‫חוזה למראית עין‬

‫מבוא‬
‫סעיף ‪ 13‬לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג ‪( 1973‬להלן‪" :‬החוק") קובע‪:‬‬
‫"חוזה שנכרת למראית עין בלבד‪ -‬בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם‬
‫שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה"‪.‬‬
‫בחוזה למראית עין יש שתי מערכות משפטיות‪ ,‬שני רבדים של הסכמות בין הצדדים‪ -‬רובד אחד‬
‫גלוי הקובע הסדר מסוים המוסכם ע"י הצדדים הבא לידי ביטוי בחוזה כתוב‪ ,‬ורובד אחד נסתר‪,‬‬
‫פנימי‪ ,‬המבטל בהסכמה הסדר זה או משנה אותו‪.‬‬
‫בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד השני‪ ,‬שני הצדדים לחוזה‬
‫הסכימו כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים‪.‬‬

‫סעיף ‪ 13‬לחוק קובע כי חוזה למראית עין בטל מעיקרא (‪ .)VOID‬אין הצדדים לחוזה זכאים לבטלו‬
‫ואף אינם זקוקים לכך‪ ,‬בהיותו חוזה בטל מעיקרא‪" .‬חוזה" כזה אינו אוצר כוח להעביר זכויות‬
‫וקניינים ומה שנחזה כאילו עבר על פיו‪ ,‬מעולם לא יצא מבעלות המעביר ‪ .1‬ולכן חובת ההשבה‬
‫במקרה של חוזה למראית עין אינה מכוח חוק החוזים אלא עפ"י דיני עשיית עושר ולא במשפט‪.‬‬
‫קביעת בטלותו של חוזה למראית עין נובעת מהתחקות ביהמ"ש אחר רצונם האמתי של‬
‫הצדדים והעדפת כוונתם הפנימית על פני השתקפותה החיצונית של כוונתם‪" .‬בכך מקיים הדין‬
‫את רצונם של הצדדים אשר מבקשים שלא לתת רוח חיים באות המתה שערכו ביניהם מטעמים‬
‫השמורים עמם"‪.2‬‬
‫בטלותו של חוזה למראית עין הינה מוחלטת‪ ,‬כלפי כולי עלמא ואינה ניתנת לחלוקה‪ .‬חוזה בטל‬
‫מעיקרא מעולם לא השתכלל לידי חוזה "אמתי" ומעולם לא היה לו ולא יהיה לו תוקף כלשהו‪.3‬‬
‫נטל ההוכחה כי חוזה נכרת למראית עין בלבד‪ ,‬מוטלת על שכמו של הטוען טענה זו‪ .‬על‬
‫ביהמ"ש לבחון את מכלול הנסיבות והראיות הנוגעות לעניין‪ ,‬כולל ראיות נסיבתיות‪ .‬במסגרת זו‬
‫תהיה רלוונטית גם התנהגות הצדדים שכן יש ללמוד ממנה איך התייחסו הצדדים עצמם לזכויות‬
‫ולחובות אשר נקבעו בחוזה‪.4‬‬
‫יש לציין כי כאשר יש ניגוד בין כוונתו לבין הצהרתו של רק אחד מהצדדים לחוזה‪ ,‬לא מדובר‬
‫בחוזה למראית עין ולכן יחולו במקרה כזה ההוראות הכלליות של חוק החוזים‪ .‬הוראות אלא‬
‫קובעות כי כאשר אחד מהצדדים מחליט בשעת כריתת החוזה‪ ,‬כי אין בכוונתו לקיימו‪ ,‬אין בכך‬
‫כדי למנוע השתכללות של חוזה תקף‪ .‬זהו מצב המכונה "הסתייגות הדעת"( ‪Resevatio‬‬
‫‪ .)mentalis‬מצב זה מוגדר בספרי חוקים זרים‪ ,5‬אך החוק הישראלי איננו מכיר במצב כזה‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬במצב שבו בעת עריכת חוזה‪ ,‬מחליט אדם כי הוא אינו הולך לקיימו‪ ,‬אינו נוהג בדרך‬
‫מקובלת ובתום לב‪ ,‬עפ"י סעיף ‪ 12‬לחוק‪ ,‬ועשוי אף להיחשב כמטעה את הצד השני‪ ,‬עפ"י סעיף ‪15‬‬
‫לחוק‪.6‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש להבחין בין חוזה למראית עין לבין חוזה מלאכותי‪ .‬בעוד שבחוזה מלאכותי‬
‫הצדדים מעוניינים לקיימו‪ ,‬למרות שהגיעו אליו בצורה מלאכותית‪ ,‬בחוזה למראית עין הצדדים‬

‫‪ 1‬ע"א ‪ 630/78‬ביטון נ' מזרחי‪ ,‬פ"ד לג (‪)2‬‬

‫‪ 2‬דברי הנשיא שמגר בע"א ‪ 53/86‬סולל נ' צוקרמן‪ ,‬פ"ד מב (‪.632,625 )2‬‬
‫‪ 3‬ע"א ‪ 8567/02‬גליק נ' מיוסט‪ ,‬פ"ד נז (‪.525,514 )6‬‬
‫‪ 4‬ע"א ‪ 6295/95‬סוליקה בוחסירה נ' רות בוחסירה‪ ,‬פ"ד נ (‪.259 )1‬‬
‫‪ 5‬ר' למשל סעיף ‪ 116‬ל‪ B.G.B-‬הקובע כי אין נפקות להסתייגות הדעת (אלא אם היא ידועה לצד השני)‪.‬‬
‫‪ 6‬ג' שלו‪" ,‬דיני חוזים" דין‪ ,‬מהדורה ‪ ,2‬תשנ"ה‬
‫אינם מעוניינים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ‪ ,‬ואף לא בתוצאה שהוא מתיימר‬
‫להגשים‪.7‬‬

‫"המיקום הגיאומטרי" (ביקורת על מיקומו של סעיף ‪ 13‬בפרק ב')‪.‬‬

‫ביטוי זה מופיע בפסק דינו של השופט ברק בעניין ביטון נ' מזרחי‪ .‬הביטוי מתייחס לשאלה היכן‬
‫יש למקם סעיף בתוך החוק‪ ,‬במובן הרחב‪ .‬לדוגמא‪ ,‬סעיף ‪ -13‬חוזה למראית עין‪ ,‬שייך לפרק ב'‬
‫לחוק החוזים תחת הכותרת "פגמים ברצון"‪ .‬כלומר‪ ,‬המיקום הגיאומטרי המצוי של חוזה‬
‫למראית עין הוא בפגמים ברצון‪ .‬זהו מיקומו הגיאומטרי מכיוון שאם נבחן את החוזה‪ ,‬נראה כי‬
‫הייתה הצעה‪ ,‬קיבול‪ ,‬גמירות דעת ומסוימות‪ .‬ברגע שעולה טענה‪ ,‬של מי מהצדדים‪ ,‬לחוזה‬
‫למראית עין‪ ,‬עלינו לחזור אחורה ולבחון האם החוזה באמת משקף את רצון הצדדים‪ .‬עלינו‬
‫להכניס מימד סובייקטיבי‪ .‬אומנם רצון הצדדים הוא נסתר ועל כן יש סיבה הגיונית לכך שסעיף‬
‫‪ 13‬נמצא תחת הפרק "פגמים ברצון"‪ ,‬אבל חוזה למראית עין הוא לא פגם ברצון‪ .‬רצונם של‬
‫הצדדים לא היה פגום‪ .‬יש רצון להעלות על הכתב דבר אחד‪ ,‬ובפועל להסכים על דבר אחר‪ .‬על כן‪,‬‬
‫הפגם הוא בחוזה ולא ברצון‪.‬‬
‫הוראות פרק ב' הקובעות בטלות של חוזה שנכרת מחמת פגם‪ ,‬אינן רלוונטיות לחוזה‬
‫למראית עין משום שסעיף ‪ 13‬רישא אינו יוצר עילת ביטול‪ .‬לכן‪ ,‬סעיף ‪ 19‬לחוק הדן בביטול חלקי‬
‫של חוזה‪ ,‬סעיף ‪ 20‬הדן בדרך ביטול חוזה וכן סעיף ‪ 21‬הדן בהשבה‪ ,‬אינם ישימים לגבי חוזה‬
‫למראית עין וזאת למרות שאלו סעיפים המצויים באותו פרק‪.‬‬

‫חוזה למראית עין וחוזה פסול‬

‫סעיף ‪ 30‬לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג ‪( 1973‬להלן‪" :‬החוק") קובע‪:‬‬

‫" חוזה שכריתתו‪ ,‬תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים‪ ,‬בלתי מוסריים או סותרים את תקנת‬
‫הציבור – בטל"‪.‬‬
‫הלכה פסוקה שנקבעה בעניין נילי נ' שלומי‪ 8‬קובעת כי כאשר צדדים לחוזה מסכימים לנקוב בו‬
‫מחיר נמוך מהמחיר האמיתי שקונה משלם עבור הנכס או הזכויות שהוא קונה‪ ,‬והדבר נעשה על‬
‫מנת לעזור לשניהם או לאחד מהם להשתמט מתשלום המסים שהיו משלמים עבור העסקה‪ ,‬אזי‬
‫החוזה בלתי חוקי ובטל בהתאם להוראות סעיף ‪ 30‬לחוק‪.‬‬
‫דינו של חוזה הנוקב סכומים כוזבים על מנת להונות את שלטונות המס‪ ,‬חייבת‬
‫התמודדות עם השאלה המקדמים‪ -‬מהו מיקומו הגיאומטרי של חוזה כזה? האם החוזה הוא בלתי‬
‫חוקי במובן של סעיפים ‪ 30‬ו‪ 31-‬לחוק‪ ,‬או שמא חוזה כזה הוא למראית עין והוא ידון עפ"י סעיף‬
‫‪ 13‬לחוק? שאלת השיבוץ איננה אקדמית גרידא אלא יש לה השלכות מעשיות‪ -‬סעיף ‪ 31‬מאפשר‬
‫לביהמ"ש ליצור איזון אינטרסים בין הצדדים כמו פטור מהשבה או חיוב לקיום‪ ,‬אפשרויות אלא‬
‫אינן קיימות לגבי חוזה למראית עין‪.9‬‬
‫במאמרו של פרופ' גד טדסקי "חוזה למראית עין ודבר פסלותו"‪ ,10‬וכן דעת המיעוט של השופט‬
‫ברק בפס"ד בעניין ביטון נ' מזרחי ‪ ,‬מוצעת גישה חדשה ושונה לשאלת "שיבוץ" חוזה שנועד‬

‫‪ 7‬ר' דברי השופט ברק בע"א ‪ 630/78‬הנ"ל בה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪.581‬‬

‫‪ 8‬ע"א ‪ 41/75‬נילי נ' שלומי‪ ,‬פ"ד ל(‪.3 )2‬‬
‫‪ 9‬ר' דברי גבריאלה שלו‪ ,‬בה"ש ‪ ,6‬בעמ' ‪.262‬‬
‫‪ 10‬משפטים ח (תשל"ח) ‪.507‬‬
‫להשתמט ממס‪ .‬לשיטתם‪ ,‬יש לדון בחוזה כזה בגדרו של סעיף ‪ 13‬לחוק הדן בחוזה למראית עין‬
‫ולא בגדר סעיף ‪ 30‬הדן בחוזה בלתי חוקי‪.‬‬
‫לדעתו של פרופ' טדסקי יש להבחין בין חוזה שהוא פיקטיבי לחלוטין ואין מאחוריו‬
‫כלום‪" -‬סימולציה מוחלטת"‪ ,‬לבין חוזה שמאחורי מראית העין מסתתרת עסקה משפטית אחרת‬
‫בין הצדדים‪" -‬סימולציה יחסית"‪ .‬למשל‪ ,‬שיעור התמורה שונה בין החוזה הגלוי לבין החוזה‬
‫הנסתר‪ .‬במקרה של סימולציה יחסית מדובר בשתי עסקאות משפטיות בין הצדדים‪ .‬פרופ' טדסקי‬
‫סבר כי בגדרו של סעיף ‪ 13‬יבוא גם חוזה שמראית העין בו היא יחסית‪ -‬גרסתו הגלויה הינה‬
‫למראית עין‪ ,‬ויחד עם זאת יש לבחון באופן עצמאי את תוקפה של העסקה הנסתרת‪.‬‬
‫מגישתו של השופט ברק בעניין ביטון נ' מזרחי עולה לכאורה יש לנהוג כדלקמן‪:‬‬
‫למיין את פעולות הצדדים ולקבוע איזה מהן שייכת לחוזה למראית עין ואיזה לעסקה‬ ‫א‪.‬‬
‫הנסתרת (לכאורה העסקה התקפה)‪.‬‬
‫לקבוע אם החומר שנמצא לגבי החוזה הנסתר‪ ,‬מצביע על כך שהתקיימו כל היסודות של‬ ‫ב‪.‬‬
‫חוזה בישראל‪ -‬הצעה‪ ,‬קיבול‪ ,‬מסוימות וגמירות דעת‪.‬‬
‫גישתם של פרופ' טדסקי והשופט ברק נשארה דעה אקדמית בלבד ולא זכתה ליישום בפרקטיקה‪.‬‬
‫פרופ' דניאל פרידמן הציג השקפה ביקורתית לדבריו של טדסקי‪ ,‬התומכת בגישה המסורתית כי‬
‫יש למיין חוזים הכוללים סכומים כוזבים‪ ,‬תחת סעיף ‪ 30‬לחוק‪.11‬‬
‫ביקורתו של פרופ' פרידמן‪:‬‬
‫פרידמן מצביע על קשיים רבים בפיצול בין החוזה הגלוי לבין החוזה הנסתר‪:‬‬
‫יש מלאכותיות רבה בפיצול העסקה לשניים; אחת "למראית עין" ואחת אמתית‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פיצול העסקה לשניים עלול לגרור בטלות גמורה של שתי העסקאות וזאת אף אם לא‬ ‫‪.2‬‬
‫הייתה בה אי חוקיות כלשהי‪ ,‬שכן החוזה הכתוב יהיה למראית עין ואילו החוזה האמתי‬
‫יבוטל למשל‪ ,‬בגלל שלא מולאה לגביו דרישת הכתב‪.‬‬
‫ספק רב אם כלל משפטי המבטיח מראש ובכל מקרה ביצוע חוזה שנרשם בו סכום לא‬ ‫‪.3‬‬
‫נכון‪ ,‬יתרום לגביית מסים‪ .‬לצדדים לא יהיה אינטרס לגלות את העובדה כי המחיר‬
‫הרשום לא משקף את מה שהסכימו ביניהם שכן הדבר ממילא לא יעלה ולא יוריד‪ .‬החשש‬
‫כי חוזים כאלה לא יבוצעו יעלם לגמרי‪ .‬אומנם תישאר סנקציה פלילית אבל הפעלתה‬
‫מותנית בכך שתימסר לשלטונות אינפורמציה ואילו הכלל המוצע ע"י פרופ' טדסקי‬
‫והשופט ברק‪ ,‬מקטין את המוטיבציה לגילוי המידע‪.12‬‬

‫לסיכום‪ ,‬כאשר מובא בפני ביהמ"ש חוזה שבו נכתב סכום כוזב במטרה להונות את שלטונות המס‪,‬‬
‫אין סיבה לפצל בין החלק הגלוי של החוזה לבין חלקו הנסתר‪ .‬יש לבחון את החוזה כחטיבה אחת‬
‫ולפיו להתחקות אחר כוונתם האמתית של הצדדים‪ .‬אין להתעלם מאף מסמך בין הצדדים שכן‬
‫אחד יכול לשפוך אור על השני או להיעזר בו‪.‬‬

‫‪ 11‬דניאל פרידמן‪" ,‬אי חוקיות וחוזה למראית עין" הפרקליט ל"ג (תשמ"א) ‪.152‬‬
‫‪ 12‬שם בעמ' ‪.161‬‬
 ‫זכות של אדם שלישי שהסתמך על חוזה למראית עין‬
‫סעיף ‪ 13‬רישא לחוק דן במערכת היחסים בין צדדים לחוזה למראית עין‪ .‬הסיפא של הסעיף דן בין‬
‫מערכת היחסים של הצדדים לבין אדם שלישי ‪ .‬מהרישא אשר קובעת כאמור בטלות מוחלטת של‬
‫חוזה שנערך למראית עין‪ ,‬משתמעת בטלות רכישות שנעשו בהסתמך על אותו חוזה‪" -‬אין אדם‬
‫יכול להעביר יותר ממה שיש לו"‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הסיפא של סעיף ‪ 13‬מסייגת ובכך שואף המחוקק‬
‫להגן ולהציל את זכויותיו שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה‪.‬‬
‫על הניגודיות בין הרישא לסיפא ניתן להתגבר בכמה דרכים‪:‬‬
‫הסיפא נובעת מצורכי מסחר וכלכלה תקינים‪.‬‬ ‫‪)1‬‬
‫אינטרס ההסתמכות של אדם שלישי הנמצא מחוץ לעסקה ומשקיף עליה מהצד‪ ,‬אין הוא‬ ‫‪)2‬‬
‫רואה מעבר להשתקפות החיצונית של העסקה‪ .‬אינטרס ההסתמכות נפגע כאשר מתברר‬
‫בדיעבד שאין קורלציה בין המערכת החיצונית עליה הסתמך לבין המערכת הפנימית‬
‫האמתית‪.‬‬
‫תורת ההשתק‪ -‬כאשר אדם שלישי מסתמך על החוזה שהוצג בפניו (חוזה שהוא למעשה‬ ‫‪)3‬‬
‫למראית עין) ומשנה את מצבו המשפטי בגללו‪ ,‬משתכללים כל יסודות ההשתק ולכן‬
‫כבולים הצדדים לחוזה שאותו הציגו כלפי אדם שלישי ואין הם רשאים לפעול לפי‬
‫המערכת הפנימית האמתית‪.‬‬
‫תום לב‪ -‬אדם הפועל תוך ניגוד בין הצהרותיו החיצוניות לבין כוונתו הפנימית‪ ,‬פועל הוא‬ ‫‪)4‬‬
‫בחוסר תום לב‪.‬‬
‫ההסתמכות הנדרשת לפי סעיף ‪ 13‬כתנאי לרכישה בידי אדם שלישי טעונה לפחות שינוי מצב‬
‫וכוללת גם הימנעות ממעשה‪ .‬לשם ביסוס ההסתמכות לא מספיקה נכונות או הסכמה של אדם‬
‫שלישי לקבל לידיו במתנה נכס שהועבר במסגרת חוזה למראית עין‪ ,‬מצד שני לא נדרשת תמורה‬
‫אלא שינוי מצב‪ .‬רק אדם שלישי שהסתמך בתום לב על קיום חוזה למראית עין‪ ,‬זכאי לשמור‬
‫בידיו רכישות שעשה תוך הסתמכות זו‪ .‬אדם שלישי שידע כי החוזה הוא למראית עין‪ ,‬אינו זכאי‬
‫להסתמך עליו‪.‬‬