‫בס"ד‬

‫פרשת ואתחנן‪ ,‬תשע"ז‪ ,‬מספר ‪1231‬‬

‫מהם עשרת הדיברות לפי נאומו של משה וכיצד נכתבו על הלוחות?‬
‫יוגב בר‪-‬גד‬
‫שהוא‪ֹ" :‬לא ַת ְׂחמֹ ד בֵ ית ֵרעֶּ ָך" (שם)‪ ,‬האוסר לחמוד את‬ ‫בפרשתנו משה משמיע לכל י ְִׂשראֵ ל כי "ה' א‪ֹ-‬להֵ ינּו‬
‫בית הזולת‪ .‬לפי הפשט מדובר בבית ממש – מקום‬ ‫כ ַרת ִעמנּו בְׂ ִרית ְׂבח ֵֹרב"‪ ,‬וכי "פנִ ים בְׂ פנִ ים ִדבֶּ ר ה'‬
‫המגורים‪ ,‬או מקום הלינה‪ 3.‬ההיגד "ֹלא ַת ְׂחמֹ ד בֵ ית‬ ‫ִעמכֶּם אֶּ ל כל ְׂקהַ לְׂ כֶּם בהר ִמּתוְֹך האֵ ׁש וַ יִכְׂ ְּׂתבֵ ם עַ ל ְׁׂשנֵי‬
‫ֵרעֶּ ָך" משמש מגן מפני עבירה על הדיבר "ֹלא ִתגְׂ נֹ ב"‬ ‫לֻחֹת אֲ בנִ ים וַ י ְִּׂתנֵם אֵ לי" (דב' ה‪:‬ב‪-‬יח)‪ .‬שלושה פסוקים‬
‫את בֵ ית ֵרעֶּ ָך‪ .‬התורה מבדילה צורנית בין שני‬ ‫בתורה מציינים שהבְׂ ִרית הזאת כללה עשרה דברים‪:‬‬
‫ההיגדים‪ ,‬בכך שהיא כותבת אותם בשני משפטים‬ ‫"וַ יִכְׂ ּתֹב עַ ל הַ ֻלחֹת אֵ ת ִדבְׂ ֵרי הַ בְׂ ִרית עֲ ֶּש ֶּרת הַ ְׂדב ִרים"‬
‫נפרדים‪ .‬בעלי המסורה הכירו בנבדלותם של שני‬ ‫(שמ' לד‪:‬כח); וכיוצא בו גם בדב' ד‪:‬יג ודב' י‪:‬ד‪.‬‬
‫היגדים אלה‪ ,‬בקבעם כי כל אחד מהם הוא פרשה‬ ‫דגם של עשרת הדברים החקוקים על שני לוחות‬
‫‪4‬‬
‫סתומה עצמאית‪.‬‬ ‫הברית נפוץ בבתי כנסת רבים‪ ,‬ומוצג לרוב מעל ארון‬
‫נוסח עשרת הדיברות בפרשת "יתרו" נבדל מזה‬ ‫ראשי‬
‫ֵ‬ ‫הקודש‪ .‬מחמת קוצר היריעה‪ ,‬נזכרים בו רק‬
‫שבפרשתנו‪ .‬אחד ההבדלים הוא היפוך הסדר של שני‬ ‫הדיברות‪" :‬אנוכי ה'"‪" ,‬לא יהיה"‪" ,‬לא תשא"‪" ,‬זכור‬
‫ההיגדים האחרונים‪ :‬קודם בית ואחר‪-‬כך אישה‪ .‬הבדל‬ ‫את"‪" ,‬כבד את"‪" ,‬לא תרצח"‪" ,‬לא תנאף"‪" ,‬לא תגנב"‪,‬‬
‫משמעותי זה עשוי ללמד על התכלית בחּומש שמות‬ ‫"לא תענה"‪" ,‬לא תחמד"‪ .‬האם דֶּ גֶּם זה תואם את‬
‫להחמיר את האיסור לחמוד את בית הזולת‪ ,‬ולהגביר‬ ‫עֲ ֶּש ֶּרת הַ ְׂדב ִרים בפרשתנו?‬
‫את ההגנה על אדם מפני החומדים את ביתו לגוֹזְׂ ל ֹו‬ ‫לפי הפשט נראה‪ ,‬כי ההיגד האחרון בדיברות של‬
‫ממנו‪ .‬מייחוד איסור זה ומהקדמתו מסתברת הכרה‬ ‫פרשתנו נחשב לדיבר בפני עצמו‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬וְׂ ֹלא‬
‫של ספר שמות בחשיבות הבית לבעליו – לא רק‬ ‫ִת ְׂתאַ ּוֶּה בֵ ית ֵרעֶּ ָך שדֵ הּו וְׂ עַ בְׂ ד ֹו וַ אֲ מת ֹו ׁשוֹר ֹו וַ חֲ מֹ ר ֹו וְׂ כֹל‬
‫מפאת שוויוֹ‪ ,‬אלא בעיקר בשל היותו ִמבצר ֹו של‬ ‫אֲ ֶּׁשר לְׂ ֵרעֶּ ָך" (דב' ה‪:‬יז)‪ .‬היגד זה נבדל בתוכנ ֹו ובצורת ֹו‬
‫האדם‪ ,‬עוגן חייו וזיכרונותיו‪ ,‬ומשום הרעה הגדולה‬ ‫מן ההיגד הקודם לו‪" :‬וְׂ ֹלא ַת ְׂחמֹ ד אֵ ֶּׁשת ֵרעֶּ ָך"‪ .‬הוא‬
‫הנגרמת למי שנעקר מביתו והושלך לרחוב‪ 5.‬מההבדל‬ ‫פותח במילים "וְׂ ֹלא ִת ְׂתאַ ּוֶּה"‪ ,‬בעוד שקודמו מתחיל‬
‫האמור ניכרת גם מגמת חּומש דברים להעצים את‬ ‫בלשון "וְׂ ֹלא ַת ְׂחמֹ ד"‪ .‬מבחינת התוכן‪ ,‬היגד זה אוסר‬
‫ההגנה על התא המשפחתי מפני החומדים את אשת‬ ‫להתאווֹת לִ רכּוש ֹו של הזּולת ומגן מפני ביצוע עבירה‬
‫זולתם לנאוף עימה‪.‬‬ ‫על הדיבר "וְׂ ֹלא ִתגְׂ נֹ ב" (דב' ה‪:‬טז)‪ .‬לעומתו‪ ,‬ההיגד‬
‫התורה מבהירה במפורש‪ ,‬כי מקור ההבדלים בין‬ ‫הקודם לו אוסר לחמוד את אשת הזּולת‪ ,‬ומגן מפני‬
‫נוסחי הדיברות בשתי הפרשות אינו נובע מפער בין‬ ‫עבירה על הדיבר "וְׂ ֹלא ִתנְׂ ָאף" (שם)‪ .‬גם בעלי המסורה‬
‫הדיברות שהּוגדּו בעל‪-‬פה לבין אלה שניתנו בכתב‪ 6,‬או‬ ‫הכירו בעצמאותם של שני ההיגדים‪ ,‬וקבעו כי כל אחד‬
‫‪1‬‬
‫מפער בין הדיברות שנחקקו על הלוחות הראשונים‬ ‫מהם הוא פרשה סתומה‪ ,‬עצמאית ונפרדת‪.‬‬
‫ששּוברּו לבין אלה שעל הלוחות השניים‪ 7.‬כמו כן הם‬ ‫גם בפרשת "יתרו" נראה כי שני ההיגדים האחרונים‬
‫אינם נובעים מפעולות עריכה ושינוי של תוכן‬ ‫הם שני דיברות עצמאיים‪ .‬פתיחתם אמנם זהה‪ ,‬אך‬
‫הדיברות שביצע בדיעבד משה בנאומו בחּומש‬ ‫המשכם שונה‪ .‬ההיגד האחרון לשונו‪ֹ" :‬לא ַת ְׂחמֹ ד אֵ ֶּׁשת‬
‫דברים‪ 8,‬או מעריכה ושינוי שנעשתה לאחר מעשה‬ ‫ֵרעֶּ ָך וְׂ עַ בְׂ ד ֹו וַ אֲ מת ֹו וְׂ ׁשוֹר ֹו וַ חֲ מֹ ר ֹו וְׂ כֹל אֲ ֶּׁשר לְׂ ֵרעֶּ ָך" (שמ'‬
‫כ‪:‬יד)‪ .‬תחילתו באיסור לחמוד חַ י השייך לרעך‪ ,‬והוא‬
‫‪3‬‬
‫מסתיים בניסוח כולל האוסר לחמוד "כל אשר לרעך"‬
‫ראו‪ :‬דעת מקרא‪ ,‬פירוש לשמות ע"י עמוס חכם‪,‬‬ ‫(חַ י‪ ,‬צומח‪ ,‬דומם וזכויות)‪ .‬היגד זה משמש מגן מפני‬
‫ירושלים תשנ"א‪ ,‬עמ' שצ (להלן‪ :‬חכם)‪.‬‬ ‫עבירות על הדיברות "לא תנאף" ו"לא תגנב"‪ ,‬ובמיוחד‬
‫‪4‬‬
‫כך בכתבי‪-‬יד מתקופת‪-‬המסורה ולאחריה‪ ,‬וברשימת‬ ‫גנבת נפשות‪ 2.‬היגד זה נבדל מן ההיגד הקודם לו‪,‬‬
‫הפרשות שערך הרמב"ם (לעיל‪ ,‬הערה ‪ .)1‬להבדיל‪,‬‬
‫ברשימת‪-‬מסורה משובשת מופיעים שני ההיגדים "לא‬
‫תחמד" כפרשה סתומה אחת מתוך תשע פרשות בעשרת‬ ‫* יוגב בר‪-‬גד‪ ,‬עורך‪-‬דין ומרצה למקרא‪ ,‬בוגר אמירים‬
‫הדיברות שבפרשת "יתרו" (עופר‪ ,‬עמ' ‪ .)415‬לפי‬ ‫ומשפטים ומוסמך במשפט מסחרי באוניברסיטה‬
‫המכילתא (יתרו‪ ,‬בחודש‪ ,‬פרשה ח) וראב"ע (הקדמה‬ ‫העברית; בלימודי מוסמך במנהל עסקים באוניברסיטת‬
‫לעשרת הדיברות‪ ,‬הפירוש הארוך) שני ההיגדים האלה‬ ‫בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫הם דיבר אחד‪ .‬עיינו‪ :‬משה גרינברג‪" ,‬מסורת עשרת‬ ‫‪ 1‬כך בכתבי‪-‬היד מתקופת המסורה‪ :‬כ"י לנינגרד‪ ,‬כ"י‬
‫הדיברות בראי הביקורת"‪ ,‬עשרת הדיברות בראי‬ ‫המוזיאון הבריטי וכ"י ששון‪ ,‬וכך ברשימת פרשות‬
‫הדורות‪ ,‬עורך בן‪-‬ציון סגל‪ ,‬הוצאת מאגנס‪ ,‬ירושלים‬ ‫פתוחות וסתומות שערך הרמב"ם לפי "כתר ארם צובא"‬
‫תשמ"ו ‪ ,94-67‬בעמ' ‪( 77‬להלן‪ :‬גרינברג)‪.‬‬ ‫(משנה תורה‪ ,‬הלכות ספר תורה ח‪ ,‬ד)‪ ,‬והיא נתקבלה‬
‫‪5‬‬
‫חכם‪ ,‬עמ' שצ‪.‬‬ ‫בכל קהילות ישראל‪ .‬עיינו‪ :‬יוסף עופר‪" ,‬רשימה בבלית‬
‫‪6‬‬
‫" וַ ַיגֵד לכֶּם אֶּ ת בְׂ ִרית ֹו אֲ ֶּׁשר ִצּוה אֶּ ְׂתכֶּם לַעֲ שוֹת עֲ ֶּש ֶּרת‬ ‫של פרשיות פתוחות וסתומות בתורה"‪ ,‬משאת אהרון‪:‬‬
‫הַ ְׂדב ִרים וַ יִכְׂ ְּׂתבֵ ם עַ ל ְׁׂשנֵי לֻחוֹת אֲ בנִ ים" (דב' ד‪:‬יג)‪.‬‬ ‫מחקרים בלשון מוגשים לאהרן דותן‪ ,‬עורכים מ' בר‪-‬‬
‫‪7‬‬
‫"וַ יִכְׂ ּתֹב‪ ...‬כ ִַמכְׂ ּתב ה ִראׁשוֹן אֵ ת עֲ ֶּש ֶּרת הַ ְׂדב ִרים" (דב' י‪:‬ד)‪.‬‬ ‫אשר וח"א כהן‪ ,‬ירושלים תש"ע‪ 434-392 ,‬עמ' ‪( 427‬להלן‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫"אֶּ ת הַ ְׂדב ִרים האֵ לֶּה ִדבֶּ ר ה' אֶּ ל כל ְׂקהַ לְׂ כֶּם בהר ִמּתוְֹך‬ ‫עופר)‪.‬‬
‫האֵ ׁש‪ ...‬וַ יִכְׂ ְּׂתבֵ ם עַ ל ְׁׂשנֵי ֻל ֹחת אֲ בנִ ים" (דב' ה‪:‬יח)‪.‬‬ ‫‪ 2‬סנהדרין פו ע"א ורש"י לשמ' כ‪:‬יב‪.‬‬
‫ֹלהים אֲ חֵ ִרים עַ ל פני"; "ֹלא ַתעֲ ֶּשה לְׂ ָך פֶּ סֶּ ל‬
‫וְׂ כל ְּׂתמּונה"; "ֹלא ִת ְׁׂש ַּתחֲ ֶּוה להֶּ ם"; "וְׂ ֹלא תע ְׂבדֵ ם"‪.‬‬
‫בנוסף מובטח בו שכר "לְׂ אֹ הֲ בַ י" ועונש "לְׂ שֹנְׂ ָאי" (שמ'‬
‫כ‪ :‬ב‪-‬ה; דב' ה‪:‬ו‪-‬ט)‪ .‬בפרישה זו של הדיבר הראשון‬
‫תומכת שיטת הניקוד וההטעמה המכּונה "מערכת‬
‫הרביעַ "‪ .‬זו מטעימה את המילה "עבדים" ברביע‪ ,‬את‬
‫"מ ְׂצו‍ֹתי" בסוף‬ ‫המילה "עַ ל‪-‬פני" באתנח ואת המילה ִ‬
‫פסוק‪ ,‬ויוצרת למילים "ָאנֹ כִ י‪ִ ...‬מ ְׂצו‍ֹתי" מבנה תחבירי‬
‫של פסוק אחד ודיבר אחד‪ .‬ברוב קהילות ישראל‬
‫נתקבלה מערכת הרביעַ בטעם העליון‪ ,‬שתכליתו היא‬
‫‪12‬‬
‫חלוקה לדיברות‪.‬‬
‫אופן זה של ְׂמנִ יית עשרת הדיברות מאתגר את‬
‫שיטת חכמינו לחלקם לחמישה מול חמישה‪ 13.‬הוא‬
‫מעלה אפשרות סבירה לחלוקה אחרת של שניים מול‬
‫שמונה‪ .‬לפיה‪ ,‬שני הראשונים – הדיבר האוסר על‬
‫המורה שלא לשאת את ֵׁשם האֵ ‪-‬ל‬ ‫ֶּ‬ ‫עבודה זרה והדיבר‬
‫לשקר – דנים ביחס שבין האדם לא‪-‬לוהיו‪ ,‬ואילו‬
‫שמונת האחרונים עוסקים בקשר שבין אדם לזולתו‪.‬‬
‫הדיבר השלישי מצווה על האדם לשחרר את זולתו‬
‫מעשיית מלאכה בשבת‪ֹ" :‬לא ַתעֲ ֶּשה כל ְׂמלאכה ַאּתה‬
‫ּוב ֶּּתָך וְׂ עַ ְׂב ְׂדָך וַ אֲ מ ֶּתָך וְׂ ׁשו ְֹׂרָך וַ חֲ מֹ ְׂרָך וְׂ כל ְׂבהֶּ ְׂמ ֶּּתָך‬
‫וְׂ ג ְֵׂרָך אֲ ֶּׁשר ִב ְׁׂשע ֶּריָך" (שמ' כ‪:‬ט; דב' ה‪:‬יג)‪ .‬גם תכלית‬
‫להיטיב עם הזולת יש בפרשתנו לדיבר זה‪" :‬לְׂ ַמעַ ן ינּוחַ‬
‫עַ בְׂ ְׂדָך וַ אֲ מ ְׂתָך כמוָֹך" (שם)‪ .‬הדיבר הרביעי מחייב בנים‬
‫לכבד את הוריהם‪ .‬הדיבר החמישי אוסר על אדם‬
‫לרצוח את זולת ֹו‪ .‬הדיבר השישי מצווה שלא לפגוע‬
‫בזולת על‪-‬ידי ניאוף‪ ,‬והשביעי – על‪-‬ידי גניבה‪ .‬הדיבר‬
‫השמיני אוסר על אדם להעיד עדות שקר ברעהּו‪,‬‬
‫ומתקשר לאיסור הכללי שבתורה להונות את הזולת‬
‫מורה לאדם‬ ‫ֶּ‬ ‫בדברי שקר‪ .‬בפרשתנו הדיבר התשיעי‬
‫שלא לחמוד את אשת חברו‪ ,‬והעשירי – שלא‬
‫להתאוות לרכוש ֹו‪ .‬בפרשת "יתרו" הדיבר התשיעי‬
‫אוסר לחמוד את ביתו של הזולת‪ ,‬והעשירי – לחמוד‬
‫את אשתו וכל אשר לו‪.‬‬
‫שיטת חלוקה זו של עשרת הדיברות‪ ,‬לשניים‬
‫ראשונים ולשמונה אחרונים‪ ,‬עולה בקנה אחד עם‬
‫האופן שב ֹו חילקה המסוֹרה את עשרת הדברות‬
‫שבפרשת "יתרו" לפרשות פתוחות וסתומות‪ .‬חכמי‬
‫המסוֹרה כתבּו את הדיבר הראשון ("ָאנֹ כִ י‪ִ ...‬מ ְׂצו‍ֹתי")‬
‫והשני ("ֹלא ִתשא") כפרשות סתומות שלפניהן רווח‬
‫קטן (שמ' כ‪:‬ב‪-‬ו)‪ ,‬בעוד שאת הדיבר השלישי‪ ,‬על יום‬
‫השבת כתבו כפרשה פתוחה שלפניה רווח גדול (שמ'‬
‫כ‪:‬ז)‪ .‬את יתר הדיברות רשמו כפרשות סתומות‬
‫שלפניהן רווחים קטנים (שמ' כ‪:‬יא‪-‬יג)‪ ,‬ואת הפסוק‬
‫שאחריהן – "וְׂ כל העם‪ – "...‬כתבו כפרשה פתוחה‬
‫ולפניה רווח גדול (שמ' כ‪:‬יד)‪.‬‬
‫אפשרות של חלוקה זו (שניים ושמונה)‪ ,‬מעלה‬
‫סברה שהדיברות גם נחקקו כך‪ :‬שניים על הלוח‬
‫מרדכי ברויאר‪" ,‬חלוקת עשרת הדיברות לפסוקים‬
‫ולדיברות"‪ ,‬עשרת הדיברות בראי הדורות (ראו הערה‬
‫‪ ,)4‬עמ' ‪ ,254-223‬בעמ' ‪ 225‬ו‪( 231-‬להלן‪ :‬ברויאר)‪.‬‬
‫ראו‪ :‬המכילתא‪ ,‬יתרו‪ ,‬בחודש‪ ,‬פרשה ח; שמות רבה מז‪,‬‬
‫ו; ירושלמי‪ ,‬שקלים ו‪ ,‬א; כג ע"א; שיר השירים רבה‪ ,‬ה‪,‬‬
‫יד; רמב"ן לשמ' כ‪:‬יא; אברבנאל לשמ' כ‪:‬ב; ראב"ע;‬
‫המהר"ל‪ ,‬תפארת ישראל‪ ,‬פרק לו‪ .‬וראו עוד‪ :‬מנחם בן‬
‫ישר‪" ,‬על עשרת הדיברות לסוגיהם"‪ ,‬דף שבועי לפרשת‬
‫"ואתחנן" תשס"ט (מס' ‪ ,820‬להלן‪ :‬בן ישר); משולם‬
‫מרגליות‪" ,‬מה היה כתוב על שני לוחות הברית?"‪ ,‬דף‬
‫שבועי לפרשת "כי תשא" תשנ"ז (מס' ‪ ,173‬להלן‪:‬‬
‫מרגליות)‪.‬‬
‫י ְִׂהיֶּה לְׂ ָך א ִ‬ ‫בנוסח חּומש שמות‪ 9.‬השערה נוספת היא שמקור‬
‫ההבדלים נובע מהיותם נוסחים חלקיים ("אמת ורק‬
‫אמת") של נוסח שלישי שלם ("כל האמת")‪ .‬אישוש לה‬
‫נמצא בנוסח מגילות מדבר יהודה לפרשתנו‪ ,‬ובו נוסח‬
‫שלישי לדיבר על יום השבת‪ ,‬המשלב נימוקים מנוסחי‬
‫פרשות "יתרו" "ואתחנן" גם יחד‪:‬‬
‫למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד‬
‫היית בארץ מצרים ויוציאך ה' א‪-‬להיך משם ביד‬
‫חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלוהיך‬
‫לשמור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים‬
‫עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים וכול‬
‫אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את‬
‫יום השבת לקדשו‪.‬‬
‫בנוסח המגילות מופיעים שני ההיגדים האחרונים‪,‬‬
‫כשהם נפתחים פעמיים במילים "לא תחמד" כבחומש‬
‫‪10‬‬
‫שמות‪ ,‬אך תוכנם וסדרם הוא כבחומש דברים‪.‬‬
‫תימוכין להשערה זו עולים גם מדברי חז"ל‪" :‬זכור‬
‫ושמור בדיבור אחד נאמרו" (שבועות כ ע"ב; מכילתא‪,‬‬
‫יתרו‪ ,‬בחודש‪ ,‬פרשה ז)‪.‬‬
‫נראה אפוא כי בפרשתנו‪ ,‬כמו גם בפרשת "יתרו"‪,‬‬
‫ּובִ נְׂ ָך ִ‬ ‫אתיָך‬‫הדיבר הראשון הוא "ָאנֹ כִ י ה' א‪ֹ-‬להֶּ יָך אֲ ֶּׁשר הוֹצֵ ִ‬
‫ֹלהים‬ ‫מֵ אֶּ ֶּרץ ִמ ְׂצ ַריִם ִמבֵ ית עֲ ב ִדים‪ֹ .‬לא י ְִׂהיֶּה לְׂ ָך א ִ‬
‫אֲ חֵ ִרים עַ ל פני‪ֹ .‬לא ַתעֲ ֶּשה לְׂ ָך פֶּ סֶּ ל כל ְּׂתמּונה ‪ֹ ...‬לא‬
‫ִת ְׁׂש ַּתחֲ וֶּה להֶּ ם וְׂ ֹלא תעבְׂ דֵ ם כִ י ָאנֹ כִ י ה' א‪ֹ-‬להֶּ יָך‪...‬‬
‫לְׂ אֹ הֲ בַ י ּולְׂ ׁש ְֹׂמ ֵרי ִמ ְׂצוֺתי" (דב' ה‪:‬ו‪-‬יז)‪.‬‬
‫לפי שיטת ספירה זו‪ ,‬לכל דיבר יש נושא המיוחד לו‪.‬‬
‫הדיבר הראשון אוסר על עבודה זרה‪ ,‬והשני על נשיאת‬
‫הׁשם לשווא‪ .‬השלישי מַ נחה לשמור שבת‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ֵׁשם‬
‫והרביעי לכבד אב ואֵ ם‪ .‬החמישי אוסר לרצוח‪ ,‬והשישי‬
‫לנאוף‪ .‬השביעי אוסר לגנוב והשמיני להעיד שקר‪.‬‬
‫התשיעי אוסר לחמוד את אשת הזולת‪ ,‬והעשירי‬
‫להתאווֹת לרכושו‪ .‬בפרשת "יתרו"‪ ,‬הנושאים של‬
‫הדיבר הראשון עד השמיני דומים לאלה שבפרשתנו‪,‬‬
‫אך הדיבר התשיעי ׁשם אוסר לחמוד את ביתו של‬
‫הזולת‪ ,‬והדיבר העשירי אוסר לחמוד כל אשר שייך לו‪,‬‬
‫ובפרט נפש מן החַ י‪.‬‬
‫הכלל הידוע‪ ,‬שפרׁשה בתורה מסתיימת מעֵ ין‬
‫פתיחתה‪ ,‬תומך בשיטת ספִ ירה זו‪ .‬הדיברות הראשון‬
‫והשלישי מסתיימים כפי שהם נפתחים‪ .‬הדיבר‬
‫הראשון‪ ,‬האוסר עבודה זרה‪ ,‬מתחיל ב"ָאנֹ כִ י ה'‬
‫א‪ֹ-‬להֶּ יָך"‪ ,‬ומסיים ב"ָאנֹ כִ י ה' א‪ֹ-‬להֶּ יָך אֵ ‪-‬ל ַקנא‪ ...‬וְׂ ע ֶֹּשה‬
‫חֶּ סֶּ ד" (שמ' כ‪:‬ב‪-‬ה; דב' ה‪:‬ו‪-‬ט)‪ .‬כמוהו הדיבר השלישי‪,‬‬
‫הדן ביום השבת‪ .‬בפרשתנו ראשיתו ב"ׁשמוֹר אֶּ ת יוֹם‬
‫הַ ַשבת" וסופו ב"לַעֲ שוֹת אֶּ ת יוֹם הַ ַשבת" (דב' ה‪:‬יא‪,‬‬
‫יד)‪ ,‬ובפרשת "יתרו" פתיחתו ב"זכוֹר אֶּ ת יוֹם הַ ַשבת‬
‫לְׂ ַק ְׂדׁש ֹו" וסיומו ב"בֵ ַרְך ה' אֶּ ת יוֹם הַ ַשבת וַ י ְַׂק ְׂד ֵׁשהּו"‬
‫(שמ' כ‪:‬ז‪-‬י)‪ .‬גם דרך חלוקת הכתוב לפרשות לפי‬
‫המסורה‪ ,‬שבה לכל דיבר ודיבר מיוחדת פרשה‬
‫‪11‬‬
‫עצמאית משלו‪ ,‬מוֹרה כי כך יש לִ ְׂמנוֹתם‪.‬‬
‫‪12‬‬ ‫לפי שיטת מנִ ייה זו‪ ,‬הדיבר הראשון – "ָאנֹ כִ י‪...‬‬
‫ִמ ְׂצו‍ֹתי" – כולל ארבעה איסורים על עבודה זרה‪ֹ" :‬לא‬
‫‪13‬‬
‫ֹלהים אֵ ת כל הַ ְׂדב ִרים האֵ לֶּה‪ ...‬וְׂ כל העם ר ִֹאים‬ ‫"וַ י ְַׂדבֵ ר א‪ִ -‬‬ ‫‪9‬‬
‫אֶּ ת הַ ּקוֹֹלת" (שמ' כ‪:‬א‪,‬יד)‪.‬‬
‫נוסחם‪" :‬וְׂ ֹלא ַת ְׂחמֹ ד אֵ ֶּׁשת ֵרעֶּ ָך‪ .‬וְׂ ֹלא ִת ְׂתאַ ּוֶּה בֵ ית ֵרעֶּ ָך‬ ‫‪10‬‬
‫שדֵ הּו וְׂ עַ בְׂ דוֹ וַ אֲ מתוֹ ׁשוֹרוֹ וַ חֲ מֹרוֹ וְׂ כֹל אֲ ֶּׁשר לְׂ ֵרעֶּ ָך" (דב'‬
‫ה‪:‬יח)‪ .‬אולם ייתכן שסופר המגילה הוא ששילב את‬
‫הנוסחים על‪ -‬דעתו‪.‬‬
‫ראו לעיל‪ ,‬הערות ‪ 1‬ו‪ .4-‬בפפירוס נאש‪ ,‬שבו נוסח קדם‪-‬‬ ‫‪11‬‬
‫מסורה של הדיברות בפרשת "יתרו"‪ ,‬אין חלוקה‬
‫לפרשיות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ּומזֶּה הֵ ם כְׂ תֻ ִבים" (שמ' לב‪:‬טו)‪ ,‬מאפשרת השערה‬‫ִ‬ ‫הראשון ושמונה על הלוח השני‪ .‬באופן זה‪ ,‬החלוקה‬
‫נוספת; כל הדיברות הופיעו על כל אחד מן הלוחות‬ ‫של מספר המילים לשני הלוחות שוויונית למדי‪.‬‬
‫הדו‪-‬צדדיים‪ ,‬שניים ִמזֶּה ושמונה ִמזֶּה‪ .‬כל לוח היווה‬ ‫בנוסח פרשתנו‪ 40% ,‬מהמילים (‪ 76‬מתוך ‪ )189‬הן על‬
‫העתק מלא של חוזה הברית שנכרת בין העם‬ ‫הלוח הראשון‪ ,‬ו‪ 60%-‬מהן על הלוח השני‪ .‬בפרשת‬
‫לא‪-‬לוהיו‪ ,‬עבור כל צד הקשור בחוזה‪ 14.‬כשהחזיק‬ ‫"יתרו"‪ 44% ,‬מהן (‪ 76‬מתוך ‪ )172‬על הלוח הראשון ו‪-‬‬
‫משה את שני הלוחות כנגד העם‪ ,‬יכלו להתבונן‬ ‫‪ 56%‬מהן על הלוח השני‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬חלוקת‬
‫בעשרת הדיברות בו‪-‬זמנית העם ומשה‪.‬‬ ‫הדיברות לחמישה ולחמישה יוצרת חלוקה בלתי‬
‫שוויונית בעליל‪ .‬על הלוח הראשון חקוקות ‪86%‬‬
‫מהמילים (‪ 162‬מתוך ‪ )189‬לפי הנוסח בפרשתנו‪ ,‬או‬
‫‪ .14‬מרגליות; בן‪-‬ישר; גרינברג‪ ,‬עמ' ‪ 71‬והאסמכתאות שם‪.‬‬ ‫‪ 85%‬מהן כנוסח שבפרשת "יתרו" (‪ 146‬מתוך ‪.)172‬‬
‫ואילו על הלוח השני כתובות ‪ 14%‬או ‪ 15%‬מהן בלבד‪.‬‬
‫הבהרת התורה כי הלוחות " ִמ ְׂשנֵי עֶּ בְׂ ֵריהֶּ ם ִמזֶּה‬

‫הדף השבועי מופץ בסיוע קרן הנשיא לתורה ולמדע‪,‬‬

‫ומופיע גם באתר המידע של אוניברסיטת בר‪-‬אילן בכתובת‪http://www1.biu.ac.il/parasha2 :‬‬
‫כתובת דוא"ל של הדף‪dafshv@mail.biu.ac.il:‬‬
‫הדף השבועי ‪ -‬אוניברסיטת בר אילן‬
‫יש לשמור על קדושת העלון‬

‫דף שבועי‪ ,‬גיליון ‪ ,1231‬פרשת ואתחנן‪ ,‬תשע"ז‬

‫עורך‪ :‬פרופ' יוסף עופר‬

‫עורכת לשון‪ :‬רחל הכהן שיף‬

‫‪3‬‬