מי הוא מברך להבורא ב״ה‬
‫הענינים הבהמיים רואים את ההבדל בין‬ ‫‪ -‬לפני מלך מלכי המלכים‪ ,‬וכן בענין השינה‬
‫ישראל לעמים‪ ,‬כי ישראל עושים הכל‬ ‫־ שילך לישון בכונה שיוכל אח״כ ללמוד‬
‫בקדושה‪ ,‬ואז ־ ולא ימות לבני ישראל ״דבר״‬ ‫בראש רגוע‪ ,‬שלא יהא עיף‪ ,‬ואז מעשיו יהיו‬
‫דרגת מדבר לא תחםר‪.‬‬ ‫בחיות ובהתלהבות‪ ,‬ולא יהיה בבחינת ״וירד‬
‫העיט על הפגרים״‪ ,‬רק אדרבה יתעלו‪ ,‬וכל‬
‫ו כן בש״ק כשמתאםפים יחד לשיר‬ ‫חלק‬ ‫להיות‬ ‫יהפכו‬ ‫הגשמיים‬ ‫העניגים‬
‫שירות ותשבחות לקל חי אין לדבר אז‪ ,‬רק‬ ‫מעבודת ה׳‪.‬‬
‫צריכים להתרומם יותר ויותר‪ ,‬וכך צר ‪7‬‬
‫האדם להתבונן ־ הקב״ה ברא את העולמות‬ ‫ועיי' ב״אמרי נועם״ פ׳ וארא‪ ,‬המבאר‬
‫עליונים ותחתונים והכל ממנו ית׳ ו ה א ך‬ ‫הפ׳ והפלה ה׳ בין מקנה ישראל ובין מקנה‬
‫יכול אני לעבור על רצונו‪ ,‬וכמו״כ על האדם‬ ‫מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר‪.‬‬
‫לחשוב לפני עשיית כל מצוה‪ ,‬לפני התפלה‪,‬‬ ‫בהקדם ביאור מדריגת האדם שנקרא מדבר‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬ ‫רב‬

‫את מצות ה׳ כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬ו ל א‬ ‫ולפני הנחת תפילין ובדומה‪ - ,‬מה אני עושה‬
‫בנהי׳ ״פניים״‪ ,‬אלא ״וישב אותם א כ ד ס ״‪. ,‬‬ ‫עתה? מ ת ע אני עושת את ה טצו תי וכיצד‬
‫יכניס כתם רוח חיים‪.‬‬ ‫צריך לעשותה? ואז מוכטח לו שלא יקיים‬

‫יום ג׳ פ׳ חיי שרה‪ ,‬י״ח חשון תשל״א לפ״ק‬

‫תועלת מזה הדיבור ‪ -‬ואז‪ ,‬הרי טוב‪ ,‬ו א ם לאו‬

‫שאין בו שום תועלת ‪ -‬אזי יסתלק מזה‪,‬‬
‫ויחשוב הרי אני צריך לשמור א ת ל כו שי‬
‫היום שלא יהיו פגומים‪ ,‬וכך ינצל כ ל‬
‫ורגע לתורה ועבודת ה׳‪.‬‬
‫נ חודי ם־ילך ם‪ ,‬אל ת שכחו! הנ כ ס‬
‫נמצאים עתה בשנות נעוריכם‪ ,‬ה שני ם שכהן‬
‫ו ח דו ת״נ עו רי ס‪,‬‬ ‫התלהבות‬ ‫מלא‬
‫וצריכים לנצל תקופה זו לטובד׳‪ /‬ל ע ל ו ת‬
‫ולהתעלות בהתלהבות ובחיות‪ ,‬״להתלכש״‬
‫בימים הללו ולשמרם שלא יהיו פגו מי ם‪.‬‬
‫ב״אמרי״נועם״ עה״כ ואברה ם זקן כ א‬
‫בימים‪ ,‬מביא את הכתו^ ^יבייס לי־׳ רד־׳( יכימיך‬
‫דבאך‪ ,‬ודברי רש״י שם׳ ״'» ‪ T‬״ ה ם ימי‬
‫הבחרות‪ ,‬״דבאך״ הם ימי הז קנ ה‪ ,‬כימיך‬
‫דבאך ‪ -‬צריכים להיות שניהם שווים ל ס י כ ה‬
‫ועפ״י הידוע‪ ,‬שלכל אחד מ ה ם י ש מ על ה‬
‫וחסרון‪ ,‬בימי הבחרות ה אד ם הי א כזרתות‬
‫לתס‬ ‫ואין חוזק כחסידות ב תחל תו‪ ,‬וי ש‬
‫י׳י קניז׳ א ך יש‬ ‫התלהבות‬
‫ז קיני הקדוש ה״אהבת שלום״ מבאר‬
‫את הכתוב ‪ -‬ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬דהנה‬
‫ידוע שהימים הם בחי׳ מלבושים לאדם‪,‬‬
‫והנה אם האדם מעביר את כל היום בתורה‬
‫ותפלה ומעשים טובים‪ ,‬אינו מבטל הזמן‪,‬‬
‫ואינו מתעסק אפילו רגע אחד‬
‫מתלבש‬ ‫אזי‬ ‫העוה״ז‪,‬‬ ‫ובהבלי‬ ‫בטלים‬
‫ומתעטף באותו יום‪ .‬וכמו שיש לכללות‬
‫האדם‬
‫השנה בחי׳ רמ״ח אברים‪ ,‬כן הוא בכל יום‪,‬‬
‫שכל יום ויום יש בו רמ״ת אברים‪ ,‬ע״ב מוטל‬
‫חוב עכאו״א‪ ,‬לשמור שלא יבלה אפילו רגע‬
‫אחד בהבלים‪ ,‬למען יהיו כל רמ״ח אברי שלו‬
‫יכולין להתלבש ולהתעטף באותו יום‪ ,‬ולמען‬
‫לא יצטרך אח״ב להתבייש ב״לבוש״ פגום‪.‬‬
‫וזהו ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬שאברהם אבינו‬
‫ע״ה נתלבש בהימים‪ ,‬שע״י שהעביר כל ימיו‬
‫כדבעי‪ ,‬נעשו לו הימים מלבושים עליו‪.‬‬
‫ז קיני הקדוש ה״אהבת שלום״ זי״ע‪,‬‬
‫תובע כאן מתארם‪ ,‬שלא יעבור אצלו אפילו‬
‫רגע אחד שלא יתנהג בו כראוי‪ ,‬אם בא אחד‬
‫לדבר א ״ן ‪ .‬עליו להתבונן אם יהיה לו‬
‫רג‬ ‫דכדי מוסד ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬

‫בשנות‬ ‫עתה‬ ‫בהיותכם‬ ‫כאמור‪,‬‬ ‫בהם גם חסרון‪ ,‬התגברות התאוה ורתיחות‬

‫הבחרות‪ ,‬מחובתכם לנצל כל רגע לעבודה‪,‬‬
‫ללמוד תורה ולעבוד השי״ת בחיות ובשמחה‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬וגם אם קודה ח״ו ונכשלים‬
‫פעם‪ ,‬אין ליפול לעצבות‪ ,‬עבודת ה׳ מתוך‬
‫האדם‬ ‫את‬ ‫להעלות‬ ‫שמחה ‪ -‬בכוחה‬
‫ולהוציאו מחטאתו‪ ,‬עצבות אין לה מקום‬
‫ואין לה שעה בכל מצב שהוא‪.‬‬
‫דברים אלו אמודים לגבי ימי החול‪,‬‬
‫ועאכו״כ לימי השבת‪ ,‬שלא לאבד ח״ו רגע‪,‬‬
‫אלא לנצל כל דגע ודגע שבשבת‪ ,‬לעניגי‬
‫הנשמה ־ תורה‪ ,‬תפלה‪ ,‬ושירות ותשבחות‬
‫לקל חי‪ ,‬וכן ברצוני להעיר‪ ,‬בשב״ק בסעודת‬
‫הצהרים‪ ,‬יש בחורים החוטפים את סעודת‬
‫השבת במהירות‪ ,‬וכן זמירות שבת‪ ,‬מפני‬
‫שנחפזים ללכת לשלחן הטהור של הרבי‬
‫וברצוני להבהיר שלא זו‬ ‫)זצ״ל(‪,‬‬
‫הדרך‪ ,‬צריכים לחשוב‪ ,‬היום הוא שב״ק‬
‫ואסוד לי לזלזל בסעודת שבת‪ ,‬רק צריכים‬
‫לאכול סעודת שבת ולזמר הזמירות כראוי‪.‬‬
‫@ ^ ©‬
‫הדמים גוברים מאר בימי הבחרות‪.‬‬
‫לעומת זה ימי הזקנה‪ ,‬יש להם מעלה‪,‬‬
‫כי רתיחות והתאוות אינם בחוזק‪ ,‬ויש לו‬
‫דעת שלם לעבודתו‪ ,‬אך גם להם יש חסרון ־‬
‫בימי הזקנה אין לאדם את ההתלהבות‬
‫והזריזות שיש לאדם בבחרותו‪ ,‬וזהו ״בימיך‬
‫דבאך״ ימי הנעורים והזקנה צריכים להיות‬
‫שווים לטובה‪ ,‬על האדם לדאוג שבצעירותו‬
‫לא תחסר לו התבונה והישוב‪-‬הדעת‪ ,‬כמו‬
‫לזקנים‪ ,‬וכן בהגיעו לימי הזקנה‪ ,‬שלא יחסרו‬
‫לו התלהבות והזריזות שיש לאדם בצעירותו‪.‬‬
‫וזה מה שאמר הכתוב באברהם אבינו‪,‬‬
‫ואברהם זקן בא בימים ־ כאשר היה ״בא‬
‫בימים״ בצעירותו‪ ,‬היתה בו גם מעלת‬
‫שליט״א‬ ‫הזקנה‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬בהגיעו לזקנה‪ ,‬לא נעדרו‬
‫ממנו מעלות הנעורים‪ ,‬תמיד ־ בכל ימי חייו‬
‫‪ -‬היו בו שני המעלות‪ .‬וזהו גם הפי׳ מה‬
‫שאמרו חכמינו ז״ל על שרה אמנו; בת ק׳‬
‫כבת כ'‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬בכל זמן מזמני חייה‪ ,‬היו‬
‫בה את ב׳ המעלות וכנ״ל‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״לן מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רד‬

‫יום ג׳ פ׳ תולדות‪ ,‬כ״ה חשון תשל״א לפ״ק‬

‫כיון שיתן לך מטל השמים‪ ,‬טל תורה‬ ‫כספה״ק דגל מחנה אפרים‪ ,‬מבאר את‬
‫מחייהו‪.‬‬ ‫דברי רש״י עה״פ ויתן לך האלקים ־ ויתן‬
‫ויחזור ויתן‪ ,‬וכן הדיוק שבכתוב ״ה״אלקים‪,‬‬
‫עדיין‪,‬‬ ‫הנכם צעירים‬ ‫בדם‪-‬יקדים‪,‬‬ ‫והול״ל אלקים‪ ,‬ומבאר דבפסוק זה יש‬
‫יושבים אתם בישיבה קדושה‪ ,‬אין לכם מו שג‬ ‫משמעות נוספת‪ ,‬מלבד משמעות ברכת‬
‫באיזו זכות זכיתם‪ ,‬לא חסר לכם כלום‪ ,‬אין‬ ‫שפע גשמי‪ ,‬והוא‪ ,‬ברכת שפע רוחני‪,‬‬
‫לכם שום דאגות וטירדות‪ ,‬הכל מוכן לכם‪.‬‬ ‫שהקב״ה ישפיע עליו ״אלקותו״ ית״ש‪,‬‬
‫ושיהיה דבוק בו ית״ש בכל עת ורגע‪ ,‬וזהו‬
‫ז קי ד הקדוש‪ ,‬ה״אמרי נועם״ זי׳‪/‬ן^‬ ‫ויתן לך • האלקים‪ ,‬וזהו גם ״ויתן ויחזור‬
‫)בפרשתנו( מבאר הפסוק ויעתר יצחק לה׳‬ ‫ויתן״ שנתינת ״אלקותו״ תתחדש עוד ועוד‬
‫לנוכח אשתו‪ ,‬דהנה אמרו חכמינו ז״ל‬ ‫ללא הרף‪ .‬וזהו מטל השמים‪ ,‬ט״ל גימ׳ ה׳‬
‫שיעקב ועשו חילקו ביניהם את העולמות‪,‬‬ ‫אח״ד‪.‬‬
‫יעקב בחר לעצמו את העולם הבא וע שו‬
‫בחר לעצמו את העוה״ז‪ ,‬ולכאורה היה צר ‪7‬‬ ‫עו ד אי׳ שם ברמז הכתוב דנן )בד״ה או'״ל‬
‫לפי״ז להיות ח״ו מצב‪ ,‬שליעקב לא יהיה‬ ‫דתן( דהנה אמרו חז״ל)כתובות קיא;( כל העוסק‬
‫מאומה מעניני עוה״ז‪ ,‬ברם מכיון שחכמינו‬ ‫בתורה טל תורה מחייהו‪ ,‬ומביא מזקנו ־‬
‫ז״ל אמרו )אבות פ״ג םי״ז( אם אין ק מ ח אין‬ ‫הבעש״ט הקדוש‪ ,‬דהנה ידוע דיש ל״ט‬
‫תורה‪ ,‬הרי שאם חפצים שהתורה ת ה א‬ ‫מלאכות‪ ,‬והן צורך קיום האדם בעולמו‪ ,‬אך‬
‫נלמדת כראוי‪ ,‬חייבים להעניק ליעקב גם‬ ‫האדם העוסק בתורה‪ ,‬אינו צי ‪ 7‬לעשות‬
‫עוה״ז‪ ,‬וגלגל הקב״ה שיעקב יקבל מיצחק גם‬ ‫ל״ט מלאכות גשמיות‪ ,‬כי טל תורה מחייהו‪,‬‬
‫את ברכת ויתן לך האלקים ושרו של ע שו‬ ‫וכותב שם‪ ,‬דאפשר שלכן נקרא הת״ח בבחי׳‬
‫בעצמו הודה על נתינת הברכות ליעקב‬ ‫שבת‪ ,‬כי הוא עוסק תמ ‪ T‬בתורה‪ ,‬ושובת מן‬
‫באומרו ‪ -‬כי שרית עם אלקים ואנ שים‪,‬‬ ‫הל״ט מלאכות‪ ,‬ואינו צר ‪ 7‬להם‪ ,‬כי ט״ל‬
‫״אלקים״ ‪ -‬עוה״ב‪ ,‬״ואנשים״ ‪ -‬עוה״ז‪.‬‬ ‫תורה מחייהו‪ ,‬ודבר זה נרמז בפסוק שלפנינו־‬
‫ברכת יצחק ליעקב‪ :‬ויתן לך האלקים וגו׳‪- ,‬‬
‫״ אל‬ ‫)תהלים מט‪ ,‬ח(‬ ‫וזה מה שאמר הכתוב‬ ‫היינו שלא תצטרך לל״ט מלאכות גשמיות‪,‬‬
‫רה‬ ‫דכדי מוסד ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫זקיני* הקרוש ה״צמח צריק״ מבאר את‬ ‫תירא כי יעשיר איש״ ‪ -‬היינו שאין לו לירא‬
‫הכתוב בפרשתנו‪ ,‬ויהי לו מקנה צאן ומקנה‬ ‫אם יעשיר בטוב עוה״ז אשר חלילה יאבר‬
‫בקר ועבורה רבה‪ ,‬־ רהנה כל מקום שנאמר‬ ‫עי״ז חלקו לעוה״ב ע״י ״כי ירבה כבור ביתו״‬
‫ויהי אינו אלא לשון צער‪ ,‬יצחק אבינו‪,‬‬ ‫וע״ז אמר שאינו כן ״כי לא במותו יקח הכל״‬
‫כשראה שיש לו שפע רב‪ ,‬נגרם לו צער‪,‬‬ ‫לבל תהיה סבור שחלקו של יעקב מוכן רק‬
‫ולמה? ועבורה רבה‪ ,‬היתה לו עבורה גרולה‬ ‫כי נפשו בחייו יברך! גם‬ ‫)עוה״ב(‬ ‫״במותו״‬
‫‪ -‬להעלות הכל אל הקרושה‪.‬‬ ‫בחיים־חיותו‪ ,‬בהתהלכו בעוה״ז‪ ,‬גם אז יזכה‬
‫לשפע רב‪ ,‬כרי שיוכל לעבור את ה׳ מתוך‬
‫לפרש הפםוק לפי ררכנו לעיל‬ ‫וחשבתי*‬ ‫הרחבה כי ״ויורוך כי תיטיב לך״ ע״י‬
‫־ ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבורה רבה‪,‬‬ ‫ההטבה שיש להארם בעוה״ז נותן הוראה‬
‫שיצחק אבינו היה לו שפע רב ומשו״ז רייקא‬ ‫ושבח להשי״ת‪.‬‬
‫״ועבורה רבה״ היתה עבורת ה׳ רבה‪ ,‬היה לו‬
‫הרחבת הרעת לעבורת הבורא ב״ה‪.‬‬ ‫שכל‬ ‫לשכוח‪,‬‬ ‫אםור‬ ‫כניים‪-‬יקרים‪,‬‬
‫השפע מטרתו היא‪ :‬להגביר את לימור‬
‫צריכים אנו לחשוב במה משלמים‬ ‫וכן‬ ‫התורה! וכאשר בחור ישיבה רואה את‬
‫אנו להקב״ה על שהשפיע לנו? האם מורים‬ ‫החםר שעשה עמו הבורא‪ ,‬בהעמירו לו את‬
‫אנו לו כראוי על חםריו המרובים עמנו?‬ ‫כל הנצרך לו‪ ,‬עליו להרהר‪ :‬הלא לא בחנם‬
‫האם מכירים אנו בחםריו המרובים שעשה‬ ‫לשלם ע״ז‪,‬‬ ‫נותנים לי משמים שפע‪,‬‬
‫לנו שזכינו להיות מיושבי ביהמ״ר ולא‬ ‫ובמה? ע״י הגברת לימור התורה ושקירתה‪,‬‬
‫מיושבי קרנות? ואין לנו ראגות וטיררות‬ ‫ע״י התמםרות לגמרי לעבורת ה׳!‬
‫שיש לאחרים הצריכים לצאת לרחוב לצורך‬
‫פרנסה וכרו׳‪.‬‬ ‫לבאר בררך אפשר‪ ,‬״ויתן לך‬ ‫וחשבתי*‬
‫כמעט ואין לך ארם‪ ,‬שלא‬ ‫למעשה‪,‬‬ ‫אלקים מטל השמים״ שהשי״ת ישפיע שפע‬
‫תהיינה לו ראגות‪ ,‬וקשה להם ללמור כראוי‪,‬‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬הימל׳ריגע טל‪ ,‬״ומשמני הארץ‬
‫אבל בחור שזוכה לשבת בבית ה׳‪ ,‬ומספקים‬ ‫ורוב ת ן ותירוש״ שפע בגשמיות ויסלק כל‬
‫לו הכל‪ ,‬צר ‪ 7‬לראות שיצרו לא ימשול עליו‪,‬‬ ‫עג״נ ומכאוב‪ ,‬שתהא נפשם שלוה ורגועה‪,‬‬
‫אלא שהוא ימשול על יצרו‪ ,‬שיזניח את כל‬ ‫ואז תראה ‪ -‬״ויחזור ויתן״ הם ישיבו לך‪ ,‬ע״י‬
‫הבלי העוה״ז ויתמיר תורה‪.‬‬ ‫הגברת לימור התורה ועבורת ה׳‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלר׳ר שלייט״א‬ ‫רו‬

‫יום ג' פ' ויצא‪ ,‬ג' כסליו תשל״א לפ״ק‬

‫שבקרבו‪ ,‬זוכר את כל החטאים שעשה‪.‬‬
‫ואימתי? דוקא ״ביום טהרתו והובא אל‬
‫הכהן״ בבואו לכהן לה׳‪ ,‬ללמוד ולהתפלל‪ ,‬אז‬
‫נזכר הוא מכל העוונות‪ ,‬משא״כ כא שר‬
‫״ויצא הכהן אל מח ‪ p‬למחנה״ ‪ -‬בעסקו‬
‫בענינים גשמיים ״והנה נרפא נגע הצרעת״‬
‫שוכח הוא מכל עוונותיו‪ ,‬ומהיכן זה נובע?‬
‫״מן הצרוע״ • השטן ‪ -‬ואמנם העצה לזה‬
‫חיו ת‬ ‫היא ״ולקח למטהר שתי צפרים‬
‫טהורות״ ‪ -‬רמז לאהבה ויראה‪ ,‬תרין גדפין‪,‬‬
‫והיינו כשהוא בא להיטהר ־ להתפלל לפני‬
‫קונו‪ ,‬יתלהב בתפלתו באהבה ויראה ו ש מ ח ה‬
‫ולא יכניעוהו העבירות להעציבו שלא יוכל‬
‫להתפלל‪ ,‬ומביא בשם אביו ר׳ אליעזר‬
‫מדזיקוב זי״ע אשר גאו״ת נוט׳ ת׳רין ג׳דפין‬
‫א׳הבה ו׳יראה‪ ,‬וכן יהיה כעץ ארז‪ ,‬יהיה לו‬
‫קצת גאות בלבו לחזק בזה לעבודת ה׳‪ ,‬ורק‬
‫לאחר התפלה אז ישפיל עצמו‪ ,‬בביאו לעסוק‬
‫בענינים גשמיים אז יזכור כל העוונו ת‬
‫שעשה‪ ,‬כדי שלא ישביע עצמו מ ת אוו ת‬
‫ותענוגי העוה״ז‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ובדרך זו מבאר זקיני הקדוש את הכתוב‬
‫בפרשתנו ־ ויצא יעקב מבאר שבע וילך‬
‫הרנה‪ ,‬לפעמים האדם יוצא מן הקדושה‪,‬‬
‫״שבע״ רומז לקדושה‪ ,‬שהשביעיות קדושות‬
‫ז קיני הקדוש ה״אמרי נועם״ ד״ע מבאר‬
‫הכתוב בתחילת פרשת מצורע‪ .‬זאת תהיה‬
‫תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן‬
‫וגו‪ /‬והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע‪ .‬עפ״י‬
‫דבה״ק של הרבי ר׳ אלימלך זי״ע עה״פ‬
‫)במדבר יא‪ ,‬טו( הרגני נא הרוג ואל אראה‬
‫ברעתי‪ ,‬דהיצה״ר מםית תחילה את האדם‬
‫שילך בדרכיו הרעים‪ ,‬ואח״כ בבואו ללמוד‬
‫או להתפלל‪ ,‬הוא מראה לו את כל עונותיו‪,‬‬
‫ומפילו לעצבות‪ ,‬ואומר לו ־ א ‪ 7‬תעיז פנ ד‬
‫להתפלל לפני אל גדול ונורא וידעת בעצמך‬
‫גודל פ ש עך והמרותך בהקב״ה‪ ,‬ואמנם‬
‫בשעת התפלה צרך האדם לחזק עצמו שלא‬
‫יזכור מחטאתיו‪ ,‬רק אחר התפלה בעת‬
‫עשיית צרכי הגשמיות שלו אז ישבר לבבו‬
‫ויקיים וחטאתי נגדי תמיד‪ ,‬וזהו ״הרגני נא‬
‫הרוג״ שיהרוג את היצה״ר‪ ,‬״ואל אראה‬
‫ברעתי״ שלא אראה גודל רעות חטאתי‬
‫שמראה לו היצה״ר בעת עשיות המצות‪ .‬כי‬
‫יותר חשוב ליצר‪-‬הרע העצבות שאחר‬
‫העבירה מהעבירה עצמה‪ ,‬כידוע זה בשם‬
‫רבינו הקדוש מלובלין זצוק״ל‪.‬‬
‫ובדרך זו מבאר ה״אמרי נועם״ הכתוב ־‬
‫זאת תהיה תורת המצורע‪ ,‬מצור״ע היינו‬
‫מוציא ־ רע‪ - ,‬האדם מוצא את הרע‬
‫ח‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫מאליו שבתחילה כאשר האדם עורך לעצמו‬ ‫הן‪ ,‬שבת הוא יום שביעי‪ ,‬שמיטה הוא שנה‬
‫חשבון‪-‬הנפש‪ ,‬ומבחין שנכשל‪ ,‬נשבר רוחו‬ ‫שביעית‪ ,‬והוא הולך רח״ל ״הרנה״ ־ היינו‬
‫בקרבו‪ ,‬אך אסור ליפול לעצבות‪ ,‬אדרבה‪,‬‬ ‫למקום העבירות והםט״א‪ ,‬״ויפגע במקום״‬
‫עליו להתחזק באהבה ובהתלהבות‪ ,‬שידע כי‬ ‫היינו בעת שמתפלל‪ ,‬כמ״ש רש״י דאין‬
‫ברגע אחד אפשר להתרומם ולעלות מעלה‬ ‫פגיעה אלא תפלה‪ ,‬אז ״וילן שם״ היצה״ר‬
‫מעלה‪ ,‬ע״י עשה טוב כבר סרים ממילא מן‬ ‫מחשיבו ומעציבו לבל יאיר עליו אור השמש‬
‫הרע‪.‬‬ ‫הוא קדושת השי״ת המתנוצץ בקרבו‪ ,‬וזהו‬
‫״כי בא השמש״‪ .‬ומנםה לשכנע את האדם‬
‫בר״א לפרש הכתוב ויצא יעקב‬ ‫חשבתי*‬ ‫כי ״ויקה מאבני המקום״ שלוקח תורתו‬
‫מבאר שבע ־ יהודי היוצא ח״ו מן הקדושה‪,‬‬ ‫ותפלתו‪ ,‬״וישם מראשותיו״ שמשים אותו‬
‫וילך חרנה ‪ -‬למקום חרון אף‪ ,‬מקום עבירות‪,‬‬ ‫בראשו של הםט״א‪ ,‬ומביאו למצב של‬
‫ורוצה לשוב ולהתחבק בה׳‪ ,‬וילך חרנה ־‬ ‫״ויעזכב במקום ההוא״ שמפילו בדיוטא‬
‫רומז לתורה‪ ,‬אין לך בן חורין אלא מי שעוסק‬ ‫תחתונה‪ ,‬והעצה ״ויחלום״ ־ מלשון הדר‬
‫בתורה )אמת פ״ו מ״ב( וע״י התורה יוכל‬ ‫חלים‪ ,‬שיחזק עצמו וידע שהגם שהוא ״סולם‬
‫להתחבק בה׳ ולזכות לבחי׳ שויתי ה׳ לנגדי‬ ‫מוצב ארצה״ במדריגה התחתונה‪ ,‬עכ״ז‬
‫תמיד‪ ,‬ועי״ז יתקדשו אבריו דהא בהא תליא‪.‬‬ ‫לפעול‬ ‫יוכל‬ ‫השמימה״‬ ‫מגיע‬ ‫״וראשו‬
‫במעשים טובים שלו להגיע לרום המעלות‪,‬‬
‫ז קי ד הקדוש ה״אמרי נועם״ מבאר את‬ ‫ושיהיה תפלתו עולה לרצון ולנח״ר‪ .‬״והנה‬
‫הכתוב בפ׳ לך לך‪ ,‬וירד העיט על הפגרים‬ ‫ה׳ נצב״ לםייעהו להיטיב דרכו‪) .‬ע״״שבארעות(‬
‫וישב אותם אברם‪ ,‬״עיט״ היינו עוף‪ ,‬כדאי׳‬
‫ברש״י‪ ,‬ורומז למלאכים הנקראים עוף־‬ ‫כדס‪-‬י קריי מ! הנכם צעירים עדיין‪,‬‬
‫השמים‪ ,‬והמה המלאכים הנבראים מדברי‬ ‫תחבולות היצר ודרכיו‪ ,‬עדיין אינם מוכרים‬
‫התורה והתפלה‪ .‬וכאשר דיבורי התורה‬ ‫לכם היטב‪ ,‬כך דרכו של עולם‪ ,‬האדם‪ ,‬מעת‬
‫והתפלה נעשים בחמימות והתלהבות‪ ,‬גם‬ ‫בואו לעוה״ז ועד צאתו‪ ,‬חי הוא במלחמה־‬
‫המלאכים ־ הנבראים מהם ‪ -‬הם מלאים‬ ‫מתמדת‪ ,‬היצה״ר מנסה תמיד לפתותו‬
‫ומתפללים‬ ‫לומדים‬ ‫חיות‪ ,‬משא״כ אם‬ ‫לעשות עבירות‪ ,‬או דברים אחרים שלא‬
‫בקרירות רח״ל‪ ,‬גם המלאכים עצמם אינם‬ ‫צי ‪ 7‬לעשותם‪ ,‬לא תמיד מצליחים להתגבר‬
‫מלאים ״חיות״ והם בבחי׳ ״פגרים״‪ .‬וע״כ‬ ‫על היצה״ר‪ ,‬ולפעמים קורה ונכשלים‪ .‬מובן‬
 ‫דבריי מוסר ־־ מכ״ק מרן אדמר״ר שלי־ט״א‬ ‫רח‬

‫התפלה‪ ,‬ובהתלהבות זה ימשך במשך כל‬ ‫״וישב אותם אבדם״ צ רך האדם להיות‬
‫היום‪.‬‬ ‫נושב ומפיח בתורה ומצות רוח חיים‪ ,‬ועי״ז‬
‫תהיה עליה גם להם‪.‬‬
‫ו ב פ ר ט אתם שהנכם נמצאים כ שנות‬
‫הבחרות‪ ,‬שנות רתיחות‪-‬הדמים‪ ,‬אפשר לכ ם‬ ‫ד עו לכם בחורים יקרים‪ ,‬עליכם לדעת‬
‫וצריכים וחייבים אתם לנצל תכונה זו‬ ‫שהקימה בבקר והשכיבה בלילה קשורים זה‬
‫לעבודת הבורא‪ ,‬ללמוד ולהתפלל עם ל ה ט‬ ‫בזה‪ ,‬יהודי ההולך לישון כדבעי‪ ,‬בקוראו‬
‫והתלהבות‪ ,‬ובכוחה של התלהבות זו לנקות‬ ‫בחמימות‬ ‫כראוי‪,‬‬ ‫המיטה‬ ‫שעל‬ ‫ק״ש‬
‫כל לכלך וכל זוהמא‪ ,‬ולקרב אתכם אל‬ ‫והתלהבות‪ ,‬השינה היא בקדושה וטהרה‪,‬‬
‫בורא כל העולמים כדבעי‪ ,‬כן יהי רצון אמן‪.‬‬ ‫וע״כ בקומו משנתו בבקר יתלהב לבבו‬
‫לעבודת ה׳‪ ,‬וידע מה שיש לו לעשות לפני‬

‫יום ג' פ' וישב‪ ,‬י״ז כסליו תשל״א לפ״ק‬

‫חטאו בהם‪ ,‬או שמא עשו בהם גם דברים‬ ‫ב ס פ ה ״ ק חובה״ל‪ ,‬שער חשבון־הנפש‪,‬‬
‫שלא היו צריכים לעשותם‪ ,‬וא״כ חייבים אנו‬ ‫בחשבון העשירי‪ ,‬מעורר את האדם שיחשב‬
‫להתקשט לפניו בחיצוניותנו ובפנימיותנו‬ ‫לעצמו‪ ,‬אילו היה צרך להתייצב לפני מלך‬
‫בעבודת אלקים‪.‬‬ ‫בשר־ורם‪ ,‬הלא היה מתקשט לפניו בלבושים‬
‫הנאים ביותר‪ ,‬כמו״ב לפחות לא פחות מזה‪,‬‬
‫שנ שכח!‬ ‫אםור‬ ‫בחודיים״י־קדי־ם‪,‬‬ ‫כאשר צריכים להתייצב לפני מלך מלכי‬
‫מקפידים אמנם על החיצוניות ־ על הלבו ש‬ ‫המלכים הקב״ה בודאי שצרך להתקשט‪,‬‬
‫החסידי‪ ,‬אך לבל נטעה‪ ,‬הלבוש אינו אלא‬ ‫מלך בשר‪-‬ודם אינו רואה רק את החיצוניות‪,‬‬
‫לבוש‪ ,‬העיקר הוא הפנימיות‪ .‬יתכן שיהיו‬ ‫משא״כ מלך מלכי המלכים הקב״ה הוא‬
‫אנשים‪ ,‬אשר לבושם לבוש־נאה וטוב הו א‪,‬‬ ‫בוחן כליות ולב אין לפניו דבר נסתר‪ ,‬הכל‬
‫אך הפנימיות נבובה היא‪ ,‬ריקה מתוכן‪.‬‬ ‫גלוי וידוע לפניו וכאשר הוא בוחן את‬
‫האדם‪ ,‬בוחן הוא כל אבר ואבר בנפרד‪ ,‬בודק‬
‫החסידות הוא הפנימיות‪ ,‬הלב!‬ ‫ייסוד‬ ‫הוא האם האברים זכים ונקיים‪ ,‬אם לא‬
‫רט‬ ‫דבריי מוסר ־־ כלכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬

‫ואם לאו יקרא ק״ש‪ - ,‬אם נצחו מוטב ואם‬ ‫רחמנא ליבא בעי! מי שלבו מסור לה׳‪ ,‬בנוי‬
‫לאו יזכיר לו יום המיתה ‪ -‬הרי שחז״ל נתנו ג׳‬ ‫הוא עם יסוד ותשתית‪ ,‬אין הוא עובד את‬
‫עצות להתגברות על היצר‪ ,‬תורה וק״ש‬ ‫בוראו מן השפה ולחוץ‪ ,‬זוהי עבודה אחרת‬
‫ויזכיר לו‪ ,‬ומבאר בזה את מה שאמרו חכמינו‬ ‫לגמרי‪ ,‬זוהי עבודה העושה רושם בשמים‪,‬‬
‫ז״ל ״כיון שראה יוסף עצמו מושל‪ ,‬התחיל‬ ‫וכאשר אדם זה אומר ברוך־ אתה ה׳‪ ,‬נרתע‬
‫ממשמש בעיניו ומסלסל בשערו מתלה‬ ‫הוא‪ ,‬הוא מהרהר ומחשב בלבו‪ ,‬מי אני?‬
‫בעקביו‪ ,‬לפיכך גירה עליו את הדוב״‪.‬‬ ‫לפני מי אני עומד? וכל אימת שהוא זוכה‬
‫להזכיר את שם ה׳ ‪ -‬אוחזת אותו רעדה‪,‬‬
‫לכאורה תמוהים‪ ,‬אדם כה‬ ‫והדכדים‬ ‫ותראו כ ^ ד‬ ‫)סימן ה׳(‬ ‫הביטו נא בשו״ע או״ח‬
‫קדוש כיוסף הצדיק‪ ,‬ה א ך אפשר לומר עליו‬ ‫צי ‪ 7‬לכוין בשמות הקדושים‪ ,‬ה׳‪ ,‬אלקינו‪,‬‬
‫שהתעסק בהבלים הללו? ומבאר זקיני‬ ‫לכל שם כוונה משלו‪ ,‬וצרך לומר את השם‬
‫הקדוש דהכוונה כך היא‪ ,‬כאשר יוסף ראה‬ ‫בקדושה וטהרה בכוונת הלב‪.‬‬
‫עצמו מושל‪ ,‬הבין מיד שהיצה״ר ינסה עתה‬
‫להפילו בפח יקוש‪ ,‬וכמו שאכן היתה‬ ‫כאשר אדם בא לסעוד‪ ,‬ומברך‬ ‫וכן‬
‫המציאות‪ ,‬לכן הכין לעצמו מראש את כל‬ ‫ברכת הנהנין‪ ,‬לא שיחשוב אז על המאכל‬
‫הדברים הדרושים למלחמה ביצה״ר‪ ,‬והם‬ ‫הטעים העומד להכנם ל ת ך פיו‪ ,‬צרך לברך‬
‫״ממשמש בעיניו״‪ ,‬הרומז לק״ש‪ ,‬וע״ד‬ ‫בנחת ‪ -‬שויתי ה׳ לעדי תמיד‪ ,‬לזכור מהזכיה‬
‫שאמרו חז״ל)ברמת ‪ cr‬ברבינו הקדוש‪ ,‬שהיה‬ ‫הגדולה שניתנה לו‪ ,‬שהוא ־ האדם הקטן ־‬
‫מעביר ידו על עינו וקורא ק״ש‪ .‬״מסלסל‬ ‫זוכה לברך להודות ולהלל לשמו הגדול‬
‫בשערו״‪ ,‬רומז לתורה הקדושה‪ ,‬ע״ד)חגעה י‪(:‬‬ ‫ית״ש‪ .‬היש זכות גדולה מזו?‬
‫)משלי ר‪ ,‬ח(‬ ‫כהררים התלויים בשערה‪ ,‬וע״ד‬
‫סלסלה ותרוממך‪ ,‬ומתלה בעקביו רומז‬ ‫בעיון‬ ‫להיות‬ ‫צרך‬ ‫הלימוד‬ ‫רכן‬
‫ל״יזכיר לו״ וכו׳ שהוא עקב סוף כל האדם‪.‬‬ ‫ובהעמקה‪ ,‬ואז ממילא יזדככו האברים‪,‬‬
‫)בד״ה אחדל‬ ‫וכראי׳ ב״אמרי נועם״ בפרשתנו‪,‬‬
‫זקיני הקדוש כותב שם וזה לשונו‬ ‫ברם‪,‬‬ ‫)ברכות ה‪(.‬‬ ‫הנה חכמינו ז״ל אמרו‬ ‫כיח שראה יוסף(‬

‫הקדוש‪ ,‬כי העיקר לבטל היצה״ר הוא‬ ‫אמר ר׳ לוי בן חמא אמר ר״ש בן לקיש‪,‬‬
‫הלימוד בדרך העיון והפלפול ‪ -‬לדבק‬ ‫לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬נצחו‬
‫מחשבתו בתורה וכדאי׳ ברמב״ם ז״ל )סוף‬ ‫מוטב‪ ,‬ואם לאו יעסוק בתורה ־ נצחו מוטב‪,‬‬
 ‫דבריי כלוסד ‪ -‬מכ״ק כודן אדכלו״ר שלייט״א‬

‫ומדבר רק דיבורים קדושים‪ - ,‬יכול להגיע‬ ‫אין היצר שורה אלא בלב הפנוי מן‬ ‫איסו״ב(‬
‫למצב של תמימות ושלימות‪ ,‬וזהו ״במדבר‬ ‫החכמה‪.‬‬
‫הזה יתמו״ שבאמצעות הדיבור יוכל להיות‬
‫תם ושלם‪ ,‬ולעומת זה ־ להיפך ״ושם ימותו״‬ ‫כ חו די ס‪-‬י ק די ס זכרו‪ :‬יתנו לכם כל מיני‬
‫ע״י הדיבור יוכל להגיע למיתה רח״ל‪.‬‬ ‫עצות‪ ,‬כיצר להתגבר על היצה״ר‪ ,‬אך‬
‫הסגולה הבטוחה ביותר ־ לימוד בעיון‬
‫אין זה מהדברים הקלים‪ ,‬זו היא מערכה‪,‬‬ ‫ופלפול‪ ,‬שהמוח יהיה שקוע כולו בעסק‬
‫מערכה לא קלה‪ ,‬אך ההיפך ־ קשה יותר‪ ,‬מי‬ ‫התורה‪ ,‬המוח והפה וכל האברים‪ ,‬כאשר‬
‫ששוקע ח״ו בדברים בטלים‪ ,‬ועאכו״כ מי‬ ‫המוח אינו שקוע בתורה‪ ,‬מי יודע היכן הוא‬
‫ששוקע בדיבורים אסורים‪ ,‬אומלל הוא♦‬ ‫שקוע? ומה הוא מהרהר?‬
‫מדיבורים‬ ‫בהימנעות‬ ‫להתחזק ־‬ ‫צרך‬
‫אסורים‪ ,‬ובפרט באמצע הלימוד‪ .‬כאו״א‬ ‫ל א רק על המוח צריכים לשמור‪ ,‬גם את‬
‫צרך לעשות לעצמו גדרים וסייגים!‬ ‫הפה צריכים לשמור מדברים בטלים‪ ,‬שלא‬
‫איכפת לו מה שמדברים ולא ירצה לדעת‪,‬‬
‫מי שרוצה לעלות ולהתעלות‪ ,‬חייב‬ ‫אין לכם מושג כמה האדם סובל כתוצאה‬
‫לגדור עצמו שלא יפסיק כלל ב א מצע‬ ‫מדברים בטלים‪ ,‬לא יאומן כי יסופר‪ ,‬דברים־‬
‫הלימוד‪ ,‬ואין זה משנה מה הוא לומד‪ ,‬אם‬ ‫בטלים גורמים לאדם סבל בל יתואר!‬
‫ראשו עמו‪ ,‬שילמד לימודים עיוניים‪ ,‬וגם‬ ‫ומאידך שומר פיו ולשונו‪ ,‬אין שום בריה‬
‫במקרה שהוא חש שאין הוא מסוגל ללמוד‬ ‫ושום מלאך יכול לעמוד עדו‪ ,‬וכדאי׳‬
‫עתה לימוד עיוני‪ ,‬גם אז אל יעביר א ת הזמן‬ ‫בספה״ק‪.‬‬
‫באפם מעשה‪ ,‬אלא ילמד דברים קלים יותר‪,‬‬
‫עין יעקב ומשניות וכדומה‪.‬‬ ‫ו כ די שתבינו ותדעו עד כמה חשובה‬
‫היא שמירת הדיבור‪ ,‬אזכיר את המובא‬
‫חייב להיות רצוף‪ ,‬וכ שע ת‬ ‫הלימוד‬ ‫ב״צמח צדיק״‪ ,‬בפ׳ שלח‪ ,‬עה״פ במדבר הזה‬
‫הלימוד‪ ,‬על האדם לשכוח מכל עניני‬ ‫יתמו ושם ימותו‪ ,‬בשם הרה״ק רבי מאיר‬
‫העוה״ז‪ ,‬שלא ידע אפילו מה ה שעה ע ת ה‪,‬‬ ‫משפעטיווקא דהכוונה היא‪ ,‬שע״י דיבורי‬
‫ויהיה שקוע כולו בתורה‪ ,‬וכך יוכל להתגבר‬ ‫האדם‪ ,‬אם האדם שוקל אותם היטב ומחשב‬
‫על יצרו‪.‬‬ ‫היטב לפני שמוציא את דיבורו מהפה‪,‬‬
‫ריא‬ ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכלו״ר שלייט״א‬

‫ללמוד ולעבוד את השי״ת ברציפות‪.‬‬ ‫א ץ זו מלאכה קלה‪ ,‬היצה״ר יודע שזהו‬

‫וכד ב רי זקיני הקדוש ה״אהבת ישראל״‬
‫עה״פ ועזר מצריו תהיה‪,‬‬ ‫)בליקוטים אות לד(‬
‫״צריו״ רומז ליצה״ר שהוא הצר והצורר‬
‫הגדול ביותר של האדם‪ ,‬ועזר מ״צריו״‪ ,‬יש‬
‫להיעזר באותן שיטות שבהן פועל היצה״ר‪,‬‬
‫וכך נזכה להתגבר עליו‪ ,‬ולעלות מעלה‬
‫מעלה בתורה ויראת שמים כיה״ר אמן‪.‬‬
‫הכלי מלחמה נגדו‪ ,‬כדאמרינן בגמ׳ ואם לאו‬
‫יעסוק בתודה‪ ,‬שע״י זה ינצח האדם את‬
‫זי״ע‬ ‫ללמוד מן היצה״ד בעצמו‪,‬‬ ‫היצה״ד‪ ,‬וכן‬
‫באותו השיטה שהיצד פועל כן תפעול גם‬
‫אתה‪ ,‬ואז נוכל לנצחו‪ .‬היצה״ר עובד‬
‫ברציפות‪ ,‬ללא הפסק‪ ,‬אין הוא מדפה‬
‫מהאדם‪ ,‬לוחץ הוא על האדם עוד ועוד‪,‬‬
‫ובגלל רציפות זו‪ ,‬זוכה הוא להצלחה‪ ,‬את‬
‫השיטה הזו האדם חייב לאמץ לעצמו‪,‬‬

‫יום ד׳ פ׳ מקץ‪ ,‬כ״ה כסליו תשל״א לפ״ק‬

‫והאדם נצטוה לעשות באותו הזמן את רצון‬ ‫חובה״ל‪ ,‬שער חשבון־הנפש‬ ‫בספה״ק‬
‫הבורא‪ ,‬ואם האדם יזלזל ח״ו בהוראות‬ ‫חשבון ו׳‪ ,‬מבאר את אחד מאופני חשבון‬
‫המלך ־ מלך מלכי המלכים הקב״ה ‪ -‬יש‬ ‫הנפש המוטלים על האדם בדרך משל‬
‫חשש שמא גם אבריו יעשו ח״ו כמוהו‪...‬‬ ‫למלך‪ ,‬שציוה לעבדיו להעביר על נהר את‬
‫אחד השרים שבמלכותו‪ ,‬כמו כן ציוה לאותו‬
‫שונ ה הוא האדם מן הבהמה‪ ,‬בהיותו‬ ‫מעשה‬ ‫יעשה‬ ‫ההעברה‬ ‫שבשעת‬ ‫שר‪,‬‬
‫בר דעת‪ ,‬להאדם ניתן כח‪-‬מחשבה‪ ,‬ובכח זה‬ ‫מסויים‪ ,‬והשר ־ התעלם מצווי המלך‪.‬‬
‫יכול הוא לבחון מראש את מעשיו‪ ,‬לשקול‬ ‫משראו זאת העבדים פנו אליו ואמרו לו‪:‬‬
‫את כל מה שהוא עומד לעשות‪ ,‬האם טוב‬ ‫מדוע אינך חושש‪ ,‬שכראותינו שאתה מזלזל‬
‫הוא לו‪ ,‬או שמא יפיק מכך נזק וצער‪ .‬מי‬ ‫בהוראות המלך‪ ,‬נעשה גם אנו כמותך‪ ,‬לא‬
‫שאינו חושב ואינו שוקל את מעשיו‪ ,‬בגין מה‬ ‫נשמור על ‪ 7‬ותיפול לתוך הנהר ותטבע‪.‬‬
‫יכונה בר דעת? במה הוא שונה מן הבהמה?‬
‫אברי האדם נצטוו ע״י יוצר‬ ‫והנמשל‪:‬‬
‫בחסידות‪,‬‬ ‫כשמדובר‬ ‫ו ע א כו ״ ב‬ ‫האדם לפעול כראוי כל שנות חיי האדם‪,‬‬
 ‫דברי• מוסר ־־ מכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬
‫אנו בימי החנוכה‪ ,‬חנוכה היא‬ ‫עומדים‬
‫זמן התגלות אור התורה ־ נר מצוה ותורה‬
‫אור‪ ,‬צריכים להגביר את לימוד התורה‪,‬‬
‫ובפרט שזכינו להיות בהדלקת נרות חנוכה‬
‫של הרבי שליט״א)מ״ל(‪ ,‬צי ‪ 7‬להגדיל החשק‬
‫ללימוד התוה״ק‪ ,‬ותדעו‪ ,‬שהדבר היקר‬
‫ביותר הוא ״הזמן״‪ ,‬אי אפשר לרוכשו ככל‬
‫הון שבעולם‪ ,‬זמן שחולף ־ לא ישוב לעולם‪,‬‬
‫ומכיון שהזמן כה יקר חייבים לנצלו כראוי‪,‬‬
‫שאפילו דקה אחת לא תלך לאיבוד‪ ,‬וכמו כן‬
‫ישמרו על זמני הישיבה‪ ,‬שידעו ששמירת‬
‫הסדרים‪ ,‬זהו דבר חשוב עד מאד‪ ,‬וכן ללמוד‬
‫את כל השיעורים שהוטלו על תלמידי‬
‫הישיבה‪ ,‬ואם מישהו רוצה להוסיף ‪-‬‬
‫אדרבה‪ ,‬אך לא שילמדו לימודים אחרים‬
‫ע״ח שיעורי ולימודי הישיבה‪.‬‬
‫י*ום ג' פ׳ שמות‪ ,‬ט״ו טבת תשל״א לפ״ק‬
‫כ שפל‬ ‫נמצא‬ ‫ישראל‬ ‫עם‬ ‫כאשד‬
‫המדריגה‪ ,‬ואי אפשר להחשיבו כח שיבות‬
‫עצמית‪ ,‬אז נאלצים להחשיבו לעומת שאר‬
‫העמים‪ ,‬שבכל מצב עם ישראל חשוב מ ה ם‪,‬‬
‫אך אין זה התכלית המבוקשת‪ ,‬עיקר‬
‫לו‬ ‫התכלית היא‪ :‬שעם ישראל ת היה‬
‫חשיבות‪-‬ערך עצמית‪.‬‬
‫ריב‬
‫הדורשת מחשבה רבה‪ ,‬וללא מחשבה לא‬
‫רק שהאדם לא יגיע לחסידות‪ ,‬אלא שהוא‬
‫עלול גם להגיע אל ההיפך‪.‬‬
‫כ ל ל ידוע הוא‪ ,‬שדה שאין משקיעים בו‬
‫מחשבה ־ מגדלת קוצים וברקנים‪ ,‬וכן הוא‬
‫באדם ‪ -‬והרבה יותר מזה‪ ,‬מי שאינו עוקב‬
‫אחר מעשיו‪ ,‬ולא חושב בטרם עשותו מעשה‬
‫כל שהוא‪ ,‬לא יוכל להתעלות‪.‬‬
‫ה א ד ם צי ‪ 7‬להתבונן ולחשוב‪ ,‬ולשמור‬
‫את אבריו לבל יפעלו ברגילות העוה״ז‪ ,‬וכן‬
‫ישמור הפה מהרגלותיו‪ ,‬שלא יפעול באבריו‬
‫נגד רצון הבורא ית״ש‪ ,‬המחשבה שבראש‬
‫זוהי העיקר לחסידות‪ ,‬ובלא זה לא יגיע‬
‫האדם אליה‪.‬‬
‫זרךד הקדוש זי״ע ה״אמרי נועם״ זי״ע‬
‫מבאר את הכתוב שבפ׳ ויחי ״ראובן בכורי‬
‫אתה״‪ ,‬בד״ז דהנה ידוע דיש שני סוגי‬
‫חשיבת והערכת דברים‪ ,‬יש חשיבות הערך‪,‬‬
‫שהדבר כשלעצמו חשוב הוא‪ ,‬ויש חשיבות‬
‫ההצטרפות‪ ,‬שכאשר מחשיבים אותו לעומת‬
‫אחרים הנחותים ממנו ‪ -‬יש לו חשיבות‪.‬‬
‫ריג‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ונדרש ממנו שיהיה לו ״יתר״ ‪ -‬חשיבות‬ ‫לחשיבות‬ ‫רומז‬ ‫״ראובן״‬ ‫והנה‬

‫עצמית‪ ,‬ע״י עבודתו והתעלותו ב״שאת״‬ ‫ההצטרפות‪ ,‬וכמו שררשו חכמינו ז״ל )ברכות‬
‫רומז לתפלה‪ ,‬שא״ת נוט׳ א‪-‬דני ש׳פתי‬ ‫ז‪ (:‬ראובן ־ ראו מה בין בני לבן חמי‪ ,‬שבשעה‬
‫וכמ״ש )תהלי ם כט‪,‬‬ ‫ת׳פתח‪ ,‬ו״עז״ רומז לתורה‪,‬‬ ‫שעם ישראל אינו ראוי רח״ל‪ ,‬מחשיבם‬
‫יא( ה׳ עוז לעמו יתן‪ ,‬ראוים הייתם ליתרון זה‪,‬‬ ‫הקב״ה לעומת שאר האומות‪ ,‬וכן אמר דוד‬
‫בתורה‬ ‫חשיבות‪-‬עצמית‪,‬‬ ‫לכם‬ ‫שתהיה‬ ‫נתת שמחה בלבי‬ ‫ח(‬ ‫י‪,‬‬ ‫)תהלים‬ ‫המלך ע״ה‬
‫ותפלה‪ ,‬״פחז כמים אל תותר״ ־ שהיתרון‬ ‫כראותי‬ ‫תנ ם ותירושם רבו‪ ,‬־‬ ‫מעת‬
‫לא יהיה לכם שהעכו״ם הם ״פחז כמים״‬ ‫שהאומות ־ למרות רשעותם ־ יש להם שפע‬
‫שהם מים הזידונים‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬א״ב לעם ישראל בודאי שמגיע שפע רב‪,‬‬
‫אך אין זו התכלית הרצויה‪ ,‬על בני ישראל‬
‫הנ ה‪ ,‬עומדים אנו עתה בתחילת ימי‬ ‫לדאוג שתהא להם חשיבות ערך עצמית‪.‬‬
‫השובבי״ם‪ ,‬ימים אלו נועדו ומםוגל לתקן‬
‫ולזכך את האבדים מכל פגם ומכל חטא‬ ‫שם את דברי הרה״צ רבי ארי׳‬ ‫ומביא‬
‫ועוון‪ ,‬בידושלמי )בדכות פ״א ה״ה( איתא‪:‬‬ ‫ליבוש מלאנצהוט‪ ,‬המבאר‪ ,‬שענין זה נרמז‬
‫עינא וליבא תרין סדסודא דחטאה‪ ,‬העין‬ ‫בנבואת מלאכי‪ ,‬שם נאמר )מלאכי א‪ ,‬א( משא‬
‫רואה והלב חומד וכו׳‪ ,‬דאיית העין ־ בדברים‬ ‫דבר ה׳ אל מלאכי‪ ,‬ומדוע מכנה זאת בלשון‬
‫האמורים ־ מביאה באדם מחשבות לא־‬ ‫יען כי דברי הנבואה‬ ‫״משא״ ) מל ש ח משא ועול(‬

‫טהורות‪ ,‬ועי״ז האדם פוגם ומזהם את‬ ‫שנאמרו לו‪ ,‬היו כעול וכמשא עבורו‪ ,‬שהרי‬
‫אבריו‪ ,‬והעצה היא‪ :‬להעסיק את המח והלב‬ ‫נאמר לו‪ :‬הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את‬
‫בדברים טובים בתודה ותפלה ודברים‬ ‫יעקב ואת עשיו שנאתי‪ ,‬ומדברים אלו‬
‫קדושים ואז ממילא ־ כבר לא יהיה עסוק‬ ‫משמע‪ ,‬כאילו כל חשיבות ישראל אינה אלא‬
‫בדבדים לא־טובים‪ .‬וכדברי הדמב״ם הכותב‬ ‫חשיבות ההצטרפות‪.‬‬
‫)סוף איסו״כ( אין היצד שודה אלא בלב הפנוי מן‬
‫החכמה‪.‬‬ ‫מה שאמר הכתוב‪ :‬״ראובן״ ־ רומז‬ ‫וזה‬
‫לסוג חשיבות ההצטרפות כנ״ל‪ ,‬בכורי אתה‪,‬‬
‫יסוד גדול להתנתקות מן היצה״ר‬ ‫וכן‬ ‫כלומר עתה‪ ,‬לצערינו‪ ,‬ה״בכור״ ■ עיקר‬
‫הוא־ מרת הזרתות‪ ,‬שישמוד הזמנים יקום‬ ‫החשיבות של כלל ישראל היא חשיבות־‬
‫וילך לישון בזמן‪ ,‬ו ‪6‬דז עצמו לכל דבר בעניני‬ ‫ההצטרפות‪ ,‬אמנם היה ראוי לעם ישראל‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫ריד‬

‫ב הכנ ה‬ ‫תלוי‬ ‫שזה‬ ‫היא‪,‬‬ ‫האמת‬
‫ובהערכה‪ ,‬מי שמבין ומשיג ‪ -‬באפס מ ה ״‬
‫תורה מה היא‪ ,‬אין הוא צ י ד משגיח‪ ,‬ו הו א‬
‫רודף בעצמו אחר התורה‪ ,‬ולעומתו‪ ...‬כ ל‬
‫אימת שיש איזה יומא דפגרא‪ ,‬ואפשר‬
‫להשתמט מהלימוד משתמטים‪ .‬ומי שיש לו‬
‫שאיפה‪ ,‬היינו שאינו מרוצה מעצמו‪ ,‬ו הו א‬
‫תובע מעצמו עוד ועוד‪ ,‬יעלה מעלה מ ע ל ה‬
‫עוד ועוד‪ ,‬וייטב לו בזה ובבא כל הימים‪.‬‬
‫מחשב בדברים אחרים‪ ,‬אדם זה‪ ,‬לא ישקיע‬
‫תורה ותפלה‪ ,‬עי״ז יוכל להתקדש ולהטהר‬
‫את אבריו‪ ,‬ולברוח מכל אותם הדברים‬
‫המרחיקים את האדם מעבודת ה‪/‬‬
‫ה כ ל תלוי בשאיפת האדם‪ ,‬מי שכל‬
‫שאיפתו היא לרכוש תורה עוד ועוד‪ ,‬במילא‬
‫לא יהיה לו זמן להיצה״ר דהרי צר ‪ 7‬אני‬
‫לגמור הטור וב״י‪ ,‬שרע‪ ,‬המהרש״א‪ ,‬וכן הוא‬
‫בתפלה כשראשו יהיה דבוק בה‪ ,‬אז אינו‬
‫את מוחו באיםורים ובחבלים אחרים‪.‬‬

‫יום ג׳ פ׳ כא‪ ,‬כ״ט טבת תשל״א לפ״ק‬

‫הבהמיות‪ ,‬ובזה מעלתו על הבהמה ל היו ת‬
‫נקרא בבחי׳ מדבר‪ ,‬כי בלא זה הרי הו א‬
‫כאלם לא יפתח פיו‪ ,‬ועיקר כוונת ה ב רי א ה‬
‫כביכול היתה בזה האופן אשר ה אד ם י הי ה‬
‫מוכרח לעשות מעשה היצה״ר כגון א כי ל ה‬
‫ושתיה וכדומה ובזה יקדש עצמו‪ ,‬וע״ז הי ה‬
‫עיקר קבלת התורה כדאיתא במס׳ ש כ ת ד ף‬
‫פט‪ .‬דהמלאכים טענו תנה הודך על ה ש מי ס‬
‫ומשה רבינו ע״ה השיבום מה כתיב כ ה ל א‬
‫תרצח לא תנאף לא תגנוב‪ ,‬כלום קנ א ה •‪tjr‬‬
‫ביניכם‪ ,‬יצה״ר יש ביניכם‪ ,‬היי דע״י מ ע ש ה‬
‫הגופניות זכינו לתורה‪ ,‬וזה מ ה שאמר ה כ ת ו ב‬
‫״בא אל פרעה״ בע״כ א ת ה נזקק ל ד כ רי ם‬
‫אנו עתה בימי השובבי״ם‪ ,‬ימים‬ ‫עומדים‬
‫אלו מםוגלים לקרש ולטהר את אבריו‪ ,‬ע״כ‬
‫צי ‪ 7‬כאו״א להתבונן ולתקן את הטעון תיקון‬
‫אצלו‪ .‬לב יודע מרת נפשו‪ ,‬כל אחד יודע‬
‫היטב במה פגם‪ ,‬במה חטא‪ ,‬ומה עליו לתקן‪,‬‬
‫וכדאי׳ בםפה״ק‪ ,‬אשר הדבר הזה ‪ -‬שהאדם‬
‫מיוחדים‬ ‫כוחות‬ ‫משקיע‬ ‫שהיצר‬ ‫רואה‬
‫להכשילו בו‪ ,‬למטרה זו ־ לתיקון דבר זה ירד‬
‫לעוה״ז‪.‬‬
‫אייתא מזקיני הקדוש ה״אמרי נועם״ על‬
‫הפםוק בא אל פרעה‪ ,‬פרש״י ז״ל והתרה בו‪.‬‬
‫רמבאר אשר העיקר היא לקדש מעשה‬
‫רטו‬ ‫דכרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫גם היצה״ר יודע זאת‪ ,‬והוא מצירו‬ ‫כרם‪,‬‬
‫עושה הכל‪ ,‬שהאדם יופרע בבואו לעסוק‬
‫ברוחניות ‪ -‬מטיל הוא עליו כבידות־הגוף‪,‬‬
‫מכניסו לעצלות‪ ,‬ומחליש את רצונו ואת‬
‫פעילותו בתורה ועבודת הבורא‪ .‬וכן יכולים‬
‫לראות בחדר־האוכל‪ ,‬יש בחורים המזדרזים‬
‫ואוכלים בלי שהיות ועיכובים‪ ,‬נזהרים שלא‬
‫לאבד את הזמן ־ היקר מכל ־ בשיחות של‬
‫הבל‪ ,‬בדברים של מה בכך‪ ,‬אוכלים כראוי‪,‬‬
‫מסיימים את האוכל ומיד שבים לביהמ״ד ־‬
‫אל התורה והעבודה‪ ,‬ולעומתם יש גם‬
‫מעטים ‪ -‬שהעצלות שוכנת בתוכם‪ ,‬והם‬
‫מסיימים תמיד את האכילה כרבע שעה‬
‫לאחר תחילת ה״סדר״‪.‬‬
‫יוצא משלוותו‪ ,‬יש מושג ששמו צניעות־‬
‫כשמתפללים‬ ‫להעיר ‪-‬‬ ‫ברצוני‬ ‫וכן‬
‫בשב״ק עם הרבי שליט״א )זצ״ל( יחד‪- ,‬‬
‫שהבחורים יתפללו בחלק הקיימי)המזרחי( של‬
‫ביהמ״ד ליד הרבי‪ ,‬ולא בחלק האחורי של‬
‫ביהמ״ד מתחת לעזרת נשים‪ ,‬וכן כ״א ידע‬
‫איה מקומו הקבוע ושם יתפלל‪ ,‬וכן ־‬
‫להקפיד להאזין ולשמוע כל תיבה בקריאת‬
‫התורה‪ ,‬זוהי הלכה מפורשת בשו״ע ואי‬
‫אפשר לזלזל או להקל בה! צויתי לקנות‬
‫חומשים ולחלק לכולם‪ ,‬למען יהיה גם לי‬
‫חלק במצוה זו‪ ,‬כ״א יקבל אי״ה חומש ויאזין‬
‫לכל תיבה הנקראת בס״ת‪ ,‬ולא לעזוב הכל‬
‫על הרבי‪.‬‬
‫רעשמיים הנקרא פרעה הרומז ליצה״ר ״כי‬
‫אני הכברתי את לבו״ פי׳ רע״י לב היצר‬
‫כשהארם מתגבר עליו אני נתכבר ״למען‬
‫שתי אותותי אלה בקרבו״ פי׳ רזה היה גם‬
‫הסיבה שנתתי לכם את אותיות התורה‪ ,‬וזה‬
‫פירצז״י ״והתר״ה ־ בו״ אותיות התור״ה ־‬
‫שע״י היצר זכיתם לתורה‪.‬‬
‫צי ‪ 7‬כ״א לראות ולתקן את עניני‬ ‫ע״כ‬
‫ולהתבונן‬ ‫הגשמיים‪,‬‬ ‫ענינים‬ ‫הרשות‪,‬‬
‫במעשיו‪ ,‬ולרוגמא ‪ -‬בשעת אכילה‪ ,‬אכילתו‬
‫של ת״ח שונה מאכילתו של אדם אחר‪ ,‬אין‬
‫הוא מאבד את העשתונות בשעת האכילה‪,‬‬
‫אבילתו אינה אכילת־תאוה‪ ,‬ועאכו״כ שאינו‬
‫האכילה‪.‬‬
‫צי ‪ 7‬האדם להתבונן במעשיו‬ ‫וכן‬
‫הנשמיות‪ ,‬רודפים אחר פרנםה‪ ,‬עושים זאת‬
‫אל‬ ‫הם‬ ‫נחפזים‬ ‫ובמסירות‪,‬‬ ‫בנאמנות‬
‫עבודתם‪ ,‬מבלי ששום דבר יעכב בעדם‪ ,‬לא‬
‫הקור הגדול והגשמים המרובים מרתיעים‬
‫אותם‪ ,‬ולא החום מעכב בעדם‪ ,‬נחפזים הם‬
‫אל עבודתם‪ ,‬צ רך שיהא לו עסק זה כמוםר־‬
‫השכל‪ ,‬שיעוררהו להגביר חיילים לעבודת‬
‫הבורא‪ ,‬שאם אחר הגשמיות מתמסרים כ״כ‪,‬‬
‫עאבו״כ אחר הדברים הרוחניים ‪ -‬שהם‬
‫נצחיים‪.‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״לן מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רטז‬

‫שישים‬ ‫״בקרבו״‬ ‫אלה‬ ‫שיתי ״אותותי״‬
‫אותיות התורה וכל העבדות שלו בקרבו‬
‫ובפנימיותו שלא יהא מהשפה ולחוץ כ ה ב ל‬
‫פיו לבד ולבם לא נכון עמם‪ ,‬אבל ולמען‬
‫״תספר״ ‪ -‬עבור מי די בםיפור דברים ב ע ל מ א‬
‫גם ללא כוונת הלב? ״אשר התעללתי״‬
‫מלשון עולל ויונק‪ ,‬עבור תשב״ר‪ ,‬אשר ל א‬
‫החטיאו את הפה‪ ,‬עבורם די בסיפור דברים‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫בחטאי האדם‪ ,‬ורק באם עושים בכונת הלב‬
‫צ רי כי ם להתפלל בכוונת הלב‪ ,‬ולא די‬
‫באמירה לבד‪ ,‬ובכלל זה נכללים גם ה ק ט עי ם‬
‫שלפני הודו‪ ,‬כוונת הלב נדרשת גם לגבי‬
‫הלימוד‪ ,‬שהאדם ישתדל לרדת לעומקן ש ל‬
‫דברים‪ ,‬־ ולא לימוד שטחי גרידא‪ .‬ו כ פ ר ט‬
‫בימי השובבי״ם יתמיד בתורה ו ל ה ק פי ד‬
‫רק‬ ‫ביותר שאת על קדושת הפה‪ ,‬ולא‬
‫דיבורים האסורים‪ ,‬כגון ליצנות ולשה״ר^ ^‬
‫גם לברוח מסתם דברים בטלים‪ ,‬ה א ד ם אין‬
‫לו כלל מושג כמה מענישים על כ ל תי ב ה‬
‫מיותרת שהאדם מדבר!‪...‬‬
‫ז קני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‪ ,‬בד״ה‬
‫א״י בא אל פרעה וכו׳ עפ״י דבר האריז״ל‬
‫הקדוש בלקוטי הש״ם בגודל הפלגת הבל‬
‫פיהם של תינוקות‪ ,‬יען בי הם עדיין לא פגמו‬
‫בפיהם ולא כזבו בלשונם‪ ,‬ההבל שלהם‬
‫עולה לרצון לפני השי״ת‪ ,‬הגם שאינו בבונה‬
‫דליבא‪ ,‬אך הגדולים שכבר פגמו בשפתם אין‬
‫די להם בהבל פיהם לבד ‪ -‬בלימוד תורה‬
‫ומצות‪ ,‬כ״א בכונת הלב‪ ,‬כי כבר פגמו ההבל‬
‫אז עולה לרצון‪ ,‬יען כי החטאים הם בלא‬
‫רעותא דלבא רק בלא דעת ושכל‪ ,‬וכמו‬
‫שאחז״ל)סוטה ג‪ (.‬אין אדם חוטא אא״כ נכנם‬
‫בו רוח שטות‪.‬‬
‫וזה מה שאמר הכתוב ״בא אל פרעה״ ־‬
‫היינו הגדולים‪ ,‬אשר החטיאו כבר את פיהם‬
‫״פרעה״ אתוון פה‪-‬רע‪ ,‬הם זקוקים ל״אני‬
‫הכבדתי את לבו״‪ ,‬לגביהם אומר הקב״ה‪:‬‬
‫אני מתכבד רק ״את לבו״ ‪ -‬כשיצרפו‬
‫לדיבורי התפלה גם את כוונת הלב‪ ,‬למען‬

‫יום ג׳ פ׳ נ שלח‪ ,‬ז׳ שבט תשל״א לפ״י(‬

‫חכמינו ז״ל שאמרו )סונה ע•( תני רבנן‪ ,‬יע‪1‬‬ ‫ז ק עי הקדוש ה״אהבת שלום״ זי״ע‬
‫מהן )םהשם‪'0‬ם נשסחוז נ־ת השיאנה( או מ רי ס;‬ ‫מבאר הכתוב נם׳ בא)שמית י‪ ,‬ם( ויאמר משה‬
‫אשרי ילדותינו שלא ביישה א ת זקנותינו‪,‬‬ ‫מערינו ובזקנינו נלך‪ .‬בהקדם ביאור דברי‬
‫ריז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫ולעשות הכל‪ ,‬למען תתגברו לגמרי על היצר‬
‫הרע‪ .‬לא למחצה ולשליש ולרביע‪ ,‬אלא‬
‫עולה כליל‪ ,‬ואז מובטחים אתם‪ ,‬כי גם‬
‫בזקנותכם לא תפלו ח״ו‪.‬‬
‫נופלים ח״ו לתאוות‪ ,‬והםיבה היא‪ ,‬משום‬
‫במציאות‪ ,‬יש‬ ‫לראות זאת‬ ‫אפשר‬
‫גדול‬ ‫חםיד‬ ‫היה‬ ‫שבבחרותם‬ ‫אברכים‬
‫בהתלהבות וחמימות‪ ,‬ובשעת התפלה וכדו׳‬
‫עמד ליד הרבי‪ ,‬לא דיבר לפני התפלה‪ ,‬וכיום‬
‫־ אינם כן‪ ,‬הםיבה האמיתית היא‪ ,‬מפני‬
‫שהיה חםר להם פנימיות! הכל היה מן‬
‫השפה ולחוץ‪ ,‬משא״כ אם היה לו פנימיות‬
‫אז כשיהיה אברך ידע מה זה שב״ק וכו׳‪,‬‬
‫ויהיה לו חשק והתלהבות בכל‪.‬‬
‫כשהאדם‬ ‫״בנערינו״‬ ‫לומר‬ ‫ואפשר‬
‫נמצא בשנות נעוריו‪ ,‬הוא צי ‪ 7‬לקחת‬
‫בחשבון‪ ,‬כי לא לעולם ישאר בנערותו‪ ,‬אלא‬
‫״בזקנינו״ ־ מתבגרים‪ ,‬ושנות הנעורים ‪ -‬עם‬
‫כל מעלותיהם ‪ -‬נעלמים‪ ,‬האדם לא ישב‬
‫לעולם בישיבה‪ ,‬האדם מתחרט אמנם אח״כ‪,‬‬
‫על שלא פעל ועשה יותר בשנות נעוריו‪ ,‬אך‬
‫להשיב שנים אלו לא יוכל! ולכן‪ ,‬״נלך״ יוכל‬
‫לילך בעבודת הבורא ‪ -‬ולא שיהיה ח״ו‬
‫בבחי׳ עומד‪.‬‬
‫אומרים‪ :‬אשרי זקנותינו‬ ‫)הבעלי־תשובה(‬ ‫מהן‬
‫שכיפרה על ילרותינו‪ .‬והכוונה היא‪ ,‬רהנה‬
‫יש אנשים שבימי נעוריחם אזרו חיל ללחום‬
‫עד התאוות‪ ,‬ובזקנותם מצר חלישות כוחם‬
‫שבימי נעוריהם לא כבשו כליל את יצרם‪,‬‬
‫ולכן‪ ,‬כל עוד כוחם היה במתנם‪ ,‬נלחמו עם‬
‫היצה״ר‪ ,‬אבל לא כבש אותם לגמרי‪.‬‬
‫מוםיף שם‪ ,‬יש אנשים שבנעוריהם‬ ‫עוד‬
‫אוהבים צדיקים וחםידים‪ ,‬ולעת זקנותם‬
‫נמצא‬ ‫ומתמוטטות‪,‬‬ ‫הולכות‬ ‫האהבה‬
‫עתה(‬ ‫)לעומת‬ ‫התנהגותם בשנות הנעורים‬
‫מביישת אותם בזקנותם‪ ,‬ומדוע מגיע אדם‬
‫למצב זה‪ ,‬מפני שלא הרם כליל את יצרו‪.‬‬
‫מה שאמרו חז״ל‪ ,‬תלמידי חכמים כל‬ ‫וזה‬
‫זמן שמזקינים‪ ,‬דעתן מתיישבת עליהם‪,‬‬
‫מאחר והרםו את יצרם לגמרי בשנות‬
‫הנעורים‪ ,‬לכן‪ ,‬ככל שמזקינים יותר‪ ,‬יפה‬
‫לכבוש התאוות‪ .‬וזה אמר משה רבינו ע״ה ־‬
‫סוד הדעת‪ ,‬״בנערינו ובזקינינו נלך״ פי׳ ימי‬
‫הנעורים וימי הזקנה נלך הליכה אחת‬
‫בעבודת השי״ת‪ ,‬באופן שימי הנעורים לא‬
‫יביישו את ימי הזקנה וכנ״ל‪ ,‬עכדב״ק‪.‬‬

‫להיכנם כבר עכשיו בעבודת‬ ‫צרייכים‬ ‫נמצאים עתה בשנות הנעורים‪,‬‬ ‫הנכם‬
‫הבורא‪ ,‬אחת מתחבולות היצה״ר היא‪,‬‬ ‫כוחכם במתניכם‪ ,‬הנכם חייבים לשאוף‬
 ‫דברי כלוסר ־ כלכ״ק כלרן אדכלו״ר עולייט״א‬
‫בבנינו ובבנותנו נלך‪ ,‬הלא כל א ח ד‬
‫רוצה שבניו יהיו טובים ומוצלחים‪ ,‬וגם א ת ם‬
‫כשיגיע הזמן תרצו שילדיכם יהיו טו בי ם‬
‫אפילו במה שאתם לא כ״כ בסדר‪ ,‬וא״ב א ל‬
‫תשכחו‪ ,‬גם הוריכם רוצים כן‪ ,‬ועליכם לגרום‬
‫להם נחת־רוח‪.‬‬
‫היצה״ר מפתה את האדם ל ה ח לי ף‬
‫עולם נצחי בעולם עובר‪ ,‬ואסור ל ה ת פ תו ת‬
‫לעצותיו‪ .‬״ואם המר ימירנו״‪ ,‬אם עול ה ח״ו‬
‫בדעת האדם להמיר עבודת ה׳ עליו ל ח שו ב‬
‫ולהתבונן ‪ -‬״והיה הוא ותמורתו״ ‪ -‬ה א ם‬
‫התחליף הוא שוה ערך לתורה ולעבודת ה‪../‬‬
‫ע״ב יש להתבונן בזמן היקר שיש ל א ד ם ל א‬
‫להחליפו בדברים בטלים‪ ,‬ובפרט בזמני תו ר ה‬
‫ותפלה‪ ,‬ובשעת קריה״ת וכדו‪/‬‬
‫יום ב׳ פ׳ יתרו‪ ,‬י״ג שבט תשל״א לפ״ק‬
‫תורת ה׳ ועובד אותו ית״ש כפי י כ ל תו‪ ,‬או‬
‫שמא מעביר הוא גם חלק מהזמן כ א פ ס ‪.‬‬
‫מעשים‪ ,‬על האדם להעמיד א ת ע צ מי ת מי ד‬
‫לבחינה עצמית‪ ,‬ויבדוק א ת הזמן ש ח ל ף ‪.‬‬
‫האם טוב הוא או לא‪.‬‬
‫זמנים^‬ ‫הרכה‬ ‫יש‬ ‫השבוע‬ ‫במשך‬
‫שאפשר מחד גיסא להעבירם כ א פ ס מ ע ש ה‪,‬‬
‫ריח‬
‫לפתות את האדם שידחה אותו ליום‬
‫המחרת‪ ,‬בחורים יקרים‪ ,‬מחובתי להבהיר‬
‫לכם‪ ,‬כי השנים האלה • אין בדומה להן‪,‬‬
‫הבחור אין לו כל הדאגות והטירדות של‬
‫אברך‪ ,‬אין לו טרדות של פרנסה‪ ,‬וכל‬
‫העבודה הקשה הוא צריך לעבוד עכשיו‬
‫בשנים האלו‪.‬‬
‫האדם צריך לדעת שאסור לו לרמות‬
‫את עצמו בלימודיו‪ ,‬אם הוא יודע ‪ -‬יאמר‬
‫מה שיודע‪ ,‬ואם אינו יודע יאמר שאינו יודע‪,‬‬
‫וכן יראה שהלימוד לא יהיה שטחי‪ ,‬אלא‬
‫ירצה להבין כל דבר בגמ׳ ובתוספות‬
‫ובראשונים וכדומה‪ ,‬ולא רק ללמוד בשביל‬
‫הבחינה‪ ,‬ועתה בשנות הנעורים הזמן לזה‪,‬‬
‫יש לו מי שילמוד עמו‪ ,‬משא״כ כשכבר לא‬
‫יהיה בישיבה מי ילמוד איתך אז‪ ,‬וכן מי‬
‫יאמר לך אז דברי התעוררות‪.‬‬
‫בספה״ק חובות‪-‬הלבבות שער חשבון‬
‫הנפש‪ ,‬פרק ג׳ חשבון כ״א‪ ,‬חשבונו עם נפשו‬
‫על מה שיש ביכלתו ממע שה העבודה‪,‬‬
‫ולהרגיל בה‪ ,‬ולהתמיד עליה‪ ,‬וירוץ ויחרץ‬
‫לעשותה עד שתשוב לו למנהג‪.‬‬
‫משמחות הדברים היא‪ ,‬שהאדם נתבע‬
‫שיבתק א ת עצמו‪ ,‬האם אכן לומר הוא‬
‫ריט‬ ‫רגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫כשכבר יודעים םכום של דפים זה מביא‬ ‫ומאמך גיסא‪ ,‬גם זמנים אלו אפשר לנצל‬
‫תאוה לידע עוד ועוד‪ ,‬איינם שלעפט די‬ ‫כראוי‪ ,‬ולדוגמא‪ :‬לפני השלחן של אדמו״ר‬
‫אנדערע‪ ,‬ומי שמבין זאת‪ ,‬איננו זקוק‬ ‫שליט״א)מ״ל(‪ ,‬בלשב״ק‪ ,‬לאחר מיום אכילת‬
‫למשגיח‪.‬‬ ‫סעודת שב״ק‪ ,‬וכן בשעת קריאת התורה ־‬
‫בין גברא לגברא‪ ,‬יש המעבירים זמן זה‬
‫הקנאה‪ ,‬מדה רעה היא‪ ,‬אך אפשר גם‬ ‫בשיחה של מה בכך‪ ,‬ויש המנצלים זמן הזה‪,‬‬
‫לנצלה לטובה‪ ,‬־ קנאת סופרים תרבה‬ ‫אפילו שהוא רק זמן קצר אין פירוש הדברים‬
‫חכמה‪ ,‬המציאות היא שיש בחורים אשר‬ ‫שמותר לבטל את הזמן‪ ,‬וכן מי שאינו יכול‬
‫מספיקים ללמוד הדבה ויודעים את לימודם‬ ‫לצמצם על לימוד בעיון‪ ,‬אפשר לשנן‬
‫ונבחנים‪ ,‬ע״כ יש לקנא בהם‪ ,‬הקנאה ‪ -‬אם‬ ‫משניות‪ ,‬או שאר לימודים קלים‪ ,‬העיקר‬
‫היא מנוצלת כראוי‪ ,‬בדכה יש בה‪ .‬וכשיש‬ ‫שלא לשרוף את הזמן באפם־מעשה!‬
‫קנאה‪-‬טובה‪ ,‬יש הגברת הלימוד‪.‬‬
‫דכדיים אלו אמורים גם לגבי ימי בין‬
‫תלמידיים־ייקריים‪ ,‬שיהיה ברור לכם‪,‬‬ ‫הזמנים‪ ,‬שמטבע הדברים שאדם מזלזל‬
‫שזה לא הולך כ״כ בקל יש המתחילים‬ ‫בהם‪ ,‬חייבים לנצלם כראוי‪ - ,‬יש בחורים‬
‫ללמוד בהתמדה‪ ,‬וכעבור יומיים נופלים‬ ‫שעות‬ ‫ומעבירים‬ ‫הזמן‪,‬‬ ‫את‬ ‫המנצלים‬
‫ממדריגתם‪ ,‬הרבה עמל ויגיעה צריך האדם‬ ‫שלימות לשינון החומר הישן שנלמד כבר‪,‬‬
‫להשקיע בלימוד התורה‪ ,‬האדם חייב לעמול‬ ‫בכל השנה יש כל מיני לימודים־שבועיים‬
‫כ״כ הרבה‪ ,‬ויעקור ממנו את העצלות‪ ,‬עד‬ ‫חדשים‪ ,‬ולא מםפיקים להתמםר כראוי‪ ,‬לשנן‬
‫שהלימוד יהפך להרגל אצלו • לטבע שני‪,‬‬ ‫את הלימודים הישנים‪.‬‬
‫וכמו שכתוב שם ב״חובות הלבבות״ שצרך‬
‫״שידגיל בה ויתמיד עליה״ שהגוף כבר‬ ‫שוו בנפשכם‪ ,‬בחור יגע כל הזמן‬
‫ימשוך את האדם אל הלימוד‪.‬‬ ‫בהתמדה‪ ,‬ובםיום זמן־הלימודים‪ ,‬יש בידו כך‬
‫וכך דפים‪ ,‬ואם אינו שומר עליהם ע״י שינון‬
‫מוכן מאליו שהיצה״ד אינו ממהד‬ ‫תמ ‪T‬י‪ ,‬הרי םופו שישכח‪ ,‬כשם שיש מצוה‬
‫להסכים לתכנית זו‪ .‬והצעד הראשון שלו ״‬ ‫של יגיעת התורה‪ ,‬הלא יש גם מצוה של‬
‫העצלות‪ ,‬לעטוף את האדם בחומה של‬ ‫ידיעת התורה וע״כ חייב כל אחד להתמיד‬
‫עצלות‪ ,‬להביא בו קדידות‪ ,‬מעשה‪-‬עמלק‪,‬‬ ‫בתורה כדי לרכוש יותר תורה‪ .‬ועוד דהלא‬
 ‫דברי• מוסד « מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רב‬

‫קבלת התורה‪ ,‬קריאה מעורר הזמן‪ ,‬ע״ כ‬
‫ה תור ה‪,‬‬ ‫לקבלת‬ ‫צריכים לעשות הכנה‬
‫בלימוד התורה כתיב ‪ -‬אם תעזבני יום‬
‫יומיים אעזבך‪ ,‬מי שמתרחק מהתורה יום‪,‬‬
‫התורה מתרחקת ממנו שני ימים‪ ,‬וכן‬
‫בשעות‪ ,‬ומשא״ב כאשר התורה ה קדו ש ה‬
‫רואה שהאדם מתקרב אליה‪ ,‬גם היא מ צי ד ה‬
‫מתקרבת אליו יותר ויותר‪ ,‬והיא ע צ מ ה‬
‫עוזרת ומםייעת לו‪.‬‬
‫אשר עליו נאמר‪ :‬אשר קרך רח״ל ״בדרך׳‪/‬‬
‫כאשר היצה״ר רואה שהאדם מתחיל לעלות‬
‫על דרך המלך‪ ,‬גם אז נלחם הוא באמצעות‬
‫הקרירות והעצלות‪ ,‬ובאמצעות המידות‬
‫הלא־טובות הללו‪ ,‬הוא הורם את האדם‪,‬‬
‫מונע ממנו מלהתקדם בתורה ובעבודת‬
‫הבורא‪.‬‬
‫כהדייאה של פרשת השבוע יש פרשת‬

‫יום ג׳ פ׳ משפטים‪ ,‬ב״א שבט תשל״א לפ״ק‬

‫מזונו‪ ,‬ועיכ״ז איננו יודע אם יגיע ל מ קו ם‬ ‫החוכ ת‪-‬הלבכות בשער חשבון־הנפש‪,‬‬

‫חפצו שמא יצטרך לפרוש קודם לכן מז ה‬ ‫פ״ג חשבון ט״ו‪ ,‬חשבון האדם עם נפשו‬
‫העולם‪ ,‬ק״ו בדרכי הנשמה ששם כ עו ל ם‬ ‫בהזמנתו מזונות קדם הצורך אליהם‪ ,‬ואננו‬
‫העליון בוודאי יגיע‪ ,‬כלשון החוה״ל ‪-‬‬ ‫יודע אם יעמוד ויחיה עד ע ת שיהנה מהם‪,‬‬
‫י כו א‬ ‫מברח ממנו ולא מנום מ פני‪/‬‬ ‫וכן כשהוא צריך ללכת בדרך רחוקה מזמין‬
‫לפני הבוכ״ע‪ ,‬כמה הוא צ י ד להכין ל ע צ מו‬ ‫עניני הליכתו קודם לכן‪ ...‬ועל הדרך הזה‬
‫צידה לדרך‪.‬‬ ‫אחי‪ ,‬אנחנו חייבים להיות נכונים למועד‪,‬‬
‫ולהזדמן לררך הרחוקה אל העולם האחר‪,‬‬
‫וכן איתא במם׳ אבות )פ״א מי״ר( ״ הו א‬ ‫אשר אין לנו מברח ממנו‪ ,‬ולא מנום מפניו‬
‫!הלל[ היה אומר‪ :‬אם אין אני לי מי לי‪ ,‬וכ שאני‬ ‫ולחשוב בצידה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫לעצמי מה אני‪ ,‬ואם לא עכ שיו אימ תי‬
‫ומפרש הברטנורא ‪ -‬אם לא ״עכ שיו״ הי ען‬ ‫הנ ה החוה״ל מזהיר שהאדם יתבונן‬
‫העולם־הזה‪ ,‬שאם לא יכין לעצמו ״צ‪.‬״ךךן‬ ‫כמה דאג הוא עבור גשמיותו‪ ,‬כגון כשצר ‪7‬‬
‫לדרך״ עתה‪ ,‬בהיותו עדיין בעוה״ז‪ ,‬א״כ‬ ‫לנםוע למקום רחוק‪ ,‬מכין הוא לעצמו מזון די‬
‫אימתי? שם בעוה״ב כבר אי אפ שד לדכוען‬ ‫והותר‪ ,‬כדי שיהא בטוח שלא יחמור לו‬
‫רכא‬ ‫רגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫להם‪ ,‬מתעוררים יותר לעבוד את ה׳‪ ,‬וזה מה‬ ‫מאומה‪ ,‬רק מי שטרח בע״ש הוא יאכל‬
‫שאמר יתרו‪ :‬מכירו הייתי ״לשעבר״ ‪ -‬מלשון‬ ‫בשבת!‬
‫״עכרה״ וזעם‪ ,‬כלומד‪ ,‬עד ע ת ה ידעתי‪ ,‬שרק‬
‫בעת צרה נזכרים מהקב״ה‪ ,‬ואילו אצל עם‬ ‫וכן מפרש באופן אחרת ־ אם לא‬
‫ישראל ראיתי התנהגות שונה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫״עכשיו״ היינו בימי הבחרות‪ ,‬כאשר כוחו‬
‫״ביותר״ שגם כאשר יש יתרון־הטובה‪ ,‬גם אז‬ ‫של האדם במתניו‪ ,‬אימתי? מי שלא עמל‬
‫עובדים את ה׳‪.‬‬ ‫כראוי בצעירותו‪ ,‬והעביר את הזמן בהכל‬
‫וריק‪ ,‬הגם שהוא יכול להיעשות בעל־‬
‫גם אתם ‪ -‬בחורים יקדים ־ חייבים אתם‬ ‫תשובה גם בזקנותו‪ ,‬אך הדבר קשה הוא‬
‫להיות בבחי׳ זו‪ ,‬״ביותר״ ‪ -‬כשתתבוננו שיש‬ ‫מאד‪ ,‬ומי יודע אם יוכל לבוא לזה‪.‬‬
‫לכם ב״ה מכל טוב וטוב‪ ,‬א״כ עליכם להגביר‬
‫את השקידה בתורה‪.‬‬ ‫ע״כ בחורים יקרים אם ״לא עכשיו״‬
‫בימי הנעורים ״אימתי״ ־ צריכים להתחיל‬
‫למד‬ ‫שבצעידותו‬ ‫יהודי‪,‬‬ ‫לי‬ ‫סיפר‬ ‫בימי הנעורים כאשר עדיין בכוחו‪ ,‬ולהתבונן‬
‫ב״חוםט״‪ ,‬ולא על כל ימי השבוע היו לו‬ ‫״ועכשיו ביותר״ ביתרון של ״ועכשיו״‬
‫בעה״ב שהםכימו שיבוא לאכול אצלם‪,‬‬ ‫להתחיל לחיות בחשבון הנפש תמידי‪...‬‬
‫ואביו היה עני ואביון‪ ,‬ולא יכול היה לשלוח‬
‫לו מהבית מאומה‪ ,‬ולכן היו ימים שהיה צם ‪-‬‬ ‫סוף םוף‪ ,‬הרי אתם חייבים להודות‬
‫פשוטו כמשמעו ‪ -‬מחוםד מזון‪ ,‬ואעפ״כ‬ ‫להשי״ת על כל הטובה שיש כיום לבחורי‬
‫למדו כשקידה והתייגעו‪ ,‬ולכן אף זכו‬ ‫ישיבה‪ ,‬אינם צריכים לרעוב‪ ,‬ואינם צריכים‬
‫להרגיש את נועם התודה‪ ,‬קיבלו חיות‬ ‫לכתת רגליהם ולםעוד כל יום אצל בעה״ב‬
‫מהתורה ההדושה‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬כפי שהיה נהוג בדור הקודם‪.‬‬

‫עו ד איתא ״באמרי נועם״ בפרשת‬ ‫ה״אמריי‪-‬נועם" מבאר את דברי רש״י‬

‫תדומה‪ ,‬לפדש הפםוק והבאת את הבדים‬ ‫הנ״ל באופן אחד‪ ,‬ועפ״י ההבדל שבין יהודי‬
‫בטבעות‪ ,‬על צלעות האדון לשאת את האדון‬ ‫לגוי‪ ,‬גוי ‪ -‬רק כאשר מכים אותו‪ ,‬כדוגמת‬
‫בהם‪ ,‬וי״ל דתלמידי חכמים נקראים ״בדים״‬ ‫פרעה או מלך נינוה‪ ,‬אז הוא זועק ה׳ הצדיק‪,‬‬
‫כמ״ש )‪ rroT‬נ‪ ,‬לו( חדב על הבדים ודרשו חז״ל‬ ‫אך עם ישראל אינו כן‪ ,‬אדרבה‪ ,‬כאשר טוב‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רכב‬

‫למבוכה הזאת כמה היא כוללת‪ ,‬ולשכרות‬ ‫)ניסח »‪ (:‬אלו ת״ח היושבים בד בבד‬
‫הזאת כמה היא חזקה וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫נקדאים‬ ‫ו״טבעות״‬ ‫בתודה‪,‬‬ ‫ועוסקים‬
‫הסוחדים‪ ,‬העוסקים במסחד בטבעו של‬
‫וכן תדעו שתצטרכו לענות כ שי שאלו‬ ‫עולם‪ ,‬וזהו ״והבאת את הבדים בטבעת״‬
‫אתכם למה לא הכנתם בימי נעוריכם מזון‬ ‫להבר הת״ח עם העשירים ״על צלעות‬
‫להנשמה‪ ,‬הלא היא רעיבה וצמאה‪ ,‬ו ל מ ה‬ ‫הארון״ היינו שהת״ח נעשה בבהי׳ מקבל מן‬
‫היית כפוי טובה‪ ,‬השי״ת נותן מזון להגוף‪,‬‬ ‫הנדיבים‪ ,‬והוא מלשון צל״ע במ״ש)בראשית נ‪,‬‬
‫ואתה צריך ליתן להנשמה מזונה ״ תו ר ה‬ ‫נב( ויבן ה׳ את הצל״ע שהיא בבהי׳ נוקבא‬
‫ומצות ומע״ט‪.‬‬ ‫המקבלת‪ ,‬ועי״ז לשאת את הארון שנתרומם‬
‫ת ל התורה‪ ,‬עיי״ש באריכות‪.‬‬
‫הנה רוב ימי השובבי״ם חלפו כבר ועוד‬
‫נותר כמעט שבוע אחר‪ ,‬צ י ד כ״א לנצל‬ ‫אותן התורמים שנותנים כסף‬ ‫תתבוננו‬
‫שבוע זו‪ ,‬להתחיל לחיות בחשבון‪ ,‬ולהעסיק‬ ‫שתלמדו‬ ‫בכרי‬ ‫הוא‬ ‫הישיבה‬ ‫להחזקת‬
‫הראש בתורת ה׳ ולהתיגע עליה‪ ,‬ועי״ז יוכל‬ ‫התורה‪ ,‬ואם כן בהור הנהנה מהישיבה מכל‬
‫להתקדש ולהטהר ושיהיה לו מחשבות‬ ‫הדברים שמכינים לו‪ ,‬ואינו מנצל הזמן‬
‫קדושות וטהורות‪ ,‬ויוכל לעלות מעלה מעלה‬ ‫כדבעי לתורה ועבודת ה' הרי הוא בכלל גזל‪,‬‬
‫בתיקון המרות‪ ,‬ולקדש את עניני הר שות‪.‬‬ ‫מרבינו‬ ‫פעמים‬ ‫הרבה‬ ‫ששמעתם‬ ‫וכפי‬
‫שליט״א)זצ״ל(‪.‬‬
‫זקיד הקדוש ה״אהבת ישראל״)כליקוטים‪.‬‬ ‫אין לכם ב״ה טירדות‪ ,‬אך טיררא אחת‬
‫מבאר את הכתוב בפ' תרומה ונ ת ת‬ ‫אות יב(‬
‫חייבת להטריר אתכם‪ ,‬להכין ״צירה לד ‪T‬״‪,‬‬
‫א ל ד‪ ,‬א מ רו‬ ‫א^יי‬ ‫אל ^אי! א^‬ ‫ואם לא עכשיו ‪ -‬בימי הבחרות ־ אימתי? וכן‬
‫חז״ל )יבמות כ‪ (.‬קדש עצמך במותר לך‪ ,‬וכזה‬ ‫מוסיף שם החובת הלבבות ‪ -‬ומדוע לא‬
‫י״ל בנוסח הברכה ‪ -‬בברכת כ הני ס; א ש ר‬ ‫שמנו אל לבנו לזכור אחריתנו‪ ,‬ולא חשבנו‬
‫קדשנו בקדושתו של אהרן‪ ,‬אהר״ן ע ם ״נון״‬ ‫על הצדה לבית מועדנו‪ ,‬התעסקנו בעולם‬
‫פשוטה גימ׳ רשו״ת‪ ,‬על האד ם ל קד ש א ת‬ ‫הכלה והנחנו הקיים! ובמדוי גופינו ושכחנו‬
‫ה״רשות״ ולהכניסו ג״כ אל ה קדו ש ה‪ ,‬ש ל א‬ ‫מדוי שכלנו! ובעבודת רע יצרנו ועזבנו‬
‫יעשה שום דבר להנאת עצמי‪ ,‬רק ה כ ל‬ ‫עבודת יוצרנו‪ ,‬ונעבוד את תאוותינו‪ ,‬ולא‬
‫לשמו יתברך‪.‬‬ ‫עבדנו את אלקינו‪ ,‬וזועק שם אל האדם; הה‬
‫רכג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫כמה אתה משקיע לעניני הרשות‪ ,‬כ שצרך‬
‫לילך לעבודה הוא בא בזמן‪ ,‬וכמו״כ צר ‪7‬‬
‫להיות בתורה שלא יחסר אפילו דקה אחד‬
‫מהסדר‪ ,‬שלא תדאג לתוה״ק פחות מאשר‬
‫לעניני הרשות שלך‪.‬‬
‫שיש לו‪ ,‬לא תובעים ממנו להיות כמו הר״ר‬
‫עו ד מעט ונכנסים לימי חדש אדר‪,‬‬
‫הימים אשר בהם קבלו בני ישראל את‬
‫התורה ברצון‪ .‬יעזור השי״ת שנזכה לקבלת‬
‫התורה ולעבודת השי״ת‪ ,‬ורבנו שליט״א‬
‫)זצ״ל( יוליכנו לקראת גואל צרק במהרה‬
‫בימינו אמן‪.‬‬
‫וזה מה שאמר הכתוב‪ :‬ונתת אל האר״ן‪,‬‬
‫עם ה״נוף פשוטה גימ׳ רשו״ת‪ ,‬להכניס‬
‫קדושה בעניני הרשות‪ ,‬אל ״הערת״ אשר‬
‫אחן אל ‪ ,7‬״הערת״ אתוון ״הדעת״‪ ,‬האדם‬
‫נתבע שיקדש עצמו לפי הדעת וכפי השגה‬
‫בער ור״ר אלימלך‪ ,‬רק כפי אשר חננו בורא‬
‫כל העולמים‪.‬‬
‫וחשבתי לבאר בד״א‪ ,‬ונתת אל הארן ־‬
‫האר״ן עם הנון פשוטה גימ׳ רשו״ת כנ״ל‪,‬‬
‫אל ״העדות״ רומז לתורה‪ ,‬שתחשוב ותבחן‬

‫יום ה׳ פ׳ ויקרא‪ ,‬ב״ח אדר שנת תשל״א לפ״ק‬

‫את הכבד של קרבן פסח‪ ,‬ורבינו שליט״א‬ ‫במסכת פסחים )עד‪ (.‬תנן‪ ,‬כיצד צולין‬
‫ה א י ד בפלפולא אריכתא‪ ,‬בענין זה והביא‬ ‫את הפסח מביאין שפוד של רמון ותוחבו‬
‫את דברי הצל״ח שחולק ע״ז‪ ,‬ומסיק שאסור‬ ‫לת ‪ 7‬פיו עד בית נקובתו‪ ,‬ונותן את כרעיו‬
‫למלוח את הפסח‪ ,‬דמליחה הרי הוא כרותח‪,‬‬ ‫ואת בני מעיו לתוכו‪ ,‬דברי ריה״ג‪ .‬ר״ע אומר‬
‫והוי צלי מחמת דבר אחר‪.‬‬ ‫כגון בישול הוא זה‪ ,‬אלא תולין חוצה לו‪ .‬אין‬
‫צולין את הפסח לא על השפוד ולא על‬
‫כנים‪-‬ייקדים‪ ,‬עומדים אנו לפני חג‬ ‫)״כרמפרש בגמרא שהמתכת כשמתחמם‬ ‫האסכלא‪,‬‬
‫הפסח הבעל״ט‪ ,‬ושמעתם מאבי הק׳ על‬ ‫מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו‪,‬‬

‫חובת ההכנה לקראת החג הק׳‪ ,‬לכזית מצה‪,‬‬ ‫שד‪.‬פגיטי מתחמם ע״י קצתו החיצק והו״ל פםח צלי מחמת דכר‬

‫ועיקר הכנה הוא ע״י לימוד התורה הק׳‪,‬‬ ‫ובתום׳ ד״ה‬ ‫אחר‪ ,‬ורחמנא אמר צלי אש״ • רש״י(‪.‬‬

‫חשבתי לפרש קרבן פסח צ י ד להיות צלי‬ ‫כבלעו כך פלטו‪ ,‬בתי׳ השני מת ‪ p‬דמלחו‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רכד‬

‫ולהשלים את כל מה שהחםיר ופגם רח״ל‪,‬‬ ‫מחמת אש‪ ,‬ולא מחמת דבר אחר‪ ,‬צל״י ר״ת‬
‫בבתי׳ םור‪-‬מרע תחילה‪ ,‬והיא בחי׳ ביעור‬ ‫צ׳דק ל׳פניו י׳הלך)ספה״ק( ובמה מחמת א״ש‬
‫חמץ‪ ,‬ואז ‪ -‬וחמישתו יוםף עליו‪ ,‬״וחמישתו״‬ ‫רומז לתורה ע״ד הכתוב הלא כה דברי כאש‬
‫)וכדאי׳‬ ‫רומז למצה הקדושה שהיא בחי׳ ה'‬ ‫נאם ה ‪ /‬״ולא מחמת דבר אחר״ בל יחשוב‬
‫״יוסף‬ ‫בספה״ק על הנאמר כליל הסדר‪ :‬״הא״ לחמא עניא(‬ ‫האדם שיתכן הכנה ראויה לחג הפסח‬
‫עליו״ המצה הקדושה תוכל להוסיף לו‬ ‫מבלעדי התורה‪ ,‬״וכן לא מחמת מלח״ מל״ח‬
‫קדושה וטהרה ולהעלותו מעלה מעלה‪.‬‬ ‫אתוון ״חלם״ ‪ -‬א״א להרגיש טעם בהיו״ט‬
‫הק' כשהעבירו הזמן בחלומות בהבל וריק‪.‬‬
‫וחשבתי להוסיף בד״א‪ ,‬מן הקדש ישלם‬
‫־ שמא ישאל אדם כיצד אתכונן ואזדכך‬ ‫זקייד הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬
‫לקראת המצה הקדושה? התשובה היא‪ :‬״מן‬ ‫את דברי הכתוב בפרשתנו‪ :‬ואת אשר חטא‬
‫הקדש״‪ ,‬הרומז לתורה הקרושה‪ ,‬וכן ״ו א ת״‬ ‫מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוםף עליו‪,‬‬
‫רומז לתורה יש בה אותיות התורה מ״א׳ ע ד‬ ‫דרך הרופאים כאשר הם נזקקים לטפל‬
‫ת׳ ע״י לימוד התורה הק׳ יוכל ל״שלם״ ‪.‬‬ ‫ולרפא אדם חולה‪ ,‬תחילה נותנים הם םמים‬
‫להשלים נפשו‪ ,‬מ׳ן׳ ה׳קדש׳ י׳שלם׳ ה ר״ ת‬ ‫שמטרתם לנקות את המעיים מכל מיני‬
‫גימ׳ ה״ן רומז לגדלות הבורא ושפלות ע צ מו‪,‬‬ ‫פםולת‪ ,‬ורק לאחר מכן‪ ,‬רק אז יתנו לחולה‬
‫הן לה׳ א ל ק ך ה שמים וגו׳‬ ‫עדה״ב )דברים י‪(t ,‬‬ ‫תרופות לרפאות את מחלתו‪ ,‬משא״ב אם‬
‫רומז לגדלות הבורא‪ ,‬ה״ן קרבו י מ ך וגו׳‬ ‫מעיו לא נוקו מכל מיני פםולת לא יועילו‬
‫רומז לשפלות עצמו‪ ,‬ה ס ״ ת‬ ‫)דברים לא‪,{ t ,‬‬ ‫התרופות לרפאותו‪ .‬כן הוא הדבר לגבי‬
‫אתוון שמ״ן רומז לחכמת התורה‪ ,‬״ ה תו ר ה‬ ‫רפואת הנפש‪ ,‬המצה הקדושה היא תרופה‬
‫הק׳ תרומם השגותיו להכרת גדלות ה בור א‬ ‫נפלאה למחלות‪-‬הנפש ‪ -‬מצה נקראת מיכלא‬
‫‪-‬‬ ‫ב״ה‪ ,‬ותפקח עיניו להכיר ב שפלותו‬ ‫דאסוותא‪ ,‬אך בטרם יאכלוה‪ ,‬צ ר ך לנקות‬
‫אורייתא מודיעת ליה חובוהי ‪ -‬ו מ מיל א‬ ‫תחילה את האברים מכל מיני פגמים‪ ,‬ואז‬
‫יתעורר לתקן דרכיו ולשפר מעשיו‪.‬‬ ‫באדם‬ ‫להכנים‬ ‫הקדושה‬ ‫המצה‬ ‫תוכל‬
‫השגות‪-‬קדושות‪ ,‬אותן ירגיש בעת אכילת‬
‫עתה‬ ‫אנו‬ ‫בחורים־יקרים‪ ,‬עומדים‬ ‫המצה הקדושה בליל הםדר‪ .‬וזה מה שאמר‬
‫בסיומו של זמן־החורף שעבר עלינו ל טי ב ה‬ ‫הכתוב‪ ,‬ואת אשר חטא מן הקדש ישלם‪,‬‬
‫ומגיעים עתה ימי ״בין הזמנים״‪ ,‬ו מ טר ת ם ש ל‬ ‫דהיינו שתחילה מוטל על האדם חוב ‪ -‬לתקן‬
‫רכה‬ ‫דבריי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכלו״ר שלייט״א‬

‫מתפלל כרגיל בביתו‪ ,‬נתפלל יחד עמו‪ ,‬אך‬
‫אני מבקש מאוד מכולם‪ ,‬לא להסתובב‬
‫בשעת התפלה בחצר‪ ,‬אלא שכולם יעמדו‬
‫ויז׳ניץ‬ ‫בנוסח‬ ‫ולהתפלל‬ ‫בחדר‪-‬הגבאים‪,‬‬
‫בחמימות ״צלי״ באש ובהתלהבות כיאות‪,‬‬
‫בקשתי את משגיחי הישיבה שישגיחו על‬
‫ענין זה‪.‬‬
‫‪ -‬ובהזדמנות זו ברצוני לבקש‪ ,‬מטבע‬
‫הדברים שבימי ״בין הזמנים״‪ ,‬מאחר ואין‬
‫התלמידים שרויין בישיבה‪ ,‬במסגרת‪ ,‬נחלש‬
‫מעט ענין התפלה‪ ,‬ויש כאלו ־ למרות שהם‬
‫מיעוטא דמיעוטא‪ ,‬המרשים לעצמם לשוחח‬
‫באמצע התפלה‪ ,‬ובפרט בימי חול‪-‬המועד‪,‬‬
‫כשמתפללים קצת מאוחר עם הרבי שליט״א‬
‫)מ״ל( ‪ -‬מתרופף מעט ענין התפלה‪ ,‬יש לזכור‬
‫לפני מי עומדים • הקב״ה משגיח תמיד על‬
‫כאו״א‪ ,‬ואסור להתרפות‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אם‬
‫נעמדים להתפלל מאוחר‪ ,‬־ יש הזדמנות‬
‫ללמוד יותר לפני התפלה ‪ -‬להתכונן לתפלה‬
‫כיאות‪ ,‬ולכן צויתי שיכינו גם בימי ״בין‬
‫הזמנים״ שתיה חמה להבחורים‪ ,‬למען יוכלו‬
‫ללמוד לפני התפלה כראוי‪.‬‬
‫בירושלים‬ ‫המתגוררים‬ ‫הבחורים‬
‫עיה״ק‪ ,‬יתפללו בשטיבל דשם בצוותא בין‬
‫בחול ובין בשבת‪ ,‬יש הנוהגים בליל שב״ק‬
‫להתפלל בכותל המערבי‪ ,‬אך כל השבוע אין‬
‫ימים אלו הוא ‪ -‬דבמשך כל חדשי זמן־‬
‫הלימודים‪ ,‬הבחורים מייגעים את הגוף על‬
‫לימור התורה‪ ,‬וברוך השם‪ ,‬יש בחורים‬
‫הקמים בשעות מוקדמות‪ ,‬בשעה חמש כבר‬
‫אפשר למצוא בביהמ״ד כשלש מנינים‬
‫היושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬תבוא עליהם‬
‫ברכה‪ ,‬מובן מאליו‪ ,‬שגם גוף הארם זקוק‬
‫למנוחה‪ ,‬לכן‪ ,‬בימים אלו ניתנת אפשרות‬
‫לגוף לנוח קימעא‪.‬‬
‫גם בימי בין הזמנים יש חיוב של‬ ‫כרם‪,‬‬
‫שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬־ הקב״ה משגיח על‬
‫כאו״א מהברואים‪ ,‬בוחן ובודק כל פעולה‬
‫מפעולותיו‪ ,‬ממילא גם ימים אלו אינם יכולים‬
‫להיות ״שטח הפקר״‪ ,‬ואה״נ ־ שבבואו‬
‫לביתו • מוטל עליו חוב לסייע להוריו בהכנת‬
‫הבית לתג הפסח‪ ,‬אעפ״כ לא יתכן שימים‬
‫אלו יחלפו ללא לימוד התורה‪.‬‬
‫ונדצוד למסור כמה דברים והערות‬
‫לגבי ימי ״בין הזמנים״‪.‬‬
‫‪ -‬כל הבחורים מחו״ל שנשארים בישיבה‬
‫בימים אלו‪ ,‬וכן הבחורים המתגוררים כאן‬
‫בקריה‪ ,‬כולם יתפללו שחרית בצוותא בשעה‬
‫‪-‬‬ ‫שבע ומחצה בבקר‪ ,‬וגם אני אי״ה אתפלל‬
‫במנין זה‪.‬‬
‫‪ -‬תפילת מנחה וערבית נתפלל עם כ״ק‬
‫)זצ״ל(‬ ‫אדמו״ר שליט״א )מ״ל(‪ ,‬הרבי שליט״א‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫רכו‬

‫בחורים המתכננים כל מיני נסיעות‪ ,‬זה‬ ‫להיגרר אחרי נסיעות‪ ,‬ההליכה ברשות‬
‫מחליט לארגן נסיעה לכותל המערבי‪ ,‬וזה ‪-‬‬ ‫הרבים אינה מסוגלת ליראת שמים‪ ,‬וגם אלו‬
‫)לקברו של‬ ‫למירון צפת וטבריה‪ ,‬וזה ־ לשכם‬ ‫האוספים כספים לעזרת־נישואין ולכולל‪ ,‬לא‬
‫והנני מודיע לכם בצורה ברורה‬ ‫יוסף הצדק(‬ ‫יעשו זאת כל השבוע רק בימי ששי‪ .‬אסור‬
‫וחד משמעית‪ ,‬אנו נגד כל הנסיעות הללו‪,‬‬ ‫שישכחו את הבוכ״ע ב״בין הזמנים״‪.‬‬
‫רק עם רשות בלבד! ומשתי סיבות‪ ,‬ה א ח ת;‬
‫כל הדרכים בחזקת סכנה‪ ,‬כמה מקרים‬ ‫‪ -‬הבחורים המתגוררים בקריה‪ ,‬יתאםפו‬
‫שומעים ‪ -‬לדאבונינו‪ ,‬על תאונות דרכים‬ ‫כל יום לפנה״צ בביהמ״ד‪ ,‬משעה ‪ 10‬עד‬
‫מחרידות‪ ,‬אנשים מקפחים את חייהם או‬ ‫שעה ‪ , 1‬וילמדו בצוותא‪ ,‬כולם לימוד אחד;‬
‫הופכים לבעלי מומים ברגע אחד!‪.‬״ והשניה‪:‬‬ ‫פרק ערבי פםחים‪ ,‬גמרא עם הרשב״ם וכן‬
‫הנסיעות יש בהן םכנה גם לנשמה‪ ,‬רואים‬ ‫הלכות פסח‪ ,‬במטרה שכאשר יגיע ליל‬
‫לפעמים בדרכים מה שלא צריך לראות‪...‬‬ ‫הסדר‪ ,‬לא יגשו אליו כבורים ועמי הארץ‪,‬‬
‫וכל ראיה אסורה משאירה פגם בנשמה‪.‬‬ ‫ושלש שעות הללו ‪ -‬קודש הם‪ ,‬כולם חייבים‬
‫לבא לביהמ״ד ללמוד‪ ,‬וכל מי שיש לו‬
‫‪ -‬על כל בחור לנקות את ה ת א שלו‬ ‫בשעות‬ ‫שונים יכול לעשותם‬ ‫סידורים‬
‫בארון לפסח‪ ,‬ולא להשאיר את כל העבודה‬ ‫אחה״צ‪ ,‬אך לפנה״צ בשעות הללו חייבים‬
‫לפועלי‪-‬הישיבה‪ ,‬הם אינם עבדים כנענים‪...‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬שמעתם מכ״ק הרבי שליט״א )זצ״ל(‬
‫יש להתחשב בהם ולא להכביד עליהם‪.‬‬ ‫שאי אפשר לגשת אל חג הפסח הקדוש ללא‬
‫הכנה! וכמובן מאליו ש״סדר״ לימוד זה הוא‬
‫ל פ ד פסח‪ ,‬כאו״א חפץ להזדכך‪ ,‬ל מ ען‬ ‫רק מצר סדרי ותקנות הישיבה‪ ,‬ואין זה פוטר‬
‫יוכל לגשת אל החג הקדוש באברים‬ ‫מתלמוד תורה בשאר שעות היום ואשרי‬
‫קדושים‪ ,‬וכמו שכבר אמרתי ״מן ה ק ד ש‬ ‫להם ואשרי חלקם של אותם הבחורים‪ ,‬אשר‬
‫ישלם״‪ ,‬ע״י אותיות התורה הקדושים אפשר‬ ‫ילמדו יותר משעות אלו‪ ,‬כי בחור מתמיד ־‬
‫להזדכך ולהתנקות מכל הפגמים‪ ,‬מן ה ש או ר‬ ‫התמדתו ניכרת בימי בין הזמנים‪ ,‬ולא‬
‫והחמץ‪ ,‬ואז ‪-‬כשיגיע ליל הסדר ה קדו ש‪,‬‬ ‫שכוונתי שלא יעזרו בבית! בבית חייבים‬
‫ה שגו ת‪-‬ג כו הו ת‬ ‫לקבל‬ ‫יהיה‬ ‫אפשר‬ ‫לעזור‪ ,‬אך לשרוף זמן בהבלים ושטויות זאת‬
‫ולהתעלות ולזכות לאור תורה ולאור ה מ צו ת‬
‫אסור גם בימי ״בין־הזמנים״‪.‬‬
‫כראוי כיה״ר‪.‬‬ ‫״ ברצוני להבהיר‪ ,‬בימי ״בין הזמנים״ יש‬
‫רכז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫יום ג׳ פ׳ אמור‪ ,‬ט״ז אייר תשל״א לפ״ק‬

‫מעלה שאינה מחטיאה את הדיבור ואינה‬ ‫זקייד הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬
‫מדברת דיבורים אסורים‪ ,‬אמנם אם האדם‬ ‫בפרשתנו את הכתוב בתהלים )י ב‪ ,‬ז( ־ אמרות‬
‫פוגם בלשונו שמדבר לה״ר וניבול פה‪ ,‬וזה‬ ‫ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל״‪ .‬עפ״י‬
‫אינו מצד החומר‪ ,‬כי מה יתרון לבעל הלשון‪,‬‬ ‫רבי פתח אוצרות‬ ‫)בבא בתרא ח‪(.‬‬ ‫דבריהם ז״ל‬
‫אז בזה הוא גרע מהבהמה‪ ,‬ונסתם שפע‬ ‫בשני בצורת‪ ,‬אמר‪ :‬יכנםו בעלי מקרא‪ ,‬בעלי‬
‫הפרנסה כי אין לנו לטעון פרנסני ככלב‬ ‫משנה‪ ,‬בעלי גמרא‪ ,‬בעלי הלכה‪ ,‬בעלי‬
‫וכעורב דהלא הוא גרוע מהם‪ ,‬וזה מה‬ ‫הגרה‪ ,‬אבל עמי הארץ אל יכנםו‪ ,‬דחק רבי‬
‫שאמר הכתוב ״אמרות ה׳ אמרות טהורות״‬ ‫יונתן בן עמרם ]שהסתיר עצמו ולא רצה‬
‫שכאשר הדיבור טהור הוא‪ ,‬אזי התוצאה‬ ‫להזדהות כבן תורה[ ונכנס ואמר; רבי ‪-‬‬
‫היא ״כסף צרוף בעליל״ ־ יש שפע רב!‬ ‫פרנסני‪ ,‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬קרית? אמר לו‪ ,‬לאו‪,‬‬
‫אמר לו‪ :‬שנית? אמר לו‪ ,‬לאו‪ ,‬אמר לו)רבעו‬
‫כאשר מדברים על פגם ‪ -‬הדיבור‪,‬‬ ‫אפרנסך?‬ ‫)באתו זכות(‬ ‫א״ב במה‬ ‫הקדוש לרבי יונתן(‬

‫הכוונה הוא גם ־ אונאת דברים ־ שלפעמים‬ ‫אמר לו‪ :‬פרנסני ככלב וכעורב‪ ,‬פרנסו‪ ,‬בתר‬
‫ע״י דיבור אחר בלבד‪ ,‬אומרים כאילו בדיחה‬ ‫יתיב רבי וקא מצטער‬ ‫דנפק )לאחר שיצא רבי יונתן(‬

‫על חשבון השני‪ ,‬ובבדיחה זו דוקרים את‬
‫הזולת‪ ,‬מלבינים את פניו‪ ,‬דאזיל סומקא ואתי‬
‫חיורא‪ ,‬וזהו עוון חמור מאד‪ ,‬וכן גם בדברים‬
‫בטלים‪ - ,‬הם חמודים מאד‪ ,‬הדברים־בטלים‬
‫פוגמים בנפש האדם‪ ,‬וממילא נפגמת גם‬
‫ואמר‪ :‬אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ‪ ,‬אמר‬
‫לפניו ר׳ שמעון בר רבי‪ :‬שמא יונתן בן עמרם‬
‫תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד‬
‫ואשכח )התברר שאכן היה זה‬ ‫התורה מימיו‪ ,‬בדקו‬
‫הרי דאף אם אינו בן־תורה יתכן‬ ‫רבי יונתן(‪.‬‬

‫ירידת השפע‪.‬‬ ‫ויהיה מגיע פרנסה לאדם‪ ,‬ומדוע? ככלב‬

‫וכעורב‪ ,‬כלומר‪ ,‬דגם הבהמה‪ ,‬הגם שאינה‬
‫דבר אחד שיהא ברור‪ ,‬מי שחפץ באמת‬ ‫עוסקת בתורה‪ ,‬מקבלת היא את פרנסתה‪,‬‬
‫להשמד מדיבורים אסורים‪ ,‬בבחי׳ סור מרע‪,‬‬ ‫והאדם לא גרוע ממנה‪ ,‬וזהו‪ :‬אדם ובהמה‬
‫עליו לעשות את ההיפך ־ עשה טוב!‬ ‫תושיע ה׳‪ ,‬כי גם אם הוא בעל תאוה‪ ,‬אינו‬
‫להעסיק את הפה בלימוד התודה‪ ,‬וכאשד‬ ‫גרוע מהבהמה שהיא בעלת‪-‬תאוה‪ ,‬ברם‪,‬‬
‫הפה עסוק בלימוד התודה‪ ,‬ממילא אין הוא‬ ‫הבהמה גם אם היא בעלת תאוה‪ ,‬הרי יש לה‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬
‫שאיפה לדעת את כל הש״ס בעל״פה‪- ,‬‬
‫שתהיה לו שאיפה להיות למדן‪ ,‬להיות גאון‪,‬‬
‫ובכדי להגיע למטרה זו‪ ,‬אי אפשר להסתפק‬
‫בלימוד לבד‪ ,‬אלא צריך גם לשנן את הלימוד‬
‫שוב ושוב‪ ,‬עשו לעצמכם חשבון‪ ,‬למדתם‬
‫כבר את המסכתות‪ :‬בבא קמא‪ ,‬קידושין‪,‬‬
‫סוכה ועוד‪ ,‬אסור שהלימוד שלמדתם‬
‫ועמלתם עליו‪ - ,‬ישכח ח״ו‪ ,‬ומי שאכן רוצה‬
‫שלימודו ישמר‪ ,‬משנן וחוזר עליו שוב ושוב‪,‬‬
‫והוא שקוע בלימוד‪ ,‬כי זהו החיים שלו‪,‬‬
‫ואפשר לראות בחורים שמנצלים כל‬
‫ללימוד‪ ,‬ולדוגמא‪ ,‬אפילו בין גברא לגברא‬
‫בקריאת התורה‪.‬‬
‫התנאי הראשון הוא‪ ,‬שידע מהו ערכו הגדול‬
‫ואגב‪ :‬ברצוני להעיר‪ ,‬אין לרוץ הנ ה‬
‫והנה בביהמ״ד‪ ,‬כשהרבי נמצא כאן ‪ -‬כולם‬
‫נמצאים כאן‪ ,‬וכשהרבי הולך לקצה השני ‪.‬‬
‫כולם רורפים ורצים אחריו‪ ,‬וביהמ״ד הופך‬
‫למקום־מירוץ‪ ,‬אל תשכחו‪ ,‬יש מושג כזה‬
‫ששמו קדושת‪-‬ביהמ״ד ו צ י ד לשמור עליו‪.‬‬
‫בתורה‪ ,‬ואפילו העינים לא יצאו מחוץ‬
‫מקו ם‬ ‫לעצמו‬ ‫צי ‪ 7‬שיקבע‬ ‫כחוד‪,‬‬
‫בתפלה‪ ,‬במקום זה יתפלל‪ ,‬ויעבוד א ת קונו‬
‫ועליו לה שתדל ל הגי ע‬ ‫)עבודה שבלב זו תפלה(‬
‫לדביקות ‪ -‬עד כמה שאפשר‪ ,‬ובשילוב‬
‫שמחה עם לב נשבר‪ ,‬וכדאי'‪ ,‬דתרועה רומז ת‬
‫ללב נשבר‪ ,‬אך לפניה ולאחריה יש ת קי ע ה‪,‬‬
‫)כמ״ש וביום שמחתכם ו תקע ת ם(‬ ‫הרומזת לשמחה‬
‫רכח‬
‫נכשל בדיבורים אםורים‪ ,‬וכדברי הרמנ״ם‬
‫)®ף א‪-‬םרנ( שאין היצר שורה אלא בלב הפנוי‬
‫מן החכמה‪ ,‬כי ראשו של האדם אינו יכול‬
‫לעמוד באפם מעשה‪.‬‬
‫אסור שנשכח‪ ,‬שהפה הוא יסוד ומפתח‬
‫לקדושת היסוד‪ ,‬וכדאי׳ בספה״ק דבדית‬
‫הלשון והמעוד מכוונים זכ״ז‪ ,‬וימי הספידה‬
‫מסוגלים להזדכך מכל הפגמים בעניני‬
‫היסוד‪ ,‬וכמו שאומרים‪ :‬לטהדינו מקליפותינו‬
‫ומטומאתינו‪.‬‬
‫בחור החפץ לעלות מעלה מעלה‪,‬‬
‫של הזמן‪ ,‬כי זהו הדבר היקר מכל‪ ,‬מי‬
‫שמזלזל בזה‪ ,‬כיצד יתעלה‪.‬‬
‫כדוד הקודם היו אנשים‪ ,‬שהיו יכולים‬
‫להתיישב ללימוד רצוף במשך שמונה שעות‪,‬‬
‫שמונה שעות שבהן היה המח שקוע כליל‬
‫לגמרא‪ ,‬מובן מאליו‪ ,‬שבלימוד כזה ‪ -‬התעלו‬
‫ועלו מעלה מעלה‪.‬‬
‫רבות‪,‬‬ ‫פעמים‬ ‫הבהרתי לכם‬ ‫כבד‬
‫ש״שאיפה״ זהו יסור גדול‪ ,‬ובחור שאין לו‬
‫שאיפה‪ ,‬אין לו רצון אמיתי‪ ,‬ממילא אינו גדל‬
‫בתורה כראוי‪ .‬בחור ישיבה צר ‪ 7‬שתהיה לו‬
‫רכט‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫לאחוז במרת השמחה‪ .‬ה״לב נשבר״ חייב‬ ‫להתבונן בהבדל שבינו לבין‬ ‫האדם‬
‫להיות ״עטוף״ בשמחה‪ ,‬ואז יוכל להתפלל‬ ‫האבות הקדושים‪ ,‬ולשאול את עצמו‪ :‬מתי‬
‫)ההמשך חסר וחבל על ראברק(‪.‬‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫יניעו מעשי למעשי אבותי?‪ ...‬ומאידך עליו‬

‫פ׳ בהר־בחקתי‪ ,‬כ״ג אייר שנת תשל״א לפ״ק‬

‫שהיצה״ר אינו שוקט על שמריו‪ ,‬ודוקא אז‬
‫מחפש הוא להחטיאו‪ ,‬ומהארם נדרש‪,‬‬
‫שיתבונן‪ :‬מי נתן לי כל זה? הלא הקב״ה הוא‬
‫הנותן‪ ,‬וא״כ מחובתי להכיר לו טובה‪,‬‬
‫להודות לו להגביר את הה שתדלות בלימוד‬
‫התורה וקיום מצותיה‪.‬‬
‫משפיעים עליו כל טוב‪ ,‬וידוע דתיבת ״יובל״‬
‫את‬ ‫שעברו‬ ‫אלו‬ ‫בחודים‪-‬ייקדים‪,‬‬
‫החורבן הגדול‪ ,‬בשנות השואה האיומה ה׳‬
‫ישמרינו‪ ,‬כאשר לדאבונינו נתקיים הכתוב‪:‬‬
‫והיו חי ‪ 7‬תלויים לך מנגד‪ ,‬כל רגע היה‬
‫החיים בםכנה‪ ,‬אנשים אלו מכירים חםדי‬
‫הבורא‪ ,‬ברם‪ ,‬גם אלו שלא היו שם חייבים‬
‫זקייד הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע מבאר‬
‫הכתוב בפרשתנו בי יובל הוא קודש תהיה‬
‫לכם מן השרה תאכלו את תבואתה‪ ,‬דהנה‬
‫ידוע כי אם האדם הולך בדרך התורה‬
‫ועושה רצון קונו‪ ,‬אזי גם השמות‪-‬הקדושים‬
‫אשר מורים על גבורה וצמצום‪ ,‬גם הם‬
‫יובילו שי‬ ‫)תהלים עו‪ ,‬יב(‬ ‫רומז להנהגה‪ ,‬עדה״כ‬
‫למורא וכדו'‪ ,‬ומלמד אותנו הכתוב ‪ -‬כי יובל‬
‫הוא קודש תהיה לכם‪ ,‬פירוש ‪ -‬אם‬
‫ההתנהגות שלכם תהיה קודש גם בעניני‬
‫ה״לכם״ הרומז לדברים הגשמיים )עדה״ב‬
‫וספרתם לכם‪ ,‬וכביאור ה״צמח׳׳ זי״ע‪ ,‬לזכך את עניני ה״לכם״(‬

‫להתעורר ולהכיר בנימי הבורא וחםדיו‪,‬‬ ‫אזי מן השד״ה תאכלו את תבואתה גימ׳‬
‫ויתירה מזו‪ ,‬אלו שלא היו שם‪ ,‬והקב״ה זיכה‬ ‫)כדאי׳‬ ‫שר״י‪ ,‬גם שם זה‪ ,‬המורה על צמצום‬
‫אותם ועיניהם לא ראו את כל הצרות הללו‪,‬‬ ‫גם הוא ישפיע‬ ‫בחגיגה יב‪ .‬־ שאמרתי לעולמי די(‬

‫חייבים יותר להודות לה׳ על חםדיו‪.‬‬ ‫שפע‪ ,‬תאכלו את תבואתה‪.‬‬

‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא על עצם הזכות‬ ‫כ ל לו של דבר הוא‪ ,‬שכאשר הקב״ה‬

‫ש שמת‬ ‫)בדמת כח‪(:‬‬ ‫שניתנה לאדם‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫עוזר לאדם‪ ,‬ויש לו כל הצטרכותו‪ ,‬אםור לו‬
‫חלקי מיושבי ביהמ״ד ולא שמ ת חלקי‬ ‫אלא‬ ‫אדרבא‪,‬‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫במצות‬ ‫להקל‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫התנא בא ללמדנו ״גמור״ צריכים‬
‫ללמוד התורה הק'‪ ,‬ו ה א ך ‪ -‬״בכל לבכך‬
‫ובכל נפשך״ מיטן גאנצען הארץ‪ ,‬און מיטען‬
‫גאנצען לעבן‪ ,‬בכדי ‪ -‬״לדעת את דרכי״ ‪-‬‬
‫היינו תיקון המידות‪ ,‬וכמו שאמרו במס׳‬
‫אחרי ה' אלקיכם‬ ‫) ‪ (.t‬עה״פ )דברים יג‪ ,‬ה(‬
‫תלכו‪ ,‬והקשו‪ :‬וכי אפשר לו לאדם להלך‬
‫כי‬ ‫ד‪ ,‬כד(‬ ‫אחר השכינה‪ ,‬והלא כבר נאמר )שס‬
‫ה׳ אלק ‪ 7‬אש אוכלה הוא‪ ,‬אלא להלך אחר‬
‫מדותיו של הקב״ה וכו׳‪ .‬וכן אמרו חז״ל)שכת‬
‫קלג‪ :(:‬מה הוא רחום אף אתה רחום‪ ,‬מ ה הו א‬
‫חנון אף אתה חנון‪.‬‬
‫את הקדושה‪ ,‬את התורה והעבודה‪ ,‬וכן‬
‫ו כן צריכים ״ולשקוד על דלתי תורתי״‬
‫לימוד התורה בכל עת וזמן פנוי שיש לו^‬
‫ולבל יסתפק האדם בלימוד גרידא ״נצור‬
‫תורתי בלבך״ ־ אלא צ י ד לשמור ע ל‬
‫הלימוד‪ ,‬שכל מה שלמדו ‪ -‬לא ישכח! וע״י‬
‫שינון־מרובה שוב ושוב‪ ,‬עור ועוד‪ ,‬עי״ז יזכור‬
‫את לימודו‪ ,‬וכשיזכור את מה שלמד יהיה לו‬
‫חשק ורצון ללמוד עוד‪ .‬וסברא פ שוטה היא^‬
‫שכאשר האדם רואה שמצליח בלימודו וזוכר‬
‫את לימודו‪ ,‬יש לו תאוה ורצון ללמוד עוד‪,‬‬
‫וכשיודע מסכת אחת בע״פ‪ ,‬חפץ ל ד ע ת‬
‫מסכת נוספת‪ ,‬וכמו האוהב כסף לא י שבע‬
‫כסף‪ ,‬משא״כ כשרואה שאינו זוכד ק ש ה לו‬
‫לקבל חשקות־התורה‪ ,‬ומשום כך מ ש קי ע‬
‫היצה״ר מאמצים כה רבים למנוע א ת שינון‬
‫רל‬
‫מיושבי קרנות‪ ,‬אותם יושבי קרנות‪ ,‬שאין‬
‫להם לא עוה״ב ולא עוה״ו‪ ,‬ולא רק לנבי‬
‫יושבי הקרנות‪ ,‬אלא ‪ -‬שזכיתם לשבת‬
‫ולחםות באהלה של תורה‪ ,‬ואינכם צריכים‬
‫להיות‬ ‫וברהובות‪,‬‬ ‫בשווקים‬ ‫להתרוצץ‬
‫סוטה‬ ‫מרורים על עניני המהיה והכלכלה‪ ,‬וא״ב ״‬
‫כמה עליכם להודות לה׳‪ ,‬ולהתהזק בלימור‬
‫התורה ועבודתו ית״ש‪ ,‬ולא שיהיה ח״ו‬
‫בבחינת ורם לבבך‪ ...‬ועפי״ז אפ״ל קודש‬
‫תהיה לכם‪ ,‬״לכם״ לכל צרכיכם ‪ -‬הענינים‬
‫הגשמיים‪ ,‬בחור השוהה בישיבה ויש לו כל‬
‫צרכו‪ ,‬חייב הוא לנצל זאת ״לקודש״ להרבות‬
‫צריכים לרעת עבודה היינו תפלה ־ התפלה‬
‫צריכה להיות ‪ -‬בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬
‫מאודך כמו קרי״ש ״ במסירות נפש!‬
‫הנ ה תכלית הבריאה היה כדי לתקן את‬
‫עצמו לתקן את מדותיו‪ ,‬ולזה צריכים לימוד‬
‫התורה בהתמדה רבה‪ ,‬במם׳ ברכות )יז‪(.‬‬
‫מביאים חכמינו ז״ל‪ ,‬את מה שהיה ר״מ‬
‫אומר‪ ,‬וכך אמרו שם‪ :‬מרגלא בפומיה דר״מ‪,‬‬
‫גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי‪,‬‬
‫ולשקוד על דלתי תורתי‪ ,‬נצור תורתי בלב!'‬
‫ונגד עיניך תהיה יראתי‪ ,‬שמור פיך מכל‬
‫חטא‪ ,‬וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון‪,‬‬
‫ואני אהיה עמך!‬
‫רלא‬ ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שליט״א‬

‫״וטהר וקדש עצמך מכל א שמה ועוון״‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬בכדי למנוע מהאדם אהבת‪-‬התורה!‬

‫ימי• הספירה מסוגלים לעריכת תשבון‪-‬‬ ‫ועוד מוםיף התנא שצריכים גם ״ונגד‬
‫נפש‪ ,‬ובפרט ל״ג בעומר‪ ,‬כל ימי ה״הוד״ הם‬ ‫‪ yyv‬תהיה יראתי״ שמירת עינים לא‬
‫ימים גבוהים יותר מימי הספירה‪ ,‬ע״כ‬ ‫להסתכל במקום שלא צריכים ‪ -‬וכמאמרם‬
‫ולהתכונן‬ ‫חשבון‬ ‫יותר‬ ‫צריבים לעשות‬ ‫עינא וליבא תרין‬ ‫)ירושלמי ברכות פ״א ה״ה(‬ ‫ז״ל‬
‫לקבלת התורה‪ ,‬שנוכל לקבל את התורה‬ ‫סרסורי דחטאה‪ .‬ועוד ״ושמור פ ‪ 7‬מכל‬
‫ברמ״ח אברים ושס״ה גידים‪ ,‬עם הראש‬ ‫חטא״ שמירת הדיבור‪ ,‬שמירת הפה והלשון‬
‫והלב‪ ,‬כיה״ר אמן ואמן‪.‬‬ ‫מלה״ר ורכילות מדברים בטלים‪ ,‬לא יפגמו‬
‫ח״ו בדיבור‪ ,‬ואז יוכלו להגיע לדרגה של‪:‬‬

‫יום ג׳ פ׳ במדבר‪ ,‬ר״ח פיון תשל״א לפ״ק‬

‫שהחלב יש בו הן מעלת ותכונת הלחם וכדו׳‬
‫שמזינים את הגוף‪ ,‬והן מעלת המים שמרווים‬
‫הצמאון‪ ,‬הכל יש בה‪ ,‬כן הדברים לגבי‬
‫התורה והמצות‪ ,‬כידוע‪ ,‬כל מצוה קשורה‬
‫לאבר מיוחד‪ ,‬ומצוה זו זנה ומפרנסת את‬
‫אותו האבר‪ ,‬משא״כ התורה‪ ,‬מזינה היא לא‬
‫רק אבר אחד‪ ,‬אלא היא מזינה את כל הגוף‪,‬‬
‫וכן מזככת ומטהרת את כל האברים מכל‬
‫מיני פגמים ומחלות שיש בהם‪ ,‬וע״כ דומה‬
‫היא לחלב‪ ,‬ולכן נמשלה לחלב‪ ,‬ומשום האי‬
‫בחג‬ ‫חלב‬ ‫טעמא נהגו לאכול מאכלי‬
‫השבועות‪ ,‬להראות גודל מעלתה של התורה‬
‫הקדושה‪ ,‬עכדה״ק עיי״ש‪.‬‬
‫עומדיים אנו לפני יומא דהילולא של‬
‫זקיני הקדוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‪ ,‬ולפני‬
‫חג השבועות‪ ,‬״יום מתן תורה״ יום אשר כל‬
‫העולם לא נברא אלא למענו‪.‬‬
‫חסד עשה עמנו הבורא‪ ,‬שנתן לנו את‬
‫התורה‪ ,‬באמצעותה נוכל להתקרב אליו‬
‫ית״ש באפם מה‪ ,‬כ״א לפי מדריגתו‪ .‬התורה‬
‫הקרושה היא הנותנת חיות באדם‪ ,‬ממה‬
‫אפשר לשאוב חיות בעוה״ז אם לא מן‬
‫התורה הקדושה? הכל יש בהי! וכדברי‬
‫)מועדים • בר״ה טעם‬ ‫זקה״ק ה״אמרי נועם״ זי״ע‬
‫המבאר למה אוכלים‬ ‫על אכלת מאכלי חלב בעצרת(‬

‫מאכלי חלב בחג השבועות‪ .‬עפ״י הידוע‪,‬‬

 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רלב‬

‫האמנם אלם‪ ,‬יכול אף לדברי‪-‬תורה כן‪,‬‬ ‫כ חו רי ס‪-‬י ק רי ם‪ ,‬קיום העולם תלוי‬

‫תלמוד‪-‬לומר צדק תדברון‪ .‬דהנה אל״ם נוט׳‬ ‫בלימוד התורה הק׳ וקיומה‪ ,‬וכאמרם ו״ל‬
‫א׳ומר ל׳ה׳ מ׳חםי‪ ,‬רמז למדת הבטחון‪,‬‬ ‫משמיים השמעת‬ ‫)תהלים עו‪ ,‬ט(‬ ‫עה"פ‬ ‫)שבת פח‪(.‬‬
‫שהיא מרה נחוצה והכרחית מאוד לאדם‪,‬‬ ‫רין ארץ יראה ושקטה‪ .‬והקשתה הגמ׳ו אם‬
‫אל לו לאדם להיות להוט ועסוק כל היום רק‬ ‫יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה‪,‬‬
‫בעניני פרנסה‪ ,‬אלא ״השלך על ה׳ יהבך‬ ‫ומתרצת הגמ׳‪ ,‬כרריש לקיש‪ ,‬ראמר ריש‬
‫והוא יכלכלך״‪ ,‬וזה מה שאמרו חז״ל‪ :‬מ ה‬ ‫ויהי ערב‬ ‫)בראשית א‪ ,‬לא(‬ ‫לקיש‪ ,‬מאי רכתיב‬
‫אומנתו וכו׳‪ ,‬יעשה עצמו כאל״ם‪ ,‬נוט' א׳ומר‬ ‫יתירה ) או ת ה׳ שבתיבת‬ ‫ויהי בקר יום השישי‪ ,‬ה׳‬
‫ל׳ה׳ מ׳חסי‪ ,‬שיסמוך על הקב״ה ולא יתמסר‬ ‫למה לי? מלמר‬ ‫השישי‪ ,‬דהוה ליה למיכתב יום שישי(‬

‫כל־כולו לעניני פרנסה‪ ,‬אלא יבטח בה׳‪,‬‬ ‫שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר‬
‫״יכול אף לדברי תורה כן״ שגם בד״ת יסמוך‬ ‫להם‪ :‬אם ישראל מקבלים התורה‪ ,‬אתם‬
‫ויבטח בהקב״ה‪ ,‬״תלמוד לומר צדק תדברון״‬ ‫מתקיימים‪ ,‬ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו‬
‫עליו לנצל את הדיבור וכל זמנו לעניני תורה‪,‬‬ ‫)שמא לא‬ ‫ובוהו‪ ,‬ולכן בתחילה יראה הארץ‪,‬‬
‫ללימוד התורה‪ ,‬ללמוד תורה עוד ועוד‪ ,‬לגבי‬ ‫)כשראתה שקבלו(‬ ‫ואח״ב‬ ‫יקבלו ישראל את התורה(‬
‫לימוד־התורה אין סומכין על מדת הבטחון‪,‬‬ ‫שקטה!‬
‫אלא צר ‪ 7‬לעמול בפועל יומם ולילה‪ ,‬שהוא‬ ‫למעשה‪ ,‬כבר לימר אותנו החכם מכל‬
‫יעשה כל מה שביכלתו‪ ,‬ולאחד שהוא ע ש ה‬ ‫הבל הבלים‬ ‫)קהלת א‪ ,‬ב(‬ ‫ארם שלמה המע״ה‬
‫כל מה שהוא יכול‪ ,‬רק אז יוכל לסמוך על‬ ‫הכל הבל! כל העולם־הזה כולו אינו אלא‬
‫מדת הבטחון‪.‬‬ ‫הבל גרול אחר‪ ,‬מלא כעם ומכאובים‪ ,‬ותו‬
‫לא! ומי שיש בו רעת ומנצל את הזמן כראוי‬
‫מה שמוטל על האדם היא ‪ -‬לנצל כל‬ ‫ורוכש לעצמו תורה‪ ,‬נותר לו משהו ביר‪,‬‬
‫רגע מחייו‪ ,‬את כל הזמן שיש לו‪ ,‬הן ביום והן‬ ‫ואם לאו‪ ,‬מה יש לו? שהרי מה נותר לארם‬
‫בלילה ‪ -‬שכל רגע ינוצל לתורה ועבודת‬ ‫מכל מעשי ההבל ומכל הרברים־הבטלים‬
‫הבורא‪ ,‬ולא כעצת היצר שאומד לך שמחר‬ ‫שהוא מרבה בהם?‬
‫תתחיל וכדו׳‪ ,‬רק היום‪ .‬וכן בארו כספה״ק‬
‫יום ליום יביע אומר‬ ‫)תחלים יט‪ ,‬ג(‬ ‫את הכתוב‬ ‫זקייד הקרוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‪,‬‬
‫ולילה ללילה יחוה דעת‪ ,‬הימים והלילות‬ ‫מה אומנתו של‬ ‫ז״ל ) חו ל ק פט‪(.‬‬ ‫מבאר מאמרם‬
‫משוחחים זה עם זה‪ .‬היום שכבד חלף‪ ,‬פונ ה‬ ‫אדם בעוה״ז יעשה עצמו כאלם‪ ,‬שנאמר‬
‫רלג‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫אחרת כבר את המועד‪ ,‬ואין ערך לתורתך?‬ ‫ליום העתיד לבוא ואומר לו‪ :‬כאשר יבוא‬
‫ולכן נמשלה התורה גם ליין‪ ,‬ללמדנו שככל‬ ‫היצה״ר ויציע לך ״עיסקה טובה׳‪ /‬אל תשמע‬
‫שהוא יותר ישן‪ ,‬יש לו יותר חשיבות‪,‬‬ ‫לעצתו‪ ,‬אני לא הייתי זהיר כרבע‪ /‬שמעתי‬
‫כדאיתא )מגלה טזס יין ישן דעת זקינים נוחה‬ ‫לעצת היצה״ר ויומי חלף באפם מעשה‪ ,‬לא‬
‫הימנה‪ ,‬ובפסחים מב‪ :‬יין ישן מעלי לכל‬ ‫נותר לי מאומה ממנו‪ ,‬משא״ב לך יש עוד‬
‫גופא‪ ,‬בכל עת ובכל זמן‪ ,‬הן ב שעת שהאדם‬ ‫אפשרות להעבירו כדבעי‪ ,‬וכן ־ לילה ללילה‬
‫צעיר והן בשעה שכבר חלפו רוב שנותיו‪,‬‬ ‫יחוה ^ ת ‪ ,‬הלילה שחלף מזהיר את הלילה‬
‫תמיד יש לתורתו חשיבות בשמים‪.‬‬ ‫הבא אחריו‪ ,‬אל תהיה כמוני‪ ,‬אל תתפנה‬
‫ואל תתעסק בדברי הבל‪ ,‬ואל תאמר‬
‫חובות‪-‬הלבבות )בתוכחה ■‬ ‫כספה״ק‬ ‫לכשאפנה אשנה‪ ,‬שמא לא תפנה‪.‬‬
‫מזהיר את האדם ‪ -‬נפשי‪ ,‬הכיני‬ ‫שבסוה״ם(‬

‫צידה לרוב אל תמעיטי! בעוד בחיים חייתך‬ ‫אי* אפשר ־ ברוחניות ‪ -‬לעמוד במקום‬
‫ויש לאל ידך‪ ,‬ואל תאמרי למחר אקח צידה‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬אם לא עולים ‪ -‬נופלים! וחייבים לנצל‬
‫כי פנה יום ולא תדעי מה ילד יום‪ ,‬ורעי כי‬ ‫בל יום וכל לילה‪ ,‬וכל רגע בחיים‪ ,‬ללימוד‬
‫תמול לעד לא ישוב! וכו׳ עיי״ש באריכות‪.‬‬ ‫התורה ולקיום מצוותיה‪ ,‬לעבודת הבורא‬
‫כראוי‪ .‬הנה התורה נמשלה לחלב וליין‪,‬‬
‫משמעות הדברים היא‪ ,‬שכל רגע ודגע‬ ‫ולמעשה טבע החלב והיין נוגדים זא״ז‪,‬‬
‫־ בכל שנות חיי האדם‪ ,‬הן בצעידותו והן‬ ‫החלב ככל שהוא יותר טרי‪ ,‬הוא יותר טוב‪,‬‬
‫בזקנותו‪ ,‬צי ‪ 7‬לנצלו ללימוד התודה‪ ,‬ידועה‬ ‫חלב‪-‬ישן‪ ,‬מה ערך יש לו‪ ,‬ולעומת זה היין‪,‬‬
‫העובדא מזקיני הקדוש ה״אהבת ישדאל״‬ ‫טבעו שונה לחלוטין‪ ,‬ככל שהוא יותר ישן‪,‬‬
‫זי״ע כשהיה פעם על אם הדרך וביקש‬ ‫יותר טוב הוא‪ ,‬והנה כשהאדם צעיר‪,‬‬
‫ממשמשו שיתן לו גמדא ואמד לו‪ :‬משולם‬ ‫היצה״ר בא לפתותו ומנסה להסביר לו שיש‬
‫או שאתה נותן לי גמדא‪ ,‬או שתתן לי עבודה‬ ‫לו עדיין זמן‪ ,‬ולכן המשילו את התורה לחלב‪,‬‬
‫או שתלמד אותי כיצד אפשד‬ ‫)קוויטלעך(‬ ‫ללמדנו ־ שלא ידחה את לימוד התורה רק‬
‫להעביד את הזמן לבטלה‪ ,‬זקיני הקדוש את‬ ‫עתה בנערותו כשאין לך דאגות תעמול‬
‫ה״אומנות״ הזו‪ ,‬של ביטול‪-‬זמן‪ ,‬לא היה יכול‬ ‫במדות וביגיעת התורה‪ ,‬וכשהאדם זקן‪ ,‬בא‬
‫ולא ידע‪ ,‬הוא בקדושתו הדגיל את אבדיו‬ ‫היצה״ר ואומר לו; כל עוד היית צעיר‪ ,‬ניחא!‬
‫שלא יוכל לסבול איבוד זמן‪ ,‬מי שמכיר‬ ‫היה ערך לתורתך‪ ,‬אבל עתה שהנך זקן‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רלד‬

‫מעבודת ה׳ שלו ומיגיעתו על ה תו ר ה‬ ‫בחשיבות הזמן ואינו סובל ביטולו‪ ,‬סימן‬

‫והעבודה ‪ -‬כיצד ובמה העביר את שנו ת‬ ‫שכבר עלה ״על דרך המלך׳׳ משא״ב מי‬
‫חייו‪ ,‬־ כיצד דיבק את רמ״ח אבריו ו ש ס״ ה‬ ‫שאינו מבין זאתז‪...‬‬
‫גידיו לעבודת הבורא ית״ש‪ .‬וזו היא עיקר‬
‫תכלית יום ההילולא‪.‬‬ ‫נאמר‪ ,‬בן עזאי‬ ‫)פ״י מ׳׳ב(‬ ‫במס' אבות‬
‫אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה‬
‫מחובתי לעורר‪ ,‬הרבי שליט״א )זצ״ל(‬ ‫ובו׳‪ ,‬ורייקו במפרשים‪ ,‬מרוע לגבי מצוה‬
‫נכנם בליל שבת לערוך את שלחנו ה קדו ש‪,‬‬ ‫נאמר בלשון ציווי ־ הוי רץ‪ ,‬ולגבי הבריחה‬
‫מסביב עומדים אברכים ובחורים‪ ,‬כ״א ע ל‬ ‫מן העבירה לא נאמר לשון ציווי‪ ,‬רק בלשון‬
‫מקומו‪ ,‬כל אחד רוצה להביט על הרבי‪ ,‬כ ״ א‬ ‫הווה ״ ובורח מן העבירה‪ ,‬ותירצו שהבריחה‬
‫רוצה לראותו טוב‪ ,‬וכ״א יש לו מקום‪ ,‬מ קו ם‬ ‫מן העבירה‪ ,‬היא כבר פועל‪-‬יוצא‪ ,‬שאם‬
‫״קבוע״ אולם אם מחר יבוא מישהו זר‪ ,‬א ש ר‬ ‫ירדוף אחר המצוה‪ ,‬פי׳ שלא יבטל זמנו ולא‬
‫בא פעם אל ה״טיש״ והוא ג״כ רוצה ל ר או ת‪,‬‬ ‫יסתובב בטל ומחו ריק‪ ,‬אז ממילא כבר יברח‬
‫והוא נעמד על אחד המקומות ה״קכרעים״‬ ‫מן העבירה‪ ,‬גם ללא פעולה מיוחדת‪ ,‬שהרי‬
‫האם צריכים לדחפו ממקום בו נ ע מ ד ?‬ ‫מי שהוא עסוק בעשה טוב‪ ,‬ממילא בורח‬
‫מחו״ל^‬ ‫באורח‬ ‫כשמדובר‬ ‫ועאכו״כ‬ ‫הוא מן העבירה‪ ,‬שכידוע ‪ -‬אין היצר שורה‬
‫שהנסיעות עלו לו ממון ודמים‪ ,‬הא ם אין ג ס‬ ‫אלא בלב הפנוי מן החכמה‪ ,‬כדברי הרמב ם‬
‫לו זכות לעמוד ב״טיש״ לראות א ת ה ר בי ?‬ ‫כל עוד הראש והמוח עסוקים‬ ‫)סוף איסו״ב(‪.‬‬
‫זה נקרא צמצום־הדעת! כאשר לא חו ש בי ם‪,‬‬ ‫ב״עשה טוב״‪ ,‬ממילא סר הוא כבר מהרעז‬
‫לא שוקלים ולא מתבוננים‪ ,‬אלא מתלהטי ם^‬ ‫ולעסוק בסור״מרע‪.‬‬ ‫לעשות‬ ‫ואין צורך‬
‫ועושים מה שלא צר ‪ 7‬לעשות‪ ,‬ומה ע רך‬ ‫מ׳דארף זיך אן עסן אין אלע רמ״ח אברים‬
‫לליל‪-‬שבת כזה‪ ,‬האם התנהגות כזו ת רו מ ם‬
‫נישט צו ‪-‬באטלען‪.‬‬
‫את העושה כן אין שפירען א טע ם אין רבי‪/‬ן‬
‫אח״ז? האם עי״ז ירגיש קדושת ש כ ת ? ל א‬ ‫ןןומדים אנו לפני יומא דהילולא של‬
‫ולאז! נארטץ אי ך אליין נישט אפ‪ .‬ד ר ך‬ ‫זקיני הקדוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‪ ,‬ומנהג‬
‫לדרך‬ ‫הבעש״ט הק׳ היא לקרב יהודים‬ ‫העולם‪ ,‬שביום ההילולא יושבים ומספרים‬
‫החסידות‪ ,‬ומי שבא אל הצדיק צריך ל ק ר כו‬ ‫מהמופתים שלו‪ ,‬אמנם‪ ,‬דבר גדול הוא‪ ,‬אך‬
‫ולא ח״ו לרחקו‪.‬‬ ‫אין בזה די‪ - ,‬בעיקר צר ‪ 7‬לשוחח ולהיזכר‬
‫רלה‬ ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ל! מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫הוא יומא דהילולא של זקיני הק׳ זהו יום‬ ‫כאמור‪ ,‬תחיו באחדות‪ ,‬בשעת הטיש‬
‫גדול‪ ,‬צי ‪ 7‬ללמוד הרבה מדרכיו‪ ,‬ובפרט ענין‬ ‫יש לקרב את האורחים שגם הם יוכלו‬
‫שמירת הזמן וכנ״ל‪ ,‬הזמן היה אצלו קורש‬ ‫לראות‪ ,‬עומדים אנו לפני קבלת התורה אין‬
‫קדשים‪ ,‬השי״ת יעזור שנזכה להתקדש‬ ‫לנו שום חיות בלי התורה הק׳ צריכים‬
‫ולהטהר‪ ,‬ולקבלת התורה כדבעי‪ ,‬כיה״ר‪.‬‬ ‫להרגיש בהטובה שהקב״ה נתן לנו התורה‪,‬‬
‫ועי״ז נזכה להתקשר בבכ״ע‪ ,‬היום בלילה‬

‫יום ג׳ פ׳ שלח‪ ,‬ב״ב סיון תשל״א לפ״ק‬

‫וכ״צמח‪-‬צמק" מביא בפרשתנו את‬ ‫זקיני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר‬
‫דברי זקני הקדוש‪ ,‬רבי מאיר משפטיווקא‬ ‫בפרשתנו ענין חטא המרגלים שבאמת היתה‬
‫זי״ע‪ ,‬עה״פ במדבר הזה יתמו ושם ימותו‪,‬‬ ‫כוונתם לטובה‪ ,‬בראותם כמה רחוק מדרך‬
‫דבפםוק זה רואים אנו את כוחו העצום של‬ ‫הטבע שיכבשו בני ישראל את א״י שהיו שם‬
‫הדיבורים‪ ,‬שכאשר האדם שומר על הדיבור‪,‬‬ ‫ל״א מלכים‪ ,‬וידוע כאשר צריכים לנם גדול‬
‫שלא יחטא בדיבור‪ ,‬וידבר רק דיבורים שהם‬ ‫שלא עפ״י הטבע‪ ,‬העצה לזה הוא מםירת‬
‫צורך״גבוה‪ ,‬יכול הוא להגיע לדרגת תם‬ ‫נפש‪ ,‬כמו בקרי״ם ששבטו של בנימין קפצו‬
‫ושלם‪ ,‬וכן להיפך רח״ל‪ ,‬שכשחוטא בדיבור‪,‬‬ ‫לים במםי״נ‪ ,‬ולכן הפחידו את בני ישראל‪,‬‬
‫יכול לבוא לבחי׳ מיתה רח״ל‪ ,‬וזהו ״במדבר‬ ‫בכדי שיאמרו אעפ״ב אין לנו אלא דברי בן‬
‫הזה״ במדבר היינו כח־הדיבור‪ ,‬כשהוא‬ ‫עמרם כמו שאמרו בעת קרי״ם‪ ,‬וע״י מםירת‬
‫מנוצל כראוי‪ ,‬עי״ז ״יתמו״ יבוא לשלימות‬ ‫נפש זו יזכו להיכנס לארץ‪ .‬אמנם אמור‬
‫ותמימות‪ ,‬ולהיפך ״ימותו״ רח״ל‪.‬‬ ‫לעשות דבר ע״י עבירה‪ ,‬כי הוצאת רבה הוא‬
‫עבירה גדולה‪ ,‬ואם כוונתם להצמיח מזה‬
‫כחוריים״יקרים! דעו לכם‪ ,‬כי על כל‬ ‫טובה אסור לאדם לעשות עבירה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫דיבור שאינו הגון‪ ,‬משלמים ״מחיר‪-‬יקר״‪,‬‬ ‫ומזה יתבונן האדם גודל חטא לשון הרע‬
‫ובפרט כאשר מלבינים פני הזולת ברבים‪,‬‬ ‫שבגינה נענשו המרגלים אף שכוונתם היתה‬
‫ואזיל םומקא ואתא חיורא‪ ,‬העוון גדול ער‬ ‫לטובה‪.‬‬
 ‫דבריי מוסד ‪ -‬כלכ״ק כלרן אדמו״ר שליט״א‬
‫כשרואים בחור מדבר באמצע ה ת פ ל ה‪,‬‬
‫התבוננו נא בשו״ע ובםפה״ק ותראו עד כ מ ה‬
‫החמירו בדין זה‪ ,‬וכן צריכים להתבונן על כ ל‬
‫דבר שעושים שיהא ע״פ דין והלכה‪ ,‬יען‬
‫לעיין וללמוד בשו״ע ולנהוג על פיו בכל ד ב ר‪.‬‬
‫לא די בלבוש חסידי‪ ,‬הלבוש זה םייג ל היו ת‬
‫מופרש מהרחוב מאנשי ההבל‪ ,‬אבל ה עי ק ר‬
‫הוא הפנימיות‪ ,‬צי ‪ 7‬לרעת שעל כל פ ר ט‬
‫ופרט נותנים דין וחשבון אין דבר שנאבד שס‬
‫בעולם העליון‪ ,‬ומי שמתבונן בזה אז חייו ה ם‬
‫חיים אחרים לגמרי‪ ,‬כל מה שעושה עו ש הו‬
‫באופן אחר‪.‬‬
‫ביותר‬
‫חיייביים להקים דור כזה‪ ,‬אשר ימלא א ח‬
‫מקומו של הדור הישן‪ ,‬שלא עי ע ח״ו ל מ צ ב‬
‫של דור יתום רח״ל‪ ,‬צריכים לעמול ב תו ר ה‬
‫ולהיות מלא וגדוש בתורה ועבודת ‪/ n‬‬
‫ולעבוד על המידות‪ ,‬וכ״ז נדרש כבר וכעיקר‬
‫בימי הבחרות‪ ,‬בבחרותו חי האדם בכל מיני‬
‫דמיונות־שוא‪ ,‬סבור הוא שיוכל ״לבלוע״ א ת‬
‫כל העולם‪ ,‬ברם‪ ,‬כשהדבר בא לידי מ ע ש ה‪,‬‬
‫אין הוא ״בולע״ את העולם‪ ,‬אלא העולם‬
‫״בולע״ אותו‪ ,‬ואם אז מתגבר ה אד ם ו מ ש קי ע‬
‫עצמו בעבודת ה׳ לעבוד ולמשא‪ ,‬ע בו ד תו‬
‫קלה יותר מאשר בשנים המאוחרו ת יו ת ר‬
‫הביטו נא‪ ,‬יהודי כמו ר׳ יעקב רוזנברג‪ ,‬ל א‬
‫נוצר כן בגיל שמונים שנה‪ ,‬גם ב היו תו כ כן‬
‫עשרים שנה היה לבו בוער לעבודת ה ‪/‬‬
‫רלו‬
‫מאד‪ ,‬החיים והמות ביד הלשון‪ ,‬וכן להיפך‪,‬‬
‫בספה״ק כתוב‪ ,‬שבכל ת ע שהאדם חוסם‬
‫את פיו‪ ,‬ונמנע מלדבד דיבודים לא‪-‬טובים‪,‬‬
‫שכדו גדול עד מאד‪ ,‬וזוכה לאוד הגנוז‪ ,‬שאין‬
‫שום בדיה ושום מלאך יכולים לשעד‪.‬‬
‫בספה״ק חובות הלבבות‪ ,‬כשהוא מונה‬
‫את המכשולים העלולים להיות לאדם‬
‫מפיתויי היצה״ד‪ ,‬מזהיד הוא את האדם‪,‬‬
‫שישתדל שתנועות פיו לא יהיו יותד קלות‬
‫הדבדים‪,‬‬ ‫מטבע‬ ‫שהדי‬ ‫מתנועות גופו‪,‬‬
‫בקלות‬ ‫נעשים‬ ‫והלשון‪,‬‬ ‫הפה‬ ‫שנענועי‬
‫נכשל‬ ‫האדם‬ ‫ולכן‬ ‫ובמהירות‪,‬‬
‫באמצעות הדיבור בחטאים גדולים‪ ,‬וידוע‬
‫מםפה״ק דברית הלשון מכוון כנגד ברית‬
‫המעור‪ ,‬ואם האדם שומר על לשונו מדברים‬
‫אםורים הוא קדוש גם בקדושת המעור‪.‬‬
‫וחשבתי בד״א להוםיף‪ ,‬במרבד הזה‬
‫יתמו‪ ,‬הז״ה גימ׳ טו״ב רומז לתורה‪ ,‬ע״ד‬
‫מאמרם ז״ל)אמת פ״ו מ״ג( אין טוב אלא תורה‪,‬‬
‫כשהדיבור עםוק רק בדברים טובים‪ ,‬בלימוד‬
‫התורה וכדומה‪ ,‬אז ״יתטו״ יוכל ל מי ע אל‬
‫השלימות‪.‬‬
‫צריך להעםיק את הפה רק בדברים‬
‫טובים‪ ,‬בתורה ובתפלה‪ ,‬להתפלל כראוי‪,‬‬
‫לומר ״אמן״ כראוי וכדומה‪ ,‬כמה כואב‬
‫רלז‬ ‫דברי מוסד ־ מכ״ק מרן אדכלד״ר שליט״א‬

‫לתורה כנ״ל‪ ,‬״ושם ימותו״ רומז ‪ -‬ל״יזכור‬ ‫אם לא עכשיו‪ ,‬אימתי? אם האדם לא‬
‫לו״ וכן רומז ל״קריאת שמע״ בחי׳ מסירת‬ ‫ינצל את שנות הבחרות למלחמה ביצרו‪,‬‬
‫נפש בשמע ישראל‪ .‬־ דוד המלך ע״ה אמר‪:‬‬ ‫עדיין‪,‬‬ ‫צעיר‬ ‫כשהאדם‬ ‫עתה‪,‬‬ ‫אימתי?‬
‫כלומר‪ ,‬כל‬ ‫תאותי ) ת ח לי ם לח‪, 0 ,‬‬ ‫ה׳ נגדך כל‬ ‫מחובתו להשקיע עצמו בתורה וק״ש ויזכור‬
‫התאוה שלי הוא ״ה׳ נגדך״‪ ,‬שאזכה לבחינת‬ ‫לו יום המיתה‪ ,‬הג׳ העצות שנתנו לנו חז״ל‬
‫)ההמשך חסר וחבל על‬ ‫שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪.‬‬ ‫שעל ידם יוכל האדם להתגבר על היצה״ר‪,‬‬
‫דאבדק(‬ ‫ובפםוק הנ״ל ובמדבר הזה יתמו ושם ימותו‬
‫• מרומז הג׳ עצות‪ ,‬הז״ה גימ׳ טו״ב הרומז ־‬

‫יום ג' פ׳ קרח‪ ,‬כ״ט פיון תשל״א לפ״ק‬

‫זה זמן לבילוי ולהעברת הזמן בדיבורי הבל‬
‫שאין בהם כל תועלת ולהסתובב כאן וכאן‪,‬‬
‫רק צריכים לשיר שירות ותשבחות לא־ל חי‪.‬‬
‫על האדם להתבונן בעצם קדושת שבת‬
‫מהו? ומה המשמעות של טהרת הלב‬
‫בשבת? מהי דביקות־הבורא בשבת? אדם‬
‫החי עם חשבון־הנפש‪ ,‬הוא עושה חשבון מה‬
‫הרווחתי בריבוי הדיבורים? כלום לא יכולתי‬
‫לוותר על הדיבורים? וכי לא היה מוטב אילו‬
‫הייתי ממעט בדיבור?‬
‫בחודים־יקריים‪ ,‬רוב קלקול וקרירות‬
‫ה״חובות‪-‬הלכבות" מזהיר שיתבונן‬
‫האדם ברוע חברת כסילים‪ ,‬שאין הם יכולים‬
‫לתת לו שום דבר כי אם ריבוי דברי הבל ותו‬
‫לא‪ ,‬אם אדם מסתובב עם כסיל נעשה‬
‫ה״מסילת‬ ‫בעצמו כסיל‪ ,‬וכמו שמזהיר‬
‫בספה״ק חובות הלבבות‪ ,‬שער חשבון‬
‫הנפש‪ ,‬והשבעה עשר‪ ,‬השתכלותו בעת‬
‫שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתעשע‬
‫בהם‪ ,‬במעלת הבדידות והפרידה מבני אדם‪,‬‬
‫וברוע חברת כסילים מבלי דוחק שיביאנו‬
‫לכך‪ .‬ומרעת חברתם‪ :‬מותרי הדברים‪,‬‬
‫ו״אמר״ ו״נאמר״ ובלבול ארוך אין צורך אליו‬
‫ברוב דברים לא יחדל‬ ‫החכם )מ שלי י‪ ,‬יט(‬ ‫ואמר‬
‫פשע וחושך שבטיו משכיל‪.‬‬
‫העולם הוא ממותרי דיבורים ־ בחטאים‬
‫ולא‬ ‫הקשורים בדיבור אנשים נכשלים‬
‫מכירים ומרגישים בחטאם ובעוונם‪ ,‬ועאכו״ב‬
‫ביום השבת צריך לשמור הפה ביותר‪,‬‬
‫ובפרט בליל שבת קודש בשעת הבאטע‪ ,‬אין‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רלח‬

‫־ גיאות צוברעכט יעדע מרה טובה‪ ,‬ו מי‬
‫שמתבונן ויודע מה הקב״ה תובע מ מנו‪,‬‬
‫מכיר כי הוא עדיין רחוק מהתכלית הנרצית‪,‬‬
‫וכי יש לו עוד הרבה לתקן בעצמו‪ ,‬מ מי ל א‬
‫הוא שפל‪-‬ברך‪ ,‬ואז לא יבלה א ת הז מן‬
‫בשיחה על אחרים‪ ,‬שהרי כשיתחיל ל ע סו ק‬
‫עם עצמו יראה שיש לו עוד הרבה מ ה‬
‫לעשות‪.‬‬
‫ז קיני הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע‪ ,‬כ פ׳‬
‫שלח מבאר הפ׳ שלח לך אנשים וגו׳ אי^ע‬
‫אחד איש אחד למטה אבותיו כל נשיא ב ה ם‪,‬‬
‫שאמרי ) א ב ו ת‬ ‫בהקדם ביאורו על דברי חז״ל‬
‫כל שמעשיו מרובין מחכמתו ח כ מ תו‬ ‫פ״ג מ״ט(‬
‫מתקיימת‪ ,‬וכל שחכמתו מרובה ממע שיו אין‬
‫חכמתו מתקיימת‪ ,‬שהכוונה היא‪ ,‬מי ש הו א‬
‫חכם באמת‪ ,‬יודע שאינו עושה כלום נג ד‬
‫גדלות הבורא ב״ה‪ ,‬וע״כ מתאמץ בכל יום‬
‫להוסיף מעשים טובים‪ ,‬ולכן מעשיו מרובין‬
‫ל ע שו ת‬ ‫מרבה‬ ‫חכמתו‬ ‫שע״י‬ ‫מחכמתו‬
‫מעשים טובים‪ ,‬ואז ‪ -‬חכמתו מ ת קיי מ ת‪.‬‬
‫משא״כ מי שחכמתו מרובה ממע שיו‪ ,‬ש אין‬
‫ו סוכ ר‬ ‫למעשים‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫מביאה‬ ‫חכמתו‬
‫שממלא חובתו לפניו ית'‪ ,‬ואדם ה של ם הינו‬
‫• אין חכמתו מתקיימת‪.‬‬
‫ישרים״ בפרק ט״ו ווה לשונו הקדוש;‬
‫‪...‬והחכמים ההםידים הראשונים ז״ל הלכו‬
‫כי‬ ‫)להתבודד ולהתרחק מאנשי ההבל(‬ ‫בעקבותיהם‬
‫מצאו להם זה האמצעי היותר־מוכן לקנות‬
‫שלמות‪-‬הפרישות‪ ,‬״למען אשר לא יביאום‬
‫הבלי‪-‬חבריהם לההביל גם הם כמותם״!‬
‫כללו של רבר‪ ,‬טבעו של ארם להימשך אחר‬
‫בני חבורתו‪ ,‬ואם הוא מםתובב עם אנשי־‬
‫הבל‪ ,‬ווערט מען אליין פאר הבל׳ט‪.‬‬
‫ו ה ״ חו כ ת ‪ -‬ה ל כ כו ת ״ מזהיר עור‪ ,‬ואמר‬
‫אחד מן החםידים לתלמידיו התורה התירה‬
‫לנו להישבע בשם הבורא באמת‪ ,‬ואני‬
‫איעצכם שלא תשבעו בי לא באמת ולא‬
‫בשקר‪ ,‬אמרו הן או לאו ‪ -‬תגובות האדם‬
‫צריכות להצטמטם ב״כן״ או ״לא״‪ - ,‬שגם‬
‫הם צריכות להיות ״קורש״ ‪ -‬ולא צר ‪ 7‬יותר‬
‫כדי לאמת דיבוריו כגון כאלו שאומרים‬
‫באמת באמת‪ ...‬בחיי בחיי‪ ...‬וכו׳ זה פוםטע‬
‫ליידיגקייט‪ ,‬ב״ה ישנם פה הרבה בחורים‬
‫שאפשר להעיד עליהם‪ ,‬שהם שקועים כליל‬
‫ברוחניות‪ ,‬בעבודת ה׳‪ ,‬וממילא ‪ -‬פיהם‬
‫שמור‪ ,‬ואין הם נכשלים בדיבורים אמורים‬
‫או דיבורים מיותרים‪ ,‬־ דיבורם מחושב‪ ,‬מנוי‪,‬‬
‫םפור ומרור‪.‬‬

‫ועפי״ז מבאר שלח׳ לך׳ אנ שים׳ ה ס ״ ח‬ ‫׳׳ועוד מרעת חברתם היא ‪ -‬הגאוה‬
‫אתוון חכ״ם )נעה־ט( לכן רמי לו הקכ׳׳ה‬ ‫והליצנות ו מו ת קצת היושבים״ וכו׳‪ ,‬הגאוה‬
‫רלט‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬

‫אהיה גם אני ״עובר לסוחר״ אך אוי לו‬
‫למעמד שכזה!‬
‫הביטו נא בדברי זקיני הקדוש‪ ,‬ה״תורת‬
‫חיים״ זי״ע‪ ,‬בם׳ קרח‪ ,‬עה״פ האיש אחד‬
‫יחטא ועל כל העדה יקצוף‪ ,‬ומביא את‬
‫קושיית המפרשים דהלא כל ישראל ערבים‬
‫״אם‬ ‫)משלי ט‪ ,‬יב(‬ ‫זל״ז? ומבאר דהנה כתיב‬
‫חכמת‪ ,‬חכמת לך ולצת לבדך תשא״‪,‬‬
‫והכונה שהלץ אינו בדין עדבות‪ ,‬משום‬
‫שחטאו‬ ‫ששאד פושעי ישדאל‪ ,‬למדות‬
‫חטאים גדולים‪ ,‬אעפ״כ הרי באים רגעים‬
‫שיש להם הרהורי‪-‬חרטה וע״י הרהורי‬
‫תשובה אלה‪ ,‬נכנסים הם לכלל ישראל‪ ,‬ואז‬
‫חל עליהם דין הערבות‪ ,‬משא״כ מי שחוטא‬
‫בלצנות‪ ,‬וע״ז הלא אין הרהורי תשובה‪,‬‬
‫נדמה לו כי לא חטא מאומה‪ ,‬ממילא אינו‬
‫בכלל הערבות‪ ,‬ומסיים שם‪ ,‬שענין זה נרמז‬
‫בכתוב ולצת לבדך תשא‪ ,‬לצ״ת נוט׳ צ׳א‬
‫ת׳אמר ל׳ו‪ ,‬־ שע״י הלצנות יוצא הוא מכלל‬
‫העדבות‪ ,‬ועי״ז ״לבדך תשא״! וזהו פי׳‬
‫״האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף״‬
‫כדאיתא‬ ‫חטאו בליצנות‬ ‫ועדתו‬
‫במדרש ולזה אין שי ‪ 7‬העדבות‪.‬‬
‫בשליחות המרגלים שיהיו חכמים היינו‬
‫שיהיו בשפלות הרוח וידעו שלא עשו עדיין‬
‫כלום‪ ,‬״איש אחד איש אחד למטה אבותיו״‬
‫פי׳ כי חייב אדם לומד בשבילי נבדא העולם‬
‫ויחשוב כאלו הוא איש אחד בעולם וכל‬
‫העולמות תלוים במעשיו‪ ,‬ואז בוודאי יהיה‬
‫לבו נשבר בקרבו וידע שלא עשה כלום‬
‫בהתאם לחובות העצומות המוטלת עליו‪,‬‬
‫״למטה אבותיו״ היינו שיטו עצמן למדות‬
‫אבות הק׳ כי אברהם אמר ואנכי עפר ואפד‪,‬‬
‫ויצחק היה לו מסירת נפש בשעת העקידה‪,‬‬
‫ויעקב אמר קטונתי מכל החסדים‪ ,‬״תשלחו‬
‫כל נשיא בהם״ פי׳ שישלח כל אחד‬
‫הנשיאות והגבהות שלו‪.‬‬
‫״ועוד מרעת חברתם היא הליצנות‬
‫ובזות קצת היושבים״‪ ,‬־ דיבור אחד של‬
‫ליצנות דוחה אלף דברי תוכחה‪ .‬הלצנות‬
‫היא מחלה איומה‪ ,‬שורפת היא הכל‪ ,‬את‬
‫הנפש של האדם‪ ,‬את הרוח‪ ,‬ואת הנשמה גם‬
‫יחד! אם תתבוננו בלץ תראו ‪ -‬תורה אין בו!‬
‫יראת‪-‬שמים אין לו! אין לו שום מעמד‪ ,‬והוא‬
‫דקדח‬ ‫בעצמו חושב‪ :‬כיצד אדכוש לי מעמד‪,‬‬
‫אתלוצץ מאחרים‪ ,‬כולם יהנו ויצחקו‪ ,‬ועי״ז‬
 ‫דגרי מוסר ‪ -‬מפ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬
‫יום ג׳ פ׳ חהת‪ ,‬ו׳ תמוז תשל״א לפ״ק‬
‫דלכאורה קשה‪ ,‬הכיצד י א מ ר‬ ‫)נרטת ד‪(.‬‬
‫איני יודע בשעה שהוא יודע‪ ,‬הלא הוא דו ב ר‬
‫שקר בכך? ותירץ‪ ,‬דדרך בני אדם הו א‪,‬‬
‫שבאשר רואים קבוצת אנשים‪ ,‬ה עו מ ד ת‬
‫ומשוחחת‪ ,‬מיד נגשים לשם ומטים אוזן‬
‫לדבורים הנאמרים שם‪ ,‬לפעמים שו מ עי ם‬
‫ואח״ב‬ ‫וכדומה‪,‬‬ ‫ורכילות‬ ‫לה״ר‬
‫כשבאים אליו ושואלים אותו‪ :‬ה ש מ ע ת מ ה‬
‫נעשה אצל פלוני?‪ ...‬אין הוא יכול לשקר‪...‬‬
‫ולכן העצה היעוצה היא‪ :‬שלכתחילה ל א‬
‫יתקרב אל קבוצת הפטפטנים‪ ,‬עי״ז ינצל מ כ ל‬
‫מיני דיבורים רעים‪ ,‬ויוכל באמת ו ב ת מי ם‬
‫להשיב‪ :‬איני יודע‪ ,‬וזוהי הכוונה בדברי חז״ ל‬
‫שהזהירו‪ :‬למר לשונך לומר איני יו ד ע‪,‬‬
‫שבאמת לא ידע מה משוחחים אודות פ לוני‬
‫ופלוני‪ ,‬ואז יוכל להשיב באמת ובתמים‪ :‬איני‬
‫יודע!‬
‫רוב הכשלונות באיסורי וחטאי הדי בו ר‬
‫באים מכך שהאדם אינו מייקר א ת הז מן‪,‬‬
‫ומעבירהו בשיחות על דא ועל הא‪ ,‬מ ש א ״ ב‬
‫השקוע והמתמיד בתורת ה׳ ניצול מ ח ט אי‬
‫הדיבור‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל בגט׳ יומא י ט;‬
‫ודברת בם‪ ,‬בם יש לך רשות לדבר ול א‬
‫בדברים אחרים‪ ...‬ואמר רבא‪ :‬ה ש ח שי ח ת‬
‫חולין עובר בעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ודברת ב ם‪ ,‬ב ם‬
‫רם‬
‫יודע‬ ‫כספה״ק חובות־הלבבות‪ ,‬בפ״ה משער‬
‫הפרישות‪ ,‬מזהיר את האדם ‪ -‬וראוי לך‬
‫שתשתדל לאסור את חו ש ך ותנועות אבר ‪7‬‬
‫הנראים‪ ,‬כמו שאספר לך‪ ,‬והוא שתתחיל‬
‫בראשונה לאסור לשונך ולבלום את שפ תך‪,‬‬
‫ותפרוש מן הדברים הבטלים‪ ,‬עד שתהיה‬
‫דברי‬ ‫בעינך הנעת האבר הכבד שבאברך יותר‬
‫קלה מהנעת לשונך‪ ,‬כי הלשון מהיר‬
‫בתנועתו‪ ,‬וחטאיו רבים מכולם‪ ,‬בעבור‬
‫קלותו ומהירות תנועתו ‪ ...‬ובפי זה אחי יש‬
‫ע ל ך חוב מן הדין לבולמו ולמשול בו‪ ,‬ואל‬
‫תתיר לו מן הדיבור אלא מה שלא תוכל‬
‫לעמוד בלעדיו‪ ,‬לצורך התורה‪ ,‬או לצורך‬
‫העולם‪ ,‬וקצר מותרי‪-‬לשונך בכל יבלתך‪,‬‬
‫אולי תינצל מנזקו‪ ,‬וכמו שאמר החכם )משלי‬
‫החיים והמות ביד הלשון‪ .‬עכלה״ק‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬כא(‬
‫ועיי״ש עוד מה שהוסיף והזהיר בזה‪.‬‬
‫משמןןות כל הדברים הנ״ל היא‪ ,‬כי‬
‫הדיבור הוא המפתח העיקרי‪ ,‬לחיים או ח ו‬
‫להיפך‪ ,‬האדם צ ר ך לשקול ולבחון בדקדוק ־‬
‫עוד בטרם יתחיל לדבר ־ האם צ ר ך הוא‬
‫לדבר באמת או שמא עדיף שיתאפק‪.‬‬
‫זקי־ני הקדוש ה״אהבת ישדאל״ זי״ע‬
‫מבאד מאמדם ז״ל למד לשונך לומד איני‬
‫רמא‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫והן על שפיכות דמים‪ ,‬שע״פ רוב‪ ,‬הדיבורים‬ ‫ולא ברברים אחרים‪ ,‬ר׳ אחא בר יעקב אומר‪,‬‬
‫הללו מביאים להלבנת פנים!‪ ...‬כאמור‪,‬‬ ‫עובר ב״לאו״ ובו׳‪.‬‬
‫בטרם מאפשרים לפה לדבר‪ ,‬חייבים לחשוב‬
‫ולשקול היטב‪ :‬האם הדיבורים שאדבר יביאו‬ ‫וכן האדם צרך לדעת מה שאמר דור‬
‫לי תועלת? או שמא ההיפך? שהרי כח‬ ‫המלך ע״ה)תחלים לח‪ ,‬טו( ואהי באיש אשר לא‬
‫הדיבור הוא כח עצום‪ ,‬הן לטובה והן ח״ו‬ ‫שומע ואין בפיו תובחות! משמעות הדברים‬
‫להיפך‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬איש המוני ברגע שהוא שומע ממישהו‬
‫ריבור שאינו מוצא חן בעיניו‪ ,‬ונדמה לו‬
‫ז קיני הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע‪ ,‬בפ׳‬ ‫שפוגעים בו‪ ,‬מיד פותח הוא את פיו‪ ,‬ומשיב‬
‫שלח‪ ,‬מביא בשם זקינו הרה״ק רבי מאיר‬ ‫לחורפו מנה אחת אפים‪ ,‬האדם צ רך‬
‫משפטיווקא‪ ,‬לבאר הפ׳ ״במדבר הזה יתמו‬ ‫להעביר על מדותיו‪ ,‬וזהו מה שביקש דוד‬
‫ושם ימותו״ דכתוב זה בא ללמדנו על ערכו‬ ‫המלך ע״ה ואהי באיש אשר לא שומע ‪-‬‬
‫של הדיבור‪ ,‬באמצעותו יוכל האדם להגיע‬ ‫שלא לענות למחרפים אותי‪ ,‬שאהיה כחרש‬
‫יתמו ) ת ם ‪ -‬מלשון‬ ‫אל השלימות‪ ,‬במדבר הזה‬ ‫לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו‪ ,‬למעשה‬
‫ושם ימותו‪ ,‬ע״י דיבורים שאינם טובים‬ ‫שלם(‬ ‫לפעמים עומדים שם אנשים‪ ,‬ובתשובה זו‬
‫רח״ל‪ ,‬יכול הוא לרדת כליל ולהגיע אל‬ ‫מלבין פני חבירו‪ ,‬שופך דם חבירו ברבים‪,‬‬
‫שאול־תחתית‪ ,‬ה׳ ישמרינו‪.‬‬ ‫והלא זהו עוון חמור עד מאד‪ ,‬וחשבתי‬
‫לפרש עפ״י דברי זקיני הק׳ הנ״ל‪ ,‬ואהי כאיש‬
‫וכפרט ביום השבת‪ ,‬אשר כל‪-‬כולו של‬ ‫אשר לא שומע‪ ,‬פי׳ לא רק שאשמע ולא‬
‫יום זה לא נוצר אלא להתעלות‪ ,‬בוודאי צ ר ך‬ ‫אענה‪ ,‬רק לא להצטרף כלל לשום קבוצת־‬
‫לשמור מאוד על הדיבור‪ ,‬ולא ח״ו להסתכן‬ ‫פטפטנים‪ ,‬לא לדעת‪ ,‬לא להתעניין בשום‬
‫)שבת טו ג(‬ ‫בירידה ח״ו‪ .‬בתלמוד ירושלמי‬ ‫דיבורים‪ ,‬ואפילו אין בהם דיבורים אסורים‪,‬‬
‫איתא‪ ,‬בקושי התירו שאילת שלום בשבת!‬ ‫דע״פ רוב יש שם ״חשש״ של דברים־‬
‫למרות ששאילת שלום הוא דבר חשוב‪ ,‬זה‬ ‫בטלים‪ ,‬וא״ב מה לי ליטול חלק בזה?‬
‫מביא שלום ואחדות בין יהודים‪ ,‬אף על פי‬
‫כן ‪ -‬לגודל מעלת יום השבת קודש‪ ,‬ולגודל‬ ‫אומרים בשם הרה״ק הרבי ר׳ מענדיל‬
‫הצורך בשמידת הדיבוד בשבת‪ - ,‬בקושי‬ ‫מרימנוב זי״ע שאמר‪ ,‬שכל המדבר דיבורים‬
‫התידוהו‪.‬‬ ‫בטלים עובר על שני דברים הן על לא תרצח‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רמב‬

‫מהתדרדרות ע״י דיבורים שאינם נחוצים‪,‬‬ ‫של רבר‪ :‬הטח חייב לעבוד‪ ,‬לבקר‬ ‫בללו‬
‫למרות שלפעמים כרוכה קבלה זו בקשיים‬ ‫הכל ולבדוק את כל דיבוריו‪ ,‬האם טובים הם‬
‫אין ברירה!‬ ‫ובוודאות‪ ,‬או שמא יש בהם ספיקות‪ ,‬הפה‬
‫נברא רק לטובה‪ ,‬לדבר בו רק דברים שיש‬
‫ובפרט כאשר כ״א מאתנו חפץ בכך‬ ‫בהם עשיית רצון הבורא‪ ,‬לומר שירות‬
‫שהרבי שליט״א )מ״ל( יבריא לגמרי ‪ -‬בודאי‬ ‫ותשבחות להקב״ה‪ ,‬ולא למשהו אחר‪ ,‬וכל‬
‫שחייבים לקבל על עצמו גדרים וסייגים‬ ‫עוד האדם חי‪ ,‬ובידו לתקן ולשפר עצמו‪,‬‬
‫לשמירת הריבור‪ ,‬וזאת בנוסף לחיוב האי שי‬ ‫מחובתו לקבל עליו כן‪ ,‬כאשר כבר ״פותחים‬
‫שיש לכ״א‪ ,‬וחיוב זה מחייבו גם כא שר‬ ‫את הפנקם״״‪ .‬מה יעשה אז?‬
‫הקב״ה יעזור והרבי שליט״א יבריא‪ ,‬שגם אז‬
‫אסור להרפות‪ ,‬צר ‪ 7‬להשקיע כוחות גדולים‪,‬‬ ‫גדול הוא‪ ,‬מי שרוצה להתקדם‬ ‫כלל‬
‫האברים‪.‬״)ההמשך חסר וחבל‬ ‫בכדי לזכות לתיקון‬ ‫בעבודת הבורא‪ ,‬צי ‪ 7‬פנימיות ‪ -‬לא די‬
‫על דאברץ(‬ ‫בדברים חיצוניים וקלים‪ ,‬ומחובתו לקבל על‬
‫עצמו גדרים וסייגים‪ ,‬בכדי למנוע עצמו‬

‫יום ב׳ פ׳ בלר‪ ,,‬י״ב תמוז תשל״א לפ״ק‬

‫כמו הכזב והרכילות והשבועות ולשון הר ע‬ ‫בשער‬ ‫חובות‪-‬הלבבות‪,‬‬ ‫כספה״ק‬

‫ואז יתברר לך חסרונך ותראה בו מעוותך‪.‬‬
‫השיעור משבוע שעבר‪ ,‬וכאשר תרצה‬
‫כאשר מדובר על עשיית חשבון הנפ ש‪,‬‬
‫ובפרט בעניני דיבור‪ ,‬מ שמעות הדברים‬
‫שמירה חזקה על כל דבר‪ ,‬מתיך חי שוב‬
‫אמיתי האם יצא לי ־ לנשמתי ולגופי תו ע ל ת‬
‫מזה‪ ,‬או שמא ח״ו ההיפך‪ .‬ואם תרצו לדבר‪,‬‬
‫אדרבה‪ ,‬תנצלו את כח‪-‬הדיבור בתורה‪ ,‬א ם‬
‫יש זמנים בהם א״א להתרכז ללימודים‬
‫קשים‪ ,‬אפשר ללמוד דברים שלא צריכים‬
‫המשך‬ ‫פ״ה‪,‬‬ ‫הפרישות‬ ‫התשיעי‪ ,‬שער‬
‫לעמוד על בירור מה שזכרתי מרוב חטאי‬
‫הלשון קבל על עצמך לזכור מה שיצא‬
‫מלשונך ביומך בהתחברך עם בני אדם‬
‫והתערבך בם‪ ,‬ואם תוכל לכתבו עשה ואחר‬
‫כך העבירהו על לבך והעלהו במחשבתך‬
‫בעת שאתה פנוי מן העסקים בלילה ותראה‬
‫מה שיש ממנו לצורך ומה שיש ממנו מותר‬
‫לא יועיל לך ומה שממנו מביא ההיזלן ע ל ד‬
‫רמג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬

‫לנצל את רתיחות הדמים אל הרע‪ ,‬להביאו‬
‫אל פגם העינים והגברת התאוה רח״ל‪,‬‬
‫ביודעו כי בשנים הללו הבחור מסוגל לבנות‬
‫את עצמו‪ ,‬־ לבנות יסוד איתן וחזק לכל‬
‫החיים! השניה היא ־ ימי העמידד‪ ..‬השנים‬
‫שבהם האדם עסוק במירדף אחר פרנסה‪,‬‬
‫והאדם שקוע רוב רובו בעניני כספים‬
‫וכדומה‪ .‬השלישית היא ־ ימי הזקנה‪ .‬כאשר‬
‫האדם מזקין ומאמציו ושאיפותיו להשיג‬
‫גשמיות הולכים ומתקטנים מיום ליום‪,‬‬
‫כראותו שהולך וקרב הזמן אשר בו הוא‬
‫צי ‪ 7‬לפרוש מן העולם‪ ,‬ואז מתחיל היא‬
‫עיון רב בלמודם‪ ,‬כגון ״עין יעקב״ וכדומה‪,‬‬
‫בכל דיבור של דבדי תודה מקיימים מצוד‪,.‬‬
‫אך אסור לנצל ח״ו את כח הדיבור להחטיא‬
‫את הנפש‪.‬‬
‫החי עם ״חשבון הנפש״‪ ,‬ובודק ובוחן‬
‫עצמו בתמידיות ‪ -‬כל שנותיו שווין לטובה‪,‬‬
‫טי שאינו מתנהג כך • מוצא עצמו בםוף ימיו‬
‫• כשתאוותיו ושאיפותיו החומריות כבר‬
‫נחלשות ״ עם רוב ימיו ושנותיו כשהם ריקי‬
‫פועל ומעש בעבודת ה'‪ ,‬ולבו דווה‪ .‬חכמינו‬
‫אמרו ‪ ...‬קםבר ג׳ משמרות הוי‬ ‫ז״ל )בר טח ג‪(.‬‬

‫להרבות בתורה ותפלה‪.‬‬ ‫הלילה‪ ,‬דתניא ר׳ אליעזר אומר שלש‬

‫משמרות הוי הלילה‪ ,‬ועל כל משמר ומשמר‬
‫ג׳ הזמנים הללו נרמזים בדברי חז״ל‬ ‫)ירמיה כה‪,‬‬ ‫יושב הקב״ה ושואג כארי שנאמר‬
‫הנ״ל‪ ,‬משמרה ראשונה היינו שנות הבחרות‪,‬‬ ‫לץ‪ .‬ה׳ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו‬
‫‪ -‬חמור נוער‪ ,‬חמור היינו החומר‪ ,‬הגשמיות‬ ‫)ופי׳ רש״י‪ ,‬ת׳ פעמים הוזכרו‬ ‫שאוג ישאג על נוהו‬
‫והארציות‪ ,‬שהאדם דבוק בהן ־ תובעים‬ ‫וםימן לדבר! משמרה‬ ‫שאגהבכתוב‪ ,‬על ג׳ המשמרות(‬

‫מהאדם שישקע בתענוגים‪ ,‬החומר נוער‬
‫האדם שימשך אל‬ ‫את‬ ‫ותובע ומגרה‬
‫התאוות‪ ,‬אין הוא מרפה מהאדם ומציק לו‪,‬‬
‫אך כשהאדם נלחם ‪ -‬יש לו סייעתא דשמיא‪.‬‬
‫משמרה שניה‪ ,‬היינו ימי העמידה‪ ,‬אז‬
‫ורדיפת‬ ‫לעסק‬ ‫״כלבים״ צועקים‪ ,‬רומז‬
‫הפרנסה‪ ,‬וע״ד מה דאיתא בזוה״ק דבר״ה‬
‫צווחין ככלבין הב הב! והשלישית הוא הזמן‬
‫של תינוק יונק‪ ,‬שהאדם שב להתעסק‬
‫בענינים העיקריים ‪ -‬תורה ותפלה‪ ,‬ועי״ז‬
‫ראשונה חמור נוער‪ ,‬שניה כלבים צועקים‪,‬‬
‫שלישית תינוק יונק וכו׳ ואשה מספרת עם‬
‫בעלה‪.‬‬
‫ובארו בםפה״ק דג׳ המשמרות הללו‬
‫רומזות לג׳ התקופות שבאדם‪ ,‬הראשונה‬
‫היא ־ ימי העליה‪ • .‬שנות הבחרות של‬
‫האדם‪ ,‬אין לו בהן עול או שעבוד־כםפי‪ ,‬אין‬
‫הוא צי ‪ 7‬לטרוח להביא טרף לביתו‪ ,‬ומאידך‬
‫־ בשנים הללו דמו רותח‪ ,‬והיצה״ר מנסה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רמר‬

‫ה׳‪ ,‬באכילה‪ ,‬בשינה ובכל מעשי ה א ד ם‬ ‫בעלה‪ ,‬הרומז ג״כ‬ ‫אשה מספרת עם‬
‫במשך היום‪ ,‬ולדחות את העצלות‪ ,‬ה מ בי א ה‬ ‫)ברכות נז‪(.‬‬ ‫להתדבקות בתורה‪ ,‬וכררשת חז״ל‬
‫את האדם לעצבות רח״ל‪.‬‬ ‫תורה צוה לנו משה‬ ‫)דברים לג‪ ,‬ד(‬ ‫עה״פ‬
‫מורשה‪ ,‬ודרשו‪ :‬אל תקרי מורשה אלא‬
‫ובכלל מדת הזריזות היא השמירה ע ל‬ ‫קומי רוני‬ ‫הכתוב ) איכ ה ב‪ ,‬יט(‬ ‫מאורסה‪ ,‬ומזהיר‬
‫סדרי הישיבה‪ ,‬חייבים לדעת‪ ,‬שאי אפ שר‬ ‫בלילה לראש אשמורות‪ ,‬שהאדם יתעורר‬
‫לנהל ישיבה ללא סדרים‪ ,‬והסדרים מחייבים‬ ‫לתורה ולתפלה מיד ב״אשמורה ראשונה״‬
‫את כאו״א בלי יוצא מן הכלל! ענין זה אמור‬ ‫בימי הנערות‪ ,‬כאשר הוא נמצא עדיין בשנות‬
‫הן לגבי האכילה‪ ,‬והן לגבי התפלה‪ - .‬קבעו‬ ‫רתיחות הדמים כבר אז ‪ -‬שפכי כמים לבך‬
‫שהבחורים יתפללו תפלת המנחה כ ש ע ה‬ ‫נוכח פני ה׳‪.‬‬
‫‪ 1:30‬בצהרים‪ ,‬אחת הסיבות להחלטה זו‪- ,‬‬
‫למען יוכלו הבחורים ללמוד אח״כ ברציפות‬ ‫בחור החפץ להתעלות עליו להתחיל‬
‫מ־ ‪ 3:30‬עד ‪ 7:00‬לימוד רצוף ללא ה פ ס ק‪,‬‬ ‫בשנות הנעורים‪ ,‬ואז יש לאדם אפשרות‬
‫שהרי אינו דומה כלל לימוד רצוף ללימוד‬ ‫בשנות‬ ‫כשמתחילים‬ ‫משא״כ‬ ‫שיצליח‪,‬‬
‫מקוטע! וכל בחור חייב לעמוד על קיום‬ ‫הזקנה‪ .‬ומטבע הדברים שבשנות הזקנה‬
‫הסדרים‪ - ,‬להתפלל עם כל בחורי הי שיבה‬ ‫האדם מוגבל‪ ,‬לקוי הוא כבר במחלות‪-‬זקנה‪,‬‬
‫ל ה ת פ לל‬ ‫ולא‬ ‫וערבית‪,‬‬ ‫מנחה‬ ‫תפלת‬ ‫וקשה לו להתמסר כליל להתעלות בתורה‬
‫במקומות אחרים‪ ,‬לשמור על זמני הלימודים‪,‬‬ ‫ועבודת ה׳‪ ,‬משא״כ בימי הבחרות‪ ,‬וע״כ‬
‫צי ‪ 7‬לנצל את השנים הנפלאות הללו‪,‬‬
‫וכמו שעל האדם לעשות בכל יום‬ ‫ולהעלות בתורה ועבודת ה׳‪.‬‬
‫חשבון־הנפש על דיבוריו אם הוא רוצה‬
‫לעמוד על חטאי הלשון ולהינצל מ ה ם‪,‬‬ ‫טבעו של ה^ה״ר‪ ,‬שכאשר הוא בא אל‬
‫כמ״ש חובה״ל הנ״ל‪ ,‬כך על האד ם ל ע שו ת‬ ‫בן ישיבה‪ ,‬אין הוא אומר לו אל תלמד כלל‪,‬‬
‫חשבון על כל שעה בנפרד‪ ,‬הזמן ש מ ב ט ל‬ ‫אלא מביאו לידי עצבות ועצלות‪ ,‬ומציע לו‬
‫יקח לעשות חשבון הנפש ולכתוב ה אי ך‬ ‫לדחות את הלימוד‪ ,‬באמור לו‪ :‬תלמד‬
‫העביר היום‪ ,‬כגון היום י״ב תמוז ת ש ל״ א‪,‬‬ ‫אח״כ! תלמד מחר‪ ,‬ולפעמים ‪ -‬ע״י טענות‬
‫כמה שעות רצופות למדתי היום? ה א ם ל א‬ ‫אלו מצליח לפתותו‪ ,‬צר ‪ 7‬להסתגל ולהתרגל‬
‫הפסקתי ח״ו באמצע הלימוד? ה א ם ל א‬ ‫למדת הזריזות‪ ,‬זריזות בכל‪ ,‬בתורה ובעבודת‬
‫רמה‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬

‫אל לבך! והחשבון שמש! תאיר באורו את‬
‫מצפונך לגלות לך מה צפון בו‪ ,‬מן הטוב‬
‫והלשון שער המצפון!‬ ‫)ועליך לרעת כי(‬
‫ואם הלשון יהיה מופקר‪ ,‬ולא ייטיב לשמור‬
‫מה שנעשה במצפונים‪ ,‬יהיה שער‪-‬האוצר‬
‫מופקר‪ ,‬ויצא )מפד(‪ ,‬מה שאינך חפץ בצאתו‬
‫ויראה מה שאין טוב בעינך‪ ,‬וכשתשמור את‬
‫השער )‪-‬הלשק( אתה שומר את האוצר ומה‬
‫גם‬ ‫)משלי ‪ ,r‬כח(‬ ‫שיש בו‪ ,‬וכמו שאמר החכם‬
‫אויל מחריש חכם יחשב! ואמר ) ק ה ל ת ה‪,‬א( אל‬
‫תבהל על פ ך וכו׳ אל תתן את פיך לחטיא‬
‫את כשוך‪.‬‬
‫על ה״אוצר״‬ ‫צ ר ך לשמור‬ ‫האדם‬
‫המוזכר בדברי החובות‪-‬הלבבות‪ ,‬למען לא‬
‫יבואו ״שודדים‪-‬וגנבים״ לגנוב מתוכו‪ ,‬וכללו‬
‫של דבר הוא‪ :‬מחשבה והתבוננות‪ ,‬ומוטב‬
‫לחשב הרבה מאשר לרבר הרבה! לדבר מה‬
‫שפחות ולחשב מה שיותר! ערכו לעצמכם‬
‫חשכון‪-‬נפש‪ ,‬כמה זמן למרתי‪ ,‬והאם למדתי‬
‫)זצ״ל(‪,‬‬ ‫בלי הפסק לרפואת הרבי שליט״א‬
‫ובפרט בלילות‪ ,‬לאחר תום סדר‪-‬הלימור‪ ,‬לא‬
‫לבלות הזמן‪ ,‬והשי״ת יעזור שנוכל לנצל‬
‫הזמן כדבעי גם ובעיקר בתקופה זו‪ ,‬תקופת‬
‫דיברתי היום דברים בטלים? כמה זמן‬
‫העברתי היום בדברי הבל וריק‪ ,‬דברים שאין‬
‫והרע!‬ ‫בהם כל תועלת? האם משקיע אני מחשבה‬
‫במעשי? או שמא עושה אני דברים גם ללא‬
‫שום מחשבה‪ ,‬ויכתוב כל לילה מה שעשה‪.‬‬
‫כהזדמנות זו ברצוני לחזור ולשנן שוב‬
‫באזניכם‪ ,‬מה שדיברנו כבר מהם פעמים‬
‫רבות ‪ -‬ענין שמירת רכוש הישיבה‪ ,‬בטוחני‬
‫כי גם מי שאינו שומר כראוי על רכוש‬
‫הישיבה‪ ,‬כאשר יגיע לפרק האיש מקדש‪,‬‬
‫ויקים בית נאמן בישראל‪ ,‬־ ישמור היטב על‬
‫רבושו‪ ,‬לא יזלזל אפילו בערך הקטן של‬
‫רבושו‪ ,‬אז יבין היטב שהכםף ״אינו נלקט‬
‫ברחוב״ וכי עמלים הרבה עד שמקבלים את‬
‫הכםף‪ ,‬ולמה שיזלזל ברכוש הישיבה‪ ,‬עליו‬
‫לשאול את עצמו ־ היכן היראת שמים שלי‪,‬‬
‫וגם זה בא מאי עריכת חשבון הנפש‪ ,‬החי‬
‫עם חה״נ מתבונן לפני כל מעשה שהוא‬
‫עושה הטובה היא אם לאו‪.‬‬
‫עוד‬ ‫מזהיר‬ ‫ה״חובות־הלכבות״‬
‫‪...‬ושים תמורת רוב דבר ‪ 7‬אורך־מחשבתך‪,‬‬
‫והתמדת בחינתך והחשבון‬ ‫)להאיד במחשבה(‬

‫האשמורה הראשונה‪.‬‬ ‫ע ם נ פ ש ך‪) ,‬שיתמ ‪ T‬לבתק את עצמו ולערוך בחד‪T‬ות‬

‫כי המחשבה נר! שתכניםהו‬ ‫ח׳ ‪p x‬־נפש לעצמו(‬

‫‪§5 §5 §5‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רמו‬

‫יום ג׳ פ׳ מטו״ט‪ ,‬כ״ז תמוז תשל״א לפ״ק‬

‫לוותר משלו‪ ,‬ובלבד שידע בבירור כי ״שלך״‬
‫נשאר ״שלך״‪ ,‬שלא נגע בפרוטה של הזולת‪,‬‬
‫שלא כמנהג הרשע שנוח לו אפילו להיכנס‬
‫בםפק שמא קצת מ״שלך״ נבלע ב״שלי״^‬
‫ובלבד שיהיה בטוח כי ״שלי שלי״ ולא נ הנ ה‬
‫זולתו מחלקו מאומה‪.‬‬
‫)לפני‬
‫כחורים‪-‬יקריים! ענין זה נוגע נם לכ ם‬
‫הנהלת הישיבה אין לה מכרה‪-‬זהב‪ ,‬א ל א‬
‫העםקנים באים אל הנדבן ואומרים לו; ר א ה‬
‫יש לנו עםק טוב עבורך‪ ,‬יש לנו ישיבה‪ ,‬כ ה‬
‫יושבים בחורים ולומדים בהתמדה כך וכך‬
‫שעות ביום לפי םדרי זמני הלימוד‪ ,‬זמנים‬
‫שנקבעו ע״י הנהלת הישיבה‪ ,‬אתם נותנים‬
‫מעות‪ ,‬ואנו נותנים לכם חלק בזכותו של‬
‫הבחור‪ ,‬אשר לומד ־ לפי םדרי הישיבה ״ כך‬
‫וכך שעות ביום‪ ,‬לכן נם אצל^ם ^' ‪ 7‬מ ד ת‬
‫חסידות זו של ״שלי שלך ושלך שלך״‬
‫כלומר‪ ,‬שהבחור יחשוב ־ אולי ביטלתי מ ע ט‬
‫זמן מזמני הישיבה‪ ,‬ובכדי לצאת מ ח ש שו ת‬
‫אלה‪ ,‬יוסיף ללמוד נם בזמן ״שלו״‪ ,‬הזמן‬
‫שאינו נכלל בזמני הלימוד של סדרי הי שיבה‪,‬‬
‫נס זאת יוסיף וכנ״ל‪.‬‬
‫בשער‬ ‫הלבבות‬ ‫חובות‬ ‫בספה״ק‬
‫הפרישות‪ ,‬באמצע פרק ה‪ /‬הוא מזהיר את‬
‫האדם; השתרל למנוע יי ‪ 7‬מלגעת במה‬
‫שאינו שלך מהון העולם‪ ,‬ופרוש ממיני‬
‫הגניבה והאונאה והנזל ומהרע לזולתך‪,‬‬
‫)אל תמהר להניע את יי ד‪,‬‬ ‫התעכב בתנועת‬
‫וחשוב באחריתך‬ ‫אלא עצור קימעא לפני הנעתן(‬
‫שאתה עושה פעולה בל שהיא‪ ,‬חשוב לאלו תוצאות הם יביאו(‬
‫)באשר‬ ‫ושמור מוםרך וצניעותך בהתנשאך‬
‫תגרל ותקבל תפק ‪ T‬כל־שהוא‪ ,‬באמצעותו תוכל עשות רע‬
‫מעשות הרע בהן ‪ ...‬אבל‬ ‫לבני ארם‪ ,‬אז תזהר(‬
‫השתמש ביי ‪ 7‬במצות הבורא‪ ,‬ופתח אותן‬
‫במתן לעני ורש ‪ ...‬וקנה את זכויות ‪ 7‬לזולתך‪,‬‬
‫עמך ) מ י שעשה חםר עמך‪,‬‬ ‫וחםר ‪ 7‬־ למי שנחםד‬
‫ולא תהיה למשא על בני‬ ‫עשה גם אתה חםר עמו(‬
‫ובו׳ )עיי״שבאריטת(‪.‬‬ ‫אדם‬
‫איתא; ד׳ מידות‬ ‫)פ״ה מ״י(‬ ‫במם׳ אבות‬
‫באדם‪ ,‬האומר שלי שלי ושלך שלך זו מרה‬
‫בינונית ובו׳ שלי שלך ושלך שלך חםיד‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולכאורה צר ‪ 7‬להבין‪ ,‬מהו החםידות‬
‫בהתנהגות כזו‪ ,‬וכי כל מי שיפקיר את נכסיו‬
‫לזולתו‪ ,‬נקראהו חסיד?‬

‫כי דו ע יש שני סוגים בלומדי תורה‪.‬‬ ‫א כן‪ ,‬הכוונה בזה‪ ,‬כי החסיד מוטב לו‬
‫רמז‬ ‫דכרי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלר״ר שליט״א‬

‫כד בבד עם ההתמסרות לתורת ה׳‪ ,‬יש‬ ‫בפלפולא‬ ‫ועוסקים‬ ‫בעמקות‬ ‫הלומדים‬
‫המידות‪ ,‬ובכללם‬ ‫להתמסר גם לתיקון‬ ‫דאורייתא‪ ,‬מנסים לרדת לעמקו של דברים‪,‬‬
‫הענינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬וכדברי החוה״ל‬ ‫להבין את הסברא של כל דבר ודבר‪ ,‬ויש‬
‫הנ״ל על ההימנעות מגרום צער לזולת‪ ,‬ועל‬ ‫ושניהם‬ ‫ללימוד‪-‬בקיאות‪,‬‬ ‫המתמסרים‬
‫חובת ההטבה להם‪.‬‬ ‫עוסקים בתורה‪ ,‬ועושים רצון הבורא‪ ,‬אשר‬
‫ציוה לנו להיות עמלים בתורה‪ ,‬גם כאן‬
‫דצד מאד שבחור יעשה לעצמו חשבון‬ ‫בישיבה יש כאלה וכאלה‪ ,‬אולם יש גם‬
‫הנפש מדי לילה‪ ,‬בטרם לכתו לישון‪ :‬האם‬ ‫יח‪T‬ים‪ ,‬המתבטלים ואינם עוסקים לא‬
‫הכאבתי היום למישהו‪ .‬ויעקוב אחר מעשיו‪,‬‬ ‫ב״עיון״ ולא ב״בקיאות״‪ ,‬ומדוע שלא יחשבו‬
‫ויאגור מה יותר ימים שיוכל להעיד עליהם‬ ‫באחריתם‪ ,‬כדברי החובות הלבבות‪.‬‬
‫שבהם לא הכאיב לשום נברא שבעולם‪.‬‬
‫והכוונה היא‪ ,‬בשום מעשה לא במעשה ולא‬ ‫מי שמעי ‪ 7‬את התורה‪ ,‬ויודע שבלעדיה‬
‫בדיבור‪ ,‬בשום צד! גם מספק־ספיקא של‬ ‫אין חיים‪ ,‬איננו זקוק למשגיח‪ ,‬שהרי לבו‬
‫כאב‪ ,‬אשר עלול להיגרם לזולת ־ על ידו‪ ,‬על‬ ‫נמשך אל האור‪ ,‬אל התורה‪ ,‬כי אל דבר טוב‬
‫האדם להיזהר ולהשמר‪ .‬על כאו״א לדעת‬ ‫• כ״א נחפז‪ ,‬ואלו שאין עושים כן‪ ,‬סופם‬
‫שהוא חלק מכלל ישראל‪ ,‬וגם השני הוא‬ ‫להתחרט‪ ,‬אך מוטב לשוכ ‪ -‬מה שיותר‬
‫חלק בכלל זה‪ ,‬כולנו גוף אחד ואסור שאבר‬ ‫מקודם‪ .‬לפנינו יש עוד השנה שני חדשים ‪-‬‬
‫אחד יכאיב לשני! אדרבה‪ ,‬על איש ישראל‬ ‫אב ואלול‪ ,‬מוטב שיעשו במהירות חשבון‬
‫להצטרף בצער רעהו ולשאת עמו בעול‪,‬‬ ‫הנפש‪ ,‬ויובלו עוד השנה ־ תשל״א לשנות‬
‫כשם שכשאבר אחד לוקה כל הגוף מרגיש‬ ‫את אורח חייהם ולהידבק בתורה‪ ,‬משא״כ‬
‫הכאב‪.‬‬ ‫אלו אשר יעשו חשבון הנפש רק בשלהי‬
‫כהמשך דבריו מזהיר שם החובות‬ ‫אלול‪ ,‬לא יוכלו להציל מאומה מהשנה‬
‫הלבבות לגבי תנועת הרגליים‪ ,‬שינצל את‬ ‫שחלפה! עתה הוא הזמן לשוב‪ ,‬ולהתדבק‬
‫רגליו לרדוף אחר הטוב‪ ,‬ולא ח״ו לרדוף‬ ‫אותם‬ ‫שגם‬ ‫ובטוחני‬ ‫בתורה הקדושה‪,‬‬
‫אחר הרע‪ ,‬או אחר מותרי התאוה‪.‬‬ ‫יחידים‪ ,‬אשר לא התמסרו עדיין להתמדת‬
‫התורה‪ ,‬מהיום ישנו את אורח־חייהם‪,‬‬
‫עדן זה קשור במידה החשובה ששמה‬ ‫ויתמסרו ללימוד התורה‪.‬‬
‫זריזות‪ ,‬הזריזות היא שער ופתח לכל דבר‬
 ‫דפרי מוסר ־־ מכ״ק כלרן אדבוד״ר שלייט״א‬ ‫רמח‬

‫העצל‪ ,‬ימיו מעטים וקצרים‪ ,‬מרוב עצלותו‬ ‫שבקדושה‪ ,‬מי שהוא זריז‪ ,‬גם אורח־חייו‬
‫אינו מםפיק לעשות מאומה‪ ,‬רע ומר לו‪,‬‬ ‫מסודר‪ ,‬בכל השטחים‪ ,‬הן לגבי םדרי‬
‫הזריזות היא מקור הברבות וממנה נמ שכות‬ ‫הישיבה והן לכל שאר הדברים שהאדם נזקק‬
‫)ההמשך חםרותכל על ד אב ח(‬ ‫כל הטובות‪.‬‬ ‫להם‪ ,‬הזריז ‪-‬ימיו מרובים ואחכים‪ ,‬משא״כ‬

‫ייום ג׳ פ' מטו״ם‪ ,‬כ״ז תמוז שנת תשל״א לפ״ק‬

‫קרואי ‪-‬מלשון התאספות‪ ,‬העדה נאספת‪ ,‬א ל‬
‫מי? אל הצדיק! למה? נשיאי מטות אבו ת ם‪,‬‬
‫״אבותם״ ‪ -‬מלשון רצון‪ ,‬באים אל הצדיק‬
‫שייטיב עמם‪ ,‬אל המחשבה שבראש‪ ,‬כ ח זה‬
‫ניתן רק ״לראשי אלפי ישראל״ להם יש כ ח‬
‫זה‪ .‬הצדיק ‪ -‬בקדושתו ‪ -‬משפיע אורה‬
‫לאדם‪ ,‬עי״ז מזדככת מחשבתו!‬
‫לשם מה‪ ,‬כלום א״א לארם לתקן דרכיו‬
‫גם בפרשתנו מביא זקני הקדוש מנו שא‬
‫זה‪ ,‬עה״פ וידבר משה אל ראשי ה מ טו ת לכני‬
‫ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה׳‪ .‬ומבאר‬
‫שם‪ ,‬שתפקיד הצדיק הוא להלהיב א ת בני‬
‫ישראל‪ ,‬שכוונת לבם תהא לה'‪ ,‬ראשי‬
‫המטות ‪ -‬לבני ישראל‪ - ,‬שיגיעו למצב כזה‪,‬‬
‫שכל שאיפתם תהיה‪ :‬זה הדבר אשר צוה ה'‪,‬‬
‫יעבדו את הקב״ה בכל לבב‪ ,‬ב ה תל ה בו ת‬
‫ותשוקה ובלהט‪-‬העבודה‪ .‬לא כמצות אנ שים‬
‫מלומדה‪ ,‬דבר זה והדרכה זו נותן הצדיק‬
‫לבני ישראל‪ ,‬ואז ‪ -‬כאשר יעבדו את הבורא‬
‫זקני* הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע בם׳‬
‫במדבר‪ ,‬מבאר את הכתוב‪ :‬אלה קרואי‬
‫העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי‬
‫ישראל הם‪ .‬ופרש״י ז״ל‪ :‬הנקראים לכל דבר‬
‫כנגד‬ ‫בדרך רמז‬ ‫שבעדה‪• .‬‬ ‫חשיבות‬
‫נםיעת‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫המקשים‬ ‫המתנגדים‬
‫החםידים אל הצדיקים‪ :‬נםיעות אל צדיקים‬
‫ולהתקרב להשי״ת תחת גפנו ותאנתו ע״י‬
‫לימוד ספרי יראה ומוסר?‬
‫ומסביר זקני הקדוש זי״ע כי באמת‬
‫מתוך ספרי היראה יוכל ללמוד ולדעת מהו‬
‫רצון הכורא ית״ש‪ ,‬אולם הצדיק עושה עמו‬
‫טובה גדולה ונשגבה ‪ -‬קדושת המחשכה‪,‬‬
‫כבואו אל הצדיק‪ ,‬הנקרא ראש־הדור‪ ,‬כי‬
‫בכוחו להיטיב עם ה״ראש״‪ ,‬המחשבה‬
‫שבדאש‪ ,‬עי״ז זוכה לקדש ולטהד את‬
‫מחשבתו‪ .‬וזמשאה״כ‪ :‬אלה קדואי העדה‪,‬‬
‫רמט‬ ‫דכדי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫ית״ש‪ ,‬אז תהא המטרה‪ :‬אשר צוה ה׳‪ ,‬צוה ‪-‬‬ ‫ית״ש באהבה ויראה‪ ,‬בהתלהבות וברעותא‬
‫מלשון חיבור )צוותא חרא( צוה ה׳! לחבר‬ ‫רלבא‪ ,‬אזי יפרחו התורה והמעשים־טובים‬
‫האותיות‬ ‫את‬ ‫חזרה‬ ‫ולהשלים‬ ‫להחזיר‬ ‫לעילא‪ ,‬משא״ב אם עובדים בלא דחילו‬
‫החםרות לשם הוי״ה‪ ,‬אתוון ו‪-‬ה!‬ ‫ורחימו‪ ,‬לא פרחי לעילא!‬

‫בחורים ‪-‬יקרים! באתם לישיבת ויז׳ניץ‬
‫הרבי‬ ‫)זצ״ל(‪.‬‬ ‫להםתופף בצל הרבי שליט״א‬
‫שיחיה נוסע לשבועיים לצפת‪ ,‬הוא חייב‬
‫להינפש קימעא‪ ,‬להברות את גופו הקוה״ט‪,‬‬
‫הוחלט שאצטרף אליו‪ ,‬והנני מאד מבקש‬
‫מכם‪ ,‬שהכל יהא על מכונו‪ ,‬ישמרו על סדרי‬
‫הישיבה‪ ,‬על זמני הישיבה‪ ,‬אף אחד לא יסע‬
‫רשות‬ ‫ללא‬ ‫מקום‪,‬‬ ‫לשום‬
‫המשגיחים‪ ,‬שבו ולימדו ועסקו בתורה‪,‬‬
‫ואשמע מכם בשורות טובות‪ ,‬ואז תהיה גם‬
‫לי מנוחה‪ ,‬היו בריאים‪ ,‬וכשאשוב אמצא את‬
‫כולכם בריאים‪ ,‬ואך שלום רב יהא לכם!‬
‫האמת היא‪ ,‬שמי שזוכה לעבודת בוראו‬
‫כראוי‪ ,‬יש לו את שתי העולמות‪ ,‬הן העוה״ז‬
‫והן העוה״ב‪ ,‬רואים הם את עולמם בחייהם!‬
‫התלהבות‬ ‫עולמם עולם־מלא־אורה! כי‬
‫העבודה מאירה את חייהם‪ ,‬וזו היא מטרת‬
‫ההסתופפות בצל הצדיק‪.‬‬
‫מהישיבה‬ ‫והשבתי להוםיף בד״א ‪ -‬זה הדבר אשר‬
‫צוה ה'‪ ,‬ז״ה עה״ב גימ׳ אח״ד‪ .‬״הדבר״ ‪-‬רומז‬
‫לכח הדיבור‪ ,‬כאשר האדם מגיע לדרגה של‬
‫״זה‪-‬הדבר״ שדיבוריו קדושים ומיועדים‬
‫למטרה אחת ויחידה‪ ,‬לעשות נח״ר להבורא‬

‫יום ג׳ פ׳ עקב‪ ,‬י״ט אב תשל״א לפ״ק‬

‫דהנה מצות שבת תרתי איתנהו ביה‪ ,‬האחת‬ ‫רש״י הקדוש בפרשת אמור עה״פ )ויקרא‬
‫־ ע״ד סור מרע‪ ,‬איסור עשיית מלאכות‪,‬‬ ‫אלה מועדי ה׳ מביא את דברי התו״כ‬ ‫מ‪ ,‬ד(‪,‬‬

‫לא תעשה כל מלאכה‪,‬‬ ‫)דברים ה‪(t ,‬‬ ‫וכמ״ש‬ ‫מה ענין שבת אצל מועדות‪ ,‬ללמדך שכל‬
‫והשניה • ע״ד עשה טוב‪ ,‬והיינו שבש״ק על‬ ‫המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חלל‬
‫ולהתקרב‬ ‫ולהתקדש‬ ‫להתעלות‬ ‫האדם‬ ‫את השבתות‪ ,‬וכל המקיים את המועדות‬
‫להשי״ת‪ ,‬וכנרמז בדברי חז״ל )סנהיח נו;(‬ ‫מעלין עליו כאילו קיים את השבתות‪ .‬ומבאר‬
‫שמור את יום ה שבת כאשר‬ ‫עה״פ ) ש ם ה‪ ,‬יב(‬ ‫ה״מעגלי צדק״ הא דתלו חז״ל הא בהא‪,‬‬
 ‫דברי מוסד ‪ -‬כלכ״ק כורן אדכוו״ר שליט״א‬ ‫רנ‬

‫ירצה אדם לשלם אלף־אלפי דינרי זהב לא‬ ‫צוך ה׳ א ל קך ‪ -‬היכן צוך‪ ,‬במרה‪ .‬והפירוש‬
‫יוכל להחזירה‪ ,‬ומי שיודע ומבין זאת‪ ,‬מנצל‬ ‫בזה דהנה במרבר ממילא לא היו עושים‬
‫כל רגע כראוי‪ ,‬ולאחר הכנה כזו כאשר ב א‬ ‫מלאכה בכדי להתפרנס‪ ,‬האוכל היה יורר‬
‫יום השבת‪ ,‬חש הוא את קדושת ש כ ת‬ ‫להם מן השמים‪ ,‬הענן היה מכבס את‬
‫ומתעלה ומתקרב להשי״ת‪ ,‬מ שא״כ מי‬ ‫בגדיהם וכדומה‪ ,‬ושמירת השבת בשב ואל‬
‫שמחלל את ה״מועדות״‪ ,‬שמעביר א ת זמנו‬ ‫תעשה‪ ,‬לא היה כ״ב שייך אצלם‪ ,‬ועיקר‬
‫בהבל וריק‪ ,‬כיצד נוכל לכנותו כשומר ש ב ת‬ ‫עבודתם בש״ק היה בקום ועשה‪ ,‬להתקדש‬
‫והלא כיון שאינו מתכונן לשבת כדבעי‪,‬‬ ‫ולהטהר ולהתרומם בשבת‪ .‬וזהו מה שאמרו‬
‫בניצול כל הזמן לצרכי גבוה ־ אינו מרגי ש‬ ‫חז״ל כאשר צ ך ה׳ אל קך ־ היכן צוך במרה‪,‬‬
‫בהארת ובקדושת השבת‪ ,‬וחסרה אצלו‬ ‫דהיינו בקום ועשה ע״ד שנתקיימה במרה‪.‬‬
‫ממילא ־ העבודה ד״עשה טוב״ ״ שהיא חלק‬
‫במצות שמירת שבת כנ״ל‪.‬‬ ‫ו הנ ה במועדים לא נאסרו כל המלאכות‪,‬‬
‫שהרי מותר לעשות מלאכות רבות לצורך‬
‫קדושת היסוד וקדושת שבת ה מ ה‬ ‫אוכל נפש‪ ,‬וא״ב עיקר מצותם היא ע״ד קום‬
‫מהיסודות בחסידות ויז׳נק‪ ,‬ושניהם קשודים‬ ‫ועשה‪ ,‬להתקדש ולהתרומם ביום זה‪ ,‬וזהו‬
‫כידו ע‬ ‫היסוד‪,‬‬ ‫הדיבור‪,‬‬ ‫קדושת‬ ‫לענין‬ ‫שאחז״ל שכל המחלל המועדות כאילו חילל‬
‫מספה״ק שברית המעור והלשון מכוונים זה‬ ‫שעיקר‬ ‫המועדים‬ ‫דהמחלל‬ ‫שבת ובו׳‪,‬‬
‫כנגד זה‪ • .‬קדושת שבת ־ כמו שאמר ה כ תו ב‬ ‫מצותם בעשה טוב‪ ,‬מזלזל וכופר בכך במצות‬
‫)שמוח לא‪ ,‬ח( וביום השביעי שבת וינפש‪,‬‬ ‫ובסגולת העתים המקודשים לעבודה ע״ד‬
‫ולכאורה איזו עבודה עשה הקב״ה ב ש ש ת‬ ‫עשה טוב‪ ,‬וא״ב מעלין עליו כאילו גם חילל‬
‫ימי המעשה‪ ,‬הלא העולם נברא רק ב מ א מר‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬שגם בה יש מצוה מיוחדת לעבודה‬
‫וכראיתא באבות )פ״ה מ״א( בעשרה מ א מ רו ת‬ ‫ע״ד עשה טוב‪.‬‬
‫נברא העולם‪ ,‬וע״כ שאם עבודתו כביכול‬
‫בששת ימי המעשה היתה בדיבור‪ ,‬הרי‬ ‫והשבתי להוסיף ע״ז בד״א ־ כל‬
‫שהמנוחה של שבת היתה אף היא מדיבור‬ ‫המחלל את המועדות‪ ,‬״מועד״ היינו הזמן‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬ומנוחה זו הקב״ה תובע גם מא תנו‪.‬‬ ‫שהוא הדבר היקר ביותר בעולם‪ ,‬אי אפשר‬
‫לקנותו בכל הון רעלמא‪ ,‬יום שחלף ‪ -‬לעד‬
‫וכדאי*' בשל״ה הק׳ על הא ד א מ דו‪:‬‬ ‫לא יוכלו להשיבו‪ ,‬ובן שעה שחלפה גם אם‬
‫רנא‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫מחשבות אלו יהיה בדאשו יגש לכל דבד‬ ‫שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של‬
‫באופן אחדת‪ ,‬ועל פי זה מפדש הצמח הפ׳‬ ‫חול‪ ,‬ולכאורה באיזה דיבור של חול מדובר‪,‬‬
‫תשובה )ב ״ ר כ א‪,‬‬ ‫ועתה ישדאל‪ ,‬אין ועתה אלא‬ ‫דיבורים אסורים ובטלים הרי אסור לדבר גם‬
‫ו( ״מה״ היינו מ״ה יום שבין ט״ו באב לר״ה‪,‬‬ ‫בששת ימי המעשה‪ ,‬אלא בדיבורי‪-‬חול‬
‫ימים אלו‪ ,‬ה׳ אלק ‪ 7‬שואל מעמך ‪ -‬מבקש‬ ‫חיוניים‪ ,‬שבשבת גם דיבורים אלו לא צר ‪7‬‬
‫ממך שתנצל אותם כדאוי‪ ,‬ושתלהיב בהם‬ ‫לדבר‪ ,‬וכותב שם‪ ,‬דמכאן למדנו שבשבת‬
‫את הלב לידאת ה׳‪ ,‬בימים אלו יש תתר״ף‬ ‫קודש ‪ -‬חוץ מדיבורי תורה ותפלה ושירות‬
‫תתד״ף‪ ,‬ע״י‬ ‫שעות‪ ,‬ה״פ גבודה גימ׳‬ ‫ותשבחות להקב״ה ־ אין לדבר כלל!‬
‫שמתנהגים בימים אלו כדאוי‪ ,‬מבטלים את‬
‫ה־ה׳ גבורות‪...‬‬ ‫כאמור‪ ,‬שמירת שבת אינה רק בסור‬
‫אלא גם בעשה‪-‬טוב‪,‬‬ ‫)אי עשיית מלאכה(‬ ‫מרע‪,‬‬
‫ב״ ה יש הדבה בחודים עובדי ה׳‪ ,‬עמלים‬ ‫שכל הדיבורים יהיו רק דיבודי קדושה‪,‬‬
‫בתורה ויראה‪ ,‬בעלי מדות טובות‪ ,‬והכל‬ ‫להתפלל אליו ית״ש‪ ,‬ללמוד את תודתו‬
‫לכל‬ ‫מציית‬ ‫ראש‪-‬ישר‬ ‫ביושר‪ ,‬יש לו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ולזמד לפניו שידות ותשבחות‪,‬‬
‫ההודאות וכן מקיים הםדדים וכו׳‪ ,‬ומאידך‬ ‫לדבר לפניו ית״ש בהתרוממות הנפש‪,‬‬
‫יש מיעוטא דמיעוטא שהגיעו לפה בטעות‪,‬‬ ‫״כאשר צוך במרה״!! וכאשר מעבירים את‬
‫לא מבינים מה שמדברים אליהם‪ ,‬צדיכים‬ ‫השבת כך‪ ,‬ממילא השבוע שאחריו ג״כ יהא‬
‫הם לדעת שכאן בויז׳נ^ מוכדים דק םחודה‬ ‫בהתרוממות וכן השבת שאחר שבוע‪-‬זה‪ ,‬וכן‬
‫יקדה של משי‪ ,‬אני מדבד אליכם מת ‪ 7‬דצון‬ ‫הלאה‪ ,‬וכך נוכל להתכונן לימים הנוראים‬
‫ותקוה שאך טוב וחסד ישיגכם‪ ,‬וזוהי כל‬ ‫הקדושים הבאים עלינו לטובה ־ הדורשים‬
‫מגמתי‪ ,‬וכן אני מדבר רק לאלו שיש להם‬ ‫ה מ ה דרבה‪ ,‬וכדאי׳ בספה״ק צמח צדיק‪,‬‬
‫אזניים פתוחות‪ ,‬ויש להם דעת ותבונה נכונה‬ ‫לרמז בפסוק ועתה ישדאל מה ה׳ אלק ‪7‬‬
‫וישדה‪ ,‬ומעיד אני שלאלו דק טוב יהיה להם‬ ‫שואל מעמך כי אם ליראה‪ ,‬דהנה ידוע‬
‫באחדית הימים‪ ,‬וכן צדיכים הבחודים לדעת‬ ‫שמיום ט״ו באב צי ‪ 7‬כבר להתחיל להתכונן‬
‫שהישיבה הוא ביתם‪ ,‬פה הוא נתגדל‬ ‫לימים הנוראים‪ ,‬והכנה זו משמעה • הגברת‬
‫ונתחנך‪ ,‬וכמו בבית הוא רואה שהכל יתנהג‬ ‫יראת ה׳ ופחד וחרדה מיום הדין‪ ,‬שיתבונן‬
‫כשורה על מכונו‪ ,‬כמו״כ בישיבה צר ‪7‬‬ ‫ויתן אל לבו שעומד לפני ב״ד של מעלה‬
‫לראות ולדאוג שהכל יהיה על מי מנוחות‪.‬‬ ‫ודנים אותו במשפט והכל גלוי לפניו‪ ,‬וכאשר‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רנב‬

‫עתה מה שיש לכם לתקן כשעדיין ביכלתכם‬ ‫דיברתי לאחרונה עם אברך ואמר לי‬
‫לתקן‪ ,‬ולא תצטרכו להתחרט אח״כ על‬ ‫בתו״ד‪ ,‬עדיין מונח מכרוני הימים הטובים‬
‫שנות נעוריכם‪.‬‬ ‫כששהיתי בישיבה‪ ,‬וזוכר אני את שיחות‬
‫המוסר ששמעתי אז בישיבה‪ ,‬מה שאמר‬
‫ברצוני לבקש הרבי שליט״א)זצ״ל( נסע‬ ‫הרב אז ‪ -‬דאילו היה אדם תחילה בן שבעים‬
‫לצפת לנוח קצת‪ ,‬ב״ה הרבי כבר מרגיש‬ ‫שנה )כדעת ובתבונה( ואת״ב בן שבע‪-‬עשרה‬
‫יותר טוב ולא נמצא בביה״ח‪ ,‬ע״כ אין לנסוע‬ ‫שנה‪ ,‬היה נראה אחרת‪ ,‬אבל הקב״ה ברא‬
‫לשם רק ליתן לו להניח ולהברות גופו‬ ‫את העולם להיפוך‪ ,‬וא״א בשנות השבעים‬
‫הטהור‪.‬‬ ‫לחזור לישיבה‪ ,‬ע״כ בחורים יקרים תתקנו‬

‫יום ג׳ פ׳ ראה‪ ,‬ב״ו אב תשל״א לפ״ק‬

‫האלקים שהיא חובה על ‪ 7‬בו וכר‪ ,‬ואל‬ ‫בספה״ק חובת הלבבות‪ ,‬שער השמיני‬
‫תדלוק אחר ההעלמה בהעלמה‪ ,‬ותרדוף‬ ‫שער חשבון הנפש‪ ,‬חשבון י״א ‪ -‬חשבון‬
‫ההנחה בהנחה‪ ,‬כי אין לפני ה׳ אלקץ־‬ ‫האדם עם נפשו על מה שעבר מימיו אם‬
‫העלמה ולא הנחה ולא שכחה‪ .‬וכבר נאמר‪:‬‬ ‫התעסק בהם בעבודת אלקיו או בעבודת‬
‫כי הימים מגילות כתבו בהם מה שתחפצו‬ ‫יצרו‪ .‬וימשל בזה כאלו המלך נתן לו ממון‬
‫שיזכר לכם‪ ,‬וכר עיי״ש‪.‬‬ ‫להוציאו בפנים מאפני הוצאותיו‪ ,‬והזהירו‬
‫שלא יוציא ממנו מאומה בזולתם‪ ,‬והודיעו מ‬
‫בחודיים‪-‬ייקדים‪ ,‬כבר ברכו את חוד ש‬ ‫יחשב אתו בכלות שנתו‪ ,‬ולא ימחול לו ממנו‬
‫אלול‪ ,‬עומדים אנו בצאת שנת ת של״א‪,‬‬ ‫מאומה‪ ,‬האין מן הזריזות לו שיחשב עם‬
‫הולכים וקרבים אנו לימים הנוראים ליום‬ ‫נפשו בסוף כל חודש וחודש מחדשי השנה‬
‫הדין‪ ,‬עתה כבר אין מנוס מעריכת חשבון‬ ‫לרעת מה שהלך מן הממון ובמה הוציאו‪,‬‬
‫הנפש‪ ,‬אף אלו שלא עשו כך משך כל ה שנ ה‬ ‫ויהיה נזהר בשאר הממון ובשאר הזמן קודם‬
‫חייבים עתה להתרכז לחשוב ולבדוק היטב‪.‬‬ ‫שיפגעהו החשבון פתאום‪ ,‬והוא אינו יודע‬
‫במה‬ ‫כ״א את עצמו כיצד התנהגתי?‬ ‫מה שיש לו ומה שיש;ןליו‪ .‬ועל הדמיון הזה‬
‫העברתי את השנה שחלפה? וחובת ח ה״נ‬ ‫אחי‪ ,‬צריך שתפקוד את נפשך‪ ,‬אם תוכל‬
‫חלה הן בענינים שבין אדם למקום‪ ,‬ועל‬ ‫בכל יום מימיך‪ ,‬ותחשב עמה על עבודת‬
‫רנג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫תדלוק אחר העלמה בהעלמה‪ ,‬כי אין לפני‬
‫ה׳ אלק ‪ 7‬לא העלמה ולא הנחה ולא שכחה‪,‬‬
‫ועל האדם לבדוק ולבחון את מעשי־יומו‪,‬‬
‫מה היה טוב ומה טעון שיפור‪.‬‬
‫‪...‬עבירות שבין אדם להבירו אין יום כיפורים‬
‫א ץ ספק כי מי שיערוך חשבון נפש‬
‫ימצא כי אחד הדברים שהזיקו ביותר‬
‫לנשמתו הוא ריבוי הדיבורים‪ ,‬שהוא מקור‬
‫וראשית להרבה חטאים‪ .‬במם׳ ברכות )סא‪(.‬‬
‫איתא‪ ,‬אמר רב הונא אמר רב משום רבי‬
‫מאיר‪ ,‬לעולם יהיו דבריו של ארם מועטים‬
‫לפני הקב״ה שנאמר אל תבהל על פ ך‪ ,‬ולבך‬
‫אל ימהר להוציא רבר לפני האלקים‪ ,‬כי‬
‫האלקים בשמים ואתה על הא ‪ p‬על כן יהיו‬
‫דברך מועטים‪ .‬ועיין בצל״ח )שם( שכ׳‬
‫בכוונת דבריהם‪ ,‬כי באמת אפילו מצד‬
‫תועלת האדם בעצמו‪ ,‬ראוי לו שיאחוז‬
‫במרת השתיקה שהרבה רעות באים לו‬
‫מריבוי הדברים‪ ,‬אולם אם כוונת האדם‬
‫בהתנהגו במרה זו‪ ,‬הוא מחמת תועלתו‬
‫האישית‪ ,‬אין לנו להחזיק לו טובה עבור זה‪,‬‬
‫אבל אם כוונת האדם בהרגילו עצמו במרת‬
‫השתיקה הוא מטעם שיודע לפני מי הוא‬
‫עומד ושמלך מלכי המלכים הקב״ה הוא‬
‫לנגד עיניו‪ ,‬ומקיים בעצמו שויתי ה׳ לנגדי‬
‫תמיד‪ ,‬וכמ״ש ברמ״א בריש סי׳ א׳ בא״ח‬
‫שאין דיבורו של אדם והרחבת פ'ו והוא עם‬
‫אנשי ביתו וקרוביו‪ ,‬כדבורו במושב המלך‪,‬‬
‫אחת כמה וכמה בענינים שבין אדם לחבירו‪,‬‬
‫בל נשכח ‪ -‬בענינים אלו שבין אדם להכירו‬
‫לא יועילו לא בקשות לא תפלות ואף לא‬
‫בכיות ותהנונים‪ ,‬וכמאמרם ז״ל )יומא פה‪(:‬‬
‫מכפר עד שירצה את הבירו‪ ,‬ועם התקרב יום‬
‫הכיפורים הייב כ״א להשוב האם לא ציערתי‬
‫לאף אחד? האם לא הכאבתי ת״ו לאף‬
‫אחר? זהו ג״כ אחר מהאופנים בחשבון‬
‫הנפש‪.‬‬
‫א ך יש עוד ענפים רבים‪ ,‬הזמן קצר‬
‫והמלאכה מרובה‪ ,‬הנה בהגיע ימי הדין‬
‫מקבלים רבים ע״ע ־ בחושבם חשבון נפשם‬
‫משך השנה החולפת ‪ -‬להתנהג כדבעי‬
‫בשנה הבאה לעשות רק רצון ה׳‪ ,‬ולא‬
‫להמרות פיו מכאן ואילך‪ ,‬ע״כ צריכים אתם‬
‫להתבונן ולחשוכ האם התנהגותכם תואמת‬
‫לקבלותיכם שקבלתם ע״ע בתחילת השנה‪,‬‬
‫והשאלה הוא‪ ,‬לאחר שחלפו י״א חודש‪,‬‬
‫האם אפשר בכלל לעשות חשבון־נפש‬
‫אמיתי? וכי זוכר האדם בסוף השנה מה‬
‫שעשה במשך כל השנה? ומכיון שכן‪ ,‬באים‬
‫אנו למסקנה‪ ,‬שאי אפשר לסמוך על חשבון‬
‫הנפש של סיום השנה בלבד‪ ,‬לא זוכרים גם‬
‫מה שנעשו במשך חודש‪ ,‬־ אין ברירה אחרת‬
‫רק לעשות חשבון־נפש בכל יום וכדברי‬
‫החובת הלבבות המזהיר את האדם • ואל‬
 ‫דבריי מוסר ־ מכ״ק מרן אדמו״ד שלייט״א‬ ‫רנד‬

‫בשר את עבודתו הקדושה כאשר ב א מנ ה‬ ‫כ״ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול‬
‫אתנו מימים ימימה‪ ,‬עלינו לזכור את עבודתו‬
‫הגדולה להשי״ת וללכת בדרכיו‪ .‬כ״א חייב‬
‫לעמול עם עצמו‪ ,‬למען יובל לילך בדרך‬
‫רבותה״ק‪ ,‬ובל תחשבו שבזה שעומדים‬
‫ומסתכלים הרבה על הרבי‪ ,‬יוצאים ידי‬
‫חובה‪ ,‬כאשר מכינים האברים ולוחם עם‬
‫יצרו‪ ,‬ועושה לעצמו גדרים וסייגים‪ ,‬והוגה‬
‫בתורה ובתיקון המרות‪ ,‬ומתעדן במצות‪ ,‬אז‬
‫לאחר כל זאת‪ ,‬נעשה הוא כלי המוכן לקבל‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬כשיראה פני הרבי‪ ,‬ויתבונן בצורתו‬
‫הקדושה‪ ,‬יושפע עי״ז בשפע רב‪ ,‬ברוחניות‬
‫וגשמיות‪ ,‬דאל״כ הוא כנאד תפוח שאין ב ה‬
‫כלום‪ ,‬ויה״ר שנוכל להתכונן לימים הנוראים‬
‫כדבעי‪ ,‬ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טוב ה‪,‬‬
‫לשנה טובה ומתוקה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫הקב״ה אשר מלא כל הארץ כבודו וכו׳ ‪ -‬זהו‬
‫מעלה גדולה והוא מעלת הצדיקים‪ ,‬וזה‬
‫שאמר כאן התנא לעולם יהיו דבריו של אדם‬
‫מועטים‪ ,‬אמנם לא לתועלת עצמו‪ ,‬רק מצד‬
‫שהוא לפני הקב״ה‪ ,‬ומביא ראיה מקרא‬
‫בשלמה בקהלת )ה‪ ,‬א( כי האלקים בשמים‬
‫ואתה על הארץ‪ ,‬כי מי שהוא במקום גבוה‬
‫רואה מה שלמטה‪ ,‬על כן יהיו דב רך‬
‫מעטים‪ ,‬על כן דייקא‪ ,‬שלא יהיה לתועלת‬
‫עצמך רק בשביל שאתה יודע שהקב״ה אשר‬
‫בשמים משגיח ע ל ך בארץ לכן יהיו דברך‬
‫מועטים‪.‬‬
‫חלוש ואיננו בקו‬ ‫הרבי‬ ‫לצערינו‪,‬‬
‫הבריאות‪ ,‬ממעט באמירת דברי תורה‪ ,‬מקצר‬
‫בשלחן הטהור איננו זוכים לראות כ״כ בעיני‬

‫יום ג׳ פ׳ בי תצא‪ ,‬י׳ אלול תשל״א לפ״ק‬

‫כך היא ״מתנה טובה״‪ .‬אולם באמת אין כזה‬ ‫ב מ ם' ביצה )טז‪ (.‬איתא‪ :‬אמר לו הקב״ה‬
‫די! יום השבת לא נועד רק לשב־ואל‪-‬תעשה‬ ‫למשה‪ ,‬משה‪ ,‬מתנה טובה יש לי בבית גנזי‬
‫בלבד‪ ,‬אלא גם לקום־ועשה‪ ,‬לה ת קד ש‬ ‫ושבת שמה‪ ,‬ואני מבקש ליתנה לישראל‪ ,‬לך‬
‫להתעלות‪ ,‬ולהתרוממות‪ ,‬וכ שהאדם זוכה‬ ‫והודיעם‪ .‬הקב״ה בכבודו ובעצמו מעיד על‬
‫להעביר את יום השבת כראוי‪ ,‬אז הוא מ שיג‬ ‫טובה‪ ,‬והנה יש‬ ‫מתנה‬ ‫שהיא‬ ‫השבת‬
‫את מטרת השבת ומבין את ה מ ש מ עו ת‬ ‫החושבים שמטרת השבת ‪ -‬עונג שבת לגוף‪,‬‬
‫הנעלה של ״מתנה טובה״‪.‬‬ ‫ולאכול‬ ‫מלאכה‬ ‫מכל‬ ‫ולהמנע‬ ‫לשבת‬
‫מעדנים‪ ,‬בזה רי בכרי לעשות רצון ה׳‪ ,‬ובגין‬
‫רנה‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫שבת אחרת ויחייהו ויקמייהו עוד ששת ימים‬
‫אחרים‪ ,‬ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם‬
‫הוא קיומו שמקיימים אותו‪ ,‬כי אם אין‬
‫מקיימים שבת אין שבת וכו׳‪ ,‬ולזה כל‬
‫המקדש את השבת וכו׳‪ ,‬פירוש‪ ,‬מקיים‬
‫ושומר קדושתו באמצעות זה ישנו לשבת‬
‫ובאמצעותו מתקיים העולם‪ .‬הראת לדעת כי‬
‫ייתירה מזו‪ ,‬אחת הסגולות של הש״ק‬
‫והעבודות הנדרשות מן האדם בה היא ‪-‬‬
‫קדושת הרשות‪ ,‬לעשות גם את המעשים‬
‫ועשמיים בלתי לה׳ לבדו‪ ,‬וכמו שרמז הרבי‬
‫שליט״א )מ״ל( בפסוק בזאת יבוא אהרן אל‬
‫הקודש )ו ק ר א מז‪ ,‬ג( ‪ -‬דהנה ״זאת״ רומז לש״ק‬
‫כידו ע‪) ,‬עי׳ ״אמרי חיים״ אחרי ־ בד״ה בזאת יבוא אהק אל‬

‫הוא המקיים העולם‪ ,‬ואין לך שותף גדול‬ ‫הקדש וגר ־ שבית במ״ק מים׳ ט׳ ואמ״ת במ״ק גים׳ ט׳ ־‬

‫מזה כדין וכהלכה‪.‬‬ ‫ו״אהרן" בחשבון‬ ‫בזאיח יב״א במ״ק גים׳ ח״י כ׳ מחק(‬

‫נו״ן פשוטה מי מ׳ רשו״ת‪ ,‬והיינו‪ ,‬דבש״ק על‬

‫בש״ק צריכים לישב ביחד באסיפת‬ ‫האדם לקדש הרשות‪ ,‬ויום השבת מסוגל‬
‫מרעים ולשיר שירות ותשבחות לא־ל חי ולא‬ ‫לכך באופן מיוחד‪.‬‬
‫להסתובב הנה והנה‪ ,‬ולשמוע מה שאומרים‬
‫בשם התלמידי הבעש״ט הק׳ ולזה צריך קצת‬ ‫כ א ו ה ״ ח ה ק' )פ׳ בראשית עה״ם כי בו שבת וגו׳(‬

‫רגש הלב ‪ -‬דגשות קודש לקירבת אלקים‪,‬‬ ‫איתא‪ ,‬כי הקב״ה גילה באומרו בעשרת‬
‫ודחמנות גדולה על אדם כזה שאין לו רגש ‪-‬‬ ‫הדברות ״כי ששת ימים עשה ה׳ את‬
‫וצריכים לעבוד ע״ז שיהיה לו קצת דגש‪.‬‬ ‫השמים״ וגו׳ ‪ -‬כי בשעת הבריאה לא ברא ה׳‬
‫כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם‬
‫אבי* הק׳ פי׳ ד!כ׳ בפ׳ שופטים ־ לבלתי‬ ‫הנודע לו‪ ,‬גם ידוע ליודעי האמת ונתחכם ה׳‬
‫רום לבבו מאחיו ־ בלת״י נוט׳ ל׳מה י׳‬ ‫וברא יום אחד הוא יודע לה׳‪ ,‬ובו ביום חוזר‬
‫ת׳עמוד ב׳רחוק‪ ,‬והתירק הוא ״רום לבבו‬ ‫ה׳ ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד‬
‫מאחיו״ שהנו בעל גאוה ואין אני והוא יכולין‬ ‫ששת ימים‪ ,‬וכן ע״ז הדרך‪ ,‬וזולת זה היום‬
‫לדור‪ .‬ואפשר לומר ״לבלתי רום לבבו״ אם‬ ‫היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר‬
‫רוצה להינצל מגאות‪ ,‬יוכל רק ע״י ״מאחיו״‬ ‫כל‬ ‫)שבת קיט‪(:‬‬ ‫לתהו ובהו‪ ,‬ולכך אמרו חז״ל‬
‫ע״י ישיבה ביחד אסיפת מרעים ‪ -‬אז יזכה‬ ‫המקדש וכו׳ ואומר ויכולו וגו׳ כאילו נעשה‬
‫לענוד‪ .‬ולשפלות רוח‪ ,‬דכששומעים מדבדים‬ ‫שותף עם הקב״ה במעשה בראשית‪ ,‬כי‬
‫מגדולת תלמידי הבעש״ט הק׳ נעשה שפל‬ ‫להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל‬
‫בעיניו הא ‪ 7‬אני נדאה‪ ,‬וכן איתא בםפד‪.‬״ק‬ ‫ששת ימים‪ ,‬ואחר עבור ששת ימים יבא‬
 ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רנו‬

‫בםפה״ק רגל מחנה אפרים לבאר את הכ תוב‬ ‫לם׳ הם׳)ינר‪-‬ם ה‪ ,‬סי( מקרב אח ‪ 7‬תשים ע ל ד‬
‫כי תבנה בית חרש ועשית מ ע ק ה‬ ‫)דברים כב‪ ,‬ח(‬ ‫מלך‪ ,‬שע״י ״מקרב אח ‪7‬״ שיושבים באחרות‬
‫לגגך ולא תשים רמים בביתך כי יפול הנופל‬ ‫יתר ‪ -‬״תשים על ‪ 7‬מלך״‪.‬‬
‫ממנו‪ .‬רפסוק זה מרמז לר״ה ‪ -‬יום הרין‪,‬‬
‫שהוא תחילת בניית ״בית חרש״ ‪ -‬העולם‬
‫שנברא בר״ה‪ ,‬וכמו שאומרים ‪ -‬זה היום‬
‫תחילת מע שך‪ ,‬ובכל שנה בר״ה מ ת ח ר ש‬ ‫גם בלימור התורה מצינו מעלה נפלאה‬
‫העולם‪ ,‬הכל שב למקורו‪ ,‬וביום זה ‪ -‬וע שית‬ ‫זו של שותפות להקב״ה כביכול‪ ,‬וע״ר הב׳‬
‫מעקה לגגך‪ ,‬מעק״ה עה״כ גימ׳ ירא״ה‪ ,‬ע״י‬ ‫אם לא בריתי יומם ולילה חוקות‬ ‫)ירמיה לג‪ ,‬כה(‬

‫התעוררות היראה עושים מעקה למרת‬ ‫שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬ונמצא לפ״ז שההוגה‬
‫הרין‪ ,‬כי גבור״ה ג״כ גימ׳ ירא״ה‪ ,‬מגבילים‬ ‫בתורה הוא הנותן זכות קיום לעולם‪ ,‬ונעשה‬
‫ועושים גבול למרת הרין‪ .‬מהפכים מר ת הדין‬ ‫כביכול שותף להשי״ת במעשי בראשית‪,‬‬
‫למרת הרחמים‪ .‬ועי״ז מונעים נפילה של‬ ‫וכרברי האור החיים הק׳ הנ״ל‪.‬‬
‫יהורים‪ ,‬שהיא תוצאה של מרת הרין‪ ,‬ה׳‬
‫ישמרינו‪.‬‬ ‫ליימוד משמעו לימור־רצוף‪ ,‬ללא כל‬
‫הפםקות‪ ,‬רק אז חשים את הטעם הטוב‬
‫וחשבתי* להוםיף בר״א‪ ,‬כי יפול הנופל‬ ‫שבלימור התורה‪ ,‬משא״ב כאשר הלימור‬
‫ממנו‪ ,‬ממנ״ו גימ׳ צו״ם וכן קו״ל וכן ממו״ן‪,‬‬ ‫אינו רצוף‪ .‬יש בחורים שעשו לעצמם כל מיני‬
‫עי״ז מונעים נפילות ושליטת מרת הדין‬ ‫גררים וםייגים בכרי למנוע הפםקות בלימור‪,‬‬
‫רח״ל‪.‬‬ ‫ע״י לימור רצוף חשים את טוב‪-‬התורה‪ ,‬ואז‬
‫וכמ״ש ) ת הלי ם יט‪ ,‬ט(‬ ‫זוכים גם למרת השמחה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬ע״י לימור התורה ושמירת‬ ‫פקורי ה׳ ישרים משמחי לב‪ ,‬וכשיש שמחה‪,‬‬
‫שב״ק נעשים שותף‪ ,‬למעשי ברא שית‪,‬‬ ‫חיי הארם מלאים אורה‪ ,‬זהו מעגל‪ ,‬כשיש‬
‫ושותף יש לו רעה ‪ -‬ע״כ יוכל להמתיק‬ ‫תורה ושמחה ‪ -‬אין עצבות ואין מחשבות‬
‫הרינים‪ ,‬ע״כ יקרש ויזכך אבריו כראוי‪ ,‬לב‬ ‫רעות‪ ,‬וכן מבריחים בזה את מירת הרין‪.‬‬
‫יורע מרת נפשו‪ ,‬ויאמר מוםר לעצמו שזה‬
‫יותר טוב מאחר המעורר אותו‪ ,‬ויע שה‬ ‫עומדים אנו לפני יום הרין‪ ,‬וצריכים‬
‫חשבון הנפש לעצמו‪ ,‬כמו הםוחר שב סוף‬ ‫להמתיק הרינים ברחמים וחםרים‪ ,‬איתא‬
‫תז‬ ‫דגדי מוסד ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ד שליט״א‬

‫ובקדושה וטהרה? ויקבל ע״ע לתקן מה‬ ‫השנה הוא עושה חשבון מנכסיו‪ ,‬ההוצאות‬
‫שדרוש‪ ,‬ונזכה לכתיבה וחתימה טובה‪,‬‬ ‫ווזכנפות‪ ,‬כמו״כ צי ‪ 7‬האדם לתשוב מ ה‬
‫ולשנה טובה ומתוקה אמן‪.‬‬ ‫קניתי בשנת תשל״א? האם נתעליתי בתורה‬

‫■יו ^ ?׳‪<? 5‬ו? ^ ‪^!4}If 5? ^ 5#^ ■?5‬‬

‫? ‪^ } fi4 } fii} f-ii} f^ i4 5 ? ^ 5‬‬
‫‪* f^ > f^ } f< } f■ < 5 f‬ו‪s^.‬‬
‫‪i4 } f^ } f^ } f< } f‬‬
‫‪5 ^ }f:ii}fi^ }f‬‬
‫?‪ ? ^ 5‬י‪< 5‬‬
‫?‪^ 5‬‬
‫?‪5‬‬
 ‫דברי מוסר‬
‫מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫סגתתס^״ב‬

‫פ׳ נח ־ פתיחת הישיבה ־ חורף תשל״ב לפ״ק‬

‫)ל^‪:l‬יה‪J‬סי ‪p‬ךו ‪6‬ןר ‪7r"0‬‬

‫שנותיו כמעט חלפו ולא השאיר לנפ שו‬
‫מאומה‪ ,‬הוא מתחיל לחפש את הרוחניות‪,‬‬
‫את שיעורי התורה וכדומה‪ ,‬כי בימי הזקנה‬
‫התאוות נחלשות‪ ,‬ומתברר לאדם כי כל‬
‫חלומותיו שוא היו‪ ,‬ואז מתחיל לרדוף א חר‬
‫הטוב האמיתי‪ ,‬אחר התורה וקיום מצותיה‪.‬‬
‫שלישית תינוק יונק משרי אמו ואשת‬
‫וזה נרמז בדברי חז״ל הנ״ל‪ ,‬מ ש מר ה‬
‫ראשונה ‪ -‬בשנות הנערות והבחרות‪ ,‬חמור‬
‫נוער‪ ,‬חמו״ר אתוון חומ״ר ‪ -‬החומר נוער ״‬
‫תובע מן האדם לרוץ אחר התאוות ותענוגי‬
‫עוה״ז‪ .‬שניה ־ שנות העמידה‪ ,‬כלבים‬
‫צועקים‪ ,‬כדאיתא בזוה״ק צווחין ככלבין ה ב‬
‫הב‪ ,‬רומז על השאיפה לממון ודברים‬
‫המועילים לגוף‪ .‬ושלישית ־ שנות הזקנה‪,‬‬
‫תינוק יונק משדי אמו‪ ,‬ואשה מספר ת ע ם‬
‫בעלה ‪ -‬הרומז לתורה הק׳‪ ,‬כדר שת חז״ל‬
‫ב מ ם' ברכות ג‪ .‬איתא מחלוקת אי שלש‬
‫משמרות הוי הלילה או ר׳ משמרות‪ ,‬ואיתא‬
‫התם דתניא ר׳ אליעזר אומר ג׳ משמרות הוי‬
‫הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב״ה‬
‫ושואג כארי ובו'‪ ,‬וסימן לרבר משמרה‬
‫ראשונה חמור נוער‪ ,‬שניה כלבים צועקים‪,‬‬
‫מספרת עם בעלה‪.‬‬
‫ואפ״ל שדברי הברייתא רומזים לג׳‬
‫התקופות שבחיי האדם‪ ,‬בשנות הילדות‬
‫והבחרות‪ ,‬בהן הארם נמשך אחר הדברים‬
‫הערבים לגופו‪ ,‬התאוות וכדומה‪ ,‬ושנות‬
‫העמידה‪ ,‬בהן האדם נמשך אחר הדברים‬
‫המועילים כגון פרנסה וכדומה‪ ,‬והתקופה‬
‫השלישית ימי הזקנה‪ ,‬כאשר האדם מתבגר‬
‫ורואה שהכל הבל הבלים‪ ,‬ונזכר הוא שרוב‬
‫רנט‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫לעבן‪ ,‬אינו רוצה להתייגע בתורה‪ ,‬והשי״ת‬
‫יעזור שנוכל להעביר את ימי האשמורה‬
‫ראשונה כדבעי‪.‬‬
‫כ ל בחור הבא ללמוד בישיבה‪ ,‬עליו‬
‫לדעת מהו מטרת בואו‪ ,‬מדוע שלחוהו הוריו‬
‫הנה‪ ,‬האם בכדי שיאכל וישתה ויישן‬
‫בישיבה? הוריו שלחוהו לשבת וללמוד‪,‬‬
‫לקנות תורה‪ ,‬יראת שמים‪ ,‬חסידות‪ ,‬ומרות‬
‫טובות‪ ,‬רק ע״כ שלחוהו לפה‪ ,‬וע״כ עליו‬
‫לשמור על כל סדרי הישיבה‪ ,‬להשתתף‬
‫בשיעורים וכו׳ ולהתעלות מעלה מעלה‪.‬‬
‫כי־ מלאה הארץ חמם פי׳ רש״י לא‬
‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ ,‬בחור צי ‪7‬‬
‫לחשוב הנהלת הישיבה עובדים קשה בכדי‬
‫להחזיקה‪ ,‬הם מתרימים נדיבי עם‪ ,‬המבקשים‬
‫להתחלק ולזכות בזכות לימוד התורה של‬
‫הם‬ ‫הישיבה‬ ‫בחורי‬ ‫הישיבה‪,‬‬
‫ה״יששכר״ והם צריכים לישב וללמוד‪ ,‬ועי״ז‬
‫יש לה״זבולון״ חלק בהלימודים‪ ,‬יוצא איפוא‬
‫א״כ שכאשר בחור מתבטל הרי הוא גוזל את‬
‫הנדבנים‪.‬‬
‫אי ת א בספה״ק שהפ׳ בפרשתנו ‪ -‬צהר‬
‫תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה ופתח‬
‫התיבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים‬
‫תעשה‪ .‬רומז להמתקת הדינים שהצדיקים‬
‫תורה צוה לנו‬ ‫)דברים לג‪ ,‬ד(‬ ‫)בובות ״‪ (.‬עה״פ‬
‫משה מורשה‪ ,‬וררשו‪ :‬אל תקרי מורשה אלא‬
‫מאורסה‪ ,‬אז מתחוור לו לארם שכל העוה״ז‬
‫הוא הבל‪ ,‬והעיקר הוא התורה ועבודת‬
‫הבורא‪ ,‬וחוץ מזה אין דבר שיש לו ערך‬
‫אמיתי ונצחי בעוה״ז‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬שמי שחפץ באמת ובתמים‬
‫להגיע אל דרך האמת‪ ,‬אל ההנאה האמיתית‬
‫והנצחית‪ ,‬הלא הם התורה ועבודת הבורא‪,‬‬
‫עליו להשקיע עמל ויגיעה‪ ,‬שאל״ב לא יגיע‬
‫אל יעדו‪ ,‬ומי שחפץ במנוחה אינו יכול לקנות‬
‫לנפשו התורה כקנין‪ ,‬כי התורה אינה ניקנית‬
‫אלא למי שיגע ועמל בה‪.‬‬
‫בספה״ק ״נועם מגדים״ מבאר הכתוב‬
‫ז״ל )‪ pTi^D‬צט‪(:‬‬ ‫אלה תולרת נח‪ ,‬ע״פ דבריהם‬
‫אמר ר׳ אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר‬
‫תלמידי‬ ‫)אץבה‪,‬ז( כי אדם לעמל יולד‪ ,‬לעמל תורה‪ ,‬כי‬
‫בזולת זה ילכד במצודת היצה״ר‪ ,‬וכאמרם‬
‫ז״ל )קידישח ל‪ (:‬אם אתם עומקים בתורה אי‬
‫אתם נמסרים בידו‪ ,‬והנה ״אלה״ הוא שמא‬
‫דסט״א כראיתא בזוה״ק פ׳ פקודי‪ ,‬״אלה״‬
‫מהיכן בא כחו של הםט״א היצה״ר‪ ,‬״תולדת‬
‫נח״ ממי שנ ח ואינו יגע ועמל בתורה‪,‬‬
‫חשבתי בד״א לפרש ח׳מור נ׳וער הר״ת‬
‫אתוון נ״ח ‪ -‬דבאשמורה הראשונה החומ״ר‬
‫צועק ומבקש מנוח״ה חיים־נוחים ־ גרינג־‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רם‬

‫המקומות הלימוד מתברר ומועיל לזכרון‪ ,‬וכן‬
‫ברצוני לבקש שהאוצר המפרים יהא ממודר‬
‫בכדי למנוע ביטול תורה ע״י חיפושים ולמען‬
‫יוכלו להגות בתורת ה׳ בהתמדה‪ ,‬ומי‬
‫שהוגה בתורת ה׳ כראוי ממאם את כל‬
‫תאוות עוה״ז‪.‬‬
‫ה א ד ם צרק לחיות תמיד עם חשבון‪,‬‬
‫לבחון כל דבר ומעשה‪ ,‬האם מביא הוא לי‬
‫תועלת‪ ,‬או שאף בהשקפה הראשונה נראים‬
‫הדברים כטובים‪ ,‬מ״מ עלולים הם לגרום‬
‫לדברים לא רצויים‪ - ,‬ברצוני להעיר לגבי ליל‬
‫פועלים‪ ,‬״ופתח התיבה״ היינו אות ״צ״‬
‫מתיבת צר״ה ״בצדה תשים״ הנמצאת בצד‬
‫אבל‬ ‫מקומה‪,‬‬ ‫על‬ ‫שם‬ ‫אותה‬ ‫תשאיר‬
‫״תחתים״ שאר האותיות דהיינו אות ״ר״‬
‫״ה״ ‪ -‬״שנים שלשים תעשה״ האות השני‬
‫״ר״ תעשה לשלישית‪ ,‬תעבירנו אחר אות‬
‫״ה״ ואז יעשה מ״צרה״ • ״צהר״‪.‬‬
‫וחשבתי להוםיף בד״א‪ ,‬וא״ל אמ״ה‬
‫עה״ת והכולל גימ׳ אלקי״ם ‪ -‬מדת הדין‪,‬‬
‫״תיבה״ רומז לתיבות תורה ותפלה כדאיתא‬
‫ב ם פ ה ״ ק ‪) ,‬עי׳ בספה״ק ״נועם אלימלך״ שמבאר הכתוב‬

‫ששי‪ ,‬יש בחורים שהם ערים בליל ששי ע ד‬ ‫צהר תעשה לתיבה‪ ,‬איתא ברש״י ב׳ פירושים א׳ חלק‪ ,‬ב׳ אבן‬

‫שעה שלש‪ ,‬וקמים אח״כ בשעה ת שע‬ ‫טובה‪ .‬והיינו שבבוא איש ישראל להוציא מפיו תיבה לפני‬

‫בבוקר‪ ,‬ומה הועילו שהרי הם לא הפחיתו‬ ‫ע״י‬ ‫הקב״ה‪ ,‬עליו לראות שהתיבה תא ‪ T‬כאבן טובה‪(.‬‬
‫משינתם כלום‪ ,‬בליל רגיל הם הולכים לישון‬ ‫תורה ותפלה כדבעי אפשר לכלות ־‬
‫בשעה ‪ 11:00‬וקמים ב‪ 5:00 -‬הם ישנים ש ש‬ ‫״תכלנה״ את מדת הדין‪ .‬וכדאי׳ בצמח צ ד ק‬
‫שעות‪ ,‬ובליל ששי ג״כ ישנים שש שעו ת‪,‬‬ ‫עה״פ צא מן התיבה‪ ,‬כאשר יהודי מוציא‬
‫ברצוני‬ ‫בתקנתם‪,‬‬ ‫חכמים‬ ‫הועילו‬ ‫ומה‬ ‫״תיבה״ מפיו בקדושה וטהרה וע״פ התורה‪,‬‬
‫להבהיר שביום ו׳ בבוקר מתפללים כרגיל‬ ‫אזי זוכה לעשות היחוד של צ״א גימ׳ הוי״ה‬
‫ל ה ש ת תף‬ ‫חייבים‬ ‫וכולם‬ ‫בשעה ‪7:30‬‬ ‫אדנ״י‪ ,‬הממתיק את הדינים‪.‬‬
‫בתפלה במנין זה‪ ,‬ומי שאינו יכול לקום‬
‫לתפלה מפני שמאחר להישכב‪ ,‬ילך לישון‬ ‫כחוד צ ד ק להרגיל עצמו שבעת הלימוד‬
‫יותר מוקדם ויתפלל בזמן עם שאד תלמידי‬ ‫יעיין בכל מראה מקום שמצוין‪ ,‬כאשר תום׳‬
‫הישיבה‪ ,‬אחד הגורמים להצלחה הוא ״‬ ‫מציין על מקום מםויים בש״ם וכדומה‪ ,‬יקח‬
‫הקפדה על שמירת הזמנים‪.‬‬ ‫גמ׳ ויתבונן במקום ההוא‪ ,‬יש בחורים שיש‬
‫להם ש״ם ורמב״ם על שולחנם‪ ,‬תבוא‬
‫וכן בליל שב״ק ילכו לישון מיד אחרי‬ ‫בכל‬ ‫מעיינים‬ ‫כאשר‬ ‫הברכה‪,‬‬ ‫עליהם‬
‫רסא‬ ‫דכרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫מחםירים את תחילת השיעור קשה להבין‬
‫אח״כ את המשך השיעור‪ ,‬והנה יש בחורים‬
‫שלא נתברכו בכשרונות מעולים‪ ,‬מתקשים‬
‫הם להבין את השיעור‪ ,‬מחובתם של‬
‫הבחורים הכשרוניים לסייע לחלשים! וח ‪p‬‬
‫ממצות צדקה וחסד גדול שיש בזה‪ ,‬כאשר‬
‫מסבירים לשני ‪ -‬המסביר מבין את החידוש‬
‫יותר טוב! ואגב‪ ,‬אין לשום בחור ללמוד לבד‬
‫ללא חברותא‪ ,‬כשלומדים עם חברותא אז‬
‫אין ליצר שליטה כ״כ‪.‬‬
‫אמרי ליה רבנן ל ד‬ ‫בגמ׳ ) ש ב ת קד‪(.‬‬
‫יהושע בן לוי‪ :‬אתו דרדקי האירנא לבי‬
‫מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן‬
‫נון לא איתמר כוותייהו‪ ,‬אל״ף־בי״ת הר״ת‬
‫א׳לף ב׳ינה‪ ,‬ואי׳ ברש״י למוד תורה! גימ״ל־‬
‫דל״ת הר״ת ג׳מול ד׳לים‪ .‬ולכאורה אלו הן‬
‫שני דברים נפרדים‪ ,‬הראשון עוסק בלימוד‬
‫תורה‪ ,‬והשני עוסק בחובת גמילות חסד‪ ,‬אך‬
‫למעשה אפשר לשלב שניהם יחר‪ ,‬כאשר‬
‫בחור מוכשר לומד עם חברו‪ ,‬שלא נתברך‬
‫בכשרונות מעולים‪ ,‬הרי הוא משלב את שתי‬
‫המצוות יחד‪ ,‬ושכרו גדול עד מאד‪.‬‬
‫לכל‬ ‫שתצייתו‬ ‫מאד‬ ‫אבק שכם‬
‫ההוראות של המשגיחים‪ ,‬הם השליחים של‬
‫הרבי שליט״א )מ״ל( ושלי‪ ,‬וחייבים לציית‬
‫להוראותיהם‪ ,‬וכן אין לנסוע לשום מקום‬
‫הבאטע למען יוכלו עוד ללמוד לפני‬
‫התפלה‪ ,‬ולא שיקומו מן המיטה ישר ל״הכל‬
‫יורוך״‪.‬״ כמו״כ כולם חייבים להשתתף‬
‫בסדר הלימוד שהונהג במוצאי שבת בחורף‪,‬‬
‫הלילה ארוך־ הוא‪ ,‬הזמן הוא היקר מכל‪,‬‬
‫ואסור להעבירו בהבל וריק‪ ,‬מ׳דארף ז ‪7‬‬
‫איינראסען אין רי ביינער אז זמן איז טייער‪.‬‬
‫וכן ברצוני להבהיר‪ ,‬יש בחורים שקיבלו‬
‫על עצמם כל מיני שיעורים‪ ,‬ובלימוד התורה‬
‫כל המרבה הרי זה משובח‪ ,‬אבל בתנאי שלא‬
‫אייתא‬ ‫יהא זה על חשבון הלימודים שנקבעו ע״י‬
‫הישיבה‪ ,‬ואם בחור יכול להםפיק את שני‬
‫הלימודים גם יחד ‪ -‬ברכה תחול על ראשו‪.‬‬
‫והמציאות היא שיש בחורים המםפיקים‬
‫ללמוד לימודים נוםפים בנומף לשיעורי‬
‫הישיבה‪ ,‬והם נבחנים בהצלחה‪ .‬וכי מלאכים‬
‫הם? אלא המציאות היא‪ ,‬שבאותם זמנים‬
‫שהאחרים מפטפטים פה ושם‪ ,‬חמש דקות‬
‫פה ועשר דקות שם וכדומה‪ ,‬יושבים הם‬
‫ולומדים‪ ,‬וכמו״כ לימודם ‪ -‬לימוד רצוף ללא‬
‫הפסקות באמצע‪ ,‬לכן הם מצליחים‪.‬‬
‫ועוד רציתי להעיר‪ ,‬בשעה שהמגידי‬
‫שיעור מוםרים השיעורים מוטל חוב עכאו״א‬
‫מהתלמידים ־ שלא לאחר לשיעור‪ ,‬איננו‬
‫סובל איחורים‪ ,‬עשר דקות אחר התחלת‬
‫השיעור יהא הדלת םגור‪ ,‬ובנוםף לכך כאשר‬
 ‫דבריי כלרסר ־־ בלכ״ק מרן אדבלו״ר שלייט״א‬ ‫רסב‬

‫תורה בהתמדה‪ .‬ואקוה שהמשגיחים ישלחו‬
‫לי לשם דו״ח על כל התלמידים‪ .‬כ מו״כ‬
‫דו״ח‬ ‫)מ״ל(‬ ‫שליט״א‬ ‫לרבי‬
‫מהתלמידים‪ ,‬ואקוה שהתנהגו כראוי‪ ,‬ויוכלו‬
‫למסור דו״ח שיהנה את הרבי שליט״א)זצ״ל(‪,‬‬
‫ויחיה את נפשו‪ ,‬והנני נותן לכם ‪ -‬מרא ש ‪-‬‬
‫ברכת יישר־כח על התמדתכם כלימוד‬
‫התורה ועבודת הבורא‪.‬‬
‫תורה מתשת כחו של אדם ‪ -‬היינו‬ ‫הנה‬
‫כוחו של הנחש הטמון באדם‪ ,‬להתגבר ע ל‬
‫היצר א״א רק ע״י התורה הק'‪ ,‬לימדו תוה״ק‬
‫בהתמדה ובחיות והתלהכות‪ ,‬עלו מ ע ל ה‬
‫מעלה בתורה ותפלה ועבודת הבורא‪ .‬וייטב‬
‫לכם בזה ובבא כל הימים אמן!‬
‫ללא רשות מהם‪ .‬ואם יש בחור שמרגיש‬
‫שאינו מסוגל לקבל מרות מהמשגיחים‪,‬‬
‫למסור‬ ‫ואולי יש עור כזה שסבור שזכותו לחוות‬
‫להם רעה ולהגיר להם מה לעשות‪ ,‬ברצוני‬
‫להוריע לו כי זכותו לעזוב הישיבה וללכת‬
‫למקום אחר! כאן בישיבה ‪ -‬לא נרשה‬
‫התנהגות מעין זו!! דרך ארץ קדמה לתורה!‬
‫נוסע מחר בעזהשי״ת לארה״ב‪,‬‬ ‫הנני*‬
‫לצרכי הישיבה‪ ,‬בקשו עבורי שאצליח!‬
‫הנסיעה אינה תענוג עבורי ובפרט כאשר‬
‫היא קשורה בענינים שאינם קשורים לתורה‬
‫ותפלה‪ ,‬ואני מצפה כבר לרגע שאשוב‬
‫ואמצא עצמי שוב בין כתלי הישיבה‪,‬‬
‫הישיבה היא החיות שלי‪ ,‬ואבקשכם ־ לימדו‬

‫יום ג׳ פ׳ מקץ‪ ,‬א׳ דחנובה תשל״ב לפ״ק‬

‫)^<ןףרשחזרמ^ףה״ג(‬

‫להתבונן‬ ‫בחור‬ ‫כל‬ ‫חייב‬ ‫אעפ״ב‬
‫ו ל ה עי ד באפם מה כמה טוב לו בישבו‬
‫בישיבה‪ ,‬וכן שי עי ד כראוי את מעלות שנות‬
‫הבחרות‪ .‬בשנים אלה חייב הוא לנצל א ת כל‬
‫הזמן‪ ,‬לקנית תורה ויראת שמים וחסידות‪ ,‬כי‬
‫השנים האלה הן השנים היפות והטובות‬
‫ביותר‪ ,‬נשמתו טהורה‪ ,‬ראשו זך וצלול מכ ל‬
‫מיני טירדות שיש לאדם לאחר נישואיו‪,‬‬
‫וחבל שיפסיד את השנים היפות הללו‪.‬‬
‫ש מ ה אני להימצא עמכם שוב כאן‬
‫בישיבה הק׳‪ ,‬יכולני להעיד‪ ,‬כי לאחר‬
‫שחוזרים משם ־ מרגישים ביתר שאת את‬
‫מעלות השהיה בין כותלי הישיבה‪ .‬מי‬
‫שנמצא כאן כל הזמן‪ ,‬קשה לו ל ה עי ד‬
‫בצורה נכונה את מעלות השהיה כאן‪ ,‬כי‬
‫תענוג תמידי אינו תענוג‪ ,‬נדמה לו שכך הוא‬
‫בכל מקום‪ ,‬אך כשיוצאים מכאן לתקופה‪,‬‬
‫רואים את האמת‪.‬‬
‫רסג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫במלחמה נגר היצה״ר הוא בשנות הנעורים‪,‬‬ ‫דעו לכם כי שנות הבחרות אינן דומות‬
‫זמן רתיחות הדמים‪.‬‬ ‫לשאר םחורות‪ ,‬שאר םחורות‪ ,‬אם לא יקנה‬
‫אותן היום‪ ,‬יוכל לקנותן מחר‪ ,‬כי החנויות‬
‫וככדי* שהתורה תוכל להציל האדם‬ ‫שנות‬ ‫אבירת‬ ‫משא״כ‬ ‫פתוחות תמיד‪.‬‬
‫ממלתעות מלך זקן וכסיל‪ ,‬עליו להשקיע‬ ‫הבחרות הוא הפםד שאין לה תיקון‪ ,‬כי‬
‫עצמו כליל בה‪ ,‬ולא להסיח דעתה הימנה‬ ‫לאחר הנישואין‪ ,‬גם אם ישב בכולל‪ ,‬לא ידמו‬
‫שאל בן דמה‬ ‫)צט‪(:‬‬ ‫לרגע‪ ,‬וכדאיתא במנחות‬ ‫שנים אלו לשנות הבחרות‪ .‬כי הוא מוקף‬
‫בן אחותו של ר׳ ישמעאל את ר׳ ישמעאל ‪-‬‬ ‫כבר בכל מיני דאגות וטירדות‪ .‬בחור היושב‬
‫כגון אני‪ ,‬שלמדתי כל התורה כולה‪ ,‬מהו‬ ‫והוגה בתורה‪ ,‬ומנצל את רתיחות הדמים‬
‫ללמוד חכמת יוונית‪ ,‬קרא עליו המקרא הזה‪,‬‬ ‫שבו להתלהבות התורה והתפלה‪ ,‬אין דומה‬
‫לא ימוש ספר התורה מפ ‪ 7‬והגית בו יומם‬ ‫לוו גם אם אינו בעל כשרון מיוחד‪ ,‬יכול הוא‬
‫ולילה)יהושע א‪ ,‬ח( צא ובדוק שעה שאינה לא‬ ‫להתעלות מאד בשנות הבחרות‪.‬‬
‫מן היום ולא מן הלילה וכו'‪ .‬ובזה פי ה״בני‬
‫בנר חנוכה‬ ‫)שבת כא‪(:‬‬ ‫יששכר״ מאמרם ז״ל‬ ‫)בד״ה‬ ‫ב ס פ ה״ ק אור פני משה‪ ,‬בפ׳ וירא‬
‫מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן‬ ‫מבאר את דברי המשנה‬ ‫א״י אם תאמר היצה״ר{‬

‫השוק‪ ,‬דכידוע נר חנוכה רומז לחכמת‬
‫התורה‪ ,‬ומצותה בביה״ש ‪ -‬זמן הממוצע בין‬
‫היום והלילה‪ ,‬״להורות״ צא ובדוק שעה‬
‫שאינה מן היום וכו׳‪ ,‬דאפילו זמן הממוצע‪,‬‬
‫קצתו מן היום וקצתו מן הלילה‪ ,‬אין לך‬
‫רשות להיבטל ממנה דכתיב והגית בו יומם‬
‫ולילה‪.‬‬
‫אמצעים ופיתויים לעבירות‪ ,‬אמנם ו״פת‬
‫עו ד זאת‪ ,‬כיון שהתורה אין לה גבול‬
‫ותכלית‪ ,‬לעומק ולרוחב‪ ,‬הרי שללא החובה‬
‫התמידית של לימוד התורה‪ ,‬האדם מחוייב‬
‫לעסוק בכל עת וזמן בתורת ה׳‪ ,‬מצד חובת‬
‫יריעת התורה‪ ,‬וכדאיתא מזקיני הק׳ האמרי‬
‫הביאו לפני מליח‬ ‫)מד‪(.‬‬ ‫בפ״ו דברכות‬
‫בתחילה ופת עמו‪ ,‬ומבאר ד״מליח״ רומז‬
‫ליצה״ר‪ ,‬שמעשיו מלוחים‪ ,‬וכן מלי״ח נוט׳‬
‫מ׳יציאתו ל׳פתח י׳רבץ ח׳טאת‪] ,‬הרומז‬
‫ליצה״ר שעליו נאמר ״לפתח חטאת רובץ״[‬
‫והבונה ראף שהביאו לפניו היצה״ר ‪-‬‬
‫״בתחילה״ ־ המםיתו ומדיחו בכל מיני‬
‫עמו״‪ ,‬פת רומז לתורה הקדושה‪ ,‬כראי׳‬
‫בםפה״ק‪ ,‬וכן פ״ת גימ׳ תלמו״ר‪ ,‬באמצעות‬
‫התורה יוכל להרחיק מעצמו את היצה״ר‪,‬‬
‫כאמרם ז״ל)קידושין ל‪ (:‬בראתי יצה״ר בראתי‬
‫תורה תבלין כנגדו‪ ,‬ועיקר הזמן לצאת‬
 ‫דגרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫בשו״ת שלו‪ ,‬נדהמים מעוצם ידיעותיו‪ ,‬והכל‬
‫מפני ששינן את לימודו פעמים אין ספור‪ ,‬זהו‬
‫הפי׳ חזרה‪ ,‬וזה לא היה לפני מאות שנים זה‬
‫היה עכשיו ממש לפני המלחמה‪ ,‬חייבין‬
‫ללמוד ולשנן את הלימוד ללא הרף‪ ,‬יומם‬
‫ולילה‪ ,‬והרי למדנו שאין זמן שאינו לא יום‬
‫ולא לילה‪ .‬מי שטעם טעמה של תורה יודע‬
‫שהיא ההנאה הגדולה ביותר שיש בעולם‪,‬‬
‫זולת התורה ומצותיה אין שום הנ או ת‬
‫בעולם! ומי שיוצא חוץ לכתלי הישיבה‪ ,‬כבר‬
‫רואה ער כמה הבל הוא העוה״ז והרודפים‬
‫אחריהם ־ חולים המה! התורה הקדו שה‬
‫והשב״ק‪ ,‬הם מחיים את נפש האדם‪ ,‬ובפרט‬
‫כשיושבים יחד עם עוד יהודים ושדים‬
‫שירות ותשבחות לקל חי וקיים‪ ,‬אין לך‬
‫הנאה גדולה מזו‪.‬‬
‫להם‪ ,‬שהרי מה שייכות יש למצות מזוזה עם‬
‫א ך גם המתמיד בתורת ה ‪ /‬לא יוכל‬
‫להשיג עומק סודותיה ולהרגיש אורה א ם‬
‫אין מחו פנוי וריק מתאוות והרהורים רעים‪,‬‬
‫כידוע מספה״ק‪ ,‬וכאשר פירוש הבני יששכר‬
‫מאמרם ז״ל הנ״ל דמצות נ״ח‬ ‫)מאמר נ‪ ,‬אות ט־‪(.‬‬
‫מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן‬
‫השוק‪ ,‬ד״נר״ רומז לתורה‪ ,‬״מצותה״ מצות‬
‫עיון חכמת התורה‪ ,‬אפשר להשיג המאור‬
‫שבה ע״י ״משתשקע החמה״ מ ש ת שקע‬
‫החמימות מלב איש‪ ,‬היינו חימום ה ת אוו ת‬
‫המתאוה לעבירות‪ ,‬״עד שתכלה רגל מן‬
‫רסד‬
‫נועם זי״ע המבאר את דברי ר׳ טרפון)אבות‬
‫לא ע ל ך המלאכה לגמור ולא אתה‬ ‫פ״ב מט״ז(‬
‫בן חורין לבטל ממנה‪ ,‬שכיון שהתורה אין לה‬
‫גבול וסוף עד ש״לא על ‪ 7‬המלאכה לגמור״‬
‫‪ -‬כיון שבאמת לא שי ‪ 7‬לגמור‪ ,‬לכן אי אתה‬
‫בן חורין לבטל ממנה‪.‬‬
‫כחוריס‪-‬יקריס‪ ,‬זכרו היטב‪ ,‬להגיע‬
‫לידיעת התורה אין די בלימודה לבד‪ ,‬חייבים‬
‫לשננה שוב ושוב‪ ,‬ללא הרף‪ ,‬וע״י השינון ‪-‬‬
‫זוכרים את הלימוד‪ ,‬ושמעתי מאדם נאמן‬
‫בארה״ב על הגאון מבערזאן זי״ע שבזקנותו‬
‫התווכחו שני יהודים בבית מדרשו‪ ,‬אם שי ‪7‬‬
‫מצות מתנות כהונה בזמן הזה‪ ,‬כששמע‬
‫הגאון את ויכוחם אמר להם שיעיינו ב״דרכי‬
‫משה״ בהלכות מזוזה‪ .‬הצעתו לא נראתה‬
‫)סבורים היו כי‬ ‫מתנות כהונה‪ ,‬ולא עיינו כלל‬
‫למחר פגשם‪ ,‬ושאל אותם‬ ‫בזקנותו כבר אינו זוכר(‪,‬‬
‫אם עיינו‪ ,‬הלכו לעיין‪ ,‬ואכן מצאו שם כדברי‬
‫קדשו‪ ,‬וכשסיפרו לו והתפלאו על זכרונו‬
‫גילה להם כי כבר חזר על כל טור וב״י ארבע‬
‫מאות פעמים‪ ,‬והראה להם שעל השו״ע שלו‬
‫ציין ורשם אימתי התחיל בכל פעם‪ - ,‬ובאיזה‬
‫יום סיים‪.‬‬
‫ממילא אין פלא שכל התורה היתה‬
‫מונחת אצלו כעל כף היד‪ ,‬וכשמעיינים‬
‫רפה‬ ‫רברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫כשדדיתי* בארה״ב שמעתי שהבחורים‬ ‫השוק״ כשתכלה רגל מן השוק לגמרי‪ ,‬היינו‬
‫ישבו ולמדו בהתמדה‪ ,‬ברם תמיד יש‬ ‫כשנפסק היצה״ר מן העולם‪.‬‬
‫מיעוטא מיעוטא‪ ,‬שאינו מתמסר כראוי‬
‫ללימוד התורה‪ ,‬וצי ‪ 7‬שגם הם יבינו מהו‬ ‫אולם גם מי שלא טיהר וזיכך נפשו‬
‫מטרת האדם ברידתו לעוה״ז‪.‬‬ ‫מחטאיו ומפגמיו‪ ,‬אל לו למנוע עצמו מעסק‬
‫התורה‪ ,‬וכדאיתא בבנ״י )שם אות י׳( שאף‬
‫והשי״ת יעזור שנוכל לעלות מעלה‬ ‫שמבואר בדברי המקובלים שכל התורה‬
‫מעלה‪ ,‬להיות מוסיף והולך‪ ,‬להוםיף עוד‬ ‫שהאדם לומד בעודו רשע ‪ -‬הוא מוסיף בזה‬
‫ועוד‪ ,‬הן בלימוד‪ ,‬והן בשינון‪ ,‬והן בהקפדת‬ ‫)‪ n’DT‬ד‪,‬‬ ‫כח לסט״א חלילה‪ ,‬ואםמכוהו אקרא‬
‫על שמירת זמני הישיבה‪ ,‬א״א לתבוע מכם‬ ‫‪ 0‬נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים‪ ,‬מ״מ‬
‫שתחזרו על לימודכם ארבע מאות פעמים‪,‬‬ ‫זהו דוקא בעוסק בתורה שלא בחרטה‬
‫אך כמה שאפשר צריכים לחזור שוב ושוב‪,‬‬ ‫מהעוונות שקרמו‪ ,‬והוא קורה ושונה ובועט‪,‬‬
‫וכל כמה שחוזר שארפט מען ז ך אוים די‬ ‫אבל אם הוא מודה ועוזב ומתקרב אל‬
‫קאפ‪ ,‬ואם לא לומדים שוכחים ואז אין לו‬ ‫התורה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬היא תלמדהו רעת א ‪7‬‬
‫חשק יותר ללמוד‪ ,‬וכן צריכים להתעלות‬ ‫לשוב ולטהר נגעי נפשו וגופו‪ ,‬ובזה פי׳‬
‫במדות טובות ואז יהיה לכם טוב כה״י‪.‬‬ ‫מאמרם ז״ל פתילות ושמנים שאין מדליקים‬
‫בהם בשבת‪ ,‬מדליקין בהם בחנוכה‪.‬‬

‫יום ג׳ פ׳ ויגש‪ ,‬ג׳ טבת תשל״ב לפ״ק‬

‫זו? ותירצו דבאותה שעה ששהו ‪ -‬התפללו‬
‫להקב״ה שיסייע להם שבשעה שיתפללו‬
‫תהא תפלתם זכה צלולה וברורה‪ ,‬ללא פניה‬
‫רק בכוונת הלב‪ ,‬ברעותא דלבא‪ .‬וזה מה‬
‫שאמרו חז״ל ‪ -‬חםידים הראשונים היו‬
‫שוהים שעה אחת ומתפללים ‪ -‬ובקשתם‬
‫ותפילתם בשעה זו היתה ־ שיכוונו א ת לבם‬
‫דגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו׳‪.‬‬
‫זקיה״ק ה״אמרי נועם״ זי״ע )נפרשתנו( מביא‬
‫דאי׳ בספה״ק לבאר את דברי חכמינו ז״ל‬
‫)במות ל;( חסידים הראשונים היו שוהין שעה‬
‫אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם‬
‫שבשמים‪ .‬דלכאורה קשה‪ ,‬דבמשנה לא‬
‫נאמר מה עשו החסידים הראשונים בשעה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫וזהו ויגש אליו יהודה‪ ,‬אי׳ במדרש אין‬
‫הגשה אלא תפלה‪ ,‬שבעת שציד ליגש‬
‫ולהתפלל‪ ,‬יאמר קודם תפלתו ‪ -‬בי אדוני‬
‫ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני‪ ,‬היינו באזני‬
‫השי״ת שלא ישלטו זרים חלילה בדיבור‬
‫התפילה שלו‪ ,‬ואל יתר אפך בעבדך על שאני‬
‫מתפלל תפילה כזו‪ ,‬אשר מהראוי שלא יהיה‬
‫באפשרי לדבר דיבורי התפילה אם לא בלתי‬
‫לה׳ לבד כנ״ל‪ ,‬וע״ז מתרץ כי כמוך בפרעה‪,‬‬
‫פירוש כי פרעה ‪ -‬הרומז על הקליפה היא‬
‫כביכול כמוך‪ ,‬דומה בדומה שזה לעומת זה‬
‫עשה אלקים‪ ,‬שהקליפות מתגברות בעולם ‪-‬‬
‫להטעות את האדם ליפול מאמונת אלקי‬
‫עולם‪ ,‬וע״ב אני צריך לתפילה זו מקודם‪,‬‬
‫עכלה״ק‪.‬‬
‫כחוריים‪-‬ייקדים! הנה רב‪ ,‬ראש ישיבה‬
‫תפקידם היא ללמוד את העם ולהדריך‬
‫אותם שיתנהגו בדרך הישר‪ ,‬מתבונן אני‬
‫כמה פעמים אני אומר לכם בכל שבוע דברי‬
‫מוםר‪ ,‬ולמעשה כבר דבר רגיל הוא בכל יום‬
‫ג׳ אומר הרב מומר‪ ,‬הלא זהו תפקידו‪ ,‬הוא‬
‫צי ‪ 7‬לעשות את שלו ואני את שלי‪ ,‬אבל‬
‫תתבוננו לטובת מה אני מדבר הלא רק‬
‫לטובתכם‪ ,‬אני מתפלל להקב״ה ‪ -‬ידבר נא‬
‫עבדך באזני אדוני ־ לעזרנו שיכנסו דברי‬
‫בלב השומעים שיבינו אותי‪ ,‬כי כמוך כ פ ^ ה‬
‫־ כי היצר אינו מניח לו לשמוע‪ ,‬ולמע שה‬
‫רסו‬
‫־ בתפלתם ‪ -‬למקום! וזקני הקדוש ה״אמרי‬
‫נועם״ זי״ע מוםיף וזלה״ק‪ :‬הלא האדם‬
‫מעצמותו‬ ‫שיתעודד בזה‬ ‫מעצמו צרך•‬
‫ית״ש‪,‬‬ ‫הבודא‬ ‫לעבודת‬ ‫להלהיב לבבו‬
‫בדאותו נדולת הבודא אשד בל דיידי אדעא‬
‫בלא חשובין קמיה‪ ,‬ומהדאוי שהאדם יתבטל‬
‫כמעט ממציאות‪ ,‬בפתוח פיו לתת שבח‬
‫והודיה להשי״ת‪ ,‬אשד הוא מחייהו תמיד‬
‫בכל עת ודנע‪ ,‬והשגחתו לא םד ממנו תמיד‪,‬‬
‫ואם כן כמעט לחוצפא יחשב‪ ,‬אם יתפלל‬
‫מקודם שיהיה תפילתו בדעותא דליבא‪ ,‬אך‬
‫היצד הדע מםמא עין האדם בזה‪ ,‬לאשד זה‬
‫לעומת זה עשה אלקים והקליפה שולטת‬
‫ומתגבדת בעולם השפל הזה להטעות את‬
‫האדם‪ ,‬שחלילה יעלה במחשבתו איזה‬
‫מחשבות פיגול‪ ,‬אשד מתנהג הכל בטבע‪.‬‬
‫וכפרט בעוה״ד כשדואים אשד דשעי‪-‬‬
‫הדור המה מצליחים בכל דבדיהם‪ ,‬וזדע‬
‫ישראל ברוכי ה׳‪ ,‬המה דוים ומדולדלים‪ ,‬עי״ז‬
‫יוכל ליפול ח״ו במחשבת ארם איזה פגם‬
‫באמונת השגחות הבורא יתברך‪ ,‬וע״ז צ ר ד‬
‫תפילה ובקשה יתירה שהשי״ת יפקח את‬
‫עיניו ויראה‪ ,‬ובלבבו יבין‪ ,‬כי רק הכל‬
‫בהשגחתו‪ ,‬והוא כל יכול‪ ,‬ומבלעדו הכל‬
‫אפם ואין‪ ,‬ועי״ז יוכל אח״כ להלהיב לבבו‬
‫בעת תפלתו ושיהיה בלתי לה׳ לבד‪ ,‬בכוונה‬
‫רצויה מאד‪.‬‬
‫רסז‬ ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫כ אב לי כששמעתי על אחד הבחורים‪,‬‬
‫שבבוקר היה לו חום גבוה‪ ,‬ובלילה קם‬
‫ממיטתו והלך להדלקת הנרות של הרבי‪,‬‬
‫הלא זהו מעשה חסר״אחריות‪ ,‬בחור לא יכול‬
‫לעשות מה שרוצה‪ ,‬האדם צ ר ך לשמור‬
‫עצמו‪ ,‬בחור שאינו מרגיש טוב אסור לו‬
‫לקום בלי רשות המשגיח‪ ,‬אתם יודעים‬
‫שבטבעי אני פחדן גדול בנוגע לבריאות‬
‫הגוף‪ ,‬בחור זה ‪ -‬השוהה בישיבה ־ נמצא כן‬
‫על אחריותינו‪ ,‬ואם ח״ו יקרה משהו‪ ,‬את מי‬
‫יאשימו‪ ,‬לא אותנו?‬
‫אפילו שרק לאוזן אחד יכנס ויבין כבר כדאי‪.‬‬
‫כודאי* זוכרים אתם את אבי הקרוש‬
‫שליט״א )מ״ל( כאשר היה עוד בכוחו‪ ,‬כיצד‬
‫היה מקפיד על עניני‪-‬סדר‪ ,‬כיצד הקפיד על‬
‫חובת בחורי הישיבה לקיים את כל םדרי‬
‫הישיבה‪ .‬ועוד במה פעמים שמענו ממנו על‬
‫חובת ההכנה לתפילה‪ ,‬בהדגישו פעמים‬
‫רבות כי ללא הכנה‪ ,‬אי אפשר להתפלל‬
‫כראוי‪ ,‬ובפרט בשבת קודש ‪ -‬אי אפשר‬
‫לנשת ישר מהמיטה ל״הכל יורוך״‪...‬‬

‫הנה כשהייתי בחו״ל‪ ,‬פגשתי שם את‬ ‫יש עוד אנשים הזוכרים זאת‪ ,‬כשאבי‬
‫השוהים כאן בישיבה‪,‬‬ ‫)מחו״ל(‬ ‫הורי הבחורים‬ ‫שליט״א )מ״ל( היה גועל את דלת הביהמ״ד‬
‫כ״א מהם שאל והתעניין על התנהגות בנו‪,‬‬ ‫כשהגיעו ל״ידיד נפש״‪ ,‬לא הועילו כל‬
‫ההורים מתגעגעים לילדיהם‪ ,‬אין זה דבר קל‬ ‫טענות‪ ,‬בהדגישו כי אי אפשר לחיות ללא‬
‫לשלוח מהבית ילד‪ ,‬ואעפ״כ הם מוכנים‬ ‫סדר‪ ,‬וענין שמירת הםדרים יש לו עיקר גדול‬
‫לכל‪ ,‬אך ורק מפני שהם מקוים עי״ז לרוות‬ ‫ויסוד גדול בקדושה‪ ,‬ובפרט כשמדובר‬
‫מהם נחת‪ ,‬שלחו אתכם אלינו‪ ,‬אנו מוכנים‬ ‫בבחורי ישיבה‪ ,‬לא יתכן שכ״א יחיה לפי‬
‫לעשות הכל לסייע לכם‪ ,‬אם יש לא׳ מכם‬ ‫הבנתו ולפי לוח‪-‬זמנים שהוא מחליט!‬
‫דברים המפריעים לו‪ ,‬מדי ערב לאחר תפילת‬
‫ערבית אפשר לגשת אלי‪ ,‬או אפשר לגשת‬ ‫אותם יחידים‪ ,‬שאינם שומרים את םדרי‬
‫אל המשגיחים ולדבר עמם‪ ,‬וכראי׳ ב״צעטיל‬ ‫הישיבה‪ ,‬יש להם ברירה‪ ,‬שיהיו בביתם‪,‬‬
‫קטן״ שלכ״א יהיה מישהו שיוכל לדבר אתו‬ ‫ברשות עצמם‪ ,‬שם אף אחד לא יפריע להם‪,‬‬
‫ולהתייעץ עמו‪.‬‬ ‫ויעשו ככל העולה על רוחם‪ ,‬אך לא כאן‬
‫בישיבה‪ ,‬נמצאים הם כאן באחריות אלו‬
‫מחוכת״נו לעשות כל מה שביכולתינו‬ ‫שהם מנהלים את הישיבה ומחובתם לעשות‬
‫בכדי לחנך אתכם‪ ,‬וכדאי׳ בראשית חכמה‪,‬‬ ‫כמו שנצטוו‪.‬‬
 ‫דברי מוס ר ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬ ‫רסח‬

‫י שנ ם אנשים שהם ממש חולים במחל ת‬
‫אי‪-‬סדר‪ ,‬אך לנו אין ברירה! אבי שליט״א‬
‫)מ״ל( העמיד אותי כאחראי על הישיבה‪,‬‬
‫מחובתי לעשות את מלאכתי את המוטל‬
‫עלי‪ ,‬ואני יכול להעיד ברוך השם! רוב רובם‬
‫של הבחורים מתנהג כראוי‪ ,‬אלא שיש‬
‫יחידים‪ ,‬ברם‪ ,‬אני אינני מוותר גם על‬
‫היחידים‪ ,‬בעיני ־ כ״א מכם הוא עולם מלא!‬
‫יש בו נשמה קדושה וצי ‪ 7‬להדריכו כיצד‬
‫צי ‪ 7‬לחיות בעולם! והשי״ת יעזור לנו‬
‫לעשות את כל המוטל עלינו לשם ה׳‪ ,‬ונוכל‬
‫לגשת לעבודתו ולתפילתו באהבה ויראה‪,‬‬
‫לדבקה בו ית״ש‪ ,‬והשי״ת יעזור שנזכה לדרך‬
‫החיים‪ ,‬באמת לאמתו‪ ,‬ונזכה מהרה לביאת‬
‫משיח צדקנו בב״א‪.‬‬
‫בשער האהבה‪ ,‬מאחד החסידים שאמר‪,‬‬
‫שכמו שיש חוב להציל את חבירו העומד‬
‫ליפול לתוך הבור‪ ,‬כך יש להציל את נפש‬
‫האדם שלא תיפול לבור‪ ,‬יש בחורים‪,‬‬
‫שמאחר והם עדיין צעירים‪ ,‬אינם מבינים‬
‫עדיין את חומרת ההתנהגות של חיים ללא‬
‫סדר‪ ,‬אך אנו בשליחיו של הרבי שליט״א‬
‫)זצ״א‪ ,‬מחובתינו לעשות את כל המוטל עלינו‬
‫ולכוין את הבחורים לדרך הנכונה‪ ,‬לשמור‬
‫על הסדר‪ ,‬על זמני הישיבה‪ ,‬ועל הנקיון‪ ,‬הן‬
‫בביהמ״ד והן בחדרי הלינה‪ ,‬אכן העמידו‬
‫אנשים שינקו את החדרים‪ ,‬אך המנקים הללו‬
‫אינם עבדים שלכם‪ ,‬ואל תוסיפו עליהם‬
‫עבודה‪ ,‬אל תשכחו! אינכם בעלי‪-‬בתים על‬
‫החדרים‪ ,‬ומחובתכם להתנהג בהתאם‪.‬‬

‫יום ד פ' דחי‪ ,‬י״א טבת תשל״ב לפ״ק‬

‫עיניו אל אשת אדוניו ‪ -‬וזהו ראובן בכורי‬
‫אתה כוחי וראשית אוני‪ ,‬״ראובן״ הוא ראו­‬
‫בן‪ ,‬ראו היינו הראיה‪ ,‬ובן ‪ -‬היינו הלב‪ ,‬וכדאי׳‬
‫בזוה״ק בינה דא ליבא‪ ,‬שני הדברים הללו ‪-‬‬
‫העינים והלב ‪ -‬״בכורי אתה״ העיקר כ ח‬
‫וראשית עבודת הישראלי‪ ,‬וע״כ י״ל שמפני‬
‫כך היה יוסף נקרא ״אברך״ נוט׳ ד או כן‬
‫ב׳כורי א׳תה כ׳וחי‪ ,‬שהוא היה גדור כשני‬
‫הדברים הללו‪ ,‬לשמור עין ולב להנצל מכ ל‬
‫רע ולקדש עצמו מאוד‪.‬‬
‫זקייה״ק ה״אמרי נועם״ זי״ע מבאר)בד״ה‬
‫א״י ראובן בכרי אתה( הכתוב • ראובן בכורי אתה‪,‬‬
‫עפ״י דבריהם ז״ל )ירושלמי ברכות א׳ ה׳( עינא‬
‫וליבא תרי סרסורא דעבירה‪ ,‬דאדם החפץ‬
‫את‬ ‫להתקדש ולהתעלות‪ ,‬עליו לקדש‬
‫העינים ‪ -‬הראיה‪ ,‬ומחשבה שבלב‪ ,‬ועי״ז ינצל‬
‫מכל פתויי היצר‪ ,‬וזהו הראשית והמפתח‬
‫לכניסה אל הקדושה‪ ,‬וכן מצינו ביוסף‬
‫הצדיק‪ ,‬צדיק יסוד‪ ,‬שהחל בדרך זו‪ ,‬שהיה‬
‫טהור עינים מראות ברע‪ ,‬שלא רצה לישא‬
‫רסט‬ ‫דגדי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫התורה‪ p ,‬הוא אחריה‪ ,‬ואין צ ר ך לבקשו‬ ‫יוכל האדם לקדש את עיניו‬ ‫וכייצד‬
‫שילמד תורה‪ ,‬שהרי יש לו חיות ממנה‪.‬‬ ‫ולמנוע מהם מלהביט במקומות שאין צ ד ך‬
‫להביט בהם? עי׳ בספה״ק ״אמדי נועם״‬
‫בםפה״ק חובות הלבבות‬ ‫וכמבואר‬ ‫שופטים‪ ,‬ד״ה בפםוק ודאית םום ודכב עם‬
‫שער חשבון הנפש‪ ,‬פרק נ׳ חשבון ד׳‪ ,‬הכותב‬ ‫רב ממך‪ ,‬ומביא שם את דבדי דש״י הקדוש‬
‫שם וזלה״ק; שיחשוב עם נפשו בגודל טובת‬ ‫על פסוק זה ־ בעינך הם רב אבל בעיני אינם‬
‫האלקים עליו‪ ...‬בתורה נכבדת ונאמנה‬ ‫רב‪ ,‬ומבאר ענין זה עפ״י מה דאי׳ בםפה״ק‪,‬‬
‫להמיר עורונו ולבער םכלותו ולהאיר עיניו‬ ‫עם רב ממך‪ ,‬ררומז לקליפות שהם באים‬
‫ולהקריבו אל רצון אלקיו‪ ,‬ותודיענו )ר״ורה‬ ‫ממך רח״ל‪ ,‬שע״י פגם אות ברית נתהוו‬
‫תודיע לו( אמיתת בוראו ומה שהוא חייב לו‪,‬‬ ‫הקליפות‪ ,‬המתלבשים בגופים של אומות־‬
‫אשר בו תושלם הצלחתו בשני העולמות‪,‬‬ ‫העולם ולוחמים אתך‪ ,‬וכידוע‪ ,‬עיקר החטא‬
‫כמו שכתוב )תהלים יט‪ ,‬ח( תורת ה׳ תמימה‬ ‫הקליפות בא ע״י המתבלות אמורה‪ ,‬ומדוע‬
‫משיבת נפש ‪ -‬פקודי ה׳ ישרים משמחי לב‪,‬‬ ‫האדם נכשל בזה? מפני ששוכח שהעינים‬
‫)ר‪a‬ורה הקרושה(‬ ‫ויחשוב בנפשו‪ :‬אילו היתה‬ ‫אינם שלו‪ ,‬אלא של הקב״ה! וזמ״ש ״בעינך״‬
‫נעדרת ממנו‪ ,‬אחר שהכיר את מעלתה‪,‬‬ ‫־ אם אתה מדמה בנפשך שהעינים הם‬
‫)והחזיר לו‬ ‫ואח״ב נזדמן לו אדם שהועילו בה‪,‬‬ ‫שלך‪ ,‬ואתה יכול לעשות בהם ככל העולה‬
‫אח אור דחורה( ההיתה ראויה השתדלותו‪,‬‬ ‫על רוחך‪ ,‬אזי הם רב ־ הקליפות רבים רח״ל‪.‬‬
‫וההיתה יכלתו מםפקת להשלים הודאתו‬ ‫אבל בעיני‪ ,‬אם תדע ותבין שהעינים אינם‬
‫ושבחו על זה? עיי״ש באריכות‪.‬‬ ‫שלך‪ ,‬אלא ניתנו לך כפקדון מאת יוצר־‬
‫האדם‪ ,‬אזי ממילא לא תבשל בראיות‬
‫זוהי האמת‪ ,‬אין לנו מושג כמה‬ ‫אכן‪,‬‬ ‫אמורות‪ ,‬והקליפות לא יהיו ח״ו רבים‪.‬‬
‫היטיב עמנו הבוכ״ע‪ ,‬ואיזה חמד גדול עשה‬
‫עמנו שנתן לנו את התורה‪ ,‬כי מבלעדיה‪,‬‬ ‫להומיף בד״א‪ ,‬עומדים אנו‬ ‫וחשבתי‬
‫איזה חיים היה לנו? ומי שמתבונן באמת‬ ‫כשבוע לאחר תום ימי החנוכה‪ ,‬הימים‬
‫בטוב התורה‪ ,‬זוכה לכוחי וראשית אוני‪,‬‬ ‫שבהם מתגלה אור הגנוז בתורה‪ ,‬ראו־בן‪,‬‬
‫לקדושה וטהרה‪.‬‬ ‫״בן״ היינו בינה‪ ,‬״ראו״ אתוון ״אור״‪ ,‬אור‪-‬‬
‫התורה‪ ,‬צ רך להתבונן באור התורה‪ ,‬ובטובו‪,‬‬
‫חז״ל אמרו)אבית פ״ב מ״ב( רבן גמליאל בנו‬ ‫וכאשר האדם זוכה ומרגיש ורואה את אור‬
 ‫דבריי מוס ר ־ מכ״ק מרן אדמד״ר שליט״א‬ ‫ער‬

‫עבירה‪ ,‬יתכן שהוא נהנה באותו רגע‪ ,‬אבל‬ ‫של רבי יהודה הנשיא אומר‪ :‬יפה תלמוד‬
‫אח״כ הוא מתחרט‪.‬‬ ‫תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת‬
‫עוון! מובן מאליו שהתורה הקדושה היא‬
‫ה ד ה ״ ק מבערזאן זצ״ל‪ ,‬בםפרו תכל ת‬ ‫הדרך הטובה ביותר להכנעת היצה״ר‬
‫מרדכי‪ ,‬בפ׳ ויחי‪ ,‬עה״פ וירא מנוחה כי טוב‬ ‫ולכטלו‪ ,‬והפועלים שאינם יכולים להתעמק‬
‫ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול‪,‬‬ ‫התעםקותו‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫בלימוד‬ ‫היום‬ ‫כל‬
‫מאר ‪ 7‬ומבאר את ההבדל שבין עמל התורה‬ ‫בעכודה ‪ -‬משכחת עוון‪ ,‬אך בחור בישיבה‪,‬‬
‫להנאות העוה״ז‪ ,‬הנאות העוה״ז הם דבר‬ ‫שאינו עובד‪ ,‬אם אינו משקיע את עצמו‬
‫קל‪ ,‬דבר שיש בו טוב״רגעי‪ ,‬אך אין זה נעים‪,‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬מה יםייע לו להכנעת‬
‫כי האדם נותר עם ריקנות‪ ,‬משא״כ עבוד ת‬ ‫היצה״ר‪ ,‬וזאת בנוםף במה שאין בעולם‬
‫ה׳‪ ,‬הגם שיש בה קשיים‪ ,‬כי האדם שעובד‬ ‫הנאה כהנאת התורה‪ ,‬כי היא ההנאה‬
‫את ה׳‪ ,‬וקם באשמורת הבוקר‪ ,‬כאשר בחוץ‬ ‫הגדולה ביותר‪ ,‬הנאה תמידית ונצחית‪ ,‬שהרי‬
‫יש קר ויש םופת‪-‬שלג‪ ,‬אך זהו בבחי' ״כי‬ ‫שאר ההנאות שבעולם‪ ,‬ההנאות הגשמיות‬
‫נעמה״ זה נעים‪ ,‬וזה נותן לאדם הרג שה‬ ‫אינן נצחיות • חולפות כצל עובר‪ ,‬לא נותר‬
‫טובה‪ ,‬וכשהאדם מתבונן בכך‪ ,‬ויט שכמו‬ ‫לאדם מהן מאומה‪ ,‬משא״כ הנאת התורה‪ ,‬זו‬
‫לסבול‪.‬‬ ‫היא הנאה נצחית‪ ,‬הנאה שמועילה לארם‪.‬‬

‫טוב וכמה נעים לאדם‪ ,‬שאינו ניגש‬ ‫כמה‬
‫לתפלה ללא הכנה‪ ,‬אלא לומד כמה ש עו ת‬
‫לפני התפלה‪ ,‬ומתכונן לתפלה כראוי‪ ,‬הל א‬
‫תפלתו נעימה עריבה ומתוקה‪ ,‬וכי יש יותר‬
‫טובה מזה בעולם? אלא שאדם שרוצה‬
‫להגיע לרוחניות‪ ,‬להנאה האמיתית‪ ,‬חייב‬
‫הוא לגדור את עצמו‪ ,‬לעשות גדרים וסייגים‪,‬‬
‫והם העומדים בפני היצה״ר‪.‬‬
‫להנאתך‪ ,‬תבחר לעצמך הנאות כאלה שהן‬
‫ב״תכלת מרדכי״ בפר שתנו‪,‬‬ ‫וכמכואד‬
‫בין‬ ‫רובץ‬ ‫גרם‬ ‫חמור‬ ‫יששכר‬
‫זקני הקדוש ה״אמרי נועם״ בפ׳‬ ‫וכדברי‬
‫לך לך‪ ,‬בתחילת הפרשה‪ ,‬עה״פ לך לך‬
‫להנאתך‬ ‫שם‪:‬‬ ‫ברש״י‬ ‫ואיתא‬ ‫מארצך‪,‬‬
‫ולטובתך‪ ,‬ומבאר דיש כאן רמז לאדם‪ ,‬שלא‬
‫ירדוף אחר ההנאות והתאוות הגשמיות‪ ,‬כי‬
‫טובתן והנאתן אינן תמידיות‪ ,‬והטוב האמתי‬
‫הוא זה שעומד לעד‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‪ :‬גמירי‪,‬‬
‫טבא לא להוי בישא)שאק יוצא ממנו שום רע( וזהו‪:‬‬
‫לטובתך! שיהיו טוב נצחי ותמידי‪ ,‬וזהו רק‬
‫עה״פ‪:‬‬ ‫כשעושה את רצון ה׳‪ ,‬משא״כ מי שעושה‬
‫רעא‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ר שליט״א‬

‫םיחון‪ ,‬שילמדו משגיאותיו של מואב‪ ,‬וישמרו‬ ‫בין‬ ‫עומד‬ ‫ברש״י;‬ ‫ואי׳‬ ‫המשפתיים‪,‬‬
‫)עיי״ש‬ ‫על הגדרים והסייגים‪ ,‬על ה״גבולות״‬ ‫התחומים! ומבאר שם כוונת רש״י הוא‪,‬‬
‫באריכות(‪.‬‬ ‫שהיצה״ר ממתין ליד ה״גדרות״‪ ,‬שמיד‬
‫כששוברים את הגדרים וסייגים‪ ,‬מיד מופיע‬
‫חשבון‪ ,‬שהאדם לא יתן אימון‬ ‫כואו‬ ‫הוא‪ ,‬והוא רוצה להיות ה״מחותך הגדול‬
‫במהלך החיים‪ ,‬אלא יערוך לעצמו חשבון־‬ ‫שם‪ ,‬וזהו‪ :‬יששכר חמור גרם‪ ,‬החומ״ר גורם‬
‫נפש תמידי‪ ,‬לחשב שכר עבירה כנגד‬ ‫לכך שהיצה״ר עומד בין ה״תחומים״‪,‬‬
‫הפסדה והפסד מצוה כנגר שכרה! לחשב‬
‫היטיב את כל מעשי האדם‪ ,‬לברוח אפילו‬ ‫בארו בספה״ק את הפסוק )איכה א‪ ,‬ג(‬ ‫וכן‬
‫מעבירה קטנה‪.‬‬ ‫כל רודפיה השיגוה בין המצרים‪ ,‬ע״י שבירת‬
‫הגדרים והסייגים‪ ,‬עי״ז משיגים את האדם‬
‫י ש בחורים העושים לעצמם גדרים‪,‬‬ ‫הרודפים שלו‪ ,‬היצה״ר!‬
‫ללמוד ברציפות שעתיים או שלש‪ ,‬לימוד‬
‫רצוף‪ ,‬ללא הפסק כל שהוא‪ ,‬וגם אם חברו‬ ‫הרבי ר׳ יהונתן זצ״ל‪ ,‬בספרו הקדוש‬
‫בא ורוצה לשוחח עמו באמצע הלימוד‪,‬‬ ‫יערות דבש )ח״א דרוש ה׳(‪ ,‬מבאר את הכתוב‬
‫דוחה הוא אותו בעדינות‪ ,‬ומראה לו כי אינו‬ ‫בפ׳ חקת )במדבר כא‪ ,‬מ( כי חשבון עיר פיתון‬
‫יכול להפסיק את הלימוד! הלא זהו ריווח‬ ‫מלך האמורי היא‪ ,‬והוא נלחם במלך מואב‬
‫עצום! אין לכם מושג מה גדול ההבדל בין‬ ‫הראשון ויקח אח כל ארצו מידו‪ ,‬ומבאר‬
‫לימוד רצוף ללימוד שאינו רצוף‪ ,‬זהו הבדל‬ ‫בדרך זו‪ ,‬דהנה מי שרוצה לשמור על מדינה‬
‫עצום‪ ,‬והריווח הגדול היותר הוא ‪ -‬דחיית‬ ‫־ שלא יכבשנה השונא‪ ,‬עליו לשמור היטב‬
‫היצה״ר‪ ,‬הרובץ בין ״המשפתיים״‪ ,‬הגדרים‬ ‫עבולות המדינה‪ ,‬וכך תישמר כל המדינה‪,‬‬
‫והסייגים שהאדם עושה‪ ,‬סוגרים את הדלת‬ ‫אך בו ברגע שמזניחים את הגבולות‪ ,‬השונא‬
‫בפני היצה״ר‪.‬‬ ‫חודר פנימה‪ ,‬וכובש את כל המדינה‪ ,‬וזה‬
‫היה במואב‪ ,‬שלא הבין זאת‪ ,‬ומיתון חדר‬
‫סוף הרי עסק התורה אינו יותר‬ ‫סוף‬ ‫לתוך המדינה דרך הגבול‪ ,‬ועי״ז ‪ -‬ויקח את‬
‫גרוע מעניני מסחר‪ ,‬כשמדובר בפרנסה‪,‬‬ ‫המושלים‬ ‫המושלים‪ ,‬וכדרשת חז״ל‪ ,‬־‬
‫האדם אינו עצל ואינו מתבטל‪ ,‬ועושה כל‬ ‫ביצרם‪ ,‬מה הם אומרים? בואו חשבון! בואו‬
‫מה שביכלתו בכרי להרויח ממון‪ ,‬וא״כ‬ ‫ונחשוב חשבונו של עולם‪ ,‬תבנה ותכונן עיר‬
 ‫דבריי מו ס ר ־־ מכ״ק מרן אדמו״ר שלייט״א‬ ‫ערב‬

‫שצריכים ללמוד את השו״ע עם המקורות‪,‬‬ ‫עאכו״ב כשמדובר בתורת ה׳‪ ,‬שצי ‪ 7‬לרדוף‬
‫שידעו ויבינו המקור לכל דין‪ ,‬ומה סברתו‪.‬‬ ‫אחריה‪ ,‬בחום ובקור‪ ,‬ולהשקיע עמל ויגיעה‬
‫ברכישתה‪ .‬היצה״ר ־ כדרכו מנצל את‬
‫אי' בחז״ל )ביצה טז‪ (.‬ביום השביעי‬ ‫הנה‬ ‫החומר שבאדם‪ ,‬את יסוד העפר שבו‪ ,‬מכנים‬
‫שבת וינפש‪ ,‬כיון ששבת וי אבדה נפש‪ ,‬ע״כ‬ ‫בו עצלות וכבדות‪-‬גוף למונעו מלעלות‬
‫מדי שבוע ‪ -‬במוצאי שב״ק‪ ,‬הלילה ארוך‪ ,‬יש‬ ‫מעלה בתורה ועבודת הבורא‪ ,‬וחייבים‬
‫זמן די והותר‪ ,‬אשב עם שתי כיתות‬ ‫לעשות הכל להתגבר על העצלות‪.‬‬
‫הגבוהות‪ ,‬ונשוחח בענינים שבשו״ע או״ח‬
‫בלימוד השבועי‪ .‬אין זה מבחן אלא שיחה‪,‬‬ ‫עם המשגיח והתברר שיש‬ ‫מכרתי‬
‫וע״י שנעסוק בתוה״ק ונחזור השו״ע‪ ,‬יהיה‬ ‫יחידים שהזניחו מעט את לימוד‪-‬הבקיאות‬
‫לנו חיות ושמחה‪.‬‬ ‫ואת לימוד השו״ע‪ ,‬דעו לכם כי אינני מוותר‬
‫בשום אופן‪ ,‬נקבע שכל בחור חייב ללמוד‬
‫שנבין ונתעמק באור התורה‪,‬‬ ‫ראו‪-‬בן‪,‬‬ ‫שיעור פשוט ‪ -‬שני דפים לשבוע‪ ,‬ואין כל‬
‫עי״ז נדבק בה ונרוץ אחריה‪ ,‬ולא יצטרכו‬ ‫ספק שכאו״א יכול לעמוד בזה‪ ,‬וכן לגבי‬
‫לעורר לנו שנלמד אותה‪ ,‬ובזכות הרגשת‬ ‫שו״ע או״ח‪ ,‬לא יתכן שבחור לא ידע‬
‫טעם התורה‪ ,‬נזכה לטוב הנצחי‪ ,‬בזה ובבא‬ ‫הלכות! והחלטנו להקציב כל יום זמן שבה‬
‫כל הימים‪.‬‬ ‫ילמדו את שני הלימודים הללו‪ ,‬וכמובן‬

‫יום כ׳ פ׳ וארא‪ ,‬כ״ג טבת תשל״ב לפ״ק‬

‫תנועותיו תמיד‪ ,‬הנכון היה לו לע שות דבר‬ ‫בספה״ק חובות הלבבות‪ ,‬שער חשבון‬
‫שימאסהו האדם ההוא השומר עליו‪ ,‬וכל‬ ‫הנפש‪ ,‬פ״ג חשבון העשירי‪ ,‬חשבון האדם‬
‫שכן אם )המשקיף( הוא אדונו‪ ...‬וכו' עיי״ש‬ ‫עם נפשו בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו‪,‬‬
‫באריכות‪.‬‬ ‫ושהוא רואה אותו‪ ,‬וזוכר כל מעשיו‪ ,‬ומה‬
‫שעובר על לבו מן המחשבות הטובות‬
‫בחוריימ‪-‬ייקדיס! סוף מע שה ב מ ח שב ה‬ ‫והרעות‪ ,‬ויהיה מפחד תמיד ממנו‪ ,‬ומשתדל‬
‫תחילה‪ ,‬הכל מתחיל בכח המח שבה‪ ,‬וצריך‬ ‫לתקן נגלהו ונסתרו לאלקים יתברך‪ ,‬וימשל‬
‫לקדש את שניהם‪ ,‬הן את המעשים והן א ת‬ ‫בזה‪ ,‬אלו היה משקיף עליו ארם ושומר‬
‫רעג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬

‫התם דהתואר מדבר אין כוונתו‬ ‫ומבאר‬
‫על כח־הדיבור גרידא‪ ,‬אלא דמדבר היינו‬
‫מנ היג )וכמו שאמרו סנהדרק ח‪ .‬־ דבר אחד לדור(‬
‫וכשהאדם שולט על עצמו‪ ,‬עושה רק‬
‫מעשים טובים ונמנע מעשות דברים רעים‪,‬‬
‫ראוי הוא לתואר מדבר‪ ,‬ואם האדם אינו‬
‫מקדש עצמו כראוי‪ ,‬ואכילתו כאכילת‬
‫בהמה‪ ...‬ושינתו היא כשינת בהמה‪ ...‬כיצד‬
‫ינתן לו תואר זה? ‪ -‬וסיים שם וידוע אשר‬
‫חודש טבת ושבט שהם ימי שובבי״ם‪,‬‬
‫מסוגלים לתיקון מע שה הבהמיות ולהעלות‬
‫הכל אל הקרושה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫עפ״י אמרם ז״ל)חגעחטז‪ (.‬ששה דברים נאמרו‬
‫רבים צי ‪ 7‬האדם להשקיע‬ ‫כוחות‬
‫גם‬ ‫באכילתו‪,‬‬ ‫יתגשם‬ ‫שלא‬ ‫בעבודתו‪,‬‬
‫בישיבה בעידן האכילה‪ ,‬אפשר להכיר את‬
‫מהות־הבחור‪ ,‬ע״י הגישה שלו לאכילה‪,‬‬
‫האם היא בעדינות‪ ,‬או שהוא מאבד את‬
‫עשתונותיו‪.‬‬
‫כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪,‬‬ ‫והנה‬
‫והדרך להשתחרר מכבלי היצה״ר היא‪ ,‬ע״י‬
‫לימוד ספרי יראה ‪ -‬וחסידות‪ ,‬המפתחים את‬
‫כח המחשבה של האדם‪ ,‬שידע שתמיד צר ‪7‬‬
‫לחשב את התוצאה של כל דבר ודבר‪- ,‬‬
‫שיחשוב‪ ,‬מה אומרים בשמים על מע שה זה‪,‬‬
‫האם מרוצים שם מהתנהגותי‪ ,‬או שמא ח״ו‬
‫לא? וכן צי ‪ 7‬להתבונן שמא אינני מתח שב‬
‫המחשבה‪ ,‬ובפרט עתה בעמדינו בימי‬
‫השובבי״ם‪ ,‬הימים שיש בהם סגולה מיוחדת‬
‫‪ -‬לתקן את מעשה הבהמיות ולהתקדש‬
‫בקדושת היסוד‪ ,‬ואז יהא האדם ראוי לתואר‬
‫הניתן לו‪ ,‬הדרגה הגבוהה ביותר שיש בעולם‬
‫)מהרתוח ‪ -‬רומם ‪ -‬צומח■ חי • מדבר( דרגת המדבר‪.‬‬
‫זקני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‬ ‫וכדברי*‬
‫בפרשתנו‪ ,‬עה״פ והפלה ה׳ בין מקנה ישראל‬
‫בין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל‬
‫דבר‪ ,‬ורייק‪ ,‬רהול״ל ולא מת מכל מקנה‬
‫ישראל אחד‪ ,‬ומבאר ענין זה בדרך המוסר‪,‬‬
‫באדם‪ ,‬שלשה כבהמה‪ ,‬אוכלים ושותים‬
‫כבהמה פרין ורבים כבהמה וכי‪ ,‬כי עיקר‬
‫בריאת אדם היה בזה האופן דוקא שהוא‬
‫מוכרח לעשות כמעשה בהמה‪ ,‬ובזה יקדש‬
‫עצמו במותר‪ ,‬ואף מעשה בהמה יעשה‬
‫בהשכל ודעת לעבודתו‪ ,‬ובזה נחשב הוא‬
‫לארם‪.‬‬
‫הקדוש מביא שם מה שהקשו‪:‬‬ ‫וזקד‬
‫מדוע מכונה האדם בתואר מדבר‪ ,‬הלא גם‬
‫לבעלי‪-‬חיים יש שפת‪-‬דיבור משלהם‪ ,‬ואי‬
‫משום שהם אינם מבינים את שפת־האדם‪,‬‬
‫הלא גם האדם אינו מבין את שפתם‪ ,‬ומדוע‬
‫ניתן התואר מדבר לאדם?‬
 ‫רברי מוס ר ‪ -‬מב״‪7‬ן מרן אדמו״ד שליט״א‬ ‫רעד‬

‫לכם רשות עליו‪ ,‬ועאכו״ב שאין לאף א חד‬ ‫כראוי בעובדים)הנקיק( שבישיבה‪ ,‬מי שאין בו‬
‫רשות להתאים מפתחות למנעולים‪.‬‬ ‫עדינות‪ ,‬לא תיקן את מדותיו עושה מה‬
‫שרוצה‪ ,‬מדוע שהלה יצטרך לעבוד עבודה‬
‫ברור! ־ ההורים שולחים א ת‬ ‫שייהא‬ ‫קשה בגללך? הלוא אתה קרוץ מחומר ותו‬
‫הבחור לישיבה‪ ,‬מדוע? שהם חפצים שיקנה‬ ‫לא! מה שברור‪ ,‬שזה נובע מגאוה ומחוסר‬
‫בישיבה תורה ויראת״שמים ומידות טובות‪,‬‬ ‫מדות טובות‪ ,‬הגאוה היא שורש הרע של כל‬
‫ואם אכן עושה כן‪ ,‬גורם נח״ר הן להוריו והן‬ ‫חש‬ ‫אינו‬ ‫ולכן‬ ‫גאותן‬ ‫הוא‬ ‫המידות‪,‬‬
‫הבחור לדעת שבחור‬ ‫לנו‪ ,‬ואכן‬ ‫במגרעותיו‪ ,‬וסבור ש״כל העולם שלו״ לכן‬
‫מישיבת ויז׳ניץ צ רך להיות מסולת נקיה ‪-‬‬ ‫הוא מזלזל באחרים‪ ,‬וכמו שבני אדם רגילים‬
‫זעמל מעהל ראם בעסטע ‪ -‬תורה ויראת‬ ‫לכנות זאת‪ ,‬שהוא ״מצפצף״ על כולם‪ ,‬וכ״ז‬
‫שמים ומדות טובות‪ ,‬שאח״ב יאמרו הבריות‬ ‫תוצאה של מיעוט לימוד ספרי יראה‪ ,‬דעו‬
‫‪ -‬ראו אברך זה למד בויז׳ניץ‪ ,‬כמה תורה‬ ‫א״א להיות ערליכער יוד בלא תיקון המרות‪.‬‬
‫ויראת שמים יש בו‪ ,‬ראו ה א ך הוא מתפלל‪,‬‬
‫פירט אפ א שב״ק‪ ,‬שומר פיו ולשונו‪ ,‬ואכן‬ ‫מיי שלומד ספרי יראה יורע שאסור‬
‫ברוך השם! רובא דרובא עושים כן‪ ,‬אך לא‬ ‫להכאיב ולצער את אף אחד‪ ,‬ועאכו״ב את‬
‫נוותר גם על יחידים!‬ ‫אלו שעמלים עבורי‪ ,‬ובכלל זה הנהלת‬
‫הישיבה‪ ,‬וכי זה דבר קל ומילתא זוטרתא?‬
‫לגדל תלמידים כאלו‪ ,‬שכולם‬ ‫רצוניינו‬ ‫ומדוע שבחור לא יחשוב‪ :‬עמלים עבורי‪,‬‬
‫ישתעשעו בהם ויאמרו‪ :‬הלא הם זרע ברך‬ ‫הרבה יגיעה משקיעים ער שמצליחים לגייס‬
‫ה׳! וכלשון חז״ל )יומא פו‪ (.‬שיהא שם שמים‬ ‫תקציב להוצאות הישיבה‪ ,‬מגישים לי הכל‪.‬‬
‫מתאהב על ידך‪ ,‬שיהא קורא ושונה ומ שמ ש‬ ‫ואם קובעים זמנים לסדרי הישיבה‪ ,‬סבור‬
‫תלמידי חכמים‪ ,‬ויהא משאו ומתנו בנחת ע ם‬ ‫הוא שזה לא מחייב אותו‪ ,‬היתכן? מדובר‬
‫הבריות)ואז( מה הבריות אומרות עליו‪ :‬אשרי‬ ‫אמנם ביחידים‪ ,‬אך אינני יכול לחשות‪ ,‬כל‬
‫אביו שלמדו תורה! אשרי רבו שלמדו תורה ן‬ ‫יחיד הוא עולם מלא! אכן‪ ,‬הנהלת הישיבה‬
‫אוי להם לבריות שלא למדו תורה! פלוני‬ ‫עושה הכל להגיש לבחור את כל הדרוש לו‪,‬‬
‫שלמד תורה‪ ,‬ראו כמה נאים דרכיו‪ ,‬כ מ ה‬ ‫אך בל תשכחו! אינכם בעה״ב על רכוש‬
‫מתוקנים מעשיו וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫הישיבה‪ ,‬והוא אינו שלכם‪ ,‬ואתם זקוקים‬
‫לבמשת רשות לכל דבר או שינוי שלא ניתן‬
‫ערה‬ ‫דברי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדנוו״ר שליט״א‬

‫יראה ואורה‪ ,‬אברכים קדושים השומרים הן‬ ‫עתה בימי השובבי״ם‪ ,‬צריך להלחם עם‬
‫על מעשיהם והן על דיבורם והן על‬ ‫הבהמה‪,‬‬ ‫מעשי‬ ‫את‬ ‫לקדש‬ ‫היצה״ר‪,‬‬
‫מחשבתם‪ ,‬ובזכות זה נזכה שהקב״ה יושיע‬ ‫להתקדש ולהטהר‪ ,‬להגביר את התמדת‬
‫את כולם‪ ,‬בכלל ובפרט שהרבי שליט״א‬ ‫התורה ולתקן את המידות‪ ,‬לזכך את‬
‫)מ״ל( יבריא לגמרי‪ ,‬ונזכה לעלות מעלה‬ ‫המחשבות שבראש‪ ,‬לעשות חשבון־נפש‬
‫מעלה בתודה וידאה ומידות טובות ובמהרה‬ ‫תמ ‪T‬י מרי יום ביומו‪ ,‬עי״ז יכיר ויבחין מה‬
‫נזכה לביאת הנואל צדה בב״א‪.‬‬ ‫לא‪-‬טוב אצלו‪ ,‬ולמחרת ‪ -‬ישפר ויתקן את‬
‫הטעון תיקון‪ ,‬ולהיות כאותם אברכים המלאי‬

‫יום ג' פ׳ יתרו‪ ,‬ט״ז שבט תשל״ב לפ״ה‬

‫הבעש״ט הקדושים‪ ,‬מעניני עבודת ה׳‬ ‫עוממם אנו בימי השובבי״ם‪ ,‬כידוע‬
‫וכדומה‪ ,‬הוא האזין והקשיב ובלע כל מילה‪,‬‬ ‫מטרת הימים הללו לקדש לטהד ולזכך את‬
‫אך בו בדגע שהתחילו לדבד מענינים‬ ‫האברים‪ ,‬לתקנם שיעשו אך ורק את רצון‬
‫אחדים‪ ,‬מיד היה נדדם‪ ,‬דבדים שלא היו‬ ‫הבורא‪ ,‬יש הטועים וםבורים כי זוהי מלאכה‬
‫לשאיפת חייו לא היו אזניו קולטות‪ ,‬לא היו‬ ‫קלה‪ ,‬אך טעות גדולה בידם‪ ,‬מי שמנסה‬
‫עבודו! ולאו דווקא דיבודי לשון־הדע‪ ,‬אלא‬ ‫לתקן אבד אחד‪ ,‬ודואה כמה קשיים עומדים‬
‫כל דיבוד שלא יכלו להפיק ממנו תועלת‬ ‫בדרך זו‪ ,‬רק הוא יכול להבין כמה קשה‬
‫לעבודת הבורא ‪ -‬לא היו עבודו! זוהי‬ ‫לאדם לתקן את כל רמ״ח אבריו ושם״ה‬
‫מדדיגה עצומה‪ ,‬והיא נובעת מיגיעה דבה!‬ ‫ג ‪T‬יו‪ ,‬עמל רב ויגיעה רבה צר ‪ 7‬להשקיע עד‬
‫יגיעה של עבודת הבודא‪.‬‬ ‫שזוכים להגיע למטרה זו‪ ,‬האדם נתברך‬
‫באברים רבים‪ ,‬ובכל אבר ־ עבודה רבה‬
‫הללו הובאו בחובה״ל‪ ,‬בשעד‬ ‫וכדברים‬ ‫מיוחדת עד שמגיעים אל המטרה ‪ -‬לזככו‬
‫הפרישות פ״ה‪ ,‬וזלה״ק‪ :‬וראוי לך שתשתדל‬ ‫כראוי‪.‬‬
‫לאסור חושיך )לקשור את החושים( ותנועות‬
‫אבר ‪ 7‬הנראים‪ ,‬כמו שאספר לך‪ ,‬והוא‪:‬‬ ‫ז״ל‬ ‫הרב החסיד ר׳ מרדכי הנא‬ ‫הנה‬
‫שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום‬ ‫זכיתי להכירו רק בימי זקנותו‪ ,‬זכורני‪ ,‬כי כל‬
‫שפת ‪) 7‬לבלום • לעצור( ותפדוש מן הדברים‬ ‫מתלמידי‬ ‫הצדיקים‪,‬‬ ‫אימת שדיברו מן‬
 ‫דברי מוס ר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רעו‬

‫זקני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‬ ‫וכמ״ש‬ ‫הבטלים‪ ,‬עד שתהיה בעינ ‪ 7‬הנעת )הזזת(‬
‫בפרשתנו‪ ,‬עה״פ עתה ידעתי כי גדול ה ‪/‬‬ ‫האבר הכבד ש ב א ב רי ־ יותר קלה מהנעת‬
‫ואיתא ברש״י שם‪ :‬מכירו הייתי לשעבר‬ ‫לשונך‪ ,‬כי הלשון מהיר בתנועתו לחטוא‪,‬‬
‫ועכשיו ביותר‪ ,‬והקשה‪ :‬אם היה מכיר את ה׳‬ ‫וחטאיו רבים מכולם‪ ,‬בעבור קלותו ומהירות‬
‫עד היום‪ ,‬מדוע היה כומר לע״ז‪ ,‬ומת ‪, p‬‬ ‫תנועתו וכי‪.‬‬
‫שעיקר‬ ‫אדם הסבורים‬ ‫דהנה יש בני‬
‫התשובה היא רק על איסורים ממש‪ ,‬אך אם‬ ‫מזהיר את האדם‪,‬‬ ‫החובות‪-‬הלבכות‬
‫לא עובר על עבירה ממש‪ ,‬רק על מותרות״‬ ‫שישמור על תנועות לשונו‪ ,‬שיגיע למצב‬
‫התאוה‪ ,‬כגון מותרות האכילה‪ ,‬מותרות‬ ‫כזה‪ ,‬שיהיה יותר קל לו להניע את האבר‬
‫הדיבור‪ ,‬ומותרות השינה וכדומה‪ ,‬ע״ז אין‬ ‫הכבד ביותר מלהניע את הלשון‪ ,‬שבה‬
‫צי ‪ 7‬לשוב‪ ,‬ואולם לאחר שנתן לנו הקב״ה‬ ‫אפשר לחטוא הרבה יותר מכל האברים‪,‬‬
‫את התורה‪ ,‬ואורייתא מודיעת ליה חובתיה‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬כך הוא טבע רוב בני אדם‪ ,‬שלשונם‬
‫התברר שגם על המותרות צ י ד לשוב‪ ,‬וזה‬ ‫אינה נחה הרבה‪ ,‬היא פועלת ועובדת כל‬
‫מה שאמר יתרו ‪ -‬מכירו הייתי ״ רק ‪-‬‬ ‫הזמן‪ ,‬מדברים עוד ועוד ומפטפטים ללא‬
‫לשעבר‪ ,‬אם עברו עבירות ממש‪ ,‬ולא על‬ ‫שבעולם‪,‬‬ ‫מכל הענינים‬ ‫הרף‪ ,‬מדברים‬
‫מותרי התאוה‪ ,‬ועכשיו התברר לי גם‬ ‫וממילא ״ ברוב דברים לא יחדל פשע!‬
‫״ביותר״ שגם על המותרות צ י ד לשוב‪ ,‬כי‬
‫גם זו עבירה גדולה‪.‬‬ ‫ז הו אחר הדברים שצי ‪ 7‬להשקיע בהם‬
‫עבודה עצומה ועמל רב בכדי לתקנו‪ ,‬יגיעה‬
‫אנו משוחחים עתה מנושא זה‪,‬‬ ‫גם‬ ‫רבה דרושה למען יוכלו לנפות ולבחון את‬
‫ממותרות‪-‬הדיבור‪ ,‬מעוון דברים בטלים‪,‬‬ ‫דיבוריו‪ ,‬שלא יזיק ולא ישחית באמצעותם‪,‬‬
‫צריכים לחשוב כמה תורה יכול ללמוד‬ ‫לפעמים אפשר ע״י דיבור אחד להוציא לשני‬
‫באותו זמן שמפטפט ומדבר דבורי שוא‪,‬‬ ‫את ״רם התמצית״‪ ,‬כשיבוא לעולם העליון‬
‫דברים בטלים‪ ,‬שאינם מביאים תועלת כל‬ ‫לא יוכל להתנצל ולהצטדק שאמר ״רק תיבה‬
‫שהיא‪ ,‬ואילו היה יושב ולומד‪ ,‬כמה איסורים‬ ‫אחת״‪ ,‬שם יווכח כי בדיבור הבלתי־אחראי‬
‫היו נמנעים ממנו‪.‬‬ ‫שאמר‪ ,‬דקר את השני ער עמקי לבבו‪ ,‬עשה‬
‫לו פצע בנשמתו‪ ,‬וזהו עוון חמור עד מארז‬
‫שלומר ספרי מוסר‪ ,‬ספרי יראה‪,‬‬ ‫מי‬
‫רעז‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ד שליט״א‬

‫מלומד‬ ‫הוא‬ ‫הלא‬ ‫א(‬ ‫להלחם ביצרי‪,‬‬ ‫רואה ומבין שהמותרות באות מה״קליפות״‬
‫במלחמה ואני אינני מלומר במלחמה כמוהו‪.‬‬ ‫רח״ל‪ ,‬והאדם חייב להראות שהוא ‪ -‬ולא‬
‫ב( ההרכב של הגוף ‪ -‬העשוי מחומר‪ ,‬גם‬ ‫היצה״ר ‪ -‬בעל הבית על גופו ואבריו‪ ,‬בעל־‬
‫הוא מסייע ליצה״ר‪ ,‬וכיצד אפשר להלחם‬ ‫הבית על לשונו‪ ,‬ולא כל הצעה שהיצה״ר‬
‫בו? זמשאה״כ‪ :‬כי תצא למחמה על אויבך‪,‬‬ ‫מציע לו‪ ,‬הוא מקבל!‬
‫היינו האויב האמיתי של האדם ‪ -‬יצרו הרע!‬
‫וראית‪ ,‬תתבונן בזה שלוחם נגדך‪ ,‬ביצה״ר‪,‬‬ ‫לפני שהולכים לישון‪ ,‬צי ‪7‬‬ ‫כלילה‪,‬‬
‫ותראה; סום! שהוא סום מוכן למלחמה‪,‬‬ ‫לעשות חשבון־הנפש‪ ,‬ובין היתד לבדוק את‬
‫ואתה אינך כן‪ ,‬וכן ורכב! ההרכב של הגוף‪,‬‬ ‫הדיבודים שדיבד עם אנשים במשך היום‪,‬‬
‫בהיותו קרוץ מחומר‪ ,‬והוא זקוק לענינים‬ ‫האם לא חטא ח״ו בלשונו‪ ,‬כי עבודת הלשון‬
‫שהגוף דורש אותם‪ ,‬אכילה שתיה ושינה‬ ‫פרוצה מאד‪ ,‬ואם לא נודדים אותה‪ ,‬מי יודע‬
‫וכדומה‪ ,‬וא״כ הלא החומר עומד לצידו‪,‬‬ ‫מה יהא םוף האדם? החשבון־הנפש שעושה‬
‫וכיצד תוכל להתגבר עליו‪ ,‬הרהורי יאוש‬ ‫לעצמו בלילה‪ ,‬זהו בנוסף לגררים וסייגים‬
‫כאלה עלולים לחדור למוחו של האדם‪,‬‬ ‫שעושה לעצמו ביום‪ ,‬מפני שאם עושה‬
‫ומזהירה התורה אותנו‪ :‬לא תירא מהם!‬ ‫לעצמו נדרים וסייגים במשך היום‪ ,‬אולי עוד‬
‫שלא תחשוש את החששות הללו‪ ,‬שגם הם‬ ‫יוכל לזכור בלילה את מה שדיבר‪ ,‬משא״ב‬
‫באים מהיצה״ר‪ ,‬ומדוע? כי ה׳ אל קך עמך!‬ ‫אם אינו עושה לעצמו סייגים במשך היום‪,‬‬
‫הבוכ״ע יעמוד לימינך ויסייעך‪ ,‬ובעזרתו‬ ‫כיצר יזכור בלילה את כל מה שדיבר ביום‪,‬‬
‫תצליח לנצח את היצה״ר‪ ,‬תעיינו שם באור‬ ‫והלא דיבר במשך היום אלפי דיבורים?‬
‫החיים הק׳ באריכות‪.‬‬
‫עושה השתדלות‪ ,‬למרות‬ ‫וכשהאדם‬
‫הכל מתחיל בתיקון‬ ‫כחודיים־ייקדים!‬ ‫שהוא עצמו קרוץ מחומר‪ ,‬יש לו סייעתא‬
‫האברים! שם זה מתחיל ועי״ז מתגברים על‬ ‫ב״אור‪-‬החיים״‬ ‫וכדאי׳‬ ‫מרובה‪,‬‬ ‫דשמיא‬
‫הכל‪ ,‬עשו נא נסיון‪ ,‬ובראש וראשונה‬ ‫הקדוש‪ ,‬בפ׳ שופטים‪ ,‬עה״פ כי תצא‬
‫בדיבור‪ ,‬כדאי׳ בחובה״ל שם‪ ,‬השגיחו על‬ ‫למלחמה על אויבך וראית סום ורכב עם רב‬
‫הדיבור היוצא מפיכם‪ ,‬הימנעו מדיבורים‬ ‫ממך לא תירא מהם כי ה׳ אל קך עמך!‬
‫אסורים ומדיבורים מיותרים‪ ,‬ותראו עד כמה‬ ‫ומבאר האוה״ח הקדוש דפסוק זה הוא‬
‫שעוזרים משמים‪.‬‬ ‫לימוד דעת לאדם‪ ,‬העלול לטעון‪ :‬כיצד אוכל‬
 ‫דבריי כלרסר ־ כלכ״ק כלרן אדכלד״ד שליט״א‬ ‫רעח‬

‫בעולם העליון כשרואים שעובדים קצת עם‬ ‫פעם את דברי רש״י הנ״ל‪,‬‬ ‫בארתי‬
‫האברים‪ ,‬לצערינו חיים אנו בדור חלוש‪ ,‬אין‬ ‫מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר‪ ,‬מכירו‬
‫לנו גופים חזקים‪ ,‬אשר יוכלו לעמוד איתן‬ ‫הייתי ‪ -‬שצי ‪ 7‬לשוב על ‪ -‬העבר‪ ,‬ועכשיו‬
‫בתעניות וםיגופים‪ ,‬ברם תענית‪-‬דיבור‪ ,‬זהו‬ ‫ביותר‪ ,‬עתה נודע לי שיש יתרון כשמתחילים‬
‫דבר שאינו מחליש את הגוף‪ ,‬ומסייע הרבה‬ ‫לעקוב ‪ -‬מעכשיו‪ ,‬בלי לדחות זאת לפעם‬
‫מאד לנשמה‪ ,‬ובנוסף שעי״ז באים להגברת‬ ‫אחרת‪ ,‬אלא לעשות זאת תיכף ומיד! לזה יש‬
‫התמרת התורה‪ ,‬והשי״ת יעזור שהרבי‬ ‫)פ׳יא מי״ד(‬ ‫יתרון!! וכדאיתא במשנה אבות‬
‫שליט״א יבריא מהרה לגמרי בכל רמ״ח‬ ‫ואם לא עכשיו‪ ,‬אימתי? אין מושג כזה‬
‫אבריו‪ ,‬ויחדש ימינו כקדם‪.‬‬ ‫ששמו דחיה! אםור לדחות שום דבר ליום‬
‫המחרת! ־ עתה אני בריא‪ ,‬אני צעיר‪ ,‬יש לי‬
‫לבקש מכם משהו‪ ,‬הנני אוסף‬ ‫דצייתי‬ ‫כח! וחייב אני לנצל את כוחותי לתיקון‬
‫כסף לדבר נחוץ מאד‪ ,‬ביום הפורים יש לכם‬ ‫האברים! כ״א חייב ״לקחת את עצמו״‬
‫זמן‪ ,‬אם אפשר שתאספו ־ כ״א מכם ‪-‬‬ ‫בידיים!‬
‫חמישים לירות‪ ,‬גם הלימוד לא יופרע ע״י‬
‫איסוף זה‪ ,‬ואני צי ‪ 7‬את הכסף למצוה רבה‪,‬‬ ‫הרבי שליט״א חלוש‪ ,‬אין לו‬ ‫לצערינו‪,‬‬
‫ובזכות מעשה הצדקה‪ ,‬נגביר את החסדים‬ ‫כח‪ ,‬ואנו נמצאים בשבתות שיש להן ערך‬
‫והרחמים‪ ,‬שכאשר אנו עוזרים זה לזה‬ ‫מיוחד‪ ,‬שבת שירה‪ ,‬שבת קבלת התורה‪ ,‬וכן‬
‫בעלמא הדין‪ ,‬מעוררים אנו את הרצון העליון‬ ‫עומדים אנו לאחר ט״ו בשבט ‪ -‬ר״ה‬
‫‪ -‬שיעזרו גם לנו‪ ,‬ובפרט כאשר נקח בחשבון‬ ‫לאילנות‪ ,‬כשהרבי היה בריא‪ ,‬היה מרעיש‬
‫שימים אלו מיועדים לעשיית צדקה וחסד‪,‬‬ ‫עולמות ביום זה‪ ,‬אלא שעתה הוא חלוש‪,‬‬
‫וכל מי מכם שיאסוף את הסכום הנ״ל‪,‬‬ ‫אין לו כח‪ ,‬ע״ב חייבים לעשות משהו‬
‫יביאהו אלי אישית‪ ,‬זקוק אני לסכום גדול‪.‬‬ ‫לרפואתו‪ ,‬ולא רק באמירת תהלים‪ ,‬רק כל‬
‫אחד יקבל על עצמו משהו‪ ,‬רבר גדול הוא‬
‫רעט‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שלינז״א‬

‫יום ג׳ פ׳ מ שפטים‪ ,‬כ״ג שג ט ת של״ב לפ״ק‬

‫)מק( בלילה)אז( ותראה מה שיש ממנו צורך‬
‫ומה שיש ממנו מותר‪) ,‬שזה( לא יועיל לך‪,‬‬
‫ומה שממנו מביא עליו ההיזק‪ ,‬כמו הכזב‬
‫והרכילות והשבועות ולשון הרע‪ ,‬ואז יתברר‬
‫)עיי״ש באריכות(‪.‬‬ ‫לך חסרונך וכו'‬
‫החובת הלבבות‬ ‫‪-‬‬ ‫כחורים״יקרים‬
‫מונה ג׳ סוגי דבורים א( שיש בהם צורך‪ ,‬ב(‬
‫שלא מועיל‪ ,‬ג( מה שאסור‪ ,‬ע״כ אומר‬
‫החוה״ל להאדם שיכתוב כל דיבוריו‪ ,‬ללא‬
‫כתיבה‪ ,‬קשה הוא עד מאד לזכור‪ ,‬וע״כ אם‬
‫האדם לא יצמצם דיבוריו‪ ,‬ולא יבדוק ויבקר‬
‫את דיבוריו בטרם הוציאם מהפה‪ ,‬לא ימלט‬
‫שלא יכשל בדיבורים אסורים‪.‬‬
‫דיבורים האסורים‪ ,‬ובפרט לשון‬ ‫וכעצם‬
‫הרע‪ ,‬הלא כל זה נובע רק מגאוה‪ ,‬מה‬
‫איכפת לו מה שהשני עושה‪ ,‬ולמה יבקר‬
‫מומי חבירו‪ ,‬להתפאר ולהתגאות על חבירו?‬
‫‪ -‬במה יתפאר? כשלעצמו עדיין יש לו הרבה‬
‫מה לתקן‪ ,‬ועל מה לו לקרוץ מחומר‬
‫הגאוה‬ ‫ומחר‪...‬‬ ‫כאן‬ ‫היום‬
‫והגדולה לחי עולמים ולא לקרוץ מחומר‪.‬‬
‫לפניכם פעמים רבות א ת דברי‬ ‫הזכרתי‬
‫)תהלים טז‪ ,‬ח(‬ ‫הרה״ק מזדיטשוב זי״ע עה״פ‬
‫שעבר למדנו בדברי ה״חובות‬ ‫כשבוע‬
‫הלבבות״ )שער הפרישות פ״ה{ שמזהיר לאדם‬
‫שיבדוק את פעולות אבריו‪ ,‬האם עושים הם‬
‫את רצון בוראו ית״ש או שמא ח״ו לא‪,‬‬
‫ובראשונה עליו לבלום פיו ולשונו‪ ,‬בהיותו‬
‫מהיר לחטוא‪ ,‬מאחר ותנועתו קלה מאד‪,‬‬
‫ומתב שם עוד;‬
‫וכפי זה אחי‪ ,‬יש מן הרין על ‪7‬‬
‫להשתדל לבלמו ולמשול בו‪ ,‬ואל תתיר לו מן‬
‫הדבור אלא מה שלא תוכל לעמוד בלעדיו‪,‬‬
‫העולם)ברברים‬ ‫)ומון( לצורך התורה‪ ,‬או לצורך‬
‫ההכרחיםבלבר( וקצר מותרי־לשונך בכל יכלתך‪,‬‬
‫החכם)משלי יח‪,‬‬ ‫אולי תנצל מנזקו‪ ,‬כמו שאמר‬
‫)היינו אם הפה עסוק‬ ‫בא( מות וחיים ביד לשון‪,‬‬
‫בתורה בתפלה ובשירות ותשבחות לא‪-‬ל חי אז נקרא שחיים‬
‫בעולם( והקדים להזהיר על הלשון )יותר( על‬
‫שאר החושים והאברים לקושי הדבר בו‬
‫יותר משאריתם‪ ,‬כמו שאמר דוד עליו‬
‫השלום )תהלים ליי‪r ,‬־‪ (T‬מי האיש החפץ חיים‬
‫וגו׳ נצור לשונך מרע‪ ...‬וכאשר תרצה לעמוד‬
‫על בירור מה שזכרתי מרוב חטאי הלשון‪,‬‬
‫להתגאות?‬ ‫קבל על עצמך לזכור מה שיצא מלשונך‬
‫ביומך‪ ,‬בהתחברך עם בני אדם והתערבך‬
‫ב ם‪ ,‬ו א ם תו כ ל ל כ תו ב )בל מה שדברת במשך היום(‬
‫עשה! ואח״כ העבירהו על לבך והעלהו‬
‫במחשבתך בעת שאתה פנוי מן העסקים‬
 ‫דברי מוס ר ‪ -‬מכ״ק נורן אדמו״ד שליט״א‬ ‫רפ‬

‫עליו כל הזמן‪ ,‬ורואה הכל‪ ,‬הן את הנגלה והן‬
‫את הנםתר‪ ,‬עי״ז יקדש את כל רמ״ח אבריו‬
‫ושם״ה גידיו‪.‬‬
‫ולא יהיה‪ ,‬וגם ההוה חולף מהר‪ ,‬משא״ב‬
‫הקדוש ה״אמרי נועם״ עה״פ ואלה‬ ‫זקני־‬
‫המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬מביא‬
‫דהיצ״ט והיצה״ר נקראים שופטים ע״ש‬
‫ששופטים את האדם‪ ,‬ואיתא בספרים אשר‬
‫האדם יסדר את טענותיו לפני יצרו הרע‪,‬‬
‫ולברר לפניו א ‪ 7‬שמהראוי שיברור לו האדם‬
‫לילך בדרכי ה׳ ולשמוע בקולו‪ ...‬ואז בודאי‬
‫ירף ממנו היצה״ר ולא יפתוהו עוד‪ ,‬כאשר‬
‫כתב מזה ב״שבט מוסר״ פרק י״ג‪ ,‬שהאדם‬
‫ישוחח עם יצרו הרע ויאמר לו‪:‬‬
‫‪ -‬יצרי יצרי מה לך כי תרדפני? לפתות‬
‫אותי לסור מדרך ה׳ וממצותיו הלא אף אם‬
‫אשמע לקולך לילך אחר שרירות לכי לטוב‬
‫לי בעסקי העוה״ז‪ ,‬וגם כי אצליח בעסקי‬
‫עוה״ז‪ ,‬האם יהיה לנצח‪ ...‬כי מי גבר יחיה‬
‫ולא יראה מות‪ ,‬וסוף שיעלו בתהו ויאבדו‪,‬‬
‫ע״כ העיקר לאדם שיקנה שלימות בתורה‬
‫ובמצות‪ ,‬ואז עכ״פ ייטב לו לעוה״ב‪ ,‬שיהגה‬
‫מזיו שכינתו מאוצרו של הקב״ה‪.‬‬
‫שרמזה לנו תורתינו הקדושה‪ ,‬ואלה‬ ‫וזה‬
‫המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬היינו לפני‬
‫שני יצרי האדם‪ ,‬הטוב והרע‪ ,‬שתסדר‬
‫לפניהם טענו ת^‪ ,‬וכפרש״י אשר תלמדם‬
‫שויתי ה׳ לננדי תמיד‪ ,‬״שויתי״ שהאדם‬
‫ידמה ויחשוב תמיד‪ ,‬״ה׳ לנגדי״ הקב״ה הוא‬
‫ההיפך הגמור מהאדם‪ ,‬האדם הוא לא היה‬
‫הקב״ה הוא היה ‪ -‬הוה ‪ -‬יהיה‪ ,‬וזה היה חטא‬
‫האמ״ג)יתרו ר״ה א״י עתה‬ ‫עמלק כדאי׳ מזקיה״ק‬
‫‪T‬עתי כי גדול ה׳( ‪ -‬שהודה שהקב״ה היה ויהיה‪,‬‬
‫אלא כפר בהוה‪ ,‬בהשגחה הפרטית שיש על‬
‫האדם בהווה‪ ,‬בכל עת ורגע‪ ,‬ולכן צריך‬
‫למחות את עמלק‪ ,‬שהאדם ישנן לעצמו שוב‬
‫ושוב שיש השגחה פרטית בכל עת ורגע על‬
‫האדם‪.‬‬
‫וכן אמר יתרו‪ ,‬עתה ידעתי כי גדול ה׳‬
‫מכל האלהים‪ ,‬וכדאי׳ ברש״י מכירו הייתי‬
‫לשעבר ‪ -‬ועכשיו ביותר‪ ,‬נודע לי שיש‬
‫״עכשיו״ שיש השגחה פרטית על כל רגע‬
‫ולכן התגייר‪ .‬וכדאי׳ בספה״ק הטב״ע גיט׳‬
‫אלהי״ם‪ ,‬שגם הטבע הוא אלוקות‪ ,‬וזה מה‬
‫שאמרו חז״ל )כ״ר כא‪ ,‬ו( אין ועתה אלא‬
‫תשובה! שישוב בתשובה ע״י שיחזק בדעתו‬
‫את תיבת ״ועתה״ שהקב״ה משגיח עליו‬
‫בכל עת ורגע‪ ,‬יעדע דעך איז השגחת‬
‫הבורא‪.‬‬
‫וכשהאדם מחזק בקרבו את האמונה‬
‫בהשגחה הפרטית של הבורא ית ש‪ ,‬גם על‬
‫ההוה‪ ,‬ויודע שהבורא כל העולמים משקיף‬
‫רפא‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫תשים לפניהם‪ ,‬תשי״ם נוט׳ ת׳ורה ש׳מע י׳ום‬ ‫ותבעם טעמי הדברים‪ ,‬וכה תאמר להם ‪ -‬כי‬
‫מ׳יתה שג׳ העצות האלו תשים ותסדרם‬ ‫תקנה ־ נניח שאעמול ואצליח וארכוש‬
‫לפני היצה״ר‪ ,‬ואז כי תקנה ‪ -‬כשתקנה‬ ‫הרבה מקניני העוה״ז‪ ,‬תאוה כבור וכדו׳‪,‬‬
‫שלימות ומע״ט‪ ,‬עבד עברי • בזה הוא איש‬ ‫עבד עברי ־ דהיינו שעבדת ועמלת על‬
‫יהודי‪ ,‬שש שנים יעבוד ‪ -‬ע״ד אחז״ל מי‬ ‫דברים שאינם נצחיים‪ ,‬דברים החולפים‬
‫שטרח בע״ש יאכל בשבת‪ ,‬שעבד ועמל‬ ‫״ועוברים״‪ ,‬שש שנים יעבוד ־ ״שש שנים״‬
‫בעוה״ז בתורה ומצות כראוי‪ ,‬אז בשביעית‬ ‫רומז לששים שנות האדם בעולם הזה‪,‬‬
‫יצא לחפשי ‪ -‬היינו עוה״ב יו״ם שכולו שבת‪,‬‬ ‫ובששים שנה הללו עבדתי ועמלתי בכל‬
‫חנם ‪ -‬שהשי״ת ישפיע לו בעוה״ב מאוצר‬ ‫כוחי‪ ,‬אח״כ מגיע האדם לשנות הזקנה‪,‬‬
‫מתנת חנם‪.‬‬ ‫כוחותיו נחלשים‪ ,‬ובשביעית ‪ -‬היינו לאחר‬
‫שבעים שנה‪ ,‬ימי שנותנו בהם שבעים שנה‬
‫עדיין יש לנו שבוע אחד מימי‬ ‫הנה‬ ‫)תהלים צ‪ ,‬י( יצא לחפשי חנם ־ כי אז הוא‬
‫השובבי״ם‪ ,‬ימים שבהם מסוגל לתקן מה‬ ‫חפשי מן המצות‪ ,‬וחלילה שיצא מעוה״ז חנם‬
‫שפגמו באברים והחטיאו אותם‪ ,‬זקני הקדוש‬ ‫בלי מצות‪.‬‬
‫ה״אמרי נועם״ ‪ -‬בפרשתנו‪ ,‬מאר ‪ 7‬בנושא‬
‫זה‪ ,‬עה״פ אם חבול תחבול שלמת רעך עד‬ ‫הרבים‪ ,‬שומעים על כל‬ ‫כעוונותינו‬
‫בא השמש תשיבנו לו‪ ,‬ומעורר שם את‬ ‫מיני אסונות מזעזעים‪ ,‬ה׳ ישמרינו‪ ,‬אנשים‬
‫האדם‪ ,‬שינצל את ימי השובבי״ם שבחדשים‬ ‫שמתו בצעירותם‪ ,‬די בעובדות כואבות אלה‬
‫טבת‪-‬שבט‪ ,‬יען כי לילי טבת ארוכים‪ ,‬ולא‬ ‫שהאדם יגיע למסקנה שהאדם הוא אפם‬
‫איברי לילי אלא ליגרסא‪ ,‬שיעביר אותן‬ ‫ואין‪ ,‬שומעים על אנשים צעירים שנפטרו‬
‫בתורה ועבודת ה׳‪ ,‬וזהו ושכבת וערבה‬ ‫בדמי ימיהם‪ ,‬אדם שהיה עד יום פטירתו‬
‫שנ ת ך)משלי ג‪ ,‬כר(‪ ,‬שכב״ת גימ׳ טב״ת־שב״ט‪,‬‬ ‫בריא לחלוטין‪ ,‬ולפתע נפטר‪ ,‬די בזה בכדי‬
‫ע״י תיקוני תשובה בחדשים אלו‪ ,‬וערבה‬ ‫להעיר את לבות האנשים‪ ,‬שיבינו שהאדם‬
‫שנ תך‪ ,‬וזהו אם חבול תחבול שלמת רעך‪,‬‬ ‫הוא קרוץ מחומר‪ ,‬ואינו יודע את עתו!‪...‬‬
‫שלא קידש עצמו כראוי בעניני קדושת‬ ‫ולאחר פטירתו‪ ,‬מה נותר לו מכל עניני‬
‫היסוד‪ ,‬ע״ד ב״א השמ״ש ‪ -‬רומז ללילות‬ ‫העוה״ז‪ ,‬וע״כ צרץ האדם לחשוב ולומר מה‬
‫ארוכים ‪ -‬וכן גימ׳ טב״ת שב״ט‪ ,‬ינצל את ימי‬ ‫בצע כי אלך אחר עצת היצה״ר הלא טוב לי‬
‫השובבי״ם האלו‪ ,‬הלילות הארוכות לתורה‬ ‫ללכת בעצת יצ״ט‪ ,‬והאמ״נ מביא שם ־ אשר‬
 ‫דכריי בלוסר ־ בלכ״ק כלרן אדמו״ר שלייט״א‬ ‫רפב‬

‫י ש לנו עוד שבוע מימי השובבי״ם‬ ‫ועבודת ה׳‪ ,‬השב תשובנו לו ־ וישיב ויתקן‬
‫האדם צי ‪ 7‬להתבונן במעשיו‪ ,‬ולא יפול ח״ו‬ ‫מה שפגם‪ ,‬דאז הזמן מוכשר להשיב הכל אל‬
‫לעצבות‪ ,‬אם יודעים שיש לנו אזא לעכטיגע‬ ‫הקדושה‪.‬‬
‫באשעפער‪ ,‬זה מביא את האדם לשמחה‪,‬‬
‫מונעו מעצבות רח״ל‪ ,‬וצי ‪ 7‬להתבונן בחסד‬ ‫וחשבתי להוסיף בדרך אפשר‪ ,‬ושכבת‬
‫שעושה עמו הבורא בכל רגע ורגע‪ ,‬ומאר ‪7‬‬ ‫וערבה שנתיך‪ ,‬״שינה״ הוא ג״כ מלשון‬
‫את חייו‪ ,‬א״כ עליו להזדרז ולנצל את כל רגע‬ ‫לימוד‪ ,‬עדה״כ )דברים ו‪ a ,‬ושננתם לבניך‪ ,‬אם‬
‫שיש לו לעבודת הבורא‪ ,‬ובפרט ימים האלו‬ ‫הלימוד יהא מתוק וערב אצלך‪ ,‬שתלמד‬
‫לתקן מה שפגם‪.‬‬ ‫תורה בחשקות ובחיות ובאהבה‪ ,‬המשגיח‬
‫לא יצטרך לדחוף אותך שתלמד תורה‪ ,‬כי‬
‫זקני הקדוש ה״צמח צדיק״ זי״ע עה״פ‬ ‫טבע האדם שהוא רודף אחר הדברים‬
‫בפ׳ יתרו)יט‪ ,‬יב( השמרו לכם עלות בהר ונגע‬ ‫ושנות ‪7‬‬ ‫הערבים‪ ,‬אז וערבה שנת ‪,7‬‬
‫בקצהו ‪ -‬השמרו לכ״ם נוט׳ ל׳חם כ׳סף‬ ‫יהיו לך ערבים‪.‬‬
‫מ׳שגל‪ ,‬תקדשו עצמכם בענינים אלו‪ ,‬שהם‬
‫שרשי כל התאוות‪ ,‬ואז תזכו לעלות בה״ר‬ ‫האדם צי ‪ 7‬לקבל על עצמו לנצל את‬
‫גימ׳ ר״ז‪ ,‬תהיה לכם עליה בהשגת רזין‬ ‫הפה רק לתורה ותפלה ועבודת הבורא‪ ,‬עי״ז‬
‫דאורייתא‪ ,‬שאם נשתקע בתאוות הגשמיות‬ ‫הוא מתקדש בקדושת היסוד בי ברית הלשון‬
‫של לכ״ם לא יוכל לזכות לרזין דאורייתא‪ ,‬רק‬ ‫והמעור מכוונים זכ״ז‪ ,‬וכמו שזקיה״ק מביא‬
‫כששומר עצמו מהגשמיות ואינו עוסק בזה‬ ‫הרבה פעמים עה״פ )במדבר ל‪ ,‬ג( איש כי ידור‬
‫רק הצורך לעבודת השי״ת אז זוכה לרזי‬ ‫נדר לה׳‪ ,‬נד״ר לה׳ גים׳ ש״י‪ ,‬הרומז לקדושת‬
‫התורה‪ ,‬ונגע בקצהו ‪ -‬שיזכה לקץ הגאולה‪.‬‬ ‫היסוד‪ - ,‬טי שהפץ להתקדעז בקדושת‬
‫היסוד‪ ,‬העצה היא ‪ -‬לא יחל דברו ‪ -‬לא יהיו‬
‫עומדים אנו בשבוע פ׳ משפטים‪ ,‬שבת‬ ‫דבריו חולין והפקר ללא ביקורת‪ ,‬אלא יבקר‬
‫מברכים אדר‪ ,‬ארד היינו קבלת ה תודה‬ ‫עצמו וישקול היטב במאזני שכלו ‪ -‬לפני‬
‫בדצון‪ ,‬בעדיבות ובמתיקות‪ ,‬אשדי לו למי‬ ‫הדיבור ‪ -‬האם דיבור זה יביא לי תועלת?‬
‫שלומד עם מתיקות‪ ,‬ואוי לו למי שאינו ח ש‬ ‫האם אתעלה כתוצאה מריבור זה? או ח׳׳ו‬
‫את מתיקות התורה וצי ‪ 7‬לכופו על זה‪.‬‬ ‫ההיפך ‪ -‬חבירי יפגע עי״ז וכו׳‪.‬‬
‫רפג‬ ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ד שליט״א‬

‫הבה ונודה להקב״ה על העבר‪ ,‬לא נהיה‬ ‫חייביס אנו להודות לשמו יתברך על‬
‫כפויי־טובה על טובתו עמנו‪ ,‬נודה לו ע״י‬ ‫הרבי ) ה ט ב ה קלה‬ ‫ההטבה שיש בבריאותו של‬
‫שנקבל עלינו לתקן האברים‪ ,‬לקבל העול‬ ‫וצרך להרבות בתפלה‬ ‫שהיתה באותם הימים(‬

‫תורה בחפץ לב‪ ,‬ולשמור הפה‪ ,‬וע״י שמירת‬
‫הלשון מתחזק התמדת התורה‪ ,‬כי אם לשונו‬
‫לא מועםק בדברים בטלים‪ ,‬מעמיק אותו‬
‫בדיבורי תורה ותפלה‪ ,‬ובזכות זו נזכה לגמר־‬
‫יבריא לגמרי‪,‬‬ ‫)זצ״ל(‬ ‫טוב‪ ,‬והרבי שליט״א‬
‫ויוליכנו לקראת משיח צדקנו‪ ,‬ונוכל להתדבק‬
‫בו ית״ש מ ת ך נחת והרתבה אמן‪.‬‬
‫ותחנונים שהטבה זו תלך ותגבר מיום ליום‪,‬‬
‫אכן מה גדול כח התפלה והצדקה של‬
‫יהודים המבקשים מהקב״ה שיושיע אותנו‪,‬‬
‫וכשרואים שהקב״ה מתחיל לעזור‪ ,‬אמור‬
‫להרפות! אדרבה צ רך להוםיף עור ועוד‪,‬‬
‫ואין הקב״ה מואס בתפלת רבים‪ ,‬כמאמרם‬
‫הן אל כביר ולא ימאס‪,‬‬ ‫עה״פ )איוב לו‪ ,‬ה(‬ ‫ז״ל‬

‫יום ג' פ׳ תרומה‪ ,‬א׳ דר״ח אדר תשל״ב לפ״ק‬

‫שמש‪ ,‬תאיר באורו את‬ ‫והחשבון )י ה א עבולך כ־(‬ ‫דברי‬ ‫את‬ ‫למדנו‬ ‫שעבר‬ ‫בשבוע‬
‫מצפונך ־ לגלות לך מה שהוא צפון בו‪ ,‬מן‬ ‫ה״חובות הלבבות״ שער הפרישות פ״ה‪,‬‬
‫הטוב והרע‪ ,‬כי הלשון שער‪-‬המצפון! ואם‬ ‫המזהיר את האדם שיעקוב אחר הדיבורים‬
‫הלשון יהיה מופקר‪ ,‬ולא ייטיב לשמור מה‬ ‫היוצאים מפיו‪ ,‬בכדי שימנע מעצמו מלהכשל‬
‫שיש במצפונים‪ ,‬יהיה שער האוצר פתוח‪,‬‬ ‫בדיבורים אסורים רח״ל‪ ,‬על האדם לבדוק‬
‫ויצא )מפד( מה שאינך חפץ בצאתו‪ ,‬ויראה‬ ‫מרי לילה את הדיבור שדיבר‪ ,‬ויבחון היטב‬
‫מה שאין הראותו טוב בעיניך‪ ,‬וכשאתה‬ ‫איזה דיבורים ‪ -‬הביאו לו תועלת ואיזה לא‪,‬‬
‫שומר את השער‪ ,‬אתה שומר את האוצר‬ ‫ומוסיף שם‪:‬‬
‫)משלי ‪ ,r‬כת(‬ ‫ומה שיש בו‪ ,‬וכמו שאמר החכם‬
‫)גם השוטה‪ ,‬אם‬ ‫גם אויל מחריש לחכם יחשב‬ ‫)כמקום להארד‬ ‫‪ -‬ושים תמורת רוב דברך‬
‫שומר הוא את פיו‪ ,‬אינו נחפז להשתמש בכח‪-‬הדיבור‪ ,‬מסתיר‬ ‫אורך מחשבתך‬ ‫ב־(‬ ‫שתרבה‬ ‫מוטב‬ ‫בדיבורים‪,‬‬

‫הוא את שטותו‪ ,‬וסבורים כי הוא חכם( ו א מ ר )קהלת ה‪ ,‬א(‬ ‫והתמדת בחינתך‪ ,‬והחשבון עם נפשך‪ ,‬כי‬
‫אל תבהל על פ ך ולבך אל ימהר להוציא‬ ‫נר שתכניסהו אל לבך‪,‬‬ ‫)היא כ־(‬ ‫המחשבה‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רפד‬

‫יתפתה לרדוף אחר כל התאוות שיצרו מציע‬
‫לו‪ .‬לצערינו רואים זאת היום אצל אנשים‬
‫רבים‪ ,‬שאין להם שליטה על עצמם‪ ,‬ולא‬
‫מפני שאינם יכולים להגיע לכך‪ ,‬אלא פשוט‪,‬‬
‫הם אינם חושבים‪ ,‬ואם יש בני אדם בעלי‬
‫חדשה‬ ‫)מאדע(‬ ‫תאוות‪ ,‬הממציאים אופנה‬
‫חדשים לבקרים‪ ,‬מיד הם מצייתים להם‬
‫והולכים אחריהם כצאן לטבח יובל‪ ,‬אנשים‬
‫אלו נגררים אחר ממציאי האופנה‪ ,‬ואחר‬
‫העיתונות‪ ,‬מבלי שיעצרו קימעא ויאמרו ‪-‬‬
‫לא!! אינני מוכן להיות משועבד להבלים‬
‫שלכם‪ ,‬כי מי שחושב לפחות מעט‪ ,‬הרי‬
‫בעיניו מאוסות כליל כל אותן התאוות‪ ,‬אלא‬
‫שצרתם היא‪ ,‬שאינם חושבים‪ ,‬ומאחר והם‬
‫מתחברים עם אנשי־הבל‪ ,‬הופכים גם הם‬
‫להיות כמותם‪.‬‬
‫וכדכדי* ה״מסילת ישרים״ בפרק ט״ו‬
‫המאריך שם ומזהיר א ת‬ ‫)בדרכי קניית הפרישות(‬
‫האדם לפרוש מאנשי ההבל‪ ,‬שעי״ז יוכל‬
‫לקנות את דרכי הפרישות‪ ,‬כדרך שע שו‬
‫החסידים הראשונים‪ ,‬ומתכטא שם ‪ -‬למען‬
‫אשר לא יביאום הבלי חבריהם לההביל גם‬
‫)עיי״ש באריכות(‪.‬‬ ‫הם כמותם!!‬
‫כ ״ א צי ‪ 7‬לחפש לעצמו חברותא של‬
‫אנשים‬ ‫אלקים‪,‬‬ ‫ויראי‬ ‫חכמים‬
‫חמדת‬ ‫חמדת התורה‪,‬‬ ‫ששאיפתם היא‬
‫אל חתן‬ ‫>שם ה‪ ,‬ה(‬ ‫דבר לפני האלקים‪ ,‬ואמר‬
‫בשרך)עיי״ש באריכות(‪.‬‬ ‫את פיו לחטיא את‬
‫כחורים״ייקריים‪ ,‬באמור‪ ,‬חייבים לחיות‬
‫עם חשבון־נפש תמידי‪ ,‬שאל״ב אין הוא יודע‬
‫מהו מצבו‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬למי‬
‫שמנהל בית‪-‬מםחר גדול‪ ,‬יש לו הוצאות‬
‫והכנסות‪ ,‬אם אינו מחשב את עניני מסחרו‪,‬‬
‫לא יידע האם מסחרו מביא לו רווחים‪ ,‬או‬
‫שמא עומד ח״ו לפני פשיטת‪-‬רגל‪ ,‬כי בדיקת‬
‫ה״קופה״ תודיע לו מהו מצבו‪ ,‬כן הוא לגבי‬
‫הלשון‪ ,‬והוא המבחן האמיתי של האדם‪.‬‬
‫ע ״ כ צריכים להיזהר עם מי מסתובבים‬
‫מי הם החברים שלי‪ ,‬ראם יסתובב עם‬
‫אנשים שדעתם קצרה‪ ,‬ופיהם אינו נח לרגע‪,‬‬
‫יהא נסרך אחריהם ויעשה כמעשיהם‪,‬‬
‫משא״ב מי שמחבר עם אנשים בעלי‬
‫מחשבה‪ ,‬היודעים התבוננות מהו‪ ,‬דער‬
‫פארט אויף א אנדערע באן‪ ,‬חיים בעולם‬
‫אחר לגמרי‪.‬‬
‫זי״ע‪,‬‬ ‫ה״אמרי נועם״‬ ‫הקרוש‬ ‫ז קני‬
‫בפרשתנו‪ ,‬עה״פ ויקחו לי תרומה‪ ,‬מביא את‬
‫דברי חכמינו ז״ל שאמרו)ב״ר ל!־‪ ,‬יא( הצדיקים‬
‫לבן ברשותן אבל רשעים הם ברשות לבם‪,‬‬
‫תלמידי‬ ‫ומאריך שם ומבאר כי האדם צריך להשקיע‬
‫כוחות גדולים שישלוט על לבו‪ ,‬למען לא‬
‫רפה‬ ‫דברי מוסר ־ מכ״ק מרן אדכלר״ר שליט״א‬

‫לימוד‪ ,‬הן בגמרא והן כפרק משניות‪ ,‬וכן‬ ‫השבת‪ ,‬עריכת חשבון־נפש תמידי‪ ,‬ואז‬
‫באמירת תהלים‪ ,‬ולעומת אותם זקני ע״ה‬ ‫נושפע גם אנו מהם! גדול אחד אמר פעם ־‬
‫שלא היו להם אהבת תורה‪ ,‬כיצד הם כבר‬ ‫אמור לי מי הם חביריך‪ ,‬ואומר לך מי‬
‫נראים אז?‬ ‫אתה!״‪.‬‬

‫עומדים אנו עת ה בר״ח אדר‪ ,‬יש‬ ‫בין תלמידי ישיבה יש מובחרים‪,‬‬ ‫גם‬
‫לחודש זה משמעות מיוחדת לגבי אהבת‬ ‫המוסרים כל נפשם עבור תורה ועבודת‬
‫תורה‪ ,‬בפורים קבלו ישראל את התורה‬ ‫הבורא‪ ,‬בבחינת ״ויקחו לי תרומה״ שמוסרים‬
‫ברצון‪ ,‬מתוך רעותא דליבא‪ ,‬לא מ ת ך כפיה‪,‬‬ ‫כל רמ״ח אכריהם לה׳‪ ,‬למסור הכל לה׳‪,‬‬
‫אלא בחרוה ובשמחה‪ ,‬ואפילו כשבאים ימי‬ ‫וצר ‪ 7‬להתחבר עמם‪ ,‬וללמוד מהם‪.‬‬
‫ולהתמיד‬ ‫לראות‬ ‫הזמנים צריכים‬ ‫הבין‬
‫בתורה הק׳ ליתן להנשמה את מזונה‪ ,‬כמו‬ ‫כחור בבואו לישיבה‪ ,‬צי ‪ 7‬הוא למסור‬
‫הגוף אף שהוא בין הזמנים צריכה היא‬ ‫את כל זמנו לתורה‪ ,‬ולא שיחטוף שיחת־הבל‬
‫לאכול ‪ -‬וכמו״ב הנשמה‪.‬‬ ‫פה ושם‪ ,‬השיחות הללו אינן מיועדות עבורו‪,‬‬
‫הוא צי ‪ 7‬לשמור את פיו ולשונו ולנצל את‬
‫זקני הקדוש ה״אהבת ישראל״ זי״ע‬ ‫כח דיבורו רק לרוחניות‪ ,‬צריכים לחיות עם‬
‫)שמות כב‪ ,‬כד(‬ ‫כותב ־ בליקוטים )אות י( עה״פ‬ ‫חשבון־הנפש‪ ,‬לא כל מה שירצה לעשות‬
‫אם כסף תלוה את עמי‪ ,‬אם כסף ‪ -‬רומז‬ ‫יכול הוא לעשות‪ ,‬הוא צ רך ליכנם לעולם‬
‫לכסיפה ותשוקה‪ ,‬תלו״ה גימ׳ אמ״ת‪ ,‬האדם‬ ‫של עבדות ה׳ ללמוד ולהתפלל בחיות‪,‬‬
‫צ רך שיהא נכסף אל האמת‪ ,‬כל תשוקתו‬ ‫וללמוד ספרי יראה הפותחים לב האדם‪ ,‬ולא‬
‫וכסיפתו של האדם תהא רק אל האמת‪,‬‬ ‫שיצטרך למשגיח שידחפהו ללמוד בכל עת‬
‫וחשבתי בד״א להוסיף‪ ,‬״אמת״ היינו התורה‬ ‫ובכל שעה‪ ,‬רודף הוא אחר הלימוד‪ ,‬הן‬
‫אמת‬ ‫)משלי כג‪ ,‬כג(‬ ‫הקדושה‪ ,‬שעליה נאמר‬ ‫באמצע הזמן והן בבין הזמנים‪ ,‬תמיד הוא‬
‫קנה! אם הכסוף בכל לבבך ונפשך אל‬ ‫אוהב תורה‪.‬‬
‫התורה ותרדוף אחריה‪ ,‬אז ‪ -‬הגעגועים‬
‫וכסיפה אל התורה יביאונו למצב של ״את‬ ‫ואז כשתגיעו לימי הזקנה יוכלו לראות‬
‫העני עמך״ העני רומז למשיח‪ ,‬אשר יבוא‬ ‫את ההבדל שבין זקני תלמידי חכמים‪ ,‬שהם‬
‫כעני הרוכב על החמור‪ ,‬שמלך המשיח יבוא‬ ‫עסוקים תמיד בעשה‪-‬טוב‪ ,‬תורה ותפלה‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מפ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רפו‬

‫ורוחצת את כל אבריו מכל מיני פגם‪.‬‬ ‫כבר לגאלינו‪ .‬כי הגאולה העתידה תהיה‬
‫בזכות התורה‪ ,‬וכדברי האוה״ח הקדוש בפ׳‬
‫ככר הומצאו בעולם כל מיני מכונות‪,‬‬ ‫תצוה‪ ,‬ה מ אי ד בנושא זה‪ ,‬ובין השאר כותב‬
‫אך עדיין לא הומצאה מכונה‪ ,‬שתרחוץ א ת‬ ‫שמשה רבינו הוא יהיה הגואל העתיר‪,‬‬
‫האברים מכל מיני פגמים‪ ,‬ומכונה כזו גם לא‬ ‫ומתבטא שם בלשונו הקדוש ‪ -‬אין משה‬
‫ימציאו‪ ,‬יש דרך אחת ־ עשה טוב! להשקיע‬ ‫חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה!‬
‫עצמו בתורה ועבודת ה׳‪ ,‬ואלו ירחצו א ת כל‬
‫אבריו‪ ,‬וכאשר פיו יהיה עסוק בתורה‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬האדם צ ר ך לכסוף אל כל מה‬
‫ממילא לא יהיה עסוק בדיבורים אסורים!‬ ‫הם התורה‬ ‫שנכלל בגדר אמת‪ ,‬הלא‬
‫הקדושה והשבת קודש‪ ,‬אכפוף נועם שבת‪,‬‬
‫א ל תתן את פיך לחטיא את בשרך‪,‬‬ ‫להשתוקק אל השבת! ולהעביר את השבת‬
‫והמשך הכתוב‪ ,‬ואל תאמר למלאך ש ע ה‬ ‫בשירות ותשבחות לקל חי‪ ,‬בצוותא עם עוד‬
‫היא‪ ,‬למה יקצוף האלקים על קולך‪ ,‬על קולך‬ ‫יהודים ביחד ולהתחמם באור השבת‪ ,‬לא‬
‫רייקא‪ ,‬כאשר הקול אינו כראוי‪ ,‬זה גורם ח״ו‬ ‫תהיה לו כנושה‪ ,‬״נושה״ מל׳ כי נשנו‬
‫לקצף‪ ,‬ה׳ ישמרינו‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬כאשר מדברים‬ ‫אלקים‪ ,‬פי׳ לא תשכח ויחשוב מה אני עושה‬
‫על חבירו‪ ,‬עי״ז נוטלים ממנו את העבירות‪,‬‬ ‫בכדי להביא את הגאולה? כי דבר זה צריך‬
‫וכאשר האדם עולה לעולם העליון‪ ,‬ורואה‬ ‫להטריד את האדם ‪ -‬מה עושה אני מה אני‬
‫עשה‬ ‫שצירפו לעבירותיו עבירות שלא‬ ‫משקיע בכרי שנגיע למטרה זו?‬
‫מעולם‪ ,‬מתחיל הוא לזעוק לפני ה מל אך‬
‫״שגגה הוא״ יש כאן טעות! ״למה יקצוף ה׳״‬ ‫״התורה‬ ‫אלו‬ ‫בענינים‬ ‫ששקוע‬ ‫מיי‬
‫‪ -‬הלא הכעס עלי אינו מובן‪ ,‬הרי צירפו לי‬ ‫והשבת״ מזדכך מכל פסולת‪ ,‬פיו מתקדש‪,‬‬
‫עבירות שלא עשיתים מעולם? הת שוב ה‬ ‫ומקיים בנפשו ‪ -‬אל תתן את פיך לחטיא את‬
‫היא‪ ,‬״על קולך״ חטאת בדיבורך‪ ,‬ולכן צירפו‬ ‫בשרך )קהלת ה‪ ,‬ה( שכאשר הפה אינו קדוש‪,‬‬
‫לך את חטאי המדובר!‬ ‫כל הגוף אינו קדוש‪ ,‬שהרי ברית הלשון‬
‫והמעור מכוונים זכ״ז‪ ,‬וכשמשקיע את עצמו‬
‫צרי־כים לעשות גדרים וסייגים ע״י‬ ‫כל־כולו בדברי התורה‪ ,‬בהבנת הגמרא‬
‫חברותא ביחד‪ ,‬לשמור את פיו ולשונו‪ ,‬ואז‬ ‫והראשונים‪ ,‬הבנת דברי התוספות הרשב״א‬
‫יכולים להכניע ה^ר‪ ,‬ובפרט עומדים אנו‬ ‫והריטב״א‪ ,‬התורה הקדושה מזככת אותו‬
‫רפז‬ ‫דברי‘ מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמד״ד שלייט״א‬

‫צ רי ך להורות להשי״ת על חםריו‪ ,‬הרבי‬
‫)מבית‬ ‫בא הביתה השבוע‬ ‫)מ״ל(‬
‫והמצב משתפר ב״ה מיום ליום‪ ,‬צר ‪7‬‬
‫ליתן שבח והודאה לה׳ על חםדיו שעשה‬
‫עמנו עד כה‪ ,‬ולהתפלל על העתיד שנזכה‬
‫מהרה לגמר טוב ־ רפואה שלימה‪ ,‬נתחזק‬
‫בצוותא בתורה ועבודת ה׳‪ ,‬שיראו בשמים‬
‫שאנו משקיעים כוחות ועושים מעשים‬
‫לרפואתו של הרבי ונזכה להתקשר אל‬
‫השי״ת בשמחה אמן‪.‬‬
‫היום בר״ח ארר‪ ,‬אשר בו קבלו את התורה‬
‫שליט״א‬ ‫)שבת פח‪(.‬‬ ‫ברצון ושמחה‪ ,‬וכמו שררשו חז״ל‬
‫החולים(‬ ‫קימו וקבלו‪ ,‬קיימו מה שקבלו כבר מזמן‪ ,‬וכל‬
‫אחר בהגיע ימים אלו‪ ,‬חייב לקבל על עצמו‬
‫מחרש את התורה‪ ,‬גם ללא המשגיח‪,‬‬
‫המשגיח של כל העולם ‪ -‬המשגיח על כל‬
‫מעשי בני ארם הוא משגיח גם אז‪ ,‬ולשמחת‬
‫פורים יכולים להגיע רק על ירי התורה‬
‫עה״פ‬ ‫חז״ל )מגילה ‪cm‬‬ ‫הקרושה‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫ליהורים היתה אורה‪ ,‬אורה זו‬ ‫)אסתר ח‪ ,‬טז(‬

‫תו ר ה! )כדאיתא ברמ״א(‬

‫יום ג׳ פ׳ תצוה‪ ,‬ו׳ אדר תשל״ב לפ״ק‬

‫)שם יט‪ ,‬ב(‬ ‫וכוכבים אשר כוננת וגו׳‪ ,‬ואמר‬ ‫נ״חונות־הלכנות״ שער הפרישות‬
‫אל וגו׳ ושאר‬ ‫השמים מםפרים כבוד‬ ‫והשתדל אח״ב לעצום עינ ‪7‬‬ ‫)באמצע פ״ה(‪,‬‬

‫המזמור‪ .‬עיי״ש בדברי ה״חובות הלבבות״‪.‬‬ ‫וחוש‪-‬ראותך מהביט אל מה שאיננו צר ‪7‬‬

‫מה שיטריד לבך‬ ‫או ) שלא תראה שום ראיה כזו(‬ ‫לך‪,‬‬
‫הנה הקב״ה ברא את העינים כדי‬ ‫מלחשוב במה שיועילך‪ ,‬ופרוש ממותר‬
‫לראות‪ ,‬אבל לראות רק בדברים המביאים‬ ‫הראות כפי יכלתך‪ ,‬ואמרו רבותינו ז״ל‬
‫תועלת ולא מה שאסור לה לראות‪ ,‬שמזיק‬ ‫לבא ועינא תרי סרםורי‬ ‫)ירושלמי ברכות פ״א ה״ה(‬

‫לה ח״ו‪ ,‬צריכים לראות ולהסתכל בתורה‬ ‫דחטאה‪ .‬אבל השתמש בראותך והבטתך‬
‫הק׳ ובגדלות הבורא ית״ש‪.‬‬ ‫להביט אל יצירות הבורא יתעלה‪ ,‬לבחון‬
‫מהם ולחשוב בהם ולהבין יכולת הבורא‪,‬‬
‫הנ ה העין היא אבר עדין מאוד בגשמיות‬ ‫)תהלים ח‪ ,‬ר(‬ ‫וטובו מהן‪ ,‬כמו שאמר דוד ע״ה‬
‫וכ״ש ברוחניות‪ ,‬העין רואה והלב חומד‪ ,‬אם‬ ‫כי אראה שמ ‪ 7‬מעשי אצבעות ‪ ,7‬ירח‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדכוו״ד שלייט״א‬ ‫רפח‬

‫ונתת אל חשן המשפט‪ ,‬מבאר הכתוב כדו ך‬
‫אחרת ‪ -‬ולא יזח החשן מעל האפוד‪ ,‬״אפוד״‬
‫רומז לפה‪ ,‬אפ״ד בגימ׳ פ״ה‪ ,‬וחשן ללב‪,‬‬
‫דהיה מונח כנגד הלב‪ ,‬שיהיה פיו ולבו שוין‪,‬‬
‫לא מבעיא בשעת תורה ותפלה‪ ,‬אלא אפילו‬
‫בשעת דיבורו עם בני אדם‪ ,‬לא ידבר אחד‬
‫בפה ואחד בלב‪ ,‬וזהו ולא יזח החשן מעל‬
‫האפוד‪ ,‬שיהיה דבוק מחשבות לבו‪ ,‬עם‬
‫דיבורו‪.‬‬
‫וחשבתי בד״א לצרף את שני הדברים‬
‫הללו יחד‪ ,‬ונקדים את דברי ה״אמרי נועם״‬
‫וזלה״ק‬ ‫)בד׳׳ה בפסוק אלה קרואי העדה(‬
‫ונראה בדרך רמז נגד המתנגדים ומתקשים‬
‫על ענין הנסיעה לצדיק הדור‪ ,‬לדעת מ ה זה‬
‫ועל מה זה‪ ,‬הלא יוכל לישב בביתו וללמוד‬
‫ספרי מוסר‪ ,‬ומהם ילמוד לעצמו דרכי‬
‫העבודה‪ ,‬אמנם התירוץ לזה הוא‪ ,‬כי ב א מ ת‬
‫מ ת ך הספרים יוכל ללמוד לעצמו הנהגות‬
‫ישרות ומדות טובות‪ ,‬אולם העיקר הוא‬
‫להיות הכל במחשבה טהורה וקדושה‪,‬‬
‫והמחשבה הוא דבר שאינו ביד האד ם כי‬
‫משוטטת אנה ואנה בלתי רצון ה אד ם‪,‬‬
‫ומבלבל התפלה והעבודה‪ ,‬ע״כ צ ר ך לזה‬
‫ע ליו‬ ‫סיוע מהצדיק אשר בקדושתו יופיע‬
‫)עיי״ש(‬ ‫נהרה שיוכל לבוא לטהרת המחשבה‪.‬‬
‫מסתכלים במקום שלא צריכים יכולים לבוא‬
‫ולחמרת דברים של הזולת ‪-‬‬ ‫לקנאה‬
‫בגשמיות‪ ,‬אבל צריכים לנצלו לרוחניות‬
‫לקנאות חבירו על שהוא לומד יותר ממנו‪,‬‬
‫הוא מתמיד יותר ממנו‪ ,‬מתפלל בהתלהבות‪,‬‬
‫וזהו הקנאה מה שצריכים‪ ,‬קנאת סופרים‬
‫תרבה חכמה‪ ,‬ובזה צ רך העין להסתכל‪.‬‬
‫נועם״‬ ‫ה״אמרי‬ ‫הקדוש‬ ‫מזקני‬ ‫אי*'‬
‫בפרשתנו על הכתוב ‪ -‬ולא יזח החושן מעל‬
‫האפוד‪ ,‬דהנה אמרו רז״ל אשר האפוד היה‬
‫אין אפוד‬ ‫)הושע ג‪ ,‬ד(‬ ‫מכפר על ע״ז‪ ,‬ערה״כ‬
‫בפ׳ במדבר‬ ‫ותרפים‪ ,‬וע״כ היה לבוש אותו מאחוריו‪,‬‬
‫רומז על בעל תשובה‪ ,‬אף שכבר נסוג אחור‬
‫מכל וכל‪ ,‬יכולים הם לחזור אל ה׳‪ ,‬ולשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬וע״י שהיה לבוש באפוד ה מ ש ך‬
‫עי״ז התעוררות התשובה לכל רשעי ארץ‪.‬‬
‫והחשן היה מועיל על צדיק מעיקרו לשמור‬
‫אותו שלא לבוא ח״ו לידי חטא‪ ,‬וע״כ היה‬
‫)עי׳ כרכות לד‪(:‬‬ ‫לבוש את החשן מלפניו‪ ,‬וחז״ל‬
‫אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין‬
‫צדיקים גמורין יכולים לעמוד‪ .‬ע״כ אין‬
‫להצדיק מעיקרו שתזוח רעתו בגבהות הלב‬
‫נגד הבעל תשובה‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬וזהו ולא יזח‬
‫החשן ‪ -‬הצדיק‪ ,‬לא יזיח דעתו‪ ,‬מעל האפוד ־‬
‫)עיי״ש(‬ ‫נגד הבע״ת‪.‬‬

‫ועפיי״ז אפ״ל‪ ,‬ולא יזח הח שן מ ע ל‬ ‫ובספה״ק ״רגל מחנה אפרים״ ־ ד״ה‬

‫רפט‬ ‫דכרי מוסד ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫זכרו היטב‪ ,‬יבוא יום‪ ,‬ואלו שלא ניצלו כראוי‬ ‫האפוד‪ ,‬שהחשן והאפוד יהיו מקושרים‬
‫את השיעורים‪ ,‬עתידים הם להתחרט‪ ,‬ולא‬ ‫ירפה‬ ‫לא‬ ‫שהבעל־תשובה‬ ‫היטיב‪ ,‬פי׳‬
‫יוכלו להשיב חזרה‪ ,‬תנצלו ימים אלו ולא‬ ‫מהצדיק‪ ,‬אלא יהא קשור אליו‪ ,‬ועי״ז יוכל‬
‫לאבדו בהבל וריק‪.‬‬ ‫להתעלות‪ .‬ויוכל לזכות ולא יזה החשן ־‬
‫הלב‪ ,‬מהאפוד ‪ -‬הפה‪ ,‬שיהיה פיו ולבו שווין‪,‬‬
‫בחורים‪-‬ייקדים! כבר למדונו חכמינו‬ ‫המחשבה תהיה ברשותו ולא ישוטט אנה‬
‫ז״ל שבחודש אדר קבלו בני ישראל את‬ ‫ואנה‪.‬‬
‫התורה ברצון‪ ,‬מפני חיבת הנם‪ ,‬וימים אלו‬
‫חייבים לחזק את לימוד התורה‪ ,‬ולא ח״ו‬ ‫ייז״ח עה״כ גימ׳ שם הוי״ה‪ ,‬ע״י שיזכור‬
‫להתעצל‪ ,‬אלא אדרבה להרבות בהתמדת‬ ‫תמיד מהבורא‪ ,‬בבתי׳ שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪,‬‬
‫התורה ללא כל הבדל‪ ,‬אם זה הימים שלפני‬ ‫לא יזח ־ לא יתגאה‪ ,‬אני אדם השלם ואין לי‬
‫פורים ־ או אחרי פורים‪ .‬מי שאדוק בתורת‬ ‫מה לעשות‪ ,‬רק ירצה לגדול בתורה ובעבודת‬
‫ה׳‪ ,‬עבורו אין הבדל אם זה באמצע ה״זמן״‬ ‫הבורא‪ .‬האדם צי ‪ 7‬לשאוף תמיד‪ ,‬שהשגתו‬
‫או ״בין־הזמנים״ לפני חנוכה או לפני פורים‬ ‫בבורא כל העולמים תגדיל עוד ועוד!‬
‫וכדו׳‪ ,‬שוו בנפשכם‪ ,‬אלו העסוקים בעניני‬ ‫לצערינו‪ ,‬זוהי אחת המחלות הגדולות של‬
‫משא־מתן ופרנסה‪ ,‬וכי הם מתבטלים בימים‬ ‫בני הדור‪ ,‬לא חסר לי כלום‪ ,‬מסתפקים‬
‫שלפני פורים? וכי אין התורה שווה בערכה‬ ‫במיעוט‪ ,‬מסתפק בתורה ותפלה שיש לו‪ ,‬אין‬
‫לממון? אלו הרודפים אחר הפרנסה אינם‬ ‫לו שאיפה להתקדם ולעלות מעלה מעלה‪,‬‬
‫מתבטלים ומתעצלים בימים אלו‪ ,‬ומדוע‬ ‫בחור בישיבה צר ‪ 7‬שיהיה לו שאיפה‬
‫שלומדי התודה יעשו כן?‬ ‫תמידית ותאוה לעלות בתורה ולהגות בה‬
‫בהתמדה‪ ,‬ולהתעמק בה בהבנתה וידיעתה‪,‬‬
‫הנה אני מדבד לפניכם‪ ,‬לא משום שאני‬ ‫וכן למטרה זו העמידו לרשות הבחורים‬
‫צי ‪ 7‬לומד מוסד בכל שבוע‪ ,‬דק אני מחויב‬ ‫מגידי‪-‬שיעור‪ ,‬להגדיל את ידיעות והבנת‬
‫לעורר אתכם מה שצריכים לעשות‪ ,‬ותבינו‬ ‫אל‬ ‫להתכונן‬ ‫הבחור‪ .‬וכמובן שצריכים‬
‫מה שאני אומר לכם‪ ,‬ואפילו שרק אחד‬ ‫את‬ ‫להבין‬ ‫ולנסות‬ ‫השיעור כראוי‪- ,‬‬
‫ישמע לי כבר כדאי לדבר‪ ,‬אבל תדעו כל‬ ‫השיעורים‪ ,‬וכן מותר להתווכח עם המגיד‬
‫אחד הוא אצלי נפש אחת‪ ,‬מה אני רוצה‬ ‫שיעור‪ ,‬להקשות ולהתפלפל בדבריו ‪ -‬אינם‬
‫מכם ‪ -‬אני דוצה ‪ -‬אז איד זאלט לעבען ‪-‬‬ ‫הלכה למשה מסיני ומותר להתפלפל עמו‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מב״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רצ‬

‫בשירות ותשבחות לקל חי‪ ,‬זעצט ז ‪ 7‬ראם‬ ‫הלא כ״א צר ‪ 7‬לחיות מאיזה דבר‪ ,‬וזה מה‬
‫אריין אין מח‪ ,‬אין הארץ‪ ,‬ורוצה גם היא‬ ‫שאני אומר לכם תורה ועבודת ה׳‪ ,‬וכל אחד‬
‫לעבור את ה׳ כראוי‪.‬‬ ‫מכם צי ‪ 7‬לחשוב לאיזו מטרה באתי‬
‫לישיבה? וכי באים לאכול ולשתות בישיבה?‬
‫ברצוני להעיר לכם‪ ,‬אין לבחורים לילך‬ ‫מאכל ומשקה יש לכ״א בביתו‪ ,‬באים‬
‫לבתי האברכים ביום הפורים‪ ,‬ולא רק ביום‬ ‫כמו‬ ‫ולראות‬ ‫שלימות‪,‬‬ ‫לקנות‬ ‫לישיבה‬
‫הפורים אלא גם בכל ימות השנה‪ ,‬בליש״ק‬ ‫שאחרים לומדים ויהיה קנאת מופרים‪,‬‬
‫ובמוצש״ק וכדומה‪ ,‬וכן כשהולכים לאםוף‬ ‫יתבונן בטובים ממנו‪ ,‬ויקנא בהם‪ ,‬וייטיב את‬
‫כספים גם לא ללכת לבתים פרטיים‪ ,‬ובענין‬ ‫דרכיו ויתממר כליל לתורה ועבודת הבורא‪,‬‬
‫תפלת מנחה ‪ -‬צי ‪ 7‬כ״א להתפלל במנין‬ ‫דהנה כאשר רואים א ‪ 7‬יהודי לומד תורה‬
‫הישיבה ולא לילך למנין הבע״ב וכדו׳ צר ‪7‬‬ ‫בהתלהבות‬ ‫ומתפלל‬ ‫גדולה‪,‬‬ ‫בהתמדה‬
‫להיות סדר בישיבה להתפלל ביחד‪.‬‬ ‫ובדמעות שליש‪ ,‬ובשב״ק וויינט ער ז ‪ 7‬אוים‬

‫יום ג׳ פ׳ ויקה״פ‪ ,‬ב״א אדר תשל״ב לפ״ק‬

‫תורתו‪ ,‬כמו שאמר החכם )משלי כג‪ (r ,‬ה ט‬
‫אזנך ושמע דברי חכמים‪ ,‬ואמר )שם טו‪ ,‬לא(‬
‫אוזן שומעת תוכחת חיים!‬
‫והשתדל אח״ב לאטום אזנ ‪ 7‬משמעך‬
‫דבר גדול הוא‪ ,‬שלא ירצה לשמוע דבר‬
‫שאינו דרוש לו‪ .‬מטבע האדם הוא כ שדואה‬
‫קבוצת אנשים העומדים ומפטפטים‪ ,‬מיד‬
‫מצטרף אליהם‪ ,‬וידיעות הללו ״ שאינו‬
‫צריכות לו ־ מבלבלות את מוחו‪ .‬כי ע״י‬
‫מותרי הדברים שומעים גם דבדי כזב‬
‫ורכילות ולשון הרע וכדו׳‪ ,‬וכמובן שאין זה‬
‫דבר קל למנוע מעצמו מלה שתתף ב שיחו ת‬
‫ב״חובות־הלנגות״ שער הפרישות‬
‫)פ״ה( למדנו כבר בענין שמירת הפה והעין‬
‫ונמש ‪ 7‬בדבריו‪:‬‬
‫מה שאינך צר ‪ 7‬לו‪ ,‬ופרוש ממותרי‪-‬השמע‬
‫כפי יכלתך‪ ,‬ואל תאזין לשמוע מה שלא‬
‫והכזב‬ ‫יועילך שמעו‪ ,‬ממותרי הדברים‬
‫והרכילות לשון הרע‪ ,‬ופרוש ממה שיביאך‬
‫להמרות האלהים ולעזוב מצותיו‪ ,‬ממיני‬
‫הזמר והנגון והשחוק והרינה הטורדים אותך‬
‫מן המצות והמעשים הטובים‪ ,‬אבל הט אזנך‬
‫אל דברי החכמים היודעים את ה׳ ואת‬
‫רצא‬ ‫רכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫בשעה זו אני צ ר ך להיות בביהמ״ד‪ ,‬ולא‬
‫שהמשגיח יצטרך לעורר‪ ,‬וכח‪-‬התורה של‬
‫רבים גדול מאד אין ערך לגדלותו ולכוחו‬
‫הגדול בשמים‪ .‬שהרי אם מדובר בתעניות‪,‬‬
‫זהו דבר קשה מאד‪ ,‬כי זה מחליש את הגוף‪,‬‬
‫משא״ב כשמדובר בלימוד רצוף ובמיעוט‬
‫דיבור‪ ,‬אין זה מחליש את הגוף‪ ,‬וההיפך מזה‬
‫הוא מונע מהאדם כל מיני עגמת־נפש‪,‬‬
‫ומדוע שלא יעשו כן לרפואתו של הרבי?‬
‫הרי גם לתוך האש הולכים למען הרבי‪,‬‬
‫וכ״ש שאין זו אש ורק אדרבה מה טוב ונעים‬
‫היא‪ ,‬וכן צריכים להתבונן‪ :‬אולי מעשי‬
‫גרמו?! אולי בריאות הרבי תלוי בי?‬
‫על רפואתו של הרבי שליט״א)מ״ל( שעל כל‬
‫ו ע ״ כ צ ר ך כל אחד לעשות משהו יותר‬
‫מכפי יכלתו‪ ,‬ובפרט מי שהוא נתפם באיזו‬
‫דבר‪ ,‬משם צ ר ך הוא להתחיל‪ ,‬האדם נברא‬
‫לשבר את הטבע‪ ,‬והנה יש לנו עוד שנים‪-‬‬
‫עשר יום עד בין הזמנים‪ ...‬צריכים להתמיד‬
‫בלימוד התורה הק׳‪ ,‬וללמוד בעיון וחשק רב‪,‬‬
‫והשי״ת‬ ‫)השותפץ ולא יחפור(‬ ‫ולסיים ב׳ הפרקים‬
‫יעזור שהרבי שליט״א )מ״ל( יבריא מהרה‬
‫וינהגו במעגלי צדק לאורך ימים ושנים‬
‫טובות‪ ,‬ונשמע ממנו את דברי התורה‬
‫הקדושים ואת תפלותיו הקדושות‪ .‬וישפיע‬
‫עלינו רוחניות וגשמיות‪ ,‬שנים רבות נחסה‬
‫בצילו ועל ידו נרגיש טעם בשבת קודש‪,‬‬
‫אכי״ר‪.‬‬
‫כאלה‪ ,‬אבל זהו עבודת ה׳ מי שרוצה להיות‬
‫ערליכער יוד לעשות רצון קונו‪ ,‬צי ‪ 7‬לשבור‬
‫טבעו הרע מלשמוע ולדבר מה שלא צריכים‪.‬‬
‫שמעתי* שהבחורים התארגנו וקבלו על‬
‫עצמם ללמוד כל יום שעות רצופות‪ ,‬ובשעות‬
‫אלו הם עושים תענית הדיבור‪ ,‬בתקוה‬
‫שבשמים יראו זאת וירחמו עלינו וישלחו‬
‫)זצ״ל(‪,‬‬ ‫רפואה שלימה לכ״ק אדמו״ר שליט״א‬
‫ברם צריכים שכל בחורי הישיבה תעשו כן‪,‬‬
‫הלא כח‪-‬התורה גדול הוא ער למאד‪ ,‬ובכה‬
‫התורה אפשר לפעול הכל בשמים‪ ,‬ודבר זה‬
‫אמור גם לגבי התהלים שאומרים ומבקשים‬
‫אחד לעמוד על מקומו ולא להסתובב זה‬
‫בכה וזה בכה‪ ,‬וכן אמור שבגלל התהלים‬
‫משמרות‬ ‫ארגנו‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫לימוד‬ ‫יחלש‬
‫לאמירת תהלים‪ ,‬וצריך שבשעה שאלו‬
‫אומרים תהלים‪ ,‬ילמדו אלו בהתמדה רבה‪,‬‬
‫לימוד רצוף ללא הפסק כל‪-‬שהוא באמצע‪.‬‬
‫וכן אין די בשתי שעות לימוד רצוף‪ ,‬כל‬
‫אחד חייב לקבל על עצמו שבתקופה זו לא‬
‫מבטלים אפילו רגע מלימוד התורה‪ ,‬ומיד‬
‫לאחר סיום ארוחת הבוקר‪ ,‬יבואו כולם‬
‫בזריזות וללא כל שהיות לביהמ״ד וילמדו‬
‫בצוותא בהתמדה גדולה‪ ,‬וכן בצהרים בשעה‬
‫‪ 3:30‬יהיו כבר בביהמ״ד‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪,‬‬
 ‫דברי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬ ‫רצב‬

‫רייקא‪ ,‬כיון שהבטחתי לך בין כך ובין כך לא‬ ‫ז קני הקדוש ה״אמרי נועם״ זי״ע‪ ,‬ב‪3‬׳ כי‬
‫יגיע לך נזק‪ ,‬א״כ אין אתה נוגע בדבר‬ ‫תשא‪ ,‬בד״ה ועתה אם תשא חטאתם ואם‬
‫ותפלתך עשה פידות להנחות את העם אל‬ ‫אין מחני נא‪ .‬ויאמר ה׳ מי אשר חטא ל'‬
‫האדץ‪.‬‬ ‫אמחנו מספרי‪ ,‬ועתה לך נחה את העם הזה‪,‬‬
‫הנה נודע קושיות המפרשים‪ ,‬משה רבינו‬
‫אין ועתה אלא תשובה! עיקר התשובה‬ ‫אמר ‪ -‬ועתה אם תשא חטאתם‪ ,‬ולא אמר‬
‫היא ועתה‪ ,‬שיתחילו מיד לעשות תשובה‪,‬‬ ‫מה יהיה? עד שחז״ל הוסיפו בלשונם ״הרי‬
‫ולא לדחות זאת לזמן יותר מאוחד‪ ,‬כי דדך‬ ‫טוב״ והוא מקרא קצר‪ .‬ומפרש כי הקב״ה‬
‫היצד לדחות את עשיית התשובה למחד‪,‬‬ ‫אמר למשה ‪ -‬לך רד‪ ,‬ואמרו ז״ל שאמר לו ־‬
‫אפילו במי שבא לו הדהור תשובה‪ ,‬ודוצה‬ ‫דד מגדולתך‪ ,‬לא נתתי לך גדולה רק בשביל‬
‫באמת לשוב‪ ,‬היצר אומר לו למחד בבוקד‪,‬‬ ‫ישדאל‪ ,‬ואח״ב אמד לו ־ ועתה הניחה לי‪,‬‬
‫בשבוע הבא‪ ,‬והעיקר אצלו הוא ‪ -‬שלא יעשו‬ ‫וכאן נתן לו פתחון־פה להתפלל כמו שדדשו‬
‫זאת מיד‪.‬‬ ‫רז״ל‪ ,‬ומיד ויחל משה‪ ,‬אמנם משה דבינו היה‬
‫ידא אולי לא יתקבל תפלתו‪ ,‬כי הקב״ה‬
‫ב״ה יש הטבה אצל הדבי‪ ,‬אך צדיכים‬ ‫יחשיב אותו שהוא נוגע בדבד‪ ,‬כדי שתהיה‬
‫לדעת‪ ,‬שאמוד להדפות ואדרבה להוסיף‬ ‫לו גדולה על ישדאל‪ ,‬ע״כ ביקש משה‬
‫אומץ ויגיעה ולשבד הטבע‪ ,‬כדי שנזכה‬ ‫מהקב״ה ‪ -‬בין אם תשא חטאתם ‪ -‬ובין אם‬
‫במהרה לדאות את דבינו שוב בביהמ״ד‪,‬‬ ‫ח״ו לא ־ מחני נא מספדך‪ ,‬ואז לא יהיה‬
‫להתפלל עמו כמקדם ולחסות בצילו בשלחנו‬ ‫חשש של נוגע״בדבד‪ ,‬ותתקבל תפלתו‪ ,‬כי‬
‫הטהוד!‬ ‫כ״כ מסד נפשו עבוד ישדאל‪ ,‬אשד אפילו‬
‫אם ימחול להם‪ ,‬יהא נמחה שמו חלילה‪,‬‬
‫וחשבתי בד״א לפרש הכתוב‪ ,‬אם ת שא‬ ‫ובזה יסיד צד הנגיעות‪ ,‬והקב״ה השיב לו יש‬
‫חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר‬ ‫לי עצה אחרת להסיד הנגיעות ־ שאתה בכל‬
‫כתבת‪ ,‬״מחני״ אתוון מי‪-‬נח‪ ,‬והיינו ה מ תק ת‬ ‫מצב‪ ,‬לא תדד מגדולתך‪ ,‬ומי שחטא לי‬
‫הדינים‪ ,‬וכמו שהיה דרוש בזמן המבול‪,‬‬ ‫אמחנו מספרי‪ ,‬ומי שלא חטא ‪ -‬לא אמחנו‪,‬‬
‫וכיצד ממתקים את הדינים‪ ,‬ע״י ״נא״ הרומז‬ ‫ומכיון שאינך נוגע‪ ,‬יכול אתה שוב להתפלל‬
‫לתפלה‪ ,‬אין נא אלא לשון בקשה‪ ,‬״מספרך‬ ‫ללא נגיעות‪ ,‬ותפלתך תתקבל ואסלח להם‪,‬‬
‫אשר כתבת״ רומז לתורה הקדושה‪ ,‬בזכות‬ ‫וע״כ ״ועתה לך נחה את העם״ ״ועתה‬
‫רצו;‬ ‫דגדי מוסר ־ מכ״ק כורן אדמו״ר שליט״א‬

‫להשלים רצון כל אחד מישראל לטובה‪.‬‬
‫ו ע ״ כ הבה ונקבל עלינו להגביר את‬
‫התמדת התורה ברצון‪ ,‬גם ללא ״משגיח״‪...‬‬
‫ואז ישלם הקב״ה מרה כנגד מרה ויעשה את‬
‫רצוננו‪ ,‬שנזכה במהרה שהרבי יבריא ויעלה‬
‫כבר לביהמ״ד להתפלל‪ ,‬ולערוך שלחנו‬
‫הטהור יחד עמנו‪ ,‬כה התורה דרבים גדול‬
‫עד מאד‪ ,‬ובשר ודם אינו יכול להער ‪ 7‬עד‬
‫כמה גדול הוא‪.‬‬
‫הנ ה בקשתי מבחורים שיאםפו לי םכום‬
‫כםף‪ ,‬עבור איזה צדקה‪ ,‬אני מכיר טובה לכל‬
‫אלו שאםפו‪ ,‬ואף הרבה מהבחורים אםפו‬
‫יותר ממה שביקשתי‪ ,‬השי״ת יעזור שע״י כה‬
‫הצדקה‪ ,‬וכח התורה ותפלה נזכה במהרה‬
‫לישועת ה'‪ ,‬לרפואת רבעו‪ ,‬אכי״ר‪.‬‬
‫התורה והתפלה שאתם מרבים בהם‪ ,‬בזכות‬
‫זו נזכה להמתקת הרעים‪.‬‬
‫המוערים ) ח ״ג(‪,‬‬ ‫ב ס פ ה ״ ק אמרי נועם על‬
‫לימי הפורים‪ ,‬בד״ה אמרו ז״ל הדר קבלוה‬
‫בימי אחשורוש ברצון‪ ,‬כותב שם; והנה‬
‫הקב״ה משלם מרה כנגד מרה‪ ,‬לזאת ימי‬
‫הפורים המה ימי רצון‪ ,‬שהקב״ה משלם רצון‬
‫כל אחד מישראל ־ למלאות משאלותיו ׳ כי‬
‫גם המה קבלו עול תורה ברצון‪ ,‬וזהו‪,‬‬
‫והשתיה כדת אין אונם‪ ,‬השתיה ‪ -‬רומז לימי‬
‫הפורים‪ ,‬שהשתיה מרובה על האכילה‪,‬‬
‫וקבלו התורה ״באין־אונם״ רק ברצון‪ ,‬לזאת‬
‫״כי כן יסד המלך״ היינו כיון שכן הוא‪,‬‬
‫שקבלו ברצון‪ ,‬לכן גזר מלכו של עולם ״על‬
‫כל רב ביתו ‪ -‬לעשות כרצון איש ואיש״‬

‫יום ד׳ פרשת ויקרא‪ ,‬ב״ט אדר ער״ח ניסן תשל״ג לפ״ק‬

‫ציונים וםימנים‪ ,‬אשר יזכירוהו תמיד ללמוד‬ ‫ר ק ר א אל משה וכו׳ אדם כי יקריב מכם‬
‫מהם דרכי המצות ולבוא לאהבת ה׳‬ ‫וכו׳ הנה זקיה״ק בםפה״ק ״אמרי נועם״‬
‫כי אראה‬ ‫דהע״ה ) ת הלי ם ח‪ ,‬ד(‬ ‫וליראתו‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫כתוב יש לומר הטעם על אלף זעירא ע״ד‬
‫שמך' וכו׳ שעי״ז שמביט תמיר לשמים‬ ‫הללו את ה׳ מן השמים‬ ‫)תהלים קמח(‬ ‫הכתוב‬
‫ומעלה במחשבתו‪ ,‬הא ‪ 7‬שיש שם מלאכים‪,‬‬ ‫הללוהו כל מלאכיו כו׳ הללו את ה׳ מן הארץ‬
‫שעובדים תמיד באימה וביראה וכו׳ עי״ז‬ ‫תנינים וכל תהומות וכו׳‪ ,‬הענין הוא דצר ‪7‬‬
‫לוקח מהם מוםר להתלהב לבבו ג״כ‬ ‫הארם לתת תמיד עצות בנפשו ולעשות לו‬
 ‫דבריי מוסר ־ כוכ״ק כורן אדכלו״ר שליט״א‬
‫שצריכים לעשות הכנה לליל הסדר‪ ,‬ע״כ‬
‫מוטל החוב להתבונן לעשות חשבון הנפש‬
‫א ‪ 7‬עבר זמן החורף הזה‪ ,‬מה רכשתי מיום‬
‫בואי הנה מר״ח חשון ועד עתה‪ ,‬וזה יועיל‬
‫לחשוב א ‪ 7‬להתנהג להבא‪ ,‬כי מי שחי בלי‬
‫חשבון עובר עליו זמן אחר זמן בלי כלום‪,‬‬
‫וידועים דברי החובת הלבבות שהעוה״ז‬
‫דומה לשוק שבאים אנשים ממקומות שונים‬
‫כל אחד עם סחורתו‪ ,‬ומי שמכר והרויח שב‬
‫לביתו בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬מי שיש לו תורה‬
‫ומע״ט אשרי לו וחלקו‪ ,‬משא״כ העצל שלא‬
‫הרויח כל התירוצים לא יועילו לו כלום‪.‬‬
‫תמיד בעבודת ה׳‪ ,‬ולפעמים כשעוסקים‬
‫כדם‪-‬יקרים‪ ,‬תדעו כל אב השולח בנו‬
‫לישיבה הוא כדי לקנות התמדת התורה‬
‫ומדות טובות‪ ,‬ויראת שמים‪ ,‬וכמו״כ שיקבל‬
‫הדרכה מהראש ישיבה מהמשגיחים שמינו‬
‫אותם על זה‪ ,‬ולא שכל מי שרוצה יבוא‬
‫וידרך אותו‪ ,‬ב״ה רוב רובם של הבחורים‬
‫הבינו תכלית בואם לכאן ונצלו הזמן היקר‬
‫כדבעי‪ ,‬ובחור זה כשמגיע היו״ט הק׳ הסדר‪,‬‬
‫כזית מצה‪ ,‬הוא מלא חיות ושמחה‪ ,‬וכמו״כ‬
‫הוריו שמחים ועליזים עם בנם היקר‪ ,‬ומאידך‬
‫אלו שלא ידעו ל ה עי ד חשיבות הזמן‪ ,‬ולא‬
‫קנו מה שהיו צריכים‪ ,‬רחמנות גדולה הוא‬
‫עליהם‪.‬‬
‫מתקרבים אנו להחג הק׳ וצריכים לעשות‬
‫ושננתם‬ ‫פסק ) ת ״ ת פ״א ה״ב(‬ ‫הנ ה הרמב״ם‬
‫רצד‬
‫לעבודת השי״ת‪ ,‬וכן ג״כ נוכל ללמוד מוסר‬
‫השכל מדברים התחתונים והנמוכים אשר‬
‫ב א ח המה‪ ,‬שהם ג״כ עושים רצון הבורא‬
‫מבלי ישנו את תפקידם‪ ,‬וזהו שאמר דהע״ה‬
‫״הללו את ה׳״ היינו שתקחו מוסר א ‪7‬‬
‫שראוי להלל וכו׳ ״מן השמים״ מצבא מלאכי‬
‫מעלה‪ ,‬וכן הללו את ה׳ מן הארץ ‪ -‬גם תוכלו‬
‫ליקח מוסר השכל מדברים הנמוכים ‪-‬‬
‫תנינים וכל תהומות‪.‬‬
‫ואמנם שני בחי׳ אלו מתחלקים‪ ,‬כי‬
‫האנשים אשר תורתם אומנתם ועוסקים‬
‫בעניני עוה״ז כגון פרנסה וכדו׳ ונופלים קצת‬
‫ממדריגתם‪ ,‬עם כל זה תיכף ומיד לוקחים‬
‫מוסר מהדברים העליונים לבל ישקעו חלילה‬
‫בעניני עוה״ז‪ ,‬ואולם אותם שאינם בני תורה‬
‫ועוסקים תמיד במו״מ שאין בכתם ושכלם‬
‫רק ליקח מוסר מהדברים הנמוכים שהם‬
‫בבתי׳ הללו את ה׳ מן הארץ‪ .‬וזהו אלף‬
‫זעירא‪ ,‬אל״ף מלשון מלפנו מבהמות הארץ‬
‫שגם זהו לימוד אך זעירא וקטן‬ ‫)איוב לה‪ ,‬יא(‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬שיותר מהראוי אשר יקנא עצמו‬
‫במלאכי מעלה ובדרכיהם ילך לרבק עצמו‬
‫בה׳ תמיד‪.‬‬
‫ניסן‪,‬‬ ‫בער״ה‬ ‫כעת‬ ‫אנו‬ ‫עומדים‬
‫הכנה וכמו שרגילין אנו לשמוע מפי רבינו‬
‫רצה‬ ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מדן אדמו״ר שליט״א‬
‫אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ ־ אדם‬
‫הרוצה להתקרב לה׳ רמז לנו הכתוב אל״ף‬
‫זעיר״א ״ א( ״אלף״ היינו ״לימוד״ התורה‬
‫הק׳‪ ,‬הארעווען ‪ -‬מיטשען ז ך אויף די‬
‫הייליגע ליכטיגע זיםע תורה‪ ,‬כי מי שמנצל‬
‫הזמן בלימוד התורה הק׳ וראשו אינו עסוק‬
‫בשטותים והבלים יכול הוא להתקרב אל‬
‫השי״ת‪ .‬ב( ״זעירא״ רומז על ענוה ושפלות‪,‬‬
‫מי שמכיר מיעוט ערכו ויודע מרת נפשו אזל‬
‫חשקו מכל ההבלים‪ ,‬ועי״ז הוא מתקרב אל‬
‫ה׳‪ ,‬ואם נעשה פעם דבר שלא כהוגן)וכמו‬
‫זה שיש לו הכנעה בא ומודה א״ע‬ ‫שקרה עכשיו(‬
‫ומתחרט והתנהגות כזו אני מוקיר ומערך‪,‬‬
‫ומשא״כ מי שאין בו הכנעה‪.‬‬
‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬אם אחד צ ר ך הלואה‬
‫שדי להם‬ ‫שחושבים‬ ‫כאלו‬ ‫וישנם‬
‫באמירת תהלים לבריאתו של רבינו ואח״כ‬
‫אפשר להתנהג כמו שלבו חפץ‪ ,‬ולא כן הוא‬
‫אלא צ רך לעבוד ולשנות כל ישותו עבור‬
‫רפואתו של רבינו‪ ,‬ולחשוב חשבון עם נפשו‬
‫הלא על איזה מטרה הקים רבינו הישיבה רק‬
‫כדי שיגדלו כאן בתורה ובמדות טובות‬
‫בדרך החסידות‪ ,‬ולא םתם לרמות את עצמו‪.‬‬
‫וכן כשמגיעים ימי בין הזמנים צריכים‬
‫שתדעו שיש בורא עולם ויש תורה גם בימי‬
‫ביהז״מ‪ ,‬והביטו וראו‪ ,‬אלו שחיים עם חשבון‬
‫הנפש א ך נראה אצלם ימים אלו‪ ,‬כמובן יש‬
‫גם מצות כיבוד או״א וצריכים לעזור להם‬
‫)ספרי ואתחנן ו‪ ,‬ז(‬ ‫לבנך‪ ,‬בנ ך אלו התלמידים‬
‫חייבים ללמוד תודה עם כל אחד ואחד‪ ,‬יש‬
‫חוב לחנך תלמידים‪ ,‬אבל צדיך שיהא להם‬
‫אוזן קשבת‪ ,‬וב״ה דובא דדובא של הבחודים‬
‫הם בעלי דעת ומבינים ומקבלים מה‬
‫שאומרים אליהם‪ ,‬אמנם דא עקא על המועט‬
‫שעדיין לא הבינו צריכים כעת לשנות‬
‫דרכיהם‪ ,‬ובפרט כעת שעומדים לפני החג‬
‫וכאמור צריך הכנה‪ ,‬וגם ורבינו הק׳ עור‬
‫נמצא בביה״ח‪ ,‬ובעת כזאת צ ר ך להכנים‬
‫בראש השגות אחרות ולהםיע מחשבותיו אל‬
‫דרך אחרת‪ ,‬בחורים יקרים‪ ,‬מאוד גדלה‬
‫אהבתי אליכם ומוכן ומזומן אני לעזור לכם‬
‫שהוא‬ ‫בכל מה שאפשר‪ ,‬באיזה ענין‬
‫הלבשה וכדו'‪ ,‬וכן יוכל כל אחד ליכנם אלי‬
‫אחרך צושמועםן‪ ,‬וגם קבעתי שעה מיוחדת‬
‫בין שש לשבע מיוחד להבחורים ואני מוכן‬
‫לעזור בכל לבי ונפשי ולעמוד לימין כל אחד‬
‫ואחד בכל מה שביכלתי לעזור לו‪ ,‬אמנם‬
‫תנקטו כלל זה בידכם אל תלכו בדרך‬
‫עקלתון בראש עקום‪ ,‬תלכו בדרך הישר‪,‬‬
‫ובראש ישר‪ ,‬ואז תשיגו הרבה יותר‪ ,‬ראש‬
‫עקום יחשוב ש־‪ 2‬עם־ ‪ 4‬הוא ‪ 10‬אף שהוא‬
‫רק ‪ , 6‬צריכים לעשות חשבון הנפש עם ראש‬
‫ישר‪ ,‬תכניםו כל מחשבתכם ודאגתכם ה א ך‬
‫אוכל לרכוש עוד מםכתא עוד מדות טובות‪,‬‬
‫עוד יראת שמים‪.‬‬
 ‫דכרי מוסר ‪ -‬מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬
‫במעשים‪ ,‬חסר לי עבודת השם אני עוד חלש‬
‫וקטן וצרך אני עוד ללמוד‪ ,‬וצריך לדעת‬
‫שויז׳ניצער בחור הוא מובחר ‪ -‬ורק ביגיעת‬
‫התורה ובעמקות התורה ומרות טוכות ואז‬
‫הוא נפש מובחר‪ ,‬וכולם ביכלתכם להגיע‬
‫לזה‪ ,‬איר קענט ב״ה זיין טייערע גאלדענע‬
‫קינדער מדארף נאר אריין לייגען קאפ אין‬
‫ערענסטקייט‪.‬‬
‫מחו״ל‬ ‫הבחורים‬ ‫מכל‬ ‫מבקש‬
‫הנמצאים כאן שלא ליםע לשום מקום בשום‬
‫אופן בלי רשות כי הנםיעות הם ללא יועיל‬
‫לא ברוחניות ולא בגשמיות‪ ,‬וכן לקבוע זמן‬
‫שכולם ימצאו בביהמ״ד ולא יעברו הימים‬
‫בלי תורה‪.‬‬
‫ועי״ז נגש אל היו״ט עם פרייליכע‬
‫אברים קדושת האברים‪ ,‬ואני מקוה שבעזרת‬
‫השי״ת נזכה לדבק בו ב״ה‪ ,‬והשי״ת יושיענו‬
‫שנזכה ליזהר ממשהו חמץ ונזכה לקבל‬
‫היו״ט הק׳ בשמחה ונחת ביחד עם אבי‬
‫שיהיה לו רפו״ש במהרה‪ ,‬ונזכה עוד לקבל‬
‫ה שפעות‬ ‫עלינו‬ ‫וישפיע‬ ‫ממנו‪,‬‬
‫רוחניות וגשמיות ויוליכנו לקבל פני מ שיח‬
‫צדהנו בלב שמח בב״א‪.‬‬
‫רצו‬
‫ולסייעם אבל אח״כ יש נם׳ שו״ע ויש ב״ה‬
‫מה לעשות בעולם‪ ,‬צי ‪ 7‬אני להיות אדוק‬
‫ומקושר לבורא כ״ע‪ ,‬בעולם היראה ובעולם‬
‫המרות בכל עת בלי הפסק‪ ,‬ולא לבלות ימים‬
‫קדושים הללו ימי חודש ניםן ‪ -‬חודש של‬
‫קדושה‪ ,‬החודש אשר ישועות בו מקיפות ־‬
‫בדברים של מה בכך‪ ,‬וצרך לנצל ימים אלו‬
‫ולעשות הכנה לחג‪,‬‬
‫אני‬ ‫ו ע ״ כ תקבלו ע״ע לחיות עם חשבון‬
‫ולהתחיל ללכת בדרך חדשה דרך של‬
‫ולצאת‬ ‫טוכות‪,‬‬ ‫למדות‬ ‫התעוררות‬
‫הם‬ ‫מהנארישקייטן‪ ,‬ב״ה רובם ככולם‬
‫טייערע גאלדענע קינדער מתמידים בתורה‬
‫ואלו שלא התמידו כ״כ עכ״פ רצונם הטוב‬
‫ללמוד וצריכים להיגרר אחר הרוב ולדעת‬
‫שישיבה זו הוא דער ויז׳ניצער רבי׳ם ישיבה‬
‫וצריכים להתנהג בהתאם‪ ,‬ואם יהיו עמלים‬
‫בתורה ובמדות וירא״ש יהיה אי״ה לרבינו‬
‫שליט״א רפו״ש‪ ,‬וכן צריכים לעבוד בכוחות‬
‫נפשיים ובכוחות הגוף שנחיה כולנו כאחד‬
‫באהבה‪ ,‬ואם אחד רואה חםרון אצל חבירו‬
‫הדרכה‬ ‫שידברו בשלום איש אל רעהו להתנהג בדרך‬
‫אחרת‪ ,‬וח״ו לא לצער את חבירו ולא את‬
‫עצמם‪ ,‬רק לדעת אל״ף זעיר״א אני קצר‬
 ‫יזכר ל טוב ה ולברכ ה‬
‫יידידנו הנכבד‪ ,‬רודף צדקה והסד‬ ‫ן®‬

‫הי״ו‬ ‫ה״ה כווה״ר זלמן קאסירר‬ ‫‪m‬‬

‫נרוקלין נ‪.‬י‪.‬‬

‫על שנדב לבו הטוב לתרום תרומת ה'‬

‫ולהשתתף בהוצאת‬
‫דברי אלקים חיים מכ״ק רבינו שליט״א‬

‫^ יוזי רלוץ שזכות זו וזעטוד לו להתכרד גכל טילי­‬

‫ו®!‬
‫דטיטיב שפע כרכה ווזללוזוז ורוב נוזו‪ 3‬וככל «שר‬
‫‪m‬‬
‫יפגה יעליה‪ ,‬ויזכו‪ :‬לעזור לוו כוזדפשוג דברי‬
‫‪ H‬ל‪v‬יט חייט ‪ -‬טכ״>ן רכעו שליט״« עד כ י ^‬
‫גו‪ H‬ל עדין ככ״זו‪.‬‬
 ‫לע״נ‬
‫הרבנית הצדייקת‬
‫ע״ה‬ ‫כורת רייעא גיטל‬
‫הרה״ק ד׳ יהודה ארי׳ לייבוש זע״ל‬ ‫בת‬
‫נפטרה י׳ מרחשון תשנ״ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ידידנו הנכבד‬
‫הד״ר שמואל ראאב הי״ו‬
‫ברוקלין‬
‫לע״נ‬
‫יעקב בהר״ר שמשון ע״ה‬ ‫חותנו הר״ר יקותיאל‬
‫נפטר ז׳ אלול תשמ״ו לפ״ק‬
‫חמותו מרת הינדא כלומא בת ד יואל אלתר ע״ה‬
‫נפטרת ז״ך מנחם אב תשל״ו לפ״ק‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫!‪rc‬‬

‫ידידנו הנכ ב ד רודף צדקה וחסד‬

‫הי״ו‬ ‫הר״ר יעקב בערגער‬

‫נרוקלין‬
‫על תרומתו הנכבדה‬
‫לע״נ‬
‫הרה״ג ר׳ שמואל בן הרה״ג יעקב יצחק פרידמאן זצ״ל‬
‫אבדק״ק אולם‬
‫נפטר כ״ו מרחשון תשנ״ב‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ידידנו הנכבד רודף צדקה והסד‬

‫הי״ו‬ ‫הר״י אכרהם סרולובי־ץ■‬

‫דו יאדק‬
‫על תרומתו הנכבדה‬
‫לע״נ אביו‬
‫הרה״ח ר׳ חיים ב״ר אשר זליג ז״ל‬
‫נפטר י״ז אדר תשנ״ו‬
 ‫יזבר ל טוב ה ולברכ ה‬
‫ידידנו הנכבד‪ ,‬רודף צדקה והסד‬

‫הי״ו‬ ‫חיים שטרן‬ ‫הר״ר‬

‫ברוקלי־ז נ‪.‬י‪.‬‬

‫על שנדב לבו הטוב לתרום תרומת ה׳‬

‫ולהשתתף בהוצאת הקונטרס‬
‫לעלוי נשמת אביו‬
‫הרה״ח ר אלטר ישעיה בן הרה״ח ר׳ יעקב שמשון ז״ל‬
‫מותיקי חסידי קוסוב ויז׳ניץ‬
‫נפטר י״ז ניסן ־ חוה״מ פסח ‪ -‬תשל״ט לפ״ק‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יוזי רכון שוכווז וו ולעטוד לו לתיזכרך ככל טילי‬

‫דטיטיב שפע ברכת ורזכלחוז ורוב נחת ובכל ‪H‬שר‬
‫יפנח יכליח‪ .‬ויזבח לעזור לנו בהדפשת דברי‬
‫‪ H‬ל‪'v‬נז חיינז ‪ -‬טכ״?ן רבינו שליט״ח עד בי«ת‬
‫נוחל לד>ן בב״ח‪.‬‬
 ‫ידידנו הנככד‪ ,‬משנ״ק‬
‫פ״ז־ הי״ו‬ ‫הד״ד עבי הערשיל‬
‫ויז׳ניץ‬
‫על תרומתו הנכבדה‬
‫לע״נ אביו‬
‫הרה״ח ר׳ יוסף ארי׳ בן הרה״ח ר׳ צבי הכהן ע״ה‬
‫‪ -‬קתת נת‬ ‫שו״כ כק״ק‬
‫נפטר י״ד סיון תשל״ז לפ״ק‬

‫ישלם ה׳ פעלו ותהא משכורתו שלימה‬

‫ידידנו הנכבד‬

‫הי״ו‬ ‫הד״ר אברהם יעקב פישר‬

‫שווייץ‬ ‫‪M‬‬
‫על תרומתו הנכבדה‬ ‫‪M‬‬
‫ישלם ה׳ פעלו ותהא משכורתו שלימה‬ ‫‪p‬‬

‫‪m‬‬
 ‫ידידנו הנכבד‪ ,‬ס מנכ״ל ה מוסדו ת‬

‫הי״ו‬ ‫הר״י בדוך ולער‬

‫דז׳דץ‬
‫על תרומתו הנכבדה‬
‫לע״ג‬
‫אביו הרה״ח ר׳ יעקב בן הרה״ח ר׳ ליטמאן ז״ל שו״ב‬
‫אמו מרת חנה רחל ע״ה בת ר׳ דוב שו״ב‬
‫אחיו הרה״ח ר׳ דוב‪ ,‬והרה״ח ר׳ שמשון‬
‫אחותיו רבקה‪ ,‬ניטל ובעלה ר׳ אברהם דוד ב״ר אהרן‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫^‬

‫ידידנו הנכבד‪ ,‬משב״ק‬

‫הי״ו‬ ‫הר״י אהרן גוטסכון‬

‫דז׳נייץ‬
‫על תדומתו הנכבדה‬
‫ישלם ה׳ פעלו ותהא משכורתו שלימה‬

‫‪m‬‬
 ‫יידידנו הנכבד‬
‫הי״ו‬ ‫הר״ר כוסה ויזל‬
‫ויז׳ניץ‬
‫לע״נ אביו‬
‫הרה״ח ר׳ יוסף יו״ט בן הרה״ח ר׳ אפרים פישל ע״ה‬
‫נפטר י״ב אדר א׳ תשמ״ט‬
‫אמו מרת כריינדל ב״ר דוד ע״ה‬
‫נפטרה ז׳ תשרי תשנ״ז‬
‫חמיו הרה״ח ר שלמה ב״ר מרדכי מנחם ז״ל גרין‬
‫נפטר י״ב אלול תשנ״ב‬
‫ע״ה‬ ‫חמותו מרת רחל ב״ר יצחק שמשון‬
‫נפטרה ט׳ תמוז תשנ״ז‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ידידנו הנכבד‬
‫הי״ו‬ ‫•» כערקוביז‬ ‫הר״ר‬
‫ויליאמסנורג‬
‫לע״נ אביו‬
‫הרה״ח ר׳ י שראל ז״ל בהרה״ח ר׳ דו ב הי״ו‬
‫נפטר ר״ח אב תשנ״ו‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬כ‪.‬ח‪.‬‬
 ‫לע״נ‬
‫הרבנית הצדיקת‬
‫מר ת ל א ה א ס ת ר ע״ה‬
‫בת הרה״ע ר׳ חיי ם בונחם מ ענ די ל זע״ל‬

‫הונצח ע״י האברך היקר‬

‫ר׳ יהושע קינד הי״ו‬
‫ויז׳ניץ‬

‫ידידנו הנכבד‬
‫ר׳ כלשה יוחנן הארטמן הי״ו‬
‫ויז׳ניץ‬

‫לע״נ אביו‬
‫ע״ה‬ ‫הר״ר מנחם מענדל בהר״ר ישראל‬
‫נפטר י״ד תמוז תשנ״ה‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫‪r15?rgrgjM ese9is‬‬
 ‫לזכר עולם יהיה עדיק‬
‫לע״נ‬
‫הגה״ק רבי עזדיאל יהודה ב״ר יעקב‬
‫זעוקללה״ה‬
‫אב״ד ור״מ דקהל עדת יראים־וויען‬
‫‪J‬י ‪0‬‬ ‫‪/,0 J‬‬ ‫' ‪L0‬‬

‫הונצח ע״י תלמידו‪ ,‬ידידנו הנכבד‬

‫הדה״ח ר יעקב כושה הכהן רובין הי״ו‬

‫ולעילוי נשמת אמי מורתי‬ ‫‪ pj‬לעילוי נשמת אבי מורי■‬

‫הרבנית הצדיקת‬ ‫הגאון החסיד‬
‫מד ת פדאדל ע״ה‬ ‫הר״ר אשד יונה זצ״ל‬
‫ב ת הדה״ח ד דוד‬ ‫בן הדב החסיד ד‬
‫פינקאם ז״ל‬ ‫אלעזד ז״ל‬
‫נפטרה ביום ד׳ תמוז תשנ״ה‬ ‫נפטר ביום ב׳ דר״ח אדר תשנ״ו‬

‫ת‪.‬נ‪.‬ע‪.‬ג‪.‬ה‪.‬‬
‫הונעח ע״י בנם‬
‫הרה״ח ר׳ בן עיון חיים וויינבערגער הי״ו‬